52
53
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
לא פחות מ־ 374מיזמי חינוך הוגשו לתחרות הראשונה בישראל ליזמות בחינוך ,שהסתיימה בחג החנוכה. הד החינוך ליווה את התחרות על כל שלביה :החל בהולדת הרעיון ,עבור בהכשרת המשתתפים ומפגש עם חברי ועדת השיפוט וכלה בערב ההכרזה על הזוכים
והזוכים הם... איתי גודר
ה
תחרות הישראלית ליזמות בחינוך ,שהתרחשה בחודשים האחרונים והסתיימה בחנוכה, נולדה בחטף ,בהחלטה של רגע :הארגון הבינלאומי “אשוקה" ,הפועל לקידום שינוי חברתי דרך השקעה ביזמים חברתיים ,החליט להקצות משאבים גם לתחום החינוך“ .זה קרה ,כמו כל שאר הדברים הטובים והמעניינים ,ממש במקרה", אומר ד"ר ניר צוק ,שהקים את הסניף הישראלי של הארגון לפני ארבע שנים ומנהל אותו מאז“ .לאחרונה נפגשתי עם כמה אנשי חינוך והתפתחו שיחות ארוכות ומעניינות. די מהר הבנתי שבשלה העת לארגן תחרות יזמות שתוקדש כולה לחינוך". למה תחרות? “אנחנו משקיעים במיזמים בעיקר דרך תחרויות". בתוך שלושה שבועות מרגע לידת הרעיון הושקה התחרות באתר רשמי* ויצאה
* האתר הרשמי של התחרות: http://tinyurl.com/d55uvc3
הדהחינוך
דצמבר 2012
לדרך בליווי שותפים :חברת SITלחשיבה המצאתית שיטתית ,שמקדמת פעילויות ליזמות חינוכית עם עיריית בת ים; חברת ערי חינוך; העיתון “כלכליסט" ו"הד החינוך".
קצת רקע ביל דרייטון ייסד את הארגון “אשוקה" ב־ 1980בוושינגטון .הוא טען ,מספר צוק, “שיש יצור כזה ,יזם חברתי ,ואיכשהו הוא נופל בין הכיסאות". ומה זה באמת היצור הזה? “כאשר מדברים על יזם מתכוונים לאדם שיוצר מוצר חדש שמשנה את דרך החיים או ההתנהגות שלנו או יוצר תהליך חדש או תחום חדש .אם אתה יזם עסקי ויש לך מוצר חדש ,אתה פונה לקרן הון סיכון והיא מחליטה אם להשקיע בך .הטענה שלנו היא שיזמים חברתיים חושבים באותה צורה ,אך בהבדל אחד :הם לא יוצרים רווח פיננסי ,אלא שינוי חברתי". מה ההבדל בין יזמות חברתית לבין יזמות חינוכית? “יזמות חינוכית היא תת־נושא בתוך יזמות חברתית .יש קלישאה שאומרת ‘אל תיתן לאנשים דגים ,תן להם חכות' .אנחנו
חושבים שלתת חכות זה יפה ולתת דגים זה יפה ,אבל יזמות היא משהו אחר לגמרי. יזם ,אם נמשיך את אותה קלישאה ,הוא אדם שמנסה לשנות לחלוטין את ענף הדיג .יזם חינוכי ,כמו יזם חברתי ,רוצה לגרום לתחום שלו לעבוד בצורה אחרת". ומה “אשוקה"“ ,ארגון הון סיכון חברתי" לפי ההגדרה ,נותן ליזמים? “הכרה ,סיוע כספי וחיבור לרשת .אחרת קשה מאוד לחולל שינוי .הרי אם יבוא אדם שיגיד‘ ,אני רוצה לשנות את תחום הוראת המתמטיקה בישראל' ,מה הוא אמור לעשות? להציג את התכנית שלו לשר החינוך? אז הוא ילך לשר ,שיפנה אותו לאיזו תת־ועדה שבסוף תתרצה ותסכים לעשות פיילוט של ארבע שנים בשוהם ,נניח ,ואחר כך במזכרת בתיה ,נניח ,ובעוד עשר שנים נראה מה קורה עם זה .אנחנו אומרים ההפך – שינוי כאן ועכשיו". אבל מה קורה ביום שאחרי? ביום שהסיוע הכספי שלכם מסתיים? “רק הסיוע הכספי נגמר ,החוזה לא מסתיים .אתה עדיין נשאר חבר בקהילה. מניסיוננו בעולם אנחנו למדים שאחרי עשר שנים רוב האנשים שינו מדיניות
ברמה הלאומית .שהמודלים שלהם הועתקו לארגונים חוץ־ממשלתיים אחרים". “הרעיון שעומד ביסוד ‘אשוקה'מאוד פשוט" ,מסביר אורי דרורי ,המנהל הטכני של הארגון“ .יש המון יזמים בארץ ,הרבה מהם ,בעיקר הקטנים ,פועלים בסוג של חלל. אדם בא ,מזהה את הבעיה ,יש לו להט לדבר, הוא רוצה להקים את היוזמה שלו ,אבל הרבה פעמים הוא לא מסתכל לצדדים לראות מה עשו יזמים לפניו .הרעיון של ‘אשוקה'הוא לקחת את הרעיון שלו ,את המיזם ,ולשים אותו על פלטפורמה במסגרת של תחרות. התחרות אומרת בעצם דבר כזה :תן לנו את המיזם שלך ,אולי תקבל פרס כספי בסוף ,אבל החלק החשוב בתחרות זה ה־,open source וזה אומר שכשאתה שם את המיזם שלך על הפלטפורמה שלנו ,הוא מוצג בצורה פתוחה לחלוטין ,למעט סעיפים של תקציב .זה אומר שגם יזמים אחרים יכולים לבוא ולראות איך המיזם שלך עובד וללמוד ממך ולהציע לך הצעות .כמובן שהזכויות שמורות ליזם".
יש מורים יזמים?
הרצון לגלות רוח יזמית בקרב מורים עלול להישמע מוזר לאנשי חינוך .הצירוף מורה יזם נשמע כמו אוקסימורון ,משהו כמו רווק נשוי .המבנה הארגוני של בית הספר מריץ את המורה מכיתה לכיתה ,מישיבה לישיבה ,מבחינה לבחינה .בנסיבות כאלה לא צומחים יזמים ולא חדשנות נועזת .בתום
יום של קרבות בכיתה ,הכנת השיעור למחר, שיחות מתישות עם הורים – למי יש חשק לתפוס יוזמה ולהמציא ,נגיד ,שיטת הוראה חדשה? לא מעט מורים פרשו מההוראה משום שהיא לא אפשרה להם ליזום וליצור. “תתפלא" ,אומר דרורי“ ,אין ספק שהעבודה של מורים מאוד אינטנסיבית ולא פשוט להנהיג אותם לשנות קווי מחשבה ,אבל אני עדיין מאוד מופתע מההיענות המרשימה. אני חושב שהתחלנו כאן מגמה חשובה ,גם אם רוב היוזמות שהוגשו לתחרות הן לאו דווקא של מורים בפועל". הייתה יוזמה שריתקה אתכם במיוחד? “היו כמה יוזמות ,למשל בחור שבנה מיזם המתבסס על העברת שיעורים דרך מצלמות אינטרנט .הוא הצליח לענות תשובה פשוטה מאוד על שאלה מורכבת :כשאני מעביר לתלמידים שלי שיעור ,זה אני והם .יש לי ידע בנושא שאני מעביר אבל אני לא מומחה בו ,אז איך בכל זאת אני יכול להביא מומחה שייתן לתלמידים שלי רבע שעה של הרצאה בתחום שהוא מבין בו יותר ממני? כל מה שצריך זה בעצם סקייפ (תוכנה לשיחות וידאו) ,מצלמה ומקרן ,ותוך שנייה וחצי יש מרצה אורח בכיתה .מה צריך כדי שזה יעבוד? את הציוד הבסיסי שיספק לאנשים אפשרות להציע את תחומי המומחיות שלהם וליצור את הקשר ראשוני הזה .קח אמצעי טכנולוגי פשוט ,חבר אותו לרעיון טוב וקיבלת אחלה מיזם .גם היכולת לשכפל אותו גדולה מאוד.
הרי כל מורה יכול לעשות את זה עכשיו". תהיה לזה המשכיות ,תהיה תחרות דומה גם בשנה הבאה? צוק“ :בעולם מושלם שבו הכול עובד טוב, בהחלט כן .אני מאוד מקווה שנוכל להפוך את זה למשהו קבוע".
מורים לומדים יזמ ּות
“אשוקה" לא לבד .יזמות מורית קיימת. משרד החינוך בעצמו משתף פעולה עם הקרן לעידוד יזמות חינוכית (ראו כתבה בעמ' ,)64 ויש בתי ספר המאפשרים אותה; ואם אינה קיימת במידה מספקת ,אפשר לעודד אותה. זה מה שעיריית בת ים החליטה לעשות. במרץ האחרון היא השיקה את “המרכז ליזמות בחינוך" עם חברת SITלחשיבה המצאתית שיטתית ,המנסה לחבר בין יזמות להוראה. במסגרת התחרות קיבלו היזמים הדרכות במוזיאון ריבק בבת ים .באחת ההדרכות שמעו כמה עשרות יזמים הרצאות של סטודנטים לקולנוע וחינוך מסמינר הקיבוצים על למידה באמצעות סרטונים במדיה הדיגיטלית וברשתות החברתיות. היזמים נחשפו לערוצי יוטיוב ככלי עבודה, ואף התנסו בהפקה מזורזת שנועדה לגרום להם להציג את המיזמים לתחרות בצורה מושכת ונגישה .כמה מבין המשתתפים היו מורים? ארבעה. “לא תמיד היזמים הם גם מורים בפועל", אומר גילי רומן מ־“ .SITצריך לזכור שמדובר
דצמבר 2012
הדהחינוך
54
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
כאן בתכנית דו־שלבית .יש אנשים שכבר הגדירו את עצמם יזמים ,כבר חשבו על רעיון והם מגיעים למרכז שלנו כדי להציג אותו לפני מורים ומנהלים .המורים עצמם נמצאים בשלב ראשון .הם מתחילים להכיר באפשרות של יוזמות חינוכיות חדשניות בבית הספר. זו התקדמות משמעותית .המורים עדיין לא בשלים ,עדיין לא במצב רוח יזמי ,אבל בהחלט יש התקדמות ,כפי שמראה התחרות". “מאוד קשה ומאוד בודד להיות יזם בתחום החינוך" ,אומרת מאי עמיאל ,מנהלת היחידה העסקית־חברתית ב־“ .SITהתחלנו לעבוד עם עיריית בת ים בחודש מרץ .בסוף ספטמבר המרכז נפתח במתכונת ניסיונית, ותוך כדי הפעילות אנחנו לומדים את הנושא. אנחנו מנסים להבין למה כל כך קשה להכניס רעיונות חדשים לבית הספר ולמערכת החינוך ואיך בכל זאת אפשר לעשות את זה. יש פה יוזמות של אנשים שפרשו מחינוך ומהוראה ,אך לא התנתקו מהם .הם מחפשים דרכים לשפר אותם מחוץ למערכת".
מי יוזם?
מיכל סלוצקר ,45 ,היא דוגמה טובה, לדבריה של עמיאל .לפני כמה שנים היא פרשה ממערכת החינוך לאחר שנות הוראה בלוד ובפתח תקווה“ .פרשתי כי נמאס לי מהמערכת" ,אומרת סלוצקר“ .המורים משתדלים לבוא ולתת מה שהם יכולים עם הכלים שיש להם ,הבעיה היא שמערכת החינוך כולה קורסת .יש לי יכולות יזמיות ורציתי לעבור לצד השני של המתרס .לנסות לתרום ,לחדש ולייעל". המיזם של סלוצקר הוא ספר שמאגד חוויות של ילדים דחויים ומנסה להחזיר לתודעת התלמידים ערכים שנעלמו, לדעתה ,ממערכת החינוך בשנים האחרונות. “לימדתי בכל טווחי הגילים ,ובכיתות רבות חשכו עיניי מהאופן שבו תלמידים דיברו זה לזה .הזלזול ,הלעג והאלימות המילולית החרידו אותי .הרגשתי את כאבם של הילדים המנודים ,אלה שהחיצוניות שלהם משכה תשומת לב זדונית מתלמידים אחרים – שעלבו בהם ללא רחמים .היו שם ילדים מרוסיה ומאתיופיה שנכוו ללא הפסקה .והיו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שנראו אבודים בכיתה ולא הפסיקו להפריע .חלקם התפרעו והיכו ,והדוגמאות רבות .אז החלטתי לכתוב מגרונם של הילדים השותקים ,וכך הוספתי בכל פעם עוד סיפור ועוד סיפור ונכנסתי לכיתות הדהחינוך
55
דצמבר 2012
וסיפרתי אותם .ראיתי שיש להם השפעה טובה ושהם פותחים את הדרך לתקשורת בין־אישית טובה יותר". היוזמה של סלוצקר התחברה היטב ליוזמות נוספות שהוצגו באותו מפגש, וסלוצקר יצרה קשרים עם יזמים אחרים. אך כאמור ,נוכחות המורים במפגש הייתה דלילה ,וכאשר הנוכחים החליפו כרטיסי ביקור המפגש דמה יותר למפגש חברתי של
מאי עמיאל ,מנהלת היחידה העסקית-חברתית ב:SIT - “מאוד קשה ומאוד בודד להיות יזם בתחום החינוך... יש פה יוזמות של אנשים שפרשו מחינוך ומהוראה, אך לא התנתקו מהם .הם מחפשים דרכים לשפר אותם מחוץ למערכת” אנשי היי־טק מלהתכנסות של פדגוגים. הנה עוד דוגמה :אלי נצר ,44 ,מורה למתמטיקה מ"תיכון חדש" בתל אביב ,עשה מסלול הפוך מסלוצקר .עד לפני שלוש שנים עבד בהיי־טק ,אך החליט לעשות שינוי בחייו וראה כי טוב .לפני שנתיים השיק את “שירטון"“ .זה שילוב של שתי מילים", מסביר נצר את שם המיזם“ ,שיר וסרטון. המיזם נולד כי חיפשתי להגיע לתלמידים גם בשעות שמחוץ ללימודים .ראיתי שלפעמים בכיתה קצת קשה להם לקלוט .התלמידים לא באמת מרוכזים .גיליתי שכשהם בבית ,מול המחשב ,קל להם יותר להתרכז .אז החלטתי שאני מכין להם סרטונים ממוקדים .מצלם את עצמי מסביר חומר ולאחר מכן פשוט שולח להם אותו .התלמידים צופים בזה בבית .התחלתי לקבל פידבקים ממש טובים. בבית הספר קיבלו את הרעיון שלי מאוד יפה והרחיבו אותו למקצועות נוספים .המטרה שלי היא לראות איך אפשר לקדם את זה ברמה הארצית". ועוד דוגמה :דוד צ'רנובילסקי ,57 ,מורה לתנ"ך ,לעברית ולהיסטוריה יהודית בבית הספר “הדמוקרטי" בכפר סבא ,יזם את “רחובות שמחים"“ :הרעיון הוא להוציא את בית הספר החוצה וללמד ברחוב .צוותים קטנים של ילדים ,תלמידים ומורים מלמדים ברחוב. אשכרה ברחוב .ליד חנות הירקות ,ליד דוכן
הפלאפל ,בכיכר ,בדשא ,בקניון". החינוך הדמוקרטי סובלני יותר ליזמוּ ת חינוכית .יש לך עם מי לעבוד? “לגמרי .למעשה ,חלק מהשיעורים שאני מלמד מעודדים את התלמידים להמציא יוזמות אישיות .וגם אני מנסה כל הזמן לחדש .למשל ,עכשיו אני מלמד על העיירה היהודית במזרח אירופה ,השטעטל .יזמתי עם מורה נוסף שיעור על יהדות ובודהיזם. יש המון מקום ליוזמות אישיות של מורים ותלמידים .יש לנו תמיכה מבית הספר .אני מניח שבבית ספר כמו שלנו קל ליישם יוזמות חדשות .בית הספר עצמו מעורר יוזמות". אשרת כהן ,30 ,מלמדת מתמטיקה ומחנכת כיתה י 'באולפנה “צביה" בבת ים. נוסף על שלל עיסוקיה היא גם המייסדת והמנהלת של אתר האינטרנט הבית ספרי. לכנס הגיעה בהמלצת מנהל האולפנה: “האתר הפך להיות דומיננטי בחיי הקהילה של בית ספר .אנחנו עובדים אתו מערכתית – טפסים ,הודעות ,גלריות של התלמידים ועוד. ויש אפשרויות של הבנות להתכתב עם עצמן. יש לנו רצון שהדיאלוג יעבור מפייסבוק לכיוון האתר של בית הספר". עם מה את יוצאת מהמפגש הזה של מרכז היזמות בבת ים? “הקשבתי לכל היוזמות .עלו כל מיני רעיונות שאפשר להציע גם בבית הספר. התחלנו לעבוד על שיווק בית הספר .חשבתי לעשות את זה בצורה של סרט ,כמו שלמדנו כאן".
השופטים
לתחרות ניגשו 374מיזמי חינוך42 . מתוכם העפילו לשלב הגמר (אחרי מיון ראשוני שעשו דרורי מ"אשוקה" ,עמיאל ורומן מ־ SITונציגים של השותפים האחרים בתחרות) .אז נכנסו לתמונה שמונה חברי ועדת השיפוט :פרופ'יולי תמיר (שרת החינוך לשעבר ונשיאת מכללת שנקר) ,יו"ר הוועדה; מייקל אייזנברג (קרן ההשקעות בנצ'מרק); דבורה קהת (לשעבר מנהלת תיכון “רמות" בבת ים); חנוך ברקת (מייסד קרן דואליס); עדינה בר־שלום (מייסדת המכללה החרדית ירושלים); ד"ר סוהר ריחאני בשאראת (דיקנית הסטודנטים במוסד האקדמי נצרת); ד"ר יועז הנדל (ראש המכון לאסטרטגיה ציונית); וד"ר אראל מרגלית (מייסד ויו"ר קרן ההון סיכון .)JVP השופטים התכנסו לשני מפגשים בני כשלוש שעות כל אחד ,ובהם דנו במיזמים
על סמך חוברת שהוכנה להם עם סקירה טקסטואלית של המיזמים ללא תמונות או סרטים .תמיר“ :המטרה הייתה שנתרשם רק ממה שהיזם כתב והציג ,בלי לתת למשקל לאלמנטים אחרים". המיזמים ברובם ,מודים חברי ועדת השיפוט ,לא פחות ממרגשים“ .יש כאן כמה מיזמים מרתקים בעיניי" ,אומר הנדל. “התרשמתי מאוד מהמקוריות ,מהחשיבה מחוץ לקופסה וגם מהפרקטיות ומהיכולת לשלב את הרעיונות בחיי היומיום". “אני חייבת לציין שאני מאוד נהנית", אומרת בר־שלום“ .קודם כול אני נרגשת מהאיכות של הרעיונות והמיזמים .יש כאן שילוב יוצא דופן של אנשים צעירים ובוגרים שבאמת רוצים להיטיב עם הנוער שלנו. דווקא בתקופה סוערת כל כך מרגש לדעת שישנם אנשים כאלה בקרבנו .אנשים שבעצם אומרים‘ :העתיד של המדינה הזאת חשוב לנו .אנחנו חלק ממנה .אנחנו יודעים שמשהו השתבש בדרך וחשוב לנו מאוד לתקן' .אני מרגישה שרוב הרעיונות באמת זקוקים לדחיפה מסוימת ואני חושבת שהמעמד והתחרות יכולים לספק להם את אותה רוח גבית". איך את מתרשמת מהדינמיקה בצוות השופטים? “זה מרתק .אני חושבת שהשופטים משקפים את הריבוד הרב שיש בחברה הישראלית .כל אחד ואחת מגיעים מספקטרום אחר וממגזר אחר .מלבד אירועים מסוג זה ,אני לא חושבת שהיינו באמת מצליחים להיפגש ולהכיר .אני מאוד מתרשמת מהידע הרחב של כולם ומהדיונים .לא היה פשוט להפיק את הפגישות האלה ,אבל אני חושבת שכל אחד יוצא מהן חכם יותר ומשכיל יותר. אי אפשר לבקש יותר". ועדיין ,במבחן היומיומי ,את באמת מאמינה שיכול להיות שינוי? שמורים יתחילו להיות יזמים? “זה כבר קורה .כל עוד יש מודעות ורצון, התהליך כבר נמצא וקיים .זה לא דבר פשוט, ולצערי מורים הורגלו לחשוב ולהתנהל בדרך מסוימת ,אבל אני חושבת שרוחות השינוי כבר כאן". כל אחד מחברי ועדת השיפוט יכול ,מן הסתם ,לראות בעצמו יזם מוביל בתחומו ,אך ד"ר בשאראת יכולה לראות בעצמה יזמית מצליחה גם בתחום החינוך .בשאראת ,מורה בבית הספר התיכון העירוני בנצרת ,הובילה במשך עשר שנים פרויקט ניסויי לחברה
ד”ר סוהר ריחאני בשאראת, חברה בוועדת השיפוט: “שמתי לב שהמיזמים שמורים הגישו היו הרבה יותר מחוברים למציאות והרבה יותר מעשיים ממיזמים שהגישו אנשי חזון אחרים .רק מורה יודע להרגיש את סביבת התלמידים שלו בצורה הנאמנה והאמיתית ביותר” אזרחית בבית הספר ,שהוביל לשינוי תדמיתו של בית הספר ומיקם אותו בין בתי הספר הטובים מבחינה חינוכית והישגית. “אני חושבת שכל מורה חייב לראות את עצמו כיזם" ,אומרת בשאראת“ .אין בררה אחרת .כדי להתאים את עצמנו לתלמידים, כדי להרגיש שאנחנו עושים מעשה רב משמעות ,חשוב שכל מורה ינסה לחדש בתחומו .זו הדרך היחידה שמביאה לצמיחה אישית וקהילתית .שמתי לב שהמיזמים שמורים הגישו היו הרבה יותר מחוברים למציאות והרבה יותר מעשיים ממיזמים שהגישו אנשי חזון אחרים .רק מורה יודע להרגיש את סביבת התלמידים שלו בצורה הנאמנה והאמיתית ביותר". לא חסרו לך מיזמים שמגיעים מהמגזר הערבי? “היו אמנם מעטים שמאוד אהבתי ,אך היו .אני חושבת שכשנלמד לאמץ לתוכנו את הרעיון היזמי ניחשף ליותר פרויקטים מהמגזר".
מי זכה?
ערב ההכרזה על הזוכים בתחרות נערך בהיכל התרבות בבת ים ,בנר שלישי של חנוכה .בסביבות 8:30בערב ,אחרי שעות ארוכות של נאומים ,הבטחות ושאיפות לעתיד ,עלתה סוף סוף לבמה פרופ'יולי תמיר והזכירה לנוכחים למה התכנסו. “הגיעה השעה להכריז על הזוכים בפרסי היזמות" ,אמרה ,והקהל החל לנהור מאזור הקפה והעוגה לעבר האולם“ .ראשונים", אמרה תמיר“ ,יעלו לבמה הזוכים בקטגוריית המיזמים הקיימים ,מיזמים שנמצאים כבר בעבודה פעילה בשטח". בקטגוריה זו זכו שלושה מיזמים (על כולם
כתבות בהמשך הגיליון): מקום ראשון ( 35אלף ש"ח)“ :אני "10של מאיה קלנר. מקום שני ( 25אלף ש"ח)“ :עושים היסטוריה: ישראל על הטיימליין" של רועי ציקורל ומיכאל שורפ. מקום שלישי ( 15אלף ש"ח)“ :מכבדים אדם ועולם" של בית הספר “יד המורה". ••• לאחר מכן הוצגו הזוכים בקטגוריית המיזמים החדשים“ .בחרנו מיזמים שאנחנו חושבים שיש להם סיכוי אמיתי" ,אמרה תמיר. “מדובר בתכניות מרשימות ,ואנחנו מקווים שהסיוע שתקבלו יעזור לכם להגשים אותן". בקטגוריה זו זכו חמישה (וגם עליהם כתבות בהמשך הגיליון): מקום ראשון ( 20אלף ש"ח)“ :קירות מדברים" של חסי רן. מקום שני ( 10,000ש"ח)“ :עלמה ,מכינה קדם־צבאית חילונית ראשונה לקידום מנהיגות נשית" של מיכל ברקאי ו"עידוד וטיפוח הקראה וקריאת ספרים בגיל הרך בעיר אום אל־פחם" של הייפא סבאג ,ד"ר מרגלית זיו וד"ר מחמוד זוהדי. מקום שלישי ( 5,000ש"ח)“ :לעוף על זה" של שגיא בן חור (“תנו לו כפיים" ,קרא לחיאני,
אורי דרורי ,המנהל הטכני של “אשוקה”“ :אין ספק שהעבודה של מורים מאוד אינטנסיבית ולא פשוט להנהיג אותם לשנות קווי המחשבה ,אבל אני עדיין מאוד מופתע מההיענות המרשימה ,גם אם רוב היוזמות שהוגשו לתחרות הן לאו דווקא של מורים בפועל” “מדובר במורה בת ימי") ו"מורים מארחים מורים" של תומר ברץ. ••• את הטקס נעל ראש העירייה לחיאני בשירת התקווה .הוא הזמין את כולם להצטרף ,אך ארוחת הערב שהייתה שאמורה להתחיל קרצה יותר“ .להתראות בשנה הבאה וברכות לזוכים", סיכם לחיאני ,לאוזני הקהל שמיהר לבופה .לא צריך להיות יזם כדי לדעת שבמצבים כאלה עדיף למהר לתפוס מקום בתור . דצמבר 2012
הדהחינוך
56
57
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
עושים היסטוריה ברשת
חשבון פשוט, אני 10 מאיה קלנר עושה צדק חברתי ומלמדת ילדים מתמטיקה באמצעות אתר אינטרנט שהקימה. כבר מיליון אנשים ביקרו ולמדו .עם עוד קצת תקציב היא תפתח “כיתות" למקצועות נוספים מתמטיקה היא תמיד במקום הראשון :זה המקצוע הכי שנוא ,הכי קשה ,הכי מכשיל. פרס רבים מוכנים לשלם ,והרבה ,למורים ראשון פרטיים בשביל לדעת את החומר ולהצליח בבחינות .אבל לרבים אחרים אין כסף מ י ם מיזמים קיי והם לא יעברו את המבחן ,ותעודת הבגרות תתרחק מהם .ככה הופך פער כלכלי לפער בהישגים .מרגיז? מקומם? מאיה קלנר לקחה את התחושות הרעות הללו ועשתה מעשה טוב .היא החליטה לסגור את הפער בין מי שיכול להרשות לעצמו שיעורים פרטיים לבין מי שאינו יכול ,ולהעניק שיעורים פרטיים בחינם; כל החומר לכולם; כל אחד בקצב שלו; כל אחת לפי הרמה שלה. במיזם שלה“ ,אני ,"10קלנר חיברה ,צילמה ,הקליטה והעלתה לאתר האינטרנט שלה ( )ani10.orgכאלף שיעורי וידאו במתמטיקה, הכוללים את כל החומר של 12שנות לימודי המתמטיקה בבית הספר, מכיתה א' ועד י"ב (שיעורים לבגרות של שלוש וארבע יחידות במתמטיקה) .השיעורים מחולקים לפי כיתות ,ואפשר להיכנס ולצפות בכל שיעור מכל כיתה באיזה סדר שרוצים .כל שיעור אורך בין חמש דקות לרבע שעה .אפשר לעצור ,לחזור אחורה ,לשאול שאלות בפורום ובמקרה הצורך גם “להישאר כיתה" ולצפות שוב בחומר של כיתה נמוכה יותר. “במשך שנים התנדבתי בשכונות מצוקה ,נתתי שיעורים פרטיים במתמטיקה ,הבנת הנקרא ואנגלית" ,מספרת קלנר“ .ראיתי שהתלמידים מבינים אותי ומשפרים את הישגיהם .אבל לא יכולתי כמובן להגיע לכל התלמידים בכל שכונות המצוקה ,לא יכולתי ללמד את כל מי שלא יכול לשלם עבור שיעורים פרטיים .כשראיתי את הפער בין התלמידים משכונות יוקרה לאלה בפריפריה החלטתי לנצל את הפלטפורמה הכי נגישה ,האינטרנט ,ולבנות את האתר. לפני שנה וחצי פתחתי את ‘אני ,'10עמותה ללא כוונות רווח". קלנר היא אדריכלית עצמאית ובעלת כישורים ותחביבים מגוונים“ .אני לא מורה ,אבל אני מבינה מורים" ,היא אומרת“ .זה כל כך קשה ללמד ארבעים תלמידים בכיתה ,וזה כל כך קשה ללמוד בכיתה כזאת .אז אני רוצה לעזור" .את “אני ,"10קלנר מיישמת לגמרי לבד ,אחרי שעות העבודה – “כשאנשים אחרים צופים בטלוויזיה" .היא מלמדת את כל השיעורים של שלוש יחידות לבגרות ,ואת השיעורים לארבע יחידות מלמד מורה אחר – איש הייטק “משוגע לדבר כמוני". נוסף על הצדק החברתי שהאינטרנט עושה ,יש לו ,לפי קלנר, עוד יתרון“ :אצל מורה בכיתה וגם אצל מורה פרטי התלמיד מתבייש
הדהחינוך
דצמבר 2012
מיכאל שורפ ורועי ציקורל הופכים את פייסבוק למרכז למידה .קודם בחינות בגרות ,עכשיו היסטוריה
מאיה קלנר" :לעולם לא אבקש כסף על כניסה לאתר"
לפעמים להודות שלא הבין חומר קודם .בדרך כזאת בעיה קטנה משנים קודמות הופכת לבעיה גדולה .כאן אין לתלמיד מה להתבייש; אם מישהו לא מבין את השיעור וכותב לי שאלה בפורום אני שולחת אותו לסרטון מתאים יותר או לכיתה מתאימה יותר והוא לא מתבייש לנסות שוב ושוב". עד היום נעזרו באתר כמיליון איש :תלמידים ,הורים ,מורים וגם סטודנטים שצריכים תרגול .התגובות חמות ודף הפייסבוק של “אני "10מלא בתודות מאנשים שסוף סוף זכו להבין מתמטיקה. מה הלאה? “אני רוצה להרחיב את האתר לתחומי דעת נוספים :הבנת הנקרא, פיזיקה וכלכלה". מה תעשי עם כספי הפרס? “הם כל כך מעטים שאפילו לא אוכל להעסיק עוד מורה .את האתר אני מממנת מכספי שלי ,אז עכשיו אשתמש בפרס כדי לשפר אותו מבחינה טכנית .כל מי שמוכן לתרום לאתר זמן או כסף מוזמן, כל דבר יכול לעזור .הכסף הוא נושא בעייתי ,אבל לעולם לא אבקש כסף על כניסה לאתר כי אני רוצה להגיע לפריפריה ,אני רוצה להגיע לכולם ,ולא לכולם יש".
יעל דקל
מיכאל שורפ ורועי ציקורל השיקו מיזם חדש, והוא עתיד להשפיע ,לדבריהם ,במידה ניכרת פרס על התכוננותם של תלמידים לבחינות בגרות שני בהיסטוריה .המיזם נקרא “עושים היסטוריה: ם ישראל על הטיימליין" .הוא ינגיש את החומר מ יימי יזמים ק לבחינות בפייסבוק ,והוא יעשה זאת טוב כל כך “עד שכל ספרי הלימוד בהיסטוריה יהיו מיותרים". המיזם הוא ללא כוונת רווח ,והיוזמים פועלים מתוך מחויבות חברתית ורצון לצמצם פערים בהישגי התלמידים. “עושים היסטוריה" מציג את כל הנושאים לבחינת הבגרות בהיסטוריה על ציר הזמן של פייסבוק בצורה קליטה מאוד וידידותית ללמידה ולהוראה .באמצעות ההצגה ההיסטורית המורים חוסכים לעצמם זמן ומאמץ בארגון החומר ,והתלמידים חוסכים זמן ומאמץ בהטמעה שלו. המדיום מאפשר להגיש את ההיסטוריה בצורה אינטראקטיבית ומגוונת – טקסטים ,תמונות ,הקלטות וסרטים. הטקסטים הדידקטיים מוגשים בלשון גבוהה יחסית ,כפי שנדרש לכתוב בבחינות הבגרות ,ובלשון יומיומית יותר לצורך קליטה מהירה. בשלב ראשון הסתגרו היזמים ,חובבי היסטוריה והוראה ,למשך ימים בחדר עבודה ,מיינו את כל החומר הרלוונטי ומיקמו אותו על ציר הזמן .בשלב שני הם הזמינו מורים ותלמידים להשתתף בעיבוד החומר והכנתו להוראה וללמידה. רועי ציקורל ומיכאל שורפ הם יזמי אינטרנט פדגוגי ותיקים .לפני שנה הם השיקו את המיזם “רצים לבגרות" (ראו ,)http://razimlabagrut.co.ilשבמסגרתו הוקמו קהילות פייסבוק למקצועות מיכאל שורפ ורועי ציקורל הלימוד המרכזיים .לכל קהילה גויסו מורים שהשיבו בהתנדבות על שאלות התלמידים והכינו אותם היטב לבחינות .עד היום נעזרו ב"רצים לבגרות" כ־ 10,000תלמידים. קישור לאתר/http://timeline.org.il : דוגמה לציר זמן http://on.fb.me/TLAIEv :
איילת פישביין
אנה גורן“ :התובנות הכי מעניינות מגיעות מהילדים עצמם"
שילוב אחר בבית הספר “יד המורה" מפתחים את המונח שילוב לכיוונים חדשים :ילדים “רגילים" וילדים אוטיסטים לומדים זה עם זה וזה מזה למונח שילוב יש משמעות מקובלת :ילדים בעלי ליקויי למידה לומדים עם ילדים פרס “רגילים" בכיתה אחת .אבל בבית הספר אשכול שלישי היסודי “יד המורה" בשכונת רמת מ י ם מ ילדים 47 בירושלים לומדים י זמים קיי אוטיסטים עם 185ילדים “רגילים", והשילוב כאן חורג מהשילוב המוּכר. ועדת השופטים של תחרות היזמות הכירה בייחודו של המיזם “מכבדים אדם ועולם" של “יד המורה" ,וזיכתה אותו בפרס שלישי בקטגוריה של מיזמים קיימים. אנה גורן ,52 ,מנהלת בית הספר ,מתמצתת את העיקרון המנחה“ :עבורנו הדגש איננו על למידה משלבת ,יש ממנה מעט יחסית בבית הספר ,אלא על יצירת מצבים נעימים שמזמינים חוויה טובה עבור הילדים". בבית הספר 16כיתות ,שמונה של חינוך רגיל ושמונה כיתות תקשורת ,בכל אחת בין חמישה לשמונה תלמידים. בתכנית הלימודים יש גם מקצועות לא שגרתיים ,כגון קרטה ,מחול וטיפול בבעלי חיים ,שאותם לומדים הילדים בזוגות המורכבים מילד מכיתת תקשורת (ילד אוטיסט) וילד מהחינוך הרגיל .את השיעורים מעבירים אנשי חינוך המומחים לתחום ,ויש גם ליווי של מטפלים. נוסף על כך שתי הכיתות בכל שכבת גיל נפגשות פעם בשבוע לשיעור חברה משותף“ .הפגישות הללו הן חלק מהדרישות הרבות שלי מהצוות .יש גם שעה קבועה במערכת של שתי המורות שבה הן מתכננות את השיעור המשותף" ,מסבירה גורן. הילדים האוטיסטים מחקים את הילדים ה"רגילים" ,וזה מסייע להם לשפר את רמת ההשתלבות שלהם בחברה ,אבל “אין כאן
דצמבר 2012
הדהחינוך
58
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
מצב שבו החינוך הרגיל נושא על גבו את עול השילוב .גם הילדים הרגילים מרוויחים הרבה מן השילוב הזה .אנחנו רוצים לשפר את איכות החיים של כל קהילת בית הספר". איזה ערך מוסף מקבלים ילדי החינוך הרגיל מהשילוב הזה? “העבודה בזוגות מתקיימת במרחב של הילד האוטיסט ,והילד ‘הרגיל' לומד לראות אותו באור אחר .יש ,לדוגמה ,מסלול מכשולים שהילדים צריכים לעבור בריפוי בעיסוק ואחד השלבים הוא קורה מתנדנדת .הילד מכיתת התקשורת עובר אותו ראשון כי הוא כבר מכיר אותו ועושה אותו בלי בעיות .כשתורו של בן הזוג – ‘הרגיל' – מגיע ,הוא מקבל פרפרים בבטן .פתאום הוא מבין שלילד האוטיסט יש יכולות משלו וכי לכל אדם יש יכולות משלו וסביבות שבהן הוא מצליח". מה אומרים הילדים על המפגש הזה? “התובנות הכי מעניינות מגיעות באמת מהילדים עצמם .ילד בכיתה ד' אמר שהוא אוהב לשחק עם הילדים מכיתת התקשורת כי הם לא מרמים במשחקים אף פעם .ילד מכיתה ו' אמר שהוא למד מהם את הגישה שהחיים הם כמו מתנה .הילדים גם לומדים מזה המון כי אנחנו מראים להם את העולם הזה כפי שהוא באמת ,ללא הסתרות .על כל שאלה של ילד בנושא האוטיזם וכל נושא אחר הוא מקבל תשובה אמיתית". גורן החלה לשמש רכזת חינוך מיוחד בבית הספר כבר בשנת ,1999והיא התמנתה למנהלת ב־ .2003כיום ,היא מספרת“ ,השילוב מצליח מאוד ונהנה מקבלה ותמיכה הן של הילדים והן של ההורים, אך לא תמיד היה כך .התמונה הראשונה שראיתי כשהגעתי הנה הייתה סוריאליסטית לחלוטין .ילד פתח את המקרר ושתה מכד חלב. לידו עמדה מורה על כיסא ,כמו שעושים כשרואים עכבר ,וצעקה בהיסטריה‘ :שמישהו יחזיק אותו!'". ואיזה תהליך עברתם מאז? “תהליך עמוק שהתבסס על למידה עצמית מתוך ניסוי וטעייה. מבחינת תכנית הלימודים ,נפגשנו במשך שנה שלמה בימי שישי, היום החופשי שלנו – יועץ ,מדריכה ,מטפל במוזיקה ואני – וניסינו להבין כיצד נכון לשלב את הילדים .שלושה חודשים לאחר תחילת המפגשים הבנו שאנחנו בכלל לא מדברים על אותו דבר .אחת חשבה שמספיק שהילדים ייכנסו בבוקר לאותו מסדרון ויצאו ממנו בצהריים ,אחר חשב שצריך לשאוף לשילוב מוחלט בכל דבר ודבר. המטפל ואני היינו איפה שהוא באמצע .בסופו של דבר התקדמנו למצב שבו משלבים לפי קריטריונים מוגדרים היכן שאפשר ויש צורך .אז הגענו למצב שיש שילוב ועושים מה שעושים ביחד אבל אין אינטראקציה ,אין את ה'ביחד' שחיפשנו .הפתרון הגיע מהמטפל במוזיקה שהחליט לנסות לחלק את הילדים לזוגות ,אחד מכיתת התקשורת ואחד מהכיתה הרגילה .בזוג זה סוף סוף קרה". איך זה עובד? “אנחנו מאתרים גם את הילד האוטיסט שיכול להיתרם מהמפגש ומוכן לזה וגם את הילד מהחינוך הרגיל שיש לו צורך כלשהו ,רגשי למשל ,ויכול להיתרם מכך .למטפל יש זכות וטו על בני הזוג .כיוון שהוא מכיר אותם ,הוא יכול לקבוע למשל שילד מכיתת התקשורת כרגע צריך לעבוד באופן פרטני .דוגמה טובה היא כשמפגישים בין ילד מהחינוך הרגיל שיש לו קשיים מסוימים ובין ילד מכיתת התקשורת שיש לו יכולות גבוהות במוזיקה בשיעור מוזיקה ,למשל. כך שניהם מרוויחים". איך ההורים קיבלו את הביחד הזה?
הדהחינוך
59
דצמבר 2012
“גם זה לא היה פשוט .היו להורים המון חששות .חלקם מופרכים ,כמו החשש שאוטיזם מידבק ,וחלקם מובנים ,כמו החשש מהתפרצויות שאכן קורות מדי פעם .האשמה הייתה גם שלנו .לא הכשרנו את הלבבות כראוי .פעם הבאנו מרצה כדי שתסביר במונחים רפואיים על התופעה ומאפייניה .ההרצאה לא הרגיעה את ההורים, ולא זו בלבד אלא שהיא העמיקה את הרתיעה .היו הורים שעזבו והיו כאלה שהתבטאו באמירות קשות נגד הילדים האוטיסטים או נצמדו לקירות כשהם עברו במסדרון .זה לא היה קל". במקום הרצאות ופעולות “מכשירות לבבות" אחרות באו מפגשים מזדמנים שיצרו אווירה טובה והפיגו את החששות של ההורים .גם התשומות שבית הספר מקבל הודות לתכנית השילוב – יום לימודים ארוך ושעות העשרה רבות (“לומדים אצלנו ברייקדאנס") – תרמו את חלקן“ .משרד החינוך תומך בנו בכל דבר וגם קרן רש"י תמכה בנו במשך שלוש השנים שבמהלכן בנינו את התכנית .אבל אנחנו זקוקים לתמיכות נוספות שיאפשרו לנו לממש את התכנית שלנו".
אדיר לעורר השראה ויכולת להסתכל על בעיות בעזרת משקפיים חדשים .העובדה שהפרויקט משותף לכל הקהילה מדגישה שלקבוצה שפועלת יחד יש כוח גדול .האמנות היא הגורם המניע שיכול ליצור שותפויות רבות בעיר לטובת הקהילה .העיר הופכת למרחב לימודי גדול ,שדרכו אנשים לומדים להרגיש אמפתיה ולהביע אכפתיות לצורכי האחר .זו דרך לימודית חדשה – לא לומדים בישיבה אלא נמצאים יחד ברחוב ,עובדים עם הידיים ומתלכלכים ,לומדים להיות אכפתיים מתוך המציאות". ••• החלום של רן הוא להגיע עם “קירות מדברים" לערים ולעיירות פיתוח בכל הארץ .לדבריה יש לפרויקט גם היבט כלכלי־תיירותי. בפילדלפיה יש סיורים מודרכים לקירות המצוירים .גם נוער יהודי וערבי יכול לשתף פעולה בבניית קיר ולעבוד על ציור שיבטא את הקונפליקטים ואת האפשרויות להידברות. כרגע התכנית היא להתחיל עם ראש עיר שירצה בפרויקט ,יהיה מוכן לשתף את כל הגורמים בעיר ויראה במיזם חלק מתהליך של העצמת הקהילה .לדברי רן ,יש כבר ראשי ערים שמתעניינים ,והיא מקווה שבת ים תהיה הראשונה להרים את המכחול.
אמתי מור
מציירים על קירות, לומדים יחד ברחוב חסי רן ,אשת חינוך ותיקה ,נדהמה כשראתה ברחובות פילדלפיה קירות שציירו תושבי העיר ,והחליטה שדבר כזה היא רוצה בארץ .כעת היא מקווה שבת ים תהיה הראשונה להרים את המכחול “קירות מדברים" ,קידום מעורבות בקהילה דרך אמנות במרחב הציבורי ,הוא הפרויקט פרס הזוכה במקום הראשון בקטגוריית רעיונות ראשון חדשים בתחרות ליזמוּת בחינוך .זהו מיזם ש י ם חברתי־אמנותי ,שנועד לחבר בין רחובות מיזמים חד העיר לבין הקהילה והאמנים הפועלים בה .חסי רן ,היוזמת והמנהלת ,מתארת את הולדת הפרויקט בצבעים עזים“ :לפני שנתיים הייתי בארצות הברית ,וראיתי על הקירות בפילדלפיה ,בכל פינה ,עבודות אמנות ענקיות באיכות משובחת ,לא גרפיטי שנעשה כלאחר יד .ההיסטוריה של פילדלפיה הייתה על הקירות ,וגם ציורים של פרחים ואנשים .זה היה מדהים לראות בשכונות הקשות ביותר ציורים מדהימים כאלה .הסיפור מאחורי הקירות מרגש עוד יותר .לפני כ־ 29שנה פנה ראש העיר לאמנית ג'יין גולדן בבקשה לסייע לו עם ‘מגפת הגרפיטי' – חבורות
נאוה דקל
ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני עם חסי רן. "לקבוצה שפועלת יחד יש כוח גדול"
שמשחיתות את קירות העיר .גולדן הצליחה להפוך את יצר ההשחתה של ציירי הגרפיטי לפרויקט אמנותי .כיום יש בעיר יותר מ־3,000 ציורים ,שחלקם מספרים את תולדות הקהילה ומתארים דמויות מקומיות .בשכונות הקשות ביותר רואים ציורי קיר נפלאים ,וחשוב מכך – יש לזה השפעה על השכונה כולה .היא הופכת ממקום מוזנח למטופח .יש כאן מהפך בתפיסה :האחריות עוברת לקהילה ,והעיר הופכת למרחב למידה .כשראיתי את זה אמרתי לעצמי שדבר כזה אני רוצה בארץ – פרויקט שיחבר חינוך ,קהילה ,אמנות ויצירתיות. פרויקט שיגרום לאנשי הקהילה לעשות למען עצמם". ••• רן היא אשת חינוך ותיקה במערכת הציבורית .בתפקידה האחרון היא הובילה את הניסוי הארצי של אזורי בחירה מבוקרת מטעם גף ניסויים ויוזמות של משרד החינוך .את יציאתה לשנת חופשה ללא תשלום החליטה לנצל למימוש החלום .היא מצאה שני שותפים ,והם חברו לצוות הפיתוח של המיזם :עדי יקותיאלי ,אמן רב־תחומי בעל ניסיון עשיר בפיתוח פרויקטים וסדנאות המשלבות בין אמנות לקהילה ,ומיקי מוזס מנדל ,העוסקת בצילום ותיעוד קהילתי ואחראית במיזם לפיתוח תוכן וקשרי קהילה. יחד הם התחילו לרקום את הרעיון ולהתאים אותו לישראל .כיום הם כותבים תכניות עבודה ופונים לקרנות כדי לגייס משקיעים“ .האמנות היא כלי ,ולא העיקר" ,אומרת רן“ ,העיקר זה שהקהילה יכולה לדבר על הבעיות שמציקות לה ועל הפתרונות האפשריים .לפני שמתחילים בציור יש סדנאות שבהן אנשי הקהילה חושבים מה חשוב להם ומה הם רוצים להשיג .יש כאן תהליך של העצמה .לאמנות יש בעיניי כוח מיכל ברקאי
עלמה, את יכולה מיכל ברקאי חלמה על הקמת מכינה קדם־צבאית לבנות“ .ילדה מהפריפריה", מנמקת ברקאי“ ,מגיעה לנקודת הסיום של התיכון עם הרבה פחות הזדמנויות" “עלמה" היא מכינה קדם־צבאית חילונית ראשונה לקידום מנהיגות נשית ,והיא מיועדת פרס לנשים צעירות בעלות שני פוטנציאל מנהיגות גבוה ש י ם מ י מהפריפריה שמגיעות ז מים חד הכלכלית־חברתית“ .אלה בנות שאם הן היו נולדות בשכונה הנכונה ,אז מרחב ההזדמנויות שהיה פרושׂ בפניהן היה הרבה יותר גדול" ,מסבירה מיכל ברקאי ,יוזמת המכינה ,שזכתה במקום השני בתחרות היוזמות החינוכיות“ .ילדה מהפריפריה מגיעה לנקודת הסיום של התיכון עם הרבה פחות הזדמנויות‘ .עלמה' ,בעצם ,מחפשת את הבנות האלה כדי לתת להן את הכלים הפרקטיים ,ובעיקר את היכולת להאמין ,לחלום בגדול ולראות את עצמן בעין חיובית". בשנים האחרונות נפתחו בישראל מכינות קדם־צבאיות מסוגים שונים ,מקצתן לצעירים
דצמבר 2012
הדהחינוך
60
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
מהפריפריה הכלכלית־חברתית .כל המכינות האלה ,למעט אחת מעורבת ,מיועדות לבנים בלבד .ברקאי“ :אני כבר כמה שנים שואלת איך עדיין אין מכינה כזאת לבנות .לא יכול להיות שהיא לא קיימת .בסופו של דבר הבנתי שמכיוון שהיא לא קיימת ,מוטלת עליי המלאכה להקים אותה". ברקאי ,30 ,בעלת תואר ראשון במשפטים ותואר שני בסוציולוגיה של החינוך ,שניהם מהאוניברסיטה העברית ,מתגוררת כעת בירושלים ,אבל העבירה את שנות ילדותה בצפון תל אביב .בעת שירותה הצבאי הייתה מ"כית במחנה שמונים והבינה ש"פה מתחילה השליחות של החיים שלי". למה דווקא שם? “במחנה שמונים פתאום קלטתי שלתפקידים הכי פחות נחשבים בדרך כלל מגיעות חיילות מהפריפריה והתחלתי לשאול את עצמי אם יכול להיות שהילדות מדימונה ומירוחם באמת פחות אינטליגנטיות, פחות מסוגלות ופחות מוכשרות מהחברות שלי מצפון תל אביב .איך יכול להיות שיש כאלה פערים?". אחרי שחרורה מצה"ל למדה משפטים ומשהבינה שאינה מעוניינת להיות עורכת דין ,עברה לחינוך .במשך שנתיים וחצי ניהלה את החינוך הלא פורמלי בקיבוץ עין גדי“ .שם קלטתי את הפערים בהזדמנויות שמקבלים הילדים שגדלים בפריפריה לעומת ילדים שגדלים במרכז. מה יכולה לחלום ילדה בת 17שגדלה ,לצורך העניין ,באופקים? את מי היא רואה סביבה? מי המודלים שלה לחיקוי? כמו מי היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה? לצד השאלות האלה עמדה לנגד עיניי המכינה הקדם־צבאית לבנים מהפריפריה הכלכלית־חברתית שהוקמה בעין גדי .בשלב הזה השאלה איך יכול להיות שעוד אין מכינה קדם־צבאית לבנות כבר התחילה להציק ממש". מה עשית? “דבר ראשון ,התחלתי לחלום .אני חושבת שהצעד הכי משמעותי היה להתחיל להאמין בעצמי .כלומר ,את כל התהליכים האלה שהבנות צריכות לעבור הייתי צריכה לעבור בעצמי .אני חושבת ,אם אני ,עם הכלים שקיבלתי בחיים שלי ,התקשיתי להגיד‘ :אני הולכת להגשים את החלום שלי' ,כמה זה קשה לילדה בגיל ההתבגרות שלא שמעה כל החיים שלה שהיא טובה ויכולה ,אלא שהיא לא טובה ,לא מוצלחת ולא מסוגלת .אחרי שהחלטתי שהחלום הזה חייב להתגשם, התחלתי להיפגש עם אנשים שעשויים להתעניין בו". להגשמת החלום כבר הצטרפו כעשרים מתנדבים שמשתתפים בצוות ההקמה ובוועד המנהל של “עלמה" .כמו בכל המכינות הקדם־ צבאיות“ ,עלמה" עתידה לשלב למידה ,טיולים וסיורים ברחבי הארץ והכנה לשירות בצה"ל .בתום המכינה ישובצו הבנות לשירות בתפקידים משמעותיים“ .אנחנו עובדים היום" ,אומרת ברקאי, “בשיתוף עם אגף כוח אדם בצה"ל". אף על פי שהדרך כבר סלולה ,יש לברקאי לא מעט רגעים של שבירה .הסביבה לעתים מגיבה בתמיהה ובחוסר אמונה מוחלט בדרכה .מאז שעזבה את קיבוץ עין גדי היא מובטלת“ .החלטתי שאם אני לא קופצת למים ומתמסרת רק להקמת המכינה ,זה פשוט לא יקרה" ,היא מסבירה“ .אני ידעת שהדרך עוד ארוכה ,אבל אני רוצה להגיד לכל מי שיש לו חלום או מדויק יותר – לכל מי שיש לה חלום – ציטוט של גנדי ששמעתי בהרצאה ושמתי לי על הלפטופ: “בהתחלה מתעלמים ממך ,אחר כך צוחקים עלייך ,אחר כך נלחמים בך ואז את מנצחת".
אור סופר
הדהחינוך
61
דצמבר 2012
סיפור לפני השינה הייפא סבאג ,ד"ר מרגלית זיו וד"ר מחמוד זוהדי החליטו לטפח את המודעות של האימהות באום אל־פחם לחשיבותה של הקראת סיפור לילדים לפני השינה לא צריך מחקרים ,אף שיש רבים ,כדי לדעת שהקראת סיפור לילד לפני השינה פרס מניחה תשתית תרבותית ,מבססת את שני השליטה בשפה ומחזקת את הביטחון ש י ם העצמי .עם ציוד כזה – הסוציולוגים קוראים מיזמים חד לו הון תרבותי או הון סימבולי – הצלחתו של הילד בבית הספר ,ואולי בחיים בכלל ,כמעט מובטחת .את האימהות והאבות בחברה היהודית לא צריך לשכנע. הצורך לספר סיפור לפני השינה הוא צורך של ההורים אף יותר משל הילדים .בחברה הערבית הצורך הזה אינו קיים; הורים ערבים שולחים את ילדיהם למיטות ללא סיפור ,כלומר שולחים אותם לבית הספר – ואולי לחיים בכלל – ללא הציוד הנדרש. היעדרו של הצורך לקרוא סיפור (הורים) ולשמוע סיפור (ילדים) לפני השינה (או בהזדמנות אחרת) בחברה הערבית נובע מהיעדרה של תרבות קריאה וממחסור בספרות ילדים – מקורית ומתורגמת. כמה אנשי חינוך ערבים ויהודים החליטו למלא את המחסור הזה. הייפא סבאג ,מנהלת תכניות חינוכיות במכון ון ליר; ד"ר מרגלית זיו, מנהלת מרכז בידאיאת במכללה האקדמית אלקאסמי שבעיר באקה אל־גרביה; וד"ר מחמוד זוהדי ,מנהל אגף החינוך בעיריית אום אל־ פחם ,החליטו לטפח את המודעות של האימהות באום אל־פחם – עם האבות הם ימתינו עוד קצת – לחשיבותה של הקראת סיפור לפני השינה לילדים בני שנתיים עד שבע. ••• “הרעיון לפרויקט הזה עלה לפני שנתיים במכון ון ליר והוא תפס אותי מהרגע הראשון" ,אומרת הייפא סבאג“ .אני עצמי ,כאם לילדים קטנים ,חוויתי את זה; למצוא ספר ילדים בערבית היה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי .עברו עשרים שנה מאז וייתכן שהמצב השתפר קצת ,אך הבעיה עדיין קיימת .אני מסתובבת בחנויות ספרים בארץ ובעולם ורואה בקנאה ספרי ילדים בכל גודל וצורה .בנצרת ,שבה גדלתי ,יש חנות ספרים אחת עם מדף ספרי ילדים דל מאוד .הרעיון הזה תפס לא רק אותי ,אלא גם את שתי הקרנות שהתנדבו לתמוך בו: קרן ברנרד ון ליר מהולנד וקרן רוברט בוש מגרמניה". ד"ר מחמוד זוהדי“ :החברה הערבית נמצאת בבעיה קשה; המשאבים שלנו מוגבלים מאוד והצרכים – בתחום הקריאה כמו בתחומים אחרים – הם בלתי מוגבלים .אני מדבר על משפחות שההורים ,שני ההורים ,חייבים לעבוד קשה ולהיעדר מהבית למשך זמן רב כדי להצליח לפרנס את המשפחה .אני לא בטוח שבסדר העדיפויות שלהם יהיה להקריא סיפור לילדים לפני השינה .באום אל־פחם זה לא קיים .ומה שקורה אצלנו ,או יותר נכון לא קורה,
הייפא סבאג ,ד"ר מחמוד זוהדי וד"ר מרגלית זיו" .הגישה שלנו אומרת :הקוראן חשוב מאוד אבל כדאי להקריא לילדים גם ספרים שנכתבו במיוחד עבורם"
משקף את הנעשה בכל המגזר הערבי .אין לנו את התרבות הזאת. אני לא גדלתי בתרבות הזאת ולא גידלתי את הילדים שלי בתרבות הזאת .לצערי ,היו לי סדרי עדיפויות אחרים .יש ,בלי ספק ,פגם רציני בחשיבות שאנחנו מייחסים להקראה ולקריאה". ••• מטרת היוזמה מרחיקת לכת :לחולל שינוי תרבותי בתחום ההקראה והקריאה בחברה הערבית בישראל“ .החברה הערבית בישראל נתונה בתקופת מעבר" ,אומרת ד"ר מרגלית זיו ,העומדת בראש מרכז לעידוד קריאה בחברה הערבית במכללת אלקאסמי. “מצד אחד יש יותר הכרה בחשיבות של השכלה בכלל וקריאה בפרט ומצד שני יש חסמים מאוד קשים .בדיקה ראשונית שלנו מצאה שאם אימהות מקריאות משהו לילדיהן ,הן מקריאות את הקוראן .הגישה שלנו אומרת‘ :הקוראן חשוב מאוד אבל כדאי להקריא לילדים גם ספרים שנכתבו במיוחד עבורם .זה מרחיב את עולמם ,מעשיר את החשיבה שלהם ומחבב עליהם את הקריאה' .אנחנו צריכים ללכת בעניין זה לעימות תרבותי כלשהו ,אבל אנחנו רגילים לכך .בסופו של דבר ,יותר ויותר אימהות יתנסו בחוויה הזאת וישנו את גישתן". החיבור בין סבאג למרגלית נוצר לפני כשנתיים .אום אל־פחם, שזכתה בפרס החינוך הארצי ,צורפה לפרויקט זמן קצר לאחר מכן“ .הגשנו תכנית שכוללת פעילות בכמה מעגלים" ,אומרת זיו, “הכשרה של אנשי מקצוע ,הכשרה של הורים ופעולות עירוניות .יש לנו פעילות עם לוח זמנים מאוד מסודר בכל אחד מהמעגלים האלה. יש קורס של צוות מורים בעיריית אום אל־פחם שבו לומדים כיצד למנף את הנושא במערכת החינוך ובכל העיר .שני קורסים לגננות
כבר יצאו לדרך .לומדים בהם איך לקרוא ספרים ,איך לקרוא בגן ואיך להביא את זה למשפחות .בהמשך מתוכננים עוד קורסים לסייעות בגנים ולמשפחות עצמן". זוהדי“ :אחת השאלות שמעסיקות אותנו כאשר אנחנו מתחילים עם פרויקט חדש היא מה יהיה ביום שאחרי ,ביום שבו הגוף שמלווה אותנו – במקרה זה מכון ון ליר ומכללת אלקאסמי – יעזבו את העיר. אנחנו עושים כל מאמץ להשאיר את הגוף היוזם אתנו ולהעמיק את המעורבות שלו .כאן מדובר בפרויקט ארוך טווח במיוחד – אנחנו רוצים לשנות דפוסי תרבות וחשיבה; להפוך את ההקראה והקריאה לשגרה .כדי שהגוף היוזם יסכים להישאר אתנו לאורך שנים אנחנו חייבים לתרום את חלקנו ולהראות לו שאנחנו רציניים ומשקיעים את כל הכוחות והמשאבים שיש לנו .בפרויקט הזה אנחנו נשקיע את כל כוחנו .יש לנו הרבה מאוד משימות ,אבל למשימה הזאת של עידוד הקריאה ניתן עדיפות ראשונה". אולי אתם משקיעים באתמול? העתיד שייך למסכים הדיגיטליים ולא לספרים מודפסים. זוהדי“ :האתמול של מי? האתמול שלך הוא העתיד שלי ,לצערי". זיו“ :וגם כאשר האינטרנט יגיע לכל מקום ,גם לאום אל־פחם, ההקראה והקריאה וכל מה שהן נותנות לילדים לא ייעלמו .כבר כיום הורים מספרים לילד סיפור לפני השינה על אייפד .אין תחליף לאינטראקציה של הורים־ילדים באמצעות סיפור – על דף מודפס או על מסך .שום מחשב לא יוכל להחליף את תשומת הלב המיוחדת שאם נותנת לילדיה דרך הקראה .אין תחליף להנאה המשותפת של הורים וילדים בשעת סיפור עצוב או מצחיק ,שלא לדבר על המסרים
דצמבר 2012
הדהחינוך
62
63
יזמות בחינוך :התחרות הגדולה
מי מכיר רופא?
הערכיים שניתן להעביר בהזדמנות הזאת ,למשל מסרים שמציגים משפחה שוויונית ולא סמכותנית ,משפחה שבה לאם ולאב זכויות וחובות שוות ובה משוחחים עם ילדים בתשומת לב רבה". סבאג“ :אני דווקא לא רוצה ספרות דידקטית שמחדירה מסרים שאינם מתאימים לתרבות מסוימת או למבנה המשפחה המסורתי. מסרים כאלה עלולים ליצור ניכור בין ילדים למשפחות שלהם". מרגלית“ :לדעתי אחת המטרות של ספרות ילדים היא גם לחנך. כמובן ,צריך לעשות זאת ברגישות ,לא בצורה בוטה ,לדוגמה :לספר על ילדה שבוחרת בעצמה איזו שמלה היא תלבש לחג". סבאג“ :השינוי התרבותי יבוא מאליו ,והוא מתרחש .החברה הערבית מוקפת בתרבות מודרנית וגלובלית והיא מחלחלת אליה בדרכים רבות .לי חשוב ליצור תרבות של הקראה בחברה הערבית בישראל; שאום אל־פחם תוביל רשויות מקומיות אחרות לקראת תרבות של קריאה".
שגיא בן חור ,מחנך כיתה ז’ בבת ים ,יזם פרויקט בשם “לעוף על זה” ,שמטרתו לחשוף תלמידים בפריפריה למקצועות צווארון לבן: רפואה ,משפטים ,עיצוב וכדומה .מניסיונו, הם לא היו מכירים אותם בדרך אחרת
איתי גודר
מורים אורחים בשיחת וידאו תומר ברץ ,30 ,מגייס את הטכנולוגיה כדי להזמין לכיתה אנשים מעניינים ולהעשיר את השיעורים .התלמידים מרותקים תומר ברץ ,30 ,מחנך ומורה לאזרחות, ערבית ועוד כמה מקצועות בתיכון “קריית פרס חיים" בחיפה ,יזם את “מורים מארחים שלישי מורים" – מערכת אינטרנטית שמאפשרת ד ש י ם למורים לארח באמצעות טכנולוגיה של מ יזמים ח שיחות ועידה בווידאו ,סקייפ למשל ,מורים אחרים שמשהו בסיפור החיים שלהם או בתחומי העיסוק שלהם יכול לתרום לתלמידים בשיעור. תן דוגמה. “נניח שאני מלמד אזרחות בחיפה ואתה מלמד תקשורת בתל אביב .ונניח שאתה גם כותב בעיתון .למה שלא אנצל את הטכנולוגיה כדי לארח אותך ולאפשר לך לספר לתלמידים שלי על עבודת העיתון במסגרת שיעור אזרחות על תפקידה של תקשורת ועיתונות?" אין זמן לזה .צריך לכסות את החומר. “הכול שאלה של איזון ומינון .זה לא במקום תכנית הלימודים ,זו העשרה .מדי פעם מורה יכול לגוון את השיעורים באמצעות הדבר הזה .תכפיל את זה בכמה מורים שונים על פני כמה מקצועות שונים וקיבלת חוויית לימוד טובה יותר עבור התלמידים". ברץ מספר שהיוזמה עדיין בשלבים ראשוניים ונוסתה רק פעמים ספורות“ .המטרה בשלב ראשון היא להקים אתר שמורים יזינו לתוכו את הזמנים שבהם הם פנויים (ויוסיפו כמה מילים על הנושאים שהם מעוניינים לדבר עליהם) .מורה שירצה לארח בשיעור מסוים יוכל לבחור מתוך האפשרויות .בהמשך מורים גם יוכלו לדרג ולהמליץ
הדהחינוך
דצמבר 2012
תומר ברץ“ :אני שואף לחבר בין בית הספר לבין אנשי אקדמיה"
בעקבות שיעורים שהם כבר העבירו". ובשלב הבא? “זו תהיה פונקציה שמחברת שלוש זרועות :בית הספר ,האקדמיה והעולם האזרחי .זה יכול להוות בסיס לכל דבר ,החל בסדנאות להורים ,עבור בפרויקט חברתי לטובת הקהילה וכלה בתקשורת בינלאומית .כבר יצא לי להפגיש את התלמידים עם ישראלי שחי בסין כשזה התאים לשיעור שלנו". איך מגיבים התלמידים? “אוהבים את זה מאוד .בשלב מסוים בשיחה הוא התחיל ללמד את התלמידים קצת סינית .הם לא רצו לקום גם אחרי הצלצול". למה זה כל כך מושך אותם? “גם בגלל שהם אוהבים את הטכנולוגיה וגם בגלל שזה פשוט מעניין אותם .לדעתי זה גם נותן להם איזו תחושה של עתיד כשמורה מספר להם על עצמו ומסביר ,למשל ,איך הגיע מהמצב שבו הם נמצאים כרגע כתלמידים למצב שבו הוא נמצא כיום כאדם בוגר". חרף קשיים טכניים צפויים ,כוחה של היוזמה הוא באפשרויות הרבות של הנושאים שמורים יכולים לדבר עליהם“ .לא רק מורים", מתקן ברץ“ .אני שואף לחבר בין בית הספר לבין אנשי אקדמיה ובעלי מקצועות שונים שנוגעים בדרך כזאת או אחרת בנושאים הקשורים לתכנית הלימודים". בבלוג שלו הוא מספר שאירח באחד משיעורי ערבית בכיתה ח' את העיתונאי שלומי אלדר ,פרשן ערוץ 10לענייני פלסטינים. תלמידים רבים שאינם שייכים לכיתה באו לשיעור ,והיו מרותקים. “זה חלום של כל מורה ,לא?".
אמתי מור
אחת התובנות הבולטות של המחאה החברתית מקיץ 2011היא העובדה שפריפריה יכולה להיווצר גם בתוך עיר גדולה ומרכזית .עובדה פרס זו מקבלת חיזוק כשמדובר בעיר המרוחקת שלישי רק כ־ 11ק"מ מתל אביב .בת ים ,למשל. ש י ם מיזמים חד דיון בכיתה שניהל שגיא בן חור,34 , מחנך בכיתה ז' ב"תיכון חדש" בעיר ,סיפק לו רעיון מעניין ליוזמה שהוא מכנה “לעוף על זה" .בן חור: “הרעיון שלי נשען על העובדה שיש פערים עצומים בין תלמידים בפריפריה לבין אלה הלומדים בתיכונים הנחשבים בתל אביב. הפערים האלה מבוססים על המגבלות באפשרויות הבחירה .בבית הספר שאני מלמד בו יש הרחבות רק בשני מקצועות :היסטוריה וגאוגרפיה .הבעיה היא שהרבה ילדים בבית הספר פשוט לא נחשפים למגמות אחרות ולרעיונות אחרים .הרעיון שלי הוא בעצם לחשוף לפניהם את המקצועות הנחשקים יותר". הפרויקט של בן חור ,שזיכה אותו במקום השלישי בקטגוריית המיזמים החדשים בתחרות ,מתכוון לחשוף בני נוער מכיתות ט' עד י"ב בפריפריה למקצועות כגון רפואה ,משפטים ,תקשורת ,עיצוב, אמנות ועוד ,מקצועות שלטענתו לא היו מכירים בדרך אחרת. כיצד הבשיל הרעיון? “האסימון נפל באחד משיעורי ההנדסה שהעברתי .אחד התלמידים זרק לי‘ :למה אנחנו בכלל צריכים ללמוד את זה?' .עניתי: ‘יום יבוא ותהיה מהנדס או ארכיטקט ותרצה לתכנן בניין .עכשיו אתה מקבל את היסודות לתכנון' .תלמיד אחר הקשיב בסבלנות ואז ענה: ‘מה זה בכלל משנה? הרי אף אחד מהתלמידים פה לא יהיה אדריכל'". ומה קרה אז? “הייתה דממה בכיתה .החלטתי שמפסיקים ללמוד הנדסה ושאני משנה נושא .התחלתי לשאול למי בכיתה יש שכן ,שכנה ,אח ,אבא, אימא ,דודה או דוד שהוא רופא .כמובן שאף אחד כמעט לא הרים אצבע .לאחר מכן שאלתי מי מכיר מקרוב עורכי דין ,עיתונאים ואדריכלים .מעט מאוד ידיים הורמו .אני מניח ששאלה דומה בתיכון ברמת אביב הייתה זוכה ליותר ידיים מורמות .להרבה ילדים בפריפריה אין תמונה מול העיניים של מה זה אומר להצליח ,מה זה אומר להיות בן אדם שהגיע למעמד ולעמדת השפעה בתחום מסוים". כיצד עובד הפרויקט בפועל? “בניתי עשרה מסלולים שמופיעים בתכנית .לא בחרתי מקצועות עמלניים :לא קוסמטיקה ולא מכונאות רכב ולא טכנאי אלקטרוניקה, אלא מקצועות של צווארון לבן .הרעיון הוא שכל תלמיד יבחר לעצמו
שגיא בן חור“ :אני יודע שזה הולך להיות מסע ארוך ,אבל אני מלא תקווה"
מסלול שהכי נוגע לו .מי שבחר במסלול הרפואה ,למשל ,יקבל עשרים מפגשים פרונטליים בכיתה עם שני סטודנטים לרפואה .הוא גם יבקר בבתי חולים ובאקדמיה .יטעם מהמקצוע". הפרס שקטף בן חור ,בשווי 5,000ש"ח ,אמור לדבריו להספיק לו בקושי להשקת אתר ועמוד בפייסבוק .כדי להשיק את הפרויקט בפועל הוא זקוק לכ־ 700אלף ש"ח למימון עלות המלגות של הסטודנטים מתחום הידע הרלוונטי .בשנה הקרובה מתוכננת השקה של המיזם בשלוש ערים מצפון עד דרום“ .אני יודע שזה הולך להיות מסע ארוך ,אבל אני מלא תקווה .אני חושב שזה קריטי לעתיד של כולנו .הרי קידום הפריפריה הוא אינטרס לאומי ,לא?"
איתי גודר
דצמבר 2012
הדהחינוך