Mishna Berura en español

Page 1

Powered by TCPDF (www.tcpdf.org)



‫‪25‬‬

‫הקדמת המשנה ברורה להלכות שבת‬ ‫כתיב בתורה יזכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד‬ ‫וגוי‪ ,‬כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ׳‬ ‫וגוי‪ ,‬הורה לנו הכתוב בזה שענין שבת הוא שורש האמונה‬ ‫לידע שהעולם הוא מחדש‪ ,‬וכיון שברא הכל הוא אדון על‬ ‫הכל ואנחנו עבדיו ומחוייבים לעשות רצונו ולעבדו בכל‬ ‫גופינו ונשמותינו וממונינו כי הכל שלו‪ .‬והזהירה התורה על‬ ‫שמירת השבת שתים עשרה פעמים‪ ,‬ואמרו חז״ל כל המשמר‬ ‫את השבת כאלו מקיים כל התורה וכל המחלל השבת כאלו‬ ‫כפר בכל התורה כולה‪ ,‬והכל מטעם הנ״ל דהוא שרש‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫וכעין זה איתא גם כן במדרש רבה פרשה בשלח‪ ,‬אמר רבי‬ ‫אלעזר בר אבינא מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים‬ ‫ששקולה שבת כנגד כל המצות‪.‬‬ ‫בתורה מנלן‪ ,‬שבשעה ששהא משה לומר להם מצות שבת‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא יעד אנה מאנתם לשמור‬ ‫מצותי ותורתי וגו״‪ ,‬מה כתיב אחריו יראו כי ה׳ נתן לכם‬ ‫השבתי‪ ,‬ובנביאים מנין‪ ,‬שנאמר יוימרו בי בית ישראל‬ ‫במדבר בחקותי לא הלכוי‪ ,‬מה כתיב אחריו יואת שבתותי‬ ‫חללוי‪.‬‬ ‫בכתובים מנין‪ ,‬שנאמר יועל הר סיני ירדת ודברת עמהםי‬ ‫מה כתיב אחריו יואת שבת קדשך הודעת להםי‪,‬‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬אם תזכו לשמור שבת‬ ‫מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל מצות שבתורה‪ ,‬ואם‬ ‫חללתם אותו מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות‪ ,‬וכן‬ ‫הוא אומר ישומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע‬ ‫וכו״ עיין שם‪.‬‬ ‫וראה את חומר העון שיש באיסור חילול שבת‪ ,‬דהלא ידוע‬ ‫שיש כמה חלקי עונשים על העונות‪ .‬יש ענינים‬ ‫שכשהאדם עובר עליהן הוא רק איסור עשה בלבד‪ ,‬חמור‬ ‫מזה העונות שיש עליהן איסור לאו‪ ,‬חמור מזה העונות שיש‬ ‫עליהן מיתה בידי שמים‪ ,‬חמור מזה העונות שיש עליהן‬ ‫עונש כרת‪ ,‬חמור מזה אותן שיש עליהן מיתה בידי אדם‬ ‫והוא מיתת חנק‪ ,‬למעלה מזה אותן שענשן הוא הרג בסיף‪,‬‬ ‫למעלה מזה אותן שמיתתן בשרפה‪ ,‬למעלה מכולם אותן‬ ‫שמיתתן בסקילה כי היא החמורה שבמיתות‪ ,‬ועל עון חלול‬ ‫שבת במזיד הלא מיתתו הוא בסקילה‪.‬‬ ‫ונוכל לראות עוד את חומר העון שיש באיסור חלול שבת‪,‬‬ ‫דהלא בכל העונות לבד מאיסור עבודת כוכבים‬ ‫קיימא לן‪ ,‬דאם הוא מומר חס ושלום לאחד מהם אינו מומר‬ ‫לכל התורה‪ ,‬ואילו באיסור שבת קיימא לן בסימן שפ״ה‬ ‫סעיף גי דאם הופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה‬ ‫פעמים בפרהסיא הוא מומר לכל התורה ודינו כעובד‬ ‫כוכבים ממש‪.‬‬ ‫ואם הוא דר עם ישראל ברשות אחד צריך לשכור ממנו‬ ‫הרשות‪ ,‬כמו אם הוא דר עם העובד גילולים‪ .‬ואם‬

‫שחט‪ ,‬אף שאיש ישראל אחר עומד עליו ורואה ששחט כדין‪,‬‬ ‫אפילו הכי שחיטתו נבילה גמורה מטעם דהוא אינו בר‬ ‫זביחה כלל כדאיתא בפוסקים‪ .‬וטעם לכל זה הוא‪ ,‬דהמחלל‬ ‫את השבת כופר במעשה בראשית כמו עובד כוכבים ]וזה‬ ‫לשון הרמב״ם פרק לי מהלכות שבת‪ :‬השבת ועבודת‬ ‫כוכבים כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות‬ ‫התורה‪ ,‬והשבת הוא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו‬ ‫לעולם‪ ,‬לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל‬ ‫רשעי ישראל‪ ,‬אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד‬ ‫עבודת כוכבים‪ ,‬ושניהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם וכוי‬ ‫עיין שם‪ [.‬ועל כן גם עונש מחלל שבת הוא בסקילה כעובד‬ ‫כוכבים‪ ,‬וכשהוא בלי התראה הוא על כל פנים בכרת‪ .‬מכל‬ ‫זה יוכל האדם לראות את גודל הענין של שבת‪ .‬וכן יש עוד‬ ‫כמה מאמרי חז״ל המפליגים מאוד בעון חילול שבת‪.‬‬ ‫וגם צריך לדעת‪ .‬הרמ״ח מצות שבתורה שהטיל השם‬ ‫יתברך על האדם לזכרם ולשמרם‪ ,‬הוא נגד הרמ״ח‬ ‫אברים שבאדם‪ ,‬וכי היכי דבאברים נמצא אברים שונים‪ ,‬יש‬ ‫שאין הנשמה תלויה בהם כמו היד והרגל וכדומה‪ ,‬דאף אם‬ ‫יחסרו אף שההפסד הוא רב מאוד‪ ,‬אף על פי כן נקרא רק‬ ‫בשם בעל מום‪ .‬ויש שעל ידי חסרונותיו אינו יכול לחיות‬ ‫על פני תבל‪ ,‬כגון שנתז ראשו‪ ,‬או שנקרע סגור לבו ששם‬ ‫הוא מקור החיים‪ ,‬כן הוא גם כן בעניני מצות השם יתברך‪,‬‬ ‫שעליהן גם כן כתיב יאשר יעשה האדם וחי בהםי ונאמר יכי‬ ‫הוא חייך ואורך ימיךי‪ ,‬ועוד פסוקים הרבה כהנה המורים‬ ‫לנו כי עיקר חיי הנפש לעולם הבא תלוי בקיום התורה‪ .‬יש‬ ‫מצות שאפילו אם פשע האדם ועבר עליהם הוא נקרא‬ ‫לעולם הבא רק בשם בעל מום‪] ,‬וגם זה גנאי גדול הוא‬ ‫לנצח‪ ,‬דידוע מה שכתב הרב חיים ויטאל בשער הקדושה‪,‬‬ ‫וכן הגר״א במשלי‪ ,‬דהחבלה ימצא לנצח בנפשו באותו‬ ‫האבר שפשע בו על רצון השם יתברך‪ ,‬ונמצא דאם לא הניח‬ ‫תפלין אף אם יקיים כל המצות יהיה בעל מום בידו‪ ,‬ונמצא‬ ‫כשיקום לעת התחיה כל ישראל יעמדו חיים וקימים בכל‬ ‫אבריהם והוא יהיה בעל מום ביד השמאלי הזה לנצח‪,‬‬ ‫דבזכות מצות התורה שאדם מקיים באבריו הם זוכים‬ ‫לחיות לעתיד חיי עולם‪ ,‬כל מצוה שברמ״ח מצות מחיה את‬ ‫האבר שברמ״ח השייך לו‪ ,‬וכמו שאנו אומרים יוחיי עולם‬ ‫נטע בתוכנוי וכיון שעבר בשאט נפש על המצוה ההוא אין‬ ‫לו מי שיחיה את האבר ההוא‪ ,‬וכמה יתמרמר אחר כך‬ ‫האדם ההוא על זה שהכל ידעו את גודל המרותו בהי‬ ‫במצות תפלין‪ .‬וכן כהאי גונא אם יהיה בעל מום בשאר‬ ‫איברים על ידי שארי דברים שקלקל‪ ,‬וכמו דאיתא בתרגום‬ ‫קהלת על הפסוק יסוף דבר הכל נשמעי דהיינו שלבסוף‬ ‫הכל יתפרסם לעיני כל‪ ,‬ועל כן יאת האלהים ירא ואת‬ ‫מצוותיו שמור כי זה כל האדםי‪ ,‬ורצונו לומר שמהרמ״ח‬ ‫מצוות עשה ושס״ה לאוין שנשמר האדם בימי חייו יבנה‬ ‫לעתיד כל האדם‪ ,‬ונמצא כשיקום ויהיה בעל מום באיזה‬


‫‪26‬‬

‫הקדמה‬ ‫אבר או שיתקלקל לו איזה גיד מגידיו ]המכונים נגד שס״ה‬ ‫לאוין שבתורה[‪ ,‬יתבוננו הכל איזה מצות עשה או לאו עבר‬ ‫בשאט נפש‪ ,‬וכמה קלון וכלימה יסבול על ידי זה לנצח[‪.‬‬ ‫ויש ענינים שהם נגד הראש והלב‪ ,‬שהם עיקר חיות נפש‬ ‫הקדושה כמו אמונה בהי ובתורתו‪ ,‬וענין שמירת שבת דהוא‬ ‫גם כן יסוד האמונה‪ ,‬דאם יחסר לו ענינים ההם כבר נסתלק‬ ‫כל עיקר החיות מנפשו הקדושה‪ ,‬וכשהוא חי בעולם הזה‬ ‫הוא חי רק בנפש הבהמית שלו‪ ,‬ולא יהיה לו במה להקים‬ ‫בעת התחייה‪.‬‬ ‫וזכות שמירת שבת כהלכה מועיל למחול לו על כל עונותיו‪,‬‬ ‫כמו שאיתא בגמרא כל המשמר שבת כהלכתו אפלו‬ ‫חטא כדור אנוש מוחלין לו שנאמר יאשרי אנוש יעשה זאת‬ ‫ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל‬ ‫רעי אל תקרי מחללו אלא מחול לו‪ .‬ומה שאמר כהלכתו‪,‬‬ ‫משום שידוע שיש ל״ט אבות מלאכות‪ ,‬ובכל אב כמה וכמה‬ ‫תולדות‪ ,‬ובירושלמי פרק כלל גדול איתא דרבי יוחנן וריש‬ ‫לקיש דייקו כל כך עד שמצאו בכל אב ל״ט תולדות‪ ,‬ולזה‬ ‫רמז הגמרא שישמור שבת כהלכה דהיינו שלא לחלל אותה‬ ‫בשום פרט‪.‬‬ ‫אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל‬ ‫פרטיו‪ ,‬העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד‬ ‫הלכות שבת ולחזור עליה תמיד כדי שידע האסור והמותר‪,‬‬ ‫דאי לאו הכי אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים‬ ‫לשמירת שבת כראוי לא יועיל לו‪ ,‬וכדאיתא במדרש משלי‬ ‫ילדעת חכמה ומוסרי אם יש בידו של אדם חכמה הוא יכול‬ ‫ללמוד מוסר‪ ,‬ואם אין בידו של אדם חכמה אין יכול ללמוד‬ ‫מוסר‪ .‬והכונה דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה‬ ‫בכלל איסור מה יועיל לו המוסר בזה‪ ,‬והכי נמי בענינינו אם‬ ‫הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות לא‬ ‫יועיל לו שום מוסר‪] .‬הדמיון‪ ,‬כגון שקרה לו הפסד פתאום‬ ‫שמרדו בהמותיו וברחו להן בשבת‪ ,‬או אוזין ותרנגולין‬ ‫שקנה זה מחדש ולא הורגלו בבית וברחו‪ ,‬מה מאוד נקל לו‬ ‫להכשל באסור צידה דאורייתא כשיתפסם‪ .‬וגם אמירה‬ ‫לנכרי לתפסם בידו לא הותר בכגון זה‪ ,‬ואילו היה לומד הדין‬ ‫היה יודע אופן המותר והיינו שיאמר כל המציל אינו מפסיד‪,‬‬ ‫או שיאמר לנכרי שיכניס האוזין ותרנגולין למקום דלית ביה‬ ‫צידה דאורייתא‪ ,‬כגון בבית גדול שאינו קל לתפשם אף אחר‬ ‫שיכניסם‪ ,‬וכמו דאיתא בגמרא דהיכא דלא מטי ליה בחד‬ ‫שחיא לית ביה צידה דאורייתא‪.‬‬ ‫או דרך משל שקרה שנדלקה המפה שעל השלחן בשבת‪,‬‬ ‫הנה אדם בהול על ממונו‪ ,‬יתכן שמפני זה ימהר לכבות‬ ‫גם כי יודע שהוא אסור‪ ,‬והכל מפני שאינו יודע אופן המותר‪,‬‬ ‫אבל אם הוא לומד הלכות שבת ידע אופן המתר בזה‪ ,‬דהיינו‬

‫שישפוך מים על המקום שלא אחז האש‪ ,‬או שיקרא לעובד‬ ‫גלולים לכבות‪.‬‬ ‫וכן באיסור בורר מצוי מאוד להכשל מפני חסרון ידיעה‪,‬‬ ‫דרך משל‪ ,‬כשיש לו בשר של שני מיני עופות מחולקין‪,‬‬ ‫ורוצה לברר מין אחד מחברו ולהניחו אלאחר זמן‪ ,‬דאסור‬ ‫גמור הוא כמבואר בפוסקים‪ ,‬אלא יקח מהן מה שהוא רוצה‬ ‫לאכול עכשיו והשאר ישאר ממילא‪ ,‬וכן ללקט השמן שעל‬ ‫החלב ]שקורין סמעטענע[ בצמצום יש בזה משום בורר‪,‬‬ ‫אלא יניח מעט לצד החלב או שיקח מהחלב עמה‪ .‬ועוד כמה‬ ‫וכמה הלכות בענין בורר‪.‬‬ ‫וכן במלאכת דש ולישה ומלבן ובשארי אבות מלאכות‪ ,‬ומי‬ ‫שלא למד יוכל בנקל להיכשל בהן‪ ,‬שנמצא בכל אחד‬ ‫כמה פרטי הלכות שנוגע באסור דאורייתא‪ .‬ובפרט בענין‬ ‫בישול ושהיה והטמנה הוא הלכתא רבתי מאוד בהרבה‬ ‫חילוקי דינים הנוגע למעשה[‪.‬‬ ‫וכבר העיד בנו הגאון בעל אורים ותומים בספרו יערת‬ ‫הדבש‪ ,‬כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור‬ ‫שבת אם לא ילמד כל הדינים על בריים היטב היטב‪.‬‬ ‫והנה אחת מהסבות אשר ימנע להעולם הידיעה בהלכות‬ ‫שבת הוא‪ ,‬מפני שהלכה חמורה היא מאוד ואי אפשר‬ ‫להבינה היטב מתוך השלחן ערוך‪ ,‬אם לא שידע מתחלה‬ ‫מקורי הדין מגמרא ופוסקים‪ ,‬ולזה אין לאדם פנאי בזמננו‬ ‫מפני רב הטירדה ומצוקות הזמן בעונותינו הרבים‪ ,‬לבד מה‬ ‫שיש כמה חלוקי דעות בין הפוסקים בכל פרט ופרט‪ .‬וכאשר‬ ‫הארכתי בהקדמתי לחלק הראשון עיין שם‪ .‬לזאת קמתי‬ ‫ונתעוררתי בעזרת הי יתברך לבאר גם הלכה זו החמורה‪ ,‬כל‬ ‫דין ודין בטעמו ונמוקו מגמרא ופוסקים‪.‬‬ ‫גם יבואר בו מסקנת האחרונים להלכה על כל פרט שנחלקו‬ ‫בו הפוסקים הקודמים‪ ,‬גם בכמה מקומות החמורין ]כמו‬ ‫בסימן רמ״ג רמ״ד רמ״ח רנ״ג רנ״ד ועוד בהרבה והרבה‬ ‫סימנים[ עשיתי פתיחה מתחלה כדי שיהיה בנקל אחר כך‬ ‫להבין דברי השלחן ערוך‪ ,‬ובכמה אבות מלאכות לקטתי את‬ ‫השרשים מדברי הרמב״ם ושארי הראשונים כדי שידע‬ ‫ההלכה על בריה‪ ,‬גם קבצנו בו מספרי אחרונים עוד כמה‬ ‫ענינים חדשים המצויים בזמננו למעשה‪.‬‬ ‫ואקוה בעזרת הי‪ ,‬שמי שילמוד עתה ההלכה ידע כל דין‬ ‫בטעמו ונימוקו להלכה ולמעשה‪ ,‬וראוי ונכון לכל‬ ‫ירא וחרד לדבר הי לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי‬ ‫שלא יכשלו בם‪ ,‬וכדאיתא בילקוט ריש פרשת ויקהל‪ ,‬אמר‬ ‫לו הקב״ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרש לפניהם‬ ‫ברבים הלכות שבת‪ .‬וידוע ששמירת שבת כתקונה הוא‬ ‫קירוב לגאולה‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל אלמלא שמרו ישראל שתי‬ ‫שבתות מיד היו נגאלין שנאמר וכוי‪:‬‬



‫‪27‬‬

‫דז לכות ש ׳בת סי פון רמב‬ ‫רמב לדזז•הר ב‪:‬כבוד עזבת‪ .‬ובו סעיף אחד‪:‬‬ ‫א ) א ( א א פילו מי שצריף ללא הרים‪ ,‬אם יש לו מעט מ שלו * צריף‬ ‫)א( השבת‪ * ,‬ולא ב א מרו עעזה שבתך הול )‪?1‬אל תצטרף לבריות‪ ,‬אלא‬ ‫באר היטוב‬

‫^ אאר הגו לה‬

‫ב‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫) ב ( * ? כבד את א טיר נמ!יב_רי _ר ע‬ ‫לזרז עצמו‬ ‫‪ :a‬פפרוש ה פרקי אבות פיק‬ ‫‪:‬‬ ‫לו‬ ‫ךהוקה‬ ‫)ג( ?‪1‬כמי ששךזשעה‬ ‫)מ״כ( אהא השבת‬ ‫ב פסדים קי״ב )ע״א( וקי״ג )ע״א(‪.‬‬

‫א ) א ( דז ‪ ^ 1M‬ת ‪ .‬ולא י ננחת נן עזבי רג ב עזי ליין‪ .‬זידזר ב‪.:‬ו־א עזית >ח״א מח‪ e .(:‬בתקוני ש בת אאי תא שיא כל ב‪ :‬כל סעודה מ ז ל ש סערות יגים עין עזם‪ ,‬ו נר אה לי וי כל א חד ל נפי ט נ ע ו‬

‫באור ד! ל ככה‬

‫מ ^ נ ה ברורה‬ ‫א )א( אא פפלו יכו׳‪ .‬הגנה ננ?יר מ ציות עינג ״ז בבת נ תפר״ לנו על יז־י‬ ‫כראוי‪ ,‬וכן מ ו כ ח ‪::‬בית יו סף )ד״ה אחר כך( דכן דעתו‪ ,‬וכן ס ת מ וגי‬ ‫ה נביאים‪ ,‬וכמו ״נאמר )ישעיה נח יג( יוקרא ת לשבת ענגי‪) .‬א( ויש‬ ‫ב‪:‬מןעזנה ברו‪1‬־ה )סק״א( כ מ ו ת ם ‪ .‬ו ה ט ״ ז )סק״א( כ ת ב זי כ! גי ב כ ס א דהרסנא לחוד‪,‬‬ ‫פו?‪ 1‬יקים ״כ‪1‬ב!יךא להו רעקרו הוא מן התורה‪ ,‬״השבת הוא בכלל‬ ‫ו ר ב ו י א זיעזליחן ערוך ה ו א ד ל א נימא ד ה ו א כ מ ו עז אין לו כלום דדי לו בעז ווי‬ ‫מ יקראי קד״‪ ,‬״נא מר )ויקרא כג ג( יוביום ה שביעי ״״ בבת עזבתון ?ז יקרא‬ ‫סעודות עין ע ם ‪ .‬א ב ל ל פי ככה עזכתבנו דא כפלו מ י ז א י ן לו בכלום צריך ל ותן לו‬ ‫קד״׳ וגוי‪ ,‬וימקרא קדשי פר״ו חז״ל ב‪?:‬ןכפרא )אמור פר׳ יב( ררהיינו‬ ‫ע ל ז סעודות ו כ ס א דהרסנא‪ ,‬אם כן אין ־ ב ו י א ב ז ה ז י ז לו מ ע ט מ ז ז ל ע צ מ ו‬ ‫לל עע נין זה• ו א פ ע ר ד ל א נימא ד ב ח ל י נסוג פק כמא חרים ז נ ו ת נ י ן לו‪ ,‬ו ז ב ת ‪ .‬ע ש ה‬ ‫לקר״ו ולכבדו בכסות נקקיה ו^עענגו בענג אנכילה ועזו‪I‬יה‪ .‬ווזפ!לליגו‬ ‫מ ה מ ע ט ז י ז לו‪ ,‬ואף ד אין מגיע לקנות מ ז ה ‪.‬רק זזתי סעודות הוה א מ י נ א‬ ‫חז״ל ]ב‪:‬עזבת קי״ח )ע״א([ ?זאד במצנוה זו ואמרו רכל המענג את‬ ‫ד‪.‬יעשה ש ב ת ו ח ל כיון ד ע ל זזבת א כישר לו לל צ מצם ז ל א יצטרך לבריות פכלל‪,‬‬ ‫ה שבת נו רתנין לו נחלה ב‪ :‬ללי ?זצו־ים‪ ,‬ונצול מ שן ננבוד מ לכיות‪ ,‬וזוכה‬ ‫ועל כן ל א ד פזי זה ל מי זז ואין לו בכלום מעזלו‪ .‬ועין בבבאור הגיר״א ז ?!פורז גם‬ ‫;עבור זה לעשירות‪ ,‬ועין ״ם עוד כמה מאמרים בענין זה‪ .‬והנה‬ ‫כן כ ה ט ״ ז ‪ ,‬אנבל לי פני מ<ה עזכתב בב!!ימן רס״ג )ס״ב( ד כ ב ו ד היום ז ז ה ל א ר ב ע‬ ‫בגדר ?ז ^וה זו יש ״״לשה מ א מרי חז״ל בזה א( הא רא מרו )שם ע׳׳ב(‬ ‫כוסות לל עע נ‪.‬ן ידב־ מ ו ע ט ו^ ה;יינו כ ‪3‬זא ד ה ־ סזא‪ ,‬וי אאם כן כל זז כן ד ס ע ו ד ה ז ^ ז י ת‬ ‫רצריך לענגו בדגים גדולים ודא״י ״ומין ו״ דת בב ״״יל "ל רתידין‪ ,‬״זה‬ ‫גו י א ‪ ,‬ובועל כ ־ ח ך ל כיי זה אנו כמ ככי" חחין ל פ ר ז ד מ ה זזכ ינב ה מ דובר ?מוג ח ל ה צריך‬ ‫ל כ ב ד ה ז ז ב ת היינו ללככבבדו כיראוי ביוןזר מ כ ס א דהרסנא‪ ,‬דלענין כ ס א דהרסנא‬ ‫היה מ אכל חשוב בב ז־ ?זני הם‪ ,‬ו כן בכל מקום ומקום )ב( לפי כז נהגו‬ ‫א פילו ממי עז ה ש ע ה ודחוקה לו בביו ת ־ מחייב‪ .‬וכן כ ת ב ה ע ו ל ת עזבת )שם(‪ .‬ו לל פי‬ ‫יעענגוהו ב‪:‬מאכ?'ים ומ״קים הח״ובבים להם ענג ]וללפפי ״מן ה?!תם‬ ‫עז ואין ‪.‬דעת הגי־״א מבירר לן אם כ מ ו ש מ פ ך ש כאן או ככמו עזכ י ב לקמן‪ ,‬ע ל כן‬ ‫רב בבני אז־ם עקר ניננוגם בנבשר יויין ו?זגגרנות לכך אאיתא ב?ימן ר״נ‬ ‫ס ת מ ווי כ י ת ־ ה פ ו סקים‪ ,‬ו ד ל א ך; ט ״ ז ד ה ו א י ח י ך א ה ב ז ה ‪:‬‬ ‫ס עעיף ב׳ ןז‪:‬־ר בבה בנבשר ויין ו גרנות כ נפי יכלתו[‪ .‬ב( הא רא הגרו‬ ‫* ל כבד ויכו׳‪ .‬ו אם י ז ל ו ‪ .‬ר ק מ ע ט מ ע ו ת ו ב א שנכיר ל וגבע ?עבור פ ע ל ת ו ז ג מ ־ לו‬ ‫)שם( ‪.‬ראפלו רבר מועט ״;נשאו ללככבוד ״בת יקים ?ז?ות ענג ״״בת‪,‬‬ ‫היום ]דאם ג מ ־ ו מאוגמול ואין עליו ‪.‬רק אאסור ודבבל ת ש ה ה ו כ מ ב א ר בחעזן‬ ‫וא פלו כסא ןז הר כינא )ה יינו רגים ק טטנים כ?כזג נין ב״מנן(‪ .‬ג( הא‬ ‫מ ז פ ט )סי׳ שלט ס״ח(‪ ,‬ו ה ו א ?כעזאר בבעל ח ו ב ד ע ל מ א ‪ ,‬אך בביןללמיד חכם ו ע לל^ון‬ ‫^א מר ‪.‬ר בבי ;ע יקיבא )שם( ;ע ששה ״״ ב רתך חל ו אל תת צנטור^ ל בריות‪.‬‬ ‫עין י ו מ א )פ״ז( ]פ״ו )ע״א([ היכי דמי ח ל ו ל ה׳ וכוי[‪ ,‬נראה דצריך ללוונם‬ ‫ל ה פ ו ע ל ‪ ,‬נכדי לקים מ ה ז ז כ ת ו ב )דברים כד טו( ׳ביומו ין הון ששכרו ו ל א י ב ו א עליו‬ ‫וחלוק כל אלו המאמרים הוא באפן זה‪ ,‬ןזהיינו ק'בזאן ראפ״ר ליה‬ ‫ה ש מ ש ‪ /‬ואף עזעל ידי זה ל א י ז אר לו ב מ ה לענג ה ז ב ת ‪ ,‬או עזי פי ?זנו עזי תרצה‬ ‫צו־יך לכ בכדו כפי יכ לתו‪) .‬ג( ומי ״ה״עה רחוקה לו ביותר‪ ,‬ה יינו‬ ‫לל ‪71‬מןר!ין ע ד אאח־ ה ז ב ת ‪ ,‬ויך‪1‬יוב ת ש ל ו מ י שכיר בבזמנו הוא מ ד א ו ־ י ת א ווזה הוי ‪.‬רק‬ ‫״אין לו ‪.‬רק מזון ״״תי ‪!:‬עודות לשבת‪ ,‬בזה א?זר ‪.‬רב־י ;עיקיבא ;נע‪t‬ה‬ ‫??זיב‪:‬ךי ?ןבלה‪. .‬ואפלו לךזפונן?ןים ןדזה גם כן הוי ?זויאוךיתא וככמו עזכוגנבנו בבסמעזנה‬ ‫״בתך חל ואל תת?טור^ לב‪:‬־־יות‪) ,‬ד( ואינו ?זוזיב לא ב״לש ‪!:‬עודות‬ ‫ב ה ר ה )סק״א(‪ ,‬עזם הוי ;נעשה ו ל א ו ע ש ה ‪ ,‬ו ל א א! רזי ;נעשה וזי חי ל א ו ע ש ה ו ע ש ה‬ ‫ולא בכסא רהר סנא‪) .‬ה( ו מי ״יש לו ממון כדי לקנות מזה מזון‬ ‫]יבבמות כ ״ א )ע״א([‪ ,‬ווזה ל א מיקרי ‪ 3‬ת ב ע ו ואין לו ןןאינו עובר בבבבל ווליין• וכל‬ ‫״לש סעודות ויותר מזה ?[צת‪ ,‬מחיב להוציא אותן על ״בת כדי‬ ‫דברינו הוא ד ו ק א אם כ ב ־ הביא ה פ ע ל ה ל ב י ת בבעל ה ב י ת וקבל ממנו‪ ,‬ןןו!י לאו‬ ‫הכי י ז ל ב ע ל ה ב י ת ע צ ה א וזרת‪ ,‬עזלא ל ק ב ל מ מנו‪ ,‬ואז אינו ע ו ב ־ א פלו אם‬ ‫״יקים ״לש סעודות !וכסא רהרסנא‪) .‬ו( והוא הרין מי ״אין לו‬ ‫נא‪;p‬־ לו ה פ ו ע ל ב א ו ט ל ד^חפץ מ ז נ י ואיני רוצה ל ע כ ב ו ו ח ת השכירות‪ ,‬ו כ מ ו‬ ‫כלום והוא מטל הכל על ה צדקה‪ ,‬הרי ה גבאים מחיבים לתן לו‬ ‫ז כ ת ו ב ב ז י בזה ?ז?ןבצת בב בב בבא מ צ י ע א ‪.‬דף ק י ״ ב )ע״א( בב עזם הו־ב ‪.‬רבנו יהונתן עון‬ ‫״לש סעודות !וכסא רהרסנא על כל פנים‪ ,‬ובאדם נכבד הכל לפי‬ ‫עזם‪:‬‬ ‫כבודו‪ ,‬ו ככמו ״נתב אר ביורה רעה בסימן רנ״ג )ס״א ובט״ז סק׳׳ב‪ ,‬ובסי׳׳א‬ ‫* וליא אמרו ויכו׳‪ .‬ךזיינו זן ??וגדו ל ה ד ( א ס קלדןא ד ע ^ ד מ ה זז <!??ךו ?ע ושה ז ב ו ^ ח ל‬ ‫שם(‪ .‬ולא אמרינן בזה עשה ״בתך חל ואל תצטרך לב‪:‬ו־יות‪ ,‬ררלא‬ ‫?;ייו־י בבאנעזים עז ואינם ןןחו יקים כל כך‪ ,‬וא פלו ‪ in‬ככי ךזזיו‪i‬יךו עזלא י פזר ע ל‬ ‫אן מרינן ה ככי א לא במי עז?נדין לא נצינזי־ך לי^ל‪ ,‬א בל כןי קזכ ברר בא‬ ‫?יין־י כזזיה זו ?יפשיט ידו וקיטל נר תת נים לו הכיל כנ״ל ]ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבע לעניים ‪.‬רק שתי סעודות ולא הסעוז־ה קזלייקזית‪,‬‬ ‫לאו שפיר עבדי‪ ,‬ועל כל פנים בבימות הקיץ בוראי יז־הרו בזה[‪! .‬־לזה בא השלחן זנרוך לומר זיאאם יש לו גם כ?עט כ?עזלו צו־יך לדחק‬ ‫עצמו לכבד וללענג שבבת כראוי‪ ,‬כיון רא??עיר לו ויש בזדו להוציא על זה‪ ,‬ולא סגי בכסא רהרסנא לחוד‪! ,‬ולזה סוים ריצמצם בשאר‬ ‫יבמים )ז( מהו צאו תיו כרי ששיהא נקזאר לו זה ל ככבוד שזבת‪ .‬וענין בט״ז )סוף סק״א( ותונספות שזבת )סק״ב( וקזאו־י אא חרונים ש כתבו ר אף פזי‬ ‫יזהשי;נה זיחוקןה לו בביותר רהוא פטור מרינא מסעודה שלישית וכסא ^הו־נננא‪ ,‬נמכל מקום נכון מאד שזיויאה להשתרל להיות על כל‬ ‫פ נים ?מן ה כת ה א ?מ צ עעית‪ ,‬ר היינו בב קקיום ״לש ננעודות ו כ סא זי ה!־ נננא‪) :‬ב( ל ככ בד את דו ‪& L‬נת‪! .‬וטוב ק'ז‪-‬הר )ח( ״לא י ??חת מ עזבי ת ב‪ :‬שי לין‪.‬‬ ‫)ט( גם טוב ״יא כל בבכל ננעוז־ה מ שלש סעודות רגים‪) ,‬י( אגם לא "אין נאותים לו ל ??י נזבבעו או שזשונאן‪ ,‬ו״ בבת לע^ג נתן ולא ל צננר‪,‬‬ ‫ונ‪:‬ז־ לק מן בב ננימן רפ״ח )סעיפים א‪-‬ב(‪ .‬אם מוכרי הורגים מיקרין ה שער‪ ,‬נכון לתקן "לא יקנו רגים איזה שבתות עד ״‪;.‬עמד ה שער על‬ ‫מקומו‪ .‬והונה בנבבאר היטב )סק״א( הביא רלא ‪:‬־;עשו תקנה ‪.‬רק אם הוסיפו הכמקןח זתר על ״ליש ?ז ^מו ״היה ?זק'‪v‬דם‪ ,‬א בבל בבא ללוה ‪.‬רבבה‬ ‫)סק״א( ובב כפורי ?ז גז־ים )א״א סק״א( כותבו ר אף פחות גן עזלליש יקר יי״ לעשות יתקנה ?זשום ;עניים‪ .‬עוד כ וזב ״״ם ראין בבזה משום בבטול ?ז צות‬ ‫ענג‪ ,‬ןרי״ לענג הש בת בבמ א כ ללים א חו־ים‪ .‬אאם ת קנו ל אסר ל אכל רגים כ מה ״ בבתות ו א וזד קקנה ?זקךם‪ ,‬מ יתר‪) :‬ג( ל כזי ‪ L‬דו ‪ M‬ענה ויכו׳‪.‬‬ ‫א * צריף‪.‬‬

‫ב ״ ח )ס״ד( ו ע ו ל ת ע ב ת )סק״א( ותו כ! פת ע ב ת )סק״א( ‪ 3‬וגבו ז י ע נ ג ו‬

‫‪lL‬ער הציױן‬ ‫א )א( ר־כן^״ן בפךעזת אמר )ויקרא כג ב(‪ .‬ו?גי‪.‬ן פכספר החנוף כן^וה רצ״ז וב בבית יו סף‬

‫ד׳ה והא( וכככו עזפ נסק ‪71‬פ? עזנה )פאה פ׳ח מ״ז( ^אם עזבת נורגנין לו כ״זון ניז־י עזלש‬

‫הוי כמן תפ״ז )ד״ה סדר היום( דלדידהו הוא כןזינ‪:‬ך־י סופוןךים‪ ,‬ו?גין ב‪ :‬הוי כמן רפ״ח )ביה׳׳ל‬

‫?סעודות‪ ,‬ואיוגא בכתוסנ־רגא עזם )פ׳׳ד ה״ח( זינוךגנין לו גם זיג זייורק ]והוא בככו כפ‪1‬א‬

‫ד״ה אסור( ו בסיםן תפ״ז ם ה שכת בורגי עזם‪ ,‬וא נ‪5‬לו ליז־יז־הו צו־יף ליז וזר ם א ד בזה‪,‬‬

‫זז ו;•־ סנא[‪ ,‬וכן פ כזקו הרמב״ם בבה ללכו ךגיו )מתנות עניים פ׳ז ה׳׳ח( ו הטור ד עז לל ח ן ;זרוף‬

‫בקבלה )ישעיה נח יד(‬

‫נ‪:‬יו‪v‬רה זיעיה ססיכ‪7‬ן ר״נ )ס״ד( וכן כ ךגכ ד;טז״ז נ‪:‬יו‪v‬רה זיעיה ססיכ‪7‬ן רנ״ג )סק״ב(‪ .‬וללפלא‬

‫)ג( )ד( בז״ז )סק׳׳א( ו ככ גן א בזז• הם )סק״א(‬

‫עז הגי‬

‫עזחסורים‬

‫דברי‬

‫סופרים יורנר כן^^ו־י הוריה‪,‬‬

‫י א!ז רג וגעגנג ע ל ה׳׳ וגוי‪:‬‬

‫)‪ (3‬ליבוש )ס׳׳א(‪:‬‬

‫ו^כרו‬

‫ס^ש‬

‫שנ‪ :‬סיכן‬

‫זה‬

‫כ ךגכ‬

‫?יוזפוף‬

‫רעני‬

‫זאאין‬

‫לו‬

‫^לום‬

‫אאין‬

‫נותנין‬

‫לו‬

‫^י אגם‬

‫סו וגר אאת עי צצםו ליקק מ ן בב סיםן‬

‫סןעודות‪ ,‬וכ בר ה שיג עליו בתוספת עזננת )סק״א( ז ה ו א נג־ ה‪ :‬פ? עזנה ‪n‬׳ יה ל כ ה ו פ ? ק‬

‫רס״ג סעגיף ב׳ ד כ ת ב עזם זי ככבוד ר‪:‬יום דכר ם ו ע ט עיזה לארבע כוסות עין עזם‪,‬‬

‫)ז( א ^ל לא זיטזיל עכל‬

‫ו־תו ס פת‬

‫עז בבת‬

‫)סק׳א(‬

‫ו הגך׳א‬

‫]ולפלא‬

‫עזוזגו־״א‬

‫כן עזכ?ע ^צן^יף לל ד; צצ טז^ף םן וזנ‪•!:‬יות כ?שום זה וגיל זה קןואכ?ר עזם ב פסחים א ^ל‬ ‫עועזה זיבר כ ו ע ט וכוי‪ 1 ,‬רה כ א זק ככ נפורז זי כ?ה עז אםר וא בבל עו עזה זי בכר םוגנט ד;יינו‬ ‫כ שלו ו כ ע ז י ז לו‪ ,‬וצריף עיון[‪:‬‬

‫)ה( א! חרונים‪:‬‬

‫)ו( ?;״ח )ס׳׳ב( ננ עזם ךלהו כזפות )קיח‪.‬‬

‫^כו‬

‫ז כ תת נבנו‪ ,‬ו כן פ ?ק ^‬

‫האחרים‬

‫הוצאות‬

‫ל ^ סס רג פק ב מ ע ט ‪:‬‬

‫^בוד‬

‫כ‪/‬ג־־ים )מש׳׳ז סק׳א( לל־־ינא‪:‬‬ ‫עזננתו ךגיו‬

‫] פרי עזה )ס׳׳ק יא([‬

‫לענגו‬

‫כראוי‪,‬‬

‫)ח( ככ גן אא כ‪:‬ירד;ם )סק׳׳א( ננשם ד;‪f‬ר;ר )ח״א מח‪:(:‬‬ ‫רגקוני עזננת‪:‬‬

‫)י( כ ג ן ?‪ 1‬כ‪:‬ו־!הם )סק״א(‪:‬‬

‫כיון‬

‫זזוכול‬

‫)ט( עזם ב עזם‬


1

SHABAT


SHABAT

2


‫‪28‬‬

‫‪.‬פאר הנזילה ב‪:‬‬ ‫ג‬

‫בבאקמא!יףפ״ב‬

‫)ב(‬

‫הלכות שבת םיימן רמב‬ ‫ביותר‪ ,‬על פן צו־יף לצמצם בשאר ימים )ד( *פדי ?‪:?1‬בד חעזבת‪ .‬ג מתןןנת עזרא שיחיו מכבסים בידים‬

‫פ; ח מי עזי בעז בת‪) ,‬ה( כ! פני ^בלד ך יעז בת‪ .‬ד; גה‪ :‬נו ה גין ללוש )ו( כדי שעור רן לה )ג( ב ב ית לאישות מ הם ל ח נמים‬ ‫ל בבצע‪? :‬נ לי;ם ב ש בת }־יום טוב ) ס מ ך מ מ ר ד כ י ר י ש מ ס כ ת ר א ש ה ש נ ה ( ‪ * ,‬ןהוא מ ככבוד ש בבת ן־יום טוב‪ ,‬ו אין ל עונות‪ .‬יש‬ ‫ש כ ר!בו שן ב מ ק צת מקומות ‪ 2‬הגו ל אכל מו ל ת א שקורין פ קן טיד״א בליל ש בת‪* ,‬ז כר ל מן )ז( ש היה נמכ סה ל מ ע‪ :‬לה‬ ‫ולמטה ) מ ה ר י ״ ל )מנהגים((‪) ,‬ח( ולא ראידגי לחש לןה‪:‬‬ ‫‪ a‬אאר ד י ט ב‬ ‫יום טוב• והו צ אאת ראש חדש רצונו לו ממר ממה ש כ? בבי אאים ה תינוקות לל הרב ש להם בראש‬

‫פמו שנתב אאר סימן רפ״ח )סעיפים א‪-‬ב(‪ .‬אם המו כרים הדגים מיקירין דז עז‪7‬ער נכון לתקן‬ ‫שלא ייקנו דגים איזה שבתות‪ ,‬וראיה מ??שנה סוף פרק )ח׳( ]א׳[ ךכריתות‪ .‬צמח צדק‬ ‫סי כמן כ״ח‪ ,‬יי כן פתב ה פפן־י חדש )סי׳ תצו( ב כמ נ הגי אסור ס עעיף ק בזן ט״ו‪ .‬ו בית ה לל‬ ‫ב י ר ה דעה כ!י כמן רי״ח )סק״א בהג״ה( פ רחב דדוקא פ עז נ תיקר דז עזעער יותר מש ליש פמו‬ ‫ש הןה מקדם‪ ,‬א בל !אם נ תיקר פ ח ו ת כמ עז ליש או עז ליש פמו ש היה מקדם אאין לעשות‬ ‫תקנה וחנבים לקנות דגים לכבוד השבת‪ ,‬יוך‪5‬דור מצוה ?נד ששליש עין שם‪ .‬ל‪1‬ן־ין ברבית‬ ‫ליצריף סעדת שש ב‪:‬ת או כז‪7‬נ‪.‬דת מצוה‪ .‬ירוש לי ממי )מו״ק פ״ב ה״ג(‪ .‬פל פמז‪1‬נ‪ 1‬חחיו של אדם‬ ‫קצובין לו מראש ךהזזנה חוץ מתשר״י‪ ,‬ראשי תבות ?‪J‬ללמוד ת ר ה שבתות ראש חדש‬

‫פתב ה ככגן אברהם בב כוי ממן תי״ט )סק״א( בב ששם הב״ח )ס״א( ע^ן שם‪ .‬אם ש לחו לו דבר‬ ‫מא כל שייאכל בש בבת אסור קי א כלו בחול‪ .‬ס פר חסידים סי ממן תתס״ו‪3 (3) :‬י‪ 1‬ת ר ‪ .‬הינו‬ ‫ממי שיש לו ממזון ארבע עשרה סעדות ל אכל פל ימות השבוע‪ ,‬בב כל יום שתי סעדות‪,‬‬ ‫לא יטל ממן הצדקה ל אכל סעודה שלישית‪ .‬וזה פרושו ?‪:‬עזה שבתף חל‪ ,‬רצונו לומר‬ ‫פפמו חל שש וזי סעדות‪ .‬ממגן א בזר הם )סק״ב( ט״ז )סק״א(‪) :‬ג( ‪ 3 3‬י ת ‪ .‬ו אסור לאכל פת אאינו‬ ‫יהודי בשבת‪ .‬וייאכל ?;החלות בשבת‪ .‬ממגן אברהם )סק״ד(‪ .‬ועין סיממן שכ״ה סעיף ד׳‪:‬‬

‫באור ד! ל ככה‬

‫כז^זנה ברורה‬

‫חדש‪.‬‬

‫? ע ט ר ת זק[ נ י ם‬

‫)סק״א(‬

‫הר״ן‬

‫ב שם‬

‫מ ק י ר א ק א )מגלה עמוקות פר׳ בא ד״ה האופן השני(‪,‬‬

‫ו כן‬

‫‪1‬‬

‫ענג ש ב ת כדי ש ל א יבא ע ל ידי זה ? ?‪:‬סוף להצעזרך לבריות‪1 ,‬־אאם כן הכי נמי ו מיירי )יא( ^ שז אין לו מ עזכונות לל קירות עע לי הם ו ב‪:‬לא מ שכון )יב( אין‬ ‫בענייננו ט ו ב יותר ש י צ מ צ ם ולא יפזר עגל ענג ש ב ת ה מ ע ט שיש לו כדי ש ל א יכול להשיג‪ ,‬זיאאי לאר הנ‪:‬י צו־יך ללרות ^ז־י עןלא לל ^ טל כ? ציות‬ ‫י ת ד ל ד ל בניו תר‪ ,‬ו ל ז ה ב אאר ־־ אא ככר ד ה רגם מיירי ל מי עז ד; עזעיה ד ח ו ק ה לו ב‪:‬יו ו־נר‪,‬‬ ‫דהינו שאין מגיע לו מ מ מ ו נ ו כי אם שתי ?!עודות עגל ששבת‪ ,‬ולזה אמרו ד מ ו ע ב ענג שבת‪ ,‬וככמו שיאכמרו חז״ל )ביצה טו‪ (:‬עזאומר הקןדוש ברוך‬ ‫ש י ע ש ה ש ב ת ו ח ל כדי ש ל א יצטרך לבריות‪ ,‬א ב ל בעניננו שיש לו מ ע ט מ ש ל ו הוא‪ ,‬בני ?לרו עילי ו א ני פוז־ע‪) :‬ד( פ;ז־י ל ככ!‪:‬ד דו ‪ M‬בת‪ .‬זי ^ ??זונות‬ ‫ל פזר על שבת‪ ,‬צריך לענג ש ב ת ב מ ה ש י ש לו‪ ,‬ו י ב ט ח בבה׳ שי תן לו אחרים של שבבת ויום טוב אאם מוכ!יף מוסיפין לו‪ ,‬ונכמו שיא??רו חז״ל‬ ‫;עבור זה‪ ,‬ד ה ו צ א ת ש ב ת ו ת !־יום ט ו ב ה ו א חוץ ממזונות הקצובין לו ל א ־ ם מ ר א ש )שם טז‪ (.‬כל ממזונו יתיר של אדם יקצו ^ין לו מראש ה שנה רעד ראש‬ ‫והשנה ו כ מ ו ששאפ?רו ח ז ״ ל )ביצה טז‪:(.‬‬ ‫ה ששנה )יג( ריש ק'ז‪-‬הר ששלא יונסיף ב הן פן לא ל[ צבו לו כל כך‪,‬‬ ‫* כ ד י ל כ ב ד ה ז ז ב ת ‪ .‬עיין ב מ ג ן אברהם )סק״ב( ש כ ת ב בב ^שם ההירו שש לל פ;י )מו״ק פ״ב חוץ מהוצאות שבבת ריום טוב רהוצאות בניר לתלמוד תורה‪ ,‬ששאאם‬ ‫ה״ג( דלווין ברבבית קיצר״ך סעודת ששבת‪ ,‬ו ה ע ת ק נ ו ה ו בנ?שנה בברורה )סק״ד(‪:‬‬ ‫מו קןיף מונסיפין לו ]טור[‪) .‬יד( לווין ברבית ליצ^־ך כ‪1‬עוךת שש בבת או‬ ‫* והוא כז^ב‪1‬ד שבת ויכו׳‪ .‬ויש לזה רמז בבכתוב )שמות טז ה‪ ,‬כג( ׳והיה בביום‬ ‫ה ש ש י והכינו א ת אשר י ב י א ו ‪ /‬׳ אאת אא^ןר ת א פ ו יאפו׳ וגו׳‪ ,‬פן שש פמע דייש נזעוז־ת ממ צו־ה‪) ,‬טו( רה ינו מ אינו יהוז״י או ממ ז ר א ל בדרך ה תתר•‬ ‫ל א פ ו ת בערב ש ב ת להכין ל ש ב ת ‪ ,‬גם בבז מ״ן רזגמירא ה י ה גז נהג ן ב ו ע לזה כ מ ו אם שללחו לו זיבר מאכל ששייאננלנו ב‪:‬עזבת לא יאננלנו בבחל‪ ,‬כן‬ ‫עשהבביא ךזמגן אאבבךהם )סק״ד(‪ ,‬ובעונו ינינו הו•ב‪:‬ים װיום ה תחילו איזה נשים ל ה ש ב י ת כותב בבס פר ח סיד‪-‬ים )סי׳ תתסו(‪ ,‬רענין ‪7‬יל[מן ב סימן תרצ״ד ס עיף בי‬ ‫ה מ נהג ה ה ו א ולו ק חין כןן ה א ו פיה‪ ,‬וילאו שש ‪!3‬יר עבב־־י ‪,‬ד מ קן בטי נים בזה ננבוד עזבת‪:‬‬ ‫ידעת השש‪7‬יחן ערוך שם יהעני יכול לשנות במגבת פורים למה‬ ‫* ז נגר למן ‪ L‬דדיה מלכנ פה‪ .‬לכאורה כמנהג זה תמור; קי^ בבים‪ ,‬ןדמה ראו ל׳עשות עזיויצה זאף זיגבוהו לצרך פורים‪ ,‬אכן גם שם יש מוזמירין בזה‬ ‫)ה( מ ‪ 19‬ני ויכו׳‪ .‬הינו כדי )טז( ששי וזיו לל ב נים‬ ‫ב ש ב ת זיכרון ל מ ן ש ל א ירד בו נכלל‪ ,‬ו װתוספות ב פרק ;נןרבי פס רזים )ק‪ :‬ד״ה ענין בבטור ששם‪:‬‬ ‫שאין( כ ת ב ו ד מ ש ו ם ש ל א יריד ה מ ן יש ל ע ש ו ת זכר לו• ו ה ו א דחוק‪ ,‬גם לפי זה‬ ‫היה לװם ל‪;.‬נשות ‪ >3‬שש כויך״א גם בביום טוב‪ ,‬ו ה ר מ ״ א לענון ללח כמים קאכמר ב ש ב ת לשש בבת‪) .‬יז( א בל לא בערב ששבת‪ ,‬כדי שש י ה;יו פנויים ל ה! תעסק‬ ‫ויום טוב‪ ,‬ו לל עענין זה קא כמר רק בבליל שבת‪ ,‬מ ש מ ע ודוקא קאכמר• וכמה נמרצו בבצרכי ששבת• ולפי זה צריך לי‪-‬הר שלא לילך ?־חלוק א חד כמה‬ ‫אאכמירי יעזך ששל ךלתורת דחיים )עירובין יט‪ .‬ד"ה ההוא דמחייבו( ש כ ת ב ט ע ם הגון לזה‪ ,‬שבתות‪ ,‬כזדי שלא לענבר ?גל תקןנות עזירא‪) :‬ו( ^די ^עור ד!לה‪.‬‬ ‫ו ה ו א ללנ‪5‬י ^שבות ב‪:‬י•אעזית הוא ד ג מ ת שבות ששלע‪:‬תיד ל ב ו א ש ה ו א יום עז‪:3‬לו שבות‪ ,‬הינו מ לבד שהלייעשה רהאפיה הוא מכלל כבוד ששבת ריום טוב‬ ‫ולכן אנו עושים כ מ ה דברים ב ש ב ת זה ידגכמתו‪ ,‬הינו ל א כ ל בשר ו^גגים נגד כמו שמסים לבסוף‪ ,‬עוד יש בבזה טעם כדי לקים מצרת חלה‪,‬‬ ‫סעודת שור הבר ולויתן‪ ,‬ו מ ק ד ש י ן ע ל היין נגד הי ין ה מ ש מ ר בענביו לצדיקים‬ ‫ל ע ת י ד לבוא‪ ,‬וכבר אאכמרו ח ז ״ ל )חגיגה יב‪ (:‬דעל ^שם זה ניקרא ש ח ק י ם ש ב ו לפי שאבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם‪ ,‬שנברא‬ ‫‪,‬י‬ ‫שוחקים כמן לצדיקים ל ע ת י ד לבוא‪ ,‬ולכך שפיר ייש ל ע ש ו ת ב ש ב ת זכר ל מ ן ה ה ו א ב‪:‬ע‪:‬ז ב ששבת‪ .‬רי^ין )יח( בבא חרונים ‪.‬יא פלו הנוה גין לאכל פת פ לטר‬ ‫של אינו יהודי בחל‪ ,‬מ כל מקום ב ש בבת ויום טוב נכון לל‪-‬הר‬ ‫]תו?!פות עזבת )סק׳׳ה([‪:‬‬ ‫שלא לאכל ^י אם מפת ישראל‪ ,‬מפני כבוד השבת ויום טוב‪.‬‬ ‫ופשוט ראם הוא אנוס עז אין לו על כ?ה קילןזיש פ;י אאם על פת עזל אינם יהודים כמו ש מצוי ל א נ ששי ח יל ה ע ^ו״ים‪ ,‬יכול קזל[זזש ע ליו‪:‬‬ ‫)ז( ‪ L‬היה כמ כ פה ל מעלה ‪ e‬לי כן טה‪ .‬בטל‪ ,‬ן• אף זה מכסה ה בעזר בין ר פי ה ע סה‪) :‬ח( ולא ר אי תי ויכו׳• ו ב מקומו תינו ה מ נ הג ל א כ לן‬ ‫]שירי כנסת הגדול ה )הגה״ט סק״ג([‪:‬‬

‫זז כגר ה ציון‬ ‫)י‪ (3‬כן מ עז כמע נ? רזגי־״א ו כן כ ונב‬

‫)יא( רזגהות א! שךי פ‪ :‬פרק ב׳ זי ביצה )סי׳ ד(‪:‬‬

‫דז^״ח )ס״ד( דאם יכול לירז‪00‬יג כמפמי ליליות צ־יך ליליות‪ ,‬ויב‪:‬בזח בה׳ ש ה ו א יעגזרנו‬ ‫ללעזלם‬

‫לו‪.‬‬

‫וננזנטית ז״קנים )סק״א( כמעזכמע‬

‫זילא‬

‫ילוה‬

‫שי וליה לו ב כמה קי נפיני‪ .‬ו־ נ־־אה ד ו;כל לל פיי ו; נננין‪:‬‬ ‫מזינתיי(‪ ,‬ו בנענונו ותינו ךזךנ‪:‬ים ייש אאנעזים שפמ ^ פיננין‬ ‫גזל ו ח ל ו ל ך‪ :‬עזם‪:‬‬ ‫שבת‬

‫אלא א!ם‬

‫כן‬

‫)יג(‪,‬־ ש״י )ביצה טז‪ .‬ד ״ה כל‬

‫ה ס ד י ו ננאןין‬

‫ע ל ידי‬

‫)יד( ממ גן ?‪ 1‬בוי־ רזם )סק״ב( ב‪ :‬עזם עזבלי ל ק ט )סי׳ נה(‪:‬‬

‫)סיף הקדמה לסי׳( ו פ י י כמגדים )א״א סק״ב( ו נ רתיב‬

‫הוא מעזענר‬

‫דויים )סק״ב(‬

‫זה‬

‫לידי‬

‫)טו( ה ו ס י ת‬ ‫ו ללבו עזי עזי־ד‬

‫)סק״ב(‬

‫וכן‬

‫כמ!ךזדכי‬

‫כתב ב‪ :‬כמ<^ ממי‬

‫)סק״ב(‬

‫^יין‬

‫עזם‪,‬‬

‫עז ךז ההיך נ‪):‬־נ‪:‬ית ^י־ נננן‪ ,‬ויזיין ננ באור ה ל כ ה )ד״ה כדי(‪:‬‬ ‫)סק״ט( וכן בבממאפמ־ מךזיכי )סק״ג( ועזארי אאח־ונים‬ ‫אא ב;ו־הם‬

‫)סק״ג(‬

‫זי ממ עז^ע‬

‫ממניה‬

‫)יז( ד א ״ ז )ב״ק פ״ז סי׳ יט(‪:‬‬

‫זי ע ד ־‬

‫יי הנקנה‬

‫ודלא‬

‫כמה‬

‫שראיתי ללא דוד‬

‫)טז( כן ךז נס פנים ב אא לליה י־בה‬ ‫דזהו עצם ^הנ^נה‪ ,‬וז־לא ננמגן‬

‫היה‬

‫עזלא לל כבס‬

‫)יח( מגן אא?!)־הם )סק״ד( וחייי‬

‫בב^ו־ב‬

‫עזבת‪:‬‬

‫אדם )ח״ב כלל א ס״ד(‬

‫ועזאאו־י אא • ־ ו נים‪ ,‬ו לל פיי זה אא פילו ננתוך ה סעודה נכון לליזה־‪ .‬ו ה‪ 5‬א; קייה ‪.‬־בה )סק״י(‬ ‫ח ו ל ק עיל זה עיין עזם‪:‬‬


3

SHABAT


SHABAT

4




Powered by TCPDF (www.tcpdf.org)


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.