Powered by TCPDF (www.tcpdf.org)
25
הקדמת המשנה ברורה להלכות שבת כתיב בתורה יזכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד וגוי ,כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ׳ וגוי ,הורה לנו הכתוב בזה שענין שבת הוא שורש האמונה לידע שהעולם הוא מחדש ,וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל ואנחנו עבדיו ומחוייבים לעשות רצונו ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממונינו כי הכל שלו .והזהירה התורה על שמירת השבת שתים עשרה פעמים ,ואמרו חז״ל כל המשמר את השבת כאלו מקיים כל התורה וכל המחלל השבת כאלו כפר בכל התורה כולה ,והכל מטעם הנ״ל דהוא שרש האמונה. וכעין זה איתא גם כן במדרש רבה פרשה בשלח ,אמר רבי אלעזר בר אבינא מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות. בתורה מנלן ,שבשעה ששהא משה לומר להם מצות שבת אמר לו הקדוש ברוך הוא יעד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי וגו״ ,מה כתיב אחריו יראו כי ה׳ נתן לכם השבתי ,ובנביאים מנין ,שנאמר יוימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכוי ,מה כתיב אחריו יואת שבתותי חללוי. בכתובים מנין ,שנאמר יועל הר סיני ירדת ודברת עמהםי מה כתיב אחריו יואת שבת קדשך הודעת להםי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ,אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל מצות שבתורה ,ואם חללתם אותו מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות ,וכן הוא אומר ישומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע וכו״ עיין שם. וראה את חומר העון שיש באיסור חילול שבת ,דהלא ידוע שיש כמה חלקי עונשים על העונות .יש ענינים שכשהאדם עובר עליהן הוא רק איסור עשה בלבד ,חמור מזה העונות שיש עליהן איסור לאו ,חמור מזה העונות שיש עליהן מיתה בידי שמים ,חמור מזה העונות שיש עליהן עונש כרת ,חמור מזה אותן שיש עליהן מיתה בידי אדם והוא מיתת חנק ,למעלה מזה אותן שענשן הוא הרג בסיף, למעלה מזה אותן שמיתתן בשרפה ,למעלה מכולם אותן שמיתתן בסקילה כי היא החמורה שבמיתות ,ועל עון חלול שבת במזיד הלא מיתתו הוא בסקילה. ונוכל לראות עוד את חומר העון שיש באיסור חלול שבת, דהלא בכל העונות לבד מאיסור עבודת כוכבים קיימא לן ,דאם הוא מומר חס ושלום לאחד מהם אינו מומר לכל התורה ,ואילו באיסור שבת קיימא לן בסימן שפ״ה סעיף גי דאם הופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה פעמים בפרהסיא הוא מומר לכל התורה ודינו כעובד כוכבים ממש. ואם הוא דר עם ישראל ברשות אחד צריך לשכור ממנו הרשות ,כמו אם הוא דר עם העובד גילולים .ואם
שחט ,אף שאיש ישראל אחר עומד עליו ורואה ששחט כדין, אפילו הכי שחיטתו נבילה גמורה מטעם דהוא אינו בר זביחה כלל כדאיתא בפוסקים .וטעם לכל זה הוא ,דהמחלל את השבת כופר במעשה בראשית כמו עובד כוכבים ]וזה לשון הרמב״ם פרק לי מהלכות שבת :השבת ועבודת כוכבים כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה ,והשבת הוא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם ,לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל ,אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ,ושניהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם וכוי עיין שם [.ועל כן גם עונש מחלל שבת הוא בסקילה כעובד כוכבים ,וכשהוא בלי התראה הוא על כל פנים בכרת .מכל זה יוכל האדם לראות את גודל הענין של שבת .וכן יש עוד כמה מאמרי חז״ל המפליגים מאוד בעון חילול שבת. וגם צריך לדעת .הרמ״ח מצות שבתורה שהטיל השם יתברך על האדם לזכרם ולשמרם ,הוא נגד הרמ״ח אברים שבאדם ,וכי היכי דבאברים נמצא אברים שונים ,יש שאין הנשמה תלויה בהם כמו היד והרגל וכדומה ,דאף אם יחסרו אף שההפסד הוא רב מאוד ,אף על פי כן נקרא רק בשם בעל מום .ויש שעל ידי חסרונותיו אינו יכול לחיות על פני תבל ,כגון שנתז ראשו ,או שנקרע סגור לבו ששם הוא מקור החיים ,כן הוא גם כן בעניני מצות השם יתברך, שעליהן גם כן כתיב יאשר יעשה האדם וחי בהםי ונאמר יכי הוא חייך ואורך ימיךי ,ועוד פסוקים הרבה כהנה המורים לנו כי עיקר חיי הנפש לעולם הבא תלוי בקיום התורה .יש מצות שאפילו אם פשע האדם ועבר עליהם הוא נקרא לעולם הבא רק בשם בעל מום] ,וגם זה גנאי גדול הוא לנצח ,דידוע מה שכתב הרב חיים ויטאל בשער הקדושה, וכן הגר״א במשלי ,דהחבלה ימצא לנצח בנפשו באותו האבר שפשע בו על רצון השם יתברך ,ונמצא דאם לא הניח תפלין אף אם יקיים כל המצות יהיה בעל מום בידו ,ונמצא כשיקום לעת התחיה כל ישראל יעמדו חיים וקימים בכל אבריהם והוא יהיה בעל מום ביד השמאלי הזה לנצח, דבזכות מצות התורה שאדם מקיים באבריו הם זוכים לחיות לעתיד חיי עולם ,כל מצוה שברמ״ח מצות מחיה את האבר שברמ״ח השייך לו ,וכמו שאנו אומרים יוחיי עולם נטע בתוכנוי וכיון שעבר בשאט נפש על המצוה ההוא אין לו מי שיחיה את האבר ההוא ,וכמה יתמרמר אחר כך האדם ההוא על זה שהכל ידעו את גודל המרותו בהי במצות תפלין .וכן כהאי גונא אם יהיה בעל מום בשאר איברים על ידי שארי דברים שקלקל ,וכמו דאיתא בתרגום קהלת על הפסוק יסוף דבר הכל נשמעי דהיינו שלבסוף הכל יתפרסם לעיני כל ,ועל כן יאת האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדםי ,ורצונו לומר שמהרמ״ח מצוות עשה ושס״ה לאוין שנשמר האדם בימי חייו יבנה לעתיד כל האדם ,ונמצא כשיקום ויהיה בעל מום באיזה
26
הקדמה אבר או שיתקלקל לו איזה גיד מגידיו ]המכונים נגד שס״ה לאוין שבתורה[ ,יתבוננו הכל איזה מצות עשה או לאו עבר בשאט נפש ,וכמה קלון וכלימה יסבול על ידי זה לנצח[. ויש ענינים שהם נגד הראש והלב ,שהם עיקר חיות נפש הקדושה כמו אמונה בהי ובתורתו ,וענין שמירת שבת דהוא גם כן יסוד האמונה ,דאם יחסר לו ענינים ההם כבר נסתלק כל עיקר החיות מנפשו הקדושה ,וכשהוא חי בעולם הזה הוא חי רק בנפש הבהמית שלו ,ולא יהיה לו במה להקים בעת התחייה. וזכות שמירת שבת כהלכה מועיל למחול לו על כל עונותיו, כמו שאיתא בגמרא כל המשמר שבת כהלכתו אפלו חטא כדור אנוש מוחלין לו שנאמר יאשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רעי אל תקרי מחללו אלא מחול לו .ומה שאמר כהלכתו, משום שידוע שיש ל״ט אבות מלאכות ,ובכל אב כמה וכמה תולדות ,ובירושלמי פרק כלל גדול איתא דרבי יוחנן וריש לקיש דייקו כל כך עד שמצאו בכל אב ל״ט תולדות ,ולזה רמז הגמרא שישמור שבת כהלכה דהיינו שלא לחלל אותה בשום פרט. אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיו ,העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליה תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי לא יועיל לו ,וכדאיתא במדרש משלי ילדעת חכמה ומוסרי אם יש בידו של אדם חכמה הוא יכול ללמוד מוסר ,ואם אין בידו של אדם חכמה אין יכול ללמוד מוסר .והכונה דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה בכלל איסור מה יועיל לו המוסר בזה ,והכי נמי בענינינו אם הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות לא יועיל לו שום מוסר] .הדמיון ,כגון שקרה לו הפסד פתאום שמרדו בהמותיו וברחו להן בשבת ,או אוזין ותרנגולין שקנה זה מחדש ולא הורגלו בבית וברחו ,מה מאוד נקל לו להכשל באסור צידה דאורייתא כשיתפסם .וגם אמירה לנכרי לתפסם בידו לא הותר בכגון זה ,ואילו היה לומד הדין היה יודע אופן המותר והיינו שיאמר כל המציל אינו מפסיד, או שיאמר לנכרי שיכניס האוזין ותרנגולין למקום דלית ביה צידה דאורייתא ,כגון בבית גדול שאינו קל לתפשם אף אחר שיכניסם ,וכמו דאיתא בגמרא דהיכא דלא מטי ליה בחד שחיא לית ביה צידה דאורייתא. או דרך משל שקרה שנדלקה המפה שעל השלחן בשבת, הנה אדם בהול על ממונו ,יתכן שמפני זה ימהר לכבות גם כי יודע שהוא אסור ,והכל מפני שאינו יודע אופן המותר, אבל אם הוא לומד הלכות שבת ידע אופן המתר בזה ,דהיינו
שישפוך מים על המקום שלא אחז האש ,או שיקרא לעובד גלולים לכבות. וכן באיסור בורר מצוי מאוד להכשל מפני חסרון ידיעה, דרך משל ,כשיש לו בשר של שני מיני עופות מחולקין, ורוצה לברר מין אחד מחברו ולהניחו אלאחר זמן ,דאסור גמור הוא כמבואר בפוסקים ,אלא יקח מהן מה שהוא רוצה לאכול עכשיו והשאר ישאר ממילא ,וכן ללקט השמן שעל החלב ]שקורין סמעטענע[ בצמצום יש בזה משום בורר, אלא יניח מעט לצד החלב או שיקח מהחלב עמה .ועוד כמה וכמה הלכות בענין בורר. וכן במלאכת דש ולישה ומלבן ובשארי אבות מלאכות ,ומי שלא למד יוכל בנקל להיכשל בהן ,שנמצא בכל אחד כמה פרטי הלכות שנוגע באסור דאורייתא .ובפרט בענין בישול ושהיה והטמנה הוא הלכתא רבתי מאוד בהרבה חילוקי דינים הנוגע למעשה[. וכבר העיד בנו הגאון בעל אורים ותומים בספרו יערת הדבש ,כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בריים היטב היטב. והנה אחת מהסבות אשר ימנע להעולם הידיעה בהלכות שבת הוא ,מפני שהלכה חמורה היא מאוד ואי אפשר להבינה היטב מתוך השלחן ערוך ,אם לא שידע מתחלה מקורי הדין מגמרא ופוסקים ,ולזה אין לאדם פנאי בזמננו מפני רב הטירדה ומצוקות הזמן בעונותינו הרבים ,לבד מה שיש כמה חלוקי דעות בין הפוסקים בכל פרט ופרט .וכאשר הארכתי בהקדמתי לחלק הראשון עיין שם .לזאת קמתי ונתעוררתי בעזרת הי יתברך לבאר גם הלכה זו החמורה ,כל דין ודין בטעמו ונמוקו מגמרא ופוסקים. גם יבואר בו מסקנת האחרונים להלכה על כל פרט שנחלקו בו הפוסקים הקודמים ,גם בכמה מקומות החמורין ]כמו בסימן רמ״ג רמ״ד רמ״ח רנ״ג רנ״ד ועוד בהרבה והרבה סימנים[ עשיתי פתיחה מתחלה כדי שיהיה בנקל אחר כך להבין דברי השלחן ערוך ,ובכמה אבות מלאכות לקטתי את השרשים מדברי הרמב״ם ושארי הראשונים כדי שידע ההלכה על בריה ,גם קבצנו בו מספרי אחרונים עוד כמה ענינים חדשים המצויים בזמננו למעשה. ואקוה בעזרת הי ,שמי שילמוד עתה ההלכה ידע כל דין בטעמו ונימוקו להלכה ולמעשה ,וראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר הי לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם ,וכדאיתא בילקוט ריש פרשת ויקהל ,אמר לו הקב״ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרש לפניהם ברבים הלכות שבת .וידוע ששמירת שבת כתקונה הוא קירוב לגאולה ,כמו שאמרו חז״ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין שנאמר וכוי:
27
דז לכות ש ׳בת סי פון רמב רמב לדזז•הר ב:כבוד עזבת .ובו סעיף אחד: א ) א ( א א פילו מי שצריף ללא הרים ,אם יש לו מעט מ שלו * צריף )א( השבת * ,ולא ב א מרו עעזה שבתך הול )?1אל תצטרף לבריות ,אלא באר היטוב
^ אאר הגו לה
ב.
1 ) ב ( * ? כבד את א טיר נמ!יב_רי _ר ע לזרז עצמו :aפפרוש ה פרקי אבות פיק : לו ךהוקה )ג( ?1כמי ששךזשעה )מ״כ( אהא השבת ב פסדים קי״ב )ע״א( וקי״ג )ע״א(.
א ) א ( דז ^ 1Mת .ולא י ננחת נן עזבי רג ב עזי ליין .זידזר ב.:ו־א עזית >ח״א מח e .(:בתקוני ש בת אאי תא שיא כל ב :כל סעודה מ ז ל ש סערות יגים עין עזם ,ו נר אה לי וי כל א חד ל נפי ט נ ע ו
באור ד! ל ככה
מ ^ נ ה ברורה א )א( אא פפלו יכו׳ .הגנה ננ?יר מ ציות עינג ״ז בבת נ תפר״ לנו על יז־י כראוי ,וכן מ ו כ ח ::בית יו סף )ד״ה אחר כך( דכן דעתו ,וכן ס ת מ וגי ה נביאים ,וכמו ״נאמר )ישעיה נח יג( יוקרא ת לשבת ענגי) .א( ויש ב:מןעזנה ברו1־ה )סק״א( כ מ ו ת ם .ו ה ט ״ ז )סק״א( כ ת ב זי כ! גי ב כ ס א דהרסנא לחוד, פו? 1יקים ״כ1ב!יךא להו רעקרו הוא מן התורה ,״השבת הוא בכלל ו ר ב ו י א זיעזליחן ערוך ה ו א ד ל א נימא ד ה ו א כ מ ו עז אין לו כלום דדי לו בעז ווי מ יקראי קד״ ,״נא מר )ויקרא כג ג( יוביום ה שביעי ״״ בבת עזבתון ?ז יקרא סעודות עין ע ם .א ב ל ל פי ככה עזכתבנו דא כפלו מ י ז א י ן לו בכלום צריך ל ותן לו קד״׳ וגוי ,וימקרא קדשי פר״ו חז״ל ב?:ןכפרא )אמור פר׳ יב( ררהיינו ע ל ז סעודות ו כ ס א דהרסנא ,אם כן אין ־ ב ו י א ב ז ה ז י ז לו מ ע ט מ ז ז ל ע צ מ ו לל עע נין זה• ו א פ ע ר ד ל א נימא ד ב ח ל י נסוג פק כמא חרים ז נ ו ת נ י ן לו ,ו ז ב ת .ע ש ה לקר״ו ולכבדו בכסות נקקיה ו^עענגו בענג אנכילה ועזוIיה .ווזפ!לליגו מ ה מ ע ט ז י ז לו ,ואף ד אין מגיע לקנות מ ז ה .רק זזתי סעודות הוה א מ י נ א חז״ל ]ב:עזבת קי״ח )ע״א([ ?זאד במצנוה זו ואמרו רכל המענג את ד.יעשה ש ב ת ו ח ל כיון ד ע ל זזבת א כישר לו לל צ מצם ז ל א יצטרך לבריות פכלל, ה שבת נו רתנין לו נחלה ב :ללי ?זצו־ים ,ונצול מ שן ננבוד מ לכיות ,וזוכה ועל כן ל א ד פזי זה ל מי זז ואין לו בכלום מעזלו .ועין בבבאור הגיר״א ז ?!פורז גם ;עבור זה לעשירות ,ועין ״ם עוד כמה מאמרים בענין זה .והנה כן כ ה ט ״ ז ,אנבל לי פני מ<ה עזכתב בב!!ימן רס״ג )ס״ב( ד כ ב ו ד היום ז ז ה ל א ר ב ע בגדר ?ז ^וה זו יש ״״לשה מ א מרי חז״ל בזה א( הא רא מרו )שם ע׳׳ב( כוסות לל עע נ.ן ידב־ מ ו ע ט ו^ ה;יינו כ 3זא ד ה ־ סזא ,וי אאם כן כל זז כן ד ס ע ו ד ה ז ^ ז י ת רצריך לענגו בדגים גדולים ודא״י ״ומין ו״ דת בב ״״יל "ל רתידין ,״זה גו י א ,ובועל כ ־ ח ך ל כיי זה אנו כמ ככי" חחין ל פ ר ז ד מ ה זזכ ינב ה מ דובר ?מוג ח ל ה צריך ל כ ב ד ה ז ז ב ת היינו ללככבבדו כיראוי ביוןזר מ כ ס א דהרסנא ,דלענין כ ס א דהרסנא היה מ אכל חשוב בב ז־ ?זני הם ,ו כן בכל מקום ומקום )ב( לפי כז נהגו א פילו ממי עז ה ש ע ה ודחוקה לו בביו ת ־ מחייב .וכן כ ת ב ה ע ו ל ת עזבת )שם( .ו לל פי יעענגוהו ב:מאכ?'ים ומ״קים הח״ובבים להם ענג ]וללפפי ״מן ה?!תם עז ואין .דעת הגי־״א מבירר לן אם כ מ ו ש מ פ ך ש כאן או ככמו עזכ י ב לקמן ,ע ל כן רב בבני אז־ם עקר ניננוגם בנבשר יויין ו?זגגרנות לכך אאיתא ב?ימן ר״נ ס ת מ ווי כ י ת ־ ה פ ו סקים ,ו ד ל א ך; ט ״ ז ד ה ו א י ח י ך א ה ב ז ה : ס עעיף ב׳ ןז:־ר בבה בנבשר ויין ו גרנות כ נפי יכלתו[ .ב( הא רא הגרו * ל כבד ויכו׳ .ו אם י ז ל ו .ר ק מ ע ט מ ע ו ת ו ב א שנכיר ל וגבע ?עבור פ ע ל ת ו ז ג מ ־ לו )שם( .ראפלו רבר מועט ״;נשאו ללככבוד ״בת יקים ?ז?ות ענג ״״בת, היום ]דאם ג מ ־ ו מאוגמול ואין עליו .רק אאסור ודבבל ת ש ה ה ו כ מ ב א ר בחעזן וא פלו כסא ןז הר כינא )ה יינו רגים ק טטנים כ?כזג נין ב״מנן( .ג( הא מ ז פ ט )סי׳ שלט ס״ח( ,ו ה ו א ?כעזאר בבעל ח ו ב ד ע ל מ א ,אך בביןללמיד חכם ו ע לל^ון ^א מר .ר בבי ;ע יקיבא )שם( ;ע ששה ״״ ב רתך חל ו אל תת צנטור^ ל בריות. עין י ו מ א )פ״ז( ]פ״ו )ע״א([ היכי דמי ח ל ו ל ה׳ וכוי[ ,נראה דצריך ללוונם ל ה פ ו ע ל ,נכדי לקים מ ה ז ז כ ת ו ב )דברים כד טו( ׳ביומו ין הון ששכרו ו ל א י ב ו א עליו וחלוק כל אלו המאמרים הוא באפן זה ,ןזהיינו ק'בזאן ראפ״ר ליה ה ש מ ש /ואף עזעל ידי זה ל א י ז אר לו ב מ ה לענג ה ז ב ת ,או עזי פי ?זנו עזי תרצה צו־יך לכ בכדו כפי יכ לתו) .ג( ומי ״ה״עה רחוקה לו ביותר ,ה יינו לל 71מןר!ין ע ד אאח־ ה ז ב ת ,ויך1יוב ת ש ל ו מ י שכיר בבזמנו הוא מ ד א ו ־ י ת א ווזה הוי .רק ״אין לו .רק מזון ״״תי !:עודות לשבת ,בזה א?זר .רב־י ;עיקיבא ;נעtה ??זיב:ךי ?ןבלה. .ואפלו לךזפונן?ןים ןדזה גם כן הוי ?זויאוךיתא וככמו עזכוגנבנו בבסמעזנה ״בתך חל ואל תת?טור^ לב:־־יות) ,ד( ואינו ?זוזיב לא ב״לש !:עודות ב ה ר ה )סק״א( ,עזם הוי ;נעשה ו ל א ו ע ש ה ,ו ל א א! רזי ;נעשה וזי חי ל א ו ע ש ה ו ע ש ה ולא בכסא רהר סנא) .ה( ו מי ״יש לו ממון כדי לקנות מזה מזון ]יבבמות כ ״ א )ע״א([ ,ווזה ל א מיקרי 3ת ב ע ו ואין לו ןןאינו עובר בבבבל ווליין• וכל ״לש סעודות ויותר מזה ?[צת ,מחיב להוציא אותן על ״בת כדי דברינו הוא ד ו ק א אם כ ב ־ הביא ה פ ע ל ה ל ב י ת בבעל ה ב י ת וקבל ממנו ,ןןו!י לאו הכי י ז ל ב ע ל ה ב י ת ע צ ה א וזרת ,עזלא ל ק ב ל מ מנו ,ואז אינו ע ו ב ־ א פלו אם ״יקים ״לש סעודות !וכסא רהרסנא) .ו( והוא הרין מי ״אין לו נא;p־ לו ה פ ו ע ל ב א ו ט ל ד^חפץ מ ז נ י ואיני רוצה ל ע כ ב ו ו ח ת השכירות ,ו כ מ ו כלום והוא מטל הכל על ה צדקה ,הרי ה גבאים מחיבים לתן לו ז כ ת ו ב ב ז י בזה ?ז?ןבצת בב בב בבא מ צ י ע א .דף ק י ״ ב )ע״א( בב עזם הו־ב .רבנו יהונתן עון ״לש סעודות !וכסא רהרסנא על כל פנים ,ובאדם נכבד הכל לפי עזם: כבודו ,ו ככמו ״נתב אר ביורה רעה בסימן רנ״ג )ס״א ובט״ז סק׳׳ב ,ובסי׳׳א * וליא אמרו ויכו׳ .ךזיינו זן ??וגדו ל ה ד ( א ס קלדןא ד ע ^ ד מ ה זז <!??ךו ?ע ושה ז ב ו ^ ח ל שם( .ולא אמרינן בזה עשה ״בתך חל ואל תצטרך לב:ו־יות ,ררלא ?;ייו־י בבאנעזים עז ואינם ןןחו יקים כל כך ,וא פלו inככי ךזזיוiיךו עזלא י פזר ע ל אן מרינן ה ככי א לא במי עז?נדין לא נצינזי־ך לי^ל ,א בל כןי קזכ ברר בא ?יין־י כזזיה זו ?יפשיט ידו וקיטל נר תת נים לו הכיל כנ״ל ]ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבע לעניים .רק שתי סעודות ולא הסעוז־ה קזלייקזית, לאו שפיר עבדי ,ועל כל פנים בבימות הקיץ בוראי יז־הרו בזה[! .־לזה בא השלחן זנרוך לומר זיאאם יש לו גם כ?עט כ?עזלו צו־יך לדחק עצמו לכבד וללענג שבבת כראוי ,כיון רא??עיר לו ויש בזדו להוציא על זה ,ולא סגי בכסא רהרסנא לחוד! ,ולזה סוים ריצמצם בשאר יבמים )ז( מהו צאו תיו כרי ששיהא נקזאר לו זה ל ככבוד שזבת .וענין בט״ז )סוף סק״א( ותונספות שזבת )סק״ב( וקזאו־י אא חרונים ש כתבו ר אף פזי יזהשי;נה זיחוקןה לו בביותר רהוא פטור מרינא מסעודה שלישית וכסא ^הו־נננא ,נמכל מקום נכון מאד שזיויאה להשתרל להיות על כל פ נים ?מן ה כת ה א ?מ צ עעית ,ר היינו בב קקיום ״לש ננעודות ו כ סא זי ה!־ נננא) :ב( ל ככ בד את דו & Lנת! .וטוב ק'ז-הר )ח( ״לא י ??חת מ עזבי ת ב :שי לין. )ט( גם טוב ״יא כל בבכל ננעוז־ה מ שלש סעודות רגים) ,י( אגם לא "אין נאותים לו ל ??י נזבבעו או שזשונאן ,ו״ בבת לע^ג נתן ולא ל צננר, ונ:ז־ לק מן בב ננימן רפ״ח )סעיפים א-ב( .אם מוכרי הורגים מיקרין ה שער ,נכון לתקן "לא יקנו רגים איזה שבתות עד ״;.עמד ה שער על מקומו .והונה בנבבאר היטב )סק״א( הביא רלא :־;עשו תקנה .רק אם הוסיפו הכמקןח זתר על ״ליש ?ז ^מו ״היה ?זק'vדם ,א בבל בבא ללוה .רבבה )סק״א( ובב כפורי ?ז גז־ים )א״א סק״א( כותבו ר אף פחות גן עזלליש יקר יי״ לעשות יתקנה ?זשום ;עניים .עוד כ וזב ״״ם ראין בבזה משום בבטול ?ז צות ענג ,ןרי״ לענג הש בת בבמ א כ ללים א חו־ים .אאם ת קנו ל אסר ל אכל רגים כ מה ״ בבתות ו א וזד קקנה ?זקךם ,מ יתר) :ג( ל כזי Lדו Mענה ויכו׳. א * צריף.
ב ״ ח )ס״ד( ו ע ו ל ת ע ב ת )סק״א( ותו כ! פת ע ב ת )סק״א( 3וגבו ז י ע נ ג ו
lLער הציױן א )א( ר־כן^״ן בפךעזת אמר )ויקרא כג ב( .ו?גי.ן פכספר החנוף כן^וה רצ״ז וב בבית יו סף
ד׳ה והא( וכככו עזפ נסק 71פ? עזנה )פאה פ׳ח מ״ז( ^אם עזבת נורגנין לו כ״זון ניז־י עזלש
הוי כמן תפ״ז )ד״ה סדר היום( דלדידהו הוא כןזינ:ך־י סופוןךים ,ו?גין ב :הוי כמן רפ״ח )ביה׳׳ל
?סעודות ,ואיוגא בכתוסנ־רגא עזם )פ׳׳ד ה״ח( זינוךגנין לו גם זיג זייורק ]והוא בככו כפ1א
ד״ה אסור( ו בסיםן תפ״ז ם ה שכת בורגי עזם ,וא נ5לו ליז־יז־הו צו־יף ליז וזר ם א ד בזה,
זז ו;•־ סנא[ ,וכן פ כזקו הרמב״ם בבה ללכו ךגיו )מתנות עניים פ׳ז ה׳׳ח( ו הטור ד עז לל ח ן ;זרוף
בקבלה )ישעיה נח יד(
נ:יוvרה זיעיה ססיכ7ן ר״נ )ס״ד( וכן כ ךגכ ד;טז״ז נ:יוvרה זיעיה ססיכ7ן רנ״ג )סק״ב( .וללפלא
)ג( )ד( בז״ז )סק׳׳א( ו ככ גן א בזז• הם )סק״א(
עז הגי
עזחסורים
דברי
סופרים יורנר כן^^ו־י הוריה,
י א!ז רג וגעגנג ע ל ה׳׳ וגוי:
) (3ליבוש )ס׳׳א(:
ו^כרו
ס^ש
שנ :סיכן
זה
כ ךגכ
?יוזפוף
רעני
זאאין
לו
^לום
אאין
נותנין
לו
^י אגם
סו וגר אאת עי צצםו ליקק מ ן בב סיםן
סןעודות ,וכ בר ה שיג עליו בתוספת עזננת )סק״א( ז ה ו א נג־ ה :פ? עזנה n׳ יה ל כ ה ו פ ? ק
רס״ג סעגיף ב׳ ד כ ת ב עזם זי ככבוד ר:יום דכר ם ו ע ט עיזה לארבע כוסות עין עזם,
)ז( א ^ל לא זיטזיל עכל
ו־תו ס פת
עז בבת
)סק׳א(
ו הגך׳א
]ולפלא
עזוזגו־״א
כן עזכ?ע ^צן^יף לל ד; צצ טז^ף םן וזנ•!:יות כ?שום זה וגיל זה קןואכ?ר עזם ב פסחים א ^ל עועזה זיבר כ ו ע ט וכוי 1 ,רה כ א זק ככ נפורז זי כ?ה עז אםר וא בבל עו עזה זי בכר םוגנט ד;יינו כ שלו ו כ ע ז י ז לו ,וצריף עיון[:
)ה( א! חרונים:
)ו( ?;״ח )ס׳׳ב( ננ עזם ךלהו כזפות )קיח.
^כו
ז כ תת נבנו ,ו כן פ ?ק ^
האחרים
הוצאות
ל ^ סס רג פק ב מ ע ט :
^בוד
כ/ג־־ים )מש׳׳ז סק׳א( לל־־ינא: עזננתו ךגיו
] פרי עזה )ס׳׳ק יא([
לענגו
כראוי,
)ח( ככ גן אא כ:ירד;ם )סק׳׳א( ננשם ד;fר;ר )ח״א מח:(: רגקוני עזננת:
)י( כ ג ן ? 1כ:ו־!הם )סק״א(:
כיון
זזוכול
)ט( עזם ב עזם
1
SHABAT
SHABAT
2
28
.פאר הנזילה ב: ג
בבאקמא!יףפ״ב
)ב(
הלכות שבת םיימן רמב ביותר ,על פן צו־יף לצמצם בשאר ימים )ד( *פדי ?:?1בד חעזבת .ג מתןןנת עזרא שיחיו מכבסים בידים
פ; ח מי עזי בעז בת) ,ה( כ! פני ^בלד ך יעז בת .ד; גה :נו ה גין ללוש )ו( כדי שעור רן לה )ג( ב ב ית לאישות מ הם ל ח נמים ל בבצע? :נ לי;ם ב ש בת }־יום טוב ) ס מ ך מ מ ר ד כ י ר י ש מ ס כ ת ר א ש ה ש נ ה ( * ,ןהוא מ ככבוד ש בבת ן־יום טוב ,ו אין ל עונות .יש ש כ ר!בו שן ב מ ק צת מקומות 2הגו ל אכל מו ל ת א שקורין פ קן טיד״א בליל ש בת* ,ז כר ל מן )ז( ש היה נמכ סה ל מ ע :לה ולמטה ) מ ה ר י ״ ל )מנהגים(() ,ח( ולא ראידגי לחש לןה: aאאר ד י ט ב יום טוב• והו צ אאת ראש חדש רצונו לו ממר ממה ש כ? בבי אאים ה תינוקות לל הרב ש להם בראש
פמו שנתב אאר סימן רפ״ח )סעיפים א-ב( .אם המו כרים הדגים מיקירין דז עז7ער נכון לתקן שלא ייקנו דגים איזה שבתות ,וראיה מ??שנה סוף פרק )ח׳( ]א׳[ ךכריתות .צמח צדק סי כמן כ״ח ,יי כן פתב ה פפן־י חדש )סי׳ תצו( ב כמ נ הגי אסור ס עעיף ק בזן ט״ו .ו בית ה לל ב י ר ה דעה כ!י כמן רי״ח )סק״א בהג״ה( פ רחב דדוקא פ עז נ תיקר דז עזעער יותר מש ליש פמו ש הןה מקדם ,א בל !אם נ תיקר פ ח ו ת כמ עז ליש או עז ליש פמו ש היה מקדם אאין לעשות תקנה וחנבים לקנות דגים לכבוד השבת ,יוך5דור מצוה ?נד ששליש עין שם .ל1ן־ין ברבית ליצריף סעדת שש ב:ת או כז7נ.דת מצוה .ירוש לי ממי )מו״ק פ״ב ה״ג( .פל פמז1נ 1חחיו של אדם קצובין לו מראש ךהזזנה חוץ מתשר״י ,ראשי תבות ?Jללמוד ת ר ה שבתות ראש חדש
פתב ה ככגן אברהם בב כוי ממן תי״ט )סק״א( בב ששם הב״ח )ס״א( ע^ן שם .אם ש לחו לו דבר מא כל שייאכל בש בבת אסור קי א כלו בחול .ס פר חסידים סי ממן תתס״ו3 (3) :י 1ת ר .הינו ממי שיש לו ממזון ארבע עשרה סעדות ל אכל פל ימות השבוע ,בב כל יום שתי סעדות, לא יטל ממן הצדקה ל אכל סעודה שלישית .וזה פרושו ?:עזה שבתף חל ,רצונו לומר פפמו חל שש וזי סעדות .ממגן א בזר הם )סק״ב( ט״ז )סק״א() :ג( 3 3י ת .ו אסור לאכל פת אאינו יהודי בשבת .וייאכל ?;החלות בשבת .ממגן אברהם )סק״ד( .ועין סיממן שכ״ה סעיף ד׳:
באור ד! ל ככה
כז^זנה ברורה
חדש.
? ע ט ר ת זק[ נ י ם
)סק״א(
הר״ן
ב שם
מ ק י ר א ק א )מגלה עמוקות פר׳ בא ד״ה האופן השני(,
ו כן
1
ענג ש ב ת כדי ש ל א יבא ע ל ידי זה ? ?:סוף להצעזרך לבריות1 ,־אאם כן הכי נמי ו מיירי )יא( ^ שז אין לו מ עזכונות לל קירות עע לי הם ו ב:לא מ שכון )יב( אין בענייננו ט ו ב יותר ש י צ מ צ ם ולא יפזר עגל ענג ש ב ת ה מ ע ט שיש לו כדי ש ל א יכול להשיג ,זיאאי לאר הנ:י צו־יך ללרות ^ז־י עןלא לל ^ טל כ? ציות י ת ד ל ד ל בניו תר ,ו ל ז ה ב אאר ־־ אא ככר ד ה רגם מיירי ל מי עז ד; עזעיה ד ח ו ק ה לו ב:יו ו־נר, דהינו שאין מגיע לו מ מ מ ו נ ו כי אם שתי ?!עודות עגל ששבת ,ולזה אמרו ד מ ו ע ב ענג שבת ,וככמו שיאכמרו חז״ל )ביצה טו (:עזאומר הקןדוש ברוך ש י ע ש ה ש ב ת ו ח ל כדי ש ל א יצטרך לבריות ,א ב ל בעניננו שיש לו מ ע ט מ ש ל ו הוא ,בני ?לרו עילי ו א ני פוז־ע) :ד( פ;ז־י ל ככ!:ד דו Mבת .זי ^ ??זונות ל פזר על שבת ,צריך לענג ש ב ת ב מ ה ש י ש לו ,ו י ב ט ח בבה׳ שי תן לו אחרים של שבבת ויום טוב אאם מוכ!יף מוסיפין לו ,ונכמו שיא??רו חז״ל ;עבור זה ,ד ה ו צ א ת ש ב ת ו ת !־יום ט ו ב ה ו א חוץ ממזונות הקצובין לו ל א ־ ם מ ר א ש )שם טז (.כל ממזונו יתיר של אדם יקצו ^ין לו מראש ה שנה רעד ראש והשנה ו כ מ ו ששאפ?רו ח ז ״ ל )ביצה טז:(. ה ששנה )יג( ריש ק'ז-הר ששלא יונסיף ב הן פן לא ל[ צבו לו כל כך, * כ ד י ל כ ב ד ה ז ז ב ת .עיין ב מ ג ן אברהם )סק״ב( ש כ ת ב בב ^שם ההירו שש לל פ;י )מו״ק פ״ב חוץ מהוצאות שבבת ריום טוב רהוצאות בניר לתלמוד תורה ,ששאאם ה״ג( דלווין ברבבית קיצר״ך סעודת ששבת ,ו ה ע ת ק נ ו ה ו בנ?שנה בברורה )סק״ד(: מו קןיף מונסיפין לו ]טור[) .יד( לווין ברבית ליצ^־ך כ1עוךת שש בבת או * והוא כז^ב1ד שבת ויכו׳ .ויש לזה רמז בבכתוב )שמות טז ה ,כג( ׳והיה בביום ה ש ש י והכינו א ת אשר י ב י א ו /׳ אאת אא^ןר ת א פ ו יאפו׳ וגו׳ ,פן שש פמע דייש נזעוז־ת ממ צו־ה) ,טו( רה ינו מ אינו יהוז״י או ממ ז ר א ל בדרך ה תתר• ל א פ ו ת בערב ש ב ת להכין ל ש ב ת ,גם בבז מ״ן רזגמירא ה י ה גז נהג ן ב ו ע לזה כ מ ו אם שללחו לו זיבר מאכל ששייאננלנו ב:עזבת לא יאננלנו בבחל ,כן עשהבביא ךזמגן אאבבךהם )סק״ד( ,ובעונו ינינו הו•ב:ים װיום ה תחילו איזה נשים ל ה ש ב י ת כותב בבס פר ח סיד-ים )סי׳ תתסו( ,רענין 7יל[מן ב סימן תרצ״ד ס עיף בי ה מ נהג ה ה ו א ולו ק חין כןן ה א ו פיה ,וילאו שש !3יר עבב־־י ,ד מ קן בטי נים בזה ננבוד עזבת: ידעת השש7יחן ערוך שם יהעני יכול לשנות במגבת פורים למה * ז נגר למן Lדדיה מלכנ פה .לכאורה כמנהג זה תמור; קי^ בבים ,ןדמה ראו ל׳עשות עזיויצה זאף זיגבוהו לצרך פורים ,אכן גם שם יש מוזמירין בזה )ה( מ 19ני ויכו׳ .הינו כדי )טז( ששי וזיו לל ב נים ב ש ב ת זיכרון ל מ ן ש ל א ירד בו נכלל ,ו װתוספות ב פרק ;נןרבי פס רזים )ק :ד״ה ענין בבטור ששם: שאין( כ ת ב ו ד מ ש ו ם ש ל א יריד ה מ ן יש ל ע ש ו ת זכר לו• ו ה ו א דחוק ,גם לפי זה היה לװם ל;.נשות >3שש כויך״א גם בביום טוב ,ו ה ר מ ״ א לענון ללח כמים קאכמר ב ש ב ת לשש בבת) .יז( א בל לא בערב ששבת ,כדי שש י ה;יו פנויים ל ה! תעסק ויום טוב ,ו לל עענין זה קא כמר רק בבליל שבת ,מ ש מ ע ודוקא קאכמר• וכמה נמרצו בבצרכי ששבת• ולפי זה צריך לי-הר שלא לילך ?־חלוק א חד כמה אאכמירי יעזך ששל ךלתורת דחיים )עירובין יט .ד"ה ההוא דמחייבו( ש כ ת ב ט ע ם הגון לזה ,שבתות ,כזדי שלא לענבר ?גל תקןנות עזירא) :ו( ^די ^עור ד!לה. ו ה ו א ללנ5י ^שבות ב:י•אעזית הוא ד ג מ ת שבות ששלע:תיד ל ב ו א ש ה ו א יום עז:3לו שבות ,הינו מ לבד שהלייעשה רהאפיה הוא מכלל כבוד ששבת ריום טוב ולכן אנו עושים כ מ ה דברים ב ש ב ת זה ידגכמתו ,הינו ל א כ ל בשר ו^גגים נגד כמו שמסים לבסוף ,עוד יש בבזה טעם כדי לקים מצרת חלה, סעודת שור הבר ולויתן ,ו מ ק ד ש י ן ע ל היין נגד הי ין ה מ ש מ ר בענביו לצדיקים ל ע ת י ד לבוא ,וכבר אאכמרו ח ז ״ ל )חגיגה יב (:דעל ^שם זה ניקרא ש ח ק י ם ש ב ו לפי שאבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם ,שנברא ,י שוחקים כמן לצדיקים ל ע ת י ד לבוא ,ולכך שפיר ייש ל ע ש ו ת ב ש ב ת זכר ל מ ן ה ה ו א ב:ע:ז ב ששבת .רי^ין )יח( בבא חרונים .יא פלו הנוה גין לאכל פת פ לטר של אינו יהודי בחל ,מ כל מקום ב ש בבת ויום טוב נכון לל-הר ]תו?!פות עזבת )סק׳׳ה([: שלא לאכל ^י אם מפת ישראל ,מפני כבוד השבת ויום טוב. ופשוט ראם הוא אנוס עז אין לו על כ?ה קילןזיש פ;י אאם על פת עזל אינם יהודים כמו ש מצוי ל א נ ששי ח יל ה ע ^ו״ים ,יכול קזל[זזש ע ליו: )ז( Lהיה כמ כ פה ל מעלה eלי כן טה .בטל ,ן• אף זה מכסה ה בעזר בין ר פי ה ע סה) :ח( ולא ר אי תי ויכו׳• ו ב מקומו תינו ה מ נ הג ל א כ לן ]שירי כנסת הגדול ה )הגה״ט סק״ג([:
זז כגר ה ציון )י (3כן מ עז כמע נ? רזגי־״א ו כן כ ונב
)יא( רזגהות א! שךי פ :פרק ב׳ זי ביצה )סי׳ ד(:
דז^״ח )ס״ד( דאם יכול לירז00יג כמפמי ליליות צ־יך ליליות ,ויב:בזח בה׳ ש ה ו א יעגזרנו ללעזלם
לו.
וננזנטית ז״קנים )סק״א( כמעזכמע
זילא
ילוה
שי וליה לו ב כמה קי נפיני .ו־ נ־־אה ד ו;כל לל פיי ו; נננין: מזינתיי( ,ו בנענונו ותינו ךזךנ:ים ייש אאנעזים שפמ ^ פיננין גזל ו ח ל ו ל ך :עזם: שבת
אלא א!ם
כן
)יג(,־ ש״י )ביצה טז .ד ״ה כל
ה ס ד י ו ננאןין
ע ל ידי
)יד( ממ גן ? 1בוי־ רזם )סק״ב( ב :עזם עזבלי ל ק ט )סי׳ נה(:
)סיף הקדמה לסי׳( ו פ י י כמגדים )א״א סק״ב( ו נ רתיב
הוא מעזענר
דויים )סק״ב(
זה
לידי
)טו( ה ו ס י ת ו ללבו עזי עזי־ד
)סק״ב(
וכן
כמ!ךזדכי
כתב ב :כמ<^ ממי
)סק״ב(
^יין
עזם,
עז ךז ההיך נ):־נ:ית ^י־ נננן ,ויזיין ננ באור ה ל כ ה )ד״ה כדי(: )סק״ט( וכן בבממאפמ־ מךזיכי )סק״ג( ועזארי אאח־ונים אא ב;ו־הם
)סק״ג(
זי ממ עז^ע
ממניה
)יז( ד א ״ ז )ב״ק פ״ז סי׳ יט(:
זי ע ד ־
יי הנקנה
ודלא
כמה
שראיתי ללא דוד
)טז( כן ךז נס פנים ב אא לליה י־בה דזהו עצם ^הנ^נה ,וז־לא ננמגן
היה
עזלא לל כבס
)יח( מגן אא?!)־הם )סק״ד( וחייי
בב^ו־ב
עזבת:
אדם )ח״ב כלל א ס״ד(
ועזאאו־י אא • ־ ו נים ,ו לל פיי זה אא פילו ננתוך ה סעודה נכון לליזה־ .ו ה 5א; קייה .־בה )סק״י( ח ו ל ק עיל זה עיין עזם:
3
SHABAT
SHABAT
4
Powered by TCPDF (www.tcpdf.org)