domus // issue 10 by domus il

‫הבית שבאמצע‬ ‫בית השנטי בנגב וכפר כישורית שנבנה כקיבוץ | בין בתים בבני ברק | בית פרטי בסגנון‬ ‫הבינלאומי | עיצוב פנים‪ :‬לופט בניו‪-‬יורק ובית של אמן איטלקי | עולמו של ‪NENDO‬‬

‫נוב‬ ‫‪2010‬‬

‫‪010‬‬

‫ישראל‬

‫ה מ ג ז י ן הבי נ ל א ו מ י ל א ד ר י כ ל ו ת ו ע י צ ו ב‬

‫‪010‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪ ₪ 120‬כולל מע"מ דאנאקוד ‪623.1010‬‬

‫אדריכלית היידי ארד‬

‫מוסמכת לארכיטקטורה )‪,(M.A.‬‬ ‫אוניברסיטת קולומביה ניו–יורק‬ ‫)‪ .(1986‬מרצה בכירה בחוג‬ ‫לעיצוב פנים‪ ,‬המסלול האקדמי‬ ‫במכללה למנהל וסגנית ראש‬ ‫החוג ב‪ .2004-05-‬בעלת משרד‬ ‫עצמאי‪ ,‬המתמחה באדריכלות‬ ‫ועיצוב פנים למגורים ולמשרדים‬ ‫וכן באוצרות תערוכות‪ .‬פיתחה‬ ‫קורסים תיאורטיים וקורסי סטודיו‬ ‫מעשיים בשאלות של ניידות‪,‬‬ ‫אקולוגיה‪ ,‬זמניות‪ ,‬יחסי אדם–‬ ‫חלל–מצלמה‪ .‬משתתפת פעילה‬ ‫ומפרסמת מאמרים‪ ,‬בכנסים‬ ‫בינלאומיים וחינוך לאדריכלות‪.‬‬

‫אדריכלית ד"ר הדס שדר‬

‫בוגרת הטכניון‪ ,‬אדריכלית וחוקרת‬ ‫המתמחה בהיסטוריה של השיכון‬ ‫הציבורי במדינת ישראל‪ .‬מרצה‬ ‫בכירה בפקולטה לארכיטקטורה‬ ‫בטכניון‪ ,‬באקדמיה לעיצוב ויצ"ו‬ ‫חיפה ומרצה במסלול האקדמי‬ ‫המכללה למינהל‪ .‬מלבד במחקר‬ ‫ההיסטורי הארכיטקטוני‪,‬‬ ‫מתמקדת בתכנים החברתיים‬ ‫והתרבותיים של המצאי המבני‪,‬‬ ‫ורואה בהם כלי להבנת החברה‬ ‫הישראלית‪ .‬מרצה על כך בכנסים‬ ‫אקדמיים ובימי עיון‪ .‬מאמריה‬ ‫פורסמו בארץ ובעולם בכתבי‬ ‫עת אקדמיים ובספרים‪.‬‬

‫‪ //‬עמ' ‪151‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪103‬‬

‫ד"ר דנה אריאלי הורוביץ‬

‫מיכל ויטל‬

‫כותבים משתתפים‬

‫מרצה בכירה ועומדת בראש‬ ‫המחלקה להיסטוריה ותיאוריה‬ ‫בבצלאל‪ .‬מחקריה עוסקים בקשרי‬ ‫הגומלין בין אמנות לפוליטיקה‬ ‫במשטרים טוטליטריים‬ ‫ובדמוקרטיות‪ .‬בין הספרים‬ ‫שפרסמה עד כה‪ :‬רומנטיקה‬ ‫מפלדה‪ :‬אמנות ופוליטיקה‬ ‫בגרמניה הנאצית [האוניברסיטה‬ ‫העברית‪ ,‬הוצאת מאגנס‪;]1999 ,‬‬ ‫יוצרים בעומס יתר‪ :‬רצח רבין‪,‬‬ ‫אמנות ופוליטיקה [מאגנס‪2005 ,‬‬ ‫זוכה פרס ראש הממשלה לשנת‬ ‫‪ ;]2006‬אמנות ורודנות‪ :‬אוואנגרד‬ ‫ואמנות מגוייסת במשטרים‬ ‫הטוטליטריים [אוניברסיטת‬ ‫תל–אביב‪ ,‬ההוצאה לאור‪.]2008 ,‬‬ ‫לאחרונה ראה אור “פחד מוות‪:‬‬ ‫הטרור ומופעיו באמנות ובתרבות‬ ‫הפופולרית“‪ ,‬בעריכתה בצוותא‬ ‫עם דפנה סרינג [מאגנס‪.]2010 ,‬‬

‫יועצת בנייה ירוקה ושותפה‬ ‫במשרד אדריכלות "ויטל–וקס‬ ‫אדריכלים" העוסק בתכנון‬ ‫אקולוגי אקלימי של בתים‬ ‫פרטיים‪ ,‬מתחמי תיירות ומבני‬ ‫ציבור‪ ,‬וביעוץ בניה ירוקה לבניה‬ ‫רוויה‪ ,‬מבני חינוך ותכניות בינוי‪.‬‬ ‫בוגרת הקורס הראשון לבניה‬ ‫ירוקה במכללת "בילדינג"‪,‬‬ ‫וכיום מרצה אורחת בקורס זה‬ ‫ובקורסים השונים של עמותת‬ ‫האדריכלים‪ ,‬בנושאי בניה‬ ‫אלטרנטיבית‪ .‬עוסקת בתכנון‬ ‫אלטרנטיבי בכפרים הבדואיים‬ ‫בנגב כאחראית על כל נושאי‬ ‫הבינוי בעמותת "בוסתן"‪,‬‬ ‫הפועלת מעל עשור בקרב‬ ‫מגזר זה‪.‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪135‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪130‬‬

‫שרה רופמן‬

‫בוגרת החוג לאומנות רב תחומית‬ ‫באוניברסיטת תל אביב ובעלת‬ ‫תואר ראשון בהצטיינות בעיצוב‬ ‫פנים מהמכללה למנהל‪ ,‬זוכת‬ ‫“אות העיצוב“ לשנת ‪,2005‬‬ ‫מרצה בחוג לטקסטיל בשנקר‬ ‫ובחוג לעיצוב פנים במכללה‬ ‫למנהל‪ ,‬חיה ועובדת בתל אביב‪.‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪113‬‬

‫אורן און‬

‫אדריכל צעיר‪ ,‬בעל סטודיו‬ ‫עצמאי לתכנון‪ ,‬ומנחה סטודנטים‬ ‫בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון‪.‬‬ ‫מאמין בחינוך למודעות מרחבית‪,‬‬ ‫ככלי רב עוצמה להשפעה על‬ ‫הווה‪ ,‬ואולי גם על מה שאח"כ‪.‬‬ ‫חי במרכז עירוני ואוהב את‬ ‫האינטנסיביות והתכונה ברחוב‪,‬‬ ‫בדרך מהבית למשרד‪ .‬עוסק‬ ‫בעיצוב ומשתתף בתחרויות‬ ‫מקצועיות ביחד עם בת הזוג‪,‬‬ ‫איתה מנסה גם לגדל שני ילדים‬ ‫ושלישי בדרך‪.‬‬

‫גיורא אוריין‬

‫יזם ומו"ל‪ .‬פועל להבאת היצירה‬ ‫הישראלית להכרה והערכה רחבה‪.‬‬ ‫עומד בראש ההוצאה לאור‬ ‫אוריין‪ ,‬לספרי עיצוב ואדריכלות‪.‬‬ ‫כתב וערך ‪ 11‬ספרים על היצירה‬ ‫הישראלית‪ ,‬ביניהם הספר הראשון‬ ‫על העיצוב הישראלי‪ .‬מפיק‬ ‫תערוכות שנתיות המאפשרות‬ ‫לאדריכלים ומעצבים להציג‬ ‫עבודותיהם‪ .‬הקים את החנות‬ ‫ואחריה את מרכז העיצוב‬ ‫הישראלי הראשונים בארץ‪.‬‬ ‫עורך העיתון המקוון‬ ‫"עיתון–עיצוב"‬ ‫(‪.)www.israelidesign.co.il‬‬

‫מאיץ חלקיקים‬ ‫גג העולם ‪ /‬עמ' ‪24‬‬

‫אדריכלית עדנה לרמן‬

‫בוגרת הטכניון בחיפה‪ .‬שותפה‬ ‫במשרד לרמן אדריכלים‬ ‫ומתכנני ערים‪ .‬מתמחה בתכנון‬ ‫עירוני ואזורי‪ .‬בוגרת המחלקה‬ ‫להיסטוריה באוניברסיטת ת"א‪.‬‬ ‫ס‪/‬יו"ר אגוד המתכננים ונציגתו‬ ‫בעמותה לקידום התכנון והבנייה‪,‬‬ ‫נציגת האדריכלים והמתכננים‬ ‫בוועדה לשמירת הסביבה‬ ‫החופית‪ .‬עומדת בראש צוות‬ ‫להכנת מסמך מדיניות פתוח‬ ‫ותוכנית מתאר ארצית לסובב ים‬ ‫המלח‪ ,‬שותפה להובלת תוכנית‬ ‫למדיניות פיתוח למטרופולין ת"א‪,‬‬ ‫ראש צוות משותף להכנת תכניות‬ ‫המתאר המחוזית לת"א ולמחוז‬ ‫ירושלים‪ .‬ראש צוות להכנת‬ ‫תוכנית מתאר ארצית ת‪.‬מ‪.‬א ‪13‬‬ ‫לחופי מחוז ת"א שותפה להובלת‬ ‫תוכנית המתאר הארצית ת‪.‬מ‪.‬א‬ ‫‪ .31‬הכינה את התדריך להקצאות‬ ‫קרקע למוסדות ציבור‪ .‬תכננה‬ ‫את קמפוס אריסון לאמנויות‬ ‫בת"א‪ ,‬בתי–ספר ומוסדות תרבות‬ ‫ברעננה‪ ,‬בזיכרון–יעקב ועוד‪.‬‬ ‫אחראית לתכניות מתאר להרחבת‬ ‫קריית–גת‪ ,‬לתוכנית אב לחופי‬ ‫נתניה‪ ,‬לתוכנית לאזור תע"ש‬ ‫ברמת–השרון ורבות אחרות‪.‬‬

‫פשטות יוונית ‪ /‬עמ' ‪28‬‬

‫חלת דבש ‪ /‬עמ' ‪29‬‬

‫בית שמחכה למוות ‪ /‬עמ' ‪30‬‬

‫בית פתוח סגור ‪ /‬עמ' ‪32‬‬

‫‪ //‬עמ' ‪151‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪120‬‬

‫אדריכל רני שור‬

‫‪22‬‬

‫ערן טמיר–טאוויל‬

‫אדריכל צעיר בוגר הטכניון‪.‬‬

‫אדריכל‪ .‬כותב בבלוג ‘ערסיקטורה‘‪.‬‬

‫‪ //‬עמ' ‪105‬‬

‫‪ //‬עמ‘ ‪145‬‬

‫‪23‬‬

‫מקומות נופש‬

‫גג העולם‬ ‫בריכת השחייה ‪ Infinity Pool‬על גג בית המלון‬ ‫‪ ,Marina Bay Sands, Singapore‬מתפתלת‬ ‫לאורך של ‪ 150‬מטר‪ ,‬טובלת בגנים מיוערים‬ ‫ומשקיפה לנוף עוצר נשימה של האוקיינוס‬

‫צילום‬

‫‪Timothy Hursley‬‬

‫תעלת מים חוצה את פנים‬ ‫המלון‪ .‬אפשר לשוט בה‬ ‫מחנות לחנות ולעשות‬ ‫שופינג‪ ,‬או לעגון באחת‬ ‫המסעדות שמנהלים שפים‬ ‫מפורסמים‪.‬‬

‫בית המלון שנפתח לאחרונה בסינגפור‪ ,‬ביקש להנציח עצמו כיעד‬ ‫המוביל והראשון באסיה לעסקים‪ ,‬פנאי ובילוי‪ .‬לפחות שיא אחד‬ ‫הוא השיג מיד כשהוקם — זהו בית המלון שנבנה בהשקעה הכספית‬ ‫הגדולה ביותר עד היום‪ .‬חברת ‪ Las Vegas Sands Corporation‬של‬ ‫המיליונר היהודי שלדון אדלסון השקיעה בהקמתו ‪ 5‬מיליארד דולר‪.‬‬ ‫בתקציב זה תכנן האדריכל הישראלי החי בבוסטון משה ספדיה‪,‬‬ ‫על שטח בן ‪ 929,000‬מ"ר‪ ,‬שלושה מגדלי דירות בני ‪ 55‬קומות‪,‬‬ ‫המאכלסים ‪ 2,560‬חדרים‪ .‬תעלת מים חוצה את פנימו של המלון‪,‬‬ ‫אפשר לשוט בה ולעגון במרכז הקניות הפנימי הטוב ביותר באסיה‪,‬‬ ‫או לשוט לאחת ממסעדות המלון‪ ,‬המנוהלות בידי שפים בעלי מוניטין‬ ‫חובק עולם‪ .‬להעשרת חובבי התרבות עומד בתוככי המלון מוזיאון‬ ‫בצורת פרח לוטוס‪ ,‬תיאטרון‪ ,‬אירועים שונים מתקיימים בפיאצה‬ ‫חיצונית או מרכז הקונגרסים של המלון‪ .‬להעשרת שאר האורחים‪,‬‬ ‫עומד בית קזינו עם חדרים פרטיים למיוחסים‪.‬‬ ‫שלושת המגדלים מחוברים בראשם באמצעות מרחב עוצר נשימה‬ ‫של גנים טרופיים ובריכה‪ ,‬הצופה אל צמרות מגדלי סינגפור‪ ,‬אל‬ ‫האוקיינוס והלאה אל העולם‪ .‬אדריכלות הנוף של מרחב זה על גגות‬ ‫המלון‪ ,‬יצרה פנינה ירוקה וייחודית כשלעצמה‪ ,‬מעוטרת בעצים רבים‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬אדריכל ספדיה בחר ב‪ 5-‬אמנים בינלאומיים‪ ,‬לייצר מונומנטים‬ ‫אמנותיים ציבוריים לעיטור סביבת המלון ‪//‬‬ ‫אדם פן‬ ‫‪Marina Bay Sands Hotel‬‬

‫אדריכל‪ :‬משה ספדיה‬

‫אדריכל אחראי‪Aedas, Pte Ltd. :‬‬ ‫אדריכלות נוף‪Las Vegas Sands Corporation :‬‬ ‫לקוח‪Peter Walker & Partners :‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25‬‬

‫מסעדה‬

‫משרד‬

‫מערת‬ ‫הנטיפים‬ ‫מעץ‬

‫תלבושת‬ ‫אחידה‬ ‫משרד ייעוץ ארגוני הולנדי לשיטות עבודה‬ ‫מתקדמות‪ ,‬עוצב כמרחב פתוח לאורכו ניבנו‬ ‫פינות עבודה גמישות ומגוונות‪ ,‬כולן בדיקט‬ ‫בהיר ואחיד‪ ,‬פשוט וטבעי‬

‫מסעדה אמריקאית עוצבה כחלל‬ ‫מערות תת קרקעי‪ ,‬באמצעות‬ ‫צילום‬

‫צילום‬

‫‪JOHN HORNER‬‬

‫מסעדת ‪ Banq‬נקראית כך על שום מקומה‬ ‫במבנה ישן של בנק ‪,Penny Savings Bank‬‬ ‫בבוסטון מסצ'וסטס‪ .‬היא משתרעת על פני‬ ‫שטח של ‪ 446‬מ"ר ומחולקת חצייה לבר‬ ‫וחצייה למסעדה‪ .‬מעצבי המסעדה ‪Office‬‬ ‫‪ dA‬עטפו את קרביה במפלי עץ בזרימה‬ ‫גלית‪ ,‬המעניקים תחושה של מערות עץ‬ ‫בהירות‪ .‬לוחות העץ המסודרים בגלים‬ ‫עולים ונשפכים לאורך תקרת המסעדה‪,‬‬ ‫עשויים מעץ ליבנה‪ ,‬משמשים גם לעיצוב וגם‬ ‫מסתירים את מערכות האינסטלציה‪ ,‬התאורה‬ ‫והאלקטרוניקה‪ .‬מתחת לגלי העץ הבהיר‬ ‫שבתקרת המסעדה‪ ,‬נעשה שימוש בעץ "חם"‪,‬‬ ‫בצבעים כהים יותר ומפוספסים בשילוב עץ‬ ‫במבוק‪ ,‬במשטחי שולחנות האוכל וברצפת‬ ‫העץ של המסעדה ‪//‬‬ ‫אדם פן‬ ‫ה"זולה" של הבנקאים‪ .‬חלל‬ ‫המעוצב כמערה‪ ,‬עם גלי עץ‬ ‫בזרימה אורגנית‪ ,‬מהווה ניגוד‬ ‫משחרר ונינוח מול מבנה הבנק‬ ‫המשרדי והקר בו הוא ממוקם‪.‬‬

‫‪EDWARD THOMSON‬‬

‫משרד הייעוץ הארגוני ‪ YNNO‬בהולנד‪ ,‬מתמחה בשיטות עבודה‬ ‫חדשניות מתקדמות ויצירת סביבת עבודה תומכת‪ .‬לפיכך‬ ‫בחרו מעצבי המשרד החדש שלהם‪ ,‬סטודיו ‪ ,sprikk‬להבליט‬ ‫תפישה זו‪ .‬מאחר ויועצי החברה מבלים את רוב זמנם אצל‬ ‫הלקוח ופחות במשרד‪ ,‬המעצבים נתבקשו לייצר משרד שיהווה‬ ‫בסיס–אם יעיל ומגבש‪ ,‬יותר מאשר משרד קונבנציונלי‪ .‬אווירת‬ ‫המשרד וחזותו הותאמו לצורת העבודה שלו‪ ,‬בה הנטוורקינג‬ ‫והתקשורת ממלאים תפקיד עיקרי‪ .‬תכנית הקומה יצרה‬ ‫מרחב פתוח‪ ,‬כשרק חלל מרכזי קטן שבמרכזו מאפשר סגירה‬ ‫אינטימית בשתי מחיצות אקוסטיות מזכוכית‪ .‬מרחב המשרד‬ ‫רובו ככולו פתוח‪ ,‬מואר באור טבעי רב ומאפשר תנועה מרווחת‬ ‫וחופשית‪ ,‬מפגשים אקראיים וגמישות רבה בשימוש בו‪ .‬פינות‬ ‫העבודה מובנות מלוחות עץ ליבנה דקים ובהירים (דיקטים‬ ‫מלוטשים)‪ ,‬אשר יוצרים החצצה‪ ,‬נישות‪ ,‬מדפים ומקומות‬ ‫אחסון‪ .‬השימוש בלוחות העץ בבניית פינות העבודה לאורך‬ ‫כל מרחב המשרד‪ ,‬יצרה שפה רציפה ואחידה‪ ,‬אשר מצליחה‬ ‫במקביל לייצר פינות עבודה רבות‪ ,‬מגוונות וגמישות‪ ,‬למגוון‬ ‫יעודים‪ .‬את חזות המשרד החדגונית שהעניק העץ הטבעי‪,‬‬ ‫איזנו המעצבים באמצעות גופי תאורה תלויים ושולחניים בעלי‬ ‫צבעוניות עזה ושובבה ‪//‬‬

‫חלת דבש‪ .‬מחיצות ותאי‬ ‫עץ יצרו מעין משרד–כוורת‬ ‫המורכב מתאים גדולים‬ ‫(חללים)‪ ,‬נישות‪ ,‬ועד למדפים‪.‬‬

‫‪Sprikk, office for architecture,‬‬ ‫‪Urbanism & Interior Design,‬‬ ‫‪Rotterdam, The Netherlands‬‬

‫‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫יופיו של העיצוב היווני הוא‬ ‫הפשטות והבסיסיות שלו‪ .‬יופיו‬ ‫של הבית הזה‪ ,‬הוא ביכולת‬ ‫לשמור על פשטות ובסיסיות‬ ‫ועדיין לחדש ולהביא מימד נוסף‬

‫מקומות נופש‬

‫פשטות‬ ‫יוונית‬ ‫מעצבת פנים יוונייה ייצרה‬ ‫את המתכון המושלם לחופש‬ ‫חסר גבולות‪ :‬בית לבן ופתוח‪,‬‬ ‫שכל חפציו גלויים ללא ארונות‬ ‫ומגירות‪ ,‬באי יווני‪ ,‬על צוק‬

‫צילום‬

‫‪Courtesy of SAKO Architects‬‬

‫מסעדה‬

‫חלת דבש‬

‫אדריכלים‪SAKO Architects / Keiichiro Sako :‬‬ ‫‪Takeshi Ishizaka, Keigo Miyaichi‬‬ ‫‪www.sako.co.jp‬‬

‫המוני הסינים הסועדים ביחד‬ ‫בקבוצות‪ ,‬הזכירו לאדריכלים‬ ‫יפנים קן של דבורים מזמזמות‬ ‫ובהשראתו הקימו מסעדה בצורת‬ ‫חלת דבש‬

‫צילום‬

‫‪28‬‬

‫‪YIORGOS KORDAKIS‬‬

‫אי שם באיים הציקלידים ביוון‪ ,‬נמצא אי ציורי‬ ‫ורגוע בשם ‪ .TINOS‬באי מתגוררת מעצבת‬ ‫הפנים היוונית ‪ ,Marilyn Katsaris‬אשר פנתה‬ ‫לעזרת חבריה במשרד האדריכלים ‪Zege‬‬ ‫‪ ,architects‬כדי לעצב לה בית נופש למפלט‪.‬‬ ‫הבריחה מהאורבניות הרועשת וגועשת‪,‬‬ ‫מתבטאת גם בפשטות הניכרת בעיצוב הבית‬ ‫שעל האי‪ ,‬הכולל את כל מאפייני הבנייה‬ ‫הפשוטה והקלאסית באיי יוון‪ .‬חלל המגורים‬ ‫בן ה‪ 250-‬מ"ר‪ ,‬צבוע לבן ומכיל רק רהיטים‬ ‫אשר הדיירת הרגישה שהיא חייבת להכיל והם‬ ‫מעוצבים ברוח הפשטות של הבית‪ .‬החפצים‬ ‫אינם מוחזקים במגירות או בארונות‪ ,‬אלא‬ ‫פזורים בגלוי‪ .‬התחושה הכללית שכל מאפייני‬ ‫העיצוב הללו מקנים‪ ,‬היא תחושה מרווחת של‬ ‫חופש‪ ,‬ויחד עם הנוף הנשקף ממרפסת הבית‬ ‫הממוקם בקצה הר‪ ,‬התחושה היא של חופש‬ ‫חסר גבולות ‪//‬‬ ‫אדם פן‬

‫כוורת ענקית רוחשת בצבעים‪,‬‬ ‫ריחות ומבקרים קולניים‪ .‬גם‬ ‫מדי המלצרים וכלי האוכל‬ ‫שבמסעדה עוצבו עם דבורים‬ ‫מזמזמות‪.‬‬

‫הסינים‪ ,‬מסתבר‪ ,‬אוהבים לאכול במסעדות‬ ‫בקבוצות‪ ,‬אם זה עם חברים או בני משפחה‪,‬‬ ‫שכידוע מרובים אצלם עד מאד‪ .‬הישיבה‬ ‫הקבוצתית והפטפטנית שלהם בצוותא‪ ,‬הזכירה‬ ‫לצוות אדריכלים יפנים‪ ,‬להקת דבורים מזמזמות‪,‬‬ ‫המתענגות על צוף בשדה פרחים‪ .‬השראה זו‬ ‫הובילה להקמת מסעדת ‪( Honeycomb‬חלת‬ ‫דבש)‪ ,‬הממוקמת בקומפלקס מסחרי הומה‬ ‫בעיר שנזן שבסין‪ ,‬הכולל קולנוע‪ ,‬חנויות ומסלולי‬ ‫גלישה בסקטים‪ .‬המסעדה הענקית בשטח של‬ ‫‪ 1,300‬מ"ר‪ ,‬עוצבה בצורת חלת דבש‪ ,‬עם גלילים‬ ‫אקריליים ומזכוכית‪ ,‬מחוררים ביותר מאלף חורים‬ ‫אובאליים‪ ,‬המתנשאים לגובה שתי קומותיה של‬ ‫המסעדה‪ .‬בתקרת המסעדה ממוקמים ‪25,000‬‬ ‫כדורים אקריליים‪ ,‬מהם זורמים מים הניגרים‬ ‫כדבש לאורך חריצים לרצפת המסעדה‪ ,‬אפקט‬ ‫המושך מיד את עיניהם של כל הנכנסים פנימה‪.‬‬ ‫רצפת הגרניט השחורה מבליטה את ההתרחשות‬ ‫העיצובית שעל פניה‪ .‬כל פריטי המסעדה עוצבו‬ ‫במיוחד לפי הקונספט הזה‪ ,‬לרבות מדי המלצרים‪,‬‬ ‫מפיות שולחן‪ ,‬קופסאות הגפרורים‪ ,‬הצ'ופסטיקס‬ ‫וכמובן צלחות האוכל‪ ,‬אשר מודפסות בפרחים‬ ‫מוקפים בדבורים‪ .‬מעטפת הפנים נבנתה בפאנלים‬ ‫בעלי אפקט מראה‪ ,‬המשקפים בלילה את האורות‪,‬‬ ‫הצבעים והמראות מסביב ומעניקים למקום‬ ‫תחושה של אורגניזם ענקי ‪//‬‬ ‫אדם פן‬

‫‪29‬‬

‫בית‬

‫בית‬ ‫שמחכה‬ ‫למוות‬ ‫‪A house awaiting death, 2010,‬‬ ‫‪Anna Nakamura, Taiyo Jinno //‬‬ ‫‪EASTERN Design Office‬‬

‫חלונות בצורת כנפי פרפר‪,‬‬ ‫המסמל בתרבות היפנית את‬ ‫הנצח‪ .‬דרכם יצפה הדייר בזריחה‬ ‫מעל האוקיינוס שמול הבית‪,‬‬ ‫ברגעים האחרונים של חייו‬

‫‪30‬‬

‫המעבר לבית חדש מהווה תמיד‬ ‫התחלה חדשה‪ .‬לדייר יפני מבוגר‬ ‫הבית החדש היווה את תחילתו של‬ ‫הסוף‪ :‬הוא ביקש מהאדריכלים‬ ‫לתכנן עבורו בית שבו יוכל להכין‬ ‫עצמו לסוף חייו‬ ‫המשימה שהציב הלקוח‪ ,‬אדם מבוגר וערירי‪,‬‬ ‫בפני משרד האדריכלים ‪EASTERN Design‬‬ ‫‪ ,Office‬מקיוטו שביפן‪ ,‬הייתה לא שגרתית‪:‬‬ ‫מאחר והוא אמור לסיים את חייו בעוד כ‪15-‬‬ ‫שנה‪ ,‬הוא מבקש שיתכננו עבורו בית שבו הוא‬ ‫יכין עצמו לכך‪ .‬הבית שלפנינו אם כך‪ ,‬מכיל‬ ‫קונספט אדריכלי‪ :‬הוא משמש כמקום מגורים‬ ‫וגם מקום ממנו יפליג הלקוח בבוא העת לעבר‬ ‫החוף הלא נודע‪ .‬הבית ממוקם באזור שקט‬ ‫ושליו‪ ,‬גבו להרים ופניו לים המשתרע ‪150‬‬ ‫מטר ממנו בכיוון מזרח‪ ,‬היכן שהשמש זורחת‪.‬‬ ‫זריחה מסמלת ברוב התרבויות המשכיות‪,‬‬ ‫נצח‪ ,‬לידה‪ ,‬ותחייה‪ .‬מאחר ובתרבות המזרחית‬ ‫ובמיוחד היפנית‪ ,‬מאמינים כי הפרפר נושא‬ ‫את רוחו של המת ומביא אותו אל גלגולו‬ ‫הבא‪ ,‬תירגמו האדריכלים אמונה תרבותית‬ ‫זו לארכיטקטורה ויצרו בבית חלונות בצורת‬ ‫כנפי פרפר המשקיפים אל הנצח‪ .‬חלונות אלה‬ ‫מסמלים בבית זה עבור הלקוח את הנצח‬ ‫והתחייה‪ ,‬הם משחקים באור הטבעי ובקרני‬ ‫השמש הנכנסת‪ ,‬יוצרים כאין גלים‪ ,‬משקפים‬ ‫את גלי הים ומחברים את הבית למרחבי הים‬ ‫הפתוחים‪ .‬זהו המראה אליו ייחשף הלקוח‬ ‫ברגעיו האחרונים‪ ,‬שם יצפה תמיד בזריחה ואף‬ ‫פעם לא בשקיעה ‪//‬‬ ‫אדם פן‬

‫צילום‬

‫‪Koichi Torimura‬‬

‫אדריכל מציג עבודה‬

‫בית‬ ‫פתוח‬ ‫סגור‬

‫מימין‪ :‬מבט כללי על‬ ‫הבריכה והמסות החובקות‬ ‫אותה‪ .‬משמאל‪ ,‬למטה‪ :‬פטיו‬ ‫בקומת המרתף‪ .‬מאפשר‬ ‫חדירת אור טבעי ואוויר‪.‬‬ ‫בריכת השיקוף השחורה וקיר‬ ‫הזכוכית השחור מכפילים את‬ ‫המראה ומעצימים אותו‪.‬‬

‫מבנה מודרני ומינימליסטי‪,‬‬ ‫המבטל לגמרי את החיץ‬ ‫המקובל בין פנים וחוץ ומחביא‬ ‫בין חלליו אווירה דרמטית‬ ‫ומשטחים מרחפים‬ ‫"הבית נבנה כבית נופש עבור משפחה‬ ‫המתגוררת בחו"ל‪ ,‬הוא ממוקם במרכז הארץ‬ ‫בקו ראשון לחוף הים‪ .‬התכנון האדריכלי של‬ ‫הבית מבוסס על בניית שלוש מסות מרכזיות‬ ‫החובקות חצר פנימית גדולה ובמרכזה בריכת‬ ‫שחיה‪ .‬המסות מהוות גבול וחיץ בין הרחוב‬ ‫והשכנים לחללי הבית‪ ,‬ובין החצר הפנימית‬ ‫לאותם חללים‪ .‬הרעיון המרכזי היה ליצור‬ ‫קירות דינמיים המאפשרים במקרה אחד לבטל‬ ‫את הגבול בין החצר המרכזית לחלל הפנימי‬ ‫ובמקרה השני ליצור חזית משתנה הבנויה‬ ‫מחיצות ניידות המאפשרות סגירה מוחלטת‬ ‫של החזיתות או רמות שונות של חשיפה‬ ‫והסתרה‪ .‬כאשר כל חזיתות הבית נעלמות‬ ‫ונפתחות‪ ,‬והמבנה הנראה כמסה מוצקה‬ ‫ואטומה מקבל לפתע מראה מרחף ונוצרת‬ ‫תחושת קלילות ויזואלית‪.‬‬

‫צילום עמית גרון‬ ‫אדריכלות‪ :‬פיצו קדם אדריכלים בשיתוף ‪Tanju Qzelgin‬‬

‫אדריכלות פנים‪ :‬פיצו קדם אדריכלים‬ ‫צוות תכנון‪ :‬אדריכל פיצו קדם‪ ,‬אדריכלית נועה גרומן‬ ‫שטח המגרש‪ 1000 :‬מ"ר‬ ‫שטח הבית‪ 600 :‬מ"ר‬ ‫תוכנן ונבנה‪2010-2007 :‬‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫המוטיבים המרכזיים המלווים את האדריכל‬ ‫בדרך כלל הינם הישענות על צמצום צורני‪,‬‬ ‫צמצום חומרי וצבעוניות מאופקת‪ .‬מוטיבים‬ ‫אלו באים לידי ביטוי גם בפרויקט זה‪ .‬המיוחד‬ ‫בפרויקט זה הוא השימוש בשני סוגים מרכזיים‬ ‫של חומרים המנוגדים זה לזה‪ :‬חומרים אטומים‬ ‫כגון אבן גיר אפורה או בזלת שחורה וממול‬ ‫זכוכית שקופה‪ ,‬אטומה וחומרים משקפים‬ ‫ומשתקפים כמים" ‪//‬‬ ‫אדריכל פיצו קדם‬

‫‪34‬‬

‫מלמעלה למטה‪:‬‬ ‫חזית כניסה‪.‬‬ ‫מבט אל החצר המרכזית‪.‬‬ ‫מבט מכיוון הבריכה לחזית‬ ‫הפתוחה‪ 17 .‬מטר ללא‬ ‫עמוד‪ ,‬כאשר כל הויטרינות‬ ‫"נעלמות" לתוך קיר המשכי‪.‬‬

‫‪35‬‬

,‫זהא חאדיד‬ ‫ רומא‬,MAXXI

‫תכנון‬

ZAHA HADID ARCHITECTS

‫טקסט‬

STEFANO CASCIANI

‫צילום‬

HELENE BINET ROLAND HALBE

‫דומוס ‪ 009‬ספטמבר ‪2010‬‬

‫צילום ‪IWAN BAAN‬‬

‫האישה היחידה בהיסטוריה שהיא‬ ‫זוכת פרס ‪ PRITZKER‬צועדת לקראת‬ ‫פירסום עולמי על ידי בניית מונומנט‬ ‫ורטיגו אינסופי של אמנות עכשוית‬ ‫בעיר נצחית‬ ‫צילום ‪Roland Halbe‬‬

‫צילום ‪Hélène Binet‬‬

‫‪58‬‬

‫כנראה שלא תקרה שוב ההזדמנות‪ ,‬לבנות מונומנט יחיד כאשר דמות שונה מ‪ ,ZAHA-‬מישהו יותר עדין‪ ,‬לא היה‬ ‫המוקדש כולו לאמנות עכשוית ברומא‪ .‬סיפור בניית זוכה לראות את הפרויקט מושלם‪.‬‬ ‫זו אולי הסיבה שהאם החד–הורית של ה‪MAXXI-‬‬ ‫ה‪( MAXXI-‬המוזיאון הלאומי לאמנות המאה ה‪)21 -‬‬ ‫ברומא‪ ,‬דומה למדי לעלילה של היצ'קוק או אגאתה נראתה מעט נרגשת בפתיחה‪ ,‬אך היא התאוששה במהרה‪,‬‬ ‫כריסטי‪ ,‬אשר בה אחד מזוממי הרע אינו מתגלה‪ .‬אז מי וענתה בבהירות לשאלתו של העיתונאי ששאל מה לדעתה‬ ‫הוא ההורה האמיתי של ה‪( MAXXI-‬האם כמו שאמר צופן העתיד לאדריכלות כה ספקטקולארית בזמן המיתון‪.‬‬ ‫חדיד ענתה כי לדעתה ראוי לבנות בניינים‬ ‫אדריכל הרנסנס ‪ FILARETE‬כי הקליינט‬ ‫הוא ההורה של מבנה?) בשבוע ההשקה צריך את האומץ לשאול רבים בעלי עניין לציבור בזמן מיתון‪ .‬לא‬ ‫בחודש נובמבר‪ ,‬אורחים מילאו את‬ ‫קל לחוות דעה על מוזיאון בעל שאיפות‬ ‫איזה סוג של אמנות‬ ‫להיות חלק מתשתיתה של העיר‪ ,‬על אף‬ ‫החללים ב‪ VIA GUIDO-‬והיו הראשונים‬ ‫עכשוית המוזיאון יוכל‬ ‫קסרקטינים צבאיים שעדיין מקיפים אותו‪.‬‬ ‫לראות את המוזיאון שעומד לעקוף את‬ ‫להכיל מפני שחייבים‬ ‫גוש הבטון הקטיפתי מתפרץ אל תוך שמיה‬ ‫מוזיאון גוגנהיים בבילבאו‪ ,‬הן מבחינת‬ ‫להדגיש‪ :‬גורלו של‬ ‫פירסום והן מבחינת מספר המבקרים‪ ,‬המוזיאון תלוי בתוכניות של רומא‪.‬‬ ‫צריך היה לעקוב אחרי סיפור הבנייה‬ ‫אם האירועים שלו והתכנים שיוצגו בו‬ ‫העתידיות שלו‬ ‫של המוזאון מההתחלה או להיות בעל‬ ‫ינוהלו בצורה נכונה‪ .‬לגבי האמא אין ספק‪:‬‬ ‫זהא חאדיד (‪ )ZAHA HADID‬עם ‪ PATRICK SCHUMACHER‬עין עם מעוף ציפור כשל ‪ IWAN BAAN‬על מנת להבין‬ ‫לצידה‪ .‬פחות ודאי הוא שמו של הקליינט — האב‪ ,‬אם ניקח את המבנה הליניארי של הקומפלקס‪ ,‬שנובע מהמרקם‬ ‫בחשבון את תקופת ההבשלה ארוכת השנים של מוזיאון העירוני הקיים ובו זמנית בעל תנועה המזכירה את הזרם‬ ‫ה‪ ,MAXXI-‬שבהן התחלפו ממשלות ושרים‪ ,‬ומימונים של נהר הטיבר הנמצא בקרבת מקום‪ .‬מעל לכל צריך את‬ ‫בוטלו וחודשו‪ .‬סיפור האגדה מגיע כעת לסיומו הטוב‪ ,‬האומץ לשאול איזה סוג של אמנות עכשוית המוזיאון‬

‫בעמוד הקודם ולמעלה‪:‬‬ ‫פרט של הגג כפי שנראה‬ ‫מבפנים ומבחוץ‪ .‬הפסים‬ ‫הדקים העוקבים אחר‬ ‫פיתולי התקרה הינם‬ ‫אלמנט מורכב טכנולוגית‪.‬‬ ‫למעלה‪ :‬מראה אווירי‪.‬‬ ‫הקומפלקס החדש נבנה‬ ‫על שטח מחנה צבאי‬ ‫לשעבר‪ .‬בעמוד ממול‪,‬‬ ‫למעלה‪ :‬מודלים‪ .‬בעמוד‬ ‫ממול‪ ,‬למטה‪ :‬רחבת הכניסה‬ ‫היא פיאצה גדולה‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫דומוס ‪ 009‬ספטמבר ‪2010‬‬

‫צילום ‪Hélène Binet‬‬

‫צומת של חללים פנימיים‬ ‫המסמלים תנועת אנשים‬ ‫ההולכים ושבים מן הרחוב‬ ‫אל המגרש בעל צורת‬ ‫ה‪-‬ר' של המוזיאון‪.‬‬

‫צילום ‪Hélène Binet‬‬

‫יוכל להכיל מפני שחייבים להדגיש‪ :‬גורלו של המוזיאון‬ ‫תלוי בתוכניות העתידיות שלו‪ ,‬באינטליגנציה של אוצריו‬ ‫ומעצבי התצוגות שלו‪ ,‬אשר יהיו חייבים לקחת בחשבון‬ ‫את הפרדוקסליות של תקרת המבנה בבואם לתלות‬ ‫יצירות — כי תקרת המבנה היא המאפיין הגדול והכבד‬ ‫של כל פנים המוזיאון‪.‬‬ ‫האם חדיד תצליח בעתיד‪ ,‬כפי שהצהירה בטקס‬ ‫הפתיחה‪ ,‬לבדוק מעת לעת מה עושים כאשר ההתלהבות‬ ‫הראשונית מיצירתו של אקסמפלר יחיד למבנה ציבורי‬ ‫איטלקי חדש בעשורים האחרונים‪ ,‬תשכך ותאפשר ביקורת‬ ‫נוקשה של מבקרי אמנות ומבקרים במוזיאון? כעת קל‬ ‫ליפול בשבי הכישוף של המדרגות השחורות העולות‬ ‫אל תוך ריק לבן וגדול של מפלסיו השונים של הבניין‪.‬‬ ‫אך האם המבנה עצמו‬ ‫לא יהפוך למתחרה בלתי‬ ‫יש בעייתיות ביצירת‬ ‫אפשרי לחכמולוגיה הלאה‬ ‫צעצוע יוקרתי (שעלותו‬ ‫של אמנות קונספטואלית?‬ ‫‪ 150‬מיליון אירו) אשר‬ ‫איזה אמן מגלומן דיו‬ ‫יישבר מיד בידיים של‬ ‫(כמעט כולם בערך) כדי‬ ‫אוצרים לא מיומנים‪.‬‬ ‫לחשוב שיוכל להתערב‬ ‫ורטיגו אינסופי יכול‬ ‫בעיצוב הגלריה הגדולה‬ ‫להיות שמו של סרט‬ ‫עם רצפתה הנטויה‬ ‫בלתי מוכר של היצ'קוק‬ ‫עם מוזיאון ‪MAXXI‬‬ ‫וקיר–הגלזורה השלם‬ ‫שבסופה? צריך היה את‬ ‫בתפקיד הראשי‬ ‫מיומנותם של ‪ACHILLE‬‬ ‫ו‪ PIER GIACOMO CASTIGLIONI-‬כדי ליצור תערוכה המגיעה‬ ‫לרמת העיצוב של החללים השונים של המוזיאון‪ .‬אך האם‬ ‫עדיין יש כשרון כמו של האחים ‪ CAStIGLIONI‬באיטליה?‬ ‫יש בעייתיות ביצירת צעצוע יוקרתי (שעלותו ‪150‬‬ ‫מיליון אירו) אשר יישבר מיד בידיים של אוצרים לא‬ ‫מיומנים‪ .‬ורטיגו אינסופי יכול להיות שמו של סרט בלתי‬ ‫מוכר של היצ'קוק עם מוזיאון ‪ MAXXI‬בתפקיד הראשי‪,‬‬ ‫כהומאז' לדינמיות של הקונסטרוקציה הבלתי נגמרת‬ ‫שיצרה זהא חאדיד‪ ,‬וגם הערה אירונית על נצחיותה של‬ ‫רומא והבירוקרטיה שלה אשר הצליחה הפעם לייצר‬ ‫פיסת אדריכלות שיכולה להפחיד ולהפליא כאחד‪ ,‬אם רק‬ ‫יצליחו להבין את החשיבות והסימבוליות של אדריכלות‬ ‫זו כמונומנט ‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫צילום ‪Hélène Binet‬‬

‫‪ZAHA HADID: MAXXI, ROME‬‬ ‫‪ROME, ITALY‬‬ ‫‪DESIGN ZAHA HADID ARCHITECTS‬‬

‫‪61‬‬

2010 ‫ ספטמבר‬009 ‫דומוס‬

‫ המוזיאון הלאומי‬:MAXXI ‫לאמנויות המאה‬ ‫ איטליה‬,‫רומא‬ ‫אדריכלים‬

ZAHA HADID ARCHITECTS ZAHA HADID PATRIK SCHUMACHER-‫ו‬

‫אדריכל הפרויקט‬

(ZAHA HADID ARCHITECTS) GIANLUCA RACANA

‫צוות פיקוח בנייה‬

PAOLO MATTEUZZI ANJA SIMONS MARIO MATTIA

‫צוות עיצוב‬

ANJA SIMONS PAOLO MATTEUZZI FABIO CECI MARIO MATTIA Maurizio Meossi Paolo Zilli Luca Peralta Maria Velceva Matteo Grimaldi Ana M. Cajiao Barbara Pfenningstorff Dillon Lin Kenneth Bostock Raza Zahid Lars Teichmann Adriano De Gioannis Amin Taha Caroline Voet Gianluca Ruggeri Luca Segarelli

‫צוות התחרות‬

Ali Mangera Oliver Domeisen Christos Passas Sonia Villaseca Jee-Eun Lee James Lim Julia Hansel Sara Klomps Shumon Basar Bergendy Cooke Jorge Ortega Stephane Hof Marcus Dochantschi Woody Yao Graham Modlen Jim Heverin Barbara Kuit Ana Sotrel Hemendra Kothari Zahira El Nazel Florian Migsch Kathy Wright Jin Wananabe Helmut Kinzer Thomas Knuvener Sara Kamalvand

‫אדריכל מקומי — שמאי כמויות‬ ABT (Rome)

‫הנדסת מבנה‬

Anthony Hunt Associates (London); OK Design Group (Rome)

‫הנדסת מכניקה וחשמל‬

Max Fordham and Partners (London); OK Design Group (Rome)

‫תאורה‬

Equation Lighting (London)

‫אקוסטיקה‬

Paul Gilleron Acoustic (London)

‫לקוח‬

Ministero peri Benie le Attività Culturali; Fondazione MAXXI

‫שטח מגרש‬

‫ מ"ר‬29,000

‫שטח פנים‬

)‫ מ"ר (שטחי פנים‬21,200 )‫ מ"ר (שטחי תצוגה‬10,000 )‫ מ"ר (שטחי שרות‬6,000 )‫ מ"ר (אמנות‬4,077 )‫ מ"ר (אדריכלות‬1,935 ‫תחרות‬

1999

‫תקופת בנייה‬

2009 ‫ נובמבר‬- 2003 ‫מרס‬ ‫עלות‬

Hélène Binet ‫צילום‬

Roland Halbe ‫צילומים‬

� 150,000,000

‫נקודת‬ ‫מפגש‬ ‫‪75‬‬

‫תכנון‬ ‫אדריכל אילן פיבקו‬ ‫טקסט‬ ‫רני שור‬ ‫צילום‬ ‫ארדון בר–חמא‬

‫דומוס ‪ 002‬יולי ‪2009‬‬

‫למעלה‪ :‬החזית הדרומית‬ ‫מדגישה את ההפרדה בין‬ ‫שני חלקי המבנה‪.‬‬ ‫למטה‪ :‬שימוש בתאורה‬ ‫להדגשת חלל בית‬ ‫הכנסת‪.‬‬

‫מרכז התרבות לעולי אתיופיה ביבנה‬ ‫נסמך על בניית הבטון אך יודע‬ ‫להכיל בתוכו גם אזכורים לבניית‬ ‫הבוץ המסורתית האתיופית‪ .‬חומרי‬ ‫המבנה והיחסים ביניהם מהווים‬ ‫משל להשתרגות תרבות אחת לתוך‬ ‫תרבות אחרת‬ ‫המשוטט במרחב הכפרי האתיופי מזהה את נקודות‬ ‫ההתיישבות באמצעות ה"טוקול" — בקתה עגולה‪,‬‬ ‫המהווה את יחידת המגורים הבסיסית בכפרי אתיופיה‪.‬‬ ‫כל בני המשפחה גרים בתוך ה"טוקול" וכל כפר מכיל‬ ‫‪" 15- 10‬טוקולים"‪ .‬הכפרים ממוקמים בדרך כלל בסמוך‬ ‫למקורות מים ומזון וסמוכים זה לזה‪ .‬ה"טוקולים" עשויים‬ ‫גזרי עצים וטיט‪ ,‬גגותיהם בנויים מקש בצורת חרוט‪,‬‬ ‫ובגג פתח‪ ,‬המאפשר יציאת עשן בישול‪ .‬ככלל‪ ,‬הבנייה‬ ‫המסורתית בכפרים האתיופיים מאופיינת בשימוש‬ ‫בחומרים מקומיים הנמצאים בסביבתם — קנים‪ ,‬כפות‬ ‫תמרים‪ ,‬ענפים‪ ,‬אבנים ובוץ‪ .‬תרבות בנייה ומגורים זו‬ ‫היתה חלק מאורחות חייהם של היהודים במרחב הכפרי‬ ‫באתיופיה עד שעלו לישראל בשני גלי עלייה עיקריים‪:‬‬ ‫מבצע משה (‪ )1985- 1984‬ומבצע שלמה (‪ .)1991‬בבת‬ ‫אחת ותוך כמה שעות טיסה‪ ,‬נעלם אורח חיים אחד‪,‬‬ ‫והומר באורח חיים אחר — מודרני ומערבי‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2003‬נבנה בעיר יבנה "מרכז תרבות לעולי‬ ‫אתיופיה" בתכנון אילן פיבקו‪ .‬המבנה משמש כמרכז‬ ‫קהילתי לעולים בסביבה (ביבנה עצמה מתגוררות כ ‪750-‬‬ ‫משפחות עולים מאתיופיה) וממוקם בלב שכונה שקטה‬

‫‪76‬‬

‫למעלה ומימין‪ :‬החזית‬ ‫המערבית הנחשפת‬ ‫משביל הגישה מעוטרת‬ ‫בענפי עצים קשורים‬ ‫בחבלים ומרמזת על‬ ‫שילוב החומרים במבנה‪.‬‬ ‫למטה‪ :‬אזור ישיבה חיצוני‬ ‫למפגש המשתמשים‪.‬‬

‫הבנייה האחידה‬ ‫בשנות המדינה‬ ‫הראשונות שיטחה‬ ‫הבדלים תרבותיים‬ ‫והצהירה ללא‬ ‫מילים מהו אורח‬ ‫החיים ואורח‬ ‫המגורים ה"נכון"‪.‬‬ ‫אולם כיום‪ ,‬שישים‬ ‫שנה לאחר קום‬ ‫המדינה‪ ,‬הוענקה‬ ‫לשאלה התרבותית‬ ‫והמבנית חשיבה‬ ‫מחודשת‬

‫במזרח העיר המשלבת אוכלוסיה אתיופית ואוכלוסיה‬ ‫ותיקה‪ .‬המבנה מעורר את שאלת מפגש התרבויות‬ ‫ומבקש לברר מהו כוחה של התרבות הדומיננטית‪,‬‬ ‫הקולטת‪ ,‬ומהו המקום שניתן לתרבות הנקלטים —‬ ‫לעולים מאתיופיה‪ ,‬שהמבנה מיועד להם‪.‬‬ ‫בשנות המדינה הראשונות שאלה כזו כמעט ולא‬ ‫עלתה‪ .‬הצורך לבנות מהר והרבה כדי לספק קורת גג‪,‬‬ ‫חברה לצורך לנסות ולייצר מכנה משותף לתרבויות‬ ‫המוצא הרבות של העולים החדשים‪ .‬הבנייה האחידה‬ ‫שיטחה הבדלים תרבותיים והצהירה ללא מילים מהו‬ ‫אורח החיים ואורח המגורים ה"נכון"‪ .‬אולם כיום‪60 ,‬‬ ‫שנה לאחר קום המדינה‪ ,‬הוענקה לשאלה התרבותית‬ ‫והמבנית — חשיבה מחודשת‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬נדמה כי מרכז‬ ‫התרבות לעולי אתיופיה אינו אלא מבנה המורכב משתי‬ ‫קופסאות בטון חשוף‪ .‬רק‬ ‫המבנה מעורר את שאלת במבט שני מתגלות דקויות‬ ‫מפגש התרבויות ומבקש השימוש בחומר‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫אין מדובר בבטון גס‪ ,‬בעל‬ ‫לברר מהו כוחה של‬ ‫נוכחות מחוספסת של‬ ‫התרבות הדומיננטית‪,‬‬ ‫אגרגטים וטקסטורות‪,‬‬ ‫הקולטת‪ ,‬ומהו המקום‬ ‫שניתן לתרבות הנקלטים אלא דווקא ביציקה עדינה‬ ‫של בטון לתבניות חלקות‪.‬‬ ‫— לעולים מאתיופיה‪,‬‬ ‫פניו החלקות של הבטון‬ ‫שהמבנה מיועד להם‬ ‫מעדנות את נוכחותו עד‬ ‫כדי כך שהוא מהווה מעין משטח רקע‪ .‬משטח רקע‪,‬‬ ‫למרות שהוא ‪-‬הוא מחולל את הקונסטרוקציה של‬ ‫המבנה כולו‪ .‬שתי קוביות הבטון מהם מורכב המבנה‪,‬‬ ‫מהוות רקע לחומרים אחרים המנכיחים את עצמם‪.‬‬ ‫החזית המערבית‪ ,‬הנחשפת אל המבקר משביל הגישה‪,‬‬ ‫מעוטרת בענפי עצים‪ ,‬הקשורים בחבלים בגריד של‬ ‫שתי וערב‪ ,‬ומכסים את חלקה העליון‪ .‬כלפי החזית‬ ‫הדרומית‪ ,‬המהווה את הכניסה למבנה‪ ,‬מאונכים קירות‬ ‫חומים –אדמדמים מחופים בוץ‪ ,‬עליהם נותרו טביעות‬ ‫האצבעות של הבנאים‪ .‬מעל לקירות אלו סוככים ענפים‬ ‫ולאורכם ספסלים‪ ,‬שאינם אלא תיבות בטון מוארכות‪.‬‬ ‫תיבות קטנות מאוד‪ ,‬יחסית לדומיננטיות הבטון במבנה‬ ‫כולו‪ .‬בקומה שמעל לקירות מחופי הבוץ נפתחת קופסת‬ ‫הבטון ותוכה מתגלה‪ .‬למרבה הפלא מתגלה בה קיר בוץ‬ ‫חום אדמדם‪ ,‬עגול ורך‪ :‬קופסת הבטון מכמינה סוד‪ .‬סוד‬ ‫שיתגלה עם הכניסה לתוך המבנה‪.‬‬ ‫משנכנסים‪ ,‬מתברר ששתי קופסאות הבטון מתוות‬ ‫את השימוש בחלל‪ :‬הקופסה הקטנה מהווה את גרעין‬ ‫השירותים והקופסא הגדולה מכילה את חללי השהייה‪.‬‬ ‫חלוקה המזכירה את המודרניזם הקלאסי של שנות‬ ‫ה ‪ 50-‬של המאה שעברה‪ .‬חללי השהייה מחולקים גם‬ ‫הם לשניים‪ .‬החלל התחתון שבקומת הקרקע מהווה‬ ‫חלל רב תכליתי לשימוש צרכי הקהילה ובחלל העליון‬ ‫ממוקם בית הכנסת‪ .‬צידו הדרומי של החלל הרב תכליתי‬ ‫מקושר באמצעות דלתות זכוכית לאזור הישיבה החיצוני‪,‬‬ ‫שקירותיו המאונכים מחופים בבוץ ושענפי העצים‬ ‫מסוככים עליו‪ .‬המבט החופשי בין הפנים לחוץ קושר בין‬ ‫שני המרחבים‪ ,‬הפנימי והחיצוני ובין שני החומרים‪ :‬הבטון‬ ‫והבוץ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המפגש בין החומרים ישיר יותר בבית‬ ‫הכנסת שבקומה השנייה‪ .‬בית הכנסת מושפע מאופיו‬ ‫של בית הכנסת המסורתי בכפרי היהודים באתיופיה‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫דומוס ‪ 002‬יולי ‪2009‬‬

‫אם הבטון מבטא את הבנייה‬ ‫הישראלית המודרניסטית‬ ‫ובניית הבוץ מבטאת את‬ ‫תרבות המוצא האתיופית‪ ,‬הרי‬ ‫שהמבנה מהווה משל למערכת‬ ‫היחסים בין התרבויות‬ ‫קירותיו עגולים ומחופים באותו בוץ המאזכר את הבנייה‬ ‫האתיופית המסורתית‪ .‬הישיבה בבית הכנסת מתקיימת‬ ‫בהיקפו‪ ,‬סביב הבמה המרכזית על ספסלים עשויי בטון‪,‬‬ ‫שנוכחותם מתגמדת אל מול הנוכחות החזקה של קירות‬ ‫הבוץ (יחס דומה לזה הנמצא באזור הישיבה החיצוני)‪.‬‬ ‫חדירת האור לחלל מסמנת את מרכיביו העיקריים —‬ ‫כניסתו דרך חרכים מהחזית‬ ‫המבט החופשי בין‬ ‫הדרומית מדגישה ומסמנת‬ ‫הפנים לחוץ קושר בין‬ ‫את מיקומו של ארון הקודש‬ ‫שני המרחבים‪ ,‬הפנימי‬ ‫ופתח אור עילי (‪)skylight‬‬ ‫מעל לבמת התפילה —‬ ‫והחיצוני ובין שני‬ ‫מדגיש את היות החלל‬ ‫החומרים‪ :‬הבטון‬ ‫קונצנטרי ומחזק את מרכזו‪.‬‬ ‫והבוץ‬ ‫בחלל התפילה‪ ,‬בניגוד לכל‬ ‫שאר החללים במבנה‪ ,‬קירות הבוץ מהווים את המרכיב‬ ‫הדומיננטי‪ ,‬מתוך שאיפה להגביר את תחושת השייכות‬ ‫לחלל ולזיכרון האישי של המשתמשים בו‪ .‬קירותיו של‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬הם הם שנראים כלפי חוץ ומרמזים על‬ ‫סודו של הבניין‪ .‬מהי מערכת היחסים בין הבטון לבין‬ ‫הבוץ במבנה? ומה משמעותם לגבי התרבויות אותם‬ ‫הם מייצגים?‬ ‫הבטון מחולל את המבנה‪ :‬הוא המסגרת הפלסטית‬ ‫והוא המחולל את החלל‪ .‬הבטון הוא שמתווה את האופי‬ ‫המודרניסטי ואת האסתטיקה המודרניסטית למבנה‬ ‫כולו‪ .‬אולם הבטון יודע גם "לפנות מקום" לחומר האחר‪,‬‬ ‫לבוץ‪ .‬חומר שאינו מאופיין בהכתבה חללית ושנוכחותו‬ ‫מינורית‪ .‬הבטון האפור מעצים את הנוכחות הצבעונית‬ ‫של הקירות המחופים בבוץ‪ ,‬ושטח פניו החלק מעצים‬ ‫את הטקסטורה המחוספסת של הבוץ‪.‬‬ ‫הבטון מהווה מסגרת פיסית וקונסטרוקטיבית לבנייה‬ ‫בבוץ‪ ,‬שנתמכת בו ולא מתאפשרת בלעדיו‪ .‬הוא מייצר‬ ‫מסגרת ריבועית‪ ,‬נשלטת מאד ומסודרת מאד‪ ,‬המנוגדת‬ ‫לקווים העגולים והחופשיים של בניית הבוץ‪ .‬אולם דווקא‬ ‫בניית הבוץ היא זו שמכילה את המצבים האנושיים‬ ‫שמתרחשים במבנה בתוך המסגרת הקיימת של הבטון‪:‬‬ ‫אזורי הישיבה החיצוניים מוגדרים על ידי קירות הבוץ‬ ‫וחלל בית הכנסת מפוסל על ידי קירות הבוץ המעוגלים‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬מבטא הבניין את מערכת היחסים בין התרבות‬ ‫הישראלית –מודרניסטית הדומיננטית לבין התרבות‬ ‫האתיופית‪ .‬אם הבטון מבטא את הבנייה הישראלית‬ ‫המודרניסטית ובניית הבוץ מבטאת את תרבות המוצא‬ ‫האתיופית‪ ,‬הרי שהמבנה מהווה משל למערכת היחסים‬ ‫בין התרבויות‪ .‬התרבות הישראלית הדומיננטית היא‬ ‫זו שמכילה את התרבות האתיופית‪ ,‬היא זו שמחוללת‬ ‫את החברה‪ ,‬היא זו שמכתיבה את הטון‪ .‬אולם גדולתה‬ ‫טמונה בכך שהיא יודעת לקבל גם את התרבות האחרת‪:‬‬ ‫להעניק לה מרחב‪ ,‬לפעמים להצטנע בנוכחותה‪ ,‬ובייחוד‬ ‫לקבל אותה כמות שהיא‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪3‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪5‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬

‫קומה ראשונה‬

‫תכנית האתר‬ ‫קומת קרקע‬

‫‪10‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪CULTURAL CENTRE FOR‬‬ ‫‪ETHIOPIAN-JEWISH IMMIGRANTS‬‬ ‫‪ISRAEL‬‬ ‫‪DESIGN ILAN PIVCO ARCHITECTS‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ .1‬כניסה‬ ‫‪ .2‬חלל רב תכליתי‬ ‫‪ .3‬כיתות‬ ‫‪ .4‬מטבח‬ ‫‪ .5‬מקלט‬ ‫‪ .6‬בית כנסת‬ ‫‪ .7‬שירותים‬ ‫‪ .8‬מחסן‬ ‫‪ .9‬אזור ישיבה חיצוני‬ ‫‪ .10‬מקלעת ענפים‬

‫‪2‬‬ ‫חתך‬

‫חזית דרומית‬

‫‪78‬‬

‫‪scale : 1:200‬‬ ‫‪scale : 1:200‬‬

‫‪N‬‬

‫‪1. entrance1. entrance‬‬ ‫‪2. foyer 2. foyer‬‬ ‫‪3. class rooms‬‬ ‫‪3. class rooms‬‬ ‫‪4. kitchen 4. kitchen‬‬ ‫‪5. shelter 5. shelter‬‬ ‫‪6. synagogue‬‬ ‫‪6. synagogue‬‬ ‫‪7. restrooms‬‬ ‫‪7. restrooms‬‬ ‫‪8. storage 8. storage‬‬ ‫‪9. pergola 9.‬‬ ‫‪(see‬‬ ‫‪pergola‬‬ ‫‪detail(see‬‬ ‫)‪2) detail 2‬‬

‫‪AA‬‬

‫‪0‬‬

‫‪5‬מ‬

‫‪79‬‬

‫דומוס ‪ 002‬יולי ‪2009‬‬

‫בעמוד הקודם‪ :‬קירות הבוץ‬ ‫המפסלים את בית הכנסת‬ ‫מהחזית הדרומית‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬אזור הישיבה‬ ‫החיצוני‪ :‬מפגש בין‬ ‫הבטון והזכוכית לבוץ‬ ‫ולענפי העץ — חיבור בין‬ ‫חוץ לפנים‪ ,‬בין מסורתי‬ ‫למודרני‪.‬‬

‫מרכז תרבות בני רייך לקהילת‬ ‫יוצאי אתיופיה‬ ‫אדריכל‬

‫אילן פיבקו אדריכלים‬ ‫צוות המתכננים‬

‫אדריכל איל בלייוייס‬ ‫מהנדס אמיר הירש‬ ‫מהנדס חיים פלישר‬ ‫לקוח‬

‫הסוכנות היהודית‬ ‫תקופת תכנון‬

‫‪2001-1999‬‬ ‫תקופת בנייה‬

‫‪2003-2001‬‬

‫‪80‬‬

‫נופש‬ ‫בבאלי‬

‫‪37‬‬

‫תכנון‬ ‫‪ ,WOHA‬סינגפור‬ ‫טקסט‬ ‫ציונה לוז‬ ‫צילום‬

‫‪Patrick Bingham-Hall‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫מלון ווילות נופש זה מתוכנן כפרויקט אקולוגי‪ .‬הוא‬ ‫ממוקם בנוף הסוואנה של חצי האי ‪ BUKIT‬על הצוקים‬ ‫הדרמטיים של האי האינדונזי באלי‪ ,‬והוא מורכב מ‪50-‬‬ ‫סוויטות של מלון ומ‪ 35-‬וילות אירוח‪ .‬כפר הנופש פתח‬ ‫את שעריו ב‪ 1-‬ביוני ‪.2009‬‬ ‫המקום תורם לתרבות האדריכלות העולמית‪ ,‬בכך‬ ‫שעיצוב המקום בודק את פוטנציאל המיזוג בין אדריכלות‬ ‫מקומית לעיצוב מודרניסטי‪ .‬העיצוב משלב בין יופיו של‬ ‫הביתן הבאלינזי המסורתי ונוף כפרי‪ ,‬עם דינמיקה של‬ ‫טיפול מודרני בחלל ובצורה‪ .‬העיצוב מתבסס על הקיים‬ ‫באתר עצמו ולא על אוסף אימג'ים סטריאוטיפיים של‬ ‫באלי או עיצוב של כפר נופש גנרי‪.‬‬ ‫שפת עיצוב ייחודית פותחה עבור הפרויקט‪ .‬במקום‬ ‫הביתנים הבאלינזיים‪ ,‬שלו נבנו היו מסתירים את הנוף‬ ‫הנשקף במורדות‪ ,‬ואשר בנוסף אינם בנייה מקומית באזור‪,‬‬

‫‪38‬‬

‫הבנייה היא בהשראת הטרסות של האיכרים המקומיים‬ ‫הבנויות מערימות של סלעי אבן גיר‪ .‬הגגות נבנו מחומר‬ ‫שפותח במיוחד מסלעי בזלת באלינזיים‪ ,‬שהם חומר‬ ‫בידוד טבעי ומהווים תמיכה מתאימה לצמחים מטפסים‬ ‫מקומיים‪ .‬הגגות הללו מתמזגים עם הנוף ושומרים על‬ ‫המראה הפנורמי הפתוח ההופכים את האתר לייחודי‪.‬‬ ‫חדרי המלון מעוצבים כגנים מיושבים יותר מאשר‬ ‫חדרים פנימיים‪ .‬קירות הגן יוצרים את קירות החדר‪,‬‬ ‫וכל הפעילויות של שינה‪ ,‬אכילה‪ ,‬רחצה ומנוחה קורים‬ ‫בסביבה של גן‪ .‬לכל וילה יש בריכה משלה עם סוכה‬ ‫הצופה לעבר הים‪.‬‬ ‫הוילות מתוכננות כביתנים המתחברים זה לזה בעזרת‬ ‫גשרים מעל הגנים ובריכות הנוי‪ .‬כל וילה מתמזגת בתוך‬ ‫הנוף של הווילה שמאחוריה‪.‬‬ ‫העיצוב מתמקד בשימור איכויות האתר למן ההתחלה‪.‬‬

‫יוקרה וידידותיות לסביבה‪,‬‬ ‫זהו השילוב המושלם של‬ ‫מקום הנופש המבוסס‬ ‫על עקרונות הבנייה‬ ‫האקולוגית‪ .‬העיצוב‬ ‫עושה שימוש במאפיינים‬ ‫המצויים בסביבה ולא‬ ‫בסטריאוטיפיים של האי‬ ‫באלי או מקומות נופש‬ ‫דומים‪ .‬האורחים נהנים‬ ‫מאוורור מבריזה טבעית‬ ‫המגיעה מהאוקיינוס‬ ‫ההודי‪ .‬הצמחייה מסביב‬ ‫מזינה את הציפורים‬ ‫והחיות שבאזור‪ .‬חומרי‬ ‫הבניה הם עץ טיק‪ ,‬סלעי‬ ‫לבה ובמבוק‪ .‬מי מלח‬ ‫מהים מטוהרים וגם מי‬ ‫הכביסה ורחיצת הכלים‬ ‫ממוחזרים‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪3‬‬ ‫תכנית האתר וחתך‬

‫‪ .4‬וילות על הצוק‬ ‫‪ .1‬כביש גישה‬ ‫‪ .2‬שטחים ציבוריים ‪ .5‬וילות המלון‬ ‫‪ .6‬וילות על צלע ההר‬ ‫‪ .3‬צוק כורכר‬

‫‪1‬‬

‫‪39‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫העיצוב משלב בין יופיו‬ ‫של הביתן הבאלינזי‬ ‫המסורתי והנוף הכפרי‬ ‫עם דינמיקה של טיפול‬ ‫עכשווי בחלל ובצורה‬

‫התכנית מכבדת את קווי המתאר הטבעיים של השטח‬ ‫ונמנעת מחפירת שטחים ומילויים בחומרים אחרים‪ .‬כל‬ ‫העצים הגדולים הושארו במקומם או הועברו ונשתלו‬ ‫במקום אחר באתר‪ .‬הצמחייה באתר נסקרה ותועדה‪,‬‬ ‫כאשר דוגמאות נשלחו ל‪ KEW GARDENS-‬בלונדון לשם‬ ‫זיהוי‪ .‬משתלת אתר הוקמה‪ ,‬והיא מגדלת צמחים מקומיים‬ ‫לשימוש בעיצוב הנוף במקום זנים אקזוטיים ממשתלות‪.‬‬ ‫הצמחייה המקומית מותאמת לאקלים הסוואנה היבש‬ ‫על ידי היותם רדומים בתקופות היובש‪ ,‬אך לרובם פריחה‬ ‫מרהיבה בעונתם‪ .‬גנים אלה יהיו חסכוניים במים ויעודדו‬ ‫בעלי חיים וציפורים להישאר באזור‪.‬‬ ‫מקור כל החומרים הוא גם מקומי ‪ -‬קירות האבן הינם‬ ‫מאבנים מן האתר עצמו וכל שאר החומרים הם מבאלי‬ ‫עצמה או מהאי השכן ג'אווה‪ .‬העץ שנעשה בו שימוש‬ ‫הוא דקלי קוקוס או חזרן (במבוק)‪ .‬בעלי מלאכה בבאלי‬ ‫למעלה‪ :‬וילה על הגבעה‬ ‫דמדומים על שפת הבריכה או בג'אווה ייצרו את הריהוט‪ ,‬גופי התאורה והאביזרים‪.‬‬ ‫והדק‬ ‫התפיסה הזו הופכת את כפר הנופש לייחודי מבחינת‬

‫‪40‬‬

‫החומרים בו‪ ,‬תומכת במיומנויות של המקומיים ומעלה‬ ‫את ערכם של חומרים מקומיים ומקדמת את השימוש‬ ‫בהם בקרב המקומיים במקום לשאוף למוצרים יקרים‬ ‫ומיובאים‪.‬‬ ‫הפרויקט תוכנן מתחילתו על פי דרישות ‪GREENGLOBE‬‬ ‫‪ .21‬יועץ סביבתי הכין תכנית סביבתית משלב התכנון‬ ‫הראשוני והלאה‪ .‬הקבלן התחייב בשיטות ידידותיות‬ ‫לסביבה ומפעיל המלון התחייב להפעיל את כפר הנופש‬ ‫על פי עקרונות ירוקים‪.‬‬ ‫טכניקות אקולוגיות שבהן השתמשו כוללות‪:‬‬ ‫ העיצוב מכבד קווי מתאר טבעיים‪.‬‬ ‫ איסוף מי גשמים ומיחזור מים במאגרים‪.‬‬ ‫ החזרת מים אל האקוויפר בעזרת מערכת ניקוז ושוחות‬ ‫לאיסוף מים מיותרים‪.‬‬ ‫ כל המים המשומשים עוברים למערכת מים אפורים‬ ‫ומשמשים להשקיה ולניאגרות של השירותים‪.‬‬ ‫ כל הביוב מטופל ומי הביוב ממוחזרים במערכת‬

‫‪0‬‬

‫‪100‬מ‬

‫חתך וילה ופרט (מימין)‬

‫‪41‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫חדרי המלון מעוצבים‬ ‫כגנים מיושבים יותר מאשר‬ ‫חדרים פנימיים‪ .‬קירות הגן‬ ‫יוצרים את קירות החדר‪,‬‬ ‫וכל הפעילויות של שינה‪,‬‬ ‫אכילה‪ ,‬רחצה ומנוחה‬ ‫מתרחשות בסביבה של גן‬

‫‪0‬‬

‫חתך וילה על צלע ההר‬

‫‪42‬‬

‫‪100‬מ‬

‫המים האפורים‪.‬‬ ‫ גגות משופעים ארוכים עוזרים בהצללה ובקירור הטבעי‪.‬‬ ‫ המים מחוממים בעזרת משאבות חימום‪.‬‬ ‫ עיצוב הנוף מתבסס על הצמחייה הטבעית כדי לעודד‬ ‫חיי בר‪.‬‬ ‫ עיצוב נוף המבוסס על צמחיה של אקלים יבש לחיסכון‬ ‫במים‪.‬‬ ‫ כל העץ הוא ממוחזר‪ ,‬ניתן למיחזור או מעצי מטעים‬ ‫שנועדו לשימוש האדם‪.‬‬ ‫ מקור החומרים הוא מקומי ואפילו מהאתר עצמו —‬ ‫כמו חומות אבן של פסולת בנייה‪.‬‬ ‫ הבריכות הן עם מי מלח במקום כלור‪.‬‬ ‫ הפרדת אשפה ומיחזור‪.‬‬ ‫ אוורור טבעי של שטחי הציבור‪.‬‬ ‫ הדברת טרמיטים לא–כימית‪.‬‬ ‫ טיפול משמר לא רעיל לעץ לבמבוק‪.‬‬ ‫ תאורה חסכונית‪.‬‬ ‫ תכניות מודעות סביבתית לאורחי כפר הנופש‪.‬‬ ‫ עירוב הקהילה המקומית לפעילויות מחוץ לכפר‬ ‫הנופש‪.‬‬

‫מימין למעלה‪ :‬הוילות‬ ‫מתמזגות עם הנוף‬ ‫למעלה‪ :‬מראה מהלובי‬

‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬אזורי אכילה וישיבה‬ ‫‪ .2‬בריכה ודק‬ ‫‪ .3‬חדר שינה‬ ‫‪ .4‬יחידת שינה ראשית‬ ‫‪ .5‬אלמנט מים‬ ‫‪ .6‬גלריה‬ ‫‪ .7‬אחורי הבית‬

‫וילה על צלע ההר‬ ‫קומת מגורים‬ ‫וילה על צלע ההר‬ ‫קומת כניסה‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ .1‬כביש גישה‬ ‫‪ .2‬חניה מקורה‬ ‫‪ .3‬כניסה‬

‫‪3‬‬

‫‪0‬‬

‫‪10‬מ‬

‫‪43‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫למעלה‪ :‬בקתה בשקיעה‬ ‫למטה‪ :‬פרט של הבקתה‪,‬‬ ‫מיסוך של קרשי עץ‬ ‫ופליז‬ ‫משמאל למעלה‪ :‬חותמות‬ ‫בטיק במסעדת ‪CIRE‬‬ ‫משמאל למטה‪ :‬הנוף‬ ‫הפתוח מגג הוילה עם‬ ‫צמחיה וסלעי בזלת‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫פאר לא במובן של צריכה‬ ‫מוגזמת‪ ,‬אלא התענגות על‬ ‫יופי טבעי ותחושה חזקה‬ ‫של מקום‪ .‬הפרויקט הוא‬ ‫עדין ומחבק את הנוף‬ ‫ העסקת עובדים מהסביבה‪.‬‬ ‫הפרויקט הוא הצעד ההולם והדבר הבא בכפרי נופש בו‬ ‫פאר אינו אומר צריכה מוגזמת‪ ,‬אלא התענגות על יופי‬ ‫טבעי ותחושה חזקה של מקום‪ .‬הפרויקט הוא עדין ומחבק‬ ‫את הנוף‪ .‬הוא ממוקם באזור עני‪ ,‬יבש וכפרי‪ ,‬וכך מחליפה‬ ‫תיירות את החקלאות הזעירה ונותנת תעסוקה רבה‬ ‫והכנסה משמעותית למקומיים‪ .‬הוא משמר את חיי הבר‬ ‫והצמחייה המקומיים‪ .‬הוא מציג ומקדם מלאכה מקומית‬ ‫וכן חומרים ואלמנטים טבעיים‪ ,‬ומאשר למקומיים את‬ ‫דעתם כי הם חיים במקום נפלא שצריך לטפח ולהוקיר ‪.‬‬

‫‪ALILA VILLAS ULUWATU HOTEL‬‬ ‫‪BALI, INDONESIA‬‬ ‫‪DESIGN WOHA ARCHITECTS‬‬

‫‪44‬‬

‫חתך בקתה‬

‫‪45‬‬

2010 ‫ נובמבר‬010 ‫דומוס‬

‫ אזור הקבלה‬:‫מימין למעלה‬ ‫ פנים‬:‫למטה ומשמאל‬ WARUNG ‫מסעדת‬

Alila Villas ‫מלון‬ Uluwatu BALI, INDONESIA

‫ארכיטקטים‬ WOHA

‫מיקום‬

ULUWATU, BALI, INDONESIA

‫צוות הפרויקט‬

RICHARD HASSELL WONG MUN SUMM CHAN EE MUN RANJIT WAGH MAPPAUDANG RIDWAN SALEH ALAN LAU LAI SOONG HAI MIIKKA LEPPANEN MUHAMMAD SAGITHA

‫מהנדסי מכניקה וחשמל‬

MAKESTHI ENGGAL ENGINEERING

‫מהנדסי קונסטרוקציה‬

WORLEY PARSONS PTE LTD / PT. ATELIER ENAM STRUKTUR

‫יועצי עיצוב אקולוגי בר–קיימא‬ SUSTAINABLE BUILT ENVIRONMENTS

‫יועצי תאורה‬

LIGHTING PLANNERS ASSOCIATES

‫חישובי כמויות‬

PT KOSPRIMA SARANA KUANTITAMA

‫יועצי נוף‬

CICADA PTE LTD

‫קונסטרוקטור ראשי‬

PT. HUTAMA KARYA

‫שטח אתר‬

‫ מ"ר‬44,642 ‫שטח בנוי‬

‫ מ"ר‬58,635 ‫גמר בנייה‬

2009

‫החיים עם‬ ‫ספרים ואמנות‬ ‫ ארה"ב‬,‫לופט בניו יורק‬

‫תכנון‬

:UNSTUDIO Ben van Berkel Arjan Dingsté Marianthi Tatari Collette Parras

‫טקסט‬ ‫ציונה לוז‬ ‫צילום‬

IWAN BAAN

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫העיצוב של ‪ UNSTUDIO‬ההולנדיים‬ ‫ללופט של אספן מפורסם בגריניץ' וילג'‬ ‫שבמנהטן‪ ,‬חוקר את האינטראקציה בין‬ ‫גלריה לחלל מגורים‪ .‬הקירות הראשיים‬ ‫של הלופט זורמים דרך החלל ויחד עם‬ ‫התקרה יוצרים תנאים היברידיים אשר‬ ‫בהם שטחי תצוגה של פריטי האספנות‬ ‫הופכים לאזורי מגורים של האספן‬

‫היסטוריה‬ ‫האספן המתגורר בלופט והאדריכל שלו‪ ,‬הכירו לפני מספר‬ ‫שנים כאשר משרד האדריכלים ההולנדי ‪ ,UNSTUDIO‬היה‬ ‫מעורב בשיקום ובהרחבה של ‪WADSWOTH ATHENEUM‬‬ ‫(מוזיאון לאמנות בהרטפורד‪ ,‬קונטיקט)‪ .‬לאחר פגישת‬ ‫ההכרות האקראית ביניהם‪ ,‬האספן הודיע על כוונתו כי‬ ‫ידידו החדש‪ ,‬האדריכל‪ ,‬יעצב עבורו בית‪ .‬במהלך השנים‬ ‫חיפשו השניים שטחים לבניית בית בפרברי הרטפורד‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬בתחילת ‪ ,2007‬בשיחת טלפון לאמסטרדם‪ ,‬מקום‬ ‫מושבו של האדריכל‪ ,‬בישר האספן כי רכש חלל של לופט‬ ‫במנהטן‪ .‬הזמנת העבודה של האדריכל לא הסתכמה‬ ‫רק בבניית בית פרטי‪ ,‬אלא גם משכנו של האספן על‬ ‫יצירותיו וספריו‪.‬‬ ‫שילוב של אמנות וחיים עירוניים‬ ‫העיצוב של הלופט במנהטן משלב גלריה לאמנות ושטחי‬ ‫מגורים‪ .‬חלל הלופט המקורי היה בעל מימדים מאתגרים‪:‬‬ ‫הוא ארוך ורחב‪ ,‬אך נמוך למדי‪ .‬קירות מעוגלים נוספו כדי‬ ‫לחלק את החלל המרכזי‪ .‬זה יצר אזורים בעלי פרופורציות‬ ‫נוחות לשימוש כמגורים‪ ,‬ובו זמנית נתן שטח גדול של‬ ‫קירות עליהם ניתן להציג אמנות‪ .‬הקירות ממסגרים‬ ‫שטח פתוח וארוך‪ ,‬ויוצרים פינות ונישות‪ .‬בחלל ההיברידי‬ ‫הזה חלל תצוגה מתמזג עם חללי מגורים; קיר תצוגה‬ ‫הופך למדפי הספרייה מצד אחד ולוויטרינה בצידו השני‪.‬‬ ‫הלקוח האספן‪ ,‬ביקש חלל בו יוכל לחיות בנוחות‪ ,‬תוך‬ ‫אינטראקציה עם ציורים‪ ,‬חפצי אמנות וספרים שאסף‬ ‫במשך השנים‪ .‬הלופט מנסה למזג בין האמנות לחיים‬ ‫בצורה נוחה וידידותית למשתמש‪.‬‬ ‫החלל נע בין גלריה‬ ‫למגורים‪ ,‬כשאזורי תצוגה‬ ‫של אמנות מתמזגים‬ ‫באזורי מחייה יומיומיים‪.‬‬

‫תכנית‬

‫תכנית התקרה המשתקפת‬

‫‪0‬‬

‫‪4.6‬מ‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫שדה אור‬ ‫הקירות יוצרים רקע רגוע ליצירות האמנות‪ ,‬אך התקרה‬ ‫יותר דומיננטית ומגוונת בהקשר זה‪ .‬יש בה אזורים‬ ‫מוארים ואזורים אטומים‪ ,‬והיא יוצרת תאורה עוטפת‬ ‫ורכה או תאורה מקומית ממוקדת‪ ,‬ומהווה אלמנט מארגן‬ ‫בחללי הלופט‪ .‬החלק האטום בתקרה מורכב מאלמנטים‬ ‫קעורים היוצרים אשליה של תקרה אינסופית‪ ,‬במקום‬ ‫התקרה הנמוכה שהינה באמת‪ .‬החלק המואר של התקרה‬ ‫מאיר ב‪ 18,000-‬נורות לד‪ .‬יש לתאורה זו מספר מטרות‪:‬‬ ‫היא מאזנת את הפרופורציות של הלופט על ידי יצירת‬ ‫אשליית גובה‪ ,‬יוצרת חלוקה של חלל‪ ,‬וניתנת לתכנות‬ ‫— כך שתוכל האיר את החלל בגווני אור שונים‪ ,‬מן הקר‪,‬‬ ‫דרך אור יום ניטרלי ועד לגוונים חמימים יותר‪ .‬בעזרת‬ ‫המשחק של אזורים אטומים ומאירים‪ ,‬התקרה הופכת‬ ‫שדה של תנאי תאורה רכים‪ ,‬עוטפים או ממוקדים‪.‬‬

‫הלקוח‪ ,‬אספן נודע‪ ,‬ביקש‬ ‫חלל בו יוכל לחיות בנוחות‪,‬‬ ‫תוך אינטראקציה עם ציורים‪,‬‬ ‫חפצי אמנות וספרים שאסף‬ ‫במשך השנים‪ .‬הלופט מנסה‬ ‫למזג בין האמנות לחיים‬

‫בעוד הקירות מפגינים‬ ‫שלווה‪ ,‬התקרה היא זו‬ ‫שמחוללת זרימה סוערת‬ ‫מרובת קימורים‪ ,‬בהם‬ ‫משולבת תאורה‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫דיאגרמה ‪ -‬מראה תקרת הלופט‬

‫מסגור הנוף‬ ‫האלמנט השלישי שהאדריכל הוסיף ללופט‪ ,‬הוא הערכה‬ ‫ויזואלית של העיר‪ ,‬הבאה לידי ביטוי ב"מסגור הנוף"‪ .‬את‬ ‫החלונות המקוריים בקיר הדרומי מחליפות זגוגיות לכל‬ ‫גובה הקיר‪ ,‬הממסגרות נוף ייחודי של דאונטאון מנהטן‪.‬‬ ‫החומרים‬

‫‪67‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫בעזרת המשחק של אזורים אטומים‬ ‫ומאירים‪ ,‬התקרה הופכת שדה של תנאי‬ ‫תאורה רכים‪ ,‬עוטפים או ממוקדים‬

‫הקירות והתקרה זורמים דרך החלל‪ ,‬ויוצרים תנאים‬ ‫היברידיים אשר בהם אזורי תצוגה הופכים לחללי מגורים;‬ ‫קיר תצוגה מתמזג עם ספריית מדפים מוארת מצד אחד‬ ‫וויטרינה למוצגים מצד שני‪ .‬כדי לאפשר חלל כזה נבנו‬ ‫קירות פאנלים מעוגלים ומחוזקים בפיברגלאס‪ .‬רוב‬ ‫החיווט הטכני של התאורה והחשמל נמצאים בתוך קירות‬ ‫אלה‪ .‬אלמנט אחרון הוא רצפת עץ עשויה לוחות עץ ברוחב‬ ‫של כ‪ 30-‬ס"מ המכסים את כל הלופט‪ .‬הרצפה הניטראלית‬ ‫מאחדת את החלל ומאפשרת לריהוט וליצירות האמנות‬ ‫להיות מוצבים כאלמנטים מרחפים וניתנים לשינוי ‪.‬‬

‫‪COLLECTOR’S LOFT‬‬ ‫‪NEW YORK, USA‬‬ ‫‪DESIGN UNSTUDIO‬‬

‫‪68‬‬

‫האלמנט השלישי של‬ ‫אדריכלות המקום הוא‬ ‫החיבור לעיר ניו–יורק‪.‬‬

Collector’s Loft New York, USA 2007

‫לקוח‬

‫נשמר בסוד‬ ‫מיקום‬

Greenwich Village, Manhattan New York, USA

‫שטח‬

550 m2

‫הפרוגרמה‬

‫הסבת לופט לדירה‬ ‫וגלריה פרטית‬ ‫שנת בנייה‬ 2010

‫תכנון‬

UNStudio: Ben van Berkel with Arjan Dingsté Marianthi Tatari and Collette Parras

‫יועצים‬ ‫אדריכל אחראי‬

Franke, Gottsegen, Cox Architects, New York

‫צוות‬

MATTHEW GOTTSEGEN BRUCE HARVEY MATT SHOOR

‫מהנדס קונסטרוקציה‬

Wayman C. Wing Consulting Engineers, New York MEP: P.A. Collins PE Consulting Engineers, New York

‫עיצוב תאורה‬

Renfro Design Group, Inc., New York

‫קבלן‬

3-D Laboratory, Inc. New york

‫פשטות‬ ‫מתוחכמת‬

‫‪79‬‬

‫תכנון‬

‫‪NENDO, OHI SATO‬‬

‫טקסט‬ ‫גיורא אוריין‬ ‫מיכל שרון‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫סטודיו ‪ NENDO‬היפני זכה בלמעלה‬ ‫מחמישים פרסים ועבודותיו מוצגות‬ ‫במוזיאונים הנחשבים בעולם‪ .‬מאחורי‬ ‫הסטודיו עומד המעצב הצעיר ‪OKI‬‬ ‫‪ ,SATO‬אשר מספר כי הוא דווקא‬ ‫מעצב עבור הרגעים הקטנים שבחיינו‬ ‫היומיומיים ואת ההשראה שלו הוא‬ ‫מקבל משיטוט בשכונת מגוריו‬ ‫בימים אלה הסתיימה תערוכתו של הסטודיו היפני‬ ‫‪ ,Nendo‬בגלריה הלונדונית הנחשבת ‪.Saatchi Gallery‬‬ ‫התערוכה‪ ,Thin Black Lines ‬הציגה ‪ 29‬עבודות חדשות‬ ‫של הסטודיו שלא מפסיק להפתיע תמיד מחדש‪ ,‬עם‬ ‫רעיונות מקוריים ופרשנות חדשה למוצרים יומיומיים‪.‬‬ ‫אלה לא היו אובייקטים עשויים בטכנולוגיה ובחומרים‬ ‫חדשניים וגם לא שום גימיק טרנדי מהסוג הרווח בגלריות‬ ‫העיצוב כיום‪ ,‬כמו הכלאה של חלקים מנוגדים לאובייקט‬ ‫אחד‪ .‬הסטודיו הלך לכיוון המנוגד לאקסטרווגנטיות‪ ,‬ובחר‬ ‫בתמצות‪ ,‬הפשטה וזיקוק האובייקטים‪ .‬באמצעות חוט‬ ‫ברזל עבה ושחור‪ ,‬נוצרו עבודות קונטור שמשרטטות בקו‬ ‫אחד את האובייקט‪ ,‬נוטלות ממנו את משקלו ומציגות‬ ‫את תמציתו‪ ,‬מטשטשות את מימדיו ואת הגבולות שבין‬ ‫הניצב לפנים או מאחור‪.‬‬

‫בעמוד הקודם‪ :‬כסא‬ ‫ואובייקטים גליליים‬ ‫שפותחו מפלסטיק‪,‬‬ ‫יחד עם מכוניות‬ ‫‪ ,LEXUS‬במוזיאון ‪La‬‬

‫‪.Permanente Milano‬‬ ‫מיצג בשבוע העיצוב‬ ‫במילאנו ב‪.2008-‬‬ ‫התערוכה בגלריה ‪SAATCHI‬‬ ‫בלונדון‪ :‬אובייקטים‬ ‫מתומצתים לקונטור שחור‬ ‫ודק‪ ,‬באמצעות חוט ברזל‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫משתנה כל הזמן‬ ‫מאחורי הסטודיו הנחשב לאחד מהמובילים ביפן והמעורר‬ ‫סקרנות והערכה רבה גם בזירת העיצוב העולמית‪,‬‬ ‫עומד הארכיטקט ‪ .Oki Sato‬פירוש שמו של הסטודיו‬ ‫שלו ביפנית‪ ,‬הוא חימר נוזלי‪ ,‬חסר צורה‪ ,‬בעל יכולת‬ ‫להשתנות וגמיש לעיצוב‪ .‬ואכן‪ ,‬הסטודיו עוסק במגוון‬ ‫תחומי עיצוב בנוסף לארכיטקטורה ולעיצוב פנים‪ ,‬גם‬ ‫בעיצוב תערוכות‪ ,‬עיצוב רהיטים ומוצר ועיצוב גרפי‪ ,‬שאת‬ ‫כולם הוא מבצע בהצטיינות‪ .‬רשימת העבודות והפרסים‬ ‫שאסף ב‪ 8-‬שנות קיומו כה ארוכה‪ ,‬עד שקשה להאמין‬ ‫שמדובר במעצב צעיר אחד‪ ,‬בן ‪ 33‬בלבד‪ .‬לפני ‪ 3‬שנים‬ ‫בחר בו השבועון ‪ Newsweek‬כאחד מ‪ 100-‬העסקים‬ ‫הצעירים המובילים ביפן‪ ,‬הוא מחזיק בכ‪ 50-‬פרסים‬ ‫ועבודות שלו נמצאות באוספי מוזיאונים ברחבי העולם‪,‬‬ ‫כמו המומה ו‪ Cooper-Hewitt-‬בניו–יורק וגם במוזיאון‬ ‫ישראל בירושלים ובמוזיאון העיצוב בחולון‪.‬‬

‫רשימת העבודות‬ ‫והפרסים שאסף‬ ‫ב‪ 8-‬שנות קיומו כה‬ ‫ארוכה‪ ,‬עד שקשה‬ ‫להאמין שמדובר‬ ‫במעצב צעיר אחד‪,‬‬ ‫בן ‪ 33‬בלבד‬

‫החיים כהשראה‬ ‫כמו בשילוב בין הפשוט למתוחכם שהציג סאטו‬ ‫בתערוכתו האחרונה‪ ,‬הוא מעיד כי את ההשראה הוא‬ ‫מקבל דווקא משגרת היומיום‪" :‬יש אנשים שמקבלים‬ ‫רעיונות ממגזינים‪ ,‬או נוסעים לארצות אחרות כדי‬ ‫לקבל השראה‪ .‬לי מספיק לטייל חמש דקות בשכונה‪,‬‬ ‫כדי שיצוצו אצלי רעיונות חדשים‪ .‬רגעים בודדים‬ ‫יכולים לשמש הרשאה לעיצוב קטן לדברים קטנים‪,‬‬ ‫שיכולים להעניק הנאה רבה לבני אדם‪ .‬אני נהנה‬ ‫להתחלק בחוויית הגילוי הזו עם שאר האנשים"‪.‬‬ ‫מנורת התליה ‪ Hanabi lamp‬שלו‪ ,‬למשל‪ .‬כאשר היא‬ ‫כבויה היא מזכירה ניצן של פרח שטרם הנץ‪ .‬ברגע‬ ‫שמדליקים אותה‪ ,‬חום הנורה גורם למעטה המתכת‬ ‫המקיף אותה להיפתח אט אט כפרח והתפרחת שמסביב‬ ‫לנורה‪ ,‬יוצר את האהיל המפזר את האור‪ .‬סאטו אומר‬ ‫שאת הרעיון לכך קיבל מכוס של תה קר שהוא נוהג‬ ‫ללגום בסופי השבוע‪ .‬הוא ראה כיצד הקרח שבכוס‬ ‫נמס ומשמיע קולות בקיעה ואז חשב לעצמו‪ ,‬האם‬ ‫יוכל לעצב משהו שמשנה צורתו בהתאם לטמפרטורה‪.‬‬ ‫או למשל כלי שולחן האוכל המדברים שלו — מלחייה‪,‬‬ ‫פלפלייה וכלי לסויה‪ ,‬שיצר מקרמיקה צחורה כשלג‪.‬‬ ‫במקום לעטר אותם בצבעים‪ ,‬לסמן אותם באמצעות‬ ‫מספר החורים בראשם‪ ,‬לצייר עליהם אייקונים של מלח–‬ ‫פלפל‪ ,‬או לרשום עליהם את ייעודם באותיות גדולות או‬ ‫בראשי תיבות‪ ,‬הוא פיסל בצידם שפתיים קטנות חסרות‬ ‫פרצוף‪ ,‬אשר אפשר לקרוא את השפתיים אומרות "יו"‬ ‫ל‪( shoyu-‬סויה)‪" ,‬שי" ל‪( shio-‬מלח)‪ ,‬ו‪"-‬קו" ל‪kosho-‬‬ ‫(פלפל)‪ .‬צורת השפתיים הקוראות בשמו של הכלי‪ ,‬הוא‬

‫בעמוד ממול ולמעלה‪:‬‬ ‫התערוכה בגלריה ‪SAATCHI‬‬ ‫בלונדון‪ :‬אובייקטים‬ ‫מתומצתים לקונטור שחור‬ ‫ודק‪ ,‬באמצעות חוט ברזל‪.‬‬ ‫מימין ולמטה‪24 Issey :‬‬ ‫‪.Miyake, Tokio, 2010‬‬ ‫תצוגה לפריטי האופנה‬ ‫של המעצב היפני הנודע‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫‪.24 Issey Miyake, Tokio, 2010‬‬ ‫תצוגה לפריטי האופנה של המעצב‬ ‫היפני הנודע‪ .‬שדה מוטות פלדה‬ ‫דקים‪ ,‬כשעליהם מונחים הפריטים‬ ‫הצבעוניים ויחד יוצרים אשלייה‬ ‫של שדה פרחים רחב המשתרע‬ ‫בחנות‪ .‬צילום‪Daici Ano :‬‬

‫העיצוב עצמו‪.‬‬

‫‪ 8‬שנים של שכרון חושים‬ ‫סאטו נולד בטורונטו שבקנדה והוא חי עד היום בטוקיו‪.‬‬ ‫לפני ‪ 8‬שנים השלים את המאסטר שלו בארכיטקטורה‬ ‫באוניברסיטת ‪ ,Waseda‬הנחשבת להארוורד של יפן‪,‬‬ ‫ונסע עם חברים ל‪Salone Internazionale del Mobile-‬‬ ‫ביריד העיצוב הבינלאומי במילאנו‪ .‬בניגוד ללימודי‬ ‫הארכיטקטורה שלו‪ ,‬שהיו מרובים בחוקים ובמסגרות‬ ‫ובציוויים של מה מותר ומה אסור לעשות‪ ,‬הוא התרשם‬ ‫מאד מהחופש היצירתי שראה ביריד והחליט שהוא רוצה‬ ‫לעצב באופן עצמאי ובדרכו‪ .‬כששב לטוקיו הקים את‬ ‫הסטודיו שלו ‪ .(2002) NENDO‬מאחר וחסרו לו האמצעים‬ ‫הכלכליים לשרוד כמעצב עצמאי‪ ,‬חבר סאטו למספר‬ ‫יוצרים יפניים נוספים‪ ,‬ביניהם הארכיטקט ‪Takayuki‬‬ ‫‪ ,Ishikawa‬ויחד הם פרנסו עצמם מפרסים כספיים של‬ ‫תחרויות עיצוב בהם השתתפו‪ .‬מסתבר שהייתה זו קבוצה‬ ‫מנצחת והיא קטפה פרסים ראשונים לא מעטים‪ ,‬אשר‬ ‫היקנו להם פרסום ביפן — ועד מהרה גם את עבודת‬ ‫האדריכלות הראשונה שלהם‪" :‬מסעדת הקנבס"‪ .‬זו הייתה‬ ‫מסעדה קטנה עם תקציב עוד יותר קטן לעיצוב‪ .‬סאטו‬ ‫וחבריו רכשו ‪ 200‬מטר של סוג בד אחד‪ ,‬איתו עטפו את‬ ‫כל חוץ ופנים מבנה המסעדה‪ .‬בשאריות הבד שנותרו‪,‬‬ ‫הם עיצבו למסעדה כרטיסי ביקור וקופסאות גפרורים‪.‬‬ ‫הפרויקט צד את עיניה של התקשורת היפנית והקבוצה‬ ‫הפכה לאחת מהמדוברות ברחבי יפן‪ .‬שנה אחר כך‪,‬‬ ‫ב‪ ,2003-‬סאטו שב ליריד הבינלאומי במילאנו — הפעם‬ ‫כמציג מן המניין‪ .‬השמועה על הסטודיו היצירתי שלו‬ ‫כבר עשתה לה כנפיים גם באיטליה והקבוצה החלה‬ ‫לקבל הצעות עבודה גם מחברות נחשבות‪ ,‬כמו ‪,Kenzo‬‬ ‫‪ ..Capellini‬בסוף שנת ‪ 2005‬פתח הסטודיו משרד תאום‬ ‫במילאנו‪ ,‬נוסף לזה שבטוקיו והשלים עד סוף השנה מספר‬ ‫מעורר התפעלות של ‪ 90‬עבודות ב‪ 6-‬קטגוריות העיצוב‬ ‫בהן הוא פועל‪ .‬הוא זכה באותה שנה ב‪ 30-‬פרסי עיצוב‬ ‫בשטוקהולם‪ ,‬פאריס‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬ברלין‪ ,‬מילאנו‪ ,‬מדריד‪,‬‬ ‫שנחאי‪ ,‬טוקיו ועוד‪ .‬כל זאת באמצעות צוות של ‪ 9‬מעצבים‬ ‫בלבד‪ ,‬העובדים לצידו של סאטו בסטודיו שלו עד היום‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫‪83‬‬

‫מחוץ לקופסא‬ ‫באותה שנה שוב הגיע סאטו לחדשות‪ ,‬עם שתי עבודות‬ ‫שבהן המציא את הגלגל מחדש‪ .‬היה זה העיצוב שעשה‬ ‫לקיר הטיפוס באולם הספורט ‪ILLOIHA Omotesando‬‬ ‫בטוקיו‪ .‬הסטודיו יצר עיצוב שחיבר את אולם הספורט‬ ‫המהוה ודהוי‪ ,‬עם אזור האופנה בו היה ממוקם‪ .‬במקום‬ ‫למקם בקיר הטיפוס מתלים לאחיזה וטיפוס ספורטיביים‬ ‫כנהוג‪ ,‬הסטודיו השתמש באלמנטים של עיצוב פנים כמו‬ ‫מסגרות של תמונות‪ ,‬מראות‪ ,‬ראשי צבאים‪ ,‬כלובי ציפורים‬ ‫ואגרטלי פרחים‪ ,‬כל אלה היוו אתגר ספורטיבי כשלעצמו‪,‬‬ ‫למצוא בהם את נקודת האחיזה ולבחור היכן ללפות‬ ‫אותם בידיים‪ .‬כצפוי‪ ,‬גם עבודה זו זיכתה אותו בפרס‪.‬‬ ‫המצאה חדשנית היה גם הפרויקט אותו כינה ‪One‬‬ ‫‪ ,percent products‬במסגרתו הוא מעצב מוצרים‬ ‫שנמכרים במהדורה מוגבלת של ‪ 100‬יחידות בלבד‪ ,‬מה‬ ‫שהופך כל אחד שרוכש מהם‪ ,‬לבעליו של אחוז אחד‬ ‫מהמוצרים שבסדרה‪ .‬בשיטה זו ניתן לייצר מוצרים שהם‬ ‫בין מוצרי ‪ ,one off‬מוצרים המיוצרים ביחידות בודדות‬ ‫בגלל מגבלות ייצור או כאמירה אמנותית‪ ,‬למוצרים‬ ‫בייצור המוני ‪.‬‬ ‫גיורא אוריין‬

‫למעלה‪ :‬סדרת כלים‬ ‫למלח‪ ,‬פלפל ורוטב סויה‬ ‫הנקראת ‪ Talking‬עיצוב‬ ‫הפיה שבכל כלי מעוצבת‬ ‫כפה אנושי האומר את‬ ‫שם הכלי ביפנית‪.‬‬ ‫למטה‪Cord Chair :‬‬ ‫ו‪ ,Wire Chair-‬הם‬ ‫כסאות עץ דק במיוחד‪,‬‬ ‫אשר הוכנס בתוכו שלד‬ ‫אלומיניום המעניק לו‬ ‫חוזק‪ .‬אלה רגלי מתכת‬ ‫בעובי ‪ 15‬מ”מ‪ ,‬עטופות‬ ‫בעור עץ דק‪ .‬מימין‪:‬‬ ‫‪.The Fade Out Chair‬‬ ‫כסא עץ פשוט הצבוע‬ ‫בצבעים אקריליים‬ ‫בסגנון ‪,trompe l'oeil‬‬ ‫אשר נעלמים כאשר הם‬ ‫מגיעים לרגלי הכסא‬ ‫ומקנים לו מראה מרחף‪.‬‬

‫"יש אנשים שמקבלים‬ ‫רעיונות ממגזינים‪ ,‬או‬ ‫נוסעים לארצות אחרות כדי‬ ‫לקבל השראה‪ .‬לי מספיק‬ ‫לטייל חמש דקות בשכונה"‬

‫בראש העמוד‪.Shoe-horn :‬‬ ‫כף נעלים מגזר עץ‬ ‫אחד‪ .‬צילום‪Masayuki :‬‬ ‫‪ .Hayashi‬למעלה‪ ,‬במרכז‪:‬‬ ‫‪ Hanabi‬מנורה‪.2006 ,‬‬ ‫גוף תאורה עשוי סגסוגת‬ ‫טיטניום וניקל‪ ,‬המגיבה‬ ‫לשינויי טמפרטורה‪.‬‬ ‫פירוש המילה ‪Hanabi‬‬ ‫ביפנית הוא זיקוקי די–נור‪,‬‬ ‫ובתרגום מילולי "פרחי‬ ‫אש" ו‪ Sato-‬מתאר‬ ‫גם זיקוקים וגם פרחים‬ ‫ככאלה שנעים בין לבלוב‬ ‫יפהפה — להיעלמות‬ ‫ונבילה מהירים‪ .‬האהיל‪,‬‬ ‫שעוצב בהשראתם‪ ,‬נפתח‬ ‫כפרח מחום הנורה כשהיא‬ ‫דולקת‪ ,‬ונסגר חזרה‬ ‫כשהנורה מתקררת עם‬ ‫כיבויה‪ .‬מימין‪.Cube, 2010 :‬‬ ‫ארונית אחסון למגזינים‪,‬‬ ‫העומדת על צידה‬ ‫ומאפשרת גישה נוחה‬ ‫יותר לשליפת המגזינים‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫‪85‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫עיצוב לרגעים הקטנים בחיים‬ ‫סאטו מקבל השראה מחיי היומיום‪ ,‬ולדבריו מה שמאפיין‬ ‫אותו הוא הרצון לגרום לאנשים לשים לב לרגעים הקטנים‪.‬‬ ‫"החיים מורכבים מהרבה רגעים קטנים המתחבאים‬ ‫ביומיום שלנו‪ ,‬מבלי שאנחנו מזהים אותם‪ ,‬אבל אותם‬ ‫רגעים קטנים הם אלה שהופכים את החיים שלנו‬ ‫לעשירים ומעניינים"‪ .‬זו הסיבה שתפקידו כמעצב‪ ,‬על–פי‬ ‫תפיסתו‪ ,‬היא לזהות את הרגעים האלה‪ ,‬לאסוף אותם‪,‬‬ ‫ולתרגם אותם לעיצובים חווייתיים ואינטואיטיביים‪.‬‬ ‫מוצרים שניתן לזהות בהם את הלך הרוח הזה‪ ,‬הם‬ ‫המחיצה המודולארית ‪ Yuki‬המורכבת מיחידות דו–‬ ‫ממדיות בצורת פתיתי שלג‪ Wind .‬שהוא שרפרף עץ‬ ‫שנראה כמו יריעת בד המתנפנפת ברוח ולמרות המראה‬ ‫הקליל‪ ,‬המבנה שלו חזק במיוחד‪ Mizu .‬שהוא מזרן שקוף‬ ‫הנראה כמו שלולית מים ומזכיר לנו איך פעם‪ ,‬כילדים‪,‬‬ ‫אהבנו לקפץ בין השלוליות וכמה נעים ונוח היה המגע‬ ‫של המים בכפות הרגליים‪ tile-plant .‬שהוא סוג של‬ ‫עציץ שמבקש להפוך צמיחת פרא בין אריחים‪ ,‬שנתפסת‬ ‫בדרך–כלל כתופעה שלילית‪ ,‬למשהו חיובי‪ ,‬מכוון ואסתטי‪.‬‬ ‫במוצרים מסוימים משתמש ‪ Sato‬בצורות אמנותיות‪,‬‬ ‫כדי למלא פונקציה ממשית‪ .‬כיסא ‪ Ribbon‬המעוצב‬ ‫בהשראת נעלי בלט‪ ,‬מיוצר מיריעת מתכת‬ ‫אחת ו“הרצועות“ המצטלבות ביניהן משמשות‬ ‫כרגליים ויוצרות את המבנה היציב של השרפרף‪.‬‬ ‫‪ Hanabi‬מנורה שעיצב ב‪ ,2006-‬היא הפרויקט שסאטו‬ ‫מודה שהעניק לו הכי הרבה סיפוק עד היום‪ .‬זהו בגוף‬ ‫תאורה עשוי סגסוגת של טיטניום וניקל‪ ,‬המגיבה לשינויי‬ ‫טמפרטורה‪ .‬פירוש המילה ‪ Hanabi‬ביפנית הוא זיקוקי‬ ‫די–נור‪ ,‬ובתרגום מילולי “פרחי אש“ ו‪ Sato-‬מתאר גם‬ ‫זיקוקים וגם פרחים ככאלה שנעים בין לבלוב יפהפה —‬ ‫להיעלמות ונבילה מהירים‪ .‬האהיל‪ ,‬שעוצב בהשראתם‪,‬‬ ‫נפתח כפרח מחום הנורה כשהיא דולקת‪ ,‬ונסגר חזרה‬ ‫כשהנורה מתקררת עם כיבויה‪ .‬דוגמא נוספת לשימוש‬ ‫חדשני בתכונות של חומר‪ ,‬ניתן לראות בסט השולחנות‬ ‫הנערמים ‪ Pola‬שאף זכו במקום השני בתחרות העיצוב‬ ‫הנחשבת של מגזין ‪ I.D.‬ב‪ .2006-‬משטחי הזכוכית‬ ‫השקופים של השולחנות‪ ,‬מצופים בשכבות בעלות‬ ‫מטען קוטבי שונה זה מזה וכשעורמים אותם זה על‬ ‫זה‪ ,‬ניגוד המטענים גורם להופעה של דוגמא פרחונית‬ ‫על–גבי הזכוכית‪.‬‬

‫בעמוד ממול‪ :‬לקיר הטיפוס באולם‬ ‫הספורט ‪ILLOIHA Omotesando‬‬ ‫בטוקיו‪ .‬הסטודיו יצר עיצוב שחיבר את‬ ‫אולם הספורט המהוה ודהוי‪ ,‬עם אזור‬ ‫האופנה בו היה ממוקם‪ .‬במקום למקם‬ ‫בקיר הטיפוס מתלים לאחיזה וטיפוס‬ ‫ספורטיביים כנהוג‪ ,‬הסטודיו השתמש‬ ‫באלמנטים של עיצוב פנים כמו מסגרות‬ ‫של תמונות‪ ,‬מראות‪ ,‬ראשי צבאים‪,‬‬ ‫כלובי ציפורים ואגרטלי פרחים‪ ,‬כל אלה‬ ‫היוו אתגר ספורטיבי כשלעצמו‪ ,‬למצוא‬ ‫בהם את נקודת האחיזה ולבחור היכן‬

‫סאטו מקבל השראה מחיי‬ ‫היומיום‪ ,‬ולדבריו מה‬ ‫שמאפיין אותו הוא הרצון‬ ‫לגרום לאנשים לשים לב‬ ‫לרגעים הקטנים‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫‪ ,Blown-Color‬מקבץ‬ ‫מנורות יחידניות עשויות‬ ‫בד פוליאסטר מיוחד‬ ‫המאפשר לייצר ממנו‬ ‫צורות שונות כשמחממים‬ ‫אותו ואז חוזר למצבו‬ ‫הטבעי אחרי שהוא‬ ‫מתקרר‪ .‬הסטודיו יצר‬ ‫מספר מנורות בסגנון‬ ‫עששיות ה‪chochin-‬‬ ‫היפניות המסורתיות‬ ‫מנייר‪ .‬הם השמיטו את‬ ‫קונסטרוקציית הבמבוק‬ ‫המסורתיות וניפחו את‬ ‫המנורה כמו בניפוח זכוכית‪.‬‬

‫כלי אוכל עם חוויה‬ ‫נושא שמעסיק את סאטו לא מעט הוא אוכל‪ ,‬וגם‬ ‫בתחום הזה הוא מצליח לזכך חוויות ורגעים‪ ,‬ולתרגם‬ ‫אותם למוצרים‪ Equbo .‬היא מערכת סכו“ם שבה לכל‬ ‫כלי יש גומת חן עדינה‪ ,‬כמו החיוך שמעלה על פנינו‬ ‫אוכל טעים‪ .‬גומות החן שעל הסכו“ם יוצרות אצל הסועד‬ ‫חיבה לסכו“ם פשוט ומעלה חיוך על פניו בכל ארוחה‪.‬‬ ‫בסדרת הכלים למלח‪ ,‬פלפל ורוטב סויה הנקראת‬ ‫‪ Talking‬נבדלים הכלים אחד מהשני בעיצוב הפיה‪,‬‬ ‫שבכל כלי מעוצבת בצורה שבה ייראה הפה האנושי‬ ‫כשיגיד את שם המוצר ביפנית‪“ :‬בעידן שבו אנחנו‬ ‫מסתמכים על תקשורת באמצעות אימיילים והשיחות‬ ‫בזמן ארוחת הערב הולכות ומתמעטות‪ Talking ,‬מחבר‬ ‫בעדינות בין אנשים באמצעות כוחם של הטקסטורה‬ ‫והסאונד העולים מהדיבור היפני“‪ ,‬מסביר המעצב‪ .‬‬ ‫‪ Flower-scale‬הוא פרויקט שנעשה עבור תערוכת‬ ‫‪ Foodesign‬ביוזמתה של חברת ‪ Guzzini‬האיטלקית‪,‬‬ ‫המתמחה בייצור כלי מטבח‪ ,‬ועסקה בתרבות האוכל‬ ‫היפנית מנקודת המבט של העיצוב‪ .‬סאטו מתאר‬ ‫מצב שבו התערות חברתית סביב אוכל ביפן הולכת‬ ‫ומתמעטת‪ ,‬ויותר ויותר אנשים אוכלים לבד‪ .‬בתגובה‬ ‫עיצב ‪ Sato‬כלים לחיתוך של עוגות‪ ,‬פשטידות ופיצות‬ ‫למספר חתיכות לא שיגרתי כמו ‪ 5‬או ‪ 7‬שקשה‬ ‫בדרך–כלל לחתוך‪ .‬צורת הפרחים של הכלים נבחרה‬ ‫בהשראת המנהג להעניק פרחים כדרך לבטא רגשות‪,‬‬ ‫והוא מקווה לעודד באמצעותה יותר סעודות חברתיות‪.‬‬ ‫אפילו את הטלפון הסלולארי ‪ N702iS‬עיצב ‪ Sato‬בהשראת‬ ‫כוס שתייה‪ ,‬שהיא צורה המוכרת ונוחה לכף היד‪ ,‬וחיווי‬ ‫לקבלת שיחה או הודעה עוצב בצורת בועות של סודה‪.‬‬

‫כסאות ושאר ירקות‬ ‫את כורסת ‪ cabbage chair‬עיצב סאטו לתערוכה‬ ‫שאצר ‪ ,Issey Miyake‬בה נתבקשו המציגים לעצב כיסא‬ ‫משאריות נייר מקופלות בתוספת שרף‪ ,‬שהן תוצר לוואי‬ ‫של תעשייה אחרת‪ .‬התוצאה של סאטו היא גליל העשוי‬ ‫שכבות של ניירות מקופלים‪ ,‬שהופך לכיסא כשמקלפים‬ ‫את השכבות מאמצע הגליל כלפי חוץ‪ .‬השרף מעניק‬ ‫לחומר חוזק ויכולת לשמור על הצורה שאחרי הקילוף‪,‬‬ ‫והנייר נותן לכיסא את הגמישות והרכות שהופכות אותו‬ ‫לנח לישיבה‪ .‬הכיסא קל מאוד לייצור ושינוע‪ ,‬ומתכתב‬ ‫עם נושאים שעל הפרק במאה ה‪ 21-‬כמו עלויות הפצה‬ ‫ואיכות הסביבה‪ ,‬אבל סאטו מתאר אותו‪ ‬קודם כל‬ ‫כדינאמי ואופטימי “כמו אנשי המאה ה‪ 21-‬בעצמם“‪.‬‬ ‫כיסא ‪ Diamond Chair‬עוצב בהשראת המבנה האטומי‬ ‫של יהלום‪ ,‬המעניק לו חוזק וקלות כשהמטרה ליצור כיסא‬ ‫חזק אבל גמיש מחומר אחד‪ .‬השימוש בטכנולוגיה של‬ ‫הדפסה תלת ממדית ‪ Rapid Prototyping‬בפוליאמיד‪,‬‬ ‫כסא ואובייקטים גליליים‬ ‫שפותחו מפלסטיק‪ ,‬יחד עם‬ ‫מכוניות ‪ ,LEXUS‬במוזיאון‬ ‫‪.La Permanente Milano‬‬ ‫מיצג בשבוע העיצוב‬ ‫במילאנו ב‪.2008-‬‬

‫כיסא ‪ Diamond Chair‬עוצב‬ ‫בהשראת המבנה האטומי של‬ ‫יהלום‪ ,‬המעניק לו חוזק וקלות‪.‬‬ ‫הוא מיוצר בהדפסה תלת מימדית‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫‪ ,TokYo Baby Café‬בית קפה המיועד גם למבוגרים‬ ‫וגם לקטנטנים‪ .‬ממוקם בשדרה היוקרתית של טוקיו‬ ‫‪ ,Omotesando‬ומציע בית קפה למבוגרים‪ ,‬חדר פרטי‬ ‫להסבה משפחתית אינטימית‪ ,‬משחקייה‪ ,‬חדרי החתלה‬ ‫והנקה‪ ,‬מטבח ומשרד‪ .‬הקונצפט העיצובי מציג את‬ ‫המקום כפי שהוא נראה בעיני המבוגרים לעומת‬ ‫כפי שרואים אותו הילדים‪ :‬עצמים מוקטנים לגודל‬ ‫ננסי או מוגדלים במוגזם מגודלם הטבעי‪ .‬המעצבים‬ ‫מסבירים כי שולחן כפי שרואים אותו המבוגרים‪ ,‬יכול‬ ‫להראות לילדים כגג שטוח הניצב על ארבעה עמודי‬ ‫תווך‪ .‬ספת הענק בכניסה למקום‪ ,‬מכילה בקרבה ארגז‬ ‫משחקים רחב‪ ,‬המאכלס ילדים‪ ,‬צעצועים‪ ,‬ספרים‬ ‫ומשחקי ילדים‪ .‬לילדים מוצעות מכוניות צעצוע מעץ‪,‬‬ ‫המאפשרות להם לנסוע ולהתנייד במתחם‪.‬‬ ‫צילום‪Jimmy Cohrssen :‬‬

‫משרדם של ‪NENDO‬‬ ‫ב‪ ,Meguro River-‬טוקיו‪.‬‬ ‫צילום‪Daici Ano :‬‬

‫אפשר לו לעבות את המבנה במקומות שבהם נדרשת‬ ‫תמיכה ולהפחית חומר במקומות בהם נדרשת גמישות‬ ‫ורכות‪ ,‬מבלי להתחשב בזויות חליצה של המוצר מתבנית‪,‬‬ ‫שיוצרות בדרך–כלל מגבלות ואילוצים רבים‪ .‬סיבה נוספת‬ ‫לבחירה בטכנולוגיה של הדפסה תלת ממדית‪ ,‬המבוססת‬ ‫על שליחת קבצי שרטוט תלת ממדיים מהמחשב למדפסת‬ ‫כמו בהדפסת מסמכים רגילה‪ ,‬מאפשרת להזמנות מחו“ל‬ ‫להיות מודפסות במדינה בה הוזמנו באמצעות פעולה‬ ‫פשוטה של שליחת הקבצים באימייל‪ ,‬שתביא‪ ‬לחיסכון‬ ‫בזמן ההמתנה למוצר ובעלויות המשלוח שלו‪ .‬גם בפרויקט‬ ‫הזה הוכיח סאטו עד כמה הוא רגיש לכל הפרטים המלווים‬ ‫את תהליך העיצוב‪ ,‬ועד כמה הרגישות הזאת משמעותית‬ ‫בתוצאה הסופית ‪.‬‬ ‫מיכל שרון‪ ,‬מעצבת תעשייתית‬

‫‪THE WORLD OF OKI SATO‬‬ ‫‪AND STUDIO NENDO‬‬ ‫‪DESIGN NENDO‬‬

‫‪93‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫הרקמה‬ ‫האורבנית‬ ‫הימיביניימית‬ ‫הבית שבאמצע ‪//‬‬ ‫בין בתים‬

‫‪120‬‬

‫טקסט‬ ‫אדריכל אורן און‬ ‫צילום‬ ‫שי אפשטיין‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫האם ההתפתחות הוורנקולרית של‬ ‫הרחובות ובתי המגורים בבני ברק‬ ‫מאפשרת מבט לעתיד‪ ,‬או שואבת את‬ ‫השראתה ממקורות העבר הגלותיים?‬

‫מרפסות ארעיות‬ ‫ומאולתרות באחד‬ ‫הרחובות הראשיים‪.‬‬ ‫המרווח בין המבנים‬ ‫משתנה ללא הרף‪.‬‬

‫סמטאות עיר הקודש מרובת ההוד וההדר (אך לכאורה‬ ‫חסרת החן) בני ברק‪ ,‬יכולות להידמות לתמצית‬ ‫הישראליות המודרנית‪ ,‬המיישמת הלכה למעשה‬ ‫ובכל תחום אפשרי את המשנה הסדורה‪" :‬תפוס כפי‬ ‫יכולתך‪ ,‬ויפה שעה אחת קודם!"‪ .‬נראה כי החברה‬ ‫החרדית‪ ,‬המאופיינת ברקמה קהילתית דביקה ומפולגת‬ ‫כאחד‪ ,‬מגדירה מחדש כחץ בראש המחנה ושלא בכוונה‬ ‫תחילה‪ ,‬את סוגיית הצפיפות העירונית‪ ,‬מתוך תהליכים‬ ‫ורנקולריים מובהקים הנעשים בצורה ספונטנית לחלוטין‪,‬‬ ‫ללא התייחסות לחוקים ולתקנות‪ ,‬אלא מתוך התבססות‬ ‫אמיתית על צרכים ואילוצים‪ .‬הסיבה למצוקה התמידית‬ ‫בשטח אינה נובעת מהיעדר מנהיגות אמיצה וממחסור‬ ‫באסטרטגיות רחוקות טווח‪ ,‬אלא ממקום מגורים טבעי‬ ‫וארעי — הרחם של האישה החרדית‪.‬‬

‫כאן לא מתקבלת על הדעת‬ ‫האפשרות של בנייה לגובה‪,‬‬ ‫מתוך נימוקים הלכתיים‬ ‫הרואים במעלית פוטנציאל‬ ‫לחילול שבת‪ .‬וכך החלל‬ ‫הפתוח המתווך בין הרחוב‬ ‫הציבורי למבנה הפרטי נמחק‬ ‫ומתבטל בתהליך הדרגתי‬ ‫חתך הרחוב‬ ‫הנתונים הדמוגרפים היבשים מצביעים על בני ברק כאחד‬ ‫ממקבצי האוכלוסייה הצפופים בעולם‪ ,‬אולי בדומה‬ ‫לטוקיו או למנהטן והונג קונג‪ ,‬אלא שכאן לא מתקבלת‬ ‫על הדעת האפשרות של בנייה לגובה‪ ,‬מתוך נימוקים‬ ‫הלכתיים הרואים במעלית פוטנציאל לחילול שבת‪ .‬משום‬ ‫כך נמחק ומתבטל בתהליך הדרגתי החלל הפתוח המתווך‬ ‫בין הרחוב הציבורי למבנה הפרטי‪ .‬השטחים הפתוחים‬ ‫שבקדמת הבניינים‪ ,‬אלו שמאפשרים לנו גינון זוטא של‬ ‫פרחים עונתיים זוללי מים‪ ,‬מקום אכלוס לכלב הנרגן‪,‬‬ ‫או ליונדאי החדיש שרכשנו במיטב כספנו (גם לשכן יש‬ ‫כזה בדיוק)‪ .‬אך מעבר לכל אלו‪ ,‬יוצר שטח הביניים שבין‬ ‫המדרכה לבין מעוזנו המבוצר מיסוך והפרדה‪.‬‬ ‫בבני ברק שטחים אלו ממוגרים לאט ובשיטתיות‬ ‫לטובת הרחבת הבתים הצרים מלהכיל את הנפשות‬ ‫המרובות‪ ,‬שהרי שכנתנו החרדית‪ ,‬עובדת שעות נוספות‬ ‫ומייצרת עוללים כמצוות השם‪ .‬שטח הביניים נעלם והופך‬ ‫להיות חלק מתפקוד הבית‪ .‬ואולי הבית מחצין את עצמו‬ ‫ושולח גרורות פרטיות אל תוך המרחב הציבורי? ככלות‬ ‫הכל‪ ,‬במקרים רבים תוספת החלל לכיוון הרחוב יוצרת‬ ‫החצנה של חדר שינה אינטימי‪ ,‬שנדבק אל החזית תוך‬ ‫שהוא סותם ומסתיר חלקית את החלל הציבורי של‬ ‫הדירה‪ ,‬בו אוכלים ובו לומדים תורה‪.‬‬ ‫תהליך זה משנה את חתך הרחוב והופך את הרקמה‬ ‫העירונית בהדרגה וללא כל יד מכוונת לכזו המאפיינת‬ ‫ערים אירופאיות מסורתיות שהתפתחו בימי הביניים‪,‬‬ ‫בהן קירות החזית הקדמית של הבניין תוחמים וקובעים‬ ‫את הרחוב הציבורי‪ ,‬הנושק למבנה המגורים הפרטי‪.‬‬ ‫העיר המודרנית והמתוכננת‪ ,‬השואפת לספק לדייריה‬ ‫ומשתמשיה תשתיות אוורור‪ ,‬תחבורה ומים‪ ,‬המבטיחים‬ ‫איכות חיים ורווחה‪ ,‬חוזרת לימים שלפני המהפכה‬ ‫התעשייתית‪ ,‬בהן הצרכים‪ ,‬האילוצים‪ ,‬והיעדר התכנון‬

‫‪122‬‬

‫‪123‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫המערכתי הניבו מערך עירוני צפוף וירוד באיכויותיו‪.‬‬ ‫מכונת המגורים‬ ‫כולנו כמעט טורחים לציין את אחד משלושת הרגלים‪,‬‬ ‫מתוך שאיפה לאזכר את נדידתם ארוכת השנים של בני‬ ‫ישראל במדבר‪ .‬בהקשר זה הגדיל לעשות השר אריה‬ ‫דרעי בשלהי שנות ה‪ ,80-‬עת הומצאה מחדש המרפסת‬ ‫הישראלית בגלגולה המודרני‪ ,‬המציע לדירות המגורים‬ ‫ליהנות מתוספת שטח שאינו מקורה‪ ,‬והכל על מנת‬ ‫לאפשר הקמת סוכה כהלכתה‪ ,‬כזו שמבעד לענפי‬ ‫הסכך ניתן להבחין בכוכבים שבשמיים‪ ,‬ובה בעת‬ ‫ליהנות מהאקלים הים תיכוני‪ .‬והנה כי כן‪ ,‬רבים מבנייני‬ ‫המגורים הותיקים בבני ברק מפגינים בשנים האחרונות‬ ‫גמישות תכנונית רבה‪ ,‬כאשר על דופנותיהם צצות להן‬ ‫מרפסות ברזל מתקפלות וניידות‪,‬‬ ‫התלויות במצג אנכי על גבי החזית‪,‬‬ ‫כנראה שיש לנו‬ ‫משל היו כביסה הממתינה לייבוש או‬ ‫האדריכלים עוד הרבה‬ ‫מזגן הממתין לפעולה‪ ,‬ומאפשרות‬ ‫מה ללמוד מהחברה‬ ‫פתיחה למצב אופקי בנקל ועל פי‬ ‫החרדית‪ ,‬המניעה‬ ‫הצורך‪.‬‬ ‫והמשתמשת בחלקים‬ ‫שוטטות ברחובות בני ברק מיד‬ ‫המבניים של המבנה כדי‬ ‫לאחר יום כיפור מאפשרת לראות‬ ‫לשנות את תפקודו‬ ‫את הבניינים "פורסים ידיים"‪ ,‬כמו‬ ‫מתאוששים מהצום המרחבי שנכפה עליהם במהלך‬ ‫השנה‪ .‬הדיירים קוראים לשכן התורן ש"יעשה מצווה"‪,‬‬ ‫פותחים מוטות טלסקופיים‪ ,‬ושולפים דיקטים שפינותיהם‬ ‫ראו ימים טובים יותר‪ .‬לעיתים ניתן לראות גם את ענפי‬ ‫הסכך הכשרים למהדרין עוברים מיד ליד‪ ,‬ומטפסים‬ ‫בעזרתם הנדיבה של הדיירים ובאמצעות כמה צעקות‬ ‫רפות ביידיש מהקומה הראשונה‪ ,‬לשנייה ולשלישית‪.‬‬ ‫כנראה שיש לנו האדריכלים עוד הרבה מה ללמוד‬ ‫מהחברה החרדית‪ ,‬המניעה והמשתמשת בחלקי המבנה‬ ‫השונים על מנת לשנות את תפקודו‪ .‬בעוד שבבניינים‬ ‫מתוחכמים ועתירי טכנולוגיה נעשה שימוש נרחב‬ ‫במערכות אלקטרוניות ודיגיטליות לצורך מיקסום‬ ‫נוחיותו של המשתמש ויעילותו של המבנה‪ ,‬הרי שבמקרה‬

‫‪124‬‬

‫תוספות הבנייה נושקות‬ ‫זו לזו‪ ,‬כמו מנסות לקיים‬ ‫יחסי גומלין בנייניים‪,‬‬ ‫האחת עם רעותה‪.‬‬ ‫מימין‪ ,‬למטה‪ :‬צמד אברכים‬ ‫צעירים מסתודדים בשוק‬ ‫ארבעת המינים‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫מימין‪ :‬תוספת בנייה‬ ‫בהתהוות‪ .‬הדופן החיצונית‬ ‫הותקנה‪ ,‬היתר יתמלא‬ ‫בהדרגה‪ .‬למעלה‪ :‬דופן‬ ‫הרחוב דרמטית ומעניקה‬ ‫לשוטטות במרחב הציבורי‬ ‫חוויה מפתיעה‪ .‬משמאל‪:‬‬ ‫בוחנים בקפידה לולב בשוק‬ ‫ארבעת המינים הססגוני‪.‬‬

‫דנן משולבות על פי הצורך ובהתאם לכמות הפרוטות‬ ‫המצויות בכיס‪ ,‬מערכות מכאניות בסיסיות ואולי אף‬ ‫פרימיטיביות‪ ,‬כחלק מתפקוד מכונת המגורים המיושנת‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬חובבי הפנטזיה בינינו יכולים בנקל לראות כיצד‬ ‫תהליך דינמי זה עשוי להוביל במהרה למגה סטרוקטורה‪,‬‬ ‫בה מבני מגורים עצמאיים נצמדים ומתחברים זה לזה‬ ‫באמצעות המשטחים המתקפלים‪ ,‬והופכים למעשה‬ ‫למערכת אופקית המאפשרת תנועה וגישה חופשית‬ ‫ממבנה אחד לשני‪ ,‬והכל כמובן לשם שמיים‪ .‬בחלוף חג‬ ‫הסוכות בנייני המגורים מתכנסים בחזרה‪ ,‬כאילו צינת‬ ‫הסתיו גורמת להם לשלב ידיים ולהצטמצם מתוך ניסיון‬ ‫להתחמם קמעה‪.‬‬ ‫הקיר כמקום‬ ‫המצוקה והנחיצות הגדולה ביותר בבני ברק סיטי‪,‬‬ ‫היא לשטחי מגורים בכל איכות שהיא‪ ,‬עבור הצאצאים‬ ‫הרבים‪ .‬מתוך כך נוצרת במרווחים הצידיים שבין הבניינים‬ ‫מערכת "פיגומים" המטפסת ומתפתחת על הדפנות‬ ‫הצידיות כטפיל עיקש‪ ,‬ולאיטה קורמת עור וגידים בדמות‬ ‫רצפות וקירות‪ ,‬עד שהיא הופכת לחלק אינטגרלי מדירות‬ ‫המגורים‪.‬‬ ‫חרף העובדה שהתא המשפחתי וצנעת הפרט הם‬ ‫ערכים ראשונים במעלה בקרב הקהילה החרדית‪ ,‬נוצרת‬ ‫סיטואציה דיכוטומית שבה דירות מגורים שנמצאו במבנים‬ ‫נפרדים מתקרבות זו לרעותה ללא כל מערך תכנוני‬ ‫מאורגן‪ ,‬שעשוי היה להקפיד על שמירת הפרטיות ועל‬ ‫חסימת קווי המבט ויכולת ההאזנה והצפייה (בהיסח‬ ‫הדעת כמובן) למתרחש אצל השכנים מהבניין הסמוך‪.‬‬ ‫תופעה זו נוצרת ממצבי דחק וכתולדה של מצוקה‬

‫‪126‬‬

‫אמיתית‪ ,‬אך היא עתידה להתממש בחלוף זמן בכל‬ ‫רחבי העיר‪ ,‬ומתוך כך להשפיע גם על מה שמתרחש בין‬ ‫כתלי הבית‪ .‬קיר המעטפת מרחיב את תפקידו המסורתי‬ ‫כחוצץ דו מימדי בין המתגוררים לבין פגעי האקלים‪ ,‬והופך‬ ‫למקום של ממש היודע להכיל‪ ,‬להתרחב ולהשתנות ללא‬ ‫הרף‪ ,‬כביטוי לתא המשפחתי של דייריו‪ .‬או אז הופכים גם‬ ‫הסורגים המותקנים על החלונות למקומות משמעותיים‬ ‫עבור הילדים הקטנים המשתמשים בהם כערסל התלוי‬ ‫מעל לרחוב‪ ,‬משום שבדומה לחיות מחמד הנתונות בכלוב‪,‬‬

‫נוצרת סיטואציה דיכוטומית שבה‬ ‫דירות מגורים שנמצאו במבנים‬ ‫נפרדים מתקרבות זו לרעותה ללא‬ ‫כל מערך תכנוני מאורגן‪ ,‬שעשוי‬ ‫היה להקפיד על שמירת הפרטיות‬ ‫הם מוקסמים מהאפשרות להיות בפנים אך להרגיש‬ ‫בחוץ‪ .‬כמו הצאצאים כך גם הכביסה המוצגת לעיני כל‬ ‫מגלה טליתות וציציות‪ ,‬קפוטות וחצאיות ארוכות שוליים‪,‬‬ ‫המדגדגות את תוספת הבנייה של אלו הדרים מלמטה‪.‬‬ ‫קירות המעטפת של המבנים הופכים אפוא למשענת‬ ‫קונסטרוקטיבית המשכילה לשאת אלמנטים נלווים‬ ‫מחומרים קלים ובהתקנה ארעית‪ ,‬תוך שהם מכילים‬ ‫אנשים וחפצים‪ ,‬שהדירות הקטנות ועתירות הנפשות‬ ‫אינן מסוגלות עוד לאפשר את אורחות חייהם ואיחסונם‪,‬‬

‫דומוס ‪ 010‬נובמבר ‪2010‬‬

‫אברכים על היציע בכנס‬ ‫רבנים לרגל חגי תשרי‪,‬‬ ‫אחת מנקודות השיא של‬ ‫החברה האמונית‪.‬‬

‫בהתאמה‪ .‬הקיר הופך למקום‪.‬‬ ‫מבט אחר על הצפיפות העירונית‬ ‫סוגיית הצפיפות העירונית בשנים האחרונות והמלאי‬ ‫ההולך ואוזל של קרקעות זמינות לבנייה‪ ,‬מוצאת אותנו‬ ‫עוסקים יותר ויותר בשאלת הבנייה לגובה‪ .‬המצדדים‬ ‫במגדלים גורסים כי הם כורח המציאות וכי אין פתרון‬ ‫מרחבי אחר זולתם‪ ,‬המתנגדים למגדלים טוענים בלהט כי‬ ‫הם הורסים את הרקמה האורבאנית ומתנתקים מחוויות‬ ‫מהעיר‪ ,‬מיועדים לבעלי ההון בלבד ומעודדים שימוש‬ ‫ברכב הפרטי ולא בתחבורה ציבורית‪ .‬והנה‪ ,‬מתחת לאף‬ ‫ובלב גוש דן‪ ,‬מתפתחים פתרונות אחרים לצפיפות‬ ‫ההולכת וגוברת‪ .‬פתרונות שאינם כוללים בנייה לגובה‪:‬‬ ‫הקירות מתעבים והופכים למקום‪ ,‬חלקי המבנים יודעים‬ ‫לזוז‪ ,‬חתך הרחוב נסגר אל עצמו‪.‬‬ ‫ניכר כי בבני ברק‪ ,‬המגורים האנונימיים זוכים לניכוס‬ ‫ולאיפיון של דייריהם‪ ,‬תוך התאמת הדירה שתוכננה‬ ‫ונבנתה לקהל יעד רחב ובלתי ידוע‪ .‬באמצעות הפעולות‬ ‫הוורנקולריות זוכות הדירות לתוכן מחודש‪ ,‬המשקף‬ ‫את תרבותם ואת אורחות חייהם של הדיירים — מעין‬ ‫ביטוי פיזי לתהליכים חברתיים‪ ,‬כפי שניתן לזהות בדפוסי‬ ‫הבנייה האופייניים לכפר הערביים בישראל‪ ,‬או לגטאות‬ ‫של אוכלוסיית השחורים בארה"ב‪.‬‬ ‫אולם יש בתופעה זו גם הרבה מעבר למאפייניה‬ ‫המיידים והמוחשיים‪ .‬למעשה‪ ,‬הבוחן את בני ברק זוכה‬ ‫ללמוד מחדש על המגה–סטרוקטורה ועל מכונת המגורים‪.‬‬ ‫סוגיות רעיוניות אודות העיר העתידית שאפיינו את‬ ‫הדיונים התיאורטיים–אדריכליים שהחלו בראשית המאה‬ ‫ה‪ ,20-‬ועד לאחר מלחמת העולם השנייה — מתגשמות‬ ‫פה ממש ‪.‬‬

‫‪SukKot IN Bnei Brak‬‬

‫‪128‬‬

‫‪129‬‬