תנועת הצופים העבריים בישראל
תנועת הצופים העבריים בישראל
ע”ר
האגף לחינוך
חוברת הדרכה אזרחים ותיקים אנחנו תשע”ב 2011-2012 -
ע”ר
אזרחים ותיקים ואנחנו חוברת הדרכה לשכב"ג תנועת הצופים
1
דבר המזכ״ ל מדריכים יקרים, תנועת הצופים ידועה בגודלה הרב ,במפעליה המרשימים וביכולתה לקדם עשייה משמעותית בשבטים שלה. מאחורי מילים גדולות אלה ,מסתתרת פעולה פשוטה ,היא פעולת ההדרכה. הרגעים האלה ,בהם מדריך צעיר כמוכם עומד אל מול חניכיו ונוטע בהם תפיסות וערכים ,הם הרגעים בהם מתרחשת העשייה האמיתית ושם בדיוק נבחנים עוצמתה וחוזקותיה של התנועה. ברור לי כי יש בידיכם את היכולת והכישרון לחנך דור צעיר ערכי ומחוייב ,דור חושב וביקורתי אשר יש בידיו את הכלים להמשיך את המסורת הצופית הענפה ואת העשייה החינוכית רבת השנים. האגף לחינוך ,שוקד מידי שנה על הוצאתן של חוברות הדרכה אשר עוסקות בנושאים שונים ומגוונים אשר תפקידן הוא לעזור לכם במלאכת ההדרכה ,יחד עם זאת קבלת חוברת היא רק השלב הראשון בתהליך. הדרכה איכותית מבוססת על למידת הנושא ,התעמקות בו והתאמתו באופן ספציפי אל החניכים. כמו כן ,הדרכה איכותית מבוססת על הקשבה לחניכים ,על אמונה ביכולתם ועל רצון אמיתי וכנה להיות עבורם מקור לידע ופיתוח אישי. אני סמוך ובטוח שאתם עושים עבודה חינוכית מצויינת. המשיכו כך.
בברכת הצופים חזק ואמץ גל בן שימול
2
לפני שמתחילים אחד מכל עשרה אזרחים במדינת ישראל הינו אזרח ותיק. אוכלוסיית האזרחים הותיקים בישראל מונה כיום מעל 077,777איש. עד שנת 0707אוכלוסיית האזרחים הותיקים תכפיל עצמה. חוברת פעילות זו מטרתה לחשוף את חניכי השכבה הבוגרת בשבט למצב האזרחים הותיקים בעולם ובישראל ,לדון במשמעויות השונות העולות מכך ,ולהעלות את העיסוק ההולך וגובר באוכלוסיה זו למודעות ולסדר היום החברתי – קהילתי בשבט. במצב הדברים היום ,מחובתנו לעסוק בתחום זה ולהעלות אותו למודעות החניכים ,על מנת שאלה יבינו כי אוכלוסיה זו הינה אוכלוסיה משמעותית אשר מחייבת התייחסות ייחודית מצד המדינה ומצד אזרחיה .מעבר לדיון במשמעויות השונות העולות מעיסוק באוכלוסיה זו אשר יוצגו בחוברת ,יוצגו 0פעולות העוסקות בהכנה למפגשים קבועים עם אזרחים ותיקים בקהילה .פעילות כזו כבר מתקיימת בשבטים רבים בתנועה והיא מאפשרת יצירת קשר אישי ובלתי אמצעי בין החניכים ובין האזרחים הותיקים ופיתוח אחריות קהילתית מוגברת.
3
פעולה מס' – 1העולם שייך לצעירים מטרות: .1החניך יבחן את ייחסו ,דעותיו ,תגובותיו ומחשבותיו על האוכלוסייה הותיקה .0החניך יתאר איזה יחס עלינו לתת כלפי האוכלוסייה הותיקה ע"י השוואה לסיפור "הטרקטור בארגז החול" .0החניך ייחשף לקשיים העומדים היום בפני אזרחים ותיקים ויביע דעתו לגבי מקומנו כחברה וכנוער בפרט לדאוג לאוכלוסייה זו הפעולה סובבת סביב סיפור הילדים "הטרקטור בארגז החול" של מאיר שלו. הסיפור עוסק בהזדקנות ומעלה נקודות מהותיות רבות ביחס שלנו אל אנשים מזדקנים בחברה כאינדבידואלים וביחס של החברה בכללותה של האוכלוסיה ההולכת ומזדקנת שלה .במקום לקבל את האנשים המזדקנים בחברה כמו שהם אנחנו מנסים כל העת להפוך אותם לצעירים יותר ויותר ,לצבוע אותם בצבעים חדשים ולהעמיד אותם בארגז החול .הסיפור חושף בפנינו אפשרות נוספת ודרך נוספת להסתכל ולתייחס לאוכלוסיה זו – אנו יכולים וצריכים להעניק להם משמעות חדשה ,לשמוע את הסיפורים שלהם ,ללמוד דרכם על ההיסטוריה של המדינה ולאפשר להם להזדקן בכבוד בדרכם שלהם. מהלך הפעולה: חלק א' -הטרקטור בארגז החול ( 03דקות) .1מקריאים לחניכים את סיפור הילדים – "הטרקטור בארגז החול" (ניתן להוריד מאתר "ותיקים בתנועה" באתר התנועתי ניתן לבצע המחשה של הסיפור ,לחלק את החניכים ל – 0קבוצות ולאפשר להם להציג ,לתת לחניך להקריא וכיד הדמיון הטובה עליכם. דיון על הסיפור: -
על מה הספר מספר?
4
הספר מדבר על הזדקנות .פתאום מלהיות נחוץ ולעשות המון פעולות -מטרקטור שחרש ,כיסח ,הביא חלב ,שדד רגבים ,פיזר זבל ,קצר ,הטרקטור הופך להיות זקן- מביאים כל מיני טרקטורים חדשים שכל אחד מהם "מומחה" לכל אחת מהעבודות שהטרקטור הזקן עשה לפני. ממש כמו האוכלוסייה הותיקה -מאנשים שעבדו ,היו נחוצים ,בעלי אחריות, משמעות ,הם הופכים להיות מבוגרים ,פחות נחוצים ,מישהו צעיר ומגיע לעשות את העבודה שלהם ביעילות ובמהירות ,מחליפים את הישן בחדש. מתי נוצר משבר בסיפור?כאשר מגיעים מודלים של טרקטורים יותר טובים ,חדישים וחזקים ומחליטים לשים את הטרקטור בגן-הילדים והא יוצא מהשימוש שלשמו הוא נוצר. כביכול מצאו לטרקטור "שימוש מחדש" -להיות משחק בתוך ארגז החול שלהילדים ,למה הסופר כותב "איזו בושה "? איך זה מתפרש בעולם שלנו? איך הסיפור מראה על היחס שאנו נותנים לזקנים? איזה יחס עלינו לתת על פיהסיפור? כאשר שמו את הטרקטור בארגז-חול ,בעצם הפכו אותו למשחק ,משהו סטטי ,לקחו כל משמעות שהייתה לו לפני-כן והפכו אותו לכלי שהילדים עשו בו כרצונם .על ידי כך שצבעו אותו למעשה הפכו אותו ל"צעיר" ,לא איפשרו לו להזדקן על פי צרכיו, אלא התאימו אותו לצרכי המושב וגן הילדים גם אנחנו ,כאשר אנו מתייחסים למבוגר כזקן ,חסר תועלת ,חסר משמעות ,רואים בו כ"אדם שקוף" ,לא מועיל אנו מתייחסים אליו ממש כמו שהתייחסו אל הטרקטור, כסוג של אובייקט .רק כשדוד אהרון מגיע ,מתקן את הטרקטור ומתחיל להסיע את הילדים ,הטרקטור שוב מאושר -מפני שפתאום נתנו לו משמעות ,מצאו לו שימוש אחר ,נתנו לו תועלת. חלק ב' – מסקנות אישיות ( 03דק') כל אחד מהחניכים מקבל דף חלק וצריך לכתוב עליו שם של אדם מבוגר אחד שהואמכיר/הכיר וכמה פרטים מזהים -לאחר שכל החניכים סיימו ,מעבירים למדריך/ה את הדפים של כל החניכים
5
המדריכ/ה מוציאה כל פעם דף אחד ומקריאה את שם האדם המבוגר .כל חניךבתורו צריך לספר במספר מילים על האדם המבוגר שלו – איך הוא מכיר אותו/הכיר אותו ,מה התכונות שמאפיינות אותו ,במה הוא מצטיין ומה הוא הכי אוהב בו כאשר כל חניך מסיים ,כל הקבוצה צריכה להחליט מה היה האדם כשהוא היהצעיר ,מה היה המקצוע שלו ,מה הוא אהב לעשות והאם אהב לעשות את אותם הדברים שאוהב לעשות היום מטרת ההפעלה להראות לחניכים שכל אדם מבוגר היה פעם צעיר ,והתכונות שאפיינו אותו בצעירותו ממשיכות איתו גם היום.
אנחנו כנוער וכחברה לא נוכל לשנות את הזמן ,להילחם בזקנה" ,לתקן" את הזקן, כפי שדוד אהרון תיקן את הטרקטור והחזיר אותו לשימוש .אנחנו נבחנים ביחס שאנחנו נותנים לאותם האנשים ,איך שאנחנו מסתכלים עליהם ,מה אנחנו חושבים ואיך אנחנו מתנהגים .האם אנחנו מזלזלים או מתנהגים בכבוד ,האם אנחנו לחוצים,מזרזים או שאנחנו סובלנים ,האם אנחנו מתייחסים אליהם כאל אוכלוסייה שרק צריכה את עזרתנו ,באים פעם בשנה מכינים פעילות ,מכינים עוגה ,כולם שמחים לרגע וחוזרים חזרה אל החיים שלנו ,לשגרה או האם אנחנו נותנים לאוכלוסיה משמעות ע"י שיחה ,מפגש או אפילו מתן יחס בסיסי ביותר.
6
פעולה מס' – 2מיהו זקן? מטרה :החניכים יחשפו לזיקנה בחינת היחס שלי ושל החברה לזקן הגדרת המושג זקן-
הבנת האובדנים המלווים את גיל הזקנה מהלך הפעולה:
.1בחינת היחס שלי ושל החברה לזקן: ראשית נבחן עם החניכים מהו היחס שלהם לזקן? מאיפה נובע היחס הזה? האם יש הבדל בין היחס השכלי לרגשי ומדוע?
משחק "שוקולד קשישים" -נשחק את משחק השוקולד כאשר כל החניכים
יושבים במעגל כשבאמצע מונחת צלחת ועליה חפיסת שוקולד ,סכין ומזלג .כל חניך בתורו מטיל את הקוביה ולמי שיוצאת הסיפרה 6חייב להתחפש בבגדים שהוגדרו לכך מראש ורק לאחר שהוא מחופש כולו יכול להתחיל לחתוך את השוקולד ולאכול אותו עם סכין ומזלג .בגדי המשחק יהיו אביזרים הקשורים לזקנים( ..מטפחת ,מקל הליכה וכו' ,)..וכן החניכים יהיו צריכים להתנהג כמו שמתאים לזקנים (החניכים יזוזו לאט יותר..ירעדו ..ועוד כהנה וכהנה)
אסוסיאציות זקן -נשים תמונה של איש זקן על הרצפה ונבקש מהם לספר
את הדבר הראשון שעולה להם כאשר הם רואים את התמונה הזאת( ..מי הוא ,מה הוא מזכיר להם ,האם הם היו רוצים להכיר אותו וכו' )..כל אסוסיאציה שחניכים מעלים כותבים על בריסטול. כאשר נגמר הסבב נבחן את כל מה שהחניכים אמרו ובוחנים את מה שעלה -האם מה שעלה נובע מדעות קדומות על זקנים? מסטיגמות שיש לנו עליהם (שהם מפחידים איטיים וכו') ? במקרה שהזקן הזכיר להם את סבא וסבתא נשאל אותם אם היו להם אותם תחושות גם כלפי זקנים שהם לא סבא וסבתא? תוך כדי נציף את החיקויים וההתנהגות שלהם בזמן משחק השוקולד ,למה זזתם לאט? למה הייתם נחמדים? למה הייתם חסרי סבלנות? (להשתמש בהתנהגות שלהם ולשאול על פיה) ,מהיכן נובע יחס זה לזקנים? האם יש הבדל בין מה שמרגישים כשרואים (פחד,
7
חשש ,בושה) לבין מה שחושבים (כבוד ,הערכה)? מאיפה זה נובע? לאחר שנבין מהו המקום של היחס שלנו ומהיכן הוא נובע ,נעבור לשלב הבא- .2הגדרת המושג זקן: נפזר על הרצפה אמרות שנוגעות לצעירים "העולם שייך לצעירים"" ,שתישאר צעיר לנצח"" ,כולנו ילדים של החיים"" ,כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". ונבקש מהחניכים שכל אחד יבחר את האימרה שהוא הכי מתחבר אליו ,לא נשים שום אמרה בעד זקנים ונבחן אם החניכים שמים לב לכך. נפרוש על הרצפה בריסטול עליו רשומה ההגדרה המקצועית של זקן- "אדם זקן הוא אדם שמיצה את הרוב הגדול של תוחלת חייו .על כן הגדרת הזקנה בכל חברה תלויה בתוחלת החיים בה ובמידה החברה רואה רוב גדול של תוחלת זו. על פי רוב ,אדם ייחשב לזקן רק אם מקובל בחברה כי לאנשים בגילו יהיו כבר נכדים או נינים". נדון בהגדרה שפרשנו ונשאל את החניכים איך לדעתם החברה רואה את הזקנה? (זה הזמן לקשר למה שדיברנו לעיל-מהיכן נובעת ההסתכלות שלנו על הזקנה) למה זה ככה? האם זה טוב? כעת-אם היה חניך ששאל למה לא היה שום אמרה על זקנים נשאל אותו למה הוא שאל את זה? ואם לא היה נשאל אותם מדוע אף אחד לא קם ואמר שחסר דברים על זקנים? איך העולם שלנו מתייחס אליהם? האם כנטל ובתור דבר לא טוב או שמא בתור דבר מכובד? (נזכיר להם איך הם הגיבו) האם אנו מתייחסים אליהם בתור אנשים שקופים? מה לדעתם התחושה שהזקנים מרגישים בכך? איך זה לדעתם להיות אזרח ותיק במדינה שלנו? .3הבנת האובדנים המלווים את גיל הזקנה מכאן נמשיך להעמיק בהבנת תחושת הזקן...
נחלק לכל חניך ארבעה פתקים ונבקש שכל חניך ירשום 4דברים בחייו
שהוא לא יוכל לוותר עליהם (בריאות ,משפחה ,חברים ,שמיעה ,ראייה וכו' )..לאחר שהחניכים מסיימים לכתוב ,נבקש שכל אחד יוותר על משהו ויביא לכם אותו ,לאחר מכן שיוותר על עוד משהו ולבסוף ניקח מהם את הדבר השלישי בלי לשאול אותם. לסיכום נשאל את החניכים איך היה לוותר על הדברים מעצמם ,ואיך היה שלקחו להם את זה? שינסו לדמיין איך זה לאבד דבר אחר דבר כשאין לך שליטה על זה ..אדם זקן מאבד עם הזמן עוד ועוד דברים –מבחינה פיזית ,חברתית ,בריאותית ותפקודית -ואין לו שום שליטה על כך.חווה בדידות לאחר שנים שחי עם מישהו .וזאת בנוסף לכך שהוא בחברה שכמעט ולא מתייחסת אליו ואם כן אזי מתייחסת אליו כנטל משום שהוא לא צעיר ,עובד ,יפה ובריא.
8
פעולה מס' – 0זקנים ואנחנו מטרה :החניכים יבינו את חשיבות הקשר עם דור העבר חיבור החניך לזקן והבנה מה אני מקבל מהזקן בשיטת המעגלים -הבנה כי חיבור לדור העבר נותן כלים וכח לדור העתיד=אנחנו
מהלך הפעולה: .1חיבור החניך לזקן והבנה מה אני מקבל מהזקן בשיטת המעגלים * הזקן הוא סבא שלי מה אני מקבל ממנו (קרוב אלי ,אני כאן בזכותו) נבקש מהחניכים לפני הפעולה להביא תמונות של סבא/סבתא שלהם+ סיפור שקרה להם סבא/סבתא שהתמונה שלו.. נבקש מהחניכים לספר מה עולה להם כשהם רואים את התמונות..בדומה למה שעשינו במשחק האסוציאציות שבפעולה הראשונה ,הדברים שיעלו יהיו הרבה יותר אישיים ממה שעלה בתמונת הזקן האנונימי. נשאל את החניכים מה זה סבא/תא בשבילם? למה הם תופסים מקום כזה? מה הם מקבלים מהם? הזקן הוא הסביבה שלי ,מה אני מקבל ממנו (היסטוריה ,ניסיון ,חכמת חיים) נחלק את החניכים לקבוצות ולכל קבוצה ניתן דף משימות ,המשימות יהיו קשורות במפגשים עם זקנים שנמצאים בסביבה שלנו (כדאי לקיים את הפעילות במרכז היישוב): ◦ לדבר עם זקן ברחוב ◦ להשיג תמונות של סבא וסבתא של אנשים אחרים (לא שלהם) ◦ לכתוב 5סיטואציות שבהם הם ראו זקנים (עדיף עם תמונות) ◦ לעזור לזקן במשהו ◦ להעזר בזקן במשהו
9
עיבוד -לאחר שהחניכים חוזרים ,נעבד איתם את מה שחוו .נשמע חוויות ומה היה לכל קבוצה ונשאל אותם מה עשה להם המפגש עם הזקנים? האם הם ראו משהו שהם לא היו רואים קודם? מה הם חושבים שאפשר לקבל מזקן? מה היה להם יותר קל לעזור או להיעזר? נכוון את החניכים ונזכיר להם מה הם אמרו על סבא וסבתא שלהם ,ונזכיר להם שכל זקן הוא סבא וסבתא של מישהו .ולכל זקן יש מה לתת וללמד אותם. .2הבנה כי חיבור לדור העבר נותן כלים וכח לדור העתיד=אנחנו. נתלה ציר זמן ענקי (אפשר לתלות על הקיר או לשים על הריצפה) ,ונפזר על הרצפה אירועים עם תאריכים חשובים שעברו על העם היהודי ,המדינה ,העיר והשכונה. מבקשים מכל חניך לבחור את האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה ולהדביק אותו על הציר .ניתן להוסיף או להדביק מראש על הציר כמה אירועים נוספים שיהוו מעין עוגן .נבקש מכל חניך להסביר במה הוא בחר ולמה הוא בחר דווקא בזה? עתה ניתן לחניכים שיש להם שתי דקות לברר בני כמה סבא וסבתא שלהם היו בכמה שיותר אירועים ועליהם לכתוב את הגילאים ואת השם שלהם על הציר נשאל את החניכים אם הם מבינים שסבא וסבתא שלהם הם אלה שעשו את ההיסטוריה? עוברים על הציר ונותנים דוגמאות ,המדינה בת ,62אין כאן משיהו שסבא וסבתא שלו לא היו בהקמת המדינה בכל הגילאים. הם היו בהקמת המדינה ,כירושלים הייתה נצורה ,הם חוו את מלחמת ששת הימים ונלחמו במלחמת יום הכיפורים ,הם בנו ,ראו ,עלו לארץ הקימו והיו פה כשכל זה קרה. מהם אפשר ללמוד את ההיסטוריה ,ללמוד איך הייתה באמת ,מה זה להיות חלוץ לדעתם ,איך הם הרגישו לעבוד כל כך הרבה שעות בשמש ,האם הם באמת הרגישו ציונות כשהם עלו לארץ ,איפה הם למדו ,האם הם הרגישו שליחות ,האם בן גוריון היה נחמד ,איך הם חגגו את יום העצמאות אז ומה זה היה להיות בגיל שלכם. אפשר ללמוד מהם המון ,במקום ללמוד רק מספרי ההיסטוריה .ללמוד מהי ציונות, חלוציות ,שליחות ומסירות נפש איך היה לחיות בארץ הזו אז ואיך להם היום -וזה קרוב ,אלו סבא וסבתא ,אלו הותיקים שחיים פה.
11
פעולה מס' – 4חשיבות הקשר עם דור העבר מטרה :החניכים יפנימו את חשיבות הקשר לדור העבר וישלבו בין 2הפעולות הקודמות סרט "למעלה”UP- -הבנת מקום "שלמות מול יאוש"
מהלך הפעולה: .1סרט "למעלה”UP-
נצפה בסרט UPכשלפני הסרט נבקש מהחניכים לשים לב: .i
לתהליך שעובר על הזקן
.ii
לתהליך אותו עובר הנער
.iii
מה הקשיים שיש לזקן
.iv
מה היתרונות שיש לזקן
.3סגירת דיון-הבנת מקום "שלמות מול יאוש" נדון בסרט ובדברים שביקשנו מהחניכים לשים לב אליהם ,נגדיר לחניכים את מושג "שלמות מול יאוש" שלמות מול יאוש אדם המגיע לגיל זקנה יכול להיות במקרים רבים מאושר .למרות קשיים פיזיים ובריאותיים ,יכול האדם למצוא לעצמו תחומי עיסוק מעניינים ופוריים ,לשמור על רשת חברתית תומכת ,ולמצות את השלבים של סיפוק והשלמה חיובית עם שלב זה בחייו. אריק אריקסון ,הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית ,היה בין הראשונים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית שהתייחס לזקנה כאל שלב התפתחותי נוסף בחיי האדם .הוא מכנה את שלב זה בחיי האדם כשלב ה"שלמות לעומת ייאוש" לפי אריקסון ,בשלב האחרון בחייו של האדם הזקן הוא מוצא עצמו מול משבר התפתחותי המבטא את סיכום חייו .בשלב זה ,לאחר התרחקות מסוימת של הצאצאים והצטמצמות הקן המשפחתי ,ולאחר פרישה מהעבודה וצימצום בסטטוס התעסוקתי והחברתי ,יגיע האדם הזקן להירהור מסכם של חייו ותפקידיו .בשלב זה הוא יכול לראות את עצמו בסיפוק ובהשלמה ,ולעתים גם לחוות אכזבות וכישלונות שהתרחשו עליו בימי חייו.
11
שלמות ,לפי אריקסון ,היא היכולת לראות את רצף החיים מתחילתו ועד סופו ולקבל פרספקטיבה מלאה וחיובית על שלמותו של מעגל החיים .ראיית הרצף במעגל החיים יכולה להקנות לאדם קבלה עצמית וראיית הצלחותיו והישגיו בתחושה של סיפוק .יתרה מכך, אריקסון מתייחס לשלב השלמות כאל היכולת של האדם לראות עצמו כחלק מהקולקטיב האנושי ,אף מעבר למעגל החיים האישי .בראיה זו כלולה גם היכולת לראות את הבאים אחרינו כחוליה חדשה בשרשרת ,חוליה שהאדם הזקן היה שותף פעיל ביצירתה .ניגודה של השלמות ,לפי אריקסון ,הוא בראיית החיים באופן פסימי ,בתחושה של קיפאון ואיבוד משמעות לחיים. לפי אריקסון ,בשלבי התפתחות קודמים בחייו של האדם הוא רוכש ביטחון ואמון בסיסי בזולת ,חוויה של מסוגלות חברתית .מעבר של שלבים אלה בהצלחה יסייע לו לפתח חוכמה ובינה על מנת לראות עצמו בפרספקטיבה הנכונה של שלמות משמעותית בסיכום חייו .בידי האדם קיימת היכולת לבחור כיצד יעבור את שלב התפתחות זה ,והאם יראה את חייו כנקודת סיכום אופטימית וחיובית ,על ההספקים ,החוויות שעבר ,והדברים שהותיר אחריו. לעומת השלמות מציב אריקסון את הייאוש ,את הקיפאון ואיבוד משמעות החיים .החוויה העומדת במרכזם של הייאוש ושל העדר המשמעות זו ההרגשה שהחיים לא נחוו במלואם, שההזדמנויות פוספסו ,ושהבחירות שנעשו היו מוטעות או שקריות .כל אלה הן שהפכו למכתיבי קצב החיים ויצרו חלל ריק ונעדר תוחלת ,שסופו במוות המאיים. גישתו של אריקסון היא אופטימית ,ולפיה יכול האדם לבחור כיצד יחווה את שלב הסיום בחייו ,ולראות עצמו בפרספקטיבה הנכונה של שלמות משמעותית מול המוות .ילדים בריאים ,לפי גישתו של אריקסון ,לא יפחדו מהחיים אלא יחוו אותם באופן חיובי ומלא ,אם הוריהם יהיו בעלי שלמות מספקת ,ובעלי יכולת שלא לחשוש מהמוות אלא לראות בסיפוק את עשייתם ותרומתם. אנחנו מכבדים את הזקנים כי הם דור העבר ,ההיסטוריה ,המשפחה שלנו וכו' אך גם בשביל העתיד שלנו .וזה שאנחנו עושים זאת לא הופך אותנו לאינטרסנטים כי דאגה לעתיד היא לא פחותה מדאגה וכבוד לעבר.
12
פעולה מס' – 5איפה אני נכנס לתמונה? מטרה :החניכים יוציאו את מה שלמדו מהכח אל הפועל כניסה לנעלי הזקן -קישור לחיים-מה אני /אנחנו יכולים לעשות???
מהלך הפעולה: .1כניסה לנעלי הזקן-
ערב זקנים- o
נודיע לחניכים על הפעולה לפחות שבוע מראש.
נכין הזמנות ונשים לכל חניך בדואר(.מומלץ )..על ההזמנה יש לציין o כי חובה להגיע לארוע עם לבוש של זקנים בלבד וכל תוספת תתקבל בברכה. הכניסה אסורה לצעירים( .אפשר לתת תפקידים לכל חניך -זקן ,זקנה, פיליפנית ,אחות סיעודית ,נכד וכו') o
בפעולה כל חניך שנכנס מקבל שם (חנה זלדה ,רוחלה ,חיים יעקב,
אהרלה וכו'). o
נעשה מסלול בו כל אחד מציג את הדמות ואת התחפושת שלו (אפשר
להתפרע ולעשות פעלולים עם מקלות הליכה ,מטפחות ראש וכו) כל חניך מקבל כרטיס ובו כתוב מאורע היסטורי שעליו להציג לשאר o הקבוצה בפנטומימה והקבוצה צריכה לנחש על מה מדובר. o
מכינים ביחד כוס תה עם בסקוויטים
o
משחקים מלחמה בקלפים (או כל משחק אחר)
o
משחקים סבתא סורגת
מחלקים לכל אחד צמר ועושים תחרות סריגה עם מה שיש /הקבוצה o צריכה להכין יחד איזה משהו עם הצמר שכל אחד קיבל o
דומינו אנשים /ששבש אנושי -נסמן לוח ענק על הרצפה והשחקנים
הם החניכים..אפשר לשים עליהם כתרים לפי צבע החיילים /בריסטולים שמציינים את קלף הדומינו .ובששבש מכינים שתי קוביות גדולות
13
אפשר להוסיף עוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם ,המטרה היא שהחניך יכנס לנעלי הזקן, ויגיע אליו ממקום חוויתי. .2קישור לחיים-מה אני /אנחנו יכולים לעשות??? מתיישבים כולם ביחד ומספרים לחניכים על פרויקט ותיקים בתנועה .מדברים על מה שלמדנו במערך האחרון ושהבנו כמה זה חשוב הקשר בין עולם הצעירים למבוגרים ומספרים להם שהחלטנו כתנועה לעשות מעשה אנחנו שואלים אותם מה דעתם .אם הם חושבים שזה נכון ,מה אפשר לעשות ,באיזה תדירות וכו'. מחזקים אצל החניכים את תחושת הנתינה ההתבגרות שזה מעניק החשיבות של עשייה למען הזולת וכו .מציעים להם כמה רעיונות בסיס שחשבתם עליהם מראש (נספח ג') לדוג' קבלת שבת כל יום שישי בבית אבות השכונתי ,להרים הצגה עם הזקנים ,להכין סרט תיעוד על העבר שלהם "זקנים מספרים על עצמם" )..והעיקר הוא להשאיר מקום פתוח לרעיונות שלהם ליצירתיות ולדמיון .להשאיר את השאלה פתוחה ובפעם הבאה שנפגשים לעשות החלטה קבוצתית על צורת ההתנדבות ולהמשיך לפעול ולעשות!
14
פעולה מס' – 6הכנה למפגש עם ניצולי שואה ניתן להעביר פעולה זו לקראת מפגש עם ניצולי שואה ,אך ניתן גם להעבירה מבלי שיתקיים מפגש ,סביב יום השואה או בכל הזדמנות משמעותית אחרת מטרות: .1חשיפת החניכים לעולם ניצולי השואה .0הכרות עם תרומתם ושותפותם של ניצולי השואה בבניית הארץ במעשיהם ובבחירתם בחיים .0הגדלת הסקרנות והמוטיבציה כלפי המפגשים .4הבנה כי התרומה של המפגשים יכולה להיות הדדית הן לניצול והן לחניך
מהלך הפעולה: .1כל חניך מצייר דמות של ניצול שואה וכותב מסביב איזה מאפיינים עולים לו בראש כשהוא מדמיין ניצול. .0מציגים את הציורים. איזה דימויים יש לנו על ניצולי שואה? מה עולה לכם לראש כשאתם שומעים שאתם הולכים לפגוש ניצול/ה? איך אתם מדמיינים אותו/ה? איך החברה תופסת את ניצולי השואה? באיזה הקשרים שומעים בארץ על ניצולי השואה? איזה יחס הם מקבלים? האם זה היחס שראוי להם? איזה עוד דברים אתם יודעים על הניצולים? .0מתחלקים לזוגות/שלשות .כל קבוצית מקבלת כרטיסיה עם סיפור חיים של ניצול/ה (נספח) בתוך הכרטיסיות מופיעות שאלות .4חוזרים למליאה וכל קבוצה מספרת בקצרה על מה היא קראה ודיברה .5דיון: הניצולים עליהם קראתם בחרו להמשיך ולחיות ולהיות פעילים ושותפים בבנייתה של המדינה .מה נתן להם את הכוח לכך לדעתכם?
15
אילו דברים אנחנו צריכים לשאוב מהבחירה הזו?
חשוב להסביר שדרך ההתמודדות והחיים של כל ניצול היא שונה וכמובן שלא כולם היו פעילים כמו הדמויות שפגשנו ,אך לכולם משותפת הבחירה להמשיך ולחיות.
.6קוראים קטעים מתוך "מנשר ניצולי השואה" – קטע שהוקרא על ידי צבי גיל, עיתונאי וסופר בטקס שחתם את הכנס הבינלאומי על ''מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות'' ,כקריאה לעולם כולו .הטקס נערך בבקעת הקהילות ביד ושם באפריל .0770 הקטע הוא ערוך והקטעים שבתוכו מתייחסים יותר לתוכן של הפעולה. מצורף בסוף המסמך המלא לעיונכם (כדאי גם לצלם לחניכים) .המסמך מדבר על המסרים המוסריים שצריך לקחת מהשואה ,והוא חשוב ורלוונטי יותר מתמיד אל מול גל הגזענות שפוקד אותנו שאלות: מה הציפייה שעולה מתוך הקטע מאתנו הדור הצעיר? מה המשמעות של מפגש עם בני נוער שבוחרים להיות חניכים בתנועת נוער עבור ניצולי השואה? מה אתם יכולים להביא למפגש? מה המשמעות של המפגש הזה עבורכם? אילו דברים אתם יכולים לקחת ממנו? סיכום :כפי שאתם יודעים ,ניצולי השואה החיים הולכים ומתמעטים בשל גילם המבוגר. לכם ניתנה הזדמנות להיפגש עם ניצולים ששרדו את המלחמה ועלו לארץ והקימו בית וחיים חדשים .לכם כבני נוער הפעילים בתנועה ,הבוחרים להיות מעורבים ואקטיביים נתנה הזדמנות להיפגש עמם ,לשמוע את סיפורם ולשאוב מהם השראה ולהעניק להם תקווה כי יש בארץ דור צעיר המחויב להמשך בנייתה של חברה צודקת.
16
רחל ברנהיים-פרידמן היא מורה בגמלאות ,סופרת ,משוררת ואמנית. רחל ברנהיים נולדה בשנת 1922במונקץ' (מוקצ'בו) שבצ'כוסלובקיה ,בבית חרדי .אביה גויס למלחמת העולם הראשונה וחזר חילוני .לאחר הזעזוע הראשוני עזבה האם את הדת אף היא .רחל גדלה באווירה של השכלה ומודרניות .היא קיבלה חינוך ציוני והייתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בעירה. ב 1939-הועברה מונקץ' לשלטון הונגרי ורחל החלה לחוות את האנטישמיות ההונגרית .באביב 1944 גורשה רחל עם אמה ושתיים מאחיותיה לאושוויץ .לאחר הסלקציה נלקחה אמה לתאי הגזים .רחל כתבה: "הייתי בטוחה שבי האשמה ,כי אילו רק הייתי מרחיקה מראשה של אמא את מטפחת הראש ,שקשרה לראשה לאות אבל ,כמו לפי שנה על מותו של אבא ,היא היתה נשארת איתנו .היא היתה אישה יפה ונראתה צעירה מגילה .רק במטפחת השחורה לראשה נראתה בוגרת יותר .התייסרתי ברגשות אשם .למה לא הסרתי אותה מעל ראשה .לולא אותה המטפחת עוד היינו ממשיכות לאחוז בידה". ביומה הראשון באושוויץ כינסה רחל מספר צעירות ,ויחדיו שרו "התקווה" ,שירים עבריים ושירי שבת. בתגובה נכנס איש אס-אס והצליף בהן .מספרת רחל" :עמדנו והמשכנו לשיר עד שהאחרונה בינינו קרסה פצועה ממכות הפרגול". לאחר מספר חודשים במחנה ,יצאה רחל לצעדת המוות ,בה נספתה אחותה הקטנה .לאחר שמונה ימים התחמקה רחל מהצעדה עם שתי חברות .הן התחזו לפשיסטיות הונגריות ,קיבלו עזרה בכפר גרמני ושרדו בו במסווה עד השחרור על ידי הצבא האדום. רחל איבדה את אמה ואחותה באושוויץ .אחיה שרד ,אך נהרג בתאונה שבועות מעטים לאחר השחרור. אחותה חיה שרדה לאחר שהתחמקה מצריף החולים באושוויץ ,יום לפני רצח כל השוהים בצריף ,והיא מתגוררת כיום בישראל .אח נוסף של רחל ,אליעזר ,עלה לארץ לפני השואה. בספטמבר 1947הגיעה רחל לארץ ישראל והקימה את ביתה בקיבוץ יקום .היא נישאה לזאב והקימה משפחה .רחל עבדה בקיבוץ והתגלתה כמצטיינת בחינוך המיוחד ובשיעורי עזר למתקשים .לאחר מכן מילאה שורת תפקידים בקיבוץ. בנה של רחל ,דני ,נפל במלחמת יום הכיפורים .בעקבות נפילתו החלה רחל לכתוב .בין חמשת ספריה - הספר "עגילים במרתף" ,בו היא מתארת את קורותיה בשואה ,ספר שתורגם ל 14-שפות ,בהן סינית ,זכה בפרסים ונמצא בתהליכים של עיבוד לסרט .עד לאחרונה פעלה רחל כאשת עדות ,וסיפרה על קורותיה בשואה בפני קהלים רבים ,בהם תלמידים ,סטודנטים ,חיילים ועוד .שיר שכתבה על התקווה לשלום באזור זכה בפרס אקו"ם ותורגם לערבית ,אנגלית וספרדית .כיום ממשיכה רחל בפעולתה להפצת זיכרון השואה וכמו כן כותבת על עבודתה עם ילדים. רחל נישאה לזאב ז"ל ,ולה שתי בנות ,שישה נכדים ושני נינים.
האם דמותה של רחל דומה לדמות הניצול שחשבתם עליה? במידה והייתם פוגשים אותה מה הייתם רוצים לשאול אותה? מה הייתם רוצים להגיד לה? מה אתם שואבים מהסיפור שלה?
17
חנה בר ישע היא אשת חינוך ובעבר הייתה מנהלת בית ספר תיכון. חנה בר ישע נולדה בשנת 1300בהונגריה .עם גירוש בני משפחתה מהונגריה לאושוויץ ,בשנת ,1344היתה חנה בת .10היא הועברה לבירקנאו ,למחנה הנשים ההונגריות ,ובנובמבר 1344 הועברה למחנה הייניכן בגרמניה ,שם עבדה בבית חרושת לתותחים .באביב 1345הגיעה חנה לטרזיינשטט בצעדת המוות .כל בני משפחתה הקרובה נספו בשואה. "ביום השחרור ,כשאני יושבת בשערי טרזיינשטט ,הייתי חלשה מאד – כבת .10ידעתי שאם אני אשאר לשבת שם -אמות .אינני יודעת איך זה קרה ,אבל קמתי -כנראה בחרתי בחיים". עם השחרור סירבה להצעת דודתה לנסוע לארצות הברית ,ובחרה לעלות לארץ ישראל .היא כתבה מכתב לדודה ,יצחק רוזנר ,שעלה לארץ לפני המלחמה .במכתב ביקשה ממנו להשתייך אליו ,כי הרגישה תלושה ולא שייכת .בשנת 1346הגיעה חנה לארץ ,לאחר מסע ארוך ברחבי איטליה .כשעלו לאונייה נדרשו הנוסעים להיפטר מחפציהם ,וחנה נאלצה להשליך לים את רכושה היחיד – מגבת רקומה ,מזכרת מאמה. בארץ הצטרפה חנה לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ,התגייסה לגדנ"ע וסיימה קורס מ"כים .היא השתתפה במלחמת השחרור בקיבוץ בארות יצחק ,ולאחר המלחמה סייעה בהקמת קיבוץ משואות יצחק .חנה היתה מנהלת בית הספר התיכון במרכז שפירא ,בקרבת אשקלון ,מקום מגוריה ,והיא מסייעת לקליטתם של בני נוער מאתיופיה .כמו כן היא נוסעת כעדה עם משלחות בני נוער וצבא לפולין. "הרגשתי ,במלוא העוצמה ,שכאן ,על כתפי ,אני נושאת עלי משימה .אני לא יכולה מבלי לספר .המשימה הזו נתנה בי עוצמה כל כך אדירה ,שכאילו משהו בער בתוכי .הרגשתי שיש לי תפקיד ,שזה לא יכול להיות שאני נשארתי בחיים מבלי שיש לי עכשיו תפקיד .הרגשתי שאני רוצה לספר ,והרגשתי שעכשיו זה הזמן לתת ,לספר את הסיפור ,ולהפנים בבני הנוער, כדי שהם יזכרו וכדי שהם ידעו להמשיך ולספר". חנה נישאה לחיים (וולטפרייד) ז"ל ולה שתי בנות ,שבעה נכדים ושני נינים. • • •
האם דמותה של חנה דומה לדמות הניצול שחשבתם עליה? במידה והייתם פוגשים אותה מה הייתם רוצים לשאול אותה? מה הייתם רוצים להגיד לה? מה אתם שואבים מהסיפור שלה?
18
פרופסור קלמן פרק הוא חוקר בתחום הרפואה באוניברסיטה העברית. קלמן פרק נולד בשנת 1307בקובנה ,ליטא .בקיץ ,1341עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ,נכלא קלמן בן ה 11-עם משפחתו בגטו קובנה ונשלח לעבודות כפייה .ביולי 1344 התפשטה השמועה על חיסולו הקרב של הגטו .בני משפחת פרק ניסו להתחבא אך נתפסו והועלו לקרון בהמות .במהלך הנסיעה הניף האב את קלמן אל הצוהר בדופן הקרון ובטרם השליכו החוצה אמר לו ביידיש" :קלמן ,היה בן אדם" .ציווי זה מלווה את קלמן בחייו עד היום. קלמן אימץ זהות ליטאית וכך שרד את תקופת הכיבוש הגרמני .לאחר השואה הצליח ליצור קשר עם דודו שחי בירושלים ,וכך קיבל אישור עלייה ועלה ארצה ב .1345-הוא הצטרף ללח"י ,נפצע במלחמת השחרור והתגייס לצה"ל .לאחר שחרורו היה מורה ראשי ומנהל בבית הספר הצבאי (מחנה מרכוס בחיפה) ,שם למדו עברית חיילים ועולים חדשים שהגיעו לארץ בשנות ה .57-קלמן פיתח שיטה ללימוד עברית ,בזכותה דיברו החיילים עברית בתוך שלושה שבועות. קלמן למד וטרינריה בשוויץ ,ולאחר מכן הקים את המחלקה לאנטומיה ופיזיולוגיה קורט באוניברסיטה העברית .הוא ייסד והקים את בית הספר לרפואה וטרינרית על שם ֶ באוניברסיטה העברית ,ניהל את בית הספר בשנותיו הראשונות ,ואף גייס כספים לבניית בית החולים הווטרינרי ולרכישת ציודו. פרופ' קלמן פרק ,הוא מנהל כבוד של בית הספר לווטרינריה באוניברסיטה העברית ונציג הציבור במועצה העליונה למזון מטעם משרד החקלאות ופיתוח הכפר .הוא עוסק במחקר וירוסים וסרטן ,ופרסם כ 077-מאמרים בעיתונות המקצועית .קלמן נשוי ,אב לשני בנים וסב לשישה נכדים. "בן 14בלבד ,במכנסיים קצרים וחולצה אחת ,קפצתי מהרכבת אל עולם עוין .בעגמת נפש נוראה עזבתי את אהובי לגורלם ,ובחשבון נפש מאוחר – המשכתי והצלחתי להשאיר להם זכר ולספר .לפני שקפצתי מהקרון לא בכינו ולא התנשקנו .אבא רק הביט בי ואמר' :קלמן, היה בן אדם' ('קלמן ,דו זולסט זיין א מענטש') .המשפט האחרון הזה היה צוואתו של אבי. הרבה שנים אני בוחן את עצמי ,האם פעלתי לפי הצוואה של אבי .כל חיי ניסיתי לשקול את מהלכי לפי אמירה זו .ציווי זה הנחה את כל החלטותי ,האישיות והמקצועיות .זה אולי לא מובן תמיד ,אבל זהו ציווי פנימי וחובה מוסרית". • • •
האם דמותו של קלמן דומה לדמות הניצול שחשבתם עליה? במידה והייתם פוגשים אותו מה הייתם רוצים לשאול אותו? מה הייתם רוצים להגיד לו? מה אתם שואבים מהסיפור שלו?
19
נספח ב' קטעים מתוך" :מנשר ניצולי השואה" צבי גיל אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים .בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד'' :אני זוכר את מה שאירע בשואה'' .יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר ,תמונות וסרטים ,ועדויות ניצולים .או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי ,החתום בבשרנו ובנשמתנו ,לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות. לפני 50שנים ,באביב ,1345נדמו קולות וזוועות מלחמת העולם השנייה ,ואנו ,שרידי יהדות אירופה ,יצאנו ממחנות המוות ומגאיות ההריגה ,אחד מעיר ושניים ממשפחה ,מוכים ומרי נפש ,מיותמים ,ללא קהילה וללא בית ,ובלי נפש קרובה המחכה לנו ברחבי תבל. המלחמה הסתיימה ,אך אנו תהינו ,נבוכים וכואבים ,האם אחרי חשכת הגטאות ,רכבות המוות ומחנות הריכוז וההשמדה ,נהיה עוד מסוגלים להחיות בקרבנו את פתיל החיים, לאהוב ,לעבוד ,להקים משפחות ולציין ימי חג ומועד? אנו לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים .זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בהווית עמנו עתיק היומין, ולאמונה ברוח האדם ובהשגחה .אנו בחרנו בחיים .שיקמנו את עצמנו ,השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל ובארצות ההגירה השונות שאליהן הגענו. ...במסורת היהודית הזיכרון הוא ערך מכונן .ואולם ,אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי אלא נסמך לחובה המוסרית .היום ,כשאנו ,ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו ,באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים ,אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית .הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר. ...על אף שזיכרון השואה טעון וספוג בחורבן ,ברוע ובאבדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי ,אנו ,הניצולים שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו ,קהילותינו ,ועמנו מושמדים ,לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו ,מסר חיובי לעמנו ולעולם – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות.
21
להעשרה: מנשר ניצולי השואה צבי גיל אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים .בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד'' :אני זוכר את מה שאירע בשואה'' .יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר ,תמונות וסרטים ,ועדויות ניצולים .או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי ,החתום בבשרנו ובנשמתנו ,לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות. לפני 50שנים ,באביב ,1345נדמו קולות וזוועות מלחמת העולם השנייה ,ואנו ,שרידי יהדות אירופה ,יצאנו ממחנות המוות ומגאיות ההריגה ,אחד מעיר ושניים ממשפחה ,מוכים ומרי נפש ,מיותמים ,ללא קהילה וללא בית ,ובלי נפש קרובה המחכה לנו ברחבי תבל. המלחמה הסתיימה ,אך אנו תהינו ,נבוכים וכואבים ,האם אחרי חשכת הגטאות ,רכבות המוות ומחנות הריכוז וההשמדה ,נהיה עוד מסוגלים להחיות בקרבנו את פתיל החיים, לאהוב ,לעבוד ,להקים משפחות ולציין ימי חג ומועד? אנו לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים .זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בהווית עמנו עתיק היומין, ולאמונה ברוח האדם ובהשגחה .אנו בחרנו בחיים .שיקמנו את עצמנו ,השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל ובארצות ההגירה השונות שאליהן הגענו. מרבית שרידי השואה באו לישראל -מדינת העם היהודי .היה זה עבורם לקח קיומי מהשואה .ביסודותיה של מדינת ישראל הונחו לא רק זכרם של שישה מיליון מבני העם היהודי שהושמד אלא גם הלקחים ההיסטוריים כדי שלא תשנה עוד שואה. מאז ועד היום אנו מתמודדים עם הסוגיות המעיקות הרבות העולות מסיפור השואה :על מה ולמה נעשתה הזוועה? מדוע סומנו היהודים על-ידי הגרמנים כסכנה לאנושות שיש להשמידם? מדוע דווקא מקרב העם הגרמני שהוליד הוגים ומורי הלכה באתיקה וענקי יצירה בתרבות המודרנית יצאו הרוצחים שיצרו והפעילו את מכונת ההשמדה חסרת התקדים?! אמנם ,אנחנו ציבור פלורליסטי ,רב פנים ודעות ,אך משותף לנו ומאחד אותנו הרצון למסור לדורות הבאים את לקחי חיינו המיוסרים בטרם ירד המסך וייפרדו גם אחרוני הניצולים מזירת החיים .מכאן ,מירושלים ,מיד ושם – אתר ההנצחה של העם היהודי לשואה ולגבורה ,ומן המעמד הזה של הכנס הבינלאומי שהתכנס כדי להעלות על נס את דבר הניצולים אנו משמיעים את קולנו. במסורת היהודית הזיכרון הוא ערך מכונן .ואולם ,אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי אלא נסמך לחובה המוסרית .היום ,כשאנו ,ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו ,באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים ,אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית .הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר. ''לא תרצח'' – היא החובה המוסרית העליונה אשר הוטלה על האנושות בהר סיני .זיכרון הרצח של ששה מיליוני יהודים ועוד רבים אחרים בידי הנאצים ועוזריהם ,מחייב אותנו בחובה שאין למעלה ממנה לצו של ''לא תרצח'' .החיים הם יצירת אלוה שבן אנוש לא יהין ליטול מזולתו ,מאדם שנברא בצלם אלוהים .כחלק מזיכרון השואה אנו קוראים לחתור ללא לאות לשמירה קפדנית על חיי אדם ולהימנע משפיכות דמים. אנו ,כמי שכבודם האנושי חולל עד עפר ובשמם של אלו שגורלם נחתם להשפלה מזוויעה בטרם הוצאו להורג ,קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון בין
21
בני האדם ללא הבדל דת ,גזע ,לאום ,מעמד חברתי או מין .רודנות ואלימות פוליטית כמו ניצול כלכלי אכזרי תוך רמיסת כבודם האנושי של יחידים וקבוצות ,הם חטאים שאין להם כפרה ואשר על העולם הנאור להתאחד בפעולה נחושה כנגדם. אין חלופה ממשית לקיום זה לצד זה של בני האדם ושל העמים .יש לעשות הכל כדי שבעיות יפתרו לא בשפיכות דמים אלא בסיג ובשיח ,במזרח התיכון ובעולם כולו. אנטישמיות וכל סוג אחר של גזענות טומנים בחובם סכנה לא רק ליהודים אלא לכל העולם. חבויות בהם מגמות שיכולות להוביל לרצח עם .בימים אלו ה''אנטישמיות החדשה'' מכוונת בו זמנית נגד היהודים ,נגד ישראל ונגד הציונות ,תוך הפיכת מושגים אלה למושגים נרדפים. תופעות אלה שכיחות גם בתעמולה הבאה מהעולם הערבי .השואה הראתה לעולם עד היכן מגיע כוחן ההרסני של האנטישמיות והגזענות .הכחשת השואה ,מזעור השואה ובנאליזציה של השואה ,הם פתח מילוט מהסקת מסקנות מתבקשות מהעבר והפקת לקחים לעתיד .אנו נציגיו של דור הניצולים קוראים לכל אנשי המצפון בעולם לעקור תופעות אלה מן השורש ולהיאבק בהן ללא פשרות. על אף שזיכרון השואה טעון וספוג בחורבן ,ברוע ובאבדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי ,אנו ,הניצולים שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו ,קהילותינו ,ועמנו מושמדים ,לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו ,מסר חיובי לעמנו ולעולם – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות. השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות ,היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט .לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה ,לזכויות אדם ,לסובלנות וסבלנות ,ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. מן הכנס הזה ביד ושם בירושלים יוצאת לעולם קריאתו של הלל הזקן'' :מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'' ואידך זיל גמור! זהו המסר שלנו לאנושות ,זאת המורשת לדורות הבאים.
22