תורה

‫תורה‬ ‫בראשית‬ ‫א‪,‬א בראשית‪ ,‬ברא אל הים‪ ,‬את השמים‪ ,‬ואת הארץ‪ .‬א‪,‬ב והארץ‪ ,‬היתה ת הו וב הו‪ ,‬וח שך‪ ,‬על‪-‬‬ ‫פני תהום; ורוח אל הים‪ ,‬מרחפת על‪-‬פני המים‪ .‬א‪,‬ג וי אמר אל הים‪ ,‬יהי אור; ויהי‪-‬אור‪ .‬א‪,‬ד‬ ‫וירא אל הים את‪-‬האור‪ ,‬כי‪-‬טוב; ויבדל אל הים‪ ,‬בין האור ובין הח שך‪ .‬א‪,‬ה ויקרא אל הים לאור‬ ‫} יום‪ ,‬ולח שך קרא לילה; ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום אחד‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬ו וי אמר אל הים‪ ,‬יהי רקיע בתוך המים‪ ,‬ויהי מבדיל‪ ,‬בין מים למים‪ .‬א‪,‬ז ויעש אל הים‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הרקיע‪ ,‬ויבדל בין המים א‪3‬שר מתחת לרקיע‪ ,‬ובין המים א‪3‬שר מעל לרקיע; ויהי‪-‬כן‪ .‬א‪,‬ח ויקרא‬ ‫}אל הים לרקיע‪ ,‬שמים; ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום שני‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬ט וי אמר אל הים‪ ,‬יקוו המים מתחת השמים אל‪-‬מקום אחד‪ ,‬ותראה‪ ,‬היבשה; ויהי‪-‬כן‪ .‬א‪,‬י‬ ‫ויקרא אל הים ליבשה ארץ‪ ,‬ולמקוה המים קרא ימים; וירא אל הים‪ ,‬כי‪-‬טוב‪ .‬א‪,‬יא וי אמר‬ ‫אל הים‪ ,‬תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע‪ ,‬עץ פרי ע שה פרי למינו‪ ,‬א‪3‬שר זרעו‪-‬בו על‪-‬הארץ;‬ ‫ויהי‪-‬כן‪ .‬א‪,‬יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע‪ ,‬למינהו‪ ,‬ועץ ע שה‪-‬פרי א‪3‬שר זרעו‪-‬בו‪ ,‬למינהו;‬ ‫}וירא אל הים‪ ,‬כי‪-‬טוב‪ .‬א‪,‬יג ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום שלישי‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬יד וי אמר אל הים‪ ,‬יהי מא ר ת ברקיע השמים‪ ,‬להבדיל‪ ,‬בין היום ובין הלילה; והיו לא ת ת‬ ‫ולמוע‪3‬דים‪ ,‬ולימים ושנים‪ .‬א‪,‬טו והיו למאור ת ברקיע השמים‪ ,‬להאיר על‪-‬הארץ; ויהי‪-‬כן‪ .‬א‪,‬טז‬ ‫ויעש אל הים‪ ,‬את‪-‬שני המא ר ת הגד לים‪ :‬את‪-‬המאור הגד ל‪ ,‬לממשלת היום‪ ,‬ואת‪-‬המאור הקט ן‬ ‫לממשלת הלילה‪ ,‬ואת הכוכבים‪ .‬א‪,‬יז ויתן א תם אל הים‪ ,‬ברקיע השמים‪ ,‬להאיר‪ ,‬על‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫א‪,‬יח ולמש ל‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬ולהבדיל‪ ,‬בין האור ובין הח שך; וירא אל הים‪ ,‬כי‪-‬טוב‪ .‬א‪,‬יט ויהי‪-‬‬ ‫}ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום רביעי‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬כ וי אמר אל הים‪--‬ישרצו המים‪ ,‬שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על‪-‬הארץ‪ ,‬על‪-‬פני רקיע השמים‪.‬‬ ‫א‪,‬כא ויברא אל הים‪ ,‬את‪-‬התנינם הגד לים; ואת כל‪-‬נפש החיה הר משת א‪3‬שר שרצו המים‬ ‫למינהם‪ ,‬ואת כל‪-‬עוף כנף למינהו‪ ,‬וירא אל הים‪ ,‬כי‪-‬טוב‪ .‬א‪,‬כב ויברך א תם אל הים‪ ,‬לאמ ר‪:‬‬ ‫פרו ורבו‪ ,‬ומלאו את‪-‬המים בימים‪ ,‬והעוף‪ ,‬ירב בארץ‪ .‬א‪,‬כג ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום ח‪3‬מישי‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫א‪,‬כד וי אמר אל הים‪ ,‬תוצא הארץ נפש חיה למינה‪ ,‬בהמה ורמש וחיתו‪-‬ארץ‪ ,‬למינה; ויהי‪-‬כן‪.‬‬ ‫א‪,‬כה ויעש אל הים את‪-‬חית הארץ למינה‪ ,‬ואת‪-‬הבהמה למינה‪ ,‬ואת כל‪-‬רמש הא‪3‬דמה‪ ,‬למינהו;‬ ‫וירא אל הים‪ ,‬כי‪-‬טוב‪ .‬א‪,‬כו וי אמר אל הים‪ ,‬נע‪3‬שה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף‬ ‫השמים‪ ,‬ובבהמה ובכל‪-‬הארץ‪ ,‬ובכל‪-‬הרמש‪ ,‬הר מש על‪-‬הארץ‪ .‬א‪,‬כז ויברא אל הים את‪-‬האדם‬ ‫בצלמו‪ ,‬בצלם אל הים ברא א תו‪ :‬זכר ונקבה‪ ,‬ברא א תם‪ .‬א‪,‬כח ויברך א תם‪ ,‬אל הים‪ ,‬וי אמר‬ ‫וכבשה; ורדו בדגת הים‪ ,‬ובעוף השמים‪ ,‬ובכל‪-‬חיה‪,‬‬ ‫?‬ ‫להם אל הים פרו ורבו ומלאו את‪-‬הארץ‪,‬‬ ‫הר משת על‪-‬הארץ‪ .‬א‪,‬כט וי אמר אל הים‪ ,‬הנה נתתי לכם את‪-‬כל‪-‬עשב ז רע זרע א‪3‬שר על‪-‬פני‬ ‫כל‪-‬הארץ‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬העץ א‪3‬שר‪-‬בו פרי‪-‬עץ‪ ,‬ז רע זרע‪ :‬לכם יהיה‪ ,‬לאכלה‪ .‬א‪,‬ל ולכל‪-‬חית הארץ‬ ‫ולכל‪-‬עוף השמים ולכ ל רומש על‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬בו נפש חיה‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬ירק עשב‪ ,‬לאכלה; ויהי‪-‬כן‪.‬‬ ‫}א‪,‬לא וירא אל הים את‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר עשה‪ ,‬והנה‪-‬טוב מא ד; ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬ב קר‪ ,‬יום הששי‪} .‬פ‬ ‫ב‪,‬א ויכ?לו השמים והארץ‪ ,‬וכל‪-‬צבאם‪ .‬ב‪,‬ב ויכל אל הים ביום השביעי‪ ,‬מלאכתו א‪3‬שר עשה;‬ ‫וישב ת ביום השביעי‪ ,‬מכל‪-‬מלאכתו א‪3‬שר עשה‪ .‬ב‪,‬ג ויברך אל הים את‪-‬יום השביעי‪ ,‬ויקדש‬ ‫}א תו‪ :‬כי בו שבת מכל‪-‬מלאכתו‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ברא אל הים לע‪3‬שות‪} .‬פ‬

‫ב‪,‬ד אלה תולדות השמים והארץ‪ ,‬בהבראם‪ :‬ביום‪ ,‬ע‪3‬שות יהוה אל הים‪--‬ארץ ושמים‪ .‬ב‪,‬ה וכ ל‬ ‫שיח השדה‪ ,‬טרם יהיה בארץ‪ ,‬וכל‪-‬עשב השדה‪ ,‬טרם יצמח‪ :‬כי ל א המטיר יהוה אל הים‪ ,‬על‪-‬‬ ‫הארץ‪ ,‬ואדם אין‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬הא‪3‬דמה‪ .‬ב‪,‬ו ואד‪ ,‬יע‪3‬לה מן‪-‬הארץ‪ ,‬והשקה‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬פני הא‪3‬דמה‪ .‬ב‪,‬ז‬ ‫וייצר יהוה אל הים את‪-‬האדם‪ ,‬עפר מן‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬ויפח באפיו‪ ,‬נשמת חיים; ויהי האדם‪ ,‬לנפש חיה‪.‬‬ ‫ב‪,‬ח ויטע יהוה אל הים‪ ,‬גן‪-‬בעדן‪--‬מקדם; וישם שם‪ ,‬את‪-‬האדם א‪3‬שר יצר‪ .‬ב‪,‬ט ויצמח יהוה‬ ‫אל הים‪ ,‬מן‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬כל‪-‬עץ נחמד למראה‪ ,‬וטוב למא‪3‬כל‪--‬ועץ החיים‪ ,‬בתוך הגן‪ ,‬ועץ‪ ,‬הדעת טוב‬ ‫ורע‪ .‬ב‪,‬י ונהר י צא מעדן‪ ,‬להשקות את‪-‬הגן; ומשם‪ ,‬יפרד‪ ,‬והיה‪ ,‬לארבעה ראשים‪ .‬ב‪,‬יא שם‬ ‫האחד‪ ,‬פישון‪--‬הוא הס בב‪ ,‬את כל‪-‬ארץ הח‪3‬וילה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שם‪ ,‬הזהב‪ .‬ב‪,‬יב וזהב הארץ ההוא‪ ,‬טוב;‬ ‫שם הבד לח‪ ,‬ואבן הש הם‪ .‬ב‪,‬יג ושם‪-‬הנהר השני‪ ,‬גיחון‪--‬הוא הסובב‪ ,‬את כל‪-‬ארץ כוש‪ .‬ב‪,‬יד‬ ‫ושם הנהר השלישי חדקל‪ ,‬הוא הה לך קדמת אשור; והנהר הרביעי‪ ,‬הוא פרת‪ .‬ב‪,‬טו ויקח יהוה‬ ‫אל הים‪ ,‬את‪-‬האדם; וינחהו בגן‪-‬עדן‪ ,‬לעבדה ולשמרה‪ .‬ב‪,‬טז ויצו יהוה אל הים‪ ,‬על‪-‬האדם‬ ‫לאמ ר‪ :‬מכ ל עץ‪-‬הגן‪ ,‬אכ ל ת אכל‪ .‬ב‪,‬יז ומעץ‪ ,‬הדעת טוב ורע‪--‬ל א ת אכל‪ ,‬ממנו‪ :‬כי‪ ,‬ביום‬ ‫א‪3‬כלך ממנו‪--‬מות תמות‪ .‬ב‪,‬יח וי אמר יהוה אל הים‪ ,‬ל א‪-‬טוב היות האדם לבדו; אעשה‪-‬לו עזר‪,‬‬ ‫כנגדו‪ .‬ב‪,‬יט ויצר יהוה אל הים מן‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬כל‪-‬חית השדה ואת כל‪-‬עוף השמים‪ ,‬ויבא אל‪-‬האדם‪,‬‬ ‫לראות מה‪-‬יקרא‪-‬לו; וכ ל א‪3‬שר יקרא‪-‬לו האדם נפש חיה‪ ,‬הוא שמו‪ .‬ב‪,‬כ ויקרא האדם שמות‪,‬‬ ‫לכל‪-‬הבהמה ולעוף השמים‪ ,‬ולכ ל‪ ,‬חית השדה; ולאדם‪ ,‬ל א‪-‬מצא עזר כנגדו‪ .‬ב‪,‬כא ויפל יהוה‬ ‫אל הים תרדמה על‪-‬האדם‪ ,‬ויישן; ויקח‪ ,‬אחת מצלע תיו‪ ,‬ויסג ר בשר‪ ,‬תחתנה‪ .‬ב‪,‬כב ויבן יהוה‬ ‫אל הים את‪-‬הצלע א‪3‬שר‪-‬לקח מן‪-‬האדם‪ ,‬לאשה; ויבאה‪ ,‬אל‪-‬האדם‪ .‬ב‪,‬כג וי אמר‪ ,‬האדם‪ ,‬ז את‬ ‫הפעם עצם מע‪3‬צמי‪ ,‬ובשר מבשרי; לז את יקרא אשה‪ ,‬כי מאיש ל?קחה‪-‬ז את‪ .‬ב‪,‬כד על‪-‬כן‪ ,‬יע‪3‬זב‪-‬‬ ‫איש‪ ,‬את‪-‬אביו‪ ,‬ואת‪-‬אמו; ודבק באשתו‪ ,‬והיו לבשר אחד‪ .‬ב‪,‬כה ויהיו שניהם ע‪3‬רומים‪ ,‬האדם‬ ‫ואשתו; ול א‪ ,‬יתב ששו‪ .‬ג‪,‬א והנחש‪ ,‬היה ערום‪ ,‬מכ ל חית השדה‪ ,‬א‪3‬שר עשה יהוה אל הים;‬ ‫וי אמר‪ ,‬אל‪-‬האשה‪ ,‬אף כי‪-‬אמר אל הים‪ ,‬ל א ת אכלו מכ ל עץ הגן‪ .‬ג‪,‬ב ות אמר האשה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הנחש‪ :‬מפרי עץ‪-‬הגן‪ ,‬נ אכל‪ .‬ג‪,‬ג ומפרי העץ‪ ,‬א‪3‬שר בתוך‪-‬הגן‪--‬אמר אל הים ל א ת אכלו ממנו‪,‬‬ ‫ול א תגעו בו‪ :‬פן‪-‬תמ?תון‪ .‬ג‪,‬ד וי אמר הנחש‪ ,‬אל‪-‬האשה‪ :‬ל א‪-‬מות‪ ,‬תמ?תון‪ .‬ג‪,‬ה כי‪ ,‬י דע‬ ‫אל הים‪ ,‬כי ביום א‪3‬כלכם ממנו‪ ,‬ונפקחו עיניכם; והייתם‪ ,‬כאל הים‪ ,‬י דעי‪ ,‬טוב ורע‪ .‬ג‪,‬ו ותרא‬ ‫האשה כי טוב העץ למא‪3‬כל וכי תא‪3‬וה‪-‬הוא לעינים‪ ,‬ונחמד העץ להשכיל‪ ,‬ותקח מפריו‪ ,‬ות אכל;‬ ‫ותתן גם‪-‬לאישה עמה‪ ,‬וי אכל‪ .‬ג‪,‬ז ותפקחנה‪ ,‬עיני שניהם‪ ,‬וידעו‪ ,‬כי עיר?מם הם; ויתפרו ע‪3‬לה‬ ‫תאנה‪ ,‬ויע‪3‬שו להם ח‪3‬ג ר ת‪ .‬ג‪,‬ח וישמעו את‪-‬קול יהוה אל הים‪ ,‬מתהלך בגן‪--‬לרוח היום; ויתחבא‬ ‫האדם ואשתו‪ ,‬מפני יהוה אל הים‪ ,‬בתוך‪ ,‬עץ הגן‪ .‬ג‪,‬ט ויקרא יהוה אל הים‪ ,‬אל‪-‬האדם; וי אמר לו‪,‬‬ ‫איכה‪ .‬ג‪,‬י וי אמר‪ ,‬את‪-‬ק לך שמעתי בגן; ואירא כי‪-‬עיר ם אנ כי‪ ,‬ואחבא‪ .‬ג‪,‬יא וי אמר‪--‬מי הגיד‬ ‫לך‪ ,‬כי עיר ם אתה; ה‪3‬מן‪-‬העץ‪ ,‬א‪3‬שר צויתיך לבלתי א‪3‬כל‪-‬ממנו‪--‬אכלת‪ .‬ג‪,‬יב וי אמר‪ ,‬האדם‪:‬‬ ‫האשה א‪3‬שר נתתה עמדי‪ ,‬הוא נתנה‪-‬לי מן‪-‬העץ וא כל‪ .‬ג‪,‬יג וי אמר יהוה אל הים לאשה‪ ,‬מה‪-‬ז את‬ ‫עשית; ות אמר‪ ,‬האשה‪ ,‬הנחש השיאני‪ ,‬וא כל‪ .‬ג‪,‬יד וי אמר יהוה אל הים אל‪-‬הנחש‪ ,‬כי עשית‬ ‫ז את‪ ,‬ארור אתה מכל‪-‬הבהמה‪ ,‬ומכ ל חית השדה; על‪-‬גח נך תלך‪ ,‬ועפר ת אכל כל‪-‬ימי חייך‪.‬‬ ‫ג‪,‬טו ואיבה אשית‪ ,‬בינך ובין האשה‪ ,‬ובין זרע‪3‬ך‪ ,‬ובין זרעה‪ :‬הוא ישופך ר אש‪ ,‬ואתה תשופנו‬ ‫}עקב‪} .‬ס‬ ‫ג‪,‬טז אל‪-‬האשה אמר‪ ,‬הרבה ארבה עצבונך והר נך‪--‬בעצב‪ ,‬תלדי בנים; ואל‪-‬אישך‪ ,‬תשוקתך‪,‬‬ ‫}והוא‪ ,‬ימשל‪-‬בך‪} .‬ס‬ ‫ג‪,‬יז ולאדם אמר‪ ,‬כי‪-‬שמעת לקול אשתך‪ ,‬ות אכל מן‪-‬העץ‪ ,‬א‪3‬שר צויתיך לאמ ר ל א ת אכל‬ ‫ממנו‪--‬א‪3‬רורה הא‪3‬דמה‪ ,‬בע‪3‬בורך‪ ,‬בעצבון ת אכלנה‪ ,‬כ ל ימי חייך‪ .‬ג‪,‬יח וקוץ ודרדר‪ ,‬תצמיח לך;‬ ‫ואכלת‪ ,‬את‪-‬עשב השדה‪ .‬ג‪,‬יט בזעת אפיך‪ ,‬ת אכל לחם‪ ,‬עד שובך אל‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬כי ממנה ל?קחת‪:‬‬

‫כי‪-‬עפר אתה‪ ,‬ואל‪-‬עפר תשוב‪ .‬ג‪,‬כ ויקרא האדם שם אשתו‪ ,‬חוה‪ :‬כי הוא היתה‪ ,‬אם כל‪-‬חי‪ .‬ג‪,‬כא‬ ‫}ויעש יהוה אל הים לאדם ולאשתו‪ ,‬כתנות עור‪--‬וילבשם‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬כב וי אמר יהוה אל הים‪ ,‬הן האדם היה כאחד ממנו‪ ,‬לדעת‪ ,‬טוב ורע; ועתה פן‪-‬ישלח ידו‪ ,‬ולקח‬ ‫גם מעץ החיים‪ ,‬ואכל‪ ,‬וחי לע לם‪ .‬ג‪,‬כג וישלחהו יהוה אל הים‪ ,‬מגן‪-‬עדן‪--‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬הא‪3‬דמה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ל?קח‪ ,‬משם‪ .‬ג‪,‬כד ויגרש‪ ,‬את‪-‬האדם; וישכן מקדם לגן‪-‬עדן את‪-‬הכר?בים‪ ,‬ואת להט החרב‬ ‫}המתהפכת‪ ,‬לשמ ר‪ ,‬את‪-‬דרך עץ החיים‪} .‬ס‬ ‫ד‪,‬א והאדם‪ ,‬ידע את‪-‬חוה אשתו; ותהר‪ ,‬ותלד את‪-‬קין‪ ,‬ות אמר‪ ,‬קניתי איש את‪-‬יהוה‪ .‬ד‪,‬ב ות סף‬ ‫ללדת‪ ,‬את‪-‬אחיו את‪-‬הבל; ויהי‪-‬הבל‪ ,‬ר עה צ אן‪ ,‬וקין‪ ,‬היה ע בד א‪3‬דמה‪ .‬ד‪,‬ג ויהי‪ ,‬מקץ ימים;‬ ‫ויבא קין מפרי הא‪3‬דמה‪ ,‬מנחה‪--‬ליהוה‪ .‬ד‪,‬ד והבל הביא גם‪-‬הוא מבכ רות צ אנו‪ ,‬ומחלבהן; וישע‬ ‫יהוה‪ ,‬אל‪-‬הבל ואל‪-‬מנחתו‪ .‬ד‪,‬ה ואל‪-‬קין ואל‪-‬מנחתו‪ ,‬ל א שעה; ויחר לקין מא ד‪ ,‬ויפלו פניו‪ .‬ד‪,‬ו‬ ‫וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬קין‪ :‬למה חרה לך‪ ,‬ולמה נפלו פניך‪ .‬ד‪,‬ז ה‪3‬לוא אם‪-‬תיטיב‪ ,‬שאת‪ ,‬ואם ל א‬ ‫תיטיב‪ ,‬לפתח חטאת ר בץ; ואליך‪ ,‬תשוקתו‪ ,‬ואתה‪ ,‬תמשל‪-‬בו‪ .‬ד‪,‬ח וי אמר קין‪ ,‬אל‪-‬הבל אחיו;‬ ‫ויהי בהיותם בשדה‪ ,‬ויקם קין אל‪-‬הבל אחיו ויהרגהו‪ .‬ד‪,‬ט וי אמר יהוה אל‪-‬קין‪ ,‬אי הבל אחיך;‬ ‫וי אמר ל א ידעתי‪ ,‬ה‪3‬ש מר אחי אנ כי‪ .‬ד‪,‬י וי אמר‪ ,‬מה עשית; קול דמי אחיך‪ ,‬צ ע‪3‬קים אלי מן‪-‬‬ ‫הא‪3‬דמה‪ .‬ד‪,‬יא ועתה‪ ,‬ארור אתה‪ ,‬מן‪-‬הא‪3‬דמה א‪3‬שר פצתה את‪-‬פיה‪ ,‬לקחת את‪-‬דמי אחיך מידך‪.‬‬ ‫ד‪,‬יב כי תע‪3‬ב ד את‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬ל א‪-‬ת סף תת‪-‬כ חה לך; נע ונד‪ ,‬תהיה בארץ‪ .‬ד‪,‬יג וי אמר קין‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫יהוה‪ :‬גדול ע‪3‬ו ני‪ ,‬מנש א‪ .‬ד‪,‬יד הן גרשת א תי היום‪ ,‬מעל פני הא‪3‬דמה‪ ,‬ומפניך‪ ,‬אסתר; והייתי נע‬ ‫ונד‪ ,‬בארץ‪ ,‬והיה כל‪-‬מ צאי‪ ,‬יהרגני‪ .‬ד‪,‬טו וי אמר לו יהוה‪ ,‬לכן כל‪-‬ה רג קין‪ ,‬שבעתים‪ ,‬י?קם;‬ ‫וישם יהוה לקין אות‪ ,‬לבלתי הכות‪-‬א תו כל‪-‬מ צאו‪ .‬ד‪,‬טז ויצא קין‪ ,‬מלפני יהוה; וישב בארץ‪-‬נוד‪,‬‬ ‫קדמת‪-‬עדן‪ .‬ד‪,‬יז וידע קין את‪-‬אשתו‪ ,‬ותהר ותלד את‪-‬ח‪3‬נוך; ויהי‪ ,‬ב נה עיר‪ ,‬ויקרא שם העיר‪ ,‬כשם‬ ‫בנו ח‪3‬נוך‪ .‬ד‪,‬יח ויולד לח‪3‬נוך‪ ,‬את‪-‬עירד‪ ,‬ועירד‪ ,‬ילד את‪-‬מחויאל; ומחייאל‪ ,‬ילד את‪-‬מתושאל‪,‬‬ ‫ומתושאל‪ ,‬ילד את‪-‬למך‪ .‬ד‪,‬יט ויקח‪-‬לו למך‪ ,‬שתי נשים‪ :‬שם האחת עדה‪ ,‬ושם השנית צלה‪ .‬ד‪,‬כ‬ ‫ותלד עדה‪ ,‬את‪-‬יבל‪ :‬הוא היה‪--‬א‪3‬בי‪ ,‬י שב א הל ומקנה‪ .‬ד‪,‬כא ושם אחיו‪ ,‬יובל‪ :‬הוא היה‪--‬א‪3‬בי‪,‬‬ ‫כל‪-‬ת פש כנור ועוגב‪ .‬ד‪,‬כב וצלה גם‪-‬הוא‪ ,‬ילדה את‪-‬תובל קין‪--‬ל טש‪ ,‬כל‪-‬ח רש נח שת וברזל;‬ ‫וא‪3‬חות תובל‪-‬קין‪ ,‬נע‪3‬מה‪ .‬ד‪,‬כג וי אמר למך לנשיו‪ ,‬עדה וצלה שמען קולי‪--‬נשי למך‪ ,‬האזנה‬ ‫אמרתי‪ :‬כי איש הרגתי לפצעי‪ ,‬וילד לחב?רתי‪ .‬ד‪,‬כד כי שבעתים‪ ,‬י?קם‪-‬קין; ולמך‪ ,‬שבעים ושבעה‪.‬‬ ‫ד‪,‬כה וידע אדם עוד‪ ,‬את‪-‬אשתו‪ ,‬ותלד בן‪ ,‬ותקרא את‪-‬שמו שת‪ :‬כי שת‪-‬לי אל הים‪ ,‬זרע אחר‪--‬‬ ‫תחת הבל‪ ,‬כי ה‪3‬רגו קין‪ .‬ד‪,‬כו ולשת גם‪-‬הוא י?לד‪-‬בן‪ ,‬ויקרא את‪-‬שמו אנוש; אז הוחל‪ ,‬לקר א בשם‬ ‫}יהוה‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬א זה ספר‪ ,‬תולד ת אדם‪ :‬ביום‪ ,‬בר א אל הים אדם‪ ,‬בדמות אל הים‪ ,‬עשה א תו‪ .‬ה‪,‬ב זכר‬ ‫ונקבה‪ ,‬בראם; ויברך א תם‪ ,‬ויקרא את‪-‬שמם אדם‪ ,‬ביום‪ ,‬הבראם‪ .‬ה‪,‬ג ויחי אדם‪ ,‬של שים ומאת‬ ‫שנה‪ ,‬ויולד בדמותו‪ ,‬כצלמו; ויקרא את‪-‬שמו‪ ,‬שת‪ .‬ה‪,‬ד ויהיו ימי‪-‬אדם‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬שת‪,‬‬ ‫שמ נה מא ת‪ ,‬שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬ה ויהיו כל‪-‬ימי אדם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬חי‪ ,‬תשע מאות שנה‪,‬‬ ‫}ושל שים שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬ו ויחי‪-‬שת‪ ,‬חמש שנים ומאת שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬אנוש‪ .‬ה‪,‬ז ויחי‪-‬שת‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬אנוש‪ ,‬שבע‬ ‫שנים‪ ,‬ושמ נה מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬ח ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי‪-‬שת‪ ,‬שתים עשרה שנה‪ ,‬ותשע‬ ‫}מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬ט ויחי אנוש‪ ,‬תשעים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬קינן‪ .‬ה‪,‬י ויחי אנוש‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬קינן‪ ,‬ח‪3‬מש עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬ושמ נה מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬יא ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי אנוש‪ ,‬חמש שנים‪ ,‬ותשע מאות‬ ‫}שנה; וימ ת‪} .‬ס‬

‫ה‪,‬יב ויחי קינן‪ ,‬שבעים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬מה‪3‬ללאל‪ .‬ה‪,‬יג ויחי קינן‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬מה‪3‬ללאל‪,‬‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬ושמ נה מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬יד ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי קינן‪ ,‬עשר שנים‪ ,‬ותשע‬ ‫}מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬טו ויחי מה‪3‬ללאל‪ ,‬חמש שנים וששים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬ירד‪ .‬ה‪,‬טז ויחי מה‪3‬ללאל‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו‬ ‫את‪-‬ירד‪ ,‬של שים שנה‪ ,‬ושמ נה מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬יז ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי מה‪3‬ללאל‪ ,‬חמש‬ ‫}ותשעים שנה‪ ,‬ושמ נה מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬יח ויחי‪-‬ירד‪ ,‬שתים וששים שנה ומאת שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬ח‪3‬נוך‪ .‬ה‪,‬יט ויחי‪-‬ירד‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬‬ ‫ח‪3‬נוך‪ ,‬שמ נה מאות‪ ,‬שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬כ ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי‪-‬ירד‪ ,‬שתים וששים שנה‪ ,‬ותשע‬ ‫}מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬כא ויחי ח‪3‬נוך‪ ,‬חמש וששים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬מתושלח‪ .‬ה‪,‬כב ויתהלך ח‪3‬נוך את‪-‬האל הים‪ ,‬אח‪3‬רי‬ ‫הולידו את‪-‬מתושלח‪ ,‬של ש מאות‪ ,‬שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬כג ויהי‪ ,‬כל‪-‬ימי ח‪3‬נוך‪ ,‬חמש וששים‬ ‫}שנה‪ ,‬ושל ש מאות שנה‪ .‬ה‪,‬כד ויתהלך ח‪3‬נוך‪ ,‬את‪-‬האל הים; ואיננו‪ ,‬כי‪-‬לקח א תו אל הים‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬כה ויחי מתושלח‪ ,‬שבע ושמ נים שנה ומאת שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬למך‪ .‬ה‪,‬כו ויחי מתושלח‪ ,‬אח‪3‬רי‬ ‫הולידו את‪-‬למך‪ ,‬שתים ושמונים שנה‪ ,‬ושבע מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬כז ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי‬ ‫}מתושלח‪ ,‬תשע וששים שנה‪ ,‬ותשע מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬כח ויחי‪-‬למך‪ ,‬שתים ושמ נים שנה ומאת שנה; ויולד‪ ,‬בן‪ .‬ה‪,‬כט ויקרא את‪-‬שמו נ ח‪ ,‬לאמ ר‪:‬‬ ‫זה ינח‪3‬מנו ממע‪3‬שנו‪ ,‬ומעצבון ידינו‪ ,‬מן‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר אררה יהוה‪ .‬ה‪,‬ל ויחי‪-‬למך‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו‬ ‫את‪-‬נ ח‪ ,‬חמש ותשעים שנה‪ ,‬וח‪3‬מש מא ת שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪ .‬ה‪,‬לא ויהי‪ ,‬כל‪-‬ימי‪-‬למך‪ ,‬שבע‬ ‫}ושבעים שנה‪ ,‬ושבע מאות שנה; וימ ת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬לב ויהי‪-‬נ ח‪ ,‬בן‪-‬ח‪3‬מש מאות שנה; ויולד נ ח‪ ,‬את‪-‬שם את‪-‬חם ואת‪-‬יפת‪ .‬ו‪,‬א ויהי כי‪-‬החל האדם‪,‬‬ ‫לר ב על‪-‬פני הא‪3‬דמה; ובנות‪ ,‬י?לדו להם‪ .‬ו‪,‬ב ויראו בני‪-‬האל הים את‪-‬בנות האדם‪ ,‬כי ט ב ת הנה;‬ ‫ויקחו להם נשים‪ ,‬מכ ל א‪3‬שר בחרו‪ .‬ו‪,‬ג וי אמר יהוה‪ ,‬ל א‪-‬ידון רוחי באדם לע לם‪ ,‬בשגם‪ ,‬הוא‬ ‫בשר; והיו ימיו‪ ,‬מאה ועשרים שנה‪ .‬ו‪,‬ד הנפלים היו בארץ‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬וגם אח‪3‬רי‪-‬כן א‪3‬שר יב או‬ ‫}בני האל הים אל‪-‬בנות האדם‪ ,‬וילדו להם‪ :‬המה הגב רים א‪3‬שר מעולם‪ ,‬אנשי השם‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬ה וירא יהוה‪ ,‬כי רבה רעת האדם בארץ‪ ,‬וכל‪-‬יצר מחשב ת לבו‪ ,‬רק רע כל‪-‬היום‪ .‬ו‪,‬ו וינחם‬ ‫יהוה‪ ,‬כי‪-‬עשה את‪-‬האדם בארץ; ויתעצב‪ ,‬אל‪-‬לבו‪ .‬ו‪,‬ז וי אמר יהוה‪ ,‬אמחה את‪-‬האדם א‪3‬שר‪-‬בראתי‬ ‫מעל פני הא‪3‬דמה‪ ,‬מאדם עד‪-‬בהמה‪ ,‬עד‪-‬רמש ועד‪-‬עוף השמים‪ :‬כי נחמתי‪ ,‬כי ע‪3‬שיתם‪ .‬ו‪,‬ח ונ ח‪,‬‬ ‫}מצא חן בעיני יהוה‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬ט אלה‪ ,‬תולד ת נ ח‪--‬נ ח איש צדיק תמים היה‪ ,‬בד ר תיו‪ :‬את‪-‬האל הים‪ ,‬התהלך‪-‬נ ח‪ .‬ו‪,‬י‬ ‫ויולד נ ח‪ ,‬של שה בנים‪--‬את‪-‬שם‪ ,‬את‪-‬חם ואת‪-‬יפת‪ .‬ו‪,‬יא ותשחת הארץ‪ ,‬לפני האל הים; ותמלא‬ ‫הארץ‪ ,‬חמס‪ .‬ו‪,‬יב וירא אל הים את‪-‬הארץ‪ ,‬והנה נשחתה‪ :‬כי‪-‬השחית כל‪-‬בשר את‪-‬דרכו‪ ,‬על‪-‬‬ ‫}הארץ‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬יג וי אמר אל הים לנ ח‪ ,‬קץ כל‪-‬בשר בא לפני‪--‬כי‪-‬מלאה הארץ חמס‪ ,‬מפניהם; והנני משחיתם‪,‬‬ ‫את‪-‬הארץ‪ .‬ו‪,‬יד ע‪3‬שה לך תבת ע‪3‬צי‪-‬ג פר‪ ,‬קנים תע‪3‬שה את‪-‬התבה; וכפרת א תה מבית ומחוץ‪,‬‬ ‫בכ פר‪ .‬ו‪,‬טו וזה‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה א תה‪ :‬של ש מאות אמה‪ ,‬א רך התבה‪ ,‬ח‪3‬משים אמה רחבה‪,‬‬ ‫ושל שים אמה קומתה‪ .‬ו‪,‬טז צ הר תע‪3‬שה לתבה‪ ,‬ואל‪-‬אמה תכלנה מלמעלה‪ ,‬ופתח התבה‪ ,‬בצדה‬ ‫תשים; תחתים שנים ושלשים‪ ,‬תע‪3‬שה‪ .‬ו‪,‬יז וא‪3‬ני‪ ,‬הנני מביא את‪-‬המבול מים על‪-‬הארץ‪ ,‬לשחת כל‪-‬‬ ‫בשר א‪3‬שר‪-‬בו רוח חיים‪ ,‬מתחת השמים‪ :‬כ ל א‪3‬שר‪-‬בארץ‪ ,‬יגוע‪ .‬ו‪,‬יח וה‪3‬קמ תי את‪-‬בריתי‪ ,‬אתך;‬ ‫ובאת‪ ,‬אל‪-‬התבה‪--‬אתה‪ ,‬ובניך ואשתך ונשי‪-‬בניך אתך‪ .‬ו‪,‬יט ומכל‪-‬החי מכל‪-‬בשר שנים מכ ל‪,‬‬

‫תביא אל‪-‬התבה‪--‬להח‪3‬י ת אתך‪ :‬זכר ונקבה‪ ,‬יהיו‪ .‬ו‪,‬כ מהעוף למינהו‪ ,‬ומן‪-‬הבהמה למינה‪ ,‬מכ ל‬ ‫רמש הא‪3‬דמה‪ ,‬למינהו‪--‬שנים מכ ל יב או אליך‪ ,‬להח‪3‬יות‪ .‬ו‪,‬כא ואתה קח‪-‬לך‪ ,‬מכל‪-‬מא‪3‬כל א‪3‬שר‬ ‫יאכל‪ ,‬ואספת‪ ,‬אליך; והיה לך ולהם‪ ,‬לאכלה‪ .‬ו‪,‬כב ויעש‪ ,‬נ ח‪ :‬ככ ל א‪3‬שר צוה א תו‪ ,‬אל הים‪--‬כן‬ ‫עשה‪ .‬ז‪,‬א וי אמר יהוה לנ ח‪ ,‬ב א‪-‬אתה וכל‪-‬ביתך אל‪-‬התבה‪ :‬כי‪-‬א תך ראיתי צדיק לפני‪ ,‬בדור‬ ‫הזה‪ .‬ז‪,‬ב מכ ל הבהמה הטהורה‪ ,‬תקח‪-‬לך שבעה שבעה‪--‬איש ואשתו; ומן‪-‬הבהמה א‪3‬שר ל א‬ ‫טה רה הוא‪ ,‬שנים‪--‬איש ואשתו‪ .‬ז‪,‬ג גם מעוף השמים שבעה שבעה‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬לחיות זרע‪ ,‬על‪-‬‬ ‫פני כל‪-‬הארץ‪ .‬ז‪,‬ד כי לימים עוד שבעה‪ ,‬אנ כי ממטיר על‪-‬הארץ‪ ,‬ארבעים יום‪ ,‬וארבעים לילה;‬ ‫ומחיתי‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬היקום א‪3‬שר עשיתי‪ ,‬מעל‪ ,‬פני הא‪3‬דמה‪ .‬ז‪,‬ה ויעש‪ ,‬נ ח‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צוהו‪ ,‬יהוה‪ .‬ז‪,‬ו‬ ‫ונ ח‪ ,‬בן‪-‬שש מאות שנה; והמבול היה‪ ,‬מים על‪-‬הארץ‪ .‬ז‪,‬ז ויב א נ ח‪ ,‬ובניו ואשתו ונשי‪-‬בניו‬ ‫אתו‪--‬אל‪-‬התבה‪ :‬מפני‪ ,‬מי המבול‪ .‬ז‪,‬ח מן‪-‬הבהמה‪ ,‬הטהורה‪ ,‬ומן‪-‬הבהמה‪ ,‬א‪3‬שר איננה טה רה;‬ ‫ומן‪-‬העוף‪--‬וכ ל א‪3‬שר‪-‬ר מש‪ ,‬על‪-‬הא‪3‬דמה‪ .‬ז‪,‬ט שנים שנים באו אל‪-‬נ ח‪ ,‬אל‪-‬התבה‪--‬זכר ונקבה‪:‬‬ ‫כא‪3‬שר צוה אל הים‪ ,‬את‪-‬נ ח‪ .‬ז‪,‬י ויהי‪ ,‬לשבעת הימים; ומי המבול‪ ,‬היו על‪-‬הארץ‪ .‬ז‪,‬יא בשנת‬ ‫שש‪-‬מאות שנה‪ ,‬לחיי‪-‬נ ח‪ ,‬בח דש השני‪ ,‬בשבעה‪-‬עשר יום לח דש‪--‬ביום הזה‪ ,‬נבקעו כל‪-‬מעינ ת‬ ‫תהום רבה‪ ,‬ו ‪3‬אר?ב ת השמים‪ ,‬נפתחו‪ .‬ז‪,‬יב ויהי הגשם‪ ,‬על‪-‬הארץ‪ ,‬ארבעים יום‪ ,‬וארבעים לילה‪.‬‬ ‫ז‪,‬יג בעצם היום הזה בא נ ח‪ ,‬ושם‪-‬וחם ויפת בני‪-‬נ ח; ואשת נ ח‪ ,‬ושל שת נשי‪-‬בניו אתם‪--‬אל‪-‬‬ ‫התבה‪ .‬ז‪,‬יד המה וכל‪-‬החיה למינה‪ ,‬וכל‪-‬הבהמה למינה‪ ,‬וכל‪-‬הרמש הר מש על‪-‬הארץ‪ ,‬למינהו;‬ ‫וכל‪-‬העוף למינהו‪ ,‬כ ל צפור כל‪-‬כנף‪ .‬ז‪,‬טו ויב או אל‪-‬נ ח‪ ,‬אל‪-‬התבה‪ ,‬שנים שנים מכל‪-‬הבשר‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬בו רוח חיים‪ .‬ז‪,‬טז והבאים‪ ,‬זכר ונקבה מכל‪-‬בשר באו‪ ,‬כא‪3‬שר צוה א תו‪ ,‬אל הים; ויסג ר‬ ‫יהוה‪ ,‬בע‪3‬דו‪ .‬ז‪,‬יז ויהי המבול ארבעים יום‪ ,‬על‪-‬הארץ; וירבו המים‪ ,‬וישאו את‪-‬התבה‪ ,‬ותרם‪ ,‬מעל‬ ‫הארץ‪ .‬ז‪,‬יח ויגברו המים וירבו מא ד‪ ,‬על‪-‬הארץ; ותלך התבה‪ ,‬על‪-‬פני המים‪ .‬ז‪,‬יט והמים‪ ,‬גברו‬ ‫מא ד מא ד‪--‬על‪-‬הארץ; ויכ?סו‪ ,‬כל‪-‬ההרים הגב הים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬תחת‪ ,‬כל‪-‬השמים‪ .‬ז‪,‬כ ח‪3‬מש עשרה‬ ‫אמה מלמעלה‪ ,‬גברו המים; ויכ?סו‪ ,‬ההרים‪ .‬ז‪,‬כא ויגוע כל‪-‬בשר הר מש על‪-‬הארץ‪ ,‬בעוף ובבהמה‬ ‫ובחיה‪ ,‬ובכל‪-‬השרץ‪ ,‬הש רץ על‪-‬הארץ‪--‬וכ ל‪ ,‬האדם‪ .‬ז‪,‬כב כ ל א‪3‬שר נשמת‪-‬רוח חיים באפיו‪,‬‬ ‫מכ ל א‪3‬שר בחרבה‪--‬מתו‪ .‬ז‪,‬כג וימח את‪-‬כל‪-‬היקום א‪3‬שר על‪-‬פני הא‪3‬דמה‪ ,‬מאדם עד‪-‬בהמה עד‪-‬‬ ‫רמש ועד‪-‬עוף השמים‪ ,‬וימחו‪ ,‬מן‪-‬הארץ; וישאר אך‪-‬נ ח וא‪3‬שר אתו‪ ,‬בתבה‪ .‬ז‪,‬כד ויגברו המים‪,‬‬ ‫על‪-‬הארץ‪ ,‬ח‪3‬משים ומאת‪ ,‬יום‪ .‬ח‪,‬א ויזכ ר אל הים‪ ,‬את‪-‬נ ח‪ ,‬ואת כל‪-‬החיה ואת‪-‬כל‪-‬הבהמה‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫אתו בתבה; ויע‪3‬בר אל הים רוח על‪-‬הארץ‪ ,‬ויש כו המים‪ .‬ח‪,‬ב ויסכרו מעינ ת תהום‪ ,‬ו ‪3‬אר?ב ת‬ ‫וישבו המים מעל הארץ‪ ,‬הלוך ושוב; ויחסרו המים‪--‬‬ ‫השמים; ויכלא הגשם‪ ,‬מן‪-‬השמים‪ .‬ח‪,‬ג ?‬ ‫מקצה‪ ,‬ח‪3‬משים ומאת יום‪ .‬ח‪,‬ד ותנח התבה בח דש השביעי‪ ,‬בשבעה‪-‬עשר יום לח דש‪ ,‬על‪ ,‬הרי‬ ‫א‪3‬ררט‪ .‬ח‪,‬ה והמים‪ ,‬היו הלוך וחסור‪ ,‬עד‪ ,‬הח דש הע‪3‬שירי; בע‪3‬שירי באחד לח דש‪ ,‬נראו ראשי‬ ‫ההרים‪ .‬ח‪,‬ו ויהי‪ ,‬מקץ ארבעים יום; ויפתח נ ח‪ ,‬את‪-‬חלון התבה א‪3‬שר עשה‪ .‬ח‪,‬ז וישלח‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הע רב; ויצא יצוא ושוב‪ ,‬עד‪-‬יב שת המים מעל הארץ‪ .‬ח‪,‬ח וישלח את‪-‬היונה‪ ,‬מאתו‪--‬לראות ה‪3‬קלו‬ ‫המים‪ ,‬מעל פני הא‪3‬דמה‪ .‬ח‪,‬ט ול א‪-‬מצאה היונה מנוח לכף‪-‬רגלה‪ ,‬ותשב אליו אל‪-‬התבה‪--‬כי‪-‬מים‪,‬‬ ‫על‪-‬פני כל‪-‬הארץ; וישלח ידו ויקחה‪ ,‬ויבא א תה אליו אל‪-‬התבה‪ .‬ח‪,‬י ויחל עוד‪ ,‬שבעת ימים‬ ‫א‪3‬חרים; וי סף שלח את‪-‬היונה‪ ,‬מן‪-‬התבה‪ .‬ח‪,‬יא ותב א אליו היונה לעת ערב‪ ,‬והנה ע‪3‬לה‪-‬זית טרף‬ ‫בפיה; וידע נ ח‪ ,‬כי‪-‬קלו המים מעל הארץ‪ .‬ח‪,‬יב וייחל עוד‪ ,‬שבעת ימים א‪3‬חרים; וישלח‪ ,‬את‪-‬‬ ‫היונה‪ ,‬ול א‪-‬יספה שוב‪-‬אליו‪ ,‬עוד‪ .‬ח‪,‬יג ויהי באחת ושש‪-‬מאות שנה‪ ,‬בראשון באחד לח דש‪ ,‬חרבו‬ ‫המים‪ ,‬מעל הארץ; ויסר נ ח‪ ,‬את‪-‬מכסה התבה‪ ,‬וירא‪ ,‬והנה חרבו פני הא‪3‬דמה‪ .‬ח‪,‬יד ובח דש‪,‬‬ ‫}השני‪ ,‬בשבעה ועשרים יום‪ ,‬לח דש‪--‬יבשה‪ ,‬הארץ‪} .‬ס‬ ‫ח‪,‬טו וידבר אל הים‪ ,‬אל‪-‬נ ח לאמ ר‪ .‬ח‪,‬טז צא‪ ,‬מן‪-‬התבה‪--‬אתה‪ ,‬ואשתך ובניך ונשי‪-‬בניך אתך‪.‬‬ ‫ח‪,‬יז כל‪-‬החיה א‪3‬שר‪-‬אתך מכל‪-‬בשר‪ ,‬בעוף ובבהמה ובכל‪-‬הרמש הר מש על‪-‬הארץ‪--‬הוצא )היצא(‬

‫אתך; ושרצו בארץ‪ ,‬ופרו ורבו על‪-‬הארץ‪ .‬ח‪,‬יח ויצא‪-‬נ ח; ובניו ואשתו ונשי‪-‬בניו‪ ,‬אתו‪ .‬ח‪,‬יט‬ ‫כל‪-‬החיה‪ ,‬כל‪-‬הרמש וכל‪-‬העוף‪ ,‬כ ל‪ ,‬רומש על‪-‬הארץ‪--‬למשפח תיהם‪ ,‬יצאו מן‪-‬התבה‪ .‬ח‪,‬כ ויבן‬ ‫נ ח מזבח‪ ,‬ליהוה; ויקח מכ ל הבהמה הטה רה‪ ,‬ומכ ל העוף הטהור‪ ,‬ויעל ע ל ת‪ ,‬במזבח‪ .‬ח‪,‬כא‬ ‫וירח יהוה‪ ,‬את‪-‬ריח הניח ח‪ ,‬וי אמר יהוה אל‪-‬לבו ל א‪-‬א סף לקלל עוד את‪-‬הא‪3‬דמה בע‪3‬בור האדם‪,‬‬ ‫כי יצר לב האדם רע מנע?ריו; ול א‪-‬א סף עוד להכות את‪-‬כל‪-‬חי‪ ,‬כא‪3‬שר עשיתי‪ .‬ח‪,‬כב ע ד‪ ,‬כל‪-‬ימי‬ ‫הארץ‪ :‬זרע וקציר וק ר וח ם וקיץ וח רף‪ ,‬ויום ולילה‪--‬ל א ישב תו‪ .‬ט‪,‬א ויברך אל הים‪ ,‬את‪-‬‬ ‫נ ח ואת‪-‬בניו; וי אמר להם פרו ורבו‪ ,‬ומלאו את‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬ב ומורא‪3‬כם וחתכם‪ ,‬יהיה‪ ,‬על כל‪-‬חית‬ ‫הארץ‪ ,‬ועל כל‪-‬עוף השמים; בכ ל א‪3‬שר תרמ ש הא‪3‬דמה ובכל‪-‬דגי הים‪ ,‬בידכם נתנו‪ .‬ט‪,‬ג כל‪-‬רמש‬ ‫א‪3‬שר הוא‪-‬חי‪ ,‬לכם יהיה לאכלה‪ :‬כירק עשב‪ ,‬נתתי לכם את‪-‬כ ל‪ .‬ט‪,‬ד אך‪-‬בשר‪ ,‬בנפשו דמו ל א‬ ‫ת אכלו‪ .‬ט‪,‬ה ואך את‪-‬דמכם לנפש תיכם אדר ש‪ ,‬מיד כל‪-‬חיה אדרשנו; ומיד האדם‪ ,‬מיד איש‬ ‫אחיו‪--‬אדר ש‪ ,‬את‪-‬נפש האדם‪ .‬ט‪,‬ו ש פך דם האדם‪ ,‬באדם דמו ישפך‪ :‬כי בצלם אל הים‪ ,‬עשה‬ ‫}את‪-‬האדם‪ .‬ט‪,‬ז ואתם‪ ,‬פרו ורבו; שרצו בארץ‪ ,‬ורבו‪-‬בה‪} .‬ס‬ ‫ט‪,‬ח וי אמר אל הים אל‪-‬נ ח‪ ,‬ואל‪-‬בניו אתו לאמ ר‪ .‬ט‪,‬ט וא‪3‬ני‪ ,‬הנני מקים את‪-‬בריתי אתכם‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫זרע‪3‬כם‪ ,‬אח‪3‬ריכם‪ .‬ט‪,‬י ואת כל‪-‬נפש החיה א‪3‬שר אתכם‪ ,‬בעוף בבהמה ובכל‪-‬חית הארץ אתכם; מכ ל‬ ‫י צאי התבה‪ ,‬לכ ל חית הארץ‪ .‬ט‪,‬יא וה‪3‬קמ תי את‪-‬בריתי אתכם‪ ,‬ול א‪-‬יכרת כל‪-‬בשר עוד ממי‬ ‫המבול; ול א‪-‬יהיה עוד מבול‪ ,‬לשחת הארץ‪ .‬ט‪,‬יב וי אמר אל הים‪ ,‬ז את אות‪-‬הברית א‪3‬שר‪-‬א‪3‬ני‬ ‫נ תן ביני וביניכם‪ ,‬ובין כל‪-‬נפש חיה‪ ,‬א‪3‬שר אתכם‪--‬לד ר ת‪ ,‬עולם‪ .‬ט‪,‬יג את‪-‬קשתי‪ ,‬נתתי בענן;‬ ‫והיתה לאות ברית‪ ,‬ביני ובין הארץ‪ .‬ט‪,‬יד והיה‪ ,‬בענני ענן על‪-‬הארץ‪ ,‬ונרא‪3‬תה הקשת‪ ,‬בענן‪ .‬ט‪,‬טו‬ ‫וזכרתי את‪-‬בריתי‪ ,‬א‪3‬שר ביני וביניכם‪ ,‬ובין כל‪-‬נפש חיה‪ ,‬בכל‪-‬בשר; ול א‪-‬יהיה עוד המים למבול‪,‬‬ ‫לשחת כל‪-‬בשר‪ .‬ט‪,‬טז והיתה הקשת‪ ,‬בענן; וראיתיה‪ ,‬לזכ ר ברית עולם‪ ,‬בין אל הים‪ ,‬ובין כל‪-‬‬ ‫נפש חיה בכל‪-‬בשר א‪3‬שר על‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬יז וי אמר אל הים‪ ,‬אל‪-‬נ ח‪ :‬ז את אות‪-‬הברית‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫}ה‪3‬קמ תי‪ ,‬ביני‪ ,‬ובין כל‪-‬בשר א‪3‬שר על‪-‬הארץ‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬יח ויהיו בני‪-‬נ ח‪ ,‬הי צאים מן‪-‬התבה‪--‬שם‪ ,‬וחם ויפת; וחם‪ ,‬הוא א‪3‬בי כנען‪ .‬ט‪,‬יט של שה אלה‪,‬‬ ‫בני‪-‬נ ח; ומאלה‪ ,‬נפצה כל‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬כ ויחל נ ח‪ ,‬איש הא‪3‬דמה; ויטע‪ ,‬כרם‪ .‬ט‪,‬כא וישת מן‪-‬היין‪,‬‬ ‫וישכר; ויתגל‪ ,‬בתוך אה‪I‬ל ה‪ .‬ט‪,‬כב וירא‪ ,‬חם א‪3‬בי כנען‪ ,‬את‪ ,‬ערות אביו; ויגד לשני‪-‬אחיו‪ ,‬בחוץ‪.‬‬ ‫ט‪,‬כג ויקח שם ויפת את‪-‬השמלה‪ ,‬וישימו על‪-‬שכם שניהם‪ ,‬וילכו א‪3‬ח רנית‪ ,‬ויכסו את ערות א‪3‬ביהם;‬ ‫ופניהם‪ ,‬א‪3‬ח רנית‪ ,‬וערות א‪3‬ביהם‪ ,‬ל א ראו‪ .‬ט‪,‬כד וייקץ נ ח‪ ,‬מיינו; וידע‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬עשה לו בנו‬ ‫הקטן‪ .‬ט‪,‬כה וי אמר‪ ,‬ארור כנען‪ :‬עבד ע‪3‬בדים‪ ,‬יהיה לאחיו‪ .‬ט‪,‬כו וי אמר‪ ,‬ברוך יהוה אל הי שם;‬ ‫ויהי כנען‪ ,‬עבד למו‪ .‬ט‪,‬כז יפת אל הים ליפת‪ ,‬וישכ ן באה‪I‬לי‪-‬שם; ויהי כנען‪ ,‬עבד למו‪ .‬ט‪,‬כח‬ ‫ויחי‪-‬נ ח‪ ,‬אחר המבול‪ ,‬של ש מאות שנה‪ ,‬וח‪3‬משים שנה‪ .‬ט‪,‬כט ויהיו‪ ,‬כל‪-‬ימי‪-‬נ ח‪ ,‬תשע מאות‬ ‫}שנה‪ ,‬וח‪3‬משים שנה; וימ ת‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬א ואלה תולד ת בני‪-‬נ ח‪ ,‬שם חם ויפת; ויולדו להם בנים‪ ,‬אחר המבול‪ .‬י‪,‬ב בני יפת‪--‬ג מר‬ ‫ומגוג‪ ,‬ומדי ויון ות?בל; ומשך‪ ,‬ותירס‪ .‬י‪,‬ג ובני‪ ,‬ג מר‪--‬אשכנז וריפת‪ ,‬ות גרמה‪ .‬י‪,‬ד ובני יון‪,‬‬ ‫אלישה ותרשיש‪ ,‬כתים‪ ,‬וד דנים‪ .‬י‪,‬ה מאלה נפרדו איי הגוים‪ ,‬בארצ תם‪ ,‬איש‪ ,‬ללש נו‪--‬‬ ‫למשפח תם‪ ,‬בגויהם‪ .‬י‪,‬ו ובני‪ ,‬חם‪--‬כוש ומצרים‪ ,‬ופוט וכנען‪ .‬י‪,‬ז ובני כוש‪--‬סבא וח‪3‬וילה‪ ,‬וסבתה‬ ‫ורעמה וסבתכא; ובני רעמה‪ ,‬שבא ודדן‪ .‬י‪,‬ח וכוש‪ ,‬ילד את‪-‬נמר ד; הוא החל‪ ,‬להיות גב ר בארץ‪.‬‬ ‫י‪,‬ט הוא‪-‬היה גב ר‪-‬ציד‪ ,‬לפני יהוה; על‪-‬כן‪ ,‬יאמר‪ ,‬כנמר ד גבור ציד‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬י‪,‬י ותהי ראשית‬ ‫ממלכתו בבל‪ ,‬וארך ואכד וכלנה‪ ,‬בארץ‪ ,‬שנער‪ .‬י‪,‬יא מן‪-‬הארץ ההוא‪ ,‬יצא אשור; ויבן‪ ,‬את‪-‬נינוה‪,‬‬ ‫ואת‪-‬רח ב ת עיר‪ ,‬ואת‪-‬כלח‪ .‬י‪,‬יב ואת‪-‬רסן‪ ,‬בין נינוה ובין כלח‪--‬הוא‪ ,‬העיר הגד לה‪ .‬י‪,‬יג‬ ‫ומצרים ילד את‪-‬לודים ואת‪-‬ע‪3‬נמים‪ ,‬ואת‪-‬להבים‪--‬ואת‪-‬נפת?חים‪ .‬י‪,‬יד ואת‪-‬פתר?סים ואת‪-‬כסל?חים‪,‬‬ ‫}א‪3‬שר יצאו משם פלשתים‪--‬ואת‪-‬כפת רים‪} .‬ס‬

‫י‪,‬טו וכנען‪ ,‬ילד את‪-‬ציד ן בכ רו‪--‬ואת‪-‬חת‪ .‬י‪,‬טז ואת‪-‬היבוסי‪ ,‬ואת‪-‬האמ רי‪ ,‬ואת‪ ,‬הגרגשי‪ .‬י‪,‬יז‬ ‫ואת‪-‬החוי ואת‪-‬הערקי‪ ,‬ואת‪-‬הסיני‪ .‬י‪,‬יח ואת‪-‬הארודי ואת‪-‬הצמרי‪ ,‬ואת‪-‬הח‪3‬מתי; ואחר נפ צו‪,‬‬ ‫משפחות הכנע‪3‬ני‪ .‬י‪,‬יט ויהי גבול הכנע‪3‬ני‪ ,‬מציד ן‪--‬ב א‪3‬כה גררה‪ ,‬עד‪-‬עזה‪ :‬ב א‪3‬כה סד מה וע‪3‬מ רה‪,‬‬ ‫}ואדמה וצב ים‪--‬עד‪-‬לשע‪ .‬י‪,‬כ אלה בני‪-‬חם‪ ,‬למשפח תם ללש נ תם‪ ,‬בארצ תם‪ ,‬בגויהם‪} .‬ס‬ ‫י‪,‬כא ולשם י?לד‪ ,‬גם‪-‬הוא‪ :‬א‪3‬בי‪ ,‬כל‪-‬בני‪-‬עבר‪--‬א‪3‬חי‪ ,‬יפת הגדול‪ .‬י‪,‬כב בני שם‪ ,‬עילם ואשור‪,‬‬ ‫וארפכשד‪ ,‬ולוד וא‪3‬רם‪ .‬י‪,‬כג ובני‪ ,‬א‪3‬רם‪--‬עוץ וחול‪ ,‬וגתר ומש‪ .‬י‪,‬כד וארפכשד‪ ,‬ילד את‪-‬שלח;‬ ‫ושלח‪ ,‬ילד את‪-‬עבר‪ .‬י‪,‬כה ולעבר י?לד‪ ,‬שני בנים‪ :‬שם האחד פלג‪ ,‬כי בימיו נפלגה הארץ‪ ,‬ושם‬ ‫אחיו‪ ,‬יקטן‪ .‬י‪,‬כו ויקטן ילד‪ ,‬את‪-‬אלמודד ואת‪-‬שלף‪ ,‬ואת‪-‬ח‪3‬צרמות‪ ,‬ואת‪-‬ירח‪ .‬י‪,‬כז ואת‪-‬ה‪3‬דורם‬ ‫ואת‪-‬אוזל‪ ,‬ואת‪-‬דקלה‪ .‬י‪,‬כח ואת‪-‬עובל ואת‪-‬א‪3‬בימאל‪ ,‬ואת‪-‬שבא‪ .‬י‪,‬כט ואת‪-‬אופר ואת‪-‬ח‪3‬וילה‪,‬‬ ‫ואת‪-‬יובב; כל‪-‬אלה‪ ,‬בני יקטן‪ .‬י‪,‬ל ויהי מושבם‪ ,‬ממשא‪ ,‬ב א‪3‬כה ספרה‪ ,‬הר הקדם‪ .‬י‪,‬לא אלה בני‪-‬‬ ‫שם‪ ,‬למשפח תם ללש נ תם‪ ,‬בארצ תם‪ ,‬לגויהם‪ .‬י‪,‬לב אלה משפח ת בני‪-‬נ ח לתולד תם‪ ,‬בגויהם;‬ ‫}ומאלה נפרדו הגוים‪ ,‬בארץ‪--‬אחר המבול‪} .‬פ‬ ‫יא‪,‬א ויהי כל‪-‬הארץ‪ ,‬שפה אחת‪ ,‬ודברים‪ ,‬א‪3‬חדים‪ .‬יא‪,‬ב ויהי‪ ,‬בנסעם מקדם; וימצאו בקעה בארץ‬ ‫שנער‪ ,‬וישבו שם‪ .‬יא‪,‬ג וי אמרו איש אל‪-‬רעהו‪ ,‬הבה נלבנה לבנים‪ ,‬ונשרפה‪ ,‬לשרפה; ותהי להם‬ ‫הלבנה‪ ,‬לאבן‪ ,‬והחמר‪ ,‬היה להם לח מר‪ .‬יא‪,‬ד וי אמרו הבה נבנה‪-‬לנו עיר‪ ,‬ומגדל ור אשו בשמים‪,‬‬ ‫ונע‪3‬שה‪-‬לנו‪ ,‬שם‪ :‬פן‪-‬נפוץ‪ ,‬על‪-‬פני כל‪-‬הארץ‪ .‬יא‪,‬ה וירד יהוה‪ ,‬לרא ת את‪-‬העיר ואת‪-‬המגדל‪,‬‬ ‫א‪3‬שר בנו‪ ,‬בני האדם‪ .‬יא‪,‬ו וי אמר יהוה‪ ,‬הן עם אחד ושפה אחת לכ?לם‪ ,‬וזה‪ ,‬החלם לע‪3‬שות; ועתה‬ ‫ל א‪-‬יבצר מהם‪ ,‬כ ל א‪3‬שר יזמו לע‪3‬שות‪ .‬יא‪,‬ז הבה‪ ,‬נרדה‪ ,‬ונבלה שם‪ ,‬שפתם‪--‬א‪3‬שר ל א ישמעו‪,‬‬ ‫איש שפת רעהו‪ .‬יא‪,‬ח ויפץ יהוה א תם משם‪ ,‬על‪-‬פני כל‪-‬הארץ; ויחדלו‪ ,‬לבנ ת העיר‪ .‬יא‪,‬ט על‪-‬‬ ‫כן קרא שמה‪ ,‬בבל‪ ,‬כי‪-‬שם בלל יהוה‪ ,‬שפת כל‪-‬הארץ; ומשם הפיצם יהוה‪ ,‬על‪-‬פני כל‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫יא‪,‬י אלה‪ ,‬תולד ת שם‪--‬שם בן‪-‬מאת שנה‪ ,‬ויולד את‪-‬ארפכשד‪ :‬שנתים‪ ,‬אחר המבול‪ .‬יא‪,‬יא ויחי‪-‬‬ ‫} שם‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬ארפכשד‪ ,‬ח‪3‬מש מאות‪ ,‬שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬יב וארפכשד חי‪ ,‬חמש ושל שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬שלח‪ .‬יא‪,‬יג ויחי ארפכשד‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬‬ ‫}שלח‪ ,‬של ש שנים‪ ,‬וארבע מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬יד ושלח חי‪ ,‬של שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬עבר‪ .‬יא‪,‬טו ויחי‪-‬שלח‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬עבר‪ ,‬של ש‬ ‫}שנים‪ ,‬וארבע מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬טז ויחי‪-‬עבר‪ ,‬ארבע ושל שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬פלג‪ .‬יא‪,‬יז ויחי‪-‬עבר‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬פלג‪,‬‬ ‫}של שים שנה‪ ,‬וארבע מאות שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬יח ויחי‪-‬פלג‪ ,‬של שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬רעו‪ .‬יא‪,‬יט ויחי‪-‬פלג‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬רעו‪ ,‬תשע‬ ‫}שנים‪ ,‬ומאתים שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כ ויחי רעו‪ ,‬שתים ושל שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬שרוג‪ .‬יא‪,‬כא ויחי רעו‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬שרוג‪,‬‬ ‫}שבע שנים‪ ,‬ומאתים שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כב ויחי שרוג‪ ,‬של שים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬נחור‪ .‬יא‪,‬כג ויחי שרוג‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬נחור‪--‬‬ ‫}מאתים שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כד ויחי נחור‪ ,‬תשע ועשרים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬תרח‪ .‬יא‪,‬כה ויחי נחור‪ ,‬אח‪3‬רי הולידו את‪-‬תרח‪,‬‬ ‫}תשע‪-‬עשרה שנה‪ ,‬ומאת שנה; ויולד בנים‪ ,‬ובנות‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כו ויחי‪-‬תרח‪ ,‬שבעים שנה; ויולד‪ ,‬את‪-‬אברם‪ ,‬את‪-‬נחור‪ ,‬ואת‪-‬הרן‪ .‬יא‪,‬כז ואלה‪ ,‬תולד ת תרח‪--‬‬

‫תרח הוליד את‪-‬אברם‪ ,‬את‪-‬נחור ואת‪-‬הרן; והרן‪ ,‬הוליד את‪-‬לוט‪ .‬יא‪,‬כח וימת הרן‪ ,‬על‪-‬פני תרח‬ ‫אביו‪ ,‬בארץ מולדתו‪ ,‬באור כשדים‪ .‬יא‪,‬כט ויקח אברם ונחור להם‪ ,‬נשים‪ :‬שם אשת‪-‬אברם‪ ,‬שרי‪,‬‬ ‫ושם אשת‪-‬נחור מלכה‪ ,‬בת‪-‬הרן א‪3‬בי‪-‬מלכה וא‪3‬בי יסכה‪ .‬יא‪,‬ל ותהי שרי‪ ,‬ע‪3‬קרה‪ :‬אין לה‪ ,‬ולד‪.‬‬ ‫יא‪,‬לא ויקח תרח את‪-‬אברם בנו‪ ,‬ואת‪-‬לוט בן‪-‬הרן בן‪-‬בנו‪ ,‬ואת שרי כלתו‪ ,‬אשת אברם בנו; ויצאו‬ ‫אתם מאור כשדים‪ ,‬ללכת ארצה כנען‪ ,‬ויב או עד‪-‬חרן‪ ,‬וישבו שם‪ .‬יא‪,‬לב ויהיו ימי‪-‬תרח‪ ,‬חמש‬ ‫}שנים ומאתים שנה; וימת תרח‪ ,‬בחרן‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬אברם‪ ,‬לך‪-‬לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אראך‪.‬‬ ‫יב‪,‬ב ואעשך‪ ,‬לגוי גדול‪ ,‬וא‪3‬ברכך‪ ,‬וא‪3‬גדלה שמך; והיה‪ ,‬ברכה‪ .‬יב‪,‬ג וא‪3‬ברכה‪ ,‬מברכיך‪ ,‬ומקללך‪,‬‬ ‫אא ר; ונברכו בך‪ ,‬כ ל משפח ת הא‪3‬דמה‪ .‬יב‪,‬ד וילך אברם‪ ,‬כא‪3‬שר דבר אליו יהוה‪ ,‬וילך אתו‪ ,‬לוט;‬ ‫ואברם‪ ,‬בן‪-‬חמש שנים ושבעים שנה‪ ,‬בצאתו‪ ,‬מחרן‪ .‬יב‪,‬ה ויקח אברם את‪-‬שרי אשתו ואת‪-‬לוט‬ ‫בן‪-‬אחיו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬רכושם א‪3‬שר רכשו‪ ,‬ואת‪-‬הנפש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬עשו בחרן; ויצאו‪ ,‬ללכת ארצה כנען‪,‬‬ ‫ויב או‪ ,‬ארצה כנען‪ .‬יב‪,‬ו ויע‪3‬ב ר אברם‪ ,‬בארץ‪ ,‬עד מקום שכם‪ ,‬עד אלון מורה; והכנע‪3‬ני‪ ,‬אז‬ ‫בארץ‪ .‬יב‪,‬ז וירא יהוה‪ ,‬אל‪-‬אברם‪ ,‬וי אמר‪ ,‬לזרע‪3‬ך אתן את‪-‬הארץ הז את; ויבן שם מזבח‪ ,‬ליהוה‬ ‫הנראה אליו‪ .‬יב‪,‬ח ויעתק משם ההרה‪ ,‬מקדם לבית‪-‬אל‪--‬ויט אה‪I‬ל ה; בית‪-‬אל מים‪ ,‬והעי מקדם‪,‬‬ ‫}ויבן‪-‬שם מזבח ליהוה‪ ,‬ויקרא בשם יהוה‪ .‬יב‪,‬ט ויסע אברם‪ ,‬הלוך ונסוע הנגבה‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬י ויהי רעב‪ ,‬בארץ; וירד אברם מצרימה לגור שם‪ ,‬כי‪-‬כבד הרעב בארץ‪ .‬יב‪,‬יא ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר‬ ‫הקריב לבוא מצרימה; וי אמר‪ ,‬אל‪-‬שרי אשתו‪ ,‬הנה‪-‬נא ידעתי‪ ,‬כי אשה יפת‪-‬מראה את‪ .‬יב‪,‬יב‬ ‫והיה‪ ,‬כי‪-‬יראו א תך המצרים‪ ,‬ואמרו‪ ,‬אשתו ז את; והרגו א תי‪ ,‬וא תך יחיו‪ .‬יב‪,‬יג אמרי‪-‬נא‪,‬‬ ‫א‪3‬ח תי את‪--‬למען ייטב‪-‬לי בע‪3‬בורך‪ ,‬וחיתה נפשי בגללך‪ .‬יב‪,‬יד ויהי‪ ,‬כבוא אברם מצרימה; ויראו‬ ‫המצרים את‪-‬האשה‪ ,‬כי‪-‬יפה הוא מא ד‪ .‬יב‪,‬טו ויראו א תה שרי פרע ה‪ ,‬ויהללו א תה אל‪-‬פרע ה;‬ ‫ות?קח האשה‪ ,‬בית פרע ה‪ .‬יב‪,‬טז ולאברם היטיב‪ ,‬בע‪3‬בורה; ויהי‪-‬לו צ אן‪-‬ובקר‪ ,‬וח‪3‬מ רים‪ ,‬וע‪3‬בדים‬ ‫ושפח ת‪ ,‬וא‪3‬ת נ ת וגמלים‪ .‬יב‪,‬יז וינגע יהוה את‪-‬פרע ה נגעים גד לים‪ ,‬ואת‪-‬ביתו‪ ,‬על‪-‬דבר שרי‪,‬‬ ‫אשת אברם‪ .‬יב‪,‬יח ויקרא פרע ה‪ ,‬לאברם‪ ,‬וי אמר‪ ,‬מה‪-‬ז את עשית לי; למה ל א‪-‬הגדת לי‪ ,‬כי‬ ‫אשתך הוא‪ .‬יב‪,‬יט למה אמרת א‪3‬ח תי הוא‪ ,‬ואקח א תה לי לאשה; ועתה‪ ,‬הנה אשתך קח ולך‪.‬‬ ‫יב‪,‬כ ויצו עליו פרע ה‪ ,‬א‪3‬נשים; וישלחו א תו ואת‪-‬אשתו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ .‬יג‪,‬א ויעל אברם‬ ‫ממצרים הוא ואשתו וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ולוט עמו‪--‬הנגבה‪ .‬יג‪,‬ב ואברם‪ ,‬כבד מא ד‪ ,‬במקנה‪ ,‬בכסף‬ ‫ובזהב‪ .‬יג‪,‬ג וילך‪ ,‬למסעיו‪ ,‬מנגב‪ ,‬ועד‪-‬בית‪-‬אל‪--‬עד‪-‬המקום‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬היה שם אה‪I‬ל ה בתחלה‪ ,‬בין‬ ‫בית‪-‬אל‪ ,‬ובין העי‪ .‬יג‪,‬ד אל‪-‬מקום‪ ,‬המזבח‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬עשה שם‪ ,‬בראש נה; ויקרא שם אברם‪ ,‬בשם‬ ‫יהוה‪ .‬יג‪,‬ה וגם‪-‬ללוט‪--‬הה לך‪ ,‬את‪-‬אברם‪ :‬היה צ אן‪-‬ובקר‪ ,‬וא הלים‪ .‬יג‪,‬ו ול א‪-‬נשא א תם‬ ‫הארץ‪ ,‬לשבת יחדו‪ :‬כי‪-‬היה רכושם רב‪ ,‬ול א יכלו לשבת יחדו‪ .‬יג‪,‬ז ויהי‪-‬ריב‪ ,‬בין ר עי מקנה‪-‬‬ ‫אברם‪ ,‬ובין‪ ,‬ר עי מקנה‪-‬לוט; והכנע‪3‬ני‪ ,‬והפרזי‪ ,‬אז‪ ,‬י שב בארץ‪ .‬יג‪,‬ח וי אמר אברם אל‪-‬לוט‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫נא תהי מריבה ביני ובינך‪ ,‬ובין ר עי‪ ,‬ובין ר עיך‪ :‬כי‪-‬א‪3‬נשים אחים‪ ,‬א‪3‬נחנו‪ .‬יג‪,‬ט ה‪3‬ל א כל‪-‬הארץ‬ ‫לפניך‪ ,‬הפרד נא מעלי‪ :‬אם‪-‬השמ אל ואימנה‪ ,‬ואם‪-‬הימין ואשמאילה‪ .‬יג‪,‬י וישא‪-‬לוט את‪-‬עיניו‪,‬‬ ‫וירא את‪-‬כל‪-‬ככר הירדן‪ ,‬כי כ?לה‪ ,‬משקה‪--‬לפני שחת יהוה‪ ,‬את‪-‬סד ם ואת‪-‬ע‪3‬מ רה‪ ,‬כגן‪-‬יהוה כארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬ב א‪3‬כה צ ער‪ .‬יג‪,‬יא ויבחר‪-‬לו לוט‪ ,‬את כל‪-‬ככר הירדן‪ ,‬ויסע לוט‪ ,‬מקדם; ויפרדו‪ ,‬איש‬ ‫מעל אחיו‪ .‬יג‪,‬יב אברם‪ ,‬ישב בארץ‪-‬כנען; ולוט‪ ,‬ישב בערי הככר‪ ,‬ויאהל‪ ,‬עד‪-‬סד ם‪ .‬יג‪,‬יג ואנשי‬ ‫סד ם‪ ,‬רעים וחטאים‪ ,‬ליהוה‪ ,‬מא ד‪ .‬יג‪,‬יד ויהוה אמר אל‪-‬אברם‪ ,‬אח‪3‬רי הפרד‪-‬לוט מעמו‪ ,‬שא נא‬ ‫עיניך וראה‪ ,‬מן‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬אתה שם‪--‬צפ נה ונגבה‪ ,‬וקדמה וימה‪ .‬יג‪,‬טו כי את‪-‬כל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬‬ ‫אתה ר אה‪ ,‬לך אתננה‪ ,‬ולזרע‪3‬ך‪ ,‬עד‪-‬עולם‪ .‬יג‪,‬טז ושמתי את‪-‬זרע‪3‬ך‪ ,‬כע‪3‬פר הארץ‪ :‬א‪3‬שר אם‪-‬יוכל‬ ‫איש‪ ,‬למנות את‪-‬ע‪3‬פר הארץ‪--‬גם‪-‬זרע‪3‬ך‪ ,‬ימנה‪ .‬יג‪,‬יז קום התהלך בארץ‪ ,‬לארכה ולרחבה‪ :‬כי לך‪,‬‬ ‫אתננה‪ .‬יג‪,‬יח ויאהל אברם‪ ,‬ויב א וישב באל ני ממרא‪--‬א‪3‬שר בחברון; ויבן‪-‬שם מזבח‪ ,‬ליהוה‪.‬‬

‫}}פ‬ ‫יד‪,‬א ויהי‪ ,‬בימי אמרפל מלך‪-‬שנער‪ ,‬אריוך‪ ,‬מלך אלסר; כדרלע מר מלך עילם‪ ,‬ותדעל מלך גוים‪.‬‬ ‫יד‪,‬ב עשו מלחמה‪ ,‬את‪-‬ברע מלך סד ם‪ ,‬ואת‪-‬ברשע‪ ,‬מלך ע‪3‬מ רה; שנאב מלך אדמה‪ ,‬ושמאבר מלך‬ ‫צב יים‪ ,‬ומלך בלע‪ ,‬היא‪-‬צ ער‪ .‬יד‪,‬ג כל‪-‬אלה‪ ,‬חברו‪ ,‬אל‪-‬עמק‪ ,‬השדים‪ :‬הוא‪ ,‬ים המלח‪ .‬יד‪,‬ד‬ ‫שתים עשרה שנה‪ ,‬עבדו את‪-‬כדרלע מר; ושל ש‪-‬עשרה שנה‪ ,‬מרדו‪ .‬יד‪,‬ה ובארבע עשרה שנה בא‬ ‫כדרלע מר‪ ,‬והמלכים א‪3‬שר אתו‪ ,‬ויכו את‪-‬רפאים בעשתר ת קרנים‪ ,‬ואת‪-‬הזוזים בהם; ואת‪,‬‬ ‫האימים‪ ,‬בשוה‪ ,‬קריתים‪ .‬יד‪,‬ו ואת‪-‬הח רי‪ ,‬בהררם שעיר‪ ,‬עד איל פארן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬המדבר‪ .‬יד‪,‬ז‬ ‫וישבו ויב או אל‪-‬עין משפט‪ ,‬הוא קדש‪ ,‬ויכו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬שדה הע‪3‬מלקי‪--‬וגם‪ ,‬את‪-‬האמ רי‪ ,‬הי שב‪,‬‬ ‫?‬ ‫בחצצ ן תמר‪ .‬יד‪,‬ח ויצא מלך‪-‬סד ם ומלך ע‪3‬מ רה‪ ,‬ומלך אדמה ומלך צב יים‪ ,‬ומלך בלע‪ ,‬הוא‪-‬‬ ‫צ ער; ויערכו אתם מלחמה‪ ,‬בעמק השדים‪ .‬יד‪,‬ט את כדרלע מר מלך עילם‪ ,‬ותדעל מלך גוים‪,‬‬ ‫ואמרפל מלך שנער‪ ,‬ואריוך מלך אלסר‪--‬ארבעה מלכים‪ ,‬את‪-‬הח‪3‬משה‪ .‬יד‪,‬י ועמק השדים‪ ,‬באר ת‬ ‫באר ת חמר‪ ,‬וינ?סו מלך‪-‬סד ם וע‪3‬מ רה‪ ,‬ויפלו‪-‬שמה; והנשארים‪ ,‬הרה נסו‪ .‬יד‪,‬יא ויקחו את‪-‬כל‪-‬‬ ‫רכ?ש סד ם וע‪3‬מ רה‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬אכלם‪--‬וילכו‪ .‬יד‪,‬יב ויקחו את‪-‬לוט ואת‪-‬רכ?שו בן‪-‬א‪3‬חי אברם‪ ,‬וילכו;‬ ‫והוא י שב‪ ,‬בסד ם‪ .‬יד‪,‬יג ויב א‪ ,‬הפליט‪ ,‬ויגד‪ ,‬לאברם העברי; והוא ש כן באל ני ממרא האמ רי‪,‬‬ ‫א‪3‬חי אשכ ל וא‪3‬חי ענר‪ ,‬והם‪ ,‬בע‪3‬לי ברית‪-‬אברם‪ .‬יד‪,‬יד וישמע אברם‪ ,‬כי נשבה אחיו; וירק את‪-‬‬ ‫ח‪3‬ניכיו ילידי ביתו‪ ,‬שמ נה עשר ושל ש מאות‪ ,‬וירד ף‪ ,‬עד‪-‬דן‪ .‬יד‪,‬טו ויחלק ע‪3‬ליהם לילה הוא‬ ‫וע‪3‬בדיו‪ ,‬ויכם; וירדפם‪ ,‬עד‪-‬חובה‪ ,‬א‪3‬שר משמ אל‪ ,‬לדמשק‪ .‬יד‪,‬טז וישב‪ ,‬את כל‪-‬הרכ?ש; וגם את‪-‬‬ ‫לוט אחיו ורכ?שו השיב‪ ,‬וגם את‪-‬הנשים ואת‪-‬העם‪ .‬יד‪,‬יז ויצא מלך‪-‬סד ם‪ ,‬לקראתו‪ ,‬אח‪3‬רי שובו‬ ‫מהכות את‪-‬כדרלע מר‪ ,‬ואת‪-‬המלכים א‪3‬שר אתו‪--‬אל‪-‬עמק שוה‪ ,‬הוא עמק המלך‪ .‬יד‪,‬יח ומלכי‪-‬צדק‬ ‫מלך שלם‪ ,‬הוציא לחם ויין; והוא כ הן‪ ,‬לאל עליון‪ .‬יד‪,‬יט ויברכהו‪ ,‬וי אמר‪ :‬ברוך אברם לאל‬ ‫עליון‪ ,‬ק נה שמים וארץ‪ .‬יד‪,‬כ וברוך אל עליון‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬מגן צריך בידך; ויתן‪-‬לו מע‪3‬שר‪ ,‬מכ ל‪.‬‬ ‫יד‪,‬כא וי אמר מלך‪-‬סד ם‪ ,‬אל‪-‬אברם‪ :‬תן‪-‬לי הנפש‪ ,‬והרכ?ש קח‪-‬לך‪ .‬יד‪,‬כב וי אמר אברם‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מלך סד ם‪ :‬ה‪3‬רמ תי ידי אל‪-‬יהוה אל עליון‪ ,‬ק נה שמים וארץ‪ .‬יד‪,‬כג אם‪-‬מחוט ועד שרוך‪-‬נעל‪,‬‬ ‫ואם‪-‬אקח מכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לך; ול א ת אמר‪ ,‬א‪3‬ני העשרתי את‪-‬אברם‪ .‬יד‪,‬כד בלעדי‪ ,‬רק א‪3‬שר אכלו‬ ‫}הנערים‪ ,‬וחלק הא‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר הלכו אתי‪ :‬ענר אשכ ל וממרא‪ ,‬הם יקחו חלקם‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬א אחר הדברים האלה‪ ,‬היה דבר‪-‬יהוה אל‪-‬אברם‪ ,‬במח‪3‬זה‪ ,‬לאמ ר‪ :‬אל‪-‬תירא אברם‪ ,‬אנ כי מגן‬ ‫לך‪--‬שכרך‪ ,‬הרבה מא ד‪ .‬טו‪,‬ב וי אמר אברם‪ ,‬א‪3‬ד ני יהוה מה‪-‬תתן‪-‬לי‪ ,‬ואנ כי‪ ,‬הולך ע‪3‬רירי; ובן‪-‬‬ ‫משק ביתי‪ ,‬הוא דמשק אליעזר‪ .‬טו‪,‬ג וי אמר אברם‪--‬הן לי‪ ,‬ל א נתתה זרע; והנה בן‪-‬ביתי‪ ,‬יורש‬ ‫א תי‪ .‬טו‪,‬ד והנה דבר‪-‬יהוה אליו לאמ ר‪ ,‬ל א יירשך זה‪ :‬כי‪-‬אם א‪3‬שר יצא ממעיך‪ ,‬הוא יירשך‪.‬‬ ‫טו‪,‬ה ויוצא א תו החוצה‪ ,‬וי אמר הבט‪-‬נא השמימה וספ ר הכוכבים‪--‬אם‪-‬תוכל‪ ,‬לספ ר א תם;‬ ‫וי אמר לו‪ ,‬כ ה יהיה זרעך‪ .‬טו‪,‬ו והאמן‪ ,‬ביהוה; ויחשבה לו‪ ,‬צדקה‪ .‬טו‪,‬ז וי אמר‪ ,‬אליו‪ :‬א‪3‬ני‬ ‫יהוה‪ ,‬א‪3‬שר הוצאתיך מאור כשדים‪--‬לתת לך את‪-‬הארץ הז את‪ ,‬לרשתה‪ .‬טו‪,‬ח וי אמר‪ :‬א‪3‬ד ני‬ ‫משלשת‪ ,‬ואיל‬ ‫משלשת‪ ,‬ועז ?‬ ‫יהוה‪ ,‬במה אדע כי אירשנה‪ .‬טו‪,‬ט וי אמר אליו‪ ,‬קחה לי עגלה ?‬ ‫משלש; ות ר‪ ,‬וגוזל‪ .‬טו‪,‬י ויקח‪-‬לו את‪-‬כל‪-‬אלה‪ ,‬ויבתר א תם בתוך‪ ,‬ויתן איש‪-‬בתרו‪ ,‬לקראת‬ ‫?‬ ‫רעהו; ואת‪-‬הצפ ר‪ ,‬ל א בתר‪ .‬טו‪,‬יא וירד העיט‪ ,‬על‪-‬הפגרים; וישב א תם‪ ,‬אברם‪ .‬טו‪,‬יב ויהי‬ ‫השמש לבוא‪ ,‬ותרדמה נפלה על‪-‬אברם; והנה אימה ח‪3‬שכה גד לה‪ ,‬נ פלת עליו‪ .‬טו‪,‬יג וי אמר‬ ‫לאברם‪ ,‬יד ע תדע כי‪-‬גר יהיה זרע‪3‬ך בארץ ל א להם‪ ,‬וע‪3‬בדום‪ ,‬וענו א תם‪--‬ארבע מאות‪ ,‬שנה‪.‬‬ ‫טו‪,‬יד וגם את‪-‬הגוי א‪3‬שר יע‪3‬ב דו‪ ,‬דן אנ כי; ואח‪3‬רי‪-‬כן יצאו‪ ,‬ברכ?ש גדול‪ .‬טו‪,‬טו ואתה תבוא אל‪-‬‬ ‫א‪3‬ב תיך‪ ,‬בשלום‪ :‬תקבר‪ ,‬בשיבה טובה‪ .‬טו‪,‬טז ודור רביעי‪ ,‬ישובו הנה‪ :‬כי ל א‪-‬שלם ע‪3‬ו ן‬ ‫האמ רי‪ ,‬עד‪-‬הנה‪ .‬טו‪,‬יז ויהי השמש באה‪ ,‬וע‪3‬לטה היה; והנה תנור עשן‪ ,‬ולפיד אש‪ ,‬א‪3‬שר עבר‪ ,‬בין‬ ‫הגזרים האלה‪ .‬טו‪,‬יח ביום ההוא‪ ,‬כרת יהוה את‪-‬אברם‪--‬ברית לאמ ר‪ :‬לזרע‪3‬ך‪ ,‬נתתי את‪-‬הארץ‬

‫הז את‪ ,‬מנהר מצרים‪ ,‬עד‪-‬הנהר הגד ל נהר‪-‬פרת‪ .‬טו‪,‬יט את‪-‬הקיני‪ ,‬ואת‪-‬הקנזי‪ ,‬ואת‪ ,‬הקדמ ני‪.‬‬ ‫טו‪,‬כ ואת‪-‬החתי ואת‪-‬הפרזי‪ ,‬ואת‪-‬הרפאים‪ .‬טו‪,‬כא ואת‪-‬האמ רי‪ ,‬ואת‪-‬הכנע‪3‬ני‪ ,‬ואת‪-‬הגרגשי‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫}היבוסי‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬א ושרי אשת אברם‪ ,‬ל א ילדה לו; ולה שפחה מצרית‪ ,‬ושמה הגר‪ .‬טז‪,‬ב ות אמר שרי אל‪-‬‬ ‫אברם‪ ,‬הנה‪-‬נא ע‪3‬צרני יהוה מלדת‪--‬ב א‪-‬נא אל‪-‬שפחתי‪ ,‬אולי אבנה ממנה; וישמע אברם‪ ,‬לקול‬ ‫שרי‪ .‬טז‪,‬ג ותקח שרי אשת‪-‬אברם‪ ,‬את‪-‬הגר המצרית שפחתה‪ ,‬מקץ עשר שנים‪ ,‬לשבת אברם‬ ‫בארץ כנען; ותתן א תה לאברם אישה‪ ,‬לו לאשה‪ .‬טז‪,‬ד ויב א אל‪-‬הגר‪ ,‬ותהר; ותרא כי הרתה‪,‬‬ ‫ותקל גברתה בעיניה‪ .‬טז‪,‬ה ות אמר שרי אל‪-‬אברם‪ ,‬ח‪3‬מסי עליך‪--‬אנ כי נתתי שפחתי בחיקך‪,‬‬ ‫ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפ ט יהוה‪ ,‬ביני וביניך‪ .‬טז‪,‬ו וי אמר אברם אל‪-‬שרי‪ ,‬הנה שפחתך‬ ‫בידך‪--‬ע‪3‬שי‪-‬לה‪ ,‬הטוב בעיניך; ותענה שרי‪ ,‬ותברח מפניה‪ .‬טז‪,‬ז וימצאה מלאך יהוה‪ ,‬על‪-‬עין‬ ‫המים‪--‬במדבר‪ :‬על‪-‬העין‪ ,‬בדרך שור‪ .‬טז‪,‬ח וי אמר‪ ,‬הגר שפחת שרי אי‪-‬מזה באת‪--‬ואנה תלכי;‬ ‫ות אמר‪--‬מפני שרי גברתי‪ ,‬אנ כי ב רחת‪ .‬טז‪,‬ט וי אמר לה מלאך יהוה‪ ,‬שובי אל‪-‬גברתך‪,‬‬ ‫והתעני‪ ,‬תחת ידיה‪ .‬טז‪,‬י וי אמר לה מלאך יהוה‪ ,‬הרבה ארבה את‪-‬זרעך‪ ,‬ול א יספר‪ ,‬מר ב‪.‬‬ ‫טז‪,‬יא וי אמר לה מלאך יהוה‪ ,‬הנך הרה וי לדת בן‪ ,‬וקראת שמו ישמעאל‪ ,‬כי‪-‬שמע יהוה אל‪-‬עניך‪.‬‬ ‫טז‪,‬יב והוא יהיה‪ ,‬פרא אדם‪--‬ידו בכ ל‪ ,‬ויד כ ל בו; ועל‪-‬פני כל‪-‬אחיו‪ ,‬ישכ ן‪ .‬טז‪,‬יג ותקרא שם‪-‬‬ ‫יהוה הד בר אליה‪ ,‬אתה אל ר‪I‬אי‪ :‬כי אמרה‪ ,‬ה‪3‬גם ה‪3‬ל ם ראיתי‪--‬אח‪3‬רי ר אי‪ .‬טז‪,‬יד על‪-‬כן קרא‬ ‫לבאר‪ ,‬באר לחי ר אי‪--‬הנה בין‪-‬קדש‪ ,‬ובין ברד‪ .‬טז‪,‬טו ותלד הגר לאברם‪ ,‬בן; ויקרא אברם שם‪-‬‬ ‫בנו א‪3‬שר‪-‬ילדה הגר‪ ,‬ישמעאל‪ .‬טז‪,‬טז ואברם‪ ,‬בן‪-‬שמ נים שנה ושש שנים‪ ,‬בלדת‪-‬הגר את‪-‬‬ ‫}ישמעאל‪ ,‬לאברם‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬א ויהי אברם‪ ,‬בן‪-‬תשעים שנה ותשע שנים; וירא יהוה אל‪-‬אברם‪ ,‬וי אמר אליו א‪3‬ני‪-‬אל שדי‪--‬‬ ‫התהלך לפני‪ ,‬והיה תמים‪ .‬יז‪,‬ב ואתנה בריתי‪ ,‬ביני ובינך; וארבה אותך‪ ,‬במא ד מא ד‪ .‬יז‪,‬ג ויפ ל‬ ‫אברם‪ ,‬על‪-‬פניו; וידבר אתו אל הים‪ ,‬לאמ ר‪ .‬יז‪,‬ד א‪3‬ני‪ ,‬הנה בריתי אתך; והיית‪ ,‬לאב ה‪3‬מון גוים‪.‬‬ ‫יז‪,‬ה ול א‪-‬יקרא עוד את‪-‬שמך‪ ,‬אברם; והיה שמך אברהם‪ ,‬כי אב‪-‬ה‪3‬מון גוים נתתיך‪ .‬יז‪,‬ו והפרתי‬ ‫א תך במא ד מא ד‪ ,‬ונתתיך לגוים; ומלכים‪ ,‬ממך יצאו‪ .‬יז‪,‬ז וה‪3‬קמ תי את‪-‬בריתי ביני ובינך‪ ,‬ובין‬ ‫זרע‪3‬ך אח‪3‬ריך לד ר תם‪--‬לברית עולם‪ :‬להיות לך לאל הים‪ ,‬ולזרע‪3‬ך אח‪3‬ריך‪ .‬יז‪,‬ח ונתתי לך‬ ‫ולזרע‪3‬ך אח‪3‬ריך את ארץ מג?ריך‪ ,‬את כל‪-‬ארץ כנען‪ ,‬ל ‪3‬אח?זת‪ ,‬עולם; והייתי להם‪ ,‬לאל הים‪ .‬יז‪,‬ט‬ ‫וי אמר אל הים אל‪-‬אברהם‪ ,‬ואתה את‪-‬בריתי תשמ ר‪--‬אתה וזרע‪3‬ך אח‪3‬ריך‪ ,‬לד ר תם‪ .‬יז‪,‬י ז את‬ ‫בריתי א‪3‬שר תשמרו‪ ,‬ביני וביניכם‪ ,‬ובין זרע‪3‬ך‪ ,‬אח‪3‬ריך‪ :‬המול לכם‪ ,‬כל‪-‬זכר‪ .‬יז‪,‬יא ונמלתם‪ ,‬את‬ ‫בשר ערלתכם; והיה לאות ברית‪ ,‬ביני וביניכם‪ .‬יז‪,‬יב ובן‪-‬שמ נת ימים‪ ,‬ימול לכם כל‪-‬זכר‪--‬‬ ‫לד ר תיכם‪ :‬יליד בית‪--‬ומקנת‪-‬כסף מכ ל בן‪-‬נכר‪ ,‬א‪3‬שר ל א מזרע‪3‬ך הוא‪ .‬יז‪,‬יג המול ימול יליד‬ ‫ביתך‪ ,‬ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם‪ ,‬לברית עולם‪ .‬יז‪,‬יד וערל זכר‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ימול את‪-‬‬ ‫}בשר ערלתו‪--‬ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪ :‬את‪-‬בריתי‪ ,‬הפר‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬טו וי אמר אל הים‪ ,‬אל‪-‬אברהם‪ ,‬שרי אשתך‪ ,‬ל א‪-‬תקרא את‪-‬שמה שרי‪ :‬כי שרה‪ ,‬שמה‪ .‬יז‪,‬טז‬ ‫וברכתי א תה‪ ,‬וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים‪ ,‬מלכי עמים ממנה יהיו‪ .‬יז‪,‬יז ויפ ל‬ ‫אברהם על‪-‬פניו‪ ,‬ויצחק; וי אמר בלבו‪ ,‬הלבן מאה‪-‬שנה יולד‪ ,‬ואם‪-‬שרה‪ ,‬ה‪3‬בת‪-‬תשעים שנה תלד‪.‬‬ ‫יז‪,‬יח וי אמר אברהם‪ ,‬אל‪-‬האל הים‪ :‬לו ישמעאל‪ ,‬יחיה לפניך‪ .‬יז‪,‬יט וי אמר אל הים‪ ,‬א‪3‬בל שרה‬ ‫אשתך י לדת לך בן‪ ,‬וקראת את‪-‬שמו‪ ,‬יצחק; וה‪3‬קמ תי את‪-‬בריתי אתו לברית עולם‪ ,‬לזרעו אח‪3‬ריו‪.‬‬ ‫יז‪,‬כ ולישמעאל‪ ,‬שמעתיך‪--‬הנה ברכתי א תו והפריתי א תו והרביתי א תו‪ ,‬במא ד מא ד‪ :‬שנים‪-‬‬ ‫עשר נשיאם יוליד‪ ,‬ונתתיו לגוי גדול‪ .‬יז‪,‬כא ואת‪-‬בריתי‪ ,‬אקים את‪-‬יצחק‪ ,‬א‪3‬שר תלד לך שרה‬ ‫למועד הזה‪ ,‬בשנה האחרת‪ .‬יז‪,‬כב ויכל‪ ,‬לדבר אתו; ויעל אל הים‪ ,‬מעל אברהם‪ .‬יז‪,‬כג ויקח‬ ‫אברהם את‪-‬ישמעאל בנו‪ ,‬ואת כל‪-‬ילידי ביתו ואת כל‪-‬מקנת כספו‪--‬כל‪-‬זכר‪ ,‬באנשי בית אברהם;‬

‫וימל את‪-‬בשר ערלתם‪ ,‬בעצם היום הזה‪ ,‬כא‪3‬שר דבר אתו‪ ,‬אל הים‪ .‬יז‪,‬כד ואברהם‪--‬בן‪-‬תשעים‬ ‫ותשע‪ ,‬שנה‪ :‬בהמ לו‪ ,‬בשר ערלתו‪ .‬יז‪,‬כה וישמעאל בנו‪ ,‬בן‪-‬של ש עשרה שנה‪ :‬בהמ לו‪--‬את‪,‬‬ ‫בשר ערלתו‪ .‬יז‪,‬כו בעצם היום הזה‪ ,‬נמול אברהם‪ ,‬וישמעאל‪ ,‬בנו‪ .‬יז‪,‬כז וכל‪-‬אנשי ביתו יליד‬ ‫}בית‪ ,‬ומקנת‪-‬כסף מאת בן‪-‬נכר‪--‬נמ לו‪ ,‬אתו‪} .‬פ‬ ‫יח‪,‬א וירא אליו יהוה‪ ,‬באל ני ממרא; והוא י שב פתח‪-‬הא הל‪ ,‬כח ם היום‪ .‬יח‪,‬ב וישא עיניו‪,‬‬ ‫וירא‪ ,‬והנה של שה א‪3‬נשים‪ ,‬נצבים עליו; וירא‪ ,‬וירץ לקראתם מפתח הא הל‪ ,‬וישתחו‪ ,‬ארצה‪ .‬יח‪,‬ג‬ ‫וי אמר‪ :‬א‪3‬ד ני‪ ,‬אם‪-‬נא מצאתי חן בעיניך‪--‬אל‪-‬נא תע‪3‬ב ר‪ ,‬מעל עבדך‪ .‬יח‪,‬ד י?קח‪-‬נא מעט‪-‬מים‪,‬‬ ‫ורח‪3‬צו רגליכם; והשע‪3‬נו‪ ,‬תחת העץ‪ .‬יח‪,‬ה ואקחה פת‪-‬לחם וסע‪3‬דו לבכם‪ ,‬אחר תע‪3‬ב רו‪--‬כי‪-‬על‪-‬כן‬ ‫ע‪3‬ברתם‪ ,‬על‪-‬עבדכם; וי אמרו‪ ,‬כן תע‪3‬שה כא‪3‬שר דברת‪ .‬יח‪,‬ו וימהר אברהם הא הלה‪ ,‬אל‪-‬שרה;‬ ‫וי אמר‪ ,‬מה‪3‬רי של ש סאים קמח ס לת‪--‬לושי‪ ,‬וע‪3‬שי ע?גות‪ .‬יח‪,‬ז ואל‪-‬הבקר‪ ,‬רץ אברהם; ויקח בן‪-‬‬ ‫בקר רך וטוב‪ ,‬ויתן אל‪-‬הנער‪ ,‬וימהר‪ ,‬לע‪3‬שות א תו‪ .‬יח‪,‬ח ויקח חמאה וחלב‪ ,‬ובן‪-‬הבקר א‪3‬שר עשה‪,‬‬ ‫ויתן‪ ,‬לפניהם; והוא‪-‬ע מד ע‪3‬ליהם תחת העץ‪ ,‬וי אכלו‪ .‬יח‪,‬ט וי אמרו אליו‪ ,‬איה שרה אשתך;‬ ‫וי אמר‪ ,‬הנה בא הל‪ .‬יח‪,‬י וי אמר‪ ,‬שוב אשוב אליך כעת חיה‪ ,‬והנה‪-‬בן‪ ,‬לשרה אשתך; ושרה‬ ‫ש מעת פתח הא הל‪ ,‬והוא אח‪3‬ריו‪ .‬יח‪,‬יא ואברהם ושרה זקנים‪ ,‬באים בימים; חדל להיות לשרה‪,‬‬ ‫א רח כנשים‪ .‬יח‪,‬יב ותצחק שרה‪ ,‬בקרבה לאמ ר‪ :‬אח‪3‬רי בל תי היתה‪-‬לי עדנה‪ ,‬ואד ני זקן‪.‬‬ ‫יח‪,‬יג וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬אברהם‪ :‬למה זה צח‪3‬קה שרה לאמ ר‪ ,‬האף א?מנם אלד‪--‬וא‪3‬ני זקנתי‪ .‬יח‪,‬יד‬ ‫ה‪3‬יפלא מיהוה‪ ,‬דבר; למועד אשוב אליך‪ ,‬כעת חיה‪--‬ולשרה בן‪ .‬יח‪,‬טו ותכחש שרה לאמ ר ל א‬ ‫צחקתי‪ ,‬כי יראה; וי אמר ל א‪ ,‬כי צחקת‪ .‬יח‪,‬טז ויק?מו משם הא‪3‬נשים‪ ,‬וישקפו על‪-‬פני סד ם;‬ ‫ואברהם‪--‬ה לך עמם‪ ,‬לשלחם‪ .‬יח‪,‬יז ויהוה‪ ,‬אמר‪ :‬המכסה א‪3‬ני מאברהם‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני ע שה‪ .‬יח‪,‬יח‬ ‫ואברהם‪--‬היו יהיה לגוי גדול‪ ,‬ועצום; ונברכו‪-‬בו‪--‬כ ל‪ ,‬גויי הארץ‪ .‬יח‪,‬יט כי ידעתיו‪ ,‬למען א‪3‬שר‬ ‫יצוה את‪-‬בניו ואת‪-‬ביתו אח‪3‬ריו‪ ,‬ושמרו דרך יהוה‪ ,‬לע‪3‬שות צדקה ומשפט‪--‬למען‪ ,‬הביא יהוה על‪-‬‬ ‫אברהם‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬דבר‪ ,‬עליו‪ .‬יח‪,‬כ וי אמר יהוה‪ ,‬זע‪3‬קת סד ם וע‪3‬מ רה כי‪-‬רבה; וחטאתם‪--‬כי‬ ‫כבדה‪ ,‬מא ד‪ .‬יח‪,‬כא ארדה‪-‬נא ואראה‪ ,‬הכצע‪3‬קתה הבאה אלי עשו כלה; ואם‪-‬ל א‪ ,‬אדעה‪ .‬יח‪,‬כב‬ ‫ויפנו משם הא‪3‬נשים‪ ,‬וילכו סד מה; ואברהם‪--‬עודנו ע מד‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יח‪,‬כג ויגש אברהם‪,‬‬ ‫וי אמר‪ :‬האף תספה‪ ,‬צדיק עם‪-‬רשע‪ .‬יח‪,‬כד אולי יש ח‪3‬משים צדיקם‪ ,‬בתוך העיר; האף תספה‬ ‫ול א‪-‬תשא למקום‪ ,‬למען ח‪3‬משים הצדיקם א‪3‬שר בקרבה‪ .‬יח‪,‬כה חללה לך מע‪3‬ש ת כדבר הזה‪,‬‬ ‫להמית צדיק עם‪-‬רשע‪ ,‬והיה כצדיק‪ ,‬כרשע; חללה לך‪--‬ה‪3‬ש פט כל‪-‬הארץ‪ ,‬ל א יע‪3‬שה משפט‪.‬‬ ‫יח‪,‬כו וי אמר יהוה‪ ,‬אם‪-‬אמצא בסד ם ח‪3‬משים צדיקם בתוך העיר‪--‬ונשאתי לכל‪-‬המקום‪ ,‬בע‪3‬בורם‪.‬‬ ‫יח‪,‬כז ויען אברהם‪ ,‬וי אמר‪ :‬הנה‪-‬נא הואלתי לדבר אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬ואנ כי עפר ואפר‪ .‬יח‪,‬כח אולי‬ ‫יחסרון ח‪3‬משים הצדיקם‪ ,‬ח‪3‬משה‪--‬ה‪3‬תשחית בח‪3‬משה‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬העיר; וי אמר‪ ,‬ל א אשחית‪ ,‬אם‪-‬אמצא‬ ‫שם‪ ,‬ארבעים וח‪3‬משה‪ .‬יח‪,‬כט וי סף עוד לדבר אליו‪ ,‬וי אמר‪ ,‬אולי ימצאון שם‪ ,‬ארבעים; וי אמר‬ ‫ל א אעשה‪ ,‬בע‪3‬בור הארבעים‪ .‬יח‪,‬ל וי אמר אל‪-‬נא יחר לאד ני‪ ,‬וא‪3‬דברה‪--‬אולי ימצאון שם‪,‬‬ ‫של שים; וי אמר ל א אעשה‪ ,‬אם‪-‬אמצא שם של שים‪ .‬יח‪,‬לא וי אמר‪ ,‬הנה‪-‬נא הואלתי לדבר אל‪-‬‬ ‫א‪3‬ד ני‪--‬אולי ימצאון שם‪ ,‬עשרים; וי אמר ל א אשחית‪ ,‬בע‪3‬בור העשרים‪ .‬יח‪,‬לב וי אמר אל‪-‬נא‬ ‫יחר לאד ני‪ ,‬וא‪3‬דברה אך‪-‬הפעם‪--‬אולי ימצאון שם‪ ,‬ע‪3‬שרה; וי אמר ל א אשחית‪ ,‬בע‪3‬בור הע‪3‬שרה‪.‬‬ ‫יח‪,‬לג וילך יהוה‪--‬כא‪3‬שר כלה‪ ,‬לדבר אל‪-‬אברהם; ואברהם‪ ,‬שב למק מו‪ .‬יט‪,‬א ויב או שני‬ ‫המלאכים סד מה‪ ,‬בערב‪ ,‬ולוט‪ ,‬י שב בשער‪-‬סד ם; וירא‪-‬לוט ויקם לקראתם‪ ,‬וישתחו אפים‬ ‫ארצה‪ .‬יט‪,‬ב וי אמר הנה נא‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬סורו נא אל‪-‬בית עבדכם ולינו ורח‪3‬צו רגליכם‪ ,‬והשכמתם‪,‬‬ ‫וה‪3‬לכתם לדרככם; וי אמרו ל א‪ ,‬כי ברחוב נלין‪ .‬יט‪,‬ג ויפצר‪-‬בם מא ד‪--‬ויס?רו אליו‪ ,‬ויב או אל‪-‬‬ ‫ביתו; ויעש להם משתה‪ ,‬ומצות אפה וי אכלו‪ .‬יט‪,‬ד טרם‪ ,‬ישכבו‪ ,‬ואנשי העיר אנשי סד ם נסבו‬ ‫על‪-‬הבית‪ ,‬מנער ועד‪-‬זקן‪ :‬כל‪-‬העם‪ ,‬מקצה‪ .‬יט‪,‬ה ויקראו אל‪-‬לוט וי אמרו לו‪ ,‬איה הא‪3‬נשים א‪3‬שר‪-‬‬

‫באו אליך הלילה; הוציאם אלינו‪ ,‬ונדעה א תם‪ .‬יט‪,‬ו ויצא א‪3‬להם לוט‪ ,‬הפתחה; והדלת‪ ,‬סגר‬ ‫אח‪3‬ריו‪ .‬יט‪,‬ז וי אמר‪ :‬אל‪-‬נא אחי‪ ,‬תרעו‪ .‬יט‪,‬ח הנה‪-‬נא לי שתי בנות‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעו איש‪--‬‬ ‫אוציאה‪-‬נא אתהן א‪3‬ליכם‪ ,‬וע‪3‬שו להן כטוב בעיניכם; רק לא‪3‬נשים האל‪ ,‬אל‪-‬תע‪3‬שו דבר‪ ,‬כי‪-‬על‪-‬כן‬ ‫באו‪ ,‬בצל ק רתי‪ .‬יט‪,‬ט וי אמרו גש‪-‬הלאה‪ ,‬וי אמרו האחד בא‪-‬לגור וישפ ט שפוט‪--‬עתה‪ ,‬נרע לך‬ ‫מהם; ויפצרו באיש בלוט מא ד‪ ,‬ויגשו לשב ר הדלת‪ .‬יט‪,‬י וישלחו הא‪3‬נשים את‪-‬ידם‪ ,‬ויביאו את‪-‬‬ ‫לוט א‪3‬ליהם הביתה; ואת‪-‬הדלת‪ ,‬סגרו‪ .‬יט‪,‬יא ואת‪-‬הא‪3‬נשים א‪3‬שר‪-‬פתח הבית‪ ,‬הכו בסנורים‪,‬‬ ‫מקט ן‪ ,‬ועד‪-‬גדול; וילאו‪ ,‬למצ א הפתח‪ .‬יט‪,‬יב וי אמרו הא‪3‬נשים אל‪-‬לוט‪ ,‬ע ד מי‪-‬לך פ ה‪--‬חתן‬ ‫ובניך ובנ תיך‪ ,‬וכ ל א‪3‬שר‪-‬לך בעיר‪ :‬הוצא‪ ,‬מן‪-‬המקום‪ .‬יט‪,‬יג כי‪-‬משחתים א‪3‬נחנו‪ ,‬את‪-‬המקום‬ ‫הזה‪ :‬כי‪-‬גדלה צע‪3‬קתם את‪-‬פני יהוה‪ ,‬וישלחנו יהוה לשח‪3‬תה‪ .‬יט‪,‬יד ויצא לוט וידבר אל‪-‬ח‪3‬תניו‬ ‫ל קחי בנ תיו‪ ,‬וי אמר קומו צאו מן‪-‬המקום הזה‪ ,‬כי‪-‬משחית יהוה‪ ,‬את‪-‬העיר; ויהי כמצחק‪ ,‬בעיני‬ ‫ח‪3‬תניו‪ .‬יט‪,‬טו וכמו השחר עלה‪ ,‬ויאיצו המלאכים בלוט לאמ ר‪ :‬קום קח את‪-‬אשתך ואת‪-‬שתי‬ ‫בנ תיך‪ ,‬הנמצא ת‪--‬פן‪-‬תספה‪ ,‬בע‪3‬ו ן העיר‪ .‬יט‪,‬טז ויתמהמה‪--‬ויח‪3‬זיקו הא‪3‬נשים בידו וביד‪-‬אשתו‬ ‫וביד שתי בנ תיו‪ ,‬בחמלת יהוה עליו; וי צא?הו וינח?הו‪ ,‬מחוץ לעיר‪ .‬יט‪,‬יז ויהי כהוציאם א תם‬ ‫החוצה‪ ,‬וי אמר המלט על‪-‬נפשך‪--‬אל‪-‬תביט אח‪3‬ריך‪ ,‬ואל‪-‬תע‪3‬מ ד בכל‪-‬הככר‪ :‬ההרה המלט‪ ,‬פן‪-‬‬ ‫תספה‪ .‬יט‪,‬יח וי אמר לוט‪ ,‬א‪3‬להם‪ :‬אל‪-‬נא‪ ,‬א‪3‬ד ני‪ .‬יט‪,‬יט הנה‪-‬נא מצא עבדך חן‪ ,‬בעיניך‪ ,‬ותגדל‬ ‫חסדך א‪3‬שר עשית עמדי‪ ,‬להח‪3‬יות את‪-‬נפשי; ואנ כי‪ ,‬ל א אוכל להמלט ההרה‪--‬פן‪-‬תדבקני הרעה‪,‬‬ ‫ומתי‪ .‬יט‪,‬כ הנה‪-‬נא העיר הז את קר בה‪ ,‬לנוס שמה‪--‬והוא מצער; אמלטה נא שמה‪ ,‬ה‪3‬ל א מצער‬ ‫הוא‪--‬ותחי נפשי‪ .‬יט‪,‬כא וי אמר אליו‪--‬הנה נשאתי פניך‪ ,‬גם לדבר הזה‪ :‬לבלתי הפכי את‪-‬העיר‪,‬‬ ‫א‪3‬שר דברת‪ .‬יט‪,‬כב מהר‪ ,‬המלט שמה‪ ,‬כי ל א אוכל לע‪3‬שות דבר‪ ,‬עד‪-‬ב א‪3‬ך שמה; על‪-‬כן קרא שם‪-‬‬ ‫העיר‪ ,‬צוער‪ .‬יט‪,‬כג השמש‪ ,‬יצא על‪-‬הארץ; ולוט‪ ,‬בא צ ע‪3‬רה‪ .‬יט‪,‬כד ויהוה‪ ,‬המטיר על‪-‬סד ם‬ ‫ועל‪-‬ע‪3‬מ רה‪--‬גפרית ואש‪ :‬מאת יהוה‪ ,‬מן‪-‬השמים‪ .‬יט‪,‬כה ויה‪3‬פ ך את‪-‬הערים האל‪ ,‬ואת כל‪-‬הככר‪,‬‬ ‫ואת כל‪-‬י שבי הערים‪ ,‬וצמח הא‪3‬דמה‪ .‬יט‪,‬כו ותבט אשתו‪ ,‬מאח‪3‬ריו; ותהי‪ ,‬נציב מלח‪ .‬יט‪,‬כז וישכם‬ ‫אברהם‪ ,‬בב קר‪ :‬אל‪-‬המקום‪--‬א‪3‬שר‪-‬עמד שם‪ ,‬את‪-‬פני יהוה‪ .‬יט‪,‬כח וישקף‪ ,‬על‪-‬פני סד ם וע‪3‬מ רה‪,‬‬ ‫ועל‪-‬כל‪-‬פני‪ ,‬ארץ הככר; וירא‪ ,‬והנה עלה קיט ר הארץ‪ ,‬כקיט ר‪ ,‬הכבשן‪ .‬יט‪,‬כט ויהי‪ ,‬בשחת‬ ‫אל הים את‪-‬ערי הככר‪ ,‬ויזכ ר אל הים‪ ,‬את‪-‬אברהם; וישלח את‪-‬לוט‪ ,‬מתוך הה‪3‬פכה‪ ,‬בה‪3‬פ ך את‪-‬‬ ‫הערים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ישב בהן לוט‪ .‬יט‪,‬ל ויעל לוט מצוער וישב בהר‪ ,‬ושתי בנ תיו עמו‪ ,‬כי ירא‪ ,‬לשבת‬ ‫בצוער; וישב‪ ,‬במערה‪--‬הוא‪ ,‬ושתי בנ תיו‪ .‬יט‪,‬לא ות אמר הבכירה אל‪-‬הצעירה‪ ,‬אבינו זקן; ואיש‬ ‫אין בארץ לבוא עלינו‪ ,‬כדרך כל‪-‬הארץ‪ .‬יט‪,‬לב לכה נשקה את‪-‬אבינו יין‪ ,‬ונשכבה עמו; ונחיה‬ ‫מאבינו‪ ,‬זרע‪ .‬יט‪,‬לג ותשקין את‪-‬א‪3‬ביהן יין‪ ,‬בלילה הוא; ותב א הבכירה ותשכב את‪-‬אביה‪ ,‬ול א‪-‬‬ ‫ידע בשכבה ובקומה‪ .‬יט‪,‬לד ויהי‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬ות אמר הבכירה אל‪-‬הצעירה‪ ,‬הן‪-‬שכבתי אמש את‪-‬‬ ‫אבי; נשקנו יין גם‪-‬הלילה‪ ,‬וב אי שכבי עמו‪ ,‬ונחיה מאבינו‪ ,‬זרע‪ .‬יט‪,‬לה ותשקין גם בלילה ההוא‪,‬‬ ‫את‪-‬א‪3‬ביהן‪--‬יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו‪ ,‬ול א‪-‬ידע בשכבה ובק?מה‪ .‬יט‪,‬לו ותה‪3‬רין שתי בנות‪-‬‬ ‫לוט‪ ,‬מא‪3‬ביהן‪ .‬יט‪,‬לז ותלד הבכירה בן‪ ,‬ותקרא שמו מואב‪ :‬הוא א‪3‬בי‪-‬מואב‪ ,‬עד‪-‬היום‪ .‬יט‪,‬לח‬ ‫}והצעירה גם‪-‬הוא ילדה בן‪ ,‬ותקרא שמו בן‪-‬עמי‪ :‬הוא א‪3‬בי בני‪-‬עמון‪ ,‬עד‪-‬היום‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬א ויסע משם אברהם ארצה הנגב‪ ,‬וישב בין‪-‬קדש ובין שור; ויגר‪ ,‬בגרר‪ .‬כ‪,‬ב וי אמר אברהם‬ ‫אל‪-‬שרה אשתו‪ ,‬א‪3‬ח תי הוא; וישלח‪ ,‬א‪3‬בימלך מלך גרר‪ ,‬ויקח‪ ,‬את‪-‬שרה‪ .‬כ‪,‬ג ויב א אל הים אל‪-‬‬ ‫א‪3‬בימלך‪ ,‬בח‪3‬לום הלילה; וי אמר לו‪ ,‬הנך מת על‪-‬האשה א‪3‬שר‪-‬לקחת‪ ,‬והוא‪ ,‬בע?לת בעל‪ .‬כ‪,‬ד‬ ‫וא‪3‬בימלך‪ ,‬ל א קרב אליה; וי אמר‪--‬א‪3‬ד ני‪ ,‬ה‪3‬גוי גם‪-‬צדיק תה‪3‬ר ג‪ .‬כ‪,‬ה ה‪3‬ל א הוא אמר‪-‬לי א‪3‬ח תי‬ ‫הוא‪ ,‬והיא‪-‬גם‪-‬הוא אמרה אחי הוא; בתם‪-‬לבבי ובנקי ן כפי‪ ,‬עשיתי ז את‪ .‬כ‪,‬ו וי אמר אליו‬ ‫האל הים בח‪3‬ל ם‪ ,‬גם אנ כי ידעתי כי בתם‪-‬לבבך עשית ז את‪ ,‬ואחש ך גם‪-‬אנ כי אותך‪ ,‬מח‪3‬טו‪-‬לי;‬ ‫על‪-‬כן ל א‪-‬נתתיך‪ ,‬לנג ע אליה‪ .‬כ‪,‬ז ועתה‪ ,‬השב אשת‪-‬האיש כי‪-‬נביא הוא‪ ,‬ויתפלל בעדך‪ ,‬וחיה;‬

‫ואם‪-‬אינך משיב‪--‬דע כי‪-‬מות תמות‪ ,‬אתה וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לך‪ .‬כ‪,‬ח וישכם א‪3‬בימלך בב קר‪ ,‬ויקרא לכל‪-‬‬ ‫ע‪3‬בדיו‪ ,‬וידבר את‪-‬כל‪-‬הדברים האלה‪ ,‬באזניהם; וייראו הא‪3‬נשים‪ ,‬מא ד‪ .‬כ‪,‬ט ויקרא א‪3‬בימלך‬ ‫לאברהם‪ ,‬וי אמר לו מה‪-‬עשית לנו ומה‪-‬חטאתי לך‪ ,‬כי‪-‬הבאת עלי ועל‪-‬ממלכתי‪ ,‬ח‪3‬טאה גד לה‪:‬‬ ‫מע‪3‬שים א‪3‬שר ל א‪-‬יעשו‪ ,‬עשית עמדי‪ .‬כ‪,‬י וי אמר א‪3‬בימלך‪ ,‬אל‪-‬אברהם‪ :‬מה ראית‪ ,‬כי עשית את‪-‬‬ ‫הדבר הזה‪ .‬כ‪,‬יא וי אמר‪ ,‬אברהם‪ ,‬כי אמרתי רק אין‪-‬יראת אל הים‪ ,‬במקום הזה; וה‪3‬רגוני‪ ,‬על‪-‬‬ ‫דבר אשתי‪ .‬כ‪,‬יב וגם‪-‬אמנה‪ ,‬א‪3‬ח תי בת‪-‬אבי הוא‪--‬אך‪ ,‬ל א בת‪-‬אמי; ותהי‪-‬לי‪ ,‬לאשה‪ .‬כ‪,‬יג ויהי‬ ‫כא‪3‬שר התעו א תי‪ ,‬אל הים מבית אבי‪ ,‬וא מר לה‪ ,‬זה חסדך א‪3‬שר תע‪3‬שי עמדי‪ :‬אל כל‪-‬המקום‬ ‫א‪3‬שר נבוא שמה‪ ,‬אמרי‪-‬לי אחי הוא‪ .‬כ‪,‬יד ויקח א‪3‬בימלך צ אן ובקר‪ ,‬וע‪3‬בדים ושפח ת‪ ,‬ויתן‪,‬‬ ‫לאברהם; וישב לו‪ ,‬את שרה אשתו‪ .‬כ‪,‬טו וי אמר א‪3‬בימלך‪ ,‬הנה ארצי לפניך‪ :‬בטוב בעיניך‪ ,‬שב‪.‬‬ ‫כ‪,‬טז ולשרה אמר‪ ,‬הנה נתתי אלף כסף לאחיך‪--‬הנה הוא‪-‬לך כסות עינים‪ ,‬לכ ל א‪3‬שר אתך; ואת‬ ‫כ ל‪ ,‬ונ כחת‪ .‬כ‪,‬יז ויתפלל אברהם‪ ,‬אל‪-‬האל הים; וירפא אל הים את‪-‬א‪3‬בימלך ואת‪-‬אשתו‪,‬‬ ‫ואמה תיו‪--‬וילדו‪ .‬כ‪,‬יח כי‪-‬עצ ר עצר יהוה‪ ,‬בעד כל‪-‬רחם לבית א‪3‬בימלך‪ ,‬על‪-‬דבר שרה‪ ,‬אשת‬ ‫}אברהם‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬א ויהוה פקד את‪-‬שרה‪ ,‬כא‪3‬שר אמר; ויעש יהוה לשרה‪ ,‬כא‪3‬שר דבר‪ .‬כא‪,‬ב ותהר ותלד שרה‬ ‫לאברהם בן‪ ,‬לזק?ניו‪ ,‬למועד‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬דבר א תו אל הים‪ .‬כא‪,‬ג ויקרא אברהם את‪-‬שם‪-‬בנו הנולד‪-‬לו‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬ילדה‪-‬לו שרה‪--‬יצחק‪ .‬כא‪,‬ד וימל אברהם את‪-‬יצחק בנו‪ ,‬בן‪-‬שמ נת ימים‪ ,‬כא‪3‬שר צוה א תו‪,‬‬ ‫אל הים‪ .‬כא‪,‬ה ואברהם‪ ,‬בן‪-‬מאת שנה‪ ,‬בהולד לו‪ ,‬את יצחק בנו‪ .‬כא‪,‬ו ות אמר שרה‪--‬צח ק‪ ,‬עשה‬ ‫לי אל הים‪ :‬כל‪-‬הש מע‪ ,‬יצחק‪-‬לי‪ .‬כא‪,‬ז ות אמר‪ ,‬מי מלל לאברהם‪ ,‬היניקה בנים‪ ,‬שרה‪ :‬כי‪-‬‬ ‫ילדתי בן‪ ,‬לזק?ניו‪ .‬כא‪,‬ח ויגדל הילד‪ ,‬ויגמל; ויעש אברהם משתה גדול‪ ,‬ביום הגמל את‪-‬יצחק‪.‬‬ ‫כא‪,‬ט ותרא שרה את‪-‬בן‪-‬הגר המצרית‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ילדה לאברהם‪--‬מצחק‪ .‬כא‪,‬י ות אמר‪ ,‬לאברהם‪,‬‬ ‫גרש האמה הז את‪ ,‬ואת‪-‬בנה‪ :‬כי ל א יירש בן‪-‬האמה הז את‪ ,‬עם‪-‬בני עם‪-‬יצחק‪ .‬כא‪,‬יא וירע‬ ‫הדבר מא ד‪ ,‬בעיני אברהם‪ ,‬על‪ ,‬אוד ת בנו‪ .‬כא‪,‬יב וי אמר אל הים אל‪-‬אברהם‪ ,‬אל‪-‬ירע בעיניך‬ ‫על‪-‬הנער ועל‪-‬א‪3‬מתך‪--‬כ ל א‪3‬שר ת אמר אליך שרה‪ ,‬שמע בק לה‪ :‬כי ביצחק‪ ,‬יקרא לך זרע‪.‬‬ ‫כא‪,‬יג וגם את‪-‬בן‪-‬האמה‪ ,‬לגוי א‪3‬שימנו‪ :‬כי זרע‪3‬ך‪ ,‬הוא‪ .‬כא‪,‬יד וישכם אברהם בב קר ויקח‪-‬לחם‬ ‫וחמת מים ויתן אל‪-‬הגר שם על‪-‬שכמה‪ ,‬ואת‪-‬הילד‪--‬וישלחה; ותלך ותתע‪ ,‬במדבר באר שבע‪.‬‬ ‫כא‪,‬טו ויכלו המים‪ ,‬מן‪-‬החמת; ותשלך את‪-‬הילד‪ ,‬תחת אחד השיחם‪ .‬כא‪,‬טז ותלך ותשב לה מנגד‪,‬‬ ‫הרחק כמטח‪3‬וי קשת‪ ,‬כי אמרה‪ ,‬אל‪-‬אראה במות הילד; ותשב מנגד‪ ,‬ותשא את‪-‬ק לה ותבך‪ .‬כא‪,‬יז‬ ‫וישמע אל הים‪ ,‬את‪-‬קול הנער‪ ,‬ויקרא מלאך אל הים אל‪-‬הגר מן‪-‬השמים‪ ,‬וי אמר לה מה‪-‬לך הגר;‬ ‫אל‪-‬תיראי‪ ,‬כי‪-‬שמע אל הים אל‪-‬קול הנער בא‪3‬שר הוא‪-‬שם‪ .‬כא‪,‬יח קומי שאי את‪-‬הנער‪ ,‬והח‪3‬זיקי‬ ‫את‪-‬ידך בו‪ :‬כי‪-‬לגוי גדול‪ ,‬א‪3‬שימנו‪ .‬כא‪,‬יט ויפקח אל הים את‪-‬עיניה‪ ,‬ותרא באר מים; ותלך‬ ‫ותמלא את‪-‬החמת‪ ,‬מים‪ ,‬ותשק‪ ,‬את‪-‬הנער‪ .‬כא‪,‬כ ויהי אל הים את‪-‬הנער‪ ,‬ויגדל; וישב‪ ,‬במדבר‪,‬‬ ‫}ויהי‪ ,‬ר בה קשת‪ .‬כא‪,‬כא וישב‪ ,‬במדבר פארן; ותקח‪-‬לו אמו אשה‪ ,‬מארץ מצרים‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬כב ויהי‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬וי אמר א‪3‬בימלך ופיכ ל שר‪-‬צבאו‪ ,‬אל‪-‬אברהם לאמ ר‪ :‬אל הים עמך‪,‬‬ ‫בכ ל א‪3‬שר‪-‬אתה ע שה‪ .‬כא‪,‬כג ועתה‪ ,‬השבעה לי באל הים הנה‪ ,‬אם‪-‬תשק ר לי‪ ,‬ולניני ולנכדי;‬ ‫כחסד א‪3‬שר‪-‬עשיתי עמך‪ ,‬תע‪3‬שה עמדי‪ ,‬ועם‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬גרתה בה‪ .‬כא‪,‬כד וי אמר‪ ,‬אברהם‪,‬‬ ‫אנ כי‪ ,‬אשבע‪ .‬כא‪,‬כה והוכח אברהם‪ ,‬את‪-‬א‪3‬בימלך‪ ,‬על‪-‬א דות באר המים‪ ,‬א‪3‬שר גזלו עבדי‬ ‫א‪3‬בימלך‪ .‬כא‪,‬כו וי אמר א‪3‬בימלך‪--‬ל א ידעתי‪ ,‬מי עשה את‪-‬הדבר הזה; וגם‪-‬אתה ל א‪-‬הגדת לי‪,‬‬ ‫וגם אנ כי ל א שמעתי‪--‬בלתי היום‪ .‬כא‪,‬כז ויקח אברהם צ אן ובקר‪ ,‬ויתן לא‪3‬בימלך; ויכרתו‬ ‫שניהם‪ ,‬ברית‪ .‬כא‪,‬כח ויצב אברהם‪ ,‬את‪-‬שבע כבש ת הצ אן‪--‬לבדהן‪ .‬כא‪,‬כט וי אמר א‪3‬בימלך‪,‬‬ ‫אל‪-‬אברהם‪ :‬מה הנה‪ ,‬שבע כבש ת האלה‪ ,‬א‪3‬שר הצבת‪ ,‬לבדנה‪ .‬כא‪,‬ל וי אמר‪--‬כי את‪-‬שבע‬ ‫כבש ת‪ ,‬תקח מידי‪ :‬בע‪3‬בור תהיה‪-‬לי לעדה‪ ,‬כי חפרתי את‪-‬הבאר הז את‪ .‬כא‪,‬לא על‪-‬כן‪ ,‬קרא‬

‫למקום ההוא‪--‬באר שבע‪ :‬כי שם נשבעו‪ ,‬שניהם‪ .‬כא‪,‬לב ויכרתו ברית‪ ,‬בבאר שבע; ויקם‬ ‫וישבו‪ ,‬אל‪-‬ארץ פלשתים‪ .‬כא‪,‬לג ויטע אשל‪ ,‬בבאר שבע; ויקרא‪-‬‬ ‫א‪3‬בימלך‪ ,‬ופיכ ל שר‪-‬צבאו‪? ,‬‬ ‫}שם‪--‬בשם יהוה‪ ,‬אל עולם‪ .‬כא‪,‬לד ויגר אברהם בארץ פלשתים‪ ,‬ימים רבים‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬א ויהי‪ ,‬אחר הדברים האלה‪ ,‬והאל הים‪ ,‬נסה את‪-‬אברהם; וי אמר אליו‪ ,‬אברהם וי אמר הנני‪.‬‬ ‫כב‪,‬ב וי אמר קח‪-‬נא את‪-‬בנך את‪-‬יחידך א‪3‬שר‪-‬אהבת‪ ,‬את‪-‬יצחק‪ ,‬ולך‪-‬לך‪ ,‬אל‪-‬ארץ המ ריה; והע‪3‬להו‬ ‫שם‪ ,‬לע לה‪ ,‬על אחד ההרים‪ ,‬א‪3‬שר א מר אליך‪ .‬כב‪,‬ג וישכם אברהם בב קר‪ ,‬ויח‪3‬ב ש את‪-‬ח‪3‬מ רו‪,‬‬ ‫ויקח את‪-‬שני נעריו אתו‪ ,‬ואת יצחק בנו; ויבקע‪ ,‬ע‪3‬צי ע לה‪ ,‬ויקם וילך‪ ,‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬אמר‪-‬לו‬ ‫האל הים‪ .‬כב‪,‬ד ביום השלישי‪ ,‬וישא אברהם את‪-‬עיניו וירא את‪-‬המקום‪--‬מרח ק‪ .‬כב‪,‬ה וי אמר‬ ‫אברהם אל‪-‬נעריו‪ ,‬שבו‪-‬לכם פ ה עם‪-‬הח‪3‬מור‪ ,‬וא‪3‬ני והנער‪ ,‬נלכה עד‪-‬כ ה; ונשתח‪3‬וה‪ ,‬ונשובה‬ ‫א‪3‬ליכם‪ .‬כב‪,‬ו ויקח אברהם את‪-‬ע‪3‬צי הע לה‪ ,‬וישם על‪-‬יצחק בנו‪ ,‬ויקח בידו‪ ,‬את‪-‬האש ואת‪-‬‬ ‫המא‪3‬כלת; וילכו שניהם‪ ,‬יחדו‪ .‬כב‪,‬ז וי אמר יצחק אל‪-‬אברהם אביו‪ ,‬וי אמר אבי‪ ,‬וי אמר‪ ,‬הנני‬ ‫בני; וי אמר‪ ,‬הנה האש והעצים‪ ,‬ואיה השה‪ ,‬לע לה‪ .‬כב‪,‬ח וי אמר‪ ,‬אברהם‪ ,‬אל הים יראה‪-‬לו‬ ‫השה לע לה‪ ,‬בני; וילכו שניהם‪ ,‬יחדו‪ .‬כב‪,‬ט ויב או‪ ,‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר אמר‪-‬לו האל הים‪ ,‬ויבן שם‬ ‫אברהם את‪-‬המזבח‪ ,‬ויע‪3‬ר ך את‪-‬העצים; ויע‪3‬ק ד‪ ,‬את‪-‬יצחק בנו‪ ,‬וישם א תו על‪-‬המזבח‪ ,‬ממעל‬ ‫לעצים‪ .‬כב‪,‬י וישלח אברהם את‪-‬ידו‪ ,‬ויקח את‪-‬המא‪3‬כלת‪ ,‬לשח ט‪ ,‬את‪-‬בנו‪ .‬כב‪,‬יא ויקרא אליו‬ ‫מלאך יהוה‪ ,‬מן‪-‬השמים‪ ,‬וי אמר‪ ,‬אברהם אברהם; וי אמר‪ ,‬הנני‪ .‬כב‪,‬יב וי אמר‪ ,‬אל‪-‬תשלח ידך‬ ‫אל‪-‬הנער‪ ,‬ואל‪-‬תעש לו‪ ,‬מאומה‪ :‬כי עתה ידעתי‪ ,‬כי‪-‬ירא אל הים אתה‪ ,‬ול א חשכת את‪-‬בנך את‪-‬‬ ‫יחידך‪ ,‬ממני‪ .‬כב‪,‬יג וישא אברהם את‪-‬עיניו‪ ,‬וירא והנה‪-‬איל‪ ,‬אחר‪ ,‬נאחז בסבך בקרניו; וילך‬ ‫אברהם ויקח את‪-‬האיל‪ ,‬ויע‪3‬להו לע לה תחת בנו‪ .‬כב‪,‬יד ויקרא אברהם שם‪-‬המקום ההוא‪ ,‬יהוה‬ ‫יראה‪ ,‬א‪3‬שר יאמר היום‪ ,‬בהר יהוה יראה‪ .‬כב‪,‬טו ויקרא מלאך יהוה‪ ,‬אל‪-‬אברהם‪ ,‬שנית‪ ,‬מן‪-‬‬ ‫השמים‪ .‬כב‪,‬טז וי אמר‪ ,‬בי נשבעתי נא?ם‪-‬יהוה‪ :‬כי‪ ,‬יען א‪3‬שר עשית את‪-‬הדבר הזה‪ ,‬ול א חשכת‪,‬‬ ‫את‪-‬בנך את‪-‬יחידך‪ .‬כב‪,‬יז כי‪-‬ברך א‪3‬ברכך‪ ,‬והרבה ארבה את‪-‬זרע‪3‬ך ככוכבי השמים‪ ,‬וכחול‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫על‪-‬שפת הים; וירש זרע‪3‬ך‪ ,‬את שער א יביו‪ .‬כב‪,‬יח והתברכו בזרע‪3‬ך‪ ,‬כ ל גויי הארץ‪ ,‬עקב‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫שמעת בק לי‪ .‬כב‪,‬יט וישב אברהם אל‪-‬נעריו‪ ,‬ויק?מו וילכו יחדו אל‪-‬באר שבע; וישב אברהם‪,‬‬ ‫}בבאר שבע‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬כ ויהי‪ ,‬אח‪3‬רי הדברים האלה‪ ,‬וי?גד לאברהם‪ ,‬לאמ ר‪ :‬הנה ילדה מלכה גם‪-‬הוא‪ ,‬בנים‪--‬לנחור‬ ‫אחיך‪ .‬כב‪,‬כא את‪-‬עוץ בכ רו‪ ,‬ואת‪-‬בוז אחיו‪ ,‬ואת‪-‬קמואל‪ ,‬א‪3‬בי א‪3‬רם‪ .‬כב‪,‬כב ואת‪-‬כשד ואת‪-‬ח‪3‬זו‪,‬‬ ‫ואת‪-‬פלדש ואת‪-‬ידלף‪ ,‬ואת‪ ,‬בתואל‪ .‬כב‪,‬כג ובתואל‪ ,‬ילד את‪-‬רבקה; שמ נה אלה ילדה מלכה‪,‬‬ ‫לנחור א‪3‬חי אברהם‪ .‬כב‪,‬כד ופילגשו‪ ,‬ושמה ראומה; ותלד גם‪-‬הוא את‪-‬טבח ואת‪-‬גחם‪ ,‬ואת‪-‬תחש‬ ‫}ואת‪-‬מע‪3‬כה‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬א ויהיו חיי שרה‪ ,‬מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‪--‬שני‪ ,‬חיי שרה‪ .‬כג‪,‬ב ותמת שרה‪,‬‬ ‫בקרית ארבע הוא חברון‪--‬בארץ כנען; ויב א‪ ,‬אברהם‪ ,‬לספ ד לשרה‪ ,‬ולבכ תה‪ .‬כג‪,‬ג ויקם‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬מעל‪ ,‬פני מתו; וידבר אל‪-‬בני‪-‬חת‪ ,‬לאמ ר‪ .‬כג‪,‬ד גר‪-‬ותושב אנ כי‪ ,‬עמכם; תנו לי ‪3‬אח?זת‪-‬‬ ‫קבר עמכם‪ ,‬ואקברה מתי מלפני‪ .‬כג‪,‬ה ויע‪3‬נו בני‪-‬חת את‪-‬אברהם‪ ,‬לאמ ר לו‪ .‬כג‪,‬ו שמענו א‪3‬ד ני‪,‬‬ ‫נשיא אל הים אתה בתוכנו‪--‬במבחר קברינו‪ ,‬קב ר את‪-‬מתך; איש ממנו‪ ,‬את‪-‬קברו ל א‪-‬יכלה ממך‬ ‫מקב ר מתך‪ .‬כג‪,‬ז ויקם אברהם וישתחו לעם‪-‬הארץ‪ ,‬לבני‪-‬חת‪ .‬כג‪,‬ח וידבר אתם‪ ,‬לאמ ר‪ :‬אם‪-‬יש‬ ‫את‪-‬נפשכם‪ ,‬לקב ר את‪-‬מתי מלפני‪--‬שמעוני‪ ,‬ופגעו‪-‬לי בעפרון בן‪-‬צ חר‪ .‬כג‪,‬ט ויתן‪-‬לי‪ ,‬את‪-‬מערת‬ ‫המכפלה א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בקצה שדהו‪ :‬בכסף מלא יתננה לי‪ ,‬בתוככם‪--‬ל ‪3‬אח?זת‪-‬קבר‪ .‬כג‪,‬י ועפרון‬ ‫י שב‪ ,‬בתוך בני‪-‬חת; ויען עפרון החתי את‪-‬אברהם באזני בני‪-‬חת‪ ,‬לכ ל באי שער‪-‬עירו לאמ ר‪.‬‬ ‫כג‪,‬יא ל א‪-‬א‪3‬ד ני שמעני‪--‬השדה נתתי לך‪ ,‬והמערה א‪3‬שר‪-‬בו לך נתתיה; לעיני בני‪-‬עמי נתתיה לך‪,‬‬ ‫קב ר מתך‪ .‬כג‪,‬יב וישתחו‪ ,‬אברהם‪ ,‬לפני‪ ,‬עם הארץ‪ .‬כג‪,‬יג וידבר אל‪-‬עפרון באזני עם‪-‬הארץ‪,‬‬

‫לאמ ר‪ ,‬אך אם‪-‬אתה לו‪ ,‬שמעני‪ :‬נתתי כסף השדה‪ ,‬קח ממני‪ ,‬ואקברה את‪-‬מתי‪ ,‬שמה‪ .‬כג‪,‬יד ויען‬ ‫עפרון את‪-‬אברהם‪ ,‬לאמ ר לו‪ .‬כג‪,‬טו א‪3‬ד ני שמעני‪ ,‬ארץ ארבע מא ת שקל‪-‬כסף ביני ובינך מה‪-‬‬ ‫הוא; ואת‪-‬מתך‪ ,‬קב ר‪ .‬כג‪,‬טז וישמע אברהם‪ ,‬אל‪-‬עפרון‪ ,‬וישק ל אברהם לעפר ן‪ ,‬את‪-‬הכסף א‪3‬שר‬ ‫דבר באזני בני‪-‬חת‪--‬ארבע מאות שקל כסף‪ ,‬ע בר לס חר‪ .‬כג‪,‬יז ויקם שדה עפרון‪ ,‬א‪3‬שר במכפלה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪ ,‬לפני ממרא‪ :‬השדה‪ ,‬והמערה א‪3‬שר‪-‬בו‪ ,‬וכל‪-‬העץ א‪3‬שר בשדה‪ ,‬א‪3‬שר בכל‪-‬גב?לו סביב‪ .‬כג‪,‬יח‬ ‫לאברהם למקנה‪ ,‬לעיני בני‪-‬חת‪ ,‬בכ ל‪ ,‬באי שער‪-‬עירו‪ .‬כג‪,‬יט ואח‪3‬רי‪-‬כן קבר אברהם את‪-‬שרה‬ ‫אשתו‪ ,‬אל‪-‬מערת שדה המכפלה על‪-‬פני ממרא‪--‬הוא חברון‪ :‬בארץ‪ ,‬כנען‪ .‬כג‪,‬כ ויקם השדה‬ ‫}והמערה א‪3‬שר‪-‬בו‪ ,‬לאברהם‪--‬ל ‪3‬אח?זת‪-‬קבר‪ :‬מאת‪ ,‬בני‪-‬חת‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬א ואברהם זקן‪ ,‬בא בימים; ויהוה ברך את‪-‬אברהם‪ ,‬בכ ל‪ .‬כד‪,‬ב וי אמר אברהם‪ ,‬אל‪-‬עבדו זקן‬ ‫ביתו‪ ,‬המ של‪ ,‬בכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ :‬שים‪-‬נא ידך‪ ,‬תחת ירכי‪ .‬כד‪,‬ג ואשביע‪3‬ך‪--‬ביהוה אל הי השמים‪,‬‬ ‫ואל הי הארץ‪ :‬א‪3‬שר ל א‪-‬תקח אשה‪ ,‬לבני‪ ,‬מבנות הכנע‪3‬ני‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי יושב בקרבו‪ .‬כד‪,‬ד כי אל‪-‬‬ ‫ארצי ואל‪-‬מולדתי‪ ,‬תלך; ולקחת אשה‪ ,‬לבני ליצחק‪ .‬כד‪,‬ה וי אמר אליו‪ ,‬העבד‪ ,‬אולי ל א‪-‬ת אבה‬ ‫האשה‪ ,‬ללכת אח‪3‬רי אל‪-‬הארץ הז את; ההשב אשיב את‪-‬בנך‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬יצאת משם‪ .‬כד‪,‬ו‬ ‫וי אמר אליו‪ ,‬אברהם‪ :‬השמר לך‪ ,‬פן‪-‬תשיב את‪-‬בני שמה‪ .‬כד‪,‬ז יהוה אל הי השמים‪ ,‬א‪3‬שר לקחני‬ ‫מבית אבי ומארץ מולדתי‪ ,‬וא‪3‬שר דבר‪-‬לי וא‪3‬שר נשבע‪-‬לי לאמ ר‪ ,‬לזרע‪3‬ך אתן את‪-‬הארץ הז את‪--‬‬ ‫הוא‪ ,‬ישלח מלאכו לפניך‪ ,‬ולקחת אשה לבני‪ ,‬משם‪ .‬כד‪,‬ח ואם‪-‬ל א ת אבה האשה‪ ,‬ללכת אח‪3‬ריך‪--‬‬ ‫ונקית‪ ,‬משב?עתי ז את; רק את‪-‬בני‪ ,‬ל א תשב שמה‪ .‬כד‪,‬ט וישם העבד את‪-‬ידו‪ ,‬תחת ירך אברהם‬ ‫א‪3‬ד ניו; וישבע לו‪ ,‬על‪-‬הדבר הזה‪ .‬כד‪,‬י ויקח העבד ע‪3‬שרה גמלים מגמלי א‪3‬ד ניו‪ ,‬וילך‪ ,‬וכל‪-‬טוב‬ ‫א‪3‬ד ניו‪ ,‬בידו; ויקם‪ ,‬וילך אל‪-‬א‪3‬רם נה‪3‬רים‪--‬אל‪-‬עיר נחור‪ .‬כד‪,‬יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫באר המים‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬לעת צאת הש א‪3‬ב ת‪ .‬כד‪,‬יב וי אמר‪--‬יהוה אל הי א‪3‬ד ני אברהם‪ ,‬הקרה‪-‬נא‬ ‫לפני היום; וע‪3‬שה‪-‬חסד‪ ,‬עם א‪3‬ד ני אברהם‪ .‬כד‪,‬יג הנה אנ כי נצב‪ ,‬על‪-‬עין המים; ובנות אנשי‬ ‫העיר‪ ,‬י צא ת לשא ב מים‪ .‬כד‪,‬יד והיה הנע‪3‬ר‪ ,‬א‪3‬שר א מר אליה הטי‪-‬נא כדך ואשתה‪ ,‬ואמרה‬ ‫שתה‪ ,‬וגם‪-‬גמליך אשקה‪--‬א תה ה כחת‪ ,‬לעבדך ליצחק‪ ,‬ובה אדע‪ ,‬כי‪-‬עשית חסד עם‪-‬א‪3‬ד ני‪.‬‬ ‫כד‪,‬טו ויהי‪-‬הוא‪ ,‬טרם כלה לדבר‪ ,‬והנה רבקה י צאת א‪3‬שר י?לדה לבתואל בן‪-‬מלכה‪ ,‬אשת נחור א‪3‬חי‬ ‫אברהם; וכדה‪ ,‬על‪-‬שכמה‪ .‬כד‪,‬טז והנע‪3‬ר‪ ,‬ט בת מראה מא ד‪--‬בתולה‪ ,‬ואיש ל א ידעה; ותרד‬ ‫העינה‪ ,‬ותמלא כדה ותעל‪ .‬כד‪,‬יז וירץ העבד‪ ,‬לקראתה; וי אמר‪ ,‬הגמיאיני נא מעט‪-‬מים מכדך‪.‬‬ ‫כד‪,‬יח ות אמר‪ ,‬שתה א‪3‬ד ני; ותמהר‪ ,‬ות רד כדה על‪-‬ידה‪--‬ותשקהו‪ .‬כד‪,‬יט ותכל‪ ,‬להשק תו;‬ ‫ות אמר‪ ,‬גם לגמליך אשאב‪ ,‬עד אם‪-‬כלו‪ ,‬לשת ת‪ .‬כד‪,‬כ ותמהר‪ ,‬ותער כדה אל‪-‬הש קת‪ ,‬ותרץ עוד‬ ‫אל‪-‬הבאר‪ ,‬לשא ב; ותשאב‪ ,‬לכל‪-‬גמליו‪ .‬כד‪,‬כא והאיש משתאה‪ ,‬לה; מח‪3‬ריש‪--‬לדעת ההצליח יהוה‬ ‫דרכו‪ ,‬אם‪-‬ל א‪ .‬כד‪,‬כב ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר כלו הגמלים לשתות‪ ,‬ויקח האיש נזם זהב‪ ,‬בקע משקלו‪--‬ושני‬ ‫צמידים על‪-‬ידיה‪ ,‬ע‪3‬שרה זהב משקלם‪ .‬כד‪,‬כג וי אמר בת‪-‬מי את‪ ,‬הגידי נא לי; ה‪3‬יש בית‪-‬אביך‬ ‫מקום לנו‪ ,‬ללין‪ .‬כד‪,‬כד ות אמר אליו‪ ,‬בת‪-‬בתואל אנ כי‪--‬בן‪-‬מלכה‪ ,‬א‪3‬שר ילדה לנחור‪ .‬כד‪,‬כה‬ ‫ות אמר אליו‪ ,‬גם‪-‬תבן גם‪-‬מספוא רב עמנו‪--‬גם‪-‬מקום‪ ,‬ללון‪ .‬כד‪,‬כו ויק ד האיש‪ ,‬וישתחו ליהוה‪.‬‬ ‫כד‪,‬כז וי אמר‪ ,‬ברוך יהוה אל הי א‪3‬ד ני אברהם‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬עזב חסדו וא‪3‬מתו‪ ,‬מעם א‪3‬ד ני; אנ כי‪,‬‬ ‫בדרך נחני יהוה‪ ,‬בית‪ ,‬א‪3‬חי א‪3‬ד ני‪ .‬כד‪,‬כח ותרץ‪ ,‬הנע‪3‬ר‪ ,‬ותגד‪ ,‬לבית אמה‪--‬כדברים‪ ,‬האלה‪ .‬כד‪,‬כט‬ ‫ולרבקה אח‪ ,‬ושמו לבן; וירץ לבן אל‪-‬האיש החוצה‪ ,‬אל‪-‬העין‪ .‬כד‪,‬ל ויהי כרא ת את‪-‬הנזם‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫הצמדים על‪-‬ידי א‪3‬ח תו‪ ,‬וכשמעו את‪-‬דברי רבקה א‪3‬ח תו לאמ ר‪ ,‬כ ה‪-‬דבר אלי האיש; ויב א‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫האיש‪ ,‬והנה ע מד על‪-‬הגמלים‪ ,‬על‪-‬העין‪ .‬כד‪,‬לא וי אמר‪ ,‬בוא ברוך יהוה; למה תע‪3‬מ ד‪ ,‬בחוץ‪,‬‬ ‫ואנ כי פניתי הבית‪ ,‬ומקום לגמלים‪ .‬כד‪,‬לב ויב א האיש הביתה‪ ,‬ויפתח הגמלים; ויתן תבן‬ ‫ומספוא‪ ,‬לגמלים‪ ,‬ומים לרח ץ רגליו‪ ,‬ורגלי הא‪3‬נשים א‪3‬שר אתו‪ .‬כד‪,‬לג ויישם )ויושם( לפניו‪,‬‬ ‫לאכ ל‪ ,‬וי אמר ל א א כל‪ ,‬עד אם‪-‬דברתי דברי; וי אמר‪ ,‬דבר‪ .‬כד‪,‬לד וי אמר‪ :‬עבד אברהם‪,‬‬

‫אנ כי‪ .‬כד‪,‬לה ויהוה ברך את‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬מא ד‪--‬ויגדל; ויתן‪-‬לו צ אן ובקר‪ ,‬וכסף וזהב‪ ,‬וע‪3‬בדם‬ ‫ושפח ת‪ ,‬וגמלים וח‪3‬מ רים‪ .‬כד‪,‬לו ותלד שרה אשת א‪3‬ד ני בן‪ ,‬לאד ני‪ ,‬אח‪3‬רי‪ ,‬זקנתה; ויתן‪-‬לו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ .‬כד‪,‬לז וישבעני א‪3‬ד ני‪ ,‬לאמ ר‪ :‬ל א‪-‬תקח אשה‪ ,‬לבני‪ ,‬מבנות הכנע‪3‬ני‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‬ ‫י שב בארצו‪ .‬כד‪,‬לח אם‪-‬ל א אל‪-‬בית‪-‬אבי תלך‪ ,‬ואל‪-‬משפחתי; ולקחת אשה‪ ,‬לבני‪ .‬כד‪,‬לט‬ ‫וא מר‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ :‬א?לי ל א‪-‬תלך האשה‪ ,‬אח‪3‬רי‪ .‬כד‪,‬מ וי אמר‪ ,‬אלי‪ :‬יהוה א‪3‬שר‪-‬התהלכתי לפניו‪,‬‬ ‫ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך‪ ,‬ולקחת אשה לבני‪ ,‬ממשפחתי ומבית אבי‪ .‬כד‪,‬מא אז תנקה‬ ‫מאלתי‪ ,‬כי תבוא אל‪-‬משפחתי; ואם‪-‬ל א יתנו לך‪ ,‬והיית נקי מאלתי‪ .‬כד‪,‬מב ואב א היום‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫העין; וא מר‪ ,‬יהוה אל הי א‪3‬ד ני אברהם‪ ,‬אם‪-‬ישך‪-‬נא מצליח דרכי‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי ה לך עליה‪.‬‬ ‫כד‪,‬מג הנה אנ כי נצב‪ ,‬על‪-‬עין המים; והיה העלמה‪ ,‬הי צאת לשא ב‪ ,‬ואמרתי אליה‪ ,‬השקיני‪-‬נא‬ ‫מעט‪-‬מים מכדך‪ .‬כד‪,‬מד ואמרה אלי גם‪-‬אתה שתה‪ ,‬וגם לגמליך אשאב‪--‬הוא האשה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ה כיח‬ ‫יהוה לבן‪-‬א‪3‬ד ני‪ .‬כד‪,‬מה א‪3‬ני טרם א‪3‬כלה לדבר אל‪-‬לבי‪ ,‬והנה רבקה י צאת וכדה על‪-‬שכמה‪ ,‬ותרד‬ ‫העינה‪ ,‬ותשאב; וא מר אליה‪ ,‬השקיני נא‪ .‬כד‪,‬מו ותמהר‪ ,‬ותורד כדה מעליה‪ ,‬ות אמר שתה‪ ,‬וגם‪-‬‬ ‫גמליך אשקה; ואשת‪ ,‬וגם הגמלים השקתה‪ .‬כד‪,‬מז ואשאל א תה‪ ,‬וא מר בת‪-‬מי את‪ ,‬ות אמר בת‪-‬‬ ‫בתואל בן‪-‬נחור‪ ,‬א‪3‬שר ילדה‪-‬לו מלכה; ואשם הנזם על‪-‬אפה‪ ,‬והצמידים על‪-‬ידיה‪ .‬כד‪,‬מח ואק ד‬ ‫ואשתח‪3‬וה‪ ,‬ליהוה; וא‪3‬ברך‪ ,‬את‪-‬יהוה אל הי א‪3‬ד ני אברהם‪ ,‬א‪3‬שר הנחני בדרך אמת‪ ,‬לקחת את‪-‬בת‪-‬‬ ‫א‪3‬חי א‪3‬ד ני לבנו‪ .‬כד‪,‬מט ועתה אם‪-‬ישכם ע שים חסד ואמת‪ ,‬את‪-‬א‪3‬ד ני‪--‬הגידו לי; ואם‪-‬ל א‪--‬‬ ‫הגידו לי‪ ,‬ואפנה על‪-‬ימין או על‪-‬שמ אל‪ .‬כד‪,‬נ ויען לבן ובתואל וי אמרו‪ ,‬מיהוה יצא הדבר; ל א‬ ‫נוכל דבר אליך‪ ,‬רע או‪-‬טוב‪ .‬כד‪,‬נא הנה‪-‬רבקה לפניך‪ ,‬קח ולך; ותהי אשה לבן‪-‬א‪3‬ד ניך‪ ,‬כא‪3‬שר‬ ‫דבר יהוה‪ .‬כד‪,‬נב ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר שמע עבד אברהם את‪-‬דבריהם; וישתחו ארצה‪ ,‬ליהוה‪ .‬כד‪,‬נג ויוצא‬ ‫העבד כלי‪-‬כסף וכלי זהב‪ ,‬ובגדים‪ ,‬ויתן‪ ,‬לרבקה; ומגדנ ת‪--‬נתן לאחיה‪ ,‬ולאמה‪ .‬כד‪,‬נד וי אכלו‬ ‫וישתו‪ ,‬הוא והא‪3‬נשים א‪3‬שר‪-‬עמו‪--‬וילינו; ויקומו בב קר‪ ,‬וי אמר שלח?ני לאד ני‪ .‬כד‪,‬נה וי אמר‬ ‫אחיה ואמה‪ ,‬תשב הנע‪3‬ר אתנו ימים או עשור; אחר‪ ,‬תלך‪ .‬כד‪,‬נו וי אמר א‪3‬להם אל‪-‬תאח‪3‬רו א תי‪,‬‬ ‫ויהוה הצליח דרכי; שלחוני‪ ,‬ואלכה לאד ני‪ .‬כד‪,‬נז וי אמרו‪ ,‬נקרא לנע‪3‬ר‪ ,‬ונשא‪3‬לה‪ ,‬את‪-‬פיה‪.‬‬ ‫כד‪,‬נח ויקראו לרבקה וי אמרו אליה‪ ,‬ה‪3‬תלכי עם‪-‬האיש הזה; ות אמר‪ ,‬אלך‪ .‬כד‪,‬נט וישלחו את‪-‬‬ ‫רבקה א‪3‬ח תם‪ ,‬ואת‪-‬מנקתה‪ ,‬ואת‪-‬עבד אברהם‪ ,‬ואת‪-‬א‪3‬נשיו‪ .‬כד‪,‬ס ויברכו את‪-‬רבקה‪ ,‬וי אמרו לה‪--‬‬ ‫א‪3‬ח תנו‪ ,‬את ה‪3‬יי לאלפי רבבה; ויירש זרעך‪ ,‬את שער ש נאיו‪ .‬כד‪,‬סא ותקם רבקה ונע‪3‬ר תיה‪,‬‬ ‫ותרכבנה על‪-‬הגמלים‪ ,‬ותלכנה‪ ,‬אח‪3‬רי האיש; ויקח העבד את‪-‬רבקה‪ ,‬וילך‪ .‬כד‪,‬סב ויצחק בא מבוא‪,‬‬ ‫באר לחי ר אי; והוא יושב‪ ,‬בארץ הנגב‪ .‬כד‪,‬סג ויצא יצחק לשוח בשדה‪ ,‬לפנות ערב; וישא עיניו‬ ‫וירא‪ ,‬והנה גמלים באים‪ .‬כד‪,‬סד ותשא רבקה את‪-‬עיניה‪ ,‬ותרא את‪-‬יצחק; ותפ ל‪ ,‬מעל הגמל‪.‬‬ ‫כד‪,‬סה ות אמר אל‪-‬העבד‪ ,‬מי‪-‬האיש הלזה הה לך בשדה לקראתנו‪ ,‬וי אמר העבד‪ ,‬הוא א‪3‬ד ני;‬ ‫ותקח הצעיף‪ ,‬ותתכס‪ .‬כד‪,‬סו ויספר העבד‪ ,‬ליצחק‪ ,‬את כל‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר עשה‪ .‬כד‪,‬סז ויבאה‬ ‫} יצחק‪ ,‬הא הלה שרה אמו‪ ,‬ויקח את‪-‬רבקה ותהי‪-‬לו לאשה‪ ,‬ויאהבה; וינחם יצחק‪ ,‬אח‪3‬רי אמו‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬א וי סף אברהם ויקח אשה‪ ,‬ושמה קטורה‪ .‬כה‪,‬ב ותלד לו‪ ,‬את‪-‬זמרן ואת‪-‬יקשן‪ ,‬ואת‪-‬מדן‪,‬‬ ‫ואת‪-‬מדין‪--‬ואת‪-‬ישבק‪ ,‬ואת‪-‬שוח‪ .‬כה‪,‬ג ויקשן ילד‪ ,‬את‪-‬שבא ואת‪-‬דדן; ובני דדן‪ ,‬היו אשורם‬ ‫ולטושם ולא?מים‪ .‬כה‪,‬ד ובני מדין‪ ,‬עיפה ועפר וח‪3‬נ ך‪ ,‬וא‪3‬בידע‪ ,‬ואלדעה; כל‪-‬אלה‪ ,‬בני קטורה‪.‬‬ ‫כה‪,‬ה ויתן אברהם את‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ליצחק‪ .‬כה‪,‬ו ולבני הפילגשים א‪3‬שר לאברהם‪ ,‬נתן אברהם‬ ‫מתנ ת; וישלחם מעל יצחק בנו‪ ,‬בעודנו חי‪ ,‬קדמה‪ ,‬אל‪-‬ארץ קדם‪ .‬כה‪,‬ז ואלה‪ ,‬ימי שני‪-‬חיי‬ ‫אברהם‪--‬א‪3‬שר‪-‬חי‪ :‬מאת שנה ושבעים שנה‪ ,‬וחמש שנים‪ .‬כה‪,‬ח ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה‪,‬‬ ‫זקן ושבע; ויאסף‪ ,‬אל‪-‬עמיו‪ .‬כה‪,‬ט ויקברו א תו יצחק וישמעאל‪ ,‬בניו‪ ,‬אל‪-‬מערת‪ ,‬המכפלה‪ :‬אל‪-‬‬ ‫שדה עפר ן בן‪-‬צ חר‪ ,‬החתי‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬על‪-‬פני ממרא‪ .‬כה‪,‬י השדה א‪3‬שר‪-‬קנה אברהם‪ ,‬מאת בני‪-‬חת‪--‬‬ ‫שמה ק?בר אברהם‪ ,‬ושרה אשתו‪ .‬כה‪,‬יא ויהי‪ ,‬אח‪3‬רי מות אברהם‪ ,‬ויברך אל הים‪ ,‬את‪-‬יצחק בנו;‬

‫}וישב יצחק‪ ,‬עם‪-‬באר לחי ר אי‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬יב ואלה ת לד ת ישמעאל‪ ,‬בן‪-‬אברהם‪ :‬א‪3‬שר ילדה הגר המצרית‪ ,‬שפחת שרה‪--‬לאברהם‪.‬‬ ‫כה‪,‬יג ואלה‪ ,‬שמות בני ישמעאל‪ ,‬בשמ תם‪ ,‬לתולד תם‪ :‬בכ ר ישמעאל נבי ת‪ ,‬וקדר ואדבאל‬ ‫ומבשם‪ .‬כה‪,‬יד ומשמע ודומה‪ ,‬ומשא‪ .‬כה‪,‬טו ח‪3‬דד ותימא‪ ,‬יטור נפיש וקדמה‪ .‬כה‪,‬טז אלה הם בני‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ואלה שמ תם‪ ,‬בחצריהם‪ ,‬ובטיר תם‪--‬שנים‪-‬עשר נשיאם‪ ,‬לא?מ תם‪ .‬כה‪,‬יז ואלה‪ ,‬שני‬ ‫חיי ישמעאל‪--‬מאת שנה ושל שים שנה‪ ,‬ושבע שנים; ויגוע וימת‪ ,‬ויאסף אל‪-‬עמיו‪ .‬כה‪,‬יח וישכנו‬ ‫} מח‪3‬וילה עד‪-‬שור‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני מצרים‪ ,‬ב א‪3‬כה‪ ,‬אשורה; על‪-‬פני כל‪-‬אחיו‪ ,‬נפל‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬יט ואלה תולד ת יצחק‪ ,‬בן‪-‬אברהם‪ :‬אברהם‪ ,‬הוליד את‪-‬יצחק‪ .‬כה‪,‬כ ויהי יצחק‪ ,‬בן‪-‬ארבעים‬ ‫שנה‪ ,‬בקחתו את‪-‬רבקה בת‪-‬בתואל הא‪3‬רמי‪ ,‬מפדן א‪3‬רם‪--‬א‪3‬חות לבן הא‪3‬רמי‪ ,‬לו לאשה‪ .‬כה‪,‬כא‬ ‫ויעתר יצחק ליהוה לנ כח אשתו‪ ,‬כי ע‪3‬קרה הוא; ויעתר לו יהוה‪ ,‬ותהר רבקה אשתו‪ .‬כה‪,‬כב‬ ‫ויתר צצו הבנים‪ ,‬בקרבה‪ ,‬ות אמר אם‪-‬כן‪ ,‬למה זה אנ כי; ותלך‪ ,‬לדר ש את‪-‬יהוה‪ .‬כה‪,‬כג וי אמר‬ ‫יהוה לה‪ ,‬שני ג יים בבטנך‪ ,‬ושני לא?מים‪ ,‬ממעיך יפרדו; ולא ם מלא ם יאמץ‪ ,‬ורב יע‪3‬ב ד צעיר‪.‬‬ ‫כה‪,‬כד וימלאו ימיה‪ ,‬ללדת; והנה תומם‪ ,‬בבטנה‪ .‬כה‪,‬כה ויצא הראשון אדמוני‪ ,‬כ?לו כאדרת שער;‬ ‫ויקראו שמו‪ ,‬עשו‪ .‬כה‪,‬כו ואח‪3‬רי‪-‬כן יצא אחיו‪ ,‬וידו א חזת בע‪3‬קב עשו‪ ,‬ויקרא שמו‪ ,‬יע‪3‬ק ב; ויצחק‬ ‫בן‪-‬ששים שנה‪ ,‬בלדת א תם‪ .‬כה‪,‬כז ויגדלו‪ ,‬הנערים‪ ,‬ויהי עשו איש י דע ציד‪ ,‬איש שדה; ויע‪3‬ק ב‬ ‫איש תם‪ ,‬י שב א הלים‪ .‬כה‪,‬כח ויאהב יצחק את‪-‬עשו‪ ,‬כי‪-‬ציד בפיו; ורבקה‪ ,‬א הבת את‪-‬יע‪3‬ק ב‪.‬‬ ‫כה‪,‬כט ויזד יע‪3‬ק ב‪ ,‬נזיד; ויב א עשו מן‪-‬השדה‪ ,‬והוא עיף‪ .‬כה‪,‬ל וי אמר עשו אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬הלעיטני‬ ‫נא מן‪-‬האד ם האד ם הזה‪--‬כי עיף‪ ,‬אנ כי; על‪-‬כן קרא‪-‬שמו‪ ,‬אדום‪ .‬כה‪,‬לא וי אמר‪ ,‬יע‪3‬ק ב‪ :‬מכרה‬ ‫כיום את‪-‬בכ רתך‪ ,‬לי‪ .‬כה‪,‬לב וי אמר עשו‪ ,‬הנה אנ כי הולך למות; ולמה‪-‬זה לי‪ ,‬בכ רה‪ .‬כה‪,‬לג‬ ‫וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬השבעה לי כיום‪ ,‬וישבע‪ ,‬לו; וימכ ר את‪-‬בכ רתו‪ ,‬ליע‪3‬ק ב‪ .‬כה‪,‬לד ויע‪3‬ק ב נתן‬ ‫} לעשו‪ ,‬לחם ונזיד ע‪3‬דשים‪ ,‬וי אכל וישת‪ ,‬ויקם וילך; ויבז עשו‪ ,‬את‪-‬הבכ רה‪} .‬פ‬ ‫כו‪,‬א ויהי רעב‪ ,‬בארץ‪ ,‬מלבד הרעב הראשון‪ ,‬א‪3‬שר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל‪-‬א‪3‬בימלך מלך‪-‬‬ ‫פלשתים‪ ,‬גררה‪ .‬כו‪,‬ב וירא אליו יהוה‪ ,‬וי אמר אל‪-‬תרד מצרימה‪ :‬שכ ן בארץ‪ ,‬א‪3‬שר א מר אליך‪.‬‬ ‫כו‪,‬ג גור בארץ הז את‪ ,‬ואהיה עמך וא‪3‬ברכך‪ :‬כי‪-‬לך ולזרע‪3‬ך‪ ,‬אתן את‪-‬כל‪-‬הא‪3‬רצ ת האל‪ ,‬וה‪3‬קמ תי‬ ‫את‪-‬השב?עה‪ ,‬א‪3‬שר נשבעתי לאברהם אביך‪ .‬כו‪,‬ד והרביתי את‪-‬זרע‪3‬ך‪ ,‬ככוכבי השמים‪ ,‬ונתתי‬ ‫לזרע‪3‬ך‪ ,‬את כל‪-‬הא‪3‬רצ ת האל; והתברכו בזרע‪3‬ך‪ ,‬כ ל גויי הארץ‪ .‬כו‪,‬ה עקב‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שמע אברהם‬ ‫בק לי; וישמ ר‪ ,‬משמרתי‪ ,‬מצו תי‪ ,‬ח?קותי ותור תי‪ .‬כו‪,‬ו וישב יצחק‪ ,‬בגרר‪ .‬כו‪,‬ז וישא‪3‬לו אנשי‬ ‫המקום‪ ,‬לאשתו‪ ,‬וי אמר‪ ,‬א‪3‬ח תי הוא‪ :‬כי ירא‪ ,‬לאמ ר אשתי‪ ,‬פן‪-‬יהרג?ני אנשי המקום על‪-‬רבקה‪,‬‬ ‫כי‪-‬טובת מראה הוא‪ .‬כו‪,‬ח ויהי‪ ,‬כי ארכו‪-‬לו שם הימים‪ ,‬וישקף א‪3‬בימלך מלך פלשתים‪ ,‬בעד‬ ‫החלון; וירא‪ ,‬והנה יצחק מצחק‪ ,‬את‪ ,‬רבקה אשתו‪ .‬כו‪,‬ט ויקרא א‪3‬בימלך ליצחק‪ ,‬וי אמר אך הנה‬ ‫אשתך הוא‪ ,‬ואיך אמרת‪ ,‬א‪3‬ח תי הוא; וי אמר אליו‪ ,‬יצחק‪ ,‬כי אמרתי‪ ,‬פן‪-‬אמות עליה‪ .‬כו‪,‬י וי אמר‬ ‫א‪3‬בימלך‪ ,‬מה‪-‬ז את עשית לנו; כמעט שכב אחד העם‪ ,‬את‪-‬אשתך‪ ,‬והבאת עלינו‪ ,‬אשם‪ .‬כו‪,‬יא ויצו‬ ‫א‪3‬בימלך‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬העם לאמ ר‪ :‬הנ גע באיש הזה‪ ,‬ובאשתו‪--‬מות יומת‪ .‬כו‪,‬יב ויזרע יצחק בארץ‬ ‫ההוא‪ ,‬וימצא בשנה ההוא מאה שערים; ויברכהו‪ ,‬יהוה‪ .‬כו‪,‬יג ויגדל‪ ,‬האיש; וילך הלוך וגדל‪ ,‬עד‬ ‫כי‪-‬גדל מא ד‪ .‬כו‪,‬יד ויהי‪-‬לו מקנה‪-‬צ אן ומקנה בקר‪ ,‬ו ‪3‬עב?דה רבה; ויקנאו א תו‪ ,‬פלשתים‪ .‬כו‪,‬טו‬ ‫וכל‪-‬הבאר ת‪ ,‬א‪3‬שר חפרו עבדי אביו‪ ,‬בימי‪ ,‬אברהם אביו‪--‬סתמום פלשתים‪ ,‬וימלאום עפר‪ .‬כו‪,‬טז‬ ‫וי אמר א‪3‬בימלך‪ ,‬אל‪-‬יצחק‪ :‬לך‪ ,‬מעמנו‪ ,‬כי‪-‬עצמת ממנו‪ ,‬מא ד‪ .‬כו‪,‬יז וילך משם‪ ,‬יצחק; ויחן‬ ‫בנחל‪-‬גרר‪ ,‬וישב שם‪ .‬כו‪,‬יח וישב יצחק ויחפ ר את‪-‬באר ת המים‪ ,‬א‪3‬שר חפרו בימי אברהם אביו‪,‬‬ ‫ויסתמום פלשתים‪ ,‬אח‪3‬רי מות אברהם; ויקרא להן‪ ,‬שמות‪ ,‬כשמ ת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬קרא להן אביו‪ .‬כו‪,‬יט‬ ‫ויחפרו עבדי‪-‬יצחק‪ ,‬בנחל; וימצאו‪-‬שם‪--‬באר‪ ,‬מים חיים‪ .‬כו‪,‬כ ויריבו ר עי גרר‪ ,‬עם‪-‬ר עי יצחק‬ ‫לאמ ר‪--‬לנו המים; ויקרא שם‪-‬הבאר עשק‪ ,‬כי התעשקו עמו‪ .‬כו‪,‬כא ויחפרו באר אחרת‪ ,‬ויריבו‬

‫גם‪-‬עליה; ויקרא שמה‪ ,‬שטנה‪ .‬כו‪,‬כב ויעתק משם‪ ,‬ויחפ ר באר אחרת‪ ,‬ול א רבו‪ ,‬עליה; ויקרא‬ ‫שמה‪ ,‬רח בות‪ ,‬וי אמר כי‪-‬עתה הרחיב יהוה לנו‪ ,‬ופרינו בארץ‪ .‬כו‪,‬כג ויעל משם‪ ,‬באר שבע‪.‬‬ ‫כו‪,‬כד וירא אליו יהוה‪ ,‬בלילה ההוא‪ ,‬וי אמר‪ ,‬אנ כי אל הי אברהם אביך; אל‪-‬תירא‪ ,‬כי‪-‬אתך‬ ‫אנ כי‪ ,‬וברכתיך והרביתי את‪-‬זרע‪3‬ך‪ ,‬בע‪3‬בור אברהם עבדי‪ .‬כו‪,‬כה ויבן שם מזבח‪ ,‬ויקרא בשם‬ ‫יהוה‪ ,‬ויט‪-‬שם‪ ,‬אה‪I‬לו; ויכרו‪-‬שם עבדי‪-‬יצחק‪ ,‬באר‪ .‬כו‪,‬כו וא‪3‬בימלך‪ ,‬הלך אליו מגרר; ו ‪3‬אח?זת‪,‬‬ ‫מרעהו‪ ,‬ופיכ ל‪ ,‬שר‪-‬צבאו‪ .‬כו‪,‬כז וי אמר א‪3‬להם יצחק‪ ,‬מדוע באתם אלי; ואתם שנאתם א תי‪,‬‬ ‫ותשלחוני מאתכם‪ .‬כו‪,‬כח וי אמרו‪ ,‬ראו ראינו כי‪-‬היה יהוה עמך‪ ,‬ונ אמר תהי נא אלה בינותינו‪,‬‬ ‫בינינו ובינך; ונכרתה ברית‪ ,‬עמך‪ .‬כו‪,‬כט אם‪-‬תע‪3‬שה עמנו רעה‪ ,‬כא‪3‬שר ל א נגע‪3‬נוך‪ ,‬וכא‪3‬שר עשינו‬ ‫עמך רק‪-‬טוב‪ ,‬ונשלח‪3‬ך בשלום; אתה עתה‪ ,‬ברוך יהוה‪ .‬כו‪,‬ל ויעש להם משתה‪ ,‬וי אכלו וישתו‪.‬‬ ‫כו‪,‬לא וישכימו בב קר‪ ,‬וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק‪ ,‬וילכו מאתו בשלום‪ .‬כו‪,‬לב ויהי ביום‬ ‫ההוא‪ ,‬ויב או עבדי יצחק‪ ,‬ויגדו לו‪ ,‬על‪-‬א דות הבאר א‪3‬שר חפרו; וי אמרו לו‪ ,‬מצאנו מים‪ .‬כו‪,‬לג‬ ‫} ויקרא א תה‪ ,‬שבעה; על‪-‬כן שם‪-‬העיר באר שבע‪ ,‬עד היום הזה‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬לד ויהי עשו‪ ,‬בן‪-‬ארבעים שנה‪ ,‬ויקח אשה את‪-‬יהודית‪ ,‬בת‪-‬בארי החתי‪--‬ואת‪-‬בשמת‪ ,‬בת‪-‬איל ן‬ ‫}החתי‪ .‬כו‪,‬לה ותהיין‪ ,‬מ רת רוח‪ ,‬ליצחק‪ ,‬ולרבקה‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬א ויהי כי‪-‬זקן יצחק‪ ,‬ותכהין עיניו מרא ת; ויקרא את‪-‬עשו בנו הגד ל‪ ,‬וי אמר אליו בני‪ ,‬וי אמר‬ ‫אליו‪ ,‬הנני‪ .‬כז‪,‬ב וי אמר‪ ,‬הנה‪-‬נא זקנתי; ל א ידעתי‪ ,‬יום מותי‪ .‬כז‪,‬ג ועתה שא‪-‬נא כליך‪ ,‬תליך‬ ‫וקשתך; וצא‪ ,‬השדה‪ ,‬וצודה לי‪ ,‬צידה )ציד(‪ .‬כז‪,‬ד וע‪3‬שה‪-‬לי מטעמים כא‪3‬שר אהבתי‪ ,‬והביאה לי‪--‬‬ ‫וא כלה‪ :‬בע‪3‬בור תברכך נפשי‪ ,‬בטרם אמות‪ .‬כז‪,‬ה ורבקה ש מעת‪--‬בדבר יצחק‪ ,‬אל‪-‬עשו בנו;‬ ‫וילך עשו השדה‪ ,‬לצוד ציד להביא‪ .‬כז‪,‬ו ורבקה‪ ,‬אמרה‪ ,‬אל‪-‬יע‪3‬ק ב בנה‪ ,‬לאמ ר‪ :‬הנה שמעתי את‪-‬‬ ‫אביך‪ ,‬מדבר אל‪-‬עשו אחיך לאמ ר‪ .‬כז‪,‬ז הביאה לי ציד וע‪3‬שה‪-‬לי מטעמים‪ ,‬וא כלה; וא‪3‬ברככה‬ ‫לפני יהוה‪ ,‬לפני מותי‪ .‬כז‪,‬ח ועתה בני‪ ,‬שמע בק לי‪--‬לא‪3‬שר א‪3‬ני‪ ,‬מצוה א תך‪ .‬כז‪,‬ט לך‪-‬נא‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הצ אן‪ ,‬וקח‪-‬לי משם שני גדיי עזים‪ ,‬ט בים; ואעשה א תם מטעמים לאביך‪ ,‬כא‪3‬שר אהב‪ .‬כז‪,‬י‬ ‫והבאת לאביך‪ ,‬ואכל‪ ,‬ב ‪3‬עב?ר א‪3‬שר יברכך‪ ,‬לפני מותו‪ .‬כז‪,‬יא וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬רבקה אמו‪ :‬הן‬ ‫עשו אחי איש שער‪ ,‬ואנ כי איש חלק‪ .‬כז‪,‬יב אולי ימ?שני אבי‪ ,‬והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי‬ ‫עלי קללה‪ ,‬ול א ברכה‪ .‬כז‪,‬יג ות אמר לו אמו‪ ,‬עלי קללתך בני; אך שמע בק לי‪ ,‬ולך קח‪-‬לי‪.‬‬ ‫כז‪,‬יד וילך‪ ,‬ויקח‪ ,‬ויבא‪ ,‬לאמו; ותעש אמו מטעמים‪ ,‬כא‪3‬שר אהב אביו‪ .‬כז‪,‬טו ותקח רבקה את‪-‬בגדי‬ ‫עשו בנה הגד ל‪ ,‬ה ‪3‬חמ?ד ת‪ ,‬א‪3‬שר אתה‪ ,‬בבית; ותלבש את‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬בנה הקטן‪ .‬כז‪,‬טז ואת‪ ,‬ע ר ת‬ ‫גדיי העזים‪ ,‬הלבישה‪ ,‬על‪-‬ידיו‪--‬ועל‪ ,‬חלקת צואריו‪ .‬כז‪,‬יז ותתן את‪-‬המטעמים ואת‪-‬הלחם‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫עשתה‪ ,‬ביד‪ ,‬יע‪3‬ק ב בנה‪ .‬כז‪,‬יח ויב א אל‪-‬אביו‪ ,‬וי אמר אבי; וי אמר הנני‪ ,‬מי אתה בני‪ .‬כז‪,‬יט‬ ‫וי אמר יע‪3‬ק ב אל‪-‬אביו‪ ,‬אנ כי עשו בכ רך‪--‬עשיתי‪ ,‬כא‪3‬שר דברת אלי; קום‪-‬נא שבה‪ ,‬ואכלה‬ ‫מצידי‪--‬בע‪3‬בור‪ ,‬תברכני נפשך‪ .‬כז‪,‬כ וי אמר יצחק אל‪-‬בנו‪ ,‬מה‪-‬זה מהרת למצ א בני; וי אמר‪ ,‬כי‬ ‫הקרה יהוה אל היך לפני‪ .‬כז‪,‬כא וי אמר יצחק אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬גשה‪-‬נא ו ‪3‬אמ?שך בני‪ :‬האתה זה בני‬ ‫עשו‪ ,‬אם‪-‬ל א‪ .‬כז‪,‬כב ויגש יע‪3‬ק ב אל‪-‬יצחק אביו‪ ,‬וימ?שהו; וי אמר‪ ,‬הק ל קול יע‪3‬ק ב‪ ,‬והידים‪ ,‬ידי‬ ‫עשו‪ .‬כז‪,‬כג ול א הכירו‪--‬כי‪-‬היו ידיו כידי עשו אחיו‪ ,‬שער ת; ויברכהו‪ .‬כז‪,‬כד וי אמר‪ ,‬אתה זה‬ ‫בני עשו; וי אמר‪ ,‬אני‪ .‬כז‪,‬כה וי אמר‪ ,‬הגשה לי וא כלה מציד בני‪--‬למען תברכך‪ ,‬נפשי; ויגש‪-‬לו‪,‬‬ ‫וי אכל‪ ,‬ויבא לו יין‪ ,‬וישת‪ .‬כז‪,‬כו וי אמר אליו‪ ,‬יצחק אביו‪ :‬גשה‪-‬נא ושקה‪-‬לי‪ ,‬בני‪ .‬כז‪,‬כז ויגש‪,‬‬ ‫וישק‪-‬לו‪ ,‬וירח את‪-‬ריח בגדיו‪ ,‬ויברכהו; וי אמר‪ ,‬ראה ריח בני‪ ,‬כריח שדה‪ ,‬א‪3‬שר ברכו יהוה‪.‬‬ ‫כז‪,‬כח ויתן‪-‬לך‪ ,‬האל הים‪ ,‬מטל השמים‪ ,‬ומשמני הארץ‪--‬ור ב דגן‪ ,‬ותיר ש‪ .‬כז‪,‬כט יעבדוך עמים‪,‬‬ ‫וישתחו )וישתח‪3‬וו( לך לא?מים‪--‬הוה גביר לאחיך‪ ,‬וישתח‪3‬וו לך בני אמך; א רריך ארור‪ ,‬ומברכיך‬ ‫ברוך‪ .‬כז‪,‬ל ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר כלה יצחק לברך את‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויהי אך יצ א יצא יע‪3‬ק ב‪ ,‬מאת פני יצחק‬ ‫אביו; ועשו אחיו‪ ,‬בא מצידו‪ .‬כז‪,‬לא ויעש גם‪-‬הוא מטעמים‪ ,‬ויבא לאביו; וי אמר לאביו‪ ,‬יק?ם אבי‬

‫וי אכל מציד בנו‪--‬ב ‪3‬עב?ר‪ ,‬תברכני נפשך‪ .‬כז‪,‬לב וי אמר לו יצחק אביו‪ ,‬מי‪-‬אתה; וי אמר‪ ,‬א‪3‬ני בנך‬ ‫בכ רך עשו‪ .‬כז‪,‬לג ויחרד יצחק ח‪3‬רדה‪ ,‬גד לה עד‪-‬מא ד‪ ,‬וי אמר מי‪-‬אפוא הוא הצד‪-‬ציד ויבא לי‬ ‫וא כל מכ ל בטרם תבוא‪ ,‬וא‪3‬ברכהו; גם‪-‬ברוך‪ ,‬יהיה‪ .‬כז‪,‬לד כשמ ע עשו‪ ,‬את‪-‬דברי אביו‪ ,‬ויצעק‬ ‫צעקה‪ ,‬גד לה ומרה עד‪-‬מא ד; וי אמר לאביו‪ ,‬ברכני גם‪-‬אני אבי‪ .‬כז‪,‬לה וי אמר‪ ,‬בא אחיך‬ ‫במרמה; ויקח‪ ,‬ברכתך‪ .‬כז‪,‬לו וי אמר ה‪3‬כי קרא שמו יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויעקבני זה פע‪3‬מים‪--‬את‪-‬בכ רתי לקח‪,‬‬ ‫והנה עתה לקח ברכתי; וי אמר‪ ,‬ה‪3‬ל א‪-‬אצלת לי ברכה‪ .‬כז‪,‬לז ויען יצחק וי אמר לעשו‪ ,‬הן גביר‬ ‫שמתיו לך ואת‪-‬כל‪-‬אחיו נתתי לו לע‪3‬בדים‪ ,‬ודגן ותיר ש‪ ,‬סמכתיו; ולכה אפוא‪ ,‬מה אעשה בני‪.‬‬ ‫כז‪,‬לח וי אמר עשו אל‪-‬אביו‪ ,‬הברכה אחת הוא‪-‬לך אבי‪--‬ברכני גם‪-‬אני‪ ,‬אבי; וישא עשו ק לו‪,‬‬ ‫ויבך‪ .‬כז‪,‬לט ויען יצחק אביו‪ ,‬וי אמר אליו‪ :‬הנה משמני הארץ‪ ,‬יהיה מושבך‪ ,‬ומטל השמים‪ ,‬מעל‪.‬‬ ‫כז‪,‬מ ועל‪-‬חרבך תחיה‪ ,‬ואת‪-‬אחיך תע‪3‬ב ד; והיה כא‪3‬שר תריד‪ ,‬ופרקת ע?לו מעל צוארך‪ .‬כז‪,‬מא‬ ‫וישט ם עשו‪ ,‬את‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬על‪-‬הברכה‪ ,‬א‪3‬שר ברכו אביו; וי אמר עשו בלבו‪ ,‬יקרבו ימי אבל אבי‪,‬‬ ‫ואהרגה‪ ,‬את‪-‬יע‪3‬ק ב אחי‪ .‬כז‪,‬מב וי?גד לרבקה‪ ,‬את‪-‬דברי עשו בנה הגד ל; ותשלח ותקרא ליע‪3‬ק ב‪,‬‬ ‫בנה הקטן‪ ,‬ות אמר אליו‪ ,‬הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך‪ .‬כז‪,‬מג ועתה בני‪ ,‬שמע בק לי; וקום‬ ‫ברח‪-‬לך אל‪-‬לבן אחי‪ ,‬חרנה‪ .‬כז‪,‬מד וישבת עמו‪ ,‬ימים א‪3‬חדים‪--‬עד א‪3‬שר‪-‬תשוב‪ ,‬ח‪3‬מת אחיך‪.‬‬ ‫כז‪,‬מה עד‪-‬שוב אף‪-‬אחיך ממך‪ ,‬ושכח את א‪3‬שר‪-‬עשית לו‪ ,‬ושלחתי‪ ,‬ולקחתיך משם; למה אשכל גם‪-‬‬ ‫שניכם‪ ,‬יום אחד‪ .‬כז‪,‬מו ות אמר רבקה‪ ,‬אל‪-‬יצחק‪ ,‬קצתי בחיי‪ ,‬מפני בנות חת; אם‪-‬ל קח יע‪3‬ק ב‬ ‫אשה מבנות‪-‬חת כאלה‪ ,‬מבנות הארץ‪--‬למה לי‪ ,‬חיים‪ .‬כח‪,‬א ויקרא יצחק אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויברך א תו;‬ ‫ויצוהו וי אמר לו‪ ,‬ל א‪-‬תקח אשה מבנות כנען‪ .‬כח‪,‬ב קום לך פדנה א‪3‬רם‪ ,‬ביתה בתואל א‪3‬בי אמך;‬ ‫וקח‪-‬לך משם אשה‪ ,‬מבנות לבן א‪3‬חי אמך‪ .‬כח‪,‬ג ואל שדי יברך א תך‪ ,‬ויפרך וירבך; והיית‪ ,‬לקהל‬ ‫עמים‪ .‬כח‪,‬ד ויתן‪-‬לך את‪-‬ברכת אברהם‪ ,‬לך ולזרע‪3‬ך אתך‪--‬לרשתך את‪-‬ארץ מג?ריך‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן‬ ‫אל הים לאברהם‪ .‬כח‪,‬ה וישלח יצחק את‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬וילך פדנה א‪3‬רם‪--‬אל‪-‬לבן בן‪-‬בתואל‪ ,‬הא‪3‬רמי‪,‬‬ ‫א‪3‬חי רבקה‪ ,‬אם יע‪3‬ק ב ועשו‪ .‬כח‪,‬ו וירא עשו‪ ,‬כי‪-‬ברך יצחק את‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬ושלח א תו פדנה א‪3‬רם‪,‬‬ ‫לקחת‪-‬לו משם אשה‪ :‬בברכו א תו‪--‬ויצו עליו לאמ ר‪ ,‬ל א‪-‬תקח אשה מבנות כנען‪ .‬כח‪,‬ז וישמע‬ ‫יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬אביו ואל‪-‬אמו; וילך‪ ,‬פדנה א‪3‬רם‪ .‬כח‪,‬ח וירא עשו‪ ,‬כי רעות בנות כנען‪ ,‬בעיני‪ ,‬יצחק‬ ‫אביו‪ .‬כח‪,‬ט וילך עשו‪ ,‬אל‪-‬ישמעאל; ויקח את‪-‬מח‪3‬לת בת‪-‬ישמעאל בן‪-‬אברהם א‪3‬חות נביות‪ ,‬על‪-‬‬ ‫}נשיו‪--‬לו לאשה‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬י ויצא יע‪3‬ק ב‪ ,‬מבאר שבע; וילך‪ ,‬חרנה‪ .‬כח‪,‬יא ויפגע במקום וילן שם‪ ,‬כי‪-‬בא השמש‪ ,‬ויקח‬ ‫מאבני המקום‪ ,‬וישם מרא‪3‬ש תיו; וישכב‪ ,‬במקום ההוא‪ .‬כח‪,‬יב ויח‪3‬ל ם‪ ,‬והנה ס?לם מ?צב ארצה‪,‬‬ ‫ור אשו‪ ,‬מגיע השמימה; והנה מלא‪3‬כי אל הים‪ ,‬ע לים וי רדים בו‪ .‬כח‪,‬יג והנה יהוה נצב עליו‪,‬‬ ‫וי אמר‪ ,‬א‪3‬ני יהוה אל הי אברהם אביך‪ ,‬ואל הי יצחק; הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתה ש כב עליה‪--‬לך אתננה‪,‬‬ ‫ולזרעך‪ .‬כח‪,‬יד והיה זרע‪3‬ך כע‪3‬פר הארץ‪ ,‬ופרצת ימה וקדמה וצפ נה ונגבה; ונברכו בך כל‪-‬‬ ‫משפח ת הא‪3‬דמה‪ ,‬ובזרעך‪ .‬כח‪,‬טו והנה אנ כי עמך‪ ,‬ושמרתיך בכ ל א‪3‬שר‪-‬תלך‪ ,‬וה‪3‬שב תיך‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הא‪3‬דמה הז את‪ :‬כי‪ ,‬ל א אעזבך‪ ,‬עד א‪3‬שר אם‪-‬עשיתי‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬דברתי לך‪ .‬כח‪,‬טז וייקץ יע‪3‬ק ב‪,‬‬ ‫משנתו‪ ,‬וי אמר‪ ,‬אכן יש יהוה במקום הזה; ואנ כי‪ ,‬ל א ידעתי‪ .‬כח‪,‬יז ויירא‪ ,‬וי אמר‪ ,‬מה‪-‬נורא‪,‬‬ ‫המקום הזה‪ :‬אין זה‪ ,‬כי אם‪-‬בית אל הים‪ ,‬וזה‪ ,‬שער השמים‪ .‬כח‪,‬יח וישכם יע‪3‬ק ב בב קר‪ ,‬ויקח‬ ‫את‪-‬האבן א‪3‬שר‪-‬שם מרא‪3‬ש תיו‪ ,‬וישם א תה‪ ,‬מצבה; ויצ ק שמן‪ ,‬על‪-‬ר אשה‪ .‬כח‪,‬יט ויקרא את‪-‬‬ ‫שם‪-‬המקום ההוא‪ ,‬בית‪-‬אל; ואולם לוז שם‪-‬העיר‪ ,‬לראש נה‪ .‬כח‪,‬כ וידר יע‪3‬ק ב‪ ,‬נדר לאמ ר‪ :‬אם‪-‬‬ ‫יהיה אל הים עמדי‪ ,‬ושמרני בדרך הזה א‪3‬שר אנ כי הולך‪ ,‬ונתן‪-‬לי לחם לאכ ל‪ ,‬ובגד ללב ש‪.‬‬ ‫כח‪,‬כא ושבתי בשלום‪ ,‬אל‪-‬בית אבי; והיה יהוה לי‪ ,‬לאל הים‪ .‬כח‪,‬כב והאבן הז את‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שמתי‬ ‫מצבה‪--‬יהיה‪ ,‬בית אל הים; וכ ל א‪3‬שר תתן‪-‬לי‪ ,‬עשר א‪3‬עשרנו לך‪ .‬כט‪,‬א וישא יע‪3‬ק ב‪ ,‬רגליו; וילך‪,‬‬ ‫ארצה בני‪-‬קדם‪ .‬כט‪,‬ב וירא והנה באר בשדה‪ ,‬והנה‪-‬שם של שה עדרי‪-‬צ אן ר בצים עליה‪--‬כי מן‪-‬‬

‫הבאר ההוא‪ ,‬ישקו הע‪3‬דרים; והאבן גד לה‪ ,‬על‪-‬פי הבאר‪ .‬כט‪,‬ג ונאספו‪-‬שמה כל‪-‬הע‪3‬דרים‪ ,‬וגללו‬ ‫את‪-‬האבן מעל פי הבאר‪ ,‬והשקו‪ ,‬את‪-‬הצ אן; והשיבו את‪-‬האבן על‪-‬פי הבאר‪ ,‬למק מה‪ .‬כט‪,‬ד‬ ‫וי אמר להם יע‪3‬ק ב‪ ,‬אחי מאין אתם; וי אמרו‪ ,‬מחרן א‪3‬נחנו‪ .‬כט‪,‬ה וי אמר להם‪ ,‬הידעתם את‪-‬לבן‬ ‫בן‪-‬נחור; וי אמרו‪ ,‬ידענו‪ .‬כט‪,‬ו וי אמר להם‪ ,‬ה‪3‬שלום לו; וי אמרו שלום‪--‬והנה רחל בתו‪ ,‬באה‬ ‫עם‪-‬הצ אן‪ .‬כט‪,‬ז וי אמר‪ ,‬הן עוד היום גדול‪--‬ל א‪-‬עת‪ ,‬האסף המקנה; השקו הצ אן‪ ,‬ולכו רעו‪.‬‬ ‫כט‪,‬ח וי אמרו‪ ,‬ל א נוכל‪ ,‬עד א‪3‬שר יאספו כל‪-‬הע‪3‬דרים‪ ,‬וגללו את‪-‬האבן מעל פי הבאר; והשקינו‪,‬‬ ‫הצ אן‪ .‬כט‪,‬ט עודנו‪ ,‬מדבר עמם; ורחל באה‪ ,‬עם‪-‬הצ אן א‪3‬שר לאביה‪--‬כי ר עה‪ ,‬הוא‪ .‬כט‪,‬י ויהי‬ ‫כא‪3‬שר ראה יע‪3‬ק ב את‪-‬רחל‪ ,‬בת‪-‬לבן א‪3‬חי אמו‪ ,‬ואת‪-‬צ אן לבן‪ ,‬א‪3‬חי אמו; ויגש יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויגל את‪-‬‬ ‫האבן מעל פי הבאר‪ ,‬וישק‪ ,‬את‪-‬צ אן לבן א‪3‬חי אמו‪ .‬כט‪,‬יא וישק יע‪3‬ק ב‪ ,‬לרחל; וישא את‪-‬ק לו‪,‬‬ ‫ויבך‪ .‬כט‪,‬יב ויגד יע‪3‬ק ב לרחל‪ ,‬כי א‪3‬חי אביה הוא‪ ,‬וכי בן‪-‬רבקה‪ ,‬הוא; ותרץ‪ ,‬ותגד לאביה‪ .‬כט‪,‬יג‬ ‫ויהי כשמ ע לבן את‪-‬שמע יע‪3‬ק ב בן‪-‬א‪3‬ח תו‪ ,‬וירץ לקראתו ויחבק‪-‬לו וינשק‪-‬לו‪ ,‬ויביאהו‪ ,‬אל‪-‬ביתו;‬ ‫ויספר ללבן‪ ,‬את כל‪-‬הדברים האלה‪ .‬כט‪,‬יד וי אמר לו לבן‪ ,‬אך עצמי ובשרי אתה; וישב עמו‪,‬‬ ‫ח דש ימים‪ .‬כט‪,‬טו וי אמר לבן‪ ,‬ליע‪3‬ק ב‪ ,‬ה‪3‬כי‪-‬אחי אתה‪ ,‬וע‪3‬בדתני חנם; הגידה לי‪ ,‬מה‪-‬משכ?רתך‪.‬‬ ‫כט‪,‬טז וללבן‪ ,‬שתי בנות‪ :‬שם הגד לה לאה‪ ,‬ושם הקטנה רחל‪ .‬כט‪,‬יז ועיני לאה‪ ,‬רכות; ורחל‪,‬‬ ‫היתה‪ ,‬יפת‪-‬ת אר‪ ,‬ויפת מראה‪ .‬כט‪,‬יח ויאהב יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‪-‬רחל; וי אמר‪ ,‬אעבדך שבע שנים‪ ,‬ברחל‬ ‫בתך‪ ,‬הקטנה‪ .‬כט‪,‬יט וי אמר לבן‪ ,‬טוב תתי א תה לך‪ ,‬מתתי א תה‪ ,‬לאיש אחר; שבה‪ ,‬עמדי‪.‬‬ ‫כט‪,‬כ ויע‪3‬ב ד יע‪3‬ק ב ברחל‪ ,‬שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים א‪3‬חדים‪ ,‬באה‪3‬בתו א תה‪ .‬כט‪,‬כא וי אמר‬ ‫יע‪3‬ק ב אל‪-‬לבן הבה את‪-‬אשתי‪ ,‬כי מלאו ימי; ואבואה‪ ,‬אליה‪ .‬כט‪,‬כב ויאס ף לבן את‪-‬כל‪-‬אנשי‬ ‫המקום‪ ,‬ויעש משתה‪ .‬כט‪,‬כג ויהי בערב‪--‬ויקח את‪-‬לאה בתו‪ ,‬ויבא א תה אליו; ויב א‪ ,‬אליה‪.‬‬ ‫כט‪,‬כד ויתן לבן לה‪ ,‬את‪-‬זלפה שפחתו‪--‬ללאה בתו‪ ,‬שפחה‪ .‬כט‪,‬כה ויהי בב קר‪ ,‬והנה‪-‬הוא לאה;‬ ‫וי אמר אל‪-‬לבן‪ ,‬מה‪-‬ז את עשית לי‪--‬ה‪3‬ל א ברחל עבדתי עמך‪ ,‬ולמה רמיתני‪ .‬כט‪,‬כו וי אמר לבן‪,‬‬ ‫ל א‪-‬יעשה כן במקומנו‪--‬לתת הצעירה‪ ,‬לפני הבכירה‪ .‬כט‪,‬כז מלא‪ ,‬שב?ע ז את; ונתנה לך גם‪-‬את‪-‬‬ ‫ז את‪ ,‬בע‪3‬ב דה א‪3‬שר תע‪3‬ב ד עמדי‪ ,‬עוד‪ ,‬שבע‪-‬שנים א‪3‬חרות‪ .‬כט‪,‬כח ויעש יע‪3‬ק ב כן‪ ,‬וימלא שב?ע‬ ‫ז את; ויתן‪-‬לו את‪-‬רחל בתו‪ ,‬לו לאשה‪ .‬כט‪,‬כט ויתן לבן לרחל בתו‪ ,‬את‪-‬בלהה שפחתו‪--‬לה‪,‬‬ ‫לשפחה‪ .‬כט‪,‬ל ויב א גם אל‪-‬רחל‪ ,‬ויאהב גם‪-‬את‪-‬רחל מלאה; ויע‪3‬ב ד עמו‪ ,‬עוד שבע‪-‬שנים‬ ‫א‪3‬חרות‪ .‬כט‪,‬לא וירא יהוה כי‪-‬שנואה לאה‪ ,‬ויפתח את‪-‬רחמה; ורחל‪ ,‬ע‪3‬קרה‪ .‬כט‪,‬לב ותהר לאה‬ ‫ותלד בן‪ ,‬ותקרא שמו ראובן‪ :‬כי אמרה‪ ,‬כי‪-‬ראה יהוה בעניי‪--‬כי עתה‪ ,‬יאהבני אישי‪ .‬כט‪,‬לג ותהר‬ ‫עוד‪ ,‬ותלד בן‪ ,‬ות אמר כי‪-‬שמע יהוה כי‪-‬שנואה אנ כי‪ ,‬ויתן‪-‬לי גם‪-‬את‪-‬זה; ותקרא שמו‪ ,‬שמעון‪.‬‬ ‫כט‪,‬לד ותהר עוד‪ ,‬ותלד בן‪ ,‬ות אמר עתה הפעם ילוה אישי אלי‪ ,‬כי‪-‬ילדתי לו של שה בנים; על‪-‬כן‬ ‫קרא‪-‬שמו‪ ,‬לוי‪ .‬כט‪,‬לה ותהר עוד ותלד בן‪ ,‬ות אמר הפעם אודה את‪-‬יהוה‪--‬על‪-‬כן קראה שמו‪,‬‬ ‫יהודה; ותע‪3‬מ ד‪ ,‬מלדת‪ .‬ל‪,‬א ותרא רחל‪ ,‬כי ל א ילדה ליע‪3‬ק ב‪ ,‬ותקנא רחל‪ ,‬בא‪3‬ח תה; ות אמר אל‪-‬‬ ‫יע‪3‬ק ב הבה‪-‬לי בנים‪ ,‬ואם‪-‬אין מתה אנ כי‪ .‬ל‪,‬ב ויחר‪-‬אף יע‪3‬ק ב‪ ,‬ברחל; וי אמר‪ ,‬ה‪3‬תחת אל הים‬ ‫אנ כי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬מנע ממך‪ ,‬פרי‪-‬בטן‪ .‬ל‪,‬ג ות אמר‪ ,‬הנה א‪3‬מתי בלהה ב א אליה; ותלד‪ ,‬על‪-‬ברכי‪,‬‬ ‫ואבנה גם‪-‬אנ כי‪ ,‬ממנה‪ .‬ל‪,‬ד ותתן‪-‬לו את‪-‬בלהה שפחתה‪ ,‬לאשה; ויב א אליה‪ ,‬יע‪3‬ק ב‪ .‬ל‪,‬ה ותהר‬ ‫בלהה‪ ,‬ותלד ליע‪3‬ק ב בן‪ .‬ל‪,‬ו ות אמר רחל‪ ,‬דנני אל הים‪ ,‬וגם שמע בק לי‪ ,‬ויתן‪-‬לי בן; על‪-‬כן‬ ‫קראה שמו‪ ,‬דן‪ .‬ל‪,‬ז ותהר עוד‪--‬ותלד‪ ,‬בלהה שפחת רחל‪ :‬בן שני‪ ,‬ליע‪3‬ק ב‪ .‬ל‪,‬ח ות אמר רחל‪,‬‬ ‫נפתולי אל הים נפתלתי עם‪-‬א‪3‬ח תי‪--‬גם‪-‬יכ לתי; ותקרא שמו‪ ,‬נפתלי‪ .‬ל‪,‬ט ותרא לאה‪ ,‬כי עמדה‬ ‫מלדת; ותקח את‪-‬זלפה שפחתה‪ ,‬ותתן א תה ליע‪3‬ק ב לאשה‪ .‬ל‪,‬י ותלד‪ ,‬זלפה שפחת לאה‪--‬ליע‪3‬ק ב‬ ‫בן‪ .‬ל‪,‬יא ות אמר לאה‪ ,‬בגד )בא גד(; ותקרא את‪-‬שמו‪ ,‬גד‪ .‬ל‪,‬יב ותלד‪ ,‬זלפה שפחת לאה‪ ,‬בן שני‪,‬‬ ‫ליע‪3‬ק ב‪ .‬ל‪,‬יג ות אמר לאה‪--‬באשרי‪ ,‬כי אשרוני בנות; ותקרא את‪-‬שמו‪ ,‬אשר‪ .‬ל‪,‬יד וילך ראובן‬ ‫בימי קציר‪-‬חטים‪ ,‬וימצא דודאים בשדה‪ ,‬ויבא א תם‪ ,‬אל‪-‬לאה אמו; ות אמר רחל‪ ,‬אל‪-‬לאה‪ ,‬תני‪-‬נא‬ ‫לי‪ ,‬מדודאי בנך‪ .‬ל‪,‬טו ות אמר לה‪ ,‬המעט קחתך את‪-‬אישי‪ ,‬ולקחת‪ ,‬גם את‪-‬דודאי בני; ות אמר‬

‫רחל‪ ,‬לכן ישכב עמך הלילה‪ ,‬תחת‪ ,‬דודאי בנך‪ .‬ל‪,‬טז ויב א יע‪3‬ק ב מן‪-‬השדה‪ ,‬בערב‪ ,‬ותצא לאה‬ ‫לקראתו ות אמר אלי תבוא‪ ,‬כי שכ ר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה‪ ,‬בלילה הוא‪ .‬ל‪,‬יז וישמע‬ ‫אל הים‪ ,‬אל‪-‬לאה; ותהר ותלד ליע‪3‬ק ב‪ ,‬בן ח‪3‬מישי‪ .‬ל‪,‬יח ות אמר לאה‪ ,‬נתן אל הים שכרי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫נתתי שפחתי‪ ,‬לאישי; ותקרא שמו‪ ,‬יששכר‪ .‬ל‪,‬יט ותהר עוד לאה‪ ,‬ותלד בן‪-‬ששי ליע‪3‬ק ב‪ .‬ל‪,‬כ‬ ‫ות אמר לאה‪ ,‬זבדני אל הים א תי זבד טוב‪--‬הפעם יזבלני אישי‪ ,‬כי‪-‬ילדתי לו ששה בנים; ותקרא‬ ‫את‪-‬שמו‪ ,‬זב?לון‪ .‬ל‪,‬כא ואחר‪ ,‬ילדה בת; ותקרא את‪-‬שמה‪ ,‬דינה‪ .‬ל‪,‬כב ויזכ ר אל הים‪ ,‬את‪-‬רחל;‬ ‫וישמע אליה אל הים‪ ,‬ויפתח את‪-‬רחמה‪ .‬ל‪,‬כג ותהר‪ ,‬ותלד בן; ות אמר‪ ,‬אסף אל הים את‪-‬חרפתי‪.‬‬ ‫ל‪,‬כד ותקרא את‪-‬שמו יוסף‪ ,‬לאמ ר‪ :‬י סף יהוה לי‪ ,‬בן אחר‪ .‬ל‪,‬כה ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר ילדה רחל את‪-‬‬ ‫יוסף; וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬לבן‪ ,‬שלחני ואלכה‪ ,‬אל‪-‬מקומי ולארצי‪ .‬ל‪,‬כו תנה את‪-‬נשי ואת‪-‬ילדי‪,‬‬ ‫א‪3‬שר עבדתי א תך בהן‪--‬ואלכה‪ :‬כי אתה ידעת‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ב דתי א‪3‬שר ע‪3‬בדתיך‪ .‬ל‪,‬כז וי אמר אליו‬ ‫לבן‪ ,‬אם‪-‬נא מצאתי חן בעיניך; נחשתי‪ ,‬ויברכני יהוה בגללך‪ .‬ל‪,‬כח וי אמר‪ :‬נקבה שכרך עלי‪,‬‬ ‫ואתנה‪ .‬ל‪,‬כט וי אמר אליו‪--‬אתה ידעת‪ ,‬את א‪3‬שר ע‪3‬בדתיך; ואת א‪3‬שר‪-‬היה מקנך‪ ,‬אתי‪ .‬ל‪,‬ל כי‬ ‫מעט א‪3‬שר‪-‬היה לך לפני‪ ,‬ויפר ץ לר ב‪ ,‬ויברך יהוה א תך‪ ,‬לרגלי; ועתה‪ ,‬מתי אעשה גם‪-‬אנ כי‪--‬‬ ‫לביתי‪ .‬ל‪,‬לא וי אמר‪ ,‬מה אתן‪-‬לך; וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬ל א‪-‬תתן‪-‬לי מאומה‪--‬אם‪-‬תע‪3‬שה‪-‬לי הדבר הזה‪,‬‬ ‫אשובה ארעה צ אנך אשמ ר‪ .‬ל‪,‬לב אעב ר בכל‪-‬צ אנך היום‪ ,‬הסר משם כל‪-‬שה נק ד וטלוא וכל‪-‬‬ ‫שה‪-‬חום בכשבים‪ ,‬וטלוא ונק ד‪ ,‬בעזים; והיה‪ ,‬שכרי‪ .‬ל‪,‬לג וענתה‪-‬בי צדקתי ביום מחר‪ ,‬כי‪-‬תבוא‬ ‫על‪-‬שכרי לפניך‪ :‬כ ל א‪3‬שר‪-‬איננו נק ד וטלוא בעזים‪ ,‬וחום בכשבים‪--‬גנוב הוא‪ ,‬אתי‪ .‬ל‪,‬לד‬ ‫וי אמר לבן‪ ,‬הן‪ :‬לו‪ ,‬יהי כדברך‪ .‬ל‪,‬לה ויסר ביום ההוא את‪-‬התישים ה ‪3‬עק?דים והטל?אים‪ ,‬ואת כל‪-‬‬ ‫העזים הנק?דות והטל?א ת‪ ,‬כ ל א‪3‬שר‪-‬לבן בו‪ ,‬וכל‪-‬חום בכשבים; ויתן‪ ,‬ביד‪-‬בניו‪ .‬ל‪,‬לו וישם‪ ,‬דרך‬ ‫של שת ימים‪ ,‬בינו‪ ,‬ובין יע‪3‬ק ב; ויע‪3‬ק ב‪ ,‬ר עה את‪-‬צ אן לבן‪--‬הנותר ת‪ .‬ל‪,‬לז ויקח‪-‬לו יע‪3‬ק ב‪,‬‬ ‫מקל לבנה לח‪--‬ולוז וערמון; ויפצל בהן‪ ,‬פצלות לבנות‪--‬מחש ף הלבן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬המקלות‪ .‬ל‪,‬לח‬ ‫ויצג‪ ,‬את‪-‬המקלות א‪3‬שר פצל‪ ,‬ברהטים‪ ,‬בשקתות המים‪--‬א‪3‬שר תב אן הצ אן לשתות לנ כח הצ אן‪,‬‬ ‫ויחמנה בב אן לשתות‪ .‬ל‪,‬לט ויחמו הצ אן‪ ,‬אל‪-‬המקלות; ותלדן הצ אן‪3 ,‬עק?דים נק?דים וטל?אים‪.‬‬ ‫ל‪,‬מ והכשבים‪ ,‬הפריד יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויתן פני הצ אן אל‪-‬עק ד וכל‪-‬חום‪ ,‬בצ אן לבן; וישת‪-‬לו ע‪3‬דרים‬ ‫לבדו‪ ,‬ול א שתם על‪-‬צ אן לבן‪ .‬ל‪,‬מא והיה‪ ,‬בכל‪-‬יחם הצ אן המק?שרות‪ ,‬ושם יע‪3‬ק ב את‪-‬המקלות‬ ‫לעיני הצ אן‪ ,‬ברהטים‪--‬ליחמנה‪ ,‬במקלות‪ .‬ל‪,‬מב ובהע‪3‬טיף הצ אן‪ ,‬ל א ישים; והיה ה ‪3‬עט?פים ללבן‪,‬‬ ‫והקשרים ליע‪3‬ק ב‪ .‬ל‪,‬מג ויפר ץ האיש‪ ,‬מא ד מא ד; ויהי‪-‬לו‪ ,‬צ אן רבות‪ ,‬ושפחות וע‪3‬בדים‪,‬‬ ‫?‬ ‫וגמלים וח‪3‬מ רים‪ .‬לא‪,‬א וישמע‪ ,‬את‪-‬דברי בני‪-‬לבן לאמ ר‪ ,‬לקח יע‪3‬ק ב‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר לאבינו;‬ ‫ומא‪3‬שר לאבינו‪--‬עשה‪ ,‬את כל‪-‬הכב ד הזה‪ .‬לא‪,‬ב וירא יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‪-‬פני לבן; והנה איננו עמו‪,‬‬ ‫כתמול שלשום‪ .‬לא‪,‬ג וי אמר יהוה אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬שוב אל‪-‬ארץ א‪3‬בותיך ולמולדתך; ואהיה‪ ,‬עמך‪.‬‬ ‫לא‪,‬ד וישלח יע‪3‬ק ב‪ ,‬ויקרא לרחל וללאה‪ ,‬השדה‪ ,‬אל‪-‬צ אנו‪ .‬לא‪,‬ה וי אמר להן‪ ,‬ר אה אנ כי את‪-‬‬ ‫פני א‪3‬ביכן‪ ,‬כי‪-‬איננו אלי‪ ,‬כתמ ל שלש ם; ואל הי אבי‪ ,‬היה עמדי‪ .‬לא‪,‬ו ואתנה‪ ,‬ידעתן‪ :‬כי‪ ,‬בכל‪-‬‬ ‫כ חי‪ ,‬עבדתי‪ ,‬את‪-‬א‪3‬ביכן‪ .‬לא‪,‬ז וא‪3‬ביכן התל בי‪ ,‬והחלף את‪-‬משכ?רתי ע‪3‬שרת מ נים; ול א‪-‬נתנו‬ ‫אל הים‪ ,‬להרע עמדי‪ .‬לא‪,‬ח אם‪-‬כ ה י אמר‪ ,‬נק?דים יהיה שכרך‪--‬וילדו כל‪-‬הצ אן‪ ,‬נק?דים; ואם‪-‬‬ ‫כ ה י אמר‪3 ,‬עק?דים יהיה שכרך‪--‬וילדו כל‪-‬הצ אן‪3 ,‬עק?דים‪ .‬לא‪,‬ט ויצל אל הים את‪-‬מקנה א‪3‬ביכם‪,‬‬ ‫ויתן‪-‬לי‪ .‬לא‪,‬י ויהי‪ ,‬בעת יחם הצ אן‪ ,‬ואשא עיני וארא‪ ,‬בח‪3‬לום; והנה העת?דים הע לים על‪-‬הצ אן‪,‬‬ ‫‪3‬עק?דים נק?דים ובר?דים‪ .‬לא‪,‬יא וי אמר אלי מלאך האל הים‪ ,‬בח‪3‬לום‪--‬יע‪3‬ק ב; וא מר‪ ,‬הנני‪ .‬לא‪,‬יב‬ ‫וי אמר‪ ,‬שא‪-‬נא עיניך וראה כל‪-‬העת?דים הע לים על‪-‬הצ אן‪3 ,‬עק?דים נק?דים‪ ,‬ובר?דים‪ :‬כי ראיתי‪,‬‬ ‫את כל‪-‬א‪3‬שר לבן ע שה לך‪ .‬לא‪,‬יג אנ כי האל‪ ,‬בית‪-‬אל‪ ,‬א‪3‬שר משחת שם מצבה‪ ,‬א‪3‬שר נדרת לי‬ ‫שם נדר; עתה‪ ,‬קום צא מן‪-‬הארץ הז את‪ ,‬ושוב‪ ,‬אל‪-‬ארץ מולדתך‪ .‬לא‪,‬יד ותען רחל ולאה‪,‬‬ ‫ות אמרנה לו‪ :‬העוד לנו חלק ונח‪3‬לה‪ ,‬בבית אבינו‪ .‬לא‪,‬טו ה‪3‬לוא נכריות נחשבנו לו‪ ,‬כי מכרנו;‬ ‫וי אכל גם‪-‬אכול‪ ,‬את‪-‬כספנו‪ .‬לא‪,‬טז כי כל‪-‬הע שר‪ ,‬א‪3‬שר הציל אל הים מאבינו‪--‬לנו הוא‪ ,‬ולבנינו;‬

‫ועתה‪ ,‬כ ל א‪3‬שר אמר אל הים אליך‪--‬ע‪3‬שה‪ .‬לא‪,‬יז ויקם‪ ,‬יע‪3‬ק ב; וישא את‪-‬בניו ואת‪-‬נשיו‪ ,‬על‪-‬‬ ‫הגמלים‪ .‬לא‪,‬יח וינהג את‪-‬כל‪-‬מקנהו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬רכ?שו א‪3‬שר רכש‪--‬מקנה קנינו‪ ,‬א‪3‬שר רכש בפדן‬ ‫א‪3‬רם‪ :‬לבוא אל‪-‬יצחק אביו‪ ,‬ארצה כנען‪ .‬לא‪,‬יט ולבן הלך‪ ,‬לגז ז את‪-‬צ אנו; ותגנ ב רחל‪ ,‬את‪-‬‬ ‫התרפים א‪3‬שר לאביה‪ .‬לא‪,‬כ ויגנ ב יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‪-‬לב לבן הא‪3‬רמי‪--‬על‪-‬בלי הגיד לו‪ ,‬כי ב רח הוא‪.‬‬ ‫לא‪,‬כא ויברח הוא וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ויקם ויע‪3‬ב ר את‪-‬הנהר; וישם את‪-‬פניו‪ ,‬הר הגלעד‪ .‬לא‪,‬כב וי?גד‬ ‫ללבן‪ ,‬ביום השלישי‪ :‬כי ברח‪ ,‬יע‪3‬ק ב‪ .‬לא‪,‬כג ויקח את‪-‬אחיו‪ ,‬עמו‪ ,‬וירד ף אח‪3‬ריו‪ ,‬דרך שבעת‬ ‫ימים; וידבק א תו‪ ,‬בהר הגלעד‪ .‬לא‪,‬כד ויב א אל הים אל‪-‬לבן הא‪3‬רמי‪ ,‬בח‪3‬ל ם הלילה; וי אמר לו‪,‬‬ ‫השמר לך פן‪-‬תדבר עם‪-‬יע‪3‬ק ב‪--‬מטוב עד‪-‬רע‪ .‬לא‪,‬כה וישג לבן‪ ,‬את‪-‬יע‪3‬ק ב; ויע‪3‬ק ב‪ ,‬תקע את‪-‬‬ ‫אה‪I‬לו בהר‪ ,‬ולבן תקע את‪-‬אחיו‪ ,‬בהר הגלעד‪ .‬לא‪,‬כו וי אמר לבן‪ ,‬ליע‪3‬ק ב‪ ,‬מה עשית‪ ,‬ותגנ ב את‪-‬‬ ‫לבבי; ותנהג‪ ,‬את‪-‬בנ תי‪ ,‬כשב?יות‪ ,‬חרב‪ .‬לא‪,‬כז למה נחבאת לבר ח‪ ,‬ותגנ ב א תי; ול א‪-‬הגדת לי‪,‬‬ ‫וא‪3‬שלח‪3‬ך בשמחה ובשרים בת ף ובכנור‪ .‬לא‪,‬כח ול א נטשתני‪ ,‬לנשק לבני ולבנ תי; עתה‪ ,‬הסכלת‬ ‫ע‪3‬שו‪ .‬לא‪,‬כט יש‪-‬לאל ידי‪ ,‬לע‪3‬שות עמכם רע; ואל הי א‪3‬ביכם אמש אמר אלי לאמ ר‪ ,‬השמר לך‬ ‫מדבר עם‪-‬יע‪3‬ק ב‪--‬מטוב עד‪-‬רע‪ .‬לא‪,‬ל ועתה הל ך הלכת‪ ,‬כי‪-‬נכס ף נכספתה לבית אביך; למה‬ ‫גנבת‪ ,‬את‪-‬אל הי‪ .‬לא‪,‬לא ויען יע‪3‬ק ב‪ ,‬וי אמר ללבן‪ :‬כי יראתי‪--‬כי אמרתי‪ ,‬פן‪-‬תגז ל את‪-‬בנותיך‬ ‫מעמי‪ .‬לא‪,‬לב עם א‪3‬שר תמצא את‪-‬אל היך‪ ,‬ל א יחיה‪--‬נגד אחינו הכר‪-‬לך מה עמדי‪ ,‬וקח‪-‬לך;‬ ‫ול א‪-‬ידע יע‪3‬ק ב‪ ,‬כי רחל גנבתם‪ .‬לא‪,‬לג ויב א לבן בא הל יע‪3‬ק ב ובא הל לאה‪ ,‬ובא הל שתי‬ ‫הא‪3‬מה ת‪--‬ול א מצא; ויצא מא הל לאה‪ ,‬ויב א בא הל רחל‪ .‬לא‪,‬לד ורחל לקחה את‪-‬התרפים‪,‬‬ ‫ותשמם בכר הגמל‪--‬ותשב ע‪3‬ליהם; וימשש לבן את‪-‬כל‪-‬הא הל‪ ,‬ול א מצא‪ .‬לא‪,‬לה ות אמר אל‪-‬‬ ‫אביה‪ ,‬אל‪-‬יחר בעיני א‪3‬ד ני‪ ,‬כי לוא אוכל לקום מפניך‪ ,‬כי‪-‬דרך נשים לי; ויחפש‪ ,‬ול א מצא את‪-‬‬ ‫התרפים‪ .‬לא‪,‬לו ויחר ליע‪3‬ק ב‪ ,‬וירב בלבן; ויען יע‪3‬ק ב‪ ,‬וי אמר ללבן‪ ,‬מה‪-‬פשעי מה חטאתי‪ ,‬כי‬ ‫דלקת אח‪3‬רי‪ .‬לא‪,‬לז כי‪-‬מששת את‪-‬כל‪-‬כלי‪ ,‬מה‪-‬מצאת מכ ל כלי‪-‬ביתך‪--‬שים כ ה‪ ,‬נגד אחי ואחיך;‬ ‫ויוכיחו‪ ,‬בין שנינו‪ .‬לא‪,‬לח זה עשרים שנה אנ כי עמך‪ ,‬רחליך ועזיך ל א שכלו; ואילי צ אנך‪ ,‬ל א‬ ‫אכלתי‪ .‬לא‪,‬לט טרפה‪ ,‬ל א‪-‬הבאתי אליך‪--‬אנ כי א‪3‬חטנה‪ ,‬מידי תבקשנה; גנ?בתי יום‪ ,‬וגנ?בתי לילה‪.‬‬ ‫לא‪,‬מ הייתי ביום א‪3‬כלני ח רב‪ ,‬וקרח בלילה; ותדד שנתי‪ ,‬מעיני‪ .‬לא‪,‬מא זה‪-‬לי עשרים שנה‪,‬‬ ‫בביתך‪ ,‬ע‪3‬בדתיך ארבע‪-‬עשרה שנה בשתי בנ תיך‪ ,‬ושש שנים בצ אנך; ותח‪3‬לף את‪-‬משכ?רתי‪ ,‬ע‪3‬שרת‬ ‫מ נים‪ .‬לא‪,‬מב לולי אל הי אבי אל הי אברהם ופחד יצחק‪ ,‬היה לי‪--‬כי עתה‪ ,‬ריקם שלחתני; את‪-‬‬ ‫עניי ואת‪-‬יגיע כפי‪ ,‬ראה אל הים‪--‬ויוכח אמש‪ .‬לא‪,‬מג ויען לבן וי אמר אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬הבנות בנ תי‬ ‫והבנים בני והצ אן צ אני‪ ,‬וכ ל א‪3‬שר‪-‬אתה ר אה‪ ,‬לי‪-‬הוא; ולבנ תי מה‪-‬אעשה לאלה‪ ,‬היום‪ ,‬או‬ ‫לבניהן‪ ,‬א‪3‬שר ילדו‪ .‬לא‪,‬מד ועתה‪ ,‬לכה נכרתה ברית‪--‬א‪3‬ני ואתה; והיה לעד‪ ,‬ביני ובינך‪ .‬לא‪,‬מה‬ ‫ויקח יע‪3‬ק ב‪ ,‬אבן; וירימה‪ ,‬מצבה‪ .‬לא‪,‬מו וי אמר יע‪3‬ק ב לאחיו לקטו א‪3‬בנים‪ ,‬ויקחו א‪3‬בנים ויע‪3‬שו‪-‬‬ ‫גל; וי אכלו שם‪ ,‬על‪-‬הגל‪ .‬לא‪,‬מז ויקרא‪-‬לו לבן‪ ,‬יגר שה‪3‬דותא; ויע‪3‬ק ב‪ ,‬קרא לו גלעד‪ .‬לא‪,‬מח‬ ‫וי אמר לבן‪ ,‬הגל הזה עד ביני ובינך היום; על‪-‬כן קרא‪-‬שמו‪ ,‬גלעד‪ .‬לא‪,‬מט והמצפה א‪3‬שר אמר‪,‬‬ ‫יצף יהוה ביני ובינך‪ :‬כי נסתר‪ ,‬איש מרעהו‪ .‬לא‪,‬נ אם‪-‬תענה את‪-‬בנ תי‪ ,‬ואם‪-‬תקח נשים על‪-‬‬ ‫בנ תי‪--‬אין איש‪ ,‬עמנו; ראה‪ ,‬אל הים עד ביני ובינך‪ .‬לא‪,‬נא וי אמר לבן‪ ,‬ליע‪3‬ק ב‪ :‬הנה הגל הזה‪,‬‬ ‫והנה המצבה‪ ,‬א‪3‬שר יריתי‪ ,‬ביני ובינך‪ .‬לא‪,‬נב עד הגל הזה‪ ,‬ועדה המצבה‪ :‬אם‪-‬אני‪ ,‬ל א‪-‬אעב ר‬ ‫אליך את‪-‬הגל הזה‪ ,‬ואם‪-‬אתה ל א‪-‬תע‪3‬ב ר אלי את‪-‬הגל הזה ואת‪-‬המצבה הז את‪ ,‬לרעה‪ .‬לא‪,‬נג‬ ‫אל הי אברהם ואל הי נחור‪ ,‬ישפטו בינינו‪--‬אל הי‪ ,‬א‪3‬ביהם; וישבע יע‪3‬ק ב‪ ,‬בפחד אביו יצחק‪.‬‬ ‫לא‪,‬נד ויזבח יע‪3‬ק ב זבח בהר‪ ,‬ויקרא לאחיו לאכל‪-‬לחם; וי אכלו לחם‪ ,‬וילינו בהר‪ .‬לב‪,‬א וישכם‬ ‫לבן בב קר‪ ,‬וינשק לבניו ולבנותיו‪--‬ויברך אתהם; וילך וישב לבן‪ ,‬למק מו‪ .‬לב‪,‬ב ויע‪3‬ק ב‪ ,‬הלך‬ ‫לדרכו; ויפגעו‪-‬בו‪ ,‬מלא‪3‬כי אל הים‪ .‬לב‪,‬ג וי אמר יע‪3‬ק ב כא‪3‬שר ראם‪ ,‬מח‪3‬נה אל הים זה; ויקרא‬ ‫}שם‪-‬המקום ההוא‪ ,‬מח‪3‬נים‪} .‬פ‬

‫לב‪,‬ד וישלח יע‪3‬ק ב מלאכים לפניו‪ ,‬אל‪-‬עשו אחיו‪ ,‬ארצה שעיר‪ ,‬שדה אדום‪ .‬לב‪,‬ה ויצו א תם‪,‬‬ ‫לאמ ר‪ ,‬כ ה ת אמרון‪ ,‬לאד ני לעשו‪ :‬כ ה אמר‪ ,‬עבדך יע‪3‬ק ב‪ ,‬עם‪-‬לבן גרתי‪ ,‬ואחר עד‪-‬עתה‪ .‬לב‪,‬ו‬ ‫וישבו‪,‬‬ ‫ויהי‪-‬לי שור וח‪3‬מור‪ ,‬צ אן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאד ני‪ ,‬למצ א‪-‬חן בעיניך‪ .‬לב‪,‬ז ?‬ ‫המלאכים‪ ,‬אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬לאמ ר‪ :‬באנו אל‪-‬אחיך‪ ,‬אל‪-‬עשו‪ ,‬וגם ה לך לקראתך‪ ,‬וארבע‪-‬מאות איש‬ ‫עמו‪ .‬לב‪,‬ח ויירא יע‪3‬ק ב מא ד‪ ,‬ויצר לו; ויחץ את‪-‬העם א‪3‬שר‪-‬אתו‪ ,‬ואת‪-‬הצ אן ואת‪-‬הבקר‬ ‫והגמלים‪--‬לשני מח‪3‬נות‪ .‬לב‪,‬ט וי אמר‪ ,‬אם‪-‬יבוא עשו אל‪-‬המח‪3‬נה האחת והכהו‪--‬והיה המח‪3‬נה‬ ‫הנשאר‪ ,‬לפליטה‪ .‬לב‪,‬י וי אמר‪ ,‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל הי אבי אברהם‪ ,‬ואל הי אבי יצחק‪ :‬יהוה הא מר אלי‪,‬‬ ‫שוב לארצך ולמולדתך‪--‬ואיטיבה עמך‪ .‬לב‪,‬יא קט נתי מכ ל הח‪3‬סדים‪ ,‬ומכל‪-‬האמת‪ ,‬א‪3‬שר עשית‪,‬‬ ‫את‪-‬עבדך‪ :‬כי במקלי‪ ,‬עברתי את‪-‬הירדן הזה‪ ,‬ועתה הייתי‪ ,‬לשני מח‪3‬נות‪ .‬לב‪,‬יב הצילני נא מיד‬ ‫אחי‪ ,‬מיד עשו‪ :‬כי‪-‬ירא אנ כי‪ ,‬א תו‪--‬פן‪-‬יבוא והכני‪ ,‬אם על‪-‬בנים‪ .‬לב‪,‬יג ואתה אמרת‪ ,‬היטב‬ ‫איטיב עמך; ושמתי את‪-‬זרע‪3‬ך כחול הים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬יספר מר ב‪ .‬לב‪,‬יד וילן שם‪ ,‬בלילה ההוא;‬ ‫ויקח מן‪-‬הבא בידו‪ ,‬מנחה‪--‬לעשו אחיו‪ .‬לב‪,‬טו עזים מאתים‪ ,‬ותישים עשרים‪ ,‬רחלים מאתים‪,‬‬ ‫ואילים עשרים‪ .‬לב‪,‬טז גמלים מיניקות ובניהם‪ ,‬של שים; פרות ארבעים‪ ,‬ופרים ע‪3‬שרה‪ ,‬א‪3‬ת נ ת‬ ‫עשרים‪ ,‬ועירם ע‪3‬שרה‪ .‬לב‪,‬יז ויתן‪ ,‬ביד‪-‬ע‪3‬בדיו‪ ,‬עדר עדר‪ ,‬לבדו; וי אמר אל‪-‬ע‪3‬בדיו‪ ,‬עברו לפני‪,‬‬ ‫ורוח תשימו‪ ,‬בין עדר ובין עדר‪ .‬לב‪,‬יח ויצו את‪-‬הראשון‪ ,‬לאמ ר‪ :‬כי יפגשך עשו אחי‪ ,‬ושאלך‬ ‫לאמ ר‪ ,‬למי‪-‬אתה ואנה תלך‪ ,‬ולמי אלה לפניך‪ .‬לב‪,‬יט ואמרת‪ ,‬לעבדך ליע‪3‬ק ב‪--‬מנחה הוא שלוחה‪,‬‬ ‫לאד ני לעשו; והנה גם‪-‬הוא‪ ,‬אח‪3‬רינו‪ .‬לב‪,‬כ ויצו גם את‪-‬השני‪ ,‬גם את‪-‬השלישי‪ ,‬גם את‪-‬כל‪-‬‬ ‫הה לכים‪ ,‬אח‪3‬רי הע‪3‬דרים לאמ ר‪ :‬כדבר הזה תדברון אל‪-‬עשו‪ ,‬במ צא‪3‬כם א תו‪ .‬לב‪,‬כא וא‪3‬מרתם‪--‬‬ ‫גם הנה עבדך יע‪3‬ק ב‪ ,‬אח‪3‬רינו‪ :‬כי‪-‬אמר א‪3‬כפרה פניו‪ ,‬במנחה הה לכת לפני‪ ,‬ואח‪3‬רי‪-‬כן אראה פניו‪,‬‬ ‫אולי ישא פני‪ .‬לב‪,‬כב ותע‪3‬ב ר המנחה‪ ,‬על‪-‬פניו; והוא לן בלילה‪-‬ההוא‪ ,‬במח‪3‬נה‪ .‬לב‪,‬כג ויקם‬ ‫בלילה הוא‪ ,‬ויקח את‪-‬שתי נשיו ואת‪-‬שתי שפח תיו‪ ,‬ואת‪-‬אחד עשר‪ ,‬ילדיו; ויע‪3‬ב ר‪ ,‬את מע‪3‬בר‬ ‫יב ק‪ .‬לב‪,‬כד ויקחם‪--‬ויע‪3‬ברם‪ ,‬את‪-‬הנחל; ויע‪3‬בר‪ ,‬את‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ .‬לב‪,‬כה ויותר יע‪3‬ק ב‪ ,‬לבדו; ויאבק‬ ‫איש עמו‪ ,‬עד ע‪3‬לות השחר‪ .‬לב‪,‬כו וירא‪ ,‬כי ל א יכ ל לו‪ ,‬ויגע‪ ,‬בכף‪-‬ירכו; ותקע כף‪-‬ירך יע‪3‬ק ב‪,‬‬ ‫בהאבקו עמו‪ .‬לב‪,‬כז וי אמר שלחני‪ ,‬כי עלה השחר; וי אמר ל א א‪3‬שלח‪3‬ך‪ ,‬כי אם‪-‬ברכתני‪ .‬לב‪,‬כח‬ ‫וי אמר אליו‪ ,‬מה‪-‬שמך; וי אמר‪ ,‬יע‪3‬ק ב‪ .‬לב‪,‬כט וי אמר‪ ,‬ל א יע‪3‬ק ב יאמר עוד שמך‪--‬כי‪ ,‬אם‪-‬‬ ‫ישראל‪ :‬כי‪-‬שרית עם‪-‬אל הים ועם‪-‬א‪3‬נשים‪ ,‬ותוכל‪ .‬לב‪,‬ל וישאל יע‪3‬ק ב‪ ,‬וי אמר הגידה‪-‬נא שמך‪,‬‬ ‫וי אמר‪ ,‬למה זה תשאל לשמי; ויברך א תו‪ ,‬שם‪ .‬לב‪,‬לא ויקרא יע‪3‬ק ב שם המקום‪ ,‬פניאל‪ :‬כי‪-‬‬ ‫ראיתי אל הים פנים אל‪-‬פנים‪ ,‬ותנצל נפשי‪ .‬לב‪,‬לב ויזרח‪-‬לו השמש‪ ,‬כא‪3‬שר עבר את‪-‬פנואל; והוא‬ ‫צ לע‪ ,‬על‪-‬ירכו‪ .‬לב‪,‬לג על‪-‬כן ל א‪-‬י אכלו בני‪-‬ישראל את‪-‬גיד הנשה‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬כף הירך‪ ,‬עד‪ ,‬היום‬ ‫הזה‪ :‬כי נגע בכף‪-‬ירך יע‪3‬ק ב‪ ,‬בגיד הנשה‪ .‬לג‪,‬א וישא יע‪3‬ק ב עיניו‪ ,‬וירא והנה עשו בא‪ ,‬ועמו‪,‬‬ ‫ארבע מאות איש; ויחץ את‪-‬הילדים‪ ,‬על‪-‬לאה ועל‪-‬רחל‪ ,‬ועל‪ ,‬שתי השפחות‪ .‬לג‪,‬ב וישם את‪-‬‬ ‫השפחות ואת‪-‬ילדיהן‪ ,‬ראש נה; ואת‪-‬לאה וילדיה אח‪3‬ר נים‪ ,‬ואת‪-‬רחל ואת‪-‬יוסף אח‪3‬ר נים‪ .‬לג‪,‬ג‬ ‫והוא‪ ,‬עבר לפניהם; וישתחו ארצה שבע פעמים‪ ,‬עד‪-‬גשתו עד‪-‬אחיו‪ .‬לג‪,‬ד וירץ עשו לקראתו‬ ‫ויחבקהו‪ ,‬ויפ ל על‪-‬צוארו וישקהו; ויבכו‪ .‬לג‪,‬ה וישא את‪-‬עיניו‪ ,‬וירא את‪-‬הנשים ואת‪-‬הילדים‪,‬‬ ‫וי אמר‪ ,‬מי‪-‬אלה לך; וי אמר‪--‬הילדים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬חנן אל הים את‪-‬עבדך‪ .‬לג‪,‬ו ותגשן השפחות הנה‬ ‫וילדיהן‪ ,‬ותשתח‪3‬וין‪ .‬לג‪,‬ז ותגש גם‪-‬לאה וילדיה‪ ,‬וישתח‪3‬וו; ואחר‪ ,‬נגש יוסף ורחל‪--‬וישתח‪3‬וו‪ .‬לג‪,‬ח‬ ‫וי אמר‪ ,‬מי לך כל‪-‬המח‪3‬נה הזה א‪3‬שר פגשתי; וי אמר‪ ,‬למצ א‪-‬חן בעיני א‪3‬ד ני‪ .‬לג‪,‬ט וי אמר עשו‪,‬‬ ‫יש‪-‬לי רב; אחי‪ ,‬יהי לך א‪3‬שר‪-‬לך‪ .‬לג‪,‬י וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬נא אם‪-‬נא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬ולקחת‬ ‫מנחתי‪ ,‬מידי‪ :‬כי על‪-‬כן ראיתי פניך‪ ,‬כרא ת פני אל הים‪--‬ותרצני‪ .‬לג‪,‬יא קח‪-‬נא את‪-‬ברכתי א‪3‬שר‬ ‫ה?באת לך‪ ,‬כי‪-‬חנני אל הים וכי יש‪-‬לי‪-‬כ ל; ויפצר‪-‬בו‪ ,‬ויקח‪ .‬לג‪,‬יב וי אמר‪ ,‬נסעה ונלכה; ואלכה‪,‬‬ ‫לנגדך‪ .‬לג‪,‬יג וי אמר אליו‪ ,‬א‪3‬ד ני י דע כי‪-‬הילדים רכים‪ ,‬והצ אן והבקר‪ ,‬עלות עלי; ודפקום יום‬ ‫אחד‪ ,‬ומתו כל‪-‬הצ אן‪ .‬לג‪,‬יד יע‪3‬בר‪-‬נא א‪3‬ד ני‪ ,‬לפני עבדו; וא‪3‬ני אתנה‪3‬לה לאטי‪ ,‬לרגל המלאכה‬

‫א‪3‬שר‪-‬לפני ולרגל הילדים‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬אב א אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬שעירה‪ .‬לג‪,‬טו וי אמר עשו‪--‬אציגה‪-‬נא עמך‪,‬‬ ‫מן‪-‬העם א‪3‬שר אתי; וי אמר למה זה‪ ,‬אמצא‪-‬חן בעיני א‪3‬ד ני‪ .‬לג‪,‬טז וישב ביום ההוא עשו לדרכו‪,‬‬ ‫שעירה‪ .‬לג‪,‬יז ויע‪3‬ק ב נסע ס?כ תה‪ ,‬ויבן לו בית; ולמקנהו עשה ס?כ ת‪ ,‬על‪-‬כן קרא שם‪-‬המקום‬ ‫}ס?כות‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬יח ויב א יע‪3‬ק ב שלם עיר שכם‪ ,‬א‪3‬שר בארץ כנען‪ ,‬בב או‪ ,‬מפדן א‪3‬רם; ויחן‪ ,‬את‪-‬פני העיר‪.‬‬ ‫לג‪,‬יט ויקן את‪-‬חלקת השדה‪ ,‬א‪3‬שר נטה‪-‬שם אה‪I‬לו‪ ,‬מיד בני‪-‬ח‪3‬מור‪ ,‬א‪3‬בי שכם‪--‬במאה‪ ,‬קשיטה‪.‬‬ ‫}לג‪,‬כ ויצב‪-‬שם‪ ,‬מזבח; ויקרא‪-‬לו‪--‬אל‪ ,‬אל הי ישראל‪} .‬ס‬ ‫לד‪,‬א ותצא דינה בת‪-‬לאה‪ ,‬א‪3‬שר ילדה ליע‪3‬ק ב‪ ,‬לראות‪ ,‬בבנות הארץ‪ .‬לד‪,‬ב וירא א תה שכם בן‪-‬‬ ‫ח‪3‬מור‪ ,‬החוי‪--‬נשיא הארץ; ויקח א תה וישכב א תה‪ ,‬ויענה‪ .‬לד‪,‬ג ותדבק נפשו‪ ,‬בדינה בת‪-‬יע‪3‬ק ב;‬ ‫ויאהב‪ ,‬את‪-‬הנע‪3‬ר‪ ,‬וידבר‪ ,‬על‪-‬לב הנע‪3‬ר‪ .‬לד‪,‬ד וי אמר שכם‪ ,‬אל‪-‬ח‪3‬מור אביו לאמ ר‪ :‬קח‪-‬לי את‪-‬‬ ‫הילדה הז את‪ ,‬לאשה‪ .‬לד‪,‬ה ויע‪3‬ק ב שמע‪ ,‬כי טמא את‪-‬דינה בתו‪ ,‬ובניו היו את‪-‬מקנהו‪ ,‬בשדה;‬ ‫והחרש יע‪3‬ק ב‪ ,‬עד‪-‬ב אם‪ .‬לד‪,‬ו ויצא ח‪3‬מור א‪3‬בי‪-‬שכם‪ ,‬אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬לדבר‪ ,‬אתו‪ .‬לד‪,‬ז ובני יע‪3‬ק ב‬ ‫באו מן‪-‬השדה‪ ,‬כשמעם‪ ,‬ויתעצבו הא‪3‬נשים‪ ,‬ויחר להם מא ד‪ :‬כי‪-‬נבלה עשה בישראל‪ ,‬לשכב את‪-‬‬ ‫בת‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬וכן‪ ,‬ל א יעשה‪ .‬לד‪,‬ח וידבר ח‪3‬מור‪ ,‬אתם לאמ ר‪ :‬שכם בני‪ ,‬חשקה נפשו בבתכם‪--‬תנו‬ ‫נא א תה לו‪ ,‬לאשה‪ .‬לד‪,‬ט והתחתנו‪ ,‬א תנו‪ :‬בנ תיכם‪ ,‬תתנו‪-‬לנו‪ ,‬ואת‪-‬בנ תינו‪ ,‬תקחו לכם‪ .‬לד‪,‬י‬ ‫ואתנו‪ ,‬תשבו; והארץ‪ ,‬תהיה לפניכם‪--‬שבו וסחרוה‪ ,‬והאח‪3‬זו בה‪ .‬לד‪,‬יא וי אמר שכם אל‪-‬אביה‬ ‫ואל‪-‬אחיה‪ ,‬אמצא‪-‬חן בעיניכם; וא‪3‬שר ת אמרו אלי‪ ,‬אתן‪ .‬לד‪,‬יב הרבו עלי מא ד‪ ,‬מ הר ומתן‪,‬‬ ‫ואתנה‪ ,‬כא‪3‬שר ת אמרו אלי; ותנו‪-‬לי את‪-‬הנע‪3‬ר‪ ,‬לאשה‪ .‬לד‪,‬יג ויע‪3‬נו בני‪-‬יע‪3‬ק ב את‪-‬שכם ואת‪-‬ח‪3‬מור‬ ‫אביו‪ ,‬במרמה‪--‬וידברו‪ :‬א‪3‬שר טמא‪ ,‬את דינה א‪3‬ח תם‪ .‬לד‪,‬יד וי אמרו א‪3‬ליהם‪ ,‬ל א נוכל לע‪3‬שות‬ ‫הדבר הזה‪--‬לתת את‪-‬א‪3‬ח תנו‪ ,‬לאיש א‪3‬שר‪-‬לו ערלה‪ :‬כי‪-‬חרפה הוא‪ ,‬לנו‪ .‬לד‪,‬טו אך‪-‬בז את‪ ,‬נאות‬ ‫לכם‪ :‬אם תהיו כמ נו‪ ,‬להמ ל לכם כל‪-‬זכר‪ .‬לד‪,‬טז ונתנו את‪-‬בנ תינו לכם‪ ,‬ואת‪-‬בנ תיכם נקח‪-‬‬ ‫לנו; וישבנו אתכם‪ ,‬והיינו לעם אחד‪ .‬לד‪,‬יז ואם‪-‬ל א תשמעו אלינו‪ ,‬להמול‪--‬ולקחנו את‪-‬בתנו‪,‬‬ ‫והלכנו‪ .‬לד‪,‬יח וייטבו דבריהם‪ ,‬בעיני ח‪3‬מור‪ ,‬ובעיני‪ ,‬שכם בן‪-‬ח‪3‬מור‪ .‬לד‪,‬יט ול א‪-‬אחר הנער‬ ‫לע‪3‬שות הדבר‪ ,‬כי חפץ בבת‪-‬יע‪3‬ק ב; והוא נכבד‪ ,‬מכ ל בית אביו‪ .‬לד‪,‬כ ויב א ח‪3‬מור ושכם בנו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫שער עירם; וידברו אל‪-‬אנשי עירם‪ ,‬לאמ ר‪ .‬לד‪,‬כא הא‪3‬נשים האלה שלמים הם אתנו‪ ,‬וישבו בארץ‬ ‫ויסח‪3‬רו א תה‪ ,‬והארץ הנה רח‪3‬בת‪-‬ידים‪ ,‬לפניהם; את‪-‬בנ תם נקח‪-‬לנו לנשים‪ ,‬ואת‪-‬בנ תינו נתן‬ ‫להם‪ .‬לד‪,‬כב אך‪-‬בז את יא תו לנו הא‪3‬נשים‪ ,‬לשבת אתנו‪--‬להיות‪ ,‬לעם אחד‪ :‬בהמול לנו כל‪-‬זכר‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר הם נמ לים‪ .‬לד‪,‬כג מקנהם וקנינם וכל‪-‬בהמתם‪ ,‬ה‪3‬לוא לנו הם; אך נאותה להם‪ ,‬וישבו‬ ‫אתנו‪ .‬לד‪,‬כד וישמעו אל‪-‬ח‪3‬מור ואל‪-‬שכם בנו‪ ,‬כל‪-‬י צאי שער עירו; וימ לו‪ ,‬כל‪-‬זכר‪--‬כל‪-‬י צאי‪,‬‬ ‫שער עירו‪ .‬לד‪,‬כה ויהי ביום השלישי בהיותם כ א‪3‬בים‪ ,‬ויקחו שני‪-‬בני‪-‬יע‪3‬ק ב שמעון ולוי א‪3‬חי‬ ‫דינה איש חרבו‪ ,‬ויב או על‪-‬העיר‪ ,‬בטח; ויהרגו‪ ,‬כל‪-‬זכר‪ .‬לד‪,‬כו ואת‪-‬ח‪3‬מור ואת‪-‬שכם בנו‪ ,‬הרגו‬ ‫לפי‪-‬חרב; ויקחו את‪-‬דינה מבית שכם‪ ,‬ויצאו‪ .‬לד‪,‬כז בני יע‪3‬ק ב‪ ,‬באו על‪-‬הח‪3‬ללים‪ ,‬ויב זו‪ ,‬העיר‪--‬‬ ‫א‪3‬שר טמאו‪ ,‬א‪3‬חותם‪ .‬לד‪,‬כח את‪-‬צ אנם ואת‪-‬בקרם‪ ,‬ואת‪-‬ח‪3‬מ ריהם‪ ,‬ואת א‪3‬שר‪-‬בעיר ואת‪-‬א‪3‬שר‬ ‫בשדה‪ ,‬לקחו‪ .‬לד‪,‬כט ואת‪-‬כל‪-‬חילם ואת‪-‬כל‪-‬טפם ואת‪-‬נשיהם‪ ,‬שבו ויב זו; ואת‪ ,‬כל‪-‬א‪3‬שר בבית‪.‬‬ ‫לד‪,‬ל וי אמר יע‪3‬ק ב אל‪-‬שמעון ואל‪-‬לוי‪ ,‬ע‪3‬כרתם א תי‪ ,‬להבאישני בי שב הארץ‪ ,‬בכנע‪3‬ני ובפרזי;‬ ‫וא‪3‬ני‪ ,‬מתי מספר‪ ,‬ונאספו עלי והכוני‪ ,‬ונשמדתי א‪3‬ני וביתי‪ .‬לד‪,‬לא וי אמרו‪ :‬הכזונה‪ ,‬יע‪3‬שה את‪-‬‬ ‫}א‪3‬חותנו‪} .‬פ‬ ‫לה‪,‬א וי אמר אל הים אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬קום ע‪3‬לה בית‪-‬אל ושב‪-‬שם; וע‪3‬שה‪-‬שם מזבח‪--‬לאל הנראה אליך‪,‬‬ ‫בברח‪3‬ך מפני עשו אחיך‪ .‬לה‪,‬ב וי אמר יע‪3‬ק ב אל‪-‬ביתו‪ ,‬ואל כל‪-‬א‪3‬שר עמו‪ :‬הסרו את‪-‬אל הי‬ ‫הנכר‪ ,‬א‪3‬שר בת ככם‪ ,‬והטה‪3‬רו‪ ,‬והח‪3‬ליפו שמל תיכם‪ .‬לה‪,‬ג ונקומה ונע‪3‬לה‪ ,‬בית‪-‬אל; ואעשה‪-‬שם‬ ‫מזבח‪ ,‬לאל הע נה א תי ביום צרתי‪ ,‬ויהי עמדי‪ ,‬בדרך א‪3‬שר הלכתי‪ .‬לה‪,‬ד ויתנו אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‬

‫כל‪-‬אל הי הנכר א‪3‬שר בידם‪ ,‬ואת‪-‬הנזמים‪ ,‬א‪3‬שר באזניהם; ויטמ ן א תם יע‪3‬ק ב‪ ,‬תחת האלה א‪3‬שר‬ ‫עם‪-‬שכם‪ .‬לה‪,‬ה ויסעו; ויהי חתת אל הים‪ ,‬על‪-‬הערים א‪3‬שר סביבותיהם‪ ,‬ול א רדפו‪ ,‬אח‪3‬רי בני‬ ‫יע‪3‬ק ב‪ .‬לה‪,‬ו ויב א יע‪3‬ק ב לוזה‪ ,‬א‪3‬שר בארץ כנען‪--‬הוא‪ ,‬בית‪-‬אל‪ :‬הוא‪ ,‬וכל‪-‬העם א‪3‬שר‪-‬עמו‪ .‬לה‪,‬ז‬ ‫ויבן שם‪ ,‬מזבח‪ ,‬ויקרא למקום‪ ,‬אל בית‪-‬אל‪ :‬כי שם‪ ,‬נגלו אליו האל הים‪ ,‬בברחו‪ ,‬מפני אחיו‪.‬‬ ‫לה‪,‬ח ותמת דב רה מינקת רבקה‪ ,‬ותקבר מתחת לבית‪-‬אל תחת האלון; ויקרא שמו‪ ,‬אלון בכות‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫לה‪,‬ט וירא אל הים אל‪-‬יע‪3‬ק ב עוד‪ ,‬בב או מפדן א‪3‬רם; ויברך‪ ,‬א תו‪ .‬לה‪,‬י וי אמר‪-‬לו אל הים‪,‬‬ ‫שמך יע‪3‬ק ב‪ :‬ל א‪-‬יקרא שמך עוד יע‪3‬ק ב‪ ,‬כי אם‪-‬ישראל יהיה שמך‪ ,‬ויקרא את‪-‬שמו‪ ,‬ישראל‪.‬‬ ‫לה‪,‬יא וי אמר לו אל הים א‪3‬ני אל שדי‪ ,‬פרה ורבה‪--‬גוי וקהל גוים‪ ,‬יהיה ממך; ומלכים‪ ,‬מח‪3‬לציך‬ ‫יצאו‪ .‬לה‪,‬יב ואת‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נתתי לאברהם וליצחק‪--‬לך אתננה; ולזרע‪3‬ך אח‪3‬ריך‪ ,‬אתן את‪-‬‬ ‫הארץ‪ .‬לה‪,‬יג ויעל מעליו‪ ,‬אל הים‪ ,‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬דבר אתו‪ .‬לה‪,‬יד ויצב יע‪3‬ק ב מצבה‪ ,‬במקום‬ ‫א‪3‬שר‪-‬דבר אתו‪--‬מצבת אבן; ויסך עליה נסך‪ ,‬ויצ ק עליה שמן‪ .‬לה‪,‬טו ויקרא יע‪3‬ק ב את‪-‬שם‬ ‫המקום‪ ,‬א‪3‬שר דבר אתו שם אל הים‪--‬בית‪-‬אל‪ .‬לה‪,‬טז ויסעו מבית אל‪ ,‬ויהי‪-‬עוד כברת‪-‬הארץ לבוא‬ ‫אפרתה; ותלד רחל‪ ,‬ותקש בלדתה‪ .‬לה‪,‬יז ויהי בהקש תה‪ ,‬בלדתה; ות אמר לה המילדת אל‪-‬‬ ‫תיראי‪ ,‬כי‪-‬גם‪-‬זה לך בן‪ .‬לה‪,‬יח ויהי בצאת נפשה‪ ,‬כי מתה‪ ,‬ותקרא שמו‪ ,‬בן‪-‬אוני; ואביו‪ ,‬קרא‪-‬לו‬ ‫בנימין‪ .‬לה‪,‬יט ותמת‪ ,‬רחל; ותקבר בדרך אפרתה‪ ,‬הוא בית לחם‪ .‬לה‪,‬כ ויצב יע‪3‬ק ב מצבה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫קב?רתה‪--‬הוא מצבת קב?רת‪-‬רחל‪ ,‬עד‪-‬היום‪ .‬לה‪,‬כא ויסע‪ ,‬ישראל; ויט אה‪I‬ל ה‪ ,‬מהלאה למגדל‪-‬‬ ‫עדר‪ .‬לה‪,‬כב ויהי‪ ,‬בשכ ן ישראל בארץ ההוא‪ ,‬וילך ראובן וישכב את‪-‬בלהה פילגש אביו‪ ,‬וישמע‬ ‫}ישראל; }פ‬ ‫ויהיו בני‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬שנים עשר‪ .‬לה‪,‬כג בני לאה‪ ,‬בכור יע‪3‬ק ב ראובן; ושמעון ולוי ויהודה‪ ,‬ויששכר‬ ‫וזב?לון‪ .‬לה‪,‬כד בני רחל‪ ,‬יוסף ובנימן‪ .‬לה‪,‬כה ובני בלהה שפחת רחל‪ ,‬דן ונפתלי‪ .‬לה‪,‬כו ובני‬ ‫זלפה שפחת לאה‪ ,‬גד ואשר; אלה בני יע‪3‬ק ב‪ ,‬א‪3‬שר י?לד‪-‬לו בפדן א‪3‬רם‪ .‬לה‪,‬כז ויב א יע‪3‬ק ב אל‪-‬‬ ‫יצחק אביו‪ ,‬ממרא קרית הארבע‪--‬הוא חברון‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬גר‪-‬שם אברהם ויצחק‪ .‬לה‪,‬כח ויהיו‪ ,‬ימי‬ ‫יצחק‪--‬מאת שנה‪ ,‬ושמ נים שנה‪ .‬לה‪,‬כט ויגוע יצחק וימת ויאסף אל‪-‬עמיו‪ ,‬זקן ושבע ימים;‬ ‫}ויקברו א תו‪ ,‬עשו ויע‪3‬ק ב בניו‪} .‬פ‬ ‫לו‪,‬א ואלה ת לדות עשו‪ ,‬הוא אדום‪ .‬לו‪,‬ב עשו לקח את‪-‬נשיו‪ ,‬מבנות כנען‪ :‬את‪-‬עדה‪ ,‬בת‪-‬אילון‬ ‫החתי‪ ,‬ואת‪-‬אה‪I‬ליבמה בת‪-‬ע‪3‬נה‪ ,‬בת‪-‬צבעון החוי‪ .‬לו‪,‬ג ואת‪-‬בשמת בת‪-‬ישמעאל‪ ,‬א‪3‬חות נביות‪ .‬לו‪,‬ד‬ ‫ותלד עדה לעשו‪ ,‬את‪-‬אליפז; ובשמת‪ ,‬ילדה את‪-‬רעואל‪ .‬לו‪,‬ה ואה‪I‬ליבמה‪ ,‬ילדה‪ ,‬את‪-‬יעיש )יעוש(‬ ‫ואת‪-‬יעלם‪ ,‬ואת‪-‬ק רח; אלה בני עשו‪ ,‬א‪3‬שר י?לדו‪-‬לו בארץ כנען‪ .‬לו‪,‬ו ויקח עשו את‪-‬נשיו ואת‪-‬בניו‬ ‫ואת‪-‬בנ תיו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬נפשות ביתו‪ ,‬ואת‪-‬מקנהו ואת‪-‬כל‪-‬בהמתו ואת כל‪-‬קנינו‪ ,‬א‪3‬שר רכש בארץ‬ ‫כנען; וילך אל‪-‬ארץ‪ ,‬מפני יע‪3‬ק ב אחיו‪ .‬לו‪,‬ז כי‪-‬היה רכושם רב‪ ,‬משבת יחדו; ול א יכלה ארץ‬ ‫מגוריהם‪ ,‬לשאת א תם‪--‬מפני‪ ,‬מקניהם‪ .‬לו‪,‬ח וישב עשו בהר שעיר‪ ,‬עשו הוא אדום‪ .‬לו‪,‬ט ואלה‬ ‫ת לדות עשו‪ ,‬א‪3‬בי אדום‪ ,‬בהר‪ ,‬שעיר‪ .‬לו‪,‬י אלה‪ ,‬שמות בני‪-‬עשו‪ :‬אליפז‪ ,‬בן‪-‬עדה אשת עשו‪,‬‬ ‫רעואל‪ ,‬בן‪-‬בשמת אשת עשו‪ .‬לו‪,‬יא ויהיו‪ ,‬בני אליפז‪--‬תימן אומר‪ ,‬צפו וגעתם וקנז‪ .‬לו‪,‬יב ותמנע‬ ‫היתה פילגש‪ ,‬לאליפז בן‪-‬עשו‪ ,‬ותלד לאליפז‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬מלק; אלה‪ ,‬בני עדה אשת עשו‪ .‬לו‪,‬יג ואלה בני‬ ‫רעואל‪ ,‬נחת וזרח שמה ומזה; אלה היו‪ ,‬בני בשמת אשת עשו‪ .‬לו‪,‬יד ואלה היו‪ ,‬בני אה‪I‬ליבמה בת‪-‬‬ ‫ע‪3‬נה בת‪-‬צבעון‪--‬אשת עשו; ותלד לעשו‪ ,‬את‪-‬יעיש )יעוש( ואת‪-‬יעלם ואת‪-‬ק רח‪ .‬לו‪,‬טו אלה‪,‬‬ ‫אלופי בני‪-‬עשו‪ :‬בני אליפז‪ ,‬בכור עשו‪--‬אלוף תימן אלוף אומר‪ ,‬אלוף צפו אלוף קנז‪ .‬לו‪,‬טז אלוף‪-‬‬ ‫ק רח אלוף געתם‪ ,‬אלוף ע‪3‬מלק; אלה אלופי אליפז בארץ אדום‪ ,‬אלה בני עדה‪ .‬לו‪,‬יז ואלה‪ ,‬בני‬ ‫רעואל בן‪-‬עשו‪--‬אלוף נחת אלוף זרח‪ ,‬אלוף שמה אלוף מזה; אלה אלופי רעואל‪ ,‬בארץ אדום‪--‬‬ ‫אלה‪ ,‬בני בשמת אשת עשו‪ .‬לו‪,‬יח ואלה‪ ,‬בני אה‪I‬ליבמה אשת עשו‪--‬אלוף יעוש אלוף יעלם‪ ,‬אלוף‬

‫ק רח; אלה אלופי אה‪I‬ליבמה‪ ,‬בת‪-‬ע‪3‬נה‪--‬אשת עשו‪ .‬לו‪,‬יט אלה בני‪-‬עשו ואלה אלופיהם‪ ,‬הוא‬ ‫}אדום‪} .‬ס‬ ‫לו‪,‬כ אלה בני‪-‬שעיר הח רי‪ ,‬י שבי הארץ‪ :‬לוטן ושובל‪ ,‬וצבעון וע‪3‬נה‪ .‬לו‪,‬כא ודשון ואצר‪ ,‬ודישן;‬ ‫אלה אלופי הח רי בני שעיר‪ ,‬בארץ אדום‪ .‬לו‪,‬כב ויהיו בני‪-‬לוטן‪ ,‬ח רי והימם; וא‪3‬חות לוטן‪,‬‬ ‫תמנע‪ .‬לו‪,‬כג ואלה בני שובל‪ ,‬עלון ומנחת ועיבל‪ ,‬שפו‪ ,‬ואונם‪ .‬לו‪,‬כד ואלה בני‪-‬צבעון‪ ,‬ואיה‬ ‫וע‪3‬נה; הוא ע‪3‬נה‪ ,‬א‪3‬שר מצא את‪-‬הימם במדבר‪ ,‬ברע תו את‪-‬הח‪3‬מ רים‪ ,‬לצבעון אביו‪ .‬לו‪,‬כה ואלה‬ ‫בני‪-‬ע‪3‬נה‪ ,‬דש ן; ואה‪I‬ליבמה‪ ,‬בת‪-‬ע‪3‬נה‪ .‬לו‪,‬כו ואלה‪ ,‬בני דישן‪--‬חמדן ואשבן‪ ,‬ויתרן וכרן‪ .‬לו‪,‬כז‬ ‫אלה‪ ,‬בני‪-‬אצר‪--‬בלהן וזע‪3‬ון‪ ,‬וע‪3‬קן‪ .‬לו‪,‬כח אלה בני‪-‬דישן‪ ,‬עוץ וא‪3‬רן‪ .‬לו‪,‬כט אלה‪ ,‬אלופי הח רי‪:‬‬ ‫אלוף לוטן אלוף שובל‪ ,‬אלוף צבעון אלוף ע‪3‬נה‪ .‬לו‪,‬ל אלוף דש ן אלוף אצר‪ ,‬אלוף דישן; אלה‬ ‫}אלופי הח רי לאל?פיהם‪ ,‬בארץ שעיר‪} .‬פ‬ ‫לו‪,‬לא ואלה‪ ,‬המלכים‪ ,‬א‪3‬שר מלכו‪ ,‬בארץ אדום‪--‬לפני מלך‪-‬מלך‪ ,‬לבני ישראל‪ .‬לו‪,‬לב וימל ך‬ ‫באדום‪ ,‬בלע בן‪-‬בעור; ושם עירו‪ ,‬דנהבה‪ .‬לו‪,‬לג וימת‪ ,‬בלע; וימל ך תחתיו‪ ,‬יובב בן‪-‬זרח מבצרה‪.‬‬ ‫לו‪,‬לד וימת‪ ,‬יובב; וימל ך תחתיו‪ ,‬ח?שם מארץ התימני‪ .‬לו‪,‬לה וימת‪ ,‬ח?שם; וימל ך תחתיו ה‪3‬דד בן‪-‬‬ ‫בדד‪ ,‬המכה את‪-‬מדין בשדה מואב‪ ,‬ושם עירו‪ ,‬ע‪3‬וית‪ .‬לו‪,‬לו וימת‪ ,‬ה‪3‬דד; וימל ך תחתיו‪ ,‬שמלה‬ ‫ממשרקה‪ .‬לו‪,‬לז וימת‪ ,‬שמלה; וימל ך תחתיו‪ ,‬שאול מרח בות הנהר‪ .‬לו‪,‬לח וימת‪ ,‬שאול; וימל ך‬ ‫תחתיו‪ ,‬בעל חנן בן‪-‬עכבור‪ .‬לו‪,‬לט וימת‪ ,‬בעל חנן בן‪-‬עכבור‪ ,‬וימל ך תחתיו ה‪3‬דר‪ ,‬ושם עירו פעו;‬ ‫ושם אשתו מהיטבאל בת‪-‬מטרד‪ ,‬בת מי זהב‪ .‬לו‪,‬מ ואלה שמות אלופי עשו‪ ,‬למשפח תם‪,‬‬ ‫למק מ תם‪ ,‬בשמ תם‪ :‬אלוף תמנע אלוף עלוה‪ ,‬אלוף יתת‪ .‬לו‪,‬מא אלוף אה‪I‬ליבמה אלוף אלה‪,‬‬ ‫אלוף פינ ן‪ .‬לו‪,‬מב אלוף קנז אלוף תימן‪ ,‬אלוף מבצר‪ .‬לו‪,‬מג אלוף מגדיאל‪ ,‬אלוף עירם; אלה‬ ‫}אלופי אדום‪ ,‬למ שב תם בארץ ‪3‬אח?זתם‪--‬הוא עשו‪ ,‬א‪3‬בי אדום‪} .‬פ‬ ‫לז‪,‬א וישב יע‪3‬ק ב‪ ,‬בארץ מגורי אביו‪--‬בארץ‪ ,‬כנען‪ .‬לז‪,‬ב אלה ת לדות יע‪3‬ק ב‪ ,‬יוסף בן‪-‬שבע‪-‬‬ ‫עשרה שנה היה ר עה את‪-‬אחיו בצ אן‪ ,‬והוא נער את‪-‬בני בלהה ואת‪-‬בני זלפה‪ ,‬נשי אביו; ויבא‬ ‫יוסף את‪-‬דבתם רעה‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ביהם‪ .‬לז‪,‬ג וישראל‪ ,‬אהב את‪-‬יוסף מכל‪-‬בניו‪--‬כי‪-‬בן‪-‬זק?נים הוא‪ ,‬לו;‬ ‫ועשה לו‪ ,‬כת נת פסים‪ .‬לז‪,‬ד ויראו אחיו‪ ,‬כי‪-‬א תו אהב א‪3‬ביהם מכל‪-‬אחיו‪--‬וישנאו‪ ,‬א תו; ול א‬ ‫יכלו‪ ,‬דברו לשל ם‪ .‬לז‪,‬ה ויח‪3‬ל ם יוסף ח‪3‬לום‪ ,‬ויגד לאחיו; ויוספו עוד‪ ,‬שנ א א תו‪ .‬לז‪,‬ו וי אמר‪,‬‬ ‫א‪3‬ליהם‪ :‬שמעו‪-‬נא‪ ,‬הח‪3‬לום הזה א‪3‬שר חלמתי‪ .‬לז‪,‬ז והנה א‪3‬נחנו מאלמים ‪3‬אל?מים‪ ,‬בתוך השדה‪ ,‬והנה‬ ‫קמה ‪3‬אל?מתי‪ ,‬וגם‪-‬נצבה; והנה תס?בינה ‪3‬אל?מ תיכם‪ ,‬ותשתח‪3‬וין ל ‪3‬אל?מתי‪ .‬לז‪,‬ח וי אמרו לו‪ ,‬אחיו‪,‬‬ ‫ה‪3‬מל ך תמל ך עלינו‪ ,‬אם‪-‬משול תמש ל בנו; ויוספו עוד שנ א א תו‪ ,‬על‪-‬ח‪3‬ל מ תיו ועל‪-‬דבריו‪.‬‬ ‫לז‪,‬ט ויח‪3‬ל ם עוד ח‪3‬לום אחר‪ ,‬ויספר א תו לאחיו; וי אמר‪ ,‬הנה חלמתי ח‪3‬לום עוד‪ ,‬והנה השמש‬ ‫והירח ואחד עשר כוכבים‪ ,‬משתח‪3‬וים לי‪ .‬לז‪,‬י ויספר אל‪-‬אביו‪ ,‬ואל‪-‬אחיו‪ ,‬ויגער‪-‬בו אביו‪ ,‬וי אמר‬ ‫לו מה הח‪3‬לום הזה א‪3‬שר חלמת‪ :‬ה‪3‬בוא נבוא‪ ,‬א‪3‬ני ואמך ואחיך‪ ,‬להשתח‪3‬ו ת לך‪ ,‬ארצה‪ .‬לז‪,‬יא‬ ‫ויקנאו‪-‬בו‪ ,‬אחיו; ואביו‪ ,‬שמר את‪-‬הדבר‪ .‬לז‪,‬יב וילכו‪ ,‬אחיו‪ ,‬לרעות את‪-‬צ אן א‪3‬ביהם‪ ,‬בשכם‪.‬‬ ‫לז‪,‬יג וי אמר ישראל אל‪-‬יוסף‪ ,‬ה‪3‬לוא אחיך ר עים בשכם‪--‬לכה‪ ,‬ואשלח‪3‬ך א‪3‬ליהם; וי אמר לו‪,‬‬ ‫הנני‪ .‬לז‪,‬יד וי אמר לו‪ ,‬לך‪-‬נא ראה את‪-‬שלום אחיך ואת‪-‬שלום הצ אן‪ ,‬וה‪3‬שבני‪ ,‬דבר; וישלחהו‬ ‫מעמק חברון‪ ,‬ויב א שכמה‪ .‬לז‪,‬טו וימצאהו איש‪ ,‬והנה ת עה בשדה; וישאלהו האיש לאמ ר‪ ,‬מה‪-‬‬ ‫תבקש‪ .‬לז‪,‬טז וי אמר‪ ,‬את‪-‬אחי אנ כי מבקש; הגידה‪-‬נא לי‪ ,‬איפ ה הם ר עים‪ .‬לז‪,‬יז וי אמר‬ ‫האיש‪ ,‬נסעו מזה‪--‬כי שמעתי א מרים‪ ,‬נלכה ד תינה; וילך יוסף אחר אחיו‪ ,‬וימצאם בד תן‪ .‬לז‪,‬יח‬ ‫ויראו א תו‪ ,‬מרח ק; ובטרם יקרב א‪3‬ליהם‪ ,‬ויתנכלו א תו לה‪3‬מיתו‪ .‬לז‪,‬יט וי אמרו‪ ,‬איש אל‪-‬אחיו‪:‬‬ ‫הנה‪ ,‬בעל הח‪3‬ל מות הלזה‪--‬בא‪ .‬לז‪,‬כ ועתה לכו ונהרגהו‪ ,‬ונשלכהו באחד הב רות‪ ,‬ואמרנו‪ ,‬חיה‬ ‫רעה א‪3‬כלתהו; ונראה‪ ,‬מה‪-‬יהיו ח‪3‬ל מ תיו‪ .‬לז‪,‬כא וישמע ראובן‪ ,‬ויצלהו מידם; וי אמר‪ ,‬ל א נכנו‬ ‫נפש‪ .‬לז‪,‬כב וי אמר א‪3‬להם ראובן‪ ,‬אל‪-‬תשפכו‪-‬דם‪--‬השליכו א תו אל‪-‬הבור הזה א‪3‬שר במדבר‪ ,‬ויד‬

‫אל‪-‬תשלחו‪-‬בו‪ :‬למען‪ ,‬הציל א תו מידם‪ ,‬לה‪3‬שיבו‪ ,‬אל‪-‬אביו‪ .‬לז‪,‬כג ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר‪-‬בא יוסף אל‪-‬אחיו;‬ ‫ויפשיטו את‪-‬יוסף את‪-‬כ?תנתו‪ ,‬את‪-‬כת נת הפסים א‪3‬שר עליו‪ .‬לז‪,‬כד ויקח?הו‪--‬וישלכו א תו‪ ,‬הב רה;‬ ‫והבור רק‪ ,‬אין בו מים‪ .‬לז‪,‬כה וישבו‪ ,‬לאכל‪-‬לחם‪ ,‬וישאו עיניהם ויראו‪ ,‬והנה א רחת ישמעאלים‬ ‫באה מגלעד; וגמליהם נ שאים‪ ,‬נכ את וצרי ול ט‪--‬הולכים‪ ,‬להוריד מצרימה‪ .‬לז‪,‬כו וי אמר‬ ‫יהודה‪ ,‬אל‪-‬אחיו‪ :‬מה‪-‬בצע‪ ,‬כי נה‪3‬ר ג את‪-‬אחינו‪ ,‬וכסינו‪ ,‬את‪-‬דמו‪ .‬לז‪,‬כז לכו ונמכרנו לישמעאלים‪,‬‬ ‫וידנו אל‪-‬תהי‪-‬בו‪ ,‬כי‪-‬אחינו בשרנו‪ ,‬הוא; וישמעו‪ ,‬אחיו‪ .‬לז‪,‬כח ויעברו א‪3‬נשים מדינים ס ח‪3‬רים‪,‬‬ ‫וימשכו ויע‪3‬לו את‪-‬יוסף מן‪-‬הבור‪ ,‬וימכרו את‪-‬יוסף לישמעאלים‪ ,‬בעשרים כסף; ויביאו את‪-‬יוסף‪,‬‬ ‫מצרימה‪ .‬לז‪,‬כט וישב ראובן אל‪-‬הבור‪ ,‬והנה אין‪-‬יוסף בבור; ויקרע‪ ,‬את‪-‬בגדיו‪ .‬לז‪,‬ל וישב אל‪-‬‬ ‫אחיו‪ ,‬וי אמר‪ :‬הילד איננו‪ ,‬וא‪3‬ני אנה א‪3‬ני‪-‬בא‪ .‬לז‪,‬לא ויקחו‪ ,‬את‪-‬כת נת יוסף; וישח‪3‬טו שעיר עזים‪,‬‬ ‫ויטבלו את‪-‬הכ?ת נת בדם‪ .‬לז‪,‬לב וישלחו את‪-‬כת נת הפסים‪ ,‬ויביאו אל‪-‬א‪3‬ביהם‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬ז את‬ ‫מצאנו‪ :‬הכר‪-‬נא‪ ,‬הכת נת בנך הוא‪--‬אם‪-‬ל א‪ .‬לז‪,‬לג ויכירה וי אמר כת נת בני‪ ,‬חיה רעה‬ ‫א‪3‬כלתהו; טר ף ט רף‪ ,‬יוסף‪ .‬לז‪,‬לד ויקרע יע‪3‬ק ב שמל תיו‪ ,‬וישם שק במתניו; ויתאבל על‪-‬בנו‪,‬‬ ‫ימים רבים‪ .‬לז‪,‬לה ויק?מו כל‪-‬בניו וכל‪-‬בנ תיו לנח‪3‬מו‪ ,‬וימאן להתנחם‪ ,‬וי אמר‪ ,‬כי‪-‬ארד אל‪-‬בני‬ ‫אבל שא לה; ויבך א תו‪ ,‬אביו‪ .‬לז‪,‬לו והמדנים‪--‬מכרו א תו‪ ,‬אל‪-‬מצרים‪ :‬לפוטיפר סריס פרע ה‪,‬‬ ‫}שר הטבחים‪} .‬פ‬ ‫לח‪,‬א ויהי בעת ההוא‪ ,‬וירד יהודה מאת אחיו; ויט עד‪-‬איש ‪3‬עד?למי‪ ,‬ושמו חירה‪ .‬לח‪,‬ב וירא‪-‬שם‬ ‫יהודה בת‪-‬איש כנע‪3‬ני‪ ,‬ושמו שוע; ויקחה‪ ,‬ויב א אליה‪ .‬לח‪,‬ג ותהר‪ ,‬ותלד בן; ויקרא את‪-‬שמו‪ ,‬ער‪.‬‬ ‫לח‪,‬ד ותהר עוד‪ ,‬ותלד בן; ותקרא את‪-‬שמו‪ ,‬אונן‪ .‬לח‪,‬ה ות סף עוד ותלד בן‪ ,‬ותקרא את‪-‬שמו‬ ‫שלה; והיה בכזיב‪ ,‬בלדתה א תו‪ .‬לח‪,‬ו ויקח יהודה אשה‪ ,‬לער בכורו; ושמה‪ ,‬תמר‪ .‬לח‪,‬ז ויהי‪ ,‬ער‬ ‫בכור יהודה‪--‬רע‪ ,‬בעיני יהוה; וימתהו‪ ,‬יהוה‪ .‬לח‪,‬ח וי אמר יהודה לאונן‪ ,‬ב א אל‪-‬אשת אחיך ויבם‬ ‫א תה; והקם זרע‪ ,‬לאחיך‪ .‬לח‪,‬ט וידע אונן‪ ,‬כי ל א לו יהיה הזרע; והיה אם‪-‬בא אל‪-‬אשת אחיו‪,‬‬ ‫ושחת ארצה‪ ,‬לבלתי נתן‪-‬זרע‪ ,‬לאחיו‪ .‬לח‪,‬י וירע בעיני יהוה‪ ,‬א‪3‬שר עשה; וימת‪ ,‬גם‪-‬א תו‪ .‬לח‪,‬יא‬ ‫וי אמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית‪-‬אביך‪ ,‬עד‪-‬יגדל שלה בני‪--‬כי אמר‪ ,‬פן‪-‬ימות גם‪-‬הוא‬ ‫כאחיו; ותלך תמר‪ ,‬ותשב בית אביה‪ .‬לח‪,‬יב וירבו‪ ,‬הימים‪ ,‬ותמת‪ ,‬בת‪-‬שוע אשת‪-‬יהודה; וינחם‬ ‫יהודה‪ ,‬ויעל על‪-‬ג זזי צ אנו הוא וחירה רעהו ה ‪3‬עד?למי‪--‬תמנתה‪ .‬לח‪,‬יג וי?גד לתמר‪ ,‬לאמ ר‪ :‬הנה‬ ‫חמיך ע לה תמנתה‪ ,‬לג ז צ אנו‪ .‬לח‪,‬יד ותסר בגדי אלמנותה מעליה‪ ,‬ותכס בצעיף ותתעלף‪ ,‬ותשב‬ ‫בפתח עינים‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬דרך תמנתה‪ :‬כי רא‪3‬תה‪ ,‬כי‪-‬גדל שלה‪ ,‬והוא‪ ,‬ל א‪-‬נתנה לו לאשה‪ .‬לח‪,‬טו‬ ‫ויראה יהודה‪ ,‬ויחשבה לזונה‪ :‬כי כסתה‪ ,‬פניה‪ .‬לח‪,‬טז ויט אליה אל‪-‬הדרך‪ ,‬וי אמר הבה‪-‬נא אבוא‬ ‫אליך‪ ,‬כי ל א ידע‪ ,‬כי כלתו הוא; ות אמר‪ ,‬מה‪-‬תתן‪-‬לי‪ ,‬כי תבוא‪ ,‬אלי‪ .‬לח‪,‬יז וי אמר‪ ,‬אנ כי א‪3‬שלח‬ ‫גדי‪-‬עזים מן‪-‬הצ אן; ות אמר‪ ,‬אם‪-‬תתן ערבון עד שלחך‪ .‬לח‪,‬יח וי אמר‪ ,‬מה הערבון א‪3‬שר אתן‪-‬‬ ‫לך‪ ,‬ות אמר ח תמך ופתילך‪ ,‬ומטך א‪3‬שר בידך; ויתן‪-‬לה ויב א אליה‪ ,‬ותהר לו‪ .‬לח‪,‬יט ותקם ותלך‪,‬‬ ‫ותסר צעיפה מעליה; ותלבש‪ ,‬בגדי אלמנותה‪ .‬לח‪,‬כ וישלח יהודה את‪-‬גדי העזים‪ ,‬ביד רעהו‬ ‫ה ‪3‬עד?למי‪ ,‬לקחת הערבון‪ ,‬מיד האשה; ול א‪ ,‬מצאה‪ .‬לח‪,‬כא וישאל את‪-‬אנשי מק מה‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬איה‬ ‫הקדשה הוא בעינים‪ ,‬על‪-‬הדרך; וי אמרו‪ ,‬ל א‪-‬היתה בזה קדשה‪ .‬לח‪,‬כב וישב‪ ,‬אל‪-‬יהודה‪ ,‬וי אמר‪,‬‬ ‫ל א מצאתיה; וגם אנשי המקום אמרו‪ ,‬ל א‪-‬היתה בזה קדשה‪ .‬לח‪,‬כג וי אמר יהודה תקח‪-‬לה‪ ,‬פן‬ ‫נהיה לבוז; הנה שלחתי הגדי הזה‪ ,‬ואתה ל א מצאתה‪ .‬לח‪,‬כד ויהי כמשל ש ח‪I‬דשים‪ ,‬וי?גד ליהודה‬ ‫לאמ ר זנתה תמר כלתך‪ ,‬וגם הנה הרה‪ ,‬לזנונים; וי אמר יהודה‪ ,‬הוציאוה ותשרף‪ .‬לח‪,‬כה הוא‬ ‫מוצאת‪ ,‬והיא שלחה אל‪-‬חמיה לאמ ר‪ ,‬לאיש א‪3‬שר‪-‬אלה לו‪ ,‬אנ כי הרה; ות אמר‪ ,‬הכר‪-‬נא‪--‬למי‬ ‫הח תמת והפתילים והמטה‪ ,‬האלה‪ .‬לח‪,‬כו ויכר יהודה‪ ,‬וי אמר צדקה ממני‪ ,‬כי‪-‬על‪-‬כן ל א‪-‬נתתיה‪,‬‬ ‫לשלה בני; ול א‪-‬יסף עוד‪ ,‬לדעתה‪ .‬לח‪,‬כז ויהי‪ ,‬בעת לדתה; והנה תאומים‪ ,‬בבטנה‪ .‬לח‪,‬כח ויהי‬ ‫בלדתה‪ ,‬ויתן‪-‬יד; ותקח המילדת‪ ,‬ותקש ר על‪-‬ידו שני לאמ ר‪ ,‬זה‪ ,‬יצא ראש נה‪ .‬לח‪,‬כט ויהי‬

‫כמשיב ידו‪ ,‬והנה יצא אחיו‪ ,‬ות אמר‪ ,‬מה‪-‬פרצת עליך פרץ; ויקרא שמו‪ ,‬פרץ‪ .‬לח‪,‬ל ואחר יצא‬ ‫}אחיו‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬ידו השני; ויקרא שמו‪ ,‬זרח‪} .‬ס‬ ‫לט‪,‬א ויוסף‪ ,‬הורד מצרימה; ויקנהו פוטיפר סריס פרע ה שר הטבחים‪ ,‬איש מצרי‪ ,‬מיד‬ ‫הישמעאלים‪ ,‬א‪3‬שר הורד?הו שמה‪ .‬לט‪,‬ב ויהי יהוה את‪-‬יוסף‪ ,‬ויהי איש מצליח; ויהי‪ ,‬בבית א‪3‬ד ניו‬ ‫המצרי‪ .‬לט‪,‬ג וירא א‪3‬ד ניו‪ ,‬כי יהוה אתו; וכ ל א‪3‬שר‪-‬הוא ע שה‪ ,‬יהוה מצליח בידו‪ .‬לט‪,‬ד וימצא‬ ‫יוסף חן בעיניו‪ ,‬וישרת א תו; ויפקדהו‪ ,‬על‪-‬ביתו‪ ,‬וכל‪-‬יש‪-‬לו‪ ,‬נתן בידו‪ .‬לט‪,‬ה ויהי מאז הפקיד‬ ‫א תו בביתו‪ ,‬ועל כל‪-‬א‪3‬שר יש‪-‬לו‪ ,‬ויברך יהוה את‪-‬בית המצרי‪ ,‬בגלל יוסף; ויהי ברכת יהוה‪ ,‬בכל‪-‬‬ ‫א‪3‬שר יש‪-‬לו‪--‬בבית‪ ,‬ובשדה‪ .‬לט‪,‬ו ויע‪3‬ז ב כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ביד‪-‬יוסף‪ ,‬ול א‪-‬ידע אתו מאומה‪ ,‬כי אם‪-‬‬ ‫הלחם א‪3‬שר‪-‬הוא אוכל; ויהי יוסף‪ ,‬יפה‪-‬ת אר ויפה מראה‪ .‬לט‪,‬ז ויהי‪ ,‬אחר הדברים האלה‪ ,‬ותשא‬ ‫אשת‪-‬א‪3‬ד ניו את‪-‬עיניה‪ ,‬אל‪-‬יוסף; ות אמר‪ ,‬שכבה עמי‪ .‬לט‪,‬ח וימאן‪--‬וי אמר אל‪-‬אשת א‪3‬ד ניו‪ ,‬הן‬ ‫א‪3‬ד ני ל א‪-‬ידע אתי מה‪-‬בבית; וכ ל א‪3‬שר‪-‬יש‪-‬לו‪ ,‬נתן בידי‪ .‬לט‪,‬ט איננו גדול בבית הזה‪ ,‬ממני‪,‬‬ ‫ול א‪-‬חשך ממני מאומה‪ ,‬כי אם‪-‬אותך בא‪3‬שר את‪-‬אשתו; ואיך אעשה הרעה הגד לה‪ ,‬הז את‪,‬‬ ‫וחטאתי‪ ,‬לאל הים‪ .‬לט‪,‬י ויהי‪ ,‬כדברה אל‪-‬יוסף יום יום; ול א‪-‬שמע אליה לשכב אצלה‪ ,‬להיות‬ ‫עמה‪ .‬לט‪,‬יא ויהי כהיום הזה‪ ,‬ויב א הביתה לע‪3‬שות מלאכתו; ואין איש מאנשי הבית‪ ,‬שם‪--‬בבית‪.‬‬ ‫לט‪,‬יב ותתפשהו בבגדו לאמ ר‪ ,‬שכבה עמי; ויע‪3‬ז ב בגדו בידה‪ ,‬וינס ויצא החוצה‪ .‬לט‪,‬יג ויהי‪,‬‬ ‫כראותה‪ ,‬כי‪-‬עזב בגדו‪ ,‬בידה; וינס‪ ,‬החוצה‪ .‬לט‪,‬יד ותקרא לאנשי ביתה‪ ,‬ות אמר להם לאמ ר‪ ,‬ראו‬ ‫הביא לנו איש עברי‪ ,‬לצחק בנו‪ :‬בא אלי לשכב עמי‪ ,‬ואקרא בקול גדול‪ .‬לט‪,‬טו ויהי כשמעו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ה‪3‬רימ תי קולי ואקרא; ויע‪3‬ז ב בגדו אצלי‪ ,‬וינס ויצא החוצה‪ .‬לט‪,‬טז ותנח בגדו‪ ,‬אצלה‪ ,‬עד‪-‬בוא‬ ‫א‪3‬ד ניו‪ ,‬אל‪-‬ביתו‪ .‬לט‪,‬יז ותדבר אליו‪ ,‬כדברים האלה לאמ ר‪ :‬בא‪-‬אלי העבד העברי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הבאת‬ ‫לנו‪--‬לצחק בי‪ .‬לט‪,‬יח ויהי‪ ,‬כה‪3‬רימי קולי ואקרא; ויע‪3‬ז ב בגדו אצלי‪ ,‬וינס החוצה‪ .‬לט‪,‬יט ויהי‬ ‫כשמ ע א‪3‬ד ניו את‪-‬דברי אשתו‪ ,‬א‪3‬שר דברה אליו לאמ ר‪ ,‬כדברים האלה‪ ,‬עשה לי עבדך; ויחר‪,‬‬ ‫אפו‪ .‬לט‪,‬כ ויקח א‪3‬ד ני יוסף א תו‪ ,‬ויתנהו אל‪-‬בית הס הר‪--‬מקום‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אסורי )א‪3‬סירי( המלך‬ ‫א‪3‬סורים; ויהי‪-‬שם‪ ,‬בבית הס הר‪ .‬לט‪,‬כא ויהי יהוה את‪-‬יוסף‪ ,‬ויט אליו חסד; ויתן חנו‪ ,‬בעיני שר‬ ‫בית‪-‬הס הר‪ .‬לט‪,‬כב ויתן שר בית‪-‬הס הר‪ ,‬ביד‪-‬יוסף‪ ,‬את כל‪-‬הא‪3‬סירם‪ ,‬א‪3‬שר בבית הס הר; ואת‬ ‫כל‪-‬א‪3‬שר ע שים שם‪ ,‬הוא היה ע שה‪ .‬לט‪,‬כג אין שר בית‪-‬הס הר‪ ,‬ר אה את‪-‬כל‪-‬מאומה בידו‪,‬‬ ‫}בא‪3‬שר יהוה‪ ,‬אתו; וא‪3‬שר‪-‬הוא ע שה‪ ,‬יהוה מצליח‪} .‬פ‬ ‫מ‪,‬א ויהי‪ ,‬אחר הדברים האלה‪ ,‬חטאו משקה מלך‪-‬מצרים‪ ,‬והא פה‪--‬לא‪3‬ד ניהם‪ ,‬למלך מצרים‪ .‬מ‪,‬ב‬ ‫ויקצ ף פרע ה‪ ,‬על שני סריסיו‪--‬על שר המשקים‪ ,‬ועל שר האופים‪ .‬מ‪,‬ג ויתן א תם במשמר‪ ,‬בית‬ ‫שר הטבחים‪--‬אל‪-‬בית הס הר‪ :‬מקום‪ ,‬א‪3‬שר יוסף אסור שם‪ .‬מ‪,‬ד ויפק ד שר הטבחים את‪-‬יוסף‪,‬‬ ‫אתם‪--‬וישרת א תם; ויהיו ימים‪ ,‬במשמר‪ .‬מ‪,‬ה ויחלמו ח‪3‬לום שניהם איש ח‪3‬ל מו‪ ,‬בלילה אחד‪--‬‬ ‫איש‪ ,‬כפתרון ח‪3‬ל מו‪ :‬המשקה והא פה‪ ,‬א‪3‬שר למלך מצרים‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬סורים‪ ,‬בבית הס הר‪ .‬מ‪,‬ו‬ ‫ויב א א‪3‬ליהם יוסף‪ ,‬בב קר; וירא א תם‪ ,‬והנם ז ע‪3‬פים‪ .‬מ‪,‬ז וישאל את‪-‬סריסי פרע ה‪ ,‬א‪3‬שר אתו‬ ‫במשמר בית א‪3‬ד ניו‪--‬לאמ ר‪ :‬מדוע פניכם רעים‪ ,‬היום‪ .‬מ‪,‬ח וי אמרו אליו‪--‬ח‪3‬לום חלמנו‪ ,‬ופ תר‬ ‫אין א תו; וי אמר א‪3‬להם יוסף‪ ,‬ה‪3‬לוא לאל הים פתר נים‪--‬ספרו‪-‬נא‪ ,‬לי‪ .‬מ‪,‬ט ויספר שר‪-‬המשקים‬ ‫את‪-‬ח‪3‬ל מו‪ ,‬ליוסף; וי אמר לו‪--‬בח‪3‬לומי‪ ,‬והנה‪-‬גפן לפני‪ .‬מ‪,‬י ובגפן‪ ,‬של שה שריגם; והוא כפ רחת‬ ‫עלתה נצה‪ ,‬הבשילו אשכל תיה ע‪3‬נבים‪ .‬מ‪,‬יא וכוס פרע ה‪ ,‬בידי; ואקח את‪-‬הע‪3‬נבים‪ ,‬ואשחט א תם‬ ‫אל‪-‬כוס פרע ה‪ ,‬ואתן את‪-‬הכוס‪ ,‬על‪-‬כף פרע ה‪ .‬מ‪,‬יב וי אמר לו יוסף‪ ,‬זה פתר נו‪ :‬של שת‪,‬‬ ‫השרגים‪--‬של שת ימים‪ ,‬הם‪ .‬מ‪,‬יג בעוד של שת ימים‪ ,‬ישא פרע ה את‪-‬ר אשך‪ ,‬וה‪3‬שיבך‪ ,‬על‪-‬כנך;‬ ‫ונתת כוס‪-‬פרע ה‪ ,‬בידו‪ ,‬כמשפט הראשון‪ ,‬א‪3‬שר היית משקהו‪ .‬מ‪,‬יד כי אם‪-‬זכרתני אתך‪ ,‬כא‪3‬שר‬ ‫ייטב לך‪ ,‬ועשית‪-‬נא עמדי‪ ,‬חסד; והזכרתני‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪ ,‬והוצאתני‪ ,‬מן‪-‬הבית הזה‪ .‬מ‪,‬טו כי‪-‬ג?נ ב‬ ‫ג?נבתי‪ ,‬מארץ העברים; וגם‪-‬פ ה ל א‪-‬עשיתי מאומה‪ ,‬כי‪-‬שמו א תי בבור‪ .‬מ‪,‬טז וירא שר‪-‬הא פים‪,‬‬

‫כי טוב פתר; וי אמר‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ ,‬אף‪-‬א‪3‬ני בח‪3‬לומי‪ ,‬והנה של שה סלי ח רי על‪-‬ר אשי‪ .‬מ‪,‬יז ובסל‬ ‫העליון‪ ,‬מכ ל מא‪3‬כל פרע ה‪--‬מע‪3‬שה א פה; והעוף‪ ,‬א כל א תם מן‪-‬הסל‪--‬מעל ר אשי‪ .‬מ‪,‬יח ויען‬ ‫יוסף וי אמר‪ ,‬זה פתר נו‪ :‬של שת‪ ,‬הסלים‪--‬של שת ימים‪ ,‬הם‪ .‬מ‪,‬יט בעוד של שת ימים‪ ,‬ישא‬ ‫פרע ה את‪-‬ר אשך מעליך‪ ,‬ותלה אותך‪ ,‬על‪-‬עץ; ואכל העוף את‪-‬בשרך‪ ,‬מעליך‪ .‬מ‪,‬כ ויהי ביום‬ ‫השלישי‪ ,‬יום ה?לדת את‪-‬פרע ה‪ ,‬ויעש משתה‪ ,‬לכל‪-‬ע‪3‬בדיו; וישא את‪-‬ר אש שר המשקים‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫ר אש שר הא פים‪--‬בתוך ע‪3‬בדיו‪ .‬מ‪,‬כא וישב את‪-‬שר המשקים‪ ,‬על‪-‬משקהו; ויתן הכוס‪ ,‬על‪-‬כף‬ ‫פרע ה‪ .‬מ‪,‬כב ואת שר הא פים‪ ,‬תלה‪ :‬כא‪3‬שר פתר להם‪ ,‬יוסף‪ .‬מ‪,‬כג ול א‪-‬זכר שר‪-‬המשקים את‪-‬‬ ‫}יוסף‪ ,‬וישכחהו‪} .‬פ‬ ‫מא‪,‬א ויהי‪ ,‬מקץ שנתים ימים; ופרע ה ח לם‪ ,‬והנה ע מד על‪-‬היא ר‪ .‬מא‪,‬ב והנה מן‪-‬היא ר‪,‬‬ ‫ע ל ת שבע פרות‪ ,‬יפות מראה‪ ,‬ובריא ת בשר; ותרעינה‪ ,‬באחו‪ .‬מא‪,‬ג והנה שבע פרות א‪3‬חרות‪,‬‬ ‫ע לות אח‪3‬ריהן מן‪-‬היא ר‪ ,‬רעות מראה‪ ,‬ודקות בשר; ותע‪3‬מ דנה אצל הפרות‪ ,‬על‪-‬שפת היא ר‪.‬‬ ‫מא‪,‬ד ות אכלנה הפרות‪ ,‬רעות המראה ודק ת הבשר‪ ,‬את שבע הפרות‪ ,‬יפ ת המראה והבריא ת;‬ ‫וייקץ‪ ,‬פרע ה‪ .‬מא‪,‬ה ויישן‪ ,‬ויח‪3‬ל ם שנית; והנה שבע שב‪I‬לים‪ ,‬ע לות בקנה אחד‪--‬בריאות‬ ‫וט בות‪ .‬מא‪,‬ו והנה שבע שב‪I‬לים‪ ,‬דקות ושדופ ת קדים‪--‬צ מחות‪ ,‬אח‪3‬ריהן‪ .‬מא‪,‬ז ותבלענה‪,‬‬ ‫השב‪I‬לים הדקות‪ ,‬את שבע השב‪I‬לים‪ ,‬הבריאות והמלאות; וייקץ פרע ה‪ ,‬והנה ח‪3‬לום‪ .‬מא‪,‬ח ויהי‬ ‫בב קר‪ ,‬ותפעם רוחו‪ ,‬וישלח ויקרא את‪-‬כל‪-‬חרט?מי מצרים‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬ח‪3‬כמיה; ויספר פרע ה להם‬ ‫את‪-‬ח‪3‬ל מו‪ ,‬ואין‪-‬פותר אותם לפרע ה‪ .‬מא‪,‬ט וידבר שר המשקים‪ ,‬את‪-‬פרע ה לאמ ר‪ :‬את‪-‬ח‪3‬טאי‪,‬‬ ‫א‪3‬ני מזכיר היום‪ .‬מא‪,‬י פרע ה‪ ,‬קצף על‪-‬ע‪3‬בדיו; ויתן א תי במשמר‪ ,‬בית שר הטבחים‪--‬א תי‪ ,‬ואת‬ ‫שר הא פים‪ .‬מא‪,‬יא ונחלמה ח‪3‬לום בלילה אחד‪ ,‬א‪3‬ני והוא‪ :‬איש כפתרון ח‪3‬ל מו‪ ,‬חלמנו‪ .‬מא‪,‬יב‬ ‫ושם אתנו נער עברי‪ ,‬עבד לשר הטבחים‪ ,‬ונספר‪-‬לו‪ ,‬ויפתר‪-‬לנו את‪-‬ח‪3‬ל מ תינו‪ :‬איש כח‪3‬ל מו‪,‬‬ ‫פתר‪ .‬מא‪,‬יג ויהי כא‪3‬שר פתר‪-‬לנו‪ ,‬כן היה‪ :‬א תי השיב על‪-‬כני‪ ,‬וא תו תלה‪ .‬מא‪,‬יד וישלח פרע ה‬ ‫ויקרא את‪-‬יוסף‪ ,‬ויריצ?הו מן‪-‬הבור; ויגלח ויחלף שמל תיו‪ ,‬ויב א אל‪-‬פרע ה‪ .‬מא‪,‬טו וי אמר‬ ‫פרע ה‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ ,‬ח‪3‬לום חלמתי‪ ,‬ופ תר אין א תו; וא‪3‬ני‪ ,‬שמעתי עליך לאמ ר‪ ,‬תשמע ח‪3‬לום‪ ,‬לפת ר‬ ‫א תו‪ .‬מא‪,‬טז ויען יוסף את‪-‬פרע ה לאמ ר‪ ,‬בלעדי‪ :‬אל הים‪ ,‬יע‪3‬נה את‪-‬שלום פרע ה‪ .‬מא‪,‬יז‬ ‫וידבר פרע ה‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ :‬בח‪3‬ל מי‪ ,‬הנני ע מד על‪-‬שפת היא ר‪ .‬מא‪,‬יח והנה מן‪-‬היא ר‪ ,‬ע ל ת‬ ‫שבע פרות‪ ,‬בריאות בשר‪ ,‬ויפ ת ת אר; ותרעינה‪ ,‬באחו‪ .‬מא‪,‬יט והנה שבע‪-‬פרות א‪3‬חרות‪ ,‬ע לות‬ ‫אח‪3‬ריהן‪ ,‬דלות ורעות ת אר מא ד‪ ,‬ורקות בשר‪ :‬ל א‪-‬ראיתי כהנה בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬לר ע‪ .‬מא‪,‬כ‬ ‫ות אכלנה‪ ,‬הפרות‪ ,‬הרקות‪ ,‬והרעות‪--‬את שבע הפרות הראש נות‪ ,‬הבריא ת‪ .‬מא‪,‬כא ותב אנה‬ ‫אל‪-‬קרבנה‪ ,‬ול א נודע כי‪-‬באו אל‪-‬קרבנה‪ ,‬ומראיהן רע‪ ,‬כא‪3‬שר בתחלה; ואיקץ‪ .‬מא‪,‬כב וארא‪,‬‬ ‫בח‪3‬ל מי; והנה שבע שב‪I‬לים‪ ,‬ע ל ת בקנה אחד‪--‬מלא ת וט בות‪ .‬מא‪,‬כג והנה שבע שב‪I‬לים‪ ,‬צנ?מות‬ ‫דקות שד?פות קדים‪--‬צ מחות‪ ,‬אח‪3‬ריהם‪ .‬מא‪,‬כד ותבלען השב‪I‬לים הדק ת‪ ,‬את שבע השב‪I‬לים‬ ‫הט בות; וא מר‪ ,‬אל‪-‬החרט?מים‪ ,‬ואין מגיד‪ ,‬לי‪ .‬מא‪,‬כה וי אמר יוסף אל‪-‬פרע ה‪ ,‬ח‪3‬לום פרע ה אחד‬ ‫הוא‪ :‬את א‪3‬שר האל הים ע שה‪ ,‬הגיד לפרע ה‪ .‬מא‪,‬כו שבע פר ת הט ב ת‪ ,‬שבע שנים הנה‪ ,‬ושבע‬ ‫השב‪I‬לים הט ב ת‪ ,‬שבע שנים הנה‪ :‬ח‪3‬לום‪ ,‬אחד הוא‪ .‬מא‪,‬כז ושבע הפרות הרקות והרע ת הע ל ת‬ ‫אח‪3‬ריהן‪ ,‬שבע שנים הנה‪ ,‬ושבע השב‪I‬לים הרקות‪ ,‬שד?פות הקדים‪--‬יהיו‪ ,‬שבע שני רעב‪ .‬מא‪,‬כח‬ ‫הוא הדבר‪ ,‬א‪3‬שר דברתי אל‪-‬פרע ה‪ :‬א‪3‬שר האל הים ע שה‪ ,‬הראה את‪-‬פרע ה‪ .‬מא‪,‬כט הנה שבע‬ ‫שנים‪ ,‬באות‪--‬שבע גדול‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬ל וקמו שבע שני רעב‪ ,‬אח‪3‬ריהן‪ ,‬ונשכח כל‪-‬‬ ‫השבע‪ ,‬בארץ מצרים; וכלה הרעב‪ ,‬את‪-‬הארץ‪ .‬מא‪,‬לא ול א‪-‬יודע השבע בארץ‪ ,‬מפני הרעב ההוא‬ ‫אח‪3‬רי‪-‬כן‪ :‬כי‪-‬כבד הוא‪ ,‬מא ד‪ .‬מא‪,‬לב ועל השנות הח‪3‬לום אל‪-‬פרע ה‪ ,‬פע‪3‬מים‪--‬כי‪-‬נכון הדבר מעם‬ ‫האל הים‪ ,‬וממהר האל הים לע‪3‬ש תו‪ .‬מא‪,‬לג ועתה ירא פרע ה‪ ,‬איש נבון וחכם; וישיתהו‪ ,‬על‪-‬‬ ‫ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬לד יע‪3‬שה פרע ה‪ ,‬ויפקד פקדים על‪-‬הארץ; וחמש את‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬בשבע שני‬

‫השבע‪ .‬מא‪,‬לה ויקבצו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬א כל השנים הט בות‪ ,‬הבא ת‪ ,‬האלה; ויצברו‪-‬בר תחת יד‪-‬פרע ה‪,‬‬ ‫א כל בערים‪--‬ושמרו‪ .‬מא‪,‬לו והיה הא כל לפקדון‪ ,‬לארץ‪ ,‬לשבע שני הרעב‪ ,‬א‪3‬שר תהיין בארץ‬ ‫מצרים; ול א‪-‬תכרת הארץ‪ ,‬ברעב‪ .‬מא‪,‬לז וייטב הדבר‪ ,‬בעיני פרע ה‪ ,‬ובעיני‪ ,‬כל‪-‬ע‪3‬בדיו‪ .‬מא‪,‬לח‬ ‫וי אמר פרע ה‪ ,‬אל‪-‬ע‪3‬בדיו‪ :‬ה‪3‬נמצא כזה‪--‬איש‪ ,‬א‪3‬שר רוח אל הים בו‪ .‬מא‪,‬לט וי אמר פרע ה אל‪-‬‬ ‫יוסף‪ ,‬אח‪3‬רי הודיע אל הים אותך את‪-‬כל‪-‬ז את‪ ,‬אין‪-‬נבון וחכם‪ ,‬כמוך‪ .‬מא‪,‬מ אתה תהיה על‪-‬ביתי‪,‬‬ ‫ועל‪-‬פיך ישק כל‪-‬עמי; רק הכסא‪ ,‬אגדל ממך‪ .‬מא‪,‬מא וי אמר פרע ה‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ :‬ראה נתתי א תך‪,‬‬ ‫על כל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬מב ויסר פרע ה את‪-‬טבעתו מעל ידו‪ ,‬ויתן א תה על‪-‬יד יוסף; וילבש א תו‬ ‫בגדי‪-‬שש‪ ,‬וישם רבד הזהב על‪-‬צוארו‪ .‬מא‪,‬מג וירכב א תו‪ ,‬במרכבת המשנה א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ויקראו‬ ‫לפניו‪ ,‬אברך; ונתון א תו‪ ,‬על כל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬מד וי אמר פרע ה אל‪-‬יוסף‪ ,‬א‪3‬ני פרע ה;‬ ‫ובלעדיך‪ ,‬ל א‪-‬ירים איש את‪-‬ידו ואת‪-‬רגלו‪--‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬מה ויקרא פרע ה שם‪-‬יוסף‪,‬‬ ‫צפנת פענח‪ ,‬ויתן‪-‬לו את‪-‬אסנת בת‪-‬פוטי פרע כ הן א ן‪ ,‬לאשה; ויצא יוסף‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים‪.‬‬ ‫מא‪,‬מו ויוסף‪ ,‬בן‪-‬של שים שנה‪ ,‬בעמדו‪ ,‬לפני פרע ה מלך‪-‬מצרים; ויצא יוסף מלפני פרע ה‪,‬‬ ‫ויע‪3‬ב ר בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬מז ותעש הארץ‪ ,‬בשבע שני השבע‪--‬לקמצים‪ .‬מא‪,‬מח ויקב ץ את‪-‬‬ ‫כל‪-‬א כל שבע שנים‪ ,‬א‪3‬שר היו בארץ מצרים‪ ,‬ויתן‪-‬א כל‪ ,‬בערים‪ :‬א כל שדה‪-‬העיר א‪3‬שר‬ ‫סביב תיה‪ ,‬נתן בתוכה‪ .‬מא‪,‬מט ויצב ר יוסף בר כחול הים‪ ,‬הרבה מא ד‪--‬עד כי‪-‬חדל לספ ר‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫אין מספר‪ .‬מא‪,‬נ וליוסף י?לד שני בנים‪ ,‬בטרם תבוא שנת הרעב‪ ,‬א‪3‬שר ילדה‪-‬לו אסנת‪ ,‬בת‪-‬פוטי‬ ‫פרע כ הן און‪ .‬מא‪,‬נא ויקרא יוסף את‪-‬שם הבכור‪ ,‬מנשה‪ :‬כי‪-‬נשני אל הים את‪-‬כל‪-‬ע‪3‬מלי‪ ,‬ואת‬ ‫כל‪-‬בית אבי‪ .‬מא‪,‬נב ואת שם השני‪ ,‬קרא אפרים‪ :‬כי‪-‬הפרני אל הים‪ ,‬בארץ עניי‪ .‬מא‪,‬נג‬ ‫ותכלינה‪ ,‬שבע שני השבע‪ ,‬א‪3‬שר היה‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬נד ותחלינה שבע שני הרעב‪ ,‬לבוא‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר‪ ,‬אמר יוסף; ויהי רעב בכל‪-‬הא‪3‬רצות‪ ,‬ובכל‪-‬ארץ מצרים היה לחם‪ .‬מא‪,‬נה ותרעב כל‪-‬ארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬ויצעק העם אל‪-‬פרע ה ללחם; וי אמר פרע ה לכל‪-‬מצרים לכו אל‪-‬יוסף‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬י אמר לכם‬ ‫תע‪3‬שו‪ .‬מא‪,‬נו והרעב היה‪ ,‬על כל‪-‬פני הארץ; ויפתח יוסף את‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר בהם‪ ,‬וישב ר למצרים‪,‬‬ ‫ויחזק הרעב‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬מא‪,‬נז וכל‪-‬הארץ באו מצרימה‪ ,‬לשב ר אל‪-‬יוסף‪ :‬כי‪-‬חזק הרעב‪,‬‬ ‫בכל‪-‬הארץ‪ .‬מב‪,‬א וירא יע‪3‬ק ב‪ ,‬כי יש‪-‬שבר במצרים; וי אמר יע‪3‬ק ב לבניו‪ ,‬למה תתראו‪ .‬מב‪,‬ב‬ ‫וי אמר‪--‬הנה שמעתי‪ ,‬כי יש‪-‬שבר במצרים; רדו‪-‬שמה ושברו‪-‬לנו משם‪ ,‬ונחיה ול א נמות‪ .‬מב‪,‬ג‬ ‫וירדו א‪3‬חי‪-‬יוסף‪ ,‬ע‪3‬שרה‪ ,‬לשב ר בר‪ ,‬ממצרים‪ .‬מב‪,‬ד ואת‪-‬בנימין א‪3‬חי יוסף‪ ,‬ל א‪-‬שלח יע‪3‬ק ב את‪-‬‬ ‫אחיו‪ :‬כי אמר‪ ,‬פן‪-‬יקראנו אסון‪ .‬מב‪,‬ה ויב או בני ישראל‪ ,‬לשב ר בתוך הבאים‪ :‬כי‪-‬היה הרעב‪,‬‬ ‫בארץ כנען‪ .‬מב‪,‬ו ויוסף‪ ,‬הוא השליט על‪-‬הארץ‪--‬הוא המשביר‪ ,‬לכל‪-‬עם הארץ; ויב או א‪3‬חי יוסף‪,‬‬ ‫וישתח‪3‬וו‪-‬לו אפים ארצה‪ .‬מב‪,‬ז וירא יוסף את‪-‬אחיו‪ ,‬ויכרם; ויתנכר א‪3‬ליהם וידבר אתם קשות‪,‬‬ ‫וי אמר א‪3‬להם מאין באתם‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬מארץ כנען לשבר‪-‬א כל‪ .‬מב‪,‬ח ויכר יוסף‪ ,‬את‪-‬אחיו; והם‪,‬‬ ‫ל א הכר?הו‪ .‬מב‪,‬ט ויזכ ר יוסף‪--‬את הח‪3‬ל מות‪ ,‬א‪3‬שר חלם להם; וי אמר א‪3‬להם מרגלים אתם‪,‬‬ ‫לראות את‪-‬ערות הארץ באתם‪ .‬מב‪,‬י וי אמרו אליו‪ ,‬ל א א‪3‬ד ני; וע‪3‬בדיך באו‪ ,‬לשבר‪-‬א כל‪ .‬מב‪,‬יא‬ ‫כ?לנו‪ ,‬בני איש‪-‬אחד נחנו; כנים א‪3‬נחנו‪ ,‬ל א‪-‬היו ע‪3‬בדיך מרגלים‪ .‬מב‪,‬יב וי אמר‪ ,‬א‪3‬להם‪ :‬ל א‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ערות הארץ באתם לראות‪ .‬מב‪,‬יג וי אמרו‪ ,‬שנים עשר ע‪3‬בדיך אחים א‪3‬נחנו בני איש‪-‬אחד‪--‬בארץ‬ ‫כנען; והנה הקט ן את‪-‬אבינו היום‪ ,‬והאחד איננו‪ .‬מב‪,‬יד וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬יוסף‪ :‬הוא‪ ,‬א‪3‬שר דברתי‬ ‫א‪3‬לכם לאמ ר‪--‬מרגלים אתם‪ .‬מב‪,‬טו בז את‪ ,‬תבחנו‪ :‬חי פרע ה אם‪-‬תצאו מזה‪ ,‬כי אם‪-‬בבוא‬ ‫א‪3‬חיכם הקט ן הנה‪ .‬מב‪,‬טז שלחו מכם אחד‪ ,‬ויקח את‪-‬א‪3‬חיכם‪ ,‬ואתם האסרו‪ ,‬ויבח‪3‬נו דבריכם האמת‬ ‫אתכם; ואם‪-‬ל א‪--‬חי פרע ה‪ ,‬כי מרגלים אתם‪ .‬מב‪,‬יז ויאס ף א תם אל‪-‬משמר‪ ,‬של שת ימים‪.‬‬ ‫מב‪,‬יח וי אמר א‪3‬להם יוסף ביום השלישי‪ ,‬ז את ע‪3‬שו וחיו; את‪-‬האל הים‪ ,‬א‪3‬ני ירא‪ .‬מב‪,‬יט אם‪-‬‬ ‫כנים אתם‪--‬א‪3‬חיכם אחד‪ ,‬יאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו‪ ,‬שבר רע‪3‬בון בתיכם‪ .‬מב‪,‬כ ואת‪-‬‬ ‫א‪3‬חיכם הקט ן תביאו אלי‪ ,‬ויאמנו דבריכם ול א תמותו; ויע‪3‬שו‪-‬כן‪ .‬מב‪,‬כא וי אמרו איש אל‪-‬אחיו‪,‬‬ ‫א‪3‬בל א‪3‬שמים א‪3‬נחנו על‪-‬אחינו‪ ,‬א‪3‬שר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו‪ ,‬ול א שמענו; על‪-‬כן באה‬

‫אלינו‪ ,‬הצרה הז את‪ .‬מב‪,‬כב ויען ראובן א תם לאמ ר‪ ,‬ה‪3‬לוא אמרתי א‪3‬ליכם לאמ ר אל‪-‬תחטאו‬ ‫בילד‪--‬ול א שמעתם; וגם‪-‬דמו‪ ,‬הנה נדרש‪ .‬מב‪,‬כג והם ל א ידעו‪ ,‬כי ש מע יוסף‪ :‬כי המליץ‪,‬‬ ‫בינ תם‪ .‬מב‪,‬כד ויס ב מע‪3‬ליהם‪ ,‬ויבך; וישב א‪3‬להם‪ ,‬וידבר א‪3‬להם‪ ,‬ויקח מאתם את‪-‬שמעון‪ ,‬ויאס ר‬ ‫א תו לעיניהם‪ .‬מב‪,‬כה ויצו יוסף‪ ,‬וימלאו את‪-‬כליהם בר‪ ,‬ולהשיב כספיהם איש אל‪-‬שקו‪ ,‬ולתת‬ ‫להם צדה לדרך; ויעש להם‪ ,‬כן‪ .‬מב‪,‬כו וישאו את‪-‬שברם‪ ,‬על‪-‬ח‪3‬מ ריהם; וילכו‪ ,‬משם‪ .‬מב‪,‬כז‬ ‫ויפתח האחד את‪-‬שקו‪ ,‬לתת מספוא לח‪3‬מ רו‪--‬במלון; וירא‪ ,‬את‪-‬כספו‪ ,‬והנה‪-‬הוא‪ ,‬בפי אמתחתו‪.‬‬ ‫מב‪,‬כח וי אמר אל‪-‬אחיו הושב כספי‪ ,‬וגם הנה באמתחתי; ויצא לבם‪ ,‬ויחרדו איש אל‪-‬אחיו לאמ ר‪,‬‬ ‫מה‪-‬ז את עשה אל הים‪ ,‬לנו‪ .‬מב‪,‬כט ויב או אל‪-‬יע‪3‬ק ב א‪3‬ביהם‪ ,‬ארצה כנען; ויגידו לו‪ ,‬את כל‪-‬‬ ‫הק ר ת א תם לאמ ר‪ .‬מב‪,‬ל דבר האיש א‪3‬ד ני הארץ‪ ,‬אתנו‪--‬קשות; ויתן א תנו‪ ,‬כמרגלים את‪-‬‬ ‫הארץ‪ .‬מב‪,‬לא ונ אמר אליו‪ ,‬כנים א‪3‬נחנו‪ :‬ל א היינו‪ ,‬מרגלים‪ .‬מב‪,‬לב שנים‪-‬עשר א‪3‬נחנו אחים‪,‬‬ ‫בני אבינו; האחד איננו‪ ,‬והקט ן היום את‪-‬אבינו בארץ כנען‪ .‬מב‪,‬לג וי אמר אלינו‪ ,‬האיש א‪3‬ד ני‬ ‫הארץ‪ ,‬בז את אדע‪ ,‬כי כנים אתם‪ :‬א‪3‬חיכם האחד הניחו אתי‪ ,‬ואת‪-‬רע‪3‬בון בתיכם קחו ולכו‪ .‬מב‪,‬לד‬ ‫והביאו את‪-‬א‪3‬חיכם הקט ן‪ ,‬אלי‪ ,‬ואדעה כי ל א מרגלים אתם‪ ,‬כי כנים אתם; את‪-‬א‪3‬חיכם אתן לכם‪,‬‬ ‫ואת‪-‬הארץ תסחרו‪ .‬מב‪,‬לה ויהי‪ ,‬הם מריקים שקיהם‪ ,‬והנה‪-‬איש צרור‪-‬כספו‪ ,‬בשקו; ויראו את‪-‬‬ ‫צר רות כספיהם‪ ,‬המה וא‪3‬ביהם‪--‬וייראו‪ .‬מב‪,‬לו וי אמר א‪3‬להם יע‪3‬ק ב א‪3‬ביהם‪ ,‬א תי שכלתם‪ :‬יוסף‬ ‫איננו‪ ,‬ושמעון איננו‪ ,‬ואת‪-‬בנימן תקחו‪ ,‬עלי היו כ?לנה‪ .‬מב‪,‬לז וי אמר ראובן‪ ,‬אל‪-‬אביו לאמ ר‪ ,‬את‪-‬‬ ‫שני בני תמית‪ ,‬אם‪-‬ל א א‪3‬ביאנו אליך; תנה א תו על‪-‬ידי‪ ,‬וא‪3‬ני א‪3‬שיבנו אליך‪ .‬מב‪,‬לח וי אמר‪ ,‬ל א‪-‬‬ ‫ירד בני עמכם‪ :‬כי‪-‬אחיו מת והוא לבדו נשאר‪ ,‬וקראהו אסון בדרך א‪3‬שר תלכו‪-‬בה‪ ,‬והורדתם את‪-‬‬ ‫שיבתי ביגון‪ ,‬שאולה‪ .‬מג‪,‬א והרעב‪ ,‬כבד בארץ‪ .‬מג‪,‬ב ויהי‪ ,‬כא‪3‬שר כלו לאכ ל את‪-‬השבר‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫הביאו‪ ,‬ממצרים; וי אמר א‪3‬ליהם א‪3‬ביהם‪? ,‬שבו שברו‪-‬לנו מעט‪-‬א כל‪ .‬מג‪,‬ג וי אמר אליו יהודה‪,‬‬ ‫לאמ ר‪ :‬העד העד בנו האיש לאמ ר ל א‪-‬תראו פני‪ ,‬בלתי א‪3‬חיכם אתכם‪ .‬מג‪,‬ד אם‪-‬ישך משלח‬ ‫את‪-‬אחינו‪ ,‬אתנו‪--‬נרדה‪ ,‬ונשברה לך א כל‪ .‬מג‪,‬ה ואם‪-‬אינך משלח‪ ,‬ל א נרד‪ :‬כי‪-‬האיש אמר‬ ‫אלינו‪ ,‬ל א‪-‬תראו פני‪ ,‬בלתי‪ ,‬א‪3‬חיכם אתכם‪ .‬מג‪,‬ו וי אמר‪ ,‬ישראל‪ ,‬למה ה‪3‬רע תם‪ ,‬לי‪--‬להגיד‬ ‫לאיש‪ ,‬העוד לכם אח‪ .‬מג‪,‬ז וי אמרו שאול שאל‪-‬האיש לנו ולמולדתנו לאמ ר‪ ,‬העוד א‪3‬ביכם חי‬ ‫ה‪3‬יש לכם אח‪ ,‬ונגד‪-‬לו‪ ,‬על‪-‬פי הדברים האלה; ה‪3‬ידוע נדע‪--‬כי י אמר‪ ,‬הורידו את‪-‬א‪3‬חיכם‪ .‬מג‪,‬ח‬ ‫וי אמר יהודה אל‪-‬ישראל אביו‪ ,‬שלחה הנער אתי‪--‬ונקומה ונלכה; ונחיה ול א נמות‪ ,‬גם‪-‬א‪3‬נחנו גם‪-‬‬ ‫אתה גם‪-‬טפנו‪ .‬מג‪,‬ט אנ כי‪ ,‬אערבנו‪--‬מידי‪ ,‬תבקשנו‪ :‬אם‪-‬ל א ה‪3‬ביא תיו אליך והצגתיו לפניך‪,‬‬ ‫וחטאתי לך כל‪-‬הימים‪ .‬מג‪,‬י כי‪ ,‬לולא התמהמהנו‪--‬כי‪-‬עתה שבנו‪ ,‬זה פע‪3‬מים‪ .‬מג‪,‬יא וי אמר‬ ‫א‪3‬להם ישראל א‪3‬ביהם‪ ,‬אם‪-‬כן אפוא ז את ע‪3‬שו‪--‬קחו מזמרת הארץ בכליכם‪ ,‬והורידו לאיש מנחה‪:‬‬ ‫מעט צ‪I‬רי‪ ,‬ומעט דבש‪ ,‬נכ את ול ט‪ ,‬בטנים ושקדים‪ .‬מג‪,‬יב וכסף משנה‪ ,‬קחו בידכם; ואת‪-‬הכסף‬ ‫המושב בפי אמתח תיכם‪ ,‬תשיבו בידכם‪--‬אולי משגה‪ ,‬הוא‪ .‬מג‪,‬יג ואת‪-‬א‪3‬חיכם‪ ,‬קחו; וקומו‪ ,‬שובו‬ ‫אל‪-‬האיש‪ .‬מג‪,‬יד ואל שדי‪ ,‬יתן לכם רח‪3‬מים לפני האיש‪ ,‬ושלח לכם את‪-‬א‪3‬חיכם אחר‪ ,‬ואת‪-‬בנימין;‬ ‫וא‪3‬ני‪ ,‬כא‪3‬שר שכ לתי שכלתי‪ .‬מג‪,‬טו ויקחו הא‪3‬נשים את‪-‬המנחה הז את‪ ,‬ומשנה‪-‬כסף לקחו בידם‬ ‫ואת‪-‬בנימן; ויק?מו וירדו מצרים‪ ,‬ויעמדו לפני יוסף‪ .‬מג‪,‬טז וירא יוסף אתם‪ ,‬את‪-‬בנימין‪ ,‬וי אמר‬ ‫לא‪3‬שר על‪-‬ביתו‪ ,‬הבא את‪-‬הא‪3‬נשים הביתה; וטב ח טבח והכן‪ ,‬כי אתי י אכלו הא‪3‬נשים בצה‪I‬רים‪.‬‬ ‫מג‪,‬יז ויעש האיש‪ ,‬כא‪3‬שר אמר יוסף; ויבא האיש את‪-‬הא‪3‬נשים‪ ,‬ביתה יוסף‪ .‬מג‪,‬יח וייראו הא‪3‬נשים‪,‬‬ ‫כי הובאו בית יוסף‪ ,‬וי אמרו על‪-‬דבר הכסף השב באמתח תינו בתחלה‪ ,‬א‪3‬נחנו מובאים‪--‬להתג לל‬ ‫עלינו ולהתנפל עלינו‪ ,‬ולקחת א תנו לע‪3‬בדים ואת‪-‬ח‪3‬מ רינו‪ .‬מג‪,‬יט ויגשו‪ ,‬אל‪-‬האיש‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬על‪-‬‬ ‫בית יוסף; וידברו אליו‪ ,‬פתח הבית‪ .‬מג‪,‬כ וי אמרו‪ ,‬בי א‪3‬ד ני; יר ד ירדנו בתחלה‪ ,‬לשבר‪-‬א כל‪.‬‬ ‫מג‪,‬כא ויהי כי‪-‬באנו אל‪-‬המלון‪ ,‬ונפתחה את‪-‬אמתח תינו‪ ,‬והנה כסף‪-‬איש בפי אמתחתו‪ ,‬כספנו‬ ‫במשקלו; ונשב א תו‪ ,‬בידנו‪ .‬מג‪,‬כב וכסף אחר הורדנו בידנו‪ ,‬לשבר‪-‬א כל; ל א ידענו‪ ,‬מי‪-‬שם‬ ‫כספנו באמתח תינו‪ .‬מג‪,‬כג וי אמר שלום לכם אל‪-‬תיראו‪ ,‬אל היכם ואל הי א‪3‬ביכם נתן לכם‬

‫מטמון באמתח תיכם‪--‬כספכם‪ ,‬בא אלי; ויוצא א‪3‬להם‪ ,‬את‪-‬שמעון‪ .‬מג‪,‬כד ויבא האיש את‪-‬הא‪3‬נשים‪,‬‬ ‫ביתה יוסף; ויתן‪-‬מים וירח‪3‬צו רגליהם‪ ,‬ויתן מספוא לח‪3‬מ ריהם‪ .‬מג‪,‬כה ויכינו‪ ,‬את‪-‬המנחה‪ ,‬עד‪-‬בוא‬ ‫יוסף‪ ,‬בצה‪I‬רים‪ :‬כי שמעו‪ ,‬כי‪-‬שם י אכלו לחם‪ .‬מג‪,‬כו ויב א יוסף הביתה‪ ,‬ויביאו לו את‪-‬המנחה‬ ‫א‪3‬שר‪-‬בידם הביתה; וישתח‪3‬וו‪-‬לו‪ ,‬ארצה‪ .‬מג‪,‬כז וישאל להם‪ ,‬לשלום‪ ,‬וי אמר ה‪3‬שלום א‪3‬ביכם הזקן‪,‬‬ ‫א‪3‬שר א‪3‬מרתם‪--‬העודנו‪ ,‬חי‪ .‬מג‪,‬כח וי אמרו‪ ,‬שלום לעבדך לאבינו‪--‬עודנו חי; ויקדו‪ ,‬וישתחו‬ ‫)וישתח‪3‬וו(‪ .‬מג‪,‬כט וישא עיניו‪ ,‬וירא את‪-‬בנימין אחיו בן‪-‬אמו‪ ,‬וי אמר ה‪3‬זה א‪3‬חיכם הקט ן‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫א‪3‬מרתם אלי; וי אמר‪ ,‬אל הים יחנך בני‪ .‬מג‪,‬ל וימהר יוסף‪ ,‬כי‪-‬נכמרו רח‪3‬מיו אל‪-‬אחיו‪ ,‬ויבקש‪,‬‬ ‫לבכות; ויב א החדרה‪ ,‬ויבך שמה‪ .‬מג‪,‬לא וירחץ פניו‪ ,‬ויצא; ויתאפק‪--‬וי אמר‪ ,‬שימו לחם‪ .‬מג‪,‬לב‬ ‫וישימו לו לבדו‪ ,‬ולהם לבדם; ולמצרים הא כלים אתו‪ ,‬לבדם‪--‬כי ל א יוכלון המצרים לאכ ל את‪-‬‬ ‫העברים לחם‪ ,‬כי‪-‬תועבה הוא למצרים‪ .‬מג‪,‬לג וישבו לפניו‪--‬הבכ ר כבכ רתו‪ ,‬והצעיר כצערתו;‬ ‫ויתמהו הא‪3‬נשים‪ ,‬איש אל‪-‬רעהו‪ .‬מג‪,‬לד וישא משא ת מאת פניו‪ ,‬א‪3‬להם‪ ,‬ותרב משאת בנימן‬ ‫ממשא ת כ?לם‪ ,‬חמש ידות; וישתו וישכרו‪ ,‬עמו‪ .‬מד‪,‬א ויצו את‪-‬א‪3‬שר על‪-‬ביתו‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬מלא את‪-‬‬ ‫אמתח ת הא‪3‬נשים א כל‪ ,‬כא‪3‬שר יוכלון שאת; ושים כסף‪-‬איש‪ ,‬בפי אמתחתו‪ .‬מד‪,‬ב ואת‪-‬גביעי גביע‬ ‫הכסף‪ ,‬תשים בפי אמתחת הקט ן‪ ,‬ואת‪ ,‬כסף שברו; ויעש‪ ,‬כדבר יוסף א‪3‬שר דבר‪ .‬מד‪,‬ג הב קר‪,‬‬ ‫אור; והא‪3‬נשים ?שלחו‪ ,‬המה וח‪3‬מ ריהם‪ .‬מד‪,‬ד הם יצאו את‪-‬העיר‪ ,‬ל א הרחיקו‪ ,‬ויוסף אמר לא‪3‬שר‬ ‫על‪-‬ביתו‪ ,‬קום רד ף אח‪3‬רי הא‪3‬נשים; והשגתם ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬למה שלמתם רעה תחת טובה‪ .‬מד‪,‬ה‬ ‫ה‪3‬לוא זה‪ ,‬א‪3‬שר ישתה א‪3‬ד ני בו‪ ,‬והוא‪ ,‬נחש ינחש בו; ה‪3‬רע תם‪ ,‬א‪3‬שר ע‪3‬שיתם‪ .‬מד‪,‬ו וישגם; וידבר‬ ‫א‪3‬להם‪ ,‬את‪-‬הדברים האלה‪ .‬מד‪,‬ז וי אמרו אליו‪--‬למה ידבר א‪3‬ד ני‪ ,‬כדברים האלה; חלילה‪,‬‬ ‫לע‪3‬בדיך‪ ,‬מע‪3‬שות‪ ,‬כדבר הזה‪ .‬מד‪,‬ח הן כסף‪ ,‬א‪3‬שר מצאנו בפי אמתח תינו‪--‬השיב נו אליך‪ ,‬מארץ‬ ‫כנען; ואיך‪ ,‬נגנ ב מבית א‪3‬ד ניך‪ ,‬כסף‪ ,‬או זהב‪ .‬מד‪,‬ט א‪3‬שר ימצא אתו מע‪3‬בדיך‪ ,‬ומת; וגם‪-‬א‪3‬נחנו‪,‬‬ ‫נהיה לאד ני לע‪3‬בדים‪ .‬מד‪,‬י וי אמר‪ ,‬גם‪-‬עתה כדבריכם כן‪-‬הוא‪ :‬א‪3‬שר ימצא אתו יהיה‪-‬לי עבד‪,‬‬ ‫ואתם תהיו נקים‪ .‬מד‪,‬יא וימה‪3‬רו‪ ,‬ויורדו איש את‪-‬אמתחתו‪--‬ארצה; ויפתחו‪ ,‬איש אמתחתו‪ .‬מד‪,‬יב‬ ‫ויחפש‪--‬בגדול החל‪ ,‬ובקט ן כלה; וימצא‪ ,‬הגביע‪ ,‬באמתחת‪ ,‬בנימן‪ .‬מד‪,‬יג ויקרעו‪ ,‬שמל תם;‬ ‫וישבו העירה‪ .‬מד‪,‬יד ויב א יהודה ואחיו ביתה יוסף‪ ,‬והוא עודנו שם;‬ ‫ויע‪3‬מ ס איש על‪-‬ח‪3‬מ רו‪? ,‬‬ ‫ויפלו לפניו‪ ,‬ארצה‪ .‬מד‪,‬טו וי אמר להם יוסף‪ ,‬מה‪-‬המע‪3‬שה הזה א‪3‬שר ע‪3‬שיתם; ה‪3‬לוא ידעתם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫נחש ינחש איש א‪3‬שר כמ ני‪ .‬מד‪,‬טז וי אמר יהודה‪ ,‬מה‪-‬נ אמר לאד ני‪ ,‬מה‪-‬נדבר‪ ,‬ומה‪-‬נצטדק;‬ ‫האל הים‪ ,‬מצא את‪-‬ע‪3‬ו ן ע‪3‬בדיך‪--‬הננו ע‪3‬בדים לאד ני‪ ,‬גם‪-‬א‪3‬נחנו גם א‪3‬שר‪-‬נמצא הגביע בידו‪ .‬מד‪,‬יז‬ ‫וי אמר‪--‬חלילה לי‪ ,‬מע‪3‬שות ז את; האיש א‪3‬שר נמצא הגביע בידו‪ ,‬הוא יהיה‪-‬לי עבד‪ ,‬ואתם‪ ,‬ע‪3‬לו‬ ‫}לשלום אל‪-‬א‪3‬ביכם‪} .‬ס‬ ‫מד‪,‬יח ויגש אליו יהודה‪ ,‬וי אמר בי א‪3‬ד ני‪ ,‬ידבר‪-‬נא עבדך דבר באזני א‪3‬ד ני‪ ,‬ואל‪-‬יחר אפך‬ ‫בעבדך‪ :‬כי כמוך‪ ,‬כפרע ה‪ .‬מד‪,‬יט א‪3‬ד ני שאל‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬בדיו לאמ ר‪ :‬ה‪3‬יש‪-‬לכם אב‪ ,‬או‪-‬אח‪ .‬מד‪,‬כ‬ ‫ונ אמר‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬יש‪-‬לנו אב זקן‪ ,‬וילד זק?נים קטן; ואחיו מת‪ ,‬ויותר הוא לבדו לאמו ואביו א‪3‬הבו‪.‬‬ ‫מד‪,‬כא ות אמר‪ ,‬אל‪-‬ע‪3‬בדיך‪ ,‬הורד?הו‪ ,‬אלי; ואשימה עיני‪ ,‬עליו‪ .‬מד‪,‬כב ונ אמר‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬ל א‪-‬‬ ‫יוכל הנער‪ ,‬לע‪3‬ז ב את‪-‬אביו‪ :‬ועזב את‪-‬אביו‪ ,‬ומת‪ .‬מד‪,‬כג ות אמר‪ ,‬אל‪-‬ע‪3‬בדיך‪ ,‬אם‪-‬ל א ירד‬ ‫א‪3‬חיכם הקט ן‪ ,‬אתכם‪--‬ל א ת ספון‪ ,‬לראות פני‪ .‬מד‪,‬כד ויהי כי עלינו‪ ,‬אל‪-‬עבדך אבי; ונגד‪-‬לו‪--‬‬ ‫את‪ ,‬דברי א‪3‬ד ני‪ .‬מד‪,‬כה וי אמר‪ ,‬אבינו‪? :‬שבו‪ ,‬שברו‪-‬לנו מעט‪-‬א כל‪ .‬מד‪,‬כו ונ אמר‪ ,‬ל א נוכל‬ ‫לרדת‪ :‬אם‪-‬יש אחינו הקט ן אתנו‪ ,‬וירדנו‪--‬כי‪-‬ל א נוכל לראות פני האיש‪ ,‬ואחינו הקט ן איננו‬ ‫אתנו‪ .‬מד‪,‬כז וי אמר עבדך אבי‪ ,‬אלינו‪ :‬אתם ידעתם‪ ,‬כי שנים ילדה‪-‬לי אשתי‪ .‬מד‪,‬כח ויצא‬ ‫האחד‪ ,‬מאתי‪ ,‬וא מר‪ ,‬אך טר ף ט רף; ול א ראיתיו‪ ,‬עד‪-‬הנה‪ .‬מד‪,‬כט ולקחתם גם‪-‬את‪-‬זה מעם‬ ‫פני‪ ,‬וקרהו אסון‪--‬והורדתם את‪-‬שיבתי ברעה‪ ,‬שא לה‪ .‬מד‪,‬ל ועתה‪ ,‬כב אי אל‪-‬עבדך אבי‪ ,‬והנער‪,‬‬ ‫איננו אתנו; ונפשו‪ ,‬קשורה בנפשו‪ .‬מד‪,‬לא והיה‪ ,‬כראותו כי‪-‬אין הנער‪--‬ומת; והורידו ע‪3‬בדיך את‪-‬‬

‫שיבת עבדך אבינו‪ ,‬ביגון‪--‬שא לה‪ .‬מד‪,‬לב כי עבדך ערב את‪-‬הנער‪ ,‬מעם אבי לאמ ר‪ :‬אם‪-‬ל א‬ ‫א‪3‬ביאנו אליך‪ ,‬וחטאתי לאבי כל‪-‬הימים‪ .‬מד‪,‬לג ועתה‪ ,‬ישב‪-‬נא עבדך תחת הנער‪--‬עבד‪ ,‬לאד ני;‬ ‫והנער‪ ,‬יעל עם‪-‬אחיו‪ .‬מד‪,‬לד כי‪-‬איך אעלה אל‪-‬אבי‪ ,‬והנער איננו אתי‪ :‬פן אראה ברע‪ ,‬א‪3‬שר ימצא‬ ‫את‪-‬אבי‪ .‬מה‪,‬א ול א‪-‬יכ ל יוסף להתאפק‪ ,‬לכ ל הנצבים עליו‪ ,‬ויקרא‪ ,‬הוציאו כל‪-‬איש מעלי;‬ ‫ול א‪-‬עמד איש אתו‪ ,‬בהתודע יוסף אל‪-‬אחיו‪ .‬מה‪,‬ב ויתן את‪-‬ק לו‪ ,‬בבכי; וישמעו מצרים‪ ,‬וישמע‬ ‫בית פרע ה‪ .‬מה‪,‬ג וי אמר יוסף אל‪-‬אחיו א‪3‬ני יוסף‪ ,‬העוד אבי חי; ול א‪-‬יכלו אחיו לע‪3‬נות א תו‪ ,‬כי‬ ‫נבה‪3‬לו מפניו‪ .‬מה‪,‬ד וי אמר יוסף אל‪-‬אחיו גשו‪-‬נא אלי‪ ,‬ויגשו; וי אמר‪ ,‬א‪3‬ני יוסף א‪3‬חיכם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫מכרתם א תי‪ ,‬מצרימה‪ .‬מה‪,‬ה ועתה אל‪-‬תעצבו‪ ,‬ואל‪-‬יחר בעיניכם‪ ,‬כי‪-‬מכרתם א תי‪ ,‬הנה‪ :‬כי‬ ‫למחיה‪ ,‬שלחני אל הים לפניכם‪ .‬מה‪,‬ו כי‪-‬זה שנתים הרעב‪ ,‬בקרב הארץ; ועוד חמש שנים‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫אין‪-‬חריש וקציר‪ .‬מה‪,‬ז וישלחני אל הים לפניכם‪ ,‬לשום לכם שארית בארץ‪ ,‬ולהח‪3‬יות לכם‪,‬‬ ‫לפליטה גד לה‪ .‬מה‪,‬ח ועתה‪ ,‬ל א‪-‬אתם שלחתם א תי הנה‪ ,‬כי‪ ,‬האל הים; וישימני לאב לפרע ה‪,‬‬ ‫ולאדון לכל‪-‬ביתו‪ ,‬ומ של‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬מה‪,‬ט מה‪3‬רו‪ ,‬וע‪3‬לו אל‪-‬אבי‪ ,‬וא‪3‬מרתם אליו כ ה אמר‬ ‫בנך יוסף‪ ,‬שמני אל הים לאדון לכל‪-‬מצרים; רדה אלי‪ ,‬אל‪-‬תע‪3‬מ ד‪ .‬מה‪,‬י וישבת בארץ‪-‬ג שן‪,‬‬ ‫והיית קרוב אלי‪--‬אתה‪ ,‬ובניך ובני בניך; וצ אנך ובקרך‪ ,‬וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לך‪ .‬מה‪,‬יא וכלכלתי א תך‬ ‫שם‪ ,‬כי‪-‬עוד חמש שנים רעב‪ :‬פן‪-‬תורש אתה וביתך‪ ,‬וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לך‪ .‬מה‪,‬יב והנה עיניכם ר אות‪,‬‬ ‫ועיני אחי בנימין‪ :‬כי‪-‬פי‪ ,‬המדבר א‪3‬ליכם‪ .‬מה‪,‬יג והגדתם לאבי‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬כבודי במצרים‪ ,‬ואת‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫א‪3‬שר ראיתם; ומהרתם והורדתם את‪-‬אבי‪ ,‬הנה‪ .‬מה‪,‬יד ויפ ל על‪-‬צוארי בנימן‪-‬אחיו‪ ,‬ויבך;‬ ‫ובנימן‪--‬בכה‪ ,‬על‪-‬צואריו‪ .‬מה‪,‬טו וינשק לכל‪-‬אחיו‪ ,‬ויבך ע‪3‬להם; ואח‪3‬רי כן‪ ,‬דברו אחיו אתו‪.‬‬ ‫מה‪,‬טז והק ל נשמע‪ ,‬בית פרע ה לאמ ר‪ ,‬באו‪ ,‬א‪3‬חי יוסף; וייטב בעיני פרע ה‪ ,‬ובעיני ע‪3‬בדיו‪.‬‬ ‫מה‪,‬יז וי אמר פרע ה אל‪-‬יוסף‪ ,‬אמ ר אל‪-‬אחיך ז את ע‪3‬שו‪ :‬טע‪3‬נו‪ ,‬את‪-‬בעירכם‪ ,‬ולכו‪-‬ב או‪ ,‬ארצה‬ ‫כנען‪ .‬מה‪,‬יח וקחו את‪-‬א‪3‬ביכם ואת‪-‬בתיכם‪ ,‬וב או אלי; ואתנה לכם‪ ,‬את‪-‬טוב ארץ מצרים‪ ,‬ואכלו‪,‬‬ ‫את‪-‬חלב הארץ‪ .‬מה‪,‬יט ואתה צ?ויתה‪ ,‬ז את ע‪3‬שו‪ :‬קחו‪-‬לכם מארץ מצרים ע‪3‬גלות‪ ,‬לטפכם‬ ‫ולנשיכם‪ ,‬ונשאתם את‪-‬א‪3‬ביכם‪ ,‬ובאתם‪ .‬מה‪,‬כ ועינכם‪ ,‬אל‪-‬תח ס על‪-‬כליכם‪ :‬כי‪-‬טוב כל‪-‬ארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬לכם הוא‪ .‬מה‪,‬כא ויע‪3‬שו‪-‬כן בני ישראל‪ ,‬ויתן להם יוסף ע‪3‬גלות על‪-‬פי פרע ה; ויתן להם‬ ‫צדה‪ ,‬לדרך‪ .‬מה‪,‬כב לכ?לם נתן לאיש‪ ,‬ח‪3‬לפות שמל ת; ולבנימן נתן של ש מאות כסף‪ ,‬וחמש‬ ‫ח‪3‬לפ ת שמל ת‪ .‬מה‪,‬כג ולאביו שלח כז את‪ ,‬ע‪3‬שרה ח‪3‬מ רים‪ ,‬נ שאים‪ ,‬מטוב מצרים; ועשר א‪3‬ת נ ת‬ ‫נ שא ת בר ולחם ומזון‪ ,‬לאביו‪--‬לדרך‪ .‬מה‪,‬כד וישלח את‪-‬אחיו‪ ,‬וילכו; וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬אל‪-‬תרגזו‬ ‫בדרך‪ .‬מה‪,‬כה ויע‪3‬לו‪ ,‬ממצרים; ויב או ארץ כנען‪ ,‬אל‪-‬יע‪3‬ק ב א‪3‬ביהם‪ .‬מה‪,‬כו ויגדו לו לאמ ר‪ ,‬עוד‬ ‫יוסף חי‪ ,‬וכי‪-‬הוא מ של‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים; ויפג לבו‪ ,‬כי ל א‪-‬האמין להם‪ .‬מה‪,‬כז וידברו אליו‪ ,‬את‬ ‫כל‪-‬דברי יוסף א‪3‬שר דבר א‪3‬להם‪ ,‬וירא את‪-‬הע‪3‬גלות‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שלח יוסף לשאת א תו; ותחי‪ ,‬רוח יע‪3‬ק ב‬ ‫א‪3‬ביהם‪ .‬מה‪,‬כח וי אמר‪ ,‬ישראל‪ ,‬רב עוד‪-‬יוסף בני‪ ,‬חי; אלכה ואראנו‪ ,‬בטרם אמות‪ .‬מו‪,‬א ויסע‬ ‫ישראל וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬ויב א בארה שבע; ויזבח זבחים‪ ,‬לאל הי אביו יצחק‪ .‬מו‪,‬ב וי אמר אל הים‬ ‫לישראל במרא ת הלילה‪ ,‬וי אמר יע‪3‬ק ב יע‪3‬ק ב; וי אמר‪ ,‬הנני‪ .‬מו‪,‬ג וי אמר‪ ,‬אנ כי האל אל הי‬ ‫אביך; אל‪-‬תירא מרדה מצרימה‪ ,‬כי‪-‬לגוי גדול א‪3‬שימך שם‪ .‬מו‪,‬ד אנ כי‪ ,‬ארד עמך מצרימה‪,‬‬ ‫ואנ כי‪ ,‬אעלך גם‪-‬על ה; ויוסף‪ ,‬ישית ידו על‪-‬עיניך‪ .‬מו‪,‬ה ויקם יע‪3‬ק ב‪ ,‬מבאר שבע; וישאו בני‪-‬‬ ‫ישראל את‪-‬יע‪3‬ק ב א‪3‬ביהם‪ ,‬ואת‪-‬טפם ואת‪-‬נשיהם‪ ,‬בע‪3‬גלות‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שלח פרע ה לשאת א תו‪ .‬מו‪,‬ו‬ ‫ויקחו את‪-‬מקניהם‪ ,‬ואת‪-‬רכושם א‪3‬שר רכשו בארץ כנען‪ ,‬ויב או‪ ,‬מצרימה‪ :‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬וכל‪-‬זרעו אתו‪.‬‬ ‫}מו‪,‬ז בניו ובני בניו‪ ,‬אתו‪ ,‬בנ תיו ובנות בניו‪ ,‬וכל‪-‬זרעו‪--‬הביא אתו‪ ,‬מצרימה‪} .‬ס‬ ‫מו‪,‬ח ואלה שמות בני‪-‬ישראל הבאים מצרימה‪ ,‬יע‪3‬ק ב ובניו‪ :‬בכ ר יע‪3‬ק ב‪ ,‬ראובן‪ .‬מו‪,‬ט ובני‪,‬‬ ‫ראובן‪--‬ח‪3‬נוך ופלוא‪ ,‬וחצר ן וכרמי‪ .‬מו‪,‬י ובני שמעון‪ ,‬ימואל וימין וא הד‪--‬ויכין וצ חר; ושאול‪,‬‬ ‫בן‪-‬הכנע‪3‬נית‪ .‬מו‪,‬יא ובני‪ ,‬לוי‪--‬גרשון‪ ,‬קהת ומררי‪ .‬מו‪,‬יב ובני יהודה‪ ,‬ער ואונן ושלה‪--‬ופרץ‬

‫וזרח; וימת ער ואונן בארץ כנען‪ ,‬ויהיו בני‪-‬פרץ חצר ן וחמול‪ .‬מו‪,‬יג ובני‪ ,‬יששכר‪--‬תולע ופ?וה‪,‬‬ ‫ויוב ושמר ן‪ .‬מו‪,‬יד ובני‪ ,‬זב?לון‪--‬סרד ואלון‪ ,‬ויחלאל‪ .‬מו‪,‬טו אלה בני לאה‪ ,‬א‪3‬שר ילדה ליע‪3‬ק ב‬ ‫בפדן א‪3‬רם‪ ,‬ואת‪ ,‬דינה בתו‪ :‬כל‪-‬נפש בניו ובנותיו‪ ,‬של שים ושל ש‪ .‬מו‪,‬טז ובני גד‪ ,‬צפיון וחגי‬ ‫שוני ואצב ן‪ ,‬ערי וא‪3‬רודי‪ ,‬ואראלי‪ .‬מו‪,‬יז ובני אשר‪ ,‬ימנה וישוה וישוי ובריעה‪--‬ושרח א‪3‬ח תם;‬ ‫ובני בריעה‪ ,‬חבר ומלכיאל‪ .‬מו‪,‬יח אלה בני זלפה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן לבן ללאה בתו; ותלד את‪-‬אלה‬ ‫ליע‪3‬ק ב‪ ,‬שש עשרה נפש‪ .‬מו‪,‬יט בני רחל אשת יע‪3‬ק ב‪ ,‬יוסף ובנימן‪ .‬מו‪,‬כ ויולד ליוסף‪ ,‬בארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬א‪3‬שר ילדה‪-‬לו אסנת‪ ,‬בת‪-‬פוטי פרע כ הן א ן‪--‬את‪-‬מנשה‪ ,‬ואת‪-‬אפרים‪ .‬מו‪,‬כא ובני בנימן‪,‬‬ ‫בלע ובכר ואשבל‪ ,‬גרא ונע‪3‬מן‪ ,‬אחי ור אש; מ?פים וח?פים‪ ,‬וארד‪ .‬מו‪,‬כב אלה בני רחל‪ ,‬א‪3‬שר י?לד‬ ‫ליע‪3‬ק ב‪--‬כל‪-‬נפש‪ ,‬ארבעה עשר‪ .‬מו‪,‬כג ובני‪-‬דן‪ ,‬ח?שים‪ .‬מו‪,‬כד ובני‪ ,‬נפתלי‪--‬יחצאל וגוני‪ ,‬ויצר‬ ‫ושלם‪ .‬מו‪,‬כה אלה בני בלהה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן לבן לרחל בתו; ותלד את‪-‬אלה ליע‪3‬ק ב‪ ,‬כל‪-‬נפש שבעה‪.‬‬ ‫מו‪,‬כו כל‪-‬הנפש הבאה ליע‪3‬ק ב מצרימה‪ ,‬י צאי ירכו‪ ,‬מלבד‪ ,‬נשי בני‪-‬יע‪3‬ק ב‪--‬כל‪-‬נפש‪ ,‬ששים‬ ‫ושש‪ .‬מו‪,‬כז ובני יוסף א‪3‬שר‪-‬י?לד‪-‬לו במצרים‪ ,‬נפש שנים‪ :‬כל‪-‬הנפש לבית‪-‬יע‪3‬ק ב הבאה מצרימה‪,‬‬ ‫}שבעים‪} .‬ס‬ ‫מו‪,‬כח ואת‪-‬יהודה שלח לפניו‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ ,‬להור ת לפניו‪ ,‬ג שנה; ויב או‪ ,‬ארצה ג שן‪ .‬מו‪,‬כט‬ ‫ויאס ר יוסף מרכבתו‪ ,‬ויעל לקראת‪-‬ישראל אביו ג שנה; וירא אליו‪ ,‬ויפ ל על‪-‬צואריו‪ ,‬ויבך על‪-‬‬ ‫צואריו‪ ,‬עוד‪ .‬מו‪,‬ל וי אמר ישראל אל‪-‬יוסף‪ ,‬אמותה הפעם‪ ,‬אח‪3‬רי ראותי את‪-‬פניך‪ ,‬כי עודך חי‪.‬‬ ‫מו‪,‬לא וי אמר יוסף אל‪-‬אחיו ואל‪-‬בית אביו‪ ,‬אעלה ואגידה לפרע ה; וא מרה אליו‪ ,‬אחי ובית‪-‬אבי‬ ‫א‪3‬שר בארץ‪-‬כנען באו אלי‪ .‬מו‪,‬לב והא‪3‬נשים ר עי צ אן‪ ,‬כי‪-‬אנשי מקנה היו; וצ אנם ובקרם וכל‪-‬‬ ‫א‪3‬שר להם‪ ,‬הביאו‪ .‬מו‪,‬לג והיה‪ ,‬כי‪-‬יקרא לכם פרע ה; ואמר‪ ,‬מה‪-‬מע‪3‬שיכם‪ .‬מו‪,‬לד וא‪3‬מרתם‪ ,‬אנשי‬ ‫מקנה היו ע‪3‬בדיך מנעורינו ועד‪-‬עתה‪--‬גם‪-‬א‪3‬נחנו‪ ,‬גם‪-‬א‪3‬ב תינו‪ :‬בע‪3‬בור‪ ,‬תשבו בארץ ג שן‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫תוע‪3‬בת מצרים‪ ,‬כל‪-‬ר עה צ אן‪ .‬מז‪,‬א ויב א יוסף‪ ,‬ויגד לפרע ה‪ ,‬וי אמר אבי ואחי וצ אנם ובקרם‬ ‫וכל‪-‬א‪3‬שר להם‪ ,‬באו מארץ כנען; והנם‪ ,‬בארץ ג שן‪ .‬מז‪,‬ב ומקצה אחיו‪ ,‬לקח ח‪3‬משה א‪3‬נשים;‬ ‫ויצגם‪ ,‬לפני פרע ה‪ .‬מז‪,‬ג וי אמר פרע ה אל‪-‬אחיו‪ ,‬מה‪-‬מע‪3‬שיכם; וי אמרו אל‪-‬פרע ה‪ ,‬ר עה צ אן‬ ‫ע‪3‬בדיך‪--‬גם‪-‬א‪3‬נחנו‪ ,‬גם‪-‬א‪3‬בותינו‪ .‬מז‪,‬ד וי אמרו אל‪-‬פרע ה‪ ,‬לגור בארץ באנו‪ ,‬כי‪-‬אין מרעה לצ אן‬ ‫א‪3‬שר לע‪3‬בדיך‪ ,‬כי‪-‬כבד הרעב בארץ כנען; ועתה ישבו‪-‬נא ע‪3‬בדיך‪ ,‬בארץ ג שן‪ .‬מז‪,‬ה וי אמר‬ ‫פרע ה‪ ,‬אל‪-‬יוסף לאמ ר‪ :‬אביך ואחיך‪ ,‬באו אליך‪ .‬מז‪,‬ו ארץ מצרים‪ ,‬לפניך הוא‪--‬במיטב הארץ‪,‬‬ ‫הושב את‪-‬אביך ואת‪-‬אחיך‪ :‬ישבו‪ ,‬בארץ ג שן‪--‬ואם‪-‬ידעת ויש‪-‬בם אנשי‪-‬חיל‪ ,‬ושמתם שרי מקנה‬ ‫על‪-‬א‪3‬שר‪-‬לי‪ .‬מז‪,‬ז ויבא יוסף את‪-‬יע‪3‬ק ב אביו‪ ,‬ויע‪3‬מדהו לפני פרע ה; ויברך יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‪-‬פרע ה‪.‬‬ ‫מז‪,‬ח וי אמר פרע ה‪ ,‬אל‪-‬יע‪3‬ק ב‪ :‬כמה‪ ,‬ימי שני חייך‪ .‬מז‪,‬ט וי אמר יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪ ,‬ימי שני‬ ‫מגורי‪ ,‬של שים ומאת שנה‪ :‬מעט ורעים‪ ,‬היו ימי שני חיי‪ ,‬ול א השיגו את‪-‬ימי שני חיי א‪3‬ב תי‪,‬‬ ‫בימי מגוריהם‪ .‬מז‪,‬י ויברך יע‪3‬ק ב‪ ,‬את‪-‬פרע ה; ויצא‪ ,‬מלפני פרע ה‪ .‬מז‪,‬יא ויושב יוסף‪ ,‬את‪-‬אביו‬ ‫ואת‪-‬אחיו‪ ,‬ויתן להם ‪3‬אח?זה בארץ מצרים‪ ,‬במיטב הארץ בארץ רעמסס‪--‬כא‪3‬שר‪ ,‬צוה פרע ה‪ .‬מז‪,‬יב‬ ‫ויכלכל יוסף את‪-‬אביו ואת‪-‬אחיו‪ ,‬ואת כל‪-‬בית אביו‪--‬לחם‪ ,‬לפי הטף‪ .‬מז‪,‬יג ולחם אין בכל‪-‬הארץ‪,‬‬ ‫כי‪-‬כבד הרעב מא ד; ותלה ארץ מצרים‪ ,‬וארץ כנען‪ ,‬מפני‪ ,‬הרעב‪ .‬מז‪,‬יד וילקט יוסף‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬‬ ‫הכסף הנמצא בארץ‪-‬מצרים ובארץ כנען‪ ,‬בשבר‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הם ש ברים; ויבא יוסף את‪-‬הכסף‪ ,‬ביתה‬ ‫פרע ה‪ .‬מז‪,‬טו וית ם הכסף‪ ,‬מארץ מצרים ומארץ כנען‪ ,‬ויב או כל‪-‬מצרים אל‪-‬יוסף לאמ ר הבה‪-‬‬ ‫לנו לחם‪ ,‬ולמה נמות נגדך‪ :‬כי אפס‪ ,‬כסף‪ .‬מז‪,‬טז וי אמר יוסף הבו מקניכם‪ ,‬ואתנה לכם‬ ‫במקניכם‪--‬אם‪-‬אפס‪ ,‬כסף‪ .‬מז‪,‬יז ויביאו את‪-‬מקניהם‪ ,‬אל‪-‬יוסף‪ ,‬ויתן להם יוסף לחם בסוסים‬ ‫ובמקנה הצ אן ובמקנה הבקר‪ ,‬ובח‪3‬מ רים; וינה‪3‬לם בלחם בכל‪-‬מקנהם‪ ,‬בשנה ההוא‪ .‬מז‪,‬יח ותת ם‪,‬‬ ‫השנה ההוא‪ ,‬ויב או אליו בשנה השנית וי אמרו לו ל א‪-‬נכחד מא‪3‬ד ני‪ ,‬כי אם‪-‬תם הכסף ומקנה‬ ‫הבהמה אל‪-‬א‪3‬ד ני‪ :‬ל א נשאר לפני א‪3‬ד ני‪ ,‬בלתי אם‪-‬גויתנו ואדמתנו‪ .‬מז‪,‬יט למה נמות לעיניך‪,‬‬

‫גם‪-‬א‪3‬נחנו גם אדמתנו‪--‬קנה‪-‬א תנו ואת‪-‬אדמתנו‪ ,‬בלחם; ונהיה א‪3‬נחנו ואדמתנו‪ ,‬ע‪3‬בדים לפרע ה‪,‬‬ ‫ותן‪-‬זרע ונחיה ול א נמות‪ ,‬והא‪3‬דמה ל א תשם‪ .‬מז‪,‬כ ויקן יוסף את‪-‬כל‪-‬אדמת מצרים‪ ,‬לפרע ה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫מכרו מצרים איש שדהו‪ ,‬כי‪-‬חזק ע‪3‬להם הרעב; ותהי הארץ‪ ,‬לפרע ה‪ .‬מז‪,‬כא ואת‪-‬העם‪--‬העביר‬ ‫א תו‪ ,‬לערים‪ :‬מקצה גבול‪-‬מצרים‪ ,‬ועד‪-‬קצהו‪ .‬מז‪,‬כב רק אדמת הכ ה‪3‬נים‪ ,‬ל א קנה‪ :‬כי ח ק‬ ‫לכ ה‪3‬נים מאת פרע ה‪ ,‬ואכלו את‪-‬ח?קם א‪3‬שר נתן להם פרע ה‪--‬על‪-‬כן‪ ,‬ל א מכרו את‪-‬אדמתם‪.‬‬ ‫מז‪,‬כג וי אמר יוסף אל‪-‬העם‪ ,‬הן קניתי אתכם היום ואת‪-‬אדמתכם לפרע ה; הא‪-‬לכם זרע‪ ,‬וזרעתם‬ ‫את‪-‬הא‪3‬דמה‪ .‬מז‪,‬כד והיה‪ ,‬בתבוא ת‪ ,‬ונתתם ח‪3‬מישית‪ ,‬לפרע ה; וארבע היד ת יהיה לכם לזרע‬ ‫השדה ולאכלכם‪ ,‬ולא‪3‬שר בבתיכם‪--‬ולאכ ל לטפכם‪ .‬מז‪,‬כה וי אמרו‪ ,‬החיתנו; נמצא‪-‬חן בעיני‬ ‫א‪3‬ד ני‪ ,‬והיינו ע‪3‬בדים לפרע ה‪ .‬מז‪,‬כו וישם א תה יוסף לח ק עד‪-‬היום הזה על‪-‬אדמת מצרים‪,‬‬ ‫לפרע ה‪--‬לח מש‪ :‬רק אדמת הכ ה‪3‬נים‪ ,‬לבדם‪--‬ל א היתה‪ ,‬לפרע ה‪ .‬מז‪,‬כז וישב ישראל בארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬בארץ ג שן; ויאח‪3‬זו בה‪ ,‬ויפרו וירבו מא ד‪ .‬מז‪,‬כח ויחי יע‪3‬ק ב בארץ מצרים‪ ,‬שבע עשרה‬ ‫שנה; ויהי ימי‪-‬יע‪3‬ק ב‪ ,‬שני חייו‪--‬שבע שנים‪ ,‬וארבעים ומאת שנה‪ .‬מז‪,‬כט ויקרבו ימי‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫למות‪ ,‬ויקרא לבנו ליוסף וי אמר לו אם‪-‬נא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬שים‪-‬נא ידך תחת ירכי; ועשית‬ ‫עמדי חסד ואמת‪ ,‬אל‪-‬נא תקברני במצרים‪ .‬מז‪,‬ל ושכבתי‪ ,‬עם‪-‬א‪3‬ב תי‪ ,‬ונשאתני ממצרים‪ ,‬וקברתני‬ ‫בקב?רתם; וי אמר‪ ,‬אנ כי אעשה כדברך‪ .‬מז‪,‬לא וי אמר‪ ,‬השבעה לי‪--‬וישבע‪ ,‬לו; וישתחו ישראל‪,‬‬ ‫}על‪-‬ר אש המטה‪} .‬פ‬ ‫מח‪,‬א ויהי‪ ,‬אח‪3‬רי הדברים האלה‪ ,‬וי אמר ליוסף‪ ,‬הנה אביך ח לה; ויקח את‪-‬שני בניו‪ ,‬עמו‪--‬את‪-‬‬ ‫מנשה‪ ,‬ואת‪-‬אפרים‪ .‬מח‪,‬ב ויגד ליע‪3‬ק ב‪--‬וי אמר‪ ,‬הנה בנך יוסף בא אליך; ויתחזק‪ ,‬ישראל‪ ,‬וישב‪,‬‬ ‫על‪-‬המטה‪ .‬מח‪,‬ג וי אמר יע‪3‬ק ב אל‪-‬יוסף‪ ,‬אל שדי נראה‪-‬אלי בלוז בארץ כנען; ויברך‪ ,‬א תי‪.‬‬ ‫מח‪,‬ד וי אמר אלי‪ ,‬הנני מפרך והרביתך‪ ,‬ונתתיך‪ ,‬לקהל עמים; ונתתי את‪-‬הארץ הז את‪ ,‬לזרע‪3‬ך‬ ‫אח‪3‬ריך‪3 --‬אח?זת עולם‪ .‬מח‪,‬ה ועתה שני‪-‬בניך הנולדים לך בארץ מצרים‪ ,‬עד‪-‬ב אי אליך מצרימה‪--‬‬ ‫לי‪-‬הם‪ :‬אפרים‪ ,‬ומנשה‪--‬כראובן ושמעון‪ ,‬יהיו‪-‬לי‪ .‬מח‪,‬ו ומולדתך א‪3‬שר‪-‬הולדת אח‪3‬ריהם‪ ,‬לך יהיו;‬ ‫על שם א‪3‬חיהם יקראו‪ ,‬בנח‪3‬לתם‪ .‬מח‪,‬ז וא‪3‬ני בב אי מפדן‪ ,‬מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך‪ ,‬בעוד‬ ‫כברת‪-‬ארץ‪ ,‬לב א אפרתה; ואקברה שם בדרך אפרת‪ ,‬הוא בית לחם‪ .‬מח‪,‬ח וירא ישראל‪ ,‬את‪-‬בני‬ ‫יוסף; וי אמר‪ ,‬מי‪-‬אלה‪ .‬מח‪,‬ט וי אמר יוסף‪ ,‬אל‪-‬אביו‪ ,‬בני הם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן‪-‬לי אל הים בזה; וי אמר‪,‬‬ ‫קחם‪-‬נא אלי וא‪3‬ברכם‪ .‬מח‪,‬י ועיני ישראל כבדו מז קן‪ ,‬ל א יוכל לראות; ויגש א תם אליו‪ ,‬וישק‬ ‫להם ויחבק להם‪ .‬מח‪,‬יא וי אמר ישראל אל‪-‬יוסף‪ ,‬רא ה פניך ל א פללתי; והנה הראה א תי‬ ‫אל הים‪ ,‬גם את‪-‬זרעך‪ .‬מח‪,‬יב ויוצא יוסף א תם‪ ,‬מעם ברכיו; וישתחו לאפיו‪ ,‬ארצה‪ .‬מח‪,‬יג ויקח‬ ‫יוסף‪ ,‬את‪-‬שניהם‪--‬את‪-‬אפרים בימינו משמ אל ישראל‪ ,‬ואת‪-‬מנשה בשמ אלו מימין ישראל; ויגש‪,‬‬ ‫אליו‪ .‬מח‪,‬יד וישלח ישראל את‪-‬ימינו וישת על‪-‬ר אש אפרים‪ ,‬והוא הצעיר‪ ,‬ואת‪-‬שמ אלו‪ ,‬על‪-‬‬ ‫ר אש מנשה‪ :‬שכל‪ ,‬את‪-‬ידיו‪ ,‬כי מנשה‪ ,‬הבכור‪ .‬מח‪,‬טו ויברך את‪-‬יוסף‪ ,‬וי אמר‪ :‬האל הים א‪3‬שר‬ ‫התהלכו א‪3‬ב תי לפניו‪ ,‬אברהם ויצחק‪--‬האל הים הר עה א תי‪ ,‬מעודי עד‪-‬היום הזה‪ .‬מח‪,‬טז‬ ‫המלאך הג אל א תי מכל‪-‬רע‪ ,‬יברך את‪-‬הנערים‪ ,‬ויקרא בהם שמי‪ ,‬ושם א‪3‬ב תי אברהם ויצחק;‬ ‫וידגו לר ב‪ ,‬בקרב הארץ‪ .‬מח‪,‬יז וירא יוסף‪ ,‬כי‪-‬ישית אביו יד‪-‬ימינו על‪-‬ר אש אפרים‪--‬וירע‬ ‫בעיניו; ויתמ ך יד‪-‬אביו‪ ,‬להסיר א תה מעל ר אש‪-‬אפרים‪--‬על‪-‬ר אש מנשה‪ .‬מח‪,‬יח וי אמר יוסף‬ ‫אל‪-‬אביו‪ ,‬ל א‪-‬כן אבי‪ :‬כי‪-‬זה הבכ ר‪ ,‬שים ימינך על‪-‬ר אשו‪ .‬מח‪,‬יט וימאן אביו‪ ,‬וי אמר ידעתי‬ ‫בני ידעתי‪--‬גם‪-‬הוא יהיה‪-‬לעם‪ ,‬וגם‪-‬הוא יגדל; ואולם‪ ,‬אחיו הקט ן יגדל ממנו‪ ,‬וזרעו‪ ,‬יהיה מל א‪-‬‬ ‫הגוים‪ .‬מח‪,‬כ ויברכם ביום ההוא‪ ,‬לאמור‪ ,‬בך יברך ישראל לאמ ר‪ ,‬ישמך אל הים כאפרים‬ ‫וכמנשה; וישם את‪-‬אפרים‪ ,‬לפני מנשה‪ .‬מח‪,‬כא וי אמר ישראל אל‪-‬יוסף‪ ,‬הנה אנ כי מת; והיה‬ ‫אל הים‪ ,‬עמכם‪ ,‬והשיב אתכם‪ ,‬אל‪-‬ארץ א‪3‬ב תיכם‪ .‬מח‪,‬כב וא‪3‬ני נתתי לך‪ ,‬שכם אחד‪--‬על‪-‬אחיך‪:‬‬ ‫}א‪3‬שר לקחתי מיד האמ רי‪ ,‬בחרבי ובקשתי‪} .‬פ‬

‫מט‪,‬א ויקרא יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬בניו; וי אמר‪ ,‬האספו ואגידה לכם‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬יקרא אתכם‪ ,‬באח‪3‬רית‬ ‫הימים‪ .‬מט‪,‬ב הקבצו ושמעו‪ ,‬בני יע‪3‬ק ב; ושמעו‪ ,‬אל‪-‬ישראל א‪3‬ביכם‪ .‬מט‪,‬ג ראובן בכ רי אתה‪,‬‬ ‫כ חי וראשית אוני‪--‬יתר שאת‪ ,‬ויתר עז‪ .‬מט‪,‬ד פחז כמים אל‪-‬תותר‪ ,‬כי עלית משכבי אביך; אז‬ ‫}חללת‪ ,‬יצועי עלה‪} .‬פ‬ ‫מט‪,‬ה שמעון ולוי‪ ,‬אחים‪--‬כלי חמס‪ ,‬מכר תיהם‪ .‬מט‪,‬ו בס דם אל‪-‬תב א נפשי‪ ,‬בקהלם אל‪-‬תחד‬ ‫כב די‪ :‬כי באפם הרגו איש‪ ,‬וברצ נם עקרו‪-‬שור‪ .‬מט‪,‬ז ארור אפם כי עז‪ ,‬ועברתם כי קשתה;‬ ‫}א‪3‬חלקם ביע‪3‬ק ב‪ ,‬וא‪3‬פיצם בישראל‪} .‬פ‬ ‫מט‪,‬ח יהודה‪ ,‬אתה יודוך אחיך‪--‬ידך‪ ,‬בע רף א יביך; ישתח‪3‬וו לך‪ ,‬בני אביך‪ .‬מט‪,‬ט גור אריה‬ ‫יהודה‪ ,‬מטרף בני עלית; כרע רבץ כאריה וכלביא‪ ,‬מי יקימנו‪ .‬מט‪,‬י ל א‪-‬יסור שבט מיהודה‪,‬‬ ‫ומח קק מבין רגליו‪ ,‬עד כי‪-‬יב א שיל ה‪ ,‬ולו יקהת עמים‪ .‬מט‪,‬יא א סרי לגפן עיר ה‪ ,‬ולש רקה‬ ‫בני א‪3‬ת נו; כבס ביין לב?שו‪ ,‬ובדם‪-‬ע‪3‬נבים סות ה‪ .‬מט‪,‬יב חכלילי עינים‪ ,‬מיין; ולבן‪-‬שנים‪ ,‬מחלב‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫}מט‪,‬יג זבול?ן‪ ,‬לחוף ימים ישכ ן; והוא לחוף א‪I‬ני ת‪ ,‬וירכתו על‪-‬ציד ן‪} .‬פ‬ ‫מט‪,‬יד יששכר‪ ,‬ח‪3‬מ ר גרם‪--‬ר בץ‪ ,‬בין המשפתים‪ .‬מט‪,‬טו וירא מנ?חה כי טוב‪ ,‬ואת‪-‬הארץ כי‬ ‫}נעמה; ויט שכמו לסב ל‪ ,‬ויהי למס‪-‬ע בד‪} .‬ס‬ ‫מט‪,‬טז דן‪ ,‬ידין עמו‪--‬כאחד‪ ,‬שבטי ישראל‪ .‬מט‪,‬יז יהי‪-‬דן נחש ע‪3‬לי‪-‬דרך‪ ,‬שפיפ ן ע‪3‬לי‪-‬א רח‪--‬‬ ‫}הנ שך‪ ,‬עקבי‪-‬סוס‪ ,‬ויפ ל ר כבו‪ ,‬אחור‪ .‬מט‪,‬יח לישועתך‪ ,‬קויתי יהוה‪} .‬ס‬ ‫}מט‪,‬יט גד‪ ,‬גדוד יגודנו; והוא‪ ,‬יג?ד עקב‪} .‬ס‬ ‫}מט‪,‬כ מאשר‪ ,‬שמנה לחמו; והוא יתן‪ ,‬מע‪3‬דני‪-‬מלך‪} .‬ס‬ ‫}מט‪,‬כא נפתלי‪ ,‬אילה של?חה‪--‬הנ תן‪ ,‬אמרי‪-‬שפר‪} .‬ס‬ ‫מט‪,‬כב בן פ רת יוסף‪ ,‬בן פ רת ע‪3‬לי‪-‬עין; בנות‪ ,‬צע‪3‬דה ע‪3‬לי‪-‬שור‪ .‬מט‪,‬כג וימרר?הו‪ ,‬ור בו;‬ ‫וישטמ?הו‪ ,‬בע‪3‬לי חצים‪ .‬מט‪,‬כד ותשב באיתן קשתו‪ ,‬ויפ זו זר עי ידיו; מידי א‪3‬ביר יע‪3‬ק ב‪ ,‬משם‬ ‫ר עה אבן ישראל‪ .‬מט‪,‬כה מאל אביך ויעזרך‪ ,‬ואת שדי ויברכך‪ ,‬ברכ ת שמים מעל‪ ,‬ברכ ת תהום‬ ‫ר בצת תחת; ברכ ת שדים‪ ,‬ורחם‪ .‬מט‪,‬כו ברכ ת אביך‪ ,‬גברו על‪-‬ברכ ת הורי‪ ,‬עד‪-‬תא‪3‬ות‪ ,‬גבע ת‬ ‫}עולם; תהיין לר אש יוסף‪ ,‬ולקדק ד נזיר אחיו‪} .‬פ‬ ‫מט‪,‬כז בנימין זאב יטרף‪ ,‬בב קר י אכל עד; ולערב‪ ,‬יחלק שלל‪ .‬מט‪,‬כח כל‪-‬אלה שבטי ישראל‪,‬‬ ‫שנים עשר; וז את א‪3‬שר‪-‬דבר להם א‪3‬ביהם‪ ,‬ויברך אותם‪--‬איש א‪3‬שר כברכתו‪ ,‬ברך א תם‪ .‬מט‪,‬כט‬ ‫ויצו אותם‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם א‪3‬ני נאסף אל‪-‬עמי‪--‬קברו א תי‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ב תי‪ :‬אל‪-‬המערה‪--‬א‪3‬שר בשדה‪,‬‬ ‫עפרון החתי‪ .‬מט‪,‬ל במערה א‪3‬שר בשדה המכפלה‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני‪-‬ממרא‪--‬בארץ כנען‪ :‬א‪3‬שר קנה‬ ‫אברהם את‪-‬השדה‪ ,‬מאת עפר ן החתי‪--‬ל ‪3‬אח?זת‪-‬קבר‪ .‬מט‪,‬לא שמה קברו את‪-‬אברהם‪ ,‬ואת שרה‬ ‫אשתו‪ ,‬שמה קברו את‪-‬יצחק‪ ,‬ואת רבקה אשתו; ושמה קברתי‪ ,‬את‪-‬לאה‪ .‬מט‪,‬לב מקנה השדה‬ ‫והמערה א‪3‬שר‪-‬בו‪ ,‬מאת בני‪-‬חת‪ .‬מט‪,‬לג ויכל יע‪3‬ק ב לצו ת את‪-‬בניו‪ ,‬ויאס ף רגליו אל‪-‬המטה;‬ ‫ויגוע‪ ,‬ויאסף אל‪-‬עמיו‪ .‬נ‪,‬א ויפ ל יוסף‪ ,‬על‪-‬פני אביו; ויבך עליו‪ ,‬וישק‪-‬לו‪ .‬נ‪,‬ב ויצו יוסף את‪-‬‬ ‫ע‪3‬בדיו את‪-‬הר פאים‪ ,‬לח‪3‬נ ט את‪-‬אביו; ויחנטו הר פאים‪ ,‬את‪-‬ישראל‪ .‬נ‪,‬ג וימלאו‪-‬לו ארבעים יום‪,‬‬ ‫כי כן ימלאו ימי ה ‪3‬חנ?טים; ויבכו א תו מצרים‪ ,‬שבעים יום‪ .‬נ‪,‬ד ויעברו‪ ,‬ימי בכיתו‪ ,‬וידבר יוסף‪,‬‬ ‫אל‪-‬בית פרע ה לאמ ר‪ :‬אם‪-‬נא מצאתי חן‪ ,‬בעיניכם‪--‬דברו‪-‬נא‪ ,‬באזני פרע ה לאמ ר‪ .‬נ‪,‬ה אבי‬ ‫השביעני לאמ ר‪ ,‬הנה אנ כי מת‪--‬בקברי א‪3‬שר כריתי לי בארץ כנען‪ ,‬שמה תקברני; ועתה‪ ,‬אעלה‪-‬‬ ‫נא ואקברה את‪-‬אבי‪--‬ואשובה‪ .‬נ‪,‬ו וי אמר‪ ,‬פרע ה‪ :‬ע‪3‬לה וקב ר את‪-‬אביך‪ ,‬כא‪3‬שר השביעך‪ .‬נ‪,‬ז‬

‫ויעל יוסף‪ ,‬לקב ר את‪-‬אביו; ויע‪3‬לו אתו כל‪-‬עבדי פרע ה‪ ,‬זקני ביתו‪ ,‬וכ ל‪ ,‬זקני ארץ‪-‬מצרים‪ .‬נ‪,‬ח‬ ‫וכ ל בית יוסף‪ ,‬ואחיו ובית אביו‪ :‬רק‪ ,‬טפם וצ אנם ובקרם‪--‬עזבו‪ ,‬בארץ ג שן‪ .‬נ‪,‬ט ויעל עמו‪,‬‬ ‫גם‪-‬רכב גם‪-‬פרשים; ויהי המח‪3‬נה‪ ,‬כבד מא ד‪ .‬נ‪,‬י ויב או עד‪-‬ג רן האטד‪ ,‬א‪3‬שר בעבר הירדן‪,‬‬ ‫ויספדו‪-‬שם‪ ,‬מספד גדול וכבד מא ד; ויעש לאביו אבל‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬נ‪,‬יא וירא יושב הארץ הכנע‪3‬ני‬ ‫את‪-‬האבל‪ ,‬בג רן האטד‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬אבל‪-‬כבד זה למצרים; על‪-‬כן קרא שמה‪ ,‬אבל מצרים‪ ,‬א‪3‬שר‪,‬‬ ‫בעבר הירדן‪ .‬נ‪,‬יב ויע‪3‬שו בניו‪ ,‬לו‪--‬כן‪ ,‬כא‪3‬שר צום‪ .‬נ‪,‬יג וישאו א תו בניו‪ ,‬ארצה כנען‪ ,‬ויקברו‬ ‫א תו‪ ,‬במערת שדה המכפלה‪ :‬א‪3‬שר קנה אברהם את‪-‬השדה ל ‪3‬אח?זת‪-‬קבר‪ ,‬מאת עפר ן החתי‪--‬על‪-‬‬ ‫פני ממרא‪ .‬נ‪,‬יד וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו‪ ,‬וכל‪-‬הע לים אתו לקב ר את‪-‬אביו‪ ,‬אח‪3‬רי‪ ,‬קברו‬ ‫את‪-‬אביו‪ .‬נ‪,‬טו ויראו א‪3‬חי‪-‬יוסף‪ ,‬כי‪-‬מת א‪3‬ביהם‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬לו ישטמנו יוסף; והשב ישיב‪ ,‬לנו‪ ,‬את‬ ‫כל‪-‬הרעה‪ ,‬א‪3‬שר גמלנו א תו‪ .‬נ‪,‬טז ויצוו‪ ,‬אל‪-‬יוסף לאמ ר‪ :‬אביך צוה‪ ,‬לפני מותו לאמ ר‪ .‬נ‪,‬יז‬ ‫כ ה‪-‬ת אמרו ליוסף‪ ,‬אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי‪-‬רעה גמלוך‪ ,‬ועתה שא נא‪ ,‬לפשע עבדי‬ ‫אל הי אביך; ויבך יוסף‪ ,‬בדברם אליו‪ .‬נ‪,‬יח וילכו‪ ,‬גם‪-‬אחיו‪ ,‬ויפלו‪ ,‬לפניו; וי אמרו‪ ,‬הננו לך‬ ‫לע‪3‬בדים‪ .‬נ‪,‬יט וי אמר א‪3‬להם יוסף‪ ,‬אל‪-‬תיראו‪ :‬כי ה‪3‬תחת אל הים‪ ,‬אני‪ .‬נ‪,‬כ ואתם‪ ,‬ח‪3‬שבתם עלי‬ ‫רעה; אל הים‪ ,‬ח‪3‬שבה לט בה‪ ,‬למען ע‪3‬ש ה כיום הזה‪ ,‬להח‪3‬י ת עם‪-‬רב‪ .‬נ‪,‬כא ועתה‪ ,‬אל‪-‬תיראו‪--‬‬ ‫אנ כי א‪3‬כלכל אתכם‪ ,‬ואת‪-‬טפכם; וינחם אותם‪ ,‬וידבר על‪-‬לבם‪ .‬נ‪,‬כב וישב יוסף במצרים‪ ,‬הוא‬ ‫ובית אביו; ויחי יוסף‪ ,‬מאה ועשר שנים‪ .‬נ‪,‬כג וירא יוסף לאפרים‪ ,‬בני שלשים; גם‪ ,‬בני מכיר בן‪-‬‬ ‫מנשה‪--‬י?לדו‪ ,‬על‪-‬ברכי יוסף‪ .‬נ‪,‬כד וי אמר יוסף אל‪-‬אחיו‪ ,‬אנ כי מת; ואל הים פק ד יפק ד אתכם‪,‬‬ ‫והעלה אתכם מן‪-‬הארץ הז את‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשבע לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ .‬נ‪,‬כה וישבע‬ ‫יוסף‪ ,‬את‪-‬בני ישראל לאמ ר‪ :‬פק ד יפק ד אל הים אתכם‪ ,‬והע‪3‬לתם את‪-‬עצמ תי מזה‪ .‬נ‪,‬כו וימת‬ ‫} יוסף‪ ,‬בן‪-‬מאה ועשר שנים; ויחנטו א תו‪ ,‬ויישם בארון במצרים‪} .‬ש‬ ‫שמות‬ ‫א‪,‬א ואלה‪ ,‬שמות בני ישראל‪ ,‬הבאים‪ ,‬מצרימה‪ :‬את יע‪3‬ק ב‪ ,‬איש וביתו באו‪ .‬א‪,‬ב ראובן שמעון‪,‬‬ ‫לוי ויהודה‪ .‬א‪,‬ג יששכר זבול?ן‪ ,‬ובנימן‪ .‬א‪,‬ד דן ונפתלי‪ ,‬גד ואשר‪ .‬א‪,‬ה ויהי‪ ,‬כל‪-‬נפש י צאי ירך‪-‬‬ ‫יע‪3‬ק ב‪--‬שבעים נפש; ויוסף‪ ,‬היה במצרים‪ .‬א‪,‬ו וימת יוסף וכל‪-‬אחיו‪ ,‬וכ ל הדור ההוא‪ .‬א‪,‬ז ובני‬ ‫} ישראל‪ ,‬פרו וישרצו וירבו ויעצמו‪--‬במא ד מא ד; ותמלא הארץ‪ ,‬א תם‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬ח ויקם מלך‪-‬חדש‪ ,‬על‪-‬מצרים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידע‪ ,‬את‪-‬יוסף‪ .‬א‪,‬ט וי אמר‪ ,‬אל‪-‬עמו‪ :‬הנה‪ ,‬עם בני‬ ‫ישראל‪--‬רב ועצום‪ ,‬ממנו‪ .‬א‪,‬י הבה נתחכמה‪ ,‬לו‪ :‬פן‪-‬ירבה‪ ,‬והיה כי‪-‬תקראנה מלחמה ונוסף גם‪-‬‬ ‫הוא על‪-‬ש נאינו‪ ,‬ונלחם‪-‬בנו‪ ,‬ועלה מן‪-‬הארץ‪ .‬א‪,‬יא וישימו עליו שרי מסים‪ ,‬למען ענ תו‬ ‫בסבל תם; ויבן ערי מסכנות‪ ,‬לפרע ה‪--‬את‪-‬פת ם‪ ,‬ואת‪-‬רעמסס‪ .‬א‪,‬יב וכא‪3‬שר יענו א תו‪ ,‬כן ירבה‬ ‫וכן יפר ץ; ויק?צו‪ ,‬מפני בני ישראל‪ .‬א‪,‬יג ויע‪3‬בדו מצרים את‪-‬בני ישראל‪ ,‬בפרך‪ .‬א‪,‬יד וימררו את‪-‬‬ ‫חייהם בע‪3‬ב דה קשה‪ ,‬בח מר ובלבנים‪ ,‬ובכל‪-‬ע‪3‬ב דה‪ ,‬בשדה‪--‬את‪ ,‬כל‪-‬ע‪3‬ב דתם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬עבדו בהם‪,‬‬ ‫בפרך‪ .‬א‪,‬טו וי אמר מלך מצרים‪ ,‬למילד ת העברי ת‪ ,‬א‪3‬שר שם האחת שפרה‪ ,‬ושם השנית פועה‪.‬‬ ‫א‪,‬טז וי אמר‪ ,‬בילדכן את‪-‬העבריות‪ ,‬וראיתן‪ ,‬על‪-‬האבנים‪ :‬אם‪-‬בן הוא וה‪3‬מתן א תו‪ ,‬ואם‪-‬בת הוא‬ ‫וחיה‪ .‬א‪,‬יז ותיראן המילד ת‪ ,‬את‪-‬האל הים‪ ,‬ול א עשו‪ ,‬כא‪3‬שר דבר א‪3‬ליהן מלך מצרים; ותחיין‪,‬‬ ‫את‪-‬הילדים‪ .‬א‪,‬יח ויקרא מלך‪-‬מצרים‪ ,‬למילד ת‪ ,‬וי אמר להן‪ ,‬מדוע ע‪3‬שיתן הדבר הזה; ותחיין‪,‬‬ ‫את‪-‬הילדים‪ .‬א‪,‬יט ות אמרן המילד ת אל‪-‬פרע ה‪ ,‬כי ל א כנשים המצרי ת העברי ת‪ :‬כי‪-‬חיות‬ ‫הנה‪ ,‬בטרם תבוא א‪3‬להן המילדת וילדו‪ .‬א‪,‬כ וייטב אל הים‪ ,‬למילד ת; וירב העם ויעצמו‪ ,‬מא ד‪.‬‬ ‫א‪,‬כא ויהי‪ ,‬כי‪-‬יראו המילד ת את‪-‬האל הים; ויעש להם‪ ,‬בתים‪ .‬א‪,‬כב ויצו פרע ה‪ ,‬לכל‪-‬עמו‬ ‫}לאמ ר‪ :‬כל‪-‬הבן הילוד‪ ,‬היא רה תשליכ?הו‪ ,‬וכל‪-‬הבת‪ ,‬תחיון‪} .‬פ‬ ‫ב‪,‬א וילך איש‪ ,‬מבית לוי; ויקח‪ ,‬את‪-‬בת‪-‬לוי‪ .‬ב‪,‬ב ותהר האשה‪ ,‬ותלד בן; ותרא א תו כי‪-‬טוב הוא‪,‬‬

‫ותצפנהו של שה ירחים‪ .‬ב‪,‬ג ול א‪-‬יכלה עוד‪ ,‬הצפינו‪ ,‬ותקח‪-‬לו תבת ג מא‪ ,‬ותחמרה בחמר ובזפת;‬ ‫ותשם בה את‪-‬הילד‪ ,‬ותשם בסוף על‪-‬שפת היא ר‪ .‬ב‪,‬ד ותתצב א‪3‬ח תו‪ ,‬מרח ק‪ ,‬לדעה‪ ,‬מה‪-‬יעשה‬ ‫לו‪ .‬ב‪,‬ה ותרד בת‪-‬פרע ה לרח ץ על‪-‬היא ר‪ ,‬ונע‪3‬ר תיה ה לכ ת על‪-‬יד היא ר; ותרא את‪-‬התבה‬ ‫בתוך הסוף‪ ,‬ותשלח את‪-‬א‪3‬מתה ותקחה‪ .‬ב‪,‬ו ותפתח ותראהו את‪-‬הילד‪ ,‬והנה‪-‬נער ב כה; ותחמ ל‬ ‫עליו‪--‬ות אמר‪ ,‬מילדי העברים זה‪ .‬ב‪,‬ז ות אמר א‪3‬ח תו‪ ,‬אל‪-‬בת‪-‬פרע ה‪ ,‬האלך וקראתי לך אשה‬ ‫מינקת‪ ,‬מן העברי ת; ותינק לך‪ ,‬את‪-‬הילד‪ .‬ב‪,‬ח ות אמר‪-‬לה בת‪-‬פרע ה‪ ,‬לכי; ותלך‪ ,‬העלמה‪,‬‬ ‫ותקרא‪ ,‬את‪-‬אם הילד‪ .‬ב‪,‬ט ות אמר לה בת‪-‬פרע ה‪ ,‬היליכי את‪-‬הילד הזה והינקהו לי‪ ,‬וא‪3‬ני‪ ,‬אתן‬ ‫את‪-‬שכרך; ותקח האשה הילד‪ ,‬ותניקהו‪ .‬ב‪,‬י ויגדל הילד‪ ,‬ותבאהו לבת‪-‬פרע ה‪ ,‬ויהי‪-‬לה‪ ,‬לבן;‬ ‫ותקרא שמו‪ ,‬מ שה‪ ,‬ות אמר‪ ,‬כי מן‪-‬המים משיתהו‪ .‬ב‪,‬יא ויהי בימים ההם‪ ,‬ויגדל מ שה ויצא אל‪-‬‬ ‫אחיו‪ ,‬וירא‪ ,‬בסבל תם; וירא איש מצרי‪ ,‬מכה איש‪-‬עברי מאחיו‪ .‬ב‪,‬יב ויפן כ ה וכ ה‪ ,‬וירא כי אין‬ ‫איש; ויך‪ ,‬את‪-‬המצרי‪ ,‬ויטמנהו‪ ,‬בחול‪ .‬ב‪,‬יג ויצא ביום השני‪ ,‬והנה שני‪-‬א‪3‬נשים עברים נצים;‬ ‫וי אמר‪ ,‬לרשע‪ ,‬למה תכה‪ ,‬רעך‪ .‬ב‪,‬יד וי אמר מי שמך לאיש שר וש פט‪ ,‬עלינו‪--‬הלהרגני אתה‬ ‫א מר‪ ,‬כא‪3‬שר הרגת את‪-‬המצרי; ויירא מ שה וי אמר‪ ,‬אכן נודע הדבר‪ .‬ב‪,‬טו וישמע פרע ה את‪-‬‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬ויבקש לה‪3‬ר ג את‪-‬מ שה; ויברח מ שה מפני פרע ה‪ ,‬וישב בארץ‪-‬מדין וישב על‪-‬‬ ‫הבאר‪ .‬ב‪,‬טז ולכ הן מדין‪ ,‬שבע בנות; ותב אנה ותדלנה‪ ,‬ותמלאנה את‪-‬הרהטים‪ ,‬להשקות‪ ,‬צ אן‬ ‫א‪3‬ביהן‪ .‬ב‪,‬יז ויב או הר עים‪ ,‬ויגרשום; ויקם מ שה ויושען‪ ,‬וישק את‪-‬צ אנם‪ .‬ב‪,‬יח ותב אנה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫רעואל א‪3‬ביהן; וי אמר‪ ,‬מדוע מהרתן ב א היום‪ .‬ב‪,‬יט ות אמרן‪--‬איש מצרי‪ ,‬הצילנו מיד הר עים;‬ ‫וגם‪-‬דל ה דלה לנו‪ ,‬וישק את‪-‬הצ אן‪ .‬ב‪,‬כ וי אמר אל‪-‬בנ תיו‪ ,‬ואיו; למה זה ע‪3‬זבתן את‪-‬האיש‪,‬‬ ‫קראן לו וי אכל לחם‪ .‬ב‪,‬כא ויואל מ שה‪ ,‬לשבת את‪-‬האיש; ויתן את‪-‬צפ רה בתו‪ ,‬למ שה‪ .‬ב‪,‬כב‬ ‫}ותלד בן‪ ,‬ויקרא את‪-‬שמו גרש ם‪ :‬כי אמר‪--‬גר הייתי‪ ,‬בארץ נכריה‪} .‬פ‬ ‫ב‪,‬כג ויהי בימים הרבים ההם‪ ,‬וימת מלך מצרים‪ ,‬ויאנחו בני‪-‬ישראל מן‪-‬הע‪3‬ב דה‪ ,‬ויזעקו; ותעל‬ ‫שועתם אל‪-‬האל הים‪ ,‬מן‪-‬הע‪3‬ב דה‪ .‬ב‪,‬כד וישמע אל הים‪ ,‬את‪-‬נא‪3‬קתם; ויזכ ר אל הים את‪-‬בריתו‪,‬‬ ‫}את‪-‬אברהם את‪-‬יצחק ואת‪-‬יע‪3‬ק ב‪ .‬ב‪,‬כה וירא אל הים‪ ,‬את‪-‬בני ישראל; וידע‪ ,‬אל הים‪} .‬ס‬ ‫ג‪,‬א ומ שה‪ ,‬היה ר עה את‪-‬צ אן יתרו ח תנו‪--‬כ הן מדין; וינהג את‪-‬הצ אן אחר המדבר‪ ,‬ויב א אל‪-‬‬ ‫הר האל הים ח רבה‪ .‬ג‪,‬ב וירא מלאך יהוה אליו‪ ,‬בלבת‪-‬אש‪--‬מתוך הסנה; וירא‪ ,‬והנה הסנה ב ער‬ ‫באש‪ ,‬והסנה‪ ,‬איננו א?כל‪ .‬ג‪,‬ג וי אמר מ שה‪--‬אס?רה‪-‬נא ואראה‪ ,‬את‪-‬המראה הגד ל הזה‪ :‬מדוע‪,‬‬ ‫ל א‪-‬יבער הסנה‪ .‬ג‪,‬ד וירא יהוה‪ ,‬כי סר לראות; ויקרא אליו אל הים מתוך הסנה‪ ,‬וי אמר מ שה‬ ‫מ שה‪--‬וי אמר הנני‪ .‬ג‪,‬ה וי אמר‪ ,‬אל‪-‬תקרב ה‪3‬ל ם; של‪-‬נעליך‪ ,‬מעל רגליך‪--‬כי המקום א‪3‬שר אתה‬ ‫עומד עליו‪ ,‬אדמת‪-‬ק דש הוא‪ .‬ג‪,‬ו וי אמר‪ ,‬אנ כי אל הי אביך‪ ,‬אל הי אברהם אל הי יצחק‪ ,‬ואל הי‬ ‫יע‪3‬ק ב; ויסתר מ שה‪ ,‬פניו‪ ,‬כי ירא‪ ,‬מהביט אל‪-‬האל הים‪ .‬ג‪,‬ז וי אמר יהוה‪ ,‬רא ה ראיתי את‪-‬ע‪I‬ני‬ ‫עמי א‪3‬שר במצרים; ואת‪-‬צע‪3‬קתם שמעתי מפני נ גשיו‪ ,‬כי ידעתי את‪-‬מכא ביו‪ .‬ג‪,‬ח וארד להצילו‬ ‫מיד מצרים‪ ,‬ולהע‪3‬ל תו מן‪-‬הארץ ההוא‪ ,‬אל‪-‬ארץ טובה ורחבה‪ ,‬אל‪-‬ארץ זבת חלב ודבש‪--‬אל‪-‬מקום‬ ‫הכנע‪3‬ני‪ ,‬והחתי‪ ,‬והאמ רי והפרזי‪ ,‬והחוי והיבוסי‪ .‬ג‪,‬ט ועתה‪ ,‬הנה צע‪3‬קת בני‪-‬ישראל באה אלי;‬ ‫וגם‪-‬ראיתי‪ ,‬את‪-‬הלחץ‪ ,‬א‪3‬שר מצרים‪ ,‬ל ח‪3‬צים א תם‪ .‬ג‪,‬י ועתה לכה‪ ,‬ואשלח‪3‬ך אל‪-‬פרע ה; והוצא‬ ‫את‪-‬עמי בני‪-‬ישראל‪ ,‬ממצרים‪ .‬ג‪,‬יא וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬האל הים‪ ,‬מי אנ כי‪ ,‬כי אלך אל‪-‬פרע ה;‬ ‫וכי אוציא את‪-‬בני ישראל‪ ,‬ממצרים‪ .‬ג‪,‬יב וי אמר‪ ,‬כי‪-‬אהיה עמך‪ ,‬וזה‪-‬לך האות‪ ,‬כי אנ כי‬ ‫שלחתיך‪ :‬בהוציא‪3‬ך את‪-‬העם‪ ,‬ממצרים‪ ,‬תעבדון את‪-‬האל הים‪ ,‬על ההר הזה‪ .‬ג‪,‬יג וי אמר מ שה‬ ‫אל‪-‬האל הים‪ ,‬הנה אנ כי בא אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרתי להם‪ ,‬אל הי א‪3‬בותיכם שלחני א‪3‬ליכם; ואמרו‪-‬‬ ‫לי מה‪-‬שמו‪ ,‬מה א מר א‪3‬להם‪ .‬ג‪,‬יד וי אמר אל הים אל‪-‬מ שה‪ ,‬אהיה א‪3‬שר אהיה; וי אמר‪ ,‬כ ה‬ ‫ת אמר לבני ישראל‪ ,‬אהיה‪ ,‬שלחני א‪3‬ליכם‪ .‬ג‪,‬טו וי אמר עוד אל הים אל‪-‬מ שה‪ ,‬כ ה‪-‬ת אמר אל‪-‬‬ ‫בני ישראל‪ ,‬יהוה אל הי א‪3‬ב תיכם אל הי אברהם אל הי יצחק ואל הי יע‪3‬ק ב‪ ,‬שלחני א‪3‬ליכם; זה‪-‬‬

‫שמי לע לם‪ ,‬וזה זכרי לד ר ד ר‪ .‬ג‪,‬טז לך ואספת את‪-‬זקני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם יהוה אל הי‬ ‫א‪3‬ב תיכם נראה אלי‪ ,‬אל הי אברהם יצחק ויע‪3‬ק ב‪ ,‬לאמ ר‪ :‬פק ד פקדתי אתכם‪ ,‬ואת‪-‬העשוי לכם‬ ‫במצרים‪ .‬ג‪,‬יז וא מר‪ ,‬אע‪3‬לה אתכם מע‪I‬ני מצרים‪ ,‬אל‪-‬ארץ הכנע‪3‬ני והחתי‪ ,‬והאמ רי והפרזי והחוי‬ ‫והיבוסי‪--‬אל‪-‬ארץ זבת חלב‪ ,‬ודבש‪ .‬ג‪,‬יח ושמעו‪ ,‬לק לך; ובאת אתה וזקני ישראל אל‪-‬מלך‬ ‫מצרים‪ ,‬וא‪3‬מרתם אליו יהוה אל הי העבריים נקרה עלינו‪ ,‬ועתה נלכה‪-‬נא דרך של שת ימים‬ ‫במדבר‪ ,‬ונזבחה ליהוה אל הינו‪ .‬ג‪,‬יט וא‪3‬ני ידעתי‪--‬כי ל א‪-‬יתן אתכם מלך מצרים‪ ,‬לה‪3‬ל ך‪ :‬ול א‪,‬‬ ‫ביד ח‪3‬זקה‪ .‬ג‪,‬כ ושלחתי את‪-‬ידי‪ ,‬והכיתי את‪-‬מצרים‪ ,‬בכ ל נפלא תי‪ ,‬א‪3‬שר אעשה בקרבו; ואח‪3‬רי‪-‬‬ ‫כן‪ ,‬ישלח אתכם‪ .‬ג‪,‬כא ונתתי את‪-‬חן העם‪-‬הזה‪ ,‬בעיני מצרים; והיה כי תלכון‪ ,‬ל א תלכו ריקם‪.‬‬ ‫ג‪,‬כב ושא‪3‬לה אשה משכנתה ומגרת ביתה‪ ,‬כלי‪-‬כסף וכלי זהב ושמל ת; ושמתם‪ ,‬על‪-‬בניכם ועל‪-‬‬ ‫בנ תיכם‪ ,‬ונצלתם‪ ,‬את‪-‬מצרים‪ .‬ד‪,‬א ויען מ שה‪ ,‬וי אמר‪ ,‬והן ל א‪-‬יא‪3‬מינו לי‪ ,‬ול א ישמעו בק לי‪:‬‬ ‫כי י אמרו‪ ,‬ל א‪-‬נראה אליך יהוה‪ .‬ד‪,‬ב וי אמר אליו יהוה‪ ,‬מזה )מה‪-‬זה( בידך; וי אמר‪ ,‬מטה‪ .‬ד‪,‬ג‬ ‫וי אמר השליכהו ארצה‪ ,‬וישלכהו ארצה ויהי לנחש; וינס מ שה‪ ,‬מפניו‪ .‬ד‪,‬ד וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מ שה‪ ,‬שלח ידך‪ ,‬ואח ז בזנבו; וישלח ידו ויח‪3‬זק בו‪ ,‬ויהי למטה בכפו‪ .‬ד‪,‬ה למען יא‪3‬מינו‪ ,‬כי‪-‬נראה‬ ‫אליך יהוה אל הי א‪3‬ב תם‪ :‬אל הי אברהם אל הי יצחק‪ ,‬ואל הי יע‪3‬ק ב‪ .‬ד‪,‬ו וי אמר יהוה לו עוד‪,‬‬ ‫הבא‪-‬נא ידך בחיקך‪ ,‬ויבא ידו‪ ,‬בחיקו; ויוצאה‪ ,‬והנה ידו מצ רעת כשלג‪ .‬ד‪,‬ז וי אמר‪ ,‬השב ידך‬ ‫אל‪-‬חיקך‪ ,‬וישב ידו‪ ,‬אל‪-‬חיקו; ויוצאה‪ ,‬מחיקו‪ ,‬והנה‪-‬שבה‪ ,‬כבשרו‪ .‬ד‪,‬ח והיה‪ ,‬אם‪-‬ל א יא‪3‬מינו לך‪,‬‬ ‫ול א ישמעו‪ ,‬לק ל הא ת הראשון‪--‬והאמינו‪ ,‬לק ל הא ת האח‪3‬רון‪ .‬ד‪,‬ט והיה אם‪-‬ל א יא‪3‬מינו גם‬ ‫לשני הא תות האלה‪ ,‬ול א ישמעון לק לך‪--‬ולקחת ממימי היא ר‪ ,‬ושפכת היבשה; והיו המים א‪3‬שר‬ ‫תקח מן‪-‬היא ר‪ ,‬והיו לדם ביבשת‪ .‬ד‪,‬י וי אמר מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬בי א‪3‬ד ני‪ ,‬ל א איש דברים אנ כי‬ ‫גם מתמול גם משלש ם‪ ,‬גם מאז דברך אל‪-‬עבדך‪ :‬כי כבד‪-‬פה וכבד לשון‪ ,‬אנ כי‪ .‬ד‪,‬יא וי אמר‬ ‫יהוה אליו‪ ,‬מי שם פה לאדם‪ ,‬או מי‪-‬ישום אלם‪ ,‬או חרש או פקח או עור‪--‬ה‪3‬ל א אנ כי‪ ,‬יהוה‪ .‬ד‪,‬יב‬ ‫ועתה‪ ,‬לך; ואנ כי אהיה עם‪-‬פיך‪ ,‬והוריתיך א‪3‬שר תדבר‪ .‬ד‪,‬יג וי אמר‪ ,‬בי א‪3‬ד ני; שלח‪-‬נא‪ ,‬ביד‪-‬‬ ‫תשלח‪ .‬ד‪,‬יד ויחר‪-‬אף יהוה במ שה‪ ,‬וי אמר ה‪3‬ל א אה‪3‬ר ן אחיך הלוי‪--‬ידעתי‪ ,‬כי‪-‬דבר ידבר הוא;‬ ‫וגם הנה‪-‬הוא י צא לקראתך‪ ,‬ורא‪3‬ך ושמח בלבו‪ .‬ד‪,‬טו ודברת אליו‪ ,‬ושמת את‪-‬הדברים בפיו;‬ ‫ואנ כי‪ ,‬אהיה עם‪-‬פיך ועם‪-‬פיהו‪ ,‬והוריתי אתכם‪ ,‬את א‪3‬שר תע‪3‬שון‪ .‬ד‪,‬טז ודבר‪-‬הוא לך‪ ,‬אל‪-‬העם;‬ ‫והיה הוא יהיה‪-‬לך לפה‪ ,‬ואתה תהיה‪-‬לו לאל הים‪ .‬ד‪,‬יז ואת‪-‬המטה הזה‪ ,‬תקח בידך‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה‪-‬‬ ‫}בו‪ ,‬את‪-‬הא ת ת‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬יח וילך מ שה וישב אל‪-‬יתר ח תנו‪ ,‬וי אמר לו אלכה נא ואשובה אל‪-‬אחי א‪3‬שר‪-‬במצרים‪,‬‬ ‫ואראה‪ ,‬העודם חיים; וי אמר יתרו למ שה‪ ,‬לך לשלום‪ .‬ד‪,‬יט וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה במדין‪ ,‬לך‬ ‫?שב מצרים‪ :‬כי‪-‬מתו‪ ,‬כל‪-‬הא‪3‬נשים‪ ,‬המבקשים‪ ,‬את‪-‬נפשך‪ .‬ד‪,‬כ ויקח מ שה את‪-‬אשתו ואת‪-‬בניו‪,‬‬ ‫וירכבם על‪-‬הח‪3‬מ ר‪ ,‬וישב‪ ,‬ארצה מצרים; ויקח מ שה את‪-‬מטה האל הים‪ ,‬בידו‪ .‬ד‪,‬כא וי אמר‬ ‫יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬בלכתך לשוב מצרימה‪ ,‬ראה כל‪-‬המ פתים א‪3‬שר‪-‬שמתי בידך וע‪3‬שיתם לפני‬ ‫פרע ה; וא‪3‬ני א‪3‬חזק את‪-‬לבו‪ ,‬ול א ישלח את‪-‬העם‪ .‬ד‪,‬כב ואמרת‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪ :‬כ ה אמר יהוה‪ ,‬בני‬ ‫בכ רי ישראל‪ .‬ד‪,‬כג וא מר אליך‪ ,‬שלח את‪-‬בני ויעבדני‪ ,‬ותמאן‪ ,‬לשלחו‪--‬הנה אנ כי ה רג‪ ,‬את‪-‬‬ ‫בנך בכ רך‪ .‬ד‪,‬כד ויהי בדרך‪ ,‬במלון; ויפגשהו יהוה‪ ,‬ויבקש ה‪3‬מיתו‪ .‬ד‪,‬כה ותקח צפ רה צ ר‪,‬‬ ‫ותכר ת את‪-‬ערלת בנה‪ ,‬ותגע‪ ,‬לרגליו; ות אמר‪ ,‬כי ח‪3‬תן‪-‬דמים אתה לי‪ .‬ד‪,‬כו וירף‪ ,‬ממנו; אז‪,‬‬ ‫}אמרה‪ ,‬ח‪3‬תן דמים‪ ,‬למול ת‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬כז וי אמר יהוה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לך לקראת מ שה המדברה; וילך‪ ,‬ויפגשהו בהר האל הים‪--‬וישק‪-‬‬ ‫לו‪ .‬ד‪,‬כח ויגד מ שה לאה‪3‬ר ן‪ ,‬את כל‪-‬דברי יהוה א‪3‬שר שלחו‪ ,‬ואת כל‪-‬הא ת ת‪ ,‬א‪3‬שר צוהו‪ .‬ד‪,‬כט‬ ‫וילך מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן; ויאספו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬זקני בני ישראל‪ .‬ד‪,‬ל וידבר אה‪3‬ר ן‪--‬את כל‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫דבר יהוה אל‪-‬מ שה; ויעש הא ת ת‪ ,‬לעיני העם‪ .‬ד‪,‬לא ויא‪3‬מן‪ ,‬העם; וישמעו כי‪-‬פקד יהוה את‪-‬בני‬

‫ישראל‪ ,‬וכי ראה את‪-‬ענים‪ ,‬ויקדו‪ ,‬וישתח‪3‬וו‪ .‬ה‪,‬א ואחר‪ ,‬באו מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪:‬‬ ‫כ ה‪-‬אמר יהוה‪ ,‬אל הי ישראל‪ ,‬שלח את‪-‬עמי‪ ,‬ויח גו לי במדבר‪ .‬ה‪,‬ב וי אמר פרע ה‪--‬מי יהוה‬ ‫א‪3‬שר אשמע בק לו‪ ,‬לשלח את‪-‬ישראל‪ :‬ל א ידעתי את‪-‬יהוה‪ ,‬וגם את‪-‬ישראל ל א א‪3‬שלח‪ .‬ה‪,‬ג‬ ‫וי אמרו‪ ,‬אל הי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך של שת ימים במדבר‪ ,‬ונזבחה ליהוה‬ ‫אל הינו‪--‬פן‪-‬יפגענו‪ ,‬בדבר או בחרב‪ .‬ה‪,‬ד וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬מלך מצרים‪ ,‬למה מ שה ואה‪3‬ר ן‪,‬‬ ‫תפריעו את‪-‬העם ממע‪3‬שיו; לכו‪ ,‬לסבל תיכם‪ .‬ה‪,‬ה וי אמר פרע ה‪ ,‬הן‪-‬רבים עתה עם הארץ;‬ ‫והשבתם א תם‪ ,‬מסבל תם‪ .‬ה‪,‬ו ויצו פרע ה‪ ,‬ביום ההוא‪ ,‬את‪-‬הנ גשים בעם‪ ,‬ואת‪-‬ש טריו לאמ ר‪.‬‬ ‫ה‪,‬ז ל א ת אספון לתת תבן לעם‪ ,‬ללב ן הלבנים‪--‬כתמול שלש ם‪ :‬הם‪ ,‬ילכו‪ ,‬וק ששו להם‪ ,‬תבן‪.‬‬ ‫ה‪,‬ח ואת‪-‬מתכ נת הלבנים א‪3‬שר הם ע שים תמול שלש ם‪ ,‬תשימו ע‪3‬ליהם‪--‬ל א תגרעו‪ ,‬ממנו‪ :‬כי‪-‬‬ ‫נרפים הם‪--‬על‪-‬כן הם צ ע‪3‬קים לאמ ר‪ ,‬נלכה נזבחה לאל הינו‪ .‬ה‪,‬ט תכבד הע‪3‬ב דה על‪-‬הא‪3‬נשים‪,‬‬ ‫ויע‪3‬שו‪-‬בה; ואל‪-‬ישעו‪ ,‬בדברי‪-‬שקר‪ .‬ה‪,‬י ויצאו נ גשי העם‪ ,‬וש טריו‪ ,‬וי אמרו אל‪-‬העם‪ ,‬לאמ ר‪:‬‬ ‫כ ה אמר פרע ה‪ ,‬אינני נ תן לכם תבן‪ .‬ה‪,‬יא אתם‪ ,‬לכו קחו לכם תבן‪ ,‬מא‪3‬שר‪ ,‬תמצאו‪ :‬כי אין‬ ‫נגרע מע‪3‬ב דתכם‪ ,‬דבר‪ .‬ה‪,‬יב ויפץ העם‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬לק שש קש‪ ,‬לתבן‪ .‬ה‪,‬יג והנ גשים‪,‬‬ ‫אצים לאמ ר‪ :‬כלו מע‪3‬שיכם דבר‪-‬יום ביומו‪ ,‬כא‪3‬שר בהיות התבן‪ .‬ה‪,‬יד וי?כו‪ ,‬ש טרי בני ישראל‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬שמו ע‪3‬להם‪ ,‬נ גשי פרע ה לאמ ר‪ :‬מדוע ל א כליתם חקכם ללב ן‪ ,‬כתמול שלש ם‪--‬גם‪-‬‬ ‫תמול‪ ,‬גם‪-‬היום‪ .‬ה‪,‬טו ויב או‪ ,‬ש טרי בני ישראל‪ ,‬ויצע‪3‬קו אל‪-‬פרע ה‪ ,‬לאמ ר‪ :‬למה תע‪3‬שה כ ה‪,‬‬ ‫לע‪3‬בדיך‪ .‬ה‪,‬טז תבן‪ ,‬אין נתן לע‪3‬בדיך‪ ,‬ולבנים א מרים לנו‪ ,‬ע‪3‬שו; והנה ע‪3‬בדיך מ?כים‪ ,‬וחטאת עמך‪.‬‬ ‫ה‪,‬יז וי אמר נרפים אתם‪ ,‬נרפים; על‪-‬כן אתם א מרים‪ ,‬נלכה נזבחה ליהוה‪ .‬ה‪,‬יח ועתה לכו עבדו‪,‬‬ ‫ותבן ל א‪-‬ינתן לכם; ות כן לבנים‪ ,‬תתנו‪ .‬ה‪,‬יט ויראו ש טרי בני‪-‬ישראל‪ ,‬א תם‪--‬ברע לאמ ר‪:‬‬ ‫ל א‪-‬תגרעו מלבניכם‪ ,‬דבר‪-‬יום ביומו‪ .‬ה‪,‬כ ויפגעו את‪-‬מ שה ואת‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬נצבים לקראתם‪,‬‬ ‫בצאתם‪ ,‬מאת פרע ה‪ .‬ה‪,‬כא וי אמרו א‪3‬להם‪ ,‬ירא יהוה ע‪3‬ליכם וישפ ט‪ :‬א‪3‬שר הבאשתם את‪-‬ריחנו‪,‬‬ ‫בעיני פרע ה ובעיני ע‪3‬בדיו‪ ,‬לתת‪-‬חרב בידם‪ ,‬להרגנו‪ .‬ה‪,‬כב וישב מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬וי אמר‪ :‬א‪3‬ד ני‪,‬‬ ‫למה ה‪3‬רע תה לעם הזה‪--‬למה זה‪ ,‬שלחתני‪ .‬ה‪,‬כג ומאז באתי אל‪-‬פרע ה‪ ,‬לדבר בשמך‪ ,‬הרע‪ ,‬לעם‬ ‫הזה; והצל ל א‪-‬הצלת‪ ,‬את‪-‬עמך‪ .‬ו‪,‬א וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬עתה תראה‪ ,‬א‪3‬שר אעשה לפרע ה‪:‬‬ ‫}כי ביד ח‪3‬זקה‪ ,‬ישלחם‪ ,‬וביד ח‪3‬זקה‪ ,‬יגרשם מארצו‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬ב וידבר אל הים‪ ,‬אל‪-‬מ שה; וי אמר אליו‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬ו‪,‬ג וארא‪ ,‬אל‪-‬אברהם אל‪-‬יצחק ואל‪-‬‬ ‫יע‪3‬ק ב‪--‬באל שדי; ושמי יהוה‪ ,‬ל א נודעתי להם‪ .‬ו‪,‬ד וגם ה‪3‬קמ תי את‪-‬בריתי אתם‪ ,‬לתת להם את‪-‬‬ ‫ארץ כנען‪--‬את ארץ מג?ריהם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬גרו בה‪ .‬ו‪,‬ה וגם א‪3‬ני שמעתי‪ ,‬את‪-‬נא‪3‬קת בני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫מצרים‪ ,‬מע‪3‬בדים א תם; ואזכ ר‪ ,‬את‪-‬בריתי‪ .‬ו‪,‬ו לכן אמ ר לבני‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬והוצאתי אתכם‬ ‫מתחת סבל ת מצרים‪ ,‬והצלתי אתכם מע‪3‬ב דתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה‪ ,‬ובשפטים גד לים‪.‬‬ ‫ו‪,‬ז ולקחתי אתכם לי לעם‪ ,‬והייתי לכם לאל הים; וידעתם‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ ,‬המוציא אתכם‪,‬‬ ‫מתחת סבלות מצרים‪ .‬ו‪,‬ח והבאתי אתכם‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשאתי את‪-‬ידי‪ ,‬לתת א תה לאברהם‬ ‫ליצחק וליע‪3‬ק ב; ונתתי א תה לכם מורשה‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬ו‪,‬ט וידבר מ שה כן‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל; ול א‬ ‫}שמעו‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬מק צר רוח‪ ,‬ומע‪3‬ב דה קשה‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬י וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬יא ב א דבר‪ ,‬אל‪-‬פרע ה מלך מצרים; וישלח את‪-‬בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫מארצו‪ .‬ו‪,‬יב וידבר מ שה‪ ,‬לפני יהוה לאמ ר‪ :‬הן בני‪-‬ישראל‪ ,‬ל א‪-‬שמעו אלי‪ ,‬ואיך ישמעני‬ ‫}פרע ה‪ ,‬וא‪3‬ני ע‪3‬רל שפתים‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬יג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ויצום אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואל‪-‬פרע ה מלך מצרים‪--‬להוציא‬ ‫}את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬מארץ מצרים‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬יד אלה‪ ,‬ראשי בית‪-‬א‪3‬ב תם‪ :‬בני ראובן בכ ר ישראל‪ ,‬ח‪3‬נוך ופלוא חצר ן וכרמי‪--‬אלה‪ ,‬משפח ת‬

‫ראובן‪ .‬ו‪,‬טו ובני שמעון‪ ,‬ימואל וימין וא הד ויכין וצ חר‪ ,‬ושאול‪ ,‬בן‪-‬הכנע‪3‬נית; אלה‪ ,‬משפח ת‬ ‫שמעון‪ .‬ו‪,‬טז ואלה שמות בני‪-‬לוי‪ ,‬לת לד תם‪--‬גרשון‪ ,‬וקהת ומררי; ושני חיי לוי‪ ,‬שבע ושל שים‬ ‫ומאת שנה‪ .‬ו‪,‬יז בני גרשון לבני ושמעי‪ ,‬למשפח תם‪ .‬ו‪,‬יח ובני קהת‪--‬עמרם ויצהר‪ ,‬וחברון‬ ‫וע?זיאל; ושני חיי קהת‪ ,‬של ש ושל שים ומאת שנה‪ .‬ו‪,‬יט ובני מררי‪ ,‬מחלי ומושי; אלה משפח ת‬ ‫הלוי‪ ,‬לת לד תם‪ .‬ו‪,‬כ ויקח עמרם את‪-‬יוכבד ד דתו‪ ,‬לו לאשה‪ ,‬ותלד לו‪ ,‬את‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬מ שה;‬ ‫ושני חיי עמרם‪ ,‬שבע ושל שים ומאת שנה‪ .‬ו‪,‬כא ובני‪ ,‬יצהר‪--‬ק רח ונפג‪ ,‬וזכרי‪ .‬ו‪,‬כב ובני‪,‬‬ ‫ע?זיאל‪--‬מישאל ואלצפן‪ ,‬וסתרי‪ .‬ו‪,‬כג ויקח אה‪3‬ר ן את‪-‬אלישבע בת‪-‬עמינדב‪ ,‬א‪3‬חות נחשון‪--‬לו‬ ‫לאשה; ותלד לו‪ ,‬את‪-‬נדב ואת‪-‬א‪3‬ביהוא‪ ,‬את‪-‬אלעזר‪ ,‬ואת‪-‬איתמר‪ .‬ו‪,‬כד ובני ק רח‪ ,‬אסיר ואלקנה‬ ‫וא‪3‬ביאסף; אלה‪ ,‬משפח ת הקרחי‪ .‬ו‪,‬כה ואלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן לקח‪-‬לו מבנות פוטיאל‪ ,‬לו לאשה‪ ,‬ותלד‬ ‫לו‪ ,‬את‪-‬פינחס; אלה‪ ,‬ראשי א‪3‬בות הלוים‪--‬למשפח תם‪ .‬ו‪,‬כו הוא אה‪3‬ר ן‪ ,‬ומ שה‪--‬א‪3‬שר אמר יהוה‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬הוציאו את‪-‬בני ישראל מארץ מצרים‪ ,‬על‪-‬צבא תם‪ .‬ו‪,‬כז הם‪ ,‬המדברים אל‪-‬פרע ה מלך‪-‬‬ ‫מצרים‪ ,‬להוציא את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬ממצרים; הוא מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪ .‬ו‪,‬כח ויהי‪ ,‬ביום דבר יהוה אל‪-‬‬ ‫}מ שה‪--‬בארץ מצרים‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬כט וידבר יהוה אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ ,‬א‪3‬ני יהוה; דבר‪ ,‬אל‪-‬פרע ה מלך מצרים‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר א‪3‬ני‪,‬‬ ‫}ד בר אליך‪ .‬ו‪,‬ל וי אמר מ שה‪ ,‬לפני יהוה‪ :‬הן א‪3‬ני‪ ,‬ע‪3‬רל שפתים‪ ,‬ואיך‪ ,‬ישמע אלי פרע ה‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ראה נתתיך אל הים לפרע ה; ואה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬יהיה נביאך‪ .‬ז‪,‬ב אתה‬ ‫תדבר‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר א‪3‬צוך; ואה‪3‬ר ן אחיך ידבר אל‪-‬פרע ה‪ ,‬ושלח את‪-‬בני‪-‬ישראל מארצו‪ .‬ז‪,‬ג וא‪3‬ני‬ ‫אקשה‪ ,‬את‪-‬לב פרע ה; והרביתי את‪-‬א ת תי ואת‪-‬מופתי‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬ז‪,‬ד ול א‪-‬ישמע א‪3‬לכם‬ ‫פרע ה‪ ,‬ונתתי את‪-‬ידי במצרים; והוצאתי את‪-‬צבא תי את‪-‬עמי בני‪-‬ישראל‪ ,‬מארץ מצרים‪,‬‬ ‫בשפטים‪ ,‬גד לים‪ .‬ז‪,‬ה וידעו מצרים כי‪-‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬בנט תי את‪-‬ידי על‪-‬מצרים; והוצאתי את‪-‬בני‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מתוכם‪ .‬ז‪,‬ו ויעש מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה א תם‪ ,‬כן עשו‪ .‬ז‪,‬ז ומ שה‪ ,‬בן‪-‬‬ ‫} שמ נים שנה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪ ,‬בן‪-‬של ש ושמ נים שנה‪--‬בדברם‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬ח וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬ז‪,‬ט כי ידבר א‪3‬לכם פרע ה לאמ ר‪ ,‬תנו לכם‬ ‫מופת; ואמרת אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬קח את‪-‬מטך והשלך לפני‪-‬פרע ה‪--‬יהי לתנין‪ .‬ז‪,‬י ויב א מ שה ואה‪3‬ר ן‪,‬‬ ‫אל‪-‬פרע ה‪ ,‬ויע‪3‬שו כן‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה; וישלך אה‪3‬ר ן את‪-‬מטהו‪ ,‬לפני פרע ה ולפני ע‪3‬בדיו‪--‬ויהי‬ ‫לתנין‪ .‬ז‪,‬יא ויקרא‪ ,‬גם‪-‬פרע ה‪ ,‬לח‪3‬כמים‪ ,‬ולמכשפים; ויע‪3‬שו גם‪-‬הם חרט?מי מצרים‪ ,‬בלה‪3‬טיהם‪--‬‬ ‫כן‪ .‬ז‪,‬יב וישליכו איש מטהו‪ ,‬ויהיו לתנינם; ויבלע מטה‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬את‪-‬מט תם‪ .‬ז‪,‬יג ויחזק לב‬ ‫}פרע ה‪ ,‬ול א שמע א‪3‬להם‪ :‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר יהוה‪} .‬ס‬ ‫ז‪,‬יד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬כבד לב פרע ה; מאן‪ ,‬לשלח העם‪ .‬ז‪,‬טו לך אל‪-‬פרע ה בב קר‪ ,‬הנה‬ ‫י צא המימה‪ ,‬ונצבת לקראתו‪ ,‬על‪-‬שפת היא ר; והמטה א‪3‬שר‪-‬נהפך לנחש‪ ,‬תקח בידך‪ .‬ז‪,‬טז ואמרת‬ ‫אליו‪ ,‬יהוה אל הי העברים שלחני אליך לאמ ר‪ ,‬שלח את‪-‬עמי‪ ,‬ויעבד?ני במדבר; והנה ל א‪-‬שמעת‪,‬‬ ‫עד‪-‬כ ה‪ .‬ז‪,‬יז כ ה‪ ,‬אמר יהוה‪ ,‬בז את תדע‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה‪ :‬הנה אנ כי מכה במטה א‪3‬שר‪-‬בידי‪ ,‬על‪-‬‬ ‫המים א‪3‬שר ביא ר‪--‬ונהפכו לדם‪ .‬ז‪,‬יח והדגה א‪3‬שר‪-‬ביא ר תמות‪ ,‬ובאש היא ר; ונלאו מצרים‪,‬‬ ‫}לשתות מים מן‪-‬היא ר‪} .‬ס‬ ‫ז‪,‬יט וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬אמ ר אל‪-‬אה‪3‬ר ן קח מטך ונטה‪-‬ידך על‪-‬מימי מצרים על‪-‬נה‪3‬ר תם על‪-‬‬ ‫יא ריהם ועל‪-‬אגמיהם ועל כל‪-‬מקוה מימיהם‪--‬ויהיו‪-‬דם; והיה דם בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬ובעצים‬ ‫ובא‪3‬בנים‪ .‬ז‪,‬כ ויע‪3‬שו‪-‬כן מ שה ואה‪3‬ר ן כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬וירם במטה ויך את‪-‬המים א‪3‬שר ביא ר‪,‬‬ ‫לעיני פרע ה‪ ,‬ולעיני ע‪3‬בדיו; ויהפכו כל‪-‬המים א‪3‬שר‪-‬ביא ר‪ ,‬לדם‪ .‬ז‪,‬כא והדגה א‪3‬שר‪-‬ביא ר מתה‪,‬‬ ‫ויבאש היא ר‪ ,‬ול א‪-‬יכלו מצרים‪ ,‬לשתות מים מן‪-‬היא ר; ויהי הדם‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ז‪,‬כב‬ ‫ויע‪3‬שו‪-‬כן חרט?מי מצרים‪ ,‬בלטיהם; ויחזק לב‪-‬פרע ה ול א‪-‬שמע א‪3‬להם‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה‪ .‬ז‪,‬כג ויפן‬

‫פרע ה‪ ,‬ויב א אל‪-‬ביתו; ול א‪-‬שת לבו‪ ,‬גם‪-‬לז את‪ .‬ז‪,‬כד ויחפרו כל‪-‬מצרים סביב ת היא ר‪ ,‬מים‬ ‫לשתות‪ :‬כי ל א יכלו לשת ת‪ ,‬ממימי היא ר‪ .‬ז‪,‬כה וימלא‪ ,‬שבעת ימים‪ ,‬אח‪3‬רי הכות‪-‬יהוה‪ ,‬את‪-‬‬ ‫}היא ר‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬כו וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ב א אל‪-‬פרע ה; ואמרת אליו‪ ,‬כ ה אמר יהוה‪ ,‬שלח את‪-‬עמי‪,‬‬ ‫ויעבד?ני‪ .‬ז‪,‬כז ואם‪-‬מאן אתה‪ ,‬לשלח‪ :‬הנה אנ כי‪ ,‬נ גף את‪-‬כל‪-‬גבולך‪--‬בצפרדעים‪ .‬ז‪,‬כח ושרץ‬ ‫היא ר‪ ,‬צפרדעים‪ ,‬ועלו ובאו בביתך‪ ,‬ובח‪3‬דר משכבך ועל‪-‬מטתך; ובבית ע‪3‬בדיך ובעמך‪ ,‬ובתנוריך‬ ‫ובמשא‪3‬רותיך‪ .‬ז‪,‬כט ובכה ובעמך‪ ,‬ובכל‪-‬ע‪3‬בדיך‪--‬יע‪3‬לו‪ ,‬הצפרדעים‪ .‬ח‪,‬א וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪,‬‬ ‫אמ ר אל‪-‬אה‪3‬ר ן נטה את‪-‬ידך במטך‪ ,‬על‪-‬הנהר ת על‪-‬היא רים ועל‪-‬הא‪3‬גמים; והעל את‪-‬הצפרדעים‪,‬‬ ‫על‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ח‪,‬ב ויט אה‪3‬ר ן את‪-‬ידו‪ ,‬על מימי מצרים; ותעל‪ ,‬הצפרדע‪ ,‬ותכס‪ ,‬את‪-‬ארץ‬ ‫מצרים‪ .‬ח‪,‬ג ויע‪3‬שו‪-‬כן החרט?מים‪ ,‬בלטיהם; ויע‪3‬לו את‪-‬הצפרדעים‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ח‪,‬ד ויקרא‬ ‫פרע ה למ שה ולאה‪3‬ר ן‪ ,‬וי אמר העתירו אל‪-‬יהוה‪ ,‬ויסר הצפרדעים‪ ,‬ממני ומעמי; וא‪3‬שלחה‪ ,‬את‪-‬‬ ‫העם‪ ,‬ויזבחו‪ ,‬ליהוה‪ .‬ח‪,‬ה וי אמר מ שה לפרע ה‪ ,‬התפאר עלי‪ ,‬למתי אעתיר לך ולע‪3‬בדיך ולעמך‪,‬‬ ‫להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך‪ :‬רק ביא ר‪ ,‬תשארנה‪ .‬ח‪,‬ו וי אמר‪ ,‬למחר; וי אמר‪ ,‬כדברך‪--‬‬ ‫למען תדע‪ ,‬כי‪-‬אין כיהוה אל הינו‪ .‬ח‪,‬ז וסרו הצפרדעים‪ ,‬ממך ומבתיך‪ ,‬ומע‪3‬בדיך‪ ,‬ומעמך‪ :‬רק‬ ‫ביא ר‪ ,‬תשארנה‪ .‬ח‪,‬ח ויצא מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬מעם פרע ה; ויצעק מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬על‪-‬דבר‬ ‫הצפרדעים א‪3‬שר‪-‬שם לפרע ה‪ .‬ח‪,‬ט ויעש יהוה‪ ,‬כדבר מ שה; וימ?תו‪ ,‬הצפרדעים‪ ,‬מן‪-‬הבתים מן‪-‬‬ ‫הח‪3‬צר ת‪ ,‬ומן‪-‬השד ת‪ .‬ח‪,‬י ויצברו א תם‪ ,‬ח‪I‬מרם ח‪I‬מרם; ותבאש‪ ,‬הארץ‪ .‬ח‪,‬יא וירא פרע ה‪ ,‬כי‬ ‫}היתה הרוחה‪ ,‬והכבד את‪-‬לבו‪ ,‬ול א שמע א‪3‬להם‪ :‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר יהוה‪} .‬ס‬ ‫ח‪,‬יב וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬אמ ר אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬נטה את‪-‬מטך והך את‪-‬ע‪3‬פר הארץ; והיה לכנם‪,‬‬ ‫בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ח‪,‬יג ויע‪3‬שו‪-‬כן‪ ,‬ויט אה‪3‬ר ן את‪-‬ידו במטהו ויך את‪-‬ע‪3‬פר הארץ‪ ,‬ותהי הכנם‪,‬‬ ‫באדם ובבהמה‪ :‬כל‪-‬ע‪3‬פר הארץ היה כנים‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ח‪,‬יד ויע‪3‬שו‪-‬כן החרט?מים בלטיהם‬ ‫להוציא את‪-‬הכנים‪ ,‬ול א יכ לו; ותהי‪ ,‬הכנם‪ ,‬באדם‪ ,‬ובבהמה‪ .‬ח‪,‬טו וי אמרו החרט?מם אל‪-‬פרע ה‪,‬‬ ‫} אצבע אל הים הוא; ויחזק לב‪-‬פרע ה ול א‪-‬שמע א‪3‬להם‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה‪} .‬ס‬ ‫ח‪,‬טז וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬השכם בב קר והתיצב לפני פרע ה‪--‬הנה‪ ,‬יוצא המימה; ואמרת אליו‪,‬‬ ‫כ ה אמר יהוה‪ ,‬שלח עמי‪ ,‬ויעבד?ני‪ .‬ח‪,‬יז כי אם‪-‬אינך‪ ,‬משלח את‪-‬עמי‪--‬הנני משליח בך ובע‪3‬בדיך‬ ‫ובעמך ובבתיך‪ ,‬את‪-‬הער ב; ומלאו בתי מצרים‪ ,‬את‪-‬הער ב‪ ,‬וגם הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הם עליה‪ .‬ח‪,‬יח‬ ‫והפליתי ביום ההוא את‪-‬ארץ ג שן‪ ,‬א‪3‬שר עמי ע מד עליה‪ ,‬לבלתי היות‪-‬שם‪ ,‬ער ב‪--‬למען תדע‪ ,‬כי‬ ‫א‪3‬ני יהוה בקרב הארץ‪ .‬ח‪,‬יט ושמתי פד?ת‪ ,‬בין עמי ובין עמך; למחר יהיה‪ ,‬הא ת הזה‪ .‬ח‪,‬כ ויעש‬ ‫יהוה‪ ,‬כן‪ ,‬ויב א ער ב כבד‪ ,‬ביתה פרע ה ובית ע‪3‬בדיו; ובכל‪-‬ארץ מצרים תשחת הארץ‪ ,‬מפני‬ ‫הער ב‪ .‬ח‪,‬כא ויקרא פרע ה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ולאה‪3‬ר ן; וי אמר‪ ,‬לכו זבחו לאל היכם‪--‬בארץ‪ .‬ח‪,‬כב‬ ‫וי אמר מ שה‪ ,‬ל א נכון לע‪3‬שות כן‪ ,‬כי תוע‪3‬בת מצרים‪ ,‬נזבח ליהוה אל הינו‪ :‬הן נזבח את‪-‬תוע‪3‬בת‬ ‫מצרים‪ ,‬לעיניהם‪--‬ול א יסקל?נו‪ .‬ח‪,‬כג דרך של שת ימים‪ ,‬נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אל הינו‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר י אמר אלינו‪ .‬ח‪,‬כד וי אמר פרע ה‪ ,‬אנ כי א‪3‬שלח אתכם וזבחתם ליהוה אל היכם במדבר‪--‬‬ ‫רק הרחק ל א‪-‬תרחיקו‪ ,‬ללכת; העתירו‪ ,‬בע‪3‬די‪ .‬ח‪,‬כה וי אמר מ שה‪ ,‬הנה אנ כי יוצא מעמך‬ ‫והעתרתי אל‪-‬יהוה‪ ,‬וסר הער ב מפרע ה מע‪3‬בדיו ומעמו‪ ,‬מחר‪ :‬רק‪ ,‬אל‪-‬י סף פרע ה התל‪ ,‬לבלתי‬ ‫שלח את‪-‬העם‪ ,‬לזב ח ליהוה‪ .‬ח‪,‬כו ויצא מ שה‪ ,‬מעם פרע ה; ויעתר‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ .‬ח‪,‬כז ויעש יהוה‪,‬‬ ‫כדבר מ שה‪ ,‬ויסר הער ב‪ ,‬מפרע ה מע‪3‬בדיו ומעמו‪ :‬ל א נשאר‪ ,‬אחד‪ .‬ח‪,‬כח ויכבד פרע ה את‪-‬‬ ‫}לבו‪ ,‬גם בפעם הז את; ול א שלח‪ ,‬את‪-‬העם‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ב א אל‪-‬פרע ה; ודברת אליו‪ ,‬כ ה‪-‬אמר יהוה אל הי העברים‪ ,‬שלח‬ ‫את‪-‬עמי‪ ,‬ויעבד?ני‪ .‬ט‪,‬ב כי אם‪-‬מאן אתה‪ ,‬לשלח‪ ,‬ועודך‪ ,‬מח‪3‬זיק בם‪ .‬ט‪,‬ג הנה יד‪-‬יהוה הויה‪ ,‬במקנך‬

‫א‪3‬שר בשדה‪ ,‬בסוסים בח‪3‬מ רים בגמלים‪ ,‬בבקר ובצ אן‪--‬דבר‪ ,‬כבד מא ד‪ .‬ט‪,‬ד והפלה יהוה‪--‬בין‬ ‫מקנה ישראל‪ ,‬ובין מקנה מצרים; ול א ימות מכל‪-‬לבני ישראל‪ ,‬דבר‪ .‬ט‪,‬ה וישם יהוה‪ ,‬מועד‬ ‫לאמ ר‪ :‬מחר‪ ,‬יע‪3‬שה יהוה הדבר הזה‪--‬בארץ‪ .‬ט‪,‬ו ויעש יהוה את‪-‬הדבר הזה‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬וימת‪ ,‬כ ל‬ ‫מקנה מצרים; וממקנה בני‪-‬ישראל‪ ,‬ל א‪-‬מת אחד‪ .‬ט‪,‬ז וישלח פרע ה‪--‬והנה ל א‪-‬מת ממקנה‬ ‫}ישראל‪ ,‬עד‪-‬אחד; ויכבד לב פרע ה‪ ,‬ול א שלח את‪-‬העם‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬ח וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬קחו לכם מל א חפניכם‪ ,‬פיח כבשן; וזרקו מ שה‬ ‫השמימה‪ ,‬לעיני פרע ה‪ .‬ט‪,‬ט והיה לאבק‪ ,‬על כל‪-‬ארץ מצרים; והיה על‪-‬האדם ועל‪-‬הבהמה‪ ,‬לשחין‬ ‫פ רח א‪3‬בעב?ע ת‪--‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ט‪,‬י ויקחו את‪-‬פיח הכבשן‪ ,‬ויעמדו לפני פרע ה‪ ,‬ויזר ק א תו‬ ‫מ שה‪ ,‬השמימה; ויהי‪ ,‬שחין א‪3‬בעב?ע ת‪ ,‬פ רח‪ ,‬באדם ובבהמה‪ .‬ט‪,‬יא ול א‪-‬יכלו החרט?מים‪ ,‬לע‪3‬מ ד‬ ‫לפני מ שה‪--‬מפני השחין‪ :‬כי‪-‬היה השחין‪ ,‬בחרט?מם ובכל‪-‬מצרים‪ .‬ט‪,‬יב ויחזק יהוה את‪-‬לב‬ ‫}פרע ה‪ ,‬ול א שמע א‪3‬להם‪ :‬כא‪3‬שר דבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫ט‪,‬יג וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬השכם בב קר‪ ,‬והתיצב לפני פרע ה; ואמרת אליו‪ ,‬כ ה‪-‬אמר יהוה‬ ‫אל הי העברים‪ ,‬שלח את‪-‬עמי‪ ,‬ויעבד?ני‪ .‬ט‪,‬יד כי בפעם הז את‪ ,‬א‪3‬ני ש לח את‪-‬כל‪-‬מגפ תי אל‪-‬‬ ‫לבך‪ ,‬ובע‪3‬בדיך‪ ,‬ובעמך‪--‬בע‪3‬בור תדע‪ ,‬כי אין כמ ני בכל‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬טו כי עתה שלחתי את‪-‬ידי‪ ,‬ואך‬ ‫אותך ואת‪-‬עמך בדבר; ותכחד‪ ,‬מן‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬טז ואולם‪ ,‬בע‪3‬בור ז את העמדתיך‪ ,‬בע‪3‬בור‪ ,‬הרא תך‬ ‫את‪-‬כ חי; ולמען ספר שמי‪ ,‬בכל‪-‬הארץ‪ .‬ט‪,‬יז עודך‪ ,‬מסתולל בעמי‪ ,‬לבלתי‪ ,‬שלחם‪ .‬ט‪,‬יח הנני‬ ‫ממטיר כעת מחר‪ ,‬ברד כבד מא ד‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬היה כמ הו במצרים‪ ,‬למן‪-‬היום הוסדה ועד‪-‬עתה‪.‬‬ ‫ט‪,‬יט ועתה‪ ,‬שלח העז את‪-‬מקנך‪ ,‬ואת כל‪-‬א‪3‬שר לך‪ ,‬בשדה‪ :‬כל‪-‬האדם והבהמה א‪3‬שר‪-‬ימצא בשדה‪,‬‬ ‫ול א יאסף הביתה‪--‬וירד ע‪3‬להם הברד‪ ,‬ומתו‪ .‬ט‪,‬כ הירא את‪-‬דבר יהוה‪ ,‬מעבדי פרע ה‪--‬הניס את‪-‬‬ ‫ע‪3‬בדיו ואת‪-‬מקנהו‪ ,‬אל‪-‬הבתים‪ .‬ט‪,‬כא וא‪3‬שר ל א‪-‬שם לבו‪ ,‬אל‪-‬דבר יהוה‪--‬ויע‪3‬ז ב את‪-‬ע‪3‬בדיו ואת‪-‬‬ ‫}מקנהו‪ ,‬בשדה‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬כב וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬נטה את‪-‬ידך על‪-‬השמים‪ ,‬ויהי ברד‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ :‬על‪-‬האדם‬ ‫ועל‪-‬הבהמה‪ ,‬ועל כל‪-‬עשב השדה‪--‬בארץ מצרים‪ .‬ט‪,‬כג ויט מ שה את‪-‬מטהו‪ ,‬על‪-‬השמים‪ ,‬ויהוה‬ ‫נתן ק ל ת וברד‪ ,‬ותה‪3‬לך אש ארצה; וימטר יהוה ברד‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים‪ .‬ט‪,‬כד ויהי ברד‪--‬ואש‪,‬‬ ‫מתלקחת בתוך הברד‪ :‬כבד מא ד‪--‬א‪3‬שר ל א‪-‬היה כמ הו בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬מאז היתה לגוי‪ .‬ט‪,‬כה‬ ‫ויך הברד בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר בשדה‪ ,‬מאדם‪ ,‬ועד‪-‬בהמה; ואת כל‪-‬עשב השדה הכה‬ ‫הברד‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬עץ השדה שבר‪ .‬ט‪,‬כו רק בארץ ג שן‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שם בני ישראל‪--‬ל א היה‪ ,‬ברד‪.‬‬ ‫ט‪,‬כז וישלח פרע ה‪ ,‬ויקרא למ שה ולאה‪3‬ר ן‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬חטאתי הפעם‪ :‬יהוה‪ ,‬הצדיק‪ ,‬וא‪3‬ני‬ ‫ועמי‪ ,‬הרשעים‪ .‬ט‪,‬כח העתירו‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ ,‬ורב‪ ,‬מהי ת ק ל ת אל הים וברד; וא‪3‬שלחה אתכם‪ ,‬ול א‬ ‫ת ספון לע‪3‬מ ד‪ .‬ט‪,‬כט וי אמר אליו‪ ,‬מ שה‪ ,‬כצאתי את‪-‬העיר‪ ,‬אפר ש את‪-‬כפי אל‪-‬יהוה; הק לות‬ ‫יחדלון‪ ,‬והברד ל א יהיה‪-‬עוד‪ ,‬למען תדע‪ ,‬כי ליהוה הארץ‪ .‬ט‪,‬ל ואתה‪ ,‬וע‪3‬בדיך‪ :‬ידעתי‪--‬כי טרם‬ ‫תיראון‪ ,‬מפני יהוה אל הים‪ .‬ט‪,‬לא והפשתה והשע רה‪ ,‬נ?כתה‪ :‬כי השע רה אביב‪ ,‬והפשתה‬ ‫גבע ל‪ .‬ט‪,‬לב והחטה והכ?סמת‪ ,‬ל א נ?כו‪ :‬כי א‪3‬פיל ת‪ ,‬הנה‪ .‬ט‪,‬לג ויצא מ שה מעם פרע ה‪ ,‬את‪-‬‬ ‫העיר‪ ,‬ויפר ש כפיו‪ ,‬אל‪-‬יהוה; ויחדלו הק לות והברד‪ ,‬ומטר ל א‪-‬נתך ארצה‪ .‬ט‪,‬לד וירא פרע ה‪,‬‬ ‫כי‪-‬חדל המטר והברד והק ל ת‪--‬וי סף לח‪3‬ט א; ויכבד לבו‪ ,‬הוא וע‪3‬בדיו‪ .‬ט‪,‬לה ויחזק לב פרע ה‪,‬‬ ‫}ול א שלח את‪-‬בני ישראל‪ :‬כא‪3‬שר דבר יהוה‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ב א אל‪-‬פרע ה‪ :‬כי‪-‬א‪3‬ני הכבדתי את‪-‬לבו‪ ,‬ואת‪-‬לב ע‪3‬בדיו‪ ,‬למען שתי‬ ‫א ת תי אלה‪ ,‬בקרבו‪ .‬י‪,‬ב ולמען תספר באזני בנך ובן‪-‬בנך‪ ,‬את א‪3‬שר התעללתי במצרים‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫א ת תי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שמתי בם; וידעתם‪ ,‬כי‪-‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬י‪,‬ג ויב א מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪ ,‬וי אמרו‬ ‫אליו כ ה‪-‬אמר יהוה אל הי העברים‪ ,‬עד‪-‬מתי מאנת לענ ת מפני; שלח עמי‪ ,‬ויעבד?ני‪ .‬י‪,‬ד כי אם‪-‬‬

‫מאן אתה‪ ,‬לשלח את‪-‬עמי‪--‬הנני מביא מחר ארבה‪ ,‬בגב?לך‪ .‬י‪,‬ה וכסה את‪-‬עין הארץ‪ ,‬ול א יוכל‬ ‫לרא ת את‪-‬הארץ; ואכל את‪-‬יתר הפלטה‪ ,‬הנשארת לכם מן‪-‬הברד‪ ,‬ואכל את‪-‬כל‪-‬העץ‪ ,‬הצ מח לכם‬ ‫מן‪-‬השדה‪ .‬י‪,‬ו ומלאו בתיך ובתי כל‪-‬ע‪3‬בדיך‪ ,‬ובתי כל‪-‬מצרים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ראו א‪3‬ב תיך וא‪3‬בות‬ ‫א‪3‬ב תיך‪ ,‬מיום היותם על‪-‬הא‪3‬דמה עד היום הזה; ויפן ויצא‪ ,‬מעם פרע ה‪ .‬י‪,‬ז וי אמרו עבדי פרע ה‬ ‫אליו‪ ,‬עד‪-‬מתי יהיה זה לנו למוקש‪--‬שלח את‪-‬הא‪3‬נשים‪ ,‬ויעבדו את‪-‬יהוה אל היהם; ה‪3‬טרם תדע‪ ,‬כי‬ ‫אבדה מצרים‪ .‬י‪,‬ח ויושב את‪-‬מ שה ואת‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬פרע ה‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬לכו עבדו את‪-‬יהוה‬ ‫אל היכם; מי ומי‪ ,‬הה לכים‪ .‬י‪,‬ט וי אמר מ שה‪ ,‬בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצ אננו‬ ‫ובבקרנו‪ ,‬נלך‪--‬כי חג‪-‬יהוה‪ ,‬לנו‪ .‬י‪,‬י וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬יהי כן יהוה עמכם‪ ,‬כא‪3‬שר א‪3‬שלח אתכם‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫טפכם; ראו‪ ,‬כי רעה נגד פניכם‪ .‬י‪,‬יא ל א כן‪ ,‬לכו‪-‬נא הגברים ועבדו את‪-‬יהוה‪--‬כי א תה‪ ,‬אתם‬ ‫}מבקשים; ויגרש א תם‪ ,‬מאת פני פרע ה‪} .‬ס‬ ‫י‪,‬יב וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬נטה ידך על‪-‬ארץ מצרים בארבה‪ ,‬ויעל‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים; וי אכל את‪-‬‬ ‫כל‪-‬עשב הארץ‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר השאיר הברד‪ .‬י‪,‬יג ויט מ שה את‪-‬מטהו‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬ויהוה נהג‬ ‫רוח‪-‬קדים בארץ‪ ,‬כל‪-‬היום ההוא וכל‪-‬הלילה; הב קר היה‪--‬ורוח הקדים‪ ,‬נשא את‪-‬הארבה‪ .‬י‪,‬יד‬ ‫ויעל הארבה‪ ,‬על כל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬וינח‪ ,‬בכ ל גבול מצרים‪ :‬כבד מא ד‪--‬לפניו ל א‪-‬היה כן ארבה‬ ‫כמ הו‪ ,‬ואח‪3‬ריו ל א יהיה‪-‬כן‪ .‬י‪,‬טו ויכס את‪-‬עין כל‪-‬הארץ‪ ,‬ותחשך הארץ‪ ,‬וי אכל את‪-‬כל‪-‬עשב‬ ‫הארץ ואת כל‪-‬פרי העץ‪ ,‬א‪3‬שר הותיר הברד; ול א‪-‬נותר כל‪-‬ירק בעץ ובעשב השדה‪ ,‬בכל‪-‬ארץ‬ ‫מצרים‪ .‬י‪,‬טז וימהר פרע ה‪ ,‬לקר א למ שה ולאה‪3‬ר ן; וי אמר‪ ,‬חטאתי ליהוה אל היכם‪--‬ולכם‪.‬‬ ‫י‪,‬יז ועתה‪ ,‬שא נא חטאתי אך הפעם‪ ,‬והעתירו‪ ,‬ליהוה אל היכם; ויסר‪ ,‬מעלי‪ ,‬רק‪ ,‬את‪-‬המות הזה‪.‬‬ ‫י‪,‬יח ויצא‪ ,‬מעם פרע ה; ויעתר‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ .‬י‪,‬יט ויה‪3‬פ ך יהוה רוח‪-‬ים‪ ,‬חזק מא ד‪ ,‬וישא את‪-‬‬ ‫הארבה‪ ,‬ויתקעהו ימה סוף‪ :‬ל א נשאר ארבה אחד‪ ,‬בכ ל גבול מצרים‪ .‬י‪,‬כ ויחזק יהוה‪ ,‬את‪-‬לב‬ ‫}פרע ה; ול א שלח‪ ,‬את‪-‬בני ישראל‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬כא וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬נטה ידך על‪-‬השמים‪ ,‬ויהי ח שך‪ ,‬על‪-‬ארץ מצרים; וימש‪ ,‬ח שך‪.‬‬ ‫י‪,‬כב ויט מ שה את‪-‬ידו‪ ,‬על‪-‬השמים; ויהי ח שך‪-‬א‪3‬פלה בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬של שת ימים‪ .‬י‪,‬כג ל א‪-‬‬ ‫ראו איש את‪-‬אחיו‪ ,‬ול א‪-‬קמו איש מתחתיו‪--‬של שת ימים; ולכל‪-‬בני ישראל היה אור‪,‬‬ ‫במושב תם‪ .‬י‪,‬כד ויקרא פרע ה אל‪-‬מ שה‪ ,‬וי אמר לכו עבדו את‪-‬יהוה‪--‬רק צ אנכם ובקרכם‪,‬‬ ‫י?צג‪ :‬גם‪-‬טפכם‪ ,‬ילך עמכם‪ .‬י‪,‬כה וי אמר מ שה‪ ,‬גם‪-‬אתה תתן בידנו זבחים וע ל ת; ועשינו‪,‬‬ ‫ליהוה אל הינו‪ .‬י‪,‬כו וגם‪-‬מקננו ילך עמנו‪ ,‬ל א תשאר פרסה‪--‬כי ממנו נקח‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬יהוה‬ ‫אל הינו; וא‪3‬נחנו ל א‪-‬נדע‪ ,‬מה‪-‬נע‪3‬ב ד את‪-‬יהוה‪ ,‬עד‪-‬ב אנו‪ ,‬שמה‪ .‬י‪,‬כז ויחזק יהוה‪ ,‬את‪-‬לב פרע ה;‬ ‫ול א אבה‪ ,‬לשלחם‪ .‬י‪,‬כח וי אמר‪-‬לו פרע ה‪ ,‬לך מעלי; השמר לך‪ ,‬אל‪-‬ת סף ראות פני‪--‬כי ביום‬ ‫}רא תך פני‪ ,‬תמות‪ .‬י‪,‬כט וי אמר מ שה‪ ,‬כן דברת‪ :‬ל א‪-‬א סף עוד‪ ,‬ראות פניך‪} .‬פ‬ ‫יא‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬עוד נגע אחד אביא על‪-‬פרע ה ועל‪-‬מצרים‪--‬אח‪3‬רי‪-‬כן‪ ,‬ישלח אתכם‬ ‫מזה‪ :‬כשלחו‪--‬כלה‪ ,‬גרש יגרש אתכם מזה‪ .‬יא‪,‬ב דבר‪-‬נא‪ ,‬באזני העם; וישא‪3‬לו איש מאת רעהו‪,‬‬ ‫ואשה מאת רעותה‪ ,‬כלי‪-‬כסף‪ ,‬וכלי זהב‪ .‬יא‪,‬ג ויתן יהוה את‪-‬חן העם‪ ,‬בעיני מצרים; גם האיש‬ ‫} מ שה‪ ,‬גדול מא ד בארץ מצרים‪ ,‬בעיני עבדי‪-‬פרע ה‪ ,‬ובעיני העם‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬ד וי אמר מ שה‪ ,‬כ ה אמר יהוה‪ :‬כח‪3‬צ ת הלילה‪ ,‬א‪3‬ני יוצא בתוך מצרים‪ .‬יא‪,‬ה ומת כל‪-‬בכור‪,‬‬ ‫בארץ מצרים‪--‬מבכור פרע ה הי שב על‪-‬כסאו‪ ,‬עד בכור השפחה א‪3‬שר אחר הרחים; וכ ל‪ ,‬בכור‬ ‫בהמה‪ .‬יא‪,‬ו והיתה צעקה גד לה‪ ,‬בכל‪-‬ארץ מצרים‪ ,‬א‪3‬שר כמ הו ל א נהיתה‪ ,‬וכמ הו ל א ת סף‪.‬‬ ‫יא‪,‬ז ולכ ל בני ישראל‪ ,‬ל א יחרץ‪-‬כלב לש נו‪ ,‬למאיש‪ ,‬ועד‪-‬בהמה‪--‬למען‪ ,‬תדעון‪ ,‬א‪3‬שר יפלה‬ ‫יהוה‪ ,‬בין מצרים ובין ישראל‪ .‬יא‪,‬ח וירדו כל‪-‬ע‪3‬בדיך אלה אלי והשתח‪3‬וו‪-‬לי לאמ ר‪ ,‬צא אתה וכל‪-‬‬ ‫} העם א‪3‬שר‪-‬ברגליך‪ ,‬ואח‪3‬רי‪-‬כן‪ ,‬אצא; ויצא מעם‪-‬פרע ה‪ ,‬בח‪I‬רי‪-‬אף‪} .‬ס‬

‫יא‪,‬ט וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ל א‪-‬ישמע א‪3‬ליכם פרע ה‪--‬למען רבות מופתי‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬יא‪,‬י‬ ‫ומ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬עשו את‪-‬כל‪-‬המ פתים האלה‪--‬לפני פרע ה; ויחזק יהוה את‪-‬לב פרע ה‪ ,‬ול א‪-‬שלח‬ ‫}את‪-‬בני‪-‬ישראל מארצו‪} .‬ס‬ ‫יב‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬בארץ מצרים לאמ ר‪ .‬יב‪,‬ב הח דש הזה לכם‪ ,‬ר אש‬ ‫ח‪I‬דשים‪ :‬ראשון הוא לכם‪ ,‬לחדשי השנה‪ .‬יב‪,‬ג דברו‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת ישראל לאמ ר‪ ,‬בעש ר‪ ,‬לח דש‬ ‫הזה‪ :‬ויקחו להם‪ ,‬איש שה לבית‪-‬אב ת‪--‬שה לבית‪ .‬יב‪,‬ד ואם‪-‬ימעט הבית‪ ,‬מהיות משה‪--‬ולקח‬ ‫הוא ושכנו הקר ב אל‪-‬ביתו‪ ,‬במכסת נפש ת‪ :‬איש לפי אכלו‪ ,‬תכ סו על‪-‬השה‪ .‬יב‪,‬ה שה תמים זכר‬ ‫בן‪-‬שנה‪ ,‬יהיה לכם; מן‪-‬הכבשים ומן‪-‬העזים‪ ,‬תקחו‪ .‬יב‪,‬ו והיה לכם למשמרת‪ ,‬עד ארבעה עשר יום‬ ‫לח דש הזה; ושח‪3‬טו א תו‪ ,‬כ ל קהל ע‪3‬דת‪-‬ישראל‪--‬בין הערבים‪ .‬יב‪,‬ז ולקחו‪ ,‬מן‪-‬הדם‪ ,‬ונתנו על‪-‬‬ ‫שתי המזוז ת‪ ,‬ועל‪-‬המשקוף‪--‬על‪ ,‬הבתים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬י אכלו א תו‪ ,‬בהם‪ .‬יב‪,‬ח ואכלו את‪-‬הבשר‪,‬‬ ‫בלילה הזה‪ :‬צלי‪-‬אש ומצות‪ ,‬על‪-‬מר רים י אכל?הו‪ .‬יב‪,‬ט אל‪-‬ת אכלו ממנו נא‪ ,‬ובשל מב?של‬ ‫במים‪ :‬כי אם‪-‬צלי‪-‬אש‪ ,‬ר אשו על‪-‬כרעיו ועל‪-‬קרבו‪ .‬יב‪,‬י ול א‪-‬תותירו ממנו‪ ,‬עד‪-‬ב קר; והנ תר‬ ‫ממנו עד‪-‬ב קר‪ ,‬באש תשר פו‪ .‬יב‪,‬יא וככה‪ ,‬ת אכלו א תו‪--‬מתניכם ‪3‬חג?רים‪ ,‬נע‪3‬ליכם ברגליכם‬ ‫ומקלכם בידכם; וא‪3‬כלתם א תו בחפזון‪ ,‬פסח הוא ליהוה‪ .‬יב‪,‬יב ועברתי בארץ‪-‬מצרים‪ ,‬בלילה‬ ‫הזה‪ ,‬והכיתי כל‪-‬בכור בארץ מצרים‪ ,‬מאדם ועד‪-‬בהמה; ובכל‪-‬אל הי מצרים אעשה שפטים‪ ,‬א‪3‬ני‬ ‫יהוה‪ .‬יב‪,‬יג והיה הדם לכם לא ת‪ ,‬על הבתים א‪3‬שר אתם שם‪ ,‬וראיתי את‪-‬הדם‪ ,‬ופסחתי ע‪3‬לכם;‬ ‫ול א‪-‬יהיה בכם נגף למשחית‪ ,‬בהכ תי בארץ מצרים‪ .‬יב‪,‬יד והיה היום הזה לכם לזכרון‪ ,‬וחג תם‬ ‫א תו חג ליהוה‪ :‬לד ר תיכם‪ ,‬ח?קת עולם תחג?הו‪ .‬יב‪,‬טו שבעת ימים‪ ,‬מצות ת אכלו‪--‬אך ביום‬ ‫הראשון‪ ,‬תשביתו שא ר מבתיכם‪ :‬כי כל‪-‬א כל חמץ‪ ,‬ונכרתה הנפש ההוא מישראל‪--‬מיום‬ ‫הראש ן‪ ,‬עד‪-‬יום השבעי‪ .‬יב‪,‬טז וביום הראשון‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש‪ ,‬וביום השביעי‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש יהיה‬ ‫לכם‪ :‬כל‪-‬מלאכה‪ ,‬ל א‪-‬יעשה בהם‪--‬אך א‪3‬שר יאכל לכל‪-‬נפש‪ ,‬הוא לבדו יעשה לכם‪ .‬יב‪,‬יז‬ ‫ושמרתם‪ ,‬את‪-‬המצות‪ ,‬כי בעצם היום הזה‪ ,‬הוצאתי את‪-‬צבאותיכם מארץ מצרים; ושמרתם את‪-‬‬ ‫היום הזה‪ ,‬לד ר תיכם‪--‬ח?קת עולם‪ .‬יב‪,‬יח בראש ן בארבעה עשר יום לח דש‪ ,‬בערב‪ ,‬ת אכלו‪,‬‬ ‫מצ ת‪ :‬עד יום האחד ועשרים‪ ,‬לח דש‪--‬בערב‪ .‬יב‪,‬יט שבעת ימים‪--‬שא ר‪ ,‬ל א ימצא בבתיכם‪:‬‬ ‫כי כל‪-‬א כל מחמצת‪ ,‬ונכרתה הנפש ההוא מע‪3‬דת ישראל‪--‬בגר‪ ,‬ובאזרח הארץ‪ .‬יב‪,‬כ כל‪-‬מחמצת‪,‬‬ ‫}ל א ת אכלו; בכ ל‪ ,‬מושב תיכם‪ ,‬ת אכלו‪ ,‬מצות‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬כא ויקרא מ שה לכל‪-‬זקני ישראל‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם‪ :‬משכו‪ ,‬וקחו לכם צ אן למשפח תיכם‪--‬‬ ‫ושח‪3‬טו הפסח‪ .‬יב‪,‬כב ולקחתם ‪3‬אג?דת אזוב‪ ,‬וטבלתם בדם א‪3‬שר‪-‬בסף‪ ,‬והגעתם אל‪-‬המשקוף ואל‪-‬‬ ‫שתי המזוז ת‪ ,‬מן‪-‬הדם א‪3‬שר בסף; ואתם‪ ,‬ל א תצאו איש מפתח‪-‬ביתו‪--‬עד‪-‬ב קר‪ .‬יב‪,‬כג ועבר‬ ‫יהוה‪ ,‬לנג ף את‪-‬מצרים‪ ,‬וראה את‪-‬הדם על‪-‬המשקוף‪ ,‬ועל שתי המזוז ת; ופסח יהוה‪ ,‬על‪-‬הפתח‪,‬‬ ‫ול א יתן המשחית‪ ,‬לב א אל‪-‬בתיכם לנג ף‪ .‬יב‪,‬כד ושמרתם‪ ,‬את‪-‬הדבר הזה‪ ,‬לחק‪-‬לך ולבניך‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫עולם‪ .‬יב‪,‬כה והיה כי‪-‬תב או אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר יתן יהוה לכם‪--‬כא‪3‬שר דבר; ושמרתם‪ ,‬את‪-‬הע‪3‬ב דה‬ ‫הז את‪ .‬יב‪,‬כו והיה‪ ,‬כי‪-‬י אמרו א‪3‬ליכם בניכם‪ :‬מה הע‪3‬ב דה הז את‪ ,‬לכם‪ .‬יב‪,‬כז וא‪3‬מרתם זבח‪-‬‬ ‫פסח הוא ליהוה‪ ,‬א‪3‬שר פסח על‪-‬בתי בני‪-‬ישראל במצרים‪ ,‬בנגפו את‪-‬מצרים‪ ,‬ואת‪-‬בתינו הציל;‬ ‫ויק ד העם‪ ,‬וישתח‪3‬וו‪ .‬יב‪,‬כח וילכו ויע‪3‬שו‪ ,‬בני ישראל‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬כן‬ ‫}עשו‪} .‬ס‬ ‫יב‪,‬כט ויהי בח‪3‬צי הלילה‪ ,‬ויהוה הכה כל‪-‬בכור בארץ מצרים‪ ,‬מבכ ר פרע ה הי שב על‪-‬כסאו‪ ,‬עד‬ ‫בכור השבי א‪3‬שר בבית הבור; וכ ל‪ ,‬בכור בהמה‪ .‬יב‪,‬ל ויקם פרע ה לילה‪ ,‬הוא וכל‪-‬ע‪3‬בדיו וכל‪-‬‬ ‫מצרים‪ ,‬ותהי צעקה גד לה‪ ,‬במצרים‪ :‬כי‪-‬אין בית‪ ,‬א‪3‬שר אין‪-‬שם מת‪ .‬יב‪,‬לא ויקרא למ שה‬ ‫ולאה‪3‬ר ן לילה‪ ,‬וי אמר קומו צאו מתוך עמי‪--‬גם‪-‬אתם‪ ,‬גם‪-‬בני ישראל; ולכו עבדו את‪-‬יהוה‪,‬‬ ‫כדברכם‪ .‬יב‪,‬לב גם‪-‬צ אנכם גם‪-‬בקרכם קחו כא‪3‬שר דברתם‪ ,‬ולכו; וברכתם‪ ,‬גם‪-‬א תי‪ .‬יב‪,‬לג‬

‫ותחזק מצרים על‪-‬העם‪ ,‬למהר לשלחם מן‪-‬הארץ‪ :‬כי אמרו‪ ,‬כ?לנו מתים‪ .‬יב‪,‬לד וישא העם את‪-‬‬ ‫בצקו‪ ,‬טרם יחמץ; משא‪3‬ר תם צר?ר ת בשמל תם‪ ,‬על‪-‬שכמם‪ .‬יב‪,‬לה ובני‪-‬ישראל עשו‪ ,‬כדבר‬ ‫מ שה; וישא‪3‬לו‪ ,‬ממצרים‪ ,‬כלי‪-‬כסף וכלי זהב‪ ,‬ושמל ת‪ .‬יב‪,‬לו ויהוה נתן את‪-‬חן העם‪ ,‬בעיני‬ ‫}מצרים‪--‬וישאלום; וינצלו‪ ,‬את‪-‬מצרים‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬לז ויסעו בני‪-‬ישראל מרעמסס‪ ,‬ס?כ תה‪ ,‬כשש‪-‬מאות אלף רגלי הגברים‪ ,‬לבד מטף‪ .‬יב‪,‬לח וגם‪-‬‬ ‫ערב רב‪ ,‬עלה אתם‪ ,‬וצ אן ובקר‪ ,‬מקנה כבד מא ד‪ .‬יב‪,‬לט וי אפו את‪-‬הבצק א‪3‬שר הוציאו ממצרים‪,‬‬ ‫ע?ג ת מצות‪--‬כי ל א חמץ‪ :‬כי‪-‬ג רשו ממצרים‪ ,‬ול א יכלו להתמהמה‪ ,‬וגם‪-‬צדה‪ ,‬ל א‪-‬עשו להם‪.‬‬ ‫יב‪,‬מ ומושב בני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר ישבו במצרים‪--‬של שים שנה‪ ,‬וארבע מאות שנה‪ .‬יב‪,‬מא ויהי‪,‬‬ ‫מקץ של שים שנה‪ ,‬וארבע מאות‪ ,‬שנה; ויהי‪ ,‬בעצם היום הזה‪ ,‬יצאו כל‪-‬צבאות יהוה‪ ,‬מארץ‬ ‫מצרים‪ .‬יב‪,‬מב ליל שמ?רים הוא ליהוה‪ ,‬להוציאם מארץ מצרים‪ :‬הוא‪-‬הלילה הזה ליהוה‪ ,‬שמ?רים‬ ‫}לכל‪-‬בני ישראל לד ר תם‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬מג וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬ז את ח?קת הפסח‪ :‬כל‪-‬בן‪-‬נכר‪ ,‬ל א‪-‬י אכל בו‪ .‬יב‪,‬מד וכל‪-‬‬ ‫עבד איש‪ ,‬מקנת‪-‬כסף‪--‬ומלתה א תו‪ ,‬אז י אכל בו‪ .‬יב‪,‬מה תושב ושכיר‪ ,‬ל א‪-‬י אכל בו‪ .‬יב‪,‬מו‬ ‫בבית אחד יאכל‪ ,‬ל א‪-‬תוציא מן‪-‬הבית מן‪-‬הבשר חוצה; ועצם‪ ,‬ל א תשברו‪-‬בו‪ .‬יב‪,‬מז כל‪-‬ע‪3‬דת‬ ‫ישראל‪ ,‬יע‪3‬שו א תו‪ .‬יב‪,‬מח וכי‪-‬יגור אתך גר‪ ,‬ועשה פסח ליהוה‪--‬המול לו כל‪-‬זכר ואז יקרב‬ ‫לע‪3‬ש תו‪ ,‬והיה כאזרח הארץ; וכל‪-‬ערל‪ ,‬ל א‪-‬י אכל בו‪ .‬יב‪,‬מט תורה אחת‪ ,‬יהיה לאזרח‪ ,‬ולגר‪,‬‬ ‫}הגר בתוככם‪ .‬יב‪,‬נ ויע‪3‬שו‪ ,‬כל‪-‬בני ישראל‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה ואת‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬כן עשו‪} .‬ס‬ ‫}יב‪,‬נא ויהי‪ ,‬בעצם היום הזה‪ :‬הוציא יהוה את‪-‬בני ישראל‪ ,‬מארץ מצרים‪--‬על‪-‬צבא תם‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יג‪,‬ב קדש‪-‬לי כל‪-‬בכור פטר כל‪-‬רחם‪ ,‬בבני ישראל‪--‬באדם‪,‬‬ ‫ובבהמה‪ :‬לי‪ ,‬הוא‪ .‬יג‪,‬ג וי אמר מ שה אל‪-‬העם‪ ,‬זכור את‪-‬היום הזה א‪3‬שר יצאתם ממצרים מבית‬ ‫ע‪3‬בדים‪ ,‬כי בח זק יד‪ ,‬הוציא יהוה אתכם מזה; ול א יאכל‪ ,‬חמץ‪ .‬יג‪,‬ד היום‪ ,‬אתם י צאים‪ ,‬בח דש‪,‬‬ ‫האביב‪ .‬יג‪,‬ה והיה כי‪-‬יביא‪3‬ך יהוה אל‪-‬ארץ הכנע‪3‬ני והחתי והאמ רי והחוי והיבוסי‪ ,‬א‪3‬שר נשבע‬ ‫לא‪3‬ב תיך לתת לך‪ ,‬ארץ זבת חלב‪ ,‬ודבש; ועבדת את‪-‬הע‪3‬ב דה הז את‪ ,‬בח דש הזה‪ .‬יג‪,‬ו שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬ת אכל מצ ת; וביום‪ ,‬השביעי‪ ,‬חג‪ ,‬ליהוה‪ .‬יג‪,‬ז מצות‪ ,‬יאכל‪ ,‬את‪ ,‬שבעת הימים; ול א‪-‬יראה‬ ‫לך חמץ‪ ,‬ול א‪-‬יראה לך שא ר‪--‬בכל‪-‬גב?לך‪ .‬יג‪,‬ח והגדת לבנך‪ ,‬ביום ההוא לאמ ר‪ :‬בע‪3‬בור זה‪,‬‬ ‫עשה יהוה לי‪ ,‬בצאתי‪ ,‬ממצרים‪ .‬יג‪,‬ט והיה לך לאות על‪-‬ידך‪ ,‬ולזכרון בין עיניך‪ ,‬למען תהיה תורת‬ ‫יהוה‪ ,‬בפיך‪ :‬כי ביד ח‪3‬זקה‪ ,‬הוצא‪3‬ך יהוה ממצרים‪ .‬יג‪,‬י ושמרת את‪-‬הח?קה הז את‪ ,‬למוע‪3‬דה‪ ,‬מימים‪,‬‬ ‫}ימימה‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬יא והיה כי‪-‬יבא‪3‬ך יהוה‪ ,‬אל‪-‬ארץ הכנע‪3‬ני‪ ,‬כא‪3‬שר נשבע לך‪ ,‬ולא‪3‬ב תיך; ונתנה‪ ,‬לך‪ .‬יג‪,‬יב‬ ‫והע‪3‬ברת כל‪-‬פטר‪-‬רחם‪ ,‬ליהוה; וכל‪-‬פטר שגר בהמה‪ ,‬א‪3‬שר יהיה לך הזכרים‪--‬ליהוה‪ .‬יג‪,‬יג וכל‪-‬‬ ‫פטר ח‪3‬מ ר תפדה בשה‪ ,‬ואם‪-‬ל א תפדה וע‪3‬רפתו; וכ ל בכור אדם בבניך‪ ,‬תפדה‪ .‬יג‪,‬יד והיה כי‪-‬‬ ‫ישאלך בנך‪ ,‬מחר‪--‬לאמ ר מה‪-‬ז את‪ :‬ואמרת אליו‪--‬בח זק יד הוציאנו יהוה ממצרים‪ ,‬מבית‬ ‫ע‪3‬בדים‪ .‬יג‪,‬טו ויהי‪ ,‬כי‪-‬הקשה פרע ה לשלחנו‪ ,‬ויה‪3‬ר ג יהוה כל‪-‬בכור בארץ מצרים‪ ,‬מבכ ר אדם‬ ‫ועד‪-‬בכור בהמה; על‪-‬כן א‪3‬ני ז בח ליהוה‪ ,‬כל‪-‬פטר רחם הזכרים‪ ,‬וכל‪-‬בכור בני‪ ,‬אפדה‪ .‬יג‪,‬טז והיה‬ ‫}לאות על‪-‬ידכה‪ ,‬ולטוטפ ת בין עיניך‪ :‬כי בח זק יד‪ ,‬הוציאנו יהוה ממצרים‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬יז ויהי‪ ,‬בשלח פרע ה את‪-‬העם‪ ,‬ול א‪-‬נחם אל הים דרך ארץ פלשתים‪ ,‬כי קרוב הוא‪ :‬כי אמר‬ ‫אל הים‪ ,‬פן‪-‬ינחם העם ברא תם מלחמה‪--‬ושבו מצרימה‪ .‬יג‪,‬יח ויסב אל הים את‪-‬העם דרך‬ ‫המדבר‪ ,‬ים‪-‬סוף; ו ‪3‬חמ?שים עלו בני‪-‬ישראל‪ ,‬מארץ מצרים‪ .‬יג‪,‬יט ויקח מ שה את‪-‬עצמות יוסף‪,‬‬ ‫עמו‪ :‬כי השבע השביע את‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬פק ד יפק ד אל הים אתכם‪ ,‬והע‪3‬ליתם את‪-‬עצמ תי‬ ‫מזה אתכם‪ .‬יג‪,‬כ ויסעו‪ ,‬מס?כ ת; ויח‪3‬נו באתם‪ ,‬בקצה המדבר‪ .‬יג‪,‬כא ויהוה ה לך לפניהם יומם‬

‫בעמוד ענן‪ ,‬לנח תם הדרך‪ ,‬ולילה בעמוד אש‪ ,‬להאיר להם‪--‬ללכת‪ ,‬יומם ולילה‪ .‬יג‪,‬כב ל א‪-‬ימיש‬ ‫}עמוד הענן‪ ,‬יומם‪ ,‬ועמוד האש‪ ,‬לילה‪--‬לפני‪ ,‬העם‪} .‬פ‬ ‫וישבו ויח‪3‬נו לפני פי החיר ת‪ ,‬בין‬ ‫יד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יד‪,‬ב דבר‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪? ,‬‬ ‫מגד ל ובין הים‪ :‬לפני בעל צפ ן‪ ,‬נכחו תח‪3‬נו על‪-‬הים‪ .‬יד‪,‬ג ואמר פרע ה לבני ישראל‪ ,‬נב?כים הם‬ ‫בארץ; סגר ע‪3‬ליהם‪ ,‬המדבר‪ .‬יד‪,‬ד וחזקתי את‪-‬לב‪-‬פרע ה‪ ,‬ורדף אח‪3‬ריהם‪ ,‬ואכבדה בפרע ה ובכל‪-‬‬ ‫חילו‪ ,‬וידעו מצרים כי‪-‬א‪3‬ני יהוה; ויע‪3‬שו‪-‬כן‪ .‬יד‪,‬ה וי?גד למלך מצרים‪ ,‬כי ברח העם; ויהפך לבב‬ ‫פרע ה וע‪3‬בדיו‪ ,‬אל‪-‬העם‪ ,‬וי אמרו מה‪-‬ז את עשינו‪ ,‬כי‪-‬שלחנו את‪-‬ישראל מעבדנו‪ .‬יד‪,‬ו ויאס ר‪,‬‬ ‫את‪-‬רכבו; ואת‪-‬עמו‪ ,‬לקח עמו‪ .‬יד‪,‬ז ויקח‪ ,‬שש‪-‬מאות רכב בחור‪ ,‬וכ ל‪ ,‬רכב מצרים; ושלשם‪ ,‬על‪-‬‬ ‫כ?לו‪ .‬יד‪,‬ח ויחזק יהוה‪ ,‬את‪-‬לב פרע ה מלך מצרים‪ ,‬וירד ף‪ ,‬אח‪3‬רי בני ישראל; ובני ישראל‪,‬‬ ‫י צאים ביד רמה‪ .‬יד‪,‬ט וירדפו מצרים אח‪3‬ריהם‪ ,‬וישיגו אותם ח נים על‪-‬הים‪ ,‬כל‪-‬סוס רכב פרע ה‪,‬‬ ‫ופרשיו וחילו‪--‬על‪-‬פי‪ ,‬החיר ת‪ ,‬לפני‪ ,‬בעל צפ ן‪ .‬יד‪,‬י ופרע ה‪ ,‬הקריב; וישאו בני‪-‬ישראל את‪-‬‬ ‫עיניהם והנה מצרים נ סע אח‪3‬ריהם‪ ,‬וייראו מא ד‪ ,‬ויצע‪3‬קו בני‪-‬ישראל‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ .‬יד‪,‬יא וי אמרו‪,‬‬ ‫אל‪-‬מ שה‪ ,‬ה‪3‬מבלי אין‪-‬קברים במצרים‪ ,‬לקחתנו למות במדבר‪ :‬מה‪-‬ז את עשית לנו‪ ,‬להוציאנו‬ ‫ממצרים‪ .‬יד‪,‬יב ה‪3‬ל א‪-‬זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר דברנו אליך במצרים לאמ ר‪ ,‬ח‪3‬דל ממנו‪ ,‬ונעבדה את‪-‬‬ ‫מצרים‪ :‬כי טוב לנו ע‪3‬ב ד את‪-‬מצרים‪ ,‬ממ?תנו במדבר‪ .‬יד‪,‬יג וי אמר מ שה אל‪-‬העם‪ ,‬אל‪-‬תיראו‪--‬‬ ‫התיצבו וראו את‪-‬ישועת יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬שה לכם היום‪ :‬כי‪ ,‬א‪3‬שר ראיתם את‪-‬מצרים היום‪--‬ל א‬ ‫}ת ספו לרא תם עוד‪ ,‬עד‪-‬עולם‪ .‬יד‪,‬יד יהוה‪ ,‬ילחם לכם; ואתם‪ ,‬תח‪3‬רשון‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬טו וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬מה‪-‬תצעק אלי; דבר אל‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬ויסעו‪ .‬יד‪,‬טז ואתה הרם את‪-‬‬ ‫מטך‪ ,‬ונטה את‪-‬ידך על‪-‬הים‪--‬ובקעהו; ויב או בני‪-‬ישראל בתוך הים‪ ,‬ביבשה‪ .‬יד‪,‬יז וא‪3‬ני‪ ,‬הנני‬ ‫מחזק את‪-‬לב מצרים‪ ,‬ויב או‪ ,‬אח‪3‬ריהם; ואכבדה בפרע ה ובכל‪-‬חילו‪ ,‬ברכבו ובפרשיו‪ .‬יד‪,‬יח‬ ‫וידעו מצרים‪ ,‬כי‪-‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬בהכבדי בפרע ה‪ ,‬ברכבו ובפרשיו‪ .‬יד‪,‬יט ויסע מלאך האל הים‪,‬‬ ‫הה לך לפני מח‪3‬נה ישראל‪ ,‬וילך‪ ,‬מאח‪3‬ריהם; ויסע עמוד הענן‪ ,‬מפניהם‪ ,‬ויע‪3‬מ ד‪ ,‬מאח‪3‬ריהם‪ .‬יד‪,‬כ‬ ‫ויב א בין מח‪3‬נה מצרים‪ ,‬ובין מח‪3‬נה ישראל‪ ,‬ויהי הענן והח שך‪ ,‬ויאר את‪-‬הלילה; ול א‪-‬קרב זה אל‪-‬‬ ‫זה‪ ,‬כל‪-‬הלילה‪ .‬יד‪,‬כא ויט מ שה את‪-‬ידו‪ ,‬על‪-‬הים‪ ,‬ויולך יהוה את‪-‬הים ברוח קדים עזה כל‪-‬הלילה‪,‬‬ ‫וישם את‪-‬הים לחרבה; ויבקעו‪ ,‬המים‪ .‬יד‪,‬כב ויב או בני‪-‬ישראל בתוך הים‪ ,‬ביבשה; והמים להם‬ ‫חומה‪ ,‬מימינם ומשמ אלם‪ .‬יד‪,‬כג וירדפו מצרים‪ ,‬ויב או אח‪3‬ריהם‪--‬כ ל סוס פרע ה‪ ,‬רכבו‬ ‫ופרשיו‪ :‬אל‪-‬תוך‪ ,‬הים‪ .‬יד‪,‬כד ויהי‪ ,‬באשמ רת הב קר‪ ,‬וישקף יהוה אל‪-‬מח‪3‬נה מצרים‪ ,‬בעמוד אש‬ ‫וענן; ויהם‪ ,‬את מח‪3‬נה מצרים‪ .‬יד‪,‬כה ויסר‪ ,‬את א פן מרכב תיו‪ ,‬וינה‪3‬גהו‪ ,‬בכבד?ת; וי אמר מצרים‪,‬‬ ‫}אנוסה מפני ישראל‪--‬כי יהוה‪ ,‬נלחם להם במצרים‪} .‬פ‬ ‫וישבו המים על‪-‬מצרים‪ ,‬על‪-‬רכבו ועל‪-‬‬ ‫יד‪,‬כו וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬נטה את‪-‬ידך על‪-‬הים; ?‬ ‫פרשיו‪ .‬יד‪,‬כז ויט מ שה את‪-‬ידו על‪-‬הים‪ ,‬וישב הים לפנות ב קר לאיתנו‪ ,‬ומצרים‪ ,‬נסים לקראתו;‬ ‫וישבו המים‪ ,‬ויכסו את‪-‬הרכב ואת‪-‬הפרשים‪ ,‬לכ ל חיל‬ ‫וינער יהוה את‪-‬מצרים‪ ,‬בתוך הים‪ .‬יד‪,‬כח ?‬ ‫פרע ה‪ ,‬הבאים אח‪3‬ריהם בים‪ :‬ל א‪-‬נשאר בהם‪ ,‬עד‪-‬אחד‪ .‬יד‪,‬כט ובני ישראל הלכו ביבשה‪ ,‬בתוך‬ ‫הים; והמים להם ח מה‪ ,‬מימינם ומשמ אלם‪ .‬יד‪,‬ל ויושע יהוה ביום ההוא‪ ,‬את‪-‬ישראל‪--‬מיד‬ ‫מצרים; וירא ישראל את‪-‬מצרים‪ ,‬מת על‪-‬שפת הים‪ .‬יד‪,‬לא וירא ישראל את‪-‬היד הגד לה‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫} עשה יהוה במצרים‪ ,‬וייראו העם‪ ,‬את‪-‬יהוה; ויא‪3‬מינו‪ ,‬ביהוה‪ ,‬ובמ שה‪ ,‬עבדו‪} .‬ר‬ ‫}ש{‬ ‫}טו‪,‬א אז ישיר‪-‬מ שה ובני ישראל את‪-‬השירה הז את‪ ,‬ליהוה‪ ,‬וי אמרו‪} ,‬ר‬ ‫}לאמ ר‪} :‬ס{ אשירה ליהוה כי‪-‬גא ה גאה‪} ,‬ס{ סוס }ר‬ ‫}ור כבו רמה בים‪} .‬ס{ טו‪,‬ב עזי וזמרת יה‪ ,‬ויהי‪-‬לי }ר‬

‫}לישועה; }ס{ זה אלי ואנוהו‪} ,‬ס{ אל הי }ר‬ ‫}אבי וא‪3‬ר ממנהו‪} .‬ס{ טו‪,‬ג יהוה‪ ,‬איש מלחמה; יהוה‪} ,‬ר‬ ‫}שמו‪} .‬ס{ טו‪,‬ד מרכב ת פרע ה וחילו‪ ,‬ירה בים; }ס{ ומבחר }ר‬ ‫}שלשיו‪ ,‬ט?בעו בים‪-‬סוף‪} .‬ס{ טו‪,‬ה תה מ ת‪ ,‬יכסי?מו; ירדו במצול ת‪ ,‬כמו‪} -‬ר‬ ‫}אבן‪} .‬ס{ טו‪,‬ו ימינך יהוה‪ ,‬נאדרי בכ ח; }ס{ ימינך }ר‬ ‫}יהוה‪ ,‬תרעץ אויב‪} .‬ס{ טו‪,‬ז ובר ב גאונך‪ ,‬תה‪3‬ר ס }ר‬ ‫}קמיך; }ס{ תשלח‪ ,‬ח‪3‬ר נך‪--‬י אכלמו‪ ,‬כקש‪} .‬ס{ טו‪,‬ח וברוח }ר‬ ‫}אפיך נערמו מים‪} ,‬ס{ נצבו כמו‪-‬נד }ר‬ ‫}נ זלים; }ס{ קפאו תה מ ת‪ ,‬בלב‪-‬ים‪} .‬ס{ טו‪,‬ט אמר }ר‬ ‫}אויב ארד ף אשיג‪} ,‬ס{ א‪3‬חלק שלל; תמלאמו }ר‬ ‫}נפשי‪} --‬ס{ אריק חרבי‪ ,‬תורישמו ידי‪} .‬ס{ טו‪,‬י נשפת }ר‬ ‫}ברוח‪3‬ך‪ ,‬כסמו ים; }ס{ צללו‪ ,‬כעופרת‪ ,‬במים‪} ,‬ר‬ ‫}אדירים‪} .‬ס{ טו‪,‬יא מי‪-‬כמ כה באלם יהוה‪} ,‬ס{ מי }ר‬ ‫}כמ כה נאדר בק דש; }ס{ נורא תהל ת‪ ,‬ע שה }ר‬ ‫}פלא‪} .‬ס{ טו‪,‬יב נטית‪ ,‬ימינך‪--‬תבלעמו‪ ,‬ארץ‪} .‬ס{ טו‪,‬יג נחית }ר‬ ‫}בחסדך‪ ,‬עם‪-‬זו גאלת; }ס{ נהלת בעזך‪ ,‬אל‪-‬נוה }ר‬ ‫}קדשך‪} .‬ס{ טו‪,‬יד שמעו עמים‪ ,‬ירגזון; }ס{ חיל }ר‬ ‫}אחז‪ ,‬י שבי פלשת‪} .‬ס{ טו‪,‬טו אז נבה‪3‬לו‪ ,‬אלופי }ר‬ ‫}אדום‪} --‬ס{ אילי מואב‪ ,‬י אח‪3‬זמו רעד; }ס{ נמ גו‪} ,‬ר‬ ‫}כ ל י שבי כנען‪} .‬ס{ טו‪,‬טז תפ ל ע‪3‬ליהם אימתה }ר‬ ‫}ופחד‪} ,‬ס{ בגד ל זרוע‪3‬ך ידמו כאבן‪} :‬ס{ עד‪} -‬ר‬ ‫}יע‪3‬ב ר עמך יהוה‪} ,‬ס{ עד‪-‬יע‪3‬ב ר עם‪-‬זו }ר‬ ‫}קנית‪} .‬ס{ טו‪,‬יז תבאמו‪ ,‬ותטעמו בהר נח‪3‬לתך‪} --‬ס{ מכון }ר‬ ‫}לשבתך פעלת‪ ,‬יהוה; }ס{ מקדש‪ ,‬א‪3‬ד ני כוננו }ר‬ ‫}ידיך‪} .‬ס{ טו‪,‬יח יהוה ימל ך‪ ,‬לע לם ועד‪} .‬ס{ טו‪,‬יט כי }ר‬ ‫}בא סוס פרע ה ברכבו ובפרשיו‪ ,‬בים‪} ,‬ס{ וישב יהוה ע‪3‬להם‪} ,‬ר‬ ‫}את‪-‬מי הים; }ס{ ובני ישראל הלכו ביבשה‪ ,‬בתוך הים‪} .‬ר‬ ‫}ש{‬ ‫טו‪,‬כ ותקח מרים הנביאה א‪3‬חות אה‪3‬ר ן‪ ,‬את‪-‬הת ף‪--‬בידה; ותצאן כל‪-‬הנשים אח‪3‬ריה‪ ,‬בת?פים‬ ‫}ובמח ל ת‪ .‬טו‪,‬כא ותען להם‪ ,‬מרים‪ :‬שירו ליהוה כי‪-‬גא ה גאה‪ ,‬סוס ור כבו רמה בים‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬כב ויסע מ שה את‪-‬ישראל מים‪-‬סוף‪ ,‬ויצאו אל‪-‬מדבר‪-‬שור; וילכו של שת‪-‬ימים במדבר‪ ,‬ול א‪-‬‬ ‫מצאו מים‪ .‬טו‪,‬כג ויב או מרתה‪--‬ול א יכלו לשת ת מים ממרה‪ ,‬כי מרים הם; על‪-‬כן קרא‪-‬שמה‪,‬‬ ‫מרה‪ .‬טו‪,‬כד ויל נו העם על‪-‬מ שה לאמ ר‪ ,‬מה‪-‬נשתה‪ .‬טו‪,‬כה ויצעק אל‪-‬יהוה‪ ,‬ויורהו יהוה עץ‪,‬‬ ‫וישלך אל‪-‬המים‪ ,‬וימתקו המים; שם שם לו ח ק ומשפט‪ ,‬ושם נסהו‪ .‬טו‪,‬כו וי אמר אם‪-‬שמוע‬ ‫תשמע לקול יהוה אל היך‪ ,‬והישר בעיניו תע‪3‬שה‪ ,‬והא‪3‬זנת למצו תיו‪ ,‬ושמרת כל‪-‬ח?קיו‪--‬כל‪-‬המח‪3‬לה‬ ‫} א‪3‬שר‪-‬שמתי במצרים‪ ,‬ל א‪-‬אשים עליך‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬ר פאך‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬כז ויב או אילמה‪--‬ושם שתים עשרה עינ ת מים‪ ,‬ושבעים תמרים; ויח‪3‬נו‪-‬שם‪ ,‬על‪-‬המים‪ .‬טז‪,‬א‬ ‫ויסעו‪ ,‬מאילם‪ ,‬ויב או כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל אל‪-‬מדבר‪-‬סין‪ ,‬א‪3‬שר בין‪-‬אילם ובין סיני‪--‬בח‪3‬משה עשר‬ ‫יום לח דש השני‪ ,‬לצאתם מארץ מצרים‪ .‬טז‪,‬ב וילינו )וילונו( כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬על‪-‬מ שה‬ ‫ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪--‬במדבר‪ .‬טז‪,‬ג וי אמרו א‪3‬להם בני ישראל‪ ,‬מי‪-‬יתן מותנו ביד‪-‬יהוה בארץ מצרים‪,‬‬ ‫בשבתנו על‪-‬סיר הבשר‪ ,‬באכלנו לחם לש בע‪ :‬כי‪-‬הוצאתם א תנו אל‪-‬המדבר הזה‪ ,‬להמית את‪-‬כל‪-‬‬

‫}הקהל הזה ברעב‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬ד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬הנני ממטיר לכם לחם מן‪-‬השמים; ויצא העם ולקטו דבר‪-‬יום ביומו‪,‬‬ ‫למען א‪3‬נסנו ה‪3‬ילך בתורתי אם‪-‬ל א‪ .‬טז‪,‬ה והיה ביום הששי‪ ,‬והכינו את א‪3‬שר‪-‬יביאו; והיה משנה‪,‬‬ ‫על א‪3‬שר‪-‬ילקטו יום יום‪ .‬טז‪,‬ו וי אמר מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬בני ישראל‪ :‬ערב‪--‬וידעתם‪ ,‬כי יהוה‬ ‫הוציא אתכם מארץ מצרים‪ .‬טז‪,‬ז וב קר‪ ,‬וראיתם את‪-‬כבוד יהוה‪ ,‬בשמעו את‪-‬תל?נ תיכם‪ ,‬על‪-‬‬ ‫יהוה; ונחנו מה‪ ,‬כי תלונו )תלינו( עלינו‪ .‬טז‪,‬ח וי אמר מ שה‪ ,‬בתת יהוה לכם בערב בשר לאכ ל‬ ‫ולחם בב קר לשב ע‪ ,‬בשמ ע יהוה את‪-‬תל?נ תיכם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתם מלינם עליו; ונחנו מה‪ ,‬ל א‪-‬עלינו‬ ‫תל?נ תיכם כי על‪-‬יהוה‪ .‬טז‪,‬ט וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬אמ ר אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל‪ ,‬קרבו לפני‬ ‫יהוה‪ :‬כי שמע‪ ,‬את תל?נ תיכם‪ .‬טז‪,‬י ויהי‪ ,‬כדבר אה‪3‬ר ן אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬ויפנו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫}המדבר; והנה כבוד יהוה‪ ,‬נראה בענן‪} .‬פ‬ ‫טז‪,‬יא וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬טז‪,‬יב שמעתי‪ ,‬את‪-‬תלונ ת בני ישראל‪--‬דבר א‪3‬להם לאמ ר‬ ‫בין הערבים ת אכלו בשר‪ ,‬ובב קר תשבעו‪-‬לחם; וידעתם‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ .‬טז‪,‬יג ויהי‬ ‫בערב‪--‬ותעל השלו‪ ,‬ותכס את‪-‬המח‪3‬נה; ובב קר‪ ,‬היתה שכבת הטל‪ ,‬סביב‪ ,‬למח‪3‬נה‪ .‬טז‪,‬יד ותעל‪,‬‬ ‫שכבת הטל; והנה על‪-‬פני המדבר‪ ,‬דק מח?ספס‪--‬דק ככפ ר‪ ,‬על‪-‬הארץ‪ .‬טז‪,‬טו ויראו בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫וי אמרו איש אל‪-‬אחיו מן הוא‪--‬כי ל א ידעו‪ ,‬מה‪-‬הוא; וי אמר מ שה‪ ,‬א‪3‬להם‪ ,‬הוא הלחם‪ ,‬א‪3‬שר נתן‬ ‫יהוה לכם לאכלה‪ .‬טז‪,‬טז זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬לקטו ממנו‪ ,‬איש לפי אכלו‪ :‬ע מר לג?לג לת‪,‬‬ ‫מספר נפש תיכם‪--‬איש לא‪3‬שר באה‪I‬לו‪ ,‬תקחו‪ .‬טז‪,‬יז ויע‪3‬שו‪-‬כן‪ ,‬בני ישראל; וילקטו‪ ,‬המרבה‬ ‫והממעיט‪ .‬טז‪,‬יח וימ דו בע מר‪--‬ול א העדיף המרבה‪ ,‬והממעיט ל א החסיר‪ :‬איש לפי‪-‬אכלו‪,‬‬ ‫לקטו‪ .‬טז‪,‬יט וי אמר מ שה‪ ,‬א‪3‬להם‪ :‬איש‪ ,‬אל‪-‬יותר ממנו עד‪-‬ב קר‪ .‬טז‪,‬כ ול א‪-‬שמעו אל‪-‬מ שה‪,‬‬ ‫ויותרו א‪3‬נשים ממנו עד‪-‬ב קר‪ ,‬ויר?ם תולעים‪ ,‬ויבאש; ויקצ ף ע‪3‬להם‪ ,‬מ שה‪ .‬טז‪,‬כא וילקטו א תו‬ ‫בב קר בב קר‪ ,‬איש כפי אכלו; וחם השמש‪ ,‬ונמס‪ .‬טז‪,‬כב ויהי ביום הששי‪ ,‬לקטו לחם משנה‪--‬שני‬ ‫הע מר‪ ,‬לאחד; ויב או כל‪-‬נשיאי העדה‪ ,‬ויגידו למ שה‪ .‬טז‪,‬כג וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬הוא א‪3‬שר דבר‬ ‫יהוה‪--‬שבתון שבת‪-‬ק דש ליהוה‪ ,‬מחר‪ :‬את א‪3‬שר‪-‬ת אפו אפו‪ ,‬ואת א‪3‬שר‪-‬תבשלו בשלו‪ ,‬ואת כל‪-‬‬ ‫הע דף‪ ,‬הניחו לכם למשמרת עד‪-‬הב קר‪ .‬טז‪,‬כד ויניחו א תו עד‪-‬הב קר‪ ,‬כא‪3‬שר צוה מ שה; ול א‬ ‫הבאיש‪ ,‬ורמה ל א‪-‬היתה בו‪ .‬טז‪,‬כה וי אמר מ שה אכל?הו היום‪ ,‬כי‪-‬שבת היום ליהוה‪ :‬היום‪ ,‬ל א‬ ‫תמצא?הו בשדה‪ .‬טז‪,‬כו ששת ימים‪ ,‬תלקט?הו; וביום השביעי שבת‪ ,‬ל א יהיה‪-‬בו‪ .‬טז‪,‬כז ויהי ביום‬ ‫}השביעי‪ ,‬יצאו מן‪-‬העם ללק ט; ול א‪ ,‬מצאו‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬כח וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ :‬עד‪-‬אנה‪ ,‬מאנתם‪ ,‬לשמ ר מצו תי‪ ,‬ותור תי‪ .‬טז‪,‬כט ראו‪ ,‬כי‪-‬יהוה‬ ‫נתן לכם השבת‪--‬על‪-‬כן הוא נ תן לכם ביום הששי‪ ,‬לחם יומים; שבו איש תחתיו‪ ,‬אל‪-‬יצא איש‬ ‫ממק מו‪--‬ביום השביעי‪ .‬טז‪,‬ל וישבתו העם‪ ,‬ביום השבעי‪ .‬טז‪,‬לא ויקראו בית‪-‬ישראל את‪-‬שמו‪,‬‬ ‫מן; והוא‪ ,‬כזרע גד לבן‪ ,‬וטעמו‪ ,‬כצפיחת בדבש‪ .‬טז‪,‬לב וי אמר מ שה‪ ,‬זה הדבר א‪3‬שר צוה יהוה‪--‬‬ ‫מל א הע מר ממנו‪ ,‬למשמרת לד ר תיכם‪ :‬למען יראו את‪-‬הלחם‪ ,‬א‪3‬שר האכלתי אתכם במדבר‪,‬‬ ‫בהוציאי אתכם‪ ,‬מארץ מצרים‪ .‬טז‪,‬לג וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬קח צנצנת אחת‪ ,‬ותן‪-‬שמה מל א‪-‬‬ ‫הע מר‪ ,‬מן; והנח א תו לפני יהוה‪ ,‬למשמרת לד ר תיכם‪ .‬טז‪,‬לד כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה;‬ ‫ויניחהו אה‪3‬ר ן לפני העד?ת‪ ,‬למשמרת‪ .‬טז‪,‬לה ובני ישראל‪ ,‬אכלו את‪-‬המן ארבעים שנה‪--‬עד‪-‬ב אם‪,‬‬ ‫אל‪-‬ארץ נושבת‪ :‬את‪-‬המן‪ ,‬אכלו‪--‬עד‪-‬ב אם‪ ,‬אל‪-‬קצה ארץ כנען‪ .‬טז‪,‬לו והע מר‪ ,‬ע‪3‬שרית האיפה‬ ‫}הוא‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬א ויסעו כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל ממדבר‪-‬סין‪ ,‬למסעיהם‪--‬על‪-‬פי יהוה; ויח‪3‬נו‪ ,‬ברפידים‪ ,‬ואין מים‪,‬‬ ‫לשת ת העם‪ .‬יז‪,‬ב וירב העם‪ ,‬עם‪-‬מ שה‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬תנו‪-‬לנו מים ונשתה; וי אמר להם‪ ,‬מ שה‪ ,‬מה‪-‬‬ ‫תריבון עמדי‪ ,‬מה‪-‬תנסון את‪-‬יהוה‪ .‬יז‪,‬ג ויצמא שם העם למים‪ ,‬וילן העם על‪-‬מ שה; וי אמר‪ ,‬למה‬

‫זה העליתנו ממצרים‪ ,‬להמית א תי ואת‪-‬בני ואת‪-‬מקני‪ ,‬בצמא‪ .‬יז‪,‬ד ויצעק מ שה אל‪-‬יהוה לאמ ר‪,‬‬ ‫מה אעשה לעם הזה; עוד מעט‪ ,‬וסקל?ני‪ .‬יז‪,‬ה וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ע‪3‬ב ר לפני העם‪ ,‬וקח אתך‪,‬‬ ‫מזקני ישראל; ומטך‪ ,‬א‪3‬שר הכית בו את‪-‬היא ר‪--‬קח בידך‪ ,‬והלכת‪ .‬יז‪,‬ו הנני ע מד לפניך שם על‪-‬‬ ‫הצור‪ ,‬בח רב‪ ,‬והכית בצור ויצאו ממנו מים‪ ,‬ושתה העם; ויעש כן מ שה‪ ,‬לעיני זקני ישראל‪ .‬יז‪,‬ז‬ ‫ויקרא שם המקום‪ ,‬מסה ומריבה‪ :‬על‪-‬ריב בני ישראל‪ ,‬ועל נס תם את‪-‬יהוה לאמ ר‪ ,‬ה‪3‬יש יהוה‬ ‫}בקרבנו‪ ,‬אם‪-‬אין‪} .‬פ‬ ‫אל‪-‬יהושע בחר‪-‬לנו א‪3‬נשים‪,‬‬ ‫?‬ ‫יז‪,‬ח ויב א‪ ,‬ע‪3‬מלק; וילחם עם‪-‬ישראל‪ ,‬ברפידם‪ .‬יז‪,‬ט וי אמר מ שה‬ ‫יהושע‪,‬‬ ‫וצא הלחם בע‪3‬מלק; מחר‪ ,‬אנ כי נצב על‪-‬ר אש הגבעה‪ ,‬ומטה האל הים‪ ,‬בידי‪ .‬יז‪,‬י ויעש ?‬ ‫כא‪3‬שר אמר‪-‬לו מ שה‪--‬להלחם‪ ,‬בע‪3‬מלק; ומ שה אה‪3‬ר ן וחור‪ ,‬עלו ר אש הגבעה‪ .‬יז‪,‬יא והיה‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר ירים מ שה ידו‪--‬וגבר ישראל; וכא‪3‬שר יניח ידו‪ ,‬וגבר ע‪3‬מלק‪ .‬יז‪,‬יב וידי מ שה כבדים‪,‬‬ ‫ויקחו‪-‬אבן וישימו תחתיו וישב עליה; ואה‪3‬ר ן וחור תמכו בידיו‪ ,‬מזה אחד ומזה אחד‪ ,‬ויהי ידיו‬ ‫יהושע את‪-‬ע‪3‬מלק ואת‪-‬עמו‪ ,‬לפי‪-‬חרב‪} .‬פ‬ ‫}אמונה‪ ,‬עד‪-‬ב א השמש‪ .‬יז‪,‬יג ויח‪3‬ל ש ?‬ ‫יהושע‪ :‬כי‪-‬מח ה אמחה את‪-‬‬ ‫יז‪,‬יד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬כת ב ז את זכרון בספר‪ ,‬ושים‪ ,‬באזני ?‬ ‫זכר ע‪3‬מלק‪ ,‬מתחת השמים‪ .‬יז‪,‬טו ויבן מ שה‪ ,‬מזבח; ויקרא שמו‪ ,‬יהוה נסי‪ .‬יז‪,‬טז וי אמר‪ ,‬כי‪-‬יד‬ ‫}על‪-‬כס יה‪ ,‬מלחמה ליהוה‪ ,‬בע‪3‬מלק‪--‬מד ר‪ ,‬ד ר‪} .‬פ‬ ‫יח‪,‬א וישמע יתרו כ הן מדין‪ ,‬ח תן מ שה‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר עשה אל הים למ שה‪ ,‬ולישראל עמו‪ :‬כי‪-‬‬ ‫הוציא יהוה את‪-‬ישראל‪ ,‬ממצרים‪ .‬יח‪,‬ב ויקח‪ ,‬יתרו ח תן מ שה‪ ,‬את‪-‬צפ רה‪ ,‬אשת מ שה‪--‬אחר‪,‬‬ ‫שלוחיה‪ .‬יח‪,‬ג ואת‪ ,‬שני בניה‪ :‬א‪3‬שר שם האחד‪ ,‬גרש ם‪--‬כי אמר‪ ,‬גר הייתי בארץ נכריה‪ .‬יח‪,‬ד‬ ‫ושם האחד‪ ,‬אליעזר‪--‬כי‪-‬אל הי אבי בעזרי‪ ,‬ויצלני מחרב פרע ה‪ .‬יח‪,‬ה ויב א יתרו ח תן מ שה‪,‬‬ ‫ובניו ואשתו‪--‬אל‪-‬מ שה‪ :‬אל‪-‬המדבר‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא ח נה שם‪--‬הר האל הים‪ .‬יח‪,‬ו וי אמר‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מ שה‪ ,‬א‪3‬ני ח תנך יתרו‪ ,‬בא אליך; ואשתך‪--‬ושני בניה‪ ,‬עמה‪ .‬יח‪,‬ז ויצא מ שה לקראת ח תנו‪,‬‬ ‫וישתחו וישק‪-‬לו‪ ,‬וישא‪3‬לו איש‪-‬לרעהו‪ ,‬לשלום; ויב או‪ ,‬הא הלה‪ .‬יח‪,‬ח ויספר מ שה‪ ,‬לח תנו‪ ,‬את‬ ‫כל‪-‬א‪3‬שר עשה יהוה לפרע ה ולמצרים‪ ,‬על אוד ת ישראל‪ :‬את כל‪-‬התלאה א‪3‬שר מצאתם בדרך‪,‬‬ ‫ויצלם יהוה‪ .‬יח‪,‬ט ויחד יתרו‪--‬על כל‪-‬הטובה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬עשה יהוה לישראל‪ :‬א‪3‬שר הצילו‪ ,‬מיד‬ ‫מצרים‪ .‬יח‪,‬י וי אמר‪ ,‬יתרו‪ ,‬ברוך יהוה‪ ,‬א‪3‬שר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרע ה‪ :‬א‪3‬שר הציל‬ ‫את‪-‬העם‪ ,‬מתחת יד‪-‬מצרים‪ .‬יח‪,‬יא עתה ידעתי‪ ,‬כי‪-‬גדול יהוה מכל‪-‬האל הים‪ :‬כי בדבר‪ ,‬א‪3‬שר זדו‬ ‫ע‪3‬ליהם‪ .‬יח‪,‬יב ויקח יתרו ח תן מ שה‪ ,‬ע לה וזבחים‪--‬לאל הים; ויב א אה‪3‬ר ן וכ ל זקני ישראל‪,‬‬ ‫לאכל‪-‬לחם עם‪-‬ח תן מ שה‪--‬לפני האל הים‪ .‬יח‪,‬יג ויהי‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬וישב מ שה‪ ,‬לשפ ט את‪-‬העם;‬ ‫ויע‪3‬מ ד העם על‪-‬מ שה‪ ,‬מן‪-‬הב קר עד‪-‬הערב‪ .‬יח‪,‬יד וירא ח תן מ שה‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬הוא ע שה‬ ‫לעם; וי אמר‪ ,‬מה‪-‬הדבר הזה א‪3‬שר אתה ע שה לעם‪--‬מדוע אתה יושב לבדך‪ ,‬וכל‪-‬העם נצב עליך‬ ‫מן‪-‬ב קר עד‪-‬ערב‪ .‬יח‪,‬טו וי אמר מ שה‪ ,‬לח תנו‪ :‬כי‪-‬יב א אלי העם‪ ,‬לדר ש אל הים‪ .‬יח‪,‬טז כי‪-‬‬ ‫יהיה להם דבר‪ ,‬בא אלי‪ ,‬ושפטתי‪ ,‬בין איש ובין רעהו; והודעתי את‪-‬ח?קי האל הים‪ ,‬ואת‪-‬תור תיו‪.‬‬ ‫יח‪,‬יז וי אמר ח תן מ שה‪ ,‬אליו‪ :‬ל א‪-‬טוב‪ ,‬הדבר‪ ,‬א‪3‬שר אתה‪ ,‬ע שה‪ .‬יח‪,‬יח נב ל תב ל‪--‬גם‪-‬‬ ‫אתה‪ ,‬גם‪-‬העם הזה א‪3‬שר עמך‪ :‬כי‪-‬כבד ממך הדבר‪ ,‬ל א‪-‬תוכל ע‪3‬ש הו לבדך‪ .‬יח‪,‬יט עתה שמע‬ ‫בק לי‪ ,‬איעצך‪ ,‬ויהי אל הים‪ ,‬עמך; היה אתה לעם‪ ,‬מול האל הים‪ ,‬והבאת אתה את‪-‬הדברים‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫האל הים‪ .‬יח‪,‬כ והזהרתה אתהם‪ ,‬את‪-‬הח?קים ואת‪-‬התור ת; והודעת להם‪ ,‬את‪-‬הדרך ילכו בה‪,‬‬ ‫ואת‪-‬המע‪3‬שה‪ ,‬א‪3‬שר יע‪3‬שון‪ .‬יח‪,‬כא ואתה תחזה מכל‪-‬העם אנשי‪-‬חיל יראי אל הים‪ ,‬אנשי אמת‪--‬‬ ‫ש נאי בצע; ושמת ע‪3‬להם‪ ,‬שרי א‪3‬לפים שרי מאות‪ ,‬שרי ח‪3‬משים‪ ,‬ושרי ע‪3‬שר ת‪ .‬יח‪,‬כב ושפטו את‪-‬‬ ‫העם‪ ,‬בכל‪-‬עת‪ ,‬והיה כל‪-‬הדבר הגד ל יביאו אליך‪ ,‬וכל‪-‬הדבר הקט ן ישפטו‪-‬הם; והקל‪ ,‬מעליך‪,‬‬ ‫ונשאו‪ ,‬אתך‪ .‬יח‪,‬כג אם את‪-‬הדבר הזה‪ ,‬תע‪3‬שה‪ ,‬וצוך אל הים‪ ,‬ויכלת ע‪3‬מ ד; וגם כל‪-‬העם הזה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫מק מו יב א בשלום‪ .‬יח‪,‬כד וישמע מ שה‪ ,‬לקול ח תנו; ויעש‪ ,‬כ ל א‪3‬שר אמר‪ .‬יח‪,‬כה ויבחר‬

‫מ שה אנשי‪-‬חיל מכל‪-‬ישראל‪ ,‬ויתן א תם ראשים על‪-‬העם‪--‬שרי א‪3‬לפים שרי מאות‪ ,‬שרי ח‪3‬משים‬ ‫ושרי ע‪3‬שר ת‪ .‬יח‪,‬כו ושפטו את‪-‬העם‪ ,‬בכל‪-‬עת‪ :‬את‪-‬הדבר הקשה יביאון אל‪-‬מ שה‪ ,‬וכל‪-‬הדבר‬ ‫}הקט ן ישפוטו הם‪ .‬יח‪,‬כז וישלח מ שה‪ ,‬את‪-‬ח תנו; וילך לו‪ ,‬אל‪-‬ארצו‪} .‬פ‬ ‫יט‪,‬א בח דש‪ ,‬השלישי‪ ,‬לצאת בני‪-‬ישראל‪ ,‬מארץ מצרים‪--‬ביום הזה‪ ,‬באו מדבר סיני‪ .‬יט‪,‬ב ויסעו‬ ‫מרפידים‪ ,‬ויב או מדבר סיני‪ ,‬ויח‪3‬נו‪ ,‬במדבר; ויחן‪-‬שם ישראל‪ ,‬נגד ההר‪ .‬יט‪,‬ג ומ שה עלה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫האל הים; ויקרא אליו יהוה‪ ,‬מן‪-‬ההר לאמ ר‪ ,‬כ ה ת אמר לבית יע‪3‬ק ב‪ ,‬ותגיד לבני ישראל‪ .‬יט‪,‬ד‬ ‫אתם ראיתם‪ ,‬א‪3‬שר עשיתי למצרים; ואשא אתכם על‪-‬כנפי נשרים‪ ,‬ואבא אתכם אלי‪ .‬יט‪,‬ה ועתה‪,‬‬ ‫אם‪-‬שמוע תשמעו בק לי‪ ,‬ושמרתם‪ ,‬את‪-‬בריתי‪--‬והייתם לי סג?לה מכל‪-‬העמים‪ ,‬כי‪-‬לי כל‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫יט‪,‬ו ואתם תהיו‪-‬לי ממלכת כ ה‪3‬נים‪ ,‬וגוי קדוש‪ :‬אלה‪ ,‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר תדבר‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪ .‬יט‪,‬ז‬ ‫ויב א מ שה‪ ,‬ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם‪ ,‬את כל‪-‬הדברים האלה‪ ,‬א‪3‬שר צוהו‪ ,‬יהוה‪ .‬יט‪,‬ח‬ ‫ויע‪3‬נו כל‪-‬העם יחדו וי אמרו‪ ,‬כ ל א‪3‬שר‪-‬דבר יהוה נע‪3‬שה; וישב מ שה את‪-‬דברי העם‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪.‬‬ ‫יט‪,‬ט וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬הנה אנ כי בא אליך בעב הענן‪ ,‬בע‪3‬בור ישמע העם בדברי עמך‪ ,‬וגם‪-‬‬ ‫בך יא‪3‬מינו לעולם; ויגד מ שה את‪-‬דברי העם‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ .‬יט‪,‬י וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה לך אל‪-‬העם‪,‬‬ ‫וקדשתם היום ומחר; וכבסו‪ ,‬שמל תם‪ .‬יט‪,‬יא והיו נכ נים‪ ,‬ליום השלישי‪ :‬כי ביום השלשי‪ ,‬ירד‬ ‫יהוה לעיני כל‪-‬העם‪--‬על‪-‬הר סיני‪ .‬יט‪,‬יב והגבלת את‪-‬העם סביב לאמ ר‪ ,‬השמרו לכם ע‪3‬לות בהר‬ ‫ונג ע בקצהו‪ :‬כל‪-‬הנ גע בהר‪ ,‬מות יומת‪ .‬יט‪,‬יג ל א‪-‬תגע בו יד‪ ,‬כי‪-‬סקול יסקל או‪-‬יר ה יירה‪--‬‬ ‫אם‪-‬בהמה אם‪-‬איש‪ ,‬ל א יחיה; במש ך‪ ,‬הי בל‪ ,‬המה‪ ,‬יע‪3‬לו בהר‪ .‬יט‪,‬יד וירד מ שה מן‪-‬ההר‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫העם; ויקדש‪ ,‬את‪-‬העם‪ ,‬ויכבסו‪ ,‬שמל תם‪ .‬יט‪,‬טו וי אמר‪ ,‬אל‪-‬העם‪ ,‬היו נכ נים‪ ,‬לשל שת ימים‪:‬‬ ‫אל‪-‬תגשו‪ ,‬אל‪-‬אשה‪ .‬יט‪,‬טז ויהי ביום השלישי בהי ת הב קר‪ ,‬ויהי ק ל ת וברקים וענן כבד על‪-‬‬ ‫ההר‪ ,‬וק ל ש פר‪ ,‬חזק מא ד; ויחרד כל‪-‬העם‪ ,‬א‪3‬שר במח‪3‬נה‪ .‬יט‪,‬יז ויוצא מ שה את‪-‬העם לקראת‬ ‫האל הים‪ ,‬מן‪-‬המח‪3‬נה; ויתיצבו‪ ,‬בתחתית ההר‪ .‬יט‪,‬יח והר סיני‪ ,‬עשן כ?לו‪ ,‬מפני א‪3‬שר ירד עליו‬ ‫יהוה‪ ,‬באש; ויעל ע‪3‬שנו כעשן הכבשן‪ ,‬ויחרד כל‪-‬ההר מא ד‪ .‬יט‪,‬יט ויהי קול הש פר‪ ,‬הולך וחזק‬ ‫מא ד; מ שה ידבר‪ ,‬והאל הים יע‪3‬ננו בקול‪ .‬יט‪,‬כ וירד יהוה על‪-‬הר סיני‪ ,‬אל‪-‬ר אש ההר; ויקרא‬ ‫יהוה למ שה אל‪-‬ר אש ההר‪ ,‬ויעל מ שה‪ .‬יט‪,‬כא וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬רד העד בעם‪ :‬פן‪-‬‬ ‫יהרסו אל‪-‬יהוה לראות‪ ,‬ונפל ממנו רב‪ .‬יט‪,‬כב וגם הכ ה‪3‬נים הנגשים אל‪-‬יהוה‪ ,‬יתקדשו‪ :‬פן‪-‬יפר ץ‬ ‫בהם‪ ,‬יהוה‪ .‬יט‪,‬כג וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ ,‬ל א‪-‬יוכל העם‪ ,‬לע‪3‬ל ת אל‪-‬הר סיני‪ :‬כי‪-‬אתה העד תה‬ ‫בנו‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬הגבל את‪-‬ההר‪ ,‬וקדשתו‪ .‬יט‪,‬כד וי אמר אליו יהוה לך‪-‬רד‪ ,‬ועלית אתה ואה‪3‬ר ן עמך;‬ ‫והכ ה‪3‬נים והעם‪ ,‬אל‪-‬יהרסו לע‪3‬ל ת אל‪-‬יהוה‪--‬פן‪-‬יפרץ‪-‬בם‪ .‬יט‪,‬כה וירד מ שה‪ ,‬אל‪-‬העם; וי אמר‪,‬‬ ‫}א‪3‬להם‪} .‬ס‬ ‫}כ‪,‬א וידבר אל הים‪ ,‬את כל‪-‬הדברים האלה לאמ ר‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬ב אנ כי יהוה אל היך‪ ,‬א‪3‬שר הוצאתיך מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ :‬ל א‪-‬יהיה לך אל הים‬ ‫א‪3‬חרים‪ ,‬על‪-‬פני‪ .‬כ‪,‬ג ל א‪-‬תע‪3‬שה לך פסל‪ ,‬וכל‪-‬תמונה‪ ,‬א‪3‬שר בשמים ממעל‪ ,‬וא‪3‬שר בארץ מתחת‪--‬‬ ‫וא‪3‬שר במים‪ ,‬מתחת לארץ‪ .‬כ‪,‬ד ל א‪-‬תשתח‪3‬וה להם‪ ,‬ול א תעבדם‪ :‬כי אנ כי יהוה אל היך‪ ,‬אל‬ ‫קנא‪--‬פ קד ע‪3‬ו ן אב ת על‪-‬בנים על‪-‬שלשים ועל‪-‬רבעים‪ ,‬לש נאי‪ .‬כ‪,‬ה וע שה חסד‪ ,‬לא‪3‬לפים‪--‬‬ ‫}לא ה‪3‬בי‪ ,‬ולש מרי מצו תי‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬ו ל א תשא את‪-‬שם‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬לשוא‪ :‬כי ל א ינקה יהוה‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬ישא את‪-‬שמו לשוא‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫כ‪,‬ז זכור את‪-‬יום השבת‪ ,‬לקדשו‪ .‬כ‪,‬ח ששת ימים תע‪3‬ב ד‪ ,‬ועשית כל‪-‬מלאכתך‪ .‬כ‪,‬ט ויום‪,‬‬ ‫השביעי‪--‬שבת‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬ל א‪-‬תע‪3‬שה כל‪-‬מלאכה אתה ובנך ובתך‪ ,‬עבדך וא‪3‬מתך ובהמתך‪,‬‬ ‫וגרך‪ ,‬א‪3‬שר בשעריך‪ .‬כ‪,‬י כי ששת‪-‬ימים עשה יהוה את‪-‬השמים ואת‪-‬הארץ‪ ,‬את‪-‬הים ואת‪-‬כל‪-‬‬

‫} א‪3‬שר‪-‬בם‪ ,‬וינח‪ ,‬ביום השביעי; על‪-‬כן‪ ,‬ברך יהוה את‪-‬יום השבת‪--‬ויקדשהו‪} .‬ס‬ ‫}כ‪,‬יא כבד את‪-‬אביך‪ ,‬ואת‪-‬אמך‪--‬למען‪ ,‬יא‪3‬רכון ימיך‪ ,‬על הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪} .‬ס‬ ‫}כ‪,‬יב ל א תרצח‪} ,‬ס{ ל א תנאף; }ס{ ל א תגנ ב‪} ,‬ס{ ל א‪-‬תע‪3‬נה ברע‪3‬ך עד שקר‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬יג ל א תחמ ד‪ ,‬בית רעך; }ס{ ל א‪-‬תחמ ד אשת רעך‪ ,‬ועבדו וא‪3‬מתו ושורו וח‪3‬מ רו‪ ,‬וכ ל‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫}לרעך‪} .‬פ‬ ‫כ‪,‬יד וכל‪-‬העם ר אים את‪-‬הקול ת ואת‪-‬הלפידם‪ ,‬ואת קול הש פר‪ ,‬ואת‪-‬ההר‪ ,‬עשן; וירא העם‬ ‫וינ?עו‪ ,‬ויעמדו מרח ק‪ .‬כ‪,‬טו וי אמרו‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬דבר‪-‬אתה עמנו‪ ,‬ונשמעה; ואל‪-‬ידבר עמנו‬ ‫אל הים‪ ,‬פן‪-‬נמות‪ .‬כ‪,‬טז וי אמר מ שה אל‪-‬העם‪ ,‬אל‪-‬תיראו‪ ,‬כי לבע‪3‬בור נסות אתכם‪ ,‬בא‬ ‫האל הים; ובע‪3‬בור‪ ,‬תהיה יראתו על‪-‬פניכם‪--‬לבלתי תחטאו‪ .‬כ‪,‬יז ויע‪3‬מ ד העם‪ ,‬מרח ק; ומ שה‬ ‫}נגש אל‪-‬הע‪3‬רפל‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שם האל הים‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬יח וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬כ ה ת אמר אל‪-‬בני ישראל‪ :‬אתם ראיתם‪--‬כי מן‪-‬השמים‪ ,‬דברתי‬ ‫עמכם‪ .‬כ‪,‬יט ל א תע‪3‬שון‪ ,‬אתי‪ :‬אל הי כסף ואל הי זהב‪ ,‬ל א תע‪3‬שו לכם‪ .‬כ‪,‬כ מזבח א‪3‬דמה‪,‬‬ ‫תע‪3‬שה‪-‬לי‪ ,‬וזבחת עליו את‪-‬ע ל תיך ואת‪-‬שלמיך‪ ,‬את‪-‬צ אנך ואת‪-‬בקרך; בכל‪-‬המקום א‪3‬שר אזכיר‬ ‫את‪-‬שמי‪ ,‬אבוא אליך וברכתיך‪ .‬כ‪,‬כא ואם‪-‬מזבח א‪3‬בנים תע‪3‬שה‪-‬לי‪ ,‬ל א‪-‬תבנה אתהן גזית‪ :‬כי‬ ‫חרבך הנפת עליה‪ ,‬ותחללה‪ .‬כ‪,‬כב ול א‪-‬תע‪3‬לה במע‪3‬ל ת‪ ,‬על‪-‬מזבחי‪ :‬א‪3‬שר ל א‪-‬תגלה ערותך‪,‬‬ ‫}עליו‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬א ואלה‪ ,‬המשפטים‪ ,‬א‪3‬שר תשים‪ ,‬לפניהם‪ .‬כא‪,‬ב כי תקנה עבד עברי‪ ,‬שש שנים יע‪3‬ב ד;‬ ‫ובשבעת‪--‬יצא לחפשי‪ ,‬חנם‪ .‬כא‪,‬ג אם‪-‬בגפו יב א‪ ,‬בגפו יצא; אם‪-‬בעל אשה הוא‪ ,‬ויצאה אשתו‬ ‫עמו‪ .‬כא‪,‬ד אם‪-‬א‪3‬ד ניו יתן‪-‬לו אשה‪ ,‬וילדה‪-‬לו בנים או בנות‪--‬האשה וילדיה‪ ,‬תהיה לאד ניה‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫יצא בגפו‪ .‬כא‪,‬ה ואם‪-‬אמ ר י אמר‪ ,‬העבד‪ ,‬אהבתי את‪-‬א‪3‬ד ני‪ ,‬את‪-‬אשתי ואת‪-‬בני; ל א אצא‪,‬‬ ‫חפשי‪ .‬כא‪,‬ו והגישו א‪3‬ד ניו‪ ,‬אל‪-‬האל הים‪ ,‬והגישו אל‪-‬הדלת‪ ,‬או אל‪-‬המזוזה; ורצע א‪3‬ד ניו את‪-‬‬ ‫}אזנו במרצע‪ ,‬וע‪3‬בדו לע לם‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬ז וכי‪-‬ימכ ר איש את‪-‬בתו‪ ,‬לאמה‪--‬ל א תצא‪ ,‬כצאת הע‪3‬בדים‪ .‬כא‪,‬ח אם‪-‬רעה בעיני א‪3‬ד ניה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬לא )לו( יעדה‪--‬והפדה‪ :‬לעם נכרי ל א‪-‬ימש ל למכרה‪ ,‬בבגדו‪-‬בה‪ .‬כא‪,‬ט ואם‪-‬לבנו‪,‬‬ ‫ייעדנה‪--‬כמשפט הבנות‪ ,‬יע‪3‬שה‪-‬לה‪ .‬כא‪,‬י אם‪-‬אחרת‪ ,‬יקח‪-‬לו‪--‬שארה כסותה וע נתה‪ ,‬ל א יגרע‪.‬‬ ‫}כא‪,‬יא ואם‪-‬שלש‪-‬אלה‪--‬ל א יע‪3‬שה‪ ,‬לה‪ :‬ויצאה חנם‪ ,‬אין כסף‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬יב מכה איש ומת‪ ,‬מות יומת‪ .‬כא‪,‬יג וא‪3‬שר ל א צדה‪ ,‬והאל הים אנה לידו‪--‬ושמתי לך מקום‪,‬‬ ‫}א‪3‬שר ינוס שמה‪} .‬ס‬ ‫}כא‪,‬יד וכי‪-‬יזד איש על‪-‬רעהו‪ ,‬להרגו בערמה‪--‬מעם מזבחי‪ ,‬תקחנו למות‪} .‬ס‬ ‫}כא‪,‬טו ומכה אביו ואמו‪ ,‬מות יומת‪} .‬ס‬ ‫}כא‪,‬טז וג נב איש ומכרו ונמצא בידו‪ ,‬מות יומת‪} .‬ס‬ ‫}כא‪,‬יז ומקלל אביו ואמו‪ ,‬מות יומת‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬יח וכי‪-‬יריב?ן א‪3‬נשים‪--‬והכה‪-‬איש את‪-‬רעהו‪ ,‬באבן או באגר ף; ול א ימות‪ ,‬ונפל למשכב‪.‬‬ ‫}כא‪,‬יט אם‪-‬יקום והתהלך בחוץ‪ ,‬על‪-‬משענתו‪--‬ונקה המכה‪ :‬רק שבתו יתן‪ ,‬ורפ א ירפא‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬כ וכי‪-‬יכה איש את‪-‬עבדו או את‪-‬א‪3‬מתו‪ ,‬בשבט‪ ,‬ומת‪ ,‬תחת ידו‪--‬נק ם‪ ,‬ינקם‪ .‬כא‪,‬כא אך אם‪-‬יום‬ ‫}או יומים‪ ,‬יע‪3‬מ ד‪--‬ל א י?קם‪ ,‬כי כספו הוא‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬כב וכי‪-‬ינצו א‪3‬נשים‪ ,‬ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה‪ ,‬ול א יהיה‪ ,‬אסון‪--‬ענוש יענש‪ ,‬כא‪3‬שר ישית‬

‫עליו בעל האשה‪ ,‬ונתן‪ ,‬בפללים‪ .‬כא‪,‬כג ואם‪-‬אסון‪ ,‬יהיה‪--‬ונתתה נפש‪ ,‬תחת נפש‪ .‬כא‪,‬כד עין תחת‬ ‫עין‪ ,‬שן תחת שן‪ ,‬יד תחת יד‪ ,‬רגל תחת רגל‪ .‬כא‪,‬כה כויה תחת כויה‪ ,‬פצע תחת פצע‪ ,‬חבורה‪ ,‬תחת‬ ‫}חבורה‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬כו וכי‪-‬יכה איש את‪-‬עין עבדו‪ ,‬או‪-‬את‪-‬עין א‪3‬מתו‪--‬ושח‪3‬תה‪ :‬לחפשי ישלחנו‪ ,‬תחת עינו‪ .‬כא‪,‬כז‬ ‫} ואם‪-‬שן עבדו או‪-‬שן א‪3‬מתו‪ ,‬יפיל‪--‬לחפשי ישלחנו‪ ,‬תחת שנו‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬כח וכי‪-‬יגח שור את‪-‬איש או את‪-‬אשה‪ ,‬ומת‪--‬סקול יסקל השור‪ ,‬ול א יאכל את‪-‬בשרו‪ ,‬ובעל‬ ‫השור‪ ,‬נקי‪ .‬כא‪,‬כט ואם שור נגח הוא מתמ ל שלש ם‪ ,‬והועד בבעליו ול א ישמרנו‪ ,‬והמית איש‪,‬‬ ‫או אשה‪--‬השור‪ ,‬יסקל‪ ,‬וגם‪-‬בעליו‪ ,‬יומת‪ .‬כא‪,‬ל אם‪-‬כ פר‪ ,‬יושת עליו‪--‬ונתן פדי ן נפשו‪ ,‬ככ ל‬ ‫א‪3‬שר‪-‬יושת עליו‪ .‬כא‪,‬לא או‪-‬בן יגח‪ ,‬או‪-‬בת יגח‪--‬כמשפט הזה‪ ,‬יעשה לו‪ .‬כא‪,‬לב אם‪-‬עבד יגח‬ ‫} השור‪ ,‬או אמה‪--‬כסף של שים שקלים‪ ,‬יתן לאד ניו‪ ,‬והשור‪ ,‬יסקל‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬לג וכי‪-‬יפתח איש בור‪ ,‬או כי‪-‬יכרה איש ב ר‪--‬ול א יכסנו; ונפל‪-‬שמה שור‪ ,‬או ח‪3‬מור‪ .‬כא‪,‬לד‬ ‫} בעל הבור ישלם‪ ,‬כסף ישיב לבעליו; והמת‪ ,‬יהיה‪-‬לו‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬לה וכי‪-‬יג ף שור‪-‬איש את‪-‬שור רעהו‪ ,‬ומת‪--‬ומכרו את‪-‬השור החי‪ ,‬וחצו את‪-‬כספו‪ ,‬וגם את‪-‬‬ ‫המת‪ ,‬יחצון‪ .‬כא‪,‬לו או נודע‪ ,‬כי שור נגח הוא מתמול שלש ם‪ ,‬ול א ישמרנו‪ ,‬בעליו‪--‬שלם ישלם‬ ‫}שור תחת השור‪ ,‬והמת יהיה‪-‬לו‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬לז כי יגנ ב‪-‬איש שור או‪-‬שה‪ ,‬וטבחו או מכרו‪--‬ח‪3‬משה בקר‪ ,‬ישלם תחת השור‪ ,‬וארבע‪-‬צ אן‪,‬‬ ‫תחת השה‪ .‬כב‪,‬א אם‪-‬במחתרת ימצא הגנב‪ ,‬וה?כה ומת‪--‬אין לו‪ ,‬דמים‪ .‬כב‪,‬ב אם‪-‬זרחה השמש‬ ‫עליו‪ ,‬דמים לו‪ :‬שלם ישלם‪--‬אם‪-‬אין לו‪ ,‬ונמכר בגנבתו‪ .‬כב‪,‬ג אם‪-‬המצא תמצא בידו הגנבה‪,‬‬ ‫}משור עד‪-‬ח‪3‬מור עד‪-‬שה‪--‬חיים‪ :‬שנים‪ ,‬ישלם‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ד כי יבער‪-‬איש‪ ,‬שדה או‪-‬כרם‪ ,‬ושלח את‪-‬בעיר ה‪ ,‬ובער בשדה אחר‪--‬מיטב שדהו ומיטב כרמו‪,‬‬ ‫}ישלם‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ה כי‪-‬תצא אש ומצאה ק צים‪ ,‬ונאכל גדיש‪ ,‬או הקמה‪ ,‬או השדה‪--‬שלם ישלם‪ ,‬המבער את‪-‬‬ ‫}הבערה‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ו כי‪-‬יתן איש אל‪-‬רעהו כסף או‪-‬כלים‪ ,‬לשמ ר‪ ,‬וג?נב‪ ,‬מבית האיש‪--‬אם‪-‬ימצא הגנב‪ ,‬ישלם‬ ‫שנים‪ .‬כב‪,‬ז אם‪-‬ל א ימצא הגנב‪ ,‬ונקרב בעל‪-‬הבית אל‪-‬האל הים‪ :‬אם‪-‬ל א שלח ידו‪ ,‬במלאכת‬ ‫רעהו‪ .‬כב‪,‬ח על‪-‬כל‪-‬דבר‪-‬פשע על‪-‬שור על‪-‬ח‪3‬מור על‪-‬שה על‪-‬שלמה על‪-‬כל‪-‬א‪3‬בדה‪ ,‬א‪3‬שר י אמר כי‪-‬‬ ‫}הוא זה‪--‬עד האל הים‪ ,‬יב א דבר‪-‬שניהם‪ :‬א‪3‬שר ירשיע?ן אל הים‪ ,‬ישלם שנים לרעהו‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ט כי‪-‬יתן איש אל‪-‬רעהו ח‪3‬מור או‪-‬שור או‪-‬שה‪ ,‬וכל‪-‬בהמה‪--‬לשמ ר; ומת או‪-‬נשבר או‪-‬נשבה‪,‬‬ ‫אין ר אה‪ .‬כב‪,‬י שב?עת יהוה‪ ,‬תהיה בין שניהם‪--‬אם‪-‬ל א שלח ידו‪ ,‬במלאכת רעהו; ולקח בעליו‪,‬‬ ‫ול א ישלם‪ .‬כב‪,‬יא ואם‪-‬גנ ב יגנב‪ ,‬מעמו‪--‬ישלם‪ ,‬לבעליו‪ .‬כב‪,‬יב אם‪-‬טר ף יטרף‪ ,‬יבאהו עד‪:‬‬ ‫}הטרפה‪ ,‬ל א ישלם‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬יג וכי‪-‬ישאל איש מעם רעהו‪ ,‬ונשבר או‪-‬מת; בעליו אין‪-‬עמו‪ ,‬שלם ישלם‪ .‬כב‪,‬יד אם‪-‬בעליו‬ ‫}עמו‪ ,‬ל א ישלם‪ :‬אם‪-‬שכיר הוא‪ ,‬בא בשכרו‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬טו וכי‪-‬יפתה איש‪ ,‬בתולה א‪3‬שר ל א‪-‬א רשה‪--‬ושכב עמה‪ :‬מה ר ימהרנה לו‪ ,‬לאשה‪ .‬כב‪,‬טז‬ ‫} אם‪-‬מאן ימאן אביה‪ ,‬לתתה לו‪--‬כסף ישק ל‪ ,‬כמ הר הבתול ת‪} .‬ס‬ ‫}כב‪,‬יז מכשפה‪ ,‬ל א תחיה‪ .‬כב‪,‬יח כל‪-‬ש כב עם‪-‬בהמה‪ ,‬מות יומת‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬יט ז בח לאל הים‪ ,‬יח‪I‬רם‪--‬בלתי ליהוה‪ ,‬לבדו‪ .‬כב‪,‬כ וגר ל א‪-‬תונה‪ ,‬ול א תלחצנו‪ :‬כי‪-‬גרים‬

‫הייתם‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬כב‪,‬כא כל‪-‬אלמנה ויתום‪ ,‬ל א תענון‪ .‬כב‪,‬כב אם‪-‬ענה תענה‪ ,‬א תו‪--‬כי אם‪-‬‬ ‫צע ק יצעק אלי‪ ,‬שמ ע אשמע צע‪3‬קתו‪ .‬כב‪,‬כג וחרה אפי‪ ,‬והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם‬ ‫}אלמנות‪ ,‬ובניכם ית מים‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬כד אם‪-‬כסף תלוה את‪-‬עמי‪ ,‬את‪-‬העני עמך‪--‬ל א‪-‬תהיה לו‪ ,‬כנ שה; ל א‪-‬תשימון עליו‪ ,‬נשך‪.‬‬ ‫כב‪,‬כה אם‪-‬חב ל תחב ל‪ ,‬שלמת רעך‪--‬עד‪-‬ב א השמש‪ ,‬תשיבנו לו‪ .‬כב‪,‬כו כי הוא כסות ה לבדה‪,‬‬ ‫} הוא שמלתו לע רו; במה ישכב‪--‬והיה כי‪-‬יצעק אלי‪ ,‬ושמעתי כי‪-‬חנון אני‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כז אל הים‪ ,‬ל א תקלל; ונשיא בעמך‪ ,‬ל א תא ר‪ .‬כב‪,‬כח מלאתך ודמע‪3‬ך‪ ,‬ל א תאחר; בכור‬ ‫בניך‪ ,‬תתן‪-‬לי‪ .‬כב‪,‬כט כן‪-‬תע‪3‬שה לש רך‪ ,‬לצ אנך‪ :‬שבעת ימים יהיה עם‪-‬אמו‪ ,‬ביום השמיני תתנו‪-‬‬ ‫}לי‪ .‬כב‪,‬ל ואנשי‪-‬ק דש‪ ,‬תהיון לי; ובשר בשדה טרפה ל א ת אכלו‪ ,‬לכלב תשלכון א תו‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬א ל א תשא‪ ,‬שמע שוא; אל‪-‬תשת ידך עם‪-‬רשע‪ ,‬להי ת עד חמס‪ .‬כג‪,‬ב ל א‪-‬תהיה אח‪3‬רי‪-‬רבים‪,‬‬ ‫}לרע ת; ול א‪-‬תע‪3‬נה על‪-‬רב‪ ,‬לנט ת אח‪3‬רי רבים‪--‬להט ת‪ .‬כג‪,‬ג ודל‪ ,‬ל א תהדר בריבו‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬ד כי תפגע שור א יבך‪ ,‬או ח‪3‬מ רו‪--‬ת עה‪ :‬השב תשיבנו‪ ,‬לו‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬ה כי‪-‬תראה ח‪3‬מור ש נא‪3‬ך‪ ,‬ר בץ תחת משאו‪ ,‬וחדלת‪ ,‬מע‪3‬ז ב לו‪--‬עז ב תע‪3‬ז ב‪ ,‬עמו‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬ו ל א תטה משפט אבי נך‪ ,‬בריבו‪ .‬כג‪,‬ז מדבר‪-‬שקר‪ ,‬תרחק; ונקי וצדיק אל‪-‬תה‪3‬ר ג‪ ,‬כי ל א‪-‬‬ ‫אצדיק רשע‪ .‬כג‪,‬ח וש חד‪ ,‬ל א תקח‪ :‬כי הש חד יעור פקחים‪ ,‬ויסלף דברי צדיקים‪ .‬כג‪,‬ט וגר‪,‬‬ ‫ל א תלחץ; ואתם‪ ,‬ידעתם את‪-‬נפש הגר‪--‬כי‪-‬גרים הייתם‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬כג‪,‬י ושש שנים‪ ,‬תזרע‬ ‫את‪-‬ארצך; ואספת‪ ,‬את‪-‬תבואתה‪ .‬כג‪,‬יא והשביעת תשמטנה ונטשתה‪ ,‬ואכלו אבי ני עמך‪ ,‬ויתרם‪,‬‬ ‫ת אכל חית השדה; כן‪-‬תע‪3‬שה לכרמך‪ ,‬לזיתך‪ .‬כג‪,‬יב ששת ימים תע‪3‬שה מע‪3‬שיך‪ ,‬וביום השביעי‬ ‫תשב ת‪--‬למען ינוח‪ ,‬שורך וח‪3‬מ רך‪ ,‬וינפש בן‪-‬א‪3‬מתך‪ ,‬והגר‪ .‬כג‪,‬יג ובכ ל א‪3‬שר‪-‬אמרתי א‪3‬ליכם‪,‬‬ ‫תשמרו; ושם אל הים א‪3‬חרים ל א תזכירו‪ ,‬ל א ישמע על‪-‬פיך‪ .‬כג‪,‬יד של ש רגלים‪ ,‬תח ג לי‬ ‫בשנה‪ .‬כג‪,‬טו את‪-‬חג המצות‪ ,‬תשמ ר‪--‬שבעת ימים ת אכל מצות כא‪3‬שר צויתך למועד ח דש‬ ‫האביב‪ ,‬כי‪-‬בו יצאת ממצרים; ול א‪-‬יראו פני‪ ,‬ריקם‪ .‬כג‪,‬טז וחג הקציר בכורי מע‪3‬שיך‪ ,‬א‪3‬שר תזרע‬ ‫בשדה; וחג האסף בצאת השנה‪ ,‬באספך את‪-‬מע‪3‬שיך מן‪-‬השדה‪ .‬כג‪,‬יז של ש פעמים‪ ,‬בשנה‪--‬יראה‪,‬‬ ‫כל‪-‬זכורך‪ ,‬אל‪-‬פני‪ ,‬האד ן יהוה‪ .‬כג‪,‬יח ל א‪-‬תזבח על‪-‬חמץ‪ ,‬דם‪-‬זבחי; ול א‪-‬ילין חלב‪-‬חגי‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫}ב קר‪ .‬כג‪,‬יט ראשית‪ ,‬בכורי אדמתך‪ ,‬תביא‪ ,‬בית יהוה אל היך; ל א‪-‬תבשל גדי‪ ,‬בח‪3‬לב אמו‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬כ הנה אנ כי ש לח מלאך‪ ,‬לפניך‪ ,‬לשמרך‪ ,‬בדרך; ולה‪3‬ביא‪3‬ך‪ ,‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר ה‪3‬כנ תי‪ .‬כג‪,‬כא‬ ‫השמר מפניו ושמע בק לו‪ ,‬אל‪-‬תמר בו‪ :‬כי ל א ישא לפשע‪3‬כם‪ ,‬כי שמי בקרבו‪ .‬כג‪,‬כב כי אם‪-‬‬ ‫שמוע תשמע‪ ,‬בק לו‪ ,‬ועשית‪ ,‬כ ל א‪3‬שר א‪3‬דבר‪--‬ואיבתי‪ ,‬את‪-‬א יביך‪ ,‬וצרתי‪ ,‬את‪-‬צ רריך‪ .‬כג‪,‬כג‬ ‫כי‪-‬ילך מלאכי‪ ,‬לפניך‪ ,‬והביא‪3‬ך אל‪-‬האמ רי והחתי‪ ,‬והפרזי והכנע‪3‬ני החוי והיבוסי; והכחדתיו‪.‬‬ ‫כג‪,‬כד ל א‪-‬תשתח‪3‬וה לאל היהם ול א תעבדם‪ ,‬ול א תע‪3‬שה כמע‪3‬שיהם‪ :‬כי הרס תהרסם‪ ,‬ושבר‬ ‫תשבר מצב תיהם‪ .‬כג‪,‬כה וע‪3‬בדתם‪ ,‬את יהוה אל היכם‪ ,‬וברך את‪-‬לחמך‪ ,‬ואת‪-‬מימיך; וה‪3‬סר תי‬ ‫}מח‪3‬לה‪ ,‬מקרבך‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬כו ל א תהיה משכלה וע‪3‬קרה‪ ,‬בארצך; את‪-‬מספר ימיך‪ ,‬א‪3‬מלא‪ .‬כג‪,‬כז את‪-‬אימתי‪ ,‬א‪3‬שלח לפניך‪,‬‬ ‫והמ תי את‪-‬כל‪-‬העם‪ ,‬א‪3‬שר תב א בהם; ונתתי את‪-‬כל‪-‬א יביך אליך‪ ,‬ע רף‪ .‬כג‪,‬כח ושלחתי את‪-‬‬ ‫הצרעה‪ ,‬לפניך; וגרשה‪ ,‬את‪-‬החוי את‪-‬הכנע‪3‬ני ואת‪-‬החתי‪--‬מלפניך‪ .‬כג‪,‬כט ל א א‪3‬גרשנו מפניך‪,‬‬ ‫בשנה אחת‪ :‬פן‪-‬תהיה הארץ שממה‪ ,‬ורבה עליך חית השדה‪ .‬כג‪,‬ל מעט מעט א‪3‬גרשנו‪ ,‬מפניך‪ ,‬עד‬ ‫א‪3‬שר תפרה‪ ,‬ונחלת את‪-‬הארץ‪ .‬כג‪,‬לא ושתי את‪-‬גב?לך‪ ,‬מים‪-‬סוף ועד‪-‬ים פלשתים‪ ,‬וממדבר‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫הנהר‪ :‬כי אתן בידכם‪ ,‬את י שבי הארץ‪ ,‬וגרשתמו‪ ,‬מפניך‪ .‬כג‪,‬לב ל א‪-‬תכר ת להם ולאל היהם‪,‬‬ ‫ברית‪ .‬כג‪,‬לג ל א ישבו בארצך‪ ,‬פן‪-‬יח‪3‬טיאו א תך לי‪ :‬כי תע‪3‬ב ד את‪-‬אל היהם‪ ,‬כי‪-‬יהיה לך‬

‫}למוקש‪} .‬פ‬ ‫כד‪,‬א ואל‪-‬מ שה אמר ע‪3‬לה אל‪-‬יהוה‪ ,‬אתה ואה‪3‬ר ן נדב וא‪3‬ביהוא‪ ,‬ושבעים‪ ,‬מזקני ישראל;‬ ‫והשתח‪3‬ויתם‪ ,‬מרח ק‪ .‬כד‪,‬ב ונגש מ שה לבדו אל‪-‬יהוה‪ ,‬והם ל א יגשו; והעם‪ ,‬ל א יע‪3‬לו עמו‪.‬‬ ‫כד‪,‬ג ויב א מ שה‪ ,‬ויספר לעם את כל‪-‬דברי יהוה‪ ,‬ואת‪ ,‬כל‪-‬המשפטים; ויען כל‪-‬העם קול אחד‪,‬‬ ‫וי אמרו‪ ,‬כל‪-‬הדברים א‪3‬שר‪-‬דבר יהוה‪ ,‬נע‪3‬שה‪ .‬כד‪,‬ד ויכת ב מ שה‪ ,‬את כל‪-‬דברי יהוה‪ ,‬וישכם‬ ‫בב קר‪ ,‬ויבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה‪ ,‬לשנים עשר שבטי ישראל‪ .‬כד‪,‬ה וישלח‪ ,‬את‪-‬‬ ‫נע‪3‬רי בני ישראל‪ ,‬ויע‪3‬לו‪ ,‬ע ל ת; ויזבחו זבחים שלמים‪ ,‬ליהוה‪--‬פרים‪ .‬כד‪,‬ו ויקח מ שה ח‪3‬צי הדם‪,‬‬ ‫וישם באגנ ת; וח‪3‬צי הדם‪ ,‬זרק על‪-‬המזבח‪ .‬כד‪,‬ז ויקח ספר הברית‪ ,‬ויקרא באזני העם; וי אמרו‪,‬‬ ‫כ ל א‪3‬שר‪-‬דבר יהוה נע‪3‬שה ונשמע‪ .‬כד‪,‬ח ויקח מ שה את‪-‬הדם‪ ,‬ויזר ק על‪-‬העם; וי אמר‪ ,‬הנה דם‪-‬‬ ‫הברית א‪3‬שר כרת יהוה עמכם‪ ,‬על כל‪-‬הדברים‪ ,‬האלה‪ .‬כד‪,‬ט ויעל מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪--‬נדב‪ ,‬וא‪3‬ביהוא‪,‬‬ ‫ושבעים‪ ,‬מזקני ישראל‪ .‬כד‪,‬י ויראו‪ ,‬את אל הי ישראל; ותחת רגליו‪ ,‬כמע‪3‬שה לבנת הספיר‪ ,‬וכעצם‬ ‫השמים‪ ,‬לט הר‪ .‬כד‪,‬יא ואל‪-‬א‪3‬צילי בני ישראל‪ ,‬ל א שלח ידו; ויחזו‪ ,‬את‪-‬האל הים‪ ,‬וי אכלו‪,‬‬ ‫}וישתו‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬יב וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ע‪3‬לה אלי ההרה‪--‬והיה‪-‬שם; ואתנה לך את‪-‬ל?ח ת האבן‪ ,‬והתורה‬ ‫ויהושע משרתו; ויעל מ שה‪ ,‬אל‪-‬הר‬ ‫?‬ ‫והמצוה‪ ,‬א‪3‬שר כתבתי‪ ,‬להור תם‪ .‬כד‪,‬יג ויקם מ שה‪,‬‬ ‫האל הים‪ .‬כד‪,‬יד ואל‪-‬הזקנים אמר שבו‪-‬לנו בזה‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬נשוב א‪3‬ליכם; והנה אה‪3‬ר ן וחור עמכם‪,‬‬ ‫מי‪-‬בעל דברים יגש א‪3‬להם‪ .‬כד‪,‬טו ויעל מ שה‪ ,‬אל‪-‬ההר; ויכס הענן‪ ,‬את‪-‬ההר‪ .‬כד‪,‬טז וישכ ן‬ ‫כבוד‪-‬יהוה על‪-‬הר סיני‪ ,‬ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל‪-‬מ שה ביום השביעי‪ ,‬מתוך הענן‪.‬‬ ‫כד‪,‬יז ומראה כבוד יהוה‪ ,‬כאש א כלת בר אש ההר‪ ,‬לעיני‪ ,‬בני ישראל‪ .‬כד‪,‬יח ויב א מ שה בתוך‬ ‫} הענן‪ ,‬ויעל אל‪-‬ההר; ויהי מ שה‪ ,‬בהר‪ ,‬ארבעים יום‪ ,‬וארבעים לילה‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כה‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ויקחו‪-‬לי תרומה‪ :‬מאת כל‪-‬איש‬ ‫א‪3‬שר ידבנו לבו‪ ,‬תקחו את‪-‬תרומתי‪ .‬כה‪,‬ג וז את‪ ,‬התרומה‪ ,‬א‪3‬שר תקחו‪ ,‬מאתם‪ :‬זהב וכסף‪,‬‬ ‫ונח שת‪ .‬כה‪,‬ד ותכלת וארגמן ותולעת שני‪ ,‬ושש ועזים‪ .‬כה‪,‬ה וע ר ת אילם מאדמים וע ר ת‬ ‫תחשים‪ ,‬וע‪3‬צי שטים‪ .‬כה‪,‬ו שמן‪ ,‬למא ר; בשמים לשמן המשחה‪ ,‬ולקט רת הסמים‪ .‬כה‪,‬ז אבני‪-‬‬ ‫ש הם‪ ,‬ואבני מל?אים‪ ,‬לאפ ד‪ ,‬ולח שן‪ .‬כה‪,‬ח ועשו לי‪ ,‬מקדש; ושכנתי‪ ,‬בתוכם‪ .‬כה‪,‬ט ככ ל‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫} א‪3‬ני מראה אותך‪ ,‬את תבנית המשכן‪ ,‬ואת תבנית כל‪-‬כליו; וכן‪ ,‬תע‪3‬שו‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬י ועשו א‪3‬רון‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬אמתים וחצי ארכו‪ ,‬ואמה וחצי רחבו‪ ,‬ואמה וחצי‪ ,‬ק מתו‪ .‬כה‪,‬יא‬ ‫וצפית א תו זהב טהור‪ ,‬מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב‪ ,‬סביב‪ .‬כה‪,‬יב ויצקת לו‪ ,‬ארבע‬ ‫טבע ת זהב‪ ,‬ונתתה‪ ,‬על ארבע פע‪3‬מ תיו; ושתי טבע ת‪ ,‬על‪-‬צלעו האחת‪ ,‬ושתי טבע ת‪ ,‬על‪-‬צלעו‬ ‫השנית‪ .‬כה‪,‬יג ועשית בדי‪ ,‬ע‪3‬צי שטים; וצפית א תם‪ ,‬זהב‪ .‬כה‪,‬יד והבאת את‪-‬הבדים בטבע ת‪ ,‬על‬ ‫צלע ת האר ן‪ ,‬לשאת את‪-‬האר ן‪ ,‬בהם‪ .‬כה‪,‬טו בטבע ת‪ ,‬האר ן‪ ,‬יהיו‪ ,‬הבדים‪ :‬ל א יס?רו‪ ,‬ממנו‪.‬‬ ‫כה‪,‬טז ונתת‪ ,‬אל‪-‬האר ן‪--‬את‪ ,‬העד?ת‪ ,‬א‪3‬שר אתן‪ ,‬אליך‪ .‬כה‪,‬יז ועשית כפ רת‪ ,‬זהב טהור‪ :‬אמתים‬ ‫וחצי ארכה‪ ,‬ואמה וחצי רחבה‪ .‬כה‪,‬יח ועשית שנים כר?בים‪ ,‬זהב; מקשה תע‪3‬שה א תם‪ ,‬משני קצות‬ ‫הכפ רת‪ .‬כה‪,‬יט וע‪3‬שה כרוב אחד מקצה‪ ,‬מזה‪ ,‬וכרוב‪-‬אחד מקצה‪ ,‬מזה; מן‪-‬הכפ רת תע‪3‬שו את‪-‬‬ ‫הכר?בים‪ ,‬על‪-‬שני קצותיו‪ .‬כה‪,‬כ והיו הכר?בים פ רשי כנפים למעלה‪ ,‬ס ככים בכנפיהם על‪-‬‬ ‫הכפ רת‪ ,‬ופניהם‪ ,‬איש אל‪-‬אחיו; אל‪-‬הכפ רת‪--‬יהיו‪ ,‬פני הכר?בים‪ .‬כה‪,‬כא ונתת את‪-‬הכפ רת על‪-‬‬ ‫האר ן‪ ,‬מלמעלה; ואל‪-‬האר ן‪--‬תתן את‪-‬העד?ת‪ ,‬א‪3‬שר אתן אליך‪ .‬כה‪,‬כב ונועדתי לך‪ ,‬שם‪ ,‬ודברתי‬ ‫אתך מעל הכפ רת מבין שני הכר?בים‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬א‪3‬רון העד?ת‪--‬את כל‪-‬א‪3‬שר א‪3‬צוה אותך‪ ,‬אל‪-‬בני‬ ‫}ישראל‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬כג ועשית ?שלחן‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬אמתים ארכו ואמה רחבו‪ ,‬ואמה וחצי ק מתו‪ .‬כה‪,‬כד וצפית‬

‫א תו‪ ,‬זהב טהור; ועשית לו זר זהב‪ ,‬סביב‪ .‬כה‪,‬כה ועשית לו מסגרת ט פח‪ ,‬סביב; ועשית זר‪-‬זהב‬ ‫למסגרתו‪ ,‬סביב‪ .‬כה‪,‬כו ועשית לו‪ ,‬ארבע טבע ת זהב; ונתת‪ ,‬את‪-‬הטבע ת‪ ,‬על ארבע הפא ת‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫את‪-‬השלחן‪.‬‬ ‫?‬ ‫לארבע רגליו‪ .‬כה‪,‬כז לע?מת‪ ,‬המסגרת‪ ,‬תהיין‪ ,‬הטבע ת‪--‬לבתים לבדים‪ ,‬לשאת‬ ‫את‪-‬השלחן‪ .‬כה‪,‬כט ועשית‬ ‫?‬ ‫כה‪,‬כח ועשית את‪-‬הבדים ע‪3‬צי שטים‪ ,‬וצפית א תם זהב; ונשא‪-‬בם‪,‬‬ ‫קער תיו וכפ תיו‪ ,‬וקשותיו ומנקי תיו‪ ,‬א‪3‬שר י?סך‪ ,‬בהן; זהב טהור‪ ,‬תע‪3‬שה א תם‪ .‬כה‪,‬ל ונתת על‪-‬‬ ‫השלחן לחם פנים‪ ,‬לפני תמיד‪} .‬פ‬ ‫} ?‬ ‫כה‪,‬לא ועשית מנ רת‪ ,‬זהב טהור; מקשה תעשה המנורה‪ ,‬ירכה וקנה‪ ,‬גביעיה כפת ריה ופרחיה‪,‬‬ ‫ממנה יהיו‪ .‬כה‪,‬לב וששה קנים‪ ,‬י צאים מצדיה‪ :‬של שה קני מנ רה‪ ,‬מצדה האחד‪ ,‬ושל שה קני‬ ‫משקדים בקנה האחד‪ ,‬כפת ר ופרח‪ ,‬ושל שה גבעים‬ ‫מנ רה‪ ,‬מצדה השני‪ .‬כה‪,‬לג של שה גבעים ?‬ ‫משקדים בקנה האחד‪ ,‬כפת ר ופרח; כן לששת הקנים‪ ,‬הי צאים מן‪-‬המנ רה‪ .‬כה‪,‬לד ובמנ רה‪,‬‬ ‫?‬ ‫משקדים‪--‬כפת ריה‪ ,‬ופרחיה‪ .‬כה‪,‬לה וכפת ר תחת שני הקנים ממנה‪ ,‬וכפת ר‬ ‫ארבעה גבעים‪? :‬‬ ‫תחת שני הקנים ממנה‪ ,‬וכפת ר‪ ,‬תחת‪-‬שני הקנים ממנה‪--‬לששת‪ ,‬הקנים‪ ,‬הי צאים‪ ,‬מן‪-‬המנ רה‪.‬‬ ‫כה‪,‬לו כפת ריהם וקנ תם‪ ,‬ממנה יהיו; כ?לה מקשה אחת‪ ,‬זהב טהור‪ .‬כה‪,‬לז ועשית את‪-‬נר תיה‪,‬‬ ‫שבעה; והעלה‪ ,‬את‪-‬נר תיה‪ ,‬והאיר‪ ,‬על‪-‬עבר פניה‪ .‬כה‪,‬לח ומלקחיה ומחת תיה‪ ,‬זהב טהור‪.‬‬ ‫כה‪,‬לט ככר זהב טהור‪ ,‬יע‪3‬שה א תה‪--‬את כל‪-‬הכלים‪ ,‬האלה‪ .‬כה‪,‬מ וראה‪ ,‬וע‪3‬שה‪ :‬בתבניתם‪--‬‬ ‫}א‪3‬שר‪-‬אתה מראה‪ ,‬בהר‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬א ואת‪-‬המשכן תע‪3‬שה‪ ,‬עשר יריע ת‪ :‬שש משזר‪ ,‬ותכלת וארגמן ות לעת שני‪--‬כר?בים מע‪3‬שה‬ ‫ח שב‪ ,‬תע‪3‬שה א תם‪ .‬כו‪,‬ב א רך היריעה האחת‪ ,‬שמ נה ועשרים באמה‪ ,‬ור חב ארבע באמה‪,‬‬ ‫היריעה האחת; מדה אחת‪ ,‬לכל‪-‬היריע ת‪ .‬כו‪,‬ג ח‪3‬מש היריע ת‪ ,‬תהיין ח בר ת‪ ,‬אשה‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ח תה;‬ ‫וחמש יריע ת ח בר ת‪ ,‬אשה אל‪-‬א‪3‬ח תה‪ .‬כו‪,‬ד ועשית ל?לא ת תכלת‪ ,‬על שפת היריעה האחת‪,‬‬ ‫מקצה‪ ,‬בח ברת; וכן תע‪3‬שה‪ ,‬בשפת היריעה‪ ,‬הקיצונה‪ ,‬במחברת השנית‪ .‬כו‪,‬ה ח‪3‬משים ל?לא ת‪,‬‬ ‫תע‪3‬שה ביריעה האחת‪ ,‬וח‪3‬משים ל?לא ת תע‪3‬שה בקצה היריעה‪ ,‬א‪3‬שר במחברת השנית‪ :‬מקביל ת‪,‬‬ ‫הל?לא ת‪ ,‬אשה‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ח תה‪ .‬כו‪,‬ו ועשית‪ ,‬ח‪3‬משים קרסי זהב; וחברת את‪-‬היריע ת אשה אל‪-‬‬ ‫א‪3‬ח תה‪ ,‬בקרסים‪ ,‬והיה המשכן‪ ,‬אחד‪ .‬כו‪,‬ז ועשית יריע ת עזים‪ ,‬לא הל על‪-‬המשכן; עשתי‪-‬עשרה‬ ‫יריע ת‪ ,‬תע‪3‬שה א תם‪ .‬כו‪,‬ח א רך היריעה האחת‪ ,‬של שים באמה‪ ,‬ור חב ארבע באמה‪ ,‬היריעה‬ ‫האחת; מדה אחת‪ ,‬לעשתי עשרה יריע ת‪ .‬כו‪,‬ט וחברת את‪-‬ח‪3‬מש היריע ת‪ ,‬לבד‪ ,‬ואת‪-‬שש‬ ‫היריע ת‪ ,‬לבד; וכפלת את‪-‬היריעה הששית‪ ,‬אל‪-‬מול פני הא הל‪ .‬כו‪,‬י ועשית ח‪3‬משים ל?לא ת‪ ,‬על‬ ‫שפת היריעה האחת‪ ,‬הקיצ נה‪ ,‬בח ברת; וח‪3‬משים ל?לא ת‪ ,‬על שפת היריעה‪ ,‬הח ברת‪ ,‬השנית‪.‬‬ ‫כו‪,‬יא ועשית קרסי נח שת‪ ,‬ח‪3‬משים; והבאת את‪-‬הקרסים בל?לא ת‪ ,‬וחברת את‪-‬הא הל והיה אחד‪.‬‬ ‫כו‪,‬יב וסרח‪ ,‬הע דף‪ ,‬ביריע ת‪ ,‬הא הל‪--‬ח‪3‬צי היריעה‪ ,‬הע דפת‪ ,‬תסרח‪ ,‬על א‪3‬ח רי המשכן‪ .‬כו‪,‬יג‬ ‫והאמה מזה והאמה מזה‪ ,‬בע דף‪ ,‬בא רך‪ ,‬יריע ת הא הל‪ :‬יהיה סרוח על‪-‬צדי המשכן‪ ,‬מזה ומזה‪--‬‬ ‫לכס תו‪ .‬כו‪,‬יד ועשית מכסה לא הל‪ ,‬ע ר ת אילם מאדמים‪ ,‬ומכסה ע ר ת תחשים‪ ,‬מלמעלה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫כו‪,‬טו ועשית את‪-‬הקרשים‪ ,‬למשכן‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ ,‬ע מדים‪ .‬כו‪,‬טז עשר אמות‪ ,‬א רך הקרש; ואמה‬ ‫האחד‪--‬משלב ת‪ ,‬אשה אל‪-‬א‪3‬ח תה; כן‬ ‫?‬ ‫וח‪3‬צי האמה‪ ,‬ר חב הקרש האחד‪ .‬כו‪,‬יז שתי ידות‪ ,‬לקרש‬ ‫תע‪3‬שה‪ ,‬לכ ל קרשי המשכן‪ .‬כו‪,‬יח ועשית את‪-‬הקרשים‪ ,‬למשכן‪ ,‬עשרים קרש‪ ,‬לפאת נגבה‬ ‫תימנה‪ .‬כו‪,‬יט וארבעים‪ ,‬אדני‪-‬כסף‪ ,‬תע‪3‬שה‪ ,‬תחת עשרים הקרש‪ :‬שני א‪3‬דנים תחת‪-‬הקרש האחד‪,‬‬ ‫לשתי יד תיו‪ ,‬ושני א‪3‬דנים תחת‪-‬הקרש האחד‪ ,‬לשתי יד תיו‪ .‬כו‪,‬כ ולצלע המשכן השנית‪ ,‬לפאת‬ ‫צפון‪ ,‬עשרים‪ ,‬קרש‪ .‬כו‪,‬כא וארבעים אדניהם‪ ,‬כסף‪ :‬שני א‪3‬דנים‪ ,‬תחת הקרש האחד‪ ,‬ושני א‪3‬דנים‪,‬‬ ‫תחת הקרש האחד‪ .‬כו‪,‬כב ולירכתי המשכן‪ ,‬ימה‪ ,‬תע‪3‬שה‪ ,‬ששה קרשים‪ .‬כו‪,‬כג ושני קרשים‬ ‫תע‪3‬שה‪ ,‬למק?צע ת המשכן‪--‬בירכתים‪ .‬כו‪,‬כד ויהיו ת א‪3‬מם‪ ,‬מלמטה‪ ,‬ויחדו יהיו תמים על‪-‬ר אשו‪,‬‬

‫אל‪-‬הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם‪ ,‬לשני המקצ ע ת יהיו‪ .‬כו‪,‬כה והיו‪ ,‬שמ נה קרשים‪ ,‬ואדניהם‬ ‫כסף‪ ,‬ששה עשר א‪3‬דנים‪ :‬שני א‪3‬דנים‪ ,‬תחת הקרש האחד‪ ,‬ושני א‪3‬דנים‪ ,‬תחת הקרש האחד‪ .‬כו‪,‬כו‬ ‫ועשית בריחם‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ ,‬ח‪3‬משה‪ ,‬לקרשי צלע‪-‬המשכן האחד‪ .‬כו‪,‬כז וח‪3‬משה בריחם‪ ,‬לקרשי צלע‪-‬‬ ‫המשכן השנית; וח‪3‬משה בריחם‪ ,‬לקרשי צלע המשכן‪ ,‬לירכתים‪ ,‬ימה‪ .‬כו‪,‬כח והבריח התיכ ן‪ ,‬בתוך‬ ‫הקרשים‪ ,‬מברח‪ ,‬מן‪-‬הקצה אל‪-‬הקצה‪ .‬כו‪,‬כט ואת‪-‬הקרשים תצפה זהב‪ ,‬ואת‪-‬טבע תיהם תע‪3‬שה‬ ‫זהב‪--‬בתים‪ ,‬לבריחם; וצפית את‪-‬הבריחם‪ ,‬זהב‪ .‬כו‪,‬ל וה‪3‬קמ ת‪ ,‬את‪-‬המשכן‪ :‬כמשפטו‪--‬א‪3‬שר‬ ‫}הראית‪ ,‬בהר‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬לא ועשית פר כת‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬ושש משזר; מע‪3‬שה ח שב יע‪3‬שה א תה‪ ,‬כר?בים‪.‬‬ ‫כו‪,‬לב ונתתה א תה‪ ,‬על‪-‬ארבעה עמודי שטים‪ ,‬מצ?פים זהב‪ ,‬וויהם זהב‪--‬על‪-‬ארבעה‪ ,‬אדני‪-‬כסף‪.‬‬ ‫כו‪,‬לג ונתתה את‪-‬הפר כת‪ ,‬תחת הקרסים‪ ,‬והבאת שמה מבית לפר כת‪ ,‬את א‪3‬רון העדות; והבדילה‬ ‫הפר כת‪ ,‬לכם‪ ,‬בין הק דש‪ ,‬ובין ק דש הק‪I‬דשים‪ .‬כו‪,‬לד ונתת‪ ,‬את‪-‬הכפ רת‪ ,‬על‪ ,‬א‪3‬רון העד?ת‪--‬‬ ‫השלחן‪ ,‬על צלע‬ ‫את‪-‬השלחן‪ ,‬מחוץ לפר כת‪ ,‬ואת‪-‬המנ רה נ כח ?‬ ‫?‬ ‫בק דש‪ ,‬הק‪I‬דשים‪ .‬כו‪,‬לה ושמת‬ ‫והשלחן‪--‬תתן‪ ,‬על‪-‬צלע צפון‪ .‬כו‪,‬לו ועשית מסך לפתח הא הל‪ ,‬תכלת וארגמן‬ ‫המשכן תימנה; ?‬ ‫ותולעת שני ושש משזר‪ ,‬מע‪3‬שה‪ ,‬ר קם‪ .‬כו‪,‬לז ועשית למסך‪ ,‬ח‪3‬משה עמודי שטים‪ ,‬וצפית א תם‬ ‫}זהב‪ ,‬וויהם זהב; ויצקת להם‪ ,‬ח‪3‬משה אדני נח שת‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬א ועשית את‪-‬המזבח‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬חמש אמות א רך וחמש אמות ר חב‪ ,‬רבוע יהיה המזבח‪,‬‬ ‫ושל ש אמות‪ ,‬ק מתו‪ .‬כז‪,‬ב ועשית קרנ תיו‪ ,‬על ארבע פנ תיו‪--‬ממנו‪ ,‬תהיין קרנ תיו; וצפית א תו‪,‬‬ ‫נח שת‪ .‬כז‪,‬ג ועשית סיר תיו‪ ,‬לדשנו‪ ,‬ויעיו ומזרק תיו‪ ,‬ומזלג תיו ומחת תיו; לכל‪-‬כליו‪ ,‬תע‪3‬שה‬ ‫נח שת‪ .‬כז‪,‬ד ועשית לו מכבר‪ ,‬מע‪3‬שה רשת נח שת; ועשית על‪-‬הרשת‪ ,‬ארבע טבע ת נח שת‪ ,‬על‪,‬‬ ‫ארבע קצותיו‪ .‬כז‪,‬ה ונתתה א תה‪ ,‬תחת כרכ ב המזבח‪--‬מלמטה; והיתה הרשת‪ ,‬עד ח‪3‬צי המזבח‪.‬‬ ‫כז‪,‬ו ועשית בדים למזבח‪ ,‬בדי ע‪3‬צי שטים; וצפית א תם‪ ,‬נח שת‪ .‬כז‪,‬ז והובא את‪-‬בדיו‪ ,‬בטבע ת;‬ ‫והיו הבדים‪ ,‬על‪-‬שתי צלע ת המזבח‪--‬בשאת א תו‪ .‬כז‪,‬ח נבוב ל?ח ת‪ ,‬תע‪3‬שה א תו‪ :‬כא‪3‬שר הראה‬ ‫}א תך בהר‪ ,‬כן יע‪3‬שו‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬ט ועשית‪ ,‬את ח‪3‬צר המשכן‪--‬לפאת נגב‪-‬תימנה קלעים לחצר שש משזר‪ ,‬מאה באמה א רך‪,‬‬ ‫‪3‬שקיהם‪ ,‬כסף‪ .‬כז‪,‬יא‬ ‫לפאה‪ ,‬האחת‪ .‬כז‪,‬י ועמ?דיו עשרים‪ ,‬ואדניהם עשרים נח שת; ווי העמ?דים וח ?‬ ‫וכן לפאת צפון בא רך‪ ,‬קלעים מאה א רך; ועמ?דו עשרים‪ ,‬ואדניהם עשרים נח שת‪ ,‬ווי העמ?דים‬ ‫‪3‬שקיהם‪ ,‬כסף‪ .‬כז‪,‬יב ור חב החצר לפאת‪-‬ים‪ ,‬קלעים ח‪3‬משים אמה; עמ?דיהם ע‪3‬שרה‪ ,‬ואדניהם‬ ‫וח ?‬ ‫ע‪3‬שרה‪ .‬כז‪,‬יג ור חב החצר‪ ,‬לפאת קדמה מזרחה‪--‬ח‪3‬משים אמה‪ .‬כז‪,‬יד וח‪3‬מש עשרה אמה קלעים‪,‬‬ ‫לכתף; עמ?דיהם של שה‪ ,‬ואדניהם של שה‪ .‬כז‪,‬טו ולכתף‪ ,‬השנית‪--‬ח‪3‬מש עשרה‪ ,‬קלעים; עמ?דיהם‬ ‫של שה‪ ,‬ואדניהם של שה‪ .‬כז‪,‬טז ולשער החצר מסך עשרים אמה‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‬ ‫ושש משזר‪--‬מע‪3‬שה ר קם; עמ?דיהם‪ ,‬ארבעה‪ ,‬ואדניהם‪ ,‬ארבעה‪ .‬כז‪,‬יז כל‪-‬עמודי החצר סביב‬ ‫מח?שקים כסף‪ ,‬וויהם כסף; ואדניהם‪ ,‬נח שת‪ .‬כז‪,‬יח א רך החצר מאה באמה ור חב ח‪3‬משים‬ ‫בח‪3‬משים‪ ,‬וק מה חמש אמות‪--‬שש משזר; ואדניהם‪ ,‬נח שת‪ .‬כז‪,‬יט לכ ל כלי המשכן‪ ,‬בכ ל‬ ‫}ע‪3‬ב דתו‪ ,‬וכל‪-‬יתד תיו וכל‪-‬יתד ת החצר‪ ,‬נח שת‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬כ ואתה תצוה את‪-‬בני ישראל‪ ,‬ויקחו אליך שמן זית זך כתית‪--‬למאור‪ :‬להע‪3‬ל ת נר‪ ,‬תמיד‪.‬‬ ‫כז‪,‬כא בא הל מועד מחוץ לפר כת א‪3‬שר על‪-‬העד?ת‪ ,‬יע‪3‬ר ך א תו אה‪3‬ר ן ובניו מערב עד‪-‬ב קר‪--‬לפני‬ ‫}יהוה‪ :‬ח?קת עולם לד ר תם‪ ,‬מאת בני ישראל‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬א ואתה הקרב אליך את‪-‬אה‪3‬ר ן אחיך ואת‪-‬בניו אתו‪ ,‬מתוך בני ישראל‪--‬לכה‪3‬נו‪-‬לי‪ :‬אה‪3‬ר ן‪--‬‬ ‫נדב וא‪3‬ביהוא אלעזר ואיתמר‪ ,‬בני אה‪3‬ר ן‪ .‬כח‪,‬ב ועשית בגדי‪-‬ק דש‪ ,‬לאה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬לכבוד‪,‬‬ ‫ולתפארת‪ .‬כח‪,‬ג ואתה‪ ,‬תדבר אל‪-‬כל‪-‬חכמי‪-‬לב‪ ,‬א‪3‬שר מלאתיו‪ ,‬רוח חכמה; ועשו את‪-‬בגדי אה‪3‬ר ן‪,‬‬

‫לקדשו‪--‬לכה‪3‬נו‪-‬לי‪ .‬כח‪,‬ד ואלה הבגדים א‪3‬שר יע‪3‬שו‪ ,‬ח שן ואפוד ומעיל‪ ,‬וכת נת תשבץ‪ ,‬מצנפת‬ ‫ואבנט; ועשו בגדי‪-‬ק דש לאה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬ולבניו‪--‬לכה‪3‬נו‪-‬לי‪ .‬כח‪,‬ה והם יקחו את‪-‬הזהב‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫}התכלת ואת‪-‬הארגמן‪ ,‬ואת‪-‬תולעת השני‪ ,‬ואת‪-‬השש‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬ו ועשו‪ ,‬את‪-‬האפ ד‪ :‬זהב תכלת וארגמן תולעת שני‪ ,‬ושש משזר‪--‬מע‪3‬שה ח שב‪ .‬כח‪,‬ז שתי‬ ‫כתפ ת ח בר ת‪ ,‬יהיה‪-‬לו אל‪-‬שני קצותיו‪--‬וח?בר‪ .‬כח‪,‬ח וחשב ‪3‬אפ?דתו א‪3‬שר עליו‪ ,‬כמע‪3‬שהו ממנו‬ ‫יהיה‪ :‬זהב‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬ושש משזר‪ .‬כח‪,‬ט ולקחת‪ ,‬את‪-‬שתי אבני‪-‬ש הם; ופתחת‬ ‫ע‪3‬ליהם‪ ,‬שמות בני ישראל‪ .‬כח‪,‬י ששה‪ ,‬משמ תם‪ ,‬על‪ ,‬האבן האחת; ואת‪-‬שמות הששה הנותרים‪,‬‬ ‫על‪-‬האבן השנית‪--‬כתולד תם‪ .‬כח‪,‬יא מע‪3‬שה חרש‪ ,‬אבן‪--‬פתוחי ח תם תפתח את‪-‬שתי הא‪3‬בנים‪,‬‬ ‫על‪-‬שמ ת בני ישראל; מ?סב ת משבצות זהב‪ ,‬תע‪3‬שה א תם‪ .‬כח‪,‬יב ושמת את‪-‬שתי הא‪3‬בנים‪ ,‬על‬ ‫כתפ ת האפ ד‪ ,‬אבני זכר ן‪ ,‬לבני ישראל; ונשא אה‪3‬ר ן את‪-‬שמותם לפני יהוה‪ ,‬על‪-‬שתי כתפיו‪--‬‬ ‫}לזכר ן‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬יג ועשית משבצ ת‪ ,‬זהב‪ .‬כח‪,‬יד ושתי שרשר ת זהב טהור‪ ,‬מגבל ת תע‪3‬שה א תם מע‪3‬שה‬ ‫}ע‪3‬ב ת; ונתתה את‪-‬שרשר ת הע‪3‬ב ת ת‪ ,‬על‪-‬המשבצ ת‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬טו ועשית ח שן משפט‪ ,‬מע‪3‬שה ח שב‪--‬כמע‪3‬שה אפ ד‪ ,‬תע‪3‬שנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני‪,‬‬ ‫ושש משזר‪--‬תע‪3‬שה א תו‪ .‬כח‪,‬טז רבוע יהיה‪ ,‬כפול; זרת ארכו‪ ,‬וזרת רחבו‪ .‬כח‪,‬יז ומלאת בו‬ ‫מל?את אבן‪ ,‬ארבעה טורים אבן‪ :‬טור‪ ,‬א דם פטדה וברקת‪--‬הטור‪ ,‬האחד‪ .‬כח‪,‬יח והטור‪ ,‬השני‪--‬‬ ‫נ פך ספיר‪ ,‬ויה‪3‬ל ם‪ .‬כח‪,‬יט והטור‪ ,‬השלישי‪--‬לשם שבו‪ ,‬ואחלמה‪ .‬כח‪,‬כ והטור‪ ,‬הרביעי‪--‬תרשיש‬ ‫משבצים זהב יהיו‪ ,‬במלוא תם‪ .‬כח‪,‬כא והא‪3‬בנים תהיין על‪-‬שמ ת בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫וש הם‪ ,‬וישפה; ?‬ ‫שתים עשרה‪--‬על‪-‬שמ תם; פתוחי חותם‪ ,‬איש על‪-‬שמו‪ ,‬תהיין‪ ,‬לשני עשר שבט‪ .‬כח‪,‬כב ועשית‬ ‫על‪-‬הח שן שרש ת גבל?ת‪ ,‬מע‪3‬שה ע‪3‬ב ת‪ ,‬זהב‪ ,‬טהור‪ .‬כח‪,‬כג ועשית‪ ,‬על‪-‬הח שן‪ ,‬שתי‪ ,‬טבעות זהב;‬ ‫ונתת‪ ,‬את‪-‬שתי הטבעות‪ ,‬על‪-‬שני‪ ,‬קצות הח שן‪ .‬כח‪,‬כד ונתתה‪ ,‬את‪-‬שתי ע‪3‬ב ת ת הזהב‪ ,‬על‪-‬שתי‪,‬‬ ‫הטבע ת‪--‬אל‪-‬קצות‪ ,‬הח שן‪ .‬כח‪,‬כה ואת שתי קצות שתי הע‪3‬ב ת ת‪ ,‬תתן על‪-‬שתי המשבצות;‬ ‫ונתתה על‪-‬כתפות האפ ד‪ ,‬אל‪-‬מול פניו‪ .‬כח‪,‬כו ועשית‪ ,‬שתי טבעות זהב‪ ,‬ושמת א תם‪ ,‬על‪-‬שני‬ ‫קצות הח שן‪--‬על‪-‬שפתו‪ ,‬א‪3‬שר אל‪-‬עבר האפ ד ביתה‪ .‬כח‪,‬כז ועשית‪ ,‬שתי טבעות זהב‪ ,‬ונתתה‬ ‫א תם על‪-‬שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו‪ ,‬לע?מת מחברתו‪--‬ממעל‪ ,‬לחשב האפוד‪ .‬כח‪,‬כח‬ ‫וירכסו את‪-‬הח שן מטבע תו אל‪-‬טבע ת האפוד‪ ,‬בפתיל תכלת‪ ,‬להיות‪ ,‬על‪-‬חשב האפוד; ול א‪-‬יזח‬ ‫הח שן‪ ,‬מעל האפוד‪ .‬כח‪,‬כט ונשא אה‪3‬ר ן את‪-‬שמות בני‪-‬ישראל בח שן המשפט‪ ,‬על‪-‬לבו‪--‬בב או‬ ‫אל‪-‬הק דש‪ :‬לזכר ן לפני‪-‬יהוה‪ ,‬תמיד‪ .‬כח‪,‬ל ונתת אל‪-‬ח שן המשפט‪ ,‬את‪-‬האורים ואת‪-‬הת?מים‪,‬‬ ‫והיו על‪-‬לב אה‪3‬ר ן‪ ,‬בב או לפני יהוה; ונשא אה‪3‬ר ן את‪-‬משפט בני‪-‬ישראל על‪-‬לבו‪ ,‬לפני יהוה‪--‬‬ ‫}תמיד‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬לא ועשית את‪-‬מעיל האפוד‪ ,‬כליל תכלת‪ .‬כח‪,‬לב והיה פי‪-‬ר אשו‪ ,‬בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב‬ ‫מע‪3‬שה א רג‪ ,‬כפי תחרא יהיה‪-‬לו‪--‬ל א יקרע‪ .‬כח‪,‬לג ועשית על‪-‬שוליו‪ ,‬רמ ני תכלת וארגמן‬ ‫ותולעת שני‪--‬על‪-‬שוליו‪ ,‬סביב; ופע‪3‬מ ני זהב בתוכם‪ ,‬סביב‪ .‬כח‪,‬לד פע‪3‬מ ן זהב ורמון‪ ,‬פע‪3‬מ ן זהב‬ ‫ורמון‪ ,‬על‪-‬שולי המעיל‪ ,‬סביב‪ .‬כח‪,‬לה והיה על‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לשרת; ונשמע קולו בב או אל‪-‬הק דש‬ ‫}לפני יהוה‪ ,‬ובצאתו‪--‬ול א ימות‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬לו ועשית ציץ‪ ,‬זהב טהור; ופתחת עליו פתוחי ח תם‪ ,‬ק דש ליהוה‪ .‬כח‪,‬לז ושמת א תו על‪-‬‬ ‫פתיל תכלת‪ ,‬והיה על‪-‬המצנפת; אל‪-‬מול פני‪-‬המצנפת‪ ,‬יהיה‪ .‬כח‪,‬לח והיה‪ ,‬על‪-‬מצח אה‪3‬ר ן‪ ,‬ונשא‬ ‫אה‪3‬ר ן את‪-‬ע‪3‬ו ן הק‪I‬דשים א‪3‬שר יקדישו בני ישראל‪ ,‬לכל‪-‬מתנ ת קדשיהם; והיה על‪-‬מצחו תמיד‪,‬‬ ‫לרצון להם לפני יהוה‪ .‬כח‪,‬לט ושבצת הכת נת שש‪ ,‬ועשית מצנפת שש; ואבנט תע‪3‬שה‪ ,‬מע‪3‬שה‬ ‫ר קם‪ .‬כח‪,‬מ ולבני אה‪3‬ר ן תע‪3‬שה ?כת‪I‬נ ת‪ ,‬ועשית להם אבנטים; ומגבעות תע‪3‬שה להם‪ ,‬לכבוד‬

‫ולתפארת‪ .‬כח‪,‬מא והלבשת א תם את‪-‬אה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬ואת‪-‬בניו אתו; ומשחת א תם ומלאת את‪-‬ידם‪,‬‬ ‫וקדשת א תם‪--‬וכה‪3‬נו לי‪ .‬כח‪,‬מב וע‪3‬שה להם מכנסי‪-‬בד‪ ,‬לכסות בשר ערוה; ממתנים ועד‪-‬ירכים‪,‬‬ ‫יהיו‪ .‬כח‪,‬מג והיו על‪-‬אה‪3‬ר ן ועל‪-‬בניו בב אם אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬או בגשתם אל‪-‬המזבח לשרת‬ ‫}בק דש‪ ,‬ול א‪-‬ישאו עו ן‪ ,‬ומתו‪ :‬ח?קת עולם לו‪ ,‬ולזרעו אח‪3‬ריו‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬א וזה הדבר א‪3‬שר‪-‬תע‪3‬שה להם‪ ,‬לקדש א תם‪--‬לכהן לי‪ :‬לקח פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬ואילם שנים‪--‬‬ ‫משחים בשמן; ס לת חטים‪,‬‬ ‫תמימם‪ .‬כט‪,‬ב ולחם מצות‪ ,‬וחל ת מצ ת בלול ת בשמן‪ ,‬ורקיקי מצות‪? ,‬‬ ‫תע‪3‬שה א תם‪ .‬כט‪,‬ג ונתת אותם על‪-‬סל אחד‪ ,‬והקרבת א תם בסל; ואת‪-‬הפר‪--‬ואת‪ ,‬שני האילם‪.‬‬ ‫כט‪,‬ד ואת‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬בניו תקריב‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד; ורחצת א תם‪ ,‬במים‪ .‬כט‪,‬ה ולקחת את‪-‬‬ ‫הבגדים‪ ,‬והלבשת את‪-‬אה‪3‬ר ן את‪-‬הכ?ת נת‪ ,‬ואת מעיל האפ ד‪ ,‬ואת‪-‬האפ ד ואת‪-‬הח שן; ואפדת לו‪,‬‬ ‫בחשב האפ ד‪ .‬כט‪,‬ו ושמת המצנפת‪ ,‬על‪-‬ר אשו; ונתת את‪-‬נזר הק דש‪ ,‬על‪-‬המצנפת‪ .‬כט‪,‬ז ולקחת‬ ‫את‪-‬שמן המשחה‪ ,‬ויצקת על‪-‬ר אשו; ומשחת‪ ,‬א תו‪ .‬כט‪,‬ח ואת‪-‬בניו‪ ,‬תקריב; והלבשתם‪? ,‬כת‪I‬נ ת‪.‬‬ ‫כט‪,‬ט וחגרת א תם אבנט אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬וחבשת להם מגבע ת‪ ,‬והיתה להם כה?נה‪ ,‬לח?קת עולם;‬ ‫ומלאת יד‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ויד‪-‬בניו‪ .‬כט‪,‬י והקרבת‪ ,‬את‪-‬הפר‪ ,‬לפני‪ ,‬א הל מועד; וסמך אה‪3‬ר ן ובניו את‪-‬‬ ‫ידיהם‪ ,‬על‪-‬ר אש הפר‪ .‬כט‪,‬יא ושחטת את‪-‬הפר‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬כט‪,‬יב ולקחת מדם‬ ‫הפר‪ ,‬ונתתה על‪-‬קרנ ת המזבח באצבעך; ואת‪-‬כל‪-‬הדם תשפ ך‪ ,‬אל‪-‬יסוד המזבח‪ .‬כט‪,‬יג ולקחת‪,‬‬ ‫את‪-‬כל‪-‬החלב המכסה את‪-‬הקרב‪ ,‬ואת הי תרת על‪-‬הכבד‪ ,‬ואת שתי הכלי ת ואת‪-‬החלב א‪3‬שר‬ ‫ע‪3‬ליהן; והקטרת‪ ,‬המזבחה‪ .‬כט‪,‬יד ואת‪-‬בשר הפר‪ ,‬ואת‪-‬ע רו ואת‪-‬פרשו‪ ,‬תשר ף באש‪ ,‬מחוץ‬ ‫למח‪3‬נה‪ :‬חטאת‪ ,‬הוא‪ .‬כט‪,‬טו ואת‪-‬האיל האחד‪ ,‬תקח; וסמכו אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪--‬על‪-‬ר אש‬ ‫האיל‪ .‬כט‪,‬טז ושחטת‪ ,‬את‪-‬האיל; ולקחת‪ ,‬את‪-‬דמו‪ ,‬וזרקת על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬כט‪,‬יז ואת‪-‬האיל‪--‬‬ ‫תנתח‪ ,‬לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו‪ ,‬ונתת על‪-‬נתחיו ועל‪-‬ר אשו‪ .‬כט‪,‬יח והקטרת את‪-‬כל‪-‬האיל‬ ‫המזבחה‪ ,‬ע לה הוא ליהוה; ריח ניחוח‪ ,‬אשה ליהוה הוא‪ .‬כט‪,‬יט ולקחת‪ ,‬את האיל השני; וסמך‬ ‫אה‪3‬ר ן ובניו את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬ר אש האיל‪ .‬כט‪,‬כ ושחטת את‪-‬האיל‪ ,‬ולקחת מדמו ונתתה על‪-‬תנוך‬ ‫א זן אה‪3‬ר ן ועל‪-‬תנוך א זן בניו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן ידם הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלם הימנית; וזרקת‬ ‫את‪-‬הדם על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬כט‪,‬כא ולקחת מן‪-‬הדם א‪3‬שר על‪-‬המזבח‪ ,‬ומשמן המשחה‪ ,‬והזית על‪-‬‬ ‫אה‪3‬ר ן ועל‪-‬בגדיו‪ ,‬ועל‪-‬בניו ועל‪-‬בגדי בניו אתו; וקדש הוא ובגדיו‪ ,‬ובניו ובגדי בניו אתו‪ .‬כט‪,‬כב‬ ‫ולקחת מן‪-‬האיל החלב והאליה ואת‪-‬החלב המכסה את‪-‬הקרב‪ ,‬ואת י תרת הכבד ואת שתי הכלי ת‬ ‫ואת‪-‬החלב א‪3‬שר ע‪3‬ליהן‪ ,‬ואת‪ ,‬שוק הימין‪ :‬כי איל מל?אים‪ ,‬הוא‪ .‬כט‪,‬כג וככר לחם אחת‪ ,‬וחלת לחם‬ ‫שמן אחת‪--‬ורקיק אחד‪ :‬מסל‪ ,‬המצות‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬כט‪,‬כד ושמת הכ ל‪--‬על כפי אה‪3‬ר ן‪ ,‬ועל‬ ‫כפי בניו; והנפת א תם תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬כט‪,‬כה ולקחת א תם מידם‪ ,‬והקטרת המזבחה על‪-‬‬ ‫הע לה; לריח ניחוח לפני יהוה‪ ,‬אשה הוא ליהוה‪ .‬כט‪,‬כו ולקחת את‪-‬החזה‪ ,‬מאיל המל?אים א‪3‬שר‬ ‫לאה‪3‬ר ן‪ ,‬והנפת א תו תנופה‪ ,‬לפני יהוה; והיה לך‪ ,‬למנה‪ .‬כט‪,‬כז וקדשת את ח‪3‬זה התנופה‪ ,‬ואת‬ ‫שוק התרומה‪ ,‬א‪3‬שר הונף‪ ,‬וא‪3‬שר הורם‪ :‬מאיל‪ ,‬המל?אים‪--‬מא‪3‬שר לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ומא‪3‬שר לבניו‪ .‬כט‪,‬כח‬ ‫והיה לאה‪3‬ר ן ולבניו לחק‪-‬עולם‪ ,‬מאת בני ישראל‪ ,‬כי תרומה‪ ,‬הוא; ותרומה יהיה מאת בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫מזבחי שלמיהם‪--‬תרומתם‪ ,‬ליהוה‪ .‬כט‪,‬כט ובגדי הק דש א‪3‬שר לאה‪3‬ר ן‪ ,‬יהיו לבניו אח‪3‬ריו‪ ,‬למשחה‬ ‫בהם‪ ,‬ולמלא‪-‬בם את‪-‬ידם‪ .‬כט‪,‬ל שבעת ימים‪ ,‬ילבשם הכ הן תחתיו‪--‬מבניו‪ :‬א‪3‬שר יב א אל‪-‬א הל‬ ‫מועד‪ ,‬לשרת בק דש‪ .‬כט‪,‬לא ואת איל המל?אים‪ ,‬תקח; ובשלת את‪-‬בשרו‪ ,‬במק ם קד ש‪ .‬כט‪,‬לב‬ ‫ואכל אה‪3‬ר ן ובניו את‪-‬בשר האיל‪ ,‬ואת‪-‬הלחם א‪3‬שר בסל‪ ,‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬כט‪,‬לג ואכלו א תם‬ ‫א‪3‬שר כ?פר בהם‪ ,‬למלא את‪-‬ידם לקדש א תם; וזר ל א‪-‬י אכל‪ ,‬כי‪-‬ק דש הם‪ .‬כט‪,‬לד ואם‪-‬יותר‬ ‫מבשר המל?אים‪ ,‬ומן‪-‬הלחם‪--‬עד‪-‬הב קר‪ :‬ושרפת את‪-‬הנותר באש‪ ,‬ל א יאכל כי‪-‬ק דש הוא‪.‬‬ ‫כט‪,‬לה ועשית לאה‪3‬ר ן ולבניו‪ ,‬ככה‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צויתי‪ ,‬א תכה; שבעת ימים‪ ,‬תמלא ידם‪ .‬כט‪,‬לו‬ ‫ופר חטאת תע‪3‬שה ליום‪ ,‬על‪-‬הכפ?רים‪ ,‬וחטאת על‪-‬המזבח‪ ,‬בכפרך עליו; ומשחת א תו‪ ,‬לקדשו‪.‬‬

‫כט‪,‬לז שבעת ימים‪ ,‬תכפר על‪-‬המזבח‪ ,‬וקדשת‪ ,‬א תו; והיה המזבח ק דש קדשים‪ ,‬כל‪-‬הנ גע במזבח‬ ‫}יקדש‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬לח וזה‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה על‪-‬המזבח‪ :‬כבשים בני‪-‬שנה שנים ליום‪ ,‬תמיד‪ .‬כט‪,‬לט את‪-‬הכבש‬ ‫האחד‪ ,‬תע‪3‬שה בב קר; ואת הכבש השני‪ ,‬תע‪3‬שה בין הערבים‪ .‬כט‪,‬מ ועשר ן ס לת בלול בשמן‬ ‫כתית‪ ,‬רבע ההין‪ ,‬ונסך‪ ,‬רביעת ההין יין‪--‬לכבש‪ ,‬האחד‪ .‬כט‪,‬מא ואת הכבש השני‪ ,‬תע‪3‬שה בין‬ ‫הערבים‪ :‬כמנחת הב קר וכנסכה‪ ,‬תע‪3‬שה‪-‬לה‪ ,‬לריח ניח ח‪ ,‬אשה ליהוה‪ .‬כט‪,‬מב ע לת תמיד‬ ‫לד ר תיכם‪ ,‬פתח א הל‪-‬מועד לפני יהוה‪ ,‬א‪3‬שר אועד לכם שמה‪ ,‬לדבר אליך שם‪ .‬כט‪,‬מג ונ עדתי‬ ‫שמה‪ ,‬לבני ישראל; ונקדש‪ ,‬בכב די‪ .‬כט‪,‬מד וקדשתי את‪-‬א הל מועד‪ ,‬ואת‪-‬המזבח; ואת‪-‬אה‪3‬ר ן‬ ‫ואת‪-‬בניו א‪3‬קדש‪ ,‬לכהן לי‪ .‬כט‪,‬מה ושכנתי‪ ,‬בתוך בני ישראל; והייתי להם‪ ,‬לאל הים‪ .‬כט‪,‬מו‬ ‫וידעו‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה אל היהם‪ ,‬א‪3‬שר הוצאתי א תם מארץ מצרים‪ ,‬לשכני בתוכם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‬ ‫}אל היהם‪} .‬פ‬ ‫ל‪,‬א ועשית מזבח‪ ,‬מקטר קט רת; ע‪3‬צי שטים‪ ,‬תע‪3‬שה א תו‪ .‬ל‪,‬ב אמה ארכו ואמה רחבו‪ ,‬רבוע‬ ‫יהיה‪ ,‬ואמתים‪ ,‬ק מתו; ממנו‪ ,‬קרנ תיו‪ .‬ל‪,‬ג וצפית א תו זהב טהור‪ ,‬את‪-‬גגו ואת‪-‬קיר תיו סביב‪--‬‬ ‫ואת‪-‬קרנ תיו; ועשית לו זר זהב‪ ,‬סביב‪ .‬ל‪,‬ד ושתי טבע ת זהב תע‪3‬שה‪-‬לו מתחת לזרו‪ ,‬על שתי‬ ‫צלע תיו‪--‬תע‪3‬שה‪ ,‬על‪-‬שני צדיו; והיה לבתים לבדים‪ ,‬לשאת א תו בהמה‪ .‬ל‪,‬ה ועשית את‪-‬הבדים‪,‬‬ ‫ע‪3‬צי שטים; וצפית א תם‪ ,‬זהב‪ .‬ל‪,‬ו ונתתה א תו לפני הפר כת‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬א‪3‬ר ן העד?ת‪--‬לפני‬ ‫הכפ רת‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬העד?ת‪ ,‬א‪3‬שר אועד לך‪ ,‬שמה‪ .‬ל‪,‬ז והקטיר עליו אה‪3‬ר ן‪ ,‬קט רת סמים; בב קר‬ ‫בב קר‪ ,‬בהיטיבו את‪-‬הנר ת‪--‬יקטירנה‪ .‬ל‪,‬ח ובהע‪3‬ל ת אה‪3‬ר ן את‪-‬הנר ת בין הערבים‪ ,‬יקטירנה‪--‬‬ ‫קט רת תמיד לפני יהוה‪ ,‬לד ר תיכם‪ .‬ל‪,‬ט ל א‪-‬תע‪3‬לו עליו קט רת זרה‪ ,‬וע לה ומנחה; ונסך‪ ,‬ל א‬ ‫תסכו עליו‪ .‬ל‪,‬י וכפר אה‪3‬ר ן על‪-‬קרנ תיו‪ ,‬אחת בשנה‪ :‬מדם חטאת הכפ?רים‪ ,‬אחת בשנה יכפר‬ ‫}עליו לד ר תיכם‪--‬ק דש‪-‬קדשים הוא‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫ל‪,‬יא וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ל‪,‬יב כי תשא את‪-‬ר אש בני‪-‬ישראל‪ ,‬לפק?דיהם‪ ,‬ונתנו איש‬ ‫כ פר נפשו ליהוה‪ ,‬בפק ד א תם; ול א‪-‬יהיה בהם נגף‪ ,‬בפק ד א תם‪ .‬ל‪,‬יג זה יתנו‪ ,‬כל‪-‬הע בר על‪-‬‬ ‫הפק?דים‪--‬מח‪3‬צית השקל‪ ,‬בשקל הק דש‪ :‬עשרים גרה‪ ,‬השקל‪--‬מח‪3‬צית השקל‪ ,‬תרומה ליהוה‪ .‬ל‪,‬יד‬ ‫כ ל‪ ,‬הע בר על‪-‬הפק?דים‪ ,‬מבן עשרים שנה‪ ,‬ומעלה‪--‬יתן‪ ,‬תרומת יהוה‪ .‬ל‪,‬טו העשיר ל א‪-‬ירבה‪,‬‬ ‫והדל ל א ימעיט‪ ,‬ממח‪3‬צית‪ ,‬השקל‪--‬לתת את‪-‬תרומת יהוה‪ ,‬לכפר על‪-‬נפש תיכם‪ .‬ל‪,‬טז ולקחת את‪-‬‬ ‫כסף הכפ?רים‪ ,‬מאת בני ישראל‪ ,‬ונתת א תו‪ ,‬על‪-‬ע‪3‬ב דת א הל מועד; והיה לבני ישראל לזכרון לפני‬ ‫}יהוה‪ ,‬לכפר על‪-‬נפש תיכם‪} .‬פ‬ ‫ל‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ל‪,‬יח ועשית כיור נח שת‪ ,‬וכנו נח שת‪--‬לרחצה; ונתת א תו‪,‬‬ ‫בין‪-‬א הל מועד ובין המזבח‪ ,‬ונתת שמה‪ ,‬מים‪ .‬ל‪,‬יט ורח‪3‬צו אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬ממנו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫רגליהם‪ .‬ל‪,‬כ בב אם אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬ירח‪3‬צו‪-‬מים‪--‬ול א ימ?תו; או בגשתם אל‪-‬המזבח לשרת‪,‬‬ ‫להקטיר אשה ליהוה‪ .‬ל‪,‬כא ורח‪3‬צו ידיהם ורגליהם‪ ,‬ול א ימ?תו; והיתה להם חק‪-‬עולם לו ולזרעו‪,‬‬ ‫}לד ר תם‪} .‬פ‬ ‫ל‪,‬כב וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ל‪,‬כג ואתה קח‪-‬לך‪ ,‬בשמים ר אש‪ ,‬מר‪-‬דרור ח‪3‬מש מאות‪,‬‬ ‫וקנמן‪-‬בשם מח‪3‬ציתו ח‪3‬משים ומאתים; וקנה‪-‬ב שם‪ ,‬ח‪3‬משים ומאתים‪ .‬ל‪,‬כד וקדה‪ ,‬ח‪3‬מש מאות‬ ‫בשקל הק דש; ושמן זית‪ ,‬הין‪ .‬ל‪,‬כה ועשית א תו‪ ,‬שמן משחת‪-‬ק דש‪--‬ר קח מרקחת‪ ,‬מע‪3‬שה‬ ‫ר קח; שמן משחת‪-‬ק דש‪ ,‬יהיה‪ .‬ל‪,‬כו ומשחת בו‪ ,‬את‪-‬א הל מועד‪ ,‬ואת‪ ,‬א‪3‬רון העד?ת‪ .‬ל‪,‬כז ואת‪-‬‬ ‫השלחן‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬ואת‪-‬המנ רה‪ ,‬ואת‪-‬כליה; ואת‪ ,‬מזבח הקט רת‪ .‬ל‪,‬כח ואת‪-‬מזבח הע לה‪,‬‬ ‫?‬ ‫ואת‪-‬כל‪-‬כליו; ואת‪-‬הכי ר‪ ,‬ואת‪-‬כנו‪ .‬ל‪,‬כט וקדשת א תם‪ ,‬והיו ק דש קדשים; כל‪-‬הנ גע בהם‪,‬‬ ‫יקדש‪ .‬ל‪,‬ל ואת‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬בניו‪ ,‬תמשח; וקדשת א תם‪ ,‬לכהן לי‪ .‬ל‪,‬לא ואל‪-‬בני ישראל‪ ,‬תדבר‬

‫לאמ ר‪ :‬שמן משחת‪-‬ק דש יהיה זה‪ ,‬לי‪--‬לד ר תיכם‪ .‬ל‪,‬לב על‪-‬בשר אדם‪ ,‬ל א ייסך‪ ,‬ובמתכ?נתו‪,‬‬ ‫ל א תע‪3‬שו כמ הו; ק דש הוא‪ ,‬ק דש יהיה לכם‪ .‬ל‪,‬לג איש א‪3‬שר ירקח כמ הו‪ ,‬וא‪3‬שר יתן ממנו על‪-‬‬ ‫}זר‪--‬ונכרת‪ ,‬מעמיו‪} .‬ס‬ ‫ל‪,‬לד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה קח‪-‬לך סמים‪ ,‬נטף ושחלת וחלבנה‪ ,‬סמים‪ ,‬ולב נה זכה‪ :‬בד בבד‪,‬‬ ‫יהיה‪ .‬ל‪,‬לה ועשית א תה קט רת‪ ,‬ר קח מע‪3‬שה רוקח‪ ,‬ממ?לח‪ ,‬טהור ק דש‪ .‬ל‪,‬לו ושחקת ממנה‪,‬‬ ‫הדק‪ ,‬ונתתה ממנה לפני העד?ת בא הל מועד‪ ,‬א‪3‬שר אועד לך שמה; ק דש קדשים‪ ,‬תהיה לכם‪ .‬ל‪,‬לז‬ ‫והקט רת‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה‪--‬במתכ?נתה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו לכם; ק דש תהיה לך‪ ,‬ליהוה‪ .‬ל‪,‬לח איש א‪3‬שר‪-‬‬ ‫}יע‪3‬שה כמוה‪ ,‬להריח בה‪--‬ונכרת‪ ,‬מעמיו‪} .‬ס‬ ‫לא‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לא‪,‬ב ראה‪ ,‬קראתי בשם‪ ,‬בצלאל בן‪-‬אורי בן‪-‬חור‪ ,‬למטה‬ ‫יהודה‪ .‬לא‪,‬ג וא‪3‬מלא א תו‪ ,‬רוח אל הים‪ ,‬בחכמה ובתבונה ובדעת‪ ,‬ובכל‪-‬מלאכה‪ .‬לא‪,‬ד לחש ב‪,‬‬ ‫מח‪3‬שב ת; לע‪3‬שות בזהב ובכסף‪ ,‬ובנח שת‪ .‬לא‪,‬ה ובח‪3‬ר שת אבן למל את‪ ,‬ובח‪3‬ר שת עץ; לע‪3‬שות‪,‬‬ ‫בכל‪-‬מלאכה‪ .‬לא‪,‬ו וא‪3‬ני הנה נתתי אתו‪ ,‬את אה‪I‬ליאב בן‪-‬א‪3‬חיסמך למטה‪-‬דן‪ ,‬ובלב כל‪-‬ח‪3‬כם‪-‬לב‪,‬‬ ‫נתתי חכמה; ועשו‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר צויתך‪ .‬לא‪,‬ז את א הל מועד‪ ,‬ואת‪-‬האר ן לעד?ת‪ ,‬ואת‪-‬הכפ רת‪,‬‬ ‫ואת‪-‬השלחן‪ ,‬ואת‪-‬כליו‪ ,‬ואת‪-‬המנ רה הטה רה‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬‬ ‫?‬ ‫א‪3‬שר עליו; ואת‪ ,‬כל‪-‬כלי הא הל‪ .‬לא‪,‬ח‬ ‫כליה; ואת‪ ,‬מזבח הקט רת‪ .‬לא‪,‬ט ואת‪-‬מזבח הע לה‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו; ואת‪-‬הכיור‪ ,‬ואת‪-‬כנו‪ .‬לא‪,‬י‬ ‫ואת‪ ,‬בגדי השרד; ואת‪-‬בגדי הק דש לאה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬ואת‪-‬בגדי בניו לכהן‪ .‬לא‪,‬יא ואת שמן‬ ‫}המשחה ואת‪-‬קט רת הסמים‪ ,‬לק דש‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צויתך‪ ,‬יע‪3‬שו‪} .‬פ‬ ‫לא‪,‬יב וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לא‪,‬יג ואתה דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬אך את‪-‬‬ ‫שבת תי‪ ,‬תשמ רו‪ :‬כי אות הוא ביני וביניכם‪ ,‬לד ר תיכם‪--‬לדעת‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה מקדשכם‪ .‬לא‪,‬יד‬ ‫ושמרתם‪ ,‬את‪-‬השבת‪ ,‬כי ק דש הוא‪ ,‬לכם; מחלליה‪ ,‬מות יומת‪--‬כי כל‪-‬הע שה בה מלאכה‪ ,‬ונכרתה‬ ‫הנפש ההוא מקרב עמיה‪ .‬לא‪,‬טו ששת ימים‪ ,‬יעשה מלאכה‪ ,‬וביום השביעי שבת שבתון ק דש‪,‬‬ ‫ליהוה; כל‪-‬הע שה מלאכה ביום השבת‪ ,‬מות יומת‪ .‬לא‪,‬טז ושמרו בני‪-‬ישראל‪ ,‬את‪-‬השבת‪ ,‬לע‪3‬שות‬ ‫את‪-‬השבת לד ר תם‪ ,‬ברית עולם‪ .‬לא‪,‬יז ביני‪ ,‬ובין בני ישראל‪--‬אות הוא‪ ,‬לע לם‪ :‬כי‪-‬ששת ימים‪,‬‬ ‫} עשה יהוה את‪-‬השמים ואת‪-‬הארץ‪ ,‬וביום השביעי‪ ,‬שבת וינפש‪} .‬ס‬ ‫לא‪,‬יח ויתן אל‪-‬מ שה‪ ,‬ככל תו לדבר אתו בהר סיני‪ ,‬שני‪ ,‬ל?ח ת העד?ת‪--‬ל?ח ת אבן‪ ,‬כת?בים באצבע‬ ‫אל הים‪ .‬לב‪,‬א וירא העם‪ ,‬כי‪-‬ב שש מ שה לרדת מן‪-‬ההר; ויקהל העם על‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬וי אמרו אליו‬ ‫קום ע‪3‬שה‪-‬לנו אל הים א‪3‬שר ילכו לפנינו‪--‬כי‪-‬זה מ שה האיש א‪3‬שר העלנו מארץ מצרים‪ ,‬ל א ידענו‬ ‫מה‪-‬היה לו‪ .‬לב‪,‬ב וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬פרקו נזמי הזהב‪ ,‬א‪3‬שר באזני נשיכם בניכם ובנ תיכם;‬ ‫והביאו‪ ,‬אלי‪ .‬לב‪,‬ג ויתפרקו‪ ,‬כל‪-‬העם‪ ,‬את‪-‬נזמי הזהב‪ ,‬א‪3‬שר באזניהם; ויביאו‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ .‬לב‪,‬ד‬ ‫ויקח מידם‪ ,‬ויצר א תו בחרט‪ ,‬ויע‪3‬שהו‪ ,‬עגל מסכה; וי אמרו‪--‬אלה אל היך ישראל‪ ,‬א‪3‬שר העלוך‬ ‫מארץ מצרים‪ .‬לב‪,‬ה וירא אה‪3‬ר ן‪ ,‬ויבן מזבח לפניו; ויקרא אה‪3‬ר ן וי אמר‪ ,‬חג ליהוה מחר‪ .‬לב‪,‬ו‬ ‫} וישכימו‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬ויע‪3‬לו ע ל ת‪ ,‬ויגשו שלמים; וישב העם לאכ ל ושתו‪ ,‬ויק?מו לצחק‪} .‬פ‬ ‫לב‪,‬ז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ :‬לך‪-‬רד‪--‬כי שחת עמך‪ ,‬א‪3‬שר העלית מארץ מצרים‪ .‬לב‪,‬ח סרו מהר‪,‬‬ ‫מן‪-‬הדרך א‪3‬שר צויתם‪--‬עשו להם‪ ,‬עגל מסכה; וישתח‪3‬וו‪-‬לו‪ ,‬ויזבחו‪-‬לו‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬אלה אל היך‬ ‫ישראל א‪3‬שר העלוך מארץ מצרים‪ .‬לב‪,‬ט וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ :‬ראיתי את‪-‬העם הזה‪ ,‬והנה‬ ‫עם‪-‬קשה‪-‬ע רף הוא‪ .‬לב‪,‬י ועתה הניחה לי‪ ,‬ויחר‪-‬אפי בהם וא‪3‬כלם; ואעשה אותך‪ ,‬לגוי גדול‪.‬‬ ‫לב‪,‬יא ויחל מ שה‪ ,‬את‪-‬פני יהוה אל היו; וי אמר‪ ,‬למה יהוה יחרה אפך בעמך‪ ,‬א‪3‬שר הוצאת מארץ‬ ‫מצרים‪ ,‬בכ ח גדול וביד ח‪3‬זקה‪ .‬לב‪,‬יב למה י אמרו מצרים לאמ ר‪ ,‬ברעה הוציאם לה‪3‬ר ג א תם‬ ‫בהרים‪ ,‬ולכל תם‪ ,‬מעל פני הא‪3‬דמה; שוב מח‪3‬רון אפך‪ ,‬והנחם על‪-‬הרעה לעמך‪ .‬לב‪,‬יג זכ ר‬ ‫לאברהם ליצחק ולישראל ע‪3‬בדיך‪ ,‬א‪3‬שר נשבעת להם בך‪ ,‬ותדבר א‪3‬להם‪ ,‬ארבה את‪-‬זרע‪3‬כם ככוכבי‬

‫השמים; וכל‪-‬הארץ הז את א‪3‬שר אמרתי‪ ,‬אתן לזרע‪3‬כם‪ ,‬ונח‪3‬לו‪ ,‬לע לם‪ .‬לב‪,‬יד וינחם‪ ,‬יהוה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫}הרעה‪ ,‬א‪3‬שר דבר לע‪3‬שות לעמו‪} .‬פ‬ ‫לב‪,‬טו ויפן וירד מ שה‪ ,‬מן‪-‬ההר‪ ,‬ושני ל?ח ת העד?ת‪ ,‬בידו‪ :‬ל?ח ת‪ ,‬כת?בים משני עבריהם‪--‬מזה‬ ‫ומזה‪ ,‬הם כת?בים‪ .‬לב‪,‬טז והל?ח ת‪--‬מע‪3‬שה אל הים‪ ,‬המה; והמכתב‪ ,‬מכתב אל הים הוא‪--‬חרות‪ ,‬על‪-‬‬ ‫יהושע את‪-‬קול העם‪ ,‬ברע ה; וי אמר‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬קול מלחמה‪ ,‬במח‪3‬נה‪.‬‬ ‫הל?ח ת‪ .‬לב‪,‬יז וישמע ?‬ ‫לב‪,‬יח וי אמר‪ ,‬אין קול ע‪3‬נות גבורה‪ ,‬ואין קול‪ ,‬ע‪3‬נות ח‪3‬לושה; קול ענות‪ ,‬אנ כי ש מע‪ .‬לב‪,‬יט ויהי‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר קרב אל‪-‬המח‪3‬נה‪ ,‬וירא את‪-‬העגל‪ ,‬ומח ל ת; ויחר‪-‬אף מ שה‪ ,‬וישלך מידו את‪-‬הל?ח ת‪ ,‬וישבר‬ ‫א תם‪ ,‬תחת ההר‪ .‬לב‪,‬כ ויקח את‪-‬העגל א‪3‬שר עשו‪ ,‬וישר ף באש‪ ,‬ויטחן‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬דק; ויזר על‪-‬פני‬ ‫המים‪ ,‬וישק את‪-‬בני ישראל‪ .‬לב‪,‬כא וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬מה‪-‬עשה לך העם הזה‪ :‬כי‪-‬הבאת‬ ‫עליו‪ ,‬ח‪3‬טאה גד לה‪ .‬לב‪,‬כב וי אמר אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬יחר אף א‪3‬ד ני; אתה ידעת את‪-‬העם‪ ,‬כי ברע הוא‪.‬‬ ‫לב‪,‬כג וי אמרו לי‪--‬ע‪3‬שה‪-‬לנו אל הים‪ ,‬א‪3‬שר ילכו לפנינו‪ :‬כי‪-‬זה מ שה האיש‪ ,‬א‪3‬שר העלנו מארץ‬ ‫מצרים‪--‬ל א ידענו‪ ,‬מה‪-‬היה לו‪ .‬לב‪,‬כד וא מר להם למי זהב‪ ,‬התפרקו ויתנו‪-‬לי; ואשלכהו באש‪,‬‬ ‫ויצא העגל הזה‪ .‬לב‪,‬כה וירא מ שה את‪-‬העם‪ ,‬כי פר?ע הוא‪ :‬כי‪-‬פרע ה אה‪3‬ר ן‪ ,‬לשמצה בקמיהם‪.‬‬ ‫לב‪,‬כו ויע‪3‬מ ד מ שה‪ ,‬בשער המח‪3‬נה‪ ,‬וי אמר‪ ,‬מי ליהוה אלי; ויאספו אליו‪ ,‬כל‪-‬בני לוי‪ .‬לב‪,‬כז‬ ‫וי אמר להם‪ ,‬כ ה‪-‬אמר יהוה אל הי ישראל‪ ,‬שימו איש‪-‬חרבו‪ ,‬על‪-‬ירכו; עברו ושובו משער לשער‪,‬‬ ‫במח‪3‬נה‪ ,‬והרגו איש‪-‬את‪-‬אחיו ואיש את‪-‬רעהו‪ ,‬ואיש את‪-‬קר בו‪ .‬לב‪,‬כח ויע‪3‬שו בני‪-‬לוי‪ ,‬כדבר‬ ‫מ שה; ויפ ל מן‪-‬העם ביום ההוא‪ ,‬כשל שת אלפי איש‪ .‬לב‪,‬כט וי אמר מ שה‪ ,‬מלאו ידכם היום‬ ‫ליהוה‪ ,‬כי איש בבנו‪ ,‬ובאחיו‪--‬ולתת ע‪3‬ליכם היום‪ ,‬ברכה‪ .‬לב‪,‬ל ויהי‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬וי אמר מ שה אל‪-‬‬ ‫העם‪ ,‬אתם ח‪3‬טאתם ח‪3‬טאה גד לה; ועתה אעלה אל‪-‬יהוה‪ ,‬אולי א‪3‬כפרה בעד חטאתכם‪ .‬לב‪,‬לא וישב‬ ‫מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬וי אמר‪ :‬אנא‪ ,‬חטא העם הזה ח‪3‬טאה גד לה‪ ,‬ויע‪3‬שו להם‪ ,‬אל הי זהב‪ .‬לב‪,‬לב‬ ‫ועתה‪ ,‬אם‪-‬תשא חטאתם; ואם‪-‬אין‪--‬מחני נא‪ ,‬מספרך א‪3‬שר כתבת‪ .‬לב‪,‬לג וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מ שה‪ :‬מי א‪3‬שר חטא‪-‬לי‪ ,‬אמחנו מספרי‪ .‬לב‪,‬לד ועתה לך נחה את‪-‬העם‪ ,‬אל א‪3‬שר‪-‬דברתי לך‪--‬הנה‬ ‫מלאכי‪ ,‬ילך לפניך; וביום פקדי‪ ,‬ופקדתי ע‪3‬להם חטאתם‪ .‬לב‪,‬לה ויג ף יהוה‪ ,‬את‪-‬העם‪ ,‬על א‪3‬שר‬ ‫}עשו את‪-‬העגל‪ ,‬א‪3‬שר עשה אה‪3‬ר ן‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬לך ע‪3‬לה מזה‪--‬אתה והעם‪ ,‬א‪3‬שר העלית מארץ מצרים‪ :‬אל‪-‬הארץ‪,‬‬ ‫א‪3‬שר נשבעתי לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לאמ ר‪ ,‬לזרע‪3‬ך‪ ,‬אתננה‪ .‬לג‪,‬ב ושלחתי לפניך‪ ,‬מלאך;‬ ‫וגרשתי‪ ,‬את‪-‬הכנע‪3‬ני האמ רי‪ ,‬והחתי והפרזי‪ ,‬החוי והיבוסי‪ .‬לג‪,‬ג אל‪-‬ארץ זבת חלב‪ ,‬ודבש‪ :‬כי‬ ‫ל א אעלה בקרבך‪ ,‬כי עם‪-‬קשה‪-‬ע רף אתה‪--‬פן‪-‬א‪3‬כלך‪ ,‬בדרך‪ .‬לג‪,‬ד וישמע העם‪ ,‬את‪-‬הדבר הרע‬ ‫הזה‪--‬ויתאבלו; ול א‪-‬שתו איש עדיו‪ ,‬עליו‪ .‬לג‪,‬ה וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬אמ ר אל‪-‬בני‪-‬ישראל‬ ‫אתם עם‪-‬קשה‪-‬ע רף‪--‬רגע אחד אעלה בקרבך‪ ,‬וכליתיך; ועתה‪ ,‬הורד עדיך מעליך‪ ,‬ואדעה‪ ,‬מה‬ ‫אעשה‪-‬לך‪ .‬לג‪,‬ו ויתנצלו בני‪-‬ישראל את‪-‬עדים‪ ,‬מהר חורב‪ .‬לג‪,‬ז ומ שה יקח את‪-‬הא הל ונטה‪-‬לו‬ ‫מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬הרחק מן‪-‬המח‪3‬נה‪ ,‬וקרא לו‪ ,‬א הל מועד; והיה‪ ,‬כל‪-‬מבקש יהוה‪ ,‬יצא אל‪-‬א הל מועד‪,‬‬ ‫א‪3‬שר מחוץ למח‪3‬נה‪ .‬לג‪,‬ח והיה‪ ,‬כצאת מ שה אל‪-‬הא הל‪ ,‬יקומו כל‪-‬העם‪ ,‬ונצבו איש פתח אה‪I‬לו;‬ ‫והביטו אח‪3‬רי מ שה‪ ,‬עד‪-‬ב או הא הלה‪ .‬לג‪,‬ט והיה‪ ,‬כב א מ שה הא הלה‪ ,‬ירד עמוד הענן‪ ,‬ועמד‬ ‫פתח הא הל; ודבר‪ ,‬עם‪-‬מ שה‪ .‬לג‪,‬י וראה כל‪-‬העם את‪-‬עמוד הענן‪ ,‬ע מד פתח הא הל; וקם כל‪-‬‬ ‫העם והשתח‪3‬וו‪ ,‬איש פתח אה‪I‬לו‪ .‬לג‪,‬יא ודבר יהוה אל‪-‬מ שה פנים אל‪-‬פנים‪ ,‬כא‪3‬שר ידבר איש אל‪-‬‬ ‫יהושע בן‪-‬נון נער‪ ,‬ל א ימיש מתוך הא הל‪} .‬פ‬ ‫} רעהו; ושב‪ ,‬אל‪-‬המח‪3‬נה‪ ,‬ומשרתו ?‬ ‫לג‪,‬יב וי אמר מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬ראה אתה א מר אלי העל את‪-‬העם הזה‪ ,‬ואתה ל א הודעתני‪ ,‬את‬ ‫א‪3‬שר‪-‬תשלח עמי; ואתה אמרת ידעתיך בשם‪ ,‬וגם‪-‬מצאת חן בעיני‪ .‬לג‪,‬יג ועתה אם‪-‬נא מצאתי חן‬ ‫בעיניך‪ ,‬הודעני נא את‪-‬דרכך‪ ,‬ואדע‪3‬ך‪ ,‬למען אמצא‪-‬חן בעיניך; וראה‪ ,‬כי עמך הגוי הזה‪ .‬לג‪,‬יד‬ ‫וי אמר‪ :‬פני ילכו‪ ,‬וה‪3‬נח תי לך‪ .‬לג‪,‬טו וי אמר‪ ,‬אליו‪ :‬אם‪-‬אין פניך ה לכים‪ ,‬אל‪-‬תע‪3‬לנו מזה‪.‬‬

‫לג‪,‬טז ובמה יודע אפוא‪ ,‬כי‪-‬מצאתי חן בעיניך א‪3‬ני ועמך‪--‬ה‪3‬לוא‪ ,‬בלכתך עמנו; ונפלינו‪ ,‬א‪3‬ני ועמך‪,‬‬ ‫}מכל‪-‬העם‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני הא‪3‬דמה‪} .‬פ‬ ‫לג‪,‬יז וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬גם את‪-‬הדבר הזה א‪3‬שר דברת אעשה‪ :‬כי‪-‬מצאת חן בעיני‪ ,‬ואדע‪3‬ך‬ ‫בשם‪ .‬לג‪,‬יח וי אמר‪ :‬הראני נא‪ ,‬את‪-‬כב דך‪ .‬לג‪,‬יט וי אמר‪ ,‬א‪3‬ני אע‪3‬ביר כל‪-‬טובי על‪-‬פניך‪,‬‬ ‫וקראתי בשם יהוה‪ ,‬לפניך; וחנ תי את‪-‬א‪3‬שר אח ן‪ ,‬ורחמתי את‪-‬א‪3‬שר א‪3‬רחם‪ .‬לג‪,‬כ וי אמר‪ ,‬ל א‬ ‫תוכל לרא ת את‪-‬פני‪ :‬כי ל א‪-‬יראני האדם‪ ,‬וחי‪ .‬לג‪,‬כא וי אמר יהוה‪ ,‬הנה מקום אתי; ונצבת‪ ,‬על‪-‬‬ ‫הצור‪ .‬לג‪,‬כב והיה בע‪3‬ב ר כב די‪ ,‬ושמתיך בנקרת הצור; ושכ תי כפי עליך‪ ,‬עד‪-‬עברי‪ .‬לג‪,‬כג‬ ‫}וה‪3‬סר תי‪ ,‬את‪-‬כפי‪ ,‬וראית‪ ,‬את‪-‬א‪3‬ח רי; ופני‪ ,‬ל א יראו‪} .‬פ‬ ‫לד‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬פסל‪-‬לך שני‪-‬ל?ח ת א‪3‬בנים כראש נים; וכתבתי‪ ,‬על‪-‬הל?ח ת‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הדברים‪ ,‬א‪3‬שר היו על‪-‬הל?ח ת הראש נים א‪3‬שר שברת‪ .‬לד‪,‬ב והיה נכון‪ ,‬לב קר; ועלית בב קר אל‪-‬‬ ‫הר סיני‪ ,‬ונצבת לי שם על‪-‬ר אש ההר‪ .‬לד‪,‬ג ואיש ל א‪-‬יע‪3‬לה עמך‪ ,‬וגם‪-‬איש אל‪-‬ירא בכל‪-‬ההר;‬ ‫גם‪-‬הצ אן והבקר אל‪-‬ירעו‪ ,‬אל‪-‬מול ההר ההוא‪ .‬לד‪,‬ד ויפס ל שני‪-‬ל?ח ת א‪3‬בנים כראש נים‪ ,‬וישכם‬ ‫מ שה בב קר ויעל אל‪-‬הר סיני‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬א תו; ויקח בידו‪ ,‬שני ל?ח ת א‪3‬בנים‪ .‬לד‪,‬ה וירד‬ ‫יהוה בענן‪ ,‬ויתיצב עמו שם; ויקרא בשם‪ ,‬יהוה‪ .‬לד‪,‬ו ויע‪3‬ב ר יהוה על‪-‬פניו‪ ,‬ויקרא‪ ,‬יהוה יהוה‪ ,‬אל‬ ‫רחום וחנון‪--‬ארך אפים‪ ,‬ורב‪-‬חסד ואמת‪ .‬לד‪,‬ז נ צר חסד לא‪3‬לפים‪ ,‬נ שא עו ן ופשע וחטאה; ונקה‪,‬‬ ‫ל א ינקה‪--‬פ קד ע‪3‬ו ן אבות על‪-‬בנים ועל‪-‬בני בנים‪ ,‬על‪-‬שלשים ועל‪-‬רבעים‪ .‬לד‪,‬ח וימהר‪ ,‬מ שה;‬ ‫ויק ד ארצה‪ ,‬וישתחו‪ .‬לד‪,‬ט וי אמר אם‪-‬נא מצאתי חן בעיניך‪ ,‬א‪3‬ד ני‪ ,‬ילך‪-‬נא א‪3‬ד ני‪ ,‬בקרבנו‪ :‬כי‬ ‫עם‪-‬קשה‪-‬ע רף הוא‪ ,‬וסלחת לע‪3‬ו ננו ולחטאתנו ונחלתנו‪ .‬לד‪,‬י וי אמר‪ ,‬הנה אנ כי כ רת ברית‪ ,‬נגד‬ ‫כל‪-‬עמך אעשה נפלא ת‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬נבראו בכל‪-‬הארץ ובכל‪-‬הגוים; וראה כל‪-‬העם א‪3‬שר‪-‬אתה‬ ‫בקרבו את‪-‬מע‪3‬שה יהוה‪ ,‬כי‪-‬נורא הוא‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני‪ ,‬ע שה עמך‪ .‬לד‪,‬יא שמר‪-‬לך‪--‬את א‪3‬שר אנ כי‪,‬‬ ‫מצוך היום; הנני ג רש מפניך‪ ,‬את‪-‬האמ רי והכנע‪3‬ני‪ ,‬והחתי והפרזי‪ ,‬והחוי והיבוסי‪ .‬לד‪,‬יב השמר‬ ‫לך‪ ,‬פן‪-‬תכר ת ברית ליושב הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתה‪ ,‬בא עליה‪ :‬פן‪-‬יהיה למוקש‪ ,‬בקרבך‪ .‬לד‪,‬יג כי את‪-‬‬ ‫מזבח תם תת צון‪ ,‬ואת‪-‬מצב תם תשברון; ואת‪-‬א‪3‬שריו‪ ,‬תכר תון‪ .‬לד‪,‬יד כי ל א תשתח‪3‬וה‪ ,‬לאל‬ ‫אחר‪ :‬כי יהוה קנא שמו‪ ,‬אל קנא הוא‪ .‬לד‪,‬טו פן‪-‬תכר ת ברית‪ ,‬ליושב הארץ; וזנו אח‪3‬רי‬ ‫אל היהם‪ ,‬וזבחו לאל היהם‪ ,‬וקרא לך‪ ,‬ואכלת מזבחו‪ .‬לד‪,‬טז ולקחת מבנ תיו‪ ,‬לבניך; וזנו בנ תיו‪,‬‬ ‫אח‪3‬רי אל היהן‪ ,‬והזנו את‪-‬בניך‪ ,‬אח‪3‬רי אל היהן‪ .‬לד‪,‬יז אל הי מסכה‪ ,‬ל א תע‪3‬שה‪-‬לך‪ .‬לד‪,‬יח את‪-‬‬ ‫חג המצות‪ ,‬תשמ ר‪--‬שבעת ימים ת אכל מצות א‪3‬שר צויתך‪ ,‬למועד ח דש האביב‪ :‬כי בח דש‬ ‫האביב‪ ,‬יצאת ממצרים‪ .‬לד‪,‬יט כל‪-‬פטר רחם‪ ,‬לי; וכל‪-‬מקנך תזכר‪ ,‬פטר שור ושה‪ .‬לד‪,‬כ ופטר‬ ‫ח‪3‬מור תפדה בשה‪ ,‬ואם‪-‬ל א תפדה וע‪3‬רפתו; כ ל בכור בניך תפדה‪ ,‬ול א‪-‬יראו פני ריקם‪ .‬לד‪,‬כא‬ ‫ששת ימים תע‪3‬ב ד‪ ,‬וביום השביעי תשב ת; בחריש ובקציר‪ ,‬תשב ת‪ .‬לד‪,‬כב וחג שב?ע ת תע‪3‬שה‬ ‫לך‪ ,‬בכורי קציר חטים; וחג‪ ,‬האסיף‪--‬תקופת‪ ,‬השנה‪ .‬לד‪,‬כג של ש פעמים‪ ,‬בשנה‪--‬יראה‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫זכורך‪ ,‬את‪-‬פני האד ן יהוה‪ ,‬אל הי ישראל‪ .‬לד‪,‬כד כי‪-‬אוריש גוים מפניך‪ ,‬והרחבתי את‪-‬גב?לך;‬ ‫ול א‪-‬יחמ ד איש‪ ,‬את‪-‬ארצך‪ ,‬בע‪3‬ל תך לראות את‪-‬פני יהוה אל היך‪ ,‬של ש פעמים בשנה‪ .‬לד‪,‬כה‬ ‫ל א‪-‬תשחט על‪-‬חמץ‪ ,‬דם‪-‬זבחי; ול א‪-‬ילין לב קר‪ ,‬זבח חג הפסח‪ .‬לד‪,‬כו ראשית‪ ,‬בכורי אדמתך‪,‬‬ ‫}תביא‪ ,‬בית יהוה אל היך; ל א‪-‬תבשל גדי‪ ,‬בח‪3‬לב אמו‪} .‬פ‬ ‫לד‪,‬כז וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬כתב‪-‬לך את‪-‬הדברים האלה‪ :‬כי על‪-‬פי הדברים האלה‪ ,‬כרתי אתך‬ ‫ברית‪--‬ואת‪-‬ישראל‪ .‬לד‪,‬כח ויהי‪-‬שם עם‪-‬יהוה‪ ,‬ארבעים יום וארבעים לילה‪--‬לחם ל א אכל‪ ,‬ומים‬ ‫ל א שתה; ויכת ב על‪-‬הל?ח ת‪ ,‬את דברי הברית‪--‬ע‪3‬שרת‪ ,‬הדברים‪ .‬לד‪,‬כט ויהי‪ ,‬ברדת מ שה מהר‬ ‫סיני‪ ,‬ושני ל?ח ת העד?ת ביד‪-‬מ שה‪ ,‬ברדתו מן‪-‬ההר; ומ שה ל א‪-‬ידע‪ ,‬כי קרן עור פניו‪--‬בדברו‬ ‫אתו‪ .‬לד‪,‬ל וירא אה‪3‬ר ן וכל‪-‬בני ישראל‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ ,‬והנה קרן‪ ,‬עור פניו; וייראו‪ ,‬מגשת אליו‪.‬‬ ‫וישבו אליו אה‪3‬ר ן וכל‪-‬הנשאים בעדה; וידבר מ שה‪ ,‬א‪3‬להם‪ .‬לד‪,‬לב‬ ‫לד‪,‬לא ויקרא א‪3‬להם מ שה‪? ,‬‬

‫ואח‪3‬רי‪-‬כן נגשו‪ ,‬כל‪-‬בני ישראל; ויצום‪--‬את כל‪-‬א‪3‬שר דבר יהוה אתו‪ ,‬בהר סיני‪ .‬לד‪,‬לג ויכל מ שה‪,‬‬ ‫מדבר אתם; ויתן על‪-‬פניו‪ ,‬מסוה‪ .‬לד‪,‬לד ובב א מ שה לפני יהוה‪ ,‬לדבר אתו‪ ,‬יסיר את‪-‬המסוה‪,‬‬ ‫עד‪-‬צאתו; ויצא‪ ,‬ודבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬את‪ ,‬א‪3‬שר יצ?וה‪ .‬לד‪,‬לה וראו בני‪-‬ישראל‪ ,‬את‪-‬פני מ שה‪ ,‬כי‬ ‫} קרן‪ ,‬עור פני מ שה; והשיב מ שה את‪-‬המסוה על‪-‬פניו‪ ,‬עד‪-‬ב או לדבר אתו‪} .‬ס‬ ‫לה‪,‬א ויקהל מ שה‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל‪--‬וי אמר א‪3‬להם‪ :‬אלה‪ ,‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה‪,‬‬ ‫לע‪3‬ש ת א תם‪ .‬לה‪,‬ב ששת ימים‪ ,‬תעשה מלאכה‪ ,‬וביום השביעי יהיה לכם ק דש שבת שבתון‪,‬‬ ‫ליהוה; כל‪-‬הע שה בו מלאכה‪ ,‬יומת‪ .‬לה‪,‬ג ל א‪-‬תבע‪3‬רו אש‪ ,‬בכ ל מ שב תיכם‪ ,‬ביום‪ ,‬השבת‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫לה‪,‬ד וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל לאמ ר‪ :‬זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה לאמ ר‪ .‬לה‪,‬ה‬ ‫קחו מאתכם תרומה‪ ,‬ליהוה‪ ,‬כ ל נדיב לבו‪ ,‬יביאה את תרומת יהוה‪ :‬זהב וכסף‪ ,‬ונח שת‪ .‬לה‪,‬ו‬ ‫ותכלת וארגמן ותולעת שני‪ ,‬ושש ועזים‪ .‬לה‪,‬ז וע ר ת אילם מאדמים וע ר ת תחשים‪ ,‬וע‪3‬צי‬ ‫שטים‪ .‬לה‪,‬ח ושמן‪ ,‬למאור; ובשמים לשמן המשחה‪ ,‬ולקט רת הסמים‪ .‬לה‪,‬ט ואבני‪-‬ש הם‪--‬‬ ‫ואבני‪ ,‬מל?אים‪ :‬לאפוד‪ ,‬ולח שן‪ .‬לה‪,‬י וכל‪-‬ח‪3‬כם‪-‬לב‪ ,‬בכם‪ ,‬יב או ויע‪3‬שו‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר צוה יהוה‪.‬‬ ‫לה‪,‬יא את‪-‬המשכן‪--‬את‪-‬אה‪I‬לו‪ ,‬ואת‪-‬מכסהו; את‪-‬קרסיו‪ ,‬ואת‪-‬קרשיו‪ ,‬את‪-‬בריחו‪ ,‬את‪-‬עמ?דיו ואת‪-‬‬ ‫את‪-‬השלחן ואת‪-‬‬ ‫?‬ ‫א‪3‬דניו‪ .‬לה‪,‬יב את‪-‬האר ן ואת‪-‬בדיו‪ ,‬את‪-‬הכפ רת; ואת‪ ,‬פר כת המסך‪ .‬לה‪,‬יג‬ ‫בדיו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו; ואת‪ ,‬לחם הפנים‪ .‬לה‪,‬יד ואת‪-‬מנ רת המאור ואת‪-‬כליה‪ ,‬ואת‪-‬נר תיה; ואת‪,‬‬ ‫שמן המאור‪ .‬לה‪,‬טו ואת‪-‬מזבח הקט רת‪ ,‬ואת‪-‬בדיו‪ ,‬ואת שמן המשחה‪ ,‬ואת קט רת הסמים; ואת‪-‬‬ ‫מסך הפתח‪ ,‬לפתח המשכן‪ .‬לה‪,‬טז את מזבח הע לה‪ ,‬ואת‪-‬מכבר הנח שת א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬את‪-‬בדיו‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫כל‪-‬כליו; את‪-‬הכי ר‪ ,‬ואת‪-‬כנו‪ .‬לה‪,‬יז את קלעי החצר‪ ,‬את‪-‬עמ?דיו ואת‪-‬א‪3‬דניה; ואת‪ ,‬מסך שער‬ ‫החצר‪ .‬לה‪,‬יח את‪-‬יתד ת המשכן ואת‪-‬יתד ת החצר‪ ,‬ואת‪-‬מיתריהם‪ .‬לה‪,‬יט את‪-‬בגדי השרד‪,‬‬ ‫לשרת בק דש‪ :‬את‪-‬בגדי הק דש לאה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬ואת‪-‬בגדי בניו לכהן‪ .‬לה‪,‬כ ויצאו כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מלפני מ שה‪ .‬לה‪,‬כא ויב או‪ ,‬כל‪-‬איש א‪3‬שר‪-‬נשאו לבו; וכ ל א‪3‬שר נדבה רוחו א תו‪,‬‬ ‫הביאו את‪-‬תרומת יהוה למלאכת א הל מועד ולכל‪-‬ע‪3‬ב דתו‪ ,‬ולבגדי‪ ,‬הק דש‪ .‬לה‪,‬כב ויב או‬ ‫הא‪3‬נשים‪ ,‬על‪-‬הנשים; כ ל נדיב לב‪ ,‬הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל‪-‬כלי זהב‪ ,‬וכל‪-‬איש‪ ,‬א‪3‬שר הניף‬ ‫תנופת זהב ליהוה‪ .‬לה‪,‬כג וכל‪-‬איש א‪3‬שר‪-‬נמצא אתו‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬ושש ועזים;‬ ‫וע ר ת אילם מאדמים וע ר ת תחשים‪ ,‬הביאו‪ .‬לה‪,‬כד כל‪-‬מרים‪ ,‬תרומת כסף ונח שת‪ ,‬הביאו‪ ,‬את‬ ‫תרומת יהוה; וכ ל א‪3‬שר נמצא אתו ע‪3‬צי שטים‪ ,‬לכל‪-‬מלאכת הע‪3‬ב דה‪--‬הביאו‪ .‬לה‪,‬כה וכל‪-‬אשה‬ ‫חכמת‪-‬לב‪ ,‬בידיה טוו; ויביאו מטוה‪ ,‬את‪-‬התכלת ואת‪-‬הארגמן‪ ,‬את‪-‬תולעת השני‪ ,‬ואת‪-‬השש‪.‬‬ ‫לה‪,‬כו וכל‪-‬הנשים‪--‬א‪3‬שר נשא לבן א תנה‪ ,‬בחכמה‪ :‬טוו‪ ,‬את‪-‬העזים‪ .‬לה‪,‬כז והנשאם הביאו‪--‬את‬ ‫אבני הש הם‪ ,‬ואת אבני המל?אים‪ :‬לאפוד‪ ,‬ולח שן‪ .‬לה‪,‬כח ואת‪-‬הב שם‪ ,‬ואת‪-‬השמן‪ :‬למאור‪--‬‬ ‫ולשמן המשחה‪ ,‬ולקט רת הסמים‪ .‬לה‪,‬כט כל‪-‬איש ואשה‪ ,‬א‪3‬שר נדב לבם א תם‪ ,‬להביא לכל‪-‬‬ ‫} המלאכה‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה לע‪3‬שות ביד‪-‬מ שה‪--‬הביאו בני‪-‬ישראל נדבה‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫לה‪,‬ל וי אמר מ שה אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ראו קרא יהוה בשם‪ ,‬בצלאל בן‪-‬אורי בן‪-‬חור‪ ,‬למטה יהודה‪.‬‬ ‫לה‪,‬לא וימלא א תו‪ ,‬רוח אל הים‪ ,‬בחכמה בתבונה ובדעת‪ ,‬ובכל‪-‬מלאכה‪ .‬לה‪,‬לב ולחש ב‪,‬‬ ‫מח‪3‬שב ת‪--‬לע‪3‬ש ת בזהב ובכסף‪ ,‬ובנח שת‪ .‬לה‪,‬לג ובח‪3‬ר שת אבן למל את‪ ,‬ובח‪3‬ר שת עץ; לע‪3‬שות‪,‬‬ ‫בכל‪-‬מלאכת מח‪3‬שבת‪ .‬לה‪,‬לד ולהור ת‪ ,‬נתן בלבו‪ :‬הוא‪ ,‬ואה‪I‬ליאב בן‪-‬א‪3‬חיסמך למטה‪-‬דן‪ .‬לה‪,‬לה‬ ‫מלא א תם חכמת‪-‬לב‪ ,‬לע‪3‬שות כל‪-‬מלאכת חרש וח שב‪ ,‬ור קם בתכלת ובארגמן בתולעת השני‬ ‫ובשש‪ ,‬וא רג; ע שי‪ ,‬כל‪-‬מלאכה‪ ,‬וח שבי‪ ,‬מח‪3‬שב ת‪ .‬לו‪,‬א ועשה בצלאל ואה‪I‬ליאב וכ ל איש ח‪3‬כם‪-‬‬ ‫לב‪ ,‬א‪3‬שר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה‪ ,‬לדעת לע‪3‬ש ת‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דת הק דש‪--‬לכ ל‬ ‫א‪3‬שר‪-‬צוה‪ ,‬יהוה‪ .‬לו‪,‬ב ויקרא מ שה‪ ,‬אל‪-‬בצלאל ואל‪-‬אה‪I‬ליאב‪ ,‬ואל כל‪-‬איש ח‪3‬כם‪-‬לב‪ ,‬א‪3‬שר נתן‬ ‫יהוה חכמה בלבו‪--‬כ ל א‪3‬שר נשאו לבו‪ ,‬לקרבה אל‪-‬המלאכה לע‪3‬ש ת א תה‪ .‬לו‪,‬ג ויקחו מלפני‬

‫מ שה‪ ,‬את כל‪-‬התרומה א‪3‬שר הביאו בני ישראל למלאכת ע‪3‬ב דת הק דש‪--‬לע‪3‬ש ת א תה; והם‬ ‫הביאו אליו עוד‪ ,‬נדבה‪--‬בב קר בב קר‪ .‬לו‪,‬ד ויב או‪ ,‬כל‪-‬הח‪3‬כמים‪ ,‬הע שים‪ ,‬את כל‪-‬מלאכת‬ ‫הק דש‪--‬איש‪-‬איש ממלאכתו‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬המה ע שים‪ .‬לו‪,‬ה וי אמרו אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ ,‬מרבים העם‬ ‫להביא‪ ,‬מדי הע‪3‬ב דה למלאכה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה לע‪3‬ש ת א תה‪ .‬לו‪,‬ו ויצו מ שה‪ ,‬ויע‪3‬בירו קול‬ ‫במח‪3‬נה לאמ ר‪ ,‬איש ואשה אל‪-‬יע‪3‬שו‪-‬עוד מלאכה‪ ,‬לתרומת הק דש; ויכלא העם‪ ,‬מהביא‪ .‬לו‪,‬ז‬ ‫} והמלאכה‪ ,‬היתה דים לכל‪-‬המלאכה‪--‬לע‪3‬שות א תה; והותר‪} .‬ס‬ ‫לו‪,‬ח ויע‪3‬שו כל‪-‬ח‪3‬כם‪-‬לב בע שי המלאכה‪ ,‬את‪-‬המשכן‪--‬עשר יריע ת‪ :‬שש משזר‪ ,‬ותכלת וארגמן‬ ‫ותולעת שני‪--‬כר?בים מע‪3‬שה ח שב‪ ,‬עשה א תם‪ .‬לו‪,‬ט א רך היריעה האחת‪ ,‬שמ נה ועשרים‬ ‫באמה‪ ,‬ור חב ארבע באמה‪ ,‬היריעה האחת‪ :‬מדה אחת‪ ,‬לכל‪-‬היריע ת‪ .‬לו‪,‬י ויחבר את‪-‬ח‪3‬מש‬ ‫היריע ת‪ ,‬אחת אל‪-‬אחת; וחמש יריע ת חבר‪ ,‬אחת אל‪-‬אחת‪ .‬לו‪,‬יא ויעש ל?לא ת תכלת‪ ,‬על שפת‬ ‫היריעה האחת‪ ,‬מקצה‪ ,‬במחברת; כן עשה‪ ,‬בשפת היריעה‪ ,‬הקיצונה‪ ,‬במחברת השנית‪ .‬לו‪,‬יב‬ ‫ח‪3‬משים ל?לא ת‪ ,‬עשה ביריעה האחת‪ ,‬וח‪3‬משים ל?לא ת עשה בקצה היריעה‪ ,‬א‪3‬שר במחברת השנית‪:‬‬ ‫מקביל ת‪ ,‬הל?לא ת‪--‬אחת‪ ,‬אל‪-‬אחת‪ .‬לו‪,‬יג ויעש‪ ,‬ח‪3‬משים קרסי זהב; ויחבר את‪-‬היריע ת אחת אל‪-‬‬ ‫}אחת‪ ,‬בקרסים‪ ,‬ויהי המשכן‪ ,‬אחד‪} .‬פ‬ ‫לו‪,‬יד ויעש יריע ת עזים‪ ,‬לא הל על‪-‬המשכן‪ :‬עשתי‪-‬עשרה יריע ת‪ ,‬עשה א תם‪ .‬לו‪,‬טו א רך‬ ‫היריעה האחת‪ ,‬של שים באמה‪ ,‬וארבע אמות‪ ,‬ר חב היריעה האחת‪ :‬מדה אחת‪ ,‬לעשתי עשרה‬ ‫יריע ת‪ .‬לו‪,‬טז ויחבר את‪-‬ח‪3‬מש היריע ת‪ ,‬לבד; ואת‪-‬שש היריע ת‪ ,‬לבד‪ .‬לו‪,‬יז ויעש ל?לא ת‬ ‫ח‪3‬משים‪ ,‬על שפת היריעה‪ ,‬הקיצ נה‪ ,‬במחברת; וח‪3‬משים ל?לא ת‪ ,‬עשה על‪-‬שפת היריעה‪ ,‬הח ברת‪,‬‬ ‫השנית‪ .‬לו‪,‬יח ויעש קרסי נח שת‪ ,‬ח‪3‬משים‪ ,‬לחבר את‪-‬הא הל‪ ,‬להי ת אחד‪ .‬לו‪,‬יט ויעש מכסה‬ ‫}לא הל‪ ,‬ע ר ת אילם מאדמים‪ ,‬ומכסה ע ר ת תחשים‪ ,‬מלמעלה‪} .‬ס‬ ‫לו‪,‬כ ויעש את‪-‬הקרשים‪ ,‬למשכן‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ ,‬ע מדים‪ .‬לו‪,‬כא עשר אמ ת‪ ,‬א רך הקרש; ואמה‬ ‫משלב ת‪ ,‬אחת אל‪-‬אחת; כן‬ ‫וח‪3‬צי האמה‪ ,‬ר חב הקרש האחד‪ .‬לו‪,‬כב שתי יד ת‪ ,‬לקרש האחד‪? ,‬‬ ‫עשה‪ ,‬לכ ל קרשי המשכן‪ .‬לו‪,‬כג ויעש את‪-‬הקרשים‪ ,‬למשכן‪ :‬עשרים קרשים‪ ,‬לפאת נגב תימנה‪.‬‬ ‫לו‪,‬כד וארבעים‪ ,‬אדני‪-‬כסף‪--‬עשה‪ ,‬תחת עשרים הקרשים‪ :‬שני א‪3‬דנים תחת‪-‬הקרש האחד‪ ,‬לשתי‬ ‫יד תיו‪ ,‬ושני א‪3‬דנים תחת‪-‬הקרש האחד‪ ,‬לשתי יד תיו‪ .‬לו‪,‬כה ולצלע המשכן השנית‪ ,‬לפאת צפון‪,‬‬ ‫עשה‪ ,‬עשרים קרשים‪ .‬לו‪,‬כו וארבעים אדניהם‪ ,‬כסף‪--‬שני א‪3‬דנים‪ ,‬תחת הקרש האחד‪ ,‬ושני א‪3‬דנים‪,‬‬ ‫תחת הקרש האחד‪ .‬לו‪,‬כז ולירכתי המשכן‪ ,‬ימה‪ ,‬עשה‪ ,‬ששה קרשים‪ .‬לו‪,‬כח ושני קרשים עשה‪,‬‬ ‫למק?צע ת המשכן‪--‬בירכתים‪ .‬לו‪,‬כט והיו תוא‪3‬מם‪ ,‬מלמטה‪ ,‬ויחדו יהיו תמים אל‪-‬ר אשו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הטבעת האחת; כן עשה לשניהם‪ ,‬לשני המקצ ע ת‪ .‬לו‪,‬ל והיו‪ ,‬שמ נה קרשים‪ ,‬ואדניהם כסף‪,‬‬ ‫ששה עשר א‪3‬דנים‪--‬שני א‪3‬דנים שני א‪3‬דנים‪ ,‬תחת הקרש האחד‪ .‬לו‪,‬לא ויעש בריחי‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪--‬‬ ‫ח‪3‬משה‪ ,‬לקרשי צלע‪-‬המשכן האחת‪ .‬לו‪,‬לב וח‪3‬משה בריחם‪ ,‬לקרשי צלע‪-‬המשכן השנית; וח‪3‬משה‬ ‫בריחם לקרשי המשכן‪ ,‬לירכתים ימה‪ .‬לו‪,‬לג ויעש‪ ,‬את‪-‬הבריח התיכ ן‪ ,‬לבר ח בתוך הקרשים‪,‬‬ ‫מן‪-‬הקצה אל‪-‬הקצה‪ .‬לו‪,‬לד ואת‪-‬הקרשים צפה זהב‪ ,‬ואת‪-‬טבע תם עשה זהב‪--‬בתים‪ ,‬לבריחם;‬ ‫ויצף את‪-‬הבריחם‪ ,‬זהב‪ .‬לו‪,‬לה ויעש‪ ,‬את‪-‬הפר כת‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪ ,‬ושש משזר; מע‪3‬שה‬ ‫ח שב עשה א תה‪ ,‬כר?בים‪ .‬לו‪,‬לו ויעש לה‪ ,‬ארבעה עמודי שטים‪ ,‬ויצפם זהב‪ ,‬וויהם זהב; ויצ ק‬ ‫להם‪ ,‬ארבעה אדני‪-‬כסף‪ .‬לו‪,‬לז ויעש מסך לפתח הא הל‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר‪,‬‬ ‫‪3‬שקיהם זהב; ואדניהם‬ ‫מע‪3‬שה‪ ,‬ר קם‪ .‬לו‪,‬לח ואת‪-‬עמודיו ח‪3‬משה ואת‪-‬וויהם‪ ,‬וצפה ראשיהם וח ?‬ ‫}ח‪3‬משה‪ ,‬נח שת‪} .‬פ‬ ‫לז‪,‬א ויעש בצלאל את‪-‬האר ן‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬אמתים וחצי ארכו‪ ,‬ואמה וחצי רחבו‪ ,‬ואמה וחצי‪,‬‬ ‫ק מתו‪ .‬לז‪,‬ב ויצפהו זהב טהור‪ ,‬מבית ומחוץ; ויעש לו זר זהב‪ ,‬סביב‪ .‬לז‪,‬ג ויצ ק לו‪ ,‬ארבע‬

‫טבע ת זהב‪ ,‬על‪ ,‬ארבע פע‪3‬מ תיו; ושתי טבע ת‪ ,‬על‪-‬צלעו האחת‪ ,‬ושתי טבע ת‪ ,‬על‪-‬צלעו השנית‪.‬‬ ‫לז‪,‬ד ויעש בדי‪ ,‬ע‪3‬צי שטים; ויצף א תם‪ ,‬זהב‪ .‬לז‪,‬ה ויבא את‪-‬הבדים בטבע ת‪ ,‬על צלע ת האר ן‪,‬‬ ‫לשאת‪ ,‬את‪-‬האר ן‪ .‬לז‪,‬ו ויעש כפ רת‪ ,‬זהב טהור‪ :‬אמתים וחצי ארכה‪ ,‬ואמה וחצי רחבה‪ .‬לז‪,‬ז‬ ‫ויעש שני כר?בים‪ ,‬זהב; מקשה עשה א תם‪ ,‬משני קצות הכפ רת‪ .‬לז‪,‬ח כרוב‪-‬אחד מקצה מזה‪,‬‬ ‫וכרוב‪-‬אחד מקצה מזה; מן‪-‬הכפ רת עשה את‪-‬הכר?בים‪ ,‬משני קצוותו )קצותיו(‪ .‬לז‪,‬ט ויהיו‬ ‫הכר?בים פ רשי כנפים למעלה‪ ,‬ס ככים בכנפיהם על‪-‬הכפ רת‪ ,‬ופניהם‪ ,‬איש אל‪-‬אחיו; אל‪-‬‬ ‫}הכפ רת‪--‬היו‪ ,‬פני הכר?בים‪} .‬פ‬ ‫את‪-‬השלחן‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬אמתים ארכו ואמה רחבו‪ ,‬ואמה וחצי ק מתו‪ .‬לז‪,‬יא ויצף‬ ‫?‬ ‫לז‪,‬י ויעש‬ ‫א תו‪ ,‬זהב טהור; ויעש לו זר זהב‪ ,‬סביב‪ .‬לז‪,‬יב ויעש לו מסגרת ט פח‪ ,‬סביב; ויעש זר‪-‬זהב‬ ‫למסגרתו‪ ,‬סביב‪ .‬לז‪,‬יג ויצ ק לו‪ ,‬ארבע טבע ת זהב; ויתן‪ ,‬את‪-‬הטבע ת‪ ,‬על ארבע הפא ת‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫את‪-‬השלחן‪ .‬לז‪,‬טו‬ ‫?‬ ‫לארבע רגליו‪ .‬לז‪,‬יד לע?מת‪ ,‬המסגרת‪ ,‬היו‪ ,‬הטבע ת; בתים‪ ,‬לבדים‪ ,‬לשאת‪,‬‬ ‫את‪-‬השלחן‪ .‬לז‪,‬טז ויעש את‪-‬הכלים א‪3‬שר‬ ‫?‬ ‫ויעש את‪-‬הבדים ע‪3‬צי שטים‪ ,‬ויצף א תם זהב‪ ,‬לשאת‪,‬‬ ‫על‪-‬השלחן‪ ,‬את‪-‬קער תיו ואת‪-‬כפ תיו ואת מנקי תיו‪ ,‬ואת‪-‬הקשו ת‪ ,‬א‪3‬שר י?סך בהן‪--‬זהב‪ ,‬טהור‪.‬‬ ‫?‬ ‫}}פ‬ ‫לז‪,‬יז ויעש את‪-‬המנ רה‪ ,‬זהב טהור; מקשה עשה את‪-‬המנ רה‪ ,‬ירכה וקנה‪--‬גביעיה כפת ריה‬ ‫ופרחיה‪ ,‬ממנה היו‪ .‬לז‪,‬יח וששה קנים‪ ,‬י צאים מצדיה‪ :‬של שה קני מנ רה‪ ,‬מצדה האחד‪,‬‬ ‫משקדים בקנה האחד‪ ,‬כפת ר ופרח‪,‬‬ ‫ושל שה קני מנ רה‪ ,‬מצדה השני‪ .‬לז‪,‬יט של שה גבעים ?‬ ‫משקדים בקנה אחד‪ ,‬כפת ר ופרח; כן לששת הקנים‪ ,‬הי צאים מן‪-‬המנ רה‪ .‬לז‪,‬כ‬ ‫ושל שה גבעים ?‬ ‫משקדים‪--‬כפת ריה‪ ,‬ופרחיה‪ .‬לז‪,‬כא וכפת ר תחת שני הקנים ממנה‪,‬‬ ‫ובמנ רה‪ ,‬ארבעה גבעים‪? :‬‬ ‫וכפת ר תחת שני הקנים ממנה‪ ,‬וכפת ר‪ ,‬תחת‪-‬שני הקנים ממנה‪--‬לששת‪ ,‬הקנים‪ ,‬הי צאים‪ ,‬ממנה‪.‬‬ ‫לז‪,‬כב כפת ריהם וקנ תם‪ ,‬ממנה היו; כ?לה מקשה אחת‪ ,‬זהב טהור‪ .‬לז‪,‬כג ויעש את‪-‬נר תיה‪,‬‬ ‫}שבעה; ומלקחיה ומחת תיה‪ ,‬זהב טהור‪ .‬לז‪,‬כד ככר זהב טהור‪ ,‬עשה א תה‪ ,‬ואת‪ ,‬כל‪-‬כליה‪} .‬פ‬ ‫לז‪,‬כה ויעש את‪-‬מזבח הקט רת‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬אמה ארכו ואמה רחבו רבוע‪ ,‬ואמתים ק מתו‪--‬ממנו‪,‬‬ ‫היו קרנ תיו‪ .‬לז‪,‬כו ויצף א תו זהב טהור‪ ,‬את‪-‬גגו ואת‪-‬קיר תיו סביב‪--‬ואת‪-‬קרנ תיו; ויעש לו זר‬ ‫זהב‪ ,‬סביב‪ .‬לז‪,‬כז ושתי טבע ת זהב עשה‪-‬לו מתחת לזרו‪ ,‬על שתי צלע תיו‪ ,‬על‪ ,‬שני צדיו‪--‬לבתים‬ ‫לבדים‪ ,‬לשאת א תו בהם‪ .‬לז‪,‬כח ויעש את‪-‬הבדים‪ ,‬ע‪3‬צי שטים; ויצף א תם‪ ,‬זהב‪ .‬לז‪,‬כט ויעש את‪-‬‬ ‫} שמן המשחה‪ ,‬ק דש‪ ,‬ואת‪-‬קט רת הסמים‪ ,‬טהור‪--‬מע‪3‬שה‪ ,‬ר קח‪} .‬ס‬ ‫לח‪,‬א ויעש את‪-‬מזבח הע לה‪ ,‬ע‪3‬צי שטים‪ :‬חמש אמות ארכו וחמש‪-‬אמות רחבו‪ ,‬רבוע‪ ,‬ושל ש‬ ‫אמות‪ ,‬ק מתו‪ .‬לח‪,‬ב ויעש קרנ תיו‪ ,‬על ארבע פנ תיו‪--‬ממנו‪ ,‬היו קרנ תיו; ויצף א תו‪ ,‬נח שת‪.‬‬ ‫לח‪,‬ג ויעש את‪-‬כל‪-‬כלי המזבח‪ ,‬את‪-‬הסיר ת ואת‪-‬היעים ואת‪-‬המזרק ת‪ ,‬את‪-‬המזלג ת‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫המחת ת; כל‪-‬כליו‪ ,‬עשה נח שת‪ .‬לח‪,‬ד ויעש למזבח מכבר‪ ,‬מע‪3‬שה רשת נח שת‪ ,‬תחת כרכ?בו‬ ‫מלמטה‪ ,‬עד‪-‬חציו‪ .‬לח‪,‬ה ויצ ק ארבע טבע ת‪ ,‬בארבע הקצו ת‪--‬למכבר הנח שת‪ :‬בתים‪ ,‬לבדים‪.‬‬ ‫לח‪,‬ו ויעש את‪-‬הבדים‪ ,‬ע‪3‬צי שטים; ויצף א תם‪ ,‬נח שת‪ .‬לח‪,‬ז ויבא את‪-‬הבדים בטבע ת‪ ,‬על צלע ת‬ ‫}המזבח‪ ,‬לשאת א תו‪ ,‬בהם; נבוב ל?ח ת‪ ,‬עשה א תו‪} .‬ס‬ ‫לח‪,‬ח ויעש‪ ,‬את הכיור נח שת‪ ,‬ואת‪ ,‬כנו נח שת‪--‬במרא ת‪ ,‬הצ בא ת‪ ,‬א‪3‬שר צבאו‪ ,‬פתח א הל‬ ‫}מועד‪} .‬ס‬ ‫לח‪,‬ט ויעש‪ ,‬את‪-‬החצר‪ :‬לפאת נגב תימנה‪ ,‬קלעי החצר שש משזר‪ ,‬מאה‪ ,‬באמה‪ .‬לח‪,‬י עמודיהם‬ ‫‪3‬שקיהם‪ ,‬כסף‪ .‬לח‪,‬יא ולפאת צפון‪ ,‬מאה באמה‪--‬‬ ‫עשרים‪ ,‬ואדניהם עשרים נח שת; ווי העמודים וח ?‬ ‫‪3‬שקיהם‪ ,‬כסף‪ .‬לח‪,‬יב ולפאת‪-‬ים‪,‬‬ ‫עמודיהם עשרים‪ ,‬ואדניהם עשרים נח שת; ווי העמודים וח ?‬ ‫קלעים ח‪3‬משים באמה‪--‬עמודיהם ע‪3‬שרה‪ ,‬ואדניהם ע‪3‬שרה; ווי העמ?דים וח‪3‬שוקיהם‪ ,‬כסף‪ .‬לח‪,‬יג‬

‫ולפאת קדמה מזרחה‪ ,‬ח‪3‬משים אמה‪ .‬לח‪,‬יד קלעים ח‪3‬מש‪-‬עשרה אמה‪ ,‬אל‪-‬הכתף; עמודיהם של שה‪,‬‬ ‫ואדניהם של שה‪ .‬לח‪,‬טו ולכתף השנית‪ ,‬מזה ומזה לשער החצר‪ ,‬קלעים‪ ,‬ח‪3‬מש עשרה אמה;‬ ‫עמ?דיהם של שה‪ ,‬ואדניהם של שה‪ .‬לח‪,‬טז כל‪-‬קלעי החצר סביב‪ ,‬שש משזר‪ .‬לח‪,‬יז והא‪3‬דנים‬ ‫לעמ?דים‪ ,‬נח שת‪ ,‬ווי העמודים וח‪3‬שוקיהם כסף‪ ,‬וצפוי ראשיהם כסף; והם מח?שקים כסף‪ ,‬כ ל עמ?די‬ ‫החצר‪ .‬לח‪,‬יח ומסך שער החצר‪ ,‬מע‪3‬שה ר קם‪--‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪ ,‬ושש משזר; ועשרים‬ ‫אמה‪ ,‬א רך‪ ,‬וקומה בר חב חמש אמות‪ ,‬לע?מת קלעי החצר‪ .‬לח‪,‬יט ועמ?דיהם‪ ,‬ארבעה‪ ,‬ואדניהם‬ ‫‪3‬שקיהם כסף‪ .‬לח‪,‬כ וכל‪-‬היתד ת למשכן ולחצר‪,‬‬ ‫ארבעה‪ ,‬נח שת; וויהם כסף‪ ,‬וצפוי ראשיהם וח ?‬ ‫}סביב‪--‬נח שת‪} .‬ס‬ ‫לח‪,‬כא אלה פקודי המשכן משכן העד?ת‪ ,‬א‪3‬שר פ?קד על‪-‬פי מ שה‪ :‬ע‪3‬ב דת‪ ,‬הלוים‪ ,‬ביד איתמר‪ ,‬בן‪-‬‬ ‫אה‪3‬ר ן הכ הן‪ .‬לח‪,‬כב ובצלאל בן‪-‬אורי בן‪-‬חור‪ ,‬למטה יהודה‪ ,‬עשה‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה את‪-‬‬ ‫מ שה‪ .‬לח‪,‬כג ואתו‪ ,‬אה‪I‬ליאב בן‪-‬א‪3‬חיסמך למטה‪-‬דן‪--‬חרש וח שב; ור קם‪ ,‬בתכלת ובארגמן‪,‬‬ ‫}ובתולעת השני‪ ,‬ובשש‪} .‬ס‬ ‫לח‪,‬כד כל‪-‬הזהב‪ ,‬העשוי למלאכה‪ ,‬בכ ל‪ ,‬מלאכת הק דש‪--‬ויהי זהב התנופה‪ ,‬תשע ועשרים ככר‪,‬‬ ‫ושבע מאות ושל שים שקל‪ ,‬בשקל הק דש‪ .‬לח‪,‬כה וכסף פקודי העדה‪ ,‬מאת ככר; ואלף ושבע‬ ‫מאות וח‪3‬משה ושבעים‪ ,‬שקל‪--‬בשקל הק דש‪ .‬לח‪,‬כו בקע‪ ,‬לג?לג לת‪ ,‬מח‪3‬צית השקל‪ ,‬בשקל‬ ‫הק דש‪--‬לכ ל הע בר על‪-‬הפק?דים‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪ ,‬לשש‪-‬מאות אלף ושל שת א‪3‬לפים‪,‬‬ ‫וח‪3‬מש מאות וח‪3‬משים‪ .‬לח‪,‬כז ויהי‪ ,‬מאת ככר הכסף‪ ,‬לצקת את אדני הק דש‪ ,‬ואת אדני הפר כת‪:‬‬ ‫מאת א‪3‬דנים למאת הככר‪ ,‬ככר לאדן‪ .‬לח‪,‬כח ואת‪-‬האלף ושבע המאות‪ ,‬וח‪3‬משה ושבעים‪ ,‬עשה‬ ‫ווים‪ ,‬לעמודים; וצפה ראשיהם‪ ,‬וחשק א תם‪ .‬לח‪,‬כט ונח שת התנופה‪ ,‬שבעים ככר‪ ,‬ואלפים‬ ‫וארבע‪-‬מאות‪ ,‬שקל‪ .‬לח‪,‬ל ויעש בה‪ ,‬את‪-‬אדני פתח א הל מועד‪ ,‬ואת מזבח הנח שת‪ ,‬ואת‪-‬מכבר‬ ‫הנח שת א‪3‬שר‪-‬לו; ואת‪ ,‬כל‪-‬כלי המזבח‪ .‬לח‪,‬לא ואת‪-‬אדני החצר סביב‪ ,‬ואת‪-‬אדני שער החצר; ואת‬ ‫כל‪-‬יתד ת המשכן ואת‪-‬כל‪-‬יתד ת החצר‪ ,‬סביב‪ .‬לט‪,‬א ומן‪-‬התכלת והארגמן ותולעת השני‪ ,‬עשו‬ ‫בגדי‪-‬שרד לשרת בק דש; ויע‪3‬שו את‪-‬בגדי הק דש‪ ,‬א‪3‬שר לאה‪3‬ר ן‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫לט‪,‬ב ויעש‪ ,‬את‪-‬האפ ד‪ :‬זהב‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬ושש משזר‪ .‬לט‪,‬ג וירקעו את‪-‬פחי‬ ‫הזהב‪ ,‬וקצץ פתילם‪ ,‬לע‪3‬שות בתוך התכלת ובתוך הארגמן‪ ,‬ובתוך תולעת השני ובתוך השש‪--‬‬ ‫מע‪3‬שה‪ ,‬ח שב‪ .‬לט‪,‬ד כתפ ת עשו‪-‬לו‪ ,‬ח בר ת‪--‬על‪-‬שני קצוותו )קצותיו(‪ ,‬ח?בר‪ .‬לט‪,‬ה וחשב‬ ‫‪3‬אפ?דתו א‪3‬שר עליו‪ ,‬ממנו הוא כמע‪3‬שהו‪ ,‬זהב תכלת וארגמן ותולעת שני‪ ,‬ושש משזר‪--‬כא‪3‬שר צוה‬ ‫}יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫לט‪,‬ו ויע‪3‬שו את‪-‬אבני הש הם‪ ,‬מ?סב ת משבצ ת זהב‪ ,‬מפ?תח ת פתוחי חותם‪ ,‬על‪-‬שמות בני ישראל‪.‬‬ ‫לט‪,‬ז וישם א תם‪ ,‬על כתפ ת האפ ד‪--‬אבני זכרון‪ ,‬לבני ישראל‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫לט‪,‬ח ויעש את‪-‬הח שן מע‪3‬שה ח שב‪ ,‬כמע‪3‬שה אפ ד‪ :‬זהב‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬ושש‬ ‫משזר‪ .‬לט‪,‬ט רבוע היה כפול‪ ,‬עשו את‪-‬הח שן‪--‬זרת ארכו וזרת רחבו‪ ,‬כפול‪ .‬לט‪,‬י וימלאו‪-‬בו‪--‬‬ ‫ארבעה‪ ,‬טורי אבן‪ :‬טור‪ ,‬א דם פטדה וברקת‪--‬הטור‪ ,‬האחד‪ .‬לט‪,‬יא והטור‪ ,‬השני‪--‬נ פך ספיר‪,‬‬ ‫ויה‪3‬ל ם‪ .‬לט‪,‬יב והטור‪ ,‬השלישי‪--‬לשם שבו‪ ,‬ואחלמה‪ .‬לט‪,‬יג והטור‪ ,‬הרביעי‪--‬תרשיש ש הם‪,‬‬ ‫וישפה‪ :‬מוסב ת משבצ ת זהב‪ ,‬במל?א תם‪ .‬לט‪,‬יד והא‪3‬בנים על‪-‬שמ ת בני‪-‬ישראל הנה‪ ,‬שתים‬ ‫עשרה‪--‬על‪-‬שמ תם‪ :‬פתוחי ח תם איש על‪-‬שמו‪ ,‬לשנים עשר שבט‪ .‬לט‪,‬טו ויע‪3‬שו על‪-‬הח שן‬ ‫שרשר ת גבל?ת‪ ,‬מע‪3‬שה ע‪3‬ב ת‪ ,‬זהב‪ ,‬טהור‪ .‬לט‪,‬טז ויע‪3‬שו‪ ,‬שתי משבצ ת זהב‪ ,‬ושתי‪ ,‬טבע ת זהב;‬ ‫ויתנו‪ ,‬את‪-‬שתי הטבע ת‪ ,‬על‪-‬שני‪ ,‬קצות הח שן‪ .‬לט‪,‬יז ויתנו‪ ,‬שתי הע‪3‬ב ת ת הזהב‪ ,‬על‪-‬שתי‪,‬‬

‫הטבע ת‪--‬על‪-‬קצות‪ ,‬הח שן‪ .‬לט‪,‬יח ואת שתי קצות שתי הע‪3‬ב ת ת‪ ,‬נתנו על‪-‬שתי המשבצ ת;‬ ‫ויתנ?ם על‪-‬כתפ ת האפ ד‪ ,‬אל‪-‬מול פניו‪ .‬לט‪,‬יט ויע‪3‬שו‪ ,‬שתי טבע ת זהב‪ ,‬וישימו‪ ,‬על‪-‬שני קצות‬ ‫הח שן‪ :‬על‪-‬שפתו‪--‬א‪3‬שר אל‪-‬עבר האפ ד‪ ,‬ביתה‪ .‬לט‪,‬כ ויע‪3‬שו‪ ,‬שתי טבע ת זהב‪ ,‬ויתנ?ם על‪-‬שתי‬ ‫כתפ ת האפ ד מלמטה ממול פניו‪ ,‬לע?מת מחברתו‪--‬ממעל‪ ,‬לחשב האפ ד‪ .‬לט‪,‬כא וירכסו את‪-‬‬ ‫הח שן מטבע תיו אל‪-‬טבע ת האפ ד בפתיל תכלת‪ ,‬להי ת על‪-‬חשב האפ ד‪ ,‬ול א‪-‬יזח הח שן‪ ,‬מעל‬ ‫}האפ ד‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫לט‪,‬כב ויעש את‪-‬מעיל האפ ד‪ ,‬מע‪3‬שה א רג‪ ,‬כליל‪ ,‬תכלת‪ .‬לט‪,‬כג ופי‪-‬המעיל בתוכו‪ ,‬כפי תחרא;‬ ‫שפה לפיו סביב‪ ,‬ל א יקרע‪ .‬לט‪,‬כד ויע‪3‬שו‪ ,‬על‪-‬שולי המעיל‪ ,‬רמוני‪ ,‬תכלת וארגמן ותולעת שני‪--‬‬ ‫משזר‪ .‬לט‪,‬כה ויע‪3‬שו פע‪3‬מ ני‪ ,‬זהב טהור; ויתנו את‪-‬הפע‪3‬מ נים בתוך הרמ נים‪ ,‬על‪-‬שולי המעיל‬ ‫סביב‪--‬בתוך‪ ,‬הרמ נים‪ .‬לט‪,‬כו פע‪3‬מ ן ורמ ן פע‪3‬מ ן ורמ ן‪ ,‬על‪-‬שולי המעיל סביב‪ ,‬לשרת‪ ,‬כא‪3‬שר‬ ‫}צוה יהוה את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫לט‪,‬כז ויע‪3‬שו את‪-‬הכתנ ת שש‪ ,‬מע‪3‬שה א רג‪ ,‬לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ולבניו‪ .‬לט‪,‬כח ואת המצנפת שש‪ ,‬ואת‪-‬פא‪3‬רי‬ ‫המגבע ת שש‪ ,‬ואת‪-‬מכנסי הבד‪ ,‬שש משזר‪ .‬לט‪,‬כט ואת‪-‬האבנט שש משזר‪ ,‬ותכלת וארגמן‬ ‫}ותולעת שני‪--‬מע‪3‬שה ר קם‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫לט‪,‬ל ויע‪3‬שו את‪-‬ציץ נזר‪-‬הק דש‪ ,‬זהב טהור; ויכתבו עליו‪ ,‬מכתב פתוחי חותם‪--‬ק דש‪ ,‬ליהוה‪.‬‬ ‫}לט‪,‬לא ויתנו עליו פתיל תכלת‪ ,‬לתת על‪-‬המצנפת מלמעלה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫לט‪,‬לב ותכל‪--‬כל‪-‬ע‪3‬ב דת‪ ,‬משכן א הל מועד; ויע‪3‬שו‪ ,‬בני ישראל‪--‬ככ ל א‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה‪,‬‬ ‫}כן עשו‪} .‬פ‬ ‫לט‪,‬לג ויביאו את‪-‬המשכן אל‪-‬מ שה‪ ,‬את‪-‬הא הל ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬קרסיו קרשיו‪ ,‬בריחו ועמ?דיו‬ ‫וא‪3‬דניו‪ .‬לט‪,‬לד ואת‪-‬מכסה עור ת האילם‪ ,‬המאדמים‪ ,‬ואת‪-‬מכסה‪ ,‬ע ר ת התחשים; ואת‪ ,‬פר כת‬ ‫את‪-‬השלחן‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬ואת‪,‬‬ ‫?‬ ‫המסך‪ .‬לט‪,‬לה את‪-‬א‪3‬רון העד?ת‪ ,‬ואת‪-‬בדיו; ואת‪ ,‬הכפ רת‪ .‬לט‪,‬לו‬ ‫לחם הפנים‪ .‬לט‪,‬לז את‪-‬המנ רה הטה רה את‪-‬נר תיה‪ ,‬נר ת המע‪3‬רכה‪--‬ואת‪-‬כל‪-‬כליה; ואת‪ ,‬שמן‬ ‫המאור‪ .‬לט‪,‬לח ואת‪ ,‬מזבח הזהב‪ ,‬ואת שמן המשחה‪ ,‬ואת קט רת הסמים; ואת‪ ,‬מסך פתח הא הל‪.‬‬ ‫לט‪,‬לט את מזבח הנח שת‪ ,‬ואת‪-‬מכבר הנח שת א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬את‪-‬בדיו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו; את‪-‬הכי ר‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫כנו‪ .‬לט‪,‬מ את קלעי החצר את‪-‬עמ?דיה ואת‪-‬א‪3‬דניה‪ ,‬ואת‪-‬המסך לשער החצר‪ ,‬את‪-‬מיתריו‪,‬‬ ‫ויתד תיה; ואת‪ ,‬כל‪-‬כלי ע‪3‬ב דת המשכן‪--‬לא הל מועד‪ .‬לט‪,‬מא את‪-‬בגדי השרד‪ ,‬לשרת בק דש;‬ ‫את‪-‬בגדי הק דש לאה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬ואת‪-‬בגדי בניו לכהן‪ .‬לט‪,‬מב ככ ל א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪:‬‬ ‫כן עשו בני ישראל‪ ,‬את כל‪-‬הע‪3‬ב דה‪ .‬לט‪,‬מג וירא מ שה את‪-‬כל‪-‬המלאכה‪ ,‬והנה עשו א תה‪--‬‬ ‫}כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬כן עשו; ויברך א תם‪ ,‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫מ‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬מ‪,‬ב ביום‪-‬הח דש הראשון‪ ,‬באחד לח דש‪ ,‬תקים‪ ,‬את‪-‬משכן‬ ‫א הל מועד‪ .‬מ‪,‬ג ושמת שם‪ ,‬את א‪3‬רון העדות; וסכ ת על‪-‬האר ן‪ ,‬את‪-‬הפר כת‪ .‬מ‪,‬ד והבאת‪ ,‬את‪-‬‬ ‫השלחן‪ ,‬וערכת‪ ,‬את‪-‬ערכו; והבאת‪ ,‬את‪-‬המנ רה‪ ,‬והע‪3‬לית‪ ,‬את‪-‬נר תיה‪ .‬מ‪,‬ה ונתתה את‪-‬מזבח‬ ‫?‬ ‫הזהב‪ ,‬לקט רת‪ ,‬לפני‪ ,‬א‪3‬רון העד?ת; ושמת את‪-‬מסך הפתח‪ ,‬למשכן‪ .‬מ‪,‬ו ונתתה‪ ,‬את מזבח הע לה‪,‬‬ ‫לפני‪ ,‬פתח משכן א הל‪-‬מועד‪ .‬מ‪,‬ז ונתת‪ ,‬את‪-‬הכי ר‪ ,‬בין‪-‬א הל מועד‪ ,‬ובין המזבח; ונתת שם‪,‬‬ ‫מים‪ .‬מ‪,‬ח ושמת את‪-‬החצר‪ ,‬סביב; ונתת‪ ,‬את‪-‬מסך שער החצר‪ .‬מ‪,‬ט ולקחת את‪-‬שמן המשחה‪,‬‬ ‫ומשחת את‪-‬המשכן ואת‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬בו; וקדשת א תו ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬והיה ק דש‪ .‬מ‪,‬י ומשחת את‪-‬‬ ‫מזבח הע לה‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו; וקדשת‪ ,‬את‪-‬המזבח‪ ,‬והיה המזבח‪ ,‬ק דש קדשים‪ .‬מ‪,‬יא ומשחת את‪-‬‬ ‫הכי ר‪ ,‬ואת‪-‬כנו; וקדשת‪ ,‬א תו‪ .‬מ‪,‬יב והקרבת את‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬בניו‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד; ורחצת‬ ‫א תם‪ ,‬במים‪ .‬מ‪,‬יג והלבשת‪ ,‬את‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬את‪ ,‬בגדי הק דש; ומשחת א תו וקדשת א תו‪ ,‬וכהן לי‪.‬‬ ‫מ‪,‬יד ואת‪-‬בניו‪ ,‬תקריב; והלבשת א תם‪? ,‬כת‪I‬נ ת‪ .‬מ‪,‬טו ומשחת א תם‪ ,‬כא‪3‬שר משחת את‪-‬א‪3‬ביהם‪,‬‬

‫וכה‪3‬נו‪ ,‬לי; והיתה להי ת להם משחתם‪ ,‬לכה?נת עולם‪--‬לד ר תם‪ .‬מ‪,‬טז ויעש‪ ,‬מ שה‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‬ ‫}צוה יהוה‪ ,‬א תו‪--‬כן עשה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬יז ויהי בח דש הראשון‪ ,‬בשנה השנית‪--‬באחד לח דש‪ :‬הוקם‪ ,‬המשכן‪ .‬מ‪,‬יח ויקם מ שה את‪-‬‬ ‫המשכן‪ ,‬ויתן את‪-‬א‪3‬דניו‪ ,‬וישם את‪-‬קרשיו‪ ,‬ויתן את‪-‬בריחיו; ויקם‪ ,‬את‪-‬עמודיו‪ .‬מ‪,‬יט ויפר ש את‪-‬‬ ‫} הא הל‪ ,‬על‪-‬המשכן‪ ,‬וישם את‪-‬מכסה הא הל עליו‪ ,‬מלמעלה‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬כ ויקח ויתן את‪-‬העד?ת‪ ,‬אל‪-‬האר ן‪ ,‬וישם את‪-‬הבדים‪ ,‬על‪-‬האר ן; ויתן את‪-‬הכפ רת על‪-‬האר ן‪,‬‬ ‫מלמעלה‪ .‬מ‪,‬כא ויבא את‪-‬האר ן‪ ,‬אל‪-‬המשכן‪ ,‬וישם את פר כת המסך‪ ,‬ויסך על א‪3‬רון העדות‪--‬‬ ‫}כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫את‪-‬השלחן בא הל מועד‪ ,‬על ירך המשכן צפ נה‪ ,‬מחוץ‪ ,‬לפר כת‪ .‬מ‪,‬כג ויע‪3‬ר ך עליו‬ ‫?‬ ‫מ‪,‬כב ויתן‬ ‫}ערך לחם‪ ,‬לפני יהוה‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫השלחן‪ ,‬על ירך המשכן‪ ,‬נגבה‪ .‬מ‪,‬כה ויעל הנר ת‪,‬‬ ‫מ‪,‬כד וישם את‪-‬המנ רה בא הל מועד‪ ,‬נ כח ?‬ ‫}לפני יהוה‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬כו וישם את‪-‬מזבח הזהב‪ ,‬בא הל מועד‪ ,‬לפני‪ ,‬הפר כת‪ .‬מ‪,‬כז ויקטר עליו‪ ,‬קט רת סמים‪--‬כא‪3‬שר‬ ‫}צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬כח וישם את‪-‬מסך הפתח‪ ,‬למשכן‪ .‬מ‪,‬כט ואת‪ ,‬מזבח הע לה‪ ,‬שם‪ ,‬פתח משכן א הל‪-‬מועד; ויעל‬ ‫}עליו‪ ,‬את‪-‬הע לה ואת‪-‬המנחה‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬ל וישם‪ ,‬את‪-‬הכי ר‪ ,‬בין‪-‬א הל מועד‪ ,‬ובין המזבח; ויתן שמה מים‪ ,‬לרחצה‪ .‬מ‪,‬לא ורח‪3‬צו ממנו‪,‬‬ ‫מ שה ואה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪ ,‬ואת‪-‬רגליהם‪ .‬מ‪,‬לב בב אם אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬ובקרבתם אל‪-‬‬ ‫}המזבח‪--‬ירחצו‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫מ‪,‬לג ויקם את‪-‬החצר‪ ,‬סביב למשכן ולמזבח‪ ,‬ויתן‪ ,‬את‪-‬מסך שער החצר; ויכל מ שה‪ ,‬את‪-‬‬ ‫}המלאכה‪} .‬פ‬ ‫מ‪,‬לד ויכס הענן‪ ,‬את‪-‬א הל מועד; וכבוד יהוה‪ ,‬מלא את‪-‬המשכן‪ .‬מ‪,‬לה ול א‪-‬יכ ל מ שה‪ ,‬לבוא‬ ‫אל‪-‬א הל מועד‪--‬כי‪-‬שכן עליו‪ ,‬הענן; וכבוד יהוה‪ ,‬מלא את‪-‬המשכן‪ .‬מ‪,‬לו ובהעלות הענן מעל‬ ‫המשכן‪ ,‬יסעו בני ישראל‪ ,‬בכ ל‪ ,‬מסעיהם‪ .‬מ‪,‬לז ואם‪-‬ל א יעלה‪ ,‬הענן‪--‬ול א יסעו‪ ,‬עד‪-‬יום‬ ‫העל תו‪ .‬מ‪,‬לח כי ע‪3‬נן יהוה על‪-‬המשכן‪ ,‬יומם‪ ,‬ואש‪ ,‬תהיה לילה בו‪--‬לעיני כל‪-‬בית‪-‬ישראל‪ ,‬בכל‪-‬‬ ‫}מסעיהם‪} .‬ש‬ ‫ויקרא‬ ‫א‪,‬א ויקרא‪ ,‬אל‪-‬מ שה; וידבר יהוה אליו‪ ,‬מא הל מועד לאמ ר‪ .‬א‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת‬ ‫א‪3‬להם‪ ,‬אדם כי‪-‬יקריב מכם קרבן‪ ,‬ליהוה‪--‬מן‪-‬הבהמה‪ ,‬מן‪-‬הבקר ומן‪-‬הצ אן‪ ,‬תקריבו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫קרבנכם‪ .‬א‪,‬ג אם‪-‬ע לה קרבנו מן‪-‬הבקר‪ ,‬זכר תמים יקריבנו; אל‪-‬פתח א הל מועד‪ ,‬יקריב א תו‪,‬‬ ‫לרצ נו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬א‪,‬ד וסמך ידו‪ ,‬על ר אש הע לה; ונרצה לו‪ ,‬לכפר עליו‪ .‬א‪,‬ה ושחט את‪-‬בן‬ ‫הבקר‪ ,‬לפני יהוה; והקריבו בני אה‪3‬ר ן הכ ה‪3‬נים‪ ,‬את‪-‬הדם‪ ,‬וזרקו את‪-‬הדם על‪-‬המזבח סביב‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫פתח א הל מועד‪ .‬א‪,‬ו והפשיט‪ ,‬את‪-‬הע לה; ונתח א תה‪ ,‬לנתחיה‪ .‬א‪,‬ז ונתנו בני אה‪3‬ר ן הכ הן‪,‬‬ ‫אש‪--‬על‪-‬המזבח; וערכו עצים‪ ,‬על‪-‬האש‪ .‬א‪,‬ח וערכו‪ ,‬בני אה‪3‬ר ן הכ ה‪3‬נים‪ ,‬את הנתחים‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הר אש ואת‪-‬הפדר‪--‬על‪-‬העצים א‪3‬שר על‪-‬האש‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬המזבח‪ .‬א‪,‬ט וקרבו וכרעיו‪ ,‬ירחץ במים;‬ ‫} והקטיר הכ הן את‪-‬הכ ל המזבחה‪ ,‬ע לה אשה ריח‪-‬ניחוח ליהוה‪} .‬ס‬ ‫א‪,‬י ואם‪-‬מן‪-‬הצ אן קרבנו מן‪-‬הכשבים או מן‪-‬העזים‪ ,‬לע לה‪--‬זכר תמים‪ ,‬יקריבנו‪ .‬א‪,‬יא ושחט‬

‫א תו על ירך המזבח‪ ,‬צפ נה‪--‬לפני יהוה; וזרקו בני אה‪3‬ר ן הכ ה‪3‬נים את‪-‬דמו‪ ,‬על‪-‬המזבח‪--‬סביב‪.‬‬ ‫א‪,‬יב ונתח א תו לנתחיו‪ ,‬ואת‪-‬ר אשו ואת‪-‬פדרו; וערך הכ הן‪ ,‬א תם‪ ,‬על‪-‬העצים א‪3‬שר על‪-‬האש‪,‬‬ ‫א‪3‬שר על‪-‬המזבח‪ .‬א‪,‬יג והקרב והכרעים‪ ,‬ירחץ במים; והקריב הכ הן את‪-‬הכ ל‪ ,‬והקטיר המזבחה‪--‬‬ ‫}ע לה הוא אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬יד ואם מן‪-‬העוף ע לה קרבנו‪ ,‬ליהוה‪ :‬והקריב מן‪-‬הת רים‪ ,‬או מן‪-‬בני היונה‪--‬את‪-‬קרבנו‪ .‬א‪,‬טו‬ ‫והקריבו הכ הן‪ ,‬אל‪-‬המזבח‪ ,‬ומלק את‪-‬ר אשו‪ ,‬והקטיר המזבחה; ונמצה דמו‪ ,‬על קיר המזבח‪.‬‬ ‫א‪,‬טז והסיר את‪-‬מ?ראתו‪ ,‬בנ צתה; והשליך א תה אצל המזבח‪ ,‬קדמה‪--‬אל‪-‬מקום‪ ,‬הדשן‪ .‬א‪,‬יז‬ ‫ושסע א תו בכנפיו‪ ,‬ל א יבדיל‪ ,‬והקטיר א תו הכ הן המזבחה‪ ,‬על‪-‬העצים א‪3‬שר על‪-‬האש‪ :‬ע לה‬ ‫}הוא‪ ,‬אשה ריח ניח ח‪--‬ליהוה‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬א ונפש‪ ,‬כי‪-‬תקריב קרבן מנחה ליהוה‪--‬ס לת‪ ,‬יהיה קרבנו; ויצק עליה שמן‪ ,‬ונתן עליה לב נה‪.‬‬ ‫ב‪,‬ב והביאה‪ ,‬אל‪-‬בני אה‪3‬ר ן הכ ה‪3‬נים‪ ,‬וקמץ משם מל א ק?מצו מסלתה ומשמנה‪ ,‬על כל‪-‬לב נתה;‬ ‫והקטיר הכ הן את‪-‬אזכרתה‪ ,‬המזבחה‪--‬אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬ב‪,‬ג והנותרת‪ ,‬מן‪-‬המנחה‪--‬‬ ‫}לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ולבניו‪ :‬ק דש קדשים‪ ,‬מאשי יהוה‪} .‬ס‬ ‫משחים‬ ‫ב‪,‬ד וכי תקרב קרבן מנחה‪ ,‬מא‪3‬פה תנור‪--‬ס לת חלות מצ ת בלול ת בשמן‪ ,‬ורקיקי מצות ?‬ ‫}בשמן‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬ה ואם‪-‬מנחה על‪-‬המח‪3‬בת‪ ,‬קרבנך‪--‬ס לת בלולה בשמן‪ ,‬מצה תהיה‪ .‬ב‪,‬ו פתות א תה פתים‪,‬‬ ‫}ויצקת עליה שמן; מנחה‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬ז ואם‪-‬מנחת מרחשת‪ ,‬קרבנך‪--‬ס לת בשמן‪ ,‬תעשה‪ .‬ב‪,‬ח והבאת את‪-‬המנחה‪ ,‬א‪3‬שר יעשה‬ ‫מאלה‪--‬ליהוה; והקריבה‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ ,‬והגישה‪ ,‬אל‪-‬המזבח‪ .‬ב‪,‬ט והרים הכ הן מן‪-‬המנחה את‪-‬‬ ‫אזכרתה‪ ,‬והקטיר המזבחה‪--‬אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬ב‪,‬י והנותרת‪ ,‬מן‪-‬המנחה‪--‬לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ולבניו‪:‬‬ ‫ק דש קדשים‪ ,‬מאשי יהוה‪ .‬ב‪,‬יא כל‪-‬המנחה‪ ,‬א‪3‬שר תקריבו ליהוה‪--‬ל א תעשה‪ ,‬חמץ‪ :‬כי כל‪-‬‬ ‫שא ר וכל‪-‬דבש‪ ,‬ל א‪-‬תקטירו ממנו אשה ליהוה‪ .‬ב‪,‬יב קרבן ראשית תקריבו א תם‪ ,‬ליהוה; ואל‪-‬‬ ‫המזבח ל א‪-‬יע‪3‬לו‪ ,‬לריח ניח ח‪ .‬ב‪,‬יג וכל‪-‬קרבן מנחתך‪ ,‬במלח תמלח‪ ,‬ול א תשבית מלח ברית‬ ‫}אל היך‪ ,‬מעל מנחתך; על כל‪-‬קרבנך‪ ,‬תקריב מלח‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬יד ואם‪-‬תקריב מנחת בכורים‪ ,‬ליהוה‪--‬אביב קלוי באש‪ ,‬גרש כרמל‪ ,‬תקריב‪ ,‬את מנחת בכוריך‪.‬‬ ‫ב‪,‬טו ונתת עליה שמן‪ ,‬ושמת עליה לב נה; מנחה‪ ,‬הוא‪ .‬ב‪,‬טז והקטיר הכ הן את‪-‬אזכרתה‪ ,‬מגרשה‬ ‫}ומשמנה‪ ,‬על‪ ,‬כל‪-‬לב נתה‪--‬אשה‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬א ואם‪-‬זבח שלמים‪ ,‬קרבנו‪--‬אם מן‪-‬הבקר‪ ,‬הוא מקריב‪ ,‬אם‪-‬זכר אם‪-‬נקבה‪ ,‬תמים יקריבנו לפני‬ ‫יהוה‪ .‬ג‪,‬ב וסמך ידו‪ ,‬על‪-‬ר אש קרבנו‪ ,‬ושחטו‪ ,‬פתח א הל מועד; וזרקו בני אה‪3‬ר ן הכ ה‪3‬נים את‪-‬‬ ‫הדם‪ ,‬על‪-‬המזבח‪--‬סביב‪ .‬ג‪,‬ג והקריב מזבח השלמים‪ ,‬אשה ליהוה‪--‬את‪-‬החלב‪ ,‬המכסה את‪-‬הקרב‪,‬‬ ‫ואת כל‪-‬החלב‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הקרב‪ .‬ג‪,‬ד ואת‪ ,‬שתי הכלי ת‪ ,‬ואת‪-‬החלב א‪3‬שר ע‪3‬להן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הכסלים;‬ ‫ואת‪-‬הי תרת‪ ,‬על‪-‬הכבד‪ ,‬על‪-‬הכליות‪ ,‬יסירנה‪ .‬ג‪,‬ה והקטירו א תו בני‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬המזבחה‪ ,‬על‪-‬הע לה‪,‬‬ ‫}א‪3‬שר על‪-‬העצים א‪3‬שר על‪-‬האש‪--‬אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬ו ואם‪-‬מן‪-‬הצ אן קרבנו לזבח שלמים‪ ,‬ליהוה‪--‬זכר או נקבה‪ ,‬תמים יקריבנו‪ .‬ג‪,‬ז אם‪-‬כשב הוא‪-‬‬ ‫מקריב‪ ,‬את‪-‬קרבנו‪--‬והקריב א תו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ג‪,‬ח וסמך את‪-‬ידו‪ ,‬על‪-‬ר אש קרבנו‪ ,‬ושחט א תו‪,‬‬ ‫לפני א הל מועד; וזרקו בני אה‪3‬ר ן את‪-‬דמו‪ ,‬על‪-‬המזבח‪--‬סביב‪ .‬ג‪,‬ט והקריב מזבח השלמים‪ ,‬אשה‬ ‫ליהוה‪--‬חלבו האליה תמימה‪ ,‬לע?מת העצה יסירנה; ואת‪-‬החלב‪ ,‬המכסה את‪-‬הקרב‪ ,‬ואת כל‪-‬החלב‪,‬‬ ‫א‪3‬שר על‪-‬הקרב‪ .‬ג‪,‬י ואת‪ ,‬שתי הכלי ת‪ ,‬ואת‪-‬החלב א‪3‬שר ע‪3‬להן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הכסלים; ואת‪-‬הי תרת‪,‬‬ ‫}על‪-‬הכבד‪ ,‬על‪-‬הכלי ת‪ ,‬יסירנה‪ .‬ג‪,‬יא והקטירו הכ הן‪ ,‬המזבחה‪--‬לחם אשה‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬

‫ג‪,‬יב ואם עז‪ ,‬קרבנו‪--‬והקריבו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ג‪,‬יג וסמך את‪-‬ידו‪ ,‬על‪-‬ר אשו‪ ,‬ושחט א תו‪ ,‬לפני א הל‬ ‫מועד; וזרקו בני אה‪3‬ר ן את‪-‬דמו‪ ,‬על‪-‬המזבח‪--‬סביב‪ .‬ג‪,‬יד והקריב ממנו קרבנו‪ ,‬אשה ליהוה‪--‬את‪-‬‬ ‫החלב‪ ,‬המכסה את‪-‬הקרב‪ ,‬ואת כל‪-‬החלב‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הקרב‪ .‬ג‪,‬טו ואת‪ ,‬שתי הכלי ת‪ ,‬ואת‪-‬החלב‬ ‫א‪3‬שר ע‪3‬להן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הכסלים; ואת‪-‬הי תרת‪ ,‬על‪-‬הכבד‪ ,‬על‪-‬הכלי ת‪ ,‬יסירנה‪ .‬ג‪,‬טז והקטירם‬ ‫הכ הן‪ ,‬המזבחה‪--‬לחם אשה לריח ניח ח‪ ,‬כל‪-‬חלב ליהוה‪ .‬ג‪,‬יז ח?קת עולם לד ר תיכם‪ ,‬בכ ל‬ ‫}מושב תיכם‪--‬כל‪-‬חלב וכל‪-‬דם‪ ,‬ל א ת אכלו‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ד‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪--‬נפש כי‪-‬תחטא בשגגה מכ ל‬ ‫מצו ת יהוה‪ ,‬א‪3‬שר ל א תעשינה; ועשה‪ ,‬מאחת מהנה‪ .‬ד‪,‬ג אם הכ הן המשיח יחטא‪ ,‬לאשמת העם‪:‬‬ ‫והקריב על חטאתו א‪3‬שר חטא פר בן‪-‬בקר תמים‪ ,‬ליהוה‪--‬לחטאת‪ .‬ד‪,‬ד והביא את‪-‬הפר‪ ,‬אל‪-‬פתח‬ ‫א הל מועד‪--‬לפני יהוה; וסמך את‪-‬ידו על‪-‬ר אש הפר‪ ,‬ושחט את‪-‬הפר לפני יהוה‪ .‬ד‪,‬ה ולקח הכ הן‬ ‫המשיח‪ ,‬מדם הפר; והביא א תו‪ ,‬אל‪-‬א הל מועד‪ .‬ד‪,‬ו וטבל הכ הן את‪-‬אצבעו‪ ,‬בדם; והזה מן‪-‬הדם‬ ‫שבע פעמים‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬את‪-‬פני‪ ,‬פר כת הק דש‪ .‬ד‪,‬ז ונתן הכ הן מן‪-‬הדם על‪-‬קרנות מזבח קט רת‬ ‫הסמים‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בא הל מועד; ואת כל‪-‬דם הפר‪ ,‬ישפ ך אל‪-‬יסוד מזבח הע לה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬ד‪,‬ח ואת‪-‬כל‪-‬חלב פר החטאת‪ ,‬ירים ממנו‪--‬את‪-‬החלב‪ ,‬המכסה על‪-‬הקרב‪ ,‬ואת‬ ‫כל‪-‬החלב‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הקרב‪ .‬ד‪,‬ט ואת‪ ,‬שתי הכלי ת‪ ,‬ואת‪-‬החלב א‪3‬שר ע‪3‬ליהן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הכסלים;‬ ‫ואת‪-‬הי תרת‪ ,‬על‪-‬הכבד‪ ,‬על‪-‬הכליות‪ ,‬יסירנה‪ .‬ד‪,‬י כא‪3‬שר יורם‪ ,‬משור זבח השלמים; והקטירם‪,‬‬ ‫הכ הן‪ ,‬על‪ ,‬מזבח הע לה‪ .‬ד‪,‬יא ואת‪-‬עור הפר ואת‪-‬כל‪-‬בשרו‪ ,‬על‪-‬ר אשו ועל‪-‬כרעיו; וקרבו‪,‬‬ ‫ופרשו‪ .‬ד‪,‬יב והוציא את‪-‬כל‪-‬הפר אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה אל‪-‬מקום טהור‪ ,‬אל‪-‬שפך הדשן‪ ,‬ושרף א תו‬ ‫}על‪-‬עצים‪ ,‬באש; על‪-‬שפך הדשן‪ ,‬ישרף‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬יג ואם כל‪-‬ע‪3‬דת ישראל‪ ,‬ישגו‪ ,‬ונעלם דבר‪ ,‬מעיני הקהל; ועשו אחת מכל‪-‬מצו ת יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫ל א‪-‬תעשינה‪--‬ואשמו‪ .‬ד‪,‬יד ונודעה‪ ,‬החטאת‪ ,‬א‪3‬שר חטאו‪ ,‬עליה‪--‬והקריבו הקהל פר בן‪-‬בקר‪,‬‬ ‫לחטאת‪ ,‬והביאו א תו‪ ,‬לפני א הל מועד‪ .‬ד‪,‬טו וסמכו זקני העדה את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬ר אש הפר‪--‬לפני‬ ‫יהוה; ושחט את‪-‬הפר‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ד‪,‬טז והביא הכ הן המשיח‪ ,‬מדם הפר‪ ,‬אל‪-‬א הל‪ ,‬מועד‪ .‬ד‪,‬יז‬ ‫וטבל הכ הן אצבעו‪ ,‬מן‪-‬הדם; והזה שבע פעמים‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬את‪ ,‬פני הפר כת‪ .‬ד‪,‬יח ומן‪-‬הדם יתן‬ ‫על‪-‬קרנ ת המזבח‪ ,‬א‪3‬שר לפני יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בא הל מועד; ואת כל‪-‬הדם‪ ,‬ישפ ך אל‪-‬יסוד מזבח‬ ‫הע לה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬ד‪,‬יט ואת כל‪-‬חלבו‪ ,‬ירים ממנו; והקטיר‪ ,‬המזבחה‪ .‬ד‪,‬כ ועשה‬ ‫לפר‪--‬כא‪3‬שר עשה לפר החטאת‪ ,‬כן יע‪3‬שה‪-‬לו; וכפר ע‪3‬להם הכ הן‪ ,‬ונסלח להם‪ .‬ד‪,‬כא והוציא את‪-‬‬ ‫} הפר‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬ושרף א תו‪ ,‬כא‪3‬שר שרף את הפר הראשון‪ :‬חטאת הקהל‪ ,‬הוא‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬כב א‪3‬שר נשיא‪ ,‬יחטא; ועשה אחת מכל‪-‬מצו ת יהוה אל היו א‪3‬שר ל א‪-‬תעשינה‪ ,‬בשגגה‪--‬ואשם‪.‬‬ ‫ד‪,‬כג או‪-‬הודע אליו חטאתו‪ ,‬א‪3‬שר חטא בה‪--‬והביא את‪-‬קרבנו שעיר עזים‪ ,‬זכר תמים‪ .‬ד‪,‬כד וסמך‬ ‫ידו‪ ,‬על‪-‬ר אש השעיר‪ ,‬ושחט א תו במקום א‪3‬שר‪-‬ישחט את‪-‬הע לה‪ ,‬לפני יהוה; חטאת‪ ,‬הוא‪ .‬ד‪,‬כה‬ ‫ולקח הכ הן מדם החטאת‪ ,‬באצבעו‪ ,‬ונתן‪ ,‬על‪-‬קרנ ת מזבח הע לה; ואת‪-‬דמו ישפ ך‪ ,‬אל‪-‬יסוד מזבח‬ ‫הע לה‪ .‬ד‪,‬כו ואת‪-‬כל‪-‬חלבו יקטיר המזבחה‪ ,‬כחלב זבח השלמים; וכפר עליו הכ הן מחטאתו‪,‬‬ ‫}ונסלח לו‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬כז ואם‪-‬נפש אחת תחטא בשגגה‪ ,‬מעם הארץ‪ :‬בע‪3‬ש תה אחת ממצו ת יהוה‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬‬ ‫תעשינה‪--‬ואשם‪ .‬ד‪,‬כח או הודע אליו‪ ,‬חטאתו א‪3‬שר חטא‪--‬והביא קרבנו שעירת עזים‪ ,‬תמימה‬ ‫נקבה‪ ,‬על‪-‬חטאתו‪ ,‬א‪3‬שר חטא‪ .‬ד‪,‬כט וסמך‪ ,‬את‪-‬ידו‪ ,‬על‪ ,‬ר אש החטאת; ושחט‪ ,‬את‪-‬החטאת‪,‬‬ ‫במקום‪ ,‬הע לה‪ .‬ד‪,‬ל ולקח הכ הן מדמה‪ ,‬באצבעו‪ ,‬ונתן‪ ,‬על‪-‬קרנ ת מזבח הע לה; ואת‪-‬כל‪-‬דמה‬ ‫ישפ ך‪ ,‬אל‪-‬יסוד המזבח‪ .‬ד‪,‬לא ואת‪-‬כל‪-‬חלבה יסיר‪ ,‬כא‪3‬שר הוסר חלב מעל זבח השלמים‪ ,‬והקטיר‬ ‫} הכ הן המזבחה‪ ,‬לריח ניח ח ליהוה; וכפר עליו הכ הן‪ ,‬ונסלח לו‪} .‬פ‬

‫ד‪,‬לב ואם‪-‬כבש יביא קרבנו‪ ,‬לחטאת‪--‬נקבה תמימה‪ ,‬יביאנה‪ .‬ד‪,‬לג וסמך‪ ,‬את‪-‬ידו‪ ,‬על‪ ,‬ר אש‬ ‫החטאת; ושחט א תה‪ ,‬לחטאת‪ ,‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר ישחט את‪-‬הע לה‪ .‬ד‪,‬לד ולקח הכ הן מדם החטאת‪,‬‬ ‫באצבעו‪ ,‬ונתן‪ ,‬על‪-‬קרנ ת מזבח הע לה; ואת‪-‬כל‪-‬דמה ישפ ך‪ ,‬אל‪-‬יסוד המזבח‪ .‬ד‪,‬לה ואת‪-‬כל‪-‬‬ ‫חלבה יסיר‪ ,‬כא‪3‬שר יוסר חלב‪-‬הכשב מזבח השלמים‪ ,‬והקטיר הכ הן א תם המזבחה‪ ,‬על אשי יהוה;‬ ‫}וכפר עליו הכ הן על‪-‬חטאתו א‪3‬שר‪-‬חטא‪ ,‬ונסלח לו‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬א ונפש כי‪-‬תחטא‪ ,‬ושמעה קול אלה‪ ,‬והוא עד‪ ,‬או ראה או ידע; אם‪-‬לוא יגיד‪ ,‬ונשא ע‪3‬ו נו‪ .‬ה‪,‬ב‬ ‫או נפש‪ ,‬א‪3‬שר תגע בכל‪-‬דבר טמא‪ ,‬או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה‪ ,‬או בנבלת שרץ‬ ‫טמא; ונעלם ממנו‪ ,‬והוא טמא ואשם‪ .‬ה‪,‬ג או כי יגע‪ ,‬בט?מאת אדם‪ ,‬לכ ל ט?מאתו‪ ,‬א‪3‬שר יטמא בה;‬ ‫ונעלם ממנו‪ ,‬והוא ידע ואשם‪ .‬ה‪,‬ד או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב‪ ,‬לכ ל א‪3‬שר‬ ‫יבטא האדם בשב?עה‪--‬ונעלם ממנו; והוא‪-‬ידע ואשם‪ ,‬לאחת מאלה‪ .‬ה‪,‬ה והיה כי‪-‬יאשם‪ ,‬לאחת‬ ‫מאלה‪ :‬והתודה‪--‬א‪3‬שר חטא‪ ,‬עליה‪ .‬ה‪,‬ו והביא את‪-‬א‪3‬שמו ליהוה על חטאתו א‪3‬שר חטא נקבה מן‪-‬‬ ‫הצ אן כשבה‪ ,‬או‪-‬שעירת עזים‪--‬לחטאת; וכפר עליו הכ הן‪ ,‬מחטאתו‪ .‬ה‪,‬ז ואם‪-‬ל א תגיע ידו‪ ,‬די‬ ‫שה‪--‬והביא את‪-‬א‪3‬שמו א‪3‬שר חטא שתי ת רים או‪-‬שני בני‪-‬יונה‪ ,‬ליהוה‪ :‬אחד לחטאת‪ ,‬ואחד‬ ‫לע לה‪ .‬ה‪,‬ח והביא א תם אל‪-‬הכ הן‪ ,‬והקריב את‪-‬א‪3‬שר לחטאת ראשונה; ומלק את‪-‬ר אשו ממול‬ ‫ערפו‪ ,‬ול א יבדיל‪ .‬ה‪,‬ט והזה מדם החטאת‪ ,‬על‪-‬קיר המזבח‪ ,‬והנשאר בדם‪ ,‬ימצה אל‪-‬יסוד המזבח;‬ ‫חטאת‪ ,‬הוא‪ .‬ה‪,‬י ואת‪-‬השני יע‪3‬שה ע לה‪ ,‬כמשפט; וכפר עליו הכ הן מחטאתו א‪3‬שר‪-‬חטא‪ ,‬ונסלח‬ ‫}לו‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬יא ואם‪-‬ל א תשיג ידו לשתי ת רים‪ ,‬או לשני בני‪-‬יונה‪--‬והביא את‪-‬קרבנו א‪3‬שר חטא ע‪3‬שירת‬ ‫האפה ס לת‪ ,‬לחטאת; ל א‪-‬ישים עליה שמן‪ ,‬ול א‪-‬יתן עליה לב נה‪--‬כי חטאת‪ ,‬הוא‪ .‬ה‪,‬יב והביאה‪,‬‬ ‫אל‪-‬הכ הן‪ ,‬וקמץ הכ הן ממנה מלוא ק?מצו את‪-‬אזכרתה והקטיר המזבחה‪ ,‬על אשי יהוה; חטאת‪,‬‬ ‫הוא‪ .‬ה‪,‬יג וכפר עליו הכ הן על‪-‬חטאתו א‪3‬שר‪-‬חטא‪ ,‬מאחת מאלה‪--‬ונסלח לו; והיתה לכ הן‪,‬‬ ‫}כמנחה‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬יד וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ה‪,‬טו נפש‪ ,‬כי‪-‬תמע ל מעל‪ ,‬וחטאה בשגגה‪ ,‬מקדשי יהוה‪:‬‬ ‫והביא את‪-‬א‪3‬שמו ליהוה איל תמים מן‪-‬הצ אן‪ ,‬בערכך כסף‪-‬שקלים בשקל‪-‬הק דש‪--‬לאשם‪ .‬ה‪,‬טז‬ ‫ואת א‪3‬שר חטא מן‪-‬הק דש ישלם‪ ,‬ואת‪-‬ח‪3‬מישתו יוסף עליו‪ ,‬ונתן א תו‪ ,‬לכ הן; והכ הן‪ ,‬יכפר עליו‬ ‫}באיל האשם‪--‬ונסלח לו‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬יז ואם‪-‬נפש‪ ,‬כי תחטא‪ ,‬ועשתה אחת מכל‪-‬מצו ת יהוה‪ ,‬א‪3‬שר ל א תעשינה; ול א‪-‬ידע ואשם‪,‬‬ ‫ונשא ע‪3‬ו נו‪ .‬ה‪,‬יח והביא איל תמים מן‪-‬הצ אן‪ ,‬בערכך לאשם‪--‬אל‪-‬הכ הן; וכפר עליו הכ הן על‬ ‫}שגגתו א‪3‬שר‪-‬שגג‪ ,‬והוא ל א‪-‬ידע‪--‬ונסלח לו‪ .‬ה‪,‬יט אשם‪ ,‬הוא‪ :‬אש ם אשם‪ ,‬ליהוה‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬כ וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ה‪,‬כא נפש כי תחטא‪ ,‬ומע‪3‬לה מעל ביהוה; וכחש בע‪3‬מיתו‬ ‫בפקדון‪ ,‬או‪-‬בתשומת יד או בגזל‪ ,‬או‪ ,‬עשק את‪-‬ע‪3‬מיתו‪ .‬ה‪,‬כב או‪-‬מצא א‪3‬בדה וכחש בה‪ ,‬ונשבע על‪-‬‬ ‫שקר; על‪-‬אחת‪ ,‬מכ ל א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬שה האדם‪--‬לח‪3‬ט א בהנה‪ .‬ה‪,‬כג והיה‪ ,‬כי‪-‬יחטא ואשם‪--‬והשיב את‪-‬‬ ‫הגזלה א‪3‬שר גזל או את‪-‬הע שק א‪3‬שר עשק‪ ,‬או את‪-‬הפקדון א‪3‬שר הפקד אתו; או את‪-‬הא‪3‬בדה‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫מצא‪ .‬ה‪,‬כד או מכ ל א‪3‬שר‪-‬ישבע עליו‪ ,‬לשקר‪--‬ושלם א תו בר אשו‪ ,‬וח‪3‬משתיו י סף עליו‪ :‬לא‪3‬שר‬ ‫הוא לו יתננו‪ ,‬ביום אשמתו‪ .‬ה‪,‬כה ואת‪-‬א‪3‬שמו יביא‪ ,‬ליהוה‪ ,‬איל תמים מן‪-‬הצ אן בערכך לאשם‪,‬‬ ‫אל‪-‬הכ הן‪ .‬ה‪,‬כו וכפר עליו הכ הן לפני יהוה‪ ,‬ונסלח לו‪ ,‬על‪-‬אחת מכ ל א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬שה‪ ,‬לאשמה בה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫ו‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬ב צו את‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬בניו לאמ ר‪ ,‬ז את תורת הע לה‪ :‬הוא‬ ‫הע לה על מוקדה על‪-‬המזבח כל‪-‬הלילה‪ ,‬עד‪-‬הב קר‪ ,‬ואש המזבח‪ ,‬תוקד בו‪ .‬ו‪,‬ג ולבש הכ הן מדו‬ ‫בד‪ ,‬ומכנסי‪-‬בד ילבש על‪-‬בשרו‪ ,‬והרים את‪-‬הדשן א‪3‬שר ת אכל האש את‪-‬הע לה‪ ,‬על‪-‬המזבח; ושמו‪,‬‬

‫אצל המזבח‪ .‬ו‪,‬ד ופשט‪ ,‬את‪-‬בגדיו‪ ,‬ולבש‪ ,‬בגדים א‪3‬חרים; והוציא את‪-‬הדשן אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מקום טהור‪ .‬ו‪,‬ה והאש על‪-‬המזבח תוקד‪-‬בו ל א תכבה‪ ,‬ובער עליה הכ הן עצים בב קר בב קר;‬ ‫וערך עליה הע לה‪ ,‬והקטיר עליה חלבי השלמים‪ .‬ו‪,‬ו אש‪ ,‬תמיד תוקד על‪-‬המזבח‪--‬ל א תכבה‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫ו‪,‬ז וז את תורת‪ ,‬המנחה‪ :‬הקרב א תה בני‪-‬אה‪3‬ר ן לפני יהוה‪ ,‬אל‪-‬פני המזבח‪ .‬ו‪,‬ח והרים ממנו‬ ‫בק?מצו‪ ,‬מס לת המנחה ומשמנה‪ ,‬ואת כל‪-‬הלב נה‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬המנחה; והקטיר המזבח‪ ,‬ריח ניח ח‬ ‫אזכרתה‪--‬ליהוה‪ .‬ו‪,‬ט והנותרת ממנה‪ ,‬י אכלו אה‪3‬ר ן ובניו; מצות תאכל במקום קד ש‪ ,‬בח‪3‬צר‬ ‫א הל‪-‬מועד י אכלוה‪ .‬ו‪,‬י ל א תאפה חמץ‪ ,‬חלקם נתתי א תה מאשי; ק דש קדשים הוא‪ ,‬כחטאת‬ ‫וכאשם‪ .‬ו‪,‬יא כל‪-‬זכר בבני אה‪3‬ר ן‪ ,‬י אכלנה‪--‬חק‪-‬עולם לד ר תיכם‪ ,‬מאשי יהוה; כ ל א‪3‬שר‪-‬יגע‬ ‫}בהם‪ ,‬יקדש‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬יב וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬יג זה קרבן אה‪3‬ר ן ובניו א‪3‬שר‪-‬יקריבו ליהוה‪ ,‬ביום המשח‬ ‫א תו‪--‬ע‪3‬שירת האפה ס לת מנחה‪ ,‬תמיד‪ :‬מח‪3‬ציתה בב קר‪ ,‬ומח‪3‬ציתה בערב‪ .‬ו‪,‬יד על‪-‬מח‪3‬בת‪ ,‬בשמן‬ ‫תעשה‪--‬מ?רבכת תביאנה; ת?פיני מנחת פתים‪ ,‬תקריב ריח‪-‬ניח ח ליהוה‪ .‬ו‪,‬טו והכ הן המשיח תחתיו‬ ‫מבניו‪ ,‬יע‪3‬שה א תה; חק‪-‬עולם‪ ,‬ליהוה כליל תקטר‪ .‬ו‪,‬טז וכל‪-‬מנחת כ הן כליל תהיה‪ ,‬ל א תאכל‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫ו‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬יח דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו לאמ ר‪ ,‬ז את תורת החטאת‪:‬‬ ‫במקום א‪3‬שר תשחט הע לה תשחט החטאת‪ ,‬לפני יהוה‪--‬ק דש קדשים‪ ,‬הוא‪ .‬ו‪,‬יט הכ הן המחטא‬ ‫א תה‪ ,‬י אכלנה; במקום קד ש תאכל‪ ,‬בח‪3‬צר א הל מועד‪ .‬ו‪,‬כ כ ל א‪3‬שר‪-‬יגע בבשרה‪ ,‬יקדש; וא‪3‬שר‬ ‫יזה מדמה‪ ,‬על‪-‬הבגד‪--‬א‪3‬שר יזה עליה‪ ,‬תכבס במקום קד ש‪ .‬ו‪,‬כא וכלי‪-‬חרש א‪3‬שר תב?של‪-‬בו‪,‬‬ ‫ושטף במים‪ .‬ו‪,‬כב כל‪-‬זכר בכ ה‪3‬נים‪ ,‬י אכל א תה; ק דש‬ ‫ישבר; ואם‪-‬בכלי נח שת ב?שלה‪ ,‬ומ רק ?‬ ‫קדשים‪ ,‬הוא‪ .‬ו‪,‬כג וכל‪-‬חטאת א‪3‬שר יובא מדמה אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬לכפר בק דש‪--‬ל א תאכל; באש‪,‬‬ ‫}תשרף‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬א וז את תורת‪ ,‬האשם‪ :‬ק דש קדשים‪ ,‬הוא‪ .‬ז‪,‬ב במקום‪ ,‬א‪3‬שר ישח‪3‬טו את‪-‬הע לה‪ ,‬ישח‪3‬טו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫האשם; ואת‪-‬דמו יזר ק על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬ז‪,‬ג ואת כל‪-‬חלבו‪ ,‬יקריב ממנו‪--‬את‪ ,‬האליה‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫החלב‪ ,‬המכסה את‪-‬הקרב‪ .‬ז‪,‬ד ואת‪ ,‬שתי הכלי ת‪ ,‬ואת‪-‬החלב א‪3‬שר ע‪3‬ליהן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬הכסלים; ואת‪-‬‬ ‫הי תרת‪ ,‬על‪-‬הכבד‪ ,‬על‪-‬הכלי ת‪ ,‬יסירנה‪ .‬ז‪,‬ה והקטיר א תם הכ הן המזבחה‪ ,‬אשה ליהוה; אשם‪,‬‬ ‫הוא‪ .‬ז‪,‬ו כל‪-‬זכר בכ ה‪3‬נים‪ ,‬י אכלנו; במקום קדוש יאכל‪ ,‬ק דש קדשים הוא‪ .‬ז‪,‬ז כחטאת‪ ,‬כאשם‪--‬‬ ‫תורה אחת‪ ,‬להם; הכ הן א‪3‬שר יכפר‪-‬בו‪ ,‬לו יהיה‪ .‬ז‪,‬ח והכ הן‪--‬המקריב‪ ,‬את‪-‬ע לת איש‪ :‬עור‬ ‫הע לה א‪3‬שר הקריב‪ ,‬לכ הן לו יהיה‪ .‬ז‪,‬ט וכל‪-‬מנחה‪ ,‬א‪3‬שר תאפה בתנור‪ ,‬וכל‪-‬נע‪3‬שה במרחשת‪,‬‬ ‫ועל‪-‬מח‪3‬בת‪--‬לכ הן המקריב א תה‪ ,‬לו תהיה‪ .‬ז‪,‬י וכל‪-‬מנחה בלולה‪-‬בשמן‪ ,‬וח‪3‬רבה‪--‬לכל‪-‬בני אה‪3‬ר ן‬ ‫}תהיה‪ ,‬איש כאחיו‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬יא וז את תורת‪ ,‬זבח השלמים‪ ,‬א‪3‬שר יקריב‪ ,‬ליהוה‪ .‬ז‪,‬יב אם על‪-‬תודה‪ ,‬יקריבנו‪--‬והקריב על‪-‬‬ ‫משחים בשמן; וס לת מ?רבכת‪ ,‬חל ת בלול ת‬ ‫זבח התודה חלות מצות בלול ת בשמן‪ ,‬ורקיקי מצות ?‬ ‫בשמן‪ .‬ז‪,‬יג על‪-‬חל ת לחם חמץ‪ ,‬יקריב קרבנו‪ ,‬על‪-‬זבח‪ ,‬תודת שלמיו‪ .‬ז‪,‬יד והקריב ממנו אחד‬ ‫מכל‪-‬קרבן‪ ,‬תרומה ליהוה; לכ הן‪ ,‬הז רק את‪-‬דם השלמים‪--‬לו יהיה‪ .‬ז‪,‬טו ובשר‪ ,‬זבח תודת‬ ‫שלמיו‪--‬ביום קרבנו‪ ,‬יאכל‪ :‬ל א‪-‬יניח ממנו‪ ,‬עד‪-‬ב קר‪ .‬ז‪,‬טז ואם‪-‬נדר או נדבה‪ ,‬זבח קרבנו‪--‬ביום‬ ‫הקריבו את‪-‬זבחו‪ ,‬יאכל; וממח‪I‬רת‪ ,‬והנותר ממנו יאכל‪ .‬ז‪,‬יז והנותר‪ ,‬מבשר הזבח‪--‬ביום‪ ,‬השלישי‪,‬‬ ‫באש‪ ,‬ישרף‪ .‬ז‪,‬יח ואם האכ ל יאכל מבשר‪-‬זבח שלמיו ביום השלישי‪ ,‬ל א ירצה‪--‬המקריב א תו‬ ‫ל א יחשב לו‪ ,‬פגול יהיה; והנפש הא כלת ממנו‪ ,‬ע‪3‬ו נה תשא‪ .‬ז‪,‬יט והבשר א‪3‬שר‪-‬יגע בכל‪-‬טמא‪,‬‬ ‫ל א יאכל‪--‬באש‪ ,‬ישרף; והבשר‪--‬כל‪-‬טהור‪ ,‬י אכל בשר‪ .‬ז‪,‬כ והנפש א‪3‬שר‪-‬ת אכל בשר‪ ,‬מזבח‬

‫השלמים א‪3‬שר ליהוה‪ ,‬וט?מאתו‪ ,‬עליו‪--‬ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪ .‬ז‪,‬כא ונפש כי‪-‬תגע בכל‪-‬טמא‪,‬‬ ‫בט?מאת אדם או בבהמה טמאה או בכל‪-‬שקץ טמא‪ ,‬ואכל מבשר‪-‬זבח השלמים‪ ,‬א‪3‬שר ליהוה‪--‬‬ ‫}ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬כב וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ז‪,‬כג דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬כל‪-‬חלב שור וכשב‪ ,‬ועז‪--‬‬ ‫ל א ת אכלו‪ .‬ז‪,‬כד וחלב נבלה וחלב טרפה‪ ,‬יעשה לכל‪-‬מלאכה; ואכ ל‪ ,‬ל א ת אכל?הו‪ .‬ז‪,‬כה כי‪,‬‬ ‫כל‪-‬א כל חלב‪ ,‬מן‪-‬הבהמה‪ ,‬א‪3‬שר יקריב ממנה אשה ליהוה‪--‬ונכרתה הנפש הא כלת‪ ,‬מעמיה‪ .‬ז‪,‬כו‬ ‫וכל‪-‬דם ל א ת אכלו‪ ,‬בכ ל מושב תיכם‪ ,‬לעוף‪ ,‬ולבהמה‪ .‬ז‪,‬כז כל‪-‬נפש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ת אכל כל‪-‬דם‪--‬‬ ‫ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪ .‬ז‪,‬כח וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ז‪,‬כט דבר אל‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫לאמ ר‪ :‬המקריב את‪-‬זבח שלמיו‪ ,‬ליהוה‪--‬יביא את‪-‬קרבנו ליהוה‪ ,‬מזבח שלמיו‪ .‬ז‪,‬ל ידיו תביאינה‪,‬‬ ‫את אשי יהוה; את‪-‬החלב על‪-‬החזה‪ ,‬יביאנו‪--‬את החזה להניף א תו תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ז‪,‬לא‬ ‫והקטיר הכ הן את‪-‬החלב‪ ,‬המזבחה; והיה‪ ,‬החזה‪ ,‬לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ולבניו‪ .‬ז‪,‬לב ואת שוק הימין‪ ,‬תתנו‬ ‫תרומה לכ הן‪ ,‬מזבחי‪ ,‬שלמיכם‪ .‬ז‪,‬לג המקריב את‪-‬דם השלמים‪ ,‬ואת‪-‬החלב‪--‬מבני אה‪3‬ר ן‪ :‬לו‬ ‫תהיה שוק הימין‪ ,‬למנה‪ .‬ז‪,‬לד כי את‪-‬ח‪3‬זה התנופה ואת שוק התרומה‪ ,‬לקחתי מאת בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫מזבחי‪ ,‬שלמיהם; ואתן א תם לאה‪3‬ר ן הכ הן ולבניו‪ ,‬לחק‪-‬עולם‪ ,‬מאת‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ז‪,‬לה ז את‬ ‫משחת אה‪3‬ר ן ומשחת בניו‪ ,‬מאשי יהוה‪ ,‬ביום הקריב א תם‪ ,‬לכהן ליהוה‪ .‬ז‪,‬לו א‪3‬שר צוה יהוה לתת‬ ‫להם‪ ,‬ביום משחו א תם‪ ,‬מאת‪ ,‬בני ישראל‪--‬ח?קת עולם‪ ,‬לד ר תם‪ .‬ז‪,‬לז ז את התורה‪ ,‬לע לה‬ ‫למנחה‪ ,‬ולחטאת‪ ,‬ולאשם; ולמלואים‪--‬ולזבח‪ ,‬השלמים‪ .‬ז‪,‬לח א‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה‪ ,‬בהר‬ ‫}סיני‪ :‬ביום צו תו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬להקריב את‪-‬קרבניהם ליהוה‪--‬במדבר סיני‪} .‬פ‬ ‫ח‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ח‪,‬ב קח את‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ואת‪-‬בניו אתו‪ ,‬ואת הבגדים‪ ,‬ואת שמן‬ ‫המשחה; ואת פר החטאת‪ ,‬ואת שני האילים‪ ,‬ואת‪ ,‬סל המצות‪ .‬ח‪,‬ג ואת כל‪-‬העדה‪ ,‬הקהל‪ ,‬אל‪-‬פתח‪,‬‬ ‫א הל מועד‪ .‬ח‪,‬ד ויעש מ שה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה א תו; ותקהל‪ ,‬העדה‪ ,‬אל‪-‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬ח‪,‬ה‬ ‫וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬העדה‪ :‬זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה לע‪3‬שות‪ .‬ח‪,‬ו ויקרב מ שה‪ ,‬את‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬‬ ‫בניו; וירחץ א תם‪ ,‬במים‪ .‬ח‪,‬ז ויתן עליו את‪-‬הכ?ת נת‪ ,‬ויחג ר א תו באבנט‪ ,‬וילבש א תו את‪-‬‬ ‫המעיל‪ ,‬ויתן עליו את‪-‬האפ ד; ויחג ר א תו‪ ,‬בחשב האפ ד‪ ,‬ויאפ ד לו‪ ,‬בו‪ .‬ח‪,‬ח וישם עליו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הח שן; ויתן‪ ,‬אל‪-‬הח שן‪ ,‬את‪-‬האורים‪ ,‬ואת‪-‬הת?מים‪ .‬ח‪,‬ט וישם את‪-‬המצנפת‪ ,‬על‪-‬ר אשו; וישם‬ ‫על‪-‬המצנפת אל‪-‬מול פניו‪ ,‬את ציץ הזהב נזר הק דש‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬י ויקח מ שה‬ ‫את‪-‬שמן המשחה‪ ,‬וימשח את‪-‬המשכן ואת‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬בו; ויקדש‪ ,‬א תם‪ .‬ח‪,‬יא ויז ממנו על‪-‬המזבח‪,‬‬ ‫שבע פעמים; וימשח את‪-‬המזבח ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬ואת‪-‬הכי ר ואת‪-‬כנו‪--‬לקדשם‪ .‬ח‪,‬יב ויצ ק משמן‬ ‫המשחה‪ ,‬על ר אש אה‪3‬ר ן; וימשח א תו‪ ,‬לקדשו‪ .‬ח‪,‬יג ויקרב מ שה את‪-‬בני אה‪3‬ר ן‪ ,‬וילבשם‬ ‫?כת‪I‬נ ת ויחג ר א תם אבנט‪ ,‬ויח‪3‬ב ש להם‪ ,‬מגבעות‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬יד ויגש‪ ,‬את‬ ‫פר החטאת; ויסמ ך אה‪3‬ר ן ובניו את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬ר אש פר החטאת‪ .‬ח‪,‬טו וישחט‪ ,‬ויקח מ שה את‪-‬‬ ‫הדם ויתן על‪-‬קרנות המזבח סביב באצבעו‪ ,‬ויחטא‪ ,‬את‪-‬המזבח; ואת‪-‬הדם‪ ,‬יצק אל‪-‬יסוד המזבח‪,‬‬ ‫ויקדשהו‪ ,‬לכפר עליו‪ .‬ח‪,‬טז ויקח‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬החלב א‪3‬שר על‪-‬הקרב‪ ,‬ואת י תרת הכבד‪ ,‬ואת‪-‬שתי‬ ‫הכלי ת ואת‪-‬חלבהן; ויקטר מ שה‪ ,‬המזבחה‪ .‬ח‪,‬יז ואת‪-‬הפר ואת‪-‬ע רו‪ ,‬ואת‪-‬בשרו ואת‪-‬פרשו‪--‬‬ ‫שרף באש‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬יח ויקרב‪ ,‬את איל הע לה; ויסמכו‬ ‫אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪--‬על‪-‬ר אש האיל‪ .‬ח‪,‬יט וישחט; ויזר ק מ שה את‪-‬הדם על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪.‬‬ ‫ח‪,‬כ ואת‪-‬האיל‪--‬נתח‪ ,‬לנתחיו; ויקטר מ שה את‪-‬הר אש‪ ,‬ואת‪-‬הנתחים ואת‪-‬הפדר‪ .‬ח‪,‬כא ואת‪-‬‬ ‫הקרב ואת‪-‬הכרעים‪ ,‬רחץ במים; ויקטר מ שה את‪-‬כל‪-‬האיל המזבחה‪ ,‬ע לה הוא לריח‪-‬ניח ח אשה‬ ‫הוא ליהוה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬כב ויקרב את‪-‬האיל השני‪ ,‬איל המל?אים; ויסמכו‬ ‫אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪--‬על‪-‬ר אש האיל‪ .‬ח‪,‬כג וישחט‪--‬ויקח מ שה מדמו‪ ,‬ויתן על‪-‬תנוך א זן‪-‬‬ ‫אה‪3‬ר ן הימנית; ועל‪-‬ב הן ידו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלו הימנית‪ .‬ח‪,‬כד ויקרב את‪-‬בני אה‪3‬ר ן‪ ,‬ויתן‬

‫מ שה מן‪-‬הדם על‪-‬תנוך אזנם הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן ידם הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלם הימנית; ויזר ק‬ ‫מ שה את‪-‬הדם על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬ח‪,‬כה ויקח את‪-‬החלב ואת‪-‬האליה‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬החלב א‪3‬שר על‪-‬‬ ‫הקרב‪ ,‬ואת י תרת הכבד‪ ,‬ואת‪-‬שתי הכלי ת ואת‪-‬חלבהן; ואת‪ ,‬שוק הימין‪ .‬ח‪,‬כו ומסל המצות‬ ‫א‪3‬שר לפני יהוה‪ ,‬לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת‪--‬ורקיק אחד; וישם‪ ,‬על‪-‬הח‪3‬לבים‪ ,‬ועל‪,‬‬ ‫שוק הימין‪ .‬ח‪,‬כז ויתן את‪-‬הכ ל‪--‬על כפי אה‪3‬ר ן‪ ,‬ועל כפי בניו; וינף א תם תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪.‬‬ ‫ח‪,‬כח ויקח מ שה א תם מעל כפיהם‪ ,‬ויקטר המזבחה על‪-‬הע לה; מל?אים הם לריח ניח ח‪ ,‬אשה הוא‬ ‫ליהוה‪ .‬ח‪,‬כט ויקח מ שה את‪-‬החזה‪ ,‬ויניפהו תנופה לפני יהוה‪ :‬מאיל המל?אים‪ ,‬למ שה היה למנה‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬ל ויקח מ שה משמן המשחה‪ ,‬ומן‪-‬הדם א‪3‬שר על‪-‬המזבח‪ ,‬ויז על‪-‬‬ ‫אה‪3‬ר ן על‪-‬בגדיו‪ ,‬ועל‪-‬בניו ועל‪-‬בגדי בניו אתו; ויקדש את‪-‬אה‪3‬ר ן את‪-‬בגדיו‪ ,‬ואת‪-‬בניו ואת‪-‬בגדי‬ ‫בניו אתו‪ .‬ח‪,‬לא וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו‪ ,‬בשלו את‪-‬הבשר פתח א הל מועד‪ ,‬ושם‬ ‫ת אכלו א תו‪ ,‬ואת‪-‬הלחם א‪3‬שר בסל המל?אים‪ :‬כא‪3‬שר צויתי לאמ ר‪ ,‬אה‪3‬ר ן ובניו י אכל?הו‪ .‬ח‪,‬לב‬ ‫והנותר בבשר‪ ,‬ובלחם‪--‬באש‪ ,‬תשר פו‪ .‬ח‪,‬לג ומפתח א הל מועד ל א תצאו‪ ,‬שבעת ימים‪--‬עד יום‬ ‫מל את‪ ,‬ימי מל?איכם‪ :‬כי שבעת ימים‪ ,‬ימלא את‪-‬ידכם‪ .‬ח‪,‬לד כא‪3‬שר עשה‪ ,‬ביום הזה‪--‬צוה יהוה‬ ‫לע‪3‬ש ת‪ ,‬לכפר ע‪3‬ליכם‪ .‬ח‪,‬לה ופתח א הל מועד תשבו יומם ולילה‪ ,‬שבעת ימים‪ ,‬ושמרתם את‪-‬‬ ‫משמרת יהוה‪ ,‬ול א תמותו‪ :‬כי‪-‬כן‪ ,‬צ?ויתי‪ .‬ח‪,‬לו ויעש אה‪3‬ר ן‪ ,‬ובניו‪--‬את‪ ,‬כל‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה‬ ‫}יהוה‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫ט‪,‬א ויהי‪ ,‬ביום השמיני‪ ,‬קרא מ שה‪ ,‬לאה‪3‬ר ן ולבניו‪--‬ולזקני‪ ,‬ישראל‪ .‬ט‪,‬ב וי אמר אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪,‬‬ ‫קח‪-‬לך עגל בן‪-‬בקר לחטאת ואיל לע לה‪--‬תמימם; והקרב‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ט‪,‬ג ואל‪-‬בני ישראל‪ ,‬תדבר‬ ‫לאמ ר‪ :‬קחו שעיר‪-‬עזים לחטאת‪ ,‬ועגל וכבש בני‪-‬שנה תמימם לע לה‪ .‬ט‪,‬ד ושור ואיל לשלמים‪,‬‬ ‫לזב ח לפני יהוה‪ ,‬ומנחה‪ ,‬בלולה בשמן‪ :‬כי היום‪ ,‬יהוה נראה א‪3‬ליכם‪ .‬ט‪,‬ה ויקחו‪ ,‬את א‪3‬שר צוה‬ ‫מ שה‪ ,‬אל‪-‬פני‪ ,‬א הל מועד; ויקרבו‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ ,‬ויעמדו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ט‪,‬ו וי אמר מ שה‪ ,‬זה הדבר‬ ‫א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה תע‪3‬שו‪--‬וירא א‪3‬ליכם‪ ,‬כבוד יהוה‪ .‬ט‪,‬ז וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬קרב אל‪-‬המזבח‬ ‫וע‪3‬שה את‪-‬חטאתך ואת‪-‬ע לתך‪ ,‬וכפר בעדך‪ ,‬ובעד העם; וע‪3‬שה את‪-‬קרבן העם‪ ,‬וכפר בע‪3‬דם‪ ,‬כא‪3‬שר‪,‬‬ ‫צוה יהוה‪ .‬ט‪,‬ח ויקרב אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬המזבח; וישחט את‪-‬עגל החטאת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ .‬ט‪,‬ט ויקרבו בני‬ ‫אה‪3‬ר ן את‪-‬הדם‪ ,‬אליו‪ ,‬ויטב ל אצבעו בדם‪ ,‬ויתן על‪-‬קרנות המזבח; ואת‪-‬הדם יצק‪ ,‬אל‪-‬יסוד‬ ‫המזבח‪ .‬ט‪,‬י ואת‪-‬החלב ואת‪-‬הכלי ת ואת‪-‬הי תרת מן‪-‬הכבד‪ ,‬מן‪-‬החטאת‪--‬הקטיר‪ ,‬המזבחה‪:‬‬ ‫כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ט‪,‬יא ואת‪-‬הבשר‪ ,‬ואת‪-‬העור‪ ,‬שרף באש‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה‪ .‬ט‪,‬יב‬ ‫וישחט‪ ,‬את‪-‬הע לה; וימצאו בני אה‪3‬ר ן אליו‪ ,‬את‪-‬הדם‪ ,‬ויזרקהו על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬ט‪,‬יג ואת‪-‬‬ ‫הע לה‪ ,‬המציאו אליו לנתחיה‪--‬ואת‪-‬הר אש; ויקטר‪ ,‬על‪-‬המזבח‪ .‬ט‪,‬יד וירחץ את‪-‬הקרב‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫הכרעים; ויקטר על‪-‬הע לה‪ ,‬המזבחה‪ .‬ט‪,‬טו ויקרב‪ ,‬את קרבן העם; ויקח את‪-‬שעיר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫לעם‪ ,‬וישחטהו ויחטאהו‪ ,‬כראשון‪ .‬ט‪,‬טז ויקרב‪ ,‬את‪-‬הע לה; ויע‪3‬שה‪ ,‬כמשפט‪ .‬ט‪,‬יז ויקרב‪ ,‬את‪-‬‬ ‫המנחה‪ ,‬וימלא כפו ממנה‪ ,‬ויקטר על‪-‬המזבח‪--‬מלבד‪ ,‬ע לת הב קר‪ .‬ט‪,‬יח וישחט את‪-‬השור ואת‪-‬‬ ‫האיל‪ ,‬זבח השלמים א‪3‬שר לעם; וימצאו בני אה‪3‬ר ן את‪-‬הדם‪ ,‬אליו‪ ,‬ויזרקהו על‪-‬המזבח‪ ,‬סביב‪.‬‬ ‫ט‪,‬יט ואת‪-‬הח‪3‬לבים‪ ,‬מן‪-‬השור; ומן‪-‬האיל‪--‬האליה והמכסה והכלי ת‪ ,‬וי תרת הכבד‪ .‬ט‪,‬כ וישימו‬ ‫את‪-‬הח‪3‬לבים‪ ,‬על‪-‬החזות; ויקטר הח‪3‬לבים‪ ,‬המזבחה‪ .‬ט‪,‬כא ואת החזות‪ ,‬ואת שוק הימין‪ ,‬הניף אה‪3‬ר ן‬ ‫תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪--‬כא‪3‬שר‪ ,‬צוה מ שה‪ .‬ט‪,‬כב וישא אה‪3‬ר ן את‪-‬ידו אל‪-‬העם‪ ,‬ויברכם; וירד‪ ,‬מע‪3‬ש ת‬ ‫החטאת והע לה‪--‬והשלמים‪ .‬ט‪,‬כג ויב א מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬ויצאו‪ ,‬ויברכו את‪-‬העם;‬ ‫וירא כבוד‪-‬יהוה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬העם‪ .‬ט‪,‬כד ותצא אש‪ ,‬מלפני יהוה‪ ,‬ות אכל על‪-‬המזבח‪ ,‬את‪-‬הע לה ואת‪-‬‬ ‫הח‪3‬לבים; וירא כל‪-‬העם ויר נו‪ ,‬ויפלו על‪-‬פניהם‪ .‬י‪,‬א ויקחו בני‪-‬אה‪3‬ר ן נדב וא‪3‬ביהוא איש מחתתו‪,‬‬ ‫ויתנו בהן אש‪ ,‬וישימו עליה‪ ,‬קט רת; ויקריבו לפני יהוה‪ ,‬אש זרה‪--‬א‪3‬שר ל א צוה‪ ,‬א תם‪ .‬י‪,‬ב‬ ‫ותצא אש מלפני יהוה‪ ,‬ות אכל אותם; וימ?תו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬י‪,‬ג וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬הוא א‪3‬שר‪-‬‬

‫דבר יהוה לאמ ר בקר בי אקדש‪ ,‬ועל‪-‬פני כל‪-‬העם‪ ,‬אכבד; ויד ם‪ ,‬אה‪3‬ר ן‪ .‬י‪,‬ד ויקרא מ שה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מישאל ואל אלצפן‪ ,‬בני ע?זיאל‪ ,‬ד ד אה‪3‬ר ן; וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬קרבו שאו את‪-‬א‪3‬חיכם מאת פני‪-‬הק דש‪,‬‬ ‫אל‪-‬מחוץ‪ ,‬למח‪3‬נה‪ .‬י‪,‬ה ויקרבו‪ ,‬וישא?ם ב ?כת‪I‬נ תם‪ ,‬אל‪-‬מחוץ‪ ,‬למח‪3‬נה‪--‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר מ שה‪ .‬י‪,‬ו‬ ‫וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל‪-‬תפרעו ובגדיכם ל א‪-‬תפר מו‪ ,‬ול א‬ ‫תמ?תו‪ ,‬ועל כל‪-‬העדה‪ ,‬יקצ ף; וא‪3‬חיכם‪ ,‬כל‪-‬בית ישראל‪--‬יבכו את‪-‬השרפה‪ ,‬א‪3‬שר שרף יהוה‪ .‬י‪,‬ז‬ ‫} ומפתח א הל מועד ל א תצאו‪ ,‬פן‪-‬תמ?תו‪--‬כי‪-‬שמן משחת יהוה‪ ,‬ע‪3‬ליכם; ויע‪3‬שו‪ ,‬כדבר מ שה‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬ח וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬י‪,‬ט יין ושכר אל‪-‬תשת אתה ובניך אתך‪ ,‬בב א‪3‬כם אל‪-‬א הל‬ ‫מועד‪--‬ול א תמ?תו‪ :‬ח?קת עולם‪ ,‬לד ר תיכם‪ .‬י‪,‬י ולהבדיל‪ ,‬בין הק דש ובין הח ל‪ ,‬ובין הטמא‪ ,‬ובין‬ ‫}הטהור‪ .‬י‪,‬יא ולהור ת‪ ,‬את‪-‬בני ישראל‪--‬את‪ ,‬כל‪-‬הח?קים‪ ,‬א‪3‬שר דבר יהוה א‪3‬ליהם‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬יב וידבר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ואל אלעזר ואל‪-‬איתמר בניו הנותרים‪ ,‬קחו את‪-‬המנחה הנותרת‬ ‫מאשי יהוה‪ ,‬ואכלוה מצות אצל המזבח‪ :‬כי ק דש קדשים‪ ,‬הוא‪ .‬י‪,‬יג וא‪3‬כלתם א תה‪ ,‬במקום‬ ‫קדוש‪ ,‬כי חקך וחק‪-‬בניך הוא‪ ,‬מאשי יהוה‪ :‬כי‪-‬כן‪ ,‬צ?ויתי‪ .‬י‪,‬יד ואת ח‪3‬זה התנופה ואת שוק‬ ‫התרומה‪ ,‬ת אכלו במקום טהור‪--‬אתה‪ ,‬ובניך ובנ תיך אתך‪ :‬כי‪-‬חקך וחק‪-‬בניך נתנו‪ ,‬מזבחי שלמי‬ ‫בני ישראל‪ .‬י‪,‬טו שוק התרומה וח‪3‬זה התנופה‪ ,‬על אשי הח‪3‬לבים יביאו‪ ,‬להניף תנופה‪ ,‬לפני יהוה;‬ ‫והיה לך ולבניך אתך‪ ,‬לחק‪-‬עולם‪ ,‬כא‪3‬שר‪ ,‬צוה יהוה‪ .‬י‪,‬טז ואת שעיר החטאת‪ ,‬דר ש דרש מ שה‪--‬‬ ‫והנה ש רף; ויקצ ף על‪-‬אלעזר ועל‪-‬איתמר‪ ,‬בני אה‪3‬ר ן‪ ,‬הנותרם‪ ,‬לאמ ר‪ .‬י‪,‬יז מדוע‪ ,‬ל א‪-‬א‪3‬כלתם‬ ‫את‪-‬החטאת במקום הק דש‪--‬כי ק דש קדשים‪ ,‬הוא; וא תה נתן לכם‪ ,‬לשאת את‪-‬ע‪3‬ו ן העדה‪ ,‬לכפר‬ ‫ע‪3‬ליהם‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬י‪,‬יח הן ל א‪-‬הובא את‪-‬דמה‪ ,‬אל‪-‬הק דש פנימה; אכול ת אכלו א תה בק דש‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר צויתי‪ .‬י‪,‬יט וידבר אה‪3‬ר ן אל‪-‬מ שה‪ ,‬הן היום הקריבו את‪-‬חטאתם ואת‪-‬ע לתם לפני יהוה‪,‬‬ ‫ותקראנה א תי‪ ,‬כאלה; ואכלתי חטאת היום‪ ,‬הייטב בעיני יהוה‪ .‬י‪,‬כ וישמע מ שה‪ ,‬וייטב בעיניו‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫יא‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לאמ ר א‪3‬להם‪ .‬יא‪,‬ב דברו אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬ז את‬ ‫החיה א‪3‬שר ת אכלו‪ ,‬מכל‪-‬הבהמה א‪3‬שר על‪-‬הארץ‪ .‬יא‪,‬ג כ ל מפרסת פרסה‪ ,‬וש סעת שסע פרס ת‪,‬‬ ‫מע‪3‬לת גרה‪ ,‬בבהמה‪--‬א תה‪ ,‬ת אכלו‪ .‬יא‪,‬ד אך את‪-‬זה‪ ,‬ל א ת אכלו‪ ,‬ממע‪3‬לי הגרה‪ ,‬וממפרסי‬ ‫הפרסה‪ :‬את‪-‬הגמל כי‪-‬מע‪3‬לה גרה הוא‪ ,‬ופרסה איננו מפריס‪--‬טמא הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬ה ואת‪-‬השפן‪,‬‬ ‫כי‪-‬מע‪3‬לה גרה הוא‪ ,‬ופרסה‪ ,‬ל א יפריס; טמא הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬ו ואת‪-‬הארנבת‪ ,‬כי‪-‬מע‪3‬לת גרה הוא‪,‬‬ ‫ופרסה‪ ,‬ל א הפריסה; טמאה הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬ז ואת‪-‬הח‪3‬זיר כי‪-‬מפריס פרסה הוא‪ ,‬וש סע שסע‬ ‫פרסה‪ ,‬והוא‪ ,‬גרה ל א‪-‬יגר; טמא הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬ח מבשרם ל א ת אכלו‪ ,‬ובנבלתם ל א תגעו;‬ ‫טמאים הם‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬ט את‪-‬זה‪ ,‬ת אכלו‪ ,‬מכ ל‪ ,‬א‪3‬שר במים‪ :‬כ ל א‪3‬שר‪-‬לו סנפיר וקשקשת במים‪,‬‬ ‫בימים ובנחלים‪--‬א תם ת אכלו‪ .‬יא‪,‬י וכ ל א‪3‬שר אין‪-‬לו סנפיר וקשקשת‪ ,‬בימים ובנחלים‪ ,‬מכ ל‬ ‫שרץ המים‪ ,‬ומכ ל נפש החיה א‪3‬שר במים‪--‬שקץ הם‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬יא ושקץ‪ ,‬יהיו לכם; מבשרם ל א‬ ‫ת אכלו‪ ,‬ואת‪-‬נבלתם תשקצו‪ .‬יא‪,‬יב כ ל א‪3‬שר אין‪-‬לו סנפיר וקשקשת‪ ,‬במים‪--‬שקץ הוא‪ ,‬לכם‪.‬‬ ‫יא‪,‬יג ואת‪-‬אלה תשקצו מן‪-‬העוף‪ ,‬ל א יאכלו שקץ הם‪ :‬את‪-‬הנשר‪ ,‬ואת‪-‬הפרס‪ ,‬ואת‪ ,‬העזניה‪.‬‬ ‫יא‪,‬יד ואת‪-‬הדאה‪--‬ואת‪-‬האיה‪ ,‬למינה‪ .‬יא‪,‬טו את כל‪-‬ע רב‪ ,‬למינו‪ .‬יא‪,‬טז ואת בת היע‪3‬נה‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫התחמס ואת‪-‬השחף; ואת‪-‬הנץ‪ ,‬למינהו‪ .‬יא‪,‬יז ואת‪-‬הכוס ואת‪-‬השלך‪ ,‬ואת‪-‬הינשוף‪ .‬יא‪,‬יח ואת‪-‬‬ ‫התנשמת ואת‪-‬הקאת‪ ,‬ואת‪-‬הרחם‪ .‬יא‪,‬יט ואת‪ ,‬הח‪3‬סידה‪ ,‬הא‪3‬נפה‪ ,‬למינה; ואת‪-‬הדוכיפת‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫הע‪3‬טלף‪ .‬יא‪,‬כ כ ל שרץ העוף‪ ,‬הה לך על‪-‬ארבע‪--‬שקץ הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬כא אך את‪-‬זה‪ ,‬ת אכלו‪,‬‬ ‫מכ ל שרץ העוף‪ ,‬הה לך על‪-‬ארבע‪ :‬א‪3‬שר‪-‬לא )לו( כרעים ממעל לרגליו‪ ,‬לנתר בהן על‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫יא‪,‬כב את‪-‬אלה מהם‪ ,‬ת אכלו‪--‬את‪-‬הארבה למינו‪ ,‬ואת‪-‬הסלעם למינהו; ואת‪-‬החרג ל למינהו‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫החגב למינהו‪ .‬יא‪,‬כג וכ ל שרץ העוף‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו ארבע רגלים‪--‬שקץ הוא‪ ,‬לכם‪ .‬יא‪,‬כד ולאלה‪,‬‬ ‫תטמאו; כל‪-‬הנ גע בנבלתם‪ ,‬יטמא עד‪-‬הערב‪ .‬יא‪,‬כה וכל‪-‬הנ שא‪ ,‬מנבלתם‪--‬יכבס בגדיו‪ ,‬וטמא‬

‫עד‪-‬הערב‪ .‬יא‪,‬כו לכל‪-‬הבהמה א‪3‬שר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה ש סעת‪ ,‬וגרה איננה מע‪3‬לה‪--‬‬ ‫טמאים הם‪ ,‬לכם; כל‪-‬הנ גע בהם‪ ,‬יטמא‪ .‬יא‪,‬כז וכ ל הולך על‪-‬כפיו‪ ,‬בכל‪-‬החיה הה לכת על‪-‬‬ ‫ארבע‪--‬טמאים הם‪ ,‬לכם; כל‪-‬הנ גע בנבלתם‪ ,‬יטמא עד‪-‬הערב‪ .‬יא‪,‬כח והנ שא‪ ,‬את‪-‬נבלתם‪--‬יכבס‬ ‫}בגדיו‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב; טמאים המה‪ ,‬לכם‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כט וזה לכם הטמא‪ ,‬בשרץ הש רץ על‪-‬הארץ‪ :‬הח לד והעכבר‪ ,‬והצב למינהו‪ .‬יא‪,‬ל והא‪3‬נקה‬ ‫והכ ח‪ ,‬והלטאה; והח מט‪ ,‬והתנשמת‪ .‬יא‪,‬לא אלה הטמאים לכם‪ ,‬בכל‪-‬השרץ; כל‪-‬הנ גע בהם‬ ‫במ תם‪ ,‬יטמא עד‪-‬הערב‪ .‬יא‪,‬לב וכ ל א‪3‬שר‪-‬יפ ל‪-‬עליו מהם במ תם יטמא‪ ,‬מכל‪-‬כלי‪-‬עץ או בגד‬ ‫או‪-‬עור או שק‪ ,‬כל‪-‬כלי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד‪-‬הערב‪ ,‬וטהר‪ .‬יא‪,‬לג וכל‪-‬‬ ‫כלי‪-‬חרש‪--‬א‪3‬שר‪-‬יפ ל מהם‪ ,‬אל‪-‬תוכו‪ :‬כ ל א‪3‬שר בתוכו יטמא‪ ,‬וא תו תשב רו‪ .‬יא‪,‬לד מכל‪-‬הא כל‬ ‫א‪3‬שר יאכל‪ ,‬א‪3‬שר יבוא עליו מים‪--‬יטמא; וכל‪-‬משקה א‪3‬שר ישתה‪ ,‬בכל‪-‬כלי יטמא‪ .‬יא‪,‬לה וכ ל‬ ‫א‪3‬שר‪-‬יפ ל מנבלתם עליו‪ ,‬יטמא‪--‬תנור וכירים י?תץ‪ ,‬טמאים הם; וטמאים‪ ,‬יהיו לכם‪ .‬יא‪,‬לו אך‬ ‫מעין ובור מקוה‪-‬מים‪ ,‬יהיה טהור; ונ גע בנבלתם‪ ,‬יטמא‪ .‬יא‪,‬לז וכי יפ ל מנבלתם‪ ,‬על‪-‬כל‪-‬זרע‬ ‫זרוע א‪3‬שר יזרע‪--‬טהור‪ ,‬הוא‪ .‬יא‪,‬לח וכי י?תן‪-‬מים על‪-‬זרע‪ ,‬ונפל מנבלתם עליו‪--‬טמא הוא‪ ,‬לכם‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫יא‪,‬לט וכי ימות מן‪-‬הבהמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬היא לכם לאכלה‪--‬הנ גע בנבלתה‪ ,‬יטמא עד‪-‬הערב‪ .‬יא‪,‬מ‬ ‫והא כל‪ ,‬מנבלתה‪--‬יכבס בגדיו‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב; והנ שא‪ ,‬את‪-‬נבלתה‪--‬יכבס בגדיו‪ ,‬וטמא עד‪-‬‬ ‫הערב‪ .‬יא‪,‬מא וכל‪-‬השרץ‪ ,‬הש רץ על‪-‬הארץ‪--‬שקץ הוא‪ ,‬ל א יאכל‪ .‬יא‪,‬מב כ ל הולך על‪-‬גחון‬ ‫וכ ל הולך על‪-‬ארבע‪ ,‬עד כל‪-‬מרבה רגלים‪ ,‬לכל‪-‬השרץ‪ ,‬הש רץ על‪-‬הארץ‪--‬ל א ת אכלום‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫שקץ הם‪ .‬יא‪,‬מג אל‪-‬תשקצו‪ ,‬את‪-‬נפש תיכם‪ ,‬בכל‪-‬השרץ‪ ,‬הש רץ; ול א תטמאו בהם‪ ,‬ונטמתם‬ ‫בם‪ .‬יא‪,‬מד כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ ,‬והתקדשתם והייתם קד שים‪ ,‬כי קדוש אני; ול א תטמאו את‪-‬‬ ‫נפש תיכם‪ ,‬בכל‪-‬השרץ הר מש על‪-‬הארץ‪ .‬יא‪,‬מה כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬המע‪3‬לה אתכם מארץ מצרים‪,‬‬ ‫להי ת לכם‪ ,‬לאל הים; והייתם קד שים‪ ,‬כי קדוש אני‪ .‬יא‪,‬מו ז את תורת הבהמה‪ ,‬והעוף‪ ,‬וכ ל‬ ‫נפש החיה‪ ,‬הר משת במים; ולכל‪-‬נפש‪ ,‬הש רצת על‪-‬הארץ‪ .‬יא‪,‬מז להבדיל‪ ,‬בין הטמא ובין‬ ‫} הטה ר; ובין החיה‪ ,‬הנאכלת‪ ,‬ובין החיה‪ ,‬א‪3‬שר ל א תאכל‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יב‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬אשה כי תזריע‪ ,‬וילדה‬ ‫זכר‪--‬וטמאה שבעת ימים‪ ,‬כימי נדת דו תה תטמא‪ .‬יב‪,‬ג וביום‪ ,‬השמיני‪ ,‬ימול‪ ,‬בשר ערלתו‪ .‬יב‪,‬ד‬ ‫ושל שים יום ושל שת ימים‪ ,‬תשב בדמי טה‪I‬רה; בכל‪-‬ק דש ל א‪-‬תגע‪ ,‬ואל‪-‬המקדש ל א תב א‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫מל את‪ ,‬ימי טה‪I‬רה‪ .‬יב‪,‬ה ואם‪-‬נקבה תלד‪ ,‬וטמאה שב?עים כנדתה; וששים יום וששת ימים‪ ,‬תשב‬ ‫על‪-‬דמי טה‪I‬רה‪ .‬יב‪,‬ו ובמל את ימי טה‪I‬רה‪ ,‬לבן או לבת‪ ,‬תביא כבש בן‪-‬שנתו לע לה‪ ,‬ובן‪-‬יונה או‪-‬‬ ‫ת ר לחטאת‪--‬אל‪-‬פתח א הל‪-‬מועד‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ .‬יב‪,‬ז והקריבו לפני יהוה‪ ,‬וכפר עליה‪ ,‬וטה‪3‬רה‪,‬‬ ‫ממק ר דמיה‪ :‬ז את תורת הי לדת‪ ,‬לזכר או לנקבה‪ .‬יב‪,‬ח ואם‪-‬ל א תמצא ידה‪ ,‬די שה‪--‬ולקחה‬ ‫} שתי‪-‬ת רים או שני בני יונה‪ ,‬אחד לע לה ואחד לחטאת; וכפר עליה הכ הן‪ ,‬וטהרה‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬יג‪,‬ב אדם‪ ,‬כי‪-‬יהיה בעור‪-‬בשרו שאת או‪-‬ספחת‬ ‫או בהרת‪ ,‬והיה בעור‪-‬בשרו‪ ,‬לנגע צרעת‪--‬והובא אל‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬או אל‪-‬אחד מבניו הכ ה‪3‬נים‪.‬‬ ‫יג‪,‬ג וראה הכ הן את‪-‬הנגע בעור‪-‬הבשר ושער בנגע הפך לבן‪ ,‬ומראה הנגע עמ ק מעור בשרו‪--‬נגע‬ ‫צרעת‪ ,‬הוא; וראהו הכ הן‪ ,‬וטמא א תו‪ .‬יג‪,‬ד ואם‪-‬בהרת לבנה הוא בעור בשרו‪ ,‬ועמ ק אין‪-‬מראה‬ ‫מן‪-‬העור‪ ,‬ושערה‪ ,‬ל א‪-‬הפך לבן‪--‬והסגיר הכ הן את‪-‬הנגע‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יג‪,‬ה וראהו הכ הן‪ ,‬ביום‬ ‫השביעי‪ ,‬והנה הנגע עמד בעיניו‪ ,‬ל א‪-‬פשה הנגע בעור‪--‬והסגירו הכ הן שבעת ימים‪ ,‬שנית‪ .‬יג‪,‬ו‬ ‫וראה הכ הן א תו ביום השביעי‪ ,‬שנית‪ ,‬והנה כהה הנגע‪ ,‬ול א‪-‬פשה הנגע בעור‪--‬וטה‪3‬רו הכ הן‬ ‫מספחת הוא‪ ,‬וכבס בגדיו וטהר‪ .‬יג‪,‬ז ואם‪-‬פש ה תפשה המספחת בעור‪ ,‬אח‪3‬רי הרא תו אל‪-‬הכ הן‬

‫לטה‪I‬רתו; ונראה שנית‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ .‬יג‪,‬ח וראה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬והנה פשתה המספחת‪ ,‬בעור‪--‬וטמאו‬ ‫}הכ הן‪ ,‬צרעת הוא‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬ט נגע צרעת‪ ,‬כי תהיה באדם; והובא‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ .‬יג‪,‬י וראה הכ הן‪ ,‬והנה שאת‪-‬לבנה בעור‪,‬‬ ‫והיא‪ ,‬הפכה שער לבן; ומחית בשר חי‪ ,‬בשאת‪ .‬יג‪,‬יא צרעת נושנת הוא בעור בשרו‪ ,‬וטמאו‬ ‫הכ הן‪ :‬ל א יסגרנו‪ ,‬כי טמא הוא‪ .‬יג‪,‬יב ואם‪-‬פרוח תפרח הצרעת‪ ,‬בעור‪ ,‬וכסתה הצרעת את כל‪-‬‬ ‫עור הנגע‪ ,‬מר אשו ועד‪-‬רגליו‪--‬לכל‪-‬מראה‪ ,‬עיני הכ הן‪ .‬יג‪,‬יג וראה הכ הן‪ ,‬והנה כסתה הצרעת‬ ‫את‪-‬כל‪-‬בשרו‪--‬וטהר‪ ,‬את‪-‬הנגע‪ :‬כ?לו הפך לבן‪ ,‬טהור הוא‪ .‬יג‪,‬יד וביום הראות בו בשר חי‪ ,‬יטמא‪.‬‬ ‫יג‪,‬טו וראה הכ הן את‪-‬הבשר החי‪ ,‬וטמאו‪ :‬הבשר החי טמא הוא‪ ,‬צרעת הוא‪ .‬יג‪,‬טז או כי ישוב‬ ‫הבשר החי‪ ,‬ונהפך ללבן; ובא‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ .‬יג‪,‬יז וראהו‪ ,‬הכ הן‪ ,‬והנה נהפך הנגע‪ ,‬ללבן‪--‬וטהר‬ ‫}הכ הן את‪-‬הנגע‪ ,‬טהור הוא‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬יח ובשר‪ ,‬כי‪-‬יהיה בו‪-‬בע רו שחין; ונרפא‪ .‬יג‪,‬יט והיה במקום השחין‪ ,‬שאת לבנה‪ ,‬או בהרת‪,‬‬ ‫לבנה א‪3‬דמדמת; ונראה‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ .‬יג‪,‬כ וראה הכ הן‪ ,‬והנה מראה שפל מן‪-‬העור‪ ,‬ושערה‪ ,‬הפך‬ ‫לבן‪--‬וטמאו הכ הן נגע‪-‬צרעת הוא‪ ,‬בשחין פרחה‪ .‬יג‪,‬כא ואם יראנה הכ הן‪ ,‬והנה אין‪-‬בה שער‬ ‫לבן‪ ,‬ושפלה איננה מן‪-‬העור‪ ,‬והיא כהה‪--‬והסגירו הכ הן‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יג‪,‬כב ואם‪-‬פש ה תפשה‪,‬‬ ‫בעור‪--‬וטמא הכ הן א תו‪ ,‬נגע הוא‪ .‬יג‪,‬כג ואם‪-‬תחתיה תע‪3‬מ ד הבהרת‪ ,‬ל א פשתה‪--‬צרבת השחין‪,‬‬ ‫}הוא; וטה‪3‬רו‪ ,‬הכ הן‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬כד או בשר‪ ,‬כי‪-‬יהיה בע רו מכות‪-‬אש; והיתה מחית המכוה‪ ,‬בהרת לבנה א‪3‬דמדמת‪--‬או לבנה‪.‬‬ ‫יג‪,‬כה וראה א תה הכ הן והנה נהפך שער לבן בבהרת‪ ,‬ומראה עמ ק מן‪-‬העור‪--‬צרעת הוא‪ ,‬במכוה‬ ‫פרחה; וטמא א תו הכ הן‪ ,‬נגע צרעת הוא‪ .‬יג‪,‬כו ואם יראנה הכ הן‪ ,‬והנה אין‪-‬בבהרת שער לבן‪,‬‬ ‫ושפלה איננה מן‪-‬העור‪ ,‬והוא כהה‪--‬והסגירו הכ הן‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יג‪,‬כז וראהו הכ הן‪ ,‬ביום‬ ‫השביעי‪ :‬אם‪-‬פש ה תפשה‪ ,‬בעור‪--‬וטמא הכ הן א תו‪ ,‬נגע צרעת הוא‪ .‬יג‪,‬כח ואם‪-‬תחתיה תע‪3‬מ ד‬ ‫הבהרת ל א‪-‬פשתה בעור‪ ,‬והוא כהה‪--‬שאת המכוה‪ ,‬הוא; וטה‪3‬רו‪ ,‬הכ הן‪--‬כי‪-‬צרבת המכוה‪ ,‬הוא‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫יג‪,‬כט ואיש או אשה‪ ,‬כי‪-‬יהיה בו נגע‪ ,‬בר אש‪ ,‬או בזקן‪ .‬יג‪,‬ל וראה הכ הן את‪-‬הנגע‪ ,‬והנה מראהו‬ ‫עמ ק מן‪-‬העור‪ ,‬ובו שער צה ב‪ ,‬דק‪--‬וטמא א תו הכ הן נתק הוא‪ ,‬צרעת הר אש או הזקן הוא‪.‬‬ ‫יג‪,‬לא וכי‪-‬יראה הכ הן את‪-‬נגע הנתק‪ ,‬והנה אין‪-‬מראהו עמ ק מן‪-‬העור‪ ,‬ושער שח ר‪ ,‬אין בו‪--‬‬ ‫והסגיר הכ הן את‪-‬נגע הנתק‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יג‪,‬לב וראה הכ הן את‪-‬הנגע‪ ,‬ביום השביעי‪ ,‬והנה ל א‪-‬‬ ‫פשה הנתק‪ ,‬ול א‪-‬היה בו שער צה ב; ומראה הנתק‪ ,‬אין עמ ק מן‪-‬העור‪ .‬יג‪,‬לג והתגלח‪--‬ואת‪-‬‬ ‫הנתק‪ ,‬ל א יגלח; והסגיר הכ הן את‪-‬הנתק שבעת ימים‪ ,‬שנית‪ .‬יג‪,‬לד וראה הכ הן את‪-‬הנתק ביום‬ ‫השביעי‪ ,‬והנה ל א‪-‬פשה הנתק בעור‪ ,‬ומראהו‪ ,‬איננו עמ ק מן‪-‬העור‪--‬וטהר א תו הכ הן‪ ,‬וכבס‬ ‫בגדיו וטהר‪ .‬יג‪,‬לה ואם‪-‬פש ה יפשה הנתק‪ ,‬בעור‪ ,‬אח‪3‬רי‪ ,‬טה‪I‬רתו‪ .‬יג‪,‬לו וראהו‪ ,‬הכ הן‪ ,‬והנה פשה‬ ‫הנתק‪ ,‬בעור‪--‬ל א‪-‬יבקר הכ הן לשער הצה ב‪ ,‬טמא הוא‪ .‬יג‪,‬לז ואם‪-‬בעיניו עמד הנתק ושער‬ ‫}שח ר צמח‪-‬בו‪ ,‬נרפא הנתק‪--‬טהור הוא; וטה‪3‬רו‪ ,‬הכ הן‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬לח ואיש‪ ,‬או‪-‬אשה‪ ,‬כי‪-‬יהיה בעור‪-‬בשרם‪ ,‬בהר ת‪--‬בהר ת‪ ,‬לבנ ת‪ .‬יג‪,‬לט וראה הכ הן‪ ,‬והנה‬ ‫}בעור‪-‬בשרם בהר ת‪--‬כהות לבנ ת‪ :‬ב הק הוא פרח בעור‪ ,‬טהור הוא‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬מ ואיש‪ ,‬כי ימרט ר אשו‪--‬קרח הוא‪ ,‬טהור הוא‪ .‬יג‪,‬מא ואם מפאת פניו‪ ,‬ימרט ר אשו‪--‬גבח‬ ‫הוא‪ ,‬טהור הוא‪ .‬יג‪,‬מב וכי‪-‬יהיה בקרחת או בגבחת‪ ,‬נגע לבן א‪3‬דמדם‪--‬צרעת פ רחת הוא‪ ,‬בקרחתו‬ ‫או בגבחתו‪ .‬יג‪,‬מג וראה א תו הכ הן‪ ,‬והנה שאת‪-‬הנגע לבנה א‪3‬דמדמת‪ ,‬בקרחתו‪ ,‬או בגבחתו‪--‬‬ ‫כמראה צרעת‪ ,‬עור בשר‪ .‬יג‪,‬מד איש‪-‬צרוע הוא‪ ,‬טמא הוא; טמא יטמאנו הכ הן‪ ,‬בר אשו נגעו‪.‬‬ ‫יג‪,‬מה והצרוע א‪3‬שר‪-‬בו הנגע‪ ,‬בגדיו יהיו פר?מים ור אשו יהיה פרוע‪ ,‬ועל‪-‬שפם‪ ,‬יעטה; וטמא טמא‪,‬‬

‫}יקרא‪ .‬יג‪,‬מו כל‪-‬ימי א‪3‬שר הנגע בו‪ ,‬יטמא‪--‬טמא הוא‪ :‬בדד ישב‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה מושבו‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬מז והבגד‪ ,‬כי‪-‬יהיה בו נגע צרעת‪ :‬בבגד צמר‪ ,‬או בבגד פשתים‪ .‬יג‪,‬מח או בשתי או בערב‪,‬‬ ‫לפשתים ולצמר; או בעור‪ ,‬או בכל‪-‬מלאכת עור‪ .‬יג‪,‬מט והיה הנגע ירקרק או א‪3‬דמדם‪ ,‬בבגד או‬ ‫בעור או‪-‬בשתי או‪-‬בערב או בכל‪-‬כלי‪-‬עור‪--‬נגע צרעת‪ ,‬הוא; והראה‪ ,‬את‪-‬הכ הן‪ .‬יג‪,‬נ וראה‬ ‫הכ הן‪ ,‬את‪-‬הנגע; והסגיר את‪-‬הנגע‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יג‪,‬נא וראה את‪-‬הנגע ביום השביעי‪ ,‬כי‪-‬פשה‬ ‫הנגע בבגד או‪-‬בשתי או‪-‬בערב או בעור‪ ,‬לכ ל א‪3‬שר‪-‬יעשה העור‪ ,‬למלאכה‪--‬צרעת ממארת הנגע‪,‬‬ ‫טמא הוא‪ .‬יג‪,‬נב ושרף את‪-‬הבגד או את‪-‬השתי או את‪-‬הערב‪ ,‬בצמר או בפשתים‪ ,‬או את‪-‬כל‪-‬כלי‬ ‫העור‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהיה בו הנגע‪ :‬כי‪-‬צרעת ממארת הוא‪ ,‬באש תשרף‪ .‬יג‪,‬נג ואם‪ ,‬יראה הכ הן‪ ,‬והנה‬ ‫ל א‪-‬פשה הנגע‪ ,‬בבגד או בשתי או בערב; או‪ ,‬בכל‪-‬כלי‪-‬עור‪ .‬יג‪,‬נד וצוה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬וכבסו‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬‬ ‫בו הנגע; והסגירו שבעת‪-‬ימים‪ ,‬שנית‪ .‬יג‪,‬נה וראה הכ הן אח‪3‬רי ה?כבס את‪-‬הנגע‪ ,‬והנה ל א‪-‬הפך‬ ‫הנגע את‪-‬עינו והנגע ל א‪-‬פשה‪--‬טמא הוא‪ ,‬באש תשרפנו‪ :‬פחתת הוא‪ ,‬בקרחתו או בגבחתו‪ .‬יג‪,‬נו‬ ‫ואם‪ ,‬ראה הכ הן‪ ,‬והנה כהה הנגע‪ ,‬אח‪3‬רי ה?כבס א תו‪--‬וקרע א תו‪ ,‬מן‪-‬הבגד או מן‪-‬העור‪ ,‬או מן‪-‬‬ ‫השתי‪ ,‬או מן‪-‬הערב‪ .‬יג‪,‬נז ואם‪-‬תראה עוד בבגד או‪-‬בשתי או‪-‬בערב‪ ,‬או בכל‪-‬כלי‪-‬עור‪--‬פ רחת‪,‬‬ ‫הוא‪ :‬באש תשרפנו‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬בו הנגע‪ .‬יג‪,‬נח והבגד או‪-‬השתי או‪-‬הערב או‪-‬כל‪-‬כלי העור‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫תכבס‪ ,‬וסר מהם‪ ,‬הנגע‪--‬וכ?בס שנית‪ ,‬וטהר‪ .‬יג‪,‬נט ז את תורת נגע‪-‬צרעת בגד הצמר או הפשתים‪,‬‬ ‫} או השתי או הערב‪ ,‬או‪ ,‬כל‪-‬כלי‪-‬עור‪--‬לטה‪3‬רו‪ ,‬או לטמאו‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יד‪,‬ב ז את תהיה תורת המצ רע‪ ,‬ביום טה‪I‬רתו‪ :‬והובא‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הכ הן‪ .‬יד‪,‬ג ויצא‪ ,‬הכ הן‪ ,‬אל‪-‬מחוץ‪ ,‬למח‪3‬נה; וראה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬והנה נרפא נגע‪-‬הצרעת‪ ,‬מן‪-‬הצרוע‪.‬‬ ‫יד‪,‬ד וצוה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬ולקח למטהר שתי‪-‬צפ‪I‬רים חיות‪ ,‬טה רות; ועץ ארז‪ ,‬ושני תולעת ואז ב‪ .‬יד‪,‬ה‬ ‫וצוה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬ושחט‪ ,‬את‪-‬הצפור האחת‪--‬אל‪-‬כלי‪-‬חרש‪ ,‬על‪-‬מים חיים‪ .‬יד‪,‬ו את‪-‬הצפ ר החיה יקח‬ ‫א תה‪ ,‬ואת‪-‬עץ הארז ואת‪-‬שני התולעת ואת‪-‬האז ב; וטבל אותם ואת הצפ ר החיה‪ ,‬בדם הצפ ר‬ ‫השח?טה‪ ,‬על‪ ,‬המים החיים‪ .‬יד‪,‬ז והזה‪ ,‬על המטהר מן‪-‬הצרעת‪--‬שבע פעמים; וטה‪3‬רו‪ ,‬ושלח את‪-‬‬ ‫הצפ ר החיה על‪-‬פני השדה‪ .‬יד‪,‬ח וכבס המטהר את‪-‬בגדיו וגלח את‪-‬כל‪-‬שערו‪ ,‬ורחץ במים וטהר‪,‬‬ ‫ואחר‪ ,‬יבוא אל‪-‬המח‪3‬נה; וישב מחוץ לאה‪I‬לו‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יד‪,‬ט והיה ביום השביעי יגלח את‪-‬כל‪-‬‬ ‫שערו‪ ,‬את‪-‬ר אשו ואת‪-‬זקנו ואת גב ת עיניו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬שערו‪ ,‬יגלח; וכבס את‪-‬בגדיו‪ ,‬ורחץ את‪-‬‬ ‫בשרו במים‪--‬וטהר‪ .‬יד‪,‬י וביום השמיני‪ ,‬יקח שני‪-‬כבשים תמימם‪ ,‬וכבשה אחת בת‪-‬שנתה‪ ,‬תמימה;‬ ‫ושל שה עשר נים‪ ,‬ס לת מנחה בלולה בשמן‪ ,‬ול ג אחד‪ ,‬שמן‪ .‬יד‪,‬יא והעמיד הכ הן המטהר‪ ,‬את‬ ‫האיש המטהר‪--‬וא תם‪ :‬לפני יהוה‪ ,‬פתח א הל מועד‪ .‬יד‪,‬יב ולקח הכ הן את‪-‬הכבש האחד‪,‬‬ ‫והקריב א תו לאשם‪--‬ואת‪-‬ל ג השמן; והניף א תם תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬יג ושחט את‪-‬הכבש‪,‬‬ ‫במקום א‪3‬שר ישחט את‪-‬החטאת ואת‪-‬הע לה‪--‬במקום הק דש‪ :‬כי כחטאת האשם הוא‪ ,‬לכ הן‪--‬‬ ‫ק דש קדשים‪ ,‬הוא‪ .‬יד‪,‬יד ולקח הכ הן‪ ,‬מדם האשם‪ ,‬ונתן הכ הן‪ ,‬על‪-‬תנוך א זן המטהר הימנית;‬ ‫ועל‪-‬ב הן ידו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלו הימנית‪ .‬יד‪,‬טו ולקח הכ הן‪ ,‬מל ג השמן; ויצק על‪-‬כף‬ ‫הכ הן‪ ,‬השמאלית‪ .‬יד‪,‬טז וטבל הכ הן‪ ,‬את‪-‬אצבעו הימנית‪ ,‬מן‪-‬השמן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬כפו השמאלית;‬ ‫והזה מן‪-‬השמן באצבעו שבע פעמים‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬יז ומיתר השמן א‪3‬שר על‪-‬כפו‪ ,‬יתן הכ הן על‪-‬‬ ‫תנוך א זן המטהר הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן ידו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלו הימנית‪--‬על‪ ,‬דם האשם‪ .‬יד‪,‬יח‬ ‫והנותר‪ ,‬בשמן א‪3‬שר על‪-‬כף הכ הן‪ ,‬יתן‪ ,‬על‪-‬ר אש המטהר; וכפר עליו הכ הן‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬יט‬ ‫ועשה הכ הן‪ ,‬את‪-‬החטאת‪ ,‬וכפר‪ ,‬על‪-‬המטהר מט?מאתו; ואחר‪ ,‬ישחט את‪-‬הע לה‪ .‬יד‪,‬כ והעלה‬ ‫} הכ הן את‪-‬הע לה ואת‪-‬המנחה‪ ,‬המזבחה; וכפר עליו הכ הן‪ ,‬וטהר‪} .‬ס‬ ‫יד‪,‬כא ואם‪-‬דל הוא‪ ,‬ואין ידו משגת‪--‬ולקח כבש אחד אשם לתנופה‪ ,‬לכפר עליו; ועשרון ס לת אחד‬ ‫בלול בשמן‪ ,‬למנחה‪--‬ול ג שמן‪ .‬יד‪,‬כב ושתי ת רים‪ ,‬או שני בני יונה‪ ,‬א‪3‬שר תשיג‪ ,‬ידו; והיה אחד‬ ‫חטאת‪ ,‬והאחד ע לה‪ .‬יד‪,‬כג והביא א תם ביום השמיני‪ ,‬לטה‪I‬רתו‪--‬אל‪-‬הכ הן‪ :‬אל‪-‬פתח א הל‪-‬‬

‫מועד‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬כד ולקח הכ הן את‪-‬כבש האשם‪ ,‬ואת‪-‬ל ג השמן; והניף א תם הכ הן תנופה‪,‬‬ ‫לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬כה ושחט‪ ,‬את‪-‬כבש האשם‪ ,‬ולקח הכ הן מדם האשם‪ ,‬ונתן על‪-‬תנוך א זן‪-‬המטהר‬ ‫הימנית; ועל‪-‬ב הן ידו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלו הימנית‪ .‬יד‪,‬כו ומן‪-‬השמן‪ ,‬יצ ק הכ הן‪ ,‬על‪-‬כף‬ ‫הכ הן‪ ,‬השמאלית‪ .‬יד‪,‬כז והזה הכ הן‪ ,‬באצבעו הימנית‪ ,‬מן‪-‬השמן‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬כפו השמאלית‪--‬שבע‬ ‫פעמים‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬כח ונתן הכ הן מן‪-‬השמן א‪3‬שר על‪-‬כפו‪ ,‬על‪-‬תנוך א זן המטהר הימנית‪ ,‬ועל‪-‬‬ ‫ב הן ידו הימנית‪ ,‬ועל‪-‬ב הן רגלו הימנית‪--‬על‪-‬מקום‪ ,‬דם האשם‪ .‬יד‪,‬כט והנותר‪ ,‬מן‪-‬השמן א‪3‬שר‬ ‫על‪-‬כף הכ הן‪ ,‬יתן‪ ,‬על‪-‬ר אש המטהר‪--‬לכפר עליו‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬ל ועשה את‪-‬האחד מן‪-‬הת רים‪,‬‬ ‫או מן‪-‬בני היונה‪ ,‬מא‪3‬שר תשיג‪ ,‬ידו‪ .‬יד‪,‬לא את א‪3‬שר‪-‬תשיג ידו‪ ,‬את‪-‬האחד חטאת ואת‪-‬האחד‬ ‫ע לה‪--‬על‪-‬המנחה; וכפר הכ הן על המטהר‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬יד‪,‬לב ז את תורת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬בו נגע צרעת‪,‬‬ ‫}א‪3‬שר ל א‪-‬תשיג ידו‪ ,‬בטה‪I‬רתו‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬לג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬יד‪,‬לד כי תב או אל‪-‬ארץ כנען‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני נ תן‬ ‫לכם ל ‪3‬אח?זה; ונתתי נגע צרעת‪ ,‬בבית ארץ ‪3‬אח?זתכם‪ .‬יד‪,‬לה ובא א‪3‬שר‪-‬לו הבית‪ ,‬והגיד לכ הן‬ ‫לאמ ר‪ :‬כנגע‪ ,‬נראה לי בבית‪ .‬יד‪,‬לו וצוה הכ הן ופנו את‪-‬הבית‪ ,‬בטרם יב א הכ הן לראות את‪-‬‬ ‫הנגע‪ ,‬ול א יטמא‪ ,‬כל‪-‬א‪3‬שר בבית; ואחר כן יב א הכ הן‪ ,‬לראות את‪-‬הבית‪ .‬יד‪,‬לז וראה את‪-‬הנגע‪,‬‬ ‫והנה הנגע בקיר ת הבית‪ ,‬שקע‪3‬רור ת ירקרק ת‪ ,‬או א‪3‬דמדמ ת; ומראיהן שפל‪ ,‬מן‪-‬הקיר‪ .‬יד‪,‬לח‬ ‫ויצא הכ הן מן‪-‬הבית‪ ,‬אל‪-‬פתח הבית; והסגיר את‪-‬הבית‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יד‪,‬לט ושב הכ הן‪ ,‬ביום‬ ‫השביעי; וראה‪ ,‬והנה פשה הנגע בקיר ת הבית‪ .‬יד‪,‬מ וצוה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬וחלצו את‪-‬הא‪3‬בנים‪ ,‬א‪3‬שר בהן‬ ‫הנגע; והשליכו אתהן אל‪-‬מחוץ לעיר‪ ,‬אל‪-‬מקום טמא‪ .‬יד‪,‬מא ואת‪-‬הבית יקצע מבית‪ ,‬סביב;‬ ‫ושפכו‪ ,‬את‪-‬העפר א‪3‬שר הקצו‪ ,‬אל‪-‬מחוץ לעיר‪ ,‬אל‪-‬מקום טמא‪ .‬יד‪,‬מב ולקחו א‪3‬בנים א‪3‬חרות‪,‬‬ ‫והביאו אל‪-‬תחת הא‪3‬בנים; ועפר אחר יקח‪ ,‬וטח את‪-‬הבית‪ .‬יד‪,‬מג ואם‪-‬ישוב הנגע ופרח בבית‪ ,‬אחר‬ ‫חלץ את‪-‬הא‪3‬בנים‪ ,‬ואח‪3‬רי הקצות את‪-‬הבית‪ ,‬ואח‪3‬רי הטוח‪ .‬יד‪,‬מד ובא‪ ,‬הכ הן‪ ,‬וראה‪ ,‬והנה פשה‬ ‫הנגע בבית‪--‬צרעת ממארת הוא בבית‪ ,‬טמא הוא‪ .‬יד‪,‬מה ונתץ את‪-‬הבית‪ ,‬את‪-‬א‪3‬בניו ואת‪-‬עציו‪,‬‬ ‫ואת‪ ,‬כל‪-‬ע‪3‬פר הבית; והוציא אל‪-‬מחוץ לעיר‪ ,‬אל‪-‬מקום טמא‪ .‬יד‪,‬מו והבא‪ ,‬אל‪-‬הבית‪ ,‬כל‪-‬ימי‪,‬‬ ‫הסגיר א תו‪--‬יטמא‪ ,‬עד‪-‬הערב‪ .‬יד‪,‬מז והש כב בבית‪ ,‬יכבס את‪-‬בגדיו; והא כל בבית‪ ,‬יכבס את‪-‬‬ ‫בגדיו‪ .‬יד‪,‬מח ואם‪-‬ב א יב א הכ הן‪ ,‬וראה והנה ל א‪-‬פשה הנגע בבית‪ ,‬אח‪3‬רי‪ ,‬הט ח את‪-‬הבית‪--‬‬ ‫וטהר הכ הן את‪-‬הבית‪ ,‬כי נרפא הנגע‪ .‬יד‪,‬מט ולקח לחטא את‪-‬הבית‪ ,‬שתי צפ‪I‬רים‪ ,‬ועץ ארז‪ ,‬ושני‬ ‫תולעת ואז ב‪ .‬יד‪,‬נ ושחט‪ ,‬את‪-‬הצפ ר האחת‪ ,‬אל‪-‬כלי‪-‬חרש‪ ,‬על‪-‬מים חיים‪ .‬יד‪,‬נא ולקח את‪-‬עץ‪-‬‬ ‫הארז ואת‪-‬האז ב ואת שני התולעת‪ ,‬ואת הצפ ר החיה‪ ,‬וטבל א תם בדם הצפ ר השחוטה‪ ,‬ובמים‬ ‫החיים; והזה אל‪-‬הבית‪ ,‬שבע פעמים‪ .‬יד‪,‬נב וחטא את‪-‬הבית‪--‬בדם הצפור‪ ,‬ובמים החיים; ובצפ ר‬ ‫החיה‪ ,‬ובעץ הארז ובאז ב‪--‬ובשני התולעת‪ .‬יד‪,‬נג ושלח את‪-‬הצפ ר החיה‪ ,‬אל‪-‬מחוץ לעיר‪--‬אל‪-‬‬ ‫פני השדה; וכפר על‪-‬הבית‪ ,‬וטהר‪ .‬יד‪,‬נד ז את‪ ,‬התורה‪ ,‬לכל‪-‬נגע הצרעת‪ ,‬ולנתק‪ .‬יד‪,‬נה ולצרעת‬ ‫הבגד‪ ,‬ולבית‪ .‬יד‪,‬נו ולשאת ולספחת‪ ,‬ולבהרת‪ .‬יד‪,‬נז להור ת‪ ,‬ביום הטמא וביום הטה ר; ז את‬ ‫}תורת‪ ,‬הצרעת‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬טו‪,‬ב דברו אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬וא‪3‬מרתם א‪3‬להם‪ :‬איש‬ ‫איש‪ ,‬כי יהיה זב מבשרו‪--‬זובו‪ ,‬טמא הוא‪ .‬טו‪,‬ג וז את תהיה ט?מאתו‪ ,‬בזובו‪ :‬רר בשרו את‪-‬זובו‪,‬‬ ‫או‪-‬החתים בשרו מזובו‪--‬ט?מאתו‪ ,‬הוא‪ .‬טו‪,‬ד כל‪-‬המשכב‪ ,‬א‪3‬שר ישכב עליו הזב‪--‬יטמא; וכל‪-‬הכלי‬ ‫א‪3‬שר‪-‬ישב עליו‪ ,‬יטמא‪ .‬טו‪,‬ה ואיש‪ ,‬א‪3‬שר יגע במשכבו‪--‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪.‬‬ ‫טו‪,‬ו והי שב‪ ,‬על‪-‬הכלי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ישב עליו‪ ,‬הזב‪--‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬ז‬ ‫והנ גע‪ ,‬בבשר הזב‪--‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬ח וכי‪-‬יר ק הזב‪ ,‬בטהור‪--‬וכבס‬ ‫בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬ט וכל‪-‬המרכב‪ ,‬א‪3‬שר ירכב עליו הזב‪--‬יטמא‪ .‬טו‪,‬י וכל‪-‬‬ ‫הנ גע‪ ,‬בכ ל א‪3‬שר יהיה תחתיו‪--‬יטמא‪ ,‬עד‪-‬הערב; והנושא אותם‪--‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא‬

‫עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬יא וכ ל א‪3‬שר יגע‪-‬בו הזב‪ ,‬וידיו ל א‪-‬שטף במים‪--‬וכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא‬ ‫עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬יב וכלי‪-‬חרש א‪3‬שר‪-‬יגע‪-‬בו הזב‪ ,‬ישבר; וכל‪-‬כלי‪-‬עץ‪--‬ישטף‪ ,‬במים‪ .‬טו‪,‬יג וכי‪-‬יטהר‬ ‫הזב‪ ,‬מזובו‪--‬וספר לו שבעת ימים לטה‪I‬רתו‪ ,‬וכבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים‪ ,‬וטהר‪ .‬טו‪,‬יד‬ ‫וביום השמיני‪ ,‬יקח‪-‬לו שתי ת רים‪ ,‬או שני‪ ,‬בני יונה; ובא לפני יהוה‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד‪ ,‬ונתנם‪,‬‬ ‫אל‪-‬הכ הן‪ .‬טו‪,‬טו ועשה א תם‪ ,‬הכ הן‪--‬אחד חטאת‪ ,‬והאחד ע לה; וכפר עליו הכ הן לפני יהוה‪,‬‬ ‫}מזובו‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬טז ואיש‪ ,‬כי‪-‬תצא ממנו שכבת‪-‬זרע‪--‬ורחץ במים את‪-‬כל‪-‬בשרו‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬יז וכל‪-‬‬ ‫בגד וכל‪-‬עור‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהיה עליו שכבת‪-‬זרע‪--‬וכ?בס במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬יח ואשה‪ ,‬א‪3‬שר ישכב‬ ‫}איש א תה שכבת‪-‬זרע‪--‬ורח‪3‬צו במים‪ ,‬וטמאו עד‪-‬הערב‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬יט ואשה כי‪-‬תהיה זבה‪ ,‬דם יהיה ז בה בבשרה‪--‬שבעת ימים תהיה בנדתה‪ ,‬וכל‪-‬הנ גע בה יטמא‬ ‫עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬כ וכ ל א‪3‬שר תשכב עליו בנדתה‪ ,‬יטמא; וכ ל א‪3‬שר‪-‬תשב עליו‪ ,‬יטמא‪ .‬טו‪,‬כא וכל‪-‬‬ ‫הנ גע‪ ,‬במשכבה‪--‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬כב וכל‪-‬הנ גע‪--‬בכל‪-‬כלי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫תשב עליו‪ :‬יכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬כג ואם על‪-‬המשכב הוא‪ ,‬או על‪-‬הכלי‬ ‫א‪3‬שר‪-‬הוא י שבת‪-‬עליו‪--‬בנגעו‪-‬בו‪ :‬יטמא‪ ,‬עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬כד ואם שכ ב ישכב איש א תה‪ ,‬ותהי‬ ‫} נדתה עליו‪--‬וטמא‪ ,‬שבעת ימים; וכל‪-‬המשכב א‪3‬שר‪-‬ישכב עליו‪ ,‬יטמא‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬כה ואשה כי‪-‬יזוב זוב דמה ימים רבים‪ ,‬בל א עת‪-‬נדתה‪ ,‬או כי‪-‬תזוב‪ ,‬על‪-‬נדתה‪ :‬כל‪-‬ימי זוב‬ ‫ט?מאתה‪ ,‬כימי נדתה תהיה‪--‬טמאה הוא‪ .‬טו‪,‬כו כל‪-‬המשכב א‪3‬שר‪-‬תשכב עליו‪ ,‬כל‪-‬ימי זובה‪--‬‬ ‫כמשכב נדתה‪ ,‬יהיה‪-‬לה; וכל‪-‬הכלי‪ ,‬א‪3‬שר תשב עליו‪--‬טמא יהיה‪ ,‬כט?מאת נדתה‪ .‬טו‪,‬כז וכל‪-‬הנוגע‬ ‫בם‪ ,‬יטמא; וכבס בגדיו ורחץ במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪ .‬טו‪,‬כח ואם‪-‬טה‪3‬רה‪ ,‬מזובה‪--‬וספרה לה שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬ואחר תטהר‪ .‬טו‪,‬כט וביום השמיני‪ ,‬תקח‪-‬לה שתי ת רים‪ ,‬או שני‪ ,‬בני יונה; והביאה אותם‬ ‫אל‪-‬הכ הן‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד‪ .‬טו‪,‬ל ועשה הכ הן את‪-‬האחד חטאת‪ ,‬ואת‪-‬האחד ע לה; וכפר‬ ‫עליה הכ הן לפני יהוה‪ ,‬מזוב ט?מאתה‪ .‬טו‪,‬לא והזרתם את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬מט?מאתם; ול א ימ?תו‬ ‫בט?מאתם‪ ,‬בטמאם את‪-‬משכני א‪3‬שר בתוכם‪ .‬טו‪,‬לב ז את תורת‪ ,‬הזב‪ ,‬וא‪3‬שר תצא ממנו שכבת‪-‬זרע‪,‬‬ ‫לטמאה‪-‬בה‪ .‬טו‪,‬לג והדוה‪ ,‬בנדתה‪ ,‬והזב את‪-‬זובו‪ ,‬לזכר ולנקבה; ולאיש‪ ,‬א‪3‬שר ישכב עם‪-‬טמאה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫טז‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬אח‪3‬רי מות‪ ,‬שני בני אה‪3‬ר ן‪--‬בקרבתם לפני‪-‬יהוה‪ ,‬וימ?תו‪ .‬טז‪,‬ב‬ ‫וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬ואל‪-‬יב א בכל‪-‬עת אל‪-‬הק דש‪ ,‬מבית לפר כת‪--‬אל‪-‬‬ ‫פני הכפ רת א‪3‬שר על‪-‬האר ן‪ ,‬ול א ימות‪ ,‬כי בענן‪ ,‬אראה על‪-‬הכפ רת‪ .‬טז‪,‬ג בז את יב א אה‪3‬ר ן‪,‬‬ ‫אל‪-‬הק דש‪ :‬בפר בן‪-‬בקר לחטאת‪ ,‬ואיל לע לה‪ .‬טז‪,‬ד כת נת‪-‬בד ק דש ילבש‪ ,‬ומכנסי‪-‬בד יהיו‬ ‫על‪-‬בשרו‪ ,‬ובאבנט בד יחג ר‪ ,‬ובמצנפת בד יצנ ף; בגדי‪-‬ק דש הם‪ ,‬ורחץ במים את‪-‬בשרו ולבשם‪.‬‬ ‫טז‪,‬ה ומאת‪ ,‬ע‪3‬דת בני ישראל‪ ,‬יקח שני‪-‬שעירי עזים‪ ,‬לחטאת; ואיל אחד‪ ,‬לע לה‪ .‬טז‪,‬ו והקריב‬ ‫אה‪3‬ר ן את‪-‬פר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו; וכפר בע‪3‬דו‪ ,‬ובעד ביתו‪ .‬טז‪,‬ז ולקח‪ ,‬את‪-‬שני השעירם; והעמיד‬ ‫א תם לפני יהוה‪ ,‬פתח א הל מועד‪ .‬טז‪,‬ח ונתן אה‪3‬ר ן על‪-‬שני השעירם‪ ,‬ג רלות‪--‬גורל אחד ליהוה‪,‬‬ ‫וגורל אחד לע‪3‬זאזל‪ .‬טז‪,‬ט והקריב אה‪3‬ר ן את‪-‬השעיר‪ ,‬א‪3‬שר עלה עליו הגורל ליהוה; ועשהו‪,‬‬ ‫חטאת‪ .‬טז‪,‬י והשעיר‪ ,‬א‪3‬שר עלה עליו הגורל לע‪3‬זאזל‪ ,‬יע‪I‬מד‪-‬חי לפני יהוה‪ ,‬לכפר עליו‪--‬לשלח‬ ‫א תו לע‪3‬זאזל‪ ,‬המדברה‪ .‬טז‪,‬יא והקריב אה‪3‬ר ן את‪-‬פר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬וכפר בע‪3‬דו‪ ,‬ובעד ביתו;‬ ‫ושחט את‪-‬פר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ .‬טז‪,‬יב ולקח מל א‪-‬המחתה גח‪3‬לי‪-‬אש מעל המזבח‪ ,‬מלפני יהוה‪,‬‬ ‫ומל א חפניו‪ ,‬קט רת סמים דקה; והביא‪ ,‬מבית לפר כת‪ .‬טז‪,‬יג ונתן את‪-‬הקט רת על‪-‬האש‪ ,‬לפני‬ ‫יהוה; וכסה ע‪3‬נן הקט רת‪ ,‬את‪-‬הכפ רת א‪3‬שר על‪-‬העדות‪--‬ול א ימות‪ .‬טז‪,‬יד ולקח מדם הפר‪ ,‬והזה‬ ‫באצבעו על‪-‬פני הכפ רת קדמה; ולפני הכפ רת‪ ,‬יזה שבע‪-‬פעמים מן‪-‬הדם‪--‬באצבעו‪ .‬טז‪,‬טו ושחט‬

‫את‪-‬שעיר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר לעם‪ ,‬והביא את‪-‬דמו‪ ,‬אל‪-‬מבית לפר כת; ועשה את‪-‬דמו‪ ,‬כא‪3‬שר עשה לדם‬ ‫הפר‪ ,‬והזה א תו על‪-‬הכפ רת‪ ,‬ולפני הכפ רת‪ .‬טז‪,‬טז וכפר על‪-‬הק דש‪ ,‬מט?מא ת בני ישראל‪,‬‬ ‫ומפשעיהם‪ ,‬לכל‪-‬חט אתם; וכן יע‪3‬שה‪ ,‬לא הל מועד‪ ,‬הש כן אתם‪ ,‬בתוך ט?מא תם‪ .‬טז‪,‬יז וכל‪-‬אדם‬ ‫ל א‪-‬יהיה בא הל מועד‪ ,‬בב או לכפר בק דש‪--‬עד‪-‬צאתו; וכפר בע‪3‬דו ובעד ביתו‪ ,‬ובעד כל‪-‬קהל‬ ‫ישראל‪ .‬טז‪,‬יח ויצא‪ ,‬אל‪-‬המזבח א‪3‬שר לפני‪-‬יהוה‪--‬וכפר עליו; ולקח מדם הפר‪ ,‬ומדם השעיר‪ ,‬ונתן‬ ‫על‪-‬קרנות המזבח‪ ,‬סביב‪ .‬טז‪,‬יט והזה עליו מן‪-‬הדם באצבעו‪ ,‬שבע פעמים; וטה‪3‬רו וקדשו‪ ,‬מט?מא ת‬ ‫בני ישראל‪ .‬טז‪,‬כ וכלה מכפר את‪-‬הק דש‪ ,‬ואת‪-‬א הל מועד ואת‪-‬המזבח; והקריב‪ ,‬את‪-‬השעיר‬ ‫החי‪ .‬טז‪,‬כא וסמך אה‪3‬ר ן את‪-‬שתי ידו‪ ,‬על ר אש השעיר החי‪ ,‬והתודה עליו את‪-‬כל‪-‬ע‪3‬ו נ ת בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬פשעיהם לכל‪-‬חט אתם; ונתן א תם על‪-‬ר אש השעיר‪ ,‬ושלח ביד‪-‬איש עתי‬ ‫המדברה‪ .‬טז‪,‬כב ונשא השעיר עליו את‪-‬כל‪-‬ע‪3‬ו נ תם‪ ,‬אל‪-‬ארץ גזרה; ושלח את‪-‬השעיר‪ ,‬במדבר‪.‬‬ ‫טז‪,‬כג ובא אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬ופשט את‪-‬בגדי הבד‪ ,‬א‪3‬שר לבש בב או אל‪-‬הק דש; והניחם‪,‬‬ ‫שם‪ .‬טז‪,‬כד ורחץ את‪-‬בשרו במים במקום קדוש‪ ,‬ולבש את‪-‬בגדיו; ויצא‪ ,‬ועשה את‪-‬ע לתו ואת‪-‬‬ ‫ע לת העם‪ ,‬וכפר בע‪3‬דו‪ ,‬ובעד העם‪ .‬טז‪,‬כה ואת חלב החטאת‪ ,‬יקטיר המזבחה‪ .‬טז‪,‬כו והמשלח‬ ‫את‪-‬השעיר‪ ,‬לע‪3‬זאזל‪--‬יכבס בגדיו‪ ,‬ורחץ את‪-‬בשרו במים; ואח‪3‬רי‪-‬כן‪ ,‬יבוא אל‪-‬המח‪3‬נה‪ .‬טז‪,‬כז ואת‬ ‫פר החטאת ואת שעיר החטאת‪ ,‬א‪3‬שר הובא את‪-‬דמם לכפר בק דש‪--‬יוציא‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה;‬ ‫ושרפו באש‪ ,‬את‪-‬ע ר תם ואת‪-‬בשרם ואת‪-‬פרשם‪ .‬טז‪,‬כח והש רף א תם‪--‬יכבס בגדיו‪ ,‬ורחץ את‪-‬‬ ‫בשרו במים; ואח‪3‬רי‪-‬כן‪ ,‬יבוא אל‪-‬המח‪3‬נה‪ .‬טז‪,‬כט והיתה לכם‪ ,‬לח?קת עולם‪ :‬בח דש השביעי‬ ‫בעשור לח דש תענו את‪-‬נפש תיכם‪ ,‬וכל‪-‬מלאכה ל א תע‪3‬שו‪--‬האזרח‪ ,‬והגר הגר בתוככם‪ .‬טז‪,‬ל‬ ‫כי‪-‬ביום הזה יכפר ע‪3‬ליכם‪ ,‬לטהר אתכם‪ :‬מכ ל‪ ,‬חט אתיכם‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬תטהרו‪ .‬טז‪,‬לא שבת‬ ‫שבתון היא לכם‪ ,‬ועניתם את‪-‬נפש תיכם‪--‬ח?קת‪ ,‬עולם‪ .‬טז‪,‬לב וכפר הכ הן א‪3‬שר‪-‬ימשח א תו‪,‬‬ ‫וא‪3‬שר ימלא את‪-‬ידו‪ ,‬לכהן‪ ,‬תחת אביו; ולבש את‪-‬בגדי הבד‪ ,‬בגדי הק דש‪ .‬טז‪,‬לג וכפר את‪-‬מקדש‬ ‫הק דש‪ ,‬ואת‪-‬א הל מועד ואת‪-‬המזבח יכפר; ועל הכ ה‪3‬נים ועל‪-‬כל‪-‬עם הקהל‪ ,‬יכפר‪ .‬טז‪,‬לד והיתה‪-‬‬ ‫ז את לכם לח?קת עולם‪ ,‬לכפר על‪-‬בני ישראל מכל‪-‬חט אתם‪--‬אחת‪ ,‬בשנה; ויעש‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‬ ‫}את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יז‪,‬ב דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו‪ ,‬ואל כל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת‪,‬‬ ‫א‪3‬ליהם‪ :‬זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה לאמ ר‪ .‬יז‪,‬ג איש איש‪ ,‬מבית ישראל‪ ,‬א‪3‬שר ישחט שור או‪-‬כשב‬ ‫או‪-‬עז‪ ,‬במח‪3‬נה; או א‪3‬שר ישחט‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה‪ .‬יז‪,‬ד ואל‪-‬פתח א הל מועד‪ ,‬ל א הביאו‪ ,‬להקריב‬ ‫קרבן ליהוה‪ ,‬לפני משכן יהוה‪--‬דם יחשב לאיש ההוא‪ ,‬דם שפך‪ ,‬ונכרת האיש ההוא‪ ,‬מקרב עמו‪.‬‬ ‫יז‪,‬ה למען א‪3‬שר יביאו בני ישראל‪ ,‬את‪-‬זבחיהם א‪3‬שר הם ז בחים על‪-‬פני השדה‪ ,‬והביא?ם ליהוה אל‪-‬‬ ‫פתח א הל מועד‪ ,‬אל‪-‬הכ הן; וזבחו זבחי שלמים‪ ,‬ליהוה‪--‬אותם‪ .‬יז‪,‬ו וזרק הכ הן את‪-‬הדם על‪-‬‬ ‫מזבח יהוה‪ ,‬פתח א הל מועד; והקטיר החלב‪ ,‬לריח ניח ח ליהוה‪ .‬יז‪,‬ז ול א‪-‬יזבחו עוד‪ ,‬את‪-‬‬ ‫זבחיהם‪ ,‬לשעירם‪ ,‬א‪3‬שר הם ז נים אח‪3‬ריהם‪ :‬ח?קת עולם תהיה‪-‬ז את להם‪ ,‬לד ר תם‪ .‬יז‪,‬ח וא‪3‬להם‬ ‫ת אמר‪--‬איש איש מבית ישראל‪ ,‬ומן‪-‬הגר א‪3‬שר‪-‬יגור בתוכם‪ :‬א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬לה ע לה‪ ,‬או‪-‬זבח‪ .‬יז‪,‬ט‬ ‫ואל‪-‬פתח א הל מועד‪ ,‬ל א יביאנו‪ ,‬לע‪3‬שות א תו‪ ,‬ליהוה‪--‬ונכרת האיש ההוא‪ ,‬מעמיו‪ .‬יז‪,‬י ואיש‬ ‫איש מבית ישראל‪ ,‬ומן‪-‬הגר הגר בתוכם‪ ,‬א‪3‬שר י אכל‪ ,‬כל‪-‬דם‪--‬ונתתי פני‪ ,‬בנפש הא כלת את‪-‬הדם‪,‬‬ ‫והכרתי א תה‪ ,‬מקרב עמה‪ .‬יז‪,‬יא כי נפש הבשר‪ ,‬בדם הוא‪ ,‬וא‪3‬ני נתתיו לכם על‪-‬המזבח‪ ,‬לכפר על‪-‬‬ ‫נפש תיכם‪ :‬כי‪-‬הדם הוא‪ ,‬בנפש יכפר‪ .‬יז‪,‬יב על‪-‬כן אמרתי לבני ישראל‪ ,‬כל‪-‬נפש מכם ל א‪-‬‬ ‫ת אכל דם; והגר הגר בתוככם‪ ,‬ל א‪-‬י אכל דם‪ .‬יז‪,‬יג ואיש איש מבני ישראל‪ ,‬ומן‪-‬הגר הגר‬ ‫בתוכם‪ ,‬א‪3‬שר יצוד ציד חיה או‪-‬עוף‪ ,‬א‪3‬שר יאכל‪--‬ושפך‪ ,‬את‪-‬דמו‪ ,‬וכסהו‪ ,‬בעפר‪ .‬יז‪,‬יד כי‪-‬נפש כל‪-‬‬ ‫בשר‪ ,‬דמו בנפשו הוא‪ ,‬וא מר לבני ישראל‪ ,‬דם כל‪-‬בשר ל א ת אכלו‪ :‬כי נפש כל‪-‬בשר דמו הוא‪,‬‬ ‫כל‪-‬א כליו יכרת‪ .‬יז‪,‬טו וכל‪-‬נפש‪ ,‬א‪3‬שר ת אכל נבלה וטרפה‪ ,‬באזרח‪ ,‬ובגר‪ :‬וכבס בגדיו ורחץ‬

‫}במים‪ ,‬וטמא עד‪-‬הערב‪--‬וטהר‪ .‬יז‪,‬טז ואם ל א יכבס‪ ,‬ובשרו ל א ירחץ‪--‬ונשא‪ ,‬ע‪3‬ו נו‪} .‬פ‬ ‫יח‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יח‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‬ ‫אל היכם‪ .‬יח‪,‬ג כמע‪3‬שה ארץ‪-‬מצרים א‪3‬שר ישבתם‪-‬בה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו; וכמע‪3‬שה ארץ‪-‬כנען א‪3‬שר א‪3‬ני‬ ‫מביא אתכם שמה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ ,‬ובח?ק תיהם‪ ,‬ל א תלכו‪ .‬יח‪,‬ד את‪-‬משפטי תע‪3‬שו ואת‪-‬ח?ק תי‬ ‫תשמרו‪ ,‬ללכת בהם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬יח‪,‬ה ושמרתם את‪-‬ח?ק תי ואת‪-‬משפטי‪ ,‬א‪3‬שר יע‪3‬שה‬ ‫}א תם האדם וחי בהם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬ו איש איש אל‪-‬כל‪-‬שאר בשרו‪ ,‬ל א תקרבו לגלות ערוה‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬ז ערות אביך וערות אמך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬אמך הוא‪ ,‬ל א תגלה ערותה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬ח ערות אשת‪-‬אביך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬ערות אביך‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬ט ערות א‪3‬חותך בת‪-‬אביך‪ ,‬או בת‪-‬אמך‪ ,‬מולדת בית‪ ,‬או מולדת חוץ‪--‬ל א תגלה‪ ,‬ערותן‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬י ערות בת‪-‬בנך או בת‪-‬בתך‪ ,‬ל א תגלה ערותן‪ :‬כי ערותך‪ ,‬הנה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬יא ערות בת‪-‬אשת אביך מולדת אביך‪ ,‬א‪3‬חותך הוא‪--‬ל א תגלה‪ ,‬ערותה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬יב ערות א‪3‬חות‪-‬אביך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬שאר אביך‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬יג ערות א‪3‬חות‪-‬אמך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬כי‪-‬שאר אמך‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬יד ערות א‪3‬חי‪-‬אביך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬אל‪-‬אשתו ל א תקרב‪ ,‬ד דתך הוא‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬טו ערות כלתך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬אשת בנך הוא‪ ,‬ל א תגלה ערותה‪} .‬ס‬ ‫}יח‪,‬טז ערות אשת‪-‬אחיך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬ערות אחיך‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬יז ערות אשה ובתה‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬את‪-‬בת‪-‬בנה ואת‪-‬בת‪-‬בתה‪ ,‬ל א תקח לגלות ערותה‪--‬שא‪3‬רה‬ ‫הנה‪ ,‬זמה הוא‪ .‬יח‪,‬יח ואשה אל‪-‬א‪3‬ח תה‪ ,‬ל א תקח‪ :‬לצר ר‪ ,‬לגלות ערותה עליה‪--‬בחייה‪ .‬יח‪,‬יט‬ ‫ואל‪-‬אשה‪ ,‬בנדת ט?מאתה‪--‬ל א תקרב‪ ,‬לגלות ערותה‪ .‬יח‪,‬כ ואל‪-‬אשת‪ ,‬ע‪3‬מיתך‪--‬ל א‪-‬תתן שכבתך‪,‬‬ ‫לזרע‪ :‬לטמאה‪-‬בה‪ .‬יח‪,‬כא ומזרע‪3‬ך ל א‪-‬תתן‪ ,‬להע‪3‬ביר למ לך; ול א תחלל את‪-‬שם אל היך‪ ,‬א‪3‬ני‬ ‫יהוה‪ .‬יח‪,‬כב ואת‪-‬זכר‪--‬ל א תשכב‪ ,‬משכבי אשה‪ :‬תועבה‪ ,‬הוא‪ .‬יח‪,‬כג ובכל‪-‬בהמה ל א‪-‬תתן‬ ‫שכבתך‪ ,‬לטמאה‪-‬בה; ואשה‪ ,‬ל א‪-‬תע‪3‬מ ד לפני בהמה לרבעה‪--‬תבל הוא‪ .‬יח‪,‬כד אל‪-‬תטמאו‪ ,‬בכל‪-‬‬ ‫אלה‪ :‬כי בכל‪-‬אלה נטמאו הגוים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬א‪3‬ני משלח מפניכם‪ .‬יח‪,‬כה ותטמא הארץ‪ ,‬ואפק ד ע‪3‬ו נה‬ ‫עליה; ותקא הארץ‪ ,‬את‪-‬י שביה‪ .‬יח‪,‬כו ושמרתם אתם‪ ,‬את‪-‬ח?ק תי ואת‪-‬משפטי‪ ,‬ול א תע‪3‬שו‪ ,‬מכ ל‬ ‫התועב ת האלה‪ :‬האזרח‪ ,‬והגר הגר בתוככם‪ .‬יח‪,‬כז כי את‪-‬כל‪-‬התועב ת האל‪ ,‬עשו אנשי‪-‬הארץ‬ ‫א‪3‬שר לפניכם; ותטמא‪ ,‬הארץ‪ .‬יח‪,‬כח ול א‪-‬תקיא הארץ אתכם‪ ,‬בטמא‪3‬כם א תה‪ ,‬כא‪3‬שר קאה את‪-‬‬ ‫הגוי‪ ,‬א‪3‬שר לפניכם‪ .‬יח‪,‬כט כי כל‪-‬א‪3‬שר יע‪3‬שה‪ ,‬מכ ל התועב ת האלה‪--‬ונכרתו הנפשות הע ש ת‪,‬‬ ‫מקרב עמם‪ .‬יח‪,‬ל ושמרתם את‪-‬משמרתי‪ ,‬לבלתי ע‪3‬שות מח?קות התועב ת א‪3‬שר נע‪3‬שו לפניכם‪ ,‬ול א‬ ‫}תטמאו‪ ,‬בהם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪} .‬פ‬ ‫יט‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יט‪,‬ב דבר אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪--‬קד שים‬ ‫תהיו‪ :‬כי קדוש‪ ,‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬ג איש אמו ואביו תיראו‪ ,‬ואת‪-‬שבת תי תשמ רו‪ :‬א‪3‬ני‪,‬‬ ‫יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬ד אל‪-‬תפנו‪ ,‬אל‪-‬האלילם‪ ,‬ואל הי מסכה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו לכם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‬ ‫אל היכם‪ .‬יט‪,‬ה וכי תזבחו זבח שלמים‪ ,‬ליהוה‪--‬לרצ נכם‪ ,‬תזבח?הו‪ .‬יט‪,‬ו ביום זבח‪3‬כם יאכל‪,‬‬ ‫וממח‪I‬רת; והנותר עד‪-‬יום השלישי‪ ,‬באש ישרף‪ .‬יט‪,‬ז ואם האכ ל יאכל‪ ,‬ביום השלישי‪--‬פגול הוא‪,‬‬ ‫ל א ירצה‪ .‬יט‪,‬ח וא כליו ע‪3‬ו נו ישא‪ ,‬כי‪-‬את‪-‬ק דש יהוה חלל; ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪ .‬יט‪,‬ט‬ ‫ובק?צרכם את‪-‬קציר ארצכם‪ ,‬ל א תכלה פאת שדך לקצ ר; ולקט קצירך‪ ,‬ל א תלקט‪ .‬יט‪,‬י וכרמך‬

‫ל א תעולל‪ ,‬ופרט כרמך ל א תלקט‪ :‬לעני ולגר תע‪3‬ז ב א תם‪ ,‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬יא ל א‪,‬‬ ‫תגנ בו; ול א‪-‬תכח‪3‬שו ול א‪-‬תשקרו‪ ,‬איש בע‪3‬מיתו‪ .‬יט‪,‬יב ול א‪-‬תשבעו בשמי‪ ,‬לשקר‪ :‬וחללת את‪-‬‬ ‫שם אל היך‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬יט‪,‬יג ל א‪-‬תע‪3‬ש ק את‪-‬רע‪3‬ך‪ ,‬ול א תגז ל; ל א‪-‬תלין פע?לת שכיר‪ ,‬אתך‪--‬‬ ‫עד‪-‬ב קר‪ .‬יט‪,‬יד ל א‪-‬תקלל חרש‪--‬ולפני עור‪ ,‬ל א תתן מכש ל; ויראת מאל היך‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪.‬‬ ‫יט‪,‬טו ל א‪-‬תע‪3‬שו עול‪ ,‬במשפט‪--‬ל א‪-‬תשא פני‪-‬דל‪ ,‬ול א תהדר פני גדול‪ :‬בצדק‪ ,‬תשפ ט ע‪3‬מיתך‪.‬‬ ‫יט‪,‬טז ל א‪-‬תלך רכיל בעמיך‪ ,‬ל א תע‪3‬מ ד על‪-‬דם רעך‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪ .‬יט‪,‬יז ל א‪-‬תשנא את‪-‬אחיך‪,‬‬ ‫בלבבך; הוכח תוכיח את‪-‬ע‪3‬מיתך‪ ,‬ול א‪-‬תשא עליו חטא‪ .‬יט‪,‬יח ל א‪-‬תק ם ול א‪-‬תט ר את‪-‬בני‬ ‫עמך‪ ,‬ואהבת לרע‪3‬ך כמוך‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪ .‬יט‪,‬יט את‪-‬ח?ק תי‪ ,‬תשמ רו‪--‬בהמתך ל א‪-‬תרביע כלאים‪,‬‬ ‫שדך ל א‪-‬תזרע כלאים; ובגד כלאים שעטנז‪ ,‬ל א יע‪3‬לה עליך‪ .‬יט‪,‬כ ואיש כי‪-‬ישכב את‪-‬אשה‬ ‫שכבת‪-‬זרע‪ ,‬והוא שפחה נחרפת לאיש‪ ,‬והפדה ל א נפדתה‪ ,‬או ח?פשה ל א נתן‪-‬לה‪--‬בק רת תהיה‬ ‫ל א יומתו‪ ,‬כי‪-‬ל א ח?פשה‪ .‬יט‪,‬כא והביא את‪-‬א‪3‬שמו ליהוה‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד‪--‬איל‪ ,‬אשם‪.‬‬ ‫יט‪,‬כב וכפר עליו הכ הן באיל האשם‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬על‪-‬חטאתו‪ ,‬א‪3‬שר חטא; ונסלח לו‪ ,‬מחטאתו א‪3‬שר‬ ‫}חטא‪} .‬פ‬ ‫יט‪,‬כג וכי‪-‬תב או אל‪-‬הארץ‪ ,‬ונטעתם כל‪-‬עץ מא‪3‬כל‪--‬וע‪3‬רלתם ערלתו‪ ,‬את‪-‬פריו; של ש שנים‪ ,‬יהיה‬ ‫לכם ע‪3‬רלים‪--‬ל א יאכל‪ .‬יט‪,‬כד ובשנה‪ ,‬הרביעת‪ ,‬יהיה‪ ,‬כל‪-‬פריו‪--‬ק דש הלולים‪ ,‬ליהוה‪ .‬יט‪,‬כה‬ ‫ובשנה הח‪3‬מישת‪ ,‬ת אכלו את‪-‬פריו‪ ,‬להוסיף לכם‪ ,‬תבואתו‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬כו ל א‬ ‫ת אכלו‪ ,‬על‪-‬הדם; ל א תנח‪3‬שו‪ ,‬ול א תעוננו‪ .‬יט‪,‬כז ל א תקפו‪ ,‬פאת ר אשכם; ול א תשחית‪ ,‬את‬ ‫פאת זקנך‪ .‬יט‪,‬כח ושרט לנפש‪ ,‬ל א תתנו בבשרכם‪ ,‬וכת בת קע‪3‬קע‪ ,‬ל א תתנו בכם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪.‬‬ ‫יט‪,‬כט אל‪-‬תחלל את‪-‬בתך‪ ,‬להזנותה; ול א‪-‬תזנה הארץ‪ ,‬ומלאה הארץ זמה‪ .‬יט‪,‬ל את‪-‬שבת תי‬ ‫תשמ רו‪ ,‬ומקדשי תיראו‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪ .‬יט‪,‬לא אל‪-‬תפנו אל‪-‬הא ב ת ואל‪-‬הידע נים‪ ,‬אל‪-‬תבקשו‬ ‫לטמאה בהם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬לב מפני שיבה תקום‪ ,‬והדרת פני זקן; ויראת מאל היך‪ ,‬א‪3‬ני‬ ‫}יהוה‪} .‬ס‬ ‫יט‪,‬לג וכי‪-‬יגור אתך גר‪ ,‬בארצכם‪--‬ל א תונו‪ ,‬א תו‪ .‬יט‪,‬לד כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם‪,‬‬ ‫ואהבת לו כמוך‪--‬כי‪-‬גרים הייתם‪ ,‬בארץ מצרים‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬יט‪,‬לה ל א‪-‬תע‪3‬שו עול‪,‬‬ ‫במשפט‪ ,‬במדה‪ ,‬במשקל ובמשורה‪ .‬יט‪,‬לו מ אזני צדק אבני‪-‬צדק‪ ,‬איפת צדק והין צדק‪--‬יהיה‬ ‫לכם‪ :‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוצאתי אתכם מארץ מצרים‪ .‬יט‪,‬לז ושמרתם את‪-‬כל‪-‬ח?ק תי ואת‪-‬‬ ‫}כל‪-‬משפטי‪ ,‬וע‪3‬שיתם א תם‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪} .‬פ‬ ‫כ‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כ‪,‬ב ואל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ת אמר‪ ,‬איש איש מבני ישראל ומן‪-‬הגר‬ ‫הגר בישראל א‪3‬שר יתן מזרעו למ לך‪ ,‬מות יומת; עם הארץ‪ ,‬ירגמ?הו באבן‪ .‬כ‪,‬ג וא‪3‬ני אתן את‪-‬פני‪,‬‬ ‫באיש ההוא‪ ,‬והכרתי א תו‪ ,‬מקרב עמו‪ :‬כי מזרעו‪ ,‬נתן למ לך‪--‬למען טמא את‪-‬מקדשי‪ ,‬ולחלל את‪-‬‬ ‫שם קדשי‪ .‬כ‪,‬ד ואם העלם יעלימו עם הארץ את‪-‬עיניהם‪ ,‬מן‪-‬האיש ההוא‪ ,‬בתתו מזרעו‪ ,‬למ לך‪--‬‬ ‫לבלתי‪ ,‬המית א תו‪ .‬כ‪,‬ה ושמתי א‪3‬ני את‪-‬פני באיש ההוא‪ ,‬ובמשפחתו; והכרתי א תו ואת כל‪-‬‬ ‫הז נים אח‪3‬ריו‪ ,‬לזנות אח‪3‬רי המ לך‪--‬מקרב עמם‪ .‬כ‪,‬ו והנפש‪ ,‬א‪3‬שר תפנה אל‪-‬הא ב ת ואל‪-‬‬ ‫הידע נים‪ ,‬לזנ ת‪ ,‬אח‪3‬ריהם‪--‬ונתתי את‪-‬פני בנפש ההוא‪ ,‬והכרתי א תו מקרב עמו‪ .‬כ‪,‬ז‬ ‫והתקדשתם‪--‬והייתם‪ ,‬קד שים‪ :‬כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬כ‪,‬ח ושמרתם‪ ,‬את‪-‬ח?ק תי‪ ,‬וע‪3‬שיתם‪,‬‬ ‫א תם‪ :‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬מקדשכם‪ .‬כ‪,‬ט כי‪-‬איש איש‪ ,‬א‪3‬שר יקלל את‪-‬אביו ואת‪-‬אמו‪--‬מות יומת‪ :‬אביו‬ ‫ואמו קלל‪ ,‬דמיו בו‪ .‬כ‪,‬י ואיש‪ ,‬א‪3‬שר ינאף את‪-‬אשת איש‪ ,‬א‪3‬שר ינאף‪ ,‬את‪-‬אשת רעהו‪--‬מות‪-‬יומת‬ ‫הנ אף‪ ,‬והנ אפת‪ .‬כ‪,‬יא ואיש‪ ,‬א‪3‬שר ישכב את‪-‬אשת אביו‪--‬ערות אביו‪ ,‬גלה; מות‪-‬יומתו שניהם‪,‬‬ ‫דמיהם בם‪ .‬כ‪,‬יב ואיש‪ ,‬א‪3‬שר ישכב את‪-‬כלתו‪--‬מות יומתו‪ ,‬שניהם‪ :‬תבל עשו‪ ,‬דמיהם בם‪ .‬כ‪,‬יג‬ ‫ואיש‪ ,‬א‪3‬שר ישכב את‪-‬זכר משכבי אשה‪--‬תועבה עשו‪ ,‬שניהם; מות יומתו‪ ,‬דמיהם בם‪ .‬כ‪,‬יד ואיש‪,‬‬ ‫א‪3‬שר יקח את‪-‬אשה ואת‪-‬אמה‪--‬זמה הוא; באש ישרפו א תו‪ ,‬ואתהן‪ ,‬ול א‪-‬תהיה זמה‪ ,‬בתוככם‪.‬‬

‫כ‪,‬טו ואיש‪ ,‬א‪3‬שר יתן שכבתו בבהמה‪--‬מות יומת; ואת‪-‬הבהמה‪ ,‬תה‪3‬ר גו‪ .‬כ‪,‬טז ואשה‪ ,‬א‪3‬שר תקרב‬ ‫אל‪-‬כל‪-‬בהמה לרבעה א תה‪--‬והרגת את‪-‬האשה‪ ,‬ואת‪-‬הבהמה; מות יומתו‪ ,‬דמיהם בם‪ .‬כ‪,‬יז ואיש‬ ‫א‪3‬שר‪-‬יקח את‪-‬א‪3‬ח תו בת‪-‬אביו או בת‪-‬אמו וראה את‪-‬ערותה והיא‪-‬תראה את‪-‬ערותו‪ ,‬חסד הוא‪--‬‬ ‫ונכרתו‪ ,‬לעיני בני עמם; ערות א‪3‬ח תו גלה‪ ,‬ע‪3‬ו נו ישא‪ .‬כ‪,‬יח ואיש א‪3‬שר‪-‬ישכב את‪-‬אשה דוה‪ ,‬וגלה‬ ‫את‪-‬ערותה את‪-‬מק רה הערה‪ ,‬והוא‪ ,‬גלתה את‪-‬מקור דמיה‪--‬ונכרתו שניהם‪ ,‬מקרב עמם‪ .‬כ‪,‬יט‬ ‫וערות א‪3‬חות אמך וא‪3‬חות אביך‪ ,‬ל א תגלה‪ :‬כי את‪-‬שארו הערה‪ ,‬ע‪3‬ו נם ישאו‪ .‬כ‪,‬כ ואיש‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫ישכב את‪-‬ד דתו‪--‬ערות ד דו‪ ,‬גלה; חטאם ישאו‪ ,‬ע‪3‬רירים ימ?תו‪ .‬כ‪,‬כא ואיש‪ ,‬א‪3‬שר יקח את‪-‬אשת‬ ‫אחיו‪--‬נדה הוא; ערות אחיו גלה‪ ,‬ע‪3‬רירים יהיו‪ .‬כ‪,‬כב ושמרתם את‪-‬כל‪-‬ח?ק תי ואת‪-‬כל‪-‬משפטי‪,‬‬ ‫וע‪3‬שיתם א תם; ול א‪-‬תקיא אתכם‪ ,‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני מביא אתכם שמה‪ ,‬לשבת בה‪ .‬כ‪,‬כג ול א‬ ‫תלכו בח?ק ת הגוי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬א‪3‬ני משלח מפניכם‪ :‬כי את‪-‬כל‪-‬אלה עשו‪ ,‬ואק?ץ בם‪ .‬כ‪,‬כד וא מר לכם‪,‬‬ ‫אתם תירשו את‪-‬אדמתם‪ ,‬וא‪3‬ני אתננה לכם לרשת א תה‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ :‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬הבדלתי אתכם מן‪-‬העמים‪ .‬כ‪,‬כה והבדלתם בין‪-‬הבהמה הטה רה‪ ,‬לטמאה‪ ,‬ובין‪-‬העוף הטמא‪,‬‬ ‫לטה ר; ול א‪-‬תשקצו את‪-‬נפש תיכם בבהמה ובעוף‪ ,‬ובכ ל א‪3‬שר תרמ ש הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הבדלתי‬ ‫לכם‪ ,‬לטמא‪ .‬כ‪,‬כו והייתם לי קד שים‪ ,‬כי קדוש א‪3‬ני יהוה; ואבדל אתכם מן‪-‬העמים‪ ,‬להיות לי‪.‬‬ ‫}כ‪,‬כז ואיש או‪-‬אשה‪ ,‬כי‪-‬יהיה בהם אוב או ידע ני‪--‬מות יומתו; באבן ירגמו א תם‪ ,‬דמיהם בם‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬א וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬אמ ר אל‪-‬הכ ה‪3‬נים בני אה‪3‬ר ן; ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬לנפש ל א‪-‬יטמא‬ ‫בעמיו‪ .‬כא‪,‬ב כי‪ ,‬אם‪-‬לשארו‪ ,‬הקר ב‪ ,‬אליו‪ :‬לאמו ולאביו‪ ,‬ולבנו ולבתו ולאחיו‪ .‬כא‪,‬ג ולא‪3‬ח תו‬ ‫הבתולה הקרובה אליו‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬היתה לאיש‪--‬לה‪ ,‬יטמא‪ .‬כא‪,‬ד ל א יטמא‪ ,‬בעל בעמיו‪--‬להחלו‪.‬‬ ‫כא‪,‬ה ל א‪-‬יקרחה )יקרחו( קרחה בר אשם‪ ,‬ופאת זקנם ל א יגלחו; ובבשרם‪--‬ל א ישרטו‪ ,‬שרטת‪.‬‬ ‫כא‪,‬ו קד שים יהיו‪ ,‬לאל היהם‪ ,‬ול א יחללו‪ ,‬שם אל היהם‪ :‬כי את‪-‬אשי יהוה לחם אל היהם‪ ,‬הם‬ ‫מקריבם‪--‬והיו ק דש‪ .‬כא‪,‬ז אשה ז נה וח‪3‬ללה ל א יקחו‪ ,‬ואשה גרושה מאישה ל א יקחו‪ :‬כי‪-‬‬ ‫קד ש הוא‪ ,‬לאל היו‪ .‬כא‪,‬ח וקדשתו‪--‬כי‪-‬את‪-‬לחם אל היך‪ ,‬הוא מקריב; קד ש‪ ,‬יהיה‪-‬לך‪--‬כי‬ ‫קדוש‪ ,‬א‪3‬ני יהוה מקדשכם‪ .‬כא‪,‬ט ובת איש כ הן‪ ,‬כי תחל לזנות‪--‬את‪-‬אביה היא מחללת‪ ,‬באש‬ ‫}תשרף‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬י והכ הן הגדול מאחיו א‪3‬שר‪-‬יוצק על‪-‬ר אשו שמן המשחה‪ ,‬ומלא את‪-‬ידו‪ ,‬ללב ש‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הבגדים‪--‬את‪-‬ר אשו ל א יפרע‪ ,‬ובגדיו ל א יפר ם‪ .‬כא‪,‬יא ועל כל‪-‬נפש ת מת‪ ,‬ל א יב א‪ :‬לאביו‬ ‫ולאמו‪ ,‬ל א יטמא‪ .‬כא‪,‬יב ומן‪-‬המקדש‪ ,‬ל א יצא‪ ,‬ול א יחלל‪ ,‬את מקדש אל היו‪ :‬כי נזר שמן‬ ‫משחת אל היו‪ ,‬עליו‪--‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬כא‪,‬יג והוא‪ ,‬אשה בבתוליה יקח‪ .‬כא‪,‬יד אלמנה וגרושה וח‪3‬ללה‬ ‫ז נה‪ ,‬את‪-‬אלה ל א יקח‪ :‬כי אם‪-‬בתולה מעמיו‪ ,‬יקח אשה‪ .‬כא‪,‬טו ול א‪-‬יחלל זרעו‪ ,‬בעמיו‪ :‬כי א‪3‬ני‬ ‫}יהוה‪ ,‬מקדשו‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬טז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כא‪,‬יז דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לאמ ר‪ :‬איש מזרע‪3‬ך לד ר תם‪,‬‬ ‫א‪3‬שר יהיה בו מום‪--‬ל א יקרב‪ ,‬להקריב לחם אל היו‪ .‬כא‪,‬יח כי כל‪-‬איש א‪3‬שר‪-‬בו מום‪ ,‬ל א יקרב‪:‬‬ ‫איש עור או פסח‪ ,‬או חר?ם או שרוע‪ .‬כא‪,‬יט או איש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהיה בו שבר רגל‪ ,‬או‪ ,‬שבר יד‪ .‬כא‪,‬כ‬ ‫או‪-‬גבן או‪-‬דק‪ ,‬או תבל?ל בעינו‪ ,‬או גרב או ילפת‪ ,‬או מרוח אשך‪ .‬כא‪,‬כא כל‪-‬איש א‪3‬שר‪-‬בו מום‪,‬‬ ‫מזרע אה‪3‬ר ן הכ הן‪--‬ל א יגש‪ ,‬להקריב את‪-‬אשי יהוה‪ :‬מום בו‪--‬את לחם אל היו‪ ,‬ל א יגש‬ ‫להקריב‪ .‬כא‪,‬כב לחם אל היו‪ ,‬מקדשי הק‪I‬דשים‪ ,‬ומן‪-‬הק‪I‬דשים‪ ,‬י אכל‪ .‬כא‪,‬כג אך אל‪-‬הפר כת ל א‬ ‫יב א‪ ,‬ואל‪-‬המזבח ל א יגש‪--‬כי‪-‬מום בו; ול א יחלל את‪-‬מקדשי‪ ,‬כי א‪3‬ני יהוה מקדשם‪ .‬כא‪,‬כד‬ ‫}וידבר מ שה‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו‪ ,‬ואל‪-‬כל‪-‬בני‪ ,‬ישראל‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כב‪,‬ב דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו‪ ,‬וינזרו מקדשי בני‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫ול א יחללו‪ ,‬את‪-‬שם קדשי‪--‬א‪3‬שר הם מקדשים לי‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬כב‪,‬ג אמ ר א‪3‬להם‪ ,‬לד ר תיכם כל‪-‬‬

‫איש א‪3‬שר‪-‬יקרב מכל‪-‬זרע‪3‬כם אל‪-‬הק‪I‬דשים א‪3‬שר יקדישו בני‪-‬ישראל ליהוה‪ ,‬וט?מאתו‪ ,‬עליו‪ :‬ונכרתה‬ ‫הנפש ההוא‪ ,‬מלפני‪--‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬כב‪,‬ד איש איש מזרע אה‪3‬ר ן‪ ,‬והוא צרוע או זב‪--‬בק‪I‬דשים ל א‬ ‫י אכל‪ ,‬עד א‪3‬שר יטהר; והנ גע‪ ,‬בכל‪-‬טמא‪-‬נפש‪ ,‬או איש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬תצא ממנו שכבת‪-‬זרע‪ .‬כב‪,‬ה או‪-‬‬ ‫איש א‪3‬שר יגע‪ ,‬בכל‪-‬שרץ א‪3‬שר יטמא‪-‬לו; או באדם א‪3‬שר יטמא‪-‬לו‪ ,‬לכ ל ט?מאתו‪ .‬כב‪,‬ו נפש א‪3‬שר‬ ‫תגע‪-‬בו‪ ,‬וטמאה עד‪-‬הערב; ול א י אכל מן‪-‬הק‪I‬דשים‪ ,‬כי אם‪-‬רחץ בשרו במים‪ .‬כב‪,‬ז ובא השמש‪,‬‬ ‫וטהר; ואחר י אכל מן‪-‬הק‪I‬דשים‪ ,‬כי לחמו הוא‪ .‬כב‪,‬ח נבלה וטרפה ל א י אכל‪ ,‬לטמאה‪-‬בה‪ :‬א‪3‬ני‪,‬‬ ‫יהוה‪ .‬כב‪,‬ט ושמרו את‪-‬משמרתי‪ ,‬ול א‪-‬ישאו עליו חטא‪ ,‬ומתו בו‪ ,‬כי יחלל?הו‪ :‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬מקדשם‪.‬‬ ‫כב‪,‬י וכל‪-‬זר‪ ,‬ל א‪-‬י אכל ק דש; תושב כ הן ושכיר‪ ,‬ל א‪-‬י אכל ק דש‪ .‬כב‪,‬יא וכ הן‪ ,‬כי‪-‬יקנה נפש‬ ‫קנין כספו‪--‬הוא‪ ,‬י אכל בו; ויליד ביתו‪ ,‬הם י אכלו בלחמו‪ .‬כב‪,‬יב ובת‪-‬כ הן‪--‬כי תהיה‪ ,‬לאיש זר‪:‬‬ ‫הוא‪ ,‬בתרומת הק‪I‬דשים ל א ת אכל‪ .‬כב‪,‬יג ובת‪-‬כ הן כי תהיה אלמנה וגרושה‪ ,‬וזרע אין לה‪--‬‬ ‫ושבה אל‪-‬בית אביה כנעוריה‪ ,‬מלחם אביה ת אכל; וכל‪-‬זר‪ ,‬ל א‪-‬י אכל בו‪ .‬כב‪,‬יד ואיש‪ ,‬כי‪-‬י אכל‬ ‫ק דש בשגגה‪--‬ויסף ח‪3‬משיתו עליו‪ ,‬ונתן לכ הן את‪-‬הק דש‪ .‬כב‪,‬טו ול א יחללו‪ ,‬את‪-‬קדשי בני‬ ‫ישראל‪--‬את א‪3‬שר‪-‬ירימו‪ ,‬ליהוה‪ .‬כב‪,‬טז והשיאו אותם ע‪3‬ו ן אשמה‪ ,‬באכלם את‪-‬קדשיהם‪ :‬כי א‪3‬ני‬ ‫}יהוה‪ ,‬מקדשם‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כב‪,‬יח דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו‪ ,‬ואל כל‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫ואמרת‪ ,‬א‪3‬להם‪ :‬איש איש מבית ישראל ומן‪-‬הגר בישראל‪ ,‬א‪3‬שר יקריב קרבנו לכל‪-‬נדריהם ולכל‪-‬‬ ‫נדבותם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יקריבו ליהוה‪ ,‬לע לה‪ .‬כב‪,‬יט לרצ נכם‪ :‬תמים זכר‪--‬בבקר‪ ,‬בכשבים ובעזים‪.‬‬ ‫כב‪,‬כ כ ל א‪3‬שר‪-‬בו מום‪ ,‬ל א תקריבו‪ :‬כי‪-‬ל א לרצון‪ ,‬יהיה לכם‪ .‬כב‪,‬כא ואיש‪ ,‬כי‪-‬יקריב זבח‪-‬‬ ‫שלמים ליהוה‪ ,‬לפלא‪-‬נדר או לנדבה‪ ,‬בבקר או בצ אן‪--‬תמים יהיה לרצון‪ ,‬כל‪-‬מום ל א יהיה‪-‬בו‪.‬‬ ‫כב‪,‬כב עורת או שבור או‪-‬חרוץ או‪-‬יבלת‪ ,‬או גרב או ילפת‪--‬ל א‪-‬תקריבו אלה‪ ,‬ליהוה; ואשה‪ ,‬ל א‪-‬‬ ‫תתנו מהם על‪-‬המזבח‪--‬ליהוה‪ .‬כב‪,‬כג ושור ושה‪ ,‬שרוע וקלוט‪--‬נדבה תע‪3‬שה א תו‪ ,‬ולנדר ל א‬ ‫ירצה‪ .‬כב‪,‬כד ומעוך וכתות ונתוק וכרות‪ ,‬ל א תקריבו ליהוה; ובארצכם‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כב‪,‬כה ומיד‬ ‫בן‪-‬נכר‪ ,‬ל א תקריבו את‪-‬לחם אל היכם‪--‬מכל‪-‬אלה‪ :‬כי משחתם בהם מום בם‪ ,‬ל א ירצו לכם‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫כב‪,‬כו וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כב‪,‬כז שור או‪-‬כשב או‪-‬עז כי יולד‪ ,‬והיה שבעת ימים תחת‬ ‫אמו; ומיום השמיני‪ ,‬והלאה‪ ,‬ירצה‪ ,‬לקרבן אשה ליהוה‪ .‬כב‪,‬כח ושור‪ ,‬או‪-‬שה‪--‬א תו ואת‪-‬בנו‪ ,‬ל א‬ ‫תשח‪3‬טו ביום אחד‪ .‬כב‪,‬כט וכי‪-‬תזבחו זבח‪-‬תודה‪ ,‬ליהוה‪--‬לרצ נכם‪ ,‬תזבחו‪ .‬כב‪,‬ל ביום ההוא‬ ‫יאכל‪ ,‬ל א‪-‬תותירו ממנו עד‪-‬ב קר‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪ .‬כב‪,‬לא ושמרתם‪ ,‬מצו תי‪ ,‬וע‪3‬שיתם‪ ,‬א תם‪ :‬א‪3‬ני‪,‬‬ ‫יהוה‪ .‬כב‪,‬לב ול א תחללו‪ ,‬את‪-‬שם קדשי‪ ,‬ונקדשתי‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ :‬א‪3‬ני יהוה‪ ,‬מקדשכם‪.‬‬ ‫}כב‪,‬לג המוציא אתכם מארץ מצרים‪ ,‬להיות לכם לאל הים‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כג‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬מוע‪3‬די יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫תקראו א תם מקראי ק דש‪--‬אלה הם‪ ,‬מוע‪3‬די‪ .‬כג‪,‬ג ששת ימים‪ ,‬תעשה מלאכה‪ ,‬וביום השביעי‬ ‫}שבת שבתון מקרא‪-‬ק דש‪ ,‬כל‪-‬מלאכה ל א תע‪3‬שו‪ :‬שבת הוא ליהוה‪ ,‬בכ ל מושב תיכם‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬ד אלה מוע‪3‬די יהוה‪ ,‬מקראי ק דש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬תקראו א תם‪ ,‬במוע‪3‬דם‪ .‬כג‪,‬ה בח דש הראשון‪,‬‬ ‫בארבעה עשר לח דש‪--‬בין הערבים‪ :‬פסח‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬ו ובח‪3‬משה עשר יום לח דש הזה‪ ,‬חג‬ ‫המצות ליהוה‪ :‬שבעת ימים‪ ,‬מצות ת אכלו‪ .‬כג‪,‬ז ביום‪ ,‬הראשון‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש‪ ,‬יהיה לכם; כל‪-‬‬ ‫מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כג‪,‬ח והקרבתם אשה ליהוה‪ ,‬שבעת ימים; ביום השביעי מקרא‪-‬ק דש‪,‬‬ ‫}כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬ט וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כג‪,‬י דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬כי‪-‬תב או אל‪-‬‬ ‫הארץ א‪3‬שר א‪3‬ני נ תן לכם‪ ,‬וקצרתם את‪-‬קצירה‪--‬וה‪3‬באתם את‪-‬ע מר ראשית קצירכם‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪.‬‬

‫כג‪,‬יא והניף את‪-‬הע מר לפני יהוה‪ ,‬לרצ נכם; ממח‪I‬רת‪ ,‬השבת‪ ,‬יניפנו‪ ,‬הכ הן‪ .‬כג‪,‬יב וע‪3‬שיתם‪,‬‬ ‫ביום ה‪3‬ניפכם את‪-‬הע מר‪ ,‬כבש תמים בן‪-‬שנתו לע לה‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬יג ומנחתו שני עשר נים ס לת‬ ‫בלולה בשמן‪ ,‬אשה ליהוה‪--‬ריח ניח ח; ונסכ ה יין‪ ,‬רביעת ההין‪ .‬כג‪,‬יד ולחם וקלי וכרמל ל א‬ ‫ת אכלו‪ ,‬עד‪-‬עצם היום הזה‪--‬עד ה‪3‬ביא‪3‬כם‪ ,‬את‪-‬קרבן אל היכם‪ :‬ח?קת עולם לד ר תיכם‪ ,‬בכ ל‬ ‫}מ שב תיכם‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬טו וספרתם לכם‪ ,‬ממח‪I‬רת השבת‪ ,‬מיום ה‪3‬ביא‪3‬כם‪ ,‬את‪-‬ע מר התנופה‪ :‬שבע שבתות‪ ,‬תמימ ת‬ ‫תהיינה‪ .‬כג‪,‬טז עד ממח‪I‬רת השבת השביעת‪ ,‬תספרו ח‪3‬משים יום; והקרבתם מנחה ח‪3‬דשה‪ ,‬ליהוה‪.‬‬ ‫כג‪,‬יז ממושב תיכם תביאו לחם תנופה‪ ,‬שתים שני עשר נים‪--‬ס לת תהיינה‪ ,‬חמץ תאפינה‪:‬‬ ‫בכורים‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬יח והקרבתם על‪-‬הלחם‪ ,‬שבעת כבשים תמימם בני שנה‪ ,‬ופר בן‪-‬בקר אחד‪,‬‬ ‫ואילם שנים‪ :‬יהיו ע לה‪ ,‬ליהוה‪ ,‬ומנחתם ונסכיהם‪ ,‬אשה ריח‪-‬ניח ח ליהוה‪ .‬כג‪,‬יט וע‪3‬שיתם‬ ‫שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת; ושני כבשים בני שנה‪ ,‬לזבח שלמים‪ .‬כג‪,‬כ והניף הכ הן א תם על לחם‬ ‫הבכ?רים תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬על‪-‬שני‪ ,‬כבשים; ק דש יהיו ליהוה‪ ,‬לכ הן‪ .‬כג‪,‬כא וקראתם בעצם‬ ‫היום הזה‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪--‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ :‬ח?קת עולם בכל‪-‬מושב תיכם‪,‬‬ ‫לד ר תיכם‪ .‬כג‪,‬כב ובק?צרכם את‪-‬קציר ארצכם‪ ,‬ל א‪-‬תכלה פאת שדך בק?צרך‪ ,‬ולקט קצירך‪ ,‬ל א‬ ‫}תלקט; לעני ולגר תע‪3‬ז ב א תם‪ ,‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬כג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כג‪,‬כד דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬בח דש השביעי באחד‬ ‫לח דש‪ ,‬יהיה לכם שבתון‪--‬זכרון תרועה‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש‪ .‬כג‪,‬כה כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו;‬ ‫}והקרבתם אשה‪ ,‬ליהוה‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬כו וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כג‪,‬כז אך בעשור לח דש השביעי הזה יום הכפ?רים הוא‪,‬‬ ‫מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪ ,‬ועניתם‪ ,‬את‪-‬נפש תיכם; והקרבתם אשה‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬כח וכל‪-‬מלאכה ל א‬ ‫תע‪3‬שו‪ ,‬בעצם היום הזה‪ :‬כי יום כפ?רים‪ ,‬הוא‪ ,‬לכפר ע‪3‬ליכם‪ ,‬לפני יהוה אל היכם‪ .‬כג‪,‬כט כי כל‪-‬‬ ‫הנפש א‪3‬שר ל א‪-‬תע?נה‪ ,‬בעצם היום הזה‪--‬ונכרתה‪ ,‬מעמיה‪ .‬כג‪,‬ל וכל‪-‬הנפש‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה כל‪-‬‬ ‫מלאכה‪ ,‬בעצם‪ ,‬היום הזה‪--‬והא‪3‬בדתי את‪-‬הנפש ההוא‪ ,‬מקרב עמה‪ .‬כג‪,‬לא כל‪-‬מלאכה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪:‬‬ ‫ח?קת עולם לד ר תיכם‪ ,‬בכ ל מ שב תיכם‪ .‬כג‪,‬לב שבת שבתון הוא לכם‪ ,‬ועניתם את‪-‬נפש תיכם;‬ ‫} בתשעה לח דש‪ ,‬בערב‪--‬מערב עד‪-‬ערב‪ ,‬תשבתו שבתכם‪} .‬פ‬ ‫כג‪,‬לג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כג‪,‬לד דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬בח‪3‬משה עשר יום‪,‬‬ ‫לח דש השביעי הזה‪ ,‬חג הס?כות שבעת ימים‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬לה ביום הראשון‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש; כל‪-‬‬ ‫מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כג‪,‬לו שבעת ימים‪ ,‬תקריבו אשה ליהוה; ביום השמיני מקרא‪-‬ק דש‬ ‫יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה‪ ,‬ע‪3‬צרת הוא‪--‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כג‪,‬לז אלה מוע‪3‬די‬ ‫יהוה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬תקראו א תם מקראי ק דש‪ :‬להקריב אשה ליהוה‪ ,‬ע לה ומנחה זבח ונסכים‪--‬דבר‪-‬יום‬ ‫ביומו‪ .‬כג‪,‬לח מלבד‪ ,‬שבת ת יהוה; ומלבד מתנותיכם‪ ,‬ומלבד כל‪-‬נדריכם ומלבד כל‪-‬נדב תיכם‪,‬‬ ‫א‪3‬שר תתנו‪ ,‬ליהוה‪ .‬כג‪,‬לט אך בח‪3‬משה עשר יום לח דש השביעי‪ ,‬באספכם את‪-‬תבואת הארץ‪,‬‬ ‫תח גו את‪-‬חג‪-‬יהוה‪ ,‬שבעת ימים; ביום הראשון שבתון‪ ,‬וביום השמיני שבתון‪ .‬כג‪,‬מ ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬פרי עץ הדר כפ ת תמרים‪ ,‬וע‪3‬נף עץ‪-‬עב ת‪ ,‬וערבי‪-‬נחל; ושמחתם‪ ,‬לפני יהוה‬ ‫אל היכם‪--‬שבעת ימים‪ .‬כג‪,‬מא וחג תם א תו חג ליהוה‪ ,‬שבעת ימים בשנה‪ :‬ח?קת עולם‬ ‫לד ר תיכם‪ ,‬בח דש השביעי תח גו א תו‪ .‬כג‪,‬מב בס?כ ת תשבו‪ ,‬שבעת ימים; כל‪-‬האזרח‪,‬‬ ‫בישראל‪ ,‬ישבו‪ ,‬בס?כ ת‪ .‬כג‪,‬מג למען‪ ,‬ידעו ד ר תיכם‪ ,‬כי בס?כות הושבתי את‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬כג‪,‬מד וידבר מ שה‪ ,‬את‪-‬מ ע‪3‬די יהוה‪ ,‬אל‪-‬בני‪,‬‬ ‫}ישראל‪} .‬פ‬ ‫כד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כד‪,‬ב צו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬ויקחו אליך שמן זית זך כתית‪--‬‬

‫למאור‪ :‬להע‪3‬ל ת נר‪ ,‬תמיד‪ .‬כד‪,‬ג מחוץ לפר כת העד?ת בא הל מועד‪ ,‬יע‪3‬ר ך א תו אה‪3‬ר ן מערב‬ ‫עד‪-‬ב קר לפני יהוה‪--‬תמיד‪ :‬ח?קת עולם‪ ,‬לד ר תיכם‪ .‬כד‪,‬ד על המנ רה הטה רה‪ ,‬יע‪3‬ר ך את‪-‬‬ ‫}הנרות‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬תמיד‪} .‬פ‬ ‫כד‪,‬ה ולקחת ס לת‪--‬ואפית א תה‪ ,‬שתים עשרה חלות; שני‪ ,‬עשר נים‪ ,‬יהיה‪ ,‬החלה האחת‪ .‬כד‪,‬ו‬ ‫השלחן הטה ר‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬כד‪,‬ז ונתת על‪-‬‬ ‫ושמת אותם שתים מע‪3‬רכות‪ ,‬שש המע‪3‬רכת‪ ,‬על ?‬ ‫המע‪3‬רכת‪ ,‬לב נה זכה; והיתה ללחם לאזכרה‪ ,‬אשה ליהוה‪ .‬כד‪,‬ח ביום השבת ביום השבת‪ ,‬יערכנו‬ ‫לפני יהוה‪--‬תמיד‪ :‬מאת בני‪-‬ישראל‪ ,‬ברית עולם‪ .‬כד‪,‬ט והיתה לאה‪3‬ר ן ולבניו‪ ,‬וא‪3‬כל?הו במקום‬ ‫}קד ש‪ :‬כי ק דש קדשים הוא לו‪ ,‬מאשי יהוה‪--‬חק‪-‬עולם‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬י ויצא‪ ,‬בן‪-‬אשה ישראלית‪ ,‬והוא בן‪-‬איש מצרי‪ ,‬בתוך בני ישראל; וינצו‪ ,‬במח‪3‬נה‪ ,‬בן‬ ‫הישראלית‪ ,‬ואיש הישראלי‪ .‬כד‪,‬יא ויק ב בן‪-‬האשה הישראלית את‪-‬השם‪ ,‬ויקלל‪ ,‬ויביאו א תו‪,‬‬ ‫אל‪-‬מ שה; ושם אמו של מית בת‪-‬דברי‪ ,‬למטה‪-‬דן‪ .‬כד‪,‬יב ויניח?הו‪ ,‬במשמר‪ ,‬לפר ש להם‪ ,‬על‪-‬פי‬ ‫}יהוה‪} .‬פ‬ ‫כד‪,‬יג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כד‪,‬יד הוצא את‪-‬המקלל‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬וסמכו כל‪-‬‬ ‫הש מעים את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬ר אשו; ורגמו א תו‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ .‬כד‪,‬טו ואל‪-‬בני ישראל‪ ,‬תדבר לאמ ר‪:‬‬ ‫איש איש כי‪-‬יקלל אל היו‪ ,‬ונשא חטאו‪ .‬כד‪,‬טז ונ קב שם‪-‬יהוה מות יומת‪ ,‬רגום ירגמו‪-‬בו כל‪-‬‬ ‫העדה‪ :‬כגר‪ ,‬כאזרח‪--‬בנקבו‪-‬שם‪ ,‬יומת‪ .‬כד‪,‬יז ואיש‪ ,‬כי יכה כל‪-‬נפש אדם‪--‬מות‪ ,‬יומת‪ .‬כד‪,‬יח‬ ‫ומכה נפש‪-‬בהמה‪ ,‬ישלמנה‪--‬נפש‪ ,‬תחת נפש‪ .‬כד‪,‬יט ואיש‪ ,‬כי‪-‬יתן מום בע‪3‬מיתו‪--‬כא‪3‬שר עשה‪ ,‬כן‬ ‫יעשה לו‪ .‬כד‪,‬כ שבר‪ ,‬תחת שבר‪ ,‬עין תחת עין‪ ,‬שן תחת שן‪--‬כא‪3‬שר יתן מום באדם‪ ,‬כן ינתן בו‪.‬‬ ‫כד‪,‬כא ומכה בהמה‪ ,‬ישלמנה; ומכה אדם‪ ,‬יומת‪ .‬כד‪,‬כב משפט אחד יהיה לכם‪ ,‬כגר כאזרח יהיה‪:‬‬ ‫כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬כד‪,‬כג וידבר מ שה‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ויוציאו את‪-‬המקלל אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪,‬‬ ‫}וירגמו א תו אבן; ובני‪-‬ישראל עשו‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬בהר סיני לאמ ר‪ .‬כה‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬כי‬ ‫תב או אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני נ תן לכם‪--‬ושבתה הארץ‪ ,‬שבת ליהוה‪ .‬כה‪,‬ג שש שנים תזרע שדך‪,‬‬ ‫ושש שנים תזמ ר כרמך; ואספת‪ ,‬את‪-‬תבואתה‪ .‬כה‪,‬ד ובשנה השביעת‪ ,‬שבת שבתון יהיה לארץ‪--‬‬ ‫שבת‪ ,‬ליהוה‪ :‬שדך ל א תזרע‪ ,‬וכרמך ל א תזמ ר‪ .‬כה‪,‬ה את ספיח קצירך ל א תקצור‪ ,‬ואת‪-‬ענבי‬ ‫נזירך ל א תבצ ר‪ :‬שנת שבתון‪ ,‬יהיה לארץ‪ .‬כה‪,‬ו והיתה שבת הארץ לכם‪ ,‬לאכלה‪--‬לך‪ ,‬ולעבדך‬ ‫ולא‪3‬מתך; ולשכירך‪ ,‬ולתושבך‪ ,‬הגרים‪ ,‬עמך‪ .‬כה‪,‬ז ולבהמתך‪--‬ולחיה‪ ,‬א‪3‬שר בארצך‪ :‬תהיה כל‪-‬‬ ‫}תבואתה‪ ,‬לאכ ל‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬ח וספרת לך‪ ,‬שבע שבת ת שנים‪--‬שבע שנים‪ ,‬שבע פעמים; והיו לך‪ ,‬ימי שבע שבת ת השנים‪,‬‬ ‫תשע וארבעים‪ ,‬שנה‪ .‬כה‪,‬ט והע‪3‬ברת שופר תרועה‪ ,‬בח דש השבעי‪ ,‬בעשור‪ ,‬לח דש; ביום‪,‬‬ ‫הכפ?רים‪ ,‬תע‪3‬בירו שופר‪ ,‬בכל‪-‬ארצכם‪ .‬כה‪,‬י וקדשתם‪ ,‬את שנת הח‪3‬משים שנה‪ ,‬וקראתם דרור‬ ‫תשבו‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬לכל‪-‬י שביה; יובל הוא‪ ,‬תהיה לכם‪ ,‬ושבתם איש אל‪3 -‬אח?זתו‪ ,‬ואיש אל‪-‬משפחתו ?‬ ‫כה‪,‬יא יובל הוא‪ ,‬שנת הח‪3‬משים שנה‪--‬תהיה לכם; ל א תזרעו‪--‬ול א תקצרו את‪-‬ספיחיה‪ ,‬ול א‬ ‫תבצרו את‪-‬נזריה‪ .‬כה‪,‬יב כי יובל הוא‪ ,‬ק דש תהיה לכם; מן‪-‬השדה‪--‬ת אכלו‪ ,‬את‪-‬תבואתה‪.‬‬ ‫תשבו‪ ,‬איש אל‪3 -‬אח?זתו‪ .‬כה‪,‬יד וכי‪-‬תמכרו ממכר לע‪3‬מיתך‪ ,‬או קנ ה‬ ‫כה‪,‬יג בשנת היובל‪ ,‬הז את‪? ,‬‬ ‫מיד ע‪3‬מיתך‪--‬אל‪-‬תונו‪ ,‬איש את‪-‬אחיו‪ .‬כה‪,‬טו במספר שנים אחר היובל‪ ,‬תקנה מאת ע‪3‬מיתך;‬ ‫במספר שני‪-‬תבוא ת‪ ,‬ימכר‪-‬לך‪ .‬כה‪,‬טז לפי ר ב השנים‪ ,‬תרבה מקנתו‪ ,‬ולפי מע ט השנים‪ ,‬תמעיט‬ ‫מקנתו‪ :‬כי מספר תבוא ת‪ ,‬הוא מ כר לך‪ .‬כה‪,‬יז ול א תונו איש את‪-‬ע‪3‬מיתו‪ ,‬ויראת מאל היך‪ :‬כי‬ ‫א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬כה‪,‬יח וע‪3‬שיתם‪ ,‬את‪-‬ח?ק תי‪ ,‬ואת‪-‬משפטי תשמרו‪ ,‬וע‪3‬שיתם א תם‪--‬וישבתם‬ ‫על‪-‬הארץ‪ ,‬לבטח‪ .‬כה‪,‬יט ונתנה הארץ פריה‪ ,‬וא‪3‬כלתם לש בע; וישבתם לבטח‪ ,‬עליה‪ .‬כה‪,‬כ וכי‬

‫ת אמרו‪ ,‬מה‪-‬נ אכל בשנה השביעת‪ :‬הן ל א נזרע‪ ,‬ול א נאס ף את‪-‬תבואתנו‪ .‬כה‪,‬כא וצויתי את‪-‬‬ ‫ברכתי לכם‪ ,‬בשנה הששית; ועשת‪ ,‬את‪-‬התבואה‪ ,‬לשל ש‪ ,‬השנים‪ .‬כה‪,‬כב וזרעתם‪ ,‬את השנה‬ ‫השמינת‪ ,‬וא‪3‬כלתם‪ ,‬מן‪-‬התבואה ישן; עד השנה התשיעת‪ ,‬עד‪-‬בוא תבואתה‪--‬ת אכלו‪ ,‬ישן‪ .‬כה‪,‬כג‬ ‫והארץ‪ ,‬ל א תמכר לצמת?ת‪--‬כי‪-‬לי‪ ,‬הארץ‪ :‬כי‪-‬גרים ותושבים אתם‪ ,‬עמדי‪ .‬כה‪,‬כד ובכ ל‪ ,‬ארץ‬ ‫} ‪3‬אח?זתכם‪ ,‬גא?לה‪ ,‬תתנו לארץ‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬כה כי‪-‬ימוך אחיך‪ ,‬ומכר מ ‪3‬אח?זתו‪--‬ובא ג א‪3‬לו‪ ,‬הקר ב אליו‪ ,‬וגאל‪ ,‬את ממכר אחיו‪ .‬כה‪,‬כו‬ ‫ואיש‪ ,‬כי ל א יהיה‪-‬לו ג אל‪ ,‬והשיגה ידו‪ ,‬ומצא כדי גא?לתו‪ .‬כה‪,‬כז וחשב‪ ,‬את‪-‬שני ממכרו‪ ,‬והשיב‬ ‫את‪-‬הע דף‪ ,‬לאיש א‪3‬שר מכר‪-‬לו; ושב‪ ,‬ל ‪3‬אח?זתו‪ .‬כה‪,‬כח ואם ל א‪-‬מצאה ידו‪ ,‬די השיב לו‪--‬והיה‬ ‫} ממכרו ביד הק נה א תו‪ ,‬עד שנת היובל; ויצא‪ ,‬בי בל‪ ,‬ושב‪ ,‬ל ‪3‬אח?זתו‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬כט ואיש‪ ,‬כי‪-‬ימכ ר בית‪-‬מושב עיר חומה‪--‬והיתה גא?לתו‪ ,‬עד‪-‬ת ם שנת ממכרו‪ :‬ימים‪ ,‬תהיה‬ ‫גא?לתו‪ .‬כה‪,‬ל ואם ל א‪-‬יגאל‪ ,‬עד‪-‬מל את לו שנה תמימה‪--‬וקם הבית א‪3‬שר‪-‬בעיר א‪3‬שר‪-‬לא )לו(‬ ‫ח מה לצמית?ת לק נה א תו‪ ,‬לד ר תיו‪ :‬ל א יצא‪ ,‬בי בל‪ .‬כה‪,‬לא ובתי הח‪3‬צרים‪ ,‬א‪3‬שר אין‪-‬להם‬ ‫ח מה סביב‪--‬על‪-‬שדה הארץ‪ ,‬יחשב‪ :‬גא?לה‪ ,‬תהיה‪-‬לו‪ ,‬ובי בל‪ ,‬יצא‪ .‬כה‪,‬לב וערי‪ ,‬הלוים‪--‬בתי‪,‬‬ ‫ערי ‪3‬אח?זתם‪ :‬גא?לת עולם‪ ,‬תהיה ללוים‪ .‬כה‪,‬לג וא‪3‬שר יגאל מן‪-‬הלוים‪ ,‬ויצא ממכר‪-‬בית ועיר‬ ‫‪3‬אח?זתו בי בל‪ :‬כי בתי ערי הלוים‪ ,‬הוא ‪3‬אח?זתם‪ ,‬בתוך‪ ,‬בני ישראל‪ .‬כה‪,‬לד ושדה מגרש עריהם‪,‬‬ ‫}ל א ימכר‪ :‬כי‪3 -‬אח?זת עולם הוא‪ ,‬להם‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬לה וכי‪-‬ימוך אחיך‪ ,‬ומטה ידו עמך‪--‬והחזקת בו‪ ,‬גר ותושב וחי עמך‪ .‬כה‪,‬לו אל‪-‬תקח מאתו‬ ‫נשך ותרבית‪ ,‬ויראת מאל היך; וחי אחיך‪ ,‬עמך‪ .‬כה‪,‬לז את‪-‬כספך‪--‬ל א‪-‬תתן לו‪ ,‬בנשך; ובמרבית‪,‬‬ ‫ל א‪-‬תתן אכלך‪ .‬כה‪,‬לח א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוצאתי אתכם‪ ,‬מארץ מצרים‪--‬לתת לכם את‪-‬‬ ‫}ארץ כנען‪ ,‬להיות לכם לאל הים‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬לט וכי‪-‬ימוך אחיך עמך‪ ,‬ונמכר‪-‬לך‪--‬ל א‪-‬תע‪3‬ב ד בו‪ ,‬ע‪3‬ב דת עבד‪ .‬כה‪,‬מ כשכיר כתושב‪ ,‬יהיה‬ ‫עמך; עד‪-‬שנת הי בל‪ ,‬יע‪3‬ב ד עמך‪ .‬כה‪,‬מא ויצא‪ ,‬מעמך‪--‬הוא‪ ,‬ובניו עמו; ושב‪ ,‬אל‪-‬משפחתו‪ ,‬ואל‪-‬‬ ‫‪3‬אח?זת א‪3‬ב תיו‪ ,‬ישוב‪ .‬כה‪,‬מב כי‪-‬ע‪3‬בדי הם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוצאתי א תם מארץ מצרים; ל א ימכרו‪ ,‬ממכרת‬ ‫עבד‪ .‬כה‪,‬מג ל א‪-‬תרדה בו‪ ,‬בפרך; ויראת‪ ,‬מאל היך‪ .‬כה‪,‬מד ועבדך וא‪3‬מתך‪ ,‬א‪3‬שר יהיו‪-‬לך‪ :‬מאת‬ ‫הגוים‪ ,‬א‪3‬שר סביב תיכם‪--‬מהם תקנו‪ ,‬עבד ואמה‪ .‬כה‪,‬מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם‪ ,‬מהם‬ ‫תקנו‪ ,‬וממשפחתם א‪3‬שר עמכם‪ ,‬א‪3‬שר הולידו בארצכם; והיו לכם‪ ,‬ל ‪3‬אח?זה‪ .‬כה‪,‬מו והתנחלתם א תם‬ ‫לבניכם אח‪3‬ריכם‪ ,‬לרשת ‪3‬אח?זה‪--‬לע לם‪ ,‬בהם תע‪3‬ב דו; ובאחיכם בני‪-‬ישראל איש באחיו‪ ,‬ל א‪-‬‬ ‫}תרדה בו בפרך‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬מז וכי תשיג‪ ,‬יד גר ותושב עמך‪ ,‬ומך אחיך‪ ,‬עמו; ונמכר‪ ,‬לגר תושב עמך‪ ,‬או לעקר‪ ,‬משפחת‬ ‫גר‪ .‬כה‪,‬מח אח‪3‬רי נמכר‪ ,‬גא?לה תהיה‪-‬לו‪ :‬אחד מאחיו‪ ,‬יגאלנו‪ .‬כה‪,‬מט או‪-‬ד דו או בן‪-‬ד דו‪,‬‬ ‫יגאלנו‪ ,‬או‪-‬משאר בשרו ממשפחתו‪ ,‬יגאלנו; או‪-‬השיגה ידו‪ ,‬ונגאל‪ .‬כה‪,‬נ וחשב‪ ,‬עם‪-‬ק נהו‪ ,‬משנת‬ ‫המכרו לו‪ ,‬עד שנת הי בל; והיה כסף ממכרו‪ ,‬במספר שנים‪ ,‬כימי שכיר‪ ,‬יהיה עמו‪ .‬כה‪,‬נא אם‪-‬עוד‬ ‫רבות‪ ,‬בשנים‪--‬לפיהן ישיב גא?לתו‪ ,‬מכסף מקנתו‪ .‬כה‪,‬נב ואם‪-‬מעט נשאר בשנים‪ ,‬עד‪-‬שנת‬ ‫הי בל‪--‬וחשב‪-‬לו; כפי שניו‪ ,‬ישיב את‪-‬גא?לתו‪ .‬כה‪,‬נג כשכיר שנה בשנה‪ ,‬יהיה עמו; ל א‪-‬ירדנו‬ ‫בפרך‪ ,‬לעיניך‪ .‬כה‪,‬נד ואם‪-‬ל א יגאל‪ ,‬באלה‪--‬ויצא בשנת הי בל‪ ,‬הוא ובניו עמו‪ .‬כה‪,‬נה כי‪-‬לי‬ ‫בני‪-‬ישראל‪ ,‬ע‪3‬בדים‪--‬ע‪3‬בדי הם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוצאתי אותם מארץ מצרים‪ :‬א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪ .‬כו‪,‬א‬ ‫ל א‪-‬תע‪3‬שו לכם אלילם‪ ,‬ופסל ומצבה ל א‪-‬תקימו לכם‪ ,‬ואבן משכית ל א תתנו בארצכם‪,‬‬ ‫להשתח‪3‬ו ת עליה‪ :‬כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬כו‪,‬ב את‪-‬שבת תי תשמ רו‪ ,‬ומקדשי תיראו‪ :‬א‪3‬ני‪,‬‬ ‫}יהוה‪} .‬פ‬ ‫כו‪,‬ג אם‪-‬בח?ק תי‪ ,‬תלכו; ואת‪-‬מצו תי תשמרו‪ ,‬וע‪3‬שיתם א תם‪ .‬כו‪,‬ד ונתתי גשמיכם‪ ,‬בעתם; ונתנה‬

‫הארץ יבולה‪ ,‬ועץ השדה יתן פריו‪ .‬כו‪,‬ה והשיג לכם דיש את‪-‬בציר‪ ,‬ובציר ישיג את‪-‬זרע; וא‪3‬כלתם‬ ‫לחמכם לש בע‪ ,‬וישבתם לבטח בארצכם‪ .‬כו‪,‬ו ונתתי שלום בארץ‪ ,‬ושכבתם ואין מח‪3‬ריד; והשבתי‬ ‫חיה רעה‪ ,‬מן‪-‬הארץ‪ ,‬וחרב‪ ,‬ל א‪-‬תע‪3‬ב ר בארצכם‪ .‬כו‪,‬ז ורדפתם‪ ,‬את‪-‬א יביכם; ונפלו לפניכם‪,‬‬ ‫לחרב‪ .‬כו‪,‬ח ורדפו מכם ח‪3‬משה מאה‪ ,‬ומאה מכם רבבה ירד פו; ונפלו א יביכם לפניכם‪ ,‬לחרב‪.‬‬ ‫כו‪,‬ט ופניתי א‪3‬ליכם‪--‬והפריתי אתכם‪ ,‬והרביתי אתכם; וה‪3‬קימ תי את‪-‬בריתי‪ ,‬אתכם‪ .‬כו‪,‬י וא‪3‬כלתם‬ ‫ישן‪ ,‬נושן; וישן‪ ,‬מפני חדש תוציאו‪ .‬כו‪,‬יא ונתתי משכני‪ ,‬בתוככם; ול א‪-‬תגעל נפשי‪ ,‬אתכם‪.‬‬ ‫כו‪,‬יב והתהלכתי‪ ,‬בתוככם‪ ,‬והייתי לכם‪ ,‬לאל הים; ואתם‪ ,‬תהיו‪-‬לי לעם‪ .‬כו‪,‬יג א‪3‬ני יהוה אל היכם‪,‬‬ ‫א‪3‬שר הוצאתי אתכם מארץ מצרים‪ ,‬מהי ת להם‪ ,‬ע‪3‬בדים; ואשב ר מ ט ת ע?לכם‪ ,‬ואולך אתכם‬ ‫}קוממיות‪} .‬פ‬ ‫כו‪,‬יד ואם‪-‬ל א תשמעו‪ ,‬לי; ול א תע‪3‬שו‪ ,‬את כל‪-‬המצו ת האלה‪ .‬כו‪,‬טו ואם‪-‬בח?ק תי תמאסו‪ ,‬ואם‬ ‫את‪-‬משפטי תגעל נפשכם‪ ,‬לבלתי ע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬מצו תי‪ ,‬להפרכם את‪-‬בריתי‪ .‬כו‪,‬טז אף‪-‬א‪3‬ני‬ ‫אעשה‪-‬ז את לכם‪ ,‬והפקדתי ע‪3‬ליכם בהלה את‪-‬השחפת ואת‪-‬הקדחת‪ ,‬מכלות עינים‪ ,‬ומדיב ת נפש;‬ ‫וזרעתם לריק זרע‪3‬כם‪ ,‬וא‪3‬כל?הו א יביכם‪ .‬כו‪,‬יז ונתתי פני בכם‪ ,‬ונגפתם לפני א יביכם; ורדו בכם‬ ‫ש נאיכם‪ ,‬ונסתם ואין‪-‬ר דף אתכם‪ .‬כו‪,‬יח ואם‪-‬עד‪-‬אלה‪--‬ל א תשמעו‪ ,‬לי‪ :‬ויספתי ליסרה אתכם‪,‬‬ ‫שבע על‪-‬חט אתיכם‪ .‬כו‪,‬יט ושברתי‪ ,‬את‪-‬גאון ע?זכם; ונתתי את‪-‬שמיכם כברזל‪ ,‬ואת‪-‬ארצכם‬ ‫כנח?שה‪ .‬כו‪,‬כ ותם לריק‪ ,‬כ ח‪3‬כם; ול א‪-‬תתן ארצכם‪ ,‬את‪-‬יבולה‪ ,‬ועץ הארץ‪ ,‬ל א יתן פריו‪ .‬כו‪,‬כא‬ ‫ואם‪-‬תלכו עמי קרי‪ ,‬ול א ת אבו לשמ ע לי‪--‬ויספתי ע‪3‬ליכם מכה‪ ,‬שבע כחט אתיכם‪ .‬כו‪,‬כב‬ ‫והשלחתי בכם את‪-‬חית השדה‪ ,‬ושכלה אתכם‪ ,‬והכריתה את‪-‬בהמתכם‪ ,‬והמעיטה אתכם; ונשמו‪,‬‬ ‫דרכיכם‪ .‬כו‪,‬כג ואם‪-‬באלה‪--‬ל א תוסרו‪ ,‬לי; וה‪3‬לכתם עמי‪ ,‬קרי‪ .‬כו‪,‬כד והלכתי אף‪-‬א‪3‬ני עמכם‪,‬‬ ‫בקרי; והכיתי אתכם גם‪-‬אני‪ ,‬שבע על‪-‬חט אתיכם‪ .‬כו‪,‬כה והבאתי ע‪3‬ליכם חרב‪ ,‬נ קמת נקם‪-‬ברית‪,‬‬ ‫ונאספתם‪ ,‬אל‪-‬עריכם; ושלחתי דבר בתוככם‪ ,‬ונתתם ביד‪-‬אויב‪ .‬כו‪,‬כו בשברי לכם‪ ,‬מטה‪-‬לחם‪,‬‬ ‫} ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד‪ ,‬והשיבו לחמכם במשקל; וא‪3‬כלתם‪ ,‬ול א תשבעו‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬כז ואם‪-‬בז את‪--‬ל א תשמעו‪ ,‬לי; וה‪3‬לכתם עמי‪ ,‬בקרי‪ .‬כו‪,‬כח והלכתי עמכם‪ ,‬בח‪3‬מת‪-‬קרי;‬ ‫ויסרתי אתכם אף‪-‬אני‪ ,‬שבע על‪-‬חט אתיכם‪ .‬כו‪,‬כט וא‪3‬כלתם‪ ,‬בשר בניכם; ובשר בנ תיכם‪,‬‬ ‫ת אכלו‪ .‬כו‪,‬ל והשמדתי את‪-‬במ תיכם‪ ,‬והכרתי את‪-‬חמניכם‪ ,‬ונתתי את‪-‬פגריכם‪ ,‬על‪-‬פגרי‬ ‫גלוליכם; וגע‪3‬לה נפשי‪ ,‬אתכם‪ .‬כו‪,‬לא ונתתי את‪-‬עריכם חרבה‪ ,‬וה‪3‬שמותי את‪-‬מקדשיכם; ול א‬ ‫אריח‪ ,‬בריח ניח ח‪3‬כם‪ .‬כו‪,‬לב וה‪3‬שמ תי א‪3‬ני‪ ,‬את‪-‬הארץ; ושממו עליה א יביכם‪ ,‬הי שבים בה‪.‬‬ ‫כו‪,‬לג ואתכם אזרה בגוים‪ ,‬וה‪3‬ריק תי אח‪3‬ריכם חרב; והיתה ארצכם שממה‪ ,‬ועריכם יהיו חרבה‪.‬‬ ‫כו‪,‬לד אז תרצה הארץ את‪-‬שבת תיה‪ ,‬כ ל ימי השמה‪ ,‬ואתם‪ ,‬בארץ א יביכם; אז תשבת הארץ‪,‬‬ ‫והרצת את‪-‬שבת תיה‪ .‬כו‪,‬לה כל‪-‬ימי השמה‪ ,‬תשב ת‪ ,‬את א‪3‬שר ל א‪-‬שבתה בשבת תיכם‪,‬‬ ‫בשבתכם עליה‪ .‬כו‪,‬לו והנשארים בכם‪--‬והבאתי מ רך בלבבם‪ ,‬בארצ ת א יביהם; ורדף א תם‪,‬‬ ‫קול עלה נדף‪ ,‬ונסו מנ?סת‪-‬חרב ונפלו‪ ,‬ואין ר דף‪ .‬כו‪,‬לז וכשלו איש‪-‬באחיו כמפני‪-‬חרב‪ ,‬ור דף אין;‬ ‫ול א‪-‬תהיה לכם תקומה‪ ,‬לפני א יביכם‪ .‬כו‪,‬לח וא‪3‬בדתם‪ ,‬בגוים; ואכלה אתכם‪ ,‬ארץ א יביכם‪.‬‬ ‫כו‪,‬לט והנשארים בכם‪ ,‬ימקו בע‪3‬ו נם‪ ,‬בארצ ת‪ ,‬א יביכם; ואף בע‪3‬ו נ ת א‪3‬ב תם‪ ,‬אתם ימקו‪ .‬כו‪,‬מ‬ ‫והתודו את‪-‬ע‪3‬ו נם ואת‪-‬ע‪3‬ו ן א‪3‬ב תם‪ ,‬במע‪3‬לם א‪3‬שר מע‪3‬לו‪-‬בי‪ ,‬ואף‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הלכו עמי בקרי‪ .‬כו‪,‬מא‬ ‫אף‪-‬א‪3‬ני‪ ,‬אלך עמם בקרי‪ ,‬והבאתי א תם‪ ,‬בארץ א יביהם; או‪-‬אז יכנע‪ ,‬לבבם הערל‪ ,‬ואז‪ ,‬ירצו את‪-‬‬ ‫ע‪3‬ו נם‪ .‬כו‪,‬מב וזכרתי‪ ,‬את‪-‬בריתי יע‪3‬קוב; ואף את‪-‬בריתי יצחק ואף את‪-‬בריתי אברהם‪ ,‬אזכ ר‪--‬‬ ‫והארץ אזכ ר‪ .‬כו‪,‬מג והארץ תעזב מהם ותרץ את‪-‬שבת תיה‪ ,‬בהשמה מהם‪ ,‬והם‪ ,‬ירצו את‪-‬ע‪3‬ו נם;‬ ‫יען וביען‪--‬במשפטי מאסו‪ ,‬ואת‪-‬ח?ק תי גע‪3‬לה נפשם‪ .‬כו‪,‬מד ואף‪-‬גם‪-‬ז את בהיותם בארץ א יביהם‪,‬‬ ‫ל א‪-‬מאסתים ול א‪-‬געלתים לכל תם‪--‬להפר בריתי‪ ,‬אתם‪ :‬כי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היהם‪ .‬כו‪,‬מה וזכרתי‬ ‫להם‪ ,‬ברית ראש נים‪ :‬א‪3‬שר הוצאתי‪-‬א תם מארץ מצרים לעיני הגוים‪ ,‬להיות להם לאל הים‪--‬א‪3‬ני‬

‫יהוה‪ .‬כו‪,‬מו אלה הח?קים והמשפטים‪ ,‬והתור ת‪ ,‬א‪3‬שר נתן יהוה‪ ,‬בינו ובין בני ישראל‪--‬בהר סיני‪,‬‬ ‫}ביד‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫כז‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כז‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬איש‪ ,‬כי יפלא‬ ‫נדר‪--‬בערכך נפש ת‪ ,‬ליהוה‪ .‬כז‪,‬ג והיה ערכך‪ ,‬הזכר‪ ,‬מבן עשרים שנה‪ ,‬ועד בן‪-‬ששים שנה‪ :‬והיה‬ ‫ערכך‪ ,‬ח‪3‬משים שקל כסף‪--‬בשקל הק דש‪ .‬כז‪,‬ד ואם‪-‬נקבה‪ ,‬הוא‪--‬והיה ערכך‪ ,‬של שים שקל‪.‬‬ ‫כז‪,‬ה ואם מבן‪-‬חמש שנים‪ ,‬ועד בן‪-‬עשרים שנה‪--‬והיה ערכך הזכר‪ ,‬עשרים שקלים; ולנקבה‪,‬‬ ‫ע‪3‬שרת שקלים‪ .‬כז‪,‬ו ואם מבן‪-‬ח דש‪ ,‬ועד בן‪-‬חמש שנים‪--‬והיה ערכך הזכר‪ ,‬ח‪3‬משה שקלים כסף;‬ ‫ולנקבה ערכך‪ ,‬של שת שקלים כסף‪ .‬כז‪,‬ז ואם מבן‪-‬ששים שנה ומעלה‪ ,‬אם‪-‬זכר‪--‬והיה ערכך‪,‬‬ ‫ח‪3‬משה עשר שקל; ולנקבה‪ ,‬ע‪3‬שרה שקלים‪ .‬כז‪,‬ח ואם‪-‬מך הוא‪ ,‬מערכך‪--‬והעמידו לפני הכ הן‪,‬‬ ‫}והעריך א תו הכ הן‪ :‬על‪-‬פי‪ ,‬א‪3‬שר תשיג יד הנ דר‪--‬יע‪3‬ריכנו‪ ,‬הכ הן‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬ט ואם‪-‬בהמה‪--‬א‪3‬שר יקריבו ממנה קרבן‪ ,‬ליהוה‪ :‬כ ל א‪3‬שר יתן ממנו ליהוה‪ ,‬יהיה‪-‬ק דש‪ .‬כז‪,‬י‬ ‫ל א יח‪3‬ליפנו‪ ,‬ול א‪-‬ימיר א תו טוב ברע‪--‬או‪-‬רע בטוב; ואם‪-‬המר ימיר בהמה בבהמה‪ ,‬והיה‪-‬הוא‬ ‫ותמורתו יהיה‪-‬ק דש‪ .‬כז‪,‬יא ואם‪ ,‬כל‪-‬בהמה טמאה‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬יקריבו ממנה קרבן‪ ,‬ליהוה‪--‬והעמיד‬ ‫את‪-‬הבהמה‪ ,‬לפני הכ הן‪ .‬כז‪,‬יב והעריך הכ הן א תה‪ ,‬בין טוב ובין רע‪ :‬כערכך הכ הן‪ ,‬כן יהיה‪.‬‬ ‫כז‪,‬יג ואם‪-‬גא ל‪ ,‬יגאלנה‪--‬ויסף ח‪3‬מישתו‪ ,‬על‪-‬ערכך‪ .‬כז‪,‬יד ואיש‪ ,‬כי‪-‬יקדש את‪-‬ביתו ק דש‬ ‫ליהוה‪--‬והעריכו הכ הן‪ ,‬בין טוב ובין רע‪ :‬כא‪3‬שר יע‪3‬ריך א תו הכ הן‪ ,‬כן יקום‪ .‬כז‪,‬טו ואם‪-‬‬ ‫המקדיש‪--‬יגאל‪ ,‬את‪-‬ביתו‪ :‬ויסף ח‪3‬מישית כסף‪-‬ערכך‪ ,‬עליו‪--‬והיה לו‪ .‬כז‪,‬טז ואם משדה ‪3‬אח?זתו‪,‬‬ ‫יקדיש איש ליהוה‪--‬והיה ערכך‪ ,‬לפי זרעו‪ :‬זרע ח מר שע רים‪ ,‬בח‪3‬משים שקל כסף‪ .‬כז‪,‬יז אם‪-‬‬ ‫משנת הי בל‪ ,‬יקדיש שדהו‪--‬כערכך‪ ,‬יקום‪ .‬כז‪,‬יח ואם‪-‬אחר הי בל‪ ,‬יקדיש שדהו‪--‬וחשב‪-‬לו הכ הן‬ ‫את‪-‬הכסף על‪-‬פי השנים הנותר ת‪ ,‬עד שנת הי בל; ונגרע‪ ,‬מערכך‪ .‬כז‪,‬יט ואם‪-‬גא ל יגאל את‪-‬‬ ‫השדה‪ ,‬המקדיש א תו‪ :‬ויסף ח‪3‬משית כסף‪-‬ערכך‪ ,‬עליו‪--‬וקם לו‪ .‬כז‪,‬כ ואם‪-‬ל א יגאל את‪-‬השדה‪,‬‬ ‫ואם‪-‬מכר את‪-‬השדה לאיש אחר‪--‬ל א יגאל‪ ,‬עוד‪ .‬כז‪,‬כא והיה השדה בצאתו בי בל‪ ,‬ק דש ליהוה‪--‬‬ ‫כשדה החרם‪ :‬לכ הן‪ ,‬תהיה ‪3‬אח?זתו‪ .‬כז‪,‬כב ואם‪ ,‬את‪-‬שדה מקנתו‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬ל א משדה ‪3‬אח?זתו‪--‬‬ ‫יקדיש‪ ,‬ליהוה‪ .‬כז‪,‬כג וחשב‪-‬לו הכ הן‪ ,‬את מכסת הערכך‪ ,‬עד‪ ,‬שנת הי בל; ונתן את‪-‬הערכך ביום‬ ‫ההוא‪ ,‬ק דש ליהוה‪ .‬כז‪,‬כד בשנת היובל ישוב השדה‪ ,‬לא‪3‬שר קנהו מאתו‪--‬לא‪3‬שר‪-‬לו‪3 ,‬אח?זת‬ ‫הארץ‪ .‬כז‪,‬כה וכל‪-‬ערכך‪--‬יהיה‪ ,‬בשקל הק דש‪ :‬עשרים גרה‪ ,‬יהיה השקל‪ .‬כז‪,‬כו אך‪-‬בכור א‪3‬שר‪-‬‬ ‫יב?כר ליהוה‪ ,‬בבהמה‪--‬ל א‪-‬יקדיש איש‪ ,‬א תו‪ :‬אם‪-‬שור אם‪-‬שה‪ ,‬ליהוה הוא‪ .‬כז‪,‬כז ואם בבהמה‬ ‫הטמאה ופדה בערכך‪ ,‬ויסף ח‪3‬משתו עליו; ואם‪-‬ל א יגאל‪ ,‬ונמכר בערכך‪ .‬כז‪,‬כח אך‪-‬כל‪-‬חרם א‪3‬שר‬ ‫יח‪3‬רם איש ליהוה מכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪ ,‬מאדם ובהמה ומשדה ‪3‬אח?זתו‪--‬ל א ימכר‪ ,‬ול א יגאל‪ :‬כל‪-‬חרם‪,‬‬ ‫ק דש‪-‬קדשים הוא ליהוה‪ .‬כז‪,‬כט כל‪-‬חרם‪ ,‬א‪3‬שר יח‪I‬רם מן‪-‬האדם‪--‬ל א יפדה‪ :‬מות‪ ,‬יומת‪ .‬כז‪,‬ל‬ ‫וכל‪-‬מעשר הארץ מזרע הארץ‪ ,‬מפרי העץ‪--‬ליהוה‪ ,‬הוא‪ :‬ק דש‪ ,‬ליהוה‪ .‬כז‪,‬לא ואם‪-‬גא ל יגאל‬ ‫איש‪ ,‬ממעשרו‪--‬ח‪3‬משיתו‪ ,‬י סף עליו‪ .‬כז‪,‬לב וכל‪-‬מעשר בקר וצ אן‪ ,‬כ ל א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬ב ר תחת‬ ‫השבט‪--‬הע‪3‬שירי‪ ,‬יהיה‪-‬ק דש ליהוה‪ .‬כז‪,‬לג ל א יבקר בין‪-‬טוב לרע‪ ,‬ול א ימירנו; ואם‪-‬המר‬ ‫ימירנו‪ ,‬והיה‪-‬הוא ותמורתו יהיה‪-‬ק דש ל א יגאל‪ .‬כז‪,‬לד אלה המצו ת‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬‬ ‫}מ שה‪--‬אל‪-‬בני ישראל‪ :‬בהר‪ ,‬סיני‪} .‬ש‬ ‫במדבר‬ ‫א‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה במדבר סיני‪ ,‬בא הל מועד‪ :‬באחד לח דש השני בשנה השנית‪ ,‬לצאתם‬ ‫מארץ מצרים‪--‬לאמ ר‪ .‬א‪,‬ב שאו‪ ,‬את‪-‬ר אש כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬למשפח תם‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪--‬‬ ‫במספר שמות‪ ,‬כל‪-‬זכר לג?לגל תם‪ .‬א‪,‬ג מבן עשרים שנה ומעלה‪ ,‬כל‪-‬י צא צבא בישראל‪--‬תפקדו‬ ‫א תם לצבא תם‪ ,‬אתה ואה‪3‬ר ן‪ .‬א‪,‬ד ואתכם יהיו‪ ,‬איש איש למטה‪--‬איש ר אש לבית‪-‬א‪3‬ב תיו‪,‬‬

‫הוא‪ .‬א‪,‬ה ואלה שמות הא‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר יעמדו אתכם‪ :‬לראובן‪ ,‬אליצור בן‪-‬שדיאור‪ .‬א‪,‬ו לשמעון‪,‬‬ ‫של?מיאל בן‪-‬צורישדי‪ .‬א‪,‬ז ליהודה‪ ,‬נחשון בן‪-‬עמינדב‪ .‬א‪,‬ח ליששכר‪ ,‬נתנאל בן‪-‬צוער‪ .‬א‪,‬ט‬ ‫לזבול?ן‪ ,‬אליאב בן‪-‬חל ן‪ .‬א‪,‬י לבני יוסף‪--‬לאפרים‪ ,‬אלישמע בן‪-‬עמיהוד; למנשה‪ ,‬גמליאל בן‪-‬‬ ‫פדהצור‪ .‬א‪,‬יא לבנימן‪ ,‬א‪3‬בידן בן‪-‬גדע ני‪ .‬א‪,‬יב לדן‪ ,‬א‪3‬חיעזר בן‪-‬עמישדי‪ .‬א‪,‬יג לאשר‪ ,‬פגעיאל‬ ‫בן‪-‬עכרן‪ .‬א‪,‬יד לגד‪ ,‬אליסף בן‪-‬דעואל‪ .‬א‪,‬טו לנפתלי‪ ,‬א‪3‬חירע בן‪-‬עינן‪ .‬א‪,‬טז אלה קריאי )קרואי(‬ ‫העדה‪ ,‬נשיאי מטות א‪3‬בותם‪ :‬ראשי אלפי ישראל‪ ,‬הם‪ .‬א‪,‬יז ויקח מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪ ,‬את הא‪3‬נשים‬ ‫האלה‪ ,‬א‪3‬שר נקבו בשמ ת‪ .‬א‪,‬יח ואת כל‪-‬העדה הקהילו‪ ,‬באחד לח דש השני‪ ,‬ויתילדו על‪-‬‬ ‫משפח תם‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמות‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬לג?לגל תם‪ .‬א‪,‬יט כא‪3‬שר צוה‬ ‫}יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה; ויפקדם‪ ,‬במדבר סיני‪} .‬ס‬ ‫א‪,‬כ ויהיו בני‪-‬ראובן בכ ר ישראל‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמות‪,‬‬ ‫לג?לגל תם‪--‬כל‪-‬זכר מבן עשרים שנה ומעלה‪ ,‬כ ל י צא צבא‪ .‬א‪,‬כא פק?דיהם‪ ,‬למטה ראובן‪--‬ששה‬ ‫}וארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬כב לבני שמעון‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬פק?דיו‪ ,‬במספר שמות לג?לגל תם‪--‬כל‪-‬זכר‬ ‫מבן עשרים שנה ומעלה‪ ,‬כ ל י צא צבא‪ .‬א‪,‬כג פק?דיהם‪ ,‬למטה שמעון‪--‬תשעה וח‪3‬משים אלף‪,‬‬ ‫}ושל ש מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬כד לבני גד‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמות‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬כ ל‪,‬‬ ‫}י צא צבא‪ .‬א‪,‬כה פק?דיהם‪ ,‬למטה גד‪--‬ח‪3‬משה וארבעים אלף‪ ,‬ושש מאות וח‪3‬משים‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬כו לבני יהודה‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬כז פק?דיהם‪ ,‬למטה יהודה‪--‬ארבעה ושבעים אלף‪ ,‬ושש מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬כח לבני יששכר‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה‬ ‫ומעלה‪--‬כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬כט פק?דיהם‪ ,‬למטה יששכר‪--‬ארבעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫א‪,‬ל לבני זבול?ן‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬לא פק?דיהם‪ ,‬למטה זבול?ן‪--‬שבעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬לב לבני יוסף לבני אפרים‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים‬ ‫}שנה ומעלה‪--‬כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬לג פק?דיהם‪ ,‬למטה אפרים‪--‬ארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬לד לבני מנשה‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמות‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬לה פק?דיהם‪ ,‬למטה מנשה‪--‬שנים ושל שים אלף‪ ,‬ומאתים‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬לו לבני בנימן‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬לז פק?דיהם‪ ,‬למטה בנימן‪--‬ח‪3‬משה ושל שים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬לח לבני דן‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬כ ל‪,‬‬ ‫}י צא צבא‪ .‬א‪,‬לט פק?דיהם‪ ,‬למטה דן‪--‬שנים וששים אלף‪ ,‬ושבע מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬מ לבני אשר‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬מא פק?דיהם‪ ,‬למטה אשר‪--‬אחד וארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬מב בני נפתלי‪ ,‬תולד תם למשפח תם לבית א‪3‬ב תם‪ :‬במספר שמ ת‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬‬ ‫}כ ל‪ ,‬י צא צבא‪ .‬א‪,‬מג פק?דיהם‪ ,‬למטה נפתלי‪--‬של שה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬מד אלה הפק?דים א‪3‬שר פקד מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬ונשיאי ישראל‪--‬שנים עשר‪ ,‬איש‪ :‬איש‪-‬אחד לבית‪-‬‬

‫א‪3‬ב תיו‪ ,‬היו‪ .‬א‪,‬מה ויהיו כל‪-‬פקודי בני‪-‬ישראל‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪ ,‬כל‪-‬י צא‬ ‫צבא בישראל‪ .‬א‪,‬מו ויהיו‪ ,‬כל‪-‬הפק?דים‪--‬שש‪-‬מאות אלף‪ ,‬ושל שת א‪3‬לפים; וח‪3‬מש מאות‪ ,‬וח‪3‬משים‪.‬‬ ‫}א‪,‬מז והלוים‪ ,‬למטה א‪3‬ב תם‪--‬ל א התפקדו‪ ,‬בתוכם‪} .‬פ‬ ‫א‪,‬מח וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬א‪,‬מט אך את‪-‬מטה לוי ל א תפק ד‪ ,‬ואת‪-‬ר אשם ל א תשא‪,‬‬ ‫בתוך‪ ,‬בני ישראל‪ .‬א‪,‬נ ואתה הפקד את‪-‬הלוים על‪-‬משכן העד?ת ועל כל‪-‬כליו‪ ,‬ועל כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו‪--‬‬ ‫המה ישאו את‪-‬המשכן ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬והם ישרת?הו; וסביב למשכן‪ ,‬יח‪3‬נו‪ .‬א‪,‬נא ובנס ע המשכן‪,‬‬ ‫יורידו א תו הלוים‪ ,‬ובח‪3‬נ ת המשכן‪ ,‬יקימו א תו הלוים; והזר הקרב‪ ,‬יומת‪ .‬א‪,‬נב וחנו‪ ,‬בני ישראל‪,‬‬ ‫איש על‪-‬מח‪3‬נהו ואיש על‪-‬דגלו‪ ,‬לצבא תם‪ .‬א‪,‬נג והלוים יח‪3‬נו סביב‪ ,‬למשכן העד?ת‪ ,‬ול א‪-‬יהיה קצף‪,‬‬ ‫על‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל; ושמרו‪ ,‬הלוים‪ ,‬את‪-‬משמרת‪ ,‬משכן העדות‪ .‬א‪,‬נד ויע‪3‬שו‪ ,‬בני ישראל‪ :‬ככ ל‬ ‫}א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪--‬כן עשו‪} .‬פ‬ ‫ב‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬ב‪,‬ב איש על‪-‬דגלו בא ת ת לבית א‪3‬ב תם‪ ,‬יח‪3‬נו בני‬ ‫ישראל‪ :‬מנגד‪ ,‬סביב לא הל‪-‬מועד יח‪3‬נו‪ .‬ב‪,‬ג והח נים קדמה מזרחה‪ ,‬דגל מח‪3‬נה יהודה לצבא תם;‬ ‫ונשיא לבני יהודה‪ ,‬נחשון בן‪-‬עמינדב‪ .‬ב‪,‬ד וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬ארבעה ושבעים אלף‪ ,‬ושש מאות‪.‬‬ ‫ב‪,‬ה והח נים עליו‪ ,‬מטה יששכר; ונשיא לבני יששכר‪ ,‬נתנאל בן‪-‬צוער‪ .‬ב‪,‬ו וצבאו‪ ,‬ופק?דיו‪--‬‬ ‫ארבעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪ .‬ב‪,‬ז מטה‪ ,‬זבול?ן; ונשיא לבני זבול?ן‪ ,‬אליאב בן‪-‬חל ן‪ .‬ב‪,‬ח‬ ‫וצבאו‪ ,‬ופק?דיו‪--‬שבעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪ .‬ב‪,‬ט כל‪-‬הפק?דים למח‪3‬נה יהודה‪ ,‬מאת אלף‬ ‫} ושמ נים אלף וששת‪-‬א‪3‬לפים וארבע‪-‬מאות‪--‬לצבא תם; ראש נה‪ ,‬יסעו‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬י דגל מח‪3‬נה ראובן תימנה‪ ,‬לצבא תם; ונשיא לבני ראובן‪ ,‬אליצור בן‪-‬שדיאור‪ .‬ב‪,‬יא וצבאו‪,‬‬ ‫ופק?דיו‪--‬ששה וארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪ .‬ב‪,‬יב והחונם עליו‪ ,‬מטה שמעון; ונשיא לבני שמעון‪,‬‬ ‫של?מיאל בן‪-‬צורישדי‪ .‬ב‪,‬יג וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬תשעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬ושל ש מאות‪ .‬ב‪,‬יד ומטה‪,‬‬ ‫גד; ונשיא לבני גד‪ ,‬אליסף בן‪-‬רעואל‪ .‬ב‪,‬טו וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬ח‪3‬משה וארבעים אלף‪ ,‬ושש מאות‬ ‫וח‪3‬משים‪ .‬ב‪,‬טז כל‪-‬הפק?דים למח‪3‬נה ראובן‪ ,‬מאת אלף ואחד וח‪3‬משים אלף וארבע‪-‬מאות וח‪3‬משים‪--‬‬ ‫}לצבא תם; ושנים‪ ,‬יסעו‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬יז ונסע א הל‪-‬מועד מח‪3‬נה הלוים‪ ,‬בתוך המח‪3‬נ ת; כא‪3‬שר יח‪3‬נו כן יסעו‪ ,‬איש על‪-‬ידו לדגליהם‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫ב‪,‬יח דגל מח‪3‬נה אפרים לצבא תם‪ ,‬ימה; ונשיא לבני אפרים‪ ,‬אלישמע בן‪-‬עמיהוד‪ .‬ב‪,‬יט וצבאו‪,‬‬ ‫ופק?דיהם‪--‬ארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪ .‬ב‪,‬כ ועליו‪ ,‬מטה מנשה; ונשיא לבני מנשה‪ ,‬גמליאל בן‪-‬‬ ‫פדהצור‪ .‬ב‪,‬כא וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬שנים ושל שים אלף‪ ,‬ומאתים‪ .‬ב‪,‬כב ומטה‪ ,‬בנימן; ונשיא לבני‬ ‫בנימן‪ ,‬א‪3‬בידן בן‪-‬גדע ני‪ .‬ב‪,‬כג וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬ח‪3‬משה ושל שים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪ .‬ב‪,‬כד כל‪-‬‬ ‫} הפק?דים למח‪3‬נה אפרים‪ ,‬מאת אלף ושמ נת‪-‬א‪3‬לפים ומאה‪--‬לצבא תם; ושלשים‪ ,‬יסעו‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬כה דגל מח‪3‬נה דן צפ נה‪ ,‬לצבא תם; ונשיא לבני דן‪ ,‬א‪3‬חיעזר בן‪-‬עמישדי‪ .‬ב‪,‬כו וצבאו‪,‬‬ ‫ופק?דיהם‪--‬שנים וששים אלף‪ ,‬ושבע מאות‪ .‬ב‪,‬כז והח נים עליו‪ ,‬מטה אשר; ונשיא לבני אשר‪,‬‬ ‫פגעיאל בן‪-‬עכרן‪ .‬ב‪,‬כח וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬אחד וארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪ .‬ב‪,‬כט ומטה‪ ,‬נפתלי;‬ ‫ונשיא לבני נפתלי‪ ,‬א‪3‬חירע בן‪-‬עינן‪ .‬ב‪,‬ל וצבאו‪ ,‬ופק?דיהם‪--‬של שה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪.‬‬ ‫ב‪,‬לא כל‪-‬הפק?דים‪ ,‬למח‪3‬נה דן‪--‬מאת אלף ושבעה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬ושש מאות; לאח‪3‬ר נה יסעו‪,‬‬ ‫}לדגליהם‪} .‬פ‬ ‫ב‪,‬לב אלה פקודי בני‪-‬ישראל‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪ :‬כל‪-‬פקודי המח‪3‬נ ת‪ ,‬לצבא תם‪--‬שש‪-‬מאות אלף‬ ‫ושל שת א‪3‬לפים‪ ,‬וח‪3‬מש מאות וח‪3‬משים‪ .‬ב‪,‬לג והלוים‪--‬ל א התפקדו‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ :‬כא‪3‬שר צוה‬ ‫יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ב‪,‬לד ויע‪3‬שו‪ ,‬בני ישראל‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה את‪-‬מ שה‪ ,‬כן‪-‬חנו לדגליהם וכן‬

‫}נסעו‪--‬איש למשפח תיו‪ ,‬על‪-‬בית א‪3‬ב תיו‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬א ואלה תולד ת אה‪3‬ר ן‪ ,‬ומ שה‪ :‬ביום‪ ,‬דבר יהוה את‪-‬מ שה‪--‬בהר סיני‪ .‬ג‪,‬ב ואלה שמות בני‪-‬‬ ‫המשחים‪--‬‬ ‫אה‪3‬ר ן‪ ,‬הבכ ר נדב‪ ,‬וא‪3‬ביהוא‪ ,‬אלעזר ואיתמר‪ .‬ג‪,‬ג אלה‪ ,‬שמות בני אה‪3‬ר ן‪ ,‬הכ ה‪3‬נים‪? ,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬מלא ידם‪ ,‬לכהן‪ .‬ג‪,‬ד וימת נדב וא‪3‬ביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה‪ ,‬במדבר‬ ‫} סיני‪ ,‬ובנים‪ ,‬ל א‪-‬היו להם; ויכהן אלעזר ואיתמר‪ ,‬על‪-‬פני אה‪3‬ר ן א‪3‬ביהם‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬ה וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ג‪,‬ו הקרב‪ ,‬את‪-‬מטה לוי‪ ,‬והע‪3‬מדת א תו‪ ,‬לפני אה‪3‬ר ן הכ הן;‬ ‫ושרתו‪ ,‬א תו‪ .‬ג‪,‬ז ושמרו את‪-‬משמרתו‪ ,‬ואת‪-‬משמרת כל‪-‬העדה‪ ,‬לפני‪ ,‬א הל מועד‪--‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬‬ ‫ע‪3‬ב דת המשכן‪ .‬ג‪,‬ח ושמרו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬כלי א הל מועד‪ ,‬ואת‪-‬משמרת‪ ,‬בני ישראל‪--‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬‬ ‫ע‪3‬ב דת המשכן‪ .‬ג‪,‬ט ונתתה‪ ,‬את‪-‬הלוים‪ ,‬לאה‪3‬ר ן‪ ,‬ולבניו‪ :‬נתונם נתונם המה לו‪ ,‬מאת בני ישראל‪.‬‬ ‫}ג‪,‬י ואת‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬בניו תפק ד‪ ,‬ושמרו את‪-‬כה?נתם; והזר הקרב‪ ,‬יומת‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬יא וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ג‪,‬יב וא‪3‬ני הנה לקחתי את‪-‬הלוים‪ ,‬מתוך בני ישראל‪ ,‬תחת כל‪-‬‬ ‫בכור פטר רחם‪ ,‬מבני ישראל; והיו לי‪ ,‬הלוים‪ .‬ג‪,‬יג כי לי‪ ,‬כל‪-‬בכור‪--‬ביום הכ תי כל‪-‬בכור בארץ‬ ‫} מצרים הקדשתי לי כל‪-‬בכור בישראל‪ ,‬מאדם עד‪-‬בהמה‪ :‬לי יהיו‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬יד וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬במדבר סיני לאמ ר‪ .‬ג‪,‬טו פק ד את‪-‬בני לוי‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‬ ‫למשפח תם‪ :‬כל‪-‬זכר מבן‪-‬ח דש ומעלה‪ ,‬תפקדם‪ .‬ג‪,‬טז ויפק ד א תם מ שה‪ ,‬על‪-‬פי יהוה‪ ,‬כא‪3‬שר‪,‬‬ ‫צ?וה‪ .‬ג‪,‬יז ויהיו‪-‬אלה בני‪-‬לוי‪ ,‬בשמ תם‪--‬גרשון‪ ,‬וקהת ומררי‪ .‬ג‪,‬יח ואלה שמות בני‪-‬גרשון‪,‬‬ ‫למשפח תם‪--‬לבני‪ ,‬ושמעי‪ .‬ג‪,‬יט ובני קהת‪ ,‬למשפח תם‪--‬עמרם ויצהר‪ ,‬חברון וע?זיאל‪ .‬ג‪,‬כ ובני‬ ‫מררי‪ ,‬למשפח תם‪--‬מחלי ומושי; אלה הם משפח ת הלוי‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪ .‬ג‪,‬כא לגרשון‪--‬משפחת‬ ‫הגרשני‪ .‬ג‪,‬כב פק?דיהם במספר כל‪-‬זכר‪ ,‬מבן‪-‬ח דש‬ ‫?‬ ‫הלבני‪ ,‬ומשפחת השמעי; אלה הם‪ ,‬משפח ת‬ ‫הגרשני‪ ,‬אח‪3‬רי המשכן יח‪3‬נו‪ ,‬ימה‪.‬‬ ‫?‬ ‫ומעלה; פק?דיהם‪ ,‬שבעת א‪3‬לפים וח‪3‬מש מאות‪ .‬ג‪,‬כג משפח ת‪,‬‬ ‫לגרשני‪ ,‬אליסף‪ ,‬בן‪-‬לאל‪ .‬ג‪,‬כה ומשמרת בני‪-‬גרשון בא הל מועד‪ ,‬המשכן‬ ‫?‬ ‫ג‪,‬כד ונשיא בית‪-‬אב‪,‬‬ ‫והא הל; מכסהו‪--‬ומסך‪ ,‬פתח א הל מועד‪ .‬ג‪,‬כו וקלעי החצר‪ ,‬ואת‪-‬מסך פתח החצר‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬‬ ‫} המשכן ועל‪-‬המזבח‪ ,‬סביב; ואת‪ ,‬מיתריו‪ ,‬לכ ל‪ ,‬ע‪3‬ב דתו‪} .‬ס‬ ‫ג‪,‬כז ולקהת‪ ,‬משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי‪ ,‬ומשפחת החבר ני‪ ,‬ומשפחת העזיאלי; אלה הם‪,‬‬ ‫משפח ת הקהתי‪ .‬ג‪,‬כח במספר‪ ,‬כל‪-‬זכר‪ ,‬מבן‪-‬ח דש‪ ,‬ומעלה‪--‬שמ נת א‪3‬לפים ושש מאות‪ ,‬ש מרי‬ ‫משמרת הק דש‪ .‬ג‪,‬כט משפח ת בני‪-‬קהת‪ ,‬יח‪3‬נו‪ ,‬על ירך המשכן‪ ,‬תימנה‪ .‬ג‪,‬ל ונשיא בית‪-‬אב‪,‬‬ ‫והשלחן והמנ רה והמזבח ת‪ ,‬וכלי‬ ‫למשפח ת הקהתי‪ ,‬אליצפן‪ ,‬בן‪-‬ע?זיאל‪ .‬ג‪,‬לא ומשמרתם‪ ,‬האר ן ?‬ ‫הק דש‪ ,‬א‪3‬שר ישרתו בהם; והמסך‪--‬וכ ל‪ ,‬ע‪3‬ב דתו‪ .‬ג‪,‬לב ונשיא נשיאי הלוי‪ ,‬אלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן‬ ‫הכ הן‪ ,‬פק?דת‪ ,‬ש מרי משמרת הק דש‪ .‬ג‪,‬לג למררי‪--‬משפחת המחלי‪ ,‬ומשפחת המושי; אלה הם‪,‬‬ ‫משפח ת מררי‪ .‬ג‪,‬לד ופק?דיהם במספר כל‪-‬זכר‪ ,‬מבן‪-‬ח דש ומעלה‪--‬ששת א‪3‬לפים‪ ,‬ומאתים‪ .‬ג‪,‬לה‬ ‫ונשיא בית‪-‬אב למשפח ת מררי‪ ,‬צוריאל בן‪-‬א‪3‬ביחיל; על ירך המשכן יח‪3‬נו‪ ,‬צפ נה‪ .‬ג‪,‬לו ופק?דת‬ ‫משמרת‪ ,‬בני מררי‪--‬קרשי המשכן‪ ,‬ובריחיו ועמ?דיו וא‪3‬דניו; וכל‪-‬כליו‪--‬וכ ל‪ ,‬ע‪3‬ב דתו‪ .‬ג‪,‬לז ועמ?די‬ ‫החצר סביב‪ ,‬ואדניהם; ויתד תם‪ ,‬ומיתריהם‪ .‬ג‪,‬לח והח נים לפני המשכן קדמה לפני א הל‪-‬מועד‬ ‫מזרחה מ שה ואה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬ש מרים משמרת המקדש‪ ,‬למשמרת‪ ,‬בני ישראל; והזר הקרב‪ ,‬יומת‪.‬‬ ‫ג‪,‬לט כל‪-‬פקודי הלוים א‪3‬שר פקד מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬על‪-‬פי יהוה‪--‬למשפח תם‪ :‬כל‪-‬זכר מבן‪-‬ח דש‬ ‫}ומעלה‪ ,‬שנים ועשרים אלף‪} .‬ס‬ ‫ג‪,‬מ וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬פק ד כל‪-‬בכ ר זכר לבני ישראל‪ ,‬מבן‪-‬ח דש‪ ,‬ומעלה; ושא‪ ,‬את מספר‬ ‫שמ תם‪ .‬ג‪,‬מא ולקחת את‪-‬הלוים לי א‪3‬ני יהוה‪ ,‬תחת כל‪-‬בכ ר בבני ישראל; ואת‪ ,‬בהמת הלוים‪,‬‬ ‫תחת כל‪-‬בכור‪ ,‬בבהמת בני ישראל‪ .‬ג‪,‬מב ויפק ד מ שה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה א תו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬בכור‪,‬‬ ‫בבני ישראל‪ .‬ג‪,‬מג ויהי כל‪-‬בכור זכר במספר שמ ת‪ ,‬מבן‪-‬ח דש ומעלה‪--‬לפק?דיהם‪ :‬שנים‬

‫}ועשרים אלף‪ ,‬של שה ושבעים ומאתים‪} .‬פ‬ ‫ג‪,‬מד וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ג‪,‬מה קח את‪-‬הלוים‪ ,‬תחת כל‪-‬בכור בבני ישראל‪ ,‬ואת‪-‬בהמת‬ ‫הלוים‪ ,‬תחת בהמתם; והיו‪-‬לי הלוים‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪ .‬ג‪,‬מו ואת פדויי השל שה‪ ,‬והשבעים והמאתים‪--‬‬ ‫הע דפים‪ ,‬על‪-‬הלוים‪ ,‬מבכור‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ג‪,‬מז ולקחת‪ ,‬ח‪3‬משת ח‪3‬משת שקלים‪--‬לג?לג לת‪ :‬בשקל‬ ‫הק דש תקח‪ ,‬עשרים גרה השקל‪ .‬ג‪,‬מח ונתתה הכסף‪ ,‬לאה‪3‬ר ן ולבניו‪--‬פדויי‪ ,‬הע דפים בהם‪.‬‬ ‫ג‪,‬מט ויקח מ שה‪ ,‬את כסף הפדיום‪--‬מאת‪ ,‬הע דפים‪ ,‬על‪ ,‬פדויי הלוים‪ .‬ג‪,‬נ מאת‪ ,‬בכור בני‬ ‫ישראל‪--‬לקח את‪-‬הכסף‪ :‬ח‪3‬משה וששים ושל ש מאות‪ ,‬ואלף‪--‬בשקל הק דש‪ .‬ג‪,‬נא ויתן מ שה‬ ‫}את‪-‬כסף הפד?ים‪ ,‬לאה‪3‬ר ן ולבניו‪--‬על‪-‬פי יהוה‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬ד‪,‬ב נש א‪ ,‬את‪-‬ר אש בני קהת‪ ,‬מתוך‪ ,‬בני לוי‪--‬‬ ‫למשפח תם‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם‪ .‬ד‪,‬ג מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬ועד בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪--‬כל‪-‬בא‪ ,‬לצבא‪,‬‬ ‫לע‪3‬שות מלאכה‪ ,‬בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬ד ז את ע‪3‬ב דת בני‪-‬קהת‪ ,‬בא הל מועד‪--‬ק דש‪ ,‬הק‪I‬דשים‪ .‬ד‪,‬ה‬ ‫ובא אה‪3‬ר ן ובניו‪ ,‬בנס ע המח‪3‬נה‪ ,‬והורדו‪ ,‬את פר כת המסך; וכסו‪-‬בה‪--‬את‪ ,‬א‪3‬ר ן העד?ת‪ .‬ד‪,‬ו ונתנו‬ ‫עליו‪ ,‬כסוי עור תחש‪ ,‬ופרשו בגד‪-‬כליל תכלת‪ ,‬מלמעלה; ושמו‪ ,‬בדיו‪ .‬ד‪,‬ז ועל ?שלחן הפנים‪ ,‬יפרשו‬ ‫בגד תכלת‪ ,‬ונתנו עליו את‪-‬הקער ת ואת‪-‬הכפ ת ואת‪-‬המנקי ת‪ ,‬ואת קשות הנסך; ולחם התמיד‪,‬‬ ‫עליו יהיה‪ .‬ד‪,‬ח ופרשו ע‪3‬ליהם‪ ,‬בגד תולעת שני‪ ,‬וכסו א תו‪ ,‬במכסה עור תחש; ושמו‪ ,‬את‪-‬בדיו‪.‬‬ ‫ד‪,‬ט ולקחו בגד תכלת‪ ,‬וכסו את‪-‬מנ רת המאור ואת‪-‬נר תיה‪ ,‬ואת‪-‬מלקחיה‪ ,‬ואת‪-‬מחת תיה; ואת‬ ‫כל‪-‬כלי שמנה‪ ,‬א‪3‬שר ישרתו‪-‬לה בהם‪ .‬ד‪,‬י ונתנו א תה ואת‪-‬כל‪-‬כליה‪ ,‬אל‪-‬מכסה עור תחש; ונתנו‪,‬‬ ‫על‪-‬המוט‪ .‬ד‪,‬יא ועל מזבח הזהב‪ ,‬יפרשו בגד תכלת‪ ,‬וכסו א תו‪ ,‬במכסה עור תחש; ושמו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫בדיו‪ .‬ד‪,‬יב ולקחו את‪-‬כל‪-‬כלי השרת א‪3‬שר ישרתו‪-‬בם בק דש‪ ,‬ונתנו אל‪-‬בגד תכלת‪ ,‬וכסו אותם‪,‬‬ ‫במכסה עור תחש; ונתנו‪ ,‬על‪-‬המוט‪ .‬ד‪,‬יג ודשנו‪ ,‬את‪-‬המזבח; ופרשו עליו‪ ,‬בגד ארגמן‪ .‬ד‪,‬יד ונתנו‬ ‫עליו את‪-‬כל‪-‬כליו א‪3‬שר ישרתו עליו בהם‪ ,‬את‪-‬המחת ת את‪-‬המזלג ת ואת‪-‬היעים ואת‪-‬המזרק ת‪--‬‬ ‫כ ל‪ ,‬כלי המזבח; ופרשו עליו‪ ,‬כסוי עור תחש‪--‬ושמו בדיו‪ .‬ד‪,‬טו וכלה אה‪3‬ר ן‪-‬ובניו לכס ת את‪-‬‬ ‫הק דש ואת‪-‬כל‪-‬כלי הק דש‪ ,‬בנס ע המח‪3‬נה‪ ,‬ואח‪3‬רי‪-‬כן יב או בני‪-‬קהת לשאת‪ ,‬ול א‪-‬יגעו אל‪-‬‬ ‫הק דש ומתו; אלה משא בני‪-‬קהת‪ ,‬בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬טז ופק?דת אלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬שמן‬ ‫המאור וקט רת הסמים‪ ,‬ומנחת התמיד‪ ,‬ושמן המשחה‪ :‬פק?דת‪ ,‬כל‪-‬המשכן וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬בו‪ ,‬בק דש‪,‬‬ ‫}ובכליו‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬ד‪,‬יח אל‪-‬תכריתו‪ ,‬את‪-‬שבט משפח ת הקהתי‪,‬‬ ‫מתוך‪ ,‬הלוים‪ .‬ד‪,‬יט וז את ע‪3‬שו להם‪ ,‬וחיו ול א ימ?תו‪ ,‬בגשתם‪ ,‬את‪-‬ק דש הק‪I‬דשים‪ :‬אה‪3‬ר ן ובניו‪,‬‬ ‫יב או‪ ,‬ושמו אותם איש איש על‪-‬ע‪3‬ב דתו‪ ,‬ואל‪-‬משאו‪ .‬ד‪,‬כ ול א‪-‬יב או לראות כבלע את‪-‬הק דש‪,‬‬ ‫}ומתו‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬כא וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ד‪,‬כב נש א‪ ,‬את‪-‬ר אש בני גרשון‪--‬גם‪-‬הם‪ :‬לבית א‪3‬ב תם‪,‬‬ ‫למשפח תם‪ .‬ד‪,‬כג מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬עד בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪--‬תפק ד אותם‪ :‬כל‪-‬הבא לצב א‬ ‫הגרשני‪--‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬ולמשא‪ .‬ד‪,‬כה‬ ‫?‬ ‫צבא‪ ,‬לע‪3‬ב ד ע‪3‬ב דה בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬כד ז את ע‪3‬ב דת‪ ,‬משפח ת‬ ‫ונשאו את‪-‬יריע ת המשכן‪ ,‬ואת‪-‬א הל מועד‪ ,‬מכסהו‪ ,‬ומכסה התחש א‪3‬שר‪-‬עליו מלמעלה; ואת‪-‬‬ ‫מסך‪--‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬ד‪,‬כו ואת קלעי החצר ואת‪-‬מסך פתח שער החצר‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬המשכן ועל‪-‬‬ ‫המזבח סביב‪ ,‬ואת מיתריהם‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כלי ע‪3‬ב דתם; ואת כל‪-‬א‪3‬שר יעשה להם‪ ,‬ועבדו‪ .‬ד‪,‬כז על‪-‬פי‬ ‫הגרשני‪ ,‬לכל‪-‬משאם‪ ,‬ולכ ל ע‪3‬ב דתם; ופקדתם ע‪3‬להם במשמרת‪,‬‬ ‫?‬ ‫אה‪3‬ר ן ובניו תהיה‪ ,‬כל‪-‬ע‪3‬ב דת בני‬ ‫הגרשני‪--‬בא הל מועד; ומשמרתם‪--‬ביד איתמר‪,‬‬ ‫?‬ ‫את כל‪-‬משאם‪ .‬ד‪,‬כח ז את ע‪3‬ב דת‪ ,‬משפח ת בני‬ ‫}בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪} .‬ס‬ ‫ד‪,‬כט בני‪ ,‬מררי‪--‬למשפח תם לבית‪-‬א‪3‬ב תם‪ ,‬תפק ד א תם‪ .‬ד‪,‬ל מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬ועד‬

‫בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪--‬תפקדם‪ :‬כל‪-‬הבא‪ ,‬לצבא‪ ,‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ .‬ד‪,‬לא וז את משמרת‬ ‫משאם‪ ,‬לכל‪-‬ע‪3‬ב דתם בא הל מועד‪ :‬קרשי‪ ,‬המשכן‪ ,‬ובריחיו‪ ,‬ועמודיו וא‪3‬דניו‪ .‬ד‪,‬לב ועמודי החצר‬ ‫סביב ואדניהם‪ ,‬ויתד תם ומיתריהם‪ ,‬לכל‪-‬כליהם‪ ,‬ולכ ל ע‪3‬ב דתם; ובשמ ת תפקדו‪ ,‬את‪-‬כלי‬ ‫משמרת משאם‪ .‬ד‪,‬לג ז את ע‪3‬ב דת‪ ,‬משפח ת בני מררי‪ ,‬לכל‪-‬ע‪3‬ב דתם‪ ,‬בא הל מועד‪--‬ביד‪ ,‬איתמר‪,‬‬ ‫בן‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬הכ הן‪ .‬ד‪,‬לד ויפק ד מ שה ואה‪3‬ר ן ונשיאי העדה‪ ,‬את‪-‬בני הקהתי‪ ,‬למשפח תם‪ ,‬ולבית‬ ‫א‪3‬ב תם‪ .‬ד‪,‬לה מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬ועד בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪--‬כל‪-‬הבא‪ ,‬לצבא‪ ,‬לע‪3‬ב דה‪ ,‬בא הל‬ ‫מועד‪ .‬ד‪,‬לו ויהיו פק?דיהם‪ ,‬למשפח תם‪--‬אלפים‪ ,‬שבע מאות וח‪3‬משים‪ .‬ד‪,‬לז אלה פקודי משפח ת‬ ‫} הקהתי‪ ,‬כל‪-‬הע בד בא הל מועד‪ ,‬א‪3‬שר פקד מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬על‪-‬פי יהוה ביד‪-‬מ שה‪} .‬ס‬ ‫ד‪,‬לח ופקודי‪ ,‬בני גרשון‪ ,‬למשפחותם‪ ,‬ולבית א‪3‬ב תם‪ .‬ד‪,‬לט מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬ועד בן‪-‬‬ ‫ח‪3‬משים שנה‪--‬כל‪-‬הבא‪ ,‬לצבא‪ ,‬לע‪3‬ב דה‪ ,‬בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬מ ויהיו‪ ,‬פק?דיהם‪ ,‬למשפח תם‪ ,‬לבית‬ ‫א‪3‬ב תם‪--‬אלפים‪ ,‬ושש מאות ושל שים‪ .‬ד‪,‬מא אלה פקודי‪ ,‬משפח ת בני גרשון‪ ,‬כל‪-‬הע בד‪ ,‬בא הל‬ ‫מועד‪--‬א‪3‬שר פקד מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬על‪-‬פי יהוה‪ .‬ד‪,‬מב ופקודי‪ ,‬משפח ת בני מררי‪ ,‬למשפח תם‪,‬‬ ‫לבית א‪3‬ב תם‪ .‬ד‪,‬מג מבן של שים שנה ומעלה‪ ,‬ועד בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪--‬כל‪-‬הבא‪ ,‬לצבא‪ ,‬לע‪3‬ב דה‪,‬‬ ‫בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬מד ויהיו פק?דיהם‪ ,‬למשפח תם‪--‬של שת א‪3‬לפים‪ ,‬ומאתים‪ .‬ד‪,‬מה אלה פקודי‪,‬‬ ‫משפח ת בני מררי‪ ,‬א‪3‬שר פקד מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬על‪-‬פי יהוה ביד‪-‬מ שה‪ .‬ד‪,‬מו כל‪-‬הפק?דים א‪3‬שר פקד‬ ‫מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬ונשיאי ישראל‪--‬את‪-‬הלוים‪ :‬למשפח תם‪ ,‬ולבית א‪3‬ב תם‪ .‬ד‪,‬מז מבן של שים שנה‬ ‫ומעלה‪ ,‬ועד בן‪-‬ח‪3‬משים שנה‪ :‬כל‪-‬הבא‪ ,‬לע‪3‬ב ד ע‪3‬ב דת ע‪3‬ב דה וע‪3‬ב דת משא‪--‬בא הל מועד‪ .‬ד‪,‬מח‬ ‫ויהיו‪ ,‬פק?דיהם‪--‬שמ נת א‪3‬לפים‪ ,‬וח‪3‬מש מאות ושמ נים‪ .‬ד‪,‬מט על‪-‬פי יהוה פקד אותם‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪--‬‬ ‫} איש איש על‪-‬ע‪3‬ב דתו‪ ,‬ועל‪-‬משאו; ופק?דיו‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ה‪,‬ב צו‪ ,‬את‪-‬בני ישראל‪ ,‬וישלחו מן‪-‬המח‪3‬נה‪ ,‬כל‪-‬צרוע וכל‪-‬זב;‬ ‫וכ ל‪ ,‬טמא לנפש‪ .‬ה‪,‬ג מזכר עד‪-‬נקבה תשלחו‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה תשלחום; ול א יטמאו את‪-‬‬ ‫מח‪3‬ניהם‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני ש כן בתוכם‪ .‬ה‪,‬ד ויע‪3‬שו‪-‬כן‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬וישלחו אותם‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪:‬‬ ‫}כא‪3‬שר דבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬כן עשו בני ישראל‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬ה וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ה‪,‬ו דבר‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬איש או‪-‬אשה כי יע‪3‬שו מכל‪-‬חט את‬ ‫האדם‪ ,‬למע ל מעל ביהוה; ואשמה‪ ,‬הנפש ההוא‪ .‬ה‪,‬ז והתודו‪ ,‬את‪-‬חטאתם א‪3‬שר עשו‪ ,‬והשיב את‪-‬‬ ‫א‪3‬שמו בר אשו‪ ,‬וח‪3‬מישתו י סף עליו; ונתן‪ ,‬לא‪3‬שר אשם לו‪ .‬ה‪,‬ח ואם‪-‬אין לאיש ג אל‪ ,‬להשיב‬ ‫האשם אליו‪--‬האשם המושב ליהוה‪ ,‬לכ הן‪ :‬מלבד‪ ,‬איל הכפ?רים‪ ,‬א‪3‬שר יכפר‪-‬בו‪ ,‬עליו‪ .‬ה‪,‬ט וכל‪-‬‬ ‫תרומה לכל‪-‬קדשי בני‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יקריבו לכ הן‪--‬לו יהיה‪ .‬ה‪,‬י ואיש את‪-‬ק‪I‬דשיו‪ ,‬לו יהיו; איש‬ ‫}א‪3‬שר‪-‬יתן לכ הן‪ ,‬לו יהיה‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬יא וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ה‪,‬יב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬איש איש כי‪-‬‬ ‫תשטה אשתו‪ ,‬ומע‪3‬לה בו מעל‪ .‬ה‪,‬יג ושכב איש א תה‪ ,‬שכבת‪-‬זרע‪ ,‬ונעלם מעיני אישה‪ ,‬ונסתרה‬ ‫והיא נטמאה; ועד אין בה‪ ,‬והוא ל א נתפשה‪ .‬ה‪,‬יד ועבר עליו רוח‪-‬קנאה וקנא את‪-‬אשתו‪ ,‬והוא‬ ‫נטמאה; או‪-‬עבר עליו רוח‪-‬קנאה וקנא את‪-‬אשתו‪ ,‬והיא ל א נטמאה‪ .‬ה‪,‬טו והביא האיש את‪-‬אשתו‪,‬‬ ‫אל‪-‬הכ הן‪ ,‬והביא את‪-‬קרבנה עליה‪ ,‬ע‪3‬שירת האיפה קמח שע רים; ל א‪-‬יצ ק עליו שמן‪ ,‬ול א‪-‬יתן‬ ‫עליו לב נה‪--‬כי‪-‬מנחת קנא ת הוא‪ ,‬מנחת זכרון מזכרת עו ן‪ .‬ה‪,‬טז והקריב א תה‪ ,‬הכ הן;‬ ‫והעמדה‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬ה‪,‬יז ולקח הכ הן מים קד שים‪ ,‬בכלי‪-‬חרש; ומן‪-‬העפר‪ ,‬א‪3‬שר יהיה בקרקע‬ ‫המשכן‪ ,‬יקח הכ הן‪ ,‬ונתן אל‪-‬המים‪ .‬ה‪,‬יח והעמיד הכ הן את‪-‬האשה‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬ופרע את‪-‬ר אש‬ ‫האשה‪ ,‬ונתן על‪-‬כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנא ת הוא; וביד הכ הן יהיו‪ ,‬מי המרים המאררים‪.‬‬ ‫ה‪,‬יט והשביע א תה הכ הן‪ ,‬ואמר אל‪-‬האשה אם‪-‬ל א שכב איש א תך‪ ,‬ואם‪-‬ל א שטית ט?מאה‪,‬‬ ‫תחת אישך‪--‬הנקי‪ ,‬ממי המרים המאררים האלה‪ .‬ה‪,‬כ ואת‪ ,‬כי שטית תחת אישך‪--‬וכי נטמאת; ויתן‬

‫איש בך את‪-‬שכבתו‪ ,‬מבלע‪3‬די אישך‪ .‬ה‪,‬כא והשביע הכ הן את‪-‬האשה‪ ,‬בשב?עת האלה‪ ,‬ואמר הכ הן‬ ‫לאשה‪ ,‬יתן יהוה אותך לאלה ולשב?עה בתוך עמך‪--‬בתת יהוה את‪-‬ירכך נ פלת‪ ,‬ואת‪-‬בטנך צבה‪.‬‬ ‫ה‪,‬כב ובאו המים המאררים האלה‪ ,‬במעיך‪ ,‬לצבות בטן‪ ,‬ולנפל ירך; ואמרה האשה‪ ,‬אמן אמן‪ .‬ה‪,‬כג‬ ‫וכתב את‪-‬האל ת האלה‪ ,‬הכ הן‪--‬בספר; ומחה‪ ,‬אל‪-‬מי המרים‪ .‬ה‪,‬כד והשקה‪ ,‬את‪-‬האשה‪ ,‬את‪-‬מי‬ ‫המרים‪ ,‬המאררים; ובאו בה המים המאררים‪ ,‬למרים‪ .‬ה‪,‬כה ולקח הכ הן מיד האשה‪ ,‬את מנחת‬ ‫הקנא ת; והניף את‪-‬המנחה לפני יהוה‪ ,‬והקריב א תה אל‪-‬המזבח‪ .‬ה‪,‬כו וקמץ הכ הן מן‪-‬המנחה‬ ‫את‪-‬אזכרתה‪ ,‬והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את‪-‬האשה‪ ,‬את‪-‬המים‪ .‬ה‪,‬כז והשקה את‪-‬המים‪ ,‬והיתה‬ ‫אם‪-‬נטמאה ותמע ל מעל באישה‪--‬ובאו בה המים המאררים למרים‪ ,‬וצבתה בטנה ונפלה ירכה;‬ ‫והיתה האשה לאלה‪ ,‬בקרב עמה‪ .‬ה‪,‬כח ואם‪-‬ל א נטמאה האשה‪ ,‬וטה רה הוא‪--‬ונקתה‪ ,‬ונזרעה‬ ‫זרע‪ .‬ה‪,‬כט ז את תורת‪ ,‬הקנא ת‪ ,‬א‪3‬שר תשטה אשה תחת אישה‪ ,‬ונטמאה‪ .‬ה‪,‬ל או איש‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫תע‪3‬ב ר עליו רוח קנאה‪--‬וקנא את‪-‬אשתו; והעמיד את‪-‬האשה‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬ועשה לה הכ הן‪ ,‬את כל‪-‬‬ ‫}התורה הז את‪ .‬ה‪,‬לא ונקה האיש‪ ,‬מעו ן; והאשה ההוא‪ ,‬תשא את‪-‬ע‪3‬ו נה‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬איש או‪-‬אשה‪ ,‬כי‬ ‫יפלא לנד ר נדר נזיר‪--‬להזיר‪ ,‬ליהוה‪ .‬ו‪,‬ג מיין ושכר יזיר‪ ,‬ח מץ יין וח מץ שכר ל א ישתה; וכל‪-‬‬ ‫משרת ע‪3‬נבים ל א ישתה‪ ,‬וע‪3‬נבים לחים ויבשים ל א י אכל‪ .‬ו‪,‬ד כ ל‪ ,‬ימי נזרו‪ :‬מכ ל א‪3‬שר יעשה‬ ‫מגפן היין‪ ,‬מחרצנים ועד‪-‬זג‪--‬ל א י אכל‪ .‬ו‪,‬ה כל‪-‬ימי נדר נזרו‪ ,‬תער ל א‪-‬יע‪3‬ב ר על‪-‬ר אשו‪ :‬עד‪-‬‬ ‫מל את הימם א‪3‬שר‪-‬יזיר ליהוה‪ ,‬קד ש יהיה‪--‬גדל פרע‪ ,‬שער ר אשו‪ .‬ו‪,‬ו כל‪-‬ימי הזירו‪ ,‬ליהוה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫נפש מת‪ ,‬ל א יב א‪ .‬ו‪,‬ז לאביו ולאמו‪ ,‬לאחיו ולאח תו‪--‬ל א‪-‬יטמא להם‪ ,‬במ תם‪ :‬כי נזר אל היו‪,‬‬ ‫על‪-‬ר אשו‪ .‬ו‪,‬ח כ ל‪ ,‬ימי נזרו‪ ,‬קד ש הוא‪ ,‬ליהוה‪ .‬ו‪,‬ט וכי‪-‬ימות מת עליו בפתע פתא ם‪ ,‬וטמא‬ ‫ר אש נזרו‪--‬וגלח ר אשו ביום טה‪I‬רתו‪ ,‬ביום השביעי יגלחנו‪ .‬ו‪,‬י וביום השמיני‪ ,‬יבא שתי ת רים‪,‬‬ ‫או שני‪ ,‬בני יונה‪ :‬אל‪-‬הכ הן‪--‬אל‪-‬פתח‪ ,‬א הל מועד‪ .‬ו‪,‬יא ועשה הכ הן‪ ,‬אחד לחטאת ואחד‬ ‫לע לה‪ ,‬וכפר עליו‪ ,‬מא‪3‬שר חטא על‪-‬הנפש; וקדש את‪-‬ר אשו‪ ,‬ביום ההוא‪ .‬ו‪,‬יב והזיר ליהוה את‪-‬‬ ‫ימי נזרו‪ ,‬והביא כבש בן‪-‬שנתו לאשם; והימים הראש נים יפלו‪ ,‬כי טמא נזרו‪ .‬ו‪,‬יג וז את תורת‪,‬‬ ‫הנזיר‪ :‬ביום‪ ,‬מל את ימי נזרו‪ ,‬יביא א תו‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד‪ .‬ו‪,‬יד והקריב את‪-‬קרבנו ליהוה‬ ‫כבש בן‪-‬שנתו תמים אחד‪ ,‬לע לה‪ ,‬וכבשה אחת בת‪-‬שנתה תמימה‪ ,‬לחטאת; ואיל‪-‬אחד תמים‪,‬‬ ‫משחים בשמן; ומנחתם‪,‬‬ ‫לשלמים‪ .‬ו‪,‬טו וסל מצות‪ ,‬ס לת חל ת בלול ת בשמן‪ ,‬ורקיקי מצות‪? ,‬‬ ‫ונסכיהם‪ .‬ו‪,‬טז והקריב הכ הן‪ ,‬לפני יהוה; ועשה את‪-‬חטאתו‪ ,‬ואת‪-‬ע לתו‪ .‬ו‪,‬יז ואת‪-‬האיל יע‪3‬שה‬ ‫זבח שלמים‪ ,‬ליהוה‪ ,‬על‪ ,‬סל המצות; ועשה‪ ,‬הכ הן‪ ,‬את‪-‬מנחתו‪ ,‬ואת‪-‬נסכו‪ .‬ו‪,‬יח וגלח הנזיר‪ ,‬פתח‬ ‫א הל מועד‪--‬את‪-‬ר אש נזרו; ולקח‪ ,‬את‪-‬שער ר אש נזרו‪ ,‬ונתן על‪-‬האש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬תחת זבח השלמים‪.‬‬ ‫ו‪,‬יט ולקח הכ הן את‪-‬הזר ע בשלה‪ ,‬מן‪-‬האיל‪ ,‬וחלת מצה אחת מן‪-‬הסל‪ ,‬ורקיק מצה אחד; ונתן על‪-‬‬ ‫כפי הנזיר‪ ,‬אחר התגלחו את‪-‬נזרו‪ .‬ו‪,‬כ והניף אותם הכ הן תנופה‪ ,‬לפני יהוה‪--‬ק דש הוא לכ הן‪,‬‬ ‫על ח‪3‬זה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר‪ ,‬יין‪ .‬ו‪,‬כא ז את תורת הנזיר‪ ,‬א‪3‬שר יד ר‪,‬‬ ‫} קרבנו ליהוה על‪-‬נזרו‪ ,‬מלבד א‪3‬שר‪-‬תשיג ידו; כפי נדרו‪ ,‬א‪3‬שר יד ר‪--‬כן יע‪3‬שה‪ ,‬על תורת נזרו‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬כב וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ו‪,‬כג דבר אל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬בניו לאמ ר‪ ,‬כ ה תברכו את‪-‬בני‬ ‫}ישראל‪ :‬אמור‪ ,‬להם‪} .‬ס‬ ‫}ו‪,‬כד יברכך יהוה‪ ,‬וישמרך‪} .‬ס‬ ‫}ו‪,‬כה יאר יהוה פניו אליך‪ ,‬ויח?נך‪} .‬ס‬ ‫}ו‪,‬כו ישא יהוה פניו אליך‪ ,‬וישם לך שלום‪} .‬ס‬ ‫}ו‪,‬כז ושמו את‪-‬שמי‪ ,‬על‪-‬בני ישראל; וא‪3‬ני‪ ,‬א‪3‬ברכם‪} .‬ס‬

‫ז‪,‬א ויהי ביום כלות מ שה להקים את‪-‬המשכן‪ ,‬וימשח א תו ויקדש א תו ואת‪-‬כל‪-‬כליו‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫המזבח‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬כליו; וימשחם‪ ,‬ויקדש א תם‪ .‬ז‪,‬ב ויקריבו נשיאי ישראל‪ ,‬ראשי בית א‪3‬ב תם‪ :‬הם‬ ‫נשיאי המט ת‪ ,‬הם הע מדים על‪-‬הפק?דים‪ .‬ז‪,‬ג ויביאו את‪-‬קרבנם לפני יהוה‪ ,‬שש‪-‬עגל ת צב ושני‬ ‫עשר בקר‪--‬ע‪3‬גלה על‪-‬שני הנשאים‪ ,‬ושור לאחד; ויקריבו אותם‪ ,‬לפני המשכן‪ .‬ז‪,‬ד וי אמר יהוה‪,‬‬ ‫אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ז‪,‬ה קח‪ ,‬מאתם‪ ,‬והיו‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬ע‪3‬ב דת א הל מועד; ונתתה אותם אל‪-‬הלוים‪,‬‬ ‫איש כפי ע‪3‬ב דתו‪ .‬ז‪,‬ו ויקח מ שה‪ ,‬את‪-‬הע‪3‬גל ת ואת‪-‬הבקר; ויתן אותם‪ ,‬אל‪-‬הלוים‪ .‬ז‪,‬ז את שתי‬ ‫הע‪3‬גלות‪ ,‬ואת ארבעת הבקר‪--‬נתן‪ ,‬לבני גרשון‪ :‬כפי‪ ,‬ע‪3‬ב דתם‪ .‬ז‪,‬ח ואת ארבע הע‪3‬גל ת‪ ,‬ואת‬ ‫שמ נת הבקר‪--‬נתן‪ ,‬לבני מררי‪ :‬כפי‪ ,‬ע‪3‬ב דתם‪ ,‬ביד איתמר‪ ,‬בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪ .‬ז‪,‬ט ולבני קהת‪,‬‬ ‫ל א נתן‪ :‬כי‪-‬ע‪3‬ב דת הק דש ע‪3‬להם‪ ,‬בכתף ישאו‪ .‬ז‪,‬י ויקריבו הנשאים‪ ,‬את ‪3‬חנ?כת המזבח‪ ,‬ביום‪,‬‬ ‫המשח א תו; ויקריבו הנשיאם את‪-‬קרבנם‪ ,‬לפני המזבח‪ .‬ז‪,‬יא וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ :‬נשיא אחד‬ ‫} ליום‪ ,‬נשיא אחד ליום‪ ,‬יקריבו את‪-‬קרבנם‪ ,‬ל ‪3‬חנ?כת המזבח‪} .‬ס‬ ‫ז‪,‬יב ויהי‪ ,‬המקריב ביום הראשון‪--‬את‪-‬קרבנו‪ :‬נחשון בן‪-‬עמינדב‪ ,‬למטה יהודה‪ .‬ז‪,‬יג וקרבנו‬ ‫קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪ ,‬של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם‬ ‫מלאים‪ ,‬ס לת בלולה בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬יד כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬טו פר אחד בן‪-‬‬ ‫בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬טז שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬יז ולזבח השלמים‪,‬‬ ‫בקר שנים‪ ,‬אילם ח‪3‬משה עתודים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן נחשון‪ ,‬בן‪-‬עמינדב‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫ז‪,‬יח ביום‪ ,‬השני‪ ,‬הקריב‪ ,‬נתנאל בן‪-‬צוער‪--‬נשיא‪ ,‬יששכר‪ .‬ז‪,‬יט הקרב את‪-‬קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף‬ ‫אחת‪ ,‬של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת‬ ‫בלולה בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬כ כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬כא פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד‬ ‫כבש‪-‬אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬כב שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬כג ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪,‬‬ ‫}אילם ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן נתנאל‪ ,‬בן‪-‬צוער‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬כד ביום‪ ,‬השלישי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני זבול?ן‪--‬אליאב‪ ,‬בן‪-‬חל ן‪ .‬ז‪,‬כה קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪ ,‬של שים‬ ‫ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה בשמן‪--‬‬ ‫למנחה‪ .‬ז‪,‬כו כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬כז פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬אחד בן‪-‬‬ ‫שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬כח שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬כט ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם ח‪3‬משה‬ ‫}עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן אליאב‪ ,‬בן‪-‬חל ן‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬ל ביום‪ ,‬הרביעי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני ראובן‪--‬אליצור‪ ,‬בן‪-‬שדיאור‪ .‬ז‪,‬לא קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬לב כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬לג פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬לד שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬לה ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן אליצור‪ ,‬בן‪-‬שדיאור‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬לו ביום‪ ,‬הח‪3‬מישי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני שמעון‪--‬של?מיאל‪ ,‬בן‪-‬צורישדי‪ .‬ז‪,‬לז קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬לח כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬לט פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬מ שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬מא ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן של?מיאל‪ ,‬בן‪-‬צורישדי‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬מב ביום‪ ,‬הששי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני גד‪--‬אליסף‪ ,‬בן‪-‬דעואל‪ .‬ז‪,‬מג קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪ ,‬של שים‬ ‫ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה בשמן‪--‬‬ ‫למנחה‪ .‬ז‪,‬מד כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬מה פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬אחד בן‪-‬‬

‫שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬מו שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬מז ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם ח‪3‬משה‬ ‫}עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן אליסף‪ ,‬בן‪-‬דעואל‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬מח ביום‪ ,‬השביעי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני אפרים‪--‬אלישמע‪ ,‬בן‪-‬עמיהוד‪ .‬ז‪,‬מט קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬נ כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬נא פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬נב שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬נג ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן אלישמע‪ ,‬בן‪-‬עמיהוד‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬נד ביום‪ ,‬השמיני‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני מנשה‪--‬גמליאל‪ ,‬בן‪-‬פדהצור‪ .‬ז‪,‬נה קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬נו כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬נז פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬נח שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬נט ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן גמליאל‪ ,‬בן‪-‬פדהצור‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬ס ביום‪ ,‬התשיעי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני בנימן‪--‬א‪3‬בידן‪ ,‬בן‪-‬גדע ני‪ .‬ז‪,‬סא קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪ ,‬של שים‬ ‫ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה בשמן‪--‬‬ ‫למנחה‪ .‬ז‪,‬סב כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬סג פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬אחד בן‪-‬‬ ‫שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬סד שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬סה ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם ח‪3‬משה‬ ‫}עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן א‪3‬בידן‪ ,‬בן‪-‬גדע ני‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬סו ביום‪ ,‬הע‪3‬שירי‪ ,‬נשיא‪ ,‬לבני דן‪--‬א‪3‬חיעזר‪ ,‬בן‪-‬עמישדי‪ .‬ז‪,‬סז קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪ ,‬של שים‬ ‫ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה בשמן‪--‬‬ ‫למנחה‪ .‬ז‪,‬סח כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬סט פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬אחד בן‪-‬‬ ‫שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬ע שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬עא ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם ח‪3‬משה‬ ‫}עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן א‪3‬חיעזר‪ ,‬בן‪-‬עמישדי‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬עב ביום עשתי עשר יום‪ ,‬נשיא לבני אשר‪--‬פגעיאל‪ ,‬בן‪-‬עכרן‪ .‬ז‪,‬עג קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬עד כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬עה פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬עו שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬עז ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן פגעיאל‪ ,‬בן‪-‬עכרן‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬עח ביום שנים עשר יום‪ ,‬נשיא לבני נפתלי‪--‬א‪3‬חירע‪ ,‬בן‪-‬עינן‪ .‬ז‪,‬עט קרבנו קע‪3‬רת‪-‬כסף אחת‪,‬‬ ‫של שים ומאה משקלה‪ ,‬מזרק אחד כסף‪ ,‬שבעים שקל בשקל הק דש; שניהם מלאים‪ ,‬ס לת בלולה‬ ‫בשמן‪--‬למנחה‪ .‬ז‪,‬פ כף אחת ע‪3‬שרה זהב‪ ,‬מלאה קט רת‪ .‬ז‪,‬פא פר אחד בן‪-‬בקר‪ ,‬איל אחד כבש‪-‬‬ ‫אחד בן‪-‬שנתו‪--‬לע לה‪ .‬ז‪,‬פב שעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬פג ולזבח השלמים‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬אילם‬ ‫}ח‪3‬משה עת?דים ח‪3‬משה‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ח‪3‬משה‪ :‬זה קרבן א‪3‬חירע‪ ,‬בן‪-‬עינן‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬פד ז את ‪3‬חנ?כת המזבח‪ ,‬ביום המשח א תו‪ ,‬מאת‪ ,‬נשיאי ישראל‪ :‬קע‪3‬ר ת כסף שתים עשרה‪,‬‬ ‫מזרקי‪-‬כסף שנים עשר‪ ,‬כפות זהב‪ ,‬שתים עשרה‪ .‬ז‪,‬פה של שים ומאה‪ ,‬הקערה האחת כסף‪,‬‬ ‫ושבעים‪ ,‬המזרק האחד; כ ל כסף הכלים‪ ,‬אלפים וארבע‪-‬מאות בשקל הק דש‪ .‬ז‪,‬פו כפות זהב‬ ‫שתים‪-‬עשרה מלא ת קט רת‪ ,‬ע‪3‬שרה ע‪3‬שרה הכף בשקל הק דש; כל‪-‬זהב הכפות‪ ,‬עשרים ומאה‪.‬‬ ‫ז‪,‬פז כל‪-‬הבקר לע לה שנים עשר פרים‪ ,‬אילם שנים‪-‬עשר כבשים בני‪-‬שנה שנים עשר‪--‬ומנחתם;‬ ‫ושעירי עזים שנים עשר‪ ,‬לחטאת‪ .‬ז‪,‬פח וכ ל בקר זבח השלמים‪ ,‬עשרים וארבעה פרים‪ ,‬אילם‬ ‫ששים עת?דים ששים‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה ששים‪ :‬ז את ‪3‬חנ?כת המזבח‪ ,‬אח‪3‬רי המשח א תו‪ .‬ז‪,‬פט‬

‫ובב א מ שה אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬לדבר אתו‪ ,‬וישמע את‪-‬הקול מדבר אליו מעל הכפ רת א‪3‬שר על‪-‬א‪3‬ר ן‬ ‫}העד?ת‪ ,‬מבין שני הכר?בים; וידבר‪ ,‬אליו‪} .‬פ‬ ‫ח‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ח‪,‬ב דבר‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ואמרת‪ ,‬אליו‪ :‬בהע‪3‬ל תך‪ ,‬את‪-‬הנר ת‪,‬‬ ‫אל‪-‬מול פני המנורה‪ ,‬יאירו שבעת הנרות‪ .‬ח‪,‬ג ויעש כן‪ ,‬אה‪3‬ר ן‪--‬אל‪-‬מול פני המנורה‪ ,‬העלה‬ ‫נר תיה‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬ח‪,‬ד וזה מע‪3‬שה המנ רה מקשה זהב‪ ,‬עד‪-‬ירכה עד‪-‬פרחה‬ ‫}מקשה הוא‪ :‬כמראה‪ ,‬א‪3‬שר הראה יהוה את‪-‬מ שה‪--‬כן עשה‪ ,‬את‪-‬המנ רה‪} .‬פ‬ ‫ח‪,‬ה וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ח‪,‬ו קח‪ ,‬את‪-‬הלוים‪ ,‬מתוך‪ ,‬בני ישראל; וטהרת‪ ,‬א תם‪ .‬ח‪,‬ז‬ ‫וכ ה‪-‬תע‪3‬שה להם לטה‪3‬רם‪ ,‬הזה ע‪3‬ליהם מי חטאת; והעבירו תער על‪-‬כל‪-‬בשרם‪ ,‬וכבסו בגדיהם‬ ‫והטהרו‪ .‬ח‪,‬ח ולקחו‪ ,‬פר בן‪-‬בקר‪ ,‬ומנחתו‪ ,‬ס לת בלולה בשמן; ופר‪-‬שני בן‪-‬בקר‪ ,‬תקח לחטאת‪.‬‬ ‫ח‪,‬ט והקרבת‪ ,‬את‪-‬הלוים‪ ,‬לפני‪ ,‬א הל מועד; והקהלת‪--‬את‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ח‪,‬י והקרבת את‪-‬‬ ‫הלוים‪ ,‬לפני יהוה; וסמכו בני‪-‬ישראל את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬הלוים‪ .‬ח‪,‬יא והניף אה‪3‬ר ן את‪-‬הלוים תנופה‬ ‫לפני יהוה‪ ,‬מאת בני ישראל; והיו‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬ע‪3‬ב דת יהוה‪ .‬ח‪,‬יב והלוים יסמכו את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‬ ‫ר אש הפרים; וע‪3‬שה את‪-‬האחד חטאת ואת‪-‬האחד ע לה‪ ,‬ליהוה‪ ,‬לכפר‪ ,‬על‪-‬הלוים‪ .‬ח‪,‬יג והע‪3‬מדת‪,‬‬ ‫את‪-‬הלוים‪ ,‬לפני אה‪3‬ר ן‪ ,‬ולפני בניו; והנפת א תם תנופה‪ ,‬ליהוה‪ .‬ח‪,‬יד והבדלת‪ ,‬את‪-‬הלוים‪ ,‬מתוך‪,‬‬ ‫בני ישראל; והיו לי‪ ,‬הלוים‪ .‬ח‪,‬טו ואח‪3‬רי‪-‬כן יב או הלוים‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬א הל מועד; וטהרת א תם‪,‬‬ ‫והנפת א תם תנופה‪ .‬ח‪,‬טז כי נת?נים נת?נים המה לי‪ ,‬מתוך בני ישראל‪ :‬תחת פטרת כל‪-‬רחם בכור‬ ‫כ ל‪ ,‬מבני ישראל‪--‬לקחתי א תם‪ ,‬לי‪ .‬ח‪,‬יז כי לי כל‪-‬בכור בבני ישראל‪ ,‬באדם ובבהמה‪ :‬ביום‪,‬‬ ‫הכ תי כל‪-‬בכור בארץ מצרים‪ ,‬הקדשתי א תם‪ ,‬לי‪ .‬ח‪,‬יח ואקח‪ ,‬את‪-‬הלוים‪ ,‬תחת כל‪-‬בכור‪ ,‬בבני‬ ‫ישראל‪ .‬ח‪,‬יט ואתנה את‪-‬הלוים נת?נים לאה‪3‬ר ן ולבניו‪ ,‬מתוך בני ישראל‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬ע‪3‬ב דת בני‪-‬‬ ‫ישראל בא הל מועד‪ ,‬ולכפר על‪-‬בני ישראל; ול א יהיה בבני ישראל‪ ,‬נגף‪ ,‬בגשת בני‪-‬ישראל‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הק דש‪ .‬ח‪,‬כ ויעש מ שה ואה‪3‬ר ן וכל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬ללוים‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה את‪-‬מ שה‪,‬‬ ‫ללוים‪--‬כן‪-‬עשו להם‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ח‪,‬כא ויתחטאו הלוים‪ ,‬ויכבסו בגדיהם‪ ,‬וינף אה‪3‬ר ן א תם‬ ‫תנופה‪ ,‬לפני יהוה; ויכפר ע‪3‬ליהם אה‪3‬ר ן‪ ,‬לטה‪3‬רם‪ .‬ח‪,‬כב ואח‪3‬רי‪-‬כן באו הלוים‪ ,‬לע‪3‬ב ד את‪-‬ע‪3‬ב דתם‬ ‫}בא הל מועד‪ ,‬לפני אה‪3‬ר ן‪ ,‬ולפני בניו‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה על‪-‬הלוים‪ ,‬כן עשו להם‪} .‬ס‬ ‫ח‪,‬כג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ח‪,‬כד ז את‪ ,‬א‪3‬שר ללוים‪ :‬מבן חמש ועשרים שנה‪ ,‬ומעלה‪,‬‬ ‫יבוא לצב א צבא‪ ,‬בע‪3‬ב דת א הל מועד‪ .‬ח‪,‬כה ומבן ח‪3‬משים שנה‪ ,‬ישוב מצבא הע‪3‬ב דה; ול א‬ ‫יע‪3‬ב ד‪ ,‬עוד‪ .‬ח‪,‬כו ושרת את‪-‬אחיו בא הל מועד‪ ,‬לשמ ר משמרת‪ ,‬וע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א יע‪3‬ב ד; ככה תע‪3‬שה‬ ‫}ללוים‪ ,‬במשמר תם‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה במדבר‪-‬סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים‪ ,‬בח דש הראשון‪--‬‬ ‫לאמ ר‪ .‬ט‪,‬ב ויע‪3‬שו בני‪-‬ישראל את‪-‬הפסח‪ ,‬במוע‪3‬דו‪ .‬ט‪,‬ג בארבעה עשר‪-‬יום בח דש הזה בין‬ ‫הערבים‪ ,‬תע‪3‬שו א תו‪--‬במ ע‪3‬דו; ככל‪-‬ח?ק תיו וככל‪-‬משפטיו‪ ,‬תע‪3‬שו א תו‪ .‬ט‪,‬ד וידבר מ שה אל‪-‬בני‬ ‫ישראל‪ ,‬לע‪3‬ש ת הפסח‪ .‬ט‪,‬ה ויע‪3‬שו את‪-‬הפסח בראשון בארבעה עשר יום לח דש‪ ,‬בין הערבים‪--‬‬ ‫במדבר סיני‪ :‬ככ ל א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪--‬כן עשו‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ט‪,‬ו ויהי א‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר היו‬ ‫טמאים לנפש אדם‪ ,‬ול א‪-‬יכלו לע‪3‬ש ת‪-‬הפסח‪ ,‬ביום ההוא; ויקרבו לפני מ שה‪ ,‬ולפני אה‪3‬ר ן‪--‬ביום‬ ‫ההוא‪ .‬ט‪,‬ז וי אמרו הא‪3‬נשים ההמה‪ ,‬אליו‪ ,‬א‪3‬נחנו טמאים‪ ,‬לנפש אדם; למה נגרע‪ ,‬לבלתי הקריב‬ ‫את‪-‬קרבן יהוה במ ע‪3‬דו‪ ,‬בתוך‪ ,‬בני ישראל‪ .‬ט‪,‬ח וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬מ שה‪ :‬עמדו ואשמעה‪ ,‬מה‪-‬יצוה‬ ‫}יהוה לכם‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬ט וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬ט‪,‬י דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬איש איש כי‪-‬יהיה‪-‬טמא‬ ‫לנפש או בדרך רח קה לכם‪ ,‬או לד ר תיכם‪ ,‬ועשה פסח‪ ,‬ליהוה‪ .‬ט‪,‬יא בח דש השני בארבעה‬ ‫עשר יום‪ ,‬בין הערבים‪--‬יע‪3‬שו א תו‪ :‬על‪-‬מצות ומר רים‪ ,‬י אכל?הו‪ .‬ט‪,‬יב ל א‪-‬ישאירו ממנו עד‪-‬‬

‫ב קר‪ ,‬ועצם ל א ישברו‪-‬בו; ככל‪-‬ח?קת הפסח‪ ,‬יע‪3‬שו א תו‪ .‬ט‪,‬יג והאיש א‪3‬שר‪-‬הוא טהור ובדרך‬ ‫ל א‪-‬היה‪ ,‬וחדל לע‪3‬שות הפסח‪--‬ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מעמיה‪ :‬כי קרבן יהוה‪ ,‬ל א הקריב במ ע‪3‬דו‪--‬‬ ‫חטאו ישא‪ ,‬האיש ההוא‪ .‬ט‪,‬יד וכי‪-‬יגור אתכם גר‪ ,‬ועשה פסח ליהוה‪--‬כח?קת הפסח וכמשפטו‪ ,‬כן‬ ‫}יע‪3‬שה‪ :‬ח?קה אחת יהיה לכם‪ ,‬ולגר ולאזרח הארץ‪} .‬ס‬ ‫ט‪,‬טו וביום‪ ,‬הקים את‪-‬המשכן‪ ,‬כסה הענן את‪-‬המשכן‪ ,‬לא הל העד?ת; ובערב יהיה על‪-‬המשכן‪,‬‬ ‫כמראה‪-‬אש‪--‬עד‪-‬ב קר‪ .‬ט‪,‬טז כן יהיה תמיד‪ ,‬הענן יכסנו; ומראה‪-‬אש‪ ,‬לילה‪ .‬ט‪,‬יז ולפי העלות‬ ‫הענן‪ ,‬מעל הא הל‪--‬ואח‪3‬רי‪-‬כן‪ ,‬יסעו בני ישראל; ובמקום‪ ,‬א‪3‬שר ישכן‪-‬שם הענן‪--‬שם יח‪3‬נו‪ ,‬בני‬ ‫ישראל‪ .‬ט‪,‬יח על‪-‬פי יהוה‪ ,‬יסעו בני ישראל‪ ,‬ועל‪-‬פי יהוה‪ ,‬יח‪3‬נו‪ :‬כל‪-‬ימי‪ ,‬א‪3‬שר ישכ ן הענן על‪-‬‬ ‫המשכן‪--‬יח‪3‬נו‪ .‬ט‪,‬יט ובהא‪3‬ריך הענן על‪-‬המשכן‪ ,‬ימים רבים‪--‬ושמרו בני‪-‬ישראל את‪-‬משמרת יהוה‪,‬‬ ‫ול א יסעו‪ .‬ט‪,‬כ ויש א‪3‬שר יהיה הענן‪ ,‬ימים מספר‪--‬על‪-‬המשכן; על‪-‬פי יהוה יח‪3‬נו‪ ,‬ועל‪-‬פי יהוה‬ ‫יסעו‪ .‬ט‪,‬כא ויש א‪3‬שר‪-‬יהיה הענן‪ ,‬מערב עד‪-‬ב קר‪ ,‬ונע‪3‬לה הענן בב קר‪ ,‬ונסעו; או יומם ולילה‪,‬‬ ‫ונע‪3‬לה הענן ונסעו‪ .‬ט‪,‬כב או‪-‬י מים או‪-‬ח דש או‪-‬ימים‪ ,‬בהא‪3‬ריך הענן על‪-‬המשכן לשכ ן עליו‪ ,‬יח‪3‬נו‬ ‫בני‪-‬ישראל‪ ,‬ול א יסעו; ובהעל תו‪ ,‬יסעו‪ .‬ט‪,‬כג על‪-‬פי יהוה יח‪3‬נו‪ ,‬ועל‪-‬פי יהוה יסעו‪ :‬את‪-‬משמרת‬ ‫}יהוה שמרו‪ ,‬על‪-‬פי יהוה ביד‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬י‪,‬ב ע‪3‬שה לך‪ ,‬שתי ח‪3‬צוצר ת כסף‪--‬מקשה‪ ,‬תע‪3‬שה א תם; והיו‬ ‫לך למקרא העדה‪ ,‬ולמסע את‪-‬המח‪3‬נות‪ .‬י‪,‬ג ותקעו‪ ,‬בהן‪--‬ונוע‪3‬דו אליך כל‪-‬העדה‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל‬ ‫מועד‪ .‬י‪,‬ד ואם‪-‬באחת‪ ,‬יתקעו‪--‬ונוע‪3‬דו אליך הנשיאים‪ ,‬ראשי אלפי ישראל‪ .‬י‪,‬ה ותקעתם‪,‬‬ ‫תרועה‪--‬ונסעו‪ ,‬המח‪3‬נות‪ ,‬הח נים‪ ,‬קדמה‪ .‬י‪,‬ו ותקעתם תרועה‪ ,‬שנית‪--‬ונסעו המח‪3‬נות‪ ,‬הח נים‬ ‫תימנה; תרועה יתקעו‪ ,‬למסעיהם‪ .‬י‪,‬ז ובהקהיל‪ ,‬את‪-‬הקהל‪--‬תתקעו‪ ,‬ול א תריעו‪ .‬י‪,‬ח ובני אה‪3‬ר ן‬ ‫הכ ה‪3‬נים‪ ,‬יתקעו בח‪3‬צ צרות; והיו לכם לח?קת עולם‪ ,‬לד ר תיכם‪ .‬י‪,‬ט וכי‪-‬תב או מלחמה בארצכם‪,‬‬ ‫על‪-‬הצר הצ רר אתכם‪--‬וה‪3‬רע תם‪ ,‬בח‪3‬צ צר ת; ונזכרתם‪ ,‬לפני יהוה אל היכם‪ ,‬ונושעתם‪,‬‬ ‫מא יביכם‪ .‬י‪,‬י וביום שמחתכם ובמוע‪3‬דיכם‪ ,‬ובראשי חדשיכם‪--‬ותקעתם בח‪3‬צ צר ת על ע ל תיכם‪,‬‬ ‫} ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזכרון לפני אל היכם‪ ,‬א‪3‬ני יהוה אל היכם‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬יא ויהי בשנה השנית‪ ,‬בח דש השני‪--‬בעשרים בח דש; נע‪3‬לה‪ ,‬הענן‪ ,‬מעל‪ ,‬משכן העד?ת‪ .‬י‪,‬יב‬ ‫ויסעו בני‪-‬ישראל למסעיהם‪ ,‬ממדבר סיני; וישכ ן הענן‪ ,‬במדבר פארן‪ .‬י‪,‬יג ויסעו‪ ,‬בראש נה‪ ,‬על‪-‬‬ ‫פי יהוה‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪ .‬י‪,‬יד ויסע דגל מח‪3‬נה בני‪-‬יהודה‪ ,‬בראש נה‪--‬לצבא תם; ועל‪-‬צבאו‪--‬נחשון‪,‬‬ ‫בן‪-‬עמינדב‪ .‬י‪,‬טו ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני יששכר‪ :‬נתנאל‪ ,‬בן‪-‬צוער‪ .‬י‪,‬טז ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני‬ ‫זבול?ן‪ :‬אליאב‪ ,‬בן‪-‬חל ן‪ .‬י‪,‬יז והורד‪ ,‬המשכן; ונסעו בני‪-‬גרשון ובני מררי‪ ,‬נ שאי המשכן‪ .‬י‪,‬יח‬ ‫ונסע‪ ,‬דגל מח‪3‬נה ראובן‪--‬לצבא תם; ועל‪-‬צבאו‪--‬אליצור‪ ,‬בן‪-‬שדיאור‪ .‬י‪,‬יט ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני‬ ‫שמעון‪ :‬של?מיאל‪ ,‬בן‪-‬צורישדי‪ .‬י‪,‬כ ועל‪-‬צבא‪ ,‬מטה בני‪-‬גד‪ :‬אליסף‪ ,‬בן‪-‬דעואל‪ .‬י‪,‬כא ונסעו‪,‬‬ ‫הקהתים‪ ,‬נ שאי‪ ,‬המקדש; והקימו את‪-‬המשכן‪ ,‬עד‪-‬ב אם‪ .‬י‪,‬כב ונסע‪ ,‬דגל מח‪3‬נה בני‪-‬אפרים‪--‬‬ ‫לצבא תם; ועל‪-‬צבאו‪--‬אלישמע‪ ,‬בן‪-‬עמיהוד‪ .‬י‪,‬כג ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני מנשה‪ :‬גמליאל‪ ,‬בן‪-‬‬ ‫פדהצור‪ .‬י‪,‬כד ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני בנימן‪ :‬א‪3‬בידן‪ ,‬בן‪-‬גדעוני‪ .‬י‪,‬כה ונסע‪ ,‬דגל מח‪3‬נה בני‪-‬דן‪--‬‬ ‫מאסף לכל‪-‬המח‪3‬נ ת‪ ,‬לצבא תם; ועל‪-‬צבאו‪--‬א‪3‬חיעזר‪ ,‬בן‪-‬עמישדי‪ .‬י‪,‬כו ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני אשר‪:‬‬ ‫פגעיאל‪ ,‬בן‪-‬עכרן‪ .‬י‪,‬כז ועל‪-‬צבא‪--‬מטה‪ ,‬בני נפתלי‪ :‬א‪3‬חירע‪ ,‬בן‪-‬עינן‪ .‬י‪,‬כח אלה מסעי בני‪-‬‬ ‫}ישראל‪ ,‬לצבא תם; ויסעו‪} .‬ס‬ ‫י‪,‬כט וי אמר מ שה‪ ,‬לח בב בן‪-‬רעואל המדיני ח תן מ שה‪ ,‬נ סעים א‪3‬נחנו אל‪-‬המקום א‪3‬שר אמר‬ ‫יהוה‪ ,‬א תו אתן לכם; לכה אתנו והטבנו לך‪ ,‬כי‪-‬יהוה דבר‪-‬טוב על‪-‬ישראל‪ .‬י‪,‬ל וי אמר אליו‪ ,‬ל א‬ ‫אלך‪ :‬כי אם‪-‬אל‪-‬ארצי ואל‪-‬מולדתי‪ ,‬אלך‪ .‬י‪,‬לא וי אמר‪ ,‬אל‪-‬נא תע‪3‬ז ב א תנו‪ :‬כי על‪-‬כן ידעת‪,‬‬ ‫ח‪3‬נ תנו במדבר‪ ,‬והיית לנו‪ ,‬לעינים‪ .‬י‪,‬לב והיה‪ ,‬כי‪-‬תלך עמנו‪ :‬והיה הטוב ההוא‪ ,‬א‪3‬שר ייטיב יהוה‬

‫עמנו‪--‬והטבנו לך‪ .‬י‪,‬לג ויסעו מהר יהוה‪ ,‬דרך של שת ימים; וא‪3‬רון ברית‪-‬יהוה נ סע לפניהם‪ ,‬דרך‬ ‫}של שת ימים‪ ,‬לתור להם‪ ,‬מנוחה‪ .‬י‪,‬לד וע‪3‬נן יהוה ע‪3‬ליהם‪ ,‬יומם‪ ,‬בנסעם‪ ,‬מן‪-‬המח‪3‬נה‪} .‬ס{ [ }ס‬ ‫י‪,‬לה ויהי בנס ע האר ן‪ ,‬וי אמר מ שה‪ :‬קומה יהוה‪ ,‬ויפ?צו א יביך‪ ,‬וינ?סו משנאיך‪ ,‬מפניך‪ .‬י‪,‬לו‬ ‫}ובנ?ח ה‪ ,‬י אמר‪ :‬שובה יהוה‪ ,‬רבבות אלפי ישראל‪} .‬ס{ [ }פ‬ ‫יא‪,‬א ויהי העם כמתא ננים‪ ,‬רע באזני יהוה; וישמע יהוה‪ ,‬ויחר אפו‪ ,‬ותבער‪-‬בם אש יהוה‪ ,‬ות אכל‬ ‫בקצה המח‪3‬נה‪ .‬יא‪,‬ב ויצעק העם‪ ,‬אל‪-‬מ שה; ויתפלל מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬ותשקע האש‪ .‬יא‪,‬ג ויקרא‬ ‫שם‪-‬המקום ההוא‪ ,‬תבערה‪ :‬כי‪-‬בע‪3‬רה בם‪ ,‬אש יהוה‪ .‬יא‪,‬ד והאספס?ף א‪3‬שר בקרבו‪ ,‬התאוו תא‪3‬וה;‬ ‫וישבו ויבכו‪ ,‬גם בני ישראל‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬מי יא‪3‬כלנו בשר‪ .‬יא‪,‬ה זכרנו‪ ,‬את‪-‬הדגה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נ אכל‬ ‫?‬ ‫הקשאים‪ ,‬ואת הא‪3‬בטחים‪ ,‬ואת‪-‬החציר ואת‪-‬הבצלים‪ ,‬ואת‪-‬השומים‪ .‬יא‪,‬ו ועתה‬ ‫במצרים‪ ,‬חנם; את ?‬ ‫נפשנו יבשה‪ ,‬אין כ ל‪--‬בלתי‪ ,‬אל‪-‬המן עינינו‪ .‬יא‪,‬ז והמן‪ ,‬כזרע‪-‬גד הוא; ועינו‪ ,‬כעין הבד לח‪.‬‬ ‫יא‪,‬ח שטו העם ולקטו וטח‪3‬נו ברחים‪ ,‬או דכו במד כה‪ ,‬ובשלו בפרור‪ ,‬ועשו א תו ע?גות; והיה טעמו‪,‬‬ ‫כטעם לשד השמן‪ .‬יא‪,‬ט וברדת הטל על‪-‬המח‪3‬נה‪ ,‬לילה‪ ,‬ירד המן‪ ,‬עליו‪ .‬יא‪,‬י וישמע מ שה את‪-‬‬ ‫העם‪ ,‬ב כה למשפח תיו‪--‬איש‪ ,‬לפתח אה‪I‬לו; ויחר‪-‬אף יהוה מא ד‪ ,‬ובעיני מ שה רע‪ .‬יא‪,‬יא וי אמר‬ ‫מ שה אל‪-‬יהוה‪ ,‬למה ה‪3‬רע ת לעבדך‪ ,‬ולמה ל א‪-‬מצתי חן‪ ,‬בעיניך‪ :‬לשום‪ ,‬את‪-‬משא כל‪-‬העם‬ ‫הזה‪--‬עלי‪ .‬יא‪,‬יב האנ כי הריתי‪ ,‬את כל‪-‬העם הזה‪--‬אם‪-‬אנ כי‪ ,‬ילדתיהו‪ :‬כי‪-‬ת אמר אלי שאהו‬ ‫בחיקך‪ ,‬כא‪3‬שר ישא הא מן את‪-‬הי נק‪ ,‬על הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נשבעת לא‪3‬ב תיו‪ .‬יא‪,‬יג מאין לי בשר‪,‬‬ ‫לתת לכל‪-‬העם הזה‪ :‬כי‪-‬יבכו עלי לאמ ר‪ ,‬תנה‪-‬לנו בשר ונ אכלה‪ .‬יא‪,‬יד ל א‪-‬אוכל אנ כי לבדי‪,‬‬ ‫לשאת את‪-‬כל‪-‬העם הזה‪ :‬כי כבד‪ ,‬ממני‪ .‬יא‪,‬טו ואם‪-‬ככה את‪-‬ע שה לי‪ ,‬הרגני נא הר ג‪--‬אם‪-‬‬ ‫}מצאתי חן‪ ,‬בעיניך; ואל‪-‬אראה‪ ,‬ברעתי‪} .‬פ‬ ‫יא‪,‬טז וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬אספה‪-‬לי שבעים איש מזקני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר ידעת‪ ,‬כי‪-‬הם זקני העם‬ ‫וש טריו; ולקחת א תם אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬והתיצבו שם עמך‪ .‬יא‪,‬יז וירדתי‪ ,‬ודברתי עמך שם‪,‬‬ ‫ואצלתי מן‪-‬הרוח א‪3‬שר עליך‪ ,‬ושמתי ע‪3‬ליהם; ונשאו אתך במשא העם‪ ,‬ול א‪-‬תשא אתה לבדך‪.‬‬ ‫יא‪,‬יח ואל‪-‬העם ת אמר התקדשו למחר‪ ,‬וא‪3‬כלתם בשר‪--‬כי בכיתם באזני יהוה לאמ ר מי יא‪3‬כלנו‬ ‫בשר‪ ,‬כי‪-‬טוב לנו במצרים; ונתן יהוה לכם בשר‪ ,‬וא‪3‬כלתם‪ .‬יא‪,‬יט ל א יום אחד ת אכלון‪ ,‬ול א‬ ‫יומים; ול א ח‪3‬משה ימים‪ ,‬ול א ע‪3‬שרה ימים‪ ,‬ול א‪ ,‬עשרים יום‪ .‬יא‪,‬כ עד ח דש ימים‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬יצא‬ ‫מאפכם‪ ,‬והיה לכם‪ ,‬לזרא‪ :‬יען‪ ,‬כי‪-‬מאסתם את‪-‬יהוה א‪3‬שר בקרבכם‪ ,‬ותבכו לפניו לאמ ר‪ ,‬למה זה‬ ‫יצאנו ממצרים‪ .‬יא‪,‬כא וי אמר‪ ,‬מ שה‪ ,‬שש‪-‬מאות אלף רגלי‪ ,‬העם א‪3‬שר אנ כי בקרבו; ואתה‬ ‫אמרת‪ ,‬בשר אתן להם‪ ,‬ואכלו‪ ,‬ח דש ימים‪ .‬יא‪,‬כב ה‪3‬צ אן ובקר ישחט להם‪ ,‬ומצא להם; אם את‪-‬‬ ‫}כל‪-‬דגי הים יאסף להם‪ ,‬ומצא להם‪} .‬פ‬ ‫יא‪,‬כג וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ה‪3‬יד יהוה תקצר; עתה תראה ה‪3‬יקרך דברי‪ ,‬אם‪-‬ל א‪ .‬יא‪,‬כד ויצא‬ ‫מ שה‪--‬וידבר אל‪-‬העם‪ ,‬את דברי יהוה; ויאס ף שבעים איש‪ ,‬מזקני העם‪ ,‬ויע‪3‬מד א תם‪ ,‬סביב ת‬ ‫הא הל‪ .‬יא‪,‬כה וירד יהוה בענן‪ ,‬וידבר אליו‪ ,‬ויאצל מן‪-‬הרוח א‪3‬שר עליו‪ ,‬ויתן על‪-‬שבעים איש‬ ‫הזקנים; ויהי‪ ,‬כנוח ע‪3‬ליהם הרוח‪ ,‬ויתנבאו‪ ,‬ול א יספו‪ .‬יא‪,‬כו וישא‪3‬רו שני‪-‬א‪3‬נשים במח‪3‬נה שם‬ ‫האחד אלדד ושם השני מידד ותנח ע‪3‬להם הרוח‪ ,‬והמה בכת?בים‪ ,‬ול א יצאו‪ ,‬הא הלה; ויתנבאו‪,‬‬ ‫במח‪3‬נה‪ .‬יא‪,‬כז וירץ הנער‪ ,‬ויגד למ שה וי אמר‪ :‬אלדד ומידד‪ ,‬מתנבאים במח‪3‬נה‪ .‬יא‪,‬כח ויען‬ ‫יהושע בן‪-‬נון‪ ,‬משרת מ שה מבח?ריו‪--‬וי אמר‪ :‬א‪3‬ד ני מ שה‪ ,‬כלאם‪ .‬יא‪,‬כט וי אמר לו מ שה‪,‬‬ ‫?‬ ‫המקנא אתה לי; ומי יתן כל‪-‬עם יהוה‪ ,‬נביאים‪--‬כי‪-‬יתן יהוה את‪-‬רוחו‪ ,‬ע‪3‬ליהם‪ .‬יא‪,‬ל ויאסף מ שה‪,‬‬ ‫אל‪-‬המח‪3‬נה‪--‬הוא‪ ,‬וזקני ישראל‪ .‬יא‪,‬לא ורוח נסע מאת יהוה‪ ,‬ויגז שלוים מן‪-‬הים‪ ,‬ויט ש על‪-‬‬ ‫המח‪3‬נה כדרך יום כ ה וכדרך יום כ ה‪ ,‬סביבות המח‪3‬נה‪--‬וכאמתים‪ ,‬על‪-‬פני הארץ‪ .‬יא‪,‬לב ויקם‬ ‫העם כל‪-‬היום ההוא וכל‪-‬הלילה וכ ל יום המח‪I‬רת‪ ,‬ויאספו את‪-‬השלו‪--‬הממעיט‪ ,‬אסף ע‪3‬שרה ח‪I‬מרים;‬

‫וישטחו להם שטוח‪ ,‬סביבות המח‪3‬נה‪ .‬יא‪,‬לג הבשר‪ ,‬עודנו בין שניהם‪--‬טרם‪ ,‬יכרת; ואף יהוה‪ ,‬חרה‬ ‫בעם‪ ,‬ויך יהוה בעם‪ ,‬מכה רבה מא ד‪ .‬יא‪,‬לד ויקרא את‪-‬שם‪-‬המקום ההוא‪ ,‬קברות התא‪3‬וה‪ :‬כי‪-‬‬ ‫}שם‪ ,‬קברו‪ ,‬את‪-‬העם‪ ,‬המתאוים‪ .‬יא‪,‬לה מקברות התא‪3‬וה נסעו העם‪ ,‬ח‪3‬צרות; ויהיו‪ ,‬בח‪3‬צרות‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬א ותדבר מרים ואה‪3‬ר ן במ שה‪ ,‬על‪-‬א דות האשה הכ?שית א‪3‬שר לקח‪ :‬כי‪-‬אשה כ?שית‪ ,‬לקח‪.‬‬ ‫יב‪,‬ב וי אמרו‪ ,‬ה‪3‬רק אך‪-‬במ שה דבר יהוה‪--‬ה‪3‬ל א‪ ,‬גם‪-‬בנו דבר; וישמע‪ ,‬יהוה‪ .‬יב‪,‬ג והאיש מ שה‪,‬‬ ‫}ענו מא ד‪--‬מכ ל‪ ,‬האדם‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬על‪-‬פני הא‪3‬דמה‪} .‬ס‬ ‫יב‪,‬ד וי אמר יהוה פתא ם‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬מרים‪ ,‬צאו שלשתכם‪ ,‬אל‪-‬א הל מועד;‬ ‫ויצאו‪ ,‬שלשתם‪ .‬יב‪,‬ה וירד יהוה בעמוד ענן‪ ,‬ויע‪3‬מ ד פתח הא הל; ויקרא אה‪3‬ר ן ומרים‪ ,‬ויצאו‬ ‫שניהם‪ .‬יב‪,‬ו וי אמר‪ ,‬שמעו‪-‬נא דברי; אם‪-‬יהיה‪ ,‬נביא‪3‬כם‪--‬יהוה במראה אליו אתודע‪ ,‬בח‪3‬לום‬ ‫א‪3‬דבר‪-‬בו‪ .‬יב‪,‬ז ל א‪-‬כן‪ ,‬עבדי מ שה‪ :‬בכל‪-‬ביתי‪ ,‬נאמן הוא‪ .‬יב‪,‬ח פה אל‪-‬פה א‪3‬דבר‪-‬בו‪ ,‬ומראה‬ ‫ול א בחיד ת‪ ,‬ותמ?נת יהוה‪ ,‬יביט; ומדוע ל א יראתם‪ ,‬לדבר בעבדי במ שה‪ .‬יב‪,‬ט ויחר‪-‬אף יהוה‬ ‫בם‪ ,‬וילך‪ .‬יב‪,‬י והענן‪ ,‬סר מעל הא הל‪ ,‬והנה מרים‪ ,‬מצ רעת כשלג; ויפן אה‪3‬ר ן אל‪-‬מרים‪ ,‬והנה‬ ‫מצ רעת‪ .‬יב‪,‬יא וי אמר אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ :‬בי א‪3‬ד ני‪--‬אל‪-‬נא תשת עלינו חטאת‪ ,‬א‪3‬שר נואלנו‬ ‫וא‪3‬שר חטאנו‪ .‬יב‪,‬יב אל‪-‬נא תהי‪ ,‬כמת‪ ,‬א‪3‬שר בצאתו מרחם אמו‪ ,‬ויאכל ח‪3‬צי בשרו‪ .‬יב‪,‬יג ויצעק‬ ‫}מ שה‪ ,‬אל‪-‬יהוה לאמ ר‪ :‬אל‪ ,‬נא רפא נא לה‪} .‬פ‬ ‫יב‪,‬יד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ואביה יר ק ירק בפניה‪--‬ה‪3‬ל א תכלם‪ ,‬שבעת ימים; תסגר שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬ואחר‪ ,‬תאסף‪ .‬יב‪,‬טו ותסגר מרים מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬שבעת ימים; והעם ל א נסע‪,‬‬ ‫}עד‪-‬האסף מרים‪ .‬יב‪,‬טז ואחר נסעו העם‪ ,‬מח‪3‬צרות; ויח‪3‬נו‪ ,‬במדבר פארן‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יג‪,‬ב שלח‪-‬לך א‪3‬נשים‪ ,‬וית?רו את‪-‬ארץ כנען‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬א‪3‬ני נ תן‪,‬‬ ‫לבני ישראל‪ :‬איש אחד איש אחד למטה א‪3‬ב תיו‪ ,‬תשלחו‪--‬כ ל‪ ,‬נשיא בהם‪ .‬יג‪,‬ג וישלח א תם‬ ‫מ שה ממדבר פארן‪ ,‬על‪-‬פי יהוה‪ :‬כ?לם א‪3‬נשים‪ ,‬ראשי בני‪-‬ישראל המה‪ .‬יג‪,‬ד ואלה‪ ,‬שמותם‪:‬‬ ‫למטה ראובן‪ ,‬שמוע בן‪-‬זכור‪ .‬יג‪,‬ה למטה שמעון‪ ,‬שפט בן‪-‬חורי‪ .‬יג‪,‬ו למטה יהודה‪ ,‬כלב בן‪-‬יפ?נה‪.‬‬ ‫יג‪,‬ז למטה יששכר‪ ,‬יגאל בן‪-‬יוסף‪ .‬יג‪,‬ח למטה אפרים‪ ,‬הושע בן‪-‬נון‪ .‬יג‪,‬ט למטה בנימן‪ ,‬פלטי בן‪-‬‬ ‫רפוא‪ .‬יג‪,‬י למטה זבול?ן‪ ,‬גדיאל בן‪-‬סודי‪ .‬יג‪,‬יא למטה יוסף‪ ,‬למטה מנשה‪--‬גדי‪ ,‬בן‪-‬סוסי‪ .‬יג‪,‬יב‬ ‫למטה דן‪ ,‬עמיאל בן‪-‬גמלי‪ .‬יג‪,‬יג למטה אשר‪ ,‬סתור בן‪-‬מיכאל‪ .‬יג‪,‬יד למטה נפתלי‪ ,‬נחבי בן‪-‬‬ ‫ופסי‪ .‬יג‪,‬טו למטה גד‪ ,‬גאואל בן‪-‬מכי‪ .‬יג‪,‬טז אלה שמות הא‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שלח מ שה לתור את‪-‬‬ ‫יהושע‪ .‬יג‪,‬יז וישלח א תם מ שה‪ ,‬לתור את‪-‬ארץ כנען;‬ ‫הארץ; ויקרא מ שה להושע בן‪-‬נון‪? ,‬‬ ‫וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬ע‪3‬לו זה בנגב‪ ,‬וע‪3‬ליתם‪ ,‬את‪-‬ההר‪ .‬יג‪,‬יח וראיתם את‪-‬הארץ‪ ,‬מה‪-‬הוא; ואת‪-‬העם‪,‬‬ ‫הי שב עליה‪--‬החזק הוא ה‪3‬רפה‪ ,‬המעט הוא אם‪-‬רב‪ .‬יג‪,‬יט ומה הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא י שב בה‪--‬ה‪3‬טובה‬ ‫הוא‪ ,‬אם‪-‬רעה; ומה הערים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא יושב בהנה‪--‬הבמח‪3‬נים‪ ,‬אם במבצרים‪ .‬יג‪,‬כ ומה הארץ‬ ‫השמנה הוא אם‪-‬רזה‪ ,‬ה‪3‬יש‪-‬בה עץ אם‪-‬אין‪ ,‬והתחזקתם‪ ,‬ולקחתם מפרי הארץ; והימים‪--‬ימי‪ ,‬בכורי‬ ‫ע‪3‬נבים‪ .‬יג‪,‬כא ויע‪3‬לו‪ ,‬וית?רו את‪-‬הארץ‪ ,‬ממדבר‪-‬צן עד‪-‬רח ב‪ ,‬לב א ח‪3‬מת‪ .‬יג‪,‬כב ויע‪3‬לו בנגב‪ ,‬ויב א‬ ‫עד‪-‬חברון‪ ,‬ושם א‪3‬חימן ששי ותלמי‪ ,‬ילידי הע‪3‬נק; וחברון‪ ,‬שבע שנים נבנתה‪ ,‬לפני‪ ,‬צ ען מצרים‪.‬‬ ‫יג‪,‬כג ויב או עד‪-‬נחל אשכ ל‪ ,‬ויכרתו משם זמורה ואשכול ע‪3‬נבים אחד‪ ,‬וישא?הו במוט‪ ,‬בשנים; ומן‪-‬‬ ‫הרמ נים‪ ,‬ומן‪-‬התאנים‪ .‬יג‪,‬כד למקום ההוא‪ ,‬קרא נחל אשכול‪ ,‬על א דות האשכול‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬כרתו‬ ‫וישבו‪ ,‬מתור הארץ‪ ,‬מקץ‪ ,‬ארבעים יום‪ .‬יג‪,‬כו וילכו ויב או אל‪-‬מ שה‬ ‫משם בני ישראל‪ .‬יג‪,‬כה ?‬ ‫ואל‪-‬אה‪3‬ר ן ואל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬אל‪-‬מדבר פארן‪--‬קדשה; וישיבו א תם דבר ואת‪-‬כל‪-‬העדה‪,‬‬ ‫ויראום את‪-‬פרי הארץ‪ .‬יג‪,‬כז ויספרו‪-‬לו‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬באנו‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר שלחתנו; וגם זבת חלב‬ ‫ודבש‪ ,‬הוא‪--‬וזה‪-‬פריה‪ .‬יג‪,‬כח אפס כי‪-‬עז העם‪ ,‬הי שב בארץ; והערים‪ ,‬בצ?רות גד ל ת מא ד‪ ,‬וגם‪-‬‬ ‫ילדי הע‪3‬נק‪ ,‬ראינו שם‪ .‬יג‪,‬כט ע‪3‬מלק יושב‪ ,‬בארץ הנגב; והחתי והיבוסי והאמ רי‪ ,‬יושב בהר‪,‬‬

‫והכנע‪3‬ני יושב על‪-‬הים‪ ,‬ועל יד הירדן‪ .‬יג‪,‬ל ויהס כלב את‪-‬העם‪ ,‬אל‪-‬מ שה; וי אמר‪ ,‬על ה נע‪3‬לה‬ ‫וירשנו א תה‪--‬כי‪-‬יכול נוכל‪ ,‬לה‪ .‬יג‪,‬לא והא‪3‬נשים א‪3‬שר‪-‬עלו עמו‪ ,‬אמרו‪ ,‬ל א נוכל‪ ,‬לע‪3‬לות אל‪-‬‬ ‫העם‪ :‬כי‪-‬חזק הוא‪ ,‬ממנו‪ .‬יג‪,‬לב וי ציאו דבת הארץ‪ ,‬א‪3‬שר תרו א תה‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬לאמ ר‪:‬‬ ‫הארץ א‪3‬שר עברנו בה לתור א תה‪ ,‬ארץ א כלת יושביה הוא‪ ,‬וכל‪-‬העם א‪3‬שר‪-‬ראינו בתוכה‪ ,‬אנשי‬ ‫מדות‪ .‬יג‪,‬לג ושם ראינו‪ ,‬את‪-‬הנפילים בני ע‪3‬נק‪--‬מן‪-‬הנפלים; ונהי בעינינו כח‪3‬גבים‪ ,‬וכן היינו‬ ‫בעיניהם‪ .‬יד‪,‬א ותשא‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ ,‬ויתנו‪ ,‬את‪-‬קולם; ויבכו העם‪ ,‬בלילה ההוא‪ .‬יד‪,‬ב ויל נו על‪-‬‬ ‫מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬כ ל בני ישראל; וי אמרו א‪3‬להם כל‪-‬העדה‪ ,‬לו‪-‬מתנו בארץ מצרים‪ ,‬או במדבר‬ ‫הזה‪ ,‬לו‪-‬מתנו‪ .‬יד‪,‬ג ולמה יהוה מביא א תנו אל‪-‬הארץ הז את‪ ,‬לנפ ל בחרב‪--‬נשינו וטפנו‪ ,‬יהיו‬ ‫לבז; ה‪3‬לוא טוב לנו‪ ,‬שוב מצרימה‪ .‬יד‪,‬ד וי אמרו‪ ,‬איש אל‪-‬אחיו‪ :‬נתנה ר אש‪ ,‬ונשובה מצרימה‪.‬‬ ‫ויהושע בן‪-‬נון‪ ,‬וכלב‬ ‫?‬ ‫יד‪,‬ה ויפ ל מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬על‪-‬פניהם‪ ,‬לפני‪ ,‬כל‪-‬קהל ע‪3‬דת בני ישראל‪ .‬יד‪,‬ו‬ ‫בן‪-‬יפ?נה‪ ,‬מן‪-‬התרים‪ ,‬את‪-‬הארץ‪--‬קרעו‪ ,‬בגדיהם‪ .‬יד‪,‬ז וי אמרו‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל לאמ ר‪:‬‬ ‫הארץ‪ ,‬א‪3‬שר עברנו בה לתור א תה‪--‬טובה הארץ‪ ,‬מא ד מא ד‪ .‬יד‪,‬ח אם‪-‬חפץ בנו‪ ,‬יהוה‪--‬והביא‬ ‫א תנו אל‪-‬הארץ הז את‪ ,‬ונתנה לנו‪ :‬ארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא זבת חלב ודבש‪ .‬יד‪,‬ט אך ביהוה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫תמר דו‪ ,‬ואתם אל‪-‬תיראו את‪-‬עם הארץ‪ ,‬כי לחמנו הם; סר צלם מע‪3‬ליהם ויהוה אתנו‪ ,‬אל‪-‬תירא?ם‪.‬‬ ‫יד‪,‬י וי אמרו‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ ,‬לרגום א תם‪ ,‬בא‪3‬בנים; וכבוד יהוה‪ ,‬נראה בא הל מועד‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬בני‪,‬‬ ‫}ישראל‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬יא וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬עד‪-‬אנה ינ ‪3‬אצ?ני העם הזה; ועד‪-‬אנה‪ ,‬ל א‪-‬יא‪3‬מינו בי‪ ,‬בכ ל הא תות‪,‬‬ ‫א‪3‬שר עשיתי בקרבו‪ .‬יד‪,‬יב אכנו בדבר‪ ,‬ואורשנו; ואעשה‪ ,‬א תך‪ ,‬לגוי‪-‬גדול ועצום‪ ,‬ממנו‪ .‬יד‪,‬יג‬ ‫וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ :‬ושמעו מצרים‪ ,‬כי‪-‬העלית בכ ח‪3‬ך את‪-‬העם הזה מקרבו‪ .‬יד‪,‬יד ואמרו‪,‬‬ ‫אל‪-‬יושב הארץ הז את‪ ,‬שמעו כי‪-‬אתה יהוה‪ ,‬בקרב העם הזה‪ :‬א‪3‬שר‪-‬עין בעין נראה אתה יהוה‪,‬‬ ‫וע‪3‬ננך ע מד ע‪3‬להם‪ ,‬ובעמ?ד ענן אתה ה לך לפניהם יומם‪ ,‬ובעמוד אש לילה‪ .‬יד‪,‬טו והמתה את‪-‬העם‬ ‫הזה‪ ,‬כאיש אחד; ואמרו‪ ,‬הגוים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שמעו את‪-‬שמע‪3‬ך‪ ,‬לאמ ר‪ .‬יד‪,‬טז מבלתי יכ לת יהוה‪ ,‬להביא‬ ‫את‪-‬העם הזה‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נשבע להם; וישחטם‪ ,‬במדבר‪ .‬יד‪,‬יז ועתה‪ ,‬יגדל‪-‬נא כ ח א‪3‬ד ני‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר דברת‪ ,‬לאמ ר‪ .‬יד‪,‬יח יהוה‪ ,‬ארך אפים ורב‪-‬חסד‪ ,‬נ שא עו ן‪ ,‬ופשע; ונקה‪ ,‬ל א ינקה‪--‬פ קד‬ ‫ע‪3‬ו ן אבות על‪-‬בנים‪ ,‬על‪-‬שלשים ועל‪-‬רבעים‪ .‬יד‪,‬יט סלח‪-‬נא‪ ,‬לע‪3‬ו ן העם הזה‪--‬כג דל חסדך;‬ ‫וכא‪3‬שר נשאתה לעם הזה‪ ,‬ממצרים ועד‪-‬הנה‪ .‬יד‪,‬כ וי אמר יהוה‪ ,‬סלחתי כדברך‪ .‬יד‪,‬כא ואולם‪,‬‬ ‫חי‪-‬אני‪ :‬וימלא כבוד‪-‬יהוה‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬הארץ‪ .‬יד‪,‬כב כי כל‪-‬הא‪3‬נשים‪ ,‬הר אים את‪-‬כב די ואת‪-‬‬ ‫א ת תי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬עשיתי במצרים‪ ,‬ובמדבר; וינסו א תי‪ ,‬זה עשר פעמים‪ ,‬ול א שמעו‪ ,‬בקולי‪ .‬יד‪,‬כג‬ ‫אם‪-‬יראו‪ ,‬את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשבעתי‪ ,‬לא‪3‬ב תם; וכל‪-‬מנא‪3‬צי‪ ,‬ל א יראוה‪ .‬יד‪,‬כד ועבדי כלב‪ ,‬עקב‬ ‫היתה רוח אחרת עמו‪ ,‬וימלא‪ ,‬אח‪3‬רי‪--‬וה‪3‬ביא תיו‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬בא שמה‪ ,‬וזרעו‪ ,‬יורשנה‪ .‬יד‪,‬כה‬ ‫} והע‪3‬מלקי והכנע‪3‬ני‪ ,‬יושב בעמק; מחר‪ ,‬פנו וסעו לכם המדבר‪--‬דרך ים‪-‬סוף‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬כו וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬יד‪,‬כז עד‪-‬מתי‪ ,‬לעדה הרעה הז את‪ ,‬א‪3‬שר המה‬ ‫מלינים‪ ,‬עלי; את‪-‬תל?נות בני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר המה מלינים עלי‪--‬שמעתי‪ .‬יד‪,‬כח אמ ר א‪3‬להם‪ ,‬חי‪-‬אני‬ ‫נא?ם‪-‬יהוה‪ ,‬אם‪-‬ל א‪ ,‬כא‪3‬שר דברתם באזני‪ :‬כן‪ ,‬אעשה לכם‪ .‬יד‪,‬כט במדבר הזה יפלו פגריכם וכל‪-‬‬ ‫פק?דיכם‪ ,‬לכל‪-‬מספרכם‪ ,‬מבן עשרים שנה‪ ,‬ומעלה‪ :‬א‪3‬שר ה‪3‬לינ תם‪ ,‬עלי‪ .‬יד‪,‬ל אם‪-‬אתם‪ ,‬תב או‬ ‫ויהושע בן‪-‬נון‪ .‬יד‪,‬לא‬ ‫?‬ ‫אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשאתי את‪-‬ידי‪ ,‬לשכן אתכם בה‪--‬כי אם‪-‬כלב בן‪-‬יפ?נה‪,‬‬ ‫וטפכם‪--‬א‪3‬שר א‪3‬מרתם‪ ,‬לבז יהיה‪ :‬והביאתי א תם‪--‬וידעו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר מאסתם בה‪ .‬יד‪,‬לב‬ ‫ופגריכם‪ ,‬אתם‪--‬יפלו‪ ,‬במדבר הזה‪ .‬יד‪,‬לג ובניכם יהיו ר עים במדבר‪ ,‬ארבעים שנה‪ ,‬ונשאו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫זנותיכם‪--‬עד‪-‬ת ם פגריכם‪ ,‬במדבר‪ .‬יד‪,‬לד במספר הימים א‪3‬שר‪-‬תרתם את‪-‬הארץ‪ ,‬ארבעים יום‪--‬‬ ‫יום לשנה יום לשנה תשאו את‪-‬ע‪3‬ו נ תיכם‪ ,‬ארבעים שנה; וידעתם‪ ,‬את‪-‬תנואתי‪ .‬יד‪,‬לה א‪3‬ני יהוה‪,‬‬ ‫דברתי‪ ,‬אם‪-‬ל א ז את אעשה לכל‪-‬העדה הרעה הז את‪ ,‬הנועדים עלי; במדבר הזה יתמו‪ ,‬ושם‬

‫וישבו‪ ,‬וילונו )וילינו( עליו את‪-‬כל‪-‬‬ ‫ימ?תו‪ .‬יד‪,‬לו והא‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שלח מ שה לתור את‪-‬הארץ; ?‬ ‫העדה‪ ,‬להוציא דבה‪ ,‬על‪-‬הארץ‪ .‬יד‪,‬לז וימ?תו‪ ,‬הא‪3‬נשים‪ ,‬מוצאי דבת‪-‬הארץ‪ ,‬רעה‪--‬במגפה‪ ,‬לפני‬ ‫ויהושע בן‪-‬נון‪ ,‬וכלב בן‪-‬יפ?נה‪ ,‬חיו מן‪-‬הא‪3‬נשים ההם‪ ,‬הה לכים לתור את‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫?‬ ‫יהוה‪ .‬יד‪,‬לח‬ ‫יד‪,‬לט וידבר מ שה את‪-‬הדברים האלה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬בני ישראל; ויתאבלו העם‪ ,‬מא ד‪ .‬יד‪,‬מ וישכמו‬ ‫בב קר‪ ,‬ויע‪3‬לו אל‪-‬ר אש‪-‬ההר לאמ ר‪ :‬הננו‪ ,‬ועלינו אל‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬אמר יהוה‪--‬כי חטאנו‪.‬‬ ‫יד‪,‬מא וי אמר מ שה‪ ,‬למה זה אתם ע ברים את‪-‬פי יהוה; והוא‪ ,‬ל א תצלח‪ .‬יד‪,‬מב אל‪-‬תע‪3‬לו‪ ,‬כי‬ ‫אין יהוה בקרבכם; ול א‪ ,‬תנגפו‪ ,‬לפני‪ ,‬א יביכם‪ .‬יד‪,‬מג כי הע‪3‬מלקי והכנע‪3‬ני שם לפניכם‪ ,‬ונפלתם‬ ‫בחרב‪ :‬כי‪-‬על‪-‬כן שבתם מאח‪3‬רי יהוה‪ ,‬ול א‪-‬יהיה יהוה עמכם‪ .‬יד‪,‬מד ויעפלו‪ ,‬לע‪3‬לות אל‪-‬ר אש‬ ‫ההר; וא‪3‬רון ברית‪-‬יהוה ומ שה‪ ,‬ל א‪-‬משו מקרב המח‪3‬נה‪ .‬יד‪,‬מה וירד הע‪3‬מלקי והכנע‪3‬ני‪ ,‬הי שב‬ ‫}בהר ההוא; ויכום ויכתום‪ ,‬עד‪-‬החרמה‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬טו‪,‬ב דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬כי תב או‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫ארץ מושב תיכם‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני‪ ,‬נ תן לכם‪ .‬טו‪,‬ג וע‪3‬שיתם אשה ליהוה‪ ,‬ע לה או‪-‬זבח‪ ,‬לפלא‪-‬נדר או‬ ‫בנדבה‪ ,‬או במ ע‪3‬דיכם‪--‬לע‪3‬שות ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ ,‬מן‪-‬הבקר‪ ,‬או מן‪-‬הצ אן‪ .‬טו‪,‬ד והקריב המקריב‬ ‫קרבנו‪ ,‬ליהוה‪--‬מנחה‪ ,‬ס לת עשרון‪ ,‬בלול‪ ,‬ברבעית ההין שמן‪ .‬טו‪,‬ה ויין לנסך רביעית ההין‪,‬‬ ‫תע‪3‬שה על‪-‬הע לה או לזבח‪--‬לכבש‪ ,‬האחד‪ .‬טו‪,‬ו או לאיל תע‪3‬שה מנחה‪ ,‬ס לת שני עשר נים‪,‬‬ ‫בלולה בשמן‪ ,‬שלשית ההין‪ .‬טו‪,‬ז ויין לנסך‪ ,‬שלשית ההין‪--‬תקריב ריח‪-‬ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬טו‪,‬ח וכי‪-‬‬ ‫תע‪3‬שה בן‪-‬בקר‪ ,‬ע לה או‪-‬זבח‪ ,‬לפלא‪-‬נדר או‪-‬שלמים‪ ,‬ליהוה‪ .‬טו‪,‬ט והקריב על‪-‬בן‪-‬הבקר מנחה‪,‬‬ ‫ס לת של שה עשר נים‪ ,‬בלול בשמן‪ ,‬ח‪3‬צי ההין‪ .‬טו‪,‬י ויין תקריב לנסך‪ ,‬ח‪3‬צי ההין‪--‬אשה ריח‪-‬‬ ‫ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬טו‪,‬יא ככה יעשה‪ ,‬לשור האחד‪ ,‬או‪ ,‬לאיל האחד; או‪-‬לשה בכבשים‪ ,‬או בעזים‪.‬‬ ‫טו‪,‬יב כמספר‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שו‪--‬ככה תע‪3‬שו לאחד‪ ,‬כמספרם‪ .‬טו‪,‬יג כל‪-‬האזרח יע‪3‬שה‪-‬ככה‪ ,‬את‪-‬אלה‪,‬‬ ‫להקריב אשה ריח‪-‬ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬טו‪,‬יד וכי‪-‬יגור אתכם גר או א‪3‬שר‪-‬בתוככם‪ ,‬לד ר תיכם‪ ,‬ועשה‬ ‫אשה ריח‪-‬ניח ח‪ ,‬ליהוה‪--‬כא‪3‬שר תע‪3‬שו‪ ,‬כן יע‪3‬שה‪ .‬טו‪,‬טו הקהל‪ ,‬ח?קה אחת לכם ולגר הגר‪ :‬ח?קת‬ ‫עולם לד ר תיכם‪ ,‬ככם כגר יהיה לפני יהוה‪ .‬טו‪,‬טז תורה אחת ומשפט אחד‪ ,‬יהיה לכם‪ ,‬ולגר‪ ,‬הגר‬ ‫}אתכם‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬טו‪,‬יח דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬בב א‪3‬כם‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הארץ‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני מביא אתכם‪ ,‬שמה‪ .‬טו‪,‬יט והיה‪ ,‬בא‪3‬כלכם מלחם הארץ‪--‬תרימו תרומה‪ ,‬ליהוה‪.‬‬ ‫טו‪,‬כ ראשית‪ ,‬ע‪3‬רס תכם‪--‬חלה‪ ,‬תרימו תרומה‪ :‬כתרומת ג רן‪ ,‬כן תרימו א תה‪ .‬טו‪,‬כא מראשית‪,‬‬ ‫}ע‪3‬רס תיכם‪ ,‬תתנו ליהוה‪ ,‬תרומה‪--‬לד ר תיכם‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬כב וכי תשגו‪--‬ול א תע‪3‬שו‪ ,‬את כל‪-‬המצו ת האלה‪ :‬א‪3‬שר‪-‬דבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪ .‬טו‪,‬כג את כל‪-‬‬ ‫א‪3‬שר צוה יהוה א‪3‬ליכם‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪ :‬מן‪-‬היום א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬והלאה‪--‬לד ר תיכם‪ .‬טו‪,‬כד והיה‪,‬‬ ‫אם מעיני העדה נעשתה לשגגה‪ ,‬ועשו כל‪-‬העדה פר בן‪-‬בקר אחד לע לה לריח ניח ח ליהוה‪,‬‬ ‫ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬לחטת‪ .‬טו‪,‬כה וכפר הכ הן‪ ,‬על‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל‪--‬‬ ‫ונסלח להם‪ :‬כי‪-‬שגגה הוא‪--‬והם הביאו את‪-‬קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה‪ ,‬על‪-‬שגגתם‪.‬‬ ‫}טו‪,‬כו ונסלח‪ ,‬לכל‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל‪ ,‬ולגר‪ ,‬הגר בתוכם‪ :‬כי לכל‪-‬העם‪ ,‬בשגגה‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬כז ואם‪-‬נפש אחת‪ ,‬תחטא בשגגה‪--‬והקריבה עז בת‪-‬שנתה‪ ,‬לחטאת‪ .‬טו‪,‬כח וכפר הכ הן‪ ,‬על‪-‬‬ ‫הנפש הש גגת בחטאה בשגגה‪--‬לפני יהוה‪ :‬לכפר עליו‪ ,‬ונסלח לו‪ .‬טו‪,‬כט האזרח בבני ישראל‪,‬‬ ‫ולגר הגר בתוכם‪--‬תורה אחת יהיה לכם‪ ,‬לע שה בשגגה‪ .‬טו‪,‬ל והנפש א‪3‬שר‪-‬תע‪3‬שה ביד רמה‪ ,‬מן‪-‬‬ ‫האזרח ומן‪-‬הגר‪--‬את‪-‬יהוה‪ ,‬הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההוא‪ ,‬מקרב עמה‪ .‬טו‪,‬לא כי דבר‪-‬יהוה‬ ‫} בזה‪ ,‬ואת‪-‬מצותו הפר; הכרת תכרת הנפש ההוא‪ ,‬ע‪3‬ו נה בה‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬לב ויהיו בני‪-‬ישראל‪ ,‬במדבר; וימצאו‪ ,‬איש מק שש עצים‪--‬ביום השבת‪ .‬טו‪,‬לג ויקריבו א תו‪,‬‬

‫המ צאים א תו מק שש עצים‪--‬אל‪-‬מ שה‪ ,‬ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ואל‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ .‬טו‪,‬לד ויניחו א תו‪,‬‬ ‫}במשמר‪ :‬כי ל א פ רש‪ ,‬מה‪-‬יעשה לו‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬לה וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬מות יומת האיש; רגום א תו בא‪3‬בנים כל‪-‬העדה‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה‪.‬‬ ‫טו‪,‬לו וי ציאו א תו כל‪-‬העדה‪ ,‬אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬וירגמו א תו בא‪3‬בנים‪ ,‬וימ ת‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪,‬‬ ‫}את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬לז וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬טו‪,‬לח דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬ועשו להם‬ ‫ציצת על‪-‬כנפי בגדיהם‪ ,‬לד ר תם; ונתנו על‪-‬ציצת הכנף‪ ,‬פתיל תכלת‪ .‬טו‪,‬לט והיה לכם‪ ,‬לציצת‪,‬‬ ‫וראיתם א תו וזכרתם את‪-‬כל‪-‬מצו ת יהוה‪ ,‬וע‪3‬שיתם א תם; ול א‪-‬תתורו אח‪3‬רי לבבכם‪ ,‬ואח‪3‬רי‬ ‫עיניכם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתם ז נים‪ ,‬אח‪3‬ריהם‪ .‬טו‪,‬מ למען תזכרו‪ ,‬וע‪3‬שיתם את‪-‬כל‪-‬מצו תי; והייתם קד שים‪,‬‬ ‫לאל היכם‪ .‬טו‪,‬מא א‪3‬ני יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר הוצאתי אתכם מארץ מצרים‪ ,‬להיות לכם‪ ,‬לאל הים‪:‬‬ ‫}א‪3‬ני‪ ,‬יהוה אל היכם‪} .‬פ‬ ‫טז‪,‬א ויקח ק רח‪ ,‬בן‪-‬יצהר בן‪-‬קהת בן‪-‬לוי; ודתן וא‪3‬בירם בני אליאב‪ ,‬ואון בן‪-‬פלת‪--‬בני ראובן‪.‬‬ ‫טז‪,‬ב ויק?מו לפני מ שה‪ ,‬וא‪3‬נשים מבני‪-‬ישראל ח‪3‬משים ומאתים‪ ,‬נשיאי עדה קראי מועד‪ ,‬אנשי‪-‬שם‪.‬‬ ‫טז‪,‬ג ויקה‪3‬לו על‪-‬מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬וי אמרו א‪3‬להם רב‪-‬לכם‪--‬כי כל‪-‬העדה כ?לם קד שים‪ ,‬ובתוכם‬ ‫יהוה; ומדוע תתנשאו‪ ,‬על‪-‬קהל יהוה‪ .‬טז‪,‬ד וישמע מ שה‪ ,‬ויפ ל על‪-‬פניו‪ .‬טז‪,‬ה וידבר אל‪-‬ק רח‬ ‫ואל‪-‬כל‪-‬ע‪3‬דתו‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬ב קר וי דע יהוה את‪-‬א‪3‬שר‪-‬לו ואת‪-‬הקדוש‪ ,‬והקריב אליו; ואת א‪3‬שר יבחר‪-‬‬ ‫בו‪ ,‬יקריב אליו‪ .‬טז‪,‬ו ז את‪ ,‬ע‪3‬שו‪ :‬קחו‪-‬לכם מחתות‪ ,‬ק רח וכל‪-‬ע‪3‬דתו‪ .‬טז‪,‬ז ותנו בהן אש ושימו‬ ‫ע‪3‬ליהן קט רת לפני יהוה‪ ,‬מחר‪ ,‬והיה האיש א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪ ,‬הוא הקדוש; רב‪-‬לכם‪ ,‬בני לוי‪ .‬טז‪,‬ח‬ ‫וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬ק רח‪ :‬שמעו‪-‬נא‪ ,‬בני לוי‪ .‬טז‪,‬ט המעט מכם‪ ,‬כי‪-‬הבדיל אל הי ישראל אתכם‬ ‫מע‪3‬דת ישראל‪ ,‬להקריב אתכם‪ ,‬אליו‪--‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ב דת משכן יהוה‪ ,‬ולע‪3‬מ ד לפני העדה‪,‬‬ ‫לשרתם‪ .‬טז‪,‬י ויקרב‪ ,‬א תך‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬אחיך בני‪-‬לוי‪ ,‬אתך; ובקשתם‪ ,‬גם‪-‬כה?נה‪ .‬טז‪,‬יא לכן‪ ,‬אתה‬ ‫וכל‪-‬ע‪3‬דתך‪--‬הנ עדים‪ ,‬על‪-‬יהוה; ואה‪3‬ר ן מה‪-‬הוא‪ ,‬כי תלונו )תלינו( עליו‪ .‬טז‪,‬יב וישלח מ שה‪,‬‬ ‫לקר א לדתן ולא‪3‬בירם בני אליאב; וי אמרו‪ ,‬ל א נע‪3‬לה‪ .‬טז‪,‬יג המעט‪ ,‬כי העליתנו מארץ זבת חלב‬ ‫ודבש‪ ,‬לה‪3‬מיתנו‪ ,‬במדבר‪ :‬כי‪-‬תשתרר עלינו‪ ,‬גם‪-‬השתרר‪ .‬טז‪,‬יד אף ל א אל‪-‬ארץ זבת חלב ודבש‪,‬‬ ‫ה‪3‬ביא תנו‪ ,‬ותתן‪-‬לנו‪ ,‬נח‪3‬לת שדה וכרם; העיני הא‪3‬נשים ההם‪ ,‬תנקר‪--‬ל א נע‪3‬לה‪ .‬טז‪,‬טו ויחר‬ ‫למ שה‪ ,‬מא ד‪ ,‬וי אמר אל‪-‬יהוה‪ ,‬אל‪-‬תפן אל‪-‬מנחתם; ל א ח‪3‬מור אחד מהם‪ ,‬נשאתי‪ ,‬ול א ה‪3‬רע תי‪,‬‬ ‫את‪-‬אחד מהם‪ .‬טז‪,‬טז וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬ק רח‪ ,‬אתה וכל‪-‬ע‪3‬דתך‪ ,‬היו לפני יהוה‪ :‬אתה והם‬ ‫ואה‪3‬ר ן‪ ,‬מחר‪ .‬טז‪,‬יז וקחו איש מחתתו‪ ,‬ונתתם ע‪3‬ליהם קט רת‪ ,‬והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו‪,‬‬ ‫ח‪3‬משים ומאתים מחת ת; ואתה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬איש מחתתו‪ .‬טז‪,‬יח ויקחו איש מחתתו‪ ,‬ויתנו ע‪3‬ליהם אש‪,‬‬ ‫וישימו ע‪3‬ליהם‪ ,‬קט רת; ויעמדו‪ ,‬פתח א הל מועד‪--‬ומ שה ואה‪3‬ר ן‪ .‬טז‪,‬יט ויקהל ע‪3‬ליהם ק רח את‪-‬‬ ‫} כל‪-‬העדה‪ ,‬אל‪-‬פתח א הל מועד; וירא כבוד‪-‬יהוה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬העדה‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬כ וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬טז‪,‬כא הבדלו‪ ,‬מתוך העדה הז את; וא‪3‬כלה א תם‪,‬‬ ‫כרגע‪ .‬טז‪,‬כב ויפלו על‪-‬פניהם‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬אל‪ ,‬אל הי הרוח ת לכל‪-‬בשר‪ :‬האיש אחד יחטא‪ ,‬ועל‬ ‫}כל‪-‬העדה תקצ ף‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬כג וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬טז‪,‬כד דבר אל‪-‬העדה‪ ,‬לאמ ר‪ :‬העלו‪ ,‬מסביב‪ ,‬למשכן‪-‬‬ ‫ק רח‪ ,‬דתן וא‪3‬בירם‪ .‬טז‪,‬כה ויקם מ שה‪ ,‬וילך אל‪-‬דתן וא‪3‬בירם; וילכו אח‪3‬ריו‪ ,‬זקני ישראל‪ .‬טז‪,‬כו‬ ‫וידבר אל‪-‬העדה לאמ ר‪ ,‬סורו נא מעל אה‪I‬לי הא‪3‬נשים הרשעים האלה‪ ,‬ואל‪-‬תגעו‪ ,‬בכל‪-‬א‪3‬שר להם‪:‬‬ ‫פן‪-‬תספו‪ ,‬בכל‪-‬חט אתם‪ .‬טז‪,‬כז ויעלו‪ ,‬מעל משכן‪-‬ק רח דתן וא‪3‬בירם‪--‬מסביב; ודתן וא‪3‬בירם יצאו‬ ‫נצבים‪ ,‬פתח אה‪I‬ליהם‪ ,‬ונשיהם ובניהם‪ ,‬וטפם‪ .‬טז‪,‬כח וי אמר‪ ,‬מ שה‪ ,‬בז את תדעון‪ ,‬כי‪-‬יהוה‬ ‫שלחני לע‪3‬שות את כל‪-‬המע‪3‬שים האלה‪ :‬כי‪-‬ל א‪ ,‬מלבי‪ .‬טז‪,‬כט אם‪-‬כמות כל‪-‬האדם‪ ,‬ימ?תון אלה‪,‬‬

‫ופק?דת כל‪-‬האדם‪ ,‬יפקד ע‪3‬ליהם‪--‬ל א יהוה‪ ,‬שלחני‪ .‬טז‪,‬ל ואם‪-‬בריאה יברא יהוה‪ ,‬ופצתה הא‪3‬דמה‬ ‫את‪-‬פיה ובלעה א תם ואת‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר להם‪ ,‬וירדו חיים‪ ,‬שא לה‪--‬וידעתם‪ ,‬כי נא‪3‬צו הא‪3‬נשים האלה‬ ‫את‪-‬יהוה‪ .‬טז‪,‬לא ויהי‪ ,‬ככל תו‪ ,‬לדבר‪ ,‬את כל‪-‬הדברים האלה; ותבקע הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר תחתיהם‪.‬‬ ‫טז‪,‬לב ותפתח הארץ את‪-‬פיה‪ ,‬ותבלע א תם ואת‪-‬בתיהם‪ ,‬ואת כל‪-‬האדם א‪3‬שר לק רח‪ ,‬ואת כל‪-‬‬ ‫הרכוש‪ .‬טז‪,‬לג וירדו הם וכל‪-‬א‪3‬שר להם‪ ,‬חיים‪--‬שא לה; ותכס ע‪3‬ליהם הארץ‪ ,‬וי אבדו מתוך‬ ‫הקהל‪ .‬טז‪,‬לד וכל‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬שר סביב תיהם‪--‬נסו לק לם‪ :‬כי אמרו‪ ,‬פן‪-‬תבלענו הארץ‪ .‬טז‪,‬לה‬ ‫} ואש יצאה‪ ,‬מאת יהוה; ות אכל‪ ,‬את הח‪3‬משים ומאתים איש‪ ,‬מקריבי‪ ,‬הקט רת‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יז‪,‬ב אמ ר אל‪-‬אלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬וירם את‪-‬המחת ת‬ ‫מבין השרפה‪ ,‬ואת‪-‬האש‪ ,‬זרה‪-‬הלאה‪ :‬כי‪ ,‬קדשו‪ .‬יז‪,‬ג את מחתות החטאים האלה בנפש תם‪ ,‬ועשו‬ ‫א תם רק?עי פחים צפוי למזבח‪--‬כי‪-‬הקריב?ם לפני‪-‬יהוה‪ ,‬ויקדשו; ויהיו לאות‪ ,‬לבני ישראל‪ .‬יז‪,‬ד‬ ‫ויקח אלעזר הכ הן‪ ,‬את מחתות הנח שת‪ ,‬א‪3‬שר הקריבו‪ ,‬השר?פים; וירקעום‪ ,‬צפוי למזבח‪ .‬יז‪,‬ה‬ ‫זכרון לבני ישראל‪ ,‬למען א‪3‬שר ל א‪-‬יקרב איש זר א‪3‬שר ל א מזרע אה‪3‬ר ן הוא‪ ,‬להקטיר קט רת‪,‬‬ ‫} לפני יהוה; ול א‪-‬יהיה כק רח וכע‪3‬דתו‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה ביד‪-‬מ שה לו‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬ו ויל נו כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬ממח‪I‬רת‪ ,‬על‪-‬מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לאמ ר‪ :‬אתם ה‪3‬מתם‪ ,‬את‪-‬עם‬ ‫יהוה‪ .‬יז‪,‬ז ויהי‪ ,‬בהקהל העדה על‪-‬מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ויפנו אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬והנה כסהו הענן; וירא‪,‬‬ ‫}כבוד יהוה‪ .‬יז‪,‬ח ויב א מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬פני א הל מועד‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬ט וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יז‪,‬י הר מו‪ ,‬מתוך העדה הז את‪ ,‬וא‪3‬כלה א תם‪ ,‬כרגע; ויפלו‪,‬‬ ‫על‪-‬פניהם‪ .‬יז‪,‬יא וי אמר מ שה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬קח את‪-‬המחתה ותן‪-‬עליה אש מעל המזבח ושים‬ ‫קט רת‪ ,‬והולך מהרה אל‪-‬העדה‪ ,‬וכפר ע‪3‬ליהם‪ :‬כי‪-‬יצא הקצף מלפני יהוה‪ ,‬החל הנגף‪ .‬יז‪,‬יב ויקח‬ ‫אה‪3‬ר ן כא‪3‬שר דבר מ שה‪ ,‬וירץ אל‪-‬תוך הקהל‪ ,‬והנה החל הנגף‪ ,‬בעם; ויתן‪ ,‬את‪-‬הקט רת‪ ,‬ויכפר‪,‬‬ ‫על‪-‬העם‪ .‬יז‪,‬יג ויע‪3‬מ ד בין‪-‬המתים‪ ,‬ובין החיים; ותעצר‪ ,‬המגפה‪ .‬יז‪,‬יד ויהיו‪ ,‬המתים במגפה‪,‬‬ ‫ארבעה עשר אלף‪ ,‬ושבע מאות‪--‬מלבד המתים‪ ,‬על‪-‬דבר‪-‬ק רח‪ .‬יז‪,‬טו וישב אה‪3‬ר ן אל‪-‬מ שה‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫}פתח א הל מועד; והמגפה‪ ,‬נעצרה‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬טז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יז‪,‬יז דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬וקח מאתם מטה מטה לבית אב‬ ‫מאת כל‪-‬נשיאהם לבית א‪3‬ב תם‪--‬שנים עשר‪ ,‬מטות‪ :‬איש את‪-‬שמו‪ ,‬תכת ב על‪-‬מטהו‪ .‬יז‪,‬יח ואת‬ ‫שם אה‪3‬ר ן‪ ,‬תכת ב על‪-‬מטה לוי‪ :‬כי מטה אחד‪ ,‬לר אש בית א‪3‬בותם‪ .‬יז‪,‬יט והנחתם‪ ,‬בא הל‬ ‫מועד‪--‬לפני‪ ,‬העדות‪ ,‬א‪3‬שר אועד לכם‪ ,‬שמה‪ .‬יז‪,‬כ והיה‪ ,‬האיש א‪3‬שר אבחר‪-‬בו‪--‬מטהו יפרח;‬ ‫וה‪3‬שכ תי מעלי‪ ,‬את‪-‬תל?נות בני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר הם מלינם‪ ,‬ע‪3‬ליכם‪ .‬יז‪,‬כא וידבר מ שה אל‪-‬בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ויתנו אליו כל‪-‬נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית א‪3‬ב תם‪--‬שנים עשר‪,‬‬ ‫מטות; ומטה אה‪3‬ר ן‪ ,‬בתוך מטותם‪ .‬יז‪,‬כב וינח מ שה את‪-‬המט ת‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬בא הל‪ ,‬העד?ת‪.‬‬ ‫יז‪,‬כג ויהי ממח‪I‬רת‪ ,‬ויב א מ שה אל‪-‬א הל העדות‪ ,‬והנה פרח מטה‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬לבית לוי; וי צא פרח‬ ‫ויצץ ציץ‪ ,‬ויגמ ל שקדים‪ .‬יז‪,‬כד וי צא מ שה את‪-‬כל‪-‬המט ת מלפני יהוה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬בני ישראל;‬ ‫}ויראו ויקחו‪ ,‬איש מטהו‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬כה וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬השב את‪-‬מטה אה‪3‬ר ן לפני העדות‪ ,‬למשמרת לאות‪ ,‬לבני‪-‬מרי; ותכל‬ ‫}תלונ תם מעלי‪ ,‬ול א ימ?תו‪ .‬יז‪,‬כו ויעש‪ ,‬מ שה‪ :‬כא‪3‬שר צוה יהוה א תו‪ ,‬כן עשה‪} .‬פ‬ ‫יז‪,‬כז וי אמרו בני ישראל‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ :‬הן גוענו אבדנו‪ ,‬כ?לנו אבדנו‪ .‬יז‪,‬כח כ ל הקרב‬ ‫}הקרב אל‪-‬משכן יהוה‪ ,‬ימות; האם תמנו‪ ,‬לגו ע‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬א וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬אתה ובניך ובית‪-‬אביך אתך‪ ,‬תשאו את‪-‬ע‪3‬ו ן המקדש; ואתה ובניך‬ ‫אתך‪ ,‬תשאו את‪-‬ע‪3‬ו ן כה?נתכם‪ .‬יח‪,‬ב וגם את‪-‬אחיך מטה לוי שבט אביך‪ ,‬הקרב אתך‪ ,‬וילוו עליך‪,‬‬

‫וישרתוך; ואתה ובניך אתך‪ ,‬לפני א הל העד?ת‪ .‬יח‪,‬ג ושמרו‪ ,‬משמרתך‪ ,‬ומשמרת‪ ,‬כל‪-‬הא הל‪ :‬אך‬ ‫אל‪-‬כלי הק דש ואל‪-‬המזבח ל א יקרבו‪ ,‬ול א‪-‬ימ?תו גם‪-‬הם גם‪-‬אתם‪ .‬יח‪,‬ד ונלוו עליך‪--‬ושמרו את‪-‬‬ ‫משמרת א הל מועד‪ ,‬לכ ל ע‪3‬ב דת הא הל; וזר‪ ,‬ל א‪-‬יקרב א‪3‬ליכם‪ .‬יח‪,‬ה ושמרתם‪ ,‬את משמרת‬ ‫הק דש‪ ,‬ואת‪ ,‬משמרת המזבח; ול א‪-‬יהיה עוד קצף‪ ,‬על‪-‬בני ישראל‪ .‬יח‪,‬ו וא‪3‬ני‪ ,‬הנה לקחתי את‪-‬‬ ‫א‪3‬חיכם הלוים‪ ,‬מתוך‪ ,‬בני ישראל‪--‬לכם מתנה נת?נים‪ ,‬ליהוה‪ ,‬לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ .‬יח‪,‬ז‬ ‫ואתה ובניך אתך תשמרו את‪-‬כה?נתכם לכל‪-‬דבר המזבח‪ ,‬ולמבית לפר כת‪--‬וע‪3‬בדתם; ע‪3‬ב דת מתנה‪,‬‬ ‫}אתן את‪-‬כה?נתכם‪ ,‬והזר הקרב‪ ,‬יומת‪} .‬פ‬ ‫יח‪,‬ח וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬וא‪3‬ני הנה נתתי לך‪ ,‬את‪-‬משמרת תרומ תי‪ :‬לכל‪-‬קדשי בני‪-‬ישראל‬ ‫לך נתתים למשחה‪ ,‬ולבניך‪--‬לחק‪-‬עולם‪ .‬יח‪,‬ט זה‪-‬יהיה לך מק דש הק‪I‬דשים‪ ,‬מן‪-‬האש‪ :‬כל‪-‬קרבנם‬ ‫לכל‪-‬מנחתם ולכל‪-‬חטאתם‪ ,‬ולכל‪-‬א‪3‬שמם א‪3‬שר ישיבו לי‪--‬ק דש קדשים לך הוא‪ ,‬ולבניך‪ .‬יח‪,‬י‬ ‫בק דש הק‪I‬דשים‪ ,‬ת אכלנו; כל‪-‬זכר י אכל א תו‪ ,‬ק דש יהיה‪-‬לך‪ .‬יח‪,‬יא וזה‪-‬לך תרומת מתנם‪,‬‬ ‫לכל‪-‬תנופ ת בני ישראל‪--‬לך נתתים ולבניך ולבנ תיך אתך‪ ,‬לחק‪-‬עולם‪ :‬כל‪-‬טהור בביתך‪ ,‬י אכל‬ ‫א תו‪ .‬יח‪,‬יב כ ל חלב יצהר‪ ,‬וכל‪-‬חלב תירוש ודגן‪--‬ראשיתם א‪3‬שר‪-‬יתנו ליהוה‪ ,‬לך נתתים‪ .‬יח‪,‬יג‬ ‫בכורי כל‪-‬א‪3‬שר בארצם‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יביאו ליהוה‪--‬לך יהיה‪ :‬כל‪-‬טהור בביתך‪ ,‬י אכלנו‪ .‬יח‪,‬יד כל‪-‬חרם‬ ‫בישראל‪ ,‬לך יהיה‪ .‬יח‪,‬טו כל‪-‬פטר רחם לכל‪-‬בשר א‪3‬שר‪-‬יקריבו ליהוה‪ ,‬באדם ובבהמה‪--‬יהיה‪-‬לך‪:‬‬ ‫אך פד ה תפדה‪ ,‬את בכור האדם‪ ,‬ואת בכור‪-‬הבהמה הטמאה‪ ,‬תפדה‪ .‬יח‪,‬טז ופדויו‪ ,‬מבן‪-‬ח דש‬ ‫תפדה‪ ,‬בערכך‪ ,‬כסף ח‪3‬משת שקלים בשקל הק דש‪ :‬עשרים גרה‪ ,‬הוא‪ .‬יח‪,‬יז אך בכור‪-‬שור או‪-‬‬ ‫בכור כשב או‪-‬בכור עז‪ ,‬ל א תפדה‪--‬ק דש הם‪ :‬את‪-‬דמם תזר ק על‪-‬המזבח‪ ,‬ואת‪-‬חלבם תקטיר‪--‬‬ ‫אשה לריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪ .‬יח‪,‬יח ובשרם‪ ,‬יהיה‪-‬לך‪ :‬כח‪3‬זה התנופה וכשוק הימין‪ ,‬לך יהיה‪ .‬יח‪,‬יט‬ ‫כ ל תרומ ת הק‪I‬דשים‪ ,‬א‪3‬שר ירימו בני‪-‬ישראל ליהוה‪--‬נתתי לך ולבניך ולבנ תיך אתך‪ ,‬לחק‪-‬‬ ‫עולם‪ :‬ברית מלח עולם הוא לפני יהוה‪ ,‬לך ולזרע‪3‬ך אתך‪ .‬יח‪,‬כ וי אמר יהוה אל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬בארצם‬ ‫}ל א תנחל‪ ,‬וחלק‪ ,‬ל א‪-‬יהיה לך בתוכם‪ :‬א‪3‬ני חלקך ונח‪3‬לתך‪ ,‬בתוך בני ישראל‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬כא ולבני לוי‪ ,‬הנה נתתי כל‪-‬מע‪3‬שר בישראל לנח‪3‬לה‪ ,‬חלף ע‪3‬ב דתם א‪3‬שר‪-‬הם ע בדים‪ ,‬את‪-‬‬ ‫ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ .‬יח‪,‬כב ול א‪-‬יקרבו עוד בני ישראל‪ ,‬אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬לשאת חטא‪ ,‬למות‪.‬‬ ‫יח‪,‬כג ועבד הלוי הוא‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ ,‬והם‪ ,‬ישאו ע‪3‬ו נם‪ :‬ח?קת עולם‪ ,‬לד ר תיכם‪ ,‬ובתוך‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ל א ינח‪3‬לו נח‪3‬לה‪ .‬יח‪,‬כד כי את‪-‬מעשר בני‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬שר ירימו ליהוה תרומה‪ ,‬נתתי‬ ‫} ללוים‪ ,‬לנח‪3‬לה; על‪-‬כן‪ ,‬אמרתי להם‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ ,‬ל א ינח‪3‬לו נח‪3‬לה‪} .‬פ‬ ‫יח‪,‬כה וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬יח‪,‬כו ואל‪-‬הלוים תדבר‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬כי‪-‬תקחו מאת בני‪-‬‬ ‫ישראל את‪-‬המע‪3‬שר א‪3‬שר נתתי לכם מאתם‪ ,‬בנח‪3‬לתכם‪--‬וה‪3‬רמ תם ממנו תרומת יהוה‪ ,‬מע‪3‬שר מן‪-‬‬ ‫המע‪3‬שר‪ .‬יח‪,‬כז ונחשב לכם‪ ,‬תרומתכם‪--‬כדגן‪ ,‬מן‪-‬הג רן‪ ,‬וכמלאה‪ ,‬מן‪-‬היקב‪ .‬יח‪,‬כח כן תרימו גם‪-‬‬ ‫אתם‪ ,‬תרומת יהוה‪ ,‬מכ ל מעשר תיכם‪ ,‬א‪3‬שר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את‪-‬תרומת‬ ‫יהוה‪ ,‬לאה‪3‬ר ן הכ הן‪ .‬יח‪,‬כט מכ ל‪ ,‬מתנ תיכם‪ ,‬תרימו‪ ,‬את כל‪-‬תרומת יהוה‪ :‬מכל‪-‬חלבו‪--‬את‪-‬‬ ‫מקדשו‪ ,‬ממנו‪ .‬יח‪,‬ל ואמרת‪ ,‬א‪3‬להם‪ :‬בה‪3‬רימכם את‪-‬חלבו‪ ,‬ממנו‪ ,‬ונחשב ללוים‪ ,‬כתבואת ג רן‬ ‫וכתבואת יקב‪ .‬יח‪,‬לא וא‪3‬כלתם א תו בכל‪-‬מקום‪ ,‬אתם וביתכם‪ :‬כי‪-‬שכר הוא לכם‪ ,‬חלף ע‪3‬ב דתכם‬ ‫בא הל מועד‪ .‬יח‪,‬לב ול א‪-‬תשאו עליו חטא‪ ,‬בה‪3‬רימכם את‪-‬חלבו ממנו; ואת‪-‬קדשי בני‪-‬ישראל ל א‬ ‫}תחללו‪ ,‬ול א תמותו‪} .‬פ‬ ‫יט‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן לאמ ר‪ .‬יט‪,‬ב ז את ח?קת התורה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה לאמ ר‪:‬‬ ‫דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ויקחו אליך פרה ‪3‬אד?מה תמימה א‪3‬שר אין‪-‬בה מום‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬עלה עליה‪ ,‬ע ל‪.‬‬ ‫יט‪,‬ג ונתתם א תה‪ ,‬אל‪-‬אלעזר הכ הן; והוציא א תה אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬ושחט א תה לפניו‪ .‬יט‪,‬ד‬ ‫ולקח אלעזר הכ הן‪ ,‬מדמה‪--‬באצבעו; והזה אל‪-‬נ כח פני א הל‪-‬מועד‪ ,‬מדמה‪--‬שבע פעמים‪ .‬יט‪,‬ה‬

‫ושרף את‪-‬הפרה‪ ,‬לעיניו‪ :‬את‪-‬ע רה ואת‪-‬בשרה ואת‪-‬דמה‪ ,‬על‪-‬פרשה ישר ף‪ .‬יט‪,‬ו ולקח הכ הן‪,‬‬ ‫עץ ארז ואזוב‪--‬ושני תולעת; והשליך‪ ,‬אל‪-‬תוך שרפת הפרה‪ .‬יט‪,‬ז וכבס בגדיו הכ הן‪ ,‬ורחץ בשרו‬ ‫במים‪ ,‬ואחר‪ ,‬יב א אל‪-‬המח‪3‬נה; וטמא הכ הן‪ ,‬עד‪-‬הערב‪ .‬יט‪,‬ח והש רף א תה‪--‬יכבס בגדיו במים‪,‬‬ ‫ורחץ בשרו במים; וטמא‪ ,‬עד‪-‬הערב‪ .‬יט‪,‬ט ואסף איש טהור‪ ,‬את אפר הפרה‪ ,‬והניח מחוץ למח‪3‬נה‪,‬‬ ‫במקום טהור; והיתה לע‪3‬דת בני‪-‬ישראל למשמרת‪ ,‬למי נדה‪--‬חטאת הוא‪ .‬יט‪,‬י וכבס הא סף את‪-‬‬ ‫אפר הפרה‪ ,‬את‪-‬בגדיו‪ ,‬וטמא‪ ,‬עד‪-‬הערב; והיתה לבני ישראל‪ ,‬ולגר הגר בתוכם‪--‬לח?קת עולם‪.‬‬ ‫יט‪,‬יא הנ גע במת‪ ,‬לכל‪-‬נפש אדם‪--‬וטמא‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יט‪,‬יב הוא יתחטא‪-‬בו ביום השלישי‪,‬‬ ‫וביום השביעי‪--‬יטהר; ואם‪-‬ל א יתחטא ביום השלישי‪ ,‬וביום השביעי‪--‬ל א יטהר‪ .‬יט‪,‬יג כל‪-‬‬ ‫הנ גע במת בנפש האדם א‪3‬שר‪-‬ימות ול א יתחטא‪ ,‬את‪-‬משכן יהוה טמא‪--‬ונכרתה הנפש ההוא‪,‬‬ ‫מישראל‪ :‬כי מי נדה ל א‪-‬ז רק עליו‪ ,‬טמא יהיה‪--‬עוד‪ ,‬ט?מאתו בו‪ .‬יט‪,‬יד ז את‪ ,‬התורה‪ ,‬אדם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ימות בא הל‪ :‬כל‪-‬הבא אל‪-‬הא הל וכל‪-‬א‪3‬שר בא הל‪ ,‬יטמא שבעת ימים‪ .‬יט‪,‬טו וכ ל כלי פתוח‪,‬‬ ‫א‪3‬שר אין‪-‬צמיד פתיל עליו‪--‬טמא‪ ,‬הוא‪ .‬יט‪,‬טז וכ ל א‪3‬שר‪-‬יגע על‪-‬פני השדה‪ ,‬בח‪3‬לל‪-‬חרב או במת‪,‬‬ ‫או‪-‬בעצם אדם‪ ,‬או בקבר‪--‬יטמא‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬יט‪,‬יז ולקחו‪ ,‬לטמא‪ ,‬מע‪3‬פר‪ ,‬שרפת החטאת; ונתן‬ ‫עליו מים חיים‪ ,‬אל‪-‬כלי‪ .‬יט‪,‬יח ולקח אזוב וטבל במים‪ ,‬איש טהור‪ ,‬והזה על‪-‬הא הל ועל‪-‬כל‪-‬‬ ‫הכלים‪ ,‬ועל‪-‬הנפשות א‪3‬שר היו‪-‬שם; ועל‪-‬הנ גע‪ ,‬בעצם או בחלל‪ ,‬או במת‪ ,‬או בקבר‪ .‬יט‪,‬יט והזה‬ ‫הטה ר על‪-‬הטמא‪ ,‬ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי‪ ,‬וכבס בגדיו ורחץ במים‬ ‫וטהר בערב‪ .‬יט‪,‬כ ואיש א‪3‬שר‪-‬יטמא ול א יתחטא‪ ,‬ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל‪ :‬כי את‪-‬מקדש‬ ‫יהוה טמא‪ ,‬מי נדה ל א‪-‬ז רק עליו‪--‬טמא הוא‪ .‬יט‪,‬כא והיתה להם‪ ,‬לח?קת עולם; ומזה מי‪-‬הנדה‪,‬‬ ‫יכבס בגדיו‪ ,‬והנ גע במי הנדה‪ ,‬יטמא עד‪-‬הערב‪ .‬יט‪,‬כב וכ ל א‪3‬שר‪-‬יגע‪-‬בו הטמא‪ ,‬יטמא; והנפש‬ ‫}הנ געת‪ ,‬תטמא עד‪-‬הערב‪} .‬פ‬ ‫כ‪,‬א ויב או בני‪-‬ישראל כל‪-‬העדה מדבר‪-‬צן‪ ,‬בח דש הראשון‪ ,‬וישב העם‪ ,‬בקדש; ותמת שם מרים‪,‬‬ ‫ותקבר שם‪ .‬כ‪,‬ב ול א‪-‬היה מים‪ ,‬לעדה; ויקה‪3‬לו‪ ,‬על‪-‬מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ .‬כ‪,‬ג וירב העם‪ ,‬עם‪-‬מ שה;‬ ‫וי אמרו לאמ ר‪ ,‬ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה‪ .‬כ‪,‬ד ולמה ה‪3‬באתם את‪-‬קהל יהוה‪ ,‬אל‪-‬המדבר‬ ‫הזה‪ ,‬למות שם‪ ,‬א‪3‬נחנו ובעירנו‪ .‬כ‪,‬ה ולמה העלית?נו‪ ,‬ממצרים‪ ,‬להביא א תנו‪ ,‬אל‪-‬המקום הרע‬ ‫הזה‪ :‬ל א מקום זרע‪ ,‬ותאנה וגפן ורמון‪ ,‬ומים אין‪ ,‬לשתות‪ .‬כ‪,‬ו ויב א מ שה ואה‪3‬ר ן מפני הקהל‪,‬‬ ‫} אל‪-‬פתח א הל מועד‪ ,‬ויפלו‪ ,‬על‪-‬פניהם; וירא כבוד‪-‬יהוה‪ ,‬א‪3‬ליהם‪} .‬פ‬ ‫כ‪,‬ז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כ‪,‬ח קח את‪-‬המטה‪ ,‬והקהל את‪-‬העדה אתה ואה‪3‬ר ן אחיך‪,‬‬ ‫ודברתם אל‪-‬הסלע לעיניהם‪ ,‬ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן‪-‬הסלע‪ ,‬והשקית את‪-‬העדה ואת‪-‬‬ ‫בעירם‪ .‬כ‪,‬ט ויקח מ שה את‪-‬המטה‪ ,‬מלפני יהוה‪ ,‬כא‪3‬שר‪ ,‬צוהו‪ .‬כ‪,‬י ויקהלו מ שה ואה‪3‬ר ן‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הקהל‪--‬אל‪-‬פני הסלע; וי אמר להם‪ ,‬שמעו‪-‬נא המ רים‪--‬ה‪3‬מן‪-‬הסלע הזה‪ ,‬נוציא לכם מים‪ .‬כ‪,‬יא‬ ‫} וירם מ שה את‪-‬ידו‪ ,‬ויך את‪-‬הסלע במטהו‪--‬פע‪3‬מים; ויצאו מים רבים‪ ,‬ותשת העדה ובעירם‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬יב וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬יען ל א‪-‬האמנתם בי‪ ,‬להקדישני לעיני בני ישראל‪--‬לכן‪,‬‬ ‫ל א תביאו את‪-‬הקהל הזה‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתתי להם‪ .‬כ‪,‬יג המה מי מריבה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬רבו בני‪-‬‬ ‫}ישראל את‪-‬יהוה; ויקדש‪ ,‬בם‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬יד וישלח מ שה מלאכים מקדש‪ ,‬אל‪-‬מלך אדום‪ :‬כ ה אמר‪ ,‬אחיך ישראל‪ ,‬אתה ידעת‪ ,‬את כל‪-‬‬ ‫התלאה א‪3‬שר מצאתנו‪ .‬כ‪,‬טו וירדו א‪3‬ב תינו מצרימה‪ ,‬ונשב במצרים ימים רבים; וירעו לנו מצרים‪,‬‬ ‫ולא‪3‬ב תינו‪ .‬כ‪,‬טז ונצעק אל‪-‬יהוה‪ ,‬וישמע ק לנו‪ ,‬וישלח מלאך‪ ,‬וי צאנו ממצרים; והנה א‪3‬נחנו‬ ‫בקדש‪ ,‬עיר קצה גבולך‪ .‬כ‪,‬יז נעברה‪-‬נא בארצך‪ ,‬ל א נע‪3‬ב ר בשדה ובכרם‪ ,‬ול א נשתה‪ ,‬מי באר‪:‬‬ ‫דרך המלך נלך‪ ,‬ל א נטה ימין ושמ אול‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬נע‪3‬ב ר‪ ,‬גב?לך‪ .‬כ‪,‬יח וי אמר אליו אדום‪ ,‬ל א‬ ‫תע‪3‬ב ר בי‪--‬פן‪-‬בחרב‪ ,‬אצא לקראתך‪ .‬כ‪,‬יט וי אמרו אליו בני‪-‬ישראל‪ ,‬במסלה נע‪3‬לה‪ ,‬ואם‪-‬מימיך‬

‫נשתה א‪3‬ני ומקני‪ ,‬ונתתי מכרם; רק אין‪-‬דבר‪ ,‬ברגלי אעב רה‪ .‬כ‪,‬כ וי אמר‪ ,‬ל א תע‪3‬ב ר; ויצא‬ ‫אדום לקראתו‪ ,‬בעם כבד וביד ח‪3‬זקה‪ .‬כ‪,‬כא וימאן אדום‪ ,‬נת ן את‪-‬ישראל‪ ,‬ע‪3‬ב ר‪ ,‬בגב?לו; ויט‬ ‫}ישראל‪ ,‬מעליו‪} .‬פ‬ ‫כ‪,‬כב ויסעו‪ ,‬מקדש; ויב או בני‪-‬ישראל כל‪-‬העדה‪ ,‬ה ר ההר‪ .‬כ‪,‬כג וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה ואל‪-‬‬ ‫אה‪3‬ר ן‪ ,‬בה ר ההר‪ ,‬על‪-‬גבול ארץ‪-‬אדום‪ ,‬לאמ ר‪ .‬כ‪,‬כד יאסף אה‪3‬ר ן‪ ,‬אל‪-‬עמיו‪ ,‬כי ל א יב א אל‪-‬‬ ‫הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נתתי לבני ישראל‪--‬על א‪3‬שר‪-‬מריתם את‪-‬פי‪ ,‬למי מריבה‪ .‬כ‪,‬כה קח‪ ,‬את‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬בנו; והעל א תם‪ ,‬ה ר ההר‪ .‬כ‪,‬כו והפשט את‪-‬אה‪3‬ר ן את‪-‬בגדיו‪ ,‬והלבשתם את‪-‬אלעזר בנו;‬ ‫ואה‪3‬ר ן יאסף‪ ,‬ומת שם‪ .‬כ‪,‬כז ויעש מ שה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה; ויע‪3‬לו אל‪-‬ה ר ההר‪ ,‬לעיני כל‪-‬העדה‪.‬‬ ‫כ‪,‬כח ויפשט מ שה את‪-‬אה‪3‬ר ן את‪-‬בגדיו‪ ,‬וילבש א תם את‪-‬אלעזר בנו‪ ,‬וימת אה‪3‬ר ן שם‪ ,‬בר אש‬ ‫ההר; וירד מ שה ואלעזר‪ ,‬מן‪-‬ההר‪ .‬כ‪,‬כט ויראו‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ ,‬כי גוע‪ ,‬אה‪3‬ר ן; ויבכו את‪-‬אה‪3‬ר ן‬ ‫}של שים יום‪ ,‬כ ל בית ישראל‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬א וישמע הכנע‪3‬ני מלך‪-‬ע‪3‬רד‪ ,‬י שב הנגב‪ ,‬כי בא ישראל‪ ,‬דרך הא‪3‬תרים; וילחם‪ ,‬בישראל‪ ,‬וישב‬ ‫ממנו‪ ,‬שבי‪ .‬כא‪,‬ב וידר ישראל נדר ליהוה‪ ,‬וי אמר‪ :‬אם‪-‬נת ן תתן את‪-‬העם הזה‪ ,‬בידי‪--‬והח‪3‬רמתי‪,‬‬ ‫את‪-‬עריהם‪ .‬כא‪,‬ג וישמע יהוה בקול ישראל‪ ,‬ויתן את‪-‬הכנע‪3‬ני‪ ,‬ויח‪3‬רם אתהם‪ ,‬ואת‪-‬עריהם; ויקרא‬ ‫}שם‪-‬המקום‪ ,‬חרמה‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬ד ויסעו מה ר ההר‪ ,‬דרך ים‪-‬סוף‪ ,‬לסב ב‪ ,‬את‪-‬ארץ אדום; ותקצר נפש‪-‬העם‪ ,‬בדרך‪ .‬כא‪,‬ה‬ ‫וידבר העם‪ ,‬באל הים ובמ שה‪ ,‬למה העלית?נו ממצרים‪ ,‬למות במדבר‪ :‬כי אין לחם‪ ,‬ואין מים‪,‬‬ ‫ונפשנו קצה‪ ,‬בלחם הקל קל‪ .‬כא‪,‬ו וישלח יהוה בעם‪ ,‬את הנחשים השרפים‪ ,‬וינשכו‪ ,‬את‪-‬העם;‬ ‫וימת עם‪-‬רב‪ ,‬מישראל‪ .‬כא‪,‬ז ויב א העם אל‪-‬מ שה וי אמרו חטאנו‪ ,‬כי‪-‬דברנו ביהוה ובך‪--‬התפלל‬ ‫אל‪-‬יהוה‪ ,‬ויסר מעלינו את‪-‬הנחש; ויתפלל מ שה‪ ,‬בעד העם‪ .‬כא‪,‬ח וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ע‪3‬שה‬ ‫לך שרף‪ ,‬ושים א תו‪ ,‬על‪-‬נס; והיה‪ ,‬כל‪-‬הנשוך‪ ,‬וראה א תו‪ ,‬וחי‪ .‬כא‪,‬ט ויעש מ שה נחש נח שת‪,‬‬ ‫וישמהו על‪-‬הנס; והיה‪ ,‬אם‪-‬נשך הנחש את‪-‬איש‪--‬והביט אל‪-‬נחש הנח שת‪ ,‬וחי‪ .‬כא‪,‬י ויסעו‪ ,‬בני‬ ‫ישראל; ויח‪3‬נו‪ ,‬בא ב ת‪ .‬כא‪,‬יא ויסעו‪ ,‬מא ב ת; ויח‪3‬נו בעיי הע‪3‬ברים‪ ,‬במדבר א‪3‬שר על‪-‬פני מואב‪,‬‬ ‫ממזרח‪ ,‬השמש‪ .‬כא‪,‬יב משם‪ ,‬נסעו; ויח‪3‬נו‪ ,‬בנחל זרד‪ .‬כא‪,‬יג משם‪ ,‬נסעו‪ ,‬ויח‪3‬נו מעבר ארנון א‪3‬שר‬ ‫במדבר‪ ,‬הי צא מגב?ל האמ רי‪ :‬כי ארנון גבול מואב‪ ,‬בין מואב ובין האמ רי‪ .‬כא‪,‬יד על‪-‬כן‪ ,‬יאמר‪,‬‬ ‫בספר‪ ,‬מלח‪3‬מ ת יהוה‪ :‬את‪-‬והב בסופה‪ ,‬ואת‪-‬הנחלים ארנון‪ .‬כא‪,‬טו ואשד‪ ,‬הנחלים‪ ,‬א‪3‬שר נטה‪,‬‬ ‫לשבת ער; ונשען‪ ,‬לגבול מואב‪ .‬כא‪,‬טז ומשם‪ ,‬בארה‪ :‬הוא הבאר‪ ,‬א‪3‬שר אמר יהוה למ שה‪ ,‬אס ף‬ ‫}את‪-‬העם‪ ,‬ואתנה להם מים‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬יז אז ישיר ישראל‪ ,‬את‪-‬השירה הז את‪ :‬ע‪3‬לי באר‪ ,‬ענו‪-‬לה‪ .‬כא‪,‬יח באר ח‪3‬פרוה שרים‪ ,‬כרוה‬ ‫נדיבי העם‪ ,‬במח קק‪ ,‬במשע‪3‬נ תם; וממדבר‪ ,‬מתנה‪ .‬כא‪,‬יט וממתנה‪ ,‬נח‪3‬ליאל; ומנח‪3‬ליאל‪ ,‬במות‪.‬‬ ‫}כא‪,‬כ ומבמות‪ ,‬הגיא א‪3‬שר בשדה מואב‪--‬ר אש‪ ,‬הפסגה; ונשקפה‪ ,‬על‪-‬פני הישימ ן‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬כא וישלח ישראל מלאכים‪ ,‬אל‪-‬סיח ן מלך‪-‬האמ רי לאמ ר‪ .‬כא‪,‬כב אעברה בארצך‪ ,‬ל א נטה‬ ‫בשדה ובכרם‪--‬ל א נשתה‪ ,‬מי באר‪ :‬בדרך המלך נלך‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬נע‪3‬ב ר גב?לך‪ .‬כא‪,‬כג ול א‪-‬נתן‬ ‫סיח ן את‪-‬ישראל‪ ,‬ע‪3‬ב ר בגב?לו‪ ,‬ויאס ף סיח ן את‪-‬כל‪-‬עמו ויצא לקראת ישראל המדברה‪ ,‬ויב א‬ ‫יהצה; וילחם‪ ,‬בישראל‪ .‬כא‪,‬כד ויכהו ישראל‪ ,‬לפי‪-‬חרב; ויירש את‪-‬ארצו מארנ ן‪ ,‬עד‪-‬יב ק עד‪-‬בני‬ ‫עמון‪--‬כי עז‪ ,‬גבול בני עמון‪ .‬כא‪,‬כה ויקח‪ ,‬ישראל‪ ,‬את כל‪-‬הערים‪ ,‬האלה; וישב ישראל בכל‪-‬ערי‬ ‫האמ רי‪ ,‬בחשבון ובכל‪-‬בנ תיה‪ .‬כא‪,‬כו כי חשבון‪--‬עיר סיח ן מלך האמ רי‪ ,‬הוא; והוא נלחם‪,‬‬ ‫במלך מואב הראשון‪ ,‬ויקח את‪-‬כל‪-‬ארצו מידו‪ ,‬עד‪-‬ארנ ן‪ .‬כא‪,‬כז על‪-‬כן י אמרו המ שלים‪ ,‬ב או‬ ‫חשבון; תבנה ותכונן‪ ,‬עיר סיחון‪ .‬כא‪,‬כח כי‪-‬אש יצאה מחשבון‪ ,‬להבה מקרית סיח ן‪ :‬אכלה ער‬ ‫מואב‪ ,‬בע‪3‬לי במות ארנ ן‪ .‬כא‪,‬כט אוי‪-‬לך מואב‪ ,‬אבדת עם‪-‬כמוש; נתן בניו פליטם ובנ תיו בשבית‪,‬‬

‫למלך אמ רי סיחון‪ .‬כא‪,‬ל ונירם אבד חשבון‪ ,‬עד‪-‬דיב ן; ונשים עד‪-‬נ פח‪ ,‬א‪3‬שר עד‪-‬מידבא‪ .‬כא‪,‬לא‬ ‫וישב‪ ,‬ישראל‪ ,‬בארץ‪ ,‬האמ רי‪ .‬כא‪,‬לב וישלח מ שה לרגל את‪-‬יעזר‪ ,‬וילכדו בנ תיה; ויירש‬ ‫)ויורש(‪ ,‬את‪-‬האמ רי א‪3‬שר‪-‬שם‪ .‬כא‪,‬לג ויפנו‪ ,‬ויע‪3‬לו‪ ,‬דרך‪ ,‬הבשן; ויצא עוג מלך‪-‬הבשן לקראתם‬ ‫הוא וכל‪-‬עמו‪ ,‬למלחמה‪--‬אדרעי‪ .‬כא‪,‬לד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬אל‪-‬תירא א תו‪--‬כי בידך נתתי‬ ‫א תו ואת‪-‬כל‪-‬עמו‪ ,‬ואת‪-‬ארצו; ועשית לו‪--‬כא‪3‬שר עשית לסיח ן מלך האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר יושב בחשבון‪.‬‬ ‫כא‪,‬לה ויכו א תו ואת‪-‬בניו ואת‪-‬כל‪-‬עמו‪ ,‬עד‪-‬בלתי השאיר‪-‬לו שריד; ויירשו‪ ,‬את‪-‬ארצו‪ .‬כב‪,‬א‬ ‫} ויסעו‪ ,‬בני ישראל; ויח‪3‬נו בערבות מואב‪ ,‬מעבר לירדן ירחו‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ב וירא בלק‪ ,‬בן‪-‬צפור‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬עשה ישראל‪ ,‬לאמ רי‪ .‬כב‪,‬ג ויגר מואב מפני העם‪,‬‬ ‫מא ד‪--‬כי רב‪-‬הוא; ויקץ מואב‪ ,‬מפני בני ישראל‪ .‬כב‪,‬ד וי אמר מואב אל‪-‬זקני מדין‪ ,‬עתה ילח‪3‬כו‬ ‫הקהל את‪-‬כל‪-‬סביב תינו‪ ,‬כלח ך השור‪ ,‬את ירק השדה; ובלק בן‪-‬צפור מלך למואב‪ ,‬בעת ההוא‪.‬‬ ‫כב‪,‬ה וישלח מלאכים אל‪-‬בלעם בן‪-‬בע ר‪ ,‬פתורה א‪3‬שר על‪-‬הנהר ארץ בני‪-‬עמו‪--‬לקר א‪-‬לו‪:‬‬ ‫לאמ ר‪ ,‬הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את‪-‬עין הארץ‪ ,‬והוא י שב‪ ,‬ממ?לי‪ .‬כב‪,‬ו ועתה לכה‪-‬נא‬ ‫ארה‪-‬לי את‪-‬העם הזה‪ ,‬כי‪-‬עצום הוא ממני‪--‬אולי אוכל נכה‪-‬בו‪ ,‬וא‪3‬גרשנו מן‪-‬הארץ‪ :‬כי ידעתי‪ ,‬את‬ ‫א‪3‬שר‪-‬תברך מב רך‪ ,‬וא‪3‬שר תא ר‪ ,‬יואר‪ .‬כב‪,‬ז וילכו זקני מואב‪ ,‬וזקני מדין‪ ,‬וקסמים‪ ,‬בידם; ויב או‪,‬‬ ‫אל‪-‬בלעם‪ ,‬וידברו אליו‪ ,‬דברי בלק‪ .‬כב‪,‬ח וי אמר א‪3‬ליהם‪ ,‬לינו פ ה הלילה‪ ,‬וה‪3‬שב תי אתכם דבר‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר ידבר יהוה אלי; וישבו שרי‪-‬מואב‪ ,‬עם‪-‬בלעם‪ .‬כב‪,‬ט ויב א אל הים‪ ,‬אל‪-‬בלעם; וי אמר‪ ,‬מי‬ ‫הא‪3‬נשים האלה עמך‪ .‬כב‪,‬י וי אמר בלעם‪ ,‬אל‪-‬האל הים‪ :‬בלק בן‪-‬צפ ר מלך מואב‪ ,‬שלח אלי‪.‬‬ ‫כב‪,‬יא הנה העם הי צא ממצרים‪ ,‬ויכס את‪-‬עין הארץ; עתה‪ ,‬לכה קבה‪-‬לי א תו‪--‬אולי אוכל להלחם‬ ‫בו‪ ,‬וגרשתיו‪ .‬כב‪,‬יב וי אמר אל הים אל‪-‬בלעם‪ ,‬ל א תלך עמהם; ל א תא ר את‪-‬העם‪ ,‬כי ברוך‬ ‫הוא‪ .‬כב‪,‬יג ויקם בלעם‪ ,‬בב קר‪ ,‬וי אמר אל‪-‬שרי בלק‪ ,‬לכו אל‪-‬ארצכם‪ :‬כי מאן יהוה‪ ,‬לתתי‬ ‫לה‪3‬ל ך עמכם‪ .‬כב‪,‬יד ויקומו שרי מואב‪ ,‬ויב או אל‪-‬בלק; וי אמרו‪ ,‬מאן בלעם ה‪3‬ל ך עמנו‪ .‬כב‪,‬טו‬ ‫וי סף עוד‪ ,‬בלק‪ ,‬של ח שרים‪ ,‬רבים ונכבדים מאלה‪ .‬כב‪,‬טז ויב או‪ ,‬אל‪-‬בלעם; וי אמרו לו‪ ,‬כ ה‬ ‫אמר בלק בן‪-‬צפור‪ ,‬אל‪-‬נא תמנע‪ ,‬מה‪3‬ל ך אלי‪ .‬כב‪,‬יז כי‪-‬כבד א‪3‬כבדך מא ד‪ ,‬וכ ל א‪3‬שר‪-‬ת אמר אלי‬ ‫אעשה; ולכה‪-‬נא‪ ,‬קבה‪-‬לי‪ ,‬את‪ ,‬העם הזה‪ .‬כב‪,‬יח ויען בלעם‪ ,‬וי אמר אל‪-‬עבדי בלק‪ ,‬אם‪-‬יתן‪-‬לי‬ ‫בלק מל א ביתו‪ ,‬כסף וזהב‪--‬ל א אוכל‪ ,‬לע‪3‬ב ר את‪-‬פי יהוה אל הי‪ ,‬לע‪3‬שות קטנה‪ ,‬או גדולה‪.‬‬ ‫כב‪,‬יט ועתה‪ ,‬שבו נא בזה גם‪-‬אתם‪--‬הלילה; ואדעה‪ ,‬מה‪-‬י סף יהוה דבר עמי‪ .‬כב‪,‬כ ויב א אל הים‬ ‫אל‪-‬בלעם‪ ,‬לילה‪ ,‬וי אמר לו אם‪-‬לקר א לך באו הא‪3‬נשים‪ ,‬קום לך אתם; ואך‪ ,‬את‪-‬הדבר א‪3‬שר‪-‬‬ ‫א‪3‬דבר אליך‪--‬א תו תע‪3‬שה‪ .‬כב‪,‬כא ויקם בלעם בב קר‪ ,‬ויח‪3‬ב ש את‪-‬א‪3‬ת נו; וילך‪ ,‬עם‪-‬שרי מואב‪.‬‬ ‫כב‪,‬כב ויחר‪-‬אף אל הים‪ ,‬כי‪-‬הולך הוא‪ ,‬ויתיצב מלאך יהוה בדרך‪ ,‬לשטן לו; והוא ר כב על‪-‬א‪3‬ת נו‪,‬‬ ‫ושני נעריו עמו‪ .‬כב‪,‬כג ותרא האתון את‪-‬מלאך יהוה נצב בדרך‪ ,‬וחרבו שלופה בידו‪ ,‬ותט האתון‬ ‫מן‪-‬הדרך‪ ,‬ותלך בשדה; ויך בלעם את‪-‬האתון‪ ,‬להט תה הדרך‪ .‬כב‪,‬כד ויע‪3‬מ ד מלאך יהוה‪ ,‬במשעול‬ ‫הכרמים‪--‬גדר מזה‪ ,‬וגדר מזה‪ .‬כב‪,‬כה ותרא האתון את‪-‬מלאך יהוה‪ ,‬ותלחץ אל‪-‬הקיר‪ ,‬ותלחץ את‪-‬‬ ‫רגל בלעם‪ ,‬אל‪-‬הקיר; וי סף‪ ,‬להכ תה‪ .‬כב‪,‬כו ויוסף מלאך‪-‬יהוה‪ ,‬ע‪3‬בור; ויע‪3‬מ ד במקום צר‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫אין‪-‬דרך לנטות ימין ושמ אול‪ .‬כב‪,‬כז ותרא האתון את‪-‬מלאך יהוה‪ ,‬ותרבץ תחת בלעם; ויחר‪-‬אף‬ ‫בלעם‪ ,‬ויך את‪-‬האתון במקל‪ .‬כב‪,‬כח ויפתח יהוה‪ ,‬את‪-‬פי האתון; ות אמר לבלעם‪ ,‬מה‪-‬עשיתי לך‪,‬‬ ‫כי הכיתני‪ ,‬זה של ש רגלים‪ .‬כב‪,‬כט וי אמר בלעם לאתון‪ ,‬כי התעללת בי; לו יש‪-‬חרב בידי‪ ,‬כי‬ ‫עתה ה‪3‬רגתיך‪ .‬כב‪,‬ל ות אמר האתון אל‪-‬בלעם‪ ,‬ה‪3‬לוא אנ כי א‪3‬ת נך א‪3‬שר‪-‬רכבת עלי מעודך עד‪-‬‬ ‫היום הזה‪--‬ההסכן הסכנתי‪ ,‬לע‪3‬שות לך כ ה; וי אמר‪ ,‬ל א‪ .‬כב‪,‬לא ויגל יהוה‪ ,‬את‪-‬עיני בלעם‪ ,‬וירא‬ ‫את‪-‬מלאך יהוה נצב בדרך‪ ,‬וחרבו של?פה בידו; ויק ד וישתחו‪ ,‬לאפיו‪ .‬כב‪,‬לב וי אמר אליו‪ ,‬מלאך‬ ‫יהוה‪ ,‬על‪-‬מה הכית את‪-‬א‪3‬ת נך‪ ,‬זה שלוש רגלים; הנה אנ כי יצאתי לשטן‪ ,‬כי‪-‬ירט הדרך לנגדי‪.‬‬ ‫כב‪,‬לג ותראני‪ ,‬האתון‪ ,‬ותט לפני‪ ,‬זה של ש רגלים; אולי נטתה מפני‪ ,‬כי עתה גם‪-‬א תכה הרגתי‬

‫ואותה החייתי‪ .‬כב‪,‬לד וי אמר בלעם אל‪-‬מלאך יהוה‪ ,‬חטאתי‪--‬כי ל א ידעתי‪ ,‬כי אתה נצב לקראתי‬ ‫בדרך; ועתה אם‪-‬רע בעיניך‪ ,‬אשובה לי‪ .‬כב‪,‬לה וי אמר מלאך יהוה אל‪-‬בלעם‪ ,‬לך עם‪-‬הא‪3‬נשים‪,‬‬ ‫ואפס את‪-‬הדבר א‪3‬שר‪-‬א‪3‬דבר אליך‪ ,‬א תו תדבר; וילך בלעם‪ ,‬עם‪-‬שרי בלק‪ .‬כב‪,‬לו וישמע בלק‪ ,‬כי‬ ‫בא בלעם; ויצא לקראתו אל‪-‬עיר מואב‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬גבול ארנ ן‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בקצה הגבול‪ .‬כב‪,‬לז וי אמר‬ ‫בלק אל‪-‬בלעם‪ ,‬ה‪3‬ל א של ח שלחתי אליך לקר א‪-‬לך‪--‬למה ל א‪-‬הלכת‪ ,‬אלי; הא?מנם‪ ,‬ל א אוכל‬ ‫כבדך‪ .‬כב‪,‬לח וי אמר בלעם אל‪-‬בלק‪ ,‬הנה‪-‬באתי אליך‪--‬עתה‪ ,‬ה‪3‬יכ ל אוכל דבר מאומה‪ :‬הדבר‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ישים אל הים בפי‪--‬א תו א‪3‬דבר‪ .‬כב‪,‬לט וילך בלעם‪ ,‬עם‪-‬בלק; ויב או‪ ,‬קרית ח?צות‪ .‬כב‪,‬מ‬ ‫ויזבח בלק‪ ,‬בקר וצ אן; וישלח לבלעם‪ ,‬ולשרים א‪3‬שר אתו‪ .‬כב‪,‬מא ויהי בב קר‪--‬ויקח בלק את‪-‬‬ ‫בלעם‪ ,‬ויע‪3‬להו במות בעל; וירא משם‪ ,‬קצה העם‪ .‬כג‪,‬א וי אמר בלעם אל‪-‬בלק‪ ,‬בנה‪-‬לי בזה שבעה‬ ‫מזבח ת; והכן לי בזה‪ ,‬שבעה פרים ושבעה אילים‪ .‬כג‪,‬ב ויעש בלק‪ ,‬כא‪3‬שר דבר בלעם; ויעל בלק‬ ‫ובלעם פר ואיל‪ ,‬במזבח‪ .‬כג‪,‬ג וי אמר בלעם לבלק‪ ,‬התיצב על‪-‬ע לתך‪ ,‬ואלכה אולי יקרה יהוה‬ ‫לקראתי‪ ,‬ודבר מה‪-‬יראני והגדתי לך; וילך‪ ,‬שפי‪ .‬כג‪,‬ד ויקר אל הים‪ ,‬אל‪-‬בלעם; וי אמר אליו‪,‬‬ ‫את‪-‬שבעת המזבח ת ערכתי‪ ,‬ואעל פר ואיל‪ ,‬במזבח‪ .‬כג‪,‬ה וישם יהוה דבר‪ ,‬בפי בלעם; וי אמר‬ ‫שוב אל‪-‬בלק‪ ,‬וכ ה תדבר‪ .‬כג‪,‬ו וישב אליו‪ ,‬והנה נצב על‪-‬ע לתו‪--‬הוא‪ ,‬וכל‪-‬שרי מואב‪ .‬כג‪,‬ז‬ ‫וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬מן‪-‬א‪3‬רם ינחני בלק מלך‪-‬מואב‪ ,‬מהררי‪-‬קדם‪--‬לכה ארה‪-‬לי יע‪3‬ק ב‪ ,‬ולכה‬ ‫ז ע‪3‬מה ישראל‪ .‬כג‪,‬ח מה אק ב‪ ,‬ל א קב ה אל; ומה אזע ם‪ ,‬ל א זעם יהוה‪ .‬כג‪,‬ט כי‪-‬מר אש צ?רים‬ ‫אראנו‪ ,‬ומגבעות א‪3‬שורנו‪ :‬הן‪-‬עם לבדד ישכ ן‪ ,‬ובגוים ל א יתחשב‪ .‬כג‪,‬י מי מנה ע‪3‬פר יע‪3‬ק ב‪,‬‬ ‫ומספר את‪-‬ר בע ישראל; תמ ת נפשי מות ישרים‪ ,‬ותהי אח‪3‬ריתי כמ הו‪ .‬כג‪,‬יא וי אמר בלק אל‪-‬‬ ‫בלעם‪ ,‬מה עשית לי‪ :‬לק ב א יבי לקחתיך‪ ,‬והנה ברכת ברך‪ .‬כג‪,‬יב ויען‪ ,‬וי אמר‪ :‬ה‪3‬ל א‪ ,‬את‬ ‫א‪3‬שר ישים יהוה בפי‪--‬א תו אשמ ר‪ ,‬לדבר‪ .‬כג‪,‬יג וי אמר אליו בלק‪ ,‬לך‪-‬נא אתי אל‪-‬מקום אחר‬ ‫א‪3‬שר תראנו משם‪--‬אפס קצהו תראה‪ ,‬וכ?לו ל א תראה; וקבנו‪-‬לי‪ ,‬משם‪ .‬כג‪,‬יד ויקחהו שדה‬ ‫צ פים‪ ,‬אל‪-‬ר אש הפסגה; ויבן שבעה מזבח ת‪ ,‬ויעל פר ואיל במזבח‪ .‬כג‪,‬טו וי אמר‪ ,‬אל‪-‬בלק‪,‬‬ ‫התיצב כ ה‪ ,‬על‪-‬ע לתך; ואנ כי‪ ,‬אקרה כ ה‪ .‬כג‪,‬טז ויקר יהוה אל‪-‬בלעם‪ ,‬וישם דבר בפיו; וי אמר‬ ‫שוב אל‪-‬בלק‪ ,‬וכ ה תדבר‪ .‬כג‪,‬יז ויב א אליו‪ ,‬והנו נצב על‪-‬ע לתו‪ ,‬ושרי מואב‪ ,‬אתו; וי אמר לו‬ ‫בלק‪ ,‬מה‪-‬דבר יהוה‪ .‬כג‪,‬יח וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬קום בלק ושמע‪ ,‬הא‪3‬זינה עדי בנו צפ ר‪ .‬כג‪,‬יט‬ ‫ל א איש אל ויכזב‪ ,‬ובן‪-‬אדם ויתנחם; ההוא אמר ול א יע‪3‬שה‪ ,‬ודבר ול א יקימנה‪ .‬כג‪,‬כ הנה ברך‪,‬‬ ‫לקחתי; וברך‪ ,‬ול א א‪3‬שיבנה‪ .‬כג‪,‬כא ל א‪-‬הביט און ביע‪3‬ק ב‪ ,‬ול א‪-‬ראה עמל בישראל; יהוה‬ ‫אל היו עמו‪ ,‬ותרועת מלך בו‪ .‬כג‪,‬כב אל‪ ,‬מוציאם ממצרים‪--‬כתוע‪3‬פ ת ראם‪ ,‬לו‪ .‬כג‪,‬כג כי ל א‪-‬‬ ‫נחש ביע‪3‬ק ב‪ ,‬ול א‪-‬קסם בישראל; כעת‪ ,‬יאמר ליע‪3‬ק ב ולישראל‪ ,‬מה‪-‬פעל‪ ,‬אל‪ .‬כג‪,‬כד הן‪-‬עם‬ ‫כלביא יקום‪ ,‬וכא‪3‬רי יתנשא; ל א ישכב עד‪-‬י אכל טרף‪ ,‬ודם‪-‬ח‪3‬ללים ישתה‪ .‬כג‪,‬כה וי אמר בלק‬ ‫אל‪-‬בלעם‪ ,‬גם‪-‬ק ב ל א תק‪I‬בנו; גם‪-‬ברך‪ ,‬ל א תברכנו‪ .‬כג‪,‬כו ויען בלעם‪ ,‬וי אמר אל‪-‬בלק‪ :‬ה‪3‬ל א‪,‬‬ ‫דברתי אליך לאמ ר‪ ,‬כ ל א‪3‬שר‪-‬ידבר יהוה‪ ,‬א תו אעשה‪ .‬כג‪,‬כז וי אמר בלק‪ ,‬אל‪-‬בלעם‪ ,‬לכה‪-‬נא‬ ‫אקח‪3‬ך‪ ,‬אל‪-‬מקום אחר; אולי יישר בעיני האל הים‪ ,‬וקב תו לי משם‪ .‬כג‪,‬כח ויקח בלק‪ ,‬את‪-‬בלעם‪,‬‬ ‫ר אש הפעור‪ ,‬הנשקף על‪-‬פני הישימ ן‪ .‬כג‪,‬כט וי אמר בלעם אל‪-‬בלק‪ ,‬בנה‪-‬לי בזה שבעה‬ ‫מזבח ת; והכן לי בזה‪ ,‬שבעה פרים ושבעה אילם‪ .‬כג‪,‬ל ויעש בלק‪ ,‬כא‪3‬שר אמר בלעם; ויעל פר‬ ‫ואיל‪ ,‬במזבח‪ .‬כד‪,‬א וירא בלעם‪ ,‬כי טוב בעיני יהוה לברך את‪-‬ישראל‪ ,‬ול א‪-‬הלך כפעם‪-‬בפעם‪,‬‬ ‫לקראת נחשים; וישת אל‪-‬המדבר‪ ,‬פניו‪ .‬כד‪,‬ב וישא בלעם את‪-‬עיניו‪ ,‬וירא את‪-‬ישראל‪ ,‬ש כן‪,‬‬ ‫לשבטיו; ותהי עליו‪ ,‬רוח אל הים‪ .‬כד‪,‬ג וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬נא?ם בלעם בנו בע ר‪ ,‬ונא?ם הגבר‬ ‫שת?ם העין‪ .‬כד‪,‬ד נא?ם‪--‬ש מע‪ ,‬אמרי‪-‬אל‪ :‬א‪3‬שר מח‪3‬זה שדי יחזה‪ ,‬נ פל וגלוי עינים‪ .‬כד‪,‬ה מה‪-‬‬ ‫ט בו א הליך‪ ,‬יע‪3‬ק ב; משכנ תיך‪ ,‬ישראל‪ .‬כד‪,‬ו כנחלים נטיו‪ ,‬כגנ ת ע‪3‬לי נהר; כא‪3‬הלים נטע יהוה‪,‬‬ ‫כא‪3‬רזים ע‪3‬לי‪-‬מים‪ .‬כד‪,‬ז יזל‪-‬מים מדליו‪ ,‬וזרעו במים רבים; ויר ם מא‪3‬גג מלכו‪ ,‬ותנשא מלכ?תו‪.‬‬ ‫כד‪,‬ח אל מוציאו ממצרים‪ ,‬כתוע‪3‬פ ת ראם לו; י אכל גוים צריו‪ ,‬ועצמ תיהם יגרם‪--‬וחציו ימחץ‪.‬‬

‫כד‪,‬ט כרע שכב כא‪3‬רי וכלביא‪ ,‬מי יקימנו; מברכיך ברוך‪ ,‬וא רריך ארור‪ .‬כד‪,‬י ויחר‪-‬אף בלק אל‪-‬‬ ‫בלעם‪ ,‬ויספ ק את‪-‬כפיו; וי אמר בלק אל‪-‬בלעם‪ ,‬לק ב א יבי קראתיך‪ ,‬והנה ברכת ברך‪ ,‬זה של ש‬ ‫פעמים‪ .‬כד‪,‬יא ועתה‪ ,‬ברח‪-‬לך אל‪-‬מקומך; אמרתי כבד א‪3‬כבדך‪ ,‬והנה מנע‪3‬ך יהוה מכבוד‪ .‬כד‪,‬יב‬ ‫וי אמר בלעם‪ ,‬אל‪-‬בלק‪ :‬ה‪3‬ל א‪ ,‬גם אל‪-‬מלאכיך א‪3‬שר‪-‬שלחת אלי‪--‬דברתי לאמ ר‪ .‬כד‪,‬יג אם‪-‬יתן‪-‬‬ ‫לי בלק מל א ביתו‪ ,‬כסף וזהב‪--‬ל א אוכל לע‪3‬ב ר את‪-‬פי יהוה‪ ,‬לע‪3‬שות טובה או רעה מלבי‪ :‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫ידבר יהוה‪ ,‬א תו א‪3‬דבר‪ .‬כד‪,‬יד ועתה‪ ,‬הנני הולך לעמי; לכה‪ ,‬איעצך‪ ,‬א‪3‬שר יע‪3‬שה העם הזה לעמך‪,‬‬ ‫באח‪3‬רית הימים‪ .‬כד‪,‬טו וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬נא?ם בלעם בנו בע ר‪ ,‬ונא?ם הגבר שת?ם העין‪.‬‬ ‫כד‪,‬טז נא?ם‪ ,‬ש מע אמרי‪-‬אל‪ ,‬וי דע‪ ,‬דעת עליון; מח‪3‬זה שדי יחזה‪ ,‬נ פל וגלוי עינים‪ .‬כד‪,‬יז אראנו‬ ‫ול א עתה‪ ,‬א‪3‬שורנו ול א קרוב; דרך כוכב מיע‪3‬ק ב‪ ,‬וקם שבט מישראל‪ ,‬ומחץ פא‪3‬תי מואב‪ ,‬וקרקר‬ ‫כל‪-‬בני‪-‬שת‪ .‬כד‪,‬יח והיה אדום ירשה‪ ,‬והיה ירשה שעיר‪--‬א יביו; וישראל‪ ,‬ע שה חיל‪ .‬כד‪,‬יט‬ ‫וירד‪ ,‬מיע‪3‬ק ב; והאביד שריד‪ ,‬מעיר‪ .‬כד‪,‬כ וירא‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬מלק‪ ,‬וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬ראשית גוים‬ ‫ע‪3‬מלק‪ ,‬ואח‪3‬ריתו ע‪3‬די א בד‪ .‬כד‪,‬כא וירא‪ ,‬את‪-‬הקיני‪ ,‬וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪ :‬איתן‪ ,‬מושבך‪ ,‬ושים‬ ‫בסלע‪ ,‬קנך‪ .‬כד‪,‬כב כי אם‪-‬יהיה‪ ,‬לבער קין‪--‬עד‪-‬מה‪ ,‬אשור תשבך‪ .‬כד‪,‬כג וישא משלו‪ ,‬וי אמר‪:‬‬ ‫משמו אל‪ .‬כד‪,‬כד וצים מיד כתים‪ ,‬וענו אשור וענו‪-‬עבר; וגם‪-‬הוא‪ ,‬ע‪3‬די א בד‪ .‬כד‪,‬כה‬ ‫אוי‪ ,‬מי יחיה ?‬ ‫} ויקם בלעם‪ ,‬וילך וישב למק מו; וגם‪-‬בלק‪ ,‬הלך לדרכו‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬א וישב ישראל‪ ,‬בשטים; ויחל העם‪ ,‬לזנות אל‪-‬בנות מואב‪ .‬כה‪,‬ב ותקראן לעם‪ ,‬לזבחי‬ ‫אל היהן; וי אכל העם‪ ,‬וישתח‪3‬וו לאל היהן‪ .‬כה‪,‬ג ויצמד ישראל‪ ,‬לבעל פעור; ויחר‪-‬אף יהוה‪,‬‬ ‫בישראל‪ .‬כה‪,‬ד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬קח את‪-‬כל‪-‬ראשי העם‪ ,‬והוקע אותם ליהוה‪ ,‬נגד השמש;‬ ‫ויש ב ח‪3‬רון אף‪-‬יהוה‪ ,‬מישראל‪ .‬כה‪,‬ה וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬ש פטי ישראל‪ :‬הרגו איש א‪3‬נשיו‪,‬‬ ‫הנצמדים לבעל פעור‪ .‬כה‪,‬ו והנה איש מבני ישראל בא‪ ,‬ויקרב אל‪-‬אחיו את‪-‬המדינית‪ ,‬לעיני‬ ‫מ שה‪ ,‬ולעיני כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל; והמה ב כים‪ ,‬פתח א הל מועד‪ .‬כה‪,‬ז וירא‪ ,‬פינחס בן‪-‬אלעזר‪,‬‬ ‫בן‪-‬אה‪3‬ר ן‪ ,‬הכ הן; ויקם מתוך העדה‪ ,‬ויקח ר מח בידו‪ .‬כה‪,‬ח ויב א אחר איש‪-‬ישראל אל‪-‬הק?בה‪,‬‬ ‫וידק ר את‪-‬שניהם‪--‬את איש ישראל‪ ,‬ואת‪-‬האשה אל‪-‬ק‪I‬בתה; ותעצר‪ ,‬המגפה‪ ,‬מעל‪ ,‬בני ישראל‪.‬‬ ‫}כה‪,‬ט ויהיו‪ ,‬המתים במגפה‪--‬ארבעה ועשרים‪ ,‬אלף‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬י וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כה‪,‬יא פינחס בן‪-‬אלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן‪ ,‬השיב את‪-‬ח‪3‬מתי‬ ‫מעל בני‪-‬ישראל‪ ,‬בקנאו את‪-‬קנאתי‪ ,‬בתוכם; ול א‪-‬כליתי את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬בקנאתי‪ .‬כה‪,‬יב לכן‪,‬‬ ‫אמ ר‪ :‬הנני נ תן לו את‪-‬בריתי‪ ,‬שלום‪ .‬כה‪,‬יג והיתה לו ולזרעו אח‪3‬ריו‪ ,‬ברית כה?נת עולם‪--‬תחת‪,‬‬ ‫א‪3‬שר קנא לאל היו‪ ,‬ויכפר‪ ,‬על‪-‬בני ישראל‪ .‬כה‪,‬יד ושם איש ישראל המ?כה‪ ,‬א‪3‬שר ה?כה את‪-‬‬ ‫המדינית‪--‬זמרי‪ ,‬בן‪-‬סלוא‪ :‬נשיא בית‪-‬אב‪ ,‬לשמע ני‪ .‬כה‪,‬טו ושם האשה המ?כה המדינית‪ ,‬כזבי בת‪-‬‬ ‫}צור‪ :‬ר אש א?מות בית‪-‬אב במדין‪ ,‬הוא‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬טז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כה‪,‬יז צרור‪ ,‬את‪-‬המדינים; והכיתם‪ ,‬אותם‪ .‬כה‪,‬יח כי‬ ‫צ ררים הם לכם‪ ,‬בנכליהם א‪3‬שר‪-‬נכלו לכם על‪-‬דבר‪-‬פעור; ועל‪-‬דבר כזבי בת‪-‬נשיא מדין‪ ,‬א‪3‬ח תם‪,‬‬ ‫}המ?כה ביום‪-‬המגפה‪ ,‬על‪-‬דבר‪-‬פעור‪ .‬כו‪,‬א ויהי‪ ,‬אח‪3‬רי המגפה; }פ‬ ‫וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ואל אלעזר בן‪-‬אה‪3‬ר ן הכ הן לאמ ר‪ .‬כו‪,‬ב שאו את‪-‬ר אש כל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מבן עשרים שנה ומעלה‪--‬לבית א‪3‬ב תם‪ :‬כל‪-‬י צא צבא‪ ,‬בישראל‪ .‬כו‪,‬ג וידבר מ שה‬ ‫ואלעזר הכ הן‪ ,‬א תם‪--‬בערב ת מואב‪ :‬על‪-‬ירדן ירחו‪ ,‬לאמ ר‪ .‬כו‪,‬ד מבן עשרים שנה‪ ,‬ומעלה‪,‬‬ ‫כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה ובני ישראל‪ ,‬הי צאים מארץ מצרים‪ .‬כו‪,‬ה ראובן‪ ,‬בכור ישראל; בני‬ ‫ראובן‪ ,‬ח‪3‬נוך משפחת הח‪3‬נ כי‪ ,‬לפלוא‪ ,‬משפחת הפל?אי‪ .‬כו‪,‬ו לחצר ן‪ ,‬משפחת החצרוני; לכרמי‪,‬‬ ‫משפחת הכרמי‪ .‬כו‪,‬ז אלה‪ ,‬משפח ת הראובני; ויהיו פק?דיהם‪ ,‬של שה וארבעים אלף‪ ,‬ושבע מאות‪,‬‬ ‫ושל שים‪ .‬כו‪,‬ח ובני פלוא‪ ,‬אליאב‪ .‬כו‪,‬ט ובני אליאב‪ ,‬נמואל ודתן וא‪3‬בירם‪ :‬הוא‪-‬דתן וא‪3‬בירם‬

‫קרואי )קריאי( העדה‪ ,‬א‪3‬שר הצו על‪-‬מ שה ועל‪-‬אה‪3‬ר ן בע‪3‬דת‪-‬ק רח‪ ,‬בהצ תם‪ ,‬על‪-‬יהוה‪ .‬כו‪,‬י‬ ‫ותפתח הארץ את‪-‬פיה‪ ,‬ותבלע א תם ואת‪-‬ק רח‪--‬במות העדה‪ :‬בא‪3‬כ ל האש‪ ,‬את ח‪3‬משים ומאתים‬ ‫}איש‪ ,‬ויהיו‪ ,‬לנס‪ .‬כו‪,‬יא ובני‪-‬ק רח‪ ,‬ל א‪-‬מתו‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬יב בני שמעון‪ ,‬למשפח תם‪--‬לנמואל משפחת הנמואלי‪ ,‬לימין משפחת הימיני; ליכין‪ ,‬משפחת‬ ‫היכיני‪ .‬כו‪,‬יג לזרח‪ ,‬משפחת הזרחי; לשאול‪ ,‬משפחת השאולי‪ .‬כו‪,‬יד אלה‪ ,‬משפח ת השמע ני‪--‬‬ ‫}שנים ועשרים אלף‪ ,‬ומאתים‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬טו בני גד‪ ,‬למשפח תם‪--‬לצפון משפחת הצפוני‪ ,‬לחגי משפחת החגי; לשוני‪ ,‬משפחת השוני‪.‬‬ ‫כו‪,‬טז לאזני‪ ,‬משפחת האזני; לערי‪ ,‬משפחת הערי‪ .‬כו‪,‬יז לא‪3‬רוד‪ ,‬משפחת הא‪3‬רודי; לאראלי‪--‬‬ ‫}משפחת‪ ,‬האראלי‪ .‬כו‪,‬יח אלה משפח ת בני‪-‬גד‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬ארבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬יט בני יהודה‪ ,‬ער ואונן; וימת ער ואונן‪ ,‬בארץ כנען‪ .‬כו‪,‬כ ויהיו בני‪-‬יהודה‪ ,‬למשפח תם‪--‬‬ ‫לשלה משפחת השלני‪ ,‬לפרץ משפחת הפרצי; לזרח‪ ,‬משפחת הזרחי‪ .‬כו‪,‬כא ויהיו בני‪-‬פרץ‪--‬‬ ‫לחצר ן‪ ,‬משפחת החצר ני; לחמול‪ ,‬משפחת החמולי‪ .‬כו‪,‬כב אלה משפח ת יהודה‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬‬ ‫}ששה ושבעים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬כג בני יששכר‪ ,‬למשפח תם‪--‬תולע‪ ,‬משפחת התולעי; לפ?וה‪ ,‬משפחת הפוני‪ .‬כו‪,‬כד לישוב‪,‬‬ ‫הישבי; לשמר ן‪ ,‬משפחת השמר ני‪ .‬כו‪,‬כה אלה משפח ת יששכר‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬ארבעה‬ ‫משפחת ?‬ ‫}וששים אלף‪ ,‬ושל ש מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬כו בני זבול?ן‪ ,‬למשפח תם‪--‬לסרד משפחת הסרדי‪ ,‬לאלון משפחת האל ני; ליחלאל‪--‬משפחת‪,‬‬ ‫}היחלאלי‪ .‬כו‪,‬כז אלה משפח ת הזבול ני‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬ששים אלף‪ ,‬וח‪3‬מש מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬כח בני יוסף‪ ,‬למשפח תם‪--‬מנשה‪ ,‬ואפרים‪ .‬כו‪,‬כט בני מנשה‪ ,‬למכיר משפחת המכירי‪ ,‬ומכיר‪,‬‬ ‫הוליד את‪-‬גלעד; לגלעד‪ ,‬משפחת הגלעדי‪ .‬כו‪,‬ל אלה‪ ,‬בני גלעד‪--‬איעזר‪ ,‬משפחת האיעזרי; לחלק‪,‬‬ ‫משפחת החלקי‪ .‬כו‪,‬לא ואשריאל‪--‬משפחת‪ ,‬האשראלי; ושכם‪ ,‬משפחת השכמי‪ .‬כו‪,‬לב ושמידע‪,‬‬ ‫משפחת השמידעי; וחפר‪ ,‬משפחת החפרי‪ .‬כו‪,‬לג וצלפחד בן‪-‬חפר‪ ,‬ל א‪-‬היו לו בנים‪--‬כי אם‪-‬‬ ‫בנות‪ :‬ושם‪ ,‬בנות צלפחד‪--‬מחלה ונ עה‪ ,‬חגלה מלכה ותרצה‪ .‬כו‪,‬לד אלה‪ ,‬משפח ת מנשה;‬ ‫}ופק?דיהם‪ ,‬שנים וח‪3‬משים אלף ושבע מאות‪} .‬ס‬ ‫השתלחי‪ ,‬לבכר משפחת הבכרי; לתחן‪,‬‬ ‫כו‪,‬לה אלה בני‪-‬אפרים‪ ,‬למשפח תם‪--‬לשותלח משפחת ?‬ ‫משפחת התח‪3‬ני‪ .‬כו‪,‬לו ואלה‪ ,‬בני שותלח‪--‬לערן‪ ,‬משפחת הערני‪ .‬כו‪,‬לז אלה משפח ת בני‪-‬אפרים‬ ‫} לפק?דיהם‪ ,‬שנים ושל שים אלף וח‪3‬מש מאות; אלה בני‪-‬יוסף‪ ,‬למשפח תם‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬לח בני בנימן‪ ,‬למשפח תם‪--‬לבלע משפחת הבלעי‪ ,‬לאשבל משפחת האשבלי; לא‪3‬חירם‪ ,‬משפחת‬ ‫הא‪3‬חירמי‪ .‬כו‪,‬לט לשפופם‪ ,‬משפחת השופמי; לחופם‪ ,‬משפחת החופמי‪ .‬כו‪,‬מ ויהיו בני‪-‬בלע‪ ,‬ארד‬ ‫ונע‪3‬מן‪--‬משפחת‪ ,‬הארדי‪ ,‬לנע‪3‬מן‪ ,‬משפחת הנע‪3‬מי‪ .‬כו‪,‬מא אלה בני‪-‬בנימן‪ ,‬למשפח תם; ופק?דיהם‪,‬‬ ‫}ח‪3‬משה וארבעים אלף ושש מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬מב אלה בני‪-‬דן‪ ,‬למשפח תם‪--‬לשוחם‪ ,‬משפחת השוחמי; אלה משפח ת דן‪ ,‬למשפח תם‪ .‬כו‪,‬מג‬ ‫} כל‪-‬משפח ת השוחמי‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬ארבעה וששים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬מד בני אשר‪ ,‬למשפח תם‪--‬לימנה משפחת הימנה‪ ,‬לישוי משפחת הישוי; לבריעה‪ ,‬משפחת‬ ‫הבריעי‪ .‬כו‪,‬מה לבני בריעה‪--‬לחבר‪ ,‬משפחת החברי; למלכיאל‪--‬משפחת‪ ,‬המלכיאלי‪ .‬כו‪,‬מו ושם‬ ‫בת‪-‬אשר‪ ,‬שרח‪ .‬כו‪,‬מז אלה משפח ת בני‪-‬אשר‪ ,‬לפק?דיהם‪--‬של שה וח‪3‬משים אלף‪ ,‬וארבע מאות‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫כו‪,‬מח בני נפתלי‪ ,‬למשפח תם‪--‬ליחצאל‪ ,‬משפחת היחצאלי; לגוני‪ ,‬משפחת הגוני‪ .‬כו‪,‬מט ליצר‪,‬‬

‫משפחת היצרי; לשלם‪ ,‬משפחת השלמי‪ .‬כו‪,‬נ אלה משפח ת נפתלי‪ ,‬למשפח תם; ופק?דיהם‪ ,‬ח‪3‬משה‬ ‫וארבעים אלף וארבע מאות‪ .‬כו‪,‬נא אלה‪ ,‬פקודי בני ישראל‪--‬שש‪-‬מאות אלף‪ ,‬ואלף; שבע מאות‪,‬‬ ‫}ושל שים‪} .‬פ‬ ‫כו‪,‬נב וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כו‪,‬נג לאלה‪ ,‬תחלק הארץ בנח‪3‬לה‪--‬במספר שמות‪ .‬כו‪,‬נד‬ ‫לרב‪ ,‬תרבה נח‪3‬לתו‪ ,‬ולמעט‪ ,‬תמעיט נח‪3‬לתו‪ :‬איש לפי פק?דיו‪ ,‬י?תן נח‪3‬לתו‪ .‬כו‪,‬נה אך‪-‬בגורל‪ ,‬יחלק‬ ‫את‪-‬הארץ‪ :‬לשמות מטות‪-‬א‪3‬ב תם‪ ,‬ינחלו‪ .‬כו‪,‬נו על‪-‬פי‪ ,‬הגורל‪ ,‬תחלק‪ ,‬נח‪3‬לתו‪--‬בין רב‪ ,‬למעט‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫הגרשני‪ ,‬לקהת משפחת הקהתי; למררי‪,‬‬ ‫?‬ ‫כו‪,‬נז ואלה פקודי הלוי‪ ,‬למשפח תם‪--‬לגרשון משפחת‬ ‫משפחת המררי‪ .‬כו‪,‬נח אלה משפח ת לוי‪ ,‬משפחת הלבני משפחת החבר ני משפחת המחלי‬ ‫משפחת המושי‪ ,‬משפחת‪ ,‬הקרחי; וקהת‪ ,‬הולד את‪-‬עמרם‪ .‬כו‪,‬נט ושם אשת עמרם‪ ,‬יוכבד בת‪-‬לוי‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ילדה א תה ללוי‪ ,‬במצרים; ותלד לעמרם‪ ,‬את‪-‬אה‪3‬ר ן ואת‪-‬מ שה‪ ,‬ואת‪ ,‬מרים א‪3‬ח תם‪ .‬כו‪,‬ס‬ ‫ויולד לאה‪3‬ר ן‪ ,‬את‪-‬נדב ואת‪-‬א‪3‬ביהוא‪ ,‬את‪-‬אלעזר‪ ,‬ואת‪-‬איתמר‪ .‬כו‪,‬סא וימת נדב‪ ,‬וא‪3‬ביהוא‪,‬‬ ‫בהקריבם אש‪-‬זרה‪ ,‬לפני יהוה‪ .‬כו‪,‬סב ויהיו פק?דיהם‪ ,‬של שה ועשרים אלף‪--‬כל‪-‬זכר‪ ,‬מבן‪-‬ח דש‬ ‫ומעלה‪ :‬כי ל א התפקדו‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ ,‬כי ל א‪-‬נתן להם נח‪3‬לה‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ .‬כו‪,‬סג אלה‬ ‫פקודי מ שה‪ ,‬ואלעזר הכ הן‪--‬א‪3‬שר פקדו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬בערב ת מואב‪ ,‬על‪ ,‬ירדן ירחו‪ .‬כו‪,‬סד‬ ‫ובאלה‪ ,‬ל א‪-‬היה איש‪ ,‬מפקודי מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן הכ הן‪--‬א‪3‬שר פקדו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬במדבר סיני‪.‬‬ ‫ויהושע‬ ‫?‬ ‫כו‪,‬סה כי‪-‬אמר יהוה להם‪ ,‬מות ימ?תו במדבר; ול א‪-‬נותר מהם‪ ,‬איש‪--‬כי אם‪-‬כלב בן‪-‬יפ?נה‪,‬‬ ‫}בן‪-‬נון‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬א ותקרבנה בנות צלפחד‪ ,‬בן‪-‬חפר בן‪-‬גלעד בן‪-‬מכיר בן‪-‬מנשה‪ ,‬למשפח ת‪ ,‬מנשה בן‪-‬יוסף;‬ ‫ואלה‪ ,‬שמות בנ תיו‪--‬מחלה נ עה‪ ,‬וחגלה ומלכה ותרצה‪ .‬כז‪,‬ב ותע‪3‬מ דנה לפני מ שה‪ ,‬ולפני‬ ‫אלעזר הכ הן‪ ,‬ולפני הנשיאם‪ ,‬וכל‪-‬העדה‪--‬פתח א הל‪-‬מועד‪ ,‬לאמ ר‪ .‬כז‪,‬ג אבינו‪ ,‬מת במדבר‪,‬‬ ‫והוא ל א‪-‬היה בתוך העדה הנועדים על‪-‬יהוה‪ ,‬בע‪3‬דת‪-‬ק רח‪ :‬כי‪-‬בחטאו מת‪ ,‬ובנים ל א‪-‬היו לו‪.‬‬ ‫כז‪,‬ד למה יגרע שם‪-‬אבינו מתוך משפחתו‪ ,‬כי אין לו בן; תנה‪-‬לנו ‪3‬אח?זה‪ ,‬בתוך א‪3‬חי אבינו‪ .‬כז‪,‬ה‬ ‫}ויקרב מ שה את‪-‬משפטן‪ ,‬לפני יהוה‪} .‬פ‬ ‫כז‪,‬ו וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כז‪,‬ז כן‪ ,‬בנות צלפחד ד בר ת‪--‬נת ן תתן להם ‪3‬אח?זת נח‪3‬לה‪,‬‬ ‫בתוך א‪3‬חי א‪3‬ביהם; והע‪3‬ברת את‪-‬נח‪3‬לת א‪3‬ביהן‪ ,‬להן‪ .‬כז‪,‬ח ואל‪-‬בני ישראל‪ ,‬תדבר לאמ ר‪ :‬איש כי‪-‬‬ ‫ימות‪ ,‬ובן אין לו‪--‬והע‪3‬ברתם את‪-‬נח‪3‬לתו‪ ,‬לבתו‪ .‬כז‪,‬ט ואם‪-‬אין לו‪ ,‬בת‪--‬ונתתם את‪-‬נח‪3‬לתו‪ ,‬לאחיו‪.‬‬ ‫כז‪,‬י ואם‪-‬אין לו‪ ,‬אחים‪--‬ונתתם את‪-‬נח‪3‬לתו‪ ,‬לא‪3‬חי אביו‪ .‬כז‪,‬יא ואם‪-‬אין אחים‪ ,‬לאביו‪--‬ונתתם את‪-‬‬ ‫נח‪3‬לתו לשארו הקר ב אליו ממשפחתו‪ ,‬וירש א תה; והיתה לבני ישראל‪ ,‬לח?קת משפט‪ ,‬כא‪3‬שר צוה‬ ‫}יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫כז‪,‬יב וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬ע‪3‬לה אל‪-‬הר הע‪3‬ברים הזה; וראה‪ ,‬את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נתתי‪ ,‬לבני‬ ‫ישראל‪ .‬כז‪,‬יג וראיתה א תה‪ ,‬ונאספת אל‪-‬עמיך גם‪-‬אתה‪ ,‬כא‪3‬שר נאסף‪ ,‬אה‪3‬ר ן אחיך‪ .‬כז‪,‬יד‬ ‫כא‪3‬שר מריתם פי במדבר‪-‬צן‪ ,‬במריבת העדה‪ ,‬להקדישני במים‪ ,‬לעיניהם‪ :‬הם מי‪-‬מריבת קדש‪,‬‬ ‫}מדבר‪-‬צן‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬טו וידבר מ שה‪ ,‬אל‪-‬יהוה לאמ ר‪ .‬כז‪,‬טז יפק ד יהוה‪ ,‬אל הי הרוח ת לכל‪-‬בשר‪ ,‬איש‪ ,‬על‪-‬‬ ‫העדה‪ .‬כז‪,‬יז א‪3‬שר‪-‬יצא לפניהם‪ ,‬וא‪3‬שר יב א לפניהם‪ ,‬וא‪3‬שר יוציאם‪ ,‬וא‪3‬שר יביאם; ול א תהיה‪,‬‬ ‫את‪-‬יהושע בן‪-‬נון‪--‬‬ ‫?‬ ‫ע‪3‬דת יהוה‪ ,‬כצ אן‪ ,‬א‪3‬שר אין‪-‬להם ר עה‪ .‬כז‪,‬יח וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬קח‪-‬לך‬ ‫איש‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬רוח בו; וסמכת את‪-‬ידך‪ ,‬עליו‪ .‬כז‪,‬יט והע‪3‬מדת א תו‪ ,‬לפני אלעזר הכ הן‪ ,‬ולפני‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫העדה; וצויתה א תו‪ ,‬לעיניהם‪ .‬כז‪,‬כ ונתתה מהודך‪ ,‬עליו‪--‬למען ישמעו‪ ,‬כל‪-‬ע‪3‬דת בני ישראל‪.‬‬ ‫כז‪,‬כא ולפני אלעזר הכ הן יע‪3‬מ ד‪ ,‬ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה‪ :‬על‪-‬פיו יצאו ועל‪-‬פיו‬

‫יב או‪ ,‬הוא וכל‪-‬בני‪-‬ישראל אתו‪--‬וכל‪-‬העדה‪ .‬כז‪,‬כב ויעש מ שה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה א תו; ויקח‬ ‫את‪-‬יהושע‪ ,‬ויע‪3‬מדהו לפני אלעזר הכ הן‪ ,‬ולפני‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ .‬כז‪,‬כג ויסמ ך את‪-‬ידיו עליו‪ ,‬ויצוהו‪,‬‬ ‫?‬ ‫}כא‪3‬שר דבר יהוה‪ ,‬ביד‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬כח‪,‬ב צו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬את‪-‬קרבני לחמי‬ ‫לאשי‪ ,‬ריח ניח חי‪ ,‬תשמרו‪ ,‬להקריב לי במוע‪3‬דו‪ .‬כח‪,‬ג ואמרת להם‪--‬זה האשה‪ ,‬א‪3‬שר תקריבו‬ ‫ליהוה‪ :‬כבשים בני‪-‬שנה תמימם שנים ליום‪ ,‬ע לה תמיד‪ .‬כח‪,‬ד את‪-‬הכבש אחד‪ ,‬תע‪3‬שה בב קר;‬ ‫ואת הכבש השני‪ ,‬תע‪3‬שה בין הערבים‪ .‬כח‪,‬ה וע‪3‬שירית האיפה ס לת‪ ,‬למנחה‪ ,‬בלולה בשמן כתית‪,‬‬ ‫‪3‬שיה‪ ,‬בהר סיני‪ ,‬לריח ניח ח‪ ,‬אשה ליהוה‪ .‬כח‪,‬ז ונסכו רביעת‬ ‫רביעת ההין‪ .‬כח‪,‬ו ע לת‪ ,‬תמיד‪--‬הע ?‬ ‫ההין‪ ,‬לכבש האחד; בק דש‪ ,‬הסך נסך שכר‪--‬ליהוה‪ .‬כח‪,‬ח ואת הכבש השני‪ ,‬תע‪3‬שה בין הערבים‪:‬‬ ‫} כמנחת הב קר וכנסכו תע‪3‬שה‪ ,‬אשה ריח ניח ח ליהוה‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬ט וביום‪ ,‬השבת‪--‬שני‪-‬כבשים בני‪-‬שנה‪ ,‬תמימם; ושני עשר נים‪ ,‬ס לת מנחה בלולה בשמן‪--‬‬ ‫}ונסכו‪ .‬כח‪,‬י ע לת שבת‪ ,‬בשבתו‪ ,‬על‪-‬ע לת התמיד‪ ,‬ונסכה‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬יא ובראשי‪ ,‬חדשיכם‪--‬תקריבו ע לה‪ ,‬ליהוה‪ :‬פרים בני‪-‬בקר שנים ואיל אחד‪ ,‬כבשים בני‪-‬שנה‬ ‫שבעה תמימם‪ .‬כח‪,‬יב ושל שה עשר נים‪ ,‬ס לת מנחה בלולה בשמן‪ ,‬לפר‪ ,‬האחד; ושני עשר נים‪,‬‬ ‫ס לת מנחה בלולה בשמן‪ ,‬לאיל‪ ,‬האחד‪ .‬כח‪,‬יג ועשר ן עשרון‪ ,‬ס לת מנחה בלולה בשמן‪ ,‬לכבש‪,‬‬ ‫האחד; ע לה ריח ניח ח‪ ,‬אשה ליהוה‪ .‬כח‪,‬יד ונסכיהם‪ ,‬ח‪3‬צי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל‬ ‫ורביעת ההין לכבש‪--‬יין‪ :‬ז את ע לת ח דש בחדשו‪ ,‬לחדשי השנה‪ .‬כח‪,‬טו ושעיר עזים אחד‬ ‫}לחטאת‪ ,‬ליהוה‪ ,‬על‪-‬ע לת התמיד יעשה‪ ,‬ונסכו‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬טז ובח דש הראשון‪ ,‬בארבעה עשר יום‪--‬לח דש‪ :‬פסח‪ ,‬ליהוה‪ .‬כח‪,‬יז ובח‪3‬משה עשר יום‬ ‫לח דש הזה‪ ,‬חג‪ :‬שבעת ימים‪ ,‬מצות יאכל‪ .‬כח‪,‬יח ביום הראשון‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש‪ :‬כל‪-‬מלאכת‬ ‫ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כח‪,‬יט והקרבתם אשה ע לה ליהוה‪ ,‬פרים בני‪-‬בקר שנים ואיל אחד; ושבעה‬ ‫כבשים בני שנה‪ ,‬תמימם יהיו לכם‪ .‬כח‪,‬כ ומנחתם‪--‬ס לת‪ ,‬בלולה בשמן‪ :‬של שה עשר נים לפר‪,‬‬ ‫ושני עשר נים לאיל‪--‬תע‪3‬שו‪ .‬כח‪,‬כא עשרון עשרון‪ ,‬תע‪3‬שה‪ ,‬לכבש‪ ,‬האחד‪--‬לשבעת‪ ,‬הכבשים‪.‬‬ ‫כח‪,‬כב ושעיר חטאת‪ ,‬אחד‪ ,‬לכפר‪ ,‬ע‪3‬ליכם‪ .‬כח‪,‬כג מלבד ע לת הב קר‪ ,‬א‪3‬שר לע לת התמיד‪--‬‬ ‫תע‪3‬שו‪ ,‬את‪-‬אלה‪ .‬כח‪,‬כד כאלה תע‪3‬שו ליום‪ ,‬שבעת ימים‪--‬לחם אשה ריח‪-‬ניח ח‪ ,‬ליהוה; על‪-‬עולת‬ ‫התמיד יעשה‪ ,‬ונסכו‪ .‬כח‪,‬כה וביום‪ ,‬השביעי‪--‬מקרא‪-‬ק דש‪ ,‬יהיה לכם‪ :‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א‬ ‫}תע‪3‬שו‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬כו וביום הבכורים‪ ,‬בהקריבכם מנחה ח‪3‬דשה ליהוה‪--‬בשב?ע תיכם‪ :‬מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ .‬כח‪,‬כז והקרבתם עולה לריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪--‬פרים בני‪-‬בקר שנים‪ ,‬איל‬ ‫אחד; שבעה כבשים‪ ,‬בני שנה‪ .‬כח‪,‬כח ומנחתם‪--‬ס לת‪ ,‬בלולה בשמן‪ :‬של שה עשר נים‪ ,‬לפר‬ ‫האחד‪ ,‬שני עשר נים‪ ,‬לאיל האחד‪ .‬כח‪,‬כט עשרון‪ ,‬עשרון‪ ,‬לכבש‪ ,‬האחד‪--‬לשבעת‪ ,‬הכבשים‪.‬‬ ‫כח‪,‬ל שעיר עזים‪ ,‬אחד‪ ,‬לכפר‪ ,‬ע‪3‬ליכם‪ .‬כח‪,‬לא מלבד ע לת התמיד‪ ,‬ומנחתו‪--‬תע‪3‬שו; תמימם יהיו‪-‬‬ ‫}לכם‪ ,‬ונסכיהם‪} .‬פ‬ ‫כט‪,‬א ובח דש השביעי באחד לח דש‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪--‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ :‬יום‬ ‫תרועה‪ ,‬יהיה לכם‪ .‬כט‪,‬ב וע‪3‬שיתם ע לה לריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪--‬פר בן‪-‬בקר אחד‪ ,‬איל אחד; כבשים‬ ‫בני‪-‬שנה שבעה‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬ג ומנחתם‪--‬ס לת‪ ,‬בלולה בשמן‪ :‬של שה עשר נים לפר‪ ,‬שני‬ ‫עשר נים לאיל‪ .‬כט‪,‬ד ועשרון אחד‪ ,‬לכבש האחד‪ ,‬לשבעת‪ ,‬הכבשים‪ .‬כט‪,‬ה ושעיר‪-‬עזים אחד‪,‬‬ ‫חטאת‪ ,‬לכפר‪ ,‬ע‪3‬ליכם‪ .‬כט‪,‬ו מלבד ע לת הח דש ומנחתה‪ ,‬וע לת התמיד ומנחתה‪ ,‬ונסכיהם‪,‬‬ ‫}כמשפטם‪ :‬לריח ניח ח‪ ,‬אשה ליהוה‪} .‬ס‬

‫כט‪,‬ז ובעשור לח דש השביעי הזה‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪ ,‬ועניתם‪ ,‬את‪-‬נפש תיכם; כל‪-‬מלאכה‪,‬‬ ‫ל א תע‪3‬שו‪ .‬כט‪,‬ח והקרבתם ע לה ליהוה ריח ניח ח‪ ,‬פר בן‪-‬בקר אחד איל אחד; כבשים בני‪-‬שנה‬ ‫שבעה‪ ,‬תמימם יהיו לכם‪ .‬כט‪,‬ט ומנחתם‪--‬ס לת‪ ,‬בלולה בשמן‪ :‬של שה עשר נים‪ ,‬לפר‪ ,‬שני‬ ‫עשר נים‪ ,‬לאיל האחד‪ .‬כט‪,‬י עשרון‪ ,‬עשרון‪ ,‬לכבש‪ ,‬האחד‪--‬לשבעת‪ ,‬הכבשים‪ .‬כט‪,‬יא שעיר‪-‬‬ ‫} עזים אחד‪ ,‬חטאת; מלבד חטאת הכפ?רים‪ ,‬וע לת התמיד‪ ,‬ומנחתה‪ ,‬ונסכיהם‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬יב ובח‪3‬משה עשר יום לח דש השביעי‪ ,‬מקרא‪-‬ק דש יהיה לכם‪--‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו;‬ ‫וחג תם חג ליהוה‪ ,‬שבעת ימים‪ .‬כט‪,‬יג והקרבתם ע לה אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪--‬פרים בני‪-‬בקר‬ ‫של שה עשר‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם יהיו‪ .‬כט‪,‬יד ומנחתם‪--‬ס לת‪,‬‬ ‫בלולה בשמן‪ :‬של שה עשר נים לפר האחד‪ ,‬לשל שה עשר פרים‪ ,‬שני עשר נים לאיל האחד‪,‬‬ ‫לשני האילם‪ .‬כט‪,‬טו ועשרון‪ ,‬עשרון‪ ,‬לכבש‪ ,‬האחד‪--‬לארבעה עשר‪ ,‬כבשים‪ .‬כט‪,‬טז ושעיר‪-‬עזים‬ ‫}אחד‪ ,‬חטאת; מלבד ע לת התמיד‪ ,‬מנחתה ונסכה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬יז וביום השני‪ ,‬פרים בני‪-‬בקר שנים עשר‪--‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪,‬‬ ‫תמימם‪ .‬כט‪,‬יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬יט ושעיר‪-‬‬ ‫}עזים אחד‪ ,‬חטאת; מלבד ע לת התמיד‪ ,‬ומנחתה ונסכיהם‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬כ וביום השלישי פרים עשתי‪-‬עשר‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם‪.‬‬ ‫כט‪,‬כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬כב ושעיר חטאת‪ ,‬אחד;‬ ‫}מלבד ע לת התמיד‪ ,‬ומנחתה ונסכה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬כג וביום הרביעי פרים ע‪3‬שרה‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬כד‬ ‫מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬כה ושעיר‪-‬עזים אחד‪ ,‬חטאת;‬ ‫}מלבד ע לת התמיד‪ ,‬מנחתה ונסכה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬כו וביום הח‪3‬מישי פרים תשעה‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬כז‬ ‫ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬כח ושעיר חטאת‪ ,‬אחד; מלבד‬ ‫}ע לת התמיד‪ ,‬ומנחתה ונסכה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬כט וביום הששי פרים שמ נה‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬ל‬ ‫ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬לא ושעיר חטאת‪ ,‬אחד; מלבד‬ ‫}ע לת התמיד‪ ,‬מנחתה ונסכיה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬לב וביום השביעי פרים שבעה‪ ,‬אילם שנים; כבשים בני‪-‬שנה ארבעה עשר‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬לג‬ ‫ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים‪ ,‬במספרם‪--‬כמשפטם‪ .‬כט‪,‬לד ושעיר חטאת‪ ,‬אחד; מלבד‬ ‫}ע לת התמיד‪ ,‬מנחתה ונסכה‪} .‬ס‬ ‫כט‪,‬לה ביום‪ ,‬השמיני‪--‬ע‪3‬צרת‪ ,‬תהיה לכם‪ :‬כל‪-‬מלאכת ע‪3‬ב דה‪ ,‬ל א תע‪3‬שו‪ .‬כט‪,‬לו והקרבתם ע לה‬ ‫אשה ריח ניח ח‪ ,‬ליהוה‪--‬פר אחד‪ ,‬איל אחד; כבשים בני‪-‬שנה שבעה‪ ,‬תמימם‪ .‬כט‪,‬לז מנחתם‬ ‫ונסכיהם‪ ,‬לפר לאיל ולכבשים במספרם‪--‬כמשפט‪ .‬כט‪,‬לח ושעיר חטאת‪ ,‬אחד; מלבד ע לת התמיד‪,‬‬ ‫ומנחתה ונסכה‪ .‬כט‪,‬לט אלה תע‪3‬שו ליהוה‪ ,‬במוע‪3‬דיכם‪--‬לבד מנדריכם ונדב תיכם‪ ,‬לע ל תיכם‬ ‫ולמנח תיכם‪ ,‬ולנסכיכם‪ ,‬ולשלמיכם‪ .‬ל‪,‬א וי אמר מ שה‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה‪,‬‬ ‫}את‪-‬מ שה‪} .‬פ‬ ‫ל‪,‬ב וידבר מ שה אל‪-‬ראשי המטות‪ ,‬לבני ישראל לאמ ר‪ :‬זה הדבר‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה‪ .‬ל‪,‬ג איש כי‪-‬‬ ‫יד ר נדר ליהוה‪ ,‬או‪-‬השבע שב?עה לאס ר אסר על‪-‬נפשו‪--‬ל א יחל‪ ,‬דברו‪ :‬ככל‪-‬הי צא מפיו‪,‬‬ ‫יע‪3‬שה‪ .‬ל‪,‬ד ואשה‪ ,‬כי‪-‬תד ר נדר ליהוה‪ ,‬ואסרה אסר בבית אביה‪ ,‬בנע?ריה‪ .‬ל‪,‬ה ושמע אביה את‪-‬‬ ‫נדרה‪ ,‬ואסרה א‪3‬שר אסרה על‪-‬נפשה‪ ,‬והחריש לה‪ ,‬אביה‪--‬וקמו‪ ,‬כל‪-‬נדריה‪ ,‬וכל‪-‬אסר א‪3‬שר‪-‬אסרה‬

‫על‪-‬נפשה‪ ,‬יקום‪ .‬ל‪,‬ו ואם‪-‬הניא אביה א תה‪ ,‬ביום שמעו‪--‬כל‪-‬נדריה ואסריה א‪3‬שר‪-‬אסרה על‪-‬‬ ‫נפשה‪ ,‬ל א יקום; ויהוה‪ ,‬יסלח‪-‬לה‪ ,‬כי‪-‬הניא אביה‪ ,‬א תה‪ .‬ל‪,‬ז ואם‪-‬היו תהיה לאיש‪ ,‬ונדריה עליה‪,‬‬ ‫או מבטא שפתיה‪ ,‬א‪3‬שר אסרה על‪-‬נפשה‪ .‬ל‪,‬ח ושמע אישה ביום שמעו‪ ,‬והחריש לה‪ :‬וקמו נדריה‪,‬‬ ‫ואסרה א‪3‬שר‪-‬אסרה על‪-‬נפשה‪--‬יק?מו‪ .‬ל‪,‬ט ואם ביום שמ ע אישה‪ ,‬יניא אותה‪ ,‬והפר את‪-‬נדרה‬ ‫א‪3‬שר עליה‪ ,‬ואת מבטא שפתיה א‪3‬שר אסרה על‪-‬נפשה‪--‬ויהוה‪ ,‬יסלח‪-‬לה‪ .‬ל‪,‬י ונדר אלמנה‪,‬‬ ‫וגרושה‪--‬כ ל א‪3‬שר‪-‬אסרה על‪-‬נפשה‪ ,‬יקום עליה‪ .‬ל‪,‬יא ואם‪-‬בית אישה‪ ,‬נדרה‪ ,‬או‪-‬אסרה אסר על‪-‬‬ ‫נפשה‪ ,‬בשב?עה‪ .‬ל‪,‬יב ושמע אישה והחרש לה‪ ,‬ל א הניא א תה‪--‬וקמו‪ ,‬כל‪-‬נדריה‪ ,‬וכל‪-‬אסר א‪3‬שר‪-‬‬ ‫אסרה על‪-‬נפשה‪ ,‬יקום‪ .‬ל‪,‬יג ואם‪-‬הפר יפר א תם אישה‪ ,‬ביום שמעו‪--‬כל‪-‬מוצא שפתיה לנדריה‬ ‫ולאסר נפשה‪ ,‬ל א יקום‪ :‬אישה ה‪3‬פרם‪ ,‬ויהוה יסלח‪-‬לה‪ .‬ל‪,‬יד כל‪-‬נדר וכל‪-‬שב?עת אסר‪ ,‬לענ ת‬ ‫נפש‪--‬אישה יקימנו‪ ,‬ואישה יפרנו‪ .‬ל‪,‬טו ואם‪-‬הח‪3‬רש יח‪3‬ריש לה אישה‪ ,‬מיום אל‪-‬יום‪ ,‬והקים את‪-‬‬ ‫כל‪-‬נדריה‪ ,‬או את‪-‬כל‪-‬אסריה א‪3‬שר עליה‪--‬הקים א תם‪ ,‬כי‪-‬החרש לה ביום שמעו‪ .‬ל‪,‬טז ואם‪-‬הפר‬ ‫יפר א תם‪ ,‬אח‪3‬רי שמעו‪--‬ונשא‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬ו נה‪ .‬ל‪,‬יז אלה הח?קים‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬מ שה‪ ,‬בין איש‪,‬‬ ‫}לאשתו‪--‬בין‪-‬אב לבתו‪ ,‬בנע?ריה בית אביה‪} .‬פ‬ ‫לא‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לא‪,‬ב נק ם‪ ,‬נקמת בני ישראל‪ ,‬מאת‪ ,‬המדינים; אחר‪ ,‬תאסף‬ ‫אל‪-‬עמיך‪ .‬לא‪,‬ג וידבר מ שה אל‪-‬העם לאמ ר‪ ,‬החלצו מאתכם א‪3‬נשים לצבא; ויהיו‪ ,‬על‪-‬מדין‪ ,‬לתת‬ ‫נקמת‪-‬יהוה‪ ,‬במדין‪ .‬לא‪,‬ד אלף‪ ,‬למטה‪ ,‬אלף‪ ,‬למטה‪--‬לכ ל מטות ישראל‪ ,‬תשלחו לצבא‪ .‬לא‪,‬ה‬ ‫וימסרו מאלפי ישראל‪ ,‬אלף למטה‪--‬שנים‪-‬עשר אלף‪ ,‬ח‪3‬לוצי צבא‪ .‬לא‪,‬ו וישלח א תם מ שה אלף‬ ‫למטה‪ ,‬לצבא‪ :‬א תם ואת‪-‬פינחס בן‪-‬אלעזר הכ הן‪ ,‬לצבא‪ ,‬וכלי הק דש וח‪3‬צ צרות התרועה‪ ,‬בידו‪.‬‬ ‫לא‪,‬ז ויצבאו‪ ,‬על‪-‬מדין‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה; ויהרגו‪ ,‬כל‪-‬זכר‪ .‬לא‪,‬ח ואת‪-‬מלכי מדין הרגו‬ ‫על‪-‬חלליהם‪ ,‬את‪-‬אוי ואת‪-‬רקם ואת‪-‬צור ואת‪-‬חור ואת‪-‬רבע‪--‬ח‪3‬משת‪ ,‬מלכי מדין; ואת בלעם בן‪-‬‬ ‫בעור‪ ,‬הרגו בחרב‪ .‬לא‪,‬ט וישבו בני‪-‬ישראל את‪-‬נשי מדין‪ ,‬ואת‪-‬טפם; ואת כל‪-‬בהמתם ואת‪-‬כל‪-‬‬ ‫מקנהם ואת‪-‬כל‪-‬חילם‪ ,‬בזזו‪ .‬לא‪,‬י ואת כל‪-‬עריהם במושב תם‪ ,‬ואת כל‪-‬טיר תם‪--‬שרפו‪ ,‬באש‪.‬‬ ‫לא‪,‬יא ויקחו‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬השלל‪ ,‬ואת‪ ,‬כל‪-‬המלקוח‪--‬באדם‪ ,‬ובבהמה‪ .‬לא‪,‬יב ויבאו אל‪-‬מ שה ואל‪-‬‬ ‫אלעזר הכ הן ואל‪-‬ע‪3‬דת בני‪-‬ישראל‪ ,‬את‪-‬השבי ואת‪-‬המלקוח ואת‪-‬השלל‪--‬אל‪-‬המח‪3‬נה‪ :‬אל‪-‬ערב ת‬ ‫}מואב‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬ירדן ירחו‪} .‬ס‬ ‫לא‪,‬יג ויצאו מ שה ואלעזר הכ הן‪ ,‬וכל‪-‬נשיאי העדה‪--‬לקראתם‪ :‬אל‪-‬מחוץ‪ ,‬למח‪3‬נה‪ .‬לא‪,‬יד ויקצ ף‬ ‫מ שה‪ ,‬על פקודי החיל‪ ,‬שרי הא‪3‬לפים ושרי המאות‪ ,‬הבאים מצבא המלחמה‪ .‬לא‪,‬טו וי אמר‬ ‫א‪3‬ליהם‪ ,‬מ שה‪ :‬החייתם‪ ,‬כל‪-‬נקבה‪ .‬לא‪,‬טז הן הנה היו לבני ישראל‪ ,‬בדבר בלעם‪ ,‬למסר‪-‬מעל‬ ‫ביהוה‪ ,‬על‪-‬דבר‪-‬פעור; ותהי המגפה‪ ,‬בע‪3‬דת יהוה‪ .‬לא‪,‬יז ועתה‪ ,‬הרגו כל‪-‬זכר בטף; וכל‪-‬אשה‪,‬‬ ‫י דעת איש למשכב זכר‪--‬ה‪3‬ר גו‪ .‬לא‪,‬יח וכ ל הטף בנשים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעו משכב זכר‪--‬הח‪3‬יו‪,‬‬ ‫לכם‪ .‬לא‪,‬יט ואתם‪ ,‬ח‪3‬נו מחוץ למח‪3‬נה‪--‬שבעת ימים‪ :‬כ ל ה רג נפש וכ ל נ גע בחלל‪ ,‬תתחטאו‬ ‫ביום השלישי וביום השביעי‪--‬אתם‪ ,‬ושביכם‪ .‬לא‪,‬כ וכל‪-‬בגד וכל‪-‬כלי‪-‬עור וכל‪-‬מע‪3‬שה עזים‪ ,‬וכל‪-‬‬ ‫}כלי‪-‬עץ‪--‬תתחטאו‪} .‬ס‬ ‫לא‪,‬כא וי אמר אלעזר הכ הן אל‪-‬אנשי הצבא‪ ,‬הבאים למלחמה‪ :‬ז את ח?קת התורה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה‬ ‫יהוה את‪-‬מ שה‪ .‬לא‪,‬כב אך את‪-‬הזהב‪ ,‬ואת‪-‬הכסף; את‪-‬הנח שת‪ ,‬את‪-‬הברזל‪ ,‬את‪-‬הבדיל‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫הע פרת‪ .‬לא‪,‬כג כל‪-‬דבר א‪3‬שר‪-‬יב א באש‪ ,‬תע‪3‬בירו באש וטהר‪--‬אך‪ ,‬במי נדה יתחטא; וכ ל א‪3‬שר‬ ‫ל א‪-‬יב א באש‪ ,‬תע‪3‬בירו במים‪ .‬לא‪,‬כד וכבסתם בגדיכם ביום השביעי‪ ,‬וטהרתם; ואחר‪ ,‬תב או‬ ‫}אל‪-‬המח‪3‬נה‪} .‬ס‬ ‫לא‪,‬כה וי אמר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לא‪,‬כו שא‪ ,‬את ר אש מלקוח השבי‪ ,‬באדם‪ ,‬ובבהמה‪--‬‬ ‫אתה ואלעזר הכ הן‪ ,‬וראשי א‪3‬בות העדה‪ .‬לא‪,‬כז וחצית‪ ,‬את‪-‬המלקוח‪ ,‬בין ת פשי המלחמה‪,‬‬

‫הי צאים לצבא‪--‬ובין‪ ,‬כל‪-‬העדה‪ .‬לא‪,‬כח וה‪3‬רמ ת מכס ליהוה‪ ,‬מאת אנשי המלחמה הי צאים‬ ‫לצבא‪--‬אחד נפש‪ ,‬מח‪3‬מש המאות‪ :‬מן‪-‬האדם‪ ,‬ומן‪-‬הבקר‪ ,‬ומן‪-‬הח‪3‬מ רים‪ ,‬ומן‪-‬הצ אן‪ .‬לא‪,‬כט‬ ‫ממח‪3‬ציתם‪ ,‬תקחו; ונתתה לאלעזר הכ הן‪ ,‬תרומת יהוה‪ .‬לא‪,‬ל וממח‪3‬צת בני‪-‬ישראל תקח אחד אח?ז‬ ‫מן‪-‬הח‪3‬משים‪ ,‬מן‪-‬האדם מן‪-‬הבקר מן‪-‬הח‪3‬מ רים ומן‪-‬הצ אן‪--‬מכל‪-‬הבהמה; ונתתה א תם‪ ,‬ללוים‪,‬‬ ‫ש מרי‪ ,‬משמרת משכן יהוה‪ .‬לא‪,‬לא ויעש מ שה‪ ,‬ואלעזר הכ הן‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪.‬‬ ‫לא‪,‬לב ויהי‪ ,‬המלקוח‪--‬יתר הבז‪ ,‬א‪3‬שר בזזו עם הצבא‪ :‬צ אן‪ ,‬שש‪-‬מאות אלף ושבעים אלף‪--‬‬ ‫וח‪3‬משת א‪3‬לפים‪ .‬לא‪,‬לג ובקר‪ ,‬שנים ושבעים אלף‪ .‬לא‪,‬לד וח‪3‬מ רים‪ ,‬אחד וששים אלף‪ .‬לא‪,‬לה‬ ‫ונפש אדם‪--‬מן‪-‬הנשים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעו משכב זכר‪ :‬כל‪-‬נפש‪ ,‬שנים ושל שים אלף‪ .‬לא‪,‬לו ותהי‪,‬‬ ‫המחצה‪--‬חלק‪ ,‬הי צאים בצבא‪ :‬מספר הצ אן‪ ,‬של ש‪-‬מאות אלף ושל שים אלף‪ ,‬ושבעת א‪3‬לפים‪,‬‬ ‫וח‪3‬מש מאות‪ .‬לא‪,‬לז ויהי המכס ליהוה‪ ,‬מן‪-‬הצ אן‪--‬שש מאות‪ ,‬חמש ושבעים‪ .‬לא‪,‬לח והבקר‪--‬‬ ‫ששה ושל שים‪ ,‬אלף; ומכסם ליהוה‪ ,‬שנים ושבעים‪ .‬לא‪,‬לט וח‪3‬מ רים‪ ,‬של שים אלף וח‪3‬מש מאות;‬ ‫ומכסם ליהוה‪ ,‬אחד וששים‪ .‬לא‪,‬מ ונפש אדם‪ ,‬ששה עשר אלף; ומכסם‪ ,‬ליהוה‪--‬שנים ושל שים‪,‬‬ ‫נפש‪ .‬לא‪,‬מא ויתן מ שה‪ ,‬את‪-‬מכס תרומת יהוה‪ ,‬לאלעזר‪ ,‬הכ הן‪--‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪.‬‬ ‫לא‪,‬מב וממח‪3‬צית‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬א‪3‬שר חצה מ שה‪ ,‬מן‪-‬הא‪3‬נשים הצ באים‪ .‬לא‪,‬מג ותהי מחצת העדה‪,‬‬ ‫מן‪-‬הצ אן‪--‬של ש‪-‬מאות אלף ושל שים אלף‪ ,‬שבעת א‪3‬לפים וח‪3‬מש מאות‪ .‬לא‪,‬מד ובקר‪ ,‬ששה‬ ‫ושל שים אלף‪ .‬לא‪,‬מה וח‪3‬מ רים‪ ,‬של שים אלף וח‪3‬מש מאות‪ .‬לא‪,‬מו ונפש אדם‪ ,‬ששה עשר‬ ‫אלף‪ .‬לא‪,‬מז ויקח מ שה ממח‪3‬צת בני‪-‬ישראל‪ ,‬את‪-‬האח?ז אחד מן‪-‬הח‪3‬משים‪--‬מן‪-‬האדם‪ ,‬ומן‪-‬הבהמה;‬ ‫ויתן א תם ללוים‪ ,‬ש מרי משמרת משכן יהוה‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ .‬לא‪,‬מח ויקרבו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מ שה‪ ,‬הפק?דים‪ ,‬א‪3‬שר לאלפי הצבא‪--‬שרי הא‪3‬לפים‪ ,‬ושרי המאות‪ .‬לא‪,‬מט וי אמרו‪ ,‬אל‪-‬מ שה‪,‬‬ ‫ע‪3‬בדיך נשאו את‪-‬ר אש אנשי המלחמה‪ ,‬א‪3‬שר בידנו; ול א‪-‬נפקד ממנו‪ ,‬איש‪ .‬לא‪,‬נ ונקרב את‪-‬קרבן‬ ‫יהוה‪ ,‬איש א‪3‬שר מצא כלי‪-‬זהב אצעדה וצמיד‪ ,‬טבעת‪ ,‬עגיל וכומז‪--‬לכפר על‪-‬נפש תינו‪ ,‬לפני יהוה‪.‬‬ ‫לא‪,‬נא ויקח מ שה ואלעזר הכ הן‪ ,‬את‪-‬הזהב‪--‬מאתם‪ :‬כ ל‪ ,‬כלי מע‪3‬שה‪ .‬לא‪,‬נב ויהי כל‪-‬זהב‬ ‫התרומה‪ ,‬א‪3‬שר הרימו ליהוה‪--‬ששה עשר אלף שבע‪-‬מאות וח‪3‬משים‪ ,‬שקל‪ :‬מאת שרי הא‪3‬לפים‪,‬‬ ‫ומאת שרי המאות‪ .‬לא‪,‬נג אנשי‪ ,‬הצבא‪ ,‬בזזו‪ ,‬איש לו‪ .‬לא‪,‬נד ויקח מ שה ואלעזר הכ הן‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הזהב‪ ,‬מאת שרי הא‪3‬לפים‪ ,‬והמאות; ויבאו א תו אל‪-‬א הל מועד‪ ,‬זכרון לבני‪-‬ישראל לפני יהוה‪.‬‬ ‫}}פ‬ ‫לב‪,‬א ומקנה רב‪ ,‬היה לבני ראובן ולבני‪-‬גד‪--‬עצום מא ד; ויראו את‪-‬ארץ יעזר‪ ,‬ואת‪-‬ארץ גלעד‪,‬‬ ‫והנה המקום‪ ,‬מקום מקנה‪ .‬לב‪,‬ב ויב או בני‪-‬גד‪ ,‬ובני ראובן; וי אמרו אל‪-‬מ שה ואל‪-‬אלעזר‬ ‫הכ הן‪ ,‬ואל‪-‬נשיאי העדה לאמ ר‪ .‬לב‪,‬ג ע‪3‬טרות ודיב ן ויעזר ונמרה‪ ,‬וחשבון ואלעלה‪ ,‬ושבם ונבו‪,‬‬ ‫}ובע ן‪ .‬לב‪,‬ד הארץ‪ ,‬א‪3‬שר הכה יהוה לפני ע‪3‬דת ישראל‪--‬ארץ מקנה‪ ,‬הוא; ולע‪3‬בדיך‪ ,‬מקנה‪} .‬ס‬ ‫לב‪,‬ה וי אמרו‪ ,‬אם‪-‬מצאנו חן בעיניך‪--‬י?תן את‪-‬הארץ הז את לע‪3‬בדיך‪ ,‬ל ‪3‬אח?זה‪ :‬אל‪-‬תע‪3‬ברנו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הירדן‪ .‬לב‪,‬ו וי אמר מ שה‪ ,‬לבני‪-‬גד ולבני ראובן‪ :‬האחיכם‪ ,‬יב או למלחמה‪ ,‬ואתם‪ ,‬תשבו פ ה‪.‬‬ ‫לב‪,‬ז ולמה תנואון )תניאון(‪ ,‬את‪-‬לב בני ישראל‪--‬מע‪3‬ב ר‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן להם‪ ,‬יהוה‪ .‬לב‪,‬ח‬ ‫כ ה עשו‪ ,‬א‪3‬ב תיכם‪ ,‬בשלחי א תם מקדש ברנע‪ ,‬לראות את‪-‬הארץ‪ .‬לב‪,‬ט ויע‪3‬לו עד‪-‬נחל אשכול‪,‬‬ ‫ויראו את‪-‬הארץ‪ ,‬ויניאו‪ ,‬את‪-‬לב בני ישראל‪--‬לבלתי‪-‬ב א‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן להם‪ ,‬יהוה‪ .‬לב‪,‬י‬ ‫ויחר‪-‬אף יהוה‪ ,‬ביום ההוא; וישבע‪ ,‬לאמ ר‪ .‬לב‪,‬יא אם‪-‬יראו הא‪3‬נשים הע לים ממצרים‪ ,‬מבן‬ ‫עשרים שנה ומעלה‪ ,‬את הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נשבעתי לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ :‬כי ל א‪-‬מלאו‪ ,‬אח‪3‬רי‪.‬‬ ‫ויהושע‪ ,‬בן‪-‬נון‪ :‬כי מלאו‪ ,‬אח‪3‬רי יהוה‪ .‬לב‪,‬יג ויחר‪-‬אף יהוה‪,‬‬ ‫?‬ ‫לב‪,‬יב בלתי כלב בן‪-‬יפ?נה‪ ,‬הקנזי‪,‬‬ ‫בישראל‪ ,‬וינעם במדבר‪ ,‬ארבעים שנה‪--‬עד‪-‬ת ם‪ ,‬כל‪-‬הדור‪ ,‬הע שה הרע‪ ,‬בעיני יהוה‪ .‬לב‪,‬יד והנה‬ ‫קמתם‪ ,‬תחת א‪3‬ב תיכם‪--‬תרבות‪ ,‬א‪3‬נשים חטאים‪ :‬לספות עוד‪ ,‬על ח‪3‬רון אף‪-‬יהוה‪--‬אל‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫}לב‪,‬טו כי תשוב?ן‪ ,‬מאח‪3‬ריו‪ ,‬ויסף עוד‪ ,‬להניחו במדבר; ושחתם‪ ,‬לכל‪-‬העם הזה‪} .‬ס‬

‫לב‪,‬טז ויגשו אליו וי אמרו‪ ,‬גדר ת צ אן נבנה למקננו פ ה‪ ,‬וערים‪ ,‬לטפנו‪ .‬לב‪,‬יז וא‪3‬נחנו נחלץ‬ ‫ח?שים‪ ,‬לפני בני ישראל‪ ,‬עד א‪3‬שר אם‪-‬ה‪3‬ביא נ?ם‪ ,‬אל‪-‬מקומם; וישב טפנו בערי המבצר‪ ,‬מפני י שבי‬ ‫הארץ‪ .‬לב‪,‬יח ל א נשוב‪ ,‬אל‪-‬בתינו‪--‬עד‪ ,‬התנחל בני ישראל‪ ,‬איש‪ ,‬נח‪3‬לתו‪ .‬לב‪,‬יט כי ל א ננחל‬ ‫}אתם‪ ,‬מעבר לירדן והלאה‪ :‬כי באה נח‪3‬לתנו אלינו‪ ,‬מעבר הירדן מזרחה‪} .‬פ‬ ‫לב‪,‬כ וי אמר א‪3‬ליהם מ שה‪ ,‬אם‪-‬תע‪3‬שון את‪-‬הדבר הזה‪ :‬אם‪-‬תחלצו לפני יהוה‪ ,‬למלחמה‪ .‬לב‪,‬כא‬ ‫ועבר לכם כל‪-‬חלוץ את‪-‬הירדן‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬עד הורישו את‪-‬א יביו‪ ,‬מפניו‪ .‬לב‪,‬כב ונכבשה הארץ‬ ‫תשבו‪--‬והייתם נקים מיהוה‪ ,‬ומישראל; והיתה הארץ הז את לכם‪ ,‬ל ‪3‬אח?זה‪--‬לפני‬ ‫לפני יהוה‪ ,‬ואחר ?‬ ‫יהוה‪ .‬לב‪,‬כג ואם‪-‬ל א תע‪3‬שון כן‪ ,‬הנה ח‪3‬טאתם ליהוה; ודעו‪ ,‬חטאתכם‪ ,‬א‪3‬שר תמצא‪ ,‬אתכם‪ .‬לב‪,‬כד‬ ‫בנו‪-‬לכם ערים לטפכם‪ ,‬וגדר ת לצ נא‪3‬כם; והי צא מפיכם‪ ,‬תע‪3‬שו‪ .‬לב‪,‬כה וי אמר בני‪-‬גד ובני‬ ‫ראובן‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ :‬ע‪3‬בדיך יע‪3‬שו‪ ,‬כא‪3‬שר א‪3‬ד ני מצוה‪ .‬לב‪,‬כו טפנו נשינו‪ ,‬מקננו וכל‪-‬‬ ‫בהמתנו‪--‬יהיו‪-‬שם‪ ,‬בערי הגלעד‪ .‬לב‪,‬כז וע‪3‬בדיך יעברו כל‪-‬ח‪3‬לוץ צבא‪ ,‬לפני יהוה‪--‬למלחמה‪:‬‬ ‫יהושע בן‪-‬נון; ואת‪-‬ראשי‬ ‫כא‪3‬שר א‪3‬ד ני‪ ,‬ד בר‪ .‬לב‪,‬כח ויצו להם‪ ,‬מ שה‪ ,‬את אלעזר הכ הן‪ ,‬ואת ?‬ ‫א‪3‬בות המטות‪ ,‬לבני ישראל‪ .‬לב‪,‬כט וי אמר מ שה א‪3‬להם‪ ,‬אם‪-‬יעברו בני‪-‬גד ובני‪-‬ראובן אתכם את‪-‬‬ ‫הירדן כל‪-‬חלוץ למלחמה לפני יהוה‪ ,‬ונכבשה הארץ‪ ,‬לפניכם‪--‬ונתתם להם את‪-‬ארץ הגלעד‪,‬‬ ‫ל ‪3‬אח?זה‪ .‬לב‪,‬ל ואם‪-‬ל א יעברו ח‪3‬לוצים‪ ,‬אתכם‪--‬ונ אח‪3‬זו בת ככם‪ ,‬בארץ כנען‪ .‬לב‪,‬לא ויע‪3‬נו בני‪-‬גד‬ ‫ובני ראובן‪ ,‬לאמ ר‪ :‬את א‪3‬שר דבר יהוה אל‪-‬ע‪3‬בדיך‪ ,‬כן נע‪3‬שה‪ .‬לב‪,‬לב נחנו נע‪3‬ב ר ח‪3‬לוצים לפני‬ ‫יהוה‪ ,‬ארץ כנען; ואתנו ‪3‬אח?זת נח‪3‬לתנו‪ ,‬מעבר לירדן‪ .‬לב‪,‬לג ויתן להם מ שה לבני‪-‬גד ולבני ראובן‬ ‫ולח‪3‬צי שבט מנשה בן‪-‬יוסף‪ ,‬את‪-‬ממלכת סיח ן מלך האמ רי‪ ,‬ואת‪-‬ממלכת‪ ,‬עוג מלך הבשן‪ :‬הארץ‪,‬‬ ‫לעריה בגב?ל ת‪--‬ערי הארץ‪ ,‬סביב‪ .‬לב‪,‬לד ויבנו בני‪-‬גד‪ ,‬את‪-‬דיב ן ואת‪-‬ע‪3‬טר ת‪ ,‬ואת‪ ,‬ע‪3‬ר ער‪.‬‬ ‫לב‪,‬לה ואת‪-‬עטר ת שופן ואת‪-‬יעזר‪ ,‬ויגבהה‪ .‬לב‪,‬לו ואת‪-‬בית נמרה‪ ,‬ואת‪-‬בית הרן‪ :‬ערי מבצר‪,‬‬ ‫וגדר ת צ אן‪ .‬לב‪,‬לז ובני ראובן בנו‪ ,‬את‪-‬חשבון ואת‪-‬אלעלא‪ ,‬ואת‪ ,‬קריתים‪ .‬לב‪,‬לח ואת‪-‬נבו‬ ‫ואת‪-‬בעל מעון‪ ,‬מוסב ת שם‪--‬ואת‪-‬שבמה; ויקראו בשמ ת‪ ,‬את‪-‬שמות הערים א‪3‬שר בנו‪ .‬לב‪,‬לט‬ ‫וילכו בני מכיר בן‪-‬מנשה‪ ,‬גלעדה‪--‬וילכד?ה; ויורש‪ ,‬את‪-‬האמ רי א‪3‬שר‪-‬בה‪ .‬לב‪,‬מ ויתן מ שה את‪-‬‬ ‫הגלעד‪ ,‬למכיר בן‪-‬מנשה; וישב‪ ,‬בה‪ .‬לב‪,‬מא ויאיר בן‪-‬מנשה הלך‪ ,‬וילכ ד את‪-‬חו תיהם; ויקרא‬ ‫}אתהן‪ ,‬חו ת יאיר‪ .‬לב‪,‬מב ונ בח הלך‪ ,‬וילכ ד את‪-‬קנת ואת‪-‬בנ תיה; ויקרא לה נ בח‪ ,‬בשמו‪} .‬פ‬ ‫לג‪,‬א אלה מסעי בני‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬שר יצאו מארץ מצרים‪--‬לצבא תם‪ :‬ביד‪-‬מ שה‪ ,‬ואה‪3‬ר ן‪ .‬לג‪,‬ב‬ ‫ויכת ב מ שה את‪-‬מוצאיהם‪ ,‬למסעיהם‪--‬על‪-‬פי יהוה; ואלה מסעיהם‪ ,‬למוצאיהם‪ .‬לג‪,‬ג ויסעו‬ ‫מרעמסס בח דש הראשון‪ ,‬בח‪3‬משה עשר יום לח דש הראשון‪ :‬ממח‪I‬רת הפסח‪ ,‬יצאו בני‪-‬ישראל‬ ‫ביד רמה‪--‬לעיני‪ ,‬כל‪-‬מצרים‪ .‬לג‪,‬ד ומצרים מקברים‪ ,‬את א‪3‬שר הכה יהוה בהם‪--‬כל‪-‬בכור;‬ ‫ובאל היהם‪ ,‬עשה יהוה שפטים‪ .‬לג‪,‬ה ויסעו בני‪-‬ישראל‪ ,‬מרעמסס; ויח‪3‬נו‪ ,‬בס?כ ת‪ .‬לג‪,‬ו ויסעו‪,‬‬ ‫מס?כ ת; ויח‪3‬נו באתם‪ ,‬א‪3‬שר בקצה המדבר‪ .‬לג‪,‬ז ויסעו‪ ,‬מאתם‪ ,‬וישב על‪-‬פי החיר ת‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני‬ ‫בעל צפון; ויח‪3‬נו‪ ,‬לפני מגד ל‪ .‬לג‪,‬ח ויסעו מפני החיר ת‪ ,‬ויעברו בתוך‪-‬הים המדברה; וילכו דרך‬ ‫של שת ימים‪ ,‬במדבר אתם‪ ,‬ויח‪3‬נו‪ ,‬במרה‪ .‬לג‪,‬ט ויסעו‪ ,‬ממרה‪ ,‬ויב או‪ ,‬אילמה; ובאילם שתים‬ ‫עשרה עינ ת מים‪ ,‬ושבעים תמרים‪--‬ויח‪3‬נו‪-‬שם‪ .‬לג‪,‬י ויסעו‪ ,‬מאילם; ויח‪3‬נו‪ ,‬על‪-‬ים‪-‬סוף‪ .‬לג‪,‬יא‬ ‫ויסעו‪ ,‬מים‪-‬סוף; ויח‪3‬נו‪ ,‬במדבר‪-‬סין‪ .‬לג‪,‬יב ויסעו‪ ,‬ממדבר‪-‬סין; ויח‪3‬נו‪ ,‬בדפקה‪ .‬לג‪,‬יג ויסעו‪,‬‬ ‫מדפקה; ויח‪3‬נו‪ ,‬באלוש‪ .‬לג‪,‬יד ויסעו‪ ,‬מאלוש; ויח‪3‬נו‪ ,‬ברפידם‪ ,‬ול א‪-‬היה שם מים לעם‪ ,‬לשתות‪.‬‬ ‫לג‪,‬טו ויסעו‪ ,‬מרפידם; ויח‪3‬נו‪ ,‬במדבר סיני‪ .‬לג‪,‬טז ויסעו‪ ,‬ממדבר סיני; ויח‪3‬נו‪ ,‬בקבר ת התא‪3‬וה‪.‬‬ ‫לג‪,‬יז ויסעו‪ ,‬מקבר ת התא‪3‬וה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בח‪3‬צר ת‪ .‬לג‪,‬יח ויסעו‪ ,‬מח‪3‬צר ת; ויח‪3‬נו‪ ,‬ברתמה‪ .‬לג‪,‬יט‬ ‫ויסעו‪ ,‬מרתמה; ויח‪3‬נו‪ ,‬ברמ ן פרץ‪ .‬לג‪,‬כ ויסעו‪ ,‬מרמ ן פרץ; ויח‪3‬נו‪ ,‬בלבנה‪ .‬לג‪,‬כא ויסעו‪ ,‬מלבנה;‬ ‫ויח‪3‬נו‪ ,‬ברסה‪ .‬לג‪,‬כב ויסעו‪ ,‬מרסה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בקהלתה‪ .‬לג‪,‬כג ויסעו‪ ,‬מקהלתה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בהר‪-‬שפר‪.‬‬ ‫לג‪,‬כד ויסעו‪ ,‬מהר‪-‬שפר; ויח‪3‬נו‪ ,‬בח‪3‬רדה‪ .‬לג‪,‬כה ויסעו‪ ,‬מח‪3‬רדה; ויח‪3‬נו‪ ,‬במקהל ת‪ .‬לג‪,‬כו ויסעו‪,‬‬

‫ממקהל ת; ויח‪3‬נו‪ ,‬בתחת‪ .‬לג‪,‬כז ויסעו‪ ,‬מתחת; ויח‪3‬נו‪ ,‬בתרח‪ .‬לג‪,‬כח ויסעו‪ ,‬מתרח; ויח‪3‬נו‪ ,‬במתקה‪.‬‬ ‫לג‪,‬כט ויסעו‪ ,‬ממתקה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בחשמ נה‪ .‬לג‪,‬ל ויסעו‪ ,‬מחשמ נה; ויח‪3‬נו‪ ,‬במ סרות‪ .‬לג‪,‬לא ויסעו‪,‬‬ ‫ממ סרות; ויח‪3‬נו‪ ,‬בבני יע‪3‬קן‪ .‬לג‪,‬לב ויסעו‪ ,‬מבני יע‪3‬קן; ויח‪3‬נו‪ ,‬בח ר הגדגד‪ .‬לג‪,‬לג ויסעו‪ ,‬מח ר‬ ‫הגדגד; ויח‪3‬נו‪ ,‬ביטבתה‪ .‬לג‪,‬לד ויסעו‪ ,‬מיטבתה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בעבר נה‪ .‬לג‪,‬לה ויסעו‪ ,‬מעבר נה; ויח‪3‬נו‪,‬‬ ‫בעצי ן גבר‪ .‬לג‪,‬לו ויסעו‪ ,‬מעצי ן גבר; ויח‪3‬נו במדבר‪-‬צן‪ ,‬הוא קדש‪ .‬לג‪,‬לז ויסעו‪ ,‬מקדש; ויח‪3‬נו‬ ‫בה ר ההר‪ ,‬בקצה ארץ אדום‪ .‬לג‪,‬לח ויעל אה‪3‬ר ן הכ הן אל‪-‬ה ר ההר‪ ,‬על‪-‬פי יהוה‪--‬וימת שם‪:‬‬ ‫בשנת הארבעים‪ ,‬לצאת בני‪-‬ישראל מארץ מצרים‪ ,‬בח דש הח‪3‬מישי‪ ,‬באחד לח דש‪ .‬לג‪,‬לט ואה‪3‬ר ן‪,‬‬ ‫}בן‪-‬של ש ועשרים ומאת שנה‪ ,‬במ תו‪ ,‬בה ר ההר‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬מ וישמע‪ ,‬הכנע‪3‬ני מלך ע‪3‬רד‪ ,‬והוא‪-‬י שב בנגב‪ ,‬בארץ כנען‪--‬בב א‪ ,‬בני ישראל‪ .‬לג‪,‬מא ויסעו‪,‬‬ ‫מה ר ההר; ויח‪3‬נו‪ ,‬בצלמ נה‪ .‬לג‪,‬מב ויסעו‪ ,‬מצלמ נה; ויח‪3‬נו‪ ,‬בפונ ן‪ .‬לג‪,‬מג ויסעו‪ ,‬מפונ ן; ויח‪3‬נו‪,‬‬ ‫בא ב ת‪ .‬לג‪,‬מד ויסעו‪ ,‬מא ב ת; ויח‪3‬נו בעיי הע‪3‬ברים‪ ,‬בגבול מואב‪ .‬לג‪,‬מה ויסעו‪ ,‬מעיים; ויח‪3‬נו‪,‬‬ ‫בדיב ן גד‪ .‬לג‪,‬מו ויסעו‪ ,‬מדיב ן גד; ויח‪3‬נו‪ ,‬בעלמ ן דבלתימה‪ .‬לג‪,‬מז ויסעו‪ ,‬מעלמ ן דבלתימה;‬ ‫ויח‪3‬נו בהרי הע‪3‬ברים‪ ,‬לפני נבו‪ .‬לג‪,‬מח ויסעו‪ ,‬מהרי הע‪3‬ברים; ויח‪3‬נו בערב ת מואב‪ ,‬על ירדן ירחו‪.‬‬ ‫}לג‪,‬מט ויח‪3‬נו על‪-‬הירדן מבית הישמ ת‪ ,‬עד אבל השטים‪ ,‬בערב ת‪ ,‬מואב‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬נ וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬בערב ת מואב‪ ,‬על‪-‬ירדן ירחו‪ ,‬לאמ ר‪ .‬לג‪,‬נא דבר אל‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫ואמרת א‪3‬להם‪ :‬כי אתם ע ברים את‪-‬הירדן‪ ,‬אל‪-‬ארץ כנען‪ .‬לג‪,‬נב והורשתם את‪-‬כל‪-‬י שבי הארץ‪,‬‬ ‫מפניכם‪ ,‬ואבדתם‪ ,‬את כל‪-‬משכי תם; ואת כל‪-‬צלמי מסכ תם תאבדו‪ ,‬ואת כל‪-‬במותם תשמידו‪.‬‬ ‫לג‪,‬נג והורשתם את‪-‬הארץ‪ ,‬וישבתם‪-‬בה‪ :‬כי לכם נתתי את‪-‬הארץ‪ ,‬לרשת א תה‪ .‬לג‪,‬נד‬ ‫והתנחלתם את‪-‬הארץ בגורל למשפח תיכם‪ ,‬לרב תרבו את‪-‬נח‪3‬לתו ולמעט תמעיט את‪-‬נח‪3‬לתו‪--‬אל‬ ‫א‪3‬שר‪-‬יצא לו שמה הגורל‪ ,‬לו יהיה‪ :‬למטות א‪3‬ב תיכם‪ ,‬תתנחלו‪ .‬לג‪,‬נה ואם‪-‬ל א תורישו את‪-‬י שבי‬ ‫הארץ‪ ,‬מפניכם‪--‬והיה א‪3‬שר תותירו מהם‪ ,‬לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם‪--‬על‪-‬‬ ‫}הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם י שבים בה‪ .‬לג‪,‬נו והיה‪ ,‬כא‪3‬שר דמיתי לע‪3‬שות להם‪--‬אעשה לכם‪} .‬פ‬ ‫לד‪,‬א וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לד‪,‬ב צו את‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ ,‬כי‪-‬אתם באים‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫הארץ כנען‪ :‬ז את הארץ‪ ,‬א‪3‬שר תפ ל לכם בנח‪3‬לה‪ ,‬ארץ כנען‪ ,‬לגב?ל תיה‪ .‬לד‪,‬ג והיה לכם פאת‪-‬‬ ‫נגב ממדבר‪-‬צן‪ ,‬על‪-‬ידי אדום; והיה לכם גבול נגב‪ ,‬מקצה ים‪-‬המלח קדמה‪ .‬לד‪,‬ד ונסב לכם הגבול‬ ‫מנגב למע‪3‬לה עקרבים‪ ,‬ועבר צנה‪ ,‬והיה )והיו( תוצא תיו‪ ,‬מנגב לקדש ברנע; ויצא ח‪3‬צר‪-‬אדר‪ ,‬ועבר‬ ‫עצמ נה‪ .‬לד‪,‬ה ונסב הגבול מעצמון‪ ,‬נחלה מצרים; והיו תוצא תיו‪ ,‬הימה‪ .‬לד‪,‬ו וגבול ים‪ ,‬והיה‬ ‫לכם הים הגדול וגבול; זה‪-‬יהיה לכם‪ ,‬גבול ים‪ .‬לד‪,‬ז וזה‪-‬יהיה לכם‪ ,‬גבול צפון‪ :‬מן‪-‬הים‪ ,‬הגד ל‪,‬‬ ‫תתאו לכם‪ ,‬ה ר ההר‪ .‬לד‪,‬ח מה ר ההר‪ ,‬תתאו לב א ח‪3‬מת; והיו תוצא ת הגב?ל‪ ,‬צדדה‪ .‬לד‪,‬ט ויצא‬ ‫הגב?ל זפר נה‪ ,‬והיו תוצא תיו ח‪3‬צר עינן; זה‪-‬יהיה לכם‪ ,‬גבול צפון‪ .‬לד‪,‬י והתאויתם לכם‪ ,‬לגבול‬ ‫קדמה‪ ,‬מח‪3‬צר עינן‪ ,‬שפמה‪ .‬לד‪,‬יא וירד הגב?ל משפם הרבלה‪ ,‬מקדם לעין; וירד הגב?ל‪ ,‬ומחה על‪-‬‬ ‫כתף ים‪-‬כנרת קדמה‪ .‬לד‪,‬יב וירד הגבול הירדנה‪ ,‬והיו תוצא תיו ים המלח; ז את תהיה לכם הארץ‬ ‫לגב?ל תיה‪ ,‬סביב‪ .‬לד‪,‬יג ויצו מ שה‪ ,‬את‪-‬בני ישראל לאמ ר‪ :‬ז את הארץ‪ ,‬א‪3‬שר תתנח‪3‬לו א תה‬ ‫בגורל‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬לתת לתשעת המטות וח‪3‬צי המטה‪ .‬לד‪,‬יד כי לקחו מטה בני הראובני‪ ,‬לבית‬ ‫א‪3‬ב תם‪ ,‬ומטה בני‪-‬הגדי‪ ,‬לבית א‪3‬ב תם; וח‪3‬צי מטה מנשה‪ ,‬לקחו נח‪3‬לתם‪ .‬לד‪,‬טו שני המטות‪ ,‬וח‪3‬צי‬ ‫}המטה‪ :‬לקחו נח‪3‬לתם‪ ,‬מעבר לירדן ירחו‪--‬קדמה מזרחה‪} .‬פ‬ ‫לד‪,‬טז וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לד‪,‬יז אלה שמות הא‪3‬נשים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ינח‪3‬לו לכם את‪-‬הארץ‪:‬‬ ‫ויהושע‪ ,‬בן‪-‬נון‪ .‬לד‪,‬יח ונשיא אחד נשיא אחד‪ ,‬ממטה‪--‬תקחו‪ ,‬לנח ל את‪-‬הארץ‪.‬‬ ‫?‬ ‫אלעזר‪ ,‬הכ הן‪,‬‬ ‫לד‪,‬יט ואלה‪ ,‬שמות הא‪3‬נשים‪ :‬למטה יהודה‪ ,‬כלב בן‪-‬יפ?נה‪ .‬לד‪,‬כ ולמטה בני שמעון‪ ,‬שמואל בן‪-‬‬ ‫עמיהוד‪ .‬לד‪,‬כא למטה בנימן‪ ,‬אלידד בן‪-‬כסלון‪ .‬לד‪,‬כב ולמטה בני‪-‬דן‪ ,‬נשיא‪--‬ב?קי‪ ,‬בן‪-‬יגלי‪.‬‬

‫לד‪,‬כג לבני יוסף‪ ,‬למטה בני‪-‬מנשה נשיא‪--‬חניאל‪ ,‬בן‪-‬אפ ד‪ .‬לד‪,‬כד ולמטה בני‪-‬אפרים‪ ,‬נשיא‪--‬‬ ‫קמואל‪ ,‬בן‪-‬שפטן‪ .‬לד‪,‬כה ולמטה בני‪-‬זבול?ן‪ ,‬נשיא‪--‬אליצפן‪ ,‬בן‪-‬פרנך‪ .‬לד‪,‬כו ולמטה בני‪-‬יששכר‪,‬‬ ‫נשיא‪--‬פלטיאל‪ ,‬בן‪-‬עזן‪ .‬לד‪,‬כז ולמטה בני‪-‬אשר‪ ,‬נשיא‪--‬א‪3‬חיהוד‪ ,‬בן‪-‬של מי‪ .‬לד‪,‬כח ולמטה בני‪-‬‬ ‫נפתלי‪ ,‬נשיא‪--‬פדהאל‪ ,‬בן‪-‬עמיהוד‪ .‬לד‪,‬כט אלה‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬לנחל את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬בארץ‬ ‫}כנען‪} .‬פ‬ ‫לה‪,‬א וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬בערב ת מואב‪ ,‬על‪-‬ירדן ירחו‪ ,‬לאמ ר‪ .‬לה‪,‬ב צו‪ ,‬את‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫ונתנו ללוים מנח‪3‬לת ‪3‬אח?זתם‪ ,‬ערים לשבת; ומגרש‪ ,‬לערים סביב תיהם‪ ,‬תתנו‪ ,‬ללוים‪ .‬לה‪,‬ג והיו‬ ‫הערים להם‪ ,‬לשבת; ומגרשיהם‪ ,‬יהיו לבהמתם ולרכ?שם‪ ,‬ולכ ל‪ ,‬חיתם‪ .‬לה‪,‬ד ומגרשי‪ ,‬הערים‪,‬‬ ‫א‪3‬שר תתנו‪ ,‬ללוים‪--‬מקיר העיר וחוצה‪ ,‬אלף אמה סביב‪ .‬לה‪,‬ה ומד תם מחוץ לעיר‪ ,‬את‪-‬פאת‪-‬‬ ‫קדמה אלפים באמה ואת‪-‬פאת‪-‬נגב אלפים באמה ואת‪-‬פאת‪-‬ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים‬ ‫באמה‪--‬והעיר בתוך; זה יהיה להם‪ ,‬מגרשי הערים‪ .‬לה‪,‬ו ואת הערים‪ ,‬א‪3‬שר תתנו ללוים‪--‬את שש‪-‬‬ ‫ערי המקלט‪ ,‬א‪3‬שר תתנו לנ?ס שמה הר צח; וע‪3‬ליהם תתנו‪ ,‬ארבעים ושתים עיר‪ .‬לה‪,‬ז כל‪-‬הערים‪,‬‬ ‫א‪3‬שר תתנו ללוים‪--‬ארבעים ושמ נה‪ ,‬עיר‪ :‬אתהן‪ ,‬ואת‪-‬מגרשיהן‪ .‬לה‪,‬ח והערים‪ ,‬א‪3‬שר תתנו‬ ‫מ ‪3‬אח?זת בני‪-‬ישראל‪--‬מאת הרב תרבו‪ ,‬ומאת המעט תמעיטו‪ :‬איש‪ ,‬כפי נח‪3‬לתו א‪3‬שר ינחלו‪ ,‬יתן‬ ‫}מעריו‪ ,‬ללוים‪} .‬פ‬ ‫לה‪,‬ט וידבר יהוה‪ ,‬אל‪-‬מ שה לאמ ר‪ .‬לה‪,‬י דבר אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬ואמרת א‪3‬להם‪ :‬כי אתם ע ברים‬ ‫את‪-‬הירדן‪ ,‬ארצה כנען‪ .‬לה‪,‬יא והקריתם לכם ערים‪ ,‬ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה ר צח‪,‬‬ ‫מכה‪-‬נפש בשגגה‪ .‬לה‪,‬יב והיו לכם הערים למקלט‪ ,‬מג אל; ול א ימות הר צח‪ ,‬עד‪-‬עמדו לפני‬ ‫העדה למשפט‪ .‬לה‪,‬יג והערים‪ ,‬א‪3‬שר תתנו‪--‬שש‪-‬ערי מקלט‪ ,‬תהיינה לכם‪ .‬לה‪,‬יד את של ש‬ ‫הערים‪ ,‬תתנו מעבר לירדן‪ ,‬ואת של ש הערים‪ ,‬תתנו בארץ כנען‪ :‬ערי מקלט‪ ,‬תהיינה‪ .‬לה‪,‬טו‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬ולגר ולתושב בתוכם‪ ,‬תהיינה שש‪-‬הערים האלה‪ ,‬למקלט‪--‬לנוס שמה‪ ,‬כל‪-‬מכה‪-‬נפש‬ ‫בשגגה‪ .‬לה‪,‬טז ואם‪-‬בכלי ברזל הכהו וימ ת‪ ,‬ר צח הוא‪ :‬מות יומת‪ ,‬הר צח‪ .‬לה‪,‬יז ואם באבן יד‬ ‫א‪3‬שר‪-‬ימות בה הכהו‪ ,‬וימ ת‪--‬ר צח הוא‪ :‬מות יומת‪ ,‬הר צח‪ .‬לה‪,‬יח או בכלי עץ‪-‬יד א‪3‬שר‪-‬ימות בו‬ ‫הכהו‪ ,‬וימ ת‪--‬ר צח הוא‪ :‬מות יומת‪ ,‬הר צח‪ .‬לה‪,‬יט ג אל הדם‪ ,‬הוא ימית את‪-‬הר צח‪ :‬בפגעו‪-‬בו‪,‬‬ ‫הוא ימתנו‪ .‬לה‪,‬כ ואם‪-‬בשנאה‪ ,‬יהד‪I‬פנו‪ ,‬או‪-‬השליך עליו בצדיה‪ ,‬וימ ת‪ .‬לה‪,‬כא או באיבה הכהו‬ ‫בידו‪ ,‬וימ ת‪--‬מות‪-‬יומת המכה‪ ,‬ר צח הוא‪ :‬ג אל הדם‪ ,‬ימית את‪-‬הר צח‪--‬בפגעו‪-‬בו‪ .‬לה‪,‬כב ואם‪-‬‬ ‫בפתע בל א‪-‬איבה‪ ,‬ה‪3‬דפו‪ ,‬או‪-‬השליך עליו כל‪-‬כלי‪ ,‬בל א צדיה‪ .‬לה‪,‬כג או בכל‪-‬אבן א‪3‬שר‪-‬ימות בה‪,‬‬ ‫בל א ראות‪ ,‬ויפל עליו‪ ,‬וימ ת‪--‬והוא ל א‪-‬אויב לו‪ ,‬ול א מבקש רעתו‪ .‬לה‪,‬כד ושפטו‪ ,‬העדה‪ ,‬בין‬ ‫המכה‪ ,‬ובין ג אל הדם‪--‬על המשפטים‪ ,‬האלה‪ .‬לה‪,‬כה והצילו העדה את‪-‬הר צח‪ ,‬מיד ג אל הדם‪,‬‬ ‫והשיבו א תו העדה‪ ,‬אל‪-‬עיר מקלטו א‪3‬שר‪-‬נס שמה; וישב בה‪ ,‬עד‪-‬מות הכ הן הגד ל‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬משח‬ ‫א תו‪ ,‬בשמן הק דש‪ .‬לה‪,‬כו ואם‪-‬יצ א יצא‪ ,‬הר צח‪ ,‬את‪-‬גבול עיר מקלטו‪ ,‬א‪3‬שר ינוס שמה‪ .‬לה‪,‬כז‬ ‫ומצא א תו‪ ,‬ג אל הדם‪ ,‬מחוץ‪ ,‬לגבול עיר מקלטו‪ :‬ורצח ג אל הדם‪ ,‬את‪-‬הר צח‪--‬אין לו‪ ,‬דם‪.‬‬ ‫לה‪,‬כח כי בעיר מקלטו ישב‪ ,‬עד‪-‬מות הכ הן הגד ל; ואח‪3‬רי מות‪ ,‬הכ הן הגד ל‪--‬ישוב הר צח‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫ארץ ‪3‬אח?זתו‪ .‬לה‪,‬כט והיו אלה לכם לח?קת משפט‪ ,‬לד ר תיכם‪ ,‬בכ ל‪ ,‬מושב תיכם‪ .‬לה‪,‬ל כל‪-‬מכה‪-‬‬ ‫נפש‪--‬לפי עדים‪ ,‬ירצח את‪-‬הר צח; ועד אחד‪ ,‬ל א‪-‬יע‪3‬נה בנפש למות‪ .‬לה‪,‬לא ול א‪-‬תקחו כ פר‬ ‫לנפש ר צח‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא רשע למות‪ :‬כי‪-‬מות‪ ,‬יומת‪ .‬לה‪,‬לב ול א‪-‬תקחו כ פר‪ ,‬לנוס אל‪-‬עיר‬ ‫מקלטו‪ ,‬לשוב לשבת בארץ‪ ,‬עד‪-‬מות הכ הן‪ .‬לה‪,‬לג ול א‪-‬תח‪3‬ניפו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם בה‪ ,‬כי‬ ‫הדם‪ ,‬הוא יח‪3‬ניף את‪-‬הארץ; ולארץ ל א‪-‬יכ?פר‪ ,‬לדם א‪3‬שר ?שפך‪-‬בה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בדם ש פכו‪ .‬לה‪,‬לד‬ ‫ול א תטמא את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם י שבים בה‪--‬א‪3‬שר א‪3‬ני‪ ,‬ש כן בתוכה‪ :‬כי‪ ,‬א‪3‬ני יהוה‪--‬ש כן‪,‬‬ ‫}בתוך בני ישראל‪} .‬פ‬ ‫לו‪,‬א ויקרבו ראשי האבות‪ ,‬למשפחת בני‪-‬גלעד בן‪-‬מכיר בן‪-‬מנשה‪--‬ממשפח ת‪ ,‬בני יוסף; וידברו‬

‫לפני מ שה‪ ,‬ולפני הנשאים‪--‬ראשי אבות‪ ,‬לבני ישראל‪ .‬לו‪,‬ב וי אמרו‪ ,‬את‪-‬א‪3‬ד ני צוה יהוה‪ ,‬לתת‬ ‫את‪-‬הארץ בנח‪3‬לה בגורל‪ ,‬לבני ישראל; ואד ני‪ ,‬צ?וה ביהוה‪ ,‬לתת את‪-‬נח‪3‬לת צלפחד אחינו‪ ,‬לבנ תיו‪.‬‬ ‫לו‪,‬ג והיו לאחד מבני שבטי בני‪-‬ישראל‪ ,‬לנשים‪ ,‬ונגרעה נח‪3‬לתן מנח‪3‬לת א‪3‬ב תינו‪ ,‬ונוסף על נח‪3‬לת‬ ‫המטה א‪3‬שר תהיינה להם; ומג רל נח‪3‬לתנו‪ ,‬יגרע‪ .‬לו‪,‬ד ואם‪-‬יהיה הי בל‪ ,‬לבני ישראל‪ ,‬ונוספה‬ ‫נח‪3‬לתן‪ ,‬על נח‪3‬לת המטה א‪3‬שר תהיינה להם; ומנח‪3‬לת מטה א‪3‬ב תינו‪ ,‬יגרע נח‪3‬לתן‪ .‬לו‪,‬ה ויצו מ שה‬ ‫את‪-‬בני ישראל‪ ,‬על‪-‬פי יהוה לאמ ר‪ :‬כן מטה בני‪-‬יוסף‪ ,‬ד ברים‪ .‬לו‪,‬ו זה הדבר א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה‪,‬‬ ‫לבנות צלפחד לאמ ר‪ ,‬לטוב בעיניהם‪ ,‬תהיינה לנשים‪ :‬אך‪ ,‬למשפחת מטה א‪3‬ביהם‪--‬תהיינה‬ ‫לנשים‪ .‬לו‪,‬ז ול א‪-‬תס ב נח‪3‬לה לבני ישראל‪ ,‬ממטה אל‪-‬מטה‪ :‬כי איש‪ ,‬בנח‪3‬לת מטה א‪3‬ב תיו‪,‬‬ ‫ידבקו‪ ,‬בני ישראל‪ .‬לו‪,‬ח וכל‪-‬בת י רשת נח‪3‬לה‪ ,‬ממטות בני ישראל‪--‬לאחד ממשפחת מטה אביה‪,‬‬ ‫תהיה לאשה‪ :‬למען‪ ,‬יירשו בני ישראל‪ ,‬איש‪ ,‬נח‪3‬לת א‪3‬ב תיו‪ .‬לו‪,‬ט ול א‪-‬תס ב נח‪3‬לה ממטה‪ ,‬למטה‬ ‫אחר‪ :‬כי‪-‬איש‪ ,‬בנח‪3‬לתו‪ ,‬ידבקו‪ ,‬מטות בני ישראל‪ .‬לו‪,‬י כא‪3‬שר צוה יהוה‪ ,‬את‪-‬מ שה‪ ,‬כן עשו‪ ,‬בנות‬ ‫צלפחד‪ .‬לו‪,‬יא ותהיינה מחלה תרצה‪ ,‬וחגלה ומלכה ונ עה‪--‬בנות צלפחד‪ :‬לבני ד דיהן‪ ,‬לנשים‪.‬‬ ‫לו‪,‬יב ממשפח ת בני‪-‬מנשה בן‪-‬יוסף‪ ,‬היו לנשים; ותהי‪ ,‬נח‪3‬לתן‪ ,‬על‪-‬מטה‪ ,‬משפחת א‪3‬ביהן‪ .‬לו‪,‬יג‬ ‫אלה המצו ת והמשפטים‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה ביד‪-‬מ שה‪--‬אל‪-‬בני ישראל‪ :‬בערב ת מואב‪ ,‬על ירדן‬ ‫}ירחו‪} .‬ש‬ ‫דברים‬ ‫א‪,‬א אלה הדברים‪ ,‬א‪3‬שר דבר מ שה אל‪-‬כל‪-‬ישראל‪ ,‬בעבר‪ ,‬הירדן‪ :‬במדבר בע‪3‬רבה מול סוף בין‪-‬‬ ‫פארן ובין‪-‬ת פל‪ ,‬ולבן וח‪3‬צר ת‪--‬ודי זהב‪ .‬א‪,‬ב אחד עשר יום מח רב‪ ,‬דרך הר‪-‬שעיר‪ ,‬עד‪ ,‬קדש‬ ‫ברנע‪ .‬א‪,‬ג ויהי בארבעים שנה‪ ,‬בעשתי‪-‬עשר ח דש באחד לח דש; דבר מ שה‪ ,‬אל‪-‬בני ישראל‪,‬‬ ‫ככ ל א‪3‬שר צוה יהוה א תו‪ ,‬א‪3‬להם‪ .‬א‪,‬ד אח‪3‬רי הכ תו‪ ,‬את סיח ן מלך האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר יושב‪,‬‬ ‫בחשבון‪--‬ואת‪ ,‬עוג מלך הבשן‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יושב בעשתר ת‪ ,‬באדרעי‪ .‬א‪,‬ה בעבר הירדן‪ ,‬בארץ מואב‪,‬‬ ‫הואיל מ שה‪ ,‬באר את‪-‬התורה הז את לאמ ר‪ .‬א‪,‬ו יהוה אל הינו דבר אלינו‪ ,‬בח רב לאמ ר‪ :‬רב‪-‬‬ ‫לכם שבת‪ ,‬בהר הזה‪ .‬א‪,‬ז פנו וסעו לכם‪ ,‬וב או הר האמ רי ואל‪-‬כל‪-‬שכניו‪ ,‬בע‪3‬רבה בהר ובשפלה‬ ‫ובנגב‪ ,‬ובחוף הים‪--‬ארץ הכנע‪3‬ני והלבנון‪ ,‬עד‪-‬הנהר הגד ל נהר‪-‬פרת‪ .‬א‪,‬ח ראה נתתי לפניכם‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הארץ; ב או‪ ,‬ורשו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיכם לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לתת להם‪,‬‬ ‫ולזרעם אח‪3‬ריהם‪ .‬א‪,‬ט וא מר א‪3‬לכם‪ ,‬בעת ההוא לאמ ר‪ :‬ל א‪-‬אוכל לבדי‪ ,‬שאת אתכם‪ .‬א‪,‬י יהוה‬ ‫אל היכם‪ ,‬הרבה אתכם; והנכם היום‪ ,‬ככוכבי השמים לר ב‪ .‬א‪,‬יא יהוה אל הי א‪3‬בותכם‪ ,‬י סף‬ ‫ע‪3‬ליכם ככם‪--‬אלף פעמים; ויברך אתכם‪ ,‬כא‪3‬שר דבר לכם‪ .‬א‪,‬יב איכה אשא‪ ,‬לבדי‪ ,‬טרח‪3‬כם‬ ‫ומשא‪3‬כם‪ ,‬וריבכם‪ .‬א‪,‬יג הבו לכם א‪3‬נשים ח‪3‬כמים ונב נים‪ ,‬ויד?עים‪--‬לשבטיכם; וא‪3‬שימם‪,‬‬ ‫בראשיכם‪ .‬א‪,‬יד ותע‪3‬נו‪ ,‬א תי; ות אמרו‪ ,‬טוב‪-‬הדבר א‪3‬שר‪-‬דברת לע‪3‬שות‪ .‬א‪,‬טו ואקח את‪-‬ראשי‬ ‫שבטיכם‪ ,‬א‪3‬נשים ח‪3‬כמים ויד?עים‪ ,‬ואתן אותם ראשים‪ ,‬ע‪3‬ליכם‪ :‬שרי א‪3‬לפים ושרי מאות‪ ,‬ושרי‬ ‫ח‪3‬משים ושרי ע‪3‬שר ת‪ ,‬וש טרים‪ ,‬לשבטיכם‪ .‬א‪,‬טז וא‪3‬צוה‪ ,‬את‪-‬ש פטיכם‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬לאמ ר‪:‬‬ ‫שמ ע בין‪-‬א‪3‬חיכם ושפטתם צדק‪ ,‬בין‪-‬איש ובין‪-‬אחיו ובין גרו‪ .‬א‪,‬יז ל א‪-‬תכירו פנים במשפט‪,‬‬ ‫כקט ן כגד ל תשמעון‪--‬ל א תגורו מפני‪-‬איש‪ ,‬כי המשפט לאל הים הוא; והדבר א‪3‬שר יקשה מכם‪,‬‬ ‫תקרבון אלי ושמעתיו‪ .‬א‪,‬יח וא‪3‬צוה אתכם‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬את כל‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שון‪ .‬א‪,‬יט ונסע‬ ‫מח רב‪ ,‬ונלך את כל‪-‬המדבר הגדול והנורא ההוא א‪3‬שר ראיתם דרך הר האמ רי‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה‬ ‫אל הינו‪ ,‬א תנו; ונב א‪ ,‬עד קדש ברנע‪ .‬א‪,‬כ וא מר‪ ,‬א‪3‬לכם‪ :‬באתם עד‪-‬הר האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה‬ ‫אל הינו נ תן לנו‪ .‬א‪,‬כא ראה נתן יהוה אל היך‪ ,‬לפניך‪--‬את‪-‬הארץ‪ :‬ע‪3‬לה רש‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה‬ ‫אל הי א‪3‬ב תיך לך‪--‬אל‪-‬תירא‪ ,‬ואל‪-‬תחת‪ .‬א‪,‬כב ותקרבון אלי‪ ,‬כ?לכם‪ ,‬ות אמרו נשלחה א‪3‬נשים‬ ‫לפנינו‪ ,‬ויחפרו‪-‬לנו את‪-‬הארץ; וישבו א תנו‪ ,‬דבר‪--‬את‪-‬הדרך א‪3‬שר נע‪3‬לה‪-‬בה‪ ,‬ואת הערים א‪3‬שר‬

‫נב א א‪3‬ליהן‪ .‬א‪,‬כג וייטב בעיני‪ ,‬הדבר; ואקח מכם שנים עשר א‪3‬נשים‪ ,‬איש אחד לשבט‪ .‬א‪,‬כד‬ ‫ויפנו ויע‪3‬לו ההרה‪ ,‬ויב או עד‪-‬נחל אשכ ל; וירגלו‪ ,‬א תה‪ .‬א‪,‬כה ויקחו בידם מפרי הארץ‪ ,‬ויורדו‬ ‫אלינו; וישבו א תנו דבר‪ ,‬וי אמרו‪ ,‬טובה הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל הינו נ תן לנו‪ .‬א‪,‬כו ול א א‪3‬ביתם‪,‬‬ ‫לע‪3‬ל ת; ותמרו‪ ,‬את‪-‬פי יהוה אל היכם‪ .‬א‪,‬כז ותרגנו באה‪I‬ליכם‪ ,‬ות אמרו‪ ,‬בשנאת יהוה א תנו‪,‬‬ ‫הוציאנו מארץ מצרים‪--‬לתת א תנו ביד האמ רי‪ ,‬להשמידנו‪ .‬א‪,‬כח אנה א‪3‬נחנו ע לים‪ ,‬אחינו המסו‬ ‫את‪-‬לבבנו לאמ ר עם גדול ורם ממנו‪ ,‬ערים גד ל ת ובצור ת‪ ,‬בשמים; וגם‪-‬בני ע‪3‬נקים‪ ,‬ראינו שם‪.‬‬ ‫א‪,‬כט וא מר‪ ,‬א‪3‬לכם‪ :‬ל א‪-‬תערצון ול א‪-‬תיראון‪ ,‬מהם‪ .‬א‪,‬ל יהוה אל היכם הה לך לפניכם‪ ,‬הוא‬ ‫ילחם לכם‪ :‬ככ ל א‪3‬שר עשה אתכם‪ ,‬במצרים‪--‬לעיניכם‪ .‬א‪,‬לא ובמדבר‪ ,‬א‪3‬שר ראית‪ ,‬א‪3‬שר נשא‪3‬ך‬ ‫יהוה אל היך‪ ,‬כא‪3‬שר ישא‪-‬איש את‪-‬בנו‪--‬בכל‪-‬הדרך א‪3‬שר ה‪3‬לכתם‪ ,‬עד‪-‬ב א‪3‬כם עד‪-‬המקום הזה‪.‬‬ ‫א‪,‬לב ובדבר‪ ,‬הזה‪--‬אינכם‪ ,‬מא‪3‬מינם‪ ,‬ביהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬א‪,‬לג הה לך לפניכם בדרך‪ ,‬לתור לכם‬ ‫מקום‪--‬לח‪3‬נ תכם‪ :‬באש לילה‪ ,‬לרא תכם בדרך א‪3‬שר תלכו‪-‬בה‪ ,‬ובענן‪ ,‬יומם‪ .‬א‪,‬לד וישמע יהוה‪,‬‬ ‫את‪-‬קול דבריכם; ויקצ ף‪ ,‬וישבע לאמ ר‪ .‬א‪,‬לה אם‪-‬יראה איש בא‪3‬נשים האלה‪ ,‬הדור הרע הזה‪--‬‬ ‫את‪ ,‬הארץ הטובה‪ ,‬א‪3‬שר נשבעתי‪ ,‬לתת לא‪3‬ב תיכם‪ .‬א‪,‬לו זולתי כלב בן‪-‬יפ?נה‪ ,‬הוא יראנה‪ ,‬ולו‪-‬אתן‬ ‫את‪-‬הארץ א‪3‬שר דרך‪-‬בה‪ ,‬ולבניו‪--‬יען‪ ,‬א‪3‬שר מלא אח‪3‬רי יהוה‪ .‬א‪,‬לז גם‪-‬בי התאנף יהוה‪ ,‬בגללכם‬ ‫יהושע בן‪-‬נון הע מד לפניך‪ ,‬הוא יב א שמה; א תו חזק‪,‬‬ ‫לאמ ר‪ :‬גם‪-‬אתה‪ ,‬ל א‪-‬תב א שם‪ .‬א‪,‬לח ?‬ ‫כי‪-‬הוא ינחלנה את‪-‬ישראל‪ .‬א‪,‬לט וטפכם א‪3‬שר א‪3‬מרתם לבז יהיה‪ ,‬ובניכם א‪3‬שר ל א‪-‬ידעו היום‬ ‫טוב ורע‪--‬המה‪ ,‬יב או שמה; ולהם אתננה‪ ,‬והם יירשוה‪ .‬א‪,‬מ ואתם‪ ,‬פנו לכם; וסעו המדברה‪ ,‬דרך‬ ‫ים‪-‬סוף‪ .‬א‪,‬מא ותע‪3‬נו ות אמרו אלי‪ ,‬חטאנו ליהוה‪--‬א‪3‬נחנו נע‪3‬לה ונלחמנו‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬צונו יהוה‬ ‫אל הינו; ותחגרו‪ ,‬איש את‪-‬כלי מלחמתו‪ ,‬ותהינו‪ ,‬לע‪3‬ל ת ההרה‪ .‬א‪,‬מב וי אמר יהוה אלי‪ ,‬אמ ר‬ ‫להם ל א תע‪3‬לו ול א‪-‬תלח‪3‬מו‪--‬כי אינני‪ ,‬בקרבכם; ול א‪ ,‬תנגפו‪ ,‬לפני‪ ,‬א יביכם‪ .‬א‪,‬מג וא‪3‬דבר‬ ‫א‪3‬ליכם‪ ,‬ול א שמעתם; ותמרו את‪-‬פי יהוה‪ ,‬ותזדו ותע‪3‬לו ההרה‪ .‬א‪,‬מד ויצא האמ רי הי שב בהר‬ ‫ההוא‪ ,‬לקראתכם‪ ,‬וירדפו אתכם‪ ,‬כא‪3‬שר תע‪3‬שינה הדב רים; ויכתו אתכם בשעיר‪ ,‬עד‪-‬חרמה‪ .‬א‪,‬מה‬ ‫ותשבו ותבכו‪ ,‬לפני יהוה; ול א‪-‬שמע יהוה בק לכם‪ ,‬ול א האזין א‪3‬ליכם‪ .‬א‪,‬מו ותשבו בקדש‪ ,‬ימים‬ ‫?‬ ‫רבים‪ ,‬כימים‪ ,‬א‪3‬שר ישבתם‪ .‬ב‪,‬א ונפן ונסע המדברה‪ ,‬דרך ים‪-‬סוף‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה‪ ,‬אלי; ונסב‬ ‫}את‪-‬הר‪-‬שעיר‪ ,‬ימים רבים‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬ב וי אמר יהוה‪ ,‬אלי לאמ ר‪ .‬ב‪,‬ג רב‪-‬לכם‪ ,‬ס ב את‪-‬ההר הזה; פנו לכם‪ ,‬צפ נה‪ .‬ב‪,‬ד ואת‪-‬העם‪,‬‬ ‫צו לאמ ר‪ ,‬אתם ע ברים בגבול א‪3‬חיכם בני‪-‬עשו‪ ,‬הי שבים בשעיר; וייראו מכם‪ ,‬ונשמרתם מא ד‪.‬‬ ‫ב‪,‬ה אל‪-‬תתגרו בם‪--‬כי ל א‪-‬אתן לכם מארצם‪ ,‬עד מדרך כף‪-‬רגל‪ :‬כי‪-‬יר?שה לעשו‪ ,‬נתתי את‪-‬הר‬ ‫שעיר‪ .‬ב‪,‬ו א כל תשברו מאתם בכסף‪ ,‬וא‪3‬כלתם; וגם‪-‬מים תכרו מאתם‪ ,‬בכסף‪--‬ושתיתם‪ .‬ב‪,‬ז כי‬ ‫יהוה אל היך ברכך‪ ,‬בכ ל מע‪3‬שה ידך‪--‬ידע לכתך‪ ,‬את‪-‬המדבר הגד ל הזה‪ :‬זה ארבעים שנה‪ ,‬יהוה‬ ‫אל היך עמך‪--‬ל א חסרת‪ ,‬דבר‪ .‬ב‪,‬ח ונע‪3‬ב ר מאת אחינו בני‪-‬עשו‪ ,‬הי שבים בשעיר‪ ,‬מדרך‬ ‫הע‪3‬רבה‪ ,‬מאילת ומעצי ן גבר; }ס{ ונפן‪ ,‬ונע‪3‬ב ר‪ ,‬דרך‪ ,‬מדבר מואב‪ .‬ב‪,‬ט וי אמר יהוה אלי‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫תצר את‪-‬מואב‪ ,‬ואל‪-‬תתגר בם‪ ,‬מלחמה‪ :‬כי ל א‪-‬אתן לך מארצו‪ ,‬יר?שה‪--‬כי לבני‪-‬לוט‪ ,‬נתתי את‪-‬‬ ‫ער יר?שה‪ .‬ב‪,‬י האמים לפנים‪ ,‬ישבו בה‪--‬עם גדול ורב ורם‪ ,‬כע‪3‬נקים‪ .‬ב‪,‬יא רפאים יחשבו אף‪-‬הם‪,‬‬ ‫כע‪3‬נקים; והמ אבים‪ ,‬יקראו להם אמים‪ .‬ב‪,‬יב ובשעיר ישבו הח רים‪ ,‬לפנים‪ ,‬ובני עשו יירשום‬ ‫וישמידום מפניהם‪ ,‬וישבו תחתם‪ :‬כא‪3‬שר עשה ישראל‪ ,‬לארץ יר?שתו‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתן יהוה‪ ,‬להם‪ .‬ב‪,‬יג‬ ‫עתה‪ ,‬ק?מו ועברו לכם‪--‬את‪-‬נחל זרד; ונע‪3‬ב ר‪ ,‬את‪-‬נחל זרד‪ .‬ב‪,‬יד והימים א‪3‬שר‪-‬הלכנו מקדש ברנע‪,‬‬ ‫עד א‪3‬שר‪-‬עברנו את‪-‬נחל זרד‪ ,‬של שים ושמ נה‪ ,‬שנה‪--‬עד‪-‬ת ם כל‪-‬הדור אנשי המלחמה‪ ,‬מקרב‬ ‫המח‪3‬נה‪ ,‬כא‪3‬שר נשבע יהוה‪ ,‬להם‪ .‬ב‪,‬טו וגם יד‪-‬יהוה היתה בם‪ ,‬לה?מם מקרב המח‪3‬נה‪ ,‬עד‪ ,‬ת?מם‪.‬‬ ‫}ב‪,‬טז ויהי כא‪3‬שר‪-‬תמו כל‪-‬אנשי המלחמה‪ ,‬למות‪--‬מקרב העם‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬יז וידבר יהוה‪ ,‬אלי לאמ ר‪ .‬ב‪,‬יח אתה ע בר היום את‪-‬גבול מואב‪ ,‬את‪-‬ער‪ .‬ב‪,‬יט וקרבת‪ ,‬מול‬

‫בני עמון‪--‬אל‪-‬תצ?רם‪ ,‬ואל‪-‬תתגר בם‪ :‬כי ל א‪-‬אתן מארץ בני‪-‬עמון לך‪ ,‬יר?שה‪--‬כי לבני‪-‬לוט‪ ,‬נתתיה‬ ‫יר?שה‪ .‬ב‪,‬כ ארץ‪-‬רפאים תחשב‪ ,‬אף‪-‬הוא‪ :‬רפאים ישבו‪-‬בה‪ ,‬לפנים‪ ,‬והעמ נים‪ ,‬יקראו להם‬ ‫ויירשם וישבו תחתם‪ .‬ב‪,‬כב‬ ‫?‬ ‫זמז?מים‪ .‬ב‪,‬כא עם גדול ורב ורם‪ ,‬כע‪3‬נקים; וישמידם יהוה מפניהם‪,‬‬ ‫ויירשם וישבו תחתם‪,‬‬ ‫?‬ ‫כא‪3‬שר עשה לבני עשו‪ ,‬הי שבים בשעיר‪--‬א‪3‬שר השמיד את‪-‬הח רי‪ ,‬מפניהם‪,‬‬ ‫עד היום הזה‪ .‬ב‪,‬כג והעוים הי שבים בח‪3‬צרים‪ ,‬עד‪-‬עזה‪--‬כפת רים הי צאים מכפת ר‪ ,‬השמיד?ם‬ ‫וישבו תחתם‪ .‬ב‪,‬כד קומו סעו‪ ,‬ועברו את‪-‬נחל ארנ ן‪--‬ראה נתתי בידך את‪-‬סיח ן מלך‪-‬חשבון‬ ‫האמ רי ואת‪-‬ארצו‪ ,‬החל רש; והתגר בו‪ ,‬מלחמה‪ .‬ב‪,‬כה היום הזה‪ ,‬אחל תת פחדך ויראתך‪ ,‬על‪-‬פני‬ ‫העמים‪ ,‬תחת כל‪-‬השמים‪--‬א‪3‬שר ישמעון שמע‪3‬ך‪ ,‬ורגזו וחלו מפניך‪ .‬ב‪,‬כו ואשלח מלאכים ממדבר‬ ‫קדמות‪ ,‬אל‪-‬סיחון מלך חשבון‪ ,‬דברי שלום‪ ,‬לאמ ר‪ .‬ב‪,‬כז אעברה בארצך‪ ,‬בדרך בדרך אלך‪ :‬ל א‬ ‫אסור‪ ,‬ימין ושמ אול‪ .‬ב‪,‬כח א כל בכסף תשברני ואכלתי‪ ,‬ומים בכסף תתן‪-‬לי ושתיתי; רק‪,‬‬ ‫אעברה ברגלי‪ .‬ב‪,‬כט כא‪3‬שר עשו‪-‬לי בני עשו‪ ,‬הי שבים בשעיר‪ ,‬והמואבים‪ ,‬הי שבים בער‪--‬עד‬ ‫א‪3‬שר‪-‬אעב ר‪ ,‬את‪-‬הירדן‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל הינו נ תן לנו‪ .‬ב‪,‬ל ול א אבה‪ ,‬סיח ן מלך‬ ‫חשבון‪ ,‬הע‪3‬ברנו‪ ,‬בו‪ :‬כי‪-‬הקשה יהוה אל היך את‪-‬רוחו‪ ,‬ואמץ את‪-‬לבבו‪ ,‬למען תתו בידך‪ ,‬כיום‬ ‫}הזה‪} .‬ס‬ ‫ב‪,‬לא וי אמר יהוה‪ ,‬אלי‪ ,‬ראה החל תי תת לפניך‪ ,‬את‪-‬סיח ן ואת‪-‬ארצו; החל רש‪ ,‬לרשת את‪-‬‬ ‫ארצו‪ .‬ב‪,‬לב ויצא סיח ן לקראתנו הוא וכל‪-‬עמו‪ ,‬למלחמה‪--‬יהצה‪ .‬ב‪,‬לג ויתנהו יהוה אל הינו‪,‬‬ ‫לפנינו; ונך א תו ואת‪-‬בנו‪ ,‬ואת‪-‬כל‪-‬עמו‪ .‬ב‪,‬לד ונלכ ד את‪-‬כל‪-‬עריו‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬ונח‪3‬רם את‪-‬כל‪-‬‬ ‫עיר מתם‪ ,‬והנשים והטף‪ :‬ל א השארנו‪ ,‬שריד‪ .‬ב‪,‬לה רק הבהמה‪ ,‬בזזנו לנו‪ ,‬ושלל הערים‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫לכדנו‪ .‬ב‪,‬לו מע‪3‬ר ער א‪3‬שר על‪-‬שפת‪-‬נחל ארנ ן והעיר א‪3‬שר בנחל‪ ,‬ועד‪-‬הגלעד‪ ,‬ל א היתה קריה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר שגבה ממנו‪ :‬את‪-‬הכ ל‪ ,‬נתן יהוה אל הינו לפנינו‪ .‬ב‪,‬לז רק אל‪-‬ארץ בני‪-‬עמון‪ ,‬ל א קרבת‪:‬‬ ‫כל‪-‬יד נחל יב ק‪ ,‬וערי ההר‪ ,‬וכ ל א‪3‬שר‪-‬צוה‪ ,‬יהוה אל הינו‪ .‬ג‪,‬א ונפן ונעל‪ ,‬דרך הבשן; ויצא עוג‬ ‫מלך‪-‬הבשן לקראתנו הוא וכל‪-‬עמו‪ ,‬למלחמה‪--‬אדרעי‪ .‬ג‪,‬ב וי אמר יהוה אלי‪ ,‬אל‪-‬תירא א תו‪--‬כי‬ ‫בידך נתתי א תו ואת‪-‬כל‪-‬עמו‪ ,‬ואת‪-‬ארצו; ועשית לו‪--‬כא‪3‬שר עשית לסיח ן מלך האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫יושב בחשבון‪ .‬ג‪,‬ג ויתן יהוה אל הינו בידנו‪ ,‬גם את‪-‬עוג מלך‪-‬הבשן‪--‬ואת‪-‬כל‪-‬עמו; ונכהו‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫בלתי השאיר‪-‬לו שריד‪ .‬ג‪,‬ד ונלכ ד את‪-‬כל‪-‬עריו‪ ,‬בעת ההוא‪--‬ל א היתה קריה‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬לקחנו‬ ‫מאתם‪ :‬ששים עיר כל‪-‬חבל ארג ב‪ ,‬ממלכת עוג בבשן‪ .‬ג‪,‬ה כל‪-‬אלה ערים בצ?ר ת‪ ,‬חומה גב הה‪--‬‬ ‫דלתים ובריח‪ :‬לבד מערי הפרזי‪ ,‬הרבה מא ד‪ .‬ג‪,‬ו ונח‪3‬רם אותם‪--‬כא‪3‬שר עשינו‪ ,‬לסיח ן מלך‬ ‫חשבון‪ :‬הח‪3‬רם כל‪-‬עיר מתם‪ ,‬הנשים והטף‪ .‬ג‪,‬ז וכל‪-‬הבהמה ושלל הערים‪ ,‬בזונו לנו‪ .‬ג‪,‬ח ונקח‬ ‫בעת ההוא‪ ,‬את‪-‬הארץ‪ ,‬מיד שני מלכי האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר בעבר הירדן‪--‬מנחל ארנ ן‪ ,‬עד‪-‬הר חרמון‪.‬‬ ‫ג‪,‬ט ציד נים יקראו לחרמון‪ ,‬שרי ן; והאמ רי‪ ,‬יקראו‪-‬לו שניר‪ .‬ג‪,‬י כ ל ערי המיש ר‪ ,‬וכל‪-‬הגלעד‬ ‫וכל‪-‬הבשן‪ ,‬עד‪-‬סלכה‪ ,‬ואדרעי‪--‬ערי ממלכת עוג‪ ,‬בבשן‪ .‬ג‪,‬יא כי רק‪-‬עוג מלך הבשן‪ ,‬נשאר מיתר‬ ‫הרפאים‪--‬הנה ערשו ערש ברזל‪ ,‬ה‪3‬ל ה הוא ברבת בני עמון‪ :‬תשע אמות ארכה‪ ,‬וארבע אמות‬ ‫רחבה‪--‬באמת‪-‬איש‪ .‬ג‪,‬יב ואת‪-‬הארץ הז את ירשנו‪ ,‬בעת ההוא; מע‪3‬ר ער א‪3‬שר‪-‬על‪-‬נחל ארנ ן‪,‬‬ ‫וח‪3‬צי הר‪-‬הגלעד ועריו‪--‬נתתי‪ ,‬לראובני ולגדי‪ .‬ג‪,‬יג ויתר הגלעד וכל‪-‬הבשן‪ ,‬ממלכת עוג‪--‬נתתי‪,‬‬ ‫לח‪3‬צי שבט המנשה‪ :‬כ ל חבל הארג ב לכל‪-‬הבשן‪ ,‬ההוא יקרא ארץ רפאים‪ .‬ג‪,‬יד יאיר בן‪-‬מנשה‪,‬‬ ‫לקח את‪-‬כל‪-‬חבל ארג ב‪ ,‬עד‪-‬גבול הגשורי‪ ,‬והמע‪3‬כתי; ויקרא א תם על‪-‬שמו את‪-‬הבשן חו ת יאיר‪,‬‬ ‫עד היום הזה‪ .‬ג‪,‬טו ולמכיר‪ ,‬נתתי את‪-‬הגלעד‪ .‬ג‪,‬טז ולראובני ולגדי נתתי מן‪-‬הגלעד‪ ,‬ועד‪-‬נחל‬ ‫ארנ ן‪ ,‬תוך הנחל‪ ,‬וגב?ל‪--‬ועד יב ק הנחל‪ ,‬גבול בני עמון‪ .‬ג‪,‬יז והע‪3‬רבה‪ ,‬והירדן וגב?ל‪--‬מכנרת‪ ,‬ועד‬ ‫ים הע‪3‬רבה ים המלח‪ ,‬תחת אשד ת הפסגה‪ ,‬מזרחה‪ .‬ג‪,‬יח וא‪3‬צו אתכם‪ ,‬בעת ההוא לאמ ר‪ :‬יהוה‬ ‫אל היכם‪ ,‬נתן לכם את‪-‬הארץ הז את לרשתה‪--‬ח‪3‬לוצים תעברו לפני א‪3‬חיכם בני‪-‬ישראל‪ ,‬כל‪-‬בני‪-‬‬ ‫חיל‪ .‬ג‪,‬יט רק נשיכם וטפכם‪ ,‬ומקנכם‪ ,‬ידעתי‪ ,‬כי‪-‬מקנה רב לכם‪--‬ישבו‪ ,‬בעריכם‪ ,‬א‪3‬שר נתתי‪,‬‬

‫לכם‪ .‬ג‪,‬כ עד א‪3‬שר‪-‬יניח יהוה לא‪3‬חיכם‪ ,‬ככם‪ ,‬וירשו גם‪-‬הם‪ ,‬את‪-‬הארץ א‪3‬שר יהוה אל היכם נ תן‬ ‫להם בעבר הירדן; ושבתם‪ ,‬איש ליר?שתו‪ ,‬א‪3‬שר נתתי‪ ,‬לכם‪ .‬ג‪,‬כא ואת‪-‬יהושוע צויתי‪ ,‬בעת ההוא‬ ‫לאמ ר‪ :‬עיניך הר א ת‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר עשה יהוה אל היכם לשני המלכים האלה‪--‬כן‪-‬יע‪3‬שה יהוה‬ ‫לכל‪-‬הממלכות‪ ,‬א‪3‬שר אתה ע בר שמה‪ .‬ג‪,‬כב ל א‪ ,‬תיראום‪ :‬כי יהוה אל היכם‪ ,‬הוא הנלחם לכם‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫ג‪,‬כג ואתחנן‪ ,‬אל‪-‬יהוה‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬לאמ ר‪ .‬ג‪,‬כד א‪3‬ד ני יהוה‪ ,‬אתה החלות להראות את‪-‬עבדך‪,‬‬ ‫את‪-‬גדלך‪ ,‬ואת‪-‬ידך הח‪3‬זקה‪--‬א‪3‬שר מי‪-‬אל בשמים ובארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬שה כמע‪3‬שיך וכגבור תך‪ .‬ג‪,‬כה‬ ‫אעברה‪-‬נא‪ ,‬ואראה את‪-‬הארץ הטובה‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בעבר הירדן‪ :‬ההר הטוב הזה‪ ,‬והלבנ ן‪ .‬ג‪,‬כו ויתעבר‬ ‫יהוה בי למענכם‪ ,‬ול א שמע אלי; וי אמר יהוה אלי‪ ,‬רב‪-‬לך‪--‬אל‪-‬תוסף דבר אלי עוד‪ ,‬בדבר הזה‪.‬‬ ‫ג‪,‬כז ע‪3‬לה ר אש הפסגה‪ ,‬ושא עיניך ימה וצפ נה ותימנה ומזרחה‪--‬וראה בעיניך‪ :‬כי‪-‬ל א תע‪3‬ב ר‪,‬‬ ‫את‪-‬יהושע‪ ,‬וחזקהו ואמצהו‪ :‬כי‪-‬הוא יע‪3‬ב ר‪ ,‬לפני העם הזה‪ ,‬והוא ינחיל‬ ‫?‬ ‫את‪-‬הירדן הזה‪ .‬ג‪,‬כח וצו‬ ‫}אותם‪ ,‬את‪-‬הארץ א‪3‬שר תראה‪ .‬ג‪,‬כט ונשב בגיא‪ ,‬מול בית פעור‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬א ועתה ישראל‪ ,‬שמע אל‪-‬הח?קים ואל‪-‬המשפטים‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מלמד אתכם‪ ,‬לע‪3‬שות‪--‬למען תחיו‪,‬‬ ‫ובאתם וירשתם את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל הי א‪3‬ב תיכם‪ ,‬נ תן לכם‪ .‬ד‪,‬ב ל א ת ספו‪ ,‬על‪-‬הדבר‬ ‫א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪ ,‬ול א תגרעו‪ ,‬ממנו‪--‬לשמ ר‪ ,‬את‪-‬מצו ת יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‪,‬‬ ‫מצוה אתכם‪ .‬ד‪,‬ג עיניכם‪ ,‬הר אות‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬עשה יהוה‪ ,‬בבעל פעור‪ :‬כי כל‪-‬האיש‪ ,‬א‪3‬שר הלך‬ ‫אח‪3‬רי בעל‪-‬פעור‪--‬השמידו יהוה אל היך‪ ,‬מקרבך‪ .‬ד‪,‬ד ואתם‪ ,‬הדבקים‪ ,‬ביהוה‪ ,‬אל היכם‪--‬חיים‬ ‫כ?לכם‪ ,‬היום‪ .‬ד‪,‬ה ראה למדתי אתכם‪ ,‬ח?קים ומשפטים‪ ,‬כא‪3‬שר צוני‪ ,‬יהוה אל הי‪ :‬לע‪3‬שות כן‪--‬‬ ‫בקרב הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם באים שמה לרשתה‪ .‬ד‪,‬ו ושמרתם‪ ,‬וע‪3‬שיתם‪--‬כי הוא חכמתכם ובינתכם‪,‬‬ ‫לעיני העמים‪ :‬א‪3‬שר ישמעון‪ ,‬את כל‪-‬הח?קים האלה‪ ,‬ואמרו רק עם‪-‬חכם ונבון‪ ,‬הגוי הגדול הזה‪.‬‬ ‫ד‪,‬ז כי מי‪-‬גוי גדול‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו אל הים קר בים אליו‪ ,‬כיהוה אל הינו‪ ,‬בכל‪-‬קראנו אליו‪ .‬ד‪,‬ח ומי גוי‬ ‫גדול‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬לו ח?קים ומשפטים צדיקם‪ ,‬ככ ל התורה הז את‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי נ תן לפניכם היום‪ .‬ד‪,‬ט‬ ‫רק השמר לך ושמ ר נפשך מא ד‪ ,‬פן‪-‬תשכח את‪-‬הדברים א‪3‬שר‪-‬ראו עיניך ופן‪-‬יסורו מלבבך‪ ,‬כ ל‪,‬‬ ‫ימי חייך; והודעתם לבניך‪ ,‬ולבני בניך‪ .‬ד‪,‬י יום‪ ,‬א‪3‬שר עמדת לפני יהוה אל היך בח רב‪ ,‬באמ ר‬ ‫יהוה אלי הקהל‪-‬לי את‪-‬העם‪ ,‬ואשמעם את‪-‬דברי‪ :‬א‪3‬שר ילמדון ליראה א תי‪ ,‬כל‪-‬הימים א‪3‬שר הם‬ ‫חיים על‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬ואת‪-‬בניהם‪ ,‬ילמדון‪ .‬ד‪,‬יא ותקרבון ותעמדון‪ ,‬תחת ההר; וההר ב ער באש‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫לב השמים‪--‬ח שך‪ ,‬ענן וע‪3‬רפל‪ .‬ד‪,‬יב וידבר יהוה א‪3‬ליכם‪ ,‬מתוך האש‪ :‬קול דברים אתם ש מעים‪,‬‬ ‫ותמונה אינכם ר אים זולתי קול‪ .‬ד‪,‬יג ויגד לכם את‪-‬בריתו‪ ,‬א‪3‬שר צוה אתכם לע‪3‬שות‪--‬ע‪3‬שרת‪,‬‬ ‫הדברים; ויכתבם‪ ,‬על‪-‬שני ל?חות א‪3‬בנים‪ .‬ד‪,‬יד וא תי צוה יהוה‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬ללמד אתכם‪ ,‬ח?קים‬ ‫ומשפטים‪ :‬לע‪3‬ש תכם א תם‪--‬בארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים שמה לרשתה‪ .‬ד‪,‬טו ונשמרתם מא ד‪,‬‬ ‫לנפש תיכם‪ :‬כי ל א ראיתם‪ ,‬כל‪-‬תמונה‪ ,‬ביום דבר יהוה א‪3‬ליכם בח רב‪ ,‬מתוך האש‪ .‬ד‪,‬טז פן‪-‬‬ ‫תשחתון‪--‬וע‪3‬שיתם לכם פסל‪ ,‬תמונת כל‪-‬סמל‪ :‬תבנית זכר‪ ,‬או נקבה‪ .‬ד‪,‬יז תבנית‪ ,‬כל‪-‬בהמה א‪3‬שר‬ ‫בארץ; תבנית כל‪-‬צפור כנף‪ ,‬א‪3‬שר תעוף בשמים‪ .‬ד‪,‬יח תבנית‪ ,‬כל‪-‬ר מש בא‪3‬דמה; תבנית כל‪-‬דגה‬ ‫א‪3‬שר‪-‬במים‪ ,‬מתחת לארץ‪ .‬ד‪,‬יט ופן‪-‬תשא עיניך השמימה‪ ,‬וראית את‪-‬השמש ואת‪-‬הירח ואת‪-‬‬ ‫הכוכבים כ ל צבא השמים‪ ,‬ונדחת והשתח‪3‬וית להם‪ ,‬וע‪3‬בדתם‪--‬א‪3‬שר חלק יהוה אל היך‪ ,‬א תם‪,‬‬ ‫לכ ל העמים‪ ,‬תחת כל‪-‬השמים‪ .‬ד‪,‬כ ואתכם לקח יהוה‪ ,‬ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים‪ ,‬להיות‬ ‫לו לעם נח‪3‬לה‪ ,‬כיום הזה‪ .‬ד‪,‬כא ויהוה התאנף‪-‬בי‪ ,‬על‪-‬דבריכם; וישבע‪ ,‬לבלתי עברי את‪-‬הירדן‪,‬‬ ‫ולבלתי‪-‬ב א אל‪-‬הארץ הטובה‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך נח‪3‬לה‪ .‬ד‪,‬כב כי אנ כי מת בארץ‬ ‫הז את‪ ,‬אינני ע בר את‪-‬הירדן; ואתם‪ ,‬ע ברים‪ ,‬וירשתם‪ ,‬את‪-‬הארץ הטובה הז את‪ .‬ד‪,‬כג השמרו‬ ‫לכם‪ ,‬פן‪-‬תשכחו את‪-‬ברית יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר כרת‪ ,‬עמכם; וע‪3‬שיתם לכם פסל תמונת כ ל‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫}צוך יהוה אל היך‪ .‬ד‪,‬כד כי יהוה אל היך‪ ,‬אש א כלה הוא‪ :‬אל‪ ,‬קנא‪} .‬פ‬

‫ד‪,‬כה כי‪-‬תוליד בנים ובני בנים‪ ,‬ונושנתם בארץ; והשחתם‪ ,‬וע‪3‬שיתם פסל תמונת כ ל‪ ,‬וע‪3‬שיתם הרע‬ ‫בעיני יהוה‪-‬אל היך‪ ,‬להכעיסו‪ .‬ד‪,‬כו העיד תי בכם היום את‪-‬השמים ואת‪-‬הארץ‪ ,‬כי‪-‬אב ד ת אבדון‬ ‫מהר‪ ,‬מעל הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים את‪-‬הירדן שמה לרשתה‪ :‬ל א‪-‬תא‪3‬ריכ?ן ימים עליה‪ ,‬כי השמד‬ ‫תשמדון‪ .‬ד‪,‬כז והפיץ יהוה אתכם‪ ,‬בעמים; ונשארתם‪ ,‬מתי מספר‪ ,‬בגוים‪ ,‬א‪3‬שר ינהג יהוה אתכם‬ ‫שמה‪ .‬ד‪,‬כח וע‪3‬בדתם‪-‬שם אל הים‪ ,‬מע‪3‬שה ידי אדם‪ :‬עץ ואבן‪--‬א‪3‬שר ל א‪-‬יראון ול א ישמעון‪ ,‬ול א‬ ‫י אכלון ול א יריח?ן‪ .‬ד‪,‬כט ובקשתם משם את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬ומצאת‪ :‬כי תדרשנו‪ ,‬בכל‪-‬לבבך‬ ‫ובכל‪-‬נפשך‪ .‬ד‪,‬ל בצר לך‪--‬ומצאוך‪ ,‬כ ל הדברים האלה; באח‪3‬רית‪ ,‬הימים‪ ,‬ושבת עד‪-‬יהוה אל היך‪,‬‬ ‫ושמעת בק לו‪ .‬ד‪,‬לא כי אל רחום יהוה אל היך‪ ,‬ל א ירפך ול א ישחיתך; ול א ישכח את‪-‬ברית‬ ‫א‪3‬ב תיך‪ ,‬א‪3‬שר נשבע להם‪ .‬ד‪,‬לב כי שאל‪-‬נא לימים ראש נים א‪3‬שר‪-‬היו לפניך‪ ,‬למן‪-‬היום א‪3‬שר‬ ‫ברא אל הים אדם על‪-‬הארץ‪ ,‬ולמקצה השמים‪ ,‬ועד‪-‬קצה השמים‪ :‬ה‪3‬נהיה‪ ,‬כדבר הגדול הזה‪ ,‬או‪,‬‬ ‫ה‪3‬נשמע כמ הו‪ .‬ד‪,‬לג ה‪3‬שמע עם קול אל הים מדבר מתוך‪-‬האש‪ ,‬כא‪3‬שר‪-‬שמעת אתה‪--‬ויחי‪ .‬ד‪,‬לד‬ ‫או ה‪3‬נסה אל הים‪ ,‬לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי‪ ,‬במס ת בא ת ת ובמופתים ובמלחמה וביד ח‪3‬זקה‬ ‫ובזרוע נטויה‪ ,‬ובמוראים גד לים‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬עשה לכם יהוה אל היכם‪ ,‬במצרים‪--‬לעיניך‪ .‬ד‪,‬לה‬ ‫אתה הראת לדעת‪ ,‬כי יהוה הוא האל הים‪ :‬אין עוד‪ ,‬מלבדו‪ .‬ד‪,‬לו מן‪-‬השמים השמיע‪3‬ך את‪-‬ק לו‪,‬‬ ‫ליסרך; ועל‪-‬הארץ‪ ,‬הרא‪3‬ך את‪-‬אשו הגדולה‪ ,‬ודבריו שמעת‪ ,‬מתוך האש‪ .‬ד‪,‬לז ותחת‪ ,‬כי אהב את‪-‬‬ ‫א‪3‬ב תיך‪ ,‬ויבחר בזרעו‪ ,‬אח‪3‬ריו; ויוצא‪3‬ך בפניו בכ חו הגד ל‪ ,‬ממצרים‪ .‬ד‪,‬לח להוריש‪ ,‬גוים גד לים‬ ‫ו ‪3‬עצ?מים ממך‪--‬מפניך; לה‪3‬ביא‪3‬ך‪ ,‬לתת‪-‬לך את‪-‬ארצם נח‪3‬לה‪--‬כיום הזה‪ .‬ד‪,‬לט וידעת היום‪ ,‬וה‪3‬שב ת‬ ‫אל‪-‬לבבך‪ ,‬כי יהוה הוא האל הים‪ ,‬בשמים ממעל ועל‪-‬הארץ מתחת‪ :‬אין‪ ,‬עוד‪ .‬ד‪,‬מ ושמרת את‪-‬‬ ‫ח?קיו ואת‪-‬מצו תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪ ,‬א‪3‬שר ייטב לך‪ ,‬ולבניך אח‪3‬ריך‪--‬ולמען תא‪3‬ריך ימים על‪-‬‬ ‫}הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך כל‪-‬הימים‪} .‬פ‬ ‫ד‪,‬מא אז יבדיל מ שה של ש ערים‪ ,‬בעבר הירדן‪ ,‬מזרחה‪ ,‬שמש‪ .‬ד‪,‬מב לנ?ס שמה רוצח‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫ירצח את‪-‬רעהו בבלי‪-‬דעת‪ ,‬והוא ל א‪-‬ש נא לו‪ ,‬מתמ ל שלש ם; ונס‪ ,‬אל‪-‬אחת מן‪-‬הערים האל‪--‬‬ ‫וחי‪ .‬ד‪,‬מג את‪-‬בצר במדבר בארץ המיש ר‪ ,‬לראובני; ואת‪-‬ראמ ת בגלעד לגדי‪ ,‬ואת‪-‬גולן בבשן‬ ‫למנשי‪ .‬ד‪,‬מד וז את‪ ,‬התורה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬שם מ שה‪ ,‬לפני בני ישראל‪ .‬ד‪,‬מה אלה‪ ,‬העד ת‪ ,‬והח?קים‪,‬‬ ‫והמשפטים‪--‬א‪3‬שר דבר מ שה אל‪-‬בני ישראל‪ ,‬בצאתם ממצרים‪ .‬ד‪,‬מו בעבר הירדן בגיא‪ ,‬מול בית‬ ‫פעור‪ ,‬בארץ סיח ן מלך האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר יושב בחשבון‪--‬א‪3‬שר הכה מ שה ובני ישראל‪ ,‬בצאתם‬ ‫ממצרים‪ .‬ד‪,‬מז ויירשו את‪-‬ארצו ואת‪-‬ארץ עוג מלך‪-‬הבשן‪ ,‬שני מלכי האמ רי‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬בעבר‬ ‫הירדן‪--‬מזרח‪ ,‬שמש‪ .‬ד‪,‬מח מע‪3‬ר ער א‪3‬שר על‪-‬שפת‪-‬נחל ארנ ן‪ ,‬ועד‪-‬הר שיא ן‪--‬הוא חרמון‪.‬‬ ‫}ד‪,‬מט וכל‪-‬הע‪3‬רבה עבר הירדן‪ ,‬מזרחה‪ ,‬ועד‪ ,‬ים הע‪3‬רבה‪--‬תחת‪ ,‬אשד ת הפסגה‪} .‬פ‬ ‫ה‪,‬א ויקרא מ שה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬ישראל‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם שמע ישראל את‪-‬הח?קים ואת‪-‬המשפטים‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫אנ כי ד בר באזניכם היום; ולמדתם א תם‪ ,‬ושמרתם לע‪3‬ש תם‪ .‬ה‪,‬ב יהוה אל הינו‪ ,‬כרת עמנו‬ ‫ברית‪--‬בח רב‪ .‬ה‪,‬ג ל א את‪-‬א‪3‬ב תינו‪ ,‬כרת יהוה את‪-‬הברית הז את‪ :‬כי אתנו‪ ,‬א‪3‬נחנו אלה פ ה‬ ‫היום כ?לנו חיים‪ .‬ה‪,‬ד פנים בפנים‪ ,‬דבר יהוה עמכם בהר‪--‬מתוך האש‪ .‬ה‪,‬ה אנ כי ע מד בין‪-‬יהוה‬ ‫וביניכם‪ ,‬בעת ההוא‪ ,‬להגיד לכם‪ ,‬את‪-‬דבר יהוה‪ :‬כי יראתם מפני האש‪ ,‬ול א‪-‬ע‪3‬ליתם בהר לאמ ר‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫ה‪,‬ו אנ כי יהוה אל היך‪ ,‬א‪3‬שר הוצאתיך מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ :‬ל א‪-‬יהיה לך אל הים א‪3‬חרים‪,‬‬ ‫על‪-‬פני‪ .‬ה‪,‬ז ל א‪-‬תע‪3‬שה לך פסל‪ ,‬כל‪-‬תמונה‪ ,‬א‪3‬שר בשמים ממעל‪ ,‬וא‪3‬שר בארץ מתחת‪--‬וא‪3‬שר‬ ‫במים‪ ,‬מתחת לארץ‪ .‬ה‪,‬ח ל א‪-‬תשתח‪3‬וה להם‪ ,‬ול א תעבדם‪ :‬כי אנ כי יהוה אל היך‪ ,‬אל קנא‪--‬‬ ‫פ קד ע‪3‬ו ן אבות על‪-‬בנים ועל‪-‬שלשים ועל‪-‬רבעים‪ ,‬לש נאי‪ .‬ה‪,‬ט וע שה חסד‪ ,‬לא‪3‬לפים‪--‬לא ה‪3‬בי‪,‬‬ ‫}ולש מרי מצותו )מצו תי(‪} .‬ס‬

‫ה‪,‬י ל א תשא את‪-‬שם‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬לשוא‪ :‬כי ל א ינקה יהוה‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬ישא את‪-‬שמו לשוא‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫ה‪,‬יא שמור את‪-‬יום השבת‪ ,‬לקדשו‪ ,‬כא‪3‬שר צוך‪ ,‬יהוה אל היך‪ .‬ה‪,‬יב ששת ימים תע‪3‬ב ד‪ ,‬ועשית‬ ‫כל‪-‬מלאכתך‪ .‬ה‪,‬יג ויום‪ ,‬השביעי‪--‬שבת‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬ל א תע‪3‬שה כל‪-‬מלאכה אתה ובנך‪-‬ובתך‬ ‫ועבדך‪-‬וא‪3‬מתך ושורך וח‪3‬מ רך וכל‪-‬בהמתך‪ ,‬וגרך א‪3‬שר בשעריך‪--‬למען ינוח עבדך וא‪3‬מתך‪ ,‬כמוך‪.‬‬ ‫ה‪,‬יד וזכרת‪ ,‬כי עבד היית בארץ מצרים‪ ,‬וי צא‪3‬ך יהוה אל היך משם‪ ,‬ביד ח‪3‬זקה ובזר ע נטויה; על‪-‬‬ ‫}כן‪ ,‬צוך יהוה אל היך‪ ,‬לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬יום השבת‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬טו כבד את‪-‬אביך ואת‪-‬אמך‪ ,‬כא‪3‬שר צוך יהוה אל היך‪--‬למען יא‪3‬ריכ?ן ימיך‪ ,‬ולמען ייטב לך‪ ,‬על‬ ‫}הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪} .‬ס‬ ‫}ה‪,‬טז ל א תרצח‪} ,‬ס{ ול א תנאף; }ס{ ול א תגנ ב‪} ,‬ס{ ול א‪-‬תע‪3‬נה ברע‪3‬ך עד שוא‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬יז ול א תחמ ד‪ ,‬אשת רעך; }ס{ ול א תתאוה בית רעך‪ ,‬שדהו ועבדו וא‪3‬מתו שורו וח‪3‬מ רו‪,‬‬ ‫}וכ ל‪ ,‬א‪3‬שר לרעך‪} .‬ס‬ ‫ה‪,‬יח את‪-‬הדברים האלה דבר יהוה אל‪-‬כל‪-‬קהלכם בהר‪ ,‬מתוך האש הענן והע‪3‬רפל‪--‬קול גדול‪ ,‬ול א‬ ‫יסף; ויכתבם‪ ,‬על‪-‬שני ל?ח ת א‪3‬בנים‪ ,‬ויתנם‪ ,‬אלי‪ .‬ה‪,‬יט ויהי‪ ,‬כשמע‪3‬כם את‪-‬הקול מתוך הח שך‪,‬‬ ‫וההר‪ ,‬ב ער באש; ותקרבון אלי‪ ,‬כל‪-‬ראשי שבטיכם וזקניכם‪ .‬ה‪,‬כ ות אמרו‪ ,‬הן הראנו יהוה‬ ‫אל הינו את‪-‬כב דו ואת‪-‬גדלו‪ ,‬ואת‪-‬ק לו שמענו‪ ,‬מתוך האש; היום הזה ראינו‪ ,‬כי‪-‬ידבר אל הים‬ ‫את‪-‬האדם וחי‪ .‬ה‪,‬כא ועתה‪ ,‬למה נמות‪ ,‬כי ת אכלנו‪ ,‬האש הגד לה הז את; אם‪-‬י ספים א‪3‬נחנו‪,‬‬ ‫לשמ ע את‪-‬קול יהוה אל הינו עוד‪--‬ומתנו‪ .‬ה‪,‬כב כי מי כל‪-‬בשר א‪3‬שר שמע קול אל הים חיים‬ ‫מדבר מתוך‪-‬האש‪ ,‬כמ נו‪--‬ויחי‪ .‬ה‪,‬כג קרב אתה ושמע‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר י אמר יהוה אל הינו; ואת‬ ‫תדבר אלינו‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר ידבר יהוה אל הינו אליך‪--‬ושמענו ועשינו‪ .‬ה‪,‬כד וישמע יהוה את‪-‬קול‬ ‫דבריכם‪ ,‬בדברכם אלי; וי אמר יהוה אלי‪ ,‬שמעתי את‪-‬קול דברי העם הזה א‪3‬שר דברו אליך‪--‬‬ ‫היטיבו‪ ,‬כל‪-‬א‪3‬שר דברו‪ .‬ה‪,‬כה מי‪-‬יתן והיה לבבם זה להם‪ ,‬ליראה א תי ולשמ ר את‪-‬כל‪-‬מצו תי‪--‬‬ ‫כל‪-‬הימים‪ :‬למען ייטב להם ולבניהם‪ ,‬לע לם‪ .‬ה‪,‬כו לך‪ ,‬אמ ר להם‪ :‬שובו לכם‪ ,‬לאה‪I‬ליכם‪ .‬ה‪,‬כז‬ ‫ואתה‪ ,‬פ ה ע‪3‬מ ד עמדי‪ ,‬וא‪3‬דברה אליך את כל‪-‬המצוה והח?קים והמשפטים‪ ,‬א‪3‬שר תלמדם; ועשו‬ ‫בארץ‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי נ תן להם לרשתה‪ .‬ה‪,‬כח ושמרתם לע‪3‬שות‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה אל היכם אתכם‪:‬‬ ‫ל א תס?רו‪ ,‬ימין ושמ אל‪ .‬ה‪,‬כט בכל‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה אל היכם אתכם‪--‬תלכו‪ :‬למען תחיון‪,‬‬ ‫וטוב לכם‪ ,‬והא‪3‬רכתם ימים‪ ,‬בארץ א‪3‬שר תירשון‪ .‬ו‪,‬א וז את המצוה‪ ,‬הח?קים והמשפטים‪ ,‬א‪3‬שר צוה‬ ‫יהוה אל היכם‪ ,‬ללמד אתכם‪--‬לע‪3‬שות בארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים שמה לרשתה‪ .‬ו‪,‬ב למען תירא‬ ‫את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר את‪-‬כל‪-‬ח?ק תיו ומצו תיו א‪3‬שר אנ כי מצוך‪ ,‬אתה ובנך ובן‪-‬בנך‪ ,‬כ ל ימי‬ ‫חייך‪--‬ולמען‪ ,‬יא‪3‬רכ?ן ימיך‪ .‬ו‪,‬ג ושמעת ישראל‪ ,‬ושמרת לע‪3‬שות‪ ,‬א‪3‬שר ייטב לך‪ ,‬וא‪3‬שר תרבון‬ ‫}מא ד‪ :‬כא‪3‬שר דבר יהוה אל הי א‪3‬ב תיך‪ ,‬לך‪--‬ארץ זבת חלב‪ ,‬ודבש‪} .‬פ‬ ‫ו‪,‬ד שמע‪ ,‬ישראל‪ :‬יהוה אל הינו‪ ,‬יהוה אחד‪ .‬ו‪,‬ה ואהבת‪ ,‬את יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬‬ ‫נפשך‪ ,‬ובכל‪-‬מא דך‪ .‬ו‪,‬ו והיו הדברים האלה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬על‪-‬לבבך‪ .‬ו‪,‬ז ושננתם‬ ‫לבניך‪ ,‬ודברת בם‪ ,‬בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‪ ,‬ובשכבך ובקומך‪ .‬ו‪,‬ח וקשרתם לאות‪ ,‬על‪-‬ידך;‬ ‫}והיו לט טפ ת‪ ,‬בין עיניך‪ .‬ו‪,‬ט וכתבתם על‪-‬מז?זות ביתך‪ ,‬ובשעריך‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬י והיה כי יביא‪3‬ך יהוה אל היך‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר נשבע לא‪3‬ב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪--‬לתת‬ ‫לך‪ :‬ערים גד ל ת וט ב ת‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬בנית‪ .‬ו‪,‬יא ובתים מלאים כל‪-‬טוב‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬מלאת‪,‬‬ ‫וב ר ת ח‪3‬צובים א‪3‬שר ל א‪-‬חצבת‪ ,‬כרמים וזיתים א‪3‬שר ל א‪-‬נטעת; ואכלת‪ ,‬ושבעת‪ .‬ו‪,‬יב השמר‬ ‫לך‪ ,‬פן‪-‬תשכח את‪-‬יהוה‪ ,‬א‪3‬שר הוציא‪3‬ך מארץ מצרים‪ ,‬מבית ע‪3‬בדים‪ .‬ו‪,‬יג את‪-‬יהוה אל היך תירא‪,‬‬

‫וא תו תע‪3‬ב ד; ובשמו‪ ,‬תשבע‪ .‬ו‪,‬יד ל א תלכון‪ ,‬אח‪3‬רי אל הים א‪3‬חרים‪--‬מאל הי‪ ,‬העמים‪ ,‬א‪3‬שר‪,‬‬ ‫סביבותיכם‪ .‬ו‪,‬טו כי אל קנא יהוה אל היך‪ ,‬בקרבך‪ :‬פן‪-‬יחרה אף‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬בך‪ ,‬והשמידך‪,‬‬ ‫}מעל פני הא‪3‬דמה‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬טז ל א תנסו‪ ,‬את‪-‬יהוה אל היכם‪ ,‬כא‪3‬שר נסיתם‪ ,‬במסה‪ .‬ו‪,‬יז שמור תשמרון‪ ,‬את‪-‬מצו ת יהוה‬ ‫אל היכם‪ ,‬ועד תיו וח?קיו‪ ,‬א‪3‬שר צוך‪ .‬ו‪,‬יח ועשית הישר והטוב‪ ,‬בעיני יהוה‪--‬למען‪ ,‬ייטב לך‪ ,‬ובאת‬ ‫וירשת את‪-‬הארץ הט בה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נשבע יהוה לא‪3‬ב תיך‪ .‬ו‪,‬יט לה‪3‬ד ף את‪-‬כל‪-‬א יביך‪ ,‬מפניך‪ ,‬כא‪3‬שר‪,‬‬ ‫}דבר יהוה‪} .‬ס‬ ‫ו‪,‬כ כי‪-‬ישאלך בנך מחר‪ ,‬לאמ ר‪ :‬מה העד ת‪ ,‬והח?קים והמשפטים‪ ,‬א‪3‬שר צוה יהוה אל הינו‪,‬‬ ‫אתכם‪ .‬ו‪,‬כא ואמרת לבנך‪ ,‬ע‪3‬בדים היינו לפרע ה במצרים; וי ציאנו יהוה ממצרים‪ ,‬ביד ח‪3‬זקה‪.‬‬ ‫ו‪,‬כב ויתן יהוה אות ת ומ פתים גד לים ורעים במצרים‪ ,‬בפרע ה ובכל‪-‬ביתו‪--‬לעינינו‪ .‬ו‪,‬כג‬ ‫ואותנו‪ ,‬הוציא משם‪--‬למען‪ ,‬הביא א תנו‪ ,‬לתת לנו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשבע לא‪3‬ב תינו‪ .‬ו‪,‬כד ויצונו‬ ‫יהוה‪ ,‬לע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬הח?קים האלה‪ ,‬ליראה‪ ,‬את‪-‬יהוה אל הינו‪--‬לטוב לנו כל‪-‬הימים‪ ,‬לחי תנו‬ ‫כהיום הזה‪ .‬ו‪,‬כה וצדקה‪ ,‬תהיה‪-‬לנו‪ :‬כי‪-‬נשמ ר לע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬המצוה הז את‪ ,‬לפני יהוה‬ ‫}אל הינו‪--‬כא‪3‬שר צונו‪} .‬ס‬ ‫ז‪,‬א כי יביא‪3‬ך‪ ,‬יהוה אל היך‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה לרשתה; ונשל גוים‪-‬רבים מפניך‬ ‫החתי והגרגשי והאמ רי והכנע‪3‬ני והפרזי‪ ,‬והחוי והיבוסי‪--‬שבעה גוים‪ ,‬רבים וע‪3‬צומים ממך‪ .‬ז‪,‬ב‬ ‫ונתנם יהוה אל היך‪ ,‬לפניך‪--‬והכיתם‪ :‬הח‪3‬רם תח‪3‬רים א תם‪ ,‬ל א‪-‬תכר ת להם ברית ול א תחנם‪.‬‬ ‫ז‪,‬ג ול א תתחתן‪ ,‬בם‪ :‬בתך ל א‪-‬תתן לבנו‪ ,‬ובתו ל א‪-‬תקח לבנך‪ .‬ז‪,‬ד כי‪-‬יסיר את‪-‬בנך מאח‪3‬רי‪,‬‬ ‫ועבדו אל הים א‪3‬חרים; וחרה אף‪-‬יהוה בכם‪ ,‬והשמידך מהר‪ .‬ז‪,‬ה כי‪-‬אם‪-‬כ ה תע‪3‬שו‪ ,‬להם‪--‬‬ ‫מזבח תיהם תת צו‪ ,‬ומצב תם תשברו; וא‪3‬שירהם‪ ,‬תגדעון‪ ,‬ופסיליהם‪ ,‬תשרפון באש‪ .‬ז‪,‬ו כי עם‬ ‫קדוש אתה‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬בך בחר יהוה אל היך‪ ,‬להיות לו לעם סג?לה‪ ,‬מכ ל העמים‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬‬ ‫פני הא‪3‬דמה‪ .‬ז‪,‬ז ל א מר?בכם מכל‪-‬העמים‪ ,‬חשק יהוה בכם‪--‬ויבחר בכם‪ :‬כי‪-‬אתם המעט‪ ,‬מכל‪-‬‬ ‫העמים‪ .‬ז‪,‬ח כי מאה‪3‬בת יהוה אתכם‪ ,‬ומשמרו את‪-‬השב?עה א‪3‬שר נשבע לא‪3‬ב תיכם‪ ,‬הוציא יהוה‬ ‫אתכם‪ ,‬ביד ח‪3‬זקה; ויפדך מבית ע‪3‬בדים‪ ,‬מיד פרע ה מלך‪-‬מצרים‪ .‬ז‪,‬ט וידעת‪ ,‬כי‪-‬יהוה אל היך הוא‬ ‫האל הים‪ :‬האל‪ ,‬הנאמן‪--‬ש מר הברית והחסד לא ה‪3‬ביו ולש מרי מצו תו‪ ,‬לאלף דור‪ .‬ז‪,‬י ומשלם‬ ‫לש נאיו אל‪-‬פניו‪ ,‬להא‪3‬בידו‪ :‬ל א יאחר לש נאו‪ ,‬אל‪-‬פניו ישלם‪-‬לו‪ .‬ז‪,‬יא ושמרת את‪-‬המצוה ואת‪-‬‬ ‫} הח?קים ואת‪-‬המשפטים‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬לע‪3‬שותם‪} .‬פ‬ ‫ז‪,‬יב והיה עקב תשמעון‪ ,‬את המשפטים האלה‪ ,‬ושמרתם וע‪3‬שיתם‪ ,‬א תם‪--‬ושמר יהוה אל היך לך‪,‬‬ ‫את‪-‬הברית ואת‪-‬החסד‪ ,‬א‪3‬שר נשבע‪ ,‬לא‪3‬ב תיך‪ .‬ז‪,‬יג וא‪3‬הבך‪ ,‬וברכך והרבך; וברך פרי‪-‬בטנך ופרי‪-‬‬ ‫אדמתך דגנך ותיר שך ויצהרך‪ ,‬שגר‪-‬א‪3‬לפיך ועשתר ת צ אנך‪ ,‬על הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נשבע לא‪3‬ב תיך‬ ‫לתת לך‪ .‬ז‪,‬יד ברוך תהיה‪ ,‬מכל‪-‬העמים‪ :‬ל א‪-‬יהיה בך עקר וע‪3‬קרה‪ ,‬ובבהמתך‪ .‬ז‪,‬טו והסיר יהוה‬ ‫ממך‪ ,‬כל‪-‬ח לי; וכל‪-‬מדוי מצרים הרעים א‪3‬שר ידעת‪ ,‬ל א ישימם בך‪ ,‬ונתנם‪ ,‬בכל‪-‬ש נאיך‪ .‬ז‪,‬טז‬ ‫ואכלת את‪-‬כל‪-‬העמים‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך‪--‬ל א‪-‬תחוס עינך‪ ,‬ע‪3‬ליהם; ול א תע‪3‬ב ד את‪-‬‬ ‫}אל היהם‪ ,‬כי‪-‬מוקש הוא לך‪} .‬ס‬ ‫ז‪,‬יז כי ת אמר בלבבך‪ ,‬רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל‪ ,‬להורישם‪ .‬ז‪,‬יח ל א תירא‪ ,‬מהם‪:‬‬ ‫זכ ר תזכ ר‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬עשה יהוה אל היך‪ ,‬לפרע ה‪ ,‬ולכל‪-‬מצרים‪ .‬ז‪,‬יט המס ת הגד ל ת א‪3‬שר‪-‬‬ ‫ראו עיניך‪ ,‬והא ת ת והמ פתים והיד הח‪3‬זקה והזר ע הנטויה‪ ,‬א‪3‬שר הוצא‪3‬ך‪ ,‬יהוה אל היך; כן‪-‬יע‪3‬שה‬ ‫יהוה אל היך‪ ,‬לכל‪-‬העמים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה ירא‪ ,‬מפניהם‪ .‬ז‪,‬כ וגם‪ ,‬את‪-‬הצרעה‪ ,‬ישלח יהוה אל היך‪,‬‬ ‫בם‪ :‬עד‪-‬א‪3‬ב ד‪ ,‬הנשארים והנסתרים‪--‬מפניך‪ .‬ז‪,‬כא ל א תע‪3‬ר ץ‪ ,‬מפניהם‪ :‬כי‪-‬יהוה אל היך‬ ‫בקרבך‪ ,‬אל גדול ונורא‪ .‬ז‪,‬כב ונשל יהוה אל היך את‪-‬הגוים האל‪ ,‬מפניך‪--‬מעט מעט‪ :‬ל א תוכל‬

‫כל תם מהר‪ ,‬פן‪-‬תרבה עליך חית השדה‪ .‬ז‪,‬כג ונתנם יהוה אל היך‪ ,‬לפניך; והמם מהומה גד לה‪,‬‬ ‫עד השמדם‪ .‬ז‪,‬כד ונתן מלכיהם‪ ,‬בידך‪ ,‬והא‪3‬בדת את‪-‬שמם‪ ,‬מתחת השמים‪ :‬ל א‪-‬יתיצב איש בפניך‪,‬‬ ‫עד השמדך א תם‪ .‬ז‪,‬כה פסילי אל היהם‪ ,‬תשרפון באש; ל א‪-‬תחמ ד כסף וזהב ע‪3‬ליהם‪ ,‬ולקחת‬ ‫לך‪--‬פן תוקש בו‪ ,‬כי תוע‪3‬בת יהוה אל היך הוא‪ .‬ז‪,‬כו ול א‪-‬תביא תועבה אל‪-‬ביתך‪ ,‬והיית חרם‬ ‫} כמ הו; שקץ תשקצנו ותעב תתע‪3‬בנו‪ ,‬כי‪-‬חרם הוא‪} .‬פ‬ ‫ח‪,‬א כל‪-‬המצוה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬תשמרון לע‪3‬שות‪ :‬למען תחיון ורביתם‪ ,‬ובאתם וירשתם‬ ‫את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נשבע יהוה‪ ,‬לא‪3‬ב תיכם‪ .‬ח‪,‬ב וזכרת את‪-‬כל‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר הוליכך יהוה אל היך זה‬ ‫ארבעים שנה‪--‬במדבר‪ :‬למען ענ תך לנס תך‪ ,‬לדעת את‪-‬א‪3‬שר בלבבך ה‪3‬תשמ ר מצו תו‪--‬אם‪-‬ל א‪.‬‬ ‫ח‪,‬ג ויענך‪ ,‬וירעבך‪ ,‬ויא‪3‬כלך את‪-‬המן א‪3‬שר ל א‪-‬ידעת‪ ,‬ול א ידעון א‪3‬ב תיך‪ :‬למען הודיע‪3‬ך‪ ,‬כי ל א‬ ‫על‪-‬הלחם לבדו יחיה האדם‪--‬כי על‪-‬כל‪-‬מוצא פי‪-‬יהוה‪ ,‬יחיה האדם‪ .‬ח‪,‬ד שמלתך ל א בלתה‪,‬‬ ‫מעליך‪ ,‬ורגלך‪ ,‬ל א בצקה‪--‬זה‪ ,‬ארבעים שנה‪ .‬ח‪,‬ה וידעת‪ ,‬עם‪-‬לבבך‪ :‬כי‪ ,‬כא‪3‬שר ייסר איש את‪-‬‬ ‫בנו‪ ,‬יהוה אל היך‪ ,‬מיסרך‪ .‬ח‪,‬ו ושמרת‪ ,‬את‪-‬מצו ת יהוה אל היך‪ ,‬ללכת בדרכיו‪ ,‬וליראה א תו‪.‬‬ ‫ח‪,‬ז כי יהוה אל היך‪ ,‬מביא‪3‬ך אל‪-‬ארץ טובה‪ :‬ארץ‪ ,‬נח‪3‬לי מים‪--‬ע‪3‬ינ ת ותה מ ת‪ ,‬י צאים בבקעה‬ ‫ובהר‪ .‬ח‪,‬ח ארץ חטה ושע רה‪ ,‬וגפן ותאנה ורמון; ארץ‪-‬זית שמן‪ ,‬ודבש‪ .‬ח‪,‬ט ארץ‪ ,‬א‪3‬שר ל א‬ ‫במסכנ?ת ת אכל‪-‬בה לחם‪--‬ל א‪-‬תחסר כ ל‪ ,‬בה; ארץ א‪3‬שר א‪3‬בניה ברזל‪ ,‬ומה‪3‬רריה תחצ ב נח שת‪.‬‬ ‫ח‪,‬י ואכלת‪ ,‬ושבעת‪--‬וברכת את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬על‪-‬הארץ הט בה א‪3‬שר נתן‪-‬לך‪ .‬ח‪,‬יא השמר לך‪,‬‬ ‫פן‪-‬תשכח את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬לבלתי שמ ר מצו תיו ומשפטיו וח?ק תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪.‬‬ ‫ח‪,‬יב פן‪-‬ת אכל‪ ,‬ושבעת; ובתים ט בים תבנה‪ ,‬וישבת‪ .‬ח‪,‬יג ובקרך וצ אנך ירבי?ן‪ ,‬וכסף וזהב‬ ‫ירבה‪-‬לך; וכ ל א‪3‬שר‪-‬לך‪ ,‬ירבה‪ .‬ח‪,‬יד ורם‪ ,‬לבבך; ושכחת את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬המוציא‪3‬ך מארץ‬ ‫מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ .‬ח‪,‬טו המוליכך במדבר הגד ל והנורא‪ ,‬נחש שרף ועקרב‪ ,‬וצמאון‪ ,‬א‪3‬שר אין‪-‬‬ ‫מים; המוציא לך מים‪ ,‬מצור החלמיש‪ .‬ח‪,‬טז המא‪3‬כלך מן במדבר‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעון א‪3‬ב תיך‪ :‬למען‬ ‫ענ תך‪ ,‬ולמען נס תך‪--‬להיטבך‪ ,‬באח‪3‬ריתך‪ .‬ח‪,‬יז ואמרת‪ ,‬בלבבך‪ :‬כ חי וע צם ידי‪ ,‬עשה לי את‪-‬‬ ‫החיל הזה‪ .‬ח‪,‬יח וזכרת‪ ,‬את‪-‬יהוה אל היך‪--‬כי הוא הנ תן לך כ ח‪ ,‬לע‪3‬שות חיל‪ :‬למען הקים את‪-‬‬ ‫}בריתו א‪3‬שר‪-‬נשבע לא‪3‬ב תיך‪ ,‬כיום הזה‪} .‬פ‬ ‫ח‪,‬יט והיה‪ ,‬אם‪-‬שכ ח תשכח את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬והלכת אח‪3‬רי אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬וע‪3‬בדתם והשתח‪3‬וית‬ ‫להם‪--‬העד תי בכם היום‪ ,‬כי אב ד ת אבדון‪ .‬ח‪,‬כ כגוים‪ ,‬א‪3‬שר יהוה מא‪3‬ביד מפניכם‪--‬כן‪ ,‬ת אבדון‪:‬‬ ‫}עקב ל א תשמעון‪ ,‬בקול יהוה אל היכם‪} .‬פ‬ ‫ט‪,‬א שמע ישראל‪ ,‬אתה ע בר היום את‪-‬הירדן‪ ,‬לב א לרשת גוים‪ ,‬גד לים ו ‪3‬עצ?מים ממך‪--‬ערים‬ ‫גד ל ת ובצ?ר ת‪ ,‬בשמים‪ .‬ט‪,‬ב עם‪-‬גדול ורם‪ ,‬בני ע‪3‬נקים‪ :‬א‪3‬שר אתה ידעת‪ ,‬ואתה שמעת‪--‬מי‬ ‫יתיצב‪ ,‬לפני בני ע‪3‬נק‪ .‬ט‪,‬ג וידעת היום‪ ,‬כי יהוה אל היך הוא‪-‬הע בר לפניך אש א כלה‪--‬הוא‬ ‫ישמידם והוא יכניעם‪ ,‬לפניך; והורשתם והא‪3‬בדתם מהר‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה לך‪ .‬ט‪,‬ד אל‪-‬ת אמר‬ ‫בלבבך‪ ,‬בה‪3‬ד ף יהוה אל היך א תם מלפניך לאמ ר‪ ,‬בצדקתי הביאני יהוה‪ ,‬לרשת את‪-‬הארץ‬ ‫הז את‪ :‬וברשעת הגוים האלה‪ ,‬יהוה מורישם מפניך‪ .‬ט‪,‬ה ל א בצדקתך‪ ,‬ובי שר לבבך‪ ,‬אתה בא‪,‬‬ ‫לרשת את‪-‬ארצם‪ :‬כי ברשעת הגוים האלה‪ ,‬יהוה אל היך מורישם מפניך‪ ,‬ולמען הקים את‪-‬הדבר‬ ‫א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיך‪ ,‬לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ .‬ט‪,‬ו וידעת‪ ,‬כי ל א בצדקתך יהוה אל היך‬ ‫נ תן לך את‪-‬הארץ הטובה הז את‪--‬לרשתה‪ :‬כי עם‪-‬קשה‪-‬ע רף‪ ,‬אתה‪ .‬ט‪,‬ז זכ ר‪ ,‬אל‪-‬תשכח‪ ,‬את‬ ‫א‪3‬שר‪-‬הקצפת את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬במדבר‪ :‬למן‪-‬היום א‪3‬שר‪-‬יצאת מארץ מצרים‪ ,‬עד‪-‬ב א‪3‬כם עד‪-‬‬ ‫המקום הזה‪ ,‬ממרים הייתם‪ ,‬עם‪-‬יהוה‪ .‬ט‪,‬ח ובח רב הקצפתם‪ ,‬את‪-‬יהוה; ויתאנף יהוה בכם‪,‬‬ ‫להשמיד אתכם‪ .‬ט‪,‬ט בע‪3‬ל תי ההרה‪ ,‬לקחת לוח ת הא‪3‬בנים לוח ת הברית‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬כרת יהוה‪ ,‬עמכם;‬ ‫ואשב בהר‪ ,‬ארבעים יום וארבעים לילה‪--‬לחם ל א אכלתי‪ ,‬ומים ל א שתיתי‪ .‬ט‪,‬י ויתן יהוה אלי‪,‬‬ ‫את‪-‬שני לוח ת הא‪3‬בנים‪--‬כת?בים‪ ,‬באצבע אל הים; וע‪3‬ליהם‪ ,‬ככל‪-‬הדברים א‪3‬שר דבר יהוה עמכם‬

‫בהר מתוך האש‪--‬ביום הקהל‪ .‬ט‪,‬יא ויהי‪ ,‬מקץ ארבעים יום‪ ,‬וארבעים‪ ,‬לילה; נתן יהוה אלי‪ ,‬את‪-‬‬ ‫שני ל?ח ת הא‪3‬בנים‪--‬ל?חות הברית‪ .‬ט‪,‬יב וי אמר יהוה אלי‪ ,‬קום רד מהר מזה‪--‬כי שחת עמך‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫הוצאת ממצרים‪ :‬סרו מהר‪ ,‬מן‪-‬הדרך א‪3‬שר צויתם‪--‬עשו להם‪ ,‬מסכה‪ .‬ט‪,‬יג וי אמר יהוה‪ ,‬אלי‬ ‫לאמ ר‪ :‬ראיתי את‪-‬העם הזה‪ ,‬והנה עם‪-‬קשה‪-‬ע רף הוא‪ .‬ט‪,‬יד הרף ממני‪ ,‬ואשמידם‪ ,‬ואמחה את‪-‬‬ ‫שמם‪ ,‬מתחת השמים; ואעשה‪ ,‬אותך‪ ,‬לגוי‪-‬עצום ורב‪ ,‬ממנו‪ .‬ט‪,‬טו ואפן‪ ,‬וארד מן‪-‬ההר‪ ,‬וההר‪,‬‬ ‫ב ער באש; ושני לוח ת הברית‪ ,‬על שתי ידי‪ .‬ט‪,‬טז וארא‪ ,‬והנה ח‪3‬טאתם ליהוה אל היכם‪--‬ע‪3‬שיתם‬ ‫לכם‪ ,‬עגל מסכה‪ :‬סרתם מהר‪--‬מן‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה אתכם‪ .‬ט‪,‬יז ואתפ ש‪ ,‬בשני הל?ח ת‪,‬‬ ‫ואשלכם‪ ,‬מעל שתי ידי; וא‪3‬שברם‪ ,‬לעיניכם‪ .‬ט‪,‬יח ואתנפל לפני יהוה כראש נה‪ ,‬ארבעים יום‬ ‫וארבעים לילה‪--‬לחם ל א אכלתי‪ ,‬ומים ל א שתיתי‪ :‬על כל‪-‬חטאתכם א‪3‬שר ח‪3‬טאתם‪ ,‬לע‪3‬שות הרע‬ ‫בעיני יהוה להכעיסו‪ .‬ט‪,‬יט כי יג רתי‪ ,‬מפני האף והחמה‪ ,‬א‪3‬שר קצף יהוה ע‪3‬ליכם‪ ,‬להשמיד אתכם;‬ ‫וישמע יהוה אלי‪ ,‬גם בפעם ההוא‪ .‬ט‪,‬כ ובאה‪3‬ר ן‪ ,‬התאנף יהוה מא ד‪--‬להשמידו; ואתפלל גם‪-‬בעד‬ ‫אה‪3‬ר ן‪ ,‬בעת ההוא‪ .‬ט‪,‬כא ואת‪-‬חטאתכם א‪3‬שר‪-‬ע‪3‬שיתם את‪-‬העגל‪ ,‬לקחתי ואשר ף א תו באש‪,‬‬ ‫ואכ ת א תו טחון היטב‪ ,‬עד א‪3‬שר‪-‬דק לעפר; ואשלך‪ ,‬את‪-‬ע‪3‬פרו‪ ,‬אל‪-‬הנחל‪ ,‬הי רד מן‪-‬ההר‪ .‬ט‪,‬כב‬ ‫ובתבערה‪ ,‬ובמסה‪ ,‬ובקבר ת‪ ,‬התא‪3‬וה‪--‬מקצפים הייתם‪ ,‬את‪-‬יהוה‪ .‬ט‪,‬כג ובשל ח יהוה אתכם‪,‬‬ ‫מקדש ברנע לאמ ר‪ ,‬ע‪3‬לו ורשו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נתתי לכם; ותמרו‪ ,‬את‪-‬פי יהוה אל היכם‪ ,‬ול א‬ ‫האמנתם לו‪ ,‬ול א שמעתם בק לו‪ .‬ט‪,‬כד ממרים הייתם‪ ,‬עם‪-‬יהוה‪ ,‬מיום‪ ,‬דעתי אתכם‪ .‬ט‪,‬כה‬ ‫ואתנפל לפני יהוה‪ ,‬את ארבעים היום ואת‪-‬ארבעים הלילה‪--‬א‪3‬שר התנפלתי‪ :‬כי‪-‬אמר יהוה‪,‬‬ ‫להשמיד אתכם‪ .‬ט‪,‬כו ואתפלל אל‪-‬יהוה‪ ,‬וא מר‪ ,‬א‪3‬ד ני יהוה אל‪-‬תשחת עמך ונח‪3‬לתך‪ ,‬א‪3‬שר פדית‬ ‫בגדלך‪--‬א‪3‬שר‪-‬הוצאת ממצרים‪ ,‬ביד ח‪3‬זקה‪ .‬ט‪,‬כז זכ ר‪ ,‬לע‪3‬בדיך‪--‬לאברהם ליצחק‪ ,‬וליע‪3‬ק ב‪ :‬אל‪-‬‬ ‫תפן‪ ,‬אל‪-‬קשי העם הזה‪ ,‬ואל‪-‬רשעו‪ ,‬ואל‪-‬חטאתו‪ .‬ט‪,‬כח פן‪-‬י אמרו‪ ,‬הארץ א‪3‬שר הוצאתנו משם‪,‬‬ ‫מבלי יכ לת יהוה‪ ,‬לה‪3‬ביאם אל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬דבר להם; ומשנאתו אותם‪ ,‬הוציאם לה‪3‬מתם במדבר‪.‬‬ ‫}ט‪,‬כט והם עמך‪ ,‬ונח‪3‬לתך‪ ,‬א‪3‬שר הוצאת בכ ח‪3‬ך הגד ל‪ ,‬ובזר ע‪3‬ך הנטויה‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬א בעת ההוא אמר יהוה אלי‪ ,‬פסל‪-‬לך שני‪-‬לוח ת א‪3‬בנים כראש נים‪ ,‬וע‪3‬לה אלי‪ ,‬ההרה; ועשית‬ ‫לך‪ ,‬א‪3‬רון עץ‪ .‬י‪,‬ב ואכת ב‪ ,‬על‪-‬הל?ח ת‪ ,‬את‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר היו על‪-‬הל?ח ת הראש נים א‪3‬שר שברת;‬ ‫ושמתם‪ ,‬בארון‪ .‬י‪,‬ג ואעש א‪3‬רון ע‪3‬צי שטים‪ ,‬ואפס ל שני‪-‬ל?ח ת א‪3‬בנים כראש נים; ואעל ההרה‪,‬‬ ‫ושני הל?ח ת בידי‪ .‬י‪,‬ד ויכת ב על‪-‬הל?ח ת כמכתב הראשון‪ ,‬את ע‪3‬שרת הדברים‪ ,‬א‪3‬שר דבר יהוה‬ ‫א‪3‬ליכם בהר מתוך האש‪ ,‬ביום הקהל; ויתנם יהוה‪ ,‬אלי‪ .‬י‪,‬ה ואפן‪ ,‬וארד מן‪-‬ההר‪ ,‬ואשם את‪-‬‬ ‫הל?ח ת‪ ,‬בארון א‪3‬שר עשיתי; ויהיו שם‪ ,‬כא‪3‬שר צוני יהוה‪ .‬י‪,‬ו ובני ישראל‪ ,‬נסעו מבאר ת בני‪-‬‬ ‫יע‪3‬קן‪--‬מוסרה; שם מת אה‪3‬ר ן ויקבר שם‪ ,‬ויכהן אלעזר בנו תחתיו‪ .‬י‪,‬ז משם נסעו‪ ,‬הג?דג דה; ומן‪-‬‬ ‫הג?דג דה יטבתה‪ ,‬ארץ נח‪3‬לי מים‪ .‬י‪,‬ח בעת ההוא‪ ,‬הבדיל יהוה את‪-‬שבט הלוי‪ ,‬לשאת‪ ,‬את‪-‬א‪3‬רון‬ ‫ברית‪-‬יהוה‪--‬לע‪3‬מ ד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו‪ ,‬עד היום הזה‪ .‬י‪,‬ט על‪-‬כן ל א‪-‬היה ללוי‪ ,‬חלק‬ ‫ונח‪3‬לה‪--‬עם‪-‬אחיו‪ :‬יהוה הוא נח‪3‬לתו‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה אל היך לו‪ .‬י‪,‬י ואנ כי עמדתי בהר‪ ,‬כימים‬ ‫הראש נים‪--‬ארבעים יום‪ ,‬וארבעים לילה; וישמע יהוה אלי‪ ,‬גם בפעם ההוא‪--‬ל א‪-‬אבה יהוה‪,‬‬ ‫השחיתך‪ .‬י‪,‬יא וי אמר יהוה אלי‪ ,‬קום לך למסע לפני העם; ויב או ויירשו את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫}נשבעתי לא‪3‬ב תם לתת להם‪} .‬פ‬ ‫י‪,‬יב ועתה‪ ,‬ישראל‪--‬מה יהוה אל היך‪ ,‬ש אל מעמך‪ :‬כי אם‪-‬ליראה את‪-‬יהוה אל היך ללכת בכל‪-‬‬ ‫דרכיו‪ ,‬ולאה‪3‬בה א תו‪ ,‬ולע‪3‬ב ד את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬נפשך‪ .‬י‪,‬יג לשמ ר את‪-‬מצו ת‬ ‫יהוה‪ ,‬ואת‪-‬ח?ק תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך‪ ,‬היום‪--‬לטוב‪ ,‬לך‪ .‬י‪,‬יד הן ליהוה אל היך‪ ,‬השמים ושמי‬ ‫השמים‪ ,‬הארץ‪ ,‬וכל‪-‬א‪3‬שר‪-‬בה‪ .‬י‪,‬טו רק בא‪3‬ב תיך חשק יהוה‪ ,‬לאה‪3‬בה אותם; ויבחר בזרעם‬ ‫אח‪3‬ריהם‪ ,‬בכם מכל‪-‬העמים‪--‬כיום הזה‪ .‬י‪,‬טז ומלתם‪ ,‬את ערלת לבבכם; וערפכם‪--‬ל א תקשו‪,‬‬ ‫עוד‪ .‬י‪,‬יז כי‪ ,‬יהוה אל היכם‪--‬הוא אל הי האל הים‪ ,‬וא‪3‬ד ני הא‪3‬ד נים‪ :‬האל הגד ל הגב ר‪ ,‬והנורא‪,‬‬

‫א‪3‬שר ל א‪-‬ישא פנים‪ ,‬ול א יקח ש חד‪ .‬י‪,‬יח ע שה משפט יתום‪ ,‬ואלמנה; וא הב גר‪ ,‬לתת לו לחם‬ ‫ושמלה‪ .‬י‪,‬יט וא‪3‬הבתם‪ ,‬את‪-‬הגר‪ :‬כי‪-‬גרים הייתם‪ ,‬בארץ מצרים‪ .‬י‪,‬כ את‪-‬יהוה אל היך תירא‪,‬‬ ‫א תו תע‪3‬ב ד; ובו תדבק‪ ,‬ובשמו תשבע‪ .‬י‪,‬כא הוא תהלתך‪ ,‬והוא אל היך‪--‬א‪3‬שר‪-‬עשה אתך‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הגד ל ת ואת‪-‬הנורא ת האלה‪ ,‬א‪3‬שר ראו‪ ,‬עיניך‪ .‬י‪,‬כב בשבעים נפש‪ ,‬ירדו א‪3‬ב תיך מצרימה;‬ ‫ועתה‪ ,‬שמך יהוה אל היך‪ ,‬ככוכבי השמים‪ ,‬לר ב‪ .‬יא‪,‬א ואהבת‪ ,‬את יהוה אל היך; ושמרת‬ ‫משמרתו‪ ,‬וח?ק תיו ומשפטיו ומצו תיו‪--‬כל‪-‬הימים‪ .‬יא‪,‬ב וידעתם‪ ,‬היום‪ ,‬כי ל א את‪-‬בניכם א‪3‬שר‬ ‫ל א‪-‬ידעו וא‪3‬שר ל א‪-‬ראו‪ ,‬את‪-‬מוסר יהוה אל היכם‪ :‬את‪-‬גדלו‪--‬את‪-‬ידו הח‪3‬זקה‪ ,‬וזר עו הנטויה‪.‬‬ ‫יא‪,‬ג ואת‪-‬א ת תיו‪ ,‬ואת‪-‬מע‪3‬שיו‪ ,‬א‪3‬שר עשה‪ ,‬בתוך מצרים‪--‬לפרע ה מלך‪-‬מצרים‪ ,‬ולכל‪-‬ארצו‪.‬‬ ‫יא‪,‬ד וא‪3‬שר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו‪ ,‬א‪3‬שר הציף את‪-‬מי ים‪-‬סוף על‪-‬פניהם‪ ,‬ברדפם‪,‬‬ ‫אח‪3‬ריכם; ויאבדם יהוה‪ ,‬עד היום הזה‪ .‬יא‪,‬ה וא‪3‬שר עשה לכם‪ ,‬במדבר‪ ,‬עד‪-‬ב א‪3‬כם‪ ,‬עד‪-‬המקום‬ ‫הזה‪ .‬יא‪,‬ו וא‪3‬שר עשה לדתן ולא‪3‬בירם‪ ,‬בני אליאב בן‪-‬ראובן‪ ,‬א‪3‬שר פצתה הארץ את‪-‬פיה‪ ,‬ותבלעם‬ ‫ואת‪-‬בתיהם ואת‪-‬אה‪I‬ליהם‪--‬ואת כל‪-‬היקום א‪3‬שר ברגליהם‪ ,‬בקרב כל‪-‬ישראל‪ .‬יא‪,‬ז כי עיניכם‬ ‫הר א ת‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬מע‪3‬שה יהוה הגד ל‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬עשה‪ .‬יא‪,‬ח ושמרתם‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬המצוה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‬ ‫מצוך‪ ,‬היום‪--‬למען תחזקו‪ ,‬ובאתם וירשתם את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים שמה‪ ,‬לרשתה‪ .‬יא‪,‬ט‬ ‫ולמען תא‪3‬ריכו ימים על‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיכם לתת להם ולזרעם‪--‬ארץ זבת חלב‪,‬‬ ‫}ודבש‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬י כי הארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתה בא‪-‬שמה לרשתה‪--‬ל א כארץ מצרים הוא‪ ,‬א‪3‬שר יצאתם משם‪ :‬א‪3‬שר‬ ‫תזרע את‪-‬זרע‪3‬ך‪ ,‬והשקית ברגלך כגן הירק‪ .‬יא‪,‬יא והארץ‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים שמה לרשתה‪--‬ארץ‬ ‫הרים‪ ,‬ובקע ת; למטר השמים‪ ,‬תשתה‪-‬מים‪ .‬יא‪,‬יב ארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך ד רש א תה‪ :‬תמיד‪,‬‬ ‫}עיני יהוה אל היך בה‪--‬מרשית השנה‪ ,‬ועד אח‪3‬רית שנה‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬יג והיה‪ ,‬אם‪-‬שמ ע תשמעו אל‪-‬מצו תי‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪ ,‬היום‪--‬לאה‪3‬בה את‪-‬יהוה‬ ‫אל היכם‪ ,‬ולעבדו‪ ,‬בכל‪-‬לבבכם‪ ,‬ובכל‪-‬נפשכם‪ .‬יא‪,‬יד ונתתי מטר‪-‬ארצכם בעתו‪ ,‬יורה ומלקוש;‬ ‫ואספת דגנך‪ ,‬ותיר שך ויצהרך‪ .‬יא‪,‬טו ונתתי עשב בשדך‪ ,‬לבהמתך; ואכלת‪ ,‬ושבעת‪ .‬יא‪,‬טז‬ ‫השמרו לכם‪ ,‬פן יפתה לבבכם; וסרתם‪ ,‬וע‪3‬בדתם אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬והשתח‪3‬ויתם‪ ,‬להם‪ .‬יא‪,‬יז וחרה‬ ‫אף‪-‬יהוה בכם‪ ,‬ועצר את‪-‬השמים ול א‪-‬יהיה מטר‪ ,‬והא‪3‬דמה‪ ,‬ל א תתן את‪-‬יבולה; וא‪3‬בדתם מהרה‪,‬‬ ‫מעל הארץ הט בה‪ ,‬א‪3‬שר יהוה‪ ,‬נ תן לכם‪ .‬יא‪,‬יח ושמתם את‪-‬דברי אלה‪ ,‬על‪-‬לבבכם ועל‪-‬נפשכם;‬ ‫וקשרתם א תם לאות על‪-‬ידכם‪ ,‬והיו לטוטפ ת בין עיניכם‪ .‬יא‪,‬יט ולמדתם א תם את‪-‬בניכם‪ ,‬לדבר‬ ‫בם‪ ,‬בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‪ ,‬ובשכבך ובקומך‪ .‬יא‪,‬כ וכתבתם על‪-‬מזוזות ביתך‪ ,‬ובשעריך‪.‬‬ ‫יא‪,‬כא למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬על הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיכם לתת להם‪--‬כימי‬ ‫}השמים‪ ,‬על‪-‬הארץ‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כב כי אם‪-‬שמ ר תשמרון את‪-‬כל‪-‬המצוה הז את‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪--‬לע‪3‬ש תה‪ :‬לאה‪3‬בה‬ ‫את‪-‬יהוה אל היכם‪ ,‬ללכת בכל‪-‬דרכיו‪--‬ולדבקה‪-‬בו‪ .‬יא‪,‬כג והוריש יהוה את‪-‬כל‪-‬הגוים האלה‪,‬‬ ‫מלפניכם; וירשתם גוים‪ ,‬גד לים ו ‪3‬עצ?מים מכם‪ .‬יא‪,‬כד כל‪-‬המקום‪ ,‬א‪3‬שר תדר ך כף‪-‬רגלכם בו‪--‬‬ ‫לכם יהיה‪ :‬מן‪-‬המדבר והלבנון מן‪-‬הנהר נהר‪-‬פרת‪ ,‬ועד הים האח‪3‬רון‪--‬יהיה‪ ,‬גב?לכם‪ .‬יא‪,‬כה ל א‪-‬‬ ‫יתיצב איש‪ ,‬בפניכם‪ :‬פחדכם ומורא‪3‬כם יתן יהוה אל היכם‪ ,‬על‪-‬פני כל‪-‬הארץ א‪3‬שר תדרכו‪-‬בה‪,‬‬ ‫}כא‪3‬שר‪ ,‬דבר לכם‪} .‬ס‬ ‫יא‪,‬כו ראה‪ ,‬אנ כי נ תן לפניכם‪--‬היום‪ :‬ברכה‪ ,‬וקללה‪ .‬יא‪,‬כז את‪-‬הברכה‪--‬א‪3‬שר תשמעו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫מצו ת יהוה אל היכם‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪ ,‬היום‪ .‬יא‪,‬כח והקללה‪ ,‬אם‪-‬ל א תשמעו אל‪-‬מצו ת‬ ‫יהוה אל היכם‪ ,‬וסרתם מן‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם היום‪ :‬ללכת‪ ,‬אח‪3‬רי אל הים א‪3‬חרים‪--‬‬ ‫}א‪3‬שר ל א‪-‬ידעתם‪} .‬ס‬

‫יא‪,‬כט והיה‪ ,‬כי יביא‪3‬ך יהוה אל היך‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה לרשתה‪--‬ונתתה את‪-‬הברכה‬ ‫על‪-‬הר גרזים‪ ,‬ואת‪-‬הקללה על‪-‬הר עיבל‪ .‬יא‪,‬ל ה‪3‬ל א‪-‬המה בעבר הירדן‪ ,‬אח‪3‬רי דרך מבוא השמש‪,‬‬ ‫בארץ הכנע‪3‬ני‪ ,‬הי שב בע‪3‬רבה‪--‬מול‪ ,‬הגלגל‪ ,‬אצל‪ ,‬אלוני מ רה‪ .‬יא‪,‬לא כי אתם‪ ,‬ע ברים את‪-‬‬ ‫הירדן‪ ,‬לב א לרשת את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היכם נ תן לכם; וירשתם א תה‪ ,‬וישבתם‪-‬בה‪.‬‬ ‫יא‪,‬לב ושמרתם לע‪3‬שות‪ ,‬את כל‪-‬הח?קים ואת‪-‬המשפטים‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי נ תן לפניכם‪ ,‬היום‪ .‬יב‪,‬א‬ ‫אלה הח?קים והמשפטים‪ ,‬א‪3‬שר תשמרון לע‪3‬שות‪ ,‬בארץ‪ ,‬א‪3‬שר נתן יהוה אל הי א‪3‬ב תיך לך לרשתה‪:‬‬ ‫כל‪-‬הימים‪--‬א‪3‬שר‪-‬אתם חיים‪ ,‬על‪-‬הא‪3‬דמה‪ .‬יב‪,‬ב אבד תאבדון את‪-‬כל‪-‬המק מות א‪3‬שר עבדו‪-‬שם‬ ‫הגוים‪ ,‬א‪3‬שר אתם י רשים א תם‪--‬את‪-‬אל היהם‪ :‬על‪-‬ההרים הרמים ועל‪-‬הגבעות‪ ,‬ותחת כל‪-‬עץ‬ ‫רע‪3‬נן‪ .‬יב‪,‬ג ונתצתם את‪-‬מזבח תם‪ ,‬ושברתם את‪-‬מצב תם‪ ,‬וא‪3‬שריהם תשרפון באש‪ ,‬ופסילי‬ ‫אל היהם תגדעון; ואבדתם את‪-‬שמם‪ ,‬מן‪-‬המקום ההוא‪ .‬יב‪,‬ד ל א‪-‬תע‪3‬שון כן‪ ,‬ליהוה אל היכם‪.‬‬ ‫יב‪,‬ה כי אם‪-‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה אל היכם‪ ,‬מכל‪-‬שבטיכם‪ ,‬לשום את‪-‬שמו‪ ,‬שם‪--‬לשכנו‬ ‫תדרשו‪ ,‬ובאת שמה‪ .‬יב‪,‬ו וה‪3‬באתם שמה‪ ,‬ע ל תיכם וזבחיכם‪ ,‬ואת מעשר תיכם‪ ,‬ואת תרומת‬ ‫ידכם; ונדריכם‪ ,‬ונדב תיכם‪ ,‬ובכ ר ת בקרכם‪ ,‬וצ אנכם‪ .‬יב‪,‬ז וא‪3‬כלתם‪-‬שם‪ ,‬לפני יהוה אל היכם‪,‬‬ ‫ושמחתם בכ ל משלח ידכם‪ ,‬אתם ובתיכם‪--‬א‪3‬שר ברכך‪ ,‬יהוה אל היך‪ .‬יב‪,‬ח ל א תע‪3‬שון‪--‬ככ ל‬ ‫א‪3‬שר א‪3‬נחנו ע שים פ ה‪ ,‬היום‪ :‬איש‪ ,‬כל‪-‬הישר בעיניו‪ .‬יב‪,‬ט כי ל א‪-‬באתם‪ ,‬עד‪-‬עתה‪--‬אל‪-‬‬ ‫המנוחה‪ ,‬ואל‪-‬הנח‪3‬לה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך‪ .‬יב‪,‬י וע‪3‬ברתם‪ ,‬את‪-‬הירדן‪ ,‬וישבתם בארץ‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היכם מנחיל אתכם; והניח לכם מכל‪-‬א יביכם מסביב‪ ,‬וישבתם‪-‬בטח‪ .‬יב‪,‬יא והיה‬ ‫המקום‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה אל היכם בו לשכן שמו שם‪--‬שמה תביאו‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר אנ כי מצוה‬ ‫אתכם‪ :‬עול תיכם וזבחיכם‪ ,‬מעשר תיכם ותר?מת ידכם‪ ,‬וכ ל מבחר נדריכם‪ ,‬א‪3‬שר תדרו ליהוה‪.‬‬ ‫יב‪,‬יב ושמחתם‪ ,‬לפני יהוה אל היכם‪--‬אתם ובניכם ובנ תיכם‪ ,‬ועבדיכם ואמה תיכם; והלוי א‪3‬שר‬ ‫בשע‪3‬ריכם‪ ,‬כי אין לו חלק ונח‪3‬לה אתכם‪ .‬יב‪,‬יג השמר לך‪ ,‬פן‪-‬תע‪3‬לה ע ל תיך‪ ,‬בכל‪-‬מקום‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫תראה‪ .‬יב‪,‬יד כי אם‪-‬במקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪ ,‬באחד שבטיך‪--‬שם‪ ,‬תע‪3‬לה ע ל תיך; ושם תע‪3‬שה‪,‬‬ ‫כ ל א‪3‬שר אנ כי מצוך‪ .‬יב‪,‬טו רק בכל‪-‬אות נפשך תזבח ואכלת בשר‪ ,‬כברכת יהוה אל היך א‪3‬שר‬ ‫נתן‪-‬לך‪--‬בכל‪-‬שעריך; הטמא והטהור י אכלנו‪ ,‬כצבי וכאיל‪ .‬יב‪,‬טז רק הדם‪ ,‬ל א ת אכלו‪ :‬על‪-‬‬ ‫הארץ תשפכנו‪ ,‬כמים‪ .‬יב‪,‬יז ל א‪-‬תוכל לאכ ל בשעריך‪ ,‬מעשר דגנך ותיר שך ויצהרך‪ ,‬ובכ ר ת‬ ‫בקרך‪ ,‬וצ אנך; וכל‪-‬נדריך א‪3‬שר תד ר‪ ,‬ונדב תיך ותרומת ידך‪ .‬יב‪,‬יח כי אם‪-‬לפני יהוה אל היך‬ ‫ת אכלנו‪ ,‬במקום א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך בו‪--‬אתה ובנך ובתך ועבדך וא‪3‬מתך‪ ,‬והלוי א‪3‬שר‬ ‫בשעריך; ושמחת‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪ ,‬בכ ל‪ ,‬משלח ידך‪ .‬יב‪,‬יט השמר לך‪ ,‬פן‪-‬תע‪3‬ז ב את‪-‬הלוי‪,‬‬ ‫}כל‪-‬ימיך‪ ,‬על‪-‬אדמתך‪} .‬ס‬ ‫יב‪,‬כ כי‪-‬ירחיב יהוה אל היך את‪-‬גב?לך‪ ,‬כא‪3‬שר דבר‪-‬לך‪ ,‬ואמרת א כלה בשר‪ ,‬כי‪-‬תאוה נפשך‬ ‫לאכ ל בשר‪--‬בכל‪-‬אות נפשך‪ ,‬ת אכל בשר‪ .‬יב‪,‬כא כי‪-‬ירחק ממך המקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה‬ ‫אל היך לשום שמו שם‪ ,‬וזבחת מבקרך ומצ אנך א‪3‬שר נתן יהוה לך‪ ,‬כא‪3‬שר צויתך‪--‬ואכלת‪,‬‬ ‫בשעריך‪ ,‬בכ ל‪ ,‬אות נפשך‪ .‬יב‪,‬כב אך‪ ,‬כא‪3‬שר יאכל את‪-‬הצבי ואת‪-‬האיל‪--‬כן‪ ,‬ת אכלנו‪ :‬הטמא‪,‬‬ ‫והטהור‪ ,‬יחדו‪ ,‬י אכלנו‪ .‬יב‪,‬כג רק ח‪3‬זק‪ ,‬לבלתי א‪3‬כ ל הדם‪ ,‬כי הדם‪ ,‬הוא הנפש; ול א‪-‬ת אכל‬ ‫הנפש‪ ,‬עם‪-‬הבשר‪ .‬יב‪,‬כד ל א‪ ,‬ת אכלנו‪ :‬על‪-‬הארץ תשפכנו‪ ,‬כמים‪ .‬יב‪,‬כה ל א‪ ,‬ת אכלנו‪--‬למען‬ ‫ייטב לך ולבניך אח‪3‬ריך‪ ,‬כי‪-‬תע‪3‬שה הישר בעיני יהוה‪ .‬יב‪,‬כו רק קדשיך א‪3‬שר‪-‬יהיו לך‪ ,‬ונדריך‪,‬‬ ‫תשא ובאת‪ ,‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪ .‬יב‪,‬כז ועשית ע ל תיך הבשר והדם‪ ,‬על‪-‬מזבח יהוה‬ ‫אל היך; ודם‪-‬זבחיך‪ ,‬ישפך על‪-‬מזבח יהוה אל היך‪ ,‬והבשר‪ ,‬ת אכל‪ .‬יב‪,‬כח שמ ר ושמעת‪ ,‬את‬ ‫כל‪-‬הדברים האלה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‪ ,‬מצוך‪ :‬למען ייטב לך ולבניך אח‪3‬ריך‪ ,‬עד‪-‬עולם‪--‬כי תע‪3‬שה הטוב‬ ‫}והישר‪ ,‬בעיני יהוה אל היך‪} .‬ס‬ ‫יב‪,‬כט כי‪-‬יכרית יהוה אל היך את‪-‬הגוים‪ ,‬א‪3‬שר אתה בא‪-‬שמה לרשת אותם‪--‬מפניך; וירשת א תם‪,‬‬

‫וישבת בארצם‪ .‬יב‪,‬ל השמר לך‪ ,‬פן‪-‬תנקש אח‪3‬ריהם‪ ,‬אח‪3‬רי‪ ,‬השמדם מפניך; ופן‪-‬תדר ש לאל היהם‬ ‫לאמ ר‪ ,‬איכה יעבדו הגוים האלה את‪-‬אל היהם‪ ,‬ואעשה‪-‬כן‪ ,‬גם‪-‬אני‪ .‬יב‪,‬לא ל א‪-‬תע‪3‬שה כן‪ ,‬ליהוה‬ ‫אל היך‪ :‬כי כל‪-‬תוע‪3‬בת יהוה א‪3‬שר שנא‪ ,‬עשו לאל היהם‪--‬כי גם את‪-‬בניהם ואת‪-‬בנ תיהם‪ ,‬ישרפו‬ ‫באש לאל היהם‪ .‬יג‪,‬א את כל‪-‬הדבר‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪--‬א תו תשמרו‪ ,‬לע‪3‬שות‪ :‬ל א‪-‬ת סף‬ ‫}עליו‪ ,‬ול א תגרע ממנו‪} .‬פ‬ ‫יג‪,‬ב כי‪-‬יקום בקרבך נביא‪ ,‬או ח לם ח‪3‬לום; ונתן אליך אות‪ ,‬או מופת‪ .‬יג‪,‬ג ובא האות והמופת‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬דבר אליך לאמ ר‪ :‬נלכה אח‪3‬רי אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעתם‪--‬ונעבדם‪ .‬יג‪,‬ד ל א‬ ‫תשמע‪ ,‬אל‪-‬דברי הנביא ההוא‪ ,‬או אל‪-‬חולם הח‪3‬לום‪ ,‬ההוא‪ :‬כי מנסה יהוה אל היכם‪ ,‬אתכם‪ ,‬לדעת‬ ‫ה‪3‬ישכם א ה‪3‬בים את‪-‬יהוה אל היכם‪ ,‬בכל‪-‬לבבכם ובכל‪-‬נפשכם‪ .‬יג‪,‬ה אח‪3‬רי יהוה אל היכם תלכו‪,‬‬ ‫וא תו תיראו; ואת‪-‬מצו תיו תשמ רו ובק לו תשמעו‪ ,‬וא תו תע‪3‬ב דו ובו תדבקון‪ .‬יג‪,‬ו והנביא‬ ‫ההוא או ח לם הח‪3‬לום ההוא יומת‪ ,‬כי דבר‪-‬סרה על‪-‬יהוה אל היכם המוציא אתכם מארץ מצרים‬ ‫והפ דך מבית ע‪3‬בדים‪--‬להדיח‪3‬ך מן‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר צוך יהוה אל היך ללכת בה; ובערת הרע‪ ,‬מקרבך‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫יג‪,‬ז כי יסיתך אחיך בן‪-‬אמך או‪-‬בנך או‪-‬בתך או אשת חיקך‪ ,‬או רע‪3‬ך א‪3‬שר כנפשך‪--‬בסתר לאמ ר‪:‬‬ ‫נלכה‪ ,‬ונעבדה אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬א‪3‬שר ל א ידעת‪ ,‬אתה וא‪3‬ב תיך‪ .‬יג‪,‬ח מאל הי העמים‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫סביב תיכם‪ ,‬הקר בים אליך‪ ,‬או הרח קים ממך‪--‬מקצה הארץ‪ ,‬ועד‪-‬קצה הארץ‪ .‬יג‪,‬ט ל א‪-‬ת אבה‬ ‫לו‪ ,‬ול א תשמע אליו; ול א‪-‬תחוס עינך עליו‪ ,‬ול א‪-‬תחמ ל ול א‪-‬תכסה עליו‪ .‬יג‪,‬י כי הר ג‬ ‫תהרגנו‪ ,‬ידך תהיה‪-‬בו בראשונה לה‪3‬מיתו; ויד כל‪-‬העם‪ ,‬באח‪3‬ר נה‪ .‬יג‪,‬יא וסקלתו בא‪3‬בנים‪ ,‬ומת‪ :‬כי‬ ‫בקש‪ ,‬להדיח‪3‬ך מעל יהוה אל היך‪ ,‬המוציא‪3‬ך מארץ מצרים‪ ,‬מבית ע‪3‬בדים‪ .‬יג‪,‬יב וכל‪-‬ישראל‪--‬‬ ‫} ישמעו‪ ,‬ויראון; ול א‪-‬יוספו לע‪3‬שות‪ ,‬כדבר הרע הזה‪--‬בקרבך‪} .‬ס‬ ‫יג‪,‬יג כי‪-‬תשמע באחת עריך‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך לשבת שם‪--‬לאמ ר‪ .‬יג‪,‬יד יצאו א‪3‬נשים‬ ‫בני‪-‬בליעל‪ ,‬מקרבך‪ ,‬וידיחו את‪-‬י שבי עירם‪ ,‬לאמ ר‪ :‬נלכה‪ ,‬ונעבדה אל הים א‪3‬חרים‪--‬א‪3‬שר ל א‪-‬‬ ‫ידעתם‪ .‬יג‪,‬טו ודרשת וחקרת ושאלת‪ ,‬היטב; והנה אמת נכון הדבר‪ ,‬נעשתה התועבה הז את‬ ‫בקרבך‪ .‬יג‪,‬טז הכה תכה‪ ,‬את‪-‬י שבי העיר ההוא‪--‬לפי‪-‬חרב‪ :‬הח‪3‬רם א תה ואת‪-‬כל‪-‬א‪3‬שר‪-‬בה ואת‪-‬‬ ‫בהמתה‪ ,‬לפי‪-‬חרב‪ .‬יג‪,‬יז ואת‪-‬כל‪-‬שללה‪ ,‬תקב ץ אל‪-‬תוך רח בה‪ ,‬ושרפת באש את‪-‬העיר ואת‪-‬כל‪-‬‬ ‫שללה כליל‪ ,‬ליהוה אל היך; והיתה תל עולם‪ ,‬ל א תבנה עוד‪ .‬יג‪,‬יח ול א‪-‬ידבק בידך מאומה‪ ,‬מן‪-‬‬ ‫החרם‪--‬למען ישוב יהוה מח‪3‬רון אפו‪ ,‬ונתן‪-‬לך רח‪3‬מים ורחמך והרבך‪ ,‬כא‪3‬שר נשבע‪ ,‬לא‪3‬ב תיך‪.‬‬ ‫יג‪,‬יט כי תשמע‪ ,‬בקול יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר את‪-‬כל‪-‬מצו תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬לע‪3‬שות‪,‬‬ ‫}הישר‪ ,‬בעיני‪ ,‬יהוה אל היך‪} .‬ס‬ ‫יד‪,‬א בנים אתם‪ ,‬ליהוה אל היכם‪ :‬ל א תתג דדו‪ ,‬ול א‪-‬תשימו קרחה בין עיניכם‪--‬למת‪ .‬יד‪,‬ב כי‬ ‫עם קדוש אתה‪ ,‬ליהוה אל היך; ובך בחר יהוה‪ ,‬להיות לו לעם סג?לה‪ ,‬מכ ל העמים‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני‬ ‫}הא‪3‬דמה‪} .‬ס‬ ‫יד‪,‬ג ל א ת אכל‪ ,‬כל‪-‬תועבה‪ .‬יד‪,‬ד ז את הבהמה‪ ,‬א‪3‬שר ת אכלו‪ :‬שור‪ ,‬שה כשבים ושה עזים‪.‬‬ ‫יד‪,‬ה איל וצבי‪ ,‬ויחמור; ואקו ודיש ן‪ ,‬ותאו וזמר‪ .‬יד‪,‬ו וכל‪-‬בהמה מפרסת פרסה‪ ,‬וש סעת שסע‬ ‫שתי פרסות‪ ,‬מע‪3‬לת גרה‪ ,‬בבהמה‪--‬א תה‪ ,‬ת אכלו‪ .‬יד‪,‬ז אך את‪-‬זה ל א ת אכלו‪ ,‬ממע‪3‬לי הגרה‪,‬‬ ‫וממפריסי הפרסה‪ ,‬השסועה‪ :‬את‪-‬הגמל ואת‪-‬הארנבת ואת‪-‬השפן כי‪-‬מע‪3‬לה גרה המה‪ ,‬ופרסה ל א‬ ‫הפריסו‪--‬טמאים הם‪ ,‬לכם‪ .‬יד‪,‬ח ואת‪-‬הח‪3‬זיר כי‪-‬מפריס פרסה הוא‪ ,‬ול א גרה‪--‬טמא הוא‪ ,‬לכם;‬ ‫}מבשרם ל א ת אכלו‪ ,‬ובנבלתם ל א תגעו‪} .‬ס‬ ‫יד‪,‬ט את‪-‬זה‪ ,‬ת אכלו‪ ,‬מכ ל‪ ,‬א‪3‬שר במים‪ :‬כ ל א‪3‬שר‪-‬לו סנפיר וקשקשת‪ ,‬ת אכלו‪ .‬יד‪,‬י וכ ל א‪3‬שר‬ ‫}אין‪-‬לו סנפיר וקשקשת‪ ,‬ל א ת אכלו‪--‬טמא הוא‪ ,‬לכם‪} .‬ס‬

‫יד‪,‬יא כל‪-‬צפור טה רה‪ ,‬ת אכלו‪ .‬יד‪,‬יב וזה‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ת אכלו מהם‪ :‬הנשר והפרס‪ ,‬והעזניה‪.‬‬ ‫יד‪,‬יג והראה‪ ,‬ואת‪-‬האיה‪ ,‬והדיה‪ ,‬למינה‪ .‬יד‪,‬יד ואת כל‪-‬ע רב‪ ,‬למינו‪ .‬יד‪,‬טו ואת בת היע‪3‬נה‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫התחמס ואת‪-‬השחף; ואת‪-‬הנץ‪ ,‬למינהו‪ .‬יד‪,‬טז את‪-‬הכוס ואת‪-‬הינשוף‪ ,‬והתנשמת‪ .‬יד‪,‬יז והקאת‬ ‫ואת‪-‬הרחמה‪ ,‬ואת‪-‬השלך‪ .‬יד‪,‬יח והח‪3‬סידה‪ ,‬והא‪3‬נפה למינה; והדוכיפת‪ ,‬והע‪3‬טלף‪ .‬יד‪,‬יט וכ ל שרץ‬ ‫העוף‪ ,‬טמא הוא לכם‪ :‬ל א‪ ,‬יאכלו‪ .‬יד‪,‬כ כל‪-‬עוף טהור‪ ,‬ת אכלו‪ .‬יד‪,‬כא ל א ת אכלו כל‪-‬נבלה‬ ‫לגר א‪3‬שר‪-‬בשעריך תתננה וא‪3‬כלה‪ ,‬או מכ ר לנכרי‪--‬כי עם קדוש אתה‪ ,‬ליהוה אל היך; ל א‪-‬תבשל‬ ‫}גדי‪ ,‬בח‪3‬לב אמו‪} .‬פ‬ ‫יד‪,‬כב עשר תעשר‪ ,‬את כל‪-‬תבואת זרעך‪ ,‬הי צא השדה‪ ,‬שנה שנה‪ .‬יד‪,‬כג ואכלת לפני יהוה‬ ‫אל היך‪ ,‬במקום א‪3‬שר‪-‬יבחר לשכן שמו שם‪ ,‬מעשר דגנך תיר שך ויצהרך‪ ,‬ובכ ר ת בקרך‬ ‫וצ אנך‪ :‬למען תלמד‪ ,‬ליראה את‪-‬יהוה אל היך‪--‬כל‪-‬הימים‪ .‬יד‪,‬כד וכי‪-‬ירבה ממך הדרך‪ ,‬כי ל א‬ ‫תוכל שאתו‪--‬כי‪-‬ירחק ממך המקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך לשום שמו שם‪ :‬כי יברכך‪ ,‬יהוה‬ ‫אל היך‪ .‬יד‪,‬כה ונתתה‪ ,‬בכסף; וצרת הכסף‪ ,‬בידך‪ ,‬והלכת אל‪-‬המקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך‬ ‫בו‪ .‬יד‪,‬כו ונתתה הכסף בכ ל א‪3‬שר‪-‬תאוה נפשך בבקר ובצ אן‪ ,‬וביין ובשכר‪ ,‬ובכ ל א‪3‬שר תשאלך‪,‬‬ ‫נפשך; ואכלת שם‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪ ,‬ושמחת‪ ,‬אתה וביתך‪ .‬יד‪,‬כז והלוי א‪3‬שר‪-‬בשעריך‪ ,‬ל א‬ ‫}תעזבנו‪ :‬כי אין לו חלק ונח‪3‬לה‪ ,‬עמך‪} .‬ס‬ ‫יד‪,‬כח מקצה של ש שנים‪ ,‬תוציא את‪-‬כל‪-‬מעשר תבואתך‪ ,‬בשנה‪ ,‬ההוא; והנחת‪ ,‬בשעריך‪ .‬יד‪,‬כט‬ ‫ובא הלוי כי אין‪-‬לו חלק ונח‪3‬לה עמך‪ ,‬והגר והיתום והאלמנה א‪3‬שר בשעריך‪ ,‬ואכלו‪ ,‬ושבעו‪--‬למען‬ ‫}יברכך יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬מע‪3‬שה ידך א‪3‬שר תע‪3‬שה‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬א מקץ שבע‪-‬שנים‪ ,‬תע‪3‬שה שמטה‪ .‬טו‪,‬ב וזה‪ ,‬דבר השמטה‪--‬שמוט כל‪-‬בעל משה ידו‪ ,‬א‪3‬שר ישה‬ ‫ברעהו‪ :‬ל א‪-‬יג ש את‪-‬רעהו ואת‪-‬אחיו‪ ,‬כי‪-‬קרא שמטה ליהוה‪ .‬טו‪,‬ג את‪-‬הנכרי‪ ,‬תג ש; וא‪3‬שר יהיה‬ ‫לך את‪-‬אחיך‪ ,‬תשמט ידך‪ .‬טו‪,‬ד אפס‪ ,‬כי ל א יהיה‪-‬בך אביון‪ :‬כי‪-‬ברך יברכך‪ ,‬יהוה‪ ,‬בארץ‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫יהוה אל היך נ תן‪-‬לך נח‪3‬לה לרשתה‪ .‬טו‪,‬ה רק אם‪-‬שמוע תשמע‪ ,‬בקול יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר‬ ‫לע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬המצוה הז את‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪ .‬טו‪,‬ו כי‪-‬יהוה אל היך ברכך‪ ,‬כא‪3‬שר דבר‪-‬‬ ‫} לך; והע‪3‬בטת גוים רבים‪ ,‬ואתה ל א תע‪3‬ב ט‪ ,‬ומשלת בגוים רבים‪ ,‬ובך ל א ימש לו‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬ז כי‪-‬יהיה בך אביון מאחד אחיך‪ ,‬באחד שעריך‪ ,‬בארצך‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪--‬ל א‬ ‫תאמץ את‪-‬לבבך‪ ,‬ול א תקפ ץ את‪-‬ידך‪ ,‬מאחיך‪ ,‬האביון‪ .‬טו‪,‬ח כי‪-‬פת ח תפתח את‪-‬ידך‪ ,‬לו;‬ ‫והע‪3‬בט‪ ,‬תע‪3‬ביטנו‪ ,‬די מחס רו‪ ,‬א‪3‬שר יחסר לו‪ .‬טו‪,‬ט השמר לך פן‪-‬יהיה דבר עם‪-‬לבבך בליעל‬ ‫לאמ ר‪ ,‬קרבה שנת‪-‬השבע שנת השמטה‪ ,‬ורעה עינך באחיך האביון‪ ,‬ול א תתן לו; וקרא עליך אל‪-‬‬ ‫יהוה‪ ,‬והיה בך חטא‪ .‬טו‪,‬י נתון תתן לו‪ ,‬ול א‪-‬ירע לבבך בתתך לו‪ :‬כי בגלל הדבר הזה‪ ,‬יברכך‬ ‫יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬מע‪3‬שך‪ ,‬ובכ ל משלח ידך‪ .‬טו‪,‬יא כי ל א‪-‬יחדל אביון‪ ,‬מקרב הארץ; על‪-‬כן‬ ‫} אנ כי מצוך‪ ,‬לאמ ר‪ ,‬פת ח תפתח את‪-‬ידך לאחיך לע‪3‬ניך ולאבי נך‪ ,‬בארצך‪} .‬ס‬ ‫טו‪,‬יב כי‪-‬ימכר לך אחיך העברי‪ ,‬או העבריה‪--‬וע‪3‬בדך‪ ,‬שש שנים; ובשנה‪ ,‬השביעת‪ ,‬תשלחנו חפשי‪,‬‬ ‫מעמך‪ .‬טו‪,‬יג וכי‪-‬תשלחנו חפשי‪ ,‬מעמך‪--‬ל א תשלחנו‪ ,‬ריקם‪ .‬טו‪,‬יד הע‪3‬ניק תע‪3‬ניק‪ ,‬לו‪ ,‬מצ אנך‪,‬‬ ‫ומגרנך ומיקבך‪ :‬א‪3‬שר ברכך יהוה אל היך‪ ,‬תתן‪-‬לו‪ .‬טו‪,‬טו וזכרת‪ ,‬כי עבד היית בארץ מצרים‪,‬‬ ‫ויפדך‪ ,‬יהוה אל היך; על‪-‬כן אנ כי מצוך‪ ,‬את‪-‬הדבר הזה‪--‬היום‪ .‬טו‪,‬טז והיה כי‪-‬י אמר אליך‪ ,‬ל א‬ ‫אצא מעמך‪ :‬כי א‪3‬הבך ואת‪-‬ביתך‪ ,‬כי‪-‬טוב לו עמך‪ .‬טו‪,‬יז ולקחת את‪-‬המרצע‪ ,‬ונתתה באזנו ובדלת‪,‬‬ ‫והיה לך‪ ,‬עבד עולם; ואף לא‪3‬מתך‪ ,‬תע‪3‬שה‪-‬כן‪ .‬טו‪,‬יח ל א‪-‬יקשה בעינך‪ ,‬בשלח‪3‬ך א תו חפשי‬ ‫} מעמך‪--‬כי משנה שכר שכיר‪ ,‬ע‪3‬בדך שש שנים; וברכך יהוה אל היך‪ ,‬בכ ל א‪3‬שר תע‪3‬שה‪} .‬פ‬ ‫טו‪,‬יט כל‪-‬הבכור א‪3‬שר יולד בבקרך ובצ אנך‪ ,‬הזכר‪--‬תקדיש‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬ל א תע‪3‬ב ד בבכ ר‬ ‫שורך‪ ,‬ול א תג ז בכור צ אנך‪ .‬טו‪,‬כ לפני יהוה אל היך ת אכלנו שנה בשנה‪ ,‬במקום א‪3‬שר‪-‬יבחר‬

‫יהוה‪--‬אתה‪ ,‬וביתך‪ .‬טו‪,‬כא וכי‪-‬יהיה בו מום‪ ,‬פסח או עור‪ ,‬כ ל‪ ,‬מום רע‪--‬ל א תזבחנו‪ ,‬ליהוה‬ ‫אל היך‪ .‬טו‪,‬כב בשעריך‪ ,‬ת אכלנו‪--‬הטמא והטהור יחדו‪ ,‬כצבי וכאיל‪ .‬טו‪,‬כג רק את‪-‬דמו‪ ,‬ל א‬ ‫}ת אכל‪ :‬על‪-‬הארץ תשפכנו‪ ,‬כמים‪} .‬פ‬ ‫טז‪,‬א שמור‪ ,‬את‪-‬ח דש האביב‪ ,‬ועשית פסח‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬כי בח דש האביב‪ ,‬הוציא‪3‬ך יהוה‬ ‫אל היך ממצרים‪--‬לילה‪ .‬טז‪,‬ב וזבחת פסח ליהוה אל היך‪ ,‬צ אן ובקר‪ ,‬במקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪,‬‬ ‫לשכן שמו שם‪ .‬טז‪,‬ג ל א‪-‬ת אכל עליו חמץ‪ ,‬שבעת ימים ת אכל‪-‬עליו מצות לחם ע ני‪ :‬כי‬ ‫בחפזון‪ ,‬יצאת מארץ מצרים‪--‬למען תזכ ר את‪-‬יום צאתך מארץ מצרים‪ ,‬כ ל ימי חייך‪ .‬טז‪,‬ד ול א‪-‬‬ ‫יראה לך שא ר בכל‪-‬גב?לך‪ ,‬שבעת ימים; ול א‪-‬ילין מן‪-‬הבשר‪ ,‬א‪3‬שר תזבח בערב ביום הראשון‪--‬‬ ‫לב קר‪ .‬טז‪,‬ה ל א תוכל‪ ,‬לזב ח את‪-‬הפסח‪ ,‬באחד שעריך‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪ .‬טז‪,‬ו כי‬ ‫אם‪-‬אל‪-‬המקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה אל היך‪ ,‬לשכן שמו‪--‬שם תזבח את‪-‬הפסח‪ ,‬בערב‪ :‬כבוא השמש‪,‬‬ ‫מועד צאתך ממצרים‪ .‬טז‪,‬ז ובשלת‪ ,‬ואכלת‪ ,‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך בו; ופנית בב קר‪,‬‬ ‫והלכת לא הליך‪ .‬טז‪,‬ח ששת ימים‪ ,‬ת אכל מצות; וביום השביעי‪ ,‬ע‪3‬צרת ליהוה אל היך‪--‬ל א‬ ‫}תע‪3‬שה‪ ,‬מלאכה‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬ט שבעה שב?ע ת‪ ,‬תספר‪-‬לך‪ :‬מהחל חרמש‪ ,‬בקמה‪ ,‬תחל לספ ר‪ ,‬שבעה שב?עות‪ .‬טז‪,‬י ועשית‬ ‫חג שב?עות‪ ,‬ליהוה אל היך‪--‬מסת נדבת ידך‪ ,‬א‪3‬שר תתן‪ :‬כא‪3‬שר יברכך‪ ,‬יהוה אל היך‪ .‬טז‪,‬יא‬ ‫ושמחת לפני יהוה אל היך‪ ,‬אתה ובנך ובתך ועבדך וא‪3‬מתך‪ ,‬והלוי א‪3‬שר בשעריך‪ ,‬והגר והיתום‬ ‫והאלמנה א‪3‬שר בקרבך‪--‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך‪ ,‬לשכן שמו‪ ,‬שם‪ .‬טז‪,‬יב וזכרת‪ ,‬כי‪-‬עבד‬ ‫}היית במצרים; ושמרת ועשית‪ ,‬את‪-‬הח?קים האלה‪} .‬פ‬ ‫טז‪,‬יג חג הס?כ ת תע‪3‬שה לך‪ ,‬שבעת ימים‪ :‬באספך‪--‬מגרנך‪ ,‬ומיקבך‪ .‬טז‪,‬יד ושמחת‪ ,‬בחגך‪ :‬אתה‬ ‫ובנך ובתך‪ ,‬ועבדך וא‪3‬מתך‪ ,‬והלוי והגר והיתום והאלמנה‪ ,‬א‪3‬שר בשעריך‪ .‬טז‪,‬טו שבעת ימים‪ ,‬תח ג‬ ‫ליהוה אל היך‪ ,‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪ :‬כי יברכך יהוה אל היך‪ ,‬בכ ל תבואתך ובכ ל מע‪3‬שה‬ ‫ידיך‪ ,‬והיית‪ ,‬אך שמח‪ .‬טז‪,‬טז שלוש פעמים בשנה יראה כל‪-‬זכורך את‪-‬פני יהוה אל היך‪ ,‬במקום‬ ‫א‪3‬שר יבחר‪--‬בחג המצות ובחג השב?עות‪ ,‬ובחג הס?כות; ול א יראה את‪-‬פני יהוה‪ ,‬ריקם‪ .‬טז‪,‬יז איש‪,‬‬ ‫}כמתנת ידו‪ ,‬כברכת יהוה אל היך‪ ,‬א‪3‬שר נתן‪-‬לך‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬יח ש פטים וש טרים‪ ,‬תתן‪-‬לך בכל‪-‬שעריך‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך‪ ,‬לשבטיך; ושפטו את‪-‬‬ ‫העם‪ ,‬משפט‪-‬צדק‪ .‬טז‪,‬יט ל א‪-‬תטה משפט‪ ,‬ל א תכיר פנים; ול א‪-‬תקח ש חד‪--‬כי הש חד יעור‬ ‫עיני ח‪3‬כמים‪ ,‬ויסלף דברי צדיקם‪ .‬טז‪,‬כ צדק צדק‪ ,‬תרד ף‪--‬למען תחיה וירשת את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬‬ ‫}יהוה אל היך נ תן לך‪} .‬ס‬ ‫טז‪,‬כא ל א‪-‬תטע לך א‪3‬שרה‪ ,‬כל‪-‬עץ‪ :‬אצל‪ ,‬מזבח יהוה אל היך‪--‬א‪3‬שר תע‪3‬שה‪-‬לך‪ .‬טז‪,‬כב ול א‪-‬‬ ‫}תקים לך‪ ,‬מצבה‪ ,‬א‪3‬שר שנא‪ ,‬יהוה אל היך‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬א ל א‪-‬תזבח ליהוה אל היך שור ושה‪ ,‬א‪3‬שר יהיה בו מום‪--‬כ ל‪ ,‬דבר רע‪ :‬כי תוע‪3‬בת יהוה‬ ‫}אל היך‪ ,‬הוא‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬ב כי‪-‬ימצא בקרבך באחד שעריך‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪ :‬איש או‪-‬אשה‪ ,‬א‪3‬שר יע‪3‬שה את‪-‬‬ ‫הרע בעיני יהוה‪-‬אל היך‪--‬לע‪3‬ב ר בריתו‪ .‬יז‪,‬ג וילך‪ ,‬ויע‪3‬ב ד אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬וישתחו‪ ,‬להם;‬ ‫ולשמש או לירח‪ ,‬או לכל‪-‬צבא השמים‪--‬א‪3‬שר ל א‪-‬צויתי‪ .‬יז‪,‬ד וה?גד‪-‬לך‪ ,‬ושמעת; ודרשת היטב‪--‬‬ ‫והנה אמת נכון הדבר‪ ,‬נעשתה התועבה הז את בישראל‪ .‬יז‪,‬ה והוצאת את‪-‬האיש ההוא או את‪-‬‬ ‫האשה ההוא א‪3‬שר עשו את‪-‬הדבר הרע הזה‪ ,‬אל‪-‬שעריך‪--‬את‪-‬האיש‪ ,‬או את‪-‬האשה; וסקלתם‬ ‫בא‪3‬בנים‪ ,‬ומתו‪ .‬יז‪,‬ו על‪-‬פי שנים עדים‪ ,‬או של שה עדים‪--‬יומת המת‪ :‬ל א יומת‪ ,‬על‪-‬פי עד אחד‪.‬‬ ‫}יז‪,‬ז יד העדים תהיה‪-‬בו בראש נה‪ ,‬לה‪3‬מיתו‪ ,‬ויד כל‪-‬העם‪ ,‬באח‪3‬ר נה; ובערת הרע‪ ,‬מקרבך‪} .‬פ‬

‫יז‪,‬ח כי יפלא ממך דבר למשפט‪ ,‬בין‪-‬דם לדם בין‪-‬דין לדין ובין נגע לנגע‪--‬דברי ריב ת‪ ,‬בשעריך‪:‬‬ ‫וקמת ועלית‪--‬אל‪-‬המקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך בו‪ .‬יז‪,‬ט ובאת‪ ,‬אל‪-‬הכ ה‪3‬נים הלוים‪ ,‬ואל‪-‬‬ ‫הש פט‪ ,‬א‪3‬שר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך‪ ,‬את דבר המשפט‪ .‬יז‪,‬י ועשית‪ ,‬על‪-‬פי הדבר‬ ‫א‪3‬שר יגידו לך‪ ,‬מן‪-‬המקום ההוא‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה; ושמרת לע‪3‬שות‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר יורוך‪ .‬יז‪,‬יא על‪-‬פי‬ ‫התורה א‪3‬שר יורוך‪ ,‬ועל‪-‬המשפט א‪3‬שר‪-‬י אמרו לך‪--‬תע‪3‬שה‪ :‬ל א תסור‪ ,‬מן‪-‬הדבר א‪3‬שר‪-‬יגידו לך‪--‬‬ ‫ימין ושמ אל‪ .‬יז‪,‬יב והאיש א‪3‬שר‪-‬יע‪3‬שה בזדון‪ ,‬לבלתי שמ ע אל‪-‬הכ הן הע מד לשרת שם את‪-‬יהוה‬ ‫אל היך‪ ,‬או‪ ,‬אל‪-‬הש פט‪--‬ומת האיש ההוא‪ ,‬ובערת הרע מישראל‪ .‬יז‪,‬יג וכל‪-‬העם‪ ,‬ישמעו ויראו;‬ ‫}ול א יזידון‪ ,‬עוד‪} .‬ס‬ ‫יז‪,‬יד כי‪-‬תב א אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך‪ ,‬וירשתה‪ ,‬וישבתה בה; ואמרת‪ ,‬אשימה עלי‬ ‫מלך‪ ,‬ככל‪-‬הגוים‪ ,‬א‪3‬שר סביב תי‪ .‬יז‪,‬טו שום תשים עליך מלך‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך בו‪:‬‬ ‫מקרב אחיך‪ ,‬תשים עליך מלך‪--‬ל א תוכל לתת עליך איש נכרי‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬אחיך הוא‪ .‬יז‪,‬טז רק‪,‬‬ ‫ל א‪-‬ירבה‪-‬לו סוסים‪ ,‬ול א‪-‬ישיב את‪-‬העם מצרימה‪ ,‬למען הרבות סוס; ויהוה‪ ,‬אמר לכם‪ ,‬ל א‬ ‫ת ספון לשוב בדרך הזה‪ ,‬עוד‪ .‬יז‪,‬יז ול א ירבה‪-‬לו נשים‪ ,‬ול א יסור לבבו; וכסף וזהב‪ ,‬ל א ירבה‪-‬‬ ‫לו מא ד‪ .‬יז‪,‬יח והיה כשבתו‪ ,‬על כסא ממלכתו‪--‬וכתב לו את‪-‬משנה התורה הז את‪ ,‬על‪-‬ספר‪,‬‬ ‫מלפני‪ ,‬הכ ה‪3‬נים הלוים‪ .‬יז‪,‬יט והיתה עמו‪ ,‬וקרא בו כל‪-‬ימי חייו‪--‬למען ילמד‪ ,‬ליראה את‪-‬יהוה‬ ‫אל היו‪ ,‬לשמ ר את‪-‬כל‪-‬דברי התורה הז את ואת‪-‬הח?קים האלה‪ ,‬לע‪3‬ש תם‪ .‬יז‪,‬כ לבלתי רום‪-‬לבבו‬ ‫מאחיו‪ ,‬ולבלתי סור מן‪-‬המצוה ימין ושמ אול‪--‬למען יא‪3‬ריך ימים על‪-‬ממלכתו הוא ובניו‪ ,‬בקרב‬ ‫}ישראל‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬א ל א‪-‬יהיה לכ ה‪3‬נים הלוים כל‪-‬שבט לוי‪ ,‬חלק ונח‪3‬לה‪--‬עם‪-‬ישראל; אשי יהוה ונח‪3‬לתו‪,‬‬ ‫}י אכלון‪ .‬יח‪,‬ב ונח‪3‬לה ל א‪-‬יהיה‪-‬לו‪ ,‬בקרב אחיו‪ :‬יהוה הוא נח‪3‬לתו‪ ,‬כא‪3‬שר דבר‪-‬לו‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬ג וזה יהיה משפט הכ ה‪3‬נים מאת העם‪ ,‬מאת ז בחי הזבח‪--‬אם‪-‬שור אם‪-‬שה‪ :‬ונתן‪ ,‬לכ הן‪,‬‬ ‫הזר ע והלחיים‪ ,‬והקבה‪ .‬יח‪,‬ד ראשית דגנך תיר שך ויצהרך‪ ,‬וראשית גז צ אנך‪--‬תתן‪-‬לו‪ .‬יח‪,‬ה‬ ‫}כי בו‪ ,‬בחר יהוה אל היך‪--‬מכל‪-‬שבטיך‪ :‬לע‪3‬מ ד לשרת בשם‪-‬יהוה הוא ובניו‪ ,‬כל‪-‬הימים‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬ו וכי‪-‬יב א הלוי מאחד שעריך‪ ,‬מכל‪-‬ישראל‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬הוא‪ ,‬גר שם; ובא בכל‪-‬אות נפשו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫המקום א‪3‬שר‪-‬יבחר יהוה‪ .‬יח‪,‬ז ושרת‪ ,‬בשם יהוה אל היו‪--‬ככל‪-‬אחיו‪ ,‬הלוים‪ ,‬הע מדים שם‪ ,‬לפני‬ ‫}יהוה‪ .‬יח‪,‬ח חלק כחלק‪ ,‬י אכלו‪ ,‬לבד ממכריו‪ ,‬על‪-‬האבות‪} .‬ס‬ ‫יח‪,‬ט כי אתה בא אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪--‬ל א‪-‬תלמד לע‪3‬שות‪ ,‬כתוע‪3‬ב ת הגוים‬ ‫ההם‪ .‬יח‪,‬י ל א‪-‬ימצא בך‪ ,‬מע‪3‬ביר בנו‪-‬ובתו באש‪ ,‬ק סם קסמים‪ ,‬מעונן ומנחש ומכשף‪ .‬יח‪,‬יא‬ ‫וח בר‪ ,‬חבר; וש אל אוב וידע ני‪ ,‬וד רש אל‪-‬המתים‪ .‬יח‪,‬יב כי‪-‬תוע‪3‬בת יהוה‪ ,‬כל‪-‬ע שה אלה;‬ ‫ובגלל‪ ,‬התועב ת האלה‪ ,‬יהוה אל היך‪ ,‬מוריש אותם מפניך‪ .‬יח‪,‬יג תמים תהיה‪ ,‬עם יהוה אל היך‪.‬‬ ‫יח‪,‬יד כי הגוים האלה‪ ,‬א‪3‬שר אתה יורש אותם‪--‬אל‪-‬מע ננים ואל‪-‬ק סמים‪ ,‬ישמעו; ואתה‪--‬ל א כן‪,‬‬ ‫נתן לך יהוה אל היך‪ .‬יח‪,‬טו נביא מקרבך מאחיך כמ ני‪ ,‬יקים לך יהוה אל היך‪ :‬אליו‪ ,‬תשמעון‪.‬‬ ‫יח‪,‬טז ככ ל א‪3‬שר‪-‬שאלת מעם יהוה אל היך‪ ,‬בח רב‪ ,‬ביום הקהל‪ ,‬לאמ ר‪ :‬ל א א סף‪ ,‬לשמ ע את‪-‬‬ ‫קול יהוה אל הי‪ ,‬ואת‪-‬האש הגד לה הז את ל א‪-‬אראה עוד‪ ,‬ול א אמות‪ .‬יח‪,‬יז וי אמר יהוה‪ ,‬אלי‪:‬‬ ‫היטיבו‪ ,‬א‪3‬שר דברו‪ .‬יח‪,‬יח נביא אקים להם מקרב א‪3‬חיהם‪ ,‬כמוך; ונתתי דברי‪ ,‬בפיו‪ ,‬ודבר א‪3‬ליהם‪,‬‬ ‫את כל‪-‬א‪3‬שר א‪3‬צונו‪ .‬יח‪,‬יט והיה‪ ,‬האיש א‪3‬שר ל א‪-‬ישמע אל‪-‬דברי‪ ,‬א‪3‬שר ידבר‪ ,‬בשמי‪--‬אנ כי‪,‬‬ ‫אדר ש מעמו‪ .‬יח‪,‬כ אך הנביא א‪3‬שר יזיד לדבר דבר בשמי‪ ,‬את א‪3‬שר ל א‪-‬צויתיו לדבר‪ ,‬וא‪3‬שר‬ ‫ידבר‪ ,‬בשם אל הים א‪3‬חרים‪--‬ומת‪ ,‬הנביא ההוא‪ .‬יח‪,‬כא וכי ת אמר‪ ,‬בלבבך‪ :‬איכה נדע את‪-‬הדבר‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ל א‪-‬דברו יהוה‪ .‬יח‪,‬כב א‪3‬שר ידבר הנביא בשם יהוה‪ ,‬ול א‪-‬יהיה הדבר ול א יב א‪--‬הוא‬ ‫}הדבר‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬דברו יהוה‪ :‬בזדון דברו הנביא‪ ,‬ל א תגור ממנו‪} .‬ס‬

‫יט‪,‬א כי‪-‬יכרית יהוה אל היך‪ ,‬את‪-‬הגוים‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך את‪-‬ארצם; וירשתם‪ ,‬וישבת‬ ‫בעריהם ובבתיהם‪ .‬יט‪,‬ב שלוש ערים‪ ,‬תבדיל לך‪ :‬בתוך ארצך‪--‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך‬ ‫לרשתה‪ .‬יט‪,‬ג תכין לך‪ ,‬הדרך‪ ,‬ושלשת את‪-‬גבול ארצך‪ ,‬א‪3‬שר ינחילך יהוה אל היך; והיה‪ ,‬לנוס‬ ‫שמה כל‪-‬ר צח‪ .‬יט‪,‬ד וזה דבר הר צח‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ינוס שמה וחי‪ :‬א‪3‬שר יכה את‪-‬רעהו בבלי‪-‬דעת‪ ,‬והוא‬ ‫ל א‪-‬ש נא לו מתמ ל שלש ם‪ .‬יט‪,‬ה וא‪3‬שר יב א את‪-‬רעהו ביער‪ ,‬לחט ב עצים‪ ,‬ונדחה ידו בגרזן‬ ‫לכר ת העץ‪ ,‬ונשל הברזל מן‪-‬העץ ומצא את‪-‬רעהו ומת‪ :‬הוא‪ ,‬ינוס אל‪-‬אחת הערים‪-‬האלה‪--‬וחי‪.‬‬ ‫יט‪,‬ו פן‪-‬ירד ף ג אל הדם אח‪3‬רי הר צח‪ ,‬כי‪-‬יחם לבבו‪ ,‬והשיגו כי‪-‬ירבה הדרך‪ ,‬והכהו נפש; ולו‪ ,‬אין‬ ‫משפט‪-‬מות‪ ,‬כי ל א ש נא הוא לו‪ ,‬מתמול שלשום‪ .‬יט‪,‬ז על‪-‬כן אנ כי מצוך‪ ,‬לאמ ר‪ :‬של ש ערים‪,‬‬ ‫תבדיל לך‪ .‬יט‪,‬ח ואם‪-‬ירחיב יהוה אל היך‪ ,‬את‪-‬גב?לך‪ ,‬כא‪3‬שר נשבע‪ ,‬לא‪3‬ב תיך; ונתן לך את‪-‬כל‪-‬‬ ‫הארץ‪ ,‬א‪3‬שר דבר לתת לא‪3‬ב תיך‪ .‬יט‪,‬ט כי‪-‬תשמ ר את‪-‬כל‪-‬המצוה הז את לע‪3‬ש תה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‬ ‫מצוך היום‪ ,‬לאה‪3‬בה את‪-‬יהוה אל היך וללכת בדרכיו‪ ,‬כל‪-‬הימים‪--‬ויספת לך עוד של ש ערים‪ ,‬על‬ ‫השל ש האלה‪ .‬יט‪,‬י ול א ישפך‪ ,‬דם נקי‪ ,‬בקרב ארצך‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך נח‪3‬לה; והיה‬ ‫}עליך‪ ,‬דמים‪} .‬פ‬ ‫יט‪,‬יא וכי‪-‬יהיה איש‪ ,‬ש נא לרעהו‪ ,‬וארב לו וקם עליו‪ ,‬והכהו נפש ומת; ונס‪ ,‬אל‪-‬אחת הערים‬ ‫האל‪ .‬יט‪,‬יב ושלחו זקני עירו‪ ,‬ולקחו א תו משם; ונתנו א תו‪ ,‬ביד ג אל הדם‪--‬ומת‪ .‬יט‪,‬יג ל א‪-‬‬ ‫} תחוס עינך‪ ,‬עליו; ובערת דם‪-‬הנקי מישראל‪ ,‬וטוב לך‪} .‬ס‬ ‫יט‪,‬יד ל א תסיג גבול רע‪3‬ך‪ ,‬א‪3‬שר גבלו ראש נים‪--‬בנח‪3‬לתך‪ ,‬א‪3‬שר תנחל‪ ,‬בארץ‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך‬ ‫}נ תן לך לרשתה‪} .‬ס‬ ‫יט‪,‬טו ל א‪-‬יקום עד אחד באיש‪ ,‬לכל‪-‬עו ן ולכל‪-‬חטאת‪ ,‬בכל‪-‬חטא‪ ,‬א‪3‬שר יחטא‪ :‬על‪-‬פי שני עדים‪,‬‬ ‫או על‪-‬פי של שה‪-‬עדים‪--‬יקום דבר‪ .‬יט‪,‬טז כי‪-‬יקום עד‪-‬חמס‪ ,‬באיש‪ ,‬לע‪3‬נות בו‪ ,‬סרה‪ .‬יט‪,‬יז ועמדו‬ ‫שני‪-‬הא‪3‬נשים א‪3‬שר‪-‬להם הריב‪ ,‬לפני יהוה‪ ,‬לפני הכ ה‪3‬נים והש פטים‪ ,‬א‪3‬שר יהיו בימים ההם‪ .‬יט‪,‬יח‬ ‫ודרשו הש פטים‪ ,‬היטב; והנה עד‪-‬שקר העד‪ ,‬שקר ענה באחיו‪ .‬יט‪,‬יט וע‪3‬שיתם לו‪ ,‬כא‪3‬שר זמם‬ ‫לע‪3‬שות לאחיו; ובערת הרע‪ ,‬מקרבך‪ .‬יט‪,‬כ והנשארים‪ ,‬ישמעו ויראו; ול א‪-‬י ספו לע‪3‬שות עוד‪,‬‬ ‫כדבר הרע הזה‪--‬בקרבך‪ .‬יט‪,‬כא ול א תחוס‪ ,‬עינך‪ :‬נפש בנפש‪ ,‬עין בעין שן בשן‪ ,‬יד ביד‪ ,‬רגל‬ ‫}ברגל‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬א כי‪-‬תצא למלחמה על‪-‬א יבך‪ ,‬וראית סוס ורכב עם רב ממך‪--‬ל א תירא‪ ,‬מהם‪ :‬כי‪-‬יהוה‬ ‫אל היך עמך‪ ,‬המעלך מארץ מצרים‪ .‬כ‪,‬ב והיה‪ ,‬כקרבכם אל‪-‬המלחמה; ונגש הכ הן‪ ,‬ודבר אל‪-‬‬ ‫העם‪ .‬כ‪,‬ג ואמר א‪3‬להם שמע ישראל‪ ,‬אתם קרבים היום למלחמה על‪-‬א יביכם; אל‪-‬ירך לבבכם‪,‬‬ ‫אל‪-‬תיראו ואל‪-‬תחפזו ואל‪-‬תערצו‪--‬מפניהם‪ .‬כ‪,‬ד כי יהוה אל היכם‪ ,‬הה לך עמכם‪--‬להלחם לכם‬ ‫עם‪-‬א יביכם‪ ,‬להושיע אתכם‪ .‬כ‪,‬ה ודברו הש טרים‪ ,‬אל‪-‬העם לאמ ר‪ ,‬מי‪-‬האיש א‪3‬שר בנה בית‪-‬‬ ‫חדש ול א ח‪3‬נכו‪ ,‬ילך ויש ב לביתו‪ :‬פן‪-‬ימות‪ ,‬במלחמה‪ ,‬ואיש אחר‪ ,‬יחנכנו‪ .‬כ‪,‬ו ומי‪-‬האיש א‪3‬שר‪-‬‬ ‫נטע כרם‪ ,‬ול א חללו‪--‬ילך‪ ,‬ויש ב לביתו‪ :‬פן‪-‬ימות‪ ,‬במלחמה‪ ,‬ואיש אחר‪ ,‬יחללנו‪ .‬כ‪,‬ז ומי‪-‬האיש‬ ‫א‪3‬שר‪-‬ארש אשה‪ ,‬ול א לקחה‪--‬ילך‪ ,‬ויש ב לביתו‪ :‬פן‪-‬ימות‪ ,‬במלחמה‪ ,‬ואיש אחר‪ ,‬יקחנה‪ .‬כ‪,‬ח‬ ‫ויספו הש טרים‪ ,‬לדבר אל‪-‬העם‪ ,‬ואמרו מי‪-‬האיש הירא ורך הלבב‪ ,‬ילך ויש ב לביתו; ול א ימס‬ ‫את‪-‬לבב אחיו‪ ,‬כלבבו‪ .‬כ‪,‬ט והיה ככל ת הש טרים‪ ,‬לדבר אל‪-‬העם; ופקדו שרי צבאות‪ ,‬בר אש‬ ‫}העם‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬י כי‪-‬תקרב אל‪-‬עיר‪ ,‬להלחם עליה‪--‬וקראת אליה‪ ,‬לשלום‪ .‬כ‪,‬יא והיה אם‪-‬שלום תענך‪ ,‬ופתחה‬ ‫לך‪ :‬והיה כל‪-‬העם הנמצא‪-‬בה‪ ,‬יהיו לך למס‪--‬וע‪3‬בדוך‪ .‬כ‪,‬יב ואם‪-‬ל א תשלים עמך‪ ,‬ועשתה עמך‬ ‫מלחמה‪--‬וצרת‪ ,‬עליה‪ .‬כ‪,‬יג ונתנה יהוה אל היך‪ ,‬בידך; והכית את‪-‬כל‪-‬זכורה‪ ,‬לפי‪-‬חרב‪ .‬כ‪,‬יד רק‬ ‫הנשים והטף והבהמה וכ ל א‪3‬שר יהיה בעיר‪ ,‬כל‪-‬שללה‪--‬תב ז לך; ואכלת את‪-‬שלל א יביך‪ ,‬א‪3‬שר‬

‫נתן יהוה אל היך לך‪ .‬כ‪,‬טו כן תע‪3‬שה לכל‪-‬הערים‪ ,‬הרח ק ת ממך מא ד‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬מערי הגוים‪-‬‬ ‫האלה‪ ,‬הנה‪ .‬כ‪,‬טז רק‪ ,‬מערי העמים האלה‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך נח‪3‬לה‪--‬ל א תחיה‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫נשמה‪ .‬כ‪,‬יז כי‪-‬הח‪3‬רם תח‪3‬רימם‪ ,‬החתי והאמ רי הכנע‪3‬ני והפרזי‪ ,‬החוי‪ ,‬והיבוסי‪--‬כא‪3‬שר צוך‪ ,‬יהוה‬ ‫אל היך‪ .‬כ‪,‬יח למען‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ילמדו אתכם לע‪3‬שות‪ ,‬ככ ל תוע‪3‬ב תם‪ ,‬א‪3‬שר עשו לאל היהם;‬ ‫}וח‪3‬טאתם‪ ,‬ליהוה אל היכם‪} .‬ס‬ ‫כ‪,‬יט כי‪-‬תצור אל‪-‬עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה‪ ,‬ל א‪-‬תשחית את‪-‬עצה לנד ח עליו גרזן‪--‬‬ ‫כי ממנו ת אכל‪ ,‬וא תו ל א תכר ת‪ :‬כי האדם עץ השדה‪ ,‬לב א מפניך במצור‪ .‬כ‪,‬כ רק עץ א‪3‬שר‪-‬‬ ‫תדע‪ ,‬כי‪-‬ל א‪-‬עץ מא‪3‬כל הוא‪--‬א תו תשחית‪ ,‬וכרת; ובנית מצור‪ ,‬על‪-‬העיר א‪3‬שר‪-‬הוא ע שה עמך‬ ‫}מלחמה‪--‬עד רדתה‪} .‬פ‬ ‫כא‪,‬א כי‪-‬ימצא חלל‪ ,‬בא‪3‬דמה א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך לרשתה‪ ,‬נ פל‪ ,‬בשדה‪ :‬ל א נודע‪ ,‬מי‬ ‫הכהו‪ .‬כא‪,‬ב ויצאו זקניך‪ ,‬וש פטיך; ומדדו‪ ,‬אל‪-‬הערים‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬סביב ת החלל‪ .‬כא‪,‬ג והיה העיר‪,‬‬ ‫הקר בה אל‪-‬החלל‪--‬ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ע?בד בה‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬משכה‪,‬‬ ‫בע ל‪ .‬כא‪,‬ד והורדו זקני העיר ההוא את‪-‬העגלה‪ ,‬אל‪-‬נחל איתן‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬יעבד בו‪ ,‬ול א יזרע;‬ ‫וערפו‪-‬שם את‪-‬העגלה‪ ,‬בנחל‪ .‬כא‪,‬ה ונגשו הכ ה‪3‬נים‪ ,‬בני לוי‪--‬כי בם בחר יהוה אל היך לשרתו‪,‬‬ ‫ולברך בשם יהוה; ועל‪-‬פיהם יהיה‪ ,‬כל‪-‬ריב וכל‪-‬נגע‪ .‬כא‪,‬ו וכ ל‪ ,‬זקני העיר ההוא‪ ,‬הקר בים‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫החלל‪--‬ירח‪3‬צו‪ ,‬את‪-‬ידיהם‪ ,‬על‪-‬העגלה‪ ,‬הע‪3‬רופה בנחל‪ .‬כא‪,‬ז וענו‪ ,‬ואמרו‪ :‬ידינו‪ ,‬ל א שפכה‬ ‫)שפכו( את‪-‬הדם הזה‪ ,‬ועינינו‪ ,‬ל א ראו‪ .‬כא‪,‬ח כפר לעמך ישראל א‪3‬שר‪-‬פדית‪ ,‬יהוה‪ ,‬ואל‪-‬תתן דם‬ ‫נקי‪ ,‬בקרב עמך ישראל; ונכפר להם‪ ,‬הדם‪ .‬כא‪,‬ט ואתה‪ ,‬תבער הדם הנקי‪--‬מקרבך‪ :‬כי‪-‬תע‪3‬שה‬ ‫}הישר‪ ,‬בעיני יהוה‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬י כי‪-‬תצא למלחמה‪ ,‬על‪-‬א יביך; ונתנו יהוה אל היך‪ ,‬בידך‪--‬ושבית שביו‪ .‬כא‪,‬יא וראית‪,‬‬ ‫בשביה‪ ,‬אשת‪ ,‬יפת‪-‬ת אר; וחשקת בה‪ ,‬ולקחת לך לאשה‪ .‬כא‪,‬יב וה‪3‬באתה‪ ,‬אל‪-‬תוך ביתך; וגלחה‪,‬‬ ‫את‪-‬ר אשה‪ ,‬ועשתה‪ ,‬את‪-‬צפרניה‪ .‬כא‪,‬יג והסירה את‪-‬שמלת שביה מעליה‪ ,‬וישבה בביתך‪ ,‬ובכתה‬ ‫את‪-‬אביה ואת‪-‬אמה‪ ,‬ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה‪ ,‬ובעלתה‪ ,‬והיתה לך‪ ,‬לאשה‪ .‬כא‪,‬יד והיה אם‪-‬‬ ‫ל א חפצת בה‪ ,‬ושלחתה לנפשה‪ ,‬ומכ ר ל א‪-‬תמכרנה‪ ,‬בכסף; ל א‪-‬תתעמר בה‪ ,‬תחת א‪3‬שר עניתה‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫כא‪,‬טו כי‪-‬תהיין לאיש שתי נשים‪ ,‬האחת א‪3‬הובה והאחת שנואה‪ ,‬וילדו‪-‬לו בנים‪ ,‬הא‪3‬הובה והשנואה;‬ ‫והיה הבן הבכ ר‪ ,‬לשניאה‪ .‬כא‪,‬טז והיה‪ ,‬ביום הנחילו את‪-‬בניו‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬יהיה‪ ,‬לו‪--‬ל א יוכל‪,‬‬ ‫לבכר את‪-‬בן‪-‬הא‪3‬הובה‪ ,‬על‪-‬פני בן‪-‬השנואה‪ ,‬הבכ ר‪ .‬כא‪,‬יז כי את‪-‬הבכ ר בן‪-‬השנואה יכיר‪ ,‬לתת‬ ‫}לו פי שנים‪ ,‬בכ ל א‪3‬שר‪-‬ימצא‪ ,‬לו‪ :‬כי‪-‬הוא ראשית א נו‪ ,‬לו משפט הבכ רה‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬יח כי‪-‬יהיה לאיש‪ ,‬בן סורר ומורה‪--‬איננו ש מע‪ ,‬בקול אביו ובקול אמו; ויסרו א תו‪ ,‬ול א‬ ‫ישמע א‪3‬ליהם‪ .‬כא‪,‬יט ותפשו בו‪ ,‬אביו ואמו; והוציאו א תו אל‪-‬זקני עירו‪ ,‬ואל‪-‬שער מק מו‪ .‬כא‪,‬כ‬ ‫ואמרו אל‪-‬זקני עירו‪ ,‬בננו זה סורר ומ רה‪--‬איננו ש מע‪ ,‬בק לנו; זולל‪ ,‬וס בא‪ .‬כא‪,‬כא ורגמ?הו‬ ‫} כל‪-‬אנשי עירו בא‪3‬בנים‪ ,‬ומת‪ ,‬ובערת הרע‪ ,‬מקרבך; וכל‪-‬ישראל‪ ,‬ישמעו ויראו‪} .‬ס‬ ‫כא‪,‬כב וכי‪-‬יהיה באיש‪ ,‬חטא משפט‪-‬מות‪--‬והומת‪ :‬ותלית א תו‪ ,‬על‪-‬עץ‪ .‬כא‪,‬כג ל א‪-‬תלין נבלתו‬ ‫על‪-‬העץ‪ ,‬כי‪-‬קבור תקברנו ביום ההוא‪--‬כי‪-‬קללת אל הים‪ ,‬תלוי; ול א תטמא‪ ,‬את‪-‬אדמתך‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫}יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך נח‪3‬לה‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬א ל א‪-‬תראה את‪-‬שור אחיך או את‪-‬שיו‪ ,‬נדחים‪ ,‬והתעלמת‪ ,‬מהם‪ :‬השב תשיבם‪ ,‬לאחיך‪ .‬כב‪,‬ב‬ ‫ואם‪-‬ל א קרוב אחיך אליך‪ ,‬ול א ידעתו‪--‬וא‪3‬ספתו‪ ,‬אל‪-‬תוך ביתך‪ ,‬והיה עמך עד דר ש אחיך א תו‪,‬‬ ‫וה‪3‬שב תו לו‪ .‬כב‪,‬ג וכן תע‪3‬שה לח‪3‬מ רו‪ ,‬וכן תע‪3‬שה לשמלתו‪ ,‬וכן תע‪3‬שה לכל‪-‬א‪3‬בדת אחיך א‪3‬שר‪-‬‬

‫}ת אבד ממנו‪ ,‬ומצאתה‪ :‬ל א תוכל‪ ,‬להתעלם‪} .‬ס‬ ‫}כב‪,‬ד ל א‪-‬תראה את‪-‬ח‪3‬מור אחיך או שורו‪ ,‬נ פלים בדרך‪ ,‬והתעלמת‪ ,‬מהם‪ :‬הקם תקים‪ ,‬עמו‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ה ל א‪-‬יהיה כלי‪-‬גבר על‪-‬אשה‪ ,‬ול א‪-‬ילבש גבר שמלת אשה‪ :‬כי תוע‪3‬בת יהוה אל היך‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫}ע שה אלה‪} .‬פ‬ ‫כב‪,‬ו כי יקרא קן‪-‬צפור לפניך בדרך בכל‪-‬עץ או על‪-‬הארץ‪ ,‬אפר חים או ביצים‪ ,‬והאם ר בצת על‪-‬‬ ‫האפר חים‪ ,‬או על‪-‬הביצים‪--‬ל א‪-‬תקח האם‪ ,‬על‪-‬הבנים‪ .‬כב‪,‬ז שלח תשלח את‪-‬האם‪ ,‬ואת‪-‬הבנים‬ ‫}תקח‪-‬לך‪ ,‬למען ייטב לך‪ ,‬והא‪3‬רכת ימים‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬ח כי תבנה בית חדש‪ ,‬ועשית מע‪3‬קה לגגך; ול א‪-‬תשים דמים בביתך‪ ,‬כי‪-‬יפ ל הנ פל ממנו‪.‬‬ ‫}כב‪,‬ט ל א‪-‬תזרע כרמך‪ ,‬כלאים‪ :‬פן‪-‬תקדש‪ ,‬המלאה הזרע א‪3‬שר תזרע‪ ,‬ותבואת‪ ,‬הכרם‪} .‬ס‬ ‫}כב‪,‬י ל א‪-‬תח‪3‬ר ש בשור‪-‬ובח‪3‬מ ר‪ ,‬יחדו‪ .‬כב‪,‬יא ל א תלבש שעטנז‪ ,‬צמר ופשתים יחדו‪} .‬ס‬ ‫}כב‪,‬יב גדלים‪ ,‬תע‪3‬שה‪-‬לך‪ ,‬על‪-‬ארבע כנפות כסותך‪ ,‬א‪3‬שר תכסה‪-‬בה‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬יג כי‪-‬יקח איש‪ ,‬אשה; ובא אליה‪ ,‬ושנאה‪ .‬כב‪,‬יד ושם לה ע‪3‬ליל ת דברים‪ ,‬והוצא עליה שם רע;‬ ‫ואמר‪ ,‬את‪-‬האשה הז את לקחתי‪ ,‬ואקרב אליה‪ ,‬ול א‪-‬מצאתי לה בתולים‪ .‬כב‪,‬טו ולקח א‪3‬בי הנע‪3‬ר‪,‬‬ ‫ואמה; והוציאו את‪-‬בתולי הנע‪3‬ר‪ ,‬אל‪-‬זקני העיר‪--‬השערה‪ .‬כב‪,‬טז ואמר א‪3‬בי הנע‪3‬ר‪ ,‬אל‪-‬הזקנים‪:‬‬ ‫את‪-‬בתי‪ ,‬נתתי לאיש הזה לאשה‪--‬וישנאה‪ .‬כב‪,‬יז והנה‪-‬הוא שם ע‪3‬ליל ת דברים לאמ ר‪ ,‬ל א‪-‬‬ ‫מצאתי לבתך בתולים‪ ,‬ואלה‪ ,‬בתולי בתי; ופרשו‪ ,‬השמלה‪ ,‬לפני‪ ,‬זקני העיר‪ .‬כב‪,‬יח ולקחו זקני‬ ‫העיר‪-‬ההוא‪ ,‬את‪-‬האיש; ויסרו‪ ,‬א תו‪ .‬כב‪,‬יט וענשו א תו מאה כסף‪ ,‬ונתנו לא‪3‬בי הנע‪3‬רה‪--‬כי הוציא‬ ‫} שם רע‪ ,‬על בתולת ישראל; ולו‪-‬תהיה לאשה‪ ,‬ל א‪-‬יוכל לשלחה כל‪-‬ימיו‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כ ואם‪-‬אמת היה‪ ,‬הדבר הזה‪ :‬ל א‪-‬נמצאו בתולים‪ ,‬לנע‪3‬ר‪ .‬כב‪,‬כא והוציאו את‪-‬הנע‪3‬ר אל‪-‬פתח‬ ‫בית‪-‬אביה‪ ,‬וסקלוה אנשי עירה בא‪3‬בנים ומתה‪--‬כי‪-‬עשתה נבלה בישראל‪ ,‬לזנות בית אביה; ובערת‬ ‫}הרע‪ ,‬מקרבך‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כב כי‪-‬ימצא איש ש כב עם‪-‬אשה בע?לת‪-‬בעל‪ ,‬ומתו גם‪-‬שניהם‪--‬האיש הש כב עם‪-‬האשה‪,‬‬ ‫}והאשה; ובערת הרע‪ ,‬מישראל‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כג כי יהיה נע‪3‬ר בתולה‪ ,‬מא רשה לאיש; ומצאה איש בעיר‪ ,‬ושכב עמה‪ .‬כב‪,‬כד והוצאתם את‪-‬‬ ‫שניהם אל‪-‬שער העיר ההוא‪ ,‬וסקלתם א תם בא‪3‬בנים ומתו‪--‬את‪-‬הנע‪3‬ר על‪-‬דבר א‪3‬שר ל א‪-‬צע‪3‬קה‬ ‫} בעיר‪ ,‬ואת‪-‬האיש על‪-‬דבר א‪3‬שר‪-‬ענה את‪-‬אשת רעהו; ובערת הרע‪ ,‬מקרבך‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כה ואם‪-‬בשדה ימצא האיש‪ ,‬את‪-‬הנע‪3‬ר המא רשה‪ ,‬והחזיק‪-‬בה האיש‪ ,‬ושכב עמה‪ :‬ומת‪ ,‬האיש‬ ‫א‪3‬שר‪-‬שכב עמה‪--‬לבדו‪ .‬כב‪,‬כו ולנע‪3‬ר ל א‪-‬תע‪3‬שה דבר‪ ,‬אין לנע‪3‬ר חטא מות‪ :‬כי כא‪3‬שר יקום איש‬ ‫על‪-‬רעהו‪ ,‬ורצחו נפש‪--‬כן‪ ,‬הדבר הזה‪ .‬כב‪,‬כז כי בשדה‪ ,‬מצאה; צע‪3‬קה‪ ,‬הנע‪3‬ר המא רשה‪ ,‬ואין‬ ‫}מושיע‪ ,‬לה‪} .‬ס‬ ‫כב‪,‬כח כי‪-‬ימצא איש‪ ,‬נע‪3‬ר בתולה א‪3‬שר ל א‪-‬א רשה‪ ,‬ותפשה‪ ,‬ושכב עמה; ונמצאו‪ .‬כב‪,‬כט ונתן‬ ‫האיש הש כב עמה‪ ,‬לא‪3‬בי הנע‪3‬ר‪--‬ח‪3‬משים כסף; ולו‪-‬תהיה לאשה‪ ,‬תחת א‪3‬שר ענה‪--‬ל א‪-‬יוכל שלחה‪,‬‬ ‫}כל‪-‬ימיו‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬א ל א‪-‬יקח איש‪ ,‬את‪-‬אשת אביו; ול א יגלה‪ ,‬כנף אביו‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬ב ל א‪-‬יב א פצוע‪-‬דכא וכרות שפכה‪ ,‬בקהל יהוה‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬ג ל א‪-‬יב א ממזר‪ ,‬בקהל יהוה‪ :‬גם דור ע‪3‬שירי‪ ,‬ל א‪-‬יב א לו בקהל יהוה‪} .‬ס‬

‫כג‪,‬ד ל א‪-‬יב א עמוני ומואבי‪ ,‬בקהל יהוה‪ :‬גם דור ע‪3‬שירי‪ ,‬ל א‪-‬יב א להם בקהל יהוה עד‪-‬עולם‪.‬‬ ‫כג‪,‬ה על‪-‬דבר א‪3‬שר ל א‪-‬קדמו אתכם‪ ,‬בלחם ובמים‪ ,‬בדרך‪ ,‬בצאתכם ממצרים; וא‪3‬שר שכר עליך‬ ‫את‪-‬בלעם בן‪-‬בעור‪ ,‬מפתור א‪3‬רם נה‪3‬רים‪--‬לקללך‪ .‬כג‪,‬ו ול א‪-‬אבה יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ע אל‪-‬‬ ‫בלעם‪ ,‬ויה‪3‬פ ך יהוה אל היך לך את‪-‬הקללה‪ ,‬לברכה‪ :‬כי א‪3‬הבך‪ ,‬יהוה אל היך‪ .‬כג‪,‬ז ל א‪-‬תדר ש‬ ‫}של מם‪ ,‬וט בתם‪ ,‬כל‪-‬ימיך‪ ,‬לעולם‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬ח ל א‪-‬תתעב א‪3‬ד מי‪ ,‬כי אחיך הוא; ל א‪-‬תתעב מצרי‪ ,‬כי‪-‬גר היית בארצו‪ .‬כג‪,‬ט בנים א‪3‬שר‪-‬‬ ‫}יולדו להם‪ ,‬דור שלישי‪--‬יב א להם‪ ,‬בקהל יהוה‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬י כי‪-‬תצא מח‪3‬נה‪ ,‬על‪-‬א יביך‪ :‬ונשמרת‪--‬מכ ל‪ ,‬דבר רע‪ .‬כג‪,‬יא כי‪-‬יהיה בך איש‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬‬ ‫יהיה טהור מקרה‪-‬לילה‪--‬ויצא אל‪-‬מחוץ למח‪3‬נה‪ ,‬ל א יב א אל‪-‬תוך המח‪3‬נה‪ .‬כג‪,‬יב והיה לפנות‪-‬‬ ‫ערב‪ ,‬ירחץ במים; וכב א השמש‪ ,‬יב א אל‪-‬תוך המח‪3‬נה‪ .‬כג‪,‬יג ויד תהיה לך‪ ,‬מחוץ למח‪3‬נה; ויצאת‬ ‫שמה‪ ,‬חוץ‪ .‬כג‪,‬יד ויתד תהיה לך‪ ,‬על‪-‬א‪3‬זנך; והיה‪ ,‬בשבתך חוץ‪ ,‬וחפרתה בה‪ ,‬ושבת וכסית את‪-‬‬ ‫צאתך‪ .‬כג‪,‬טו כי יהוה אל היך מתהלך בקרב מח‪3‬נך‪ ,‬להצילך ולתת א יביך לפניך‪ ,‬והיה מח‪3‬ניך‪,‬‬ ‫}קדוש‪ :‬ול א‪-‬יראה בך ערות דבר‪ ,‬ושב מאח‪3‬ריך‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬טז ל א‪-‬תסגיר עבד‪ ,‬אל‪-‬א‪3‬ד ניו‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ינצל אליך‪ ,‬מעם א‪3‬ד ניו‪ .‬כג‪,‬יז עמך ישב בקרבך‪,‬‬ ‫}במקום א‪3‬שר‪-‬יבחר באחד שעריך‪--‬בטוב לו; ל א‪ ,‬תוננו‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬יח ל א‪-‬תהיה קדשה‪ ,‬מבנות ישראל; ול א‪-‬יהיה קדש‪ ,‬מבני ישראל‪ .‬כג‪,‬יט ל א‪-‬תביא אתנן‬ ‫}זונה ומחיר כלב‪ ,‬בית יהוה אל היך‪--‬לכל‪-‬נדר‪ :‬כי תוע‪3‬בת יהוה אל היך‪ ,‬גם‪-‬שניהם‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬כ ל א‪-‬תשיך לאחיך‪ ,‬נשך כסף נשך א כל‪ :‬נשך‪ ,‬כל‪-‬דבר א‪3‬שר ישך‪ .‬כג‪,‬כא לנכרי תשיך‪,‬‬ ‫ולאחיך ל א תשיך‪--‬למען יברכך יהוה אל היך‪ ,‬בכ ל משלח ידך‪ ,‬על‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה‬ ‫}לרשתה‪} .‬ס‬ ‫כג‪,‬כב כי‪-‬תד ר נדר ליהוה אל היך‪ ,‬ל א תאחר לשלמו‪ :‬כי‪-‬דר ש ידרשנו יהוה אל היך‪ ,‬מעמך‪,‬‬ ‫והיה בך‪ ,‬חטא‪ .‬כג‪,‬כג וכי תחדל‪ ,‬לנד ר‪--‬ל א‪-‬יהיה בך‪ ,‬חטא‪ .‬כג‪,‬כד מוצא שפתיך‪ ,‬תשמ ר‬ ‫}ועשית‪ :‬כא‪3‬שר נדרת ליהוה אל היך‪ ,‬נדבה‪ ,‬א‪3‬שר דברת‪ ,‬בפיך‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬כה כי תב א בכרם רעך‪ ,‬ואכלת ע‪3‬נבים כנפשך שבעך; ואל‪-‬כליך‪ ,‬ל א תתן‪} .‬ס‬ ‫}כג‪,‬כו כי תב א בקמת רעך‪ ,‬וקטפת מליל ת בידך; וחרמש ל א תניף‪ ,‬על קמת רעך‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬א כי‪-‬יקח איש אשה‪ ,‬ובעלה; והיה אם‪-‬ל א תמצא‪-‬חן בעיניו‪ ,‬כי‪-‬מצא בה ערות דבר‪--‬וכתב לה‬ ‫ספר כרית?ת ונתן בידה‪ ,‬ושלחה מביתו‪ .‬כד‪,‬ב ויצאה‪ ,‬מביתו; והלכה‪ ,‬והיתה לאיש‪-‬אחר‪ .‬כד‪,‬ג‬ ‫ושנאה‪ ,‬האיש האח‪3‬רון‪ ,‬וכתב לה ספר כרית?ת ונתן בידה‪ ,‬ושלחה מביתו; או כי ימות האיש האח‪3‬רון‪,‬‬ ‫א‪3‬שר‪-‬לקחה לו לאשה‪ .‬כד‪,‬ד ל א‪-‬יוכל בעלה הראשון א‪3‬שר‪-‬שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה‪,‬‬ ‫אח‪3‬רי א‪3‬שר ה?טמאה‪--‬כי‪-‬תועבה הוא‪ ,‬לפני יהוה; ול א תח‪3‬טיא‪ ,‬את‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬נ תן‬ ‫}לך נח‪3‬לה‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬ה כי‪-‬יקח איש‪ ,‬אשה ח‪3‬דשה‪--‬ל א יצא בצבא‪ ,‬ול א‪-‬יע‪3‬ב ר עליו לכל‪-‬דבר‪ :‬נקי יהיה לביתו‪,‬‬ ‫}שנה אחת‪ ,‬ושמח‪ ,‬את‪-‬אשתו א‪3‬שר‪-‬לקח‪ .‬כד‪,‬ו ל א‪-‬יח‪3‬ב ל רחים‪ ,‬ורכב‪ :‬כי‪-‬נפש‪ ,‬הוא ח בל‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬ז כי‪-‬ימצא איש‪ ,‬ג נב נפש מאחיו מבני ישראל‪ ,‬והתעמר‪-‬בו‪ ,‬ומכרו‪--‬ומת הגנב ההוא‪ ,‬ובערת‬ ‫}הרע מקרבך‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬ח השמר בנגע‪-‬הצרעת לשמ ר מא ד‪ ,‬ולע‪3‬שות‪ :‬ככ ל א‪3‬שר‪-‬יורו אתכם הכ ה‪3‬נים הלוים‪ ,‬כא‪3‬שר‬ ‫צויתם‪--‬תשמרו לע‪3‬שות‪ .‬כד‪,‬ט זכור‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬עשה יהוה אל היך למרים‪ ,‬בדרך‪ ,‬בצאתכם‬ ‫}ממצרים‪} .‬ס‬

‫כד‪,‬י כי‪-‬תשה ברע‪3‬ך‪ ,‬משאת מאומה‪--‬ל א‪-‬תב א אל‪-‬ביתו‪ ,‬לע‪3‬ב ט ע‪3‬ב טו‪ .‬כד‪,‬יא בחוץ‪ ,‬תע‪3‬מ ד;‬ ‫והאיש‪ ,‬א‪3‬שר אתה נ שה בו‪ ,‬יוציא אליך את‪-‬הע‪3‬בוט‪ ,‬החוצה‪ .‬כד‪,‬יב ואם‪-‬איש עני‪ ,‬הוא‪--‬ל א‬ ‫תשכב‪ ,‬בע‪3‬ב טו‪ .‬כד‪,‬יג השב תשיב לו את‪-‬הע‪3‬בוט כבוא השמש‪ ,‬ושכב בשלמתו וברכך; ולך תהיה‬ ‫}צדקה‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬יד ל א‪-‬תע‪3‬ש ק שכיר‪ ,‬עני ואביון‪ ,‬מאחיך‪ ,‬או מגרך א‪3‬שר בארצך בשעריך‪ .‬כד‪,‬טו ביומו תתן‬ ‫שכרו ול א‪-‬תבוא עליו השמש‪ ,‬כי עני הוא‪ ,‬ואליו‪ ,‬הוא נ שא את‪-‬נפשו; ול א‪-‬יקרא עליך אל‪-‬יהוה‪,‬‬ ‫}והיה בך חטא‪} .‬ס‬ ‫}כד‪,‬טז ל א‪-‬יומתו אבות על‪-‬בנים‪ ,‬ובנים ל א‪-‬יומתו על‪-‬אבות‪ :‬איש בחטאו‪ ,‬יומתו‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬יז ל א תטה‪ ,‬משפט גר יתום; ול א תח‪3‬ב ל‪ ,‬בגד אלמנה‪ .‬כד‪,‬יח וזכרת‪ ,‬כי עבד היית במצרים‪,‬‬ ‫} ויפדך יהוה אל היך‪ ,‬משם; על‪-‬כן אנ כי מצוך‪ ,‬לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬הדבר‪ ,‬הזה‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬יט כי תקצ ר קצירך בשדך ושכחת ע מר בשדה‪ ,‬ל א תשוב לקחתו‪--‬לגר ליתום ולאלמנה‪,‬‬ ‫}יהיה‪ :‬למען יברכך יהוה אל היך‪ ,‬בכ ל מע‪3‬שה ידיך‪} .‬ס‬ ‫כד‪,‬כ כי תחב ט זיתך‪ ,‬ל א תפאר אח‪3‬ריך‪ :‬לגר ליתום ולאלמנה‪ ,‬יהיה‪ .‬כד‪,‬כא כי תבצ ר כרמך‪,‬‬ ‫ל א תעולל אח‪3‬ריך‪ :‬לגר ליתום ולאלמנה‪ ,‬יהיה‪ .‬כד‪,‬כב וזכרת‪ ,‬כי‪-‬עבד היית בארץ מצרים; על‪-‬כן‬ ‫}אנ כי מצוך‪ ,‬לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬הדבר‪ ,‬הזה‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬א כי‪-‬יהיה ריב בין א‪3‬נשים‪ ,‬ונגשו אל‪-‬המשפט ושפטום; והצדיקו‪ ,‬את‪-‬הצדיק‪ ,‬והרשיעו‪ ,‬את‪-‬‬ ‫הרשע‪ .‬כה‪,‬ב והיה אם‪-‬בן הכות‪ ,‬הרשע‪--‬והפילו הש פט והכהו לפניו‪ ,‬כדי רשעתו במספר‪ .‬כה‪,‬ג‬ ‫ארבעים יכנו‪ ,‬ל א י סיף‪ :‬פן‪-‬י סיף להכ תו על‪-‬אלה מכה רבה‪ ,‬ונקלה אחיך לעיניך‪ .‬כה‪,‬ד ל א‪-‬‬ ‫}תחס ם שור‪ ,‬בדישו‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬ה כי‪-‬ישבו אחים יחדו‪ ,‬ומת אחד מהם ובן אין‪-‬לו‪--‬ל א‪-‬תהיה אשת‪-‬המת החוצה‪ ,‬לאיש זר‪:‬‬ ‫יבמה יב א עליה‪ ,‬ולקחה לו לאשה ויבמה‪ .‬כה‪,‬ו והיה‪ ,‬הבכור א‪3‬שר תלד‪--‬יקום‪ ,‬על‪-‬שם אחיו‬ ‫המת; ול א‪-‬ימחה שמו‪ ,‬מישראל‪ .‬כה‪,‬ז ואם‪-‬ל א יחפ ץ האיש‪ ,‬לקחת את‪-‬יבמתו; ועלתה יבמתו‬ ‫השערה אל‪-‬הזקנים‪ ,‬ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל‪--‬ל א אבה‪ ,‬יבמי‪ .‬כה‪,‬ח וקראו‪-‬‬ ‫לו זקני‪-‬עירו‪ ,‬ודברו אליו; ועמד ואמר‪ ,‬ל א חפצתי לקחתה‪ .‬כה‪,‬ט ונגשה יבמתו אליו‪ ,‬לעיני‬ ‫הזקנים‪ ,‬וחלצה נע‪3‬לו מעל רגלו‪ ,‬וירקה בפניו; וענתה‪ ,‬ואמרה‪ ,‬ככה יעשה לאיש‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬יבנה‬ ‫}את‪-‬בית אחיו‪ .‬כה‪,‬י ונקרא שמו‪ ,‬בישראל‪ :‬בית‪ ,‬ח‪3‬לוץ הנעל‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬יא כי‪-‬ינצו א‪3‬נשים יחדו‪ ,‬איש ואחיו‪ ,‬וקרבה אשת האחד‪ ,‬להציל את‪-‬אישה מיד מכהו; ושלחה‬ ‫}ידה‪ ,‬והחזיקה במב?שיו‪ .‬כה‪,‬יב וקצ תה‪ ,‬את‪-‬כפה‪ :‬ל א תחוס‪ ,‬עינך‪} .‬ס‬ ‫כה‪,‬יג ל א‪-‬יהיה לך בכיסך‪ ,‬אבן ואבן‪ :‬גדולה‪ ,‬וקטנה‪ .‬כה‪,‬יד ל א‪-‬יהיה לך בביתך‪ ,‬איפה ואיפה‪:‬‬ ‫גדולה‪ ,‬וקטנה‪ .‬כה‪,‬טו אבן שלמה וצדק יהיה‪-‬לך‪ ,‬איפה שלמה וצדק יהיה‪-‬לך‪--‬למען‪ ,‬יא‪3‬ריכו ימיך‪,‬‬ ‫על הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪ .‬כה‪,‬טז כי תוע‪3‬בת יהוה אל היך‪ ,‬כל‪-‬ע שה אלה‪ :‬כ ל‪,‬‬ ‫}ע שה עול‪} .‬פ‬ ‫כה‪,‬יז זכור‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬עשה לך ע‪3‬מלק‪ ,‬בדרך‪ ,‬בצאתכם ממצרים‪ .‬כה‪,‬יח א‪3‬שר קרך בדרך‪ ,‬ויזנב בך‬ ‫כל‪-‬הנחשלים אח‪3‬ריך‪--‬ואתה‪ ,‬עיף ויגע; ול א ירא‪ ,‬אל הים‪ .‬כה‪,‬יט והיה בהניח יהוה אל היך לך‬ ‫מכל‪-‬א יביך מסביב‪ ,‬בארץ א‪3‬שר יהוה‪-‬אל היך נ תן לך נח‪3‬לה לרשתה‪--‬תמחה את‪-‬זכר ע‪3‬מלק‪,‬‬ ‫}מתחת השמים; ל א‪ ,‬תשכח‪} .‬פ‬ ‫כו‪,‬א והיה‪ ,‬כי‪-‬תבוא אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬נ תן לך נח‪3‬לה; וירשתה‪ ,‬וישבת בה‪ .‬כו‪,‬ב‬ ‫ולקחת מראשית כל‪-‬פרי הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר תביא מארצך א‪3‬שר יהוה אל היך נ תן לך‪--‬ושמת בטנא;‬

‫והלכת‪ ,‬אל‪-‬המקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר יהוה אל היך‪ ,‬לשכן שמו שם‪ .‬כו‪,‬ג ובאת‪ ,‬אל‪-‬הכ הן‪ ,‬א‪3‬שר יהיה‪,‬‬ ‫בימים ההם; ואמרת אליו‪ ,‬הגדתי היום ליהוה אל היך‪ ,‬כי‪-‬באתי אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר נשבע יהוה‬ ‫לא‪3‬ב תינו לתת לנו‪ .‬כו‪,‬ד ולקח הכ הן הטנא‪ ,‬מידך; והניחו‪--‬לפני‪ ,‬מזבח יהוה אל היך‪ .‬כו‪,‬ה וענית‬ ‫ואמרת לפני יהוה אל היך‪ ,‬א‪3‬רמי א בד אבי‪ ,‬וירד מצרימה‪ ,‬ויגר שם במתי מעט; ויהי‪-‬שם‪ ,‬לגוי‬ ‫גדול עצום ורב‪ .‬כו‪,‬ו וירעו א תנו המצרים‪ ,‬ויענונו; ויתנו עלינו‪ ,‬ע‪3‬ב דה קשה‪ .‬כו‪,‬ז ונצעק‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫יהוה אל הי א‪3‬ב תינו; וישמע יהוה את‪-‬ק לנו‪ ,‬וירא את‪-‬ענינו ואת‪-‬ע‪3‬מלנו ואת‪-‬לח‪3‬צנו‪ .‬כו‪,‬ח ויוצאנו‬ ‫יהוה‪ ,‬ממצרים‪ ,‬ביד ח‪3‬זקה ובזר ע נטויה‪ ,‬ובמ רא גד ל‪--‬ובא תות‪ ,‬ובמ פתים‪ .‬כו‪,‬ט ויבאנו‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫המקום הזה; ויתן‪-‬לנו את‪-‬הארץ הז את‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬כו‪,‬י ועתה‪ ,‬הנה הבאתי את‪-‬ראשית‬ ‫פרי הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬נתתה לי‪ ,‬יהוה; והנחתו‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪ ,‬והשתח‪3‬וית‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪.‬‬ ‫כו‪,‬יא ושמחת בכל‪-‬הטוב‪ ,‬א‪3‬שר נתן‪-‬לך יהוה אל היך‪--‬ולביתך‪ :‬אתה‪ ,‬והלוי‪ ,‬והגר‪ ,‬א‪3‬שר בקרבך‪.‬‬ ‫}}ס‬ ‫כו‪,‬יב כי תכלה לעשר את‪-‬כל‪-‬מעשר תבואתך‪ ,‬בשנה השלישת‪--‬שנת המע‪3‬שר‪ :‬ונתתה ללוי‪ ,‬לגר‬ ‫ליתום ולאלמנה‪ ,‬ואכלו בשעריך‪ ,‬ושבעו‪ .‬כו‪,‬יג ואמרת לפני יהוה אל היך בערתי הק דש מן‪-‬‬ ‫הבית‪ ,‬וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה‪ ,‬ככל‪-‬מצותך‪ ,‬א‪3‬שר צויתני‪ :‬ל א‪-‬עברתי ממצו תיך‪,‬‬ ‫ול א שכחתי‪ .‬כו‪,‬יד ל א‪-‬אכלתי בא ני ממנו‪ ,‬ול א‪-‬בערתי ממנו בטמא‪ ,‬ול א‪-‬נתתי ממנו‪ ,‬למת;‬ ‫שמעתי‪ ,‬בקול יהוה אל הי‪--‬עשיתי‪ ,‬ככ ל א‪3‬שר צויתני‪ .‬כו‪,‬טו השקיפה ממעון קדשך מן‪-‬השמים‪,‬‬ ‫וברך את‪-‬עמך את‪-‬ישראל‪ ,‬ואת הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נתתה לנו‪--‬כא‪3‬שר נשבעת לא‪3‬ב תינו‪ ,‬ארץ זבת חלב‬ ‫}ודבש‪} .‬ס‬ ‫כו‪,‬טז היום הזה‪ ,‬יהוה אל היך מצוך לע‪3‬שות את‪-‬הח?קים האלה‪--‬ואת‪-‬המשפטים; ושמרת ועשית‬ ‫אותם‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬נפשך‪ .‬כו‪,‬יז את‪-‬יהוה האמרת‪ ,‬היום‪ :‬להיות לך לאל הים וללכת בדרכיו‪,‬‬ ‫ולשמ ר ח?קיו ומצו תיו ומשפטיו‪--‬ולשמ ע בק לו‪ .‬כו‪,‬יח ויהוה האמירך היום‪ ,‬להיות לו לעם‬ ‫סג?לה‪ ,‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר‪-‬לך; ולשמ ר‪ ,‬כל‪-‬מצו תיו‪ .‬כו‪,‬יט ולתתך עליון‪ ,‬על כל‪-‬הגוים א‪3‬שר עשה‪,‬‬ ‫} לתהלה‪ ,‬ולשם ולתפארת; ולהי תך עם‪-‬קד ש ליהוה אל היך‪ ,‬כא‪3‬שר דבר‪} .‬פ‬ ‫כז‪,‬א ויצו מ שה וזקני ישראל‪ ,‬את‪-‬העם לאמ ר‪ :‬שמ ר‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬המצוה‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם‪,‬‬ ‫היום‪ .‬כז‪,‬ב והיה‪ ,‬ביום א‪3‬שר תעברו את‪-‬הירדן‪ ,‬אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪--‬וה‪3‬קמ ת‬ ‫לך א‪3‬בנים גד לות‪ ,‬ושדת א תם בשיד‪ .‬כז‪,‬ג וכתבת ע‪3‬ליהן‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי התורה הז את‪--‬בעברך‪:‬‬ ‫למען א‪3‬שר תב א אל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬כא‪3‬שר דבר יהוה‬ ‫אל הי‪-‬א‪3‬ב תיך‪ ,‬לך‪ .‬כז‪,‬ד והיה‪ ,‬בעברכם את‪-‬הירדן‪ ,‬תקימו את‪-‬הא‪3‬בנים האלה א‪3‬שר אנ כי מצוה‬ ‫אתכם היום‪ ,‬בהר עיבל; ושדת אותם‪ ,‬בשיד‪ .‬כז‪,‬ה ובנית שם מזבח‪ ,‬ליהוה אל היך‪ :‬מזבח א‪3‬בנים‪,‬‬ ‫ל א‪-‬תניף ע‪3‬ליהם ברזל‪ .‬כז‪,‬ו א‪3‬בנים שלמות תבנה‪ ,‬את‪-‬מזבח יהוה אל היך; והע‪3‬לית עליו עול ת‪,‬‬ ‫ליהוה אל היך‪ .‬כז‪,‬ז וזבחת שלמים‪ ,‬ואכלת שם; ושמחת‪ ,‬לפני יהוה אל היך‪ .‬כז‪,‬ח וכתבת על‪-‬‬ ‫}הא‪3‬בנים‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי התורה הז את‪--‬באר היטב‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬ט וידבר מ שה והכ ה‪3‬נים הלוים‪ ,‬אל כל‪-‬ישראל לאמ ר‪ :‬הסכת ושמע‪ ,‬ישראל‪ ,‬היום הזה נהיית‬ ‫לעם‪ ,‬ליהוה אל היך‪ .‬כז‪,‬י ושמעת‪ ,‬בקול יהוה אל היך; ועשית את‪-‬מצו תו ואת‪-‬ח?קיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‬ ‫}מצוך היום‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬יא ויצו מ שה את‪-‬העם‪ ,‬ביום ההוא לאמ ר‪ .‬כז‪,‬יב אלה יעמדו לברך את‪-‬העם‪ ,‬על‪-‬הר גרזים‪,‬‬ ‫בעברכם‪ ,‬את‪-‬הירדן‪ :‬שמעון ולוי ויהודה‪ ,‬ויששכר ויוסף ובנימן‪ .‬כז‪,‬יג ואלה יעמדו על‪-‬הקללה‪,‬‬ ‫בהר עיבל‪ :‬ראובן גד ואשר‪ ,‬וזבול?ן דן ונפתלי‪ .‬כז‪,‬יד וענו הלוים‪ ,‬ואמרו אל‪-‬כל‪-‬איש ישראל‪--‬‬ ‫}קול רם‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬טו ארור האיש א‪3‬שר יע‪3‬שה פסל ומסכה תוע‪3‬בת יהוה‪ ,‬מע‪3‬שה ידי חרש‪--‬ושם בסתר; וענו כל‪-‬‬

‫}העם ואמרו‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬טז ארור‪ ,‬מקלה אביו ואמו; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬יז ארור‪ ,‬מסיג גבול רעהו; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬יח ארור‪ ,‬משגה עור בדרך; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫כז‪,‬יט ארור‪ ,‬מטה משפט גר‪-‬יתום‪--‬ואלמנה; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪ .‬כז‪,‬כ ארור‪ ,‬ש כב עם‪-‬אשת‬ ‫}אביו‪--‬כי גלה‪ ,‬כנף אביו; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כא ארור‪ ,‬ש כב עם‪-‬כל‪-‬בהמה; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כב ארור‪ ,‬ש כב עם‪-‬א‪3‬ח תו‪--‬בת‪-‬אביו‪ ,‬או בת‪-‬אמו; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כג ארור‪ ,‬ש כב עם‪-‬ח תנתו; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כד ארור‪ ,‬מכה רעהו בסתר; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כה ארור ל קח ש חד‪ ,‬להכות נפש דם נקי; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬ס‬ ‫}כז‪,‬כו ארור‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬יקים את‪-‬דברי התורה‪-‬הז את‪--‬לע‪3‬שות אותם; ואמר כל‪-‬העם‪ ,‬אמן‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬א והיה‪ ,‬אם‪-‬שמוע תשמע בקול יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר לע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬מצו תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי‬ ‫מצוך היום‪--‬ונתנך יהוה אל היך‪ ,‬עליון‪ ,‬על‪ ,‬כל‪-‬גויי הארץ‪ .‬כח‪,‬ב ובאו עליך כל‪-‬הברכות האלה‪,‬‬ ‫והשיג?ך‪ :‬כי תשמע‪ ,‬בקול יהוה אל היך‪ .‬כח‪,‬ג ברוך אתה‪ ,‬בעיר; וברוך אתה‪ ,‬בשדה‪ .‬כח‪,‬ד ברוך‬ ‫פרי‪-‬בטנך ופרי אדמתך‪ ,‬ופרי בהמתך‪--‬שגר א‪3‬לפיך‪ ,‬ועשתרות צ אנך‪ .‬כח‪,‬ה ברוך טנא‪3‬ך‪,‬‬ ‫ומשארתך‪ .‬כח‪,‬ו ברוך אתה‪ ,‬בב אך; וברוך אתה‪ ,‬בצאתך‪ .‬כח‪,‬ז יתן יהוה את‪-‬א יביך הקמים‬ ‫עליך‪ ,‬נגפים לפניך‪ :‬בדרך אחד יצאו אליך‪ ,‬ובשבעה דרכים ינוסו לפניך‪ .‬כח‪,‬ח יצו יהוה אתך‪,‬‬ ‫את‪-‬הברכה‪ ,‬בא‪3‬סמיך‪ ,‬ובכ ל משלח ידך; וברכך‪--‬בארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יהוה אל היך נ תן לך‪ .‬כח‪,‬ט יקימך‬ ‫יהוה לו לעם קדוש‪ ,‬כא‪3‬שר נשבע‪-‬לך‪ :‬כי תשמ ר‪ ,‬את‪-‬מצו ת יהוה אל היך‪ ,‬והלכת‪ ,‬בדרכיו‪ .‬כח‪,‬י‬ ‫וראו כל‪-‬עמי הארץ‪ ,‬כי שם יהוה נקרא עליך; ויראו‪ ,‬ממך‪ .‬כח‪,‬יא והותרך יהוה לטובה‪ ,‬בפרי‬ ‫בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך‪--‬על‪ ,‬הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיך‪ ,‬לתת לך‪ .‬כח‪,‬יב‬ ‫יפתח יהוה לך את‪-‬אוצרו הטוב את‪-‬השמים‪ ,‬לתת מטר‪-‬ארצך בעתו‪ ,‬ולברך‪ ,‬את כל‪-‬מע‪3‬שה ידך;‬ ‫והלוית גוים רבים‪ ,‬ואתה ל א תלוה‪ .‬כח‪,‬יג ונתנך יהוה לר אש‪ ,‬ול א לזנב‪ ,‬והיית רק למעלה‪,‬‬ ‫ול א תהיה למטה‪ :‬כי‪-‬תשמע אל‪-‬מצו ת יהוה אל היך‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬לשמ ר ולע‪3‬שות‪.‬‬ ‫כח‪,‬יד ול א תסור‪ ,‬מכל‪-‬הדברים א‪3‬שר אנ כי מצוה אתכם היום‪--‬ימין ושמ אול‪ :‬ללכת‪ ,‬אח‪3‬רי‬ ‫}אל הים א‪3‬חרים‪--‬לעבדם‪} .‬פ‬ ‫כח‪,‬טו והיה‪ ,‬אם‪-‬ל א תשמע בקול יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר לע‪3‬שות את‪-‬כל‪-‬מצו תיו וח?ק תיו‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫אנ כי מצוך היום‪--‬ובאו עליך כל‪-‬הקללות האלה‪ ,‬והשיגוך‪ .‬כח‪,‬טז ארור אתה‪ ,‬בעיר; וארור אתה‪,‬‬ ‫בשדה‪ .‬כח‪,‬יז ארור טנא‪3‬ך‪ ,‬ומשארתך‪ .‬כח‪,‬יח ארור פרי‪-‬בטנך‪ ,‬ופרי אדמתך‪--‬שגר א‪3‬לפיך‪,‬‬ ‫ועשתר ת צ אנך‪ .‬כח‪,‬יט ארור אתה‪ ,‬בב אך; וארור אתה‪ ,‬בצאתך‪ .‬כח‪,‬כ ישלח יהוה בך את‪-‬‬ ‫המארה את‪-‬המהומה‪ ,‬ואת‪-‬המגערת‪ ,‬בכל‪-‬משלח ידך‪ ,‬א‪3‬שר תע‪3‬שה‪--‬עד השמדך ועד‪-‬א‪3‬בדך מהר‪,‬‬ ‫מפני ר ע מע‪3‬לליך א‪3‬שר ע‪3‬זבתני‪ .‬כח‪,‬כא ידבק יהוה בך‪ ,‬את‪-‬הדבר‪--‬עד‪ ,‬כל תו א תך‪ ,‬מעל‬ ‫הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה לרשתה‪ .‬כח‪,‬כב יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת‪ ,‬ובחרח?ר‬ ‫ובחרב‪ ,‬ובשדפון‪ ,‬ובירקון; ורדפוך‪ ,‬עד אבדך‪ .‬כח‪,‬כג והיו שמיך א‪3‬שר על‪-‬ר אשך‪ ,‬נח שת; והארץ‬ ‫א‪3‬שר‪-‬תחתיך‪ ,‬ברזל‪ .‬כח‪,‬כד יתן יהוה את‪-‬מטר ארצך‪ ,‬אבק ועפר‪ :‬מן‪-‬השמים ירד עליך‪ ,‬עד‬ ‫השמדך‪ .‬כח‪,‬כה יתנך יהוה נגף‪ ,‬לפני א יביך‪--‬בדרך אחד תצא אליו‪ ,‬ובשבעה דרכים תנוס לפניו;‬ ‫והיית לזע‪3‬וה‪ ,‬לכ ל ממלכות הארץ‪ .‬כח‪,‬כו והיתה נבלתך למא‪3‬כל‪ ,‬לכל‪-‬עוף השמים ולבהמת‬

‫הארץ; ואין‪ ,‬מח‪3‬ריד‪ .‬כח‪,‬כז יככה יהוה בשחין מצרים‪ ,‬ובעפלים )ובטח רים(‪ ,‬ובגרב‪ ,‬ובחרס‪--‬‬ ‫א‪3‬שר ל א‪-‬תוכל‪ ,‬להרפא‪ .‬כח‪,‬כח יככה יהוה‪ ,‬בשגעון ובעורון; ובתמהון‪ ,‬לבב‪ .‬כח‪,‬כט והיית‬ ‫ממשש בצה‪I‬רים‪ ,‬כא‪3‬שר ימשש העור בא‪3‬פלה‪ ,‬ול א תצליח‪ ,‬את‪-‬דרכיך; והיית אך עשוק וגזול‪ ,‬כל‪-‬‬ ‫הימים‪--‬ואין מושיע‪ .‬כח‪,‬ל אשה תארש‪ ,‬ואיש אחר ישגלנה )ישכבנה(‪--‬בית תבנה‪ ,‬ול א‪-‬תשב בו;‬ ‫כרם תטע‪ ,‬ול א תחללנו‪ .‬כח‪,‬לא שורך טבוח לעיניך‪ ,‬ול א ת אכל ממנו‪--‬ח‪3‬מ רך גזול מלפניך‪,‬‬ ‫ול א ישוב לך; צ אנך נת?נות לא יביך‪ ,‬ואין לך מושיע‪ .‬כח‪,‬לב בניך ובנ תיך נת?נים לעם אחר‪,‬‬ ‫ועיניך ר אות‪ ,‬וכלות א‪3‬ליהם‪ ,‬כל‪-‬היום; ואין לאל‪ ,‬ידך‪ .‬כח‪,‬לג פרי אדמתך וכל‪-‬יגיע‪3‬ך‪ ,‬י אכל עם‬ ‫משגע‪ ,‬ממראה עיניך‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫א‪3‬שר ל א‪-‬ידעת; והיית‪ ,‬רק עשוק ורצוץ‪--‬כל‪-‬הימים‪ .‬כח‪,‬לד והיית‪? ,‬‬ ‫תראה‪ .‬כח‪,‬לה יככה יהוה בשחין רע‪ ,‬על‪-‬הברכים ועל‪-‬הש קים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬תוכל‪ ,‬להרפא‪--‬מכף‬ ‫רגלך‪ ,‬ועד קדק‪I‬דך‪ .‬כח‪,‬לו יולך יהוה א תך‪ ,‬ואת‪-‬מלכך א‪3‬שר תקים עליך‪ ,‬אל‪-‬גוי‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעת‬ ‫אתה וא‪3‬ב תיך; ועבדת שם אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬עץ ואבן‪ .‬כח‪,‬לז והיית לשמה‪ ,‬למשל ולשנינה‪--‬בכ ל‪,‬‬ ‫העמים‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬ינהגך יהוה‪ ,‬שמה‪ .‬כח‪,‬לח זרע רב‪ ,‬תוציא השדה; ומעט תאס ף‪ ,‬כי יחסלנו הארבה‪.‬‬ ‫כח‪,‬לט כרמים תטע‪ ,‬ועבדת; ויין ל א‪-‬תשתה ול א תאג ר‪ ,‬כי ת אכלנו הת לעת‪ .‬כח‪,‬מ זיתים יהיו‬ ‫לך‪ ,‬בכל‪-‬גבולך; ושמן ל א תסוך‪ ,‬כי ישל זיתך‪ .‬כח‪,‬מא בנים ובנות‪ ,‬תוליד; ול א‪-‬יהיו לך‪ ,‬כי ילכו‬ ‫בשבי‪ .‬כח‪,‬מב כל‪-‬עצך‪ ,‬ופרי אדמתך‪ ,‬יירש‪ ,‬הצלצל‪ .‬כח‪,‬מג הגר א‪3‬שר בקרבך‪ ,‬יע‪3‬לה עליך מעלה‬ ‫מעלה; ואתה תרד‪ ,‬מטה מטה‪ .‬כח‪,‬מד הוא ילוך‪ ,‬ואתה ל א תלונו; הוא יהיה לר אש‪ ,‬ואתה תהיה‬ ‫לזנב‪ .‬כח‪,‬מה ובאו עליך כל‪-‬הקללות האלה‪ ,‬ורדפוך והשיגוך‪ ,‬עד‪ ,‬השמדך‪ :‬כי‪-‬ל א שמעת‪ ,‬בקול‬ ‫יהוה אל היך‪--‬לשמ ר מצו תיו וח?ק תיו‪ ,‬א‪3‬שר צוך‪ .‬כח‪,‬מו והיו בך‪ ,‬לאות ולמופת; ובזרע‪3‬ך‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫עולם‪ .‬כח‪,‬מז תחת‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬עבדת את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬בשמחה‪ ,‬ובטוב לבב‪--‬מר ב‪ ,‬כ ל‪ .‬כח‪,‬מח‬ ‫ועבדת את‪-‬א יביך‪ ,‬א‪3‬שר ישלחנו יהוה בך‪ ,‬ברעב ובצמא ובעיר ם‪ ,‬ובח סר כ ל; ונתן ע ל ברזל‪,‬‬ ‫על‪-‬צוארך‪ ,‬עד השמידו‪ ,‬א תך‪ .‬כח‪,‬מט ישא יהוה עליך גוי מרח ק מקצה הארץ‪ ,‬כא‪3‬שר ידאה‬ ‫הנשר‪ :‬גוי‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬תשמע לש נו‪ .‬כח‪,‬נ גוי‪ ,‬עז פנים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ישא פנים לזקן‪ ,‬ונער ל א‬ ‫יח ן‪ .‬כח‪,‬נא ואכל פרי בהמתך ופרי‪-‬אדמתך‪ ,‬עד השמדך‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ישאיר לך דגן תירוש ויצהר‪,‬‬ ‫שגר א‪3‬לפיך ועשתר ת צ אנך‪--‬עד הא‪3‬בידו‪ ,‬א תך‪ .‬כח‪,‬נב והצר לך בכל‪-‬שעריך‪ ,‬עד רדת ח מ תיך‬ ‫הגב ה ת והבצ?רות‪ ,‬א‪3‬שר אתה ב טח בהן‪ ,‬בכל‪-‬ארצך; והצר לך‪ ,‬בכל‪-‬שעריך‪ ,‬בכל‪-‬ארצך‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫נתן יהוה אל היך לך‪ .‬כח‪,‬נג ואכלת פרי‪-‬בטנך‪ ,‬בשר בניך ובנ תיך‪ ,‬א‪3‬שר נתן‪-‬לך‪ ,‬יהוה אל היך‪--‬‬ ‫במצור‪ ,‬ובמצוק‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬יציק לך‪ ,‬א יבך‪ .‬כח‪,‬נד האיש הרך בך‪ ,‬והענ ג מא ד‪--‬תרע עינו באחיו‬ ‫ובאשת חיקו‪ ,‬וביתר בניו א‪3‬שר יותיר‪ .‬כח‪,‬נה מתת לאחד מהם‪ ,‬מבשר בניו א‪3‬שר י אכל‪ ,‬מבלי‬ ‫השאיר‪-‬לו‪ ,‬כ ל‪--‬במצור‪ ,‬ובמצוק‪ ,‬א‪3‬שר יציק לך א יבך‪ ,‬בכל‪-‬שעריך‪ .‬כח‪,‬נו הרכה בך וה ‪3‬ענ?גה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ל א‪-‬נסתה כף‪-‬רגלה הצג על‪-‬הארץ‪ ,‬מהתענג‪ ,‬ומר ך‪--‬תרע עינה באיש חיקה‪ ,‬ובבנה ובבתה‪.‬‬ ‫כח‪,‬נז ובשליתה היוצת מבין רגליה‪ ,‬ובבניה א‪3‬שר תלד‪ ,‬כי‪-‬ת אכלם בח סר‪-‬כ ל‪ ,‬בסתר‪--‬במצור‪,‬‬ ‫ובמצוק‪ ,‬א‪3‬שר יציק לך א יבך‪ ,‬בשעריך‪ .‬כח‪,‬נח אם‪-‬ל א תשמ ר לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי התורה‬ ‫הז את‪ ,‬הכת?בים‪ ,‬בספר הזה‪ :‬ליראה את‪-‬השם הנכבד והנורא‪ ,‬הזה‪--‬את‪ ,‬יהוה אל היך‪ .‬כח‪,‬נט‬ ‫והפלא יהוה את‪-‬מכ תך‪ ,‬ואת מכות זרעך‪ :‬מכות גד ל ת ונאמנות‪ ,‬וח‪I‬לים רעים ונאמנים‪ .‬כח‪,‬ס‬ ‫והשיב בך‪ ,‬את כל‪-‬מדוה מצרים‪ ,‬א‪3‬שר יג רת‪ ,‬מפניהם; ודבקו‪ ,‬בך‪ .‬כח‪,‬סא גם כל‪-‬ח‪I‬לי‪ ,‬וכל‪-‬מכה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר ל א כתוב‪ ,‬בספר התורה הז את‪--‬יעלם יהוה עליך‪ ,‬עד השמדך‪ .‬כח‪,‬סב ונשארתם‪ ,‬במתי‬ ‫מעט‪ ,‬תחת א‪3‬שר הייתם‪ ,‬ככוכבי השמים לר ב‪ :‬כי‪-‬ל א שמעת‪ ,‬בקול יהוה אל היך‪ .‬כח‪,‬סג והיה‬ ‫כא‪3‬שר‪-‬שש יהוה ע‪3‬ליכם‪ ,‬להיטיב אתכם ולהרבות אתכם‪--‬כן ישיש יהוה ע‪3‬ליכם‪ ,‬להא‪3‬ביד אתכם‬ ‫ולהשמיד אתכם; ונסחתם מעל הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה לרשתה‪ .‬כח‪,‬סד והפיצך יהוה בכל‪-‬‬ ‫העמים‪ ,‬מקצה הארץ ועד‪-‬קצה הארץ; ועבדת שם אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬א‪3‬שר ל א‪-‬ידעת אתה‬ ‫וא‪3‬ב תיך‪--‬עץ ואבן‪ .‬כח‪,‬סה ובגוים ההם ל א תרגיע‪ ,‬ול א‪-‬יהיה מנוח לכף‪-‬רגלך; ונתן יהוה לך‬ ‫שם לב רגז‪ ,‬וכליון עינים ודא‪3‬בון נפש‪ .‬כח‪,‬סו והיו חייך‪ ,‬תל?אים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם‪,‬‬

‫ול א תא‪3‬מין בחייך‪ .‬כח‪,‬סז בב קר ת אמר מי‪-‬יתן ערב‪ ,‬ובערב ת אמר מי‪-‬יתן ב קר‪--‬מפחד לבבך‬ ‫א‪3‬שר תפחד‪ ,‬וממראה עיניך א‪3‬שר תראה‪ .‬כח‪,‬סח והשיבך יהוה מצרים‪ ,‬בא‪I‬ניות‪ ,‬בדרך א‪3‬שר אמרתי‬ ‫} לך‪ ,‬ל א‪-‬ת סיף עוד לרא תה; והתמכרתם שם לא יביך לע‪3‬בדים ולשפחות‪ ,‬ואין ק נה‪} .‬ס‬ ‫כח‪,‬סט אלה דברי הברית א‪3‬שר‪-‬צוה יהוה את‪-‬מ שה‪ ,‬לכר ת את‪-‬בני ישראל‪--‬בארץ מואב‪ :‬מלבד‬ ‫}הברית‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬כרת אתם בח רב‪} .‬פ‬ ‫כט‪,‬א ויקרא מ שה אל‪-‬כל‪-‬ישראל‪ ,‬וי אמר א‪3‬להם‪ :‬אתם ראיתם‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר עשה יהוה לעיניכם‬ ‫בארץ מצרים‪ ,‬לפרע ה ולכל‪-‬ע‪3‬בדיו‪ ,‬ולכל‪-‬ארצו‪ .‬כט‪,‬ב המסות‪ ,‬הגד ל ת‪ ,‬א‪3‬שר ראו‪ ,‬עיניך‪--‬‬ ‫הא ת ת והמ פתים הגד לים‪ ,‬ההם‪ .‬כט‪,‬ג ול א‪-‬נתן יהוה לכם לב לדעת‪ ,‬ועינים לראות ואזנים‬ ‫לשמ ע‪ ,‬עד‪ ,‬היום הזה‪ .‬כט‪,‬ד ואולך אתכם ארבעים שנה‪ ,‬במדבר; ל א‪-‬בלו שלמ תיכם מע‪3‬ליכם‪,‬‬ ‫ונעלך ל א‪-‬בלתה מעל רגלך‪ .‬כט‪,‬ה לחם ל א א‪3‬כלתם‪ ,‬ויין ושכר ל א שתיתם‪--‬למען‪ ,‬תדעו‪ ,‬כי‬ ‫א‪3‬ני יהוה‪ ,‬אל היכם‪ .‬כט‪,‬ו ותב או‪ ,‬אל‪-‬המקום הזה; ויצא סיח ן מלך‪-‬חשבון ועוג מלך‪-‬הבשן‬ ‫לקראתנו‪ ,‬למלחמה‪--‬ונכם‪ .‬כט‪,‬ז ונקח‪ ,‬את‪-‬ארצם‪ ,‬ונתנה לנח‪3‬לה‪ ,‬לראובני ולגדי‪--‬ולח‪3‬צי‪ ,‬שבט‬ ‫המנשי‪ .‬כט‪,‬ח ושמרתם‪ ,‬את‪-‬דברי הברית הז את‪ ,‬וע‪3‬שיתם‪ ,‬א תם‪--‬למען תשכילו‪ ,‬את כל‪-‬א‪3‬שר‬ ‫}תע‪3‬שון‪} .‬פ‬ ‫כט‪,‬ט אתם נצבים היום כ?לכם‪ ,‬לפני יהוה אל היכם‪ :‬ראשיכם שבטיכם‪ ,‬זקניכם וש טריכם‪ ,‬כ ל‪,‬‬ ‫איש ישראל‪ .‬כט‪,‬י טפכם נשיכם‪--‬וגרך‪ ,‬א‪3‬שר בקרב מח‪3‬ניך‪ :‬מח טב עציך‪ ,‬עד ש אב מימיך‪.‬‬ ‫כט‪,‬יא לעברך‪ ,‬בברית יהוה אל היך‪--‬ובאלתו‪ :‬א‪3‬שר יהוה אל היך‪ ,‬כ רת עמך היום‪ .‬כט‪,‬יב למען‬ ‫הקים‪-‬א תך היום לו לעם‪ ,‬והוא יהיה‪-‬לך לאל הים‪--‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר‪-‬לך; וכא‪3‬שר נשבע לא‪3‬ב תיך‪,‬‬ ‫לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ .‬כט‪,‬יג ול א אתכם‪ ,‬לבדכם‪--‬אנ כי‪ ,‬כ רת את‪-‬הברית הז את‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫האלה‪ ,‬הז את‪ .‬כט‪,‬יד כי את‪-‬א‪3‬שר ישנו פ ה‪ ,‬עמנו ע מד היום‪ ,‬לפני‪ ,‬יהוה אל הינו; ואת א‪3‬שר‬ ‫איננו פ ה‪ ,‬עמנו היום‪ .‬כט‪,‬טו כי‪-‬אתם ידעתם‪ ,‬את א‪3‬שר‪-‬ישבנו בארץ מצרים‪ ,‬ואת א‪3‬שר‪-‬עברנו‬ ‫בקרב הגוים‪ ,‬א‪3‬שר ע‪3‬ברתם‪ .‬כט‪,‬טז ותראו‪ ,‬את‪-‬שקוציהם‪ ,‬ואת‪ ,‬גל?ליהם‪--‬עץ ואבן‪ ,‬כסף וזהב א‪3‬שר‬ ‫עמהם‪ .‬כט‪,‬יז פן‪-‬יש בכם איש או‪-‬אשה או משפחה או‪-‬שבט‪ ,‬א‪3‬שר לבבו פ נה היום מעם יהוה‬ ‫אל הינו‪ ,‬ללכת לע‪3‬ב ד‪ ,‬את‪-‬אל הי הגוים ההם‪ :‬פן‪-‬יש בכם‪ ,‬ש רש פ רה ר אש‪--‬ולע‪3‬נה‪ .‬כט‪,‬יח‬ ‫והיה בשמעו את‪-‬דברי האלה הז את‪ ,‬והתברך בלבבו לאמ ר שלום יהיה‪-‬לי‪--‬כי בשררות לבי‪,‬‬ ‫אלך‪ :‬למען ספות הרוה‪ ,‬את‪-‬הצמאה‪ .‬כט‪,‬יט ל א‪-‬י אבה יהוה‪ ,‬סל ח לו‪--‬כי אז יעשן אף‪-‬יהוה‬ ‫וקנאתו באיש ההוא‪ ,‬ורבצה בו כל‪-‬האלה הכתובה בספר הזה; ומחה יהוה את‪-‬שמו‪ ,‬מתחת‬ ‫השמים‪ .‬כט‪,‬כ והבדילו יהוה לרעה‪ ,‬מכ ל שבטי ישראל‪--‬ככ ל‪ ,‬אלות הברית‪ ,‬הכתובה‪ ,‬בספר‬ ‫התורה הזה‪ .‬כט‪,‬כא ואמר הדור האח‪3‬רון‪ ,‬בניכם א‪3‬שר יקומו מאח‪3‬ריכם‪ ,‬והנכרי‪ ,‬א‪3‬שר יב א מארץ‬ ‫רחוקה; וראו את‪-‬מכות הארץ ההוא‪ ,‬ואת‪-‬ת ‪3‬חל?איה‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬חלה יהוה‪ ,‬בה‪ .‬כט‪,‬כב גפרית ומלח‪,‬‬ ‫שרפה כל‪-‬ארצה‪--‬ל א תזרע ול א תצמח‪ ,‬ול א‪-‬יע‪3‬לה בה כל‪-‬עשב‪ :‬כמהפכת סד ם וע‪3‬מ רה‪ ,‬אדמה‬ ‫וצב יים‪ ,‬א‪3‬שר הפך יהוה‪ ,‬באפו ובח‪3‬מתו‪ .‬כט‪,‬כג ואמרו‪ ,‬כל‪-‬הגוים‪ ,‬על‪-‬מה עשה יהוה ככה‪ ,‬לארץ‬ ‫הז את; מה ח‪I‬רי האף הגדול‪ ,‬הזה‪ .‬כט‪,‬כד ואמרו‪--‬על א‪3‬שר עזבו‪ ,‬את‪-‬ברית יהוה אל הי א‪3‬ב תם‪:‬‬ ‫א‪3‬שר כרת עמם‪ ,‬בהוציאו א תם מארץ מצרים‪ .‬כט‪,‬כה וילכו‪ ,‬ויעבדו אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬וישתח‪3‬וו‪,‬‬ ‫להם‪ :‬אל הים א‪3‬שר ל א‪-‬ידעום‪ ,‬ול א חלק להם‪ .‬כט‪,‬כו ויחר‪-‬אף יהוה‪ ,‬בארץ ההוא‪ ,‬להביא עליה‬ ‫את‪-‬כל‪-‬הקללה‪ ,‬הכתובה בספר הזה‪ .‬כט‪,‬כז ויתשם יהוה מעל אדמתם‪ ,‬באף ובחמה ובקצף גדול;‬ ‫וישלכם אל‪-‬ארץ אחרת‪ ,‬כיום הזה‪ .‬כט‪,‬כח הנסתר ת‪--‬ליהוה‪ ,‬אל הינו; והנגל ת לנו ולבנינו‪ ,‬עד‪-‬‬ ‫}עולם‪--‬לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי התורה הז את‪} .‬ס‬ ‫ל‪,‬א והיה כי‪-‬יב או עליך כל‪-‬הדברים האלה‪ ,‬הברכה והקללה‪ ,‬א‪3‬שר נתתי‪ ,‬לפניך; וה‪3‬שב ת‪ ,‬אל‪-‬‬ ‫לבבך‪ ,‬בכל‪-‬הגוים‪ ,‬א‪3‬שר הדיח‪3‬ך יהוה אל היך שמה‪ .‬ל‪,‬ב ושבת עד‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬ושמעת בק לו‪,‬‬

‫ככ ל א‪3‬שר‪-‬אנ כי מצוך‪ ,‬היום‪ :‬אתה ובניך‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬נפשך‪ .‬ל‪,‬ג ושב יהוה אל היך את‪-‬‬ ‫שבותך‪ ,‬ורח‪3‬מך; ושב‪ ,‬וקבצך מכל‪-‬העמים‪ ,‬א‪3‬שר הפיצך יהוה אל היך‪ ,‬שמה‪ .‬ל‪,‬ד אם‪-‬יהיה נדח‪3‬ך‪,‬‬ ‫בקצה השמים‪--‬משם‪ ,‬יקבצך יהוה אל היך‪ ,‬ומשם‪ ,‬יקחך‪ .‬ל‪,‬ה והביא‪3‬ך יהוה אל היך‪ ,‬אל‪-‬הארץ‬ ‫א‪3‬שר‪-‬ירשו א‪3‬ב תיך‪--‬וירשתה; והיטבך והרבך‪ ,‬מא‪3‬ב תיך‪ .‬ל‪,‬ו ומל יהוה אל היך את‪-‬לבבך‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫לבב זרעך‪ :‬לאה‪3‬בה את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬נפשך‪--‬למען חייך‪ .‬ל‪,‬ז ונתן יהוה אל היך‪,‬‬ ‫את כל‪-‬האלות האלה‪ ,‬על‪-‬א יביך ועל‪-‬ש נאיך‪ ,‬א‪3‬שר רדפוך‪ .‬ל‪,‬ח ואתה תשוב‪ ,‬ושמעת בקול יהוה;‬ ‫ועשית‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬מצו תיו‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך‪ ,‬היום‪ .‬ל‪,‬ט והותירך יהוה אל היך בכ ל מע‪3‬שה ידך‪,‬‬ ‫בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך‪--‬לט בה‪ :‬כי ישוב יהוה‪ ,‬לשוש עליך לטוב‪ ,‬כא‪3‬שר‪-‬שש‪,‬‬ ‫על‪-‬א‪3‬ב תיך‪ .‬ל‪,‬י כי תשמע‪ ,‬בקול יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ר מצו תיו וח?ק תיו‪ ,‬הכתובה בספר התורה‬ ‫}הזה‪ :‬כי תשוב אל‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬בכל‪-‬לבבך ובכל‪-‬נפשך‪} .‬ס‬ ‫ל‪,‬יא כי המצוה הז את‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מצוך היום‪--‬ל א‪-‬נפלאת הוא ממך‪ ,‬ול א רח קה הוא‪ .‬ל‪,‬יב‬ ‫ל א בשמים‪ ,‬הוא‪ :‬לאמ ר‪ ,‬מי יע‪3‬לה‪-‬לנו השמימה ויקחה לנו‪ ,‬וישמענו א תה‪ ,‬ונע‪3‬שנה‪ .‬ל‪,‬יג ול א‪-‬‬ ‫מעבר לים‪ ,‬הוא‪ :‬לאמ ר‪ ,‬מי יע‪3‬בר‪-‬לנו אל‪-‬עבר הים ויקחה לנו‪ ,‬וישמענו א תה‪ ,‬ונע‪3‬שנה‪ .‬ל‪,‬יד כי‪-‬‬ ‫}קרוב אליך הדבר‪ ,‬מא ד‪ :‬בפיך ובלבבך‪ ,‬לע‪3‬ש תו‪} .‬ס‬ ‫ל‪,‬טו ראה נתתי לפניך היום‪ ,‬את‪-‬החיים ואת‪-‬הטוב‪ ,‬ואת‪-‬המות‪ ,‬ואת‪-‬הרע‪ .‬ל‪,‬טז א‪3‬שר אנ כי מצוך‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬לאה‪3‬בה את‪-‬יהוה אל היך ללכת בדרכיו‪ ,‬ולשמ ר מצו תיו וח?ק תיו ומשפטיו; וחיית ורבית‪--‬‬ ‫וברכך יהוה אל היך‪ ,‬בארץ א‪3‬שר‪-‬אתה בא‪-‬שמה לרשתה‪ .‬ל‪,‬יז ואם‪-‬יפנה לבבך‪ ,‬ול א תשמע;‬ ‫ונדחת‪ ,‬והשתח‪3‬וית לאל הים א‪3‬חרים‪--‬וע‪3‬בדתם‪ .‬ל‪,‬יח הגדתי לכם היום‪ ,‬כי אב ד ת אבדון‪ :‬ל א‪-‬‬ ‫תא‪3‬ריכ?ן ימים‪ ,‬על‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר אתה ע בר את‪-‬הירדן‪ ,‬לבוא שמה לרשתה‪ .‬ל‪,‬יט העד תי בכם‬ ‫היום‪ ,‬את‪-‬השמים ואת‪-‬הארץ‪--‬החיים והמות נתתי לפניך‪ ,‬הברכה והקללה; ובחרת‪ ,‬בחיים‪--‬למען‬ ‫תחיה‪ ,‬אתה וזרעך‪ .‬ל‪,‬כ לאה‪3‬בה את‪-‬יהוה אל היך‪ ,‬לשמ ע בק לו ולדבקה‪-‬בו‪ :‬כי הוא חייך‪ ,‬וא רך‬ ‫} ימיך‪--‬לשבת על‪-‬הא‪3‬דמה א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ ,‬לתת להם‪} .‬פ‬ ‫לא‪,‬א וילך‪ ,‬מ שה; וידבר את‪-‬הדברים האלה‪ ,‬אל‪-‬כל‪-‬ישראל‪ .‬לא‪,‬ב וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬בן‪-‬מאה‬ ‫ועשרים שנה אנ כי היום‪--‬ל א‪-‬אוכל עוד‪ ,‬לצאת ולבוא; ויהוה אמר אלי‪ ,‬ל א תע‪3‬ב ר את‪-‬הירדן‬ ‫יהושע‪,‬‬ ‫הזה‪ .‬לא‪,‬ג יהוה אל היך הוא ע בר לפניך‪ ,‬הוא‪-‬ישמיד את‪-‬הגוים האלה מלפניך‪--‬וירשתם; ?‬ ‫הוא ע בר לפניך‪ ,‬כא‪3‬שר‪ ,‬דבר יהוה‪ .‬לא‪,‬ד ועשה יהוה‪ ,‬להם‪ ,‬כא‪3‬שר עשה לסיחון ולעוג מלכי‬ ‫האמ רי‪ ,‬ולארצם‪--‬א‪3‬שר השמיד‪ ,‬א תם‪ .‬לא‪,‬ה ונתנם יהוה‪ ,‬לפניכם; וע‪3‬שיתם להם‪--‬ככל‪-‬המצוה‪,‬‬ ‫א‪3‬שר צויתי אתכם‪ .‬לא‪,‬ו חזקו ואמצו‪ ,‬אל‪-‬תיראו ואל‪-‬תערצו מפניהם‪ :‬כי יהוה אל היך‪ ,‬הוא‬ ‫}הה לך עמך‪--‬ל א ירפך‪ ,‬ול א יעזבך‪} .‬ס‬ ‫ליהושע‪ ,‬וי אמר אליו לעיני כל‪-‬ישראל ח‪3‬זק ואמץ‪--‬כי אתה תבוא את‪-‬העם הזה‪,‬‬ ‫?‬ ‫לא‪,‬ז ויקרא מ שה‬ ‫אל‪-‬הארץ א‪3‬שר נשבע יהוה לא‪3‬ב תם לתת להם; ואתה‪ ,‬תנחילנה אותם‪ .‬לא‪,‬ח ויהוה הוא הה לך‬ ‫לפניך‪ ,‬הוא יהיה עמך‪--‬ל א ירפך‪ ,‬ול א יעזבך; ל א תירא‪ ,‬ול א תחת‪ .‬לא‪,‬ט ויכת ב מ שה‪ ,‬את‪-‬‬ ‫התורה הז את‪ ,‬ויתנה אל‪-‬הכ ה‪3‬נים בני לוי‪ ,‬הנ שאים את‪-‬א‪3‬רון ברית יהוה; ואל‪-‬כל‪-‬זקני‪ ,‬ישראל‪.‬‬ ‫לא‪,‬י ויצו מ שה‪ ,‬אותם לאמ ר‪ :‬מקץ שבע שנים‪ ,‬במ עד שנת השמטה‪--‬בחג הס?כות‪ .‬לא‪,‬יא בבוא‬ ‫כל‪-‬ישראל‪ ,‬לראות את‪-‬פני יהוה אל היך‪ ,‬במקום‪ ,‬א‪3‬שר יבחר‪ :‬תקרא את‪-‬התורה הז את‪ ,‬נגד כל‪-‬‬ ‫ישראל‪--‬באזניהם‪ .‬לא‪,‬יב הקהל את‪-‬העם‪ ,‬הא‪3‬נשים והנשים והטף‪ ,‬וגרך‪ ,‬א‪3‬שר בשעריך‪--‬למען‬ ‫ישמעו ולמען ילמדו‪ ,‬ויראו את‪-‬יהוה אל היכם‪ ,‬ושמרו לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי התורה הז את‪ .‬לא‪,‬יג‬ ‫ובניהם א‪3‬שר ל א‪-‬ידעו‪ ,‬ישמעו ולמדו‪--‬ליראה‪ ,‬את‪-‬יהוה אל היכם‪ :‬כל‪-‬הימים‪ ,‬א‪3‬שר אתם חיים‬ ‫} על‪-‬הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים את‪-‬הירדן שמה‪ ,‬לרשתה‪} .‬פ‬ ‫את‪-‬יהושע והתיצבו בא הל מועד‪,‬‬ ‫?‬ ‫לא‪,‬יד וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬הן קרבו ימיך למות‪--‬קרא‬

‫ויהושע‪ ,‬ויתיצבו בא הל מועד‪ .‬לא‪,‬טו וירא יהוה בא הל‪ ,‬בעמוד ענן; ויע‪3‬מ ד‬ ‫?‬ ‫וא‪3‬צונו; וילך מ שה‬ ‫עמוד הענן‪ ,‬על‪-‬פתח הא הל‪ .‬לא‪,‬טז וי אמר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬הנך ש כב עם‪-‬א‪3‬ב תיך; וקם העם‬ ‫הזה וזנה אח‪3‬רי אל הי נכר‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר הוא בא‪-‬שמה בקרבו‪ ,‬וע‪3‬זבני‪ ,‬והפר את‪-‬בריתי א‪3‬שר כרתי‬ ‫אתו‪ .‬לא‪,‬יז וחרה אפי בו ביום‪-‬ההוא וע‪3‬זבתים והסתרתי פני מהם‪ ,‬והיה לאכ ל‪ ,‬ומצא?הו רעות‬ ‫רבות‪ ,‬וצרות; ואמר‪ ,‬ביום ההוא‪ ,‬ה‪3‬ל א על כי‪-‬אין אל הי בקרבי‪ ,‬מצאוני הרעות האלה‪ .‬לא‪,‬יח‬ ‫ואנ כי‪ ,‬הסתר אסתיר פני ביום ההוא‪ ,‬על כל‪-‬הרעה‪ ,‬א‪3‬שר עשה‪ :‬כי פנה‪ ,‬אל‪-‬אל הים א‪3‬חרים‪.‬‬ ‫לא‪,‬יט ועתה‪ ,‬כתבו לכם את‪-‬השירה הז את‪ ,‬ולמדה את‪-‬בני‪-‬ישראל‪ ,‬שימה בפיהם‪ :‬למען תהיה‪-‬לי‬ ‫השירה הז את‪ ,‬לעד‪--‬בבני ישראל‪ .‬לא‪,‬כ כי‪-‬א‪3‬ביאנו אל‪-‬הא‪3‬דמה א‪3‬שר‪-‬נשבעתי לא‪3‬ב תיו‪ ,‬זבת חלב‬ ‫ודבש‪ ,‬ואכל ושבע‪ ,‬ודשן; ופנה אל‪-‬אל הים א‪3‬חרים‪ ,‬וע‪3‬בדום‪ ,‬ונא‪3‬צוני‪ ,‬והפר את‪-‬בריתי‪ .‬לא‪,‬כא‬ ‫והיה כי‪-‬תמצאן א תו רעות רבות‪ ,‬וצרות‪ ,‬וענתה השירה הז את לפניו לעד‪ ,‬כי ל א תשכח מפי‬ ‫זרעו‪ :‬כי ידעתי את‪-‬יצרו‪ ,‬א‪3‬שר הוא ע שה היום‪ ,‬בטרם א‪3‬ביאנו‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר נשבעתי‪ .‬לא‪,‬כב‬ ‫את‪-‬יהושע בן‪-‬‬ ‫?‬ ‫ויכת ב מ שה את‪-‬השירה הז את‪ ,‬ביום ההוא; וילמדה‪ ,‬את‪-‬בני ישראל‪ .‬לא‪,‬כג ויצו‬ ‫נון‪ ,‬וי אמר ח‪3‬זק ואמץ‪--‬כי אתה תביא את‪-‬בני ישראל‪ ,‬אל‪-‬הארץ א‪3‬שר‪-‬נשבעתי להם; ואנ כי‪ ,‬אהיה‬ ‫עמך‪ .‬לא‪,‬כד ויהי ככלות מ שה‪ ,‬לכת ב את‪-‬דברי התורה‪-‬הז את‪--‬על‪-‬ספר‪ :‬עד‪ ,‬ת?מם‪ .‬לא‪,‬כה‬ ‫ויצו מ שה את‪-‬הלוים‪ ,‬נ שאי א‪3‬רון ברית‪-‬יהוה לאמ ר‪ .‬לא‪,‬כו לק ח‪ ,‬את ספר התורה הזה‪ ,‬ושמתם‬ ‫א תו‪ ,‬מצד א‪3‬רון ברית‪-‬יהוה אל היכם; והיה‪-‬שם בך‪ ,‬לעד‪ .‬לא‪,‬כז כי אנ כי ידעתי את‪-‬מריך‪ ,‬ואת‪-‬‬ ‫ערפך הקשה; הן בעודני חי עמכם היום‪ ,‬ממרים היתם עם‪-‬יהוה‪ ,‬ואף‪ ,‬כי‪-‬אח‪3‬רי מותי‪ .‬לא‪,‬כח‬ ‫הקהילו אלי את‪-‬כל‪-‬זקני שבטיכם‪ ,‬וש טריכם; וא‪3‬דברה באזניהם‪ ,‬את הדברים האלה‪ ,‬ואעידה בם‪,‬‬ ‫את‪-‬השמים ואת‪-‬הארץ‪ .‬לא‪,‬כט כי ידעתי‪ ,‬אח‪3‬רי מותי כי‪-‬השחת תשחתון‪ ,‬וסרתם מן‪-‬הדרך‪ ,‬א‪3‬שר‬ ‫צויתי אתכם; וקראת אתכם הרעה‪ ,‬באח‪3‬רית הימים‪--‬כי‪-‬תע‪3‬שו את‪-‬הרע בעיני יהוה‪ ,‬להכעיסו‬ ‫במע‪3‬שה ידיכם‪ .‬לא‪,‬ל וידבר מ שה‪ ,‬באזני כל‪-‬קהל ישראל‪ ,‬את‪-‬דברי השירה‪ ,‬הז את‪--‬עד‪ ,‬ת?מם‪.‬‬ ‫}}ש‬ ‫}לב‪,‬א הא‪3‬זינו השמים‪ ,‬וא‪3‬דברה; }ס{ ותשמע הארץ‪ ,‬אמרי‪-‬פי‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ב יע‪3‬ר ף כמטר לקחי‪} ,‬ס{ תזל כטל אמרתי‪} ,‬ר‬ ‫}כשעירם ע‪3‬לי‪-‬דשא‪} ,‬ס{ וכרביבים ע‪3‬לי‪-‬עשב‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ג כי שם יהוה‪ ,‬אקרא‪} :‬ס{ הבו ג דל‪ ,‬לאל הינו‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ד הצור תמים פע‪I‬לו‪} ,‬ס{ כי כל‪-‬דרכיו משפט‪} :‬ר‬ ‫}אל אמונה ואין עול‪} ,‬ס{ צדיק וישר הוא‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ה שחת לו ל א‪ ,‬בניו מומם‪} :‬ס{ דור עקש‪ ,‬ופתלת ל‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ו ה ליהוה‪ ,‬תגמלו‪-‬ז את‪} --‬ס{ עם נבל‪ ,‬ול א חכם‪} :‬ר‬ ‫}ה‪3‬לוא‪-‬הוא אביך קנך‪} ,‬ס{ הוא עשך ויכ ננך‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ז זכ ר ימות עולם‪ ,‬בינו שנות ד ר‪-‬וד ר; }ס{ שאל אביך ויגדך‪ ,‬זקניך וי אמרו לך‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ח בהנחל עליון גוים‪} ,‬ס{ בהפרידו בני אדם; }ר‬ ‫}יצב גב?ל ת עמים‪} ,‬ס{ למספר בני ישראל‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬ט כי חלק יהוה‪ ,‬עמו‪} :‬ס{ יע‪3‬ק ב‪ ,‬חבל נח‪3‬לתו‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬י ימצאהו בארץ מדבר‪} ,‬ס{ ובת הו ילל ישמ ן; }ר‬ ‫}יס בבנהו‪ ,‬יבוננהו‪} --‬ס{ יצרנהו‪ ,‬כאישון עינו‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬יא כנשר יעיר קנו‪ ,‬על‪-‬גוזליו ירחף; }ס{ יפר ש כנפיו יקחהו‪ ,‬ישאהו על‪-‬אברתו‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬יב יהוה‪ ,‬בדד ינחנו; }ס{ ואין עמו‪ ,‬אל נכר‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬יג ירכבהו על‪-‬במותי )במ‪I‬תי( ארץ‪} ,‬ס{ וי אכל תנוב ת שדי; }ר‬ ‫}וינקהו דבש מסלע‪} ,‬ס{ ושמן מחלמיש צור‪} .‬ר‬

‫}לב‪,‬יד חמאת בקר וח‪3‬לב צ אן‪} ,‬ס{ עם‪-‬חלב כרים ואילים }ר‬ ‫}בני‪-‬בשן ועתודים‪} ,‬ס{ עם‪-‬חלב‪ ,‬כליות חטה; }ר‬ ‫ישרון ויבעט‪} ,‬ר‬ ‫}ודם‪-‬ענב‪ ,‬תשתה‪-‬חמר‪} .‬ס{ לב‪,‬טו וישמן ?‬ ‫}שמנת עבית כשית; }ס{ ויט ש אלוה עשהו‪} ,‬ר‬ ‫ישעתו‪} .‬ס{ לב‪,‬טז יקנא?הו‪ ,‬בזרים; }ר‬ ‫}וינבל צור ?‬ ‫}בתועב ת‪ ,‬יכעיס?הו‪} .‬ס{ לב‪,‬יז יזבחו‪ ,‬לשדים ל א אל ה‪} --‬ר‬ ‫}אל הים‪ ,‬ל א ידעום; }ס{ ח‪3‬דשים מקר ב באו‪} ,‬ר‬ ‫}ל א שערום א‪3‬ב תיכם‪} .‬ס{ לב‪,‬יח צור ילדך‪ ,‬תשי; }ר‬ ‫}ותשכח‪ ,‬אל מח ללך‪} .‬ס{ לב‪,‬יט וירא יהוה‪ ,‬וינאץ‪} ,‬ר‬ ‫}מכעס בניו‪ ,‬ובנ תיו‪} .‬ס{ לב‪,‬כ וי אמר‪ ,‬אסתירה פני מהם‪} --‬ר‬ ‫}אראה‪ ,‬מה אח‪3‬ריתם‪} :‬ס{ כי דור תהפ?כ ת המה‪} ,‬ר‬ ‫}בנים ל א‪-‬אמ?ן בם‪} .‬ס{ לב‪,‬כא הם קנאוני בל א‪-‬אל‪} ,‬ר‬ ‫}כע‪3‬סוני בהבליהם; }ס{ וא‪3‬ני אקניאם בל א‪-‬עם‪} ,‬ר‬ ‫}בגוי נבל אכעיסם‪} .‬ס{ לב‪,‬כב כי‪-‬אש קדחה באפי‪} ,‬ר‬ ‫}ותיקד עד‪-‬שאול תחתית; }ס{ ות אכל ארץ ויב?לה‪} ,‬ר‬ ‫}ותלהט מוסדי הרים‪} .‬ס{ לב‪,‬כג אספה עלימו‪ ,‬רעות; }ר‬ ‫}חצי‪ ,‬א‪3‬כלה‪-‬בם‪} .‬ס{ לב‪,‬כד מזי רעב ולח?מי רשף‪} ,‬ר‬ ‫}וקטב מרירי; }ס{ ושן‪-‬בהמ ת‪ ,‬א‪3‬שלח‪-‬בם‪} ,‬ר‬ ‫}עם‪-‬ח‪3‬מת‪ ,‬ז ח‪3‬לי עפר‪} .‬ס{ לב‪,‬כה מחוץ‪ ,‬תשכל‪-‬חרב‪ ,‬ומח‪3‬דרים‪ ,‬אימה; גם‪-‬בחור‪} ,‬ר‬ ‫}גם‪-‬בתולה‪--‬יונק‪ ,‬עם‪-‬איש שיבה‪} .‬ס{ לב‪,‬כו אמרתי‪ ,‬אפאיהם; }ר‬ ‫}אשביתה מאנוש‪ ,‬זכרם‪} .‬ס{ לב‪,‬כז לולי‪ ,‬כעס אויב אגור‪} --‬ר‬ ‫}פן‪-‬ינכרו‪ ,‬צרימו‪} :‬ס{ פן‪-‬י אמרו ידנו רמה‪} ,‬ר‬ ‫}ול א יהוה פעל כל‪-‬ז את‪} .‬ס{ לב‪,‬כח כי‪-‬גוי א בד עצות‪ ,‬המה; }ר‬ ‫}ואין בהם‪ ,‬תבונה‪} .‬ס{ לב‪,‬כט לו חכמו‪ ,‬ישכילו ז את; }ר‬ ‫}יבינו‪ ,‬לאח‪3‬ריתם‪} .‬ס{ לב‪,‬ל איכה ירד ף אחד‪ ,‬אלף‪} ,‬ר‬ ‫}ושנים‪ ,‬יניסו רבבה‪} :‬ס{ אם‪-‬ל א כי‪-‬צורם מכרם‪} ,‬ר‬ ‫}ויהוה הסגירם‪} .‬ס{ לב‪,‬לא כי ל א כצורנו‪ ,‬צורם; }ר‬ ‫}וא יבינו‪ ,‬פלילים‪} .‬ס{ לב‪,‬לב כי‪-‬מגפן סד ם גפנם‪} ,‬ר‬ ‫}ומשדמ ת ע‪3‬מ רה‪} :‬ס{ ע‪3‬נבמו‪ ,‬ענבי‪-‬רוש‪} --‬ר‬ ‫}אשכל ת מר ר ת‪ ,‬למו‪} .‬ס{ לב‪,‬לג ח‪3‬מת תנינם‪ ,‬יינם; }ר‬ ‫}ור אש פתנים‪ ,‬אכזר‪} .‬ס{ לב‪,‬לד ה‪3‬ל א‪-‬הוא‪ ,‬כמ?ס עמדי; }ר‬ ‫}חתום‪ ,‬באוצר תי‪} .‬ס{ לב‪,‬לה לי נקם ושלם‪} ,‬ר‬ ‫}לעת תמוט רגלם‪} :‬ס{ כי קרוב יום אידם‪} ,‬ר‬ ‫}וחש ע‪3‬תד ת למו‪} .‬ס{ לב‪,‬לו כי‪-‬ידין יהוה עמו‪} ,‬ר‬ ‫}ועל‪-‬ע‪3‬בדיו יתנחם‪} :‬ס{ כי יראה כי‪-‬אזלת יד‪} ,‬ר‬ ‫}ואפס עצור ועזוב‪} .‬ס{ לב‪,‬לז ואמר‪ ,‬אי אל הימו‪} --‬ר‬ ‫}צור‪ ,‬חסיו בו‪} .‬ס{ לב‪,‬לח א‪3‬שר חלב זבחימו י אכלו‪} ,‬ר‬ ‫}ישתו יין נסיכם; }ס{ יקומו‪ ,‬ויעזר?כם‪} --‬ר‬ ‫}יהי ע‪3‬ליכם‪ ,‬סתרה‪} .‬ס{ לב‪,‬לט ראו עתה‪ ,‬כי א‪3‬ני א‪3‬ני הוא‪} ,‬ר‬ ‫}ואין אל הים‪ ,‬עמדי‪} :‬ס{ א‪3‬ני אמית וא‪3‬חיה‪} ,‬ר‬ ‫}מחצתי וא‪3‬ני ארפא‪} ,‬ס{ ואין מידי‪ ,‬מציל‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬מ כי‪-‬אשא אל‪-‬שמים‪ ,‬ידי; }ס{ ואמרתי‪ ,‬חי אנ כי לע לם‪} .‬ר‬

‫}לב‪,‬מא אם‪-‬שנותי ברק חרבי‪} ,‬ס{ ות אחז במשפט ידי; }ר‬ ‫}אשיב נקם לצרי‪} ,‬ס{ ולמשנאי א‪3‬שלם‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬מב אשכיר חצי מדם‪} ,‬ס{ וחרבי ת אכל בשר; }ר‬ ‫}מדם חלל ושביה‪} ,‬ס{ מר אש פרעות אויב‪} .‬ר‬ ‫}לב‪,‬מג הרנינו גוים עמו‪} ,‬ס{ כי דם‪-‬ע‪3‬בדיו יקום; }ר‬ ‫}ונקם ישיב לצריו‪} ,‬ס{ וכפר אדמתו עמו‪} .‬ר‬ ‫}ש{‬ ‫לב‪,‬מד ויב א מ שה‪ ,‬וידבר את‪-‬כל‪-‬דברי השירה‪-‬הז את‪--‬באזני העם‪ :‬הוא‪ ,‬והושע בן‪-‬נון‪ .‬לב‪,‬מה‬ ‫ויכל מ שה‪ ,‬לדבר את‪-‬כל‪-‬הדברים האלה‪--‬אל‪-‬כל‪-‬ישראל‪ .‬לב‪,‬מו וי אמר א‪3‬להם‪ ,‬שימו לבבכם‪,‬‬ ‫לכל‪-‬הדברים‪ ,‬א‪3‬שר אנ כי מעיד בכם היום‪ :‬א‪3‬שר תצו?ם‪ ,‬את‪-‬בניכם‪ ,‬לשמ ר לע‪3‬שות‪ ,‬את‪-‬כל‪-‬דברי‬ ‫התורה הז את‪ .‬לב‪,‬מז כי ל א‪-‬דבר רק הוא‪ ,‬מכם‪--‬כי‪-‬הוא‪ ,‬חייכם; ובדבר הזה‪ ,‬תא‪3‬ריכו ימים על‪-‬‬ ‫}הא‪3‬דמה‪ ,‬א‪3‬שר אתם ע ברים את‪-‬הירדן שמה‪ ,‬לרשתה‪} .‬פ‬ ‫לב‪,‬מח וידבר יהוה אל‪-‬מ שה‪ ,‬בעצם היום הזה לאמ ר‪ .‬לב‪,‬מט ע‪3‬לה אל‪-‬הר הע‪3‬ברים הזה הר‪-‬נבו‪,‬‬ ‫א‪3‬שר בארץ מואב‪ ,‬א‪3‬שר‪ ,‬על‪-‬פני ירחו; וראה את‪-‬ארץ כנען‪ ,‬א‪3‬שר א‪3‬ני נ תן לבני ישראל ל ‪3‬אח?זה‪.‬‬ ‫לב‪,‬נ ומ?ת‪ ,‬בהר א‪3‬שר אתה ע לה שמה‪ ,‬והאסף‪ ,‬אל‪-‬עמיך‪ :‬כא‪3‬שר‪-‬מת אה‪3‬ר ן אחיך‪ ,‬בה ר ההר‪,‬‬ ‫ויאסף‪ ,‬אל‪-‬עמיו‪ .‬לב‪,‬נא על א‪3‬שר מעלתם בי‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ ,‬במי‪-‬מריבת קדש‪ ,‬מדבר‪-‬צן‪--‬על‬ ‫א‪3‬שר ל א‪-‬קדשתם אותי‪ ,‬בתוך בני ישראל‪ .‬לב‪,‬נב כי מנגד‪ ,‬תראה את‪-‬הארץ; ושמה‪ ,‬ל א תבוא‪--‬‬ ‫}אל‪-‬הארץ‪ ,‬א‪3‬שר‪-‬א‪3‬ני נ תן לבני ישראל‪} .‬פ‬ ‫לג‪,‬א וז את הברכה‪ ,‬א‪3‬שר ברך מ שה איש האל הים‪--‬את‪-‬בני ישראל‪ :‬לפני‪ ,‬מותו‪ .‬לג‪,‬ב וי אמר‪,‬‬ ‫יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו‪--‬הופיע מהר פארן‪ ,‬ואתה מרבב ת ק דש; מימינו‪ ,‬אשדת )אש‬ ‫דת( למו‪ .‬לג‪,‬ג אף ח בב עמים‪ ,‬כל‪-‬קד שיו בידך; והם ת?כו לרגלך‪ ,‬ישא מדבר תיך‪ .‬לג‪,‬ד תורה‬ ‫בישרון‪ ,‬מלך‪ ,‬בהתאסף ראשי עם‪ ,‬יחד שבטי‬ ‫צוה‪-‬לנו‪ ,‬מ שה‪ :‬מורשה‪ ,‬קהלת יע‪3‬ק ב‪ .‬לג‪,‬ה ויהי ?‬ ‫}ישראל‪ .‬לג‪,‬ו יחי ראובן‪ ,‬ואל‪-‬ימ ת; ויהי מתיו‪ ,‬מספר‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬ז וז את ליהודה‪ ,‬וי אמר‪ ,‬שמע יהוה קול יהודה‪ ,‬ואל‪-‬עמו תביאנו; ידיו רב לו‪ ,‬ועזר מצריו‬ ‫}תהיה‪} .‬פ‬ ‫לג‪,‬ח וללוי אמר‪ ,‬ת?מיך ואוריך לאיש ח‪3‬סידך‪ ,‬א‪3‬שר נסיתו במסה‪ ,‬תריבהו על‪-‬מי מריבה‪ .‬לג‪,‬ט‬ ‫הא מר לאביו ולאמו‪ ,‬ל א ראיתיו‪ ,‬ואת‪-‬אחיו ל א הכיר‪ ,‬ואת‪-‬בנו ל א ידע‪ :‬כי שמרו אמרתך‪,‬‬ ‫ובריתך ינצ רו‪ .‬לג‪,‬י יורו משפטיך ליע‪3‬ק ב‪ ,‬ותורתך לישראל; ישימו קטורה באפך‪ ,‬וכליל על‪-‬‬ ‫}מזבחך‪ .‬לג‪,‬יא ברך יהוה חילו‪ ,‬ופ על ידיו תרצה; מחץ מתנים קמיו ומשנאיו‪ ,‬מן‪-‬יקומון‪} .‬ס‬ ‫}לג‪,‬יב לבנימן אמר‪--‬ידיד יהוה‪ ,‬ישכ ן לבטח עליו; ח פף עליו כל‪-‬היום‪ ,‬ובין כתפיו שכן‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬יג וליוסף אמר‪ ,‬מב רכת יהוה ארצו‪ ,‬ממגד שמים מטל‪ ,‬ומתהום ר בצת תחת‪ .‬לג‪,‬יד וממגד‪,‬‬ ‫תבוא ת שמש; וממגד‪ ,‬גרש ירחים‪ .‬לג‪,‬טו ומר אש‪ ,‬הררי‪-‬קדם; וממגד‪ ,‬גבעות עולם‪ .‬לג‪,‬טז‬ ‫וממגד‪ ,‬ארץ ומל אה‪ ,‬ורצון ש כני‪ ,‬סנה; תבואתה לר אש יוסף‪ ,‬ולקדק ד נזיר אחיו‪ .‬לג‪,‬יז בכור‬ ‫שורו הדר לו‪ ,‬וקרני ראם קרניו‪--‬בהם עמים ינגח יחדו‪ ,‬אפסי‪-‬ארץ; והם רבבות אפרים‪ ,‬והם אלפי‬ ‫}מנשה‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬יח ולזבול?ן אמר‪ ,‬שמח זבול?ן בצאתך; ויששכר‪ ,‬בא הליך‪ .‬לג‪,‬יט עמים‪ ,‬הר‪-‬יקראו‪--‬שם‪ ,‬יזבחו‬ ‫}זבחי‪-‬צדק‪ :‬כי שפע ימים יינקו‪ ,‬ושפ?ני טמוני חול‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬כ ולגד אמר‪ ,‬ברוך מרחיב גד‪ :‬כלביא שכן‪ ,‬וטרף זרוע אף‪-‬קדק ד‪ .‬לג‪,‬כא וירא ראשית לו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫} שם חלקת מח קק ספון; ויתא‪ ,‬ראשי עם‪--‬צדקת יהוה עשה‪ ,‬ומשפטיו עם‪-‬ישראל‪} .‬ס‬

‫לג‪,‬כב ולדן אמר‪ ,‬דן גור אריה; יזנק‪ ,‬מן‪-‬הבשן‪ .‬לג‪,‬כג ולנפתלי אמר‪--‬נפתלי שבע רצון‪ ,‬ומלא‬ ‫}ברכת יהוה; ים ודרום‪ ,‬ירשה‪} .‬ס‬ ‫לג‪,‬כד ולאשר אמר‪ ,‬ברוך מבנים אשר; יהי רצוי אחיו‪ ,‬וט בל בשמן רגלו‪ .‬לג‪,‬כה ברזל ונח שת‪,‬‬ ‫ישרון‪ :‬ר כב שמים בעזרך‪ ,‬ובגא‪3‬ותו שחקים‪ .‬לג‪,‬כז‬ ‫מנעלך; וכימיך‪ ,‬דבאך‪ .‬לג‪,‬כו אין כאל‪? ,‬‬ ‫מע נה אל הי קדם‪ ,‬ומתחת זר ע ת עולם; ויגרש מפניך אויב‪ ,‬וי אמר השמד‪ .‬לג‪,‬כח וישכ ן‬ ‫ישראל בטח בדד עין יע‪3‬ק ב‪ ,‬אל‪-‬ארץ דגן ותירוש; אף‪-‬שמיו‪ ,‬יערפו טל‪ .‬לג‪,‬כט אשריך ישראל מי‬ ‫כמוך‪ ,‬עם נושע ביהוה‪ ,‬מגן עזרך‪ ,‬וא‪3‬שר‪-‬חרב גא‪3‬ותך; ויכח‪3‬שו א יביך לך‪ ,‬ואתה על‪-‬במותימו‬ ‫}תדר ך‪} .‬ס‬ ‫לד‪,‬א ויעל מ שה מערב ת מואב‪ ,‬אל‪-‬הר נבו‪ ,‬ר אש הפסגה‪ ,‬א‪3‬שר על‪-‬פני ירחו; ויראהו יהוה את‪-‬‬ ‫כל‪-‬הארץ את‪-‬הגלעד‪ ,‬עד‪-‬דן‪ .‬לד‪,‬ב ואת‪ ,‬כל‪-‬נפתלי‪ ,‬ואת‪-‬ארץ אפרים‪ ,‬ומנשה; ואת כל‪-‬ארץ‬ ‫יהודה‪ ,‬עד הים האח‪3‬רון‪ .‬לד‪,‬ג ואת‪-‬הנגב‪ ,‬ואת‪-‬הככר בקעת ירחו עיר התמרים‪--‬עד‪-‬צ ער‪ .‬לד‪,‬ד‬ ‫וי אמר יהוה אליו‪ ,‬ז את הארץ א‪3‬שר נשבעתי לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לאמ ר‪ ,‬לזרע‪3‬ך‪ ,‬אתננה;‬ ‫הראיתיך בעיניך‪ ,‬ושמה ל א תע‪3‬ב ר‪ .‬לד‪,‬ה וימת שם מ שה עבד‪-‬יהוה‪ ,‬בארץ מואב‪--‬על‪-‬פי יהוה‪.‬‬ ‫לד‪,‬ו ויקב ר א תו בגי בארץ מואב‪ ,‬מול בית פעור; ול א‪-‬ידע איש את‪-‬קב?רתו‪ ,‬עד היום הזה‪ .‬לד‪,‬ז‬ ‫ומ שה‪ ,‬בן‪-‬מאה ועשרים שנה‪--‬במ תו; ל א‪-‬כה‪3‬תה עינו‪ ,‬ול א‪-‬נס לח ה‪ .‬לד‪,‬ח ויבכו בני ישראל‬ ‫ויהושע בן‪-‬נון‪ ,‬מלא‬ ‫?‬ ‫את‪-‬מ שה בערב ת מואב‪ ,‬של שים יום; ויתמו‪ ,‬ימי בכי אבל מ שה‪ .‬לד‪,‬ט‬ ‫רוח חכמה‪--‬כי‪-‬סמך מ שה את‪-‬ידיו‪ ,‬עליו; וישמעו אליו בני‪-‬ישראל ויע‪3‬שו‪ ,‬כא‪3‬שר צוה יהוה את‪-‬‬ ‫מ שה‪ .‬לד‪,‬י ול א‪-‬קם נביא עוד בישראל‪ ,‬כמ שה‪ ,‬א‪3‬שר ידעו יהוה‪ ,‬פנים אל‪-‬פנים‪ .‬לד‪,‬יא לכל‪-‬‬ ‫הא ת ת והמופתים‪ ,‬א‪3‬שר שלחו יהוה‪ ,‬לע‪3‬שות‪ ,‬בארץ מצרים‪--‬לפרע ה ולכל‪-‬ע‪3‬בדיו‪ ,‬ולכל‪-‬ארצו‪.‬‬ ‫}לד‪,‬יב ולכ ל היד הח‪3‬זקה‪ ,‬ולכ ל המורא הגדול‪ ,‬א‪3‬שר עשה מ שה‪ ,‬לעיני כל‪-‬ישראל‪} .‬ש‬