שורשים ּו כנפיים מקראה לתלמידי כיתות ז'
מרים מיינר שולמית פרידור בינה גלר־טליתמן ייעוץ מדעי ופדגוגי -ד"ר יפה בנימיני על־פי תכנית הלימודים החדשה בספרות התשס"ז
אישור מס' 3136מיום 26.6.08
עריכה וכתיבה :מרים מיינר ,שולמית פרידור ובינה גלר־טליתמן ייעוץ מדעי ופדגוגי :ד"ר יפה בנימיני ייעוץ תורני :ערן שטראוס ייעוץ באמנות :רחל שליטא ייעוץ מגדרי :ד"ר צפרירה שחם עריכה לשונית :יהודית נווה עיצוב :אמרי זרטל הפקה :תמי פרמונט גרפיקה ועימוד :סיון טולדו הספר ערוך על פי תכנית הלימודים החדשה התשס"ז הספר אושר לבתי הספר הממלכתיים על ידי גף אישור ספרי לימוד במשרד החינוך אישור מס' 3136מיום .26.6.08
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לתרגם ,לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת ,רח' התעשייה ,10אור יהודה 60212 נדפס בישראל2009 ,
אישור מס' 3136מיום 26.6.08
תוכן העניינים
שער א :אני ,חברה וחבר ּות
7
הבית ובית הספר
8 8 13 23 30 31 37 44 51 58 64 67 68 72 75 87 95 102 106
שורת נשים שקטה /דליה קווה הזקן /שלום עליכם /תרגום י"ד ברקוביץ בעיני ילד /שלום עליכם /תרגום גניה בן שלום יוסף /נורית זרחי בשל תפוחים /יהודה בורלא עץ הדובדבן השבור /ג'סי סטיוארט על הימים שנחשבתי לנער מופרע /אהרון אלמוג תמונות מבית הספר העממי /אמנון שמוש מחצית היום /נגיב מחפוז אחד בכה /גרשון שופמן
חברות ביקור אצל ידיד /גבריאל פרייל מקץ עשרים שנה /או הנרי לילי ואני /יעל רוזמן גילה /ס' יזהר רחיצה בבריכה /ס' יזהר עיניים נוצצות /אתגר קרת התסריט הראשון של סבק /בנימין טנא
על האופי האנושי
113
מרגרט אן /נורית זרחי על מעין וים /יחיאל מוהר־מ ר שלוש עקיצות /של סילברסטיין הספר שנמר מאולף ערף את ראש דודו /ויליאם סארויאן משהו חמור מאוד עומד לקרות בכפר הזה /גבריאל גרסיה מרקס הרבנית מברדיטשב /ש"י עגנון גזרת המראות /שלומית כהן־אסיף כמה האמיתית /מרטין בובר הח ָ ָ ישר בעיני /יונתן גפן פס על כל העיר /נורית זרחי
114 118 119 122 130 132 134 139 140 141
שער ב :הימים הנוראים
142
התפילה – היום הרת עולם משאלות /אסתר ראב אם לא למעלה מזה /י"ל פרץ
142 143 146 150
ראש השנה
תפילת כל נדרי -מחזור יום הכיפורים לכאורה /זרובבל גלעד ליל כל נדרי באושוויץ /נעמי יודקובסקי
153 153 156 157
שער ג :ימי זיכרון
159
יום הזיכרון ליצחק רבין
160 160 162 164 169
יום הכיפורים
יצחק רבין על תרבות של מחלוקות /זבולון המ ר כיכר מלכי ישראל – היום שאחרי /רוני סומק שלום חבר /יענקלה רוטבליט
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תפילת אל מלא רחמים — מתוך הסידור ביקור /רחל פרחי שתיקות /איתמר יעוז־קסט על הילד אברם /נתן אלתרמן אנטישמיות /עידו אבישי באבי יאר /יבגני יבטושנקו /תרגום שלמה אבן־שושן לא הרמתי את קולי /מרטין מילנר
יום הזיכרון לחללי צה"ל הקדיש — מתוך הסידו ר אליפלט /נתן אלתרמן "אורי ,היית לי מישהו לרוץ איתו / "...דוד גרוסמן סיפורי גבורתם של רס"ן קליין וטוראי אלבז לא אשכח זאת רעי /נתן אלתרמן לנשמת רע /ע' הלל
170 171 174 177 178 180 185 186 188 189 191 193 194 195 196
תפילה ,נעילה /חיים חפר הרעות /חיים גורי שים שלום /ע' הלל
199 201 202
שער ד :מספרות עממית אל ספרות אמנותית
203
שירה בלדות עממיות סקוטיות שלושה בני עורב /תרגום נתן אלתרמן לורד רנדל /תרגום נתן אלתרמ ן סר פטריק ספנס /תרגום נתן אלתרמן אדווארד ,אדווארד /תרגום נתן אלתרמן
204 204 208 209 211
רומנסות נומה נוּם מלאכי / רומנסה עממית /תרגום יעקב מאו ר פתחי לי את דלתך / רומנסה עממית /תרגום יעקב מאור בוכים העצים / רומנסה עממית /תרגום יעקב מאו ר שלוש אחיות / רומנסה עממית /תרגום גיורא משה אלימלך
214 215 216 217
בלדות ספרותיות
218 218 225 227 230 232 233 234
בעין דור /שאול טשרניחובסק י על הרי גלבוע /שאול טשרניחובסקי הנה תמו יום קרב וערבו /נתן אלתרמן בת הרב /שאול טשרניחובסקי ואמה /שאול טשרניחובסקי ּ בת הרב לורלי /היינריך היינה /תרגום שלמה טנאי בלדה על אדון כמעט וגברת כבר /חנוך לוין
סיפורת מדרשי אגדה האישה מציידן ספר האגדה /מן המקורו ת מעשה בשלמה המלך שהייתה לו בת /סיפור עממי
238 238 240
אגדות וסיפורי עם אמנותיים
241 241
בחורה חכמה /סיפור עם אתיופי
העלמה החכמה והמלך /סיפור עממי שלוש טבעות /ג'ובני בוקצ'ו /תרגום גאיו שילוני שבע השנים הטובות /סיפור עממי הפיקדון /י"ל פרץ
242 245 247 250
שער ה :מפגש עם יוצר -נתן יונתן
255
שער ו :היכרות עם סופר ש"י עגנון
266
שער ז :ספרי קריאה
274
הילדה שאהבנוה חופים הם לפעמים אהוב שלי זמר לבני יש פרחים היקום הגדול הזה
מעשה העז /ש"י עגנון מאויב לאוהב /ש"י עגנו ן קליפת תפוח הזהב /ש"י עגנון
על דורית אורג ד על הספר קלקידן /ד"ר יפה בנימיני קלקידן /דורית אורגד לאהוב עד מוות /דבורה עומר כפכפי העץ של אנדרה /צרויה להב הממלכה של קנסקי /מייקל מורפורגו /תרגום אמיר צוקרמן לרחם על סיליה /ז'קלין מוריארטי /תרגום יעל ענבר הילדה רובין הוד /נורית זרחי נאדיה /גלילה רון פדר הנערים מרחוב פאל /פרנץ מולנר /תרגום מרדכי ברקא י רשימת ספרים מומלצים רשימת מקורות ותודות
256 258 259 261 263 265
267 270 272
276 277 280 283 285 287 291 296 300 304 309 310
וחברות אני, חברהחברה וחברות אני,
אני
הבית ובית הספר דליה קווה — מרצה לביולוגיה ,כותבת שירים .ספרה הראשון "אישה עיגול" יצא לאור בשנת 1990וזכה בפרס האוניברסיטה.
ׁשו ַּרת נָ ׁ ִשים ׁ ְש ֵק ָטה / ְּכמוֹ ַּב ּבוּ ׁ ְש ָקה רוּ ִסית, ֻּב ָּבה ְּבתוֹ ְך ֻּב ָּבה ְּבתוֹ ְך ֻּב ָּבה, ְמ ֻק ּ ָפלוֹ ת ִּבי ִא ִּמי וְ ָס ָב ִתי וְ ֵאם ִא ָּמ ּה וְ ָס ָב ָת ּה וְ ָכל ַהדּ וֹ רוֹ ת, ׁשוּ ַרת נָ ׁ ִשים ׁ ְש ֵק ָטה ְּכמוֹ שְׂ ֵד ָרה ׁ ֶשל ּכ ַֹח.
דָּ ְליָ ה ָקוֶ ה
פעילויות א .המשוררת רואה בעצמה כמכילה בתוכה דורות נשים שקדמו לה במשפחתה .באופן דומה ,כשאתם חושבים על עצמכם ,מי מהדמויות במשפחתכם אתם מכילים בתוככם? איזו דמות או אילו דמויות לפי הרגשתכם ,כאילו נמצאות בתוככם והן חלק מכם? בבושקה ברוסית פירושו "סבתא" .השם ניתן לצעצוע הנקרא ברוסיה "מטריושקה", והוא סדרת בובות מעץ הנתונות זו בתוך זו .על פני כל אחת מהבובות מצוירת בדרך כלל דמות של סבתא .בובות אלו חלולות מבפנים וחצויות לרוחבן לשניים והן הולכות וקטנות .כך ניתן להכניס בובה לתוך בובה ולהוציא בובה מתוך בובה. .1ה"בבושקה" בשיר היא דימוי .מה מוסיף הדימוי "בבושקה" ליחס הדוברת לנשים שקדמו לה במשפחתה? היעזרו בהסבר למושג דימוי: דימוי הוא השוואה באמצעות כ' הדמיון בין שתי תופעות או שני עצמים על פי תכונה או פעולה המשותפת לשניהם .לדוגמה ,בדימוי "שפתיים אדומות כדם" ,התכונה המשותפת לשפתיים ולדם היא צבע אדום .הדימוי יכול להיות מורכב יותר ,למשל כאשר אומרים "שפתיה דם" .אפשר בצורה זו להצמיד אל המדומה (במקרה זה השפתיים) תכונות נוספות של הדם ולא רק של הצבע .לדוגמה :חיים ,חום. .2סדרו את הדורות ,שהדוברת מזכירה בשיר ,ממנה לדורות שלפניה. .3כשהבובות מכונסות זו בתוך זו ,רואים רק בובה אחת; מה מבטא מראה זה ומה הוא "אומר" למתבונן? .4שורת הנשים השקטה מדומה ל"שדרה של כוח". מה משמעותה של שורת הנשים השקטה? היעזרו בהגדרה: שדרה — שורה ,דברים ערוכים בסדר מסוים בזה אחר זה .כינוי רוֹ וֵ ח לרחוב שלאורכו יש שורת עצים. .5מה הן תחושותיה של הדוברת כלפי דורות הנשים במשפחתה? .6איך יכולה שורת נשים שקטה להפוך לשדרה של כוח? .7יש הסוברים ששקט הוא פעמים רבות סימן לכניעה .כיצד מפרשת הדוברת את השקט בשיר? מה דעתכם?
תמונה א
מניה צור עם הבת תמר ,הנכדה הילה והנינה יערה (משמר העמק) ,צילמה :עליזה אורבך
10
עליזה אורבך — בשנות השמונים של המאה הקודמת צילמה הצלמת עליזה אורבך את ותיקי היישוב ,שלמרות גילם המופלג עדיין היו פעילים במעגל העבודה. כאשר פגשה את מניה צור ממשמר העמק ,התברר לה שבקיבוץ חיות גם בתה ,נכדתה ונינתה .היא ביקשה אותן להצטלם יחד והציעה להן לצאת החוצה אל הדשא ולעמוד אישה מאחורי בתה.
פעילויות תמונה א" :נשים" .1התבוננו בתצלום ,הבחינו בהבדלים שבין ארבע הנשים המצולמות (במראה, בשפת הגוף ,בהבעה וכדומה) ִורשמו אותם. .2מה ניתן ללמוד על היחסים בין הנשים בתצלום על פי הצפייה בו? שימו לב לתנוחת העמידה ,מגע הידיים והבעות הפנים של המצולמות. תמונה ב" :חמש נשים — חמישה דורות" .3התבוננו בתצלומי חמש הנשים בתמונה הנוספת בעמוד הבא .במה דומה התמונה של עליזה אורבך לתצלומי חמש הנשים? במה היא שונה? תמונה ג" :בבושקה" (מטריושקה) .4בעמוד 12מופיעה גם תמונה של "בבושקה" – בובה רוסית המכילה בתוכה בובות קטנות נוספות ,זו בתוך זו .מה הקשר בין התמונה של ה"בבושקה" לתצלום של עליזה אורבך ולתצלומי חמש הנשים? .5איזה מבין שלושת התצלומים מתאים ,לדעתכם ,לבטא את הקשר בין הנשים בשיר "שורת נשים שקטה"? הסבירו תשובתכם. .6האם יש לכם תצלומי משפחה שתוכלו להביא לכיתה? מהו הדמיון בינם לבין התצלומים שראיתם בעמ' 10ובעמ' ( 12תמונות א' ו־ב')? .7בדקו בתצלומים שלכם – מי מצולם? באיזה אופן האנשים עומדים או יושבים מספר התצלום על היחסים בין לצילום? האם הם מביטים ישירות למצלמה? מה ֵּ האנשים המצולמים?
11
תמונה ב
חמש נשים -חמישה דורות
תמונה ג
בבושקה (מטריושקה)
12
איור :אפרת שוב
שלום עליכם ( — )1919-1859כינויו הספרותי של הסופר היהודי הנודע שלום נחומוביץ רבינוביץ ,כתב בעיקר ביידיש .בהומור טבול בכאב ועצב תיאר את חיי היהודים בעיירות במזרח אירופה.
הזקן /
שלום עליכם /מיידיש י"ד ברקוביץ'
השעון הזקן ,שהיה תלוי על גבי הכותל של בית אבאָ ּ ,פ ַעם שלוש־עשרה פעם. כסבורים אתם שטועה אני ,או לצון אני חומד לי? חס ושלום! אין בדברי אלה לא משום טעות ולא משום ליצנות .מעשה שהיה אני מספר לכם הפעם. השעון ,שהיה תלוי על גבי הכותל של בית אבא ,היה שעון מיוחד במינו ,זקן ושׂ בע ימים ,שנפל לאבי בירושה מאת אבי אבי אביו ,ולפיכך היו קוראים לו בשם זקן .והיה הזקן הזה מראה את השעות והרגעים בדיוק גדול ,ולא נמצא כמוהו שעון דייקן בכל העיר ,אשר על כן היו בני עירנו באים בכל יום אצלנו ,משגיחים מן החלון ומציצים אל הזקן המומחה שלנו ,כדי לכוון על פיו את שעוניהם ולהעמידם על השעה הנכונה. והשעון שלנו ,אף על פי שזקן היה ,לא תש כוחו ולא נס ליחו ,וכשהגיעה שעתו לפעום, היה קולו הצלול הולך ונשמע גם בבתי שכנינו אשר מסביב: בום! בום! בום!... ולא עוד ,אלא שכמה עניינים נכבדים היו נחתכים על פיו בעירנו :על פיו היו קובעים זמן מליחת בשר ועל פיו היו מדליקים נרות בערב שבת ומעלים אור במוצאי שבת ,עורכים תיקון חצות ומשכימים לסליחות בימים הנוראים ,וכיוצא בדברים אלו .כללו של דבר :הזקן שלנו היה מורה ומדריך את כל בני העיר והיה עובד עבודתו באמת ובאמונה .מימיו לא עמד לנוח אפילו שעה אחת ,ויד שען לא נגעה בו מעולם לתקנו ,חוץ מידי אבא .ואבא, אף על פי שלא למד מעולם את מלאכת השעונים ,היה מומחה לאותו דבר ,והיה בקי על האופנִ ים בלכתם והגלגלים בחזירתם ,והיה יודע את כולם למקטון ועד גדול, ַ פה במסיבת ובינה יתרה ניתנה לו לרדת לכל עומקם ולגלות צפונותיהם .מדי שנה בשנה כשהגיע ערב פסח ,זמן בדיקת החמץ ,היה אבא מפנה את השולחן ,עומד ומוריד בזהירות יתרה את הזקן מעל גבי הכותל ,מניחו על השולחן ,מסתכל בו מכל עבריו ומעמיק עיניו לתוכו. אחר כך היה יושב לפניו בעיון רב ,מפשפש בבני מעיו ומנקה אותם בכנף אווז העשויה
13
לדבר ,ומוציא מתוכם קורי עכביש ופגרי זבובים נפוחים ויתושים הרבה ,שהיו מונחים שם בשלום כל אותה השנה. ולבסוף ,כשגמר לנקות את הזקן ולצחצחו ,היה עומד ותולה אותו על גבי הכותל כבתחילה ,ופניהם נהרו. כלומר ,פני שניהם נהרו: פני הזקן היו מאירים משום שיצא נקי ומבריק ומהודר, כחתן היוצא לחופתו ,ופני אבא היו מבהיקים מאור פניו של הזקן. זה היה הזקן וכך דרכו השעון ,יוסל ברגנר בביתנו כל הימים. ויהי היום ,ואנחנו יושבים אל השולחן ואוכלים פת שחרית .טבע היה בי :כשהיה פעמונו של הזקן פועם ומכריז על השעות ,הייתי עונה אחריו ומונה מספרן בקול .וגם בפעם הזאת התחלתי מונה את השעות ,כדרכי תמיד: "אחת ,שתיים ,שלוש ,ארבע ,חמש ,שש ,שבע ,שמונה ,תשע ,עשר ,אחת־עשרה, שתים־עשרה ...שלוש־עשרה!"... אבא ,שהיה שקוע אותה שעה באכילתו ,הוציא את המזלג מבין שיניו ,הציץ עלי באחת מעיניו ואמר לי בשׂ חוק קל: "השעה השלוש־עשרה? אכן בעל חשבון אתה ,בלא עין הרע! השמעת מימיך השעה השלוש־עשרה?" "חי נפשי ,כי באוזני שמעתי שלוש־עשרה פעם בום!" "שלוש־עשרה מכות לחי תקבל מידי בזה הרגע!" גער בי אבא בנזיפה" ,השעון אינו יכול להשמיע שלוש־עשרה פעם בום!" עמדה אמא והתערבה אף היא בדברינו: "חוששת אני ,שהפעם צדק הילד ,דומה ,שגם אני שמעתי שלוש־עשרה פעם בום".
14
"כיוון שגם את שמעת שלוש־עשרה פעם בום ,שוב אין להרהר אחרי דבריכם!" אמר לה אבא בלעג .ואף על פי כן נראה היה ,כי גם לבו מהסס בדבר זה .ואמנם כשגמרנו סעודתנו, עמד אבא וניגש אל הזקן .עלה על הספסל ,פשט ידו ונגע באחד הגלגלים ,והפעמון התחיל פועם .עמדנו והתחלנו מונים בלחש ,מונים ומנענעים ראשינו לכל פעם ופעם: "אחת ...שתיים ...שלוש ...ארבע ...חמש ...שש ...שבע ...שמונה ...תשע ...עשר... אחת־עשרה ...שתים־עשרה ...שלוש־עשרה!"... "טעות היא! אי־אפשר הדבר!" אומר אבא ,תוהה ומשתומם .והרי הוא נוגע שוב בגלגל החוזר ,והפעמון משמיע גם בפעם הזאת שלוש־עשרה פעם. אבא ירד מעל הספסל ,כולו חיוור ומבולבל ,והציץ בפני שנינו בעיניים מפיקות תימהון ופחד ,כאיש השומע פתאום כי ניתן ּ ֶפה לכותל ,והוא מדבר בלשון בני אדם. "נתקלקל הזקן!" מדבר אבא לעצמו בקול נכאים ,כשהוא עומד באמצע הבית משמים וע ֵצב ומביט מתוך צער אל התקרה ,כמבקש עצה ממנה. ָ פתחה אמא ואמרה לו: "למה נעצבת ולמה נפלו פניך? אם אתה לוא שמעני ,קום והורד את הזקן מעל הכותל ותקנהו ,הלוא אומן אתה ומומחה לכך". "אפשר שיש טעם בדברייך ",משיב לה אבא .והוא עומד ומוריד את השעון מעל הכותל ,יושב לפניו אל השולחן ומפשפש בו ,מזיע וחוקר ומאזֵ ן ומתקן תיקונים ,עד שהוא משיבו לאיתנו ותולהו במקומו על גבי הכותל כבתחילה .ובחצי הלילה אנו מתאספים כולנו מסביב לזקן ,עומדים ומונים שעותיו בלחש ובזהירות יתרה ,שלא נבוא חלילה לכלל טעות .תודה לאל עליון :הזקן השמיע עכשיו רק שתים־עשרה פעם .אבא מביט אלינו ונהנה ופניו מבהיקים. "ובכן ,היודע אני את המלאכה?" שואל הוא אותנו ,ודעתו זחה עליו מאוד. "הלוא זה דברי תמיד ,כי מומחה אתה לאותו דבר ואין אומן כמוך ",משיבה לו אמא" ,ואף על פי כן דבר אחד תמוה בעיני :מה קול הנחרה הזה ,אשר אני שומעת? דומה ,שעד עכשיו היה קולו של הזקן צלול וטהור וצלצולו רך ונעים ,ועכשיו מנחר הוא ובחלחול מחלחל!" "מה החלום אשר חלמת?" אומר לה אבא מתוך רוגז ,עומד ומקשיב לקול דפיקתו של השעון ,שנשמע עכשיו כקול זקן תשוש כוח ,המכין עצמו להשתעל ומקדים נחרה לשיעול .מפניו של אבא ניכר ,שאף הוא מודה בעל כורחו ,כי נשתנה קולו של הזקן ואינו כתמול שלשום .משל למה הדבר דומה? לבעל תפילה זקן וחלש ,העובר לפני התיבה
15
והרפה ומבקש רחמים מתוך עצב וייאוש על ֶ בלב קרוע ומורתח ,מחנן את קולו הצרוד ימיו האחרונים ...מיום ליום גדלה נחרתו של השעון וקולו הוּ מך מאוד ,והמטוטלת שלו אף היא התחילה להתנהג בכבדות ,מתנודדת אילך ואילך ועושה מיני עוויות משונות, כשעיר זה ,שרגליו נתקלות זו בזו בדרך הילוכו .ואבא עומד כנגדו משמים וקודר ,סובל ומתענה במסתרים ,רואה את הזקן בקלקלתו ,וידו קצרה מהושיע. ראה אבא ,כי הזקן מכין את עצמו ללכת בדרך כל הארץ ,והתחיל לבקש כל מיני תחבולות כדי להאריך את ימיו .חקר ובא לידי מסקנה ,כי לא הזקן עצמו אשם בדבר, אלא המשקולת שלו .מה פשעו ומה חטאתו של עלוב זה ,אם נתמעטה משקולתו? עמד אבא ותלה בה את העלי של המכתש ,ואמנם תכף לזה חידש הזקן את כוחותיו ,והמטוטלת אף היא לבשה עוז ושבה לכבודה הראשון ,ועיני אבא רואות ומאירות. ואולם לא ארכו הימים והזקן נחשל שוב והתחיל להתרשל במלאכתו יותר מבתחילה. המטוטלת מסלפת שוב את דרכה ,נגררת בלא כוח ,מתנודדת כשיכור ,פעם לצד זה ופעם לצד זה ,ובכל פעם קול שיעול יוצא מתוך קרביו של הזקן ,כעין אנחה צרודה, השוברת גופו של אדם. צר היה לנו על הזקן החולה ,שרגעיו האחרונים הולכים וקרבים ,וביותר צר היה לי על אבא ,שמתהלך הוא כצל בבית וייסוריו גדולים. כרופא מומחה ,השוקד בכל כוחו על חולה מסוכן ומשתמש בכל חוכמתו להצילו מרדת שחת ,כך הקדיש אבא את כל שעתו הפנויה ואת ידיעותיו לרפא את הזקן ולסעדו ולהשיבו לאיתנו. "מעט משקולת! מעט משקולת!" אומר אבא ,והוא עומד ותולה על הזקן משא כבד מכל הבא בידו :מתחילה תלה עליו מחבת ברזל ,אחר כך – נַ טלת נחושת ,ולאחרונה קשר אליו מגהץ של חייטים. "אכן ,יש רוח חיים בקרב הזקן ,וחייו תלויים במשקולת!" אומר אבא לעצמו ,עומד ומקשיב לדפיקתו של זה ,והוא הולך ומוסיף עליו כיס מלא חול ואבן גדולה אחת וּ ְל ֵבנים שתיים .וכך היה שוקד על תקנתו של הזקן ומכביד את משקולתו מיום ליום, עד שהתרגש ובא האסון. הדבר היה בחורף ,בליל שבת קודש .גמרנו לאכול את סעודת השבת הטובה ,את הדגים המפולפלים ואת מרק האטריות החם ואת לפתן השזיפים המתוק ,ובירכנו ברכת והבהבו .בריינה המבשלת הגישה אל השולחן מלוא המזון כדת וכדין .הנרות עדיין דלקו ִ חופניים זירעוני דלעת ,שנצטמקו על גבי הכירה יפה יפה .והנה נכנסה אצלנו לבקרנו
16
דודתי מרת יינטל ,זו אחותה הצעירה של אמא ,אישה שחורה ונאווה ,שרוב שיניה נשרו מפיה .דודתי מרת יינטל אישה עגונה היא ,שבעלה עזב אותה תכף לחופתה וברח למדינת הים ,והרי היא יושבת איתנו במחיצה אחת תחת כיפת גג אחת. "שבת טובה!" אומרת דודתי מרת יינטל" ,ידעתי כי זירעונים מצומקים יש לכם היום ,ורק זו רעה חולה ,כי אין לי במה לכרסמם .הלוואי כה יאריך עוכר נפשי ימים על הארץ ,אם יש לי שיניים בפי! ...ומה תאמרי ,מלכה ,לשאון זה ,שקם היום בשוק הדגים? עומדת אני ושואלת אותו ,את מנשה הדייג' :מה יום מיומיים – למה נתייקרו הדגים כל מאחורי' :מהר ותן לי שיבוטה זו שבידך ,לי תיתן אותה!' ַ כך?' קפצה שרה־לאה הנגידה 'מה החרדה הזאת ',אני אומרת' ,אשר ָחרדת ככה? וכי בת יחידה את ',אני אומרת' ,לפני אבינו שבשמים? אכן ',אני אומרת' ,כך דרכם של עשירים שממונם ',אני אומרת' ,מרובה משׂ כלם' ...שמעה שרה־לאה את הדברים האלה ופתחה פיה נגדי' :מה לקבצנים ',היא אומרת' ,אצל הדגים? כל אדם ',היא אומרת' ,חייב לדעת את ערכו ולהכיר את מקומו. בימינו ',היא אומרת' ,נתרבו ַעזֵ י פנים בין העניים והם דוחקים את עצמם ',היא אומרת, 'לרשות שאינה שלהם' ...מה תאמרי לאותה חצופה? וכי רחוקים הימים ,ימי בתוליה ,עת עמדה זו עם אמה התגרנית בשוק ליד השולחן ומכרה לולאות ומחטים ומטפחות? כמוה כפסיל אשת אברהם־ברוך :אף זו מתהדרת על פני כול ומשתבחת בעיר בבתה היוצאנית, שנישאה לאלמן עשיר ממאזיפיבקה באין כותונת לעורה ,ועכשיו היא מתענה תחת ידו בעושר ובכבוד ומתנגחת כל הימים עם הילדים היתומים .וכי סבורה את ,שיפה גורלה של אם חורגת? הקדוש ברוך הוא ישמרנו ויצילנו מזה! הנה חווה בת לוי־מוטיל לפנייך. דומה ,ברייה רכה ונוחה כמותה ,שאינה פוגעת בזבוב על גבי הקיר? ואף על פי כן – לוא ראית את הלחץ ,אשר בניה חורגיה לוחצים אותה! כל היום וכל הלילה נשמע קול מדנים בבית ,ואגרופי רשע נישאים באוויר ,ומכות לחי עפות על ימין ועל שמאל"... הנרות מהבהבים ודועכים ,וצלליהם מטפסים ועולים על גבי הקירות וברטט קל מרטטים .הזירעונים נלקפים בזה אחר זה ומשמיעים קול אוושה דקה בשעת מעשה. מנִ קרת הקיר מצרצר הצרצר בתוך האפלה .ובני ביתנו עדיין יושבים ומסיחים ,עוברים מעניין לעניין ומספרים סיפורי מעשיות שונים ,שאין האחד נוגע בשני כלל .ויותר מכולם מרבה שיחה דודתי מרת יינטל .זו – אין קץ ואין גבול לשטף לשונה! "אם אתם לוּ שמעוני ",אומרת דודתי מרת יינטל" ,ואספר אני לכם מעשה יפה, שאירע זה מקרוב במקום הסמוך ליאמפלי .מעשה באכסניה יהודית ,הסמוכה ליאמפלי, ששלושה גזלנים התנפלו עליה בלילה והרגו את כל בני הבית ,מנער ועד זקן ,ואפילו
17
תינוק אחד ,שהיה מוטל בעריסה ,שחטו ולא חמלו .ורק את השפחה ,שהיתה ישנה על גבי התנור ,שכחו הגזלנים ולא נגעו בה .שמעה השפחה בבית המבשלים את קול אנקת החללים ,מיד צנחה מעל התנור ,הציצה מן חור הדלת וראתה את בעל הבית מוטל שחוט על הקרקע ,מפרפר בין החיים והמוות ,ובעלת הבית אף היא מתבוססת בדמיה. התחלחלה השפחה מאוד וקפצה בעד החלון החוצה ומיהרה ורצה אל פני יאמפלי כל עוד נפשה בה .באה השפחה אל יאמפלי והרימה קול זוועות :הוי ,יהודים! בני ישראל! עורו ,התעוררו! הושיעו נא! הצילו נא!"... כך מספרת דודתי מרת יינטל ,וקולה הולך וחזק ,ואנו יושבים כולנו ומקשיבים לדבריה ורואים את המחזה הנורא הזה כמו חי לנגד עינינו ,והנרות מהבהבים ודועכים ,והצללים מטפסים ועולים על גבי הקירות ,ופתאום – קול רעש גדול נשמע ממעל לראשינו: טראך – טאריראך – דין – דין – בום!... ואחרי הרעש קול דממה דקה. כסבורים היינו ,כי גזלנים נפלו עלינו וירו בנו מכלי תותח ,או כי הגג נפל על ראשינו, או כי מוט התמוטטה הארץ תחתינו .רגעים אחדים ישבנו על מקומותינו כנטועים במסמרות והסתכלנו זה בפני זה באין אומר ודברים .אחר כך התחלתי אני לצעוק מתוך פחד: "הוי ,אמא ,אמא!"... ואמא חיבקתני בזרועותיה והתחילה צועקת אף היא: "אללי לי ,רעם הממני! אהיה כפרתך ,בני ובר בטני!"... "מה? מה קרה? מה היה לילד?" צווח אבא מתוך בהלה. "לא כלום ,לא כלום!" צועקת דודתי מרת יינטל" ,ראו נא בני אדם אלו — צועקים הם! למה תצעקו כולכם? מה ראיתם פה? וכי גזלנים נפלו עליכם? או שודדי לילה? או אפשר מגפה פרצה בעיר? או אולי שרפה?"... שמעה בריינה המבשלת קול רעש ומהומה בבית ,מיד חרדה מחדר המבשל ובאה ועמדה על סף הבית ,כולה דחופה ומבוהלת: "אויה לי! שרפה בבית? איה השרפה? אנה האש?" "איזו אש? איזו שרפה?" גערה בה דודתי יינטל בחמתה" ,באש תישרפי את בעצמך! פתיה שכמותה? המעט לנו צרותינו ,והנה באה גם זו להוסיף אש הראיתם מימיכם בתולה ַ על המדורה! לשרפה היא מתפללת! באש חשקה נפשה! ריבונו של עולם! כל חלומותי הרעים ,שחלמתי על עצמי ושחלמו אחרים עלי ,יחולו על ראש שונאינו ודורשי רעתנו! הראיתם מימיכם משוגעים שכמותם? חרדת אלוהים נפלה עליהם פתאום! למה נבהלתם
18
כולכם? הלוא תבושו ,הלוא תיכלמו! שאו עיניכם וראו – הלוא הזקן הוא זה ,הזקן ותלו על הזקן העלוב את כל כלי הבית ,עץ ואבן וברזל, שלכם נפל מעל הכותל! עמדו ָ עד שכרע ונפל תחת משאו .כלום פלא יש כאן? נסו נא ותלו על עצמכם משא כבד לעייפה ,וראיתם ,אם לא כמקרה הזקן ,להבדיל ,יקרה גם אתכם ...השמעתם מימיכם? צועקים הם!"... כולנו קמנו מעם השולחן וניגשנו אל הזקן ועמדנו להסתכל בו ,כשהוא מונח על הארץ בריסוק איברים ופניו למטה ,כולו שבור וכתות ומפורר. "אבד הזקן ,אבד לעולמים!" אומר אבא ,מוריד ראשו לארץ ופניו כפני מת .עומד אבא לפני הזקן ,סופק את כפיו ,מחריש ומתאבל ,כאדם שמתו מוטל לפניו .ראתה אמא, שאבא מצטער מאוד ,ועמדה לנחמו ולדבר על לבו: "למה תתעצב כל כך ולמה יֵ רע ללבך? אפשר גזרה היא מן השמים ,כי במקום הזה וברגע הזה יבוא ִקצו של הזקן? ולא יהא סופו של זה כסופו של אדם ,להבדיל ,שהיום עודנו ומחר איננו? או אולי גזרה היא מלפני הקדוש ברוך הוא ,שיהא הזקן הזה כפרתי וכפרתך וכפרת בנינו וכפרת כל ישראל?"... "אמן ואמן!" ממלאה אחריה דודתי מרת יינטל בחיפזון רב ,כדרכה תמיד" .זה כפרתנו ,זה חליפתנו ,זה תמורתנו! זה הזקן ילך למיתה ,ואנחנו ניכנס ונלך לחיים טובים ארוכים ולשלום!"... ואולם אבא מיאן להתנחם .מביט אני אל פניו ורואה ,והנה הם לבנים כסיד ,ושפתיו רועדות ,ושתי דמעות נושרות מעיניו ,מתגלגלות ויורדות על לחייו ונחבאות בתוך זקנו. זוהי הפעם הראשונה ,שאני רואה את אבא בוכה. ביקשתי לגשת אליו ולשאול את פיו: "אבא! בוכה אתה?" אבל לא ערבתי את לבי לעשות כן ,ועמדתי נגדו מחריש ומשמים כמוהו. בדומייה עליתי על משכבי ,וכאשר כלתה הנשימה האחרונה של הנר האחרון ובבית היה חושך אפלה ,כבשתי את פני בכר ובכיתי ,ובכיתי עת רבה.
19
פעילויות .1איזה תפקיד מילא השעון במשפחה ובקרב בני העיר ואיך התייחסו אליו?
האנשה — ייחוס תכונות של בני אדם (תכונות אנושיות) לעצמים ולבעלי חיים .הצירופים הנוצרים מכילים תכונות ומשמעויות חדשות ,ויוצרים דו־משמעויות .לדוגמה הצירוף "בוקר צוהל" או "הזקן" ,ככינוי לשעון. .2באילו "דרכים" מנסה האב "לתקן" את השעון? באיזו נימה מסופר על ניסיונות התיקון הללו? .3השעון מדומה למי שלבו חלה ,והאב מדומה לרופא המטפל .איזה יחס ואילו רגשות מעורבים בתיאור הזה? .4הדודה יינטל מספרת על שורה של אירועים .ואז השעון מתרסק .מדוע זה קורה דווקא לאחר דבריה של דודה יינטל? .5קלקולו של השעון מסמל ומייצג את מצבם של היהודים בגולה .באיזה אור מאירה התרסקות השעון אחרי דבריה של הדודה יינטל את מצב היהודים בגולה? .6שפתו של שלום עליכם רוויה בהרמזים (אלוזיות) .בספר שמואל א ,פרק א פסוק 8 אומר אלקנה לחנה אשתו העקרה" :חנה למה תבכי ולמה ירע לבבך ,הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים". א .באיזו נימה מדבר אלקנה אל חנה? ב .כיצד שופך סיפורם של אלקנה וחנה אור על יחסה של האם אל האב לאחר התרסקות השעון? היעזרו בהסבר הבא: ֶהרמז (אלוזיה) — שיבוץ של ביטוי או מילה בתוך היצירה ,כך שהביטוי או המילה מזכירים ורומזים אל תמונות מוכרות ממקורות אחרים ,כגון מן התנ"ך ,ממיתוסים ,ממעשיות האזכור הזה מעשיר את היצירה בהיבטים חדשים ,ללא תוספת במילים .התנאי וכדומהִ . בהבנת האלוזיה ותרומתה ליצירה הוא שהמקור יהיה ידוע לקורא. .7כיצד הייתם אתם מסיימים את הסיפור?
20
.8למרות המצב הקשה של היהודים בעיירה ,המתגלה באופן סמוי בסיפור ,הוא מסופר, כמו רבים מסיפוריו של שלום עליכם ,בהומור .הביאו דוגמאות מהסיפור לשימוש בהומור; במה הוא תורם ליכולת ההתמודדות של הגיבורים עם ההתרחשויות בסיפור? .9הסיפור מספר על שעון עתיק שבמשפחה מכנים אותו "הזקן" .אם גם לכם יש חפץ העובר בירושה ,ספרו עליו .מדוע הוא מקבל יחס מיוחד במשפחה?
רמברנדט ואן רין רמברנדט ( — )1669-1606חי באמסטרדם ברובע שבו חיו יהודים רבים ,ושמאוחר יותר קיבל את השם "רובע היהודים" .הוא צייר נושאים רבים מתוך התנ"ך ,וגם דמויות רבות של יהודים .בין השאר ,הדמות שלפנינו ,דמות של אדם זקן. ציור זה נמצא בסמוך לסיפורו של שלום עליכם ,הזקן ,המספר על שעון קיר ישן ,שבני הבית מכנים אותו בחיבה "הזקן".
פעילויות .1 .2 .3 .4
מדוע ,לדעתכם ,מדגיש רמברנדט את הפנים ואת הידיים ,בעוד שאר פרטי הגוף והמקום נמצאים בתוך רקע שחור? אילו משמעויות מייחסים לראשו של האדם ולידיו? איזו משמעות מודגשת כששני איברים אלו מוארים? הצייר רמברנדט קרא לציור שלו "הזקן" .הציעו שם משלכם ליצירה ונמקו מדוע בחרתם בו. איזה קשר יכול להיות בין ציורו של האדם הזקן לבין השעון?
21
הזקן ,רמברנט ואן רין
22