מדור: יום ירושלים

)286)עמ' יום ירושלים

הצעה לתכנון ההוראה למדור: "יום ירושלים"

עולם השיח של הספרות:

"הצנחנים בוכים" מאת חיים חפר.טקסט מרכזי: "ירושלים" מאת רחל פרחי.טקסט נלווה: הבנת הרובד הגלוי; התייחסות פרשנית להיבטים רגשיים; זמן הכתיבה במקאמה; קריאה מטרות: מדויקת, מוטעמת ומפרשת. ייחודה של העיר לפי שירה של פרחי. כתיבת תשובות ענייניות, האזנה ממוקדת לדברי אחרים והשתתפות בשיחה.מיומנויות:

)288חיים חפר )עמ' הצנחנים בוכים / ד"ר יהושבע בנטובדברי עיון:

יום ירושלים הוא החג החדש ביותר בלוח השנה העברי וראשיתו עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. )הוא שיר אשר נכתב בזמן אמיתי, היינו בימים של איחוד 288 )עמ' חיים חפר מאת הצנחנים בוכים )1967) ירושלים, סוג השיר הוא מקאמה. המילה מקאמה דומה בצלילה ובהוראתה למילה מקום. ואכן יש קרבה בין שתי המילים. מקאמה היא מילה שאולה מערבית והוראתה סיפורים הכתובים בפרוזה מחורזת שהיו מספרים במושב השבט. המשורר והפזמונאי חיים חפר נהג לכתוב מקאמות בענייני היום. המאקמה המפורסמת בוכים, היתה לאחד מהשירים שמעלים אל תודעתנו את מלחמת ששת הימים. ביותר שלו, הצנחנים התבנית של השיר הזה פשוטה, תבנית הסיפור המחורז, המקאמה. אך אין בו לא דברי ליצנות ולא אירוניה סמויה. יש בו התפעמות והתרגשות שהתעוררה באדם שצפה בחטיבת הצנחנים כובשת את העיר העתיקה בירושלים. כידוע, חיילי חטיבת הצנחנים אשר השתתפו בקרבות העקובים מדם בעיר העתיקה במלחמת ששת הימים הגיעו אל הכותל ועמדו שם נדהמים ובוכים. במקאמה הזאת נשאלת שאלה רטורית והיא חוזרת בשיר ארבע פעמים: איך זה קורה? הקטע הראשון בנוי על אנפורה )מילה זהה בראשית כל שורה(, הכותל. הדבר יהיה ברור אם נערוך את שורות השיר: הכותל הזה שמע הרבה תפילות הכותל הזה ראה הרבה חומות נפולות הכותל הזה... הכותל הזה הכותל הזה הכותל הזה... לכאורה הכותל ראה הכול. הוא ראה עצב ובכי, הוא ראה את ההיסטוריה של האנושות עוברת לפניו, הוא ראה דמויות של בשר ודם ודמויות של אגדה, הוא ראה משוררים, מלכים וקיסרים קמים ונופלים... אך הוא לא ראה צנחנים בוכים.

הקטע השני נקשר אל התבנית הפותחת בשתי חזרות, "הכותל הזה", ועובר לתבנית מאוחה על ידי וי"ו החיבור הקושרת את המשפטים בקצב הריצה, ו... ו... ו... המשפטים נהיים קצרים וקצובים. הכותל הניצב לפני החיילים "שטופי האבק" ו"צרובי השפתיים" נוגע במקום עמוק בלבם של חיילי הצנחנים. במקום ששם מצוי הבכי והשיר. במקום ששם האגדה היא לרגע מציאות, ואלפיים שנות גלות נוגעות במציאות חיינו.

)289רחל פרחי )עמ' ירושלים /

השיר מתאר את ירושלים כעיר המקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות: הנצרות, היהדות והאסלאם. שתיים מהן נוכחות בעיר )ובשיר( באמצעות צלילים, ריחות ומראות הקשורים לטקסים ולפולחן: הנצרות — פעמוני הכנסיות קוראים למתפללים הנוצריים לבוא לתפילה. האסלאם — המואזין מזמין את המוסלמים למסגד. הפולחן הדתי מוזכר בשיר באמצעות חוש נוסף: הריח. שכן הלבונה היא צמח ריחני ששורפים אותו כדי שיפיץ את ריחו, יטהר ויקדש את מקום התפילה.

מעניין שדווקא היהדות, דתה הרשמית של מדינת ישראל, שירושלים היא עיר הבירה שלה, אינה מוזכרת בשיר באופן ישיר באמצעות תיאור חושי )שמיעה, ראייה, ריח(.

מדוע בחרה הכותבת שלא לתאר את היהדות באמצעות קול אופייני, כפי שעשתה לגבי שתי הדתות האחרות? היהדות מאופיינת בשיר באמצעות ציטוט מן המקרא דווקא כ"קול דממה דקה", כלומר שקט מיוחד במינו. השקט הזה קשור לכותל המערבי — אותן אבנים גדולות ועתיקות שאזוב צומח ביניהן. השיר אינו מעמיד מול הכנסיות והמסגדים את בתי הכנסת שבעיר, אלא את הכותל המערבי של בית המקדש החרב. השקט המיוחד שהשיר מתאר את ששורר שם, ברחבת הכותל. יש בעיר אם כן שלוש דתות המאופיינות בשלושה צלילים: פעמונים, קריאת המואזין ודממה מקודשת. " .)קול דממה דקה" הוא לפי פסוק זה האופן 11-12הביטוי "קול דממה דקה" לקוח מספר מלכים א )יט, שבו מתגלה האל, הקדושה, בעולם. דווקא בשל עוצמתו האל אינו מתגלה בקול רם ולא ברעש, אלא באופן מיוחד ומפליא, החורג מן הקליטה השכלית והגופנית של בני האדם.

מהו "קול דממה דקה"?

זהו ביטוי בעל אופי אוקסימורוני וסינסתטי כאחד. אוקסימורון: תיאור בעל אופי של סתירה, אמירת דבר והיפוכו היוצרים יחד איחוד מפתיע בחידושו. "קול דממה" הוא מושג פרדוקסלי, המבטא בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו, שכן יש בו גם קול, רעש, משהו ששומעים, וגם שקט ודממה, שניים אשר לכאורה אינם יכולים להתקיים יחדיו. : עירוב ומזיגה של רושמי החושים השונים לאחדות תחושתית אחת. סינסתזיה