צועדים בדרך המילים לכיתה ו

‫צועדים‬ ‫בדרך המילים ו'‬ ‫מקראה בין תחומית ללימודי השפה העברית‬ ‫קריאה‪ ,‬כתיבה‪ ,‬האזנה‪ ,‬דיבור‬

‫בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫ייעוץ ספרותי‪ :‬ד"ר אורית מיטל‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‬

‫מהדורה מעודכנת — לפי התבחינים וההתוויות‬ ‫של משרד החינוך ‪2011‬‬

‫עיונים ספרותיים‪ :‬ד"ר אורית מיטל; ד"ר יפה בנימיני; ד"ר יהושבע בנטוב‬ ‫עריכה ועיבוד פדגוגי ודידקטי‪ :‬בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫איורים‪ :‬ניר עדי ומאיירים נוספים (ר' עמוד ‪)318‬‬ ‫עיונים באמנות פלסטית‪ :‬דפנה להב‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫עריכת לשון‪ :‬יהודית נווה‬ ‫עיצוב‪ :‬אורית רובינשטיין‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬ ‫תודה מיוחדת לד"ר דנה טאובה על שקראה‪ ,‬העירה והציעה‬ ‫תודה ללאה אחי מרים על תרומתה לספר‬ ‫‪2553‬‬ ‫‪2.4.14‬‬

‫הספר יצא באישור משרד החינוך‪ ,‬אישור מספר ‪ 2553‬מיום ‪2.4.14‬‬ ‫המקראה היא מהדורה מעודכנת של המקראה דרך המילים ו'‬ ‫הספר ערוך על פי תכנית הלימודים לחינוך לשוני עברית — שפה‪ ,‬ספרות ותרבות תשס"ג‬ ‫והתוויות תשע"א‪.‬‬ ‫מסת״ב ‪ISBN 978-965-552-826-8‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל‬ ‫סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‪,‬‬ ‫רח' ההגנה ‪ ,10‬אור יהודה ‪6022410‬‬

‫כנרת בית הוצאה לאור‬ ‫© כל הזכויות שמורות ‪ 2014‬כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬

‫תוכן העניינים‬

‫חיי בית הספר ‬

‫‪6‬‬

‫צעדים ראשונים ‪ַ /‬א ְמנֹון ָׁשמֹוש ‬ ‫צלקת ‪ /‬יאנוש קורצ'אק ‪ /‬עיבוד‪ :‬אריה ביכנר ‬ ‫אנטישמיות? ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫ֵ‬ ‫מהי‬ ‫סבר פנים יפות ‪ /‬משנה ‬ ‫האות האנגלית ‪ / m‬אורלי קסטל־בלום ‬ ‫מהפכה בחינוך העיוורים ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬לא רואים עליה ‪ /‬חגית אהרונוף ‬ ‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬ג'סי סטיוארט ‪ /‬תרגום‪ :‬ליאורה הרציג ‬

‫‪8‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬

‫לא לאלימות! ‬

‫‪40‬‬

‫היחיד והיחד ‬

‫‪58‬‬

‫‪42‬‬ ‫למה תכה רעך? ‪ /‬יצחק וקנין ‬ ‫‪43‬‬ ‫המגביה ידו על חברו ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫‪44‬‬ ‫המקל ‪ /‬ארז ביטון ‬ ‫שיר ַ‬ ‫‪45‬‬ ‫שנאת חינם ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית ‪ /‬שרה ליפקי ן ‪47‬‬ ‫‪48‬‬ ‫ציפור של אף אחד ‪ /‬שלומית כהן־אסיף ‬ ‫‪50‬‬ ‫האם הצפיָ יה בטלוויזיה מעודדת אלימות? ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫‪54‬‬ ‫על משחק הכדורגל ‪ /‬שולה פרידור ‬ ‫‪57‬‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬רוץ ילד רוץ ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫מתוך היומן שלי ‪ /‬מירה מאיר ‬ ‫הרדיפה אחר מותגים ‪ /‬שולה פרידור ‬ ‫רוצה ‪ /‬דפנה דה הרטוך ‬ ‫בני הנוער צמודים לאוזניות ‬ ‫רחוב נוה שאנן ‪ /‬רוני סומק ‬ ‫ילדות בעוני ‪ /‬יעקב יעקב ‬

‫‪60‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫‪68‬‬

‫מעשים של ממש ‪ /‬סיפור חסידי עיבוד‪ :‬אדיר כה ן‬ ‫ִא ְיק ַּבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי ‪ /‬רחל כץ ‬ ‫הציפור פמפלה ‪ /‬נורית זרחי ‬ ‫לדוכיפת ‪ /‬נורית זרחי ‬ ‫האב‪ ,‬הבן והחמור ‪ /‬איזופוס ‬ ‫מפני מה העורב הולך ברקידה? ‪ /‬אלף בית דבן סירא ‬ ‫הדיה והסוס ‪ /‬איזופוס ‬ ‫הביצה ‪ /‬חיים נחמן ביאליק ‬ ‫מפעל האיסוף והתרגום של ביאליק ‪ /‬רבקה לוי ‬ ‫הרוכל ורבי ינאי ‪ /‬ויקרא רבה ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬לידיה מלכת ארץ ישראל ‪ /‬אורי אורלב ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬שירת הלווייתנים ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫רוח של אחווה ‬

‫הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם ‬ ‫מה מלמד אותנו ספר הספרים ‪ /‬דוד בן גוריון ‬ ‫גזענות ‪ /‬מתוך אוקספורד — האנציקלופדיה לילדים ‬ ‫הנסיכה והסוס ‪ /‬יעל פישביין ‬ ‫מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות‬ ‫כמו לגברים? ‪ /‬צפרירה שחם ‬ ‫הנשר ‪ /‬פ"מ דוסטוייבסקי ‪ /‬תרגום‪ :‬מ"ז וולפובסקי ‬ ‫משל הנשר ‪ /‬ג'יימס אגרי ‬ ‫נשר — רודי להמן ‬ ‫מוצאם של האפרו־אמריקאים ‬ ‫העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם ‬ ‫מרטין לותר קינג ‪ /‬ענת בלזברג ‬ ‫יש לי חלום ‪ /‬מרטין לותר קינג ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬תום סויר ‪ /‬מארק טווין ‬

‫‪69‬‬ ‫‪70‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪95‬‬

‫‪96‬‬

‫‪98‬‬ ‫‪101‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪116‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪119‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪130‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪3‬‬

‫לעובדה ולשמרה ‬

‫פסל‪ :‬חניה לטווח ארוך ‪ /‬ארמ ן‬ ‫בית המרפא של חיות הבר הנטושות ‪ /‬צפריר רינת ‬ ‫האנרגיה לתועלת האדם ‪ /‬מתוך מסע מדע ד' ‬ ‫לא לזרוק פחית לפח ‪ /‬ג'ון ג'אבנה ‬ ‫מי יציל את הים התיכון? ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר ‬

‫‪132‬‬

‫‪132‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪138‬‬ ‫‪141‬‬ ‫‪143‬‬

‫סוכות — חג האסיף ‬

‫סוכה — שטיח קיר ‪ /‬ז'אן דוד ‬ ‫גשם ‪ /‬אסתר ראב ‬ ‫משיב הרוח ומוריד הגשם ‪ /‬מתוך התפילה ‬ ‫גשם בוא ‪ /‬תרצה אתר ‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‬ ‫ישראל שלנו ‬

‫שחפים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫שחפים ‪ /‬פנחס זמיר ‬ ‫הליכה לקיסריה ‪ /‬חנה סנש ‬ ‫אגדת היַ רדן ‪ /‬עיבוד‪ :‬דבורה עומר ‬ ‫נהר הירדן ‪ /‬מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער ‬ ‫לשיר זה כמו להיות ירדן ‪ /‬נעמי שמר ‬ ‫כנרת ‪ /‬רחל ‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‬

‫‪146‬‬

‫‪148‬‬ ‫‪149‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪153‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪159‬‬ ‫‪160‬‬

‫‪162‬‬

‫מהי מיתולוגיה? ‪ /‬שולה פרידור ‬ ‫למה האלים כועסים? ‪ׁ /‬שֹהם סמיט ‬ ‫מה חבוי בתיבת פנדורה? ‪ /‬רקפת זהר ‬ ‫אורפאוס ואורידיקה ‪ /‬עיבוד‪ :‬נירה הראל ‬ ‫אורפיאוס מנגן — פסיפס‪ ,‬ג'ובני דל'ארטו ‬ ‫הלבירינת — חוט אריאדנה ‪ /‬עיבוד‪ :‬נירה הראל ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬הביתה מערבות השמש ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪164‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪176‬‬ ‫‪178‬‬

‫מעגל השנה היהודי — חגים ומועדי זיכרון ‬

‫‪179‬‬

‫עונג שבת ‬

‫‪180‬‬

‫מעגל השנה‪ ,‬פסיפס בבית אלפא ‬

‫‪179‬‬

‫קבלת שבת ‪ /‬אליעזר כהן ‬ ‫מן התורה ‬ ‫שומר שבת ‪ /‬חיים הזז ‬ ‫למה צחק הצדיק? ‪ /‬מרטין בובר ‬

‫‪182‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪184‬‬ ‫‪186‬‬

‫ימים נוראים ‬

‫‪190‬‬

‫יום הכיפורים בבית כנסת בהולנד ‬ ‫עשרת ימי תשובה — ימי חשבון נפ ‬ ‫ש‬ ‫רציתי להתפלל ולא ידעתי ‪ /‬מרדכי בר־און ‬ ‫מעשה בחייט ‪ /‬סיפור חסידי ‬ ‫מתוך תפילת נעילה ‬ ‫נעילה ‪ /‬רעיה הרניק ‬

‫‪4‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪191‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪194‬‬ ‫‪196‬‬ ‫‪197‬‬

‫לשמור על חיי אדם ‪ /‬יצחק רבין ‬ ‫שיר לשלום ‪ /‬יעקב רוטבליט ‬

‫חנוכה ‬

‫תפילת "על הנסים "‬ ‫שם בחנוכה שנת ‪ / 1943‬עובד בן־ישי ‬

‫ט"ו בשבט ‬

‫תפילת האילן ‪ /‬המנון שמורות הטבע של מוזמביק ‬ ‫מאי ט"ו בשבט? ‪ /‬על פי עזריה אלון ‬ ‫המקום בו נמצאת הנשמה ‪ /‬אברהם שטאל ‬ ‫ספרנו ‪ /‬מתוך עיתון בית ספר בפולין ‬ ‫ט"ו בשבט בבית ֵ‬ ‫חוני המעגל ‪ /‬מתוך ספר האגדה ‬

‫פורים ‬

‫‪198‬‬

‫‪199‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪202‬‬ ‫‪203‬‬

‫‪204‬‬

‫‪206‬‬ ‫‪209‬‬

‫‪210‬‬

‫‪212‬‬ ‫‪215‬‬

‫‪220‬‬

‫‪221‬‬ ‫‪222‬‬ ‫‪224‬‬ ‫‪225‬‬ ‫‪226‬‬

‫‪228‬‬

‫הופעת הלצים ‪ /‬נתן אלתרמ ן‬ ‫"פורים־שפיל"‪ :‬מגילת אסתר ‪ /‬נתן אלתרמן ‬ ‫תחריט לפורים‪ ,‬המאה ה־‪ 17‬‬

‫‪230‬‬ ‫‪231‬‬ ‫‪232‬‬

‫פסח ‬

‫‪234‬‬

‫מן המקורות ‬ ‫ההגדה של פס ‬ ‫ח‬ ‫כוס הדורות ‪ /‬אשר ברש ‬ ‫אליהו הנביא מבשר הגאולה — ציור ‪ /‬בוריס שץ ‬ ‫ביעור חמץ ‪ /‬חנה ניר ‬

‫‪236‬‬ ‫‪237‬‬ ‫‪239‬‬ ‫‪244‬‬ ‫‪245‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‬

‫‪246‬‬

‫מודעה על החו ‬ ‫ק‬ ‫מאוד רציתי לחיות ‪ /‬מאקס שווַ אּב ‬ ‫להסתתר ‪ /‬אידה ווס ‪ /‬תרגום‪ :‬עילית ון פרג ‬ ‫חסידי אומות העולם ‬ ‫זרים סיכנו את מעמדם למען הצלת יהודים ‬ ‫קול דניה הלוחמת ‪ /‬מתוך שידור רדיו ‬ ‫שמבֹון‪ ,‬כפר של חסידי אומות העולם ‬

‫‪248‬‬ ‫‪249‬‬ ‫‪252‬‬ ‫‪255‬‬ ‫‪256‬‬ ‫‪258‬‬ ‫‪259‬‬

‫חסידי אומות עולם בארצות הכיבוש הנאצי ‪ /‬טבלה ‬ ‫חסידי אומות העולם ‪ /‬חיים חפר ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬האי ברחוב הציפורים ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪260‬‬ ‫‪261‬‬ ‫‪263‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ‬

‫‪264‬‬

‫בלדה לחובׁש ‪ /‬דן אלמגו ר‬ ‫סא"ל ד"ר משה מרזוק (גיל) ז"ל ‬

‫יום העצמאות ‬

‫צל ומי באר ‪ /‬יורם טהרלב ‬ ‫על ראש התורן ‪ /‬איה גולדשמיט ‬ ‫מתוך מגילת העצמאות ‬ ‫זיכרונות מטקס הכרזת העצמאות ‪ /‬זאב שרף ‬ ‫הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה ‪ /‬דוד בן גוריון ‬

‫ל"ג בעומר ‬

‫ספירת העומ ר‬ ‫החיפושים אחרי בר כוכבא ‪ /‬יגאל ידין ‬ ‫האריה והקורא ‪ /‬בראשית רבה ‬ ‫האריה והקורא —ציור ‪ /‬מרסל ינקו ‬ ‫הזאב והאנפה ‪ /‬איזופוס ‬

‫ירושליִ ם ‬ ‫ַ‬ ‫יום‬

‫עשרה חלקים ‪ /‬אבות דרבי נת ן‬ ‫ירושלים עיר מעורבת ‪ /‬חיה דור וזיוה מימוני ‬ ‫למ ְטרֹוּפֹולין ‬ ‫צמיחתה של ירושלים מעיר ֶ‬ ‫העיר הקדושה ‬ ‫מבכים את החורבן — תחריט ‪ /‬בוריס שץ ‬ ‫הסיכוי ‪ /‬אהרן בכר ‬

‫שבועות ‬

‫תיקון ליל שבועו ‬ ‫ת‬ ‫מתן תורה —ציור ‪ /‬רמברנדט ואן־רין ‬ ‫כתר ארם צובא ‪ /‬יהושבע בנטוב ‬ ‫עדותו של פחאם ‪ /‬אמנון שמוש ‬ ‫מכתבו של יצחק בן־צבי למרדכי פאח ‬ ‫ם‬ ‫מה היה [היתה] תחלתו של רבי עקיבא? ‪ /‬אבות דרבי נתן ‬ ‫קציר ‪ /‬זרבבל גלעד ‬ ‫משחק‪ :‬סולמות וחבלים ‬ ‫רשימת מקורות וקרדיטים ‬

‫‪266‬‬ ‫‪270‬‬

‫‪272‬‬

‫‪274‬‬ ‫‪277‬‬ ‫‪280‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪285‬‬

‫‪286‬‬

‫‪288‬‬ ‫‪290‬‬ ‫‪292‬‬ ‫‪292‬‬ ‫‪293‬‬

‫‪294‬‬

‫‪295‬‬ ‫‪296‬‬ ‫‪297‬‬ ‫‪298‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪301‬‬

‫תוכן עניניי לשון בספר‬ ‫קישוריות (מילות קישור) ‬ ‫הצורה המילונית של פעלים בבניינים השונים ‬ ‫משלבי לשון ‬ ‫מילים מאותו השורש שמשמעותן שונה ‬ ‫הבדלים של רובד בלשון העברית ‬ ‫קישוריות (מילות קישור) ‬ ‫תווית היידוע ‬ ‫שמות תואר ‬ ‫הבדלי רובד בשפה העברית ‬ ‫סמיכות הפועל ושם הפעולה ‬ ‫הפועל ושם הפעולה ‬ ‫קישוריות ‬ ‫הסביל ושם הפועל ‬ ‫הבניינים ‬ ‫קישוריות (מילות קישור) ‬ ‫הפועל ושם הפעולה ‬ ‫הפועל ושם הפעולה ‬ ‫קישוריות (מילות קישור) ‬ ‫הבניינים ‬ ‫שם הפועל ‬ ‫שייכות ‬ ‫תיאור אופן הפעולה ‬ ‫קישוריות (מילות קישור) ‬ ‫ביטויי זמן ‬ ‫משלבי לשון‪ :‬לשון גבוהה וסלנג ‬ ‫התאמת שם עצם לפועל ‬ ‫הסביל ‬ ‫דרכי ארגון טקסטים עיוניים ‬

‫‪16‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪98‬‬ ‫‪103‬‬ ‫‪121‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪137‬‬ ‫‪141‬‬ ‫‪146‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪193‬‬ ‫‪207‬‬ ‫‪214‬‬ ‫‪219‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪238‬‬ ‫‪269‬‬ ‫‪284‬‬ ‫‪307‬‬ ‫‪316‬‬

‫‪302‬‬

‫‪304‬‬ ‫‪304‬‬ ‫‪305‬‬ ‫‪308‬‬ ‫‪309‬‬ ‫‪310‬‬ ‫‪312‬‬ ‫‪314‬‬ ‫‪317‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪5‬‬

‫הספר‬ ‫חיי בית‬ ‫שער‬

‫‪6‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מעורר מחשבה על היחס לשונים בחברה‪.‬‬ ‫נקרא ארבעה סיפורים שמגוללים אירועים חברתיים מימי בית הספר‪ ,‬במקומות‬ ‫שונים ובתקופות שונות‪ .‬נחשוב‪ ,‬כיצד אנחנו נוהגים במצבים דומים? איך אנחנו‬ ‫מגיבים כאשר דוחים מישהו בחברה? האם אנחנו נחלצים להגן על ילדים פגועים‬ ‫ולחזק אותם? האם טוב להבליג כאשר מישהו פוגע בנו או רצוי לשתף ולבטא את‬ ‫הרגשתכם בקול רם?‬ ‫נקרא את "צעדים ראשונים" מאת אמנון שמוש‪ ,‬את "צלקת" מאת יאנוש קורצ'אק‪,‬‬ ‫את "האות האנגלית ‪ "m‬מאת אורלי קסטל בלום ואת "עץ הדובדבן השבור" מאת‬ ‫ג'סי סטיוארט‪.‬‬ ‫נקרא את דעתם של חכמינו על יחס פוגע ומעליב כלפי אחרים במובאה מתוך מסכת‬ ‫אבות במשנה‪“ :‬סבר פנים יפות" ובמובאה מתוך התלמוד הבבלי "כל המקניט את חברו“‪.‬‬ ‫מאחרים‪ ,‬משתנָ ה‬ ‫ֵ‬ ‫מה קורה כאשר גישת החברה ביחס לקבוצת בני אדם שונים‬ ‫לטובה? כיצד זה משפיע עליהם? נקרא על כך בטקסט המידעי "מהפכה בחינוך‬ ‫העיוורים" מאת חנה ברנר‪.‬‬ ‫האם יש קשר בין היחס שלנו אל השֹונּות שלנו לבין יחס החברה כלפינו? נקרא על‬ ‫כך בספר המרתק "לא רואים עליה" מאת חגית אהרונוף‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת‬ ‫ ‬ ‫הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬ ‫‪ ‬נבחין בלשון ציורית‪ ,‬כלומר בביטויים מושאלים ובדימויים‪.‬‬ ‫‪ ‬נתנסה בכתיבת דו־שיח ובעריכת ריאיון‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב סיפור או כתבה לפי בחירתנו‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נחזור ונתרגל איסוף מידע וארגונו בטבלה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬ננהל דיונים בנושאים שונים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נחקור ונכתוב סיכום על תולדות חייו של יאנוש קורצ'אק‪ ,‬מחבר הסיפור "צלקת"‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫צעדים ראשונים ‪ַ /‬אמְנֹון ׁשָ מֹוש‬ ‫הסיפור מתרחש שנים‬ ‫אחדות לפני קום‬ ‫המדינה‪ ,‬ומגולל את‬ ‫סיפורו של ילד שעלה‬ ‫מהעיר חלֶ ב שבסוריה‬ ‫לתל אביב‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫וה ְׂשכלתי קיבלתי בעיר תל אביב‪ .‬העיר השנייה בחיי‪ .‬היא היתה‬ ‫את המשך חינוכי ַ‬ ‫אז צעירה ויפה‪ .‬ורעננה‪ .‬קטנה ושובבה כזאת‪ .‬עליזה‪ ,‬חצופה‪ .‬התאהבתי בה ממבט‬ ‫ראשון‪ .‬שיכור הייתי כנער שיצא משליטתה של אמו אל חיקה של נערת חלומותיו‪.‬‬ ‫כשאמרו לי שאלך ל"בית ספר ביאליק"‪ ,‬הייתי בטוח שביאליק הוא מנהל בית הספר‪.‬‬ ‫הכרתי את פניו של המשורר מן הספרים‪ ,‬וציפיתי לראותו‪ .‬בהתרגשות הכנתי את‬ ‫עצמי איך אומר לו שלום‪ ,‬למשוררנו הלאומי‪ ,‬וראיתיו בעיני רוחי צובט את לחיי בחיבה‪.‬‬ ‫לאחר שנתגלתה לי תמימותי‪ ,‬התנחמתי בלבי שאילו היה ביאליק המנהל‪ ,‬היה בלי‬ ‫ספק צובט את לחיי; לא את אוזני‪.‬‬ ‫סיפרו לי שתהיינה בבית הספר בנות‪ .‬זה נשמע מוזר ומעניין‪ .‬אבל לא תיארתי לי שתהיינה‬ ‫רבות כל כך ויפות כל כך‪ .‬וחופשיות כל כך‪ .‬ימים לא מעטים חשבתי‪ ,‬שהמבוגרים הללו‬ ‫בארץ אינם יודעים את נפש הנוער‪ ,‬אם הם חושבים שאפשר לשבת בכיתה מעורבת‬ ‫ולהתפנות גם ללימודים‪.‬‬ ‫בתוך ימים ספורים חלו בי שינויים רבים‪ .‬קיצרתי את שערי‪ ,‬שהיה ארוך ומתולתל‬ ‫כשל ילדה; אופנת שיער ארוך לבנים טרם נודעה אז בארץ‪ .‬קיצרתי גם את‬ ‫מכנסי‪ ,‬שהגיעו ממש עד לברכיים‪ .‬התחלתי להרכיב משקפיים‪ ,‬לאחר‬ ‫שהתברר למורים שאיני רואה את הכתוב על הלוח‪ .‬למדתי להפריע בכיתה‪,‬‬ ‫מׁשבעים גָ לּויֹות‪ .‬שבעים — לשון גוזמה‪:‬‬ ‫ורכשתי לי הרבה חברים חדשים ִ‬ ‫אולי עשרים — רובן גלויות של מערב‪.‬‬ ‫הילדים אמרו לי‪ ,‬שאם אדגיש פחות את החי"ת והעי"ן שבפי‪,‬‬ ‫אהיה ממש כמו כולם‪ .‬והוסיפו‪ ,‬גם זאת מתוך כוונה טובה‪,‬‬ ‫שאין רואים עלי את מוצאי ובמראה פני אני ממילא כמו‬ ‫כולם‪ .‬בהחלט רציתי להיות כמו כולם‪ ,‬והחי"ת והעי"ן לא היו‬ ‫לעדנן ואפילו למחותן‪,‬‬ ‫תקועות עמוק בגרוני שלא יכולתי ַ‬ ‫אלא שמשהו שלא היה מחּווָ ר לי מנע ממני את הנטייה‬ ‫הטבעית להתבוללות‪.‬‬ ‫ההכרעות בין להיות כמו כולם בבית הספר או כמו כולם‬ ‫בבית‪ ,‬התסיסו את שנותי הראשונות בארץ‪ .‬בית הספר ייצג את‬ ‫הקדמה‪ ,‬את החדש‪ ,‬את העתיד; פני‪ ,‬פני ילד‪ ,‬היו אל העתיד‪ .‬בית‬ ‫ִ‬ ‫התיימר גם לבנות את הישראלי האחיד; ויותר מכול רציתי‬ ‫ֵ‬ ‫הספר‬ ‫להיות ישראלי‪ .‬אולם כבוד עמוק שהיה לי לעבר‪ ,‬עבר בדמות עירי‬ ‫ומשפחתי‪ ,‬משהו שהלך והתגבש לכבוד עצמי‪ ,‬עצר בי מלקנות מכנסי‬ ‫אתא קצרים ורחבים‪ ,‬חאקי‪ ,‬כמו כולם‪ .‬קיצרתי אפוא את מכנסי‬ ‫האריג‪ ,‬שתפרו לי מן החליפות הישנות של ֶא ַחי הגדולים‪ ,‬והמשכתי‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ללבוש אותם‪ .‬חלקם היו מצמר ("צמר אנגלי משובח‪ — ",‬אמרה אמא) ולא תאמו את‬ ‫אקלימּה של תל אביב בקיץ‪ .‬אך דווקא משום כך ("לזרוק מכנסיים מצמר‬ ‫"ח ַראם!" כלומר חבל ואסור!) — המשכתי‬ ‫אנגלי?" — אמרה אמא — ַ‬ ‫ללבוש אותם ולהזיע‪ .‬בסתר לבי ציפיתי אמנם לאותו יום‬ ‫שהם לא יעלו עלי ואצטרך לחדשים‪" .‬אתא — הכי זולים‬ ‫אחי‪.‬‬ ‫והכי טובים‪ ",‬נאום ִ‬ ‫את השפה העברית כבשתי בתנופה‪ .‬היו אמנם כמה אי‬ ‫הבנות; ימים מספר לאחר שהצטרפתי לכיתה הודיע‬ ‫לנו המורה לגיאוגרפיה שבשיעור הבא נראה פנס‬ ‫קסם‪ .‬ידעתי מהו פנס‪ ,‬וידעתי מה פירוש קסם‪.‬‬ ‫לא שאלתי אפוא שאלות‪ .‬ציפיתי שיראה לנו‬ ‫מין מנורת קסמים‪ ,‬כמו זו של אלדין‪ ,‬למשל‪.‬‬ ‫ִּבמקום זה הובלנו לחדר ָא ֵפל‪ ,‬ושם הקרינו על‬ ‫הקיר תמונות של יוון‪ .‬חשבתי שהמורה שינה‬ ‫את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנס‬ ‫הקסמים‪ .‬לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה‬ ‫לגיאוגרפיה לכיתה‪ .‬הוא פתח וסיפר על אתונה‪ .‬יצר‬ ‫הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע‬ ‫ולשאול בכל הנימוס‪:‬‬ ‫"המורה‪ ,‬ומתי נראה פנס קסם?"‬ ‫צחוק פרץ בכיתה‪ .‬הילדים חשבו שאני מנסה את המורה‪.‬‬ ‫ומ ְת ַח ֵּכם‪ .‬עד היום הם אינם יודעים את האמת‪ .‬יצא לי‬ ‫מית ֵמם ִ‬ ‫המורה חשב שאני ַ‬ ‫אפוא שם של מצחיקן‪ .‬משראיתי ששמי הולך לפני‪ ,‬התחלתי הולך אחריו‪ .‬הפכתי‬ ‫למצחיקן הכיתה‪ .‬נוח היה לי בתפקיד זה‪ ,‬בעיקר כשאין מורא ַמ ֵקל עלי‪ .‬שובבּות ֶׁש ִּבי‪,‬‬ ‫שנבלמה שם‪ ,‬פרצה כאן החוצה‪ .‬מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר‪,‬‬ ‫פעמים במתכוֵ ון ופעמים שלא במתכוון‪.‬‬

‫•‬ ‫היה לנו מורה למוזיקה — אדם חביב‪ ,‬משוגע למקצועו‪ .‬בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת‬ ‫בבית הספר‪ .‬אך בין שאר מּוזרּויֹות קיבלתי גם את זו‪ ,‬ובהתלהבות‪ .‬כל עוד למדנו שירים‬ ‫שמחתי מאוד‪ .‬כשהגענו לתווים שמחתי פחות; הרבה פחות‪ .‬המורה הופיע יום אחד‬ ‫קֹורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט — סרט ממש — ובו נוכל לראות את‬ ‫לשיעור‪ ,‬כולו ֵ‬ ‫כל ְּכלֵ י התזמורת מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד‪ .‬הוא כינֵ ס שלוש כיתות יחד‪ ,‬ובזה‬ ‫מנצ ַח‪ ,‬ובזה עשה את טעותו‬ ‫ֵ‬ ‫עשה את טעּותֹו הראשונה‪ .‬הוא לא הסביר לי מה זה‬ ‫השנייה — הגורלית‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪9‬‬

‫מעולם לא ראיתי קודם תזמורת‪ ,‬לא כל שכן מנצח‪ .‬ולא העליתי על דעתי שלאיש‬ ‫אשר על התזמורת יקראו "מנצח"‪ .‬כשכבו האורות והתחיל הסרט‪ ,‬הייתי מרוכז כולי‪.‬‬ ‫המוזיקה היתה די יפה‪ ,‬אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת בית הכנסת "אוהל‬ ‫מועד" שהייתי שומע בשבתות‪ .‬היתה דומייה‪ ,‬ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה‪,‬‬ ‫על גבול הלחישה‪:‬‬ ‫"עכשיו‪ ,‬שימו לב איך הוא מנצח‪".‬‬ ‫"מנצח‪ ...‬את מי?" — שאלתי באותו טון שקט־לוחש‪.‬‬ ‫פּור ָקן‪ .‬המורה חשב‬ ‫צחוק אדיר פרץ ממאה פיות ְצ ֵמ ֵאי ְ‬ ‫שעשיתי זאת בכוונה‪ .‬אך בשלב זה עוד שלט ברוחו‪,‬‬ ‫כדי לא להפריע למוזיקה‪ .‬צעקו שש‪...‬שש‪...‬שש‪...‬‬ ‫מכל צד‪ ,‬והצחוק שכך‪.‬‬ ‫העוממות נשארו‬ ‫ְ‬ ‫הסרט נמשך‪ .‬אך גַ ֲחלֵ י הצחוק‬ ‫חמות‪ .‬אם בראשיתו של הסרט התעכב‬ ‫הצלם על כל כלי וכלי‪ ,‬הרי מעתה ליוותה‬ ‫המצלמה את המנצח‪ ,‬מכל זווית‬ ‫אפשרית‪ .‬וכאן ראיתי מה שלא‬ ‫ראיתי מעולם‪ :‬אדם מכובד‪ ,‬מבוגר‪,‬‬ ‫כמעט זקן — עושה צחוק מעצמו‪.‬‬ ‫ועוד בפני תזמורת שלמה‪:‬‬ ‫מנַ ֵתר‪ ,‬מטלטל ידיו בצורה‬ ‫מגוחכת‪ ,‬עוצם עיניו וׂשם‬ ‫יד על פניו כאילו התפלל‬ ‫"שמע ישראל"‪ .‬לפתע שוב‬ ‫מנתר כמשוגע ומצביע אל‬ ‫אחד המנגנים‪ :‬עושה לו תנועות‬ ‫בידו כאומר לו לקום‪ ,‬והלה עושה‬ ‫עצמו עוקב אחרי כל תנועה אך נשאר‬ ‫יושב‪ .‬דווקא ברגעים הראשונים הייתי‬ ‫תמ ַה על הטיפוס הזה — מוקיון רציני מדי‬ ‫ֵ‬ ‫נראה בעיני‪ .‬אולם כאשר התחיל‪ ,‬בקטע של‬ ‫ולטלטל ראשו כתקוף‬ ‫ֵ‬ ‫ׂשיא לנענע כל גופו כלּולָ ב‬ ‫עווית — פרצתי בצחוק‪ .‬בזווית עיני ראיתי מה‬ ‫מתחולל על פניו של המורה למוזיקה‪ .‬ניסיתי לעצור‬ ‫בעד הצחוק והוא הפך לצחקוקים‪ .‬כשהסמיק המורה‬ ‫והתחיל מגמגם לעברי‪ ,‬הותרה הרצועה ּכָ לִ יל‪ .‬צחקתי‬

‫‪ 10‬‬

‫עד לכאב בטן‪ ,‬גורר אחרי את כל הציבור הגדול‪ ,‬שגילה פתאום חוש הומור מפותח‬ ‫והצטרף אלי‪ .‬אחדים התפתלו ממש על הרצפה‪.‬‬ ‫ההקרנה הופסקה‪ .‬המורה למוזיקה ניגש אלי‪ .‬ראיתי שהוא על סף ההתפוצצות‪ .‬אך‬ ‫מה יכולתי לעשות‪ .‬המחשבה הראשונה שבאה לראשי היתה‪ ,‬שאילו היה תופס מקל‬ ‫וחובט בכף ידי‪ ,‬היה פורק בוודאי את זעמו‪ ,‬אולי בדרך הטובה ביותר‪ .‬במאמץ אדיר הוא‬ ‫ּפּוח פקח עלי זוג עיניים ָד ִמיֹות טורפות ושאל‪:‬‬ ‫שלט ברוחו‪ .‬שואף ונושף ְּכ ַמ ַ‬ ‫"זה אתה שרצית לדעת את מי הוא מנצח‪ ,‬מה?"‬ ‫"כ‪ ...‬כ‪ ...‬כן המורה‪ ",‬גמגמתי‪ ,‬מהרהר במקלותיו של החכם‪.‬‬ ‫"ואתה חושב שזאת בדיחה?"‬ ‫"לא‪ .‬אני באמת לא ראיתי את מי הוא מנצח‪ .‬בחיי‪ ,‬בחיי ה' וספר התורה‪".‬‬ ‫"אתה עוד מתחצף! ונשבע לשווא!!"‬ ‫כאן בא לעזרתי ידידי הקרוב‪ ,‬אחד ממנהיגי הכיתה שלקח אותי תחת חסותו‪.‬‬ ‫"המורה‪ ,‬הוא עולה חדש‪ .‬המורה‪ ,‬הרבה מילים הוא עוד לא מבין‪ .‬מנצח — זאת מילה‬ ‫קשה‪".‬‬ ‫"עולה חדש?" — תמה המורה‪" ,‬למה לא אמרתם לי שהוא עולה? עולה על כולכם‬ ‫בעליזות שלו‪ ,‬בכל אופן‪ .‬חבלן מקצועי‪ .‬ומאיזו ארץ הוא עלה?" פנה אל חברי‪ ,‬מדגיש‬ ‫בזה שאיתי אין לו מה לדבר‪.‬‬ ‫"מסוריה‪ ",‬באה התשובה מכמה ִּפּיֹות‪.‬‬ ‫"א־הה‪ ,‬כך תיארתי לעצמי‪ ",‬סיכם המורה למוזיקה‪ ,‬וְ נָ ח ִמּזַ ְעפֹו‪.‬‬ ‫הסמקתי‪ ,‬רתחתי‪ .‬אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות‪ ,‬שנקוו בקרקעית גאוותי‬ ‫הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה‪ .‬אך סלחתי לו‪ .‬ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול —‬ ‫במוזיקה‪.‬‬ ‫משמר את המעשה ומעלה‬ ‫ֵ‬ ‫ושמא לא סלחתי לו‪ .‬אילו סלחתי‪ ,‬אולי זיכרוני לא היה‬ ‫אותו לפני מעת לעת‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬כתבי אמנון שמוש‪ ,‬הוצאת אביב)‬

‫יְ ִהי ּכְ בֹוד ֲח ֵב ְרָך ָח ִביב ָעלֶ יָך ּכְ ֶׁשּלְ ָך‬ ‫(מסכת אבות ב‪ ,‬משנה יג)‬

‫חיי בית הספר ‪11‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע התרגש המספר כל כך כאשר הגיע לתל אביב?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 2‬או ‪ 3‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .2‬כיצד התאים את עצמו המספר לחיי ילד בתל אביב של הימים ההם?‬ ‫‪ .3‬במה השתנו חייו של הנער בתל אביב?‬ ‫‪ .4‬המספר רצה מאוד להיות כמו כולם‪ .‬במה הוא נראה בעיני עצמו שונה מכולם?‬ ‫הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫המספר?‬ ‫ַ‬ ‫‪ .5‬כיצד קיבלו תלמידי הכיתה את‬ ‫‪ .6‬ממה נעלב המורה? ממה נעלב המספר?‬ ‫‪ .7‬הביאו דוגמאות מן הסיפור לקשיים הקשורים לשפה שהיו לנער‪.‬‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים וענו‪:‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬בחרו קטעים משעשעים בסיפור‪ .‬קראו אותם בקול רם בפני חבריכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו על מה מבוסס ההומור בקטעים אלו‪.‬‬ ‫‪ .2‬יש האומרים שבסיפור בולט הניגוד בין המורה למוזיקה לבין התלמיד העולה‪.‬‬ ‫כיצד אפשר לנמק את דעתם?‬ ‫‪ .3‬האם זכור לכם מקרה שבו רציתם להתאים את עצמכם לשאר הילדים? ספרו‬ ‫והסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .4‬המספר שמח למחשבה שיפגוש את המשורר חיים נחמן ביאליק‪ .‬האם גם אתם‬ ‫הייתם מתרגשים לפגוש סופר? אם כן‪ ,‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫"צעדים ראשונים" הוא צירוף שמשתמשים בו‪:‬‬ ‫א‪ .‬במובן הפשוט; למשל‪" :‬התינוק צעד צעדים ראשונים ושימח את הוריו‪".‬‬ ‫ב ‪ .‬בהשאלה; למשל‪" :‬צעדיו הראשונים כמורה היו רצופי קשיים‪ ".‬באיזו משמעות‬ ‫מופיע הצירוף "צעדים ראשונים" בשם הסיפור? (וראו עוד על "השאלה" בעמוד ‪.)39‬‬

‫‪12‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫לפי שם הסיפור שערו על מה יסופר בו?‬ ‫בזמן הקריאה שימו לב‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה התבטא היחס ליאשק כילד דחוי בכיתה?‬ ‫‪ .2‬עקבו אחר התנהגותה של המורה מרגע שהיא קוראת לילד הבוכה אליה ועד‬ ‫שהיא מוציאה את הסיכה משערותיה‪ .‬מה הרגשתם בזמן קריאת הקטע הזה?‬

‫צלקת ‪ /‬יאנוש קורצ'אק | עיבד‪ :‬אריה ביכנר‬ ‫שום תלמיד לא רצה לשבת ִאתו על ספסל אחד‪ .‬ובכן‪ ,‬כאשר לא רצו‪ ,‬לא ישבו‪ ,‬וחסל‪.‬‬ ‫אׁשק הוא שקט‪ ,‬אפילו כאשר אינו רוצה‪ ,‬אבל מישהו מצווה‪ ,‬יציית‪ ,‬רק לא נעים לו‪.‬‬ ‫אבל יָ ֶ‬ ‫היום הראשון בבית הספר‪.‬‬ ‫יושב יאשק‪ ,‬זז עד קצה הספסל‪ ,‬אבל כאשר יסתכל‪ ,‬מיד יזכור‪ .‬עליו להיזהר‪ .‬רק היום‬ ‫להחזיק מעמד‪ .‬כאשר ילך הביתה‪ ,‬יספר לאמא וישאל‪ :‬מה לעשות‪ ,‬כדי לא לשבת‬ ‫יחד ִאתו‪.‬‬ ‫המורה‪ ,‬איך צריכים תלמידים ללמוד בחריצות‪ .‬את המחברות לא‬ ‫ָ‬ ‫שומע יאשק את דברי‬ ‫לק ֵמט‪ ,‬לנקות במברשת את השיניים ולא להפריע בשיעורים‪ .‬הוא שומע ועיניו דומעות‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫והמורה אינה מכירה עדיין את הנערים ואומרת‪:‬‬ ‫"בוא נא אלי‪ ,‬אתה‪ ,‬מהספסל האחרון‪ ,‬מה שמך? מדוע אתה בוכה?"‬ ‫הסתובבו כולם אחורה‪ ,‬רואים ואומרים‪:‬‬ ‫"מפני שהוא‪ ,‬המורה‪ ,‬אינו רוצה לשבת עם יהודי‪".‬‬ ‫"לשם מה בא הנה יהודי?"‬ ‫יצאו אפילו מהספסלים כדי לראות טוב יותר‪ ,‬ואז‪:‬‬ ‫מֹוׁשק!"‬ ‫"יהודון — רבי — ֶ‬ ‫המורה קמה‪ .‬השתתקו במקצת‪ ,‬כי אינם יודעים אם מותר‪ .‬אבל שוב‪:‬‬ ‫"ריח בצל נודף ממנו — מסריח‪".‬‬ ‫"לך לבית הכנסת!"‬ ‫"לחדר!"‬ ‫"אין אנו רוצים בך!"‬ ‫המורה עומדת‪ ,‬מחכה‪ ,‬והנערים סקרנים מה תגיד‪.‬‬ ‫אבל המורה אינה אומרת כלום‪ ,‬רק סיכת ראש הוציאה משערותיה והשערות התפזרו‪.‬‬ ‫ולמורה יש שערות יפות‪ ,‬ארוכות‪ ,‬בהירות‪ ,‬מסורקות למשעי‪ .‬מה יהיה כאן?‬ ‫דממה‪.‬‬ ‫"ובכן מה?" שואלת המורה‪" ,‬גמרתם כבר?"‬ ‫"מה היה עלינו לגמור?" אומר הנער‪ ,‬אשר השליך אבנים בחצר‪.‬‬ ‫"נסדר ליהודי ‘חימום' כזה שילך לו‪ ",‬מוסיפים האחרים‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪13‬‬

‫"לא ילך‪ ",‬אומרת המורה‪" ,‬גם אם כל יום תכו אותו הוא מוכרח להישאר כי כך אומר‬ ‫החוק‪ .‬ועכשיו הירגעו ואספר לכם את תולדות הצלקת הזאת‪ .‬התדעו מה זאת צלקת?"‬ ‫המורה התכופפה והראתה מקום ריק‪ ,‬חסר שערות על ראשה — מקום ָצלּוק‪ .‬כאשר‬ ‫שערותיה היו מסורקות ומסודרות כראוי‪ ,‬הצלקת לא נראתה כלל‪.‬‬ ‫"אתם רואים?"‬

‫‪14‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫"זה ודאי מאבן‪"...‬‬ ‫"אולי סוס בעט במורה?"‬ ‫רעי לב‪.‬‬ ‫"לא סוס‪ ,‬כי אם אנשים‪ ",‬השיבה המורה‪" ,‬אנשים לא נבונים‪ֵ ,‬‬ ‫"הייתי אז ילדה‪ ,‬בערך בגילכם‪ .‬אמי גרה בעיירה‪ .‬הפולנים בעיירה היו מעטים‪ ,‬רק‬ ‫גרמנים היו‪ .‬אבי מת‪ .‬היינו רק שתינו‪ :‬אמא ואני‪ .‬והאזור ההוא של פולין היה שייך אז‬ ‫לגרמניה‪ .‬וגם אצל הגרמנים היה אז חוק‪ ,‬שהילדים מוכרחים לבקר בבית הספר‪ .‬ובכן‬ ‫רשמה אותי אמא לבית הספר‪ ,‬אחרת היתה משלמת קנס‪ ,‬או שהיו מושיבים אותה‬ ‫בבית הסוהר‪.‬‬ ‫כאשר הלכתי בפעם הראשונה לבית הספר הגרמני‪ ,‬נישקה אותי אמא‪ ,‬דמעות זלגו‬ ‫עֹוטה אומללה'‪ ...‬ואני השתוממתי‪ ,‬כי הייתי מרוצה ושמחתי שאהיה‬ ‫‘פ ָ‬ ‫מעיניה ואמרה‪ָ ּ :‬‬ ‫כבר תלמידה‪ .‬מפני מה אמא מפחדת‪ ,‬ועל מה צר לה כל כך?‬ ‫"נו‪ ,‬ומה? חדלתי להשתומם‪ .‬אתם ודאי כבר מתארים לעצמכם? כאשר צעקתם זה‬ ‫עתה והעלבתם את הנער מפני שהוא יהודי‪ ,‬נזכרתי ביום העצוב‪ ,‬ביום הראשון שלי‬ ‫בבית הספר‪ .‬ונזכרתי באמי שראתה את אשר עוללו לי ואמרה‪‘ :‬אלוהים יעניש אותם‬ ‫על מעשיהם הרעים‪ ,‬את הגרמנים‪'.‬‬ ‫"נו‪ ,‬מספיק ילדים‪ .‬זה היה לפנים‪ .‬כבר עבר‪ .‬לא נעים להיזכר‪".‬‬ ‫המורה לא רצתה להמשיך את סיפורה‪ ,‬אבל הנערים התחילו לבקש ולהתחנן‪:‬‬ ‫"שהמורה תספר איך זה היה?!"‬ ‫"איך היה? אף אחד לא רצה לשבת ִאתי על ספסל אחד‪ .‬אמרו‪‘ :‬חזירה פולנית!' ‘פולנייה‬ ‫ארורה!' ‘אביך שיכור!' ואבי אף פעם לא שתה יין ָׂש ָרף‪ .‬אפילו בירה הוא לא שתה‪.‬‬ ‫הבינותי אז רק מעט גרמנית ואינני יודעת מה עוד אמרו‪ .‬אבל — היתה רשעות כזאת‬ ‫ושנאה איומה‪ .‬רק ארבעה לא הציקו לי‪ .‬שלושה בנים ובת אחת‪ .‬ביקשתיה אחר כך‬ ‫שלא תגן עלי‪ ,‬שתעמיד פנים‪ ,‬כאילו גם היא אינה אוהבת אותי‪ .‬נו‪ ,‬והתחילו להדריך‬ ‫את מנוחתה‪ .‬שאלו אותה‪ ,‬כמה שילמתי לה בעד שתגן עלי‪ .‬רע‪ ,‬נורא רע היה לי בבית‬ ‫הספר הגרמני הזה‪".‬‬ ‫פעמון בית הספר הפסיק את סיפורה של המורה‪ .‬חבל!‬ ‫פעמים רבות אחרי כן ביקשו הילדים שהמורה תספר מי ואיך פצעו אותה באבן‪ .‬אבל‬ ‫המורה עמדה על דעתה‪ ,‬לא רצתה ולא סיפרה‪.‬‬ ‫"זה היה לפנים‪ ,‬לא נעים להיזכר‪ .‬לא כדאי! ומה יש לספר? אבן ידוע ֶׁש ָּק ָשה היא‪.‬‬ ‫והתרּפא‪ .‬עדיין אינכם מבינים‪ ,‬ילדים‪ :‬צלקת על הראש אינה כואבת‪ ,‬אבל גם‬ ‫ֵ‬ ‫ָּכ ַאב —‬ ‫בלב נשארה צלקת מאותה אבן‪ .‬והצלקת שבלב — כואבת‪.‬‬ ‫"אל תרגיזו‪ ,‬ילדים‪ ,‬לא אותו‪ ,‬ולא שום אדם‪ָ .‬הגֵ ּנּו על כבוד בית הספר! אל יֵ ֵצא איש‬ ‫מבית הספר עם צלקות‪ ,‬כמו שלי‪ ,‬על הראש ובלב!"‬ ‫(מתוך‪ :‬דת הילד‪ ,‬הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד)‬

‫חיי בית הספר ‪15‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 1‬או ‪ 2‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה דומה האירוע שקרה ליאשק לאירוע שקרה למורה כאשר היתה ילדה?‬ ‫‪ .2‬המורה שמעה שצעקו‪" :‬פולנייה ארורה! אביך שיכור‪".‬‬ ‫לילד אמרו‪" :‬יהודון! ריח בצל נודף ממנו‪".‬‬ ‫א‪ .‬מה המשותף לשני המשפטים?‬ ‫ב‪ .‬איזו תופעה הם מייצגים?‬ ‫‪ .3‬המורה מפסיקה את סיפורה באמצע ואומרת‪" :‬נו‪ ,‬מספיק ילדים‪ ...‬לא נעים‬ ‫להיזכר‪ ".‬היא ממשיכה לספר רק לאחר שהילדים מפצירים בה‪.‬‬ ‫שערו מדוע לא מספרת המורה את הסיפור ברצף?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 4‬או ‪ 5‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .4‬מה רצתה המורה ללמד את תלמידיה באמצעות הסיפור מימי ילדותה?‬ ‫‪ .5‬האם למדתם משהו מהסיפור? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬בסיפור מסופרים שני אירועים‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה חלק בסיפור מתאר מה קורה בהווה‪ ,‬ואיזה חלק מתאר מה קרה‬ ‫בעבר?‬ ‫ב‪ .‬נסו לצייר תרשים המביע היכן מופיעים בסיפור שני החלקים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לאיזו מסקנה הגעתם?‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬רותי קראה את הסיפור ואמרה‪" :‬לדעתי היו צריכים לקרוא לסיפור ‘צלקות' ולא‬ ‫‘צלקת'‪ ".‬שערו והסבירו למה מתכוונת רותי?‬ ‫‪ .2‬הסיפור בנוי כסיפור בתוך סיפור‪ .‬איך אפשר לזהות זאת? הסבירו‪.‬‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬המורה אומרת‪" :‬צלקת על הראש אינה כואבת‪ ,‬אבל גם בלב נשארה צלקת‬ ‫מאותה אבן והצלקת שבלב כואבת‪ ".‬המילה צלקת מופיעה פעמיים במשפט‪.‬‬ ‫באיזה הקשר מופיעה המילה בהשאלה?‬ ‫‪ .2‬כתבו משפטים לפי הסיפור והשתמשו בהם במילות הקישור שלהלן‪:‬‬ ‫גם‪ ...‬וגם‪ | ...‬בדומה ל‪ ...‬גם‪ | ...‬הן במקרה של‪ ...‬והן במקרה של‪ | ...‬יש דמיון רב‬ ‫בין‪ ...‬לבין‪ ... | ...‬דומה מאוד ל‪...‬‬

‫‪16‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫אתם עורכים ריאיון עם הוריכם או עם מבוגרים אחרים על מורה שהם זוכרים במיוחד‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •הכינו רשימה של שאלות המבקשות מידע עובדתי‪ ,‬למשל באיזו כיתה למדו עם‬ ‫אותו מורה?‬ ‫ •שאלות המעוררות הבעת מחשבות ורגשות‪ ,‬כגון מהי המחשבה הראשונה שעלתה‬ ‫בראשך לגבי המורה שבו נזכרת?‬ ‫ •שאלות המזמינות הבעת עמדה‪ ,‬כמו האם המורים של פעם היו טובים יותר?‬ ‫ •ערכו את הריאיון‪.‬‬ ‫ •סכמו את הריאיון ככתבה לעיתון ילדים או כסיפור‪.‬‬ ‫ •עתה הראו את הטיוטה הראשונה לחבריכם ובקשו הצעות לשיפור‪.‬‬ ‫ •תקנו את עבודתכם בעזרת הערות מועילות שקיבלתם מהחברים ומהמורה‪.‬‬ ‫תוכלו להראות גם למבוגרים בסביבתכם הקרובה‪.‬‬ ‫ •אם תרצו הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫‪ .1‬חפשו בלקסיקון לאישים‪ ,‬באנציקלופדיה או באינטרנט‬ ‫קֹור ַצ'ק וכתבו עליהם‬ ‫פרטים על תולדות חייו של יַ אנּוש ְ‬ ‫בקצרה במחברת‪.‬‬

‫ ‬

‫קֹור ַצ'ק‬ ‫יַ אנּוש ְ‬

‫הדרכה‬ ‫ •בדקו טקסטים אחדים ובחרו בשניים־שלושה המתאימים למשימה שלפניכם‪.‬‬ ‫ •קראו את רשימת הפעלים שלהלן והיעזרו בהם ככל האפשר בכתיבתכם‪:‬‬ ‫נולד‪ ,‬גדל‪ ,‬התחנך‪ ,‬השלים את לימודיו‪ ,‬עבד כ‪ ,...‬טיפל ב‪ ,...‬השתתף ב‪ ,...‬הקים‪,‬‬ ‫יצר‪ ,‬פעל‪ ,‬נלחם למען‪ ,‬כתב‪ ,‬חינך‪ ,‬הקדיש את חייו ל‪ ,...‬שנותיו האחרונות‪ ...‬מותו‪...‬‬ ‫ •בדקו אם כללתם בכתיבתכם את כל הפרטים החשובים‪.‬‬ ‫ •בסוף העבודה ציינו על אילו מקורות הסתמכתם‪.‬‬ ‫ •לאחר שתכתבו על תולדות חייו ועל עשייתו החינוכית‪ ,‬הסבירו מדוע מתאים‬ ‫דווקא ליאנוש קורצ'אק לכתוב סיפור זה‪.‬‬

‫זכותי שלא יכאיבו לי‪ ,‬שלא יעליבו אותי ושלא ישפילו אותי‪.‬‬ ‫אחריותי לא לפגוע באחרים גם באופן מילולי או באופן פיזי‪.‬‬ ‫(מתוך הזכויות שלי ושלכם ‪ /‬האחריות שלי ושלכם‪ ,‬משרד החינוך)‬

‫חיי בית הספר ‪17‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫בסיפור "הצלקת"‪ ,‬קראתם על יחסם של הילדים לבן כיתתם היהודי‪.‬‬ ‫הטקסט "אנטישמיות" מסביר שהיחס הזה הוא חלק מתופעה נרחבת‪.‬‬ ‫‪ .1‬קראו את הכותרת בלבד‪ .‬מה אתם יודעים על האנטישמיות? ספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪ ,1-3‬את כותרת המשנה וכן את משפט הסיום‪.‬‬ ‫שערו לפיהם מהו תוכן הכתוב‪.‬‬

‫מהי אנטישמיות ‪ /‬חנה ברנר‬ ‫‪1‬‬

‫“אנטישמיות“ היא כינוי לתופעה של שנאת היהודים‪ .‬מילה זו מורכבת משתי‬ ‫מילים‪“ :‬אנטי“ שפירושה נגד‪ ,‬ו“שמים“ שפירושה צאצאיו של שם‪ ,‬בן נח‪ .‬היהודים‬ ‫והערבים נמנים עם בני שם‪ ,‬אך “אנטישמים“ הם שונאי יהודים בלבד‪.‬‬

‫תופעות אנטישמיות בעבר‬ ‫‪ 5‬שנאת היהודים היא עתיקת יומין‪ .‬תופעות אנטישמיות לבשו צורה ופשטו צורה‬ ‫במשך אלפי שנים בארצות שבהן חי מיעוט יהודי‪ .‬היהודים היו שונים בדתם‬ ‫ובמנהגיהם משאר תושבי הארצות שבהן התגוררו‪ ,‬והם התבלטו בתרבותם‪,‬‬ ‫בחוכמתם ובהצלחתם הכלכלית‪ .‬באירופה הם היו מיעוט שסירב לדרישה להתנצר‬ ‫ועל כן הם היו נתונים להתנכלויותיהם של השליטים הנוצרים‪ .‬בארצות מסוימות‬ ‫‪ 10‬היהודים צוו לעבור לגור בשכונות נפרדות — גטאות‪ ,‬לחבוש כובע מיוחד או לענוד‬ ‫טלאי מיוחד שיזהה אותם בפומבי כיהודים‪ .‬השליטים הטילו מסים מיוחדים על‬ ‫היהודים ואף הגבילו את אפשרויותיהם להתפרנס בכך שאסרו עליהם לעסוק‬ ‫במקצועות שונים‪ .‬במדינות בהן חיו התושבים בעוני ומצוקה‪ ,‬נהגו השליטים‬ ‫להאשים את היהודים במצבם ולשלהב את המוני העם נגדם‪ ,‬כדי להסיט את‬ ‫‪ 15‬מחשבותיהם ממצוקות היומיום‪ .‬ההמון המוסת‪ ,‬שהאמין שהיהודים הם הסיבה‬ ‫לכל צרותיהם‪ ,‬התנפל על מגורי היהודים‪ ,‬השפיל‪ ,‬הכה‪ ,‬רצח‪ ,‬בזז והשמיד רכוש‬ ‫יהודי‪ .‬הפורעים לא נענשו‪ .‬ברוח זו‪ ,‬הופצו על היהודים עלילות דם‪ ,‬בהן טענו‬ ‫האנטישמים שהיהודים רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות‬ ‫לפסח‪ .‬סירובם של היהודים להתנצר גרם לגירושם מהארצות בהן חיו במשך‬ ‫‪ 20‬מאות רבות של שנים‪ .‬בשנת ‪ 1290‬הם גורשו מאנגליה; בשנת ‪ 1306‬מצרפת;‬ ‫בשנת ‪ — 1492‬מספרד וב־‪ — 1497‬מפורטוגל‪ .‬באנגליה ובצרפת‪ ,‬הורשו היהודים‬ ‫לחזור כעבור ‪ 300‬שנים מהגירוש‪.‬‬ ‫האנטישמיות במאה העשרים‬ ‫במאה העשרים‪ ,‬לאחר התבוסה של גרמניה ואוסטריה במלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫‪ 25‬קמו מפלגות אנטישמיות שהאשימו את היהודים במפלה ובמצב הכלכלי הקשה‬

‫‪18‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪30‬‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫‪45‬‬

‫‪50‬‬

‫‪55‬‬

‫‪60‬‬

‫לאחר המלחמה‪ .‬הם חרטּו על דגלם את‬ ‫שנאת היהודים‪ .‬הנאצים בגרמניה‪ ,‬ובראשם‬ ‫היטלר‪ ,‬הכריזו שהגרמנים הם ה“גזע העליון“‪.‬‬ ‫הם הציגו את היהודים בתור “גזע נחות“‪ ,‬הם‬ ‫אויבי גרמניה ואויבי האנושות כולה‪ .‬הם גם‬ ‫העלילו עליהם שהם מתכננים להשתלט על‬ ‫העולם‪ .‬בשנת ‪( 1933‬שש שנים לפני פרוץ‬ ‫מלחמת העולם השנייה)‪ ,‬נבחר היטלר‪ ,‬מנהיג‬ ‫המפלגה הנאצית‪ ,‬לתפקיד נשיא גרמניה‪.‬‬ ‫בחירתו שינתה לרעה את מצב היהודים בארץ‬ ‫זו‪ :‬מנהיגים יהודים נכלאו‪ ,‬נהרס רכוש יהודי‬ ‫ונאסר על יהודים להיות בקשרים חברתיים‬ ‫עם גרמנים‪ .‬אסור היה ליהודים להתחתן עם‬ ‫בני העם הגרמני‪ ,‬לפרסם ספרים ועיתונים‪,‬‬ ‫להופיע על במות התיאטרון והאופרה‪,‬‬ ‫להיכנס למקומות ציבוריים או להיראות‬ ‫בפומבי בשעות מסוימות‪ .‬החל מחודש‬ ‫פברואר ‪ ,1939‬לא הותר עוד ליהודים להיכנס‬ ‫לקרונות שינה או לקרונות מסעדה ברכבות‪.‬‬ ‫בית המחוקקים הגרמני חוקק חוקים לפיהם‬ ‫אין זכות בחירה ליהודים‪ ,‬יש לפטר את עובדי‬ ‫המדינה היהודיים ויש להגביל את מספר‬ ‫התלמידים והסטודנטים היהודיים בבתי הספר‬ ‫התיכוניים ובאוניברסיטאות‪ .‬נאסרו קשרים‬ ‫עסקיים בין יהודים לבין גרמנים בני "הגזע‬ ‫העליון"‪ :‬היה איסור לקנות בחנויות בבעלות‬ ‫יהודים איסור לפנות לרופא או לעורך דין יהודי‪.‬‬ ‫תלמידים יהודיים בבתי ספר הושפלו‪ ,‬וכאשר‬ ‫צולמו תמונות כיתתיות‪ ,‬נדרשו התלמידים‬ ‫היהודיים להפנות את הגב למצלמה‪ ,‬כדי‬ ‫שלא "יטמאו" את התצלום‪.‬‬ ‫הביטוי הנורא ביותר לאנטישמיות‪,‬‬ ‫לשנאת היהודים‪ ,‬היה בשואה‪ :‬בשנים‬ ‫‪ 1945-1939‬התחוללה מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬הנאצים כבשו את מרבית ארצות‬ ‫אירופה‪ .‬בכל מקום שנכבש על ידיהם הם‬

‫ליל הבדולח*‬ ‫בלילה שבין ה־‪ 9‬ל־‪ 10‬בנובמבר ‪ ,1938‬ערכו‬ ‫הנאצים פרעות בתושבים היהודים ברחבי גרמניה‪.‬‬ ‫מאות יהודים נרצחו‪ ,‬ורכושם נבזז וניזוק‪ .‬יותר‬ ‫משלושים אלף יהודים נעצרו ונשלחו למחנות‬ ‫ריכוז‪ .‬בתי כנסת‪ ,‬אלפי חנויות ו־‪ 29‬בתי כל־בו‬ ‫בבעלות יהודים הוצתו או נהרסו כליל‪ .‬המשטרה‬ ‫לא התערבה‪ ,‬ומכבי האש נמנעו מלכבות את‬ ‫הׂשרפות לפי הוראה מגבוה‪ .‬ההוצאות לתיקון‬ ‫ֵ‬ ‫ההרס הוטלו על הקורבנות — בעלי הבתים ובעלי‬ ‫העסקים היהודים‪ .‬הפרעות כונו "ליל הבדולח"*‪,‬‬ ‫כנראה בגלל החלונות המנופצים ורסיסי הזכוכית‬ ‫הרבים שכיסו את הרחובות‪.‬‬ ‫* בדולח — זכוכית מלוטשת‪ ,‬מבריקה ושקופה מאוד‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪19‬‬

‫הכו‪ ,‬השפילו והפחידו את היהודים‪ .‬בכל עיר שנכבשה ריכזו הנאצים את היהודים‬ ‫בגטו‪ ,‬שכונה מוקפת חומה ברובע העני והמוזנח של העיר‪ .‬לאחר זמן העבירו את‬ ‫היהודים למחנות ריכוז והשמדה‪ .‬במלחמת העולם השנייה נספו כשישה מיליון‬ ‫‪ 65‬יהודים עד שנוצחה גרמניה במלחמה‪.‬‬ ‫האנטישמיות בימינו‬ ‫גם בימינו קיימת אנטישמיות‪ ,‬שמוצאת ביטוי אלים באירועים רבים‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫דיווחו אמצעי התקשורת‪ ,‬שהאנדרטה לזכר עשרות אלפי היהודים שנרצחו ביריות‬ ‫בּב ִּבי־יַ אר‪ ,‬באוקראינה‪ ,‬נותצה‪ .‬בצרפת הותקפו יהודים פעמים רבות ברחוב‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ 70‬בבלגיה הותקף הרב הראשי של בריסל על ידי צעירים שבעטו בפניו‪ .‬בברלין‬ ‫הושלך בקבוק תבערה לעבר בית כנסת‪ .‬בפולין‪ ,‬על אף שכמעט לא חיים בה‬ ‫יהודים‪ ,‬קיימת אנטישמיות‪ ,‬שהתבטאה בעיקר בהשחתת מצבות ובריסוס צלבי‬ ‫קרס בבית הקברות היהודי באושוויץ‪.‬‬ ‫בימינו נחשבים גילויים אנטישמיים כפשע שנאה‪ .‬ממשלת ישראל‪ ,‬יחד עם ארגונים‬ ‫‪ 75‬יהודיים בעולם‪ ,‬קבעו לעצמם מטרה להילחם באנטישמיות‪.‬‬ ‫(על־פי אתרים באינטרנט וידיעות המתפרסמות בעיתונות)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שנית את הפסקה הראשונה בלבד‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה פירוש המילה "אנטישמיות" על פי הפסקה הראשונה?‬ ‫ב‪ .‬מי הם בני ֵׁשם?‬ ‫ג‪ .‬למי מבני ֵׁשם מתייחדת תופעת האנטישמיות?‬ ‫‪ .2‬הכותבת מציינת את הסיבות לתופעת האנטישמיות באירופה ואת תוצאותיה‬ ‫(עיינו החל משורה ‪ 5‬ואילך בטקסט) העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫הסיבות‬

‫התוצאות‬

‫יחס אנטישמי של השליטים הנוצרים ליהודים‬ ‫באירופה בשנים עברו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יחס אנטישמי של השלטון הנאצי ליהודים‬ ‫בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יחסם של הנאצים ליהודים בארצות הכיבוש‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬מה מוסיף המידע על ליל הבדולח (במסגרת) על הכתוב בפסקה השנייה?‬ ‫‪ .4‬הציעו כותרת‪:‬‬ ‫א‪ .‬לפסקת הפתיחה‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ב‪ .‬‬

‫למשפט הסיום‪.‬‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬בדקו באחד המילונים את הגדרת המושגים "אנטישמיות" ו"גזענות"‪.‬‬ ‫מה דעתכם‪ ,‬האם יש שוני בין גזענות לאנטישמיות? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬בדקו והסבירו‪ ,‬כיצד ארגנה הכותבת את הטקסט?‬ ‫ב‪ .‬הסבירו כיצד זיהיתם את אופן ארגון המידע? תוכלו להיעזר בעמוד ‪.316‬‬

‫ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‬ ‫אֹומר‪ֱ :‬הוֵ י ְמ ַק ֵּבל ֶאת ּכָ ל ָה ָא ָדם ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪.‬‬ ‫ַׁש ַּמאי ֵ‬ ‫ּכֵ יצַ ד?‬ ‫ְמלַ ֵּמד ֶׁש ִאם נָ ַתן ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו ּכָ ל ַמ ָּתנֹות טֹובֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם ָּופנָ יו‬ ‫זְ עּומֹות ּוכְ בּוׁשֹות ָּב ָא ֶרץ‪ ,‬נֶ ְח ָׁשב ַה ָּד ָבר ּכְ ִאּלּו ֹלא נָ ַתן לֹו כְ לּום; ֲא ָבל‬ ‫ַה ְּמ ַק ֵּבל ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֹלא נָ ַתן לֹו כְ לּום‪ ,‬נֶ ְח ָׁשב‬ ‫ַה ָּד ָבר ּכְ ִאּלּו נָ ַתן לֹו ֶאת ּכָ ל ַה ַּמ ָּתנֹות ַהּטֹובֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם‪.‬‬ ‫(מסכת אבות א‪ ,‬משנה‪ ,‬טו)‬

‫ =‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫א‪ .‬לפי הכתוב‪ :‬מהי המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לאדם?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מרגיש אדם שמקבלים אותו בסבר פנים יפות? הסבירו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כיצד הייתם מכנים סוג כזה של מתנה?‬ ‫כיצד מסבירים ומפרשים את אמירתו של שמאי בקטע?‬ ‫מוסבר בקטע שנתינה רגשית עולה על נתינה חומרית‪ .‬האם אתם מסכימים עם‬ ‫דעה זו? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬מצאו בכתוב משפט המנוגד לביטוי "סבר פנים יפות" והעתיקו אותו‪.‬‬ ‫‪ .2‬בדקו במילון את הצירופים שלהלן והסבירו אותם במילים שלכם‪:‬‬ ‫ְמאֹור פנים | לֹלא ַמּׂשֹוא פנים | קבלת פנים | ִהלְ ִּבין פני חברו | העמיד פנים‪.‬‬

‫ַׁש ַּמאי הזקן‬ ‫שמאי היה מגדולי חכמי‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הוא חי כמאה שנה לפני‬ ‫חורבן בית שני‪ ,‬בתקופה‬ ‫שבה עמדו בכל דור שני‬ ‫חכמים בראש העם‪ ,‬ולכן‬ ‫נודעה בכינוי "תקופת‬ ‫הזּוגֹות"‪ .‬שמאי היה‬ ‫בן זוגו של ִהלֵ ל הזקן‪,‬‬ ‫ויחד ִעמו הנהיג את עם‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לשמאי‪ ,‬שהיה שמרן‬ ‫וקפדן‪ ,‬היו תלמידים‬ ‫רבים שלמדו בבית‬ ‫מדרשו‪ .‬תלמידים אלה‪,‬‬ ‫שהיו מחמירים בשמירת‬ ‫חוקי ההלכה‪ ,‬כשם‬ ‫שלמדו ממורם‪ ,‬נקראו‬ ‫"בית שמאי"‪.‬‬

‫המשנה היא סדרה של‬ ‫שישה ספרים שנקראים‬ ‫שישה סדרי משנה‬ ‫(ש"ס)‪.‬‬ ‫המשנה היא תקציר‬ ‫הדינים והחוקים‬ ‫המשלימים את‬ ‫דיני התורה שבכתב‬ ‫והמפרשים אותם‪.‬‬ ‫המשנה היא חלק‬ ‫מהתורה שבעל פה‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪21‬‬

‫האות האנגלית ‪ / m‬אורלי קסטל־בלום‬ ‫ללמוד לכתוב את האות האנגלית ‪ m‬היה קשה‪ .‬ישבתי בכיתה בבית הספר היסודי‬ ‫וקרעתי את התחת עם כל הגבעות האלה של האות‪ .‬ממש התייסרתי‪ .‬עם ה־‪ n‬עוד‬ ‫איכשהו הסתדרתי‪ .‬אבל לשים על הדף ‪ m‬בכתב אנגלי — זה גבל בסיוט‪ .‬היה לי עיפרון‬ ‫לא מחודד שטינף את הדף‪ ,‬למורה היתה פאה בצבע אדום‪ .‬כולם תפסו מהר מאוד את‬ ‫עניין הכיוונים שזה משמאל לימין וה־‪ m‬יצאה להם טבעית כמו מם סופית‪ .‬ישבתי בצד‬ ‫ימין של הכיתה‪ ,‬איפה שהוא באמצע‪ ,‬המורה כתבה את האות ‪ m‬על הלוח‪ ,‬התלמידים‬ ‫יּואנְ ִסים שבין הגבעות‬ ‫העתיקו בנמרצּות‪ .‬לי היה עיפרון על הפנים‪ .‬לא ראו את הנְ ַ‬ ‫של ה־‪ m‬והכול נראה כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת‪ .‬היתה לי הרגשה עוד אז‬ ‫שהקושי הזה שבכתיבת האות האנגלית ‪ m‬הוא יותר ממה שהוא צריך להיות‪ .‬הביטו‪,‬‬ ‫הרי מדובר באות אחת שזזה כל כך ברור ִמשמאל לימין‪ ,‬שלוש גבעות ברורות ומסומנות‬ ‫שלא עושות בעיות‪ .‬לקח לי המון זמן לקלוט את זה‪ .‬נניח‬ ‫שאיכשהו זה נכנס לי לראש‪ .‬שש שנים אחר כך‪,‬‬ ‫הייתי בתיכון והמורה למתמטיקה לימד‬ ‫משוואות עם ‪ m‬בריבוע ו־‪ n‬בריבוע‪.‬‬ ‫הוא קרא לי ללוח‪ .‬אני זוכרת היטב‬ ‫את שמו המלא‪ .‬לא אמסור אותו‬ ‫ִמ ְּפאת ֱהיותו היום מנהל בית‬ ‫ספר תיכון אחר‪ ,‬ואולי זה משהו‬ ‫לא חוקי‪ .‬באתי ללוח‪ ,‬וכתבתי‬ ‫‪ m‬עם ארבע גבעות‪ .‬המורה‬ ‫אמר‪ :‬מה זה ה־‪ m‬הזאת‪ֶׁ ,‬שּכֹה‬ ‫ֶאחיה‪ ,‬ככה הוא אמר‪ .‬איזו מין‬ ‫‪ m‬זאת‪ ,‬כמה גבעות עשית לה?‬ ‫אני חושבת שמישהו אמר שה־‪ m‬שלי‬ ‫בהיריון‪ .‬נדמה לי שככה מישהו זרק‪ .‬אולי זה‬ ‫ֵ‬ ‫גיחכה‪.‬‬ ‫היה הטמבל הזה מהספסל האחרון‪ .‬הכיתה ֲ‬ ‫גיחוך ִרפרף שם בזַ 'ּבֹוטינסקי פינת ֶרמז‪ ,‬צחוק קל על חשבוני‪ִ .‬הבלגתי‪ ,‬אבל זה לא‬ ‫אומר שלא ספגתי את זה‪.‬‬ ‫צחוק הגורל‪ .‬לפני חודשיים אני נכנסת לחנות המפעל של כיתן‪ ,‬אני רואה את המורה‬ ‫הזה שירד עלַ י‪ ,‬זה שהוא מנהל בית ספר‪ .‬אני אומרת לו שלום‪ ,‬הוא לא זוכר כלום ממני‪,‬‬ ‫אבל כלום‪ .‬ממש ְּבלֵ אק אאּוט‪ .‬אני רואה בעיניים שלו שהוא לא ְמזַ ֶהה אותי בתור זאת‬ ‫שהוא ירד על האות שלה‪ .‬אני מסתכלת עליו‪ ,‬אני בודקת אותו — אין זֵ כֶ ר בכל הפנים‬ ‫המפּוסּפסות של ֵּבנֵ טון‪ ,‬פשוט לא עלה לו בראש‪.‬‬ ‫שלו לרגע ההוא‪ .‬בין כל המגבות ְ‬ ‫(מתוך הספר‪ :‬רדיקלים חופשיים‪ ,‬הוצאת כתר)‬

‫‪22‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫מספרים‬ ‫סוגי ַ‬ ‫יֹודע‪/‬ת — ְמ ַס ֵּפר שאינו דמות בתוך הסיפור‪ .‬הוא יודע הכול! הוא מספר‬ ‫ַ‬ ‫מסּפר‪/‬ת ּכֹל‬ ‫ֵ‬ ‫לקוראים אפילו על מחשבות סודיות ועל רגשות כמוסים של הדמויות בסיפור‪ .‬הוא יכול‬ ‫לשתף אותנו במה שקורה בו בזמן בשני מקומות שונים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הראּות שלּה‪.‬‬ ‫מספר‪/‬ת בגוף ראשון — דמות שמשתתפת בסיפור ומספרת אותו רק מנקודת ְ‬ ‫תיאורו נוגע רק למה שראה או שמע‪ ,‬והוא מתאר בכתיבתו גם את מה ששיער או הסיק‪.‬‬

‫‪ .1‬כפי שלמדנו‪ ,‬יש סוגים שונים של ְמ ַס ְּפ ִרים‪ .‬איזה סוג של מספרת מופיע בסיפור‬ ‫הזה? הסבירו לפי מה קבעתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬המספרת משתפת אותנו בשלושה אירועים בחייה‪ .‬העתיקו והשלימו את‬ ‫הטבלה לפי המסופר‪:‬‬ ‫מה קרה למספרת?‬

‫מקום האירוע‬ ‫בשיעור לאנגלית בבית הספר היסודי‬

‫‪---‬‬

‫בשיעור מתמטיקה בבית הספר התיכון‬

‫‪---‬‬

‫בחנות “כיתן"‬

‫‪---‬‬

‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 3‬או ‪ 4‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .3‬כיצד מסבירה המספרת את הסיבות לקשייה בשיעור אנגלית?‬ ‫‪ .4‬מדוע הרגישה המספרת תסכול בשיעור אנגלית?‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬כיצד מתארת המספרת את תגובת הכיתה בשיעור מתימטיקה?‬ ‫ העתיקו את המילים המתאימות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונה "צחוק קל" מ"גיחוך"?‬ ‫‪ .6‬המספרת נעלבה מתגובות המורה והתלמידים‪ .‬העתיקו את המשפט שבו היא‬ ‫מתארת את עלבונה‪.‬‬ ‫‪ .7‬מה העלה בזיכרונה של המספרת את העלבון שחוותה בעבר?‬ ‫‪ .8‬כיצד מנמקת המספרת את ההחלטה שלא לשוחח עם המורה למתמטיקה‬ ‫בחנות כיתן על עלבונה?‬

‫ָא ַמר ַר ִּבי יִ צְ ָחק‪:‬‬ ‫ּכָ ל ַה ַּמ ְקנִ יט ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְד ָב ִרים — ָצ ִריְך לְ ַפּיְ סֹו‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת יומא פז)‬

‫התלמוד הבבלי הוא‬ ‫סדרה של ספרים‬ ‫שבתוכם נאספו אגדות‬ ‫וַ ֲהלכות שהתחברו‬ ‫במשך שבעה דורות‪.‬‬ ‫כשאומרים תלמוד בבלי‬ ‫מתכוונים לומר שהוא‬ ‫התחבר בידי חכמים‬ ‫שחיו בבבל‪.‬‬ ‫גם בארץ ישראל‬ ‫התחבר תלמוד‪,‬‬ ‫והוא נקרא התלמוד‬ ‫הירושלמי‪ .‬כינוי נוסף‬ ‫לתלמוד הוא גמרא‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪23‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬מה המשותף לשלושת האירועים בסיפור ובמה הם שונים?‬ ‫‪ .2‬נשער שהמספרת פוגשת באחד מחבריה מימי לימודיה ומספרת לו על המפגש‬ ‫עם המורה‪ .‬הוא מגיב באמירה‪" :‬את מגזימה!" האם אתם מסכימים עם דעתו?‬ ‫נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •התכוננו לדיון‪ִ :‬חשבו וְ כתבו שני נימוקים שונים המביעים הסכמה עם החבר‬ ‫בעד ושנֵ י נימוקים המביעים התנגדות לדברי החבר‪.‬‬ ‫ •עתה החליטו מהי דעתכם‪.‬‬ ‫ •חשבו על דוגמאות מהסיפור שיכולות לחזק את דעתכם‪.‬‬ ‫ •חשבו כיצד לארגן את דבריכם בצורה ברורה‪ ,‬כך שחברי הקבוצה יבינו אתכם‪.‬‬ ‫ •קבעו את סדר הדוברים במליאה‪.‬‬ ‫ •אפשר להתחיל את ההשתתפות בדיון במשפט‪ :‬החבר טוען ש‪ ...‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫אני חושב ש ‪ ...‬נימוקי הם‪ ...‬אני חושב כמו החבר‪ .‬לדעתי‪...‬‬ ‫ •אחר שתאזינו לנימוקים השונים בעד או נגד‪ ,‬בדקו כמה מחברי הכיתה שינו‬ ‫את דעתם בעקבות הדיון‪.‬‬ ‫ •בררו ֵאילּו נימוקים גרמו להם לשנות את דעתם‪.‬‬ ‫ •בסוף הדיון ִספרו את מספר התלמידים שהם בעד ומספר התלמידים שהם נגד‪.‬‬ ‫ •הכינו על גבי דף משובץ או במחשב דיאגרמה טורית שתבטא את המספרים‪.‬‬ ‫‪ .3‬בסיפורה "האות האנגלית ‪ "m‬כותבת אורלי קסטל בלום‪:‬‬ ‫"הבלגתי‪ ,‬אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫בסיפורו "צעדים ראשונים" כותב אמנון שמוש‪:‬‬ ‫"הסמקתי‪ ,‬רתחתי‪ .‬אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות‪ ,‬שנקוּו בקרקעית‬ ‫גאוותי הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה‪ .‬אך סלחתי לו‪ .‬ידעתי שפגעתי ביקר לו‬ ‫מכול — במוזיקה‪".‬‬ ‫במה דומות שתי התגובות ובמה הן שונות?‬

‫‪24‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו העזה המספרת לדבר עם המורה כאשר פגשה אותו בחנות‪ ,‬כיצד היתה‬ ‫מתפתחת השיחה ביניהם? דמיינו וכתבו בצורת דו־שיח בין השניים‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫כבר למדנו שדו־שיח הוא שיחה המתקיימת בין שניים‪.‬‬ ‫המילה "ּדּו" מקורה בשפה הארמית ופירושה שניים‪.‬‬ ‫בכתיבת דו־שיח משתמשים במירכאות ובנקודתיים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫המספרת‪" _ _ _ _ _" :‬‬ ‫המורה‪" _ _ _ _ _" :‬‬ ‫‪ . 2‬דן נעדר מהכיתה ביום שבו התרחש האירוע בשיעור מתמטיקה‪.‬‬ ‫ מה סיפר לו על כך חברו רון ? כתבו או ציירו קומיקס עם בועות‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬בסיפור כתוב‪" :‬אני זוכרת היטב את שמו המלא‪ .‬לא אמסור אותו מפאת‬ ‫ היותו מנהל בית ספר אחר"‪.‬‬ ‫ כתבו מילים נרדפות (מקבילות) למילת הקישור "מפאת"‪ .‬תוכלו להיעזר‬ ‫ במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חברו משפט והשתמשו במילה — "מפאת"‪.‬‬ ‫‪ .2‬המספרת משתמשת לעתים בשפה ספרותית ולעתים בשפה יום־יומית‬ ‫"סלֶ נְ ג" (מילונים‪ ,‬ויקיפדיה)‪ ,‬וכתבו‬ ‫מעורבת בסלנג‪ .‬קראו הגדרות שונות למילה ְ‬ ‫שלושה מאפיינים של לשון הסלנג‪.‬‬ ‫‪ .3‬זַ הּו שלושה ביטויי סלנג בסיפור והעתיקו אותם‪.‬‬ ‫‪ .4‬בחרו שלושה ביטויים בסיפור המייצגים לדעתכם לשון גבוהה‪ .‬החליפו אותם‬ ‫בביטויי לשון פשוטים יותר‪.‬‬ ‫‪ . 5‬האם הופתעתם לגלות שהסופרת משתמשת ב"סלנג" בסיפור? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬שערו‪ ,‬מדוע בחרה הסופרת לשלב "סלנג" בסיפור?‬

‫ההבדל בין "סלנג" ללשון גבוהה הוא הבדל של ִמ ְׁשלָ ב‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪25‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬קראו את הכותרת‪ .‬כדי להבין אותה נתמקד במילה מהפכה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את אותיות השורש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו‪ ,‬אילו מילים אחרות מאותו השורש ובאותה המשמעות אתם מכירים?‬ ‫ואמם‬ ‫ג‪ .‬מהי משמעות המילה מהפכה במשפט‪" :‬דן ואחיו עשו מהפכה בחדר ִ‬ ‫כעסה"‪.‬‬ ‫ד‪ .‬באחד המילונים נכתב שפירוש המילה "מהפכה" הוא שינוי יסודי‪.‬‬ ‫האם הפירוש הזה מתאים גם לכותרת וגם למשפט בסעיף ג שלעיל? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬עתה קראו את הטקסט‪.‬‬

‫מהפכה בחינוך העיוורים ‪ /‬חנה ברנר‬ ‫‪ 1‬עד סוף המאה השמונה־עשרה לא הלכו ילדים עיוורים לבית ספר‪ ,‬ולא נעשה‬ ‫שום מאמץ ללמד אותם מקצוע ולשלבם בחברה‪ .‬איש לא חשב שעיוורים רוצים‬ ‫להתבטא בכתב או לקרוא דברים שכתבו אחרים‪.‬‬ ‫במאה השמונה־עשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים ולנערים עיוורים‪ ,‬בני‬ ‫‪ 5‬השכבות העניות בצרפת‪ .‬החוסים שם קיבלו מזון‪ ,‬ביגוד ומקום לינה‪ ,‬ונשלחו‬ ‫לרחובות כדי לקבץ נדבות למחייתם‪.‬‬ ‫הּואי (ששלט היטב בשתים־עשרה שפות!)‬ ‫בשנת ‪ 1771‬נתן הבלשן הצעיר וָ לֶ נְ ִטין ִ‬ ‫מטבע לילד עיוור שעמד ברחוב‪ .‬הוא הופתע כשהילד מישש את המטבע ואמר לו‬ ‫את ערכו המדויק‪ .‬הדבר עורר בהואי את המחשבה שאפשר ללמד את העיוורים‬ ‫‪ 10‬דברים רבים‪ ,‬ואולי אפילו לקרוא בעזרת חוש המישוש‪.‬‬ ‫הוא התחיל לשקוד על פיתוח הרעיון הזה‪ ,‬ולשם כך עקב אחר חינוכם של ילדים‬ ‫עיוורים בבתי אצילים‪ .‬הוא פיתח שיטה שבעזרתה אפשר ללמד את הילדים‬ ‫העיוורים לקרוא‪ .‬כעבור שלוש שנים‪ ,‬בשנת ‪ ,1774‬פתח הואי בפריז פנימייה‬ ‫חינוכית לעיוורים שהיתה הראשונה מסוגה בעולם‪ .‬בפנימייה היו עשרים וארבעה‬ ‫‪ 15‬תלמידים‪ .‬הם למדו סריגה‪ ,‬אריגה‪ְ ,‬טוִ ויית חוטים וקליעת חבלים‪ .‬הם למדו מקצועות‬ ‫עיוניים‪ ,‬כגון גיאוגרפיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬מתמטיקה ומוזיקה‪ .‬רעיון הפנימייה החינוכית‬ ‫לעיוורים לפי שיטתו של הואי התפשט באירופה‪ ,‬ובתי ספר דומים הוקמו בגרמניה‪,‬‬ ‫ברוסיה‪ ,‬בדנמרק ובאנגליה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1818‬הצטרף לפנימיית בית הספר לעיוורים לואי ְּב ַריְ יל‪ ,‬בן העשר‪ .‬בהיותו‬ ‫‪ 20‬בן שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו‪ ,‬נפצע ממכשיר חד והתעוור‪ .‬לואי‬ ‫ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר‪.‬‬ ‫כשהיה בן חמש־עשרה‪ ,‬הציג ברייל בבית הספר אל"ף בי"ת חדש שהמציא‬ ‫כדי לאפשר לעיוורים לתקשר בכתב‪ .‬זה היה קוד פשוט‪ ,‬שכל אות בו היתה‬

‫‪26‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫מורכבת מנקודות בולטות על גבי נייר עבה‪ ,‬הנקראות באמצעות מישוש בקצות‬ ‫האצבעות‪ .‬הוא גילה שאפשר להשתמש בשש נקודות בשישים ושלושה אופנים‬ ‫שונים‪ .‬המצאתו התקבלה בהתלהבות על ידי התלמידים‪ ,‬אך המורים הפיקחים‬ ‫(הרואים) בפנימייה‪ ,‬שהתקשו ללמוד את כתב ברייל‪ ,‬התנגדו לשימוש בו‪ .‬המנהל‬ ‫תמך בלואי ברייל‪ ,‬וכשהיה ברייל בן שבע־עשרה מינה אותו למורה בבית הספר‪.‬‬ ‫כאשר התמנה אחד מהמורים למנהל‪ ,‬הוא אסר על השימוש בכתב ברייל בבית‬ ‫הספר‪ .‬אך התלמידים המשיכו להשתמש בו בסתר‪ .‬הם כתבו יומנים סודיים‬ ‫ופתקים איש לרעהו‪ ,‬כשהם משתמשים בסיכות ובמזלגות כדי ליצור נקודות‬ ‫בולטות על גבי הנייר‪ .‬מי שנתפס כותב בכתב ברייל‪ ,‬נענש במכות על כפות ידיו‬ ‫ונמנעה ממנו ארוחת הצהריים‪ .‬אך התלמידים לא ויתרו‪ .‬הבוגרים לימדו בסתר‬ ‫את הצעירים להשתמש בשיטה זו‪ ,‬על אפו ועל חמתו של המנהל החדש‪ .‬רק‬ ‫כשהבין המנהל שהתלמידים לא יוותרו‪ ,‬נסוג מהתנגדותו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1854‬הפך כתב ברייל לשיטת התקשורת הרשמית לעיוורים בצרפת‪ .‬משם‬ ‫התפשטה השיטה לשפות אחרות‪ ,‬ביניהן השפה העברית‪.‬‬ ‫עם התקדמות הטכנולוגיה‪ ,‬נבנו תוכנות מחשב שסורקות דף כתוב ומתרגמות‬ ‫אותו לכתב ברייל‪.‬‬ ‫בימינו עיוורים הם בני אדם משכילים‪ .‬הם עובדים לפרנסתם ומשתלבים בחברה‬ ‫ככל בני האדם‪.‬‬ ‫(תורגם ועובד מאנגלית על פי תולדות החינוך לעיוורים)‬

‫כתב ברייל‬

‫חיי בית הספר ‪27‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬ארגון קטע עיוני בטבלה עוזר לנו לציין את עיקרי הדברים ואף לזכור אותם‪.‬‬ ‫ העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬

‫מהפכה בחינוך העיוורים‬ ‫על מי או על מה כתוב?‬ ‫שורות ‪ 6-1‬פתיח‬

‫ילדים עיוורים במאה ה־‪18‬‬

‫מה כתוב עליהם?‬ ‫‪ .1‬לא לומדים קרוא וכתוב‪.‬‬ ‫‪ .2‬אינם תורמים לחברה‪.‬‬ ‫‪ .3‬מרביתם חיים בבתי מחסה ומקבצים‬ ‫נדבות‪.‬‬

‫שורות ‪19-7‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫שורות ‪28-20‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫שורות ‪35-29‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫שורות ‪39-36‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫משפט הסיום‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ב ‪ .‬מהי מטרת הכותב בטקסט הזה?‬ ‫ג‪ .‬האם אפשר להבין לפי הטבלה איך ארגן הכותב את הטקסט? הסבירו‪.‬‬ ‫היעזרו בכתוב בעמוד ‪.316‬‬ ‫‪ .2‬חשוב? לא חשוב?‬ ‫לא כל דבר בחומר מידעי חשוב לזכור או לדעת‪.‬‬ ‫בחרו מתוך המשפטים שלהלן את ארבעת המשפטים החשובים ביותר לדעתכם‪:‬‬ ‫א‪ .‬איש לא חשב שעיוורים רוצים להתבטא בכתב או לקרוא דברים שכתבו‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בהיותו בן שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו‪ ,‬נפצע ממכשיר חד‬

‫והתעוור‪.‬‬

‫ג‪ .‬לואי ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לואי ברייל‪ ,‬שחי בפנימייה לעיוורים‪ ,‬המציא אל"ף בי"ת מיוחד לעיוורים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬האל"ף בי"ת היה מבוסס על אופני צירוף שונים של נקודות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ב־‪ 1854‬הפך כתב ברייל לשיטת התקשורת הרשמית לעיוורים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬השיטה התפשטה לשפות אחרות‪ ,‬ביניהן לשפה העברית‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מי שנתפס כותב בכתב ברייל‪ ,‬נענש במכות על כפות ידיו‪.‬‬ ‫ט‪ .‬עם התקדמות הטכנולוגיה נבנו תוכנות מחשב שסורקות דף כתוב‬ ‫ומתרגמות אותו לכתב ברייל‪.‬‬ ‫והגיעו להסכמה‬ ‫אחרי שבחרתם‪ ,‬השוו עם בחירתם של חברים אחרים בכיתה ַ‬ ‫ביניכם‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לדיון‬ ‫בחרו באחד או יותר מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫המ ֶסר שבכתבה לא נכתב במפורש‪ .‬האם תוכלו בכל זאת לשער מה כוונתה של‬ ‫‪ֶ .1‬‬ ‫הכותבת?‬ ‫‪ .2‬ערכו השוואה‪ :‬במה שונים ובמה דומים בתי מחסה ופנימיות חינוכיות?‬

‫ֲחזַ "ל ָא ְמרּו‪:‬‬

‫את — ַּת ֲא ִמין"‪.‬‬ ‫ּומ ָצ ָ‬ ‫"יָ גַ ְע ָּת ָ‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מגילה ו‪ ,‬עב)‬

‫‪ . 3‬כוונת הפתגם לעיל‪ :‬אם מתאמצים‪ ,‬אפשר למצוא פתרון לכל בעיה ולהגיע להישגים‪.‬‬ ‫א‪ .‬האם אתם מסכימים עם הפתגם הזה? הסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם הפתגם מתאים לכתבה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬ ‫ •היזכרו בדוגמאות של מקרים שבהם אתם או אחרים הצלחתם להשיג משהו‬ ‫בזכות מאמץ וכוח רצון‪.‬‬ ‫ •היזכרו במקרים שבהם מאמץ וכוח רצון לא הועילו‪.‬‬ ‫ •חישבו‪ ,‬באילו מקרים הפתגם יכול להתאים ובאילו אינו מתאים‪.‬‬ ‫ •עתה נהלו את הדיון בהתאם לכללים המוסכמים‪ .‬עיינו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬ ‫(קביעת סדר הדוברים; האזנה ותגובה לדבריהם)‪.‬‬ ‫ •לאחר שחברי הקבוצה הביעו את דעתם‪ ,‬שאלו את עצמכם מהי המסקנה‬ ‫העולה מהדיון? שוחחו על כך‪.‬‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬בטקסט כתוב שבמאה השמונה־עשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים עניים‬ ‫עיוורים‪ .‬מהו קשר המשמעות של משפחת המילים‪ :‬מחסה; חוסה; חסות; חסוי?‬ ‫‪ .2‬בטקסט כתוב שברייל המציא אל"ף‪-‬בי"ת חדש‪ ,‬כדי לאפשר לעיוורים לתקשר‬ ‫בכתב‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו מילים נוספות משורש קש"ר אתם מכירים? כתבו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהו קשר המשמעות של משפחת המילים הזאת?‬ ‫‪" .3‬על אפו ועל חמתו" הוא ניב שמופיע בשורה ‪.34‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את פירושו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו זה לזה כיצד הבנתם את הפירוש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חברו מקרה קצר והשתמשו בניב הזה‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪29‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫לא רואים עליה מאת חגית אהרונוף‬

‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2008 ,‬‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ ‬ ‫האם אפשר לשער מתוך שמו של הספר משהו על תוכנו? הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שמצאו חן בעיניכם‬ ‫או בחרו לפי רצונכם מבין נושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מדוע התעקשה שיר לספר על עצמה כאשר נכנסה בפעם הראשונה‬ ‫לכיתה?‬ ‫ב‪ .‬באחת הכיתות אמר יוסי‪ :‬זהו ספר הרפתקאות‪.‬‬ ‫רות לא הסכימה ִאתו וטענה שנושא הספר הוא דווקא התמודדות עם‬ ‫עיוורון‪ .‬המשיכו את הדיון בקבוצה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מה אתם יכולים ללמוד מהתנהגותה של שיר?‬ ‫ד‪ .‬האם לדעתכם שם הספר מוצלח? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫כותבים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬כתבו תעודת הוקרה לשיר על חלקה בפתרון התעלומה‪.‬‬ ‫תוכלו להקליד ולעצב במחשב‪ ,‬או להכין בכתב ידכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בספר לא מסופר על הקשיים ועל אופן התמודדותה של שיר עם למידה‬ ‫(חשבו ֵאילו קשיים יהיו לה? כיצד‬ ‫בכיתת פיקחים‪ .‬כתבו על כך פרק לספר‪ִ .‬‬ ‫אפשר להתגבר עליהם?)‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬אילו מהתכונות של שיר יש גם לכם?‬ ‫ב‪ .‬אילו מהתכונות של שיר הייתם רוצים שיהיו לכם?‬ ‫יוצרים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחת מההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬אם תרצו‪ ,‬הכינו אלבום תמונות קבוצתי לספר‪ .‬כל אחד מחברי הקבוצה‬ ‫יצייר תמונה מתוך הספר‪ .‬אפשר להכין תמונת קולאז' בעזרת גזרי עיתונים‬ ‫צבעוניים ואפשר להשתמש בגרפיקה ממוחשבת‪.‬‬ ‫(חשבו איך לבטא בציור את עיוורונה)‪.‬‬ ‫‪ .2‬ציירו דיוקן של שיר ִ‬ ‫‪ .3‬הכינו פאזל המתאים לספר‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬ג'סי סטיוארט | תרגום‪ :‬ליאורה הרציג‬

‫"לא אכפת לי להישאר אחרי הלימודים‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" ,‬אבל אני מעדיף‬ ‫שתלקה אותי עכשיו ותיתן לי ללכת הביתה מוקדם‪ .‬אבא ילקה אותי בין כך ובין כך‬ ‫ֶ‬ ‫אם אגיע באיחור של שעתיים‪".‬‬ ‫"אתה כבר גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואני חייב להעניש אותך מפני‬ ‫שטיפסת על עץ הדובדבן ההוא‪ .‬אתם‪ ,‬בנים‪ ,‬ידעתם שזה אסור! חמשת האחרים‬ ‫שילמו דולר כל אחד‪ .‬אתה היחיד שלא שילם בעד הנזק‪ .‬אינך יכול ללוות דולר אחד?"‬ ‫"אני לא יכול‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אצטרך לשאת בעונש‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט עמד והביט בי‪ .‬הוא היה איש מגודל‪ .‬הוא לבש חליפה אפורה‪ .‬החליפה‬ ‫הלמה את שערו האפור‪.‬‬ ‫"אתה לא מכיר את אבא שלי‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" .‬אפשר להגיד עליו שהוא‬ ‫ש'חוׂשך‬ ‫ֵ‬ ‫קצת מיושן‪ .‬הוא מחייב אותנו לשמוע בקולו עד גיל עשרים ואחת‪ .‬הוא מאמין‬ ‫שבטו שונא בנו'‪ .‬אין שום סיכוי שהוא יגלה הבנה בקשר לעץ הדובדבן‪ .‬אני הראשון‬ ‫במשפחה שהולך לבית ספר תיכון‪".‬‬

‫חיי בית הספר ‪31‬‬

‫"תצטרך לשאת בעונש‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬היום תישאר שעתיים אחרי הלימודים‬ ‫ומחר שעתיים‪ .‬אשלם לך עשרים וחמישה סנט לשעה‪ .‬זה סכום הגון לתלמיד בגילך‪.‬‬ ‫תוכל לשטוף את הרצפה‪ ,‬לנגב את הלוח ולנקות את החלונות‪ .‬אני אשלם את הדולר‬ ‫במקומך‪".‬‬ ‫בזמן שטיפת הרצפה חשבתי לי‪" :‬מה יעשה לי אבא? איזה שקר אספר לו כשאשוב‬ ‫הביתה? למה בכלל טיפסנו על עץ הדובדבן ושברנו אותו? שישה חבר'ה על עץ דובדבן‬ ‫קטן רודפים אחרי לטאה קטנה‪ .‬למה העץ נשבר והתמוטט יחד ִאתנו? למה איף‬ ‫ּבטרי בדיוק חרש שם בסביבה ותפס אותנו על עץ הדובדבן שלו? למה קנס אותנו‬ ‫ְק ֶר ִ‬ ‫בשישה דולר?"‬ ‫בשש בערב יצאתי מבית הספר‪ .‬לפני היה מרחק הליכה של עשרה קילומטרים‪.‬‬ ‫אגיע הביתה אחרי שבע ועוד ממתינה לי המון עבודה‪ .‬לחלוב שבע פרות‪ ,‬להאכיל‬ ‫תשעה־עשר בני בקר‪ ,‬לקצוץ עצי הסקה ולשאוב מים‪ .‬עד שאגיע כבר יעשה אבא‬ ‫את העבודה בעצמו‪ .‬הוא יתפוצץ מכעס וישאל את עצמו מה מעכב אותי!‬ ‫נחפזתי הביתה בדרך קיצור‪ .‬את ספרי הלימוד שמטתי מעלי בחצר‪ ,‬ואפילו לא החלפתי‬ ‫בגדים‪ ,‬אלא רצתי מיד אל המתבן‪ .‬ראיתי שאבא עושה את העבודה במקומי‪ .‬אמרתי‪:‬‬ ‫"תשאיר לי את העבודה‪ ,‬אבא‪ .‬אני אעשה את זה‪ .‬אני פשוט קצת איחרתי‪".‬‬ ‫"רואים‪ ",‬אמר אבא ועיניו יורות ברקים‪" .‬מה עיכב אותך‪ ,‬לכל הרוחות? למה לא הגעת‬ ‫הנה לעזור לי? רוצים לעשות בן אדם מילד אחד במשפחה ותראו‬ ‫מה יוצא!"‬ ‫לא אמרתי כלום‪ .‬לא רציתי לספר לו מדוע איחרתי הביתה‪.‬‬ ‫הוא הביט בי‪ .‬אחר כך אמר‪" :‬למה איחרת? תגיד‪ ,‬או שאני‬ ‫מצליף בך על המקום‪".‬‬ ‫אמרתי‪" :‬הייתי חייב להישאר אחרי הלימודים‪".‬‬ ‫אבא אמר‪" :‬ולמה היית חייב להישאר אחרי הלימודים?"‬ ‫אמרתי‪" :‬הכיתה שלנו יצאה לטיול בזמן השיעור בביולוגיה‪ .‬שישה‬ ‫חבר'ה שברו עץ דובדבן והיו חייבים לשלם דולר כל אחד בעד‬ ‫הנזק‪ .‬לי לא היה דולר‪ .‬פרופסור הרברט מעביד אותי תמורת‬ ‫הסכום הזה‪ .‬הוא משלם לי עשרים וחמישה סנט לשעה‪.‬‬ ‫הצטרכתי להישאר היום אחר הצהריים‪.‬‬ ‫וגם מחר אחר הצהריים!"‬ ‫"אתה מספר לי את האמת?" שאל אבא‪.‬‬ ‫"אני מספר לך את האמת‪ ",‬אמרתי‪" .‬תלך‬ ‫ותבדוק בעצמך‪".‬‬ ‫"זה בדיוק מה שאעשה בבוקר‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫"של מי בדיוק עץ הדובדבן ששברתם?"‬

‫‪32‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫"של איף קרבטרי‪".‬‬ ‫"מה עשיתם שם כל כך רחוק אצל איף קרבטרי?" אמר אבא‪" .‬הוא גר חמישה קילומטר‬ ‫מהתיכון האזורי‪ .‬לא מלמדים אתכם מתוך ספרים בבית הספר הזה? סתם נותנים‬ ‫לכם לצאת ולהתרוצץ בכל הסביבה? אם זה כל מה שעושים שם‪ ,‬אני אשאיר אותך‬ ‫בבית‪ ,‬דייב‪ .‬לא חסרה לי פה עבודה בשבילך!"‬ ‫"אבא‪ ",‬אמרתי‪" ,‬האביב עוד מעט מגיע‪ .‬יש לנו שיעור בבית הספר שדרושים לנו בשבילו‬ ‫חרקים‪ ,‬נחשים‪ ,‬פרחים‪ ,‬לטאות‪ ,‬צפרדעים וצמחים‪ .‬קוראים לזה ביולוגיה‪ .‬שישה חבר'ה‬ ‫ראו לטאה באותו הזמן מתחממת על עץ הדובדבן‪ .‬כולנו טיפסנו על העץ לתפוס אותה‪.‬‬ ‫העץ נשבר‪ .‬איף קרבטרי חרש שם למטה בסביבה‪ .‬הוא רץ למעלה והשיג את השמות‬ ‫שלנו‪ .‬שאר הבנים שילמו דולר כל אחד‪ .‬לי לא היה‪ .‬פרופסור הרברט שילם במקומי‪.‬‬ ‫אני חייב לעבוד בבית הספר כדי להחזיר לו את הכסף‪".‬‬ ‫"בן עניים!" קרא אבא‪" .‬אני כבר אטפל בפרופסור הרברט! אני אגש לשם מחר בבוקר‬ ‫לדבר ִאתו‪ .‬איזה מין בית ספר זה בכלל?"‬ ‫"בבקשה‪ ,‬אבא‪ ,‬אל תיגש לשם‪ ",‬אמרתי‪" ,‬פשוט תיתן לי חמישים סנט להשלים את‬ ‫הקנס‪ .‬אני לא רוצה שתיגש לשם! אני לא רוצה שום עניינים אצל פרופסור הרברט!"‬ ‫"מתבייש באבא שלך‪ ,‬מה?" אמר אבא‪" ,‬אחרי כל השנים שעבדתי לשלוח אותך לבית‬ ‫הספר כדי שתוכל להתפרנס יותר טוב ממני?"‬ ‫מה לעשות? אולי כדאי לעזוב את בית הספר ואת הבית לתמיד‪ .‬אינני יכול לחזור‬ ‫עכשיו לבית הספר‪ .‬אבא ייקח את האקדח שלו ואולי הוא יירה בפרופסור הרברט‪ .‬אבא‬ ‫בררה‪ .‬צריך‬ ‫לא מבין שבית הספר היום זה לא מה שהיה בזמנים שהוא היה ילד‪ .‬אין ֵ‬ ‫להישאר ולגמור את עבודות הבית וללכת עם אבא לבית הספר מחר בבוקר‪.‬‬ ‫אחרי שסיימתי את חובותי נכנסתי הביתה‪ .‬שמעתי את אבא מספר לאמא איך נשארתי‬ ‫בבית הספר אחרי הלימודים‪" .‬הבן שלי מוצלח בדיוק כמו כולם‪ ,‬לא? לא יזיק למורה‬ ‫ההוא כדור בבטן על בטוח‪ .‬מחר‪ ,‬כמו שזורחת השמש‪ ,‬אני הולך להסדיר את העניין‪".‬‬ ‫אכלתי ארוחת ערב‪ ,‬עליתי לחדרי להכין שיעורים‪ .‬ניסיתי לשכוח מכל העניין‪ .‬למדתי‬ ‫גיאומטריה‪ ,‬אחר כך למדתי ביולוגיה‪ .‬בקושי למדתי‪ ,‬כל הזמן חשבתי על אבא‪ :‬הוא‬ ‫יבוא ִאתי לבית הספר מחר בבוקר‪ ,‬הוא ייקח את האקדח ִאתו! מה יחשוב עלי פרופסור‬ ‫הרברט? אחרי שאבא ילך‪ ,‬אני אסביר לו שלא יכולתי לעשות כלום‪ .‬אבל אבא עוד‬ ‫מסוגל לירות בו‪ .‬אולי הוא יֵ ירגע במשך הלילה ולא יבוא ִאתי מחר‪.‬‬ ‫אבא לא שכח בבוקר המחרת‪" .‬טוב‪ ,‬דייב‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬צריך לקום לבית הספר‪ .‬אני בא‬ ‫איתך הבוקר לבדוק מה זאת אומרת ללמוד חרקים‪ ,‬ללמוד צפרדעים‪ ,‬ללמוד לטאות‬ ‫ונחשים ולשבור עצי דובדבן!"‬ ‫ידעתי שאבא לא ירגיש בנוח בבית הספר התיכון‪ .‬לבוש היה סרבל‪ ,‬מגפיים גדולים‪,‬‬ ‫חולצה כחולה ומעיל פרוות כבשים‪ ,‬ולראשו כובע שחור ישן‪ .‬הוא תקע את האקדח‬ ‫בחגור‪ .‬פנינו וצעדנו לבית הספר שמאחורי הגבעה‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪33‬‬

‫היתה שעת בוקר מוקדמת כשהגענו לבניין בית הספר התיכון המחוזי‪ .‬פרופסור הרברט‬ ‫זה עתה נכנס בפתח‪ .‬אבא ניגש אליו בלא שהיות‪" .‬אתה המורה כאן‪ ,‬נכון?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואתה אביו של דייב?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪ ,‬חלץ את אקדחו והניח אותו על הכיסא במשרדו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫עיני פרופסור הרברט התרחבו מאחורי משקפיו שחורי המסגרת למראה אקדחו של‬ ‫אבא‪ .‬סומק עלה בלחייו החיוורות‪.‬‬ ‫"רק כמה דברים על בית הספר הזה שהייתי רוצה לדעת‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אני מנסה‬ ‫לעשות מדייב בחור משכיל‪ .‬הוא היחיד מאחד־עשר הילדים שלי ששלחתי לבית הספר‪.‬‬ ‫והנה הוא מגיע הביתה מאוחר ומשאיר לי את כל העבודה! אתמול הוא היה צריך‬ ‫להישאר שעתיים אחרי הלימודים ולעבוד בשביל עץ הדובדבן הזה שהוא שבר! זה‬ ‫בסדר לדעתך?"‬ ‫"וב־ב־כ־ן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬אני משער שכן‪ ".‬הוא הציץ באקדחו של אבא‪.‬‬ ‫"אז אני אומר לך‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬שזה לא בית ספר תיכון‪ ,‬זה בית ספר מחורבן לחרקים‪.‬‬ ‫בית ספר של לטאות‪ ,‬של נחשים! זה אפילו לא בית ספר‪".‬‬ ‫"למה הבאת את האקדח הזה?" שאל פרופסור הרברט את אבא‪.‬‬ ‫אבא נטל והרים את האקדח‪" .‬אתה רואה את החור הקטן הזה?" אמר אבא‪" .‬יכול‬ ‫לצאת ממנו כדור שהורג עשירים בדיוק כמו עניים‪ .‬אבל אחרי שראיתי אותך כבר ברור‬ ‫לי שאני לא אצטרך אותו‪ .‬עם האגרוף הזה שלי אני גומר ִאתך אחת ושתיים‪".‬‬ ‫אבא עמד גדול‪ ,‬קשה‪ ,‬שחום עור ורב־כוח ליד פרופסור הרברט‪ ,‬שלא נראה כל כך‬ ‫גדול לצדו של אבא‪.‬‬ ‫"רק מילאתי את חובתי‪ ,‬מר סקסטון‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬בהתאם לתכנית‬ ‫הלימודים שהמדינה מספקת לנו‪".‬‬ ‫"תכנית לימודים!" קרא אבא‪" .‬איזה לימודים? של חרקים? לוקחים את הילדים ליער‪.‬‬ ‫בנים ובנות ביחד‪ ,‬ואבא ואמא שלהם המסכנים בבית עובדים כמו חמורים להחזיק‬ ‫אותם בבית ספר ולתת להם השכלה!"‬ ‫תלמידים נכנסו לבניין בית הספר‪ .‬ניגשתי וסגרתי את הדלת‪ .‬רעדתי כמו עלה נידף‪.‬‬ ‫חשבתי שבכל רגע אבא עלול להרביץ לפרופסור הרברט‪ .‬הפנים שלו הלכו והאדימו‪.‬‬ ‫"מה עוד יכולתי לעשות בקשר לדייב‪ ,‬מר מרק סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪" .‬הוא‬ ‫אמר שאין לו דולר וגם אין לו ממי ללוות‪ .‬אז שילמתי במקומו‪ .‬אני מאפשר לו לממן‬ ‫את התשלום‪ .‬הוא אינו עובד בשבילי‪ ,‬הוא עובד בשביל בית הספר!"‬ ‫"היית צריך להלקות אותו‪ ,‬זה מה שהיית צריך‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫"הוא גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪ ,‬מורה עלי באצבע‪" .‬הוא כבר גבר לפי‬ ‫הממדים שלו‪".‬‬ ‫"אצלי הוא לא גדול מדי בשביל לחטוף‪ ",‬אמר אבא‪" .‬עד גיל עשרים ואחת הם לא‬ ‫גדולים מדי אצלי! זה פשוט לא נראה לי הוגן! להעביד ילד אחד ולהרשות ליתר ללכת‬ ‫הביתה כי היה להם כסף‪ .‬אני לא מבין מה הקשר בין חרקים לבית ספר תיכון!"‬

‫‪34‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אבא לקח ותחב את האקדח בחזרה בחגור‪ .‬הסומק סר מפניו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫הוא המשיך לדבר אל אבא‪ .‬אבא התרכך במקצת‪ .‬היה מצחיק לראות את אבא בבית‬ ‫הספר‪ .‬זו הפעם הראשונה שרגלו דרכה שם‪.‬‬ ‫"אנחנו מחפשים לא רק נחשים‪ ,‬צפרדעים‪ ,‬פרחים‪ ,‬פרפרים ולטאות‪ ",‬אמר פרופסור‬ ‫הרברט‪" ,‬חיפשתי גם‪ ,‬מר סקסטון‪ ,‬עשב יבש להצמיח עליו חד־תאיים במדגרה‪".‬‬ ‫"אני לא יודע למה אתה מתכוון‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מדגרה זה השיטה החדישה לרמות את‬ ‫התרנגולות‪ .‬אני לא בטוח שאני מכיר את סוג התרנגולות שהזכרת‪".‬‬ ‫"על חיידקים שמעת‪ ,‬מר סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫"תקרא לי לֶ ְס ֶטר‪ ,‬אם לא אכפת לך‪ ",‬אמר אבא בנחת‪.‬‬ ‫"בסדר‪ .‬על חיידקים שמעת‪ ,‬לסטר?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אבל אני לא מאמין בהם‪ .‬אני בן שישים וחמש‪ ,‬ועד היום לא ראיתי‬ ‫אף חיידק‪".‬‬ ‫"אי אפשר לראות חיידקים בעין גלויה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק תשאיר את האקדח‬ ‫הזה בחגור ותישאר ִאתי היום בבית הספר‪ .‬יש כמה דברים שאני רוצה להראות לך‪.‬‬ ‫אבן השיניים ההיא בפה שלך‪ ,‬יש עליה חיידקים‪".‬‬ ‫"מה‪ ",‬הזדעק אבא‪" ,‬אתה רוצה להגיד שיש לי חיידקים על השיניים! אני לא מתכוון‬ ‫להתווכח ִאתך‪ ,‬אבל תהרוג אותי אם אני מאמין בזה‪ .‬אני לא מאמין שיש לי חיידקים‬ ‫על השיניים!"‬ ‫"תישאר כאן היום ואני אראה לך‪ .‬בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית תלמיד‪.‬‬ ‫אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד‪".‬‬ ‫"נכון‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬רק קריאה וכתיבה וחשבון‪ .‬שום שיעור בחרקים‪ ,‬ושום חיידקים‬ ‫שמוצאים לך על השיניים‪ .‬העולם משתנה‪".‬‬ ‫"אמת‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ומשתנה לטובה‪ ,‬אני מקווה‪ .‬ובחורים כמו הבן שלך‬ ‫שישנּו אותו‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫הם‬ ‫הפעמון ִצלצל והלימודים החלו‪ .‬כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור הרברט‬ ‫מסתובבים בבניין בית הספר; התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה כאן האיש‬ ‫במ ְת ֲארו של האקדח תחת מעילו של‬ ‫המראה הזה‪ .‬וכל אותה עת יכולתי להבחין ִ‬ ‫ֶ‬ ‫גַ ס‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה‪ ,‬ראיתי את אבא בכיתה‪ .‬יושב היה על‬ ‫אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ‪ .‬אבא הוציא את אולרו וגירד אבן שיניים‬ ‫מאחת משיניו‪ .‬פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד את‬ ‫המיקרוסקופ בשביל אבא‪ .‬ואז אמר‪" :‬עכשיו תסתכל‪ ,‬לסטר‪ ,‬עין אחת תכוון למקום‬ ‫האור‪ .‬את השנייה תעצום‪".‬‬ ‫"אני רואה אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מי היה מאמין? ישר על השן של הבן אדם! ישר בתוך‬ ‫הפה של הבן אדם! אתה בטוח‪ ,‬פרופסור‪ ,‬שאין כאן שום רמאות?"‬

‫חיי בית הספר ‪35‬‬

‫"לא‪ ,‬לסטר‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬הוא קיים‪ .‬זה החיידק‪ .‬החיידקים חיים בעולם‬ ‫שאי אפשר לראות בעין גלויה‪ .‬חייבים להשתמש במיקרוסקופ‪ .‬בגוף שלנו יש מיליוני‬ ‫חיידקים‪ .‬חלקם מזיקים‪ ,‬חלקם מועילים‪ .‬ועכשיו הקשב לי‪ .‬יש לנו כאן נחש שחור גדול‬ ‫שלכדנו אתמול‪ .‬נרדים וננתח אותו ונראה לך שגם לו יש חיידקים בגוף‪".‬‬ ‫"שלא תהרגו אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אני מאמין לך‪ .‬אני פשוט לא רוצה שתהרוג את הנחש‬ ‫השחור‪ .‬אני אף פעם לא הורג אותם‪ .‬הם ציידי עכברים מצוינים ועוזרים לנו המון בחווה‪.‬‬ ‫אני אוהב נחשים שחורים‪ .‬אני פשוט שונא לראות שהורגים אותם‪ .‬אצלי בבית אני לא‬ ‫מרשה להרוג אותם‪".‬‬ ‫התלמידים בכיתה לטשו עיניים באבא‪ .‬אחרי מה שאמר‪ ,‬הוא התחיל‪ ,‬כנראה‪ ,‬למצוא‬ ‫חן בעיניהם‪ .‬אבא עם אקדח בכיס‪ ,‬אבל לב רחום בחזה לנחשים‪ ,‬ולאו דווקא לבני אדם!‬ ‫אחרי השיעור בביולוגיה יצאתי מן הכיתה‪ .‬זה היה השיעור האחרון באותו היום‪ .‬הייתי‬ ‫צריך לטאטא עוד כשעתיים כדי להשלים את הקנס על עץ הדובדבן השבור‪ .‬תהיתי‬ ‫אם אבא ירשה לי להישאר‪ .‬עומד היה במסדרון ומלווה במבטו את התלמידים הנוהרים‬ ‫החוצה‪ .‬הוא נראה אבוד בתוך החבורה הזאת‪ .‬הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף‪ ,‬בתוך‬ ‫צמרת של עלים מלבלבים‪.‬‬ ‫התחלתי לטאטא את החדר‪ .‬פרופסור הרברט ניגש אלי ואמר‪" ,‬תוכל לעשות זאת‬ ‫בפעם אחרת‪ .‬עכשיו לך הביתה עם אבא שלך‪ .‬הוא מחכה לך שם‪".‬‬

‫‪36‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ספרי וירדתי למטה‪ .‬אבא אמר‪" ,‬ומה בקשר לשעתיים‬ ‫הנחתי את המטאטא‪ ,‬אספתי את ַ‬ ‫שאתה צריך לטאטא?"‬ ‫אמרתי‪" :‬פרופסור הרברט אמר שאוכל לטאטא בפעם אחרת‪ ,‬הוא אמר שאלך איתך‬ ‫הביתה‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אתה תעשה בדיוק מה שהוא אומר‪ .‬הוא איש טוב‪ .‬בית הספר‬ ‫השתנה מאז הזמנים שלי‪ .‬אני עלה נבול‪ ,‬דייב‪ ,‬אני כבר גמרתי‪ .‬אני לא שייך לכאן‪.‬‬ ‫תשיג לי מטאטא ושנינו נעבוד יחד שעה‪ .‬זה ישלים את החוב‪ .‬אני אשאל אם הוא‬ ‫מרשה לי לעזור לך‪".‬‬ ‫"אני מתכוון לבטל את החוב‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק רציתי שתבין‪ ,‬לסטר‪".‬‬ ‫"אני מבין‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬ובגלל שאני מבין‪ ,‬הוא חייב לשלם בעד העץ‪ ,‬ואני הולך לעזור לו‪".‬‬ ‫"בשום פנים ואופן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬זה על חשבוני‪".‬‬ ‫"ככה לא מתנהגים‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אנחנו אנשים ישרים‪ .‬אנחנו לא רוצים לקבל דברים‬ ‫בחינם‪ .‬פרופסור הרברט‪ ,‬עכשיו אתה טועה ואני צודק‪ .‬תצטרך להקשיב לי‪ .‬למדתי ממך‬ ‫המון‪ .‬הבן שלי חייב להמשיך‪ .‬העולם השתנה מאז שגידלתי את המשפחה וחרשתי‬ ‫בגבעות‪ .‬אני אדם ישר‪ .‬אני לא מתעלם מחובות‪ .‬אני עצמי אין לי הרבה השכלה‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי שבדקתי כמו שצריך‪ ,‬אני יודע להבדיל בין צודק ולא צודק‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט הלך הביתה‪ ,‬ואבא ואני נשארנו וטיאטאנו במשך שעה‪ .‬היה מצחיק‬ ‫לראות את אבא אוחז במטאטא‪ .‬בבית לא אחז מטאטא מעולם‪ .‬אמא עבדה במטאטא‬ ‫ואבא במחרשה‪.‬‬ ‫אמרתי‪" :‬אתה יודע שפרופסור הרברט היה יכול להתלונן עליך במשטרה שהבאת‬ ‫אקדח לבית הספר?"‬ ‫"תירגע‪ ",‬אמר אבא‪" .‬פרופסור הרברט לא הולך לתבוע אותי‪ .‬הוא מחבב אותי ואני‬ ‫אותו‪ .‬אתה תמשיך ללכת לבית הספר‪ .‬אני איש חזק לא פחות מכל אחד אחר בסביבה‪,‬‬ ‫בהתחשב בגילי ובעבודה הקשה שעבדתי כל החיים‪ .‬אבל אני גמרתי דייב‪ ,‬אני איש קטן‪.‬‬ ‫הידיים שלך יהיו יותר רכות משלי‪ .‬הבגדים שלך יהיו טובים יותר‪ .‬תמיד תיראה יותר‬ ‫לחיות‬ ‫נקי מאבא שלך‪ .‬רק תזכור‪ ,‬דייב‪ ,‬לשלם חובות ולהיות אדם ישר‪ .‬ושתהיה טוב ַ‬ ‫ולא תציק לנחשים‪ .‬זה כל מה שיש לי נגד בית הספר‪ .‬שמרדימים נחשים ופותחים‬ ‫להם את הבטן‪".‬‬ ‫היתה שעה מאוחרת כשהגענו הביתה‪ .‬היו כוכבים בשמים וירח עלה‪ .‬אבא צעד בנחת‪.‬‬ ‫עד שסיימנו את העבודה ואכלנו ארוחת ערב כבר היתה השעה עשר‪ .‬אבא התיישב‬ ‫לפני האח ואמר לאמא שבאחד הימים הוא מתכוון לקחת אותה ולהראות לה חיידק‪.‬‬ ‫גם אמא לא ראתה חיידק מימיה‪ .‬אבא סיפר לה על בית הספר‪ ,‬ואיזה בחור מצוין הוא‬ ‫פרופסור הרברט‪ ,‬ואיך השתנָ ה בית הספר מן הזמנים ההם‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מראות‪ ,‬האגף לתוכניות לימודים‪ ,‬תשנ"ב)‬

‫חיי בית הספר ‪37‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫דייב והמורה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מדוע העניש המורה את דייב ואת חבריו?‬ ‫ב‪ .‬האם לדעתכם העונש שקיבל דייב הוגן? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה אפשר לדעת על האב מהדברים שאמר דייב למורה בפתיחת הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מדוע חושב דייב שאביו "מיושן"?‬ ‫השיחה בין דייב לאביו‬ ‫‪ .3‬מי שגרם נזק לעץ הוא הבן‪ .‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬כועס האב על המורה?‬ ‫‪ .4‬מדוע חושש דייב מתוכניתו של האב להגיע לבית הספר?‬ ‫המורה והאב‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬על מה מתנהל הוויכוח בין האב לבין המורה? פרטו תשובתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהם הנימוקים של כל אחד מהם?‬ ‫‪ .6‬לאיזו מסקנה מגיע האב לאחר שיחתו עם המורה?‬ ‫האב מתארח בשיעור‬ ‫‪ .7‬כיצד הצליח המורה לשנות את יחסו של האב לבית הספר?‬ ‫‪ .8‬כיצד קנה האב את לבבם של התלמידים?‬ ‫השיחה בין דייב לבין אביו‬ ‫‪ .9‬מה היתה דעתו של האב על המורה בתחילת פגישתם וכיצד השתנתה דעתו‬ ‫עליו בסוף היום?‬ ‫‪ .10‬כיצד עזר ביקורו של האב בבית הספר לקרב בינו לבין בנו?‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו אחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬הביאו דוגמאות להורים שאפשר לכנות את החינוך שלהם "חינוך מיושן"‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מהו המעשה שסביבו הולך ונבנה המתח בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מתי מתפוגג המתח בסיפור?‬ ‫‪ .3‬צפו באינטרנט‪" :‬עץ הדובדבנים השבור"‪.‬‬ ‫מה עדיף בעיניכם‪ :‬לקרוא את הסיפור או לצפות בסרט?‬

‫‪38‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬

‫ַה ְש ֲאלָ ה‬ ‫“עב ֶּכ ֶרס“‪ ,‬אבל משתמשים בצירוף זה גם לגבי‬ ‫על אדם שמן אומרים לעתים שהוא ַ‬ ‫ספר עבה‪“ :‬הספר עב כרס“‪ .‬אנחנו "משאילים" את תכונת הבטן לספר‪.‬‬ ‫דוגמה זו ממחישה מהו האמצעי הספרותי הקרוי “השאלה"‪.‬‬

‫בסיפור נאמר בהשאלה על האב‪“ :‬הוא מתפוצץ מכעס‪“ ;"...‬עיניו יורות ברקים‪“...‬‬ ‫התחלקו לזוגות והדגימו זה לזה כיצד נראה אדם במצבים אלה‪.‬‬ ‫באיזה אמצעי ספרותי נעשה שימוש במשפטים הבאים?‬ ‫א‪ .‬רעדתי כעלה נידף‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף בתוך צמרת של עלים מלבלבים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אני עלה נבול‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬ ‫הציגו את הפגישה בין האב למורה‪.‬‬

‫חיי בית הספר ‪39‬‬

‫לא שער‬ ‫לאלימות!‬ ‫זכותי‬ ‫של‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫יבו‬

‫אותי!‬

‫מה ששנוא‬

‫עליך לא‬

‫תעשה לחברך!‬

‫‪40‬‬

‫בלי‬

‫מ‬

‫כות‬

‫בבק‬

‫שה!‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור עוסק בשני נושאים‪ .‬האחד — יחסם של חכמי ישראל להתנהגות אלימה‪.‬‬ ‫נלמד על כך בקריאה של שתי מובאות מהתלמוד הבבלי‪" :‬המגביה ידו על חברו"‬ ‫ו"שנאת חינם"‪ .‬נבחין במאפיינים של לשון החכמים בטקסט המידעי‪" :‬לשון חכמים —‬ ‫הרובד השני של השפה העברית" מאת שרה ליפקין‪ .‬הנושא השני הוא יחסם של‬ ‫משוררים בני זמננו לאלימות‪ .‬המשורר יצחק וקנין מתחבר לדברי משה אל האיש‬ ‫העברי שהיכה את חברו בשיר "למה תכה רעך?”‪ֵ .‬אילו רגשות מעורר מראה מקל‬ ‫אצל בני האדם? נקרא על כך ב"שיר המקל" מאת ארז ביטון; על רגשותיו ומחשבותיו‬ ‫של הדובר שנתקל בציפור שהתאכזרו אליה נקרא בשיר “ציפור של אף אחד"‪ ,‬מאת‬ ‫שלומית כהן־אסיף‪.‬‬ ‫ננסה להשיב על השאלה שבכותרת המאמר "האם הצפייה בטלוויזיה מעוררת‬ ‫אלימות“? מאת חנה ברנר‪ .‬נקרא את הטקסט‪" :‬על משחק הכדורגל" מאת שולה‬ ‫פרידור ונחשוב האם אפשר להימנע מתגובות אלימות במגרשי הכדורגל? על‬ ‫התמודדות של ילד שמבקשים את נפשו נקרא בספר "רוץ ילד רוץ" מאת אורי אורלב‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונדון במאפייני טקסט למטרות טיעון ושכנוע‪ .‬נבחין בין טענה לטיעון ונתנסה‬ ‫בכתיבת טקסט טיעוני קצר‪.‬‬ ‫‪ ‬נעסוק בהכללה ופירוט‪ .‬נתרגל כתיבת סיכום‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד על השוני בין לשון התנ"ך ללשון החכמים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נדון בדרכים השונות שבעזרתן אפשר להבין מילים או ביטויים חדשים‪.‬‬ ‫‪ ‬נכתוב סיפור‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך ונעשיר את שפתנו‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪41‬‬

‫קנ ִין‬ ‫ָל ָּמה ַּת ֶּכה ֵר ֲעָך? ‪ /‬י ִ ְצחָק ו ַ ְ‬ ‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה ֵר ֲעָך‬ ‫ִאם הּוא לָ בּוׁש ְמ ִעיל ַּב ַּקיִ ץ אֹו ֵערֹם ַּבח ֶֹרף‬ ‫אפּיָ ה‬ ‫ּכֹובע אֹו ַּכ ִ‬ ‫ִאם הּוא ָחבּוׁש ִּכ ָּפה‪ַ ,‬‬ ‫אֹו ְס ָתם יָ ָדיו ַעל רֹאׁשֹו‬ ‫יֹוד ַע אֹו ָׁש ַכח‬ ‫ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִאם הּוא ָר ָׁשע אֹו ָּתם‬ ‫ִאם הּוא ֲענָ ק וְ ָחזָ ק אֹו ָק ָטן וְ ַחּלָ ׁש‬ ‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה‬ ‫אֹוהב אֹו ׂשֹונֵ א‬ ‫ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִאם הּוא ָׁשחֹור ָּכתֹם לָ ָבן אֹו ָּכחֹל ַא ְרּגָ ָמן‬ ‫ִאם הּוא ַמ ֲא ִמין ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּב ֵאׁש אֹו ָּב ָהר‬ ‫ִאם הּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ַּב ֲע ִמ ָידה ַעל ִּב ְר ַּכיִ ם אֹו ִּב ְׁש ִכ ָיבה‬ ‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה ֶאת ֵר ֲעָך‪ ,‬לָ ָּמה? ֲה ֵרי הּוא ְס ָתם ָע ָפר ּכָ מֹוָך‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬המשורר יצחק וקנין מתייחס לסיבות השונות שבגללן אנשים מפגינים שנאה‬ ‫ומתנהגים באלימות כלפי הזולת‪ ,‬אבל אינו מציין אותן במפורש‪.‬‬ ‫ ‬

‫מצאו בשיר שורות המדגימות‪:‬‬ ‫ •אלימות על רקע דתי‬ ‫ •אלימות שנובעת מיחס גזעני‬ ‫ •אלימות שמבטאת ניצול של החלש‬ ‫ •אלימות שמקורה באי קבלת השונה‬ ‫‪ .2‬האם אפשר למצוא בשיר סיבות נוספות לאלימות? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מהו המשפט החוזר בשיר?‬ ‫ב‪ .‬מה הוא בא להדגיש?‬ ‫‪ .4‬מהי תשובתו של הדובר לשאלת הפתיחה‪" :‬למה תכה רעך"?‬

‫ ‬

‫כותבים‬ ‫וח ְּברּו‬ ‫‪" .1‬אם“ היא המילה הפותחת את מרבית שורות השיר‪ .‬אם תרצו ַּב ֲחרּו נושא ַ‬ ‫גם אתם שיר שבו כל שורה פותחת במילה “אם“‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫בתחילת השיעור התלונן יוסי על ניר‪ .‬הוא אמר שבהפסקה ניר איים עליו שיכה‬ ‫אותו‪ ,‬אם לא ייתן לו את הקלפים שהביא היום לכיתה‪ .‬ניר קפץ ואמר‪" :‬לא הרבצתי‬ ‫לו‪ ,‬ושלא יבלבל את המוח‪ ".‬במהלך הבירור‪ ,‬הפנתה המורה את הכיתה לדבריו של‬ ‫החכם ריש לקיש‪ .‬קראו גם אתם את דבריו‪.‬‬

‫ַה ַּמגְ ִּב ַיּה יָ דֹו ַעל ֲח ֵברֹו‬ ‫ָא ַמר ֵריׁש לָ ִקיׁש‪:‬‬ ‫ַה ַּמגְ ִּב ַיּה יָ דֹו ַעל ֲח ֵברֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהּכָ הּו‪ ,‬נִ ְק ָרא ָר ָׁשע‪.‬‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫"וַ ּיֹאמר לָ ָר ָׁשע לָ ָּמה ַּתּכֶ ה ֵר ֲעָך" (שמות פרק ב‪ ,‬פסוק ‪.)13‬‬ ‫"לָ ָּמה ִהּכִ ָית" ֹלא נֶ ֱא ַמר‪ֶ ,‬אּלָ א "לָ ָּמה ַּתּכֶ ה"‪.‬‬ ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהּכָ הּו‪ ,‬נִ ְק ָרא ָר ָׁשע‪.‬‬

‫שריׁש ָל ִקיׁש‬ ‫מסופר ֵ‬ ‫היה בצעירותו מנהיג‬ ‫חבורת שודדים‪.‬‬ ‫באחד הימים פגש‬ ‫את רבי יוחנן‪ ,‬שאמר לו‪:‬‬ ‫"כוחך לתורה"‪ ,‬והזמין‬ ‫אותו ללמוד בבית‬ ‫המדרש שלו‪ .‬לימים‬ ‫הפך ריש לקיש‬ ‫לגדול בתורה‪.‬‬

‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סנהדרין נח‪ ,‬ע"ב)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הפנתה המורה את הילדים אל דברי ריש לקיש?‬ ‫כדי לנמק את דעתו‪ַ ,‬מפנֶ ה ריש לקיש את הקוראים למשה רבנו‪ .‬עיינו בספר‬ ‫שמות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬פסוק ‪ ,12‬וענו‪ :‬מהו האירוע הנזכר בפסוק זה?‬ ‫בעזרת מאגר המילים‪ ,‬השלימו‪ ,‬מה ֵה ִסיק ריש לקיש מהסיפור על משה‪:‬‬ ‫היתה‬ ‫‪--‬‬‫בלשון‬ ‫‪--‬‬‫אילו היה כתוב בסיפור על משה‬ ‫‪--‬‬‫בלשון‬ ‫‪--‬‬‫הכוונה למכות ממש‪ .‬אך מאחר שכתוב‪:‬‬ ‫‪ ,‬גם‬ ‫‪--‬‬‫הכוונה לאיּומים בלבד‪ .‬מאחר שבתורה מכנים את המאיֵ ים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ריש לקיש מכנה אותו‬ ‫מאגר מילים‪ :‬עתיד | למה תכה | למה הכית | רשע | עבר‬ ‫א‪ .‬איזה משפט בדברי ריש לקיש חוזר פעמיים?‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע הוא חוזר עליו‪.‬‬

‫‪ .3‬‬

‫‪ .4‬‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫באחת הכיתות אמר דן‪" :‬אני בכל זאת חושב שיש הבדל בין איום ובין אלימות של ממש‪".‬‬ ‫רונית אמרה‪" :‬גם כשמאיימים‪ ,‬זו הפעלת כוח‪ ,‬כי המאיֵ ים מפחיד ומכריח לציית לו‪".‬‬ ‫נמקו כל אחת מהדעות והסבירו עם מי אתם מסכימים‪ .‬היזכרו בדוגמאות שיכולות‬ ‫לחזק את דעתכם‪ .‬נהלו את הדיון בהתאם לכללים שלפיהם נהגתם בדיונים קודמים‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪43‬‬

‫ִׁשיר ַה ַּמ ֵּקל ‪ /‬אֶרֶ ז ּבִיטֹון‬ ‫חֹוצים ִא ִּתי ֶאת ַה ְּכ ִביׁש‬ ‫ְּכ ֶׁש ַהּיְ לָ ִדים ִ‬ ‫אֹומר לָ ֶהם‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ֵ‬ ‫ֲאנִ י ִאיׁש ַרּכֹות‪,‬‬ ‫ַה ַּמ ֵּקל ֶׁש ְּביָ ִדי‬ ‫ֹלא ִּב ְׁש ִביל לְ ַהּכֹות‬ ‫אֹותי‬ ‫ְּכ ֶׁש ֵהם עֹוזְ ִבים ִ‬ ‫ָּב ְרחֹוב ַה ִּמ ְת ַע ֵּקל‬ ‫ּפֹוחד ִמן ַה ַּמ ֵּקל‪.‬‬ ‫ַרק ֲאנִ י נִ ְׁש ָאר יֶ לֶ ד ֵ‬

‫‪44‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫קראו‪:‬‬ ‫בשנת ‪ 66‬לספירה מרדו היהודים בשליטים הרומאים בארץ ישראל‪ .‬במהלך המרד‪,‬‬ ‫שכונה "המרד הגדול"‪ ,‬התעוררו חילוקי דעות קשים‪ .‬המתונים בעם‪ ,‬חיפשו דרך‬ ‫לשיתוף פעולה עם המושלים הרומאים‪ ,‬והקנאים שקראו למרד‪ .‬הקנאים היו מפולגים‬ ‫לשלוש מפלגות שנלחמו זו בזו‪ .‬חז"ל טענו שהסיבה למלחמת אחים היא "שנאת חינם"‪.‬‬ ‫ולשרפת מאגרי התבואה בעיר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫השנאה והמריבות בין הקבוצות גרמו למעשי רצח‬ ‫תושבי העיר נותרו ללא המזון שהכינו לימי המצור‪ ,‬ובלעדיו לא יכלו תושבי ירושלים‬ ‫ומגיניה להחזיק מעמד‪ .‬הרעב בעיר היה קשה‪.‬‬ ‫כעבור שלוש שנות מצור נפלה ירושלים בידי הרומאים‪ ,‬בית המקדש נשרף‪ ,‬והיהודים‬ ‫הוגלו מארצם‪ .‬מאז ועד הקמת מדינת ישראל‪ ,‬חי העם היהודי בגלות‪.‬‬

‫חכמינו קבעו‪:‬‬ ‫הׁשנִ י‪...‬‬ ‫המ ְק ָּדׁש ֵ‬ ‫"בית ִ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫עֹוס ִקין ַּב ָ‬ ‫ֶׁש ָהיּו ְ‬ ‫ְּוב ִמ ְצוֹות וְ ִבגְ ִמילּות‬ ‫ֲח ָס ִדים ִמ ְּפנֵ י ָמה ָח ַרב?‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָהיְ ָתה ּבֹו‬ ‫ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם"‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪,‬‬ ‫מסכת יומא טי ע"ב)‬

‫ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם‬ ‫אֹוהבֹו ַק ְמצָ א וְ ׂשֹונְ אֹו ַּבר ַק ְמצָ א‪.‬‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּב ָא ָדם ֶׁש ָהיָ ה ֲ‬ ‫עּודה‪.‬‬ ‫ָע ָׂשה ְס ָ‬ ‫ָא ַמר לְ ַׁש ָּמׁשֹו‪ :‬לֵ ְך וְ ָה ֵבא לִ י ֶאת ַק ְמצָ א‪.‬‬ ‫ָהלַ ְך וְ ֵה ִביא לֹו ֶאת ַּבר ַק ְמצָ א‪.‬‬ ‫יֹוׁשב‪.‬‬ ‫עּודה ְּומצָ אֹו ֵ‬ ‫ָּבא ַּב ַעל ַה ְּס ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬ה ֵרי ׂשֹונֵ א ַא ָּתה לִ י‪ ,‬לָ ָּמה לְ ָך ּכָ אן? ֲעמֹד וְ צֵ א!‬ ‫אתי‪ַ ,‬הּנִ ֵיחנִ י‪ ,‬וְ ֶא ֵּתן לְ ָך ְּד ֵמי ּכָ ל ֶׁשאֹוכַ ל וְ ֶא ְׁש ֶּתה‪.‬‬ ‫הֹואיל ָּוב ִ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ִ :‬‬ ‫ ֹלא!‬‫עּוד ְתָך‪.‬‬ ‫ ֶא ֵּתן לְ ָך ַמ ֲחצִ ית ְּד ֵמי ְס ָ‬‫ ֹלא!‬‫עּוד ְתָך‪.‬‬ ‫ ֶא ֵּתן לְ ָך ְּד ֵמי ּכָ ל ְס ָ‬‫ ֹלא!‬‫ְּת ָפסֹו ְּביָ דֹו‪ֶ ,‬ה ֱע ִמידֹו וְ הֹוצִ יאֹו‪...‬‬ ‫ּנֹוח לָ ֶהם‪ֵ ,‬אלֶ ְך‬ ‫הֹואיל וְ יָ ְׁשבּו ֲחכָ ִמים וְ ֹלא ִמחּו ּבֹו — ִמּכְ לָ ל ֶׁש ַ‬ ‫ָא ַמר ַּבר ַק ְמצָ א‪ִ :‬‬ ‫רֹומא ֶׁש ָהיָ ה ָאז ַׁשּלִ יט ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל]‪.‬‬ ‫וְ ַאלְ ִׁשין ֲעלֵ ֶיהם לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ֵ[ק ַיסר ָ‬

‫ַק ְמ ָצא — שם של אדם‪.‬‬ ‫בא מהמילה לקמוץ‪,‬‬ ‫לאסוף (אין הכוונה‬ ‫לקמצן)‬ ‫ַּבר ַק ְמ ָצא — שם של‬ ‫אדם (בר פירושו בן)‬ ‫ַׁש ָּמׁשֹו — משרתו‬ ‫ֵלְך וְ ָה ֵבא — לך ותזמין‬ ‫לסעודה‬ ‫ֲעמֹד וְ ֵצא — קום וצא‬ ‫מביתי‬ ‫יחנִ י —‬ ‫אתי ַהּנִ ֵ‬ ‫ּוב ִ‬ ‫הֹואיל ָ‬ ‫ִ‬ ‫מכיוון שבאתי‪ ,‬הרשה לי‬ ‫להישאר‬ ‫ְּד ֵמי — כספי‬

‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת גיטין)‬

‫"מּוטב ֶׁש ֶאּכָ ֵׁשל ְּב ַא ֲה ַבת ִחּנָ ם וְ ֹלא ְּב ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם"‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫(הרב אברהם יצחק קוק)‬

‫לא לאלימות! ‪45‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫בפסקת הפתיחה מציג המספר לפני הקוראים את הדמויות‪ ,‬את המקום שבו מתרחש‬ ‫הסיפור‪ ,‬וכן מתי הוא מתרחש‪ .‬לעתים "שותל" בפתיחה המספר רמז על בעיה שעלולה‬ ‫להתרחש בהמשך העלילה‪.‬‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 1‬או ‪ 2‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .1‬קראו את ארבע השורות הראשונות‪ .‬איזו בעיה שהתעוררה בהמשך הסיפור‬ ‫נרמזת בפתיחה?‬ ‫‪ .2‬איך קרה שׂשונאו של עורך הסעודה הגיע לסעודה?‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫ ‬

‫ִאילו המחזתם את המדרש‪ ,‬מי מהדמויות היתה נמצאת על הבימה?‬ ‫א‪ .‬במה חטא בעל הבית?‬ ‫ב‪ .‬במה חטאו החכמים?‬ ‫בבית בעל הבית‪.‬‬ ‫במדרש לא נאמר במפורש מה הרגיש בר קמצא ֵ‬ ‫ַה ֲעלו השערות ונמקו‪.‬‬ ‫חכמים אמרו כי "המלבין פני חברו ברבים כאילו ָׁש ַפך ָּד ִמים‪ ",‬כלומר המעליב‬ ‫מישהו‪ ,‬כאילו רצח אותו‪ .‬איך מתקשרת ִאמרה זו לאגדה?‬ ‫לדיון‬

‫בחרו אחד או יותר מבין הנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬אגדות חז"ל כתובות בקיצור ואינן ַמ ְרּבֹות בפרטים‪.‬‬ ‫אילו פרטים נוספים אתם מעוניינים לדעת על האירוע הזה ועל משתתפיו?‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬מתי סיפרו את האגדה — לפני שפרץ המרד ברומאים? בזמן המרד?‬ ‫או אחרי החורבן? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬יש הסוברים שבעל הבית ובר קמצא הם למעשה דמויות ספרותיות המדגימות‬ ‫את היחסים שהיו בין שני ראשי מפלגות יריבות בירושלים של הימים ההם‪.‬‬ ‫מה רצה המספר ללמד אותנו‪ ,‬הקוראים‪ ,‬באמצעות האגדה?‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫נשער שלאחר שגורש מהסעודה‪ ,‬כתב בר קמצא מכתב לאחד החכמים‪.‬‬ ‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬היה כתוב בו? כתבו את המכתב‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫כתבו את המשפטים הבאים בעברית של ימינו‪:‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬אתן לך מחצית דמי סעודתי‬

‫‪46‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ .2‬הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בו‬

‫לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית ‪ /‬שרה ליפקין‬ ‫המעבר מלשון המקרא ללשון אחרת היה תהליך אטי והדרגתי שנמשך שנים‬ ‫רבות‪ .‬בסביבות שנת ‪ 300‬לפני הספירה כבר דיברו בארץ עברית שונָ ה‪ ,‬עברית‬ ‫שהיום אנו מכנים אותה "לְ שון חכמים" או "לשון חז"ל" (חכמינו זכרם לברכה)‪.‬‬ ‫בלְ שון חז"ל דיברו בני ישראל כשעלו לרגל לבית המקדש השני‪ ,‬בלשון זו נלחמו המכבים‪,‬‬ ‫בלשון זו הכירו רבי עקיבא ורחל‪ ,‬בלשון זו פקד בר כוכבא על לוחמיו בעת המרד נגד‬ ‫הרומאים‪ ,‬בלשון זו פירשו חכמינו את התורה ולמדו מתוכה חוקים‪ ,‬ומאוחר יותר נכתבו‬ ‫בלשון זו החוקים במשנה‪.‬‬ ‫אנו מכירים את לשון חז"ל מן המשנה ומסיפורי האגדות והמעשיות שהורישו לנו‬ ‫חכמינו‪ .‬לשון חז"ל נשתמרה גם בפתגמים ובאמרות‪ ,‬כמו‪" :‬יהא ּכְ בֹוד חברך חביב עליך‬ ‫ו־"ּבשלושה דברים אדם ניכר‪ :‬בכֹוסֹו‪ ,‬בכִ יסֹו ובכַ ֲעסֹו"‪.‬‬ ‫יחין בסעודה" ִ‬ ‫כשלך"‪" ,‬אין ְמ ִס ִ‬ ‫ֶ‬ ‫(קטע מתוך מאמר‪ ,‬הספרייה הווירטואלית של מט"ח)‬

‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫השפה העברית שאנו מדברים וכותבים בה היום כוללת מילים וצירופים גם מלשון‬ ‫המקרא וגם מלשון חכמים‪.‬‬ ‫להלן טבלת השוואה בין לשון חכמים לבין לשון המקרא‪:‬‬ ‫ִּב ְלׁשֹון ֲח ָכ ִמים‬

‫ִּב ְלׁשֹון ַה ִּמ ְק ָרא‬

‫ָא ַמר‪ָ ,‬הלַ ְך‪ ,‬נָ ְתנָ ה‬

‫ֹאמר‪ ,‬וַ ֵּילֶ ְך‪ ,‬וַ ִּת ֵּתן‬ ‫וַ ּי ֶ‬

‫ּואין‪ְ ,‬מע ָֹר ִבין‪ֲ ,‬אנָ ִׁשין‬ ‫נִ ּׂש ִ‬

‫ּׂשּואים‪ְ ,‬מע ָֹר ִבים‪ֲ ,‬אנָ ִׁשים‬ ‫נִ ִ‬

‫ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‬

‫ֹלהים‪ ,‬ה'‬ ‫ֱא ִ‬

‫ַח ָּמה‬

‫ֶׁש ֶמׁש‬

‫ִאילָ ן‬

‫ֵעץ‬

‫ציינו את ההבדלים בין לשון חז"ל לבין לשון המקרא לפי הקטע בראש העמוד‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫קראו באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח את המשך המאמר על לשון חז"ל‬ ‫‪http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3686‬‬ ‫וציינו עוד הבדלים בין לשון המקרא ללשון חכמים‪.‬‬ ‫ההבדל בין לשון המקרא ללשון חכמים הוא ברובד הלשוני (תוכלו לעיין בעמוד ‪ ,88‬שם תמצאו‬ ‫תיאור של הבדלים בין הרבדים)‪ .‬השפה העברית השתנתה במהלך הדורות‪ .‬הרובד הראשון של‬ ‫השפה העברית הוא לשון התנ"ך‪ .‬הרובד השני — לשון חכמים‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪47‬‬

‫ִצּפֹור ֶׁשל ַאף ֶא ָחד ‪ׁ /‬שְ לֹומִית ּכֹהֵן־ ָאסִיף‬

‫‪ 48‬‬

‫יֵ ׁש ִצּפֹור ַא ַחת‬ ‫יֹוד ִעים ֶׁשל ִמי ִהיא‬ ‫ֹלא ְ‬ ‫ִהיא ִצּפֹור ֶׁשל ַאף ֶא ָחד‪.‬‬

‫רֹובה ַּבּיָ ד‬ ‫ַצּיָ ד ִעם ֶ‬ ‫יָ ָרה ַּב ִּצּפֹור וְ ֹלא ִאכְ ַּפת‬ ‫ִהיא ִצּפֹור ֶׁשל ַאף ֶא ָחד‪.‬‬

‫יֶ לֶ ד ָר ָאה ֶאת ַה ִּצּפֹור‬ ‫ֶא ֶבן ָּבּה זָ ַרק‬ ‫וְ ֹלא ִא ְכ ַּפת‬ ‫ִהיא ִצּפֹור ֶׁשל ַאף ֶא ָחד‪.‬‬

‫יֶ לֶ ד ָק ָטן ַּבּגִ ּנָ ה ָח ַפר ּבֹור‬ ‫ָק ַבר ֶאת ַה ִּצּפֹור‬ ‫"צּפֹור ֶׁשּלִ י ַא ְּת‬ ‫וְ ָא ַמר‪ִ :‬‬ ‫וְ ֹלא ִצּפֹור ֶׁשל ַאף ֶא ָחד‪".‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ֵ .1‬אילו רגשות התעוררו בכם עם קריאת השיר?‬ ‫מת ֵאר שלוש דמויות וציפור אחת‪ .‬איך התייחסה כל אחת מן הדמויות אל הציפור?‬ ‫‪ .2‬השיר ָ‬ ‫‪ .3‬תנו כותרת קצרה לכל בית‪.‬‬ ‫‪ .4‬שלושת הבתים הראשונים בשיר מסתיימים במשפט‪" :‬היא ציפור של אף אחד"‪.‬‬ ‫מההיגדים הבאים נכונים?‬ ‫ֵ‬ ‫מה כוונת המשפט? אילו‬ ‫א‪ .‬לציפור אין בעלים ומותר לפגוע בה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הציפור שייכת לטבע‪ ,‬והיא חלק ממנו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לאדם יש אחריות לא לפגוע בציפור‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אם פוגעים בציפור לא נענשים‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף היגד משלכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬מתי מתרחש מהפך בשיר? מיהו הגורם לו?‬ ‫‪ .6‬חז"ל אסרו על גרימת סבל וכאב לבעלי חיים‪ .‬הם השתמשו בביטוי‪" :‬צער בעלי‬ ‫חיים"‪ .‬כיצד מתקשר ביטוי זה של חז"ל לשיר?‬ ‫‪ .7‬העתיקו את המשפטים החוזרים בשיר והסבירו‪ :‬מה מדגישה החזרה בכל פעם?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו סיפור על ילדים שמתחרטים על שעשו משהו רע לבעל חיים‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •לפני הכתיבה ִחשבו‪ :‬על איזה אירוע כדאי לספר? מתי ואיפה הוא מתרחש?‬ ‫ •מי הדמויות בסיפור? מה עשו? מה גרם להן להצטער? כיצד התמודדו עם מצפונן?‬ ‫ • ִחשבו גם על מבנה הסיפור‪ :‬במה כדאי לפתוח את הסיפור? האם נקודת המפנה‬ ‫תהיה בתחילת הסיפור או בסופו? כיצד כדאי לסיים את הסיפור?‬ ‫לאחר כתיבת הטיוטה (כלומר הכתיבה הראשונה שהיא הבסיס לתיקונים)‪ ,‬בדקו‪:‬‬ ‫ •האם השתלשלות הסיפור ברורה?‬ ‫ •האם הפתיחה מזמינה את הקורא להמשיך בקריאה?‬ ‫ •האם אין חזרות מיותרות בסיפורכם?‬ ‫שימו לב גם ללשון הסיפור‪:‬‬ ‫ •האם חזרתם על אותן המילים או השתמשתם במילים נרדפות?‬ ‫ •האם השתמשתם בדימויים?‬ ‫ •האם הרביתם להשתמש בביטויי סלנג?‬ ‫ •תקנו את עבודתכם‪.‬‬ ‫ •עתה הראו את הסיפור לחבריכם ותקנו לפי הצעות שנראות לכם מתאימות‪.‬‬ ‫ •תוכלו להתייעץ גם עם המורה ועם מבוגרים במשפחתכם ולתקן שוב‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪49‬‬

‫האם הצפיָ יה בטלוויזיה מעודדת אלימות? ‪ /‬חנה ברנר‬

‫‪ 1‬האלימות המתרחשת כיום בקרב בני נוער וילדים מעוררת דאגה רבה‪ .‬ארגון‬ ‫הבריאות העולמי ערך סקר במדינות שונות‪ ,‬ומצא שישראל היא אחת המדינות‬ ‫שבהן ילדים ובני נוער מבלים הרבה יותר שעות בצפייה בטלוויזיה מכל מדינה‬ ‫אחרת‪ .‬הם נחשפים מדי יום לסרטי מלחמה‪ ,‬לסרטים מצוירים‪ ,‬למשדרי ספורט‬ ‫‪ 5‬או לחדשות שיש בהם תכנים אלימים‪.‬‬ ‫יש חוקרים הטוענים שהצפייה המרובה במרקע הטלוויזיה מזיקה לילדים ולנוער‬ ‫ומעודדת מעשי אלימות‪ .‬הצעירים מחקים את התנהגות הדמויות שהם רואים‬ ‫על המרקע והופכים אדישים למעשי תוקפנות ולסבל של הזולת‪ .‬בניגוד להם‪,‬‬ ‫‪ 10‬חוקרים אחרים מחזיקים בדעה שאין כל נזק בצפייה בטלוויזיה‪.‬‬ ‫חוקרים בארץ ובעולם ערכו סקרים מקיפים‪ ,‬כדי לבדוק את השפעת הטלוויזיה‬ ‫על ילדים‪ .‬מהסקרים לומדים שילדים צעירים חושבים שהתכנים הדמיוניים‬ ‫בסרטים ובסדרות אכן קרו במציאות‪ .‬תכניות הטלוויזיה מציגות לעיני הצופים‬ ‫הצעירים עולם שהוא אלים הרבה יותר מהעולם במציאות‪ ,‬ולכן הם מפרשים‬

‫‪50‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ 15‬שהעולם רע ויש לחשוש מפניו‪ .‬החוקרים גילו שילדים אלימים נוטים לצפות‬ ‫בתכניות בעלות תוכן אלים‪ ,‬מפני שהדבר גורם להם להרגיש שהתנהגותם‬ ‫תקינה‪.‬‬ ‫לפני כארבעים שנים התפרסם בארצות הברית מקרה שבו צעיר רצח את שכֶ נתו‪.‬‬ ‫בבית המשפט הוא טען שהטלוויזיה השפיעה עליו ושהוא רצה לחקות את אחד‬ ‫‪ 20‬הגיבורים בסדרה שבה צפה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬לא כולם חושבים שהטלוויזיה גורמת לצופים להתנהג באופן אלים‪ .‬יש‬ ‫האומרים שאלימות בטלוויזיה משפיעה רק על מי שכבר יש לו נטייה לאלימות‪.‬‬ ‫מלבד זה‪ ,‬קיימות סיבות רבות לאלימות‪ ,‬כמו בית ההורים‪ ,‬בית הספר‪ ,‬השפעה‬ ‫רעה של חברים ועוד‪ ,‬ואין להאשים דווקא את הטלוויזיה‪.‬‬ ‫‪ 25‬לדעתם‪ ,‬אין תשובה אחת ברורה לשאלה אם הטלוויזיה מעודדת אלימות‪ .‬ייתכן‬ ‫שהטלוויזיה היא רק גורם אחד מבין גורמים רבים שמשפיעים על ההתנהגות‬ ‫שלנו‪ .‬עם זאת חשוב לזכור שהטלוויזיה‪ ,‬במקרים רבים‪ ,‬אינה משקפת את‬ ‫המציאות כפי שהיא‪.‬‬ ‫(לפי אתר מופת)‬

‫פרופסור ג'פרי ג'ונסון‪ ,‬מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק‪ ,‬ניהל מחקר על בני נוער‬ ‫שצופים בתכניות אלימות בטלוויזיה יותר משעה ביום‪ .‬מסקנת המחקר ַמראה קשר‬ ‫ברור בין זמן הצפייה בטלוויזיה לבין אלימות‪ .‬הנערים והנערות שמרבים בצפייה‬ ‫המ ְרקע‪.‬‬ ‫נוטים להיות אלימים יותר מחבריהם שמבלים פחות זמן מול ִ‬ ‫המחקר בדק ומצא שלמעלה מחצי מתכניות הטלוויזיה מכילות מסרים אלימים‪.‬‬ ‫צפייה במשך שעה ממוצעת בטלוויזיה חושפת את הצופה לשלוש עד חמש‬ ‫פעולות אלימות‪.‬‬ ‫פרופסור ג'ונסון אומר כי קיים קשר ברור בין צפייה‬ ‫בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה‪ .‬לדבריו‪" ,‬אנחנו יצורים‬ ‫מיוחדים ואנחנו נוטים לנסות דברים שאנחנו רואים‬ ‫שאנשים אחרים עושים‪ ,‬במיוחד אם אותו אדם מוצג‬ ‫כגיבור או מקבל תמורה על 'מעשיו האלימים'"‪.‬‬ ‫(מקוצר מתוך אתר "נענע ‪)2002 ,"10‬‬

‫לא לאלימות! ‪51‬‬

‫קראו‪:‬‬ ‫במה שונה טענה מטיעון?‬ ‫טענה אינה עובדה (עם עובדות אי אפשר להתווכח)‪ .‬טענה היא אמירה או דעה שאפשר‬ ‫להתווכח עליה — האם היא נכונה או צודקת‪ .‬כגון הטענה שהּבנות שונות מהבנים‪.‬‬ ‫על בעל האמירה או הדעה לשכנע שהטענה נכונה בעזרת נימוקים ודוגמאות‪.‬‬ ‫לטענה שמוסיפים לה נימוקים ודוגמאות שמוכיחים שהיא נכונה קוראים‪ :‬טיעון‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מהו "סקר"?‬ ‫ב ‪ .‬מדוע חוקרים את הרגלי הצפייה בטלוויזיה של ילדים ונוער?‬ ‫ג‪ .‬מהו נושא הוויכוח בין החוקרים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מה הטענה?‬

‫מהם הנימוקים והדוגמאות שמביא‬ ‫כל צד כדי לשכנע את הקוראים?‬

‫קבוצת חוקרים א'‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫קבוצת חוקרים ב'‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מי הטוענים?‬

‫ב‪ .‬לדעתכם‪ :‬אילו מן הטיעונים חזקים ומשכנעים?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מה מוסיף הטקסט הנלווה במסגרת לכתוב בטקסט הראשי?‬ ‫ב‪ .‬איזו דעה מחזק הטקסט שבמסגרת?‬ ‫‪ .4‬מה דעתכם‪ ,‬לאיזו מטרה נכתב המאמר? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬לפי מה בכתוב קבעתם?‬ ‫ ‬

‫‪52‬‬

‫הדרכה‬ ‫ •מתי אתם נוהגים לצפות בטלוויזיה? כמה שעות ביום אתם צופים?‬ ‫ •מה תורמת לכם הצפייה בטלוויזיה? הציעו דוגמאות‪.‬‬ ‫ •חשבו‪ ,‬האם אפשר לנצל את שעות הצפייה בטלוויזיה לפעילויות אחרות שהן‬ ‫מהנות?‬ ‫ •לאחר שתחליטו מה דעתכם‪ ,‬חשבו איך לארגן את דבריכם בצורה משכנעת‪.‬‬ ‫ •חשבו גם כיצד תוכלו לסתור את ההנמקות המנוגדות לדעתכם‪.‬‬ ‫ •עתה נהלו את השיחה לפי הכללים המוסכמים שהחלטתם עליהם‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫באחת המשפחות החליטו ההורים לוותר על מכשיר הטלוויזיה בביתם‪.‬‬ ‫מה דעתכם על כך?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫מה דעתכם‪ ,‬האם רצוי להגביל את זמן הצפייה בטלוויזיה? האם צריך לפקח על‬ ‫התוכניות שילדים צופים בהן? ִּכתבו את דעתכם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬ ‫כתבו לפי הדגם שלהלן‪:‬‬ ‫ •בפסקת הפתיחה כתבו משפט המציג את הדעה הנגדית לשלכם והוסיפו משפט‬ ‫המביע את עמדתכם‪ .‬למשל‪ :‬יש אומרים … לעומת זאת אני סבור…‬ ‫ •בפסקה השנייה כתבו את הטיעון המרכזי שלכם או במילים אחרות — מדוע‬ ‫אתם חושבים שאתם צודקים‪ַ .‬חזקו את הטיעון שלכם בדוגמה משכנעת‪.‬‬ ‫ •בפסקת הסיום סכמו במשפט או שניים מסקנה המתבקשת מטיעוניכם‪.‬‬ ‫השתמשו בביטויים כמו‪ :‬מן הראוי ש… מכך אפשר ללמוד כי‪...‬‬ ‫ •התאימו כותרת לקטע שכתבתם זה עתה‪.‬‬ ‫ •שפרו את עבודתכם בהתאם להצעות חבריכם והצעותיה של המורה‪.‬‬ ‫ •אם תרצו‪ ,‬הכניסו את הטיוטות השונות והתוצר המוגמר לתלקיט‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪53‬‬

‫על משחק הכדורגל ‪ /‬שולה פרידור‬ ‫כיום הכדורגל הוא המשחק הנפוץ והאהוב ביותר בעולם‪ .‬בכל סוף שבוע‪ ,‬מבלים‬ ‫המונים רבים בישיבה על היציעים שמסביב למגרש הכדורגל וצופים בהתרגשות ובהנאה‬ ‫במשחק‪ .‬אחת לארבע שנים העולם עוצר את נשימתו וצופה בדריכות בטורניר כדורגל‬ ‫עתיר "כוכבים" שמתחרים ביניהם על גביע העולם‪ .‬לטורניר זה קוראים "המונדיאל"‪.‬‬ ‫משחקי האולימפידה והמונדיאל נחשבים לאירועי הספורט הגדולים בעולם‪.‬‬ ‫כדורגל יכול להשפיע על מדינה שלמה‪ .‬בזמן המלחמה שהיתה בניגֶ ריה‪ ,‬הנמצאת‬ ‫לּפלֶ ה‪ ,‬הכדורגלן הברזילאי הדגול‪,‬‬ ‫באפריקה‪ ,‬הוכרזה הפסקת אש ליום אחד כדי לאפשר ֶ‬ ‫לשחק‪ .‬משחק הכדורגל מרתק אליו צופים רבים מכל שכבות הציבור‪ ,‬מפשוטי העם‬

‫ ‬ ‫אוהדים מניפים דגלים במשחק כדורגל‬

‫תצלום‪ :‬צביקה הלפרין‬

‫ועד נכבדיו‪ .‬המשחקים משודרים באמצעי התקשורת‪ ,‬ועיתונאים‪ ,‬שדרנים ופרשנים‬ ‫מספקים מידע למי שנבצר מהם לצפות במשחק במגרש עצמו‪.‬‬ ‫כדורגל הוא ענף הספורט הנערץ ביותר בעולם‪ .‬סביב המשחק התפתחה תרבות שלמה‬ ‫של אוהדים הנאמנים ללא סייג לקבוצה שלהם‪ .‬הם משמיעים קריאות עידוד‪ ,‬שרים‬ ‫המנונים ושירים שחיברו במיוחד לכבוד קבוצתם‪ ,‬ולובשים בגדים בצבעים האופייניים‬ ‫לה‪ .‬די לומר "האדומים" או "הירוקים"‪ ,‬כדי שכולם יבינו במי מדובר‪ .‬סביב קבוצות‬ ‫מפורסמות בארץ ובעולם מתפתחת תעשייה שלמה של מוצרים ומזכרות‪ .‬כל סמל‬ ‫של הקבוצה מעורר גאווה‪ ,‬והאוהדים מוכנים להגן עליו בחירוף נפש; בגדי השחקנים‬ ‫משוכפלים ונמכרים במחיר יקר לאוהדים‪.‬‬ ‫משחקי הכדורגל מעוררים רגשות עזים אצל האוהדים‪ ,‬ולפעמים מתעוררות בעיות קשות‬ ‫של אלימות במגרשים‪ ,‬הפוגעות ברוח הספורטיבית של המשחק‪ .‬הנטייה לנצח בכל מחיר‪,‬‬

‫‪54‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הצורך לבטא כעס על הפסד והרצון להשפיל את היריב מובילים לתופעות שליליות כמו‬ ‫קטטות‪ ,‬רמייה‪ ,‬ניבול פה ושנאת היריב‪ .‬כוחות משטרה וכוחות ביטחון מאבטחים את‬ ‫המשחקים‪ ,‬בעיקר כדי שאוהדי קבוצה אחת לא יתנגשו באוהדיה של הקבוצה היריבה‪.‬‬ ‫הספורט ביסודו מבוסס על הגינות‪ ,‬אדיבות‪ ,‬כבוד והערכה ליריב‪ .‬עצם ההשתתפות‬ ‫במשחק וההנאה ממנו חשובים יותר מהניצחון והתוצאה הסופית‪ .‬ההתמודדות עם‬ ‫יריב בספורט איננה התנצחות עם "אויב"‪ .‬כיצד מתמודדים עם תופעה כה חמורה אצלנו‬ ‫ובעולם כולו? יש ניסיונות להגדיר באופן מדויק כללי התנהגות של הצופים במשחק‪ ,‬ולא‬ ‫רק של השחקנים‪ .‬קיימת אמנה להגינות בספורט‪ ,‬ולצד "עשרת הדיברות" להתנהגות‬ ‫ספורטיבית של הספורטאי‪ ,‬נמצאים "עשרת הדיברות" להתנהגות ספורטיבית של‬ ‫הצופים והאוהדים‪.‬‬ ‫חוקרי משחקי הכדור גילו שכבר בתרבויות העתיקות שיחקו במשחקי כדור קבוצתיים‪.‬‬ ‫משחקים קבוצתיים בכדור נערכו בסין כבר לפני כאלפיים שנים‪ ,‬וגם ביוון העתיקה‬ ‫ובאימפריה הרומית‪ .‬משחק הכדורגל כפי שהוא מוכר לנו כיום הונהג לפני כ־‪ 800‬שנים‬ ‫באנגליה‪ ,‬וממנה התפשט לצרפת ולאיטליה‪ .‬בסוף המאה התשע־עשרה התפצל המשחק‬ ‫לשני משחקים‪ ,‬על פי צורתו של הכדור‪ .‬הכדור העגול נקרא פוטבול והכדור המוארך‬ ‫גּבי‪.‬‬ ‫נקרא ַר ִ‬ ‫(על פי כתבה עיתונאית מעריב‪)2005 ,‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בכל פסקה בכתבה תמצאו משפט הכללה ומשפטים שמפרטים או מביאים‬ ‫דוגמאות להכללה‪ .‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫משפט הכללה‬ ‫בפסקה ‪1‬‬

‫כיום הכדורגל הוא המשחק‬ ‫האהוב בעולם‪.‬‬

‫פירוט‬ ‫‪ .1‬המונים בעולם נהנים לצפות במשחק‬ ‫‪“ .2‬המונדיאל" חשוב כמו אולימפיאדה‪ .‬הוא‬ ‫מלהיב ומרגש מיליונים רבים של בני אדם בעולם‪.‬‬

‫בפסקה ‪2‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בפסקה ‪3‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בפסקה ‪4‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫בפסקה ‪5‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬א ‪ .‬בדקו באיזה מקום בקטע מצאתם את המשפט המכליל‪" :‬בדרך כלל"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדקו‪ ,‬האם משפט ההכללה הוא המשפט העיקרי בכל פסקה? הסבירו‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪55‬‬

‫‪ .3‬הכותבת טוענת שכדורגל הוא המשחק הנערץ והאהוב בעולם‪ֵ .‬אילו פרטים‬ ‫בכתבה מוכיחים את טענתה?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬אם צפיתם במשחק כדורגל‪ ,‬כתבו או ספרו על תופעת האוהדים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע תופעת האוהדים מעוררת ביקורת לעתים מזומנות?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬אילו עקרונות בספורט אינם באים לידי ביטוי ברבים ממשחקי הכדורגל?‬ ‫ב‪ .‬מהן מטרות העיסוק בספורט לפי הפסקה האחרונה?‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫סכמו את הטקסט שקראתם‪.‬‬ ‫ הדרכה לכתיבת סיכום‬ ‫ כתיבת סיכום משמשת אותנו לצורך הכנת עבודת ֵחקר‪ ,‬לצורך דיווח בכתב או‬ ‫בעל פה‪ ,‬להכנת הרצאה וכדי לזכור טוב יותר את עיקר הנלמד‪.‬‬ ‫ סיכום פירושו קיצור בכמות המידע‪ .‬קיצור פירושו ויתור על פרטים‪ ,‬ויתור כזה‬ ‫מחייב להחליט מה יותר חשוב ממה‪.‬‬ ‫לקצר תלוי במטרת כתיבת הסיכום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לקצר ועד כמה‬ ‫ֵ‬ ‫ הבסיס לשיקול הדעת מה‬ ‫כאשר מתכוננים למבחן ורוצים לזכור את עיקר הכתוב בספר הלימוד כותבים סיכום‬ ‫כולל‪ ,‬כלומר סיכום הכולל את פרטי התוכן העיקריים‪ .‬במקרים אחרים מטרת‬ ‫הסיכום מכוונת לעניין מרכזי אחד כגון‪ :‬הטיעונים (הדעות וההנמקות) בטקסט‪,‬‬ ‫הסיבות והתוצאות לאירוע מסוים או סיכום תהליך‪ ,‬במקרים כאלה מסכמים סיכום‬ ‫בורר שבו משמיטים את כל הפרטים שאינם שייכים למטרת הסיכום‪.‬‬ ‫ •צלמו במכונת הצילום או הדפיסו מהאינטרנט את הטקסט‪.‬‬ ‫ •קראו בעיון את הכתוב ושימו לב לפתיחה ולסיום‪.‬‬ ‫ •בכל פסקה שתקראו מצאו משפטי הכללה ומשפטי פירוט‪.‬‬ ‫ •שאלו את עצמכם‪ :‬מהו נושא הפסקה? אילו פרטים הם בלתי חשובים ואפשר‬ ‫לוותר עליהם? מחקו אותם בטקסט‪.‬‬ ‫ •קראו את המשפטים שלא מחקתם‪ .‬כתבו אותם במילים שלכם‪.‬‬ ‫ •קראו את הסיכום שכתבתם ובדקו‪ ,‬האם הצלחתם לקצר את כמות המידע‬ ‫באופן משמעותי? האם לא החמצתם רעיון חשוב‪ ,‬או מידע חשוב?‬ ‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫שימוש במילות קישור (קישוריות) עוזר לחבר באופן הגיוני בין חלקי המשפט או בין‬ ‫משפטים‪ .‬השלימו את מילות הקישור בעזרת מאגר המילים‪:‬‬ ‫יש הרואים במשחקי ספורט חיקוי למצב מלחמה‪.‬‬ ‫גם במשחקי ספורט ו ‪ ---‬במלחמה יש נטייה לנצח בכל מחיר‪.‬‬ ‫‪ , --‬שלא כמו במלחמה‪ ,‬היריב במשחק אינו אויב‪.‬‬‫‪ --‬במשחק העיקר הוא התחרות‪ --- ,‬במלחמה העיקר הוא הניצחון‪.‬‬‫‪ --‬משחקי הספורט נעשים אלימים נפגעת הרוח הספורטיבית‪.‬‬‫ו ‪ ---‬יש צורך לאבטח את המשחקים‪.‬‬ ‫מאגר מילים‪ :‬יתר על כן | גם | ואילו | ולכן | אולם | כאשר‬

‫‪56‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫רוץ ילד רוץ מאת אורי אורלב‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬ ‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫ ‬ ‫בחרו קטע שהשאיר עליכם רושם חזק במיוחד מתוך הספר‪ .‬קראו אותו בפני חבריכם‬ ‫והסבירו מדוע בחרתם בו‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪ :‬הקטע שהשאיר עלי רושם הוא‪....‬‬ ‫אחרי הקריאה‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו לפי רצונכם מתוך הנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬החליפו ביניכם רשמים על האירועים ועל האנשים בספר‪ .‬תוכלו לפתוח כך‪:‬‬ ‫התרשמתי מאוד מ‪ ...‬התרגשתי כשקראתי על‪ ...‬נבהלתי נורא כש‪...‬‬ ‫‪ . 2‬מה דעתכם‪ ,‬האם היה הספר שונה לּו כתב אותו סופר פולני? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬מאיזה קטע מתוך הספר לקוח שמו? (שערו גם מדוע בחר הסופר בשם הזה)‬ ‫הערה‪ :‬אם ברצונכם לדון בנושא נוסף‪ ,‬הציעו אותו לדיון‪.‬‬ ‫מציגים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מן ההצעות‪:‬‬ ‫‪ .1‬אם אתם מרגישים שאתם יכולים להיכנס לדמותו של יורק ויכולים לספר על‬ ‫אירוע שקרה לו‪ ,‬ספרו בגוף ראשון כאילו אתם יורק‪.‬‬ ‫(סניגור);‬ ‫‪ .2‬ערכו משפט לרופא הצעיר‪ .‬בחרו תובע; עורך דין מטעם ההגנה ָ‬ ‫חמישה עדים; הרכב של שלושה שופטים‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬ ‫א‪ .‬התובע יכין כתב אשמה בשיתוף צוות עוזריו‪.‬‬ ‫יּפֹוק ָר ֶטס (שבועת הרופא) באתר ויקיפדיה‪ .‬חשבו‬ ‫ •חפשו מידע על שבועת ִה ְ‬ ‫כיצד אפשר לשלב אותה בכתב האשמה‪.‬‬ ‫ •חשבו על מניעי הרופא כשסירב לטפל בילד והוסיפו אותם לכתב האשמה‪.‬‬ ‫ •הדגישו את הנזק‪ ,‬הכאב והסבל שנגרמו ליורק‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסניגור יכין כתב הגנה בשיתוף צוות עוזריו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬העדים במשפט‪ :‬הילד יורק סטאניאק; גברת הרמן; ד"ר זורבסקי; החולה‬ ‫המבוגר‪.‬‬ ‫ •כל אחד מהעדים יכין את עדותו‪ ,‬יענה לשאלות התובע ולשאלות מטעם‬ ‫ההגנה‪.‬‬ ‫ •גם הנאשם‪ ,‬הרופא הצעיר‪ ,‬יעיד מטעם ההגנה על האירועים מנקודת מבטו‪.‬‬ ‫ •השופטים יתייעצו‪ ,‬יכתבו את גזר הדין ויקראו אותו בפני הקהל‪.‬‬

‫לא לאלימות! ‪57‬‬

‫היחיד והיחד‬ ‫‪58‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מעלה נושאים שונים הנוגעים לפרט ולחברה‪ .‬קשרי משפחה ובעיות במשפחה‬ ‫הוא אחד מהם‪ .‬נקרא על כך בטקסט "מתוך היומן שלי" מאת מירה מאיר‪ .‬נקרא‬ ‫את הספרים "לידיה מלכת ארץ ישראל" ואת "שירת הלווייתנים" מאת אורי אורלב‪.‬‬ ‫נהרהר כיצד אפשר להתמודד כאשר כועסים על אירועים במשפחה‪.‬‬ ‫נושא מרכזי במדור הוא לחץ חברתי‪ .‬נקרא את המאמר‪“ :‬הרדיפה אחר מותגים"‬ ‫מאת שולה פרידור‪ ,‬וכן את השירים "רוצה" מאת דפנה דה הרטוך‪" ,‬הציפור פמפלה"‬ ‫המ ָשלים "האב‪ ,‬הבן והחמור"‪“ ,‬הדיה והסוס"‬ ‫ו“לדוכיפת" מאת נורית זרחי‪ .‬נקרא את ְ‬ ‫מאת איזופוס ו"מפני מה הולך העורב ברקידה?" מתוך הספר אלף בית דבן סירא‪.‬‬ ‫כל היצירות נוגעות לשאלה‪ :‬עד כמה אנחנו מושפעים מביקורת של אחרים? האם‬ ‫כדאי לחקות מישהו או לדבוק במי שאנחנו?‬ ‫נושא נוסף במדור הוא חיי עוני ומצוקה אצל ילדים‪ .‬נקרא שיר על תשוקות ומשאלות‬ ‫של ילד עני “רחוב נווה שאנן" מאת רוני סומק‪ .‬האם במצב של עוני ומחסור אפשר‬ ‫להרגיש אושר? נקרא על כך בשיר “ילדות בעוני" מאת יעקב יעקב‪ .‬בארצות העניות‬ ‫יש מאות אלפי ילדים שחיים חיי עבדות וניצול מחפירים‪ .‬נקרא על ילד אחד שחייו‬ ‫מייצגים רבים אחרים בכתבה “איקבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי" מאת‬ ‫רחל כץ‪ .‬נשאל את עצמנו באילו דרכים אפשר למנוע סבל מהילדים האלה‪.‬‬ ‫נעבור לעולם המבוגרים‪ .‬הסיפור החסידי “מעשים של ממש" ומובאה מהתורה‬ ‫מפנים את תשומת לבנו למחויָבּות כלפי הנזקקים בחברה‪ .‬האם תמיד זוכה הצודק‬ ‫למשפט צדק? נחשוב על כך כאשר נקרא את האגדה "הביצה" מאת חיים נחמן‬ ‫ביאליק‪ .‬הסיפור מראה שלעיתים זקוק השופט לדרכים מתוחכמות ולתושייה כדי‬ ‫שהצדק ייעשה‪ .‬האגדה הזאת נכללה בלקט אגדות שאסף ביאליק והעלה על הכתב‬ ‫בספרים "ויהי היום" וב"ספר האגדה"‪.‬‬ ‫ביאליק היה משורר וסופר‪ ,‬הוא גם אסף ותרגם מארמית את הספרים שנכתבו‬ ‫בזמנים קדומים למען הדור הצעיר‪ .‬נקרא על "מפעל האיסוף והתרגום של ביאליק"‬ ‫ועל תרומתו לשפה העברית‪ .‬כן נקרא מכתב בעניין חידוש מילים שכתב לעיתון‬ ‫הדואר לפני כ־‪ 100‬שנים‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נבחין באופן ארגון טקסט למטרות טיעון ושכנוע‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נעסוק בהכללה ובפירוט ונתרגל את מציאת המשפט העיקרי בכל פסקה בטקסט‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬ננסח משפטי סיבה ותוצאה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב פרק המשך ליומן אישי‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד על שימוש נכון בתווית היידוע‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך להעשיר את שפתנו במילים‪ ,‬בביטויים ובניבים חדשים‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫מתוך היומן שלי ‪ /‬מירה מאיר‬ ‫כבר מזמן לא התרגזתי כמו היום! המבוגרים האלה‪ ,‬אין להם כל הבנה‪ .‬כתבתי ביומן‪,‬‬ ‫ופתאום הופיעה דודתי אסתר‪ .‬היא התיישבה מולי וגילגלה בעיניה הצבועות לתקרה‪,‬‬ ‫ואמרה לי‪" :‬הו‪ ,‬כמה נפלא להיות בת גילך!"‬ ‫"מה זה נפלא כל כך?" שאלתי‪.‬‬ ‫"נהדר‪ ,‬אין דאגות פרנסה‪ ,‬אין משפחה שצריך לטפל בה‪ ,‬אין חובות‪ ,‬אין אחריות — רק‬ ‫תענוגות‪".‬‬ ‫בתחילה רציתי לוותר לה‪ ,‬מפני שהיא ממילא לא תבין כלום‪ ,‬אבל כנראה "עלה לי‬ ‫הדם לראש" (כמו שאבא אומר) והתחלתי לצעוק עליה‪:‬‬ ‫"מה את מבינה בכלל? או שאף פעם לא היית ילדה או שכבר שכחת‪ .‬יש לי מספיק‬ ‫צרות ובעיות משלי‪ ,‬ואת באה ומדברת שטויות!"‬ ‫ואז היא אומרת‪" :‬איזה מין דאגות גדולות יש לך‪ ,‬גברת?"‬ ‫זה היה בדיוק כמו שמן למדורה‪ .‬היה לי קשה להסביר לה את כל הבעיות שלי‪ .‬לפעמים‬ ‫אפילו קשה לי להגיד במילים בדיוק מה מציק לי — אבל אני יודעת שבכלל לא טוב‬ ‫לי‪ ,‬אפילו שאבא משלם את שכר‬ ‫הלימוד ואמא מכינה לי צהריים כל‬ ‫יום‪ .‬אני יודעת שיש חנה שלא נאמנה‬ ‫לי‪ ,‬ואלישבע שמעצבנת אותי‪ ,‬ועמוס‬ ‫שמתנהג כמו תינוק‪ ,‬והמורים שאינם‬ ‫מבינים כלום ומתרגזים בגלל שטויות‪,‬‬ ‫ואכפת להם רק מה שכתוב בספר‬ ‫ולא הילד עצמו‪ ,‬והמדריך החדש‬ ‫שלנו‪ ,‬שלא שם לב אלי‪ ,‬ושאומרים‬ ‫לי לחזור מוקדם הביתה והילדים‬ ‫צוחקים ממני שאני תינוקת‪ ,‬ושהרבה‬ ‫פעמים אני רוצה לדבר עם אמא ואיני‬ ‫יודעת איך להגיד לה את מה שאני‬ ‫רוצה וש‪ ...‬וש‪ ...‬הרבה דברים שאפילו‬ ‫אין להם שם‪.‬‬ ‫בלי לחשוב הרבה אמרתי לאסתר‬ ‫"טיפשה‪ ",‬ובדיוק באותו רגע נכנסה‬ ‫אמא מן המטבח ושאלה מה קרה‪.‬‬ ‫אסתר היתה נבוכה ולא ידעה מה‬ ‫להגיד‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫"בקשי סליחה מאסתר‪ ",‬אמרה אמא‪" ,‬כך אסור לדבר‪".‬‬ ‫לא עניתי אפילו‪.‬‬ ‫"הילדה הופכת להיות קשה מיום ליום‪ ",‬אמרה אמא‪" ,‬איזו ילדה מתוקה היתה עד‬ ‫לפני שנתיים!!" והן יצאו מן החדר והשאירו אותי לבד‪.‬‬ ‫הסתכלתי בחלון‪ .‬השמש התחילה לשקוע‪ .‬השמים היו ורודים־כחולים־סגולים‪ .‬כאילו‬ ‫בכל הצבעים שבעולם ובלי צבע בכלל‪.‬‬ ‫הגדולים האלה — נדמה להם שהדאגות שלנו הן קטנות יותר מפני שאנחנו צעירים יותר!‬ ‫מאתנו הקשיים שלו — ודי‪ .‬לפעמים אני מקנאה במבוגרים‪ ,‬שיכולים‬ ‫שטויות! לכל אחד ִ‬ ‫לעשות כל מה שהם רוצים ואיש אינו אומר להם דבר‪ ,‬שיש להם חיים משלהם ודמות‬ ‫משלהם‪ ,‬והם לא תמיד הבן של‪ ...‬או הבת של‪ ...‬ושהם כבר יודעים מהו העולם שלהם —‬ ‫ולא כמוני‪ ,‬שכל הזמן חושבת מה יהיה ִאתי‪.‬‬ ‫אז בגלל זה שהם גדולים מותר להם לדבר כך? אני לא אשכח אף פעם שלהיות ילדה‬ ‫זה גם כן קשה‪ ,‬וכשיהיו לי ילדים‪ ,‬אשתדל לעזור להם — ולא כמו ההורים שלי האלה‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שנית את משפט הפתיחה‪ .‬מה הכעיס את המספרת בדברי אסתר?‬ ‫‪ .2‬מה בדבריה האחרים של הדודה אסתר הכעיס את המספרת?‬ ‫מת ְס ֵּכל את כותבת היומן? הסבירו והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה ַ‬ ‫‪" .4‬טיפש כמו ַּכ ִּפית"‪" ,‬עקשן כפרד"‪" ,‬מרגיש כמו דג במים" — הם דוגמה לדימויים‬ ‫הדבּורה‪.‬‬ ‫שמשתמשים בהם בלשון ְ‬ ‫בעזרת דימויים אנחנו מבינים טוב יותר את המצב שאליו נקלעה הדמות‬ ‫ולומדים על האופי שלה ועל התנהגותה‪.‬‬ ‫דבריה של הדודה אסתר השפיעו על הילדה‪ ,‬הם היו "כמו שמן למדורה"‪ .‬למה‬ ‫הכוונה בדימוי זה? (חשבו‪ :‬מה עושה השמן למדורה?)‬ ‫האם אומרת‪" :‬הילדה הופכת להיות קשה מיום ליום‪".‬‬ ‫‪ֵ .5‬‬ ‫(חשבו‪ :‬מה משמעות המילה "קשה"‬ ‫א‪ .‬למה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מתכוונת האם? ִ‬ ‫בהקשר זה‪).‬‬ ‫ב‪ .‬המספרת כותבת בתגובה ביומנה‪" :‬שטויות! לכל אחד מאתנו הקשיים‬ ‫שלו — ודי‪ ".‬שערו‪ :‬מה רצתה הכותבת להגיד לאמּה במשפט זה?‬ ‫‪ .6‬באיזה גוף כותבת המספרת ביומנה?‬

‫היחיד והיחד ‪61‬‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬מה דעתכם על התנהגותה של כותבת היומן? הסבירו ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .2‬כחברים טובים של כותבת היומן אתם מנסים לשכנע אותה שההתפרצות שלה‬ ‫על הדודה אסתר היא הזדמנות טובה לנסות ולדבר עם אמה‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •חשבו על נימוקים שעשויים לשכנע את כותבת היומן‪.‬‬ ‫ •כתבו במחברותיכם שניים־שלושה נימוקים‪.‬‬ ‫ •חשבו כיצד להציג את דבריכם באופן ברור כך שחברי הקבוצה יבינו אתכם‪.‬‬ ‫ •לאחר שהסבב הסתיים‪ ,‬דונו בשאלה אילו מהנימוקים חזקים ויצליחו לשכנע‬ ‫את כותבת היומן‪.‬‬ ‫ •חשבו על דרך מעניינת להציג את הדיון במליאה‪( .‬הצגת בנימוקים בצורת דו‬ ‫שיח עם כותבת היומן? או אולי קומיקס?)‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫בקטע מתוך היומן מסופר על ההתפרצות של הכותבת על דודתה‪ .‬לא מסופר מה‬ ‫קרה אחר כך‪.‬‬ ‫א‪ .‬דמיינו וכתבו במחברתכם פרק נוסף ביומן על השיחה שלה עם חבריה‬ ‫ועל הנימוקים שהציעו כדי לשכנעּה לדבר עם אמּה‪ .‬חשבו‪ָ ,‬ה ִאם הסכימה‬ ‫האם אחרי הכתיבה?‬ ‫הכותבת לשנות את יחסה? האם יזמה שיחה עם ֵ‬ ‫ב ‪ .‬אחרי שסיימתם את כתיבתכם חזרו וקראו את מה שכתבתם‪ ,‬שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •האם שמרתי על מאפייני הכתיבה של יומן?‬ ‫ •האם כתבתי בגוף ראשון?‬ ‫ •האם יש בכתיבתי הבעת רגשות ומחשבות?‬ ‫ •האם כתבתי בכנות כראוי ליומן?‬ ‫ •האם פירטתי את האירועים? האם יש מקום להעשיר את הכתוב?‬ ‫ג‪ .‬עתה ִקראו באוזני חבריכם את הגרסה המשופרת‪ .‬הקשיבו לחוות דעתם‪.‬‬ ‫לא אחת אנחנו אומרים לעצמנו‪" :‬מדוע לקרוא שנית?" גישה מסוג זה איננה מאפשרת‬ ‫לנו להיות בטוחים שאכן עשינו כמיטב יכולתנו‪.‬‬ ‫הידעתם שסופרים נוהגים לקרוא פעם אחר פעם את סיפוריהם? הם גם מציעים לאחרים‬ ‫לקרוא‪ ,‬להעיר ולהציע‪ .‬בריאיון לעיתון "הארץ" סיפרה הסופרת עדנה מזי"א שאת ספרּה‬ ‫"רומן משפחתי" כתבה במשך ארבע שנים‪ ,‬גרסה אחר גרסה‪ ,‬עד שהרגישה שהגרסה‬ ‫הסופית מוצלחת‪ .‬בשנים אלו הקדישה זמן רב ומחשבה לתיקונים‪ ,‬כדי לשפר את איכות‬ ‫הכתיבה שלה וכדי להרגיש שהכתוב באמת מוצא חן בעיניה‪.‬‬ ‫ונשּפר‪ ,‬תהיה גם לנו הרגשה טובה בסופו של דבר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אם נחזור ונקרא‪ ,‬נחזור‬

‫‪62‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫‪ .1‬קראו את הכותרת‪ .‬מהי משמעות המילה "מותג"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫‪ .2‬בזמן הקריאה במאמר ּכִ תבו לעצמכם במחברת מילים ומושגים שלא הבנתם‪.‬‬ ‫כתבו גם מחשבות שעולות בדעתכם בזמן הקריאה‪ .‬תוכלו לדון בהן בהמשך‪.‬‬

‫מילים ומושגים שלא הבנתי‬

‫הערות ומחשבות שאני כותב לעצמי‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הרדיפה אחר מותגים ‪ /‬שולה פרידור‬ ‫להיות "קּול"‪ ,‬להיות "מקובל"‪ ,‬זה חלומם של הרבה מבני הנוער כיום‪.‬‬ ‫לדעתם‪ ,‬אחת הדרכים להיעשות לכאלה היא לקנות לעצמם את המותגים‬ ‫האופנתיים ביותר‪ ,‬אפילו אם הם אינם דרושים להם‪ .‬הם חושבים שלא‬ ‫די בכל מה שיש להם ושהם לא טובים מספיק אם אין להם את התיק‪,‬‬ ‫משקפי השמש או הנעליים ממותג יוקרתי מסוים‪ .‬כשהם קונים אותו‬ ‫נדמה להם שמעמדם החברתי עולה‪.‬‬ ‫החברות המייצרות בגדים ואביזרים הנלווים להם זיהו שאפשר‬ ‫להרוויח הרבה מאוד כסף מפרסום מותג — כאילו הוא מותג יוקרתי‪.‬‬ ‫הפרסומת משתמשת בשיטות שונות הפונות אל הרגש ומשדרות‬ ‫שאכן המוצר יוקרתי‪ .‬המפרסמים מפתים אותנו לרכוש נעל ספורט‬ ‫מסוימת ולא אחרת‪ ,‬את הג'ינס הזה ולא אחר‪ ,‬את התיק‪ ,‬השעון או‬ ‫משחק הווידאו המסוימים‪ .‬כיצד זה נעשה? הפרסומאי דואג שנזהה נעל‬ ‫ספורט מסוימת עם כדורגלן נערץ שהוא דמות חיקוי לצעירים‪ .‬רבים‬ ‫רוצים להשתייך למועדון נועלי הנעליים ה"קסומות"‪ ,‬שהרי כאילו בזכותן‬ ‫זכה הכדורגלן בתהילתו‪ ,‬וממהרים לקנות את הנעליים האלה‪ .‬בגדים או‬ ‫תכשיטים שלובשת זמרת ‪ /‬דוגמנית ‪ /‬שחקנית זוכים מיד ליוקרה ונערות‬ ‫רבות מוכנות לרכוש אותם בכסף רב‪ ,‬שעולה בהרבה על השווי האמיתי‬ ‫שלהם‪ .‬זו רכישה שההורים מממנים‪ ,‬והיא באה לעתים על חשבון צרכים‬ ‫חשובים במשפחה‪ .‬אושרו של הקונה נמשך רק לזמן קצר‪ ,‬עד לפרסומת‬ ‫הבאה שתגלה לנו שיש מותג חדש שיהפוך ֶאת חיינו למושלמים‪.‬‬ ‫מותג יוקרה לא הופך את המוצר לטוב יותר או לראוי וחזק יותר‪ .‬הקונה‬ ‫משלם כסף רב משום שהוא רוצה להכריז כי ברשותו פריט זה או אחר‬ ‫שרק לקבוצה "נבחרת" יש‪ .‬אבל ברור ששום מותג יוקרה לא יהפוך‬

‫היחיד והיחד ‪63‬‬

‫אותנו לבני אדם טובים יותר או חכמים יותר‪ .‬לכל היותר הוא יכול‬ ‫לעשות אותנו לעניים יותר‪ ...‬חשוב שנזכור‪ ,‬הבגדים וכל שאר‬ ‫פריטי האופנה הם רק העטיפה החיצונית‪.‬‬ ‫מה אפשר לעשות כדי לא להתפתות? בראש ובראשונה עלינו‬ ‫ללמוד להיות ביקורתיים ולהבין מה מסתתר מאחורי הפרסומות‬ ‫הזורמות אלינו מכל אמצעי התקשורת ושוטפות את מוחנו‪ .‬עלינו‬ ‫לדעת שהמניע של המפרסמים הוא כסף בלבד‪ ,‬ושמטרתם‬ ‫היא לעורר אותנו לצרוך כמה שיותר‪ ,‬ובמקרים רבים ללא צורך‪.‬‬ ‫חשוב שנדע שמפתים אותנו בלי שנרגיש באמצעים מתוחכמים‬ ‫מאוד‪ ,‬על ידי פנייה אל הרגש‪ ,‬ולא אל התבונה‪ .‬שהרי מי לא‬ ‫ירצה להיות מקובל בחברה ונערץ? מי לא ירצה להיות מצליחן?‬ ‫כזה ששייך לקבוצה מיוחסת שרק היא יכולה לאפשר לעצמה‬ ‫לרכוש את המוצר?‬ ‫החברות מבטיחות לנו הבטחות שווא בדברי חנופה ומנצלות את‬ ‫החולשות האנושיות שלנו‪.‬‬ ‫הדעה הרווחת היא שקל להשפיע על בני הנוער‪ ,‬ואולי זו‬ ‫ההזדמנות להוכיח שאין זה כך‪ ,‬ושלנוער חשוב להיות קודם‬ ‫כול צרכן נבון‪ ,‬הרבה יותר מאשר להיות "קּול"‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬באיזו דרך בוחרים ילדים ובני נוער כדי להיות מקובלים בחברה?‬ ‫‪ .2‬כיצד הופך מוצר ל"מותג יוקרה"?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מדוע מתארת הכותבת את צריכת המותגים כרדיפה אחריהם?‬ ‫ב‪ .‬אילו נימוקים מעלה הכותבת כדי לשכנע אותנו לא לקנות מותגי יוקרה?‬ ‫כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫‪ .4‬מדוע ממליצה כותבת המאמר לא לצרוך מותגים?‬ ‫‪ .5‬ציינו את העצות שמציעה הכותבת כדי להימנע מקניית מותגי יוקרה‪.‬‬ ‫‪ .6‬א ‪ .‬אתרו במאמר משפטים המסתיימים בסימן שאלה‪ .‬האם הכותבת מצפה‬ ‫ לתשובה על שאלותיה?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מכנים שאלות מסוג זה?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע משתמשת הכותבת במשפטי שאלה?‬

‫‪64‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬קראו את השיר "רוצה" בעמ' ‪.66‬‬ ‫א‪ .‬האם יש קשר בין השיר לבין המאמר? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונה אופן הקריאה שלנו בשיר מהאופן שבו קראנו את המאמר?‬ ‫‪ . 2‬האם לדעתכם הביקורת שמותחת הכותבת על הפרסומת מוצדקת? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬לאיזו מטרה נכתב הטקסט הזה? הסבירו לפי מה מהכתוב החלטתם‪.‬‬ ‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫למדנו שהוספת תואר לשם מעשירה את ההתבטאות בכתב ובעל פה‪.‬‬ ‫‪ .1‬התאימו את שם התואר לכל אחד מהשמות הבאים (היעזרו במחסן המילים)‪:‬‬ ‫ה‪ .‬פריט‬ ‫א‪ .‬מותג ‬ ‫ב‪ .‬צרכן ‬

‫ו‪ .‬אמצעי‬

‫ג‪ .‬בגד ‬

‫ז‪ .‬מעיל גשם‬

‫ד‪ .‬כדורגלן ‬

‫ח‪ .‬חולצה‬

‫מאגר מילים‪:‬‬ ‫מתוחכם | נערץ | נבון | יוקרה | שחור | מפתה | משובצת | ארוך‬ ‫‪ .2‬הסבירו לפי הנאמר בקטע‪:‬‬ ‫ •אדם ביקורתי הוא אדם ש‪...‬‬ ‫ •פרסומת מתוחכמת היא פרסומת ש‪...‬‬ ‫ •מוצר יוקרתי הוא מוצר ש‪...‬‬ ‫ •צרכן נבון הוא צרכן ש‪...‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫באחת הכיתות התווכחו התלמידים האם כדאי להנהיג תלבושת אחידה בבית ספרם‪.‬‬ ‫הביעו את דעתכם בנושא וכתבו טקסט טיעוני קצר‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‪:‬‬ ‫ •כתבו לעצמכם נימוקים בעד ונגד‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪ :‬יש האומרים‪...‬‬ ‫ •בפסקת הפתיחה כתבו את הדעה המנוגדת לדעתכם ונמקו אותה‪.‬‬ ‫ •בפסקה השנייה כתבו את דעתכם וחזקו אותה בנימוקים ובדוגמאות‪ .‬אפשר‬ ‫להתחיל את הפסקה השנייה כך‪ :‬לעומת זאת אני חושב‪...‬‬ ‫ •כתבו משפט מסכם‪.‬‬ ‫ •הציעו לחבריכם ולמורה לקרוא ולהציע שיפורים‪ .‬תקנו בהתאם להצעותיהם‪.‬‬ ‫ •הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪65‬‬

‫רֹוצה ‪ּ /‬דַ ְפנ ָה דֶ ה הַרְ טֹוְך‬ ‫ָ‬ ‫חֹורים‬ ‫ּגִ 'ינְ ס ְׁש ִ‬ ‫נַ ֲעלֵ י ָה ִרים‪,‬‬ ‫ִּתיק ֵמעֹור‬ ‫יפה‪,‬‬ ‫כֹובע ִמ ְּק ִט ָ‬ ‫וְ ַ‬ ‫ֻחלְ ָצה ְמ ֻׁש ֶּב ֶצת‪,‬‬ ‫ְמ ִעיל ּגֶ ֶׁשם ָארְֹך‪,‬‬ ‫ְמ ִעיל חּום ָק ָצר‬ ‫יא ִמית יָ ָפה‪.‬‬ ‫וַ ֲחתּולָ ה ִס ָ‬ ‫וִ ילֹון ָּכחֹל לַ ֶח ֶדר‬ ‫וְ גַ ם ִמ ָּטה ַא ֶח ֶרת‪...‬‬ ‫"וְ ִאם‪",‬‬ ‫אֹותי ַא ָּבא ֶׁשּלִ י‪,‬‬ ‫ׁשֹואל ִ‬ ‫ֵ‬ ‫"אם יִ ְהיֶ ה לָ ְך ָּכל זֶ ה‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ָאז ִּת ְהיִ י ְמ ֻא ֶּׁש ֶרת?"‬

‫‪66‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫בני הנוער צמודים לאוזניות‬ ‫כרבע מבני הנוער בישראל עלולים לפתח ליקויים בשמיעה בעקבות האזנה ממושכת‬ ‫לנגני מוזיקה בעוצמה רבה‪ .‬זו מסקנת מחקר שנערך בחוג להפרעות בתקשורת‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪ .‬המחקר בדק את הרגלי ההאזנה למוזיקה באמצעות אוזניות‬ ‫המחוברות לנגנים בטלפונים סלולריים ובמחשבים אצל בני נוער בגילים ‪.18-13‬‬ ‫מהמדידות עלה כי יותר מרבע מהמתבגרים האזינו למוזיקה בעוצמה שעלולה‬ ‫לגרום לנזקי שמיעה‪ .‬המדידות אף איתרו מתבגרים שהאזינו למוזיקה בעוצמה‬ ‫ציּבלים ויותר‪ .‬כמו כן עלה מהמחקר‪ ,‬כי ‪ 21%‬מהנשאלים דיווחו על‬ ‫של ‪ֶ 100‬ד ֶ‬ ‫הטינְ יטּוס‪ ,‬המאופיינת בשמיעת צלצולים‬ ‫שינויים בשמיעה ו־‪ 11%‬סבלו מתופעת ִ‬ ‫ורעשים שאינם מגיעים ממקור חיצוני‪.‬‬ ‫פרופ' מוצ'ניק‪ ,‬מנהלת המחקר‪ ,‬אמרה שיש להעלות את מודעות בני הנוער לנִ זקי‬ ‫השמיעה העלולים להיגרם להם‪" .‬מדובר ִּבנזקים שמצטברים לאורך שנים ולכן‬ ‫חשוב למנוע אותם ִמבעוד מועד‪ ",‬אמרה‪" .‬המתבגר אינו מרגיש בבעיה כעת‪,‬‬ ‫אלא יחוש בה רק בגיל מבוגר יותר‪ .‬גיל המאזינים לנגנים האישיים יורד‪ ,‬וכיום‬ ‫אפשר למצוא אותם גם בבתי הספר היסודיים‪ .‬לכן יש גם לקדם תוכניות לשימור‬ ‫השמיעה ולהגנה מפני נזקי רעש‪ ,‬בדומה לתוכניות הלימודים לִ זהירות בדרכים‪".‬‬ ‫(על פי ידיעה שפורסמה בעיתון "הארץ" בתאריך ‪)14.12.2011‬‬

‫חוקים למניעת רעש‬ ‫‪2 2‬אדם הגורם נזק‪ ,‬סכנה או טרדה לרבים‪ ,‬או אי נוחות לציבור יואשם בעוון‪ .‬עוון זה יכונה "מפגע‬ ‫לרבים"‪ .‬כל המקים רעש גדול — צפוי להיענש כשם שנענשים על "מפגע לרבים"‪.‬‬ ‫‪2 2‬לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר‪ ,‬מכל מקור שהוא‪ ,‬לאדם המצוי בקרבת מקום או‬ ‫לעוברים ושבים‪.‬‬ ‫‪2 2‬לא יפעיל אדם בדרך עירונית צופר או אמצעי אזהרה מרכב‪ ,‬אלא אם כן הדבר היה דרוש לשם‬ ‫אזהרה למניעת סכנה‪.‬‬ ‫‪2 2‬לא ישיר אדם‪ ,‬לא יצעק ולא יפעיל כלי נגינה‪ ,‬מקלט רדיו או טלוויזיה‪ ,‬רשמקול‪ ,‬רמקול וכו' בין‬ ‫השעות ‪ 16:00-14:30‬ובין השעות ‪ 6:00-23:00‬באזור מגורים‪.‬‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫לפי המידע שבשני הקטעים העוסקים ברעש ובנזקיו נסחו‪ ,‬שלושה משפטים המציינים‬ ‫סיבה ותוצאה‪.‬‬ ‫היעזרו במילות קישור אלה‪ :‬מאחר ש‪ | ...‬משום כך | ולכן‪ | ...‬כתוצאה מכך | מפני ש‪...‬‬

‫היחיד והיחד ‪67‬‬

‫ְרחֹוב נְ וֵ ה ַׁש ֲאנָ ן ‪ /‬רֹונ ִי סֹומֶק‬ ‫ַּב ַּפ ַעם ָה ִראׁשֹונָ ה ֶׁש ָע ַב ְר ִּתי ָׁשם ִח ַּפ ְׂש ִּתי ְּב ַחּלֹונֹות ָה ַר ֲאוָ ה‬ ‫כּוכית ֶׁשל ִסינְ ֶד ֶרלָ ה‪.‬‬ ‫ֶאת נַ ַעל ַהּזְ ִ‬ ‫הֹופכֶ ת‬ ‫יתי ֶׁשּגַ ם לָ ֶרגַ ע ּבֹו ֶ‬ ‫יתי יֶ לֶ ד וְ ָר ִצ ִ‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫יׁשהּו‬ ‫יכה יְ ַא ְרּגֵ ן ִמ ֶ‬ ‫ֶרגֶ ל יְ ֵח ָפה לְ ֶרגֶ ל נְ ִס ָ‬ ‫ְמ ִכ ַירת ִחּסּול אֹו לְ ָפחֹות‬ ‫ְמ ִכ ַירת סֹוף עֹונָ ה‪.‬‬

‫עקֹב‬ ‫עקֹב י ַ ֲ‬ ‫יַ ְלדּות ְּבעֹנִ י ‪ /‬י ַ ֲ‬ ‫דּותי ֵע ֶדן‬ ‫יַ לְ ִ‬ ‫ֶׁשל ֵּתה ַׁש ֲח ִרית‬ ‫וְ לֶ ֶחם ֵיָבׁש ֵמ ֶא ְתמֹולִ ים‬ ‫דּותי — ִׂש ְמ ַחת‬ ‫יַ לְ ִ‬ ‫ֶּבגֶ ד ָח ָדׁש לְ ֶפ ַסח‬ ‫ּות ִפּלֹות יַ לְ דּות זַ ּכֹות‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫מֹוצא‬ ‫דּותי — ַמ ְעיָ ן ְּב ָ‬ ‫יַ לְ ִ‬ ‫וְ ִא ְצ ְט ֻר ָּבלִ ים‬ ‫וְ נַ ֲע ָרה ֶׁש ִּׂש ְמלָ ָתּה יְ ֻר ָּקה‬ ‫ּנֹוׂשאת לַ ֲא ֵח ִרים‬ ‫וְ ִא ָּמא ֶׁש ֵ‬ ‫מּוסים‬ ‫ַא ְרּגְ זֵ י ְּפ ִרי ֲע ִ‬ ‫ּופרּוטֹות ְמ ַעּטֹות יְ ָקרֹות‬ ‫ְ‬ ‫וְ ִס ְר ֵטי ִמנְ ָחה‬ ‫יקים‬ ‫וְ ִׁש ֵירי ּב ֶֹסר ַמ ְצ ִח ִ‬ ‫ּיּוכי נְ ָערֹות‬ ‫וְ ִח ֵ‬ ‫אׁשר ּונְ ָה ָרה‬ ‫וְ ֶ‬ ‫עּופים עֹנִ י ְמב ָֹרְך‬ ‫ֶׁש ְּצ ִ‬

‫‪68‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מעשים של ממש ‪ /‬סיפור חסידי | עיבד‪ :‬אדיר כהן‬ ‫חסיד אחד‪ ,‬שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק‪ ,‬בא אחרי שנים אחדות לבקר את רבו‪.‬‬ ‫ְׁשאלו הרבי‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫"השבח לאל‪ ",‬השיב לו‪" ,‬אני בריא ושמח בחלקי‪ ,‬עוסק במסחר ומצליח‪".‬‬ ‫ֶ‬ ‫המשיך הרבי בשיחתם‪ ,‬ואחרי דקות אחדות שב ושאלו‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫"ברוך השם‪ ,‬אני רואה ברכה במעשי ידי‪ ",‬השיב החסיד‪.‬‬ ‫לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫ָּת ַמּה החסיד ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬זו פעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה‪ ,‬והן כבר‬ ‫השבתי לך עליה‪".‬‬ ‫"צר לי‪ ",‬אמר הרבי‪" ,‬לא ֵה ַשבת לי עליה‪ .‬אני שואל אותך מה מעשיך ואתה מספר‬ ‫לי על בריאותך‪ ,‬עיסוקיך במסחר והצלחתך‪ .‬אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של‬ ‫בורא עולם למענך‪ ,‬ואילו אני שואל אותך על מעשיך אתה‪ :‬האם נותן אתה צדקה?‬ ‫ֵ‬ ‫האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים‬ ‫ולקשי־יום?"‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בחרו שאלה אחת מבין השאלות א או ב וענו עליה‪:‬‬ ‫א‪ .‬למה התכוון הרב בשאלתו "מה מעשיך"‪ ,‬ועל מה ענה החסיד? כתבו בשני‬ ‫טורים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע לא הבין החסיד את שאלתו של הרבי?‬ ‫‪ .3‬מדוע הרבי אינו מתרשם מהצלחתו של החסיד?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע חוזר הרבי על שאלתו ואינו מסביר לחסיד את כוונתו מיד?‬ ‫‪ .5‬מה רצה המספר ללמד את הקוראים באמצעות הסיפור?‬ ‫‪ .6‬קראו את הפסוקים מספר דברים שלהלן‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מצווה התורה לפי הפסוקים האלה?‬ ‫ב‪ .‬במה מזכירים דברי הרבי מבריסק את הכתוב בתורה?‬

‫ֹלהיָך נ ֵֹתן‬ ‫ּכִ י יִ ְהיֶ ה ְבָך ֶא ְביֹון ֵמ ַא ַחד ַא ֶחיָך‪ְּ ...‬ב ַא ְרצְ ָך ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ‬ ‫לָ ְך‪ֹ ,‬לא ְת ַא ֵּמץ ֶאת לְ ָב ְבָך וְ ֹלא ִת ְקּפֹץ ֶאת יָ ְדָך ֵמ ָא ִחיָך ָה ֶא ְביֹון;‬ ‫ּכִ י ָפת ַֹח ִּת ְפ ַּתח ֶאת יָ ְדָך לֹו‪.‬‬ ‫(דברים טו‪)8-7 ,‬‬

‫היחיד והיחד ‪69‬‬

‫יק ַּבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי ‪ /‬רחל כץ‬ ‫ִא ְ‬ ‫לא כל הילדים בעולם זוכים ללמוד בבית הספר‪ .‬ילדים רבים נלקחים לעבודה מגיל צעיר‪,‬‬ ‫וחלקם אף עובדים בתנאי עבדות — בתנאים קשים‪ ,‬ללא תשלום וללא יכולת לעזוב‪.‬‬ ‫בתעשיית השטיחים בהודו ובפקיסטן מבוקשים ילדים צעירים שיכולים באצבעותיהם‬ ‫הקטנות לקשור את אלפי החוטים הצבעוניים המרכיבים את השטיחים‪ .‬שטיחים יפים‬ ‫אלה מבוקשים בכל רחבי העולם‪ ,‬ובדרך כלל הקונים אינם יודעים שהשטיחים נארגו‬ ‫על ידי ילדים עבדים‪.‬‬ ‫יק ַּבל מאסי מפקיסטן‪ ,‬שעבד באריגת שטיחים‬ ‫ילד כזה שזכה לפרסום עולמי הוא ִא ְ‬ ‫מגיל צעיר‪ .‬יחד עם אלפי ילדים אחרים‪ ,‬ישב איקבל מאסי ליד הנול (המתקן שבעזרתו‬ ‫אורגים שטיחים) במשך כ־‪ 12‬שעות ביממה‪ ,‬שבעה ימים בשבוע‪ .‬לא היו לו זכויות‬ ‫לחופש‪ ,‬חינוך ובריאות‪ .‬העבודה היתה קשה ומפרכת‪ .‬איקבל וחבריו ישנו לצד הנול‬ ‫או היו קשורים אליו‪ .‬העונש על טעות בקשירת החוטים היה מכות או שלילת מזון‪.‬‬ ‫ידיו התעוותו עם הזמן כתוצאה מעבודת הקשירה‪ ,‬ובגלל הישיבה המרובה והתזונה‬ ‫הלקויה נעצרה התפתחותו הגופנית‪.‬‬ ‫איך נמסר איקבל מאסי לעבדות? הוריו הם שמסרו אותו למנהל מפעל השטיחים מפני‬ ‫שקיוו בדרך זו להחזיר חובות‪ .‬אולם לאחר שעבד שש שנים‪ ,‬החוב של ההורים רק הלך‬ ‫וגדל‪ ,‬מפני שהמעסיק הוריד מהכסף שהגיע לו "החזר הוצאות" ואיים על הוריו שאם‬ ‫יוציאו אותו מהמפעל ייקח במקומו את אחיו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1967‬בוטלה העבדות בפקיסטן‪ ,‬אבל הממשלה לא דאגה שבעלי המפעלים‬ ‫ישחררו את הילדים שברשותם‪ .‬הילדים עצמם לא ידעו על ביטול העבדות ועל כך‬ ‫שהם מועסקים באופן בלתי חוקי‪.‬‬ ‫באותה תקופה קם בפקיסטן ארגון שמטרתו היתה לדאוג לשחרורם של הילדים‬ ‫המועסקים בעבדות בניגוד לחוק‪ .‬בשנת ‪ 1992‬הגיעו אנשי הארגון הזה לעיר שבה חי‬ ‫איקבל מאסי ואירגנו הפגנה נגד עבדות של ילדים‪ .‬איקבל הצליח לברוח יחד עם אחיו‬ ‫ולהגיע להפגנה‪ .‬כאשר שאלו מעל הבמה אם יש מישהו בקהל שרוצה לדבר‪ ,‬עלה‬ ‫הילד בן העשר‪ ,‬שהיה אז קטן מכפי גילו‪ ,‬וסיפר כמה גופו כואב בגלל הישיבה הכפופה‬ ‫והממושכת מול הנול‪ .‬הוא סיפר איך נוהגים בהם ה"בוסים" ולא תיאר לעצמו שהדברים‬ ‫שאמר יגיעו לכל רחבי העולם‪ .‬מארגני ההפגנה שילמו כסף לבעל המפעל ושחררו את‬ ‫הילד מהעבדות‪ .‬הם דאגו ללימודיו וגייסו אותו להופיע‪ ,‬לדבר ולהשמיע את קולו מעל‬ ‫במות רבות גם מחוץ לפקיסטן — בתחילה בשוודיה‪ ,‬אחר כך בארצות הברית‪ .‬נאומיו‬ ‫היו מזעזעים ומרגשים‪ .‬הוא נפגש עם תלמידים‪ ,‬התראיין לעיתונות ולטלוויזיה‪ ,‬נפגש‬ ‫עם אנשי ארגונים לזכויות האדם‪ ,‬ואף הוזמן על ידי הארגון יוניס"ף (קרן למען הילדים‬ ‫באו"ם) לנאום בעצרת האומות המאוחדות‪.‬‬ ‫איקבל חזר וקרא מעל כל במה לא לקנות שטיחים שיוצרו בפקיסטן בעבודתם של‬ ‫ילדים עבדים‪ .‬הוא כינה את השטיחים האלה "דמם של ילדים"‪ .‬מאסי סיפר באומץ רב‬

‫‪70‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫גם על הקשיים של ההורים לשחרר את ילדיהם‪ ,‬מכיוון שהמשטרה בפקיסטן משתפת‬ ‫פעולה עם יצרני השטיחים וההורים מוטרדים על ידי המשטרה ואף נאסרים‪.‬‬ ‫לאחר ששהה בארצות הברית וחשב להתחיל את לימודיו באוניברסיטה שם‪ ,‬חזר מאסי‬ ‫לבית הוריו בפקיסטן‪ .‬אולם ב־‪ 16‬באפריל ‪ 1992‬נקטעו לפתע חייו‪ .‬כאשר יצא יום אחד‬ ‫עם שני בני דודו‪ ,‬שלושתם רכובים על זוג אופניים אחד‪ ,‬כדי להביא אוכל לדודו בשדה‪,‬‬ ‫הוא נורה ונהרג במקום‪ .‬נסיבות מותו לא ברורות עד היום‪ .‬המשטרה המקומית טוענת‬ ‫שדודו ירה בו בטעות‪ ,‬אבל פעילי זכויות האדם משוכנעים שמאסי נרצח בשליחות‬ ‫"מאפיית השטיחים"‪ ,‬מפני שנאומיו גרמו לירידה במכירות השטיחים שהם ייצרו‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫פעולתו של מאסי למען הילדים האורגים לא נעצרה עם הירצחו‪ .‬כל מה שהתרחש‬ ‫אחרי מותו הוא הוכחה מדהימה לכוחם של ילדים לשנות את העולם ולפעול למען‬ ‫ילדים אחרים‪ .‬הראשון שהמשיך את דרכו של מאסי היה נער קנדי בן ‪ ,12‬גרייג קילבורגר‪,‬‬ ‫שהסיפור נגע ללבו‪ .‬הוא נסע לפקיסטן כדי לחקור את נסיבות מותו של מאסי ונפגש‬ ‫שם עם בני משפחתו‪ .‬אחר כך הקים תנועה ששמה "שחררו את הילדים"‪ ,‬בנה אתר‬ ‫אינטרנט‪ ,‬ובכך סחף מאות אלפי ילדים לפעולות נגד עבדות ילדים בעולם‪ .‬פעולתם‬ ‫העיקרית של הילדים היתה לכתוב מכתבים לאישים חשובים בעולם‪ ,‬ביניהם הילרי‬ ‫קלינטון‪ ,‬אשת נשיא ארצות הברית באותה התקופה‪ ,‬והיא העלתה את הנושא כאשר‬

‫היחיד והיחד ‪71‬‬

‫נפגשה עם ראש ממשלת פקיסטן; החתמה המונית דרך האינטרנט הביאה לדיון במצב‬ ‫הילדים בפקיסטן בוועידה של ארגון העבודה העולמי בז'נווה באמצע שנת ‪.1998‬‬ ‫סיפורו של מאסי נלמד בבתי ספר ברחבי העולם‪ ,‬והוא הונצח בספרות‪ ,‬באמנות ובקולנוע‪.‬‬ ‫בית ספר על שמו הוקם בפקיסטן‪ ,‬בכפר מורידיקה‪ ,‬שבו נולד‪ .‬לבית הספר מתקבלים‬ ‫ילדים ששוחררו ממפעלי השטיחים‪ .‬הלימודים בבית הספר הזה הם חינם והוא פועל‬ ‫במתכונת של בית ספר פתוח‪ .‬בכך הוגשם חלומו של מאסי לזכות הילדים ללימודים‪.‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬מספרם של הילדים העבדים עדיין גבוה מאוד בארצות כמו הודו‪,‬‬ ‫פקיסטן‪ ,‬ברזיל‪ ,‬גאנה‪ ,‬אינדונזיה‪ ,‬נפאל‪ ,‬תאילנד ועוד‪ .‬לא כל המדינות בעולם מכבדות‬ ‫את זכויות הילדים לחינוך בריאות וחופש‪.‬‬

‫איקבל מאסי נרצח‬ ‫מאת קרייג קילבורגר‬

‫הנער מפקיסטן שקרא בכל הזדמנות להפסיק את קניית השטיחים‬ ‫שיוצרו בידי ילדים עבדים‪ ,‬נרצח בפקיסטן‪.‬‬ ‫איקבל מאסי חזר לכפרו בתום מסע נאומים‬ ‫לגיוס דעת הקהל בארצות הברית‪.‬‬ ‫הוא יצא אתמול בשעות הצהריים עם שני‬ ‫בני דודיו לשדה כדי להביא אוכל לדודו‪.‬‬ ‫שלושתם רכבו על אופניים כשלפתע נפתחה‬ ‫עליהם אש‪.‬‬

‫איקבל נפצע פצעים אנושים ומת מאוחר‬ ‫יותר מפצעיו‪ .‬המשטרה טוענת שדודו ירה‬ ‫בו בשוגג‪.‬‬ ‫פעילי זכויות האדם דורשים לחקור את‬ ‫המקרה‪ .‬הם חושדים שידם של בעלי מפעלי‬ ‫השטיחים בפקיסטן בדבר‪.‬‬

‫ידיעה בעיתון שפוסם קרייג קילבורגר בן ה־‪ 17‬שהסיפור נגע ללבו‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬נציגי כל העמים החברים באו"ם חתומים על הצהרת "זכויות הילד" של האו"ם‪.‬‬ ‫קראו את המשפטים שלהלן מתוך הצהרה זו והוכיחו מתוך הכתבה שקראתם‬ ‫שאיקבל לא נהנה מזכויות אלה‪:‬‬ ‫ •הזכות ליהנות מחיבה‪ ,‬אהבה והבנה‬ ‫ •הזכות להזנה נאותה ולדיור נאות‬ ‫ •הזכות ללמוד חינם וליהנות ממשחק ומבילוי‬ ‫ •הזכות לפתח את הכישרונות האישיים‬ ‫ •הזכות להיות מוגן מפני כל צורה של הזנחה‪ ,‬אכזריות וניצול‬

‫‪72‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ .2‬ארגנו את עיקרי המידע שבכתבה בטבלה‪:‬‬

‫איקבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי‬ ‫על מי או על מה כתוב בפסקה?‬ ‫פסקה ‪1‬‬

‫ילדים עובדים‬

‫מה כתוב?‬ ‫‪ .1‬לא לומדים‪.‬‬ ‫‪ .2‬עובדים בתנאי עבדות בתעשיית השטיחים‪.‬‬ ‫‪ .3‬רוכשי השטיחים אינם יודעים שהם נארגו‬ ‫בידי ילדים־עבדים‪.‬‬

‫פסקה ‪2‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪3‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪4‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪5‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪6‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪7‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬בשנת ‪ 1967‬נחקק "חוק ביטול העבדות" בפקיסטן‪ ,‬אך החוק לא נאכף‪.‬‬ ‫מהי הסיבה? הסבירו לפי הפסקה השנייה‪.‬‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 4‬או ‪ 5‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .4‬הכותבת טוענת‪" :‬כל מה שהתרחש אחרי מותו הוא הוכחה מדהימה לכוחם של‬ ‫ילדים לשנות את העולם‪".‬‬ ‫א‪ .‬על מה מתבססת הכותבת באמירתה זו? הסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם אתם מסכימים עם דעתה בעניין זה? הסבירו ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .5‬מה מטרתה של הכותבת בכתבה זו?‬ ‫‪ .6‬א‪ִ .‬קראו את הידיעה שפירסם נער בעיתון בית ספרו בקנדה‪ .‬זַ הּו בידיעה‬ ‫ מרכיבים שונים — כותרת‪ ,‬פתיח‪ ,‬גוף הידיעה‪ ,‬הסיום‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידה של כותרת המשנה בידיעה?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬קראתם כתבה וידיעה‪ .‬במה שונה כתבה מידיעה עיתונאית?‬ ‫‪ .2‬הביאו לכיתה את הגליון היומי של אחד מהעיתונים (אפשר עיתון אחד לשני‬ ‫תלמידים‪/‬ות)‪ .‬גלשו באינטרנט בעיתון המקוון המקביל לעיתון שהבאתם‪.‬‬ ‫(ידיעות אחרונות מול ‪ ; ynet‬מעריב מול ‪ ; nrg‬או עיתון הארץ ‪.haaretz‬‬ ‫עיינו גם בעיתון המודפס וגם בעיתון המקוון‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה שונה עיתון מקוון מעיתון מודפס?‬ ‫ב‪ .‬מה אתם מעדיפים‪ :‬לקרוא בעיתון מודפס או בעיתון מקוון?‬

‫היחיד והיחד ‪73‬‬

‫בכתבה שקראתם מופיעים שמות כמו שהם או עם תווית היידוע ה"א‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ילדים רבים נמכרים לעבדות‪ .‬הילדים אורגים שטיחים‪ .‬השטיחים מרהיבים ביופיים‪.‬‬ ‫הוספנו את תווית היידוע ה"א למילים "ילדים" ו"שטיחים" מפני שבפעם השנייה שהם‬ ‫מופיעים הם כבר ידועים לנו; אנחנו כבר יודעים שמדובר בילדים שנמכרו לעבדות ושהם‬ ‫אורגים שטיחים‪.‬‬ ‫בצירופי סמיכויות הבנויים משני שמות תואר או יותר — מופיעה תווית היידוע‪ ,‬בעיקר‬ ‫בלשון הכתובה‪ ,‬רק לפני אחד השמות — כלומר לפני הסומך‪ ,‬שהוא השם השני‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬בית ספר על שמו של איקבל הוקם בכפרו‪ .‬לבית הספר מתקבלים ילדים‬ ‫ששוחררו מעבדות‪.‬‬ ‫הנה דוגמאות נוספות‪:‬‬ ‫ביטול העבדות; בעלי המפעלים; תעשיית השטיחים; זכויות הילדים‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬הוסיפו לצירופי הסמיכויות שלהלן את תווית היידוע‪:‬‬ ‫ד‪ .‬אלפי ילדים‬ ‫א‪ .‬עבדות ילדים ‬ ‫ה‪ .‬שלילת מזון‬ ‫ב‪ .‬תנאי עבדות ‬ ‫ו‪ .‬בעלי מפעלים‬ ‫ג‪ .‬אריגת שטיחים ‬

‫‪ .2‬שבצו את צירופי הסמיכויות ממשימה ‪ 1‬במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫בפקיסטן נעשית בידי ילדים בני עשר‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬‬ ‫על ידי הוריהם‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫הנמכרים ל‬ ‫העובדים במפעלים‬ ‫‪--‬‬‫מ‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬‬ ‫בפקיסטן היא רק היבט אחד של ההתאכזרות כלפיהם‪.‬‬ ‫בכל מקום בעולם‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬יש להילחם מלחמת חורמה ב‬ ‫בפקיסטן מתבטאים בעבודה קשה ללא כל‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬‬ ‫תשלום‪ ,‬תוך שלילה מוחלטת של זכויות יסוד‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬הסמיכות יכולה להיות מורכבת גם משלושה שמות ולפעמים אף‬ ‫ממספר רב יותר (ראו‪ :‬אשת נשיא ארצות הברית)‪ .‬תווית היידוע תופיע בכל‬ ‫מקרה לפני השם האחרון‪ :‬פעילי זכויות האדם; הצהרת זכויות הילד‪.‬‬ ‫‪ .3‬חשבו והציעו דוגמות נוספות‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫‪ .1‬נקרא שיר המתחיל במשפט‪" :‬הציפור פמפלה‪ /‬כל מגרעת בעולם הייתה לה"‪.‬‬ ‫שערו מה יכולות להיות המגרעות שלה?‬

‫ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפ ָלה ‪ /‬נּורִ ית ז ַרְ חִי‬ ‫ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפלָ ה‬ ‫ּכָ ל ִמגְ ַר ַעת ָּבעֹולָ ם ָהיְ ָתה לָ ּה‬ ‫ַס ְק ָרנִ ית‬ ‫ּגַ נְ ְּד ָרנִ ית‬ ‫זַ ְמ ָרנִ ית‬ ‫יַ ְׁשנּונִ ית‬ ‫ִט ְּפׁשֹונִ ית‬ ‫ַׁש ְכ ָחנִ ית‪.‬‬ ‫יׁשה ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפלָ ה‬ ‫ִה ְרּגִ ָ‬ ‫ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְחיֹות ָּכְך ָהלְ ָאה‪.‬‬ ‫ְּביֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּגָ ְב ָרה ַעל ָה ָרצֹון לִ יׁשֹן‪.‬‬ ‫ְּביֹום ֵׁשנִ י‬ ‫ָח ְדלָ ה לִ ְהיֹות ַׁש ְכ ָחנִ ית‪.‬‬ ‫יׁשי‬ ‫ְּביֹום ְׁשלִ ִ‬ ‫ָּפ ְס ָקה ִמ ָּכל ִה ְרהּור ִט ְּפ ִׁשי‪.‬‬ ‫יעי ָח ְדלָ ה לְ ִה ְס ַּת ְק ֵרן‪.‬‬ ‫ָּב ְר ִב ִ‬ ‫יׁשי — לְ ִה ְתּגַ נְ ֵּדר‪.‬‬ ‫ַּב ֲח ִמ ִ‬ ‫ַּב ִּׁש ִּׁשי‬ ‫ּגָ ְב ָרה ַעל ָה ָרצֹון לָ ִׁשיר‬ ‫יֹותר‬ ‫ּוב ַׁש ָּבת ֹלא נִ ְׁש ַאר לָ ּה ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ַעל ָמה לְ וַ ֵּתר‪.‬‬ ‫וְ ָכְך ָק ָרה לָ ּה‬ ‫לְ ַּפ ְמ ָּפלָ ה ַּב ִּסּיּום —‬ ‫ֶׁשֹּלא נִ ְׁש ַאר לָ ּה ְּכלּום‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪75‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬פמפלה אינה מתנהגת כציפור‪ .‬לפי מה בשיר אפשר לראות זאת?‬ ‫ב‪ .‬איזו התנהגות אנושית מייצגת פמפלה?‬ ‫‪ .2‬בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬הדוברת מֹונה את חסרונותיה של פמפלה‪ .‬האם גם בעיניכם מדובר‬ ‫בחסרונות? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לדעתכם‪ ,‬על מה מחסרונותיה כדאי לפמפלה לוותר? על מה חבל שתוותר?‬ ‫כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .3‬הדוברת אינה מספרת לקוראים מה גרם לציפור פמפלה לרצות להיות אחרת‪.‬‬ ‫שערו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬פמפלה החליטה "להיפרד ממגרעותיה"‪ .‬הדוברת אינה אומרת במפורש מה‬ ‫הרגישה פמפלה לאחר ש"נפרדה" מהן‪ .‬שערו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬ניגודים בשיר מעוררים עניין אצל הקוראים‪ .‬אילו ניגודים יש בשיר?‬ ‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יש בשיר משום הגזמה? אם כן‪ ,‬הדגימו‪.‬‬ ‫‪ .6‬בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬במרכז האיור בעמוד הקודם עומדת פמפלה‪ .‬מה דעתכם — האם זו פמפלה‬ ‫שבתחילת השיר או פמפלה כפי שהיא בסוף השיר? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היכן יש באיור רמזים לחייה הקודמים של פמפלה?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו שני נושאים ודונו בהם‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו אמרו עליכם מה שאמרה הדוברת על פמפלה‪ ,‬איך הייתם מרגישים? (לפני‬ ‫שתתחילו בשיחה‪ ,‬נסו להיזכר במקרים שבהם אמרו עליכם דברים שנראים לכם‬ ‫לא מחמיאים או שבהם כינו אתכם בכינויי גנאי‪).‬‬ ‫‪ .2‬האם תמיד רע להתחשב בדעת הסביבה? הביאו טיעונים בעד ונגד‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את השיר שוב לאחר שדנתם בו‪ .‬במה שונה קריאתכם הפעם מקריאתכם‬ ‫הראשונה?‬ ‫‪ .4‬אחת הבנות בכיתה כעסה על שהמשוררת בחרה לכתוב דווקא על דמות נשית‪.‬‬ ‫היא דרשה שייתלה בכיתה‪ ,‬ליד השיר של פמפלה‪ ,‬שיר דומה על תרנגול‪.‬‬ ‫מה רצתה התלמידה להגיד בזה? מה השיגה בדרישתה?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬ ‫מציגים‬ ‫ ‬ ‫בשיר יש התייחסות ישירה לשש תכונות של פמפלה‪ .‬הציגו אותן בפנטומימה‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫כותבים‬ ‫המילים סקרנית‪ ,‬גנדרנית‪ ,‬שכחנית‪ ,‬ישנונית הן דוגמאות לשמות תואר‬ ‫שבהן משתמשת המשוררת כדי שנתרשם מאישיותה של פמפלה‪.‬‬

‫לפניכם רשימה של שמות תואר מחמיאים‪ .‬כתבו בעזרתם תעודת הערכה למישהו‬ ‫שאתם אוהבים ומעריכים‪:‬‬ ‫אמיץ | ֵערני | סבלני | כישרוני | עדין | עליז | זריז | דייקן | נבון | נאמן | כישרוני‬ ‫הדרכה‬ ‫ •חשבו על דמות מסוימת שאתם מכירים ומעריכים‪.‬‬ ‫ •חשבו על דוגמאות בחייה או בהתנהגותה של אותה דמות שיצדיקו את השימוש‬ ‫בשמות התואר שבחרתם וכתבו אותן‪.‬‬ ‫ •החליטו באיזה סדר כדאי להביא את הדוגמאות ואת התכונות התואמות להן‬ ‫(לפי תחומי הצלחה או התבלטות בלימודים‪ ,‬בעבודה‪ ,‬ביחסים עם אנשים ועוד)‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬הוסיפו מילה מקבילה (נרדפת) למילים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬מגרעת ‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬הרהור ‬ ‫‪ .2‬ציינו שתי מילים מנוגדות (הפוכות) למילה "מגרעת"‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪77‬‬

‫יפת ‪ /‬נּורִ ית ז ַרְ חִי‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫ַל ִ‬ ‫יפת‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫לַ ִ‬ ‫ְּכלָ ל ֹלא ִא ְכ ַּפת‪,‬‬ ‫ָמ ַתי יֹום חֹול‪,‬‬ ‫ָמ ַתי ַׁש ָּבת‪,‬‬ ‫אֹור ִחים‬ ‫ִאם יֵ ׁש ְ‬ ‫ִאם ִהיא לְ ַבד‪,‬‬ ‫ָּת ִמיד ִהיא ְּב ִבגְ ֵדי ַׁש ָּבת‪.‬‬ ‫יפת —‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫לַ ִ‬ ‫ְּכלָ ל ֹלא ִא ְכ ַּפת‪,‬‬ ‫ִאם יֵ ׁש לָ ּה ְק ַה‬ ‫ל־צֹופים נִ ְכ ָּבד‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫אֹו ַּב ְּׂש ֵד ָרה ֵאין ִאיׁש‪,‬‬ ‫ִמּלְ ַבד‬ ‫ַׁש ְּבלּול ֶא ָחד ִעּוֵ ר ִּכ ְמ ַעט‪.‬‬ ‫ּגֹוע ִרים‪:‬‬ ‫י־ה ָּבר ָּבּה ֲ‬ ‫ִּפ ְר ֵח ַ‬ ‫רֹורים!‬ ‫יטי נָ א ַעל ַה ְּד ִ‬ ‫"ה ִּב ִ‬ ‫ַ‬ ‫ַהּגִ ִידי‪ֵ ,‬איְך ֹלא ִּת ְת ַּבּיְ ִׁשי‬ ‫יׁשי?"‬ ‫יצית לַ ְחּבֹוׁש ְּביֹום ְׁשלִ ִ‬ ‫ִצ ִ‬ ‫ָאז ִהיא עֹונָ ה‪:‬‬ ‫"לִ י ֹלא ִא ְכ ַּפת ָמה ֵהן עֹוׂשֹות —‬ ‫ֲאנִ י ָּכזֹאת!"‬

‫‪78‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ =‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫כאשר המשוררת מאפשרת לבעלי חיים להתנהג כמו בני אדם קוראים לכך האנשה‪.‬‬ ‫העתיקו דוגמאות של האנשה בשיר‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה סוג התנהגות של בני אדם מזכירה הדוכיפת?‬ ‫ב‪ .‬איזה סוג התנהגות של בני אדם מזכירים פרחי הבר?‬ ‫הדוכיפת חשה בנוח כשהיא לבדה‪ ,‬ולא מתרגשת מביקורת הדרורים‪ .‬העתיקו את‬ ‫השורות שמהן עולה אופייה של הדוכיפת השלמה עם עצמה‪.‬‬ ‫מה דעתכם על התנהגות הדוכיפת? הסבירו‪.‬‬ ‫ֵאילו שמות תואר מתאימים לדוכיפת? היעזרו במאגר‪ .‬הסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫מאגר מילים‪ :‬עקשנית | שתקנית | אמיצה | עצמאית | גנדרנית | אדישה‬ ‫נתבונן באיור וננסה לגלות‪ :‬באיזה אופן רומזת לנו המאיירת שלפנינו שיר־משל‪,‬‬ ‫וכי הדוכיפת מייצגת‪ ,‬בעצם‪ ,‬סוג של התנהגות אנושית?‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬האם לדעתכם גם היום ילעגו לילד או לילדה רק משום שהם מתלבשים יפה או‬ ‫יקר מדי? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬הדוכיפת נבחרה כציפור הלאומית של ישראל‪ .‬האם לדעתכם הבחירה קשורה‬ ‫ליופייה של הציפור? נמקו‪.‬‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫כתבו במחברת דו־שיח בין הציפור פמפלה לדוכיפת (‪ 8-6‬שורות)‪.‬‬ ‫השיחה צריכה להדגיש את ההבדלים באישיות של שתי הציפורים‪.‬‬ ‫הקפידו על פיסוק נכון‪ :‬שימוש בנקודתיים אחרי ציון הדובר ושימוש במירכאות כפולות‬ ‫לציון הדיבור הישיר‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת דו־שיח‬ ‫עבדו בזוגות או בקבוצות‪.‬‬ ‫ •דמיינו והקדישו זמן למחשבה על נושא השיחה ביניהן‪.‬‬ ‫ •כתבו והקפידו על שימוש בנקודתיים ובמירכאות‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪--‬‬‫ פמפלה פנתה לדוכיפת ואמרה‪" :‬‬ ‫"‬ ‫‪--‬‬‫ הדוכיפת ענתה‪" :‬‬ ‫ •אחרי שתסיימו את הכתיבה‪ ,‬בקשו מחבריכם לבדוק אם מה שכתבתם באמת‬ ‫מדגיש את הניגודים בין שתי הציפורים‬ ‫ •תקנו בהתאם להצעותיהם‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫אם תרצו‪ ,‬כתבו לנורית זרחי מכתב‪ .‬ספרו לה מה הרגשתם ועל מה חשבתם כשקראתם‬ ‫את השירים‪ .‬שאלו אותה שאלות שמעניינות אתכם‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪79‬‬

‫נתכונן למשימה ‪ 2‬שלהלן ונלמד כיצד כותבים הגדרה‬ ‫הדרכה‬ ‫הגדרה בנויה לעתים קרובות משני חלקים‪:‬‬ ‫חלק ראשון‪ :‬הסוג‬ ‫חלק שני‪ :‬התכונות המאפיינות‬ ‫בהגדרה כזאת מציינים קודם כול את הסוג או הקבוצה שאליהם שייך המושג שרוצים‬ ‫להגדיר‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫ •שולחן שייך לקבוצת הרהיטים‬ ‫ •בית ספר הוא מוסד חינוכי‬ ‫ •חסה היא סוג של ירק‬ ‫ •נשר שייך למשפחת העופות הדורסים‬ ‫בתכונות המאפיינות מפרטים את התכונות המיוחדות השייכות למה שמגדירים‪.‬‬ ‫תכונות המייחדות את הדוכיפת הן‪ ,‬למשל‪ ,‬גודלה‪ ,‬צבעיה‪ ,‬המזון שהיא אוכלת‪.‬‬ ‫‪ַ .1‬התאימו בין שם העצם לסוג המתאים לו‪:‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫תפוח ‬ ‫אהבה ‬ ‫אדמת ‬ ‫ֶ‬ ‫יהדות ‬ ‫עיתון ‬ ‫הארי פוטר ‬ ‫יהודי ‬ ‫נחושת ‬

‫רגש‬ ‫מחלה‬ ‫מחצב‬ ‫אדם‬ ‫פרי‬ ‫דת‬ ‫כלי תקשורת‬ ‫ספר‬

‫‪ .2‬התנסו בניסוח הגדרה‪.‬‬ ‫א‪ .‬חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על שני בעלי כנף שונים‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬ציינו את ההבדלים ביניהם (התייחסו להבדלים בגודל‪ ,‬בצורה‪ ,‬בשטח המחיה‬ ‫וכו')‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הגדירו אחד מהם במחברתכם בעזרת המידע שמצאתם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הוסיפו להגדרתכם תצלום מתוך גוגל תמונות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬דונו ביניכם בטיב ההגדרות שנאספו ובדקו אם בכל אחת מהן הקפדתם‬ ‫לציין קודם את הסוג ולאחר מכן את המאפיינים‪.‬‬ ‫ו ‪ .‬בקשו מחבריכם לתקן או להשלים את ההגדרות שכתבתם ושאינן שלמות‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הכינו בכיתה תערוכה קטנה של בעלי כנף‪ ,‬הגדרה ‪ +‬תצלום‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בחרו את ההגדרות המדויקות ביותר לתערוכה‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ָה ָאב‪ַ ,‬ה ֵּבן וְ ַה ֲחמֹור ‪ /‬אֵיזֹוּפֹוס‬ ‫ּובנֹו ָהיּו ְמ ַהּלְ ִכים ַּב ֶּד ֶרְך‬ ‫ָאב ְ‬ ‫מֹורם ִע ָּמ ֶהם‪.‬‬ ‫וַ ֲח ָ‬ ‫ָרכַ ב ָה ָאב‪,‬‬ ‫וְ ַה ֵּבן ָהלַ ְך ַא ֲח ָריו‪.‬‬

‫אֹותם ָא ָדם ֶא ָחד וְ ָא ַמר לָ ָאב‪:‬‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"איְך ֹלא ָתחּוס ַעל ַהּנַ ַער ָה ַרְך?"‬ ‫ֵ‬ ‫יָ ַרד ָה ָאב‪,‬‬ ‫וְ ִה ְרּכִ יב ֶאת ַה ֵּבן‪.‬‬

‫אֹותם ָא ָדם ֵׁשנִ י וְ ָא ַמר לַ ֵּבן‪:‬‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"איְך ֹלא ָתחּוס ַעל ַרגְ לֵ י ָא ִביָך ַהּזָ ֵקן?"‬ ‫ֵ‬ ‫ָעלָ ה ּגַ ם ָה ָאב‪,‬‬ ‫יהם יַ ְח ָּדיו‪.‬‬ ‫וְ ָר ְכבּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫יׁשי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫אֹותם ָא ָדם ְׁשלִ ִ‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"הֹוי‪ַ ,‬א ְכזָ ִרים‪ֶׁ ,‬ש ֵאינְ ֶכם ָח ִסים‬ ‫רֹוכ ִבים ָעלָ יו ִּב ְׁשנַ יִ ם!"‬ ‫ַעל ַה ֲחמֹור וְ ְ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ָהלְ כּו ְּב ִצ ֵּדי ַה ֲחמֹור‪.‬‬ ‫יָ ְרדּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫יהם וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫יעי‪ ,‬לִ גְ לֵ ג ֲעלֵ ֶ‬ ‫אֹותם ָא ָדם ְר ִב ִ‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫מֹורים ְמ ַהּלְ ִכים‬ ‫לׁשה ֲח ִ‬ ‫"ׁש ָ‬ ‫ְ‬ ‫רֹוכב ַעל ַה ֵּׁשנִ י!"‬ ‫זֶ ה ְּב ַצד זֶ ה — וְ ֵאין ֶא ָחד ֵ‬ ‫"מה לַ ֲעשֹות ְּכ ֵדי לָ ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל?"‬ ‫ָא ְמרּו ָה ָאב וְ ַה ֵּבן‪ָ :‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יהם ָּב ֶרגֶ ל — וְ ֶאת ַה ֲחמֹור ִה ְר ִּכיבּו ַעל ּגַ ֵּב ֶ‬ ‫ָהלְ כּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫היחיד והיחד ‪81‬‬

‫לס ֵּפר משלים ולהאזין להם‪ .‬הדמויות המופיעות במשל‬ ‫זה אלפי שנים בני האדם אוהבים ַ‬ ‫הן בדרך כלל בעלי חיים‪ ,‬צמחים או עצמים‪ ,‬המתפקדים‪ ,‬חושבים ומדברים כבני אדם‪.‬‬ ‫בכל משל מתקיים הסיפור הגלוי (המשל) ‪ +‬הסיפור הסמוי (הנמשל)‪.‬‬ ‫מצויים שני סוגים של משלים‪:‬‬ ‫א‪" .‬משלי שועלים" — סיפורים קצרים על חיי החיות כמשל להתנהגות בני אדם‪.‬‬ ‫ב‪" .‬משלי מלכים" — סיפורים קצרים על בני אדם‪ ,‬כגון "כבשת הרש"‪ ,‬העוסקים בשאלות‬ ‫ מוסר והתנהגות‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מדוע שינה האיכר את דעתו בכל פעם?‬ ‫ב‪ .‬איזה מבין המצבים במשל הוא‪ :‬א‪ .‬המגוחך ביותר; ב‪ .‬הצודק ביותר?‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ . 2‬א ‪ .‬היזכרו במקרה שבו התנהגתם לפי דעתם של אחרים וכתבו‪ .‬מדוע פעלתם כך?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע שמע האיכר בכל פעם לעצתו של ֵהלֶ ך אחר?‬ ‫‪ .3‬מה לדעתכם למד הבן מהתנהגותו של אביו?‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪.‬‬ ‫‪ .1‬האיכר שמע לעצתם של בני האדם‪ ,‬מה רע בזה?‬ ‫‪ .2‬באילו מקרים רצוי להקשיב לדעה של אחרים ולהתייעץ עמם לפני שמקבלים‬ ‫החלטה‪ ,‬ובאילו מקרים חשוב שלא לעשות כן?‬ ‫‪ .3‬איזה לקח שיועיל לכם בחייכם תוכלו ללמוד מהמשל?‬ ‫‪ .4‬האיכר אומר‪" :‬לשם מה נוצר החמור‪ ,‬אם לא בשביל לשאת אותי על גבו?"‬ ‫האם אתם מסכימים עם דעתו? נמקו‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫"מה לַ ֲעשֹות ּכְ ֵדי ָל ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל"‪.‬‬ ‫‪ .1‬במשל כתוב‪ָ :‬א ְמרּו ָה ָאב וְ ַה ֵּבן‪ָ :‬‬ ‫"ל ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה משמעות הצירוף‪ָ :‬‬ ‫ב‪ .‬המילה "יד" מופיעה בצירופי לשון רבים‪ .‬להלן כמה מהם‪ .‬חפשו את‬ ‫משמעותם במילון ושבצו אותם במשפטים משלכם‪:‬‬ ‫יד קשה | יד רחבה | ָק ְצ ָרה ידו | ְּבמֹו יָ ָדיו | יֵ ש לְ ֵאל יָ דֹו‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הֹולְך ִּב ְר ִק ָידה?‬ ‫עֹורב ֵ‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ָמה ָה ֵ‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת‬ ‫יכה יָ ָפה‬ ‫עֹורב יֹונָ ה הֹולֶ ֶכת ְּבטֹוב ֲהלִ ָ‬ ‫ָר ָאה ָה ֵ‬ ‫יֹותר ִמ ָּכל ָהעֹופֹות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫יכת ַהּיֹונָ ה‪.‬‬ ‫יָ ְׁש ָרה ְּב ֵעינָ יו ֲהלִ ַ‬ ‫מֹותּה‬ ‫ָא ַמר ְּבלִ ּבֹו‪ֵ :‬אלֶ ְך ּגַ ם ֲאנִ י ְּכ ָ‬ ‫יכה‪,‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ְמ ַׁש ֵּבר ֲע ָצ ָמיו ַּב ֲהלִ ָ‬ ‫וְ ָהיּו ָהעֹופֹות ְמ ַׂש ֲח ִקין ּבֹו‪.‬‬ ‫עֹורב וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫נִ ְת ַּבּיֵ ׁש ָה ֵ‬ ‫יכ ִתי ָה ִראׁשֹונָ ה‪.‬‬ ‫ֶא ְחזֹר לַ ֲהלִ ָ‬ ‫ָּבא לַ ְחזֹר וְ ֹלא ָהיָ ה יָ כֹול‪.‬‬ ‫יכתֹו ָה ִראׁשֹונָ ה‬ ‫ֶׁש ָּׁש ַכח ֲהלִ ָ‬ ‫וְ ָהיָ ה ִּכ ְמ ַר ֵּקד — וְ ֹלא ָעלְ ָתה ְּביָ דֹו‬ ‫יכה ִראׁשֹונָ ה וְ ֹלא ַא ֲחרֹונָ ה‪.‬‬ ‫ֹלא ֲהלִ ָ‬ ‫וְ ָעלָ יו נִ ְמ ַׁשל ַה ָּמ ָׁשל‪:‬‬ ‫יֹותר‪,‬‬ ‫ַה ְּמ ַב ֵּקׁש ְּביָ דֹו ֵ‬ ‫נִ ְמ ָצא ְּביָ דֹו ְמ ַעט‪,‬‬ ‫ָּכְך הּוא ֹלא נִ ְׁש ַאר ְּביָ דֹו ְּכלּום‪.‬‬ ‫ ‬

‫(מתוך המדרש אלף בית דבן סירא‪ ,‬שניה כו)‬

‫ַה ַּד ּיָ ה והסּוס ‪ /‬אֵיזֹוּפּוס‬ ‫אחר‪ַ ,‬חד יותר‪.‬‬ ‫קולה של ַה ַּדּיָ ה היה לְ ָפנִ ים ֵ‬ ‫פעם אחת שמעה הדיה את ָצהלתו היפה של הסוס והחלה לחקותו‪.‬‬ ‫להיטיב לצהֹול כמוהו לא למדה‪.‬‬ ‫היא עשתה כן בהתמדה‪ ,‬אך ֵ‬ ‫דומה לא לקולו של הסוס ולא‬ ‫בינתיים ָא ַבד לּה קולה שלּה‪ ,‬ואין עתה קולה ֶ‬ ‫לזה שהיה לה קודם‪.‬‬

‫לפני כ־‪ 2,500‬שנים‬ ‫חיבר ֵאיזֹוּפּוס היווני‬ ‫הּדּיָ ה‪ ,‬עוף‬ ‫משל על ַ‬ ‫דורס‪.‬‬ ‫לפני כאלף שנים כתב‬ ‫בן סירא‪ ,‬על פי אותו‬ ‫משל‪ ,‬את המשל‬ ‫לעיל‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪83‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬‬

‫במשל על העורב מסופר על כמה ַמ ָּצ ֵבי הליכה של העורב‪ .‬מהם?‬ ‫כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫להאנשה‪:‬‬ ‫ֲ‬ ‫הביאו דוגמאות מהמשל‬ ‫א‪ .‬של העורב‬ ‫ב‪ .‬של העופות‬ ‫איזו תופעה מנסה המשל להסביר?‬ ‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬לא הצליח העורב לחקות את היונה?‬ ‫בחרו אחד משני הסעיפים הבאים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬איזו תופעה אופיינית לבני אדם מנסה המשל להסביר?‬ ‫ב‪ .‬מהו הלקח שמבקש בעל המשל ללמד את הקוראים?‬ ‫בעל המשל טוען שהחיקוי מזיק‪ .‬כתבו נימוקים התומכים בטענה ונימוקים‬ ‫המתנגדים לה‪ .‬השלימו את הטבלה‪:‬‬

‫‪ .2‬‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫‪ .6‬‬

‫נימוקים המתנגדים לטענה‬

‫נימוקים התומכים בטענה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .7‬קראו את המשל "הדיה והסוס" מאת איזופוס‪ .‬במה דומה המשל הזה למשל‬ ‫"העורב והיונה" ובמה הוא שונה?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬האם קראתם או שמעתם על מישהו שהתנהג כמו העורב?‬ ‫בחרו ושוחחו על ‪ 2‬או ‪:3‬‬ ‫‪ .2‬האם קרה שהשתוקקתם להידמות למישהו אחר? ספרו‪.‬‬ ‫‪ .3‬יש הטוענים שהפרסומות השונות בטלוויזיה‪ ,‬ברדיו‪ ,‬בעיתונים ובשלטי חוצות‬ ‫מנצלות לעתים את החולשה שלנו‪ ,‬הדומה לזו של העורב‪ ,‬לרצות להיות כמו‬ ‫מישהו אחר‪ .‬הביאו דוגמאות מפרסומות שונות כדי לחזק טענה זו‪.‬‬ ‫בחרו ושוחחו על ‪ 4‬או ‪:5‬‬ ‫‪ .4‬עקבו אחרי הפרסומות בטלוויזיה‪ ,‬רשמו אותן וכתבו איזו מהן מתבססת‬ ‫על ההנחה שאנחנו רוצים להיראות עשירים כמו… חכמים כמו‪ ...‬יפים כמו…‬ ‫מצליחים כמו…‬ ‫‪ .5‬מדוע בעצם נהגו להטיף מוסר ולחנך דרך ְמ ָׁשלים ולא באופן ישיר? העלו סיבות‬ ‫אחדות‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬

‫‪84‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫כתבו מודעת פרסומת‪ .‬בימינו נוהגות חברות רבות לפרסם מוצר על ידי ניצול רצון‬ ‫להידמֹות למישהו מפורסם ולחקותו‪ .‬הכינו מודעת פרסומת למוצר מסוים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫הצרכן‬ ‫המנצלת את הרצון להידמות לשחקן או לשחקנית‪ ,‬לדוגמן או לדוגמנית ועוד‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •איך למשוך תשומת לב? איך לשכנע להשתמש במוצר?‬ ‫ •מה יהיה עיקר הפרסומת במקרה זה‪ ,‬התמונה או הכיתוב?‬ ‫ •איך תשדרו יֹוקרה‪ ,‬כך שהמתבוננים בפרסומת יתּפתו לקנות את המוצר?‬ ‫ •באיזו תצלום או איור כדאי להשתמש?‬ ‫ •מה תהיה הסיסמה הכתובה בו?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬העתיקו את הניבים בטור הימני והתאימו את המשמעות המתאימה לכל אחד‬ ‫מהם מן הטור השמאלי‪.‬‬ ‫ ‬

‫מרוּבה לא תפסת ‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ .‬תפסת‬

‫ ‬

‫ב‪ .‬יצא ֵקירח מכאן ומכאן ‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫מתהדר בנוצות לא לו ‬ ‫ֵ‬ ‫ג‪.‬‬

‫ ‬

‫ד‪ .‬הדשא של השכן ירוק יותר ‬ ‫הפסיד את זה וגם את זה‪ ,‬כלומר‬ ‫ הפסיד הכול‬

‫ ‬

‫ה‪ .‬העלה ֶח ֶרס בידֹו ‬ ‫מתלהב ממה שיש לאחרים במקום‬ ‫ ליהנות ממה שיש לו‬

‫‪ ‬‬

‫מתפאר בדבר שאינו שלו‬

‫שאף לקחת ולהשיג יותר מדי‪,‬‬ ‫ וסופו שלא השיג כלום‬ ‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬

‫כל מאמציו היו לחינם‬

‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪ .2‬במה מזכירים ניבים אלה את המשל?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬חפׂשּו במילון את משמעות שני הצירופים האלה‪:‬‬ ‫ יצא קירח מכאן ומכאן‬ ‫ֶה ֱע ָלה ֶח ֶרס ְּביָ דֹו‬ ‫ ‬ ‫ב‪ .‬כתבו במחברתכם מקרה שאחד מן הביטויים משובץ בו‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתבו בעברית של ימינו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫יכת ַהּיֹונָ ה"‬ ‫א‪" .‬יָ ְׁש ָרה ְּב ֵעינָ יו ֲהלִ ַ‬ ‫יכה"‬ ‫ב‪" .‬וְ ָהיָ ה ְמ ַׁש ֵּבר ֲע ָצ ָמיו ַּב ֲהלִ ָ‬ ‫ג‪" .‬ולא עלתה בידו לא הליכה ראשונה ולא הליכה אחרונה"‬ ‫"המבקש בידו יותר‪ ,‬נמצא בידו ְמ ַעט"‬ ‫ֵ‬ ‫ד‪ .‬‬

‫היחיד והיחד ‪85‬‬

‫חמָן ּבְי ַאלִיק‬ ‫יצה ‪ /‬חַּי ִים נ ַ ְ‬ ‫ַה ֵּב ָ‬ ‫ְל ַמ ֵּלא נַ ְפׁשֹו —‬ ‫להשביע רעבונו‬ ‫ּמֹועד — בזמן‬ ‫ַל ֵ‬ ‫בּוא ָתּה —‬ ‫ְּת ָ‬ ‫התוצרת שלה‬ ‫וַ ּיֵ ַקל ַה ָּד ָבר‬ ‫ְּב ֵעינַ י — הוא זילזל‪,‬‬ ‫לא שקל ברצינות‬ ‫וַ ּיֵ אֹות — הסכים‬ ‫נִ ְׁשיֹו — מה שמגיע‬ ‫לו (נשי = חוב‬ ‫שהגיע זמן הפירעון‬ ‫שלו)‬ ‫וַ ּיִ קֹב — קבע‪ ,‬ציין‬ ‫במפורש‬ ‫ֲה ַד ְע ְּתָך‬ ‫ִה ְת ַּב ָּל ָעה? — האם‬ ‫יצאת מדעתך?‬ ‫ְמ ַת ְע ֵּת ַע ִּבי —‬ ‫מרמה אותי‬ ‫ית ֶּפה — נדרת‬ ‫ָּפ ִצ ָ‬ ‫וַ ּיֵ ֵצא ְּב ָפ ֵחי נֶ ֶפׁש —‬ ‫יצא מיואש‬ ‫יצה ְמגֻ ְלּגֶ ֶלת —‬ ‫ֵּב ָ‬ ‫ביצה מבושלת‬ ‫יצבאו — יתאספו‬

‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫ֹאכלּו ִמן ַה ֵּצ ָידה ֲא ֶׁשר לָ ְקחּו ִא ָּתם‬ ‫רֹועי ָּדוִ ד ַּב ָּׂש ֶדה לִ ְסעֹד לִ ָּבם‪ ,‬וַ ּי ְ‬ ‫וַ יְ ִהי ַהּיֹום וַ ּי ְֵׁשבּו ֵ‬ ‫רֹועים ֹלא ָמ ָצא לֹו ּכְ ֵדי ָׂש ְבעֹו‪ ,‬וַ ַיְב ֵּקׁש‬ ‫יצים ְמ ֻב ָּׁשלֹות‪ .‬וְ ֶא ָחד ִמן ָה ִ‬ ‫קּוטם‪ ,‬לֶ ֶחם ֵּוב ִ‬ ‫ְּביַ לְ ָ‬ ‫ֹאמר לֹו ֵר ֵעהּו‪ֹ" :‬לא ַא ְׁש ִאילְ ָך‬ ‫יצה ְמ ֻב ֶּׁשלֶ ת ַא ַחת‪ ,‬לְ ַמּלֵ א נַ ְפׁשֹו‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֵמ ֵר ֵעהּו לְ ַה ְׁש ִאילֹו ֵּב ָ‬ ‫אֹותּה וְ ַעל‬ ‫ּמֹועד‪ָ ,‬‬ ‫יצה לַ ֵ‬ ‫ַעד ִאם נָ ַד ְר ָּת ְּב ִפיָך‪ִּ ,‬וב ְפנֵ י ֵע ִדים‪ִּ ,‬כי ָה ֵׁשב ָּת ֶׁשב לִ י ֶאת ַה ֵּב ָ‬ ‫ּמֹועד ַההּוא‪".‬‬ ‫יה ַעד ַה ֵ‬ ‫יצה לִ ְב ָעלֶ ָ‬ ‫בּוא ָתּה ֲא ֶׁשר ָּת ִביא ֵּב ָ‬ ‫ָּכל ְּת ָ‬ ‫יצה‬ ‫ה־ּתֹוסיף ֵּב ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּומ‬ ‫ה־ּת ִביא ָ‬ ‫וַ ֵּי ַקל ַה ָּד ָבר ְּב ֵעינֵ י ַה ְמ ַב ֵּקׁש וְ ֹלא ֲח ָׁשבֹו‪ִּ ,‬כי ָא ַמר‪ָ :‬מ ָ‬ ‫"הן‪ ,‬לּו יְ ִהי ִּכ ְד ָב ֶריָך‪".‬‬ ‫ֹאמר‪ֵ :‬‬ ‫יה? — וַ ּיֵאֹות וַ ּי ַ‬ ‫לִ ְב ָעלֶ ָ‬ ‫יצה וַ ּי ַָעד ֵע ִדים‪.‬‬ ‫וְ ָה ִאיׁש ִה ְׁש ִאילֹו ֵּב ָ‬ ‫וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ יָ ִמים ַר ִּבים וַ ּיָבֹוא ַה ַּמ ְׁש ִאיל לִ ְדרׁש ֶאת נִ ְׁשיֹו‪.‬‬ ‫יצה ַא ַחת‪".‬‬ ‫"אין לְ ָך ְּביָ ִדי ִּבלְ ִּתי ִאם ֵּב ָ‬ ‫ּׁשֹואל‪ֵ :‬‬ ‫ֹאמר לֹו ַה ֵ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ית‪ָ ,‬א ִחי‪ .‬לְ ִפי ֶח ְׁשּבֹונִ י ֲאנִ י‪ָ ,‬עלֶ יָך לְ ַׁשּלֵ ם לִ י ּכָ זֶ ה וְ כָ זֶ ה‪".‬‬ ‫"ׁשגִ ָ‬ ‫ֹאמר ַה ַּמ ְׁש ִאיל‪ָ :‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ּיִ ּקֹב לֹו ֶאת ִמ ְכ ַסת ַה ֶּכ ֶסף‪ִ ,‬מ ְס ָּפר ָעצּום‪ַ ,‬רב ְמאֹוד ֵמ ֲא ֶׁשר ַּת ִּׂשיג יַ ד ַהּנִ ְת ָּבע‪.‬‬ ‫"ה ַד ְע ְּתָך ִה ְת ַּבּלָ ָעה? ִמי ָר ָאה אֹו ִמי ָׁש ַמע ֵמעֹודֹו‪ּ ,‬כִ י יְ ֻׁשּלַ ם הֹון‬ ‫ֹאמר‪ֲ :‬‬ ‫וַ ּיִ ְרּגַ ז ָה ִאיׁש וַ ּי ַ‬ ‫יצה ֶא ָחת? ֵאין זֹאת ּכִ י ִאם ְמ ַת ְע ֵּת ַע ַא ָּתה ִּבי‪".‬‬ ‫ַרב ַּכ ֲא ֶׁשר נָ ַק ְב ָּת ֵחלֶ ף ֵּב ָ‬ ‫רּוטה‪ .‬וַ ּי ִָריבּו ַה ְּׁשנַ יִ ם ְּב ָחזְ ָקה‪,‬‬ ‫וְ אּולָ ם ַה ַּמ ְׁש ִאיל ִה ְק ָׁשה לִ ְדרׁש ַּכ ֲא ֶׁשר נָ ַקב‪ֹ ,‬לא ּגָ ַרע ְּפ ָ‬ ‫הּובא לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד‪ .‬וַ יְ ִהי ּכִ ְׁשמ ַֹע ַה ֶּמלֶ ְך ֶאת ִּד ְב ֵרי ַּב ֲעלֵ י‬ ‫זֶ ה ְּבכֹה וְ זֶ ה ְּבכֹה — וְ ַה ָּד ָבר ָ‬ ‫יצה‪ַׁ ,‬שּלֵ ם‬ ‫ׁשֹואל ַה ֵּב ָ‬ ‫"א ָּתה ֵ‬ ‫ּיֹוצא ִמ ְׁש ָּפט לֵ אמֹר‪ַ :‬‬ ‫ָה ִריב וְ גַ ם ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ֵע ִדים ָׁש ַמע‪ ,‬וַ ֵ‬ ‫ית ֶּפה‪".‬‬ ‫ְּת ַׁשּלֵ ם לְ ַב ַעל ְּד ָב ֶריָך ַה ַּמ ְׁש ִאיל ְּכ ָכל ֲא ֶׁשר ָּפ ִצ ָ‬ ‫"א ָהּה‪ֲ ,‬אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וְ ָאנ ִֹכי ֹלא ֵא ַדע ַּכ ָּמה?"‬ ‫וַ ּיִ ְצ ַעק ָה ִאיׁש‪ֲ :‬‬ ‫רֹוח ֶא ָחד‪.‬‬ ‫יצה ַא ַחת ִּת ָּב ַקע ֶא ְפ ַ‬ ‫"ּב ָ‬ ‫ּיֹוׁשט לֹו ִאיׁש ִריבֹו ֶאת ָּפ ָר ַׁשת ַה ֶח ְׁשּבֹון לֵ אמֹר‪ֵ :‬‬ ‫וַ ֶ‬ ‫רֹוחים‬ ‫רֹוחים‪ ,‬וְ כֵ ן ְּבכָ ל ָׁשנָ ה‪ֵ .‬אּלֶ ה ָה ֶא ְפ ִ‬ ‫ה־ע ָׂשר ֶא ְפ ִ‬ ‫רֹוח ִיָביא ִּב ְׁשנָ תֹו ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ְׁשמֹונָ ָ‬ ‫ָה ֶא ְפ ַ‬ ‫יצה וְ ַעד‬ ‫רֹוחים לְ ָׁשנָ ה‪ִ .‬מּיֹום ָה ְׁש ֲאלָ ה ַה ֵּב ָ‬ ‫ה־ע ָׂשר ֶא ְפ ִ‬ ‫ִיָביאּו ּגַ ם ֵהם ָּכל ֶא ָחד ְׁשמֹונָ ָ‬ ‫ַהּיֹום ָע ְברּו ַא ְר ַּבע ָׁשנִ ים‪"...‬‬ ‫יצה‪ָ ,‬עצּום ְמאֹוד‪ָ ,‬עצּום ִמ ֵּדי‬ ‫ּלּומת ַה ֵּב ָ‬ ‫סֹוף ָּד ָבר‪ַ ,‬ה ֶח ְׁשּבֹון ֶח ְׁשּבֹון נָ כֹון‪ ,‬וְ תֹכֶ ן ַהּכֶ ֶסף‪ִׁ ,‬ש ַ‬ ‫ַה ֵּׂשג יַ ד ַהּנִ ְת ָּבע‪ .‬וַ ּי ֵ​ֵצא ִמּלִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ְּב ַפ ֵחי נֶ ֶפׁש‪.‬‬

‫עֹודּנּו נַ ַער ָק ָטן ָּב ֵעת ַה ִהיא‪ָּ ,‬בא‬ ‫ּוׁשֹלמֹה ֶבן ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶ ,‬‬ ‫‪ 26‬הּוא יָ ָצא ִמ ֶּפ ַתח ֵּבית ַה ֶּמלֶ ְך‪ְ ,‬‬ ‫זֹוע ִפים‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו ַעל ָּכ ָכה‪ .‬וַ יְ ַס ֵּפר לֹו‬ ‫ת־ּפנֵ י ָה ִאיׁש וְ ִהּנָ ם ֲ‬ ‫לִ ְק ָראתֹו‪ .‬וַ ּי ְַרא ְׁשֹלמֹה ֶא ְ‬ ‫ָה ִאיׁש ֶאת ֲא ֶׁשר ָק ָרהּו וְ ֵאת ֲא ֶׁשר ְׁש ָפטֹו ַה ֶּמלֶ ְך לְ ַׁשּלֵ ם לְ ַב ַעל ְּד ָב ָריו ֵחלֶ ף ֵּב ָיצה ְמ ֻגלְ ּגֶ לֶ ת‬ ‫ַא ַחת הֹון ָעצּום‪ִ ,‬מ ְר ֶּבה ִמ ַּמ ַּׂשג יָ דֹו‪.‬‬ ‫"ׁש ַמע‪ִ ,‬א ָיע ְצָך‪ ,‬זֹאת ֲע ֵׂשה‪ ,‬וְ נֶ ֱחלַ ְצ ָּת‬ ‫ֹאמר‪ְ :‬‬ ‫‪ 30‬וַ ּי ְַרא ְׁשֹלמֹה ְּב ָצ ַרת נֶ ֶפׁש ָה ִאיׁש וַ ּי ְַחמֹל ָעלָ יו וַ ּי ַ‬ ‫ּמֹועד יֵ ֵצא ַה ֶּמלֶ ְך ָא ִבי לִ ְפקֹד ֶאת‬ ‫יצה‪ְּ .‬ביֹום ְּפלֹונִ י לַ ֵ‬ ‫ִמן ַה ָּצ ָרה ַה ָּב ָאה ָעלֶ יָך ִּבגְ לַ ל ַה ֵּב ָ‬ ‫את ַה ָּׂש ֶדה ּגַ ם ַא ָּתה‪ .‬וְ נִ ְק ַר ְב ָּת ֶאל ַה ָּמקֹום‬ ‫ּמֹועד‪ ,‬וְ יָ ָצ ָ‬ ‫דּודי ְצ ָבאֹו ַּב ָּׂש ֶדה‪ .‬וְ ָׁש ַמ ְר ָּת לַ ֵ‬ ‫ּגְ ֵ‬

‫‪86‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫‪45‬‬

‫‪50‬‬

‫את‬ ‫ּומּלֵ ָ‬ ‫בֹואם‪ִ ,‬‬ ‫ּומ ֵּדי ָ‬ ‫דּודי ַה ֶּמלֶ ְך‪ .‬וְ ָהיָ ה ִמ ֵּדי לֶ כְ ָּתם ִ‬ ‫ֲא ֶׁשר יִ ְצ ְּבאּו וַ ֲא ֶׁשר יַ ַע ְברּו ָׁש ָּמה ּגְ ֵ‬ ‫אֹותיו‬ ‫יצֹותם לְ ֵעינֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ּ .‬ולְ ֵעינֵ י ִצ ְב ָ‬ ‫ֶאת ָח ְפנֶ יָך ּפֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים‪ֵ ,‬מ ֲא ֶׁשר ָּתכִ ין לְ ָך‪ ,‬וַ ֲה ִפ ָ‬ ‫עֹוב ִרים ָעלֶ יָך‪ָ :‬מה‬ ‫ַעל ְּפנֵ י ַה ָּׂש ֶדה ֶה ָחרּוׁש ָה ֵפץ וְ זָ ר ַֹע ָה ֵפץ וְ זָ ר ַֹע‪ .‬וְ ָהיָ ה ּכִ י יִ ְׁש ָאלּוָך ָה ְ‬ ‫זֹור ַע‪ .‬וְ כִ י יִ ְת ְמהּו ָעלֶ יָך וְ ָא ְמרּו‪ִ :‬מי‬ ‫ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ַהּזֶ ה לָ ְך? וְ ָא ַמ ְר ָּת‪ּ :‬פֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים ָאנ ִֹכי ֵ‬ ‫יצים ְמ ֻב ָּׁשלֹות ִּת ָּב ַק ְענָ ה‬ ‫ָר ָאה ּפֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים נִ זְ ָר ִעים? — וְ ָא ַמ ְר ָּת‪ִ :‬מי ָר ָאה ִּכי ֵּב ִ‬ ‫ּוצ ָבאֹו ַּב ָּׂש ֶדה‪".‬‬ ‫רֹוחים? — ּכֹה ַּת ֲע ֶׂשה וְ כֹה ְת ַד ֵּבר ִמ ֵּדי ֲעבֹר ַעל ָּפנֶ יָך ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬ ‫ֶא ְפ ִ‬ ‫ּוצ ָבאֹו‬ ‫הֹורהּו ְׁשֹלמֹה‪ֹ ,‬לא ִה ִּפיל ָּד ָבר‪ .‬וַ יְ ִהי ְּב ֵעת ֵצאת ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬ ‫וַ ּי ַ​ַעׂש ָה ִאיׁש ְּככֹל ֲא ֶׁשר ָ‬ ‫זֹור ַע ּפֹולִ ים‬ ‫דּודים ַעל ְּפנֵ י ֶחלְ ַקת ֲא ָד ָמה ַא ַחת‪ ,‬וַ ּיִ ְמ ְצאּו ָׁשם ִאיׁש ֵ‬ ‫ַה ָּׂש ֶדה‪ ,‬וַ ּי ַ​ַע ְברּו ַהּגְ ִ‬ ‫ְמ ֻב ָּׁשלִ ים וַ ּיִ ְׁש ָּתאּו לָ ִאיׁש ּולְ ַמ ֲע ֵׂשהּו‪ .‬וְ יֵ ׁש ֵמ ֶהם ֲא ֶׁשר ֹלא ִה ְת ַא ְּפקּו ִמ ְּׁשאֹל ֶאת ָה ִאיׁש‬ ‫עֹוׂשה?" וַ ּי ֲַענֵ ם ָה ִאיׁש ְּככֹל ֲא ֶׁשר ָׂשם‬ ‫"מה ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ַהּזָ ר ַהּזֶ ה ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ֶ‬ ‫לֵ אמֹר‪ָ :‬‬ ‫ְׁשֹלמֹה ְּב ִפיו‪ ,‬וַ יְ ִהי לְ ִח ָידה‪.‬‬ ‫יצה‪ ,‬וַ יְ ַצו לְ ָה ִביא לְ ָפנָ יו ֶאת‬ ‫יע ַעד ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וַ ּיִ זְ ּכֹר ַה ֶּמלֶ ְך ּכְ ֶרגַ ע ֶאת ִמ ְׁש ַּפט ַה ֵּב ָ‬ ‫וְ ַה ָּד ָבר ִהּגִ ַ‬ ‫"הּגִ ָידה לִ י‪ָ ,‬ה ִאיׁש‪ַ ,‬אל ְּת ַכ ֵחד‪ַ :‬ה ֵאין יַ ד ְּבנִ י ְׁשֹלמֹה‬ ‫ָה ִאיׁש‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו ַה ֶּמלֶ ְך לֵ אמֹר‪ַ :‬‬ ‫וַ ֲע ָצתֹו ְּב ָכל ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה?"‬ ‫"חי נַ ְפ ְׁשָך‪ַ ,‬ה ֶּמלֶ ְך‪ִ ,‬אם ֹלא ַּכ ֲא ֶׁשר ָא ַמ ְר ָּת ֶּכן הּוא‪ ".‬וַ יְ ַס ֵּפר לַ ֶּמלֶ ְך ֶאת ּכָ ל‬ ‫וַ ּי ַ​ַען ָה ִאיׁש‪ֵ :‬‬ ‫הֹורהּו לַ ֲעׂשֹות ּולְ ַד ֵּבר‪ֹ ,‬לא כִ ֵחד ָּד ָבר‪.‬‬ ‫ֲא ֶׁשר יְ ָעצֹו ְׁשֹלמֹה וְ ֵאת ֲא ֶׁשר ָ‬ ‫"מה‬ ‫ָאז יִ ְׁשלַ ח ַה ֶּמלֶ ְך לְ ָה ִביא ֵאלָ יו ֶאת ְׁשֹלמֹה‪ְּ .‬וב ִתּתֹו בֹו ֵעין ּתֹוכֵ ָחה ָא ַמר ְּבזַ ַעף‪ָ :‬‬ ‫ְּב ִפיָך ַעל ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה?"‬

‫ֹלא ִה ִּפיל ָּד ָבר —‬ ‫עשה באופן מדויק‬ ‫את מה שאמרו לו‬ ‫לעשות‬

‫ַאל ְת ַכ ֵחד — אל‬ ‫תסתיר דבר‬

‫היחיד והיחד ‪87‬‬

‫ֹלא ַחת — לא פחד‬ ‫ִמ ְּללּו — דיברו‪ ,‬אמרו‬ ‫יּוׁשת ָע ָליו — יטילו עליו‬ ‫ַ‬

‫וְ אּולָ ם ַהּנַ ַער ַה ָּק ָטן ְׁשֹלמֹה ֹלא ַחת ִמּזַ ַעף ָא ִביו וְ ֶאת ֲא ֶׁשר ִּבלְ ָבבֹו אֹותֹו ִמּלְ לּו ְׂש ָפ ָתיו‬ ‫יצה‬ ‫יצה ְמ ֻגלְ ּגֶ לֶ ת לָ ַקח ָה ִאיׁש ֵמ ֵר ֵעהּו‪ֵּ ,‬ב ָ‬ ‫"אדֹונִ י ָא ִבי ַה ֶּמלֶ ְך‪ַ ,‬ה ִאם ֹלא ֵּב ָ‬ ‫ֹאמר‪ֲ :‬‬ ‫ָּברּור‪ ,‬וַ ּי ַ‬ ‫יּוׁשת ָעלָ יו לְ ָה ִׁשיב ִׁש ְב ִעים וְ ִׁש ְב ָעה‬ ‫רֹוח? וְ ַע ָּתה לָ ָּמה זֶ ה ַ‬ ‫ֲא ֶׁשר ֹלא ִּת ָּדגֵ ר וְ ֹלא ִּת ָּב ַקע ֶא ְפ ַ‬ ‫ּופנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך אֹורּו ְמאֹוד ְּכ ָׁש ְמעֹו ֶאת ִּד ְב ֵרי ְׁשֹלמֹה‪ּ ,‬כִ י ִהּכִ יר ֵמ ֶהם ֶאת טּוב‬ ‫מּור ָתּה?" ְ‬ ‫ְּת ָ‬ ‫"אכֵ ן ָצ ַד ְק ָּת‪ְּ ,‬בנִ י‪,‬‬ ‫ֹאמר‪ָ :‬‬ ‫יׁשר לְ ָבבֹו וְ ֶאת עֹז רּוחֹו‪ .‬וַ ּיִ ָּׁש ֵקהּו ַעל ִמ ְצחֹו וַ ּי ַ‬ ‫‪ֵׂ 55‬ש ֶכל ַהּנַ ַער‪ֶ ,‬את ֶ‬ ‫אֹלהים ּכִ י ְמנַ ְע ָּתנִ י ֵמ ָעוֶ ל‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫ַה ַּפ ַעם ִמ ֶּמּנִ י ְּב ִמ ְׁש ָּפ ֶטָך‪ָּ ,‬וברּוְך ַא ָּתה לֵ‬ ‫יצה ֶא ָחת‪".‬‬ ‫ִּוב ְפנֹותֹו ֶאל ָה ִאיׁש ָא ַמר‪" :‬לֵ ְך וְ ַׁשּלֵ ם לְ ֵר ֲעָך ֵּב ָ‬

‫הביצה היא אגדה שנכתבה בסגנון העברית המקראית‪.‬‬ ‫בעברית של היום לא משתמשים בלשון המקרא כפי שהיא‪ .‬לעברית של ימינו יש מבנה‬ ‫משלה‪ ,‬ואף על פי שמשּולָ בים בה מילים וצירופים מן המקרא‪ ,‬היא שונה לגמרי‪ .‬אחד‬ ‫ההבדלים הבולטים הוא שבעברית של היום אין משתמשים עוד בצורות מהופכות‪.‬‬ ‫רועי דוד‪ ,"...‬כשמתכוונים לציין מה‬ ‫כלומר‪ ,‬אין נוהגים להשתמש בצורת עתיד "וַ ּיֵ שבו ֵ‬ ‫שקרה בעבר‪ ,‬ואין משתמשים בצורת עבר "וְ נֶ ֱחלַ ְצ ָּת ִמן ַה ָּצ ָרה ַה ָּב ָאה ָעלֶ יָך‪ ,"...‬כאשר‬ ‫מתכוונים למשהו שטרם התרחש‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שורות ‪.8-1‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את תנאי ההסכם בין שואל הביצה למשאיל‪:‬‬ ‫ אני המשאיל דורש ‪...‬‬ ‫ אני השואל מתחייב ‪...‬‬ ‫ב‪ .‬במה שגה שואל הביצה?‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪.16-9‬‬ ‫א‪ .‬מדוע התעורר ויכוח בין השואל ובין המשאיל?‬ ‫ב‪ .‬מי לדעתכם צדק בוויכוח? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו שורות ‪.25-16‬‬ ‫א‪ .‬מה היה פסק הדין של דוד המלך?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם על פסק הדין הזה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬כאשר יש תסבוכת במעשייה היא נפתרת בהתערבות כוח על טבעי או‬ ‫באמצעות מעשה קסם כל שהוא‪ .‬בעזרת מה פתר שלמה את התסבוכת?‬ ‫‪ .5‬שערו מדוע לא פנה שלמה אל אביו ישירות והעמידו על העוול שגרם פסק הדין?‬

‫‪88‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬מהן לדעתכם תכונות האופי הנדרשות משופט צדק?‬ ‫‪ .2‬אם אתם מכירים סיפורים אחרים על שופטי צדק‪ַ ,‬ספרו לחבריכם‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬ ‫‪ .1‬נתנסה בכתיבת מחזה בעקבות האגדה‪.‬‬

‫ ‬

‫הדרכה‬

‫ שימו לב לכמה עניינים חשובים‪:‬‬ ‫ •במחזה הדמויות מדברות באופן‬ ‫ישיר‪ .‬למשל‪ ,‬המשפט‪" :‬ואחד‬ ‫הרועים לא מצא כדי ָׂש ְבעֹו‬ ‫ויבקש מרעהו להשאילו ביצה‬ ‫מבושלת"‪ ,‬לא יופיע במחזה‪.‬‬ ‫במקומו נוכל לכתוב כך‪:‬‬ ‫יוסף‪" :‬הארוחה לא השביעה‬ ‫את רעבוני‪ .‬אולי תסכים‪ ,‬ראובן‪,‬‬ ‫להשאיל לי ביצה מבושלת?‬ ‫בהזדמנות ראשונה אחזיר לך‬ ‫ביצה אחרת‪".‬‬ ‫ •כאשר ממחיזים אגדה‪ ,‬יכול מחבר‬ ‫המחזה להוסיף דמויות בדיוניות‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫אפשר לצרף לדמויות את דמות אשתו של‬ ‫השואל‪ .‬אפשר לחשוב על תמונה במחזה שבה היא‬ ‫מגיבה על דרישתו של המשאיל‪ .‬היא יכולה לצעוק על המשאיל ולנהל ִאתו‬ ‫חילּופי דברים קשים; אפשר גם להוסיף תמונה שבה היא ובעלה מיואשים‪ .‬הם‬ ‫משוחחים ומביעים דאגה מנַ יִ ן ישיגו את הכסף‪.‬‬ ‫ •כתבו הוראות מדויקות לבמאי היכן יעמדו הדמויות בכל תמונה‪ ,‬אילו קולות‬ ‫יושמעו‪ ,‬באיזה טֹון יאמרו השחקנים את דבריהם‪ ,‬מה ילבשו‪ ,‬באיזה מקום‬ ‫תתרחש כל תמונה‪ ,‬איזו תפאורה לבנות‪ ,‬מה יהיו הצבעים הבולטים בכל תמונה‬ ‫ותמונה ועוד‪.‬‬ ‫אם תרצו‪ ,‬הציגו את הקטע שהמחזתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם תרצו כתבו סיפור‪ ,‬שנושאו הוא משפט צדק‪ .‬תוכלו לחברו על מקרה מעולם‬ ‫הילדים‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.49‬‬

‫היחיד והיחד ‪89‬‬

‫מפעל האיסוף והתרגום של ביאליק ‪ /‬רבקה לוי‬ ‫המשורר‪ ,‬הסופר‪ ,‬המתרגם וממחדשי השפה העברית‪ ,‬חיים נחמן ביאליק‬ ‫(‪ ,)1934-1887‬נולד ברוסיה‪ .‬ביאליק היה מגדולי היוצרים העברים בתקופת תחיית‬ ‫התרבות העברית‪ .‬הוא עלה לארץ בשנת ‪ 1924‬והתגורר בתל אביב‪ .‬עוד מתחילת דרכו‬ ‫כמשורר זכה ביאליק להכרה רחבה ולהערצה‪ ,‬והיתה לו השפעה רבה על החיים הציבוריים‪.‬‬ ‫הוא התגורר בתל אביב ותרם להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב העברי‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בכך שיזם מפגשי תרבות עם אמנים וסופרים‪ ,‬בשם‪" :‬עונג שבת"‪.‬‬ ‫התרבות היהודית היתה יקרה ללבו‪ .‬הוא האמין שטובה רבה צמחה לעם היהודי מכך‬ ‫שבכל הדורות יהודים היו לומדים את ספרי הקודש‪ :‬התנ"ך‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד‪ ,‬ספרי‬ ‫המדרשים ודומיהם‪ .‬כאשר נוכח ביאליק לדעת עוד לפני עלותו ארצה‪ ,‬שבימיו גדל מספר‬ ‫היהודים שעזבו את אורח החיים הדתי והחליפו אותו בלימודים הקשורים בהשכלה‬ ‫כללית ובאורח חיים חילוני‪ ,‬התעורר אצלו חשש שיהודים אלו אולי לא יכירו את אוצרות‬ ‫התרבות היהודית לדורותיה‪ ,‬והספרים ישכנו על מדפי הספרים כאבן שאין לה הופכין‪.‬‬ ‫חיים נחמן ביאליק‪ ,‬שהיה בעל ידע נרחב ביהדות‪ ,‬שיתף בדאגתו את ידידו העיתונאי‬ ‫והמוציא לאור‪ ,‬יהושע ַר ְבניצקי‪ ,‬וביחד הם הגו רעיון ללקט את האגדות המצויות בספרי‬ ‫המדרש‪ ,‬בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי‪ ,‬לסדר אותן לפי נושאים ולתרגם את‬ ‫אלו הכתובות בארמית לעברית‪ .‬את מלאכת ארגון‬ ‫החומרים ותרגומם‪ ,‬עשו כדי שהצעירים והצעירות‬ ‫החילונים יכירו ויעריכו את התרבות היהודית וירגישו‬ ‫קשר אליה‪ .‬הם החלו במלאכת כינּוס האגדות ועריכתן‬ ‫לפי נושאים בשנת ‪ ,1903‬ובסיומה יצא לאור "ספר‬ ‫האגדה"‪ ,‬שזכה להצלחה רבה ולתפוצה נרחבת‪ .‬היה‬ ‫אפשר לראותו כמעט בכל בית יהודי בארץ‪.‬‬ ‫ביאליק היה מעורב גם בפעילות לחידוש השפה העברית‬ ‫בשבתו בגולה‪ ,‬ולאחר מכן בארץ‪ .‬עוד בימים שבהם‬ ‫למד בישיבת וֹולוז'ין ברוסיה‪ ,‬הוא גילה עניין באופן שבו‬ ‫חידשו אחרים מילים בשפה העברית‪ .‬הוא השתדל‬ ‫להקפיד ולחדש בעצמו מילים לפי כללי השפה‪ ,‬כפי‬ ‫שהיא כתובה במקורותינו‪ .‬הוא התמיד בחידוש השפה‬ ‫העברית כל חייו והיה שותף בוועדות לחידושי מילים‪.‬‬ ‫רוב המילים שחידש נקלטו בשפה‪ ,‬ובהן המילים‪ :‬מטוס‪,‬‬ ‫מצלמה‪ ,‬מענק‪ ,‬פריון‪ ,‬יבוא ויצוא‪ ,‬תגובה‪ ,‬גחלילית‪,‬‬ ‫שלדג‪ַּ ,‬פ ָ ּקח‪ ,‬רשרוש ועוד‪.‬‬ ‫ח"נ ביאליק בחברת יהושע רבניצקי‬

‫‪90‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אתם מוזמנים להוסיף ולקרוא על ספר האגדה באתר‪:‬‬ ‫‪http://bookme.co.il/Books/1‬־‪/675‬ספר־האגדה‪ 2( ,‬כרכים) ביאליק‪ ,‬רבניצקי‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬למדנו שהמשפט העיקרי בכל פסקה הוא משפט הכללה‪.‬‬ ‫מצאו את המשפט העיקרי בכל פסקה והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫המשפט העיקרי‬ ‫פסקה ‪1‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪2‬‬

‫‪---‬‬

‫פסקה ‪3‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬אילו יוזמות יזם ביאליק? השלימו‪:‬‬

‫ ‬

‫היוזמה‬

‫המטרה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לדיון‬

‫שערו‪ ,‬איזו טובה צמחה לעם היהודי מלימוד התנ"ך‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד והמדרשים‬ ‫במהלך הדורות?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫הֹופ ִכין" הוא ניב שמשמעותו משהו שאיש אינו רוצה בו עוד‪.‬‬ ‫"ּכ ֶא ֶבן ֶׁש ֵאין לָ ּה ְ‬ ‫‪ְ .1‬‬ ‫א‪ .‬באיזה הקשר משתמש הכותב בניב זה?‬ ‫ב‪ .‬כתבו משפט והשתמשו בניב זה‪.‬‬ ‫‪ .2‬עיינו בפסקה הרביעית‪:‬‬ ‫"ּפרּו ְּורבּו"‪ .‬איזו מילה עברית חידש ביאליק בזיקה לצירוף‬ ‫א‪ .‬בבראשית כתוב ְ‬ ‫לשון זה?‬ ‫ֹלהים ָּב ָרא אֹותֹו"‪ .‬איזו מילה עברית חידש ביאליק‬ ‫"ּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬ ‫ב‪ .‬בבראשית כתוב‪ְ :‬‬ ‫בעקבות משפט זה? (תמצאו רמז במשפט האחרון בקטע זה‪).‬‬

‫היחיד והיחד ‪91‬‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫על חידוש המילה ִר ְׁשרּוׁש כתב ביאליק‪:‬‬

‫ושופ ַמן — סופרים‬ ‫ְ‬ ‫ְּב ֶרנֶ ר‬ ‫עבריים שחיו בזמנו‬ ‫של ביאליק‬

‫קלוזנר — פרופסור‬ ‫להיסטוריה‬

‫הנה הפועל "רִ ׁשרֵ ׁש" למשל‪ ,‬שאני הפושע חידשתי‪ ,‬פשוט ְּב ִדיתִ יו‬ ‫מן הלב‪ִ .‬הבלעתיו לראשונה באחד מסיפורי שופמן שנערכו על‬ ‫ידי‪ ,‬ומה תמהתי בראותי מִ ֵקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט‬ ‫שימושה של מילה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא‪:‬‬ ‫ברנר‪ ,‬שופמן עצמו ואפילו סֹוקֹולֹוב במאמר ראשי ב"הצפירה" —‬ ‫בשורה הראשונה ממש‪ .‬כולם החלו פתאום ברשרוש מרשרשים‪.‬‬ ‫על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחר מוצאה של מילה זו‪,‬‬ ‫לֹוזנֶ ר‬ ‫שק ְ‬ ‫והכול סוברים שהיא מילה עתיקה‪ .‬הגיע הדבר לידי כך ְ‬ ‫התערב עמי כי ראה מילה זו במדרש או בתלמוד‪ ...‬עוד מעט‬ ‫אתחיל גם אני להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים‪.‬‬ ‫גדול כוחה של השפעה‪ .‬אולם אודה כי אני עצמי נמנעתי‬ ‫מלהשתמש במילה זו שנים רבות אחרי שחידשתִ יה‪.‬‬ ‫(מתוך מכתב שהתפרסם בעיתון "הדואר" ‪)1920‬‬

‫‪ .1‬בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מעידים דבריו של ביאליק על יחסו לחידוש מילים? הסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהו‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬המיוחד בחידוש המילה "רשרוש"?‬ ‫‪ .2‬גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬אווירון ומטוס האקדמיה ללשון עברית"‪.‬‬ ‫א‪ .‬קראו את הטקסט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סכמו את עיקר הטקסט‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.56‬‬

‫‪92‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫רֹוכל וְ ַר ִּבי יַ ּנַ אי‬ ‫ָה ֵ‬ ‫‪1‬‬ ‫(עיר‬ ‫ּפֹורי ִ‬ ‫(עֹובר ִמ ַּביִ ת לְ ַביִ ת) ַּב ֲעיָ רֹות ַה ְּסמּוכֹות לְ ִצ ִ‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּברֹוכֵ ל ֶא ָחד ֶׁש ָהיָ ה ַמ ְחזִ יר ֵ‬ ‫רּופה‬ ‫(ּת ָ‬ ‫אֹומר‪ִ :‬מי ְמ ַב ֵּקׁש לִ ָיקח (לִ ְקנֹות) ַסם ַחּיִ ים ְ‬ ‫ַּבּגָ לִ יל ַה ַּת ְחּתֹון) וְ ָהיָ ה ַמ ְכ ִריז וְ ֵ‬ ‫אֹומ ִרים לֹו‪ֵּ :‬תן לָ נּו ַסם ַחּיִ ים‪.‬‬ ‫(אלָ יו) וְ ְ‬ ‫לַ ַחּיִ ים)? ָהיּו ַהּכֹל ִמ ְת ַּכּנְ ִסים ָּוב ִאים ֶא ְצלו ֵ‬ ‫ּקֹומה ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ֶׁש ְּב ֵביתֹו)‪.‬‬ ‫אֹור ִחים ַּב ָ‬ ‫(ּב ֲח ַדר ָה ְ‬ ‫ּתֹורה ִּב ְט ַר ְקלִ ינֹו ַ‬ ‫לֹומד ָ‬ ‫יֹוׁשב וְ ֵ‬ ‫ָהיָ ה ַר ִּבי יַ ּנַ אי ֵ‬ ‫‪5‬‬ ‫רֹוכל ַמ ְכ ִריז‪ִ :‬מי ְמ ַב ֵּקׁש ַסם ַחּיִ ים?‬ ‫ָׁש ַמע ֶׁש ָה ֵ‬ ‫(א ְמּכֹר) וְ ֹלא‬ ‫(הרֹוכֵ ל)‪ֹ :‬לא לְ ָך ֶ‬ ‫ּומכֹר לִ י‪ָ .‬א ַמר לֹו ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו ַ(ר ִּבי יַ ּנַ אי)‪ּ :‬בֹוא וַ ֲעלֵ ה לְ ָכאן ְ‬ ‫מֹותָך‪.‬‬ ‫לְ ֶׁש ְּכ ְ‬ ‫(ה ְפ ִציר) ּבֹו ַר ִּבי יַ ּנַ אי וְ ָעלָ ה ֶא ְצלֹו‪.‬‬ ‫ִס ְר ַהב ִ‬ ‫“מי ָה ִאיׁש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִ ים‪ ,‬נְ צֹר לְ ׁשֹונְ ָך‬ ‫(הרֹוכֵ ל) ֵס ֶפר ְּת ִהּלִ ים וְ ֶה ְר ָאה לֹו ָּפסּוק‪ִ :‬‬ ‫הֹוציא לֹו ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּוׂש ָפ ֶתיָך ִמ ַ ּד ֵּבר ִמ ְר ָמה"‪.‬‬ ‫‪ֵ 10‬מ ַרע ְ‬ ‫ׁשֹומר ִמ ָּצרֹות‬ ‫ֵ‬ ‫“ׁשֹומר ִּפיו ּולְ ׁשֹונֹו‬ ‫ֵ‬ ‫אֹומר‪:‬‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי יַ ּנַ אי‪ַ :‬אף ְׁשֹלמֹה ַה ֶּמלֶ ְך ַמ ְכ ִריז וְ ֵ‬ ‫יֹוד ַע ּכַ ָּמה הּוא ָּפׁשּוט‪ַ ,‬עד‬ ‫יתי ֵ‬ ‫קֹורא ֶאת ַה ָּפסּוק ַהּזֶ ה וְ ֹלא ָהיִ ִ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫נַ ְפׁשֹו"‪ָּ .‬כל יָ ַמי ָהיִ ִ‬ ‫יע‪.‬‬ ‫הֹוד ַ‬ ‫רֹוכל) וְ ִ‬ ‫(ה ֵ‬ ‫ֶׁש ָּבא זֶ ה ָ‬ ‫(ויקרא רבה וילנא‪ ,‬פרשה טז)‬ ‫עלה‬ ‫ומכור לי‬

‫מי‬ ‫מבקש ליקח‬ ‫סם חיים?‬

‫מדרשי חז"ל הם סוג של פירוש לתורה בצורת סיפור עם מוסר השכל‪ .‬המדרשים‬ ‫מרחיבים במקום שהתורה מקצרת‪ .‬הסיפור על רבי ינאי והרוכל מסופר בקשר לפרשת‬ ‫מצורע שבספר ויקרא‪ .‬חז"ל האמינו שמחלה זו היא תוצאה של התנהגות בלתי נאותה‪,‬‬ ‫שהתרופה לה היא התנהגות מוסרית בהתאם לחוקי התורה‪ .‬חז"ל אמרו שמצורע הוא‬ ‫מוציא שם רע‪ .‬כלומר‪ ,‬מי שמדבר רעות על אחרים‪ ,‬לוקה במחלת הצרעת‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪93‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 1‬או ‪ 2‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ . 1‬במדרש מסופר על שתי דמויות‪ .‬מה ידוע על כל אחת מהן?‬ ‫‪ .2‬גם הרוכל וגם רבי ינאי מייצגים סוגים שונים של אנשים‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה סוג של בני אדם מייצג הרוכל?‬ ‫ב‪ .‬איזה סוג של בני אדם מייצג רבי ינאי?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 3‬או ‪ 4‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .3‬על מה מכריז הרוכל?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע התפתה רבי ינאי המתבודד בטרקלינו לדבר עם הרוכל?‬ ‫‪ .5‬האם גם אתם הייתם מתפתים לקנות את סחורתו של הרוכל? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬מדוע מסרב הרוכל למכור את סחורתו לחכם? צטטו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬איזה פסוק מתהילים משמיע הרוכל לרבי ינאי?‬ ‫ב‪ .‬אילו מההיגדים הבאים מפרשים את הפסוק מתהילים? העתיקו רק את‬ ‫ההיגדים המתאימים‪:‬‬ ‫ לא ראוי לדבר דברי רכילות‬ ‫ אסור לקלל‬ ‫ צריך להימנע ככל האפשר מלשוחח עם בני אדם‬ ‫ לא להעליב‬ ‫ אסור לשקר‪ ,‬לרמות ולהפיץ שמועות‬ ‫ לא להיות בחברת בני אדם כדי לא להיכשל בדברי רכילות‬ ‫ להימנע ממריבות‬ ‫‪ .8‬בחרו אחד מהסעיפים הבאים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה למד רבי ינאי מהרוכל?‬ ‫ב ‪ .‬אילו תכונות אופי של רבי ינאי למדתם להכיר מתגובתו לדברי הרוכל? נמקו וצטטו‪.‬‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו באחד מהנושאים‪:‬‬ ‫‪ . 1‬מיהי לדעתכם הדמות המרכזית בסיפור? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ִ . 2‬הּלֵ ל (אחד מחכמי ישראל) אומר‪" :‬אל תפרוש מן הציבור"‪ ,‬כלומר עליך להיות‬ ‫עֹורה בחברת בני האדם‪.‬‬ ‫ומ ֶ‬ ‫מעורב ְ‬ ‫ברי הלל ובין המדרש? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫האם לדעתכם אפשר למצוא קשר בין ִד ֵ‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫נשער שרבי ינאי שיתף את תלמידיו בחוויית הפגישה עם הרוכל‪ .‬כתבו את דבריו‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף לפי דמיונכם רגשות ומחשבות שהתעוררו אצלו‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫לידיה מלכת ארץ ישראל מאת אורי אורלב ‬

‫הוצאת כתר‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים ודונו בהם‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיצד משתנים חייה של לידיה כתוצאה מהעזיבה הפתאומית של האב?‬ ‫‪ .2‬הן בילדותה המוקדמת הן כנערה‪ ,‬לידיה צריכה להתמודד עם אירועים קשים‬ ‫שלא היתה לה שליטה עליהם‪ .‬מה לדעתכם היה האירוע הקשה ביותר בעבורה?‬ ‫הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬אם אתם חושבים שהוריה של לידיה שגו‪ ,‬הסבירו את דעתכם והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .4‬אילו מחשבות ורגשות עלו אצלכם במהלך הקריאה?‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬נשער שלידיה החלה לכתוב בעברית יומן פרטי‪ .‬כתבו את אחד הפרקים ביומן‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם הייתם ממליצים על הספר לקריאה? אם כן‪ ,‬המליצו עליו‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •כתבו פסקה קצרה על התוכן העיקרי של הספר‪.‬‬ ‫ •הסבירו מדוע הקריאה היתה חוויה בעבורכם‪.‬‬ ‫ •כתבו משפט סיכום‪.‬‬

‫ ‬ ‫שירת הלווייתנים מאת אורי אורלב‬

‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫ ‬ ‫בחרו קטעים שמהם אפשר ללמוד על סבא רפאל ולהכיר אותו‪ ,‬וקראו לפני הכיתה‪.‬‬ ‫ =‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫בפרק הראשון מציג המספר את מייקל‪ .‬במה שונה התנהגותו ממרבית בני גילו?‬ ‫א‪ .‬הביאו דוגמאות אחדות המלמדות שמיכאל וסבא רפאל נהנו עד מאוד איש‬ ‫ מחברת רעהו‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬כיצד אפשר להסביר את הקרבה הגדולה בין השניים? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫מה למד מיכאל על סבו כשזה העביר אליו את חלומותיו?‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫הציעו נושאים לשיחה או בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו היה הדבר אפשרי‪ ,‬לאיזו מהפעילויות המשותפות של מיכאל וסבו הייתם‬ ‫שמחים להצטרף? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו יכולתם להשמיט את אחת הדמויות מהספר‪ ,‬במי הייתם בוחרים? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו בקבוצה בקול רם את הפרק "שיני הזאב התותבות"‪.‬‬ ‫למה התכוון הסבא כשדיבר עם מיכאל על "הצד האפל"? הסבירו והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫מציירים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהחלומות בספר וציירו אותו‪.‬‬

‫היחיד והיחד ‪95‬‬

‫רוח של אחווה‬

‫‪96‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מתמקד בזכויות האדם‪ .‬הוא פותח "בהכרזה העולמית על זכויות האדם"‬ ‫מטעם האומות המאוחדות‪ .‬מדוע יש צורך בהכרזה על זכויות האדם ? מדוע יש‬ ‫צורך להחתים את שליטי המדינות על ההכרזה הזאת? מה המשותף בין ההכרזה‬ ‫לדברי בן גוריון בקטע "מה מלמד אותנו ספר הספרים"? נחשוב על השאלות האלו‬ ‫אחרי קריאת ההכרזה ובמהלך לימוד הטקסטים במדור‪.‬‬ ‫ההכרזה מצהירה שלכל בני האדם יש זכויות שוות‪ .‬אך לא כך היה הדבר בעבר ואף‬ ‫בימינו שוויון בין בני האדם אינו מתקיים באופן מלא‪ .‬נקרא את הטקסט "גזענות"‬ ‫מתוך אנציקלופדיה אוקספורד‪ .‬נקרא על היחס הגזעני לשחורים באמריקה בטקסט‬ ‫המידעי‪" :‬מוצאם של האפרו־אמריקאים"‪ .‬נקרא ידיעה עכשווית מהעיתון‪" :‬העבדות‬ ‫ממשיכה להתקיים ברחבי העולם"‪ ,‬נקרא כתבה על מאבקם של השחורים להשגת‬ ‫שוויון באמריקה בכתבה‪" :‬מרטין לותר קינג" מאת ענת בלזברג‪ ,‬נלמד את נאומו‬ ‫"יש לי חלום" ונקרא את הספר "תום סוייר" מאת מרק טווין שעלילתו מתרחשת‬ ‫בתקופת העבדות באמריקה‪ .‬במהלך לימוד הנושא — בדקו עם עצמכם את יחסכם‬ ‫לגזענות וחשבו‪ :‬האם קיימות תופעות גזעניות במדינת ישראל?‬ ‫על השאיפה לחופש תקראו בסיפור "הנשר" מאת הסופר הרוסי הדגול דוסטוייבסקי‬ ‫ובסיפור "משל הנשר" מאת ג'יימס אגרי‪ .‬נחשוב כיצד מתבטאת השאיפה לחופש‬ ‫אצל בני האדם בסיפורים האלו‪ .‬על מאבק הנשים למען זכויות שוות לגברים נקרא‬ ‫במעשייה "הנסיכה והסוס" מאת יעל פישביין ובמאמר "מדוע נאבקות הנשים שיהיו‬ ‫להן זכויות כמו לגברים‪".‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נלמד לנסח בתמציתיות בעזרת שימוש בשמות פעולה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נתנסה בתכנון ובעריכה של ריאיון טלוויזיוני‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נערוך דיונים; ננסח מכתב רשמי ונכתוב דו־שיח‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך להעשיר את שפתנו במילים ובביטויים חדשים‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪97‬‬

‫הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם‬ ‫ובזכויותיהם‪ .‬לפיכך חובה‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 1‬כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם‬ ‫עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה‪.‬‬ ‫כל אדם זכאי לזכויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי‬ ‫גזע‪ ,‬צבע‪ ,‬מין‪ ,‬לשון‪ ,‬דת‪...‬‬ ‫‪ 5‬כל אדם יש לו הזכות לחיים‪ ,‬לחירות ולביטחון אישי‪.‬‬ ‫לא יהיה אדם עבד או משועבד‪ .‬עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם‪.‬‬ ‫לא יהיה אדם נתון לעינויים ולא ליחס או לעונש אכזריים‪ ,‬בלתי אנושיים‬ ‫או משפילים‪.‬‬ ‫הכול שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק‪.‬‬ ‫‪ 10‬כל אדם זכאי‪ ,‬מתוך שוויון גמור עם זולתו‪ ,‬למשפט הוגן ופומבי של‬ ‫בית דין ללא משוא פנים‪.‬‬ ‫לא יהא אדם נתון להתערבות בחייו הפרטיים‪ ,‬במשפחתו‪ ,‬במעונו‪,‬‬ ‫בחליפת המכתבים שלו‪ ,‬ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב‪.‬‬ ‫כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה‪.‬‬ ‫‪ 15‬כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ‪ ,‬לרבות ארצו ולחזור אל ארצו‪.‬‬ ‫כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי‪ ,‬לרבות החירות להחזיק בדעות‬ ‫ללא כל הפרעה‪ ,‬ולבקש ידיעות ודעות‪ ,‬ולקבלן ולמסרן‪.‬‬ ‫כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי‪ ,‬ובכלל זה הגבלת שעות העבודה במידה‬ ‫המתקבלת על הדעת וחופשה בשכר לעתים מזומנות‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדינה דמוקרטית מחויבת למימוש כל הכתוב ב"זכויות האדם" לכל אזרחיה‪.‬‬ ‫ֵאילו מזכויות האדם הופרו בכל אחד מהאיורים הבאים‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫רוח של אחווה ‪99‬‬

‫‪ .2‬הצהרת זכויות האדם נכתבה בשנת ‪ ,1948‬שלוש שנים אחרי מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע נוצר אז הצורך בכתיבת הכרזה בדבר זכויות האדם?‬ ‫‪ .3‬האם קראתם או שמעתם על מדינות שאינן מקיימות את הכרזת זכויות האדם?‬ ‫ספרו בקצרה‪.‬‬ ‫‪ .4‬הסבירו מדוע חשוב שכל אדם יכיר את הכרזת זכויות האדם‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪" .‬הכרזה" — עיינו במילון ומצאו מבין הפירושים השונים של המילה את‬ ‫המשמעות המתאימה לכתוב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬רשמו מילים נוספות משורש כר"ז‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מצאו מילה בעלת משמעות דומה למילה הכרזה‪.‬‬ ‫ישנם סוגים שונים של אחווה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בין אחים‬ ‫ב‪ .‬בין איש לרעהו‬ ‫ג‪ .‬בין לוחמים‬ ‫ד‪ .‬בין עמים‬ ‫‪ .6‬מה משמעות המילה אחווה במשפט‪" :‬לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו‬ ‫ברוח של אחווה"?‬ ‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫"הכרזָ ה עולמית ִּבדבר זכויות האדם מטעם האו"ם" — מנוסח‬ ‫קטע מידעי זה — ַ‬ ‫בתמציתיות רבה‪ .‬אחת הדרכים לקצר בניסוח היא השימוש בשמות פעולה‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬ ‫התערבות‪ ,‬שמירה‪ .‬במקום לציין משפטים שלמים‪ ,‬מציינים רק את הפעולות‪ .‬מדוע‬ ‫אפשרי הדבר? משום שברור כאן מיהו עושה הפעולה ולמי הפעולה מתייחסת‪.‬‬ ‫‪ .1‬השלימו את הטבלה שלהלן‪:‬‬

‫‪100‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ַהּפ ַֹעל‬

‫ֵׁשם ַה ְּפ ֻע ָּלה‬

‫ִה ְת ָע ֵרב‬

‫ִה ְת ַע ְרבּות‬

‫ִהכְ ִריז‬

‫‪---‬‬

‫ֵהגֵ ן‬

‫‪---‬‬

‫ָּפגַ ע‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ַק ָּבלָ ה‬

‫‪---‬‬

‫ְמ ִס ָירה‬

‫ִה ְפלָ ה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ִעּנּוי‬

‫ִּב ֵּקׁש‬

‫‪---‬‬

‫ִה ְׁש ִּפיל‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬בהכרזת זכויות האדם כתוב‪" :‬כל אדם זכאי‪ ,‬מתוך שוויון גמור עם זולתו‪,‬‬ ‫למשפט הוגן ופומבי של בית דין ללא ַמׂשֹוא פנים‪".‬‬ ‫א‪ .‬בדקו במילון את משמעות הצירוף ללא משוא פנים‪ .‬חשבו תחת איזו מבין‬ ‫המילים בצירוף תמצאו אותו‪ .‬מהו‪ ,‬לפי המילון‪ ,‬מקור הצירוף?‬ ‫ב‪ .‬השלימו את המשפטים בעזרת מאגר המילים שלמטה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ ‪ .1‬התאונה היתה למזלו קלה‪ ,‬והוא יצא ממנה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ ‪ .2‬לכל אדם הזכות להשתתף בבחירות‬ ‫בתשלום חודשי‬ ‫‪--‬‬‫ ‪ .3‬חברת סלקום מציעה חבילות גלישה‬ ‫קבוע‪.‬‬ ‫מצדי‪ .‬עכשיו תורי לדבר‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ ‪ .4‬איפשרתי לך להציג את טיעוניך‬ ‫ ‪ .5‬התלמידה ציפתה מהמורה שתכריע במחלוקת שנתגלעה בכיתה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ ‪ .6‬על תל אביב נאמר שהיא עיר‬ ‫מאגר מילים‪ :‬ללא כל הגבלה | בלא פגע | ללא כל הפרעה | ללא הפסקה |‬ ‫ללא כל הבדל דת גזע או מין | ללא משוא פנים‬ ‫ ‬

‫מה מלמד אותנו ספר הספרים ‪ /‬דוד בן גוריון‬ ‫"ספר הספרים" שלנו אינו מתחיל מתולדות היהודי הראשון‪ ,‬אלא מתולדות‬ ‫האדם הראשון‪ ,‬ואדם הראשון לא היה יהודי‪ ,‬אלא אדם‪ ,‬סתם אדם‪ ,‬ואדם זה‪,‬‬ ‫מלמד אותנו ספר הספרים‪ ,‬נברא בצלם אלוהים‪ ...‬ואין אנו רשאים להתנכר‬ ‫לענּות האדם באשר הוא‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד מכונה התנ"ך בכותרת הקטע?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע ניתן לתנ"ך כינוי זה?‬ ‫‪ .2‬אל מי פונה הכותב?‬ ‫‪ .3‬מה נדרש מכל יהודי?‬ ‫‪ .4‬הצירוף ספר הספרים הוא צורת סמיכות‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו המיוחד בצורת סמיכות זו? מה היא מביעה?‬ ‫ב‪ .‬האם אתם מכירים סמיכויות נוספות מסוג זה?‬

‫רוח של אחווה ‪101‬‬

‫גזענות‬ ‫גזענות פירושה אפליה‪ ,‬קיפוח אנשים בגלל שוני‪ ,‬כמו צבע העור או הדת‪ .‬בימינו‪ ,‬אפליה‬ ‫כזאת היא בלתי חוקית במדינות רבות וגם במדינת ישראל‪.‬‬ ‫במאה התשע־עשרה חילקו מדענים את בני האדם לגזעים שונים‪ .‬הם טענו שגזעים‬ ‫מסוימים עולים על גזעים אחרים ביכולתם הׂשכלית‪ ,‬בכישרונותיהם ובכוחם‪ .‬כתוצאה‬ ‫מכך ִה ְפלו מדינות מסוימות לרעה שחורים‪ ,‬יהודים וצוענים מרוב תושבי המדינה‪,‬‬ ‫הא ַּפ ְר ְט ַהיְ יד (משטר ההפרדה‬ ‫בטענה שהם בני גזע נחות‪ .‬גרמניה הנאצית ומשטר ַ‬ ‫בין לבנים לשחורים) שהיה בדרום אפריקה‪ ,‬הם שתי דוגמאות בולטות של גזענות‪.‬‬ ‫שמן הראוי שישלוט בעולם ושאר‬ ‫הנאצים בגרמניה הכריזו שהם הגזע הארי העליון ִ‬ ‫לשעבד אותם לטובת הגזע הארי‬ ‫העמים נחותים מהם‪ ,‬על כן יש להשמיד אותם או ַ‬ ‫הגרמני‪ .‬לתורת הגזע הנאצית היו תוצאות מחרידות‪ :‬בגללה רצחו הנאצים מיליוני‬ ‫יהודים ובני עמים אחרים‪.‬‬ ‫כיום מקובל על המדענים שיש הבדלים בין בני האדם‪ .‬ההבדלים מתבטאים‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫בסוג הדם‪ ,‬בגובה‪ ,‬בצבע העור‪ ,‬בהשכלה‪ ,‬בכישרונות‪ .‬אבל המדענים מוצאים הבדלים‬ ‫כאלה בתוך כל גזע ולכן לגזענות אין שום בסיס מדעי‪ .‬אף על פי שבני האדם שונים‬ ‫זה מזה‪ ,‬הם שווים בערכם‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך אוקספורד‪ ,‬האנציקלופדיה לילדים‪ ,‬הוצאת יבנה)‪.‬‬

‫תצלום‪ :‬רויטרס‬

‫‪102‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫מס ֶפר שמות על אפליה ממושכת של עם בידי השליט‪.‬‬ ‫‪ .1‬היזכרו והביאו דוגמה ֵ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה אופייני לאנשים שיש להם רעיונות גִ זעניים?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע יש צורך לחוקק חוקים נגד גזענות בימינו?‬ ‫‪ .3‬ערכו השוואה בין “גזענות“ לבין “אנטישמיות“‪ .‬במה דומות התופעות? במה הן‬ ‫שונות?‬

‫מטרת ההשוואה‪ :‬לבדוק האם התופעות שונות או דומות?‬ ‫גזענות‬

‫אנטישמיות‬

‫תבחינים‬ ‫הדמיון‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫השוני‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מהי מסקנתכם?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .4‬הערך שקראתם נלקח מתוך אנציקלופדיה‪ .‬במה הוא שונה מידיעה בעיתונות?‬ ‫‪ .5‬התצלום הנלווה לטקסט צולם בתל אביב לפני שנים אחדות‪ .‬שערו‪ ,‬מה רצו‬ ‫לרמוז עורכי הספר לקוראים כשהחליטו לצרף את התצלום לטקסט?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫האם קרה שהייתם עדים להתנהגות גזענית במדינת ישראל או שמעתם עליה? ספרו‪.‬‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫השלימו את שמות הפעולה המתאימים לפעלים המסומנים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬במאה התשע־עשרה היו מדענים שטענו כי קבוצות אנשים מסוימות נחותות‬ ‫כזאת מבטאת גזענות במלוא מובן המילה‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מאחרות‪.‬‬ ‫‪ .2‬רבים טוענים שהעולים החדשים שהגיעו בשנות ה־‪ 50‬לארץ קופחו על ידי‬ ‫היה מכוון‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫המדינה‪ ,‬אבל לא כולם סבורים שה‬ ‫‪ .3‬הפקידים במחלקה השמידו מסמכים שהיו יכולים להפליל אותם‪.‬‬ ‫המסמכים נחשבת לשיבוש הליכי משפט‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ .4‬התלמידים שלטו בחומר הלימודים ו‬ ‫מרשימים‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫זו הביאה אותם להישגים‬

‫רוח של אחווה ‪103‬‬

‫הנְ סיכה והסוס ‪ /‬יעל פישביין‬ ‫בארץ רחוקה‪ ,‬לפני שנים רבות‪ָ ,‬חייתה הנסיכה ַאן‪ַ .‬אן היתה נסיכה רגילה‪ ,‬לא יפה‬ ‫אליה בנימּוס ּובכבוד‪ ,‬מפני שּכך‬ ‫ָ‬ ‫במיּוחד‪ ,‬גם לא ֲחכמה במיּוחד‪ ,‬אבל כולם ִהתייחסו‬ ‫נוהגים להתייחס אל נסיכות‪ַ .‬אן לא אהבה להתנהג כמו נסיכה ולא אהבה שיִ תנהגו‬ ‫כשרצתה לטּפס על עץ‪ ,‬אמרו לה‪" :‬אסּור! נסיכות אינן מטּפסות‬ ‫אליה כמו אל נסיכה‪ָ .‬‬ ‫הדשא‪ ,‬אמרו לה‪" :‬אסור! נסיכות אינן משתוללות‬ ‫להשתולל על ֶ‬ ‫על עצים‪ ".‬כשרצתה ִ‬ ‫המשרתֹות רחצו אותה‪ֵ ,‬סירקּו‬ ‫ָ‬ ‫על הדשא‪ ".‬בקיצור‪ ,‬היא לא יכלה לעשות ולא כלּום‪.‬‬ ‫המשרתים ִהגישּו לה את המאכלים‬ ‫ָ‬ ‫את ְׂשערּה‪ִ ,‬הנעילּו אותה בנעלֵ י נסיכות עדינות‪.‬‬ ‫ללמד אותה‪ְּ .‬בנות‬ ‫האהובים עליה בכלֵ י כסף וזהב‪ .‬מורים מיּוחדים הגיעו אל הארמון כדי ֵ‬ ‫ֲאצילים ּובנֵ י ֲאצילים הּוסעּו במרּכבֹות כדי לׂשחק ִאתּה; ורק דבר אחד ִהרשו לה לעשות‬ ‫"ּכ ֶתם"‪ ,‬שאהבה מּכֹול‪ ,‬בשבילֵ י היַ ער שלְ יַ ד הארמון‪.‬‬ ‫מדי יום על הסוס ֶ‬ ‫לבדּה; לרּכֹוב ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ויֹוסף‪ .‬את תום לימדו להיות אמיץ‪ ,‬כדי שיּוכל‪,‬‬ ‫לאן היו שני אחים בוגרים ממנה‪ :‬תֹום ֵ‬ ‫ַ‬ ‫כשיִ תּבגר‪ ,‬לשּפֹוט‬ ‫כשיִ תּבגר‪ ,‬להילחם באֹויבים‪ .‬את יוסף לימדו להיות חכם‪ ,‬כדי שיּוכל‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫הממלָ כה‪ .‬ואילו את ַאן לא לימדו שום דבר מיּוחד‪.‬‬ ‫בׂשכל את אנשי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫כאשר ַאן היתה שואלת את ִאמּה המלּכה‪" :‬למה לא מלַ מדים אותי להיות אמיצה?"‬ ‫גדלי‬ ‫כש ִת ְ‬ ‫האם‪" :‬בין כך ובין כך ֶ‬ ‫ו"למה לא מלמדים אותי להיות חכמה?" היתה עונה לה ֵ‬ ‫חסֹורך‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫תינָ ׂשאי לנסיך‪ ,‬והוא ידאג לכל ַמ‬ ‫השעות היחידות שבהן הרגישה ַאן שהיא ממש מאּושרת‪ ,‬היו השעות שבהן רכבה על‬ ‫מאביה ליום הּולדתּה העׂשירי‪ּ .‬כֶ ֶתם היה סוס לא גדול‪ִ ,‬צבעֹו חּום‬ ‫ָ‬ ‫ּכֶ ֶתם‪ ,‬שקיבלה מתנה‬ ‫לבדם‬ ‫השם "ּכֶ ֶתם"‪ .‬כשהיּו ַ‬ ‫כצבע האדמה ועל ִמצחו כתם לבן‪ .‬בגללֹו נתנה לו ַאן את ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫"כשאהיה גדולה‪ ,‬נצא יחד‪ ,‬אתה ואני‪ ,‬לטייל בעולם";‬ ‫ֶ‬ ‫לּכ ֶתם‪:‬‬ ‫ביער‪ ,‬היתה ַאן אומרת ֶ‬ ‫יה‪.‬‬ ‫מדבר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫והסוס היה עוצם את שתי ֵעיניו הגדולות‪ ,‬כאילו הבין כל מילה‬ ‫והרשה לה לטּפל בו — אף‬ ‫חראי לאּורוֹות הארמון ראה עד כמה אוהבת ַאן את ּכֶ ֶתם‪ִ ,‬‬ ‫הא ַ‬ ‫ַ‬ ‫ולהבריש את ְׂשערֹו‪,‬‬ ‫על פי שלִ נסיכֹות אסור לטּפל בסוסים‪ .‬הוא לימד אותה לנַ קֹות ַ‬ ‫בקש את המקום שעליו שכב ּכֶ ֶתם לישון‪ַ .‬אן נֶ ֶעׂשתה ממש‬ ‫ּולרּפד ַ‬ ‫לׂשים אֹוכל ָּב ֵאבּוס ַ‬ ‫מּומחית לסוסים‪.‬‬ ‫באחד הימים נפל ֶּכ ֶתם לבֹור ושבר את רגלו הקדמית‪ .‬אן נבהלה‪ ,‬רצה להזעיק את‬ ‫האחראי לאורוות‪ ,‬והוא לימד אותה איך מתקינים ַסד לרגלֹו השבורה של הסוס‪.‬‬ ‫כשה ֱחלים‪ ,‬הם‬ ‫ֶ‬ ‫מדי יום ביֹומֹו‪.‬‬ ‫ואן באה לטּפל בו ֵ‬ ‫ָׁשבועות שכב ֶּכ ֶתם חולה באּורווה‪ַ ,‬‬ ‫ואן ִהרגישה שהסוס יקר לה עוד יותר ִמ ַמה שהיה קודם לכן‪.‬‬ ‫שבּו לרּכֹוב בשבילֵ י היער‪ַ ,‬‬ ‫הממלכה כלוחם אמיץ‬ ‫אחיה של ַאן‪ ,‬נלחם באֹויבים‪ּ ,‬ושמֹו יצא בכל ַ‬ ‫ָ‬ ‫עברו שנים‪ .‬תֹום‪,‬‬ ‫שהתגאה בו מאוד‪ ,‬הבטיח שהוא יִ ַירש את הממלכה‪ .‬יוסף‪ ,‬האח‬ ‫ֵמ ֵאין כמוהו; והמלך ִ‬ ‫וכשחזר‪ָ ,‬שפט את העם בׂשכל רב‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫השני‪ ,‬נסע לעיר הגדולה כדי ללמֹוד לשּפֹוט;‬ ‫וכשאן שאלה‪" :‬מה יהיה ִאתי?" אמר לה‬ ‫ַ‬ ‫הראשי בממלכה‪.‬‬ ‫והמלך עשה אותו לַ שופט ָ‬ ‫"לאחים‬ ‫המלך‪" :‬לִ ְש ֵכנֵ נּו המלך יש בן‪ ,‬ואני יָ ַעדתי אותך לֹו לבעל‪ַ ".‬אן התרגזה מאוד‪ַ :‬‬

‫‪104‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ית ללמוד ולהיות בני אדם‪ ,‬ואילו אותי אתה מֹוסר כמו ֵח ֶפץ‪ ",‬אמרה לאביה‬ ‫הרש ָ‬ ‫ֵ‬ ‫שלי‬ ‫יה‪" .‬נסיכות אינן מדּברות כך‪ ",‬נָ זפה בה המלכה‪.‬‬ ‫מדבר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫דהמּו‬ ‫המלך‪ .‬כל אנשי הארמון נִ ֲ‬ ‫אבל ַאן התעקשה‪:‬‬ ‫שכנֵ נּו המלך; אני רוצה לבחור בעצמי למי‬ ‫"אני לא מוכנה שיַ ׂשיאּו אותי לִ בנֹו של ֵ‬ ‫"כשאהיה מלך‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫אחיה האמיץ‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫שאן ַמגזימה‪ .‬תֹום‪,‬‬ ‫להינָ ׂשא‪ ".‬הפעם הרגישו כולם ַ‬ ‫אביה‪ ".‬יוסף השופט אמר‪" :‬אם לא ָהיית אחותי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לא ַארשה לשּום נסיכה לדּבר ככה אל‬ ‫הייתי שולח אותך לבית הסֹוהר‪ ".‬אבל המלך‪ ,‬שהיה טוב וחכם‪ִ ,‬חייך ושאל‪" :‬לְ מי ַאת‬ ‫רוצה להינָ ׂשא?" אן ענתה‪" :‬אבי‪ ,‬אחי האחד נעׂשה לוחם אמיץ‪ ,‬מפני שיצא ללמוד‬ ‫כיצד נלחמים‪ .‬אחי השני נעׂשה שופט חכם‪ ,‬מפני שנסע לעיר הגדולה ללמוד לשפוט;‬ ‫אם ֵאצא גם אני לָ עולם שמחּוץ לארמון‪ֵ ,‬אדע להשיב לך למי אני רוצה להינָ ׂשא‪".‬‬ ‫הראּויה‬ ‫"אן צודקת‪ .‬צריך לתת הזדמנּות גם לה; אבל נעׂשה זאת בדרך ְ‬ ‫המלך אמר‪ַ :‬‬ ‫ושם ִתלמד לבחור לעצמּה‬ ‫במשרתים היא תצא לעיר הגדולה‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫המסּורים‬ ‫לנסיכות‪ִ .‬עם ְ‬ ‫נסיך לְ פי רצֹונה‪".‬‬ ‫יטב‬ ‫המשרתֹות קיבלו פקודה לֶ ֱארוז מזווָ דות עם ֵמ ַ‬ ‫ָ‬ ‫לא היה גבּול לׂשמחתּה של ַאן‪.‬‬ ‫ומאמּה‪,‬‬ ‫מאביה ִ‬ ‫ָ‬ ‫במרּכבֹות‪ַ .‬אן נפרדה‬ ‫המשרתים קיבלו פקודה להכין את היָ ָפה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫הבגדים‪.‬‬ ‫המשרתים‪ ,‬ניגשה אל האחראי לאּורוֹות ונפרדה גם ממנו‪ ,‬וביקשה‬ ‫ָ‬ ‫יה‪ ,‬ומּכל‬ ‫מא ֶח ָ‬ ‫ַ‬ ‫למרּכבתה את ֶּכ ֶתם‪ ,‬סּוסּה האהוב‪.‬‬ ‫שיִ רתום ֶ‬

‫•‬

‫רוח של אחווה ‪105‬‬

‫ואן הצמידה‬ ‫הדרך לעיר הגדולה היתה ארוכה מאוד‪ .‬המרּכבה עברה על ּפנֵ י כפרים‪ַ ,‬‬ ‫בחצרות‪ ,‬חֹופשיים לנַ פשם; נשים‬ ‫ֵ‬ ‫פניה אל החלון וראתה ילדים וילדות ְמׂשחקים‬ ‫ָ‬ ‫שּב ִצ ֵּדי הדרך ראתה חבורות של צעירים‬ ‫פּונדקים ְ‬ ‫וגברים עובדים זה לצד זה בׂשדֹות; ַּוב ָ‬ ‫ומׂשֹוחחים בחֹופשיּות‪ .‬כל כך רצתה לצאת ֲאליהם ולהשתתף‬ ‫ֲ‬ ‫וצעירות יושבים יחדיו‬ ‫ּפשּוטי‬ ‫ֵ‬ ‫מתערבת עם‬ ‫ֶ‬ ‫המשרתים אסרּו עליה לעשות זאת‪" :‬הנסיכה אינה‬ ‫ָ‬ ‫בׂשיחה‪ ,‬אבל‬ ‫ָהעם‪ ",‬אמרו לה‪.‬‬ ‫כשהערב‬ ‫ֶ‬ ‫המרּכבה ִהתגלגלה לה בדרכים‪ ,‬חלפה על פני יערות והרים‪ ,‬והנה‪ ,‬בלֵ ב היער‪,‬‬ ‫כבר ֵהחל לרדת‪ִ ,‬התרֹופף ַאחד הגלגלים‪ ,‬והמרּכבה נעצרה‪.‬‬ ‫ַאן שמחה‪ .‬זה היה הלילה הראשון שלה מחּוץ לארמון‪ .‬אבל המשרתים היו מבֹוהלים‬ ‫שחיָ ה טֹורפת‬ ‫דמה היה ַ‬ ‫זאבים יִ יללּו‪ ,‬מדי פעם נשמע קול נֶ ֶפץ ענפים‪ ,‬ונִ ֶ‬ ‫מאוד‪ .‬נַ ֲע ָׂשה קר‪ֵ ,‬‬ ‫עומדת להתנּפל עליהם‪ .‬הם ניסּו לתקן את הגלגל לאור ָּפנָ סים‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬ואז‬ ‫בררה‪ ,‬אני ֶארּכב על ֶּכ ֶתם לכפר הסמּוך להביא משם נַ ָּפח שיְ תקן‬ ‫החליטה ַאן‪" :‬אין ֵ‬ ‫שהרי מי שמע על נסיכה רוכבת על סוס‬ ‫ֵ‬ ‫המשרתים לא הסכימו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫את הגלגל השבור‪".‬‬ ‫לבדי לרּכוב עליו‪".‬‬ ‫"ּכ ֶתם לא יַ רשה לאף אחד ִמ ַ‬ ‫לבדּה בלילה?! אבל ַאן ִהתעקשה‪ֶ :‬‬ ‫ַ‬ ‫הדרך היתה חשּוכה‪ ,‬אבל ַאן לא ּפחדה‪ :‬היא ָס ְמכה על ּכֶ ֶתם שיָביא אותה לִ מחֹוז ֶחפצּה‪.‬‬ ‫לעברם‪ .‬היה זה בית בודד‪ ,‬והאנשים‬ ‫כעבֹור זמן ראתה אורות ְמנצנצים לצד הדרך‪ ,‬ורכבה ֶ‬ ‫החשכה‪" .‬אני‬ ‫ֵ‬ ‫שהיו בו לא הסכימו לפתוח בלילה את הדלת למישהו זָ ר אחרי ֶרדת‬ ‫ּוכשראּו אישה צעירה‬ ‫ָ‬ ‫יֹושבי הבית ֵהציצּו דרך החלון‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫מעבר לדלת‪.‬‬ ‫הנסיכה ַאן‪ ",‬צעקה ֵ‬ ‫לתקן את הגלגל‬ ‫ֵ‬ ‫לבדּה על סוס‪ ,‬פתחו את הדלת‪ַ .‬אן שאלה אם יש בבית נַ ָּפח שיּוכל‬ ‫ַ‬ ‫השבּור של המרּכבה‪ .‬יושבי הבית אמרו שהנַ ָּפח היָ חיד בכל הסביבה הוא הנַ ָּפח של‬ ‫המלך העצּוב‪ ,‬ואם היא רוצה את ֶעזרתו‪ ,‬עליה לבקש את רשּותֹו של המלך‪.‬‬

‫•‬

‫רכּובה על ֶּכ ֶתם הגיעה ַאן אל הארמון‪ .‬למלך העצוב היה בן אחד ויחיד‪ .‬המלך רצה‬ ‫יׂשא לאישה נסיכה אמיתית‪ ,‬אבל הּבן לא רצה‪ ,‬והמלך העצוב נעׂשה עצוב יותר‬ ‫שּבנֹו יִ ָ‬ ‫ְ‬ ‫שתהיה לי לאישה מּוכרחה להיות‬ ‫ויותר‪" .‬כל הנסיכות מפּונקֹות‪ ",‬אמר הנסיך‪" ,‬זו ִ‬ ‫ומעניינֶ ת‪ .‬אינני רוצה באישה מפּונקת‪".‬‬ ‫אישה אמיצה ַ‬ ‫שהּכירּו לא נמצאה נסיכה‬ ‫ּומשרתיו נסיכה ַאמיצת לב‪ ,‬אך בכל הממלָ כות ִ‬ ‫חיּפׂשּו המלך ָ‬ ‫שאינּה מפּונקת‪ .‬כשהגיעה ַאן אל הארמון‪ְ ,‬רכּובה על ֶּכ ֶתם באמצע הלילה‪ ,‬עיֵ יפה‬ ‫ֵ‬ ‫שאת נסיכה‬ ‫ומכּוסה ֲאבק דרכים‪ֵ ,‬ס ַירב המלך העצוב להאמין שהיא נסיכה‪" .‬איך אדע ַ‬ ‫רתי יגידו‬ ‫ומש ַ‬ ‫לתקן את הגלגל השבּור‪ָ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫רּכבתי‬ ‫"שלח את הנַ ָּפח אל ֶמ ַ‬ ‫אמיתית?" שאל‪ְ .‬‬ ‫לאן‬ ‫והציע ַ‬ ‫הנּפח עם ּכֵ ליו ליער‪ִ ,‬‬ ‫שתכנע ושלח את ָ‬ ‫לך מי אני ומי אבי‪ ",‬ענתה‪ .‬המלך ִה ַ‬ ‫לנּוח בארמון‪ַ .‬אן סירבה בנימּוס ואמרה‪" :‬אם אדֹוני המלך מסכים‪ ,‬קֹודם אתן אֹוכֶ ל ומים‬ ‫משרתיו להכניס את הסוס לאּורווה ולטּפל בו היטב‪ ,‬וקרא‬ ‫לסוסי הנאמן‪ ".‬המלך ציווה לִ ָ‬ ‫להאכיל ולרחוץ את ַאן; אך היא סירבה‪" :‬אינני רוצה שיִ רחצו אותי‪ ,‬ואיני‬ ‫ֲ‬ ‫למשרתות‬ ‫ָ‬ ‫רתי‪ ,‬הנמצאים לבד ביער החשוך‪ ",‬אמרה‪.‬‬ ‫מש ַ‬ ‫רוצה שיַגישו לי אוכל‪ .‬אחּכה עד שישּובּו ָ‬

‫‪106‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫צרֹותי‪ .‬אם היא‬ ‫ַ‬ ‫דבריה‪ ,‬אמר ּבלִ ּבֹו‪" :‬אולי הגיע הסוף לכל‬ ‫ָ‬ ‫כש ָשמע המלך העצוב את‬ ‫ֶ‬ ‫נסיכה אמיתית — היא תהיה לבני לאישה‪".‬‬ ‫שאן היא אכן‬ ‫כשהגיעו המשרתים עם המרּכבה המתּוקנת‪ ,‬נֹוכַ ח המלך העצּוב לדעת ַ‬ ‫יה של ַאן‪ ,‬הזמין אותה‬ ‫רת ָ‬ ‫מש ֶ‬ ‫לא ֵר ַח יפה את ָ‬ ‫משרתיו ָ‬ ‫נסיכה אמיתית‪ .‬הוא ציווה על ָ‬ ‫להעיר את בנו‪" :‬אני רוצה שתּכיר נסיכה שאינה מפּונקת‪",‬‬ ‫לסעוד ִאתו בארמון‪ ,‬והלך ָ‬ ‫אמר המלך לבנו‪" .‬אבא‪ ,‬מדוע אתה מעיר אותי באמצע הלילה בשביל משהו שאינו‬ ‫קיים?" אמר הנסיך‪ .‬המלך העצוב ִחייך ואמר‪" :‬בוא ותראה בעצמך‪ַ ".‬אן סיפרה לנסיך‬ ‫יה‬ ‫באח ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ולהתגלגל על הדשא; כמה קינאה‬ ‫כמה ָׂשנאה שאסרּו עליה לטּפס על עצים ִ‬ ‫שתבחר בעצמה את ֲחתנּה‪ .‬הוא‬ ‫שיָ צאּו ללמוד ולִ לחום; ואיך ִשכנְ עה את אביה להסכים ִ‬ ‫סיפר לה כמה ָׂשנֵ א את הנסיכות המפּונקֹות‪ֶ ,‬שרק רצו להינָ ׂשא לנסיך‪ .‬אחרי הׂשיחה‬ ‫המ ַענגת הלכה ַאן לנּוח‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫שתישאר ִאתו עוד כמה ימים‪ ,‬אבל ַאן סירבה‪" :‬אני מוכרחה‬ ‫ָ‬ ‫לַ מחרת ִהפציר בה הנסיך‬ ‫להגיע לעיר הגדולה‪".‬‬ ‫תעצב ואמר‪" :‬לפחות תישארי ִאתי עוד יום אחד‪".‬‬ ‫הנסיך ִה ֵ‬ ‫"כשהיית‬ ‫ָ‬ ‫ַאן התעקשה‪" :‬מה זה יְ ַשנה אם ֶאשאר כאן עוד יום אחד?" והנסיך השיב‪:‬‬ ‫עזרתך‪ .‬סוסי האהוב נָ קע את רגלו‪ ,‬והרופא יכול‬ ‫ֵ‬ ‫בצרה עזרנו לָ ך‪ .‬עכשיו אני מבקש את‬ ‫ָ‬ ‫קטן קצת‪".‬‬ ‫העצב יִ ַ‬ ‫להגיע רק בעוד יום‪ .‬אם תישארי ִאתי‪ֶ ,‬‬ ‫אביה לׂשים ַסד על רגלו השבורה של ּכֶ ֶתם‬ ‫ָ‬ ‫ַאן נזכרה איך לימד אותה סייס הארמון של‬ ‫כשר ֲאתה עד כמה דואג הנסיך לסוסו‪,‬‬ ‫ואמרה‪" :‬אל תקרא לרופא‪ .‬אני ֲא ַרּפא את סוסך‪ָ ".‬‬ ‫החליטה להישאר עד שהסוס יַ ֲחלים‪ .‬יום יום טיפלו שניהם גם בסוסו של הנסיך וגם‬ ‫וכשהחלים סוסו של הנסיך‪ ,‬החליטו להישאר יחדיו‪ ,‬מפני‬ ‫ֶ‬ ‫תחזקה‪,‬‬ ‫בּכ ֶתם‪ .‬יְ דידּותם ִה ַ‬ ‫ֶ‬ ‫שּכל כך נעים היה להם לטּפל יחד בסוסים ולדּבר על חייהם ועל מחשבֹותיהם בלילות‬ ‫החשּוכים‪.‬‬

‫•‬

‫אביה של ַאן‪ ,‬להֹודיע לו את החדשה‬ ‫ָ‬ ‫משרתיו אל‬ ‫המלך העצוב ׂשמח מאוד ושיגֵ ר את ָ‬ ‫כאוות נפשם‪ ,‬הסוסים‬ ‫המשרתים אכלו ושתו ַ‬ ‫ָ‬ ‫והדר‪.‬‬ ‫המׂשמחת‪ .‬החתּונה נערכה ברֹוב ְּפאר ָ‬ ‫ַ‬ ‫יה של ַאן לא השתתפו ַּבׂשמחה‪:‬‬ ‫אח ָ‬ ‫קיבלו ֲאבּוסים מלֵ אים‪ ,‬האורחים רקדו באולם‪ ,‬ורק ֶ‬ ‫תיתן דוגמה רעה לכל הנסיכות‪ ",‬אמרו לַ ֲאביהם‪ .‬אבל המלך ִחייך ואמר‪" :‬עכשיו‬ ‫"היא ֵ‬ ‫ואן יודעת‬ ‫ילדי יודעים משהו‪ :‬אתה‪ ,‬תֹום‪ ,‬יודע להילחם; אתה‪ ,‬יוסף‪ ,‬יודע לשפוט; ַ‬ ‫כל ַ‬ ‫למצוא את דרּכּה‪ .‬היא תהיה דוגמה טובה לכל הנסיכות‪ ".‬בתֹום הׂשמחה אחזה ַאן ביָ דֹו‬ ‫שהבטחתי‬ ‫לּכ ֶתם‪" :‬לא שכחתי את מה ִ‬ ‫של הנסיך‪ ,‬יחד הלכו אל האּורווה‪ ,‬ואן אמרה ֶ‬ ‫ישי הצעיר אלך ללמוד רפואת‬ ‫לך‪ .‬בעוד כמה ימים ניסע כולנו לעיר הגדולה‪ .‬יחד עם ִא ִ‬ ‫בממלכה‪".‬‬ ‫בעלי חיים‪ ,‬כי אני רוצה להיות וֶ ֶט ִרינָ ִרית ולעזור לכל בעלי החיים החולים ַ‬ ‫וּכ ֶתם ָעצם את עיניו הגדולות‪ ,‬כאילו הבין כל מילה‪ .‬הוא ידע‪ ,‬כמו שידעו כל האחרים‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ובעצם‪ ,‬למה לא?‬ ‫שאם ַאן רוצה ָדבר‪ ,‬היא תׂשיג אותו‪ֶ ,‬‬

‫רוח של אחווה ‪107‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬דמותה של הנסיכה אן‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה שונה הנסיכה אן מדמויות של נסיכות אחרות שמופיעות במעשיות‬ ‫שאתם מכירים?‬ ‫ב‪ .‬נסחו בעזרת הביטויים שלהלן את ההגבלות השונות המוטלות על הנסיכה אן‪.‬‬ ‫ •לנסיכה אסור‪...‬‬ ‫ •כנסיכה‪ ,‬אל לה לאן‪...‬‬ ‫ •נסיכה איננה אמורה‪...‬‬ ‫ •מן הראוי שנסיכה‪...‬‬ ‫ •כל נסיכה צריכה‪...‬‬ ‫‪ .2‬מה אפשר ללמוד על הנסיכה אן‪:‬‬ ‫מהמ ַס ֵּפר?‬ ‫ְ‬ ‫א‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬מהתנהגותה וממעשיה?‬ ‫‪ .3‬במה שונָ ה אן מאחיה?‬ ‫המ ֶסר של המעשייה?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬מהו ֶ‬ ‫ב‪ .‬מי בסיפור מוסר לנו אותו?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 5‬או ‪ 6‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .5‬כותרת הסיפור היא "הנסיכה והסוס"‪.‬‬ ‫א‪ .‬שערו‪ :‬מדוע בחרה הסופרת לקרוא לסיפור בשם זה?‬ ‫ב‪ .‬הציעו שם אחר לסיפור‪ ,‬שם שיבטא את המסר של המספרת‪.‬‬ ‫‪ .6‬סוסּה של הנסיכה נקרא "כתם" בגלל הכתם הלבן שהיה במצחו‪ .‬המילה כתם‬ ‫היא גם מילה נרדפת לזהב‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם תתאים משמעות זו ככינוי לסוסה‬ ‫של הנסיכה?‬

‫התבנית הסיפורית המקובלת במעשייה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫פתיחה — הפתיחה בדרך כלל שלווה‪.‬‬ ‫תסבוכת — מתעוררת בעיה‪.‬‬ ‫הבעיה נפתרת — סוף טוב שמוסר ַה ְׂש ֵּכל ְּבצדו‪.‬‬ ‫לעתים מופיעים במעשייה דמות פלאית או מעשה פלא‪.‬‬

‫‪ .7‬למדנו שמעשיות כתובות בדרך כלל על פי תבנית סיפורית מוסכמת‪ .‬שחזרו‬ ‫וס ְּפרּו את "הנסיכה והסוס" בשרשרת (אחד יפתח ויציג את הדמויות‪ ,‬שני יספר‬ ‫ַ‬ ‫על הבעיה‪ ,‬שלישי‪ ...‬וכן הלאה)‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחת מהמשימות האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬כשסיימה אן ללמוד רפואת חיות (וטרינריה) היא רואיינה על ידי עיתונאי‪ .‬כתבו‬ ‫את הריאיון במחברתכם‪( .‬תוכלו לביים בכיתה את הריאיון ולהציגו בכיתה‪ ,‬כאילו‬ ‫הוא נערך באולפן טלוויזיה)‪.‬‬ ‫ הדרכה‬ ‫ •כתבו במחברת שאלות רבות ככל האפשר‪.‬‬ ‫ •בדקו אם השאלות שכתבתם מגוונות ונוגעות לתחומים שונים (שאלות אישיות‬ ‫מול שאלות כלליות; שאלות שמבקשות מידע עובדתי מול שאלות שמעוררות‬ ‫תגובה רגשית‪ ,‬שאלות על העבר‪ ,‬על ההווה ועל תוכניות בעתיד)‪.‬‬ ‫ •נסחו תשובות מתאימות לשאלות‪.‬‬ ‫כדיוּוח לקהל קוראים‪ .‬אתם יכולים להיעזר במשפטים כמו‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫ •סכמו את הריאיון‬ ‫ •"בתאריך‪ ...‬שודר בטלוויזיה ריאיון עם‪;"...‬‬ ‫ •"העיתונאי פתח את הריאיון בהצגה קצרה של‪;"...‬‬ ‫ •"שאלתו הראשונה היתה‪;"...‬‬ ‫ •"על שאלתו השנייה‪ ...‬סירבה המרואיינת לענות בטענה ש‪;"...‬‬ ‫ •"השאלה‪ ...‬גרמה לה מבוכה קלה‪ ,‬אבל היא‪;"...‬‬ ‫ •"בסיום הריאיון ביקש העיתונאי‪"...‬‬ ‫‪ .2‬כתבו דו־שיח בין יוסף ותום על אחותם אן‪ ,‬לאחר שנישאה ויצאה ללמוד‪.‬‬ ‫(חשבו‪ :‬האם השתנתה גישתם כלפי אחותם? אולי אחד מהם נשאר בעמדתו‬ ‫ִ‬ ‫הקודמת כלפיה? האם יש ויכוח ביניהם?)‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו באחד או יותר מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה שונה הנסיכה אן מנסיכות אחרות המופיעות במעשיות שאתם מכירים?‬ ‫‪ .2‬איזה לקח יכולות ללמוד מהאגדה הזאת נשים‪ ,‬החיות בחברה שאינה נותנת‬ ‫חופש לנשים?‬ ‫‪ .3‬בשני הפתגמים שלפניכם מובע רעיון זהה — נוכל להגשים כל דבר שנרצה‪:‬‬ ‫"אם תרצו אין זו אגדה"‬ ‫"אין דבר העומד בפני הרצון"‬ ‫האם יש בסיפורה של הנסיכה אן כדי להוכיח שהרעיון בפתגמים אלה נכון? הסבירו‪.‬‬ ‫"פמיניסטית" (המילה "פאם"‬ ‫‪ .4‬אישה הנאבקת על זכויות לנשים נקראת ֶ‬ ‫בצרפתית פירושה "אישה")‪ .‬האם נכון לכנות את אן "פמיניסטית?" נמקו והדגימו‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬יש גם גברים פמיניסטים‪ .‬במה הם תומכים?‬ ‫ב‪ .‬האם גם בנים יכולים ללמוד מן הסיפור הזה? הסבירו‪.‬‬

‫רוח של אחווה ‪109‬‬

‫מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות כמו לגברים? ‪/‬‬ ‫צפרירה שחם‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫‪110‬‬

‫במשך אלפי שנים היה מעמדן של הנשים שונה ונחות מזה של הגברים‪ .‬למעשה‬ ‫נשלט העולם על ידי הגברים‪ .‬הם היו ראשי המדינות (השליטים) שקבעו מהלכים‬ ‫גורליים‪ ,‬כמו מלחמה או הסכמים בין מדינות‪ ,‬והשפיעו על חיי החברה‪ ,‬התרבות‬ ‫והכלכלה‪ .‬הם כתבו את יצירות הספרות וההגות הגדולות ויצרו את יצירות האמנות‪.‬‬ ‫הגברים היו ראשי המשפחה ובעלי הרכוש המשפחתי‪ .‬הנשים היו תלויות לפרנסתן‬ ‫בבעליהן‪ .‬לנשים לא היה רכוש משלהן והיה עליהן לציית לבעליהן בכול‪ .‬הן היו‬ ‫רכוש בעליהן‪ .‬לנשים היה אסור לרכוש השכלה גבוהה ולכן לא יכלו להשתלב‬ ‫במקצועות הדורשים ידע‪ .‬מסיבה זו נמנע מהן להיות רופאות‪ ,‬מהנדסות‪ ,‬שופטות‪,‬‬ ‫בנקאיות‪ ,‬סופרות או טייסות‪ .‬כך החזיקו הגברים בכל המשרות החשובות בחברה‪.‬‬ ‫הגברים אף חשבו כי הנשים אינן מסוגלות ללמוד‪ ,‬מכיוון שיש להן מוח קטן יותר‬ ‫משל הגברים — דבר שהוא כמובן שטות מוחלטת‪ .‬למעשה‪ ,‬הגברים לא רצו לוותר‬ ‫על עמדות הכוח שצברו במשך הרבה מאוד שנים‪ .‬כאשר במדינות דמוקרטיות‬ ‫נערכו בחירות לראשי המדינה ולנציגי העם‪ ,‬נאסר על הנשים לבחור ולהיבחר;‬ ‫זכות זו נשמרה לגברים בלבד‪.‬‬ ‫לפני כמאה שנים החלו הנשים באמריקה ובאירופה להיאבק על זכויותיהן לבחור‬ ‫ולהיבחר‪ ,‬ללמוד באוניברסיטאות‪ ,‬לקבל שכר שווה לגברים ולהיות עצמאיות מבחינה‬ ‫כלכלית כדי שתוכלנה לפרנס את עצמן‪ .‬כדי להבין עד כמה מאבק הנשים היה‬ ‫קשה וממושך‪ ,‬כדאי לדעת כי בצרפת קיבלו הנשים זכות בחירה ב־‪96( 1944‬‬ ‫שנים לאחר שניתנה זכות זו לגברים)‪ .‬בשווייץ קיבלו הנשים זכות זו רק ב־‪1971‬‬ ‫(‪ 123‬שנים אחרי הגברים!)‪ .‬מעניינת העובדה שהנשים החלוצות שחיו בקיבוצים‬ ‫ובמושבות בארץ ישראל זכו לשוויון זכויות מלא כבר ב־‪.1926‬‬ ‫אבל לא בכל רחבי העולם זכו הנשים בשוויון זכויות‪ ,‬ועדיין יש ארצות לא דמוקרטיות‬ ‫שבהן נשים נתפסות כרכושו של הבעל וחייבות לציית לו בכול‪ .‬הן אינן זוכות‬ ‫בהשכלה‪ ,‬וחובה עליהן לכסות את פניהן ואת גופן מכף רגל ועד ראש כאשר הן‬ ‫יוצאות מחוץ לבית‪.‬‬ ‫גברים ונשים שונים במראה ובמבנה הגוף‪ ,‬אבל האם יש להבדילם משום כך גם‬ ‫בזכויות? האם הם שונים בתכונות ובכישרונות שלהם? היום אנו יודעים שלא‬ ‫כך הדבר‪ .‬עובדה‪ ,‬יש נשים המנהיגות מדינות והמשמשות שופטות‪ ,‬רופאות‪,‬‬ ‫טייסות וכדומה‪ .‬כאשר נפתחו אפשרויות השכלה לפני הנשים‪ ,‬הן הוכיחו שאינן‬ ‫נופלות בכישוריהן מהגברים‪ .‬אמת‪ ,‬גברים ונשים אינם דומים בכול‪ ,‬אך חברה‬ ‫שוויונית היא זו המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך ׁשֹונּות‪.‬‬ ‫במשך יותר ממאה שנות הציונות הגיעו לארץ גברים ונשים מכל העולם‪ ,‬וכל קבוצה‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הביאה ִאתה מנהגים ואמונות משלה‪ .‬הנשים החלוצות שבאו לארץ לפני כמאה‬ ‫שנים חשבו שעליהן לעבוד ולהיות "כמו גברים" כדי לזכות בשוויון‪ .‬היום הנשים‬ ‫‪ 35‬רוצות לטפח את נשיותן ולהדגיש אותה‪ ,‬מבלי לוותר על השכלה ועל תפקידים‬ ‫שווים לאלה של הגברים‪.‬‬ ‫חברה נאורה מכבדת את ההבדלים שבין בני האדם‪ ,‬ועם זאת פועלת למען שוויון‬ ‫הזדמנויות לכולם‪.‬‬ ‫(ד"ר צפרירה שחם מטפלת באמנויות ועוסקת בנושאי מגדר)‬

‫גולדה מאיר‪ ,‬ראש הממשלה‬

‫נשים חלוצות‬

‫חנה סנש‪ ,‬בול‬

‫נשים לוחמות‬

‫רוח של אחווה ‪111‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הכותרת מנוסחת כשאלה‪ .‬כתבו את הכותרת כאמירה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ערכו השוואה בין מעמד הנשים למעמד הגברים בעבר‪.‬‬ ‫העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬למצוא הבדלים בין זכויות הגברים לזכויות הנשים בעבר‬ ‫גברים‬

‫נשים‬

‫תבחינים‬ ‫פעילות ציבורית‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫זכות הצבעה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תעסוקה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יצירה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬מהן הזכויות שנשים ביקשו לעצמן?‬ ‫‪ .4‬במה שונה הגישה לזכויות הנשים במדינת ישראל בימינו מהגישה שהיתה עם‬ ‫ראשית הציונות?‬ ‫‪ .5‬למאמר יש שלושה חלקים‪ .‬מצאו אותם והציעו כותרת משנה מתאימה לכל‬ ‫חלק‪.‬‬ ‫‪ .6‬התבוננו בתצלומים והציעו להם כותרת משותפת‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬בקטע כתוב‪" :‬גברים ונשים אינם דומים בכול‪ ,‬אך חברה שוויונית היא זו‬ ‫המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך שונות‪".‬‬ ‫למה הכוונה בהזדמנויות שוות? מה פירוש שוויון מתוך שונות? הביאו דוגמאות‬ ‫להוכחת דבריכם‪.‬‬

‫‪ .2‬כיצד ארגנה הכותבת את הטקסט? לפי מה החלטתם? היעזרו בעמ' ‪.316‬‬

‫‪112‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הנשר ‪ /‬פ"מ דוסטוייבסקי | תרגום‪ :‬מ"ז וולּפובסקי‬

‫הסיפור הנשר לקוח‬ ‫מהספר "רשימות מבית‬ ‫המוות"‪ ,‬המתאר חיי‬ ‫אסירים במחנה עבודה‪.‬‬ ‫את הספר כתב‬ ‫דוסטוייבסקי‪ ,‬מחשובי‬ ‫הסופרים הרוסים במאה‬ ‫התשע־עשרה‪.‬‬

‫זמן־מה התגורר אצלנו בבית הסוהר נשר‪ ,‬מגזע נִ שרי הערבה הקטנים‪ .‬מישהו‬ ‫הביא אותו לבית הסוהר‪ ,‬פצוע ומעונה‪ .‬כל האסירים ִהקיפּוהּו; הוא לא יכול לעוף‪:‬‬ ‫זכּורנִ י‪ ,‬כיצד היה סוקר סביבו‬ ‫ְּכנף־יְ מינֹו נסרחה על פני האדמה‪ ,‬רגל אחת נקעה‪ַ .‬‬ ‫בזעם‪ ,‬מתבונן בקהל הסקרן‪ ,‬והיה פוער את ַמקורו המגּוּבן‪ ,‬מתכונן למכור חייו במחיר‬ ‫יקר‪ .‬לאחר שהסתכלו בו למדי‪ ,‬והאנשים התחילו להתפזר‪ ,‬ניתר‪ ,‬צולע‪ ,‬מדדה על‬ ‫רגל אחת ומניע בכנפו הבריאה‪ ,‬עד שהגיע אל קצהו המרוחק ביותר של בית הסוהר‪,‬‬ ‫והתכנס שם בפינה‪ ,‬נלחץ היטב אל קורות הגדר‪ .‬כאן בילה אצלנו כשלושה יְ ָרחים‪,‬‬ ‫וכל אותו הזמן לא יצא אפילו פעם אחת מפינתו‪ .‬בתחילה היו באים תכופות להסתכל‬ ‫בחימה‪ ,‬אבל אין זאת כי פחד‬ ‫בו‪ְ ,‬מ ַשסים בו את הכלב‪ּ" .‬כדּורי" היה מׂשתער עליו ֵ‬ ‫להתקרב‪ ,‬והדבר היה משעשע מאוד את האסירים‪" .‬חיית בר!" — היו אומרים — "אינו‬

‫רוח של אחווה ‪113‬‬

‫נכנע!" אחרי כן התחיל גם "ּכדורי" להתעלל בו מאוד; הפחד עבר‪ּ ,‬וכשהיו משסים‬ ‫אותו‪ ,‬הׂשכיל לתּפוס ִּבכנפו הדוּויה של הנשר‪ .‬הנשר התגונן בכל כוחותיו בציפורניו‬ ‫ּופרא‪ ,‬כמלך פצוע‪ ,‬את הסקרנים הבאים להתבונן‬ ‫ּובמקורו‪ ,‬והיה סוקר במבט גֵ א ֶ‬ ‫ּוש ָכחּוהּו‪ ,‬ואף על פי כן אפשר היה לראות‬ ‫בו‪ .‬לְ בסוף חדל לעניין איש; הכול ֲעזָ בּוהּו ְ‬ ‫יום יום על ידו פיסות בשר טרי ומים בחרס‪ .‬הרי שמישהו נתן בכל זאת דעתו עליו‪.‬‬ ‫תחילה גם ֵמ ֵאן לאכול‪ ,‬וכמה ימים לא אכל מאומה; לבסוף החל לקבל מזון‪ ,‬אך לא‬ ‫לעינֵ י אנשים‪ .‬לא אחת הייתי מתבונן בו מרחוק‪ .‬פעמים‪ ,‬אם לא ראה‬ ‫ִמ ֵידי איש ולא ֵ‬ ‫ּוב ָח ְׁשבֹו כי לבדו ִהּנֵ הּו‪ ,‬היה ַמ ְר ִהיב לצאת מפינתו‪ ,‬בלי להרחיק‪ְ ,‬מ ַד ֶדה לאורך‬ ‫איש‪ְ ,‬‬ ‫הקירות כדי תריסר צעדים ממקומו‪ .‬אחרי כן היה חוזר‪ ,‬ושוב יוצא‪ ,‬כעושה תרגיל‪.‬‬ ‫שר ַאנִ י‪ ,‬היה נחפז מיד למקומו בכל כוחותיו‪ ,‬צולע ּומנתר‪ ,‬מפשיל ראשו לאחור‪,‬‬ ‫ִמ ָ‬ ‫לרּכך‬ ‫ֵ‬ ‫פוער את מקורו‪ְ ,‬מ ַס ֵמר נוצתו‪ ,‬מתכונן מיד לקרב‪ .‬בשום ליטופים לא יכולתי‬ ‫ּומתחּבט‪ ,‬את הבשר לא היה נוטל ממני‪ ,‬וכל הזמן‪ ,‬מדי ָע ְמ ִדי על‬ ‫ֵ‬ ‫אותו‪ :‬היה נושך‬ ‫ידו‪ ,‬היה ַמּביט אל עינַ י‪ ,‬לוטש־לוטש עלי את מבטו הזועם‪ ,‬הנוקב‪ .‬בודד וזעוף חיכה‬ ‫למותו‪ ,‬בלי ֵּתת אמון באיש ובלי להשלים עם איש‪ .‬לבסוף כמו נזכרו בו האסירים‪ ,‬ואם‬ ‫כי במשך חודשיים ימים לא נתן איש דעתו עליו‪ ,‬גם לא העלה זכרו‪ ,‬הנה נתעוררה‬ ‫פתאום אהדה אליו בכל לב‪ .‬הושמעו דברים‪ ,‬כי יש להוציא את הנשר החוצה‪" .‬ואפילו‬ ‫ייִ ּפח נפשו‪ ,‬אך לא בבית הסוהר‪ ",‬אמרו אחדים‪.‬‬ ‫נענו אחרים‪.‬‬ ‫— ודאי‪ ,‬ציפור דרור היא‪ ,‬עזה‪ ,‬לא תרגיל אותה לבית סוהר — ֲ‬ ‫— הרי שלא כמותנו היא — הוסיף מי‪.‬‬ ‫— ֲה ַבאי שכזה‪ :‬הוא הלא ציפור הנהו‪ ,‬ואנחנו‪ַ ,‬משמע‪ ,‬אנשים‪.‬‬ ‫— הנשר‪ ,‬אחים‪ ,‬הוא מלך היערות‪ ...‬פתח סקּוראטֹוב‪ ,‬אך הפעם לא נטו לשמוע דבריו‪.‬‬ ‫יום אחד אחרי הצהריים‪ ,‬לאחר שנשמע קול התוף הקורא לעבודה‪ ,‬לקחו את הנשר‪,‬‬ ‫ולפי שהתחיל להילחם בזעם‪ ,‬הידקו מקורו ביד‪ ,‬והֹוציאּוהּו מבית הסוהר‪ .‬הגיעו עד‬ ‫הסוללה‪ .‬כשנים־עשר איש‪ ,‬שהיו בחבורה זו‪ ,‬להוטים היו לראות‪ ,‬לאן ילך הנשר‪ .‬מופלא‬ ‫לחירות כלשהי‪.‬‬ ‫הדבר‪ :‬הכול היו מרוצים משום־מה‪ִּ ,‬כביכול הם עצמם יצאו ֵ‬ ‫— ְראיתם‪ ,‬כלב שבכלבים‪ :‬עושים לו טובה‪ ,‬והוא אינו פוסק מלנשוך! — דיבר האחד‬ ‫שהחזיק אותו‪ ,‬מסתכל באהבה כמעט בעוף הזועם‪.‬‬ ‫יט ָקה!‬ ‫יק ִ‬ ‫— ְשלָ ֵחהּו לנפשו‪ִ ,‬מ ִ‬ ‫— משמע‪ ,‬להטי ליצן בקופסה לא ייקחו לבו‪ .‬אתה‪ ,‬חופש הבה לו‪ ,‬חופש בן דרור‪ ,‬כמו שנאמר‪.‬‬ ‫הסתיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫בא ֲחרית‬ ‫ֵה ִטילו את הנשר מעל הסוללה אל הערבה‪ .‬היה יום קר ּומעונן ַ‬ ‫ויָבש‪ .‬הנשר שם‬ ‫הרוח שרק בשדה המעּורטל והמה בעשב הערבה המדּובלל‪ ,‬שהצהיב ַ‬ ‫צּפינה עינָ יו‪.‬‬ ‫פניו ישר‪ ,‬מניע בכנפו החולה‪ ,‬וכנחפז להרחיק מאתנו אל אשר ִת ֶ‬ ‫האסירים התבוננו בסקרנות אל ראשו המרפרף בתוך העשב‪.‬‬ ‫— כך הנהו! — הגה אחד‪ ,‬מהּורהר‪.‬‬ ‫חוריו — הוסיף אחר — אפילו פעם אחת‪ ,‬אחים‪ ,‬לאחוריו לא הביט‪,‬‬ ‫— גם לא יציץ לַ ֲא ָ‬ ‫מפליג ורץ!‬

‫‪114‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫— ואתה סבור היית כי ישוב להודות לך? — העיר שלישי‪.‬‬ ‫— עניין ברור‪ ,‬חופש‪ .‬חופש ֵהריח‪.‬‬ ‫— ֵחירות‪ ,‬משמע‪.‬‬ ‫— כבר אין רואים עוד‪ ,‬אחים‪...‬‬ ‫— מה לכם עומדים? קדימה! — קראו חיָ לֵ י המשמר ִּבגְ ערה‪ ,‬והכול הׂשתרכו דּומם לעבודה‪.‬‬ ‫ =‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫מתי כינו האסירים את הנשר‪:‬‬ ‫א‪ .‬מלך פצוע‬ ‫ב‪ .‬חיית בר‬ ‫ג‪ .‬ציפור דרור‬ ‫בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬לפניכם משפטים שמתארים את השינוי ביחס האסירים אל הנשר‪.‬‬ ‫ַחלְ קּו אותם לקבוצות‪ .‬תנו כותרת לכל קבוצה‪.‬‬ ‫מש ִסים בו את הכלב‪.‬‬ ‫— ַ‬ ‫— היו באים תכּופות להסתכל בו‪.‬‬ ‫— נתעוררה אהדה אליו‪.‬‬ ‫ נשמעה הטענה כי יש להוציא את הנשר החוצה‪.‬‬‫ חדל לעניין איש‪.‬‬‫ הטילו את הנשר מעל הסוללה‪.‬‬‫ב‪ .‬בכל אדם יש "יצר טוב" ו"יצר רע"‪ .‬האסירים פעלו פעם על פי האחד ופעם‬ ‫על פי האחר‪ .‬הוכיחו זאת בדוגמאות מהסיפור‪.‬‬ ‫מה מסמל הנשר בסיפור?‬ ‫האסירים מצאו נשר‪ ,‬אך בדברים אחדים הוא נוהג כבן אדם‪ .‬לאיזה סוג של‬ ‫אנשים דומה התנהגות הנשר?‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬בסיפור מתרחשים מהפכים ברגשות האסירים כלפי הנשר‪ .‬מתי זה קורה?‬ ‫נסו להסביר מדוע?‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬האם אפשר למצוא דמיון בין קורות הנשר בבית האסורים לחיי‬ ‫האסירים שם? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫שערו וכתבו את מחשבותיו של הדובר כאשר ראה את הנשר עף‪ ,‬מתרחק‪.‬‬

‫רוח של אחווה ‪115‬‬

‫ְמשל הנשר ‪ /‬ג'יימס אגרי‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫‪116‬‬

‫איש אחד הלך ביער לתור אחר ציפור כלשהי‪ .‬לכד נשר צעיר‪ֱ ,‬הביאו אל ּביתו‬ ‫ּומזון עופות נתן לו לְ ָאכְ לָ ה אף כי‬ ‫עופותיו‪ְ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫גולותיו ּוברוָ זָ יו ּושאר‬ ‫ָ‬ ‫תרנְ‬ ‫ּבקרב ְ‬ ‫ּונְ ָתנו ֶ‬ ‫נשר היה זה‪ ,‬מלך ַּבעלֵ י כנף‪.‬‬ ‫מקץ חמש שנים בא חוקר טבע אחד לִ ראותו‪ ,‬ואחרי עֹוברו בגנֹו אמר‪" :‬הציפור‬ ‫הזאת נשר היא‪ ,‬לא תרנגולת‪".‬‬ ‫פתיו להיות תרנגולת‪ .‬שוב אין הוא נשר‪ ,‬תרנגולת‬ ‫"אמנם כן‪ ",‬אמר הבעלים‪" ,‬אך אילַ ִ‬ ‫מק ֶצה עד קצה‪" ".‬לא‪ ",‬אמר‬ ‫כנפיו ְשמונֶ ה אמות אורּכּה ָ‬ ‫מּוטת ָ‬ ‫היא זאת‪ ,‬גם אם ַ‬ ‫מרומי שמים‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫רקיעהּו לִ‬ ‫ֵ‬ ‫חוקר הטבע‪" ,‬אף על פי כן‪ ,‬נשר הוא‪ :‬לב נשר לו‪ ,‬וַ ֲאני ַא‬ ‫"לא‪ ",‬אמר הבעלים‪" ,‬תרנגולת היא זאת‪ ,‬ולעולם לא תעוף‪".‬‬ ‫לה ֲעמידו במבחן‪ .‬נטל חוקר הטבע את הנשר‪ֱ ,‬ה ִרימֹו‪ּ ,‬ובכווָ נה מרּוּבה‬ ‫הם הסכימו ַ‬ ‫כנפיָך‬ ‫מקומך ולא על האדמה הזאת; פרֹוׂש ֶ‬ ‫ְ‬ ‫אמר אליו‪" :‬נשר‪ ,‬נשר הנך; בשמים‬ ‫וְ עּוף‪".‬‬ ‫נִ פנה הנשר לכאן ּולכאן‪ ,‬ואחר השפיל מבטו וראה את העופות אוכלים את‬ ‫ָאכלם — וקפץ‪.‬‬ ‫אמר הבעלים‪" :‬אמרתי לך כי תרנגולת היא‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬אמר חוקר הטבע‪" ,‬נשר הוא‪ ,‬נַ ֵּסהּו עוד פעם מחר‪".‬‬ ‫המ ֳח ָרת אל גג הבית ויֹאמר‪" :‬נשר‪ ,‬נשר הנך; פרוש כנפיך ועוף‪".‬‬ ‫וכך לְ ָקחֹו ביום ָ‬ ‫אך שוב‪ ,‬בראותו את התרנגולות אוכלות‪ ,‬קפץ הנשר מטה וַ ּיֹאכל ִע ָמהן‪.‬‬ ‫ואז אמר הבעלים‪" :‬אמרתי לך כי תרנגולת היא זאת‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬עמד חוקר הטבע על שלו‪" ,‬נשר הוא‪ ,‬ועדיין לִ בו לב נשר; רק נסהּו אך עוד‬ ‫פעם‪ ,‬ומחר יעוף־יִ ְד ֶאה‪".‬‬ ‫גבוּה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫למחרת בבוקר השכים קום והוציא את הנשר אל מחוץ לעיר‪ ,‬למרגְ לות הר‬ ‫בחדוות‬ ‫וה ֵפּזָ ה את ראש ההר‪ ,‬וכל צוק סלע היה מתנוצץ ֶ‬ ‫השמש עתה זה זרחה ֵ‬ ‫הבוקר היפה הזה‪.‬‬ ‫הוא אחז בנשר ויאמר אלָ יו‪" :‬נשר‪ ,‬נשר הנך; בשמים מקומך ולא על האדמה‬ ‫כנפיך ועוף!"‬ ‫הזאת; פרוש ֶ‬ ‫הביט הנשר על סביבו ורעד כאילו חיים חדשים נפחו בו; אולם לא עף‪ .‬אז ִה ְפנָ הּו‬ ‫ווחת נשר ִהרקיע‬ ‫ובצ ַ‬ ‫כנפיו‪ִ ,‬‬ ‫חוקר הטבע היישר אל מול השמש‪ .‬לפתע פרש ָ‬ ‫ַמ ְעלה־מעלה ולא שב עוד לעולם‪ .‬נשר היה זה‪ ,‬אף כי הוחזק ואּולף כתרנגולת!‬ ‫עוררּונּו לַ ְחשוב כי‬ ‫נבראנו בצלם האלוקים‪ ,‬אך בני אדם ְ‬ ‫אחיי‪ ,‬בני אפריקה‪ ,‬אנחנו ֵ‬ ‫תרנגולות הננו‪ ,‬וַ ֲעדיין אנו חושבים שכך הננו; אבל נשרים הננו‪ .‬פרשו ּכַ נְ פיכם ועּופו!‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫נשר‪ ,‬רודי להמן‪ ,‬צייר ישראלי‪1997-1903 ,‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫בחרו סעיף אחד מבין הסעיפים א או ב וענו עליו‪:‬‬ ‫‪ .1‬במשל מופיע דו־שיח בין הצייד לחוקר הטבע‪.‬‬ ‫א‪ .‬לפניכם היגדים‪ .‬כתבו ליד כל היגד מי אמר אותו‪ ,‬הצייד או החוקר?‬ ‫ •מי שנולד נשר‪ ,‬יישאר נשר‪.‬‬ ‫תגדל נשר בלּול תרנגולות‪ ,‬הוא יקבל תכונות של תרנגולת‪.‬‬ ‫ •אם ֵ‬ ‫ •מקומו של נשר בשמים‪ ,‬ולא בלול תרנגולות‪.‬‬ ‫ •נשר שתיתן לו הזדמנות אמיתית‪ ,‬יתנהג כמו נשר‪.‬‬ ‫ •אם מאלפים נשר להיות תרנגולת‪ ,‬הוא מתנהג כתרנגולת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על מה בעצם היה הוויכוח בין הצייד לחוקר? נסחו במשפט קצר‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם מצבו של נשר החי בלול עשוי להזכיר מצבים מחיי בני האדם? הסבירו‬ ‫והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .3‬הביאו שתי דוגמאות מהסיפור למשפטים המביעים דעה ושני משפטים‬ ‫המציינים עובדה‪.‬‬ ‫‪ . 4‬אילו הפכנו את הסיפור המשלי למחזה‪ ,‬כמה מערכות היו לו? תנו כותרת לכל‬ ‫מערכה‪.‬‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫באילו מצבים יכולים בני אדם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬להשתמש במשל זה?‬

‫רוח של אחווה ‪117‬‬

‫לפניכם קטע מידעי קצר‪ .‬קראו‪:‬‬

‫נשר‬ ‫עוף דורס גדול‪ .‬ראשו וצווארו הארוך מכוסים‬ ‫פלומה לבנבנה ונראים כאילו נשרו נוצותיהם‪,‬‬ ‫ומכאן שם העוף‪ .‬שאר גופו עוטה נוצה אפורה‬ ‫חומה‪ .‬מקור הנשר כפוף בתבנית ֶק ֶרס‪ ,‬רגליו‬ ‫חזקות וארוכות‪ ,‬ציפורני אצבעותיו כפופות‬ ‫מעט ואינן חדות ביותר‪ .‬הנשר ניזון בעיקר‬ ‫דאיָ יה נהדרה‪ ,‬הוא בונה‬ ‫מפגרים‪ .‬תעופתו תעופת ִ‬ ‫את ִקנו במרומי ההרים‪ .‬הנשר נחשב למלך העופות‬ ‫והוא מסמל מהירות תעופה‪ ,‬כוח ועוז‪.‬‬

‫‪ .5‬א‪ִ .‬מ ְצאּו בקטע מידעי זה את חלקי ההגדרה שלמדנו‪ :‬הסוג והמאפיינים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מצאו בשורות ‪ 9-6‬משפט מן המשל שאפשר לשלב בהגדרה המדעית‪ ,‬אם‬ ‫כי בשינויי ניסוח קלים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במה שונה האופן שבו מצטייר הנשר בקטע המידעי מן האופן שבו הוא‬ ‫מופיע במשל?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫ִ‬ ‫‪ .1‬בסיפור כתוב‪" :‬הנשר‬ ‫הרקיע מעלה־מעלה"‪.‬‬ ‫א‪ .‬במשפט‪" :‬המחירים כאן מרקיעי שחקים‪ ,‬אי אפשר לקנות שום דבר"‬ ‫מה פירוש הצירוף "מרקיע שחקים"?‬ ‫ב‪ .‬לאיזו מילה נרדפות שתי המילים "שחקים" ו"מרומים"?‬ ‫ג‪" .‬הרקיע"‪" ,‬המריא" ו"נָ ַסק" הן שלוש מילים קרובות במשמעותן‪ .‬מצאו מילה‬ ‫נוספת קרובה במשמעות‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬כפי שלמדתם‪ ,‬לכל מדינה בעולם יש סמל לאומי משלה‪ .‬כמה מהמדינות‬ ‫ בחרו לשבץ נשר בסמלן‪ .‬הסבירו את הסיבות לבחירתן זו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חפשו בגוגל תמונות תצלומים של סמלי המדינות האלה‪ ,‬הדפיסו אותם‬ ‫והדביקו במחברתכם‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מוצאם של האפרו־אמריקאים‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫בין המאה ה־‪ 16‬למאה ה־‪ ,19‬נתפסו ונִ שבו באפריקה מיליוני צעירים וצעירות‬ ‫שחורים בידי סוחרי עבדים‪ .‬השבויים‪ ,‬אשר בדרך כלל לא ידעו דבר על הגורל‬ ‫המצפה להם‪ ,‬עברו מסלול ייסורים קשה מהרגע שבו נלכדו ועד הגעתם ליבשת‬ ‫אמריקה‪ .‬מסעם היה כרוך בסבל רב ובתנאים קשים‪ .‬הם הועלו על אוניות רעועות‪,‬‬ ‫נקשרו בשלשלאות ונאלצו להצטופף על גבי ַד ְרגָ שים בבטן האונייה‪ .‬החטופים‬ ‫קיבלו מעט מזון‪ ,‬סבלו ממגפות‪ ,‬ורבים מהם מתו בדרך‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו האוניות ליבשת אמריקה‪ ,‬נמכרו האנשים ששרדו את המסע האכזרי‬ ‫כבהמות בשוק לכל המרבה במחיר‪ .‬המסחר הזה בבני אדם התנהל ללא כל רגש‬ ‫חפצים‪ .‬רבים מהעבדים‬ ‫אנושי כלפיהם — הסוחרים מכרו את האנשים כאילו היו ָ‬ ‫לא האריכו לחיות אצל אדוניהם בשל תנאי העבודה הקשים ובשל עונשי המכות‬ ‫ומ ַמדי‬ ‫שקיבלו‪ .‬כתוצאה מכך היה צורך באספקה שוטפת של עבדים חדשים‪ְ ,‬‬ ‫המסחר בבני אדם הלכו וגדלו‪.‬‬ ‫באותן שנים היגרו רבים מתושבי אירופה לאמריקה והתיישבו ברחבי היבשת‪.‬‬ ‫המתיישבים נזקקו לעובדים וקנו תמורת כסף את המוני האפריקאים שהובאו‪.‬‬ ‫הם העסיקו אותם בעבודה במטעים‪ ,‬בשדות הכותנה ובמכרות‪ ,‬שם חצבו‬ ‫מחצבים בבטן האדמה‪ .‬העבדים האפריקאים גם שירתו בעלי אחוזות בבתיהם‪.‬‬ ‫המתיישבים הלבנים ניצלו את העבדים ואת ילדיהם מבלי לשלם להם שכר‪ .‬הם‬ ‫התייחסו לעבדים כאל נחּותים‪ ,‬סיפקו להם מגורים עלובים‪ ,‬העבידו אותם בפרך‪,‬‬ ‫התעמרו בהם‪ ,‬הכו אותם והענישו את מי שניסה לברוח בעונשי מלקות קשים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1865‬לאחר מלחמת האזרחים שבה ניצחו מדינות הצפון את מדינות‬ ‫הדרום‪ ,‬דרשו מדינות הצפון להפסיק את התופעה המכוערת של העבדות‪ ,‬ואולם‬ ‫בעלי האחוזות במדינות הדרום התנגדו לשחרור העבדים‪ .‬רק לאחר שנחקק חוק‬ ‫לביטול העבדות אפשר היה להכריח בעלי עבדים לשחררם‪.‬‬ ‫גם אחרי ששוחררו המוני העבדים‪ ,‬מצבם היה עדיין בכי רע‪ :‬הם היו חסרי כול‬ ‫וחסרי השכלה‪ ,‬ורובם הגדול לא ידע קרוא וכתוב‪ .‬מחוסר‬ ‫בררה הם המשיכו לעבוד במקום עבודתם הקודם‬ ‫ֵ‬ ‫תמורת שכר זעום‪.‬‬ ‫בהדרגה החלו אפרו־‬ ‫אמריקאים רבים לעזוב את‬ ‫מדינות הדרום לערים הגדולות‬ ‫שבצפון ארצות הברית‪ .‬הם‬ ‫התיישבו בשכונות ישנות‬ ‫ודלות‪ .‬רובם עבדו בעבודות‬ ‫פשוטות והשתכרו מעט‪.‬‬

‫רוח של אחווה ‪119‬‬

‫‪ 35‬מעמדם בחברה המשיך להיות קשה מאוד עד המחצית השנייה של המאה‬ ‫העשרים‪ .‬הם הושפלו‪ ,‬סבלו מקריאות גנאי והופלו לרעה‪ ,‬נאסר עליהם להיכנס‬ ‫למקומות ציבוריים המיועדים ללבנים‪ ,‬ובבתי הספר למדו ילדי הלבנים בנפרד‬ ‫מילדי האפרו־אמריקאים‪ .‬לא אחת העלילו על אפרו־אמריקאים ביצוע פשעים‬ ‫שנעשו בידי לבנים ואף נעשו מעשי לינץ' באפרו־אמריקאים‪ .‬לפני כ־‪ 60‬שנים‪,‬‬ ‫‪ 40‬עדיין אפשר היה למצוא שלטים‪" :‬הכניסה לשחורים‪ ,‬ליהודים ולכלבים אסורה" —‬ ‫החברה האמריקאית המשיכה להיות גזענית‪.‬‬ ‫לאחר שנים רבות של אפליה והשפלה‪ ,‬הבינו מנהיגי האפרו־אמריקאים באמריקה‬ ‫שבלי מאבק לא ישתנה מצבם לטובה‪ .‬בשנת ‪ 1955‬הם התחילו לפעול למען‬ ‫מימוש זכויותיהם‪.‬‬ ‫(מעובד ומקוצר מתוך הספרייה הווירטואלית של מט"ח)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬עיינו בשורות ‪ ,6-1‬באילו נסיבות הגיעו האפרו־אמריקאים מאפריקה ליבשת‬ ‫אמריקה?‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪ .19-7‬כיצד התבטא חוסר היחס האנושי כלפי העבדים?‬ ‫‪ .3‬קראו שורות ‪ .26-20‬מדוע שחרור העבדים לא שיפר את מצבם?‬ ‫‪ .4‬קראו שורות ‪ .34-27‬אילו מזכויות האדם (עמוד ‪ )98‬הפרו השלטונות בארה"ב‬ ‫עד המחצית השנייה של המאה העשרים?‬

‫העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם‬ ‫מחקר שנערך בשנת ‪ 2013‬קובע שחיים בעולם‬ ‫וש ָפחות‪.‬‬ ‫עשרים ושבעה מיליון עבדים ׁ ְ‬ ‫בעולם מתקיים עדיין סחר בבני אדם אף על‬ ‫פי שהעבדות אסורה לפי הכרזת זכויות האדם‬ ‫של האו"ם והחוק הבינלאומי‪ .‬מרבית העבדים‬ ‫והשפחות נמכרו לעבדות משום שלקחו‬ ‫הלוואות שהם אינם מסוגלים להחזיר‪ .‬עלות‬ ‫עבד במדינות העניות של דרום אסיה כ־‪,₪ 600‬‬

‫ואילו החוב הממוצע של האיש שנמכר לעבדות‬ ‫כ־‪ .₪ 250‬המחקר מלמד שעבד נשאר אצל‬ ‫אדוניו בממוצע שש שנים‪ ,‬שאחריהן לעתים‬ ‫הוא בורח‪ ,‬משלם את חובו או מת‪.‬‬ ‫הענף המרכזי שבו מועסקים ילדים עבדים‬ ‫בק ְמ ּבודיה‪ ,‬איְ נדוֹ נֶ זיה‪,‬‬ ‫הוא הדיג (בעיקר ַ‬ ‫הפיליפינים‪ ,‬גאנה‪ ,‬אוגנדה ופרו)‪.‬‬ ‫לפי ידיעה בעיתון "הארץ" ‪8.3.13‬‬

‫‪ .5‬קראו את הכתוב במסגרת שלהלן‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה דעתכם על קיומה של תופעת העבדות בימינו?‬ ‫ב‪ .‬מה לדעתכם אפשר לעשות עוד‪ ,‬כדי לחסל את העבדות בעולם?‬

‫‪120‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ .6‬מה אתם יודעים על מצב השחורים באמריקה כיום?‬ ‫‪ .7‬הוסיפו פירוט לההכללות האלה‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬השבויים מאפריקה עברו מסלול ייסורים קשה‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬העבדים הועסקו בעבודות שונות‪ ,‬כגון‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬האדונים הלבנים התעמרו בעבדיהם‪ .‬הם‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬גם אחרי ששוחררו המוני העבדים מצבם המשיך להיות בכי רע‪:‬‬ ‫ה‪ .‬מעמד האפרו־אמריקאים הוסיף להיות קשה גם במחצית השנייה של‬ ‫‪--‬‬‫המאה העשרים‪,‬‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬מילות קישור‪ ,‬כמו‪ :‬כדי‪ ...‬כי‪ ...‬משום ש‪ ...‬מפני ש‪ ...‬ועוד‪ ,‬מחברות בין חלקי‬ ‫המשפט‪ .‬השלימו את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מיליוני צעירים וצעירות מיבשת אפריקה נשבו ונלקחו באניות לאמריקה‬ ‫‪--‬‬‫כדי‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬האדונים הלבנים ניצלו את העבדים‪ ,‬כי‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬שוק העבדים פרח משום ש‬ ‫ד‪ .‬מצב האפרו־אמריקאים באמריקה המשיך להיות קשה גם לאחר ביטול‬ ‫‪--‬‬‫העבדות מפני ש‬ ‫‪ .2‬מצאו בין מילות הקישור שלעיל מילות סיבה‪.‬‬ ‫‪ .3‬אילו מזכויות האדם (עמוד ‪ )98‬הופרו בארצות הברית עד המחצית השנייה של‬ ‫המאה העשרים?‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫בטקסט מצויים שני צירופים שבהם המילה "בטן"‪ .‬מצאו אותם והסבירו את משמעותם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬אילו מחשבות התעוררו אצלכם כאשר קראתם את הידיעה במסגרת על‬ ‫העבדות בימינו?‬ ‫‪ .2‬מה אתם יודעים על מצב האפרו־אמריקאים באמריקה כיום?‬

‫רוח של אחווה ‪121‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬הכתבה על מרטין לותר קינג נלקחה מתוך ירחון לילדים ונוער‪.‬‬ ‫יח‪ .‬קראו את הפתיח‪.‬‬ ‫הּפ ִת ַ‬ ‫בכתבות מסוג זה מקובל להבליט את ָ‬ ‫א‪ .‬מה תפקידו של הפתיח‪ ,‬לדעתכם?‬ ‫ב‪ .‬באיזה מידה מעורר הפתיח את סקרנותכם להכיר את אישיותו של מרטין לותר‬ ‫קינג?‬ ‫‪ .2‬עתה קראו את הכתבה‪.‬‬

‫מרטין לותר קינג ‪ /‬ענת בלזברג‬ ‫לּותר ִקינְ ג ג'וניור (‪ )1968 -1929‬האמין שאסור ְל ַה ְפלֹות בין בני‬ ‫ד"ר ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫האדם וכי לכולם זְ כוּיֹות ָׁשוֹות‪ .‬הוא סחף אחריו רבבות מאמינים והצליח לבטל‬ ‫ּבֹול ִטים של המאה העשרים‪.‬‬ ‫חוקים ּגִ זְ ָענִ יים‪ .‬זהו סיפורו של אחד ֵמ ַה ַּמנְ ִהיגִ ים ַה ְ‬ ‫חֹורי‪.‬‬ ‫תארו לעצמכם שהייתם עולים לאוטובוס והיו מרשים לכם לשבת רק ְּב ֶחלְ קֹו ָה ֲא ִ‬ ‫למה? משום שצבע העור שלכם אינו כמו של כולם‪ .‬תארו לעצמכם שהייתם רוצים‬ ‫להתקבל לחוג כלשהו אבל לא היו מקבלים אתכם‪ .‬למה? מפני שצבע העיניים שלכם‬ ‫אינו כמו של כולם‪ .‬דמיינו שלא הייתם יכולים ללכת לבית הקולנוע‪ ,‬לבית הספר ואפילו‬ ‫לַ ּמּוזֵ יאֹונִ ים‪ ,‬רק מפני שאתם קצת שונים‪ .‬זה נשמע לכם הוגן? בוודאי שלא‪.‬‬ ‫חורים (אפרו־אמריקאים) ְּב ַא ְרצֹות‬ ‫ובכן‪ ,‬תאמינו או לא‪ ,‬אבל זה היה מצבם של ַה ְּׁש ִ‬ ‫ַה ְּב ִרית של שנות ה־‪ 50‬של המאה העשרים ‪ .‬לאנשים בעלי ֶצ ַבע עֹור ּכֵ ֶהה לא היו אותן‬ ‫זְ כוּיֹות כמו לאנשים בעלי ֶצ ַבע עֹור בהיר‪ .‬מצב זה נמשך שנים רבות‪ ,‬עד שיום אחד קם‬ ‫לּותר ִקינְ ג‪ ,‬פעיל זְ כוּיֹות אדם‪ ,‬והחליט לשנות את המצב‪.‬‬ ‫ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫ילד שחור בעולם לבן‬ ‫שבא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫לּותר ִקינְ ג נולד ב־‪ 15‬בינואר ‪ְּ 1929‬ב ַא ְטלַ נְ ָטה‪ ,‬ג'ו ְֹרגְ 'יָ ה‪,‬‬ ‫ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫רֹו־א ֶמ ִר ָיק ִאי‪.‬‬ ‫למשפחה דתית ממוצא ַא ְפ ָ‬ ‫כבר בהיותו ילד נתקל ִקינְ ג בהתנהגות ּגִ זְ ָענִ ית שהופנתה כלפיו רק משום שצבע‬ ‫עורו היה שחור‪ .‬באחת הפעמים נאמר לו כי הוא אינו יכול לשחק עם הילדים הלבנים‬ ‫בשכונה‪ ,‬ובפעם אחרת נאסר עליו להיכנס לחנות נעליים כיוון ששהו בה באותה העת‬ ‫אנשים לבנים‪.‬‬ ‫יטה‪ ,‬ובשנת ‪1955‬‬ ‫לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר המשיך ִקינְ ג ללמוד ָּבאּונִ ֶיב ְר ִס ָ‬ ‫ּבֹוסטֹון‪ .‬במסגרת לימודיו הוא‬ ‫יטת ְ‬ ‫ּדֹוקטֹור בתחום לימודי ַה ָּדת ְּבאּונִ ֶיב ְר ִס ַ‬ ‫ּתואר ְ‬ ‫קיבל ַ‬ ‫הושפע מאוד מהמאבק הבלתי אלים שהנהיג ַה ָּמ ַה ְט ָמה ּגַ נְ ִּדי ְּבהודּו‪ ,‬מאבק שמטרתו‬ ‫היתה להשיג זְ כויֹות שוות לכל תושבי המדינה‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מרטין לותר קינג‬

‫רוח של אחווה ‪123‬‬

‫לאחר נישואיו המשיך ִקינְ ג בדרכו של אביו וְ ִה ְת ַמּנָ ה בשנת ‪ 1959‬לכומר של הכנסייה‬ ‫כומר‬ ‫גֹומ ִרי ֶׁש ְּב ָאלַ ָּב ָמה‪ ,‬בדרום ארצות הברית‪ .‬כבר בתחילת דרכו ּכְ ֶ‬ ‫מֹונט ֶ‬ ‫ְ‬ ‫יס ִטית ְּב‬ ‫ַה ַּב ְּפ ִט ְ‬ ‫נֹוׂש ֵאי ָּדת‪ ,‬אלא יִ יטול ֵחלֶ ק ָּפ ִעיל בחייהם של מאמינים‪ .‬אפילו‬ ‫החליט שלא יעסוק רק ְּב ְ‬ ‫ִקינְ ג עצמו לא צפה כי הוא עומד לגרום לשינוי ַמ ְה ְּפכָ נִ י בחייהם של ַמ ֲא ִמינָ יו‪.‬‬ ‫ֵח ֶרם האוטובוסים‬ ‫לּותר ִקינְ ג כי היחס שמקבלים‬ ‫חורים רבים בתקופתו‪ ,‬האמין ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫כמו אנשים ְׁש ִ‬ ‫חורים אינו הוגן‪ ,‬אך מה שגרם לו לעמוד ְּברֹאׁש ַה ַּמ ֲא ָבק להשגת שוויון זְ כוּיֹות היה‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫ארקס‪ ,‬בשנת ‪ .1955‬באחד מן הימים‬ ‫מקרה שקרה לפעילת זְ כוּיֹות אדם בשם רֹוזָ ה ַּפ ְ‬ ‫עלתה ַּפארקס לאוטובוס וסירבה לוותר על כיסאּה לטובת אדם לבן‪ ,‬כפי שהיה נהוג‬ ‫חורה‬ ‫באותם הימים‪ַּ .‬פארקס נענשה‪ ,‬והעניין עורר סערה גדולה בקרב ְּבנֵ י ַה ְּק ִהילָ ה ַה ְּׁש ָ‬ ‫בעיירה‪.‬‬

‫רוזה פארקס ומרטין לותר קינג בהפגנה במונטגומרי‪ ,‬אלבמה‬

‫היה זה גם מה שהביא את ִקינְ ג למסקנה שאי אפשר להמשיך ולחיות בדרך זו‪ ,‬וכי‬ ‫נּוע‬ ‫ּכוׁשר ִׁש ְכ ַ‬ ‫צריך לקום ולעשות מעשה שיגרום לשינוי המצב הקיים‪ .‬כיוון שהיה לו ֶ‬ ‫יוצא דופן‪ִ ,‬ה ְת ַאּגְ דּו סביבו תומכים רבים מבני קהילתו‪ ,‬ויחד החליטו כולם להטיל‬ ‫הח ֶרם)‪ ,‬העדיפו‬ ‫ֵח ֶרם על האוטובוסים באותה עיירה‪ .‬במשך כשנה (משך תקופת ֵ‬ ‫חורים ללכת ברגל ולא להיעזר בתחבורה הציבורית‪ ,‬שנוהלה בידי הלבנים‪ִ .‬קינְ ג‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫חורים בלבד‪ .‬אותו ֵח ֶרם‪ ,‬שזכה‬ ‫אף אירגן אוטובוס מיוחד שהיה מיועד לנוסעים ְׁש ִ‬ ‫בא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪ ,‬הסתיים רק‬ ‫חורים בערים אחרות ַ‬ ‫לתמיכה רחבה מצד קהילות ְׁש ִ‬

‫‪124‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כאשר בית המשפט קבע ֶׁש ַה ַה ְפ ָר ָדה ַהּגִ זְ ִעית באוטובוסים אינה חוקית‪ .‬במהלך אותה‬ ‫חורים ללבנים בעיירה‪ ,‬בהן גם פיצוץ ביתו‬ ‫שנה אירעו תקריות אלימות רבות בין ְׁש ִ‬ ‫של ִקינְ ג‪ .‬מובן שהוא לא הרים ידיים‪.‬‬ ‫"יש לי חלום"‬ ‫הח ֶרם שהנהיג‪ ,‬החליט קינג‬ ‫בעקבות ַה ְּת ִמיכָ ה ַהציבורית שלּה זכה ובעקבות הצלחת ֵ‬ ‫כי עליו לעמוד בראש תנועה שתפעל להשגת שוויון זְ כוּיֹות בין האזרחים‪ .‬בשנת ‪1957‬‬ ‫הוא היה ממקימי ארגון לשוויון זכוּיֹות האזרח וְ ֵה ֵחל לְ ַק ֵּדם ולהפיץ את תורתו ברחבי‬ ‫ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪ .‬הוא האמין כי את הזכויֹות יש להשיג במאבק לא אלים‪ .‬הוא עודד‪,‬‬ ‫חורים ַהּנִ ְד ָּכ ִאים‪ ,‬עד שלא היה אדם שלא הכיר‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫תמך‪ ,‬נאם וחיזק את ידיהם של ְ‬ ‫את שמו ואת פועלו‪.‬‬ ‫ואולם אל תחשבו לרגע שהמאבק היה קל‪ .‬רבים התנגדו לרעיונותיו ואף יצאו למאבקים‬ ‫תֹומכָ יו‪ .‬בשנת ‪ ,1963‬למשל‪ ,‬בזמן מצעד שנערך ָּב ֲעיָ ָרה ִּב ְיר ִמינְ גְ ַהם‬ ‫אלימים נגד ִקינְ ג וְ ְ‬ ‫ֶׁש ְּב ָאלַ ָּב ָמה‪ ,‬המשטרה המקומית‪ ,‬שהתנגדה למצעד‪ ,‬תקפה באלימות את המפגינים‪,‬‬ ‫ילויֹותיו‪ ,‬אך‬ ‫ָ‬ ‫ּופ ִע‬ ‫עֹותיו ְ‬ ‫ובהם גם ילדים ובני נוער‪ִ .‬קינְ ג עצמו נעצר פעמים רבות בשל ֵּד ָ‬ ‫הדבר לא גרם לו להתייאש‪ ,‬אלא להפך — הוא המשיך ִּב ְמלֹוא ַה ֶּמ ֶרץ‪.‬‬ ‫וֹוׁשינְ ּגְ טֹון ַה ִּב ָירה‪ ,‬שאליו הגיעו‬ ‫ב־‪ 26‬באוגוסט ‪ 1963‬אירגנו ִקינְ ג ותומכיו מצעד גדול ְּב ִ‬ ‫יותר מ־‪ 200‬אלף בני אדם! בסיום המצעד נאספו כולם ליד ָה ַאנְ ַּד ְר ָטה לזכרו של הנשיא‬ ‫ַא ְּב ָר ָהם לִ ינְ קֹולְ ן — שם נשא ִקינְ ג את הנאום ההיסטורי שלו‪ ,‬שזכה לשם‪" :‬יש לי חלום"‪.‬‬ ‫בנאום זה הביע ִקינְ ג את תקוותו כי ארבעת ילדיו יזכו לחיות במדינה שבה יישפטו לפי‬ ‫אישיותם ולא לפי צבע עורם‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬לאחר שנים רבות לא פשוטות בכלל‪ ,‬המאבק נשא פרי‪ .‬בשנת ‪ 1964‬חוקק‬ ‫הקונגרס של ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית חוק המבטל את ַה ַה ְפ ָר ָדה ַהּגִ זְ ִעית ומעניק לכל התושבים‬ ‫נֹוּבל לשלום‪ ,‬ובגיל ‪ 35‬היה‬ ‫שוויון זְ כוּיֹות מוחלט‪ .‬בעקבות פועלו קיבל ִקינְ ג את ְּפ ַרס ֶ‬ ‫לאדם הצעיר ביותר שזכה בפרס הזה‪.‬‬ ‫סוף עצוב אך גם מעודד‬ ‫למרבה הצער רבים לא אהבו את ִקינְ ג‪ ,‬ואולי אף פחדו מהצלחתו‪ .‬ב־‪ 4‬באפריל ‪1968‬‬ ‫הגיע ִקינְ ג לעיר ֶמ ְמפיס שבמדינת ֶטנֶ סי‪ ,‬כדי לתמוך במאבקם של עובדי התברואה‬ ‫'יימס ֵא ְרל ֵרי ניצל את ההזדמנות הזו כדי להרוג אותו בדם קר‪ ,‬רק בגלל‬ ‫השחורים בעיר‪ .‬גֵ ְ‬ ‫יטיֹות‪ .‬בעקבות הרצח החל להתפשט ּגַ ל ַאּלִ ימּות ברחבי ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪.‬‬ ‫עֹותיו ַהּפֹולִ ִ‬ ‫ֵּד ָ‬ ‫ומה המצב כיום? ובכן‪ ,‬כיום נהנים כל אזרחי ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית משוויון זְ כוּיֹות מלא‪ ,‬ואיש‬ ‫לּותר ִקינְ ג? הוא ייזכר לְ עֹולָ ם‬ ‫ומ ְר ִטין ֶ‬ ‫אינו יכול לְ ַה ְפלֹות איש אחר על רקע גזע או דת‪ַ .‬‬ ‫בא ְרצֹות ַה ְּב ִרית במאה העשרים‪.‬‬ ‫וָ ֶעד כגדול המנהיגים ַ‬ ‫(מתוך‪" :‬גלילאו הצעיר" ‪)2010‬‬

‫רוח של אחווה ‪125‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מצאו בפסקה הראשונה משפטים שבהם פונה הכותבת ישירות לקוראים‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה מטרתה של הכותבת בפנייתה הישירה לקוראים?‬ ‫‪ .2‬מה היה מצבם של השחורים בארצות הברית לפני שמרטין לותר קינג החל‬ ‫בפעולתו למען האפרו־אמריקאים?‬ ‫אר ְקס היה הצעד שעורר למאבק בעד שוויון זכויות לאפרו־‬ ‫‪ .3‬המעשה של רֹוזָ ה ַּפ ְ‬ ‫אמריקאים‪ .‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .4‬הסבירו את המושג‪" :‬מאבק לא אלים"‪.‬‬ ‫‪ .5‬אילו פעולות הנהיג מרטין לותר קינג‪ ,‬כדי שיהיו לבעלי עור שחור אותן הזכויות‬ ‫שיש לבעלי עור לבן?‬ ‫‪ .6‬הכתבה משלבת שני עניינים על מרטין לותר קינג‪.‬‬ ‫ •סיפור חייו האישיים‬ ‫ •פעולותיו והישגיו‬ ‫א‪ .‬כתבו דוגמאות לכל אחד מהעניינים לפי הכתבה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לפניכם רשימת התאריכים הנמצאים בקטע‪ .‬רשמו מה קרה בכל שנה‪:‬‬ ‫‪— 1929‬‬ ‫‪— 1955‬‬ ‫‪— 1957‬‬ ‫‪— 1959‬‬ ‫‪— 1963‬‬ ‫‪— 1964‬‬ ‫‪— 1968‬‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫בחרו באחת מן המשימות שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכותבת מזכירה את ַמ ַה ְט ָמה ּגַ נְ ִדי כאיש שמעשיו השפיעו על מרטין לותר קינג‪.‬‬ ‫קראו בשני מקורות שונים על מהטמה גנדי וכתבו ביוגרפיה קצרה של כעשרה‬ ‫משפטים על האיש‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו באינטרנט על תולדות חייו של נלסון מנדלה וערכו השוואה בינו לבין מרטין‬ ‫לותר קינג‪ .‬היעזרו בנקודות הבאות‪ :‬מדוע התחילו לפעול? מה היתה מטרתם?‬ ‫מה פעלו כדי להשיג את מטרתם? האם זכו לראות את תוצאות פעולותיהם?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.17‬‬

‫‪126‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫יש לי חלום ‪ /‬מרטין לותר קינג‬

‫אני אומר לכם היום‪ ,‬ידידי‪:‬‬ ‫ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר‪ ,‬עדיין יש לי חלום‪.‬‬ ‫גם אם ָ‬ ‫זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקאי‪.‬‬ ‫יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים את עיקרי אמונתה‪...‬‬ ‫ש"כל בני האדם נולדו שווים" ‪*.‬‬ ‫בגבעות ָיה האדומות של ג'ו ְֹרגְ 'יָ ה ‬ ‫ֶ‬ ‫יש לי חלום‪ ,‬שיום אחד‬ ‫לש ָעבר לשבת יחד עם בניהם של‬ ‫יוכלו בניהם של עבדים ֶ‬ ‫הא ְחווה‪...‬‬ ‫אדונים לשעבר לשולחן ַ‬ ‫*‬

‫ילדי הקטנים יחיו יום אחד בתוך אּומה‬ ‫יש לי חלום שארבעת ַ‬ ‫שתשפוט אותם לא על פי צבע עֹורם כי אם על פי תוכן אופיים‪...‬‬ ‫תקוותנו‪ .‬זוהי אמונָ ֵתנו‪ֶּ .‬ב ֱאמונה זו נוכל לַ חצוב מהר הייאוש‬ ‫ֵ‬ ‫זוהי‬ ‫את אבן התקווה‪.‬‬ ‫* משפט זה הוא ציטוט ממגילת העצמאות האמריקאית‪.‬‬ ‫* ג'ורג'יה — אחת ממדינות הדרום בארצות הברית‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪127‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫הנֹואם‪ .‬למילה "חלום" משמעויות שונות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪" .1‬יש לי חלום"‪ ,‬אומר‬ ‫העתיקו את המשמעות המתאימה לכוונת הנואם‪:‬‬ ‫א‪ .‬מראות ומאורעות שאדם רואה לפעמים בשנתו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דמיון‪ ,‬הזיה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חזון‪ ,‬תקווה לשינוי מצבם של בני האדם‪.‬‬ ‫הפכים מזכיר הנואם?‬ ‫‪ .2‬א‪ֵ .‬אילו ָ‬ ‫ב‪ .‬כשמרטין לותר קינג מדבר על בני העבדים‪ ,‬שיישבו יחד עם בני האדונים‬ ‫ל"שולחן האחווה"‪ ,‬אין הוא מתכוון לשולחן של ממש‪ .‬מה מסמל אם כן‬ ‫"שולחן האחווה" בנאומו?‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד על מצבם של האפרו־אמריקאים באמריקה בעבר מתוך‬ ‫הנאום?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה שם התופעה‪ ,‬שלפיה זכויותיהם של בני האדם והיחס אליהם נקבעים‬ ‫לפי צבע עורם‪ ,‬לפי מוצאם או לפי הלאום שלהם?‬ ‫ב‪ .‬האם נתקלתם בהתנהגות גזענית או שמעתם על התנהגות כזו?‬ ‫כתבו או ספרו‪.‬‬ ‫‪ .5‬מרטין לותר קינג זכה להערכה עולמית‪ .‬כתבו‪ :‬מדוע היה ראוי להערכה זו?‬ ‫‪ .6‬התבוננו בתצלום בעמוד ‪ 127‬והתאימו לו כותרת מתוך הנאום‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬ ‫קראו את הנאום בהטעמה ּובלהט ההולמים נאום זה‪.‬‬

‫מדליית פרס נובל‬

‫‪128‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫נוּבל לשלום‪.‬‬ ‫מרטין לותר קינג זכה בפרס ֶ‬ ‫אילו הייתם מציעים את מרטין לותר קינג כמועמד לקבלת הפרס‪ ,‬מה הייתם כותבים?‬ ‫כתבו את ההצעה והסבירו מדוע מרטין לותר קינג ראוי לקבלו‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬ ‫הפנִ ייה לוועדה הממלכתית מחייבת רשמיות‪:‬‬ ‫בצדו השמאלי העליון של המכתב ציינו את התאריך‪.‬‬ ‫ • ִ‬ ‫ •בשורה השנייה‪ ,‬מצד ימין נסחו פנייה לנמען‪:‬‬ ‫ לכבוד‬ ‫ הוועדה המלכותית לקביעת מועמדים לפרס‬ ‫ שטוקהולם‪ ,‬שבדיה‬ ‫הפנייה לוועדה המלכותית מחייבת גם ענייניות‪:‬‬ ‫ •הנדון‪( :‬מטרת המכתב במשפט אחד)‬ ‫ •כתבו פסקת פתיחה קצרה שמסבירה את סיבת פנייתכם לוועדה‪.‬‬ ‫ •כתבו בגוף המכתב שני טיעונים שונים‪ ,‬מדוע מרטין לותר קינג ראוי לקבל את‬ ‫פרס נובל‪( .‬חשוב שתשלבו דוגמאות ממעשיו ומחייו בטיעוניכם‪).‬‬ ‫ •סיימו במשפט או בפסקה קצרה שבהם תסכמו את עמדתכם‪.‬‬ ‫ •ביטויי כבוד וחתימה‪.‬‬ ‫ •לצורך הכתיבה‪ ,‬מומלץ שתחפשו חומר נוסף על מרטין לותר קינג באנציקלופדיה‬ ‫ובאינטרנט‪.‬‬

‫טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב קטע כתוב‪ .‬סידור אותיות כולל בחירת צבע‪ ,‬סוג אות‪ ,‬גודל‬ ‫אות‪ ,‬אורך שורה‪ ,‬רווח בין שורות‪ ,‬בין מילים‪ ,‬בין אותיות ובין צמדי אותיות (מעצבים גרפיים‪,‬‬ ‫מעצבי אותיות‪ ,‬טיפוגרפים ופרסומאים עוסקים באומנות הטיפוגרפיה)‪.‬‬ ‫(לפי ויקיפדיה)‬

‫שא‬

‫מ‬

‫יוצרים‬ ‫ ‬ ‫בחרו משפט מנאומו של מרטין לותר קינג שנראה בעיניכם חשוב‪.‬‬ ‫עצבו את המשפט לפי ההסבר לעיל‪.‬‬ ‫החליטו אם ברצונכם לעצב באמצעות המחשב או בכתב ידכם‪.‬‬

‫רוח של אחווה ‪129‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫תום סויר מאת מארק טווין‬

‫הוצאת ידיעות ספרים ‪ /‬תרגום‪ :‬שרון פרמינגר‬ ‫או הוצאת אריה ניר‪ ,‬מהדורה מוערת ‪ /‬תרגום‪ :‬יניב פרקש‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ֵאילו סוגים של שמות ספרי קריאה אתם מכירים?‬ ‫לאיזה סוג שייך השם "תום סויר"?‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬קראו בקול רם את הקטע על צביעת הגדר‪.‬‬ ‫האם לדעתכם מתגלה תום בקטע זה ּכְ רמאי? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בחרו וקראו בקול רם קטעים שמתוכם אפשר ללמוד על אופיו של תום‪.‬‬ ‫הסבירו מדוע בחרתם בהם ואיזו תכונה של תום גיליתם‪.‬‬ ‫דנים ומשוחחים‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ומצאו חן‬ ‫בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬החליפו ביניכם רשמים על האירועים והדמויות בספר‪ .‬תוכלו לפתוח‬ ‫כך‪ :‬אני התרשמתי מאוד מ‪ ...‬התלהבתי כשקראתי על‪ ...‬נבהלתי נורא‬ ‫כש‪ ...‬התפלאתי על‪ ...‬הוקסמתי מ‪...‬‬ ‫ב‪ .‬עלילת הספר מתרחשת לפני כ־‪ 150‬שנים‪ .‬אילו חייתם בתקופה זו‪,‬‬ ‫מה הייתם מרוויחים? מה הייתם מפסידים?‬ ‫‪ .2‬הזמינו את הסרט "הרפתקאות תום סויר" ב־‪ v.o.d‬וצפו בסרט‪.‬‬ ‫לאחר הצפייה שוחחו‪:‬‬ ‫א‪ .‬במה שונה הסרט מהספר?‬ ‫ב‪ .‬מה גרם לכם יותר הנאה‪ ,‬הספר או הסרט?‬

‫‪130‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫בחרו בהצעה אחת מבין ההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם אתם מחבבים את תום? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו היה הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הדודה פולי‪ ,‬במה הוא היה‬ ‫שונה?‬ ‫‪ .3‬אילו התבקשתם לכתוב למקומון על הספר‪ ,‬מה הייתם כותבים? הכינו את‬ ‫הכתבה‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬

‫בחרו מבין ההצעות הבאות או הציעו רעיון משלכם שמתאים להצגה‪.‬‬ ‫‪ .1‬הציגו דו־שיח בין הדודה ובין תום‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו תוכנית טלוויזיה שמוקדשת לתום‪ ,‬בשם‪" :‬חיים שכאלה"‪.‬‬ ‫בתוכנית זו יושב תום ליד המנחה (לבוש בהתאם לדמותו בספר)‪.‬‬ ‫המנחה מזמין‪/‬נה בזה אחר זה דמויות שמכירות את תום לספר עליו‪.‬‬ ‫הדמות מספרת על תום מנקודת מבטה‪.‬‬ ‫לסּפר — תום מגיב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫כאשר הדמות מסיימת‬ ‫בחרו מנחה‪.‬‬ ‫הציעו מועמדים לתפקידי הדמויות ובחרו מבין המעוניינים‪.‬‬ ‫הדמות המסוימת תכין את סיפור החוויות שלה עם תום ותופיע‬ ‫בתחפושת‪.‬‬ ‫תום יתבקש לזהות את הדמות‪ .‬הדמות תספר ותום יוכל להגיב (כגון האם‬ ‫הסיפור מדויק‪ ,‬איך הדברים נראו מנקודת מבטו ועוד)‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תפזורת שנושאה‪ :‬דמויות ומקומות בספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬עצבו פרסומת כתובה ומאוירת לספר או ג'ינגל (זַ ְמ ִריר)‪.‬‬ ‫‪ .3‬תכננו שער אחר לספר‪.‬‬

‫רוח של אחווה ‪131‬‬

‫ְל ָע ְב ָד ּה ּו ָ‬ ‫לש ְמ ָר ּה‬

‫חניה לטווח ארוך‪ ,‬פסל סביבתי‪ ,‬הפסל‪ :‬ארמן‬

‫‪132‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מסב את תשומת לבנו להשלכות החמורות של אורח החיים שלנו על הטבע‬ ‫והנוף על פני כדור הארץ בכלל‪ ,‬ובאזור הים התיכון ובארץ ישראל בפרט‪ .‬הטקסטים‬ ‫מצביעים על נזקים שונים ועל ניסיונות ודרכים למנוע אותם‪.‬‬ ‫נקרא את הטקסט המידעי "האנרגיה לתועלת האדם" מתוך ספר הלימוד "מסע‬ ‫מדע" לכיתה ו' ונחשוב על הנזק הסביבתי שגורם ייצור החשמל‪ .‬נקרא את הכתבה‬ ‫"בית חולים לחיות בר נטושות"‪ ,‬מאת צפריר רינת‪ ,‬ואת המידע בטקסט "מי יציל‬ ‫את הים התיכון" מאת ד"ר פנחס זמיר‪ .‬נלמד את הטקסט הטיעוני "לא לזרוק פחית‬ ‫מאתנו לעשות להצלת הסביבה‪.‬‬ ‫לפח" מאת ג'ון גבאנה‪ .‬נחשוב מה יכול כל אחד ִ‬ ‫בסיום לימוד המדור ננסה לפענח מהו המסר הטמון בפסל שבשער המדור‪" :‬חניה‬ ‫לטווח ארוך"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בטקסטים שמתארים תופעה יש התייחסות לסיבותיה ולתוצאותיה‪ .‬נבחין בין‬ ‫ ‬ ‫סיבות לתוצאות‪.‬‬ ‫‪ ‬נחזור ונתרגל כתיבת מכתב רשמי‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך להעשיר את שפתנו במילים ובביטויים חדשים‪.‬‬ ‫ ‬

‫ֶׁשֹּלא ְּת ַקלְ ֵקל וְ ַת ֲח ִריב ֶאת עֹולָ ִמי‪,‬‬ ‫ֶׁש ִאם ִקלְ ַקלְ ָּת ֵאין ִמי ֶׁשּיְ ַת ֵּקן ַא ֲח ֶריָך‪.‬‬ ‫(מדרש קהלת רבה‪ ,‬פרק ט)‬

‫‪133‬‬

‫על שער המדור‬ ‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ . 1‬נתמקד בשם המדור‪ .‬השם נלקח מבראשית פרק ב‪ ,‬פסוק ‪:15‬‬ ‫ "וַ ּיִ ַּקח ה' ֱא ִ‬ ‫ן־ע ֶדן לְ ָע ְב ָדּה ּולְ ָׁש ְמ ָרּה";‬ ‫ֹלהים ֶאת ָה ָא ָדם ויַ ּ​ּנְ ֵחהּו ְבגַ ֵ‬ ‫על מה רומז שם המדור "לעבדה ולשמרה"? רשמו רק את ההיגדים הנכונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬בני האדם חופשיים לנהוג בטבע כרצונם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על בני האדם מוטלת חובה לטפל בצומח ובחי בעולם ולשמור עליהם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אסור לבני האדם להגזים בשימוש בעצי היערות ובמימי הנחלים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אסור לבני האדם לנצל יותר מדי את אוצרות הטבע‪ ,‬כגון נפט‪ ,‬פחם‪ ,‬ברזל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬האדם חופשי לצוד בעלי חיים כאוות נפשו‪.‬‬ ‫‪ .2‬על אילו בעיות הקשורות לנזק שגורם האדם לסביבתו מצביע תצלום השער?‬ ‫‪ .3‬שערו וכתבו במה יעסוק המדור‪.‬‬

‫למשפט‪ ,‬ציטטה או פתגם שמופיעים בראש יצירה ספרותית או במקרה שלנו‪ ,‬בראש המדור‪,‬‬ ‫קוראים "מוטו"‪ .‬המוטו מרמז על התוכן או על כוונת היוצר‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬על תוכנו של המדור‪.‬‬

‫‪ .4‬קראו את המוטו בשער המדור וענו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כתוב "שלא תחריב את עולמי" — מדוע כתוב "עולמי" ולא "עולמך"?‬ ‫ב‪ .‬מה כוונת המשפט "אין מי שיתקן אחריך"?‬ ‫ג‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכינו כרזה ובה המוטו הזה‪ .‬הוסיפו לכרזה תצלומים מתאימים‪.‬‬ ‫תוכלו לתלות את הכרזה בכיתתכם‪.‬‬

‫‪134‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫קראו את כותרת המשנה והסבירו‪ :‬מה היא מוסיפה על הכותרת?‬

‫בית המרפא של חיות הבר הנטושות ‪ /‬צפריר רינת‬ ‫בעלי חיים פצועים מכל רחבי הארץ מגיעים לטיפול שיקומי ברמת הנדיב‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫לעופ ֵרי צבאים שנמצאו בשטח על ידי מטיילים ונלקחו לגני חיות‪ ,‬או לינשופי עצים‬ ‫ָ‬ ‫שנפלו מהקן‪ ,‬יש כיום סיבה לא לאבד את התקווה‪ :‬גם הם יוכלו לשוב בעתיד הלא‬ ‫רחוק אל הטבע‪ .‬זאת הודות לפעילות ההולכת ומתרחבת של טיפול בחיות בר‬ ‫והשבתן אל הטבע המתנהלת בפארק הטבע רמת הנדיב‪ ,‬דרומית לזכרון יעקב‪.‬‬ ‫תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים‪ ,‬מתקיימת בפארק התוכנית לטיפול בחיות‬ ‫בר שנמצאו נטושות או טופלו בבתי חולים לאחר שנפצעו‪ .‬ביל‪ ,‬מטפל ותיק בבעלי‬ ‫חיים‪ ,‬קולט את בעלי החיים ומנסה לגדל אותם בתנאים מתאימים‪ ,‬עד לשחרור‬ ‫המיוחל לטבע‪.‬‬ ‫מכל רחבי הארץ מגיעים אל הפארק תנשמות‪ ,‬ינשופי עצים‪ ,‬עופות דורסים‬ ‫ממינים שונים וגם יונקים‪ ,‬ובהם גיריות‪ ,‬סמורים‪ ,‬ולאחרונה גם צבוע אחד‪" .‬אנחנו‬ ‫מנסים לגדל אותם כך שלא יתרגלו מדי למגע קרוב של בני אדם‪ ",‬מסביר ביל‪.‬‬ ‫בכלוב גדול המיועד לעופות דורסים התקין ביל ִמ ְת ָקן‬ ‫מיוחד עם זכוכית חד־כיוונית ופתחים מיוחדים להחדרת‬ ‫ידיים‪ ,‬המאפשרים להתבונן בעוף המטופל ולהאכיל‬ ‫אותו מבלי שהוא יבחין באדם שעושה זאת‪.‬‬ ‫"הצבוע נדרס על ידי רוכבי טרקטורון‪ ,‬והם קראו לאנשי‬ ‫רשות הטבע והגנים שטיפלו בו‪ ",‬מספר ביל‪" ,‬הוא הובא‬ ‫לכאן ונמצא בכלוב מיוחד‪ .‬אני לא רואה אותו כלל ורק‬ ‫מניח לו אוכל‪ .‬המעקב אחריו הוא באמצעות מצלמה‬ ‫מיוחדת המתעדת את תנועותיו בלילה‪ .‬אני מקווה‬ ‫שהוא ישוב לטבע בתוך כמה שבועות‪".‬‬ ‫אל הפארק מגיעים עופות רבים מהמינים בז אדום ובז‬ ‫מצוי‪ .‬אחד הבזים המצויים שוחרר לטבע‪ ,‬אך פיתח בכל‬ ‫זאת קשר מיוחד עם וודלי‪ .‬הוא עוקב אחריו לכל מקום‬ ‫שאליו הוא נוסע ברכבו‪ ,‬וגונב מדי פעם מזון שוודלי‬ ‫מביא לבזים האחרים‪" .‬הוא גם משמש תצפיתן שלי‪,‬‬ ‫כי הוא משמיע קולות בכל פעם שהוא רואה בעל חיים‬ ‫מתקרב‪ ",‬מספר ביל‪ .‬גם תנשמות מגיעות לפארק‪,‬‬ ‫ולאחר שהן משוחררות‪ ,‬הן יכולות להיעזר בתיבות‬ ‫קינון שהוכנו בשבילן מחוץ לכלובים‪.‬‬

‫לעובדה ולשמרה ‪135‬‬

‫‪31‬‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫‪45‬‬

‫המ ְרּכָ בּות של ההשבה לטבע‪ ,‬מעיד‬ ‫על מידת ֻ‬ ‫סיפורם של הנשרים שגודלו במקום‪ .‬אל מול‬ ‫הכלוב שלהם צמחה שכונת מגורים של זכרון‬ ‫יעקב‪ ,‬והנשרים ששוחררו מהכלוב לטבע‬ ‫החלו לנחות על גגות בתים‪ ,‬ובעקבותיהם‬ ‫חבריהם‪ .‬הדבר עורר בהלה מסוימת בקרב‬ ‫חלק מהתושבים‪ ,‬ולכן הוחלט להפעיל כלוב‬ ‫אחר בצד שקט יותר של הפארק‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר שוחררו בפארק רמת הנדיב ארבעה עופרי צבאים‪ ,‬שנלקחו מהטבע‬ ‫בידי מטיילים שסברו בטעות שהם ננטשו על ידי אמהותיהם‪ .‬מדובר בתופעה‬ ‫החוזרת על עצמה כל שנה‪ ,‬אך הפעם החליטה לראשונה רשות הטבע והגנים‬ ‫לנסות ולהשיבם לטבע ולא להשאירם בגני חיות או בפינות החי‪.‬‬ ‫העופרים שהו בכלוב מיוחד ברמת הנדיב‪ .‬אולם לניסיון לשחררם היה סוף עצוב‪:‬‬ ‫כל העופרים נמצאו מתים במרחק קצר ממקום השחרור‪" .‬כנראה שהם לא היו‬ ‫מוכנים עדיין לתנאים בחוץ‪ ",‬אומר ביל‪" .‬אני מעריך שבפעם הבאה ננסה לגדל‬ ‫אותם בכלוב מיוחד קרוב לשטח שבו הם ישוחררו‪ ,‬כדי שיוכלו להתרגל לרעשים‪,‬‬ ‫לריחות ולבעלי החיים שיש בסביבה‪".‬‬ ‫בכל מקרה של היתקלות בחיה פצועה או נטושה‪ ,‬ממליצה רשות הטבע והגנים‬ ‫ליצור עמה קשר באופן מיידי‪ ,‬ולא לגעת בחיה או לטפל בה‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬עיתון "הארץ"‪)2009 ,‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בכתבה מתוארות בעיות שונות הקשורות לרווחת בעלי החיים וכן הדרכים‬ ‫לפתרונן‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫הבעיה‬

‫הפתרון‬

‫א‪ .‬יש חיות בר נטושות ופגועות בטבע‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬בעלי החיים מתרגלים למטפלים שלהם ולסביבת מגורי בני אדם‬

‫‪---‬‬

‫ג‪ .‬בעלי החיים מתקשים להסתגל בחזרה לטבע‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬כבר למדנו שכתבה משלבת מידע וסיפור‪ .‬מה החלק הסיפורי בכתבה? מהו‬ ‫החלק המידעי?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע החליט עורך העיתון להכניס את הכתבה לעיתונו?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫האם לדעתכם חשוב להחזיר את בעלי החיים אל הטבע? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫‪136‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫ודורסי יום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫דורסי לילה‬ ‫ֵ‬ ‫‪ . 1‬חפשו בשני מקורות באינטרנט או באנציקלופדיה מידע על‬ ‫הכינו כתבה מלווה בתצלומים‪ .‬שימו לב שבכתבה יהיה מענה לשאלות האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מניין נובע השם "דורסים" לעופות הטורפים?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לכל דורסי הלילה?‬ ‫ג‪ .‬מה משותף לכל דורסי היום?‬ ‫ד‪ .‬במה דומים דורסי הלילה לדורסי היום ובמה הם שונים?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.56‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫למדנו שבטקסט עיוני מרבים להשתמש בצורת הסביל‪ .‬צורות פועל בסביל אינן מציינות‬ ‫את עושה הפעולה‪ .‬כך למשל במשפט‪" :‬טופלו בבתי חולים" מסופר מה קרה לבעלי‬ ‫החיים ולא מי טיפל בהם‪ .‬אין מציינים את עושה הפעולה כשהוא ברור מן ההקשר‪.‬‬ ‫צורות הסביל הנפוצות בעברית הן‪:‬‬ ‫צורות מבניין ֻּפ ַעל המקבילות לצורות מבניין ִּפ ֵעל‪ֻׁ :‬ש ַּקם — ִׁש ֵּקם‪.‬‬ ‫צורות מבניין ָּפ ַעל המקבילות לצורות מבניין נִ ְפ ַעל‪ָ :‬סגַ ר — נִ ְסּגַ ר‪.‬‬ ‫צורות מבניין ֻה ְפ ַעל המקבילות לבניין ִה ְפ ִעיל‪ֻ :‬ה ְרּגַ ׁש — ִה ְרּגִ יׁש‪.‬‬ ‫‪ .1‬מצאו והעתיקו דוגמאות לשימוש בסביל בכתבה‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את צורות הפועל החסרות בטבלה לפי הדוגמה שלהלן‪:‬‬ ‫סביל‬

‫פעיל‬

‫שם הפועל‬

‫נִ ְמ ְצאּו‬

‫ָמ ְצאּו‬

‫לִ ְמצֹא‬

‫נִ לְ ְקחּו‬

‫לָ ְקחּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לְ ַט ֵּפל‬

‫הּובא‬ ‫ָ‬

‫ֵה ִביאּו‬

‫‪---‬‬

‫קֹולֵ ט‬

‫‪---‬‬

‫הּוׁש ָבה‬ ‫ְ‬

‫‪---‬‬

‫לְ ָה ִׁשיב‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לְ ַׁש ְח ֵרר‬

‫נִ נְ ְטׁשּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ֻה ְחלַ ט‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לְ ַה ְׁש ִאיר‬

‫לעובדה ולשמרה ‪137‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫קראו את הכותרת ואת כותרות המשנה‪.‬‬ ‫הקפידו לעיין גם בתצלום‪ ,‬במפה ובגרף ולנסות להפיק מהם ידע‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה הוא תוכנו של הטקסט?‬ ‫במהלך הקריאה רשמו שאלות והערות שאתם מעוניינים לברר או לדון עליהם‪.‬‬

‫האנרגיה לתועלת האדם‬ ‫מהם סוגי האנרגיה?‬ ‫בני האדם זקוקים לאנרגיה (כוח) כדי להפעיל את מערכות הבית (תאורה‪ ,‬חימום‪,‬‬ ‫קירור‪ ,‬בישול); את כלי הרכב‪ ,‬את מפעלי התעשייה‪ ,‬את תחנות הכוח (המייצרות‬ ‫חשמל)‪ ,‬וכן כדי להפעיל מטוסים ואוניות‪.‬‬ ‫מׂשרפת‬ ‫ֵ‬ ‫את רוב האנרגיה (הכוח) אנחנו מקבלים‬ ‫דלק מסוגים שונים‪ ,‬ואת מיעּוטּה אנחנו מקבלים‪:‬‬ ‫א ‪ .‬מהשמש (במערכות סולריות = דודי שמש)‪.‬‬ ‫בשבֹות גדולות‪ ,‬ואלו‬ ‫ב‪ .‬מהרוח‪ ,‬המניעה ַש ָ‬ ‫מניעות גֶ נֶ ָרטורים (מחוללים) המייצרים‬ ‫חשמל (מצויים גם אוניות מפרש וגלשנים‬ ‫הנעים בכוח הרוח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מאנרגיה גרעינית — המשמשת בתחנות‬ ‫כוח גרעיניות‪ ,‬להנעת גנרטורים ענקיים‬ ‫המייצרים חשמל‪.‬‬ ‫רוב הדלק בעולם מופק משמן אדמה‪ .‬אולם גם פחם‬ ‫וגז טבעי משמשים כדלק‪ .‬הגז הטבעי‪ ,‬שמן האדמה‬ ‫והפחם נוצרו מעצים וצמחים שצמחו לפני מיליוני‬ ‫שנים‪ ,‬נפלו ונרקבו בביצות‪ .‬שם נמצאו במצב של‬ ‫חוסר אוויר במשך שנים רבות מאוד‪ .‬במקרים אחרים הפכה הביצה ליבשה‪ ,‬והצמחים‬ ‫הנרקבים הפכו לפחם‪ .‬לעתים העצים הנרקבים היו מתחת למקום שהפך לים‪ ,‬והפכו‬ ‫עם הזמן לשמן אדמה (נפט)‪ ,‬ומעליו הצטבר גז טבעי‪ .‬לעתים הים חזר להיות יבשה‪,‬‬ ‫ובמעמקיו מצויים שמן אדמה וגז‪.‬‬ ‫להפקת חשמל בתחנות הכוח יש מחיר סביבתי כבד‬ ‫היו זמנים שבהם בני האדם האירו את בתיהם באמצעות מדורות‪ ,‬לפידים או נרות‪ .‬כלי‬ ‫התחבורה העיקריים היו החמור‪ ,‬הסוס והגמל‪ .‬המים לא זרמו אל הבתים והיה צורך‬ ‫לשאוב אותם ממעיין‪ ,‬מבאר או מנהר‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הים‬

‫כנרת‬

‫אלון‬ ‫תבור‬

‫עפולה‬ ‫אורות רבין‬

‫נתניה‬ ‫רעננה‬

‫שכם‬

‫רידינג‬

‫תל־אביב יפו‬ ‫עטרות‬

‫גזר‬

‫אשכול‬

‫אשדוד‬

‫ירושלים‬

‫הרטוב‬

‫ם המלח‬ ‫י‬

‫‪ .1‬מהם מקורות האנרגיה להפעלת תחנות הכוח‬ ‫לייצור חשמל?‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬חפשו באינטרנט תצלום של שבשבות רוח‪.‬‬ ‫ הדפיסו אותו והדביקו במחברתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו‪ :‬כיצד מועילות שבשבות הרוח‬ ‫ליצירת חשמל?‬

‫חיפה‬ ‫חגית‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .2‬הסבירו כיצד נוצרו שמן אדמה (נפט)‪ ,‬פחם וגז‬ ‫טבעי‪.‬‬

‫כנרות‬

‫התי‬

‫= ‬

‫צפת‬

‫חיפה‬

‫כון‬

‫בימינו בני האדם אינם חיים כך עוד‪ .‬החיים קלים ונוחים‬ ‫יותר‪ .‬אך ַאלְ יָ ה וקוץ בה‪ :‬כאשר משתמשים בחשמל‬ ‫או פותחים ברז מים‪ ,‬אנו משפיעים על הסביבה‪.‬‬ ‫את החשמל מייצרות תחנות הכוח שמפוזרות לכל‬ ‫אורכה של ישראל‪ .‬הן מספקות חשמל על ידי ְׂש ֵרפה‬ ‫של פחם‪ ,‬דלק וגז טבעי‪ .‬בתהליך השרפה משתחררים‬ ‫חלקיקי אפר וגזים רעילים‪ .‬שרפת הפחם‬ ‫ֵ‬ ‫לאוויר‬ ‫משחררת כמויות גדולות במיוחד של אפר וגזים‬ ‫רעילים‪ .‬שרפת גז טבעי היא יעילה ונקייה יותר‪.‬‬ ‫כדי למנוע את פיזורם של האפר והגזים הרעילים‬ ‫באטמוספרה‪ ,‬נעזרים במסננים ובארובות‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫אוספים את האפר באמצעות מסננים מיוחדים‪.‬‬ ‫הגזים מוזרמים לארובות גבוהות‪ :‬חלקם נאסף‬ ‫באמצעות מסננים מיוחדים וחלקם נפלט בגובה‬ ‫רב לאטמוספרה‪.‬‬

‫לבנון‬

‫אשקלון‬ ‫רוטנברג‬

‫צפית‬

‫קריית גת‬

‫חברון‬

‫עזה‬

‫איתן‬

‫באר שבע‬

‫ערד‬

‫רמת חובב‬

‫ירדן‬

‫‪ .4‬א ‪ .‬תנו דוגמאות לשימושים בחשמל שאתם‬ ‫ מכירים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד הם תורמים לשיפור איכות חיינו?‬

‫מצרים‬

‫‪ .5‬החשמל חוסך לנו זמן רב‪ .‬הסבירו בעזרת‬ ‫דוגמאות מתאימות‪.‬‬ ‫‪ .6‬איזו תועלת אנחנו מפיקים מהחיסכון בזמן?‬ ‫‪ .7‬במה תורמת לאיכות חיינו תאורה הפועלת‬ ‫בחשמל?‬ ‫(על פי הספר "מסע מדע" לכיתה ו'‪ ,‬מאת ד"ר שרה קלצ'קו‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫תחנת כוח‬ ‫אילת‬

‫מפת תחנות הכוח בישראל‬

‫לעובדה ולשמרה ‪139‬‬

‫כמויות החשמל המופקות בישראל‬ ‫מבטאים את כמות‬ ‫האנרגיה החשמלית‬ ‫ביחידות של ִקילֹווָ אט‬ ‫(אלפי וָ אט) שעה‬ ‫(קווט"ש)‪ :‬קילוואט‬ ‫שעה היא לדוגמה‬ ‫כמות האנרגיה‬ ‫הנצרכת על ידי‬ ‫נורה חשמלית של‬ ‫‪ 100‬ואט הדולקת‬ ‫במשך ‪ 10‬שעות‪.‬‬

‫שינויים בכמות החשמל שמפיקים בישראל בשנה‬ ‫‪2871‬‬

‫‪3000‬‬

‫‪2000‬‬

‫המזוט הוא שארית‬ ‫שמן האדמה‪ ,‬אחרי‬ ‫שזיקקו ממנו את סוגי‬ ‫הדלק השונים (בנזין‪,‬‬ ‫נפט וסולר)‪.‬‬

‫‪1500‬‬ ‫‪1000‬‬

‫‪955‬‬ ‫‪734‬‬

‫‪89‬‬

‫פחם‬ ‫‪1991‬‬

‫ =‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫‪500‬‬

‫‪443‬‬ ‫‪24‬‬

‫מזוט‬

‫גז טבעי‬

‫כמות חשמל‪ ,‬מגה (מיליוני) קווט"ש‬

‫‪2500‬‬

‫‪0‬‬

‫‪2006‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫על פי הגרף‪ ,‬ציינו אילו שינויים חלו בכמות הכוללת של החשמל שמפיקים בישראל?‬ ‫צריכת החשמל לנפש גדלה בתקופה שבין ‪ 1991‬ל־‪ 2006‬מ־‪ 330‬ל־‪480‬‬ ‫קווט"ש לשנה‪ .‬מה ניתן ללמוד מנתון זה על צריכת החשמל בישראל?‬ ‫מדוע חשוב לחסוך בחשמל? כתבו יותר מנימוק אחד‪.‬‬

‫כוונו‬

‫כל‬

‫את המז‬ ‫גן בקיץ לט‬

‫מפרטורה‬

‫מעל‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫‪ 5%‬מצר‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫מל‬

‫של ‪.25ºC‬‬

‫!‬

‫גן‪.‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫ות הלו רגיה רב חדר‪.‬‬ ‫ויר ב‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫בון ונו כו לכם א האו‬ ‫ו את‬ ‫רות לי ת ‪ PL‬יחס חממ‬ ‫ולא י‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ליפו נ סנט ונור יותר‬ ‫ח‬ ‫ואור‬ ‫ארוך‬ ‫ה ות פל ך זמן‬ ‫נור‬ ‫במש‬ ‫פעלו‬ ‫י‬

‫‪140‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫או מהכיתה?‬ ‫מהחדר‬ ‫יצאתם כחתם משהו?‬ ‫לא ש‬ ‫ר ואת המזגן?‬ ‫ביתם את האו‬ ‫כי‬

‫לא לזרוק פחית לפח ‪ /‬ג'ון ג'אבנה‬ ‫לּומינְ יּום אחת?‬ ‫נסו לנחש‪ :‬כמה פעמים אפשר למחזר פחית ַא ִ‬ ‫א‪ .‬אף פעם‬ ‫ב‪ .‬פעם אחת‬ ‫ג‪ .‬שוב ושוב ושוב‪...‬‬ ‫לפני שפחית המשקה מגיעה לחנות ‪ ‬לפני שיש בתוכה משקה ‪ ‬לפני שהיא‬ ‫פחית ‪ ‬היא חלק מכדור הארץ! ‬ ‫פחיות משקה מיוצרות ממתכת חשובה ששמה אלומיניום‪.‬‬ ‫אנחנו זקוקים לאלומיניום כדי לייצר מטוסים‪ ,‬מכוניות‪ ,‬אופניים והרבה מוצרים אחרים‪.‬‬ ‫עדיין יש אלומיניום באדמה‪ ,‬אבל הוא לא יישאר שם אם בני האדם ימשיכו בכריית‬ ‫אלומיניום מהאדמה בלי הרף‪ .‬לכן חשוב שנשמור על האלומיניום ונמחזר אותו במקום‬ ‫להשליך אותו‪ִ .‬מחזור הוא הדרך הטובה ביותר לשמור עליו‪ ,‬כי כך נוכל להשתמש בו‬ ‫שוב ושוב ושוב‪...‬‬ ‫אנחנו צורכים יותר משישה מיליארד וחצי פחיות שתייה מאלומיניום בכל שנה! ואפשר‬ ‫למחזר כל אחת מהן! כך ממחזרים אלומיניום‪ :‬פחיות ומוצרים אחרים המיוצרים‬ ‫מאלומיניום נאספים ונשלחים לבתי חרושת‪ ,‬שבהם טוחנים אותם לפיסות קטנות‬ ‫של מתכת‪ .‬את החתיכות האלה ממיסים והופכים לגושי אלומיניום‪ .‬הגושים מרודדים‬ ‫למשטחי אלומיניום‪ ,‬ואלה נמכרים לבתי חרושת שמייצרים פחיות חדשות‪.‬‬ ‫ִשמרו על האוצרות הקבורים‬ ‫אין גבול למספר הפעמים שאפשר למחזר אלומיניום באמצעות התכתו לנוזל‪.‬‬ ‫פחית המשקה שאתם שותים ממנה יכולה להיות חלק מפחית סודה שממנה שתה‬ ‫מישהו אחר‪ ,‬לפני ‪ 20‬שנים‪ .‬מדהים!‬ ‫כאשר שורפים דלק כדי להפיק את הכוח הדרוש לייצור פחית מבזבזים אנרגיה‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫במחזור פחית‬ ‫ִמחזור חוסך באנרגיה‪ ,‬לא רק באלומיניום‪ .‬למשל‪ ,‬האנרגיה שתחסכו ִ‬ ‫אלומיניום אחת‪ ,‬יכולה להפעיל את הטלוויזיה שלכם במשך שלוש שעות!‬ ‫מה אתם יכולים לעשות?‬ ‫ַמחזרו פחיות אלומיניום‪ ,‬כפי שאתם ממחזרים זכוכית ופלסטיק‪ .‬שטפו את הפחיות‬ ‫המחזור‪ .‬החזירו אותן לחנות וקבלו את הפיקדון ששילמתם‬ ‫וזִ רקו אותן לקופסה‪ ,‬עד ליום ִ‬ ‫עבורן‪ ,‬או הביאו אותן למרכז המחזור בבית הספר‪ .‬זכרו שאפשר למחזר גם מגשי‬ ‫אלומיניום נקיים ונייר אלומיניום‪.‬‬ ‫ומ ְחזְ רּו אותן‪.‬‬ ‫ִאספו פחיות אלומיניום שאחרים השאירו ַ‬ ‫(מתוך‪" :‬תשמור על העולם ילד"‪ ,‬מדריך אקולוגי‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫לעובדה ולשמרה ‪141‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפניכם הפעולות המתארות את תהליך ִמחזורן של פחיות האלומיניום‪.‬‬ ‫סדרו אותן בסדר הגיוני שיתאר במדויק את התהליך‪:‬‬ ‫ •טחינת הפחיות לפיסות קטנות של מתכת‬ ‫ •רידוד גושי האלומיניום למשטחים‬ ‫ •שטיפת פחיות שמיוצרות מאלומיניום לאחר השימוש בהן‬ ‫ •מכירת משטחי האלומיניום לבתי חרושת לייצור פחיות חדשות‬ ‫ •איסוף הפחיות המיוצרות מאלומיניום‬ ‫ •המסת חתיכות המתכת‬ ‫ •שליחת הפחיות שנאספו למפעלי מחזור‬ ‫ •הפיכת החתיכות לגושי אלומיניום‬ ‫למחזר פחיות משקה?‬ ‫‪ֵ .2‬אילו נימוקים מביא הכותב כדי לשכנע את ילדי העולם ַ‬ ‫כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫‪ .3‬את האלומיניום כורים מהאדמה‪ .‬כתבו את שמותיהן של מתכות אחרות‬ ‫כורה לצרכיו ושאפשר למחזרן‪.‬‬ ‫שהאדם ֶ‬ ‫ ‬

‫מכינים כרזה‬

‫‪ .4‬הכינו כרזה שתשכנע אנשים למחזר פחיות משקה‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ שימו לב!‬ ‫ •האם הכרזה מושכת תשומת לב? האם היא משכנעת?‬ ‫ •האם השתמשתם בסיסמה מחורזת?‬ ‫(למשל‪" :‬חכם‪ ,‬מה הוא בוחר? למחזר!")‬ ‫ •האם פניתם ישירות לקהל?‬ ‫ •האם השתמשתם באיורים או בתצלומים?‬ ‫ •האם השתמשתם באותיות בגדלים שונים?‬

‫‪142‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫‪ . 1‬קראו את הכותרת ואת כותרת המשנה‪.‬‬ ‫ מה דעתכם‪ ,‬האם הכותרת נוקטת עמדה (מביעה את דעתו של הכותב)?‬ ‫‪ .2‬מה מוסיפה כותרת המשנה להבנת הבעיה שמציג הכותב?‬

‫מי יציל את הים התיכון? ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר‬ ‫החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו נמצאים בסכנת הכחדה‬ ‫לאורך חופי הים התיכון חיים כיום כ־‪ 150‬מיליון תושבים‪ .‬מדי שנה בשנה מגיעים‬ ‫אליהם עוד כ־‪ 100‬מיליון תיירים‪ .‬הים התיכון הוא מקור מחיה‪ ,‬הנאה‪ ,‬בילוי ונופש‪ .‬את‬ ‫לּוסּיָ ה הגדולה‪ ,‬החיה והמבלה לחופיו‪ ,‬מספקת תעשייה גדולה‪ .‬תעשייה זו‬ ‫הא ְכ ִ‬ ‫צורכי ֻ‬ ‫מייצרת פסולת רבה המכילה חומרים רעילים‪ .‬פסולת זו זורמת ישירות אל הים התיכון‬ ‫או נשטפת אליו עם מי הגשמים‪ .‬גם מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי‬ ‫הים התיכון‪ ,‬מתנקזים אל הים‪ .‬קרוב למחצית מהשפכים האלה אינם עוברים טיהור‪,‬‬ ‫והם מוזרמים ישירות אל הים‪.‬‬

‫תצלום הים התיכון מראש הנקרה‬

‫לעובדה ולשמרה ‪143‬‬

‫בים התיכון מתנהלת תנועה ערה של אוניות ומכליות הנושאות נפט‪ .‬כתמי שמן ונפט‬ ‫הנפלטים מכלי השיט האלה מזהמים את הים ואת החופים‪ .‬מכשירים אלקטרוניים‬ ‫ואנטנות שעל גבי הספינות מפריעים לבעלי החיים ומסכנים אותם‪ .‬חלק מהדגים‬ ‫ומצמחי הים הושמדו‪ ,‬ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה‪.‬‬ ‫זיהום הים גורם לתמותת דגים ופוגע קשה בפרנסת הדייגים‪ .‬זיהום המים וחופי הרחצה‬ ‫גם מניע את התיירים לחפש אתרים אחרים לבילוי ולנופש‪ .‬דבר זה פוגע בפרנסת‬ ‫העוסקים בתיירות‪.‬‬ ‫גם במדינת ישראל מזהמים את הים‪ .‬פסולת תעשייתית מוזרמת לנחלים הזורמים אל‬ ‫הים‪ .‬אפר פחם הנוצר בתחנות המייצרות חשמל מושלך לים‪ .‬פגיעות הזיהום בולטות‬

‫שפכים מוזרמים לנחל‬

‫בעיקר במפרצי הים‪ ,‬כגון מפרץ חיפה‪ ,‬מפרץ איזְ מיר בטורקיה ומפרצי יוון‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2003‬התכנסו בסיציליה שבאיטליה נציגי עשרים ואחת מדינות השוכנות לחופי‬ ‫הים התיכון‪ .‬הם כתבו אמנה המפרטת את הצעדים שיש לנקוט כדי להקטין את זיהום‬ ‫הים התיכון וסביבתו‪.‬‬ ‫הם החליטו שכל מדינה חייבת לחבר את עריה לרשת ביוב ולטהר את השפכים הזורמים‬ ‫בביוב לפני הזרמתם לים‪.‬‬ ‫כל מדינה השוכנת לחופי הים התיכון תצמצם לפחות ב־‪ 50%‬את השימוש בחומרים‬ ‫רעילים בתעשייה‪ .‬כמו כן יגויסו כספים מארגונים בינלאומיים לעזרת מדינות עניות‪,‬‬ ‫כדי שגם הן תוכלנה להפסיק לזהם את הים התיכון‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מהן העובדות שמציג הכותב בפסקה הפותחת של הכתבה?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 2‬או ‪ 3‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .2‬כותב הכתבה מפרט את הסיבות לבעיה ואת תוצאותיה‪ .‬מהן הסיבות? מהן‬ ‫התוצאות? ארגנו את תשובתכם בטבלה במחברת (אפשר להכין את הטבלה‬ ‫במחשב)‪.‬‬ ‫‪ .3‬השלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫א‪ .‬זיהום הים פוגע קשות בפרנסת הדייגים משום ש‪...‬‬ ‫ב‪ .‬זיהום חופי הרחצה מביא לכך ש‪...‬‬ ‫ג‪ .‬התעשייה המספקת את צורכי האוכלוסייה הגדולה‪ ,‬החיה והמבלה לחופי‬ ‫הים התיכון‪ ,‬גורמת לזיהום מימיו וחופיו‪ ,‬שכן‪...‬‬ ‫ד‪ .‬חלק מהדגים וצמחי הים הושמדו‪ ,‬ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה עקב‪...‬‬ ‫ה‪ .‬מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי הים התיכון‪ ,‬מתנקזים אל‬ ‫הים‪ ,‬ולכן‪...‬‬ ‫‪ .4‬בפסקה המסיימת את הכתבה‪ ,‬פונה הכותב ישירות לקוראי הכתבה‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מדוע בחר הכותב בדרך זו? מה מטרתו?‬ ‫‪ .5‬בכנס בסיציליה נוסחה אמנה לשמירה על הים התיכון‪.‬‬ ‫כתבו את האמנה‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪:‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬נציגי ‪ 21‬מדינות לחופי הים התיכון‪ ,‬מתחייבים‪... :‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .2‬אילו היתה מתפרסמת דרישה שבני האדם יפסיקו לחלוטין להשתמש בים‬ ‫התיכון בצורה הגורמת לו נזק — האם היתה הדרישה מתקיימת? הסבירו‬ ‫דעתכם ונמקו‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫ֱהיו מגִ ני הדגים והיצורים החיים בים‪ .‬כתבו לממשלות המדינות הגובלות בים‪ ,‬תלונה‬ ‫על תנאי הסביבה הגרועים שלהם ועל סכנת החיים האורבת להם‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫לבעל תפקיד רשמי כותבים מכתב ְּב ֶדגֶ ם של מכתב רשמי‪ .‬שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •האם כתבתי תאריך?‬ ‫ •האם כתבתי פנייה לנמען? (לכבוד מר‪)...‬‬ ‫ •האם פירטתי את הנדון? (תיאור נושא המכתב במשפט אחד)‬ ‫ •האם הסברתי בגוף המכתב את הבעיה ואת הפעולה הנדרשת?‬ ‫ •כיצד סיימתי? (ביטויים של נימוס‪ ,‬כגון בכבוד רב‪ ...‬אצפה לתשובתך‪ ,‬בתודה‪)...‬‬ ‫ •האם חתמתי כמוען (השולח)?‬

‫לעובדה ולשמרה ‪145‬‬

‫ישראל שלנו‬ ‫יפה וגם פורחת‬

‫שדה כלניות בשוקדה‪ ,‬בצפון מערב הנגב‬

‫‪146‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור שם דגש על הרגשות והמחשבות שמעורר יופיים של מראות הים וסביבתו‬ ‫אצל המשוררים‪ ,‬בטרם ימי זיהומו בשפכי תעשייה ובשפכי ביוב‪.‬‬ ‫נקרא את השיר‪" :‬הליכה לקיסריה" מאת חנה סנש ואת השיר "שחפים" מאת לאה‬ ‫גולדברג‪" ,‬כנרת" מאת רחל‪ ,‬ו"לשיר זה כמו להיות ירדן" מאת נעמי שמר‪ .‬ניזָ ֵכר‬ ‫ונשתף ברגשות שמתעוררים אצלנו בחוויות שחווינו בטבע‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫נקרא טקסט אנציקלופדי על "נהר הירדן" וסיפור עממי “אגדת הירדן‪ ,‬מאת דבורה‬ ‫עומר נשווה ונמצא את השוני ביניהם‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪ .‬נבחין בלשון ציורית (ביטויים מושאלים ודימויים)‪.‬‬ ‫‪ ‬נתכנן טיול‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נחזור ונלמד על השימוש בשם הפעולה בכתיבת מידע מתומצת‪.‬‬ ‫ ‬

‫כלנית נדירה במרגלות הגלבוע‬

‫‪147‬‬

‫ְׁש ָח ִפים ‪ֵ /‬לאָה ּגֹו ְל ְד ֶּברְג‬ ‫נּוח‬ ‫ְסלָ ִעים וְ יָ ם‪ְׁ ,‬ש ָח ִפים יָ ְׁשבּו לָ ַ‬ ‫ְּכחֹם ַהּיֹום‪.‬‬ ‫רּוח‪,‬‬ ‫ַהּיָ ם ָּכחֹל‪ ,‬לְ ַאט יִ ּׁשֹב ָה ַ‬ ‫ֶמ ְר ָחב וָ רֹום‪.‬‬ ‫ַׁשלְ וָ ה ָּכזֹאת ַעל ֶסלַ ע וְ ַעל ַמיִ ם‪,‬‬ ‫ְּבח ֶֹדׁש ָאב!‬ ‫ִהּנֵ ה ֶא ָחד ִה ְמ ִריא‪ָּ ,‬פ ַרׂש ְּכנָ ַפיִ ם‪,‬‬ ‫וְ ָעף‪.‬‬

‫= ‬ ‫"שחפים" הוא שיר‬ ‫טבע המתאר נוף‪.‬‬ ‫המשוררת‬ ‫"מציירת" בעזרת‬ ‫מילים נוף שהרשים‬ ‫אותה‪.‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אילו פרטים בנוף מתארת הדוברת?‬ ‫‪ .2‬איזו אווירה מורגשת בשיר?‬ ‫‪ .3‬אילו ניגודים אפשר למצוא בשיר?‬ ‫‪ .4‬אילו צבעים מוזכרים בשיר‬ ‫א‪ .‬במפורש?‬ ‫ב‪ .‬במרומז?‬ ‫‪ִ .5‬אילו תיארה הדוברת אותו הנוף בחורף‪ ,‬במה היה התיאור שונה?‬ ‫‪ .6‬קראו את קטע המידע בעמוד הבא‪ .‬האם אפשר למצוא רמז לשיר בקטע‬ ‫המידע?‬

‫‪148‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫שחפים ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר‬ ‫השחפים הם עופות ים‪ ,‬בהם מינים גדולים ובינוניים‪ .‬יש להם צוואר ארוך וכנפיים‬ ‫לדאייה ממושכת בגובה נמוך בעזרת רוחות הים‪ .‬גופם‬ ‫ארוכות ומחודדות‪ ,‬המתאימות ִ‬ ‫מוצק‪ ,‬הרגליים קצרות ובעלות קרום שחייה בין האצבעות‪,‬‬ ‫והמקור גדול ומותאם לתפישת דגים‪ .‬השחפים אינם שחיינים‬ ‫מהירים‪ ,‬יש להם יכולת טובה לעוף‪ ,‬הם גולשים על המים או‬ ‫דואים מעליהם‪ .‬הם צפים על המים בעזרת האוויר הכלוא‬ ‫בין נוצותיהם‪ .‬השחפים ניזונים מדגים ומצדפות‪ .‬הם נוהגים‬ ‫להיצמד למסלולי אוניות ולאכול את שיירי המזון שזורקים‬ ‫מהאוניות אל הים‪ .‬חלקם של השחפים הסתגל גם לחפש‬ ‫מזון על היבשה‪ .‬השחפים נוברים בהמוניהם במזבלות ישראל‬ ‫מקני עופות אחרים‪ ,‬ואפילו תופשים‬ ‫או טורפים גוזלים וביצים ִ‬ ‫חרקים לעת מצוא‪ .‬השחפים שותים בעת הצורך ֵמי ים ופולטים את עודף המלח דרך‬ ‫נחיריהם‪ .‬בדרך כלל הם שוהים על החופים ואינם מתרחקים למרחק גדול מהיבשה‪.‬‬ ‫לארץ מגיעים מאירופה הקרה כחמישה־עשר מינים של שחפים‪ ,‬כדי לחרוף בה את‬ ‫חודשי החורף‪ .‬הם חיים בלהקות ענקיות המונות לפעמים אלפי שחפים‪ .‬כל זוג שומר‬ ‫הקן שלו‪.‬‬ ‫על תחום ֵ‬ ‫להקות השחפים ממריאות ועפות במסלולי הגישה של מטוסי הנוסעים הנוחתים בנמל‬ ‫התעופה בן גוריון והממריאים ממנו‪ ,‬ובכך הן מסכנות את המטוסים ואת חיי הנוסעים‪.‬‬ ‫לשיחה ולכתיבה‬

‫= ‬

‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד מותאם מבנה הגוף של השחף לחיי עוף ימי? השלימו בטבלה‪:‬‬ ‫האיבר‬

‫ההתאמה לחיי עוף ימי‬

‫‪ .1‬הכנפיים‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬הרגליים‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬המקור‬

‫‪---‬‬

‫‪.4‬‬

‫כלוא ביניהן אוויר כדי שהשחף יוכל לצוף על פני המים‬ ‫ב‪ .‬ממה ניזונים השחפים?‬ ‫‪--‬‬‫‪ 1‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 2‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 3‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 4‬‬

‫ישראל שלנו ‪149‬‬

‫‪ .2‬לפניכם רשימה של כותרות‪:‬‬ ‫ִּכתבו לאילו שורות בקטע מתייחסת כל אחת מן הכותרות וסדרו אותן לפי סדר‬ ‫הבאת המידע בקטע‪:‬‬ ‫ •תנועתם של השחפים‬ ‫ •מזונם של השחפים‬ ‫ •מבנה גופם של השחפים‬ ‫האם הצלחתם לכלול תחת הכותרות הנ"ל את כל פרטי המידע שבקטע?‬ ‫‪ .3‬אילו מההיגדים שלהלן מתאר את סוג הכתיבה "מידע" ואילו מתארים "שיר"?‬ ‫מיינו לשתי קבוצות‪:‬‬ ‫ •מביא פרטים מדויקים‬ ‫ •מתאר אווירה‬ ‫ •מביע פליאה והתפעלות‬ ‫ •העיקר בדרך הכתיבה הוא הידע‬ ‫ • ִּבדיוני‬ ‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫בקטע קראתם‪" :‬לעופות המים כנפיים ארוכות המתאימות לדאייה‪ ...‬הם גולשים על‬ ‫המים או דואים מעליהם"‪ .‬את הפעולה שעושים עופות המים אפשר לתאר לא רק על‬ ‫ידי פעלים (דואים) אלא גם על ידי שם הפעולה (דאייה)‪ .‬כך גם לגבי פעולות שונות‬ ‫שעושים בני האדם‪ .‬למשפט‪ :‬הם קמו בבוקר מוקדם‪ ,‬אכלו ושתו אפשר להקביל את‬ ‫שמות הפעולה האלה‪ :‬קימה‪ ,‬אכילה ושתייה‪.‬‬ ‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫הפועל ‬ ‫דֹואים ‬ ‫שוחים ‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ָצ ִפים ‬ ‫‪--‬‬‫נֹוב ִרים ‬ ‫ְ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫שם הפעולה‬ ‫ְּד ִאּיָ ה‬ ‫‪--‬‬‫גלישה‬ ‫ְׁש ִהיָ יה‬ ‫ציפה‬ ‫ָ‬ ‫ראה‬ ‫המ ָ‬ ‫ְ‬ ‫‪---‬‬

‫לעת מצוא"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוב על השחפים‪ ,‬שהם "אפילו תופשים חרקים ֵ‬ ‫מה פירוש הצירוף לעת מצוא?‬ ‫"דאֹון"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫"ד ִאייה" לבין ָ‬ ‫‪ .3‬מה הקשר הלשוני בין ְ‬

‫‪150‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫סנ ֶׁש‬ ‫חּנ ָה ֵ‬ ‫יס ְריָ ה ‪ַ /‬‬ ‫ֲה ִל ָיכה ְל ֵק ַ‬ ‫ֵאלִ י‪ֵ ,‬אלִ י‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ּגָ ֵמר לְ עֹולָ ם‬ ‫ַהחֹול וְ ַהּיָ ם‬ ‫ִר ְׁשרּוׁש ֶׁשל ַה ַּמיִ ם‬ ‫ְּב ַרק ַה ָּׂש ַמים‬ ‫ְּת ִפּלַ ת ָה ָאדם‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪151‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפי כותרת השיר‪ ,‬באיזו חוויה נזכרת הדוברת?‬ ‫‪ .2‬השיר הוא שיר תפילה‪ .‬לפי מה אפשר לראות זאת?‬ ‫‪ .3‬מה מבקשת הדוברת בתפילתה?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬אילו הייתם פונים אל אלוהים בתפילה — מה הייתם אתם מבקשים? ערכו ‬ ‫ רשימה של בקשותיכם‪ .‬התחילו בבקשה החשובה ביותר וסיימו בבקשות ‬ ‫ קלות ערך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קראו שוב את השיר‪ .‬האם יש הבדל בין בקשותיכם לבקשה שבשיר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪" .5‬שלא ייגמר לעולם" הפך לניב שמשתמשים בו לעתים כדי להוקיר את מה שיש‪.‬‬ ‫ִערכו רשימה של מה שטוב בחייכם והייתם רוצים "שלא ייגמר לעולם"‪.‬‬ ‫מאזינים ללחן‬ ‫ ‬ ‫האזינו לשני ביצועים של השיר ביו־טיוב‪ .‬האחד — בביצוע עופרה חזה‪ ,‬והשני — בביצוע‬ ‫הגבעטרון‪ .‬איזה מהביצועים אהוב עליכם יותר? הסבירו לחבריכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על‬ ‫תולדות חייה של חנה סנש וכתבו בקצרה קטע‬ ‫שיהיה בו מענה לשאלות‪:‬‬ ‫מתי והיכן נולדה?‬ ‫מתי עלתה לארץ?‬ ‫היכן חיה בארץ?‬ ‫לאיזו שליחות התנדבה?‬ ‫מה היה גורל השליחות?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.17‬‬ ‫חנה סנש‬

‫‪152‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אגדת היַ רדן ‪ /‬עיּבדה‪ :‬דבורה עומר‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫פעם‪ ,‬כך מסּפרת לנו אגדה נושנה‪ ,‬לא היה נְ הר היַ רדן בארץ‪ .‬שלושה נחלים זרמו‬ ‫מרֹומי הגָ ליל‪ֵׁ :‬שם הנהר האחד ַח ְצ ַּבנִ י‪ֵׁ ,‬שם השני ַּבנְ יאס ושם השלישי — ָדן‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫להם ִּב‬ ‫הּבנְ יַ אס היה‬ ‫בצד זה ומעולם לא נפגשו‪ ,‬כי תמיד ָרבו והתווַ ּכחו‪ַ .‬‬ ‫זרמו הנהרות זה ַ‬ ‫אומר‪" :‬אני הגדול מכולם‪ ".‬טען לעּומתֹו‬ ‫ּומרווִ ים יותר‪".‬‬ ‫ימיי ְקרירים ַ‬ ‫הדן‪" :‬אך ֵמ ַ‬ ‫צּבנִ י‪" :‬האם ְראיתם נהר‬ ‫הח ַ‬ ‫הוסיף ַ‬ ‫ימיו? אני‬ ‫שבחֹורף יכּפיל את כמּות ֵמ ָ‬ ‫הוא!" "לי אין צורך בכך‪ ",‬ליגלג הּבניאס‪,‬‬ ‫"אתה סתם‬ ‫"שפע מים לי תמיד‪ַ ".‬‬ ‫ֶ‬ ‫צּבני‪" .‬ואתה‬ ‫הח ַ‬ ‫ברבן!" קרא לעּומתֹו ַ‬ ‫ַר ְ‬ ‫הּבניאס‪" .‬לשניכם גם‬ ‫מקנא!" ענה לו ַ‬ ‫יַ חד אין ֵשם יפה‪ ,‬קצר ומצלצל כמו זה‬ ‫שהיה גאה מאוד בשמו‪.‬‬ ‫שלי!" אמר דן‪ָ ,‬‬ ‫וכך היו שלושת הנהרות ָרבים ביניהם‪,‬‬ ‫וממילים היו‬ ‫מתווּכחים וגֹועשים‪ִ .‬‬ ‫עוברים למעׂשים‪ַ :‬מתיזים מים זה על‬ ‫זה‪ ,‬זורקים אבנים זה אל ֲאפיקֹו של‬ ‫זה‪ ,‬כדי לעּכב זרימתֹו‪ .‬ויש אומרים‬ ‫שּפרצה ַּב ְסבך‬ ‫הׂשרפה הגדולה‪ָ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫כי‬ ‫הּבניאס‪ ,‬נגרמה על‬ ‫המֹוריק שלְ יַ ד ַ‬ ‫ידי אחד הנהרות‪ .‬היו המריבות רּבות‬ ‫וקשות‪ ,‬והמהּומה גדולה‪ .‬ואז‪ ,‬כאשר‬ ‫נמשכו המריבות בלי שיוכלּו להחליט‬ ‫מי ביניהם הטוב והיפה ביותר‪ ,‬החליטו הנהרות להביא את ְד ָב ָרם לפני השופט‪.‬‬ ‫אדי (שופט) ָּבא ּביָ מים‪ ,‬נכּבד וחכם‪ .‬פנו אליו הנהרות והוא נַ ֲענה‬ ‫ובגליל ישב אז ָק ִ‬ ‫מסביב לתל וגעשו‪:‬‬ ‫לבקשתם; בא וישב על ֵתל שניצב בין השלושה‪ .‬זרמו הנהרות ָ‬ ‫נהר נהר — וטענָ תֹו‪ ,‬נהר נהר — וַ ֲעצּומתֹו‪.‬‬ ‫"בבקשה ִמּכם‪ַ ,‬דּברּו אחד אחד ואשמע את דבריכם‪ִ ",‬השתיק השופט את הנהרות‬ ‫המתווַ ּכחים‪.‬‬ ‫מימי‪ ",‬אמר הּבניאס‪" ,‬האין דבר זה‬ ‫"לי יש שפע מים‪ ,‬ועצים נותני פרי שותים את ַ‬ ‫עושה אותי לטוב שבין כולם?"‬ ‫מימי בעת החורף!" אמר החצּבני‪" ,‬האין זה דבר ראוי לציּון?"‬ ‫"ואני מכפיל את כמות ַ‬ ‫יסעֹו הּבניאס‪.‬‬ ‫"מי שיֵ ש לו מים רבים כל השנה אינו זקּוק לכך‪ִׁ ",‬ש ְ‬

‫ישראל שלנו ‪153‬‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫‪45‬‬

‫‪50‬‬

‫‪55‬‬

‫‪60‬‬

‫‪65‬‬

‫‪154‬‬

‫היסה אותם השופט‪" ,‬ומה בפיָך‪ ,‬דן?" פנה אל השלישי‪.‬‬ ‫"שקט!" ָ‬ ‫ושמות ְּכעּורים כאלה?" אמר הדן‪" ,‬מה זה חצּבני? מה זה ּבניאס?‬ ‫"נהרות יפים — ֵ‬ ‫דן הוא ֵׁשם נָ אה‪ ,‬קצר וקולֵ ַע‪ ,‬נהר ללא ֵׁשם נאה הוא כמו אדם ללא בגד‪".‬‬ ‫"מה חשּוב השם?" רגשו החצּבני והּבניאס‪.‬‬ ‫"חשּוב עד מאוד!" ָּפסק הדן‪.‬‬ ‫הוויּכּוח‪ ,‬אבנים‬ ‫ַ‬ ‫ושוב החלו מתווּכחים ורבים‪ֵ .‬מימיהם געשו וניתזּו לכל ֵעבר בלַ הט‬ ‫שּב ְסבך הירוק‪ .‬המים הקרירים‬ ‫מקרקעית הנהרות והבריחו את הציפורים ַ‬ ‫הושלכו ַ‬ ‫הוויּכּוח שאין לו סוף‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ברגשת‬ ‫תע ְּכרּו ִ‬ ‫התחממּו ונִ ַ‬ ‫ואחר שקע בהרהורים עמוקים‪.‬‬ ‫התל ַ‬ ‫שלרגלֵ י ֵ‬ ‫ַ‬ ‫התבונן השופט בשלושת הנהרות‬ ‫מעלות טובות ּומשּוּבחֹות‪".‬‬ ‫לבסוף פתח ואמר‪" :‬אכן‪ ,‬צודקים אתם‪ .‬לכל אחד מכם ֲ‬ ‫"אך מי הטוב מכולנו?" ָרגש החצּבני‪.‬‬ ‫"מובן שאני!" קבע הּבניאס‪.‬‬ ‫"לא ולא!" ָרגז הדן‪.‬‬ ‫פיקי הנהרות‪ .‬לוהט כל‬ ‫ופרצה מריבה‪ ,‬אשר ָסתמה את ֲא ֵ‬ ‫הוויּכּוח‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ושוב ִהתלהט‬ ‫כך היה הוויכוח‪ ,‬עד כי פרצה אש בין הׂשיחים‪.‬‬ ‫"חדלו מיד!" ציווה השופט‪" ,‬אם כך תמשיכו — חושש אני שלא זמן רב עוד יהיו‬ ‫ִ‬ ‫מים בחצּבני‪ ,‬יֶ רק לחופי הּבניאס ומים קרים בדן‪".‬‬ ‫לשמע הדברים הללּו‪.‬‬ ‫"מדוע ולמה אתה אומר כך?" נֶ עצבו הנהרות ֵ‬ ‫והביטו מה קרה לׂשיחים ולעצים‬ ‫ְ"ראּו מה רבים המים אשר נשפכו מתוך החצּבני‪ַ .‬‬ ‫ומי הדן הקרירים היו למים רותחים בלַ הט הוויּכוח! עליכם‬ ‫היפים שלִ גדֹות הּבניאס‪ֵ .‬‬ ‫לׂשים קץ למריבות אם רוצים אתם להתקיים‪".‬‬ ‫"אמֹור לנו אתה מי הטוב בינינו — ושוב לא נריב!" ביקשו הנהרות מן השופט‪.‬‬ ‫תח ְּברּו ותהיו‬ ‫משלו‪ ",‬אמר השופט‪" ,‬ועל כן — אם ִת ַ‬ ‫מעלות ֶ‬ ‫"כל אחד מּכם יש לו ֲ‬ ‫ומרווִ ים‪ ,‬זִ רמֹו שוטף‪ ,‬מימיו‬ ‫לנהר אחד — יהיה הוא לטוב ביותר‪ֵ .‬מימיו יהיו קרירים ַ‬ ‫ושם נאה נקרא לו‪".‬‬ ‫מרּוּבים בחורף‪ֲ ,‬אפיקֹו מֹוריק; ֵ‬ ‫שקעו שלושת הנהרות במחשבות עמוקות‪ ,‬וכל אחד ִהרהר לעצמו‪" :‬אכן ִדברי‬ ‫מאתנו יש בו דברים טובים ויפים‪ ,‬ואם‬ ‫וטעם אמר השופט הזקן‪ .‬כל אחד ִ‬ ‫חוכמה ַ‬ ‫נהיה לנהר אחד — יהיה הנהר החדש טוב ויפה פי שלושה‪ֲ :‬אפיקֹו יהיה נאה ומֹוריק‬ ‫כאפיק הּבניאס; ֵמימיו יִ ְרּבּו בחורף כחצּבני‪ִ ,‬ובשמֹו יצלצל שמו הנאה של הדן‪ .‬יהיו‬ ‫ֲ‬ ‫לותיהם של כל השלושה יחד‪.‬‬ ‫מע ֵ‬ ‫בנהר החדש ֲ‬ ‫זרמו כל הנהרות‪ ,‬ירדו למקום אחד והיו לנהר חדש — נהר ְרחב ידיים‪ ,‬שאפיקֹו‬ ‫ושם ניתן לו — יַ ְר ֵדן‪ .‬והמקום אשר עליו ישב‬ ‫נאה ומֹוריק‪ ,‬מימיו קרירים וזִ רמו ַעז‪ֵ .‬‬ ‫אדי‪ ,‬לֵ אמֹור — תל‬ ‫בערבית ֵתל ֶאל ָק ִ‬ ‫שּפט הנהרות נקרא מאז ַ‬ ‫למ ַ‬ ‫השופט החכם ִ‬ ‫השופט‪ .‬הנה כך — מסּפרים ערביֵ י הגליל — נֹוצר נהר הירדן‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬בפתיחה כתוב‪" :‬כי תמיד רבו והתווכחו"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מי הם ַה ָר ִבים?‬ ‫ב‪ .‬על מה התווכחו?‬ ‫ג‪ .‬כל אחד מן הנהרות מצביע על יתרונותיו לעומת האחר‪ .‬מהם היתרונות?‬ ‫ד‪ .‬איזה נהר נראה לכם החשוב ביותר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפי המסופר‪ ,‬תארו את הנזק שגרמה המריבה בין הנהרות‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהם היסודות המציאותיים באגדה?‬ ‫‪ .4‬השופט החכם מצביע לבסוף על דרך לפתור את הבעיה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם היא נראית לכם נבונה?‬ ‫א‪ .‬מהי הדרך?‬ ‫‪ .5‬האנשה היא מתן תכונות אנושיות לבעלי חיים‪ ,‬לצמחים או לדומם‪ .‬הדמות‬ ‫המואנשת חושבת ומתנהגת כמו בן אדם‪ .‬הביאו דוגמאות שונות להאנשה באגדה‪.‬‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 6‬או ‪ 7‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .6‬יש אגדות הבאות להסביר תופעות שונות‪ .‬האם האגדה שלפניכם שייכת‬ ‫לקבוצה זו? נמקו‪.‬‬ ‫המספר שלוש בולט באגדה כמו במרבית האגדות‪ .‬היכן הוא מופיע באגדת הירדן?‬ ‫‪ִ .7‬‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬עוד לפני המשפט‪ ,‬הדובר הציג את השופט כחכם‪ .‬האם המשפט הוכיח זאת?‬ ‫נמקו דבריכם בהוכחות מהסיפור‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד מתקשרת המילה פשרה למשפט?‬

‫ ‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫מעשירים את השפה‬ ‫"מתּפ ֵאר"‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫א‪ .‬מצאו בפסקה הראשונה מילה מקבילה למילה‬ ‫ב‪ .‬מצאו בפסקה השנייה צירוף מילים שמשמעותו זקן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מצאו בסוף הפסקה השלישית מילה שמשמעותה ירוק‪.‬‬ ‫חברו משפטים והשתמשו בצירופים הבאים‪:‬‬ ‫ב‪ .‬דברי טעם‬ ‫א‪ .‬קצר וקולֵ ע‬ ‫באגדה מסופר שהבניאס שיסע את דברי החצבני‪ .‬כלומר קטע והפסיק את‬ ‫דבריו‪ .‬האם לפועל שיסע יש גם פירושים אחרים? היעזרו במילון‪.‬‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫תלמידי כיתה ו‪ 1‬תפסו לתלמידי כיתה ו‪ 2‬את מגרש הכדורסל בהפסקה‪.‬‬ ‫תארו את הוויכוח שפרץ ביניהם ואת טענותיהם לפני המורה התורן בחצר‪.‬‬ ‫שבצו בתיאור שלכם פעלים מן הרשימה‪.‬‬ ‫טען | שיסה | דרש | תבע | רגז | היסה | ליגלג | ענה | צעק | הרגיע‬

‫ישראל שלנו ‪155‬‬

‫נהר הירדן‬

‫נחל שניר‬ ‫(חצבני)‬ ‫נחל חרמון‬ ‫(בניאס)‬

‫לבנון‬ ‫עמק‬ ‫החולה‬

‫סוריה‬ ‫ים‬ ‫כנרת‬

‫ישראל‬

‫נהר‬ ‫הירמוך‬

‫‪156‬‬

‫ם המלח‬ ‫י‬

‫ירדן‬

‫נהר הירדן‬

‫נחל יבוק‬ ‫(זרקא)‬

‫הירדן זורם מצפון לדרום לאורך מזרחה‬ ‫של מדינת ישראל‪ ,‬בתוך בקעת הירדן‪.‬‬ ‫בקעת הירדן היא חלק מן השבר‬ ‫הסורי־אפריקני‪ .‬משני עברי הירדן‬ ‫משתרעות ממלכת ירדן ממזרח ומדינת‬ ‫ישראל במערב‪ .‬הירדן מקבל את מימיו‬ ‫החל מפסגת החרמון‪ ,‬בגובה של ‪2,814‬‬ ‫מטרים מעל לפני הים‪ ,‬ובסופו של דבר‬ ‫הוא נשפך לים המלח‪ ,‬הנמצא בעומק‬ ‫של כ־‪ 392‬מטרים מתחת לפני הים‪ .‬הוא‬ ‫"יורד" אפוא ירידה של יותר מ־‪3,200‬‬ ‫מטרים‪ .‬אורכו של הירדן בקו אווירי הוא‬ ‫כ־‪ 156‬קילומטרים‪ ,‬אך בשל פיתוליו‬ ‫הרבים‪ ,‬בחלקו התחתון מגיע אורכו‬ ‫למעשה ל־‪ 250‬קילומטרים‪.‬‬

‫הירדן העליון‪ :‬ארץ מים רבים‬ ‫מקורות מימיו של הירדן הם מי הפשרת‬ ‫השלגים באזור החרמון‪ ,‬ואליהם נוספים‬ ‫מי גשמים הזורמים על פני הקרקע‪.‬‬ ‫שני מקורות אלה מזינים את שלושת‬ ‫יובליו הגדולים של הירדן‪ .‬שלושה יובלים‬ ‫אלו הם‪ ,‬ממזרח למערב‪ ,‬נחל חרמון‬ ‫(הבניאס‪ ,‬שמוצאו במערת הבניאס‬ ‫שבגולן)‪ ,‬נחל דן‪ ,‬השופע מכולם‪ ,‬שמוצאו‬ ‫במעיינות הדן‪ ,‬ומשני עבריו מתנשאים‬ ‫הרי בזלת געשיים‪ .‬קטע זה של הנהר‬ ‫נקרא "הירדן ההררי"‪ .‬המים יורדים בו בשיפוע חד‪ ,‬מ־‪ 60‬מטרים מעל לפני הים ועד‬ ‫(החצּבני)‪ ,‬הארוך מכולם ומקורותיו‬ ‫ָ‬ ‫ל־‪ 210‬מטרים מתחת לפני הים‪ .‬השלישי‪ ,‬נחל שניר‬ ‫לרגלי החרמון‪.‬‬ ‫באזור זה החל קיבוץ כפר הנשיא בשנת ‪ 1990‬להטות חלק ממימי הירדן ליצירת תחנת‬ ‫כוח לייצור חשמל ופארק מים לנופש ולקיט‪ .‬הטיה זו עוררה התנגדות עזה מצד שוחרי‬ ‫הגנת הטבע‪ ,‬החוששים לאובדן אחד הקטעים האחרונים לאורך הירדן שבהם נשמר‬ ‫צביונו הפראי‪ ,‬הטבעי‪ ,‬של הנהר‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הירדן התחתון‬ ‫לאחר ֶׁש ֶפך הירדן לכנרת זורמים מימיו לאורך כ־‪ 21‬קילומטרים בתוך ים כנרת‪ .‬במקום‬ ‫ווּסת לפי‬ ‫יציאתו של הירדן מן הכנרת‪ ,‬בגשר דגניה‪ ,‬הוקם עוד בשנת ‪ 1932‬סכר‪ַ ,‬ה ְּמ ֵ‬ ‫הצורך את כמות המים היוצאים מן הכנרת‪ .‬לאחר כמה שנים גשומות מוזרמים עודפי‬ ‫המים אל הירדן‪.‬‬ ‫מדרום הכנרת ועד לצפון ים המלח מפרידים ‪ 105‬קילומטרים בקו אווירי‪ ,‬אך כאן‬ ‫מתפתל הירדן נפתולים רבים‪ ,‬וארכו הכולל הוא ‪ 223‬קילומטרים‪.‬‬ ‫במרחק של כשבעה קילומטרים מדרום לכנרת‪ ,‬וסמוך לחמת גדר‪ ,‬נשפך לירדן נהר‬ ‫הירמוך‪ .‬בעבר הזרים הירמוך עד ‪ 400‬מיליון מטרים מעוקבים מים בשנה‪ ,‬אך החל‬ ‫בשנות השבעים ִהטו הירדנים חלק גדול ממימיו למפעלי השקיה משלהם‪.‬‬ ‫בהמשך דרכו של הירדן דרומה נשפכים אליו ממזרח‪ ,‬משטח ממלכת הירדן‪ ,‬עוד‬ ‫שמונה נחלים‪ ,‬ביניהם נחל יבוק (זרקא) ונחל חשבון (חסבאן)‪ .‬שפיעתם של נחלים‬ ‫אלה רבה מזו של ֵמי מרבית הנחלים הנשפכים לירדן ממערב (כגון נחל יבנאל‪ ,‬נחל‬ ‫חרוד וואדי קלט); אך הירדנים סכרו את רובם‪ ,‬וכמות המים המגיעה מהם אל הירדן‬ ‫הולכת וקטנה מדי שנה‪.‬‬ ‫"גאון הירדן" ו"כיכר הירדן"‬ ‫הירדן התחתון זורם‪ ,‬בעיקולים ובפיתולים‬ ‫רבים‪ ,‬בתוך רצועה הנקראת "גאון הירדן"‪ .‬גאון‬ ‫הירדן הוא גיא שבתוכו מפלֵ ס הירדן את דרכו‬ ‫בסלע בהיר‪ ,‬פריך ורך‪ ,‬הנקרא ֵחיוָ ור‪ .‬גאון הירדן‬ ‫מכוסה צמחייה צפופה משני עברי הנהר‪ ,‬למן‬ ‫אצות ועד לעצים ושיחים האופייניים לגדות‬ ‫נחלים‪ ,‬בהם עץ צפצפת הפרת‪ ,‬שיחי קנה‪,‬‬ ‫עצי אשל ועוד‪ .‬כיום הצמחייה בגאון הירדן‬ ‫אינה צפופה כבעבר‪ ,‬בגלל עיבוד השטחים‬ ‫הסמוכים לנהר‪.‬‬ ‫המדרגה שמעל ל"גאון הירדן" נקראת "כיכר‬ ‫הירדן"‪ .‬זהו אזור צחיח ולוהט‪ ,‬חוץ מאשר‬ ‫בקטעים שבהם עוברים הנחלים הנשפכים‬ ‫ּתֹוח ִמים ממזרח‬ ‫לירדן ממזרח‪ .‬את כיכר הירדן ֲ‬ ‫הרי גלעד ומואב‪ ,‬וממערב — הרי שומרון‬ ‫ומדבר יהודה‪ .‬היא מגיעה לרוחבה המרבי‪,‬‬ ‫כ־‪ 16‬קילומטרים‪ ,‬סמוך ליריחו‪.‬‬ ‫(מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער‪,‬‬ ‫הוצאת יבנה־הוצאת לרוס)‬

‫גאון הירדן‬

‫ישראל שלנו ‪157‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיוון זרימתו של הירדן הוא‬ ‫ב‪ .‬הירדן הוא גבול מדיני בין‬ ‫ג‪ .‬אורך הירדן על פיתוליו הוא‪:‬‬ ‫ד‪ .‬מקורות מימיו של הירדן הם‬ ‫‪--‬‬‫ה‪ .‬הירדן נשפך ל‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ובין‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬מה מאפיין את הירדן ההררי?‬ ‫‪ .3‬במה שונה אזור "גאון הירדן" מאזור "כיכר הירדן"?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה היה נושא הוויכוח בין אנשי כפר הנשיא לאנשי הגנת הטבע?‬ ‫ב‪ .‬כתבו נימוק אחד לפחות בעד פעולתם של אנשי כפר הנשיא ונימוק אחד‬ ‫לפחות המתנגד להם‪.‬‬ ‫‪ .5‬אילו נחלים נשפכים לירדן לאורך זרימתו מצפון לדרום?‬ ‫וקטנה?‬ ‫‪ .6‬מדוע כמות המים הנשפכים לירדן הולכת ֵ‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬מה תפקידן של כותרות המשנה?‬ ‫ב‪ .‬הציעו כותרת משנה לפסקה הראשונה‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬ ‫‪ .1‬קראו בשני מקורות לפחות על הכנרת וכתבו טקסט מידעי שכותרתו‪:‬‬ ‫"חשיבותה של הכנרת בעבר ובהווה"‪.‬‬ ‫הקפידו לציין היבטים שונים (גיאוגרפי‪ ,‬כלכלי‪ ,‬היסטורי‪ ,‬תיירותי)‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.56‬‬ ‫‪ .2‬ציירו נהר דמיוני‪ .‬הוסיפו לציור במקומות המתאימים את המילים‪ :‬שפך‪ ,‬יובל‪,‬‬ ‫גדה‪ ,‬אפיק‪ ,‬פיתול‪ ,‬מקור‪ ,‬סכר‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬מהי משמעות המילה גאון בצירוף גאון הירדן? היעזרו במילון (חשבו על‬ ‫המשמעות המתאימה ביותר להקשר)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מאיזה שורש גזורות המילים — גאון‪ ,‬גאווה‪ ,‬גאות?‬ ‫מהו קשר המשמעות ביניהם? (היעזרו במילון)‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫הטקסט לקוח מאנציקלופדיה‪ .‬מה מאפיין טקסט אנציקלופדי?‬

‫‪158‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫עמִי ׁשֶ מֶר‬ ‫ָל ִׁשיר זֶ ה ְּכמֹו ִל ְהיֹות יַ ְר ֵּדן ‪ /‬נ ָ ֳ‬ ‫לָ ִׁשיר‬ ‫זֶ ה ְּכמֹו לִ ְהיֹות יַ ְר ֵּדן‪:‬‬ ‫ַא ָּתה ַמ ְת ִחיל לְ ַמ ְעלָ ה ַּב ָּצפֹון‬ ‫ּומ ְת ַח ֵּצף‬ ‫ׁשֹוצף ִ‬ ‫ָצ ִעיר‪ ,‬צֹונֵ ן ֵ‬ ‫ּפֹורים ַּב ְּס ַבְך‬ ‫ׁשֹומ ַע ִצ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ַא ָּתה‬ ‫וְ כָ ל ַא ַחת ֵמ ֶהן‬ ‫ִצּפֹור ּגַ ן ֵע ֶדן‬ ‫ִּכי לָ ִׁשיר‬ ‫זֶ ה ְּכמֹו לִ ְהיֹות יַ ְר ֵּדן‬ ‫יָ ֶמיָך‬ ‫ׁשֹוט ִפים ְּכמֹו יַ ְר ֵּדן‬ ‫ְ‬ ‫רֹומה‬ ‫זֹורם ַא ָּתה ָּד ָ‬ ‫ּוכמֹותֹו ֵ‬ ‫ְ‬ ‫צֹומ ַח ֵע ֶׂשב ֶּפ ֶרא‬ ‫חֹופים ֵ‬ ‫ַעל ַה ִ‬ ‫ֲא ָבל ָהלְ ָאה ָהלְ ָאה ָהלְ ָאה‬ ‫ימיָך‬ ‫ּגְ אֹון ֵמ ֶ‬ ‫ֲהֹלא יָ ֶמיָך‬ ‫ׁשֹוט ִפים ְּכמֹו יַ ְר ֵּדן‬ ‫ְ‬

‫סֹופָך‬ ‫ְ‬ ‫וֹוע ּכְ מֹו יַ ְר ֵּדן‬ ‫לִ גְ ַ‬ ‫לְ ֵה ָא ֵסף לְ ַאט ֶאל יַ ם ַה ָּמוֶ ת‬ ‫יֹותר ָּבעֹולָ ם‬ ‫ַּב ָּמקֹום ַהּנָ מּוְך ְּב ֵ‬ ‫ֲא ָבל‬ ‫ֵמרֹאׁש ָה ֵרי ַה ֶּׁשלֶ ג‬ ‫צֹוהלֶ ת‬ ‫ַּב ֲהמּולָ ה ּגְ דֹולָ ה ֶ‬ ‫ַא ֲח ֶריָך‬ ‫ִׁש ֶיריָך ְמ ַפּכִ ים לָ ֶהם‬ ‫ֲהֹלא‬ ‫לָ ִׁשיר זֶ ה ּכְ מֹו לִ ְהיֹות יַ ְר ֵּדן‪.‬‬

‫הירדן ליד יריחו‬

‫ישראל שלנו ‪159‬‬

‫ִּכּנֶ ֶרת ‪ָ /‬רחֵל‬ ‫הֹוׁשט ַהּיָ ד וְ גַ ע ָּבם —‬ ‫ָׁשם ָה ֵרי ּגֹולָ ן‪ֵ ,‬‬ ‫ּבֹוט ַחת ְמ ַצּוִ ים‪ֲ :‬עצֹר‪.‬‬ ‫ִּב ְד ָמ ָמה ַ‬ ‫קֹורנֶ ת נָ ם ֶח ְרמֹון ַה ַּס ָּבא‬ ‫ִּב ְב ִדידּות ֶ‬ ‫נֹוׁש ֶבת ִמ ִּפ ְסּגַ ת ַה ְּצחֹור‪.‬‬ ‫וְ ִצּנָ ה ֶ‬

‫ִצנָ ה — ְק ִרירּות‪ ,‬קֹר‬ ‫ָצחֹור — לָ ָבן ְמאֹוד‪ָ ,‬טהֹור‬

‫ָׁשם ַעל חֹוף ַהּיָ ם יֵ ׁש ֶּד ֶקל ְׁש ַפל ַצ ֶּמ ֶרת‪,‬‬ ‫ׁשֹובב‪,‬‬ ‫ְסתּור ֵׂש ַער ַה ֶּד ֶקל ְּכ ִתינֹוק ָ‬ ‫ּוב ֵמי ִּכּנֶ ֶרת‬ ‫ֶׁשּגָ לַ ׁש לְ ַמ ָּטה ְ‬ ‫ְמ ַׁש ְכ ֵׁשְך ַרגְ לָ יו‪.‬‬

‫נּוע‬ ‫ְׁש ַפל — נָ מּוְך‪ָ ,‬צ ַ‬ ‫רּוע‪ֹ ,‬לא ְמ ֻס ָּדר‬ ‫ְסתּור — ּ ָפ ַ‬

‫ָמה ַרּבּו ְּפ ָר ִחים ַּבח ֶֹרף ַעל ַה ֶּכ ַר ְּך‪,‬‬ ‫ַּדם ַה ַּכּלָ נִ ית וְ ֶכ ֶתם ַה ַּכ ְרּכֹם‪,‬‬ ‫יֵ ׁש יָ ִמים — ִּפי ֶׁש ַבע ָאז יָ רֹק ַהּיֶ ֶרק‪,‬‬ ‫ִּפי ִׁש ְב ִעים ְּת ֻכּלָ ה ַה ְּת ֵכלֶ ת ַּב ָּמרֹום‪.‬‬

‫ֶּכ ַר ְּך — ֵּבית יֶ ַרח ָה ַע ִּת ָיקה‬ ‫ֶׁש ַעל ְׂש ַפת ַה ִּכּנֶ ֶרת‬

‫ִאּוָ ֵרׁש — ֶא ְהיֶ ה לְ ָרׁש‪ָ ,‬ענִ י‬ ‫חּוח — ֵאלֶ ְך‬ ‫וַ ֲא ַה ֵּלְך ָׁש ַ‬ ‫פּופה ַּת ַחת ּכ ֶֹבד‬ ‫ְּכ ָ‬ ‫ַמּׂשּואֹות — ִמּׁש ֶֹרׁש נׁש"א‪,‬‬ ‫ִּפּתּוי‪ֲ ,‬ה ָס ָתה‬ ‫אֹותי‬ ‫יאנִ י‪ִּ ...‬פ ָּתה ִ‬ ‫(הּנָ ָחׁש ִה ִּׁש ַ‬ ‫ַ‬ ‫אֹומ ֶרת ַחּוָ ה)‬ ‫ֶ‬

‫חֹוח‪,‬‬ ‫ּגַ ם ִּכי ִאּוָ ֵרׁש וַ ֲא ַהּלֵ ְך ְׁש ַ‬ ‫וְ ָהיָ ה ַהּלֵ ב לְ ַמּׁשּואֹות זָ ִרים —‬ ‫אּוכל לִ ְׁשּכ ַֹח‬ ‫ַהאּוכַ ל לִ ְבּגֹד ָּבְך‪ַ ,‬ה ַ‬ ‫עּורים?‬ ‫ֶח ֶסד נְ ִ‬ ‫(תל אביב‪ ,‬תרפ"ז)‬

‫קבר רחל המשוררת ליד הכנרת‬ ‫שקיעה בכנרת‬

‫‪160‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אילו מקומות בארץ מוזכרים בשיר?‬ ‫‪ְ .2‬מנו את הצבעים המוזכרים במפורש או במרומז בשיר‪.‬‬ ‫האנשה מהי?‬ ‫לצ ַמח‪ ,‬לבעלי חיים או לדוממים לצחוק‪ ,‬לכעוס‪ ,‬לדבר‬ ‫כאשר המשורר או הסופר מאפשרים ֶ‬ ‫אל אנשים או להבין אותם‪.‬‬

‫‪ .3‬את מה מאנישה הדוברת בשיר? העתיקו שורות מתאימות‪.‬‬ ‫דימוי מהו?‬ ‫המילים כמו‪ ,‬כ‪ ...‬בדומה ל‪ ...‬מקשרות בין שני דברים שונים שיש להם משהו במשותף‪ .‬הן‬ ‫מרמזות לנו שלפנינו דימוי‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬ערום כנחש‪ ...‬נפוח כמו בלון‪...‬‬

‫‪ .4‬העתיקו דימוי מתוך השיר‪.‬‬ ‫ַה ְׁש ָאלָ ה מהי?‬ ‫פֹורה) שואלת תכונות מדבר אחד לדבר אחר ומקשרת בין שני דברים שונים‪.‬‬ ‫(מ ָט ָ‬ ‫השאלה ֶ‬ ‫לדוגמה‪" :‬לב ים"; "יד הגורל";‬

‫‪ .5‬מצאו בשיר ביטוי מושאל וכתבו‪.‬‬ ‫‪ .6‬במה שונֶ ה הבית האחרון משלושת הבתים הראשונים?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫היעזרו באינטרנט‪ .‬תכננו והציעו טיול לשני מקומות שמוזכרים בשיר‪:‬‬ ‫האחד — מקום מעניין מבחינה היסטורית‪.‬‬ ‫השני — מקום שמתאים לתיירות ולבילוי‪.‬‬ ‫תארו את המסלול וכתבו את דברי ההסבר המתאימים לתיאור המקום‪.‬‬ ‫הוסיפו תמונות ואת מפת הטיול‪.‬‬

‫ישראל שלנו ‪161‬‬

‫בנישער‬ ‫אדם‬ ‫בראי אגדות יוון‬

‫‪162‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מדוע אהבו עמי הקדם ובכללם תושבי יוון הקדומה להאזין לסיפורים על האלים ועל‬ ‫היחסים בינם לבין בני האדם? מה למדו בני האדם על עצמם ועל הטבע מסיפורי‬ ‫המיתולוגיה? אלו הן השאלות בהן עוסק המדור‪.‬‬ ‫נקרא שני טקסטים מידעיים‪" :‬מיתולוגיה — מהי?" ו"למה האלים כועסים?"‬ ‫נקרא כמה מהאגדות המפורסמות‪“ :‬מה חבוי בתיבת פנדורה?" בעיבוד רקפת זוהר;‬ ‫“אורופיאוס ואורדיקי“ ו“הלבירינת“ שניהם בעיבודה של נירה הראל‪ ,‬נחשוב‪ :‬מדוע בני‬ ‫תקופתנו עדיין הולכים ֶׁשבי אחרי העלילות העתיקות המסופרות במיתולוגיה היוונית?‬ ‫חשוב שתדעו שזמן רב לאחר שאגדות יוון הועלו על הכתב הן המשיכו וממשיכות‬ ‫עד ימינו להוות מקור השפעה והשראה ליוצרים בתחומים שונים‪ .‬אתם מכירים‬ ‫בוודאי את הסרט “אודיסאה בחלל"‪ ,‬הוא נוצר בהשראת הסיפור על הרפתקאותיו‬ ‫של אודיסאוס אחת הדמויות המעניינות בסיפורי המיתולוגיה‪ .‬גם ציירים‪ ,‬פסלים‪,‬‬ ‫משוררים‪ ,‬סופרים ומוסיקאים יצרו יצירות מופת בהשראת המיתולוגיה היוונית‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בקטעי המידע נחפש סיבתיות‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נשתמש במילות קישור בפסקת השוואה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד מילים וביטויים שנכנסו לשימוש בשפה העברית מהמיתולוגיה היוונית‪.‬‬

‫‪163‬‬

‫יתֹולֹוגיָ ה? ‪ /‬שולה פרידור‬ ‫ְ‬ ‫מהי ִמ‬

‫כלים מהתקופה‬ ‫הקלסית היוונית‪,‬‬ ‫ועליהם ציורים‬ ‫של סיפורי‬ ‫המיתולוגיה‬

‫מאז ומתמיד העסיקו את בני האדם‬ ‫השאלות‪ :‬מי ברא את העולם? איך נוצרו‬ ‫בני האדם? כיצד נוצרו תופעות טבע‪ ,‬כגון‬ ‫עונות השנה‪ ,‬סערות‪ ,‬אש‪ ,‬כוכבים? מדוע‬ ‫יש אסונות ומוות? הקדמונים לא ידעו‬ ‫לתת הסברים מדעיים לתופעות האלה‪.‬‬ ‫הם הסבירו אותן בעזרת סיפורים על ֵאלים‪,‬‬ ‫על יצורים פלאיים‪ ,‬על מפלצות ועל מעשי‬ ‫גבורה‪ .‬סיפורים אלה נקראים מיתולוגיה‪.‬‬ ‫הסיפורים המיתולוגיים אינם משקפים‬ ‫אמת מדעית‪ ,‬אלא מלמדים על האמונות‬ ‫של בני התרבויות הקדומות‪.‬‬ ‫אנו מכירים מיתולוגיֹות של עמים שונים‪,‬‬ ‫כגון המיתולוגיה המצרית והמיתולוגיה‬ ‫הס ַקנדינָ ווית‪ ,‬אבל הידועה שבהן היא‬ ‫ְ‬ ‫המיתולוגיה היוונית‪.‬‬ ‫הקריאה במיתולוגיה היוונית מלמדת אותנו על אמונותיהם ועל דתם של היוונים‬ ‫האלים שהתגוררו על הר‬ ‫יטנים‪ ,‬אבותיהם של שנים־עשר ֵ‬ ‫שהט ָ‬ ‫ִ‬ ‫הקדמונים‪ .‬הם האמינו‬ ‫אּורנּוס — ֵאל השמים‪ ,‬וגַ איָ ה — ֵאלַ ת האדמה‪ .‬לאלים‬ ‫האולימפוס‪ ,‬הם צאצאיהם של ָ‬ ‫יתנֵ י הטבע‪ .‬האלים נראו כבני אדם‪ ,‬ואף היו‬ ‫היה הכוח לשלוט על בני האדם ועל ֵא ָ‬ ‫להם תכונות דומות לאלה של בני האדם‪ .‬הם כעסו‪ ,‬נקמו‪ ,‬אהבו ושנאו‪ .‬הם חיו על הר‬ ‫קטר‪.‬‬ ‫האולימּפּוס‪ .‬שם אכלו ממאכל האלים — ַא ְמ ְּברֹוזיָ ה‪ ,‬ושתו את משקה האלים — נֶ ָ‬ ‫היוונים הקדמונים האמינו שהאלים הם בני ַאלְ ָמוֶ ות‪.‬‬ ‫איך התפרסמו סיפורי המיתולוגיה?‬ ‫ביוון העתיקה‪ ,‬בתקופה שעדיין לא היה כתב‪ ,‬היו‬ ‫משוררים‪ ,‬מספרי סיפורים‪ ,‬שנדדו מעיר לעיר‬ ‫ומכפר לכפר‪ .‬הם שיעשעו בחגיגות או בסעודות‬ ‫את מאזיניהם וסיפרו להם סיפורים בעל פה‪,‬‬ ‫מתוך זיכרונם‪ .‬רק לפני כשלושת אלפים שנים‬ ‫קמו ליוונים משוררים דגולים‪ ,‬שהעלו לראשונה‬ ‫יא ָדה"‬ ‫ה"אילִ ָ‬ ‫על הכתב את "תולדות האלים" ואת ִ‬ ‫יס ָאה"‪.‬‬ ‫וה"אֹוד ֵ‬ ‫ִ‬ ‫(על פי אנציקלופדיה "אביב")‬

‫‪164‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מיתולוגיה — "מיתוס" ביוונית קדומה‪ ,‬פירושו סיפור‪" .‬לוגיה"‪ ,‬פירושה תורה‪ .‬מיתולוגיה‬ ‫היא תורת המיתוסים‪ .‬מיתוס הוא סיפור אגדה קדום שעוסק בדרך כלל בבריאת העולם‪,‬‬ ‫באלים‪ ,‬בגיבורים‪ .‬המיתוסים מסבירים גם התנהגויות של בני אדם‪.‬‬ ‫בעברית של ימינו‪ ,‬משתמשים במילה "מיתוס" בהשאלה‪ :‬א‪ .‬כאשר רוצים לומר על סיפור‬ ‫שהוא דמיוני‪ ,‬אפשר לומר שהוא "לא היה ולא נברא" ‪ ,‬שהוא "מיתוס"‪ .‬ב‪ .‬כאשר רוצים לומר‬ ‫שמישהו או משהו הוא סמל ומופת אפשר לומר "זה הוא מיתוס"‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬העתיקו מתוך הפסקה הראשונה את המשפט שלפי דעתכם הוא החשוב ביותר‪.‬‬ ‫‪ .2‬העתיקו מתוך הפסקה השנייה את המשפט שעל פי דעתכם הוא החשוב ביותר‪.‬‬ ‫‪ .3‬אילו תכונות ייחסו היוונים הקדומים לאלים?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬מי היו אבותיהם של הטיטנים?‬ ‫ב‪ .‬מי היו צאצאי הטיטנים?‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬לפי המיתולוגיה היוונית מה היה הדמיון בין אלי האולימפוס לבין בני האדם?‬ ‫ב‪ .‬במה שונים האלים מבני האדם לפי הכתוב?‬ ‫‪ .6‬כיצד התפרסמו ונפוצו סיפורי המיתולוגיה?‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהנושאים הבאים וכתבו עליו‪:‬‬ ‫‪ .1‬בחרו מתוך הפסקה הראשונה את אחת השאלות שהעסיקו את האנשים‬ ‫בתקופה העתיקה ביוון‪ .‬הסבירו איך עונה עליהם המדע בימינו (חפשו על כך‬ ‫חומר באינטרנט ובאנציקלופדיות שונות)‪.‬‬ ‫אחר על המיתולוגיה היוונית‪ ,‬אילו פרטי מידע חדשים נמצאו‬ ‫‪ .2‬קראו במקור ֵ‬ ‫במקור שקראתם?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬בקטע כתוב‪" :‬לאלים היה הכוח לשלוט על בני האדם ועל איתני הטבע"‪.‬‬ ‫הצירוף "איתני הטבע" הוא מושג כולל‪ .‬הוסיפו לו פירוט‪.‬‬ ‫יתן‪ .‬הסבירו אותם במילים שלכם‪:‬‬ ‫‪ .2‬בשלושת הצירופים שלהלן מופיעה המילה ֵא ָ‬ ‫נחל איתן‪ ,‬שב לאיתנו‪ ,‬איתן בדעתו‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפניכם רשימת מילים‪ .‬אילו מן המילים קרובות במשמעותן למילה איתן ולאילו‬ ‫מהן משמעות הפוכה מזו של המילה איתן‪:‬‬ ‫עּוע | ָּת ִקיף‬ ‫יַ ִּציב | ַא ְכזָ ב | ָחזָ ק | ַחּלָ ׁש | ָר ַ‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪165‬‬

‫למה האלים כועסים? ‪ׁ /‬שֹהם סמיט‬

‫פוסידון‪ ,‬אל ַהיָ ם‬

‫‪166‬‬

‫ּפֹוסידֹון‪ֵ ,‬אל ַהים במיתולוגיה היוונית‪ ,‬כעס על מישהו (למשל על‬ ‫כש ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫שהחריב ֶאת ְטרֹויָ ה)‪ ,‬הוא היה ֵמניף ֶאת ִקלְ שֹונו ֶה ָחלּוד‬ ‫יסאּוס ֶ‬ ‫אֹוד ֵ‬ ‫ִ‬ ‫והאש במיתולוגיה‬ ‫הרי הגַ עש ֵ‬ ‫ומחולל סערה אדירה‪ּ .‬כְ ֶש ֶּפלֶ ה‪ֵ ,‬אלַ ת ֵ‬ ‫אקה‪ ,‬אחותה הקטנה והטובה)‬ ‫של ָהוואי‪ ,‬כעסה על מישהו (למשל על ִהיָ ָ‬ ‫אּוא ָאה ושופכת לָ ָבה‬ ‫היא היתה מתפרצת מביתה שבהר הגעש ִקילָ ֵ‬ ‫רותחת על כל סביבותיה‪ .‬גם ְּב ִמיתֹוסים של תרבויות אחרות אפשר‬ ‫למצוא לא מעט ֵאלים כועסים‪ .‬למה האלים במיתולוגיות כועסים כל כך?‬ ‫האם הם עצבניים מטבעם או שמא יש דברים שמכעיסים אותם במיוחד?‬ ‫נראה שהאלים כועסים פשוט מפני שהם דומים לנו‪ ,‬בני האדם (או כמו‬ ‫ֶ‬ ‫הק ְדמֹונים חשבו‪ :‬אנחנו דומים לָ ֵאלים)‪ .‬הם אוהבים‬ ‫שהמאמינים ַ‬ ‫ושונאים‪ ,‬שמחים ועצובים‪ ,‬גֵ אים‪ְ ,‬מ ַקנאים‪ ,‬וכמובן — כועסים‪.‬‬ ‫האנֹושיים הבסיסיים ביותר‪ ,‬ולכן יש לו ייצוג גדול‬ ‫כעס הוא ַאחד הרגשות ֱ‬ ‫המפלָ צות המככבות במיתוסים‪ ,‬גם הן כועסות בהרבה‬ ‫במיתוסים‪ִ .‬‬ ‫הזדמנויות ובעוצמה‪ ,‬וכולן אינן מסוגלות לשלוט בכעס‪ .‬כשאנחנו‬ ‫מתרגזים מאוד ומאבדים שליטה אנחנו מרביצים‪ ,‬משתוללים או‬ ‫שוברים חפצים; כשמפלצת כועסת על מישהו היא פשוט זוללת אותו‪ .‬לכן כשהכעס‬ ‫משתלט עלינו‪ ,‬אנחנו מרגישים כאילו נכנסה בנו מפלצת‪.‬‬ ‫שמ ְכנִ יע אותה ְמ ַר ֵמז על יכולתו הייחודית של המין‬ ‫כל סיפור על מפלצת ועל גיבור ַ‬ ‫האנושי להשתלט על הדחפים הפראיים שלו‪ .‬לכן אנחנו נהנים כל כך לקרוא את‬ ‫הסיפורים הללו‪ :‬הם ְמ ַא ְשרים ֶאת כוחנו‪ ,‬את ייחודנו ואת הדרך הארוכה שעשינו מאז‬ ‫יֹותנּו קופים‪ .‬הסיפורים עוזרים לנו להכיר בכעסים שלנו‪ ,‬להתמודד ִאתם‪ ,‬להשתלט‬ ‫ֱה ֵ‬ ‫עליהם‪ ,‬כמו הגיבורים המכניעים את המפלצות‪ ,‬ולהבין ֵאילו נזקים הכעסים עלולים‬ ‫לחולל‪.‬‬ ‫כשבוחנים את המיתוסים המספרים על הכעס של אלים על בני אדם מגלים שלרוב‬ ‫הכעס מוצדק (שלא כמו כעסם של האלים זה על זה‪ ,‬שלא פעם נובע מסיבות טיפשיות)‪.‬‬ ‫האלים כועסים כשאנשים נלחמים‪ ,‬מחריבים‪ ,‬הורגים‪ ,‬גונבים — ובקיצור‪ ,‬לא מתנהגים‬ ‫יפה‪ .‬האלים כועסים גם כשמישהו מנסה למרוד בגורל שנקבע לו משמים‪ ,‬כשמישהו‬ ‫רוצה להשתוות להם או לשלוט במקומם‪.‬‬ ‫אחד הסיפורים האהובים עלי במיתולוגיה היוונית הוא על נביא זקן שהתעקש לגלות‬ ‫לאנשים מה יעלה בגורלם‪ .‬מלך האלים זֵ אּוס לא היה מוכן לסבול זאת‪ ,‬ולכן העניש‬ ‫הה ְר ִּפיֹות‪ ,‬ציפורים טורפות בעלות ראש‬ ‫את הנביא הזקן בעונש מקורי‪ :‬הוא דרש מן ַ‬ ‫צֹואה) על ארוחותיו‪ .‬נכון‪,‬‬ ‫(להפריש ָ‬ ‫של אישה‪ ,‬לעופף מעליו בשעה שאכל ולְ לַ ְשלֵ ש ַ‬ ‫זה עונש גועלי‪ ,‬אך הוא ִה ְמחיש לנביא מה הוא עצמו עולֵ ל לבני האדם‪ :‬הוא קילקל‬ ‫להם את התיאבון‪ ,‬הוסיף להם דאגות מיותרות ומנע מהם ליהנות ממה שיש להם‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אמנם אלים רבים אינם סבלניים במיוחד‪ ,‬אך הם מציבים לבני האדם גבולות ברורים‪.‬‬ ‫כשהם כועסים הם מגיבים מיד ְוב ַתקיפות‪ ,‬ממש כמו הורים שמבקשים לחנך את ילדיהם‬ ‫באמצעות עונש‪ .‬מאחר שבעולם האלים הכול מוקצן‪ ,‬גם העונשים המוטלים על בני‬ ‫האדם (או על אלים אחרים) הם כבדים ואכזריים‪ .‬במקרים רבים הנענשים משלמים‬ ‫למ ְש ַמע‬ ‫על חטאיהם בחייהם או בחיי יקיריהם‪ .‬כמונו‪ ,‬גם הקדמונים בוודאי הזדעזעו ִ‬ ‫הסיפורים‪ ,‬ובזכות הזעזוע הם זכרו את הסיפור ואת לִ ְקחֹו‪ :‬אוי ואבוי למי שעושה דברים‬ ‫שאינם מקובלים על האלים!‬ ‫כמה אלפי שנים חלפו מאז סופרו המיתוסים לראשונה‪ ,‬ועדיין בכוחם של סיפורים‬ ‫יפהפיים אלה ללמד אותנו על עצמנו ועל טבענו שלא השתנה‪ .‬ואולם לקדמונים לא היו‬ ‫אלֶ ה סיפורים בלבד‪ .‬הם האמינו שהאלים קיימים ושכל מה שמסופר אכן קרה‪ .‬הסיפורים‬ ‫סיפקו להם הסברים לתופעות טבע ולפורענויות כמו שיטפונות או התפרצויות של הרי‬ ‫געש‪ .‬בהשפעת הסיפורים נוצרו מנהגים וטקסים‪ ,‬ובני האדם מצאו דרכים להרגיע את‬ ‫האלים ולשמח אותם‪ ,‬למשל בהתנהגות נאותה‪ ,‬בבניית מקדשים יפים ובהעלאת מנחות‬ ‫וקורבנות‪ .‬האמצעים הללו סייעו למאמינים הקדמונים להתמודד עם הפחד מפני אסונות‬ ‫נוספים ומפניו של המוות‪ .‬כך תרמו הסיפורים לבניית החברה והתרבות האנושית‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬עיניים"‪ ,‬מאי ‪ ,2010‬גיליון ‪)117‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד הסבירו בני הוואי הקדומים תופעות כמו התפרצות הרי געש?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬הכותבת מציינת סיבות למעשי האלים ולמעשי בני האדם‪ .‬כתבו בצד כל‬ ‫מעשה את סיבותיו בנקודות‪:‬‬ ‫המעשים‬

‫הסיבות‬

‫בני האדם הרבו לספר סיפורים על מפלצת וגיבור שהכניע אותה‬

‫‪---‬‬

‫האלים מענישים את בני האדם‬

‫‪---‬‬

‫העונשים המוטלים על בני האדם קשים ואכזריים‬

‫‪---‬‬

‫בני האדם בונים מקדשים מפוארים לאלים ויוצרים טקסים ומנהגים דתיים‬

‫‪---‬‬

‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫גם אנחנו נהנים לקרוא את הסיפורים על האלים‪ .‬במה שונה יחסנו אל הסיפורים‬ ‫מיחסם של בני האדם בימים קדומים?‬ ‫ענייני לשון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬השלימו לפי הכתבה את הפירוט המתאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הקדמונים יצרו את סיפורי האלים כדי להסביר את תופעות הטבע‪:‬‬ ‫לאלים במיתולוגיה היוונית תכונות דומות לאלו של בני האדם‪:‬‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪167‬‬

‫מה חבוי בתיבת פנדורה? ‪ /‬רקפת זהר‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫בתחילה היו בני האדם גברים בלבד‪ .‬לא היו בכלל נשים בעולם‪.‬‬ ‫יסטֹוס‪ ,‬אל הנפחים‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫יום אחד הגיע זֵ אּוס‪ ,‬מלך האלים‪ ,‬לנפחייה של ֶה ָפיְ ְ‬ ‫"עשה לי אישה‪".‬‬ ‫יסטֹוס‪" .‬בשביל מה אתה צריך אישה?"‬ ‫"אישה?" התפלא ֶה ָפיְ ְ‬ ‫האלים בערמומיות וליטף את זקנו‪.‬‬ ‫"אני רוצה לתת אותה לבני האדם‪ ",‬חייך מלך ֵ‬ ‫"הם הולכים ומתחזקים‪ ,‬ואני חושש שיום אחד הם ישתלטו על העולם‪ .‬מוכרחים‬ ‫ללמד אותם לֶ ַקח‪".‬‬ ‫ִה ִתיך הפייסטוס זהב וכסף ונחושת‪ ,‬ופיסל דמות אישה‪ֵ :‬איבריה היו מלאים ועגולים‬ ‫ועורה זרח וזָ ַהר למרחוק‪.‬‬ ‫זֵ אּוס היה מרוצה‪ .‬הוא לקח את הדמות לארמונו שבהר אולימפוס ושם הציג‬ ‫אותה לפני האלים‪.‬‬ ‫"זאת אישה‪ ".‬אמר להם‪" .‬יש לה תפקיד חשוב מאוד בעולם‪ ,‬ולכן אני מבקש שכל‬ ‫אחד ִמ ֶּכם ייתן לה עכשיו משהו במתנה‪".‬‬ ‫ֵאלֵ י יוון אהבו לתת מתנות‪ .‬כל אל רצה להראות כמה הוא נדיב ומיוחד‪.‬‬ ‫ראשונה באה ַא ֶתנָ ה‪ ,‬אלַ ת החוכמה‪ .‬היא העניקה לאישה חיים ומחשבה וסקרנות‬ ‫רבה — רצון לדעת הכול‪.‬‬ ‫יטי‪ ,‬אלת האהבה‪ ,‬ונתנה יופי וקסם ושפע של חן‪.‬‬ ‫פרֹוד ִ‬ ‫אחריה ניגשה ַא ִ‬ ‫ֶה ְר ֶמס‪ ,‬האל הערמומי‪ ,‬שלף מתרמילו הרבה מילים יפות ומסובכות‪.‬‬ ‫ימפֹות עטפו אותה בצעיפי רקמה צבעוניים‪.‬‬ ‫ַהמּוזֹות הביאו לאישה מנגינות ושירים‪ ,‬והנִ ְ‬ ‫דֹורה‪ ,‬שפירושו כל המתנות‪ .‬וחוץ‬ ‫"מצוין‪ ",‬סיכם זֵ אוס‪" .‬שמה של האישה יהיה ַּפנְ ָ‬ ‫מזה‪ ,‬גם היא בעצמה עומדת להיות מתנה‪ .‬מתנה שלי לגברים‪ ,‬בני האדם‪ .‬ובמיוחד‬ ‫ימ ֵתאּוס‪".‬‬ ‫לגבר אחד ששמו ֶא ִּפ ֶ‬ ‫"הּפתי הזה? למה דווקא הוא?"‬ ‫ימ ֵתאּוס?" התפלאו האלים‪ֶ .‬‬ ‫"א ִּפ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫"בדיוק בגלל שהוא פתי‪ ",‬גיחך זאוס ושוב ליטף את זקנו‪" .‬בואי לכאן‪ ,‬פנדורה‪.‬‬ ‫הנה לך מתנה אחרונה ממני‪ .‬זו תיבה שאסור לפתוח‪ .‬תמסרי גם לאפימתאוס‪:‬‬ ‫את התיבה הזאת אסור לכם לפתוח בשום פנים ואופן‪".‬‬ ‫פנדורה חשבה שזאת קצת חוצפה‪ ,‬לתת למישהו מתנה שאסור לפתוח‪ ,‬אבל‬ ‫זאוס היה אל עצום וחזק והיא לקחה את התיבה ולא אמרה כלום‪.‬‬ ‫לה ְר ֶמס‪ ,‬שליח האלים המכּונָ ף‪ ,‬וציווה עליו לקחת את פנדורה‬ ‫אז קרא זאוס ֶ‬ ‫ימ ֵתאּוס‪.‬‬ ‫לא ִּפ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ימ ֵתאּוס ישב בפתח ביתו ָוב ָהה בעננים החולפים בשמים‪ .‬לפתע הופיעו מולו‬ ‫ֶא ִּפ ֶ‬ ‫ואתו דמות יפהפייה‪ ,‬דמות שכמותה לא ראה אפימתאוס‬ ‫ֶה ְר ֶמס‪ ,‬שליח האלים‪ִ ,‬‬ ‫מעולם‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫דֹורה‪".‬‬ ‫"הבאתי לך מתנה מזאוס‪ ",‬אמר הרמס‪" .‬קוראים לה ַּפנְ ָ‬ ‫‪" 35‬מה אתה אומר!" התלהב אפימתאוס‪" .‬זאוס בכבודו ובעצמו שלח לי מתנה? בואי‪,‬‬ ‫היכנסי‪ ",‬הוא פנה אל פנדורה ופתח לרווחה את דלת הבית‪" .‬מה את מחזיקה‬ ‫כאן ביד?"‬ ‫"זו תיבה שקיבלנו מזאוס‪ ",‬התנגן קולה של פנדורה‪" .‬הוא אמר שאסור לפתוח‬ ‫אותה בשום פנים ואופן‪".‬‬ ‫‪" 40‬טוב‪ ",‬אמר אפימתאוס ומיד שכח מהתיבה‪.‬‬ ‫אבל פנדורה לא שכחה‪ .‬מאז קיבלה מזאוס את התיבה המקושטת‪ ,‬היא כל הזמן‬ ‫שאלה את עצמה מה יש בפנים‪ :‬אולי זה אוצר קטן? ואולי סוד נפלא שידוע רק‬ ‫לאלים? ואולי זו מתנה נוספת‪ ,‬מקסימה יותר מכל המתנות שכבר קיבלה?‬ ‫בינתיים הזמין אותה אפימתאוס לסייר בביתה החדש‪ .‬הם עברו בחדרים ובעליות‬ ‫‪ 45‬הגג‪ ,‬במרתפים ובגינות הנוי‪ ,‬עד שרגליה של פנדורה התעייפו והיא התיישבה על‬ ‫ספסל עץ קטן‪.‬‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪169‬‬

‫"אולי בכל זאת נפתח את התיבה?" שאלה‪ ,‬כאילו לעצמה‪.‬‬ ‫"בשום אופן!" נבהל אפימתאוס‪" .‬הרי זאוס אמר לך!"‬ ‫"טוב‪ ,‬אל תתרגש‪ ",‬אמרה פנדורה ונשענה לאחור בעיניים עצומות‪" .‬אני עכשיו‬ ‫‪ 50‬אנוח קצת‪ ,‬ואתה תצא למרפסת‪ ,‬להסתכל בעננים ולהודות לזאוס על כל מה‬ ‫שנתן לך‪".‬‬ ‫"איזה רעיון יפה‪ ",‬התפעל אפימתאוס והלך מיד להתפלל לזאוס‪ .‬הוא לא ידע‬ ‫שפנדורה רק חיכתה שיֵ יעלם מעבר לדלת ומיד לקחה שוב את התיבה לידיה‪.‬‬ ‫הסקרנות‪ ,‬אותה תכּונָ ה שהעניקה לה אתנה‪ ,‬אחזה בה עד שלא יכלה עוד‬ ‫‪ 55‬להתאפק‪ .‬היא הסיטה את בריח התיבה והרימה בזהירות את המכסה הכבד‪ .‬רק‬ ‫קצת‪ .‬רק חריץ זעיר‪ ,‬כדי להציץ‪ .‬הנה מיד‪ ,‬מיד היא תסגור בחזרה‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪65‬‬

‫‪70‬‬

‫‪75‬‬

‫אבל איזה אסון! רק הרימה פנדורה את המכסה וכבר זינקו מתוך התיבה צרות‬ ‫וׂשנאה — כל הפגעים‬ ‫איומות ונוראות‪ :‬מחלות ומלחמות‪ ,‬עוני ושקרים‪ ,‬אלימות ִ‬ ‫שהכין זאוס לבני האדם כדי להחליש אותם ולענות אותם‪.‬‬ ‫"אוי לא! מה עשיתי?!" קראה פנדורה בבהלה ושמטה את המכסה חזרה‪.‬‬ ‫"מה קרה?" מיהר אפימתאוס מן המרפסת‪.‬‬ ‫"פתחתי את התיבה ותראה מה יצא מן התיבה!"‬ ‫הצרות התרוצצו וזימזמו כמו נחיל של דבורים‪ ,‬הסתובבו בתוך הבית ואז עפו‬ ‫החוצה והתפזרו לכל עבר‪ .‬אפימתאוס הביט בהן בייאוש‪ .‬הוא חיבק את פנדורה‬ ‫וניסה לחשוב על פתרון‪.‬‬ ‫"רגע‪ ",‬הביטה פנדורה אל התיבה הפתוחה‪" .‬יש כאן עוד משהו‪".‬‬ ‫מתחת למכסה הכבד נלכדו זוג כנפיים עדינות‪ ,‬שקופות‪ ,‬יפהפיות‪ ,‬מרפרפות‪,‬‬ ‫כנפיה של התקווה‪.‬‬ ‫"תראה כמה שהיא קטנה‪ ",‬לחשה פנדורה‪.‬‬ ‫"אבל חשובה‪ ",‬אמר אפימתאוס בכובד ראש‪" .‬זאת התקווה‪".‬‬ ‫"באמת? איזה מזל שמצאנו אותה‪ ".‬אמרה פנדורה וחפנה את היצור הקטן בכפּה‪.‬‬ ‫"תיזהרי!" נבהל אפימתאוס‪" .‬אסור שיקרה לה משהו! את יודעת כמה בני האדם‬ ‫יצטרכו את התקווה עכשיו‪ ,‬כשכל הצרות הללו ירדו לעולם?!"‬ ‫פנדורה יצאה אל המרפסת והביטה על סביבותיה‪" .‬עופי לך‪ ,‬תקווה טובה!" קראה‬ ‫ופתחה את כף ידה לרווחה‪.‬‬ ‫הכנפיים העדינות ריפרפו וזהרו בשמש‪ ,‬ואז התעופפו להן‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬מאז ועד היום‪ ,‬מרחפת התקווה בעולם‪ ,‬מלטפת את מצחם של החולים‪,‬‬ ‫מנחמת את העצובים ולוחשת באוזני הכואבים‪" :‬רק לא להתייאש‪".‬‬

‫‪170‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫בספר בראשית כתובות שתי מסורות על בריאת האדם‪:‬‬ ‫המסורת הראשונה‪:‬‬ ‫"זָ כָ ר ּונְ ֵק ָבה ָּב ָרא א ָֹתם" (פרק ב‪ ,‬פסוק ‪)72‬‬ ‫המסורת השנייה‪:‬‬ ‫יׁשן;‬ ‫ֹלהים ַּת ְר ֵּד ָמה ַעל ָה ָא ָדם‪ ,‬וַ ּיִ ָ‬ ‫"ּולְ ָא ָדם ֹלא ָמצָ א ֵעזֶ ר ּכְ נֶ גְ ּדֹו‪ .‬וַ ּיַ ֵּפל ה' ֱא ִ‬ ‫ֹלהים ֶאת ַהּצֵ לָ ע ֲא ֶׁשר‬ ‫וַ ּיִ ַּקח ַא ַחת ִמּצַ לְ ע ָֹתיו‪ ,‬וַ ּיִ ְסּגֹר ָּב ָׂשר ַּת ְח ֶּתּנָ ה וַ ּיִ ֶבן ה' ֱא ִ‬ ‫לָ ַקח ִמן ָה ָא ָדם לְ ִא ָּׁשה; וַ יְ ִב ֶא ָה ֶאל ָה ָא ָדם‪( ".‬פרק ג‪ ,‬פסוקים ‪)22-12‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו בין שאלות ‪ 1-3‬או שאלות ‪ 4-6‬וענו עליהן‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה שונות שתי המסורות האלה זו מזו?‬ ‫‪ .2‬קראו שנית שורות ‪ַ .10-1‬ה ְשוּו בין המסופר במיתולוגיה ובין המסופר בספר‬ ‫בראשית על בריאת האדם‪ .‬העתיקו את הטבלה והשלימו‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬למצוא את השוני בין הסיפורים השונים‬ ‫לפי המיתולוגיה‬ ‫היוונית‬

‫לפי המסורת‬ ‫הראשונה בבראשית‬

‫לפי המסורת‬ ‫השנייה‬

‫מי נברא ראשון?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מי הבורא?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לא מסופר‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תבחינים‬

‫מה מטרת‬ ‫בריאת האישה?‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬באיזה סיפור יש לאישה תפקיד מיטיב?‬ ‫ב‪ .‬באיזה סיפור יש לאישה תפקיד מזיק?‬ ‫‪ .4‬מדוע החליט זאוס לברוא אישה?‬ ‫מאתנו‪ ,‬הקוראים‪ ,‬את תוכן תיבת המתנות‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע טורח המספר להסתיר ִ‬ ‫עד לרגע שפנדורה פותחת אותה?‬ ‫‪ .6‬על איזו שאלה שמעסיקה בני אדם גם בימינו מנסה לענות הסיפור?‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪171‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬נשער שיש ברצונה של אישה מודרנית‪ ,‬המאמינה שגבר ואישה שווים‬ ‫בזכויותיהם‪ ,‬לשנות את הסיפור; מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬היא היתה משנה בו?‬ ‫הדרכה‬ ‫ •הקדישו זמן למחשבה‪:‬‬ ‫ •מדוע מטיל המספר את האשמה דווקא על ִאשה?‬ ‫ •מה אפשר ללמוד על מעמד הנשים בימים קדומים מסיפור תיבת פנדורה?‬ ‫במהלך הדיון היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.24‬‬ ‫‪ . 2‬בסיפור גן עדן שבספר בראשית אנחנו לומדים שאם חוָ ה לא היתה מתפתה‬ ‫ומפתה את אדם‪ ,‬לא היה אלוהים מענישם‪ ,‬וחיי כל בני האדם היו מתנהלים‬ ‫ָ‬ ‫לנחש‬ ‫בגן עדן נצחי‪.‬‬ ‫האם לדעתכם דומה סיפור פנדורה לסיפור חוה והנחש? ואם כן‪ ,‬במה הדמיון?‬ ‫‪ .3‬יש הטוענים שאין ללמד את האגדה הזאת בבית הספר‪ .‬שערו מדוע‪.‬‬ ‫האם אתם מסכימים עם טענה זו? הסבירו ונמקו‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫מילים שמקורן במיתולוגיה היוונית‬ ‫בסיפור מסופר שהמּוזֹות העניקו מנגינות במתנה לפנדורה‪ .‬המוזות היו תשע בנותיו של זאוס‪.‬‬ ‫"ש ְר ָתה עליו המוזה"‪,‬‬ ‫כל אחת מהן התמחתה בתחום אמנות וחוכמה משלה‪ .‬כשאנחנו אומרים‪ָ :‬‬ ‫הכוונה — שרתה עליו רוח היצירה‪ .‬מוזה היא מילה נרדפת להשראה‪ .‬מהמילה "מוזה" נוצרו‬ ‫המילים "מוזיאון" ו"מוזיקה"‪.‬‬ ‫כאשר מישהו מוסר פרטים חסויים על פרשה או על סיפור‪ ,‬שפרסומם עלול לחשוף מחדלים‪,‬‬ ‫שחיתות או פשעים ולעורר לעתים מחלוקות ויריבויות‪ ,‬אומרים‪" :‬הוא פתח תיבת פנדורה"‪.‬‬

‫‪ .1‬חפשו במילון את משמעויות הצירופים שברשימה‪:‬‬ ‫מֹוקלֶ ס‬ ‫ֲע ֵקב ָא ִכילֶ ס | ַמּגַ ע ִמ ָידס | ֶח ֶרב ֶּד ְ‬ ‫‪ .2‬דמיינו וכתבו סיפור קצר (בן עשרה משפטים) ושבצו בו לפחות אחד מהצירופים‬ ‫שלעיל‪ .‬‬

‫‪172‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אֹורפאּוס‬ ‫ֵ‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫יקה ‪ /‬עיבדה‪ :‬נירה הראל‬ ‫ואּור ִיד ֶ‬ ‫ִ‬

‫וּפאן‬ ‫אֹור ֵפאּוס הנגן הטוב ביותר‪ ,‬ופרט לאלים ַאּפֹולו ַ‬ ‫מבין הנגנים בני התמותה‪ ,‬היה ְ‬ ‫כשאֹור ֵפאֹוס היה שר או פורט על הנבל‪ ,‬לא‬ ‫ְ‬ ‫לא היה לו מתחרה בכל העולם כולו‪.‬‬ ‫היה איש או כוח שיוכל לעמוד בפני נגינתו‪ .‬הוא עקר את צוקי ההרים ושינה את‬ ‫מהלך הנהרות‪ .‬בני אדם וחיות היו נוהרים אחריו בהשמיעו את מנגינותיו הקסּומות‪.‬‬ ‫אּור ִיד ֶיקה והתאהב ּבה‪ .‬הוא שר לה משיריו ולִ ּבה הלך‬ ‫אֹור ֵפאּוס את ִ‬ ‫יום אחד פגש ְ‬ ‫שבי אחריו‪.‬‬

‫אורפאוס מנגן‪,‬‬ ‫פסיפס‪,‬‬ ‫ג'ובני דל'ארטו‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪173‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫‪35‬‬

‫‪174‬‬

‫ואּור ִיד ֶיקה ניׂשאו זה לזו‪ ,‬אבל ׂשמחתם לא האריכה ימים‪ .‬זמן קצר אחרי‬ ‫אֹור ֵפאּוס ִ‬ ‫ְ‬ ‫כשאּור ִיד ֶיקה טיילה בׂשדה‪ ,‬הּכיש אותה נחש ארסי והיא מתה‪ .‬צערו‬ ‫ִ‬ ‫החתונה‪,‬‬ ‫אֹור ֵפאּוס היה נורא והוא לא יכול לׂשאתו‪ .‬הוא החליט לרדת שאֹולה‪ ,‬אל ארץ‬ ‫של ְ‬ ‫אּור ִיד ֶיקה משם‪.‬‬ ‫המתים‪ ,‬ולהעלות את ִ‬ ‫אדס‪ ,‬אדון המתים‪ּ ,‬בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫הוא אמר בלּבו‪ :‬אנסה להקסים בשירתי את ַה ֶ‬ ‫אֹור ֵפאּוס היה נועז מאין ּכמותו‪ .‬איש מּבני התמותה לא העז לרדת‬ ‫מעׂשהו של ְ‬ ‫אל השאול למען אהבתו‪.‬‬ ‫ואילו הוא ירד לעולם התחתון עם הנבל ּבידו וניגן באוזני יושביו‪ .‬הוא ניגן ושר להם‬ ‫על ּכאבו הנורא ועל געגועיו לאהובתו המתוקה שנלקחה ממנו‪ ,‬וביקש שיחזירו‬ ‫אותה לעולם החיים‪.‬‬ ‫למשמע קולו היו כולם אחוזי קסם‪ .‬דמעות עלו בעיני האכזריים שּביצורי השאול‪,‬‬ ‫ולא נמצא מי שיסרב לו‪.‬‬ ‫"אׁשתך תחזור אליך ּבתנאי אחד‪ ",‬אמרו לו‪" ,‬שלא תּביט אחורנית ולא תסתּכל‬ ‫עליה בלכתה אחריך‪ ,‬עד שתגיעו לעולם העליון‪".‬‬ ‫אֹור ֵפאּוס היה מאושר‪ .‬הוא יצא מארץ החושך ואהובתו הלכה אחריו‪ .‬הם עברו את‬ ‫ְ‬ ‫אדס ופסעו בשביל המוביל מן החושך אל האור‪.‬‬ ‫השערים הגדולים של ַה ֶ‬ ‫אּור ִיד ֶיקה‪.‬‬ ‫אֹור ֵפאּוס עלה על גדותיו מרוב אושר‪ .‬הוא הצליח להחזיר אליו את ִ‬ ‫לִ ּבו של ְ‬ ‫אֹור ֵפאּוס החיש את‬ ‫הצבע השחור ּכבר התחלף ּבאפור‪ ,‬עוד מעט יראו את השמש‪ְ .‬‬ ‫צעדיו ויצא מלא גיל אל אור היום הזורח‪ ,‬ואז הסב את פניו אחורנית ּכדי לראות‬ ‫סוף־סוף את אהובתו‪.‬‬ ‫אּור ִיד ֶיקה היתה עדיין ּבתוך המחילה‪ .‬הוא ראה אותה ּבאור‬ ‫אלא שהקדים לעׂשות‪ִ .‬‬ ‫העמום ופשט את זרועותיו לחּבק אותה‪ ,‬אך בו ברגע נעלמה מעיניו‪ּ .‬כמו צל חזרה‬ ‫אל החושך‪ ,‬וכל מה שהצליח לשמוע היה קול לחישה‪" :‬היה שלום!"‬ ‫אֹור ֵפאּוס המיואש ניסה לרוץ בעקבותיה‪ ,‬אך הדבר לא ניתן לו‪ .‬האלים לא הסּכימו‬ ‫ְ‬ ‫שייּכנס לעולם המתים ּבשנית‪ּ ,‬בעודו בחיים‪.‬‬ ‫אֹור ֵפאּוס לארץ ונדד ממקום למקום‪ .‬רק בנגינה מצא מנוחה‬ ‫אומלל וקודר חזר ְ‬ ‫ומחברת ּבני אדם התרחק‪ .‬לבסוף התנּפלה עליו חבורה של‬ ‫לנפשו הסוערת‪ֶ ,‬‬ ‫ּכוהנות מטורפות‪ ,‬והן הרגו אותו‪.‬‬ ‫ערבה יותר‬ ‫שירה ֵ‬ ‫ימּפּוס‪ ,‬ועד היום שר שם הזמיר ָ‬ ‫אֹור ֵפאּוס נקּבר לרגלי האֹולִ ְ‬ ‫ְ‬ ‫מאשר ּבכל מקום אחר ּבעולם‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו וענו רק על השאלות שמספרן זוגי או על השאלות שמספרן אי־זוגי‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה מסופר בתחילת האגדה על כוחה של המוזיקה ועל השפעתה? ומה מסופר‬ ‫בסוף האגדה על כך?‬ ‫‪ .2‬כיצד השפיעה נגינתו של אורפאוס א‪ .‬על בני האדם? ב‪ .‬על הטבע?‬ ‫‪ .3‬אורפאוס לא השלים עם כך שיש מוות בעולם‪ .‬לפי מה בסיפור אפשר לדעת‬ ‫זאת?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע הפנה אורפאוס את ראשו בניגוד להוראות?‬ ‫‪ .5‬קראו בבראשית פרק יט‪ ,‬פסוקים ‪ .26-15‬במה דומה ובמה שונה הסיפור על‬ ‫אשת לוט מהסיפור על אורפאוס?‬ ‫‪ .6‬שערו‪ ,‬על איזו שאלה שהעסיקה את בני האדם מנסה הסיפור להשיב?‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬האם האגדה מזכירה לכם סיפורים על גיבורים וגיבורות אחרים שלא הצליחו‬ ‫להתאפק‪ ,‬עשו במפורש מעשה שנאסר עליהם לעשותו ונענשו?‬ ‫חשבו על דמויות מסיפורי המקרא ועל דמויות ממעשיות שונות שקראתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חשבו והציעו כותרת מתאימה לתצלום הפסיפס בעמוד ‪.173‬‬ ‫הגיעו להסכמה ביניכם על הכותרת המוצלחת ביותר‪.‬‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪175‬‬

‫יא ְדנָ ה ‪ /‬עיבדה‪ :‬נירה הראל‬ ‫ַה ַּל ִּב ִירינְ ת — חוט ַא ִר ַ‬ ‫העיר אתונה נענשה בעונש קשה על ידי מלך כרתים‪ .‬אחת לתשע שנים היה עליה‬ ‫להעלות לְ מלך האי ְּכ ֵר ִתים מס — שבעה ֲעלָ ִמים ושבע ֲעלָ מֹות‪ .‬ומלך כרתים היה נותן‬ ‫וחציו אדם‪ ,‬והוא‬ ‫ינֹוטאּורּוס היה מפלצת איומה‪ֶ ,‬ח ְציֹו פר ֶ‬ ‫המ ָ‬ ‫ינֹוטאּורּוס‪ִ .‬‬ ‫למ ָ‬ ‫אותם ֶטרף ִ‬ ‫חי בלבירינת‪ ,‬המבוך המפורסם שבאי כרתים‪.‬‬ ‫למבוך הזה היו מביאים את בני אתונה הצעירים‪ .‬איש לא הצליח להימלט מן המבוך‪,‬‬ ‫כי כה רבים ומפותלים היו השבילים בתוכו‪ .‬גורלם של בני אתונה הצעירים היה לתעות‬ ‫ללא תקווה בשבילים אלה עד שנתקלו במינוטאורוס‪ ,‬שהיה טורפם‪ֶ .‬אגֶ אּוס‪ ,‬מלך אתונה‪,‬‬ ‫בררה‪ ,‬אלא לשלם את המחיר הנורא‪ ,‬וָ לא‪ ,‬יעלה עלינו צבא‬ ‫פנה אל אנשיו‪" :‬אין לנו ֵ‬ ‫כרתים‪ ,‬ויִ מחה את אתונה מעל פני האדמה‪ ",‬אמר‪.‬‬ ‫ֵּתזֶ אּוס‪ ,‬בנו של אגאוס‪ ,‬שמע את הסיפור‪ ,‬ובלבו גמלה ההחלטה‪ ,‬להרוג את המינוטאורוס‪.‬‬ ‫הוא יצא מיד אל חצר הארמון והציע את עצמו במקום אחד העלמים האומללים‬ ‫שנבחרו להיות לטרף‪ .‬המון האנשים בחצר הארמון היו נרגשים מאוד‪ .‬כולם היללו את‬ ‫תזאוס האמיץ‪ ,‬שהתנדב מרצונו הטוב למות מוות אכזרי כל כך‪ .‬איש מהם לא ניחש‬ ‫את כוונתו של תזאוס‪ ,‬רק אדם אחד ידע מה יש בכוונתו של תזאוס לעשות‪ .‬היה זה‬ ‫אביו‪ ,‬אגאוס‪ .‬כשעלה לספינה המפליגה לכרתים‪ ,‬גילה לו תזאוס את הסוד‪.‬‬ ‫מפרׂשי הספינה השחורים במפרשים לבנים‪ ",‬הבטיח‬ ‫ֵ‬ ‫"אם אחזור בשלום‪ ,‬אחליף את‬ ‫הבן לאביו‪" .‬כך תדע שהצלחתי להרוג את המפלצת‪ ".‬ובמילים אלה נפרדו השניים‬ ‫לשלום‪ ,‬והאונייה שחורת המפרשים יצאה לדרכה‪ .‬כשהגיעו האתונאים הצעירים לאי‬ ‫כרתים‪ ,‬ירדו מהספינה וצעדו בשורה לעבר הלבירינת‪ .‬כל תושבי כרתים התאספו‬ ‫והסתכלו בהם בלֶ כתם‪ .‬ביניהם היתה גם אריאדנה‪ ,‬בתו של ִמינֹוס‪ ,‬מלך כרתים‪.‬‬ ‫אריאדנה ראתה את תזאוס‪ ,‬שהלך בראש השורה‪ ,‬והתאהבה בו מיד‪ .‬בשעת לילה‬ ‫מאוחרת התגנבה אריאדנה למקום שם ישנו ארבעה־עשר הצעירים‪ .‬היא מצאה את‬ ‫תזאוס והעירה אותו משנתו‪.‬‬ ‫"אני אוהבת אותך‪ ,‬תזאוס‪ ",‬אמרה לו בת המלך‪" .‬אם תבטיח לי שתישא אותי לאישה‪,‬‬ ‫אעזור לך להימלט‪ ".‬תזאוס המופתע הבטיח לאריאדנה שימלא את מבוקשה; אז נתנה‬ ‫לו אריאדנה פקעת חוטים שקיבלה מידי ֶד ַדאלֹוס‪ ,‬האדריכל שתיכנן את הלבירינת‪.‬‬ ‫"ברגע שתיכנס לתוך המבוך‪ ,‬קשור את הפקעת אל הדלת וגלגֵ ל אותה אחריך בכל‬ ‫השבילים המפותלים‪ .‬בעזרת החוטים תוכל למצוא את הדרך בחזרה‪".‬‬ ‫תזאוס הודה לאריאדנה על הפקעת‪ .‬עכשיו היה בטוח שיצליח לבצע את תוכניתו‪.‬‬ ‫משהפציע הבוקר‪ ,‬התעורר תזאוס ראשון מבין ארבעה־עשר הצעירים‪ ,‬ובאומץ לב‬ ‫ישנה‬ ‫נכנס לתוך הלבירינת והחל מחפש את המינוטאורוס‪ .‬הוא מצא את המפלצת ֵ‬ ‫עדיין‪ ,‬ולפני שהספיקה להתעורר‪ ,‬חבט בה תזאוס באגרופי הברזל שלו והמיתּה‪ .‬הוא‬ ‫ביׂשר לצעירים שהלכו בעקבותיו כי המינוטאורוס מת וכי עליהם לברוח מן המבוך‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫‪176‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הוא הלך בעקבות החוטים‪ ,‬ממש כפי שאמרה לו אריאדנה לעשות‪ ,‬וכל האחרים הלכו‬ ‫בעקבותיו‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬וכולם יצאו החוצה‪ .‬אריאדנה האוהבת חיכתה להם בפתח‬ ‫המבוך‪ ,‬ויחד עלו לספינה ונמלטו בחזרה לאתונה‪.‬‬ ‫השמחה על הסיפון היתה כה גדולה‪ ,‬עד שתזאוס שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף‬ ‫את מפרשי האונייה‪.‬‬ ‫המלך ֶאגֶ אוס עמד בראש סלע גבוה על חוף הים וחיכה‪ .‬ימים רבים עמד כך וצפה אל‬ ‫הים‪ ,‬עד שראה סוף־סוף את הספינה המוכרת מתקרבת לחוף‪.‬‬ ‫הספינה התקרבה עוד‪ ,‬והמלך הבחין שמפרשיה שחורים‪ .‬אגאוס היה בטוח שבנו מת‪,‬‬ ‫ומרוב צער השליך את עצמו מראש הסלע אל הים ונהרג‪ .‬מאז נקרא הים שלתוכו‬ ‫נפל‪ ,‬הים ַה ֶאגֶ ִאי‪.‬‬

‫מילים שמקורן‬ ‫במיתולוגיה היוונית‬ ‫בעברית משתמשים‬ ‫בצירוף "מצא קצה‬ ‫חוט" בהשאלה‪ ,‬כדי‬ ‫לומר שמישהו מוצא‬ ‫התחלה של פתרון‬ ‫לבעיה מסובכת‪.‬‬

‫בני אדם בראי אגדות יוון ‪177‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫"הביתה מערבות השמש" מאת אורי אורלב‬

‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫ ‬ ‫בחרו קטעים שהרשימו אתכם וקראו אותם לפני הכיתה‪.‬‬ ‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לאחר קריאת שני הפרקים הראשונים כתבו‪ :‬כיצד השתנו חיי המשפחה‬ ‫כאשר הגרמנים התקרבו לעיר שבה גרו?‬ ‫‪ .2‬אילו תכונות אופי מתגלות אצל מישקה בקזחסטן? ציינו לפי מה בסיפור‬ ‫קבעתם‪.‬‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו מתוך הנושאים האלה או הציעו אתם נושאים לשיחה‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיצד הצליחה המשפחה לשרוד בשנים הקשות של המלחמה?‬ ‫‪ .2‬מה תוכלו ללמוד מיחסם של הקזחים למשפחה?‬ ‫‪ .3‬האם אפשר לומר שקץ המלחמה היה גם קץ תלאותיו של מישקה?‬ ‫הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬יוסל'ה היה קטן מכדי לזכור את החיים בקזחסטן‪ .‬מה סיפר לו מישקה‬ ‫כשאחיו ביקש לדעת על כך?‬ ‫‪ .2‬נשער שמישקה כתב מכתב לילדי משפחת עזמאת על חייו בקיבוץ‪ .‬כתבו‬ ‫את המכתב‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מה‬ ‫השנה היהודי‬ ‫מעגל‬ ‫במדור?‬

‫חגים ומועדי זיכרון‬

‫שנחׂשף בבית כנסת עתיק בבית אלפא שבעמק יזרעאל‬ ‫ַ‬ ‫גלגל המזלות‪ ,‬פסיפס‬

‫‪179‬‬

‫עונג שבת‬ ‫‪180‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫בעשרת הדברות נכללו עיקרי המצוות שבתורה ביניהן מצוות המנוחה בשבת‪ .‬כיצד‬ ‫מסבירה התורה את טעם המצווה? תשובה לכך נמצא בשתי מובאות מהתורה‪,‬‬ ‫האחת מספר שמות והשנייה מספר דברים‪.‬‬ ‫נקרא שתי מעשיות הקשורות לשבת "שומר שבת" מאת חיים הזז ו"למה צחק‬ ‫הצדיק?" מאת מרטין בובר‪ .‬נחשוב לאיזו מטרה סופרו הסיפורים האלה‪ ,‬מה המסר‬ ‫שלהם?‬ ‫נקרא את השיר המשעשע "קבלת שבת"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נתנסה בכתיבת נקודות מבט שונות לאותו עניין‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב סיפור‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת הן בכתב והן בעל פה‪ .‬נבחין בביטויים מושאלים ובדימויים‪.‬‬

‫‪181‬‬

‫עז ֶר ּכֹהֵן‬ ‫אלִי ֶ‬ ‫ַק ָּב ַלת ַׁש ָּבת ‪ֱ /‬‬ ‫ַּב ֲא ִפיק ַהּנַ ַחל‬ ‫ָהיּו ְצ ַפ ְר ְּד ִעים ְמ ִכינִ ים ֶאת ַה ַּׁש ָּבת‪.‬‬ ‫ִמ ְת ַקּלְ ִחים‬ ‫ׁשּומר‬ ‫ָ‬ ‫קֹוט ִפים ִּפ ְר ֵחי‬ ‫ְ‬ ‫ְמ ַת ְּבלִ ים ֶאת ַה ָּסלָ ט‪.‬‬ ‫ִמן ַה ָּקנִ ים ַה ִּמ ְתּגַ ְּמ ִׁשים‬ ‫רּוח ַהּגְ דֹולָ ה‬ ‫ַּב ֲעבֹר ָה ַ‬ ‫ָהיּו ְמ ַק ְר ְק ִרים‬ ‫ּבֹואי ַּכּלָ ה‪.‬‬ ‫ּבֹואי ַּכּלָ ה ִ‬ ‫ִ‬

‫‪182‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫בעשרת הדיברות בספר שמות כתוב‪:‬‬

‫בעשרת הדיברות בספר דברים כתוב‪:‬‬

‫" כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו‪.‬‬ ‫ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָית ּכָ ל ְמלַ אכְ ֶּתָך‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ּוְ ִבנְ ָך ִּוב ֶּתָך‪,‬‬ ‫ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ְּוב ֶה ְמ ֶּתָך‬ ‫וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪.‬‬ ‫ּכִ י ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ָע ָׂשה ה'‬ ‫ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫ֶאת ַהּיָ ם וְ ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר ָּבם‪,‬‬ ‫וַ ּיָ נַ ח ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי‪.‬‬ ‫ַעל ּכֵ ן ֵּב ַרְך ה'‬ ‫ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת וַ יְ ַק ְּד ֵׁשהּו‪".‬‬

‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫" מֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו ּכַ ֲא ֶׁשר צִ וְ ָּך ה' ֱא ֶ‬ ‫ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָית ּכָ ל ְמלַ אכְ ֶּתָך‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה‪,‬‬ ‫ַא ָּתה וְ ִבנְ ָך וְ ִב ֶּתָך‪,‬‬ ‫ׁשֹורָך וַ ֲחמ ְֹרָך‬ ‫וְ ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ֶתָך וְ ְ‬ ‫ל־ּב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪,‬‬ ‫וְ כָ ְ‬ ‫נּוח ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ּכָ מֹוָך‪.‬‬ ‫לְ ַמ ַען יָ ַ‬ ‫וְ זָ כַ ְר ָּת ּכִ י ֶע ֶבד ָהיִ ָית ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם‬ ‫ֹלהיָך ִמ ָּׁשם‬ ‫וַ ּיֹצִ ֲאָך ה' ֱא ֶ‬ ‫ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‬ ‫ַעל ּכֵ ן צִ ּוְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪".‬‬

‫(שמות פרק כ‪ ,‬פסוקים ‪)11-9‬‬

‫(דברים פרק ה‪ ,‬פסוקים ‪)15-12‬‬

‫זָ‬

‫ ‬

‫= ‬

‫ָׁש‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫הדיּבר הפותח ְּבציווי השבת פותח בפועל‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬בספר שמות‬ ‫הדיּבר הפותח ְּבציווי השבת פותח בפועל‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬בספר דברים‬ ‫שני פעלים אלו מופיעים בצורה מיוחדת האופיינית ללשון המקרא — צורת המקור המוחלט —‬ ‫ומשמשים לחיזוק הציווי‪.‬‬

‫‪ .2‬מהו העניין החוזר הן בספר שמות והן בספר דברים?‬ ‫‪ .3‬ציינו הבדלים בין מצוות השבת בספר שמות לבין אלו שבספר דברים‬ ‫השתמשו במילות קישור לציון ניגוד‪:‬‬ ‫ובניגוד לכך‪ ;...‬לעומת זאת‪ ;...‬ואילו‪ ;...‬בעוד ש‪...‬‬

‫עונג שבת ‪183‬‬

‫שומר שבת ‪ /‬חיים הזז‬ ‫יאל ְּב ַע ַד ִרי (מטּבעות קטנים)‬ ‫ּפֹורט לזה ִר ַ‬ ‫בתימן‪ֵ .‬‬ ‫יעי היה ַמחליף ְּכספים ֵ‬ ‫ֲעזַ ְריָ ה ַאלְ ַק ִט ִ‬ ‫רוויח‬ ‫ַ‬ ‫יאל ונֹוטל לעצמו ִּבׂשכָ רֹו חמישה ַע ַדרי‪ .‬וזה הּכֹול‪ .‬מה הוא יַ‬ ‫ּבר ַ‬ ‫או מחליף לזה ַע ַדרי ִ‬ ‫לפנּות? אבל זו פרנָ סתו‪.‬‬ ‫בח ָ‬ ‫ַ‬ ‫טּב ַחיים‪ ,‬הביאו לו ּכיס מלא‬ ‫המ ָ‬ ‫רביים מּבית ִ‬ ‫הע ִ‬ ‫הטּבחים ַ‬ ‫ָ‬ ‫והנה יום אחד באו אצלו‬ ‫בע ַדרי‪ .‬הדבר היה בערב שבת‪ .‬אחר הצהריים‬ ‫יאל על ְמנָ ת שיחליף להם ַ‬ ‫מאתיים ִר ַ‬ ‫לביתו‪,‬‬ ‫ְשתיים ושלוש שעֹות סגר החנּות וירד לשּוק‪ .‬נָ טל לכבוד היום מה שנָ טל והלך ֵ‬ ‫ולא הגיע לביתו ֶאלא בשעה הסמּוכה לקבלת שבת‪.‬‬ ‫יאל? שכח אותם‪ ,‬שכח‪ '...‬מיד‬ ‫הר ַ‬ ‫תחלחל‪‘ :‬איפה מאתיים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ופרק ַמ ָׂשאֹו‪ ,‬נִ‬ ‫ִעם שנכנס ָ‬ ‫בדעתו ואמר‪‘ :‬אם‬ ‫אחר הּכיס‪ .‬אבל נִ מלך ַ‬ ‫(שם בירת תימן) לחפׂש ַ‬ ‫לצנְ ָעא ֵ‬ ‫ביקש לרוץ ַ‬ ‫וה ָׁשבים ונטלו אותו‬ ‫אני שכחתי הּכיס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר בווַ דאי ְמ ָצאּוהּו העֹוברים ַ‬ ‫השם לקח‪ ,‬ואם אני שכחתי אותו ִּבפנים — כבר הוא בפנים‪ .‬עכשיו שבת‪.‬‬ ‫ּובכן‪ֵ ,‬‬ ‫ואיננו‪ֵ ,‬‬ ‫ֵעת ללכת לבית הכנסת‪'.‬‬ ‫המ ֲאכל‬ ‫וקידש על היַ ין וישב מתוך ַ‬ ‫ֵ‬ ‫הלך לבית הכנסת וקיבל את השבת‪ ,‬וחזר לביתו‬ ‫במֹוצ ֵאי‬ ‫ָ‬ ‫וׂשמח הוא ובנֵ י ֵביתו ִעמו‪.‬‬ ‫ומתֹוך הזְ מירות‪ .‬וכן גם למחר‪ ,‬אכל ושתה ָ‬ ‫שתה ִ‬ ‫והמ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫רהר ּבלִ ּבו ואמר‪‘ :‬אם שכחתי‬ ‫נעא‪ֵּ .‬בינֵ י ֵּובינֵ י ִה ֵ‬ ‫לצ ָ‬ ‫בדלה"‪ ,‬ביקש לעלֹות ַ‬ ‫ה"ה ָ‬ ‫שבת‪ ,‬לאחר ַ‬ ‫והשבים ונָ טלו אותו ואיננו; ואם‬ ‫הּכיס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר בוודאי ְמצאּוהּו העוברים ָ‬ ‫באישֹון לילה‬ ‫ואלֵ ך לבין הגֹויים ִ‬ ‫הוא ִּבפנים — כבר הוא ִּבפנים‪ ,‬ולמה‪ ,‬אם כן‪ֲ ,‬א ַסּכֵ ן נפשי ֵ‬ ‫ואפלה? מחר ַאשּכים בבוקר וארוץ‪'.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אחר תפילה של ַש ֲחרית‪ ,‬ביקש לֵ ילֵ ך‪ִ ,‬הרהר בלִ בו ואמר‪‘ :‬בין כך ובין כך‪ ,‬אם נשאר‬ ‫למחר‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ואינו‪ ,‬ואם הוא בפנים — כבר‬ ‫והשבים ֵ‬ ‫הכיס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר נְ ָטלּוהּו העוברים ָ‬ ‫רמּב"ם‪ '.‬ישב וקרא‪.‬‬ ‫הוא בפנים‪ ,‬עכשיו אשוב ואקרא ָּב ַ‬ ‫לחנּותֹו‪ ,‬נָ טל‬ ‫נעא‪ .‬עוד לא הגיע ֲ‬ ‫לצ ָ‬ ‫בחיּפזון ַ‬ ‫ָ‬ ‫מּב"ם עמד ורץ‬ ‫הר ַ‬ ‫ֵּכיוון שּכילָ ה לקרוא את ַ‬ ‫ּפקעת‪ .‬מיד ִהּכה לִ ּבו לידו מרוב הׂשמחה‪,‬‬ ‫עיניו וראה ְדבר־מה מּוטל על יד הדלת‪ ,‬כמין ַ‬ ‫יאל‪ ,‬נחש גדול‪ ,‬שלא‬ ‫הר ַ‬ ‫ונִ פחד‪ .‬נָ ָחש גדול היה ָּכרּוך ָשם על ההּוא הּכיס עם מאתיים ִ‬ ‫יָ עז אף אחד לגֶ שת ֵאליו‪ ,‬ומי שיָ ֵעז להתקרב מעט הוא פותח עליו ַעין גדולה ֶשל גָ מל‬ ‫ונֹושף‪.‬‬ ‫ושולח לשֹונֹו ֵ‬ ‫יעי‪ ,‬שלא יּוכל להיכנס לתוך‬ ‫לק ִט ִ‬ ‫ַעם ַרב עמד מנֶ גד והביט‪ .‬כולם הצטערּו על ַא ַ‬ ‫לקטיעי ואמר‪" :‬ז‪---‬ה דב‪---‬ר גדול ועֹוד זאת חידה‪.‬‬ ‫חנּותֹו‪ .‬השיב להם ַא ַ‬ ‫"מסכן‪ ,‬מה תעשה? איך תוכל לגֶ שת?"‬ ‫השם שומר ישראל!" אמרו לו‪ִ :‬‬ ‫ֵ‬ ‫לטל אותם מרחוק לנגד עינֵ י הנחש‬ ‫כתפו‪ִ ,‬ט ֵ‬ ‫נטל בידו המפתחֹות מעל ֵ‬ ‫"תזּוז מעט‪ ,‬תזּוז מעט לפתוח את החנות‪".‬‬ ‫ואמר‪ָ :‬‬ ‫לבעל החנות להיּכָ נס‬ ‫"תזּוז עוד‪ ,‬יַ א ַחּביּבי‪ ,‬תן ַ‬ ‫אז זז הנחש קצת‪ .‬אמר לו‪ָ :‬‬ ‫לקטיעי הכיס ופתח החנות‬ ‫לחנּותֹו‪ֵ ".‬הזיז הנחש עצמו לצד‪ .‬משך ַא ַ‬ ‫נראה עוד‪.‬‬ ‫בזריזּות ונכנס‪ .‬מיד זחל הנחש וירד למטה ולא ָ‬

‫‪184‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ =‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫א‪ .‬היכן מתרחש הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מתי מתרחש הסיפור?‬ ‫מתי גילה עזריה שכיס הכסף אינו בידיו?‬ ‫מדוע עזריה אינו חוזר לקחת את כיס הכסף ששכח? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫מדוע שמח עזריה כשראה את הנחש‪ ,‬ומדוע היה נפחד?‬ ‫מהו המעשה שבזכותו זכה עזריה למצוא את כספו?‬ ‫כיצד נבנית אווירה של מתח וציפייה בסיפור?‬ ‫במעשיות יש בדרך כלל דמות פלאית או מקריות שהיא פלא‪ .‬האם זה כך גם‬ ‫במעשייה הזאת? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד משני הנושאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬כתבו סיפור על מקרה שקרה לכם‪ ,‬או למישהו שאתם מכירים‪ ,‬שבו מעשה טוב‬ ‫או רע זוכה לגמול ֵ‬ ‫הולם מיד או לאחר זמן־מה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לשבת חשיבות רבה במסורת היהודית‪ .‬לשמירה על השבת יש טעמים רבים‪.‬‬ ‫כתבו פסקה שמסבירה חשיבות זו‪ .‬חשבו על נקודות מבט שונות‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫נסחּו את המשפטים שלהלן במילים שלכם (היעזרו במילון במידת הצורך)‪:‬‬ ‫ׂשכרֹו חמישה ַע ַדרי‪.‬‬ ‫ •ונֹוטל לעצמו ִּב ָ‬ ‫רביים‪.‬‬ ‫הע ִ‬ ‫הטּבחים ַ‬ ‫ָ‬ ‫ •והנה יום אחד באו אצלו‬ ‫תחלחל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ופרק ַמ ָׂשאֹו‪ ,‬נִ‬ ‫ • ִעם שנכנס ָ‬ ‫בדעתו‪.‬‬ ‫ •נִ מלך ַ‬ ‫ומתֹוך הזְ מירות‪.‬‬ ‫שתה ִ‬ ‫והמ ֶ‬ ‫המ ֲאכל ִ‬ ‫ •וישב מתוך ַ‬ ‫ •ביקש לֵ ילֵ ך‪ִ ,‬הרהר בלִ בו ואמר‪.‬‬ ‫לחנּותֹו‪,‬‬ ‫נעא‪ .‬עוד לא הגיע ֲ‬ ‫לצ ָ‬ ‫בחיּפזון ַ‬ ‫ָ‬ ‫מּב"ם עמד ורץ‬ ‫הר ַ‬ ‫ • ֵּכיוון שּכילָ ה לקרוא את ַ‬ ‫ּפקעת‪.‬‬ ‫נָ טל עיניו וראה ְדבר מה מּוטל על יד הדלת‪ ,‬כמין ַ‬ ‫ • ַעם ַרב עמד מנֶ גד והביט‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫בסיפור מוזכרת "הבדלה" — קראו באתר עמלנט‪:‬‬ ‫‪www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0043.asp?bit=1‬‬ ‫או במקור אחר על ההבדלה‪.‬‬ ‫כתבו‪ :‬מה תפקידו של טקס ההבדלה?‬

‫עונג שבת ‪185‬‬

‫ָל ָּמה ָצ ַחק ַה ַּצ ִּדיק? ‪ /‬מַרְ טִין ּבּוּבֶר‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת‪ְּ ,‬ביֹום ִׁש ִּׁשי ָּב ֶע ֶרב‪ ,‬יָ ַׁשב ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ַעל ֵׁשם טֹוב ִעם ַּתלְ ִמ ָידיו ֶאל ַה ֻּׁשלְ ָחן‪.‬‬ ‫צֹוחק ְּבקֹול ּגָ דֹול‪.‬‬ ‫צּובים ֶׁשל ַה ַּצ ִדיק וְ ִה ְת ִחיל ֵ‬ ‫הע ִ‬ ‫עּודה אֹורּו ִּפ ְתאֹום ָּפנָ יו ֲ‬ ‫ִּב ְׁש ַעת ַה ְּס ָ‬ ‫יׁשים לָ ַד ַעת ַט ַעם ַה ְּצחֹוק ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּתֹוממּו ַעל ַה ָּד ָבר וַ ַיּ ִּביטּו ִאיש ֶאל ֵר ֵעהּו‪ַ ,‬מ ְח ִר ִ‬ ‫ַּתלְ ִמ ָידיו ִה ְׁש ְ‬ ‫יׁשית‪ ,‬וְ ַה ְּצחֹוק‬ ‫ְּבעֹוד ְרגָ ִעים ָׁשב וְ ָצ ַחק ַה ַּצ ִּדיק ַּב ְּׁשנִ ּיָ ה‪ָ .‬ע ְב ָרה ָׁש ָעה ַקּלָ ה וְ ַה ַּצ ִּדיק ָצ ַחק ַּב ְּׁשלִ ִ‬ ‫ָהיָ ה ַעּלִ יז ִּכ ְּצחֹוק יֶ לֶ ד ָּת ִמים‪.‬‬ ‫יהם‪ֵ .‬הם יָ ְדעּו‪ִּ ,‬כי ִאם ִאיׁש ּכְ ַר ָּבם‬ ‫הֹוציא ֶהגֶ ה ִמ ִּפ ֶ‬ ‫ַה ַּתלְ ִמ ִידים יָ ְׁשבּו ֶאל ַה ֻּׁשלְ ָחן‪ִ ,‬מ ְּבלִ י לְ ִ‬ ‫יִ ְצ ַחק‪ְּ ,‬בוַ ַּדאי יֵ ׁש לַ ָּד ָבר ַט ַעם ָחׁשּוב ְמאֹוד‪ַ .‬אְך ִאיׁש ֵמ ֶהם ֹלא ֵה ֵעז לִ ְׁשאֹל ֶאת ִּפיו לְ ֵפ ֶׁשר‬ ‫בּורה‪ֶ ,‬אל ַר ִּבי זְ ֵאב‪ִּ ,‬כי הּוא יִ ְׁש ַאל ֶאת ָה ַרב‪ָ ,‬מה‬ ‫יהם ֶאל ַהּזָ ֵקן ֶׁש ַּב ֲח ָ‬ ‫ַה ְּצחֹוק‪ .‬וַ יִ ּ ְּׂשאּו ֵעינֵ ֶ‬ ‫ָר ָאה ַעל ָּכ ָכה ַה ַּפ ַעם לָ ֵתת ִּב ְצחֹוק קֹולֹו‪.‬‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת‪ַ ,‬א ַחר ַה ַה ְב ָּדלָ ה‪ָ ,‬היָ ה ַר ִּבי זְ ֵאב ַהּזָ ֵקן נִ ּגַ ׁש ֶאל ַה ַּצ ִּדיק‬ ‫וְ כָ ְך ָהיָ ה ַה ִּמנְ ָהג‪ְּ :‬בכָ ל לֵ יל ָ‬ ‫יכֹותיו ְּב ֶמ ֶׁשְך יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ּ .‬כָ כָ ה ָהיָ ה ּגַ ם ַה ַּפ ַעם‪.‬‬ ‫מּובן ַּב ֲהלִ ָ‬ ‫ׁשֹואל ִמ ִּפיו ֵּפ ֶׁשר ָּכל ָּד ָבר ֹלא ָ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ַהּזָ ֵקן נִ ּגַ ׁש ֶאל ָה ַרב וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו‪:‬‬ ‫מֹורי וְ ַר ִּבי‪ָ ,‬מה ֵּפ ֶׁשר ַה ְּצחֹוק ֲא ֶׁשר ָצ ַח ְק ָּת ֶא ְתמֹול ָּב ֶע ֶרב‪".‬‬ ‫"לַ ְּמ ֵדנִ י נָ א‪ִ ,‬‬ ‫ַעל זֶ ה ָענָ הּו ָה ַרב‪:‬‬ ‫יע ֶכם ֶאת ַט ַעם ַה ְּצחֹוק‪ִ .‬הּכֹונּו לָ לֶ כֶ ת ַא ֲח ַרי ֶאל ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר ֵאלֶ ְך‬ ‫הֹוד ֲ‬ ‫"טֹוב ֵאפוא‪ִ ,‬הנְ נִ י לְ ִ‬ ‫רֹוצים לָ ַד ַעת‪".‬‬ ‫ֵאלָ יו‪ .‬וְ ָאז ִּת ְׁש ְמעּו וְ ֵת ְדעּו ֶאת ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם ִ‬ ‫וַ יִ ּ ְק ָרא ַה ַּצ ִּדיק לִ ְמ ָׁש ְרתֹו וַ יְ ּ ַצוֵ ּהּו לִ ְרּתֹם ֶאת ָה ֲעגָ לָ ה‪ּ ,‬כִ י ּכָ ְך ָהיָ ה ִמנְ ָהגֹו ֶׁשל ַה ַּצ ִּדיק ָּת ִמיד‪:‬‬ ‫יֹוצא לְ ַטּיֵ ל ַּב ָּׂש ֶדה‪ .‬הּוא ָעלָ ה ִעם‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת ָהיָ ה עֹוזֵ ב לְ ָׁש ָעה ַקּלָ ה ֶאת ָה ִעיר וְ ֵ‬ ‫ְּב ָכל ָ‬ ‫יתם ְּכ ַפ ַעם ְּב ַפ ַעם ַא ֲח ֵרי ֲעבֹר ָׁשעֹות ֲא ָחדֹות‪ִּ ,‬כי ִאם‬ ‫ַּתלְ ִמ ָידיו ַעל ָה ֲעגָ לָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ָׁשבּו ֶאל ֵּב ָ‬ ‫נָ ְסעּו ְּבלִ י א ֶֹמר ֶאל ֲעיָ ָרה ְק ַטּנָ ה ַא ַחת‪ ,‬וְ ַה ַּצ ִּדיק ִצּוָ ה ֶאת ְמ ָׁש ְרתֹו לְ ִה ְתיַ ֵּצב לִ ְפנֵ י ֵּבית ַה ַ ּג ַּבאי‪.‬‬ ‫ּתֹוׁש ֵבי ָה ֲעיָ ָרה ּכִ י ַה ַּצ ִּדיק ָּבא‪ ,‬וַ ּיִ ְת ַק ְּבצּו ּכֻ ּלָ ם‬ ‫הּודים ָ‬ ‫ֹלא ָע ְברּו ְרגָ ִעים ְמ ַע ִּטים וַ ֵיּ ְדעּו ָּכל ַהּיְ ִ‬ ‫ּמֹופת ַהּגָ דֹול וְ לַ ְחֹלק לֹו ָּכבֹוד‪ֲ .‬א ָבל ַה ַּצ ִּדיק‬ ‫ּכְ ִאיׁש ֶא ָחד‪ּ ,‬כַ ּזָ ֵקן ּכַ ּנַ ַער‪ ,‬לִ ְראֹות ֶאת ְּפנֵ י ַּב ַעל ַה ֵ‬ ‫ּכֹורְך‬ ‫ֹלא ָׂשם לִ ּבֹו ֶאל ִאיׁש ֵמ ֶהם‪ִּ ,‬כי ִאם ִצּוָ ה ֶאת ַהּגַ ַּבאי‪ּ ,‬כִ י יִ ְׁשלַ ח לִ ְקרֹא ֵאלָ יו ֶאת ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫ַה ְּס ָפ ִרים‪ָׁ .‬ש ַמע ַה ַ ּג ַּבאי ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ַר ִּבי וַ יִ ּ ְת ַּפלֵ א ְמאֹוד וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫יֹוד ִעים ַהּכֹל ֶא ְצלֵ נּו ּכִ י הּוא‬ ‫ית‪ּ ,‬כִ י ִּת ְק ָרא ֶאת ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה? ָא ְמנָ ם ְ‬ ‫"צ ִּדיק וְ ָקדֹוׁש‪ָ ,‬מה ָר ִא ָ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלהים ּכָ מֹוָך ָד ָבר ֵאלָ יו?"‬ ‫ָא ָדם יָ ָׁשר‪ֲ ,‬א ָבל ְּב ָמה זָ ָכה‪ֶׁ ,‬שּיִ ְהיֶ ה לְ ִאיׁש ֱא ִ‬ ‫ּומּיָ ד‪ָ ",‬ענָ ה ַה ַּצ ִּדיק ִּב ְק ָצ ָרה‪.‬‬ ‫"רֹוצה ֲאנִ י‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְק ָרא אֹותֹו לָ בֹוא ֵאלַ י ֵּת ֶכף ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים‪ִ ,‬איׁש ָּבא ַּב ָּׁשנִ ים‪ ,‬וְ הּוא ֹלא ִא ֵחר לָ בֹוא‪ַ .‬ה ַּצ ִּדיק נָ ָׂשא‬ ‫ָׁשלְ חּו וַ ּי ְַב ִהילּו ֶאת ֵ‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫ֵאלָ יו ֶאת ֵעינָ יו וַ ּי ֶ‬ ‫"ק ְראּו לִ י ּגַ ם לְ ֵא ֶׁשת ָה ִאיׁש‪ ,‬וְ ָתבֹוא‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫ימין ַּב ֲעלָ ּה‪.‬‬ ‫ָה ִא ָּׁשה ָּב ָאה‪ ,‬וְ ַעל ִּפי ִמ ְצוַ ת ַה ַּצ ִּדיק ִה ְתיַ ְּצ ָבה לִ ִ‬ ‫ית ְּבלֵ יל ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫"ס ְּפ ָרה נָ א לִ י ֶאת ֲא ֶׁשר ָע ִׂש ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים‪ַ ,‬‬ ‫"ע ָּתה‪ָּ ",‬פנָ ה ַה ַּצ ִּדיק ֶאל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫הֹורה‪ַ .‬אל ֵּתבֹוש וְ ַאל ְּתכַ ֵחד ִמ ֶּמּנִ י ָּד ָבר‪".‬‬ ‫ֶׁש ָע ַבר‪ֲ .‬א ָבל ַהּגִ ָידה לִ י ֶאת ָה ֱא ֶמת ַה ְּט ָ‬

‫‪186‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אתי‪ ,‬נָ כֹון ֲאנִ י לְ ַק ֵּבל‬ ‫רֹוצה לְ ַה ֲעלִ ים ִמ ְּמָך ָּד ָבר‪ ,‬וְ ִאם ָח ָט ִ‬ ‫"אינִ י ֶ‬ ‫דֹוׁשי‪ָ ",‬ענָ ה ָה ִאיׁש‪ֵ ,‬‬ ‫ּוק ִ‬ ‫ַ"ר ִּבי ְ‬ ‫ׁשּובה‪".‬‬ ‫ִמ ְּמָך ְּת ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים ְמ ַס ֵּפר‪:‬‬ ‫ִה ְת ִחיל ֵ‬ ‫בּוע ַּב ָּצ ֳה ַריִ ם‬ ‫יׁשי לַ ָּׁש ַ‬ ‫יע ּכַ ַּפי‪ .‬לְ ָפנִ ים ָהיָ ה ִמנְ ָהגִ י ֶׁש ְּבכָ ל יֹום ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫"ּב ַעל ְמלָ אכָ ה ֲאנִ י וְ ַחי ַעל יְגִ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָהיְ ָתה ִא ְׁש ִּתי הֹולֶ ֶכת ֶאל ַהּׁשּוק לִ ְקנֹות ֶאת ָצ ְר ֵכי ַה ַּׁש ָּבת‪ֶ :‬ק ַמח‪ָּ ,‬ב ָׂשר‪ָּ ,‬דגִ ים וְ נֵ רֹות‪ַּ .‬ובּיֹום‬ ‫יע ַה ָּׁשעֹון ֶאת ַה ָּׁש ָעה ָה ֲע ִׂש ִירית ַּבּב ֶֹקר‪ָ ,‬עזַ ְב ִּתי ֶאת ְמלַ אכְ ִּתי וְ ִה ְת ַחלְ ִּתי‬ ‫ַה ִּׁש ִּׁשי‪ְּ ,‬כ ֶׁש ִה ְׁש ִמ ַ‬ ‫לֹותי וְ ָהלַ כְ ִּתי ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬וְ נִ ְׁש ַא ְר ִּתי‬ ‫ֵמכִ ין ַע ְצ ִמי לְ יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ִ :‬ה ְת ָר ַח ְצ ִּתי וְ ֶה ְחלַ ְפ ִּתי ִׂש ְמ ַ‬ ‫ּכֹוח יָ ַדי ֵאין ִא ִּתי‪ ,‬וַ ֲאנִ י‬ ‫עּורי; ֲא ָבל ַע ָּתה זָ ַקנְ ִּתי‪ַ ,‬‬ ‫נֹוהג ִמּיְ ֵמי נְ ַ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ָׁשם ַעד ּכְ לֹות ָה ֶע ֶרב‪ּ .‬כָ כָ ה ָהיִ ִ‬ ‫מֹוצא ֶאת ַּפ ְרנָ ָס ִתי ְּבד ַֹחק ּגָ דֹול ְמאֹוד‪ ,‬וְ יֵ ׁש ֶׁש ֵאין יָ ִדי ַמ ּ ֶׂשגֶ ת לְ ָה ִכין לִ י ֶאת ָצ ְר ֵכי ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫ֵ‬ ‫ּטֹובים‪ַ .‬אְך ֵאינֶ ּנִ י ְמ ַׁשּנֶ ה ִמ ִּמנְ ָהגִ י ַהּיָ ָׁשן‪ַּ :‬ב ָּׁש ָעה‬ ‫נֹוהג ַּבּיָ ִמים ַה ִ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫יׁשי‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ָהיִ ִ‬ ‫ַּבּיֹום ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫ּומ ַא ֵחר ָׁשם ַעד ּכְ לֹות ְּת ִפ ַּלת‬ ‫ָה ֲע ִׂש ִירית ֲאנִ י עֹוזֵ ב ֶאת ְמלַ אכְ ִּתי וְ הֹולֵ ְך ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ְ‬ ‫ַה ַּמ ֲע ִריב‪.‬‬ ‫דֹוׁשי! ָהיֹה ָהיְ ָתה ַה ָּׁש ָעה ָה ֲע ִׂש ִירית ְּביֹום ִׁש ִּׁשי‪ֶ ,‬ע ֶרב ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫ּוק ִ‬ ‫יקי ְ‬ ‫"ע ָּתה ַה ְק ִׁש ָיבה‪ַ ,‬צ ִּד ִ‬ ‫ַ‬ ‫רּוטה לִ ְקנֹות ֶאת ְצ ָרכַ י לְ יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ִ .‬מּיָ ַמי ֹלא נִ ְצ ָט ַרכְ ִּתי לַ ְּב ִרּיֹות‬ ‫יסי ֵאין ַאף ְּפ ָ‬ ‫ֶׁש ָע ְב ָרה‪ְּ ,‬ובכִ ִ‬ ‫וְ ָכ ָכה ָח ַפ ְצ ִּתי לְ ִה ְת ַקּיֵ ם ּגַ ם ְּביֹום זֶ ה‪ֶ .‬ה ְחלַ ְט ִּתי‪ִּ ,‬כי טֹוב לִ י לְ ַעּנֹות ְּבצֹום ֶאת נַ ְפ ִׁשי ְּביֹום‬ ‫אתי‪ֶּ ,‬פן יִ כְ ַאב לֵ ב ִא ְׁש ִּתי ִאם ֹלא ִּת ְר ֶאה‬ ‫ַה ַּׁש ָּבת ֵמ ִה ְצ ָט ֵרְך לִ ֵידי ַמ ְּתנַ ת ָּב ָׂשר וָ ָדם‪ֲ ,‬א ָבל יָ ֵר ִ‬ ‫ַאף נֵ ר ֶא ָחד ּדֹולֵ ק ַעל ֻׁשלְ ָחנָ ּה לִ כְ בֹוד יֹום ַה ַּׁש ָּבת וְ לָ ְק ָחה ִמ ֵידי ֵאיזֹו ְׁשכֵ נָ ה ַחּלַ ת לֶ ֶחם ַא ַחת‬ ‫אֹותי לִ ְבלִ י ַק ַחת ֶעזְ ָרה ִמּכָ ל ִאיׁש‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ִאם‬ ‫יח ִ‬ ‫אֹו ָּדגִ ים‪ַ .‬על ּכֵ ן ִּד ַּב ְר ִּתי ַעל לִ ָּבּה‪ִּ ,‬כי ַּת ְב ִט ַ‬ ‫יהם ּגְ דֹולִ ים ֵהם‪ ,‬וְ ָק ֶׁשה יִ ְהיֶ ה‬ ‫יֹוׁש ִבים‪ַ ,‬ר ֲח ֵמ ֶ‬ ‫תֹוכם ָאנּו ְ‬ ‫הּודים‪ֶׁ ,‬ש ְּב ָ‬ ‫יִ ְפ ַצר ָּבּה ְמאֹוד; ִּכי ַהּיְ ִ‬ ‫יחה לַ ֲעׂשֹות‬ ‫יֹוׁש ִבים ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת לִ ְפנֵ י ֻׁשלְ ָחן ֵריק‪ .‬וְ ִא ְׁש ִּתי ִה ְב ִט ָ‬ ‫אֹותנּו ְ‬ ‫לָ ֶהם ַה ָּד ָבר לִ ְראֹות ָ‬ ‫יה‪'ַ :‬הּיֹום ֲא ַא ֵחר לָ ׁשּוב ַה ַּביְ ָתה‪ּ ,‬כִ י ִאם ֶא ֱעזֹב‬ ‫ּכֵ ן‪ .‬לִ ְפנֵ י לֶ כְ ִּתי ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ָא ַמ ְר ִּתי ֵאלֶ ָ‬

‫עונג שבת ‪187‬‬

‫אֹותי לְ ִס ַּבת‬ ‫יתי ּכָ ל אֹור‪ָ ,‬אז יִ ְׁש ֲאלּו ִ‬ ‫ֶאת ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת ִעם יֶ ֶתר ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים וְ ֹלא יִ ְראּו ְּב ֵב ִ‬ ‫ַה ָּד ָבר‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֹלא ֵא ַדע ָמה לְ ָה ִׁשיב לָ ֶהם‪'.‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יח ְתנִ י לְ ַמּלֵ א ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫ַּכ ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִּד ַּב ְר ִּתי לְ ִא ְׁש ִּתי וְ ִהיא ִה ְב ִט ַ‬ ‫נֹות ָרה לְ ַב ָּדּה‪ִ ,‬ה ְת ִחילָ ה ְמ ַט ַא ְט ָאה ֶאת ִר ְצ ַּפת ַה ַּביִ ת‪ְ ,‬מ ַט ֶה ֶרת‬ ‫אתי ִמן ַה ַּביִ ת וְ ִהיא ְ‬ ‫ַאְך יָ ָצ ִ‬ ‫ּומ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא נִ ְמ ְצאּו ִא ָּתּה ֵע ִצים לְ ַה ָּס ָקה וְ ֹלא ָהיָ ה לָ ּה לְ ַב ֵּׁשל ָּד ָבר‪ ,‬נִ ְׁש ֲא ָרה‬ ‫ּומנַ ָּקה ְּבכָ ל ִּפּנָ ה‪ִ .‬‬ ‫ְ‬ ‫בֹודה; ּוכְ ֵדי ֶׁשֹּלא ֶּת ֱא ַרְך לָ ּה ָה ֵעת‪ָּ ,‬פ ְת ָחה ֵּת ָבה יְ ָׁשנָ ה וַ יְ ּ ִהי ְּב ַח ְּפ ָׂשּה ּכֹה‬ ‫יֹוׁש ֶבת ְּפנּויָ ה ִמ ְּבלִ י ֲע ָ‬ ‫ֶ‬ ‫וָ כֹה וַ ִּת ְמ ָצא ֵּבין ַה ֲח ָפ ִצים ַה ָּבלִ ים ְמ ִעיל יָ ָׁשן‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָא ַבד לָ נּו לִ ְפנֵ י ָׁשנִ ים ַרּבֹות‪ֲ ,‬א ָבל ַּב ְּמ ִעיל‬ ‫ּתֹורים‬ ‫חּוטי זָ ָהב וְ ֶכ ֶסף‪ּ .‬כְ ֶרגַ ע ּגָ זְ ָרה ָה ִא ָּׁשה ֶאת ַהּכַ ְפ ִ‬ ‫ּתֹורים ֲא ָח ִדים ֲעׂשּויִ ים ֵ‬ ‫ַהּזֶ ה ָהיּו ַּכ ְפ ִ‬ ‫צֹורף ַהּזָ ָהב‪ ,‬וְ הּוא נָ ַתן לָ ּה ִּב ְמ ִח ָירם ַמ ְט ְּבעֹות ּכֶ ֶסף‬ ‫אֹותם ֶאל ֵ‬ ‫ֵמ ַעל ַה ְּמ ִעיל וַ ֵּתלֶ ך וַ ִּת ָּׂשא ָ‬ ‫ֲא ָח ִדים‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִה ְס ִּפיקּו לְ ָצ ְר ֵכי יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ ,‬וְ גַ ם ְׁשנֵ י נֵ רֹות ּגְ דֹולִ ים ָקנְ ָתה וְ עֹוד נִ ְׁש ֲארּו לָ ּה‬ ‫בּוע ַה ָּבא‪.‬‬ ‫ְּפרּוטֹות ֲא ָחדֹות לַ ָּׁש ַ‬ ‫יתי‪ּ ,‬כִ י‬ ‫יתי‪ ,‬וְ עֹוד ֵמ ָרחֹוק ָר ִא ִ‬ ‫ָּב ֶע ֶרב ָׁשב ָּכל ָה ָעם ִמ ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת וַ ֲאנִ י ָהלַ ְכ ִּתי לְ ַאט ַּב ֶּד ֶרְך לְ ֵב ִ‬ ‫רּוח ִמ ַּמ ְר ֵאה ֵעינַ י‬ ‫נֵ ר ּדֹולֵ ק ּבֹו‪ ,‬וְ ָהאֹור — אֹור ֶׁשל ַׁש ָּבת‪ֲ .‬א ָבל ֲאנִ י ֹלא ָהיְ ָתה לִ י ׁשּום ק ַֹרת ַ‬ ‫טֹובים‪'.‬‬ ‫וְ ָח ַׁש ְב ִּתי‪ּ'ְ :‬בוַ ַּדאי ִק ְּבלָ ה ִא ְׁש ִּתי ֶאת ֲא ֶׁשר נָ ְתנּו לָ ּה ֲאנָ ִׁשים ִ‬ ‫אתי‬ ‫נִ כְ נַ ְס ִּתי ֶאל ַה ַּביִ ת וְ ִהּנֵ ה ַה ֻּׁשלְ ָחן ָערּוְך וְ ָעלָ יו ַחּלֹות ֶׁשל ַׁש ָּבת וְ ָדגִ ים‪ ,‬וְ גַ ם יַ יִ ן לְ ִקּדּוׁש ָמ ָצ ִ‬ ‫נּוחת יֹום‬ ‫יע ֶאת ְמ ַ‬ ‫רּוחי ֵמ ִה ְת ַק ֵ ּצף‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא ָח ַפ ְצ ִּתי לְ ַה ְפ ִר ַ‬ ‫ּומ ֻז ָּמן‪ .‬אּולָ ם ָע ַצ ְר ִּתי ְּב ִ‬ ‫מּוכן ְ‬ ‫ָ‬ ‫ַה ַּׁש ָּבת‪ָּ .‬כ ָכה ִה ְת ַא ַּפ ְק ִּתי וַ ֲא ַק ֵ ּדש ַעל ַהּיַ יִ ן וָ א ַֹכל ִמן ַה ָּדגִ ים‪ַ .‬א ַחר ּכָ ְך ָא ַמ ְר ִּתי ֶאל ִא ְׁש ִּתי‪:‬‬ ‫ֹלהים‪ֲ '...‬א ָבל ִהיא ֹלא‬ ‫'רֹואה ֲאנִ י‪ִּ ,‬כי ֵאין לִ ֵּבְך ָחזָ ק ָּכל ָּכְך ְּכ ֵדי לְ ַק ֵּבל ֶאת ָה ַרע ֵמ ֵאת ָה ֱא ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר ְּבקֹול ַעּלִ יז‪:‬‬ ‫אֹותי לְ ַכּלֹות ֶאת ְּד ָב ַרי‪ ,‬וַ ּת ֶ‬ ‫נָ ְתנָ ה ִ‬ ‫ּתֹורי ַהּזָ ָהב ֲא ֶׁשר ָא ַבד לָ נּו זֶ ה ּכַ ָמה? ּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫יׁשי‪ֶ ,‬את ַה ְּמ ִעיל ַהּיָ ָׁשן ִעם ּכַ ְפ ֵ‬ ‫'זֹוכֵ ר ַא ָּתה ֲע ַדיִ ן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫צֹורף ַהּזָ ָהב‪,‬‬ ‫ּתֹורים ָמכַ ְר ִּתי לְ ֵ‬ ‫אתיו‪ֶ .‬את ַהּכַ ְפ ִ‬ ‫ּומ ָצ ִ‬ ‫ָּפ ַת ְח ִּתי ַהּיֹום ֶאת ַה ֵּת ָבה ַהּגְ דֹולָ ה‪ַׁ ,‬ש ְב ִּתי ְ‬ ‫ינֹותי ֶאת ָצ ְר ֵכי ַה ַּׁש ָּבת‪'.‬‬ ‫ִּוב ְמ ִח ָירם ֲה ִכ ִ‬ ‫ּתֹודה‬ ‫הֹורידּו ֵעינַ י ְּד ָמעֹות ִמ ִ ּגיל‪ .‬נַ ְפ ִׁשי ָמלְ ָאה ַר ֲח ֵׁשי ָ‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ָׁש ַמ ְע ִּתי ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִ‬ ‫נֹוצ ִצים‬ ‫ּטֹובים ְ‬ ‫יה ַה ִ‬ ‫אתי ֵעינַ י ֶאל ִא ְׁש ִּתי‪ ,‬וָ ֵא ֶרא ֶאת ָּפנֶ ָ‬ ‫לָ ֵאל‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֹלא ִה ְׁש ִּבית ַׁש ַּב ִּתי‪ .‬נָ ָׂש ִ‬ ‫ִמ ִּׂש ְמ ָחה‪ ,‬וַ ֵיּ ַחם לִ ִּבי ְּב ִק ְר ִּבי וָ ֶא ְׁש ַּכח ֶאת יְ ֵמי ַה ְּד ָאגָ ה ַה ְּמ ֻר ִּבים‪ .‬וָ א ַֹחז ִּב ֵידי ִא ְׁש ִּתי וָ ֵא ֵצא‬ ‫אתי עֹוד ַּפ ַעם ְּב ָמחֹול ִמּטּוב‬ ‫ִא ָּתּה ְּב ָמחֹול‪ַ .‬א ַחר ָּכְך ָא ַכלְ ִּתי ֶאת ַה ָּמ ָרק ֶׁשל ַׁש ָּבת וְ ָאז יָ ָצ ִ‬ ‫ּתֹודה לָ ֵאל‬ ‫יתי לֶ ֱאכֹל ֶאת ַה ֶּל ֶפת‪ָ ,‬ר ַק ְד ִּתי ִרּקּוד ֶׁשל ִׂש ְמ ָחה‪ַ ,‬ה ָּבא ִמּתֹוְך ָ‬ ‫לֵ ב‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ּכִ ּלִ ִ‬ ‫יׁשית‪.‬‬ ‫ַּב ְּׁשלִ ִ‬ ‫ְר ֵאה נָ א‪ַ ,‬צ ִּדיק! ּכַ ָּמה ּגָ דֹול ָא ְׁש ִרי‪ֶׁ ,‬ש ִּב ְרּכַ ת ַׁש ָּבת זֹו נִ ְּתנָ ה לִ י ִמּיְ ֵדי ָׁש ַמיִ ם וְ ֹלא ִמּיְ ֵדי ָא ָדם‪.‬‬ ‫טּובָך ֶּד ֶרְך‬ ‫הֹורנִ י נָ א ְּב ְ‬ ‫אתי ִּב ְמחֹולֹות ִעם ִא ְׁש ִּתי — ֵ‬ ‫אתי אּולַ י לִ ְפנֵ י ֵאל ֶעלְ יֹון ְּב ֵצ ִ‬ ‫וְ ִאם ָח ָט ִ‬ ‫ׁשּובה‪ ,‬וְ ֵאלֵ ְך ָּבּה‪".‬‬ ‫ְּת ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים ִּכּלָ ה לְ ַד ֵּבר‪ ,‬וְ ַה ַּצ ִּדיק ָק ָרא לְ ַתלְ ִמ ָידיו‪:‬‬ ‫ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫"ׁש ְמעּו נָ א ְּודעּו לָ ֶכם! ּגַ ם ַמלְ ֲא ֵכי ַה ָּׁש ַמיִ ם ָׂשׂשּו וְ ָעלְ זּו לַ ַּמ ְר ֶאה‪ ,‬וְ ָאנֹכִ י‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָחזּו ֵעינַ י ְּב ָכל‬ ‫ִ‬ ‫ּכֹורְך‬ ‫ּקּודים ֶׁשל ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫לֹוׁשת ָה ִר ִ‬ ‫ֵאּלֶ ה‪ָ ,‬צ ַח ְק ִּתי ִא ָּתם יַ ַחד ַא ַחת‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם וְ ָׁשלֹוׁש ְּכנֶ גֶ ד ְׁש ֶ‬ ‫ַה ְּס ָפ ִרים ִעם ִא ְׁשּתֹו‪".‬‬

‫‪188‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬הסיפור פותח בתעלומה‪ .‬מהי התעלומה?‬ ‫ב‪ .‬מיהם המבקשים לגלות את פשר התעלומה?‬ ‫‪ .2‬במה מתבטא יחס הכבוד של התלמידים לצדיק?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע במקום להשיב על שאלת התלמידים‪ ,‬מחליט הצדיק לצאת עם‬ ‫תלמידיו לנסיעה ארוכה?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 4‬או ‪ 5‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .4‬מדוע הופתעו בני העיירה?‬ ‫‪ .5‬כיצד התייחסו בני העיירה לשבתי וכיצד התייחס אליו הצדיק?‬ ‫‪ .6‬מה חשב שבתי על אשתו‪ ,‬ומה קרה באמת?‬ ‫‪ .7‬שערו‪ ,‬מדוע משהה (מעכב) הצדיק את התשובה לשאלת התלמידים ולשאלת‬ ‫אנשי העיירה?‬ ‫‪ .8‬אילו כוחות מיוחדים מייחסים החסידים לצדיק לפי הסיפור?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬למה בעצם צחק הצדיק?‬ ‫‪ .2‬למרות מצוקתה‪ ,‬האישה שמעה בקולו של שבתי ולא נעזרה באנשים‪ .‬האם נכון‬ ‫לנהוג כך? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬להלן כמה מהיסודות שקיימים בסיפור החסידי‪ .‬אילו מיסודות אלה אפשר‬ ‫למצוא בסיפור‪ .‬נמקו לפי מה בסיפור קבעתם‪.‬‬ ‫ •הרבי‪ ,‬הצדיק‪ ,‬עומד במרכז הסיפור‪.‬‬ ‫ •בסיפור יש מסתורין‪.‬‬ ‫ •מתרחש בו מעשה פלא‪.‬‬ ‫ •עבודת אלוהים בסיפור נעשית מתוך שמחה‪ :‬ניגון‪ ,‬שירה וריקודים‪.‬‬ ‫ •בסיפור מופיע משהו הקשור במספר שלוש‪.‬‬ ‫ •התפילה מתקיימת בו בחיק הטבע‪.‬‬ ‫ •לסיפור יש סיום טוב‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬הסבירו את הביטויים שלהלן לפי הקשרם במשפט‪:‬‬ ‫א‪ .‬דיברתי על ִל ָּבה כי תבטיח אותי‪.‬‬ ‫רּוח ממראה עיני‪.‬‬ ‫קֹורת ַ‬ ‫ב‪ .‬לא היתה לי שום ַ‬ ‫רגשי תודה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נפשי ָר ֲח ָׁשה ֵ‬ ‫‪ .2‬בסיפור כתוב‪" :‬ואני אשר ָחזּו עיני בכל אלה‪ ".‬שורש המילה חזו הוא חז"ה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו משפחת מילים קטנה מהשורש חז"ה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה המשמעות המשותפת שלהן?‬

‫עונג שבת ‪189‬‬

‫נוראים‬ ‫ימיםשער‬ ‫"פתח לנו שער‪"...‬‬

‫‪190‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור כולל טקסטים שקשורים ליום הכיפורים‪.‬‬ ‫נקרא את הטקסט המידעי‪" :‬עשרת ימי תשובה — ימי חשבון נפש“ ונברר לעצמנו‬ ‫מהו "חשבון נפש"? מדוע מקדימים חשבון נפש לבקשת הסליחה? נקרא סיפור‬ ‫חסידי‪" :‬מעשה בחייט" על חשבון נפש שעשה החייט עם אלוהים‪ .‬ניזכר בסיפור‬ ‫מספר בראשית על חשבון נפש שעשה אברהם אבינו עם אלוהים‪.‬‬ ‫אחת מהתפילות המרכזיות ביום הכיפורים היא תפילת "נעילה"‪ .‬נלמד אותה ונלמד‬ ‫את שירה של רעיה הרניק "נעילה"‪ .‬נחשוב כיצד אפשר לראות שהמשוררת מנהלת‬ ‫דו־שיח עם התפילה בשירה "נעילה"‪.‬‬ ‫נקרא חלק מיומן אישי "רציתי להתפלל ולא ידעתי" מאת מרדכי בר־און"‪ ,‬ונחשוב‬ ‫באילו מצבים נוטים בני אדם להתפלל? כיצד עוזרת התפילה לאדם?‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נוסיף ונלמד על הפועל‪ .‬נלמד לזהות את זמן הפועל ואת הבניין שאליו הוא שייך‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד להעשיר את כתיבתנו על ידי שימוש בשני פעלים או יותר המציינים פעולה‬ ‫ ‬ ‫אחת‪.‬‬

‫יום הכיפורים בבית כנסת בהולנד‪ ,‬המאה ה־‪19‬‬

‫‪191‬‬

‫ֲע ֶׂש ֶרת ימי תשובה — ימי חשבון נפש‬ ‫"עשרת ימי תשובה" — כינוי לעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי‪ ,‬בין ראש‬ ‫השנה ליום הכיפורים‪ .‬ימים אלה נקראים גם "הימים הנוראים" — ֵׁשם המבטא את‬ ‫אווירת יראת הכבוד מפני האל הנורא והנשגב‪ ,‬שמאפיינת ימים אלה‪ ,‬וכן ימי "בין‬ ‫"ּכ ֶסה" הוא כינויו של ראש חודש‪ ,‬שבו הירח "מכוסה" ואינו נראה לעין‪.‬‬ ‫ֶּכ ֶסה לעשֹור"‪ֶ .‬‬ ‫תהליך חשבון הנפש‪ ,‬המתחיל בחודש אלול‬ ‫על פי האמונה היהודית‪ ,‬מגיע לׂשיאו בימים‬ ‫שבין ראש השנה ועד ליום כיפור‪ .‬לפי המסורת‬ ‫היהודית‪ ,‬בראש השנה יושב אלוהים וקובע את‬ ‫גורלו של כל אדם לשנה הקרובה‪ ,‬וביום כיפור‬ ‫הוא חותם את הדין‪ .‬בין שני מועדים אלה יכול‬ ‫אדם לשנות לטובה את גזר הדין שקיבל‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫בימים הנוראים מצווה האדם לעשות חשבון נפש‪,‬‬ ‫כלומר לחשוב על התנהגותו ועל מעשיו בשנה‬ ‫החולפת‪ ,‬ולתקן‪ ,‬לשוב בתשובה שלמה על כל‬ ‫החטאים והמעשים הרעים שעשה במשך השנה‪.‬‬ ‫בימים אלה נוהגים לומר תפילת סליחות מדי בוקר (בימי חול) וכן מבקשים סליחה איש‬ ‫מרעהו על חטאים הקשורים ביחסים שבין אדם לחברו ומאחלים "גמר חתימה טובה"‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך ‪ — ynet‬האנציקלופדיה המקוונת)‬

‫מלחמת השחרור‬ ‫פרצה ב־‪ 29‬בנובמבר‬ ‫‪ ,1947‬לאחר שהוכרז‬ ‫בעצרת האו"ם על‬ ‫חלוקת ארץ ישראל‬ ‫והקמת שתי מדינות‪,‬‬ ‫יהודית וערבית‪.‬‬ ‫ערביי ארץ ישראל תקפו‬ ‫את היישוב העברי‪,‬‬ ‫ואליהם הצטרפו מדינות‬ ‫ערב‪ ,‬שפלשו לארץ‬ ‫ישראל למחרת ההכרזה‬ ‫על הקמת המדינה בה'‬ ‫באייר — ‪ 14‬במאי ‪.1948‬‬ ‫התושבים היהודים‬ ‫בימים ההם היו‬ ‫בנחיתות צבאית וספגו‬ ‫אבדות כבדות‪ .‬אחד‬ ‫מכל מאה לוחמים‬ ‫נהרג בקרבות הקשים‬ ‫שהתנהלו‪ .‬המלחמה‬ ‫הסתיימה בניצחון‬ ‫המדינה העברית‬ ‫החדשה‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫רציתי להתפלל ולא ידעתי ‪ /‬מרדכי בר־און‬ ‫זה היה במלחמת השחרור‪ .‬הייתי מפקד מחלקה‪ .‬יום אחד ערכתי את ַמ ְחלַ קתי מול‬ ‫הצבא המצרי‪ ,‬שהגיע עד אשדוד‪ .‬המחלקה היתה עלובה ּומסכנה‪ ,‬עם כמה ְס ֶטנים‬ ‫ורימונים‪ ,‬ונערכנו בפרדס‪ ...‬היה כמעט מגּוחך לַ ְחשוב שנוכל לעצור את הטנקים‬ ‫המצריים‪ ...‬תוך כדי מעשה לא חשתי פחד‪ :‬הייתי עסוק מדי‪ .‬כיצד לַ ְחּפֹור את השּוחֹות‪,‬‬ ‫להוציא ַּפטרולים ּולגלות את האויֵב‪.‬‬ ‫חשכה‪ ,‬כשהכול היה ערוך ּומוכן ואנחנו ציּפינו לַ התקפה שהיתה צריכה‬ ‫אבל כשירדה ֵ‬ ‫לדמייֵ ן לעצמי מה יקרה ּכְ שיַ ֱעלה‬ ‫לבוא עם שחר‪ ,‬שכבתי לי באחת השּוחֹות והתחלתי ַ‬ ‫השחר — ואז נתקפתי פחד נורא‪ .‬בדרך כלל לא הייתי פוחד‪ ,‬אך הפעם הרגשתי פחד‬ ‫עד כדי רעד‪ ,‬פחד ֵמעיק ביותר‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬באיזשהו רגע‪ ,‬הרגשתי רצון עז להתפלל‪ ,‬אך לא ידעתי איך‪ .‬שום תפילה לא היתה‬ ‫ְשגּורה על לשוני‪ ...‬בכל זאת התפללתי‪ ,‬בלשון פשוטה‪ ,‬כפי שהבנתי‪ ,‬אבל אני זוכר את‬ ‫הרצון שלי להתפלל ַדווְ קא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הרשימה שלפניכם היא זיכרון אישי של מפקד בתקופת מלחמה‪ .‬קראו בהערת‬ ‫השוליים וענו‪ :‬מהי אותה המלחמה?‬ ‫‪ .2‬מה מסופר על יחסי הכוחות בין המצרים לישראלים?‬ ‫יה פיקד?‬ ‫‪ .3‬כיצד מתאר הכותב את המחלקה שעלֶ ָ‬ ‫‪ . 4‬לְ ָמה הכין המפקד את חייליו? האם יש תשובה מפורשת על כך? הוכיחו מהכתוב‪.‬‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע הכותב התחיל לפחוד רק לאחר שהכול כבר היה ערוך ומוכן?‬ ‫‪ .6‬איזה צורך התעורר אצלו?‬ ‫לׂשאת ולא ידע?‬ ‫‪ . 7‬א ‪ .‬איזו תפילה רצה הדובר ֵ‬ ‫ב ‪ .‬שערו‪ :‬מדוע רצה דווקא בסוג תפילה זה?‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ . 1‬בפסקה השנייה אומר הכותב‪" :‬ואז נתקפתי פחד נורא"‪ .‬הכותב יכול היה לומר גם‪:‬‬ ‫"פחדתי נורא"‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא בכל זאת משתמש בצירוף — "נתקפתי פחד"?‬ ‫‪ .2‬כתבו סיפור קצר במחברתכם‪ .‬שבצו בו אחד מן הצירופים‪" :‬נתקפתי געגועים‬ ‫לש ֲאנָ נּות גדולה מדי"‪.‬‬ ‫עזים"; "נתפסנו ַ‬ ‫כאשר הכותב מספר הוא משתמש בפעלים מבניין הפעיל‪ :‬התחלתי‪ ...‬מבניין נפעל‪ :‬נתקפתי‪ ...‬נתפסנו‪...‬‬ ‫מבניין פעל‪ :‬ירדה‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫כפי שכבר למדתם‪ ,‬יש בעברית שבעה בניינים‪.‬‬ ‫פועל נטוי אפשר לשאול את השאלות האלה‪:‬‬ ‫לגבי כל ַ‬ ‫הפועל?‬ ‫ַ‬ ‫הפועל? לאיזה בניין שייך‬ ‫ַ‬ ‫הפועל? מהו זמן‬ ‫ַ‬ ‫מהו גּוף‬ ‫התשובות לגבי הפועל כתבתי תהיינה אלה‪ :‬הפועל כתבתי הוא בגוף ראשון — אני; הוא מציין זמן עבר‬ ‫והוא שייך לבניין ָּפ ַעל‪.‬‬ ‫הפעלים בעברית משתנים‪ ,‬אם כן‪ ,‬לפי הגוף (אני כתבתי‪ ,‬אתה כתבת‪ ,‬אנחנו כתבנו); לפי הזמן‬ ‫(אתמול כתבתי‪ ,‬עכשיו אני כותב ומחר אכתוב) ולפי הבניין‪ .‬לדוגמה‪ :‬הפעלים "נתקף" ו"נתפס"‬ ‫שייכים לאותו הבניין‪ ,‬בניין נפעל‪ .‬הפעלים "תקף" ו"תפס" שייכים אף הם לאותו בניין‪ ,‬בניין פעל‪.‬‬ ‫זכרו‪ :‬הבניין נקבע לפי צורת הפועל בעבר‪ ,‬ביחיד‪/‬זכר (הוא)‪.‬‬ ‫‪ .3‬שרטטו טבלה לפי הדוגמה והשלימו אותה‪ .‬בטור הימני שבצו את הפעלים‬ ‫זֹוכ ִרים | ִּת ְסלְ חּו | ָּת ְקפּו | ְמ ַב ֵּטא | ּכֻ ָּסה | ִה ְת ִחילָ ה | יֵ ָה ְרגּו‪.‬‬ ‫הבאים‪ִ :‬ה ְרּגַ ְׁשנּו | ְ‬ ‫ַהּפ ַֹעל‬

‫ַה ִּבנְ יָ ן‬

‫ַהּזְ ַמן‬

‫ַהּגּוף‬

‫ִה ְת ַּפּלַ לְ ִּתי‬

‫ִה ְת ַּפ ֵעל‬

‫ָע ָבר‬

‫ֲאנִ י (גוף ראשון)‬

‫ימים נוראים ‪193‬‬

‫מעשה בחייט ‪ /‬סיפור חסידי‬ ‫ימלֶ ְך לתלמידיו‪ :‬רצונכם לדעת איך‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪ ,‬אמר הרבי ֱאלִ ֶ‬ ‫עושים כפרות בערב יום הכיפורים? לכו אל החייט היושב בקצה העיר‪.‬‬ ‫הלכו התלמידים ַּב ֲעלות השחר ועמדו אצל חלון ביתו של החייט‪ .‬ראו שהוא מתפלל‬ ‫בפשטות כמו כל החייטים‪.‬‬ ‫אחרי התפילה לבשו כולם בגדי שבת‪ .‬הדליקו נרות‪ ,‬ערכו שולחן וישבו בשמחה רבה‪.‬‬ ‫העברות שעשה השנה‪ ,‬מיום‬ ‫ֵ‬ ‫לקח החייט ספר אחד מן הארון ובספר היו כתובות כל‬ ‫הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה‪ .‬פתח את הספר ואמר‪" :‬ריבונו של עולם! היום‬ ‫הגיע הזמן לסדר בינינו ובין עצמנו את חשבון העברות שעשינו‪ ,‬כי זמן כפרה הוא לכל‬ ‫ישראל‪ ",‬והתחיל חושב ומונה את כל העברות שעשה במשך כל השנה‪ ,‬שכולן היו‬ ‫רשומות בספר הזיכרון‪ .‬לאחר שגמר את חשבון העברות‪ ,‬הוציא מן הארון ספר גדול‬ ‫וכבד עוד יותר מן הראשון‪ ,‬פתח ואמר‪" :‬ריבונו של עולם! מקודם חישבתי את העברות‬ ‫שאני עשיתי‪ ,‬עכשיו ֶאמנה את העברות שעשית אתה‪".‬‬ ‫עמד ומנה את כל הצער והייסורין‪ ,‬צרות ועוגמת נפש‪ ,‬חולָ יִ ים רעים והפסד ממון‪ ,‬ועוד‬ ‫פגעים רעים‪ ,‬שעברו עליו ועל בני ביתו בשנה זו‪ ,‬וכשגמר את החשבון‪ ,‬אמר‪" :‬ריבונו‬ ‫נח ֵׁשב חשבון צדק‪ ,‬באמת וביושר‪ ,‬אתה חייב לי יותר ממה שאני חייב‬ ‫של עולם! אם ַ‬ ‫לך‪ .‬אך לא ארצה לבוא אליך בחשבון מדוקדק‪ ,‬הלוא ערב יום הכיפורים היום‪ ,‬וחייב‬ ‫כל אחד להתפייס עם חברו‪ .‬אני מוחל לך את כל העברות‪ ,‬ואתה תמחול לנו את כל‬ ‫החטאים שחטאנו לך‪".‬‬ ‫מזג כוס יין ואמר בקול רם‪" :‬לחיים‪ ,‬ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה את כל‬ ‫החטאים שחטאנו איש לרעהו‪ ,‬וכל העברות‪ ,‬הן שלנו‪ ,‬והן שלך‪ ,‬בטלות ומבוטלות הן‬ ‫כאילו לא היו כלל בעולם‪".‬‬ ‫אחר כך אכלו ושתו בשמחה רבה‪.‬‬ ‫התלמידים חזרו אל הרבי אלימלך וסיפרו לו את כל מה שראו עיניהם ושמעו אוזניהם‪,‬‬ ‫ואמרו כי דברי החייט קשים‪ ,‬והם רואים בהם חוצפה יתרה כלפי שמים‪ .‬ענה הרב ואמר‪:‬‬ ‫"דעו לכם כי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בכבודו ובעצמו‪ ,‬עם כל הפמליה של מעלה‪ ,‬התכנסו‬ ‫ובאו לשמוע דברי החייט‪ ,‬שנאמרו בפשטות גדולה‪ ,‬ומדברי אמת שלו‪ ,‬נעשה רצון‬ ‫וחדווה ושמחה בכל העולמות‪".‬‬

‫‪194‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה ראו תלמידי רבי אלימלך כשעמדו על יד חלון ביתו של החייט?‬ ‫‪ .2‬מה עשה החייט אחרי התפילה בערב יום הכיפורים?‬ ‫‪ .3‬לאיזו מסקנה הגיע החייט?‬ ‫האל‪ .‬כיצד אפשר לראות זאת בסיפור?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬החייט חש קרבה אל ֵ‬ ‫ב‪ .‬קראו בספר בראשית‪ ,‬פסוקים ‪ .32-20‬במה מזכיר החייט את אברהם‬ ‫אבינו?‬ ‫‪ .5‬כיצד אפשר לראות בסיפור שהחייט מחמיר מאוד עם עצמו‪.‬‬ ‫‪ .6‬א ‪ .‬במה שונה ראייתם של התלמידים את מעשי החייט מראייתו של רבי‬ ‫ אלימלך?‬ ‫ב‪ .‬מדוע האל אינו כועס על החייט?‬ ‫‪ .7‬האם למדתם משהו מהסיפור?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬שימו לב‪ ,‬בשלושת הציטוטים הבאים מן הסיפור אין הפעלים המודגשים מציינים‬ ‫פעולות נפרדות‪ ,‬אלא פעולה אחת‪:‬‬ ‫ •התחיל חושב ומונה את כל העברות שעשה במשך כל השנה‪.‬‬ ‫ •פתח ואמר‪" :‬ריבונו של עולם!"‬ ‫ •עמד ומנה את כל הצער והייסורין‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו תפקידו של הפועל הראשון בכל אחד מן הציטוטים?‬ ‫ב‪ .‬כתבו את הצירופים שלעיל בשפתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬נסחו את המשפטים שלהלן מחדש‪ ,‬תוך שימוש בפועל אחד במקום בצירוף‬ ‫ המודגש‪:‬‬ ‫ •מצבו של החולה הולך ומשתפר‪.‬‬ ‫ •המורה שבה וביקשה שנכין את שיעורי הבית במלואם‪.‬‬ ‫ •שני התלמידים מרבים לריב לאחרונה‪ ,‬חייבים להשלים ביניהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה הייתם צריכים להוסיף למשפטים בניסוחם מחדש כדי לשמור על אותה‬ ‫המשמעות?‬

‫ימים נוראים ‪195‬‬

‫מתוך תפילת נעילה‬ ‫ּופ ְק ֵדנּו ּבֹו לִ ְב ָרכָ ה‪,‬‬ ‫טֹובה‪ָ ,‬‬ ‫ֹלהינּו ּבֹו לְ ָ‬ ‫ּפּורים ַהּזֶ ה‪ ,‬זָ ְכ ֵרנּו ה' ֱא ֵ‬ ‫ְּביֹום ַה ִּכ ִ‬ ‫יענּו‬ ‫הֹוׁש ֵ‬ ‫ׁשּועה וְ ַר ֲח ִמים‪ ,‬חּוס וְ ָחּנֵ נּו‪ ,‬וְ ַר ֵחם ָעלֵ ינּו וְ ִ‬ ‫ּוב ְד ַבר יְ ָ‬ ‫(טֹובים) ִ‬ ‫ִ‬ ‫יענּו ּבֹו לְ ַחּיִ ים‬ ‫הֹוׁש ֵ‬ ‫וְ ִ‬ ‫ִּכי ֵאלֶ יָך ֵעינֵ ינּו‪ִּ ,‬כי ֵאל ֶמלֶ ְך ַחּנּון וְ ַרחּום ַא ָּתה‪.‬‬ ‫חזן וקהל‪ְּ :‬פ ַתח לָ נּו ַׁש ַער‪ְּ ,‬ב ֵעת נְ ִעילַ ת ַׁש ַער‪ִּ ,‬כי ָּפנָ ה יֹום‪.‬‬ ‫חזן וקהל‪ַ :‬הּיֹום יִ ְפנֶ ה‪ַ ,‬ה ֶּׁש ֶמׁש יָבֹוא וְ יִ ְפנֶ ה‪ ,‬נָ ב ָֹאה ְׁש ָע ֶריָך‪.‬‬ ‫חזן וקהל‪ָ :‬אּנָ א ֵאל נָ א‪ָׂ ,‬שא נָ א‪ְ ,‬סלַ ח נָ א‪ְ ,‬מ ַחל נָ א‪ֲ ,‬חמֹל נָ א‪ַ ,‬ר ֵחם נָ א‪,‬‬ ‫ַּכ ֵּפר נָ א‪ְּ ,‬כבֹוׁש ֵח ְטא וְ ָעוֹן‪.‬‬

‫תפילת נעילה‬ ‫ביום הכיפורים נוספת תפילת "נעילה"‪ ,‬שאינה נהוגה בשום יום מימות השנה‪.‬‬ ‫"נעילה" היא התפילה האחרונה ביום הכיפורים‪ .‬יש החושבים ששם התפילה קשור‬ ‫לנעילת שערי בית המקדש‪ .‬שערים אלה ננעלו עם תום טקס יום הכיפורים‪ .‬יש‬ ‫החושבים שהכוונה בהשאלה לנעילת שערי השמים או נעילת שערי הרחמים‪ ,‬שהיו‬ ‫פתוחים כל היום לקבל את תפילות עם ישראל‪ .‬התפילה היא תפילת סיום‪ ,‬שכן היא‬ ‫האחרונה‪ .‬ככזו‪ ,‬היא התפילה ה"נועלת" את יום התפילות הזה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬על מה מבקשים המתפללים?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע נאמרת התפילה בלשון רבים?‬ ‫האל בתפילה?‬ ‫ג‪ .‬כיצד מכונֶ ה ֵ‬ ‫‪ .2‬למילה "שער" פירוש כפשוטו ופירוש מּושאל‪ .‬קראו את הערת השוליים ותנו‬ ‫הסבר לשני הפירושים‪.‬‬ ‫מילים מקבילות (נרדפות) מעשירות את התפילה ומחזקות את בקשת המתפללים‬

‫‪ .3‬מצאו מילים מקבילות למילים האלה‪:‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬למילה "זָ ְכ ֵרנּו" (שורה ראשונה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למילה ַ"ר ֵחם" (שורה שלישית ושורה אחרונה)‪.‬‬ ‫"סלַ ח"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬למילה ְ‬ ‫‪ .5‬הסבירו את פירוש הביטויים לפי הקשרם בתפילה‪:‬‬ ‫א‪" .‬השמש יָבֹוא"‬ ‫ב‪" .‬היום יִ ְפנֶ ה"‬ ‫‪ .6‬העתיקו ביטויים שמביעים רגש רב‪.‬‬ ‫‪ .7‬בחרו קטע מתוך התפילה ושננו אותו בעל פה‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬על מנת להבין את השיר‪ ,‬קראו את ההסבר הבא‪:‬‬ ‫אחת המשמעויות של המילה "רעש" היא רעידת אדמה‪ .‬בשיר שלפניכם רעש הוא דימוי‬ ‫למלחמת יום הכיפורים שהתחוללה בשנת ‪.1973‬‬

‫‪ .2‬מדוע נחשבת מלחמת יום הכיפורים ל"רעש"?‬ ‫(תוכלו לשאול את המורה או מבוגרים במשפחתכם)‬

‫ילה‪ /‬רַ עְי ָה הַרְ נ ִיק‬ ‫נְ ִע ָ‬ ‫ְּפ ַתח לָ נּו ַׁש ַער‬ ‫ַּבּיֹום ַהּזֶ ה ַה ָּׁש ֵקט‬ ‫ֶׁש ַבע ָׁשנִ ים ַא ֲח ֵרי‬ ‫ָה ַר ַעׁש‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֹלא‬ ‫יֹוד ַעת ַּכ ָּמה לִ ְפנֵ י‬ ‫ַ‬ ‫ָה ַר ַעׁש ַה ָּבא‪.‬‬ ‫ְּפ ַתח לָ נּו ַׁש ַער‬ ‫אּולַ י יָבֹואּו ּבֹו‬ ‫ָה ַר ֲח ִמים‬ ‫וְ ָה ַא ֲה ָבה‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬השלימו‪" :‬היום השקט" הוא כינוי ל‪...‬‬ ‫ב‪ .‬השיר בנוי משני משפטים‪.‬‬ ‫ הכותבת אינה כותבת במפורש מפני מה היא חוששת‪ .‬האם אפשר להבין‬ ‫ זאת על פי המשפט השני בשיר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬איזו שורה מן התפילה שיבצה הדוברת בשיר?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע בחרה לעשות זאת?‬ ‫‪ .3‬הדוברת רומזת לנו על מחשבותיה‪ .‬היא אינה כותבת במפורש אל מי יבואו‬ ‫הרחמים והאהבה‪ .‬שערו אתם והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬לפי מה אפשר לדעת שהדוברת בשיר מכירה את תפילת נעילה?‬

‫ימים נוראים ‪197‬‬

‫שער‬

‫סוכות‬ ‫חג האסיף‬ ‫‪198‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫חג הסוכות מציין את סיום עונת אסיף הפירות ותחילתה של שנה חקלאית חדשה‪.‬‬ ‫המדור מתמקד בנושא התפילה והבקשה לשנה לגשומה‪.‬‬ ‫נקרא מתוך התפילה את "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ .‬נקרא שני שירים‪" :‬גשם"‬ ‫מאת אסתר ראב ו"גשם בוא" מאת תרצה אתר‪ .‬נחשוב האם התפילה מהמחזור‬ ‫לסוכות אף היא שיר?‬

‫ז'אן דוד‪ ,‬סוכה‬

‫‪199‬‬

‫אחרי חג הסוכות מסתיימת עונת איסוף הפירות והתבואות ומתחילה עונה חקלאית חדשה‪.‬‬ ‫זה הזמן שבו מתחילים להתפלל ולבקש על השנה שתהיה גשומה‪ .‬במשנה כתוב‪:‬‬ ‫"בחג (הסוכות) הכול נידונין על המים" (מסכת ראש השנה פרק א‪ ,‬משנה ב)‪.‬‬ ‫האל קובע אם תהיה השנה החדשה גשומה או שנת בצורת‪.‬‬ ‫כלומר בסוכות ֵ‬ ‫• בכל יום מימי חג הסוכות מתקיימות הקפות והמתפללים אומרים "הושענות"‪ ,‬כאשר‬ ‫הם נושאים בידיהם את ארבעת המינים‪.‬‬ ‫• ענפי הערבה המיוחדים ל"הושענות" משמשים ב"הושענא רבה" — היום שלפני שמחת‬ ‫תורה (היום השביעי)‪ .‬המתפללים מקיפים את הבימה בבית הכנסת לזכר המנהג שהיה‬ ‫הגדלה‬ ‫קיים בבית המקדש להקיף את המזבח שבע פעמים עם ענפי ערבה (הערבה ֵ‬ ‫ליד מים מסמלת מים) ולהתפלל‪" :‬אנא ה' הושיעה נא‪ ,‬אנא ה' הצליחה נא‪".‬‬

‫סּתֵר רַ אּב‬ ‫א ְ‬ ‫ֶּג ֶׁשם ‪ֶ /‬‬ ‫ָאּנָ א‪ְּ ,‬פ ַתח ֲא ֻרּבֹות ָׁש ַמיִ ם — ֲא ֻר ָּבה ַא ַחת!‬ ‫פּוחים‪ ,‬לַ ִחים —‬ ‫יעת ֲענָ נִ ים ְּת ִ‬ ‫ִס ַ‬ ‫לָ ֶהם ָּכל ַהּזֵ ְרעֹונִ ים ְצ ֵמ ִאים‪.‬‬ ‫ְׁשלַ ח ִטּפֹות ּגְ דֹולֹות‪,‬‬ ‫ּומתּוקֹות —‬ ‫ֲע ֻגּלֹות ְ‬ ‫יחה‪.‬‬ ‫לָ ֲא ָד ָמה ֲא ָד ָמה ְצ ִח ָ‬ ‫ּגָ ֵרׁש רּוחֹות ָרעֹות ִמ ְׁשּתֹולְ לֹות‬ ‫וַ ֲחרּולִ ים ְמ ַר ְׁש ְר ִׁשים ֵיְב ִׁשים‪.‬‬ ‫ַה ֲעלֵ ה לָ נּו ַס ְביֹונִ ים ַר ִּכים‪,‬‬ ‫ְצ ֻה ִּבים ְּכ ֶחלְ מֹונִ ים‪,‬‬ ‫אדּיֹות‬ ‫ַעל ַצלְ עֹות ַהּגְ ָבעֹות; וְ ַכּלָ נִ ּיֹות ְמ ַחּיְ כֹות ַּבּוַ ִ‬ ‫וְ ַח ְמ ִציץ וְ ִצ ְבעֹון‬ ‫יחי ר ֶֹתם יְ ַר ְק ַרק‪,‬‬ ‫ֵּבין ִׂש ֵ‬ ‫עֹורה‬ ‫תֹוריק ַה ְּׂש ָ‬ ‫וְ ִתנְ ּבֹט ַה ִח ָּטה וְ ִ‬ ‫וְ לֶ ֶחם יִ ְהיֶ ה לָ ָא ָדם וְ לַ ְּב ֵה ָמה‪,‬‬ ‫קֹורים ֲאפ ִֹרים‪ְ ,‬ר ֵע ִבים —‬ ‫ְּוד ָׁש ִאים ּגַ ם לָ ַאנְ ִ‬ ‫ָּב ָא ָבק ִמ ְת ַּפּלְ ִׁשים וְ צֹווְ ִחים‪.‬‬ ‫ְּפ ַתח ַׁש ֲע ֵרי ָׁש ַמיִ ם נְ עּולִ ים‪,‬‬ ‫ְׁשלַ ח ִטּפֹות ּגְ דֹולֹות ְמתּוקֹות ַעל לֵ ב ָא ָדם וַ ֲא ָד ָמה‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"גשם" הוא שיר תפילה‪.‬‬ ‫‪ .1‬למי פונה הדוברת בשיר? מהי בקשתה?‬ ‫הּפעלים בשיר‪ .‬מה המשותף להם?‬ ‫‪ .2‬סמנו (בעיפרון בעדינות) את כל ְ‬ ‫‪ .3‬השלימו בלשונכם את הבקשות שבשיר‪.‬‬ ‫היעזרו במילות הפתיחה המצוטטות‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫אנא‪ְּ ,‬פ ַתח‬ ‫‪--‬‬‫ְשלַ ח‬ ‫‪--‬‬‫ּגָ ֵרש‬ ‫‪--‬‬‫ַה ֲעלֵ ה‬ ‫‪--‬‬‫ְּפ ַתח‬ ‫‪ .4‬מי הם הזקוקים לגשם על פי שיר זה? פרטו על פי הסדר בשיר‪.‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬השיר פותח ומסיים כמעט באותן המילים‪ .‬ציינו אותן‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נסו להסביר‪ ,‬מדוע הדוברת חוזרת עליהן?‬ ‫‪ .6‬ארבע פעמים מופיעה המילה "אדמה" בשיר‪ .‬פעמיים מופיעה המילה "אדם"‬ ‫בשיר‪ .‬נסו להסביר מדוע הדוברת מדגישה דווקא מילים אלה? מה הקשר ביניהן?‬ ‫ו"א ָד ָמה" דומות הן בכתיב שלהן‪ ,‬הן במצלול שלהן‪.‬‬ ‫"א ָדם" ֲ‬ ‫שימו לב! המילים ָ‬ ‫מילים אלו נקראות "צימּודי מילים"‪ ,‬ומטרתן להעשיר ולייפות את השיר‪.‬‬

‫‪ .7‬א‪ .‬השיר הוא שיר צבעוני ו"קולָ נִ י"‪ .‬אתרו והעתיקו את כל הביטויים המסמלים‬ ‫צבע וקול‪.‬‬ ‫קולות בשיר‬

‫צבעים בשיר‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬נסו לשער‪ ,‬איזו תחושה יוצרים הביטויים יחד בשיר?‬ ‫‪ .8‬הביאו דוגמאות להאנשה מתוך השיר‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫כפי שראיתם‪ ,‬יש בשיר ריּבּוי פעלים‪ .‬איזו תחושה מעורר הדבר? הסבירו זה לזה‪.‬‬

‫סוכות — חג האסיף ‪201‬‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫ַמיינּו את הצירופים שלהלן לשתי קבוצות‪ .‬תנו כותרת לכל אחת מן הקבוצות‪.‬‬ ‫יחה | ֲחרּולִ ים ְמ ַר ְׁש ְר ִׁשים | דשא ירוק |‬ ‫פּוחים | זרעונים ְצ ֵמ ִאים | אדמה ְצ ִח ָ‬ ‫עננים ְּת ִ‬ ‫יחי ר ֶֹתם יְ ַר ְק ַרק | אדמה פורייה | שמים נעולים |‬ ‫טיפות גדולות | ַס ְביֹונִ ים ַר ִּכים | ִׂש ֵ‬ ‫אנקורים רעבים | שדות מוריקים | ענפים יבשים | כלניות פורחות‪.‬‬

‫ְּת ִפּלַ ת ַהּגֶ ֶׁשם‬ ‫ּומֹוריד ַהּגָ ֶׁשם;‬ ‫רּוח ִ‬ ‫ֹלהינּו ַמ ִּׁשיב ָה ַ‬ ‫ֶׁש ַא ָּתה הּוא יְ יָ ֱא ֵ‬ ‫לִ ְב ָרכָ ה וְ ֹלא לִ ְקלָ לָ ה; ָא ֵמן‪.‬‬ ‫לְ ַחּיִ ים וְ ֹלא לַ ָּמוֶ ת; ָא ֵמן‪.‬‬ ‫ׂשבע וְ ֹלא לְ ָרזֹון; ָא ֵמן‪.‬‬ ‫לְ ַ‬ ‫(מתוך תפילת הגשם‪ ,‬הנאמרת בשמיני עצרת — שמחת תורה)‬

‫"א ֵמן"‪ ,‬פירושה "כן יהי" (הלוואי שכך יהיה)‪ ,‬והיא נתפסת במסורת היהודית גם כראשי‬ ‫המילה ָ‬ ‫"אל ֶמלֶ ְך נֶ ֱֳא ָמן"‪.‬‬ ‫תיבות של הצירוף ֵ‬

‫קראו את הקטע מתוך תפילת הגשם‪.‬‬ ‫‪ .1‬כיצד מכונה אלוהים בתפילה?‬ ‫‪ .2‬האם יש דמיון בין התפילה לשיר התפילה של אסתר ראב?‬ ‫‪ .3‬הסבירו‪ ,‬מדוע הכול מבקשים על גשם בשמחת תורה?‬

‫‪202‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫אתָר‬ ‫ֶּג ֶׁשם ּבֹוא ‪ּ /‬תִרְ צָה ֲ‬ ‫נַ ְר ִה ָיבה עֹז לִ ְקרֹא לַ ּגֶ ֶׁשם ִּכי יָ ׁשּוב‬ ‫ֶאל ָה ָא ִביב‪ָ ,‬ה ָא ִביב‪.‬‬ ‫ֲעלֵ י ַׁשּלֶ ֶכת יִ ּנָ ְׂשאּו ְּבזֶ ֶרם ׁשּוב ְּכמֹו‬ ‫ׁשּובה ִעם ַה ַּס ַער ִמ ָּס ִביב‬ ‫ֵמ ָאז‪ .‬נִ ְק ָרא לַ ּגֶ ֶׁשם ִּכי יָ ָ‬ ‫לֹוח ֶׁשת וְ דֹולֶ ֶקת ְּבאֹור ָּפז‪.‬‬ ‫רּוח ׁשּוב ֶ‬ ‫ִּת ְהיֶ ה ָה ַ‬

‫ָק ָראנּו ּבֹוא נָ א‪ּ ,‬בֹוא נָ א ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם טֹוב‪,‬‬ ‫ִמן ַה ָּמרֹום‪ַ ,‬ה ָּמרֹום‪.‬‬ ‫ָׂשדֹות ֶׁשל ּכֶ ֶסף יִ ְת ַּפ ְּתלּו ִּב ְס ָע ָרה‪ֵ ,‬הּנָ ה וָ ׁשֹוב‪.‬‬ ‫ּבֹואה וַ ֲחזֹר נָ א ִמן ַהּיַ ַער לְ ָמקֹום‬ ‫ָק ָראנּו ָ‬ ‫ּפֹור ַחת וְ ׁשֹולַ ַחת אֹור זָ הֹב‪.‬‬ ‫ֶׁשּבֹו ַה ֶּד ֶרְך ּכְ ָבר ַ‬

‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‬ ‫ׁשּובה‬ ‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ָ‬ ‫ְּכ ָבר ָא ִביב וְ ַהּגְ ָבעֹות‬ ‫ּבֹוער‪.‬‬ ‫ֻּכּלָ ן יָ רֹק ֵ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ּגֶ ֶׁשם ּבֹוא‬ ‫ׁשּובה‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ּגֶ ֶׁשם ָ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ׁשּוב ִמן ַהּיְ ָערֹות‬ ‫חֹוקים ַמ ֵהר‪.‬‬ ‫ָה ְר ִ‬

‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‪...‬‬ ‫ַעל ֵאם ַה ֶּד ֶרְך ׁשּוב נִ ְפּגׁש ַּב ֲעלָ מֹות‬ ‫ּוׂש ָע ָרן ָה ָרטֹב‬ ‫ְ‬ ‫נּוע ֶח ֶרׁש ַעל ּכְ ֵת ֵפינּו ְמ ֻתלְ ָּתל וְ נֶ ְה ָּדר‪,‬‬ ‫יָ ַ‬ ‫רּוח ַּת ֲחֹלף‬ ‫הֹו ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא נָ א‪ּ ,‬בֹוא נָ א‪ּ ,‬פֹה ָה ַ‬ ‫לֹוט ֶפת ְּכ ַפ ְר ָּפר‪.‬‬ ‫נֹוׁש ֶקת וְ ֶ‬ ‫אֹוה ֶבת וְ ֶ‬ ‫ָּתׁשּוט ֶ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‪...‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬נסו למצוא נקודות דמיון בין השיר "גשם" של אסתר ראב לשיר "גשם בוא" של‬ ‫תרצה אתר‪.‬‬ ‫ •רכזו את נקודות הדמיון בטבלה במחברת‪.‬‬ ‫ •סכמו את הטבלה כקטע רצוף‪ .‬השתמשו בצירופים כמו‪:‬‬ ‫"בשני השירים…" | "גם בשיר… וגם בשיר…" | "נקודת דמיון נוספת…" |‬ ‫"גם מבחינת… דומים שני השירים"‪.‬‬

‫סוכות — חג האסיף ‪203‬‬

‫שער‬

‫יום הזיכרון‬ ‫ליצחק רבין‬ ‫‪204‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ב־‪ 4‬בנובמבר ‪ ,1995‬שלוש יריות אקדח שמו קץ לחייו של ראש ממשלת ישראל‬ ‫יצחק רבין‪ .‬הוא נרצח על ידי אדם שהתנגד לשיתוף הפעולה שלו עם הפלשתינאים‬ ‫שעמם רצה רבין להגיע להסכם שלום‪.‬‬ ‫נקרא קטע מנאומו‪" :‬לשמור על חיי אדם" ונכיר את עוצמת שאיפתו לשלום‪ .‬נלמד‬ ‫את "שיר לשלום" מאת יעקב רוטבליט — שיר ששרו המוני אדם שהתאספו לשמוע‬ ‫את נאומו בעצרת שהתקיימה בתל אביב שעה קלה לפני שנרצח‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בנאומו מרבה רבין להשתמש בשמות פועל‪ .‬שימוש זה מאפיין כתיבת נאומים‪.‬‬ ‫‪ ‬נתרגל שימושים נוספים בשמות פועל‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪205‬‬

‫לשמור על חיי אדם ‪ /‬יצחק רבין‬

‫שמעון פרס ויצחק רבין בטקס קבלת פרס נובל לשלום‬

‫נוּבל לשלום‬ ‫באֹוסלֹו בטקס קבלת פרס ֶ‬ ‫ְ‬ ‫מתוך הנאום‬ ‫לפ ְענֵ ח את סודות המתמטיקה ואת ִמ ְס ְּת ֵרי התנ"ך‪,‬‬ ‫‪ 1‬בגיל שבו תלמידים מנסים ַ‬ ‫להגֵ ן על חיַ י‪,‬‬ ‫בידי אקדח כדי ָ‬ ‫בגיל שבו פורחות אהבות ראשונות‪ ,‬בגיל ‪ ,16‬נתנו ִ‬ ‫ּולמרבה הצער‪ ,‬גם כדי להרוג ִּבשעת סכנה‪.‬‬ ‫זה לא היה חלום שלי‪ .‬רציתי להיות מהנדס מים‪ ,‬למדתי בבית ספר חקלָ ִאי‪ .‬חשבתי‬ ‫חיח‪ .‬אני חושב כך גם היום‪.‬‬ ‫הצ ַ‬ ‫‪ 5‬שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון ָ‬ ‫נאלצתי להחזיק ְּברובה‪ .‬משך ַעשרות שנים לבשתי מדים‪ .‬תחת פיקודי הלכו‬ ‫אל מותם אנשים צעירים‪ ,‬שרצו לחיות ולאהוב‪ .‬תחת פיקודי הרגו ֲאנָ ַשי אויבים‪,‬‬ ‫שנשלחו להרוג אותנו‪...‬‬ ‫ַ‬ ‫גבירותי‬ ‫ַ‬ ‫ורבותי‪ ,‬נער הייתי וגם זקנתי‪ ,‬ומכל אוצר הזיכרונות שאגרתי ב־‪ 72‬שנות‬ ‫שנתּנּו לעמנו בזמן האחרון‪ .‬בני עמנו‬ ‫ַ‬ ‫‪ 10‬חיַ י‪ ,‬אזכור עכשיו גם את התקוָ וה‪ .‬זו התקווה‬ ‫בידינו‪ .‬הערב‪ ,‬עינֵ יהם‬ ‫בחרו בנו כדי לתת להם חיים‪ ,‬וכמה נורא לומר זאת‪ :‬חייהם ֵ‬ ‫ֵמישירות אלינו מבט‪ .‬והם שואלים‪ :‬איזה שימוש נעשה בסמכות שניתנה לנו?‬ ‫מה נחליט? לאיזה בוקר הם יקומו מחר? לשלום? למלחמה? לצחוק או לבכות?‬ ‫יהנות מחייהם‪,‬‬ ‫לסּפק לבני ַע ָמם תשתית שתאפשר להם לֵ ָ‬ ‫ֵ‬ ‫יטים חיָ יבים‬ ‫ַק ַּב ְרנִ ִ‬ ‫‪ 15‬חופש דיבור וחופש תנועה‪ ,‬קורת גג ומזון ואת הדבר ֶהחשוב ביותר שאי אפשר‬

‫‪206‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫יהנות משום זכות אם לא נמצאים בחיים‪ .‬לכן אמורה‬ ‫בלעדיו — החיים‪ .‬אי אפשר לֵ ָ‬ ‫ָ‬ ‫יה‪.‬‬ ‫אזרח ָ‬ ‫ֶ‬ ‫כל מדינה לשמור גם על הדבר ֶהחשוב ביותר — חיֵ י‬ ‫יש ִּפ ְתרון אחד לשמור על חיי האדם‪ :‬לא לוחות פלדה‪ ,‬לא טנקים‪ ,‬לא מטוסים‪,‬‬ ‫לא ִמ ְב ְצ ֵרי בטון‪ .‬הפתרון האחד הוא השלום‪.‬‬ ‫נרּפה‪ .‬לא נווַ תר‪ ,‬השלום יְ נַ ַּצח את‬ ‫דבקּות‪ .‬לא ֶ‬ ‫‪ 20‬נמשיך בדרך השלום ִּבנחישּות ִּוב ֵ‬ ‫כל אויבינו‪ ,‬כי האפשרות האחרת גרועה לְ כּולנו‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה למדתם על נעוריו של יצחק רבין על פי הפסקה הפותחת?‬ ‫‪ .2‬מה מספר יצחק רבין על עצמו בפסקה השנייה?‬ ‫‪ .3‬רבין ידע שאם יפתח בסיפור אישי‪ ,‬הוא עשוי לרתק יותר את השומעים‪.‬‬ ‫האם נראה נכון בעיניכם לפתוח כך נאום? הביעו את דעתכם ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .4‬מהו התפקיד המרכזי שלדעת רבין צריך ראש ממשלה לעסוק בו?‬ ‫אתרו את המשפטים המתאימים בגוף הנאום וענו‪.‬‬ ‫‪ .5‬לפניכם היגדים על תפקידו של משפט הסיום בנאום‪ .‬מהם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬ההיגדים‬ ‫המתאימים ביותר‪:‬‬ ‫א‪ .‬במשפט הסיום יש הצהרת כוונות של הנואם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המשפט האחרון חשוב‪ ,‬כי הוא נשאר בזיכרונם של השומעים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במשפט הסיום הנואם מסכם את עמדתו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לפי משפט הסיכום אפשר ללמוד על תוכנו של הנאום‪.‬‬ ‫‪ .6‬מה יכול אדם שאינו מכיר את רבין לדעת עליו לפי הנאום שנשא?‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬בוודאי הבחנתם שיש בנאום הרבה מילים ומשפטים מנוגדים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬לחיות מול ֶה ֶרג‪.‬‬ ‫הביאו דוגמאות נוספות למילים מנוגדות מתוך הנאום‪.‬‬ ‫‪ .2‬רבין אומר‪" :‬לא לוחות פלדה‪ ,‬לא טנקים‪ ,‬לא מטוסים‪ ,‬לא מבצרי בטון‪ .‬הפתרון‬ ‫האחד הוא השלום‪".‬‬ ‫א‪ .‬במה תורם השימוש המרובה במילה "לא" לרעיון העיקרי בנאום?‬ ‫ב‪ .‬חברו אתם משפט דומה במבנהו‪ ,‬שנושאו הוא‪" :‬כן לשלום"‪( .‬או "כן לסביבה‬ ‫שאין בה זיהום" וכדומה‪).‬‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪207‬‬

‫‪ .3‬בנאום מרבה הכותב להשתמש בשם הפועל‪:‬‬ ‫לשמור על חיי אדם‪ ...‬להחזיק ברובה‪...‬‬ ‫מצאו בנאומו שמות פועל נוספים וכתבו אותם‪.‬‬ ‫‪ .4‬סיסמאות‪ ,‬פרסומות ודביקונים (סטיקרים) נפתחים לעתים קרובות בשם‬ ‫הפועל‪ .‬חפשו דוגמאות כאלה והביאו לכיתה‪.‬‬ ‫‪ .5‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫הפועל בעבר יחיד‬

‫שם הפועל‬

‫‪---‬‬

‫יח‬ ‫לְ ַה ְצנִ ַ‬

‫ָּפ ַרח‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫המ ִׁשיל‬ ‫לְ ְ‬

‫וִ ֵּתר‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לְ ַה ְרּפֹות‬

‫‪---‬‬

‫לְ ַה ְד ִּביק‬

‫ָׁש ַמע‬

‫‪---‬‬

‫ִה ְר ִׁש ַיע‬

‫‪---‬‬

‫‪ .6‬רבין אומר בנאומו‪:‬‬ ‫א‪" .‬חשבתי שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח‪".‬‬ ‫ב‪" .‬נמשיך בדרך השלום בנחישות ובדבקות‪".‬‬ ‫הסבירו את משמעות המילים המודגשות‪ .‬אם תרצו‪ ,‬תוכלו להיעזר במילון‪.‬‬ ‫‪" .7‬קברניטים חייבים לספק לבני עמם תשתית שתאפשר להם ליהנות מחייהם‪".‬‬ ‫להלן פירושים שונים למילה קברניט‪:‬‬ ‫ •רב־חובל‪ ,‬המפקד האחראי על כלי שיט‪.‬‬ ‫ •הטייס הראשי במטוס האחראי על שלום הנוסעים‪.‬‬ ‫ •מנהיג העומד בראש העם‪.‬‬ ‫א‪ .‬ציינו את הפירוש המתאים למילה "קברניט" במשפט שלעיל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עיינו במילון בערך קברניט ומצאו מאיזו שפה נכנסה המילה הזאת לשימוש‬ ‫בשפה העברית‪.‬‬ ‫קוראים בקול רם‬ ‫ ‬ ‫קראו את הנאום באופן מדויק‪ ,‬בקול רם‪ ,‬בלהט ובהטעמה המתאימה‪.‬‬

‫‪208‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ט ְּבלִיט‬ ‫עקֹב רֹו ְ‬ ‫ִׁשיר ַל ָּׁשלֹום ‪ /‬י ַ ֲ‬

‫= ‬

‫ְּתנּו לַ ֶּׁש ֶמׁש לַ ֲעלֹות‬ ‫לַ ּב ֶֹקר לְ ָה ִאיר‬ ‫ַהזַ ָּכה ֶׁש ַּב ְּת ִפּלֹות‬ ‫אֹותנּו ֹלא ַּת ְחזִ יר‬ ‫ָ‬

‫ְּתנּו לַ ֶּׁש ֶמׁש לַ ֲחדֹר‬ ‫ִמ ַּב ַעד לַ ְּפ ָר ִחים‬ ‫ַאל ַּת ִּביטּו לְ ָאחֹור‬ ‫ַהּנִ יחּו לַ הֹולְ כִ ים‪.‬‬

‫ִמי ֲא ֶׁשר ָּכ ָבה נֵ רֹו‬ ‫ּוב ָע ָפר נִ ְט ַמן‬ ‫ֶ‬ ‫ֶּב ִכי ַמר ֹלא יָ ִעירֹו‬ ‫ֹלא יַ ְחזִ ירֹו לְ ָכאן‪.‬‬

‫ְׂשאּו ֵעינַ יִ ם ְּב ִת ְקוָ ה‬ ‫ֹלא ֶּד ֶרְך ּכַ ּוָ נֹות‬ ‫ִׁשירּו ִׁשיר לָ ַא ֲה ָבה‬ ‫וְ ֹלא לַ ִּמלְ ָחמֹות‪.‬‬

‫אֹותנּו ֹלא יָ ִׁשיב‬ ‫ִאיׁש ָ‬ ‫ִמּבֹור ַּת ְח ִּתית ָא ֵפל‬ ‫יֹועילּו ֹלא ִׂש ְמ ַחת ַהּנִ ָּצחֹון‬ ‫ָּכאן ֹלא ִ‬ ‫וְ ֹלא ִׁש ֵירי ַהּלֵ ל‬

‫ַאל ַּתּגִ ידּו יֹום יָבֹוא‬ ‫ָה ִביאּו ֶאת ַהּיֹום‬ ‫ִּכי ֹלא ֲחלֹום הּוא‬ ‫ּוב ָכל ַהּכִ ּכָ רֹות ָה ִריעּו ַרק ָׁשלֹום‪.‬‬ ‫ְ‬

‫לָ ֵכן ַרק ִׁשירּו ִׁשיר לַ ָּׁשלֹום‬ ‫ַאל ִּתלְ ֲחׁשּו ְּת ִפּלָ ה‬ ‫מּוטב ָּת ִׁשירּו ִׁשיר לַ ָּׁשלֹום‬ ‫ָ‬ ‫ִּב ְצ ָע ָקה ּגְ דֹולָ ה‬

‫לָ ֵכן ַרק ִׁשירּו ִׁשיר לַ ָּׁשלֹום‬ ‫ַאל ִּתלְ ֲחׁשּו ְּת ִפּלָ ה‬ ‫מּוטב ָּת ִׁשירּו ִׁשיר לַ ָּׁשלֹום‬ ‫ָ‬ ‫ִּב ְצ ָע ָקה ּגְ דֹולָ ה‪.‬‬

‫זכה — טהורה‬

‫כוונֶ ת — חלק בכלי‬ ‫ירייה העוזר לכוון‬ ‫למטרה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מיהם הדוברים בשיר? הסבירו וצטטו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לא כתוב במפורש אל מי פונים הדוברים‪ .‬שערו ונמקו השערתכם‪.‬‬ ‫"ּכ ָבה נֵ רֹו" משתמשים גם בהשאלה‪ .‬הסבירו את המשמעות המושאלת‬ ‫‪ .2‬בביטוי ָ‬ ‫של הביטוי‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מה מבקשים הפונים? כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע אפשר לראות במשאלותיהם מעין צוואה?‬ ‫‪ .4‬מה מסמלת השמש בשיר?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 5‬או ‪ 6‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .5‬יש הסוברים שהשיר הוא שיר מחאה‪ .‬כיצד ינמקו את טענתם?‬ ‫‪ .6‬אפשר לחלק את השיר לשני חלקים‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו הנושא של שלושת הבתים הראשונים בשיר?‬ ‫ב‪ .‬מהו הנושא של שאר הבתים?‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪209‬‬

‫חנוכה‬ ‫"הּנֵ רֹות ַהּלָ לּו ֶׁש ָאנּו ַמ ְדלִ ִיקים‪"...‬‬ ‫ַ‬

‫‪210‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫נגלה את הרמזים ההיסטוריים ב"תפילת על הנסים" שנאמרת בחנוכה‪.‬‬ ‫נקרא גם סיפור שיש לו יסוד היסטורי "שם בחנוכה ‪ "1943‬מאת עובד בן עמי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונתרגל את שתי הצורות המקובלות לשייכות‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד שתיאור אופן הפעולה מעשיר את הסיפור וגם את ההתבטאות שלנו בכתב‬ ‫ובעל פה‪.‬‬

‫‪211‬‬

‫"על ַהּנִ ִּסים"‬ ‫ְּת ִפ ַּלת ַ‬ ‫ַעל ַהּנִ ִּסים וְ ַעל ַה ֻּפ ְר ָקן וְ ַעל ַהּגְ בּורֹות וְ ַעל ַה ְּתׁשּועֹות‬ ‫וְ ַעל ַהּנִ ְפלָ אֹות וְ ַעל ַהּנֶ ָחמֹות וְ ַעל ַה ִּמלְ ָחמֹות‪,‬‬ ‫בֹותינּו ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם ַּבּזְ ַמן ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ֶׁש ָע ִׂש ָית לַ ֲא ֵ‬ ‫יֹוחנָ ן ּכ ֵֹהן ּגָ דֹול ַח ְׁשמֹונַ אי ָּובנָ יו‪,‬‬ ‫ִּב ֵימי ַמ ִּת ְתיָ הּו ֶּבן ָ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָע ְמ ָדה ַמלְ כּות יָ וָ ן ָה ְר ָׁש ָעה ַעל ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫ּתֹור ֶתָך ּולְ ַה ֲע ִב ָירם ֵמ ֻח ֵּקי ְרצֹונֶ ָך‪,‬‬ ‫לְ ַה ְׁשּכִ ָיחם ָ‬ ‫וְ ַא ָּתה ְּב ַר ֲח ֶמיָך ָה ַר ִּבים ָע ַמ ְד ָּת לָ ֶהם ְּב ֵעת צָ ָר ָתם‪,‬‬ ‫ַר ְב ָּת ֶאת ִר ָיבם‪,‬‬ ‫ַּדנְ ָּת ֶאת ִּדינָ ם‪,‬‬ ‫נָ ַק ְמ ָּת ֶאת נִ ְק ָמ ָתם‪,‬‬ ‫ּבֹורים ְּביַ ד ַחּלָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ָמ ַס ְר ָּת ּגִ ִ‬ ‫וְ ַר ִּבים ְּביַ ד ְמ ַע ִּטים‪,‬‬ ‫הֹורים‪,‬‬ ‫ְּוט ֵמ ִאים ְּביַ ד ְט ִ‬ ‫ְּור ָׁש ִעים ְּביַ ד צַ ִּד ִיקים‪,‬‬ ‫תֹור ֶתָך‪,‬‬ ‫עֹוס ֵקי ָ‬ ‫וְ זֵ ִדים ְּביַ ד ְ‬ ‫ּולְ ָך ָע ִׂש ָית ֵׁשם ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש ְּבעֹולָ ֶמָך‪,‬‬ ‫ׁשּועה ּגְ דֹולָ ה ֻּופ ְר ָקן ּכְ ַהּיֹום ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּולְ ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל ָע ִׂש ָית ְּת ָ‬ ‫וְ ַא ַחר ּכָ ְך ָּבאּו ָבנֶ יָך לִ ְד ִביר ֵּב ֶיתָך‪,‬‬ ‫ִּופּנּו ֶאת ֵהיכָ לֶ ָך‪ ,‬וְ ִט ֲהרּו ֶאת ִמ ְק ָּד ֶׁשָך‪,‬‬ ‫וְ ִה ְדלִ יקּו נֵ רֹות ְּב ַחצְ רֹות ָק ְד ֶׁשָך‪,‬‬ ‫וְ ָק ְבעּו ְׁשמֹונַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ּכָ ה ֵאּלּו‪,‬‬ ‫לְ הֹודֹות ּולְ ַהּלֵ ל לְ ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול‪.‬‬

‫תפילת "על הנִ סים" נאמרת גם בחנוכה וגם בפורים‪ .‬חנוכה ופורים הם חגים ִמ ְד ַר ָּבנָ ן‪ ,‬כלומר‬ ‫נקבעו בידי חכמים ורבנים והם אינם כתובים בתורה‪ .‬הנִ סים של חנוכה והנֵ ס של פורים‬ ‫קרו לעם ישראל דורות רבים לאחר מתן תורה‪.‬‬

‫‪212‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫התפילה פותחת במשפט‪" :‬על הנסים ועל ַה ֻּפ ְר ָקן"‪.‬‬ ‫ֻּפ ְר ָקן היא מילה ארמית שנכנסה לשימוש בשפה העברית‪.‬‬ ‫פירוש המילה ֻּפ ְר ָקן הוא שחרור‪ ,‬הצלה משיעבוד‪.‬‬ ‫שורש המילה פורקן הוא פר"ק‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא ִה ְת ָּפ ֵרק מנשקו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הוא ָּפ ַרק ֵמ ַעל ִלּבֹו את הסוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עיסוק בספורט עוזר ִל ְפרֹק מתח‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הם ָּפ ְרקּו כל עול כשהחליטו על דעת עצמם לצאת לטיול ללא ליווי של‬ ‫מבוגר‪.‬‬ ‫‪ .2‬בתפילה כתוב‪ :‬זֵ ִדים‪ ,‬כלומר רשעים‪ ,‬אנשים שפועלים מתוך רצון להרע‪ .‬שורש‬ ‫המילה הוא זו"ד‪.‬‬ ‫הסבירו את המילים המודגשות‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא הכה אותי ְּבזָ דֹון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יעקב דחף את ירון ְּב ֵמזִ יד והפילו‪.‬‬ ‫‪ֵ .3‬אילו אירועים מסיפור חנוכה נרמזו בתפילה או הובאו בקיצור רב?‬ ‫‪ .4‬מה בתפילה שייך להווה ומה בתפילה שייך לעבר? כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע לא מוזכרת גבורת המכבים במפורש בתפילה?‬ ‫‪ .6‬השלימו את הטבלה בשפת התפילה‪:‬‬ ‫בתפילה כתוב‪:‬‬ ‫שמות הגיבורים הראשיים של האירוע‬

‫‪---‬‬

‫ציון האויב הרשע‬

‫‪---‬‬

‫תוכנית האויב להשמיד את התרבות היהודית‬

‫‪---‬‬

‫הופעת האל לביטול תכונית האויב ולנקמה בו‬

‫‪---‬‬

‫גאולת העם על ידי נסים ונפלאות מידי האל‬

‫‪---‬‬

‫תודת העם לאלוהים‬

‫‪---‬‬

‫חנוכה ‪213‬‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫"ׁשם ּגָ דֹול" הוא פרסום‬ ‫ית ֵׁשם ּגָ דֹול"‪ .‬פירוש הצירוף ֵ‬ ‫‪ .1‬בתפילה כתוב‪ּ" :‬ולְ ָך ָע ִׂש ָ‬ ‫עולמי‪ ,‬פרסום שכולו שבח‪.‬‬ ‫לשם ּגָ דֹול כתבו את שמם וציינו במשפט אחד‬ ‫אם אתם מכירים אנשים שזכו ֵ‬ ‫מדוע זכו לכך‪.‬‬ ‫‪ .2‬שחור־לבן; טוב־רע; עשיר־עני — כל אלה הם דוגמאות למילים מנוגדות‬ ‫במשמעותן‪ .‬מצאו מילים מנוגדות בתפילה והעתיקו אותן למחברת‪.‬‬ ‫‪ .3‬מצאו בתפילה מילים וצירופים נרדפים למילים האלה‪:‬‬ ‫נִ ִּסים‪ֻּ ,‬פ ְר ָקן‪ְ ,‬ר ָׁש ִעים‪ַ ,‬א ְרמֹון‪ ,‬לְ ַׁש ֵּב ַח‪.‬‬ ‫ִה ַּכרנו שתי צורות של שייכות‪:‬‬ ‫ •הצורה שבה יש שימוש במילה ֶשל‪ ,‬לדוגמה‪ :‬המעיל שלך‪.‬‬ ‫ •צורה מקוצרת של שייכות שבה די במילה אחת‪ :‬מעילך‪.‬‬ ‫‪ .4‬העתיקו למחברת והשלימו (היעזרו בתפילה)‪:‬‬

‫‪214‬‬

‫שייכות במילה אחת‬

‫שייכות בשתי מילים‬

‫בֹותינּו‬ ‫לַ ֲא ֵ‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ְּב ַר ֲח ִמים ֶׁשּלְ ָך‬

‫ָּבנָ יו‬

‫‪---‬‬

‫ִר ָיבם‬

‫‪---‬‬

‫ִּדינָ ם‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ַהּנְ ָק ָמה ֶׁשּלָ ֶהם‬

‫‪---‬‬

‫ָּבעֹולָ ם ֶׁשּלְ ָך‬

‫‪---‬‬

‫יכל ֶׁשּלְ ָך‬ ‫ַה ֵה ָ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ָׁשם בחנוכה שנת ‪ / 1943‬עובד בן־ישי‬ ‫המעשה שאני עומד לספר לכם כאן התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה באי קטן‬ ‫ֵמ ִאיֵ י הים התיכון‪ .‬כשחזרנו משם ארצה‪ ,‬שבעה חיילים יהודים‪ְׂ ,‬ש ֵב ֵעי עמל ּוקרבות‪ ,‬לא‬ ‫קרובי משפחה לא סיפרנו מה שעבר עלינו‪ ,‬שמא יֶ ֶח ְרדּו‬ ‫ֵ‬ ‫ידע עלינו איש דבר‪ .‬אפילו לִ‬ ‫יותר מדי‪.‬‬ ‫מאורעות הרבה עברו עלינו באותו אי קטן‪ ,‬וסיפורים הרבה יש לי לספר‪ ,‬ולא ְּב ַפעם‬ ‫אחת אפשר לעשות זאת‪ .‬אך כיוון שחג החנוכה מתקרב‪ ,‬חג שאין כמוהו לספר על‬ ‫שאירע לנו שם ַּב ֲחנוכה שנת ‪.1943‬‬ ‫נסים ועל גבורות‪ ,‬אתחיל ַּב ֶמה ֵ‬ ‫האגֶ ִאי‪ .‬ולא היה זה דבר של מה בכך‪ .‬אותה שנה‬ ‫נמנֵ ינו עם ֵחיל המצב באי קטן בים ֶ‬ ‫היתה שנה קשה‪ .‬הגרמנים הנאצים גברו מאוד וְ כָ בשו במכת ָּבזק את יוון ואת כל האיים‬ ‫ּופינו את כל האיים עוד‬ ‫הסמוכים לה‪ .‬וְ ָכל כך עצּומה היתה ַמּכתם‪ ,‬שהבריטים מיהרו ִ‬ ‫ּבידיהם‪ ,‬אלא‬ ‫שהתקיפּום הגרמנים‪ .‬בין השאר פינו את האי הקטן הזה שהיה ֵ‬ ‫לפני ִ‬ ‫שהגרמנים לא נכנסו לאי הזה‪ .‬אולי משום שכבר ָּתש כוחם אותה שעה‪ .‬משנודע הדבר‪,‬‬ ‫והנאה המצוי בו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הנמל הקטן‬ ‫החליטו הבריטים לחזור לאי ּולְ ַה ֲחזיק בו בשל ֵ‬ ‫בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי‪ .‬כך הגיעו שמה כמה‬ ‫יפי מראה; כך הגיעו שמה כעשרים‬ ‫גבוהי קומה וִ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫עשרות חיילים בנֵ י הודו שחומים‪,‬‬ ‫חיילים מבני האיים הבריטיים‪ ,‬וכך הגענו שמה גם אנחנו‪ ,‬היהודים‪ .‬יחידתנו שכנה אותו‬ ‫זמן בקפריסין והיינו קרובים למקום‪.‬‬ ‫מאתנו היהודים‪.‬‬ ‫שונים ומשונים היו החיילים שנתלקטו באי‪ .‬שונים אלה מאלה ושונים ִ‬ ‫יחידות רבות ושונות‪ ,‬היו בני מחוזות שונים בארץ מולדתם‪,‬‬ ‫ההודים‪ ,‬פרט לכך שלוקטו ִמ ִ‬ ‫והיו ביניהם כאלה שלא הבינו איש שפת רעהו‪ .‬הבריטים המעטים נאספו מכל פינות‬ ‫האיים הבריטיים‪ :‬מסקולטנד ועד לאירלנד‪ .‬הצד השווה שבהם שכולם הגיעו לכאן‬ ‫מפקדיהם‬ ‫ֵ‬ ‫נגד רצונם והיו מלאי מרירּות ּוטרּונְ יות‪ .‬כולם ידעו לספר מדוע נבחרו על ידי‬ ‫שה ֵפר משמעת‪ ,‬יש רודף קטטה‪ ,‬ויש סתם בטלנים ורשלנים‬ ‫לצאת ִּב ְשליחות זו‪ .‬יש מי ֵ‬ ‫יחידותיהם שמחו להיפטר מהם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שמפקדי‬ ‫ַּבתחילה לא נשאנו חן בעינֵ י חבורה נאה זו‪ .‬כשסיפרנו להם כי התנדבנו לבוא‪ ,‬פרצו‬ ‫ִּב ְצחוק לעג שלא ְש ָכחּוהּו ימים רבים‪.‬‬ ‫תפקידנו היה להגן על האי מפני אווירונֵ י אויב‪ ,‬ואלה הגיעו כבר בשעות הראשונות‬ ‫הנמל‪ .‬בעוד שאחרים סובבו באי באפס מעשה‪ ,‬כבר עמדו‬ ‫ֵ‬ ‫בואנו והפגיזו את אזור‬ ‫לְ ֵ‬ ‫התותחים שלנו בעמדותיהם והשבנו באש חזקה‪ .‬גבוה־גבוה טסו אווירונֵ י האויב ּופיזרו‬ ‫אש על פני שטח רחב מבלי לפגוע באיש‪ .‬הם לא ֵה ֵעזו להנמיך טּוס‪.‬‬ ‫סבורים היינו כי לאחר זאת ישתנה היחס אלינו‪ .‬הן אלמלא אנחנו היו אווירוני האויב‬ ‫צוללים ויורדים ועורכים הצלפות מקרוב‪ .‬אלא שלא כך היה הדבר‪.‬‬ ‫"ׂששים ֲאלֵ י קרב!" קראו לנו בשל היותנו נכונים תמיד לקרב‪ .‬ולא היה זה תואר כבוד‪.‬‬

‫במלחמת העולם‬ ‫השנייה התנדבו‬ ‫צעירים יהודים מארץ‬ ‫ישראל לצבא הבריטי‪,‬‬ ‫כדי להילחם בנאצים‪.‬‬ ‫החטיבה שבה שירתו‬ ‫"הּב ִריגָ ָדה‬ ‫נקראה‪ְ :‬‬ ‫היהודית"‪.‬‬

‫חנוכה ‪215‬‬

‫אווירוני האויב פקדו אותנו לעתים קרובות ביותר‪ ,‬אך מצאו אותנו תמיד דרּוכים‪ .‬ושעה‬ ‫ּומשיבים מלחמה‬ ‫שהכול היו מסתתרים עמוק־עמוק בעמדותיהם היינו אנחנו יוצאים ְ‬ ‫ַׁש ְע ָרה‪.‬‬ ‫בצאתם מן החורים‪.‬‬ ‫"כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג ֵ‬ ‫ואם תשאלו‪ ,‬המפקד היכן היה?‬ ‫מפקד האי‪ ,‬בדרגת סרן‪ ,‬כיוון שעמד על טיבם של חייליו‪ ,‬לא טרח להטיל עליהם עול‬ ‫של משמעת‪ָ .‬אמֹור אמר כי אם תבוא שעת הרעה‪ ,‬יילחמו כולם בעל כורחם‪ ,‬ובינתיים‬ ‫כל הרוצה יצא ויילחם‪ ,‬ומי שאינו רוצה יִ ָּכ ֵבד וישב ִּב ְמאורתו‪.‬‬ ‫ואנחנו רצינו להילחם‪.‬‬ ‫"ששים אלי קרב!" כינו אותנו שוב בלעג‪.‬‬ ‫אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים‪ .‬אין לכם דבר ֶה ָעשוי לערער רוחו של חייל‪ ,‬כמו‬ ‫הפצצה מן האוויר שעה שהוא עצמו מסתתר באפס מעשה‪ ,‬ספק ייפגע ספק לא ייפגע‪.‬‬ ‫שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם‪.‬‬ ‫ירערו לחלוטין את‬ ‫וע ֲ‬ ‫ההפצצות החוזרות ונשנות דיכדכו את רוחו של ֵחיל המצב ִ‬ ‫ביטחונם העצמי‪ .‬אמת‪ ,‬שבתחילה פחדנו מאוד‪ ,‬אך משנוכחנו כי יש בידינו לגרש אותם‬ ‫בתותחינו הלך ַּפ ֲחדנו ונָ מֹוג‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בׁשבתם לידינו הם בטוחים‬ ‫אט־אט ֵה ֵחלו כולם לדרוש את ִקרבתנו‪ .‬היה נדמה להם כי ִ‬ ‫יותר‪ .‬כיוון שכל ההתקפות היו מן האוויר‪ ,‬ראו בנו את ְמגניהם היחידים‪ .‬שוב לא לעגו‬ ‫לרוח הקרב שלנו‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם היו מעריצים אותו‪ .‬שוב לא שאלו דרך לעג‪" :‬כמה אווירונים‬ ‫הפלתם הפעם?" אדרבה‪ ,‬הם ביקשו‪ ,‬התחננו‪" :‬אנא‪ ,‬בפעם הבאה ַהּפילו אותם שלא‬ ‫יָ ֵעזו לבוא‪ ".‬והם האמינו כי יש לְ ֵאל ידינו אם רק נרצה‪ ,‬נרצה מאוד‪...‬‬ ‫את האמת ידעו היטב‪ .‬אם אווירוני האויב ימשיכו לטוס גבוה־גבוה לא נפגע בהם‪ .‬גם‬ ‫לא היה זה תפקידנו להפיל אותם‪ ,‬אלא להרחיקם כדי שלא יפגעו במטרה‪ .‬אך הם‬ ‫ביקשו‪ ,‬התחננו‪ ,‬והיו משוכנעים כי אם נבטיח‪ ,‬גם נפיל‪ .‬ואנחנו הבטחנו‪ .‬כן‪ .‬כך ִּבצחוק‪,‬‬ ‫עמדנו והבטחנו‪.‬‬ ‫"מתקרב ָּובא חג אחד‪ ",‬כך אמרנו להם‪" ,‬חג החנוכה‪ .‬זה חג הנסים והגבורות שלנו‪.‬‬ ‫ַּב ֲחנוכה נפיל אחד‪".‬‬ ‫הדבר התרחש חודש לפני חנוכה‪ .‬קיווינו כי עד חנוכה ישכחו את הבטחתנו‪ ,‬אך התברר‬ ‫כי טעינו‪.‬‬ ‫ההודים‪ ,‬הם שהוציאו עלינו את הקול‪.‬‬ ‫ּומעשי‬ ‫ֵ‬ ‫"הנה עומד לבוא ליהודים חג גדול" — כך סיפרו — "חג שבו מתרחשים להם נסים‬ ‫גבורה‪ ,‬ואז יפילו אותם‪ .‬ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות‪.‬‬ ‫אמונה זו דבקה גם ברבים מן החיילים הבריטיים‪".‬‬ ‫מפקד האי‪ ,‬שהזמין אותנו לבוא ּולְ הסביר את המתרחש‪ ,‬נהנה כל כך מסיפורי חנוכה‬ ‫שסיפרנו לו‪ ,‬עד שהחליט שעלינו לספר אותם לכל חיל המצב‪ .‬עמד וְ ִכינס אותם‬ ‫כולם בערב למקום אחד‪ ,‬וַ ֲאנחנו עמדנו וסיפרנו להם על נס פך השמן ועל מתתיהו‬

‫‪216‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫החשמונַ אי ועל מלחמות יהודה המכבי — מלחמת המעטים ברבים והצדיקים ברשעים‪.‬‬ ‫ָּבזֶ ה אחר זה עלינו על ֶהחבית ההפוכה ששימשה לנו דוכן‪ ,‬והשלמנו איש את ִדברי רעהו‪.‬‬ ‫הרושם היה רב‪ .‬אם קודם לכן פיקפק מישהו אם נפיל בחנוכה אווירון אויב‪ ,‬עתה שוב לא‬ ‫ִהטיל איש ספק בדבר‪ .‬אפילו אנחנו התחלנו להאמין כי אמנם יתרחש הנס ונּפיל אחד‪.‬‬ ‫והנה הגיע ערב חנוכה‪ִ .‬מ ְּבעֹוד יום תיכנַ נו את המעשה‪ְּ .‬בׁשורה ישרה ֵּבינות לָ ֲע ָמדות‬ ‫הצבנו שמונה פחים מלאים חול ויצקנו לתוכם נפט‪ ,‬למען ישמשו לנו חנוכייה‪ .‬כל חיל‬ ‫בחרדת קודש‪ָ ,‬מ ָשל היינו ּכוהנים העומדים להקריב‬ ‫המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו ֶ‬ ‫קורבן על המזבח‪ִּ .‬ב ְמתינות עשינו את מלאכתנו‪ .‬יישרנו את שורת הפחים וניקינו את‬ ‫השטח סביב‪ .‬עם חשכה הדלקנו את החנוכייה‪ .‬שמונֶ ה ֲאבּוקות ּכִ שמונֶ ה לשונות אש‬ ‫תימרו ועלו מן הפחים‪ .‬האש האירה היטב אותנו ואת עמדות התותחים ואת חיל המצב‪,‬‬ ‫בנעׂשה‪ .‬זה היה פיתיון לאויב‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שהיה מכּונס סביב וצופה בשקט‬ ‫והוא בא‪ .‬שעה קלה לאחר שהודלקה החנוכייה נשמע זמזום קולו של אווירון אויב‪.‬‬ ‫ְק ַהל הצופים נתפזר לכל ֵעבר ואנו אצנו לתותחים‪.‬‬ ‫דרוכים ישבנו ליד התותחים ועצרנו את ִא ֵׁשנו‪ .‬שעה ארוכה חג האווירון מעלינו סחור־‬ ‫נראה‪ ,‬והחליט לצלול‪ .‬קולו הלך חזק‪ ,‬ולפתע ֵהגיח מן‬ ‫סחור‪ ,‬אך עדיין גבוה היה‪ ,‬בלתי ֶ‬ ‫ימתני וצרחני‪.‬‬ ‫האפלה שממעל גוש שחור‪ֵ ,‬א ְ‬

‫חנוכה ‪217‬‬

‫אם הספיק טייסו לפתוח באש‪ ,‬זאת לא נדע‪ ,‬כי כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע‬ ‫מאתנו‪.‬‬ ‫בקול רעש גדול ולא הרחק ִ‬ ‫דממה נשתררה סביב‪ִ .‬מ ְמקום נפילתו של האווירון נזדקרה מדורת אש גדולה‪.‬‬ ‫מאתנו‪" ,‬ולכן הורידו לנו שמש מן‬ ‫"שכחנו להכין ַׁש ָּמש לַ ֲחנוכייה שלנו‪ ",‬אמר מישהו ִ‬ ‫השמים‪".‬‬ ‫כה ֶרף ַעיִ ן נקבצו ָּובאו כולם מסביב‬ ‫מה שהתרחש באותו אי בלילה ההוא קשה לתאר‪ֶ .‬‬ ‫לאווירון שבער‪ .‬הכול רצו לִ ראותו במו עיניהם‪ .‬הכול היו משולהבים כאילו לנגד עיניהם‬ ‫ממש נתרחש נס‪ .‬נס מן השמים‪ .‬כולם היו מאושרים‪ .‬לאחר שדעכה אש האווירון‪,‬‬ ‫האשים‪ ,‬הכול טרחו לְ כַ לְ ּכְ לָ ן‬ ‫נתכנסו ובאו סביב ִאשי החנוכייה שלנו‪ .‬כל הלילה דלקו ִ‬ ‫ישן‪ .‬לַ ָמ ֳחרת סיפרו לנו כי הפעם ְּבבֹוא האווירון לא פחדו‪ .‬רבים אפילו‬ ‫בדלק‪ .‬איש לא ַ‬ ‫לא ניסו להסתתר‪ .‬הפחד ברח מן האי‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬היכן מתרחש הסיפור?‬ ‫‪ . 2‬אילו אירועים שאינם קשורים לחג החנוכה מסופרים בחלקו הראשון של הסיפור?‬ ‫‪ .3‬במה היו שונים חיילי ארץ ישראל ששהו באי משאר החיילים ששהו בו?‬ ‫בחרו שאלה אחת מבין השאלות ‪ 4‬או ‪ 5‬וענו עליה‪:‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬כיצד התייחסו אל החיילים היהודים בתחילה?‬ ‫ב‪ .‬מדוע השתנה היחס אליהם?‬ ‫‪ .5‬מדוע נתנו כלל החיילים אמון בחיילים היהודים?‬ ‫‪ .6‬כיצד התפרסם סיפור החנוכה באי כולו?‬ ‫‪ .7‬האם הופתעתם מההתרחשות בחנוכה ‪?1943‬‬ ‫‪ .8‬הציעו כותרת אחרת מתאימה לסיפור‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫"כה ֶרף ַעיִ ן נקבצו ָּובאו כולם מסביב לאווירון שבער‪".‬‬ ‫‪ .1‬בפסקה האחרונה כתוב‪ֶ :‬‬ ‫כתבו מה משמעות הצירוף לפי הקשרו במשפט‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסיפור יש צירופים שמתארים את אופן הפעולה בדרכים אחרות‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫ •שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם‪.‬‬ ‫ירערו לחלוטין‬ ‫וע ֲ‬ ‫ •ההפצצות החוזרות ונשנות דיכדכו את רוחו של ֵחיל המצב ִ‬ ‫את ביטחונם העצמי‪.‬‬ ‫ •אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים‪.‬‬

‫‪218‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ .3‬בתיאור התרחשות מציין המספר לעתים קרובות לא רק את הפעולות עצמן‪,‬‬ ‫אלא גם את האופן שבו נעשו‪ .‬למשל‪ ,‬במשפטים כמו‪" :‬בחופזה רבה לוקטו‬ ‫חיילים" או "במתינות עשינו את מלאכתנו"‪ ,‬אחת הדרכים לתאר את אופי‬ ‫הפעולה היא השימוש במילת היחס ב ‪ +‬שם עצם‪ :‬במהירות‪ ,‬בנימוס‪ ,‬בשמחה‪.‬‬ ‫בסיפור שקראתם נעשה שימוש רב בתיאורי אופן כאלה‪.‬‬ ‫סמנו את תיאורי אופן הפעולה במשפטים שלהלן‪ ,‬הלקוחים מן הסיפור‪:‬‬ ‫ •הגרמנים הנאצים גברו מאוד וְ כָ בשו במכת ָּבזק את יוון ואת כל האיים הסמוכים לה‪.‬‬ ‫ •בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי‪.‬‬ ‫בצאתם מן החורים‪.‬‬ ‫ •"כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג ֵ‬ ‫ •אין לכם דבר ֶה ָעשוי לערער רוחו של חייל‪ ,‬כמו הפצצה מן האוויר שעה שהוא‬ ‫עצמו מסתתר באפס מעשה‪ ,‬ספק ייפגע ספק לא ייפגע‪.‬‬ ‫ •כך ִּבצחוק‪ ,‬עמדנו והבטחנו‪.‬‬ ‫ •ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות‪.‬‬ ‫בחרדת קודש‪ָ ,‬מ ָשל היינו ּכוהנים‬ ‫ •כל ֵחיל המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו ֶ‬ ‫העומדים להקריב קורבן על המזבח‪ִּ .‬ב ְמתינות עשינו את מלאכתנו‪.‬‬ ‫מאתנו‪.‬‬ ‫ •כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע בקול רעש גדול ולא הרחק ִ‬ ‫‪ .4‬בעברית קיימים צירופים רבים למילה "עין"‪ .‬אחדים מהם משמשים לתיאורי‬ ‫רגשותיו של האדם ולאופיו‪ .‬במשפטים הבאים החליפו את הצירוף הכולל את‬ ‫המילה עין בתיאור האופן המתאים ביותר‪ .‬אם תרצו היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬המורה בדק בעין בוחנת את העבודה שהגיש התלמיד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מר לוי תרם בעין יפה לאגודה למלחמה בסרטן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הילדה הביטה בעיניים קרועות לרווחה בפעלולי הקוסם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הילד העני הסתכל בעיניים כלות על האופניים הנוצצים בחנות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אני חותם על ההסכם בעיניים עצומות‪.‬‬ ‫ ‬

‫רשימת תיאורי אופן הפעולה‪:‬‬ ‫רּוח‬ ‫ְּב ִה ְת ַּפ ֲעלּות | ִּבנְ ִדיבּות | ְּב ַק ְּפ ָדנּות | לְ ֹלא ִהּסּוס | ְּבק ֶֹצר ַ‬ ‫יפי מראה‪ .‬גבה קומה הוא‬ ‫כגבוהי קומה וִ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .5‬בסיפור מתוארים חלק מן החיילים‬ ‫מי שקומתו גבוהה‪ ,‬ויפה מראה הוא מי שמראהו יפה‪.‬‬ ‫א‪ .‬השלימו בהתאם את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שעיניו כחולות הוא ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי ששערה שחור היא ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שצווארם אדום הם ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שדעתו פזורה הוא ‬ ‫ב‪ .‬שבצו את הצירופים שלהלן במשפטים משלכם‪:‬‬ ‫ַע ֶ‬ ‫ב־ּכ ֶרס | עתיר־ידע | דל־שומן | רב־פעלים | קצר־רוח | קטן־אמונה‬

‫חנוכה ‪219‬‬

‫ט"ושער‬ ‫בשבט‬

‫‪220‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫בט"ו בשבט בא לידי ביטוי יחס האהבה של האדם לטבע‪.‬‬ ‫נקרא את המנון שמורות הטבע של מוזמביק שבאפריקה‪ ,‬המנון שהוא שיר הלל‬ ‫לאילן על כל הטוב שהוא משפיע עלינו‪.‬‬ ‫ִמנַ יִ ן צמח חג ט"ו בשבט? ומה טיבו? נלמד על התפתחות החג במהלך הדורות‬ ‫ברשימתו של עזריה אלון‪" :‬מאי ט"ו בשבט?"‬ ‫יהודי הגולה ביטאו את אהבתם ואת געגועיהם לארץ ישראל בט“ו בשבט‪ .‬נקרא על‬ ‫כך בעדותו של אברהם שטאל‪" ,‬המקום בו נמצאת הנשמה“‪.‬‬ ‫נלמד את המדרש "חֹוני המעגל“‪ ,‬המספר על שנה שחונה ומה עשו כדי לעורר את‬ ‫האל להוריד גשמים אפילו בסיום עונת החורף‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונעסוק במילות קישור שתפקידן לחבר בין חלקי המשפט‪.‬‬ ‫ ‬

‫ְּת ִפ ַּלת ָה ִא ָ‬ ‫מּבִיק | תרגום‪ּ :‬דִ ידִ י מְנּוסִי‬ ‫ּטבַע ׁשֶ ל מֹוז ַ ְ‬ ‫ה ֶ‬ ‫המְנֹון ׁשְ מּורֹות ַ‬ ‫ילן ‪ִ /‬‬ ‫יתָך‬ ‫ֲאנִ י ַה ַּמ ִּסיק ַּב ָּק ָרה ֶאת ֵּב ְ‬ ‫בּוקה ְּבלֵ ילֹות ֲח ֵׁש ָכה‬ ‫וַ ֲאנִ י ֲא ָ‬ ‫לֹוהט‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ֵּצל ְּביֹום ַקיִ ץ ֵ‬ ‫ּצֹועד‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ִּמ ְׁש ָען לַ ּיָ ִׁשיׁש ַה ֵ‬

‫ימה ִּב ְק ָּתה‬ ‫ּקֹורה ֶׁש ֵה ִק ָ‬ ‫ִּכי ֲאנִ י ַה ָ‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ֻּׁשלְ ָחן וַ ֲאנִ י ַה ִּמ ָּטה‬ ‫וַ ֲאנִ י הּוא ַה ַּסף וַ ֲאנִ י ַה ַּמ ְׁשקֹוף‬ ‫וַ ֲאנִ י ַהּיָ ִדית ֶׁש ָה ְפכָ ה לְ ָמנֹוף‬

‫ֲאנִ י ַה ֵּמנִ יב ֶאת ַה ְּפ ִרי ַה ֻּמ ְב ָחר‬ ‫לְ ַמ ַען ַּת ְרוֶ ה ּבֹו ּגְ רֹונְ ָך ַהּנִ ָחר‬ ‫אתָך לְ ַפ ְרנֵ ס ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְמ ַח ָּכה‬ ‫ּוב ֵצ ְ‬ ‫ְ‬ ‫ֲאנִ י ֵחץ וְ ֶק ֶׁשת וַ ֲאנִ י ַה ַח ָּכה‬

‫וַ ֲאנִ י ַהּגַ לְ ּגַ ל וַ ֲאנִ י ַה ָּקרֹון‬ ‫וַ ֲאנִ י ָה ָארֹון לְ ַמ ַּסע ַא ֲחרֹון‪...‬‬ ‫עֹובר וָ ָׁשב‪,‬‬ ‫ִמּׁשּום ּכָ ְך ֲאדֹונִ י ָה ֵ‬ ‫ַאל ִּת ְפּגַ ע ִּבי לְ ָׁשוְ א‬ ‫ַאל ִּת ְפּגַ ע ִּבי לְ ָׁשוְ א‪.‬‬

‫‪221‬‬

‫מאי ט"ו בשבט? ‪ /‬על פי עזריה אלון‬ ‫ַמ ִא י ט"ו בשבט? ִמ נַ יִ ן צמח החג הזה‪ ,‬שלא נזכר בתנ"ך‪ ,‬ומה טיבו? האם מאז‬ ‫ּומ ֶּק ֶדם היה זה חג נטיעות‪ ,‬כפי שהוא מצטייר בעיני רבים?‬ ‫ִ‬ ‫ראשיתו של ט"ו בשבט בתקופת בית המקדש השני‪ .‬במשנה מוזכר ט"ו בשבט כ"ראש השנה‬ ‫לאילן"‪ ,‬אבל אז הוא לא נחשב חג‪ ,‬אלא נזכר כתאריך המציין את סיום שנת הצמיחה של העצים‬ ‫המס שהיו מעלים לבית המקדש‪.‬‬ ‫וכהתחלת שנת צמיחה חדשה‪ .‬היה צורך בתאריך קובע‪ ,‬לצורכי ַ‬ ‫כל הפירות שהבשילו עד ט"ו בשבט שייכים לשנת המס הישנה‪ ,‬ואילו מתאריך זה ואילך תנובת‬ ‫למ ַתן מס של מעשרות ותרומות‬ ‫העצים היתה מחויבת במס עבור השנה החדשה‪ .‬הכוונה היא ַ‬ ‫מפירות השנה לכוהנים וללוויים‪.‬‬ ‫מתי הפך ט"ו בשבט לחג? בעניין זה חלוקות הדעות‪ .‬יש מי שמשערים כי היה זה כבר בימי המשנה‪,‬‬ ‫קוּבלִ ים של‬ ‫המ ָ‬ ‫ואחרים ְמ ַא ֲח ִרים זאת עד למאה השש־עשרה‪ .‬ברור כי מי שנתן לכך דחיפה היו ְ‬ ‫צפת‪ ,‬שנהגו לערוך ביום זה כעין סדר‪ ,‬שכלל שתיית יין לבן ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה‪.‬‬ ‫תיאור סדר ט"ו בשבט מופיע בספר "חמדת ימים" שיצא לאור בשנת ‪ .1763‬מאז התפשט בכל‬ ‫קהילות הגולה‪ ,‬מנהג אכילת הפירות‪ ,‬זֵ כֶ ר לפירות ארץ ישראל ולקשר אל הארץ‪ ,‬ומי יודע איזה‬ ‫חלק היה לכך בשמירת הקשר אל הארץ‪.‬‬ ‫עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה התשע־עשרה‪ ,‬עלה הצורך במציאת‬ ‫תוכן חדש ליום הזה‪ .‬בט"ו בשבט בשנת תר"ן (‪ )1890‬יצא המורה והסופר זאב יעבץ‪ ,‬בראש תלמידיו‬ ‫מבית הספר בזיכרון יעקב לנטיעה חגיגית‪ ,‬וקבע בכך אופי חדש לט"ו בשבט — חג נטיעת האילנות‪,‬‬ ‫ולא רק ראש השנה לאילן‪ .‬בשנת ‪ 1908‬הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו‬ ‫בשבט כ"חג הנטיעות"‪ .‬מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את‬ ‫המועד הזה‪ ,‬וכך אנחנו מכירים את ט"ו בשבט כיום נטיעה‪.‬‬ ‫עם השנים נוסף תוכן חדש לחג‪ .‬הציעה אותו החברה להגנת הטבע‪:‬‬ ‫ט"ו בשבט — חג הטבע‪ .‬יום זה‪ ,‬שכבר אבותינו ראו בו ראשית‬ ‫מעבר מן החורף הקר לראשית של צמיחה מחודשת‪,‬‬ ‫מתבטא בטבע כראשית של פריחה ַר ָּב ִתי‪ ,‬לבלוב‬ ‫העצים‪ ,‬פריחת השקד‪ ,‬התעוררות של מיני ציפורים‬ ‫לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות‪ .‬היציאה אל‬ ‫הטבע‪ ,‬פגישה עם המתרחש בו‪ ,‬היו לתוכן חדש לחג‪.‬‬ ‫אין זה מבטל כמובן את נוהג אכילת הפירות‪ ,‬ולא את‬ ‫חשיבותה של הנטיעה ואת חשיבותה של השמירה‬ ‫על הטבע של ארצנו‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫(מעובד מתוך תוכנית הרדיו של עזריה אלון‪ 2 .‬בפברואר ‪,1998‬‬ ‫לקראת ט"ו בשבט תשנ"ח)‬

‫‪222‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ ,‬מדוע בחר המחבר לפתוח את הכתבה‬ ‫בסדרת שאלות?‬ ‫‪ .2‬סדרו את המשפטים כך שישקפו את‬ ‫התפתחותו של ט"ו בשבט ליום חג‪:‬‬ ‫ •המקובלים של צפת נהגו לערוך בט"ו‬ ‫בשבט כעין סדר‪ ,‬שכלל שתיית יין לבן‬ ‫ואדום ואכילת פירות הארץ תוך תפילה‪.‬‬ ‫ •בימי המשנה היה ט"ו בשבט תאריך‬ ‫קובע לצורך תשלומי המס שהיו מעלים‬ ‫לבית המקדש‪.‬‬ ‫ •החברה להגנת הטבע הפכה את ט"ו בשבט‬ ‫לחג טבע כללי‪.‬‬ ‫ •בשנת ‪ 1908‬הכריזה הסתדרות המורים והגננות‬ ‫באורח רשמי על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות"‪.‬‬

‫קערת פירות יבשים לט"ו בשבט‬

‫‪ .3‬השלימו לפי הכתבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬ט"ו בשבט אמנם מוזכר במשנה כ"ראש השנה לאילנות"‪ ,‬אבל‪...‬‬ ‫ב‪ .‬בימי המשנה נקבע תאריך שמציין את סיום שנת הצמיחה של העצים ואת‬ ‫התחלתה של שנת צמיחה חדשה‪ ,‬מפני ש‪...‬‬ ‫ג‪ .‬יש הטוענים ש‪ ,...‬ואילו אחרים סוברים ש‪ ,...‬מכל מקום המקובלים של‬ ‫צפת‪...‬‬ ‫ד‪ .‬מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט מקורו ב‪...‬‬ ‫ה‪ .‬עם חידוש ההתיישבות היהודית בשנות השמונים של המאה‪ ...‬ואכן‪ ,‬בשנת‪...‬‬ ‫לאחר מכן‪ ...‬בסופו של עניין‪...‬‬ ‫ו‪ .‬ביוזמת החברה להגנת הטבע הפך החג ל‪...‬‬ ‫‪ .4‬לפי מה ארגן הכותב את הטקסט? הסבירו לפי מה החלטתם‪.‬‬

‫ט"ו בשבט ‪223‬‬

‫המקום בו נמצאת הנשמה ‪ /‬אברהם שטאל‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫‪25‬‬

‫‪30‬‬

‫‪224‬‬

‫בא ְרצות הגולה היו שונים מהילדים של העמים האחרים‪.‬‬ ‫ילדים וִ ילָ דות יהודים שגדלו ַ‬ ‫כל הילדים הכירו רק את ָה ָארץ שבה הם גרו‪ ,‬רוסיה או מרוקו או תימן או צרפת‪.‬‬ ‫אך הילדים היהודים — גופם היה ְּב ֶארץ הגלות‪ ,‬אך חלק מנשמתם היה באותו זמן‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬מי שלמד ב"חדר"‪ ,‬שבו למדו הבנים הקטנים תורה‪ ,‬או מי שלמד‬ ‫בבית ספר יהודי‪ ,‬בו למדו בנות ָּובנים‪ ,‬שמע על אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב שנדדו בארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬על שבטי ישראל שעלו ממצרים והתיישבו בארץ‪ ,‬על השופטים והמלכים‪,‬‬ ‫ּושכם‪ ,‬על חברון וִ ירּושלים‪ .‬גם בבית ִהרּבו להזכיר את ארץ ישראל‬ ‫על באר שבע ְ‬ ‫וִ ירּושלים בהזדמנויות רבות‪ְּ .‬ב ֶפסח סיפרו על רבי עקיבא וַ ֲחבריו ִּב ְבני ברק ושרו‬ ‫"לַ שנה הבאה ִּבירּושלים"‪ְּ ,‬ובתשעה באב התאבלו על חורבן בית המקדש והתפללו‬ ‫על ִּבניינו מחדש‪ .‬בל"ג בעומר הזכירו את המלחמות של היהודים ָּברומאים‪ְּ ,‬ובט"ו‬ ‫האופייניים לארץ ישראל‪ ,‬כמו למשל חרובים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫בשבט השתדלו לאכול מהפירות‬ ‫עונות השנה החשובות לא היו אלה של הגולה‪ ,‬אלא העונות של ארץ ישראל‪ ,‬שהיו‬ ‫תלויות בחגים הגדולים‪ .‬כשהגיע פסח‪ ,‬היה זה בשביל היהודים ראשית האביב‪,‬‬ ‫כשה ָחג חל בסוף חודש מרס ובפולין היה אמצע החורף ובדרום אפריקה סוף‬ ‫ֶ‬ ‫גם‬ ‫הקיץ‪ְּ .‬ב ֶפסח היו מתפללים תפילת הטל‪ ,‬כי בארץ ישראל אין גשם באביב ַּובקיץ‪,‬‬ ‫"מ ִׁשיב הרוח ּומוריד‬ ‫ובסוכות היו מתפללים תפילת הגשם‪ ,‬ואומרים בתפילה‪ַ :‬‬ ‫הגשם"‪ ,‬בלי להתייחס לעובדה שבארץ בה ישבו ייתכן שיורד גשם כל השנה‪.‬‬ ‫מבחינת ההרגשה‪ ,‬היהודים המשיכו לחיות בארץ ישראל‪ ,‬ונשמתם התנהלה לפי‬ ‫האקלים הארציִ ְש ְר ֵאלי‪ ,‬גם כשהם שכנו בגולה‪.‬‬ ‫אני זוכר שנה אחת‪ ,‬מעט אחרי מלחמת העולם השנייה‪ .‬הייתי במוסד ילדים יהודי‬ ‫שא ָחד מהוריהם או שניהם נהרגו בשואה‪.‬‬ ‫ַּב ֲעיירה קטנה בהולנד‪ ,‬עם ילדים אחרים‪ֶ ,‬‬ ‫המוסד היה שייך ל"עליית הנוער"‪ ,‬וכולנו התכוננו לעלות לארץ כשהאנגלים ייתנו‬ ‫רשות לכך‪ .‬באותה שנה היה חורף קשה בהולנד‪ .‬הארץ היתה מכוסה שלג כבד‬ ‫והנהרות והתעלות הרבים היו קפואים‪ .‬בט"ו בשבט אספו אותנו‪ ,‬ילדים ובני נוער‬ ‫ממוסדות אחדים‪ ,‬וערכו לנו מסיבה‪ .‬כיּבדו אותנו ִּב ְשקדים ִּוב ְתמרים מיובשים‬ ‫והיתה תוכנית מיוחדת לחג‪ .‬הופיע גם מרצה‪ ,‬והוא אמר לנו‪" :‬הביטו החוצה‪,‬‬ ‫דרך החלון‪ .‬תראו את השלג‪ ,‬את העצים החשופים ללא עלים‪ .‬כאן‪ ,‬בהולנד‪ ,‬עדיין‬ ‫חורף‪ ,‬אין ניצני פריחה‪ ,‬קר‪ ,‬הכול קפוא‪ ,‬מת‪ .‬אבל בארצנו‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬מהיום‬ ‫מתחיל הטבע להתעורר‪ ,‬מתחילה הצמיחה החדשה‪ .‬היום בארץ ישראל ראש‬ ‫השנה לאילנות‪ .‬כשתבואו לארץ‪ ,‬תראו איך השקדייה פורחת וְ כּולה מכוסה פרחים‬ ‫לבנים ּווְ רודים בתקופה זאת‪".‬‬ ‫הסתכלתי החוצה וניסיתי לְ ַדמות לעצמי שאני נמצא בארץ‪ ,‬חם ונעים בחוץ (לא‬ ‫ּומרס)‪ ,‬ואני‬ ‫ידעתי אז‪ ,‬שגם כאן יכול עדיין להיות קר וגשום ָּבחודשים פברואר ַ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫עומד ונֶ ֱהנֶ ה מפרחי השקדייה היפים‪ .‬חשבתי לעצמי‪" :‬הלוואי‪ ,‬הלוואי שהאנגלים‬ ‫יהנות מהחיים בארץ‪ ,‬בה לעולם לא קר כמו‬ ‫‪ 35‬כבר ילכו ונעלה ארצה ונוכל גם לֵ ָ‬ ‫בהולנד‪ "...‬ועכשיו‪ ,‬שזכיתי לכך‪ ,‬כשמגיע ט"ו בשבט אני זוכר מדי פעם את היום‬ ‫דברי המרצה את רצוני לעזוב את הגולה‬ ‫הקר ההוא בהולנד הרחוקה‪ּ ,‬וכֵ יצד חיזקו ֵ‬ ‫ולעלות לארץ‪.‬‬

‫ספרנו ‪ /‬מתוך עיתון בית ספר בפולין‬ ‫ט"ו בשבט בבית ֵ‬

‫החיבור שלפניכם הוא תצלום של כתב יד מקורי‪ ,‬הלקוח מתוך עיתון בית הספר ביַגְ לֶ ניצה‬ ‫שבפולין‪ ,‬שיצא לאור בפברואר ‪ַּ ,1939‬כ ֲחצי שנה לפני כיבוש פולין בידי הנאצים‪.‬‬ ‫לפני מלחמת העולם השנייה היתה בפולין רשת בתי ספר עבריים שנקראה "תרבות"‪.‬‬ ‫הלימודים התקיימו בשפה העברית‪ ,‬ולבוגרים הוענקה תעודת בגרות עברית‪ .‬העיתון‬ ‫בביתה של גב' ֶרגינה ברנר מראשון לציון‪ .‬מבין הילדים‬ ‫שבו התפרסם המכתב שמור ֵ‬ ‫הרבים שכתבו בעיתון ניצלה רק אחותה‪ ,‬שושנה‪.‬‬

‫ט"ו בשבט ‪225‬‬

‫חֹונִ י ַה ְּמ ַע ֵּגל‬

‫‪1‬‬ ‫(ּכ ְמ ַעט ִה ְס ַּתּיֵ ם ח ֶֹדׁש ֲא ָדר) וְ ֹלא יָ ְרדּו ּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת יָ ָצא רֹב ֲא ָדר ִ‬ ‫ָׁשלְ חּו (לִ ְקרֹא) לְ חֹונִ י ַה ְּמ ַעּגֵ ל (וְ ָא ְמרּו לֹו)‪ִ :‬ה ְת ַּפּלֵ ל וְ יֵ ְרדּו ּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫עֹומ ִדים ֶּב ָח ֵצר וַ ֲעׂשּויִ ים ֵמ ֶח ֶרס)‪,‬‬ ‫(ׁש ְ‬ ‫ּנּורי ְּפ ָס ִחים ֶ‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ַ :‬ה ְכנִ יסּו ַּת ֵ‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ַּמּקּו (יִ ַּמּסּו ֵמ ַהּגֶ ֶׁשם)‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫(ע ָׂשה ַמ ְעּגָ ל) וְ ָע ַמד ְּבתֹוכָ ּה‪.‬‬ ‫ִה ְת ַּפּלֵ ל (חֹונִ י) וְ ֹלא יָ ְרדּו ּגְ ָׁש ִמים‪ֶ .‬מה ָע ָׂשה? ָעג עּוגָ ה ָ‬ ‫יהם ָעלַ י‪ֶׁ ,‬ש ֲאנִ י ֶּבן ַּביִ ת‬ ‫(ה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא)‪ִ :‬רּבֹונֹו ֶׁשל עֹולָ ם! ָּבנֶ יָך ָׂשמּו ְּפנֵ ֶ‬ ‫ָא ַמר לִ ְפנֵ י ַ‬ ‫לְ ָפנֶ יָך‪ .‬נִ ְׁש ַּבע ֲאנִ י ְּב ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול‪ֶׁ ,‬ש ֵאינִ י זָ ז ִמּכָ אן ַעד ֶׁש ְּת ַר ֵחם ַעל ָּבנֶ יָך‪.‬‬ ‫כּותָך ָאנּו‬ ‫(ּבזְ ְ‬ ‫ִה ְת ִחילּו ּגְ ָׁש ִמים ְמנַ ְּט ִפים‪ָ ,‬א ְמרּו לֹו ַּתלְ ִמ ָידיו‪ַ :‬ר ִּבי‪ְ ,‬ר ִאינּוָך וְ ֹלא נָ מּות ִ‬ ‫בּוע ְתָך‪.‬‬ ‫יֹור ִדים‪ֶ ,‬אּלָ א לְ ַה ִּתיר ְׁש ָ‬ ‫ַחּיִ ים)‪ִּ ,‬כ ְמ ַד ִּמים ָאנּו ֶׁש ֵאין ַהּגְ ָׁש ִמים ְ‬ ‫(מינֵ י ּבֹורֹות)‬ ‫יחין ִ‬ ‫(ּב ַּק ְׁש ִּתי)‪ֶ ,‬אּלָ א ּגִ ְׁש ֵמי ּבֹורֹות‪ִׂ ,‬ש ִ‬ ‫‪ָ 10‬א ַמר (חֹונִ י לקב"ה)‪ֹ :‬לא ּכָ ְך ָׁש ַאלְ ִּתי ִ‬ ‫ּומ ָערֹות‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫יָ ְרדּו (ּגְ ָׁש ִמים) ְּבזַ ַעף ַעד ֶׁש ָּכל ִט ָּפה וְ ִט ָּפה ִּכ ְמֹלא ִּפי ָח ִבית‪.‬‬ ‫יֹור ִדים‪ֶ ,‬אּלָ א‬ ‫ָא ְמרּו ַּתלְ ִמ ָידיו‪ַ :‬ר ִּבי‪ְ ,‬ר ִאינּוָך וְ ֹלא נָ מּות; ּכִ ְמ ַד ִּמים ָאנּו ֶׁש ֵאין ַהּגְ ָׁש ִמים ְ‬ ‫לְ ַא ֵּבד ָהעֹולָ ם‪.‬‬ ‫‪ָ 15‬א ַמר (חֹונִ י) לְ ָפנָ יו (לִ ְפנֵ י הקב"ה)‪ֹ :‬לא ּכָ ְך ָׁש ַאלְ ִּתי‪ֶ ,‬אּלָ א ּגִ ְׁש ֵמי ָרצֹון‪ְּ ,‬ב ָרכָ ה ּונְ ָד ָבה‪.‬‬ ‫יָ ְרדּו ְּכ ִת ְקנָ ם‪ַ .‬עד ֶׁש ָעלּו ָּכל ָה ָעם לְ ַהר ַה ַּביִ ת ִמ ְּפנֵ י ַהּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬

‫‪226‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫יהם וְ יֵ לֵ כּו לָ ֶהם‪.‬‬ ‫יהם ֶׁשּיֵ ְרדּו‪ּ ,‬כָ ְך ִה ְת ַּפּלֵ ל ֲעלֵ ֶ‬ ‫ָּבאּו וְ ָא ְמרּו לֹו‪ַ :‬ר ִּבי‪ְּ ,‬כ ֵׁשם ֶׁש ִה ְת ַּפּלַ לְ ָּת ֲעלֵ ֶ‬ ‫רּוח ָּבעֹולָ ם‪.‬‬ ‫ָא ַמר (חֹונִ י לִ ְפנֵ י הקב"ה)‪ :‬יְ ִהי ָרצֹון ִמּלְ ָפנֶ יָך‪ֶׁ ,‬שּיַ ְפ ִסיקּו ַהּגְ ָׁש ִמים וְ יִ ְהיֶ ה ַ‬ ‫רּוח וְ נִ ְת ַּפּזְ רּו ָה ֲענָ נִ ים וְ זָ ְר ָחה ַה ַח ָּמה‪ .‬יָ ְצאּו ָה ָעם לַ ָּׂשדֹות וְ ֵה ִביאּו לָ ֶהם‬ ‫‪ִ 20‬מּיָ ד נָ ְׁש ָבה ָה ַ‬ ‫יהן ַא ֲח ֵרי ּגְ ָׁש ִמים)‪.‬‬ ‫(ׁשּגְ ֵדלִ ים ֵמ ֲאלֵ ֶ‬ ‫ּופ ְט ִרּיֹות ֶ‬ ‫ְּכ ֵמ ִהין ִ‬ ‫(אלְ ָמלֵ א ָא ָדם ּגָ דֹול ַא ָּתה) ּגֹוזְ ַרּנִ י‬ ‫ָׁשלַ ח לֹו (לְ חֹונִ י) ִׁש ְמעֹון ֶּבן ֶׁש ַטח‪ִ :‬אלְ ָמלֵ א חֹונִ י ַא ָּתה ִ‬ ‫ּדֹורׁש ֶׁשּיַ ְק ִׁשיבּו‬ ‫(מ ְת ַּפּנֵ ק‪ֵ ,‬‬ ‫(ח ֶרם); ֲא ָבל ָמה ֶא ֱע ֶׂשה לְ ָך‪ֶׁ ,‬ש ַא ָּתה ִמ ְת ַח ֵּטא ִ‬ ‫ָעלֶ יָך נִ ּדּוי ֵ‬ ‫עֹוׂשה לֹו ְרצֹונֹו‪.‬‬ ‫עֹוׂשה לְ ָך ְרצֹונְ ָך‪ְּ ,‬כ ֵבן ֶׁש ִּמ ְת ַח ֵּטא לִ ְפנֵ י ָא ִביו וְ ֶ‬ ‫לֹו) לִ ְפנֵ י ַה ָּמקֹום וְ ֶ‬ ‫(מתוך ספר האגדה)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ ,‬מדוע פונים האנשים דווקא לחוני המעגל בבקשת עזרה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בדרך כלל כשפונים לאלוהים בבקשה נוהגים להתחנן‪ .‬האם נוהג כך גם‬ ‫חוני?‬ ‫ב‪ .‬בזכות מה מרשה לעצמו חוני לדרוש מאלוהים שיוריד גשמים?‬ ‫מצאו והעתיקו משפט מתאים מדבריו‪.‬‬ ‫‪ .3‬אלוהים נענָ ה לחוני‪ ,‬אך חוני לא היה מרוצה‪ .‬מה אמר?‬ ‫קראו שורות ‪.14-10‬‬ ‫‪ .4‬מדוע לא היה חוני מרוצה גם בפעם השנייה כשירדו גשמים?‬ ‫‪ .5‬מדוע עלה העם מירושלים להר הבית?‬ ‫‪ .6‬במה שונה בקשתו האחרונה של חוני מהאל מהבקשות שקדמו לה?‬ ‫‪ .7‬מדוע כעס החכם שמעון בן שטח על חוני‪ ,‬ומדוע סלח לו?‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬להלן מילים וצירופי לשון שקשורים לגשם‪ .‬חלקו אותם לשתי קבוצות ותנו שם‬ ‫לכל קבוצה‪:‬‬ ‫ׁשֹוטף |‬ ‫ַמּבּול | ִט ְפטּוף | ְר ִב ִיבים | ּגִ ְׁש ֵמי זַ ַעף | ּגִ ְׁש ֵמי ְּב ָר ָכה | ּגְ ָׁש ִמים ְּב ִע ָּתם | גֶ ֶׁשם ֵ‬ ‫ָמ ָטר | ֲע ִצ ַירת ּגְ ָׁש ִמים | ַמּבּול‬

‫‪ .2‬מצאו והעתיקו את הכינוי לאלוהים בפי חוני ואת כינויו בפי שמעון בן שטח‪.‬‬

‫ט"ו בשבט ‪227‬‬

‫פורים‬ ‫ׁשּוע ָתם ָהיִ ָית לָ נֶ צַ ח‪"...‬‬ ‫"ּת ָ‬ ‫ְ‬

‫‪228‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫השנה אתם לומדים את "מגילת אסתר"‪ .‬בפרק ט במגילה כתוב שפורים הוא "יֹום‬ ‫ִמ ְׁש ֶּתה וְ ִׂש ְמ ָחה" על ביטויים שונים של השמחה נקרא במדורנו‪.‬‬ ‫נקרא את השיר “הופעת הלצים" מאת נתן אלתרמן‪ ,‬ונקרא מחזה משעשע שכתב‬ ‫אלתרמן לכבוד פורים‪.‬‬

‫‪229‬‬

‫ת ְרמָן‬ ‫הֹופ ַעת ַה ֵּל ִצים ‪ /‬נָתָן ַא ְל ּ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫צּומה‪,‬‬ ‫יטה ֲע ָ‬ ‫ְּכ ִאּלּו ֻׁשּלְ חּו ִּב ְב ִע ָ‬ ‫ְּכ ִאּלּו נֹורּו‬ ‫ּתֹות ִחים‪,‬‬ ‫ִמּתֹוְך ְׁשנֵ י ָ‬ ‫הּומ‬ ‫יעים ַּבּזִ ָירה‪ְּ ,‬ב ָ‬ ‫מֹופ ִ‬ ‫ִ‬ ‫הּומה‪,‬‬ ‫ה־ּומ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ִּדינְ ג‬ ‫וְ דֹונְ ג‬ ‫ַא ִחים!‬ ‫יעף‬ ‫יעים ֵהם ִּב ָ‬ ‫מֹופ ִ‬ ‫ִ‬ ‫יח‪,‬‬ ‫נִ ְת ָקלִ ים ַּב ָּׁש ִט ַ‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ְּט ִחים‬ ‫וְ ָק ִמים‬ ‫ַאְך ִמ ֶּד ִחי ֶאל ֶּד ִחי‬ ‫יהם ִמ ְתנַ ּגְ ִׁשים‪...‬‬ ‫ִמ ְצ ֵח ֶ‬ ‫יח‬ ‫יהם זֶ ה ַמ ְר ִּת ַ‬ ‫ֶאת ְׁשנֵ ֶ‬ ‫ּובקֹול נֶ ֶפץ‬ ‫ְ‬ ‫סֹוט ִרים זֶ ה לָ זֶ ה ַעל לֶ ִחי‪...‬‬ ‫ְ‬ ‫יע‬ ‫ּובתֹוְך ָּכְך ַמ ִּכ ִירים ֵהם ְּבא ֶֹפן ַמ ְפ ִּת ַ‬ ‫ְ‬ ‫צֹוח ִקים ַעד ֶּב ִכי!‬ ‫ִאיׁש ָא ִחיו‪ ...‬וְ ָׂש ִׂשים‪ ...‬וְ ֲ‬ ‫ָה ֶא ָחד הּוא ְּכמֹו מֹוט‬ ‫ּומּיָ ד ִמ ְת ָּב ֵרר ֶׁשהּוא לֶ ֶמְך‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ַה ֵּׁשנִ י הּוא ָק ָצר ְמאֹוד‬ ‫וְ נִ ְר ֶאה ְק ָצת ֵ‬ ‫ן־ס ֶמְך‪.‬‬ ‫יֹותר ְּכ ֶב ֶ‬ ‫יהם ְּכ ֻתּמֹות‪,‬‬ ‫מיהם ֲא ֻד ִּמים‪ִׂ ,‬ש ְפ ֵת ֶ‬ ‫ָח ְט ֶ‬ ‫ׁשּוחים ַּב ֶ ּק ַמח‪.‬‬ ‫יהם ְמ ִ‬ ‫ְּפנֵ ֶ‬

‫‪230‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫רֹוק ִדים‪ַ ,‬מ ִּפילִ ים זֶ ה ֶאת זֶ ה ַּב ַּפח‪,‬‬ ‫ֵהם ְ‬ ‫ְמ ַח ְּפ ִׂשים זֶ ה ֶאת זֶ ה ִּבזְ כּוכִ ית ַמגְ ֶּדלֶ ת‪.‬‬ ‫ִאּוַ לְ ָּתם ִהיא ּגְ דֹולָ ה וְ ַר ָּבה ּכָ ל־ּכָ ְך‬ ‫ּומ ָּמׁש‬ ‫יפה ַ‬ ‫וְ כָ ל־ּכָ ְך ַמ ִּק ָ‬ ‫ֹלא־מגְ ֶּבלֶ ת‪,‬‬ ‫ֻ‬ ‫ַעד ּכִ י ּגַ ם ַה ָחכְ ָמה (זֶ ה ִענְ יָ ן ְמ ֻס ָּבְך‪)...‬‬ ‫ָּבּה ּכְ ִאּלּו לְ ֶפ ַתע נִ כְ לֶ לֶ ת‪...‬‬ ‫ְמ ַס ְּפ ִרים ֵהם ְּב ִדיחֹות ִּב ְמ ִהירּות ַה ָּבזָ ק‬ ‫ּולְ ֶ‬ ‫תֹוס ֶפת־ּגִ ּוּון ַמ ִּציגִ ים ֵהם ְּביַ ַחד‬ ‫ַמ ַע ְרכֹון ֲא ֶׁשר ּבֹו ֵהם אֹוכְ לִ ים ָמ ָרק‬ ‫ַ‬ ‫ׁשֹוב ִרים ִא‬ ‫וְ ְ‬ ‫יׁש־על־רֹאׁש־יְ ִדידֹו ַה ַּצּלַ ַחת‪.‬‬ ‫אֹומר‪ַ :‬חד וְ ַדק!‬ ‫צֹוחק ַה ָּק ָהל וְ ֵ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫הֹופ ָעה ֻמ ְצלַ ַחת‪.‬‬ ‫ְּב ֶה ְחלֵ ט ָ‬

‫"פורים־שפיל"‪ :‬מגילת אסתר ‪ /‬נתן אלתרמן‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫ ‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫ושתי‪ :‬‬

‫קריין ‪:‬‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫מרדכי ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫הׁשליט הגדול‪ ,‬המהּולל‪ ,‬על מאה ועשרים ושבע מדינות‬ ‫ויהי בימי אחשוורוש‪ַ ,‬‬ ‫מהודו ועד כוש ועד בכלל‪ ,‬נערך משתה‪ ,‬חגיגה גדולה‪ ,‬כולם שתו יין‪,‬‬ ‫עסקו בזלילה‪.‬‬ ‫כבר שבעה ימים שותה אחשוורוש‪ ,‬מלא הוא יין מכף רגל עד ראש‪ ,‬אך‬ ‫פתאום הוא מניח כוסו ואומר‪:‬‬ ‫ַמשהו במשתה לי פה חסר‪ .‬אשתי היפה! הו‪ ,‬איפה אשתי? הביאו אלי חיש‬ ‫מהר את ושתי!‬ ‫אך ושתי היפה באותה שעה משתה גדול לנשים היא ערכה‪ .‬ובהגיע פקודת המלך‬ ‫אליה‪ ,‬היא עוד רגע ממש יצאה מכליה‪:‬‬ ‫מה רוצה השיכור? אין לי זמן בשבילו! חזרו‪ ,‬השליחים‪ ,‬ובשמי מסרו לו‪:‬‬ ‫עסקי חשובים לא פחות משלו‪ ,‬אני עסוקה‪ ,‬וגם אינני דוגמנית‪ ,‬שאופיע‬ ‫בפני העדה השתיינית!‬ ‫כששמע אחשוורוש את תשובת מלכתו‪ ,‬סמקה מרוב כעס אפילו קרחתו‪.‬‬ ‫הוא צעק ובכוסו בשולחן הכה‪:‬‬ ‫מהיום — ושתי איננה מלכה! איזה חוסר משמעת‪ ,‬אשה סוררת! מיד‬ ‫אחפש לי מלכה אחרת!‬ ‫ושליחי המלך מיהרו לחוש לחפש נערות מהודו עד כוש‪ .‬ובשושן הבירה‬ ‫בזמן ההוא חי איש יהודי ושמו מרדכי‪ ,‬ולו בת דוד יפה‪ ,‬הלוא היא אסתר‪.‬‬ ‫אין לה אב ואם‪ ,‬בביתו תתגורר‪ .‬ושליחי המלך הגיעו‪ ,‬מבקשים לקחת‬ ‫את אסתר להרמון הנשים‪.‬‬ ‫לבי עמך‪ ,‬אסתר‪ ,‬ואלוהינו עמך‪ ,‬הרי את נעימה ויפה כל כך‪ .‬אם המלך‬ ‫חכם‪ ,‬ואפילו מעט‪ ,‬בך יבחר להיות מלכה מכל בת‪.‬‬ ‫שנים־עשר חודשים חיכתה אסתר בתור‪ :‬בתמרוקים‪ ,‬בבשמים ובשמן‬ ‫המור‪ ,‬עד הגיע תורה אל המלך לבוא‪ ,‬וכשראה אותה — אמר בלבו‪:‬‬ ‫זו יפה מכולן‪ ,‬מכולן רב ִחּנָ ּה‪ ,‬מיד אמליכנה על כל המדינה!‬ ‫ואסתר המלכה‪ ,‬היפה הנעימה‪ ,‬לא גילתה מה דתה ומה ַע ָּמּה‪ .‬ומרדכי‬ ‫יושב כל יום בשער הארמון לראות מה יקרה‪ ,‬ושם‪ ,‬בין ההמון‪ ,‬שמע כי‬ ‫שניים משומרי החצר את המלך רוצים להרוג‪ .‬הוא מיהר‪ ,‬את הסוד הנורא‬ ‫לאסתר גילה‪ ,‬המלך — את השניים על עץ תלה!‬ ‫ּכִ תבו בספר חיש‪ ,‬זה נס‪ ,‬חי־ראשי‪ ,‬איך מרדכי היהודי כאן הציל את נפשי‪.‬‬ ‫התנׂשא בין כל השרים‪ .‬על‬ ‫ֵ‬ ‫בימים ההם בשושן היפה בערים שר אחד‬ ‫אחשוורוש מכולם הוא אהוב נאמן‪ ,‬ושמו של השר‪ ,‬כידוע‪ ,‬המן‪ .‬והמלך‬ ‫אחשוורוש ציווה על עבדיו‪:‬‬

‫פורים ‪231‬‬

‫תחריט של‬ ‫שחקנים מציגים‬ ‫את מגילת אסתר‪,‬‬ ‫איטליה‪ ,‬המאה‬ ‫השבע־עשרה‬

‫אחשוורוש‪ :‬כשהמן עובר — השתחוו לפניו!‬ ‫וכשהמן עבר בשער‪ ,‬כרע כל העם‪ .‬רק איש אחד ויחיד לא השתחווה‪ :‬מרדכי‬ ‫קריין‪ :‬‬ ‫היהודי שם ניצב בשלווה‪ .‬המן אז רגז‪ ,‬רעם וזעם‪:‬‬ ‫מהמלך יש צו!‬ ‫ֶ‬ ‫הכיצד?‬ ‫המן‪ :‬‬ ‫ברּכי אכרע רק לפני אלוהי!‬ ‫אני יהודי‪ ,‬שמי מרדכי‪ ,‬על ַ‬ ‫מרדכי‪ :‬‬ ‫יהודי? איזה עם חצוף וגאה! את פני המלך מיד אראה‪ ,‬בטבעתי אחתום‬ ‫המן‪ :‬‬ ‫מכתב לכל עושי המלאכה‪ :‬להשמיד ביום אחד את כל היהודים בממלכה!‬ ‫ומרדכי לבש ַׂשק ואת בגדו קרע‪ ,‬ויצעק צעקה גדולה ומרה‪ .‬לאסתר הוא סיפר‬ ‫קריין ‪:‬‬ ‫כל מה שקרה ואת תוכניתו של המן הנורא‪.‬‬ ‫לכי אל המלך‪ַּ ,‬ב ְק ִשי רחמיו‪ ,‬לפני שיישפך הדם הרב!‬ ‫מרדכי‪ :‬‬ ‫ אבל לארמון לא אוכל לבוא אלא רק אם המלך קורא לי בעצמו!‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫ אסתר‪ ,‬התחזקי‪ ,‬אין כל ברירה‪ ,‬אחרת — עמך וגם את — בצרה!‬ ‫מרדכי‪:‬‬ ‫ואסתר את בגדי מלכותה לבשה‪ ,‬מול פתח הארמון ניצבה‪ ,‬חששה‪ .‬ויראה‬ ‫קריין‪ :‬‬ ‫ויושט אליה את שרביט הזהב‪.‬‬ ‫המלך את יופיּה הרב‪ֵ ,‬‬ ‫אחשוורוש ‪ :‬אמרי‪ ,‬יפתי‪ ,‬מה בקשתך‪ ,‬עד חצי המלכות — אמלא משאלתך!‬ ‫ משתה אני עורכת מחר‪ .‬בבוא הזמן רצוני שתבוא — גם אתה‪ ,‬גם המן‪.‬‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫בלילה ההוא שנת המלך נדדה‪ .‬בספר הזיכרונות הוא קרא וידע‪ ,‬איך הציל‬ ‫קריין‪ :‬‬ ‫מרדכי את נפשו — שלו‪ ,‬והחליט מיד לשלם לו כגמולו‪.‬‬ ‫אחשוורוש‪ :‬המן‪ ,‬אתה חכם‪ .‬הן הרבית לקרוא‪ .‬מה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ‬ ‫ביקרו?‬

‫‪232‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫(לעצמו) מי האיש? אנוכי — בוודאי‪ ,‬בכל הממלכה אין כוח ככוחי! (למלך) ילבש‬ ‫המן ‪:‬‬ ‫האיש בגדי מלכות‪ ,‬על סוס המלך ירכיבוהו‪ ,‬ברחובות העיר על הסוס‬ ‫יובילוהו‪ ,‬ושר המלך לפניו לא יחדל לקרוא‪ :‬ככה ייעשה לאיש שהמלך‬ ‫חפץ ביקרו!‬ ‫אחשוורוש‪ :‬טוב אשר אמרת‪ .‬קח הלבוש והסוס‪ ,‬ולמרדכי היהודי עשה זאת בלי היסוס!‬ ‫(המן מרכיב את מרדכי על גבו‪ ,‬סובב וצועק‪ :‬ככה ייעשה…)‬ ‫המן מילא פקודת אחשוורוש‪ ,‬ולביתו שב אבל וחפוי ראש‪ .‬אך שליחי המלך‬ ‫קריין ‪:‬‬ ‫קראו לו מהר לבוא למשתה שהכינה אסתר‪.‬‬ ‫אחשוורוש ‪ :‬מה נעים המשתה שהכנת‪ ,‬מלכתי‪ ,‬אמרי מה בקשתך — ואתן פקודתי!‬ ‫ַ ּב ָק ָש ִתי — את עמי לא להשמיד… איש רע את כולנו רוצה להמית!‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫אחשוורוש ‪ :‬המן? האומנם? זה אשר זמם? מיד אשלח רצים לכל המדינות‪ ,‬לדעת‪:‬‬ ‫ביהודים — אף באצבע לרע לא לגעת! והמן הרשע — אם זהו זממו‪ ,‬על‬ ‫העץ שהכין — ייתלה בעצמו!‬ ‫ליהודים היתה שמחה ואורה‪ ,‬הפחד סר‪ ,‬נעלמה הצרה‪ .‬בני ישראל שמחים‪,‬‬ ‫קריין‪ :‬‬ ‫מאושרים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬שותים‪ ,‬חוגגים ושרים‪ .‬בכל הערים‪ ,‬בכל המדינות‪,‬‬ ‫שולחים איש לרעהו מנות‪ .‬מהללים את אסתר ואת מרדכי‪ ,‬שהצילו עמם‬ ‫מהשמד‪ ,‬והוא חי! מרדכי נעשה שר גדול במדינה‪ ,‬בכל בית ישראל גילה‬ ‫ורינה‪ .‬מאז ועד היום בני העם מזמרים שיר תודה כל שנה בחג הפורים!‬

‫תחריט ממגילת אסתר‪ ,‬המאה השבע־עשרה‬

‫פורים ‪233‬‬

‫פסח‬ ‫"ּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ַחּיָ ב ָא ָדם לִ ְראֹות ֶאת ַעצְ מֹו‬ ‫ּכְ ִאּלּו הּוא יָ צָ א ִמ ִּמצְ ַריִ ם‪".‬‬ ‫מתוך ההגדה‬

‫‪234‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ההגדה של פסח נכתבה נדבך על גבי נדבך במשך כמה וכמה דורות‪ .‬על תהליך‬ ‫כתיבתה תקראו בטקסט המידעי‪" :‬ההגדה של פסח"‪.‬‬ ‫"ביעור חמץ" הוא מצווה שנוהגים לקיים שומרי מצוות‪ .‬נקרא את הפרשנות של‬ ‫חנה ניר למצוות ביעור שרידי החמץ בשיר “ביעור חמץ“‪.‬‬ ‫תקראו את המעשייה "כוס הדורות" מאת אשר ברש‪ .‬בסיפור הזה‪ ,‬גרמה כוס אליהו‬ ‫לשבר במשפחה‪ ,‬אך גם לאיחודה מחדש‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬השימוש בביטויי זמן עוזר לנו לתאר‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪ ,‬השתלשלות עניינים‬ ‫או תהליך‪ .‬נתרגל שימוש בביטויי זמן‪.‬‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬

‫כיסוי למצות משנת ‪1900‬‬

‫‪235‬‬

‫י־הּנֵ ה ַה ְּס ָתו ָע ָבר; ַהּגֶ ֶׁשם ָחלַ ף ָהלַ ְך לֹו‪.‬‬ ‫"ּכִ ִ‬ ‫ַהּנִ ּצָ נִ ים נִ ְראּו ָב ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫ֵעת ַהּזָ ִמיר ִהּגִ ַיע וְ קֹול ַהּתֹור נִ ְׁש ַמע ְּב ַא ְרצֵ נּו‪.‬‬ ‫ַה ְּת ֵאנָ ה ָחנְ ָטה ַפּגֶ ָיה‪ ,‬וְ ַהּגְ ָפנִ ים ְס ָמ ַדר נָ ְתנּו ֵר ַיח;"‬ ‫(שיר השירים פרק ב‪ ,‬פסוקים ‪)13-11‬‬

‫דֹודי נֵ צֵ א ַה ָּׂש ֶדה‪ ,‬נָ לִ ינָ ה ַּבּכְ ָפ ִרים‬ ‫"לְ כָ ה ִ‬ ‫נַ ְׁשּכִ ָימה לַ ּכְ ָר ִמים‬ ‫ם־ּפ ְר ָחה ַהּגֶ ֶפן ִּפ ַּתח ַה ְּס ָמ ַדר‪ֵ ,‬הנֵ צּו ָה ִרּמֹונִ ים;‬ ‫נִ ְר ֶאה ִא ָ‬ ‫(שיר השירים פרק ז‪ ,‬פסוקים ‪)13-12‬‬

‫ּפֹורחֹות‬ ‫"הּיֹוצֵ א לַ ָּׂשדֹות אֹו לַ ּגִ ּנֹות ִּב ֵימי נִ ָיסן‪ ,‬וְ ָר ָאה ִאילָ נֹות ְ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫וְ נִ ּצָ נִ ים עֹולִ ים — ְמ ָב ֵרְך‪ּ‘ָ :‬ברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫ֶׁשֹּלא ִח ַּסר ְּבעֹולָ מֹו ּכְ לּום‪ָּ ,‬וב ָרא ּבֹו ְּב ִרּיֹות טֹובֹות וְ ִאילָ נֹות‬ ‫טֹובֹות וְ נָ אֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי לֵ ָהנֹות ָּב ֶהן ְּבנֵ י ָא ָדם'‪".‬‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פרק י‪ ,‬יג)‬

‫‪236‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ההגדה של פסח‬ ‫ונסּפר‪ ,‬מדי שנה בשנה‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ההגדה שאנחנו נוהגים לקרוא בליל הסדר נכתבה כדי שנחזור‬ ‫את סיפור יציאת מצרים‪ .‬ההגדה מכילה את דברי חז"ל‪ ,‬קטעים מהתורה‪ ,‬מזמורים‬ ‫ושירים‪.‬‬ ‫מקור השם הגדה הוא ככל הנראה בפסוק‪" :‬וְ ִהּגַ ְד ָּת לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא לֵ אמֹר ַּב ֲעבּור‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם" (שמות יג‪ .)8 ,‬פסוק זה מבטא את הרעיון המרכזי‬ ‫זֶ ה ָע ָׂשה ה' לִ י ְּב ֵצ ִ‬ ‫והחשוב ביותר של חג הפסח בכלל ושל ההגדה בפרט — החובה לספר לדורות הבאים‬ ‫את סיפור הגאולה מבית עבדים‪.‬‬ ‫חיבור ההגדה התחיל לאחר חורבן בית המקדש השני‪ ,‬כאשר נפסקה העלאת קורבן‬ ‫הפסח במקדש‪ ,‬ומוקד החג עבר לטקס הביתי שמתקיים בליל הסדר‪ .‬במשנה‪ ,‬אשר‬ ‫נכתבה במאה השנייה‪ ,‬מוזכרים ארבע הקושיות‪ ,‬החזרת והחרוסת‪ ,‬וכן מצה ומרור‪,‬‬ ‫שעליהם ציוותה התורה בפסח‪ .‬בתלמוד הבבלי‪ ,‬שחובר אחרי המשנה‪ ,‬נוספו דברי רבן‬ ‫גמליאל על ארבעת הבנים — חכם‪ ,‬רשע‪ ,‬תם ושאינו יודע לשאול‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬במהלך כמה וכמה דורות‪ ,‬הלכה והתגבשה ההגדה‪.‬‬ ‫העותק העתיק ביותר של ההגדה שהגיע אלינו בשלמותו הוא עותק ההגדה בסידור‬ ‫התפילה שערך רבי סעדיה גאון‪ ,‬לפני יותר מאלף שנה‪ .‬תחילה היתה ההגדה חלק בלתי‬ ‫נפרד מסידור התפילה‪ ,‬אך לאחר מכן היא החלה להתפרסם בספר מיוחד הנקרא‪:‬‬ ‫"הגדה לפסח"‪.‬‬ ‫במשך השנים יצאו לאור הגדות באלפי הוצאות שונות‪ ,‬רבות מהן מלוות בתרגומים‬ ‫לשפות אחרות‪ ,‬בפירושים‪ ,‬בעיטורים ובציורים רבים‪.‬‬ ‫(על פי אנציקלופדיה אביב)‬

‫פסח ‪237‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה ההבדל בין "הגדה" ל"אגדה"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה שורש המילה הגדה? הוסיפו עוד מילים משורש זה‪.‬‬ ‫‪ .2‬על פי איזה פסוק בתורה למדו שיש צורך בהגדה?‬ ‫‪ .3‬ציינו את השלבים ביצירת ההגדה‪.‬‬ ‫‪ .4‬הציעו כותרת משנה לכל פסקה‪.‬‬ ‫‪ .5‬איזה הוא העותק הראשון של ההגדה שהשתמר?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬מה לדעתכם תרמה הקריאה בהגדת פסח לעם היהודי בגולה?‬ ‫תוכלו להיעזר בתצלומים שבשער המדור‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה למדתם על ההגדה שלא ידעתם קודם?‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫ביטויי זמן עוזרים לנו להבין מה קרה קודם ומה קרה אחר כך‪ ,‬מה קרה לפני מה‪ ,‬מה היה בהתחלה‬ ‫ומה היה בסוף‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ביטויֵ י זמן גם עוזרים לנו להבין מתי קרו הדברים וכמה זמן נמשכו‪.‬‬ ‫וכן האם הם קרו‪ ,‬באופן קבוע‪ ,‬או רק אחת לכמה זמן‪.‬‬

‫‪ .1‬מצאו בטקסט שקראתם ביטויי זמן‪.‬‬ ‫‪ .2‬אתרו בקטע ארבעה ביטויי זמן והעתיקו אותם למחברת‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפניכם כמה ביטויי זמן שמשמעותם שונה‪.‬‬ ‫התאימו בקו בין ביטויי הזמן בטור הראשון לביטויי זמן התואמים להם בטור‬ ‫השני‪:‬‬ ‫ ‬

‫מדי שנה בשנה ‬

‫כעבור שנה‬

‫ ‬

‫במשך שנה תמימה ‬

‫במשך השנים‬

‫ ‬

‫לאחר שנה ‬

‫כל שנה‬

‫ ‬

‫עם השנים ‬

‫זה זמן רב‬ ‫כל השנה‬

‫ זה שנים רבות ‬ ‫‪ .4‬מה משותף לביטויי הזמן שלהלן‪:‬‬ ‫ּדֹורי ּדֹורֹות‬ ‫ִמ ֵ‬ ‫וע ָידנִ ים ‬ ‫זֶ ה ִע ָידן ִ‬ ‫ימה ‬ ‫ִמּיָ ִמים יָ ִמ ָ‬ ‫‪ .5‬כתבו במחברתכם משפטים‪ ,‬המשלבים בתוכם את ביטויי הזמן שבשאלה ‪.3‬‬ ‫היעזרו במילון במידת הצורך‪.‬‬

‫‪238‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כוס הדורות ‪ /‬אשר ברש‬ ‫ְּב ַמגֶ נְ ָצא היה סוחר עשיר ושמו ְקלֹונִ ימּוס‪ .‬היתה לו בתוך כלֵ י הּפסח כוס של אליהו‬ ‫הנביא‪ ,‬ועליה חקוק "גרשֹום ַּבר יהודה"‪ .‬קבלה היתה ִּב ֵידי משפחת קלונימוס‪ ,‬שירושה‬ ‫חכמינו בגרמניה‪ ,‬חי במאה העשירית)‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מר ֵּבנּו גרשום מאֹור הגולה (מגדולֵ י‬ ‫היא להם ַ‬ ‫כוס כזֹו ִּב ֵידי אדם ולא יִ נְ ְצ ֶרּנָ ה ְּכ ָבבת עינֹו? היה מחזיקה סגורה על מסגר ולא הוציאה‬ ‫אלא ללילות ה"סדר" של פסח‪ ,‬והיה ממלאּה יין ומעמידּה באמצע השולחן כמנהג‬ ‫ישראל‪ ,‬והיתה ַמשרה מזיווּה על השולחן ועל המסּוּבים‪ .‬וְ לִ ְקלונימוס שני בנים‪ֵ ,‬שם‬ ‫ושם הצעיר בועז‪ .‬נָ ְׂשאּו הבנים נשים והעמידו ילדים‪ּ ,‬וקלונימּוס אהב את‬ ‫הבכור יכין ֵ‬ ‫כולם אהבת נפש‪ ,‬גם הם ֲא ָהבּוהּו והיתה סוכת שלום פרושה על המשפחה‪.‬‬ ‫לביתו וקרא "ראשי‪ ,‬ראשי!" ועד‬ ‫יום אחד הלך קלונימוס ברחוב וְ ִה ַּכּתּו השמש‪ .‬בא ֵ‬ ‫דקותיו בסתר‬ ‫ָ‬ ‫שצ‬ ‫יוודע ִ‬ ‫שהבהילו את הרופא יצאה נשמתו‪ .‬היה ֵא ֶבל כבד בבית ובעיר וַ ַ‬ ‫מצדקותיו בגלוי‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫היו מרוּבות‬ ‫כשעברו שבעת ימי האבל אמר יכין לבועז‪ :‬אבינו מת בלא צוואה ועלֵ ינו לחלק את‬ ‫יְ רּושתו‪ .‬קח אתה את הרכוש ואת הכוס תן לי‪.‬‬ ‫ּומתנצחים‪ ,‬זה אומר‪" :‬לי הכוס ולך הרכוש‪ ",‬וזה אומר‪" :‬לך הרכוש ולי‬ ‫היו מתדיינים ִ‬ ‫הכוס‪ ".‬ולא יכלו להתפשר ביניהם‪ .‬אמרו‪ :‬נלך אל הרב‪ .‬ובמגנצא רב זקן‪ ,‬גדול בתורה‬ ‫ְּובמעשים‪ ,‬והוא בעינֵ י העם כמלאך ה' צבאות‪.‬‬ ‫והרצו לפנָ יו ַט ֲענותיהם‪.‬‬ ‫הלכו האחים אצל הרב ִ‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬למה תריבו‪ ,‬בנַ י? אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום‪ .‬מה אתם טוענים?‬ ‫יה"‪ ,‬זה אומר‪" :‬אני רציתיה"‪ ,‬לחלֵ ק את הכוס אי אפשר‪ .‬על כן‬ ‫ית ָ‬ ‫זה אומר‪" :‬אני ְר ִצ ִ‬ ‫לחברו‪ .‬כי מה' משפט הגורל‪,‬‬ ‫ַא ִּפיל גורל‪ ,‬ומי שיזכה בכוס — לו תהיה‪ ,‬והרכוש יהיה ֲ‬ ‫"ּב ֵחיק יּוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫כמאמר ֶהחכם מכל האדם‪ַ :‬‬ ‫אמרו האחים‪ :‬עׂשה‪ ,‬רבנו‪ּ ,‬כְ ָחכמתך‪.‬‬ ‫קרא הרב לתינוק שעבר ברחוב והפיל לעיניהם הגורל‪ ,‬ונפלה הכוס בחלקו של בועז‪.‬‬ ‫לבתיכם בשלום וישמח כל אחד בחלקו שמינּו לו מן השמים‪.‬‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬עתה לכו ֵ‬ ‫הלכו האחים לבית אביהם ולקחו איש חלקו‪ ,‬כמשפט הגורל‪.‬‬ ‫היה בועז שמח בחלקו‪ ,‬ויכין — קנאתו שמורה לו בלבו‪ .‬היה יכין עושה מסחר ברכוש‬ ‫שירש מאביו ּומסחרו פרץ בארץ ּובמדינות הים‪ ,‬עד שהוכפל הונו פי ארבעה וחמישה‬ ‫ועשה לו שם גדול‪ .‬ובועז‪ ,‬שלא היה בידו כלום חוץ מן הכוס‪ ,‬היה טורח ְּב ָכל עבודה‬ ‫קשה ולא ראה ברכה ַּב ֲעמלו‪ .‬בא לגור עם בני ביתו בבית חומר ששכר לו מחוץ לעיר‬ ‫והיה לחם חוקם — העוני והמחסור‪ .‬רק נֶ חמה אחת היתה לו‪ :‬הכוס שנפלה בגורלו‪.‬‬ ‫היה מוציאּה בכל יום מן הארון ּומעמידּה לפניו על השולחן וזן בה את עינָ יו‪ ,‬עד ששכח‬ ‫ִרשֹו‪ .‬וברוב הימים בא האיש עד כיכר לחם והילדים לא יכלו לצאת מפתח ביתם מפני‬ ‫הבושה‪ ,‬שלא היתה ּכּותֹונת לִ בשרם ונעל לרגלם‪.‬‬

‫כוס חמישית‬ ‫בליל הסדר‬ ‫בליל הסדר נוהגים למזוג‬ ‫ארבע כוסות יין לכבוד‬ ‫גאולת ישראל וכוס‬ ‫חמישית‪ ,‬המכונה “כוס‬ ‫אליהו"‪ ,‬שאין שותים‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫וכל כך למה?‬ ‫בעבר התעוררה‬ ‫מחלוקת בין חכמי‬ ‫ישראל‪ :‬חלק סברו שיש‬ ‫לשתות במהלך ליל‬ ‫הסדר חמש כוסות יין‪,‬‬ ‫וחלק סברו שיש לשתות‬ ‫ארבע כוסות בלבד‪.‬‬ ‫החכמים לא הצליחו‬ ‫לגשר על חילוקי הדעות‪.‬‬ ‫הם החליטו לדחות‬ ‫את ההכרעה עד בוא‬ ‫הגאולה‪ ,‬כאשר יבוא‬ ‫אליהו הנביא ויכריע‬ ‫בוויכוח‪.‬‬ ‫מכאן השם‪ :‬כוס אליהו‪.‬‬

‫פסח ‪239‬‬

‫הגיעו ימי הפסח ובועז לא יכול לקנות לא מצות ולא בשר וָ יַיִ ן‪ַּ ,‬כנהוג בישראל‪ .‬היה‬ ‫הקדרה‪ .‬אמרה לו אשתו‪ :‬עד מתי אתה מתהלך כך? לך‬ ‫ֵ‬ ‫מתהלך ּופנָ יו שחורים כשולֵ י‬ ‫זהוּבים אחדים ונעשה את החג‪ .‬לִ כשירחיב השם גבולנו נפרע לו בתודה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫אל אחיך ויַ לווֶ ָך‬ ‫אמר בועז‪ :‬אינך יודעת‪ ,‬שאחי שונא אותי בלבו?‬ ‫רחמי אח‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אמרה‪ :‬אף על פי כן לא כלו‬ ‫הלך כמי שעולה לגרדום‪ .‬כששמע אחיו בקשתו אמר לו‪ :‬ראה להיכן הגעת‪ ,‬ולמה‬ ‫תסבול אתה ובני ביתך חינם? קח את הרכוש שירשתי מאבינו עליו השלום‪ ,‬ותן לי‬ ‫הכוס‪ .‬ועוד אוסיף לך כוס של זהב משובצת אבנים טובות‪ ,‬שלחו לי מתנה מארץ הודו‪.‬‬ ‫ענה בועז‪ :‬אם גם את נפשי תיקח‪ ,‬לא אתן לך את הכוס‪ .‬ואנו — כאשר רעבנו — רעבנו‪.‬‬ ‫נתכעס יכין אל אחיו וגֵ ירשו מביתו‪ .‬לֵ ְך לְ ָך‪ ,‬דל גֵ א!‬ ‫חזר בועז לביתו וסיפר לאשתו‪ .‬אמרה לו‪ :‬לך אצל שכנֵ ינו‪ ,‬אפשר יַ לוּוָך זהּוב או שניים‬ ‫כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬איך אבקש מהם ִמלווה ּוכבר לוויתי מהם פעמים רבות ולא פרעתי‪ .‬אל‬ ‫דברייִ ך‪.‬‬ ‫ערנּו ִּב ַ‬ ‫תוסיפי לְ ַצ ֵ‬ ‫הגיע ערב פסח‪ .‬כל בתי ישראל נתמלאו כל טוב ובית בועז ריק מכול‪ .‬בכו הילדים‪ֶ :‬מה‬ ‫חטאנו שאנו אין לנו לא מצות ולא יין ולא אגוזים? איך נסדר את ה"סדר" ואיך נשאל‬ ‫ארבע הקושיות?‬ ‫שמע בועז את ִּבכייָ ם ונשבר לבו בקרּבו‪ .‬אמר לנפשו‪" :‬אצא לשוק‪ ,‬אפשר יזדמן לי‬ ‫צורכי ֶה ָחג‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫איזה ֶרווַ ח ואקנה‬ ‫מּבכייָ ה‪ .‬אמרו‪ :‬רוצים אנו לילך לבית‬ ‫כשנשארו הילדים בבית עם אמם לא פסק פיהם ְ‬ ‫יה ולא יכלה לראות עוד‬ ‫ילד ָ‬ ‫הכנסת ואין לנו לבוש ונעל‪ .‬נתעוררו ַר ֲחמי האישה על ֶ‬ ‫ילדי‪ ,‬הנה אלך ואביא מצות ָּובשר וָ יַין‪ ,‬ולכם‬ ‫ְּב ַצ ֲערם‪ .‬נשקה להם ואמרה‪ :‬אל תבכו‪ַ ,‬‬ ‫אביא בגדים חדשים ונשמח בחג ֵחירותנו ככל שאר היהודים‪.‬‬ ‫ילדי‪ ,‬בשלווָ ה‬ ‫הוציאה בסתר את הכוס והסתירתּה תחת סינרה‪ ,‬ולילדים אמרה‪ :‬שבו‪ַ ,‬‬ ‫שאחזור‪.‬‬ ‫עד ֶ‬ ‫הלכה האישה אל גיסה העשיר ואמרה לו‪ :‬הבאתי לך את הכוס‪ ,‬מהר תן לי את דמיה‪,‬‬ ‫שאספיק לקנות צורכי החג‪ .‬חטף יכין מידה את הכוס‪ ,‬הכוס שחשק בה כמה שנים‪,‬‬ ‫מילא כיסּה ִּבזהוּבים וגם את כוס הזהב המשובצת אבנים טובות נתן לה‪ּ ,‬וכשהלכה‬ ‫אחריה‪ :‬אחרי ֶהחג תבואי ואתן לך עוד‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫קרא‬ ‫ּומגדנים לרוב‪ ,‬וגם בגדים חדשים‬ ‫מיהרה האישה אל השוק וקנתה מצות ּובשר ויין ִ‬ ‫ֲ‬ ‫לביתה‪ .‬כשראו‬ ‫ילדיה‪ ,‬נתנה הכול בסל גדול ושכרה סּבל שיֹובילֹו ֵ‬ ‫ָ‬ ‫וכלי משחק קנתה לִ‬ ‫הילדים את אמם וכל הטוב שבידה שמחו שמחה גדולה‪ ,‬עד שרקדו מפני השמחה‪.‬‬ ‫רחצו פניהם וִ ֵידיהם ולבשו את הבגדים החדשים‪ .‬אמרו‪ :‬נשב בנימוס ונמתין לאבא‪.‬‬ ‫כשיבוא לא יַ ִּכ ֵירנּו‪.‬‬ ‫ישבו והמתינו ִּברעדה‪.‬‬

‫‪240‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ּוש ָאלָ ם לעבודה ולא נמצא‬ ‫ובועז עבר את השוק לאורּכו ּולרוחּבו‪ ,‬עיּכֵ ב כמה אנשים ְ‬ ‫בפ ֵחי נפש‪.‬‬ ‫לו כל עבודה‪ .‬חזר לביתו ַ‬ ‫מה השתומם בועז כשמצא את ביתו מלא מזון והילדים יושבים נקיים ּולבושים ּכִ ְבני‬ ‫מלכים!‬ ‫נתמלאו עיניו דמעות ושאל את אשתו‪ :‬מאין?‬ ‫ענתה האישה‪ :‬אודה על אמת? לא יכולתי לראות בצערם של ילדינו‪ .‬הלכתי אל יכין‬ ‫ומכרתי לו את כוסו של אליהו‪ .‬נתן לי בדמיה כמאה זהובים וגם כוס של זהב נתן לי‪.‬‬ ‫הנה היא בארון‪.‬‬ ‫אוצרות אבי‪ ,‬שהפילו‬ ‫כששמע בועז כך הלבינו פניו‪ ,‬בכה וצעק‪ :‬הכוס‪ ,‬שיְ קרה לי מכל ְ‬ ‫בחלקי מן השמים — מכרת לאחי ׂשונְ אי? ֶמה ָעשית לי‪ ,‬האישה? ישב והליט פניו בכפיו‪.‬‬ ‫קרבו אליו הילדים‪ ,‬חיבקוהו וגיפפוהו‪ .‬אמרו‪ :‬אל תבכה‪ ,‬אבא‪ .‬תעמיד כוס זו על השולחן‪,‬‬ ‫תראה שאליהו הנביא ישמח בה‪.‬‬ ‫ילדי‪ .‬חג חירותנו‬ ‫שמע בועז שיחת הילדים‪ ,‬מחה דמעה מעל לחיו ואמר‪ :‬ברוך טעמכם‪ַ ,‬‬ ‫הוא‪ ,‬והקדוש ברוך הוא ציווה לנו לשמוח בו‪ .‬החליף את בגדיו והלך עם ילדיו לבית הכנסת‪.‬‬ ‫והאיר לה פנים‪ .‬היה השולחן ערוך‬ ‫כשחזר מבית הכנסת ֵּב ַרך את אשתו ְּב ִב ְר ַּכת החג ֵ‬ ‫כהלכתו וקראו ּבהגדה‬ ‫בכל טוב וכוס הזהב עמדה באמצע השולחן‪ .‬ערכו את ה"סדר" ִ‬ ‫הקּוׁשיות‪ .‬שתו ארבע כוסות ואכלו ַמעדנים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫של פסח‪ .‬הצעיר שבבנים שאל ארבע‬

‫פסח ‪241‬‬

‫ּובועז ַמביט כל העת אל הכוס הזרה העומדת על שולחנו ונפשו בוכה בו על הכוס של‬ ‫אחיו ִּבמחיר ה"סדר" הזה‪.‬‬ ‫אבותיו‪ ,‬שבאה לבית ִ‬ ‫ָ‬ ‫כשהגיעו ל"שפוך חמתך" רץ הבן הבכור ופתח את הדלת‪ .‬כשנפתחה הדלת נעלמה‬ ‫כוס הזהב מן השולחן ִּובמקומה עמדה כוס הדורות‪ ,‬היא כוסו של אליהו שחקוק עליה‬ ‫"גרשום בר יהודה"‪ ,‬והיא משרה מזיווָ ּה על השולחן ועל המסּוּבים‪.‬‬ ‫שלח בועז את ידו‪ ,‬נְ ָטלָ ּה וקרא בשמחה — ראו מה עשה לנו התשבי‪ ,‬זכור לטוב‪ :‬החזיר‬ ‫לנו כוס אבי‪ ,‬עליו השלום! ּובבית בועז היתה אורה ושמחה וששון וִ ָיקר‪ ,‬והאריכו ב"סדר"‬ ‫עד אחר חצי הלילה‪.‬‬ ‫אותו מעשה ֵאירע גם ְּב ֵבית יכין‪ .‬כשפתח את הדלת ִּב"שפוך חמתך" נעלמה כוסו‬ ‫אחיו‪ .‬פנה זיוום של‬ ‫של אליהו מעל השולחן ִּובמקומה עמדה כוס הזהב‪ ,‬שנתן לאשת ִ‬ ‫השולחן ושל המסובים‪ .‬נשבתה שמחת החג‪ ,‬קיצרו ב"סדר" ועלו על מיטתם בצער‪.‬‬ ‫בבוקר הלך יכין לבית אחיו וראה שם כוס אביהם עומדת על השולחן מלאה יין כמו‬ ‫בביתו‪ .‬אמר לאחיו‪ :‬עתה ידעתי שמן השמים היא לך‪ .‬סלח לי אחי‪ ,‬על הצער‬ ‫שמזָ גָ ּה ֵ‬ ‫ְ‬ ‫שגרמתי לך‪.‬‬ ‫צווארי אחיו ָּובכו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫נפלו איש על‬ ‫ְּובליל ה"סדר" השני באו יכין ובני ביתו אל בית החומר של בועז אחיו‪ ,‬ערכו יחד את‬ ‫ה"סדר" ונהנו מזיו כוסו של אליהו‪ ,‬שהיתה ְמאירה באור שבעת הימים‪ּ .‬ובמוצאי החג‬ ‫יהם היו האהבה והשלום שרּויים ֵּביניהם‪.‬‬ ‫ימ ֶ‬ ‫לאחיו חצי הונו‪ ,‬וכל ֵ‬ ‫ִ‬ ‫נתן יכין‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את הסיפור וארגנו בסדר הנכון את הנושאים שלהלן‪:‬‬ ‫ •מעשה פלא בחג הפסח‬ ‫ •מחלוקת קשה התעוררה בין האחים‬ ‫ •אב המשפחה קלונימוס נפטר באופן פתאומי‬ ‫ •אשתו של בועז נפגשה עם יָ ִכין‬ ‫ •הרב פסק בריב בין האחים‬ ‫ •האחים התפייסו‬ ‫ •קרע בין האחים‬ ‫‪ .2‬לפניכם כמה ממאפייני סיפור עם‪ .‬הביאו דוגמה מהסיפור לכל מאפיין‪.‬‬ ‫א‪ .‬סיפור שבמרכזו בעיה והעלילה שואפת לפתור אותה‬ ‫ב‪ .‬סיפור שיש בו יסוד על־טבעי‬ ‫ג‪ .‬הסיפור מסתיים בטוב‬ ‫ל"ּב ַבת ַעיִ ן"‪ ,‬ליָ קר מכול‪" :‬כוס כזאת בידי אדם‬ ‫‪ .3‬המספר מדמה את כוס הדורות ָ‬ ‫ולא יִ נְ ֶצ ֶרּנָ ה כבבת עינו?" הסבירו מדוע הכוס כל כך יקרה בעיני קלונימוס‪.‬‬

‫‪242‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪ .4‬תארו במחברתכם תכונות אופי של הדמויות בסיפור לפי מעשיהן והתנהגותן‪.‬‬ ‫‪ .5‬נקודת מפנֶ ה ְמ ַׁשּנָ ה באופן מפתיע את העלילה‪ .‬מהי נקודת המפנה בסיפורנו?‬ ‫האם כשורה כאשר פנתה אל האח ומסרה לו את הגביע ללא ידיעת‬ ‫האם נהגה ֵ‬ ‫‪ִ .6‬‬ ‫בעלה? כתבו ונמקו במחברתכם נימוקים בעד המעשה ונימוקים נגדו‪.‬‬ ‫נגד‬

‫בעד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .7‬הידועים לכם סיפורים נוספים על התגלּות אליהו הנביא בחג הפסח?‬ ‫ספרו על כך לחבריכם‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬על בועז מסופר‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫"עד ֶש ָּׁש ַכח ִריׁשֹו"‪ .‬מילה נרדפת לְ ריש היא‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫ב‪" .‬פניו שחורים כשולי ְק ֵד ָרה"‪ .‬דימוי זה הוא ניב‪ .‬הסבירו אותו בעזרת‬ ‫‪--‬‬‫המילון‪.‬‬ ‫ג‪" .‬הלך כמי שעולה לגרדום‪".‬‬ ‫‪--‬‬‫השלימו — פירושו‪ :‬הלך כמו אדם‬ ‫בפחי נפש‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫ד‪" .‬חזר לביתו‬ ‫‪--‬‬‫השלימו — פירושו‪ :‬חזר לביתו‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬לפניכם כמה צירופים נוספים לנפש‪ .‬התאימו בין הצירוף להסברו‪.‬‬ ‫המצב קשה מאוד‬ ‫נפׁש ‬ ‫ַמר ֶ‬ ‫רוצה להורגו‬ ‫ַא ֲה ַבת נפש ‬ ‫עצוב מאוד‪ ,‬מריר‪ ,‬כועס‬ ‫באו מים עד נפש ‬ ‫מתחנן שלא יפגעו בו‬ ‫בלֵ ב ונֶ ֶפׁש ‬ ‫אהבה עמוקה וחזקה‬ ‫מבקש את נפשו ‬ ‫במסירות גדולה‪ ,‬מכל הלב‬ ‫מבקש ַעל נפשו ‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬חברו במחברתכם משפט לכל צירוף‪.‬‬ ‫‪ .3‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪" .‬מסחרו ָּפ ַרץ"‬ ‫ב‪" .‬נתן ֲח ִצי הֹונֹו"‬

‫פסח ‪243‬‬

‫אליהו הנביא מבשר הגאולה‬ ‫סיפורים ּומנהגים רבים קשורים ִּבדמותו של אליהו הנביא‪ ,‬המופיע בליל הסדר בדמותו‬ ‫של אורח או של ֵהלך זקן או של עני‪.‬‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה‪ ,‬על פי הכתוב בספר מלאכי פרק ג‪,‬‬ ‫ּנֹורא‪,‬‬ ‫"הּנֵ ה ֲאנִ י ׁשֹולֵ ַח לָ ֶכם ֶאת ֵאלִ ּיָ ה ַהּנָ ִביא לִ ְפנֵ י ּבֹוא יֹום ה' ַהּגָ דֹול וְ ַה ָ‬ ‫פסוקים ‪ִ :24-23‬‬ ‫וְ ֵה ִׁשיב לֵ ָ‬ ‫בֹותם‪"...‬‬ ‫ל־א ָ‬ ‫ב־אבֹות ַעל ָּבנִ ים וְ לֵ ב ָּבנִ ים ַע ֲ‬

‫אליהו הנביא מבשר הגאולה‪ ,‬צייר בוריס שץ‬

‫‪244‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫חּנ ָה נ ִיר‬ ‫ִּבעּור ָח ֵמץ ‪ַ /‬‬ ‫ֶאת ּכָ ל ֶה ָח ֵמץ‬ ‫ֶׁשּלִ ִּבי ְמ ַא ֵּמץ‬ ‫ְּביָ ִמים ֶׁשל ַסגְ ִריר וְ ֶׁשל קֹר‪,‬‬ ‫ִעם ּבֹוא ַה ַח ָּמה‬ ‫ְּביָ ד נִ ְכלָ ָמה‬ ‫ׁשֹוטה ֶא ֱעקֹר‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ְּכ ֵע ֶׂשב‬ ‫כּוחים‬ ‫ֶעלְ ּבֹונֹות ְׁש ִ‬ ‫ּכּוכים‬ ‫ְּבנִ ְב ֵכי ַה ִ‬ ‫ְמ ִרירּות ֶׁש ָּצ ְמ ָחה ַּב ִּמ ְסּתֹור‪,‬‬ ‫י־ח ָד ִרים‬ ‫ֵמ ַח ְד ֵר ֲ‬ ‫ַא ֲעלֶ ה וְ ָא ִרים‬ ‫אֹוציא לַ ָח ְפ ִׁשי לְ ִפי ּתֹור‪.‬‬ ‫וְ ִ‬

‫מצוות בדיקת‬ ‫חמץ — ערב לפני ליל‬ ‫הסדר בודקים לאור נר‬ ‫שאין חמץ בבית‪.‬‬ ‫יש המניחים פתיתי‬ ‫חמץ במקומות‬ ‫מסוימים‪ ,‬כדי למנוע‬ ‫ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫מצוות ביעור חמץ‬ ‫היא פינוי כל פינות‬ ‫הבית ממזון שיש בו‬ ‫חשש של חמץ‪ ,‬ועדיין‬ ‫נמצא בבית‪ .‬הדבר‬ ‫נעשה בערב פסח‪ ,‬לפני‬ ‫השעה ‪ 10:00‬בבוקר‪,‬‬ ‫אז נוהגים לשרוף את‬ ‫החמץ שנותר או חמץ‬ ‫שהוסתר במיוחד לשם‬ ‫קיום המצווה‪.‬‬

‫יַ ַע ְברּו ָאז ַּב ָּסְך‬ ‫ִרגְ ׁשֹות לֵ ב ְמ ֻס ְכ ָסְך‪,‬‬ ‫ַּפ ַחד‪ַּ ,‬כ ַעס‪ִ ,‬קנְ ָאה‪ַּ ,‬ת ֲחרּות‪,‬‬ ‫וְ ֵר ָיקה ִמ ִּמ ְט ָען‬ ‫ֶא ְתיַ ֵּׁשב לַ ֻּׁשלְ ָחן‬ ‫וְ ָאחֹג לִ י ֶאת ַחג ַה ֵחרּות‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬קראו את הערת השוליים‪ .‬מה נחשב ל"חמץ" בשעת "ביעור חמץ"?‬ ‫ב‪ .‬מהו "חמץ" בעיני הדוברת בשיר?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬כיצד מבערים חמץ לפי מנהגי פסח?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מבערת את החמץ הדוברת בשיר?‬ ‫‪ .3‬מהו התנאי להרגשת חירות פרטית על פי השיר?‬ ‫‪ .4‬מצאו בשיר רמזים לחג הפסח‪.‬‬

‫פסח ‪245‬‬

‫הזיכרון‬ ‫יוםשער‬ ‫לשואה ולגבורה‬

‫‪246‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מוקדש ל"חסידי אומות העולם" — אזרחים לא יהודים‪ ,‬בארצות שנכבשו על‬ ‫ידי הנאצים‪ ,‬שעשו כל מה שביכולתם להציל יהודים‪ .‬הם סיכנו את חייהם ואת חיי‬ ‫להתנכר לאסונם של היהודים‪.‬‬ ‫משפחתם‪ ,‬אך הם נשמעו לצו לבם שאסר עליהם‬ ‫ֵּ‬ ‫נקרא את המודעה על החוק הקובע עונש מוות לכל העוזר ליהודי‪.‬‬ ‫נקרא את עדותו של הנער מאקס ְשוַ ואב‪" :‬מאוד רציתי לחיות“‪ ,‬המספר כיצד ניצל‬ ‫בזכות אישה שהסתכנה למענו‪.‬‬ ‫נקרא את הסיפור "להסתתר" מאת אידה ווס‪.‬‬ ‫נקרא על זרים שסיכנו חייהם כדי להציל יהודים‪ :‬סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו; “קול‬ ‫דניה הלוחמת“ מתוך שידור רדיו; ו“שמבון — כפר של חסידי אומות עולם“‪.‬‬ ‫נקרא את המקאמה של חיים חפר "חסידי אומות העולם‪ “.‬ונשאל את עצמנו את‬ ‫עֹושׂה?‪ִ ...‬אם ֲאנִ י‬ ‫יתי ֶ‬ ‫קֹומם ָמה ָהיִ ִ‬ ‫השאלה ששאל את עצמו המשורר‪" :‬לּו ֲאנִ י ִ ּב ְמ ָ‬ ‫נֹותן ִמ ְסּתֹור לְ ֶבן ַעם ַא ֵחר"?‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫במסגרת "מועדון קוראים" נקרא את הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב‬ ‫המגולל את סיפורו של ילד בוורשה שבפולין בשואה‪.‬‬

‫‪247‬‬

‫הנותן בכוונה מסתור ליהודים‬ ‫או עוזר להם בצורות אחרות‬ ‫(כגון מציע להם לינת לילה‪,‬‬ ‫מזון או מסיע אותם בכלי רכב‬ ‫כלשהם וכו') —‬ ‫מתחייב בעונש מוות‪.‬‬ ‫גזר הדין יתבצע בידי‬ ‫בית משפט מיוחד בוורשה‪.‬‬ ‫אני מפנה את תשומת הלב של כל‬ ‫אוכלוסיית מחוז ורשה לתקנון החדש‪,‬‬ ‫הואיל ומעתה ואילך הוא יוצא אל‬ ‫הפועל בחומרה וללא רחמים‪.‬‬ ‫על החתום‬ ‫מושל מחוז ורשה‪ ,‬פולין‪ ,‬נובמבר ‪1941‬‬

‫‪248‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מאוד רציתי לחיות ‪ /‬סיפר מאקס שוו ַאּב‬ ‫יהודי העיירה‪ ,‬ואני הצלחתי לברוח לשדות‪ .‬הייתי אז‬ ‫הגרמנים הוציאו להורג את כל ֵ‬ ‫ילד‪ .‬ראיתי איכר קוצר‪ ,‬קרבתי וביקשתי שייתן לי עבודה‪ .‬הפסיק האיכר את עבודתו‬ ‫והציץ בי‪ .‬הוא הכיר במקרה את אבי ומוכן היה לעזור לי‪ .‬מיד הביא לי אוכל וציווה על‬ ‫הנערים שעבדו ִאתו שלא יספרו לשום איש על בואי‪.‬‬ ‫— "אתה תרעה את הפרות" — אמר לי‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬עבדתי‪ ,‬והנערים היו טובים אלי והיו מביאים לי אוכל לשדה‪.‬‬ ‫בת כפר אחת‪ ,‬פולנייה‪ ,‬הרשתה לי לישון בבור ריק של תפוחי אדמה‪.‬‬ ‫בימים הייתי רועה את העדר או עובד בשדה‪ .‬לא סבלתי רעב‪ .‬רק הקור הציק לי מאוד‪.‬‬ ‫וגם חוסר הנעליים‪ .‬היה כבר סתיו מאוחר‪ .‬התהלכתי יחף בשדה ַה ֶּׁשלֶ ף וכפות רגלי‬ ‫פצועות‪.‬‬ ‫וכך עברו חודשיים‪ .‬בשבילי היו אלה ימים טובים‪ .‬אך לא ניתן לי לשקוט לאורך ימים‪.‬‬ ‫אוקראיני אחד‪ ,‬שנודע לו דבר מציאותי‪ ,‬החל לעקוב אחרי‪ְ .‬מ ַהּלֵ ְך היה בשדות‪ ,‬בולש‬ ‫בכל פינה‪ .‬הוא רצה לקבל את פרס הכסף ששילמו הגרמנים בעד תפיסת ילד יהודי‪.‬‬ ‫עתה אנוס הייתי להסתתר מפניו גם ביום ולא יכולתי לעבוד‪ .‬הנערים היו אולי עוזרים‬ ‫לי‪ ,‬אך הם התייראו מאוד‪.‬‬ ‫ורק האישה‪ ,‬בת הכפר‪ ,‬שהניחה לי לישון בבור של תפוחי אדמה‪ ,‬סיכנה את עצמה‬ ‫והיתה מזהירה אותי בהתקרב האוקראיני מבקש נפשי‪.‬‬ ‫הוא בלש אחרי כל הימים ואני הייתי חומק מפניו‪ .‬הוא ארב לי כחתול לעכבר‪.‬‬ ‫הקור הלך והתגבר‪ .‬קרב החורף‪ .‬הבור נתמלא תפוחים ולא יכולתי עוד לישון בו‪ .‬בשדה‬ ‫הפתוח השתוללו רוחות‪ ,‬והאדמה קפאה בלילות‪ .‬אי אפשר היה לישון בחוץ‪.‬‬ ‫ואז הרשתה לי האישה הפולנייה ללון במלונת הכלב שלה‪.‬‬ ‫היה שם חם‪ ,‬רק סבלתי מן הדוחק‪ .‬וכשנעשה עוד יותר קר‪ ,‬הביאה לי האישה שמיכה‬ ‫למלונה‪.‬‬ ‫ׁשּומ ְס ָקה‪ .‬היתה אישה קשישה‪ ,‬אלמנה‪ ,‬גבוהת קומה ופניה גרומות‪ .‬היה לה‬ ‫שמה היה ְ‬ ‫בן נגר ובת תופרת שהתגוררה אצלה עם בעלה‪ .‬שומסקה ניהלה בעצמה את המשק‪.‬‬ ‫הכול נתייראו מפניה‪ ,‬כי היתה כעסנית‪ ,‬אך לי היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת‬ ‫כלב — ובימים ההם היה זה ָׁשקּול כנגד ארמונות‪ .‬שהרי הצילה אותי ממוות ורעב וקור‪,‬‬ ‫ואף על פי שידעה איזו סכנה צפויה לה‪ ,‬לא היססה ונתנה לי מקלט‪.‬‬ ‫היא הסתירה אותי לא רק מעיני הגרמנים והאוקראינים‪ ,‬השכנים הפולנים והנערים‬ ‫שבכפר‪ .‬היא שמרה את מציאותי בסוד גם מפני ילדיה שלה‪.‬‬ ‫בטרם שחר‪ ,‬כאשר בחוץ עמדה עוד חשכה והכול נמו שנתם‪ ,‬אנוס הייתי לעזוב את‬ ‫מלונת הכלב ולהתרחק מתחומי הבית‪ .‬מאוחר בלילה‪ ,‬כאשר נרדמו כולם‪ ,‬הייתי‬ ‫מתגנב וחומק אל המלונה‪ .‬לפעמים גיששתי ומצאתי שם צלחת עם אוכל של הכלב‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪249‬‬

‫ולאחר מכן הייתי ִמ ְצ ַטּנֵ ף לפקעת‪ ,‬מתכרבל ומתעטף בתוך השמיכה ובמשך כמה‬ ‫ושכחה הייתי מאושר מאוד‪.‬‬ ‫שעות קצרות של שינה ִ‬ ‫כך עברו עלי שבועיים‪ ,‬ומשחלפה הסכנה יצאתי שוב לרעות את הפרות‪.‬‬ ‫פעם אחת רעיתי את העדר בשדה יחד עם הנערים‪ .‬והנה‪ ,‬השגחנו מרחוק בשני גברים‬ ‫זרים שהלכו וקרבו אלינו‪ .‬משניגשו‪ ,‬שאלו שמא ראינו בכפר יהודון קטן המסתתר בו‪,‬‬ ‫עטו עליי‪ִ ,‬ה ִפילּונִ י‪ ,‬בעטו בי והחלו סוחבים אותי לעיירה‪ ,‬אל המשטרה‪ .‬הייתי קרוב‬ ‫לייאוש‪ .‬הם נהגו בי בגסות איומה כל כך‪ ,‬שלא נותרה בי כל תקווה שירפו ממני‪.‬‬ ‫ואז פדתה אותי מידם פולנייה אחת‪ .‬והיה זה כך‪:‬‬ ‫בעיבּורּה של העיירה‪ ,‬והחוטפים הובילוני ליד ביתה‪ ,‬ואותה אישה יצאה בדיוק‬ ‫ָ‬ ‫כבר היינו‬ ‫לפזר גרעינים לתרנגולות‪ .‬ומשראתה כיצד הם סוחבים אותי‪ ,‬נכמרו רחמיה עלי‪ .‬נעצרה‬ ‫והחלה מטיפה להם מוסר‪:‬‬ ‫— איך לא תבושו? — אמרה — כלום אין אלוהים בלבכם? האם הייתם רוצים שמישהו‬ ‫יגרור את ילדכם שלכם למוות? הניחו לילד ויחיה!‬ ‫הבטיחה להם בקבוק ייש וכל כך הרבתה דברים‪ ,‬עד שלא יכלו לסרב ושיחררוני‪ .‬אך‬ ‫היה זה למראית עין בלבד‪ .‬משנתרחקתי מביתה‪ ,‬הלכו בעקבותי ותפסוני שוב‪ .‬הביאוני‬ ‫למשטרה‪ .‬ובתחנת המשטרה ישב אותו יום שוטר אחד ויחיד‪ ,‬כי כל חבריו השתתפו‬ ‫במצוד שנערך על יהודים‪.‬‬

‫‪250‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫השוטר הכניסני לתא ונעל את הדלת‪ .‬ואני הצלחתי לפרוץ את הדלת‪ ,‬עברתי בקפיצה‬ ‫את הגדר וברחתי‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬לאחר שנים‪ ,‬איני מבין היכן לקחתי את הכוח הדרוש לפריצת הדלת‪ .‬הרי הייתי‬ ‫ילד‪ ,‬והדלת‪ ,‬אם כי עשויה עץ‪ ,‬היתה חזקה למדי‪ .‬אלא שרצון חזק מגביר כנראה את‬ ‫כוחותיו של האדם‪.‬‬ ‫ובשדה רבוץ היה השלג‪ .‬מסביב היה צחור ומסנוור עיניים‪ .‬הכפור עז היה‪ ,‬וידי ורגלי‬ ‫קפאו‪ ,‬ואני הלכתי באין מטרה‪.‬‬ ‫לבסוף חזרתי אל שומסקה‪ ,‬שבמלונת הכלב שלה התגוררתי בטרם נחטפתי‪ .‬האישה‬ ‫שמחה עם בואי‪ ,‬ואז הבינותי שהיא תעזור לי גם להבא‪ .‬ואני מאוד רציתי לחיות‪.‬‬ ‫(מתוך "משמר לילדים"‪ ,‬כרך יד)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כתבו רגשות ומחשבות שעלו אצלכם במהלך הקריאה‪.‬‬ ‫‪ .2‬באילו תנאים קשים הצליח הנער לשרוד?‬ ‫‪ .3‬באילו סיכונים היה כרוך מעשה הצלתו של הילד?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מה היו המניעים של המצילה במקרה זה?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬הסבירו את המילים והצירופים המודגשים בכל משפט‪ .‬תוכלו להיעזר במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬התהלכתי יחף בשדה ַה ֶּׁש ֶלף וכפות רגלי פצועות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת כלב‪ .‬ובימים ההם היה זה ָׁשקול כנגד‬ ‫ארמונות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הייתי ִמ ְצ ַטּנֵ ף לפקעת‪.‬‬ ‫ומ ַסנְ וור עיניים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬השלג מסביב היה ָצחֹור ְ‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪251‬‬

‫להסתתר ‪ /‬אידה ווס | תרגום‪ :‬עילית ון פרג‬ ‫"תכירו את גברת ֶהלְ סלוט‪ ",‬אומרת אמא‪" ,‬היא באה לקחת ֶאתכן‪ .‬אתן הולכות‬ ‫להסתתר‪".‬‬ ‫"להסתתר?"‬ ‫לא ברור על מה אמא מדברת‪.‬‬ ‫"אני לא הולכת‪ ",‬אומרת רחל‪.‬‬ ‫"את מוכרחה‪ ,‬חמודה‪".‬‬ ‫את ואבא‪ ,‬מה זה בכלל להסתתר?"‬ ‫"למה לא דיברתם ִאתנו קודם‪ְ ,‬‬ ‫לשבת בבית ּולְ חכות להם עד שיבואו‬ ‫"להסתתר זה להתחבא מהנאצים‪ ,‬מסוּכן מדי ֶ‬ ‫ּומחר היא‬ ‫לקחת אותנו‪ .‬קדימה‪ ,‬את ואסתר תלונו לילה אחד אצל גברת ֶהלְ סלוט‪ָ ,‬‬ ‫תיקח אתכן לִ ְכפר אחד ַּבסביבה‪ ,‬שם אבא וַ ֲאני נחכה לכן‪ .‬בואי‪ ,‬חמודה‪ ,‬קחי את‬ ‫הקורקינט‪ ,‬קדימה‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫אמא אומרת זאת כך שרחל מרגישה שהיא מוכרחה לשמוע בקולה‪.‬‬ ‫ממילָ א לא‬ ‫"אל תשכחי את הקורקינט‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪" ,‬זה בשביל ַאנְ ָקה‪ֵ ,‬‬ ‫תוכלו לשחק בו ֵּבינְ תיים‪".‬‬ ‫"מי זאת אנקה?"‬ ‫"הבת הקטנה שלי‪ ,‬את תראי אותה כשנגיע הביתה‪".‬‬ ‫"לאן הולכים?" שואלת אסתר‪.‬‬ ‫"אני לא יכולה לגלות‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪" .‬תארי לעצמך שהגרמנים היו עוצרים‬ ‫אותנו עכשיו ושואלים אתכן לאן אתן הולכות‪ .‬מוטב שלא תדעו לאן‪ ,‬בינתיים‪".‬‬ ‫יה של גברת הלסלוט‪ ,‬הכול קרה כל כך מהר‪.‬‬ ‫מדבר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫היא לא מבינה דבר‬ ‫"בואי‪ ",‬אמא נותנת לה נשיקה‪" ,‬אני אמסור לאבא דרישת שלום ִמּכֶ ן‪ ,‬מחר שוב נתראה‪".‬‬ ‫היא נותנת לאמא נשיקה ושתי הילדות יוצאות לדרך‪ ,‬היא ואסתר על הקורקינט ּוגברת‬ ‫לצדן‪.‬‬ ‫הלסלוט הולכת ִ‬ ‫שּב ִפינת הרחוב תלוי דגל גרמני‪ .‬לרגלי הדגל יושבות שתי ילדות ואוכלות‪.‬‬ ‫על הבית ְ‬ ‫לוטה ואלי‪ .‬הן חוגגות את יום ההולדת של היטלר‪.‬‬ ‫"להיטלר שלנו יש מחר יום הולדת‪ ",‬סיפרה לוטה לרחל אתמול‪" ,‬אנחנו נזלול עוגות‬ ‫ואתן לא תקבלו שום דבר‪".‬‬ ‫"תמשיכו להתקדם ואל תסתכלו אחורנית!" אומרת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫כעבור עשר דקות הן נמצאות ברחוב שלא היו בו מעולם‪.‬‬ ‫"עצרו רגע‪ ,‬משהו חשוב יקרה עכשיו‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫יה ואל‬ ‫ּומקרבת אותם אלֶ ָ‬ ‫היא נוגעת ְּבכִ יס המעיל שלה‪ ,‬מוציאה משם זוג מספריים ְ‬ ‫אסתר‪.‬‬ ‫היא מרגישה שגברת הלסלוט מושכת בטלַ אי שלה‪ .‬היא מרגישה שגברת הלסלוט‬ ‫חותכת את התפרים‪.‬‬

‫‪252‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫יתּפסו אותנו‪ ".‬היא רוצה‬ ‫"לא!" היא צועקת‪" ,‬אסור לנו לצאת החוצה בלי טלַ אי‪ ,‬הם ְ‬ ‫לעצור את גברת הלסלוט‪ ,‬אבל גברת הלסלוט תופסת אותה בידה‪.‬‬ ‫אותך‪ .‬אסור לך‬ ‫שיתפסו ָ‬ ‫ְ‬ ‫"רחל‪ ,‬מעכשיו את חייבת לשמוע בקולי‪ ,‬אם את לא רוצה‬ ‫ללכת יותר עם הטלאי‪".‬‬ ‫ּופיסת הבד הצהובה בידיה‪ .‬הן עומדות‬ ‫גברת הלסלוט ממשיכה לגזור‪ ,‬עוד משיכה אחת ִ‬ ‫ליד פתח הביוב‪ .‬הטלאי נעלם בתוכו‪ .‬עכשיו מגיע תורה של אסתר‪.‬‬ ‫לאסתר לא אכפת‪ .‬היא מרשה לגברת הלסלוט לעשות בה ּכִ ְרצונה‪.‬‬ ‫"בואו‪ ,‬ילדות‪ ,‬נמשיך ללכת‪".‬‬ ‫שוב הן עולות על הקורקינט‪ ,‬אסתר מלפנים ורחל מאחור‪.‬‬ ‫פיה‪" ,‬ראי רחל!" היא מצביעה על‬ ‫"לעזאזל‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט ּומכסה בידה את ָ‬ ‫המעיל שעליו היה הטלאי רק לפני רגע‪.‬‬ ‫"אפשר לראות בדיוק איפה היה הטלאי הארור‪ .‬על מעיל התכלת שלך נשאר כתם‬ ‫כחול כהה במקומו של הטלאי‪".‬‬ ‫"אסתר‪ ,‬השתדלי להחזיק את הראש כל הזמן על ֶהחזה של רחל‪".‬‬ ‫רחל פוחדת עד מוות‪ .‬היא מרגישה שידיה מתכסות בזיעה ולבה פועם חזק בצווארה‪,‬‬ ‫כמה היתה רוצה לחזור הביתה‪ ,‬לאבא ולאמא‪ ,‬ובכלל‪ ,‬היא אינה רוצה להסתתר‪ָ .‬ת ֲארו‬ ‫לעצמכם את הגרמנים באים ּומגלים את הכתם הכחול ִּב ְמעילה‪" .‬היינץ‪ ",‬יגיד גרמני‬ ‫אחד לַ ֲחברו‪" ,‬הילדה הזאת הורידה את הטלאי וזה אסור‪ ,‬אנחנו נעצור אותה‪".‬‬ ‫אחרי הליכה של רבע שעה אומרת גברת הלסלוט‪" :‬הגענו‪ ,‬תיכנסו פנימה מהר‪ ".‬הן‬ ‫נכנסות לְ ַבית שיושבים בו ְסביב שולחן גבר ושלוש ילדות‪.‬‬ ‫"זהו בעלי ואלה הילדות‪".‬‬ ‫"שלום אדוני‪ ",‬הן לוחצות את יד בעלה של גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫"הורידו את המעילים‪ ",‬אומר האדון‪" ,‬אלוהים‪ ,‬טינה‪ ,‬איך ֵהעזת ללכת כך עם הילדה‬ ‫ברחוב? יש לה כוכב כחול‪".‬‬ ‫נסה‬ ‫"אני יודעת‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט לבעלה‪" ,‬מזל שעברנו את זה בשלום‪ .‬הערב ֲא ֶ‬ ‫הע ֵקבות‪".‬‬ ‫להבהיר את הכוכב הכחול‪ ,‬אולי אצליח לטשטש את ֲ‬ ‫"אני מקווה‪ ",‬אומר אדון הלסלוט‪.‬‬ ‫"אתן רוצות פרוסת לחם? לחם חי‪ ,‬חום וטעים עם חתיכה קטנה של ְּבשר חזיר?"‬ ‫"חזיר?" כמה רע לה כשאומרים את המילה הזאת‪‘ ,‬חזיר'‪ .‬האם האדון הזה אינו יודע‬ ‫שלִ ילָ דים יהודים אסור לאכול חזיר?‬ ‫"מצטער‪ ",‬אומר אדון הלסלוט‪" .‬לא חשבתי על זה‪ .‬אתם הרי אינכם אוכלים חזיר‪".‬‬ ‫בערב משכיבה אותן גברת הלסלוט לישון‪.‬‬ ‫לדלְ ְפט‬ ‫"שינה מתוקה‪ ",‬היא אומרת‪" .‬מחר אקח אתכן להורים שלכן‪ ,‬ניסע בחשמלית ֶ‬ ‫ואת ההמשך כבר תראו בעצמכן‪".‬‬ ‫"כבר מזמן אסור לנו לעלות לחשמלית‪ ",‬היא רוצה להגיד‪ ,‬אבל היא נאנחת ושותקת‪.‬‬ ‫עייפות כבדה נופלת עליה‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪253‬‬

‫"אנסה להבהיר את המעיל שלך‪ ,‬כדי שמחר‪ ,‬כשנצא לדרך‪ ,‬כבר לא יהיה לך שום‬ ‫ֲ‬ ‫כוכב — לא צהוב ולא כחול‪ .‬לילה טוב‪".‬‬ ‫שתיהן מקבלות נשיקה מגברת הלסלוט‪ .‬כמה נחמד מצדה‪ ,‬היא חושבת‪.‬‬ ‫הן נצמדות זו אל זו‪ ,‬בעצם ֵדי נעים לשכב יחד במיטה אחת‪ ,‬בבית הן נוהגות לישון בנפרד‪.‬‬ ‫"איפה אנחנו?" לוחשת אסתר‪.‬‬ ‫"חכי רגע‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬אני הולכת לבדוק‪".‬‬ ‫היא ַמ ֲחליקה מהמיטה ִּבזְ הירות‪ְ ,‬מסיטה את הווילון‪ .‬ממול ניצב שלט ועליו שם הרחוב‪:‬‬ ‫"אלל‪ ...‬אר‪ ...‬אני לא מצליחה לקרוא‪".‬‬ ‫"חכי רגע‪ ",‬אומרת אסתר‪" ,‬אני אדליק את האור‪ ",‬והיא מושכת בחבל התלוי מעל‬ ‫למיטה‪.‬‬ ‫"אל תעשו זאת אף פעם! מי שמסתתר אסור לו להדליק אור כשהווילונות פתוחים‪,‬‬ ‫בעצם אסור אף פעם להזיז את הווילונות‪ ,‬כדי שאיש לא יראה שאתן פה!"‬ ‫בחדר עומדת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫מעשי שטות כאלה‪ ,‬בסדר?"‬ ‫ֵ‬ ‫"תצטרכו להתרגל לָ זה‪ ,‬זה יהיה קשה‪ ,‬אל תעשו יותר‬ ‫"בסדר‪ ,‬גברת‪ ",‬אומרות שתיהן ביחד‪.‬‬ ‫"זה לא כל כך מסתדר עם המעיל שלך‪ ,‬אבל בסוף זה יצליח‪".‬‬ ‫"ומה אם לא זה לא יצליח?"‬

‫‪254‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫"את תצטרכי ללבוש את המעיל בכל מקרה‪ .‬רק תצטרכי להחזיק ספר ַּבמקום שבו‬ ‫היה הטלאי‪".‬‬ ‫להירדם‪ ,‬על ידה שוכבת אסתר‪ .‬נשימותיה שקטות‪ ,‬היא דווקא‬ ‫רחל אינה מצליחה ֵ‬ ‫מצליחה לישון‪.‬‬ ‫רחל חושבת על מחר‪ .‬אולי תצטרך לצאת החוצה בלי כוכב ְּובכל זאת עם כוכב‪ .‬כמה‬ ‫מסובך הכול היום‪.‬‬ ‫הדלת נפתחה בשקט‪.‬‬ ‫גברת הלסלוט עומדת לצד המיטה‪.‬‬ ‫"זה הצליח‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬אף אחד לא יבחין שהיה לך טלאי על המעיל‪ .‬לילה טוב‪,‬‬ ‫שינה מתוקה‪".‬‬ ‫"לילה טוב‪ ,‬גברת‪ ",‬היא נאנחת‪" .‬ותמסרי ִּב ְשמי דרישת שלום גם לאדון‪".‬‬

‫חסידי אומות העולם‬

‫השם "חסידי אומות העולם" הוא כינוי לאזרחים לא יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל‬ ‫יהודים בודדים‪ ,‬משפחות ולעתים קבוצות שלמות מידי הנאצים ועוזריהם‪ .‬המצילים‬ ‫פעלו ממניעים שונים‪ :‬רגשי חמלה ואהבת האדם‪ ,‬שנאה לנאצים והתנגדות למעשיהם‪.‬‬ ‫אחד מתפקידיו של מוסד "יד ושם" הוא להנציח ולהוקיר מצילי יהודים בזמן השואה‬ ‫ולטעת עצים על שמם‪ ,‬בשדרה הקרויה "שדרת חסידי אומות העולם"‪ .‬ועדה מיוחדת‬ ‫ב"יד ושם" בודקת מקרים של הצלת יהודים בעזרת לא יהודים ומעניקה לאנשים‬ ‫הראויים את התואר "חסיד אומות העולם"‪ .‬במהלך שנות עבודתה של הוועדה קיבלו‬ ‫את התואר הזה יותר מ־‪ 20,000‬אלף אנשים‪ :‬איכרים ובני עיר‪ ,‬אנשי כמורה‪ ,‬אנשי ציבור‬ ‫ואנשי צבא‪ ,‬דיפלומטים ואנשי חינוך‪ .‬על המדליה שמקבל "חסיד אומות העולם" חרוט‬ ‫המשפט מפרקי אבות‪" :‬כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא"‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪255‬‬

‫זרים סיכנו את מעמדם למען הצלת יהודים‬ ‫יה ָרה‬ ‫ֶס ְמּפֹו סֹוגִ ָ‬ ‫בקובנָ ה שבליטא‪ ,‬ובמסגרת תפקידו בשנת‬ ‫ְ‬ ‫ֶס ְמפֹו סוגיהרה כיהן בתפקיד קונסול יפן‬ ‫‪ 1940‬עזר לפליטים יהודים‪.‬‬ ‫סוגיהרה ָהגָ ה תוכנית להצלת אלפי פליטים יהודים שברחו מפולין על ידי ַהנְ ָּפ ַקת‬ ‫מעבר לארצות שאינן תחת כיבוש גרמני‪ .‬שלטונות טוקיו סירבו לבקשותיו‬ ‫ַא ְׁשרֹות ֲ‬ ‫המתנה‬ ‫החוזרות ונשנות של סוגיהרה לאשר את הנפקת האשרות‪ ,‬וכאשר חש כי ְ‬ ‫נוספת עלולה להביא לאסון‪ִ ,‬ה ְמ ָרה את פי הממונים עליו והחל להנפיק את האשרות‪.‬‬ ‫מה גרם לו להפר את הוראות שלטונות יפן?‬ ‫קׁשיִ ים‪ ,‬ושני לילות נדדה שנתי‪ .‬חשבתי בלבי‪ :‬אני יכול להנפיק‬ ‫הוא סיפר על כך‪" :‬היו לי ָ‬ ‫אשרות מעבר‪ ...‬בתוקף סמכותי כקונסול‪ .‬איני יכול לתת לבני האדם הללו למות‪ ,‬בני‬ ‫אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם‪ .‬יהא העונש שאקבל אשר‬ ‫יהיה‪ ,‬ברור לי כי עלי לפעול על פי צו מצפוני‪".‬‬ ‫יה ָרה היה הדיפלומט הזר האחרון שעזב את קובנה‪ .‬הוא המשיך לחתום על אשרות‬ ‫סֹוגִ ָ‬ ‫מן החלון הפתוח של הרכבת הנוסעת‪ .‬כשחזר סוגיהרה לטוקיו בשנת ‪ ,1947‬פוטר‬ ‫משירות החוץ בשל הסיוע שהושיט לפליטים היהודים בשנת ‪.1940‬‬ ‫ב־‪ 1984‬הוכר סוגיהרה כחסיד אומות העולם מטעם "יד ושם"‪.‬‬ ‫פנג שאן הו‬ ‫פנג שאן הו‪ ,‬קונסול סין בווינה‪ ,‬ראה את מצוקת היהודים תחת השלטון הנאצי והחל‬ ‫להנפיק אשרות יציאה לשנחאי לכל דורש‪ .‬קבלת אישור יציאה מאוסטריה היתה מותנֵ ית‬ ‫בהצגת אשרת כניסה לארץ אחרת‪ .‬הוא עשה כן למרות איסור מפורש של שגריר סין‬ ‫בברלין‪ ,‬בירת גרמניה‪ .‬לאחר שהנאצים הלאימו את בניין הקונסוליה הסינית‪ ,‬שהיה‬ ‫בבעלות יהודית‪ ,‬וממשלת סין סירבה לפתוח את הקונסוליה מחדש במקום חלופי‪,‬‬ ‫אחר והמשיך בהנפקת אשרות כניסה לסין‪ .‬פנג‬ ‫מימן פנג שאן מכספו שכירת משרד ֵ‬ ‫שאן הוחזר לסין בשנת ‪ 1940‬ונרשמה הערה בתיק השירות האישי שלו על אי ציות‬ ‫במילוי תפקידו‪ .‬בשנת ‪ 2001‬הוכר כחסיד אומות העולם‪.‬‬ ‫סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו סייעו ליהודים הנרדפים להגיע לשנחאי‬ ‫בסוף שנות השלושים גילו יהודים שניסו להימלט מידי הנאצים שרוב דלתות העולם‬ ‫נעולות בפניהם‪ .‬ברוב המדינות נדרשה אשרת כניסה‪ ,‬שרק יהודים בעלי קשר משפחתי‬ ‫או עסקי זכו לה‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬רק בעיר הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים‬ ‫פתוחים ולא נדרשה אשרת כניסה‪ .‬כל מהגר יכול היה להיכנס באופן חוקי ולחיות‬ ‫בשנחאי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יהודים שביקשו לעזוב את גרמניה‪ ,‬את פולין או את אוסטריה ולעבור‬ ‫לשנחאי‪ ,‬היו צריכים אשרות יציאה מהמדינות שבהן חיו‪ .‬לעזרתם באו סמפו סוגיהרה‪,‬‬

‫‪256‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הקונסול היפני בליטא‪ ,‬ופנג שאן הו‪,‬‬ ‫שהיה באותה עת הקונסול הכללי של‬ ‫סין בווינה‪ ,‬בירת אוסטריה‪ ,‬שהנפיקו‬ ‫להם אשרות‪ .‬יותר מ־‪ 20,000‬יהודים‬ ‫ניצלו את ההזדמנות והגיעו אחרי‬ ‫מסע מפרך לשנחאי‪ ,‬שם מצאו מחסה‬ ‫בשנות המלחמה‪.‬‬

‫תצלום תעודת תושב שקיבל נער יהודי בשנחאי‬

‫הדברים שכתב יצחק רבין ז"ל בביקורו במוזיאון היהודי בשנחאי‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪257‬‬

‫קול דניה הלוחמת‬ ‫"קול דניה הלוחמת‪ .‬אתם מאזינים לתחנת השידור של תנועת ההתנגדות הלאומית‬ ‫הדנית‪ .‬אתמול הוציא הפולש הנאצי צו חדש‪ .‬אם יּוצא לּפועל יּוכתם שם מולדתנו‬ ‫לׂשאת על ִּבגדיהם טלאי צהוב‬ ‫אזר ֵחינו בעלי הדת היהודית ֵ‬ ‫לנצח‪ .‬הפולשים ציוו על ָ‬ ‫בצורת מגן דוד‪ .‬כך הם רוצים להראות שהיהודים הם בני גזע נחות‪ .‬צו זה הוא למעשה‬ ‫החלק הראשון של תוכנית זְ דונית להשמיד אלפים ֵמאזרחינו‪ .‬אסור לנו‪ ,‬לִ בנֵ י האומה‬ ‫הדנית‪ ,‬להרשות שתוכנית זדונית זו תוצא לפועל‪ .‬לכן קוראת תנועת ההתנגדות‬ ‫הלאומית לכל האזרחים‪ ,‬מכל הדתות‪ ,‬אשר אינם רוצים שיוכתם כבוד‬ ‫מולדתם‪ ,‬לענוד את הטלאי הצהוב ּולְ ָה ְפכֹו אות כבוד וגאווה‪ ,‬למען ייכשל‬ ‫צוום הזְ דוני של כובשי ארצנו‪".‬‬ ‫נראה הטלאי הצהוב על בגדיהם של מרבית תושבי דניה‪ ,‬וגם‬ ‫לַ ָּמ ֳח ָרת ָ‬ ‫המלך ענד אותו‪.‬‬

‫מבצע ויקינג — זהו שמו של מבצע ההצלה של יהודי דנמרק שהתקיים‬ ‫באוקטובר ‪ .1943‬כשנודע למחתרת האנטי־נאצית בדנמרק שהכובש‬ ‫הגרמני מתכוון להשמיד את היהודים‪ ,‬העבירו בלילה ַּב ֲחשאי את כל יהודי‬ ‫דנמרק לִ ְשוודיה הנֵ יטרלית‪.‬‬ ‫הם עשו זאת ְּבדרך הים‪ ,‬בסירות דיג ְּוברפסודות‪.‬‬

‫ָׁש ְמּבֹון‪ ,‬כפר של חסידי אומות העולם‬ ‫ָׁש ְמּבֹון סּור לִ ינְ יֹון הוא כפר קטן הנמצא בדרום צרפת ליד הגבול עם שווייץ‪.‬‬ ‫במלחמת העולם השנייה פנה כומר הכפר‪ ,‬אנדרה טרוקומה‪ ,‬אל התושבים וביקש‬ ‫מהם לעזור ליהודים שנרדפו בידי הנאצים‪.‬‬ ‫כל אנשי הכפר הסתירו בבתיהם יהודים‬ ‫לתקופות של עד ארבע שנים‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫הם דאגו לצייד יהודים שהגיעו אליהם בתעודות‬ ‫מזויפות ועזרו להם להימלט לשווייץ או לספרד‪,‬‬ ‫שלא נכבשו בידי הגרמנים‪ .‬בסך הכול הצילו‬ ‫כ־‪ 5,000‬יהודים‪ .‬אף אחד מתושבי הכפר לא‬ ‫ֵסירב להושיט עזרה ליהודים וכולם שמרו את‬ ‫הדבר בסוד‪ ,‬כדי שלא ייוודע לגרמנים על כך‪.‬‬ ‫כל הכפר זכה במשותף בשנת ‪ 1990‬בתואר‪:‬‬ ‫"חסידי אומות העולם"‪.‬‬

‫‪258‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫שוחחו ביניכם‪:‬‬ ‫קראתם ארבעה מקרים של פעולות יחידים וקבוצות למען הצלת יהודים בשואה‪.‬‬ ‫איזו מהן הרשימה אתכם במיוחד? הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬העתיקו את טבלת ההשוואה והשלימו‪.‬‬ ‫ מטרת ההשוואה‪ :‬לבדוק אם יש דמיון בפעולות האישים המוזכרים במידע‬ ‫פנג שאן הו‬

‫סמפו סוגיהרה‬

‫כיצד עזרו ליהודים הנרדפים?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫איזה סיכון לקחו על עצמם?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי מההשוואה‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬כיצד קרה שיהודים רבים מצאו מקלט בשנחאי‪ ,‬ואילו במדינות אחרות ובערים‬ ‫אחרות לא איפשרו להם למצוא מקלט?‬ ‫‪ .3‬הסבירו את משמעותו המושאלת של הביטוי המודגש במשפט הבא‪ :‬רק בעיר‬ ‫הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים פתוחים‪.‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬כיצד אותתו בני העם הדני לנאצים שלא יסבלו את השפלת היהודים בארצם‬ ‫ בשום אופן?‬ ‫ב‪ .‬מה הוא "מבצע ויקינג"?‬ ‫‪ .5‬לדעתכם‪ ,‬מה ראוי להערכה מיוחדת בעזרה שהושיטו תושבי הכפר ָש ְמבֹון סּור‬ ‫לִ יניון ליהודים?‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪259‬‬

‫להסתּכן והושיטו יד לעזרה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫למרות האיסור החמור לעזור ליהודים‪ ,‬היו אנשים שהעזו‬ ‫להלן מספרם על פי ארצות המוצא‪.‬‬

‫מספרם של חסידי אומות העולם בארצות הכיבוש הנאצי‬ ‫המדינה‬

‫המספר‬

‫המדינה‬

‫המספר‬

‫פולין‬

‫‪5,800‬‬

‫יוגוסלביה‬

‫‪118‬‬

‫הולנד‬

‫‪4,586‬‬

‫אוסטריה‬

‫‪84‬‬

‫צרפת‬

‫‪2,262‬‬

‫לטביה‬

‫‪94‬‬

‫אוקראינה‬

‫‪1,984‬‬

‫רומניה‬

‫‪48‬‬

‫בלגיה‬

‫‪1,381‬‬

‫אלבניה‬

‫‪61‬‬

‫הונגריה‬

‫‪643‬‬

‫שווייץ‬

‫‪38‬‬

‫ֶּבלָ רוס‬

‫‪527‬‬

‫מולדובה‬

‫‪59‬‬

‫צ'כיה‬

‫‪111‬‬

‫דנמרק‬

‫‪19‬‬

‫בוסניה‬

‫‪34‬‬

‫בולגריה‬

‫‪16‬‬

‫מקדוניה‬

‫‪10‬‬

‫אנגליה (כולל סקוטלנד)‬

‫‪13‬‬

‫סלובניה‬

‫‪6‬‬

‫נורווגיה‬

‫‪24‬‬

‫ליטא‬

‫‪513‬‬

‫שוודיה‬

‫‪10‬‬

‫קרואטיה‬

‫‪98‬‬

‫ארמניה‬

‫‪10‬‬

‫רוסיה‬

‫‪110‬‬

‫ספרד‬

‫‪3‬‬

‫סלובקיה‬

‫‪439‬‬

‫אסטוניה‬

‫‪3‬‬

‫גרמניה‬

‫‪383‬‬

‫אינדונזיה‬

‫‪2‬‬

‫איטליה‬

‫‪341‬‬

‫ברזיל‬

‫‪2‬‬

‫יוון‬

‫‪262‬‬

‫סין‬

‫‪2‬‬

‫מדינות שונות‪ :‬יפן‪ ,‬לוקסמבורג‪ ,‬פורטוגל‪ ,‬טורקיה‪ ,‬ארה"ב (‪ 1‬מכל מדינה)‬

‫‪260‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪6‬‬

‫חפֶר‬ ‫עֹולם ‪ /‬חַּי ִים ֶ‬ ‫ֲח ִס ֵידי אֻ ּמֹות ָה ָ‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 20‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ ‬

‫"ח ִס ֵידי ָה ֻאּמֹות" וַ ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה‪,‬‬ ‫ׁשֹומ ַע ֶאת ַה ִּכּנּוי ֲ‬ ‫ֲאנִ י ֵ‬ ‫ּומ ֲח ֶסה‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב ַעל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנָ ְתנּו לִ י ִמ ְסּתֹור ַ‬ ‫עֹוׂשה?‬ ‫יתי ֶ‬ ‫קֹומם ָמה ָהיִ ִ‬ ‫ׁשֹואל‪ :‬לּו ֲאנִ י ִּב ְמ ָ‬ ‫ׁשֹומ ַע‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ּובֹוער‪,‬‬ ‫מֹוטט ֵ‬ ‫אֹוקיָ נֹוס ֶׁשל ִׂשנְ ָאה‪ ,‬מּול עֹולָ ם ִמ ְת ֵ‬ ‫ִאם ֲאנִ י‪ְּ ,‬בתֹוְך ְ‬ ‫נֹותן ִמ ְסּתֹור לְ ֶבן ַעם ַא ֵחר?‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫מּוכנִ ים‬ ‫יתי מּוכָ ן‪ִ ,‬אם ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ָהיּו ָ‬ ‫ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫ד־ּת ִמיד ָּכזֶ ה ְּבתֹוְך ָה ְרחֹוב‪ֵּ ,‬בין ַה ְּׁש ֵכנִ ים‪,‬‬ ‫לִ ְחיֹות ְּב ַפ ַח ָ‬ ‫לַ ֲחלֹום ַּבּלֵ ילֹות ֶאת ַצ ֲע ָדם ַה ָּכ ֵבד וְ ַה ְּמ ַאּיֵ ם ֶׁשל ַה ַּתלְ יָ נִ ים‪,‬‬ ‫מּוכן לְ ַה ְמ ִׁשיְך ּולְ ַהּלֵ ְך ֵּבין ַמ ְּט ֵחי ַהּיְ ִרּיֹות וְ לַ ֲה ֵבי ַה ַּסּכִ ינִ ים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ּומלְ מּול ַה ְּׁשמּועֹות וְ ִּת ְקוַ ת ַה ַּמלְ ִׁשינִ ים‪,‬‬ ‫ְּבתֹוְך לַ ֲח ֵׁשי ָה ְר ִכילּות ִ‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ֹ ,‬לא לַ יְ לָ ה ֶא ָחד‪ֹ ,‬לא ח ֶֹדׁש ָׁשלֵ ם‪ֶ ,‬אּלָ א ָׁשנִ ים!‬ ‫יצת יָ ָדם‪.‬‬ ‫וְ ָכל זֹאת ְּבלִ י לְ ַב ֵּקׁש ָׂש ָכר ִמן ַה ָּק ְר ָּבנֹות‪ַ ,‬רק ֶאת לְ ִח ַ‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ַ ,‬רק ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָא ָדם לָ ָא ָדם‪ַ ,‬חּיָב לִ ְהיֹות ָא ָדם‪.‬‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ִּ ,‬כי ֶּבן ֱאנֹוׁש ִמ ְתּגַ ּלֶ ה ְּבָך ַרק ְּב ָׁשעֹות ָּכ ֵאּלֶ ה ֶׁשל ִמ ְב ָחן‪.‬‬ ‫מּוכן?‬ ‫יתי ָ‬ ‫ַה ִאם ֲאנִ י‪ַ ,‬ה ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫"ח ִס ֵידי ָה ֻאּמֹות"‪,‬‬ ‫אֹותם‪ֶ ,‬את ֵאּלֶ ה ַה ְּמ ֻכּנִ ים ֲ‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫אֹותם ְּב ֶא ֶרץ ַה ְּק ָב ִרים‪ַ ,‬חּיִ ים ֶאת ְׁשנֵ י ָהעֹולָ מֹות‪.‬‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫ּׂשֹור ִפים‪,‬‬ ‫רֹוצ ִחים וְ ַה ְ‬ ‫יׁשים‪ֶׁ ,‬של ְמ ַׁש ְּת ֵפי ַה ְּפ ֻעּלָ ה‪ֶׁ ,‬של ָה ְ‬ ‫ֶאת ָהעֹולָ ם ֶׁשל ָה ֲא ִד ִ‬ ‫ַחּיִ ים ּבֹו ַּבזְ ַמן ֶאת ָהעֹולָ ם ֶה ָחׁשּוְך ֶׁשל ַח ְס ֵרי ָהאֹונִ ים וְ ַהנִ ְר ָּד ִפים‪.‬‬ ‫ּכֹוב ִׁשים‪,‬‬ ‫אֹותם ַחּיִ ים ֶאת ְׁשנֵ י ָהעֹולָ מֹות ָה ֵאּלֶ ה‪ַּ ,‬ת ַחת עֹולָ ם ֶׁשל ַה ְ‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְהיֹות ַּדוְ ָקא ְּב ַעד ַה ַחּלָ ִׁשים‪.‬‬ ‫בּורה וְ ַה ַּפ ַחד‪ֵ ,‬הם ֲ‬ ‫וְ ָׁשם‪ ,‬וְ ָאז‪ֵּ ,‬בין ַהּגְ ָ‬ ‫ימה ַה ְּמ ַר ֶח ֶפת ֶׁשל ָּכל ַה ִּמיתֹות וְ ָה ֳענָ ִׁשים‪.‬‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְחיֹות ָּב ֵא ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ֵהם ְמ ַס ְּכנִ ים ֹלא ַרק ֶאת ַע ְצ ָמם‪ִּ ,‬כי ִאם ּגַ ם ֶאת ַחּיֵ י ַהּיְ לָ ִדים וְ ַהּנָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ֹלהים ֶׁש ְּבתֹוְך לֵ ב ָה ֲאנָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְהיֹות ֶצלֶ ם ֱא ִ‬ ‫ֲ‬ ‫לִ ְהיֹות ַה ִּת ְקווה ָה ַא ֲחרֹונָ ה ַה ְּמלַ ֶּט ֶפת ֶאת ַה ְּמי ָֹא ִׁשים‪.‬‬ ‫ּנֹור ָאה ֵהם ֵהם ֶׁש ָע ְמדּו יֹום־יֹום ַּב ְּק ָרב‪,‬‬ ‫ְּבתֹוְך ַה ִּמלְ ָח ָמה ַה ָ‬ ‫כּותם ָהעֹולָ ם ֹלא ָח ַרב‪,‬‬ ‫יקים ֶׁש ִּב ְסדֹום‪ֶׁ ,‬ש ִּבזְ ָ‬ ‫וְ ֵהם ַה ַּצ ִּד ִ‬ ‫צּוח‪ַ ,‬הּיָ רּוי וְ ַה ֵּמת‬ ‫דֹותיו ֶׁשל ַע ִּמי ָה ָר ַ‬ ‫ֵהם ְּבתֹולְ ָ‬ ‫עֹומד‪.‬‬ ‫יהם ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫ּמּודי ַה ֶח ֶסד וְ ָה ַר ֲח ִמים‪ֶׁ ,‬ש ֲעלֵ ֶ‬ ‫ָהיּו ַע ֵ‬ ‫בּור ָתם‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ֲע ַדיִ ן לָ נּו ִח ָידה‬ ‫יהם ִּוב ְפנֵ י ּגְ ָ‬ ‫ִּוּב ְפנֵ ֶ‬ ‫תֹודה‪.‬‬ ‫אׁשינּו ְּב ָ‬ ‫הּודים‪ַ ,‬מ ְר ִּכינִ ים ֶאת ָר ֵ‬ ‫ֲאנַ ְחנּו‪ַ ,‬הּיְ ִ‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪261‬‬

‫"חסידי אומות העולם" היא מקאמה‪ .‬המקאמה היא יצירה המספרת סיפור קצר‬ ‫שמשפטיו מסתיימים בחרוזים‪ .‬מקור המילה מקאמה הוא בשפה הערבית‪ ,‬ופירושה‬ ‫"מקום"‪ ,‬כי בימים ההם קראו ליצירה על שם המקום שבו התאספו האנשים לשמוע‬ ‫את המקאמה‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו בשורות ‪ :12 ,7 ,5 ,1‬מי מכונה לפי שורות אלה "חסיד אומות העולם"?‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪ 7 ,3‬והשיבו‪ :‬אילו שאלות מעלה הדובר בשיר?‬ ‫‪ .3‬מה מלמדות שאלות אלה על יחס השואל ל"חסידי אומות העולם"?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬הדובר במקאמה מנסה לענות על השאלות שהעלה‪ .‬הביאו כמה‬ ‫ מתשובותיו‪.‬‬ ‫כּותם ָהעֹולָ ם ֹלא ָח ַרב" —‬ ‫יקים ֶׁש ִּב ְסדֹום‪ֶׁ ,‬ש ִּבזְ ָ‬ ‫ב‪ .‬הדובר בשיר אומר‪" :‬וְ ֵהם ַה ַּצ ִּד ִ‬ ‫איזה סיפור מספר בראשית מזכיר משפט זה?‬ ‫ג‪ .‬מה הקשר בין שני הסיפורים?‬ ‫‪ .5‬אילו רגשות עולים אצל הדובר כלפי חסידי אומות העולם?‬ ‫ּומ ֲח ֶסה"‪ .‬חיים‬ ‫‪ .6‬בשיר כתוב‪ֲ ":‬אנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב ַעל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנָ ְתנּו ִלי ִמ ְסּתֹור ַ‬ ‫חפר הוא יליד תל אביב ולא חי תחת כיבוש נאצי‪ .‬כיצד אפשר להסביר את‬ ‫כתיבתו בגוף ראשון?‬ ‫‪ .7‬כיצד לדעתכם צריכים הניצולים לגמול למציליהם?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬ ‫‪ .1‬בחרו אחד מהאנשים שזכו בתואר הכבוד "חסידי אומות עולם" וכתבו עליו‬ ‫(היעזרו באתר "יד ושם" באינטרנט ובספרי אישים)‪.‬‬ ‫‪ .2‬המדור מוקדש לחסידי אומות העולם‪.‬‬ ‫כתבו ִּפסקה קצרה‪ :‬ופרטו את התרשמותכם מהנלמד‪ .‬מה חשבתם?‬ ‫מה הרגשתם? מה הייתם אומרים לחסידי אומות העולם אילו אפשר היה‬ ‫שתפגשו אותם?‬

‫‪262‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫האי ברחוב הציפורים מאת אורי אורלב‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬ ‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫ ‬ ‫עם סיום קריאת הפרק הראשון כתבו‪ :‬כיצד השתנו החיים במשפחתו של אלכס‬ ‫כתוצאה מהכיבוש הגרמני?‬ ‫לדיון‬ ‫ ‬ ‫איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ביניכם ומצאו חן‬ ‫בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬החליפו ביניכם רשמים על דמותו של אלכס‪ .‬תוכלו לפתוח כך‪ :‬אני‬ ‫התרשמתי מאוד מ‪ ...‬נבהלתי נורא כש‪ ...‬התפלאתי על‪...‬‬ ‫ב ‪ .‬אלכס מצא את עצמו במצבים קשים ומסוכנים‪ .‬בזכות מה הצליח לשרוד?‬ ‫ג‪ .‬אלכס היה בודד בזמן שהסתתר באי ברחוב הציפורים‪ .‬כיצד סיפק את‬ ‫הצורך שלו בחברה?‬ ‫ד‪ .‬שערו והסבירו‪ ,‬מדוע קרא הסופר לספר "האי ברחוב הציפורים"?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬דמיינו וכתבו פרק קצר על הפגישה שאולי התקיימה בין אלכס לבין סטשיה‬ ‫סיּפרּו זה לזה?)‬ ‫כשהגיעו לארץ ישראל‪( .‬אילו זיכרונות העלו? מה ְ‬ ‫‪ .2‬חברו סוף אחר לסיפור‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזו דמות הייתם רוצים להשמיט מהספר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬הספר עובד לסרט‪ .‬הזמינו את הסרט ב־‪ v.o.d‬וצפו בו‪ .‬התחלקו לזוגות ודונו‪:‬‬ ‫האם הסרט נאמן לספר? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫מציגים‬ ‫ ‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬המחיזו את השיחה בין אלכס לבין אדון וגברת גרין בבונקר‪.‬‬ ‫‪ .2‬המחיזו את השיחה בין ד"ר פולבסקי לבין אלכס‪.‬‬ ‫‪ .3‬המחיזו את אחת הפעמים בהן משתף אלכס את שלג בעניינים שונים‬ ‫(תוכלו להכין עכבר מגרב)‪.‬‬ ‫יוצרים‬ ‫ ‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תצרף (פאזל) של האי ברחוב הציפורים‪.‬‬ ‫‪ .2‬עצבו עטיפה חדשה לספר‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪263‬‬

‫יום הזיכרון לחללי‬ ‫מערכות ישראל‬

‫‪264‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מתאר שני מעשי אומץ וגבורה של הלוחמים למען קיומה ושלומה של מדינתנו‪.‬‬ ‫גבורתו של החובש בשיר "בלדה לחובש" וגבורתו של ד“ר משה מרזוק (גיל)‪ ,‬אדם‬ ‫יוצא דופן שמסר את חייו למען מדינת ישראל‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור על השימוש בסביל בכתיבת טקסטים עיוניים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נבדוק את השימושים של סימן הקריאה ביצירות ספרות‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב סיכום לפי שני מקורות מידע‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪265‬‬

‫חֹובׁש ‪ּ /‬דָן ַא ְלמָגֹור‬ ‫ָּב ָל ָדה ַל ֵ‬ ‫גּוע‪.‬‬ ‫ֵהם ִה ְת ַק ְּדמּו לְ ַאט‪ַ .‬הּכֹל ָהיָ ה ָר ַ‬ ‫ִמּנֶ גֶ ד — ַהּנָ ָהר וְ ג ֶֹמא ְמ ַר ְׁש ֵרׁש‪...‬‬ ‫צּוע!"‬ ‫"ּפ ַ‬ ‫ִּפ ְתאֹום ָר ַעם ָּב ָרק‪ֶ .‬א ָחד ָצ ַעק‪ָ :‬‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י ְּכ ָבר ָּבא!" ָענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫מֹוקׁש!" ָצ ַעק ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"עלִ ינּו ַעל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י ָּכאן‪ ,‬לְ ִצ ְּדָך‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫טּוע‪,‬‬ ‫ָּב ָרד ֶׁשל ֵאׁש נִ ַּתְך‪ָּ ,‬ב ָרד ָּכ ֵבד‪ָ ,‬ק ַ‬ ‫רֹוחׁש‪.‬‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לַ ּנָ ָהר‪ ,‬לַ ּג ֶֹמא ָה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫אֹותי ָּכאן‪ִּ ",‬ב ֵּקׁש ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"ה ְׁש ִאירּו ִ‬ ‫ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"עזֹב ְׁשטּויֹות‪ָ ",‬ענָ ה ָאז ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"ּת ִּציל ֶאת ַע ְצ ְמָך!" ִּב ֵּקׁש ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י נִ ְׁש ָאר ִא ְּתָך!" ָענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫תּוח‪.‬‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַה ָּׂש ֶדה ָּפ ַ‬ ‫נֹותרּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫וְ ֵהם ְ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ֵהם ּגְ לּויִ ים לָ ֵאׁש‪.‬‬ ‫נֹותרּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫וְ ֵהם ְ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫בּודים‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"אנַ ְחנּו ֲא ִ‬ ‫ֲ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אחֹז ִּבי טֹוב‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֱ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"נִ ְפ ַצ ְע ָּת ּגַ ם ַא ָּתה‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫נֹורא‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫"עזֹב‪ ,‬זֶ ה ֹלא ָ‬ ‫ֲ‬ ‫נּוע‪.‬‬ ‫ָה ֵאׁש ְּכ ֵב ָדה‪ְּ ,‬כ ֵב ָדה‪ָ .‬ק ֶׁשה‪ָ ,‬ק ֶׁשה לָ ַ‬ ‫ַרק ֹלא לְ ִה ְתיָ ֵאׁש‪ַ ,‬רק ֹלא לְ ִה ְתיָ ֵאׁש‪.‬‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫אֹותָך ָּת ִמיד‪ ",‬נִ ְׁש ַּבע ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"אזְ ּכֹר ְ‬ ‫ֶ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫ַ"רק ֹלא לִ ּפֹל‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫מֹותָך‪ ",‬נִ ְׁש ַּבע ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"ׁשלְ ָך ַעד יֹום ְ‬ ‫ֶ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫מֹותי‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫"הּיֹום הּוא יֹום ִ‬ ‫ַ‬

‫רּוח‬ ‫ִּפ ְתאֹום ֲענַ ן ָא ָבק‪ִּ ,‬פ ְתאֹום ָעלְ ָתה ָה ַ‬ ‫רֹועׁש‪.‬‬ ‫וְ ֵצל ַעל ַה ַּק ְר ַקע‪ ,‬וְ הּוא ָק ֵרב‪ֵ ,‬‬ ‫צּוע‪,‬‬ ‫"נִ ַּצלְ נּו! ֵהם ָּב ִאים!" ֵיִּבב ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫ַאְך ֹלא ָׁש ַמע ִמּלָ ה ִמן ַה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"א ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י!" ֵיִּבב ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לַ ּנָ ָהר ַהּג ֶֹמא ְמ ַר ְׁש ֵרׁש‪.‬‬ ‫"א ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י!‬ ‫ָ‬ ‫ָא ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י‪.‬‬ ‫ָא ִחי!"‬ ‫תעלות המגן בגבעת התחמושת‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ‪267‬‬

‫בלדה היא שיר סיפורי קצר‪.‬‬ ‫תוכן הבלדה עצוב‪ .‬בבלדה עומדות הדמויות באומץ ובאיפוק מול גורלן‪.‬‬ ‫בבלדה מצוי דו־שיח ופזמון חוזר‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬השיר שלפנינו מציג אירוע שהתרחש במלחמת ששת הימים (‪ .)1967‬קראו על‬ ‫קרב גבעת התחמושת באתר ‪ ynet‬או בוויקיפדיה וכתבו סיכום קצר‪ .‬היעזרו‬ ‫בנקודות האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬היכן נמצאת גבעת התחמושת?‬ ‫ב‪ .‬מתי התחולל הקרב?‬ ‫ג‪ .‬מה היתה חשיבותו של קרב זה?‬ ‫ד‪ .‬מדוע הפך הקרב לסמל?‬

‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫‪268‬‬

‫הדרכה‬ ‫ •בחרו שני מקורות אפשר מאנציקלופדיה ומהאינטרנט‪ .‬צלמו במכונת צילום‬ ‫את המידע מהאנציקלופדיה‪ .‬הדפיסו את המידע מהאינטרנט‪.‬‬ ‫ •מחקו פרטים טפלים (שוליים‪ ,‬בלתי חשובים) בכל אחד מהמקורות‪.‬‬ ‫ •סמנו בצבע אחד פרטים זהים שמופיעים בכל אחד מהדפים‪.‬‬ ‫ •סמנו בשני צבעים אחרים פרטים שמופיעים רק בדף אחד‪.‬‬ ‫ •עתה קראו שנית את הדפים וכתבו‪.‬‬ ‫ •לאחר הכתיבה בדקו אם יש בסיכום מענה לשאלות שלעיל‪.‬‬ ‫השיר מונה חמישה בתים‪ .‬לכל בית יש נושא‪ .‬תנו מספר לכל נושא לפי הסדר‬ ‫שבו הוא מופיע בשיר‪.‬‬ ‫הנושאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬החובש מסתכן בשל אש שיורים לעברם‪ ,‬יכול להציל את עצמו אך נשאר ליד‬ ‫הפצוע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כוח חילוץ מגיע‪ ,‬אך החובש כבר מת מפצעיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬החובש פצוע קשה‪ ,‬ממשיך לעודד את הפצוע שלידו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייל עולה על מוקש ונפצע‪ ,‬חובש חש לעזרתו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הפצוע מבכה את מותו‪.‬‬ ‫הבלדה בנויה על דו־השיח שבין הפצוע לחובש‪.‬‬ ‫מה אפשר ללמוד ממנו על אופיים ועל רגשותיהם?‬ ‫למה נקטע דו־שיח זה?‬ ‫גם החובש וגם הפצוע מגלים גבורה עילאית‪ .‬כיצד אפשר לראות זאת בשיר?‬ ‫קראו שנית את השיר‪ .‬אילו רמזים לסוף העצוב אפשר למצוא במהלך השיר?‬ ‫אילו תחושות מעוררת בכם הבלדה?‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ענייני לשון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬המשורר משלֵ ב בבלדה שני סוגי לשון — לשון גבוהה (אוצר מילים מליצי‪ ,‬עשיר)‬ ‫ולשון נמוכה (לשון דיבור יומיומית — סלנג)‪ .‬הביאו מתוך הבלדה דוגמאות לשני‬ ‫הסוגים‪.‬‬ ‫‪ .2‬היעזרו במילון ופרשו את המילים‪ :‬מנגד‪ ,‬גומא‪ ,‬ניתך‪ ,‬ייבב‪.‬‬ ‫‪ .3‬המשורר מתאר את האש הכבדה ומשלב בתיאור רעשים שונים‪ .‬השלימו את‬ ‫הצירופים שלהלן‪ .‬היעזרו במאגר המילים‪.‬‬ ‫התותחים‬ ‫‪--‬‬‫העלים‬ ‫‪--‬‬‫הפגזים‬ ‫‪--‬‬‫הפצועים‬ ‫‪--‬‬‫ ‬

‫מאגר מילים‪ :‬רעם | יבבת | בו | שאון | רשרוש‬

‫תפקידם של סימני פיסוק הוא לסייע לנו בקריאה נכונה ובהבנת הכתוב‪ .‬אחד מהם הוא‬ ‫סימן הקריאה (!)‪ .‬הוא יבוא בדרך כלל לציין פקודה או כדי להביע עוצמת רגש מסוימת‪ ,‬כמו‪:‬‬ ‫השתוממות‪ ,‬שמחה‪ ,‬פחד‪ ,‬מתח ועוד‪.‬‬

‫‪ .4‬צטטו מתוך הבלדה שלושה משפטים המסתיימים בסימן קריאה והסבירו את‬ ‫משמעותם‪ .‬מה בא סימן הקריאה להדגיש בכל משפט?‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ‪269‬‬

‫סא"ל ד"ר משה מרזוק (גיל) ז"ל‬

‫עמד בראש רשת ריגול למען ישראל במצרים‬ ‫‪ 1‬משה מרזוק נולד בקהיר בט"ז בטבת תרפ"ז (‪ 21‬דצמבר ‪ .)1926‬מדי שבת השתתף‬ ‫הק ָראית וישב ליד סבו‪ ,‬משה בן אברהם מנשה‪.‬‬ ‫בתפילות בבית הכנסת של העדה ָ‬ ‫מצעירותו חונך לאהוב את עמו ואת ארץ ישראל‪ .‬היה פעיל באימוני "ההגנה"‬ ‫לאחר תום מלחמת העולם השנייה (‪ ,)1945‬וכן היה חניך בתנועת "מכבי‪/‬החלוץ"‪.‬‬ ‫"ק ְסר‬ ‫יט ִאי ַ‬ ‫‪ 5‬בין השנים ‪ 1949-1942‬למד משה רפואה בבית החולים ָהאּונִ ֶיב ְר ִס ָ‬ ‫לעינִ י" של הפקולטה לרפואה על שם המלך פואד הראשון בקהיר‪ ,‬והתמחה‬ ‫ֶא ֵ‬ ‫כמנתח וכמרדים‪ .‬תחילה עבד בבית החולים האוניברסיטאי (‪ ,)1950‬אחר כך בבית‬ ‫החולים לעיניים (‪ ,)1951‬ובסוף בבית החולים היהודי בקהיר‪ .‬בתוך זמן קצר יצא‬ ‫לו שם של רופא מוכשר ורגיש‪.‬‬ ‫‪ 10‬בשנת ‪ ,1948‬אחרי הקמת המדינה‪ ,‬התקבל מידע סודי על כוונות לפגוע ביהודי‬ ‫קהיר‪ .‬שליח "ההגנה" במצרים אימן את משה להגנה עצמית ומינה אותו כאחראי‬ ‫ארת ֶאליָ הּוד) להגנה‬ ‫(ח ַ‬ ‫להגנת הרובע היהודי‪ .‬משה גייס את צעירי הרובע היהודי ַ‬ ‫עצמית ושימש כמפקדם‪.‬‬ ‫לבקשת המוסד לעלייה ב' (מסגרת חשאית של הסוכנות היהודית לארגון עלייה‬ ‫‪ 15‬בלתי חוקית לארץ לפני קום המדינה)‪ ,‬משנת ‪ 1949‬ואילך ערך משה את הבדיקות‬ ‫הרפואיות למועמדים לעלייה ממצרים‪.‬‬ ‫בשנת תשי"א (‪ )1951‬גויס ליחידה ‪ 131‬של חיל המודיעין בצה"ל‪ .‬במהלך ‪1952‬‬ ‫הגיע ארצה‪ ,‬עבר אימונים מקצועיים‪ ,‬הוסמך כקצין‪ ,‬קיבל דרגת סגן משנה ושב‬ ‫למצרים‪ ,‬שם מונה למפקד השלוחה של היחידה בקהיר‪ .‬משה היה גאה מאוד‬ ‫‪ 20‬להשתייך לחיל המודיעין‪ ,‬אם כי שמר את הדבר בסוד‪ .‬לאחר הכשרתו בארץ‬ ‫ניתנה לו האפשרות להישאר ולפעול במסגרת צה"ל‪ ,‬אך הוא הרגיש שמקומו‬ ‫כמפקד בקהיר‪.‬‬ ‫בקיץ ‪ 1954‬קיבלו חברי השלוחה של יחידה ‪ 131‬באלכסנדריה הוראות לבצע‬ ‫פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בשתי הערים קהיר ואלכסנדריה‪ .‬בתוך זמן‬ ‫‪ 25‬קצר הם נתגלו‪ ,‬נחקרו באכזריות‪ ,‬נשפטו במשפט ראווה ורובם נידונו לתקופות‬ ‫מאסר שונות עם עבודת פרך‪ .‬משה מרזוק ושמואל עזאר‪ ,‬מפקדי הקבוצה‪ ,‬נידונו‬ ‫למוות בתלייה‪ .‬בח' בשבט תשט"ו (‪ 31‬בינואר ‪ )1955‬נתלו שניהם בקהיר‪ .‬טרם‬ ‫עלותו לגרדום אמר משה לרב הקראי שבא לחזק את רוחו‪" :‬סעו לשם‪ ,‬אין לכם‬ ‫עתיד פה‪ ".‬לאחר מותם הוענקה לשניהם דרגת סגן אלוף (סא"ל) מטעם צה"ל‪.‬‬ ‫‪ 30‬בא' באייר תשל"ז (‪ 19‬באפריל ‪ )1977‬הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק‬ ‫ושמואל עזאר‪ ,‬ולמחרת יום העצמאות (ו' באייר‪ 24 ,‬באפריל) הם נקברו בחלקת‬ ‫הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים‪.‬‬ ‫(כתב‪ :‬אחיו‪ ,‬ד"ר יוסף מרזוק)‬

‫‪270‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אילו שאלות התעוררו אצלכם לאחר הקריאה?‬ ‫‪ .2‬בטקסט על משה מרזוק כתוב שמצעירותו חונך לאהוב את עמו ואת ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬כיצד התבטא הדבר במעשיו כאדם בוגר?‬ ‫‪ .3‬כתבו לפי מה בכתוב אפשר ללמוד שמשה מרזוק‪:‬‬ ‫א‪ .‬גילה כושר מנהיגות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היה אמיץ לב‪.‬‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫מצאו בכתבה את הפעלים המקבילים לפעלים המודגשים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬בשנת תשי"א (‪ )1951‬גייס צה"ל את מרזוק ליחידה ‪ 131‬של חיל המודיעין‬ ‫בצה"ל‪.‬‬ ‫‪ .2‬במהלך ‪ 1952‬הסמיכו את מרזוק לקצין בצה"ל ומינו אותו למפקד השלוחה‬ ‫של היחידה בקהיר‪.‬‬ ‫‪ .3‬תוך זמן קצר גילו את חברי השלוחה של יחידה ‪ 131‬באלכסנדריה שקיבלו‬ ‫הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים בשתי הערים קהיר‬ ‫ואלכסנדריה‪ ,‬חקרו אותם ושפטו אותם במשפט ראווה‪.‬‬

‫‪ .4‬בא' באייר תשל"ז (‪ 19‬באפריל ‪ )1977‬הביאו לישראל את ארונותיהם של משה‬ ‫מרזוק ושמואל עזאר‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫בפסקה הראשונה מוזכר שד"ר משה מרזוק ז"ל השתייך לעדה הקראית‪ .‬הקראים‬ ‫הם קבוצת מיעוט ביהדות‪ .‬קראו על הקראים ובאתר ויקיפדיה באתר לקסיקון של‬ ‫מט"ח‪ lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=478 :‬וכתבו סיכום קצר שיש בו‬ ‫מענה לשאלות האלה‪:‬‬ ‫ •מתי נוסד הזרם הזה ביהדות?‬ ‫ •מי היה המייסד?‬ ‫ •במה נבדלים היהודים הקראים מהיהודים הדתיים?‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.56‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ‪271‬‬

‫העצמאות‬ ‫יום שער‬

‫"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"‬ ‫(מתוך מגילת העצמאות)‬

‫‪272‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מדור יום העצמאות כולל שני נושאים‪:‬‬ ‫ההגבלה על העלייה לארץ על ידי השלטון הבריטי שקדם לקום המדינה‪ :‬נקרא את‬ ‫השיר "צל ומי באר" מאת יורם טהר לב ואת האירוע שעורר אותו לכתוב את השיר‪.‬‬ ‫על הכרזת המדינה נקרא עדות שכתב זאב שרף‪" :‬זיכרונות מטקס העצמאות"‪.‬‬ ‫נקרא חלק "ממגילת העצמאות‪ ,‬ונקרא את כתבתה של איה גולדשמיט "על ראש‬ ‫התורן" שמספר את סיפור בחירתו של דגל ישראל‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬

‫ת‬

‫‪273‬‬

‫ה ְרלֵב‬ ‫ט ַ‬ ‫ּומי ְּב ֵאר ‪ /‬יֹורָם ַ‬ ‫ֵצל ֵ‬ ‫אדי‬ ‫ַּב ִּמ ְדרֹון ֵמ ַעל ַהּוָ ִ‬ ‫ּפֹור ַח‬ ‫ֵעץ ַה ְּׁש ֵק ִדּיָ ה ֵ‬ ‫יחֹוח ֲה ַד ִּסים‬ ‫ַ‬ ‫ָּב ֲאוִ יר נִ‬ ‫זֶ ה ַהּזְ ַמן לִ ְפנֵ י ַה ַּקיִ ץ‬ ‫ּפֹות ַח‬ ‫ְׁש ָע ָריו ַהּלֵ ב ֵ‬ ‫רּוכים ַהּנִ ְכנָ ִסים‪.‬‬ ‫וְ ָת ִמיד ְּב ִ‬ ‫ְּביָ ִמים ֲא ֶׁשר ָּכ ֵאּלֶ ה‬ ‫ְמ ַח ִּכים ַעד ּבֹוא ַהּלַ יִ ל‬ ‫ְמ ַח ִּכים לִ ְצ ָע ִדים ְק ֵר ִבים‬ ‫יח‬ ‫ֹלא סֹוגְ ִרים ֶאת ַה ְּב ִר ַ‬ ‫עֹוצ ִמים ֶאת ָה ֵעינַ יִ ם‬ ‫ֹלא ְ‬ ‫ְּביָ ִמים ָּכ ֵאּלֶ ה ַמ ְק ִׁש ִיבים‪.‬‬ ‫ִמי ֶׁש ָר ֵעב יִ ְמ ָצא ֶא ְצלֵ נּו ַּפת ֶׁשל לֶ ֶחם‬ ‫ּומי ְּב ֵאר‬ ‫ִמי ֶׁש ָעיֵ ף יִ ְמ ָצא ּפֹה ֵצל ֵ‬ ‫נֹופלֶ ת‬ ‫ִמי ֶׁש ֻּס ָּכתֹו ֶ‬ ‫ֶח ֶרׁש יִ ָּכנֵ ס ַּב ֶּדלֶ ת‬ ‫יּוכל לְ ִה ָּׁש ֵאר‪.‬‬ ‫וְ ָת ִמיד ַ‬ ‫זֶ ה ַה ַּביִ ת ֶׁש ָּבנִ ינּו‬ ‫זֶ ה ָהא ֶֹרן ֶׁשּנָ ַט ְענּו‬ ‫זֹוהי ַה ְּב ֵאר‬ ‫זֶ ה ַה ְּׁש ִביל וְ ִ‬ ‫ִמי ֶׁש ָּבא לְ פֹה — ַא ִחינּו‬ ‫ִמי ֶׁש ָּבא יָ ֵסב ִא ָּתנּו‬ ‫וְ ַה ַּׁש ַער ׁשּוב ֹלא יִ ָּסגֵ ר‪.‬‬ ‫(פורסם לראשונה ב"אותיות"‪,‬‬ ‫עיתון הילדים מבית "מקור ראשון")‬

‫‪274‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הסיפור שמאחורי השיר‬ ‫‪ 9‬באוקטובר ‪ .1945‬שעת צהריים בקיבוץ יגור‪ .‬צלצול פעמון מזעיק את החברים‪.‬‬ ‫הימים — ימי מאבק על העלייה‪ ,‬ספינות עולים בלתי חוקיים עושות דרכן לארץ‬ ‫ונתפסות בידי הבריטים‪ ,‬שמגבילים את כניסתם של היהודים ששרדו את השואה‬ ‫ורוצים לבנות את ביתם בארץ ישראל‪ .‬הם נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים‬ ‫שישלחו אותם למחנה מעצר בקפריסין‪ .‬בלילה שלפני ההפלגה פורץ כוח של הפלמ"ח‬ ‫למחנה המעצר‪ ,‬משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור‪ ,‬כדי שיסתתרו‪.‬‬ ‫צלצול פעמון מזעיק את החברים בקיבוץ יגור‪ .‬לקול הפעמון ממהרים כל חברי המשק‬ ‫לעבר הכרמל‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬בעקבותיהם‪ .‬והנה ראינו במדרון שמעל הוואדי יורדים‬ ‫אנשים תשושים כשהם נתמכים זה בזה‪ ,‬אלה מעפילי כלא עתלית‪ ,‬שאנשי הפלמ"ח‬ ‫הבריחו אותם אל החופש‪ .‬המעפילים טיפסו בשעות החשכה ברגל מעתלית לראש‬ ‫הכרמל אל קיבוץ בית אורן‪ ,‬אך בבוקר נתגלו על ידי הצבא הבריטי ונאלצו להמשיך‬ ‫ללכת בחום אל צדו השני של ההר‪ ,‬אל קיבוץ יגור‪ .‬הם הגיעו אחרי מסע קשה עייפים‪,‬‬ ‫רעבים ומותשים‪ .‬מחסן הבגדים נפתח‪ ,‬ולבאים ניתנו בגדי עבודה כחולים‪ .‬מחדר האוכל‬ ‫הגיע לחם טרי והעולים נשלחו אל חדרי החברים לקראת חיפוש אפשרי של הבריטים‪.‬‬ ‫אז גם ניתנה ההוראה‪ :‬על כל שאלה שתישאל יש רק תשובה אחת‪" :‬אני יהודי מארץ‬ ‫ישראל" ‪ .‬יורם טהרלב היה אז בן שבע בקיבוץ יגור והיה עד לאירוע‪" .‬במשך שנים היה‬ ‫חוזר לעיני המראה הקשה של אנשים יורדים במדרון בחפשם מקלט‪ .‬מראה זה ליווה‬ ‫אותי כשכתבתי את השיר שנים רבות לאחר מכן‪".‬‬ ‫(מתוך אתר משרד החינוך)‬

‫יום העצמאות ‪275‬‬

‫ =‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫א‪ .‬כיצד מתואר הנוף בבית הראשון?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתוארים רגשות האנשים?‬ ‫ג‪ .‬קראו את הקטע "הסיפור שמאחורי השיר" וענו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מי הם הנמצאים בוואדי?‬ ‫ ב‪ .‬את מי הם מברכים?‬ ‫בבית השני נאמר‪" :‬לא סוגרים את הבריח" —‬ ‫א‪ .‬למה הכוונה?‬ ‫ב‪ .‬מי הם המעוניינים לסגור את הבריח?‬ ‫במה מתבטאת דריכותם של האנשים בוואדי?‬ ‫כיצד משכנע הדובר את הבאים שהם רצויים מאוד?‬ ‫מה מבטיח הדובר לבאים?‬

‫הדובר בשיר אומר‪" :‬מי שסוכתו נופלת חרש ייכנס בדלת"‪.‬‬ ‫כלומר כל מי שביתו חרב ומשפחתו נספתה בגולה מוזמן לבנות את חייו בארץ‪.‬‬ ‫הביטוי סוכה נופלת מבוסס על הפסוק מספר עמוס (בקובץ נביאים אחרונים בתנ"ך)‪:‬‬ ‫"אקים את ֻסכת דויד הנֹפלת" (עמוס ט‪.)11 ,‬‬ ‫כלומר‪ :‬מלכות בית דוד שנחרבה‪ ,‬נפלה והוגלתה — תקום מחדש‪.‬‬

‫‪ .6‬שערו‪ ,‬מדוע נקרא השיר‪" :‬צל ומי באר"?‬ ‫‪ .7‬מצאו ביטויים מושאלים בשיר‪.‬‬ ‫אתם מוזמנים להאזין לשיר ביו טיוב או בזמרשת‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫בחרו אחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬חפשו מידע וכתבו על הדרך שבה ניהלו הבריטים את גירוש הפליטים ששרדו‬ ‫את השואה והגיעו לארץ ישראל בדרך לא דרך‪.‬‬ ‫‪ .2‬חפשו מידע על אוניית המעפילים "יציאת אירופה" וכתבו את קורותיה‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪276‬‬

‫הדרכה‪:‬‬ ‫ •לפני החיפוש במאגרי המידע הכינו שאלות שונות שלפיהן תוכלו לרכז את‬ ‫המידע שאספתם‪ ,‬למשל‪ ,‬מתי החלה תנועת ההעפלה לארץ? מי אירגן את‬ ‫ההעפלות? מהו המיוחד בסיפורה של אוניית המעפילים "יציאת אירופה"? ועוד‪.‬‬ ‫ •בחרו לכתוב את הדברים ככתבה עיתונאית או כסיפור חווייתי‪ ,‬כאילו הייתם‬ ‫אתם על סיפון האונייה‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫על ראש התורן ‪ /‬איה גולדשמיט‬ ‫לכל דגל יש מראה מיוחד משלו‪ :‬הציור שעליו‪ ,‬צורתו וצבעיו‪.‬‬ ‫לכל מדינה דגל משלה‪ .‬הדגל מסמל את ריבונותה ועצמאותה‪ .‬דגלי מדינת ישראל‬ ‫מונפים מעל הכנסת‪ ,‬משרדי הממשלה ובית הנשיא‪ .‬בימי זיכרון ואבל לאומיים מורד‬ ‫הדגל לחצי התורן‪ ,‬כמו למשל ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל‪.‬‬ ‫כיום מתכוונים במילה "דגל" גם לרעיון חשוב שמישהו מאמין בו‪" .‬אני דוגל בחופש‬ ‫מאן־ּדהּו אומר‪ ,‬ומקווה שהמסר ברור כמו‬ ‫ְ‬ ‫הביטוי לכל אזרחי המדינה"‪ ,‬אפשר לשמוע‬ ‫ציור על דגל‪.‬‬ ‫טלית יוצאת מנרתיקה‬ ‫מי בדיוק הגה את דגל ישראל‪ ,‬כפי שהוא נראה היום? התשובה איננה חד־משמעית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1884‬בעיצומה של מסיבת יום הולדת שערכו אנשי העלייה הראשונה למשה‬ ‫מונטיפיורי‪ ,‬במלאות לו ‪ 100‬שנים — הונף בפעם הראשונה הדגל הלאומי‪ .‬צבעי הלאום‬ ‫הוצגו בראש חוצות‪ :‬כחול ולבן‪ ,‬והסמל הלאומי‪ ,‬המגן דוד‪ ,‬התנוסס לעיני כול‪.‬‬ ‫למה דווקא כחול ולבן? פשוט מאוד‪ :‬אלה צבעי הטלית היהודית עתיקת היומין‪ ,‬בעלת‬ ‫פתיל התכלת‪ .‬ומגן הדוד? יש הסוברים שסמל זה צויר על מגנו של דוד המלך‪ ,‬ומכאן‬ ‫שמו‪ .‬בשנת ‪ 1885‬הונף הדגל בראשון לציון בידי ילד רכוב על אתון‪ ,‬במלאות שלוש‬ ‫שנים להיווסדה‪ ,‬ובנס ציונה הונף שוב‪ ,‬שש שנים מאוחר יותר‪ .‬אבל האירוע החשוב‬ ‫ביותר שבו זכה הדגל הציוני־הלאומי להתנופף הוא הקונגרס הציוני הראשון בבאזל‪,‬‬ ‫בשנת ‪ .1897‬וכך כותב דוד וולפסון‪" :‬נוציא נא את הטלית מנרתיקה‪ ,‬ונגולל אותה‬ ‫לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים‪".‬‬ ‫דגל תוצרת כחול־לבן‬ ‫ב־‪ 1948‬קמה מדינת ישראל‪ ,‬והתחיל דיון אם לאמץ את הדגל שכבר קיים כדגל המדינה‬ ‫החדשה‪ .‬היו כאלה שהתנגדו שדגל התנועה הציונית ייצג את כל העם היהודי בארץ‬ ‫ובעולם ודרשו לעצב מחדש את הדגל‪ .‬רעיון אחד היה להחליף את מגן הדוד בשבעה‬ ‫כוכבי זהב‪ ,‬כפי שהציע הרצל בספרו "מדינת היהודים"‪ ,‬כנגד שבע שעות העבודה‬ ‫היומיות בחיים החדשים בארץ החדשה‪ .‬רעיון אחר שהועלה היה לשנות את צבע מגן‬ ‫הדוד לצהוב‪ ,‬כצבע הטלאי הצהוב‪ ,‬לזכר קורבנות השואה‪.‬‬ ‫אבל הדגל היה פופולרי בציבור היהודי‪ ,‬ואפילו מדינות וארגונים זרים זיהו אותו כדגל‬ ‫הלאומי של העם היהודי‪ .‬כך שלבסוף‪ ,‬כמו שיודעים כולם‪ ,‬הדגל נשאר בדיוק כפי שהיה‪.‬‬ ‫"חוק הדגל" התקבל בשנה שלאחר מכן‪ .‬משרדי ממשלה חויבו להניף את הדגל‪ ,‬ופגיעה‬ ‫כעברה פלילית‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בדגל הוגדרה‬

‫יום העצמאות ‪277‬‬

‫חוקים הקשורים בדגל מקובלים במדינות מתוקנות רבות בעולם‪ ,‬אך הם שונים מאוד‬ ‫ממדינה למדינה‪ .‬בארצות הברית‪ ,‬למשל‪ ,‬אדם השורף את דגל הלאום מתנהג בצורה‬ ‫לא מכובדת‪ ,‬אך מוגן בחוקה האמריקנית בשם חופש הביטוי‪ .‬אזרח ישראלי שישרוף‬ ‫דגל‪ ,‬לעומתו‪ ,‬יועמד לדין‪.‬‬ ‫בצה"ל בולט מאוד יחס של כבוד לדגל ישראל‪ ,‬המככב בטקסים חגיגיים ובשגרת‬ ‫היומיום‪ .‬הפקודה הצבאית קובעת שיש לגנוז דגל בלוי במקום מיוחד‪ ,‬בדומה למנהג‬ ‫העתיק של גניזת ספרי קודש‪ ,‬ודגלים מיוחדים בעלי ערך היסטורי — כמו למשל הדגל‬ ‫שהונף על הר הבית במלחמת ששת הימים — נשמרים במוזיאון צה"ל‪.‬‬ ‫כיום משתמשים בביטוי "תוצרת כחול־לבן" כביטוי למוצרים המיוצרים בארץ‪ ,‬מתוך‬ ‫תקווה שנעדיף אותם על פני מוצרים מתוצרת חוץ‪ ,‬ובכך נתרום לתעשייה הישראלית‪.‬‬ ‫(מתוך עיתון הילדים והנוער "אותיות"‪ ,‬גיליון ‪)14‬‬

‫הנפת דגל הדיו בכיבוש אילת במלחמת העצמאות (צילום‪ :‬מיכה פרי)‬

‫‪278‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו את המושגים המודגשים במשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הדגל מסמל את ריבונות המדינה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אני דוגל בחופש הביטוי לכל אזרחי המדינה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬פגיעה בדגל היא עברה פלילית‪.‬‬ ‫‪ .2‬סכמו את הכתבה על דגל ישראל (היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.)56‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫הסבירו במילים שלכם את משמעות המילים המודגשות בכל משפט‪ .‬היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬אלה צבעי הטלית היהודית עתיקת היומין‪ ,‬בעלת פתיל התכלת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אפשר לשמוע מאן־דהו אומר‪ :‬אני דוגל בחופש הביטוי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הדגל היה פופולרי בציבור היהודי‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הפקודה הצבאית קובעת שיש לגנוז דגל בלוי במקום מיוחד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬חוקים הקשורים בדגל מקובלים במדינות מתוקנות רבות בעולם‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הסמל הלאומי‪ ,‬המגן דוד‪ ,‬התנוסס לעיני כול‪.‬‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬קראו את שני המשפטים שלהלן ונסו להסביר מהו ההבדל בין שני הפעלים‬ ‫ המודגשים‪:‬‬ ‫ דגלים רבים הונפו ברחבי העיר לקראת יום העצמאות‪.‬‬ ‫ הדגלים התנופפו ברוח‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חברו משפטים שבהם הפעלים שלהלן‪ :‬התנועע | התעופף | התרועע‪.‬‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬על מגן דוד כסמל יהודי תוכלו לקרוא באתר חופש‪ .‬תמצאו מידע ותמונות תחת‬ ‫הכותרת‪ :‬מגן דוד‪ .‬הדפיסו אחדות מן התמונות והדביקו במחברתכם‪ .‬כתבו‪ :‬מה‬ ‫למדתם מהתמונות? ‪david.html‬־‪www.hofesh.org.il/freeclass/history/...david/magen‬‬ ‫‪ .2‬חפשו מידע על דגל הדיו (ראו תצלום בעמוד הקודם) וכתבו בקצרה את הסיפור‪.‬‬

‫יום העצמאות ‪279‬‬

‫מתוך מגילת העצמאות‬ ‫ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947‬קיבלה עצרת האומות המאוחדות‬ ‫החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ‬ ‫ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם‬ ‫בכל הצעדים הנדרשים מצדם לביצוע ההחלטה‪ .‬הכרה זו‪ ,‬של‬ ‫האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו‪,‬‬ ‫אינה ניתנת להפקעה‪ .‬זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי‬ ‫להיות ככל עם ועם‪ ,‬עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית‪.‬‬ ‫לקצו‪,‬‬ ‫בה' באייר תש"ח‪ 14 ,‬במאי ‪ ,1948‬הגיע השלטון הבריטי ִ‬ ‫ודוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה‪ .‬ההכרזה נערכה במעמד‬ ‫חגיגי באולם המוזיאון ברחוב רוטשילד בתל אביב‪.‬‬

‫אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו‬ ‫ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים‪.‬‬ ‫אנו קוראים — גם בתוך התקפת־הדמים הנערכת עלינו זה חודשים —‬ ‫לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם‬ ‫בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה‬ ‫בכל מוסדותיה‪ ,‬הזמניים והקבועים‪.‬‬ ‫אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן‪,‬‬ ‫וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי‬ ‫בארצו‪ .‬מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת‬ ‫המזרח התיכון כולו‪.‬‬

‫‪280‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫זיכרונות מטקס הכרזת העצמאות ‪ /‬זאב שרף‬ ‫א‪.‬‬ ‫ּוכחולמים היינו‪ .‬שמחה וַ ֲחרדה‬ ‫יום ככל הימים היה היום‪ ,‬עשינו את עבודתנו ָּכרגיל‪ְ ,‬‬ ‫יחדיו‪...‬‬ ‫כרוכות היו ָ‬ ‫ּותעודת ההכרזה‬ ‫הולכים אנו ִּב ְׂשדרות רוטשילד שבתל אביב‪ ,‬אצים אל אולם המוזיאון ְ‬ ‫בידינו‪ .‬השמירה שמסביב לבניין קפדנית היתה‪ ,‬שרשרת ִמ ְּפנים לשרשרת‪,‬‬ ‫על המדינה ֵ‬ ‫ומסביבן ִמ ְת ַק ֲהלִ ים אנשים‪ ,‬באים מכל עבר ומכל פינה‪ .‬האם הגיעה השמועה אל‬ ‫האויב? האם לא יזדרזו ויפציצו? ליד המדרגות‪ ,‬בכניסה לבניין‪ ,‬עומד משמר של חיילים‬ ‫רחי קצינים של הצבא היהודי‪ ,‬וַ ֲחגורותיהם הלבנות ַמ ְב ִהיקֹות לְ ֵמרחוק‪ .‬האולם‬ ‫צעירים‪ִּ ,‬פ ֵ‬ ‫הקטן קושט במיוחד לכבוד קדושת היום‪ִּ .‬במקום תערוכת התמונות הרגילה נקבעו‬ ‫על גבי הקירות תמונות של ציירים עבריים‪ .‬במרכז תלויה‪ ,‬על רקע של בדי תכלת־לבן‪,‬‬ ‫ּומזה דגלי תכלת־לבן‪ .‬מתי אמר‪:‬‬ ‫ּומשני צדדיו מזה ִ‬ ‫תמונתו הגדולה של ֵתיאֹודֹור הרצל‪ִ ,‬‬ ‫"מדינת היהודים היא צורך עולם‪ ,‬ולכן קֹום תקּום‪".‬‬ ‫האולם היה מלא עד אפס מקום‪ ,‬שקט היה בו והחום לוהט‪ .‬צלמי קולנוע וצלמי עיתונים‬ ‫שׂש ַרר באולם‪ .‬נדמה‬ ‫שהפיקו מנּורֹותיהם הוסיף על החום ָ‬ ‫באו מארצות שונות‪ ,‬והחום ֵ‬ ‫כאילו ממלאים העיתונאים והצלמים את האולם‪ ,‬כה רבים היו‪ּ .‬ומה הפלא? עמי אירופה‬ ‫וְ ָאמריקה‪ ,‬אשר בתרבותן משובץ ספר־הספרים‪ ,‬נשאו אותה שעה את ֵעיניהם אל פינה‬ ‫מפרקיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫זו‪ ,‬שבה כאילו נפתח ֵמחדש התנ"ך וקמו לִ ְתחייה פרקים‬ ‫בשעה ארבע בדיוק קם בן גוריון‪ִ ,‬הקיש בפטיש על השולחן וכל הנוכחים קמו על‬ ‫שּכן את ההמנון‬ ‫רגליהם; פורצת שירת "התקווה"‪ .‬השירה לא היתה לפי התוכנית‪ֵ ,‬‬ ‫היתה צריכה לנגן התזמורת הפילהרמונית‪ ,‬שהיתה כמו מוסתרת בקומה השנייה‪,‬‬ ‫אולם השירה הקדימה את הנגינה‪ .‬הכול יושבים‪ּ ,‬ובן גוריון פותח‪" :‬אקרא לפניכם את‬ ‫מגילת היסוד של מדינת ישראל אשר אּושרה ִּב ְקריאה ראשונה על ידי מועצת העם‪".‬‬ ‫כאילו היה מושב זה המשך הישיבה הקודמת והמגילה הזו‪ ,‬לְ ייִ סוד מדינת ישראל‪,‬‬ ‫נֹוה ִרים כאשר הפסוקים יוצאים מפיו והופכים חוויות‬ ‫מּובאת כאן לִ קריאה שנייה‪ .‬פנָ יו ֲ‬ ‫ֵ‬ ‫מּוחׁשֹות‪" :‬בארץ ישראל קם העם היהודי" — הנה יהושע בן־נון ודוד המלך‪ ,‬נחמיה‬ ‫ָ‬ ‫והחשמונאים; "בה עּוצבה דמותו הרוחנית‪ ,‬הדתית והמדינית‪ ,‬בה יצר נכסי תרבות‬ ‫לל־אנושיים‪ ".‬הנה הנביאים ועזרא הסופר ואנשי הכנסת הגדולה; "והוריש‬ ‫ֱ‬ ‫ּוכ‬ ‫לאומיים ְ‬ ‫לעולם כולו את ספר־הספרים הנצחי‪".‬‬ ‫עשרה סעיפים קרא‪ָּ ,‬ובהם הטעמים להכרזה‪ ,‬הפסיק קריאתו כדי רגע ואחר הרים‬ ‫את קולו וקרא‪:‬‬ ‫חברי מועצת העם‪ ,‬נציגי היִ ישוב העברי והתנועה הציונית‪ ,‬ביום‬ ‫"לְ ִפיכך נתכנסו‪ ,‬אנו ֵ‬ ‫סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל‪ְּ ,‬ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יְ סוד‬ ‫עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים ָּבזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ‬ ‫החלטת ֶ‬ ‫ישראל היא מדינת ישראל‪".‬‬

‫יום העצמאות ‪281‬‬

‫לשמע דברים אלה קם כל הקהל על רגליו ּופתח ִּבמחיאות כפיים ממושכות‪ .‬הרב י"ל‬ ‫ֵ‬ ‫פישמן בירְך בקול רועד וחנוק מדמעות‪" ,‬שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪ .‬אותו רגע‬ ‫היה אולם המוזיאון בית כנסת‪ ,‬והקהל ענה "אמן" בקול‪ .‬הטקס כולו כסמל היה‪ ,‬אולם‬ ‫בו גופו לא היו מעשים סמליים; לא הורדו דגלי זרים ולא הונפו דגלי האומה‪ ,‬יריות לא‬ ‫נֹורּו‪ ,‬צבא לא צעד‪ ,‬ואפילו נאומים לא נשמעו בו‪ .‬צנוע היה בתכלית הצניעות‪.‬‬ ‫חברי מועצת העם‪ ,‬דוד בן גוריון תחילה והאחרים לפי סדר הא"ב‪ ,‬חתמו אחד־אחד‬ ‫על המגילה‪.‬‬ ‫משנסתיימה החתימה נשמעה פתאום נגינת "התקווה" על ידי התזמורת‪ .‬הנגינה באה‬ ‫מלמעלה‪ ,‬כאילו נפתחו השמים ועליונים כביכול פצחו רינה על תקומת העם‪ .‬דומם‬ ‫עמדו האנשים‪ ,‬לא נעו ולא זעו והקשיבו לנגינה המופלאה שבאה ממקום לא נראה —‬ ‫יה‪ ,‬אמר היושב ראש‪" :‬קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזאת‪".‬‬ ‫ּומ ֶשנאלַ ם ַא ֲחרון צלילֶ ָ‬ ‫ִ‬ ‫‪ 32‬דקות ארכה הישיבה‪ ,‬בה הכריז על חירותו העם ֶׁשנתּון היה במשך ‪ 1,887‬שנים‬ ‫לשיעבוד מלכויות‪ .‬מלכות אחר מלכות‪ .‬רומי וביזנטיון‪ ,‬גלות אדום וגלות ישמעאל‬ ‫מערב ּומזרח‪.‬‬ ‫אנשים חיבקו זה את זה ּובירכו זה את זה‪ ,‬נפלו כל המחיצות ּובּוטלו המעצורים‪ .‬הוזלו‬ ‫ִדמעות גיל והיתה תּוגה על בנים שנפלו וַ ֲחרדה על בנים שגורלם לא היה ידוע‪ ,‬אלא‬ ‫שהתוגה והחרדה כבושות היו עמוק־עמוק בלב‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בינתיים נתקבצו המונים מכל קצווי העיר מסביב לבניין‪ ,‬פרצו כל שרשרות השמירה‬ ‫והתערבו עם השומרים‪ ,‬מחאו כפיים והריעו לכבוד האנשים שיצאו מן האולם‪ .‬רחובות‬ ‫תל אביב נתמלאו המונֵ י בני אדם שהאזינו עד אותו רגע לשידור הטקס ועתה פרצו‬ ‫בשמחתם כי ָר ְבתה‪ּ ,‬ופתאום היתה כל העיר כחוגגת‪ ,‬בלי שאורגן או הוכן ְדבר‬ ‫החוצה ִ‬ ‫החגיגה‪.‬‬ ‫מחלונות הבתים בקעו נגינותיו של "קול ישראל" ומלמעלה חגו אווירונים‪ ,‬שפיזרו כרזות‬ ‫הקוראות לַ ֲחתימה על ִמלווה העצמאות‪ ,‬והיום יום טוב היה והעיר ָצ ֲהלה ושמחה‪ .‬על‬ ‫לוחות המודעות המשיכו עובדי העירייה להדביק מודעות על הגיוס שיתנהל כל השבת‬ ‫ועל ַה ֲא ָפלָ ה בלילה ועל אספות שייֵ ערכו אותו ערב וְ לַ ָּמ ֳחרת בבוקר‪.‬‬ ‫בבית הדפוס "הפועל הצעיר" הודפס גיליון מספר ‪ 1‬של "העיתון הרשמי" ובו "הכרזה‬ ‫על הקמת מדינת ישראל"‪ ...‬חיכיתי להדפסת הטפסים הראשונים ולקחתי עמי שני‬ ‫גיליונות‪ .‬אחד בשביל ד' בן גוריון‪ .‬כאשר הבאתי אותו אליו שאל‪" :‬מה נשמע בעיר?"‬ ‫אמרתי‪" :‬תל אביב צהלה ושמחה‪ ".‬השיב ואמר‪" :‬בי אין ָצ ֲהלָ ה‪ .‬רק חרדה עמומה כמו‬ ‫אבל בין השמחים‪".‬‬ ‫ביום ‪ 29‬בנובמבר‪ ,‬כאשר הייתי ֵ‬

‫‪282‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬היכן ומתי הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל?‬ ‫‪ .2‬אילו חששות התעוררו בלב המנהיגים ובלב היישוב העברי בארץ?‬ ‫‪ .3‬מדוע חשב הכותב שעמי אירופה ואמריקה מתעניינים בטקס הכרזת המדינה‬ ‫היהודית?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬מה בהתנהגות הנוכחים בטקס ביטא את התרגשותם הרבה?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬איזו שורה בשיר ששרו ריגשה אותם במיוחד?‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬בן גוריון אמר‪" :‬בתוקף זכותנו הטבעית (כעם) וההיסטורית‪ ,‬אנחנו מכריזים בזאת‬ ‫על הקמת מדינת ישראל‪".‬‬ ‫א‪ .‬למה התכוון כשדיבר על "זכות טבעית"?‬ ‫ב ‪ .‬מדוע יש לעם ישראל "זכות היסטורית" בארץ ישראל? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬

‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע טרח זאב שרף‪ ,‬מזכיר ִמנהלת העם לפני קום המדינה‪ ,‬לכתוב טקסט‬ ‫זה?‬

‫יום העצמאות ‪283‬‬

‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫תארו בגוף ראשון את האווירה ברחובות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה‪ .‬שבצו‬ ‫בתיאורכם ביטויים כמו‪:‬‬ ‫ •קשה לתאר במילים את השמחה‪...‬‬ ‫ •לא האמנתי למראה עיני‪...‬‬ ‫ •לא ייאמן כי יסופר‪...‬‬ ‫ •שמחה כזאת לא חוויתי מעולם‪...‬‬ ‫ •נסחפתי עם ההמון שנהר אל‪...‬‬ ‫ •פרצנו לרחוב באושר בל יתואר‪...‬‬ ‫ענייני לשון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬הסבירו במילים שלכם את המילים המסומנות בקו במאגר המילים שלמטה‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפעלים שלהלן לקוחים מעדותו של זאב שרף‪.‬‬ ‫התאימו לכל אחד מהם שמות עצם ממאגר המילים שלהלן‪.‬‬

‫‪ 284‬‬

‫ ‬

‫בקע ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫שרר ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫פרץ ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫אירע ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫מאגר מילים‪ :‬שמחה | אור | שקט | ויכוח | אסון | צליל | מהומה | תאונה | אש |‬ ‫דומייה | תקלה | אפרוח‬

‫לפני קום מדינת ישראל‬ ‫היה דוד בן גוריון מראשי‬ ‫המנהיגים של היישוב היהודי‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬ ‫הודות למאמציו ולאומץ לבו‬ ‫הוכרז על ֲהקמת מדינת‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫כיהן כראש הממשלה‬ ‫הראשון של מדינת ישראל‪,‬‬ ‫בשנים ‪.1963-1949‬‬

‫הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‬ ‫דוד בן גוריון סיפר‪:‬‬ ‫"מומחים צבאיים ִמ ִיד ֵידינו הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‪ ,‬כי ִצבאות ערב הודיעו‬ ‫שהם ייִ לחמו במדינה‪ ,‬והמומחים היו בטוחים ש'ההגנה'‪ ,‬שאין לה אימון צבאי ואין לה‬ ‫נשק כבד בכלל‪ ,‬לא תוכל לעמוד והייִ שוב ייִ ָשמד כולו‪ .‬היה גם מומחה צבאי נורווגי‪,‬‬ ‫קולונל לונד‪ ,‬שעבד ִאתנו וידע היטב מה יש ומה אין לנו‪ .‬הוא הזהיר אותי‪ִּ ,‬כשלושה‬ ‫ָשבועות לפני הכרזת העצמאות‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‪ ,‬כי לא נוכל לעמוד בפני צבאות‬ ‫במנהלת העם‪ .‬היו שהציעו להכריז רק על‬ ‫סדירים של מדינות ערב‪ .‬היו גם היסוסים ִ‬ ‫ממשלה יהודית‪ .‬הרוב‪ ,‬יחד ִאתי לא קיבל זאת‪".‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע הזהירו אנשים שונים את מנהיגי היישוב העברי בארץ ישראל‪ ,‬לא להכריז‬ ‫על הקמת מדינה?‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬האם היתה להם כוונה טובה או כוונה רעה? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫יום העצמאות ‪285‬‬

‫ל"גשער‬ ‫בעומר‬

‫‪286‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫נקרא טקסט אנציקלופדי על מקור המושג "עומר" ועל ל"ג בעומר‪,‬‬ ‫נבין את פשר מנהגי האבלות שנוהגים לקיים שומרי מצוות בספירת העומר ונקבל‬ ‫גם תשובה לשאלה‪ :‬מדוע מדליקים מדורות במועד הזה?‬ ‫נקרא קטע מספרו של יגאל ידין‪ ,‬הארכיאולוג שמצא את מכתבי בר כוכבא במערות‬ ‫במדבר יהודה‪.‬‬ ‫רבי עקיבא‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל‪ ,‬תמך במרד בר כוכבא‪ ,‬אך היו חכמים שהתנגדו‬ ‫למרד‪ .‬רמז על חילוקי הדעות האלה נקרא במשל "האריה והקורא" מתוך בראשית‬ ‫רבה‪ .‬נחשוב מה עדיף‪ ,‬לחכות עד יעבור זעם ורומא תתמוטט‪ ,‬או מוטב להעז ולמרוד‬ ‫כדי לזכות בעצמאות?‬

‫לוח מיוחד לתקופת‬ ‫ספירת העומר משנת‬ ‫‪ ,1800‬פראג‪ ,‬צ'כיה‪.‬‬

‫‪287‬‬

‫ספירת העומר‬ ‫ספירת העומר היא תקופה של שבעה שבועות‪ ,‬שראשיתה בחג הפסח וסופה בחג‬ ‫השבועות‪ ,‬שהוא היום החמישים של הספירה‪ .‬ספירת העומר היא מצווה מן התורה‪:‬‬ ‫נּופה ֶׁש ַבע ַׁש ָּבתֹות ְּת ִמימֹת‬ ‫יאכֶ ם‪ֶ ,‬את ע ֶֹמר ַה ְּת ָ‬ ‫"ּוס ַפ ְר ֶּתם לָ כֶ ם‪ִ ,‬מ ָּמ ֳח ַרת ַה ַּׁש ָּבת‪ִ ,‬מּיֹום ֲה ִב ֲ‬ ‫ְ‬ ‫יעת ִּת ְס ְּפרּו ֲח ִמ ִּׁשים יֹום; וְ ִה ְק ַר ְב ֶּתם ִמנְ ָחה ֲח ָד ָׁשה‬ ‫ִּת ְהיֶ ינָ ה‪ַ .‬עד ִמ ָּמ ֳח ַרת ַה ַּׁש ָּבת ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫לה' (ויקרא כג‪ .)16-15 ,‬ספירת העומר מתחילה ביום ב' של פסח ונמשכת ‪ 49‬יום‪.‬‬ ‫בתקופה שבית המקדש היה קיים‪ ,‬ספירת העומר החלה עם הבאת העומר — קציר‬ ‫הׂשעֹורים הראשון — אל המקדש‪ ,‬שם היה הכוהן הגדול מקיים טקס ומניף את העומר‪.‬‬ ‫ביום החמישים מסתיימת ספירת העומר ונחוג חג השבועות‪ ,‬שבו היו מביאים למקדש‬ ‫"מנחה חדשה" (שם‪ .)21-15 ,‬מאז חורבן בית המקדש השני נוהגים לקיים את ספירת‬ ‫למנהג הבאת המנחה בבית המקדש‪ .‬ספירת העומר מבטאת גם את‬ ‫העומר כזֵ ֶכר ִ‬ ‫הציּפייה לקראת חג מתן תורה ומקשרת בין חג הפסח וחג השבועות‪ .‬קשר זה מבטא‬ ‫ִ‬ ‫את תכלית יציאת מצרים‪ ,‬שהיא מתן תורה‪ .‬בנוסח הספירה סופרים את הימים ואת‬ ‫השבועות‪" :‬היום‪ ...‬ימים‪ ,‬שהם‪ ...‬שבועות לעומר‪ ".‬קודם הספירה מברכים‪" :‬ברוך אתה‬ ‫ה' אלוהינו מלך העולם‪ ,‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר‪".‬‬ ‫העומר‬ ‫העומר היה קורבן מנחה מקמח ְׂשעֹורים שנקצרו והובאו לבית המקדש למחרת‬ ‫יום ראשון של חג הפסח (ט"ז בניסן)‪ .‬מנחה זו היתה ביטוי להכרת התודה על היבול‬ ‫החקלאי ותקווה להמשך יבול מוצלח‪ .‬רק לאחר הנפת העומר בידי הכוהן אפשר היה‬ ‫לאכול מהתבואה החדשה (ויקרא כג‪.)14-9 ,‬‬ ‫מנהגי אבלות בספירת העומר‬ ‫בימי ספירת העומר נהוגים מנהגי אבלות כמו איסור נישואין‪ ,‬איסור גילוח‪ ,‬איסור תספורת‬ ‫ואיסור ביטויי שמחה‪ .‬מקור מנהגים אלו בשלוש סיבות על רקע אירועים מעציבים‪:‬‬ ‫‪ .1‬לפי המסורת מתו במהלך מרד בר כוכבא ‪ 24,000‬מתלמידיו של רבי עקיבא‪ ,‬היה‬ ‫זה בימי ספירת העומר בשנים ‪ 135-132‬לספירה‪ .‬חכמינו ראו בכך עונש על שלא‬ ‫נהגו כבוד זה בזה‪.‬‬ ‫‪ .2‬בשנת ‪ 1096‬לספירה‪ ,‬בתקופת ספירת העומר‪ ,‬הושמדו קהילות יהודיות רבות‬ ‫בגרמניה ובצרפת בזמן מסע הצלב הראשון‪.‬‬ ‫‪ .3‬מנהגי אבלות כביטוי לצער על חורבן בית המקדש‪.‬‬ ‫‪ְ .4‬ס ָב ָרה אחרת מציעה ששורשי מנהגי האבלות קדומים ביותר‪ ,‬ומגיעים עד לתקופה‬ ‫שבה מנהגי האבלות ביטאו את דאגתו של האיכר לשלום התבואה לפני הקציר‪.‬‬ ‫(מתוך אנציקלופדיה ‪)ynet‬‬

‫‪288‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מנהג הדלקת מדורות בל"ג בעומר‬ ‫אחד ההסברים למנהג הדלקת מדורות בל"ג בעומר מבוסס על הקשר בין מרד בר‬ ‫כוכבא לבין ל"ג בעומר‪ :‬המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר‬ ‫את ההודעה על פרוץ המרד‪ .‬המדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן‬ ‫משואות‪.‬‬ ‫חץ וקשת‬ ‫בל"ג בעומר נהוגה היציאה לשדות עם חץ וקשת‪ .‬קשתות‬ ‫וחצים שימשו בימי בר כוכבא ככלי הנשק העיקריים בקרב‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫לזכר מלחמת בר כוכבא ברומאים נהוג להכין בל"ג בעומר‬ ‫קשתות וחצים ולשחק עמם ליד המדורה‪ .‬מנהג נוסף הוא‬ ‫לערוך ביום זה ימי ספורט וטיולים‪.‬‬ ‫(מתוך אתר משרד החינוך)‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהו "עומר"?‬ ‫‪ .2‬השלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫נמשכת‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬ספירת העומר מתחילה ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ומסתיימת ב‬ ‫ב‪ .‬העומר הראשון הובא למקדש ומונף בידי הכוהן הגדול בתאריך‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬ה"מנחה החדשה" הובאה למקדש בזמן‬

‫שבועות‬ ‫‪---‬‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬לאיזו מטרה התקיימה ספירת העומר בעבר?‬ ‫ב‪ .‬לשם מה מתקיימת ספירת העומר בימינו?‬ ‫‪ .4‬מדוע נוהגים יהודים שומרי מצוות לקיים מנהגי אבלות בתקופת ספירת‬ ‫העומר?‬ ‫‪ .5‬מהו הקשר בין מרד בר כוכבא לבין ל"ג בעומר?‬

‫ל"ג בעומר ‪289‬‬

‫החיפושים אחרי בר כוכבא ‪ /‬יִגָאֵל ידין‬ ‫בשנת ‪ ,1951‬שלוש שנים לאחר קום המדינה‪ ,‬מצאה משלחת בראשות‬ ‫הארכיאולוג ָ ּיִג ֵאל ידין איגרות קדומות בנחל חבר‪ .‬היו אלה איגרות שכתב‬ ‫שמעון בן כוסבא בעברית או בארמית לאנשים שונים‪ ,‬ובהן בקשות‬ ‫למשלוח מזון ונשק ללוחמיו‪ ,‬בקשה למשלוח ארבעת המינים לכבוד סוכות‬ ‫ועוד‪ .‬במערה נמצאו פריטים נוספים‪ ,‬כגון סנדלים‪ ,‬בגדים ותכשיטים‪.‬‬ ‫התגליות האלה עוררו התרגשות רבה‪ ,‬מכיוון שאפשר ללמוד מהן על‬ ‫חיי היומיום של הלוחמים שהסתתרו במערות שבסביבת נחל חבר‪.‬‬ ‫בספרו "בר כוכבא" כתב ידין‪:‬‬ ‫המרד השני — מרד בר כוכבא‬ ‫שישים ושתיים שנה לאחר חורבן ירושלים‪ ,‬פרץ מרד נוסף נגד הרומאים‬ ‫(שנת ‪ 132‬לספירה)‪ .‬מלחמת בר כוכבא — או כפי שאנו מכנים אותה‬ ‫באכְ זְ ריּותה על המרד הראשון של שנות‬ ‫"המרד השני" — אולי עלתה ַ‬ ‫‪( 70-66‬לספירה)‪ .‬היא נמשכה למעלה משלוש שנים‪ִּ ,‬ובתחילתה הצליחו‬ ‫היהודים בהנהגת בר כוכבא לִ כּבוש את ירושלים ּולחדש את המדינה‬ ‫ּוב ָכך העמידו בסכנה את ממלכת רומא וְ ָכפו על ַא ְד ְריָ נּוס‬ ‫היהודית‪ְ ,‬‬ ‫קיסר לשלוח את ֵמיטב לגיונותיו ללחום במורדים‪ .‬חמישים מבצרים‬ ‫של המורדים ותשע מאות וחמישים מן היישובים נהרסו בידי הרומאים;‬ ‫חמש מאות ושמונים אלף איש מתו ברעב‪ ,‬בחולי ובאש‪ ,‬וכך הפכה יהודה‬ ‫כולה לשממה‪ .‬מרד שני זה לא זכה לתיאור מזהיר כמו תיאורו של יוסף‬ ‫בן מתתיהו את המרד הראשון — וכך‪ ,‬למרות חשיבותו המרובה‪ ,‬דלות‬ ‫תביהם‬ ‫בכ ֵ‬ ‫ידיעותינו עלָ יו‪ ,‬וכל הנותר לנו היו רק ְרמיזות מעטות ִ‬ ‫ֵ‬ ‫היו‬ ‫ותיאורים בסגנון אגדי במקורות היהודיים —‬ ‫של מספר היסטוריונים ֵ‬

‫למעלה‪ :‬המכתבים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות בנחל ֶחבר‬ ‫מימין‪ :‬סולם חבלים שהוביל למערות נחל חבר‬

‫‪290‬‬

‫בתלמוד ַּובמדרשים‪ .‬אפילו שמו של מנהיג‬ ‫המרד לא היה וַ ָד ִאי לחלוטין‪ .‬הוא קרוי "בר‬ ‫ּכמרמז‬ ‫ּכּוזיבא"‪ ,‬שניתן לְ ָפ ְרשֹו ְ‬ ‫ָ‬ ‫(או‪ :‬בן)‬ ‫על שליחות ָּכזָ ב‪ .‬עשרות מלומדים דנו‬ ‫בנושא זה שנים רבות; ובהם שסברו כי‬ ‫האמיתי היה אמנם "בר כוכבא"‬ ‫ִ‬ ‫שמו‬ ‫(אולי על שם ְמקום הולדתו) ואילו אחר‬ ‫כך‪ִ ,‬מ ֶש ִהכזיבה שליחותו‪ ,‬נשתנה בפי‬ ‫מתנגדיו ל"בן ּכּוזִ ָיבא"; אחרים גרסו להפך‪:‬‬ ‫שמו האמיתי היה דווקא "בן כוזיבא" (שוב‬ ‫אולי על שם ְמקום מוצאו או על שם‬ ‫מעריציו וַ ֲחסידיו‪ ,‬שהאמינו‬ ‫ָ‬ ‫אביו)‪ ,‬ואילו‬ ‫ִּב ְמשיחיּותו‪ּ ,‬כינּוהּו "בר כוכבא"‪.‬‬ ‫לאור כל זאת נקל להבין את‬ ‫ההתרגשות שאחזה במדינת ישראל‬ ‫כולה‪ ,‬משנודע כי אכן התגלו מכתבים‬ ‫של אותו גיבור אגדי‪ ,‬שמעון בר כוכבא‪.‬‬

‫הא ְרכֵ יאולוג שגילה את הממצאים‬ ‫יגאל ידין‪ַ ,‬‬ ‫הארכיאולוגיים בנחל חבר‬

‫חקר‬ ‫‪ .1‬בקטע מוזכרים המרד הראשון והמרד השני‪ .‬קראו עוד על המרד הראשון במקור‬ ‫נוסף באינטרנט או בספר הלימוד להיסטוריה שאתם לומדים בו‪ .‬העתיקו את‬ ‫הטבלה והשוו בין שני האירועים‪:‬‬ ‫תבחינים‬

‫המרד הראשון‬

‫המרד השני‬

‫סיבת המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מקום המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מנהיגי המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תוצאות המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬אילו מסקנות אפשר להסיק מהטבלה?‬ ‫‪ .3‬מה כבר ידעתם על מרד בר כוכבא‪ ,‬ומה הוסיף הקטע מתוך הספר לידיעותיכם‬ ‫על המרד?‬

‫ל"ג בעומר ‪291‬‬

‫ּקֹורא‬ ‫הָאַרְיֵה וְ ַה ֵ‬ ‫ָע ַמד ֶע ֶצם — נתקעה‬ ‫עצם‬ ‫יֹוציאֹו — יחלץ את‬ ‫ִ‬ ‫העצם‬ ‫קֹורא ִמ ְצ ִרי — ציפור‬ ‫שמקורה ארוך‬ ‫נָ ַתן ַמּקֹורֹו — הכניס‬ ‫מקורו‬

‫בראשית רבה —‬ ‫אסּופה של מדרשים‬ ‫ואגדות על ספר‬ ‫בראשית‪ .‬התחברה‬ ‫במאות הרביעית עד‬ ‫השישית לספירה‪.‬‬

‫ֲא ִרי ָט ַרף ֶט ֶרף וְ ָע ַמד ֶע ֶצם ִּבגְ רֹונֹו‪.‬‬ ‫יֹוציאֹו ֶא ֵּתן לֹו ְׂש ָכרֹו‪.‬‬ ‫ָא ַמר‪ָּ :‬כל ִמי ֶׁשּיָבֹוא וְ ִ‬ ‫קֹורא ִמ ְצ ִרי ֶׁש ַּמּקֹורֹו ָארְֹך‪ ,‬נָ ַתן ַמּקֹורֹו‬ ‫ָּבא ֵ‬ ‫הֹוציא ֶאת ָה ֶע ֶצם‪.‬‬ ‫לְ תֹוְך ִּפיו וְ ִ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֵּ :‬תן לִ י ְׂש ָכ ִרי‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו ָה ֲא ִרי‪ :‬לֵ ְך וֶ ֱהיֵ ה ִמ ְׁש ַּת ֵּב ַח‬ ‫אתי ְּב ָׁשלֹום —‬ ‫אֹומר‪ :‬נִ ְכנַ ְס ִּתי לְ ִפי ֲא ִרי ְּב ָׁשלֹום וְ יָ ָצ ִ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫וְ ֵאין לְ ָך ָׂש ָכר ּגָ דֹול ִמּזֶ ה‪.‬‬

‫אחרי המרד הגדול‬ ‫וחורבן הבית‪ ,‬הבטיח‬ ‫הקיסר אדריאנּוס‬ ‫לאפשר לבנות מחדש‬ ‫ַ‬ ‫את המקדש ִּבירּושלים‪.‬‬ ‫היהודים ֵה ֵחלו באיסוף‬ ‫האוצרות הנדרשים‪,‬‬ ‫שלפתע חזר בו שליט‬ ‫ַ‬ ‫ְּכ‬ ‫האימפריה מהסכמתו‪.‬‬ ‫את ההתלהבות החליפו‬ ‫כעס ואכזבה‪ ,‬והיהודים‪,‬‬ ‫ִּבמצּוקתם‪ ,‬קראו למרד‬ ‫ברומי‪ .‬הרבנים‪ ,‬שהיו‬ ‫ֵערים לכך שהמרד עלול‬ ‫להביא לחורבן‪ ,‬ביקשו‬ ‫הֹוׁשע ֶּבן ֲחנַ נְ יָ ה‬ ‫מרבי יְ ֻ‬ ‫להשפיע על העם לבטל‬ ‫את הקריאה למרד‪.‬‬ ‫בעזרת המשל שלפניכם‬ ‫ניסה רבי יהושע בן‬ ‫חנניה להרגיע את זעם‬ ‫העם‪.‬‬

‫‪292‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫(מדרש בראשית רבה‪ ,‬סד)‬

‫האריה והקורא‪ ,‬מרסל ינקו‪,‬‬ ‫צייר ישראלי‪1984-1895 ,‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ . 1‬קראו את הערת השוליים שבתחתית העמוד הקודם והשלימו בעזרתה את הנמשל‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ • ָה ֲא ִרי הוא‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ •הקורא הוא‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ •להיכנס לפי הארי‪ ,‬פירושו‪:‬‬ ‫‪ .2‬אילו מבין ההיגדים שלהלן מסבירים מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה לפנות‬ ‫לשומעיו במשל ולא בדברי שכנוע גלויים?‬ ‫א‪ .‬אנשים נמשכים למשל ואוהבים לשמוע משל‪ ,‬כי יש בו משהו חידתי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעזרת משל אפשר להסביר דברים קשים בצורה פשוטה ומובנת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעזרת משל אפשר לרמוז אמת לא נעימה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בעזרת משל אפשר לנסות לשכנע בני אדם‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהו המסר המרכזי של המשל? העתיקו את התשובה המתאימה ביותר‪:‬‬ ‫א‪ .‬גם לאיש החזק ביותר יש רגע של חולשה שבו הוא נזקק לתגמול‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אל תתמרמר על שלא קיבלת תגמול שציפית לו‪ .‬תגיד תודה על שהצלחת‬ ‫בכלל לצאת בחיים ממצב מסוכן ביותר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שיתוף פעולה בין אנשים שונים זה מזה מביא לפתרון בעיות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שכר אינו נמדד תמיד בכסף או במתנות‪.‬‬ ‫‪ .4‬בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו‪:‬‬ ‫למ ָׁשל? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד המילים הבלגה והישרדות מתקשרותם ָ‬ ‫ב‪ .‬מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה דווקא באריה כדמות במשל?‬

‫הזאב והאנפה ‪ /‬איזופוס‬ ‫זאב אחד‪ ,‬נתקעה עצם בגרונו‪ ,‬והיה מהלך ָאנֶ ה וָ ָאנָ ה ומחפש מי שיושיענו בצרתו‪.‬‬ ‫נזדמנה לו אנפה וביקש ממנה שתוציא את העצם מגרונו ותבוא על שכרה‪.‬‬ ‫לֹוע הזאב והוציאה משם את העצם‪ ,‬ואחר ביקשה‬ ‫הכניסה האנפה את ראשה אל ַ‬ ‫ׂשכרּה לפי ההסכם‪ .‬אמר לה הזאב‪" :‬אנפה‪ ,‬אנפה‪ ,‬לא די שהוצאת את ראשך‬ ‫שלם ובריא מפי הזאב‪ ,‬ועוד את מבקשת ָׂש ָכר לעצמך?"‬ ‫‪ .5‬במה מזכיר משל "הזאב והאנפה" את משל "האריה והקורא"?‬ ‫‪ .6‬שני המשלים מלמדים כי הגמול הגדול ביותר שאפשר לקבל מידי רשעים בעד‬ ‫טובה שעושים להם‪ ,‬הוא שלא להינזק על ידיהם‪.‬‬ ‫מה דעתכם‪ ,‬האם המסר מתאים גם לאנשים בני ימינו? נמקו‪.‬‬

‫ל"ג בעומר ‪293‬‬

‫ירושל ִים‬ ‫יום שער ַ‬ ‫"מאה דורות חלמתי עלַ ייך‪"...‬‬

‫‪294‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫לירושלים פנים רבות וקשר בל יינתק עם העם היהודי‪ .‬נוכל לחוש את אהבתם של‬ ‫חכמינו לירושלים בקטע "עשרה חלקים" מתוך אבות ְּד ַרּבי נתן‪.‬‬ ‫נלמד על התפתחותה וצמיחתה של ירושלים המאוחדת ב"ירושלים עיר מעורבת"‬ ‫מאת חיה דור וזיוה מימוני‪.‬‬ ‫על קדושתה של ירושלים לשלוש הדתות המאמינות באל אחד נקרא את "העיר‬ ‫הקדושה" מאת רבקה לוי‪.‬‬ ‫נקרא את השיר "הסיכוי" מאת אהרון בכר ונחשוב מה אפשר לעשות כדי לקיים‬ ‫יחסי אחווה בין הקבוצות השונות בעיר‪.‬‬

‫ֲע ָׂש ָרה ֲחלָ ִקים ֶׁשל ָחכְ ָמה ָּבעֹולָ ם‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם וְ ֶא ָחד ְּבכָ ל ָהעֹולָ ם‪.‬‬ ‫ִּת ְׁש ָעה ִּב ָ‬ ‫ֲע ָׂש ָרה ֲחלָ ִקים ֶׁשל י ִֹפי ָּבעֹולָ ם‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם וְ ֶא ָחד ְּבכָ ל ָהעֹולָ ם‪.‬‬ ‫ִּת ְׁש ָעה ִּב ָ‬ ‫ּתֹורה ָּבעֹולָ ם‬ ‫ֲע ָׂש ָרה ֲחלָ ִקים ֶׁשל ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם וְ ֶא ָחד ְּבכָ ל ָהעֹולָ ם‪.‬‬ ‫ִּת ְׁש ָעה ִּב ָ‬ ‫(מתוך ָאבֹות ְּד ַר ִּבי נָ ָתן)‬

‫‪295‬‬

‫ירושלים עיר מעורבת ‪ /‬חיה דור וזיוה מימוני‬ ‫בירושלים חיות וגרות זו לצד זו קבוצות אוכלוסייה מגוונות ושונות זו מזו‪ :‬יש בהן בני‬ ‫עדות שונות‪ ,‬בעלי אמונות שונות ובני לאומים שונים (יהודים‪ ,‬ערבים‪ ,‬ארמנים)‪ ,‬וכל‬ ‫קבוצה וקבוצה מנהלת אורח חיים משלה‪ ,‬השונה מאוד מזה של שכנתה‪.‬‬ ‫בירושלים חיים זה לצד זה יהודים חילונים‪ ,‬יהודים דתיים ויהודים חרדים‪ .‬חיים בה‬ ‫יהודים לצד ערבים פלסטינים‪ ,‬נוצרים ומוסלמים‪.‬‬ ‫מספר התושבים המתגוררים בירושלים בשנת ‪ 2013‬הוא יותר מ־‪.800,000‬‬ ‫מתוכם‪:‬‬

‫יהודים‪497,000 :‬‬ ‫מוסלמים‪280,000 :‬‬ ‫נוצרים‪14,000 :‬‬

‫‪62%‬‬

‫אחרים‪9,000 :‬‬ ‫‪35%‬‬

‫‪1% 2%‬‬

‫ממלחמת העצמאות (‪ )1948‬ועד מלחמת ששת הימים (‪ )1967‬היתה ירושלים חצויה‬ ‫על ידי קו גבול שהפריד בין החלק המערבי שבתחום מדינת ישראל לבין החלק המזרחי‬ ‫שבתחום ממלכת ירדן‪ .‬הגבול הפריד בין שני חלקי העיר ובין תושבי העיר היהודים‬ ‫לערבים‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬כאשר ירושלים אוחדה תחת שלטון ישראל‪ ,‬הוסרה גדר‬ ‫הגבול‪ ,‬והמעבר בין שני חלקי העיר נעשה חופשי — נוצר מפגש יומיומי בין תושבים‬ ‫יהודים לבין תושבים ערבים‪ ,‬אבל לא קמו שכונות מעורבות‪.‬‬ ‫מאז החלה תנופת בנייה גדולה בירושלים‪ .‬בעיר העתיקה שוקם ונבנה הרובע היהודי‪.‬‬ ‫נבנו שכונות יהודיות במקומות שהיו קודם לכן באזור הגבול‪ .‬שכונות יהודיות הוקמו‬ ‫גם מסביב לעיר‪ ,‬כדי ליצור רצף של היישוב היהודי העירוני בירושלים‪.‬‬ ‫גם החלק המזרחי של ירושלים‪ ,‬שבו חיים התושבים הערבים‪ ,‬הלך והתרחב‪.‬‬

‫‪296‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫למ ְטרֹוּפֹולין‬ ‫צמיחתה של ירושלים מעיר ֶ‬ ‫בגלל מבנה פני השטח של הרי ירושלים‪ ,‬התפתחה העיר בעבר בעיקר לכיוון מערב‪,‬‬ ‫מאחר שבאזור זה ההרים נמוכים יותר מאלה שממזרח ומדרום לה‪ ,‬ומדרונותיהם‬ ‫תלולים פחות מהמדרונות המזרחיים‪ .‬סיבה נוספת לכך שהעיר לא התפתחה בעבר‬ ‫לכיוון מזרח היא שהמזרח גובל במדבר‪ .‬הצפון היה כיוון התפתחות נוסף של העיר‪,‬‬ ‫משום שאין בו הרים גבוהים ותלולים ותנאי האקלים בו נוחים‪.‬‬ ‫כיום העיר מתרחבת לכיוונים שונים‪ ,‬משום שהבנייה אינה מוגבלת עוד על ידי פני‬ ‫השטח‪ .‬האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות האדם בימינו מאפשרים זאת‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬נוספו לירושלים יישובים שהיו בסביבתה‪.‬‬ ‫(מתוך ספר לימוד בגיאוגרפיה‪ :‬ירושלים בירת ישראל)‬

‫‪1967‬‬

‫לפני מלחמת‬ ‫ששת הימים‬

‫‪1998‬‬ ‫עטרות‬

‫נווה יעקב‬ ‫פסגת זאב‬

‫בית חנניה‬ ‫שעפט‬

‫רמות אלון‬

‫גבעת‬ ‫שפירא רמות אשכול‬ ‫עיסאוויה‬ ‫קריית‬ ‫בן גוריון‬ ‫הר הרצל‬

‫רמת‬ ‫רחל‬

‫גבעת רם‬ ‫גבעת‬ ‫מרדכי‬ ‫קריית‬ ‫יובל‬ ‫גונן‬

‫עין כרם‬

‫מוצא‬

‫עזאריה‬ ‫סילואן‬ ‫ג'בל‬ ‫מוכבר‬

‫רמת‬ ‫רחל‬

‫מנחת‬ ‫גילה‬

‫צור באחר‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬תנו שם לקבוצה לפי הפירוט בכל סעיף‪:‬‬ ‫שם הקבוצה (הכללה)‬

‫מי בקבוצה? (פירוט)‬

‫‪---‬‬

‫יהודים‪ ,‬ערבים‪ ,‬ארמנים‬

‫‪---‬‬

‫מוסלמים‪ ,‬יהודים‪ ,‬נוצרים‬

‫‪ .2‬כיצד השפיעה מלחמת ששת הימים על התפתחותה של ירושלים?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה שונים כיוּוני התרחבות העיר בעבר מכיווני ההתרחבות בימינו?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה עיר ממטרופולין?‬

‫יום ירושלים ‪297‬‬

‫העיר הקדושה‬ ‫ירושלים היא העיר הקדושה ליהודים‬ ‫לירושלים יש משמעות מיוחדת עבור היהודים‪ .‬ירושלים אינה רק עיר שמצויים בה‬ ‫מקומות קדושים ליהדות (הר הבית והכותל המערבי) או עיר המנציחה אירועים‬ ‫חשובים בתולדות העם (בניית המקדש והעלייה ההמונית בשלושת הרגלים)‪ .‬זוהי‬ ‫שּביּכה את חורבנה במשך אלפיים שנות‬ ‫ָ‬ ‫בירת העם היהודי כולו‪ .‬עבור העם היהודי‪,‬‬ ‫גלות‪ ,‬מסמלת העיר את הארץ שאליה השתוקק לשוב מגלותו‪ .‬ירושלים מכּונָ ה גם‬ ‫ציון‪ ,‬והעולים בתנועת השיבה לארץ ישראל מהגלות לא נקראו על שם הארץ אלא‬ ‫על שם העיר‪" :‬ציונים"‪.‬‬

‫ירושלים היא העיר השלישית בקדושתה לדת האסלאם‬ ‫"א‬ ‫ירושלים מכונה בפי המוסלמים ֶ‬ ‫ל־קּודס" — הקדושה‪ .‬על פי האמונה המוסלמית‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫"אל־‬ ‫הּפרדה הפלאית ֶ‬ ‫עשה מוחמד הנביא‪ ,‬מייסד האסלאם‪ ,‬מסע לילי לירושלים על ִ‬ ‫ּבּוראק"‪ .‬בירושלים קשר מוחמד את סוסתו "אל־בוראק" אל אבני הכותל המערבי ונכנס‬ ‫למערה שהיתה בתוך אבן השתייה (האבן נמצאת היום בתוך מסגד כיפת הסלע)‪ .‬מאבן‬ ‫השתייה העלה המלאך גבריאל את מוחמד — על גבי סוסתו — השמימה‪ ,‬לפגישה עם‬ ‫למּכָ ה (כיום בערב הסעודית‪ ,‬העיר‬ ‫משה‪ ,‬אליהו הנביא וישו‪ .‬לאחר מכן חזר מוחמד ֶ‬ ‫הקדושה ביותר למוסלמים)‪.‬‬

‫‪298‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מסגד אל אקצה‬

‫בקּור ָאן‪ .‬רק לאחר מותו של מוחמד‪ ,‬ב־‪ 632‬לספירה‪ ,‬עלתה‬ ‫ְ‬ ‫ירושלים אינה מוזכרת‬ ‫קרנה של העיר בעיני האסלאם‪ .‬בשנים ‪ 691-688‬לספירה‪ ,‬לאחר שארץ ישראל‬ ‫־א ְק ָצה‪ ,‬שניהם‬ ‫נכבשה בידי המוסלמים‪ ,‬נבנה מסגד כיפת הסלע ולאחר מכן מסגד ֶאלְ ַ‬ ‫מקומות בעלי חשיבות רבה לדת האסלאם‪.‬‬ ‫ירושלים קדושה לנוצרים‬ ‫ירושלים מקודשת גם למאמיני הדת הנוצרית‪ .‬ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה מצויים‬ ‫כ־‪ 40‬מוסדות דת שונים‪ ,‬כגון כנסיות ומנזרים‪ .‬אחד האתרים הבולטים והחשובים‬ ‫ברובע הנוצרי הוא ה"וִ יָ ה דֹולֹורֹוזה"‪ ,‬דרך הייסורים‪ ,‬שהיא הדרך האחרונה שעבר בה‬ ‫ישו לפני שהרומאים צלבו אותו‪ .‬צליינים רבים נוהגים להגיע לירושלים ולצעוד בעקבות‬ ‫ישו במסלול המתחיל בשער האריות ומסתיים בכנסיית הקבר הקדוש‪.‬‬ ‫הר הבית‪ ,‬שעליו ובסביבתו נמצאים אתרים המקודשים הן ליהודים והן למוסלמים‬ ‫עומר‪ ,‬מסגד אל־אקצה והכותל המערבי)‪ ,‬גורם למתיחות ולחילוקי דעות בין‬ ‫(מסגד ַ‬ ‫יהודים למוסלמים‪.‬‬ ‫כנסיית העמים‬

‫ ‪299‬‬

‫מבכים את החורבן‪ ,‬בוריס ש"ץ‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע הפכה ירושלים במשך הדורות לבירת העם היהודי כולו?‬ ‫‪ .2‬הסבירו לפי הכתוב את מקור השם "ציונים"‪ .‬תוכלו להיעזר במילון‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מה אפשר ללמוד מכך ששמה של ירושלים בערבית הוא "אל־קודס"‬ ‫ (הקדושה)?‬ ‫ב‪ .‬מדוע הפכה ירושלים לקדושה בעיני המוסלמים?‬ ‫‪ .4‬מדוע קדושה ירושלים לנוצרים?‬ ‫כותבים‬ ‫ ‬ ‫כתבו קטע בן עשרה משפטים שכותרתו‪" :‬ירושלים כאחת הערים המיוחדות ביותר‬ ‫בעולם"‪ .‬היעזרו במידע בספר ובמידע שתמצאו במקורות נוספים‪ .‬התייחסו להיבטים‬ ‫שונים (היסטוריים‪ ,‬גיאוגרפיים‪ ,‬דתיים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬אמנותיים ותיירותיים)‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה לכתיבת סיכום בעמוד ‪.56‬‬

‫‪300‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫הרֹן ָּבכָר‬ ‫ַה ִּסּכּוי ‪ַ /‬א ֲ‬ ‫ִס ְמ ָטה ְק ַטּנָ ה ַּבּׁשּוק‪ַּ ,‬ב ֶּד ֶרְך לַ ּכ ֶֹתל‪.‬‬ ‫ּפֹוס ַע‬ ‫ימה ֲא ֻר ָּכה‪ֵ ,‬‬ ‫ַחאג' ֻמ ְסלְ ִמי ְּב ַת ְרּבּוׁש ֶמ ִׁשי‪ִּ ,‬בגְ לִ ָ‬ ‫לְ ִאּטֹו נִ ְׁש ָען ַעל ַמ ֵּקל‪.‬‬ ‫יחה‪.‬‬ ‫קּועים ְּב ִׂש ָ‬ ‫ְׁשנֵ י נְ זִ ִירים ְׁש ִ‬ ‫חּורי יְ ִׁש ָיבה‪ְּ ,‬ב ַצ ַעד ָחפּוז‪.‬‬ ‫לֹוׁשה ַּב ֵ‬ ‫ְׁש ָ‬ ‫ימה נֹוגַ ַעת‪ִ ,‬מלְ מּול ְּב ִמלְ מּול‬ ‫ימה ִּבגְ לִ ָ‬ ‫ּגְ לִ ָ‬ ‫יכה ֶאת‬ ‫יטה ָּב ֶהם ְּב ֵעינֵ י ֶא ֶבן‪ִ .‬היא ַמ ֲע ִר ָ‬ ‫ַה ְּס ִב ָיבה ַמ ִּב ָ‬ ‫ּג ֶֹדל ַה ַּס ָּכנָ ה‪ּ ,‬גַ ם ֶאת ּג ֶֹדל ַה ִּסּכּוי ַה ָּטמּון ַּב ַּמ ְר ֶאה‬ ‫ַהּזֶ ה‪ ,‬יֵ ׁש ּבֹו ּכָ ל ָה ַא ְחדּות ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר לִ ְמצֹא‬ ‫ּתֹוב ִבים ָּכאן יַ ְח ָּדו‪,‬‬ ‫ּגּודים‪ָּ .‬כל זְ ַמן ֶׁש ֵהם ִמ ְס ְ‬ ‫ְּבנִ ִ‬ ‫ֵאּלֶ ה ְּב ַצד ֵאּלֶ ה‪ַ ,‬קּיָ ם ִסּכּוי‪ֵ .‬הם ַה ִּסּכּוי‪.‬‬

‫יום ירושלים ‪301‬‬

‫שער‬ ‫שבועות‬

‫‪302‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫שבועות הוא חג מתן תורה‪ .‬המדור כולל מידע על "כתר ארם צובה" — ספר התנ"ך‬ ‫שנקבע כנוסח מוסמך יחיד לספר התנ"ך שבידינו‪ .‬נקרא קטע מעדותו של האיש‬ ‫שהיה לו אומץ להבריח את הכתר מסוריה‪ .‬נכיר את מנהג "תיקון ליל שבועות"‬ ‫ונקרא מדרש על ר' עקיבא מגדולי חכמי ישראל‪.‬‬ ‫שבועות הוא חג חקלאי קדום שמבטא את שמחת האיכרים בעונת הקציר‪.‬‬ ‫שבועות הוא גם "חג הקציר" נקרא את השיר “קציר" מאת זרובבל גלעד‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בעקבות קריאת מכתבו של יצחק בן צבי נתנסה בניסוח מכתב בקשה רשמי‪.‬‬ ‫‪ ‬נחזור ונבדוק את השימוש בסביל בקטעי מידע‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪303‬‬

‫תיקון ליל שבועות‬ ‫משחרב בית המקדש ועם ישראל‬ ‫יצא לגלות‪ָ ,‬א ַבד לחג אופיו החקלאי‬ ‫כחג שבו עולים לרגל לירושלים‬ ‫ומביאים ביכורים לבית המקדש‪.‬‬ ‫במקום זאת באו מנהגים שמבליטים‬ ‫את זכר מתן תורה וזכר מעמד הר‬ ‫סיני‪.‬‬ ‫בליל שבועות נוהגים להישאר ערים‬ ‫כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד‬ ‫תורה‪ .‬לימוד זה נקרא תיקון ליל‬ ‫שבועות‪.‬‬ ‫גם אנשים שאינם דתיים מקיימים‬ ‫בימינו את המנהג הזה ומקדישים‬ ‫את ערב שבועות ללימוד נושאים‬ ‫שונים בתרבות ישראל‪.‬‬

‫מתן תורה‪ ,‬צייר ֶר ְמ ְּב ַרנְ ְדט ואן־רין‬

‫הזמנה‬ ‫ויהי בחצי הלילה‪ :‬תיקון ליל שבועות‬ ‫יום ג'‪ 25 ,‬במאי‬ ‫ה' בסיון‪ ,‬החל מ־‪21:30‬‬ ‫בצוותא תל אביב‬ ‫אבן גבירול ‪30‬‬ ‫עלמא‪ ,‬מכללה עברית‪ ,‬שמחה להזמינך זו השנה‬ ‫השתים־עשרה לחוויית לימוד לא שגרתי בתכנים מגוונים‬ ‫הקשורים בתרבות עברית — יהדות‪ ,‬ספרות‪ ,‬אמנות‪,‬‬ ‫החברה הישראלית‪ ,‬סרטי תעודה ועוד‬

‫‪304‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫כתר ארם צובא ‪ /‬יהושבע בנטוב‬ ‫לפני יותר מאלף שנה‪ ,‬בעיר טבריה‪ ,‬נכתב כתר אשר קיבל במהלך השנים את הכינוי‬ ‫"כתר ארם צובא" או "הכתר"‪ .‬זהו כתב היד העתיק‪ ,‬המדויק והמוסמך ביותר של‬ ‫התנ"ך שנשתמר עד ימינו‪ֶ .‬ה ֱע ִתיק אותו ביד על גבי דפי קלף הסופר סת"ם שלמה בן‬ ‫סֹורה היו חכמים‬ ‫הּמ ָ‬ ‫יּה אותו‪ .‬בעלי ָ‬ ‫והגִ ַ‬ ‫בויעא‪ ,‬גדול בעלי המסורה‪ ,‬ואהרון בן אשר ניקד ִ‬ ‫שמסרו והעבירו מדור לדור את הנוסח המדויק של המקרא‪ .‬הם שמרו על כתיב נכון‬ ‫וניקדו את המילים‪ ,‬כדי שבדורות הבאים יוכלו לקרוא במדויק בתנ"ך‪ .‬בזכות עבודתם‪,‬‬ ‫מרבית ספרי התנ"ך הם אחידים בניסוח‪ ,‬בכתיב‪ ,‬בניקוד‪ ,‬בחלוקה לפרשות וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫יש המייחסים ל"כתר" קדושה מיוחדת מאחר שהרמב"ם קרא בו והסתמך עליו כאשר‬ ‫כתב את ספריו‪.‬‬ ‫בתחילה עבר "הכתר" לירושלים‪ ,‬משם נדד לקהילה היהודית בקהיר‪ .‬לפני כ־‪ 600‬שנה‬ ‫הועבר "הכתר" למשמרת לבית הכנסת הקדמון בעיר ָחלֶ ּב שבסוריה (שמה המקראי‬ ‫של חלב הוא "ארם צובא")‪ ,‬ו"הכתר" נשמר שם בארון ברזל מיוחד‪ .‬כיום "הכתר" נמצא‬ ‫במוזיאון ישראל בירושלים‪.‬‬

‫כתר ארם צובא‬

‫איך הגיע "הכתר" לישראל? יצחק בן־צבי‪ ,‬אשר היה לימים הנשיא השני של מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬ראה את "הכתר" בביקורו בחלב בשנת ‪ .1935‬במלחמת העולם השנייה נתמלא‬ ‫בן־צבי דאגה לגורל "הכתר"‪ .‬הוא כתב ב־‪ 1943‬אל רחמים נחמד‪ ,‬ראש קהילת יהודי‬ ‫חלב‪ ,‬והפציר בו להעביר את "הכתר" לירושלים‪ ,‬כדי שאפשר יהיה לשומרו בבית הגְ נָ זים‬ ‫הלאומי על הר הצופים‪ .‬ראשי הקהילה בחלב סירבו לבקשה‪.‬‬ ‫לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת ‪ 1947‬פרצו בחלב פרעות‪ ,‬ובית הכנסת‬ ‫שבו היה שמור "הכתר" עלה באש‪" .‬הכתר" ניזוק אך לא הושמד‪( .‬נשארו כשני שלישים‬ ‫מד ֵּפי הספר)‪ .‬לאחר השרפה הופעל לחץ רב על רבני העיר חלב להעביר את ה"כתר"‬ ‫ַ‬ ‫למדינת ישראל‪.‬‬

‫שבועות ‪305‬‬

‫יהודי ושמו מרדכי פחאם הבריח את כתב היד העתיק‪ ,‬תוך סיכון עצמי רב‪ ,‬לטורקיה‪,‬‬ ‫ומשם העבירו בשנת ‪ 1959‬לישראל‪ .‬בבואו‪ ,‬הציג לפני בן־צבי שני כתרי תורה שהבריח‬ ‫מחלב לישראל‪.‬‬ ‫החלַ ִּבית בישראל‬ ‫לאחר הבאת "הכתר" לירושלים הוחלט על דעת בן־צבי ונציגי העדה ַ‬ ‫לשמור את הדבר בסוד מפני הציבור הרחב‪ ,‬כדי לא לסכן את בני העדה שנשארו בחלב‪.‬‬ ‫ל"כתר" מונה ועד נאמנים שכלל נציגים מעולי חלב‪ ,‬והם החליטו שהספר יימסר‬ ‫למשמרת בידי מוסד ציבורי למטרות דתיות ולמטרות מחקר‪ .‬הספר ניתן ליד בן־צבי‪.‬‬ ‫כיום הספר מושאל למוזיאון ישראל והוא מוצג בהיכל הספר‪.‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫קראו את הטקסט קריאה ראשונה‪.‬‬ ‫‪ .1‬מהו עיקר המידע שהפקתם בקריאה הראשונה?‬ ‫‪ .2‬מהם הקשיים בהבנה שבהם נתקלתם? רשמו במחברת ובררו אותם‪.‬‬ ‫‪ .3‬השלימו‪:‬‬ ‫ ‬

‫ה"כתר" הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫בעלי המסורה הם‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫נוסח המסורה הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫סופר סת"ם הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .4‬מה פירוש ‪" :‬כתב יד עתיק של המקרא"?‬ ‫‪ .5‬ברשימה מסופר על פי רצף זמנים סיפור הבאתו של כתר התורה מהעיר חלב‬ ‫בסוריה לירושלים‪ .‬לפניכם רשימת התאריכים הנמצאים בקטע‪ .‬רשמו ליד כל‬ ‫שנה מה קרה בה‪:‬‬ ‫ ‬

‫‪ 1935‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫‪ 1943‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫‪ 1947‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫‪ 1959‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .6‬מדוע מייחסים חשיבות גדולה ל"כתר ארם צובא"?‬ ‫‪" .7‬כתר ארם צובא" הוא אוצר תרבות נדיר של עם ישראל‪ .‬עיינו באתר היכל הספר‬ ‫ובאתר כתב יד לֶ נינְ גְ ראד‪ .‬כתבו סיכום קצר על נכסי תרבות נוספים של עמנו‪.‬‬

‫‪306‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫נַ סחו בשמו של יצחק בן־צבי מכתב בקשה לוועד הנאמנים של "הכתר"‪ ,‬שבו הוא‬ ‫מנסה לשכנע אותם למסור את הספר למכון יד בן־צבי‪.‬‬ ‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫במשפט "לפני יותר מאלף שנים נכתב בעיר טבריה ספר תורה" או במשפט "'הכתר' נשמר בארון‬ ‫ברזל מיוחד"‪ ,‬הפעלים נכתב ו־נשמר אינם מציינים את עושה הפעולה (הכותב או השומר)‪ ,‬אלא‬ ‫מתארים התרחשות (כתיבת ספר או שמירת "הכתר")‪ .‬לפעלים כאלה קוראים פעלים ְסבילים‪.‬‬

‫בסביל הן אלה‪:‬‬ ‫דוגמאות נוספות לפעלים ָ‬ ‫ •הכדור נזרק מעבר לגדר‪.‬‬ ‫צורף לקבוצה‪.‬‬ ‫ •הילד ַ‬ ‫ •השיעור הופסק באמצע‪.‬‬ ‫‪ .1‬כתבו דוגמאות נוספות לפעלים בסביל במחברתכם‪.‬‬ ‫השימוש בסביל נפוץ כאשר הסיפור מתמקד בנושא אחד‪ ,‬במקרה שלנו — "כתר ארם צובא"‪.‬‬

‫‪ .2‬הוסיפו בקטע שלפניכם פעלים בסביל‪ .‬היעזרו במאגר הפעלים‪.‬‬ ‫"כתר ארם צובא" נכתב לפני יותר מאלף שנה בידי סופר סת"ם בשם שלמה בן בויעא‪.‬‬ ‫בידי אהרון בן אשר‪ .‬מטבריה התגלגל הספר לירושלים‬ ‫‪--‬‬‫הוא‬ ‫הספר על ידי אנשי הקהילה‬ ‫‪--‬‬‫למצרים‪ .‬בקהיר‬ ‫‪--‬‬‫ו‬ ‫בבית הכנסת העתיק בעיר‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ו‬ ‫הספר לידי הקהילה היהודית בעיר חלב‬ ‫‪--‬‬‫לפני כשש מאות שנים‬ ‫‪ .‬בסופו של דבר "הכתר"‬ ‫‪--‬‬‫שבסוריה‪ .‬ב־‪ 1948‬בית הכנסת בעיר‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מאגר פעלים בסביל‪:‬‬ ‫נוקד | נשרף | ניצל‬ ‫שוּכן | נפדה | נשדד | נמסר | ַ‬ ‫הועבר | הוברח | ַ‬

‫שבועות ‪307‬‬

‫עדותו של פאחם ‪ /‬אמנון שמוש‬ ‫מרדכי פאחם הוא‬ ‫האיש שהבריח את‬ ‫"כתר ארם צובא"‬ ‫מחלב לישראל‪.‬‬

‫‪308‬‬

‫ערב נסיעתי לארץ ישראל הלכתי לבית הכנסת להיפרד מהרבנים ומחברי‪ .‬הרב משה‬ ‫טאוויל אמר לי‪" :‬אני רוצה לספר לך משהו‪ ,‬אבל חושש לשלומך‪ ,‬כי בדבר הזה יש‬ ‫סכנת נפשות‪ ,‬מי שיתפסו אותו עושה דבר זה מוציאים אותו להורג בתלייה‪ ".‬אמרתי‬ ‫לו‪" :‬אם אתה חושש לחיי לא היית צריך לומר לי מילה‪ ,‬אבל אתה אמרת לי‪ ,‬אם אני‬ ‫לא אעשה זאת‪ ,‬הדבר יישאר כאן‪".‬‬ ‫הפצרתי ברב שיספר לי‪.‬‬ ‫אמר לי‪" :‬הדבר שאני מתכוון אליו זה כתר התורה‪ ,‬אשר הגיע לידי הממשלה לאחר‬ ‫השרפות‪ .‬הרב משה מזרחי ביקש לקבלו‪ ,‬ענו לו בחיוב‪ ,‬אבל בתנאי שלא יוציאו מסוריה‪.‬‬ ‫ואם יוצא והוא בחיים‪ ,‬יהרגו זאת‪ ,‬וכל מי שיתפסו והכתר ברשותו יחתכו אותו לחתיכות‪.‬‬ ‫הרב חתם על התנאי הזה‪ .‬הוא נפטר והכתר נשאר באותו מקום ששם אותו‪ ,‬אצל אחד‬ ‫מבני העדה‪ ".‬אמרתי לו‪" ,‬כיוון שסיפרת לי‪ ,‬אני לא מוותר עליו‪ .‬בעזרת האל אוציא‬ ‫אותו‪ .‬אל תחשוש לחיי‪ ,‬כי אם בורא עולם גזר שיוצא על ידי‪ ,‬זה יהיה נס גדול שעשה‬ ‫לי בורא עולם‪ .‬ואם אתפס לא נורא‪ ,‬אני כבר ראיתי את המוות יותר מפעם וזה יהיה‬ ‫יומי הכתוב לי‪".‬‬ ‫הרב קרא לרב סלם זעפראני וסיפר לו את כל מה שאמרתי וזה אמר לו‪ ,‬אם הוא לוקח‬ ‫את הכתר הזה על עצמו תן לו לעשות אותו‪ .‬אני אמרתי לו שברצוני להוציא את הכתר‪,‬‬ ‫לא אשאירו בידי הגויים‪ ,‬ואני מסכים שיחתכו אותי לחתיכות אבל בעזרת השם אוציא‬ ‫אותו‪ .‬אז אמר לי‪" :‬הכתר נמצא אצל פלוני‪ ,‬אנחנו נגיד לו שיביא לך אותו הביתה‪".‬‬ ‫פלוני זה הביא לי את הכתר הביתה‪ ,‬שמתי אותו בין החפצים האישיים שלנו ונסענו‪.‬‬ ‫במכס רצו לחפש בחפצים‪ .‬פתחו את החבילה הראשונה ואז אמרתי לו‪ ,‬לפקיד המכס‪,‬‬ ‫"למה אתה פותח?" הצעתי את הדרכון שלי והסברתי שאני חזרתי לכאן באישור‪.‬‬ ‫הוא אמר שהוא עושה את מלאכתו‪ .‬היה בינינו ריב ומדון‪ .‬בא המנהל שלו‪ ,‬שאל‪" :‬מה‬ ‫"מּורד פחאם‪ ".‬שאל‪" :‬אתה שהגלו אותך‬ ‫ַ‬ ‫העניין?" אמר לי‪" :‬מה שמך?" אמרתי לו‪:‬‬ ‫לפני שנתיים?" אמרתי‪" :‬כן‪ ".‬הוא פנה לפקיד ואמר לו‪" :‬הגלו אותו כיוון שהוא ציוני‪,‬‬ ‫הממשלה תפסה את כל רכושו ועכשיו חזר‪ .‬תראה איזו עזות מצח‪ ,‬איך הוא מעז‬ ‫לחזור מבלי לחשוש לחייו לאחר שגירשוהו באשמת ציונות?!" אני התערבתי בשיחה‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪" ,‬אני חזרתי כיוון שאני חף מפשע‪ ".‬אז אמר לפקיד‪" ,‬עזוב אותו! אל תחפש‬ ‫בחפציו‪ ,‬תן לו שיסתלק מכאן‪ ".‬זה מה שקרה ִאתנו‪ ,‬בורא עולם היה בעזרתנו‪ ,‬ניצלנו‬ ‫והגענו לישראל‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫מכתבו של יצחק בן־צבי למרדכי פאחם‪:‬‬

‫נשיא מדינת ישראל‬ ‫ירושלים‪ ,‬י"ב כסלו תש"ך‬ ‫‪ 13‬בדצמבר ‪1959‬‬

‫מר פחאם הנכבד‪,‬‬ ‫אני רואה לנכון להביע לך בזה את תודתי האישית על מאמציך המוצלחים‪,‬‬ ‫אשר השקעת בהצלת שני הכתרים היקרים‪ ,‬שהאחד מהם הוא הכתר של בן‬ ‫אשר‪ ,‬שהיו שמורים במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הקדמון בארם צובא‪.‬‬ ‫אני יודע להעריך את העמל ואת מסירות הנפש שלך בהצלת הכתרים‪ ,‬שהיתה‬ ‫כרוכה בסכנת נפשות‪ ,‬והקב"ה עזר לך בדרכך‪ .‬כל זאת עשית שלא על מנת‬ ‫לקבל פרס או תמורה כל שהיא ומסרת את שני הכתרים לידי באמצעות מר‬ ‫ש"ז שרגאי‪ ,‬ויהיה מכתבי זה לך לעדות שהכתרים נמסרו לידי‪.‬‬

‫בברכה‬

‫יצחק בן צבי‬

‫יצחק בן־צבי (‪)1884-1963‬‬ ‫נשיאה השני של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫היה חבר במועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1952‬לאחר מות חיים ויצמן‪ ,‬נבחר לנשיא מדינת ישראל‪ .‬לכהונה‬ ‫רמה זו נבחר שוב ב־‪ 1957‬ופעם נוספת ב־‪ ,1962‬ובה כיהן עד יום מותו‪.‬‬ ‫היה נשיא אהוד ומקובל‪ ,‬וביתו היה פתוח לשכבות רחבות בחברה‬ ‫הישראלית‪.‬‬ ‫יצחק בן־צבי שפע רעיונות‪ִ ,‬הרבה לכתוב בעיתונים וחיבר עבודות‬ ‫מחקר על קהילות וכיתות יהודיות ועל שבטי ישראל‪ .‬הוא עמד בראש‬ ‫מכון לחקר קהילות ישראל שמאז שנת ‪ 1952‬נקרא על שמו‪" ,‬מכון‬ ‫בן־צבי"‪ .‬לאחר מותו הוקם לזכרו מכון המחקר הנקרא "יד בן־צבי"‪.‬‬ ‫נוותנּותֹו‪ ,‬פשטות דרכו ואהבתו לכל‬ ‫הוא גם תרם תרומה חשובה לחקר ההיסטוריה היהודית‪ַ .‬ע ָ‬ ‫עדות ישראל עשוהו יקר לכל תושבי המדינה‪.‬‬

‫שבועות ‪309‬‬

‫[היְ ָתה] ְּת ִח ָּלתֹו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא?‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ָ‬ ‫ָׁשנָ ה — לָ ַמד‬ ‫ָח ַקק — ִּפ ֵּסל‪ִׁ ,‬שּנָ ה ֶאת‬ ‫צּורתֹו‬ ‫ָ‬

‫ַקל וָ ח ֶֹמר — על אחת‬ ‫כמה וכמה‬

‫ַט ַעם — ִס ָּבה‬ ‫ֲה ָל ָכה — ִּדין אֹו ִּדינִ ים‬ ‫ַּבּיַ ֲהדּות‬ ‫וְ ֶה ֱע ִמ ָידן ַּב ְּד ָב ִרים —‬ ‫ָׁש ַאל ְׁש ֵאלֹות ָקׁשֹות‬ ‫ׁשּובה‪,‬‬ ‫יהן ְּת ָ‬ ‫ֶׁש ֵאין ֲעלֵ ֶ‬ ‫אֹותם‬ ‫ְׁש ֵאלֹות ֶׁש ִאּלְ צּו ָ‬ ‫לַ ֲעמֹד ֵמ ָח ָדׁש ַעל ָה ִענְ יָ ן‬ ‫ַהּנִ לְ ָמד ּולְ ָב ְררֹו ְּביֶ ֶתר‬ ‫ַע ְמקּות‬ ‫ַק ְרּדֹם — ַמּקֹוׁש‪ְּ ,‬כלִ י‬ ‫ֲח ִצ ָיבה‬ ‫ְצרּורֹות ַּדּקֹות — ֲא ָבנִ ים‬ ‫ְק ַטּנֹות‬

‫סּות ִרים — נִ ְס ָּת ִרים‬ ‫ְמ ָ‬

‫א‪.‬‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ְּת ִחּלָ תֹו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא?‬ ‫‪1‬‬ ‫ָא ְמרּו ֶּבן ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה ָהיָ ה וְ ֹלא ָׁשנָ ה ְּכלּום‪.‬‬ ‫עֹומד ַעל ִּפי ַה ְּב ֵאר ָא ַמר‪ִ :‬מי ָח ַקק ֶא ֶבן זֹו?‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה ֵ‬ ‫יה ְּב ָכל יֹום?‬ ‫נֹופלִ ים ָעלֶ ָ‬ ‫ָא ְמרּו‪ֹ :‬לא ַה ַּמיִ ם ֶׁש ָּת ִדיר ְ‬ ‫קֹורא ֲא ָבנִ ים ָׁש ֲחקּו ַמיִ ם?‬ ‫ָא ְמרּו לֹו‪ֲ :‬ע ִק ָיבא ִאי ַא ָּתה ֵ‬ ‫‪5‬‬ ‫ּתֹורה‬ ‫ִמּיָ ד ָהיָ ה ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ָּדן ַקל וָ ח ֶֹמר ְּב ַע ְצמֹו‪ָ :‬מה ַרְך ִּפ ֵּסל ֶאת ַה ָּק ֶׁשה‪ִּ ,‬ד ְב ֵרי ָ‬ ‫ֶׁש ָּק ָׁשה ַּכ ַּב ְרזֶ ל ַעל ַא ַחת ַּכ ָּמה וְ ַכ ָּמה ֶׁשּיַ ְח ְקקּו ֶאת לִ ִּבי ֶׁשהּוא ָּב ָׂשר וָ ָדם! ִמּיָ ד ָחזַ ר‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ּתֹורה‪ָ .‬א ַחז ַר ִּבי‬ ‫ּובנֹו וְ יָ ְׁשבּו ֵא ֶצל ְמלַ ְּמ ֵדי ִּתינֹוקֹות‪ָ .‬א ַמר לֹו‪ַ :‬ר ִּבי לַ ְּמ ֵדנִ י ָ‬ ‫ָהלַ ְך הּוא ְ‬ ‫לֹומד וְ הֹולֵ ְך‬ ‫ּלּוח‪ָּ .‬כ ַתב לֹו ָאלֶ ף ֵּבית ּולְ ָמ ָדּה‪ָ .‬היָ ה ֵ‬ ‫ּלּוח ְּובנֹו ְּברֹאׁש ַה ַ‬ ‫‪ֲ 10‬ע ִק ָיבא ְּברֹאׁש ַה ַ‬ ‫ּתֹורה ֻּכּלָ ּה‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁשּלָ ַמד ָּכל ַה ָ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ּבֹותי‪ִּ ,‬פ ְתחּו לִ י ַט ַעם‬ ‫הֹוׁש ַע‪ָ .‬א ַמר לָ ֶהם‪ַ :‬ר ַ‬ ‫יעזֶ ר וְ לִ ְפנֵ י ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫‪ָ 12‬הלַ ְך וְ יָ ַׁשב לִ ְפנֵ י ַר ִּבי ֱאלִ ֶ‬ ‫(אלֶ ף זֹו לָ ָּמה‬ ‫ִמ ְׁשנָ ה‪ֵּ .‬כיוָ ן ֶׁש ָא ַמר לֹו ֲהלָ ָכה ַא ַחת‪ָ ,‬הלַ ְך וְ יָ ַׁשב לֹו ֵּבינֹו לְ ֵבין ַע ְצמֹו‪ָ ,‬א ַמר ָ‬ ‫ּוׁש ָאלָ ן וְ ֶה ֱע ִמ ָידן ַּב ְּד ָב ִרים‪.‬‬ ‫נִ ְכ ְּת ָבה ֵּבית זֹו לָ ָּמה ּנִ כְ ְּת ָבה) ָּד ָבר זֶ ה לָ ָּמה נֶ ֱא ַמר? ָחזַ ר ְ‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אֹומר ֶא ְמׁשֹל לְ ָך ָמ ָׁשל‪.‬‬ ‫‪ַ 15‬ר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֶּבן ֶאלְ ָעזָ ר ֵ‬ ‫ּדֹומה ִׁש ַּטת ַהּלִ ּמּוד ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא)?‬ ‫ּדֹומה (לְ ָמה ָ‬ ‫לְ ָמה ַה ָּד ָבר ֶ‬ ‫לְ ַס ָּתת ֶׁש ָהיָ ה ְמ ַס ֵּתת ֶּב ָה ִרים‪ַּ ,‬פ ַעם ַא ַחת נָ ַטל ַק ְר ֻּדּמֹו ְּביָ דֹו וְ ָהלַ ְך וְ יָ ַׁשב ַעל ָה ָהר וְ ָהיָ ה‬ ‫ַמּכֶ ה ִמ ֶּמּנּו ְצרֹורֹות ַּדּקֹות‪.‬‬ ‫עֹוׂשה?‬ ‫ָּובאּו ְּבנֵ י ָא ָדם וְ ָא ְמרּו לֹו‪ָ :‬מה ַא ָּתה ֶ‬ ‫ּומ ִטילֹו ְּבתֹוְך ַהּיַ ְר ֵּדן‪ָ .‬א ְמרּו לֹו‪ִ :‬אי ַא ָּתה יָ כֹול‬ ‫עֹוקר ְ‬ ‫(ה ַּס ָּתת)‪ֲ :‬ה ֵרי ֲאנִ י ֵ‬ ‫‪ָ 20‬א ַמר לָ ֶהם ַ‬ ‫יע ֵא ֶצל ֶסלַ ע ּגָ דֹול‪ .‬נִ כְ נַ ס ַּת ְח ָּתיו‪,‬‬ ‫לַ ֲעקֹר ֶאת ּכָ ל ָה ָהר! ָהיָ ה ְמ ַס ֵּתת וְ הֹולֵ ְך ַעד ֶׁש ִהּגִ ַ‬ ‫קֹומָך ֶאּלָ א ָמקֹום זֶ ה‪.‬‬ ‫ֲע ָקרֹו וְ ִה ִּטילֹו ֶאל ַהּיַ ְר ֵּדן וְ ָא ַמר לֹו‪ֵ :‬אין זֶ ה ְמ ְ‬ ‫הֹוׁש ַע‪.‬‬ ‫יעזֶ ר וְ ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫ָּכְך ָע ָׂשה לָ ֶהם ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא לְ ַר ִּבי ֱאלִ ֶ‬ ‫אֹורה‪.‬‬ ‫יאם ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא לְ ָ‬ ‫הֹוצ ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו ַר ִּבי ַט ְרפֹון‪ְּ :‬ד ָב ִרים ַה ְּמ ֻס ָּת ִרים ִמ ְּבנֵ י ָא ָדם ִ‬ ‫(אבות דרבי נתן‪ ,‬נוסח א‪ ,‬פרק שישי)‬

‫‪310‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬גלשו בגוגל וחפשו מידע על רבי עקיבא‪ .‬כתבו בקצרה את עיקר המידע‬ ‫שמצאתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בחרו וענו על סעיף א או ב‪:‬‬ ‫א‪ .‬איזו תופעה בטבע עודדה את רבי עקיבא להתחיל ללמוד בגיל מבוגר?‬ ‫ב‪ .‬איזו דוגמה ל"קל וחומר" נתן רבי עקיבא בשורות ‪?11-5‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬שערו‪ ,‬כיצד הרגיש רבי עקיבא כשלמד אצל מלמד התינוקות עם בניו רבי‬ ‫הצעיר?‬ ‫ב‪ .‬על איזו תכונה של רבי עקיבא אפשר ללמוד מכך?‬ ‫‪ .4‬לאחר שהשלים את לימוד התורה‪ ,‬היכן המשיך רבי עקיבא ללמוד?‬ ‫‪ .5‬איזו שיטת לימוד סיגל לעצמו רבי עקיבא?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬כתבו בשפתכם את המשל של רבי שמעון בן אלעזר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין המשל לדרך הלימוד של רבי עקיבא?‬ ‫‪ .7‬מה למדתם ממדרש זה?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫‪ .1‬מצאו את המילה שמבטאת את כוחם של המים והעתיקו אותה‪.‬‬ ‫‪ .2‬חברו משפטים לשני הניבים שלהלן‪:‬‬ ‫ָׁש ָתה ַּב ָ ּצ ָמא ֶאת ְ ּד ָב ָריו‪.‬‬ ‫התאבק בעפר רגליו‪.‬‬ ‫יקה ַל ֲח ָכ ִמים‪ַ ,‬קל וָ ח ֶֹמר‬ ‫‪ .3‬הסבירו במילים שלכם את ִא ְמ ַרת חז"ל‪" :‬יָ ָפה ְׁש ִת ָ‬ ‫ְל ִט ְּפ ִׁשים" (מסכת פסחים פרק ט‪ ,‬משנה צ"ט)‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬אילו מחשבות ורגשות עלו אצלכם במהלך הקריאה?‬ ‫‪ .2‬במהלך השנה למדנו כמה מסיפורי חכמינו‪.‬‬ ‫להלן היגדים על המאפיין את סיפורי החכמים‪ .‬הביאו דוגמאות לכל היגד מתוך‬ ‫הסיפורים בעמודים ‪.295 ;194 ;83 ;43‬‬ ‫ •בעלילה יש דו־שיח‪.‬‬ ‫ •הסיפורים קצרים ואין בהם תיאור רגשות‪ ,‬מראה‪ ,‬לבוש‪ .‬לכן אנחנו משלימים‬ ‫פרטים כאלה בעזרת הדמיון‪.‬‬ ‫ •לסיפורים יש מבנה בן חמישה חלקים‪ :‬א‪ .‬היצג ; ב‪ .‬סיבוך (בעיה); ג‪ .‬התרה‬ ‫(פתרון); ד‪ .‬סוף טוב (בדרך כלל); ה‪ .‬מסר‪.‬‬

‫שבועות ‪311‬‬

‫ָק ִציר ‪ /‬ז ְרֻ ָּבבֶל ּג ִ ְלעָד‬ ‫ַה ֶּׁש ֶמׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם‬ ‫ָׁש ָרה ִׁשיר זָ ָהב‪,‬‬ ‫נֹוה ֶרת‬ ‫וְ ַה ָּק ָמה ֶ‬ ‫ְּב ַצ ֲחקֹות זָ ָהב —‬ ‫רּוח ְמנַ ּגֶ נֶ ת‬ ‫רּוח‪ַ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ַמנְ ּגִ ינָ ה ֶׁשל אֹור‬ ‫חֹוחית ְק ַטּנָ ה חֹוזֶ ֶרת‬ ‫וְ ִ‬ ‫ַעל אֹותֹו ִמזְ מֹור‪.‬‬ ‫ּובאֹות יְ לָ דֹות ִּב ְׂש ָמלֹות לְ ָבנֹות‬ ‫ָ‬ ‫ִעם ִר ְק ַמת זָ ָהב‪,‬‬ ‫קֹוׁשרֹות ִׁש ֳּבלִ ים‪ֲ ,‬אלֻ ּמֹות ֲאלֻ ּמֹות‪,‬‬ ‫וְ ְ‬ ‫ְּבחּוט זָ ָהב‪,‬‬ ‫ָאז יִ ָּמלֵ א ַה ָּׂש ֶדה ָה ָר ָחב‬ ‫רּועת זָ ָהב‪.‬‬ ‫ִּב ְת ַ‬ ‫חֹוח זָ ֵקן וְ ָעזּוב‬ ‫וַ ֲא ִפּלּו ַ‬ ‫ְּכ ָבר ֵאינֶ ּנּו ָעצּוב‪,‬‬ ‫צֹוחק —‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ִּב ְפ ָר ִחים ֶׁשל זָ ָהב‪.‬‬

‫‪312‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אילו שורות בשיר מרמזות שמדובר ביום חג? העתיקו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהי המילה החוזרת בשיר?‬ ‫ב‪ .‬מה היא באה להדגיש?‬ ‫"צ ַבע" את השדה ב"זהב"?‬ ‫ג‪ .‬מה ָ‬ ‫‪ .2‬את מי ַמ ֲאניש הדובר? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫רּועת זָ ָהב"; שערּו‪ ,‬מה מבשרת התרועה?‬ ‫‪" .3‬אז יִ ָּמלֵ א ַה ָּׂש ֶדה ָה ָר ָחב ִּב ְת ַ‬ ‫‪ .4‬הביאו דוגמאות לשיתוף החושים בחגיגה‪:‬‬ ‫חוש השמיעה‬ ‫חוש הראייה‬ ‫ּזֹור ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ְב ִרּנָ ה יִ ְקצֹרּו";‬ ‫"ה ְ‬ ‫‪ַ .5‬‬ ‫מה פירוש הפתגם? מהו הקשר בין השיר לפתגם?‬ ‫א‪ְ .‬מנו את הדברים הזהובים בשיר‪( .‬חשבו‪ :‬א‪ .‬מה זהוב בטבע‪ ,‬במציאות?)‬ ‫ב‪ .‬מהם הדברים הזהובים כביטוי מושאל?‬ ‫העתיקו את הטבלה‪.‬‬ ‫במציאות‬

‫בהשאלה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬ ‫"חֹוח" ל"חֹוחית"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מה ההבדל בין‬ ‫ב‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר המשורר לכתוב דווקא עליהם?‬ ‫נֹוה ֶרת"‪ .‬לשורש נה"ר שתי משמעויות — זו הבאה לביטוי‬ ‫"והק ָמה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬בשיר כתוב‬ ‫נהרו אל הכיכר לשמוע את הנאומים"‪ ,‬כלומר המון אדם זרמו‬ ‫במשפט‪" :‬המונים ֲ‬ ‫ביחד לכיכר‪ ,‬וזו הבאה לידי ביטוי במשפט‪" :‬אושר ונהרה פשטו על פניו"‪ ,‬כלומר‬ ‫פניו נראו זוהרים באור רב‪.‬‬ ‫איזו משתי המשמעויות מתאימה לשיר? ואולי שתיהן?‬

‫שבועות ‪313‬‬

‫משחק‪ :‬סולמות וחבלים‬ ‫מס' שחקנים‪ 4-2 :‬ומנהל המשחק‬

‫הוראות‬ ‫אביזרים‬ ‫‪ .1‬לוח משחק מודבק על פיסת קרטון או על בריסטול ‬ ‫‪ 2‬קוביית משחק‬ ‫‪ .3‬כפתור או מטבע שונים לכל משתתף‬ ‫‪ .4‬כל משתתף יכין שאלות רבות ככל האפשר הנוגעות בהעשרת הלשון‪ :‬מילים‬ ‫נרדפות‪ ,‬מילים מנוגדות‪ ,‬ניבים‪ ,‬צירופי לשון שלמדתם במהלך השנה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪:‬‬

‫מילה נרדפת למילה "עני"‬

‫פתגם האומר‬ ‫תוכלו להשיג כל מה שתרצו‬

‫‪ .5‬דף תשובות‬

‫שלבי המשחק‬ ‫‪ .1‬כל משתתף או משתתפת זורקים בתורם את הקובייה ומתקדמים לפיה‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם המשתתף מגיע למשבצת ובה מעוין הוא מרים כרטיס שאלה מהקופה‪.‬‬ ‫‪ .3‬מנהל המשחק בודק את התשובה בדף התשובות‪.‬‬ ‫‪ .4‬עניתם נכון — עלו בסולם‪ ,‬אם התשובה שגויה — גלשו בחבל‪.‬‬ ‫המנצח הוא מי שהגיע ראשון למספר ‪.100‬‬

‫‪314‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫‪100‬‬

‫‪91‬‬

‫‪92‬‬

‫‪93‬‬

‫‪94‬‬

‫‪95‬‬

‫‪96‬‬

‫‪97‬‬

‫‪98‬‬

‫‪99‬‬

‫‪90‬‬

‫‪89‬‬

‫‪88‬‬

‫‪87‬‬

‫‪86‬‬

‫‪85‬‬

‫‪84‬‬

‫‪83‬‬

‫‪82‬‬

‫‪81‬‬

‫‪71‬‬

‫‪72‬‬

‫‪73‬‬

‫‪74‬‬

‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪78‬‬

‫‪79‬‬

‫‪80‬‬

‫‪70‬‬

‫‪69‬‬

‫‪68‬‬

‫‪67‬‬

‫‪66‬‬

‫‪65‬‬

‫‪64‬‬

‫‪63‬‬

‫‪62‬‬

‫‪61‬‬

‫‪51‬‬

‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫‪57‬‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬

‫‪60‬‬

‫‪50‬‬

‫‪49‬‬

‫‪48‬‬

‫‪47‬‬

‫‪46‬‬

‫‪45‬‬

‫‪44‬‬

‫‪43‬‬

‫‪42‬‬

‫‪41‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫‪39‬‬

‫‪40‬‬

‫‪30‬‬

‫‪29‬‬

‫‪28‬‬

‫‪27‬‬

‫‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫‪24‬‬

‫‪23‬‬

‫‪22‬‬

‫‪21‬‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪15‬‬

‫‪16‬‬

‫‪17‬‬

‫‪18‬‬

‫‪19‬‬

‫‪20‬‬

‫‪10‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫סוף‬

‫התחלה‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪315‬‬

‫דרכי ארגון טקסטים עיוניים‬ ‫כותבי הטקסטים העיוניים מארגנים את כתיבתם לפי מטרת‬ ‫הכתיבה‪ .‬לכן כדאי להקדיש מחשבה לשאלה מה מטרת‬ ‫הטקסט‪ :‬למסור מידע? להשוות? לתאר תופעה? או לשכנע?‬ ‫להלן מבנים אופייניים של טקסטים עיוניים‪:‬‬ ‫ •רצף כרונולוגי — טקסט המוסרים מידע לפי סדר‪ :‬מה קרה‬ ‫קודם? מה קרה אחר כך?‬ ‫ •בעיה ופתרון — טקסט המציג בעיה ומציע דרך או דרכי‬ ‫פתרון אפשריים‪.‬‬ ‫ •סיבה ותוצאה — טקסטים המלמדים על הקשר בין סיבה‬ ‫לתוצאה‪.‬‬ ‫ •טענה והוכחה (טיעון ושכנוע) — טקסטים שבנויים סביב טענה‬ ‫בתוספת דוגמאות והסברים להצדקת הטענה‪.‬‬ ‫ •הכללה ופירוט — טקסט שיש בו משפט הכללה ראשי‬ ‫שאחריו בא פירוט של דוגמאות והסברים‪.‬‬ ‫ •השוואה — טקסטים שמשווים בין תופעות דעות ורעיונות‬ ‫ובסופם מסקנה או מסקנות מההשוואה‪.‬‬

‫‪316‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬

‫רשימת מקורות‬ ‫© כל הזכויות שמורות לאקו"ם ולמחברים אלא אם מצוין אחרת‬ ‫נהר הירדן‪ ,‬מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער‪ ,‬הוצאת יבנה־לרוס; אגרי ג'יימס — משל‬ ‫הנשר; אדיר כהן — מעשים של ממש סיפור חסידי‪ ,‬מתוך‪ :‬איפה גר האלוהים; אידה ווס — להסתתר‪,‬‬ ‫תרגום עילית ון פרג‪ ,‬מתוך‪ :‬אדם בצלם; אלון עזריה — מאי ט"ו בשבט‪ ,‬מתוך‪ :‬תוכנית רדיו ‪;2.2.1998‬‬ ‫אלמגור דן — בלדה לחובש; אלתרמן נתן — הופעת הלצים‪ ,‬פורים שפיל‪ ,‬מגילת אסתר; אתר‬ ‫תרצה — גשם בוא; בובר מרטין — למה צחק הצדיק; ביטון ארז — שיר המקל; בכר אהרון — הסיכוי;‬ ‫בלזברג ענת — מרטין לותר קינג‪ ,‬מתוך‪ :‬גלילאו צעיר ‪ ;2010‬בן ישי עובד — שם בחנוכה שנת‬ ‫‪ ;1943‬בנטוב יהושבע — כתר ארם צובא; בר־און מרדכי (מודי) — רציתי להתפלל ולא ידעתי איך;‬ ‫ברש אשר — כוס הדורות; ג'בנה ג'ון — לא לזרוק פחית לפח‪ ,‬מתוך‪ :‬תשמור על העולם ילד‪ ,‬מדריך‬ ‫אקולוגי‪ ,‬הוצאת כנרת; גולדברג לאה‪ -‬שחפים‪ ,‬ספריית פועלים הקיבוץ המאוחד; גולדשמיט איה —‬ ‫על ראש התורן‪ ,‬מתוך‪ :‬אותיות גיליון ‪ ,14‬הסיפור פורסם לראשונה ב"אותיות" עיתון הילדים מבית‬ ‫"מקור ראשון"; גלעד זרובבל — קציר; דה הרטוך דפנה — רוצה‪ ,‬מתוך‪ :‬פרפרים בבטן‪ ,‬הוצאת עלמה;‬ ‫דוסטוייבסקי פיוטר‪ ,‬תרגום מ"ז וולופובסקי — הנשר‪ ,‬רשימות מבית המוות‪ ,‬הקיבוץ המאוחד; הזז‬ ‫חיים — שומר שבת; הראל נירה‪ -‬הלבירינת — חוט אריאדנה‪ ,‬אורפיאוס ואורידיקה‪ ,‬מתוך‪ :‬סוס‬ ‫הפלא המעופף‪ ,‬מסדה; הרניק רעיה — נעילה; וקנין יצחק — למה תכה רעך‪ ,‬מתוך‪ :‬מה המשל הזה‪,‬‬ ‫מסדה ‪ ;1980‬זמיר פנחס — שחפים‪ ,‬האנרגיה לתועלת האדם‪ ,‬מי יציל את הים התיכון; זרחי‬ ‫נורית — הציפור פמפלה‪ ,‬מתוך‪ :‬אני אוהב לשרוק ברחוב‪ ,‬מסדה; לדוכיפת; חפר חיים‪ ,‬חסידי אומות‬ ‫עולם‪ ,‬מתוך‪ :‬יהודה השבויה‪ ,‬שקמונה; טהרלב יורם — צל ומי באר; ידין יגאל — החיפושים אחרי בר‬ ‫כוכבא; יעקב יעקב — ילדות בעוני; כהן אליעזר — קבלת שבת; כהן אסיף שלומית — ציפור של אף‬ ‫אחד‪ ,‬מתוך‪ :‬הספר הגדול‪ ,‬עם עובד ‪ ;1991‬לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית מאת‬ ‫שרה ליפקין‪ ,‬קטע מתוך מאמר על לשון חז"ל‪ ,‬מתוך‪ :‬הספרייה הווירטואלית של מט"ח; מאיר מירה —‬ ‫מתוך‪ :‬היומן שלי ‪ ,1.11.97‬הוצאת מסדה; זוהר רקפת — מה חבוי בתיבת פנדורה? מתוך‪ :‬תיבת‬ ‫פנדורה‪ ,‬זמורה ביתן; מוהר עלי (תרגום) מרטין לותר קינג‪ ,‬יש לי חלום; תפילת האילן‪ ,‬מנוסי דידי‪,‬‬ ‫תרגום; מרזוק יוסף — סא"ל ד"ר משה מרזוק (גיל) ז"ל; ניר חנה — ביעור חמץ; סומק רוני — רחוב‬ ‫נווה שאנן‪ ,‬מתוך‪ :‬שבע שורות על פלא הירקון‪ ,‬הוצאת אופטובסקי; סטיוארט ג'סי — עץ הדובדבן‬ ‫השבור‪ ,‬תרגום‪ :‬ליאורה הרציג‪ ,‬מתוך‪ :‬מראות‪ ,‬האגף לתכניות לימודים תשנ"ב; סמיט שוהם — למה‬ ‫האלים כועסים? מתוך‪ :‬עיניים‪ ,‬מאי ‪ 2010‬גיליון ‪ ;117‬סנש חנה — הליכה לקיסריה; עומר דבורה —‬ ‫אגדת הירדן; פישביין יעל — הנסיכה והסוס‪ ,‬תרגום גאיו שילוני; פרידור שולה‪ -‬מהי מיתולוגיה‪ ,‬על‬ ‫משחק הכדורגל‪ ,‬הרדיפה אחרי מותגים; קורצ'אק יאנוש צלקת‪ ,‬עיבוד אריה ביכנר‪ ,‬מתוך‪ :‬דת‬ ‫הילד‪ ,‬הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד; קסטל בלום אורלי — האות האנגלית ‪ ;m‬ראב‬ ‫אסתר — גשם; רוטבליט יעקב — שיר השלום; רינת צפריר — הסנטוריום של חיות הבר הנטושות‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬עיתון הארץ ‪ © 2009‬כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" בע"מ‪COPYRIGHT©"HA’ARETZ" .‬‬ ‫‪ DAILY NEWSPAPER LTD‬אין להעתיק ו‪/‬או להפיץ פרסום זה או חלק ממנו בכל צורה ואופן — ללא‬ ‫קבלת אישור מראש לכך‪ ,‬בכתב‪ ,‬מהוצאת עיתון "הארץ"; שוואב מקס — מאוד רציתי לחיות‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫משמר לילדים כרך י"ד; שחם צפרירה — מדוע נאבקות הנשים על זכויותיהן; שטאל אברהם‪,‬‬ ‫עיבוד — המקום בו נמצאת הנשמה‪ ,‬מנהגי צדקה שהיו נהוגים בישראל; שמוש אמנון — עדותו‬ ‫של מרדכי פאחם‪ ,‬צעדים ראשונים; שמר נעמי — לשיר זה כמו להיות ירדן; שרף זאב — זכרונות‬ ‫מטכס הכרזת העצמאות‪ ,‬מתוך‪ :‬שלושה ימים‪ ,‬עם עובד‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪317‬‬

‫הוצאת כנרת־זמורה מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו אישורם להדפסת התצלומים והיצירות‬ ‫בספר‪ .‬אנו מתנצלים בפני כל גורם שאינו מוזכר כאן ושנעשה שימוש ביצירתו‪ .‬נשמח לשמוע מכל‬ ‫אחד אשר זכותו לא הוכרה כאן ולעדכן במהדורה הבאה‪.‬‬

‫תודה‬ ‫החברה הממשלתית למדליות ‪255‬‬ ‫המשכן לאמנות עין חרוד‪ ,‬מבכים את החורבן — בוריס שץ ‪300‬‬ ‫השירות הבולאי — בול עליית יהודי דנמרק ‪258‬‬ ‫ז'אן דוד‪ ,‬שטיח קיר‪ ,‬סוכה‪ ,‬מוזיאון תפן ‪198‬‬ ‫בוריס שץ‪ ,‬אליהו הנביא מבשר הגאולה‪ ,‬מוזיאון ישראל ‪244‬‬ ‫משפחת המשורר זרובבל גלעד‪ ,‬קיבוץ עין חרוד מאוחד‬ ‫משפחת הצייר מרסל ינקו‪ ,‬האריה והקורא‪ ,‬עמוד ‪292‬‬ ‫משפחת הצייר רודי להמן‪ ,‬נשר‪117 ,‬‬ ‫משפחת יגאל ידין על הכתבה והצילומים עמוד ‪290-291‬‬

‫איורים‬ ‫עדי ניר; גאולה דוברשטיין ‪ ;241 ,78‬לריסה הלר ‪ ;71‬שירלי וייסמן ‪ ;81‬אינה זולוטרסקי ‪ ;105‬אמרי‬ ‫זרטל ‪ ;285 ,92‬נעמה נחושתאי ‪ ;90 ,60‬יפעת נחשון ‪ ;75 ,14‬איילת שליטין אופירם ‪,182 ,83 ,66‬‬ ‫‪237 ,230 ,203 ,187‬‬

‫תצלומים‬ ‫אוסף התצלומים הלאומי והצלמים‪ :‬צביקה ישראלי ‪ ,274 ,205 ,111‬זולטן קלוגר ‪ ,284 ,157‬משה‬ ‫מילנר ‪ ,234‬יעקב סער ‪ , 204‬הנס פין ‪ 283‬וכן בעמודים ‪ ;159 ,260 ,160 ,159‬לאה אחי מרים ‪,96‬‬ ‫‪ ;127‬ולדימיר גורביץ ‪ ;301 ,299 ,298 ,294‬צביקה הלפרין ‪ ;54‬המשרד לאיכות הסביבה ‪,138 ,133‬‬ ‫‪ ;144‬ביל וודלי ‪ ;135-136‬ויקיפדיה ‪ ;166‬יד ושם ‪ ;258‬שרית סבלן ‪ ;58 ,39 ,6‬סוכנות הידיעות רויטרס‬ ‫‪ ;102‬פיקיויקי‪ ,‬צלם‪ :‬עמי אביאל ‪ ;117‬מיכה פרי ‪ ;278‬תמי פרמונט ‪ ;236 ,180‬הדס רגב ‪ ;267‬זאב‬ ‫רדובן ‪ ;179‬אורית רובינשטיין ‪ ;302 ,228 ,211 ,135‬זמיר שליטא ‪ ;147 ,143‬אילת שליטין־אופירם‬ ‫‪ ;223 ,48‬עדו פרץ ‪ ;146‬שאטר סטוק‬

‫‪318‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו'‬