היינו קטנים ולא מבינים נפלאות התקופה שני ילדים שמחים רוחצים בסיר בישול של מכשפה
בין גדול לקטן
על הידיים לא לוקחים אותי כבר אבל יד נותנים לי כל הזמן זה ימים כאלו אפשר להבין אני מתחיל להיות גדול ומפסיק להיות קטן לא דואגים לסדר לי את החדר אבל גם לא מרשים לי באלגן זו רק תקופה וזה בסדר בין להתחיל להיות גדול ללהפסיק להיות קטן אני יכול ללכת לבד -לא לכל מקום ולחזור לבד -לא בכל זמן אני כנראה באמצע הדרך בין להתחיל להיות גדול ולהפסיק להיות קטן זה אני קובע מה ללבוש רק מכוונים אותי אם קר או חם חשוב לשים לב לעונת המעבר בין להתחיל להיות גדול ללהפסיק להיות קטן לילה אחד המפלצת שחיכתה ,אצלי מתחת למיטה התלוננה שאני כבר לא מוצא בה עניין אז היא ארזה ועזבה ואולי קצת בכתה שאני מתחיל להיות גדול ומפסיק להיות קטן
ילד כרבולת
בכל בוקר הוא מגיע מסורק שיערו מבריק ומהודק וכבר לקראת סוף השיעור הראשון משהו משתנה בו פתאום בצד ימין מתעוררות קבוצה קטנה של שערות ועד להפסקה הגדולה עומדת זקופה הכרבולת כולה רצה איתו בצלצול קופצת איתו במגרש כל הזמן ,אפילו עכשיו הוא מתחתיה ,היא מעליו. כולם מכירים אותם השוטרת בצומת ,המוכר במכולת אומרים בוקר טוב ,מחייכים קצת לילד ,קצת לכרבולת ואז בערב ,אחרי המקלחת כשהכרבולת סוף סוף נחה הוא מתגעגע לפתע באופן מוזר ומקווה שתבוא גם מחר
דחליל
בגינת בית הספר כל אחד חפר לו בור טמן זרע וכיסה ושמנו דחליל שישמור הלבשנו לו גינס כחול שאבא שלי פעם לבש וחולצת משבצות ושק על הראש ומילאנו אותו בקש ציירנו עיניים ופה שאת מי שצריך שיבהיל הוא נראה כמו איש אמיתי שפשוט התלבש כמו דחליל לפעמים כשגשם ולילה אני ממש מרחם עליו אולי הוא זקוק למעיל הוא בטח ממש נרטב ואולי הוא בעצמו מפחד ועוברת לו צמרמורת בגב אני חושב שהיינו צריכים לשים דחליל שישמור עליו
מטוס
לפעמים אני משחק עם עצמי כשאין בסביבה שום חבר אני שומע רעש מתגלגל מרחוק של מטוס שתיכף עובר אני מנופף לשלום ,מאמין שיש בחור מקומי או תירת זרה שיושבים בפנים ליד החלון ועושים לי שלום חזרה
אני מלא שיעורים
אני מלא שיעורים בארבע וחצי כבר אפשר לשמוע ילדים שיוצאים לשחק אני מלא שיעורים חשבון ולשון וטבע אני לא אסיים פה עד שבע הרבה שאלות ממתינות לתשובה תרגילים שצריכים פתרון אני מלא שיעורים מחדד מהר וכותב ומוחק אני חייב ועכשיו לצאת לשחק בלשון אני מנסה שורשים בטבע עצים מחפשים משפחה רוצים שאתן להם שם בחשבון שני אנשים חולקים תפוזים ואני אומר שיסתדרו בניהם השמש צוחקת והיא תיכף הולכת הדשא קורא לי לבוא הסבלנות שלי נגמרה רק שיעורים עוד יש לי בשפע אני לא אסיים פה עד שבע
אוהל בסלון
כשיש חופש ואין תכניות והבוקר ארוך וחושבים על שטויות החדר ניהיה משעמם ומחפשים מקום חדש קופצת מחשבה איך לשפר את המרגש אמא מורידה הנחיות רק להזהר על המזנון יש אישור הקמה אוהל בסלון בסלסלה הלבנה מליון אטבי כביסה עוזרים לחבר שמיכה לשמיכה לשמיכה תיכף יהיה לנו גג ודלת כניסה וחלון עם יציאה למטבח ונוף לארון נשב שם שעות זה יהיה שגעון לחשוב על שטויות באוהל בסלון
כשאת עצובה
למה תבכי החיים מתוקים כצנצנת ריבה באמת שאין לך סיבה את כל כך עדינה בין קוצים יבשים הפרחים הכי יפים הם גם הכי חלשים הביטי בענן ,שמנמן ולבן צף על הגב בשמים שמש צהובה ,אז מה הסיבה שרטוב לך בתוך העיניים כשאת עצובה מלאכים לבושים בכנפיים מקנאים בכוכבים הנופלים לנהר שזורם לך בשתי הלחיים
חברים
הילדה שמדברת בקול רם חברה של הילדה שלוחשת שחברה של הילדה שיודעת הכל שחברה של הילדה שרק מנחשת הילד הכי עקשן חבר של הילד שתמיד מוותר שחבר של הילד הכי בולט שתמיד ליד הילד שקצת מסתתר הילדה שנורא חרוצה בכיתה חברה של הילדה שמשתדלת לנוח שחברה של הילדה הכי חולמנית שבוהה בילדה שמרוכזת בלוח הילד הכי מבולגן ופרוע חבר של הילד הכי מסודר ואני ,שאני ילד ממש רגיל אין לי אף חבר מוזר
רובוט
ניסיתי להוריד ספר מהמדף זה קרה בבוקר יום שבת הרובוט שהכי אהבתי נפל ושבר את היד אבא התעורר מהרעש שאל אם הכל בסדר עניתי שכן ונשמעתי שלא מיד הוא הופיע בחדר ראה אותי מתמלא דאגה לרובוט שלי ששכב פצוע עם יד מפורקת ומבט מראה שקט בשבילי הוא יותר מעוד צעצוע אבא אמר ,דבק נייר רצתי מהר להביא מרגיש כמו עוזר של רופא מנוסה רק שהרובוט יהיה לי בריא חבשנו לו היטב את היד שמתי אותו במיטה שיחלים הוא לא חוזר למדף כי עכשיו הוא בטח חטף פחד גבהים
שיר האומץ
יש לי אני חושב יותר אומץ מלב תקחו אותי למגלשת מים גבוהה אני מיד עולה ויורד רכבות של הרים ושדים אין ,אני פשוט לא פוחד תשימו אותי מול בית נטוש וחשוך בלי בעיה אני אכנס תביאו כלב קשוח אני מלטף ופלפל חריף אני נוגס תביאו אפילו חולדה עם עין אדומה ושיניים מסריחות רק אל תביאו גוק גוק זה לא כוחות
תספורת
כשהשיער כבר התחיל להפריע בעיניים אמא אמרה מחר אחר הצהריים אתה לספר ואני מפנה לצדדים קצוות שיער לא רוצה קצר
מספריים כסופים בצליל מתכתי עוברות לי מעל הראש גוזרות אותי לפתע הוא עוצר מחזיק לי בסנטר מסובב לי את הראש בוחן איפה הוא עוד לא קיצר
כשאנחנו מגיעים הספר מחייך ואני משתדל לשמור על פרצוף חמוץ איך אפשר להיות נחמד למי שתיכף עושה לי קצוץ
והוא קוצץ ומרוצה נדמה שכלל לא משנה מה אני רוצה מחזיק לי מראה שאראה את העורף ולפני שאחשוב מה דעתי הוא ואמא מחליטים זה מדהים
אסטרונאוט
בשולחן שבסוף הכיתה בצד שעל יד החלון תלמיד אסטרונאוט יושב וחולם על כוכב בחלל החיצון פתאום המורה מעירה כל ילדים צוחקים אתה שייך לכדור הארץ מה אתה עושה בשחקים? בשיעור השני הוא עוצם את עיניו ואני כל כך רוצה לדעת עכשיו ,על איזה כוכב האסטרונאוט הזה נמצא כשהפעמון מצלצל הפסקה אסטרונאוט נשאר בשיעור ואיך הוא בכל זאת מצליח לחזור לכיתה באיחור ולי לפעמים מתחשק לקרוא לו אי שם מאחור אסטרונאוט ,התרחקת מספיק הגיע הזמן שתחזור
בהזדמנות
כשאני מבקש רובוט או מכונית בשלט רחוק אומרים לי ,בטח חמוד רק לא עכשיו בהזדמנות. אני מסכים לפשרה חיצים צהובים אדומים ומטרה חוזרים ואומרים ,בטח חמוד רק לא כאן בהזדמנות. זה לא מובן ,כמובן האם הזדמנות זה מקום או שזמן מה שבטוח שהכול אז ,או שם יימכר מאוד בזול אם לא יחולק בחינם.
הילדים של הצהריים
בשדה קטן מאחורי הבנין בין חרציות צהובות לשמים אנחנו מבלגנים את השכונה כל צהריים כל הצהריים
בכל מרפק או ברך תמצאו לנו תמיד פצע אחד לפחות פתוח או מגליד
שמש עושה לנו קרניים אבל לא הולכים הביתה גם בשעות השקטות בין שתים לארבע אנחנו קבוע נשארים למטה
החיוך שנפתח בכל צחוק והרווח המוגזם בשיניים כיף לנו ,ככה הילדים של הצהריים
כתם שתמיד על הגינס וחורים בכל גופיה שיער ארוך עם כמה קשרים שלא כולו מסכים להכנס לקוקיה מגרדים אחד לשני את הגב אחרי שהתגלגלנו את כל הדשא ולא אכפת לנו להיות רטובים נשארים לשחק אפילו בגשם
נמלים
כשאני מתיישב לשולחן האוכל ואמא מניחה ארוחה בצלחת אני מחייך וזוכר תמיד שיש מי שמחכות מתחת הן מביטות אלי בהתרגשות מתבלגנות ומנסות להשאר בטור אם היו יכולות כבר היו צועקות מה ,לא תזרוק איזה פירור? כשאמא מתקרבת לשולחן אני מסיט את תשומת ליבה אם תגלה את חגיגת הנמלים ועוד שאני הוא מארגן המסיבה אני חושב שזה מאוד הגיוני בסך הכל אנחנו קצת מתחלקים רק איך עושים שאמא תבין שהרצפה זו הצלחת של הנמלים
כשאני מתיישב לשולחן האוכל ואמא מניחה ארוחה בצלחת אני מחייך וזוכר תמיד שיש מי שמחכות מתחת
בסוף הגשם
בסוף הגשם אני מדמיין שאני גדול הרבה פחות יכול להפליג על קליפה של עץ במורד הנחלים שבצידי המדרכות טיפות אחרונות נאחזות בעלים ושבלולים לא זהירים חוצים נוצצים ,לאט את השביל אני תופס ומעביר לדשא את מי שאפשר להציל שמש מפרידה בין עננים אני שם אחר הצהריים מצוייד במקל וכוונה לבדוק את גובה המים של כל השלוליות בשכונה ולמרות המגפיים איכשהו ,תמיד תמיד רטוב לי בגרביים
לידיעת הרוחצים
אין דבר יותר חשוב ושעושה לי יותר לשמוח משהחזאי בתחזית של יום שישי מבטיח שמחר ,הים יהיה נוח אני מביט באבא מחכה להסכמה והולך לחדר בשקט לאסוף את הדלי הכחול והכף האדומה לקראת הארמון הכי יפה בחוף שבת בבוקר והשמיים נקיים בלי אפילו ענן אחד קטן לבן כשקרם הגנה צובע לחיים ממש אפשר להריח את הים אני מאבד קצת סבלנות כשאמא מתלבטת איזה כובע לחבוש הולך מצד לצד על יד הדלת כבר עם משקפת על הראש חלון פתוח מכניס מצב רוח תיפוף על ההגה ואנחנו יוצאים התנועה זורמת והים מתקרב אני מוסר לידיעת הרוחצים
הילד שאני אוהבת
לילד שאני אוהבת יש שיער כמו שבשבת ששמחה ברוח בין שתים לארבע הוא רועש כשכולם רוצים לנוח לילד שאני אוהבת יש חולצת פסים כמו מגבת שקיבל מאיזו ארץ הוא יודע לעשות צרות ומיד ללבוש פרצוף של כבש הילד שאני אוהבת הולך כפוף כמו רקפת שמנצחת סלע אני רואה בתוך עיניו שאולי הוא כבר יודע לילד שאני אוהבת יש שם יפה ,אני חושבת אבל לא אומרת עוד כי הילד שאני אוהבת הוא בינתיים סוד
מבצע ממתקים
כשאבא בערב חוזר מקניות אני מיד תופס עמדה עושה עצמי עוזר לסדר ובעצם אוסף מידע
איך נבהלתי וכמעט נפלתי כשנדלק לפתע אור מלא באשמה הסתובבתי לראות את אבא עומד מאחור
היעד מתוק וצבעוני חשוב לאתר מיקום מדויק אני כאן כדי לגלות לאן מגיע כל ממתק
הוא סימן עם האצבע על השפתיים הבנתי שצריך לשתוק רק כשהוא התחיל התחלתי גם אני לצחוק
אז ,בחסות החשיכה כשכולם בטוח ישנים יוצאת לדרך התכנית מבצע ממתקים את המסדרון על קצות האצבעות כך שאי אפשר לשמוע ואז כיסא על השולחן אל הארון הכי גבוה השלל היה כבר בידיי סוכריות וחפיסה של שוקולד כבר ראיתי את עצמי חוגג כשהבנתי ,אני לא לבד
ישבנו שנינו בסלון חולקים שוקולד ושותקים נראה לי שגם לו הייתה תכנית מבצע ממתקים
תיכף ומיד
תיכף עושה הכל לאט הוא אוהב להתעכב מיד רוצה הכל עכשיו כמו אריה רעב הם נפגשו במקרה בין השיעורים ותיכף ומיד ניהיו חברים מיד בונה להם בית על העץ ותיכף תיכף יטפס מיד כועס ותיכף קצת רגיש הוא נעלב כשמיד קורא לו אדיש איך שהם שמחים אם יש מסיבה מיד מגיע ותיכף בא חוץ משכשאחד מאחר ואחד מקדים תיכף ומיד לא נפרדים
היה לנו יום אגדה
היה לנו יום אגדה ועכשיו האביר מקפל את השריון בארון הנסיכות אוספות בחזרה את הדמעות ומתקשרים לשאול לשלום הדרקון הזאב השחור מהיער האפל הולך לבקר את הציד האמיץ נזרקים על הדשא תופסים קצת שמש וסוגרים את הערב על כוס של מיץ היה לנו יום אגדה ועכשיו חד קרן לבן וקשת וענן גמד נושא שק זהב על הגב ושוטף פנים מכתמים של פחם הילד העני שהבין את המפה שהובילה ישר אל אי המטמון מצא את האוצר וזה היה שגעון אבל מחר בית ספר אז עכשיו לישון היה לנו יום אגדה ואולי גם עלינו עוד ייכתבו סיפורים על ממלכות מזכוכית וגשרים מעץ פסלי אריות שואגים בצריחים בעוד שנים רבות בארצות רחוקות שהיינו ילדים שהלכו לאיבוד שפגשו מכשפות רעות וטובות וחזרו הביתה ממש בטעות
עוד חלום אחד
בחורף קשה לי לקום אפילו שאמא כבר העירה והבטחתי לה שמיד אני נכנס לשמיכה שמשכנעת אותי רק עוד חלום אחד
חלומות בפיגמה
מאוחר הראש כבר מונח על הכר השמיכה מכסה עד לקצות הרגליים בתוך העיניים העייפות מציפה ,זה עוזר אני תמיד נרדם כשהחלום הראשון מתעורר מוקדם שמש מציצה מאחורי הבנין קרן אחת פורצת אל תוך החלון אני הופך צד יש להם רגע או כמה בזמן שאני משפשף עיניים לקום החלומות מחליפים לפיגמה
אף פעם לא הפסקתי לשחק
אני תמיד מתגעגע למפלצת שחיכתה כל ילדותי מתחת למיטה לכדורגל שחור לבן שהיינו מנפחים הכי חזק ומקפיצים על אמצע המגרש לפתיחת המשחק אני מתגעגע לסרטים המצויירים שאת כולם אני מכיר לגיבור שהסתכל עלי מהפוסטר על קיר ללגו שהייתי מרכיב וללגו שהייתי מפרק אני מתגעגע ,אפילו שאף פעם אף פעם לא הפסקתי לשחק