Aceton3

‫األسيتون‬

‫אצטון‬

‫‪1‬‬

‫קרדיט ‪+‬‬ ‫דבר העורך‬ ‫ מיכה אני‬‫צריך טקסט‬ ‫ורשימה‬ ‫מסודרת‬ ‫של כל‬ ‫המשתתפים‬ ‫בהכנה‬ ‫צילום שער ‪:‬‬ ‫ג׳ספר ג׳ונס‪ .‬״שלושה דגלים״‬

‫‪2‬‬

3

‫מאיר שליו‬

‫בקרוב יקרה‬ ‫כאן אסון נורא‬ ‫הפרק "המקום" מ"פונטנלה" ‪-‬‬ ‫בחירתו של הסופר מאיר שליו‪,‬‬ ‫שנעתר לבקשתנו‪ ,‬המעורפלת‬ ‫משהו‪ ,‬לאתר טקסט‪ ,‬מתוך ספריו‪,‬‬ ‫המייצג את נוף המקום על רבדיו‬ ‫השונים‪ .‬את שהיה את שיש ואת‬ ‫שלא יהיה‪ .‬כנראה‪ .‬מאיר שליו‬ ‫הוא יליד המושב נהלל‪.‬‬ ‫"פונטלנה" ‪ :‬פרק רביעי \ המקום‪.‬‬

‫‪4‬‬

5

6

7

8

‫"בקרוב יקרה כאן אסון נורא" ►► מאיר שליו‬

‫עמודים ‪ 289 – 286‬ספריה לעם‪.‬‬ ‫הוצאת עם עובד‪2002 .‬‬ ‫‪9‬‬

‫ורדי כהנא‬

‫מחשבות על צילום‬ ‫ותודעה בעקבות עדות‬ ‫מקומית ‪2014‬‬ ‫ורדי כהנא‪ ,‬אוצרת עדות מקומית ‪ .2014‬החלה את עבודתה כצלמת בירחון "מוניטין"‪ .‬ב‪1983-‬‬ ‫הצטרפה לעיתון "חדשות"‪ .‬תצלום מפורסם שלה‪ ,‬מ‪ 10-‬בפברואר ‪ ,1983‬צולם הפגנת "שלום‬ ‫עכשיו" בירושלים‪ ,‬שבו מופיע אמיל גרינצווייג דקות אחדות לפני הירצחו‪ .‬משנת ‪ 1995‬צלמת‬ ‫במוסף של "ידיעות אחרונות"‪.‬ב‪ 2011-‬הייתה לזוכה הראשונה בפרס "סוקולוב" לצילום‪ .‬ורדי‬ ‫אצרה את תערוכת "עדות מקומית"‬

‫צילום ‪ :‬אבישג שאר‪-‬ישוב‬

‫‪10‬‬

‫אמיל גרינצוייג צילום‪:‬ורדי כהנה‬

‫צילום חגיגת המימונה באור עקיבא של‬

‫דיוקנאות של אנשים מוכרים‪ .‬לצילומים‬

‫התערוכה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב‪,‬‬

‫הצלמת אבישג שאר‪-‬ישוב זיכה אותה במקום‬

‫תבנית אחידה‪ .‬רקע לבן ותאורה רכה אך‬

‫פירק רוה"מ את ממשלתו בירושלים‪ ,‬והכריז‬

‫הראשון בקטגורית חדשות של תחרות עדות‬

‫ישירה‪ .‬הפוליטיקאי‪ ,‬הדוגמנית ‪ ,‬המשורר‬

‫על בחירות חדשות‪ .‬המערכת הפוליטית‬

‫מקומית ‪ .2014‬בתמונה יושב ראש הממשלה‪,‬‬

‫והפרקליט‪ ,‬כולם מיישירים מבט אל מצלמתו‬

‫נכנסה לתזזית‪ .‬מפלגות פורקו ובריתות‬

‫בנימין נתניהו‪ ,‬במרכז שולחן עמוס כל טוב‪.‬‬

‫בכתפיים חשופות‪ .‬פגיעים‪ ,‬חסרי הגנה ונקיים‬

‫חדשות נוסדו‪ .‬ראש האופוזיציה החולמני‬

‫מצדדיו ומעליו מקיפים וטורחים סביבו‬

‫מכל סמל מעמד‪.‬‬

‫הפך ליריב לוחמני‪ .‬האפשרות של הרצוג‬

‫רעייתו שרה‪ ,‬והמארחים המקומיים‪ ,‬בהם‬

‫עיצוב התערוכה (טל גור וליה כוכבי) איפשר‬

‫להחליף את נתניהו הפכה‪ ,‬לפי הסקרים‪,‬‬

‫ראש העיר היוצא וראש העיר המכהן‪.‬‬

‫את הצבת העבודות בחלל בשכבות‪ ,‬כך‬

‫ריאלית‪ ,‬וכך הרצף המתוכנן של שתי‬

‫הקומפוזיציה בה ניצבים המצולמים והשולחן‬

‫שהדיאלוג שבין התמונות מתקיים לא רק‬

‫התמונות בתערוכה נטען במשמעות נוספת‪.‬‬

‫המתוח מקצה לקצה מזמינים אסוציאציה‬

‫בין מה שעומד קדימה והצידה‪ ,‬אלא גם בין‬

‫תגובת הצופים בתערוכה למראה שני‬

‫מתבקשת ‪ -‬הסעודה האחרונה‪ .‬הוילון האדום‬

‫תמונה אחת לזו כך‪ ,‬עומד הצופה מול תמונת‬

‫המנהיגים בתמונותיהם נעה בין גיחוך לכעס‪.‬‬

‫הממסגר את הסצינה המצולמת‪ ,‬משווה לו‬

‫נתניהו‪ ,‬ראש הממשלה המכהן‪ ,‬בסעודה‬

‫אז מה באמת תמונת המימונה שצולמה‬

‫מראה של תאטרון בובות ומגחיך את המחזה‪.‬‬

‫האחרונה‪ ,‬ובאותו מבט נגלה מאחוריו צילום‬

‫במוצאי פסח ‪ 2014‬באור עקיבא יכולה הייתה‬

‫כאילו היתה זו הסעודה האחרונה גירסת‬

‫גדול מימדים של הרצוג‪ ,‬המועמד לראשות‬

‫להתקבל כפשוטה‪ ,‬כתמונת ״תרבחו ותסעדו״‬

‫ה‪. mappet show-‬‬

‫הממשלה‪ ,‬בפורטרט ישיר וחשוף שמאחוריה‪.‬‬

‫בנאלית ומוכרת‪ ,‬המארחים מרעיפים אהבה‬

‫סדרת פורטרטים של הצלם ינאי יחיאל‬

‫כתפיים‪ .‬הצבת שתי התמונות זו אחר זו‬

‫על אורחי הכבוד‪ .‬אלא שבשנים הארוכות של‬

‫הוצגה בתערוכה במסגרת בחירת האוצרת‪.‬‬

‫נעשתה בתכנון הראשוני של החלל‪ ,‬זמן רב‬

‫שרה ובנימין נתניהו בתפקידם הרם נסדקה‬

‫יחיאל‪ ,‬מפרסם במדור שבועי במוסף "הארץ"‪,‬‬

‫לפני פתיחת התערוכה‪ ,‬אלא שבזמן הקמת‬

‫תדמיתם הממלכתית עד כדי כך‪ ,‬שהתמונה‬

‫‪11‬‬

12

‫ורדי ואחיותיה‬

‫שלפנינו מייצגת ללא מילים את מה שחלק‬

‫מייצרים פוטו‪-‬אופ בתמונה השנייה‪ ,‬עודף‬

‫ניכר בציבור חושב עליהם‪ :‬הנה משתה‬

‫מודעות עצמית גורר את הרצוג למהלך‬

‫המשמעות של כל תצלום ?‬

‫תדמיתי לא צפוי אבל גם לא נלעג‪ .‬מבטיח‪.‬‬

‫הנהנתנים‪ ,‬המלך והמלכה וכל המשרתים‬

‫ומה הכוח בתמונות הללו כשהן מוצאות‬

‫שמסביב… הפורטרט של יצחק הרצוג צולם‬

‫מהקשרן‬

‫ומוצגות‬

‫באוקטובר ‪ ,2013‬לפני הפריימריז למפלגת‬

‫בגודל מועצם ובהדר מוזיאלי ? האם מישהו‬

‫העבודה‪ .‬הרצוג הוזמן ע״י ינאי יחיאל‬

‫מעשרות אלפי המבקרים בתערוכה יחשוב‬

‫להצטרף לסדרה המצולמת והמוכרת‪ .‬הרצוג‬

‫ביום הבחירות על אחד מהדימויים הללו‬

‫נתן את הסכמתו ושיתף פעולה עם הקונספט‬

‫שהרגיזו או הצחיקו אותו ?! מסופקני‪.‬‬

‫של הצלם רק לאחר התייעצות עם אנשיו‪ .‬הוא‬

‫במרכז חלל התערוכה "עדות מקומית"‬

‫היה מודע לחלוטין למשמעות שיש לצילום‬

‫מוצגות תמונות מהקטגוריה קיץ ‪ .2014‬זוהי‬

‫שכזה‪ ,‬ונראה כי למרות ההתנגדות הטבעית‬

‫אסופת צילומים גדולה שמגוללת את סיפור‬

‫לחשיפת יתר (תרתי משמע) הוא בחר להמר‬

‫המלחמה שהתרחשה בקיץ שעבר‪ .‬מאירוע‬

‫על כל הקופה כאילו אמר ״ הנני העני ממעש‪,‬‬

‫החטיפה ורצח שלושת הנערים בגוש עציון‬

‫הנני ניצב לפניכם על כל חולשותיי‪ ,‬אינני‬

‫ועד להפסקת האש עם עזה‪ ,‬חודשיים וחצי‬

‫מורם מעם‪ ,‬אין לי דבר להסתיר‪ ,‬ידיי נקיות"‪.‬‬

‫אחרי‪ .‬צילומים כבדים של לעיתים נדמה‬

‫והאם זה האופן שבו מתקבל הפורטרט בעיני‬

‫שריבוי הדימויים הללו‪ ,‬בעיתונות באינטרנט‬

‫הצופים ? ממש לא‪ .‬התגובות נעות בין ״איך‬

‫ובמדיה החברתית עושה פעולה הפוכה‪,‬‬

‫עשו לו את זה״ לבין ״איך הוא עשה את זה‬

‫מכהה את החושים של הצופה ומרדד את‬

‫לעצמו״…הגדילה לעשות אחת האורחות‬

‫השיח‪ .‬כי אם לתמונות היה באמת כוח‬

‫בערב הפתיחה שביקשה להוריד את התמונה‬

‫שכול‪ ,‬כאב וחרדה‪ ,‬של הרס אובדן וחורבן‪.‬‬

‫היומיומי‬

‫העיתונאי‪,‬‬

‫של הרצוג ״לטובת עתיד המדינה״…‬

‫לשנות‪/‬להשפיע‪ ,‬לא היינו מונים כל כך הרבה‬

‫בתמונה הראשונה‪ ,‬חוגגים ראש הממשלה‬

‫מלחמות‪.‬‬

‫ואשתו באירוע פומבי ומתוקשר‪ ,‬הם רואים‬ ‫את המצלמות שמולם‪ ,‬אבל לוקים כנראה‬ ‫צילום ‪:‬ינאי יחיאל‬

‫בחוסר מודעות עצמית מוחלטת‪ ,‬ובכך‬

‫ורדי כהנא‪ ,‬אוצרת עדות מקומית ‪.2014‬‬

‫‪13‬‬

14

‫יאיר גרבוז‬

‫לדגל‬ ‫צרכים‬ ‫משלו‬ ‫"משטרת מחוז תל אביב עצרה ותמליץ להעמיד לדין את‬ ‫השחקנית ומחזאית נטלי כהן וקסברג בגלל שהעלתה לרשת‬ ‫סרטון שבו היא נראית מחרבנת על דגל ישראל כשברקע‬ ‫מושמע המנון "התקווה"‪( ".‬מתוך העיתונות)‬

‫מימין ‪:‬פוסטר של יוסי אבן קמה‬

‫‪15‬‬

‫בשעת בוקר מוקדמת במיוחד‪ ,‬העיר אותי‬

‫והלא נוגעים בדבר התבקשו להתרגז‬

‫מחיר ומייחלי מוות לערבים וזורעי גזענות‬

‫צלצול הטלפון‪" .‬האם אתה מוכן לעלות‬

‫ולהתלהט ולהניף בעוז את הדגלים שטרם‬

‫ושנאה? ורק אחרי שכל אלה ירגישו‬

‫לשידור בעוד כחצי שעה?"‬

‫הוכתמו בצרכים‪ .‬מול המוחזקים כמומחים‬

‫מאויימים מספיק ורק אם עדיין יישאר‬

‫שאלה בקול מאנפף וחודרני נערת הפקה‬

‫בשאלת חופש הביטוי הוצבו המומחים‬

‫בכם יצר האיום תצאו למלחמה באמנית‬

‫נמרצת‪ .‬לא ידעתי מאיזה עומק ולאיזה‬

‫בחופש השיסוי והשופט שרק‪ .‬באותה‬

‫שהדגל הפעיל את בני מעייה וגרם לה‬

‫גובה עליי לעלות לשידור ומהו האירוע‬

‫שעה עצמה התיישבו ליד המחשבים אלפי‬

‫לשלשל את דעתה‪ .‬כבר מזמן אני יודע‬

‫הטראומטי שהצדיק שיטלטלוני בגסות‬

‫נפגעי מחלת הטורט באצבעות והפיצו את‬

‫שדמוקרטיה איננה אלא אינני אוהב את‬

‫מנעימות השינה‪ .‬עוד אני תוהה ומתעורר‬

‫מחלתם על המקלדת לקלל‪ ,‬לאיים‪ ,‬לשרוף‪,‬‬

‫התפקיד שמטילים עליי‪ ,‬בעיקר בשעות‬

‫בו זמנית ועוד כלי תקשורת ניעורו לחיים‬

‫לאנוס ואפילו להרוג את זו שביזתה להם‬

‫בוקר מוקדמות‪ ,‬להגן על חופש הביטוי ולו‬

‫וביקשו ממני תגובות דרך כל המכשירים‬

‫את הדגל‪ .‬תוך זמן קצר זכתה האמנית‬

‫כי פעמים רבות אני נאלץ להתעלם מרמתן‬

‫שמאפשרים זאת‪ .‬לאחר הצצה מהירה‬

‫בעלת הצרכים המיוחדים לשלל איומים על‬

‫הירודה של יצירות האמנות הנדונות‪,‬‬

‫בעיתון "הארץ" התברר שאמנית בינתחומית‬

‫חייה ועל איברים מוצנעים מחייה לתפארת‬

‫מפשטנותן הרבה ולעיתים ‪ -‬מהוולגריות‬

‫פרובוקטיבית מושגית גופנית ואנרגטית‬

‫מדינת ישראל‪ .‬מובן מאליו שאינני בעד‬

‫שלהן‪ .‬אינני אוהב את התפקיד הזה כי‬

‫עשתה את צרכיה על דגל המדינה ועוררה‬

‫איומים מכל סוג ומין ובוודאי לא איומים‬

‫הוא גורם לי לדון ביצירות שלא ראיתי ולא‬

‫מרבצם ומשנתם את כל המתנגדים בעם‬

‫על החיים‪ ,‬אבל מכיוון שכבר זמן רב‬

‫למדתי אותן ולפעמים באמנים שעבודתם‬

‫ואלה העירו את התקשורת וזו החלה‬

‫שהקומץ נעשה אצלנו‪ ,‬לרוב אין ברירה‬

‫לא מספיק מוכרת לי‪ .‬אני לא סובל דיון‬

‫מחפשת תומכים ומתנגדים להתגושש על‬

‫אלא לנסות ולתעל את מקפדי החיים‬

‫באמנות דרך ההשקפות העולות מהיצירות‬

‫כבוד הדגל ועל גבולות חופש הביטוי‪ .‬מובן‬

‫לכיוונים‬

‫יותר‪.‬‬

‫ודרך שאלות הצנזורה‪ .‬העיסוק בחופש‬

‫שבשעה שאני הוזנקתי‪ ,‬בהנחה שאגן בלהט‬

‫רבותיי ההורגים‪ ,‬למה שלא תאיימו תחילה‬

‫שצריך להיות מובן מאליו ומקובל על‬

‫על החופש המוחלט לעשות צרכים על כל‬

‫על גברים שמכים את נשותיהם ואחר‪-‬כך‬

‫הכל מאפשר לכל בור ומתלהם לדון גם‬

‫תשתית לרבות הדגל‪ ,‬חיפשה מפיקה אחרת‬

‫רוצחים אותן? למה שלא תאיימו על חיי‬

‫בפוליטיקה וגם באמנות ‪ -‬שני עניינים שאין‬

‫את האנשים שהדגל קדוש בעיניהם יותר‬

‫אנסים? למה שלא תאיימו על חיי שודדי‬

‫לו בהם שום מושג‪ .‬מאז ימי ההסתה שלפני‬

‫מכל הצרכים האחרים ושדברי יקוממו‬

‫קשישים?‬

‫רצח רבין ועד היום הממשלה בישראל לא‬

‫ויחממו אותם ויוציאו מהם את השד הימני‪.‬‬

‫למה שלא תאיימו על נהגים פוגעים‬

‫ניסתה למנוע התלהטות יצרים‪ ,‬לא ניסתה‬

‫ברור לחלוטין שכול הנוגעים‬

‫ובורחים? למה שלא תאיימו על גובי תג‬

‫למתן התגברות של שנאה‪ ,‬ובעיקר לא‬

‫‪16‬‬

‫"הגיוניים"‬

‫ו"מועילים"‬

allies.org/blog/archives/41548

17

18

‫ניסתה לעצור את נזקי הבורות והבערות כי‬ ‫אלה הפכו להיות הבסיס האלקטוראלי של‬ ‫ממשלתנו‪ .‬חוזקם וחוסנם של מנהיגינו מצוי‬ ‫בחולשת הציבור ואין מי שיכרע וייעשה את‬ ‫צרכיו על דגלי השנאה‪ .‬אמור מעתה‪" :‬מי‬ ‫צריך חופש ביטוי כשיש לנו דיונים ועוד יש‬ ‫לומר‪ :‬בעלי דעות‪ ,‬מחשבות ואידיאולוגיות‪,‬‬ ‫לרבות‬

‫אמנים‪,‬‬

‫לפעמים‬

‫משתמשים‬

‫במנגנונים פרובוקטיביים‪ .‬הטוקבקיסטים‬ ‫וצווחי היציעים לא משתמשים באיומים‬ ‫כמנגנון הבעת דעה אלא מתכוונים לדבריהם‬ ‫כפשוטם וכהוראתם‪ .‬לגביהם‪ ,‬מוות זה לא‬ ‫דימוי ‪ -‬זו תוכנית פעולה‪ .‬אם יום אחד תקום‬ ‫ממשלה בישראל‪ ,‬יהיה תפקידה הדחוף‬ ‫ביותר להקטין את מימדיו המפלצתיים של‬ ‫הקומץ‪ ,‬לכווץ אותו מחדש ולהבין שהשנאה‬ ‫ושהאלימות מסוכנות לנו מכל הטילים‬ ‫ומכל המנהרות ומכל האיומים ואין כיפת‬ ‫ברזל להגן מפני ייצר ההתאבדות המשתולל‬ ‫הזה‪.‬באותו בוקר שבו נתבקשתי להגן על‬ ‫יצירת האמנות ההיא וגם עכשיו אני מסרב‬ ‫לבזבז את הבמות המעטות המזדמנות לי‬ ‫בשביל לדון בשאלות זניחות ולחולל סערות‬ ‫מסיטות ומטשטשות‪ .‬אני מתעקש לחזור‬ ‫ולקבוע שלא הזכות להתאכזב מהרוב‪.‬‬ ‫בחופש הביטוי"? הם מפעילים לעיתים‬ ‫גוזמה‪ ,‬בוטות והטעייה בכדי לחדד את‬ ‫אמירותיהם אבל המאיימים‪ ,‬המשתלחים‪,‬‬ ‫החופש האמנותי הוא שנמצא בסכנה אלא‬ ‫החופש של כולנו – לא הדגל בסכנה אלא‬ ‫הצרכים‪.‬‬

‫פרופסור יאיר גרבוז‪ :‬אמן‪.‬‬ ‫מרצה לאמנות‪ .‬לשעבר ראש‬ ‫המדרשה למורים לאמנות‪.‬‬ ‫בית ברל‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫דן גבע‬

‫המצב התמונתי‬ ‫הערה על הדימוי המצולם‬ ‫האחרון של פרידריך ניטשה‬ ‫פרידריך ניטשה ימות ב‪ ,1900 -‬זמן לא רב אחרי שהתמונה‬ ‫האחרונה הזו שלו תצולם בידי צלם אנונימי‪ .‬מותו של הפילוסוף‬ ‫הגדול יחפוף את זמן פרסומו של "פשר החלומות" על ידי זיגמונד‬ ‫פרויד‪ .‬ובאמת‪ ,‬אין שתי תנועות שיכולות לתאר באופן סימבולי יותר‬ ‫את הדרמה הגדולה‪ ,‬התלויה בין סופה של מאה טרגית אחת ולידתה‬ ‫של אחרת‪ ,‬הרסנית כפליים‪ .‬מחקר מהיר מגלה שהדימוי המצולם‬ ‫הזה זמין בשתי תצורות מדיומאליות‪ :‬תמונת סטילס וסרט קצר‪.‬‬ ‫המשותף לשני הדימויים – הדומם והנע‪ ,‬הוא שבשניהם אין תנועה‪.‬‬ ‫בשני הדימויים ניטשה יושב דומם בכיסאו עד כי נדמה שהסרט‬ ‫הנע‪ ,‬שמשכו הכולל הוא ‪ 75‬שניות‪ ,‬אינו אלא תמונה מוקפאת אחת‪,‬‬ ‫שחולקה לכמה זוויות‪ ,‬ושנמתחה‪ ,‬בדממה הכבדה שלה‪ ,‬אל תוך‬ ‫ממד זמן שאוין מתוך עצמו‪ .‬אבל לא הקיום המובחן של הדימוי‪-‬‬ ‫המצולם של ניטשה‪ ,‬בשני מדיומים‪ ,‬הוא שמעניין‪ ,‬למרות שהמתח‬ ‫ביניהם יכול וראוי לפרנס דיון‪-‬פורה משל עצמו‪ .‬משהו אחר‪ ,‬מטריד‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬דוחף אותי לחשוב מחדש‪ ,‬באמצעות המצב‪-‬התמונתי‬ ‫הזה‪ ,‬על מובן ראשוני של מהות הדימוי‪-‬המצולם‪ ,‬כשלעצמו‪ .‬שאלתי‬ ‫היא; האם ניתן להכיר את גרעין רוחניותו ― טבע אנושיותו של אדם‬ ‫מתוך דימויו המצולם? כנגד מסורות מכובדות של ביקורת מלומדת‪,‬‬ ‫שמראות בדרכים מתוחכמות שהתשובה לשאלה זו היא "כן"‪ ,‬הדימוי‬ ‫הזה מעורר אותי לספקנות קיומית ביחס לאותן הנחות רווחות ואני‬ ‫מבקש לטעון שאם הדימוי של ניטשה הגווע‪ ,‬אכן נושא בחובו שיעור‬ ‫כלשהוא אזי הוא מצוי בתשובה השלילית והחד משמעית לשאלה‬ ‫שהצבתי כאן‪ ,‬היינו; "לא"‪ .‬לא ניתן ללמוד מהמצב‪-‬התמונתי של‬ ‫הדימוי‪-‬המצולם הזה אודות גרעין רוחניותו של האדם‪ .‬עמדה לא‬ ‫פורייה וכמעט ניהיליסטית שכזו‪ ,‬דורשת‪ ,‬לאלתר‪ ,‬פעולת הסברה‪,‬‬ ‫שכן עצמת אמונתי בשלילה הזו אינה מבוססת על שיפוט ערך של‬ ‫כישור (כשרון) כזה או אחר של הפרשן התרבותי‪ ,‬תהא אשר תהא‬ ‫הדיסציפלינה במסגרתה יעבוד ויהיו אשר יהיו כלי פרשנותו‪ .‬עוד‬

‫‪20‬‬

‫צלם‪ :‬לא ידוע‪ .‬שנה‪( 1899-1900 :‬לערך)‬ ‫סטילס | סרט‪ :‬משך‪ 75 :‬שניות‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫פחות מכך‪ ,‬היא בוודאי לא מבקשת לעקר את משמעות המאמץ‬

‫כתוצאה משיגעון חריף שהלך והחמיר עם חלוף השנים‪ .‬דבר אחד‬

‫לפענח דימוי זה‪ .‬נהפוכו‪ ,‬כוונת טענתי היא שגם אם אפעיל את‬

‫כן ברור‪ :‬השיתוק הפיסי‪ ,‬הנפשי‪ ,‬המנטלי והאינטלקטואלי שאחז‬

‫מיטב כלי הביקורת – מושגים מדויקים וחדי תער כמו "סטודיום"‬

‫בפילוסוף הגדול‪ ,‬באחת עשרה השנים האחרונות של חייו‪ ,‬היה כה‬

‫ו"פונקטום" של רולאן בארת‪" ,‬סמיוזיס" של צ'ארלס פירס‪" ,‬מרובע‬

‫הרסני ומוחלט עד כי הדימוי המצולם הנדיר שמונח כאן לפנינו‪,‬‬

‫סמיוטי" של ז'וליאן גרימאס ועוד רבים אחרים‪ ,‬למשל; "מודל ארבעת‬

‫חומק באופן עקבי ומתעתע מגבולות יכולת השפה המילולית לייצג‬

‫השיחים" ו"הסדר הסימבולי" של ז'אק לאקאן‪ ,‬או כל מודל אחר‪,‬‬

‫אותו‪ .‬למה הכוונה? הרי בוודאי אפשר לתאר אותו ולספר עליו―‬

‫נאמר‪" ,‬הדבר‪-‬כשלעצמו" של עמנואל קאנט‪ ,‬עדיין‪ ,‬כך אטען כעת‬

‫שתי פעולות קוגניטיביות נכבדות כשלעצמן‪ .‬אבל‪ ,‬עדיין‪ ,‬גם אם‬

‫בפניכם‪ ,‬הצילום הזה מוכיח שהתשובה החותכת לשאלה היא "לא"‬

‫יש מזור במאמץ שכזה‪ ,‬כמו גם בשימוש ממוקד באותם מושגים‬

‫― המצב‪-‬התמונתי שמבוטא בדימוי המצולם הזה הוא אניגמטי‬

‫משויפים ויעילים כמו אלו שהצגנו עוד קודם לכן‪ ,‬גם אז‪ ,‬עדיין‪ ,‬דבר‬

‫במידה כה עמוקה עד כי אי אפשר ללמוד ממנו דבר מהותי על‬

‫אחד נותר ברור‪ :‬השיתוק שאוחז בגאון המטורף‪ ,‬שכלל אינו מודע‬

‫רוחניותו ואנושיותו של הגיבור המצולם‪ .‬ראשון הנימוקים הוא שאי‪-‬‬

‫ברגע ההוא לכך שהוא נהיה לאובייקט של מצב‪-‬תמונתי‪ ,‬מציב אותנו‬

‫אפשרות ההכרה של אותה אנושיות נובעת מכך שהדימוי המצולם‪,‬‬

‫אל מול תהום פרשנית‪ ,‬שהיא אינה אחרת מתהום אפיסטמולוגית‬

‫שמוצג כאן‪ ,‬אינו של אדם אלא של רוח רפאים של אדם שכבר אינו‬

‫המחייבת אותנו לשאול פעם נוספת; מה ניתן לנו לדעת על האנושי‬

‫האדם שהיה‪ ,‬כמו גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬של האדם שלעולם כבר לא יהיה―‬

‫שבניטשה‪ ,‬מתוך הצילום הדומם הזה? מה ניתן לדעת על הרוחני‬

‫אנטונימיה של אנושיות―תמונת תשליל של העדר‪-‬האנושי מהאדם‪.‬‬

‫באותו אדם שראה אותנו‪ ,‬אותה חיה מוזרה הקרויה בפי כל "אדם"‪,‬‬

‫הטענה היא ראדיקלית במובן שהיא מפרנסת עמדה האומרת שאין‬

‫בחריפות אבחנה כה קיצונית שעצם הקוטביות המכוננת אותה היא‬

‫דבר בעולם‪ ,‬ככל שהכרתי בכלל מסוגלת לתפוס אותו‪ ,‬שיכול להכין‬

‫לא פחות מבלתי נסבלת‪ .‬הרי ניטשה‪ ,‬יותר מכל פילוסוף אחר ראה‬

‫את הצופה להלם המוחלט המשתרר במפגש בין דרגת נראותו‬

‫אותנו במלוא עליבותנו כמו גם במלוא הפונטציאל האנושי שלנו‬

‫המוגבלת של הדימוי המצולם של ניטשה הגווע‪ ,‬ובין עצמת רעידת‬

‫לגדולה‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא היה המאבחן בגדול של הסכנה העומדת לפתחה‬

‫האדמה שרוחניותו ואנושיותו החד פעמית חוללו‪( ,‬לפני ששיגעונו‬

‫של האנושיות שבאדם להידרדר אל מעבר לאנושי―אל החייתי‪ .‬כעת‪,‬‬

‫טרף אותו)‪ ,‬ביכולת הבנתנו את משמעות היות‪-‬אדם‪.‬‬

‫אני מתעקש לחזור ולטעון שדבר מזה לא נמצא בתמונה המצולמת‪.‬‬

‫עיון קצר בביוגרפיה של ניטשה מגלה שלא ברור אם הוא מת‬ ‫כתוצאה מהדרדרות הבריאותית של מחלת העגבת שדבקה בו או‬

‫‪22‬‬

‫ואם נמצא על ידי מן דהוא‪ ,‬הרי הוא חומק‪ ,‬שוב ושוב אל מחוזות‬ ‫הערפל של דמדומי השפה עצמה‪.‬‬

‫"המצב‪-‬התמונתי‬ ‫שמבוטא בדימוי‬ ‫המצולם הזה הוא‬ ‫אניגמטי במידה‬ ‫כה עמוקה עד כי‬ ‫אי אפשר ללמוד‬ ‫ממנו דבר מהותי על‬ ‫רוחניותו ואנושיותו‬ ‫של הגיבור המצולם"‬

‫עדיין עומדת בבסיסו אהבת אדם עמוקה―כה עמוקה היא אותה‬ ‫אהבת האנושי של ניטשה עד כי מעטים מצליחים להבחין בה‪ .‬מדוע?‬ ‫באיזה מובן? במובן שהמיזנתרופיות המצליפה שהפיק מוחו הגאוני‬ ‫של ניטשה‪ ,‬שכאמור כבר אינו קיים כבר כאדם‪ ,‬במצב‪-‬התמונתי הזה‪,‬‬ ‫מורה לנו אמת פילוסופית שאיננו מסוגלים להתמודד איתה―שיש‬ ‫לנטוש את פחדינו העמוקים ביותר אם אנחנו רוצים להשתחרר‬ ‫מהכלא הדכאני של הקיום השקרי בו אנו נתונים―כלא הצייתנות‪.‬‬ ‫מבחינתו של ניטשה זהו כלא האמונה בסמכות המדומה של האחר‬ ‫ועל פני הרצון לעצמה שלנו עצמנו‪ .‬זהו כלא שנוצר מאמונה כוזבת‬ ‫באמיתות מוחלטות‪-‬לכאורה‪ ,‬שנגזרו על כלל האדם על ידי אנשים‬ ‫חלשים ופחדנים שאנחנו הסכמנו‪ ,‬מפאת חולשתנו‪ ,‬לקבל עלינו את‬ ‫עריצותם‪ .‬זהו כלא של רציונליות נבובה שמעקרת את היצירתיות‬ ‫הקיומית שלנו‪ .‬לא פחות מכך זהו כלא של היטמעות בערכים כוזבים‬ ‫והתלות באמונה שיש באותם ערכים צבועים אמת גדולה שמצדיקה‬ ‫את הליכתנו אחריהם‪ ,‬ללא ערעור‪ .‬לשון אחר; אנחנו אסירים לכל‬ ‫החיים בכלא קיומי וטואלי שבנינו‪ ,‬במו ידנו‪ ,‬דור אחרי דור בחסות‬ ‫האשליה של המצאת האלוהים‪ .‬האם משהו בתמונה שלפנינו יכול‬ ‫להכיל או לגלות את המהות העמוקה הזאת? בין אם תדבקו באמונה‬ ‫שכן ובין אם תבחרו לחקור את פשר ה"לא" אותו אני מחפש כאן‬ ‫ביחד אתכם‪ ,‬אז הכותרת הנפלאה והעצובה של ספרו האחרון של‬ ‫ניטשה‪" :‬אנושי‪ ,‬אנושי מדי‪ )Human, all too Human( ".‬היא אולי‬ ‫העדות האחרונה שמצדיקה חקירה מסוג זה‪ .‬למה תהכוון באומרו‪:‬‬ ‫אנושי‪ ,‬אנושי מדי?‬ ‫כיצד ניתן לסיים מסע שכזה אם זה עתה רק התחלנו אותו?‬ ‫אולי‪ ,‬על דרך של סיפור הקורות שהובילו לאפשרות לצלם את‬ ‫המצב‪-‬התמונתי הסתום הזה‪ .‬מן המפורסמות היא שניטשה נפל‬

‫אחת עשרה שנים ישב ניטשה בפוזיציה הזו בכיסא הזה‪ .‬כלומר‪,‬‬

‫למשכב המוצג בדימוי זה לא על דרך של תאונה מקרית‪ .‬הוא קרס אל‬

‫המצב‪-‬התמונתי מזמן לנו במקרה זה זכות כואבת לצפות במופע‬

‫השיגעון הסופי שלו ממקום מסתורי של הנפש בו האנושי והחייתי‬

‫אקסטטי של זמניות שמביסה את היכולת הקוגניטיבית שלנו לחוש‬

‫שבאנושי נפגשים‪ .‬באופן טראגי ואירוני כאחד‪ ,‬סופו של ניטשה בא‬

‫אמפטיה אינטואיטיבית עם הזמן המצטלם‪ ,‬כשלעצמו גיבור נסתר‬

‫עליו בדיוק מאותו מקום עליו ביקש להזהיר אותנו מפניו‪ .‬הסיפור‬

‫של התמונה‪ .‬בכדי להתקרב עוד צעד קטן להבנת הבעיה נשאל‬

‫מעיד כי ניטשה קרס אל המצב התמונתי הזה כתוצאה מזעקת נפש‬

‫בפשטות‪ :‬מה המשמעות של דימוי‪-‬צילומי של אדם שיושב‪ ,‬כך‪,‬‬

‫שפרצה ממנו עת פסע ברחוב וראה עגלון מצליף בסוס שקרס מחמת‬

‫בכיסא‪ ,‬אחת‪-‬עשרה שנים? הרי תאמרו‪ ,‬ולא בלי מידה של צדק שאין‬

‫הכאב‪ .‬ניטשה לא עמד בכאב שאחז בו‪ ,‬מתוך הזדהות מוחלטת עם‬

‫שום דבר מיוחד במצב זה‪ .‬הרי יש ואנשים יושבים כל חייהם בכיסא‬

‫ייסורי הסוס‪ .‬הוא ניסה להציל אותו על ידי כך שחיבק את צווארו‬

‫כזה או אחר‪ .‬על כך יש לומר‪ :‬נכון‪ .‬אבל‪ ....‬מי שיושב כאן לפנינו זה‬

‫של הסוס ואז קרס‪ .‬מאותו רגע פרידריך ניטשה לא קם עוד‪ .‬האדם‬

‫לא רק עוד "פרידריך" ומה שיושב לפנינו זה לא רק "ניטשה"‪ ,‬במובנו‬

‫שהואשם אחרי מותו שמחשבותיו עודדו את הלוגוס הנאצי הוא‬

‫כאתר שיח פילוסופי פרובלמטי ואינסופי‪ .‬ואם בכל‪-‬זאת ננסה לרדת‬

‫אדם שגופו ונשפו קרסו אל תוך גוויעה מתמשכת‪ ,‬בת אחת‪-‬עשרה‬

‫לקצה שורש העניין אולי בכל זאת נוכל לומר שמה שהמצב‪-‬התמונתי‬

‫שנים‪ ,‬וזאת בעקבות התקף רחמים אנושי‪-‬אנושי מדי‪ ,‬על חיה מוכה‬

‫הזה מציג הוא ה"דומם‪-‬חייתי" שפעור בין החיים והמוות ובין האנושי‬

‫ואומללה‪ .‬כעת נחזור לשאלת הפתיחה ונשאל אותה ביתר הטעמה‪:‬‬

‫והחייתי‪-‬שבאנושי‪ ,‬כמו גם הדיכוטומיה הסותרנית‪ ,‬והבלתי ניתנת‬

‫האם‪ ,‬ואם‪-‬כן‪ ,‬מה ובאיזה אופן רוחניותו של אדם זה יכולים להיות‬

‫לסילוק שמתרווחת ביניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שהדימוי‪-‬הצילומי הזה‬

‫נראים בדימוי‪-‬צילומי זה? נדמה לי כי יש טעם של ממש‪ ,‬כמו גם‬

‫מסתיר מאיתנו‪ ,‬ללא יכולת פענוח‪ ,‬הוא החייתי שבאדם―עצם‬

‫דחיפות להתבונן בו עוד פעם אחת‪ .‬אולי זו האמת הגדולה שלו‪.‬‬

‫האפשרות המשחרת לפתחנו‪ ,‬שהאדם יכול לחדול מלהיות אנושי‪.‬‬ ‫גורם נוסף שהופך את המצב‪-‬התמונתי של ניטשה הגווע לסתום‬ ‫ואניגמטי הוא עצם הרעיון שניטשה הניבט אלינו כאן‪ ,‬על מלוא‬ ‫תפארת עליבותו המשוגעת הוא‪ ,‬באותה נשימה אותו אדם‪ ,‬שפעם‪,‬‬ ‫בזמן אחר‪ ,‬היה אחד עם המודל הפילוסופי אותו ביקש להשית על‬ ‫כלל האנושות―אדם עליון‪ .‬ניטשה‪ ,‬הרי הקים מבנה דעת קטלני‬ ‫אודות מצב הקיום האנושי ― מבנה פילוסופי שכנגד כל הסיכויים‪,‬‬

‫דן גבע (‪ .)PhD‬יוצר‪ ,‬מרצה בכיר‬ ‫וחוקר קולנוע דקומנטרי‪.‬‬ ‫‪23‬‬

‫עמית זולר‬

‫רפליקה של העולם‬ ‫פלאשבק‪ :‬אמות המידה המוסריות של התרבות המערבית או לפחות תשתיתן‪ ,‬חקוקה על‬ ‫גבי שני לוחות אבן מטאפוריים‪ .‬לא נרצח ולא נגנוב ונכבד את הורינו‪ ,‬נשמור על יום השבת‬ ‫ולקינוח לא נחמוד ולא ננאף‪ .‬אך לפני כל הטוב הזה‪ ,‬נסכים ‪ :‬אל אחד‪ ,‬״אנוכי ה׳ אלוהיך״‬ ‫זהו אני‪ ,‬הכותב‪ .‬ואחר כך‪ ,‬כמה מפתיע‪ ..‬״לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני‪ .‬לא תעשה לך‬ ‫פסל וכל תמונה״‪ ,‬אני החבר האקסקלוסיבי שלך‪ ,‬זרוק את כל התמונות של האקסיות‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫הווה ‪ :‬המכונית של ‪Google Street View‬‬

‫‪ )Language‬והיא ״האחדת השפות״ ובמקביל‬

‫לפגוש את מנכ״ל החברה שתכננה אותם‬

‫נוסעת ברחוב בו אני גר והלווין של החברה‬

‫היא מנסה למפות את העולם‪ ,‬הפעם‬

‫‪ ,Tyrell‬כדי לנסות ולשכנעו להאריך את‬

‫אורב לי ממעל‪ .‬המכונית מצלמת את הרחוב‬

‫באמצעות תצלומים‪ .‬אבל‪ ,‬לפני כן‪ ,‬הבטחתי‬

‫חייהם הקצובים מראש‪ .‬הסרט כולו הוא דן‬

‫בו אני גר כחלק מתעוד רחובות כל העולם‪.‬‬

‫תקדימים‪ ...‬פלאשבק ‪ :‬בשנת ‪ 1887‬מפרסם‬

‫בניסיון האנושי להתקרב אל הבורא‪ ,‬לפגוש‬

‫״רחובות כל העולם התאחדו״ ובעזרת תוכנה‪,‬‬

‫אליעזר זמנהוף את ה ‪ ,Esperanto‬שפה‬

‫את הבורא‪ ,‬להיות הבורא‪ .‬האם רק מקרה הוא‬

‫‪ Google Chrome‬ניתן להתהלך ברחובות‬

‫שמטרתה‪ ,United World ,‬שלום עולמי‬

‫שכך כינתה ‪ Google‬לטלפון שלה ?? נראה‬

‫עיר‪ ,‬כל עיר‪ .‬בעזרת תוכנה אחרת‪Google ,‬‬

‫וקירוב לבבות (בלי להתכוון הוא גם כתב את‬

‫לי שכן‪ ,‬מה זה משנה ?? זה עדיין עובד ממש‬

‫‪ ,Maps‬ניתן לראות את כדור הארץ כולו כפי‬

‫נאום ההכתרה של כל מלכת יופי)‪ .‬ב ‪ 1945‬מיד‬

‫טוב‪ .‬האם היחסים המורכבים עם הבורא או‬

‫שמשתקף בעיני הנץ של הלווין ‪GeoEye-1‬‬

‫עם תום מלחמת העולם השנייה קמו האומות‬

‫עם מעשה הבריאה הם נחלתה הבלעדית‬

‫ולתוך תמונת העולם התלת מימדית נשפך‬

‫המאוחדות‪ ,‬האו״ם‪ .‬מטרתו‪ ,‬״ממשלת העולם״‪.‬‬

‫של ‪ ? Google‬ממש לא‪ .‬אבל ‪ Google‬מגיעה‬

‫מידע המגיע מהמשתמשים השונים ומהחברה‬

‫אך עוד אלפי שנים לפני כן (פלאשבק רציני‬

‫ממש רחוק (או ממש קרוב)‪ Google .‬נותנת‬

‫עצמה‪ ,‬למשל‪ ,‬פרוייקט חקר האוקיינוסים‪,‬‬

‫הרבה יותר) נעשה ניסיון יומרני ולא ברור עוד‬

‫לנו שפה אחת ומוסיפה ונותנת לנו לבנה‪,‬‬

‫‪ Google‬בים וביבשה (חבר׳ס‪ ,‬מה עם‬

‫ְהי כָל ָה ָארץ‬ ‫יותר‪ ,‬מגדל בבל‪ ..‬ומסופר כך ‪ :‬״וַי ִ‬

‫אבן יסוד מטאפורית‪ ,‬פרגמנט מדיה‪ ,‬תמונה‬

‫השמיים ??) ריבונו של עולם‪ ....‬מה מניע את‬

‫ש ָפה ֶא ָחת ּודבָרים ֲא ָחדים״ ‪ -‬שפה אחת‪,‬‬ ‫ָׂ‬

‫בודדה או סרטון‪ .‬ואנו יחד בונים מגדל שראשו‬

‫החברה הזו‪ ,‬בניסיון שלה להכיל את העולם‬

‫דיבור הומוגני‪ ,‬תרבות אחת‪....‬ומתוך כך נולד‬

‫בשמיים והוא רפליקה של העולם כולו‪ .‬עולם‬

‫ועוד כך‪ ,‬דרך הדימוי נראה לי שכדי להבין את‬

‫רעיון‪ ,‬רעיון של צורה יסודית אשר תהווה‬

‫שלם לכוד בתוך המדייה איקונוקלאזם הוא‬

‫‪ Google‬ואת מניעיה‪ ,‬כדאי לבדוק ולהוסיף‬

‫״הבָה ִנ ְל ְבָנּה‬ ‫תשתית לדבר מה גדול יותר ‪ָ :‬‬

‫מאבק עתיק יומין‪ ,‬שאת שורשיו הדתיים ניתן‬

‫עוד כמה פעולות שלה במרחב האנושי‪ ,‬כדאי‬

‫ָהם ַה ְל ֵּבנָה‬ ‫ַת ִּהי ל ֶ‬ ‫רפה‪ ,‬ו ְ‬ ‫ִש ָ‬ ‫רפה ל ְׂ‬ ‫ִש ָ‬ ‫ְל ֵבנִים וְנ ְׂ‬

‫לעגן בדיבר השני ואת שורשיו החילוניים ניתן‬

‫להתבונן בתקדימים שכאלו‪ ,‬אם היו‪ ,‬וכדאי‬

‫ַחֹמר״ והולדת הלבנה‬ ‫ָהם ל ֶ‬ ‫ְה ֵח ָמר ָהיָה ל ֶ‬ ‫ְאבֶן ו ַ‬ ‫לָ‬

‫ליחס לעובדה שכל‬

‫אולי לפרש קצת‬

‫הולידה רעיון שערורייתי אחר (רעיון מוליד‬

‫תיזה כוחנית תרצה להשמיד את ההוכחות‬

‫אז‪ ,‬מסתבר שלחברה עוד כמה פרוייקטים‬

‫״הבָה ִנ ְבנֶה לָּנּו עִיר‬ ‫רעיון‪ ,‬נדבך על נדבך)‪ָ :‬‬

‫לקיום הגיוני שקדם לה‪ .‬בשני המקרים מדובר‬

‫חובקי עולם‪ ...‬לא נדבר כאן על מנגנוני‬

‫שם ֶּפן נָפּוץ‬ ‫ֲשה לָּנּו ֵׁ‬ ‫ַש ַמיִם וְנַע ֶׂ‬ ‫ּומגְדּל וְראׁשֹו ב ָּׁ‬ ‫ִ‬

‫בכלי אשר ישא את המטאפורה של הקיום‪,‬‬

‫חיפוש‪ ,‬חיפוש קולי או חיפוש באמצעות‬

‫עַל ְפֵנּי כָל ָה ָארץ״‪ .‬או אז מגיב האל למעשי‬

‫של העולם‪ .‬האם זו תהיה השפה אשר בתוכה‬

‫דימוי‪ .‬כן נשוחח על היכולת של המשתמש‬

‫ְש ָפה‬ ‫ּאמר ה'‪ֵ :‬הן עַם ֶא ָחד ו ָׂ‬ ‫האנושות כולה ‪ :‬״וַיֹ ֶ‬

‫חבוי סיפור וספר ? או אולי מדובר בתמונה‬

‫באינטרנט‪ ,‬בלא לדעת שפה נוספת זולת‬

‫ְכ ָּלם וְזֶה‬ ‫ַא ַחת ל ֻ‬

‫אשר משמשת כחלון אל הבלתי נראה וככל‬

‫שפת האם שלו‪ ,‬לכתוב ולקרוא כל הודעה‪,‬‬

‫שר‬ ‫ָצר ֵמ ֶהם כֹּל ֲא ֶׁ‬ ‫ַתּה לא יִב ֵּ‬ ‫ַה ִח ָּלם לַעֲׂשֹות‪ ,‬וְע ָ‬

‫שתמונה זו תהיה ריאלית יותר (ואין ויכוח‬

‫ידיעה‪ ,‬אתר או מסר אישי‪ .‬אנו עושים זאת‬

‫ש ָפ ָתם‬ ‫שם ְׂ‬ ‫יָזְמּו לַעֲׂשֹות‪ָ .‬הבָה נֵרדה וְָנ ְבלָה ָׁ‬

‫שהתצלום הוא הריאלי ביותר)‪ ,‬כך גדלה‬

‫דרך ‪ ,Google Translate‬כן נשוחח על‬

‫ש ַפת רעֵהּו״‪ .‬הרעיון‬ ‫ִש ְמעּו ִאיׁש ְׂ‬ ‫שר לא י ְׁ‬ ‫ֲא ֶׁ‬

‫האשליה כי המבט איננו מופנה אל הדימוי‬

‫היכולת לראות כל רכיב מדיה ב ‪YouTube‬‬

‫של מאמץ אנושי משותף אשר יכול להוביל‬

‫אלא אל החלון‪ .‬מחלוני אני רואה את השפה‪,‬‬

‫(ששייך ל ‪ Google‬כמובן) בתרגום כן נשוחח‬

‫את האנושות לאן אשר תחפוץ‪ ,‬איננו נושא‬

‫המילה והסיפור‪ ,‬מנוצחים על ידי התמונה‬

‫על שמו של הטלפון הסלולרי של החברה‪.‬‬

‫חן בעיני האל והוא מחליט להגיב‪ .‬הווה ‪:‬‬

‫הדימוי והסרט‪ .‬אך אני יודע כי זהו מעשה‬

‫אם נבחן את שלל התופעות‪ ,‬נבחין מייד כי‬

‫‪ Nexus‬זהו שמו של הטלפון הסלולארי של‬

‫האנושות נתפס כאיום על ידי האל‪ ,‬אך מהו‬

‫החברה מנסה המצולם‪ .‬אחרת את האיסורים‬

‫‪ ,Google‬זהו גם שמם של ה ‪Replicants‬‬

‫בדיוק המעשה ? עוד שנייה והכל מובן (אני‬

‫המוכלים בדיבר השני‪.‬‬

‫ב ‪ Blade Runner‬סרטו מ ‪ 1981‬של רידלי‬

‫מקווה)‪ ,‬על שרת של ‪ .Google‬סינוס אחד‬

‫לשפתינו‪ ,‬שוב ללא צורך לדעת שפה‬

‫סקוט‪ .‬הסרט מספר את ספורם של ‪ 4‬דמויי‬

‫בתנודת גל אינסופית‪.‬‬

‫נוספת‪ .‬דרך עוקפת ל ״שפה אחידה״ (‪Uni‬‬

‫אנוש‪ ,Replicants ,‬מסוג ‪ ,Nexus‬המנסים‬

‫‪25‬‬

26

‫יוסי שריד‬

‫תרבות זה לא קנקן‬ ‫אלא מה שיש בו‬ ‫בלי משים‪ ,‬התחילה התרבות הציונית‪-‬חילונית לגלות סימני‬ ‫משיחיות‪ .‬אולי האבות המייסדים לא התכוונו‪ ,‬אך בפועל‬ ‫הם חיברו בין לאומנות תוקפנית לקנאות דתית; זה החיבור‬ ‫הקטלני שמשחק באש‪ ,‬כל אימת שמנסים להתחיל כאן‬ ‫בחיים חדשים ונורמליים‪.‬‬ ‫תרבות זה לא קנקן אלא מה שיש בו; ומה‬

‫ערך ההקרבה‪ .‬כך עלו חנוכה ול"ג בעומר‬

‫שיש בו‪ ,‬זה מה שנותנים בו‪ .‬ודווקא התנועה‬

‫בסולם החשיבות‪ .‬הם העמידו לרשות התקומה‬

‫הציונית הפליאה לתת בקנקן המסורת‬

‫את הגיבורים ואת הגבורה‪ ,‬שבלעדיהם אין‬

‫היהודית את התכנים הנחוצים למדינה‬

‫"אחרי"‪ .‬התרבות הציונית החדשה‪ ,‬שגיבוריה‬ ‫ַ‬

‫שבדרך‪ .‬כך היא העלתה צמד חגים על‬

‫הם יהודה המקבי ובר כוכבא‪ ,‬היא התרבות‬

‫ראש שמחתנו‪ ,‬ושיוותה להם אופי לאומי‪,‬‬

‫העממית שמכשירה את הלבבות להתמודדות‬

‫שטשטש את האופי הדתי‪.‬‬

‫עם האנטיוכוסים ועם הטיטוסים בכל דור‬

‫חג החנוכה ול"ג בעומר הם שניהם חגי‬

‫ודור‪ .‬תמיד נהיה המעטים שניאלץ להילחם‬

‫הטיפוחים של הציונות‪ ,‬בעוד העולם‬

‫מול רבים כנגד כל הסיכויים; תמיד תהיה‬

‫הרבני‪-‬אמוני התייחס אליהם כאל חגי‬

‫אימפריה שתרצה לכפות עלינו את מרותה‪,‬‬

‫משנה‪ ,‬ולא בדיוק ידע מה לעשות אתם‪.‬‬

‫וכעם קטן לא תהיה לנו בררה אלא להתנגד‬

‫אמנם "מסירות הנפש" התאימה לו‪ ,‬אבל‬

‫לה ולפרוק את עולה;‬

‫"הגבורה" בתנאי גולה היתה חסרת ערך‬

‫ותמיד יקומו "המתייוונים" מבית ויחתרו‬

‫ושימוש‪ .‬גבורה מוחצנת ומתריסה נחשבה‬

‫תחת יסודותיו‪ .‬בלי משים‪ ,‬התחילה התרבות‬

‫ל"עלייה בחומה"‪ ,‬שכרוכה תמיד בסיכונים‬

‫הציונית‪-‬חילונית לגלות סימני משיחיות‪ .‬אולי‬

‫מיותרים‪ .‬עם שומר נפשו בין הגויים ירחק‬

‫האבות המייסדים לא התכוונו‪ ,‬אך בפועל‬

‫מהרפתקאות‪ .‬ואילו הציונות‪ ,‬מראשית‬

‫הם חיברו בין לאומנות תוקפנית לקנאות‬

‫הגשמתה‪ ,‬היתה זקוקה בדחיפות לסמלים‪:‬‬

‫דתית; זה החיבור הקטלני שמשחק באש‪ ,‬כל‬

‫איך נחנוך לדורות הצעירים בלי דמויות‬

‫אימת שמנסים להתחיל כאן בחיים חדשים‬

‫מופת ללכת בעקבותיהן; איך נאלף אותם‬

‫ונורמאליים‪.‬‬

‫להאמין בבלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬ואיך ננחיל להם את‬

‫‪27‬‬

‫די לעקוב אחר השירים לכבוד החגים האלה‪,‬‬

‫לא היו מוכנים להסתפק בד' אמות מחניקות‬

‫לשורש הקיום הלאומי והאישי‪ :‬האם האמונה‬

‫שאותם אנחנו שמים בפי ילדי הגן‪ ,‬כדי‬

‫של הלכה‪ ,‬וביקשו לפתוח צוהר אל העולם ואל‬

‫הדתית יותר חשובה מהחיים עצמם;‬

‫להיווכח בסטייה של הציונות המדינית מדרכה‬

‫תרבותו הכללית‪ ,‬אולי גם לו יש משהו חשוב‬

‫האם מוטב למות על קידוש השם‪ ,‬או שנכון‬

‫המדודה והמחושבת‪ .‬אין לנו דין ודברים עם‬

‫להציע; אולי טובה התיוונות מהתנוונות‪ .‬האם‬

‫יותר להרכין ראש עד יעבור זעם‪ .‬והשאלה‬

‫היהדות האורתודוכסית שהתאבנה; בקושי‬

‫אנחנו המתייוונים של דורנו‪ ,‬כי גם אנחנו‬

‫הזאת מתעצמת כאשר מדובר לא רק באדם‬

‫‪ .1‬הת‬ ‫שצרפ‬ ‫יש לה‬

‫יש לנו שיח ושיג אתה‪ .‬הקובלנה שלנו היא‬

‫דוחים את תורת "אפילו נוטל את נפשך" של‬

‫עצמו אלא גם בילדיו; האם מותר לנו לשלוח‬

‫כלפי היהדות החילונית דווקא‪ ,‬שידה הייתה‬

‫ר' עקיבא; כי גם אנחנו מאמינים בתורת "וחי‬

‫בנים ובנות אל מותם‪ ,‬ובלבד שלא יעברו על‬

‫בשיכתוב ההיסטוריה; התנועה הציונית היא‬

‫בהם"‪ ,‬שהורישו לנו רבן יוחנן בן זכאי ורבי‬

‫איסורי דתם‪ .‬גזירות שמד‪ ,‬ככל שהן פסולות‬

‫הזייפנית הגדולה‪.‬‬

‫ישמעאל בן אלישע‪.‬‬

‫ומקוממות‪ ,‬הן לא גזירות השמדה‪ ,‬וחבל‬

‫גם היא הציגה ועדיין מציגה את "המתייוונים"‬

‫תרבות חנוכה ול"ג בעומר‪ ,‬בפרשנות הציונית‬

‫שחנה לא הבחינה בהבדל‪ ,‬כשעודדה את‬

‫כמהרסים וכמחריבים מבית‪ .‬והם בסך הכול‬

‫שלה‪ ,‬מעוררת שאלה מוסרית נוקבת‪ ,‬שיורדת‬

‫שבעת בניה למסור את נפשם בטרם שמסרה‬

‫‪28‬‬

‫תבליט על שער טיטוס‪ .‬לאחר המרד הגדול‪.‬‬

‫היא את נפשה‪ .‬החיים עצמם יותר קדושים‬

‫"אמת תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר"‪ ,‬כפי‬

‫– כמעט אלף‪ ,‬ואלפיים שנות גלות‪.‬לפעמים‬

‫מכל מה שאנחנו מייחסים לו קדושה‪ ,‬ומות‬

‫שכתב אורי צבי גרינברג‪ .‬והיה זה לוין קיפניס‪,‬‬

‫נדמה‪ ,‬שתנועה לשחרור לאומי – כאז כן עתה‬

‫ילדים במצב של בררה הוא חילול הקודש‬

‫שאת שירו האינפנטילי על פי "ביתרה"‬

‫–מתקינה בתוכה מנגנון להשמדה עצמית‪.‬‬

‫ומופת פסול‪.‬‬

‫של טשרניחובסקי שרנו בילדותנו ובנערותנו‪:‬‬

‫מתי ניחלץ סוף‪-‬סוף מתרבות ההקרבה לשווא‬

‫דווקא חכמים לדורותיהם‪ ,‬בניגוד לחכמי‬

‫"הוא היה גיבור‪ ,‬הוא קרא לדרור‪ ,‬כל העם‬

‫וממיתוס הגבורה הפרועה?‬

‫תחריט‬ ‫פת‪:‬‬ ‫הוסיף‬

‫הציונות‪ ,‬הזהירו מפני נטיות אובדניות של‬

‫אהב אותו"‪.‬‬

‫פטריוטים לאומיים‪-‬אמוניים‪ .‬דווקא הם לא‬

‫רק את תוצאות הגבורה לא סיפרו לנו‪,‬‬

‫קשרו כתרים לראשו של בר כוכבא‪ ,‬שבעיני‬

‫ומה עוללה הברית בין דת ופוליטיקה‪ ,‬בין‬

‫רבים היה ונשאר בר כוזיבא‪ .‬לא רבנים שרו‬

‫ברכוזיבא כמשיח בן דוד לר' עקיבא שהעניק‬

‫"למות או לכבוש את ההר – יודפת‪ ,‬מסדה‬

‫לו סמיכה למשיחות‪ :‬מאות אלפי הרוגים –‬

‫ביתר"‪ ,‬כפי ששורר ז'בוטינסקי‪ .‬לא הם כתבו‬

‫למעלה מחצי מיליון‪ ,‬מאות ישובים חרבים‬

‫יוסי שריד‪ .‬סופר‪ ,‬עיתונאי‪,‬‬ ‫ושר החינוך לשעבר‬ ‫‪29‬‬

‫פרופ' אלן מ‪ .‬דרשוביץ‬

‫האמנות‬ ‫כתעמולה‬ ‫בשנת ‪ 1985‬נחטפה ספינת הנוסעים‬

‫בנותיו של קלינגהופר שצפו בהצגת‬

‫האיטלקית‪" ,‬אקילה לאורה"‪ ,‬בלב ים‪,‬‬

‫הבכורה בניו יורק ראו בהצגה ניצול‬

‫ע"י ארבעה מחבלים מארגון "החזית‬

‫ציני של רצח אביהן‪ .‬לקראת העלאת‬

‫לשחרור פלסטין"‪ .‬ליאון קלינגהופר‪,‬‬

‫האופרה ב"מטרופוליטן אופרה"‬

‫נכה יהודי על כסא גלגלים‪ ,‬נורה ע"י‬

‫בשנת ‪ 2014‬היו מחאות רבות שראו‬

‫המחבלים והושלך לים בעודו בחיים‪.‬‬

‫באופרה אדרה והצדקה של מעשה‬

‫האופרה "מות קלינגהופר" מאת‬

‫טרור‪ .‬מחאות אלו העלו לסדר‬

‫המלחין האמריקאי ג'ון אדמס‪,‬‬

‫היום הניו יורקי את נושא הצנזורה‬

‫המבוססת על חטיפת הספינה‬

‫האמנותית וגבולות חופש הביטוי‪.‬‬

‫ורציחתו של קלינגהופר‪ ,‬הועלתה‬

‫בקשנו מפרופסור אלן מ‪ .‬דרשוביץ‪,‬‬

‫בשנת ‪ 1991‬ביוזמתו של הבמאי פיטר‬

‫אחד המוחים הבולטים ומשפטן‪,‬‬

‫סלרס‪ .‬הליברית נכתב על ידי אליס‬

‫מהמובילים‬

‫לפרוס‬

‫גודמן‪ .‬באופרה התייחסויות רבות‬

‫עמדותיו בנושא‪.‬‬

‫למקורות הסכסוך הישראלי‪-‬ערבי‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫בארה"ב‪,‬‬

‫מיכה קירשנר‬

‫כבר זמן רב שהאמנות משמשת ככלי‬ ‫תעמולתי‪ .‬זו הסיבה שמשטרים חשוכים‬ ‫תמיד צינזרו את האמנות‪.‬‬ ‫מאז הקמתה בשנת ‪ 1948‬ועד היום‪,‬‬ ‫ישראל מצליחה להציג בצורה אמנותית את‬ ‫המטרה הציונית‪ .‬מוסיקה ישראלית ‪ -‬החל‬ ‫ממילותיו העוצמתיות של ההמנון‪ ,‬אזכור‬ ‫ירושלים ועד לשבחי הנצחונות הצבאיים‬ ‫– מציגה לעולם את המהות של ישראל‪ .‬כך‬ ‫גם סרטים ‪ -‬החל מ'אקסודוס' ועד 'הטל צל‬ ‫ענק' – שיפרו את מצבה של ישראל בעיני‬ ‫דעת הקהל‪ .‬אך לאחרונה מופעלת האמנות‬ ‫נגד ישראל דרך תקשורת הפוסטרים‪ ,‬הצגות‬ ‫תיאטרון ואפילו האופרה‪.‬‬ ‫רבים מתומכי ישראל מחו כנגד ההחלטה‬ ‫של ה"מטרופוליטן אופרה" להציג את 'מות‬ ‫קלינגהופר' מאת ג'ון אדמס‪ .‬חלק דרשו‬ ‫צנזורה‪ ,‬בעוד שאחרים תמכו בהפסקת‬ ‫המימון למטרופוליטן‪ .‬אני החלטתי ללכת‬ ‫לאופרה ולשפוט על בסיס שני נתונים‪,‬‬ ‫אהבתי לאופרה ואהבתי לישראל‪ .‬בשורה‬ ‫התחתונה הסכמתי עם הרבה‪ ,‬אם כי לא‬ ‫עם הכול‪ ,‬מהביקורת העניינית לאופרה של‬ ‫אדמס‪ ,‬בעוד שהתנגדתי נחרצות לטקטיקות‬ ‫המצנזרות שהוצגו על ידי רבים ממבקריו‪.‬‬ ‫על פי כל קנה מידה‪' ,‬מות קלינגהופר'‬ ‫אינה יצירת מופת‪ ,‬כפי שמציגים אותה‬ ‫תומכיה‪ .‬המוסיקה אינה אחידה‪ ,‬יש כמה‬ ‫מקהלות נהדרות – אפרט בהמשך – אריה‬ ‫אחת ראויה והמון רצ'יטטיבים בומבסטים‪.‬‬ ‫הליברטו נוראי‪ .‬הדרמה מבולבלת ונוקשה‪,‬‬ ‫במיוחד האופן החלש שבו מביט הקפטן‬ ‫לאחור אל האירועים ממרחק של כמה שנים‪,‬‬ ‫בעזרת כמה נוסעים דוממים‪ .‬כמה אריות‬ ‫טיפשיות ומסיחות מכיוונה של חתיכונת‬ ‫בריטית‪ ,‬שעושה רושם שהייתה דלוקה על‬ ‫איור לסיפור "השטן ודניאל וובסטר‪ .‬סופר‪ :‬וינסנט בינה‬

‫‪31‬‬

‫צילום אחרון לפני החטיפה‪ .‬על האקילה לאורה‪.‬‬

‫אחד הטרוריסטים וגם מאישה שהסתירה את‬

‫"חסידים" המתקוממים בחזית התיאטראות‪.‬‬

‫מבקשת מהקהל להבין למה הוא מונע לטרור‪.‬‬

‫העובדה שזללה ענבים ושוקולד אצלה בתא‬

‫ששת מיליון היהודים שנספו בשואה כלל‬

‫"אנחנו לא עבריינים"‪ ,‬המחבל מבטיח לנו‪.‬‬

‫‪ .‬אלה לא תרמו לא לדרמה ולא למוסיקה של‬

‫לא מוזכרים‪ ,‬למרות שבמקהלה היו אמורים‬

‫הסולן השחור היחידי המגלם את אחד‬

‫האופרה‪.‬‬

‫לשיר הניצולים‪ .‬מטרת המקהלה הנרטיבית‬

‫המחבלים‪ ,‬מתואר כאנטישמי גלוי ומבטא‬

‫והיו גם המקהלות‪ .‬השתיים בפתיחת‬

‫הזו היא להשוות את עקירתם של ‪700,000‬‬

‫ביטויי שנאה נגד "היהודים"‪ .‬אבל הוא לא‬

‫האופרה אמורות להשוות בין הסבל של‬

‫פלסטינים – חלקם בשל מנהיגים ערבים‬

‫הרוצח‪ .‬גם קלינהופר באופרה הזו לא נבחר‬

‫הפלסטינים העקורים לזה של היהודים‬

‫שעודדו אותם לעזוב ולחזור כמנצחים אחרי‬

‫כמי שמוצא להורג בשל יהדותו‪ .‬לחילופין‪,‬‬

‫העקורים‪ .‬המקהלה הפלסטינית מורכבת‬

‫שהערבים רצחו את יהודי ישראל – עם רצח‬

‫הוא נבחר כי יש לו פה גדול שלא יכול לשלוט‬

‫באופן נפלא מבחינה מוסיקלית‪ ,‬עם כמה‬

‫העם השיטתי של ששת מליון היהודים‪ .‬ממש‬

‫בבוז שהוא מרגיש כלפי העניין הפלסטיני‪.‬‬

‫מילים משכנעות ששרים בקצב ובאהדה רבה‪.‬‬

‫תועבה מוסרית‪ .‬וזה רק נהיה רע יותר‪ .‬את‬

‫לסיכום‪' ,‬מות קלינגהופר' – שם שנבחר‬

‫המקהלה היהודית היא ערבוביה של יללות‬

‫הרוצח הפלסטיני מגלם רקדן בלט מוכשר‪,‬‬

‫בכוונה לטהר את הרצח האכזרי שלו ‪-‬‬

‫בנוגע לכסף‪ ,‬לסקס‪ ,‬לבגידה עם מגוון של‬

‫שמתקבל באהדה‪ .‬מקהלת נשים פלסטינית‬

‫הוא אמנות תעמולתית‪ .‬יש בו כמה רגעים‬

‫‪32‬‬

33

‫מטרת המקהלה הנרטיבית הזו היא להשוות את עקירתם של‬ ‫‪ 700,000‬פלסטינים – חלקם בשל מנהיגים ערבים שעודדו אותם‬ ‫לעזוב ולחזור כמנצחים אחרי שהערבים רצחו את יהודי ישראל‬ ‫– עם רצח העם השיטתי של ששת מליון היהודים‬

‫‪34‬‬

‫אמנותיים טהורים‪ ,‬אבל הנושא הדומיננטי הוא‬

‫בהפקה‪ .‬זו לא בעיה להפגין "אומץ" נגד‬

‫ליצור אקויולנטיות מוסרית כוזבת בין הטרור‬

‫ישראל בימינו אלה או להרגיז יהודים‪ .‬למען‬

‫מביעי המחאה שאלו שאלות לגיטימיות‪:‬‬

‫וקורבנותיו‪ ,‬בין קבוצות הטרור הפלסטיניות‬

‫האמת‪ ,‬היו מעט ביטויים של דעות שליליות‬

‫"האם המטרופוליטן אופרה תיתן את קולה‬

‫והישראליות ובין השואה והנכבה שהביאו על‬

‫במהלך האופרה‪ ,‬למעט מקרה אחד שאף‬

‫לכל הצדדים של הסכסוך בין הקו קלוקס‬

‫עצמם‪ .‬האופרה היא בינונית‪ ,‬היא נכתבה על‬

‫חיבל קלות‪ ,‬כשאדם מהקהל צעק כל הזמן‬

‫קלאן ומייקל שוורנר‪ ,‬אנדרו גודמן וג'יימס‬

‫ידי מלחין טוב וכותב טקסטים רע מאד‪,‬‬

‫"הרצח של קלינגהופר לעולם לא יישכח"‪.‬‬

‫צ'ייני?" "האם היא תיתן קול שווה לאלה‬

‫הוא סולק ונעצר‪.‬‬

‫שעורפים ראשי עיתונאים?" אלה שאלות‬

‫אבל לא היית יודע את זה על סמך התשואות‬

‫קריקטורות לפני כמה שנים‪.‬‬

‫הרעשניות שקיבלו לא רק המשתתפים‬

‫מה שכן היה דורש אומץ זה לו‬

‫לגיטימיות שדורשות מענה‪ ,‬אך התשובה‬

‫ומנצח המקהלה‪ ,‬שבאמת הגיע להם אלא גם‬

‫"המטרופוליטן" היה מפיק אופרה המתארת‬

‫אינה צנזורה‪ .‬היא גם לא תביעה כוללת‬

‫המלחין‪ ,‬שלא הגיע לו‪ .‬התשואות לא היו‬

‫את מוחמד‪ ,‬או אפילו את יאסר עראפאת‪,‬‬

‫לחופש אמנותי התשובה היא תוספת טובה‬

‫עבור האמנות‪ .‬אכן‪ ,‬בזמן ההפסקה וגם בדרך‬

‫באופן שלילי‪ .‬המחאה כנגד תיאורים כאלה‬

‫יותר של אמנות מתחרה‪ ,‬המציגה היצגים‬

‫החוצה‪ ,‬המילה ששמעתי הכי הרבה‬

‫לא היתה מוגבלת לכמה צעקות‪ ,‬כמה‬

‫אמיתיים יותר של שמגיע לכל בית אופרה‪.‬‬

‫הייתה "משעמם"‪ .‬התשואות המוגזמות היו‬

‫כסאות גלגלים ועוד כמה מאות הפגנות‬

‫ניואנסים עמוסים רגשית‪ .‬זה לא דבר מוגזם‬

‫מכוונות ל"אומץ" של כל האנשים המעורבים‬

‫מרוחקות‪ .‬זכרו את התגובה הרצחנית למספר‬

‫לצפות מאמנות טובה‪.‬‬

‫פרופ' אלן מורטון דרשוביץ הוא עו"ד אמריקאי‪ ,‬משפטן‪ ,‬סופר ופרשן פוליטי‪ .‬חוקר בולט של המשפט‬ ‫החוקתי והחוק הפלילי של ארצות הברית‪ .‬את רוב הקריירה המקצועית שלו בילה בביה"ס למשפטים‬ ‫בהרווארד‪ .‬בשנת ‪ ,1967‬בגיל ‪ ,28‬מונה לפרופסור מן המניין הצעיר ביותר בהיסטוריה‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫אדם לינדמן‬

‫האמנות‬ ‫כהשקעה‬ ‫לוודאי שיש טוען חדש לתואר הציור היקר‬ ‫ביותר בעולם‪" .‬ניו‪-‬יורק טיימס" פרסם כי ציור‬ ‫של פול גוגן ("שחקני הקלפים"‪ )1892 -‬נמכר‬ ‫במכירה פרטית (בלתי מדווחת) במחיר של‬ ‫‪ 300‬מיליון דולר (לערך)‪.‬‬ ‫על‪-‬פי שמועות עיקשות בשוק האמנות‬ ‫הבינלאומי‪ ,‬את הציור רכשו מוזיאוני קטאר‪,‬‬ ‫ובמילים אחרות – הנסיכה אל‪ -‬מאיסה‬ ‫אל‪ -‬ת'אני‪ ,‬האישה החזקה בשוק האמנות‬ ‫של השנים האחרונות‪ .‬בכך הדיחה מכירה‬ ‫זו את פיקאסו ("חלום" נמכר ב‪ 155 -‬מיליון‬ ‫דולר) ואת פרנסיס בייקון (טריפטיך של‬ ‫לוסיאן פרויד נמכר ב‪ 142.5 -‬מיליון דולר)‪.‬‬ ‫אדם לינדמן‪ ,‬אספן‪ ,‬סופר ובעל גלריה בניו‬ ‫יורק מנסה להבין‪.‬‬

‫בשנים האחרונות אנחנו נתקלים במחירים הגובלים בהקזת דם‬ ‫מטורפת של יצירות אמנות ושיאים במכירות פומביות‪ ,‬שנשברים כבר‬ ‫ברגע היווצרותם‪ .‬בעזרת כיסוי אינסופי‪ ,‬של התקשורת‪ ,‬לגבי פיקאסו‬ ‫במאה מיליון דולר או חמישים מיליון דולר על פסליו של ג'ף קונס‪,‬‬ ‫הציבור הרחב לעתים קרובות מקבל את הרושם שאמנות היא לא רק‬ ‫השקעה רצינית‪ ,‬אלא היא ההשקעה‪ .‬גם אני חטאתי בהשתתפותי‬ ‫בתרמית הזו‪ ,‬על ידי מכירת יצירות אמנות אל תוך הטירוף המתגבר‬ ‫וכתיבת ספר פופולרי על התובנות של אספנים וסוחרים‪" .‬איסוף‬ ‫אמנות עכשווית" יצא לאור ב‪ ,2006-‬מאה אלף עותקים בארבע שפות‬ ‫נמכרו על ידי המו"ל הגרמני המיומן‪ ,‬בנדיקט טאשן‪ .‬הסתבר שהיה‬ ‫עולם שלם של קניינים חדשים שהשתוקקו לגלות את ה"איך" בספר‬ ‫הדרכה שיוביל אותם דרך סבך "האמנות כזהב"‪ .‬הספר אפילו מצא את‬ ‫דרכו לכיתות בבית ספר ואף לאינטרנט קפה‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬שכנעתי‬ ‫את עצמי שקדחת האספנות הפרטית שלי היא בעצם השקעה באמנות‪,‬‬ ‫כך שאוכל להוציא בביטחון על אמנות שאני חומד‪ .‬כעת‪ ,‬לאחר כמעט‬ ‫עשר שנים אני מוצא את עצמי מפקפק במסקנותיי ובאמונותיי‪.‬‬

‫‪36‬‬

37

‫במסגרת הבום של ‪ ,2007‬בתור מי שפירסם ספר ומומחה מהימן בשוק האמנות‪ ,‬שצוטט על‬ ‫ידי עיתונאים מהוול סטריט ג'ורנל והניו יורק טייימס‪ .‬רחוק מלדעת הכל‪ ,‬עדיין חיכו לי הפתעות‬ ‫בדרך‪ .‬ממש מעבר לאופק היתה קבוצת אנשים שכאילו הופיעה משום מקום‪ ,‬כמו נחיל מקראי‬ ‫של ארבה‪ :‬יועצי האמנות‪ .‬בשנת ‪ 2006‬היו רק מעטים מהם‪ ,‬בעלי השפעה ומאד ידענים‪ ,‬את‬ ‫חלקם הכנסתי לספר שלי‪ .‬אולם בארבע השנים האחרונות הם צצו בכל מקום ומספרם מכפיל‬ ‫את מספר האספנים – כמעט כמו מספר מדריכי היוגה‪.‬‬ ‫תופעת יועץ האמנות היא תוצאה ישירה של השינוי שחל באיך שהקונים רואים את קניית‬ ‫האמנות שלהם‪ .‬כיום כבר אין צורך לשכנע את הציבור "האספני" שהכסף שהם מוציאים על‬ ‫אמנות הוא הוצאה נכונה‪ .‬הם שרכשו את האמנות כהשקעה מגלים שזו היתה עבודה בעיניים‪.‬‬ ‫בדומה לזה אתה שוכר יועץ השקעות לנהל עבורך את התיק שלך ויועץ ניהולי לייעל את עסקיך‬ ‫ועכשיו אתה חיייב לשכור יועץ שיעזור לך להחליט באיזו אמנות "להשקיע"‪ .‬נעלמו הימים‬ ‫בהם אמרת "אני פשוט חייב את זה"‪ .‬כיום ישנם שני סוגי קניינים – המגה קניינים‪ ,‬המעוניינים‬ ‫באמנות עם פרסים בינלאומיים‪ .‬אין להם תקציב‪ ,‬אבל הם רוצים רק את הנכסים המשקיפים‬

‫‪38‬‬

‫לים‪ .‬ויש את שחקני הכסף החם‪ :‬החכמולוגים‪ ,‬החוליגנים והסלבריטאים‪ .‬אלה מחפשים את מה‬ ‫שחם‪ ,‬מה שיגרום להם להיראות אלגנטים ויספק להם כסף קל‪.‬‬ ‫אז אני דוחה את זה‪ ,‬טעיתי‪ .‬כמעט עשור לאחר כתיבת הספר המושלם על השקעות‬ ‫באמנות‪ ,‬אני לא תומך במסקנות שלי‪ .‬הפיקציה של האמנות כהשקעה תפסה גובה וכבשה‬ ‫את כל העולם‪ .‬עכשיו אני רואה שזו היתה בעיקר תחבולה‪ ,‬כי העובדות לא תומכות בה‪.‬‬ ‫אני כבר לא מאמין בשטויות שלי‪ .‬אני בעצם ממתין לחשיפת האמת‪ .‬בטח יש עדויות של‬ ‫מחירים לקבוצות של יצירות "דומות"‪ ,‬אלא שכל אחת היא בעצם שונה‪ .‬וכן‪ ,‬אנחנו יכולים‬ ‫לתאר בגרף את מגמת הערך העולה של האמנים המובילים‪ ,‬אבל שוק האמנות הוא פיקציה‪.‬‬ ‫האמת שלא נאמרת היא ששוק יד שנייה לא קיים‪ ,‬אלא אם זה לאמנים מאד אופנתיים או‬ ‫מפורסמים ציבור הרחב לא מבין שההזדמנויות למכירה חוזרת תלויות בעניין הפכפך של הנובו‬ ‫רישים בכל עונה שהיא‪ .‬בשנים האחרונות היו אלה אוליגרכים רוסים‪ ,‬אבל עכשיו פוטין לא‬ ‫מאפשר להם להוציא כסף‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫למרבה המזל‪ ,‬כמה טייקונים סינים ופלגשותיהם ממלאים את החסר‪ .‬בטח‪ ,‬בשנים‬ ‫האחרונות היה זה השפיץ העליון הספוג בכסף של נובו רישים בקרן גידור‪ ,‬אבל בואו לא נשכח‬ ‫את משפחת המלוכה הקטארית‪ ,‬לעתים הם רוכשים אמנות בעבור עשרות מליונים ופעמים‬ ‫אחרות מממנים את החמאס או ארגוני טרור אחרים עם אותם מליונים‪ ,‬אבל לאף אחד בתחום‬ ‫האמנות זה לא מפריע כל עוד ההמחאה סולקה‪ .‬אוקיי‪ ,‬רכשת איזו יצירת אמנות ואתה בטוח‬ ‫שחלק מהכסף יהיה שלך בקרוב? לא במהרה‪" :‬הכרישים" רוצים רק עבודות שאין עליהן עוררין‬ ‫של אמנים מפורסמים שאפשר להסתירם בגשטאד‪ ,‬אזור סחר חופשי‪ ,‬או בארמונותיהם המזרח‬ ‫תיכוניים‪ .‬אולי יהיה לכם מזל‪ ,‬אבל זה לא סביר במיוחד‪ .‬הקניין הביליונר הטירון לרוב מעוניין‬ ‫להיות בעל הגביעים של המשמר הותיק‪.‬‬ ‫האם העובדה שציור מילים אחד או שניים של כריסטופר ווד שיכול להיסחר עבור עשרים‬ ‫מליון‪ ,‬הופך את האמנות לדבר בריא? השוק שלו מעבר לציפיות‪ ,‬אבל אל לנו לשכוח שקריסטיז‬ ‫לא הצליחה למכור עבודה שלו בחצי המחיר במכירות לונדון האחרונות (סוחר נשאר תקוע‬ ‫עם זה)‪ .‬אבל מה קורה בשאר השוק‪ ,‬בטח תשאלו‪ .‬כמה פעמים שוטטתי ביריד אמנות ותהיתי‬ ‫כמה מהסחורה שהיא בת פחות מעשר שנים תישכח‪ ,‬ומהר? אבל רק שנייה‪ ,‬האם אחרי הכל‬ ‫האמנות שלך באמת חייבת להיות השקעה? מה לגבי תענוג ויזואלי וההתרגשות של העכשיו‪,‬‬ ‫בלי ההבטחות של מה טומן העתיד‪ .‬מה רע באנשים שמוכרים לקט של אמנות חדשה? שום‬ ‫דבר‪ ,‬כל עוד הם לא עוטפים את זה בשיווק של רמאות ומספרים לקונים שהם "משקיעים"‬ ‫באמנות‪ ,‬לא רק צורכים אותה‪ .‬בואו נודה באמת‪ ,‬לרוב רכישות האמנות אין ערך "אמיתי" ורוב‬ ‫אוספי האמנות הם בעיקר קיטש מנקודת מבט של "השקעה" גרידא‪.‬‬ ‫עוד בשנת ‪ 2005‬שאלתי פעם את לארי גגוזיאן אם הוא באמת מאמין שאמנות היא השקעה‪.‬‬ ‫הוא ענה באופן תמציתי ומדוייק‪" :‬אמנות היא השקעה‪ ,‬אבל זה לא אומר שזו השקעה טובה"‪.‬‬ ‫בזמנו חשבתי שתשובתו גאונית‪ ,‬אבל שיניתי את דעתי מאז‪ ,‬כי השקעה דורשת כושר ניתוח‬ ‫קר וחשיבה אובייקטיבית ובזה אין כל אמנות‪ .‬לאסוף אמנות זה כבר עניין אחר‪ .‬זה דורש עניין‪,‬‬ ‫סבלנות ובשאיפה גם מידה מסויימת של תשוקה או לפחות סקרנות אינטלקטואלית‪ .‬פעם‬ ‫שאלתי את האמן ריצ'רד פרינס מה הופך את האמנות לכזו נהדרת ותשובתו היתה‪" :‬מה יש‬ ‫חוץ מזה?" אני קונה את התשובה הזו‪ ,‬אבל האם זה הופך את זה להשקעה? רק אם תצליח‬ ‫למכור את זה‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫אדם לינדמן‪ ,‬אספן‪ ,‬סופר‪ ,‬בעל‬ ‫גלריה‪ .‬מתגורר בניו יורק‪.‬‬

41

‫‪42‬‬

‫צילום‪ :‬אביה וייס‬

‫רוני סומק‬

‫מאפיה של איש אחד‬ ‫המשורר הוא מאפיה של איש אחד‪ .‬הוא‬

‫השירה היו מוגזמות מדי"‪ .‬לשמחתי‪ ,‬הווליום‬

‫לא זקוק לתפאורה‪ ,‬לשחקנים‪ ,‬לצלם או‬

‫‪ ‬של השירה כיום אינו ווליום מחתרתי‪.‬‬

‫לנערת מים‪ .‬הוא זקוק לעט‪ .‬זהו כוחו וזוהי‪,‬‬

‫ערבי קריאה נערכים בכל מקום‪ .‬גם ב"קרון‬

‫אולי‪ ,‬הסיבה שבניגוד לקולנוע או לתיאטרון‪,‬‬

‫הספרים" הממוקם במרתף בית יד לבנים‬

‫השירה מוארת באור של פנס כיס ולא באור‬

‫בטבעון‪ ,‬גם בספריה העירונית הנהדרת‬

‫של פרוז'קטור‪ .‬האור הזה מאפשר חירות‪,‬‬

‫במגידו‪ ,‬גם ב"תמול שלשום" הירושלמי‪ ,‬גם‬

‫ולכן השירה היא מפת נפש‪ ,‬מפה שאינה‬

‫בבית ביאליק ועוד ועוד‪ .‬סדנאות כתיבת‬

‫תלויה בדבר‪ .‬לא חלים עליה מחירי סוף עונה‬

‫שירה נערכות כאן המקום לבקש מעורכי‬

‫ולא מנכים לה שליש על התנהגות טובה‪ .‬נכון‪,‬‬

‫מדורי הספרות בעיתונות היומית להרחיב‬

‫בעולם רב‪-‬ערוצי‪ ,‬מעמדו של המשורר נמוך‬

‫את משבצת השורות הקצרות והמנוקדות‪.‬‬

‫מעט ממעמדו המיתולוגי‪ .‬די להזכיר שב‪-‬‬

‫פרסום שירים חדשים אינו רק טפיחה על אגו‬

‫‪ 1903‬לאחר פרעות קישינוב היה צפוי וברור‬

‫הכותבים‪ .‬זהו סיסמוגרף אמיתי של החיים‬

‫שהמשורר חיים נחמן ביאליק ימונה ל"וועדה‬

‫המתנהלים כאן‪ .‬מעל לפני השטח ומתחתיו‪.‬‬

‫ההיסטורית" שהקימו אחד העם וההיסטוריון‬

‫אסור להשאיר את השירה רק בביטאוניה‪ ,‬היא‬

‫שמעון דובנוב כדי לחקור את הפרעות‪.‬‬

‫חייבת להידפס גם בין מדור הספורט למדור‬

‫לא פעם נתפסת השירה כפס‪-‬קול לאזכרות‪.‬‬

‫הכלכלה של אני נוהג לפרסם את שיריי גם‬

‫קוראים אותה בקול רם פחות בימי שמחה‬

‫במדורי הספרות אבל גם במקומות אחרים‪,‬‬

‫ויותר בימי זיכרון‪ ,‬כאשר הדגלים מורדים‬

‫כמו מדור הספורט של "הארץ" או מדור‬

‫לחצי התורן‪ .‬בגיל ‪ 12‬הייתי חצי מהצמד‬

‫תחזית מזג האוויר באיתון עיתון ולבסוף‪ ,‬אני‬

‫"אנחנו הטרמינולוגיה שבה מלמדים שירה‬

‫מבקש לצטט שלוש שורות משיר של ויסלבה‬

‫היא בעיתית‪".‬בוא ננתח את השיר"‪ ,‬אומרים‬

‫שימבורסקה‪ ,‬כלת פרס נובל (מתוך הספר‬

‫חלק מגש הכסף" ואני זוכר עד היום את‬

‫"בשבח החלומות" בתרגומו של רפי וייכרט)‪:‬‬

‫העמילן בצווארונה של המילה "שירה"‪ .‬גם‬

‫"‪...‬שמחת הכתיבה‪/,‬יכולת ההנצחה‪ /,‬נקמת‬

‫מהמורים‪ ,‬ושוכחים שלפני כל ניתוח נערכת‬

‫היד בת‪ -‬התמותה"‪ .‬כמה יפה הרווח הזה‪,‬‬

‫הרדמה‪.‬‬

‫הרווח שבין "שמחה" ל"נקמה"‪ .‬גם כאן גרה‬

‫ובכל זאת‪ ,‬נעים לצטט את אריאנה מלמד‬ ‫(מרשימה שהתפרסמה לפני כמה שנים‬

‫השירה‪ .‬העיתון היומי‪ .‬שירה אינה "השוליים‬ ‫התרבותיים" של החיים‪ ,‬היא החיים עצמם‪.‬‬

‫ב"חדשות") שאמרה‪" :‬השמועות על מות‬

‫‪43‬‬

‫חלב אריות‬ ‫ָערַאק‬ ‫ְארְצֹות ה ַ‬ ‫ָסבִי נֹולַד ּב ַ‬ ‫ְמה‬ ‫ְקי רַע ָ‬ ‫ּבּוקים ֻצּיְרּו ֲארָיֹות ְמסֹר ֵ‬ ‫ַק ִ‬ ‫וְעַל ָּתוִּיֹות הַּב ְ‬ ‫ְׂשה‪.‬‬ ‫ׁשל ִּכב ָ‬ ‫ּבְּפֹוזָה ֶ‬ ‫רֹועדֶת‬ ‫ְתה ֶא ְצּבָעֹו ֶ‬ ‫ַחּיֹות"‪ָ ,‬הי ָ‬ ‫"זֶה ֶמלְֶך ה ַ‬ ‫ָרּוח ֶאת ַקּוֵי הָאֹרְֶך‬ ‫ְט ָטה ה ַ‬ ‫ִׂש ָפמֹו ַהּדַק ִסר ְ‬ ‫ּוב ְ‬ ‫ַמ ִּתי ָעלָיו‪.‬‬ ‫ׁש ָחל ְ‬ ‫ׁשל הַּג'ּוְנּגֶל ֶ‬ ‫ָרֹחב ֶ‬ ‫ְקּוֵי ה ַ‬ ‫וַ‬ ‫ִיאלְס יָכֹול‬ ‫ִיתי ַּב ֶּדרְֶך‪ֲ ,‬א ֶחרֶת ּגֶ'ק ָּדנ ֶ‬ ‫ׁש ָּתע ִ‬ ‫ַמּזָל ֶ‬ ‫ִיסת‬ ‫ַענַעַת ֶאת ֲער ַ‬ ‫ְתה ְמנ ְ‬ ‫ָהיָה לִהְיֹות ָאבִי וְּגִ'ין ָהי ָ‬ ‫הַּטֹונִיק ִּבגְרֹונִי‪.‬‬ ‫יתי ִלזְרֹק ַלּיָם‬ ‫ָצ ִ‬ ‫ׁשר ִ‬ ‫ֵיקים ֶ‬ ‫ּבּוקים ָהר ִ‬ ‫ַק ִ‬ ‫וְרַק ּבַּב ְ‬ ‫ׁשּכֹור ֵמ ַא ֲהבָה‪.‬‬ ‫ְּתי ְלזִכְרֹו ֶּפ ֶתק ִ‬ ‫ָט ַמנ ִ‬

‫‪44‬‬

‫קו העוני‬ ‫ר‪:‬מ ַּת ְח ָּתיו הָעֹנִי‪.‬‬ ‫ְלֹומ ִ‬ ‫ּתֹח ַקו ו ַ‬ ‫ִמ ַ‬ ‫ׁשר ל ְ‬ ‫ְאּלּו ֶא ְפ ָ‬ ‫ּכ ִ‬ ‫ְצבְעֵי ִאּפּור זֹולִים‬ ‫ׁשּב ִ‬ ‫ֶחם ֶ‬ ‫ִהּנֵה ַהּל ֶ‬ ‫ׁשחֹר‬ ‫ִהיָה ָ‬ ‫נְ‬ ‫ַחת ְק ַטּנָה‬ ‫ְצּל ַ‬ ‫ֵיתים ּב ַ‬ ‫ְהּז ִ‬ ‫וַ‬ ‫ְחן‪.‬‬ ‫ַּׁשל ָ‬ ‫עַל ַמ ַּפת ה ֻ‬ ‫ַצּדָעָה‬ ‫ִמ ַטס ה ְ‬ ‫ָאוִיר ‪,‬עָפּו יֹונִים ּב ְ‬ ‫ּב ֲ‬ ‫ָעָגלָה‬ ‫ֵפט ּב ֲ‬ ‫ׁש ְּביַד מֹוכֵר ַהּנ ְ‬ ‫ַּפעֲמֹון ֶ‬ ‫ִצלִילֵי ה ַ‬ ‫לְ‬ ‫ֻּמה‪,‬‬ ‫ָאד ָ‬ ‫הֲ‬ ‫ָמה‬ ‫ָאד ָ‬ ‫ַּגּומי ּב ֲ‬ ‫ְפי ה ִ‬ ‫ׁשל ַמּג ֵ‬ ‫יתה ֶ‬ ‫ְח ָ‬ ‫ְהיָה ַגּם קֹול ַהּנ ִ‬ ‫וָ‬ ‫הַּבֻּצִית‪.‬‬ ‫ׁש ָּקרְאּו לֹו ְצרִיף‪,‬‬ ‫ַּביִת ֶ‬ ‫ִיתי יֶלֶד‪ּ ,‬ב ַ‬ ‫ָהי ִ‬ ‫ְּברָה‪.‬‬ ‫ֶיה ַמע ָ‬ ‫ׁש ָא ְמרּו ָעל ָ‬ ‫ַׁשכּונָה ֶ‬ ‫ּב ְ‬ ‫ּומ ַּת ְח ָּתיו הַּכֹל‬ ‫ָאֹפק ִ‬ ‫יתי ָהיָה ַקו ה ֶ‬ ‫ָא ִ‬ ‫ׁשר ִ‬ ‫ָחיד ֶ‬ ‫ַּקו ַהּי ִ‬ ‫הַ‬ ‫ְאה עֹנִי‪.‬‬ ‫ִנר ָ‬

‫‪45‬‬

‫אילין סמעאן ח'ורי‬

‫לחלום על בית‬

‫‪46‬‬

‫"היו לילות‪ ,‬אני אותם זוכרת‪,‬‬ ‫אני אותם עד סוף ימי אשא‪,‬‬ ‫במשעולים בין דגניה לכינרת‪,‬‬ ‫עמדה עגלת חיי העמוסה‪".‬‬ ‫יעקב אורלנד‪.‬‬ ‫עם עם ומשעוליו בין הכפרים‪ .‬לעיתים‪ ,‬זיכרונות עבר‬ ‫מסרבות בעיקשות רגשית‬ ‫לדהות עם רבות הימים‪ .‬זיכרון‪ ,‬אמיתי או מתעתע‪ ,‬הוא‬ ‫הטופוגרפיה הקובעת (מ‪.‬ק‪.).‬‬

‫‪47‬‬

‫סיפורי סבתי גרמו לי לרחף שוב ושוב אל‬ ‫נבכי העבר‪ ,‬אל מחוזות ילדותו של אבי‪ ,‬אל‬ ‫עצי הזית ‪ ,‬אל הבית הגדול‪ ,‬אל גן השוש‪,‬‬ ‫אל הסוכה בכרם ואל הרחבה שיועדה‬ ‫לייבוש פירות וטבק‪ .‬היו אלה הימים היפים‬ ‫והנעימים ביותר בחיי אבא‪ .‬חזרתי אל‬ ‫המשמש והשזיף‪ ,‬התאנה והצבר‪ ,‬הברוש‪,‬‬ ‫הגפן‪ ,‬הורד והיסמין‪ ,‬אל הרימונים שנותרו‬ ‫על העץ ואל כוורות הדבש‪ .‬אל מריבות‬ ‫הילדים ואל השתובבותם בחצר הבית‪ .‬אל‬ ‫תבשילי סבתי‪ ,‬אל הלילות שחלפו בבילוי‬ ‫משותף בישיבה סביב התנור‪ ,‬אל מקצב‬ ‫שקשוק מכתש הבורגול הנכתש עבור‬ ‫קציצות הקובה‪ ,‬אל השירה‪ ,‬אל טוב לבם של‬ ‫השכנים ותמימותם‪ .‬מעולם האתמול ומשובל‬ ‫החלומות פקד אותי החלום על הבית‪ ,‬וכמה‬ ‫נעים להתרפק ולחזור אליו! שער עץ גדול‬ ‫נפתח‪ ,‬מהלכת אני בין הפרחים כשלפתע‬ ‫בוקעת סימפונית הבתים‪ :‬הבית הגדול ‪/‬‬ ‫הקטן‪ ,‬האבן ‪/‬הטיח‪ ,‬האור‪ /‬הצל‪.‬‬ ‫סמוך לבית הגדול שכן הבית הקטן‪ ,‬רחב‬ ‫ידיים‪ ,‬שהיה בנוי בסגנון מיושן משהו‪.‬‬ ‫קירותיו ‪-‬אבני צור והגג עשוי עץ אלון‪,‬‬ ‫מכוסה שכבת טיח המתחדשת מדי שנה‪ ,‬עם‬ ‫בוא החורף‪ .‬גג הבית הגדול עשוי בטון‪.‬‬ ‫שרידי החומה שכה הרבו לדבר עליה צצו‬ ‫והופיעו מנגד‪ .‬הבית נבנה על יסודות חומה‬ ‫מן התקופה הצלבנית והשתרע ממזרח‬ ‫למערב‪ ,‬ומשם נטה צפונה‪.‬‬ ‫הבית היה מוקף חלקות אדמה ‪ -‬מימיני‬ ‫מהמזרח בכיוון הקרוב אל הבית התנשא‬ ‫עץ ברוש שטיפס אל ממלכת השמש‪ ,‬ולצדו‬ ‫הזדקרו עצים עמוסי פירות בשלים כמו עץ‬ ‫התפוח‪ ,‬ולידו עץ הרימון המגן על עשרים‬ ‫וחמש כוורות דבורים‪.‬‬ ‫ערוגות יסמין פזורות היו על פני חצר הבית‬ ‫ויצרו מרקם דמוי שטיח ארוג‪ ,‬מעשה ידי‬ ‫אמן לתפארת‪ .‬זוהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬החצר רחבת‬ ‫הידיים שיועדה לחתונות אנשי הכפר‪ .‬בחזית‬ ‫הבית הקטן השתרגו אשכולות ענבים ובחצר‬ ‫עצמה ניצבה לה באר מים שנתונה היתה‬ ‫לחסדיהם של גשמי החורף‪.‬‬ ‫משמאל התקבצו ובאו בעלי הכנף שחיו‬ ‫בכפיפה אחת עמנו‪ .‬יונים‪ ,‬תרנגולות‬ ‫ולצדן גם ארנבים שנעצו בי מבטי תוכחה‪.‬‬ ‫משנואשו משתיקתי פרשו אל החושה‬ ‫ואל באר המים שהיתה ספונה בקרבה‪,‬‬ ‫כשמאחוריה המתבן שהשתרע לאורך הבית‬ ‫הגדול‪ .‬היונים נמו את שנתן על לוחות הפח‬ ‫שתלויים היו על התקרה לפני החושה‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫אמרתי לסבתא‪ :‬מה נפלא להשתייך‬ ‫לבית זה! סבתא חייכה‪ ,‬וכמנהגה‪,‬‬ ‫בזריזות וקלילות‪ ,‬הכינה פינג'אן קפה‪.‬‬

‫בחלקת הקרקע המזרחית עמד טאבון‪,‬‬ ‫והרחק מכיוון מערב‪ ,‬מראש הגבעה נשקף‬ ‫נוף עוצר נשימה שמבעדו התגלתה העיר עכו‬ ‫והכפרים סביב לה‪.‬‬ ‫פירות גן‪-‬עדן סוככו על הבית מצפון‪ ,‬ועל קיר‬ ‫הבית הקטן נשענות היו מדרגות ששימשו‬ ‫כמעבר לגגות שני הבתים‪ ,‬הגדול והקטן‪.‬‬ ‫בפתח הבית מכיוון דרום‪ ,‬קידם בחגיגיות‪,‬‬ ‫אותי ואת סבתי‪ ,‬מרבד ורדים אדום אשר‬ ‫הדיף ריח משכר‪.‬‬

‫אברהם (אברום) בורג‬

‫לצאצאי הנכבה הזכרונות מסרבים לגווע‬

‫נכנסתי אל הבית ונפעמתי למראה הגג‬ ‫הגבוה‪ ,‬ואז נחת מבטי על במה בת שתי‬ ‫קומות‪ .‬שאלתי על סוגי המזון שמעליה‪.‬‬ ‫התשובה לא אחרה לבוא‪ :‬בחלק העליון‬ ‫מאופסנים הזרעים למיניהם‪ ,‬בחלק התחתון‬ ‫כדי חרס גדולים עמוסי שמן זית‪.‬‬ ‫מבטי סקר את הבית כולו‪ .‬עמדתי והתבוננתי‬ ‫בעמודיו על קשתותיו‪ ,‬בבטון רצפתו ובארון‬ ‫הגדול שבו אוחסנו מצעים ומלבושים‪ .‬הארון‬ ‫חילק את הבית לשניים ‪ .‬בזרוח החמה החל‬ ‫משחק האור‪/‬צל‪ ,‬מן החלק המואר התגנבו‬ ‫קרני השמש על פני החלונות שבצפון‬ ‫המרוחק‪ .‬אזני קלטו את רחש הכלים‬ ‫ששימשו את סבתי להכנת האוכל‪ .‬נזכרתי‬ ‫בכיור המיועד להדחת הכלים‪ ,‬עשוי אבן צור‪.‬‬ ‫היה זה מקום מפגש החברים‪ .‬הנשים נהגו‬ ‫להתקבץ סביבו ולזמר שירים עממיים‪,‬‬

‫מהפכת ‪ 1948‬הייתה הישג מרגש‬ ‫ליהודים וטרגדיה נוראה לפלסטינים‪.‬‬ ‫השאלות של חורי ושל חפץ לא רק‬ ‫מתגעגעות אל עבר לא מדומיין‪ ,‬הן‬ ‫מבקשות לאתגר גם את ההווה‪ .‬עם‬ ‫כלים של אמנות ושל הבעה הם תוהים‬ ‫האם העבר הוא המפתח היחיד לעתיד‬ ‫המסוכסך שלנו‪ .‬האם לא הגיע הזמן‬ ‫להכיר בכאב ולמצוא דרך החלמה‬ ‫אחרת מלבד הכול ולא כלום‪ ,‬הכול לנו‬ ‫וכלום להם?‬

‫להחליף ביניהן דיבורים ולדקלם‬ ‫סיפורי עם‪ .‬פניתי מזרחה כדי לדעת צפונות‬ ‫הבית הקטן‪ ,‬הבחנתי באורווה מתחת לבמה‬ ‫ובה צמדים צמדים של גמלים‪ ,‬של שוורים‪,‬‬

‫למישהו יש מושג מה זה בכלל סוחמאתא?‬

‫שוכחים‪ ,‬עקורים‪ ,‬נטועים‪ .‬כשהילדים שלי‬

‫של פרות ושל חמורים‪ .‬נכנסתי אל הבית‬

‫מי יודע איפה זה סוחמאתא? עלי גבעה‬

‫חיפשו שורשים הם באו לאבא וביקשו ׳ספר‬

‫הקטן ומצאתי את חדר ההארחה המשתרע‬

‫שם בגליל היה מקום יפה וצנוע שבערבית‬

‫לנו על דרזדן׳‪ ,‬ושמעו מאימא אלף פעמים‬

‫ממזרח למערב כשבהמשכו קוטעים תנור‬

‫סורית פירושו היה אור‪ ,‬זריחה‪ .‬בטח היו שם‬

‫את סיפורי חברון‪ .‬הילדים והנכדים של‬

‫חימום וארובה בצפון מערב‪.‬‬

‫פעם זריחות גליליות יפות‪ .‬לבני המושבים‬

‫הכפר ההוא באו לזקניהם ושמעו את סיפורי‬

‫שני חלונות היו לו לבית‪ ,‬האחד במזרח‬

‫חוסן וצוריאל‪ ,‬מבקרי אגם המונפורט ודיירי‬

‫השורשים שלהם‪ .‬שלנו מתגעגעים פחות כי‬

‫והשני בצפון‪ .‬הבית שפע כל טוב‪.‬‬

‫השכונות המזרחיות של מעלות החיים‬

‫במקום החורבן קמה לנו המדינה עם מקומות‬

‫מתקרת הבית השתלשלו צרורות טבק ועל‬

‫בחורבות ההן יש עדיין זריחות כאלה‪ ,‬שהרי‬

‫חלופיים וזכרונות מחודשים‪ .‬לצאצאי הנכבה‬

‫ספסל האבן שבקיר ניצבה תיבה גדולה‬

‫הגליל הוא חבל ארץ יפה וירוק‪.‬‬

‫אין עדיין תחליף וממילא הגעגועים והזכרונות‬

‫שטמנה בחובה את הטבק המהודק לצרורות‪.‬‬

‫רק למגורשי סוחמאתא כבה האור ואין‬

‫הם נופי המולדת של רבים מהם‪ ,‬זכרונות‬

‫הבית הדיף ניחוח האוכל הטעים שהכינה לי‬

‫להם יותר זריחות‪ .‬עד מלחמת העצמאות‬

‫המסרבים לגווע‪.‬‬

‫סבתי‪ ,‬שמקורו בעופות הבית‪ ,‬בירקות הגינה‬

‫היו שם אנשים אחרים‪ ,‬בני סוחמאתא‪.‬‬

‫טיילתי לא מזמן בנוף סרבן שכזה‪ .‬לא‬

‫ובלחם שנאפה בטאבון‪.‬‬

‫יותר מאלף מהם נפוצו לכל עבר במהלך‬

‫בגליל‪ ,‬אלא בלב תל אביב‪ .‬בגלריה מנשר‪,‬‬

‫המלחמה המכוננת ההיא‪ .‬מפוזרים ולא‬

‫הוצגה תערוכת מייצב של איילין חורי ויעקב‬

‫את היין הכין סבי מפרי הגפן שהגנה על‬ ‫הבית‪ .‬אמרתי לסבתא‪ :‬מה נפלא להשתייך‬ ‫לבית זה! סבתא חייכה‪ ,‬וכמנהגה‪ ,‬בזריזות‬ ‫וקלילות‪ ,‬הכינה פינג'אן קפה‪.‬‬ ‫נרגשות‪ ,‬לגמנו מהנוזל המהביל השחור‪.‬‬ ‫ריח ההל התפזר בחלל החדר‪.‬‬ ‫סבתא סיפרה לי על השרידים שנותרו ועל‬

‫‪49‬‬

‫הרצף ההיסטורי המפואר של הכפר‪ ,‬על‬ ‫המבצר הצלבני‪ ,‬על הביצורים‬ ‫העות'מאניים מימי השליט דאהר אל עומר‪,‬‬ ‫ועל הכנסיה הביזנטית‪.‬‬ ‫עיניה נמלאו דמעות שסירבו לזלוג‪,‬‬ ‫ההיסטוריה לאורך הדרך ציוני נמחקו בה‬ ‫בתקופה נולדתי כי העובדה לאור‬ ‫שלא למוסיקה שתאזין לה הבטחתי‬ ‫הביזנטית‪ .‬הכנסיה לכיוון צעדנו יחד‬ ‫ושתינו בידי אחזה קסם כבמטה מעצמן‪.‬‬ ‫הורגלה אליה‪.‬‬

‫אולי תמצא בה נחמה פורתא?‬

‫‪50‬‬

‫למישהו יש מושג מה זה‬ ‫בכלל סוחמאתא?‬ ‫מי יודע איפה זה סוחמאתא?‬ ‫חפץ שעניינה ״סוחמאתא… ההד של הרִיק‬

‫והמלודיה כופה המשכיות על הניתוק״ (אף‬

‫והרהורים על פגעי הזמן״‪ .‬חורי וחפץ מקימים‬

‫שהם לא יהודים ואין להם עדיין מנוחה של‬

‫לתחייה כפר שאין לו כבר מציאות‪ .‬עם‬

‫ממש)‪.‬‬

‫סיפורי משפחה וחלומות רכים‪ ,‬עם‬

‫מהפכת ‪ 1948‬הייתה הישג מרגש ליהודים‬

‫עיפרון מהוסס ועם מפות ישנות הם‬

‫וטרגדיה נוראה לפלסטינים‪ .‬השאלות של‬

‫החזירו לרגע את המקום‪ ,‬את אנשיו‬

‫חורי וחפץ לא רק מתגעגעות אל עבר לא‬

‫ואת ניחוחותיו לחיים‪ .‬התערוכה כבר‬

‫מדומיין‪ ,‬הן מבקשות לאתגר גם את ההווה‪.‬‬

‫לא בתל אביב‪ .‬היא בדרכה לחיפה‬

‫עם כלים של אמנות ושל הבעה הם תוהים‪:‬‬

‫ושאלותיה לא מפסיקות לרחף באוויר‬

‫האם העבר הוא המפתח היחיד לעתיד‬

‫שלנו‪ ,‬אלא תובעות שנתחיל להשיב‬

‫המסוכסך שלנו? האם לא הגיע הזמן להכיר‬

‫עליהן‪.‬‬

‫בכאב ולמצוא דרך החלמה אחרת מלבד‬

‫לרגעים משוטטים איילין חורי וחפץ‬

‫הכול ולא כלום‪ ,‬הכול לנו וכלום להם?‬

‫הנסתר אחר המצלמה במשעולי‬

‫הנכבה הפלסטינית היא חלק מהעצמאות‬

‫החורבות הדהויים‪ ,‬מנסים לאתר את‬

‫שלי‪ .‬על החורבן שלהם בנוי הבית הלאומי‬

‫מיקומו המדויק של בית משפחתה‪.‬‬

‫שלנו‪ .‬האם זה חייב להמשיך כך עד סוף‬

‫לפעמים היא עומדת לבושת שחורים‬

‫הימים? ממש לא‪ .‬נכון‪ ,‬אי אפשר להחזיר‬

‫כשגבה אל המצלמה ופניה אל כותל‬

‫את גלגלי השעון והזמן אחורה‪ .‬ונכון עוד‬

‫הכנסייה‬

‫יותר להבין שלא ניתן לתקן את עוולות‬

‫החרבה‪ .‬מקריאה לנו את תעודת‬

‫העבר על ידי יצירת עוולות חדשות‪ .‬אבל‬

‫הזהות הלירית שלה‪ ,‬של הבית‪ ,‬של‬

‫בין לבין יש מנעד שלם של אפשרויות‬

‫הכפר ושל הפליטּות הפלסטינית כולה‪.‬‬

‫שכולן מתחילות בצעד אחד תודעתי ‪-‬‬

‫וברקע מרחפת בהרמוניה ההצלחה‬

‫הכרה‪ .‬אחריה תבוא ההנכחה של המרחב‬

‫הגדולה ביותר של הגברת חורי‪ ,‬בת‬

‫הפלסטיני שהיה בתוך השלם הישראלי‬

‫פליטים שהקימה משפחה מתוך‬

‫המתהווה‪.‬‬

‫הריק והאין‪.‬‬

‫ובסופו של דבר תתחיל השיחה האמיתית‬

‫הישאם‬ ‫את‬

‫חלל‬

‫הסונטה‬

‫בנה‬

‫ממלא‬

‫הגלריה‬ ‫לכינור‬

‫בכינורו‬

‫בין ישראל ‪ -‬המדינה והחברה ‪ -‬לבין‬

‫עם‬

‫צלילי‬

‫אזרחיה שלרבים מהם יש קורת גג מעל‬

‫של‬

‫באך‪.‬‬

‫לראשם אבל הם ״הומלסים״ במדינתם‪.‬‬

‫ושלשתם – הישאם‪ ,‬אימו ובאך ‪-‬‬

‫לכל אדם מגיעות זריחות יפות‪ ,‬לכל אזרח‬

‫מצייתים לתובנתו של יהודי מנוחין‪:‬‬

‫יש זכות לזכרונות‪ .‬ולמדינה יש רק חובה‬

‫״המוסיקה כופה סדר מן התוהו ובוהו‪,‬‬

‫אחת‪ :‬להיות שייכת לכולם גם כשהקמתה‬

‫הקצב כופה אחידות על השונות‬

‫לוותה בעיוותים ובעוולות לחלקם‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫סוחמאתא ‪ -‬ההד של הריק והרהורים על פגעי הזמן‬ ‫אילין סמעאן ח'ורי‬

‫ההיסטוריה שלנו מתדפקת על חומותיו של הריק‪ .‬כלום הריק הוא הד??‬ ‫היה לנו מחזור חיים טבעי‪ ,‬וחיינו סבבו סביב המשפחה‪ ,‬סביב האדמה‬ ‫וסביב הקרובים לנו‪ .‬טווינו לעצמנו היסטוריה וחלומות שופעים תקווה‪.‬‬ ‫בעת ההיא היתה לנו מולדת‪.‬‬ ‫כך היה‪ ,‬עד אשר נחתה עלינו יד זדונית וניתקה את הקשר שלנו עם‬ ‫אדמתנו‪ ,‬התרבות וההיסטוריה שלנו‪ .‬משפחותינו התפוררו‪ ,‬חמימותינו‬ ‫התפוגגה‪ ,‬כבודנו נרמס‪ ,‬הריתמוס המוסיקלי שלנו נפרם‪ ,‬זהותנו הפכה‬ ‫שולית‪ ,‬והמקומות עברו לשכון בקרבנו‪.‬‬ ‫בכח הזרוע הוגלינו מכפרינו ומערינו וידנו קצרה מלהושיע‪ .‬כך‬ ‫התפצלנו ‪ -‬איש איש ומסלולו‪ ,‬מרביתנו כורעים תחת עול המחנות‪,‬‬ ‫חלקם משוטטים ברחבי תבל ורק מתי מספר‪ ,‬ידיהם אינן כבולות ויש‬ ‫בכוחם להתמודד עם הניסיונות שמזמנים להם החיים‪ .‬בעקשנות רבה‬ ‫וכנגד כל הסיכויים‪ ,‬הצלחנו להתמודד עם התלאות והקשיים שבדרך‪,‬‬ ‫אט אט הרהבנו עוז לנתק את הכבלים‪ ,‬להגן על קיומנו ולהגשים את‬ ‫עצמנו‪.‬‬ ‫הכאב והזהות השורשית הם הכוח המניע אותנו לפתוח מעגלי חיים‬ ‫חדשים‪ ,‬ואף על פי שהמסע הוא מסע מתמשך‪ ,‬אנו שבים ומשנסים‬ ‫מותנינו ומתאזנים למען יעלה בידינו לחיות בכבוד ככל האפשר‪,‬‬ ‫בהיותנו זרים שנדחקו לשוליים במולדתנו‪ .‬מצאנו עצמנו בתוך נוף‬ ‫חדש‪ ,‬אך שמרנו על צביון חיינו המייחדים אותנו כפלסטינים‪ .‬כאב‬ ‫הנדודים‪ ,‬בד בבד עם השיבה למולדת‪ ,‬מלווים אותנו באשר נלך‪.‬‬ ‫אוקטובר ‪2013‬‬

‫‪52‬‬

‫سامتا‪...‬صدى الفراغ وهاجس الزمان‬ ‫ُ‬ ‫إيلني مسعان خوري‬

‫صدى!!!‬ ‫لنا تارخي يقرع أسوار الفراغ‪....‬فهل للفراغ‬ ‫ً‬ ‫لقد اكنت لنا دورتنا الطبيعية يف احلياة‪ ،‬واكنت دائرتنا تدور حول العائلة‪ ،‬حول‬ ‫االرض وحول االهل‪ .‬ك ّنا ننسج لنا تارخيًا واحالمًا ميلؤها االمل‪ .‬يف ذلك احلني‬ ‫اكن لنا الوطن‪.‬‬ ‫اىل ان جاءت يد الغدر فقطعت صلتنا بأرضنا وبتارخينا‪،‬فتتت عائالتنا‪ ،‬تبعرث‬ ‫وهشت هويتنا‪ .‬فارحتلت‬ ‫دفؤنا‪ ،‬أنزتعت كرامتنا‪ ،‬إختل االيقاع يف موسيقانا ُ‬ ‫االماكن اىل داخلنا‪.‬‬ ‫ّشدنا قرسًا عن قرانا ومدننا فرسنا يف مدارات ّ‬ ‫شت‪ ،‬لك يف مداره‪ ،‬البعض‬ ‫الكبري يرزح حتت عبء املخميات‪ ،‬البعض البعض هام يف اصقاع االرض‪،‬‬ ‫وبعض البعض مل تكبل يديه جمريات الزمان‪ ،‬فاكن االرصار عىل حتدي املصائب‬ ‫واملصاعب كبريًا‪ ،‬يف اجياد السبل لكرس القيود والدفاع عن الوجود‪.‬‬ ‫ومن مث لتحقيق الذات‪ .‬إن االمل وجتذر اهلوية يه القوة الدافعة لدينا لفتح دوائر‬ ‫حياتية جديدة‪ .‬وبالرمغ من كوننا يف مسار دامئ‪ ،‬نلتمئ من جديد ونبين لنا طرقًا‬ ‫ومعادالت جديدة‪،‬لنستطيع أن حنيا بكرامة قدر املستطاع ‪ ،‬فنحن غرباء ُمه َّمشون‬ ‫يف وطننا‪.‬‬ ‫لقد وجدنا أنفسنا يف مهشد جديد ‪ ،‬يف حني حافظنا عىل مالحمنا االساسية‬ ‫اليت متزينا كفلسطينيني‪ ..‬يرافقنا أمل الترشد والعودة ‪....‬‬

‫أكتوبر ‪2013‬‬ ‫‪53‬‬

‫ליבי קסל‬

‫חיפה אינה‬ ‫פריפריה‬ ‫פריפריה (מיוונית ‪" ,περιφπρεια -‬היקף")‬ ‫היא מונח המציין את היקפו של תחום מרחבי‬ ‫או מופשט כלשהו‪ ,‬את הגבול המרוחק‬ ‫מעצם זה או אחר – כאשר הוא נמדד ביחס‬ ‫בלעדי למיקומו של המרכז בסיטואציה‬ ‫ונבחן מנקודת המוצא של הגוף המרכזי או‬ ‫של העצם המרכזי‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫בשנים הראשונות עוד היינו נשאלים מדוע‬

‫שכזה‪ .‬ובאמת‪ ,‬הכול התחיל בקטן מאוד‪:‬‬

‫אנחנו גרים בחיפה‪ .‬כלומר‪ ,‬כיצד ייתכן‬

‫החלל היה קטן ושכר הדירה בהתאם‪ ,‬על מנת‬

‫שצעירים העוסקים באמנות אינם חיים בתל‬

‫שנעמוד בהתחייבות הראשונה שלנו – לשלם‬

‫אביב‪ .‬אנחנו כקבוצת אמנים‪-‬חברים מעולם‬

‫בעבור החלל במשך שנה ולהצליח להחליף‬

‫לא התייחסנו לעצמנו או אל חיפה כפריפריה‪.‬‬

‫תערוכה בכל ששה שבועות‪.‬‬

‫נכון יותר יהיה לומר שנוצרנו מתוך הוואקום‬

‫הבסיס הזה של חלל יציב ובר‪-‬אחזקה‬

‫החיפאי בו התחלנו לפעול ולא כלוויין מרוחק‬

‫והרצון החזק בפעולה אמנותית‪-‬עירונית הם‬

‫מכוכב האם‪ .‬כשם שסאן פרנסיסקו אינה‬

‫שאפשרו לנו לפעול בצורה עקבית ויציבה‬

‫פריפריה של ניו יורק – חיפה אינה פריפריה‬

‫במשך השנים‪ .‬במשך שש שנים הביא "האגף"‬

‫של תל אביב‪ .‬חיפה לא דומה לתל אביב‬

‫לחיפה אמנים‪ ,‬אוצרים ותערוכות מהארץ‬

‫ולעולם לא תהיה דומה לה ולכן אין צורך‬

‫ומהעולם ואף הפעיל תכנית אירוח לאמנים‪.‬‬

‫לחפש דמיון בין השתיים‪ .‬לאלו המחפשים‬

‫תמיד התייחסנו לאגף וכך גם הסביבה‪,‬‬

‫צפוי תסכול רב‪.‬‬

‫כמפעל ש"הצליח"‪ .‬ייתכן שהסיבה לכך היא‬

‫אין באפשרותי לכתוב בכלליות על איך‬

‫שבשנים הראשונות לא היה שום היבט כלכלי‬

‫מפעילים גלריה עצמאית בחיפה‪ ,‬אם כי רק‬

‫לפעילות‪ ,‬מלבד אחזקתו ‪ -‬אותה מימנו‬

‫על הפעלת "האגף" בעיר התחתית בחיפה‪,‬‬

‫מכיסנו‪ .‬נראה‪ ,‬שיש סיכוי גבוה יותר להצליח‬

‫אשר סיפורה הוא אחד ויחיד‪ .‬לשמחתי‪ ,‬זהו‬

‫כשלא מודדים את ההצלחה בכסף‪.‬‬

‫סיפור טוב על חברות ועל עבודה קשה‪ ,‬על‬

‫הקשיים בהפעלת פרויקט כזה משתנים כל‬

‫הגשמת חלומות ועל פירות העמל‪.‬‬

‫הזמן‪ .‬בקבוצה המפעילה קיימים אלמנטים‬

‫"האגף" הוא מרכז תרבות ואמנות עירוני‪,‬‬

‫של קבוצה קומוניסטית ‪ /‬סוציאליסטית‪-‬‬

‫עצמאי ופועל כגלריה‪ ,‬כבר‪ ,‬כחלל עבודה‬

‫שאלות של אחריות‪ ,‬של מחויבות ושל נשיאה‬

‫ומתקיימים בושיעורים והרצאות‪ .‬האגף הוקם‬

‫בנטל‪.‬‬

‫בצניעות רבה בחלל קטן בשנת ‪ .2009‬חוץ‬

‫האם הקבוצה והגלריה יכולות להכיל את מי‬

‫מצניעות הוא הוקם גם מתוך תמימות גדולה‬

‫שלוקח 'צעד אחורה' לפרק זמן כזה או אחר?‬

‫– זו אולי הסיבה שהוקם מלכתחילה‪ .‬אם‬

‫האם זה – לגיטימי?‬

‫מישהו בזמנו‪ ,‬ב‪ ,2009-‬היה מונה בפנינו את‬

‫בשנים הראשונות‪ ,‬בעבורי לפחות‪ ,‬הגישה‬

‫היקף הפעילות‪ ,‬את שעות העבודה הרבות‬

‫הייתה טוטאלית‪ ,‬נוקשה‪ .‬חשבתי שמרווח‬

‫ונטולות השכר‪ ,‬את הקשיים ואת המחירים‬

‫תנועה אינו אפשרי‪ ,‬שכן לכל אחד מחברי‬

‫המנטאליים שנשלם – סיכוי סביר שאף אחד‬

‫הגלריה תפקיד משלו (תפקידים שהתהוו‬

‫מאתנו לא היה מתחייב לפרויקט בסדר גודל‬

‫עם הזמן באופן טבעי) ושהנטל צריך להיות‬

‫‪55‬‬

56

‫מחולק תמיד באופן שווה‪ .‬עם הזמן הבנו‪,‬‬

‫יחיד או הפעילות הרציפה של האגף? האם‬

‫לפרויקט ארוך של שנה וחצי וידנו עוד נטויה‪.‬‬

‫שמפעלנו כבר עצמאי במידת מה‪ ,‬הדברים‬

‫העיסוק בגלריה על חשבון העשייה הפרטית‬

‫לאחר שנים של התעלמות ולעתים התנגדות‬

‫קורים מעצמם ע"י חברי הגלריה וחלוקת‬

‫הוא בחירה מודעת ומושכלת או שמא דרך‬

‫מצד העירייה‪ ,‬הפכנו מבלתי‪-‬נראים עבורם‬

‫התפקידים ברורה יותר‪ ,‬כך שניתן "לחפות"‬

‫קלה להמשיך לעסוק באמנות (אוצרות‪,‬‬

‫לגוף שהם מטפחים אותו ותומכים בו‪.‬‬

‫אחד על השני במקרה הצורך ולכל אחד‬

‫הפקה‪ ,‬בחירת אמנים) מבלי לשים את עצמך‬

‫מעולם לא התנינו את פעילותנו בתמיכה‬ ‫מהחופש‬

‫מאתנו חיים מלאים המתקיימים מחוץ‬

‫על המוקד כאמן? וכמובן‪ ,‬קיימת הבחירה‬

‫כלכלית‬

‫לגלריה‪.‬‬

‫הלא פשוטה להתנהל בקבוצה‪ ,‬לחשוב‬

‫שהעצמאות אפשרה לנו‪ .‬עם זאת‪ ,‬העזרה‬

‫או‬

‫מוסדית‬

‫מתוקף היותנו אמנים עצמאיים‪ ,‬בנוסף‬

‫בקבוצה‪ ,‬לריב בקבוצה ולבחור כל שנה‬

‫הניתנת לנו מאפשרת להרחיב את הפעילות‪,‬‬

‫להיותנו מפעילי הגלריה‪ ,‬ישנה עבודה‬

‫מחדש‪ ,‬עם חידוש חוזה השכירות‪ ,‬להמשיך‬

‫להעמיק‬

‫לעבר‬

‫מקבילה של כל אחד מאתנו על העשייה‬

‫להפעיל את "האגף" ובעצם להמשיך לקיים‬

‫הפרויקטים הבאים‪ .‬וכן‪ ,‬זה גם נעים ומחזק‪.‬‬

‫הפרטית שלו‪ ,‬באופן טבעי עולות שאלות‬

‫את חלומנו כחברים וכאמנים כאחד‪.‬‬

‫ואם נחזור רגע לעיסוק בפריפריה יהיה נכון‬

‫הנוגעות לפרט בתוך קבוצה (כולנו יודעים‬

‫חיפה בכלל והעיר התחתית בפרט ידועות‬

‫יותר לומר שחיפה היא אלטרנטיבה‪ .‬לא‬

‫עד כמה 'האני' חשוב לאמן)‪ .‬ניתן לומר ללא‬

‫באירועי ענק ובפסטיבלים‪ .‬פעמים רבות‬

‫פריפריה‪.‬פעילות האגף צפויה להתחדש‬

‫ספק שמידת ההשקעה בגלריה עולה הרבה‬

‫חשבנו לעצמנו שברבע התקציב הנשפך‬

‫בספטמבר ‪.2015‬‬

‫פעמים על ההשקעה ב"קריירה" האישית‬

‫בערב באחד מלילות הקיץ בעיר התחתית‪,‬‬

‫שלנו‪ .‬ההתבגרות שלנו כפרטים וכקבוצה‬

‫"האגף" יכול היה לחיות חמש ואכן‪ ,‬עד לפני‬

‫יצרה מצב המאפשר את מרווח התנועה בין‬

‫שנה פעל "האגף" ללא כל תמיכה כלכלית‪-‬‬

‫העשייה הפרטית לבין העשייה הקבוצתית‪ ,‬אך‬

‫חיצונית‪ ,‬לכן ביוזמה משותפת שלנו ושל‬

‫שאלות על משמעות ועל חשיבות הפעילות‬

‫מנהלת העיר התחתית‪ ,‬החל האגף לפעול‬

‫האישית מול הקבוצתית – חיות ומתפתחות‬

‫בחלל ענק נטוש באדיבות העירייה‪ .‬דבר‬

‫כל הזמן‪ :‬מה חשוב יותר? להציג בתערוכת‬

‫שהחל כפרויקט קצרצר הפך‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬

‫אותה‬

‫ונהנינו‬

‫ולהביט‬

‫קדימה‬

‫ליבי קסל‪ .‬צלמת\אמנית‪.‬‬ ‫שותפה בגלריה "האגף"‪.‬‬ ‫בוגרת המחלקה לצילום וידיאו‬ ‫וקולנוע במרכז האקדמי לעיצוב‬ ‫ויצו חיפה‬ ‫‪57‬‬

‫גידי אורשר‬

‫המשא‬ ‫הפוליטי של‬ ‫הקולנוע‬ ‫"‪...‬וכשמתחילות השאלות‪ ,‬קשה לדעת היכן זה נגמר‪.‬‬ ‫אולי באי סדר חברתי‪ ...‬והמנהלים שם למעלה‪ ,‬של חברות‬ ‫הענק המפעילות גם את האולפנים הגדולים לא רוצים‬ ‫את זה‪ .‬הם רוצים שקט תעשייתי‪ ,‬שקט חברתי‪ .‬ולכן הם‬ ‫מספקים את האופיום להמונים‪ ,‬עם צריכה שבועית של‬ ‫סרט גדול מהחיים‪ ,‬פנטסטי מהחיים‪ ,‬שתשכחו מהחיים"‬ ‫כמו מר ז'ורדן ב"גם הוא באצילים" שגילה אחרי חמישים שנה שהוא‪ ,‬בעצם מדבר פרוזה‬ ‫והוא לא ידע שהוא כזה‪ ,‬כך גם עשרות מיליונים של צופי קולנוע לא יודעים בעצם שהאמנות‬ ‫השביעית היא למעשה מערכת פוליטית מתוחכמת ומשומנת היטב המדריכה‬ ‫את מחשבותיהם‪ ,‬את רצונותיהם‪ ,‬את שאיפותיהם ואת הדרך שבה הם רואים בשני‬ ‫כובעיו‪ ,‬זה האסקפיסטי שטוען להנעים את הרגעים הקשים של חיינו ולהציע לנו מציאות‬ ‫מקבילה‪ ,‬נחשקת‪ ,‬טובה יותר‪ ,‬לצד זה המטיח את כאב העולם וצרותיו בפנינו בדרך‬ ‫שאי אפשר להסיט ממנה מבט – משרת הקולנוע מטרות פוליטיות שחלקן‪ ,‬כמובן‪ ,‬יש‬ ‫בהן מידה לא מבוטלת של ציניות‪ ,‬לצד יותר מקורט של שליחות אנושית הפוליטיקה של‬ ‫הקולנוע לא תלויה דווקא על כרזות לטובת מפלגה כזאת או אחרת‪ .‬היא פחות וולגארית‪,‬‬ ‫היא מתוחכמת יותר‪ ,‬אמורפית יותר‪ ,‬ולעיתים קרובות יש צורך במשקפיים מקוטבים‬ ‫כדי להבחין בה‪ .‬זוהי פוליטיקה החודרת לתוך המונטאז'ים‪ ,‬חבויה בפריימים הוויזואליים‪,‬‬ ‫מפדרת אורחות חיים וסיפורים המוצעים לנו על המסך‪.‬‬ ‫הפוליטיקה כקבצי מסרים המשפיעים על חיינו‪ ,‬מתחפרים לנו מתחת לעור‪ ,‬הופכים‬ ‫אותנו לעבדים נרצעים בעזרת המסרים של הקולנוע‪ ,‬באשר הוא‪ ,‬חודרים הישר אל‬ ‫התת מודע שלנו כשאנו יושבים חשופים וחסרי הגנה בכיסא הנוח שלנו באולם החשוך‪.‬‬ ‫בלא דעת כמעט ובהליך אוטומטי‪ ,‬אנו מאמצים לעצמנו את נקודת המבט של גיבור‬ ‫הסרט‪ ,‬מחזיקים בדש בגדו וצועדים איתו‪ ,‬בדרך החתחתים הנוראים ביותר‪ ,‬אל הסוף‬ ‫הטוב ‪ ,‬או לא‪ .‬ההזדהות הדבר ברור יותר בסרטים המטיחים בנו את צערו ואת כאבו של‬ ‫העולם‪ .‬סיפורם הקשה של החלכאים והנדכאים‪ ,‬של המוכים והנבעטים‪ ,‬אלה שאדם נורמטיבי‬ ‫מן הישוב לא מעסיק עצמו בסיפוריהם‪ ,‬שזוכים כאן לשעה וחצי של חסד בעצם חשיפת‬ ‫עניינם על מסך גדול‪ .‬אלה הסרטים מהם אין מפלט – סרטים ששואלים שאלות‪ .‬סרטים‬ ‫שמנסים להצית מודעות לנסות לתקן‪ .‬עלילות קשות יום‪ ,‬שעה ורגע‪ ,‬עוולות שצריך לתקן‪,‬‬ ‫זיכרונות שיש להתמודד עמם – הקולנוע העולמי רווי בדוגמאות כאלה‪ .‬אפילו ד‪.‬וו‪.‬גריפית'‪,‬‬ ‫אבי הקולנוע האמריקאי‪ ,‬הציע סיפורים הטבולים באמירות חברתיות בסרטים הקצרים שלו‬ ‫אותם הפיק וביים בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים‪" .‬מה לעשות עם זקננו"‬

‫‪58‬‬

59

‫וסרטים סוציאליים‪ ,‬אחרים על גברים ובעיקר‬

‫את האמת המרה על מחיר תאוות הכיבוש‪.‬‬

‫הקולנוע‬

‫על נשים קשי יום‪ ,‬שהציעו תמונה ריאליסטית‬

‫שנות החמישים וכמובן‪ ,‬הקולנוע החברתי‬

‫הפופולארי בעולם‪ ,‬הצליח במאה ומשהו‬

‫וקשה על העולם האכזר‪ .‬כמובן‪ ,‬שני‬

‫של השנים האחרונות‪ ,‬מזרח אירופה‪ ,‬מזרח‬

‫שנות שלטונו לדחוף למחזור הדם של העולם‬

‫הסרטים הגדולים שלו "הולדת אומה" ו"באין‬

‫אסיה‪ ,‬איראן‪ ,‬אפריקה ודרום גם להוליווד‬

‫את הערכים שהקפיטליזם האמריקאי רצה‬

‫סובלנות"‪ ,‬היו פוליטיים ועוררו לא מעט‬

‫יש סרטים חברתיים שהיא שולחת לעולם‪,‬‬

‫ביקרם‪ .‬אורח החיים האמריקאי הפך להיות‬

‫מהומות כשהוקרנו‪ .‬הסובייטים הפכו את‬

‫כאליבי חברתי‪ .‬פרנק קפרה ובילי ווילדר‬

‫מודל חיקוי ודפוס מחשבה לא רק למאות‬

‫הקולנוע הפוליטי לתעמולה עם "פוטיומקין"‪,‬‬

‫סטנלי‬

‫מליוני אמריקאים – ומעניין מה ומי השפיע‬

‫עם "אוקטובר"‪ ,‬עם "אלכסנדר נייבסקי"‬

‫קובריק‪,‬‬

‫כהן‬

‫כאן על מי‪ ,‬הקולנוע על המציאות או זאת על‬

‫של אייזנשטיין ועם שורה של במאים שבאו‬

‫כדוגמאות מודרניות יותר המנסים לחשוף‬

‫הקולנוע‪ ,‬אלא גם למיליארדים בכל העולם‬

‫אחריו‪ .‬הגרמנים והקולנוע האקספרסיוניסטי‬

‫את אבל הארומה הפוליטית‪ ,‬שלעיתים‬

‫מחוץ לצפון היבשת‪ .‬המודל של חברה‬

‫שלאחר מלחמת העולם הראשונה והסרטים‬

‫חריפה מאוד‪ ,‬ושלעיתים משפיעה ומסוכנת‬

‫המבוססת על ערכי כבוד‪ ,‬על משפחה‪ ,‬על‬

‫של לני ריפנשטאל מפארים את הפשיזם‬

‫נחבאת באופן ערמומי בצורה ניכרת בסרטים‬

‫צדק ועל שיתוף הגלומים בחזון הג'פרסוני‬

‫הנאצי‪ ,‬האיטלקים והניאו ריאליזם שלהם‬

‫האחרים‪ ,‬שנקראים ‪ , FEEL GOOG FILMS‬אלה‬

‫שהפכו אח"כ גם לערכים של גלובליזציה‪,‬‬

‫באו להטיח את האמת המרה על מחיר תאוות‬

‫שאמורים להשתיק את המצפון שלנו ולעורר‬

‫של ניצול כלכלי‪ ,‬של קפיטליזם חזירי‪ ,‬של‬

‫הכיבוש‪ .‬הרשימה רק הולכת ונמשכת ככל‬

‫בנו את בלוטות החשק‪ ,‬כדוגמת הסרטים‬

‫שטחיות תרבותית ושל אלימות אישית‬

‫שנמתחת לה ההיסטוריה של הקולנוע‪ .‬אנשי‬

‫ההוליוודיים הקלאסיים‪ .‬כאן ההשפעה היא‬

‫ושלטונית עם התמוטטותו בים של בום‬

‫הגל החדש והקולנוע הפוליטי הקיצוני של‬

‫חמקמקה‪ ,‬ממזרית‪ ,‬כמעט בלתי מורגשת‪,‬‬

‫כלכלי המזימה הזדונית של הסוף הטוב‪,‬‬

‫גודאר‪ ,‬הקולנוע הגרמני החדש ופאסבינדר‪.‬‬

‫טבולה בערכי הפקה ובעושר ויזואלי ויותרה‬

‫ה"האפי אנד" החותמת כל סרט הוליוודי‬

‫הסרטים החברתיים של האנגלים – סרטי כיור‬

‫כלכלית‪ .‬אבל איזו השפעה יש לה‪ .‬כאן נוצקו‬

‫כמעט‪ ,‬מלווה בחלום האמריקאי המזויף של‬

‫המטבח של ומפרשים את העולם מסביבם‪.‬‬

‫כמה מהאימאז'ים המשותפים הבולטים‬

‫ההצלחה‪ .‬רוצה לומר ‪ -‬של ההבטחה שאם‬

‫אותנטית‪.‬‬

‫ביותר של הציוויליזציה – מ"קזבלנקה"‪,‬‬

‫תעבוד קשה‪ ,‬תתמיד‪ ,‬תוותר על הנאות החיים‬

‫צילום‪ ,‬פס קול ועריכה (הכלים הבסיסיים‬

‫"חלף עם הרוח"‪" ,‬הקוסם מארץ עוץ"‪" ,‬צלילי‬

‫ואם יהיה לך גם קצת מזל – תוכל להגיע‬

‫של אמנות הקולנוע)‪.‬האוטומטית פותחת‬

‫המוסיקה" ועד "נהג מונית"‪" ,‬צייד הצבאים"‪,‬‬

‫אל קצה הפירמידה‪ .‬השחקנית המחליפה‬

‫את הצוהר וההרגל עושה את השאר‪ .‬לטובת‬

‫"אפוקליפסה עכשיו"‪ ,‬בלייד ראנר" ו"מלחמות‬

‫המוכשרת תקבל את התפקיד הראשי בהצגה‬

‫עולם צודק יותר‪.‬ריאליזם שלהם באו להטיח‬

‫הכוכבים"‪.‬‬

‫כי ה"גראנד דאם" תשבור רגל‪ ,‬הבחור יפגוש‬

‫‪60‬‬

‫והסאטירות‬

‫החברתיות‬

‫רוברט‬

‫אולטמן‪,‬‬

‫שלהם‪,‬‬ ‫האחים‬

‫המסחרי‬

‫האמריקאי‪,‬‬

‫הקולנוע‬

‫בסוף את הבחורה לחתונה מאושרת למרות‬ ‫התנגדות ההורים‪ ,‬מאמן הכדורסל (או‬ ‫פוטבול‪ ,‬או בייסבול או כל ספורט שלא יהיה)‬

‫״ הקולנוע המסחרי האמריקאי‪ ,‬הקולנוע‬ ‫הפופולארי בעולם‪ ,‬הצליח במאה ומשהו‬

‫יזכה במקום הראשון בליגה עם הקבוצה שלו‪,‬‬ ‫וכן הלאה וכן הלאה‪ .‬ואנחנו הצופים יוצאים‬ ‫מהאולם מסופקים שהאיש (או האישה או‬ ‫הקבוצה) שלנו הצליח להגשים את החלום‬ ‫ולרגעים גם לנו טוב‪ .‬אפילו שאנחנו חוזרים‬

‫שנות שלטונו לדחוף למחזור הדם של העולם‬ ‫את הערכים שהקפיטליזם האמריקאי‬

‫הביתה לטרדות ולקשיי היום יום שאין בהם‬ ‫דבר המזכיר את ההצלחות שעל הבד‪.‬‬ ‫אבל לשעה וחצי היינו במקום אחר – יפה‪,‬‬

‫רצה ביקרם‪ .‬״‬

‫טוב ומטיב שבו הכול מסתדר ויש מי שאחראי‬ ‫ואז אנחנו שבעים‪ ,‬ואז הקתרזיס שלנו מסופק‬ ‫ואז אנחנו לא שואלים שאלות קיומיות‬

‫המפעילות גם את האולפנים הגדולים לא רוצים את זה‪ .‬הם רוצים שקט תעשייתי‪ ,‬שקט חברתי‪.‬‬

‫והולכים לישון על בטן מלאת סיפוק‪ ,‬וקמים‬

‫ולכן הם מספקים ובינתיים בישראל‪ ,‬למרות ההצלחות של הקולנוע שלנו בעולם‪ ,‬ואולי דווקא‬

‫מחר בבוקר‪ ,‬בשקט‪ ,‬לעבודה – אם יש כזאת‪.‬‬

‫בגללן‪ ,‬רבות הטענות מצד הדיוטות‪ ,‬בעיקר מהימין על התכנים הפוליטיים של הסרטים שלנו‪.‬‬

‫עכשיו‪ ,‬תארו לעצמכם שהסרטים היו נגמרים‬

‫טענות מסוג "הקולנוע בישראל רובו ככולו שמאלני‪ ,‬ואמון רק על הפקת סרטים אנטי ציוניים‬

‫אחרת – הבחור לא היה מוצא את הבחורה‬

‫המכוונים לתפיסת החיים ולרצונות הפוליטיים של שונאי ישראל באירופה ובעולם" ו" הקולנוע‬

‫ו"הגראנד דאם" הייתה זוכה לביקורות טובות‬

‫הישראלי ברובו מקדם את הנושא הפלסטינאי ומתחנף לתפיסות העולם של הליבראלים‬

‫כשהמחליפה נשארת בבית‪ ,‬והקבוצה הייתה‬

‫האירופאים" הן לחם חוק בכל ויכוח על תקציבים או על מעורבות פוליטית‪ .‬האמת‪ ,‬לפחות‬

‫מפסידה במשחק הגמר‪ .‬מייד היו עולות‬

‫בשנים האחרונות היא שונה לגמרי‪.‬קומץ מהסרטים אכן עוסקים במלחמות ישראל וביחסים‬

‫השאלות – למה ? למה ככה ? למה החיים‬

‫עם העם הפלסטינאי תחת כיבוש‪ ,‬אבל מה שהמקטרגים לא מבינים הוא שגם הסרטים‬

‫לא צודקים ? וכשמתחילות השאלות‪ ,‬קשה‬

‫ה"ניטראליים" מגיעים למסך עם מטען פוליטי לא קטן‪ .‬פוליטי במושגים של רצון להציג תמונת‬

‫לדעת היכן זה נגמר‪ .‬אולי באי סדר חברתי‪...‬‬

‫עולם מפרספקטיבה מסוימת‪ ,‬בעיקר בסיפורים אישיים של מי שמספר על סביבתו הטבעית‪.‬‬

‫והמנהלים שם למעלה‪ ,‬של חברות הענק‬

‫‪61‬‬

‫קחו למשל את "אושפיזין" ששם את החוזר‬ ‫בתשובה‪ ,‬שולי ראנד‪ ,‬על המפה‪ .‬הסרט‬ ‫המציג את החיים בסביבה ברסלבית צולם‬ ‫בתוך השכונה החרדית וזכה לברכתו של‬ ‫הרב‪ ,‬שידע שכך הוא יוכל להציג את נקודת‬ ‫המבט שלו על החזרה בתשובה ועל החיים‬ ‫בצל האמונה‪ ,‬או את "למלא את החלל" של‬ ‫רמה בורשטיין שחזרה על אותו ניסיון מוצלח‪.‬‬ ‫דומה המקרה של "עג'מי" המציג את החיים‬ ‫בשכונה היפואית מתוך הביקורת החברתית‬ ‫הערבית‪-‬ישראלית וחושף את הבקעים בתוך‬ ‫אותה חברה‪ .‬דוגמאות נוספות של סרטים‬ ‫שהגיעו למודעות ולפרסים‪ ,‬בארץ ובעולם‪:‬‬ ‫"אפס ביחסי אנוש"‪" ,‬את לי לילה"‪" ,‬גט"‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫"הרחק‬

‫"הגננת"‬

‫"מנפאואר"‪,‬‬

‫"מיתה‬

‫מהיעדרו"‪,‬‬ ‫טובה"‬

‫"יונה"‪,‬‬ ‫אמריקה‪.‬‬

‫האמריקנה בעיוותה‪ .‬ועליית ערך הכסף‪,‬‬ ‫התנחלו בלבבות עם השתנות העלילות‬ ‫המוצעות לנו בקולנוע מבלי שנרגיש‪ .‬לסדר‬ ‫הציבורי‪ .‬ואם יהיה לנו מזל – אולי הראלה‬ ‫תתקשר גם אלינו‪ .‬את האופיום להמונים‪,‬‬ ‫עם צריכה שבועית של סרט גדול מהחיים‪,‬‬ ‫פנטסטי‬

‫מהחיים‪,‬‬

‫שתשכחו‬

‫מהחיים‪.‬‬

‫ו"שקופים" השנה‪" ,‬הנוער"‪" ,‬מפריח היונים"‪,‬‬ ‫"סוכריות"‪" ,‬שש פעמים" ו"בית לחם" בשנה‬ ‫שעברה‪ .‬כל הסרטים מציעים עמדה חברתית‬ ‫פוליטית‪ ,‬כולם‪ ,‬כל אחד בפינתו מבקשים‬ ‫הארה‪ ,‬הכרה ושינוי‪ .‬הנושאים בהם מגוונים‪:‬‬ ‫התנהגות הנוער‪ ,‬יחסי עובדים ‪ -‬מעבידים‪,‬‬ ‫שרירות הלב של הממסד הדתי‪ ,‬גילוי‬ ‫עריות‪ ,‬כאבי הזקנה‪ ,‬זעקת הנכים‪ ,‬ניצול‬ ‫ילדים‪ ,‬חשבון נפש עדתי ועוד ועוד‪ ,‬רשימה‬ ‫המוכיחה כי הקולנוע שלנו רב‪ -‬גווני ומפותח‬ ‫יותר ממבקריו הפוליטיים‪ .‬כל עוד הוא חי‪,‬‬ ‫הקולנוע ימשיך להטעין אותנו בנקודות מבט‬ ‫ובפרספקטיבות מגוונות‪ .‬רק כך הוא יכול‬ ‫לחיות ‪ ,‬לנסות לרגש‪ ,‬לנסות להשפיע‪ .‬רק כך‬ ‫הוא יוכל למלא את שליחותו רבת הפנים‪ .‬רק‬ ‫שאנחנו נדע ש"עובדים עלינו"‪.‬‬

‫גידי אורשר הוא מבקר הקולנוע‬ ‫של גל"צ‪ ,‬ומרצה במרכז האקדמי‬ ‫לעיצוב ויצו חיפה‪,‬‬ ‫מחלקה לצילום‪ ,‬מדיה וקולנוע‪.‬‬

‫‪62‬‬

63

64

‫מורן שוב‬

‫נוגה מון אמור‬ ‫האמנית והאוצרת מורן שוב מספרת את סיפורו של "חלון האמנות‬ ‫נגה היקרה" שפעל במשך חמש שנים במרחב הציבורי של שכונת‬ ‫נגה היפואית‪ ,‬הציג כחמישים תערוכות והיה לאבן דרך‬ ‫נוגה ביפו בדיוק לפני עשר שנים‪ ,‬במרץ‬ ‫"חלון האמנות של נגה היקרה" החל לפעול בשכונת מגוריי ׂ‬ ‫‪ .2004‬שנה קודם‪ ,‬במרץ ‪ 2003‬הוצאנו לאור גיל טבת ואני את הגיליון הראשון של העיתון "נגה היקרה"‬ ‫נוגה ִאל‪-‬עַ' ְליָיה‪ ,‬نوغا الغالية)‪ ,‬שנכתב‪ ,‬נערך‪ ,‬צולם ועוצב על‪-‬ידי תושבי השכונה‪ .‬עשינו זאת‬ ‫(בערבית‪ׂ :‬‬ ‫מתוך אהבה לשכונה וליפו‪ .‬באופן דומה נולד גם החלון‪ :‬ברחוב רוחמה ‪ ,6‬החוצה את השכונה מאילת‬ ‫לסלמה‪ ,‬עמדה‪ ,‬נטושה‪ ,‬ויטרינה ששימשה בעבר חנות טקסטיל‪ .‬קבלתי את ברכת הבעלים‪ ,‬שיפצנו‬ ‫וחיברנו אותה לחשמל‪ ,‬עיצבנו לוגו‪ ,‬כתבתי טקסט אוצרותי‪ ,‬הפצנו הודעה לתקשורת ושלחנו הזמנות‪.‬‬ ‫"גלריה" של עיתון "הארץ" פירסם תצלום מתוך התערוכה במדור "תערוכות"‪ ,‬וערב הפתיחה שקק‬ ‫אנשים‪ .‬מאותו ערב והלאה‪ ,‬ובמשך חמש שנים‪ ,‬אצרתי כחמישים תערוכות בחלון‪ ,‬שעם הזמן גם‬ ‫התרחב ונדד לשני כתובות נוספים במעלה הרחוב‪ .‬החלון הראשון אמנם היה ויטרינה בגודל מטר על‬ ‫שניים‪ ,‬אבל מידותיו מעולם לא הגבילו אותנו‪ :‬בערבים של פתיחת תערוכות היתה פולשת התערוכה‬ ‫מן החלון אל הרחוב באמצעות מיצבים‪ ,‬מיצגים‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬ובעיקר באמצעות הקרנות ענק של עבודות‬ ‫וידיאו או שקופיות על קירות ברדיוס שמסביב לחלון‪ .‬כל הציוד – בהשאלה מידידים‪ .‬בשנה הראשונה‬ ‫הציגו בחלון אמנים שפעלו בשכונה וביפו‪ ,‬אבל מהר מאוד התרחבה התצוגה ואצרתי בחלון אמנים‬ ‫אורחים‪ .‬תערוכה התחלפה בתערוכה‪ ,‬כעשר תערוכות בשנה‪ ,‬כך שהחלון אף פעם לא הוחשך‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬בשעות הערב‪ ,‬כאשר החשיכו רחובות השכונה ונדלקו פנסי הרחוב‪ ,‬נדלקו גם אורות הניאון‬ ‫בחלון האמנות והוא נדמה לקופסת אור‪ .‬בדצמבר ‪ ,2007‬את המעבר לכתובת החדשה והמורחבת‬ ‫ברוחמה ‪( 7‬החלון גדל ובנינו לצדו גם שני ספסלים)‪ ,‬חגגנו באירוע אמנות רב משתתפים שכולו‬ ‫קופסאות אור ועבודות אור בכיכר סגולה הסמוכה ובין המוסכים‪.‬‬

‫‪65‬‬

66

67

‫לאירוע קראנו "בחסות האור" וליווינו אותו בגיליון מיוחד של "נגה היקרה"‪ .‬את חלון האמנות המחודש‬ ‫התצלומי‪-‬פנורמי "מוזיאון אדום"‪ ,‬שהציג הקמת תערוכה במוזיאון‬ ‫ִ‬ ‫חנכה האמנית דנה לוי בקולאז'‬

‫מסגרת ת‬

‫ישראל בירושלים‪ .‬בימים אלה במוזיאון חיפה מוצגות עבודות של האמן אסף עברון‪ ,‬שאת תערוכתו‬ ‫הראשונה אי‪-‬פעם‪" ,‬אין חדש תחת השמש ‪ -‬אין יום דומה ליומו"‪ ,‬הציג בחלון האמנות‪.‬‬ ‫אבל לא רק אמנים בעלי שם או כאלה שּברְבות השנים נעשו לבעלי שם הצגנו בחלון‪ ,‬חלילה‪ :‬האמנים‬

‫"חלון האמנות נגה היקרה"‬

‫והתערוכות שהציגו היו אלה ששפעו נדיבות וקשב לאדם‪ ,‬לציבור ולמרחב הציבורי‪ .‬החלון והצופים‬

‫עלות של ‪ 70‬ש"ח עבור תאור‬

‫חוקיו‪ ,‬ועם כל תערוכה‪ ,‬לכן‪ ,‬חידשנו‪ :‬בערב יום השואה שחל במאי ‪ 2005‬פתחנו בחלון את התערוכה‬

‫ש"ח עבור הדפסת מדבקת‬

‫בו נדמו בעיני למעין כלים שלובים – שמתקיים ביניהם איזון מניב השראה‪ .‬אף אחד לא כפה עלינו את‬ ‫"אור שחור" של אריאל ינאי‪-‬שני‪ ,‬ובה צילום פנורמי של נוף יערות עצי ליבנה שחורים‪ ,‬נוף מחנה‬ ‫השמדה בפולין‪ .‬החשכנו את הרחוב והתכנסנו קהל רב סביב החלון משום שביקשנו לעצב את תודעתנו‬

‫ששילמו האמנים (סה"כ ‪0‬‬

‫גם באמצעות המבט‪ .‬מבט משותף כמוהו כעדות משותפת‪ ,‬ועדות משותפת הופכת קהל אנשים לעדה‪,‬‬

‫התמודד כל אמן עם ההוצאו‬

‫לו ולאמנית אורלי מיברג‪ ,‬שבאותם ימים הציגה תערוכה בגלריה נגא בתל‪-‬אביב‪ .‬תערוכתם המשותפת‬

‫והכיבוד לפתיחה‪ .‬שאר ציו‬

‫לקהילה‪ .‬את ההשקה לספר "מה נשמע בבית" שהוציא אדם ברוך ב‪ ,2004-‬חגגנו בתערוכה משותפת‬ ‫בחלון נשאה את השם‪" :‬דיוקן אמי" (שהוא גם שם הפרק הפותח את הספר של אדם)‪.‬‬ ‫בתערוכה "סוגה עילית" הציגה העיתונאית והמשוררת מיה סלע טקסט; שיר שלה; בגדול‪ ,‬כך שפלש מן‬ ‫החלון אל הקיר‪ .‬הצגנו בחלון תערוכה קבוצית של פסלים מיניאטוריים‪ ,‬חפצי חמדה‪ ,‬של ילדים תושבי‬ ‫השכונה; הצגנו תערוכות ראשונות של בוגרים טריים של בתי ספר לעיצוב ולאמנות; הצגנו תערוכות‬ ‫של צלמי עיתונות‪ ,‬של אדריכלים ומעצבים שאינם אמני גלריות; הצגנו את אוסף חולצות הטריקו‬ ‫האקטיביסטיות שאסף ותיעד רונן אידלמן (אז עורך אתר "מארב" והיום מעורכי "ערב‪-‬רב");‬ ‫את המוזיקה שליוותה את פתיחת התערוכה "סגולה נפלאה לומר"‪ ,‬שבה הציג אהוד שגב פיסול באור‬ ‫ניאון של הגרפיטי הנפוץ בארץ "נ נח נחמן מאומן"‪ ,‬סיפק וואן של ברסלבים; באוגוסט ‪ 2008‬פתח‬

‫‪68‬‬

‫שקופיות‪ ,‬מערכות סאונד –‬

‫עבודת האוצרות נעשתה ב‬

‫מחברים ושכנים שהם בע‬

‫"נגה היקרה" מומנה באמצע‬ ‫מאנשים‬

‫תקציב?‬

‫המעצב שולי שטראוס את התערוכה "ריצת משוכות" ביחד עם טקס פתיחת האולימפיאדה בסיאול‬ ‫בטקס פועלי‪-‬ביקורתי משלנו‪ .‬ועוד ועוד‪ ,‬כחמישים תערוכות‪ .‬התפיסה שלי ושל חבריי לשכונה ושל‬ ‫עשרות האמנים שהציגו בחלון היתה שהאמנות שאנחנו מציגים אינה מפחדת מעוברי אורח‪ ,‬ואינה‬

‫" פעל ללא תקציב‪ .‬מלבד‬

‫רה‪/‬חשמל לכל תערוכה ו‪30-‬‬

‫ת שם האמן ושם התערוכה‬

‫‪ 100‬ש"ח לתערוכה לאמן)‪,‬‬

‫ות שלו עבור הפקת היצירה‬

‫וד כגון מקרני וידיאו‪ ,‬מקרני‬

‫– התקבלו תמיד בהשאלה‪.‬‬

‫בחינם‪ .‬עזרה בתלייה קבלנו‬

‫עלי מקצוע‪ .‬הדפסת עיתון‬

‫עות מודעות‪/‬חסויות‪/‬תרומה‬ ‫בשכונה‪.‬‬

‫מונעת עצמה מהם במנגנונים של ריחוק והזרה‪ .‬במלאת שנתיים לחלון כתב אדם ברוך טקסט קצר‬ ‫לכבודו; בין השאר כתב‪" :‬אם היו בתל‪-‬אביב עוד ‪ 20‬חלונות שכאלה‪ ,‬בשכונות ובאיזורים שונים‪ ,‬תל‪-‬‬ ‫אביב היתה באמת עיר של אמנות‪ ...‬מתוך הרחוב היפואי‪ ,‬מתוך המוסכים והמסעדות והזגגים‪ ,‬קופץ‬ ‫לעין חלון אמנות שהוא גם הרמטי‪ ,‬גם מעט חידתי‪ ,‬וגם משתתף טבעי בסיפור הכללי כאן‪ ,‬ואף יפואי‬ ‫לא שואל מה זה? ולא שואל מה פתאום?‪"...‬‬ ‫הגיאוגרפיה והמרחב של שכונת נגה עד לפני שנים אחדות ‪ -‬שכונה קטנה‪ ,‬ריבועית; רחובות רחבים‪,‬‬ ‫בנייה נמוכה; בתי מלאכה ומפעלים זעירים בקומת הרחוב‪ ,‬סטודיות של אמנים – איפשר מבט פנורמי‬ ‫ודמוקרטי וידידותי בין אנשי השכונה וביניהם לבין המקום‪ .‬כעבור חמש שנות פעילות‪ ,‬חשנו על בשרנו‬ ‫שהשכונה שלנו הופכת ללוח משחק מונופול קבלני‪ :‬נדל"ן אגרסיבי לוחץ את השכונה מכל עבריה‪ ,‬וזה‪,‬‬ ‫כבר לא המשחק שלנו‪ .‬בוקר אחד תם עידן‪ :‬שוכרים חדשים נכנסו לרוחמה ‪ ,7‬וללא הודעה מוקדמת‬ ‫"מ ֱחוָות נֹוף" של האמנית‬ ‫עמדו לשבור את הקיר שעליו עמד החלון‪ .‬באותו זמן הוצגה בחלון התערוכה ֶ‬ ‫רותי אגסי‪" .‬מדוע עומדת כאן מכולה?" שאלתי את הבחורים שעמדו בינה לבין החלון‪" ,‬מחר שוברים‬ ‫את הקיר" השיבו‪" .‬ומה תעשו עם המסגרת היפה הזאת והצילום היפה שבתוכו"? שאלתי‪" .‬אנחנו‬ ‫מעיפים את זה"‪ ,‬הם אמרו‪ .‬ככה זה כשכרישים נוהרים לסחור בחללים‪ .‬בעזרת שכנים מסורים העברנו‬ ‫בזהירות את החלון אל הקיר ממול‪ .‬הצגנו בו עוד שש תערוכות עד שכיבינו את האור‪ .‬כמחאה על‬ ‫הצל הכבד שמטילה הבנייה לגובה על השכונה‪ ,‬החשכתי את חלון האמנות המקורי הראשון‪ ,‬פשוטו‬ ‫כמשמעו‪ ,‬בעבודה לה קראתי "לא תראו"‪ .‬מאז אני אוצרת ומבקשת להאיר מקומות אחרים‪.‬‬

‫מורן שוב‪ ,‬אמנית‪ ,‬אוצרת ומוציאה לאור‬ ‫‪69‬‬

‫נתן זהבי‬

‫אני‬ ‫אהבל‬ ‫לקח לי הרבה זמן להבין את זה אבל לקראת הסוף הבנתי‪ .‬אני‬

‫מחשש שלא יהיה לי נעים לקרוע להם את הצורה כשיגיע יום דינם ואז‬

‫איש תקשורת שעסק ועוסק כמעט בכל תחומי התקשורת הכתובה‬

‫הם יאמרו "איזה טינופת הזהבי הזה אני מזמין אותו לארוחת צהריים‪,‬‬

‫והאלקטרונית ‪.‬קיבלתי את פרס סוקולוב‪ ,‬פרס אומץ‪ ,‬פרס השדר‬

‫לוקח אותו איתי לנסיעה לחו"ל והחרא משחיל אותי בהזדמנות‬

‫המצטיין ועוד כל מיני פרסים בצורת פסלונים ותעודות ובאחד הימים‬

‫הראשונה"‪ .‬אז לא‪.‬‬

‫איזה אספן דפוק יקנה אותם ב ‪ 50 -‬שקלים‪ .‬אומרים שיש לי השפעה‬

‫אני אהבל כי אני לא הולך לפרמיירות‪ ,‬להשקות‪ ,‬למסיבות יום הולדת‪,‬‬

‫על ציבור גדול‪ :‬בכל טרום בחירות מציעים לי להיות מועמד לכנסת‬

‫לחתונות לבר‪-‬מצוות‪ ,‬לבריתות ולכריתות כי אני חושב שאלו‪ ‬פסטיבלים‬

‫ובכל פעם אני דוחה את ההצעה בטענה שהפוליטיקה היא כבריכה‬

‫של מעטפות מזומנים ולא מסיבות אמיתיות ‪ .‬אני אהבל כי אני אומר‬

‫מלאה חרא ומי שנכנס אליה חייב‪ ,‬אם ירצה או לא ירצה‪ ,‬להסריח‪.‬‬

‫לאנשים מה אני חושב עליהם אפילו זה לא פוליטיקלי קורקט‪ ,‬ובזאת‬

‫אני שונא סירחון‪ .‬אני יכול להמשיך בבלה בלה בלה הזה אבל אקצר‬

‫הופך עצמי לרשע מרושע‪ .‬אני אהבל כי לא נעניתי להצעות להשתתף‬

‫ואגש לעניין‪.‬‬

‫ב"אח הגדול וי‪.‬איי‪ .‬פי‪ ,".‬ל"מחוברים"‪ ,‬לתכניות בישול ולעוד תכניות‬

‫אני אהבל כי עד היום לא לקחתי שוחד למרות שהציעו לי‪ ,‬מעולם‬

‫זבל חטטניות שהיו מכניסות לחשבון הבנק שלי מאות רבות של אלפי‬

‫לא מכרתי את העיתונאי שבי תמורת טובות הנאה מפליגות‪ ,‬אני לא‬

‫שקלים‪.‬‬

‫מתחכך עם ראשי ממשלות‪ ,‬עם שרים‪ ,‬עם ח"כים ושאר מרעין בישין‬

‫אני אהבל כי איני מיחצ"ן ומקמבן את עצמי‪ ,‬למען יוזכר שמי במדורי‬

‫‪70‬‬

‫רכילות‪ ,‬איני הולך לפאנלים פוליטיים או חברתיים שמנחים אותם‬

‫"יד שרה" לכיוון בית החולים "איכילוב" בצהרי יום שבת‪ .‬הילד‪ ,‬שהיה‬

‫אפסים נפוחים מעצמם (ועם הרבה טקס בישבן?)‪.‬‬

‫חיוור ושראיתי אי אלו צינורות מחוברים לגופו‪ ,‬חייך אליי חיוך גדול‬

‫אני אהבל כאשר אני טס לחו"ל על חשבוני ולא מקמבן עם החברה‬

‫‪ ,‬החזרתי לו ושאלתי אותו "אנחנו מכירים?" הוא ציחקק והשיב "כן‪,‬‬

‫שדרכה אני טס טיסה חינם ואירוח תמורת כתבהמפרגנת על היעד כפי‬

‫אתה זהבי עצבני‪ ,‬אבא שלי כל יום שומע אותך ואני גם "‪ .‬שלוו (מה‬

‫שעושים רוב עמיתיי‪.‬‬

‫המילה? לא ברור לי) קשישים רבים עוצרים אותי ברחוב ומביאים לי‬

‫אני אהבל שהקדשתי לילות כימים למען בעלי מוגבלויות‪ ,‬קשישים‬

‫נשיקה של הכרת תודה על שאני אומר את שהם חושבים ואין להם‬

‫עניים‪ ,‬ניצולי שואה דפוקים ‪ ,‬מהלך שעלה לי בבריאות ובכסף רב‪.‬‬

‫היכן להתבטא‪ ,‬משנים את דעתי על עצמי‪ .‬אולי צריך שיהיו אהבלים‬

‫אם אמשיך לפרט כמה אני אהבל אני עלול להיכנס למרה שחורה‬

‫כמוני‪ ,‬ואולי אני כן שווה משהו‪ .‬רק רגע‪ ,‬טלפון‪ ,‬ממפלגת "עלה ירוק"‬

‫ולדפוק בקבוק ויסקי עם שלושה צינגעלך‪ ,‬גראס רפואי (באישור)‬

‫רוצים שארוץ לכנסת –אם הם מתחייבים לספק לי גראס עד יום מותי‬

‫וללכת לגג של "עזריאלי" לחשוב שאני ציפור ולעוף אל הבלתי נודע‪.‬‬

‫אולי אשקול בכובד ראשי המסטול ללכת על זה‪.‬‬

‫אז אני עוצר את הווידוי‪.‬‬ ‫מה שעוצר אותי זה הזיכרון של פגישה שהייתה לי באופן אקראי עם‬ ‫ילד בסביבות גיל עשר שאישה צעירה הובילה על כסא גלגלים של‬

‫נתן זהבי הוא בעל התוכנית "זהבי עצבני" ברדיו ללא הפסקה (‪ 103‬אף‪.‬אם‪ ).‬ובעל טור ב"מעריב סופשבוע"‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫פרופ' מיכה קירשנר‬

‫פגיעות \ ‪Vulnerability‬‬ ‫על תערוכת אמני המחלקה לצילום ווידיאו וקולנוע ומרציה‪.‬‬ ‫המרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה‪ .‬גלריה "מקום לאמנות"‪.‬‬ ‫יוני ‪2015‬‬ ‫אמני המחלקה לצילום ווידיאו וקולנוע‬

‫שכן נכסים‪ ,‬דעת וכבוד אינם אלא סוגים שונים‬

‫במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה‪ ,‬הציגו‬

‫של כוח ה"פגיעות" היא המשמעות שאדם‬

‫בתל‪-‬אביב‪,‬‬

‫מייחס להיפגעותו‪ ,‬בהקשרים פיזיים‪ ,‬מיניים‪,‬‬

‫"פגיעות"‬

‫מגדריים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬שבטיים‪ ,‬רגשיים או נפשיים‪.‬‬

‫בגלריה‬ ‫תערוכה‬

‫‪72‬‬

‫"מקום‬ ‫העוסקת‬

‫לאמנות"‬ ‫במושג‬

‫(‪.)Vulnerability‬‬

‫פועל יוצא של תחושת היעדרותו ונפקדותו‬

‫פרשנותם \ עמדתם \ תובנתם \ חרדתם \‬

‫התודעתית של "האחר" ושל תובנת ה"אחרות"‪.‬‬

‫התרסתם‪ ,‬הוצגה בסדרת עבודות חודרניות‪,‬‬

‫הפנמת ה"פגיעות" ופירוקה לרכיביה השונים‬

‫וטורדות מחשבה ובהקשר ישיר לאותה‬

‫היא‪ ,‬אולי‪ ,‬המפוח המפזר ערפל ומאפשר מבט‬

‫"פגיעות" מדוברת ולשבריריותו של "האחר"‪.‬‬

‫בהיר יותר של "האנושי" ושל זיהוי יכולתנו‬

‫עניינה של תערוכה זו היה עיסוק בייצוגים שונים‬

‫לחוש הזדהות ושייכות‪ .‬כי אולי‪ ,‬איש תמים‬

‫של מושג ה"פגיעות"‪ .‬איש ודרכו‪ ,‬על הציר שבין‬

‫שכמותי‪ ,‬אני שבוי של אנליזה והפנמה‬

‫פגיעות פרטית ופגיעות אוניברסאלית‪.‬‬

‫שכלתנית"‪ ,‬שתסב עצמה לתרופה‪ ,‬למזור‬

‫מה צורך לו לאדם בשימוש לרעה (‪)?abuse‬‬

‫וכנתב עוטף ומכיל ‪.‬‬

‫ב"פגיעות"? כי זה "מצב הטבע" (תומס הובס)?‬

‫תפיסתו של ג'ון לוק (‪ )John Locke‬בנוגע‬

‫שני ציטוטים מתוך "לויתן" אולי יבהירו עמדתו‬

‫ל"מצב הטבעי של בני‪-‬האדם" (פרק ב' "על‬

‫היטב‪" :‬מצב האדם‪ ...‬הוא מצב של מלחמת‬

‫הממשל המדיני")‪ ,‬המנוגדת לראייתו של בן‪-‬‬

‫איש באחיו" ובנוסף‪" :‬הרגשות הגורמים יותר‬

‫תקופתו תומאס הובס‪ , ,‬היא ברורה ובהירה‪:‬‬

‫מכול את ההבדלים בשכל הם בעיקר התשוקה‪,‬‬

‫לאדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות‪.‬‬

‫הגדולה יותר או פחות‪ ,‬לכוח‪ ,‬לנכסים‪ ,‬לדעת‬

‫נכון‪ ,‬אני אומר‪ ,‬אך מי יהיה הריבון ( ריבון = מתן‬

‫ולכבוד‪ .‬את כל אלה אפשר להעמיד על‬

‫זכויות = דיסוננס כמו דיסוננס כמו דיסוננס)‬

‫הראשונה‪ ,‬היא התשוקה לכוח‪.‬‬

‫שיוציא זאת מן הפועל אל הכוח?‬

73

74

75

‫הסובייקט (האדם)‪ ,‬מתוך זיהוי פגיעותו‪ ,‬מדומה או אמיתית‪ ,‬פוטנציאלית או קינטית‪ ,‬ממצב ומעצב‬ ‫עצמו כפרסונה (אני אדם ראוי? בעל ערך? פגום מיסודי?)‪ .‬על ציר זה סורק הסובייקט את טבעם של‬ ‫ּשׂא עֵינָיו‬ ‫אנשים אחרים בערכים אתיים של רעים‪ ,‬של טובים‪ ,‬של חומלים ושל עוינים‪ .‬מבחינת‪..." :‬וַיִ ָּ‬ ‫ְצרֵינּו‪"...‬‬ ‫ַתה אִם ל ָ‬ ‫ּאמר לֹו ֲהלָנּו א ָּ‬ ‫ְהֹוש ַע ֵאלָיו וַיֹ ֶ‬ ‫שלּופָה ְּביָדֹו וַ ּיֵלְֶך י ֻׁ‬ ‫ְחרְּבֹו ְׁ‬ ‫ְהֵנּה אִיׁש עֵֹמד ְלֶנגְּדֹו ו ַ‬ ‫וַ ּיַרְא ו ִ‬ ‫(יהושע ה'‪ ,‬י"ג)‪ .‬דרך פגיעותו המדומה או האמיתית‪ ,‬הוא מפנים ומשליך על טבעו של העולם‪ .‬עולם‬ ‫ָמת ואולי המפתח‪ָ ,‬מוֶת‪ְּ ,‬ב ָהלָה‪ִּ ,‬בעּותים‪ֲ ,‬ח ָרדָה‪,‬‬ ‫ַחד‪ֲ ,‬אי ַ‬ ‫ֵימה ּופ ַ‬ ‫נגלה העמוס סימבוליזם של אימה ‪ -‬א ָ‬ ‫שׁש‪ָ ,‬מגֹור‪ ,‬מֹורָא‪ ,‬מורך לֵב‪.‬‬ ‫ֲח ָׁ‬

‫מה צורך לו לאדם בשימוש‬ ‫לרעה (‪ )?abuse‬ב"פגיעות"? כי‬ ‫זה "מצב הטבע" (תומס הובס)?‬ ‫ונחזור‬

‫אל‬

‫תומאס‬

‫הובס‪,‬‬

‫נמצא‬

‫בכיסו‬

‫של‬

‫הפילוסוף‬

‫הטוען‪,‬‬

‫בין‬

‫השאר‪,‬‬

‫שאדם יהיה בטוח רק כאשר ישלוט‪ ,‬באופן בלעדי‪ ,‬על כל בני האדם האחרים‬ ‫(או משאבים חומריים)‪ .‬כלומר‪ ,‬עלינו לחפש את שורש הדחף לפגוע‪ ,‬ביצר האדם? בחרדתו‬ ‫מכול "אחר" המערער על התקיימותו "הנורמטיבית"? מטלטל לחשוב שאנשים נושאים עמם‪,‬‬ ‫את חרדת הפגיעות‪ ,‬גם לאחר שמניע הפגיעות (מלחמה?) פסק וגם לאחר תורת הנפש נתנה‬ ‫דעתה‪ ,‬ועוד איך‪ ,‬למושג ‪ Emotional vulnerability‬שהוא‪ ,‬לעיתים‪ ,‬פתיל לאימפוטנציה‬ ‫נפשית מתמשכת‪ .‬שהפוגעים לא נמצאים עוד בין החיים‪ .‬הפגיעה מתנייעת אתנו לכל מקום‪,‬‬ ‫לכל מצב ובכל הקשר‪ .‬המציגים הפנו אלומה בהירה בניסיון להציג או לייצג תופעה אפלה‪.‬‬

‫משתתפים‪:‬‬ ‫רחל ארז‪ ,‬שרון ברקת‪ ,‬אורי גרשוני‪ ,‬עודד הירש‪ ,‬שגית זלוף נמיר‪,‬‬ ‫ראובן קופרמן‪ ,‬מיכה קירשנר‪ ,‬חנה שביב‪,‬שמחה שירמן‬

‫פרופ' מיכה קירשנר‪ .‬אוצר התערוכה‪.‬‬

‫‪76‬‬

77

78

79