األسيتون
אצטון
1
קרדיט + דבר העורך מיכה אניצריך טקסט ורשימה מסודרת של כל המשתתפים בהכנה צילום שער : ג׳ספר ג׳ונס .״שלושה דגלים״
2
3
מאיר שליו
בקרוב יקרה כאן אסון נורא הפרק "המקום" מ"פונטנלה" - בחירתו של הסופר מאיר שליו, שנעתר לבקשתנו ,המעורפלת משהו ,לאתר טקסט ,מתוך ספריו, המייצג את נוף המקום על רבדיו השונים .את שהיה את שיש ואת שלא יהיה .כנראה .מאיר שליו הוא יליד המושב נהלל. "פונטלנה" :פרק רביעי \ המקום.
4
5
6
7
8
"בקרוב יקרה כאן אסון נורא" ►► מאיר שליו
עמודים 289 – 286ספריה לעם. הוצאת עם עובד2002 . 9
ורדי כהנא
מחשבות על צילום ותודעה בעקבות עדות מקומית 2014 ורדי כהנא ,אוצרת עדות מקומית .2014החלה את עבודתה כצלמת בירחון "מוניטין" .ב1983- הצטרפה לעיתון "חדשות" .תצלום מפורסם שלה ,מ 10-בפברואר ,1983צולם הפגנת "שלום עכשיו" בירושלים ,שבו מופיע אמיל גרינצווייג דקות אחדות לפני הירצחו .משנת 1995צלמת במוסף של "ידיעות אחרונות".ב 2011-הייתה לזוכה הראשונה בפרס "סוקולוב" לצילום .ורדי אצרה את תערוכת "עדות מקומית"
צילום :אבישג שאר-ישוב
10
אמיל גרינצוייג צילום:ורדי כהנה
צילום חגיגת המימונה באור עקיבא של
דיוקנאות של אנשים מוכרים .לצילומים
התערוכה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב,
הצלמת אבישג שאר-ישוב זיכה אותה במקום
תבנית אחידה .רקע לבן ותאורה רכה אך
פירק רוה"מ את ממשלתו בירושלים ,והכריז
הראשון בקטגורית חדשות של תחרות עדות
ישירה .הפוליטיקאי ,הדוגמנית ,המשורר
על בחירות חדשות .המערכת הפוליטית
מקומית .2014בתמונה יושב ראש הממשלה,
והפרקליט ,כולם מיישירים מבט אל מצלמתו
נכנסה לתזזית .מפלגות פורקו ובריתות
בנימין נתניהו ,במרכז שולחן עמוס כל טוב.
בכתפיים חשופות .פגיעים ,חסרי הגנה ונקיים
חדשות נוסדו .ראש האופוזיציה החולמני
מצדדיו ומעליו מקיפים וטורחים סביבו
מכל סמל מעמד.
הפך ליריב לוחמני .האפשרות של הרצוג
רעייתו שרה ,והמארחים המקומיים ,בהם
עיצוב התערוכה (טל גור וליה כוכבי) איפשר
להחליף את נתניהו הפכה ,לפי הסקרים,
ראש העיר היוצא וראש העיר המכהן.
את הצבת העבודות בחלל בשכבות ,כך
ריאלית ,וכך הרצף המתוכנן של שתי
הקומפוזיציה בה ניצבים המצולמים והשולחן
שהדיאלוג שבין התמונות מתקיים לא רק
התמונות בתערוכה נטען במשמעות נוספת.
המתוח מקצה לקצה מזמינים אסוציאציה
בין מה שעומד קדימה והצידה ,אלא גם בין
תגובת הצופים בתערוכה למראה שני
מתבקשת -הסעודה האחרונה .הוילון האדום
תמונה אחת לזו כך ,עומד הצופה מול תמונת
המנהיגים בתמונותיהם נעה בין גיחוך לכעס.
הממסגר את הסצינה המצולמת ,משווה לו
נתניהו ,ראש הממשלה המכהן ,בסעודה
אז מה באמת תמונת המימונה שצולמה
מראה של תאטרון בובות ומגחיך את המחזה.
האחרונה ,ובאותו מבט נגלה מאחוריו צילום
במוצאי פסח 2014באור עקיבא יכולה הייתה
כאילו היתה זו הסעודה האחרונה גירסת
גדול מימדים של הרצוג ,המועמד לראשות
להתקבל כפשוטה ,כתמונת ״תרבחו ותסעדו״
ה. mappet show-
הממשלה ,בפורטרט ישיר וחשוף שמאחוריה.
בנאלית ומוכרת ,המארחים מרעיפים אהבה
סדרת פורטרטים של הצלם ינאי יחיאל
כתפיים .הצבת שתי התמונות זו אחר זו
על אורחי הכבוד .אלא שבשנים הארוכות של
הוצגה בתערוכה במסגרת בחירת האוצרת.
נעשתה בתכנון הראשוני של החלל ,זמן רב
שרה ובנימין נתניהו בתפקידם הרם נסדקה
יחיאל ,מפרסם במדור שבועי במוסף "הארץ",
לפני פתיחת התערוכה ,אלא שבזמן הקמת
תדמיתם הממלכתית עד כדי כך ,שהתמונה
11
12
ורדי ואחיותיה
שלפנינו מייצגת ללא מילים את מה שחלק
מייצרים פוטו-אופ בתמונה השנייה ,עודף
ניכר בציבור חושב עליהם :הנה משתה
מודעות עצמית גורר את הרצוג למהלך
המשמעות של כל תצלום ?
תדמיתי לא צפוי אבל גם לא נלעג .מבטיח.
הנהנתנים ,המלך והמלכה וכל המשרתים
ומה הכוח בתמונות הללו כשהן מוצאות
שמסביב… הפורטרט של יצחק הרצוג צולם
מהקשרן
ומוצגות
באוקטובר ,2013לפני הפריימריז למפלגת
בגודל מועצם ובהדר מוזיאלי ? האם מישהו
העבודה .הרצוג הוזמן ע״י ינאי יחיאל
מעשרות אלפי המבקרים בתערוכה יחשוב
להצטרף לסדרה המצולמת והמוכרת .הרצוג
ביום הבחירות על אחד מהדימויים הללו
נתן את הסכמתו ושיתף פעולה עם הקונספט
שהרגיזו או הצחיקו אותו ?! מסופקני.
של הצלם רק לאחר התייעצות עם אנשיו .הוא
במרכז חלל התערוכה "עדות מקומית"
היה מודע לחלוטין למשמעות שיש לצילום
מוצגות תמונות מהקטגוריה קיץ .2014זוהי
שכזה ,ונראה כי למרות ההתנגדות הטבעית
אסופת צילומים גדולה שמגוללת את סיפור
לחשיפת יתר (תרתי משמע) הוא בחר להמר
המלחמה שהתרחשה בקיץ שעבר .מאירוע
על כל הקופה כאילו אמר ״ הנני העני ממעש,
החטיפה ורצח שלושת הנערים בגוש עציון
הנני ניצב לפניכם על כל חולשותיי ,אינני
ועד להפסקת האש עם עזה ,חודשיים וחצי
מורם מעם ,אין לי דבר להסתיר ,ידיי נקיות".
אחרי .צילומים כבדים של לעיתים נדמה
והאם זה האופן שבו מתקבל הפורטרט בעיני
שריבוי הדימויים הללו ,בעיתונות באינטרנט
הצופים ? ממש לא .התגובות נעות בין ״איך
ובמדיה החברתית עושה פעולה הפוכה,
עשו לו את זה״ לבין ״איך הוא עשה את זה
מכהה את החושים של הצופה ומרדד את
לעצמו״…הגדילה לעשות אחת האורחות
השיח .כי אם לתמונות היה באמת כוח
בערב הפתיחה שביקשה להוריד את התמונה
שכול ,כאב וחרדה ,של הרס אובדן וחורבן.
היומיומי
העיתונאי,
של הרצוג ״לטובת עתיד המדינה״…
לשנות/להשפיע ,לא היינו מונים כל כך הרבה
בתמונה הראשונה ,חוגגים ראש הממשלה
מלחמות.
ואשתו באירוע פומבי ומתוקשר ,הם רואים את המצלמות שמולם ,אבל לוקים כנראה צילום :ינאי יחיאל
בחוסר מודעות עצמית מוחלטת ,ובכך
ורדי כהנא ,אוצרת עדות מקומית .2014
13
14
יאיר גרבוז
לדגל צרכים משלו "משטרת מחוז תל אביב עצרה ותמליץ להעמיד לדין את השחקנית ומחזאית נטלי כהן וקסברג בגלל שהעלתה לרשת סרטון שבו היא נראית מחרבנת על דגל ישראל כשברקע מושמע המנון "התקווה"( ".מתוך העיתונות)
מימין :פוסטר של יוסי אבן קמה
15
בשעת בוקר מוקדמת במיוחד ,העיר אותי
והלא נוגעים בדבר התבקשו להתרגז
מחיר ומייחלי מוות לערבים וזורעי גזענות
צלצול הטלפון" .האם אתה מוכן לעלות
ולהתלהט ולהניף בעוז את הדגלים שטרם
ושנאה? ורק אחרי שכל אלה ירגישו
לשידור בעוד כחצי שעה?"
הוכתמו בצרכים .מול המוחזקים כמומחים
מאויימים מספיק ורק אם עדיין יישאר
שאלה בקול מאנפף וחודרני נערת הפקה
בשאלת חופש הביטוי הוצבו המומחים
בכם יצר האיום תצאו למלחמה באמנית
נמרצת .לא ידעתי מאיזה עומק ולאיזה
בחופש השיסוי והשופט שרק .באותה
שהדגל הפעיל את בני מעייה וגרם לה
גובה עליי לעלות לשידור ומהו האירוע
שעה עצמה התיישבו ליד המחשבים אלפי
לשלשל את דעתה .כבר מזמן אני יודע
הטראומטי שהצדיק שיטלטלוני בגסות
נפגעי מחלת הטורט באצבעות והפיצו את
שדמוקרטיה איננה אלא אינני אוהב את
מנעימות השינה .עוד אני תוהה ומתעורר
מחלתם על המקלדת לקלל ,לאיים ,לשרוף,
התפקיד שמטילים עליי ,בעיקר בשעות
בו זמנית ועוד כלי תקשורת ניעורו לחיים
לאנוס ואפילו להרוג את זו שביזתה להם
בוקר מוקדמות ,להגן על חופש הביטוי ולו
וביקשו ממני תגובות דרך כל המכשירים
את הדגל .תוך זמן קצר זכתה האמנית
כי פעמים רבות אני נאלץ להתעלם מרמתן
שמאפשרים זאת .לאחר הצצה מהירה
בעלת הצרכים המיוחדים לשלל איומים על
הירודה של יצירות האמנות הנדונות,
בעיתון "הארץ" התברר שאמנית בינתחומית
חייה ועל איברים מוצנעים מחייה לתפארת
מפשטנותן הרבה ולעיתים -מהוולגריות
פרובוקטיבית מושגית גופנית ואנרגטית
מדינת ישראל .מובן מאליו שאינני בעד
שלהן .אינני אוהב את התפקיד הזה כי
עשתה את צרכיה על דגל המדינה ועוררה
איומים מכל סוג ומין ובוודאי לא איומים
הוא גורם לי לדון ביצירות שלא ראיתי ולא
מרבצם ומשנתם את כל המתנגדים בעם
על החיים ,אבל מכיוון שכבר זמן רב
למדתי אותן ולפעמים באמנים שעבודתם
ואלה העירו את התקשורת וזו החלה
שהקומץ נעשה אצלנו ,לרוב אין ברירה
לא מספיק מוכרת לי .אני לא סובל דיון
מחפשת תומכים ומתנגדים להתגושש על
אלא לנסות ולתעל את מקפדי החיים
באמנות דרך ההשקפות העולות מהיצירות
כבוד הדגל ועל גבולות חופש הביטוי .מובן
לכיוונים
יותר.
ודרך שאלות הצנזורה .העיסוק בחופש
שבשעה שאני הוזנקתי ,בהנחה שאגן בלהט
רבותיי ההורגים ,למה שלא תאיימו תחילה
שצריך להיות מובן מאליו ומקובל על
על החופש המוחלט לעשות צרכים על כל
על גברים שמכים את נשותיהם ואחר-כך
הכל מאפשר לכל בור ומתלהם לדון גם
תשתית לרבות הדגל ,חיפשה מפיקה אחרת
רוצחים אותן? למה שלא תאיימו על חיי
בפוליטיקה וגם באמנות -שני עניינים שאין
את האנשים שהדגל קדוש בעיניהם יותר
אנסים? למה שלא תאיימו על חיי שודדי
לו בהם שום מושג .מאז ימי ההסתה שלפני
מכל הצרכים האחרים ושדברי יקוממו
קשישים?
רצח רבין ועד היום הממשלה בישראל לא
ויחממו אותם ויוציאו מהם את השד הימני.
למה שלא תאיימו על נהגים פוגעים
ניסתה למנוע התלהטות יצרים ,לא ניסתה
ברור לחלוטין שכול הנוגעים
ובורחים? למה שלא תאיימו על גובי תג
למתן התגברות של שנאה ,ובעיקר לא
16
"הגיוניים"
ו"מועילים"
allies.org/blog/archives/41548
17
18
ניסתה לעצור את נזקי הבורות והבערות כי אלה הפכו להיות הבסיס האלקטוראלי של ממשלתנו .חוזקם וחוסנם של מנהיגינו מצוי בחולשת הציבור ואין מי שיכרע וייעשה את צרכיו על דגלי השנאה .אמור מעתה" :מי צריך חופש ביטוי כשיש לנו דיונים ועוד יש לומר :בעלי דעות ,מחשבות ואידיאולוגיות, לרבות
אמנים,
לפעמים
משתמשים
במנגנונים פרובוקטיביים .הטוקבקיסטים וצווחי היציעים לא משתמשים באיומים כמנגנון הבעת דעה אלא מתכוונים לדבריהם כפשוטם וכהוראתם .לגביהם ,מוות זה לא דימוי -זו תוכנית פעולה .אם יום אחד תקום ממשלה בישראל ,יהיה תפקידה הדחוף ביותר להקטין את מימדיו המפלצתיים של הקומץ ,לכווץ אותו מחדש ולהבין שהשנאה ושהאלימות מסוכנות לנו מכל הטילים ומכל המנהרות ומכל האיומים ואין כיפת ברזל להגן מפני ייצר ההתאבדות המשתולל הזה.באותו בוקר שבו נתבקשתי להגן על יצירת האמנות ההיא וגם עכשיו אני מסרב לבזבז את הבמות המעטות המזדמנות לי בשביל לדון בשאלות זניחות ולחולל סערות מסיטות ומטשטשות .אני מתעקש לחזור ולקבוע שלא הזכות להתאכזב מהרוב. בחופש הביטוי"? הם מפעילים לעיתים גוזמה ,בוטות והטעייה בכדי לחדד את אמירותיהם אבל המאיימים ,המשתלחים, החופש האמנותי הוא שנמצא בסכנה אלא החופש של כולנו – לא הדגל בסכנה אלא הצרכים.
פרופסור יאיר גרבוז :אמן. מרצה לאמנות .לשעבר ראש המדרשה למורים לאמנות. בית ברל.
19
דן גבע
המצב התמונתי הערה על הדימוי המצולם האחרון של פרידריך ניטשה פרידריך ניטשה ימות ב ,1900 -זמן לא רב אחרי שהתמונה האחרונה הזו שלו תצולם בידי צלם אנונימי .מותו של הפילוסוף הגדול יחפוף את זמן פרסומו של "פשר החלומות" על ידי זיגמונד פרויד .ובאמת ,אין שתי תנועות שיכולות לתאר באופן סימבולי יותר את הדרמה הגדולה ,התלויה בין סופה של מאה טרגית אחת ולידתה של אחרת ,הרסנית כפליים .מחקר מהיר מגלה שהדימוי המצולם הזה זמין בשתי תצורות מדיומאליות :תמונת סטילס וסרט קצר. המשותף לשני הדימויים – הדומם והנע ,הוא שבשניהם אין תנועה. בשני הדימויים ניטשה יושב דומם בכיסאו עד כי נדמה שהסרט הנע ,שמשכו הכולל הוא 75שניות ,אינו אלא תמונה מוקפאת אחת, שחולקה לכמה זוויות ,ושנמתחה ,בדממה הכבדה שלה ,אל תוך ממד זמן שאוין מתוך עצמו .אבל לא הקיום המובחן של הדימוי- המצולם של ניטשה ,בשני מדיומים ,הוא שמעניין ,למרות שהמתח ביניהם יכול וראוי לפרנס דיון-פורה משל עצמו .משהו אחר ,מטריד הרבה יותר ,דוחף אותי לחשוב מחדש ,באמצעות המצב-התמונתי הזה ,על מובן ראשוני של מהות הדימוי-המצולם ,כשלעצמו .שאלתי היא; האם ניתן להכיר את גרעין רוחניותו ― טבע אנושיותו של אדם מתוך דימויו המצולם? כנגד מסורות מכובדות של ביקורת מלומדת, שמראות בדרכים מתוחכמות שהתשובה לשאלה זו היא "כן" ,הדימוי הזה מעורר אותי לספקנות קיומית ביחס לאותן הנחות רווחות ואני מבקש לטעון שאם הדימוי של ניטשה הגווע ,אכן נושא בחובו שיעור כלשהוא אזי הוא מצוי בתשובה השלילית והחד משמעית לשאלה שהצבתי כאן ,היינו; "לא" .לא ניתן ללמוד מהמצב-התמונתי של הדימוי-המצולם הזה אודות גרעין רוחניותו של האדם .עמדה לא פורייה וכמעט ניהיליסטית שכזו ,דורשת ,לאלתר ,פעולת הסברה, שכן עצמת אמונתי בשלילה הזו אינה מבוססת על שיפוט ערך של כישור (כשרון) כזה או אחר של הפרשן התרבותי ,תהא אשר תהא הדיסציפלינה במסגרתה יעבוד ויהיו אשר יהיו כלי פרשנותו .עוד
20
צלם :לא ידוע .שנה( 1899-1900 :לערך) סטילס | סרט :משך 75 :שניות.
21
פחות מכך ,היא בוודאי לא מבקשת לעקר את משמעות המאמץ
כתוצאה משיגעון חריף שהלך והחמיר עם חלוף השנים .דבר אחד
לפענח דימוי זה .נהפוכו ,כוונת טענתי היא שגם אם אפעיל את
כן ברור :השיתוק הפיסי ,הנפשי ,המנטלי והאינטלקטואלי שאחז
מיטב כלי הביקורת – מושגים מדויקים וחדי תער כמו "סטודיום"
בפילוסוף הגדול ,באחת עשרה השנים האחרונות של חייו ,היה כה
ו"פונקטום" של רולאן בארת" ,סמיוזיס" של צ'ארלס פירס" ,מרובע
הרסני ומוחלט עד כי הדימוי המצולם הנדיר שמונח כאן לפנינו,
סמיוטי" של ז'וליאן גרימאס ועוד רבים אחרים ,למשל; "מודל ארבעת
חומק באופן עקבי ומתעתע מגבולות יכולת השפה המילולית לייצג
השיחים" ו"הסדר הסימבולי" של ז'אק לאקאן ,או כל מודל אחר,
אותו .למה הכוונה? הרי בוודאי אפשר לתאר אותו ולספר עליו―
נאמר" ,הדבר-כשלעצמו" של עמנואל קאנט ,עדיין ,כך אטען כעת
שתי פעולות קוגניטיביות נכבדות כשלעצמן .אבל ,עדיין ,גם אם
בפניכם ,הצילום הזה מוכיח שהתשובה החותכת לשאלה היא "לא"
יש מזור במאמץ שכזה ,כמו גם בשימוש ממוקד באותם מושגים
― המצב-התמונתי שמבוטא בדימוי המצולם הזה הוא אניגמטי
משויפים ויעילים כמו אלו שהצגנו עוד קודם לכן ,גם אז ,עדיין ,דבר
במידה כה עמוקה עד כי אי אפשר ללמוד ממנו דבר מהותי על
אחד נותר ברור :השיתוק שאוחז בגאון המטורף ,שכלל אינו מודע
רוחניותו ואנושיותו של הגיבור המצולם .ראשון הנימוקים הוא שאי-
ברגע ההוא לכך שהוא נהיה לאובייקט של מצב-תמונתי ,מציב אותנו
אפשרות ההכרה של אותה אנושיות נובעת מכך שהדימוי המצולם,
אל מול תהום פרשנית ,שהיא אינה אחרת מתהום אפיסטמולוגית
שמוצג כאן ,אינו של אדם אלא של רוח רפאים של אדם שכבר אינו
המחייבת אותנו לשאול פעם נוספת; מה ניתן לנו לדעת על האנושי
האדם שהיה ,כמו גם ,ובעיקר ,של האדם שלעולם כבר לא יהיה―
שבניטשה ,מתוך הצילום הדומם הזה? מה ניתן לדעת על הרוחני
אנטונימיה של אנושיות―תמונת תשליל של העדר-האנושי מהאדם.
באותו אדם שראה אותנו ,אותה חיה מוזרה הקרויה בפי כל "אדם",
הטענה היא ראדיקלית במובן שהיא מפרנסת עמדה האומרת שאין
בחריפות אבחנה כה קיצונית שעצם הקוטביות המכוננת אותה היא
דבר בעולם ,ככל שהכרתי בכלל מסוגלת לתפוס אותו ,שיכול להכין
לא פחות מבלתי נסבלת .הרי ניטשה ,יותר מכל פילוסוף אחר ראה
את הצופה להלם המוחלט המשתרר במפגש בין דרגת נראותו
אותנו במלוא עליבותנו כמו גם במלוא הפונטציאל האנושי שלנו
המוגבלת של הדימוי המצולם של ניטשה הגווע ,ובין עצמת רעידת
לגדולה .כלומר ,הוא היה המאבחן בגדול של הסכנה העומדת לפתחה
האדמה שרוחניותו ואנושיותו החד פעמית חוללו( ,לפני ששיגעונו
של האנושיות שבאדם להידרדר אל מעבר לאנושי―אל החייתי .כעת,
טרף אותו) ,ביכולת הבנתנו את משמעות היות-אדם.
אני מתעקש לחזור ולטעון שדבר מזה לא נמצא בתמונה המצולמת.
עיון קצר בביוגרפיה של ניטשה מגלה שלא ברור אם הוא מת כתוצאה מהדרדרות הבריאותית של מחלת העגבת שדבקה בו או
22
ואם נמצא על ידי מן דהוא ,הרי הוא חומק ,שוב ושוב אל מחוזות הערפל של דמדומי השפה עצמה.
"המצב-התמונתי שמבוטא בדימוי המצולם הזה הוא אניגמטי במידה כה עמוקה עד כי אי אפשר ללמוד ממנו דבר מהותי על רוחניותו ואנושיותו של הגיבור המצולם"
עדיין עומדת בבסיסו אהבת אדם עמוקה―כה עמוקה היא אותה אהבת האנושי של ניטשה עד כי מעטים מצליחים להבחין בה .מדוע? באיזה מובן? במובן שהמיזנתרופיות המצליפה שהפיק מוחו הגאוני של ניטשה ,שכאמור כבר אינו קיים כבר כאדם ,במצב-התמונתי הזה, מורה לנו אמת פילוסופית שאיננו מסוגלים להתמודד איתה―שיש לנטוש את פחדינו העמוקים ביותר אם אנחנו רוצים להשתחרר מהכלא הדכאני של הקיום השקרי בו אנו נתונים―כלא הצייתנות. מבחינתו של ניטשה זהו כלא האמונה בסמכות המדומה של האחר ועל פני הרצון לעצמה שלנו עצמנו .זהו כלא שנוצר מאמונה כוזבת באמיתות מוחלטות-לכאורה ,שנגזרו על כלל האדם על ידי אנשים חלשים ופחדנים שאנחנו הסכמנו ,מפאת חולשתנו ,לקבל עלינו את עריצותם .זהו כלא של רציונליות נבובה שמעקרת את היצירתיות הקיומית שלנו .לא פחות מכך זהו כלא של היטמעות בערכים כוזבים והתלות באמונה שיש באותם ערכים צבועים אמת גדולה שמצדיקה את הליכתנו אחריהם ,ללא ערעור .לשון אחר; אנחנו אסירים לכל החיים בכלא קיומי וטואלי שבנינו ,במו ידנו ,דור אחרי דור בחסות האשליה של המצאת האלוהים .האם משהו בתמונה שלפנינו יכול להכיל או לגלות את המהות העמוקה הזאת? בין אם תדבקו באמונה שכן ובין אם תבחרו לחקור את פשר ה"לא" אותו אני מחפש כאן ביחד אתכם ,אז הכותרת הנפלאה והעצובה של ספרו האחרון של ניטשה" :אנושי ,אנושי מדי )Human, all too Human( ".היא אולי העדות האחרונה שמצדיקה חקירה מסוג זה .למה תהכוון באומרו: אנושי ,אנושי מדי? כיצד ניתן לסיים מסע שכזה אם זה עתה רק התחלנו אותו? אולי ,על דרך של סיפור הקורות שהובילו לאפשרות לצלם את המצב-התמונתי הסתום הזה .מן המפורסמות היא שניטשה נפל
אחת עשרה שנים ישב ניטשה בפוזיציה הזו בכיסא הזה .כלומר,
למשכב המוצג בדימוי זה לא על דרך של תאונה מקרית .הוא קרס אל
המצב-התמונתי מזמן לנו במקרה זה זכות כואבת לצפות במופע
השיגעון הסופי שלו ממקום מסתורי של הנפש בו האנושי והחייתי
אקסטטי של זמניות שמביסה את היכולת הקוגניטיבית שלנו לחוש
שבאנושי נפגשים .באופן טראגי ואירוני כאחד ,סופו של ניטשה בא
אמפטיה אינטואיטיבית עם הזמן המצטלם ,כשלעצמו גיבור נסתר
עליו בדיוק מאותו מקום עליו ביקש להזהיר אותנו מפניו .הסיפור
של התמונה .בכדי להתקרב עוד צעד קטן להבנת הבעיה נשאל
מעיד כי ניטשה קרס אל המצב התמונתי הזה כתוצאה מזעקת נפש
בפשטות :מה המשמעות של דימוי-צילומי של אדם שיושב ,כך,
שפרצה ממנו עת פסע ברחוב וראה עגלון מצליף בסוס שקרס מחמת
בכיסא ,אחת-עשרה שנים? הרי תאמרו ,ולא בלי מידה של צדק שאין
הכאב .ניטשה לא עמד בכאב שאחז בו ,מתוך הזדהות מוחלטת עם
שום דבר מיוחד במצב זה .הרי יש ואנשים יושבים כל חייהם בכיסא
ייסורי הסוס .הוא ניסה להציל אותו על ידי כך שחיבק את צווארו
כזה או אחר .על כך יש לומר :נכון .אבל ....מי שיושב כאן לפנינו זה
של הסוס ואז קרס .מאותו רגע פרידריך ניטשה לא קם עוד .האדם
לא רק עוד "פרידריך" ומה שיושב לפנינו זה לא רק "ניטשה" ,במובנו
שהואשם אחרי מותו שמחשבותיו עודדו את הלוגוס הנאצי הוא
כאתר שיח פילוסופי פרובלמטי ואינסופי .ואם בכל-זאת ננסה לרדת
אדם שגופו ונשפו קרסו אל תוך גוויעה מתמשכת ,בת אחת-עשרה
לקצה שורש העניין אולי בכל זאת נוכל לומר שמה שהמצב-התמונתי
שנים ,וזאת בעקבות התקף רחמים אנושי-אנושי מדי ,על חיה מוכה
הזה מציג הוא ה"דומם-חייתי" שפעור בין החיים והמוות ובין האנושי
ואומללה .כעת נחזור לשאלת הפתיחה ונשאל אותה ביתר הטעמה:
והחייתי-שבאנושי ,כמו גם הדיכוטומיה הסותרנית ,והבלתי ניתנת
האם ,ואם-כן ,מה ובאיזה אופן רוחניותו של אדם זה יכולים להיות
לסילוק שמתרווחת ביניהם .כלומר ,מה שהדימוי-הצילומי הזה
נראים בדימוי-צילומי זה? נדמה לי כי יש טעם של ממש ,כמו גם
מסתיר מאיתנו ,ללא יכולת פענוח ,הוא החייתי שבאדם―עצם
דחיפות להתבונן בו עוד פעם אחת .אולי זו האמת הגדולה שלו.
האפשרות המשחרת לפתחנו ,שהאדם יכול לחדול מלהיות אנושי. גורם נוסף שהופך את המצב-התמונתי של ניטשה הגווע לסתום ואניגמטי הוא עצם הרעיון שניטשה הניבט אלינו כאן ,על מלוא תפארת עליבותו המשוגעת הוא ,באותה נשימה אותו אדם ,שפעם, בזמן אחר ,היה אחד עם המודל הפילוסופי אותו ביקש להשית על כלל האנושות―אדם עליון .ניטשה ,הרי הקים מבנה דעת קטלני אודות מצב הקיום האנושי ― מבנה פילוסופי שכנגד כל הסיכויים,
דן גבע ( .)PhDיוצר ,מרצה בכיר וחוקר קולנוע דקומנטרי. 23
עמית זולר
רפליקה של העולם פלאשבק :אמות המידה המוסריות של התרבות המערבית או לפחות תשתיתן ,חקוקה על גבי שני לוחות אבן מטאפוריים .לא נרצח ולא נגנוב ונכבד את הורינו ,נשמור על יום השבת ולקינוח לא נחמוד ולא ננאף .אך לפני כל הטוב הזה ,נסכים :אל אחד ,״אנוכי ה׳ אלוהיך״ זהו אני ,הכותב .ואחר כך ,כמה מפתיע ..״לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני .לא תעשה לך פסל וכל תמונה״ ,אני החבר האקסקלוסיבי שלך ,זרוק את כל התמונות של האקסיות.
24
הווה :המכונית של Google Street View
)Languageוהיא ״האחדת השפות״ ובמקביל
לפגוש את מנכ״ל החברה שתכננה אותם
נוסעת ברחוב בו אני גר והלווין של החברה
היא מנסה למפות את העולם ,הפעם
,Tyrellכדי לנסות ולשכנעו להאריך את
אורב לי ממעל .המכונית מצלמת את הרחוב
באמצעות תצלומים .אבל ,לפני כן ,הבטחתי
חייהם הקצובים מראש .הסרט כולו הוא דן
בו אני גר כחלק מתעוד רחובות כל העולם.
תקדימים ...פלאשבק :בשנת 1887מפרסם
בניסיון האנושי להתקרב אל הבורא ,לפגוש
״רחובות כל העולם התאחדו״ ובעזרת תוכנה,
אליעזר זמנהוף את ה ,Esperantoשפה
את הבורא ,להיות הבורא .האם רק מקרה הוא
Google Chromeניתן להתהלך ברחובות
שמטרתה ,United World ,שלום עולמי
שכך כינתה Googleלטלפון שלה ?? נראה
עיר ,כל עיר .בעזרת תוכנה אחרתGoogle ,
וקירוב לבבות (בלי להתכוון הוא גם כתב את
לי שכן ,מה זה משנה ?? זה עדיין עובד ממש
,Mapsניתן לראות את כדור הארץ כולו כפי
נאום ההכתרה של כל מלכת יופי) .ב 1945מיד
טוב .האם היחסים המורכבים עם הבורא או
שמשתקף בעיני הנץ של הלווין GeoEye-1
עם תום מלחמת העולם השנייה קמו האומות
עם מעשה הבריאה הם נחלתה הבלעדית
ולתוך תמונת העולם התלת מימדית נשפך
המאוחדות ,האו״ם .מטרתו ,״ממשלת העולם״.
של ? Googleממש לא .אבל Googleמגיעה
מידע המגיע מהמשתמשים השונים ומהחברה
אך עוד אלפי שנים לפני כן (פלאשבק רציני
ממש רחוק (או ממש קרוב) Google .נותנת
עצמה ,למשל ,פרוייקט חקר האוקיינוסים,
הרבה יותר) נעשה ניסיון יומרני ולא ברור עוד
לנו שפה אחת ומוסיפה ונותנת לנו לבנה,
Googleבים וביבשה (חבר׳ס ,מה עם
ְהי כָל ָה ָארץ יותר ,מגדל בבל ..ומסופר כך :״וַי ִ
אבן יסוד מטאפורית ,פרגמנט מדיה ,תמונה
השמיים ??) ריבונו של עולם ....מה מניע את
ש ָפה ֶא ָחת ּודבָרים ֲא ָחדים״ -שפה אחת, ָׂ
בודדה או סרטון .ואנו יחד בונים מגדל שראשו
החברה הזו ,בניסיון שלה להכיל את העולם
דיבור הומוגני ,תרבות אחת....ומתוך כך נולד
בשמיים והוא רפליקה של העולם כולו .עולם
ועוד כך ,דרך הדימוי נראה לי שכדי להבין את
רעיון ,רעיון של צורה יסודית אשר תהווה
שלם לכוד בתוך המדייה איקונוקלאזם הוא
Googleואת מניעיה ,כדאי לבדוק ולהוסיף
״הבָה ִנ ְל ְבָנּה תשתית לדבר מה גדול יותר ָ :
מאבק עתיק יומין ,שאת שורשיו הדתיים ניתן
עוד כמה פעולות שלה במרחב האנושי ,כדאי
ָהם ַה ְל ֵּבנָה ַת ִּהי ל ֶ רפה ,ו ְ ִש ָ רפה ל ְׂ ִש ָ ְל ֵבנִים וְנ ְׂ
לעגן בדיבר השני ואת שורשיו החילוניים ניתן
להתבונן בתקדימים שכאלו ,אם היו ,וכדאי
ַחֹמר״ והולדת הלבנה ָהם ל ֶ ְה ֵח ָמר ָהיָה ל ֶ ְאבֶן ו ַ לָ
ליחס לעובדה שכל
אולי לפרש קצת
הולידה רעיון שערורייתי אחר (רעיון מוליד
תיזה כוחנית תרצה להשמיד את ההוכחות
אז ,מסתבר שלחברה עוד כמה פרוייקטים
״הבָה ִנ ְבנֶה לָּנּו עִיר רעיון ,נדבך על נדבך)ָ :
לקיום הגיוני שקדם לה .בשני המקרים מדובר
חובקי עולם ...לא נדבר כאן על מנגנוני
שם ֶּפן נָפּוץ ֲשה לָּנּו ֵׁ ַש ַמיִם וְנַע ֶׂ ּומגְדּל וְראׁשֹו ב ָּׁ ִ
בכלי אשר ישא את המטאפורה של הקיום,
חיפוש ,חיפוש קולי או חיפוש באמצעות
עַל ְפֵנּי כָל ָה ָארץ״ .או אז מגיב האל למעשי
של העולם .האם זו תהיה השפה אשר בתוכה
דימוי .כן נשוחח על היכולת של המשתמש
ְש ָפה ּאמר ה'ֵ :הן עַם ֶא ָחד ו ָׂ האנושות כולה :״וַיֹ ֶ
חבוי סיפור וספר ? או אולי מדובר בתמונה
באינטרנט ,בלא לדעת שפה נוספת זולת
ְכ ָּלם וְזֶה ַא ַחת ל ֻ
אשר משמשת כחלון אל הבלתי נראה וככל
שפת האם שלו ,לכתוב ולקרוא כל הודעה,
שר ָצר ֵמ ֶהם כֹּל ֲא ֶׁ ַתּה לא יִב ֵּ ַה ִח ָּלם לַעֲׂשֹות ,וְע ָ
שתמונה זו תהיה ריאלית יותר (ואין ויכוח
ידיעה ,אתר או מסר אישי .אנו עושים זאת
ש ָפ ָתם שם ְׂ יָזְמּו לַעֲׂשֹותָ .הבָה נֵרדה וְָנ ְבלָה ָׁ
שהתצלום הוא הריאלי ביותר) ,כך גדלה
דרך ,Google Translateכן נשוחח על
ש ַפת רעֵהּו״ .הרעיון ִש ְמעּו ִאיׁש ְׂ שר לא י ְׁ ֲא ֶׁ
האשליה כי המבט איננו מופנה אל הדימוי
היכולת לראות כל רכיב מדיה ב YouTube
של מאמץ אנושי משותף אשר יכול להוביל
אלא אל החלון .מחלוני אני רואה את השפה,
(ששייך ל Googleכמובן) בתרגום כן נשוחח
את האנושות לאן אשר תחפוץ ,איננו נושא
המילה והסיפור ,מנוצחים על ידי התמונה
על שמו של הטלפון הסלולרי של החברה.
חן בעיני האל והוא מחליט להגיב .הווה :
הדימוי והסרט .אך אני יודע כי זהו מעשה
אם נבחן את שלל התופעות ,נבחין מייד כי
Nexusזהו שמו של הטלפון הסלולארי של
האנושות נתפס כאיום על ידי האל ,אך מהו
החברה מנסה המצולם .אחרת את האיסורים
,Googleזהו גם שמם של ה Replicants
בדיוק המעשה ? עוד שנייה והכל מובן (אני
המוכלים בדיבר השני.
ב Blade Runnerסרטו מ 1981של רידלי
מקווה) ,על שרת של .Googleסינוס אחד
לשפתינו ,שוב ללא צורך לדעת שפה
סקוט .הסרט מספר את ספורם של 4דמויי
בתנודת גל אינסופית.
נוספת .דרך עוקפת ל ״שפה אחידה״ (Uni
אנוש ,Replicants ,מסוג ,Nexusהמנסים
25
26
יוסי שריד
תרבות זה לא קנקן אלא מה שיש בו בלי משים ,התחילה התרבות הציונית-חילונית לגלות סימני משיחיות .אולי האבות המייסדים לא התכוונו ,אך בפועל הם חיברו בין לאומנות תוקפנית לקנאות דתית; זה החיבור הקטלני שמשחק באש ,כל אימת שמנסים להתחיל כאן בחיים חדשים ונורמליים. תרבות זה לא קנקן אלא מה שיש בו; ומה
ערך ההקרבה .כך עלו חנוכה ול"ג בעומר
שיש בו ,זה מה שנותנים בו .ודווקא התנועה
בסולם החשיבות .הם העמידו לרשות התקומה
הציונית הפליאה לתת בקנקן המסורת
את הגיבורים ואת הגבורה ,שבלעדיהם אין
היהודית את התכנים הנחוצים למדינה
"אחרי" .התרבות הציונית החדשה ,שגיבוריה ַ
שבדרך .כך היא העלתה צמד חגים על
הם יהודה המקבי ובר כוכבא ,היא התרבות
ראש שמחתנו ,ושיוותה להם אופי לאומי,
העממית שמכשירה את הלבבות להתמודדות
שטשטש את האופי הדתי.
עם האנטיוכוסים ועם הטיטוסים בכל דור
חג החנוכה ול"ג בעומר הם שניהם חגי
ודור .תמיד נהיה המעטים שניאלץ להילחם
הטיפוחים של הציונות ,בעוד העולם
מול רבים כנגד כל הסיכויים; תמיד תהיה
הרבני-אמוני התייחס אליהם כאל חגי
אימפריה שתרצה לכפות עלינו את מרותה,
משנה ,ולא בדיוק ידע מה לעשות אתם.
וכעם קטן לא תהיה לנו בררה אלא להתנגד
אמנם "מסירות הנפש" התאימה לו ,אבל
לה ולפרוק את עולה;
"הגבורה" בתנאי גולה היתה חסרת ערך
ותמיד יקומו "המתייוונים" מבית ויחתרו
ושימוש .גבורה מוחצנת ומתריסה נחשבה
תחת יסודותיו .בלי משים ,התחילה התרבות
ל"עלייה בחומה" ,שכרוכה תמיד בסיכונים
הציונית-חילונית לגלות סימני משיחיות .אולי
מיותרים .עם שומר נפשו בין הגויים ירחק
האבות המייסדים לא התכוונו ,אך בפועל
מהרפתקאות .ואילו הציונות ,מראשית
הם חיברו בין לאומנות תוקפנית לקנאות
הגשמתה ,היתה זקוקה בדחיפות לסמלים:
דתית; זה החיבור הקטלני שמשחק באש ,כל
איך נחנוך לדורות הצעירים בלי דמויות
אימת שמנסים להתחיל כאן בחיים חדשים
מופת ללכת בעקבותיהן; איך נאלף אותם
ונורמאליים.
להאמין בבלתי-אפשרי ,ואיך ננחיל להם את
27
די לעקוב אחר השירים לכבוד החגים האלה,
לא היו מוכנים להסתפק בד' אמות מחניקות
לשורש הקיום הלאומי והאישי :האם האמונה
שאותם אנחנו שמים בפי ילדי הגן ,כדי
של הלכה ,וביקשו לפתוח צוהר אל העולם ואל
הדתית יותר חשובה מהחיים עצמם;
להיווכח בסטייה של הציונות המדינית מדרכה
תרבותו הכללית ,אולי גם לו יש משהו חשוב
האם מוטב למות על קידוש השם ,או שנכון
המדודה והמחושבת .אין לנו דין ודברים עם
להציע; אולי טובה התיוונות מהתנוונות .האם
יותר להרכין ראש עד יעבור זעם .והשאלה
היהדות האורתודוכסית שהתאבנה; בקושי
אנחנו המתייוונים של דורנו ,כי גם אנחנו
הזאת מתעצמת כאשר מדובר לא רק באדם
.1הת שצרפ יש לה
יש לנו שיח ושיג אתה .הקובלנה שלנו היא
דוחים את תורת "אפילו נוטל את נפשך" של
עצמו אלא גם בילדיו; האם מותר לנו לשלוח
כלפי היהדות החילונית דווקא ,שידה הייתה
ר' עקיבא; כי גם אנחנו מאמינים בתורת "וחי
בנים ובנות אל מותם ,ובלבד שלא יעברו על
בשיכתוב ההיסטוריה; התנועה הציונית היא
בהם" ,שהורישו לנו רבן יוחנן בן זכאי ורבי
איסורי דתם .גזירות שמד ,ככל שהן פסולות
הזייפנית הגדולה.
ישמעאל בן אלישע.
ומקוממות ,הן לא גזירות השמדה ,וחבל
גם היא הציגה ועדיין מציגה את "המתייוונים"
תרבות חנוכה ול"ג בעומר ,בפרשנות הציונית
שחנה לא הבחינה בהבדל ,כשעודדה את
כמהרסים וכמחריבים מבית .והם בסך הכול
שלה ,מעוררת שאלה מוסרית נוקבת ,שיורדת
שבעת בניה למסור את נפשם בטרם שמסרה
28
תבליט על שער טיטוס .לאחר המרד הגדול.
היא את נפשה .החיים עצמם יותר קדושים
"אמת תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר" ,כפי
– כמעט אלף ,ואלפיים שנות גלות.לפעמים
מכל מה שאנחנו מייחסים לו קדושה ,ומות
שכתב אורי צבי גרינברג .והיה זה לוין קיפניס,
נדמה ,שתנועה לשחרור לאומי – כאז כן עתה
ילדים במצב של בררה הוא חילול הקודש
שאת שירו האינפנטילי על פי "ביתרה"
–מתקינה בתוכה מנגנון להשמדה עצמית.
ומופת פסול.
של טשרניחובסקי שרנו בילדותנו ובנערותנו:
מתי ניחלץ סוף-סוף מתרבות ההקרבה לשווא
דווקא חכמים לדורותיהם ,בניגוד לחכמי
"הוא היה גיבור ,הוא קרא לדרור ,כל העם
וממיתוס הגבורה הפרועה?
תחריט פת: הוסיף
הציונות ,הזהירו מפני נטיות אובדניות של
אהב אותו".
פטריוטים לאומיים-אמוניים .דווקא הם לא
רק את תוצאות הגבורה לא סיפרו לנו,
קשרו כתרים לראשו של בר כוכבא ,שבעיני
ומה עוללה הברית בין דת ופוליטיקה ,בין
רבים היה ונשאר בר כוזיבא .לא רבנים שרו
ברכוזיבא כמשיח בן דוד לר' עקיבא שהעניק
"למות או לכבוש את ההר – יודפת ,מסדה
לו סמיכה למשיחות :מאות אלפי הרוגים –
ביתר" ,כפי ששורר ז'בוטינסקי .לא הם כתבו
למעלה מחצי מיליון ,מאות ישובים חרבים
יוסי שריד .סופר ,עיתונאי, ושר החינוך לשעבר 29
פרופ' אלן מ .דרשוביץ
האמנות כתעמולה בשנת 1985נחטפה ספינת הנוסעים
בנותיו של קלינגהופר שצפו בהצגת
האיטלקית" ,אקילה לאורה" ,בלב ים,
הבכורה בניו יורק ראו בהצגה ניצול
ע"י ארבעה מחבלים מארגון "החזית
ציני של רצח אביהן .לקראת העלאת
לשחרור פלסטין" .ליאון קלינגהופר,
האופרה ב"מטרופוליטן אופרה"
נכה יהודי על כסא גלגלים ,נורה ע"י
בשנת 2014היו מחאות רבות שראו
המחבלים והושלך לים בעודו בחיים.
באופרה אדרה והצדקה של מעשה
האופרה "מות קלינגהופר" מאת
טרור .מחאות אלו העלו לסדר
המלחין האמריקאי ג'ון אדמס,
היום הניו יורקי את נושא הצנזורה
המבוססת על חטיפת הספינה
האמנותית וגבולות חופש הביטוי.
ורציחתו של קלינגהופר ,הועלתה
בקשנו מפרופסור אלן מ .דרשוביץ,
בשנת 1991ביוזמתו של הבמאי פיטר
אחד המוחים הבולטים ומשפטן,
סלרס .הליברית נכתב על ידי אליס
מהמובילים
לפרוס
גודמן .באופרה התייחסויות רבות
עמדותיו בנושא.
למקורות הסכסוך הישראלי-ערבי.
30
בארה"ב,
מיכה קירשנר
כבר זמן רב שהאמנות משמשת ככלי תעמולתי .זו הסיבה שמשטרים חשוכים תמיד צינזרו את האמנות. מאז הקמתה בשנת 1948ועד היום, ישראל מצליחה להציג בצורה אמנותית את המטרה הציונית .מוסיקה ישראלית -החל ממילותיו העוצמתיות של ההמנון ,אזכור ירושלים ועד לשבחי הנצחונות הצבאיים – מציגה לעולם את המהות של ישראל .כך גם סרטים -החל מ'אקסודוס' ועד 'הטל צל ענק' – שיפרו את מצבה של ישראל בעיני דעת הקהל .אך לאחרונה מופעלת האמנות נגד ישראל דרך תקשורת הפוסטרים ,הצגות תיאטרון ואפילו האופרה. רבים מתומכי ישראל מחו כנגד ההחלטה של ה"מטרופוליטן אופרה" להציג את 'מות קלינגהופר' מאת ג'ון אדמס .חלק דרשו צנזורה ,בעוד שאחרים תמכו בהפסקת המימון למטרופוליטן .אני החלטתי ללכת לאופרה ולשפוט על בסיס שני נתונים, אהבתי לאופרה ואהבתי לישראל .בשורה התחתונה הסכמתי עם הרבה ,אם כי לא עם הכול ,מהביקורת העניינית לאופרה של אדמס ,בעוד שהתנגדתי נחרצות לטקטיקות המצנזרות שהוצגו על ידי רבים ממבקריו. על פי כל קנה מידה' ,מות קלינגהופר' אינה יצירת מופת ,כפי שמציגים אותה תומכיה .המוסיקה אינה אחידה ,יש כמה מקהלות נהדרות – אפרט בהמשך – אריה אחת ראויה והמון רצ'יטטיבים בומבסטים. הליברטו נוראי .הדרמה מבולבלת ונוקשה, במיוחד האופן החלש שבו מביט הקפטן לאחור אל האירועים ממרחק של כמה שנים, בעזרת כמה נוסעים דוממים .כמה אריות טיפשיות ומסיחות מכיוונה של חתיכונת בריטית ,שעושה רושם שהייתה דלוקה על איור לסיפור "השטן ודניאל וובסטר .סופר :וינסנט בינה
31
צילום אחרון לפני החטיפה .על האקילה לאורה.
אחד הטרוריסטים וגם מאישה שהסתירה את
"חסידים" המתקוממים בחזית התיאטראות.
מבקשת מהקהל להבין למה הוא מונע לטרור.
העובדה שזללה ענבים ושוקולד אצלה בתא
ששת מיליון היהודים שנספו בשואה כלל
"אנחנו לא עבריינים" ,המחבל מבטיח לנו.
.אלה לא תרמו לא לדרמה ולא למוסיקה של
לא מוזכרים ,למרות שבמקהלה היו אמורים
הסולן השחור היחידי המגלם את אחד
האופרה.
לשיר הניצולים .מטרת המקהלה הנרטיבית
המחבלים ,מתואר כאנטישמי גלוי ומבטא
והיו גם המקהלות .השתיים בפתיחת
הזו היא להשוות את עקירתם של 700,000
ביטויי שנאה נגד "היהודים" .אבל הוא לא
האופרה אמורות להשוות בין הסבל של
פלסטינים – חלקם בשל מנהיגים ערבים
הרוצח .גם קלינהופר באופרה הזו לא נבחר
הפלסטינים העקורים לזה של היהודים
שעודדו אותם לעזוב ולחזור כמנצחים אחרי
כמי שמוצא להורג בשל יהדותו .לחילופין,
העקורים .המקהלה הפלסטינית מורכבת
שהערבים רצחו את יהודי ישראל – עם רצח
הוא נבחר כי יש לו פה גדול שלא יכול לשלוט
באופן נפלא מבחינה מוסיקלית ,עם כמה
העם השיטתי של ששת מליון היהודים .ממש
בבוז שהוא מרגיש כלפי העניין הפלסטיני.
מילים משכנעות ששרים בקצב ובאהדה רבה.
תועבה מוסרית .וזה רק נהיה רע יותר .את
לסיכום' ,מות קלינגהופר' – שם שנבחר
המקהלה היהודית היא ערבוביה של יללות
הרוצח הפלסטיני מגלם רקדן בלט מוכשר,
בכוונה לטהר את הרצח האכזרי שלו -
בנוגע לכסף ,לסקס ,לבגידה עם מגוון של
שמתקבל באהדה .מקהלת נשים פלסטינית
הוא אמנות תעמולתית .יש בו כמה רגעים
32
33
מטרת המקהלה הנרטיבית הזו היא להשוות את עקירתם של 700,000פלסטינים – חלקם בשל מנהיגים ערבים שעודדו אותם לעזוב ולחזור כמנצחים אחרי שהערבים רצחו את יהודי ישראל – עם רצח העם השיטתי של ששת מליון היהודים
34
אמנותיים טהורים ,אבל הנושא הדומיננטי הוא
בהפקה .זו לא בעיה להפגין "אומץ" נגד
ליצור אקויולנטיות מוסרית כוזבת בין הטרור
ישראל בימינו אלה או להרגיז יהודים .למען
מביעי המחאה שאלו שאלות לגיטימיות:
וקורבנותיו ,בין קבוצות הטרור הפלסטיניות
האמת ,היו מעט ביטויים של דעות שליליות
"האם המטרופוליטן אופרה תיתן את קולה
והישראליות ובין השואה והנכבה שהביאו על
במהלך האופרה ,למעט מקרה אחד שאף
לכל הצדדים של הסכסוך בין הקו קלוקס
עצמם .האופרה היא בינונית ,היא נכתבה על
חיבל קלות ,כשאדם מהקהל צעק כל הזמן
קלאן ומייקל שוורנר ,אנדרו גודמן וג'יימס
ידי מלחין טוב וכותב טקסטים רע מאד,
"הרצח של קלינגהופר לעולם לא יישכח".
צ'ייני?" "האם היא תיתן קול שווה לאלה
הוא סולק ונעצר.
שעורפים ראשי עיתונאים?" אלה שאלות
אבל לא היית יודע את זה על סמך התשואות
קריקטורות לפני כמה שנים.
הרעשניות שקיבלו לא רק המשתתפים
מה שכן היה דורש אומץ זה לו
לגיטימיות שדורשות מענה ,אך התשובה
ומנצח המקהלה ,שבאמת הגיע להם אלא גם
"המטרופוליטן" היה מפיק אופרה המתארת
אינה צנזורה .היא גם לא תביעה כוללת
המלחין ,שלא הגיע לו .התשואות לא היו
את מוחמד ,או אפילו את יאסר עראפאת,
לחופש אמנותי התשובה היא תוספת טובה
עבור האמנות .אכן ,בזמן ההפסקה וגם בדרך
באופן שלילי .המחאה כנגד תיאורים כאלה
יותר של אמנות מתחרה ,המציגה היצגים
החוצה ,המילה ששמעתי הכי הרבה
לא היתה מוגבלת לכמה צעקות ,כמה
אמיתיים יותר של שמגיע לכל בית אופרה.
הייתה "משעמם" .התשואות המוגזמות היו
כסאות גלגלים ועוד כמה מאות הפגנות
ניואנסים עמוסים רגשית .זה לא דבר מוגזם
מכוונות ל"אומץ" של כל האנשים המעורבים
מרוחקות .זכרו את התגובה הרצחנית למספר
לצפות מאמנות טובה.
פרופ' אלן מורטון דרשוביץ הוא עו"ד אמריקאי ,משפטן ,סופר ופרשן פוליטי .חוקר בולט של המשפט החוקתי והחוק הפלילי של ארצות הברית .את רוב הקריירה המקצועית שלו בילה בביה"ס למשפטים בהרווארד .בשנת ,1967בגיל ,28מונה לפרופסור מן המניין הצעיר ביותר בהיסטוריה.
35
אדם לינדמן
האמנות כהשקעה לוודאי שיש טוען חדש לתואר הציור היקר ביותר בעולם" .ניו-יורק טיימס" פרסם כי ציור של פול גוגן ("שחקני הקלפים" )1892 -נמכר במכירה פרטית (בלתי מדווחת) במחיר של 300מיליון דולר (לערך). על-פי שמועות עיקשות בשוק האמנות הבינלאומי ,את הציור רכשו מוזיאוני קטאר, ובמילים אחרות – הנסיכה אל -מאיסה אל -ת'אני ,האישה החזקה בשוק האמנות של השנים האחרונות .בכך הדיחה מכירה זו את פיקאסו ("חלום" נמכר ב 155 -מיליון דולר) ואת פרנסיס בייקון (טריפטיך של לוסיאן פרויד נמכר ב 142.5 -מיליון דולר). אדם לינדמן ,אספן ,סופר ובעל גלריה בניו יורק מנסה להבין.
בשנים האחרונות אנחנו נתקלים במחירים הגובלים בהקזת דם מטורפת של יצירות אמנות ושיאים במכירות פומביות ,שנשברים כבר ברגע היווצרותם .בעזרת כיסוי אינסופי ,של התקשורת ,לגבי פיקאסו במאה מיליון דולר או חמישים מיליון דולר על פסליו של ג'ף קונס, הציבור הרחב לעתים קרובות מקבל את הרושם שאמנות היא לא רק השקעה רצינית ,אלא היא ההשקעה .גם אני חטאתי בהשתתפותי בתרמית הזו ,על ידי מכירת יצירות אמנות אל תוך הטירוף המתגבר וכתיבת ספר פופולרי על התובנות של אספנים וסוחרים" .איסוף אמנות עכשווית" יצא לאור ב ,2006-מאה אלף עותקים בארבע שפות נמכרו על ידי המו"ל הגרמני המיומן ,בנדיקט טאשן .הסתבר שהיה עולם שלם של קניינים חדשים שהשתוקקו לגלות את ה"איך" בספר הדרכה שיוביל אותם דרך סבך "האמנות כזהב" .הספר אפילו מצא את דרכו לכיתות בבית ספר ואף לאינטרנט קפה .במבט לאחור ,שכנעתי את עצמי שקדחת האספנות הפרטית שלי היא בעצם השקעה באמנות, כך שאוכל להוציא בביטחון על אמנות שאני חומד .כעת ,לאחר כמעט עשר שנים אני מוצא את עצמי מפקפק במסקנותיי ובאמונותיי.
36
37
במסגרת הבום של ,2007בתור מי שפירסם ספר ומומחה מהימן בשוק האמנות ,שצוטט על ידי עיתונאים מהוול סטריט ג'ורנל והניו יורק טייימס .רחוק מלדעת הכל ,עדיין חיכו לי הפתעות בדרך .ממש מעבר לאופק היתה קבוצת אנשים שכאילו הופיעה משום מקום ,כמו נחיל מקראי של ארבה :יועצי האמנות .בשנת 2006היו רק מעטים מהם ,בעלי השפעה ומאד ידענים ,את חלקם הכנסתי לספר שלי .אולם בארבע השנים האחרונות הם צצו בכל מקום ומספרם מכפיל את מספר האספנים – כמעט כמו מספר מדריכי היוגה. תופעת יועץ האמנות היא תוצאה ישירה של השינוי שחל באיך שהקונים רואים את קניית האמנות שלהם .כיום כבר אין צורך לשכנע את הציבור "האספני" שהכסף שהם מוציאים על אמנות הוא הוצאה נכונה .הם שרכשו את האמנות כהשקעה מגלים שזו היתה עבודה בעיניים. בדומה לזה אתה שוכר יועץ השקעות לנהל עבורך את התיק שלך ויועץ ניהולי לייעל את עסקיך ועכשיו אתה חיייב לשכור יועץ שיעזור לך להחליט באיזו אמנות "להשקיע" .נעלמו הימים בהם אמרת "אני פשוט חייב את זה" .כיום ישנם שני סוגי קניינים – המגה קניינים ,המעוניינים באמנות עם פרסים בינלאומיים .אין להם תקציב ,אבל הם רוצים רק את הנכסים המשקיפים
38
לים .ויש את שחקני הכסף החם :החכמולוגים ,החוליגנים והסלבריטאים .אלה מחפשים את מה שחם ,מה שיגרום להם להיראות אלגנטים ויספק להם כסף קל. אז אני דוחה את זה ,טעיתי .כמעט עשור לאחר כתיבת הספר המושלם על השקעות באמנות ,אני לא תומך במסקנות שלי .הפיקציה של האמנות כהשקעה תפסה גובה וכבשה את כל העולם .עכשיו אני רואה שזו היתה בעיקר תחבולה ,כי העובדות לא תומכות בה. אני כבר לא מאמין בשטויות שלי .אני בעצם ממתין לחשיפת האמת .בטח יש עדויות של מחירים לקבוצות של יצירות "דומות" ,אלא שכל אחת היא בעצם שונה .וכן ,אנחנו יכולים לתאר בגרף את מגמת הערך העולה של האמנים המובילים ,אבל שוק האמנות הוא פיקציה. האמת שלא נאמרת היא ששוק יד שנייה לא קיים ,אלא אם זה לאמנים מאד אופנתיים או מפורסמים ציבור הרחב לא מבין שההזדמנויות למכירה חוזרת תלויות בעניין הפכפך של הנובו רישים בכל עונה שהיא .בשנים האחרונות היו אלה אוליגרכים רוסים ,אבל עכשיו פוטין לא מאפשר להם להוציא כסף.
39
למרבה המזל ,כמה טייקונים סינים ופלגשותיהם ממלאים את החסר .בטח ,בשנים האחרונות היה זה השפיץ העליון הספוג בכסף של נובו רישים בקרן גידור ,אבל בואו לא נשכח את משפחת המלוכה הקטארית ,לעתים הם רוכשים אמנות בעבור עשרות מליונים ופעמים אחרות מממנים את החמאס או ארגוני טרור אחרים עם אותם מליונים ,אבל לאף אחד בתחום האמנות זה לא מפריע כל עוד ההמחאה סולקה .אוקיי ,רכשת איזו יצירת אמנות ואתה בטוח שחלק מהכסף יהיה שלך בקרוב? לא במהרה" :הכרישים" רוצים רק עבודות שאין עליהן עוררין של אמנים מפורסמים שאפשר להסתירם בגשטאד ,אזור סחר חופשי ,או בארמונותיהם המזרח תיכוניים .אולי יהיה לכם מזל ,אבל זה לא סביר במיוחד .הקניין הביליונר הטירון לרוב מעוניין להיות בעל הגביעים של המשמר הותיק. האם העובדה שציור מילים אחד או שניים של כריסטופר ווד שיכול להיסחר עבור עשרים מליון ,הופך את האמנות לדבר בריא? השוק שלו מעבר לציפיות ,אבל אל לנו לשכוח שקריסטיז לא הצליחה למכור עבודה שלו בחצי המחיר במכירות לונדון האחרונות (סוחר נשאר תקוע עם זה) .אבל מה קורה בשאר השוק ,בטח תשאלו .כמה פעמים שוטטתי ביריד אמנות ותהיתי כמה מהסחורה שהיא בת פחות מעשר שנים תישכח ,ומהר? אבל רק שנייה ,האם אחרי הכל האמנות שלך באמת חייבת להיות השקעה? מה לגבי תענוג ויזואלי וההתרגשות של העכשיו, בלי ההבטחות של מה טומן העתיד .מה רע באנשים שמוכרים לקט של אמנות חדשה? שום דבר ,כל עוד הם לא עוטפים את זה בשיווק של רמאות ומספרים לקונים שהם "משקיעים" באמנות ,לא רק צורכים אותה .בואו נודה באמת ,לרוב רכישות האמנות אין ערך "אמיתי" ורוב אוספי האמנות הם בעיקר קיטש מנקודת מבט של "השקעה" גרידא. עוד בשנת 2005שאלתי פעם את לארי גגוזיאן אם הוא באמת מאמין שאמנות היא השקעה. הוא ענה באופן תמציתי ומדוייק" :אמנות היא השקעה ,אבל זה לא אומר שזו השקעה טובה". בזמנו חשבתי שתשובתו גאונית ,אבל שיניתי את דעתי מאז ,כי השקעה דורשת כושר ניתוח קר וחשיבה אובייקטיבית ובזה אין כל אמנות .לאסוף אמנות זה כבר עניין אחר .זה דורש עניין, סבלנות ובשאיפה גם מידה מסויימת של תשוקה או לפחות סקרנות אינטלקטואלית .פעם שאלתי את האמן ריצ'רד פרינס מה הופך את האמנות לכזו נהדרת ותשובתו היתה" :מה יש חוץ מזה?" אני קונה את התשובה הזו ,אבל האם זה הופך את זה להשקעה? רק אם תצליח למכור את זה.
40
אדם לינדמן ,אספן ,סופר ,בעל גלריה .מתגורר בניו יורק.
41
42
צילום :אביה וייס
רוני סומק
מאפיה של איש אחד המשורר הוא מאפיה של איש אחד .הוא
השירה היו מוגזמות מדי" .לשמחתי ,הווליום
לא זקוק לתפאורה ,לשחקנים ,לצלם או
של השירה כיום אינו ווליום מחתרתי.
לנערת מים .הוא זקוק לעט .זהו כוחו וזוהי,
ערבי קריאה נערכים בכל מקום .גם ב"קרון
אולי ,הסיבה שבניגוד לקולנוע או לתיאטרון,
הספרים" הממוקם במרתף בית יד לבנים
השירה מוארת באור של פנס כיס ולא באור
בטבעון ,גם בספריה העירונית הנהדרת
של פרוז'קטור .האור הזה מאפשר חירות,
במגידו ,גם ב"תמול שלשום" הירושלמי ,גם
ולכן השירה היא מפת נפש ,מפה שאינה
בבית ביאליק ועוד ועוד .סדנאות כתיבת
תלויה בדבר .לא חלים עליה מחירי סוף עונה
שירה נערכות כאן המקום לבקש מעורכי
ולא מנכים לה שליש על התנהגות טובה .נכון,
מדורי הספרות בעיתונות היומית להרחיב
בעולם רב-ערוצי ,מעמדו של המשורר נמוך
את משבצת השורות הקצרות והמנוקדות.
מעט ממעמדו המיתולוגי .די להזכיר שב-
פרסום שירים חדשים אינו רק טפיחה על אגו
1903לאחר פרעות קישינוב היה צפוי וברור
הכותבים .זהו סיסמוגרף אמיתי של החיים
שהמשורר חיים נחמן ביאליק ימונה ל"וועדה
המתנהלים כאן .מעל לפני השטח ומתחתיו.
ההיסטורית" שהקימו אחד העם וההיסטוריון
אסור להשאיר את השירה רק בביטאוניה ,היא
שמעון דובנוב כדי לחקור את הפרעות.
חייבת להידפס גם בין מדור הספורט למדור
לא פעם נתפסת השירה כפס-קול לאזכרות.
הכלכלה של אני נוהג לפרסם את שיריי גם
קוראים אותה בקול רם פחות בימי שמחה
במדורי הספרות אבל גם במקומות אחרים,
ויותר בימי זיכרון ,כאשר הדגלים מורדים
כמו מדור הספורט של "הארץ" או מדור
לחצי התורן .בגיל 12הייתי חצי מהצמד
תחזית מזג האוויר באיתון עיתון ולבסוף ,אני
"אנחנו הטרמינולוגיה שבה מלמדים שירה
מבקש לצטט שלוש שורות משיר של ויסלבה
היא בעיתית".בוא ננתח את השיר" ,אומרים
שימבורסקה ,כלת פרס נובל (מתוך הספר
חלק מגש הכסף" ואני זוכר עד היום את
"בשבח החלומות" בתרגומו של רפי וייכרט):
העמילן בצווארונה של המילה "שירה" .גם
"...שמחת הכתיבה/,יכולת ההנצחה /,נקמת
מהמורים ,ושוכחים שלפני כל ניתוח נערכת
היד בת -התמותה" .כמה יפה הרווח הזה,
הרדמה.
הרווח שבין "שמחה" ל"נקמה" .גם כאן גרה
ובכל זאת ,נעים לצטט את אריאנה מלמד (מרשימה שהתפרסמה לפני כמה שנים
השירה .העיתון היומי .שירה אינה "השוליים התרבותיים" של החיים ,היא החיים עצמם.
ב"חדשות") שאמרה" :השמועות על מות
43
חלב אריות ָערַאק ְארְצֹות ה ַ ָסבִי נֹולַד ּב ַ ְמה ְקי רַע ָ ּבּוקים ֻצּיְרּו ֲארָיֹות ְמסֹר ֵ ַק ִ וְעַל ָּתוִּיֹות הַּב ְ ְׂשה. ׁשל ִּכב ָ ּבְּפֹוזָה ֶ רֹועדֶת ְתה ֶא ְצּבָעֹו ֶ ַחּיֹות"ָ ,הי ָ "זֶה ֶמלְֶך ה ַ ָרּוח ֶאת ַקּוֵי הָאֹרְֶך ְט ָטה ה ַ ִׂש ָפמֹו ַהּדַק ִסר ְ ּוב ְ ַמ ִּתי ָעלָיו. ׁש ָחל ְ ׁשל הַּג'ּוְנּגֶל ֶ ָרֹחב ֶ ְקּוֵי ה ַ וַ ִיאלְס יָכֹול ִיתי ַּב ֶּדרְֶךֲ ,א ֶחרֶת ּגֶ'ק ָּדנ ֶ ׁש ָּתע ִ ַמּזָל ֶ ִיסת ַענַעַת ֶאת ֲער ַ ְתה ְמנ ְ ָהיָה לִהְיֹות ָאבִי וְּגִ'ין ָהי ָ הַּטֹונִיק ִּבגְרֹונִי. יתי ִלזְרֹק ַלּיָם ָצ ִ ׁשר ִ ֵיקים ֶ ּבּוקים ָהר ִ ַק ִ וְרַק ּבַּב ְ ׁשּכֹור ֵמ ַא ֲהבָה. ְּתי ְלזִכְרֹו ֶּפ ֶתק ִ ָט ַמנ ִ
44
קו העוני ר:מ ַּת ְח ָּתיו הָעֹנִי. ְלֹומ ִ ּתֹח ַקו ו ַ ִמ ַ ׁשר ל ְ ְאּלּו ֶא ְפ ָ ּכ ִ ְצבְעֵי ִאּפּור זֹולִים ׁשּב ִ ֶחם ֶ ִהּנֵה ַהּל ֶ ׁשחֹר ִהיָה ָ נְ ַחת ְק ַטּנָה ְצּל ַ ֵיתים ּב ַ ְהּז ִ וַ ְחן. ַּׁשל ָ עַל ַמ ַּפת ה ֻ ַצּדָעָה ִמ ַטס ה ְ ָאוִיר ,עָפּו יֹונִים ּב ְ ּב ֲ ָעָגלָה ֵפט ּב ֲ ׁש ְּביַד מֹוכֵר ַהּנ ְ ַּפעֲמֹון ֶ ִצלִילֵי ה ַ לְ ֻּמה, ָאד ָ הֲ ָמה ָאד ָ ַּגּומי ּב ֲ ְפי ה ִ ׁשל ַמּג ֵ יתה ֶ ְח ָ ְהיָה ַגּם קֹול ַהּנ ִ וָ הַּבֻּצִית. ׁש ָּקרְאּו לֹו ְצרִיף, ַּביִת ֶ ִיתי יֶלֶדּ ,ב ַ ָהי ִ ְּברָה. ֶיה ַמע ָ ׁש ָא ְמרּו ָעל ָ ַׁשכּונָה ֶ ּב ְ ּומ ַּת ְח ָּתיו הַּכֹל ָאֹפק ִ יתי ָהיָה ַקו ה ֶ ָא ִ ׁשר ִ ָחיד ֶ ַּקו ַהּי ִ הַ ְאה עֹנִי. ִנר ָ
45
אילין סמעאן ח'ורי
לחלום על בית
46
"היו לילות ,אני אותם זוכרת, אני אותם עד סוף ימי אשא, במשעולים בין דגניה לכינרת, עמדה עגלת חיי העמוסה". יעקב אורלנד. עם עם ומשעוליו בין הכפרים .לעיתים ,זיכרונות עבר מסרבות בעיקשות רגשית לדהות עם רבות הימים .זיכרון ,אמיתי או מתעתע ,הוא הטופוגרפיה הקובעת (מ.ק.).
47
סיפורי סבתי גרמו לי לרחף שוב ושוב אל נבכי העבר ,אל מחוזות ילדותו של אבי ,אל עצי הזית ,אל הבית הגדול ,אל גן השוש, אל הסוכה בכרם ואל הרחבה שיועדה לייבוש פירות וטבק .היו אלה הימים היפים והנעימים ביותר בחיי אבא .חזרתי אל המשמש והשזיף ,התאנה והצבר ,הברוש, הגפן ,הורד והיסמין ,אל הרימונים שנותרו על העץ ואל כוורות הדבש .אל מריבות הילדים ואל השתובבותם בחצר הבית .אל תבשילי סבתי ,אל הלילות שחלפו בבילוי משותף בישיבה סביב התנור ,אל מקצב שקשוק מכתש הבורגול הנכתש עבור קציצות הקובה ,אל השירה ,אל טוב לבם של השכנים ותמימותם .מעולם האתמול ומשובל החלומות פקד אותי החלום על הבית ,וכמה נעים להתרפק ולחזור אליו! שער עץ גדול נפתח ,מהלכת אני בין הפרחים כשלפתע בוקעת סימפונית הבתים :הבית הגדול / הקטן ,האבן /הטיח ,האור /הצל. סמוך לבית הגדול שכן הבית הקטן ,רחב ידיים ,שהיה בנוי בסגנון מיושן משהו. קירותיו -אבני צור והגג עשוי עץ אלון, מכוסה שכבת טיח המתחדשת מדי שנה ,עם בוא החורף .גג הבית הגדול עשוי בטון. שרידי החומה שכה הרבו לדבר עליה צצו והופיעו מנגד .הבית נבנה על יסודות חומה מן התקופה הצלבנית והשתרע ממזרח למערב ,ומשם נטה צפונה. הבית היה מוקף חלקות אדמה -מימיני מהמזרח בכיוון הקרוב אל הבית התנשא עץ ברוש שטיפס אל ממלכת השמש ,ולצדו הזדקרו עצים עמוסי פירות בשלים כמו עץ התפוח ,ולידו עץ הרימון המגן על עשרים וחמש כוורות דבורים. ערוגות יסמין פזורות היו על פני חצר הבית ויצרו מרקם דמוי שטיח ארוג ,מעשה ידי אמן לתפארת .זוהי ,אם כן ,החצר רחבת הידיים שיועדה לחתונות אנשי הכפר .בחזית הבית הקטן השתרגו אשכולות ענבים ובחצר עצמה ניצבה לה באר מים שנתונה היתה לחסדיהם של גשמי החורף. משמאל התקבצו ובאו בעלי הכנף שחיו בכפיפה אחת עמנו .יונים ,תרנגולות ולצדן גם ארנבים שנעצו בי מבטי תוכחה. משנואשו משתיקתי פרשו אל החושה ואל באר המים שהיתה ספונה בקרבה, כשמאחוריה המתבן שהשתרע לאורך הבית הגדול .היונים נמו את שנתן על לוחות הפח שתלויים היו על התקרה לפני החושה.
48
אמרתי לסבתא :מה נפלא להשתייך לבית זה! סבתא חייכה ,וכמנהגה, בזריזות וקלילות ,הכינה פינג'אן קפה.
בחלקת הקרקע המזרחית עמד טאבון, והרחק מכיוון מערב ,מראש הגבעה נשקף נוף עוצר נשימה שמבעדו התגלתה העיר עכו והכפרים סביב לה. פירות גן-עדן סוככו על הבית מצפון ,ועל קיר הבית הקטן נשענות היו מדרגות ששימשו כמעבר לגגות שני הבתים ,הגדול והקטן. בפתח הבית מכיוון דרום ,קידם בחגיגיות, אותי ואת סבתי ,מרבד ורדים אדום אשר הדיף ריח משכר.
אברהם (אברום) בורג
לצאצאי הנכבה הזכרונות מסרבים לגווע
נכנסתי אל הבית ונפעמתי למראה הגג הגבוה ,ואז נחת מבטי על במה בת שתי קומות .שאלתי על סוגי המזון שמעליה. התשובה לא אחרה לבוא :בחלק העליון מאופסנים הזרעים למיניהם ,בחלק התחתון כדי חרס גדולים עמוסי שמן זית. מבטי סקר את הבית כולו .עמדתי והתבוננתי בעמודיו על קשתותיו ,בבטון רצפתו ובארון הגדול שבו אוחסנו מצעים ומלבושים .הארון חילק את הבית לשניים .בזרוח החמה החל משחק האור/צל ,מן החלק המואר התגנבו קרני השמש על פני החלונות שבצפון המרוחק .אזני קלטו את רחש הכלים ששימשו את סבתי להכנת האוכל .נזכרתי בכיור המיועד להדחת הכלים ,עשוי אבן צור. היה זה מקום מפגש החברים .הנשים נהגו להתקבץ סביבו ולזמר שירים עממיים,
מהפכת 1948הייתה הישג מרגש ליהודים וטרגדיה נוראה לפלסטינים. השאלות של חורי ושל חפץ לא רק מתגעגעות אל עבר לא מדומיין ,הן מבקשות לאתגר גם את ההווה .עם כלים של אמנות ושל הבעה הם תוהים האם העבר הוא המפתח היחיד לעתיד המסוכסך שלנו .האם לא הגיע הזמן להכיר בכאב ולמצוא דרך החלמה אחרת מלבד הכול ולא כלום ,הכול לנו וכלום להם?
להחליף ביניהן דיבורים ולדקלם סיפורי עם .פניתי מזרחה כדי לדעת צפונות הבית הקטן ,הבחנתי באורווה מתחת לבמה ובה צמדים צמדים של גמלים ,של שוורים,
למישהו יש מושג מה זה בכלל סוחמאתא?
שוכחים ,עקורים ,נטועים .כשהילדים שלי
של פרות ושל חמורים .נכנסתי אל הבית
מי יודע איפה זה סוחמאתא? עלי גבעה
חיפשו שורשים הם באו לאבא וביקשו ׳ספר
הקטן ומצאתי את חדר ההארחה המשתרע
שם בגליל היה מקום יפה וצנוע שבערבית
לנו על דרזדן׳ ,ושמעו מאימא אלף פעמים
ממזרח למערב כשבהמשכו קוטעים תנור
סורית פירושו היה אור ,זריחה .בטח היו שם
את סיפורי חברון .הילדים והנכדים של
חימום וארובה בצפון מערב.
פעם זריחות גליליות יפות .לבני המושבים
הכפר ההוא באו לזקניהם ושמעו את סיפורי
שני חלונות היו לו לבית ,האחד במזרח
חוסן וצוריאל ,מבקרי אגם המונפורט ודיירי
השורשים שלהם .שלנו מתגעגעים פחות כי
והשני בצפון .הבית שפע כל טוב.
השכונות המזרחיות של מעלות החיים
במקום החורבן קמה לנו המדינה עם מקומות
מתקרת הבית השתלשלו צרורות טבק ועל
בחורבות ההן יש עדיין זריחות כאלה ,שהרי
חלופיים וזכרונות מחודשים .לצאצאי הנכבה
ספסל האבן שבקיר ניצבה תיבה גדולה
הגליל הוא חבל ארץ יפה וירוק.
אין עדיין תחליף וממילא הגעגועים והזכרונות
שטמנה בחובה את הטבק המהודק לצרורות.
רק למגורשי סוחמאתא כבה האור ואין
הם נופי המולדת של רבים מהם ,זכרונות
הבית הדיף ניחוח האוכל הטעים שהכינה לי
להם יותר זריחות .עד מלחמת העצמאות
המסרבים לגווע.
סבתי ,שמקורו בעופות הבית ,בירקות הגינה
היו שם אנשים אחרים ,בני סוחמאתא.
טיילתי לא מזמן בנוף סרבן שכזה .לא
ובלחם שנאפה בטאבון.
יותר מאלף מהם נפוצו לכל עבר במהלך
בגליל ,אלא בלב תל אביב .בגלריה מנשר,
המלחמה המכוננת ההיא .מפוזרים ולא
הוצגה תערוכת מייצב של איילין חורי ויעקב
את היין הכין סבי מפרי הגפן שהגנה על הבית .אמרתי לסבתא :מה נפלא להשתייך לבית זה! סבתא חייכה ,וכמנהגה ,בזריזות וקלילות ,הכינה פינג'אן קפה. נרגשות ,לגמנו מהנוזל המהביל השחור. ריח ההל התפזר בחלל החדר. סבתא סיפרה לי על השרידים שנותרו ועל
49
הרצף ההיסטורי המפואר של הכפר ,על המבצר הצלבני ,על הביצורים העות'מאניים מימי השליט דאהר אל עומר, ועל הכנסיה הביזנטית. עיניה נמלאו דמעות שסירבו לזלוג, ההיסטוריה לאורך הדרך ציוני נמחקו בה בתקופה נולדתי כי העובדה לאור שלא למוסיקה שתאזין לה הבטחתי הביזנטית .הכנסיה לכיוון צעדנו יחד ושתינו בידי אחזה קסם כבמטה מעצמן. הורגלה אליה.
אולי תמצא בה נחמה פורתא?
50
למישהו יש מושג מה זה בכלל סוחמאתא? מי יודע איפה זה סוחמאתא? חפץ שעניינה ״סוחמאתא… ההד של הרִיק
והמלודיה כופה המשכיות על הניתוק״ (אף
והרהורים על פגעי הזמן״ .חורי וחפץ מקימים
שהם לא יהודים ואין להם עדיין מנוחה של
לתחייה כפר שאין לו כבר מציאות .עם
ממש).
סיפורי משפחה וחלומות רכים ,עם
מהפכת 1948הייתה הישג מרגש ליהודים
עיפרון מהוסס ועם מפות ישנות הם
וטרגדיה נוראה לפלסטינים .השאלות של
החזירו לרגע את המקום ,את אנשיו
חורי וחפץ לא רק מתגעגעות אל עבר לא
ואת ניחוחותיו לחיים .התערוכה כבר
מדומיין ,הן מבקשות לאתגר גם את ההווה.
לא בתל אביב .היא בדרכה לחיפה
עם כלים של אמנות ושל הבעה הם תוהים:
ושאלותיה לא מפסיקות לרחף באוויר
האם העבר הוא המפתח היחיד לעתיד
שלנו ,אלא תובעות שנתחיל להשיב
המסוכסך שלנו? האם לא הגיע הזמן להכיר
עליהן.
בכאב ולמצוא דרך החלמה אחרת מלבד
לרגעים משוטטים איילין חורי וחפץ
הכול ולא כלום ,הכול לנו וכלום להם?
הנסתר אחר המצלמה במשעולי
הנכבה הפלסטינית היא חלק מהעצמאות
החורבות הדהויים ,מנסים לאתר את
שלי .על החורבן שלהם בנוי הבית הלאומי
מיקומו המדויק של בית משפחתה.
שלנו .האם זה חייב להמשיך כך עד סוף
לפעמים היא עומדת לבושת שחורים
הימים? ממש לא .נכון ,אי אפשר להחזיר
כשגבה אל המצלמה ופניה אל כותל
את גלגלי השעון והזמן אחורה .ונכון עוד
הכנסייה
יותר להבין שלא ניתן לתקן את עוולות
החרבה .מקריאה לנו את תעודת
העבר על ידי יצירת עוולות חדשות .אבל
הזהות הלירית שלה ,של הבית ,של
בין לבין יש מנעד שלם של אפשרויות
הכפר ושל הפליטּות הפלסטינית כולה.
שכולן מתחילות בצעד אחד תודעתי -
וברקע מרחפת בהרמוניה ההצלחה
הכרה .אחריה תבוא ההנכחה של המרחב
הגדולה ביותר של הגברת חורי ,בת
הפלסטיני שהיה בתוך השלם הישראלי
פליטים שהקימה משפחה מתוך
המתהווה.
הריק והאין.
ובסופו של דבר תתחיל השיחה האמיתית
הישאם את
חלל
הסונטה
בנה
ממלא
הגלריה לכינור
בכינורו
בין ישראל -המדינה והחברה -לבין
עם
צלילי
אזרחיה שלרבים מהם יש קורת גג מעל
של
באך.
לראשם אבל הם ״הומלסים״ במדינתם.
ושלשתם – הישאם ,אימו ובאך -
לכל אדם מגיעות זריחות יפות ,לכל אזרח
מצייתים לתובנתו של יהודי מנוחין:
יש זכות לזכרונות .ולמדינה יש רק חובה
״המוסיקה כופה סדר מן התוהו ובוהו,
אחת :להיות שייכת לכולם גם כשהקמתה
הקצב כופה אחידות על השונות
לוותה בעיוותים ובעוולות לחלקם.
51
סוחמאתא -ההד של הריק והרהורים על פגעי הזמן אילין סמעאן ח'ורי
ההיסטוריה שלנו מתדפקת על חומותיו של הריק .כלום הריק הוא הד?? היה לנו מחזור חיים טבעי ,וחיינו סבבו סביב המשפחה ,סביב האדמה וסביב הקרובים לנו .טווינו לעצמנו היסטוריה וחלומות שופעים תקווה. בעת ההיא היתה לנו מולדת. כך היה ,עד אשר נחתה עלינו יד זדונית וניתקה את הקשר שלנו עם אדמתנו ,התרבות וההיסטוריה שלנו .משפחותינו התפוררו ,חמימותינו התפוגגה ,כבודנו נרמס ,הריתמוס המוסיקלי שלנו נפרם ,זהותנו הפכה שולית ,והמקומות עברו לשכון בקרבנו. בכח הזרוע הוגלינו מכפרינו ומערינו וידנו קצרה מלהושיע .כך התפצלנו -איש איש ומסלולו ,מרביתנו כורעים תחת עול המחנות, חלקם משוטטים ברחבי תבל ורק מתי מספר ,ידיהם אינן כבולות ויש בכוחם להתמודד עם הניסיונות שמזמנים להם החיים .בעקשנות רבה וכנגד כל הסיכויים ,הצלחנו להתמודד עם התלאות והקשיים שבדרך, אט אט הרהבנו עוז לנתק את הכבלים ,להגן על קיומנו ולהגשים את עצמנו. הכאב והזהות השורשית הם הכוח המניע אותנו לפתוח מעגלי חיים חדשים ,ואף על פי שהמסע הוא מסע מתמשך ,אנו שבים ומשנסים מותנינו ומתאזנים למען יעלה בידינו לחיות בכבוד ככל האפשר, בהיותנו זרים שנדחקו לשוליים במולדתנו .מצאנו עצמנו בתוך נוף חדש ,אך שמרנו על צביון חיינו המייחדים אותנו כפלסטינים .כאב הנדודים ,בד בבד עם השיבה למולדת ,מלווים אותנו באשר נלך. אוקטובר 2013
52
سامتا...صدى الفراغ وهاجس الزمان ُ إيلني مسعان خوري
صدى!!! لنا تارخي يقرع أسوار الفراغ....فهل للفراغ ً لقد اكنت لنا دورتنا الطبيعية يف احلياة ،واكنت دائرتنا تدور حول العائلة ،حول االرض وحول االهل .ك ّنا ننسج لنا تارخيًا واحالمًا ميلؤها االمل .يف ذلك احلني اكن لنا الوطن. اىل ان جاءت يد الغدر فقطعت صلتنا بأرضنا وبتارخينا،فتتت عائالتنا ،تبعرث وهشت هويتنا .فارحتلت دفؤنا ،أنزتعت كرامتنا ،إختل االيقاع يف موسيقانا ُ االماكن اىل داخلنا. ّشدنا قرسًا عن قرانا ومدننا فرسنا يف مدارات ّ شت ،لك يف مداره ،البعض الكبري يرزح حتت عبء املخميات ،البعض البعض هام يف اصقاع االرض، وبعض البعض مل تكبل يديه جمريات الزمان ،فاكن االرصار عىل حتدي املصائب واملصاعب كبريًا ،يف اجياد السبل لكرس القيود والدفاع عن الوجود. ومن مث لتحقيق الذات .إن االمل وجتذر اهلوية يه القوة الدافعة لدينا لفتح دوائر حياتية جديدة .وبالرمغ من كوننا يف مسار دامئ ،نلتمئ من جديد ونبين لنا طرقًا ومعادالت جديدة،لنستطيع أن حنيا بكرامة قدر املستطاع ،فنحن غرباء ُمه َّمشون يف وطننا. لقد وجدنا أنفسنا يف مهشد جديد ،يف حني حافظنا عىل مالحمنا االساسية اليت متزينا كفلسطينيني ..يرافقنا أمل الترشد والعودة ....
أكتوبر 2013 53
ליבי קסל
חיפה אינה פריפריה פריפריה (מיוונית " ,περιφπρεια -היקף") היא מונח המציין את היקפו של תחום מרחבי או מופשט כלשהו ,את הגבול המרוחק מעצם זה או אחר – כאשר הוא נמדד ביחס בלעדי למיקומו של המרכז בסיטואציה ונבחן מנקודת המוצא של הגוף המרכזי או של העצם המרכזי.
54
בשנים הראשונות עוד היינו נשאלים מדוע
שכזה .ובאמת ,הכול התחיל בקטן מאוד:
אנחנו גרים בחיפה .כלומר ,כיצד ייתכן
החלל היה קטן ושכר הדירה בהתאם ,על מנת
שצעירים העוסקים באמנות אינם חיים בתל
שנעמוד בהתחייבות הראשונה שלנו – לשלם
אביב .אנחנו כקבוצת אמנים-חברים מעולם
בעבור החלל במשך שנה ולהצליח להחליף
לא התייחסנו לעצמנו או אל חיפה כפריפריה.
תערוכה בכל ששה שבועות.
נכון יותר יהיה לומר שנוצרנו מתוך הוואקום
הבסיס הזה של חלל יציב ובר-אחזקה
החיפאי בו התחלנו לפעול ולא כלוויין מרוחק
והרצון החזק בפעולה אמנותית-עירונית הם
מכוכב האם .כשם שסאן פרנסיסקו אינה
שאפשרו לנו לפעול בצורה עקבית ויציבה
פריפריה של ניו יורק – חיפה אינה פריפריה
במשך השנים .במשך שש שנים הביא "האגף"
של תל אביב .חיפה לא דומה לתל אביב
לחיפה אמנים ,אוצרים ותערוכות מהארץ
ולעולם לא תהיה דומה לה ולכן אין צורך
ומהעולם ואף הפעיל תכנית אירוח לאמנים.
לחפש דמיון בין השתיים .לאלו המחפשים
תמיד התייחסנו לאגף וכך גם הסביבה,
צפוי תסכול רב.
כמפעל ש"הצליח" .ייתכן שהסיבה לכך היא
אין באפשרותי לכתוב בכלליות על איך
שבשנים הראשונות לא היה שום היבט כלכלי
מפעילים גלריה עצמאית בחיפה ,אם כי רק
לפעילות ,מלבד אחזקתו -אותה מימנו
על הפעלת "האגף" בעיר התחתית בחיפה,
מכיסנו .נראה ,שיש סיכוי גבוה יותר להצליח
אשר סיפורה הוא אחד ויחיד .לשמחתי ,זהו
כשלא מודדים את ההצלחה בכסף.
סיפור טוב על חברות ועל עבודה קשה ,על
הקשיים בהפעלת פרויקט כזה משתנים כל
הגשמת חלומות ועל פירות העמל.
הזמן .בקבוצה המפעילה קיימים אלמנטים
"האגף" הוא מרכז תרבות ואמנות עירוני,
של קבוצה קומוניסטית /סוציאליסטית-
עצמאי ופועל כגלריה ,כבר ,כחלל עבודה
שאלות של אחריות ,של מחויבות ושל נשיאה
ומתקיימים בושיעורים והרצאות .האגף הוקם
בנטל.
בצניעות רבה בחלל קטן בשנת .2009חוץ
האם הקבוצה והגלריה יכולות להכיל את מי
מצניעות הוא הוקם גם מתוך תמימות גדולה
שלוקח 'צעד אחורה' לפרק זמן כזה או אחר?
– זו אולי הסיבה שהוקם מלכתחילה .אם
האם זה – לגיטימי?
מישהו בזמנו ,ב ,2009-היה מונה בפנינו את
בשנים הראשונות ,בעבורי לפחות ,הגישה
היקף הפעילות ,את שעות העבודה הרבות
הייתה טוטאלית ,נוקשה .חשבתי שמרווח
ונטולות השכר ,את הקשיים ואת המחירים
תנועה אינו אפשרי ,שכן לכל אחד מחברי
המנטאליים שנשלם – סיכוי סביר שאף אחד
הגלריה תפקיד משלו (תפקידים שהתהוו
מאתנו לא היה מתחייב לפרויקט בסדר גודל
עם הזמן באופן טבעי) ושהנטל צריך להיות
55
56
מחולק תמיד באופן שווה .עם הזמן הבנו,
יחיד או הפעילות הרציפה של האגף? האם
לפרויקט ארוך של שנה וחצי וידנו עוד נטויה.
שמפעלנו כבר עצמאי במידת מה ,הדברים
העיסוק בגלריה על חשבון העשייה הפרטית
לאחר שנים של התעלמות ולעתים התנגדות
קורים מעצמם ע"י חברי הגלריה וחלוקת
הוא בחירה מודעת ומושכלת או שמא דרך
מצד העירייה ,הפכנו מבלתי-נראים עבורם
התפקידים ברורה יותר ,כך שניתן "לחפות"
קלה להמשיך לעסוק באמנות (אוצרות,
לגוף שהם מטפחים אותו ותומכים בו.
אחד על השני במקרה הצורך ולכל אחד
הפקה ,בחירת אמנים) מבלי לשים את עצמך
מעולם לא התנינו את פעילותנו בתמיכה מהחופש
מאתנו חיים מלאים המתקיימים מחוץ
על המוקד כאמן? וכמובן ,קיימת הבחירה
כלכלית
לגלריה.
הלא פשוטה להתנהל בקבוצה ,לחשוב
שהעצמאות אפשרה לנו .עם זאת ,העזרה
או
מוסדית
מתוקף היותנו אמנים עצמאיים ,בנוסף
בקבוצה ,לריב בקבוצה ולבחור כל שנה
הניתנת לנו מאפשרת להרחיב את הפעילות,
להיותנו מפעילי הגלריה ,ישנה עבודה
מחדש ,עם חידוש חוזה השכירות ,להמשיך
להעמיק
לעבר
מקבילה של כל אחד מאתנו על העשייה
להפעיל את "האגף" ובעצם להמשיך לקיים
הפרויקטים הבאים .וכן ,זה גם נעים ומחזק.
הפרטית שלו ,באופן טבעי עולות שאלות
את חלומנו כחברים וכאמנים כאחד.
ואם נחזור רגע לעיסוק בפריפריה יהיה נכון
הנוגעות לפרט בתוך קבוצה (כולנו יודעים
חיפה בכלל והעיר התחתית בפרט ידועות
יותר לומר שחיפה היא אלטרנטיבה .לא
עד כמה 'האני' חשוב לאמן) .ניתן לומר ללא
באירועי ענק ובפסטיבלים .פעמים רבות
פריפריה.פעילות האגף צפויה להתחדש
ספק שמידת ההשקעה בגלריה עולה הרבה
חשבנו לעצמנו שברבע התקציב הנשפך
בספטמבר .2015
פעמים על ההשקעה ב"קריירה" האישית
בערב באחד מלילות הקיץ בעיר התחתית,
שלנו .ההתבגרות שלנו כפרטים וכקבוצה
"האגף" יכול היה לחיות חמש ואכן ,עד לפני
יצרה מצב המאפשר את מרווח התנועה בין
שנה פעל "האגף" ללא כל תמיכה כלכלית-
העשייה הפרטית לבין העשייה הקבוצתית ,אך
חיצונית ,לכן ביוזמה משותפת שלנו ושל
שאלות על משמעות ועל חשיבות הפעילות
מנהלת העיר התחתית ,החל האגף לפעול
האישית מול הקבוצתית – חיות ומתפתחות
בחלל ענק נטוש באדיבות העירייה .דבר
כל הזמן :מה חשוב יותר? להציג בתערוכת
שהחל כפרויקט קצרצר הפך ,בסופו של דבר,
אותה
ונהנינו
ולהביט
קדימה
ליבי קסל .צלמת\אמנית. שותפה בגלריה "האגף". בוגרת המחלקה לצילום וידיאו וקולנוע במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה 57
גידי אורשר
המשא הפוליטי של הקולנוע "...וכשמתחילות השאלות ,קשה לדעת היכן זה נגמר. אולי באי סדר חברתי ...והמנהלים שם למעלה ,של חברות הענק המפעילות גם את האולפנים הגדולים לא רוצים את זה .הם רוצים שקט תעשייתי ,שקט חברתי .ולכן הם מספקים את האופיום להמונים ,עם צריכה שבועית של סרט גדול מהחיים ,פנטסטי מהחיים ,שתשכחו מהחיים" כמו מר ז'ורדן ב"גם הוא באצילים" שגילה אחרי חמישים שנה שהוא ,בעצם מדבר פרוזה והוא לא ידע שהוא כזה ,כך גם עשרות מיליונים של צופי קולנוע לא יודעים בעצם שהאמנות השביעית היא למעשה מערכת פוליטית מתוחכמת ומשומנת היטב המדריכה את מחשבותיהם ,את רצונותיהם ,את שאיפותיהם ואת הדרך שבה הם רואים בשני כובעיו ,זה האסקפיסטי שטוען להנעים את הרגעים הקשים של חיינו ולהציע לנו מציאות מקבילה ,נחשקת ,טובה יותר ,לצד זה המטיח את כאב העולם וצרותיו בפנינו בדרך שאי אפשר להסיט ממנה מבט – משרת הקולנוע מטרות פוליטיות שחלקן ,כמובן ,יש בהן מידה לא מבוטלת של ציניות ,לצד יותר מקורט של שליחות אנושית הפוליטיקה של הקולנוע לא תלויה דווקא על כרזות לטובת מפלגה כזאת או אחרת .היא פחות וולגארית, היא מתוחכמת יותר ,אמורפית יותר ,ולעיתים קרובות יש צורך במשקפיים מקוטבים כדי להבחין בה .זוהי פוליטיקה החודרת לתוך המונטאז'ים ,חבויה בפריימים הוויזואליים, מפדרת אורחות חיים וסיפורים המוצעים לנו על המסך. הפוליטיקה כקבצי מסרים המשפיעים על חיינו ,מתחפרים לנו מתחת לעור ,הופכים אותנו לעבדים נרצעים בעזרת המסרים של הקולנוע ,באשר הוא ,חודרים הישר אל התת מודע שלנו כשאנו יושבים חשופים וחסרי הגנה בכיסא הנוח שלנו באולם החשוך. בלא דעת כמעט ובהליך אוטומטי ,אנו מאמצים לעצמנו את נקודת המבט של גיבור הסרט ,מחזיקים בדש בגדו וצועדים איתו ,בדרך החתחתים הנוראים ביותר ,אל הסוף הטוב ,או לא .ההזדהות הדבר ברור יותר בסרטים המטיחים בנו את צערו ואת כאבו של העולם .סיפורם הקשה של החלכאים והנדכאים ,של המוכים והנבעטים ,אלה שאדם נורמטיבי מן הישוב לא מעסיק עצמו בסיפוריהם ,שזוכים כאן לשעה וחצי של חסד בעצם חשיפת עניינם על מסך גדול .אלה הסרטים מהם אין מפלט – סרטים ששואלים שאלות .סרטים שמנסים להצית מודעות לנסות לתקן .עלילות קשות יום ,שעה ורגע ,עוולות שצריך לתקן, זיכרונות שיש להתמודד עמם – הקולנוע העולמי רווי בדוגמאות כאלה .אפילו ד.וו.גריפית', אבי הקולנוע האמריקאי ,הציע סיפורים הטבולים באמירות חברתיות בסרטים הקצרים שלו אותם הפיק וביים בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים" .מה לעשות עם זקננו"
58
59
וסרטים סוציאליים ,אחרים על גברים ובעיקר
את האמת המרה על מחיר תאוות הכיבוש.
הקולנוע
על נשים קשי יום ,שהציעו תמונה ריאליסטית
שנות החמישים וכמובן ,הקולנוע החברתי
הפופולארי בעולם ,הצליח במאה ומשהו
וקשה על העולם האכזר .כמובן ,שני
של השנים האחרונות ,מזרח אירופה ,מזרח
שנות שלטונו לדחוף למחזור הדם של העולם
הסרטים הגדולים שלו "הולדת אומה" ו"באין
אסיה ,איראן ,אפריקה ודרום גם להוליווד
את הערכים שהקפיטליזם האמריקאי רצה
סובלנות" ,היו פוליטיים ועוררו לא מעט
יש סרטים חברתיים שהיא שולחת לעולם,
ביקרם .אורח החיים האמריקאי הפך להיות
מהומות כשהוקרנו .הסובייטים הפכו את
כאליבי חברתי .פרנק קפרה ובילי ווילדר
מודל חיקוי ודפוס מחשבה לא רק למאות
הקולנוע הפוליטי לתעמולה עם "פוטיומקין",
סטנלי
מליוני אמריקאים – ומעניין מה ומי השפיע
עם "אוקטובר" ,עם "אלכסנדר נייבסקי"
קובריק,
כהן
כאן על מי ,הקולנוע על המציאות או זאת על
של אייזנשטיין ועם שורה של במאים שבאו
כדוגמאות מודרניות יותר המנסים לחשוף
הקולנוע ,אלא גם למיליארדים בכל העולם
אחריו .הגרמנים והקולנוע האקספרסיוניסטי
את אבל הארומה הפוליטית ,שלעיתים
מחוץ לצפון היבשת .המודל של חברה
שלאחר מלחמת העולם הראשונה והסרטים
חריפה מאוד ,ושלעיתים משפיעה ומסוכנת
המבוססת על ערכי כבוד ,על משפחה ,על
של לני ריפנשטאל מפארים את הפשיזם
נחבאת באופן ערמומי בצורה ניכרת בסרטים
צדק ועל שיתוף הגלומים בחזון הג'פרסוני
הנאצי ,האיטלקים והניאו ריאליזם שלהם
האחרים ,שנקראים , FEEL GOOG FILMSאלה
שהפכו אח"כ גם לערכים של גלובליזציה,
באו להטיח את האמת המרה על מחיר תאוות
שאמורים להשתיק את המצפון שלנו ולעורר
של ניצול כלכלי ,של קפיטליזם חזירי ,של
הכיבוש .הרשימה רק הולכת ונמשכת ככל
בנו את בלוטות החשק ,כדוגמת הסרטים
שטחיות תרבותית ושל אלימות אישית
שנמתחת לה ההיסטוריה של הקולנוע .אנשי
ההוליוודיים הקלאסיים .כאן ההשפעה היא
ושלטונית עם התמוטטותו בים של בום
הגל החדש והקולנוע הפוליטי הקיצוני של
חמקמקה ,ממזרית ,כמעט בלתי מורגשת,
כלכלי המזימה הזדונית של הסוף הטוב,
גודאר ,הקולנוע הגרמני החדש ופאסבינדר.
טבולה בערכי הפקה ובעושר ויזואלי ויותרה
ה"האפי אנד" החותמת כל סרט הוליוודי
הסרטים החברתיים של האנגלים – סרטי כיור
כלכלית .אבל איזו השפעה יש לה .כאן נוצקו
כמעט ,מלווה בחלום האמריקאי המזויף של
המטבח של ומפרשים את העולם מסביבם.
כמה מהאימאז'ים המשותפים הבולטים
ההצלחה .רוצה לומר -של ההבטחה שאם
אותנטית.
ביותר של הציוויליזציה – מ"קזבלנקה",
תעבוד קשה ,תתמיד ,תוותר על הנאות החיים
צילום ,פס קול ועריכה (הכלים הבסיסיים
"חלף עם הרוח"" ,הקוסם מארץ עוץ"" ,צלילי
ואם יהיה לך גם קצת מזל – תוכל להגיע
של אמנות הקולנוע).האוטומטית פותחת
המוסיקה" ועד "נהג מונית"" ,צייד הצבאים",
אל קצה הפירמידה .השחקנית המחליפה
את הצוהר וההרגל עושה את השאר .לטובת
"אפוקליפסה עכשיו" ,בלייד ראנר" ו"מלחמות
המוכשרת תקבל את התפקיד הראשי בהצגה
עולם צודק יותר.ריאליזם שלהם באו להטיח
הכוכבים".
כי ה"גראנד דאם" תשבור רגל ,הבחור יפגוש
60
והסאטירות
החברתיות
רוברט
אולטמן,
שלהם, האחים
המסחרי
האמריקאי,
הקולנוע
בסוף את הבחורה לחתונה מאושרת למרות התנגדות ההורים ,מאמן הכדורסל (או פוטבול ,או בייסבול או כל ספורט שלא יהיה)
״ הקולנוע המסחרי האמריקאי ,הקולנוע הפופולארי בעולם ,הצליח במאה ומשהו
יזכה במקום הראשון בליגה עם הקבוצה שלו, וכן הלאה וכן הלאה .ואנחנו הצופים יוצאים מהאולם מסופקים שהאיש (או האישה או הקבוצה) שלנו הצליח להגשים את החלום ולרגעים גם לנו טוב .אפילו שאנחנו חוזרים
שנות שלטונו לדחוף למחזור הדם של העולם את הערכים שהקפיטליזם האמריקאי
הביתה לטרדות ולקשיי היום יום שאין בהם דבר המזכיר את ההצלחות שעל הבד. אבל לשעה וחצי היינו במקום אחר – יפה,
רצה ביקרם .״
טוב ומטיב שבו הכול מסתדר ויש מי שאחראי ואז אנחנו שבעים ,ואז הקתרזיס שלנו מסופק ואז אנחנו לא שואלים שאלות קיומיות
המפעילות גם את האולפנים הגדולים לא רוצים את זה .הם רוצים שקט תעשייתי ,שקט חברתי.
והולכים לישון על בטן מלאת סיפוק ,וקמים
ולכן הם מספקים ובינתיים בישראל ,למרות ההצלחות של הקולנוע שלנו בעולם ,ואולי דווקא
מחר בבוקר ,בשקט ,לעבודה – אם יש כזאת.
בגללן ,רבות הטענות מצד הדיוטות ,בעיקר מהימין על התכנים הפוליטיים של הסרטים שלנו.
עכשיו ,תארו לעצמכם שהסרטים היו נגמרים
טענות מסוג "הקולנוע בישראל רובו ככולו שמאלני ,ואמון רק על הפקת סרטים אנטי ציוניים
אחרת – הבחור לא היה מוצא את הבחורה
המכוונים לתפיסת החיים ולרצונות הפוליטיים של שונאי ישראל באירופה ובעולם" ו" הקולנוע
ו"הגראנד דאם" הייתה זוכה לביקורות טובות
הישראלי ברובו מקדם את הנושא הפלסטינאי ומתחנף לתפיסות העולם של הליבראלים
כשהמחליפה נשארת בבית ,והקבוצה הייתה
האירופאים" הן לחם חוק בכל ויכוח על תקציבים או על מעורבות פוליטית .האמת ,לפחות
מפסידה במשחק הגמר .מייד היו עולות
בשנים האחרונות היא שונה לגמרי.קומץ מהסרטים אכן עוסקים במלחמות ישראל וביחסים
השאלות – למה ? למה ככה ? למה החיים
עם העם הפלסטינאי תחת כיבוש ,אבל מה שהמקטרגים לא מבינים הוא שגם הסרטים
לא צודקים ? וכשמתחילות השאלות ,קשה
ה"ניטראליים" מגיעים למסך עם מטען פוליטי לא קטן .פוליטי במושגים של רצון להציג תמונת
לדעת היכן זה נגמר .אולי באי סדר חברתי...
עולם מפרספקטיבה מסוימת ,בעיקר בסיפורים אישיים של מי שמספר על סביבתו הטבעית.
והמנהלים שם למעלה ,של חברות הענק
61
קחו למשל את "אושפיזין" ששם את החוזר בתשובה ,שולי ראנד ,על המפה .הסרט המציג את החיים בסביבה ברסלבית צולם בתוך השכונה החרדית וזכה לברכתו של הרב ,שידע שכך הוא יוכל להציג את נקודת המבט שלו על החזרה בתשובה ועל החיים בצל האמונה ,או את "למלא את החלל" של רמה בורשטיין שחזרה על אותו ניסיון מוצלח. דומה המקרה של "עג'מי" המציג את החיים בשכונה היפואית מתוך הביקורת החברתית הערבית-ישראלית וחושף את הבקעים בתוך אותה חברה .דוגמאות נוספות של סרטים שהגיעו למודעות ולפרסים ,בארץ ובעולם: "אפס ביחסי אנוש"" ,את לי לילה"" ,גט", ,
"הרחק
"הגננת"
"מנפאואר",
"מיתה
מהיעדרו", טובה"
"יונה", אמריקה.
האמריקנה בעיוותה .ועליית ערך הכסף, התנחלו בלבבות עם השתנות העלילות המוצעות לנו בקולנוע מבלי שנרגיש .לסדר הציבורי .ואם יהיה לנו מזל – אולי הראלה תתקשר גם אלינו .את האופיום להמונים, עם צריכה שבועית של סרט גדול מהחיים, פנטסטי
מהחיים,
שתשכחו
מהחיים.
ו"שקופים" השנה" ,הנוער"" ,מפריח היונים", "סוכריות"" ,שש פעמים" ו"בית לחם" בשנה שעברה .כל הסרטים מציעים עמדה חברתית פוליטית ,כולם ,כל אחד בפינתו מבקשים הארה ,הכרה ושינוי .הנושאים בהם מגוונים: התנהגות הנוער ,יחסי עובדים -מעבידים, שרירות הלב של הממסד הדתי ,גילוי עריות ,כאבי הזקנה ,זעקת הנכים ,ניצול ילדים ,חשבון נפש עדתי ועוד ועוד ,רשימה המוכיחה כי הקולנוע שלנו רב -גווני ומפותח יותר ממבקריו הפוליטיים .כל עוד הוא חי, הקולנוע ימשיך להטעין אותנו בנקודות מבט ובפרספקטיבות מגוונות .רק כך הוא יכול לחיות ,לנסות לרגש ,לנסות להשפיע .רק כך הוא יוכל למלא את שליחותו רבת הפנים .רק שאנחנו נדע ש"עובדים עלינו".
גידי אורשר הוא מבקר הקולנוע של גל"צ ,ומרצה במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה, מחלקה לצילום ,מדיה וקולנוע.
62
63
64
מורן שוב
נוגה מון אמור האמנית והאוצרת מורן שוב מספרת את סיפורו של "חלון האמנות נגה היקרה" שפעל במשך חמש שנים במרחב הציבורי של שכונת נגה היפואית ,הציג כחמישים תערוכות והיה לאבן דרך נוגה ביפו בדיוק לפני עשר שנים ,במרץ "חלון האמנות של נגה היקרה" החל לפעול בשכונת מגוריי ׂ .2004שנה קודם ,במרץ 2003הוצאנו לאור גיל טבת ואני את הגיליון הראשון של העיתון "נגה היקרה" נוגה ִאל-עַ' ְליָיה ,نوغا الغالية) ,שנכתב ,נערך ,צולם ועוצב על-ידי תושבי השכונה .עשינו זאת (בערביתׂ : מתוך אהבה לשכונה וליפו .באופן דומה נולד גם החלון :ברחוב רוחמה ,6החוצה את השכונה מאילת לסלמה ,עמדה ,נטושה ,ויטרינה ששימשה בעבר חנות טקסטיל .קבלתי את ברכת הבעלים ,שיפצנו וחיברנו אותה לחשמל ,עיצבנו לוגו ,כתבתי טקסט אוצרותי ,הפצנו הודעה לתקשורת ושלחנו הזמנות. "גלריה" של עיתון "הארץ" פירסם תצלום מתוך התערוכה במדור "תערוכות" ,וערב הפתיחה שקק אנשים .מאותו ערב והלאה ,ובמשך חמש שנים ,אצרתי כחמישים תערוכות בחלון ,שעם הזמן גם התרחב ונדד לשני כתובות נוספים במעלה הרחוב .החלון הראשון אמנם היה ויטרינה בגודל מטר על שניים ,אבל מידותיו מעולם לא הגבילו אותנו :בערבים של פתיחת תערוכות היתה פולשת התערוכה מן החלון אל הרחוב באמצעות מיצבים ,מיצגים ,מוזיקה ,ובעיקר באמצעות הקרנות ענק של עבודות וידיאו או שקופיות על קירות ברדיוס שמסביב לחלון .כל הציוד – בהשאלה מידידים .בשנה הראשונה הציגו בחלון אמנים שפעלו בשכונה וביפו ,אבל מהר מאוד התרחבה התצוגה ואצרתי בחלון אמנים אורחים .תערוכה התחלפה בתערוכה ,כעשר תערוכות בשנה ,כך שהחלון אף פעם לא הוחשך. ואמנם ,בשעות הערב ,כאשר החשיכו רחובות השכונה ונדלקו פנסי הרחוב ,נדלקו גם אורות הניאון בחלון האמנות והוא נדמה לקופסת אור .בדצמבר ,2007את המעבר לכתובת החדשה והמורחבת ברוחמה ( 7החלון גדל ובנינו לצדו גם שני ספסלים) ,חגגנו באירוע אמנות רב משתתפים שכולו קופסאות אור ועבודות אור בכיכר סגולה הסמוכה ובין המוסכים.
65
66
67
לאירוע קראנו "בחסות האור" וליווינו אותו בגיליון מיוחד של "נגה היקרה" .את חלון האמנות המחודש התצלומי-פנורמי "מוזיאון אדום" ,שהציג הקמת תערוכה במוזיאון ִ חנכה האמנית דנה לוי בקולאז'
מסגרת ת
ישראל בירושלים .בימים אלה במוזיאון חיפה מוצגות עבודות של האמן אסף עברון ,שאת תערוכתו הראשונה אי-פעם" ,אין חדש תחת השמש -אין יום דומה ליומו" ,הציג בחלון האמנות. אבל לא רק אמנים בעלי שם או כאלה שּברְבות השנים נעשו לבעלי שם הצגנו בחלון ,חלילה :האמנים
"חלון האמנות נגה היקרה"
והתערוכות שהציגו היו אלה ששפעו נדיבות וקשב לאדם ,לציבור ולמרחב הציבורי .החלון והצופים
עלות של 70ש"ח עבור תאור
חוקיו ,ועם כל תערוכה ,לכן ,חידשנו :בערב יום השואה שחל במאי 2005פתחנו בחלון את התערוכה
ש"ח עבור הדפסת מדבקת
בו נדמו בעיני למעין כלים שלובים – שמתקיים ביניהם איזון מניב השראה .אף אחד לא כפה עלינו את "אור שחור" של אריאל ינאי-שני ,ובה צילום פנורמי של נוף יערות עצי ליבנה שחורים ,נוף מחנה השמדה בפולין .החשכנו את הרחוב והתכנסנו קהל רב סביב החלון משום שביקשנו לעצב את תודעתנו
ששילמו האמנים (סה"כ 0
גם באמצעות המבט .מבט משותף כמוהו כעדות משותפת ,ועדות משותפת הופכת קהל אנשים לעדה,
התמודד כל אמן עם ההוצאו
לו ולאמנית אורלי מיברג ,שבאותם ימים הציגה תערוכה בגלריה נגא בתל-אביב .תערוכתם המשותפת
והכיבוד לפתיחה .שאר ציו
לקהילה .את ההשקה לספר "מה נשמע בבית" שהוציא אדם ברוך ב ,2004-חגגנו בתערוכה משותפת בחלון נשאה את השם" :דיוקן אמי" (שהוא גם שם הפרק הפותח את הספר של אדם). בתערוכה "סוגה עילית" הציגה העיתונאית והמשוררת מיה סלע טקסט; שיר שלה; בגדול ,כך שפלש מן החלון אל הקיר .הצגנו בחלון תערוכה קבוצית של פסלים מיניאטוריים ,חפצי חמדה ,של ילדים תושבי השכונה; הצגנו תערוכות ראשונות של בוגרים טריים של בתי ספר לעיצוב ולאמנות; הצגנו תערוכות של צלמי עיתונות ,של אדריכלים ומעצבים שאינם אמני גלריות; הצגנו את אוסף חולצות הטריקו האקטיביסטיות שאסף ותיעד רונן אידלמן (אז עורך אתר "מארב" והיום מעורכי "ערב-רב"); את המוזיקה שליוותה את פתיחת התערוכה "סגולה נפלאה לומר" ,שבה הציג אהוד שגב פיסול באור ניאון של הגרפיטי הנפוץ בארץ "נ נח נחמן מאומן" ,סיפק וואן של ברסלבים; באוגוסט 2008פתח
68
שקופיות ,מערכות סאונד –
עבודת האוצרות נעשתה ב
מחברים ושכנים שהם בע
"נגה היקרה" מומנה באמצע מאנשים
תקציב?
המעצב שולי שטראוס את התערוכה "ריצת משוכות" ביחד עם טקס פתיחת האולימפיאדה בסיאול בטקס פועלי-ביקורתי משלנו .ועוד ועוד ,כחמישים תערוכות .התפיסה שלי ושל חבריי לשכונה ושל עשרות האמנים שהציגו בחלון היתה שהאמנות שאנחנו מציגים אינה מפחדת מעוברי אורח ,ואינה
" פעל ללא תקציב .מלבד
רה/חשמל לכל תערוכה ו30-
ת שם האמן ושם התערוכה
100ש"ח לתערוכה לאמן),
ות שלו עבור הפקת היצירה
וד כגון מקרני וידיאו ,מקרני
– התקבלו תמיד בהשאלה.
בחינם .עזרה בתלייה קבלנו
עלי מקצוע .הדפסת עיתון
עות מודעות/חסויות/תרומה בשכונה.
מונעת עצמה מהם במנגנונים של ריחוק והזרה .במלאת שנתיים לחלון כתב אדם ברוך טקסט קצר לכבודו; בין השאר כתב" :אם היו בתל-אביב עוד 20חלונות שכאלה ,בשכונות ובאיזורים שונים ,תל- אביב היתה באמת עיר של אמנות ...מתוך הרחוב היפואי ,מתוך המוסכים והמסעדות והזגגים ,קופץ לעין חלון אמנות שהוא גם הרמטי ,גם מעט חידתי ,וגם משתתף טבעי בסיפור הכללי כאן ,ואף יפואי לא שואל מה זה? ולא שואל מה פתאום?"... הגיאוגרפיה והמרחב של שכונת נגה עד לפני שנים אחדות -שכונה קטנה ,ריבועית; רחובות רחבים, בנייה נמוכה; בתי מלאכה ומפעלים זעירים בקומת הרחוב ,סטודיות של אמנים – איפשר מבט פנורמי ודמוקרטי וידידותי בין אנשי השכונה וביניהם לבין המקום .כעבור חמש שנות פעילות ,חשנו על בשרנו שהשכונה שלנו הופכת ללוח משחק מונופול קבלני :נדל"ן אגרסיבי לוחץ את השכונה מכל עבריה ,וזה, כבר לא המשחק שלנו .בוקר אחד תם עידן :שוכרים חדשים נכנסו לרוחמה ,7וללא הודעה מוקדמת "מ ֱחוָות נֹוף" של האמנית עמדו לשבור את הקיר שעליו עמד החלון .באותו זמן הוצגה בחלון התערוכה ֶ רותי אגסי" .מדוע עומדת כאן מכולה?" שאלתי את הבחורים שעמדו בינה לבין החלון" ,מחר שוברים את הקיר" השיבו" .ומה תעשו עם המסגרת היפה הזאת והצילום היפה שבתוכו"? שאלתי" .אנחנו מעיפים את זה" ,הם אמרו .ככה זה כשכרישים נוהרים לסחור בחללים .בעזרת שכנים מסורים העברנו בזהירות את החלון אל הקיר ממול .הצגנו בו עוד שש תערוכות עד שכיבינו את האור .כמחאה על הצל הכבד שמטילה הבנייה לגובה על השכונה ,החשכתי את חלון האמנות המקורי הראשון ,פשוטו כמשמעו ,בעבודה לה קראתי "לא תראו" .מאז אני אוצרת ומבקשת להאיר מקומות אחרים.
מורן שוב ,אמנית ,אוצרת ומוציאה לאור 69
נתן זהבי
אני אהבל לקח לי הרבה זמן להבין את זה אבל לקראת הסוף הבנתי .אני
מחשש שלא יהיה לי נעים לקרוע להם את הצורה כשיגיע יום דינם ואז
איש תקשורת שעסק ועוסק כמעט בכל תחומי התקשורת הכתובה
הם יאמרו "איזה טינופת הזהבי הזה אני מזמין אותו לארוחת צהריים,
והאלקטרונית .קיבלתי את פרס סוקולוב ,פרס אומץ ,פרס השדר
לוקח אותו איתי לנסיעה לחו"ל והחרא משחיל אותי בהזדמנות
המצטיין ועוד כל מיני פרסים בצורת פסלונים ותעודות ובאחד הימים
הראשונה" .אז לא.
איזה אספן דפוק יקנה אותם ב 50 -שקלים .אומרים שיש לי השפעה
אני אהבל כי אני לא הולך לפרמיירות ,להשקות ,למסיבות יום הולדת,
על ציבור גדול :בכל טרום בחירות מציעים לי להיות מועמד לכנסת
לחתונות לבר-מצוות ,לבריתות ולכריתות כי אני חושב שאלו פסטיבלים
ובכל פעם אני דוחה את ההצעה בטענה שהפוליטיקה היא כבריכה
של מעטפות מזומנים ולא מסיבות אמיתיות .אני אהבל כי אני אומר
מלאה חרא ומי שנכנס אליה חייב ,אם ירצה או לא ירצה ,להסריח.
לאנשים מה אני חושב עליהם אפילו זה לא פוליטיקלי קורקט ,ובזאת
אני שונא סירחון .אני יכול להמשיך בבלה בלה בלה הזה אבל אקצר
הופך עצמי לרשע מרושע .אני אהבל כי לא נעניתי להצעות להשתתף
ואגש לעניין.
ב"אח הגדול וי.איי .פי ,".ל"מחוברים" ,לתכניות בישול ולעוד תכניות
אני אהבל כי עד היום לא לקחתי שוחד למרות שהציעו לי ,מעולם
זבל חטטניות שהיו מכניסות לחשבון הבנק שלי מאות רבות של אלפי
לא מכרתי את העיתונאי שבי תמורת טובות הנאה מפליגות ,אני לא
שקלים.
מתחכך עם ראשי ממשלות ,עם שרים ,עם ח"כים ושאר מרעין בישין
אני אהבל כי איני מיחצ"ן ומקמבן את עצמי ,למען יוזכר שמי במדורי
70
רכילות ,איני הולך לפאנלים פוליטיים או חברתיים שמנחים אותם
"יד שרה" לכיוון בית החולים "איכילוב" בצהרי יום שבת .הילד ,שהיה
אפסים נפוחים מעצמם (ועם הרבה טקס בישבן?).
חיוור ושראיתי אי אלו צינורות מחוברים לגופו ,חייך אליי חיוך גדול
אני אהבל כאשר אני טס לחו"ל על חשבוני ולא מקמבן עם החברה
,החזרתי לו ושאלתי אותו "אנחנו מכירים?" הוא ציחקק והשיב "כן,
שדרכה אני טס טיסה חינם ואירוח תמורת כתבהמפרגנת על היעד כפי
אתה זהבי עצבני ,אבא שלי כל יום שומע אותך ואני גם " .שלוו (מה
שעושים רוב עמיתיי.
המילה? לא ברור לי) קשישים רבים עוצרים אותי ברחוב ומביאים לי
אני אהבל שהקדשתי לילות כימים למען בעלי מוגבלויות ,קשישים
נשיקה של הכרת תודה על שאני אומר את שהם חושבים ואין להם
עניים ,ניצולי שואה דפוקים ,מהלך שעלה לי בבריאות ובכסף רב.
היכן להתבטא ,משנים את דעתי על עצמי .אולי צריך שיהיו אהבלים
אם אמשיך לפרט כמה אני אהבל אני עלול להיכנס למרה שחורה
כמוני ,ואולי אני כן שווה משהו .רק רגע ,טלפון ,ממפלגת "עלה ירוק"
ולדפוק בקבוק ויסקי עם שלושה צינגעלך ,גראס רפואי (באישור)
רוצים שארוץ לכנסת –אם הם מתחייבים לספק לי גראס עד יום מותי
וללכת לגג של "עזריאלי" לחשוב שאני ציפור ולעוף אל הבלתי נודע.
אולי אשקול בכובד ראשי המסטול ללכת על זה.
אז אני עוצר את הווידוי. מה שעוצר אותי זה הזיכרון של פגישה שהייתה לי באופן אקראי עם ילד בסביבות גיל עשר שאישה צעירה הובילה על כסא גלגלים של
נתן זהבי הוא בעל התוכנית "זהבי עצבני" ברדיו ללא הפסקה ( 103אף.אם ).ובעל טור ב"מעריב סופשבוע".
71
פרופ' מיכה קירשנר
פגיעות \ Vulnerability על תערוכת אמני המחלקה לצילום ווידיאו וקולנוע ומרציה. המרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה .גלריה "מקום לאמנות". יוני 2015 אמני המחלקה לצילום ווידיאו וקולנוע
שכן נכסים ,דעת וכבוד אינם אלא סוגים שונים
במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה ,הציגו
של כוח ה"פגיעות" היא המשמעות שאדם
בתל-אביב,
מייחס להיפגעותו ,בהקשרים פיזיים ,מיניים,
"פגיעות"
מגדריים ,פוליטיים ,שבטיים ,רגשיים או נפשיים.
בגלריה תערוכה
72
"מקום העוסקת
לאמנות" במושג
(.)Vulnerability
פועל יוצא של תחושת היעדרותו ונפקדותו
פרשנותם \ עמדתם \ תובנתם \ חרדתם \
התודעתית של "האחר" ושל תובנת ה"אחרות".
התרסתם ,הוצגה בסדרת עבודות חודרניות,
הפנמת ה"פגיעות" ופירוקה לרכיביה השונים
וטורדות מחשבה ובהקשר ישיר לאותה
היא ,אולי ,המפוח המפזר ערפל ומאפשר מבט
"פגיעות" מדוברת ולשבריריותו של "האחר".
בהיר יותר של "האנושי" ושל זיהוי יכולתנו
עניינה של תערוכה זו היה עיסוק בייצוגים שונים
לחוש הזדהות ושייכות .כי אולי ,איש תמים
של מושג ה"פגיעות" .איש ודרכו ,על הציר שבין
שכמותי ,אני שבוי של אנליזה והפנמה
פגיעות פרטית ופגיעות אוניברסאלית.
שכלתנית" ,שתסב עצמה לתרופה ,למזור
מה צורך לו לאדם בשימוש לרעה ()?abuse
וכנתב עוטף ומכיל .
ב"פגיעות"? כי זה "מצב הטבע" (תומס הובס)?
תפיסתו של ג'ון לוק ( )John Lockeבנוגע
שני ציטוטים מתוך "לויתן" אולי יבהירו עמדתו
ל"מצב הטבעי של בני-האדם" (פרק ב' "על
היטב" :מצב האדם ...הוא מצב של מלחמת
הממשל המדיני") ,המנוגדת לראייתו של בן-
איש באחיו" ובנוסף" :הרגשות הגורמים יותר
תקופתו תומאס הובס , ,היא ברורה ובהירה:
מכול את ההבדלים בשכל הם בעיקר התשוקה,
לאדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות.
הגדולה יותר או פחות ,לכוח ,לנכסים ,לדעת
נכון ,אני אומר ,אך מי יהיה הריבון ( ריבון = מתן
ולכבוד .את כל אלה אפשר להעמיד על
זכויות = דיסוננס כמו דיסוננס כמו דיסוננס)
הראשונה ,היא התשוקה לכוח.
שיוציא זאת מן הפועל אל הכוח?
73
74
75
הסובייקט (האדם) ,מתוך זיהוי פגיעותו ,מדומה או אמיתית ,פוטנציאלית או קינטית ,ממצב ומעצב עצמו כפרסונה (אני אדם ראוי? בעל ערך? פגום מיסודי?) .על ציר זה סורק הסובייקט את טבעם של ּשׂא עֵינָיו אנשים אחרים בערכים אתיים של רעים ,של טובים ,של חומלים ושל עוינים .מבחינת..." :וַיִ ָּ ְצרֵינּו"... ַתה אִם ל ָ ּאמר לֹו ֲהלָנּו א ָּ ְהֹוש ַע ֵאלָיו וַיֹ ֶ שלּופָה ְּביָדֹו וַ ּיֵלְֶך י ֻׁ ְחרְּבֹו ְׁ ְהֵנּה אִיׁש עֵֹמד ְלֶנגְּדֹו ו ַ וַ ּיַרְא ו ִ (יהושע ה' ,י"ג) .דרך פגיעותו המדומה או האמיתית ,הוא מפנים ומשליך על טבעו של העולם .עולם ָמת ואולי המפתחָ ,מוֶתְּ ,ב ָהלָהִּ ,בעּותיםֲ ,ח ָרדָה, ַחדֲ ,אי ַ ֵימה ּופ ַ נגלה העמוס סימבוליזם של אימה -א ָ שׁשָ ,מגֹור ,מֹורָא ,מורך לֵב. ֲח ָׁ
מה צורך לו לאדם בשימוש לרעה ( )?abuseב"פגיעות"? כי זה "מצב הטבע" (תומס הובס)? ונחזור
אל
תומאס
הובס,
נמצא
בכיסו
של
הפילוסוף
הטוען,
בין
השאר,
שאדם יהיה בטוח רק כאשר ישלוט ,באופן בלעדי ,על כל בני האדם האחרים (או משאבים חומריים) .כלומר ,עלינו לחפש את שורש הדחף לפגוע ,ביצר האדם? בחרדתו מכול "אחר" המערער על התקיימותו "הנורמטיבית"? מטלטל לחשוב שאנשים נושאים עמם, את חרדת הפגיעות ,גם לאחר שמניע הפגיעות (מלחמה?) פסק וגם לאחר תורת הנפש נתנה דעתה ,ועוד איך ,למושג Emotional vulnerabilityשהוא ,לעיתים ,פתיל לאימפוטנציה נפשית מתמשכת .שהפוגעים לא נמצאים עוד בין החיים .הפגיעה מתנייעת אתנו לכל מקום, לכל מצב ובכל הקשר .המציגים הפנו אלומה בהירה בניסיון להציג או לייצג תופעה אפלה.
משתתפים: רחל ארז ,שרון ברקת ,אורי גרשוני ,עודד הירש ,שגית זלוף נמיר, ראובן קופרמן ,מיכה קירשנר ,חנה שביב,שמחה שירמן
פרופ' מיכה קירשנר .אוצר התערוכה.
76
77
78
79