טרזה המרדינגר 4401.01.22
תל אביב רח' טבריה 1
קרובים וידידים יקרים, אחרי שרובכם כבר כתבתם לנו ואמרתם עד כמה אתם משתתפים בשמחתנו על עלייתנו המפתיעה לפלשתינה ,ברצוני לספר לכם בקיצור נמרץ מה עבר עלינו בשנים האחרונות ועל הצלתנו הבלתי צפויה ,שהגיעה ממש ברגע האחרון 0אני מקווה שאף אחד לא יכעס על כך שאני כותבת מכתב משותף בהעתקים לכולכם0 ראשית ,ברצוני להדגיש :אורי ואני היינו ביחד לאורך כל התקופה 0לעתים קרובות הדבר היה מסובך והתאפשר רק בקושי רב ,אבל לעולם לא אתחרט על כך, בהתחלה ,עד אמצע שנת ,1.21היינו ברודניץ 0משם עוד הספקתי לכתוב לכולכם ואחדים מכם הספקתי אפילו לפגוש 0שם מצבנו עדיין היה די טוב ובעיקר הייתי מאד מרוצה מהעבודה שלי 0באמצע 1.21נאלצנו למסור את הבית היפה שלנו ,כמו שנאלצו גם מוסדות דומים אחרים ,מאחר ושוב לא הותרו לימודי הכשרה מקצועית ליהודים 0רק משקים שיכלו לפרנס את עצמם הורשו להמשיך בפעילות 0נאלצנו לשלוח הביתה את כל הילדים שמתחת לגיל 11ולהשאיר רק את אלה שיכלו להרוויח ולהתקיים בכוחות עצמם0 סגרנו ועברנו לחווה אחרת ליד קוטבוס0 אני לא הייתי מחויבת לעבור איתם 0מכיון שאורי עוד היה כל כך קטן אני בכלל לא הייתי מחוייבת לעבוד0 אבל אני העדפתי לעבוד בשדה מאשר לשבת בטל עם אורי בברלין 0כפי שיתברר בעתיד – זו היתה ה החלטה החשובה ביותר שלי0 החיים בחווה הזו היו נ ו ר א קשים 0חיינו בתנאים פרימיטיביים ביותר 0גרנו בטחנה ישנה ללא מים וללא חשמל ,לעתים קרובות בחושך ממש ,שכן כבר לא היה ניתן להשיג נרות, נפט היה רק לעתים רחוקות וגם אז רק בקיצוב0 העבודה היתה מפרכת ,היחס אלינו היה רע במיוחד 0האוכל עדיין היה נסבל מכיוון ששם עוד קיבלנו הקצבת מזון של עובדי עבודה גופנית קשה ,מה שנותן להבין עד כמה העבודה הייתה באמת קשה 0החווה הזו הייתה ענקית 0מלבדנו עבדו שם איכרים פולניים ,שבויים
צרפתיים וחניכי מוסד לעבריינים 0אנחנו דווקא הסתדרנו לא רע עם כולם למרות שלא היינו אמורים להיות בקשר איתם 0היחס אל הקבוצה שלנו היה הגרוע ביותר0 כעבור 2חודשים בלבד נאלצנו לעזוב גם את החווה מאחר שלא הרווחנו מספיק0 ה"גברים" קיבלו 44פפניג לשעה וה"נשים" 1.פפניג לשעה ,מפני שכולם היו עדיין בני נוער0 נאלצנו לכן לפרק את הקבוצה ולעבור יחד עם שתי קבוצות של בוגרים לשתי חוות אחרות 0אני הגעתי לחווה (בשם סקאבי) גם היא ליד ברלין 0שם המצב היה ממש חמור: עבודה נורא קשה ,בלי אוכל ובתנאים פרימיטיביים ביותר 0נוסף לכל הצרות גם אני נאלצתי לצאת לעבודה בשדה ולא הייתה לי שום אפשרות לדאוג לאורי 0בבוקר הלבישו אותו ואז הוא היה צריך להעסיק את עצמו לבד במשך כל היום כולו 0היינו שם במשך שנת 1.24כולה 0בשנה הזו היינו במתח תמידי מיום ליום ומשעה לשעה לקראת הדפורטציה (ההגלייה) הצפויה 0כל החברים והקרובים נעלמו זה אחרי זה 0גם מבינינו היו כמה לעזוב מאחר שבקהילות רבות עלתה דרישה שהילדים יגורשו יחד עם הוריהם0 בספטמבר ערכו אצלנו חיפוש יסודי 0בהזדמנות זו החרימו את מעיל הפרווה שלי 0את המעיל הזה החזקתי על פי אישור שקיבלתי מהגסטפו בליבק 0כשהייתי בביקור משפחתי בליבק הצלחתי להוכיח שאין לי שום מעיל אחר ולכן קיבלתי אישור 0אבל הגסטפו של פוטסדם לא הכירו באישור שקיבלתי בליבק 0הם החרימו לי את המעיל והודיעו לי שאני "עוד אשמע מהם" 0המשמעות הייתה ברורה מעבר לכל ספק 0עד לחודש נובמבר חיכיתי יום יום לפקודת הגירוש 0בנובמבר באמת הופיע קומיסר ממשטרת פוטסדם כדי לקחת את אורי ואותי 0מי שהציל אותי היה בעל החווה 0הוא אמר שברגע זה ,באמצע העונה של אסיף הסלק ותפוחי האדמה ,הוא לא יכול לוותר על שום כוח עבודה ,והציע לדחות את העניין בכמה שבועות 0מאחר שהוא היה נאצי ,חבר מפלגה ותיק ומוערך ,הוא הצליח לשכנע0 פקיד הגסטפו צרח עלי שאתכונן ,בקרוב הוא ישוב ,ואז העניין יגמר 0זה כמובן היה מאד מעודד000 באופן לגמרי לא צפוי ,באמצע ינואר ,קיבלתי מכתב מטורקיה המודיע
שיש להם
סרטיפיקט בשבילנו 0אף אחד לא ידע להגיד לי מה לעשות עם המכתב הזה 0היה חשש שזה עוד יותר מסוכן :לא מספיק שאני יהודיה אלא עוד יהודיה שעומדת לקבל אזרחות פלשתינאית 0בסוף החלטתי ,על דעת עצמי ,לסמוך על הקונסוליה השויצרית 0זה לגמרי לא היה פשוט 0יהודים עם הטלאי הצהוב לא הורשו להגיע לשם 0הקונסוליה ממוקמת ממש
ליד שער ברנדנבורג וכל הדרכים לשם חסומות ליהודים 0הצלחתי בכל זאת להגיע כשאני משכנעת שוטר אחרי שוטר שיתנו לי לעבור 0הקונסול השויצרי היה ממש מופתע אבל הוא התייחס אלי בכבוד והבטיח לי לנסות לטפל בעניין 0בקושי חזרתי הביתה וכעבור כמה ימים חזר אותו קומיסר גסטפו שהיה אצלנו בנובמבר 0הוא אמר לי להתארגן ולהיות מוכנים לעזוב את החווה תוך 1.דקות 0אני הנחתי כמובן שהולכים לפולין ולכן לא לקחתי איתי כמעט כלום 0כולנו ידענו מה משמעות הדבר 0כשהיינו בתוך המכונית הוא הואיל לשחרר הצהרה :את יודעת איזה מזל של כלבים יש לך? אתם לא נוסעים לפולין אלא אתם מועמדים לחילופין בפלסטינה 0בינתיים זה עוד לא לגמרי סגור 0ראשית יש לבדוק את כל הניירת ולוודא איזו נתינות יש לי כרגע 0לכן למשך כמה ימים יעבירו אותי לבית הסוהר בפוטסדם 0אורי יעבור למעון ילדים 0אני התגוננתי בתוקף ואמרתי שאני בשום פנים ואופן לא מוסרת את אורי 0לבסוף הצלחתי להשיג הסכמה שאורי ייכנס איתי לבית הסוהר נו, ה"כמה ימים" האלה התארכו ל 11-חודשים 0וכך ישבנו שם ,כלואים בתא ומחכים בסבלנות מיום ליום 0אורי חלה בשעלת ,ובתנאים האלה של חלונות סגורים ,טיול של 4. דקות ביום בחצר קטנה וללא כל תרופות ,זה בהחלט לא היה קל 0אבל בסוף גם זה עבר0 אני הייתי ביחסים טובים מאד עם הסוהרות 0למזלי ,אחרי שישבתי 4שבועות ללא עבודה (קריאה הייתה אסורה באיסור חמור) הן התחילו להביא לי עבודות סריגה 0במשך הזמן סרגתי 44סוודרים ועוד בערך 0.סריגים אחרים 0בהדרגה התרגלתי לחיים שם ,אבל ההפצצות האיומות בלילה ,כשאנחנו כלואים בתא החשוך ,עלו לי בהרבה עצבים 0זה, והמראה של אורי שלי הכלוא בתא 0הוא היה נהדר אני לעולם לעולם לא אשכח – אף פעם הוא לא הוציא אפילו מילה אחת של תלונה0 במובנים רבים התקופה בכלא הייתה מעניינת ומאלפת בשבילי 0בית הסוהר השתייך לגסטפו 0האסירות הגיעו מכל מדינות הרייך 0כולן היו עברייניות פוליטיות (בדיחות על המשטר ,שוק שחור וכד') 0לנו ,כמובן ,היה אסור לדבר איתן 0אבל הייתה לנו מקלחת משותפת ושירותים משותפים ,מה שאיפשר שיחות ארוכות מאד ומפורטות מאד 0היו ביניהן רק יהודיות בודדות ,בעיקר כאלה שהסתתרו ונתפסו0 באמצע דצמבר הגיע פתאום הקומיסר "שלי" ואמר לי :היום אנחנו נוסעים 0כששאלתי: לאן? הוא ענה" :את זה את עוד תראי" 0נסענו כל הלילה ואז נשארנו חצי יום ב000 קרלסרוהה!
תארו לעצמכם אותי ,אסירה ,עם קצין הגסטפו ,יושבים במסעדה של תחנת הרכבת! איזו הרגשה מוזרה 0ואז הגענו לשטרסבורג ושם נאלצנו שוב לחכות 0ימים בבית סוהר0 ואז לילה אחד בכלא בננסי0 משם הגענו למחנה העצירים ויטל 0שם כבר הרגשנו ממש בשמים 0כמה פעמים היה אמור להתארגן הטרנספורט אבל כל פעם הוא נדחה 0עד שב 4.0401.22-יצאנו סוף סוף לדרך0 הגענו לכאן ב 110101.22אחרי נסיעה די מסוכנת – כל הדרך ברכבות0 ותארו לעצמכם – ברשימות כאן 000שכחו אותנו! וככה לאף אחד לא היה מושג שאנחנו מגיעים 0אנחנו הגענו אליהם בהפתעה גמורה 0אתם בודאי יכולים לתאר לעצמכם מה זאת אומרת -אחרי 5שנים 0לודויג כמעט קיבל שבץ מרוב התרגשות כשפתאום נחתנו עליו0 והני המסכנה שלנו לא יכלה להגיע אלינו מיד ,כי היא עדיין היתה צריכה להיניק את הבן השני שלה 0אז כעבור כמה ימים נסענו שלושתנו אליה ושם בקיבוץ בילינו ממש בנעימים0 יש להני שני בנים נהדרים; אחד בן שנתיים ואחד בן חצי שנה ,וגם בעל מאד מאד נחמד0 נסעתי יחד עם הני לבקר את תאודור הומבורגר 0דודה קרלה לגמרי לא השתנתה ,היא עובדת קשה מאד ומחזיקה את כל הבית לבד 0דוד תיאודור היה אז כבר מאד חולה 0בכל זאת שמחתי מאד שעוד הספקתי לפגוש אותו ,כי כעבור כמה ימים הוא הלך לעולמו0 חוץ מזה הספקתי כבר לראות המון חברים ישנים מקרלסרוהה 0אחד הראשונים שביקרו אצלי היה רפאל שטראוס 0אני פוגשת הרבה את רוזל שוורץ 0פגשתי כבר את כל הילדים של ארתור מלבד אליס 0שלשום הייתי בקונצרט של אליס יצחק-קריגר 0פגשתי המון ידידים 0אתמול ביקר אותנו הרב ד"ר מיכלסקי 0טוב ,אני לא אספור את כל הקרלסרוהאים0 שלומנו טוב 0ללודויג יש משרה מלאה בעיריה בתור מורה לאנגלית 0בנוסף הוא נותן גם הרבה שיעורים פרטיים 0אורי הולך לבית הספר ומתחיל ללמוד עברית 0עכשיו גם אני אתחיל לעבוד 0בינתיים עוד אין לנו דירה ואנחנו גרים כולנו יחד בחדר של לודויג 0מאחר שזה לא כולל שימוש במטבח – זה מאד לא נוח 0אבל כמעט אי אפשר למצוא דירה0 המכתב נהיה נורא ארוך ,נקווה שלא משעמם מדי 0אנא כתבו כולכם 0אני מאד מתעניינת בכולכם ושמחה לכל מכתב0 דבר נוסף ,אמא הייתה גרה בליון ,וכאשר אני הייתי בויטל היינו בקשר רצוף 0כעת ,לצערי אין לנו שום מושג מה קורה איתה0 הרבה הרבה דרישות שלום לבביות מכולנו0 Therese.