סיפור אירועי אבא 24.1.9182 – 93.1.9101 המקורות :מזוודת המסמכים זכרונות אישיים
ב 11-בנובמבר ,1391למחרת ליל הבדולח ,נכלא אבא במחנה דכאו ,מחנה ריכוז בתוך גרמניה .שם היה עצור חמישה שבועות ואז ניתן לו אולטימטום לעזוב את גרמניה או לחזור לכלא – והפעם לתמיד. בתחילת יוני 1393הוא משיג סוף סוף אשרה לאנגליה ,מגיע ללונדון ,ומקדיש את זמנו וכל כוחו ,להשגת רישיון הגירה מגרמניה לאמא ולי .הוא מנסה ,בעזרת אחיו וורנר ,לקבל סרטיפיקט לארץ ישראל בכל דרך אפשרית: מגיש פנייה למח' העלייה של הסוכנות היהודית בירושלים תוך הסתמכות על פעילותם של אבא ואמא בתנועה הציונית בגרמניה. בוחן את האפשרות לעלות כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים .אפשרות היורדת מהפרק בגלל דרישת האוניברסיטה לשלם מראש שכר לימוד לשנתיים +הצגת ערבות לאמצעי קיום. במקביל הוא מנסה ,בעזרת וורנר ,להשיג ויזה לבוליביה או לארץ אחרת בדרום אמריקה. בינתיים ניתק קשר המכתבים עם אמא בגרמניה .וכמובן – הצטרפותה של אמא אל אבא באנגליה. בינתיים הוא מתכתב עם האח ורנר בת"א המנסה להפעיל גם את הגיס הרברט (מנחם) מבית השטה
1
שקופית ,3השמחתי שמחה פרטיקולרית :11 ,אין כאן אפשרות אחרת :11 ,סרטיפיקט לסטודנט
לקרוא מהמסך
בתקופה זאת כל יהודי גרמניה נתונים בסכנה ,ואבא משתדל לטפל גם בחילוצה של אמו מקרלסרוה .אנו קוראים במכתב ששלח לדודתו ליזטה (אשת אחי אמו) בארה"ב:
דודה ליזטה היקרה,
ברצוני להתייחס להחלטתך הנדיבה להעביר לזכותי . $524אני מציע כדלקמן :להעביר את הכסף לפקודת לאופולד כדי שהוא יוכל להשיג הרשאה לאמא היקרה לצאת לשוויצריה או לאיטליה .סיכמנו שהוא ינקוט בכל הצעדים האפשריים כדי להעביר את אמא למדינה ניטרלית. ב 22.1.8222-הודיעה אמא לאבא:
אין מסמכים .זה עתה הגיע אישור עבורי ועבור אורי. אבל היא מתעכבת כי עדיין חסרים לה מסמכים המתירים את יציאתה מגרמניה.
2
שלושה ימים אחרי הודעתה לאבא ,ב ,24.1-עונה לה אבא:
אני תוהה האם את צריכה לחכות לקבלת כל המסמכים .האם לא תוכלי לבא הנה מיד והמסמכים יישלחו בהמשך? חשבי קודם כל על אוריאל. אל תשכחי להשאיר כמה שאפשר לאלה שנשארו מאחור .במשך זמן רב אנו לא נוכל לתת ונצטרך רק לקבל האם את מבינה מדוע אני כל כך חסר מנוחה? לודוויג ואמא עונה למחרת:
לודוויג אהובי,אני מחזיקה את שלוש הגלויות שלך מה 25-וה ,24-אבל אני עדיין כאן ,מתגעגעת ומקווה שאתה תסכים עם זה .לא יכולתי להחליט אחרת ומקווה רק שבכל זאת נראה אחד את השני בקרוב. לא יכולתי להביא את עצמי להחלטה לנסוע עם אורי לתוך המהומה הבלתי נודעת הזאת ,מה גם ששנינו מצוננים מאד .זה לא כל כך נורא ,אבל במקרה זה נרָאה לי הסיכון הזה גדול ִמדי .נורא היססתי ומקווה שעשיתי את הדבר הנכון .נקווה שתספיק לנו ההתכתבות ההדדית באמצעות גלויות ומכתבים. יתר על כן אנחנו רוצים לסמוך על האל ולקוות. אמא אינה יכולה לחשוף בגלויה מדוע באמת לא הצלחנו לעלות לרכבת אל החופש .ערב המלחמה היא הגיעה עם הילד והמזוודות לתחנה .הרכבת הייתה מלאה עד אפס מקום ואנשים ישבו אפילו על גגות הקרונות.
אורי מספר לעצמו בחדר הסמוך במיטה הקטנה שלו סיפורים ארוכים בהם חוזרת שוב ושוב המילה "אבא" .אתה תופתע! הוא ממש נפלא .אם מישהו מתעטש ,הוא אומר ,לגמרי על דעת עצמו" ,לבריאות" .אף אחד לא לימד אותו את זה .כך הוא מקשקש לבד. אבא (פַּ פִ י) ,לכתוב באריכות אינני יכולה .אל תכעס ,בסדר? ותישאר רגוע ומלא אמונה. ְ מכל הלב, שלך טרזה.
9
אבא מנסה לברר באמצעות גיסו לאופולד בשוויצריה האם הצלחנו לצאת. במכתב שנכתב ב 28.1.22היא מסבירה
לודוויג יקירי תבין שיש הבדל עצום אם אתה נוסע לבדך או עם תינוק .לכן החלטתי לחכות. נקווה שהמצב יהיה שקט ושאוכל לנסוע בקרוב. תרזה. למחרת ( )8.2.22פורצת המלחמה. אבא שהתגורר בלונדון מועבר למחנה קיצ'נר .מתקן צבאי שהוסב למחנה פליטים עבור כ 2333יהודים מגרמניה .זהו מחנה פתוח והפליטים יכולים לצאת ולבוא כרצונם והם רשאים גם לעבוד בסביבה או באחזקת המחנה עצמו. אבא נשאר במחנה קיצ'נר כשנה .בתחילה עבד בחקלאות .הועסק קצת בהוראה בבית הספר ליד סנדויצ' ורוב הזמן – בעבודה פקידותית במשרד. מהתקופה הזאת נותר בידנו מכתב שכתב לליאופולד:
ליאופולד היקר, סוף סוף יש לי זמן פנוי ואני יכול לכתוב ללא הפרעה .מאז שהודעת לי שאתם ,ליזל ואתה ,מתעתדים להתחתן בקרוב ,אני חושב על כך לעתים תכופות .ראה ,לפי התאריך העברי שלנו אנחנו התחתנו בעשירי בניסן ,ז"א יום חמישי הקרוב ,בדיוק 5שנים מאז שתרזה ואני התחתנו .התאריך אז היה 2באפריל ובגלל שנת העיבור יחול התאריך השנה הרבה יותר מאוחר. כמה הכל השתנה בארבע שנים אלו :שנינו ,תרזה ואני ,הגענו להחלטה ללכת בדרך משותפת .מאחר שבקרלסרוהה לא נמצאה עבודה מתאימה לאדם צעיר בעל השכלה כמו זו שאני רכשתי לעצמי ,החלטנו ביחד לעבור למקום בו קיימים סיכויים לעבודה .ההזדמנות הגיעה במפתיע .קיבלתי משרה נאה בבית ספר קטן בברוקסאהל .כעבור שנה נקראתי חזרה לקרלסרוה על ידי הבוסית והשותפה הנאמנה שלי .בננו הגיח לאוויר העולם .למרות שהלידה היתה כרוכה בניתוח קשה ומסובך הוא הביא הרבה אור ושמחה לביתנו. דווקא בימים אלה ,שבהם נתפרדה החבילה ,אני מרבה להיזכר בבית היפה שלנו .כמה טעם טוב הושקע בטיפוח הדירה! פינת הישיבה הנוחה עם שתי הכורסאות והשולחן העגול! ליזל בוודאי תזכור אותה .אני בכל אופן זוכר היטב כמה נהנינו לארח אותה שם.
4
מכתבים נוספים ראה בשקופיות 28 – 82במצגת שלעיל. חלקם נותרו רק כטיוטה למכתב שנשלח. במכתב לאמא מ 23.2.8253 -הוא מתאר את חייו הטובים במחנה קיצ'נר ,ומתנצל על כך שטוב לו בימי מלחמה אלה ,כשכל רצונו לשוב ולאחד את המשפחה.
תרזה היקרה שלי! מצבי שלי הוא בעצם ממש טוב ,דבר שלעתים גורם לי לנקיפות מצפון ,כאשר אני חושב על אחרים שגורלם לא שפר עליהם .אני מדמה לעצמי כשאני מתבונן איך צמחים מתפתחים לאט לאט ,בתחילה ניצנים זעירים שבקושי נראים ,אחר כך מופיעים עלים קטנים ונחמדים ,ולבסוף פריחה מלאה – כל אלה מראות שהעירונים אינם זוכים לראות. כאשר ,אחרי העבודה במשרד אני צועד או רוכב על אופנים באוויר החופשי זה ממש תענוג .אתמול הייתי למשך יום אחד ב"עיר" .שוחחתי קצרות עם דוד ארתור בטלפון ואז התברר לי ההבדל ביניהם ,העירונים ,ובינינו אנשי האדמה .אף על פי שלהם יש יותר מוצרי מותרות ואולי גם כמה פינוקים שלנו אין ,בסך הכל החיים בכפר הרבה יותר עשירים .אינני בטוח שחברי כאן מרגישים כמוני. לקראת ההגליה לאוסטרליה ,לשם הגלו האנגלים את הנתינים הגרמניים שחיו באנגליה הם מועברים למחנה מעצר באי ISLE OF MAN
הם מפליגים מליברפול באוניה "דונרה" במשך חודש ימים במסע קשה בים .בדרך הותקפה האוניה ע"י צוללת גרמנית והקברניט בתרגיל זריז מצליח לחמוק משתי פצצות טורפדו .מפקד הצוללת הגרמני פרסם אחרי המלחמה ספר וממנו נראה שמן השמים סייעו לפליטים .הגרמנים משו מהים כמה מהחפצים שנפלו מהאוניטה בעת תמרוני ההתחמקות ובהם גם מסמכים כתובים גרמנית ושיערו אל נכון שנוסעי האוניה הם שבויי מלחמה גרמניים .לכן הוא העביר שדר לפיקוד הצי הגרמני לא לפגוע ב"דונרה". ב 2-ביולי 8253הגיעו למלבורן ,ונשלחו למחנה לשבויי מלחמה בשם .HAY כעבור חצי שנה הקבוצה עוברת למחנה "טטורה". אבא משתכן בצריף של הקבוצה הדתית. העצירים היו חופשים לנוע בסביבה ,ולפי המזדמן עבדו .הוא כתב מכתבים משם, כפי שאפשר לראות בטיוטות שנשמרו .כנראה היה שם מחסור בנייר ,כי הטיוטות
5
כתובות על החלק הפנימי של מעטפות מכתבים שקיבל ,או על החלק האחורי של אטיקטים של קופסאות שימורים (כנראה אכלו שם הרבה ליפתן). אבא ביקש מוורנר לשלוח לו ספרי יסוד ביהדות ,כמו משניות ,רמב"ם ועוד. במרץ 8252הוא שוחרר מ"טטורה" .האנגלים ששלטו באוסטרליה הבינו סוף סוף שלא אלה הם האויבים שלהם .הוא רשאי להשתקע באוסטרליה ,להגר לארה"ב או לעלות לא"י. אבא בוחר בארץ ישראל .ההפלגה בים השורץ צוללות גרמניות מסוכנת ביותר לכן הוא פונה לרב גורביץ במלבורן ומבקש ממנו להסדיר עבורו "גט על תנאי". גט שייכנס לתוקפו לאלתר ,אם אשתו לא תקבל ממנו אות חיים תקופה מסוימת. הוא אף מצא דרך להודיע לאשתו על כך וכי היא מותרת במקרה כזה ,להינשא לכל אדם .ב"ה לא נזקקו לגט זה. ב 82-במרץ הפליג דרך ציילון לבומבי .שם הוא מתעכב במשך חודשיים. ב 21-ביולי הוא מגיע לתל אביב ופוגש את וורנר שמלווה אותו בצעדיו הראשונים בארץ ,כולל חיפוש עבודה. אחרי שהגיע ארצה הוא כתב על רשמיו מהודו ובעיקר על יופייה של ארץ ישראל לדודו בארה"ב:
אני מאד נהנה להיות בארץ ישראל .תל אביב התפתחה באופן מדהים ,ממש אמריקה .זו עיר מודרנית עם רחובות ובניינים יפים ובהירים.בין הבניינים ישנן\ם הרבה שטחים ירוקים .התושבים נראים די אלגנטיים בהופעתם .במיוחד התרשמתי מהילדים החמודים והמתוקים .כולם מדברים עברית כאילו היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם אמא ואני נמצאים באותו זמן ב"סקבי" בגרמניה ,מחנה עבודת כפיה אליו נשלחנו יחד עם קבוצת חניכיה של אמא מרודניץ .אמא מילאה שם תפקיד של מנהלת, מדריכה ,מבשלת ,עובדת סוציאלית ועוד .אני הייתי ילד השעשועים של הצעירים בהכשרה.
6
חליפת המכתבים ביניהם מתנהלת דרך הצלב האדום ( 24מילים ,באנגלית), ובנסיבות אלה לא ניתן לכתוב בהם דברים משמעותיים. 14/9/1942
חוות סקאבי דואר פרידריכדורף בסקוף גרמניה תודה לאל שהגעת (לארץ ישראל) .זה נותן לי משנה מרץ להתמודד .אני מאמינה מאד שנשוב ונתראה .אורי הוא ילד טוב ונחמד ,מלא חיות ,דומה לך. תרזה. תל אביב
22.2.8252 חוות סקאבי דואר פרידריכדורף בסקוף גרמניה
אשתי היקרה אני בריא .נקווה לחזור ולהתאחד בקרוב במהרה .ייתן לכם האל כוח להחזיק מעמד .נהניתי מהציור של אורי .נשקי את אורי בשמי. ד"ש לרודי אצל טריטש רח' פיירברג 22 תל-אביב
ל.י .המרדינגר
22.8.8252
7
על קליטתו המוצלחת בארץ הוא כותב לליאופולד:
מר ל.א .אטלינגר הופשטרסה 6 ציריך בינתיים אני מלמד בבתי ספר של עיריית תל-אביב מזה שלושה שבועות .קשה לך לתאר עד כמה התרגשתי כשנפלה בחלקי ההזדמנות ללמד בכתות עבריות .עד עכשיו אני מצליח יפה ולכן אני באמת מאמין שזוהי ההתחלה של הקריירה שלי בפלשתינה .לעת עתה קיבלתי 82שעות שבועיות בארבע כתות .חוץ מזה אני מועסק בערך אותו מספר שעות בשיעורים פרטיים .אני מתגורר כרגע בחדר נוח יחסית ,עם אמבטיה ומים חמים .היה פשוט בלתי אפשרי למצוא חדר מתאים אחר. האם אינך סבור שכל אלה הן חדשות יחסית משביעות רצון? אבל זה שהתאפשר לי להגיע לסטטוס הנוכחי תוך זמן כ"כ קצר ,אני חייב אך ורק לוורנר .הוא עזר לי בכל החודשים האלה ,לפעמים מנע ממני לקבל הצעות עבודה אם הן לא היו מספיק טובות. מאז שהופרדתי מאשתי ומבני עברו כבר למעלה משלוש וחצי שנים .החדשות האחרונות שהגיעו אלי ממנה נכתבו בתחילת אוקטובר .אני מקווה ומתפלל שבקרוב שוב נתאחד .אחרת אין טעם לחיי.
1