צועדים ממ"ד ה

‫צועדים בדרך המילים ה'‬ ‫לימודי השפה העברית‬ ‫לחינוך הממלכתי דתי‬

‫בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫התאמה לחינוך הממלכתי־דתי‪ :‬דבורה כהן‬ ‫ייעוץ ספרותי‪ :‬ד"ר אורית מיטל‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‬

‫‪2817‬‬ ‫‪16.8.2018‬‬

‫חינוך לשוני‪ :‬עברית ‪ -‬שפה‪ ,‬ספרות‪ ,‬תרבות‬

‫עיונים ספרותיים‪ :‬ד"ר אורית מיטל; ד"ר יפה בנימיני; ד"ר יהושבע בנטוב‬ ‫עריכה ועיבוד פדגוגי ודידקטי‪ :‬בינה גלר‪-‬טליתמן וחנה שליטא‬ ‫התאמה לחינוך הממלכתי־דתי‪ :‬דבורה כהן‬ ‫איורים‪ :‬ניר עדי ומאיירים נוספים (ר' עמוד ‪)331‬‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫עריכת לשון‪ :‬יהודית נווה ואחרים‬ ‫עיצוב וגרפיקה‪ :‬לילי פרזי‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬

‫תודה מיוחדת לד"ר דנה טאובה על שקראה‪ ,‬העירה והציעה‪.‬‬ ‫תודה ללאה אחי מרים ולתמי פרמונט על תרומתן לספר‪.‬‬ ‫הספר יצא באישור אגף אישור ספרי לימוד במשרד החינוך‪,‬‬ ‫אישור מספר ‪ 2708‬מיום ‪16.8.2018‬‬

‫‪2817‬‬ ‫‪16.8.2018‬‬

‫מסת״ב ‪ISBN 978-965-566-786-8‬‬

‫הספר ערוך על פי תוכנית הלימודים לחינוך לשוני עברית ‪ -‬שפה‪ ,‬ספרות ותרבות תשס"ג‬ ‫והתוויות תשע"א‪.‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל‬ ‫סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד‪ ,‬הפקה וקדם־דפוס במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬ ‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק תעשיות חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬

‫כנרת בית הוצאה לאור‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ 2018‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר ‪ -‬מוציאים לאור בע"מ‬

‫תוכן העניינים‬ ‫יחד ולחוד ‬ ‫החייכן‪ /‬יצחק נו י‬ ‫מעשה נדיב‪ /‬אדמונדו דה אמיצ'יס ‬ ‫המלבין פני חברו‪ /‬על פי התלמוד הבבלי ‬ ‫לבייש ברבים ‪ /‬אורית מיטל ‬ ‫התורה שבעל־פה‪ :‬המשנה והתלמוד ‬ ‫כיסא גלגלים‪ /‬שלומית כהן־אסיף ‬ ‫הנער שביקש לדוג לוויתן ‪ /‬דליה רביקוביץ ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬המלך מתיא הראשון ‪/‬‬ ‫יאנוש קורצ'אק ‬ ‫הקנה ועץ הזית ‪ /‬איזופוס ‬

‫עם ספר פתוח ‬ ‫עם ספר פתוח על שפת הים‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫הקריאה היא הרפתקה‪ /‬סימון דה־בובואר ‬ ‫נערה צעירה קוראת‪/‬‬ ‫צייר ז'אן אונורה פרגואר ‬ ‫כל הכבוד לאבא‪ /‬פרץ בנאי ‬ ‫ללא כותרת ‪ /2003‬צייר דוד פיצ'חדזה ‬ ‫הדפוס ההמצאה ששינתה את חיי האדם‪/‬‬ ‫דורית ריינס ‬ ‫תמיד יהיו סיפורים! ‪/‬דב אלפון ‬ ‫מחשב וספרייה‪ /‬תצלום ‬ ‫מהמדע הבדיוני אל המציאות‪ /‬מיכל בן דוד ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬נסים ונפלאות‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫לאה גולדברג ‪ -‬תולדות חיים ‬ ‫דג הזהב ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫על שלושה דברים ‪ /‬לאה גולדברג ‬

‫עברית שפה חדשה־עתיקה ‬ ‫ככה זה בעברית‪ /‬דתיה בן דור ‬ ‫המאבק לחידוש השפה העברית הדבורה‬ ‫בארץ ישראל ‬

‫אדם לאדם ‬ ‫אומרים שחתולים‪ /‬יהונתן גפ ן‬ ‫העיוור והמשותק ‪ /‬מישל פיקמל ‬ ‫חמשת העיוורים ‪ /‬לב טולסטוי ‬ ‫מעשה בשני אמנים ‪ /‬מיכה יוסף בן־גוריון ‬ ‫שלוש המסננות ‪ /‬על־פי סוקרטס ‬ ‫לשון הרע ‪ /‬חז"ל ‬ ‫הדינר הגזול ‪ /‬יהודה בורלא ‬ ‫בגדי המלך החדשים ‪ /‬הנס כריסטיאן אנדרסן ‬ ‫הנס כריסטיאן אנדרסן ‪ -‬קורות חיים ‬ ‫הטוחן הזקן ‪ /‬אלפונס דודה ‬ ‫לכל ילד יש זכות ‪ /‬צפרירה שחם ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬אמיל והבלשים ‪ /‬אריך קסטנר ‬

‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪33‬‬

‫‪35‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪47‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪57‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪63‬‬

‫‪65‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪68‬‬

‫‪73‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪82‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪84‬‬ ‫‪90‬‬ ‫‪96‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪105‬‬ ‫‪107‬‬

‫‪109‬‬

‫צער בעלי חיים ‬ ‫מעשה בכלב סירק ‬ ‫א‬ ‫יחסה של התורה לבעלי חיים ‬ ‫הלכות פריקה וטעינה ‬ ‫מתוך חוק צער בעלי חיים במדינת ישראל ‬ ‫ביות בעלי חיים ‪ /‬גיא דור ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬ספר הג'ונגל‪ /‬ר' קיפלינג ‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‬ ‫שיר המעלות ‬ ‫העלייה מעירק בעשור שקדם להקמת ישראל‬ ‫והעלייה הגדולה לאחר הקמתה ‬ ‫ס‬ ‫עד עמוד התלייה ‪ /‬יהודה אשל‪ ,‬עיבד‪ :‬יהודה אטל ‬ ‫ללכת לירושלים ‪ /‬עדותו של משה ‬ ‫כיכר השמחה וכיכר העצב ‪ /‬נורית זרחי ‬

‫השבת ‪ -‬זכר למעשי בראשית ‬ ‫על השבת בתנ" ך‬ ‫ידיד נפש ‪ /‬פיוט ‪ /‬רבי אליעזר אזכרי ‬ ‫שומר שבת ‪ /‬חיים הזז ‬

‫ישראל שלנו ‬

‫‪111‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪118‬‬ ‫‪123‬‬

‫‪125‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪140‬‬ ‫‪144‬‬

‫‪148‬‬ ‫‪149‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪153‬‬

‫‪155‬‬

‫עין גדי מזווית אישית ‪ /‬דוד שליטא ‬ ‫הטריסטרמית ‬ ‫עין גדי ‪ /‬איתן פרץ ‬ ‫ים המלח ‪ -‬תופעה ייחודית בעולם ‬ ‫ללא כותרת ‪ -‬ים המלח‪ /‬צייר אבי יאיר ‬ ‫ים המלח ‪ -‬מאגר של משאבי טבע ‬ ‫תופעת ה"בולענים" ‪/‬‬ ‫ד"ר יוסף יחיאלי וד"ר דניאל וקס ‬ ‫“הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר" ‪ /‬ידיעה ‬ ‫ברכת הגומל ‬ ‫תנאי האקלים במדבר ‬ ‫הצב האחרון שנותר במי הנחל ‪ /‬נילי חור ‬ ‫הצב הרך‪ :‬תעודת זהות ‬ ‫מבצע ההצלה הגדול ‪ /‬מיכל בן דוד ‬

‫תיק תקשורת ‬

‫‪157‬‬ ‫‪161‬‬ ‫‪162‬‬ ‫‪163‬‬ ‫‪164‬‬ ‫‪165‬‬ ‫‪170‬‬ ‫‪172‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪174‬‬ ‫‪175‬‬ ‫‪177‬‬ ‫‪178‬‬

‫‪182‬‬

‫התקשורת בימי בית שני ‬ ‫סיפורי מגדלורים ‪ /‬ציירה ליאת לבני ‬ ‫תולדות העיתונות ‪ /‬רפי מן ‬ ‫כוח הפרסומות ‪ /‬צייר יעקב פיסנטה ‬ ‫שפת ילדים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫הלן קלר ‪193‬‬ ‫אנימציה במילים פשוטות ‪ /‬דוד שליטא ‬ ‫הדינמיקה של כלב הקשור ברצועה ‪/‬‬ ‫צייר ג'אקומו בלה ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬מעשה בצייר ‪ /‬לאה גולדברג ‬

‫‪184‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪188‬‬ ‫‪191‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪196‬‬ ‫‪198‬‬ ‫‪199‬‬

‫צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד ‪3‬‬

‫מעגל השנה היהודי ‬

‫‪200‬‬

‫ימים נוראים ‬

‫‪201‬‬

‫לראש השנה‪ /‬שמואל בס ‬ ‫על ראש השנה ‬ ‫עשרת ימי תשובה ‬ ‫מתוך תפילת מוסף לראש השנה ‬ ‫על יום הכיפורים ‬ ‫איחרתי לבקש סליחה‪ /‬רעיה בלטמן ‬ ‫רבי אלעזר והמכוער‪/‬מדרש ‬

‫סוכות ‬ ‫על חג הסוכות ‬ ‫שמחת בית השואב ‬ ‫ה‬ ‫סוכה רחבת ידיים‪ /‬סיפור חסידי ‬

‫חנוכה ‬ ‫מצוות הדלקת נרות בחנוכ ‬ ‫ה‬ ‫מחלוקת בית שמאי ובית הלל ‬ ‫הרקע ההיסטורי לחג החנוכה ‬ ‫גזרות השמד ‬ ‫המתייוונים ‬ ‫מרד החשמונאים (המקבים) ‬ ‫המורדים מנצחים בהנהגת יהודה המקבי ‬ ‫החנוכייה שלא דלקה‪ /‬סיפור עם ‬

‫ט"ו בשבט ‬ ‫ט"ו בשבט ‪ -‬ראש השנה לאילן ‬ ‫חג האילנות ‪ /‬נתן אלתרמן ‬ ‫ט"ו בשבט ‪ -‬יום הולדת הכנסת ‬ ‫שירת העשבים ‪ /‬נעמי שמר ‬ ‫שיחות רבי נחמן ‬

‫פורים ‬ ‫“פורים–שפיל"‪ :‬מגילת אסתר ‪ /‬נתן אלתרמן ‬ ‫קטע ממגילת אסתר ‬ ‫מצוות חג הפורים ‬

‫חג הפסח ‪ -‬זמן חירותנו ‬ ‫מן המקורות ומההגדה ‬ ‫ההכנות לחג הפסח ‬ ‫מהו עומר? ‬ ‫שירי חירות בכלא דמשק ‪ /‬פיני נחמני ‬ ‫במה עלינו לדקדק? ‪ /‬סיפור חסידי ‬ ‫חד גדיא ‪ /‬מתוך ההגדה של פסח ‬

‫‪ 4‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪203‬‬ ‫‪204‬‬ ‫‪205‬‬ ‫‪207‬‬ ‫‪209‬‬ ‫‪210‬‬ ‫‪213‬‬

‫‪216‬‬ ‫‪216‬‬ ‫‪218‬‬ ‫‪220‬‬

‫‪222‬‬ ‫‪224‬‬ ‫‪225‬‬ ‫‪226‬‬ ‫‪229‬‬ ‫‪230‬‬ ‫‪232‬‬ ‫‪233‬‬ ‫‪236‬‬

‫‪237‬‬ ‫‪239‬‬ ‫‪240‬‬ ‫‪242‬‬ ‫‪243‬‬ ‫‪244‬‬

‫‪245‬‬ ‫‪247‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪251‬‬

‫‪254‬‬ ‫‪256‬‬ ‫‪261‬‬ ‫‪263‬‬ ‫‪264‬‬ ‫‪266‬‬ ‫‪267‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‬ ‫חוק סימון יהודים באזור הכיבוש הגרמנ י‬ ‫מרים אמא קטנה ‪ /‬מרים פרדריקה מזיא ‬ ‫אולי גם בשבילך כוכב‪ ,‬אדוני? ‪ /‬אידה ווס ‬ ‫לא יכולתי ללבוש את הטלאי ‪/‬‬ ‫מתוך יומנו של יצחק רודאשבסקי ‬ ‫על הטלאי הצהוב מפי ילדים ‬ ‫לימוד תורה בגטו וארשה בפולין בתקופת השואה ‬ ‫הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי ‪/‬‬ ‫גדעון רפאל בן–מיכאל ‬ ‫חיי פרטיזן יהודי ‪ /‬שגיא כהן ‬ ‫שיר הפרטיזנים ‪ /‬הירש גליק ‬

‫‪269‬‬ ‫‪271‬‬ ‫‪272‬‬ ‫‪275‬‬ ‫‪277‬‬ ‫‪277‬‬ ‫‪279‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪283‬‬ ‫‪284‬‬

‫יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל‬ ‫ולנופלים במעשי האיבה ‬

‫‪285‬‬

‫תפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל ‬ ‫הרעות ‪ /‬חיים גורי ‬ ‫מתוך‪ :‬אחי אחי ‪ /‬רעיה הרניק ‬ ‫החייל הפצוע‪ /‬צייר מרסל ינקו ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬אח בוגר ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪287‬‬ ‫‪289‬‬ ‫‪291‬‬ ‫‪294‬‬ ‫‪295‬‬

‫יום העצמאות ‬

‫‪296‬‬

‫סבתא אסתרקה מדליקה משואה ‪ /‬אלה דור–או ן ‪298‬‬ ‫‪299‬‬ ‫הלפיד היתום ‪ /‬דן בניה–סרי ‬ ‫‪302‬‬ ‫היונה הלבנה כבר זקנה ‪ /‬יהונתן גפן ‬ ‫‪304‬‬ ‫מצוות הישיבה בארץ ישראל ‬ ‫‪305‬‬ ‫התקווה ‪ /‬נפתלי הרץ אימבר ‬ ‫‪305‬‬ ‫כיצד הפכה " התקווה" להמנון ‪ /‬ד"ר דוד שח ר‬

‫ל"ג בעומר ‬ ‫ספירת העומר ‬ ‫ל"ג בעומר ‬ ‫החיפושים אחרי בר כוכבא ‪ /‬יגאל ידין ‬

‫יום ירושלים ‬ ‫מצוות העלייה לרגל לירושלים ‬ ‫מעשה בשני אחים ‪ /‬מדרש ‬ ‫הצנחנים בוכים ‪ /‬חיים חפר ‬

‫שבועות ‬ ‫מעשה בחבר ‪ /‬מדרש ‬ ‫תיקון ליל שבועות ‬ ‫שלושה מדרשים על גיור ‪/‬‬ ‫מדרשים ביאליק ורבניצקי ‬ ‫היחס אל הגר בתורה ‬ ‫שיבולת בשדה ‪ /‬מתתיהו של ‬ ‫ם‬

‫‪307‬‬ ‫‪308‬‬ ‫‪308‬‬ ‫‪310‬‬

‫‪312‬‬ ‫‪313‬‬ ‫‪315‬‬ ‫‪316‬‬

‫‪318‬‬ ‫‪320‬‬ ‫‪321‬‬ ‫‪323‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪328‬‬

‫תוכן עניינים לשוניים‬ ‫הכללה ופירוט ‪164 ;234 ;135 ;46 ;24 ;20 -‬‬ ‫הפועל ‪106 ;50 -‬‬ ‫פעיל וסביל ‪190 ;181 -‬‬ ‫שם הפועל ושם הפעולה ‪160 ;21 -‬‬ ‫פעלים המציינים הדדיות ‪34 -‬‬ ‫הצג ‪81 -‬‬ ‫השאלה ‪300 ;131 ;98 ;67 ;49 ; 21 -‬‬ ‫השורש וגזירת מילים ‪;89 ;72 ;71 ;55 ;34 ;30 ;25 -‬‬ ‫‪186 ;171;106 ;128 ;103‬‬ ‫ו' ההיפוך‪ ,‬ציון הזמן בלשון המקרא ‪258 ;250 ;127 -‬‬ ‫טיפוגרפיה ‪18 -‬‬ ‫יחיד ורבים ‪99 -‬‬ ‫כ' הדמיון ‪38 -‬‬ ‫כתיב מלא וכתיב חסר ‪327 ;235 -‬‬ ‫לשון חכמים ‪325 ;321 ;219 -‬‬ ‫מאפייני השירה בתנ"ך ‪132 -‬‬ ‫מילים מקבילות ומנוגדות ‪;171 ;128 ; 98 ;89 ;79 ;21 -‬‬ ‫‪; 256 ;250 ; 219‬‬ ‫מילות קישור ‪159 ;21 -‬‬ ‫משלב לשוני ‪103 -‬‬ ‫ניבים ופתגמים ‪;98 ;94 ;89 ;83 ;79 ;46 ;45 ;43 ;34 -‬‬ ‫‪326 ;325 ;206‬‬ ‫ניסוח כללים ‪122 -‬‬ ‫ניסוח משאלות ‪27 -‬‬ ‫סיפור מסגרת ‪299 -‬‬ ‫צירוף מילים ‪;221 ;152 ;128 ;103 ;89 ;55 ;38 ;15 -‬‬ ‫‪301 ; 242 ;228‬‬ ‫שם עצם ושם פועל ‪221 ;160 ;67 ;21 ;19 -‬‬ ‫שם תואר ‪221 ;67 -‬‬

‫הדרכות‬ ‫הדרכה לדיון ‪40 ;17 ;15 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת סיכום משני מקורות ‪166 ;143 ; 25 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת השוואה מילולית ‪14 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת סיפור ‪56 ;18 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת ביוגרפיה ‪113 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת כתבה ‪142 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת קטע מידע ‪301 ;166 ;143 ;46 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת מכתב ‪58 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת דו־שיח ‪120 -‬‬ ‫הדרכה לכתיבת ערך באנציקלופדיה ‪159 -‬‬ ‫הדרכה להכנת כרזה ‪18 -‬‬

‫סימני פיסוק‬ ‫מירכאות ‪121 -‬‬ ‫סימן קריאה ‪113 -‬‬ ‫סוגריים ‪160 -‬‬

‫צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד ‪5‬‬

‫יחד ולחוד‬ ‫"‪ִ ...‬הּנֵ ה ַמה ּטֹוב ַּומה ּנָ ִעים ֶׁש ֶבת ַא ִחים ּגַ ם יָ ַחד"‬

‫‪ 6‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫(תהלים פרק קלג‪ ,‬פסוק א)‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ההתנסויות החברתיות שלנו משפיעות על התנהגותנו‪ ,‬על‬ ‫רגשותינו‪ ,‬ועל מה שאנחנו חושבים על עצמנו‪ .‬נקרא שני‬ ‫סיפורים על התנסויות חברתיות בכיתה‪" :‬החייכן" מאת‬ ‫יצחק נוי ו"מעשה נדיב" מאת הסופר האיטלקי אדמונדו‬ ‫דה־אמיצ'יס‪ .‬נקרא שני שירים המביעים משאלות‪:‬‬ ‫"כיסא גלגלים" מאת שלומית כהן אסיף ו"הנער שרצה‬ ‫לדוג לוויתן" מאת דליה רביקוביץ‪ .‬נחשוב במה שונות‬ ‫המשאלות בשירים האלה‪.‬‬ ‫••נלמד קטע מהתלמוד ונחשוב כיצד הוא קשור לנושא‬ ‫המדור‪.‬‬ ‫••נקרא קטע מידע על התורה שבעל פה‪.‬‬ ‫••נקרא להנאתנו את הספר‪" :‬המלך מתיא הראשון" מאת‬ ‫יאנוש קורצ'אק‪.‬‬ ‫••נלמד את משל "הקנה ועץ הזית״ מאת איזופוס וננסה‬ ‫להבין את הלקח המתבקש‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בעקבות הסיפורים שקראנו נתנסה בכתיבת המשך‬ ‫לסיפור ונכתוב סיפור פרי עטנו‪.‬‬ ‫••נמשיך ונתנסה בניהול דיונים‪.‬‬ ‫••נלמד כיצד מנסחים ִמשאלות ותוכניות‪.‬‬ ‫••נלמד כיצד מארגנים השוואה‪.‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪7‬‬

‫החייכן‬

‫‪ /‬יצחק נוי‬

‫הוא הגיע לבית הספר לקראת סוף השליש הראשון‪ ,‬ופניו מחייכים מאוזן אל אוזן‪.‬‬ ‫הרגשה של זרוּת אפפה אותו למן הרגע הראשון‪.‬‬ ‫קודם כול‪ ,‬מה זה חיוך? אתה מגיע לכיתה זרה בבית ספר זר‪ ,‬אפשר לומר עולם אחר‬ ‫לחלוטין ‪ -‬אם כן ֱהיה רציני‪ ,‬השתדל לתת לפנים שלך מבע קפוא‪ ,‬ואת מבטך ַר ֵּכז‬ ‫לכיוון בלתי מוּגדר; כך עושה כל תלמיד הגון‪ .‬זה ברור לגמרי‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬הוא חייך‪ ,‬לא חיוך סתמי‪ ,‬מבויש כלשהו של תלמיד הגון‪ ,‬אלא חיוך רחב‪,‬‬ ‫חושף שיניים‪ ,‬מאושר‪ .‬אבל זה עוד לא כלום לעומת המבטים‪ .‬הוא נעץ את מבטיו‬ ‫בפשטוּת באחד מאיתנו‪ .‬עיניו היו פקוחות אותה שעה לחלוטין‪ .‬לא מצומצמות כדי‬ ‫רבע‪ ,‬אפילו כדי שליש‪ .‬פקוחות לחלוטין היו‪ .‬אותה שעה היה מחייך את חיוכו צחור‬ ‫השיניים‪ .‬גם כן תלמיד‪.‬‬ ‫שׂ נאתי אותו למן הרגע הראשון‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬למן השנייה הראשונה שהביט בי בעיניו הגדולות‬ ‫וחייך את חיוכו המטופש‪ .‬וכי מה יכולתי לעשות? נאלץ הייתי להשפיל את מבטי; אני‬ ‫הוותיק המוּשרש‪ ,‬המקומי‪ ,‬המקובל על חברי; והוא החדש הטיפש מסתכל בי ומחייך‪.‬‬ ‫שנאתי אותו‪ .‬עד הנה לא החלפתי עמו אפילו מילה אחת‪ ,‬אבל שנאתי אותו‪ .‬האם‬ ‫אינכם שונאים לפעמים מישהו שאינכם מכירים? סתם בגלל מבע עיניים ָדלו ַּח כלשהו‬ ‫או בדומה?‬ ‫משצלצל הפעמון וקרא לתלמידים להיכנס לכיתה‪ ,‬עמד המחייך מן הצד וחיכה‬ ‫בשקט‪ .‬מבטי התלמידים החולפים על פניו והחותרים להגיע למקום מושבם לא‬ ‫הטרידוּה ּו כנראה‪ ,‬שכן עמד שם בפתח הכיתה ממתין ומחייך‪ .‬מדוע חייב היה דווקא‬ ‫שכֵ ני לספסל להיות נעדר אותו יום‪ ,‬אין בידי להשיב לכם‪ .‬אולם מדוע החליט המורה‬ ‫שזה החייכן‪ ,‬הזָ ר החדש ‪ -‬זה שעיניו גדולות ומביטות בעיניך בלי רתיעה‪ ,‬מדוע יֵ ֵשב‬ ‫הוא על ידי‪ ,‬יודע אני גם יודע‪ .‬זהו חשבון ישן ביני ובין המורה שעדיין לא נִ ְפ ַרע‪ ,‬על‬ ‫פי חשבונו של המורה‪ .‬זהו מקרה פעוט וישן‪ .‬איזו בחינה בהנדסה שבה הצטיינתי‬ ‫יתר על המידה ‪ -‬לדעת המורה ‪ -‬בעזרת שכני המוכשר‪.‬‬ ‫הוא התיישב לידי מחויך‪ ,‬וכי לא כך חשבתם? הצצתי בו‪ ,‬הפעם בגנֵ בה‪ .‬רגיש היה‬ ‫מאוד‪ ,‬הסב את ראשו אלי והביט בי גלויות‪ ,‬ישר בלי רתיעה‪ .‬עדיין היה מחייך‪ .‬איזה‬ ‫מין טיפוס ‪ -‬חשבתי ‪ -‬השפלתי את מבטי‪ .‬דמי עלה לראשי‪ .‬בהינף יד זריז תחמתי‬ ‫את קו הגבול שבין שני חלקי השולחן‪.‬‬ ‫סיימתי את משיכת עפרוני מעשה אמן‪ .‬קו עבה‪ ,‬גס‪ ,‬מתוח‪ ,‬היה לסימן גבול‪" .‬את זה‬ ‫אל תעז לעבור!" סיננתי סינון של ארס‪ .‬הזר הסב ראשו אלי‪ .‬בניחו ָּתא (בנחת‪ ,‬בלא‬ ‫התרגשות) הסב‪ ,‬ושוב חייך‪' .‬מה זה‪ ,‬הוא אידיוט או משהו כזה?'‬ ‫השיעור עבר חיש קל‪ .‬הייתי עסוק בשמירת גבולות ממלכתי והזמן חלף מהר‪ .‬משנשמע‬ ‫צלצולו הגואל של הפעמון‪ ,‬אפילו הצטערתי מעט‪' .‬מילא‪ ',‬חשבתי‪' .‬בשיעור הבא‬ ‫אדאג שגם רגליו לא יעברו את החצי המוקצב‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מה שטוב מעל לשולחן‬ ‫‪ 8‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫טוב מתחתיו‪ '.‬ואז הכניס מישהו לכיתה כדורגל‪ .‬בדרך כלל שימש אצלנו כדורגל‬ ‫ככדורגל‪ ,‬לפעמים שימש הוא גם כדוריד‪ .‬והכיתה? בדרך כלל היא שימשה כיתה‪,‬‬ ‫ולפעמים‪ ,‬אין בררה‪ ,‬היא שימשה לנו מגרש משחקים‪.‬‬ ‫עתה הצטרפו שתי האפשרויות הפחות שכיחות והפכו לכדוריד פרוע‪ .‬הבנות נמלטו‬ ‫החוצה בצווחות חדווה‪ .‬הבנים‪ ,‬הבנים בה"א הידיעה‪ ,‬נותרו בה‪ ,‬והיו זורקים את‬ ‫הכדור זה לזה במרץ רב‪.‬‬ ‫החייכן עמד מן הצד ליד אחד החלונות ‪ -‬מחייך‪ .‬ואז תפסתי את הכדור‪ - .‬תפוס! ‪-‬‬ ‫צעקתי לחייכן והטלתי בו את הכדור‪ .‬השקעתי בהטלה זו את מלוא כוחי‪ .‬היא היתה‪,‬‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬מן הלב ומהולה בהרבה שנאה לנער המחייך‪ ,‬שלא הרע לי ולא הזיק לי‬ ‫מעולם‪ ,‬שעמד ליד החלון והביט בנו בעיניו הגדולות‪.‬‬ ‫הכדור טס מעל ראשו של הנער ונתקע בחמת זעם בחלון‪ .‬נשמע קול נפץ זכוכית‬ ‫והכדור נעלם‪ .‬הכיתה נשתקעה בדומייָ ה כבדה‪ ,‬מתוחה‪ .‬כמה שניות ֵאלֶ ם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ְשלל קולות‪" :‬איך זה קרה?"‪" ,‬מי זרק את הכדור?"‪" ,‬השמשה מרוסקת לגמרי"‪ .‬ושוב‬ ‫דומייה כבדה‪ .‬המורה עמד בפתח‪" .‬מי עשה זאת?" גנח בקול חנוק מהתרגשות‪.‬‬ ‫'זהו זה!' חשבתי‪' ,‬הפעם ינצל את ההזדמנות‪ .‬ודאי יעיפו אותי מבית הספר‪ .‬אוף‪,‬‬ ‫הצרות האלה מן ההורים‪ .‬איך יוצאים מן הבוץ הזה‪'...‬‬ ‫"אני עשיתי את זה‪ ".‬הרמתי את ראשי בתימהון‪ .‬החייכן פסע קדימה והוסיף‪" ,‬הכדור‬ ‫נשמט לי מהידיים ונתקע בחלון‪".‬‬ ‫"חבל מאוד שנשמט לך מהידיים‪",‬‬ ‫חרק המורה בקולו‪" ,‬יכולת לשחק‬ ‫בחוץ ולא כאן‪ .‬אסוף את חפציך‬ ‫ולך לחדר המנהל‪ .‬אכן התחלה‬ ‫יפה התחלת אצלנו‪ .‬מי יודע כמה‬ ‫חלונות שבורים נזקפים לזכותך‬ ‫בבית הספר שממנו הגעת אלינו!‬ ‫לך־לך אל המנהל‪ ".‬ואני שתקתי‪ ,‬כל‬ ‫אותה שעה שתקתי‪ .‬בזמן השיעור‬ ‫לא ניסיתי להעביר פתקים‪ ,‬וגם לא‬ ‫למשוך למירה בצמותיה‪ .‬גם בשיעור‬ ‫שאחריו הייתי שקט‪ .‬אך משהגעתי‬ ‫הביתה עם תום הלימודים‪ ,‬נכנסתי‬ ‫בשקט לחדרי ופרצתי בבכי גדול‪.‬‬ ‫נדמה היה לי‪ ,‬שחיוך רחב תלוי‬ ‫בחללו של החדר וזוג עיניים גדולות‬ ‫מסתכלות בי ישר‪ ,‬ללא רתיעה‪.‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪9‬‬

‫משתפים ומגיבים‬

‫עורר אצלכם?‬ ‫ואילו מחשבות הוא ֵ‬ ‫שֹוחחו על התרשמותכם מהסיפור‪ֵ .‬אילו רגשות ֵ‬ ‫עשֹו כך גם בסיפורים ובשירים אחרים בספר‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫מס ּ ֵפר הסיפור?‬ ‫‪ .1‬מי הוא ַ‬ ‫המ ַס ּ ֵפר אל ה"חייכן"? כתבו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד התנהג ְ‬ ‫ב‪ .‬מדוע עורר ה"חייכן" ְד ִחייה חזקה כל כך אצל התלמיד הוָ ותיק?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע לוקח "החייכן" על עצמו את האשמה בשבירת החלון?‬ ‫‪ .4‬מה דעתכם על תגובתו של המורה לדברי ה"חייכן" לאחר שהודה במעשה?‬ ‫‪ .5‬לאחר שנשלח החייכן אל המנהל‪ ,‬חל שינוי במצב רוחו של המספר‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה התבטא השינוי?‬ ‫ב‪ .‬מה הסיבות האפשריות לשינוי זה?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬קראו את הכתוב במסגרת שלהלן‪:‬‬ ‫ִׂשנְ ַאת ִחינָ ם היא שנאה שאדם חש ללא כל סיבה ממשית כלפי יחיד‪ ,‬כלפי קבוצת אנשים בעלי‬ ‫מראה שונֶ ה משלו‪ .‬שנאת חינם היא מידה ַמזיקה שעלולה חלילה להביא‬ ‫ֶ‬ ‫דעות‪ ,‬התנהגות או‬ ‫לאסון‪ .‬למשל‪ֲ ,‬א ֵחי יוסף הצדיק שנאו אותו שנאת חינם והעונש על כך היה עבדּות במצרים‪.‬‬ ‫שׂש ְר ָרה בין קבוצות בעלות דעות שונות בירושלים בימי בית המקדש‬ ‫חז"ל ִס ְּפרו ששנאת החינם ָ‬ ‫השני גרמה למריבות קשות ולמעשי אלימות‪ .‬השנאה הזאת ֶהחלישה את העם והיא הסיבה‬ ‫לחורבן בית המקדש השני וליציאת העם לגלות‪.‬‬ ‫ניגודה של שנאת חינם היא אהבת חינם‪ .‬זו אהבה שלמראית עין אין לה סיבה והיא ניתנת "חינם"‪.‬‬ ‫אהבת חינם מדריכה אותנו לאהוב את כל אחד ואחד בעם ישראל ובכלל לאהוב את כל בני האדם‪.‬‬

‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬אפשר למצוא קשר בין הסיפור ל"שנאת חינם" ו‪/‬או ל"אהבת‬ ‫חינם"? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫המ ַס ֵּפר ַּבסיפור היה נוכח בכיתה והוא מספר את מה שראו עיניו‪ ,‬את מה שהרגיש ואת מה‬ ‫ְ‬ ‫שעשה‪ .‬מספר כזה הוא ְמ ַס ֵּפר ֵעד‪.‬‬ ‫מספר עד אינו יודע הכול‪ .‬למשל הוא לא יודע מה הרגיש "החייכן" כאשר הוא התנהג כלפיו‬ ‫בגסות והוא אף אינו יודע מדוע לקח "החייכן" את האשמה על עצמו‪.‬‬

‫ל לדיון‬

‫קראו שנית את המשפטים המסיימים את הסיפור ושערו מדוע בחר הסופר לסיים אותו כך‪.‬‬

‫‪ 10‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫מה קרה כשחזר "החייכן" מהמנהל? דמיינו וכתבו ּ ִפסקת המשך לסיפור‪.‬‬ ‫ִערכו בכיתה תחרות‪" :‬ההמשך המוצלח ביותר"‪:‬‬ ‫אחרי הכתיבה‬

‫לש ְּפ ָרן‪.‬‬ ‫ •כל קבוצה תקרא את עבודות חבריה וייערך דיון כיצד אפשר ַ‬ ‫ •הקדישו זמן לשיפור עבודתכם‪.‬‬ ‫ •הקבוצה ְת ָד ֵרג את העבודות ותבחר שני המשכים שהם המוצלחים ביותר‪.‬‬ ‫בדירוג לשאלות שונות‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫התייחסו ֵ‬ ‫ •האם ההמשך שהציע חברכם‪ ,‬או הציעה חברתכן‪ ,‬מעניין?‬ ‫ •כיצד הוא מתקשר לסיפור המקורי?‬ ‫ •האם היו בסיפור משפטים או חזרות מיותרות?‬ ‫ •האם ההמשך כתוב בשפה המתאימה לסיפור?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬לפניכם ציורים המבטאים ביטויים מו ְּש ָאלִ ים שונים המופיעים בסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬התאימו לכל איור את הביטוי המושאל המתאים מתוך הרשימה להלן‪:‬‬ ‫(הסבר מהו ביטוי מושאל תמצאו בעמוד ‪ ,49‬ענייני לשון)‬ ‫ •נעץ את מבטיו‬ ‫ •אני הוותיק המושרש‬ ‫ •דמי עלה לראשי‬ ‫ •הבנים בה"א הידיעה‬ ‫א‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ב‪ .‬כתבו משפטים ושלבו בהם שניים מתוך הביטויים לפי בחירתכם‪.‬‬ ‫המ ַס ֵּפר משתמש לעתים בכינויים שונים או במילים מקבילות כדי לגוון בכתיבה‬ ‫‪ְ .2‬‬ ‫וכדי לדייק יותר בתיאור‪.‬‬ ‫ל"חייכן" אין שם פרטי בסיפור‪ ,‬אך כשהדובר מזכיר אותו הוא משתמש‬ ‫בכינויים שונים‪ .‬העתיקו אותם‪.‬‬ ‫לסירוגין במילים "חייכן" ("החייכן" עמד מן הצד ליד‬ ‫‪ . 3‬המספר משתמש ֵ‬ ‫החלונות) ו"מחייך" (עמד "המחייך" מן הצד וחיכה)‪.‬‬ ‫ קראו דוגמאות נוספות‪:‬‬ ‫ג‪ַ ׁ .‬ש ְת ָקן ‪ׁ -‬שוֹ ֵתק;‬ ‫ א‪ַ ׁ .‬ש ְק ָרן ‪ְ -‬מ ׁ ַש ֵ ּקר; ‬ ‫ד‪ .‬לַ ְמדָּ ן ‪ -‬לוֹ ֵמד‪.‬‬ ‫ב‪ַּ .‬פ ְט ּ ְפ ָטן ‪ְ -‬מ ַפ ְט ּ ֵפט; ‬ ‫ האם יש הבדל בין המילים בכל זוג? הסבירו!‬ ‫דוחלו‬

‫דחי ‪11‬‬

‫מעשה נדיב ‪/‬‬

‫אדְמֹונ ְדֹו דֶה ַאמִיצִ'יס‬ ‫ֶ‬

‫וְ אמנם הבוקר הוכיח גָ ארוֹ נֶ ה את עצמו‪ .‬כשנכנסתי לבית הספר ‪ -‬באיחוּר קל‪ ,‬כי‬ ‫ושאלה באיזו שעה תוּכל לבוא לביקור‬ ‫המורה מהכיתה הראשונה העליונה עצרה אותי ׁ ָ‬ ‫ָ‬ ‫המורה עוד לא היה‪ ,‬ושלושה או ארבעה ילדים ִעינ ּו‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ּבביתנו ‪ -‬וּבכן‪ ,‬כשנכנסתי לכיתה‬ ‫ואמו מוכרת ירקות‪.‬‬ ‫את ְקרוֹ ִסי המסכן‪ ,‬בעל השֵׂ יער האדום‪ ,‬שזְ רועו האחת משוּתקת ִ‬ ‫הם דקרו אותו בסרגלים‪ ,‬זרקו בפניו קליפות ַע ְרמוֹ נים‪ ,‬וְ כינוּה ּו ַ ּבעל־מוּם וּמפלצת‪,‬‬ ‫לצווָ ארו‪ .‬והוא ‪ -‬לבדו לגמרי בקצה הספסל‪ ,‬חיוור‬ ‫ְמחקים אותו ואת זרועו התלוּיה ַ‬ ‫בא ֵחר‪ ,‬ועיניו ִמתחננות שיַ ניח ּו לו‬ ‫כמת ‪ -‬ישב והקשיב‪ ,‬מתבונן פעם בזה ופעם ַ‬ ‫מכעס‪ .‬פתאום‬ ‫לנפשו‪ .‬אבל אלה רק ִהרבּ ּו את לַ ְעגָ ם‪ ,‬והוא התחיל לרעוד וּלְ ַה ְאדים ַּ‬ ‫קם ְפ ַראנְ ִטי‪ ,‬הפרצוף המגעיל הזה‪ ,‬נעמד על ספסל ושָׂ ם עצמו כנושׂ א שני סלים‬ ‫בנה בשער ‪ -‬מפני‬ ‫בזרועותיו‪ְ ,‬מ ַח ֶקה את אמו של ְקרוֹ ִסי כשהיתה באה להמתין לִ ּ‬ ‫שכעת היא חולה‪ .‬רבים פרצו בצחוק רם‪ .‬אז איבד ְקרוֹ ִסי את ֶע ְשתוֹ נוֹ תיו‪ ,‬תפס ֶק ֶסת‬ ‫ָּ‬ ‫שליכה בכוח רב בראשו של ְפ ַראנְ ִטי‪ .‬אלא שהנער הפרוע התכופף ִמ ְ ּבעוֹ ד מוֹ ֵעד‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫וה‬ ‫ִ‬ ‫והקסת ִהכּ תה ַ ּב ֲחזֵ ה המוֹ ֶרה‪ ,‬שנכנס ממש באותו רגע לכיתה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫מפחד‪ .‬חיוור עלה המורה לדוּכָ נוֹ ‪ ,‬ובקול מוזר שאל‪:‬‬ ‫הכול ברחו למקומותיהם ונֶ ֶאלמ ּו דום ּ‬ ‫"מי זה היה?" איש לא ענה‪.‬‬ ‫המורה חזר וצעק‪ֵ ,‬מרים עוד יותר את קולו‪:‬‬ ‫"מי זה?"‬ ‫כמרים על ְקרוֹ ִסי המסכן‪ ,‬ואמר ְ ּב ֶהחלֵ טיוּת‪:‬‬ ‫אז קם גָ ארוֹ נֶ ה ְ ּבאחת‪ַ ,‬ר ֲחמיו נִ ָ‬ ‫"אני!"‬

‫‪ 12‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫המורה התבונן בו‪ ,‬התבונן בתלמידים ַה ִמ ׁ ְש ָת ִאים‪ ,‬ואז אמר בקול ׁ ָשלֵ ו‪" :‬זה לא אתה‪".‬‬ ‫וכעבור רגע קל אמר‪" :‬האשם לא יֵ יענש‪ .‬יקום!"‬ ‫ְקרוֹ ִסי קם על רגליו‪ ,‬ובקול בּ וֹ כים אמר‪" :‬הם ִהכּ ּו אותי והעליבו אותי; איבדתי את‬ ‫ַהשליטה על עצמי‪ ,‬וזרקתי‪"...‬‬ ‫שהתגָ ר ּו בו‪".‬‬ ‫"שב‪ ",‬אמר המורה‪" .‬יקומו אלה ִ‬ ‫ארבעה התרוממו בראש מוּרכּ ן‪.‬‬ ‫העלַ בתם חבר שלא ִהתגרה בכם‪ ,‬לְ ַעגתם לאוּמלל;‬ ‫"אתם‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬אתם ֱ‬ ‫חפירים ביותר‬ ‫יצעתם את ַאחד המעשים ַ‬ ‫יתם חלש שאינו מסוגל להתגונן‪ .‬בּ ַ‬ ‫ִה ִּכ ֶ‬ ‫המ ּ‬ ‫להכְ תים יְ צוּר ֱאנוֹ ׁש‪".‬‬ ‫היכולים ַ‬ ‫לסנטרו של גָ ארוֹ נֶ ה‪ ,‬שישב‬ ‫ֵ‬ ‫ִמשסיֵ ים את דבריו ירד אל בין הספסלים‪ ,‬הניח ידו מתחת‬ ‫ּשפל‪ִ ,‬אילְ צוֹ להרים אליו את פניו‪ ,‬תלה בו את עיניו ואמר‪:‬‬ ‫בראש מו ּ‬ ‫"וּלְ ָך יש נְ שמה ֲאצילה‪".‬‬ ‫לעבר‬ ‫ניצל את שעת הכּ וֹ ֶשר ולחש כמה מילים באוזני המורה; המורה נִ פנָ ה ֵ‬ ‫גָ ארוֹ נֶ ה ֵ‬ ‫האשמים ואמר פתאום‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ארבעת‬ ‫"אני סולח לכם‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הלב מאת אדמונדו דה אמיצ'יס‪ ,‬תרגום‪ :‬מרים שוסטרמן פדובאנו)‬

‫משתפים ומגיבים‬

‫קריאת סיפור או שיר מעוררת אצלנו רגשות שונים‪ .‬לעיתים אנחנו כועסים או‬ ‫מתפלאים על התנהגות הדמויות ולעיתים אנחנו מזדהים איתן‪ .‬לעיתים דברי‬ ‫הדמויות או התנהגותן משעשעים אותנו ולעיתים היצירה כה מהנה שאנחנו רוצים‬ ‫לקחת חלק באירועים שבעלילה‪.‬‬ ‫שוחחו ביניכם על הסיפור‪ .‬עשו כן גם ביצירות אחרות שכלולות בספר‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬אילו דמויות בסיפור עשו מעשים נדיבים?‬ ‫ב‪ .‬מיהו לדעתכם בעל המע ֶשֹה הנדיב ביותר? נמקו‪.‬‬ ‫בחברה שלנ ּו ילד נֵ כה ועני כמו קרוסי יכול להיות קורבן להתעללוּת?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬האם גם ֶ‬ ‫נמקו את דעתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫ב‪ .‬אם קראתם על מקרה של התעללות בילד או בילדה או ראיתם מקרה כזה‪,‬‬ ‫ספרוּ‪.‬‬ ‫לה ָצקות?‬ ‫קורבן ֲ‬ ‫ָּ‬ ‫‪ .3‬מהן לדעתכם הסיבות העיקריות שבגללן עלולים ילדים להפוֹ ך‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪13‬‬

‫‪ .4‬א‪ .‬שערו כיצד השפיעה תגובת המורה על קרוסי (התייחסו לתגובתו בתחילת‬ ‫האירוע ולתגובתו בסוף האירוע)?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם סלח המורה על מעשה כל כך ֵמביש? חשבו על יותר מסיבה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫ל"מ ַס ּ ֵפר ֵעד"‪ .‬לאר מכן קראו שנית‬ ‫‪ .5‬חזרו לעמוד ‪ 10‬וקראו במסגרת את ההסבר ְ‬ ‫את הכתוב בעמוד ‪ .12‬מיהו המספר ָה ֵעד בסיפור?‬ ‫‪ .6‬קראו שנית את ההסבר ל״שנאת חינם״ ול״אהבת חינם״ שבעמוד ‪.10‬‬ ‫כיצד הן באות לידי ביטוי בסיפור?‬ ‫‪ . 7‬ערכו השוואה בין הסיפור "מעשה נדיב" לבין הסיפור "החייכן"‪.‬‬ ‫ א‪ .‬השלימו בטבלה או ערכו השוואה מילולית‪ .‬היעזרו בהדרכה שבהמשך‬ ‫העמוד‪.‬‬ ‫מטרת ההשוואה למצוא את הדומה ואת השונה בין הסיפורים‪.‬‬ ‫תבחינים‬

‫מעשה נדיב‬

‫החייכן‬

‫ְמקום האירוע‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הדמות החלשה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הדמות המצילה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תגובת המורה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫העונש‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי מההשוואה‬ ‫ ‬

‫ב‪ .‬עתה ערכו השוואה מילולית לפי ההדרכה שלהלן‪.‬‬

‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת השוואה מילולית‪:‬‬

‫ •בכדי להשוות במשפטים משלנו‪ ,‬נכתוב תחילה משפט פתיחה כגון‪ :‬מטרת‬ ‫ההשוואה למצוא נקודות דמיון ושוני בין שני הסיפורים‪.‬‬ ‫ •בהמשך נכתוב את גוף ההשוואה‪ .‬נפרט במה הם דומים ואחר כך במה הם שונים‪.‬‬ ‫ •נֵ יעזר במילות ההשוואה לציון הדומה‪:‬‬ ‫גם‪ ....‬וגם; בדומה ל‪ ;...‬כשם ש‪ ; ...‬כפי ש‪ ; ...‬כך גם‪...‬‬ ‫ובמילות השוואה לציון השונה‪ :‬בניגוד ל‪ ;...‬לעומת זאת‪ ;....‬אלא ש‪...‬‬ ‫ •בסיכום נכתוב מה למדנו מההשוואה‪.‬‬

‫‪ 14‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬יש האומרים שהמורה נהג כשורה כשהחליט לסלוח לילדים שפגעו בקרוסי‪,‬‬ ‫ויש אומרים שהיה על המורה להעניש אותם בחומרה‪ .‬כיצד היה כל צד מנמק את‬ ‫דעתו?‬ ‫ ‬

‫הדרכה לדיון‬

‫ •הקדישו זמן למחשבה על השאלות שהנושא מעורר אצלכם ועל השאלות להלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬אם ייענשו‪ ,‬כיצד ירגישו הנענשים כלפי קרוסי?‬ ‫ב‪ .‬היזכרו במקרים מניסיונכם‪ ,‬האם ענישה מונעת חזרה על המעשה?‬ ‫ג‪ .‬האם הידיעה שהמורה רואה בהתנהגותם מעשה רע מספיקה במקרה זה?‬ ‫ד‪ .‬האם תמיכת גארונה בקרוסי חשובה למורה יותר מהענשת הפוגעים בו?‬ ‫ •עתה כתבו שני נימוקים לחיזוק הדעה הראשונה ושני נימוקים לחיזוק הדעה השנייה‪.‬‬ ‫ •לאחר מכן דוּנו במסגרת הקבוצה או בזוגות‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם נוכל לסכם את הדיון ִ ּבפשרה? למשל‪ :‬אפשר שהמורה לא יעניש אבל יאמר דברי‬ ‫עידוד וחיזוק לקרוסי לפני הכיתה?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הסיפור‪ .‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים שלהלן‬ ‫הה ְק ֶשר‪ .‬בדקו בעזרת המילון‪.‬‬ ‫מתוך ֵ‬ ‫שליכה בכוח רב‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫וה‬ ‫ • ְקרוסי איבד את ֶע ְשתוֹ נוֹ תיו‪ ,‬תפס ֶק ֶסת ִ‬ ‫ •המורה התבונן בתלמידים ַה ִמ ׁ ְש ָת ִאים‪.‬‬ ‫חפירים ביותר‪.‬‬ ‫יצעתם את ַאחד המעשים ַ‬ ‫ •בּ ַ‬ ‫המ ּ‬ ‫ •גַ ארוֹ נֶ ה ניצל את שעת הכושר ולחש כמה מילים למורה‪.‬‬ ‫״שעת כושר״ הוא צירוף מילים‪ .‬צירוף מילים יכול להימצא במילון תחת המילה הראשונה‬ ‫שעה בצירוף או תחת המילה השנייה כושר‪ ,‬ולפעמים תחת שתי המילים גם יחד‪.‬‬

‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו במחסן המילים פירושים לצירופים המודגשים‪:‬‬ ‫ ‪ ‬עיניו מתחננות ֶשיַ ניח ּו לו לנַ פשוֹ ‪.‬‬ ‫מפחד‪.‬‬ ‫ ‪ ‬הכול ברחו למקומותיהם ונֶ ֶאלמ ּו דום ּ ַ‬ ‫כמרים‪.‬‬ ‫ ‪ַ ‬ר ֲחמיו נִ ָ‬ ‫ ‪ָּ ‬תלָ ה בו את עיניו‪.‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫ִה ׁ ְש ַּת ְּתק ּו • ִה ִ ּביט בּ וֹ • ְמ ַר ֵחם • ׁ ֶש ַ ּי ַעזְ ב ּו אוֹ תוֹ ִ ּב ְמנו ָּחה‬

‫ב‪ .‬כתבו בקצרה על אירוע והשתמשו לפחות בשניים מהצירופים המודגשים שבסעיף ‪.2‬א‪.‬‬ ‫דוחלו‬

‫דחי ‪15‬‬

‫ַה ַּמ ְל ִּבין ְּפ ֵני ֲח ֵברֹו‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ַּ[ת ְל ִמ ָידיו] ְל ַרב נַ ְח ָמן ַּבר יִ ְצ ָחק‪ָּ :‬כל ַה ַּמ ְל ִּבין ּ ְפנֵ י ֲח ֵברוֹ ָּב ַר ִּבים ְּכ ִא ּלוּ ׁשוֹ ֵפ ְך‬ ‫דָּ ִמים [רוֹ ֵצח]‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם‪ :‬יָ ֶפה דְּ ַר ׁ ְש ֶּתם ָ[א ַמ ְר ֶּתם]‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָאנוּ רוֹ ִאים ֶאת ַה ְּמ ֻב ָ ּי ׁש ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ׁ ֶשהוּ א ַמ ְאדִּ ים‬ ‫ִמ ּבוּ ׁ ָשה הוֹ ֵל ְך ָהא ֶֹדם ִמ ּ ָפנָ יו וְ הוּ א נַ ֲעשֶׂ ה ִח ֵ ּור‪.‬‬ ‫(על פי התלמוד הבבלי‪ ,‬מסכת בבא מציעא נח‪ ,‬ע"ב)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫שהתנהל ְ ּב ִשיעוּר באחת‬ ‫ֵ‬ ‫הקטע מתוך התלמוּד שקראתם הוא קטע מתוך דיוּן‬ ‫בב ֶבל‪.‬‬ ‫הישיבות ָ‬ ‫‪ .1‬העתיקו רק את שני הפירושים המתאימים ביותר לביטוי "מלבין פנים"‪:‬‬ ‫ •צובע את הפנים בצבע לבן‪.‬‬ ‫ •אומר משהו שגורם לחברו לְ ַה ְחוִ ויר מבושה‪.‬‬ ‫ •מסייד את ּ ְפנים הבית‪.‬‬ ‫ •משפיל ו ַּמ ֲעליב מישהו לפני אחרים‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה שם ֶהחכם שניהל את השיעור?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה טענו התלמידים?‬ ‫ב‪ .‬כיצד חיזק ר' נחמן את טענתם?‬ ‫‪ .4‬מדוע המעליב "כאילו שופך דמים"‪ ,‬כלומר כאילו הוא רוצח?‬ ‫הקטע מהתלמוד?‬ ‫‪ .5‬האם תוכלו למצוא קשר בין הסיפור "מעשה נדיב" לבין ֶ‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬האם אתם חושבים שקשה יותר לספוג ֶעלְ בּ וֹ ן והשפלה ליד חברים מאשר לספוג‬ ‫מכה לידם? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע חמור הרבה יותר לספוג עלבון כאשר הוא נאמר בנוכחות אנשים‬ ‫אחרים מאשר כאשר הוא נאמר באופן פרטי‪.‬‬

‫‪ 16‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הדרכה לדיון‬ ‫לפני הדיון‬

‫ • ִחשבו והחליטו מה דעתכם בנושא הדיון‪.‬‬ ‫ •כתבו לעצמכם במחברת באילו נימוקים תשתמשו לחזֵ ק את דעתכם‪.‬‬ ‫ציינו לעצמכם‪ּ ְ ,‬ב ֵאילו ציטוטים מהכתוב כדאי להשתמש‪.‬‬ ‫קבעו את סדר ֶס ֶבב הדוברים‪.‬‬ ‫בזמן הדיון‬

‫ •כאשר יגיע תורכם‪ַ ,‬הביעו את דעתכם ונמקו אותה‪ .‬הוסיפו על דברי חבריכם או‬ ‫הביאו נימוקים מנוגדים‪.‬‬ ‫ •אם תרצו תוכלו להשתמש באחד מהמשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •יש החושבים ש‪ ; ...‬לעומת זאת ;אני חושב‪/‬ת‪ ; ...‬נימוקי הם‪ ;...‬אני מבקש‪/‬ת‬ ‫להביע את התנגדותי לדברי קודמי‪....‬‬ ‫ •נסו להגיע לְ ַה ְס ָּכ ָמה‪ .‬האם הצלחתם?‬ ‫אחרי הדיון‬

‫יאת הכיתה?‬ ‫ •סכמו ביניכם‪ֵ ,‬אילו נימוקים כדאי להביא לִ ְמלִ ַ‬ ‫ •בחרו נציג או נציגים שיביאו את סיכום הדיון לפני המליאה‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו סיפור קצר בהשראת הקטע שלמדתם מהתלמוד על אירוע שהשפיע עליכם‪.‬‬ ‫תוכלו לבחור מקרה בכיתה‪ ,‬בחצר בית הספר‪ ,‬או בבית‪ .‬תארו מה קרה בו‪ ,‬ספרו‬ ‫מה הרגישו המשתתפים בו ומה הרגשתם אתם‪ .‬תוכלו להקליד במחשב‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר בהדרכה בעמוד ‪ 18‬ובמילים המופיעות בתרגיל הלשון ‪ .2‬שבסוף‬ ‫עמוד ‪.19‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪17‬‬

‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת סיפור‬

‫ •בתחילה ציינו‪ :‬מתי‪ ,‬באיזה מקום ומי השתתפו באירוע?‬ ‫לדוגמה‪ :‬רון ויורם היו מחוץ לחצר בית הספר בהפסקה הגדולה‪.‬‬ ‫ •תארו כיצד התחיל האירוע‪ :‬מה קרה בו? מה הרגישו המשתתפים בו?‬ ‫כיצד הסתיים האירוע?‬ ‫הידעתם שסופרים נוהגים למסור את טיוטת סיפוריהם לקריאה לאנשים‬ ‫שונים‪ ,‬כדי לשמוע את הצעותיהם לשיפור הסיפור?‬ ‫לדוגמה‪ַ :‬פנְ יָ ה עוז־זלצברגר כתבה בהקדמה לספרּה "ישראלים‪ ,‬ברלין"‪:‬‬ ‫ובקורתם‪ .‬עלי זלצברגר‬ ‫"אבי ואמי סייעו בעצה ובקריאה זהירה‪ ,‬הספר ִהשביח מעידודם ִ‬ ‫שבקוראי הספר ושותף לרבים מרעיונותיו"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫היה הקפדן‬

‫מדוגמה זו אפשר ללמוד שכדאי להעביר את סיפורכם לקריאה לאנשים‬ ‫שונים ולשפר אותו בהתאם להצעותיהם (כמובן אם ההצעות נראות לכם)‪.‬‬ ‫ •קראו את טיוטת הסיפור בפני חברי הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים‪.‬‬ ‫תקנו את הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם‪.‬‬ ‫ •אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם‬ ‫נוספת בהתאם להצעותיהם‪.‬‬ ‫ •תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה‪ ,‬ואם יש צורך בכך‬ ‫ַּתקנו שוב‪.‬‬ ‫ •הכינו אלבום המכיל אסופת סיפורים של כל תלמידי הכיתה‪.‬‬ ‫טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב קטע כתוב‪ .‬סידור אותיות כולל בחירת סוג אות‪ ,‬גודל‬ ‫אות‪ ,‬אורך שורה‪ ,‬רווח בין שורות‪ ,‬בין מילים‪ ,‬בין אותיות ובין צמדי אותיות‪ .‬מעצבים גרפיים‪,‬‬ ‫מעצבי אותיות ופרסומאים עוסקים באמנות הטיפוגרפיה‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫מצאו בקטע מהתלמוד בעמוד ‪ 16‬את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים‪.‬‬ ‫כתבו אותו על גבי בריסטול או במחשב בעזרת אומנות הטיפוגרפיה‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד הבא‪.‬‬

‫‪ 18‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הדרכה לעבודה‬

‫ ‬

‫א‪ .‬השתמשו בדף נייר או ברבע גיליון בריסטול‪ ,‬או עצבו במחשב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬העתיקו אליו מתוך הקטע את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חשבו על גודל האותיות‪ ,‬על צורתן‪ ,‬אילו מילים במשפט כדאי להבליט‪.‬‬ ‫(אולי על ידי שימוש בצבע אחר משאר המילים‪ ,‬אולי על ידי שימוש בגודל‬ ‫אות אחר או בעובי אחר‪ .‬אולי אפשר לתכנן שמילים אלו ייכתבו במרכז‬ ‫הדף‪ .‬חשבו גם על אפשרויות אחרות‪).‬‬ ‫ד‪ .‬תלו את עבודותיכם בכיתה ובמסדרון בית הספר‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬התאימו שמות תואר מטור ב' לשמות שבטור א'‪ .‬כתבו במחברת את הצירופים‬ ‫שהתקבלו‪:‬‬ ‫טור א'‪ :‬שמות‬

‫טור ב'‪ :‬שמות תואר‬

‫ִה ְתנַ ֲהגוּת‬

‫ֻמ ׁ ְש ּ ָפל‬

‫ֶעלְ בּ וֹ ן‬

‫ַמ ְח ִּפיר‬

‫ַמ ָ ּבט‬

‫ֲאנו ׁ ָּשה‬

‫ֹאש‬ ‫ר ׁ‬

‫ְּפרו ָּעה‬

‫ַמ ָּכה‬

‫ֻמ ְר ָּכן‬

‫ַמ ֲעשֶׂ ה‬

‫צוֹ ֵרב‬

‫‪ .2‬ארגנו את המילים בקבוצות לפי שורשיהן‪:‬‬ ‫ּשה • ַה ֲעלָ ָבה • נֶ ֱעלַ ב •‬ ‫לָ ָבן • נְ ִדיבוּת • ְמ ַב ֵ ּי ׁש • ִה ׁ ְש ּ ִפיל • ִהלְ ִ ּבין • ֶעלְ בּ וֹ ן • נַ ְד ָבן • בּ ו ׁ ָ‬ ‫ׁ ָש ֵפל • ְמ ֻב ָ ּי ׁש • ֻמ ׁ ְש ּ ָפל • נִ דֵּ ב‪.‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪19‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫שֹוחחו‪ ,‬כיצד ְמגיבים ילדי הכיתה כאשר מישהו מהחברים פוגע וּמשפיל מישהו אחר?‬ ‫הציעו‪ ,‬כיצד ראוי לנהוג כאשר אתם נוכחים בזמן שמישהו פוגע במישהו אחר?‬ ‫עתה קראו את הקטע‪:‬‬

‫לביֵ יש ברבים ‪/‬‬

‫אורית מיטל‬

‫כאשר ריב מתרחש בין שניים והם מעליבים זה את זה במקום פרטי ִ ּב ְרשוּת היחיד‪,‬‬ ‫זו חוויה שאינה נעימה כלל (למשל ריב בין אחים)‪ .‬אבל כאשר הפגיעה מתרחשת‬ ‫ִ ּב ְרשוּת הרבים (למשל בחצר בית הספר)‪ ,‬ליד קבוצת אנשים‪ ,‬נוספת הרגשה קשה‬ ‫של ִ ּביוּש בפוּמבי‪ .‬העלבון נאמר על ידי אחד‪ ,‬אולם שתיקה או הסכמה של הקבוצה‬ ‫כולה‪ ,‬היא קשה עד מאוד לַ מו ְּש ּ ַפל‪ .‬לרוב ‪ -‬כאשר הפגיעה לא ְמכוּוֶ נֶ ת ישירות‬ ‫אלינו ‪ -‬אנחנו שותקים‪ ,‬ושתיקה פירושה הסכמה‪ .‬אנחנו לא מתערבים‪ .‬אולי משום‬ ‫שאנחנו לא רוצים "למשוך אש" וּלהיפגע‪ .‬כך נוצר מצב שלא רק מי שהעליב יצר את‬ ‫הפגיעה – אלא כולם‪.‬‬ ‫אם אנחנו אמיצים‪ ,‬אנחנו יכולים לנסות להתערב – להפסיק את ההתעללות‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים גם להסתלק מהמקום – לא להיות שותפים למעשה‪ ,‬גם לא ִ ּבשתיקה‪.‬‬ ‫כאשר המקרה חמור אפשר להזעיק מישהו חזק למקום‪ .‬נער או מבוגר‪.‬‬ ‫לדבר‬ ‫ואם לא היה לנו אומץ להתערב ולהפסיק את הביזָ יון‪ ,‬אנחנו יכולים לנסות ֵ ּ‬ ‫עם שני הצדדים בזמן מאוחר יותר‪ .‬למשל עם מי שנפגע‪ ,‬להגיד לו שלדעתנו מה‬ ‫שאמרו לו לא היה צודק‪ .‬להודות בפניו שלא היה לנו אומץ לְ ִה ְת ָע ֵרב לטובתו‪ ,‬אפילו‬ ‫ישפר‬ ‫לבקש את סליחתו‪ ,‬אף על פי שלכאורה לא עשינו כלום‪ .‬זה לא קל אבל זה ּ ֵ‬ ‫את הרגשתו שאינו לבד וגם את הרגשתנו‪ .‬אפשר לדבר גם עם החבר שתקף‪ ,‬אחרי‬ ‫שנרגע‪ .‬להגיד לו שהתגובה שלו או שלה היתה מוגזמת‪ .‬לבקש ממנו להשתדל לא‬ ‫להתנהג כך שוב‪.‬‬ ‫אם ילדים שפוגעים באחרים יִ ראו שמעשיהם אינם מקובלים על אחרים‪ ,‬הם לא‬ ‫טפלים לילדים חלשים מהם ואולי יחדלו מכך‪.‬‬ ‫ירגישו "גיבורים" כאשר הם נִ ּ ָ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהו נושא הפסקה הראשונה? כתבו במשפט משלכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו בעיון את שני המשפטים הראשונים בפסקה הראשונה‪.‬‬ ‫איזה קשר קיים בין המשפט הראשון למשפט השני?‬ ‫א‪ .‬קשר של סיבה ותוצאה ב‪ .‬קשר של השוואה ג‪ .‬קשר של הכללה ופירוט‪.‬‬ ‫דונו ביניכם והחליטו‪.‬‬ ‫‪ 20‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ּ ַ .3‬ב ּפסקה השנייה כתובות שלוש הצעות‪ .‬איזו מהן אכן ְמ ִקילָ ה את הרגשת‬ ‫האשמה על ששותקים? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬הכותבת מסיימת בהשערה המופיעה בשתי השורות האחרונות‪ .‬קראו אותה‪.‬‬ ‫האם אתם מסכימים עם השערה זו? נַ מק ּו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬מדוע חשוב שילדים יקראו את דברי הכותבת? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫בפסקה הראשונה מופיעות מילות קישור שתפקידן לקשר בין חלקי המשפט או‬ ‫בין שני משפטים‪ .‬בפסקה הראשונה מופיעות מילות הקישור "אבל" ו"אולם"‪ .‬הן‬ ‫"אומרות" לנו שבהמשך תופיע אמירה מנוגדת לכתוב לפני כן‪.‬‬ ‫‪ .1‬כתבו שני משפטים והשתמשו בשתיים ממילות הניגוד‪ :‬אבל; אולם; אך; אלא‪.‬‬ ‫‪ .2‬בפסקה ‪ 2‬כתוב‪ " :‬לבקש את סליחתו‪ ,‬אף על פי שלכאורה לא עשינו כלום‪".‬‬ ‫מה פירוש המילה המודגשת‪ ,‬שערו לפי הקשרה במשפט‪ .‬כתבו ובדקו במילון‬ ‫אם הפירוש מדויק‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפסקה הראשונה כתוב‪" :‬אנחנו לא רוצים למשוך אש"‪.‬‬ ‫קראו את ההסבר במסגרת בעמוד ‪ 49‬והסבירו את המשמעות המושאלת של‬ ‫הצירוף הזה‪.‬‬ ‫שם הפועל ושם הפעולה‬ ‫שם פועל הוא מילה המתחילה באות ל ועונה על השאלה מה לעשות‪.‬‬ ‫לדוגמה‪" :‬אנחנו יכולים לנסות להתערב – להפסיק את ההתעללות"‬ ‫שם הפעולה הוא שם המציין פעולה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪" :‬שתיקה פירושה הסכמה"‪.‬‬ ‫העתיקו וְ השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫שם הפועל‬ ‫לשפר‬ ‫לשתוק‬ ‫לבקש‬ ‫להודות‬

‫שם הפעולה‬ ‫התעללות‬ ‫ִ ּביוּש‬

‫הגדה‬ ‫ביזָ יון‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪21‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • מה אפשר לדעת על תוכן הכתוב מתוך קריאת הכותרת‪ ,‬כותרות המשנה ומתוך עיון בתצלומים‬ ‫בעמודים ‪25 ,23 ,22‬‬ ‫ •עתה‪ ,‬קראו את המידע‪.‬‬ ‫‪ .1‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה‪ ,‬כתבו אותן ובררו בהמשך‪.‬‬ ‫‪ .3‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את‬ ‫הידע שלכם‪.‬‬

‫התורה שבעל־פה‪ :‬המשנה והתלמוד‬ ‫מהי התורה שבעל־פה?‬ ‫במעמד הר סיני נִ תנה למשה תורה אחת והיא כוללת את התורה שבכתב ואת‬ ‫התורה שבעל־פה‪ .‬התורה שבכתב כתובה בתמציתיות והתורה שבעל‪-‬פה ְמ ָפרשת‬ ‫את התורה שבכתב‪ .‬לדוגמה‪ :‬במצוות ארבעת המינים נאמר‪" :‬וּלְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַ ּב ּיוֹ ם‬ ‫אשוֹ ן‪ְ ּ ,‬פ ִרי ֵעץ ָה ָדר "(ויקרא כג‪ ,‬מ)‪ .‬התורה אינה מציינת את טיבו של הפרי שעלינו‬ ‫ָה ִר ׁ‬ ‫לִ יטוֹ ל‪ .‬רק בתורה שבעל־פה מבואר שמדובר באתרוג‪ .‬התורה שבעל־פה מוסרת‬ ‫גם את כל ההלָ כות בקשר לכשרותם ולאופן נטילתם של ארבעת המינים‪ .‬דוגמה‬ ‫יעי ֶ ּב ָעשׂ וֹ ר לַ ח ֶֹד ׁש ְּת ַע ּנ ּו ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹתיכֶ ם"‬ ‫"בח ֶֹד ׁש ַה ׁ ּ ְש ִב ִ‬ ‫נוספת‪ :‬נאמר בתורה שבכתב‪ּ ַ :‬‬ ‫מתענִ ים ביום הכיפורים‪ .‬באה התורה שבעל־‬ ‫ַ‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬כט)‪ :‬אך אין הסבר כיצד‬ ‫ְ‬ ‫פה‪ ,‬משלימה ומבהירה‪ :‬אסור לאכול ולשתות‪ ,‬אסור להתרחץ‪ ,‬אסור לָ סוּך את הגוף‬ ‫ִ ּבשמנים וּבמשחות ואסור לנעול נעלי עור‪.‬‬ ‫התורה שבעל־פה נמסרה אך ורק בעל־פה מדור לדור ו ֵּמ ַרב לתלמידיו‪ ,‬כך במשך‬ ‫מאות רבות בשנים‪ .‬שרשרת מסירת התורה שבעל־פה מתוארת במשנָ ה הראשונה‬ ‫במסכת אבות‪" :‬מ ֶ ֹׂשה ִק ֵ ּבל ּתוֹ ָרה ִמ ִּסינַ י‪ ,‬ו ְּמ ָס ָר ּה לִ יהוֹ ׁ ֻש ַע‪ ,‬וִ יהוֹ ׁ ֻש ַע לִ זְ ֵקנִ ים‪ ,‬וּזְ ֵקנִ ים‬ ‫יאים ְמ ָסרו ָּה לְ ַאנְ ׁ ֵשי כְ נֶ ֶסת ַה ְגּדוֹ לָ ה" (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫יאים‪ ,‬וּנְ ִב ִ‬ ‫לִ נְ ִב ִ‬ ‫מדוע החליט רבי יהודה הנשיא להעלות על הכתב את התורה שבעל־פה?‬ ‫אחרי חורבן בית המקדש השני וכישלון מרד בר כוכבא ברומאים‪ ,‬מצב היהודים‬ ‫ספ ּו ורבים עזבו את הארץ והתיישבו‬ ‫היה בכי רע‪ .‬מאות אלפים מבני העם נִ ּ‬ ‫בארצות הגולה‪ .‬המרכז היהודי התורני בארץ נחלש ורבי יהודה הנשיא‪ ,‬אחד מגדולי‬ ‫המנהיגים שחי לפני כ־‪ 1800‬שנים‪ ,‬חשש שהריחוק ממרכז תורה שנבע מפיזור‬ ‫לר ֵּכז את הקבלות‬ ‫היהודים בגולה יגרום להשכחת התורה שבעל־פה‪ .‬לכן החליט ַ‬ ‫הכתב‬ ‫להעלותן על ְּ‬ ‫והשמועות שנאמרו והועברו מהחכמים ִמימוֹ ת משה ועד ימיו‪ֲ ,‬‬ ‫דרי ִמשנָ ה"‪.‬‬ ‫ולערוך אותן ב"שישה ִס ֵ‬ ‫״מ ׁ ְשנָ ה״ הוא‪ :‬שנ"ה ומשמעותו‪ :‬ללמוד וּלְ ַשנֵ ן‪ .‬המשנה ערוכה בקבצים‬ ‫שורש המילה ִ‬ ‫לפי נושאים‪ ,‬כל נושא הוא ֵס ֶדר‪.‬‬

‫‪ 22‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫סדרי המשנָ ה הם‪:‬‬ ‫ששת ֵ‬ ‫סדר זְ ָר ִעים‪ ,‬כולל הלכות השייכות לזרעי הארץ‪.‬‬ ‫סדר מוֹ ֵעד‪ ,‬כולל הלכות לשבת‪ ,‬למועדים ולחגים‪.‬‬ ‫סדר נָ ׁ ִשים‪ ,‬כולל הלכות בין גברים ונשים‪.‬‬ ‫סדר נְ זִ ִיקין‪ ,‬כולל הלכות השייכות למשפטים ולמריבות הנופלות בין בני אדם‪.‬‬ ‫סדר ְקדוֹ ׁ ִשים‪ ,‬כולל דיני קרבנות‪.‬‬ ‫סדר ָט ֳהרוֹ ת‪ ,‬כולל הלכות טומאה וטהרה‪.‬‬ ‫וסימנם‪" :‬זמ"ן נק"ט"‪.‬‬ ‫ר' יהודה הנשיא ָח ַתם את המשנה‪ ,‬כלומר היא נסגרה לשינויים ולתוספות‪.‬‬ ‫"ּב ַריְ יּתֹות"‪ ,‬כלומר ִמשניות שמחוץ למשנה‪ .‬קובץ‬ ‫חומר רב שנשאר מחוץ למשנה נקרא ָ‬ ‫גדול של ָּב ַריְ יּתֹות נערך על ידי רבי חייא תלמידו של רבי יהודה הנשיא‪ .‬קובץ ַה ָּב ַריְ יּתֹות‬ ‫"ּתֹוס ְפ ָּתא"‪ .‬ברייתות רבות נוספות שלא נכללו‬ ‫ֶ‬ ‫במתּכֹונֶ ת המשנה נקרא‪:‬‬ ‫הבנוי בעיקרו ַ‬ ‫ּתֹוס ְפ ָּתא מצויות בתלמוד‪.‬‬ ‫ַּב ֶ‬

‫התלמוד ‪ -‬מפעלו של רבי ָאשי‬ ‫התחברה ְ ּבלָ שון תמציתית והיא כוללת‬ ‫ְּ‬ ‫המשנה‬ ‫ִ‬ ‫עניינים רבים שהיו ידועים ומובנים לחכמים‬ ‫בתקופת המשנה‪ ,‬אבל בדורות שאחריהם לא‬ ‫הכול היה מובן‪.‬‬ ‫החכמים שקמו ְ ּב ָב ֶבל ַ ּבדורות שאחרי חתימת‬ ‫פרשה‪ .‬כ־‪200‬‬ ‫ּ‬ ‫המשנה ִהרבּ ּו לעיֵ ין ַ ּבמשנה‪ ,‬ללוֹ ְמ ָד ּה וּלְ‬ ‫שנים אחרי חתימת המשנה ערך וסידר רב אשי ִ ּבכתב את‬ ‫(בדומה לְ ָמה‬ ‫ֶ‬ ‫ההלכָ תי‪ְּ ,‬פ ִרי דיונֵ י החכמים ַ ּבשנים שעברו מאז חתימת המשנה‬ ‫החומר ִ‬ ‫הביאור לַ משנה‪ ,‬פסקי ההלכה‬ ‫שעשה רבי יהודה הנשיא)‪ .‬התלמוד הבבלי כולל את ֵ ּ‬ ‫והחידושים מאז תקופת המשנה ומאז אין לְ ֵמ ִדים הלכה אלא מהתלמוד‪ .‬התלמוד‬ ‫כולל גם מדרשים‪.‬‬ ‫את התלמוד הבבלי חתם רבינא תלמידו וחברו של רב אשי‪ .‬כל ישראל מסתמכים‬ ‫עליו ואין רשות להוסיף או לגרוע מהכתוב בו‪.‬‬ ‫המושג "תלמוד" כולל שני תלמודים‪" :‬התלמוד הבבלי"‪ ‬ו"התלמוד הירושלמי"‪ .‬שניהם נוצרו בדורות שאחרי חתימת‬ ‫המשנה בשני מרכזי תורה ‪ -‬בבל וארץ ישראל‪ .‬שני התלמודים מבוססים על‪ ‬המשנה וכתובים בשפה הארמית‪.‬‬ ‫חשיבותו של "התלמוד הבבלי" עולָ ה על "התלמוד הירושלמי" והוא מכּונֶ ה גם בשם הארמי‪ּ" :‬גְ ָמ ָרא" שמשמעותו‬ ‫ללמוד‪ .‬התלמוד הבבלי מחולק לְ ַמ ֶס ְכתֹות ְּכמֹו במשנָ ה והוא כולל שלושים ושבע ַמ ֶס ְכתֹות‪ .‬כל מסכת פותחת‬ ‫(לפי אתר לקסיקון לתרבות ישראל)‬ ‫ ‬ ‫בציטוט מהמשנה‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪23‬‬

‫לפני כ־‪ 100‬שנים‪ ,‬בכינוס רבנים רב־משתתפים שהתקיים בעיר וינה שבאוסטריה‪,‬‬ ‫התקבלה הצעתו הרב מאיר שפירא (המהר"ם)‪ ,‬מייסד ישיבת חכמי לו ְ ּ​ּבלִ ין שבפולין‪,‬‬ ‫ארצות פזוּריהם ישתתפו בלימוד דף גמרא בכל יום"‪ .‬המהר"ם‬ ‫לפיה "כל ישראל בכל ְ‬ ‫ָ‬ ‫ִּפרסם קריאה לכל היהודים בעולם ללמוד דף גמרא יומי כך "שכל בני‪-‬תורה בכל‬ ‫הארצות יהיו מאוחדים ומקושרים יחד על ידי לימוד אותו הדף באותו היום"‪ .‬הלומד‬ ‫בחברותא או לבדו בבית‪ .‬אפשר להיעזר‬ ‫יכול ללמוד בשיעור קבוע בבית הכנסת ַ‬ ‫בשיעורים מוקלטים של הדף היומי באינטרנט‪ .‬מחזור לימוד הדף היומי של כל‬ ‫התלמוד הוא כשבע וחצי שנים‪ .‬בי"ד באב תשע"ב (‪ )2012‬הסתיים המחזור ה־‪ 12‬של‬ ‫לימוד הדף היומי העולמי של התלמוד הבבלי וּלמחרת‪ ,‬בט"ו באב תשע"ב‪ ,‬התחיל‬ ‫המחזור השלושה עשר‪.‬‬ ‫(לפי יסודות התורה שבע"פ אתר משרד החינוך‪ ,‬אתר הספרייה הלאומית ואתרים נוספים)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬‬

‫לעיתים מופיעות מתחת לכותרת הראשית או לפני חלקים מהטקסט כותרת‬ ‫(מלשון ֵשני ַ ּב ֲחשיבותו)‪ .‬שערו‪ ,‬מה תפקידה?‬ ‫ִמ ְשנֶ ה ִ‬ ‫מה העניין העיקרי שעליו נכתבה הפסקה הראשונה?‬ ‫א‪ .‬מהו המקור שממנו אנחנו לומדים שהתורה נמסרה בעל פה מדור לדור?‬ ‫ב‪ .‬כיצד אפשר לזהות שהפסקה השנייה כוללת ציטטה?‬ ‫העתיקו רק את ההיגד המתאר את הקשר בין פסקה ‪ 1‬לפסקה ‪:2‬‬ ‫א‪ .‬פסקה ‪ 2‬מוסיפה מידע שקשור לפסקה ‪.1‬‬ ‫ב‪ .‬פסקה ‪ 2‬מביאה דוגמאות לכתוב בפסקה ‪.1‬‬ ‫ג‪ .‬אין קשר ברור בין פסקה ‪ 2‬לפסקה ‪.1‬‬ ‫א‪ .‬ערכו השוואה בין חלק המידע על מפעלו של רבי יהודה הנשיא לחלק‬ ‫שבו כתוב על מפעלו של רבי אשי‪ .‬התייחסו לבעיה שהתעוררה; למקורות‬ ‫שמהם אספו את ההלכות; למבנה של כל סדרת ספרים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה משפט כדאי לדעתכם לזכור מתוך החלק על התלמוד?‬ ‫ארבעה מגדולי חכמי ישראל מוזכרים בעמודים ‪ 22‬ו־‪ 23‬כולל הכתוב במסגרת‪.‬‬ ‫כתבו את שמותיהם וציינו את תרומת כל אחד מהם להשתמרות התורה שבעל‬ ‫פה‪.‬‬ ‫מהי חשיבותו של הדף היומי לפי הפסקה האחרונה?‬ ‫אם אתם מכירים מישהו מלומדי הדף היומי ‪ -‬ספרו באיזו מסגרת הוא לומד‪,‬‬ ‫עם מי וכיצד הוא משלב עבודה ולימודים?‬

‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬

‫‪ .6‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪ .8‬‬

‫‪ .9‬הסבירו את המושגים‪ :‬משנה • ספר • חתום • ברייתא‬

‫‪ 24‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫•‬

‫תוספתא‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו וכתבו על אחד משני האישים האלה‪ :‬רבי יהודה הנשיא או רבי אשי‪.‬‬ ‫עבדו לפי הנחיות אלו‪:‬‬ ‫ • ַ ּב ֲחרו שני מקורות מידע שונים המתאימים לנושא הכתיבה‪.‬‬ ‫מהמחשב או ַצלמו מאנציקלופדיה עותק מכל ָמקוֹ ר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •הדפיסו‬ ‫ •סמנו בשני המקורות בצבע אחד פרטים שחוזרים בשני המקורות ובצבע אחר‬ ‫סמנו פרטים המופיעים רק באחד מהטקסטים‪ .‬סימון זה בא למנוע חזרות‬ ‫מיוּתרות‪ .‬חישבו אילו מהם מתאימים לנושא הכתיבה‪.‬‬ ‫ •רכזו בכתב את הפרטים המשותפים לשני המקורות ואת הפרטים שנמצאים רק‬ ‫במקור אחד‪.‬‬ ‫ •חשבו באיזה סדר להביא את הדברים‪.‬‬ ‫ •עתה כתבו בלשונכם את המידע‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬א‪ .‬עיינו שנית במשפט האחרון בפסקה הראשונה על התלמוד‪.‬‬ ‫מצאו את המילה המנוגדת למילה‪ :‬לִ גְ רוֹ ַע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •התינוק זחל ואמו לא גָ ְר ָעה ממנו עין‪.‬‬ ‫ •הגֵ ָרעוֹ ן בתקציב המדינה מדאיג את שר האוצר‪.‬‬ ‫ •אף שיש לו ִמגְ ָרעוֹ ת אני אוהב אותו בגלל מעלותיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהו השורש המשותף למשפחת המילים‪ :‬לִ גְ רוֹ ַע‪ ,‬גָ ְר ָעה‪ ,‬גֵ ָרעוֹ ן‪ִ ,‬מגְ ַר ַעת?‬ ‫ו"הלִ יכוֹ ת" שייכות למשפחת המילים הגזורות מהשורש‪:‬‬ ‫"הלָ כָ ה" ֲ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬המילים ֲ‬ ‫הל"ך‪ .‬בדקו את פירושן במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה קשר המשמעות בין המילים המודגשות?‬

‫שיעור שהתנהל על ידי אחד הרבנים‬ ‫סּורא שבבבל‪.‬‬ ‫בישיבת ָ‬ ‫תבליט משוחזר מן המאה החמישית לספירה‬ ‫(לפני כ־‪ 1500‬שנים)‪.‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪25‬‬

‫ִּכ ֵּסא ּגַ ְלּגַ ִּלים ‪/‬‬

‫ׁשְ לֹומִית ּכֹהֵן־ ָאסִיף‬

‫יֶ לֶ ד ְ ּבכִ ֵּסא ַ ּגלְ ַ ּג ִּלים‬ ‫ֹאשוֹ ָמלֵ א ַּתלְ ַּת ִּלים‬ ‫ר ׁ‬ ‫יָ פוֹ ת ֵעינָ יו‪ַ ,‬מ ָ ּבטוֹ ָחכָ ם‬ ‫שְׂ ָפ ָתיו ְ ּב ִח ּיוּכָ ן‪.‬‬ ‫ְמ ַח ֵ ּבק ַּכדּ וּר ְ ּביָ ָדיו‬ ‫ֵאינוֹ בּ וֹ ֵעט ְ ּב ַרגְ לָ יו‪.‬‬ ‫יֶ לֶ ד ְ ּבכִ ֵּסא ַ ּגלְ ַ ּג ִּלים‬ ‫ַ ּב ִּמ ְד ָרכָ ה נוֹ ֵס ַע‬ ‫לָ ָּמה ַה ֶ ּילֶ ד ֵאינוֹ ּפוֹ ֵס ַע?‬ ‫ִאם ַּפ ַעם ֶא ְר ֶאה‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך נוֹ ֵפל כּ וֹ כָ ב‬ ‫ֶא ְת ַּפ ֵּלל ָעלָ יו‬ ‫וְ ַעל ַרגְ לָ יו‪.‬‬

‫בתרבויות זרות קיימת אמונה שניתן לבקש משאלה בעת שרואים כוכב נופל‬ ‫והמשאלה תתקיים‪ .‬ביהדות קיים איסור מוחלט לפנות ולבקש משאלות מהכוכבים‬ ‫פנייה אליהם נחשבת לעבודה זרה‪ .‬אנחנו פונים בבקשות ומשאלות רק לאלוקים‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫כוכב נופל‪ - 1‬הוא ֶמ ֶטאוֹ ר‪ .‬מטאורים אינם כוכבים אלא סלעים קטנים‪ .‬הם מתאדים ונעלמים בדרך כלל‬ ‫כשהם מתקרבים לכדור הארץ‪.‬‬

‫‪ 26‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הבית הראשון והבית האחרון בשיר הם בני ארבע שוּרוֹ ת‪ ,‬ואילו הבית השני‬ ‫הוא בן חמש שורות‪ .‬מה מדגישה השורה החמישית?‬ ‫‪ .2‬למה מתכוון הדובר כאשר הוא שואל שאלה זו? להלן שתי אפשרויות‪.‬‬ ‫בחרו אחת מהן ונמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ •הדוֹ בר רוצה לדעת את סיבת הנֵ כות‪.‬‬ ‫ביע צער על מצבוֹ של הילד‪.‬‬ ‫ •הדובר ַמ ַ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה רוצה הדובר לעשׂ ות למען הילד?‬ ‫ב‪ .‬הציעו‪ ,‬מה עוד היה ביכולתו של הדוֹ בר לעשות למען הילד?‬ ‫לדובר בשיר והסבירו בחירתכם לחבריכם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .4‬בחרו תכונות אופי שמתאימות‬ ‫רגיש • טוב לב • אוהב את הזוּלַ ת • אוהב "אהבת חינם"‬ ‫• נוהג על פי "ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬‬ ‫‪ .5‬כתבו תפילה ובקשו מהקדוש ברוך הוא רפואה לילד ַהנֵ כֶ ה‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫כיצד מנסחים משאלות ותוכניות?‬ ‫ּכֹוכב‪ "...‬משאלֹות‪ ,‬הצהרות ותוכניות‬ ‫נֹופל ָ‬ ‫"אם ַּפ ַעם ֶא ְר ֶאה ֵאיְך ֵ‬ ‫השיר מסתיים ְב ַהצהרה‪ִ :‬‬ ‫מנּוסחות בדרך כלל בזמן עתיד ‪-‬‬ ‫ָ‬ ‫היכולות להתקיֵ ים בעתיד‪ ,‬כאשר יתמלאו התנאים לכך‪,‬‬ ‫טּפל חינם בחֹולים עניים"‪.‬‬ ‫"אם פעם ֶאהיה רופא‪ֲ ,‬א ֵ‬ ‫הּב ָאה‪:‬‬ ‫בד ֶרך ָ‬ ‫מנּוסחים ִּבזְ ַמן עבר ֶ‬ ‫ָ‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬משאלות וחלומות בלתי מציאּותיים‬ ‫כא ִבים"‪.‬‬ ‫תרּופה לשיּכּוך ֵ‬ ‫ָ‬ ‫"לּו הייתי רופא כלָ בים‪ ,‬הייתי נותן לכלב מיד‬

‫ַהשלימו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫ִאם ּ ַפ ַעם ֶא ְהיֶ ה מורה בכיתה ה'‪...‬‬ ‫אם ֶא ְצ ַטיֵ ין בלימודים‪...‬‬ ‫אם תגִ יעו אלינו בזמן‪...‬‬ ‫גם אם תגיעו בזמן‪...‬‬ ‫שת ֵתף במסיבה‪ ,‬אלא אם ֵּכן‪...‬‬ ‫לא ֶא ַ‬ ‫הורי‪...‬‬ ‫ממני ַ‬ ‫ל ּו ביקש ּו ֶ‬ ‫בודד‪...‬‬ ‫אילו שלחו אותי לאי ֵ‬ ‫לולֵ א הי ּו לי ֲח ֵברים כל כך טוֹ בים‪...‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪27‬‬

‫ַה ַּנ ַער ֶׁש ִּב ֵּקׁש ָלדּוג ִלוְ יָ ָתן ‪/‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן יֵ ׁש נַ ַער דַּ ָ ּיג‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָ ּגר ְ ּב ֻס ָּכה ְרעו ָּעה‪,‬‬ ‫הוּא יוֹ ׁ ֵשב ַעל ַהחוֹ ף ו ַּמ ׁ ְשלִ ְ‬ ‫יך ַח ָּכתוֹ‬ ‫יעה‪.‬‬ ‫יחת ַה ַח ָּמה ַעד ׁ ְש ִק ָ‬ ‫ִמ ְ ּז ִר ַ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יֵ ׁש לוֹ ַ ּב ַ ּביִ ת דָּ גִ ים ֲא ֻד ִּמים‬ ‫יֵ ׁש לוֹ דָּ גִ ים ׁ ֶשל זָ ָהב‬ ‫הוּא ְמ ַב ׁ ּ ֵשל אוֹ ָתם ַעל ַה ְּמדו ָּרה‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ֵּמ ִציק לוֹ ְמאוֹ ד ָה ָר ָעב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וְ כָ ְך הוּא חוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ׁ ִש ְב ּתוֹ ַעל ַהחוֹ ף‪,‬‬ ‫זֶ ה ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּק ָטן‪:‬‬ ‫יֵ ׁש לִ י דָּ גִ ים ְק ַט ִ ּנים וּגְ דוֹ לִ ים‪,‬‬ ‫יתי לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪.‬‬ ‫ַא ְך ָר ִצ ִ‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן ָ ּגדוֹ ל וְ ָעצוּם‬ ‫ׁ ֶש ָא ְרכּ וֹ אוּלַ י ֶאלֶ ף ַא ּמוֹ ת‬ ‫ֲאנִ י ֶא ְמ ְּכ ֶר ּנ ּו ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן‬ ‫וְ ֶא ְהיֶ ה ָע ׁ ִשיר ְמאוֹ ד‪.‬‬

‫‪ 28‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ָדלִּי ָה ַרּבִיקֹובִיץ'‬

‫ה‪.‬‬ ‫וְ ָאז יִ ְהי ּו לִ י ְ ּבגָ ִדים ֲח ָד ׁ ִשים‬ ‫וְ ָאגוּר ְ ּב ַביִ ת ָ ּגדוֹ ל‪.‬‬ ‫וְ ָאדוּג לִ י דָּ גִ ים ֲא ֻד ִּמים וּזְ ֻה ִ ּבים‬ ‫לְ ַה ִ ּביט ָ ּבם וְ ל ֹא לֶ ֱאכֹל‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ָאז ֶא ְקנֶ ה לִ י ְס ִפינָ ה וְ ַא ְפלִ יג ֶאל ַה ָ ּים‬ ‫וְ ָא ׁשוּט ְ ּבכָ ל ַה ֵּת ֵבל‬ ‫וְ לַ ְמרוֹ ת ׁ ֶש ֲאנִ י ַרק יֶ לֶ ד ֶא ָחד‬ ‫עוֹ ד אוּכַ ל לִ ְהיוֹ ת ַרב־חוֹ ֵבל‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן ָ ּגר יֶ לֶ ד דַּ ָ ּיג‬ ‫ׁ ֶשרוֹ ֶצה לִ ְהיוֹ ת ַס ּ ָפן‪.‬‬ ‫וְ הוּא ִמ ְת ּ ַפ ֵּלל ְמאוֹ ד ְ ּבלִ בּ וֹ‬ ‫יח לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ַ ּי ְצלִ ַ‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הוּא יוֹ ׁ ֵשב ַעל ַהחוֹ ף ׁ ָשבוּעוֹ ת כּ ֹה ַר ִ ּבים‬ ‫ו ִּמדַּ יִ ג ֵאינֶ ּנ ּו ׁשוֹ ֵבת‪.‬‬ ‫ִמי יוֹ ֵד ַע‪ ,‬אוּלַ י‪ּ ִ ,‬ב ְרבוֹ ת ַה ָ ּי ִמים‬ ‫הוּא יָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪ּ ֶ ,‬ב ֱא ֶמת?‬

‫ לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫א‪ .‬המציאות של הנער מתוארת בבתים ‪ - - -‬וגם בבתים ‪- - -‬‬ ‫עולם הדמיון מתואר בבתים‪- - - :‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם המציאות לבין עולם הדמיון של‬ ‫הנער?‬ ‫‪ .2‬השיר של דליה רביקוביץ' מתרחש בחלקו בהווה‪ ,‬ובחלקו מתרחש בעולם‬ ‫הדמיון של הנער‪ .‬שרטטו טבלה והשלימו‪:‬‬

‫מצב הנער בהווה (במציאות)‬

‫מצבו בעתיד (בעולם הדמיון)‬

‫יש לו דגים קטנים וגדולים‬

‫יהיה לו לווייתן גדול ועצום‪ ,‬שאורכו אולי‬ ‫אלף אמות‬

‫‪ .3‬כאשר רוצים לתאר מישהו שמדמיין או חולם על משהו אומרים‪:‬‬ ‫כנפי הדמיון"‪.‬‬ ‫"הוא ַמ ְפלִ יג על ֵ‬ ‫עד לאן "מפליג" דמיונו של הנער הדייג? מה הוא מדמיין לעצמו?‬ ‫‪ .4‬הביאו דוגמה לרגעים שבהם הפלגתם בדמיונכם למקומות אחרים‪ .‬ספרו או‬ ‫כתבו‪.‬‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד על מצבו של הנער מדמיונותיו?‬ ‫‪ .6‬שערו‪ :‬מדוע מכל הדגים הגדולים והקטנים בים‪ ,‬בחר הדובר דווקא את‬ ‫הלווייתן?‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬בדקו אילו שורות חורזות בכל בית בשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬באיזה בית החריזה שונה?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע בחרה המשוררת לשנות את החריזה בבית זה?‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪29‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫מספר?‬ ‫ֵּ‬ ‫אילו גילה הנער לחברו הטוב את תוכניותיו ואת חלומותיו‪ ,‬מה היה‬ ‫כתבו בגוף ראשון‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬מצאו בשיר מילה מקבילה (נרדפת)‬ ‫א‪ .‬למילה ַמלח‬ ‫ב‪ .‬למילה אונִ ייה‬ ‫ו"מ ְס ּ ָפנָ ה"‪.‬‬ ‫"סיפוּן" ִ‬ ‫‪ .2‬מהשורש ספ"נ נגזרו ונוצרו המילים‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫מה משמעותן? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫המספר בשיר והשני ‪-‬‬ ‫ַ‬ ‫התחלקו לזוגות‪ .‬האחד יקרא את קולו של‬ ‫את קולו של הדייג הצעיר‪.‬‬

‫‪ 30‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫המלך מתיא הראשון‬ ‫מאת יאנוש קורצ'אק‬ ‫תרגום‪ :‬אורי אורלב‪ ,‬הוצאת כתר ‪2012‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬בחרו פרק שאתם רוצים לקרוא בכיתה‬ ‫והציעו נושא מתאים לשיחה עליו‪.‬‬ ‫‪ .2‬תוכלו לדון בנושאים אלו‪:‬‬ ‫כיצד אפשר לראות בספר שמתיא‪:‬‬ ‫א‪ .‬תמים‬ ‫ב‪ .‬מעוניין בטובת הילדים‬ ‫ג‪ .‬מתייחס לתפקיד המלך במלוא הרצינות‬

‫ ‬

‫מחבר הספר‪ ,‬הסופר והמחנך יאנוש קורצ'אק‪,‬‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .3‬‬ ‫האמין שכל ילד וילדה מסוגלים להחליט‬ ‫החלטות לגבי חייהם‪ .‬כיצד מתבטא הדבר‬ ‫בספר שקראתם? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .4‬בתקופה שבה נכתב הספר שלטו כמה מעמי ארצות אירופה בחלקים שונים של‬ ‫אפריקה‪ .‬הם התייחסו לאפריקאים כאל נחותים מהם‪.‬‬ ‫כיצד אפשר לראות זאת בספר?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫‪ .1‬אם תרצו‪ ,‬חברו סוף אחר לספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם הרגשתם כעס או ביקורת על התנהגות אחת מהדמויות‪ ,‬כתבו על כך‪.‬‬

‫דוחלו‬

‫דחי ‪31‬‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬כתבו כותרת לכל אחד מהאיורים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סדרו את הכותרות שכתבתם לפי סדר העלילה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪.2‬‬

‫‪.3‬‬

‫‪.4‬‬

‫‪.5‬‬

‫‪.6‬‬

‫‪.7‬‬

‫‪ 32‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ַה ָק ֶנה וְ ֵעץ ַה ַזיִ ת ‪/‬‬

‫איזופוס‪,‬‬

‫תרגום‪ :‬שלמה שפאן‬

‫הקנה ועץ הזית ִה ְתנַ ְצח ּו זה עם זה על אוֹ דוֹ ת כוחם וגבורתם וּמידת סבלנותם‪.‬‬ ‫גינה הזית את הקנה שהוא ְר ֵפה אוֹ נִ ים וּמתכופף ְ ּבנָ ֵקל לפני כל רוח‪.‬‬ ‫שתק הקנה ולא ענה ּו דבר‪.‬‬ ‫לא עברה שעה קלה והחלה נושבת רוח חזקה‪.‬‬ ‫ניצל ְ ּבנָ ֵקל וְ אילו הזית שעמד בפניה זקוף‬ ‫הקנה ׁ ֶש ִה ְתנוֹ ֵע ַע וְ ִה ְתכּ וֹ ֵפף בפני הרוח ַ‬ ‫וּמתוח‪ ,‬נשבר מעוצמת הרוח‪.‬‬

‫עץ זית‬

‫ ‬

‫קנה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬במה שונים עץ הזית והקנה זה מזה ַ ּבטבע? תוכלו לחפש מידע באנציקלופדיה‬ ‫או באינטרנט‪.‬‬ ‫וח בין עץ הזית והקנה?‬ ‫‪ .2‬מה היה נושא הוויכּ ַ‬ ‫‪ .3‬כיצד מתייחס עץ הזית לַ קנה?‬ ‫העלבון של עץ הזית?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע לא ענה הקנה על דברי ֶ‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬המשל‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬מספר על התנהגות בעלי חיים‪ ,‬צמחים או דוממים‪ .‬אופן‬ ‫התנהגותם ותכונותיהם רומזים להתנהגות שאפשר למצוא אצל בני האדם‪.‬‬ ‫איזו התנהגות מייצגת התנהגות עץ הזית? ואיזו ‪ -‬הקנה?‬ ‫ב‪ .‬חשבו על מקרה שבו התנהג מישהו או מישהי כמו עץ הזית או כמו הקנה‬ ‫וכתבו‪.‬‬ ‫דוחלו‬

‫דחי ‪33‬‬

‫‪ .6‬לַ ָמ ָשל "הקנה ועץ הזית" לא הוסיף איזופוס נִ ְמ ַשל‪ .‬מהו לדעתכם הנמשל?‬ ‫תוכלו להציע יותר מנמשל אחד‪.‬‬ ‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬קראו את הפתגמים האלה והסבירו אותם‪:‬‬ ‫רֹואה ֶאת ַהּנֹולָ ד" (מסכת תמיד לב עמ' א)‬ ‫"איזֶ הּו ָח ָכם? ֲה ֶ‬ ‫• ֵ‬ ‫ • "לְ עֹולָ ם יְ ֵהא ָא ָדם ַרְך ְּכ ָקנֶ ה וְ ֶאל יְ ֵהא ָק ֶׁשה ְּכ ֶא ֶרז" (תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית כ עמ' ב )‬

‫‪ .2‬למי מהדמויות במשל מתאים הפתגם הראשון? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬האם הפתגם השני יכול לשמש ְּכנִ ְמ ׁ ַשל לַ משל? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ִ .4‬חשבו על מקרה שקרה לכם ואפשר להשתמש בו באחד מהפתגמים האלה‬ ‫וְ ַס ּ ְפרוּ‪.‬‬ ‫ ענייני לשון ‪ -‬פעלים המציינים הדדיות‬

‫‪1 .1‬במשל כתוב‪" :‬קנה ועץ הזית ִה ְתנַ ְצח ּו זה עם זה" מה משמעות המילה‪:‬‬ ‫"התנצחו"? הסבירו זה לזה לפי מה הבנתם ובדקו במילון‪.‬‬ ‫"ה ְתנַ ְצחוּ" מציין פעולה הדדית‪ ,‬כלומר פעולה שהאחד עושה לְ ֵר ֵעהוּ‪.‬‬ ‫הפועל ִ‬ ‫‪ַ 2 .2‬‬ ‫לפניכם כמה שורשים שאפשר ליצור ולגזור מהם פעלים המציינים ֲה ָד ִדיוּת‪:‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬כת"ב – התכתבו‪.‬‬ ‫עתה כתבו את השורשים שלהלן כפעלים המציינים הדדיות‪.‬‬ ‫רא"ה • חב"ק • עמ"ת • רג"ז • נג"ש‪.‬‬ ‫‪ִּ .3‬כתבו על מקרה שקרה בין שני ילדים‪ַ .‬שבצו בו לפחות שני פעלים המציינים‬ ‫הדדיות‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬במשל כתוב שעץ הזית אמר לקנה שהוא‪"ְ :‬ר ֵפה אוֹ נִ ים וּמתכופף ְ ּבנָ ֵקל לפני‬ ‫כל רוח"‪ .‬מה משמעות הצירוף‪ ,‬המילה המודגשת?‬ ‫ב‪ .‬כתוב גם‪" :‬לא עברה שעה קלה והחלה נושבת רוח חזקה"‪ .‬מה משמעות‬ ‫הצירוף המודגש?‬

‫‪ 34‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ִעם ספר פתוח‬ ‫"ה ְּמ ַעּיֵ ן ֵה ֵיטב ְּב ֵס ֶפר יּוכַ ל לִ ְמצֹא ּבֹו ֲא ִפּלּו ָמה ֶׁש ַה ְּמ ַח ֵּבר ֹלא ּכִ ּוֵ ן ּכְ לָ ל"‬ ‫ַ‬

‫(ר' נחמן מברסלב)‬

‫ ר' נחמן מברסלב‪ ,‬מחבר האמירה‪ ,‬אהב לְ ַס ֵּפר ולכתוב סיפורים‪.‬‬ ‫בׂשיחותיו עם המאזינים על סיפוריו הוא שם לב שכל אחד ֵמבין ּומפרש את הסיפור‬ ‫המחּבר‪ ,‬לא חשב‬ ‫ֵ‬ ‫באופן שהוא מיוחד רק לו‪ .‬התגובות לַ סיפור היו שונות ואפילו הוא‪,‬‬ ‫עליהן כאשר חיבר את סיפוריו‪ .‬‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪35‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫כיצד משפיעה עלינו קריאת ספרים? נקרא על כך שני‬ ‫"עם ספר על שפת הים" מאת לאה גולדברג; את‬ ‫שירים‪ִ :‬‬ ‫שירו של פרץ בנאי‪" :‬כל הכבוד לאבא" וקטע מהמאמר‪:‬‬ ‫"הקריאה היא הרפתקה" מאת סימון דה־בובואר‪.‬‬ ‫••במסגרת מועדון הקוראים נתנסה בחוויית קריאה לשם‬ ‫הנאה‪ .‬נקרא את הספר "נִ סים ונפלאות" מאת לאה גולדברג‬ ‫ונכיר את תולדות חייה‪ .‬נלמד שירים נוספים שכתבה‪.‬‬ ‫••כיצד ומתי הפך הספר נגיש לבני אדם? נקרא על כך‬ ‫בכתבה‪" :‬הדפוס – ההמצאה ששינתה את חיי האדם"‬ ‫מאת דורית ריינס‪ .‬ונבין כיצד שינתה המצאה זו את‬ ‫חייהם של רבים בעולם‪.‬‬ ‫••נבדוק אם יש קשר בין ספרי מדע בדיוני לבין המצאות‬ ‫טכנולוגיות שבני האדם משתמשים בהן בימינו‪ .‬נקרא את‬ ‫הכתבה‪" :‬מהמדע הבדיוני אל המציאות" מאת מיכל בן דוד‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד להבחין וגם להשתמש בכתיבה‪ ,‬בביטויים שלא‬ ‫במשמעות הפשוטה והמקורית שלהם‪.‬‬ ‫••נלמד דרכים יעילות לקריאת קטע מידעי וקטע טיעוני‪.‬‬ ‫••נזהה את זמן הפעלים ‪ -‬מה שייך לזמננו‪ ,‬מה שייך לעבר‬ ‫ומה שייך לעתיד‪.‬‬ ‫••נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו‬ ‫להתבטא בלשון עשירה ומדויקת בכתב ובשיחה‪.‬‬ ‫••נכתוב סיפור‪.‬‬

‫‪ 36‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ִעם ֵס ֶפר ַעל ְׂש ַפת ַהּיָ ם‬

‫‪ֵ /‬לאָה ּגֹו ְל ְד ֶּברְג‬

‫לִ ׁ ְש ַּכב ַעל שְׂ ַפת ַה ָ ּים וְ ָהרו ַּח‪,‬‬ ‫ַהכּ וֹ ַבע ֵמ ֵצל וְ ַה ֵּס ֶפר ּ ָפתו ַּח‪,‬‬

‫וְ ִהיא ‪ּ ַ -‬בת ַה ֶּמלֶ ְך ֵמ ֶא ֶרץ נִ דַּ ַחת‬ ‫יוֹ ֵצאת ִעם ַה ֶ ּילֶ ד לַ ָ ּים ְ ּבלִ י ּ ַפ ַחד‪,‬‬

‫קוֹ ְר ָאה ַה ַ ּילְ דָּ ה וְ ַד ּ ֵפי ַא ָ ּגדוֹ ת‬ ‫ּפוֹ ְת ִחים ׁ ַש ֲע ֵרי ֲא ָרצוֹ ת ֲאבוּדוֹ ת‪.‬‬

‫וְ יֵ ׁש לָ ּה ֵמ ִא ָּמא ְּתמוּנָ ה לְ ַמזְ ֶּכ ֶרת‬ ‫וְ קוֹ ף נֶ ֱא ָמן ַה ָ ּק ׁשוּר ְ ּב ׁ ַש ְר ׁ ֶש ֶרת‪.‬‬

‫ִה ֵ ּנה ַה ְּס ִפינָ ה ְ ּבלֵ ב יָ ם ִמ ְתנַ ְדנֶ ֶדת‪,‬‬ ‫ְ ּב ַס ַער ַ ּג ִּלים ִהיא עוֹ לָ ה וְ יוֹ ֶר ֶדת‪,‬‬

‫ּ ָפרו ַּע ַה ָ ּים וְ לַ ַּס ַער ֵאין סוֹ ף‪.‬‬ ‫יע לַ חוֹ ף?‪...‬‬ ‫ּתוֹ ָעה ַה ְּס ִפינָ ה ‪ֲ -‬ה ַת ִ ּג ַ‬

‫ָ ּב ּה יֶ לֶ ד ָק ָטן וְ זָ ִריז ִּכ ְסנָ ִאי‬ ‫יע ֶאל ִאי‪.‬‬ ‫ַמ ְפלִ יג לַ ֶּמ ְר ָחק ו ַּמ ִ ּג ַ‬

‫קוֹ ְר ָאה ַה ַ ּילְ דָּ ה וְ ַד ּ ֵפי ַא ָ ּגדוֹ ת‬ ‫ּפוֹ ְת ִחים ׁ ַש ֲע ֵרי ֲא ָרצוֹ ת ֲאבוּדוֹ ת‪.‬‬

‫כּ וֹ ֵב ׁש ֲא ָרצוֹ ת‪ְ ,‬מ ׁ ַש ְח ֵרר ֲע ָב ִדים‬ ‫וְ לֶ ֶחם ֵמ ִביא לְ ַאלְ ֵפי יְ לָ ִדים‪.‬‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪37‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬המשוררת מספרת בשיר על חוויית הקריאה של ילדה‪.‬‬ ‫א‪ .‬היכן נמצאת הילדה בשעה שהיא קוראת?‬ ‫ב‪ .‬מה גורם לה הנאה מלבד הקריאה? הסבירו כיצד אפשר לדעת‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מה מעורר את סקרנות הילדה בספר שהיא קוראת?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה מסופר בספר שקוראת הילדה?‬ ‫ב‪ .‬איזה סוג של ספר קוראת הילדה? הסבירו לפי מה הבנתם‪.‬‬ ‫‪ .4‬הספר שהילדה קוראת מרתק אותה‪ .‬כיצד אפשר לדעת זאת?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בדקו אם יש בשיר חלקים השייכים למציאות של הילדה וחלקים השייכים‬ ‫לעולם הדמיון שלה‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫המציאות של הילדה מתוארת בבית ‪ ---‬של השיר וגם בבית ‪. ---‬‬ ‫עולם הדמיון מתואר בבתים‪. --- :‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם הדמיון לבין עולם המציאות של‬ ‫הילדה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬הציעו כותרת מתאימה לאיור לפי השיר‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬כפי שכבר ראינו‪ ,‬לעתים קרובות משתמשים בדימויים מן הטבע‪ ,‬דוגמת‬ ‫"חזק כשור"‪ ,‬כדי לתאר תכונות של בני אדם‪ .‬השלימו את החסר בצירופים‬ ‫שלהלן‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪:‬‬ ‫‪ְּ --‬כ ִצ ּיפוֹ ר ְדרוֹ ר;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ַקל ‬ ‫‪ָּ --‬כ ֶא ֶבן;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ָמלֵ א ‬ ‫‪ַּ --‬כ ֶש ֶמש;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ָמ ִהיר ‬ ‫‪ְּ --‬כשו ָּעל‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫גִ בּ וֹ ר ‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫• ָק ׁ ֶשה • ֲא ִרי • ְצ ִבי • ָערוּם • נוֹ ָצה • ָ ּברוּר • חוֹ ְפ ׁ ִשי • ִרימוֹ ן‬

‫‪ .2‬א‪ .‬לאיזה בעל חיים משווה הילדה את הילד?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מצטייר הילד בדמיונכם בעזרת הדימוי הזה?‬

‫‪ 38‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הקריאה היא הרפתקה ‪/‬‬

‫סימון דֵה־ּבֹובּואַר‬

‫המפתח‬ ‫והקריאה היתה לי לא רק בידוּרי האהוב‪ ,‬אלא ַ‬ ‫‪ 1‬ילדה הייתי וגם נערה‪ַ ,‬‬ ‫שערי העולם‪ּ ָ .‬ברגעים הקשים של נְ עוּרי ִהצילה אותי הקריאה‬ ‫ֵ‬ ‫שפתח לפני את‬ ‫ָּ‬ ‫מבדידות‪ .‬מאוחר יותר היא סייְ עה בידי להרחיב את ידיעותי‪ ,‬להבין את סוד‬ ‫המשמעות של ֱהיוֹ ת אדם ואת ַתכלית ומטרת עבודתי כסופרת‪ .‬שִׂ מחת הקריאה‬ ‫ּקהתה‪ .‬תמיד אני ִמ ׁשתאה לגלגולם של אותם סימנים שחורים במילה‪,‬‬ ‫לא הו ֲ‬ ‫לחיק העולם והמשקיעה את העולם בין ארבעת ְּכ ָתלַ י‪...‬‬ ‫המטילה אותי ֵ‬ ‫ְ‬ ‫‪ 2‬הסיפור מטלטל אותי רחוק רחוק‪ .‬עם זאת אני חשה עלי את ַמגע השמש והרוחות;‬ ‫אני שואפת את ריחם של העצים‪ .‬יש שאני שולחת מדי פעם את מבטי אל תכֵ לת‬ ‫לשם‬ ‫קוראה ֵ‬ ‫השמים‪ .‬אני נשארת במקום‪ ,‬בעוד כולי אי־שם‪ ...‬במקרים רבים אני ְ‬ ‫לשם הקריאה עצמה‪...‬‬ ‫מאשר ֵ‬ ‫ֲהנאת הקריאה יותר ֲ‬ ‫(תרגם‪ :‬ל' קופרשטיין)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הכותרת היא "הקריאה היא הרפתקה"‪ .‬איך אתם מפרשים את המילה ״הרפתקה״?‬ ‫א‪ .‬מה מרגישים בחוויית הרפתקה?‬ ‫ב‪ .‬אם חוויתם הרפתקה‪ ,‬ספרו עליה‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו מדוע רואה הכותבת בקריאה הרפתקה‪ .‬נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה תורמת הקריאה לכותבת?‬ ‫‪ .4‬הכותבת אומרת‪:‬‬ ‫א‪" .‬אני קוראת לשם הנאת הקריאה"‪.‬‬ ‫ב‪" .‬הקריאה סייעה בידי להרחיב את ידיעותי"‪.‬‬ ‫עם איזו אמירה אתם מסכימים יותר? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .5‬כתבו שם של ספר שהעשיר את ידיעותיכם‪ ,‬ושם של ספר שנהניתם לקרוא‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫האם השיר "עם ספר על שפת הים" יכול לשמש דוגמה לכך שהקריאה היא‬ ‫הרפתקה? נמקו תשובתכם‪ .‬קראו את ההדרכה לדיון בעמוד הבא‪.‬‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪39‬‬

‫הדרכה לדיון‬

‫לפני הדיון‬ ‫ •חשבו והחליטו מה דעתכם בנושא הדיון‪.‬‬ ‫ •כתבו לעצמכם במחברת באילו נימוקים תשתמשו לחזק את דעתכם‪.‬‬ ‫ •ציינו לעצמכם‪ּ ְ ,‬ב ֵאילו ציטוטים מהכתוב כדאי להשתמש‪.‬‬ ‫ •קבעו את סדר ֶס ֶבב הדוברים‪.‬‬ ‫בזמן הדיון‬ ‫ •כאשר יגיע תורכם‪ ,‬הביעו את דעתכם ונמקו אותה‪ .‬הוסיפו על דברי חבריכם או‬ ‫הביאו נימוקים מנוגדים‪.‬‬ ‫ •אם תרצו תוכלו להשתמש באחד מהמשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •יש החושבים ש‪ ...‬לעומת זאת אני חושב‪/‬ת‪ ...‬נימוקי הם‪....‬אני מבקש‪/‬ת להביע‬ ‫את התנגדותי לדברי קודמי‪....‬‬ ‫ •נסו להגיע להסכמה‪ .‬האם הצלחתם?‬ ‫אחרי הדיון‬ ‫ •סכמו ביניכם‪ ,‬אילו נימוקים כדאי להביא למליאת הכיתה?‬ ‫ •בחרו נציג או נציגים שיביאו את סיכום הדיון לפני המליאה‪.‬‬

‫נערה צעירה קוראת ‪/‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫הצייר הצרפתי ז'אן אונורה פראגונאר‬ ‫צייר בשנת ‪ 1776‬נערה צעירה קוראת‪.‬‬ ‫‪ .1‬התבוננו בציור‪ ,‬שימו לב לכל הפרטים‬ ‫ותארו מה אתם רואים‪.‬‬ ‫‪ .2‬הצייר בחר להשתמש בצבעים זוהרים‬ ‫וחמים‪ .‬מה הוא רומז לנו בכך?‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהבעת פניה של‬ ‫הנערה על יחסה לחוויית הקריאה?‬ ‫‪ .4‬האם תוכלו למצוא קשר בין הציור‬ ‫לבין השיר "עם ספר על שפת הים"?‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫‪ 40‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫צּי ֵר ז'אן אונורה פראגונאר (‪)1776‬‬

‫*‪/‬‬

‫ֶּפרֶץ ַּבּנ ַאי‬

‫ָּכל ַה ָּכבוֹ ד לְ ַא ָ ּבא‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא ָח ַס ְך ֵס ֶפר‬ ‫ְ ּב ַמ ְחסוֹ ר וְ ָר ָעב‬ ‫לָ בו ּׁש ְ ּבלוֹ ִאים ְ ּביַ לְ דו ִּתי‬ ‫יָ ׁ ַש ְב ִּתי ִ ּבשְׂ ַפת ַה ׁ ּשוּרוֹ ת‬ ‫וְ כָ ל ַה ׁ ּ ְש ָאר ל ֹא ָח ׁשוּב‪.‬‬ ‫ְּכמוֹ ַא ָ ּבא ָאז וְ ֵס ֶפר ֵ ּבין ֶא ְצ ְ ּבעוֹ ָתיו‬ ‫ָא ַמר‪:‬‬ ‫ּפֹה ָטמוּן ָּכל ַה ֻּס ָּכר ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪41‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫מספר הדובר בשיר על ילדותו?‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה‬ ‫ב‪ .‬מה לומדים מן השיר על סדר העדיפויות במשפחה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬לְ מה חינך האב את בנו?‬ ‫ב‪" .‬כל הכבוד לאבא" ‪ -‬על מה זכה אבא להערכה ולשבח מפי הדובר בשיר?‬ ‫‪ .3‬הדובר בשיר מעוניין שהקוראים ידמיינו וירגישו את החוויה הנעימה שעבר‬ ‫בשעת קריאת הספרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו והעתיקו את השורה המתארת את החוויה הזו‪.‬‬ ‫ בחרו אחת משתי המשימות הבאות‪:‬‬ ‫ב‪ .‬מה אתם מדמיינים כאשר אתם קוראים את השורה שהעתקתם בסעיף א?‬ ‫ג‪ .‬נסו לצייר את אשר ראיתם בדמיונכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬משוררים משתמשים לעתים בכתיבתם בביטויים ציוריים מקוריים משלהם‪.‬‬ ‫עיינו בשיר‪ .‬שערו איזה ביטוי ציורי הוא המקורי בשיר?‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו אחת מהמשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪1 .1‬המליצו לפני חבריכם על ספר אהוב‪ .‬ספרו במליאה את עיקר תוכנו במשפטים‬ ‫אחדים‪ .‬הסבירו מה גרם לכם הנאה בשעת הקריאה‪.‬‬ ‫ַּתכננו את ִדבריכם באופן שיַ ְרשים את השומעים וישפיע עליהם לקרוא את הספר‪.‬‬ ‫‪2 .2‬האם אתם מושפעים מגיבורי הסיפורים שקראתם? ספרו זה לזה דוגמאות‬ ‫מספרים שקראתם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫השיר פותח בביטוי הערכה עמוקה לאב‪.‬‬ ‫נְ ׁ ָשער שביום הולדת החמישים‪ ,‬נערכה מסיבה לכבוד האב‪.‬‬ ‫והודה לאביו‪ .‬כתבו את‬ ‫ָ‬ ‫מימי ילדותו‬ ‫הדובר הבן בירך את אביו‪ ,‬העלה זיכרונות ֵ‬ ‫דבריו‪.‬‬

‫‪ 42‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫"ללא כותרת" ‪/ 2003‬‬

‫= ‬

‫צּי ֵר מאיר פיצ'חזדה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התבוננו בציורו של מאיר פיצ'חזדה שלפניכם ותארו אותו‪ .‬שימו לב לחפצים‬ ‫שבו‪ ,‬לרקע ולצבעים שבחר הצייר‪.‬‬ ‫‪ .2‬חז"ל אמרו‪" :‬אם אין קמח אין תורה"‪ .‬כלומר‪ ,‬קשה ללמוד כאשר רעבים ללחם‪.‬‬ ‫האם פתגם זה יכול לשמש כותרת לציור? נמקו עמדתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬בשיר של פרץ בנאי ראינו שהעוני והמחסור לא מנעו מהילדים לקרוא‪ ,‬ללמוד‬ ‫וליהנות מהספרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד שונה גישתו של הצייר מגישתו של המשורר?‬ ‫ב‪ .‬עם איזו גישה אתם מסכימים?‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪43‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • עיינו בכותרת‪ ,‬בתצלומים‪ ,‬במשפט הפתיחה ובמשפט הסיום של הקטע‬ ‫שערו‪ ,‬מה תוכן הכתבה?‬ ‫ •במהלך הקריאה אתרו משפט הכללה ומשפטי פירוט בכל פסקה‪.‬‬ ‫ •כתבו מילים ומושגים שלא הבנתם ובררו את משמעותם‪.‬‬

‫ ‬

‫הדפּוס – ההמצאה ששינתה את חיי האדם ‪ /‬דורית ריינס‬

‫יוהן גוטנברג‪,‬‬ ‫‪1468-1397‬‬

‫טבעת חותם‬ ‫מלכותית ִממצא‬ ‫ארכיאולוגי‬ ‫ממצרים‬

‫‪ 1‬במשך אלפי שנים הספרים היו נדירים וְ לא היו ספרים בבתים פרטיים‪ .‬רק מלכים‪,‬‬ ‫שרים וכוהנים קראו בספרים שנמצאו בספריות בארמונות ובמקדשים‪.‬‬ ‫ באותה תקופה נהגו לכתוב ספרים בכתב יד על גבי קלף (עור בהמה מעובד)‪ .‬כתיבת‬ ‫ספר נמשכה ימים רבים ועלתה כסף רב‪ .‬כדי ליצור עותק של ספר היה צריך להעתיק‬ ‫הכול מחדש‪ ,‬אות אחר אות‪ ,‬משום כך רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות ספר‪,‬‬ ‫ורק מעטים ידעו לקרוא ולכתוב וכך להרחיב את השכלתם‪.‬‬ ‫‪ 2‬לפני כ־‪ 500‬שנים חי בגרמניה אדם ושמו יוֹ ַהן גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג‪ .‬הוא עבד בליטוש אבנים‬ ‫יקרות‪ .‬באותם ימים נהגו להשתמש באבני חן בתור חותמות‪ .‬מי שרצה חותמת‪,‬‬ ‫שיבץ אותה בטבעת‪.‬‬ ‫חרת את שמו או כל סימן אחר על האבן היקרה‪ ,‬ובדרך כלל ֵ ּ‬ ‫את החותם מרחו בשעווה‪ ,‬או בדיו והטביעו אותו על קלף‪ .‬בדרך זו לא היה‬ ‫אפשר לזייף את ה"חתימה" האישית של בעל החותם‪.‬‬ ‫‪ 3‬יום אחד עלה במוחו של גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג רעיון‪ :‬אולי כדאי לגלף אותיות‪ ,‬כל אות‬ ‫על אבן משלה‪ ,‬ואחר כך לצרף את האותיות וליצור מהן מילים ומשפטים‪,‬‬ ‫לבסוף למרוח את הגלופות בדיו ולהדפיס על נייר‪ .‬כך אפשר להדפיס דפים‬ ‫שלמים‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬בעותקים רבים‪ .‬גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג חשב שבזכות הרעיון שלו יהיה אפשר‬ ‫ליצור במהירות ובזול הרבה עותקים של ספר בעזרת שימוש חוזר באותיות המגולפות‪.‬‬ ‫במקום אבנים יקרות השתמש גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג במתכת‪ .‬בשנת ‪ 1436‬הוא כבר הדפיס את‬ ‫הספר הראשון‪ ,‬ובו עשרים ושמונה עמודים‪ .‬אחר כך הוא החליט להדפיס את התנ"ך‪,‬‬ ‫משימה קשה מאוד באותם ימים‪.‬‬ ‫‪ 4‬המצאת הדפוס נחשבת עד היום לאחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה‪ .‬בזכות‬ ‫המצאה זו נפוצו הקריאה והכתיבה והיו לנחלתם של בני אדם רבים מאוד‪ .‬מאז‬ ‫המצאתו של גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג עבר תהליך הדפוס שכלולים‬ ‫רבים‪ .‬הקריאה בספר ובעיתון הפכה לחלק חשוב‬ ‫מחיינו‪ ,‬וההשכלה הפכה לְ נַ ֲחלַ ת רבים‪.‬‬

‫‪ 44‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫(מתוך‪ :‬פשוש‪ ,‬עיתון לילדים מבית "טבע וארץ")‬

‫גּולפֹות‪ .‬צירפו אותן למילים‬ ‫אותיות ְמ ָ‬ ‫ולמשפטים והניחו על גבי תבנית‬ ‫לּופה"‬ ‫שקוראים לה "גְ ָ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬למדנו שנושא הפסקה הוא העניין העיקרי שעליו היא כתובה‪.‬‬ ‫קראו שנית את הפסקה הראשונה וכתבו באיזה נושא היא עוסקת‪.‬‬ ‫‪ .2‬מהן הסיבות שמעט מאוד בני אדם ידעו לקרוא ולכתוב בעבר הרחוק?‬ ‫כתבו שני עניינים‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו שנית את הפסקה השנייה‪ .‬במה שונה "חותם" מ"חתימה" ?‬ ‫‪ .4‬האם יש קשר בין מקצועו של גוטנברג להמצאתו? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬אתרו בפסקה ‪ 3‬מילים שהן ציוני זמן‪ .‬בעזרתן אפשר לזהות את השלבים‬ ‫השונים בהכנת עמוד להדפסה‪ .‬כתבו אותם במשפטים משלכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬מדוע הדפסת התנ"ך הראשון היתה משימה קשה?‬ ‫‪ .7‬כיצד שינתה המצאת הדפוס את חיי האדם? ערכו השוואה מילולית בין חייו‬ ‫לפני המצאת הדפוס לחייו לאחריה‪ .‬התייחסו למקום שבו נמצא הספר ; מי הם‬ ‫הקוראים; שיטת ייצור הספר; מחירו; מצב ההשכלה של בני האדם‪ .‬היעזרו‬ ‫בהדרכה בעמוד ‪.14‬‬ ‫מדברים על זה‬

‫האם אתם מכירים המצאות אחרות ששינו את חיי האדם? ספרו‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫יוהן גוטנברג מספר על המצאתו‪ .‬השלימו את סיפורו‪:‬‬ ‫במשך כמה שנים עבדתי בליטוש יהלומים‪ .‬והנה יום אחד‪...‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הכתוב‪ .‬הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬הוא עבד בליטוש אבנים יקרות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את החותם ִהטביע ּו בשעווה‪ ...‬והטביעו אותו על קלף‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בפסקה האחרונה כתוב‪" :‬הקריאה והכתיבה היו לְ נַ ֲחלַ ת הרבים"‪ .‬מה פירוש‬ ‫הצירוף‪" :‬נַ ֲחלַ ת הרבים"?‬ ‫"הנְ ָחלַ ת הלשוֹ ן"‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתקשר הצירוף "נחלת הרבים" במשפט זה לצירוף ַ‬ ‫להנחלַ ת הלשון העברית‬ ‫ָ‬ ‫ּלפנים‬ ‫במשפט הבא‪" :‬מדינת ישראל הקימה או ָּ‬ ‫לעולים"? היעזרו במילון‪.‬‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪45‬‬

‫בקטע כתוב‪" :‬את החותם ִהטביע ּו בשעווה‪ ...‬והטביעו אותו על קלף‪ .‬בעברית משתמשים בביטוי‬ ‫חֹותמֹו ַעל‪ "...‬כאשר רוצים לומר שמישהו (או משהו) השאיר רֹושם חזק‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫יע ָ‬ ‫"ה ְט ִּב ַ‬ ‫ִ‬ ‫פעולותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הטביעו את חותמן על עתידו של עם ישראל‪.‬‬

‫טביע חותמו על‪"...‬‬ ‫ַ‬ ‫"ה‬ ‫ ח ְ ּבר ּו משפט והשתמשו בו בביטוי ִ‬ ‫‪ .4‬א‪ַ .‬‬ ‫יעת ֶאצבעות''‪ .‬היעזרו במילון‪.‬‬ ‫''ט ִב ַ‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את המושג ְ‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫‪ .1‬חפשו במקורות שונים (ספרים‪ ,‬אנציקלופדיות‪ ,‬אינטרנט) מידע על המצאת‬ ‫הדפוס‪ .‬כתבו שני פרטי מידע חדשים שלא כתובים בקטע‪.‬‬ ‫‪ .2‬חפשו מידע באינטרנט‪ ,‬באנציקלופדיה‪ ,‬או בגיליון "עיניים" ‪ 97‬שנושאו‬ ‫"המצאות"‪ ,‬וכתבו קטע מידע על המצאה או על ממציא שהמצאתוֹ הרשימה‬ ‫אתכם במיוחד‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת קטע מידע‬

‫ •נַ סחו לעצמכם כמה שאלות שהתשובות עליהן תהיינה הבסיס לכתיבת הקטע‪.‬‬ ‫ • ִאספו מידע מן המקורות‪.‬‬ ‫ •בפתח העבודה‪ ,‬הסבירו מדוע ההמצאה שבחרתם ִהרשימה אתכם במיוחד‪.‬‬ ‫ •התחילו כל פסקה במשפט המציג את הנושא ואחריו יבואו משפטי פירוט‪.‬‬ ‫ •כתבו את פרטי המידע על הממציא ועל ההמצאה‪.‬‬ ‫ •חשבו על שילוב תצלומים מתאימים‪.‬‬ ‫ •הסבירו את חשיבותה של ההמצאה לחיי האדם‪.‬‬ ‫ • ַּתקנו בהתאם להערות שנראות לכם ענייניות‪.‬‬ ‫ •אם תרצו – הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫לאחר איסוף המידע שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •באיזה משפט כדאי לפתוח את עבודתי?‬ ‫ •באיזה סדר כדאי להציג את המידע שאספתי?‬ ‫ •תחילה אכתוב על‪...‬‬ ‫ •שנית אכתוב על‪...‬‬ ‫ •שלישית אכתוב על‪...‬‬ ‫ •בסיכום אתייחס ל‪...‬‬ ‫לאחר סיום הכתיבה‪ ,‬קראו את עבודתכם לפני חבריכם או תנו למבוגר במשפחה‬ ‫לקרוא ולהעיר‪.‬‬ ‫ַש ְּפר ּו את עבודתכם בהתאם להצעות מועילות שקיבלתם‪ .‬הכניסו את הטיוטות‬ ‫השונות ואת התוצר המוגמר לתלקיט‪.‬‬ ‫‪ 46‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫תמיד יהיו סיפורים! ‪ /‬דב אלפון‬ ‫‪ 1‬ביָ ֵמינו רבים ְמ ַפחדים שאנשים יפסיקו לקרוא ספרים והספר יֵ יעלם‪ .‬הנבואה‬ ‫שבגלל‬ ‫הח ָשש הוא ִ ּ‬ ‫הס ֶפר"‪ֲ .‬‬ ‫השחורה הזאת מכוּנָ ה לפעמים "מותו הצפוּי של ֵ‬ ‫התפתחות רשת האינטרנט והתקדמות המחשבים הנַ יידים והטלפון הסלולרי‪,‬‬ ‫אנשים יַ עדיפו לקרוא ספרים על גבי ָצג במקום על נייר‪ ,‬ואז יפסיקו להדפיס‬ ‫האם זה באמת נורא? ‪" -‬ודאי!" אתם עונים‪ .‬אבל אתם טועים‬ ‫ולמכור ספרים‪ִ .‬‬ ‫כח ֶפץ‪ ,‬הוא חסר חשיבוּת‪ .‬מה שהוֹ פך אותו למוּפלא הוא הסיפורים‬ ‫הספר‪ֵ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫שבתוכו‪.‬‬ ‫גוטנברג הדפיס את הספר הראשון‪ ,‬ב־‪ ,1455‬אנשים כבר קרא ּו‬ ‫‪ 2‬כאשר יוהן ֶ‬ ‫ספרים במשך ַאלפי שנים‪ֵּ .‬תיבת נוח‪ִ ,‬שמשון ְודלילה‪ ,‬משפט של ֹמה‪ ,‬דוד וגולית‪,‬‬ ‫כל הסיפורים הנִ פלאים הללו נכתבו ַ ּביָ ד על גבי מגילות או בספרים ָע ֵבי ֶּכ ֶרס‬ ‫באבן או בלוּחות חוֹ ֶמר)‪ .‬המצאת‬ ‫ונקראו שוב ושוב (ועוד לפני כן הם נֶ חרתו ֶ‬ ‫להמוני‪ :‬הוא נעשָׂ ה זול הרבה יותר מאשר‬ ‫הדפוס אפשרה להפוך את הספר ֲ‬ ‫בעבר‪ ,‬וכמובן נוח יותר‪ :‬אי אפשר לקרוא סיפור ָחרוּת על לוחות ֶאבן במיטה;‬ ‫ֵספר‪ ,‬אפשר גם אפשר‪.‬‬ ‫זכה להמצאה שתהפוך‬ ‫‪ 3‬לכן אני בטוח שאם הספר "יָ מוּת"‪ ,‬זה יהיה רק מפני שנִ ֶּ‬ ‫באינטרנט‪ ,‬אולי‬ ‫ֶ‬ ‫את הקריאה לזוֹ לה עוד יותר ולנוחה עוד יותר‪ .‬אולי זה יהיה‬ ‫הסלולרי‪ ,‬אולי על גבי ָצג מדהים שעדיין לא קיָ ים‪ ,‬וְ אפשר לקרוא בהם‬ ‫בטלפון ֶ‬ ‫יאה"‬ ‫יס ָ‬ ‫ימי חול‪ .‬ובעצם‪ ,‬זה לא חשוב‪ .‬ילדים הרי ימשיכו לקרוא את "האוֹ ִד ֵ‬ ‫רק ִ ּב ֵ‬ ‫ואת התנ"ך‪ ,‬את "פיטר ּ ֶפן" ואת "שַׂ ר הטבעוֹ ת"‪ ,‬את "הנסיך הקטן" ואת "סיפורי‬ ‫לפחד מהעתיד‪.‬‬ ‫ממלכת נַ ְרנִ יָ ה" בכל צורה שבה יהיה להם נוח‪ .‬לא חייבים ֵ‬ ‫(מתוך‪ :‬עיניים‪ ,77 ,‬בנושא‪ :‬ספר)‬

‫ייּפד ‪ -‬מכשיר שקוראים‬ ‫ַא ֶ‬ ‫בו ספרים שלמים על צג‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪47‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הפסקה הראשונה כוללת דעות שונות‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫ ‬

‫הדעה הראשונה היא‬

‫ ‬

‫הדעה המנוגדת לה היא‬

‫‪ .2‬א ‪ .‬איזו מהדעות הכלולות בפסקה הראשונה מסביר הכתוב בפסקה השנייה?‬ ‫ב‪ .‬דעה אפשר לחזק בעזרת עובדות‪ .‬כתבו שתי דוגמאות לעובדות מפסקה ‪2‬‬ ‫‪ .3‬מהי המסקנה של הכותב לפי פסקה ‪?3‬‬ ‫יתרונותיה של הקריאה בספר‬ ‫ָ‬ ‫ּדפס‪ ,‬ומהם‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מהם יתרונות הקריאה בספר מו ּ ַ‬ ‫על ָצג המחשב? השלימו בטבלה לפי התבחינים‪:‬‬ ‫הקריאה בספר‬ ‫מודפס על נייר‬

‫הקריאה בספר‬ ‫על צג המחשב‬

‫נוחות הקריאה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫התרומה לאיכות הסביבה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫זמינות הקריאה ביום חול‪ /‬בשבת‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תבחינים‬

‫ב ‪ .‬אחרי שמילאתם את הטבלה‪ ,‬האם אתם מסכימים עם ההשערה שהספר‬ ‫המודפס על נייר ייעלם ואת מקומו יתפוס הספר האלקטרוני? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ . 5‬מה דעתכם האם דב אלפון כתב את הקטע‪:‬‬ ‫ א‪ .‬כדי למסור מידע? ב‪ .‬כדי לשכנע? נמקו את תשובתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫בפסקה השנייה כתוב‪:‬‬

‫ ‬

‫"הספר כחפץ הוא חסר חשיבות‪ .‬מה שהופך אותו למופלא הוא הסיפורים שבתוכו"‪.‬‬ ‫האם אתם מסכימים עם אמירה זו? נמקו דבריכם‪ .‬דונו בהתאם להנחיות בעמוד ‪.40‬‬

‫‪ 48‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫משמעות פשוטה ומשמעות מושאלת‬ ‫"כ ֶרס" ונבחין בין שימוש מושאל לשימוש כפשוטו‪.‬‬ ‫נלמד על צירוף לשון למילה ֶּ‬ ‫שמנה‪ .‬במשפט הבא‪ ,‬הלקוח‬ ‫לב ֶטן‪ַ .‬עב ּכֶ ֶרס הוא מי שיש לו בטן ֵ‬ ‫"ּכ ֶרס" היא מילה נרדפת ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫מּושאל‪ .‬לספרים יש כביכול כרס‪ ,‬והיא עבה‪" :‬כל‬ ‫ַ‬ ‫"עב ֶּכ ֶרס" הוא ביטוי‬ ‫מתוך הכתבה‪ ,‬הצירוף ַ‬ ‫הסיפורים הנפלאים נכתבו ביָ ד על גבי מגילות או בספרים ָע ֵבי ּכֶ ֶרס"‪.‬‬ ‫דוגמאות נוספות לצירופים מושאלים‪ :‬המילה "לֵ ב" בצירוף "בלב ים" אינה במשמעות של‬ ‫מּוׁש ֶאלֶ ת‪ :‬מרכז או אמצע הים‪ .‬כך גם כשאומרים הוא ָׁש ַבר את‬ ‫איבר בגוף‪ ,‬אלא במשמעות ְ‬ ‫הראש כדי לפתור את הבעיה‪ ,‬אין מתכוונים למשמעות של שבירה ממש‪ ,‬אלא למשמעות‬ ‫מושאלת ‪ -‬חשב הרבה‪ ,‬חיפש פתרון‪.‬‬

‫‪ .1‬מהי המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות המושאלת של המילים המסומנות‬ ‫בצירופים הבאים‪ :‬ראש ההר • יש רגליים לשמועה • יד הגורל ִה ְּכתה בו‬ ‫ובאילו לא‪.‬‬ ‫ּשאל ֵ‬ ‫באילו משפטים השימוש בביטוי המסוּמן הוא שימוש מו ַ‬ ‫‪ .2‬ציינו ֵ‬ ‫היעזרו במילון במידת הצורך‪ .‬אם אתם מתלבטים‪ ,‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫כרסו תורה וחוכמה‪.‬‬ ‫ יושב התלמיד ולומד יומם ולילה‪ ,‬ממלֵ א ֵ‬ ‫כנפ ָיה על גוזליה כדי להגן עליהם‪.‬‬ ‫ הציפור מיהרה לפרוֹ שׂ ֶ‬ ‫ אבי פרשׂ כנפיו על הילד היתום ודאג לכל צרכיו‪.‬‬ ‫שמ ָסרוֹ להפצה ברחבי הממלכה‪.‬‬ ‫ המלך הטביע את חותמו על הצו לפני ְ‬ ‫ההשבעה בתנועה ִהטביע ּו חותמם על החניכים הצעירים‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ דברי המדריכים בטקס‬ ‫ ‬ ‫‪ .3‬השלימו במחברת את המשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪.‬‬ ‫המחשב והטלפון האלחוּטי הם שני חידושים ֶטכנולוגיים שהשפיעו רבות על‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬‬ ‫אורח חיֵ ינו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫באבן‪ ,‬הדפסה על נייר או הצגה על ָצג המחשב הן שלוש‬ ‫ב‪ֲ .‬חריתה ֶ‬ ‫להעברת תוכנָ ם של סיפורים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪" :‬פיטר פן"‪" ,‬שר הטבעות" ו"הנסיך הקטן"‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג ‪ .‬הכותב מזכיר כמה‬ ‫‪ :‬היא תהיה זולה יותר‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬לקריאה בעתיד עשויים להיות שני‬ ‫ונוחה יותר‪.‬‬ ‫‪ ,‬שהטביעו חותמן על התרבות‬ ‫‪--‬‬‫יאה" הן שתי‬ ‫יס ָ‬ ‫ה‪ .‬התנ"ך וה"אוֹ ִד ֵ‬ ‫האנושית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ו‪ .‬מחשב‪ ,‬דואר אלקטרוני‪ ,‬טלפון סלולרי וחללית הם‪:‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫דרכים‬ ‫סיפורי אגָ דה • יתרוֹ נוֹ ת • יצירות • חידושים ֶטכנולוגיים • ָ‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪49‬‬

‫הפועל מציין את הזמן‪ ,‬את המין ואת הגוף‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הּפ ָעלים‪ .‬כך נדע מה שייך לעבר‪,‬‬ ‫ •כדי להבין היטב קטע מידעי חשוב לשים לב לזמן ְ‬ ‫מה שייך לעתיד ומה המצב עכשיו‪.‬‬ ‫הּפעלים מספרים לנו "מי עושה מה" או "למי קורה מה"‪.‬‬ ‫ • ְ‬ ‫התאם‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫השם‪ ,‬שהוא נושא הפועל‪ ,‬יש‬ ‫ •בין הפועל לבין ֵ‬ ‫קֹוראת)‪.‬‬ ‫קֹורא והילדה ֵ‬ ‫ •א‪ .‬במין (הילד ֵ‬ ‫קֹוראֹות)‪.‬‬ ‫קֹור ִאים והילדות ְ‬ ‫ב‪ .‬במספר (הילדים ְ‬ ‫יע‪ ,‬הם יַ ּגִ יעּו)‪.‬‬ ‫יע‪ ,‬היא ַּתּגִ ַ‬ ‫ג‪ .‬בגוף (הוא ָק ָרא‪ ,‬היא ָק ְר ָאה‪ ,‬את ָק ָראת‪ ,‬אתה ַתּ​ּגִ ַ‬ ‫לשמות‪ ,‬פעלים מציינים גם את הזמן שבו קורים הדברים‪ :‬פעולה שהתבצעה‬ ‫ •בניגוד ֵ‬ ‫שתתבצע בעתיד‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫המתּב ַצ ַעת בהווֶ ה ופעולה‬ ‫ַ‬ ‫בעבר‪ ,‬פעולה‬ ‫אתי את הספר בשנה שעברה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בעבר – ָק ָר ִ‬ ‫קֹוראת את הספר עכשיו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בהווה – אני ֵ‬ ‫ג‪ .‬בעתיד ‪ֶ -‬א ְק ָרא את הספר כשאגמור את שיעורי הבית‪.‬‬

‫‪ .1‬מצאו והעתיקו לפחות שישה פעלים מהקטע ליד כל פועל ציינו את הזמן‪ ,‬הגוף‬ ‫והמספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את הטבלה (היעזרו במחסן המילים)‬ ‫השם (נושא הפועל)‬ ‫האנשים‬ ‫סיפור‬ ‫ילדים‬ ‫ספר אלקטרוני‬

‫ מחסן מילים‪:‬‬ ‫ ‬

‫הפועל‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫חוֹ ֵסך‬

‫•‬

‫ָחרוּת‬

‫•‬

‫יקראו‬

‫(על צג המחשב)‬ ‫(על לוח אבן)‬ ‫(לקרוא סיפורים)‬ ‫(נייר)‬ ‫•‬

‫ימשיכו‬

‫העשרה ואתגר‬

‫הכותב מזכיר שמות של ספרים מפורסמים ביניהם‪ :‬הנסיך הקטן ופיטר פן‪ .‬חפשו‬ ‫מידע על אחד מן הספרים וכתבו תיאור קצר שלו‪ .‬תוכלו להיעזר ברשימת השאלות‬ ‫שלהלן‪:‬‬ ‫ •מהו שמו של הסוֹ פר שכתב את הספר? מתי נכתב הספר?‬ ‫המרכזית בספר? היכן הוא נכתב?‬ ‫ •מהי העלילה ֶ‬ ‫המרכזי בספר? מדוע הפך הספר למפורסם?‬ ‫ •מיהו הגיבור ֶ‬

‫‪ 50‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מחשב וספרייה‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה רואים בתצלום?‬ ‫‪ּ ְ .2‬בשוֹ נֶ ה מדב אלפון שמביע את דעתו במאמר שבעמוד ‪ ,47‬הצלם מביע את דעתו‬ ‫באותו העניין ללא מילים‪.‬‬ ‫שערו לפי התצלום‪ ,‬כיצד רואה הצלם את עתידו של הספר?‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪51‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • הכתוב במסגרת שלהלן מסביר את המושג "ספר מדע בדיוני"‪ .‬קראו‪.‬‬ ‫ •אם קראתם ספר מדע בדיוני ספרו‪.‬‬

‫מהמדע הבדיוני אל המציאות ‪ /‬מיכל בן דוד‬

‫ז'ול ורן‪,‬‬ ‫‪1905-1828‬‬

‫הבדיוני" ַמצית את ִדמיון החוקרים‬ ‫א‪ .‬ה"מדע ִ ּ‬ ‫‪ 1‬סיפורי מדע ִ ּבדיוני נחשבו בעבר לפנטזיות‪ ,‬איש לא התייחס אליהם ברצינות‪,‬‬ ‫וכותביהם נחשבו בדרך כלל לבעלי דמיון פרו ַּע במיוחד ולא למדענים‪ .‬אבל הזמן‬ ‫הוכיח שדוַ וקא מי שנֶ חשבו לבעלי הרעיונות המוּפרכים ביותר היו אחראים‬ ‫שבד ּו הסופרים‪.‬‬ ‫להצתת ִדמיונם של חוקרים שניסו ליישֵׂ ם את מה ָ ּ‬ ‫ָ‬ ‫‪ 2‬אי אפשר לדבר על מדע ִ ּבדיוני מבלי להזכיר את‬ ‫מרתקים‬ ‫הסופר הצרפתי ז'וּל וֶ ְרן‪ .‬הוא כתב ספרים ְ‬ ‫מהם ספרי מדע ִּב ְדיֹונִ י?‬ ‫בשקיקה על ידי צעירים‬ ‫ָ‬ ‫רבים‪ ,‬שנקראים עד היום‬ ‫מת ֲארות‬ ‫ספרים שעלילותיהם ָ‬ ‫ומבוּגרים כאחד‪ ,‬ונֶ חשב לנביא של ממש לאחר‬ ‫עתידיֹות‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫מדעיות‬ ‫ִ‬ ‫המצאות‬ ‫ָ‬ ‫שתיאר ברבים ִמ ְספריו תגלִ יות כמו הצולֶ לֶ ת‪ ,‬כלִ י‬ ‫פיתּוחים ֶאפשריים‪ ,‬שינויים‬ ‫מדחפים ואפילו ֲחללית‪.‬‬ ‫ַטיִ ס שמניעים אותו בעזרת ֵ‬ ‫סביבתיים בעתיד‪ ,‬מסעות‬ ‫ָ‬ ‫‪ 3‬בספרו "‪ 20‬אלף ִמיל מתחת למים"‪ ,‬שנכתב‬ ‫בחלל לכוכבים רחוקים וחיים‬ ‫ב־‪ ,1870‬מתואר קפטן נֶ מוֹ ‪ ,‬המפקד על הצוללת‬ ‫בכוכבי לֶ ֶכת אחרים‪ ,‬נקראים‬ ‫"ספרי מדע ִּב ְדיֹונִ י"‪.‬‬ ‫באמצעות‬ ‫הנעה מתחת לפני המים ֶ‬ ‫"נָ אוּטילוּס"‪ָ ,‬‬ ‫ומכש ִירים משוּכלָ לים‪ .‬הוא גם ֵּת ֵאר כמעט‬ ‫ִ‬ ‫חשמל‬ ‫נדרש לצוֹ לְ לָ ן כדי לנשום מתחת למים‪ ,‬ואל תשכח ּו שבתקופה‬ ‫במדוּיָ ק איזה מנגנון ַ‬ ‫למע ָמקים‪ ,‬וּודאי‬ ‫ֲ‬ ‫הספר לא היו צוללות משוכללות שיכלו לצלול‬ ‫שבה נכתב ֵ‬ ‫ּ‬ ‫לנוע למרחקים‬ ‫ַ‬ ‫שאי ַּפעם יוּמצאו כלֵ י תחבוּרה שיוכלו‬ ‫שקוראי התקופה לא חשב ּו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫צחקו‪ ,‬אבל ֵתיאוריו של וֶ ְרן הפכו עם הזמן‬ ‫כה גדולים מתחת לפנֵ י הים! הם ֲ‬ ‫למציאות‪.‬‬ ‫הירח"‪ ,‬תיאר וֶ ְרן חללית שמשוּגֶ ֶרת אל החלל מתוֹ ָתח‪ ,‬ובעצם לא‬ ‫ַ‬ ‫‪ 4‬בספרו "מהארץ אל‬ ‫המתמטיים‬ ‫ֵ‬ ‫רק שהצליח לדמיֵ ין טיסה למחוזות כה רחוֹ קים‪ ,‬אלא הודות לחישוּבים‬ ‫החלל שתכננו את הטיסה המאוּיֶ שת הראשונה‬ ‫השפיע על מהנדְּ ֵסי ָ‬ ‫ַ‬ ‫שעשה‪ ,‬הוא‬ ‫להראות בספרו שעדיף‬ ‫לירח‪ ,‬כמאה שנים מאוחר יותר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא הצליח ַ‬ ‫מפלוֹ ִר ָידה‪ .‬ואכן‪ ,‬האמריקאים בנו את‬ ‫לשגֵ ר את החללית מדרוֹ ם ארצות הברית‪ְ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ייפ ַקנַ וְ ָורל" שבפלורידה‬ ‫ְ ּבסיס השיגוּר הגדול של החללית שלהם בסמוך ֵ‬ ‫ל"ק ּ‬ ‫המצאה דומה לטלוויזיה המוכרת‬ ‫ָ‬ ‫בספרו של וֶ ְרן "עיר בלב המדבר" מתוארת‬ ‫באוויר‬ ‫לרחף ֲ‬ ‫כובש השחקים" מתוארת ספינה שיכולה ֵ‬ ‫לנו כיום‪ ,‬ובספרו "רובור ֵ‬ ‫מדחפים‪ .‬זכרו ‪ -‬את כל אלה כתב וֶ ְרן לפני יותר ממאה שנה‪ ,‬לפני המצאת‬ ‫בעזרת ֵ‬ ‫הטלוויזיה והמטוס‪.‬‬

‫‪ 52‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ 5‬בשנת ‪ 1994‬פורסם ספר נוסף פרי עטו של וֶ ְרן שנקרא "פריז במאה העשרים"‪.‬‬ ‫אורח החיים‬ ‫להפליא את ַ‬ ‫לנבא בצורה מדוּיקת ַ‬ ‫הספר נכתב ב־‪ .1863‬וֶ ְרן הצליח ֵ ּ‬ ‫ומחממות את האוויר (נשמע לכם מוכר?)‪,‬‬ ‫שמצנְ נוֹ ת ַ‬ ‫ַ‬ ‫שלנו כיום‪ .‬הוא תיאר מכונות‬ ‫מערכֶ ת גַ ז‪ ,‬רכבות מהירות‪,‬‬ ‫באמצעות ֶ‬ ‫מעלִ יות‪ ,‬כלֵ י רכב המוּנעים ֶ‬ ‫שחקים‪ֲ ,‬‬ ‫גורדי ָ‬ ‫אינטרנט‪ֶ ,‬טלוויזיה ועוד‪ .‬הוא תיאר את כל ההמצאות‬ ‫ֶ‬ ‫מחשבונים‪ ,‬מכונת ַפקס‪,‬‬ ‫האלה לפני ‪ 150‬שנה‪ .‬נס ּו אתם לדמיין איך יֵ יראו הדברים בעוד ‪ 150‬שנה‪...‬‬ ‫(מתוך‪" :‬ממעמקי הדמיון למרומי המציאות"‪,‬‬ ‫גלילאו צעיר‪ ,‬יוני ‪)2010‬‬

‫ב‪ .‬הסרט הבדיוני הראשון‪ :‬מסע אל הירח‬ ‫‪ 6‬הירח היה במשך אלפי שנים נושא ביצירות אמנות בתרבויות שונות‪ .‬התמונה‬ ‫שלפנינו היא צילום מתוך הסרט "מסע אל הירח"‪ ,‬שהופק בשנת ‪ 1902‬על ידי‬ ‫הקולנוען הצרפתי ז'ורז' מלייס‪" .‬מסע אל הירח"‪ ,‬שנמשך כעשר דקות‪ ,‬נחשב‬ ‫לסרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה של הקולנוע והוא מושפע מספרו של‬ ‫ז'ול ורן "מהארץ אל הירח"‪ .‬הסרט מציג טיסה של אסטרונאוטים אל הירח ואת‬ ‫מפגשם עם "אנשי הירח"‪ ,‬יצורים שהומצאו על ידי מלייס‪ .‬התמונה שלפנינו היא‬ ‫הסצנה המפורסמת ביותר בסרט‪ ,‬ובה נראה כאילו יש לירח העגול פנים אנושיות‪,‬‬ ‫והחללית ובתוכה האסטרונאוטים נוחתת בתוך עינו‪.‬‬ ‫‪ 7‬הנחיתה האמיתית הראשונה על הירח התרחשה שנים רבות מאוחר יותר; בשנת‬ ‫‪ 1969‬שיגרה ארצות הברית אל הירח את החללית "אפולו ‪ ,"11‬ובה שלושה‬ ‫אסטרונאוטים‪ .‬שניים מהם‪ ,‬ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין‪ ,‬יצאו מהחללית‪ ,‬צעדו‬ ‫על פני הירח וביצעו שם ניסויים מדעיים שונים‪ .‬ניל ארמסטרונג היה האדם‬ ‫הראשון שדרך על אדמת הירח‪.‬‬ ‫המשפט שאמר בעת שהציב את‬ ‫רגלו על אדמת הירח ‪" -‬זהו צעד‬ ‫קטן לאדם‪ ,‬צעד גדול לאנושות"‬ ‫ הפך לאחד המשפטים המוכרים‬‫ביותר במאה העשרים‪ .‬מובן שבניגוד‬ ‫למוצג בסרט "מסע אל הירח"‪,‬‬ ‫האסטרונאוטים לא פגשו בירח אף‬ ‫יצור חי‪ .‬כמה ימים מאוחר יותר שבו‬ ‫אנשי הצוות בשלום לכדור הארץ‪.‬‬ ‫הנחיתה על הירח נחשבת עד היום‬ ‫לאחד ההישגים הגדולים ביותר של‬ ‫האנושות‪.‬‬ ‫דפנה להב‬

‫תצלום הירח מתוך סרטו של ז'ורז' מלייס‬ ‫"המסע אל הירח"‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪53‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫יהם על‬ ‫יהם וְ ַה ְמ ָצאוֹ ֵת ֶ‬ ‫יות ֶ‬ ‫‪ .1‬מדענים חוקרים נושאים שונים‪ .‬הם מבססים את ַתגְ לִ ֵ‬ ‫עובדות‪ ,‬תצפיות ‪ ,‬וניסוּיִ ים‪.‬‬ ‫במה שונה המדע הבדיוני מהמדע? ענו לפי פסקה ‪.1‬‬ ‫‪ .2‬מהו הנושא המשותף לפסקות ‪ 2‬עד ‪? 5‬‬ ‫‪ .3‬אילו דוגמאות לנושא הזה מביאה הכותבת?‬ ‫‪ .4‬מה דעתכם‪ ,‬האם אדם בּ וּר וחסר ה ְשֹ ָּכלה יכול לכתוב ספרי מדע ִ ּב ְדיוֹ נִ י? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫כתבתה במשפט‪" :‬נסו אתם לדמיֵ ין איך יֵ ראו הדברים‬ ‫ּ‬ ‫‪ .5‬הכותבת מסיימת את‬ ‫בעוד ‪ 150‬שנה‪ "...‬הורידו משפט זה והוסיפו במקומו משפט ַשיציג את‬ ‫המסקנה העולה מן הכתבה‪.‬‬ ‫‪ .6‬קראו על הסרט הבדיוני הראשון‪ .‬כיצד קשור ז'ול וורן לסרט?‬ ‫‪ .7‬חפשו באינטרנט או במקור מידע אחר תמונות מהנחיתה האמיתית הראשונה‬ ‫על הירח‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד נראה הירח בתמונות האלו?‬ ‫ב‪ .‬במה הוא שונה מהירח בסרטו של מלייס?‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬הסופר ז'ול וורן כתב‪" :‬מה שאדם אחד יכול לדמיין‪ ,‬אדם אחר לבטח יגשים‬ ‫בבוא היום‪ ".‬האם אתם מסכימים עם דעתו? נמקו והביאו דוגמאות‪ .‬מה‬ ‫‪ .2‬דעתכם‪ ,‬האם נכון יהיה לומר שמדע ִ ּב ְדיוֹ נִ י הוא סוּג של מדע? נמק ּו דבריכם‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.17‬‬

‫‪ 54‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫צירופי לשון‬ ‫‪ .1‬לפניכם צירופי מילים מהכתוב‪ .‬הסבירו אותם בעזרת המילון‪.‬‬ ‫בשקיקה" האם תוכלו להסביר את פירוש הצירוף‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בקטע כתוב‪" :‬קוראים‬ ‫בעזרת מילה אחרת ממשפחת המילים של השורש שק"ק למשל‪ ,‬להשתוקק?‬ ‫ב‪ .‬בקטע כתוב‪" :‬טיסה מאוּיֶ שת"‪ .‬הסבירו את המילה "מאוּיֶ שת" בעזרת‬ ‫המשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫ •מנהלת בית הספר יצאה לחופשה ותפקידה עדיין אינו מאוּיָ ש‪.‬‬ ‫ •בימינו קיימים כלי טיס בלתי מאוישים כגון‪ ,‬רחפן או מל"ט (מטוס ללא‬ ‫טייס)‬ ‫הוסיפו את צירופי הלשון החדשים למילון המצטבר‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברו משפטים והשתמשו בהם בצירופי המילים שלהלן‪ .‬היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬רעיון מוּפרך‬ ‫ב‪ .‬תגלית ַמרעישה‬ ‫ג‪ִ .‬דמיון פרו ַּע‬ ‫ חפשו תחילה במילה הראשונה של הצירוף‪ .‬אם לא תמצאו חפשו במילה‬ ‫השנייה‪.‬‬ ‫כותבים‬

‫חברו סיפור מדע בדיוני קצר המתאר את עולמנו בשנת ‪ .2250‬הקלידו את הסיפור‬ ‫במחשב‪.‬‬ ‫ •הקדישו זמן למחשבה‪:‬‬ ‫האם תרצו לדמיין ולכתוב על המצאות מפליאות שעדיין אינן בנמצא‪ ,‬בתחום‬ ‫החלל? בתחום התחבורה? בתחום הרפואה? בתחום מכונות ומכשירים לשימוש‬ ‫ביתי? בתחומים אחרים?‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪55‬‬

‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת סיפור‬

‫המצאתו‪ ,‬מרגע שעלה‬ ‫ָ‬ ‫ •מי יהיה המספר בסיפור? האם כדאי שממציא יספר על‬ ‫הרעיון במוחו ועד הביצוע המוצלח? אולי לבנות את הסיפור כשיחה בין סבתא‬ ‫לנכד המסביר לה על המצאה חדשה ועל אפשרויות השימוש בה? או אולי‬ ‫המספר יהיה ילד שהגיע בחללית מכוכב אחר לביקור בארץ והוא מביע את‬ ‫ֵּ‬ ‫התרשמותו מהחיים בכדור הארץ? היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.18‬‬ ‫ •כתבו את הסיפור‪ .‬לאחר כתיבת הסיפור התאימו לו כותרת‪.‬‬ ‫ • ׁ ַש ּ ְפר ּו את הסיפור‪:‬‬ ‫ •קראו את טיוטת הסיפור בפני הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים‪ַּ .‬תקנו את‬ ‫הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם‪.‬‬ ‫ •אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם‬ ‫נוספת בהתאם להצעותיהם‪.‬‬ ‫ •תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה‪ .‬אם יש צורך בכך‪,‬‬ ‫תקנו שוב‪.‬‬

‫‪ 56‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫נסים ונפלאות‬ ‫מאת לאה גולדברג‬ ‫הוצאת ספריית פועלים‬

‫במהלך הקריאה‬

‫במהלך הקריאה ציינו קטעים מצחיקים וקטעים‬ ‫עצובים בספר‪.‬‬ ‫בחרו קטע אחד לקריאה בפני הכיתה‪.‬‬ ‫קראו כאילו אתם שחקנים‪ .‬הקפידו על קריאה‬ ‫שוטפת ומדויקת‪.‬‬ ‫הסבירו מדוע בחרתם בקטע‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬

‫בחרו אחת משתי המשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬ערכו רשימה של הדמויות בספר‪.‬‬ ‫יה‪ .‬אפשר‬ ‫ב‪ .‬התחפשו לאחת הדמויות וספרו בגוף ראשון את כל הידוע לכם עלֶ ָ‬ ‫לפתוח כך‪" :‬שמי הוא ד"ר 'כלומבראש'‪ .‬אספר לכם מעט על עצמי‪ "...‬או‪" :‬אני‬ ‫המתע ֶט ׁ ֶשת‪ .‬לא תאמינו מה קרה אצלנו בבניין‪"...‬‬ ‫ַ‬ ‫הגברת 'מה בכך'‪ ,‬שכנה של‬ ‫ג‪ .‬אחרי שתציגו את הדמות בפני הכיתה‪ ,‬הסבירו מדוע בחרתם להציג דווקא‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪ .2‬התחלקו לזוגות והציגו את אחת השיחות בספר‪ .‬למשל שיחה בין "דודה של‬ ‫שום איש" לבין נסים‪ .‬שאלו את חבריכם‪ ,‬האם נהנו לראות את ההופעה שלכם?‬ ‫ל לדיון‬

‫מה היה חלקו של נסים ומה היה חלקה של "דודה של שום איש" בשינוי שהתחולל‬ ‫בחייו?‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪57‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחת מן המשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬לאחר שתסיימו לקרוא את הספר‪ ,‬כתבו קטע על המחשבות ועל הרגשות‬ ‫שהספר עורר בכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם הייתם ממליצים על הספר לילדים אחרים? כתבו המלצה מנומקת‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפי היכרותכם עם נסים‪ ,‬האם לדעתכם הוא יכתוב מכתב תודה ל"דודה של‬ ‫שום" איש? אם אתם חושבים שכן‪ ,‬כתבו את המכתב‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת מכתב‬

‫ •שימו לב‪ ,‬זהו מכתב אישי שנכתב מתוך רגשי תודה‪ ,‬ולכן ייכתב בכנות ובשפה‬ ‫נרגשת‪.‬‬ ‫ •נציין את תאריך כתיבת המכתב‪.‬‬ ‫ •נפנה אל הנמען (האדם שכותבים לו) בשמו‪.‬‬ ‫ •נכתוב את תוכן המכתב‪ ,‬שבו נסביר את הסיבה לכתיבתו‪.‬‬ ‫ •נכתוב מילות סיום‪ ,‬כגון תודה מקרב לב‪ ,‬לא אשכח את מה שעשית למעני‪.‬‬ ‫ •חתימת המוען (כותב המכתב)‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫הכינו עטיפה חדשה לספר‪.‬‬

‫‪ 58‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לאה גולדברג (‪)1970-1911‬‬

‫(קלִ ינִ ינְ גְ ַרד ברוסיה של ימינו‪,‬‬ ‫ניגסברג ָ‬ ‫ֶּ‬ ‫בק‬ ‫משוררת‪ ,‬סופרת‪ ,‬מחזאית ומתרגמת‪ .‬נולדה ֶ‬ ‫אז גרמניה) בב' בסיון תרע"א‪ 29 ,‬במאי ‪ .1911‬במלחמת העולם הראשונה נדדה עם‬ ‫אביה גויס לצבא הרוסי‪ .‬מוראות המלחמה השפיעו עליו קשות‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫הוריה למזרח רוסיה‪.‬‬ ‫והוא לקה במחלת נפש‪ .‬ב־‪ ,1918‬בתום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬השתקעה המשפחה‬ ‫בעיר קובנה שבליטא‪.‬‬ ‫לאה הקטנה התחילה לחבר שירים בגיל חמש (כבר אז היא ידעה לקרוא בשטף אבל‬ ‫לא לכתוב‪ ,‬והמבוגרים היו רושמים את שיריה)‪ .‬בבית הספר‪ ,‬בעיקר בכיתות הגבוהות‬ ‫ללמדה לצייר‬ ‫ּ‬ ‫יותר‪ ,‬הצטיינה בציור‪ .‬המורה לציור קרא להוריה ואמר להם שראוי היה‬ ‫גם באופן פרטי‪ .‬באותם הימים המשפחה היתה במצוקה כספית‪ ,‬ולאה‪ ,‬הנערה בת‬ ‫כיתתה שהתקשתה בלימוד‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫החמש־עשרה‪ ,‬החלה לתת שיעורים בספרות עברית לבת‬ ‫בכסף שהרוויחה שילמה על השיעורים הפרטיים לציור‪ .‬המורה הצליח לשכנע את‬ ‫הוריה לרשום אותה לאקדמיה לציור‪ .‬תחילה התנגדו ההורים‪ ,‬בטענה שנשארו ללאה‬ ‫שנתיים לסיום חוק לימודיה בגימנסיה‪ .‬לבסוף‬ ‫תיבחן בבחינות‬ ‫ָּ‬ ‫הסכימו‪ ,‬בתנאי שקודם‬ ‫לכתיבת קורות חייו של אדם‬ ‫הבגרות ואחר כך תחליט מה רצונה באמת‪.‬‬ ‫קוראים גם ביוגרפיה‪.‬‬ ‫כעבור זמן־מה הבינה לאה שייעודה הוא‬ ‫מקור המילה הוא מהשפה היוונית‪:‬‬ ‫כתיבת שירים וסיפורים‪ ,‬והיא נטשה את‬ ‫ביו ‪ -‬חיים; גרפיה ‪ -‬רישום‬ ‫ושירה הראשון‬ ‫ּ‬ ‫העיסוק בציור‪ .‬לא עבר זמן רב‪,‬‬ ‫(כתיבה)‪.‬‬ ‫הופיע בדפוס בעיתון "למבוגרים"‪ .‬היא סיימה‬ ‫אוטוביוגרפיה — אוטו פירושו‬ ‫את בית הספר התיכון בקובנה ולמדה מדעי‬ ‫ביוונית ‪ -‬עצמי‪ .‬קורות חיים של‬ ‫החברה באוניברסיטאות קובנה וברלין‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬כפי שהוא עצמו מספר אותו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1933‬קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪59‬‬

‫מחקרה בשפות ַה ֵש ִמיוֹ ת‪ .1‬בתום לימודיה חזרה לליטא ולימדה‬ ‫ּ‬ ‫בּ וֹ ן בגרמניה על‬ ‫ספרות בגימנסיה העברית בראסיין‪.‬‬ ‫ב־‪ 1935‬עלתה ארצה יחד עם אמה החולה‪ ,‬שאליה היתה קשורה מאוד‪ ,‬וטיפלה בה‬ ‫במסירות רבה‪ .‬הן התיישבו בעיר תל אביב‪ .‬לאה נמנתה בין חברי חבורת הסופרים‬ ‫"יחדיו"‪ ,‬בראשות המשורר אברהם שלונסקי‪( .‬חברים מפורסמים נוספים בחבורה זו‬ ‫היו המשוררים נתן אלתרמן‪ ,‬אלכסנדר פן ואברהם חלפי‪ ).‬בשנה זו יצא לאור ספר‬ ‫שיריה הראשון‪" ,‬טבעות עשן"‪ .‬ב־‪ 1936‬הצטרפה לאה גולדברג למערכת העיתון‬ ‫היומי "דבר"‪ .‬היא פירסמה בעיתון רשימות ביקורת על ספרות ועל אמנות והשתתפה‬ ‫בעריכת "דבר לילדים"‪ .‬בשנים ‪ 1944-1943‬ערכה את מדור ספרי הילדים בהוצאת‬ ‫"ספריית פועלים"‪ .‬בשנים ‪ 1951-1944‬היתה חברת מערכת של העיתון היומי "על‬ ‫המשמר"‪.‬‬ ‫לאה גולדברג לא התחתנה ולא היו לה ילדים‪ .‬היא אהבה ילדים וכתבה עבורם יצירות‬ ‫רבות‪ .‬ביניהם הספר "נסים ונפלאות"‪" ,‬מה עושות האיילות" ועוד‪ .‬רבים משירי‬ ‫הילדים שכתבה הולחנו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1952‬עברה לגור בירושלים ונתמנתה מורה לספרות כללית באוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים‪ ,‬ומ־‪ 1963‬היתה לפרופסור לספרות‪ .‬בשנים ‪ 1962-1958‬ערכה את‬ ‫הדו־ירחון "אורות קטנים" לילדי הגולה‪ .‬ספרה "על הפריחה" זיכה אותה בפרס רופין‬ ‫לשנת תש"ט‪ .1949 ,‬לאה גולדברג נפטרה בירושלים בח' בשבט תש"ל‪ 15 ,‬בינואר‬ ‫‪ .1970‬אחרי מותה הוענק לה פרס ישראל לספרות‪.‬‬ ‫הש ִמיוֹ ת ‪ -‬כך קוראים לקבוצת השפות‪ :‬עברית‪ ,‬ערבית‪ ,‬ארמית ואתיופית‪.‬‬ ‫‪ 1‬השׂ פות ֵ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ֵ . 1‬אילו שירים וספרים של לאה גולדברג אתם מכירים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬היכן נולדה לאה גולדברג?‬ ‫ב‪ .‬אילו פרטים על ילדותה נראים בעיניכם חשובים? הסבירו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬באילו כישרונות התבלטה?‬ ‫‪ .3‬בתולדות חייה של לאה גולדברג כתובים‪:‬‬ ‫א‪ .‬פרטים אישיים ב‪ .‬פרטים על מפעלה הספרותי‪.‬‬ ‫כתבו דוגמאות אחדות לכל אחד מהם‪.‬‬ ‫‪ .4‬לפי איזה סדר כתובים תולדות חייה של לאה גולדברג?‬ ‫‪ .5‬אילו שאלות הייתם רוצים לשאול אותה‪ ,‬לו היה הדבר אפשרי?‬

‫‪ 60‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫שירה‪" :‬עם ספר‬ ‫ּ‬ ‫היכרתם את תולדות חייה של המשוררת והסופרת לאה גולדברג‪ .‬למדתם את‬ ‫פתוח על שפת הים" וקראתם להנאתכם את הספר‪" :‬ניסים ונפלאות"‪.‬‬ ‫כדי להכיר עוד מיצירותיה נלמד שני שירים נוספים‪" :‬דג הזהב" ו"על שלושה דברים"‪.‬‬

‫ַּדג ַה ָּז ָהב ‪/‬‬

‫ֵלאָה גֹולְדְ ּבֶרְ ג‬

‫ַעל ְ ּגבוּל ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם ִ ּב ְק ֵצה ַמ ֲע ָרב‬ ‫ׁשוֹ ַק ַעת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ְּכ ָדג ׁ ֶשל זָ ָהב‪,‬‬ ‫טוֹ ֶבלֶ ת ְס ִפינָ ה ְ ּבגַ ִּלים יְ ֻר ִ ּקים‪,‬‬ ‫ְס ִפינָ ה ַמ ְפלִ יגָ ה ֶאל סוֹ ֵפי ֶמ ְר ַח ִ ּקים‪.‬‬

‫וְ ַה ׁ ּ ַש ַחף ָ ּבא ֶאל ָה ֵאם ַה ְ ּז ֵקנָ ה‪,‬‬ ‫דּ וֹ ֵפק ַעל ַחלּ וֹ ן ְ ּבכָ נָ ף לְ ָבנָ ה‪:‬‬ ‫"אוֹ יָ ה לִ ְבנֵ ְך ׁ ֶש ָ ּי ָצא לַ ֶּמ ְר ָחב‪,‬‬ ‫לִ ְבנֵ ְך‪ ,‬ל ֹא ָמ ָצא ֶאת דַּ ג ַה ָ ּז ָהב!"‬

‫יָ ָצא ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּצ ִעיר ִ ּב ְס ִפינָ ה‪,‬‬ ‫לָ ָבן ִמ ְפ ָרשׂ וֹ וְ ִר ׁ ְש ּתוֹ לְ ָבנָ ה‪.‬‬ ‫יָ ָצא ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּצ ִעיר לַ ֶּמ ְר ָחב‬ ‫לָ דוּג ֶאת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש‪ֶ ,‬את דַּ ג ַה ָ ּז ָהב‪.‬‬

‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ָה ֵאם לְ ַבדָּ ּה‪ ,‬לְ ַבדָּ ּה‪.‬‬ ‫ְ ּבחוּט ו ְּב ַבד ל ֹא ִּת ַ ּגע עוֹ ד יָ ָד ּה‪,‬‬ ‫ל ֹא ְּת ַב ׁ ּ ֵשל עוֹ ד וְ ל ֹא ִּת ְת ּפֹר‪:‬‬ ‫"בנִ י‪ּ ַ ,‬גם ְ ּבלִ י ׁ ֶש ֶמ ׁש ָהיָ ה לָ נ ּו אוֹ ר!"‬ ‫ְּ‬

‫ַמ ְפלִ יג וְ נוֹ ֵס ַע ַ ּב ָ ּים ַה ָ ּירֹק‪,‬‬ ‫וְ ַה ָ ּים ָעמֹק וְ ָהא ֶֹפק ָרחוֹ ק‪,‬‬ ‫ָה ֶר ׁ ֶשת יוֹ ֶר ֶדת‪ָ ,‬ה ֶר ׁ ֶשת עוֹ לָ ה‪,‬‬ ‫ׁשוֹ ַק ַעת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ָעמֹק ַ ּב ְּמצוּלָ ה‪.‬‬

‫עוֹ ְב ִרים יָ ִמים וְ חוֹ לְ ִפים לֵ ילוֹ ת‪,‬‬ ‫ֵעינֵ י ָה ֵאם ֲעצוּבוֹ ת וּגְ דוֹ לוֹ ת‪.‬‬ ‫יָ ָצא ַה ֵ ּבן לַ ֶּמ ְר ָחק וְ ל ֹא ׁ ָשב‪,‬‬ ‫וְ ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ׁשוֹ ַק ַעת ְּכ ָדג ׁ ֶשל זָ ָהב‪.‬‬

‫נוֹ ֵס ַע דַּ ָ ּיג וְ ַד ְרכּ וֹ ֲא ֻר ָּכה‪,‬‬ ‫מוֹ ִציא ַהדַּ ָ ּיג ֶאת ִר ׁ ְש ּתוֹ ָה ֵר ָיקה‬ ‫וְ ַר ִ ּבים ַה ָ ּי ִמים וְ ַר ִ ּבים ַה ֵּלילוֹ ת‪,‬‬ ‫ָח ׁ ְשכ ּו ֵעינֵ י ַהדַּ ָ ּיג ַה ְּכ ֻחלּ וֹ ת‪.‬‬ ‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ַ ּב ַ ּביִ ת ָה ֵאם ַה ְ ּז ֵקנָ ה‪,‬‬ ‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ָה ֵאם וְ חוֹ לֶ ֶמת ַעל ְ ּבנָ ּה‪:‬‬ ‫ִה ְפלִ יג ּו לַ ָ ּים ֵעינָ יו ַה ְּכ ֻחלּ וֹ ת ‪-‬‬ ‫ַּכ ָּמה יָ ִמים‪ַּ ,‬כ ָּמה לֵ ילוֹ ת!‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪61‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ִהפכ ּו את השיר למעשייה‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫משאלות לב‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לאם ולבן‬ ‫‪ֵ .1‬‬ ‫משאלֶ ת הלב של הבן?‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ .‬מהי‬ ‫ב‪ .‬מהי משאלת הלב של האם?‬ ‫ג‪ .‬במה שונות המשאלות‪ ,‬ומדוע?‬ ‫‪ . 2‬א ‪ .‬התבוננו ותארו מה רואים בציור‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬קלוד מונֶ ה לא צייר את הציור במיוחד ליצירה‬ ‫"דג הזהב"‪ .‬שערו מדוע החליטו עורכות הספר‬ ‫(חשבו לפני ֶש ַתענו‪:‬‬ ‫לשבץ אותו בהקשר לשיר ִ‬ ‫ֵּ‬ ‫האם יש ֶה ְת ֵאם בין צבעי הציור לַ צבעים‬ ‫המוּזכרים בשיר? האם יש בית בשיר שהציור‬ ‫הולֵ ם לו במיוחד?)‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫אם תרצו‪ ,‬ציירו את אחד הבתים בשיר‪.‬‬ ‫תוכלו גם לאסוף את הציורים ולהכין‬ ‫אלבום כיתתי‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התאמנו וקראו את השיר במדויק‬ ‫ובהנגנה מתאימה‪.‬‬ ‫תוכלו לחשוב ולהתאים מוזיקת רקע‬ ‫שתלווה את קריאת השיר‪.‬‬

‫התרשמות ‪ /‬קלוד מונֶ ה‪ ,‬ציָ יר צרפתי ‪1872‬‬

‫‪ 62‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לֹוׁשה ְּד ָב ִרים ‪/‬‬ ‫ַעל ְׁש ָ‬

‫ֵלאָה ּגֹולְדְ ּבֶרְ ג‬

‫ָא ַמר ַהדַּ ָ ּיג ַה ּיוֹ ֵרד לַ ָ ּים‬ ‫ָא ַמר ַהדַּ ָ ּיג‪:‬‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים ָהעוֹ לָ ם ַק ָ ּים‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים‬

‫ָא ַמר ָה ָא ָּמן ְ ּב ֵביתוֹ ַהבּ וֹ ֵדד‬ ‫ָא ַמר ָה ָא ָּמן‪:‬‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים ָהעוֹ לָ ם עוֹ ֵמד‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים‬

‫ַעל ֵמי ַה ָ ּי ִמים‪,‬‬ ‫ַעל חוֹ ֵפי ַה ַ ּי ֶ ּב ׁ ֶשת‬ ‫וְ ַעל דְּ גֵ י ַה ְּמצוּלָ ה ָהעוֹ לִ ים ָ ּב ֶר ׁ ֶשת‬

‫ַעל לִ בּ וֹ ׁ ֶשל ָא ָדם‪,‬‬ ‫ַעל יְ ִפי ַה ֶּט ַבע‬ ‫ַעל ִ ּב ּטוּי ַהדְּ ָב ִרים ִ ּב ְצלִ יל וְ ֶצ ַבע‬

‫ָא ַמר ָה ִא ָּכר ַה ּמוֹ ִביל ַמ ְח ֵר ׁ ָשה‬ ‫ָא ַמר ָה ִא ָּכר‪:‬‬ ‫עוֹ ֵמד ָהעוֹ לָ ם ַעל דְּ ָב ִרים ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה‬ ‫עוֹ ֵמד ָהעוֹ לָ ם‬

‫ָא ַמר ָה ָא ָדם ַה ּפוֹ ֵקח ֵעינָ יו‬ ‫ָא ַמר ָה ָא ָדם‪:‬‬ ‫עוֹ ׁ ְשרוֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם‬ ‫ָמה נִ ְפלָ א הוּא‬ ‫ָמה ַרב‬ ‫עוֹ ׁ ְשרוֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם‬

‫ַעל ַא ְד ַמת ַה ּ ָׂשדוֹ ת‪,‬‬ ‫ַעל ִ ּג ׁ ְש ֵמי ׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫וְ ַעל לֶ ֶחם מו ָּצא ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ַפיִ ים‬

‫בּ ֶֹקר בּ ֶֹקר נִ לְ ַּכד ְ ּבלִ ִ ּבי ִּכ ְב ֶר ׁ ֶשת‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ו ְּמלוֹ אוֹ‬ ‫ַה ְּמצוּלָ ה ַה ַ ּי ֶ ּב ׁ ֶשת וְ אוֹ רוֹ ת ו ְּצלָ לִ ים‬ ‫וְ ַח ִ ּגים וְ חוּלִ ין‬ ‫ו ִּמ ִּלים ו ְּצלִ ילִ ים וְ שָׂ דוֹ ת‬

‫חותפ‬

‫רפס םִע ‪63‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מהו נושא השיר?‬ ‫ב‪ִ .‬אילו שאלו אתכם מה הכי חשוב בעולם ‪ -‬מה הייתם עונים?‬ ‫‪ .2‬בשיר "על שלושה דברים" מתארת המשוררת מעין ויכוח‪ .‬על מה הוויכוח?‬ ‫‪ .3‬העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו‪:‬‬ ‫מה חשוב בעינֵ י‬ ‫הדייג‬

‫‪---‬‬

‫האיכר‬

‫‪---‬‬

‫האמן‬

‫‪---‬‬

‫האדם‬

‫‪---‬‬

‫‪ .4‬מה ההבדל בין שתי הדעות הראשונות לדעה השלישית?‬ ‫‪ .5‬א ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬

‫התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה‪ .‬בדקו אם לבתי השיר יש מבנה קבוע‪.‬‬ ‫האם גיליתם בית שמבנהו שונה? אם כן ‪ -‬איזה?‬ ‫מה מוסיף הבית האחרון?‬ ‫מדוע שונה המבנה של הבית האחרון?‬

‫‪ .6‬מצאו מילים מנוגדות בשיר‪.‬‬ ‫אֹומר‪:‬‬ ‫ִׁש ְמעֹון ַה ַּצ ִּדיק ָהיָ ה ֵ‬ ‫לׁשה ְד ָב ִרים ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫ַעל ְׁש ָ‬ ‫עֹומד‪:1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ּתֹורה וְ ַעל ָה ֲע ָ‬ ‫ַעל ַה ָ‬ ‫בֹודה וְ ַעל ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪.‬‬ ‫עומד ‪ - 1‬קיים‬

‫ ‬

‫עבודה ‪ - 2‬עבודת הקודש במקדש‪.‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו את דברי שמעון הצדיק‪.‬‬ ‫‪ .2‬במה שונה דעתו של שמעון הצדיק מדעתם של הדוברים בשיר?‬ ‫לשירה של לאה גולדברג וגם לאמירתו של שמעון הצדיק הולחנו מנגינות‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫‪ .3‬גם‬ ‫אם תרצו‪ִ ,‬מצאו ביצועים שונים של שירים אלה ביוטיוב או בשירונט והשמיעו‪.‬‬ ‫‪ .4‬הציעו‪ ,‬כיצד תוכלו אתם וילדים אחרים לתרום לקיום העולם?‬ ‫‪ 64‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הקיתע‪-‬השדח הפש ‪-‬‬

‫תירבע ‪64‬‬

‫עברית ‪-‬‬ ‫שפה חדשה‪-‬עתיקה‬ ‫הּודי‪ַּ ,‬ד ֵּבר ִע ְב ִרית‪ְׁ ,‬ש ַפת ַע ְּמָך וְ ַא ְר ְצָך"‬ ‫"יְ ִ‬

‫(מתוך המנון מגיני השפה העברית בתל אביב)‬

‫לפני כ־‪ 90‬שנים‪ ,‬כאשר הבריטים שלטו בארץ‪ ,‬התחילו היהודים לדבר ביניהם יותר ויותר בשפה העברית‬ ‫בחיי היום־יום‪ .‬אבל‪ ,‬היו גם כאלה שהמשיכו לדבר בשפת המדינה שבה חיו לפני עלייתם ארצה‪ ,‬או ביידיש‬ ‫שהיתה שפתם של היהודים בפולין‪ ,‬ברומניה‪ ,‬ברוסיה‪ ,‬בצ'כיה ובארצות נוספות‪ .‬היהודים שעלו לארץ‬ ‫מטורקיה‪ ,‬יוון‪ ,‬בולגריה ועוד‪ ,‬דברו בלדינו‪ .‬מאות צעירים נלהבים הקימו את ״גדוד מגיני השפה העברית״‪,‬‬ ‫פרסמו כרזות‪ ,‬ודרשו מכולם לדבר רק עברית‪.‬‬

‫ע‬

‫ל‬

‫ת‬

‫מ‬ ‫הקיתע‪-‬השדח הפש ‪-‬‬

‫תירבע ‪65‬‬

‫א‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫פ‬

‫ג ד ה ו‬ ‫ב‬ ‫ט י כ ך‬ ‫ח‬ ‫ם נ ס ע‬ ‫מ‬ ‫ק ר ש ת‬ ‫צ‬

‫מה במדור?‬ ‫ט‬

‫ג‬

‫ ‬

‫••את המאבק להפיכת השפה העברית מלשון קודש ללשון‬ ‫ְדבוּרה בארץ ישראל התחיל אדם אחד – נקרא עליו‬ ‫בכתבה‪" :‬המאבק לחידוש השפה העברית הדבורה בא"י"‪.‬‬ ‫למאבקו הצטרפו מורים ותלמידים ששבתו למען לימוד‬ ‫המקצועות השונים בעברית‪ ,‬בבתי הספר‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••אחרי קריאת השיר "ככה זה בעברית"‪ ,‬נלמד כיצד בונים‬ ‫משם עצם‪( :‬ענן) שם תואר‪( :‬מעונן)‪.‬‬ ‫••נמשיך להעשיר את אוצר המילים שלנו‪.‬‬ ‫••נבחין בין פועל‪( ‬אוכל) לבין שם תואר (אכלן)‪.‬‬

‫ָּכ ָכה ֶזה ְּב ִע ְב ִרית ‪/‬‬

‫ָּדתִּי ָה ּבֶן ּדֹור‬

‫ְּכ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ֲענָ נִ ים אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ְמ ֻע ָ ּנן‪.‬‬ ‫וּכְ ׁ ֶש ּיוֹ ֵרד ֶג ׁ ֶּשם אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ְמגֻ ׁ ּ ָשם?‬ ‫ ָמה ִּפ ְתאוֹ ם?!‬‫ְּכ ׁ ֶש ּיוֹ ֵרד ֶג ׁ ֶּשם אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ָ ּג ׁשוּם‪.‬‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫ ָּככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְתלַ ֵ ּב ׁש הוּא לָ בו ּׁש‪.‬‬ ‫ו ִּמי ׁ ֶש ִּמ ְת ּ ַפ ׁ ּ ֵשט הוּא ּ ָפ ׁשוּט?‬ ‫ ָמה ִּפ ְתאוֹ ם?!‬‫‪ 66‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ש‬

‫צ‬

‫מ‬ ‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְת ַּפ ׁ ּ ֵשט הוּא ָערוּם‪.‬‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫ ָּככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְת ַר ֵחץ הוּא ָרחוּץ‪.‬‬ ‫ו ִּמי ׁ ֶש ִּמ ְתנַ ֵ ּגב הוּא נָ גוּב?‬ ‫ָמה ּ ִפ ְתאוֹ ם?!‬ ‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְתנַ ֵ ּגב הוּא ְמנֻ ָ ּגב‪.‬‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫‪ָּ -‬ככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫לה ֵסב את תשֹוּמת לִ ֵ ּבנוּ?‬ ‫‪ .1‬לְ ָמה רצתה הדוברת בשיר ָ‬ ‫‪ .2‬אם תרצו‪ ,‬חברו בית נוסף לשיר‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫ואר המציינים מצב‪.‬‬ ‫נלמד על שמות ּת ַ‬ ‫ומנֻ ּגָ ב המופיעות בשיר הן שמות תואר‪ .‬שמות תואר אלה מציינים‬ ‫המילים‪ :‬לָ בּוׁש‪ָ ,‬רחּוץ ְ‬ ‫מצב‪ ,‬שהוא תוצאה של פעולה (השולחן מנוגב אחרי שניגבו אותו)‪.‬‬

‫‪ .1‬השלימו שמות תואר דומים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪ .‬על מי ששתה יֶ ֶתר על המידה נֶ אמר שהוא‬ ‫?‬ ‫נשאל‪ :‬מדוע היא‬ ‫ב‪ .‬על דרך שנֶ חסמה על ידי המשטרה ַ‬ ‫‪ ,‬כי שכחתי את המפתח‪.‬‬ ‫‪ ,‬אבל לא‬ ‫ג‪ .‬הדלת ָא ְמנָ ם‬ ‫‪ .2‬שמות תואר רבים נוצרו משמות עצם‪ ,‬למשל‪ְ :‬משׂ ו ָּפם קשור לשם העצם שָׂ ָפם‪.‬‬ ‫הת ָארים שלהלן‪:‬‬ ‫שערו מאילו ְשמות ֶע ֶצם נוצרו ְּ‬ ‫ְמזֻ ָ ּק ן‬ ‫ְמ ֻר ׁ ּ ַשת ‬ ‫ְמ ׁ ֻש ָ ּבץ ‬ ‫ְמפו ְּס ָפס ‬

‫זָ ָקן‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ְמגֻ דָּ ר ‬ ‫ְמ ֻצ ַּלק ‬ ‫ְמ ֻב ָ ּיל ‬ ‫ְמכֻ ָ ּנם ‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪ .3‬התאימו את ְשמות התואר שבסעיף ‪ 2‬לשמות העצם שבטבלה‪:‬‬ ‫העצם‬ ‫שם ֶ‬

‫שם התואר המתאים לו‬

‫ָ ּבחוּר‬ ‫שִׂ ְמלָ ה‬ ‫ָ ּג ֵדר‬ ‫ׁ ֶש ַטח‬ ‫ָּפנִ ים‬ ‫ֹאש‬ ‫ר ׁ‬ ‫ַ ּבד‬ ‫ַמ ֲע ָט ָפה‬

‫ְמזֻ ָ ּקן‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ְמ ֻצ ָּלקוֹ ת‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ הקיתע‪-‬השדח הפש ‪ -‬תירבע ‪67‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • עיינו בכותרות‪ ,‬בכותרות המשנה‪ ,‬קראו את הפסקה הראשונה והפסקה האחרונה‪ .‬אילו רמזים‬ ‫גיליתם על תוכן הכתבה?‬ ‫ •עתה קראו את הכתבה‪.‬‬

‫בּורה בארץ ישראל‬ ‫הד ָ‬ ‫המאבק לחידוש השפה העברית ְ‬ ‫ַעל אליעזר בן יהודה‬ ‫כנראה לא ִמזמן‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ח־רחוֹ ק"? אולי אתם לא יודעים‪ ,‬אבל‬ ‫‪ 1‬מתי דיברתם לאחרונה ב" ַשֹ ָ‬ ‫הטלֶ פון‪ ,‬אבל בביתו של ֶאליעזר בן יהוּדה‪ ,‬בירושלים של‬ ‫מצלצל ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫אצלכם בבית‬ ‫"מ ַחיֶ ה‬ ‫ח־רחוֹ ק"‪ .‬כך כינה בן יהודה‪ ,‬המכונה ְ‬ ‫תחילַ ת המאה העשרים‪ ,‬צילצל " ַשֹ ָ‬ ‫העברית ַהדְּ בו ָּרה"‪ ,‬את המכשיר‪ .‬בן יהודה הוא האיש שבזכוּתו אנחנו אוכלים‬ ‫השֹפה ִ‬ ‫גלידה ורוכבים על אופנַ יים‪ .‬לפני כן המילים האלה פשוּט לא היו קיָ ימות בשֹפה‬ ‫העברית! אתם יכולים לדמיֵ ין את זה?‬ ‫ִ‬ ‫קודש‪ .‬בזכותו‬ ‫ עד ליָ ָמיו של בן יהודה שימשה העברית בעיקר לתפילות וללימו ֵּדי ֶ‬ ‫להשתמש בה בחיי היום־יום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שאפשר‬ ‫הפכה העברית לשפה ֶ‬ ‫‪ 2‬בן יהודה נולד בשנת ‪ 1858‬בעיר לוֹ זקי שבליטא‪ ,‬בשם אליעזר יצחק פרלמן‪.‬‬ ‫כשהיה קטן‪ ,‬לָ מד אליעזר ב"חדר"‪ ,‬שבו לימד ּו תורה ויהדוּת‪ ,‬וכך למד אליעזר גם‬ ‫עברית‪ .‬כשהיה בן ‪ ,20‬נסע אליעזר ללמוד רפואה בפריז שבצרפת‪ .‬שם שמע על‬ ‫שיבת עם ישראל לארצו‪ ,‬והדבר מאוד מצא חן בעיניו‪ .‬הוא התחיל‬ ‫הרעיון של ַ‬ ‫ולד ֵ ּבר ב ָשֹפה ִמשלוֹ ‪ -‬הרי‬ ‫שעם ישראל צריך לחזור למולֶ ֶדת בארץ ישראל ַ‬ ‫לחשוב ַ‬ ‫שפרסם בנושא ָחתם אליעזר בשם בן יהודה‪,‬‬ ‫המאמר הראשון ִּ‬ ‫ֲ‬ ‫היא העברית‪ .‬על‬ ‫ומאז הפך ֵשם זה להיות שמו‪.‬‬ ‫והתיישב בירושלים‪ .‬באותה תקופה גר ּו‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 3‬ב־‪ 1881‬עלה אליעזר לארץ עם דבורה אשתו‬ ‫שפה‬ ‫דיבר עברית‪ .‬הם ראו ב ָ ֹ‬ ‫חרדים‪ .‬אף אחד מהם לא ֵ ּ‬ ‫בירושלים כמה ַאלְ ֵפי יהודים‪ ,‬רו ָ ּ​ּבם ֵ‬ ‫בה יום־יום ‪ -‬הם חשבו שזהו חילוּל‬ ‫זו ְשֹ ַפת תפילה ּו ְשֹ ַפת כתיבה והתנגד ּו מאוד לדבר ּ‬ ‫ייסד עיתונים בעברית‬ ‫אחרת‪ .‬הוא ֵ‬ ‫הקודש‪ .‬אבל בן יהודה חשב ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫כמורה‪ .‬יחד עם ֲח ֵברים שחשב ּו‬ ‫ֶ‬ ‫ועבד‬ ‫(ביניהם עיתון לילדים) ָ‬ ‫כמוֹ הוּ‪ ,‬הוא הקים קבוצות שהמטרה שלהן היתה להחיוֹ ת את‬ ‫שתש ֵמש‬ ‫ַ‬ ‫הלשון העברית ַהדבו ָּרה‪ ,‬להרחיב אותה ולגרום לכך‬ ‫כ ְשֹ ַפת יום־יום‪ .‬אחת הקבוצות נקראה "חברת ָשֹ ָפה ְ ּברו ָּרה"‪.‬‬ ‫בן יהודה ממש העריץ את השפה העברית‪ ,‬ומספרים עליו‬ ‫שפעם השיב לחבר שהתלונן על מחלה‪"ַ :‬ד ֵ ּבר עברית ‪-‬‬ ‫את‪".‬‬ ‫והבר ָ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 4‬נס ּו לתאר לעצמכם מצב שבו אתם דוֹ ברים שפה שאף אחד‬ ‫סביבכם אינו מבין‪ ,‬מלבד אבא ואמא שלכם‪ .‬איך אפשר‬ ‫להסתדר ככה? איך אפשר למצוא חברים? זה היה מצבו של‬ ‫ֵ‬ ‫אליעזר בן יהודה‬

‫‪ 68‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בן ִציון‪ ,‬בנו של אליעזר בן יהודה‪ .‬בן יהודה ֶהחליט שבביתו ידבר ּו עברית בלבד‪ ,‬וכך‬ ‫בעת החדשה‬ ‫העברי הראשון"‪ ,‬כי היה הילד הראשון ֵ‬ ‫גידל את בנו‪ .‬הבן כוּנה "הילד ִ‬ ‫ֵ‬ ‫והתק ָשה ליצור‬ ‫ַ‬ ‫שעברית היתה שפת ָה ֵאם שלוֹ ‪ .‬ובאמת‪ ,‬הילד נאלץ לחיות בבדידוּת‬ ‫ידבר רק עברית‪.‬‬ ‫התעקש בן יהודה שהיֶ לד ֵ ּ‬ ‫ֵ‬ ‫ֶקשר עם בני גילוֹ ועם שכֵ ניו‪ .‬על אף זאת‪,‬‬ ‫כשבגר‪ ,‬שינה הבן את שמו לאיתמר ֶ ּבן־אב"י (ראשי התיבות של שם אביו)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫משפחות נוספות לנהוג כמוֹ הוּ‪ ,‬אבל הצלחתו היתה‬ ‫ָּ‬ ‫‪ 5‬בן יהודה ניסה להשפיע על‬ ‫מאליו ‪-‬‬ ‫מעטות נִ ְר ְתמ ּו לרעיון שנראה לנו היום ברוּר ֵ‬ ‫ֶחלקית בלבד‪ .‬רק משפחות ַ‬ ‫לגדל ילד בעברית‪ ,‬בן יהודה המציא מילים שלא היו‬ ‫לדבר עברית בבית‪ .‬כדי ֵ‬ ‫קיימות עד אז‪ ,‬כמו למשל בוּבה ואופנַ יים‪.‬‬ ‫מתברר שבן יהודה חידש רק כ־‪300‬‬ ‫ָּ‬ ‫ל"מ ַחיֶ ה השפה העברית ַהדְּ בו ָּרה"‬ ‫‪ 6‬על אף שנֶ חשב ְ‬ ‫יתה‪ַ ,‬ח ְ ּידָּ ק‪ַ ,‬מגְ ֵהץ‪ִ ,‬מ ְמ ָח ָטה‪ַ ,‬מ ֲע ָט ָפה‪,‬‬ ‫מילים‪ .‬הוא חידש את המילים‪ :‬גלידה‪ֲ ,‬הגִ ָירה‪ֲ ,‬ח ִב ָ‬ ‫לעתים‬ ‫ִמ ׁ ְש ָט ָרה‪ֲ ,‬ח ָמ ָמה‪ְ ּ ,‬פ ָצ ָצה‪ִ ,‬ע ּתוֹ ן‪ִ ,‬משְׂ ָרד‪ִ ,‬עשְׂ ִ ּב ָ ּיה‪ ,‬זֶ הוּת ו ִּמ ְס ָע ָדה‪ .‬בן יהודה לקח ִ‬ ‫"א ְקדָּ ח"‪ ,‬שבתנ"ך‬ ‫מילים מן התנ"ך ונתן להן משמעוּת חדשה‪ .‬מילה כזו היא למשל ֶ‬ ‫מופיעה כאבן יקרה‪.‬‬ ‫וילדיהם של‬ ‫ֵ‬ ‫ללמד בעברית‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ט־אט ֵה ֵחל ּו יותר ויותר בתי ספר בארץ ישראל‬ ‫‪ַ 7‬א ַ‬ ‫במושבות של העלייה הראשונה השנייה ֵה ֵחלו לדבר ב ָשֹפה זו‪ .‬אולם‬ ‫ָ‬ ‫החלוּצים‬ ‫המאבק לא הושלם‪ ,‬עדיין היו בתי ספר שלמדו בשפה הגרמנית ובשפה הצרפתית‪.‬‬ ‫המאבק למען ההוראה בשפה העברית בבתי הספר‬ ‫‪ 8‬בתי הספר המלמדים בגרמנית נבנו על ידי האגודה היהודית־גרמנית "העזרה"‪.‬‬ ‫האגודה גם שילמה את שכר המורים‪ .‬בשנת ‪ 1913‬הוחלט באספת האגודה בברלין‪,‬‬ ‫להקים גם בית ספר על־תיכוני ללימודי טכנולוגיה והנדסה בחיפה‪ ,‬ולכנותו‬ ‫הטכניון‪ .‬בטקס הנחת אבן הפינה‪ ,‬הסבירו חברי האגודה ששפת ההוראה בטכניון‬ ‫תהיה גרמנית‪ .‬הדבר עורר סערה בקרב הציבור היהודי בארץ שהתנגד לה‪ .‬סיבת‬ ‫ההתנגדות היתה הדאגה שמעמד הבכורה של השפה העברית כשפה הבלעדית‬ ‫של היישוב בארץ ייפגע ‪.‬לכן‪ .‬פרץ מאבק נגד ההחלטה‪ .‬המורים והתלמידים‬ ‫של חברת "העזרה" הצהירו שמעתה ואילך לא ילמדו בבתי הספר שבהם שפת‬ ‫ההוראה גרמנית‪ .‬התלמידים הכריזו על שביתה ונטשו את ספסל הלימודים‪.‬‬ ‫השביתה נמשכה שישה שבועות והעסיקה את עמודי החדשות בעיתונים שפרסמו‬ ‫פרטים על המאבק והדפיסו את תוכן הנאומים באספות העם המרובות שהיו באותה‬ ‫תקופה נגד אגודת "העזרה"‪ .‬בתוך זמן קצר הקימו בתי ספר חדשים עבור המורים‬ ‫והתלמידים האלה שבהם לימדו רק בעברית‪ .‬המאבק קיבל את השם "מלחמת השפות"‪.‬‬ ‫"מלחמת השפות" הסתיימה בניצחונה של השפה העברית‪.‬‬ ‫‪ 9‬בירושלים הצליחה אגודת "העזרה" להתגבר בכוח על שביתת המורים‪ ,‬אך‬ ‫תגובה זו רק עודדה את אנשי ירושלים לפעול להקמת בתי ספר עבריים בעיר‬

‫ הקיתע‪-‬השדח הפש ‪ -‬תירבע ‪69‬‬

‫ ‬

‫ובכלל זה ‪ -‬בית מדרש עברי למורים בעיר (בימינו ‪ -‬מכללת דוד ילין)‪ .‬ההכרעה‬ ‫הרשמית לטובת השפה העברית היתה כשנתיים לפני פתיחת הלימודים בטכניון‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1922‬כארבעים שנים אחרי התחלת פעולתו של אליעזר בן יהודה לחידוש‬ ‫הדיבור בעברית‪ ,‬ולהפיכתה לשפה הדבורה בארץ‪ ,‬הוחלט שהעברית היא שפה‬ ‫רשמית בארץ ישראל‪ .‬כך הושלם ניצחונו של בן יהודה‪ .‬ואם הטלפון היה עבור בן‬ ‫יהודה‪" :‬שח־רחוק"‪ ,‬מעניין איך היה קורא לטלפון הסלולרי‪.‬‬

‫הודעה לציבור‬ ‫אנחנו המגינים על השפה העברית דורשים להכיר‬ ‫בזכותה להיות שפת ההוראה בכל המקצועות‬ ‫בכל בתי הספר של חברת “העזרה"‪.‬‬ ‫אנו מודיעים ברבים שנשתמש באמצעים הבאים‪:‬‬ ‫הפגנות ושביתות נגד בתי ספר שאינם מלמדים‬ ‫בעברית‪.‬‬ ‫אנו נאסוף כסף ונפתח בתי ספר עבריים‪.‬‬ ‫אגודת המורים‬

‫ ‬

‫ ‬

‫(מעובד מתוך כתבה ב־‪ ynet‬ומתוך לקסיקון לתרבות ישראל)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את פסקת הפתיחה‪ .‬באילו אמצעים מצליחה הכותבת לעורר עניין אצל‬ ‫הקוראים להמשיך לקרוא?‬ ‫‪ .2‬מנו בסעיפים את פעולותיו של בן יהודה למען השימוש בעברית בחיי היומיום‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫‪ .3‬מי היו אלה שהתנגדו לפעולותיו ומדוע התנגדו לפי פסקה ‪.3‬‬ ‫‪ .4‬אילו פרטים אישיים על חייו מוזכרים בכתבה?‬ ‫לדבר עברית בכל מחיר לא‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .5‬ההחלטה של אליעזר בן יהודה להכריח את ְ ּבנוֹ‬ ‫היתה פשוטה‪ ,‬ואכן‪ ,‬כתוב ש"רק משפחות מוּעטות נרתמ ּו לרעיון"‪.‬‬ ‫לדיהן בעברית בלבד‪.‬‬ ‫לגדל את יַ ֵ‬ ‫שסירבו ֵ‬ ‫שערו‪ ,‬מה היו הנימוקים של משפחות ֵ‬ ‫כתבו כמה מן נימוקים האפשריים‪ .‬פתחו דבריכם במשפט כמו‪:‬‬ ‫"בניגוּד לדעתו של בן יהודה‪ ,‬ההורים חשבו כפי הנראה ש‪"...‬‬ ‫‪ 70‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .6‬קראו שנית את החלק השני של הכתבה שכותרתו‪" :‬המאבק למען ההוראה‬ ‫בשפה העברית בבתי הספר"‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו בערך שישה עד שמונה משפטים בלשונכם על "מלחמת השפות‪".‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד קשור החלק הראשון של הכתבה לחלק השני?‬ ‫‪ .7‬הכתבה מסתיימת במשפט‪" :‬כך הושלם ניצחונו של בן יהודה"‪ .‬במה התבטא‬ ‫הניצחון?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫״חיְ ַדק״‪.‬‬ ‫״חי״ – ״דק״ ויצר את המילה ַ‬ ‫אליעזר בן יהודה חיבר שתי מילים‪ַ :‬‬ ‫בהמשך נוצרו גם מילים אחרות בדרך זו‪ .‬לצירוף שתי מילים למילה אחת קוראים‬ ‫"הלְ ֵחם"‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬העתיקו רק את המילים שנוצרו בדרך זו‪:‬‬ ‫ַּכדוּר‬ ‫קולנוע‬ ‫מטריָ ה‬ ‫ַחיְ זָ ר‬ ‫כדורגל‬ ‫אופנוע‬ ‫ב‪ .‬אם אתם מכירים מילים נוספות שנוצרו משתי מילים כתבו אותן‪.‬‬ ‫ממאפייני השפה העברית‬ ‫א‪ .‬גזירת משפחת מילים משורש‬ ‫למדנו שאחד המאפיינים את השפה העברית הוא גזירת‪ ,‬יצירת‪ ,‬משפחת מילים משורש‬ ‫אחד‪ .‬בדרך כלל יש קשר של משמעות למילים בקבוצה‪.‬‬ ‫בן יהודה יצר מילים חדשות משורשים מקראיים‪ ,‬ומכתבי הקודש‪ .‬למשל‪ ,‬מהשורש מט"ר‪,‬‬ ‫של המילה "וַ יַ ְמ ֵטר" המופיעה בספר בראשית (וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית‬ ‫ו"מ ְמ ֵט ָרה"‪.‬‬ ‫"מ ְט ִרּיָ ה"‪ַ ,‬‬ ‫ואש)‪ :‬נגזרו המילים ִ‬ ‫ל־ּפנֵ י ְסדֹם וַ ֲעמ ָֹרה"‪ .‬מהשורש שק"פ נגזרו המילים‪:‬‬ ‫בחומש בראשית כתוב‪" :‬וַ ּיַ ְׁש ֵקף‪ַ ,‬ע ְ‬ ‫שקף; ַמשקיף; ֶש ֶקף; שיקּוף ‪.‬‬ ‫משק ֶפת; ְמ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫משקפיים;‬

‫‪ .2‬מיינו את המילים שבתפזורת למשפחות מילים שיש להן שורש משותף‪:‬‬ ‫ ‬

‫ַּכ ָּת ָבה • נְ ַב ֵ ּקר • ְּכת ֶֹבת • ְ ּגבוּל • ִה ְת ַּכ ַּת ְבנ ּו • ִמגְ ָ ּבלוֹ ת • יַ גְ ִ ּביל ּו • ִ ּב ּק ֶֹרת • ַהגְ ָ ּבלָ ה‬ ‫ִ ּב ַ ּק ְר ִּתי • ָ ּג ַבל • ַּת ְפ ִקיד • ִמכְ ָּתב • ּ ְפקו ָּדה • ַ ּב ָ ּק ָרה • ְמ ַפ ֵ ּקד • נִ כְ ּתֹב • ִה ְפ ַק ְד ֶּתם‬

‫•‬

‫•‬

‫ִ ּב ּקוּר • ִּפ ּקוּד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חלוקת הפעלים ל־‪ 7‬קבוצות‬ ‫מאפיין נוסף של השפה העברית היא חלוקת הפעלים לשבע קבוצות‪.‬‬ ‫ הקיתע‪-‬השדח הפש ‪ -‬תירבע ‪71‬‬

‫לכל קבוצה קוראים בניין‪.‬‬ ‫שמות הבניינים הם‪:‬‬ ‫ימר) • ּפו ַּעל (שו ַּמר)‪,‬‬ ‫(ש ֵ‬ ‫יעל ִ‬ ‫(ש ַמר) • נִ ְפ ַעל (נִ ְש ַמר) • ּ ִפ ֵ‬ ‫ּ ָפ ַעל ָ‬ ‫(ה ְש ַת ֵמר) • ִה ְפ ִעיל ִ‬ ‫ִה ְת ּ ָפ ֵעל ִ‬ ‫(ה ְר ִקיד) • הו ְּפ ַעל (הו ְּר ַּכב)‬ ‫לפעלים הגזורים מאותו שורש יכולים להיות מובנים שונים בבניינים השונים‪.‬‬ ‫כך למשל‪:‬‬ ‫ׁ ָש ַמר ‪ -‬הגן מפני סכנה; השגיח‬ ‫ׁשוֹ ֵמר ‪ -‬אדם שתפקידו להגן מפני סכנה‪ .‬או מפני גנבה‬ ‫ִמ ׁ ְש ָמר ‪ -‬קבוצה של אנשים שתפקידם לשמור על חיי אנשים (משמר הכנסת)‬ ‫או על רכוש‪.‬‬ ‫ׁ ִש ֵּמר ‪ -‬מנע קלקול של מזון; מנע שינוי של המצב‪.‬‬ ‫ִה ׁ ְש ַּת ֵּמר – נשאר במצבו המקורי‪.‬‬ ‫‪ .3‬בכל הפעלים המודגשים במשפטים שלהלן‪ ,‬השורש הוא אותו שורש‪ ,‬אך כל‬ ‫אחד מהם מופיע בבניין אחר ויש לו מובן אחר‪ .‬הסבירו את ההבדלים‪.‬‬ ‫א‪ .‬ממשלת ישראל ָח ׁ ְש ָבה שיש להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בדחיפות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬משרד האוצר ִח ׁ ּ ֵשב את עלוּת המבצע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עלות המבצע לא ֻח ׁ ְּש ָבה מראש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מבצע "עזרא ונחמיה" לכל הדעות נֶ ְח ׁ ָשב מבצע מוצלח‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ישראל ֶה ְח ׁ ִש ָיבה מאוד את נושא העלאת יהודים לארץ מארצות מצוקה‪.‬‬ ‫שה ְת ַח ּׁ ְשב ּו בקשייהם של העולים ועזרו להם‪ ,‬והיו כאלה שלא‬ ‫ו‪ .‬היו ישראלים ִ‬ ‫התחשבוּ‪.‬‬ ‫‪ .4‬לפניכם מילים הגזורות מן השורש חש"ב‪.‬‬ ‫ ‬

‫ַמ ְח ׁ ָש ָבה • ִח ׁ ּשו ִּבים • ֲח ׁ ִש ָיבה • ִה ְת ַח ׁ ּ ְשבוּת • ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ן‬ ‫א‪ֵ .‬אילו מהן נקשרות למשמעות הפועל ָח ׁ ַשב?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו למשמעות הפועל ִח ׁ ּ ֵשב?‬ ‫ג‪ֵ .‬אילו למשמעות הפועל ִה ְת ַח ׁ ּ ֵשב?‬

‫‪ 72‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אדם לאדם‬ ‫סֹופּה ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים"‬ ‫ּתֹורה‪ְּ ,‬ת ִחּלָ ָתּה ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים וְ ָ‬ ‫"ה ָ‬ ‫ַ‬

‫(תלמוד בבלי‪ ,‬סוטה יד עמוד א)‬

‫גמילּות ֲח ָס ִדים‪ ‬הוא שם כולל למצוות התורה שבין אדם לחברו‪ .‬מצוות אלו מחייבות לעזור לאחרים כאשר‬ ‫ִ‬ ‫הם בצרה ובמצוקה ומחייבות להתנהג בהגינות כלפי החלשים בחברה‪.‬‬ ‫נוהגים לחלק את מצוות גמילות חסדים לשתי קבוצות ‪:‬‬ ‫ואה לאדם נזקק בין אם הוא עני ּובין אם‬ ‫א‪ .‬גמילות חסדים שהיא עזרה בכסף ‪ -‬מתן צדקה תרומה או ַהלְ וָ ָ‬ ‫הוא עשיר שנקלע לצרה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גמילות חסדים שלא בכסף ‪ -‬כגון ביקור חולים‪ ,‬הלְ וָ ויַ ת המת‪ ,‬ניחום אבלים‪ ,‬תפילה על חולים‪ ,‬עזרה לנכים‬ ‫ולבעלי צרכים מיוחדים וכן ַה ְכנָ ַסת אורחים והכנסת כלה‪.‬‬

‫םדאל םדא ‪73‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••הסיפורים במדור מעוררים אותנו לחשוב‪ :‬כיצד יכולים בני האדם‬ ‫לעזור לעצמם במצבים קשים? מה הם יכולים לעשות למען‬ ‫אחרים? ממה צריך להימנע ביחסים בין אדם לאדם? ומה נחשב‬ ‫להתנהגות בזוּיָ ה?‬ ‫••נקרא את הסיפורים "העיוור והמשותק" מאת מישל פיקמל ואת‬ ‫״הטוחן הזקן״ מאת אלפונס דודה ונדון בחשיבות גמילות חסדים‬ ‫ושיתוף הפעולה בין אנשים‪ .‬נקרא את הסיפור "חמשת העיוורים"‬ ‫מאת הסופר הרוסי טולסטוי ונחשוב אם התנהגותם בטיול‬ ‫אופיינית לעיוורים בלבד‪ .‬נקרא את שירו של יונתן גפן‪" :‬אומרים‬ ‫שחתולים" ונשוחח על דעות קדומות‪.‬‬ ‫••מה למסננת ולרכילות? נקרא על כך בסיפור "שלוש המסננות"‬ ‫מאת סוקרטס‪ ,‬החכם היווני הקדום‪ .‬נכיר גם את המושג "לשון‬ ‫הרע" מתוך מובאה מהתלמוד‪.‬‬ ‫••נקרא שלושה סיפורים על הפרת אמון‪ :‬הסיפור "הדינר הגזול"‬ ‫מאת יהודה בורלא; "מעשה בשני אמנים" בעיבוד מיכה בן גוריון‬ ‫הדני הנס כריסטיאן אנדרסן‪.‬‬ ‫ו"בגדי המלך החדשים" מאת הסופר ֶ‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בעקבות לימוד היצירות‪ ,‬נתנסה בסוגי כתיבה שונים‪ :‬נכתוב סיפור‬ ‫בגוף ראשון‪ ,‬ונלמד לכתוב ריאיון עיתונאי‪.‬‬ ‫••נכתוב על תכונות אופי של הדמויות‪.‬‬ ‫••נמשיך ללמוד מילים וביטויים חדשים ונגלה את קשר המשמעות‬ ‫בין מילים שנגזרו מאותו השורש‪.‬‬

‫‪ 74‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫תּולים‬ ‫אֹומ ִרים ֶׁש ֲח ִ‬ ‫ְ‬

‫‪ /‬י ְהֹונָתָן ּגֶפֶן‬

‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֶ ה ַעכְ ָ ּבר‪,‬‬ ‫וְ ִאם הוּא יִ ְר ֶאה ‪ -‬הוּא ֵאלָ יו יִ ְס ַּת ֵּכל‬ ‫ְּכמוֹ ֶאל ָח ֵבר יָ ָקר‪.‬‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֶ ה ַעכְ ָ ּבר‬ ‫וְ ָה ַעכְ ָ ּבר ַה ְ ּי ִח ִידי ׁ ֶש ֵּמ ִאיר ַמ ִּכיר‬ ‫הוּא ִמ ִיקי ָמאוּס ֵמ ַה ֶּס ֶרט ַה ְּמ ֻצ ָ ּיר‪.‬‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫יעה זֹאת ַה ׁ ּ ְשמו ָּעה‪.‬‬ ‫ַא ְך לְ ֵמ ִאיר ל ֹא ִה ִ ּג ָ‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ַעכְ ָ ּב ִרים‬ ‫שׂ וֹ נְ ִאים‬ ‫ַא ְך ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֹאת שִׂ נְ ָאה‪.‬‬

‫םדאל םדא ‪75‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה ֵשם החתול שמוזכר בשיר?‬ ‫‪ .2‬כיצד מסביר הדובר שמאיר אינו שונא עכברים?‬ ‫‪ .3‬משפט‪ ,‬ביטוי או מילה חוזרים לעתים בשיר לשם הדגשה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו את השורה החוזרת בשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מה מדגישה השורה החוזרת?‬ ‫‪ .4‬התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה בית שונה בצורתו משאר הבתים?‬ ‫ב‪ .‬במה הוא שונה?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע רצה המשורר לשנות את מבנה הבית הזה?‬ ‫‪ .5‬יש הטוענים שהשיר "אומרים שחתולים" הוא משל‪ .‬שערו כיצד הם מנמקים‬ ‫את דעתם‪.‬‬ ‫‪ .6‬האם אפשר למצוא קשר בין השיר לבין המושג "אהבת חינם"? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לצפייה ולדיון‬

‫גלשו באינטרנט וצפו ביוטיוב בסרטון‪ :‬תום וג'רי גרסת ‪.2012‬‬ ‫איזה קשר אפשר למצוא בין הסרטון לשיר? הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫‪ 76‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫והמשּותק ‪/‬‬ ‫ָ‬ ‫העיוֵ ור‬

‫מישל פיקמל‬

‫בעיר קטנה ביבשת ַאסיה חי ּו שני אנשים אוּמללים‪ .‬האחד היה עיוֵ ור‪ ,‬והאחר משו ָּתק‪.‬‬ ‫שנֵ יהם היו עניים‪ ,‬עד כדי כך שהתחננ ּו לאלוהים שייטוֹ ל מהם את חייהם‪ .‬לשם מה‬ ‫האל‪.‬‬ ‫להמשיך לחיות כך? ָש ַאל כל אחד מהם את ֵ‬ ‫לפתע את תפילוֹ תיו של‬ ‫לקבץ נדבות בכיכר השוּק ושמע ֶ‬ ‫ֵּ‬ ‫יום אחד הגיע העיוור‬ ‫המשוּתק‪ .‬הוא התרגֵ ש מאוד‪ .‬סוף־סוף ּ ָפגש מישהו שסוֹ בל בדיוּק כמוהו‪.‬‬ ‫לדבר‪ .‬לא חלפו יותר מכמה שעות והם הפכו‬ ‫התיישב העיוור ליד המשותק והם החלו ֵ ּ‬ ‫לידידים טובים‪.‬‬ ‫נפעל יחד ואולי נסבוֹ ל פחות‪ ",‬הציע‬ ‫הס ֶבל שלך! הבה ַ‬ ‫הס ֶבל שלי ‪ -‬ולך יש ֵ‬ ‫"לי יש ֵ‬ ‫העיוור‪.‬‬ ‫"מה פתאום‪ ",‬השיב לו המשותק‪" ,‬אני לא מסוּגל לצעוֹ ד אפילו ַצ ַעד אחד בעצמי‪,‬‬ ‫תועלֶ ת תצמח לנו אם נִ פעל‬ ‫רואה דבר‪ .‬מה טוֹ ב בשני אסוֹ נוֹ ת יחד? איזו ֶ‬ ‫ואתה ֵאינך ֶ‬ ‫יחד?"‬ ‫שצריך‪ :‬לי יש שתי‬ ‫"איזו תועלת?" קרא העיוור‪" .‬תשמע‪ ,‬לשנֵ ינו יַ ַחד יש כל מה ָ‬ ‫רגליים‪ ,‬ולך יש שתי עיניים‪ .‬אני ֶאשָׂ א אותך על גַ ִ ּבי‪ ,‬ואתה תהיה לנו מורה ֶד ֶרך‪ .‬אני‬ ‫ראה בשבילי‪".‬‬ ‫אצעד בשבילך‪ ,‬ואתה ִּת ֶ‬ ‫(מתוך‪ :‬משלים פילוסופיים לילדים מאת מישל פיקמל‪ ,‬מצרפתית‪ :‬ראובן מירן‪ ,‬הוצאת אחוזת בית)‬

‫סימיסטית‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫יס ִטית והשנייה ֶּפ‬ ‫ימ ְ‬ ‫אֹוּפ ִט ִ‬ ‫בסיפור יש שתי דמּויות‪ .‬האחת ְ‬ ‫יסט" ‪ -‬אדם שיש לו ביטחֹון‬ ‫ימ ְ‬ ‫"אֹוּפ ִט ִ‬ ‫ְ‬ ‫לפי מילון "רב מילים" אחת המשמעּויּות של המילה‬ ‫יקרה‪.‬‬ ‫ותקוָ וה שהעתיד יהיה טֹוב‪ ,‬הוא תמיד מאמין שמשהו טוב ֶ‬ ‫יּורע‪,‬‬ ‫הבטּוח שמצב העניינים ַ‬ ‫ַ‬ ‫יסט"‪ .‬זהו אדם‬ ‫ימ ְ‬ ‫"אֹוּפ ִט ִ‬ ‫ְ‬ ‫יסט" הוא היפוכו של‬ ‫ימ ְ‬ ‫"ּפ ִס ִ‬ ‫התואר ֶ‬ ‫נחל כישלון‪.‬‬ ‫שיִ ַ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את הכתוב במסגרת‪ .‬מיהו ה"אופטימיסט" במשל‪ ,‬ומיהו ה"פסימיסט"?‬ ‫נמקו‪.‬‬ ‫‪" . 2‬טוֹ ִבים ַה ׁ ּ ְשנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד" (ק ֶֹהלֶ ת פרק ד פסוק ח)‪ .‬כיצד מדגים המשל ִא ְמ ָרה זו?‬ ‫‪ .3‬האם לדעתכם‪ ,‬גמל העיוור חסד עם המשו ָּתק? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬אילו נזקקתם לעצה‪ ,‬למי מבין השניים הייתם פונים? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫םדאל םדא ‪77‬‬

‫חמשת העיוורים ‪/‬‬

‫לב טולסטוי‬

‫חמישה קבצנים עיוורים הלכו יחד אחוּזֵ י יד דרך יער עבוֹ ת‪ .‬רבץ לפניהם בדרך פיל‬ ‫למ ׁ ֵשש ולגַ ׁ ֵשש‬ ‫גדול מאוד והם לא ידעו‪ .‬נכשלו בו ונפלו‪ .‬חרדו חרדה גדולה והתחילו ַ‬ ‫סביבותם‪ ,‬לדעת מה המכשול אשר לפניהם‪.‬‬ ‫עלתה ביד האחד אוזן מאוזנֵ י הפיל‪ .‬מעך ומשמש בה ‪ -‬והנה היא רכה‪ ,‬מתקמטת‬ ‫ומתפשטת בידו כעין המטלית‪ .‬קרא ואמר‪" :‬אחי‪ ,‬סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!"‬ ‫גבוה ומשוּפע!"‬ ‫ָ‬ ‫"תל! ֵּתל‬ ‫השני גישש ומצא את הבטן‪ ,‬צעק בקול‪ֵּ :‬‬ ‫מישש גם השלישי ובחלקו עלָ ה הזנב‪ .‬הכריז על המציאה‪" :‬חבל עבות! נכשלנו‬ ‫בחבל!"‬ ‫"קורה! קורה שופעת וכבדה!"‬ ‫ָ‬ ‫הרביעי מישש ומצא רגל‪ .‬תפס בה וצווח‪:‬‬ ‫אז התרגז החמישי‪ ,‬החזיק בשנהבים אשר עלו בידו וצעק בכל כוחו‪:‬‬ ‫"שקרנים! ַח ְרבוֹ ת צוּרים פגעו בנו! ֲח ָרבוֹ ת שנוּנות בעלות פיפיות!"‬ ‫ככה צעקו העיוורים ורבו בחוֹ זקה וכמעט שבאו לידי מהלומות‪ .‬כל אחד החזיק בשלו‬ ‫בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני חבריו כשוֹ גֶ ה ומשגה‪.‬‬ ‫עבר עליהם פיקח אחד ושמע דברי ריבם‪ .‬הניע עליהם ראש ואמר‪:‬‬ ‫"אוי‪ ,‬עיוורים‪ ,‬עיוורים! אילו היו לכם עיניים לראות את כל אשר לפניכם יחד‪ ,‬כי‬ ‫עתה נוכחתם לדעת עד כמה שגיתם כולכם‪ .‬הן כל אחד מכם דוֹ ן יָ ִדין על ּ ִפי הפרט‬ ‫הקטן והבודד אשר תפסה ידו‪ .‬ואולם באמת‪ ,‬הלוא אין פה לפניכם לא ֵּתל ולא קוֹ ָרה‪,‬‬ ‫לא סחבות ולא ֶח ֶבל עבוֹ ת ולא ֲח ָרבות‪".‬‬ ‫ותאבים מאוד לדעת‪.‬‬ ‫"ומה אפוא יש פה?" שאלו העיוורים פה אחד והם משתאים ֵ‬ ‫"פיל!" ענה הפיקח‪" ,‬השומעים ַאתם? פיל!"‬

‫(תירגם ועיבד חיים נחמן ביאליק)‬

‫פלמי‪1569-1525 ,‬‬ ‫העיוורים ‪ /‬ברויגל האב‪ ,‬צייר ֶ‬

‫‪ 78‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬ביער‪ ,‬כל אחד מהעיוורים האמין שנתקל במכשול שונה‪ ,‬אף שכולם נתקלו בפיל‪.‬‬ ‫הכינו טבלה והשלימו‪:‬‬ ‫המסקנה אליה הגיע‬

‫מישש את‬ ‫‪ .1‬העיוור הראשון‬

‫‪ .2‬במשפט הפתיחה מסופר שהעיוורים "הלכו יחד אחוזי יד דרך יער עבות"‪.‬‬ ‫האם זה היה המצב ביניהם לאורך הסיפור כולו? ענו תשובה מפורטת‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפי דברי הפיקח‪ ,‬כל אחד מהעיוורים אמר משהו המתאים לפיל; מדוע‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫הם לא יכלו לדעת שפיל לפניהם? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬כיצד הגיב הפיקח לוויכוח שהתעורר בין העיוורים?‬ ‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ְּ ,‬תגו ָּבתוֹ מוצדקת?‬ ‫‪ .5‬כיצד באה לידי ביטוי שנאת חינם ַ ּבמשל?‬ ‫ל לדיון‬

‫ ‬

‫האם אתם מכירים מקרים שבהם בני אדם התנהגו כמו העיוורים? ספרו‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.40‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬מצאו והעתיקו מתוך הפסקה השלישית את הביטוי המקביל (הנרדף)‪:‬‬ ‫• טועה ומטעה את האחרים‬ ‫ •התעקש שהצדק איתו ‬ ‫‪ .2‬מצאו מילה מנוגדת למילה עיוור‪.‬‬ ‫במילה עיוורון משתמשים לא רק כפשוטו‪ ,‬אלא גם בצורה מושאלת‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬האם אמרה לבנה‪" ,‬אתה עיוור! איך לא הבנת שדן אינו חבר טוב?!"‬

‫‪ .3‬הסבירו את משמעות הביטויים שלהלן‪:‬‬ ‫ב‪ .‬שנאה עיוורת ‬ ‫א‪ .‬הקלדה עיוורת ‬

‫ג‪ .‬נאמנות עיוורת‬

‫‪ .4‬בחרו והעתיקו מתוך הסיפור שלוש דוגמאות ללשון שלא משתמשים בה בחיי‬ ‫יום יום‪ .‬ליד כל דוגמה כתבו את המילה המקבילה משפת היום–יום‪.‬‬ ‫יכח צליל זהה‪ ,‬אך כתיב שונה ומשמעות שונה‪ .‬כתבו את פירושם‪.‬‬ ‫‪ . 5‬למילים ִּפ ֵיקח ִ‬ ‫ופ ֵּ‬

‫םדאל םדא ‪79‬‬

‫ַמ ֲע ֶׂשה ִּב ְׁש ֵני ָא ָּמ ִנים ‪/‬‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫ ‬ ‫‪ 3‬‬ ‫ ‬

‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫עיבד‪ :‬מִיכָה יֹוסֵף ּבֶן־ּגורְיֹון‬

‫ֶמלֶ ְך ֶא ָחד ָ ּבנָ ה לְ ַע ְצמוֹ ַא ְרמוֹ ן ָ ּגדוֹ ל וְ יָ ֶפה‪ָ .‬ק ָרא לִ ׁ ְשנֵ י ֲאנָ ׁ ִשים‪ָ ,‬א ָּמנִ ים ְמ ֻפ ְר ָס ִמים‪,‬‬ ‫יהם לְ ַצ ֵ ּיר ֶאת ָהאוּלָ ם ְ ּבכָ ל ִמינֵ י ִצ ּיו ִּרים יָ ִפים‪ֶ .‬את‬ ‫ַה ּיוֹ ְד ִעים ְ ּב ָחכְ ַמת ַה ִ ּצ ּיוּר‪ ,‬וְ ִצ ָ ּוה ֲעלֵ ֶ‬ ‫‪1‬‬ ‫ָהאוּלָ ם ִח ֵּלק לִ ׁ ְשנֵ י ֲחלָ ִקים‪ ,‬וְ ִה ְבדִּ יל אוֹ תוֹ ְ ּב ָפרֹכֶ ת ‪ֶ .‬את ַה ֶּמ ֱח ָצה ִמן ָהאוּלָ ם ִה ִּטיל‬ ‫יע ִא ׁיש‬ ‫ַעל ָה ֶא ָחד וְ ֶאת ַה ֶּמ ֱח ָצה ַה ׁ ּ ְשנִ ָ ּיה ִה ִּטיל ַעל ַה ׁ ּ ֵשנִ י לְ ַצ ְ ּי ָר ּה‪ָ .‬א ַמר ַה ֶּמלֶ ְך‪ַ :‬אל יַ ְפ ִר ַ‬ ‫יהם‪ַ .‬עד אוֹ תוֹ ַה ְ ּז ַמן‬ ‫ימה לְ ַמ ֲעשֵׂ ֶ‬ ‫ֶאת ֵר ֵעה ּו ִ ּב ְמלַ אכְ ּתוֹ ‪ .‬הוּא ָק ַבע לָ ֶהם ַא ְר ָּכה ׁ ָשנָ ה ְּת ִמ ָ‬ ‫ְמ ֻח ָ ּי ִבים ֵהם לְ ַה ׁ ְשלִ ים ֶאת ְמלַ אכְ ָּתם‪.‬‬ ‫ַא ַחד ָה ָא ָּמנִ ים ָהיָ ה ָחרוּץ וְ ַה ׁ ּ ֵשנִ י ָע ֵצל‪ֶ .‬ה ָחרוּץ נָ ַתן ֶאת לִ בּ וֹ לַ ֲעבוֹ ָדתוֹ ִמ ָ ּיד‪ָ .‬ט ַרח וְ יָ גַ ע‪,‬‬ ‫יָ ׁ ַשב וְ ָהגָ ה ְ ּב ִצ ּיו ָּריו יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה וְ ִצ ֵ ּיר ַעל ָּכ ְתלֵ י ָהאוּלָ ם ׁ ֶש ִ ּבגְ בוּלוֹ ִצ ּיו ִּרים נִ ְפלָ ִאים‬ ‫ְמאוֹ ד‪ַ :‬ח ּיוֹ ת וְ עוֹ פוֹ ת‪ַ ,‬מלְ ָאכִ ים ַ ּב ֲעלֵ י ְּכנָ ַפיִ ם ו ְּבנֵ י ָא ָדם; וְ כָ ל ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַח ִ ּיים ַעל ַה ִ ּקירוֹ ת‬ ‫וּכְ ִאלּ ּו נְ ׁ ָש ָמה ָ ּב ֶהם‪ַ .‬ה ׁ ּ ֵשנִ י יָ ׁ ַשב ִ ּב ְמ ִסבּ וֹ ת ֵר ִעים ָּכל ַה ָ ּי ִמים‪ ,‬ל ֹא שָׂ ם לִ בּ וֹ לִ ְפ ֻקדַּ ת ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫וְ ל ֹא ָע ַסק ִ ּב ְמלֶ אכֶ ת ַה ִ ּצ ּיוּר ְּכלָ ל‪ .‬וְ כַ ֲא ׁ ֶשר ִהזְ ִּכיר ּו לוֹ ֶאת חוֹ ָבתוֹ ‪ָ ,‬ענָ ה וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫"עוֹ ד יֵ ׁש לִ י ּ ְפנַ אי‪ ,‬לִ כְ ׁ ֶש ֶא ָּפנֶ ה ֶא ֱעסֹק ִ ּב ְמלַ אכְ ִּתי‪ .‬לִ י ַק ָּלה ָה ֲעבוֹ ָדה וְ אוּכַ ל לַ ֲעשׂ וֹ ת ִ ּבזְ ַמן‬ ‫ָק ָצר ָמה ׁ ֶש ֲא ֵח ִרים עוֹ שִׂ ים יָ ִמים ַר ִ ּבים‪".‬‬ ‫ָּכ ְך ָע ַבר וְ ָחלַ ף יוֹ ם ַא ַחר יוֹ ם‪ָ ׁ ,‬שבו ַּע ַא ַחר ׁ ָשבו ַּע‪ ,‬יֶ ַרח ַא ַחר יֶ ַרח‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה ָּכלְ ָתה ִּכ ְמ ַעט‬ ‫ָּכל ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬וְ ל ֹא נִ ׁ ְש ַאר ַאף ׁ ָשבו ַּע לַ ֲעשׂ וֹ ת ֶאת ַה ְּמלָ אכָ ה‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ַה ַ ּצ ָ ּיר ֶה ָע ֵצל ִּכי עוֹ ד ְּכ ָתלָ יו ֵר ִיקים ִּכ ְביוֹ ם ִט ּיו ָּחם ְ ּב ִסיד וְ כָ ְתלֵ י ֲח ֵברוֹ ְּכ ָבר‬ ‫ְמכֻ ִּסים ִצ ּיו ִּרים נִ ְפלָ ִאים ‪ -‬וַ ִ ּי ְת ַחלְ ֵחל‪ְ ׁ .‬שלוֹ ׁ ָשה יָ ִמים ו ׁ ְּשלוֹ ׁ ָשה לֵ ילוֹ ת יָ ׁ ַשב וְ ָח ׁ ַשב ָמה‬ ‫לַ ֲעשׂ וֹ ת ו ַּב ֶּמה לְ ַמ ֵּלא ֶאת ְּכ ָתלָ יו ִ ּבזְ ַמן ָק ָצר‪ .‬וּלְ ֶפ ַתע ִה ְב ִריק ַר ְעיוֹ ן ְ ּבמוֹ חוֹ וַ ְ ּי ַק ּ ֵפץ וַ ְ ּי ַד ֵּלג‬ ‫ֵמרֹב שִׂ ְמ ָחה‪ .‬הוּא לָ ַקח ׁ ָש ַשר נִ ְפלָ א ו ָּמ ׁ ַשח בּ וֹ ֶאת ֶחלְ ַקת ְּכ ָתלָ יו‪ ,‬וְ ָהי ּו ְּפנֵ ֶיהם ִּכ ְפנֵ י ְר ִאי‪.‬‬ ‫יע ַה ּמוֹ ֵעד ַה ָ ּקבו ַּע ׁ ֶש ָ ּק ַבע לָ ֶהם ַה ֶּמלֶ ְך‪ִ ,‬ה ְת ַא ְּספ ּו ַה ֶּמלֶ ְך וְ ַה ּ ָׂש ִרים וְ ַר ִ ּבים‬ ‫וַ ְ ּי ִהי ִּכי ִה ִ ּג ַ‬ ‫אשי‬ ‫ִמ ְ ּק ִצינֵ י ָה ָעם לָ חֹג ֶאת ַחג ֲחנֻ ַּכת ָה ַא ְרמוֹ ן וְ לִ ְראוֹ ת ֶאת ְמלֶ אכֶ ת ָה ָא ָּמנִ ים‪ַ .‬ה ֶּמלֶ ְך וְ ָר ׁ ֵ‬ ‫ּ ְפ ִק ָידיו ָע ְבר ּו ֵמ ֶח ֶדר לְ ֶח ֶדר ו ֵּמאוּלָ ם לְ אוּלָ ם‪ .‬וַ ְ ּי ִהי ְ ּבבוֹ ָאם ֶאל ָהאוּלָ ם ַה ָ ּגדוֹ ל ָע ְמד ּו‬ ‫אשוֹ נָ ה ְ ּב ֶחלְ קוֹ ׁ ֶשל ָה ָא ָּמן ַה ַּמ ְת ִמיד וְ ִה ְת ּ ַפ ְּלא ּו לִ ְראוֹ ת ֶאת ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַה ִ ּנ ְפלָ ִאים; ל ֹא‬ ‫ָ ּב ִר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ָהי ּו ְּכמוֹ ָתם לְ י ִֹפי‪ִ .‬צ ָ ּוה ַה ֶּמלֶ ך לְ ָה ִרים ֶאת ַה ִ ּוילוֹ ן‪ ,‬לִ ְראוֹ ת ָמה ָעשָׂ ה ָה ָא ָּמן ַה ׁ ּ ֵשנִ י‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה‬ ‫ֹאש מוּל‬ ‫ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַה ָּלל ּו ַמ ָּמ ׁש ַעל ַה ְּכ ָתלִ ים ָה ֵהם‪ֶ :‬רגֶ ל מוּל ֶרגֶ ל‪ְּ ,‬כנָ ַפיִ ם מוּל ְּכנָ ַפיִ ם‪ ,‬ר ׁ‬ ‫ֹאש‪ַ .‬הכּ ֹל ְּכמוֹ ְּתאוֹ ִמים יַ ַחד‪ .‬וַ ֵ ּי ַדע ַה ֶּמלֶ ְך ֶאת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ר ׁ‬ ‫ָעשָׂ ה ָה ָא ָּמן ַה ֶ ּזה וְ ל ֹא דִּ ֵ ּבר דָּ ָבר נֶ גְ דּ וֹ ‪ .‬הוּא ַאף ִה ֵּלל ֶאת‬ ‫ַמ ֲעשָׂ יו‪ֶ ׁ ,‬ש ִהשְׂ ִּכיל לַ ֲעשׂ וֹ ת ְּכ ַמ ֲעשֵׂ ה ֲח ֵברוֹ ְ ּבלִ י ׁ ִש ּנוּי‪.‬‬ ‫ו ְ ַּי ִהי ְ ּב ֵעת נְ ִתינַ ת ַה ּ ָׂשכָ ר לִ ׁ ְשנֵ י ָה ָא ָּמנִ ים‪ִ ,‬צ ָ ּוה ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫לְ ָה ִביא ַא ְרנָ ִקים ְמלֵ ִאים דִּ ינְ ֵרי זָ ָהב‪ ,‬וַ יְ ִר ֵיקם ְ ּב ֶחלְ קוֹ‬ ‫אשוֹ ן וַ ַ ּי ְב ִריקוּ‪ ,‬וְ נִ ְר ָאה ְ ּב ָר ָקם ֵמ ָה ֵע ֶבר‬ ‫ׁ ֶשל ָה ָא ָּמן ָה ִר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ַה ׁ ּ ֵשנִ י‪ָ .‬אז ָק ָרא ַה ֶּמלֶ ך ֶאל ָה ָא ָּמן ַה ׁ ּ ֵשנִ י וְ ָא ַמר לוֹ ‪:‬‬ ‫"לֵ ְך‪ַ ,‬קח שְׂ כָ ְר ָך ִ ּבגְ בוּלְ ָך‪"...‬‬

‫‪ָ ּ 1‬פרֹכֶ ת ‪ -‬וילון מחיצה‬ ‫‪ 80‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מה יודעים על המקום בו מתרחש הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מה יודעים מהפסקה הראשונה על הדמויות שבסיפור?‬ ‫"ה ֵצג"‪ ,‬מכיוון שבפסקה הזו מציג המספר בפני הקוראים‬ ‫לפסקת הפתיחה בסיפור קוראים ֶ‬ ‫את הדמויות‪ ,‬את המקום שבו מתרחש הסיפור וכן מתי הוא מתרחש‪ .‬לעתים "שותל"‬ ‫המספר רמז בפתיחה על בעיה שעלולה להתרחש בהמשך העלילה‪.‬‬ ‫לא תמיד מופיעות כל הנקודות שלעיל בהיצג‪.‬‬

‫‪ .2‬מצאו וכתבו דוגמאות לכך שאחד האמנים היה חרוץ והשני עצל‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד על יחסם של כל אחד מהאמנים למלך? כתבו בטבלה‪.‬‬ ‫יחסו של האמן החרוץ למלך‬

‫יחסו של האמן העצל למלך‬

‫‪ .4‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד פתר לעצמו האמן העצל את הבעיה שהטרידה אותו?‬ ‫ב‪ .‬האם לדעתכם‪ ,‬למרות עצלותו של האמן הוא יצירתי? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫מה דעתכם‪ ,‬האם האמן העצל היה פועל באופן דומה אילו ידע איזה שכר יקבל?‬ ‫נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ . 1‬העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫ בלשון הסיפור ‬

‫בלשון הדבוּרה בימינו‬

‫ ‬

‫א‪ .‬‬

‫ ‬

‫ב‪ .‬שנה תמימה (פסקה ‪ )1‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫ג‪ָ .‬ט ַרח ויָ גַ ע (פסקה ‪ )2‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫ד‪ .‬והנֵ ה ָּכלתה כמעט השנה( פסקה ‪ )3‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫ה‪ .‬‬

‫ ‬

‫ו‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫(פסקה ‪ )1‬‬

‫(פסקה ‪ )3‬‬ ‫(פסקה ‪ )5‬‬

‫וילון‬

‫קירות‬ ‫עשה בשכל‬

‫״א ָמן״ למילה ״אוֹ מן״ ‪ -‬בדקו במילון את ההבדל ביניהן‪.‬‬ ‫‪ .2‬יש הבדל בין המילה ָ‬ ‫םדאל םדא ‪81‬‬

‫המ ְס ָננות‬ ‫ְשלוש ִ‬ ‫יום אחד בא אל סוֹ ְק ָר ֶטס אדם אחד ואמר לו‪" ,‬שמע‪ ,‬סוֹ ְק ָר ֶטס‪ ,‬אני חייב לספר לך‬ ‫איך מתנהג חברך‪" ".‬רגע‪ָ ",‬קטע אותו סוקרטס‪" ,‬לפני שאתה מספר לי את זה‪ ,‬האם‬ ‫העברת את הדברים שאתה רוצה לספר לי דרך שלוש ַה ִמ ְסנָ נוֹ ת?"‬ ‫"מסנָ נות?!" שאל‪.‬‬ ‫האיש הביט בו במבט מופתע‪ִ .‬‬ ‫המשיך סוֹ ְק ָר ֶטס ואמר‪" ,‬כן‪ ,‬לפני שמדברים‪ ,‬תמיד צריך להעביר את מה שרוצים‬ ‫המסנֶ נֶ ת הראשונה היא מסנֶ נֶ ת האמת‪ .‬האם בדקת אם מה‬ ‫לומר דרך שלוש מסננות‪ִ .‬‬ ‫לספר לי הוא אמיתי והאם אתה בטוּח שהדברים מדוּיָ קים לגמרי?"‬ ‫שאתה רוצה ּ ֵ‬ ‫"לא‪ ",‬השיב האיש‪" ,‬רק שמעתי שמספרים את זה ו‪"...‬‬ ‫"נמשיך!" קרא סוֹ ְק ָר ֶטס‪" .‬המסנֶ נֶ ת השנייה היא מסנֶ נֶ ת המידה הטוֹ ָבה‪ .‬האם מה‬ ‫לספר לי הוא דבר טוב?"‬ ‫שאתה רוצה ּ ֵ‬ ‫ההפך מזה הוא הנכון‪"...‬‬ ‫"לא‪ ",‬השיב האיש‪" .‬לרוֹ ַע המזָ ל‪ ,‬הדברים אינם טובים כלל וּכלל‪ֵ .‬‬ ‫המסנֶ נֶ ת השלישית‪ ,‬מסננת‬ ‫מהם הפילוסוף‪" .‬בוא נבדוֹ ק בכל זאת גם ֶאת ִ‬ ‫"הממממ!" ִה ֵ‬ ‫לספר לי?"‬ ‫תועלֶ ת בדברים שאתה רוצה כל כך ּ ֵ‬ ‫התוֹ ֶעלֶ ת‪ .‬האם יש ֶ‬ ‫ממש‪ "...‬השיב האיש‪.‬‬ ‫"תועלֶ ת? לא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫לספר לי‬ ‫ֵּ‬ ‫"אם כך‪ ,‬בוא לא נדבר על זה עוד!" אמר סוֹ ְק ָר ֶטס‪" .‬אם מה שאתה רוצה‬ ‫לדעת במה מדוּבר‪ ,‬וגם לך אני‬ ‫מעדיף לא ַ‬ ‫הוא לא אמיתי‪ ,‬לא טוב ולא מוֹ עיל ‪ -‬אני ֲ‬ ‫מציע לשכּ וֹ ח את הסיפור כולו‪".‬‬ ‫סֹוק ָר ֶטס‪ ,‬המאה החמישית־הרביעית לפני הספירה)‬ ‫(משל המיוחס לפילוסוף היווני ְ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"מ ְסנֶ נֶ ת" היא כלי לסינון חומרים‪ ,‬ובעיקר להפרדת חומר מוצק מחומר נוזלי‪.‬‬ ‫‪ִ .1‬‬ ‫בסיפור יש למילה זו משמעות מושאלת‪ .‬שערו‪ ,‬מהי משמעותה המו ׁ ְּש ֶאלֶ ת‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר בהסבר בעמוד ‪.131‬‬ ‫סוקרטס מדבר על שלוש מסנָ נוֹ ת עם חבר‪ .‬העתיקו את הטבלה והשלימו‪:‬‬ ‫כינויָ ה‬

‫תפקידה‬

‫המסננת הראשונה‬ ‫המסננת השנייה‬ ‫המסננת השלישית‬

‫‪ . 2‬במשל המסננות מופיע גם הנמשל‪ .‬אתרו את המשפט שבו מופיע הנמשל והעתיקו‪.‬‬ ‫‪ 82‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בספר ויקרא פרק יט‪ ,‬פסוק טז כתוב‪:‬‬ ‫"לֹא ֵת ֵל ְך ָר ִכיל ְּב ַע ֶּמ ָ‬ ‫יך‪ ,‬לֹא ַת ֲעמֹד ַעל דַּ ם ֵר ֶע ָך וְ ָא ַה ְב ָּת ְל ֵר ֲע ָך ָּכמוֹ ָך"‪.‬‬ ‫‪ .1‬הסבירו את הפסוק‪.‬‬ ‫‪ .2‬מהו הקשר בין הפסוק למשל שלוש המסננות?‬ ‫ָא ַמר ַרב ׁ ֵש ׁ ֶשת ִמ ּׁשוּ ם ְּ[ב ׁ ֵשם] ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ֶּבן ֲעזַ ְריָ ה‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ָּכל ַה ְּמ ַס ּ ֵפר ְל ׁשוֹ ן ָה ַרע‬ ‫וְ ָכל ַה ְּמ ַק ֵּבל ְל ׁשוֹ ן ָה ַרע‬ ‫וְ ָכל ַה ֵּמ ִעיד ֵעדוּ ת‪ֶ ׁ 2‬ש ֶקר ַּב ֲח ֵברוֹ ‪,‬‬ ‫ָראוּ י ְל ַה ׁ ְש ִליכוֹ ַל ְּכ ָל ִבים‪.3‬‬ ‫(לפי התלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ְּפ ָסחים קיח‪ ,‬ע"א; מסכת מּכֹות כג‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫לְ שון ָה ַרע‪ - 1‬פרסום ברבים של אמת הפוגעת ִ ּבשמו הטוב של אדם ומזיקה לו‪.‬‬ ‫להוציא ֵשם רע – פרסום דבר שקר על מישהו‪ ,‬כדי להרוס את שמו הטוב‪.‬‬ ‫עדוּת שקר‪ - 2‬על ֵעד שמשקר במשפט אומרים שהוא מסר עדות שקר‪.‬‬ ‫להשליכו לַ ְּכלבים‪ – 3‬להמיתו‪.‬‬

‫הקטע שקראתם הועתק מתוך הגמרא‪ .‬הוא חלק מתוך דיון שהתנהל באחד‬ ‫השיעורים באחת מהישיבות שהיו קיימות בבבל‪ ,‬בימים קדומים‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬היזכרו וספרו מקרים שבהם חשוב היה שילדים ישמרו על לשונם‪.‬‬ ‫‪ .2‬המשל "שלושת המסננות" עוסק ברכילות‪ .‬חשבו‪ ,‬מה ההבדל בין רכילות לבין‬ ‫לשון הרע? הביאו דוגמה לכל אחד מהמושגים האלה‪.‬‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע עדות שקר במשפט היא מעשה ָחמוּר?‬ ‫‪ .4‬מה שמו של החכם שניהל את השיעור?‬ ‫ציטט החכם?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬את מי ֵ‬ ‫אומרם‪ ,‬כלומר לציֵ ין מי אמר‬ ‫ָ‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע ִהקפיד החכם לומר דברים בשם‬ ‫את הדברים? העלו יותר מהשערה אחת‪.‬‬ ‫"מ ְת ַהדֵּ ר ְ ּבנוֹ צוֹ ת ל ֹא לוֹ "‪.‬‬ ‫‪ .6‬חפשו במילון את משמעות הפתגם‪ִ :‬‬ ‫א‪ .‬מתי משתמשים בפתגם "מתהדר בנוצות לא לו"?‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין הפתגם לדברי הפתיחה של הקטע התלמודי?‬ ‫םדאל םדא ‪83‬‬

‫הד ָינר הגָ זּול ‪/‬‬ ‫ִ‬

‫יהודה בורלא‬

‫משמש כשוּלְ יָ ה‬ ‫בבחוּר בן עניים מהעיר ִאזְ ִמיר‪ ,‬ראוּבן ֶאלְ נְ ַקוֶ ה שמו‪ ,‬שהיה ַ‬ ‫מעשה ָ‬ ‫ּלחני ידוע בעיר‪ ,‬ר' אברהם מטוֹ לֶ דוֹ ‪ ,‬והיה עובד את ֲאדוֹ נָ יו ָת ִדיר ביוֹ ֶשר‬ ‫אצל שו ָ‬ ‫ּלחני שקע בחשבונות שעות רבות והיה‬ ‫ובאמוּנה‪ .‬יום אחד ראה הבחור ַהלָ ז‪ ,‬שהשו ָ‬ ‫ֱ‬ ‫הממוֹ ן בארגז‬ ‫ניח כל ָ‬ ‫מוֹ נֶ ה ועוֹ רך ציבּ ו ֵּרי כסף וזהב לרוב‪ .‬משגָ מר את מלאכתו ֵה ַ‬ ‫הברזל‪ ,‬נְ ָעלוֹ במפתח ויצא לענייָ ניו‪.‬‬ ‫לכבד ולסדר את המקום מצא דינָ ר‪ ,‬שהיה חבוּי בתוך סדק מוֹ ַשב‬ ‫כשבא השוּליה ֵ ּ‬ ‫אדוֹ נָ יו‪ִ .‬השִׂ יאוֹ יִ צרוֹ שיִ יקח לו זה הדינר‪ .‬דינר אחד‪ .‬הרי לשולחני הרבה אלָ פים בארגז‪.‬‬ ‫לקחוֹ אבל שוב היה מהסס‪ ,‬שיחזירוֹ או שיְ ניחוֹ אצלו‪ .‬שבוע ימים החזיק אצלו‪ ,‬אבל‬ ‫ָ‬ ‫לא ּ ְפ ָרטוֹ ‪ ,‬אלא החבּ יאוֹ אצלו ִ ּב ְמקוֹ ם סתר‪.‬‬ ‫ולהשתקע‬ ‫ַ‬ ‫מאיזמיר‬ ‫ובימים ההם ֵאירע‪ ,‬שהשולחני היה אנוּס פתאום לעקור ביתו ִ‬ ‫במהרה אסף כל אשר לו וַ יֵ ֵצא לדרכו‪.‬‬ ‫ּשטא הבירה‪ֵ .‬‬ ‫בקו ָ‬ ‫מדעתו של‬ ‫ֵמ ֲח ַמת שהיתה מהוּמה רבה באותה ֲעקירת ּ ֶפתע‪ ,‬נִ שמט עניין הדינר ַ‬ ‫השוּליה‪ .‬לאחר ימים גמר בדעתו שיקנה מעט סחורה‪ ,‬כגון כלֵ י ִס ְדקית‪ ,‬באותו דינר‬ ‫וִ ינַ סה מזלו‪ .‬קנה ויצא לשוּק והיה הולך ומוכר בקלוּת‪ .‬עד הערב מכר הסחורה כּ וּלה‪.‬‬ ‫ברווח טוב‪ .‬וכך ביום השלישי והרביעי ‪ -‬קנה ומכר‪,‬‬ ‫רה ֶ‬ ‫ומכָ ּ‬ ‫חזר וקנה כפליים‪ .‬יצא ְ‬ ‫ובה בשנה כבר פתח חנות גדולה וגדוּשה‬ ‫מכר וקנה‪ .‬וכל יום ַהצלחתו גדולה מקוֹ דמוֹ ‪ּ .‬‬ ‫בסחורה ונשׂ א לו אישה והקים בית‪.‬‬ ‫'אם כך‪ ',‬אמר הבחור בינו לבין עצמו‪' ,‬אין ַעין רוֹ אה‪ .‬לֵ ית דין וְ לֵ ית ַדייָ ן‪ .‬דינר הגָ זוּל ‪-‬‬ ‫שרי האיש אשר לו דינר‪'.‬‬ ‫הקנוּי‪ .‬זה עושה ֶרווח וזה עושה ֶרווח‪ .‬מקרה אחד לכול‪ַ .‬א ֵ‬ ‫כדינר ָ‬ ‫עברו שנים וכבר הגיע לגיל שלושים‪ ,‬ויצא לו ֵשם עשיר גדול‪ּ ְ .‬ב ַרם‪ ,‬גם ֵשם ִּכילַ יי גדול‬ ‫טיפין‪.‬‬ ‫טיפין ּ‬ ‫יצא לו‪ ,‬שלא היה נותן למעשׂ י ְצדקה וָ ֶח ֶסד אלא ּ‬ ‫במרומי ההצלחה‪ .‬ויהי כבד מאוד בכסף‬ ‫ֵ‬ ‫שנה רודפת שנה‪ ,‬והעשיר מצליח ועולה‬ ‫ובעסקים‪.‬‬ ‫ובזהב‪ּ ִ ,‬בנְ כָ סים ֲ‬ ‫בשפע עוֹ שרוֹ ‪ -‬ירדה עליו שוֹ ָאה גדולה‪ :‬דלֵ קה נפלה בלילה בבית‬ ‫ובעוֹ דוֹ טובל ֶ‬ ‫לעיֵ י ֵא ֶפר‪ִ .‬התנחם ַהגְ ביר ואמר‪ :‬מקרה ּ ֶפגַ ע הוא‪ .‬לא‬ ‫הסחורות הגדול שלו וַ יִ היֶ ה ִ‬ ‫תקום פעמיים צרה‪ .‬אבל הצרות קמו ְּפעמים הרבה וגם באו תכוּפוֹ ת כמו בשׂ וֹ רוֹ ת‬ ‫שב ָעליו ּ ָפשט‬ ‫תערער‪ּ ְ ,‬‬ ‫בבית הממוֹ ן הגדול שבעיר‪ ,‬נִ ַ‬ ‫ִאיוֹ ב‪ .‬רוֹ ב ָממוֹ נוֹ ‪ ,‬שהיה מוּפקד ֵ‬ ‫שארית ּפיזו ֵּרי כספו וקנה סחורה ‪ -‬ירד ׁ ַש ֲע ָר ּה‬ ‫את הרגל ואבד כל ממוֹ נוֹ ‪ .‬כינס הגְ ביר ֵ‬ ‫והפסיד הרבה‪ .‬שלח ידו במסחר ַמרכּ וֹ לֶ ת והביא מחוץ לארץ כמות גדולה ‪ -‬נמצא‬ ‫ובעיפוּש‪ .‬חזר והזמין מחוץ לארץ עצים וברזל ‪ -‬קמה סערה‬ ‫פסדה בתוֹ לעים‬ ‫כולה נִ ָ‬ ‫ּ‬ ‫וטבעו ֳאניוֹ תיו‪.‬‬ ‫בים ָ‬ ‫שהיה בידו גם ממוֹ נם של אחרים ואבד‪,‬‬ ‫וטרם תחלוף שנה יצא נקי לגמרי מנְ כסיו‪ ,‬ומאחר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫‪1‬‬ ‫רק ָעיו ויצא לגור הוא ובני ביתו ְ ּב ַבית קטוֹ ן ָאפל וצר‪.‬‬ ‫ומ ַק ְ‬ ‫הע ְר ָּכאוֹ ת את ביתו ְ‬ ‫ָמכר ּו ַ‬ ‫‪ 1‬המוסדות השלטוניים‬ ‫‪ 84‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫משראה עצמו בדרגה תחתונה ולא ראה שום ּ ֶפתח ִתקווה לפניו אלא שיֵ לך ויַ חזוֹ ר על‬ ‫בשל אותו דינר גזוּל באה עליו‪ ,‬אלא שהיה‬ ‫הפ ָתחים‪ ,‬הבין שכּ ל הרעה שבאה עליו ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫ָת ֵמ ַּה ומשתוֹ מם על סוד דרכֵ י ה'‪ :‬למה אותו דינר גזוּל הביא לו בתחילה ברכה גדולה?‬ ‫בדעתו‪ ,‬שיעזוב ביתו‪ ,‬אשתו ובניו וילך מעיר לעיר ויחזוֹ ר על ּפ ָתחים‬ ‫על כל פנים גמר ַ‬ ‫עד שיגיע לקוּשטא ויחזיר את הדינר לִ ְבעליו‪.‬‬ ‫מכ ֶרנה‬ ‫וה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫יאך ישיב הדינר ובידו אין אף פרוטה? נתנה לו אשתו טבּ עת קידוּשין שלה‪ ,‬שיִ ְּ‬ ‫לבעלֶ יה‪.‬‬ ‫ויחזיר הגזֵ לה ָ‬

‫םדאל םדא ‪85‬‬

‫כימי שנה‪ 1‬היה נודד מעיר לעיר וילקוט עניים על ִשכמו‪ ,‬עד שהגיע לקוּשטא‪ .‬חקר‬ ‫ֵ‬ ‫ודרש‪ ,‬ונודע לו שאותו שוּלחני עלה לפני כמה שנים לארץ הקדושה‪.‬‬ ‫נִ צטער הגביר־העני ִד ַידן צער גדול‪ ,‬אבל לא נִ תייאש‪ָ .‬אזַ ר ֵחילָ יו‪ 2‬ויצא לדרך לארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הת ְמחוּי‪ִ .‬הקצ ּו לו ָשם מיטה בין העניים‬ ‫הגיע לירושלים בערב ראש השנה והלך לבית ַ‬ ‫ונתנו לו מלבוש נקי‪.‬‬ ‫החזָ ן איש קדוש‬ ‫סט ְמבּ וּליס" שבתוֹ ך החומות‪ .‬היה ַ‬ ‫"א ַ‬ ‫ביום ראש השנה נִ קלע לבית הכנסת ִ‬ ‫ועם זה‪ ,‬היה קולו נעים ורך להפליא‪.‬‬ ‫בדבקות ובדמעות‪ִ ,‬‬ ‫ובקי בתורת ח"ן והיה מתפלל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫בעווֹ ן גֶ זֶ ל ואמר‬ ‫פרט ֶהאריך ֲ‬ ‫וב ָ‬ ‫בין ַש ֲחרית למוּסף ָדרש ַה ַחזָ ן ְדרשה‪ ,‬דברי מוּסר ותוֹ כחה ִ‬ ‫תקנה לגזלן עד שיחזיר‬ ‫וכס ַּפ ַחת בּ בשׂ רוֹ ואין לו ָ‬ ‫בעצמות הגזלן ַ‬ ‫כר ָקב ַ‬ ‫בגנוּתוֹ שהוא ָ‬ ‫לבעליו‪.‬‬ ‫הגזֵ לה ָ‬ ‫נתרעש העני־עשיר מדברי הרב שהיו‬ ‫וש ָחה לעפר נפשו‪.‬‬ ‫כמכוּונים אליו ׁ ָ‬ ‫לאחר ראש השנה שאל לבית הרב ובא‬ ‫לפניו‪ .‬ישב על הארץ לרגלי הרב וסיפר‬ ‫לו כל הקוֹ רוֹ ת אותו ִמתחילה ועד סוף‪,‬‬ ‫מיהתו על ַהצלחתו בתחילה ָסח‬ ‫ואת ְת ָ‬ ‫ואחר אמר‬ ‫לו‪ .‬נשתקע הרב במחשבות ַ‬ ‫לו‪" :‬לך עתה לשלום‪ ,‬היום אבדוק‬ ‫ָ‬ ‫בעניינך ומחר בבוקר תבוא ואשר‬ ‫ואבחן‬ ‫ַ‬ ‫גידנ ּו לך‪".‬‬ ‫ישׂ ים ה' בלִ בּ י ַא ֶ‬ ‫למ ֳח ָרתוֹ ישבו שני חכמים על יד‬ ‫כשבא ָ‬ ‫הרב‪ ,‬שהיה ַאב ֵ ּבית ִדין‪ ,‬והשניים חבריו‪,‬‬ ‫ואיש שלישי ישב מהצד‪ .‬פתח ַאב בית‬ ‫ושאלוֹ לעני‪:‬‬ ‫דין ָ‬ ‫"שמא זוכר אתה בן כמה היית כשגָ זלת‬ ‫ֶ‬ ‫אותו דינר?"‬ ‫"הן זוכר אני‪ .‬בן י"ח הייתי‪".‬‬ ‫אמר לו‪ֵ :‬‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬ובכֵ ן‪ ,‬מסתבּ ר‪ ,‬שנֶ הפך‬ ‫עליך הגלגל כשהיית בן ל"ו שנים‪.‬‬ ‫האין זאת?" חישב העני בינו לבין עצמו‬ ‫חשבון השנים ואמר משתוֹ מם‪" :‬אמת‬ ‫נכון הדבר‪ ,‬בן ל"ו הייתי‪".‬‬ ‫כימי שנה ‪ -‬במשך שנה‬ ‫‪ֵ 1‬‬ ‫‪ָ 2‬אזַ ר ֵחילָ יו ‪ -‬אסף כוחו‬

‫‪ 86‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫השמים שתהיה עשיר‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬עכשיו ברור כל עניינך‪ :‬בתחילה עזרו לך מן‬ ‫וִ ֵיהא קל לך להחזיר הדינר‪ .‬דינר אחד‪ ,‬ואתה לא ֶהחזרתוֹ ‪ .‬עשׂ ּו ִעמך לִ ְפנים משוּרת הדין‬ ‫ָ‬ ‫חייך הראשונות ‪ -‬ולא החזרתוֹ ‪ .‬אז גָ זרו עליך כל אותן‬ ‫והמתינו לך י"ח שנים ‪ -‬כשנוֹ ת‬ ‫ִ‬ ‫הרעות‪ .‬מכיווָ ן שחזרת בתשובה שלֵ מה וגָ זרת על עצמך גלוּת ודלוּת ו ִּביזיוֹ ן‪ ,‬כבר לקחת‬ ‫לב ָעליו‪ .‬חקרנו ודרשנו‬ ‫ֹאת ָיך‪ .‬ועכשיו לא נשאר לך אלא להחזיר הדינר ְ‬ ‫כפליים בכל ַחט ֶ‬ ‫בין כל משפחות טוֹ לֶ דוֹ שבירושלים והנה זה מצאנו‪ :‬האיש היושב לפניך‪ ,‬ר' ְש ַמ ְעיָ ה‬ ‫והחזר לו הדינר‪".‬‬ ‫טוֹ לֶ דוֹ ‪ ,‬הוא בנו יורשו של ר' אברהם טוֹ לֶ דוֹ ‪ְ .‬שאל ממנו ְמחילה ַ‬ ‫וברעדה והשיב לו הדינר‪.‬‬ ‫בחיל ְ‬ ‫מיד קם העני ִ‬ ‫הרבנים‪:‬‬ ‫ור' שמעיה אמר לאוזני ָ ּ‬ ‫"הרי קיבלתי את שלי ואין לי לא טענה ולא ִטינה על האיש הזה‪".‬‬ ‫ואחר הוסיף ואמר לעני‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫"עכשיו קח ממני את הדינר בתוֹ רת מתנה מלב ומנֶ פש‪ ,‬וִ יהי רצוֹ ן‪ ,‬שיְ הא כוחו כּ כוח‬ ‫אותו דינר ראשון‪".‬‬ ‫שמחו הרבנים למעשה נאה זה‪ ,‬כי מעצמו עשה מה שעשה ונפרדו ממנו בשמחה ובשלום‪.‬‬ ‫סדי ה' כי ָע ְמק ּו מאוד‪ .‬שכּ ן לא עברה שנה אחת‪,‬‬ ‫וזִ קנֵ י ירושלים היו ְמספרים ִּפלאוֹ ת ַח ֵ‬ ‫לעשירוּתוֹ ועלה על ֵראשיתו והיה מטו ּ​ּפל בעושר ובכבוד‪ ,‬בבנים‬ ‫עד כי חזר האיש ֲ‬ ‫ובבני בנים‪ ,‬והיה ביתו פתוח לעניים וידו שלוּחה לכל דורש‪ ,‬והגיע לשׂ יבה טובה‪,‬‬ ‫בשם טוב מן העולם‪.‬‬ ‫ונפטר ֵ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסיפור אינו כתוב בלשון יומיומית אלא בלשון ִספרוּתית גבוהה‪.‬‬ ‫ערכו רשימת מילים שלא הכרתם וכתבו ליד כל מילה את משמעותה לפי‬ ‫ַה ֶה ְק ֶשר במשפט שבו היא מופיעה‪ ,‬או על ידי קריאה אחורה וקדימה בפסקה‪.‬‬ ‫עתה קראו שנית את הסיפור‪.‬‬ ‫‪ .2‬שחזרו את עלילת הסיפור בכתב בשפתכם‪.‬‬ ‫בדקו האם השחזור כולל את האירועים העיקריים בעזרת הנקודות האלה‪:‬‬ ‫ •כיצד הגיע הדינר לראובן?‬ ‫ •כיצד הצליח השוליה העני להפוך לסוחר מצליח?‬ ‫ •כיצד התעשר?‬ ‫ •כיצד הצדיק את מעשה הגנֵ בה והגְ זֵ לה?‬ ‫ •כיצד התנהג בימי עושרו?‬ ‫ •מה גרם לתפנית בחייו?‬ ‫ •מה מסופר על סבלו של ראובן?‬

‫םדאל םדא ‪87‬‬

‫ •לשם מה נסע לירושלים?‬ ‫ •כיצד התנהלו חייו בירושלים?‬ ‫ •מה גילה הרב לראובן?‬ ‫ •כיצד החזיר ראובן את הגזלה?‬ ‫ •כיצד השתנו חייו לאחר מכן?‬ ‫‪ .3‬קראו שנית עמודים ‪ֵ .87–84‬אילו מעשי גמילוּת חסד מסופרים בסיפורנו?‬ ‫‪ .4‬בסיפור מסופר שראובן הגיע לְ ֵבית ַת ְמחוּי בירושלים וקיבל שם מיטה בין‬ ‫המספק ארוחות‬ ‫ֵּ‬ ‫העניים‪ ,‬ומלבוש נקי‪ .‬בית תמחוי הוא בימינו הוא בעיקר מקום‬ ‫לאלה שידם אינה מ ֶשֹגֶ ת לִ קנותם‪.‬‬ ‫מה אתם יודעים על עמותות חסד לנזקקים שקיימות בארץ? ספרו‪.‬‬

‫‪ .5‬התבוננו באיורים בעמודים ‪.86-85‬‬ ‫א‪ .‬אילו תקופה בחיי ראובן מייצג כל אחד מהאיורים?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מבטאים האיורים את השינוי שחל בחיי ראובן?‬ ‫‪ 6.‬נוהגים לעתים לכנות אדם שחטא‪ ,‬אבל התחרט ועזב את דרך החטא בכינוי‪:‬‬ ‫"בעל תשובה"‪ .‬האם הכינוי מתאים לראובן? נמקו דבריכם בעזרת השלבים‬ ‫השונים שראובן עובר בחייו‪.‬‬ ‫ •‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו לדיון אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬בתחילת הסיפור יש רמז למאבק בין היצר הטוב ליצר הרע – מי שלט בראובן‬ ‫הצעיר‪ ,‬הסבירו מדוע?‬ ‫‪ .2‬השוליה שהתעשר הוסיף חטא על חטא – מהו חטאו השני?‬ ‫‪ .3‬מה יכולים הקוראים ללמוד מהסיפור?‬ ‫תוכלו להיעזר בהדרכה בעמוד ‪.40‬‬

‫‪ 88‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬בסיפור כתוב‪ :‬״והיה עובד את אדוניו ָּת ִדיר ביושר ובאמונה״‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה פירוש המילה המודגשת במשפט?‬ ‫ב‪ .‬חברו משפט והשתמשו בצירוף‪ְּ :‬ת ִדירוּת ְ ּגבוֹ ָהה או בצירוף ְּת ִדירוּת נְ מוּכָ ה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהי המילה המנוגדת למילה ָּת ִדיר?‬ ‫קֹודם" (ברכות נא עמ' א)‪.‬‬ ‫"ּת ִדיר וְ ֶׁש ֵאינֹו ָּת ִדיר‪ָּ ,‬ת ִדיר ֵ‬ ‫בהלכה נאמר‪ָ :‬‬ ‫קודם לְ מה בקיום מצוות? משיבה ההלכה‪:‬‬ ‫כאשר מתעוררת בעיה‪ :‬מה הסדר‪ ,‬מה ֵ‬ ‫מצווה שמקיימים באופן קבוע קודמת למצווה שמקיימים רק לעיתים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬התעטפות בטלית שהיא מעשה יום יומי קודמת להנחת תפילין (שלא מניחים בשבת)‪.‬‬ ‫הדלקת נרות שבת בחג החנוכה קודמת להדלקת נרות חנוכה‪.‬‬

‫‪ .2‬מסופר שראובן יָ ָצא נָ ִקי ִמ ְ ּנכָ ָסיו כלומר איבד את כל רכושו‪.‬‬ ‫ספרו מקרה והשתמשו בניב הזה‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מסופר שהחזן בירושלים דרש דְּ ָר ׁ ָשה‪ .‬מצאו במילון וכתבו את פירוש המילה‬ ‫המודגשת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אילו מילים אחרות משורש דר״ש אתם מכירים?‬ ‫ּוב ְר ָע ָדה"‪ .‬הלקוח מן הסיפור‪ ,‬מופיעות שתי מילים בעלות משמעות אחת ‪-‬‬ ‫"ּב ִחיל ִ‬ ‫בצירוף ְ‬ ‫פחד‪ .‬כך מודגשת עוצמת הפחד ‪.‬‬

‫‪ .4‬לפניכם צירופים אחרים שבהם מילים בעלות משמעות זהה‪ .‬העתיקו והשלימו‬ ‫את בן הזוג החסר בצירופים שלהלן (היעזרו במחסן המילים)‪:‬‬ ‫; ‬

‫א‪ .‬אח ו‬ ‫ב‪ .‬על כל צעד ו‬ ‫; ‬ ‫ג‪ .‬בצלמו ו‬ ‫וכדין; ‬ ‫ד‪ .‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬ ‫ ‬

‫; ‬

‫ה‪ .‬אין קול ואין‬ ‫ובתמים;‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫וחרפה;‬ ‫ז‪ .‬‬ ‫;‬ ‫ח‪ .‬צדקה ו‬

‫;‬

‫עוֹ נֶ ה • ֶ ּב ֱא ֶמת • ֵרע • בּ ו ׁ ָּשה • ֶח ֶסד • ַּכדּ ת • ׁ ַש ַעל • דְּ מוּתוֹ‬

‫הוסיפו מילים חדשות שלמדתם למשחק הזיכרון (ראו בעמ' ‪.)104‬‬ ‫עשו כן גם בהמשך‪.‬‬

‫‪ .6‬בחרו ארבעה מהצירופים שבענייני הלשון והציעו להם משפטים‪.‬‬ ‫קראו את המשפטים לפני חבריכם‪.‬‬ ‫םדאל םדא ‪89‬‬

‫בגדי המלך החדשים ‪/‬‬

‫הנס כריסטיאן אנדרסן‬

‫היה היה פעם מלך שאהב כל כך בגדים יפים וחדשים‪ ,‬עד שהוציא את כל כספו על‬ ‫מלבושים ועל קישוטים נאים‪ ,‬כיאה למעמדו‪ .‬הוא לא התעניין בחיילים שלו‪ ,‬לא התעניין‬ ‫בתיאטרון ואפילו לא בנסיעה במרכבה שלו‪ ,‬אלא אם כן ביקש להציג לראווה את בגדיו‬ ‫החדשים‪ .‬היה לו בגד מיוחד לכל שעה משעות היום‪ ,‬ואם נהוג לומר בדרך כלל על מלכים‪:‬‬ ‫"הוא יושב על ֵּכס המלכות שלו"‪ ,‬הרי עליו אמרו תמיד‪" :‬המלך יושב בארון הבגדים שלו"‪.‬‬ ‫בעיר הגדולה שהמלך התגורר בה היו החיים מהנים ומעניינים‪ .‬בכל יום הגיעו לעיר‬ ‫מבקרים רבים‪ ,‬ויום אחד הגיעו אליה גם שני נוכלים‪ .‬הם הודיעו ברבים שהם מיומנים‬ ‫במלאכת האריגה ויכולים לארוג את האריג היפה ביותר שאפשר להעלות על הדעת‪.‬‬ ‫לא זו בלבד שהצבעים והדוגמה של הבד יפים מאין כמותם‪ ,‬אלא שלבגדים העשויים‬ ‫מהאריג הזה תכונה מיוחדת במינה‪ :‬אנשים טיפשים ללא תקנה או אנשים שאינם‬ ‫ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות אותם‪.‬‬ ‫"אלה בדיוק הבגדים שאני צריך‪ ",‬חשב המלך‪" .‬אם אלבש אותם‪ ,‬אוכל לגלות מיד‬ ‫ֵאילו אנשים בממלכה שלי לא ראויים לתפקידים שהם ממלאים‪ .‬ואוכל גם להבחין‬ ‫בין החכמים לטיפשים! כן‪ ,‬אני חייב להשיג את הבד הזה‪ ,‬ומיד!" והוא נתן לנוכלים‬ ‫כסף רב כדי שיתחילו תכף ומיד בעבודה‪.‬‬ ‫שני הנוכלים הציבו שם שני נוּלִ ים‪ ,‬העמידו פנים שהם עובדים ‪ -‬אבל לא הניחו דבר‬ ‫על הנול‪ .‬בלי כל היסוס הם דרשו את המשי העדין ביותר ואת הזהב הטהור ביותר‪,‬‬ ‫אבל הכניסו אותם לתוך התיקים שלהם והמשיכו לשבת לפני הנולים הריקים עד‬ ‫שעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫"אני כל כך רוצה לדעת איך מתקדמת מלאכת האריגה של הבד הזה!" חשב המלך‪,‬‬ ‫אבל הוא גם דאג קצת‪ ,‬כי זכר שאנשים טיפשים וגם אלה שאינם ראויים לתפקידם‬ ‫לא מסוגלים לראות את האריג‪ .‬מובן שלא היה לו ספק בנוגע לכישוריו‪ ,‬אבל ליתר‬ ‫ביטחון הוא החליט לשלוח תחילה מישהו אחר לבדוק את מצב העניינים‪ .‬בינתיים‬ ‫כבר שמעו כל אנשי העיר על תכונתו המיוחדת של הבד‪ ,‬וכולם היו סקרנים לגלות‬ ‫כמה השכנים שלהם טיפשים או לא מתאימים לתפקידיהם‪.‬‬ ‫"אשלח את השר הישר והזקן שלי לראות את הבד!" חשב המלך‪" .‬הוא נבון‪ ,‬יש לו‬ ‫שכל ישר‪ ,‬ואין מישהו שמתאים למלא את התפקיד שלו יותר ממנו‪ .‬הוא מתאים יותר‬ ‫מכולם לבדוק את האריג‪".‬‬ ‫וכך הלך השר הישר והזקן לאולם שישבו בו הנוכלים ועבדו מול הנולים הריקים‪.‬‬ ‫"אוי ואבוי!" חשב השר הישר והזקן ופער זוג עיניים ענקיות‪" .‬אני לא מצליח לראות‬ ‫שום דבר על הנולים האלה!" אבל הוא לא אמר את הדברים האלה בקול‪.‬‬ ‫שני הנוכלים הזמינו אותו באדיבות רבה להתקרב וביקשו לדעת אם הדוגמה והצבעים‬ ‫יפים בעיניו‪ .‬הם הצביעו על הנוּל הריק‪ ,‬והשר הזקן והמסכן התאמץ ואימץ את‬ ‫עיניו ‪ -‬אבל לא ראה דבר‪ ,‬כי לא היה שם משהו שאפשר לראות‪.‬‬ ‫‪ 90‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫"אלוהים אדירים!" חשב לעצמו‪" ,‬האם זה סימן שאני טיפש? על אפשרות כזאת לא‬ ‫חשבתי בכלל‪ ,‬ואסור שמישהו יגלה את זה! ואולי אני לא ראוי למשרה שלי? לא‪,‬‬ ‫אסור לי בשום פנים ואופן להודות שאני לא מצליח לראות את האריג!"‬ ‫"למה אתה שותק ולא אומר שום דבר?" שאל אחד האורגים‪.‬‬ ‫"מממ‪ ,‬איזה בד יפה! ממש מקסים!" אמר השר הזקן ובחן את האריג מבעד למשקפיו‪,‬‬ ‫"איזו דוגמה! אילו צבעים! כן‪ ,‬אספר למלך שהבד מוצא חן בעיני באופן מיוחד!"‬ ‫"אנחנו שמחים לשמוע!" אמרו שני האורגים‪ ,‬ואחר כך ציינו את שמות הצבעים‬ ‫והסבירו את תבנית הדוגמאות המיוחדות‪ .‬השר הזקן הקשיב בתשומת לב רבה‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכל לחזור על דבריהם באוזניו של המלך כשיתייצב לפניו‪ .‬ואכן‪ ,‬כך עשה‪.‬‬ ‫עכשיו דרשו הנוכלים עוד כסף‪ ,‬עוד משי ועוד זהב כדי שיוכלו להתקדם באריגה‪ .‬אבל‬ ‫את כל מה שקיבלו הכניסו לכיסיהם‪ ,‬ועל הנול לא כרכו אפילו חוט בודד אחד‪ ,‬אף‬ ‫על פי שהמשיכו לארוג כמו קודם מול הנול הריק‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר כך שלח המלך פקיד הגון נוסף אל האורגים‪ ,‬כדי שגם הוא יוכל לבדוק‬ ‫איך מתקדמת העבודה ולברר מתי תסתיים מלאכת ההכנה של האריג‪ .‬ממש כמו‬ ‫שקרה במהלך ביקורו של השר שבא לפניו‪ ,‬כך גם הוא לא ראה דבר אף על פי שאימץ‬ ‫את עיניו ‪ -‬כי הנול ניצב שם‪ ,‬עירום מכל חוט‪.‬‬ ‫"פיסת אריג יפה‪ ,‬נכון?" אמרו שני הנוכלים בשעה שהציגו בפניו את עבודתם והסבירו‬ ‫לו את תבנית הדוגמאות היפות‪ ,‬שלא נראו שם כלל‪.‬‬ ‫"אני לגמרי בטוח שאני לא טיפש!" חשב האיש‪" ,‬ולכן המסקנה היחידה האפשרית‬ ‫היא שאני לא ראוי למשרה הטובה שלי‪ .‬זה לא נעים וגם מוזר מאוד! אבל אסור לי‬ ‫לגלות את הסוד הזה בשום פנים ואופן!" וכך שיבח את האריג שלא ראה כלל ואמר‬ ‫שהוא מרוצה מאוד מגוני הצבע היפים ומהדוגמה המרהיבה‪" .‬אכן‪ ,‬האריג מרהיב‬ ‫ביופיו!" אמר למלך‪.‬‬ ‫כל אנשי העיר דיברו על הבד היפה‪ ,‬ועכשיו גם המלך רצה לראות את השניים אורגים‬ ‫אותו על הנול‪.‬‬ ‫מלוּוה בחבורת אנשים נבחרת‪ ,‬ובהם גם שני הפקידים הזקנים והטובים שביקרו שם‬ ‫לפני כן‪ ,‬ניגש המלך אל שני הנוכלים הערמומיים‪ .‬השניים המשיכו להעמיד פנים‬ ‫כאילו הם אורגים במלוא המרץ‪ ,‬אבל בלי זכר לחוט על שני הנולים‪.‬‬ ‫"נכון שהבד הזה מקסים?" אמרו שני הפקידים הטובים‪" .‬יואיל נא הוד מלכותך‬ ‫להתבונן בדוגמה ובצבעים!" והם הצביעו על הנול הריק‪ ,‬כי היו בטוחים שכל האחרים‬ ‫רואים את האריג‪.‬‬ ‫"מה קורה פה?" חשב המלך בלבו‪" ,‬אני לא מצליח לראות כאן שום דבר! זה איום‬ ‫ונורא! האם ייתכן שאני טיפש? ואולי אני לא ראוי להיות מלך? הרי זה הדבר‬ ‫הגרוע ביותר שיכול לקרות לי!" ובקול אמר‪" :‬כן‪ ,‬האריג הזה יפה מאוד! אין ספק‬ ‫שאתם ראויים לשבחים הנלהבים ביותר!" הוא הנהן כדי להפגין את שביעות‬

‫םדאל םדא ‪91‬‬

‫רצונו ובחן בעיניו את הנול הריק‪ .‬הוא לא היה מוכן להודות שאיננו רואה דבר‪.‬‬ ‫כל אנשי הפמליה שהגיעו עם המלך אימצו את עיניהם‪ ,‬אבל לא הפיקו מכך‬ ‫תועלת רבה מזו שהפיקו קודמיהם‪ .‬אף על פי כן אמרו‪ ,‬ממש כמו המלך‪" ,‬איזה‬ ‫אריג מקסים!" ויעצו לו להכין מהבד החדש והיפה הזה בגד שיוכל ללבוש בפעם‬ ‫הראשונה בתהלוכה הגדולה שלקראתה התכוננו הכול באותו זמן‪ .‬תשבחות כמו‪:‬‬ ‫"נהדר! עדין! מעולה!" נשמעו מכל עבר‪ ,‬וכולם הביעו שביעות רצון מהאריג‪ .‬המלך‬ ‫העניק לכל אחד מהנוכלים את התואר "אביר הנול"‪ ,‬וגם סמל אבירות שהיה אפשר‬ ‫לתלות בלולאת הכפתור‪.‬‬ ‫לפני צאתה של התהלוכה לדרך ברחובות העיר‪ ,‬נשארו הנוכלים ֵערים במשך כל‬ ‫הלילה וכילו יותר משישה־עשר נרות‪ ,‬כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה הם טורחים‬ ‫ועמלים כדי לסיים את תפירתם של בגדי המלך החדשים‪ .‬הם העמידו פנים שהם‬ ‫מסירים את האריג מעל הנול‪ ,‬גוזרים וחותכים במספריים גדולים ‪ -‬את חלל האוויר‪,‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬ממש כשם שתפרו במחט תפירה ללא חוט ‪ -‬ולבסוף גם אמרו‪:‬‬ ‫"זהו‪ ,‬הבגדים מוכנים!"‬ ‫המלך בכבודו ובעצמו הגיע בלוויית אנשי חצרו הרמים מכולם במעמדם ובדרגתם‪,‬‬ ‫וכל אחד מהנוכלים הגביה זרוע אחת מעלה־מעלה‪ ,‬כאילו אחזו באריג‪ .‬הם אמרו‪:‬‬ ‫"הנה המכנסיים‪ ,‬ועכשיו החולצה‪ ,‬וזה המעיל‪ ",‬וכך המשיכו לנקוב בשמו של כל‬ ‫אחד מפריטי הלבוש‪ .‬אחר כך אמרו גם‪" :‬הבגדים האלה קלים כמו קורי עכביש‪,‬‬ ‫וכשלובשים אותם נדמה שדבר לא מכסה את הגוף‪ .‬אבל זו בדיוק מעלתם של הבגדים‬ ‫העדינים האלה‪".‬‬ ‫"נכון מאוד‪ ",‬אמרו כל בני הלוויה‪ ,‬אף על פי שלא יכלו לראות דבר‪ ,‬כי לא היה שם‬ ‫דבר שאפשר לראותו‪.‬‬ ‫"ועכשיו‪ ,‬אם הוד רוממותו המלכותי יואיל בטובו לפשוט את בגדיו‪ ",‬אמרו הנוכלים‪,‬‬ ‫"נוכל לעזור לו בלבישת הבגדים החדשים שם‪ ,‬לפני המראה הגדולה!"‬ ‫ואכן‪ ,‬המלך פשט את כל בגדיו‪ ,‬עד האחרון שבהם‪ ,‬והנוכלים העמידו פנים כאילו‬ ‫הם עוזרים לו ללבוש את בגדיו החדשים‪ ,‬פריט אחר פריט‪ .‬הם אחזו במותניו כאילו‬ ‫התכוונו לכרוך סביבם דבר־מה‪ ,‬כלומר את החגורה הרחבה‪ ,‬והמלך פנה לכאן ולכאן‬ ‫לפני המראה כאילו הוא נהנה להתבונן בהשתקפותו בה‪" .‬נהדר‪ ,‬כמה שהבגדים האלה‬ ‫יפים והולמים את המלך! איזו גִ זרה נפלאה!" אמרו כולם‪" .‬איזו דוגמה! אילו צבעים!‬ ‫הלבוש הזה באמת מלכותי מאוד!"‬ ‫לבסוף נכנס ראש הטקס והודיע‪" :‬האפריון שיינשא במהלך התהלוכה מעל ראשו של‬ ‫הוד רוממותך כבר ממתין בחוץ!"‬ ‫"אני מוכן!" ענה המלך‪" ,‬נראה שהבגד הולם אותי‪ ,‬נכון?" והוא פנה פעם נוספת לכאן‬ ‫ולכאן לפני המראה‪ ,‬כי נאלץ להעמיד פנים כאילו הוא בוחן את לבושו המפואר‪.‬‬ ‫אנשי החצר שהיו אמורים לשאת את השובל המלכותי רכנו מטה־מטה והושיטו את‬

‫‪ 92‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ידיהם לרצפה ‪ -‬כאילו ביקשו ליטול את השובל‪ .‬אחר כך‬ ‫צעדו בסך והעמידו פנים כאילו הם נושאים אותו בחלל‬ ‫האוויר‪ .‬הם לא העזו להודות בעובדה שלא מצאו דבר‬ ‫לאחוז בו ולהניפו‪.‬‬ ‫כך צעד המלך בתהלוכה מתחת לאפריון המפואר‪ ,‬וכל‬ ‫האנשים שעמדו ברחוב וגם אלה שהסתכלו מהחלונות‬ ‫אמרו‪" :‬אלוהים אדירים‪ ,‬מעולם לא ראינו בגדים יפים‬ ‫כל כך‪ ,‬בגדי המלך החדשים נפלאים! איזה שובל מקסים!‬ ‫איזו גזרה מושלמת!" איש לא העז להודות שהוא לא‬ ‫רואה דבר‪ ,‬כי במקרה כזה ייחשב כמי שאינו מתאים‬ ‫לתפקידו ‪ -‬או לטיפש גמור‪ .‬אף לא אחד מבגדיו‬ ‫הקודמים של המלך זכה להצלחה גדולה כזאת‪.‬‬ ‫"אבל המלך עירום!" אמר ילד קטן‪.‬‬ ‫"אלוהים אדירים‪ ,‬תשמעו את מה שהילד התם הזה‬ ‫אומר!" אמר אביו‪ ,‬וכל אחד מהנוכחים לחש באוזני‬ ‫שכנו את דברי הילד‪.‬‬ ‫"המלך עירום!" צעק לבסוף הקהל כולו‪ .‬רעד עבר בכל‬ ‫גופו של המלך‪ ,‬כי חשש שהם צודקים‪ ,‬אבל מיד חשב‬ ‫בלבו‪" :‬אני חייב להמשיך זקוף אף יותר מתמיד‪ ",‬ואנשי‬ ‫חצרו הלכו אחריו ונשאו את השובל שלא היה שם‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫(תרגום‪ :‬יעל ולדמן‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר האגדות של אנדרסן‪,‬‬ ‫הוצאת כנרת זמורה־ביתן)‬

‫םדאל םדא ‪93‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬אילו נתבקשתם לחלק את הסיפור לחלקים‪ ,‬כיצד הייתם מחלקים אותו?‬ ‫הציעו ותנו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬על מלך נהוג לומר‪" :‬הוא יושב על כס המלכות"‪ ,‬כלומר הוא מנהל את כל‬ ‫ענייני המדינה‪ .‬במה עסוק המלך בסיפור זה?‬ ‫ב‪ .‬מצאו את המשפט בו משתמש המספר כדי להבהיר לקוראים את עיסוקיו‬ ‫של המלך הזה‪ .‬העתיקו אותו למחברתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד ניצלו הנוכלים את חולשתו של המלך לבגדים?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה רא ּו המבקרים שנתבקשו לבחון את התקדמות יצירת הבד ויצירת הבגד?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לא העז אף אחד בארמון המלכות להביע בקול רם את אשר הוא‬ ‫רואה? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ . .5‬מדוע האמין המלך א‪ .‬לנוכלים ב‪ .‬לשרים?‬ ‫‪ .6‬כאשר קורה ְ ּבסיפור אירוע שמשנֶ ה את מצב הדמות או את המשך העלילה זוהי‬ ‫נקודת ַה ִמ ְפנֶ ה ַ ּבסיפור‪.‬‬ ‫ ‬

‫א‪ .‬מהי נקודת ַה ִמ ְפנֶ ה בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬עד מתי האמין המלך לנוכלים?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע המשיך המלך לצעוד בראש זקוף כאילו לא קרה דבר?‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬כולם ראו את האמת‪ .‬מדוע אף לא אחד‪ ,‬חוץ מהילד‪ ,‬לא אמר דבר?‬ ‫‪ .2‬באחת הכיתות דנו התלמידים בסיפור ואמרו‪:‬‬ ‫דנה‪ :‬זאת מעשייה משעשעת‪.‬‬ ‫יפה‪ :‬מהמעשייה הזאת אפשר ללמוד על התנהגותם של בני האדם‪.‬‬ ‫שערו כיצד הם נימקו את דעתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬אילו תכונות אופי בולטות אצל המלך? ציינו והסבירו לפי מה למדתם עליהן‪.‬‬

‫הסיפור "בגדי המלך החדשים" מוכר בארצות רבות‪ .‬משפט מתוכו הפך לניב שבו‬ ‫משתמשים אנשים בחיי היום־יום‪.‬‬ ‫בניב‪" :‬המלך הוא עירום" משתמשים כאשר רוצים לחשוף שקר והעמדת פנים‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫השר הבטיח שתוכניתו החדשה תשפר את מצב הדיור במדינה‪ ,‬אך כעבור חודשים רבים‬ ‫לא נעשה דבר‪ ,‬ובעיתון כתבו עליו‪" :‬המלך הוא עירום"‪.‬‬

‫‪ 94‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬מהי המילה המקבילה (נרדפת) למילה נוכלים?‬ ‫‪ .2‬כתבו במילים אחרות‪ :‬הם העמידו פנים שהם עובדים‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כתוב שהנוכלים "הודיעו ברבים שהם ְמיו ָּמנִ ים במלֵ אכת האריגה" ‪ -‬הסבירו‬ ‫את משמעות המילה מיומנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו משפט משלכם ושלבו בו את המילה מיומנים‪.‬‬ ‫קוראים בקול רם‬

‫ ‬

‫‪ .1‬בחרו קטע מהסיפור שהצחיק אתכם במיוחד וקראו אותו באוזני חבריכם במדויק‬ ‫ובטון המתאים‪ .‬התאמנו לבד או‪/‬ו קראו לפני חברים; הקפידו לקרוא בקול רם‬ ‫וברור בהנגנה ובקצב מתאימים לתוכן הסיפור‪ .‬צרו קשר עין עם המאזינים‪.‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫מספרי מעשיות‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫ארגנו פסטיבל‬

‫פסטיבל מספרי מעשיות‬ ‫מחר נקיים בכיתה‬ ‫פסטיבל מספרי מעשיות‬ ‫לספר‬ ‫‪ .1‬בחרו מעשייה שאתם מעוניינים ֵּ‬ ‫מתוך אוסף מעשיות‪.‬‬ ‫‪ .2‬ערכו חזרות‪ .‬התאמנו בסיפור המעשייה‬ ‫בצורה מעניינת‪.‬‬ ‫‪ . 3‬תוכלו להקליט גם את אחד מבני‬ ‫משפחתכם שמספר מעשייה שאהב‬ ‫בילדותו‪.‬‬ ‫‪ . 4‬גלשו באינטרנט וחפשו ביוטיוב‪.‬‬ ‫ עתה קבעו תאריך ושעה והכינו כרזה‪.‬‬ ‫תלו את הכרזה על גבי לוח המודעות‬ ‫של בית הספר‪.‬‬

‫םדאל םדא ‪95‬‬

‫הנס כריסטיאן אנדרסן ‪ -‬קורות חייו‬ ‫‪ 1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫ ‬

‫אנדרסן‪ ,‬סופר ידוע בעולם בזכות אגדותיו היפות‪ ,‬נולד בעיר אודנזה שבדנמרק‬ ‫בשנת ‪ 1805‬ונפטר בקוֹ ֶּפנְ ָהגֶ ן בשנת ‪.1875‬‬ ‫אנדרסן כתב חלק מאגדותיו בעקבות סיפורים ששמע בילדותו‪ .‬חלק אחר המציא‬ ‫בעצמו וכתיבתן הושפעה מקורות חייו‪ ,‬כפי שאמר‪" :‬כל מה שכתבתי הוא בבואה‬ ‫של עצמי‪ .‬כל דמות בסיפורי לקוחה מן החיים"‪.‬‬ ‫אנדרסן נולד וגדל בשכונת עוני‪ ,‬וילדותו היתה רצופת תלאות‪ .‬הוריו עבדו קשה‬ ‫לפרנסתם והוא בילה זמן רב עם סבו וסבתו‪ .‬סבתו חיבבה את אנדרסן וקירבה‬ ‫אותו אליה‪ ,‬ולפיכך מופיעה הסבתא באגדותיו כקרובה ללב הילדים‪ .‬אמו עבדה‬ ‫ככובסת וכמעט שלא ידעה לקרוא‪ .‬היא נהגה לספר לבנה אגדות רבות ופתחה‬ ‫בפניו את עולם הדמיון‪ .‬אביו של אנדרסן היה סנדלר עני שטיפל בו בקטנותו עד‬ ‫אשר התנדב לצבא‪.‬‬ ‫האב חזר מן המלחמה חולה‪ ,‬ומת כשאנדרסן היה בן אחת־עשרה שנים בלבד‪.‬‬ ‫לאחר מות אביו נאלץ הילד לעזור בפרנסת המשפחה‪ .‬הוא עזב את בית הספר‬ ‫ויצא לעבוד‪ ,‬תחילה כשוליה לחייט ואחר כך במפעל לטבק‪ .‬אנדרסן סבל‬ ‫מאוד במקום עבודתו כי ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני‪ ,‬ולכן הפסיק‬ ‫לעבוד והתבודד בביתו‪ .‬הוא בנה לעצמו תיאטרון בובות קטן‪ ,‬העסיק את עצמו‬ ‫בתפירת בגדים לבובות והמחיז בעזרתן הצגות שראה או שהמציא בעצמו‪ .‬הוא‬ ‫גם אהב לקרוא‪ ,‬לרקוד ולשיר‪ .‬אמו וקרוביו האחרים ציפו שיגדל להיות חייט‪,‬‬ ‫הערב‪ ,‬חלם להיות זמר‬ ‫אולם אנדרסן‪ ,‬שהצטיין בקולו ֵ‬ ‫באופרה‪ .‬כאשר מלאו לאנדרסן ארבע־עשרה שנים‬ ‫החליט לנסות את מזלו בעיר הבירה קופנהגן‪.‬‬ ‫הוא סבל רעב והשפלה‪ ,‬עד שהמזל האיר לו‬ ‫פנים‪ .‬הוא זכה לעזרה מצד אנשים שהבחינו‬ ‫בכישרונותיו האמנותיים‪ ,‬ביניהם מנהל‬ ‫התיאטרון המלכותי אשר דאג להעביר אותו‬ ‫לבית ספר יוקרתי להשלמת חינוכו‪ .‬כך קרה‬ ‫שבהיותו בן שבע־עשרה חזר אנדרסן לבית‬ ‫הספר‪ ,‬ומפני שהחסיר כמה שנות לימוד‬ ‫נאלץ ללמוד בכיתה אחת עם ילדים בני‬ ‫שתים־עשרה‪ .‬שנותיו בבית הספר היו שנים‬ ‫קשות במיוחד‪ .‬מנהל בית הספר והתלמידים‬ ‫לעגו לו‪ ,‬בדיוק כמו שהחיות בסיפורו "הברווזון‬ ‫המכוער" לעגו לברווזון‪ .‬למרות הקשיים‪ ,‬נשאר‬ ‫הנס כריסטיאן אנדרסן‬

‫‪ 96‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ 5‬‬

‫‪ 6‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪ 7‬‬

‫‪ 8‬‬

‫ ‬

‫אנדרסן בבית הספר עד אשר סיים את לימודיו בגיל עשרים ושתיים‪ ,‬אז עבר‬ ‫ללמוד באוניברסיטת קופנהגן‪.‬‬ ‫אנדרסן נואש מלהיות זמר‪ ,‬שחקן או רקדן‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו התחיל‬ ‫לפרסם סיפורים ושירים שכתב‪ .‬הוא זכה להכרה בכישרונו הספרותי וקיבל‬ ‫מידי מלך דנמרק מענק כספי שבעזרתו יצא למסעות רבים ברחבי אירופה‪ .‬הוא‬ ‫התארח בבתי מלכים ואצילים‪ ,‬פגש סופרים מארצות שונות ומאוחר יותר תיאר‬ ‫את חוויותיו בספרי מסע‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1835‬בהיותו בן שלושים‪ ,‬פירסם אנדרסן ספר אוטוביוגרפי בשם‬ ‫"המאלתר"‪ ,‬שבו סיפר על עצמו ותיאר כיצד השתנו חייו וכיצד הפך מנער עני‬ ‫לסופר מוערך‪ .‬הספר זכה להצלחה רבה והיה מפורסם מאוד בחייו‪.‬‬ ‫באותה שנה פירסם אנדרסן את קובץ האגדות הראשון שלו‪ ,‬ומאז ועד מותו הוסיף‬ ‫לכתוב ולפרסם אגדות‪ .‬האגדות שחיבר הן מן היפות ביותר שנכתבו בכל הזמנים‪,‬‬ ‫וביניהן "בגדי המלך החדשים"‪" ,‬הברווזון המכוער" ו"בת־הים הקטנה"‪ .‬אגדות אלו‬ ‫הן שהקנו לאנדרסן את עיקר פרסומו‪ ,‬ושמו יצא בעולם כבעל האגדות המופלא‪.‬‬ ‫אנדרסן לא הקים משפחה והיה ערירי עד יום מותו‪ ,‬והוא בן שבעים שנה‪.‬‬ ‫אגדותיו היפות הן שהנציחו את שמו‪ .‬הן תורגמו לשלושים וחמש שפות ועדיין‬ ‫מסופרות ונקראות על ידי ילדים ומבוגרים ברחבי העולם‪ .‬בעיר קופנהגן‪ ,‬שבה‬ ‫פעל אנדרסן‪ ,‬מוצב פסל של בת־הים הקטנה ‪ -‬דמות אהובה מתוך האגדה שכתב‪.‬‬ ‫בעיר הולדתו אודנזה‪ ,‬הוקם מוזיאון "הנס כריסטיאן אנדרסן" לזכרו‪.‬‬ ‫מאז שנת ‪ 1956‬מוענק "פרס אנדרסן" על ידי האגודה הבינלאומית לספרות ילדים‬ ‫ומלכת דנמרק‪ .‬הפרס החשוב‪ ,‬שבין מקבליו היו הסופרים הישראלים אורי אורלב‪,‬‬ ‫צרויה להב‪ ,‬סמי מיכאל ועפרה עמית‪ ,‬ניתן למאיירים ולסופרי ילדים מצטיינים‬ ‫מרחבי העולם לכבודו של אנדרסן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2005‬ציין העולם מאתיים שנה להולדת אנדרסן‪ ,‬וארצו דנמרק הנפיקה בול‬ ‫לזכרו‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬אתר משרד החינוך)‬

‫אנדרסן ו"הברווזון המכוער"‬ ‫סיפור חייו של אנדרסן מזכיר את סיפורו של הברווזון המכוער‪ ,‬שעליו כתב באחד מסיפוריו‬ ‫הנודעים ביותר‪ .‬כאשר בקע הברווזון שבסיפור מן הביצה שלו‪ ,‬הוא היה כה מכוער‪ ,‬עד‬ ‫תיעבּו אותו‬ ‫שאחיו ואחיותיו שנאו אותו‪ ,‬וכל עופות החווה צחקו לו‪ .‬הוא ברח‪ ,‬אך הכול ֲ‬ ‫ובכל מקום שאליו הגיע היה בודד ואומלל‪ .‬לבסוף בא קץ לצערו‪ :‬יום אחד‪ ,‬לאחר חורף‬ ‫קר וארוך‪ ,‬ראה שלושה ברבורים לבנים ויפים באים לקראתו‪ .‬כאשר קד לפניהם‪ ,‬ראה את‬ ‫בבואתו נשקפת במים הצלולים‪ .‬שוב לא היה ציפור אפורה‪ ,‬מלוכלכת ומגושמת‪ ,‬מכוערת‬ ‫ודוחה‪ ,‬אלא ברבור לבן ויפה!‬

‫םדאל םדא ‪97‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את הפתיח הוא אופייני לכתיבת קורות חיים‪.‬‬ ‫מה כתוב בו על פועלו ומה מציינים על תוחלת חייו?‬ ‫קראו שנית פסקות ‪.3-2‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬אנדרסן סבל רבות בילדותו‪ .‬ספרו על כך במשפטים משלכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה מצא אנדרסן הילד נחמה בתוך הקושי הרב בילדותו? כתבו שלושה‬ ‫עניינים‪.‬‬ ‫"מ ַשנֶ ה מקום‪ -‬משנה מזל"‪ .‬במה השתנו חייו של אנדרסן‬ ‫‪ .3‬פתגם עממי אומר‪ְ :‬‬ ‫הצעיר לטובה בקופנהגן ובמה לא?‬ ‫‪ .4‬קראו את הכתוב במסגרת‪ .‬האם אפשר למצוא דמיון בין חיי הברווזון לבין חיי‬ ‫אנדרסן? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬בתולדות חייו א‪ .‬מופיעים פרטים אישיים על אנדרסון ב‪ .‬מציינים את‬ ‫המקומות שבהם חי ג‪ .‬כותבים על פועלו הספרותי‪ .‬הביאו דוגמה לכל אחד‬ ‫מהתחומים‪.‬‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬לפי איזה סדר כתובים תולדות חייו של אנדרסן?‬ ‫ב‪ .‬מצאו בטקסט וקראו זה לזה שלושה משפטים שיש בהם קשרי סיבה תוצאה‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬בפסקה השנייה כתוב‪" :‬כל מה שכתבתי הוא ָ ּבבו ָּאה של עצמי" – מצאו וכתבו‬ ‫"בבו ָּאה"‪.‬‬ ‫מילה נרדפת (מקבילה‪ ,‬בעלת משמעות קרובה) למילה ָ ּ‬ ‫‪ .2‬בדקו באיזה הקשר מופיע הניב "המזל ֵה ִאיר לו ָּפנִ ים" בפסקה השלישית‪ .‬כתבו‬ ‫מילה שמשמעותה נרדפת לניב זה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפסקה השלישית כתוב‪" :‬ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני"‪ .‬מהי המילה‬ ‫המנוגדת למילה "חיצוני"?‬ ‫‪ .4‬מצאו בפסקה החמישית מילה מנוגדת לבעל משפחה‪.‬‬ ‫‪ .5‬מיְ ינו את המילים הבאות לשתי קבוצות‪ :‬פעלים ושמות‪.‬‬ ‫עיר • דנמרק • כתבתי • ָ ּבבו ָּאה • נאלץ • עולם • התנדב • השאיר • ילדים‬

‫‪ 98‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .6‬א‪ .‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫יחיד‬ ‫ֶמלֶ ְך‬ ‫ּ ַפ ָּסל‬ ‫ַמ ֲענָ ק‬ ‫ֶא ֶרץ‬

‫רבים‬ ‫ֲא ִצילִ ים‬

‫סוֹ ְפ ִרים‬ ‫ַמ ֲענָ ִקים‬ ‫ׁ ָשנִ ים‬ ‫עוֹ לָ מוֹ ת‬

‫ב‪ .‬במה שונָ ה צורת הרבים של שלושת השמות האחרונים בטבלה‪ ,‬משאר‬ ‫השמות?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחת מהמשימות שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬דמיינו שאתם הנס כריסטיאן המספר את קורות חייו בגוף ראשון (אני)‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף מדמיונכם על רגשותיו כילד וכמבוגר לפני שזכה להצלחה‪ ,‬וכיצד‬ ‫השתנו רגשותיו‪.‬‬ ‫‪ .2‬בחרו אירוע מתולדות חייו של אנדרסן וכתבו עליו ביומן אישי שאולי כתב‪.‬‬ ‫תוכלו לכתוב על רגשותיו ומצב רוחו לפי הבנתכם אבל אל תשנו את העובדות‪.‬‬

‫םדאל םדא ‪99‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • בסיפור זה תמצאו מילים וביטויים בלשון גבוהה שעלולים להקשות עליכם את הבנת תוכן‬ ‫הסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את רשימת המילים האלה במחברת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בררו את משמעות המילים והביטויים שברשימה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בוודאי התעוררו אצלכם שאלות על הסיפור‪ .‬רשמו אותן ושוחחו על כך‪.‬‬ ‫ •עתה קראו את הסיפור פעם נוספת‪.‬‬

‫הזקן ‪/‬‬ ‫הטֹוחן ֵ‬

‫אלפונס דודה‬

‫א‪.‬‬ ‫יחיִ ם של רוּח‪.‬‬ ‫בר ַ‬ ‫הטחינה ֵ‬ ‫קוֹ רניל היה טוֹ חן ֵזקן‪ ,‬אשר ידע שישים שנה את מלֶ אכת ְ‬ ‫הדגָ ן‬ ‫והנה יָ ְסד ּו בנֵ י עירוֹ ַט ֲחנת ִקיטוֹ ר‪ .‬הכּ ול יפה‪ ,‬הכּ ול חדש! לאט לאט עברה ְטחינת ָ‬ ‫אל טחנת הקיטוֹ ר‪ ,‬וטחנת הרוּח של קוֹ רניל נשארה כמעט בלי עבודה‪.‬‬ ‫ויטה‪,‬‬ ‫הזקן שְׂ ַבע רוֹ גֶ ז לטחנָ תוֹ וַ יִ ְתבּ וֹ ֵדד בה‪ .‬גם את נֶ כדתוֹ היחידה‪ ,‬וִ יוִ ָ‬ ‫אז ָּפ ַר ׁש לו ֵ‬ ‫שילח ֵמ ַעל פניו‪.‬‬ ‫באח ּוזוֹ ת הקרוֹ בוֹ ת‪ .‬לא אחת‬ ‫חמה ֲ‬ ‫ּ‬ ‫רוויח את לַ‬ ‫ַ‬ ‫לה‬ ‫ויוויטה הקטנה והעלוּבה א ּולצה ַ‬ ‫לבקר את נכדתוֹ‬ ‫הזקן בּ ֶרגל ארבּ ע ַּפ ְר ָסאוֹ ת‪ ,‬כּ חוֹ ם היום‪ ,‬בלֶ כתו ַ‬ ‫ושתיים עבר ֵ‬ ‫בקרבתה‪ ,‬עברו עליו שעות שלֵ מות והוא מסתכּ ל‬ ‫וכשהיה ִ‬ ‫ָ‬ ‫באח ּוזה שעבדה שם;‬ ‫ֲ‬ ‫בה ובוכה‪...‬‬ ‫נפי טחנתוֹ‬ ‫יטים‪ ,‬ובכל זאת היו ַּכ ֵ‬ ‫וע ָידנים לא הביא איש מן הכפר לקוֹ רניל ִח ִ‬ ‫זה ִע ָידן ִ‬ ‫שעברוּ‪ .‬בערב היו פוגשים בדרכים את‬ ‫חוזרות ומסתובבות תמיד‪ ,‬כדרכּ ן בימים ָ‬ ‫הטעוּן שׂ ֵקי ֶקמח גדולים‪.‬‬ ‫הטוחן הזקן כשהוא ְמ ַח ֵמר אחרי חמוֹ רוֹ ָ‬ ‫הטחנה?"‬ ‫"ערב טוב‪ ,‬מר קוֹ רניל‪ּ ֵ ",‬בירכוּה ּו האיכּ רים‪" ,‬היא טוֹ חנת ֵאפוא תמיד‪ַ ,‬‬ ‫חסרה אצלנו‪".‬‬ ‫לאל‪ ,‬אין המלאכה ֵ‬ ‫"תמיד‪ ,‬בּ נַ יי!" ענה הזקן בקול שׂ מח‪" ,‬תודה ֵ‬ ‫"מאיִ ן הקמח?"‬ ‫ַ‬ ‫חפז לדרכו‪.‬‬ ‫"מחוּץ לארץ‪ֵ "...‬השיב הזקן ונֶ ּ ַ‬ ‫הטחנה היתה סגורה ונעוּלה לפני כּ ול‪ .‬אפילו ויוויטה הקטנה‪ ,‬אשר באה בכל שבּ ת‬ ‫ושבּ ת לבקר את סבא‪ ,‬לא נכנסה פנימה‪...‬‬ ‫העוברים ָשם היו רואים את הדלת סגורה מעל ַמסגֵ ר תמיד‪ ,‬את הכנפיים הארוּכּ וֹ ת‪,‬‬ ‫בע ָפר‪ ,‬ואת החתול הגדול‪,‬‬ ‫המלַ ֵחך עשׂ ב ָ‬ ‫שאינן ּפוסקות מתנוּעתן‪ ,‬את החמור הזקן‪ְ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫בחמה על אדן החלון ומביט בעיניים זוֹ עפוֹ ת‪ְ .‬דבר ֵסתר היה יָ צוּק‬ ‫ַדל הבשׂ ר‪ ,‬הרוֹ בץ ַ‬ ‫בטחנה‪ .‬וַ יְ הי ְ ּבפי הקהל ִעניין ַרב לַ ֲענוֹ ת בו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מפתח ַט ֲחנתוֹ ‪ ,‬וַ יַ ְש ֵאר אחריו את הדלת פתוחה;‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בבוקר השכּ ם‪ ,‬יצא קוֹ רניל ֶּ‬ ‫זה־כ ָמה‪ ,‬התגנב וַ יַ ַעל בסוּלם אל רֹאש הטחנה‪.‬‬ ‫והנה נער אחד‪ ,‬אשר ָא ַרב לַ זקן‬ ‫ַּ‬

‫‪ 100‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫למראה עיניו‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫הנער ִהשתוֹ מם‬ ‫יחיים היה ריק‪ ...‬אין כל שׂ ק‪ ,‬אין אף גרגיר אחד של ָדגָ ן; אין כל סימן של‬ ‫הר ַ‬ ‫ֲחדר ֵ‬ ‫הריח ֶה ָחמים הטוב של‬ ‫התקרוֹ ת ועל קו ֵּרי העכּ ביש‪ ...‬לא היה אפילו אותו ֵ‬ ‫קמח על ִ‬ ‫הריחיים היה מכוּסה באבק‪ ,‬ועליו‬ ‫ַ‬ ‫הטחנוֹ ת‪ַ ,‬סד‬ ‫המ ַב ֶסמת את ֲאוויר ַ‬ ‫חיטה שחוּקה‪ְ ,‬‬ ‫נרדם החתול הצנוּם הגדול‪.‬‬ ‫ספר‪,‬‬ ‫בחדר ַ‬ ‫התחתון שָׂ ְררה ֲענִ יוּת וַ ֲעזוּבה בכל ּפינוֹ תיו‪ :‬מיטה ְרעוּעה‪ְ ,‬ס ָחבות ִמ ּ‬ ‫בקרן זָ ווית ‪ -‬שלושה או ארבעה שׂ קים נְ קוּבים‬ ‫ּפרוסות לחם על אחת המדרגות; ֶ‬ ‫ועפר לבן‪.‬‬ ‫ירורי גֶ בס ָ‬ ‫שפכ ּו מהם ּפ ֵ‬ ‫שנִ ּ‬ ‫השיממוֹ ן בטחנה‪ ,‬וַ יְ ַמ ֵהר וַ יֵ ֶרד וַ יָ ָרץ אל בית ֲאבוֹ תיו וַ יְ ַס ּ ֵפר להם את‬ ‫ָ‬ ‫למראה‬ ‫ֵ‬ ‫הנער ָר ַעד‬ ‫אשר ראה‪.‬‬ ‫שבי הכפר‪:‬‬ ‫הדבר נוֹ דע ִחיש לכל יוֹ ֵ‬ ‫למען ַהציל את כּ בוֹ דוֹ‬ ‫הזקן קוֹ רניל היה מוֹ ביל ַעפרוּרית ִעם ֶערב בדרכים שונים‪ַ ,‬‬ ‫הב ִריוֹ ת‪.‬‬ ‫וּכבוֹ ד הטחנה ִמלַ עג ְ ּ‬ ‫אנשי הכפר השתוֹ ְממ ּו לָ אהבה ַה ַּכבּ ירה אשר ָרחש לב קוֹ רניל לטחנתוֹ וַ יִ טחן זה ימים‬ ‫לידי ַהסכּ מה‬ ‫חמיהם על הזקן האוּמלל ויָ בוֹ א ּו ֵ‬ ‫יכ ְמר ּו ַר ֵ‬ ‫ושנים ָע ָפר במקום קמח‪ .‬וַ יִ ָּ‬ ‫שצריכים ֵתכף וּמיד לשׂ את לטחנתו של קורניל את כל החיטה הנמצאת בּ ָב ֵתיהם‪.‬‬ ‫יהם‪ ,‬והם עולים למעלה אל הטחנה‬ ‫יושבי הכפר ׁשמ ּו לדרך ַּפ ֲע ֵמ ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫נֶ ֱא ַמר ונַ ֲעשָׂ ה! כל‬ ‫בתהלוּכה של חמוֹ רים עמוסים דגן‪.‬‬ ‫הפתח‪ ,‬על שׂ ק גבס‪ ,‬ישב קוֹ רניל ובכה‪ ...‬זה עתה‪,‬‬ ‫הטחנה היתה פתוחה לרווָ חה‪ ...‬לפני ּ‬ ‫זירתו‪ ,‬הרגיש כי ָחדר ּו פנימה‪ ,‬וסודו העלוּב נִ תגלה‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲח ָ‬ ‫הפעם‪ ",‬וַ יִ תיַ ּ ַפח ַמר‪.‬‬ ‫"אבדתי‪ ,‬אבדתי!" אמר‪"ַ ,‬רב לי‪ ,‬אמוּתה ּ‬

‫***‬

‫באותה שעה ‪ -‬והנה החמוֹ רים באים‪ .‬האיכרים התחילו קוראים בקול רם‪ ,‬כמוֹ‬ ‫באותם הימים הטובים‪:‬‬ ‫"בעל הבית!‪ ...‬מי כאן האדון קורניל?"‬ ‫נשפכים על הארץ לכל‬ ‫הפתח‪ַ ,‬‬ ‫והנה השׂ קים נִ ָ ּ‬ ‫והגרגירים הצהוּבּ ים והיפים ּ‬ ‫צברים לפני ּ‬ ‫ֵעבר‪.‬‬ ‫הזקנה‪ ,‬ואמר מתוך צחוק וּבכי‬ ‫ָּפקח קורניל עיניים גדולות‪ .‬קם ולקח מן הדגן בכף ידוֹ ֵ‬ ‫בּ בת אחת‪:‬‬ ‫"הרי זו חיטה!‪ ...‬ריבּ וֹ נו של עולם‪ ...‬חיטה טובה!‪ ...‬הניחו לי ואבּ יט בה!"‬ ‫אחרי כן‪ּ ִ ,‬בפנותו אל שכֵ ניו‪ ,‬הוסיף‪:‬‬ ‫"הו‪ ,‬ידעתי היטב‪ ,‬כי שוב תשוב אלַ י‪ ...‬ידעתי‪"...‬‬ ‫ועינֵ י כולם ָמלא ּו ֶדמע‪ ,‬בראוֹ תם זקן עלוב זה עושׂ ה על ימין ועל שׂ מאל‪ ,‬פותח‬ ‫החיטים הדקה‬ ‫ואבקת ִ‬ ‫שחקים‪ַ ,‬‬ ‫בעת שהגרגירים נִ ָ‬ ‫הריחיים ֵ‬ ‫משגיח על ֵ‬ ‫ַ‬ ‫את השׂ קים‪,‬‬ ‫מתנַ שׂ את לתקרה‪.‬‬ ‫םדאל םדא ‪101‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה עשה הטוחן הזקן כאשר נשאר ללא עבודה?‬ ‫‪ .2‬בסיפור יש מופתעים‪:‬‬ ‫הופתעוּ?‬ ‫ְ‬ ‫המופתעים? במה‬ ‫ָ‬ ‫מי‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫הנער‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫בני הכפר‬ ‫‪--‬‬‫קורניל הזקן ‬ ‫‪ .3‬לאירוע שיוצר מצב חדש בסיפור קוראים‪ :‬נקודת מפנה‪ .‬מהם לדעתכם‬ ‫האירועים שאפשר לכנות אותם נקודת המפנה בסיפור? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬כיצד באים לידי ביטוי מעשי "גמילות חסדים" בסיפורנו?‬ ‫‪ .5‬גם בימינו ממשיך התהליך שבו מכונות ורובוטים מחליפים את עבודת האדם‪.‬‬ ‫א‪ .‬חישבו‪ ,‬כיצד אפשר לעזור לאדם שהפך מובטל בשל כך?‬ ‫ב‪ .‬בררו אצל מבוגרים‪ ,‬כיצד מסייעת המדינה לאנשים שהפכו למובטלים?‬ ‫ל לדיון‬

‫אנשי הכפר עברו לטחון בטחנת קיטור‪.‬‬ ‫א‪ .‬על מה אפשר לגַ נות אותם?‬ ‫ב‪ .‬כיצד אפשר להצדיק אותם? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ְּב ָמה שונָ ה ידיעה מכתבה?‬ ‫ידיעה מספרת ִּבקצרה ָּבעיתון‪ ,‬ברדיו‪ ,‬בטלוויזיה או במרשתת (אינטרנט) על ֵאירוע חשוב או‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫ּבארץ ֶ‬ ‫שאירע בישראל או ֶ‬ ‫מעניֵ ין ֵ‬ ‫ּביע את דעתו על האירוע‪ .‬הוא כותב את העּובדות ִּבלבד‪ .‬כתבה היא ידיעה‬ ‫בידיעה הכתב אינו ַמ ַ‬ ‫לסּפר על חוויותיו‪ ,‬לתאר את‬ ‫ֵ‬ ‫פֹורט יותר‪ .‬בכתבה יכול הכותב‬ ‫מּור ֶח ֶבת המתארת אירוע באופן ְמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫רגִ שותיו או להסביר את דעתו‪ .‬כתבות נכתבות על נושאים מגוונים על מקומות‪ ,‬על אישים‪ ,‬על‬ ‫תופעות טבע ועוד‪ .‬לעתים כתבה נכתבת כדי לשכנע את הקוראים לקבל את דעתו של הכותב‪.‬‬ ‫כת ֶבת כדי לשכנֵ ע את הקוראים‪,‬‬ ‫ְּבכתבה יש ֵחלק שהוא מידע וחלק סיּפּורי‪ .‬לעיתים כתבה נִ ֶ‬ ‫לקּבל את דעת ַה ַּכ ָתב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫המ ֲאזינים ָּברדיו או את הצופים בטלוויזיה‬ ‫את ַ‬

‫דמיינו שאתם עיתונאים שהזדמנו לכפר כאשר נודע סודו של הזקן‪ .‬אתם מחליטים‬ ‫לכתוב על האירוע כתבה‪ .‬לצורך הכתבה אתם לומדים מה קרה אחרי ששוחתם עם‬ ‫הנער שגילה את הסוד‪ ,‬עם הזקן ועם אחדים מתושבי הכפר‪.‬‬ ‫כתבו את הכתבה‪.‬‬ ‫‪ 102‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫"מהפכה"?‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .1‬מהו שורש המילה‬ ‫‪ .2‬אילו מילים נוספות אתם מכירים משורש זה?‬ ‫‪ .3‬מתי משתמשים במושג "מהפכה" ‪-‬‬ ‫א‪ .‬מתי בענייני הבית?‬ ‫ב‪ .‬מתי בענייני המדינה? הסבירו והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫"המהפכה‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .4‬התקופה שבה מכונות תפסו את מקומו של האדם בעבודה נקראת‬ ‫יתית"‪ .‬איך מוּסבר במילון הצירוף‪" :‬מהפכה תעשייתית"?‬ ‫הת ֲעשִׂ יָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫שימו לב‪ :‬כאשר מחפשים במילון צירוף של שם ותואר‪ ,‬כדאי לחפשׂ וֹ קודם כל‬ ‫השם‪.‬‬ ‫תחת ֵ‬ ‫‪ .5‬חפשו במילון את פירוש הביטויים המודגשים‪:‬‬ ‫"ש ַּלח ֵמ ַעל ָּפנָ יו"‪.‬‬ ‫א‪" .‬גם את נכדתו היחידה ויוויטה ׁ ִ‬ ‫ב‪" .‬זֶ ה ִע ָידן וְ ִע ָידנִ ים לא הביא איש מן הכפר לקורניל חיטים"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬כל יושבי הכפר שָׂ מ ּו לַ דֶּ ֶר ְך ַּפ ֲע ֵמ ֶיהם"‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫התיעוּשׂ באירופה" מאת‬ ‫קראו באתר הווירטואלי של מט"ח את המאמר‪" :‬תהליך ִּ‬ ‫ד"ר קציעה אביאלי־טביביאן‪.‬‬ ‫המהפכה התעשִׂ יָ יתית‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .1‬ציינו שלושה הבדלים בין דרכי העבודה שהיו נהוגות לפני‬ ‫לבין אלה שנוצרו אחרי מהפכה זו‪.‬‬ ‫היעזרו בביטוּיֵ י הניגוד שלהלן‪" :‬בניגוד לכך"‪" ,‬לעומת זאת"‪" ,‬אילו"‪.‬‬ ‫‪ .2‬חשבו וכתבו דוגמאות המסבירות כיצד הגדילה עבודת המכונות את ֶה ְס ֵּפק‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫חשבו על עבודת בעלי המלאכה‪ ,‬על עבודת האיכרים בשדות‪ ,‬על זמן הנסיעה‬ ‫מעיר לעיר או מארץ לארץ‪.‬‬ ‫ִמ ְשלָ ב לְ שֹונִ י‬ ‫הספרותית‪ ,‬לדוגמה‪" :‬נֶ ְח ָּפז"‬ ‫בסיפור ''הטֹוחן הזקן'' יש מילים רבות האופיָ ינִ יות ללשון ִ‬ ‫"מ ֵהר" או‬ ‫"זֹועף"‪ .‬בשפת היום‪-‬יום משתמשים בדרך כלל במקבילות ה''רגילות'' שלהן‪ִ :‬‬ ‫או ֵ‬ ‫וׂשפת היום־יום הן שני ִמ ְשלַ ִּבים שונים של השפה העברית‪,‬‬ ‫הספרותית ְ‬ ‫"ּכֹועס"‪ .‬הלשון ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ו"ּכֹועס" הוא הבדל של ִמ ְשלָ ב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫"מ ֵהר"‬ ‫ו"זֹועף" לבין המילים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫וההבדל בין המילים "נֶ ְח ָּפז"‬

‫םדאל םדא ‪103‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫הכינו משחק זיכרון‪.‬‬ ‫משחק זוגי‬ ‫‪ .1‬גזרו קלפים בגודל זהה מגיליון בריסטול‪.‬‬ ‫‪ .2‬על גבי צד אחד של הקלף רשמו מילה ספרותית מהסיפור‪ ,‬כגון "שוליה" ועל‬ ‫גבי צדו הנגדי כתבו את הסבר המילה‪ .‬אם תרצו‪ ,‬עטרו את הקלפים‪.‬‬ ‫‪ .3‬סדרו את הקלפים על משטח (שולחן או רצפה) הניחו את הצד עם המילה‬ ‫הספרותית כלפי מעלה‪.‬‬ ‫‪ .4‬כל משתתף בתורו יצביע על קלף ויסביר את פירוש המילה‪.‬‬ ‫‪ .5‬חברו יבדוק אם התשובה נכונה‪.‬‬ ‫‪ .6‬משתתף שענה נכון יקבל את הקלף‪.‬‬ ‫‪ .7‬בסיבוב השני‪ ,‬הניחו את ההסבר כלפי מעלה‪.‬‬ ‫‪ .8‬המנצח הוא בעל מספר הקלפים הגדול ביותר‪.‬‬

‫‪ 104‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ •שערו‪ ,‬מה יהיה תוכנו של הקטע לפי הכותרת‪ ,‬האיור‪ ,‬הפסקה הראשונה והאחרונה?‬ ‫ •עתה‪ ,‬קראו את הקטע‪:‬‬ ‫א‪ .‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה‪ .‬כתבו אותן לשם בירור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא‪ ,‬ציינו במה אתם מעוניינים והיכן אתם‬ ‫משערים שתמצאו אותו‪.‬‬ ‫ •ציינו לעצמכם בנקודות מה שייך לעבר ומה שייך להווה בכתוב‪.‬‬

‫לכל יֶ ֶלד יש זכּות ‪ /‬צפרירה שַ חַם‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫מאמינים שלכל ילד זכוּת ִטבעית לחיוֹ ת בדרך שמתאימה לילדים‪:‬‬ ‫ּפתנו ֲ‬ ‫בנֵ י תקו ֵ‬ ‫ושייהנו‬ ‫להם‪ ,‬שיבינ ּו את רגשותיהם‪ֶ ,‬שיקבלו חינוך והשׂ כלה ֶ‬ ‫בהם‪ ,‬שיקשיב ּו ֶ‬ ‫שיטפל ּו ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫ממשׂ חקים‪ ,‬אך לא תמיד זה היה כך ולא לכָ ל הילדים‪ַ .‬עד לפני כשלוש ֵמאות שנים‪,‬‬ ‫כאל איש קטן‪ .‬ולכן‪ ,‬לא היו בגדים מיוּחדים לילדים כמו שיש‬ ‫התייחס ּו אל הילד ֶ‬ ‫פרי ילדים או צעצוּעים‪ .‬הילדים לבשו בגדים כמו של‬ ‫מאכלים מיוּחדים‪ִ ,‬ס ֵ‬ ‫היום‪ ,‬או ֲ‬ ‫קטנות‪ ,‬ואכל ּו מה שהמבוגרים אכלו‪ .‬לא הי ּו ספרים לילדים‪ ,‬כי‬ ‫גדולים‪ ,‬רק במידוֹ ת ַ‬ ‫רוֹ ב האנשים בעולם לא ידעו קרוֹ א וּכתוֹ ב‪ ,‬ובוודאי לא הילדים‪ .‬המבוגרים לא חשבו‬ ‫שלילדים יש צוֹ רך בסיפורים מיוּחדים‪ ,‬בחינוּך או בטיפוּל שונֶ ה משלהם‪.‬‬ ‫מחלות ומגֵ פות קשות היו בעולם‪ ,‬והרפוּאה לא היתה מפו ַּת ַחת עדיין‪.‬‬ ‫הרבה ֲ‬ ‫ואלו שנוֹ תרו בחיים עזר ּו‬ ‫כמחצית מהילדים מת ּו בשנים הראשונות לחיֵ יהם‪ֵ ,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ביותר‪ֵ ,‬מאוֹ ר‬ ‫ֵ‬ ‫בעבודה כדי להביא פרנָ ָסה‪ .‬ילדים עבד ּו בעבוֹ דוֹ ת קשות‬ ‫למשפחה ֲ‬ ‫ָּ‬ ‫בעומק האדמה ובבתי־‬ ‫ֶ‬ ‫החשכה‪ ,‬בניקוי ארוּבוֹ ת‪ ,‬בכְ ִריַ ית ֶּפחם‬ ‫ֵ‬ ‫ראשון ועד רדת‬ ‫ממעסיקיהם‪ .‬הם שילמ ּו‬ ‫ֵ‬ ‫חרוֹ שת‪ .‬לא אחת הם זכ ּו ליַ ַחס אכזָ רי‪ ,‬למכּ וֹ ת ולקללוֹ ת‬ ‫על כך בבריאוּת‪ ,‬ולעתים אף בחיֵ יהם‪ .‬מצב זה נמשך ֵמאות בשנים‪.‬‬ ‫צרכים מיוּחדים‪ ,‬והיַ ַחס אליהם‬ ‫רק במאה העשׂ רים ֵה ֵחלו להבין שלילדים יש ָ‬ ‫לקבל מזון ראוּי וטיפוּל רפוּאי‪.‬‬ ‫שוּנָ ה מקצה לקצה‪ .‬בישראל ילדים זוכים ללמוד‪ּ ֵ ,‬‬ ‫אך ישנם עוד כ־‪ 260‬מיליון ילדים בכל מדינות העולם העניות שמנו ָּצלים בעבודה‬ ‫לבגֶ ד ַחם‪.‬‬ ‫לטיפול רפוּאי או ֶ‬ ‫קשה ָשעות רבות בכל יום‪ ,‬שאינם זוכים לאוכל ֵמזין‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫לד ַעת מי‬ ‫מהם‪ ,‬מבלי ַ‬ ‫הם מייצרים בעבודתם מוּצרים יפים שאנשים קוֹ נים ונהנים ֶ‬ ‫בהעסקת ילדים בפרסוֹ מוֹ ת‪ ,‬בדוּגמנות‬ ‫ֲ‬ ‫ובאיזה ֵס ֶבל‪ .‬יש הרוֹ אים גם‬ ‫עשׂ ה אותם ֵ‬ ‫ובהוֹ פעות פגיעה בילדוּת שלהם‪.‬‬ ‫הע ֶצ ֶרת הכללית של האוּמות המאוּחדות ֲא ָמנָ ה להגנַ ת‬ ‫רק לפני כ־‪ 25‬שנים‪ ,‬קבעה ֲ‬ ‫הילד‪ .‬מדינוֹ ת רבות חתמ ּו על האמנה‪ ,‬ביניהן גם ישראל‪ ,‬ב־‪ .1991‬החוק במדינת‬ ‫אוסר על עבודת ילדים‪ .‬מטרת האמנה שנכתבה היא להגֵ ן על כל ילדי‬ ‫ישראל ֵ‬ ‫העולם מפני התעללוּת וניצוּל‪.‬‬

‫(העסקת ילדים‪ ,‬אמנת הגיל המינימלי‪ ,‬אמנת זכויות הילד ויקיפדיה)‬

‫םדאל םדא ‪105‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬ערכו השוואה בין חיי ילדים בימינו לבין חיי הילדים לפני ‪ 300‬שנים‪ .‬התייחסו‬ ‫לביגוד‪ ,‬לתזונה‪ ,‬לעיסוקים‪ ,‬למצב הבריאות וליחס ההורים אליהם‪ .‬השתמש ּו‬ ‫בביטויי הניגוּד‪ :‬אבל‪ ,‬אך‪ ,‬אולם‪ ,‬בניגוד ל‪ ...‬לעומת זאת‪( .‬היעזרו בהדרכה‬ ‫בעמוד ‪.)14‬‬ ‫‪ .2‬מדוע שלחו ההורים את ילדיהם לעבוד בעבודה קשה?‬ ‫‪ .3‬במה שונה מצבם של הילדים בארצות העניות ממצבם של הילדים בישראל‬ ‫בימינו?‬ ‫‪ .4‬מהו נושא הפסקה הרביעית?‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע החליטו נציגי האומות המאוחדות שחייבים לחבר אמנה למען ילדי‬ ‫העולם?‬ ‫‪ .6‬מצאו והעתיקו משפט מתוך הכתוב שיש בו קשרי סיבה תוצאה‪ .‬הדגישו בצבע‬ ‫את מילת הקישור‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫בהעסקת ילדים בפרסוֹ מוֹ ת‬ ‫מסכימים עם דעתם של אלֶ ה הרוֹ אים ֲ‬ ‫‪ .1‬האם אתם‬ ‫ִּ‬ ‫ובדוּגמנות ּ ְפגיעה בילדוּתם? נמק ּו את דעתכם‪ .‬נהלו את הדיון לפי ההדרכה‬ ‫בעמוד ‪.40‬‬ ‫‪ .2‬האם לדעתכם‪ ,‬מטרת הקטע היא למסור מידע בלבד? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫''א ָמנָ ה''? היעזרו במילוֹ ן‪.‬‬ ‫‪ .1‬בפסקה הרביעית מוזכרת המילה ֲא ָמנָ ה‪ .‬מהי ֲ‬ ‫ו''אמוּנָ ה''‪ ,‬גזו ָּרה מן השורש אמ"ן‪.‬‬ ‫''אמוּן'' ֱ‬ ‫״א ֵמן״‪ֵ ,‬‬ ‫''א ָמנָ ה''‪ ,‬כמו גם ָ‬ ‫‪ .2‬המילה ֲ‬ ‫ו''אמוּנָ ה'' יכולות להיות‬ ‫''אמוּן''‪ֱ ,‬‬ ‫''א ֵמן''‪ֵ ,‬‬ ‫נס ּו להראוֹ ת כיצד משמעוּיוֹ ת המילים ָ‬ ‫"א ָמנָ ה"‪.‬‬ ‫קשוּרות מבחינת המובן והמשמעות למילה ֲ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬לפניכם פעלים מתוך המאמר‪ .‬מיינו אותם לפי זמנים‪ ,‬ושבצו בטבלה‬ ‫במחברת‪.‬‬ ‫ַמ ֲא ִמינִ ים יְ ַט ּ ְפל ּו ָאכְ ל ּו יָ ִבינ ּו ָעזְ ר ּו ָע ְבד ּו ְמיַ ְ ּצ ִרים‬ ‫עבר‬

‫הווה‬

‫עתיד‬

‫ָש ְמר ּו‬

‫שוֹ ְמ ִרים‬

‫יִ ְש ְמר ּו‬

‫‪ 106‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫אמיל והבלשים‬ ‫מאת אריך קסטנר‬ ‫תרגם מגרמנית‪:‬‬ ‫מיכאל דק‪ ,‬הוצאת אחיאסף‬

‫לפני שמתחילים לקרוא‪:‬‬

‫‪ .1‬ספרו‪ :‬כיצד אתם בוחרים ספר לקריאה?‬ ‫‪ .2‬שערו וכתבו מהי עלילת הספר "אמיל והבלשים"‬ ‫לפי השם‪.‬‬ ‫כאשר תסיימו לקרוא בדקו אם נכונה השערתכם‪.‬‬ ‫במהלך הקריאה‪:‬‬

‫‪ .1‬המכתב לקוראים ולקוראות בראשית הספר מעניין‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו מה מסופר במכתב על הסופר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו‪ :‬מדוע תורגם הספר מחדש?‬ ‫‪ .2‬בתחילת הספר בעמודים ‪ 28-19‬מציג הסופר את הדמויות‪.‬‬ ‫ספיר אמרה‪" :‬זה מיותר לחלוטין"‪.‬‬ ‫עופר אמר‪" :‬אני דווקא הייתי ממליץ לכל סופר לנהוג כך"‪.‬‬ ‫ומה דעתכם? הצטרפו לשיחה ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בחרו משפטים וקטעים המתארים מצבים משעשעים וקראו אותם בפני הכיתה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו מדוע בחרתם בהם‪ .‬לדוגמה‪" :‬אמיל היה ממש מאושר שגנבו לו את‬ ‫הכסף"‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫הציעו נושאים לדיון על הספר או בחרו מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו הייתם מחליטים להמחיז את הספר‪ ,‬איזה תפקיד הייתם רוצים לקבל‬ ‫בהצגה? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫םדאל םדא ‪107‬‬

‫‪ .2‬האם תכללו את הספר ברשימת הספרים האהובים עליכם? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬בחרו באחת הדמויות הנשיות בסיפור והסבירו במה היא שונה מנשים בימינו‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו אחת משתי פעילויות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תרשים דמיוני של רחובות ברלין‪ .‬ציינו את כל המקומות אליהם הגיעו‬ ‫רטטו מלבן מעל כל מקום וכתבו במשפט‬ ‫אמיל וחבורתו במרדף אחרי הגנב‪ .‬שׂ ְ‬ ‫או שניים מה אירע בו‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו פרסומת למהדורה חדשה של הספר‪ִ .‬חשבו‪:‬‬ ‫מה יראו בפרסומת?‬ ‫מה הם הצבעים המתאימים?‬ ‫מה כדאי לכתוב בפרסומת‪ ,‬כך שתלכוד את תשומת לב הילדים?‬

‫בול המנציח את אמיל והבלשים (‪)1999‬‬

‫‪ 108‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ַצ ַער‬ ‫ַּב ֲעלֵ י ַחּיִ ים‬ ‫ּתֹורה לְ ַצ ֵער‪ּ 1‬כָ ל ַּב ַעל ַחּיִ ים‪ .‬וְ ַא ְד ַר ָּבא‪ַ ,2‬חּיָ ב לְ ַה ִּציל ּכָ ל ַּב ַעל ַחּיִ ים ִמ ַּצ ַער‪,‬‬ ‫"אסּור ִמן ַה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֲא ִפּלּו ֶשׁל ֶה ְפ ֵקר‪ ,3‬וַ ֲא ִפּלּו ֶשׁל נָ כְ ִרי‪( "4‬קיצור שולחן ערוך קצא‪ ,‬סעיף א)‬ ‫לְ ַצ ֵער‪ – 1‬לגרום סבל‬

‫ַא ְד ַר ָ ּבא‪ - 2‬ההיפך הוא הנכון‬

‫ֶה ְפ ֵקר‪ – 3‬שאין לו בעלים‬

‫נָ כְ ִרי‪ – 4‬לא יהודי‬

‫םייח ילעב רעצ ‪109‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••כולנו מכירים חיות מחמד‪ ,‬מכירים חיות משק ומכירים‬ ‫בעלי חיים שהאדם נעזר בהם לצרכים שונים‪ .‬איך קרה‬ ‫שחיות אלו הפכו לחיות בית ולחיות עבודה? נקרא על כך‬ ‫"ביות בעלי חיים" מאת גיא דור‪.‬‬ ‫בכתבה‪ּ ִ :‬‬ ‫••על המחויבות שלנו לחמול על בעלי חיים ולדאוג‬ ‫לרווחתם נקרא בסיפור "מעשה בכלב סירקא"‪ .‬נקרא גם‬ ‫פסוקים מהתורה‪ ,‬קטעים מתוך חוק "צער בעלי חיים"‬ ‫ומובאות מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך"‪ ,‬מהם נלמד‬ ‫כיצד להתנהג עם בעלי חיים‪.‬‬ ‫••במסגרת "מועדון הקוראים" נקרא להנאתנו את ספרו של‬ ‫רודיארד קיפלינג‪" :‬ספר הג'ונגל"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד לכתוב דו־שיח‪.‬‬ ‫••נלמד כיצד מנסחים כללים‪.‬‬ ‫••נכיר את צורת הציווי‪.‬‬ ‫••נשים לב לשימוש נכון במירכאות ובסימן קריאה‪.‬‬

‫‪ 110‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מעשה בכלב סירקא ‪/‬‬

‫שלום עליכם‬

‫ששפכו עליו מים רותחים‪ .‬הכלב ִהתפתל בייסוּרים‬ ‫והיה גם מעשה בכלב סירקא‪ָ ,‬‬ ‫מחצרו‪ ,‬כל‬ ‫ֵ‬ ‫נוראים‪ ,‬בכה ויִ ילֵ ל בקול זווָ עות‪ .‬כל כלבי השכונה ָענו אחריו‪ ,‬כל אחד‬ ‫אחד ִהבּ יע דעתו על פי דרכו על מעשֵׂ ה נְ ָבלה זה ‪ -‬כאילו שאלו אותם‪ ...‬ילדים זרים‬ ‫באו בריצה לראות מה קורה‪ ,‬ראו כלב מתפתל בייסוּריו ובוכה אך היו כאלה שצחקו‪...‬‬ ‫בסוף ָחדל סירקא מזַ ֲעקותיו ועבר לִ ילָ לָ ה שקטה‪ .‬מין בכי ֲחרישי‪ ,‬כשהוא מלקק את‬ ‫להתאפק; קרבתי אליו ללַ טפו‪.‬‬ ‫פצעיו‪ .‬הבכי הזה נגע כל כך ללִ בּ י‪ ,‬שלא יכולתי‬ ‫ּ‬ ‫"אל תבכה‪ ,‬סירקא‪".‬‬ ‫ראה סירקא יד אדם מו ֶּרמת‪ ,‬זינק ִממקומו‪ ,‬כי חשב ששוב עומדים לשפוך עליו מים‬ ‫רותחים ונִ מלט כשזנבו בין רגליו‪.‬‬ ‫"סירקא! עמוד‪ ,‬לא אעשה לך דבר רע‪ ,‬סירק־קא! אל תברח!"‬ ‫אך כלב נשאר רק כלב‪ .‬אינו מבין שׂ פת ֱאנוֹ ש‪ .‬אינו מבין כי יש בלִ בּ י צער בעלי חיים‪.‬‬ ‫ראה אבא מרחוק כי אני מתעסק עם הכלב וצעק‪" :‬לֵ ך להכין שיעורים‪ ,‬הורג כלבים‬ ‫ָ‬ ‫שכמוך!"‬ ‫פתאום נעשיתי הורג כלבים‪ .‬אני ‪ -‬הורג כלבים! הורג כלבים! צחוק ממש‪.‬‬

‫םייח ילעב רעצ ‪111‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אירוע ְמ ַא ְת ֵחל הוא אירוע שממנו ואילך מתפתחת עלילת הסיפור‪.‬‬ ‫מהו האירוע המאתחל את הסיפור?‬ ‫‪ .2‬כיצד הגיבו ליללותיו של סירקא‪:‬‬ ‫א‪ .‬הכלבים?‬ ‫ב‪ .‬הילדים?‬ ‫ג‪ .‬המספר?‬ ‫ד‪ .‬האב?‬ ‫‪ .3‬המספר אומר‪" :‬יש בלבי צער בעלי חיים" ‪ -‬למה התכוון? הביאו דוגמה‬ ‫מהסיפור‪.‬‬ ‫‪ .4‬פעמיים מופיעה המילה‪" :‬צחוק" בסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬מתי בכל פעם?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה הצחוק בפעם הראשונה מהצחוק בפעם השנייה?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬גם האב וגם בנו אומרים את המשפט‪" :‬הורג כלבים"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מה השוני‬ ‫ בין אמירת הבן לאמירת האב?‬ ‫ב‪ .‬הבן חוזר על המשפט "הורג כלבים" שלוש פעמים ‪ -‬מה מדגישה החזרה?‬ ‫אירוניה היא אמירה הנשמעת פשוטה‪ ,‬אך מבין מילותיה ולעתים מההנגנה בזמן אמירתה‪,‬‬ ‫מציץ רמז להיפוכו של הנאמר בגלוי‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬המשפט האחרון בסיפורנו הוא משפט אירוני‪ ,‬שנאמר ִּבמעט ְמרירות על כך שהאב‬ ‫לא הבין את כוונתו הטובה ונזף בו‪ ,‬בילד‪.‬‬

‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫‪ .1‬קראו את המשפט‪" :‬נעשֵׂ יתי הורג כלבים!" פעם אחת ללא התאמה למשמעותו‬ ‫בסיפור‪ ,‬ופעם שנייה בהנגנה אירונית‪.‬‬ ‫‪ .2‬התחלקו לזוגות‪ .‬כל אחד יקרא לפני השני את השיחה בין האב לבנו‪ ,‬כך שיורגש‬ ‫ההבדל בין דברי האב לבין דברי הבן‪.‬‬

‫‪ 112‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫במשימה הזו נחזור ונלמד על תפקיד סימן הקריאה‬ ‫סימן קריאה נותן גוון לסוגים שונים של קריאה‪ .‬לסימן הקריאה כמה תפקידים‪:‬‬ ‫קריאת התפעלות‪ ,‬לדוגמה‪ :‬אין כמוך! כל הכבוד! יישר כוח!‬ ‫קריאה מתוך פחד‪ ,‬בושה או אזהרה‪ ,‬לדוגמה‪ :‬אוי! איזה אסון! זהירות! הצילו!‬ ‫כדי להדגיש אמירה‪ :‬לא בא בחשבון! זכרו‪ ,‬נהיגה ביום גשם מסוכנת!‬

‫‪ .1‬סימן הקריאה מופיע פעמים אחדות במשפטים בסיפור‪ .‬מה תפקידו במשפטים‬ ‫האלו?‬ ‫‪ .2‬התחלקו לזוגות‪ .‬קראו את המשפט האחרון בסיפור בקול רם‪ ,‬פעם כאשר סימן‬ ‫קריאה בסופו ופעם כשסימן שאלה בסופו‪ ,‬כך שהשומעים יבינו על איזה סימן‬ ‫חשבתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברו שלושה משפטים שבסופם יש לציין סימן קריאה‪.‬‬ ‫‪ .4‬המספר מרבה להשתמש בשלוש נקודות‪ .‬שימו לב איזה משפטים מסתיימים‬ ‫בשלוש נקודות והסבירו על מה הן מרמזות‪.‬‬ ‫העט של הסופר שלום רבינוביץ'‪" .‬מנדלי מוכר ספרים"‬ ‫‪" .5‬שלום עליכם" הוא שם ֵ‬ ‫ו"אחד העם" הם דוגמאות נוספות לשמות עט של סופרים‪.‬‬ ‫שערו‪ :‬מדוע בוחר הסופר להשתמש בשם עט ולא בשמו האמיתי?‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫פי ָה (קורות חיים)‬ ‫הדרכה לכתיבת ּבִיֹוגְ ַר ְ‬

‫‪ .1‬כתבו ֵערך אנציקלופדי שכותרתו‪" :‬שלום עליכם"‪:‬‬ ‫א‪ .‬חפשו בשני מקורות מידע שונים מידע על הסופר שלום עליכם‪ ,‬על חייו‬ ‫ועל יצירתו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הכינו שני דפים‪ .‬תנו לדף הראשון את הכותרת ‪" -‬קורות החיים של שלום‬ ‫עליכם"‪ ,‬ולדף השני את הכותרת ‪" -‬מפעלו הספרותי של שלום עליכם"‪.‬‬ ‫מלאו את הדפים תוך כדי הקריאה במקורות המידע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בדף הראשון כתבו על חייו הפרטיים‪ ,‬כלומר תשובות לשאלות‪ ,‬כמו‪ :‬מתי נולד?‬ ‫היכן נולד? איפה גדל? מה למד? האם התחתן והוליד ילדים? האם גר תמיד‬ ‫באותו מקום? האם היו אירועים מיוחדים שהשפיעו על חייו? מתי נפטר?‬ ‫ד‪ .‬בדף השני כתבו על מפעלו הספרותי‪ ,‬כלומר תשובות לשאלות‪ ,‬כמו‪ :‬מתי‬ ‫התחיל לכתוב? באיזו שפה כתב? מהם הספרים המפורסמים ביותר שלו?‬ ‫האם התפרסם בכל העולם כסופר עוד בחייו? האם כתב בסגנון מיוחד?‬ ‫םייח ילעב רעצ ‪113‬‬

‫יחסה של התורה לבעלי חיים‬ ‫״ש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעשֶׂ ה ַמ ֲעשֶׂ ָ‬ ‫יעי ִּת ׁ ְש ּבֹת‬ ‫יך‪ַ ,‬וּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִ‬ ‫ֵׁ‬ ‫ן־א ָמ ְת ָך וְ ַה ֵ ּגר"‪( .‬שמות פרק כג‪ ,‬פסוק יב)‬ ‫ְל ַמ ַען יָ נוּ ַח ׁשוֹ ְר ָך וַ ֲחמ ֶֹר ָך וְ יִ ָּנ ֵפ ׁש ֶּב ֲ‬ ‫ֹא־ת ְחסֹם ׁשוֹ ר‬ ‫״ל ַ‬

‫ישוֹ ״‪( .‬דברים פרק כה‪ ,‬פסוק ד)‬ ‫ְּב ִד ׁ‬

‫ר־וּב ֲחמֹר יַ ְחדָּ‬ ‫ֹא־ת ֲחרֹש ְּב ׁשוֹ ַ‬ ‫״ל ַ‬ ‫ ‬

‫ו״‪( .‬דברים פרק כב‪ ,‬פסוק י)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬העתיקו מתוך המסגרת שלעיל את המשפטים מהתורה האומרים ש‪:‬‬ ‫א‪ .‬אסור לכסות את פיו של השור בשעה שהוא דש את גרעיני התבואה‪,‬‬ ‫כלומר עובד בהפרדת הקליפות מגרעיני החיטה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור לרתום יחד לעבודה משותפת שור עם חמור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעלי חיים עובדים צריכים לנוח מעבודה בשבת‪.‬‬ ‫הדיִ ש? התבוננו בתצלום והסבירו‪ .‬תוכלו להיעזר גם במילון‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מהי עבודת ַ‬ ‫ב‪ .‬שערו והסבירו‪ ,‬מדוע אוסרת התורה "לחסום שור בדישו"?‬ ‫בחרו וענו על ‪ 3‬או על ‪:4‬‬ ‫‪ .3‬התורה אוסרת לרתום סוס וחמור לעבודה משותפת‪ .‬שערו‪ ,‬מה יקרה אם‬ ‫ירתמו סוס וחמור לעגלת משא ‪ ,‬או יקשרו את שניהם יחדיו למחרשה בזמן‬ ‫החריש?‬ ‫מדברים על זה‬

‫מה יחסה של התורה לבעלי חיים המשרתים את האדם?‬

‫‪ 114‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ּוט ִע ָינה‬ ‫ִהלכות ְּפ ִר ָיקה ְ‬ ‫בחומש שמות כתוב‪:‬‬ ‫"כי ִת ְר ֶאה ֲחמוֹ ר שׂ ֹנַ ֲא ָך ר ֵֹבץ ַּת ַחת ַמ ּ ָׂשאוֹ וְ ָח ַד ְל ָּת ֵמ ֲעזֹב לוֹ ָעזֹב ַּת ֲעזֹב ִע ּמוֹ "‪.‬‬ ‫ִּ‬ ‫(שמות פרק כג‪ ,‬פסוק ה)‬

‫˘‬

‫בקיצור שולחן ערוך‪ 1‬כתוב‪:‬‬ ‫יה ַמ ּ ָׂשא ָה ָראוּ י‬ ‫ִמי ׁ ֶש ּ ָפ ַגע ַּב ֲח ֵברוֹ ַּבדֶּ ֶר ְך ְוּב ֶה ְמ ּתוֹ רוֹ ֶב ֶצת ַּת ַחת ַמ ּ ָׂש ָא ּה‪ֵּ ,‬בין ׁ ֶש ָהיָ ה ָע ֶל ָ‬ ‫יה‪,‬‬ ‫יה יוֹ ֵתר ִמ ַּמה ׁ ֶש ָראוּ י ָל ּה‪ֲ ,‬ה ֵרי זֶ ה ְמ ֻצ ֶ ּוה ְל ַס ְ ּיעוֹ ִל ְפרֹק ֵמ ָע ֶל ָ‬ ‫ָל ּה‪ֵּ ,2‬בין ׁ ֶש ָהיָ ה ָע ֶל ָ‬ ‫יח ֶאת ֲח ֵברוֹ ְּב ַצ ַער וְ יֵ ֵל ְך לוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪ָ ,‬עזֹב ַּת ֲעזֹב ִע ּמוֹ ‪ .‬וּ ְל ַא ַחר ׁ ֶש ּ ָפ ַרק‪ ,‬לֹא יַ ִּנ ַ‬ ‫יח ֶאת ַח ֵברוֹ‬ ‫יה (את המשא)‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ָ ,‬ה ֵקם ָּת ִקים‪ .‬וְ ִאם ִה ִּנ ַ‬ ‫יַ ֲעזוֹ ר לוֹ ַל ֲחזוֹ ר וְ ִל ְטעוֹ ן ָע ֶל ָ‬ ‫וְ לֹא ָפ ַרק וְ לֹא ָט ַען‪ִּ ,‬ב ֵּטל ִמ ְצוַ ת ֲעשֵׂ ה וְ ָע ַבר ַעל ִמ ְצוַ ת לֹא ַת ֲעשֶׂ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ ,‬לֹא ִת ְר ֶאה‬ ‫ֶאת ֲחמוֹ ר ָא ִח ָ‬ ‫יך וְ גוֹ '‪( .‬סימן קפט א)‬ ‫קיצור שולחן ערוך‪ – 1‬הוא קיצור של ספר כללים וַ ֲהלָ כוֹ ת שאותם אנחנו מקיימים‪ .‬רבי יוסף קארו שחי‬ ‫בצפת לפני כ־‪ 400‬שנים‪ ,‬חיבר את הספר ומאוחר יותר נערכה מהדורה מקוצרת הנקראת בשם‪" :‬קיצור‬ ‫שולחן ערוך"‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ַמ ּ ָׂשא ָה ָראוּי לָ ּה ‪ -‬משא שאינו כבד ִמ ַדי עבורה‪.‬‬

‫ֶעזרה ְלסוס ולעגלון‬ ‫"סוּ ִסים ַה ּמוֹ ׁ ְש ִכים ַּב ֲע ָג ָלה וְ ִה ִגּיעוּ ְל ָמקוֹ ם ְמ ֻק ְל ָקל אוֹ ְל ַהר ָ ּגבוֹ ַּה‪ ,‬וְ ֵאינָ ן יְ כוֹ ִלין ִל ְמ ׁשֹ ְך‬ ‫ְּב ִלי ֵעזֶ ר‪ִ ,‬מ ְצוָ ה ַל ֲעזוֹ ר ַאף ַל ָּנ ְכ ִרי ִמ ּׁשוּ ם ַצ ַער ַּב ֲע ֵלי ַחיִ ים‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא יַ ֶּכה אוֹ ָתם ַה ָּנ ְכ ִרי‬ ‫(קיצור שולחן ערוך ‪ ,‬סימן קצ"א סעיף ב)‬ ‫ַמ ָּכה ַר ָּבה ִל ְמ ׁשֹ ְך יוֹ ֵתר ֵמ ֲא ֶֹשר ְּבכ ָֹחם"‪.‬‬ ‫˘‬

‫"‪...‬וְ ֵכן ְּבנֵ י ֲחבוּ ָרה ׁ ֶשנּ וֹ ְס ִעין ַּב ֲע ָגלוֹ ת‪ ,‬וְ ֵא ַרע ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֵאיזֶ ה ִק ְלקוּ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּצ ִר ְ‬ ‫יך‬ ‫ִל ׁ ְשהוֹ ת ְמ ַעט ְל ַת ֵקן‪ֵ ,‬אין ֲח ֵב ָריו ַר ּׁ ָש ִאים ִל ּ ָפ ֵרד ִמ ֶּמנּ וּ ‪ֶ ,‬א ָּלא ִאם ֵּכן ָצ ִר ְ‬ ‫יך ְל ִה ְת ַע ֵּכב‬ ‫ַה ְר ֵּבה יוֹ ֵתר ִמדַּ י"‪( .‬סימן קפט ו)‬

‫םייח ילעב רעצ ‪115‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"פ ִר ָיקה" לפי הכתוב בחומש שמות?‬ ‫‪ .1‬מהי מצוות ּ ְ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬למי עוזר המקיים מצוַ ות פריקה לפי הקטע הראשון ב"שולחן ערוך"?‬ ‫העתיקו את המשפטים המתאימים‪.‬‬ ‫"ט ִעינָ ה" לפי הקטע הראשון ב"שולחן ערוך"?‬ ‫ב‪ .‬מהי מצוות ְ‬ ‫‪ .3‬מה דעתכם? אדם פוגש שני חברים ושני חמורים‪ .‬האחד טוען משא על גב‬ ‫חמורו והשני פורק משא מחמורו‪ .‬למי עליו לעזור קודם? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ באילו מקרים חובה לעזור אפילו לגוי לדחוף עגלה לפי הקטע השני‬ ‫‪ .4‬א‪ֵ .‬‬ ‫ב"שולחן ערוך"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע חשוב לקיים מצוָ וה זו?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬האם לדעתכם מתן עזרה לנהג שמכוניתו נתקעה בדרך קשור לקטע האחרון‬ ‫מ"קיצור שולחן ערוך"?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם יש קשר בין מצוַ ות "גמילות חסדים" לעזרה כזאת? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫ברחבי הארץ ארץ קיימות עמותות כגון "צער בעלי חיים" או "תנו לַ חיות לִ ְחיות"‪ .‬הן אוספות‬ ‫ּומסּפקות להם מקלט‬ ‫ְ‬ ‫בעלי חיים שבעליהם נטשו אותם או בעלי חיים שחלילה התעללו בהם‬ ‫והגנה‪ .‬הן מעודדות אימוץ חיות מחמד‪( .‬חלק ממפעילי מקלטים לחיות עובדים בהתנדבות)‪.‬‬

‫‪ 116‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מתוך‪ :‬חוק צער בעלי חיים במדינת ישראל‬

‫לא יְ ַענֶ ה אדם בעל־חיים‪ ,‬לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי‪.‬‬ ‫יש ֶסה אדם בעל־חיים אחד בבעל־חיים אחר‪.‬‬ ‫לא ׁ ַ‬ ‫לא יארגן אדם תחרות קרבות בין בעלי־חיים‪.‬‬ ‫לא יעביד אדם בעל־חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני‪.‬‬ ‫לא יעביד אדם בעל־חיים עד כדי אפיסת כוחות‪.‬‬ ‫לא יומת בעל־חיים‪ ,‬אלא אם כן נתן ַה ִמנְ ַהל ַה ֶ ּו ֶט ִרינָ ִרי היתר לכך‪.‬‬ ‫(נחקק על ידי כנסת ישראל)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ :‬מדוע היה צורך בחוק מיוחד להגנה על בעלי החיים במדינת ישראל?‬ ‫‪ .2‬כיצד דאגו המחוקקים לבעלי החיים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה משותף לסעיף השני ולסעיף השלישי בחוק?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לסעיף הרביעי ולסעיף החמישי?‬ ‫ג‪ .‬מה משותף לסעיף השני ולסעיף השישי?‬ ‫‪ .4‬כיצד צריך לנהוג בבעלי חיים לפי הכתוב בקיצור שולחן ערוך?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬השוו בין חוקי התורה ובין הכתוב בקיצור שולחן ערוך לבין חוק צער בעלי‬ ‫חיים שחוקקה כנסת ישראל‪ .‬מצאו סעיפים מקבילים ורשמו אותם זה לצד זה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה למדתם מההשוואה?‬

‫םייח ילעב רעצ ‪117‬‬

‫ִּבּיּות ַּב ֲעלי חיים ‪ /‬גיא דֹור‬ ‫בסביבתנו‪ .‬אנחנו מקבלים כמובן‬ ‫ֵ‬ ‫ ‪ 1‬התרגַ לנו לראות את הכלבים והחתוּלים החיים‬ ‫כבהמת משׂ א ואת סוס‬ ‫במקרר‪ ,‬את עבודת החמור ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הנמצא‬ ‫ָ‬ ‫מאליו את חלב הפרה‬ ‫ֵ‬ ‫לחלק בלתי נפרד מחיי היום־יום של האדם‪.‬‬ ‫המירוצים‪ .‬החיות הפכו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫אלפי שנים היו כל בעלי החיים חיוֹ ת‬ ‫‪ 2‬כיצד ומתי ִ ּביֵ ית האדם את בעלי החיים? לפני ֵ‬ ‫ַ ּבר‪ .‬באותה תקופה רחוקה האדם לא חי ביישובי ֶקבע‪ ,‬אלא נָ דד ממקום למקום‬ ‫במהלך נדוּדיו‪ .‬במשך הזמן התחיל האדם להתיישב‬ ‫שצד ֲ‬ ‫ובעלי חיים ָ‬ ‫ואכל צמחים ֲ‬ ‫ולגדל בעלי חיים‪ .‬יש האומרים‬ ‫ֵ‬ ‫במגורי קבע‪ ,‬ואז גם התחיל לעסוק בחקלאוּת‬ ‫שבהתחלה לקח אליו האדם את הגוּרים של בעלֵ י החיים והם נדד ּו איתו ואכלו‬ ‫התועלֶ ת שהוא יכול‬ ‫ֶ‬ ‫שא ִריות מזונו‪ ,‬וכך הוא למד להכיר את בעלי החיים ואת‬ ‫את ֵ‬ ‫שהביות של בעלי החיים התחיל כאשר אזוֹ רים שהיה‬ ‫ִּ‬ ‫להפיק מהם‪ ,‬ויש האומרים‬ ‫יבש והוּרגש בהם מחסוֹ ר במזון‪ .‬אז למדו‬ ‫בהם ֶש ַפע של מזון ומים התחיל ּו להתיַ ֵ ּ‬ ‫שאריות המזון של בני האדם‪ ,‬וכך שָׂ רד ּו ונשארו לחיות‬ ‫בעלי החיים לאכוֹ ל את ֵ‬ ‫בקרבתם‪ .‬כך או כך‪ ,‬תהליך הביוּת נמשך זמן רב‪ ,‬ולמעשה הוא נמשך עד היום‬ ‫ָ‬ ‫ויימשך גם ְ ּב ָעתיד‪.‬‬ ‫ובעדרים‬ ‫ָ‬ ‫בלהקות‬ ‫ֲ‬ ‫מטבעם וחיים‬ ‫לביֵ ית בעלי חיים שהם ַחברוּתיים ִ‬ ‫‪ 3‬קל יותר ַ‬ ‫ונראה שהם הראשונים שבוּיתו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שבראֹשם עומד מנהיג‪ ,‬כמו הכבשׂ ים והעזים‪,‬‬ ‫ בעלי החיים שהאדם גידל וטיפח נעשו במשך השנים שוֹ נים מחיות הבר‪ .‬האדם‬ ‫הרבה אותם ואף‬ ‫לצרכיו‪ .‬הוא ָ ּ‬ ‫לימד את בעלי החיים לציֵ ית לו‪ .‬הוא רתם אותם ָ‬ ‫פיתח זָ נים חדשים שלא נמצא ּו בטבע‪ .‬חלק מהחיות המבוּיָ תות שימשו מקור‬ ‫ַ‬ ‫בצ ֶמר ובעורות‬ ‫מזון לאדם‪ ,‬כגון חלב‪ ,‬בשר‪ ,‬ביצים ודבש‪ .‬האדם השתמש ֶ‬ ‫ליצירת אריגים וחפצים שונים שנלקחו מהחיות‪ .‬אבל בני האדם ביְ יתו גם‬ ‫כבדים‪ ,‬ביצוע‬ ‫מטלות שונות‪ ,‬כגון נשׂ יאת משאות ֵ‬ ‫בעלי חיים כדי שימלאו ַ‬ ‫מפרכות כמו ֲחרישת השדה על ידי השור והחמור‪ ,‬ושימוּש בהם‬ ‫עבודות ָ‬ ‫המדבר" בשל עמידוּתוֹ‬ ‫לצורך תחבוּרה‪ .‬הגמל‪ ,‬למשל‪ ,‬נבחר להיות "ספינַ ת ִ‬ ‫המדבר הקשים‪.‬‬ ‫בתנאי ִ‬ ‫ֵ‬

‫‪ 118‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אלפי שנים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הכלֶ ב‪ ,‬המלוֶ וה אותנו זה‬ ‫‪ 4‬החיָ ה המבוּיֶ ֶתת הקרובה ביותר לאדם היא ֶּ‬ ‫שמש כשומר‪,‬‬ ‫ונאמנותו הרבה הוא יכול לַ ֵ‬ ‫והריח המפוּתחים ֱ‬ ‫לחושי השמיעה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הודות‬ ‫לא ְמנוֹ לגלות סמים וחומרי נֵ פץ‪ ,‬להנחוֹ ת עיוורים ומוּגבלים‪ ,‬ואפשר גם‬ ‫אפשר ַ‬ ‫רעידת אדמה או לאחר‬ ‫ַ‬ ‫המאתר אנשים לכוּדים בבתים לאחר‬ ‫ֵ‬ ‫לש ֵמש מציל‬ ‫לאמנו ַ‬ ‫ַ‬ ‫פיגו ַּע‪.‬‬ ‫המאפיְ ינוֹ ת את החיות המבוּיָ תות‪ .‬רוב בעלי החיים שבּ וּיתו‬ ‫ַ‬ ‫‪ 5‬ישנן כמה תכונות‬ ‫בטבע‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬האדם פיתח זָ נים של בעלֵ י‬ ‫קטנים מזַ נים מקבילים להם ֶ‬ ‫הבחנה בין סוּסי ֵמירוץ‪ ,‬שצריכים‬ ‫חיים שיתאימו לתפקידם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא עשה ָ‬ ‫כבדים יותר וחזקים‪ .‬רבות מהחיות‬ ‫להצטיֵ ין בקלילוּת‪ ,‬לבין סוסי עבודה‪ ,‬שהם ֵ‬ ‫לא שמר ּו על התכוּנה המאפיֶ ינת את חיות הבר‪ :‬לברוֹ ַח כשסכנה מתקרבת‪ .‬הם‬ ‫ועקב כך יֵ ֶצר ההגנה העצמית נֶ חלש אצלם‪.‬‬ ‫התרגל ּו לכך שהאדם מגֵ ן עליהם‪ֶ ,‬‬ ‫(נכתב על פי המאמר‪" :‬מחיות בר אל חיות בית"‪ ,‬מאת מיכל פורת ומיכל ברושי‪ ,‬טבע וארץ ‪)1991‬‬

‫חיות ֶמ ֶשק‬

‫םייח ילעב רעצ ‪119‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫פסקאות ראשונה עד שלישית‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד החל הביוּת על פי המידע שלפנֵ יכם? כתבו בשני סעיפים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונות זו מזו ההשערות על תחילַ ת הביוּת?‬ ‫מטבעם וחיים‬ ‫חברותיים ִ‬ ‫ִ‬ ‫שקל יותר לביֵ ית בעלי חיים שהם‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוּב ַ‬ ‫בקבוּצוֹ ת שבראשן עומד מנהיג‪ .‬שערו מדוע‪ ,‬וכתבו את השערתכם‪.‬‬ ‫שהקנה האדם לבעלי החיים המבוּיָ תים?‬ ‫‪ .3‬מהי לדעתכם התכונה החשובה ביותר ִ‬ ‫נמקו‪.‬‬ ‫האוסר על‬ ‫ֵ‬ ‫שעשוע‪ .‬האם לדעתכם צריך לקבוע חוק‬ ‫ַ‬ ‫‪ .4‬בני אדם ְמ ַאלפים חיות לצורך‬ ‫כך? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫פסקה רביעית‬ ‫‪ .5‬מהו השימוּש שעושה האדם בבעלי חיים מבוּיָ תים? כתבו את כל השימושים‬ ‫בקטע והוסיפו שימושים אחרים הידועים לכם‪.‬‬ ‫המופיעים ֶ‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו בנושא אחד ודונו ביניכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬מוצא הכלבים מזאבים‪ .‬היום יש כלבים רבים‪ ,‬ואילו מספרם של הזאבים‬ ‫הפראיים שנותרו בטבע הולך ופוחת‪ .‬האם הדבר מעיד על כך שהזאבים שבחרו‬ ‫להתביית והתקרבו לבני האדם עשו בחירה מוצלחת? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בני האדם מכנים את הכלב‪" ,‬ידידו הטוב ביותר של האדם"‪ .‬הם מטפלים‬ ‫בכלבים ומשתמשים בהם לצרכים שונים‪ .‬האם לדעתכם גם הכלבים מכנים‬ ‫בינם לבין עצמם את האדם "ידידו הטוב ביותר של הכלב"?‬ ‫נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.40‬‬ ‫ ‬

‫מדמיינים וכותבים‬

‫כתבו ויכו ַּח דמיוני בין שתי חיות‪ ,‬האחת מבוּיֶ תת והשנייה חיית ַ ּבר‪ .‬כל אחת מהן‬ ‫שלה עדיף‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫חברתה שסגנון החיים‬ ‫מנסה לשכנע את ֶ‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת דו־שיח‬

‫עבדו בזוגות או בקבוצות‪.‬‬ ‫‪ .1‬הקדישו זמן למחשבה על נימוקים אפשריים שיתאימו לכל אחת מהחיות‬ ‫בוויכוח וכתבו אותם במחברתכם‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫‪ 120‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .2‬דונו ביניכם מהם הנימוקים המשכנעים ביותר‪.‬‬ ‫‪ .3‬רכזו בכתב את כל נימוקי השכנוע החזקים ביותר של כל חיה בנפרד‪.‬‬ ‫ ‬

‫דו־שיח הוא שיחה המתקיימת בין שניים‪ .‬המילה דו מקורה בשפה הארמית‪,‬‬ ‫ופירושה‪ :‬שניים‪ .‬בכתיבת דו־שיח משתמשים במירכאות ובנקודתיים‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫חתול פתח ואמר‪" :‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫ ‬ ‫הקוף ענה‪:‬‬ ‫‪ .4‬עתה כתבו או הקלידו את דו־השיח‪ .‬היעזרו בנימוקים השונים שעלו בשיחה‬ ‫המקדימה‪.‬‬ ‫‪ .5‬אחרי שתסיימו את הכתיבה‪ ,‬הציעו לחבריכם לקרוא ולהציע שיפורים‪.‬‬ ‫‪ .6‬תקנו בהתאם להצעותיהם‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫זברה‪ ,‬חיית בר‬

‫חמור‪ ,‬בעל חיים מבויָ ת‬

‫םייח ילעב רעצ ‪121‬‬

‫כיצד מנסחים כללים?‬ ‫כללים כותבים בצורת ִס ְד ַרת הֹוראות‪.‬‬ ‫כותבים כל כלל במשפט קצר אחד‪.‬‬ ‫צורות הפועל השכיחות‪ ,‬כלומר המופיעות לעתים קרובות בניסוח הכללים‪ ,‬הן אלה‪:‬‬ ‫(אל ִּתגְ זֹר)‪.‬‬ ‫זֹורנָ ה)‪ ,‬צורת הפועל השלילי ַ‬ ‫צורת הציווי (ּגְ זֹר‪ּ ,‬גִ זְ ִרי‪ּ ,‬גִ זְ רּו‪ּ ,‬גְ ְ‬ ‫שם הפועל‪ ,‬כשמו כן הוא‪ ,‬הוא מייצג את הפעולה המובעת בפועל‪ ,‬והוא מתחיל תמיד‬ ‫באות ל'‪ :‬לרקוד‪ ,‬לשבת‪ ,‬לפנות‪ ,‬להאכיל‪ ,‬להתלבש‪.‬‬

‫‪ .4‬קראנו כללים וחוקים להתנהגות כלפי בעלי חיים‪ .‬נסחו ‪ 5‬כללים כאלה‪ .‬אם‬ ‫תרצו תוכלו להיעזר בכתוב ב"חוק צער בעלי חיים"‪ ,‬בחוקי התורה ובכתוב‬ ‫ב"קיצור שולחן ערוך"‪.‬‬ ‫המשיכו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫שימוש בצורת הציווי בכתיבת כללים‬

‫שימוש בשם הפועל בכתיבת כללים‬

‫ַא ְפ ׁ ְשר ּו לבעלי החיים שעובדים לנוח‬

‫יש לְ ַא ְפ ׁ ֵשר לבעלי החיים שעובדים לנוח‬

‫הכנת כרזה ‬

‫הכינו ְּכ ָרזָ ה המעודדת יחס טוב לבעלי חיים (תוכלו להכינה גם בעזרת המחשב)‪.‬‬ ‫חשוב שהכרזה תציג במשפט אחד רעיון או הצעה לשמירה על זכויות בעלי‬ ‫החיים באופן ענייני‪ ,‬קצר ומעניין‪.‬‬ ‫בדקו‪:‬‬ ‫ •האם הכרזה מושכת תשומת לב?‬ ‫ •האם המשפט שכתבתם משכנע?‬ ‫ •האם פניתם ישירות לילדים?‬ ‫ •האם עשיתם שימוש באיורים או בצילומים?‬ ‫ •תלו את עבודותיכם במסדרון בית הספר‪.‬‬

‫‪ 122‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫ספר הג'ונגל‬ ‫רודיארד קיפלינג‬ ‫תרגום‪ :‬יואב כץ‪ ,‬הוצאת מודן‬

‫לפני שמתחילים לקרוא‬

‫גלשו באינטרנט וקראו באתר "דף דף" את תולדות‬ ‫חייו של רודיארד קיפלינג‪.‬‬ ‫כתבו פרטים חשובים הנוגעים לחייו בהודו‪.‬‬ ‫במהלך הקריאה‬

‫בחרו אירועים נוגעים ללב מחייו של מוגלי וקראו‬ ‫בקול רם בהטעמה לפני הכיתה‪.‬‬ ‫הציעו נושא לשיחה לאירוע שבחרתם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו באחד משני הנושאים שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם אפשר לראות בהתנהגות בעלי החיים בסיפורים רמז לתכוּנוֹ ת של בני‬ ‫אדם? הביאו דוגמאות מהספר להוכחת דבריכם‪.‬‬ ‫‪" .2‬ספר הג'ונגל" כולל חמישה סיפורים‪ .‬מה אתם מעדיפים‪ :‬סיפור אחד הנפרשׂ‬ ‫על פני הספר כולו או ספר שיש בו כמה סיפורים? הסבירו‪.‬‬

‫םייח ילעב רעצ ‪123‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו באחת האפשרויות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו משחק טריוויה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הכינו כרטיסי שאלות למשחק טריוויה‪ .‬אפשר להכין במחשב ולהדפיס לפי‬ ‫הדוגמה להלן‪:‬‬ ‫מי הציל את‬ ‫מוגלי מהטיגריס‬ ‫שיר חאן?‬ ‫א‪ .‬טבאקי התן‬ ‫ב‪ .‬עם הקופים‬ ‫ג‪ .‬קא הנחש‬ ‫ד‪ .‬אמא זאבה‬

‫ב‪ .‬אחד המשתתפים ישמש כמנחה – שואל השאלות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חבר אחר ירשום את מספר הנקודות שצברו החברים בקבוצה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אפשר להקציב זמן לתשובה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המנצח הוא מי שענה על הכי הרבה שאלות‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו את חוקי הג'ונגל על מגילה שעוצבה מבריסטול‪.‬‬ ‫עטרו באיורי בעלי חיים (תוכלו לחפש בגוגל תמונות ולהדפיס)‪ .‬תלו בכיתה‪.‬‬ ‫(ת ְצ ֵרף)‪.‬‬ ‫‪ .3‬צלמו במכונת צילום את העטיפה הקדמית‪ .‬צבעו והכינו פאזל ַּ‬

‫‪ 124‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אתי ֶא ְתכֶ ם‬ ‫וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫ֶאל ַא ְד ַמ ְתכֶ ם‬ ‫(יחזקאל לו‪)24 ,‬‬

‫עולים מתימן במעברה‬

‫מעפילים מועברים לחוף תחת אפם של השליטים הבריטים‬

‫שיעור בעברית לעולים בחיק הטבע‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪125‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••לפני ‪ 2,600‬שנים כבש מלך בבל (עירק של ימינו) את ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הוא החריב את בית המקדש והגלה את התושבים‬ ‫לבבל‪ .‬אף שהגולים היכו שורשים בבבל וחייהם במקום החדש‬ ‫היו טובים‪ ,‬הם התגעגעו לארץ ישראל וחלמו לשוב אליה‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לחיות בה ולבנות את בית המקדש‪ .‬במדור תמצאו מובאות‬ ‫מספר יחזקאל ומספר תהילים בתנ"ך; וכן מובאה מסידור‬ ‫התפילה‪ .‬תלמדו על מחשבותיהם ורגשותיהם של הגולים‪.‬‬ ‫••לאחר מכן‪ ,‬נתקדם בזמן ונבין את השוני בין העלייה של יהודי‬ ‫עירק (בבל הקדומה) בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫לבין העלייה לאחר הקמת המדינה‪ .‬נקרא את קטעי המידע‬ ‫"העלייה מעירק בעשור שקדם להקמת מדינת ישראל והעלייה‬ ‫הגדולה לאחר הקמתה"‪.‬‬ ‫••נקרא את הסיפור ההיסטורי "עד עמוד התלייה" מאת יהודה‬ ‫אשל‪ .‬הסיפור מתרחש בעירק‪ ,‬בימים שלפני הקמת מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬נבחן גם כיצד עזר לנו הקטע המידעי להבין את הסיפור‪.‬‬ ‫••עלייתם של יהודי אתיופיה למדינת ישראל היתה רצופת קשיים‬ ‫וסבל‪ .‬נלמד על כך מעדותו של משה "ללכת לירושלים"‪.‬‬ ‫••יש האומרים שילדים עולים מסתגלים ומתאקלמים בקלות‬ ‫רבה יותר ממבוגרים‪ -‬האומנם כך הדבר? נחשוב על כך כאשר‬ ‫נקרא את הסיפור‪" :‬כיכר השמחה וכיכר העצב" מאת נורית‬ ‫זרחי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד מאפיינים של השירה בתנ"ך‪.‬‬ ‫••נלמד על תפקידה של ו' ההיפוך‪.‬‬ ‫מּובאֹות ‪ - 1‬ציטוטים‬ ‫ָ‬

‫‪ 126‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ספר יחזקאל נמצא בקובץ "נביאים אחרונים" בתנ"ך‪ .‬הנביא יחזקאל חי לפני חורבן בית המקדש‬ ‫השכבה העשירה והמשפיעה ביהודה‪ .‬בגולה עודד יחזקאל‬ ‫הראשון‪ .‬הוא יצא לגָ לוּת ָ ּב ֶבל יחד עם ׁ ִ‬ ‫את העם וחיזֵ ק את תקוותוֹ שיבוא יום‪ ,‬והעם יחזור לארצוֹ ‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחר שבעים שנים‪ ,‬כבש‬ ‫ליהודי בבל הזדמנות לשוב לארץ‪ .‬קבוצה גדולה של‬ ‫ֵ‬ ‫כּ ֶורש מלך פרס את ממלכת בבל‪ .‬כּ וֹ ֶרש נתן‬ ‫השני‪.‬‬ ‫גולים ָש ָבה לירושלים ובנתה את בית המקדש ֵ‬

‫"וְ ָל ַק ְח ִּתי ֶא ְת ֶכם ִמן ַהגּ וֹ יִ ים ‬ ‫וְ ִק ַּב ְצ ִּתי ֶא ְת ֶכם ִמ ָּכל ָה ֲא ָרצוֹ ת ‬ ‫אתי ֶא ְת ֶכם ֶאל ַא ְד ַמ ְת ֶכם‪".‬‬ ‫וְ ֵה ֵב ִ‬

‫[גויים ‪ -‬עמים]‬ ‫[וקיבצתי ‪ -‬אאסוף]‬

‫(יחזקאל פרק לו‪ ,‬פסוק ‪)24‬‬

‫קיבּ וץ גלוּיוֹ ת הוא המעשה של איסוּף היהודים מכל הגלויות מהארצות שאליהם‬ ‫התפזרו והבאתם לארץ ישראל‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אל מי מפנה הנביא יחזקאל את דבריו?‬ ‫‪ .2‬בשם מי מדבר הנביא יחזקאל‬ ‫‪ .3‬שערו כיצד הגיבו הגולים לנבואתו של יחזקאל?‬ ‫כדי שנבין מתי נאמרו דבריו של יחזקאל עלינו לשים לב לשוני בין העברית של ימינו‬ ‫לעברית הקדומה שבתנ"ך‪ .‬אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא שימוש בו' ההיּפּוך‪:‬‬ ‫א‪ .‬פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עתיד מציינים התרחשות שקרתה בעבר‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬וַ ּיָ ָקם ‪ָ -‬קם; וַ ּיֵ לֵ ְך – ָהלַ ך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עבר מציינים התרחשות שטרם קרתה‪.‬‬ ‫ֹאכל ; וְ ָׂש ַב ְע ָּת – ִּת ְׂש ַּבע‪.‬‬ ‫ לדוגמה‪ :‬וְ ָא ַכלְ ָּת – ּת ַ‬

‫אתי‪ ,‬לאיזה זמן ְמכַ וְ ונִ ים ַה ּ ְפעלים בדברי יחזקאל?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬וְ לָ ַק ְח ִּתי וְ ִק ַ ּב ְצ ִּתי וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר ללמוד על מצב העם בזמן שהדברים נכתבו?‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪127‬‬

‫"ת ַקע ְּב ׁשוֹ ָפר ָ ּגדוֹ ל ְל ֵחרוּ ֵתנוּ וְ שָׂ א נֵ ס‪ְ 1‬ל ַק ֵּבץ ָ ּג ֻל ּיוֹ ֵתינוּ ‪,‬‬ ‫ְּ‬ ‫וְ ַק ְּב ֵצנוּ יַ ַחד ְמ ֵה ָרה ֵמ ַא ְר ַּבע ַּכנְ פוֹ ת ָה ָא ֶרץ ְל ַא ְר ֵצנוּ ‪.‬‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה' ְמ ַק ֵּבץ נִ ְד ֵחי ַע ּמוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫מתוך תפילת שמונה־עשרה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫נֵ ס‪ 1‬מוט או תורן נישא ובולט‪,‬‬ ‫כדי שייראה מרחוק‪.‬‬ ‫תקע שופר – "‪...‬ישמעו הקול‬ ‫מרחוק ויבואו"‬ ‫(לפי רד"ק)‪.‬‬ ‫המילה נֵ ס מופיעה בתנ"ך‬ ‫במשמעות דגל‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫בתקופת המשנה מופיעה‬ ‫המילה במשמעות מעשה פלא‪.‬‬ ‫(לפי הלשונאי רוביק רוזנטל)‪.‬‬

‫‪ .1‬מה אנחנו מבקשים בברכה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬שלוש פעמים ביום מתפללים היהודים תפילה זו‪ִ .‬חשבו‪ ,‬האם היהודים‬ ‫ַ ּבגלוּיות השונות מצאו בה נחמה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫לברכה גם בימינו? הסבירו דעתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם יש חשיבות ְ ּ‬ ‫‪ .3‬מה הקשר בין דברי יחזקאל בראש עמוד ‪ 127‬לבין הבקשה שבתפילה?‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬העתיקו את המילים משורש קב"ץ מתוך דברי יחזקאל ומהתפילה‪.‬‬ ‫"ק ֵ ּבץ"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה ִ‬ ‫ג‪ .‬אילו מילים נוספות משורש זה אתם מכירים?‬ ‫‪ .2‬המילה ֶא ֶרץ מופיעה בשורה השנייה פעמיים‪ .‬במה שונה משמעות המילה‬ ‫"א ְר ֵצנוּ"?‬ ‫"כנְ פוֹ ת ָה ָא ֶרץ" ממשמעות המילה ַ‬ ‫ָ‬ ‫"ה ָא ֶרץ" בצירוף ַּ‬ ‫"מ ַק ֵ ּבץ נִ ְד ֵחי ַע ּמוֹ "‪ֵ .‬אילו מהפירושים שלהלן מתאימים לדברי‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בתפילה כתוב‪ְ :‬‬ ‫יחזקאל (בעמוד ‪ 127‬למעלה)?‬ ‫ •מגורש‪ ,‬מסוּלק מארצו‪ ,‬מורחק • תועה‪ ,‬אובד • מרוחק ביותר‪ ,‬מבודד‬ ‫ ב ‪ .‬מה פירוש המילה המודגשת במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫השוער במשחק הכדורגל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ ‪ -‬ניר הו ַּדח מתפקיד‬ ‫ ‪ -‬דודי גר במקום נִ ַידח‪.‬‬ ‫ הסבירו כיצד הבנתם‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשפת יומיום מבטאים שייכות בשתי מילים‪ .‬למשל‪ ,‬המכונית שלו ואילו בכתב‬ ‫משתמשים במילה אחת‪ :‬מכוניתו‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתבו בשתי מילים‪:‬‬ ‫א‪ֵ .‬חרו ֵּתנּ ו‬ ‫ב‪ַ .‬ק ְ ּב ֵצנּ ו‬ ‫‪ 128‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ב‪ּ ָ .‬גלֻ ּיוֹ ֵתינ ּו‬

‫לקראת קריאה‬

‫ •כאשר כבש מלך ָ ּב ֶבל את ירושלים והחריב את בית המקדש הראשון‪ ,‬הוא היגלה לבבל חלק‬ ‫גדול מתושבי ירושלים‪ .‬כעבור ‪ 70‬שנים התגשם חלומם של גולי בבל לשוב לארצם‪ ,‬כאשר‬ ‫כורש מלך בבל כבש את ממלכת בבל והצהיר בשנת ‪ 538‬לפני הספירה (לפנה"ס) שהיהודים‬ ‫הרוצים בכך יכולים לשוב לארצם‪ .‬המזמור שתקראו מביע את תקוותם של הגולים לשוב לארצם‬ ‫ולירושלים‪.‬‬ ‫ • ׁ ִשיר ַה ַמ ֲעלוֹ ת ‪ -‬הוא ביטוי הפותח ‪ 15‬מזמורים בספר תהילים‪ .‬המילה ״מעלות״ פירושה‬ ‫מדרגות‪ .‬ולפיכך רש"י מפרש משפט זה כמקום שבו הלווים היו עומדים על ‪ 15‬מדרגות היורדות‬ ‫מעזרת ישראל לעזרת נשים‪ .‬יש שפירשו את המילה ״מעלות״ מלשון עלייה והם סבורים‬ ‫שמזמורים אלה קשורים לעלייה לארץ‪.‬‬

‫"ׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות‬ ‫ִ‬

‫ ‬

‫ָהיִ ינוּ ְּכח ְֹל ִמים‪.‬‬ ‫ת‪-‬ש ַיבת ִצ ּיוֹ ן‪ 1‬‬ ‫ְּב ׁשוּב יְ הוָ ה‪ֶ ,‬א ׁ ִ‬ ‫וּ ְל ׁשוֹ נֵ נוּ ִר ָּנה‪.4‬‬ ‫ ב ָאז יִ ָּמ ֵלא שְׂ חוֹ ק‪ִ ּ 3‬פינוּ ‬ ‫ִה ְגדִּ יל ה' ַל ֲעשׂ וֹ ת‪ִ 5‬עם ֵא ֶּלה‪.‬‬ ‫ֹאמרוּ ַבגּ וֹ יִ ם ‬ ‫ ָאז י ְ‬ ‫ָהיִ ינוּ שְׂ ֵמ ִחים‪.‬‬ ‫ג ִה ְגדִּ יל ה' ַל ֲעשׂ וֹ ת ִע ָּמנוּ ‬ ‫‪6‬‬ ‫יתנוּ ) ַּכ ֲא ִפ ִיקים ַּב ֶּנ ֶגב‪.‬‬ ‫(ש ִב ֵ‬ ‫ ד ׁש ָוּבה יְ הוָ ה‪ֶ ,‬את־שבותנו ׁ ְ‬ ‫ְּב ִר ָּנה יִ ְקצֹרוּ ‪.‬‬ ‫ ה ַה ּז ְֹר ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ‬ ‫נֹשֵׂ א ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּז ַרע‪.‬‬ ‫ו ָהלוֹ ְך יֵ ֵל ְך ָוּבכֹה ‬ ‫נֹשֵׂ א ֲא ֻל ּמ ָֹתיו‪.8‬‬ ‫ ּבֹא יָ בֹא ְב ִר ָּנה ‬ ‫‪2‬‬

‫(תהילים פרק קכו)‬

‫ׁ ִש ַיבת ִציּוֹ ן‪ - 1‬החזרה לארץ‬ ‫ישראל‬ ‫ָהיִ ינ ּו ְּכחֹלְ ִמים‪ – 2‬חשבנו שאנחנו‬ ‫חולמים‪ .‬לא האמנו שהחלום‬ ‫לשוב לארצנו הולך ומתגשם‪.‬‬ ‫שְׂ חוֹ ק‪ - 3‬צחוק‪.‬‬ ‫ִר ָ ּנה‪ – 4‬קול זמרה‬ ‫ִהגְ דִּ יל ה' לַ ֲעשׂ וֹ ת‪ - 5‬ה' עשה‬ ‫מעשה גדול ונפלא‪.‬‬ ‫ַּכ ֲא ִפ ִיקים ַ ּב ֶ ּנגֶ ב‪ – 6‬כמו קרקע‬ ‫נחל בנגב היבש שזורמים בו‬ ‫מים בפתאומיות‪.‬‬ ‫נֹשֵׂ א ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּז ַרע‪ - 7‬מחזיק את‬ ‫הכלי שבו נמצאים הזרעים‪.‬‬ ‫ֲאלֻ ּמ ָֹתיו‪ - 8‬האלומות שלו‪.‬‬ ‫אלומה היא קבוצת שיבולים‪.‬‬

‫(מקוצר ובשינויים קלים‪ ,‬מתוך אתר לקסיקון לתרבות ישראל)‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את ההקדמה "לקראת קריאה" ואת המזמור‪.‬‬ ‫א‪ .‬מי הם הדוברים במזמור?‬ ‫ב‪ .‬מהי הבשורה המעוררת את תקוותם?‬ ‫חלק א (מפסוק א עד פסוק ג)‬ ‫‪ .2‬מצאו והעתיקו את הביטויים המביעים את שמחתם של הגולים על הבשורה‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד הגיבו העמים השונים על הבשורה?‬ ‫בחרו את אחת האפשרויות שלהלן ונמקו את בחירתכם‪.‬‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪129‬‬

‫בקנאה ; בהתפעלות; בזלזול; בהערצה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פעמיים חוזרת האמירה "הגדיל ה' לעשות"‪ .‬מה באה החזרה להדגיש?‬ ‫חלק ב (מפסוק ד עד פסוק ו)‬ ‫‪ . 1‬להלן שניים מהפירושים לַ דימוי כאפיקים בנגב‪ .‬קראו אותם‪:‬‬ ‫צמאה למים‪,‬‬ ‫רבי דויד קמחי (רד"ק) מפרש‪" :‬נגב הוא ארץ ֵיבשה‪ ...‬והיא עצמה ֵ‬ ‫דומה‬ ‫ואם יעברו בה אפיקי מים יהיה חידוש גדול וטובה גדולה‪ ,‬כך תשובת גלותנו; ָ‬ ‫הגלות לנגב והישועה לאפיקי מים"‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן־עזרא (רבא"ע) מפרש‪:‬‬ ‫"המשיל הגלות לנגב‪ ,‬שאין שם מים‪ ,‬והישועה כאפיקי מים"‬ ‫ִ‬ ‫‪ . 2‬במה דומים שני הפירושים?‬ ‫‪ . 3‬השלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫ •כשם שהאיכר עצוב ובוכה בעונת הזריעה כך גם‬ ‫ •כשם שהאיכר שמח בזמן הקציר כך גם עם ישראל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ ערכו רשימה של ִ ּביטוּיֵ י עצב וביטויי שמחה ַ ּבמזמור‪ .‬כתבו בשני טורים זה מול זה‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ִ .‬‬ ‫השבים לָ ָא ֶרץ מבבל לעומת ִרגשותיהם בגלות‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬ה ְשו ּו בין ִרגשות ָ‬ ‫ֵהיעזרו בהדרכה בעמוד ‪.14‬‬

‫מים זורמים בנחל גלד בזמן שיטפון‬ ‫בנגב‬

‫נחל אכזב ‪ -‬אין בו מים‬

‫גולשים וצופים‬

‫‪ . 1‬גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬שטפון בנגב ומפל מהמם בערבה‪ .‬צפו בסרטון‪.‬‬ ‫‪ . 2‬מה למדתם מהצפייה על טבעו של השיטפון בנגב‪.‬‬

‫‪ 130‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ַה ְש ָאלָ ה מהי?‬ ‫פֹורה) ‪ -‬משאילה תכונות מדבר אחד לדבר אחר ומקשרת בין שני דברים‬ ‫(מ ָט ָ‬ ‫ַה ְש ָאלָ ה ֶ‬ ‫שונים‪ .‬במזמור קיימת ַה ְש ָאלָ ה של בכי האיכר בזמן הזריעה כאשר עדיין לא ירד גשם‬ ‫והוא חרד משנת בצורת בדומה למצב רוחו העצוב של העם בגלות‪.‬‬ ‫שמחתו של האיכר בעונת קציר מוצלחת מושאלת לשמחתו של העם כאשר ישוב‬ ‫לארצו‪.‬‬

‫ל לדיון‬

‫‪ . 1‬בשנת ‪ ,1948‬הוקמה וועדה לקביעת ההמנון של מדינת ישראל הצעירה‪ .‬הוועדה‬ ‫פנתה לציבור ובקשה הצעות להמנון‪ .‬בין ההצעות שהגיעו היתה הצעת הרבנים‬ ‫לבחור במזמור קכ"ו כהמנון‪.‬‬ ‫נמקו‪ ,‬מדוע מתאים מזמור קכ"ו כהמנון למדינת ישראל?‬ ‫‪" .2‬בשוב ה' את שיבת ציון" הוא המזמור שנוהגים לומר‪ ,‬או לשיר‪ ,‬לפני ברכת המזון‬ ‫בימי שבת‪ ,‬חג ומועד וכן בסעודות שמחה (כגון ‪ -‬ברית מילה או חתונה)‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה אפשר ללמוד מהמנהג הזה על החשיבות שייחסו היהודים בגולה לרעיון‬ ‫המובע במזמור?‬ ‫ב‪ .‬חשבו‪ ,‬מדוע דווקא בסעודות חגיגיות נהגו לומר או לשיר אותו?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫השוו בין פרק קכ"ו בתהילים לבין המנון "התקווה"‪ .‬המופיע בעמוד ‪ 305‬בספר‪.‬‬ ‫אילו תכנים דומים ומקבילים אפשר למצוא ביניהם?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫חשבו על דרך יצירתית – בקבוצות או ביצירה עצמית‪ -‬לסכם את הרעיון‬ ‫שבמזמור‪ .‬תוכלו להתאים לו מנגינה; לחבר ריקוד; לצייר; להכין עבודת קולאז' ;‬ ‫(ראו הסבר בעמוד ‪ 199‬״יוצרים״); לדמיין ולראיין את מחבר המזמור וכדומה‪.‬‬ ‫הציגו לפני הכיתה את עבודותיכם‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫קולאז'‪ –1‬בעברית ֶה ְד ֵ ּבק הוא ציור המורכב מגזרי תמונות בצבעים שונים או פיסות בד והדבקתם על גבי‬ ‫בריסטול או קרטון‪ .‬אפשר להוסיף כיתוב בציור עצמו וכמובן לתכנן את הגודל‪.‬‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪131‬‬

‫ ‬

‫גולשים‪ ,‬צופים ומאזינים‬

‫‪ .1‬לַ מזמור הוּלחנו מנגינות שונות‪.‬‬ ‫א‪ .‬אם תרצו‪ ,‬שיר ּו לפני הכיתה את המנגינה המועדפת במשפחתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גלשו באינטרנט והאזינו לאחד הביצועים של המזמור‪.‬‬ ‫‪ .2‬כדאי לשנן בעל פה את המזמור‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬ ‫בשירה שבתנ"ך מורכב המשפט משתי צלעות (חלקים) או יותר‪.‬‬ ‫בין שתי הצלעות יש קשר של תוכן (בדרך כלל מספר המילים או מספר ההברות שווה בכל צלע)‪.‬‬

‫‪ .1‬א‪ .‬לעתים זהה התוכן בצלע השנייה לתוכן בצלע הראשונה‪ .‬במקרה כזה‬ ‫קוראים למשפט "תקבולת נרדפת"‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ו ִּמ ְב ַחר‪ָ ׁ ‬שלִ ׁ ָשיו ֻט ְ ּבע ּו ְביַ ם־סוּף‪.‬‬ ‫ַמ ְר ְּכבֹת ַּפ ְרעֹה וְ ֵחילוֹ יָ ָרה ַב ָ ּים ‬ ‫ ‬

‫(שירת הים ‪ -‬שמות פרק טו‪ ,‬פסוק ד)‬

‫ב‪ .‬לעתים תוכן הצלע השנייה מנוגד לתוכן הצלע הראשונה‪ ,‬והתקבולת היא‬ ‫תקבולת ניגודית‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫נִ ְרדָּ ם ַ ּב ָ ּק ִציר‪ּ ֵ ,‬בן ֵמ ִב ׁיש‪.‬‬ ‫ ‪ ‬אֹגֵ ר ַ ּב ַ ּקיִ ץ‪ּ ֵ ,‬בן ַמשְׂ ִּכיל ‬ ‫ ‬

‫(משלי פרק י‪ ,‬פסוק ה)‬

‫ג ‪ .‬לעתים התוכן בצלע השנייה משלים את הכתוב בצלע הראשונה‪ ,‬והתקבולת‬ ‫היא תקבולת משלימה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫יה וַ ֲחכָ ם‪.‬‬ ‫ְר ֵאה ְד ָרכֶ ָ‬ ‫ לֵ ְך ֶאל נְ ָמלָ ה ָע ֵצל ‬

‫ ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫מצאו במזמור דוגמה‪:‬‬ ‫א‪ .‬לתקבולת נרדפת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לתקבולת משלימה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לתקבולת ניגודית‪.‬‬

‫‪ 132‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫(משלי פרק ו‪ ,‬פסוק ו)‬

‫לקראת קריאה‬

‫ •עתה נדלג על ‪ 2,500‬שנים ונתקדם במנהרת הזמן לתקופתנו‪.‬‬ ‫ • עיינו בכותרת‪ ,‬כותרת המשנה‪ ,‬הפסקה הראשונה והאחרונה‪ .‬שערו מהו תוכן המידע‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬קראו את הקטע‪:‬‬ ‫‪ .1‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫וחשבו איך אפשר לבררן‪.‬‬ ‫‪ . 2‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה‪ ,‬כתבו אותן ִ‬ ‫‪ .3‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא‪ ,‬ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את‬ ‫הידע שלכם‪.‬‬

‫העלייה מעירק בעשור שקדם להקמת ישראל‬ ‫והעלייה הגדולה לאחר הקמתה‬ ‫‪ 1‬בעשור שקדם להקמת מדינת ישראל הורע מצב היהודים בעירק‪ .‬המורים שהובאו‬ ‫מהארץ ללמד עברית בבתי הספר של הקהילה גורשו על ידי השלטונות‪ .‬נאסר על‬ ‫יהודי עירק לתרום כסף לבניית יישובים עבריים בארץ ישראל‪ ,‬ואלה התומכים‬ ‫בציונות נאלצו לפעול במחתרת‪ .‬בנוסף‪ ,‬נתקלו יהודי עירק בביטויי שנאה‪ ,‬איומים‬ ‫ואלימות ששיאם היה בהתפרצות פרעות נגד יהודי בגדאד ‪ -‬ה״פרהוד״‪ .1‬במשך‬ ‫שלושה ימים השתולל האספסוף‪ ,‬הרג‪ ,‬שדד ובזז‪ ,‬כשבין המשתתפים בהרג גם‬ ‫אנשי כוחות הביטחון של עירק‪ .‬סיכומו של ה״פרהוד״ היה כ־‪ 180‬הרוגים‪ ,‬פצועים‬ ‫רבים ונזק רב לרכוש‪ .‬ה״פרהוד״ גרם להלם ולזעזוע עמוק בקרב יהודי עירק‪ .‬היו‬ ‫אמנם קודם לכן פגיעות ביהודים‪ ,‬אך היה זה מקרה ראשון מזה מאות בשנים של‬ ‫פגיעה המונית מאורגנת ביהודי עירק‪ .‬אותות הזעזוע לא נמחו‪ .‬היהודים חשו‬ ‫שאין ביטחון לחייהם בעירק‪.‬‬ ‫‪ 2‬לאחר ה״פרהוד״‪ ,‬חודש בסתר הקשר עם היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬לעורק הגיעו‬ ‫יהודים ארץ־ישראלים במסגרת הצבא הבריטי כחיילים וכעובדי סולל בונה‪ .‬שליחים‬ ‫נשלחו מהארץ‪ .‬הם ִאמנו את הצעירים היהודים להשתמש בנשק‪ ,‬כדי שאם חלילה‬ ‫תתרחש בעתיד התקפה על היהודים דוגמת ה״פרהוד'' יוכלו היהודים להתגונן‪.‬‬ ‫השליחים הקימו גם מאגרי נשק מוסתרים היטב ומוכנים לשימוש‪ .‬משימה נוספת‬ ‫שהוטלה על השליחים היתה לארגן עלייה חשאית של צעירים לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הברחת יהודים מעירק לארץ לפני קום המדינה‬ ‫‪ 3‬השליחים הביאו את העולים לארץ ישראל בחשאי‪ .‬הם הסתייעו בנהגי "אגד"‪ ,‬שנסעו‬ ‫לעירק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף נשק‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר‪ ,‬בשנת ‪ 1947‬התחילה עלייה מעירק בדרך האוויר‪ .‬שני טייסים אמריקאים הציעו‬ ‫את מטוסם תמורת תשלום להעברת העולים‪ ,‬ובתיאום עם ארגונים ציוניים בעירק‪,‬‬ ‫הגיעו בחשאי שלושה מטוסים לעירק‪ ,‬ועליהם הועלו ‪ 150‬יהודים שעלו לארץ‪.‬‬ ‫‪ ַ 1‬פרהוּד‪ :‬היא ִמילָ ה שמקורה בשפה הכורדית העתיקה‪ .‬היא מורכבת משתי מילים‪ַ ,‬פיר שפירושה פחד‪,‬‬ ‫ֵאימה‪ .‬והוּד שפירושה אלימות כלפי אלה שנשלטים‪.‬‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪133‬‬

‫ ‬

‫העולים הראשונים בקרב יהודי עירק היו צעירים חברי תנועות הנוער‪ ,‬ואחריהם‬ ‫עלו גם בעלי משפחות‪.‬‬

‫ מבצע "עזרא ונחמיה" ‪ -‬מבצע העלאתם של יהודי עירק למדינת ישראל‬ ‫ ‪ 4‬עם הקמת מדינת ישראל‪ ,‬במאי ‪ ,1948‬הוכרז מצב חירום צבאי בעירק‪ ,‬ומצבם של‬ ‫היהודים החמיר‪ :‬התנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק‪ ,‬הוקמו בתי דין צבאיים‪ ,‬ועל‬ ‫מאות יהודים נגזרו עונשי מאסר וקנסות כבדים בעוון השתייכות לפעילות ציונית‪.‬‬ ‫כמה מהם הוצאו להורג בתלייה בכיכרות הערים‪ .‬באותה עת מנתה קהילת יהדות‬ ‫עירק כ־‪ 135,000‬איש‪ .‬בדצמבר ‪ 1949‬בוטל מצב החירום ואלפי יהודים נמלטו בדרך‬ ‫לא דרך לאירן‪ .‬חלק מהם המשיך במסע ועלה לישראל‪.‬‬ ‫‪ 5‬במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" הועלו למעלה מ־‪ 120‬אלף יהודים לישראל‪ .‬המבצע‬ ‫נקרא על שם שני מנהיגים ביהדות בבל שעמדו בראש קבוצות עולים מבבל לארץ‬ ‫ישראל בשנת ‪ 538‬לפני הספירה ‪ -‬עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה‪ .‬ממשלת‬ ‫ישראל חשבה שהגיע הזמן להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בעקבות‬ ‫העברת חוק (ב־‪ 2‬במרס ‪ )1950‬בעירק‪ ,‬לפיו תותר יציאת יהודים מהמדינה בכפוף‬ ‫לכך שיוותרו על אזרחותם העירקית ועל הזכות לשוב לעירק בעתיד‪ .‬המניעים‬ ‫לקבלת החוק אינם ברורים לגמרי‪ ,‬אולם מקובל להניח כי הרצון ליהנות מרכושם‬ ‫של היהודים (אשר רבים מהם היו בעלי הון) והתגברות האיבה ליהודים ככלל‬ ‫שימשו מניעים לעידוד ההגירה‪.‬‬ ‫‪ 6‬הטיסות הראשונות לישראל‪ ,‬שאורגנו בעזרתו של ארגון אמריקאי יהודי ‪ -‬הג'וינט‬ ‫(בהסכמת השלטונות בעירק) ‪ -‬ובוצעו על ידי חברת תעופה אמריקאית‪ ,‬עברו דרך‬ ‫קפריסין‪ .‬עם הגידול במספר היהודים הממתינים לצאת‪ ,‬החלה לפעול רכבת אווירית‬ ‫ישירה מבגדד לנמל התעופה בלוד‪ .‬חלקו העיקרי של המבצע הסתיים ביולי ‪,1951‬‬ ‫ב־‪ 1952‬נשארו בעירק כ־‪ 6,000‬יהודים‪ ,‬ומרביתם היגרו מן המדינה בשנים שלאחר‬ ‫מכן‪ .‬על פי ההערכה‪ .‬נכון להיום לא חיים יהודים בעירק‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬האנציקלופדיה המקוונת‬ ‫של ידיעות אחרונות)‬

‫במטוס בדרך‬ ‫מעירק לישראל‬

‫‪ 134‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מהו נושא הפסקה הראשונה?‬ ‫‪ .2‬העתיקו את ההיגד המתאר את הקשר בין פסקה ‪ 1‬לפסקה ‪:2‬‬ ‫א‪ .‬פסקה ‪ 2‬משלימה את המידע שבפסקה ‪1‬‬ ‫ב‪ .‬הכתוב בפסקה ‪ 2‬מנוגד לכתוב בפסקה ‪.1‬‬ ‫ג‪ .‬הכתוב בפסקה ‪ 2‬הוא תוצאה של הכתוב בפסקה ‪.1‬‬ ‫ד‪ .‬בפסקה כתובות דוגמאות לכתוב בפסקה ‪1‬‬ ‫ערבים זה לזה" היא אמירה שמשמעותה בהקשר לכתוב‪ ,‬כל יהודי‬ ‫‪" .3‬כל ישראל ֵ‬ ‫אחראי ומחויב לשלום כל אחד מבני העם היהודי‪ .‬כיצד קיימו השליחים מארץ‬ ‫ישראל את האמירה הזאת? כתבו בסעיפים‪.‬‬ ‫‪ .4‬במה שונה עליית יהודי עירק לפני הקמת המדינה מעלייתם אחרי שמדינת‬ ‫ישראל קמה? השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫תבחינים‬ ‫אופן העלייה‬ ‫מידת הסיכון‬ ‫מספר העולים‬

‫לפני הקמת מדינת ישראל‬

‫אחרי הקמת המדינה‬

‫‪ .5‬מדוע החליטה מדינת ישראל לקרוא למבצע העלאת היהודים מעירק בשם‪:‬‬ ‫"מבצע עזרא ונחמיה"?‬ ‫‪ .6‬האם תוכלו למצוא קשר בין המזמור בעמוד ‪ 129‬לבין הקטע הזה? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .7‬החליטו לפי איזה עיקרון ִארגן הכותב את המידע בקטע?‬ ‫המאו ָּחר)‪ /‬בעיה ופתרונה ‪ /‬סיבה‬ ‫השוואה ‪ /‬סדר הזמנים (מן המו ְּק ַדם אל ְ‬ ‫ותוצאה‬ ‫ ‬

‫שוחחו ביניכם על בחירתכם והשתדלו להגיע להסכמה‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬כתבו רשימה של המילים שהיו חדשות עבורכם בקטע‪.‬‬ ‫‪ .2‬הסבירו כיצד הבנתם את המשמעות שלהן ‪ -‬מתי נעזרתם בהקשר בקריאה‬ ‫אחורה וקדימה בפסקה?‬ ‫מתי בשורש ומתי במילה או משפחת מילים? מתי במילון?‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪135‬‬

‫עד עמוד התלייה ‪/‬‬

‫יהודה אשל‪,‬‬

‫עיבד‪ :‬יהודה אטלס‬

‫היה זה באחד הימים הראשונים של קיץ ‪ .1942‬שני אנשים זרים נכנסו לבנק היהודי‬ ‫"אדוארד עבודי" שבבגדד‪ .‬הם לבשו בגדי חאקי של נהגים‪ .‬לראשם היו כובעים של‬ ‫"אגד"‪ .‬אפשר היה לראות שהם באו מדרך רחוקה‪.‬‬ ‫המשרת דפק על הדלת של המנהל ואמר‪:‬‬ ‫ אדון סלמאן‪ ,‬שני חיילים מבקשים לראות אותך‪.‬‬‫סלמאן סחייק‪ ,‬המנהל הצעיר של הבנק‪ ,‬קם ויצא אל הבאים‪.‬‬ ‫ שלום ‪ -‬אמר אחד מן השניים בעברית‪.‬‬‫סלמאן לא ידע מה לענות‪ .‬הבאים הרגישו שהוא נבוך‪ .‬אחד מהם פתח לרגע קצה‬ ‫מעילו והראה משהו לסלמאן‪.‬‬ ‫סלמאן היה נבוך עוד יותר‪.‬‬ ‫גבריאל? ‪ -‬שאל פתאום‪.‬‬ ‫ כן‪ ,‬כן‪ ,‬גבריאל‪ .‬גבריאל הוא ששלח אותנו‪.‬‬‫סלמאן הכניס את השניים למשרד שלו‪ ,‬סגר את הדלת והלך להזמין בשבילם תה‪.‬‬ ‫כאשר חזר ‪ -‬מצא בחדר שני ג'נטלמנים מושלמים‪ ,‬לבושים חליפות אנגליות יקרות‪.‬‬ ‫סלמאן קרא למשרת‪ ,‬נתן לו חבילת בגדים ואמר‪:‬‬ ‫ רוץ אל אמי ותגיד לה שתחמם את דוד המים‪ .‬יש לנו אורחים הערב‪.‬‬‫שני האורחים היו חברי קיבוץ מארץ ישראל‪ .‬אחד מהם היה שמריהו גוטמן‪ ,‬חבר‬ ‫קיבוץ נען‪ .‬השני היה עזרא כדורי‪ ,‬יליד עירק‪ ,‬שעלה לארץ בגיל ‪ ,12‬חבר קיבוץ מעוז‬ ‫חיים‪ .‬שניהם באו לעירק כשליחים של היישוב העברי בארץ‪ ,‬כדי להקים בה מחתרת‬ ‫ציונית וכדי לפעול למען העלייה של יהודי עירק לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הם הגיעו עם שיירה של חיילים בריטים שנסעו מארץ ישראל לעירק‪ .‬רק המפקד‬ ‫היהודי של השיירה ידע את הסוד שלהם‪ .‬כאשר הגיעו לבגדד‪ ,‬יצאו לטייל בעיר יחד‬ ‫עם הנהגים האחרים של "אגד" שהביאו את החיילים‪ .‬בדרך נפרדו משאר הנהגים‬ ‫ונכנסו לבנק "אדוארד עבודי"‪.‬‬ ‫ תוכלו לגור אצלנו – אמרו סלמאן סחייק ואחיו שאול לשליחים ‪ -‬אבל קודם‬‫אנחנו צריכים לבקש רשות מאבא‪.‬‬ ‫ אני מבקש‪ ,‬אמר שמריהו‪ ,‬שתספרו לו את כל האמת‪ :‬מי אנחנו ומה באנו לעשות‬‫כאן‪.‬‬ ‫הבנים סיפרו לאביהם מי הם שני האורחים; אבל לשמריהו לא היה די בכך‪ .‬הוא ביקש‬ ‫להיפגש עם הזקן "בארבע עיניים"‪ .‬הוא סיפר לו כי הם באו לארגן את הצעירים‬ ‫וללמד אותם גם להשתמש בנשק‪ ,‬כדי שיוכלו להגן על עצמם אם יהיו שוב פרעות‬ ‫ביהודי עירק וכדי שיעלו באחד הימים לארץ ישראל‪ .‬הוא הסביר כי התפקיד שלהם‬

‫‪ 136‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫יהיה מסוכן מאוד‪ :‬ממשלת עירק תרדוף אותם; הבריטים ינסו לתפוס אותם; גם‬ ‫רבים מן היהודים בעירק יתנגדו לפעולות שלהם‪ .‬למרות הכול‪ ,‬הם החליטו להישאר‬ ‫ולעשות את המלאכה‪ .‬אם הוא יסכים שיגורו אצלו‪ ,‬אמרו‪ ,‬הוא מסכן את עצמו ואת‬ ‫בני משפחתו‪.‬‬ ‫כאשר דיבר שמריהו‪ ,‬ירדו דמעות מעיניו של הזקן‪ .‬הוא אמר‪:‬‬ ‫ הבית הזה כבר אינו הבית שלי ‪ -‬שלכם הוא; המשפחה הזאת ‪ -‬שלכם‪ .‬אם יהיה‬‫קשה ‪ -‬יעברו עלינו ייסורי גאולה‪ .‬אני יהודי דתי‪ ,‬אני‪ .‬איני יודע אם אתם יודעים‬ ‫מה פירוש ייסורי גאולה‪ .‬אני מאמין לכם שתעשו כל מה שצריך‪ .‬יותר מזה איני רוצה‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫אחר כך קרא לבנים שלו ואמר‪:‬‬ ‫ ילָ ַדי‪ ,‬למען ארץ ישראל ‪ -‬עד עמוד התלייה!‬‫(מעובד מתוך‪" :‬עד עמוד התלייה ‪ -‬עלילות המחתרת הציונית בעירק")‬

‫בית ספר יהודי בבגדד‪ ,‬שנות השלושים של המאה ה־‪20‬‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪137‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כמה שנים לפני קום מדינת ישראל‪ ,‬הגיעו הזרים אל סלמאן?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬המספר מציין שסלמאן היה נבוך‪ ,‬כלומר היסס ונבהל כאשר הזרים פנו אליו‬ ‫בעברית‪ .‬חשבו מדוע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע גברה מבוכתו של סלמאן כשאחד הזרים פתח את מעילו? (שערו‬ ‫לעצמכם‪ ,‬מה היה מתחת למעיל?)‬ ‫ג‪ .‬מדוע מדגיש המספר את מבוכתו של סלמאן?‬ ‫‪ .3‬הזקן ידע שהשליחים פועלים באופן בלתי חוקי‪ .‬מדוע ׳הסתכן' בכך קיבל אותם‬ ‫יפה והיה מוכן לעזור להם?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬למה התכוון הזקן באומרו לילדיו‪ :‬״למען ארץ ישראל עד עמוד התלייה"?‬ ‫‪ .5‬מה הפתיע אתכם בסיפור?‬ ‫קראו‪:‬‬ ‫כאשר חרבה ירושלים וחרב המקדש הראשון‪ ,‬שבנה שלמה המלך‪ ,‬הוגלו חלקים מתושבי‬ ‫יהודה לבבל‪ .‬בספר תהילים פרק קל"ז‪ ,‬מסופר שהם נשבעו ֱאמונים לירושלים‪:‬‬ ‫"אם ֶאשכחך ירושלים תשכח ימיני"‪.‬‬ ‫שבועה זו ליוותה את העם היהודי בכל הגלויות ובכל הדורות‪.‬‬ ‫חּוּפה‪ְּ ,‬ב ֶרגַ ע שמח ּומרגש אומר החתן בקול רם שבועה זו‪ַ .‬מ ְש ָמע‬ ‫לפני שבירת הכוס ַּב ָ‬ ‫שיש קשר בין שמחת חתן וכלה לְ בניין ירושלים‪ .‬בתלמוד הבבלי (ברכות דף ו‪ ,‬עמוד ב)‬ ‫נאמר שבאמירת השבועה החתן כאילו בונה אחת ֵמחורבות ירושלים‪ .‬המשפט הזה מבטא‬ ‫שהשמחה אינה שלמה אם אנחנו לא זוכרים שירושלים עדיין אינה בנויה באופן מלא‪.‬‬ ‫לפי מנהג אשכנז האב אומר משפט זה גם בברית מילה של בנו‪.‬‬

‫‪ .6‬א ‪ .‬כתבו את השבועה במשפט משלכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם תוכלו למצוא קשר בין שבועת היהודים הגולים לבין דבריו של הזקן‬ ‫לבניו? הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫‪ 138‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫עולים פורקים את מטענם‪ַ ,‬מ ְע ֶּב ֶרת שער עלייה ‪ .1949 -‬צילם‪ :‬זולטן קלוגר‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התבוננו בתצלום‪ ,‬תארו מה רואים בו‪.‬‬ ‫‪ .2‬התבוננו בפניה של האישה היושבת על המזוודות‪.‬‬ ‫כתבו‪ ,‬על מה לדעתכם היא חושבת? מה היא מרגישה?‬ ‫‪ִ .3‬אילו היה שם כתב רדיו שהיה רוצה לתאר את המתרחש‪,‬‬ ‫מה היה מספר למאזיניו? הכינו את הכתבה והציגו‪.‬‬ ‫‪ .4‬נסו לשער‪ :‬מדוע קראו לשיכונים הזמניים של העולים ַמ ְע ָ ּב ָרה?‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪139‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫יתא‬ ‫"ב ָ‬ ‫בלִ ָ ּב ּה של ארץ חבש‪ ,‬אתיופיה של ימינו‪ ,‬חיו בני שבט יהודי בשם‪ּ ֵ :‬‬ ‫ישראל"‪ .‬מאז ומעולם הם נכספו וקיו ּו להגיע לירושלים‪ .‬יהודי שבט "ביתא‬ ‫להסתכן ולצאת למסע ארוך כדי להגשים חלום זה‪.‬‬ ‫ישראל" היו מוכנים‬ ‫ֵּ‬

‫ללכת לירושלים ‪ /‬עדותו של משה‪ ,‬עולה מאתיופיה‬ ‫כשהייתי ילד קטן הייתי חולם על ישראל‪ .‬היו לי ציפיות לעלות לארץ‪ .‬אחי הגדול‬ ‫עלה שנים רבות קודם‪ ,‬ואני קיימתי איתו קשר מכתבים‪ .‬חלמתי שיום אחד הוא יבוא‬ ‫וייקח אותי לישראל‪ .‬הייתי יהודי בבית ספר נוצרי‪ ,‬וגם הקללות כלפי היהודים גרמו‬ ‫לי להרגיש לא נעים‪ .‬התחלתי לחשוב על הליכה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הורי סירבו‪ .‬הם פחדו מהצפוי בדרך‪ .‬הם הרי ידעו טוב ממני מה יכול לקרות בדרך‪.‬‬ ‫החלטתי לצאת למסע עם אחי‪ .‬הייתי זקוק לכסף‪ ,‬אבל לא ביקשתי‪ .‬ידעתי שאם‬ ‫אבקש כסף מהורי הם יאסרו עלי לצאת‪ .‬שתקתי‪ .‬ולאחי אמרתי‪" :‬מה שיספיק ‪-‬‬ ‫יספיק‪ ,‬ואלוהים יעזור לנו‪".‬‬ ‫באותו יום אמא שלי ליוותה אותי לגונדר‪ ,‬וכשהגענו לעיר הלכתי לבית הספר והיא‬ ‫הלכה לכיוון אחר‪ .‬לא אמרתי לה שאני הולך לארץ ישראל‪ .‬לא היה לי אומץ להגיד‬ ‫לה‪ .‬ידעתי שאם אספר לה היא תבכה‪ .‬וזה היה גורם לי למשבר‪ ,‬כך שלא הייתי יכול‬ ‫לצאת‪ .‬אז לא סיפרתי לה‪ .‬לאחר זמן כתבו לי לישראל שבאותו יום חיכתה לי אמי‬ ‫עד שעות הערב‪ .‬חיכתה שאחזור מבית הספר‪.‬‬ ‫מגונדר יצאתי עם אחי‪ ,‬והלכנו שלושה־ארבעה ימים לכיוון הבית של סבתא‪ .‬שם‬ ‫המתנו במשך חודש‪ ,‬עד שיתאספו מספיק אנשים ותהיה קבוצה גדולה שישתלם‬ ‫למורי הדרך לקחת אותנו‪ .‬בינתיים הגיע בזמן הזה צבא של הממשלה האתיופית‬ ‫ֵ‬ ‫לאזור‪ .‬השהות במקום הפכה להיות מסוכנת‪ ,‬ואנחנו ברחנו ליערות‪ .‬באתיופיה אסור‬ ‫היה לעבור ממקום למקום ללא אישור‪ ,‬ולנו לא היה אישור‪ .‬אם היינו נתפסים‬ ‫הם לא היו שואלים הרבה ולא מתעניינים יותר מדי‪ .‬היינו נמסרים לממשלה‪ .‬ומי‬ ‫שתפס אותנו היה מקבל את כל הרכוש שלנו כפרס‪ .‬היו פוגעים לא רק בנו‪ ,‬אלא גם‬ ‫במשפחות שהיינו אצלן‪ .‬היינו ביער כשלושה שבועות‪ .‬בלילות היינו מתגנבים לאכול‪.‬‬ ‫ככה העברנו את הזמן‪ .‬ההרגשה ביער לא היתה נעימה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הצבא עזב את המקום ואנחנו יצאנו לדרך‪ .‬היינו שבעה יהודים ושני‬ ‫גברים מהאזור‪ ,‬שמשפחותינו הכירו‪ .‬הם ידעו את הדרך‪ ,‬לכן סיכמנו איתם שייקחו‬ ‫אותנו‪ .‬בהתחלה הם לא רצו לקחת אותי כי הייתי קטן‪ .‬הם אמרו לי שיש יום שלם‬ ‫של הליכה בדרך בלי מים ושזה אמצע הקיץ‪ .‬אמרתי להם‪" :‬יהיה מה שיהיה‪ ".‬יצאתי‬ ‫לדרך ארוכה וידעתי מראש מה יכול לקרות לי‪ ,‬ולא אוותר‪.‬‬ ‫‪ 140‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הלכנו מהר‪ .‬הקצב היה מהיר‪ .‬בשלושה שבועות הגענו‪ .‬אני זוכר את היום הראשון‬ ‫להליכה‪ .‬לא אשכח אותו לעולם! בבוקר שלמחרת לא יכולתי להזיז את השרירים‬ ‫שלי‪ .‬הלכנו בלילה‪ .‬גם בגלל השמש וגם כדי שלא יתפסו אותנו‪ .‬היה לנו אוכל יבש‪.‬‬ ‫האדם שלקח אותנו ידע איפה יש מים ואיפה נובע כל מעיין‪ ,‬כך שלא היתה לנו‬ ‫בעיית מים‪ ,‬אך היינו צריכים ללכת בדרכים עקיפות כדי להגיע למים‪ .‬אם היינו לבד‬ ‫ללא מורה הדרך‪ ,‬היינו מסתכנים‪ .‬היינו עלולים להגיע לאזורים של יערות שאף פעם‬ ‫לא היינו מצליחים לצאת מהם‪ .‬אבל הוא ידע את הדרך והוביל אותנו‪.‬‬ ‫כאשר הגענו לסודן חשבתי שישר אעלה לארץ‪ .‬לא ציפיתי שיכול לקחת חודש‪,‬‬ ‫חודשיים‪ ,‬שנה‪ ,‬שנתיים בסודן‪ .‬כאשר הייתי בסודן לא הרגשתי טוב‪ .‬לא למדתי‪ ,‬לא‬ ‫עשיתי כלום‪ .‬האוכל היה שם שונה‪ ,‬מאוד לא נעים היה שם‪ .‬העמדנו פנים שאנחנו‬ ‫לא יהודים‪ .‬קנינו בשר שהם שוחטים כדי שלא יחשדו שאנחנו יהודים‪ .‬כי יהודים‬ ‫נתנו לכלבים‪ .‬חיינו בתרמית‪.‬‬ ‫אפשר להכיר לפי הבשר הכשר‪ .‬את הבשר ָ‬ ‫בסופו של דבר הגעתי לישראל‪ .‬אני חושב שבדרך למדתי להתמודד עם כל מיני סוגים‬ ‫של בעיות‪ .‬אתה שואל אותי אם אני נזכר בזה לפעמים? איך אני יכול לשכוח אם‬ ‫ההורים שלי עוד שמה? תמיד אני חושב על זה‪...‬‬ ‫(מעובד בשינויים קלים מתוך‪ :‬כמו אור בכד מאת ג' בן־עזר‪ ,‬הוצאת מס‪)1992 ,‬‬

‫גג בית הכנסת היהודי בגונדר‪ ,‬אתיופיה‬ ‫מצבה בבית הקברות היהודי בגונדר‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪141‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע משה לא שיתף את הוריו בתכניותיו לעלות לישראל?‬ ‫‪ַ .2‬א ְתר ּו בקטע וכתבו בסעיפים מהם הקשיים והמכשולים שהיו למשה בדרכו‬ ‫להגשים את חלומו?‬ ‫‪ .3‬מה למד משה על עצמו במהלך המסע? העתיקו את המשפט המתאים‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬מה אתם יודעים על המאמץ והסבל ֶש ָחו ּו יהודי אתיופיה בדרכם לארץ?‬ ‫‪ .2‬בדקו‪ ,‬לפי איזה סדר סיפר משה את סיפור עלייתו ארצה?‬ ‫תוכלו להכין את הכתבה שלהלן בסדר דומה‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫לפניכם שתי הצעות לכתיבה‪ .‬כתבו על אחת מהן לבחירתכם‪.‬‬ ‫‪ . 1‬כתבו כתבה על מישהו או על מישהי שעלו לארץ בילדותם‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת הכתבה‬

‫ •תוכלו להכין את הכתבה כך‪:‬‬ ‫ •אספו מידע על העלייה מארץ מוצאו של העולה ועל דרך הקליטה של‬ ‫עולים אחרים מארץ זו‪ .‬המידע יעזור לכם להכין שאלות לריאיון‪.‬‬ ‫ •בקשו מהעולה שיספר את סיפור עלייתו‪ ,‬הקשיבו‪ ,‬ושאלו מדי פעם שאלות‬ ‫לפי המידע שאספתם‪.‬‬ ‫ •כתבו כתבה מלאה על העולה לפי הסיפור שסיפר ולפי המידע שאספתם‪.‬‬ ‫ •אם תרצו‪ ,‬צלמו את המרואיין או המרואיינת וצרפו את התמונות לכתבה‪.‬‬ ‫הכתבה אמורה לכלול‪:‬‬ ‫ •רקע על ארץ המוצא‬ ‫ •עיקרי הדברים מסיפור עלייתו‪/‬ה‬ ‫ •שתיים־שלוש שאלות ותשובות ישירות מן הריאיון‬ ‫ •משפט מסיים שלכם ככותבי הכתבה‬ ‫ •אם תרצו‪ ,‬צלמו את המרואיין‪/‬נת‬ ‫ •הכניסו לתלקיט לאחר שתתקנו את הטיוטה בעצמכם או בעזרת חבר‬

‫‪ 142‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .2‬מדינת ישראל ארגנה את עלייתם של יהודי אתיופיה בשני מבצעים‪:‬‬ ‫האחד ‪" -‬מבצע משה"‪ ,‬והשני ‪" -‬מבצע שלמה"‪.‬‬ ‫חפשו שני מקורות מידע שונים (באנציקלופדיה או באינטרנט) על "מבצע שלמה"‬ ‫וכתבו סיכום קצר על מבצע זה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת המידע‬

‫ •הוציאו משני מקורות המידע את כל הפרטים החשובים על "מבצע שלמה"‪.‬‬ ‫ •כתבו את המידע המתאים מתוך כל אחד מהמקורות שבחרתם על דף נפרד‪.‬‬ ‫ •השוו בין פרטי המידע שאספתם ובדקו אילו פרטים חוזרים על עצמם‬ ‫ואילו משלימים זה את זה‪ .‬בדיקה זו באה למנוע חזרות מיותרות‪.‬‬ ‫ •• עתה נסחו במשפטים משלכם את עיקר המידע‪.‬‬

‫במטוס בדרך מסודן לישראל‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪143‬‬

‫העצב ‪/‬‬ ‫וכ ַּכר ֶ‬ ‫ׂמחה ִ‬ ‫הש ָ‬ ‫ִּכ ַּכר ִ‬

‫נורית זרחי‬

‫לבדה בבית‪ ,‬שעה שנשמעו שלוש דפיקות על הדלת‪ ,‬ומיד‪ ,‬בלי‬ ‫ּ‬ ‫נוֹ עה נְ יו ָּטה ישבה‬ ‫לחכות לתשובה‪ ,‬נכנס אל החדר שולחן כבד בעל ארבע רגליים‪ ,‬אחריו כיסא גְ ַב ּה‬ ‫וסקרה את החדר הריק‬ ‫סעד‪ ,‬ואחריהם אישה זרה בעלת שְׂ ער שֵׂ יבה גזוּז‪ .‬היא עמדה ָ‬ ‫ִמ ָ‬ ‫על ארבעת קירותיו החשׂ ופים‪.‬‬ ‫"אבא ואמא אינם? ודאי יצאו לסידורים‪ .‬אין דבר‪ ,‬ילדה‪ ,‬תגידי לאמא שהבאתי לכם‬ ‫המטען שלכם מן הנָ מל‪".‬‬ ‫כמה חפצים עד שיבוא ִ‬ ‫"את מבינה מה שאמרתי?"‬ ‫ראשה של נועה‪ַ :‬‬ ‫ּ‬ ‫להחליק על‬ ‫התכוונה ַ‬ ‫היא‬ ‫ַּ‬ ‫גבה‪ .‬היא לא רצתה שום ַמגָ ע עם‬ ‫אבל נועה ניוטה כיווְ צה את כתפיה והפנתה את ּ‬ ‫אחר כאן במקום‪ .‬אף שלא הבינה בדיוק את‬ ‫האישה הזאת‪ ,‬וגם לא עם שום אדם ֵ‬ ‫בידה‬ ‫ּ‬ ‫בראשה לאות ֵהן כדי לשׂ ים קץ לשׂ יחה‪ .‬האישה נופפה‬ ‫ּ‬ ‫ֵּפ ֶשר הדברים‪ ,‬הניעה‬ ‫לבדה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫והלכה לה‪ ,‬ונועה ניוטה נשארה‬ ‫היא גררה את השולחן הזָ ר למרכז החדר‪ ,‬טיפסה על הכיסא והציצה בעד החלון‪.‬‬ ‫בשפע רב‪ :‬חול! לא עצי גן ולא עצי‬ ‫בחוץ לא היה כלום‪ ,‬כלומר ‪ -‬היה שם משהו ֶ‬ ‫שתכּ נ ּו היו כל הקומות ריקות‪ ,‬כי הדיירים‬ ‫פרי‪ ,‬אף לא פני אדם‪ .‬גם בבית שבּ וֹ ִה ַ‬ ‫שעתידים היו לגור ּפֹה לא הגיעו עדיין לארץ‪ .‬רק הם הזדרזו ובאו ֵהנה ראשונים‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫כאילו בלעדיהם לא היו יכולים להסתדר‪ .‬והיא‪ ,‬ניוטה‪ ,‬שהיתה התלמידה המצטיינת‬ ‫במחלקה הרביעית‪ ,‬חייבת עתה ללמוד ְקרוא וּכְ תוב מההתחלה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"אל ַתקשי עלינו‪ ",‬אומרת אמא‪" ,‬גם בלעדי זה די קשה לנו‪".‬‬ ‫ומי אשם בכך אם לא הם? מי בכלל ביקש ֵמהם לבוא ֵהנה? הרי שם נשארו חברותיה‬ ‫שבכיכר העיר‪ .‬ניוטה העבירה את‬ ‫הטובות‪ ,‬היַ ער‪ ,‬הטיולים אל הנהר‪ ,‬הגנים היפים‬ ‫ַּ‬ ‫העבר האחר‪ ,‬שבעדו נראו שלושה עצים רזים וילדים משַׂ חקים‬ ‫שמן ֵ‬ ‫הכיסא אל החלון ִ‬ ‫בצמתה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫בכדור‪ .‬אתמול ניגשה ֲאליהם‪ ,‬אך הם לא שיתפו אותה‪ ,‬ואחד מהם אפילו משך‬ ‫וה ֱעמידה אותו אצל השולחן‪ .‬מאחת התיבות ָשלפה‬ ‫שוב גררה נועה ניוטה את הכיסא ֶ‬ ‫לה ספר וישבה לקרוא‪ .‬כעבור רגע הרימה את עיניה מן הדף‪ .‬אף בכך אין טעם‪ .‬אין‬ ‫זו השפה שבּ ּה מדברים הילדים שבחוץ‪ .‬הנה הם צועקים‪" :‬אלַ י‪ ,‬אלַ י‪ .‬יותר גבוֹ ּה!"‬ ‫סעד‬ ‫ניוטה כבר מבינה מילים אחדות‪ ,‬אף על פי שהיא שונאת את השפה החדשה‪ִ .‬מ ַ‬ ‫הכיסא ְמגוּלָ ף ציורים שונים‪ :‬הנה לימון מוארך גדול‪ ,‬וּלידו עוד אחד‪ .‬נועה לחצה‬ ‫בעה חור בכיסא‪ .‬לא‬ ‫המסעד בכוח כדי שלא תפרוץ בבכי‪ ,‬ונבהלה‪ :‬נדמה לה שנִ ָ‬ ‫על ִ‬ ‫חור ‪ -‬אלא מנהרה שלֵ מה! והיא צועדת בה והולכת‪ .‬המנהרה חשוכה‪ ,‬והיא פוחדת‬ ‫בחשכה מעידות על כך‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫קצת‪ ,‬אך נראה שיֵ ש לה ָקצה‪ :‬קרני האור הבוקעות‬ ‫"מה זה?" צועקת ניוטה‪.‬‬ ‫ניצבת היא ִ ּבשׂ ֵדרה גדולה של לימונים‪ ,‬העומדים כולם בפריחה‪ .‬נועה משפשפת את‬ ‫ֶ‬ ‫לקראתה‪ .‬היא חוששת לגשת ֲאליהם‪ ,‬אבל הם קוראים לה‬ ‫ּ‬ ‫עיניה‪ :‬נער ונערה רצים‬

‫‪ 144‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ראה זה פלא ‪ -‬היא מבינה מה הם אומרים‪" .‬הבה‬ ‫בקול נעים‪ .‬שׂ פתם זרה אמנם‪ ,‬אך ֵ‬ ‫הכרה‪ ",‬אומר הנער‪" ,‬שמי מוֹ ני‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬זה הכּ ינוּי של שמי האמיתי ‪ -‬מוֹ ן‪.‬‬ ‫נעשה ָּ‬ ‫וזו‪ ",‬הצביע הוא על הנערה‪" ,‬זו לִ י‪".‬‬ ‫שניהם צהו ֵ ּ​ּבי שֵׂ יער‪ ,‬וגם עיניהם זרוּעוֹ ת נקודות צהבהבּ ות ירוקות‪ .‬הם מושיטים לה‬ ‫"שמך נועה‪ ,‬האין זאת?"‬ ‫יד‪ֵ .‬‬ ‫בגרונה ְּפ ַקעת של דמעות‪" ,‬שמי ניוטה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫"לא‪ ",‬אומרת ניוטה‪ ,‬והיא מרגישה שוב איך עולָ ה‬ ‫כך קראו לי כשנולדתי‪ֵ ׁ .‬שם אינו דבר שמחליפים אותו כמו שׂ מלה‪ ,‬כפי שחושבים ּפֹה‬ ‫האנשים‪' :‬שמך ניוטה? כמה נחמד‪ .‬הרי זה בדיוק נועה‪ .‬תתחדשי‪ ,‬ילדה‪ ,‬בשמך החדש!'"‬ ‫מראהו של האיש שקיבל את פניהם בנמל כשהוא מדבּ ר‬ ‫ֵ‬ ‫מחקה את קולו ואת‬ ‫נועה ַ‬ ‫נקסיו‪.‬‬ ‫ֲאליהם מתוך ּ ִפ ָ‬ ‫"אין מה לכעוס‪ ",‬אומר מוֹ ן בקולו הנעים‪" ,‬הרי ֵשם אינו אלא סימן‪ .‬לא אותך החליפו‪,‬‬ ‫בשל כך‪ .‬מזל שהגעת אלינו בדיוק‬ ‫אלא רק את הסימן שלך‪ַ .‬אל לך להטריד את עצמך ֶ‬ ‫לשעת המיץ‪".‬‬ ‫בצל אחד העצים‪ .‬איש איש מהם נושא‬ ‫לִ י ומוֹ ני מושיבים אותה על ְתלוּלית ֲחמימה ֵ‬ ‫בידו גביע שקוף‪ ,‬ובתוכו נוזל צהבהב‪ .‬מעבירים הם את הגביעים מיָ ד ליָ ד‪ ,‬וכל אחד‬ ‫בתורו לוגם לגימה מן הנוזל החמוץ עד כדי צמרמוֹ רת‪.‬‬ ‫לעווֵ ת את פניה‪ ,‬אך נראה שלִ י מנחשת במה העניין‪.‬‬ ‫ניוטה מנסה שלא ַ‬ ‫להמתיק את ַמאכלֵ ינו‪ .‬אוהבים אנו את החמוץ‬ ‫"חמוץ?" שואלת היא‪" ,‬אנו לא נוהגים ַ‬ ‫שתתרגלי‪ֵ ,‬ת ָיהני גם ַאת כפליים‪ .‬יש אלף ומאה גווָ נים‬ ‫חמוץ ואת המתוק מתוק‪ .‬לאחר ִ‬ ‫של טעם ויש אלף ומאה ואחד מינים של בני אדם‪ .‬כלום לא שׂ מת לב לכך‪ ,‬כמה שונים‬ ‫הם זה מזה כבר מרגע לידתם? האם חשבת רגע מדוע שונים הם?" ומוני אמר‪:‬‬ ‫וכיכר העצב‪:‬‬ ‫יכר השׂ מחה‬ ‫ַּ‬ ‫"שבי ואספר לך את הסיפור על כּ ַּ‬ ‫לידה‬ ‫ּ‬ ‫ניצבת כיכר לחם ענקית‪ ,‬היא כיכר השמחה‪.‬‬ ‫"בעברו האחד של העולם‪ִ ,‬מחוּצה לו‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫עומדות המון ֲעריסות זעירות‪ ,‬ובתוכן התינוקות העתידים להיווָ לד‪ .‬ליד כיכר הלחם‬ ‫לבנים וכוכבי בד גבוהים‬ ‫הענקית עומדים שני אנשים‪ ,‬והם לבושים חלו ֵּקי אופים ָ‬ ‫לשם כך משכיבים הם‬ ‫לשגר את התינוקות הקטנים אל העולם‪ֵ .‬‬ ‫לראשם‪ .‬תפקידם הוא ַ‬ ‫ּפתה אל המקום המיועד לו‪ .‬אך‬ ‫את התינוק במין נדנדה ענקית‪ ,‬וזו מביאה אותו בתנו ּ‬ ‫כיווָ ן שהדרך ארוכה‪ ,‬חוששים האנשים ֶש ָמא ירעבו התינוקות בדרך‪ ,‬ולכן צובטים הם‬ ‫ַקמצוּץ של לחם מן הכיכר הגדולה ומכניסים אותו לפי התינוק‪ .‬עבודתם מייַ געת למדי‪,‬‬ ‫רהרים בשמחת האבות והאמהות‪ ,‬בכל הדברים הנפלאים העתידים לקרות‬ ‫אולם הם ְמ ַה ֲ‬ ‫נמ ָסה בפי התינוק‬ ‫את הילדים בּ בוֹ אם אל העולם עד שיהיו בו לאנשים‪ .‬צביטת הלחם ַ‬ ‫בדמו נספגים פירורים מכיכר השמחה‪.‬‬ ‫עוד בהיותו בדרך‪ ,‬אך ָ‬ ‫לידה‬ ‫ּ‬ ‫ניצבת כיכר לחם ענקית‪ .‬זוהי כיכר העצב‪.‬‬ ‫"מעברו האחר של העולם‪ִ ,‬מחוּצה לו‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫עומדות המון עריסות‪ ,‬ובהן תינוקות העתידים להיוולד‪ .‬שני האנשים העומדים שם‬ ‫לבושים חלוקים אפורים‪ ,‬ולראשיהם כּ וּמתוֹ ת בד ֵדהוֹ ת‪ .‬משכיבים הם את התינוקות‬

‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪145‬‬

‫שעליהם להרים‪,‬‬ ‫אותה תנופה עזה כדי שיגיעו למקומם‪ִ .‬עם כל תינוק ֲ‬ ‫ּ‬ ‫ומניפים‬ ‫בנדנדה ְ‬ ‫עם כל דחיפה שעליהם לדחוף‪ ,‬נאנחים השניים ואומרים‪' :‬הו‪ ,‬מה קשה תפקידנו‪ַ .‬עד‬ ‫ולשם מה? כלום חסרים שם בני אדם?‬ ‫עולם מוּטל עלינו להביא התינוקות לעולם‪ֵ .‬‬ ‫הצער והעבודה הקשה הצפוּיים להם!'‬ ‫מה ַצר על התינוקות האוּמללים! מה רבים ַ‬ ‫ובעוד הם נאנחים‪ ,‬דוחפים הם לפי התינוקות צביטה אחת מן הכיכר הענקית‪ ,‬ועד‬ ‫'לשם מה ֲע ֵמלים אנו?' אומרים‬ ‫עולם לא יוכל עוד התינוק לגרש את הצער מלִ בּ ו‪ֵ .‬‬ ‫השניים‪' ,‬כלום אי אפשר לעשות זאת בלעדינו?' והם מרחמים על עצמם וטופחים זה‬ ‫עמל וצער יש בחיים!"‬ ‫על גבו של זה‪' :‬כמה ָ‬ ‫בקולה הנעים‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫נועה ניוטה הביטה נְ בוכה בפניו של מוֹ ני‪ ,‬אבל לִ י אמרה‬ ‫"אבל אנשים משתנים‪ ,‬כמובן‪ ,‬אם הם רוצים‪ .‬כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר‬ ‫שכחת‬ ‫ְ‬ ‫משלו‪ ,‬כיכר שמחה או כיכר של עצב‪ .‬זה תלוי באדם עצמו‪ .‬אנו חשבנו‪ ,‬שאולי‬ ‫ֶ‬ ‫את כיכר השמחה שלך בארץ אחרת‪ ,‬ולכן החלטנו לתת לך טעימה קטנה מן הכיכר‬ ‫שבידינו‪ִ ּ .‬פתחי את פיך!"‬ ‫ֵ‬ ‫יטם הלימון מאחד הענפים הנמוכים והכניסה אותו לפיה של נועה‪.‬‬ ‫לי צבטה את קצה ִּפ ַ‬ ‫לא הספיקה נועה לעמוד על טעמוֹ ‪ ,‬והנה נִ טרקה הדלת‪ ,‬ולפתע נָ גוֹ ז הכול ‪ -‬שׂ ֵדרות‬ ‫שמעבר לחלון ואמא שבאה עייפה הביתה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הלימונים הפורחים‪ ,‬לִ י ומוֹ ן‪ .‬נותרו רק החול‬ ‫"מאיִ ן השולחן והכיסא האלה?" שאלה בקול ַחששני‪.‬‬ ‫היא פחדה ֶשמא תתפרץ נועה שוב‪ ,‬אבל נועה תיארה לפניה את האישה‪ ,‬וחיוך מוזר‬ ‫ְמ ַרצד על שפתיה‪.‬‬ ‫כשסיפרה זאת אמא לאבא עם ערב‪ ,‬נָ ד בראשו בדוּמייה‪ .‬הוא כבר שמע על האישה‬ ‫מפי האנשים שיָ שבו וחיכו איתו בלשכּ ת העבודה‪ .‬יום אחד הופיעה ֵהנה מאחד‬ ‫וא ֱעשֶׂ נָ ה‪".‬‬ ‫היישובים הוותיקים שבמרכז הארץ ואמרה‪" :‬תנו לי כל עבודה נחוּצה ֶ‬ ‫וכך‪ ,‬ימים על ימים שוטפת היא את הדירות לפני בוא העוֹ לים ֲאליהן‪ ,‬מנַ כּ שת את‬ ‫הקוצים בכניסה לבית‪ ,‬ובבוֹ אם מטפלת היא בתינוקות ומלמדת את האמהות כיצד‬ ‫לעשות את כל הדברים בארץ החדשה‪.‬‬ ‫מה והניחה אותו בצריף קטן ִ ּבמבואות הכפר‪ ,‬ובבוא‬ ‫רכושה הביאה ִע ּ‬ ‫ּ‬ ‫את כל‬ ‫להקל‬ ‫מחלקת‪ ,‬כדי ָ‬ ‫ביתה‪ .‬את הכול היא ַ‬ ‫ּ‬ ‫מחפצי‬ ‫ֵ‬ ‫מחלקת היא להם חפצים‬ ‫העולים ַ‬ ‫עליהם בימים הראשונים‪ .‬פעם היה לה ֶמשק מפואר ופרדס מן המובחרים בשרון‪,‬‬ ‫שנתפרסם בלימוניו ובטעמם המיוחד; אבל היא נָ טשה הכול ובאה הנה‪ .‬כך סיפרו‬ ‫היום בלשכּ ה‪.‬‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬שעה שהכול הלכו לענייניהם‪ ,‬היתה נועה ניוטה לוחצת‬ ‫שבעה ימים‪ֵ ,‬‬ ‫על ִמסעד הכיסא ושוקעת עמוק במנהרה‪ ,‬עד שהיתה ַמגיעה אל שׂ ֵדרת הלימונים‪.‬‬ ‫חבריה החדשים ומשׂ חקת ִאתם‪ .‬הם היו עליזים כל כך‪ ,‬עד‬ ‫ָ‬ ‫שם היתה פוגשת את שני‬ ‫תופחת ועולה‪.‬‬ ‫שהיא חשה ַ ּב ֲעליל איך כיכר השמחה שלה ַ‬ ‫כבדה‪ ,‬נמוכת קומה‪,‬‬ ‫ביום השביעי‪ ,‬רק יצאו אבא ואמא מן הבית‪ ,‬שוב נכנסה האישה‪ֵ .‬‬ ‫ראשה של נועה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ּספסת על‬ ‫ערה הגזוז חרוּך מן השמש‪ ,‬העבירה את ּ‬ ‫ושְׂ ּ‬ ‫ידה המחו ּ‬ ‫‪ 146‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הפעם לא הפנתה נועה את גבּ ּה והתבוננה בעיני האישה‪ ,‬שהיו אפורות וצלולות‪.‬‬ ‫המטען‬ ‫"שלום‪ ,‬ילדתי‪ .‬באתי לקחת את השולחן והכיסא‪ .‬אינך זקוקה להם עוד‪ .‬היום יגיע ִ‬ ‫שלכם‪ ,‬ואיתו יבואו עוד אנשים אשר יִ זדקקו לשולחן ולכיסא‪ ,‬עד שיגיעו החפצים שלהם‪".‬‬ ‫נועה לא הבינה את ּפשר המילים‪ ,‬אבל היטב הבינה מה מבקשת האישה לומר‪ַ :‬את‪,‬‬ ‫שהצמחת כבר את הכיכר שלך‪ ,‬יכולה לתת את הכיסא לילד אחר שיבוא היום‪ .‬נועה‬ ‫ִ‬ ‫רצתה להודות לאישה‪ ,‬להתנצל על התנהגותה בימים הראשונים‪ .‬היא הושיטה את‬ ‫ידה הקטנה והניחה אותה בתוך כף היד המחוספסת‪ ,‬השזופה ואמרה‪" :‬שלום!"‬ ‫היתה זו המילה הראשונה שאמרה בעברית‪.‬‬ ‫האישה לחצה את ידה‪ ,‬ובאותו רגע ּ ָפשט בחדר ריח עז וחריף של פריחת לימונים‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לניוטה יש טענות כלפי הוריה‪ .‬ל ּו סיפרה לכם על כך‪ ,‬מה הייתם מסבירים לה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬נועה ניוטה יוצאת למסע בעולם הדמיון‪ .‬תארו את המסע לפי הנקודות‬ ‫הבאות‪ :‬המקומות במסע; התחנות לאורכו; הפגישות; מה היא לומדת‬ ‫במסע? מי מלמד אותה?‬ ‫ב‪ .‬נועה ניוטה היא בעלת דמיון‪ .‬כיצד עזרו לה הדמיונות להרגיש טוב‬ ‫ולהתאקלם בארץ?‬ ‫‪ .3‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה הלֶ קח שלומדת הילדה מהסיפור על כיכר השמחה וכיכר העצב?‬ ‫ב‪" .‬כיכר השמחה" ו"כיכר העצב" בסיפור הם ביטויים מושאלים‪ .‬מה הם‬ ‫מייצגים? (הסבר מהו ביטוי מושאל תמצאו בעמוד ‪).49‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬ציינו היכן מופיע הלימון במהלך העלילה?‬ ‫ב‪ .‬איזו תכונה של הלימון בולטת?‬ ‫ג‪ .‬מה מסמל הלימון? שערו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬בדקו את שמות הילדה בתחילת הסיפור ובסופו – מה גיליתם?‬ ‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬אפשר לחלק את הסיפור לחלקים אחדים‪.‬‬ ‫א‪ .‬דונו והחליטו לכמה חלקים אפשר לחלק אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדקו‪ ,‬היכן בסיפור מופיעה האישה שבאה לעזור לעולים?‬ ‫ג‪ .‬באילו חלקים בסיפור משוחחת הילדה בדמיונה‬ ‫עם מון ולי?‬ ‫ד‪ .‬היכן בסיפור מופיע מה שסיפרו לי ומון לניוטה?‬ ‫ה‪ .‬נסו להכין תרשים של חלקי הסיפור‪.‬‬ ‫םכתמדא לא םכתא יתאבהו ‪147‬‬

‫ַה ַּׁש ָּבת ‪ -‬זכר‬ ‫למעשי בראשית‬ ‫" ‪ַּ ...‬ובּיֹום ַה ְּש ִׁב ִיעי יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ק ֶֹדׁש ַש ָּׁבת‬

‫מה במדור?‬

‫ַש ָּׁבתֹון"‪( ‬שמות פרק לה‪ ,‬פסוק ב)‬

‫ ‬

‫••נלמד פסוקים מהתנ"ך על השבת‪.‬‬ ‫••נלמד את הפיוט "ידיד נפש" מאת ר' אלעזר אזכרי‬ ‫••נקרא את המעשייה "שומר שבת" מאת חיים הזז ונחשוב על הלקח‬ ‫שכותב המעשייה מעוניין ללמדנו‪.‬‬

‫‪ 148‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫על השבת בתנ״ך‬ ‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫מתבטאת במשפט קדוּשת‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬קראו את המשפט שבשער המדור והסבירו כיצד‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫‪ . 2‬קראו את הפסוק‪:‬‬ ‫ ‬ ‫ת־ה ּׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫"בינִ י‪ֵ ,‬וּבין ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל אוֹ ת ִהיא ְלע ָֹלם‪ִּ .‬כי ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים‪ָ ,‬עשָׂ ה ה' ֶא ַ‬ ‫ֵּ‬ ‫(שמות פרק לא‪ ,‬פסוק יז)‬ ‫יעי ׁ ָש ַבת וַ ִ ּי ָּנ ַפ ׁש"‪ .‬‬ ‫ת־ה ָא ֶרץ‪ַ ,‬וּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִ‬ ‫וְ ֶא ָ‬ ‫ ‬

‫א ‪ .‬הסבירו לפי הבנתכם את האמירה "אוֹ ת ִהיא לְ עוֹ לָ ם"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע קדושה השבת לפי הפסוק?‬

‫‪ .3‬קראו את הפסוק‪:‬‬ ‫ל־ב ֶה ְמ ֶּת ָך‪,‬‬ ‫אכה ַא ָּתה ִוּבנְ ָך ִוּב ֶּת ָך וְ ַע ְבדְּ ָך וַ ֲא ָמ ֶת ָך וְ ׁשוֹ ְר ָך וַ ֲחמ ְֹר ָך וְ ָכ ְּ‬ ‫ל־מ ָל ָ‬ ‫ "לֹא ַת ֲעשֶׂ ה ָכ ְ‬ ‫וְ ֵג ְר ָך ֲא ׁ ֶשר ִּב ׁ ְש ָע ֶר ָ‬ ‫(דברים פרק ה‪ ,‬פסוק יג)‬ ‫נוּח ַע ְבדְּ ָך וַ ֲא ָמ ְת ָך‪ָּ ,‬כמוֹ ָך"‪ .‬‬ ‫יך‪ְ ,‬ל ַמ ַען יָ ַ‬ ‫א ‪ .‬למי צריך להעניק מנוחה בשבת? ִרשמו ארבע קבוצות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה הנימוק למצווה?‬

‫ ‬

‫‪ .4‬קראו את הפסוק‪:‬‬ ‫ית ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם וַ ּי ִֹצ ֲא ָך ה׳ ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ִמ ּׁ ָשם‪ְּ ,‬ביָ ד ֲחזָ ָקה ִוּבזְ ר ַֹע‬ ‫"וְ זָ ַכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד ָהיִ ָ‬ ‫ל־כן‪ִ ,‬צ ְ ּו ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ַל ֲעשׂ וֹ ת ֶאת יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָּבת"‪( .‬דברים פרק ה‪ ,‬פסוק יד)‬ ‫נְ טוּ יָ ה; ַע ֵּ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫מה הקשר בין הציטוט הזה לציטוט שלפניו (דברים פרק ה׳ פסוק יג)?‬ ‫את ַל ּׁ ַש ָּבת עֹנֶ ג"‪.‬‬ ‫"וְ ָק ָר ָ‬

‫(ישעיהו פרק נח‪ ,‬פסוק יג)‬

‫‪ .5‬כיצד אתם ובני המשפחה מתענגים בשבת?‬ ‫לאילו מן הפסוקים ֶשלְ ֵעיל יש חשיבות חברתית? הסבירו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ֵ .6‬‬ ‫‪ .7‬א‪ֵ .‬אילו פסוקים קושרים בין קדושת השבת לגדולת ה'?‬ ‫ב‪ .‬אילו אירועים ַּכבּ ירים מוּזכרים בהם?‬ ‫ארבישעמל רכז ‪ -‬תָּבַּׁשַה ‪149‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ •גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬ידיד נפש יוטיוב או הזמנה לפיוט‪.‬‬ ‫ תוכלו להצטרף לשירה‪.‬‬ ‫ •יְ ִדיד נֶ ֶפ ׁש‪ ‬הוא‪ ‬פיוט‪ ‬מוכר ואהוב שהתחבר לפני יותר מ־‪ 400‬שנה‪.‬‬ ‫ קהילות ספרד‪ ‬אומרים את הפיוט לפני‪ ‬תפילת ִמנחה‪ ‬בערב שבת‪.‬‬ ‫ הפיוט מוּשר ברוב עדות ישראל‪ ,‬בזמירות השבת‪ ‬לסעודה שלישית‪.‬‬

‫יְ ִדיד ֶנ ֶפׁש ‪ /‬פיוט‪/ 1‬‬

‫רבי אליעזר אזכרי‬

‫‪ 1‬יְ ִדיד נֶ ֶפ ׁש‪ָ ,‬אב ָה ַר ְח ָמן ‬ ‫‪ 2‬יָ רוּץ ַע ְבדָּ ְך כְ מו ַא ָ ּיל ‬ ‫‪ 3‬כִ י יֶ ֱֲע ַרב לו יְ ִדידו ָּת ְ ך‬

‫ְמ ׁשֹ ְך ַע ְבדָּ ְך ֶאל ְרצונָ ְך‬ ‫יִ ׁ ְש ַּת ֲחוֶ ה מוּל ֲה ָד ָר ְך‬ ‫ִמנ ֶּפת צוּף‪ 2‬וְ כָ ל ַט ַעם‬

‫‪ָ 4‬הדוּר‪ ,‬נָ ֶאה‪ ,‬זִ יו ָהעוֹ לָ ‬ ‫ם‬ ‫‪ָ 5‬א ָ ּנא ֵאל נָ א‪ְ ,‬ר ָפא נָ א לָ הּ ‬ ‫‪ָ 6‬אז ִת ְת ַח ֵ ּזק וְ ִת ְת ַר ֵּפא ‬

‫נַ ְפ ִשי חולַ ת ַא ֲה ָב ָת ְך‬ ‫נעם זִ יוָ ְך‬ ‫ְב ַה ְראות לָ ּה ַ‬ ‫‪3‬‬ ‫וְ ָהיְ ָתה לָ ְך ִש ְפ ַחת עולָ ם‬

‫‪ 7‬וָ ִתיק‪ ,4‬יֶ ֱהמ ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך ‬ ‫‪ 8‬כִ י זֶ ה כַ ֶּמה נִ כְ סֹף נִ כְ ַסף‪ 5‬‬ ‫‪ָ 9‬א ָ ּנא ֵאלִ י‪ַ ,‬מ ְח ָמד לִ ִ ּבי ‬

‫וְ חוּס נָ א‪ַ 6‬על ֶ ּבן אוֹ ֲה ָב ְך‬ ‫לִ ְראות ְ ּב ִת ְפ ֶא ֶרת ֻע ָ ּז ְך‬ ‫חו ׁ ָּשה ָ ּנא‪ ,‬וְ ַאל ִּת ְת ַע ָּלם‬

‫‪ִ 1 0‬ה ָ ּגלֶ ה נָ א ו ְּפרשׂ ‪ָ ,‬ח ִביב ‬ ‫בוד ְ ך‬ ‫‪ָּ 11‬ת ִאיר ֶא ֶרץ ִמ ְּכ ָ‬ ‫מועד ‬ ‫‪ַ 12‬מ ֵהר‪ָ ,‬אהוּב‪ ,‬כִ י ָבא ֵ‬

‫ָעלַ י ֶאת ֻס ַּכת ׁ ְשלוֹ ָמ ְך‬ ‫נָ גִ ילָ ה וְ נִ ְ ׂש ְמ ָחה ָב ְך‬ ‫ימי עולָ ם‬ ‫וְ ָחנֵ נִ י כִ ֵ‬

‫המחבר שירי קודש‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫ִּפ ּיוּט‪ – 1‬שיר קודש שנכלל לעיתים בסידור התפילה או במחזור‪ַּ .‬פיְ ָטן – משורר‬ ‫נ ֶֹפת צוּף‪ - 2‬מתיקות צוּף הפרחים‬ ‫אדונה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ִש ְפ ַחת עולָ ם‪ – 3‬שפחה שבוחרת לא להשתחרר מעבדותה מכיוון שהיא אוהבת את‬ ‫וָ ִתיק‪ - 4‬היה עוד לפני בריאת העולם‬ ‫נִ כְ סֹף נִ כְ ַסף‪ - 5‬נפשי מלאה בגעגועים עזים‬ ‫חוּס נָ א‪ – 6‬רחם בבקשה‬

‫‪ 150‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בית א‬ ‫‪1 .1‬א‪ .‬כיצד מכנה הפייטן את הקדוש ברוך הוא בבית א?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מכנה הפייטן את עצמו‪ ,‬מדוע?‬ ‫‪2 .2‬באיזה הקשר מוזכר ַאיָ ל בבית הזה?‬ ‫הקרבה‬ ‫‪3 .3‬באיזה ביטוי מו ְּש ָאל משתמש הפייטן‪ ,‬כדי לתאר כיצד משפיעה עליו ִ‬ ‫הנפשית לַ קדוש ברוך הוא?‬ ‫בית ב‬ ‫באילו כינויים נוספים מכנה הפייטן את הקב"ה בבית ב?‬ ‫‪ֵ 1 .1‬‬ ‫‪2 .2‬לפי בית ב‪ :‬מי "החולֶ ה"? מי "הרופא"? ומהי "התרופה"?‬ ‫‪ 3 .3‬מה מבטיח ה"חולה"?‬ ‫‪4 .4‬איזו מערכת יחסים תתקיים בין ״החולה״ שהבריא ל"רופא"?‬ ‫בתים ג ‪ -‬ד‬ ‫‪1 .1‬באילו כינויים מכנה הפייטן את אלוקים בבתים ג ו‪-‬ד?‬ ‫‪2 .2‬א‪ .‬מיהו הבן האוהב לפי בית ג?‬ ‫ב‪ .‬למה שואף ומשתוקק הבן האוהב?‬ ‫‪3 .3‬מה בקשת הבן האוהב בבית ד'?‬ ‫‪4 .4‬העתיקו את המשפט שבו מבקש הפייטן‪:‬‬ ‫א‪ .‬שהקדוש ברוך הוא יחזיר את עמו למולדתו‪ ,‬יגן וישמור עליו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שהשכינה תחזור לשכון בציון‪.‬‬ ‫רֹוס ִטיכֹון‬ ‫ַא ְק ְ‬ ‫רֹוס ִטיכֹון קוראים לקישוט ספרותי‪ ,‬שבו האות הראשונה בכל שורה‪ ,‬או בכל בית בשיר מופיעות‬ ‫ַא ְק ְ‬ ‫בסדר מכוון‪ .‬לעיתים לפי סדר אותיות הא"ב‪ ,‬לעיתים בסדר הפוך ‪ -‬מן הסוף‪ ‬להתחלה (תשר"ק)‪,‬‬ ‫לעיתים לפי שם המחבר‪ ,‬שם הדמות המרכזית או הרעיון ַּב ִּפיוט‪.‬‬

‫‪ .5‬שימו לב לאות הראשונה בהתחלת כל ַ ּביִ ת – מהו ָה ַא ְקרוֹ ְס ִטיכוֹ ן שבחר הפייטן‬ ‫כדי לקשט את הפיוט?‬ ‫‪ .6‬שערו מדוע בחר ְ ּב ַא ְקרוֹ ְס ִטיכוֹ ן הזה?‬ ‫‪ .7‬פתחו את ספר משלי פרק ל"א‪ ,‬פסוקים ח – לא‪ .‬בדקו את האות הראשונה‬ ‫בכל פסוק‪ .‬זַ ה ּו מהו האקרוסטיכון שבחר המשורר לקשט בו את הפרק?‬ ‫ארבישעמל רכז ‪ -‬תָּבַּׁשַה ‪151‬‬

‫ל לדיון‬

‫ּזכ ֶרת בו‪.‬‬ ‫את הפיוּט "יְ דיד נֶ ֶפש" אנחנו שרים בשבת‪ ,‬אבל השבת אינה מו ֶּ‬ ‫שערו והסבירו מה הקשר בין הפיוט לשבת‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬ ‫ ‬

‫"כי יֶ ֱע ַרב לוֹ "‪ ,‬העתיקו את הפירוש המתאים למילה יֶ ֱע ַרב‬ ‫‪ .1‬בבית הראשון כתוב‪ִּ :‬‬ ‫בפיוט? מהפירושים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ָ .‬ע ֵרב ‪ -‬שנעים לשמוע אותו ולהאזין לו‪.‬‬ ‫ב‪ָ .‬ע ֵרב – טעים שטעמו ְמ ַענֵ ג‪.‬‬ ‫‪ .2‬לעתים אנחנו משתמשים בצירופים‪ָ :‬ע ֵרב לַ ֵח ְך או ָע ֵרב לָ אוזֶ ן‪.‬‬ ‫חברו משפט לכל אחד מהם‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפיוט כתוב‪" :‬יֶ ֱהמ ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך"‪ּ ַ .‬בהמנון של מדינת ישראל שרים‪" :‬נפש יהודי‬ ‫הוֹ ִמ ָ ּיה"‪.‬‬ ‫א‪ .‬בדקו במילון את משמעות המילה "הוֹ ִמ ָ ּיה" (הומיָ יה היא בלשון נקבה לכן‬ ‫חפשו בלשון זכר)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את הצירוף‪ " :‬יֶ ֱהמ ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך"‪.‬‬ ‫‪ .4‬מיכל יוסף פינס כתב באחד משיריו‪:‬‬ ‫"חו ּׁשוּ‪ַ ,‬א ִחים‪ ,‬חו ּׁש ּו נרימה ְּפ ָע ֵמינ ּו‬ ‫חו ּׁשוּ‪ַ ,‬א ִחים‪ ,‬חו ּׁש ּו לְ ֶא ֶרץ ֲאבוֹ ֵתינוּ!"‬ ‫ ‬

‫מבקש הדובר‪ :‬״חו ָּשה נא ואל נא ִת ְת ַעלֵ ם״‪.‬‬ ‫בפיוט ֵ‬ ‫מה משמעות הפועל ״חו ָּשה״?‬

‫‪ 152‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫שומר שבת ‪/‬‬

‫חיים הזז‬

‫יאל ְ ּב ַע ַד ִרי (מטבּ עות קטנים)‬ ‫בתימן‪ּ .‬פוֹ ֵרט לזה ִר ַ‬ ‫יעי היה ַמחליף ְּכספים ֵ‬ ‫ֲעזַ ְריָ ה ַאלְ ַק ִט ִ‬ ‫יאל ונוֹ טל לעצמו ִ ּבשׂ כָ רוֹ חמישה ַע ַדרי‪ .‬וזה הכּ וֹ ל‪ .‬מה הוא‬ ‫או מחליף לזה ַע ַדרי בּ ִר ַ‬ ‫לפנוּת? אבל זו פרנָ סתו‪.‬‬ ‫בח ָ‬ ‫רוויח ַ‬ ‫ַ‬ ‫יַ‬ ‫טב ַחיים‪ ,‬הביאו לו כּ יס מלא‬ ‫המ ָ ּ‬ ‫רביים מבּ ית ִ‬ ‫הע ִ‬ ‫הטבחים ַ‬ ‫ָּ‬ ‫והנה יום אחד באו אצלו‬ ‫בע ַדרי‪ .‬הדבר היה בערב שבת‪ .‬אחר הצהריים‬ ‫יאל על ְמנָ ת שיחליף להם ַ‬ ‫מאתיים ִר ַ‬ ‫לביתו‪,‬‬ ‫ְשתיים ושלוש שעוֹ ת סגר החנוּת וירד לשוּק‪ .‬נָ טל לכבוד היום מה שנָ טל והלך ֵ‬ ‫ולא הגיע לביתו ֶאלא בשעה הסמוּכה לקבלת שבת‪.‬‬ ‫יאל? שכח אותם‪ ,‬שכח‪ '...‬מיד‬ ‫הר ַ‬ ‫תחלחל‪' :‬איפה מאתיים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ופרק ַמשָׂ אוֹ ‪ ,‬נִ‬ ‫ִעם שנכנס ָ‬ ‫בדעתו ואמר‪' :‬אם‬ ‫אחר הכּ יס‪ .‬אבל נִ מלך ַ‬ ‫(שם בירת תימן) לחפשׂ ַ‬ ‫לצנְ ָעא ֵ‬ ‫ביקש לרוץ ַ‬ ‫וה ׁ ָשבים ונטלו אותו‬ ‫אני שכחתי הכּ יס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר בווַ דאי ְמ ָצאוּה ּו העוֹ ברים ַ‬ ‫השם לקח‪ ,‬ואם אני שכחתי אותו ִ ּבפנים – כבר הוא בפנים‪ .‬עכשיו שבת‪.‬‬ ‫ואיננו‪ ,‬וּבכֵ ן‪ֵ ,‬‬ ‫ֵעת ללכת לבית הכנסת‪'.‬‬ ‫המ ֲאכל‬ ‫וקידש על היַ ין וישב מתוך ַ‬ ‫ֵ‬ ‫הלך לבית הכנסת וקיבל את השבת‪ ,‬וחזר לביתו‬ ‫ומתוֹ ך הזְ מירות‪ .‬וכן גם למחר‪ ,‬אכל ושתה ושָׂ מח הוא ובנֵ י ֵביתו ִעמו‪.‬‬ ‫שתה ִ‬ ‫והמ ֶ‬ ‫ִ‬ ‫רהר בּ לִ בּ ו ואמר‪:‬‬ ‫נעא‪ּ ֵ .‬בינֵ י ו ֵּבינֵ י ִה ֵ‬ ‫לצ ָ‬ ‫בדלה"‪ ,‬ביקש לעלוֹ ת ַ‬ ‫ה"ה ָ‬ ‫במוֹ ָצ ֵאי שבת‪ ,‬לאחר ַ‬ ‫והשבים ונָ טלו‬ ‫'אם שכחתי הכּ יס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר בוודאי ְמצאוּה ּו העוברים ָ‬ ‫ואלֵ ך לבין‬ ‫אותו ואיננו; ואם הוא ִ ּבפנים – כבר הוא ִ ּבפנים‪ ,‬ולמה‪ ,‬אם כן‪ֲ ,‬א ַס ֵּכן נפשי ֵ‬ ‫ואפלה? מחר ַאשכּ ים בבוקר וארוץ‪'.‬‬ ‫באישוֹ ן לילה ֵ‬ ‫הגוֹ יים ִ‬ ‫אחר תפילה של ַש ֲחרית‪ ,‬ביקש לֵ ילֵ ך‪ִ ,‬הרהר בלִ בו ואמר‪' :‬בין כך ובין כך‪ ,‬אם‬ ‫למחר‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ואינו‪ ,‬ואם הוא בפנים‬ ‫והשבים ֵ‬ ‫נשאר הכיס על יד הדלת בחוץ‪ ,‬כבר נְ ָטלוּה ּו העוברים ָ‬ ‫רמב"ם‪ '.‬ישב וקרא‪.‬‬ ‫ כבר הוא בפנים‪ ,‬עכשיו אשוב ואקרא ָ ּב ַ ּ‬‫לחנוּתוֹ ‪ ,‬נָ טל‬ ‫נעא‪ .‬עוד לא הגיע ֲ‬ ‫לצ ָ‬ ‫בחיפזון ַ‬ ‫ָּ‬ ‫מב"ם עמד ורץ‬ ‫הר ַ ּ‬ ‫ֵּכיוון שכּ ילָ ה לקרוא את ַ‬ ‫עיניו וראה ְדבר מה מוּטל על יד הדלת‪ ,‬כמין ּפ ַקעת‪ .‬מיד ִהכּ ה לִ בּ ו לידו מרוב השׂ מחה‪,‬‬ ‫יאל‪ ,‬נחש גדול‪ ,‬שלא‬ ‫הר ַ‬ ‫ונִ פחד‪ .‬נָ ָחש גדול היה ָּכרוּך ָשם על ההוּא הכּ יס עם מאתיים ִ‬ ‫יָ עז אף אחד לגֶ שת ֵאליו‪ ,‬ומי שיָ ֵעז להתקרב מעט הוא פותח עליו ַעין גדולה ֶשל גָ מל‬ ‫ושולח לשוֹ נוֹ ונוֹ ֵשף‪.‬‬ ‫יעי‪ ,‬שלא יוּכל להיכנס לתוך חנוּתוֹ ‪.‬‬ ‫לק ִט ִ‬ ‫ַעם ַרב עמד מנֶ גד והביט‪ .‬כולם הצטער ּו על ַא ַ‬ ‫השם שומר‬ ‫לקטיעי ואמר‪" :‬ז‪---‬ה דב‪---‬ר גדול ועוֹ ד זאת חידה‪ֵ .‬‬ ‫השיב להם ַא ַ‬ ‫"מסכן‪ ,‬מה תעשה? איך תוכל לגֶ שת?"‬ ‫ישראל!" אמרו לו‪ִ :‬‬ ‫"תזוּז‬ ‫לטל אותם מרחוק לנגד עינֵ י הנחש ואמר‪ָ :‬‬ ‫כתפו‪ִ ,‬ט ֵ‬ ‫נטל בידו המפתחוֹ ת מעל ֵ‬ ‫מעט‪ ,‬תזוּז מעט לפתוח את החנות‪".‬‬ ‫להיכנס לחנוּתוֹ ‪".‬‬ ‫לבעל החנות‬ ‫"תזוּז עוד‪ ,‬יַ א ַחבּ יבּ י‪ ,‬תן ַ‬ ‫אז זז הנחש קצת‪ .‬אמר לו‪ָ :‬‬ ‫ָּ‬ ‫לקטיעי הכיס ופתח החנות בזריזוּת ונכנס‪ .‬מיד זחל‬ ‫ֵהזיז הנחש עצמו לצד‪ .‬משך ַא ַ‬ ‫נראה עוד‪.‬‬ ‫הנחש וירד למטה ולא ָ‬ ‫ארבישעמל רכז ‪ -‬תָּבַּׁשַה ‪153‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬נסחו את המשפטים שלהלן במילים שלכם (היעזרו במילון במידת הצורך)‪:‬‬ ‫ •ונוֹ טל לעצמו ִ ּבשׂ כָ רוֹ חמישה ַע ַדרי‪.‬‬ ‫רביים‪.‬‬ ‫הע ִ‬ ‫הטבחים ַ‬ ‫ָּ‬ ‫ •והנה יום אחד באו אצלו‬ ‫תחלחל‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ופרק ַמשָׂ אוֹ ‪ ,‬נִ‬ ‫ • ִעם שנכנס ָ‬ ‫בדעתו‪.‬‬ ‫ •נִ מלך ַ‬ ‫ומתוֹ ך הזְ מירות‪.‬‬ ‫שתה ִ‬ ‫והמ ֶ‬ ‫המ ֲאכל ִ‬ ‫ •וישב מתוך ַ‬ ‫ •ביקש לֵ ילֵ ך‪ִ ,‬הרהר בלִ בו ואמר‪.‬‬ ‫נעא‪ .‬עוד לא הגיע‬ ‫לצ ָ‬ ‫בחיפזון ַ‬ ‫ָּ‬ ‫מב"ם עמד ורץ‬ ‫הר ַ ּ‬ ‫ • ֵּכיוון שכּ ילָ ה לקרוא את ַ‬ ‫לחנוּתוֹ ‪ ,‬נָ טל עיניו וראה ְדבר מה מוּטל על יד הדלת‪ ,‬כמין ּפ ַקעת‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫ • ַעם ַרב עמד מנֶ גד והביט‪.‬‬

‫‪ .2‬‬

‫השלימו‪ :‬‬ ‫א‪ .‬היכן מתרחש הסיפור? מתי מתרחש הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מתי גילה עזריה שכיס הכסף אינו בידיו?‬ ‫מדוע עזריה אינו חוזר לקחת את כיס הכסף ששכח? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫מדוע שמח עזריה כשראה את הנחש‪ ,‬ומדוע היה נפחד?‬ ‫א‪ .‬מהו המעשה שבזכותו זכה עזריה למצוא את כספו?‬ ‫ב‪ .‬כיצד אתם נזהרים לא לחלל שבת?‬ ‫במעשיות יש בדרך כלל דמות ִפלאית או ִמקריוּת שהיא פלא‪ .‬האם זה כך גם‬ ‫במעשייה הזאת? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ ‬ ‫‪ .6‬‬

‫בחרו אחד משני הנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬כתבו סיפור על מקרה שבו ילד או ילדה התפתו לעשות משהו אסור בשבת‪,‬‬ ‫אבל התגברו על היצר הרע ונמנעו מחילול שבת‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.18‬‬ ‫‪ .2‬כתבו פסקה שמסבירה את הטעמים השונים לשמירת השבת‪ .‬חשבו על יותר‬ ‫מעניין אחד‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו ״הבדלה״ או קראו על המצווה באחד המקורות היהודיים‪,‬‬ ‫כגון "שולחן ערוך"‪ .‬כתבו פסקה קצרה המסבירה מדוע אנחנו מקיימים את מצוַ ות‬ ‫ההבדלה?‬

‫‪ 154‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ישראל שלנו‬ ‫"קּום ִה ְת ַהּלֵ ְך ָּב ָא ֶרץ לְ ָא ְרּכָ ּה ּולְ ָר ְח ָּבּה ּכִ י לְ ָך ֶא ְּתנֶ ּנָ ה"‬ ‫(בראשית פרק יג‪ ,‬פסוק יז)‬

‫ונלש לארשי ‪155‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••על העונג ועל הגמול המובטחים למטייל בארץ ועל אהבת ארץ‬ ‫ישראל נקרא במובאות מן המקורות בשער המדור‪.‬‬ ‫••תתוודעו לאורח החיים בקיבוץ מנקודת מבטו של אחד מחברי‬ ‫הקיבוץ שכתב את "עין גדי מזווית אישית"‪ .‬הוא מזכיר בעדותו את‬ ‫ציפור הטריסטמית שחיה בעיקר באזור עין גדי‪ .‬נלמד עליה בקטע‬ ‫המידעי‪" ,‬הטריסטמית"‪ .‬השיר "עין גדי" מתאר את ים המלח ואת עין‬ ‫גדי הסמוכה מנקודת מבטו של המשורר‪.‬‬ ‫••בוודאי תרצו לדעת כיצד נוצר ים המלח? מדוע הוא מלוח כל כך?‬ ‫ומה התועלת שמפיק ממנו האדם? נקרא על כך שני קטעי מידע‪:‬‬ ‫"ים המלח" מאת זיוה מימוני ו"ים המלח מאגר של משאבי טבע"‪.‬‬ ‫••נכיר בקטע מידעי קצר את "תופעת הבולענים" שבאזור ים המלח‬ ‫ונקרא ידיעה מהעיתונות על הסכנה שבתופעה זו‪ .‬נלמד על ברכת‬ ‫הגומל‪.‬‬ ‫••אזור ים המלח הוא אזור מדברי‪ .‬תשובה לשאלה כיצד מצליחים צמחים‬ ‫להתקיים במדבר תמצאו בקטע המידעי‪" :‬תנאי האקלים במדבר"‪.‬‬ ‫••הטבע בארצנו מגוון ומעניין אולם פעולות האדם מזיקות לא אחת‬ ‫לחי ולצומח‪ .‬נקרא על כך בסיפור "הצב האחרון שנותר במי הנחל"‬ ‫מאת נילי חור‪ .‬על הפעולות שנעשות כדי להציל את הצבים בנחל‬ ‫אלכסנדר נקרא בקטע המידעי‪" :‬מבצע ההצלה הגדול"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••לקטעי מידע יש סגנון כתיבה מקובל‪ .‬כשנקרא את קטעי המידע‬ ‫במדור נלמד על השימוש בפעלים סבילים בקטעים כאלה‪.‬‬ ‫••בעקבות קריאת קטעי המידע במדור‪ ,‬נתנסה בעריכה של קטע מידע‬ ‫לשם סיכומו‪.‬‬ ‫••נלמד גם על תפקיד הסוגריים בקטעים מידעיים‪.‬‬

‫‪ 156‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫עין גדי מזווית אישית ‪ /‬דוד שליטא‬ ‫עד היום‪ ,‬לאחר שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עזבתי את עין גדי לטובת תל אביב‪,‬‬ ‫כשאני מזדמן לשם‪ ,‬לעין גדי ‪ -‬לאירוע שמח או עצוב (כגון אזכרה לחבר שאיננו)‪,‬‬ ‫ומזיכרונותי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אני מרגיש שזה עדיין בית‪ .‬מקום שיש בו חלק ממני‪ ,‬חלק מנשמתי‬ ‫הגעתי לעין גדי כשהייתי מאוד צעיר‪ .‬היה זה דרך תנועת נוער‪ ,‬שבימים ההם היתה‬ ‫המסגרת הכי חשובה בחיינו‪ ,‬יותר מבית הספר ואפילו יותר מבית ההורים‪ .‬תנועת‬ ‫חברי (שנקראה ״גרעין") ללכת ולהתיישב בקיבוץ עין‬ ‫הנוער כיוונה אותי עם קבוצת ַ‬ ‫גדי השוכן לחופי ים המלח‪ ,‬שהיה אז קיבוץ קטן וצעיר מאוד‪.‬‬ ‫באותם ימים (שקוראים להם סוף שנות החמישים) היתה עין גדי אחד היישובים‬ ‫המבודדים והמרוחקים ביותר בכל הארץ‪ .‬וכשאומרים מרוחקים מתכוונים בדרך כלל‬ ‫מרוחקים מתל אביב ‪ -‬כאילו שהיא נמצאת במרכז העולם‪ .‬לעין גדי היו נוסעים אז‬ ‫דרך באר שבע‪ ,‬משם דרך דימונה לסדום ומשם לאורך ים המלח עד עין גדי‪ .‬את‬ ‫הנסיעה היינו עושים בדרך כלל באוטובוס כבד של אגד‪ ,‬והיא היתה נמשכת כחמש‬ ‫וחצי שעות‪ .‬בחורף היתה הנסיעה עלולה להימשך יום או יומיים‪ ,‬כי היו שיטפונות‬ ‫לחופי ים המלח‪ .‬זרמי מים אדירים אלה היו גורפים עמם סלעים ענקיים והיו חותכים‬ ‫את הדרכים ומנתקים את עין גדי מכל צדדיה‪ .‬במצב כזה צריך היה לחכות לטרקטור‬ ‫גדול שיבוא ויזיז את הסלעים הענקיים ויתקן את הדרך‪ .‬היום נוסעים לעין גדי‬ ‫דרך ירושלים‪ ,‬והנסיעה מתל אביב נמשכת פחות מחצי הזמן‪ ,‬אבל עדיין יש בחורף‬ ‫שיטפונות והם עדיין מנתקים לפעמים את הדרך לעין גדי‪ .‬ובאמת ‪ -‬גם היום אפשר‬ ‫להרגיש שעין גדי נמצאת בעולם שונה מאוד מהעולם של מרכז הארץ‪.‬‬ ‫עין גדי היתה ונשארה מקום שהוא מבין החמים ביותר בארץ‪ .‬יש ימים רבים בקיץ‬ ‫שהחום בהם עולה על ‪ 43‬מעלות ַ ּב ֵצל‪ .‬ובימים כאלה היינו עובדים בשדה‪ ,‬לא ַ ּב ֵצל אלא‬ ‫בשמש החזקה והשׂ ורפת‪ .‬מסקלים את השדה (מסלקים את האבנים שלא יפריעו לעיבוד‬ ‫השדה)‪ ,‬קוטפים תירס‪ ,‬בצל‪ ,‬חצילים או בוצרים ענבים‪ .‬היו לי חברים שלמדו איתי‬ ‫יחד בתיכון בתל אביב והם ניסו להבין למה בחרתי בחיים כל כך קשים במקום ללכת‬ ‫לאוניברסיטה או לעבוד באיזה בנק ממוזג בעיר הגדולה‪ .‬האמת היא שהחיים של אז לא‬ ‫נראו לנו בכלל קשים‪ ,‬אולי אפילו להפך‪ ,‬כי חיינו חיים של שיתוף ‪ -‬שזה אומר שהרבה‬ ‫בעיות אפשר לפתור ביחד ולהתחלק בקושי‪ .‬חוץ מזה הרגשנו שאנחנו עושים משהו‬ ‫שהוא גם חשוב למדינה ‪ -‬כי הרי מישהו חייב לגדל ירקות ופירות וגם לחיות בקצוות של‬ ‫הארץ (שהיום קוראים להם ּ ֶפ ִר ֶיפ ְריָ ה) ולשמור בהזדמנות זאת על הגבולות של המדינה‪.‬‬ ‫מספר החברים בעין גדי היה אז כ־‪ ,70‬וזה בערך מספר הדיירים בבית דירות עירוני‬ ‫של שלוש קומות‪ .‬כמובן הכרנו היטב את כולם ונפגשנו איתם כמעט כל יום‪ .‬זה מאוד‬ ‫נחמד בדרך כלל‪ ,‬אבל לפעמים זה היה קצת מעיק שכולם כל כך קרובים זה לזה‪.‬‬ ‫אמנם לא רקדנו "הורה" כל לילה כמו שסיפרו פעם על החיים של החלוצים‪ ,‬אבל‬ ‫שמחות שבחיי העיר לא כל כך מכירים אותן ‪ -‬למשל כשנפתחה‬ ‫היו בחיינו המון ָ‬ ‫ונלש לארשי ‪157‬‬

‫לראשונה כיתה א' בעין גדי (למדו בה שישה ילדים)‪ ,‬או כשחנכו‬ ‫את הכביש לסדום במקום דרך העפר הישנה‪ ,‬או כשבנו עוד‬ ‫כמה בתים והיישוב גדל לפתע‪ ,‬או כששתלו עוד דשא ועצים‬ ‫ופרחים‪ ,‬והצבע הירוק הלך וכיסה את פני היישוב‪ ,‬או כשהיתה‬ ‫מסיבת חג מוצלחת שבה השתתפו כל החברים וכל הילדים‬ ‫וכמה אורחים‪.‬‬ ‫עין גדי היתה ונשארה אחד המקומות היפים בארץ לטיול‪.‬‬ ‫בזמננו החופשי היינו לוקחים כובע ומצלמה‪ ,‬מתרחקים בהליכה‬ ‫(קניון הוא לא‬ ‫כחצי שעה מהבית וכבר היינו בתוך קניון צר ֶ‬ ‫ַקניון עזריאלי ‪ -‬אלא וַ אדי עמוק שצוקי סלע מתרוממים משני‬ ‫צדדיו) ונחל מלא מים זורם בתוכו‪ ,‬ומסביבנו מטיילים חופשי‪,‬‬ ‫ללא פחד‪ ,‬יְ ֵעלֵ י סלע עם קרניים ענקיות‪ ,‬והאוויר מלא צפצופים‬ ‫יס ֶט ְר ִמיוֹ ת ונמצאות‬ ‫חזקים של ציפורים שחורות הנקראות ְט ִר ְ‬ ‫רק בעין גדי‪.‬‬ ‫בלילות ירח ירדנו לעתים לים המלח להתרחץ‪ .‬המים היו חמים‬ ‫ושמנוניים ‪ -‬היה זה כמו להתרחץ בשמן מכונות שחור‪.‬‬ ‫אך הדבר הכי מיוחד בעיני בחיים ההם של יישוב קטן ומרוחק‬ ‫היה הידיעה שאת כל מה שאנחנו צריכים לחיֵ ינו ‪ -‬אנחנו צריכים‬ ‫לעשות במו ֵידינו‪ .‬להכשיר בעצמנו את השדות ולגדל את הירקות‬ ‫והתמרים (טרם "המציאו" בארץ את העובדים התאילנדיים)‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לקיים את החינוך של הילדים שלנו‪ ,‬מהגן ועד סוף בית הספר‪,‬‬ ‫ולהחליט בעצמנו על כל דבר שחשוב לנו‪ .‬עלינו לעשות בעצמנו‬ ‫תרבות וחגים וחוּגים וחיי חברה ‪ -‬בקיצור ‪ -‬מה שלא נעשֶׂ ה‬ ‫לעצמנו ‪ -‬לא יהיה לנו‪ ,‬וזה שונה מאוד מהדרך שבה חיים רוב‬ ‫אזרחי המדינה‪ ,‬שיש להם עירייה ומערכת חינוך‪ ,‬ותיאטרון‪,‬‬ ‫וקולנוע‪ ,‬ומשרדי ממשלה‪ ,‬קופת חולים‪ ,‬סופרמרקט וחנויות‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬כשאני מגיע לעין גדי‪ ,‬אני נדהם כל פעם מחדש למראה‬ ‫הצמחייה הענקית המכסה את כל היישוב‪ ,‬עד כי יש בתים שבקושי‬ ‫רואים אותם מבעד לעלים הרחבים של הצמחים הטרופיים‬ ‫שנראים יותר כתפאורה לסרט על גן עדן מאשר גינת נוי ליד הבית‪.‬‬ ‫קיבוץ עין גדי כיום הוא גם גן בוטני מוגן ומפורסם בעולם כולו‪.‬‬ ‫מספר החברים והילדים רב בהרבה ואיש כבר אינו עובד בגן‬ ‫הירק או בכרם הענבים‪ .‬אך אני ממשיך לראות בעין גדי אותו‬ ‫קסם שהיה לה אז‪ ,‬בימים הרחוקים של הקיבוץ הקטן עם קומץ‬ ‫הצעירים שחיו בו‪.‬‬

‫‪ 158‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫הכותב זוכר‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬החיים בעין גדי היו קשים ביחס למקומות אחרים‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫אותם לטובה‪ .‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה היה הדבר המיוחד והמרתק ביותר בעיני הכותב בחייהם של חברי קיבוץ‬ ‫עין גדי?‬ ‫‪ .3‬עין גדי פעם ועכשיו‪ .‬השלימו לפי מידע מן המאמר‪:‬‬ ‫ואילו היום‬ ‫ •פעם‬ ‫לעומת זאת בימינו‬ ‫ •בעבר‬ ‫ •כשרק הוקם הקיבוץ‬

‫אבל עכשיו‬

‫מילות הקישור (קישוריות)‬ ‫הקישוריות‪ :‬ואילו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ואבל משמשות לתיאור ניגוד‪.‬‬ ‫הן מחברות בין חלקי המשפט או מחברות בין משפטים‪.‬‬

‫‪ִ .4‬אספו מן הכתוב את כל הפרטים על עין גדי והכינו ערך אנציקלופדי על מקום זה‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת ערך באנציקלופדיה‬

‫ •תוך כדי קריאה במאמר נסחו כמה שאלות מידע על קיבוץ עין גדי‪.‬‬ ‫ •הקפידו לא לכלול שאלות הקשורות לחוויות‪ ,‬להתרשמויות ולרגשות של‬ ‫הכותב‪ .‬באנציקלופדיה כותבים רק עובדות‪.‬‬ ‫ •אפשר להתחיל במשפט פתיחה קצר או בפסקה קצרה ומציגים את הנושא‪.‬‬ ‫ •בדקו על אילו מן השאלות שכתבתם יש תשובות במאמר והתייחסו רק אליהן‪.‬‬ ‫ •סדרו את התשובות בסדר הנראה לכם המתאים ביותר‪.‬‬ ‫ •כתבו אותן ברצף‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫נסו לחשוב על כל השאלות שהייתם צריכים לשאול את עצמכם‪ ,‬אילו הייתם חלק‬ ‫מהקבוצה שהקימה את עין גדי‪ ,‬כדי להתארגן לפני עלייתכם על הקרקע‪.‬‬

‫ונלש לארשי ‪159‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫מסימני הפיסוק ‪ -‬סוגריים‬ ‫הכותב מרבה בכתיבתו בסוגריים‪ .‬סוגריים משמשים בכתיבה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬להערת אגב‪.‬‬ ‫א‪ .‬לפירוט‪ ,‬לְ ֵפירוש או להסבר‪.‬‬ ‫בכל המקרים מוסיפים הסוגריים מידע התורם להבנת הכתוב או מידע המעורר‬ ‫מחשבה נוספת אצל הקורא‪ ,‬אבל אינם פוגעים ברצף הקריאה‪.‬‬

‫‪ .1‬קראו שוב את הטקסט וכתבו איזה שימוש בסוגריים עושה הכותב בכל פעם‪.‬‬ ‫ ‬

‫מידע התורם להבנת הכתוב ‬

‫מידע המעורר מחשבה‬

‫‪ .2‬העתיקו את הטבלה למחברת‪ִּ .‬כתבו בטור הימני שמות פועל מן הכתוב ובטור‬ ‫השמאלי משפט לפי הדוגמה‪.‬‬ ‫שם הפועל‬

‫המשפט‬

‫לַ ֲעשׂ וֹ ת‬

‫לעצמנו ‪ -‬לא יהיה לנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מה שלא נעשֶׂ ה‬

‫לְ ִה ְת ַר ֵחץ‬

‫מתר ֲחצים בלילה בים המלח‪.‬‬ ‫הכותב וחבריו היו ַ‬

‫נחל דוד הסמוך לעין גדי‬

‫‪ 160‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫יס ְט ָר ִמית‬ ‫ַה ְט ִר ְ‬ ‫הטריסטרמית היא ציפור שיר השייכת למשפחת הזרזירים‪ .‬היא נקראת על שמו‬ ‫יס ְט ַרם‪ ,‬שבא לחקור את ארץ הקודש והיה הראשון שלכד את‬ ‫של האנגלי ‪ְ -‬ט ִר ְ‬ ‫הטריסטרמית בשנת ‪.1864‬‬ ‫סימני זיהוי‪ :‬אורכה כ־‪ 25‬ס"מ‪ ,‬משקלה ‪ 140 -100‬גר' ומוטת כנפיה ‪ 45-44‬ס"מ‪.‬‬ ‫צבעו של הזכר שחור עם ברק כחול־סגול‪ .‬אברות הכנף הפנימיות צבועות בחום־‬ ‫ערמוני ובולטות בזמן המעוף‪ .‬המקור כפוף במקצת‪ ,‬הכנפיים קצרות והזנב ארוך‪.‬‬ ‫הנקבה דומה‪ ,‬אך ראשה אפרפר‪ .‬שירתן של הטריסטרמיות מסולסלת וערבה לאוזן‪.‬‬ ‫חברתיות‪ :‬הטריסטרמית היא ציפור חברתית החיה בקבוצות קטנות המורכבות מבני‬ ‫משפחה‪ .‬הקבוצות נוהגות ללון לינה מקובצת במקום קבוע‪ ,‬במדרונות הקניונים‪.‬‬ ‫תפוצתה בארץ‪ :‬טריסטרמית נמצאת קבועה בנגב עד צפון ים המלח‪ .‬בזמן השוטטות‬ ‫היא יכולה להתרחק מרחק רב ‪ -‬עד הרי הכרמל וחניתה שבגליל המערבי‪.‬‬ ‫אזור מחיה‪ :‬גאיות ומדרונות חשופים‪ .‬לאחרונה גם ליד מגורי‬ ‫אדם‪ .‬דוגרת בנקיקי הרים צחיחים במיוחד בתוך קניונים‪,‬‬ ‫מזונה‬ ‫ּ‬ ‫ובשנים האחרונות בבניינים גבוהים בערד‪ .‬תזונה‪:‬‬ ‫העיקרי ‪ -‬פירות בר‪ ,‬ענבים ותמרים ושאריות מזון‬ ‫של אדם‪ .‬היא יכולה להסתדר עם מעט מים‪.‬‬ ‫קינון ודגירה‪ :‬הקשר בין בני הזוג נשמר כל‬ ‫השנה‪ ,‬גם בתוך הלהקה‪ .‬בני הזוג אוכלים‬ ‫יחד‪ ,‬שותים יחד ומסדרים נוצות זה לזה‪.‬‬ ‫עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד‬ ‫סוף יוני‪ .‬הקן נבנה בנקיקי סלע‪ ,‬לרוב במערה‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬אתר המשרד להגנת הסביבה)‬

‫ל לדיון‬

‫נסו לשער ‪ -‬אילו שינויים במזג האוויר‪ ,‬בצמחייה ובשטח עלולים להזיק‬ ‫לטריסטרמית ולהפוך את אזור ים המלח לתחנה פחות מוצלחת עבורה‪.‬‬ ‫נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.40‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫כתבו קטע מידע על ציפור לפי בחירתכם‪ .‬העזרו בדגם לפיו נכתב המידע‪.‬‬

‫ונלש לארשי ‪161‬‬

‫ֵעין ּגֶ ִדי ‪ /‬אֵיתָן ֶּפרֶץ‬

‫יָ ם ַה ָּמוֶ ת ַה ָּכחֹל ַ ּב ָּלאט יָ נו ַּע‬ ‫ו ִּמ ַּמ ַעל ֲענָ נָ ה ְק ַט ָ ּנה ָּת ׁשוּט‪.‬‬ ‫ֵעץ ָה ֵא ׁ ֶשל ִ ּב ְד ָמ ָמה יָ זו ַּע‬ ‫וְ כָ ל ַקו ַ ּבחוֹ ל יָ ֶפה ָחרוּט‪.‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַּת ְצ ִהיב ְ ּבלַ ַהט ׁ ֶש ֶמ ׁש‬ ‫וְ ָא ָבק ַמ ְחנִ יק יָ עוּף ָ ּברוּם‬ ‫ַא ְך ֵעין ֶ ּג ִדי ל ֹא ִּתבּ ֹל ַ ּב ָּכ ֵמ ׁש‪,‬‬ ‫ָ ּב ּה יִ ׁ ְשל ֹט ָ ּגוָ ן יָ רֹק וְ חוּם‪.‬‬

‫יָ ם ַה ָּמוֶ ת ַה ָּכחֹל ַ ּב ָּלאט יָ נו ַּע‬ ‫וְ כָ ל ַהר בּ וֹ יִ ְתנַ ּ ֵׂשא ֵ ּג ֶאה וָ ָרם‪.‬‬ ‫נַ ַחל ֲערוּגוֹ ת‪ ,‬זֶ ה ַה ָ ּידו ַּע‬ ‫ַמ ֲהלָ כוֹ יַ יְ ׁ ִשיר ֶאל ּתוֹ ְך ַה ָ ּים‪.‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַּת ְצ ִהיב ְ ּבלַ ַהט ׁ ֶש ֶמ ׁש‪,‬‬ ‫ַא ְך ֵעין ֶ ּג ִדי ִהיא נְ וֵ ה ִמ ְד ָ ּבר‬ ‫יוֹ ם ָח ָד ׁש ֵאינוֹ דּ וֹ ֶמה לְ ֶא ֶמ ׁש‬ ‫וְ ָע ִתיד ַמזְ ִהיר צוֹ ֵפן לָ ּה ַה ָּמ ָחר‪.‬‬

‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ִּכי ָצ ַמ ְח ְּת ַ ּב ַח ָּמה‬ ‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ּ ְפלָ גִ ים ָ ּב ְך חוֹ ְת ִרים ַ ּב ׁ ּ ְש ָמ ָמה‬ ‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‪,‬‬ ‫ָ ּב ְך ַה ּי ִֹפי יוֹ ָפע ְ ּבכָ ל הוֹ ד‬ ‫וְ ַה ֵּלב יְ ַה ְר ֵהר וְ יַ ְחמֹד‬ ‫וְ ַה ֵּלב יְ ַה ְר ֵהר וְ יַ ְחמֹד‪.‬‬

‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‪...‬‬

‫נחל ערוגות‪,‬‬ ‫שמורת עין גדי‬

‫‪ 162‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫קראו את הכותרת‪ ,‬כותרות המשנה‪ ,‬התבוננו בתצלומים ובתרשימים בעמודים ‪,170-167‬‬ ‫והסבירו אילו רמזים גיליתם על העניינים הקשורים לים המלח שעליהם נלמד‪.‬‬

‫ ‬

‫ים המלח ‪ -‬תופעה ייחודית בעולם‬ ‫ארצנו מצטיינת בנופים מעניינים ומגוּוָ נים‪ .‬אחת התופעות הייחודיות בנוף ארצנו‬ ‫היא ים המלח‪ ,‬שאליו נשפכים ֵמימיו של נהר הירדן‪.‬‬ ‫ים המלח הוא ימה‪ 1‬סגורה בבקעת ים המלח‪ ,‬שהיא אחת משרשרת הבקעות שנוצרו‬ ‫בעת שאירע השבר הגיאולוגי הסורי־אפריקאי‪ 2‬לפני מיליוני שנים‪ .‬בקעת ים המלח‬ ‫‪3‬‬ ‫היא המקום הנמוך ביותר בעולם‪ ,‬וגובהה ‪ 400‬מטר מתחת לפני הים‪.‬‬ ‫הב ַקע החלה זרימת מים מהעמקים הצפוניים‪ִ ,‬מנְ חלים ובעיקר מנהר‬ ‫לאחר שנוצר ֶ ּ‬ ‫הירדן‪ .‬זרימת המים מילאה את הבקע לא רק במים אלא גם במינֶ רלים ובמלחים‬ ‫שונים שנסחפו עם אדמת הסחף‪ :‬גיר‪ ,‬גֶ בס‪ ,‬ומלח מאכל‪.‬‬ ‫מדוע הים מלוח? אקלים האזור היה חם ויבש מאוד מאז ומתמיד‪ ,‬ולכן ההתאדות היתה‬ ‫גדולה והמלחים השונים שקעו על הקרקעית‪ .‬בשל ההתאדות הגדולה‪ ,‬הנמשכת כל‬ ‫העת‪ ,‬ים המלח הוא הים המלוח ביותר בעולם‪ .‬ליטר מים מכיל שלושים ושלוש מאיות‬ ‫מלחים לעומת שלוש מאיות מלחים בממוצע בים התיכון‪ .‬כתוצאה מאחוז המלחים‬ ‫הגבוה‪ ,‬בעלי חיים וצמחי מים מתקשים לחיות במימיו‪ ,‬ומכאן שמו הנוסף‪ :‬ים המוות‪.‬‬ ‫ים המלח הוא משאב טבע חשוב ביותר והמינרלים והמלחים שבו מנוצלים לצרכים‬ ‫שונים‪ :‬מפעלֵ י ים המלח מפיקים מלח למאכל‪ ,‬חומרים לתעשיות מזון ולדשנים‬ ‫בחקלאות‪ ,‬לתרופות‪ ,‬להיגיינת הגוף ולתמרוקים‪.‬‬ ‫מי הים משמשים לריפוי מחלות שונות‪ ,‬ובעיקר מחלות עור‪ .‬לחופי ים המלח‬ ‫התפתח ענף התיירות‪ ,‬וחולים רבים מגיעים מכל העולם לרחוץ במימיו ולמרוח את‬ ‫הבוץ על גופם בשל תכונותיו הרפואיות‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬אתר הספרייה הווירטואלית)‬

‫מדוע מצטמק ים המלח?‬ ‫המתא ָדה ממנו‪ .‬אמנם‬ ‫ַ‬ ‫המפלס של ים המלח מושפע מכמות המים הנכנסת אליו ומכמות המים‬ ‫גורמים טבעיים‪ ,‬כמו האקלים‪ ,‬השפיעו תמיד על המפלס של ים המלח‪ ,‬אך כיום הוא מושפע בעיקר‬ ‫מפעולות האדם‪ .‬פעולות אלה מפחיתות במידה ניכרת את כמות המים המגיעה אל ים המלח‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ֶ ,‬ס ֶכר ְדגָ נְ יָ ה‪ ,‬שנבנה במוצא הירדן מן הכינרת ייבש את הירדן הדרומי‪ ,‬ומימיו הפסיקו להגיע‬ ‫אל ים המלח‪ .‬גם הפעילות של מפעלי ים המלח גורמת לירידת המפלס של ים המלח‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬אתר סבבה‪ ,‬שומרים על הסביבה)‬

‫* ‬

‫ימה‪ :‬גוף מים קטן וסגור ללא מוצא‪.‬‬

‫** השבר הסורי־אפריקאי הוא ֵע ֶמק ארוך במיוחד‪ .‬אורכו יותר מ־‪ 6,000‬ק"מ‪ .‬תחילתו בצפון סוריה‪,‬‬ ‫והוא עובר לאורכה של ארץ ישראל דרך בקעת הירדן ומשם עד לטנזניה שבאפריקה‪.‬‬ ‫*** גובה פני הים הוא גובה אפס שממנו מודדים את גובהם של פני השטח בכל מקום בעולם‪ .‬נקבע‬ ‫שנקודת האפס מתחילה במקום שבו קו מי הים נפגש עם קו החוף החולי‪.‬‬

‫ונלש לארשי ‪163‬‬

‫ללא כותרת (ים המלח) ‪ / 2009‬אבי יאיר‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בפתיח כתוב‪" :‬אחת התופעות הייחודיות‬ ‫בנוף ארצנו היא ים המלח"‪.‬‬ ‫במה הוא מיוחד? כתבו בסעיפים‪.‬‬ ‫‪ .2‬מדוע מלוחים מי הימה?‬ ‫ממי ים המלח?‬ ‫יצרים ֵ‬ ‫‪ .3‬אילו מוצרים מיַ ְ‬ ‫‪ .4‬מדוע התפתח ענף התיירות והנופש‬ ‫באזור ים המלח? ענו לפי הכתוב‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראו את הכתוב במסגרת‪ .‬מהי התשובה‬ ‫לשאלה שבכותרת?‬ ‫‪ .6‬באיזו דרך מאורגן הכתוב במסגרת? בחרו‬ ‫את התשובה הנכונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בעיה ופתרונה ב‪ .‬סיבה ותוצאה‬ ‫ד‪ .‬הכללה ופירוט‬ ‫ג‪ .‬השוואה ‬ ‫‪ .7‬חפשׂ ּו את הערך העוסק בים המלח‬ ‫ב"ויקיפדיה" באינטרנט או בכל אתר אחר‬ ‫ובררו מהי צורתו הנוכחית של ים המלח‪.‬‬ ‫האם צורתו של ים המלח עכשיו דומה‬ ‫לזו שבציורו של אבי יאיר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .8‬יצירתו של אבי יאיר עוסקת במקום‬ ‫מסוים כפי שהוא נראה בעבר‪ִ .‬חשבו‬ ‫על מקום שאתם מכירים שעבר שינוי‬ ‫וחלק ּו אותו‬ ‫(לדוגמה ‪ -‬מגרש ריק בשכונתכם שנבנה בו בניין)‪ ,‬קחו דף נייר ַ‬ ‫לשניים‪ .‬בצד אחד ציירו או תארו את המקום לפני השינוי‪ ,‬ובצד השני את‬ ‫המקום לאחר השינוי‪ .‬בתחתית הדף כתבו את תחושותיכם לגבי השינוי‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו קטע קצר למטרת שכנוע שכותרתה‪ :‬יש לשמור על ים המלח בכל מחיר‪.‬‬ ‫הקדימו לכתיבה שיחה במליאה על הנושא‪.‬‬

‫‪ 164‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ים המלח ‪ -‬מאגר של משאבי טבע‬ ‫ים המלח נמצא בבקעת הירדן במקום הנמוך ביותר בעולם (כ־‪ 400‬מטרים מתחת‬ ‫לפני הים)‪ .‬בצפון נשפך אליו הירדן אך אין לים המלח מוצא‪ .‬המים של ים המלח‬ ‫מתנדפים לאוויר‪ ,‬ומכיוון שים המלח נמצא באזור מדברי שהאקלים בו חם ויבש‬ ‫(בחורף ‪ 20oC‬ובקיץ ‪ ,)40oC‬התנדפות והתאדות המים מהירה‪.‬‬ ‫במי ים המלח יש כמות גדולה מאוד של מלחים (‪ 310‬גרמים של מלח בליטר של‬ ‫מי ים) שהיא גבוהה פי עשרה מזו המצויה במי הים התיכון (כ־‪ 33‬גרמים לליטר)‪.‬‬ ‫המדענים סבורים שהתרומה העיקרית לכמות הגדולה של המלחים במים מקורה‬ ‫בנביעות תת־קרקעיות של מעיינות מלוחים‪.‬‬ ‫המלחים במי ים המלח הם בין משאבי הטבע החשובים ביותר של מדינת ישראל‪:‬‬ ‫מפיקים ממנו אשלג‪ ,‬מגנזיום וברום‪ ,‬המופנים בעיקר ליצוא לארצות רבות בעולם‪.‬‬ ‫בתהליך הפקת האשלג מתקבל גם מלח מאכל‪ ,‬המופנה בעיקר לתעשייה בארץ‪.‬‬ ‫ים המלח‬ ‫תחילת המאה ה–‪21‬‬

‫תחילת המאה ה–‪20‬‬

‫רום מפלס‪ 415 :‬מטר‬ ‫שטח‪ 650 :‬קמ“ר‬ ‫נפח‪ 135 :‬ק“מ מעוקב‬

‫רום מפלס‪ 390 :‬מטר‬ ‫שטח‪ 950 :‬קמ“ר‬ ‫נפח‪ 155 :‬ק“מ מעוקב‬

‫פשחה‬

‫פשחה‬

‫עין גדי‬

‫עין גדי‬

‫מצדה‬

‫מצדה‬

‫בריכו‬

‫ת אידוי‬

‫הלשון‬

‫סדום‬

‫ונלש לארשי ‪165‬‬

‫במשך שנים רבות היו בים המלח שני חלקים‪:‬‬ ‫החלק הצפוני ‪ -‬שאורכו כ־‪ 50‬ק"מ ועומק המים בו מגיע לכ־‪ 400‬מ'‪.‬‬ ‫החלק הדרומי ‪ -‬שאורכו כ־‪ 30‬ק"מ ובו המים רדודים‪ .‬בין שני החלקים הפריד חצי אי‬ ‫שיוצר מעין לשון יבשה‪ ,‬ומכאן שמו‪ :‬הלשון‪ .‬הרוחב המרבי של האגם הוא כ־‪ 17.5‬ק"מ‪.‬‬ ‫בעבר הגיעו לים המלח מים משלושה מקורות והחליפו את המים שהתאדו‪:‬‬ ‫ נחלים שנשפכים לים המלח‬‫ מי שיטפונות‬‫ מעיינות מלוחים תת־קרקעיים הנובעים בקרקעית הים‪.‬‬‫תפיסת מי הירדן ומי נחלים הנשפכים לים המלח על ידי ישראל ועל ידי ירדן כמקור‬ ‫למי שתייה‪ ,‬פגעה קשות בים המלח‪ .‬שטחו הצטמצם במידה ניכרת‪ .‬כיום נעלם‬ ‫לחלוטין חלקו הדרומי של האגם‪ ,‬וים המלח מסתיים מול מצדה‪.‬‬ ‫בעבר כונה ים המלח גם בשם ים המוות‪ ,‬בגלל מליחותו הגבוהה‪ .‬סברו שחיים אינם‬ ‫יכולים להתקיים בו‪ .‬במהלך המאה ה־‪ 20‬התברר שבמי ים המלח מתקיימים אצות‬ ‫וחיידקים‪ ,‬ולכן השם "ים המוות" אינו נכון‪ .‬עם זאת‪ ,‬העלייה במליחות של מי הים‬ ‫עקב התערבות האדם עלולה לפגוע בהמשך קיומם של היצורים החיים בהם‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע מדע"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫לפגיעה קשה בים המלח‪.‬‬ ‫התערבות האדם גרמה ְ‬ ‫‪ .1‬ציינו כיצד משפיעות פעולות האדם על ים המלח‪.‬‬ ‫‪ .2‬הציעו חלופות אפשריות אחרות לשימושים של האדם כדי להפחית את הפגיעה‬ ‫בים המלח‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהמפה שבעמוד הקודם על התהליך שעבר (ועובר) ים המלח‬ ‫במשך ‪ 100‬השנים האחרונות?‬

‫ ‬

‫כותבים קטע מידעי לפי שני מקורות‬

‫התבקשתם לכתוב מאמר על ים המלח‪ .‬בידיכם שני מקורות‪.‬‬ ‫‪ .1‬קראו את הקטעים המופיעים בספר בעמוד ‪ 163‬ובעמוד ‪.165‬‬ ‫‪ .2‬עתה הכינו רשימת עובדות חשובות שמצאתם בכל אחד מהקטעים שקראתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬סמנו בצבע בשני הטורים נקודות משותפות לשני הקטעים‪.‬‬ ‫‪ .4‬עכשיו אתם מוכנים לכתיבת המאמר שלכם‪ .‬תחילה כתבו את הנקודות‬ ‫המשותפות בשני הקטעים‪ ,‬ולאחר מכן הוסיפו את הפרטים שאינם משותפים‪.‬‬ ‫‪ .5‬תוכלו להוסיף את מסקנותיכם האישיות‪.‬‬ ‫‪ 166‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫לקטע המרכזי נלווים דיאגרמה ותרשים‪ .‬קראו את הקטע והתבוננו בדיאגרמה ובתרשים‪ .‬חשבו‪,‬‬ ‫איזה מידע אפשר להפיק מהם?‬

‫הפקת מלח ִמ ֵמי הים לשימושים שונים‬ ‫בימים קדומים כינו את המלח "הזהב הלבן" בשל חשיבותו ומחירו היקר‪ .‬באותם‬ ‫זמנים לא היו אמצעי קירור ולכן המליחו בשר‪ ,‬דגים וירקות‪ ,‬כדי לשמרם לזמן רב‬ ‫(המלח מונע ריקבון)‪.‬‬ ‫על ערכו של המלח בעבר אנחנו לומדים מכך שהוא שימש לעתים כאמצעי תשלום‪.‬‬ ‫בעברית קיים הצירוף "מלח הארץ"‪ ,‬זהו כינוי לאדם בעל תכונות מעולות‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬הרופאים ממליצים להשתדל להפחית בכמות המלח היומית לתיבול האוכל‪,‬‬ ‫משום שצריכה רבה מדי פוגעת בבריאות‪.‬‬ ‫הר סדום שליד ים המלח בנוי מסלעים של מלח ַמ ֲאכָ ל‪ .‬בעבר הפיקו במקום מלח‪.‬‬ ‫אפשר ללמוד על כך מהתגליות בחפירות ארכיאולוגיות באזור ים המלח מהתקופה‬ ‫שבה שלטו הרומאים בארץ‪ .‬אך איכות המלח בהר סדום אינה טובה‪ ,‬ולכן שימש‬ ‫למאכל ְ ּב ֵהמות יותר מאשר למאכל של בני אדם‪.‬‬ ‫עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ הוקם בשנת ‪ 1922‬מפעל המלח‬ ‫הראשון‪ ,‬ליד עתלית שלחוף הים התיכון‪ .‬כיום קיימים בארץ עוד שני מפעלים‬ ‫להפקת מלח מאכל‪ :‬בים המלח ובאילת‪ .‬לאחרונה הוקם מפעל נוסף להפקת‬ ‫בקלְ יָ ה שבצפון ים המלח‪ ,‬בשיתוף עם הירדנים‪.‬‬ ‫מלח ַ‬ ‫בים המלח יש כמות גדולה של מלחים מסוגים שונים כמו ַא ׁ ְשלְ גָ ן‪ַ ,‬מגְ נֶ זְ יוּם‪ּ ְ ,‬ברוֹ ם‬ ‫ומלח מאכל (ראו גם בהמשך)‪ .‬אזור הלשון שבמרכז ים המלח עשיר במיוחד‬ ‫במלח מאכל‪ .‬כיום מפיקים את מלח המאכל ִמיָ ם המלח כחלק מתהליך ההפקה של‬ ‫האשלג‪ .‬רוב מלח המאכל מים המלח משמש אחר כך במפעלי תעשייה בארץ‪.‬‬ ‫המפעל הגדול ביותר בארץ להפקת מלח מאכל נמצא היום באילת‪.‬‬ ‫מי הים האדום משמשים כמקור עיקרי להפקת מלח המאכל באילת‪ ,‬בים המלח‬ ‫ובעתלית‪ .‬אך באילת יש מקור חשוב נוסף למלח‪ :‬המתקנים להתפלת מים שמספקים‬ ‫מים טובים לשתייה לתושבי המקום‪ .‬המלחים מתקבלים כתוצר לוואי (חומר‬ ‫שמתקבל בנוסף לתוצר העיקרי ‪ -‬מים טובים לשתייה) של תהליך ההתפלה‪.‬‬ ‫התפלת המים משמשת מקור לכמעט ממחצית כמות מלח המאכל שמפיקים במפעל‬ ‫באילת‪.‬‬ ‫למלח המאכל שימוש רב בכל בית‪ ,‬בעיקר לתיבול המזון‪.‬‬ ‫מלח מאכל משמש גם לצורך ריפוי‪ :‬תמיסות מלח פוגעות בגורמי מחלה (חיידקים)‬ ‫שגורמים דלקות בגוף‪ .‬כך למשל מסייעת שטיפת הפה בתמיסת מלח לטפל בדלקת‬

‫ונלש לארשי ‪167‬‬

‫בחניכיים‪ .‬שתיית תמיסת מלח עוזרת לטפל בדלקת בגרון‪ .‬שימוש בתמיסות מלח‬ ‫מאכל עוזר גם להסרת כתמים מהבגדים‪ ,‬לפתיחת סתימות בצינורות ולניקוי‪.‬‬ ‫גם למדיח הכלים מוסיפים מלח מיוחד שמונע משקעים בכלי האוכל‪.‬‬ ‫שימוש במלח מאכל לצרכים שונים‬ ‫מזון לבעלי חיים‬ ‫ריכוך מים‬ ‫תעשיות כימיות‬ ‫תעשיות טקסטיל‬ ‫תעשיית‬ ‫מזון‬ ‫שימוש ביתי‬

‫רוב מלח המאכל שמפיקים היום (יותר מ־‪ )95%‬מיועד לשימוש בתעשייה לכמה‬ ‫צרכים‪ ,‬כמתואר בתרשים הבא‪:‬‬

‫(מתוך‪" :‬מסע מדע"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה)‬

‫תעשיית‬ ‫צבעים‬

‫ייצור נייר‬

‫שימור מזון‬

‫ריכוך מים‬ ‫וחיטוי מים‬

‫שימושים במלח‬ ‫מאכל בתעשייה‬

‫עיבוד עורות‬

‫תעשיית טקסטיל‬ ‫(חוטים ובדים)‬

‫ייצור מזון לאדם‬ ‫ולחיות משק‬

‫ייצור חומרי‬ ‫ניקוי‬

‫‪ 168‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬השלימו לפי הקטע‪:‬‬ ‫א‪ .‬בעבר השתמשו במלח לתיבול וגם לצורך‬ ‫ב‪ .‬אדם בעל תכונות אופי מצוינות מכנים בשם‬ ‫ג‪ .‬בימינו הרופאים מתנגדים‬ ‫ד‪ .‬המפעלים להפקת מלח בישראל נמצאים ב‬ ‫ה‪ .‬במפעלי ים המלח הפקת מלח היא חלק מהפקת‬ ‫ו‪ .‬באילת‪ ,‬המלח הוא מוצר לוואי של‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ .2‬התבוננו בדיאגרמה‪ .‬מהם השימושים השונים למלח? סדרו אותם בסדר יורד‪.‬‬ ‫‪ .3‬התבוננו בתרשים‪ .‬במה הוא שונה מהדיאגרמה?‬

‫מלח מוכן למשלוח במפעלי ים המלח‬

‫ונלש לארשי ‪169‬‬

‫תופעת ה"בולענים" ‪ /‬ד"ר יוסף יחיאלי וד"ר דניאל וקס‬ ‫בשנות ה־‪ 70‬של המאה העשרים החלה תופעה של היווצרות בולענים ‪ -‬בורות‬ ‫שעומקם עלול לעלות על ‪ 10‬מ' וקוטרם עלול להגיע ל־‪ 25‬מ' ‪ -‬במערב ים המלח‪,‬‬ ‫מעין גדי דרומה‪ ,‬הן בתוך הים הן בסביבתו‪ .‬בשנות ה־‪ 90‬החלה התופעה להתפשט‬ ‫גם צפונה מעין גדי‪ .‬תדירות התופעה בכללותה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד‪.‬‬ ‫ההנחה הבסיסית היא כי היווצרות הבּ וֹ רוֹ ת קשורה לירידת מפלס ים המלח‪ ,‬שהרי זה‬ ‫הגורם העיקרי שהשתנה בשנים האחרונות‪ ,‬ושינוי בולט‪.‬‬ ‫ניתן לתאר שלבים מספר בהיווצרות הבורות‪ :‬ירידה ניכרת במפלס ים המלח גורמת‬ ‫לירידה במפלס מי התהום‪ ,‬שכבת המלח באה במגע עם מי תהום שאינם רוויים‬ ‫במלח וכתוצאה מכך נמסה‪ .‬הבורות נוצרים כאשר קורסים פני השטח לחלל הנוצר‬ ‫מתחת לפני הקרקע בשל ההמסה של שכבת מלח‪ .‬כיום אין אפשרות לחזות בוודאות‬ ‫היכן ומתי ייפער בור‪ .‬לפי התצפיות‪ ,‬כשהבור מופיע אפשר לצפות לבורות נוספים‬ ‫בסביבתו‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬גליליאו‪ ,‬כתב עת למדע ולמחשבה‪,‬‬ ‫המאמר‪" :‬בורות פעורים בממלכת המלח" ‪ SBC‬לבית מוטיי תקשורת)‬

‫בולענים באזור ים המלח‬

‫‪ 170‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מתי התחילו להיווצר "בולענים"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע בחרו לכנות תופעה זו בשם בולענים?‬ ‫ג‪ .‬מהי הסכנה בבולענים שנוצרו?‬ ‫‪ .2‬לפניכם רשימת שלבי ההיווצרות של הבולענים‪ ,‬המתוארת בקטע‪ .‬השלבים‬ ‫מופיעים בסדר אקראי‪ .‬רשמו אותם מחדש כך שיתארו את תהליך היווצרות‬ ‫הבולענים‪:‬‬ ‫ ≥ היווצרות מגע בין שכבת המלח לבין מי התהום שאינם רוויים מלח‬ ‫ ≥ ירידת ִמ ְפלָ ס ים המלח‬ ‫ ≥ קריסת פני השטח‬ ‫ ≥ המסה של שכבת המלח‬ ‫ ≥ ירידה במפלס מי התהום‬ ‫ ≥ היווצרות חלל מתחת לפני השטח‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫מה ידעתם על ים המלח‪ ,‬ומה הוסיפו לידיעותיכם הקטעים שקראתם בספר?‬ ‫ ענייני לשון‪h‬‬

‫‪ .1‬מאיזה שורש נגזרה המילה "בּ וֹ לְ ָען"?‬ ‫"ת ִדירוּת התופעה בכללוּתה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוב‪ְּ :‬‬ ‫"ת ִדירוּת" וכתבו מילה מנוגדת למילה זו‪.‬‬ ‫א‪ .‬בדקו במילון את פירוש המילה ְּ‬ ‫‪ .3‬היעזרו במחסן המילים והשלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪ .‬כאשר מזרזים סוס‪ ,‬מהירותו‬ ‫השימוש במחשבים בבתי הספר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬בעל המפעל האשים את העובדים בבטלנות ודרש מהם‬ ‫קצב העבודה‪.‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫את‬

‫הו ַּאץ • לְ ָה ִאיץ • מו ֶּא ֶצת‬

‫"ה ָא ָצה"?‬ ‫‪ .4‬מהי המילה המנוגדת למילה ֶ‬

‫ונלש לארשי ‪171‬‬

‫מפקד החילוץ‪" :‬הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר"‬ ‫מאת אפרת וייס‬ ‫‪17.4.2009‬‬ ‫"הבולען נפער מתחת לרגליהם של‬ ‫צעיר וצעירה"‪ ,‬כך תיאר מפקד יחידת‬ ‫החילוץ מגילות ים המלח‪ ,‬נועם אלדן‪,‬‬ ‫את האירוע בו נפל אחר הצהריים צעיר‬ ‫לבולען בעומק ‪ 20‬מטרים‪ .‬לאחר כמה‬ ‫שעות הוא חולץ ומצבו מוגדר קשה‪.‬‬ ‫הצעירה שהיתה עמו לא נפגעה‪.‬‬ ‫אלדן סיפר ל־‪" :ynet‬השניים‪ ,‬בני ‪20‬‬ ‫ו־‪ ,24‬טיילו כ־‪ 300‬מטר מזרחית לכביש‬ ‫‪ ,90‬צפונית לקיבוץ מצפה שלם שבצפון‬ ‫ים המלח‪ .‬לפתע נפער בולען מתחתם‪,‬‬ ‫הבחור נפל לעומק של ‪ 20‬מטר‪ .‬הבחורה‬ ‫לא נפלה‪ .‬היא הזעיקה אותנו‪".‬‬ ‫לדברי מפקד יחידת ההצלה‪ ,‬בכל זמן‬ ‫פעולות החילוץ היה חשש שהבולען‬

‫ ‬

‫יגדל ובכך ייפגעו גם אנשי ההצלה‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬קוטר החור שנפער באדמה היה‬ ‫פחות ממטר‪.‬‬ ‫על פעולות החילוץ הוא סיפר‪" :‬מתחנו‬ ‫חבלים בין שתי חצובות משני הצדדים‪.‬‬ ‫מתחנו חבל שבאמצעותו ירד איש יחידת‬ ‫החילוץ לחלץ את הבחור‪ .‬הוא רתם‬ ‫אותו בחבל ובאמצעות החבל העלינו את‬ ‫הפצוע למעלה‪ .‬הבחור היה מעורפל ולא‬ ‫דיבר‪ .‬מצבו היה קשה‪ .‬הענקנו לו טיפול‬ ‫ראשוני והוא פונה באמצעות מסוק של‬ ‫יחידת ‪ 669‬של חיל האוויר לבית החולים‬ ‫הדסה עין כרם בירושלים‪".‬‬ ‫(מתוך‪ ,ynet :‬העיתון המקוון של ידיעות אחרונות)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כל ידיעה בעיתון עונה על חמש שאלות‪.‬‬ ‫כתבו את התשובה לכל שאלה מתוך הידיעה העיתונאית שקראתם על הבולען‪:‬‬ ‫א‪ .‬מי? (על מי מסופר?) ‬ ‫ב‪ .‬מה? (מה מסופר עליו?) ‬ ‫ג‪ .‬מתי? (מתי קרה הדבר?) ‬ ‫ד ‪ .‬מדוע? (מדוע זה קרה?) ‬ ‫ה ‪ .‬מקום האירוע? (היכן התרחש האירוע? )‬ ‫‪ .2‬על איזה מקור מתבססת הידיעה?‬ ‫‪ .3‬הציעו שלושה כללי זהירות למטיילים באזור הבולענים‪.‬‬ ‫‪ .4‬במה שונה ידיעה עיתונאית מהמידע שקראתם בעמוד הקודם?‬

‫‪ 172‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫כאשר יהודי ניצל מאסון או צרה‪ ,‬הוא מברך בבית הכנסת (בשעה שיש מניין הכולל שני‬ ‫חכמים) ברכת ַהגּוֹ ֵמל ‪.‬‬

‫ּגֹומל‬ ‫ִּב ְר ַּכת ַה ֵ‬ ‫"ברו ְּך ַא ָּתה ה' ֱאל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָהעוֹ לָ ם ַה ּגוֹ ֵמל לְ ַח ָ ּי ִבים טוֹ בוֹ ת‪,‬‬ ‫המברך אומר‪ּ ָ :‬‬ ‫ׁ ֶש ְ ּג ָמלַ נִ י ָּכל טוּב"‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫"מי ׁ ֶש ְג ַּמ ְּלך ָּכל טוּב‪ ,‬הוּא יִ גְ ָמלְ ך ָּכל טוּב ֶּסלָ ה"‪.‬‬ ‫השומעים עונים‪ָ :‬א ֵמן‪ִ .‬‬ ‫˜‬

‫בתלמוד מסכת ברכות נד‪ ,‬ב כתוב‪:‬‬ ‫(ב ְר ַּכת ַהגּ וֹ ֵמל)‪ :‬יוֹ ְר ֵדי ַה ָ ּים ּׁ ֶש ּׁ ָשבוּ ַל ַ ּי ָּב ׁ ָשה‪ ,‬הוֹ ְל ֵכי ִמ ְד ָּב ִר ּיוֹ ת‬ ‫יכים ְלהוֹ דוֹ ת ִּ‬ ‫"א ְר ָּב ָעה ְצ ִר ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּׁ ֶש ּׁ ָשבוּ ְליִ ּׁשוּב‪ ,‬חוֹ ִלים ׁ ֶש ִּנ ְת ַר ּ ְפאוּ וַ ֲא ִס ִירים ׁ ֶש ִה ׁ ְש ַּת ְח ְררוּ ִמ ֵּבית ַה ֶּכ ֶלא״‪.‬‬ ‫˜‬

‫‪...‬מי שנעשה לו נֵ ס‪ ,‬כגון שנפל עליו כותל‪ ,‬או ניצוֹ ל מדריסת שור וּ נגיחותיו‪ ,‬או‬ ‫שעמד עליו ביער אריה לטורפו‪ ,‬או אם גנבים באו לו‪ ,‬אם שודדי לילה וניצול מהם‬ ‫וכל כיוצא בזה‪ ,‬כולם צריכים לברך הגומל"‪.‬‬ ‫כך למעשה מקוּבל ִל ְפסוק‪ ,‬שבכל מקרה של סכנה יש לברך‪.‬‬ ‫(שולחן ערוך אורח חיים ריט‪ ,‬ט)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬למי מודים בברכת הגומל? העתיקו את המשפט האומר מדוע מברכים‪.‬‬ ‫"הגּוֹ ֵמל לְ ַח ָ ּי ִבים טוֹ בוֹ ת" ‪ .‬הסבירו את המשפט לפי הבנתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתוב בברכה‪ַ :‬‬ ‫ג‪ .‬מה הקשר בין הידיעה שקראתם לברכת הגומל?‬ ‫‪ .2‬קראו את הכתוב בתלמוד‪ ,‬מה משותף לארבעת המקרים הכלולים בו?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מי עוד חייב בברכת הגומל לפי הנאמר בשולחן ערוך אורח חיים? כתבו את‬ ‫המשפט המרכזי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הוסיפו דוגמה נוספת (אחת או יותר) למקרים שלדעתכם מחייבים לברך‬ ‫"הגומל"‪.‬‬

‫ונלש לארשי ‪173‬‬

‫במ ְד ָּבר‬ ‫תנאי האקלים ִ‬ ‫טמפרטורות גבוהות ומיעוט מים הם שני המאפיינים הבולטים של המדבר‪ .‬יש גם‬ ‫הבדלים בין אזורים שונים במדבר‪ .‬לעתים יורדות כמויות גדולות של גשם ְ ּב ָמקום‬ ‫מסוים במדבר‪ ,‬ואילו באותו הזמן‪ ,‬במקום אחר קרוב אליו‪ ,‬לא יורד גשם כלל‪ .‬כך‪,‬‬ ‫אזורים שונים של המדבר מקבלים כמויות שונות של מים‪.‬‬ ‫אחת הבעיות הקשות העומדות בפני היצורים החיים במדבר היא חוסר היכולת‬ ‫לחזות מתי ירד גשם‪ ,‬כמה גשם יָ ַרד והיכן בדיוק יֵ ֵרד‪.‬‬ ‫לחלחל לתוכה‪ .‬במקומות כאלה‬ ‫ֵ‬ ‫במקומות רבים במדבר הקרקע אינה מאפשרת למים‬ ‫מי הגשמים זורמים על פני הקרקע אל מקומות נמוכים יותר ומתנקזים בדרך כלל‬ ‫לערוצי נחלים‪ .‬כאשר יורדת כמות גדולה של גשם במשך זמן קצר‪ ,‬עולים ערוצי‬ ‫הנחלים על גדותיהם‪ .‬כך נוצרים שיטפונות במדבר‪.‬‬ ‫העננוּת במדבר נמוכה‪ ,‬והעננים המעטים במדבר אינם מגנים מפני הקרינה החזקה‬ ‫שמי‬ ‫של השמש‪ .‬השילוב של טמפרטורות גבוהות וקרינת השמש החזקה גורם לכך ֵ‬ ‫הגשמים מתאדים במהירות‪ .‬גם שכבות הקרקע העליונות מאבדות מים במהירות‪.‬‬ ‫דבר בפני הצמחים הגדלים בו שני קשיים עיקריים‪ :‬מחסור במים ואי‬ ‫המ ָ ּ‬ ‫כך מעמיד ִ‬ ‫סדירות בירידת הגשמים‪.‬‬ ‫רק חלק קטן מהקרקע במדבר מכוסה בצמחים‪ .‬רוב שטחו של המדבר חשׂ וּף ולא‬ ‫מוצאים בו צמחים כלל רוב ימות השנה‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע מדע לכיתה ה׳ ‪ -‬מסע בתחנת חלל מסביב לכדור הארץ"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ :‬כיצד משפיעה ירידה לא סדירה של גשמים על הצמחים?‬ ‫‪ .2‬כיצד אפשר להסביר את הפריחה ואת יצירת הזרעים מיד לאחר שיורד הגשם?‬ ‫‪ .3‬לפניכם איורים המציגים שתי מערכות שורשים שונות‪.‬‬ ‫איזו מבין שתי מערכות השורשים יכולה לסייע לצמחים לקלוט ביעילות רבה‬ ‫יותר מים מהקרקע במדבר? הסבירו מדוע‪.‬‬

‫‪ 174‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫סיימנו ללמוד על ים המלח ועין גדי שנמצאת ָסמוּך לו ואנחנו עוברים ללמוד על‬ ‫צבי הנחל‪.‬‬

‫במי הנחל ‪ /‬נילי חּור‬ ‫הצב האחרון שנֹותר ֵ‬ ‫נחלים ֵזקן‪ .‬כן‪ ,‬זקן מפני שאני עדיין זוכר את הימים שבהם זָ רם הנחל‬ ‫שלום! אני ַצב ָ‬ ‫בזֶ רם ַעז של מים זַ כּ ים ומינֵ י דגים ועופות מים ָשכנו בו‪ .‬או‪ ,‬כן‪ ,‬אני רואה איך אתם‬ ‫שפ ַעם‪ ,‬כשהם היו צעירים‪,‬‬ ‫ְמ ַעקמים את האף וחושבים‪ֵ :‬‬ ‫הזקנים האלה תמיד חושבים ּ‬ ‫היה טוב יותר‪ .‬אולי באמת ִה ָ‬ ‫המרבּ ים להתלונן‪ ,‬אבל אני אינני‬ ‫נך פוגש לפעמים זקנים ַ‬ ‫ובשנים האחרונות אין גם בפנֵ י מי להתלונן‪ ,‬ואולי לא הייתם שומעים‬ ‫טפ ָטנים‪ָ ,‬‬ ‫הפ ּ‬ ‫מן ּ‬ ‫מימי הקיץ‬ ‫באחד ֵ‬ ‫למלֵ א פגשתי את נילי ודלית‪ .‬וכך היה‪ :‬בוקר אחד‪ֶ ,‬‬ ‫את סיפורי ִא ָ‬ ‫וצפתי על פני המים כדי לראות מהו מזג האוויר‪ .‬פעם יכולתי‬ ‫האחרונים‪ ,‬התעוררתי ַ‬ ‫מבעד למים‪ ,‬מבלי לצאת מתוך‬ ‫לראות אם זורחת השמש‪ ,‬ואפילו את העננים בשמיִ ם‪ּ ַ ,‬‬ ‫למתוח את צווָ ארי יָ מינה ושׂ מאלה ומיד יכולתי‬ ‫ַ‬ ‫גל חלו ֵּקי הנחל שבּ וֹ אני גר‪ַ .‬די היה לי‬ ‫בשריון ולהמשיך‬ ‫להסתגר ִ‬ ‫לדעת אם היום יפה לטיול או אם יום סגרירי הוא וכדאי ִ‬ ‫שהשמש אינה‬ ‫ֶ‬ ‫והעל ּו יְ רוֹ ֶקת‪ ,‬עד‬ ‫שבשנים האחרונות ִהזדהמ ּו המים כל כך ֶ‬ ‫ָ‬ ‫לישון‪ .‬אלא‬ ‫וסמיך‪ .‬ובכן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬עליתי אל פני המים‪ ,‬לאט‬ ‫אפל ָ‬ ‫חודרת דרכּ ם‪ ,‬והכול בפנים ֵ‬ ‫מפנֵ י הזִ קנה‪ ,‬ופתאום‬ ‫לאט כי גם ׁ ִשריוֹ נִ י התכּ סה בירוֹ ֶקת והוא כבד יותר‪ ,‬ואולי גם ּ‬ ‫שמעתי קולות בני אדם‪.‬‬ ‫אינני מחבּ ב ביותר בני אדם‪ ,‬אני בעצם כועס עליהם מאוד‪ ,‬וכבר עמדתי לִ צלוֹ ל ולשוב‬ ‫אל ַתחתית הנחל‪ ,‬אך גָ ברה עלי הסקרנוּת ועמדתי להקשיב‪" :‬הביטי‪ ,‬דלית‪ ",‬אמרה‬ ‫לספר‬ ‫נילי‪" ,‬הנה ַצב יָ ם‪ ".‬״צב ים?״ חשבתי‪ ,‬״איך התגלגל לכאן צב ים?״ כמעט שכחתי ּ‬ ‫לכם שאני גר בנחל שׂ וֹ ֵרק‪ִ .‬הבּ טתי בזהירות יָ מינה ושׂ מאלה ולא ראיתי דבר‪"ְ .‬ראי איך‬ ‫הוא מכוּסה ירוֹ ֶקת‪ ,‬איך הוא מצליח לחיות במים האלה?" ואז הבנתי כי הן מתכּ וונות‬ ‫אלַ י‪ ,‬וכמעט שאמרתי‪ :‬אני צב נחלים ובאמת קשה לי ו‪ ...‬אלא שנילי המשיכה ואמרה‪:‬‬ ‫יפטו ִּסים העתיקים ממוּל‬ ‫הא ָקלִ ּ ְ‬ ‫ְ"ראי כמה יפה כאן‪ְ ,‬קנֵ י סוּף‪ְ ,‬סבך של ּ ֶפטל וחוּרשת ֵ‬ ‫האגַ ִמיוֹ ת‪ָ ",‬צווחה דלית בשמחה‪" ,‬תראי איך הן מכּ וֹ ת‬ ‫כל כך סבוּכה וירוקה‪" ".‬ראי את ֲ‬ ‫בכבדוּת על פני המים‪ .‬הנה ָּכ ָחל! וזאת סו ִּפית‪ ,‬אני חושבת‪".‬‬ ‫בכַ נפיהן ֵ‬ ‫לש ּפירית אדומת‬ ‫ישבו להן נילי ודלית על שׂ פת הנחל‪ ,‬הקשיבו למקהלת הציפורים‪ַ ,‬‬ ‫שריחפה על פני המים‪ ,‬ונאנחו בעוֹ נֶ ג‪" .‬כמה יפה כאן‪ ",‬אמרו‪ .‬ואני כל כך שמחתי‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫בטן‬ ‫מסריח‪ ,‬בואו נלך‬ ‫ַ‬ ‫במשך שנים‪ ,‬בכל פעם שעוברים כאן בני אדם אני שומע‪" :‬אוּף‪,‬‬ ‫מכאן‪ ".‬אף אחד אינו אוהב שיאמרו דברים כאלה על ביתו‪ ,‬גם אם הדברים נכונים‪,‬‬ ‫שפניתי ֲאליהן‬ ‫כשאין הוא ָא ֵשם בכך‪ .‬לכן כל כך שמחתי‪ ,‬עד ָּ‬ ‫ֵ‬ ‫ועל אחת כמה וכמה‬ ‫ואמרתי‪" :‬שלום‪ ,‬אני צב הנחלים‪ ".‬נילי ודלית ישבו ּפעוּרוֹ ת פה‪ ,‬שכמעט ופרצתי‬ ‫בצחוק‪ ,‬אלא שאני צב מנוּמס ועל כן חזרתי ואמרתי‪" :‬כן‪ ,‬זה אני מדבּ ר ֲאליכן‪ ,‬צב‬

‫ונלש לארשי ‪175‬‬

‫לספר לכן את סיפורי‪ ,‬רוצות לשמוע?"‬ ‫נחלים ֵזקן‪ ,‬שמעתי את שׂ יחתכן ואני רוצה‬ ‫ּ‬ ‫ספר!" אמרו‪ .‬ישבו שתיהן על שפת הנחל ואני‪ ,‬כשרֹאשי ֵמציץ מן המים‪,‬‬ ‫"או‪ ,‬כן כן‪ּ ,‬‬ ‫פתחתי וסיפרתי‪:‬‬ ‫יחכה דלית‪" ,‬אם כך‪ ,‬איך ִהגעת לכאן? בּ ַרכּ בת?"‬ ‫"סבי נולד בירושלים‪" ".‬ירושלים?" גִ ֲ‬ ‫ָ‬ ‫בהרי‬ ‫"הקשיבי בסבלנות‪ ",‬גערתי בה‪" .‬ובכן‪ ,‬לא בדיוק בירושלים‪ ,‬אך לא רחוק משם‪ֵ ,‬‬ ‫במדרונות ההרים אל‬ ‫יהוּדה‪ָ .‬שם ְמקום מוֹ ָצא הנחל‪ ,‬סיפר לי סבי‪ ,‬משם הוא זורם לו ִ‬ ‫השפלה וסביבוֹ חוּרשוֹ ת עצי ַאלוֹ ן‪ְ ,‬ק ָטלָ ִבים ואפילו עצי ַאגָ ס‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫החלמוֹ ניוֹ ת‬ ‫סבי נהג לטייל במוֹ רד הנחל במקום ָשם אפשר לראות בסתיו את ֶ‬ ‫פורחות בפריחה צהוּבּ ה זוהרת‪ ,‬וזהו אולי המקום היחיד בארץ שבּ וֹ אפשר לראות‬ ‫מתחתיו‬ ‫השפלה‪ָ ,‬חצב הנחל כּ ֹה עמוק בין ההרים‪ ,‬עד כי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫אותן‪ .‬בדרכּ וֹ למטה‪ ,‬אל‬ ‫נראים הצ ּוקים כנוֹ געים בשמיִ ם‪ .‬כך ממשיך וזורם הוא בדרכו למטה‪ ,‬מעוּטר מינֵ י‬ ‫שׂ יחים ופרחים וקולות ציפורים עליזות ובעלי חיים אחרים הבאים לשתות מים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬יום אחד טייל סבי והגיע אל ַתחתית הנחל ומצא שם בני אדם עוסקים‬ ‫ומצחינים‪ ,‬אשר‬ ‫כשסייְ מ ּו‪ָּ ,‬פרצו מתוך הצינור מים כּ הים ַ‬ ‫ִ‬ ‫בהנָ חת צינור גדול‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫השחירו את מי הנחל והשאירו על פני המים מין ֶקצף לבן שכּ יסה את פני השמש‪.‬‬ ‫הפוֹ לטים מים‬ ‫לקח סבי את בני משפחתו ואמר‪' :‬נברח למקום שבּ וֹ אין צינורות ּ‬ ‫ַמצחינים‪'.‬‬ ‫מורד הנחל‪ ,‬אל הים‪ ,‬ובכל מקום שאליו‬ ‫טה־מטה‪ ,‬עם ַ‬ ‫ַ‬ ‫"וכך נדדו סבי ובני משפחתו ַמ‬ ‫ומי‬ ‫המצחינים)‪ֵ ,‬‬ ‫באו מצאו צינורות הפולטים ֵמי ִ ּביוּב (כך‪ ,‬למדנו‪ ,‬נקראים המים ַ‬ ‫לקנֵ ן‪.‬‬ ‫הנחל הוֹ ריק ּו והצמחייה נִ רקבה ושוב לא באו עופות ַ‬ ‫לספר‪" ,‬ואז עדיין היו המים‬ ‫"כשהגעתי לכאן הייתי עדיין צב קטן‪ ",‬הוסיף צב הנחלים ּ‬ ‫יתנה‪ ,‬אלא שגם לכאן הגיע צינור ֵמי הבּ יוּב ולי אין לאן ללכת‪,‬‬ ‫וזרימתם ֵא ָ‬ ‫ָ‬ ‫צלוּלים‬ ‫מפני שהדרך היחידה הפתוחה לפני היא אל הים‪ ,‬ואני צב נחלים ואינני יכול לחיות‬ ‫הצבּ ים נעלמו וגם הציפורים כבר כמעט שאינן באות‬ ‫בים‪ .‬וכך אני חי לי לבדי‪ .‬רוב ַ‬ ‫אפם ואומרים‪' :‬אוּף‪ ,‬מסריח!' ולי אין‬ ‫לכאן‪ ,‬ובני אדם העוברים כאן סותמים את ּ‬ ‫אפילו בפני מי להתלוֹ נן‪ ",‬סיים הצב‪.‬‬ ‫"זה סיפור עצוב‪ ",‬אמרה נילי‪" ,‬איך אפשר לעזור לך?"‬ ‫באנחה‪.‬‬ ‫"אינני יודע‪ ",‬אמר הצב ֲ‬ ‫ואספר‬ ‫הטבע‬ ‫לר ׁשוּת שמוּרוֹ ת ֶ‬ ‫"אני יודעת‪ ",‬אמרה דלית‪" ,‬עוד היום אכתוב מכתב ָ‬ ‫ּ‬ ‫להם הכול‪".‬‬ ‫"מה זה רשוּת שמוּרוֹ ת הטבע?" שאלו נילי והצב‪.‬‬ ‫שביתו של צב הנחלים‬ ‫"ובכן‪ ,‬רשוּת שמוּרוֹ ת הטבע מורכּ בת מאנשים שאכפת להם ֵ ּ‬ ‫שאליהם יוכלו לשוב‬ ‫ישוב להיות נקי‪ ,‬שחשוב להם לשמור על מקומות יפים‪ֲ ,‬‬ ‫הציפורים‪ .‬אולי הם יוכלו לעשות משהו‪".‬‬ ‫"אולי‪ ",‬נאנח הצב‪ ,‬וצלל אל תחתית הנחל‪.‬‬

‫‪ 176‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הצב הרך‪ :‬תעודת זהות‬ ‫מקור שמו‪ :‬בשריון השטוח של הצב הרך אין לוחיות‪ ,‬כמו שאנחנו מכירים בצבים‬ ‫אחרים‪ ,‬ובמקום זה הוא עטוף בשכבת עור רכה‪ ,‬שנתנה לו את שמו‪.‬‬ ‫אורך‪ :‬כמטר אחד‪ ,‬ולעתים אף יותר‪.‬‬ ‫משקל‪ :‬עד חמישים קילוגרם‪.‬‬ ‫מזון עיקרי‪ :‬תולעים‪ ,‬רכיכות ודגים‪.‬‬ ‫מועד הטלת הביצים‪ :‬נקבת הצב הרך מטילה את הביצים באזורי הטלה שהיא מכינה‬ ‫בגדות הנחל‪ .‬ההטלה מתרחשת בחודשים מאי־יוני‪ ,‬וכעבור חודשיים בוקעים הצבים‬ ‫הקטנים‪.‬‬ ‫מתי אפשר להתבונן בו‪ :‬הצב הרך אוהב להתחמם בשמש‪ ,‬ולכן אפשר לראות אותו‬ ‫בעיקר בשעות הבוקר המאוחרות ובצהריים מאפריל עד דצמבר (באביב ובקיץ)‪.‬‬

‫ונלש לארשי ‪177‬‬

‫מבצע ההצלה הגדול ‪ /‬מיכל בן דוד‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫ ‬

‫‪ 5‬‬

‫הצב הרך שחי בנחל אלכסנדר כמעט נכחד מרוב זיהום‪ .‬הקרן הקיימת לישראל‬ ‫נחלצה לעזרתו ממש ברגע האחרון והוכיחה שוב שאם רק נרצה ‪ -‬נוכל לחיות‬ ‫בגן עדן‪.‬‬ ‫טריִ ים?‬ ‫"צב"‪ ,‬מה עולה לכם ברֹאש? ִשריון? עלֵ י חסה ִ‬ ‫כשאתם שומעים את המילה ָ‬ ‫אולי תחרוּת עם ארנָ ב? חובבי טבע חושבים על דברים אחרים‪ :‬שקיות ניילון‪,‬‬ ‫שאריות מזון‪ ,‬פסולת‪ ,‬זיהום‪ ,‬סבל לבעלי החיים‪ .‬והנה‪ ,‬בני האדם תפסו את עצמם‬ ‫בידיים‪ ,‬ורגע לפני שהצבים נכחדו‪ ,‬החלו לשקם את הנחל‪ .‬הנה סיפורם של צבים‬ ‫שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים‪ ,‬והיום הם חיים באחת מפינות החמד הכי‬ ‫קסומות במרכז הארץ‪.‬‬ ‫הטבע חוזר הביתה‬ ‫בשנים עברו הוזרמה כמות גדולה של מי ביוב לנחל אלכסנדר‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬מטיילים‬ ‫שעברו באזור היו מאכילים את בעלי החיים בדברים שאסור להם לאכול והיו‬ ‫משליכים למים פסולת‪ ,‬ובגלל הזיהום הנורא‪ ,‬הצבים הקטנים שבקעו מהביצים‬ ‫לא הצליחו לשרוד‪ .‬בשנת ‪ 1991‬גם ירדו באזור גשמים רבים שגרמו להצפה‬ ‫מספר‬ ‫ֵּ‬ ‫ולמותם של כמאתיים צבים‪" .‬אוכלוסיית הצבים הרכים התמעטה מאוד‪",‬‬ ‫עדי‪ ,‬מנהל מטעם הקרן הקיימת לישראל‪" ,‬והבנו שאם לא נפעל מיד‪ ,‬הצב הרך‬ ‫ייכחד לגמרי מהאזור‪".‬‬ ‫כדי לשקם בעל חיים‪ ,‬צריך קודם כול לשקם את אזור המחיה שלו‪ ,‬ובקרן הקיימת‬ ‫לישראל החלו להשקיע את עיקר המאמצים בנחל אלכסנדר‪ .‬ראשית‪ ,‬הם דאגו‬ ‫שהמפעלים והיישובים יפסיקו להזרים ביוב וחומרים מזהמים אל הנחל‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫במבצע ניקיון ענק אספו את הפסולת מצדי הנחל ומתוכו‪ ,‬ולסיום שתלו פרחים‬ ‫ועצים רבים על גדות הנחל‪ ,‬כמו שהיו בו בימיו היפים‪.‬‬ ‫"היום המצב הרבה יותר טוב‪ ",‬מספר עדי בשמחה‪" ,‬הניקיון עוד לא מושלם‪ ,‬אבל‬ ‫נחל אלכסנדר חזר להיות בית גידול רענן ומקסים לדגים‪ ,‬ציפורים‪ ,‬נוטריות‪ ,‬נמיות‬ ‫ועוד בעלי חיים שהדירו את רגליהם מהאזור‪ ".‬בזכות התרומות הרבות שאספה‬ ‫הקרן הקיימת לישראל נסללו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל‪ ,‬הותקנו מקומות‬ ‫לפיקניקים‪ ,‬והמטיילים יכולים להתבונן בנחת בבעלי החיים הרבים ששבו לכאן‪.‬‬ ‫וזה רק מוכיח שבדיוק כמו שאנחנו יכולים להרוס את הטבע‪ ,‬אנחנו יכולים גם‬ ‫לשמור עליו וליהנות ממנו‪.‬‬ ‫הנחלים קמים לתחייה‬ ‫נחל אלכסנדר אינו היחיד שזוכה בשנים האחרונות לשיקום על ידי אנשי הקרן‬ ‫הקיימת לישראל‪ .‬עוד נחלים ששוקמו הם נחל תנינים‪ ,‬נחל ציפורי‪ ,‬נחל שורק‪,‬‬ ‫נחל לכיש‪ ,‬נחל חרוד ונחל באר שבע‪.‬‬

‫‪ 178‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ 6‬‬

‫ ‬

‫‪ 7‬‬

‫‪ 8‬‬

‫‪ 9‬‬

‫המטרה העיקרית בשיקום הנחלים היא להבריא את הסביבה‪ ,‬כלומר להשיב אליהם‬ ‫את הפעילות השוקקת של עולם החי והצומח‪ .‬אבל מלבד כל אלה‪ ,‬כשמשקמים‬ ‫נחל דואגים גם ליצור בו מקומות שבהם מטיילים יכולים ליהנות בשלווה מחיק‬ ‫הטבע‪ ,‬למשל בשיט‪ ,‬דיג‪ ,‬טיול ברגל‪ ,‬רכיבה על אופניים ותצפיות‪.‬‬ ‫אלה הקטנים גדולים יהיו‬ ‫ולא שכחנו כמובן את הצבים הרכים‪ :‬במסגרת השיקום של הנחל תחמו אנשי‬ ‫רשות הטבע והגנים אזורי הטלה מיוחדים לצבים כדי להגן עליהם‪" .‬הצבים הרכים‬ ‫פגיעים במיוחד לפני הבקיעה‪ ",‬מסביר עדי‪" ,‬כלומר כשהם עוד בתוך הביצים‪ ,‬וגם‬ ‫מיד אחרי שהם בוקעים‪ .‬בשלבים אלה הם טרף קל לנמיות ולשועלים‪ ,‬לנחשים‪,‬‬ ‫לדגים‪ ,‬וגם לציפורים‪ ,‬שבשבילן ביצי צבים הן מעדן של ממש‪ .‬לכן היה הכי חשוב‬ ‫לדאוג שהצבים יבקעו ויגדלו זמן־מה באין מפריע באזורים מוגנים‪".‬‬ ‫ואכן‪ ,‬יותר ויותר צבים עוברים עכשיו בשלום את תקופת חייהם הראשונה באזורי‬ ‫ההטלה המוגנים ונשארים לחיות באושר ובעושר בנחל הנקי והירוק שחידשו‬ ‫למענם‪ .‬חלק מהצבים מועברים גם לנחלים אחרים‪ ,‬שבהם חיו בעבר ונכחדו‬ ‫מהם‪ ,‬למשל נחל תנינים‪" .‬תיקון הנזק שגרם האדם לנחלים לוקח זמן‪ ",‬אומר עדי‪,‬‬ ‫"אבל בהחלט אפשר לשקם את הצב הרך‪ ,‬ואנחנו עושים הכול כדי שזה יצליח‪".‬‬ ‫אז בפעם הבאה שמתחשק לכם להאכיל את החיות‪ ,‬או כשאין לכם מה לעשות‬ ‫באריזה של החטיף‪ ,‬חשבו על הצב הרך ועל סיפור ההצלה שלו‪ ,‬והחזיקו את הזבל‬ ‫בתיק עד הפח הקרוב‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מסע צעיר‪ ,117 ,‬דצמבר ‪)2007‬‬

‫ונלש לארשי ‪179‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הכתבה‪ .‬הסבירו את המילים והצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬רגע לפני שהצבים נִ כְ ֲחדוּ‪ ,‬החלו לְ ׁ ַש ֵקם את הנחל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחל אלכסנדר חזר להיות ֵ ּבית גידול רענן ומקסים לדגים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להשיב את הפעילות ַהשוֹ ֶק ֶקת של עולם החי והצומח‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה סיכן את חיי הצבים הרכים בנחל אלכסנדר? כתבו יותר מסכנה אחת‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהו התנאי ההכרחי להבטחת חיי בעל חיים הנמצא בסכנת הכחדה?‬ ‫‪ .4‬בנחל אלכסנדר נעשו שינויים לטובת המטיילים‪ ,‬האם הם יכולים לתרום גם‬ ‫לשמירת החי והצומח בנחל? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים סיכום‬

‫סכמו את תהליך שיקומו של נחל אלכסנדר (כתבו רק פרטים חשובים‪ .‬כהכנה‬ ‫לכתיבה תוכלו להכין טבלה מארגנת‪).‬‬ ‫השתמשו בביטויי זמן שונים כמו‪ :‬בהתחלה‪ ,‬בשלב שני‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬לבסוף‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫נשער שבעל מפעל תעשייה פנה לוועדה המקומית לאישור תוכניות בנייה‪ ,‬בבקשה‬ ‫לבנות מפעל סמוך לשמורת טבע‪ .‬הוועדה הזמינה את בעל המפעל שינמק את‬ ‫בקשתו ואת פקח השמורה מטעם החברה להגנת הטבע‪ ,‬כדי שיעלה את נימוקיו‬ ‫נגד האישור‪.‬‬ ‫לפני הדיון קראו את ההדרכה בעמוד ‪.40‬‬ ‫ערכו את הדיון במליאה‪.‬‬

‫נחל אלכסנדר‬

‫‪ 180‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‪h‬‬

‫בקטעים עיוניים כתובים הפעלים בדרך כלל בצורתם הסבילה‪.‬‬ ‫בקטע פגשתם פעלים כמו‪ :‬שו ַּקם הנחל‪ ,‬נִ סלְ ל ּו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל‪,‬‬ ‫הס ִביל שלהם‪.‬‬ ‫הוּתקנו מקומות לפיקניקים‪ .‬הפעלים מופיעים בצורת ָ‬ ‫צורות פועל בסביל אינן מציינות את עושה הפעולה‪ .‬למשל‪ ,‬במשפט "הנחל שוקם"‪,‬‬ ‫מסופר לנו מה קרה לנחל ולא מי ִש ֵיקם אותו‪ .‬אין מציינים את עושה הפעולה‬ ‫כשהוא ברור מן ההקשר או כשהוא בלתי חשוב בהקשר‪.‬‬ ‫צורות הסביל הנפוצות בעברית הן‪ :‬צורות מבניין ּ ֻפ ַעל המקבילות לצורות מבניין‬ ‫ִּפ ֵעל‪ֻ :‬סדַּ ר ‪ִ -‬סדֵּ ר; צורות מבניין ָה ְפ ַעל המקבילות לצורות מבניין ִה ְפ ִעיל‪ֻ :‬ה ְדלַ ק ‪-‬‬ ‫ִה ְדלִ יק וצורות מבניין נפעל המקבילות לצורות מבניין ּ ָפ ַעל‪ :‬נִ ְס ַ ּגר ‪ָ -‬סגַ ר‪.‬‬ ‫‪ .1‬מצאו וכתבו דוגמאות פעלים נוספים בסביל בקטע שקראתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את הטבלה במחברת לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫סביל‬

‫פעיל‬

‫הוּזְ ְר ָמה פסולת לנחל‪.‬‬

‫ִהזְ ִרימ ּו פסולת לנחל‪.‬‬

‫נִ סללו מסלולי אופניים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫הותקנו בגן מתקני ספורט שונים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫חלק מהצבים הועברו לנחלים אחרים‪.‬‬

‫‪--‬‬‫ָאספ ּו תרומות לשיקום הנחל‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שתלו פרחים ועצים על גדות הנחל‪.‬‬ ‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מאז שיקמו נחלים רבים בארץ‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫שידרו ברדיו תכנית מיוחדת על מבצע‬ ‫ההצלה של הצבים‪.‬‬

‫‪ .3‬השלימו את הפעלים במשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו בדוגמה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הצב הרך שבנחל אלכסנדר כמעט נכחד‪ ,‬ואנשי הקרן הקיימת לישראל‬ ‫החליטו לעשות הכול כדי שהצב הרך לא ייכחד‪.‬‬ ‫לקראת החג כדי‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬האזור לא נסגר לתנועה בינתיים‪ ,‬אך הוא‬ ‫לאפשר למטיילים לנוע בו בחופשיות‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬עד עתה נסללו בעיר שני מסלולי אופניים‪ .‬בעתיד‬ ‫מסלולים נוספים‪.‬‬ ‫‪ .4‬הוסיפו שלושה משפטים משלכם לפי תבנית המשפטים בתרגיל ‪.3‬‬

‫ונלש לארשי ‪181‬‬

‫תיק תקשורת‬ ‫אֹומר‪ַ ,‬אְך ַאּגֵ ן ַעד ָמוֶ ת‬ ‫"אינֶ ּנִ י ַמ ְסּכִ ים לְ ִמּלָ ה ַא ַחת ֶׁש ַא ָּתה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫יע ֶאת ַּד ְע ְּתָך"‪( .‬וֹולְ ֵטיר‪ ,‬פילוסוף וסופר צרפתי בן המאה ה־‪)18‬‬ ‫כּותָך לְ ַה ִּב ַ‬ ‫ַעל זְ ְ‬

‫‪ 182‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫תקשורת המונים‬ ‫••בזמננו העיתון‪ ,‬הרדיו‪ ,‬הטלוויזיה והאינטרנט מקשרים‬ ‫את האדם לנעשה בארץ ובעולם במהירות ובזמן אמת‪.‬‬ ‫נלמד‪ ,‬באילו אמצעים הגיעו ידיעות מחכמי ישראל‬ ‫בירושלים לכל מקום שבו חיו יהודים כאשר לא עמדו‬ ‫לרשותם אמצעי התקשורת המודרניים‪.‬‬ ‫••על תולדות העיתונות ועל כוחה נלמד בקטע מידעי מאת‬ ‫רפי מן‪.‬‬ ‫תקשורת אישית‬ ‫בני אדם מתקשרים זה עם זה באופן מילולי בכתב ובעל ֶּפה‪,‬‬ ‫וגם באופן לא מילולי‪.‬‬ ‫••כיצד תיקשרה הלן קלר ‪ -‬ילדה קטנה עיוורת‪ ,‬חירשת‬ ‫ואילמת עם בני האדם למרות נכותה הקשה? נלמד עליה‬ ‫בקטע המידעי "הלן קלר"‪ ,‬ובשירה של לאה גולדברג‬ ‫"שפת הילדים"‪ .‬על תקשורת חזותית בסרטים ובמיוחד‬ ‫על הנפשה (אנימציה) כאמצעי להעברת מסרים‪ ,‬בכתבה‬ ‫"אנימציה במילים פשוטות"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••למדנו שבכתיבת קטעי מידע מרבים להשתמש בצורת‬ ‫הסביל‪ .‬נשוב ונתרגל את השימוש בה‪.‬‬

‫תרושקת‬

‫קית ‪183‬‬

‫התקשורת בין בית הדין בירושלים‬ ‫למקומות יישוב בארץ ובבבל בימי בית שני‬ ‫‪ 1‬עד לפני כ־‪ 1750‬שנים לא היה קיים לוח שנה‪ .‬חכמי ישראל חששו שאם בכל מקום‬ ‫יח ְשבו בעצמם את תאריכי ראש חודש‪ ,‬עלולים היהודים לחגוג את החגים‬ ‫היהודים יֵ ַ‬ ‫בזמנים שונים במקומות שונים בגלל טעויות בחישוב‪ .‬כדי למנוע מצב כזה‪ ,‬קבעו‬ ‫חכמינו שמועד ראש החודש יִ ָיק ַבע בירושלים עבור כולם‪ .‬את מועד ראש החודש קבעו‬ ‫שני עדים שהעידו לפני בית הדין בירושלים שהירח כמעט ואינו נראה‪ .‬לאחר מסירת‬ ‫העדות‪ ,‬הכריזו הדיינים על קידוש החודש והורו להודיע על כך ברחבי הארץ‪ .‬הם הקימו‬ ‫ראייה‪ .‬בכל אתר עמד צופה‪ ,‬אשר‬ ‫רשת אתרים על ראשי הרים גבוהים שיש ביניהם קו ִ‬ ‫צפה אל ראש ההר הקרוב אליו‪ .‬כאשר ראה הצופה משואה נדלקת היה מדליק את‬ ‫משואתו וכך עבר המסר במהירות‪ .‬ברשת מוצלחת‪ ,‬עם צופים ומדליקים מיומנים‪ ,‬יכול‬ ‫היה מסר לעבור במשך כרבע שעה יותר מ־‪ 1,000‬קילומטר‪.‬‬ ‫‪ 2‬הלפיד הראשון הודלק בהר המשחה שהוא הר הזיתים בירושלים‪ .‬אחריו העביר את‬ ‫הידיעה הלאה צופה על הר סרטבה שבשומרון‪ .‬כך נמשכה השרשרת בתחנות שונות‬ ‫בראשי ההרים בכל המקומות שהיו רחוקים מירושלים הן בארץ ישראל והן בגולת בבל‪.‬‬ ‫ אנחנו לומדים על השימוש במשואות מהכתוב במשנה מסכת ראש השנה‪,‬‬ ‫פרק ב משניות ג‪ ,‬ד‪:‬‬ ‫יאין‪ַ 1‬מ ּ ׂשוּ אוֹ ת‬ ‫יצד ַמ ּ ִׂש ִ‬ ‫"כ ַ‬ ‫ֵּ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יאין ְּכלוּ נְ סוֹ ת ֶשל ֶא ֶרז ֲארוּ ִּכים וְ ָקנִ ים‬ ‫ְמ ִב ִ‬ ‫‪4‬‬ ‫וַ ֲע ֵצי ׁ ֶש ֶמן וּ נְ עוֹ ֶרת ֶשל ּ ִפ ׁ ְש ָּתן ‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫יחה‬ ‫וְ כוֹ ְר ָכן ִּב ְמ ׁ ִש ָ‬ ‫ֹאש ָה ָהר‪ ,‬וּ ַמ ִ ּצית ָּב ֶהן ֶאת ָהאוֹ ר‪.‬‬ ‫וְ עוֹ ֶלה ְלר ׁ‬ ‫‪6‬‬ ‫וּ מוֹ ִל ְ‬ ‫יך‪ ,‬וּ ֵמ ִביא וּ ַמ ֲע ֶלה וּ מוֹ ִריד‬ ‫ַעד ׁ ֶשהוּ א רוֹ ֶאה ֶאת ֲח ֵברוֹ‬ ‫ֹאש ָה ָהר ַה ּׁ ֵשנִ י‪,‬‬ ‫ׁ ֶשהוּ א עוֹ שֶׂ ה ֵּכן ְּבר ׁ‬ ‫ישי ‪ַ .....‬עד ׁ ֶש ָהיָ ה רוֹ ֶאה ָּכל ַהגּ וֹ ָלה ִּכ ְמדוּ ַרת ֵא ׁש ‪7‬״‪.‬‬ ‫ֹאש ָה ָהר ַה ּׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫וְ ֵכן ְּבר ׁ‬ ‫___________‬ ‫יאין‪ - 1‬מדליקים‬ ‫ַמ ּ ִׂש ִ‬ ‫ְּכלוּנְ סוֹ ת‪ – 2‬מוֹ טוֹ ת ֵעץ‪.‬‬ ‫ָקנִ ים‪ - 3‬מוֹ טוֹ ת ֶשל ְקנֵ י סוּף‪.‬‬ ‫נְ עוֹ ֶרת ִּפ ְשֹ ָּתן‪ְ ׁ – 4‬ש ָב ִבים של צמח הפשתן‪.‬‬ ‫כוֹ ְרכָ ן ִ ּב ְמ ׁ ִש ָ‬ ‫יחה‪ – 5‬עוטף אותם בחבל דק סביב ראש המוט‪.‬‬ ‫ו ַּמ ֲעלֶ ה וּמוֹ ִריד‪ - 6‬מקרב ומרחיק מגופו‪ ,‬מעלה ומוריד את הלפיד הבוער‪.‬‬ ‫ִּכ ְמדו ַּרת ֵאש‪ָּ - 7‬כל אחד ואחד מיהודי גולת בבל הדליק אבוקה והעלה אותו לראש גג ביתו כדי להודיע‬ ‫שקיבל את ההודעה‪.‬‬

‫‪ 184‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ 3‬מנהג הדלקת המשואות היה ַמ ְחזוֹ ִרי והתבצע כל ערב תחילת חודש‪ַ .‬ה ִמנְ ָהג ָּפ ַסק‬ ‫בגלל השומרונים‪ 1‬שהדליקו משואות בראשי ההרים בימים אחרים בחודש ובית‬ ‫הדין החליט להשתמש בשליחים על מנת להבטיח שיחגגו את חגי ישראל באותו‬ ‫תאריך בכל מקום‪ .‬השליחים יצאו רק בחודשים שבהם או אחריהם היו חגים‪.‬‬ ‫למשל לקראת ראש השנה ‪ -‬יצאו באלול‪ ,‬בניסן ‪ -‬הגיעו השליחים לקראת חג‬ ‫הפסח‪ .‬לוח השנה העברי נקבע רק בתקופת חכמי התלמוד ולא היה צורך יותר‬ ‫בהדלקת משואות או בשליחים‪.‬‬

‫במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות‪ ,‬מקיימת מדינת ישראל טקס הכולל הדלקת ‪ 12‬משואות‬ ‫(כמספר שבטי ישראל) בהר הרצל כזכר לְ ַה ָש ַאת המשואות בימי בית שני וכדי להדגיש‬ ‫שמדינתנו היא המשכם של החיים היהודיים בבית שני‪.‬‬ ‫בארץ ישראל אנחנו נזכרים בהשאת המשואות גם כאשר מבקרים בשכונת "גבעת מׂשּואה"‬ ‫בירושלים שנקראת בשם זה ֵּכיוָ ון שהיא פסגה גבוהה עליה היתה תחנה לְ ַה ָש ַאת משואות‬ ‫איתּות מירושלים בימי הבית השני‪.‬‬

‫שומרונים‪ – 1‬כינוי לעם ַהכּ ו ִּתים ׁ ֶש ֵה ִביא סנחריב ִמכּ ו ָּתה והושיבם בערי שומרון‪ .‬הם מאמינים בתורה‬ ‫שבכתב‪ ,‬אך לא בהלכה ומאמינים שהמקום אשר יבחר אינו ירושלים אלא הר גריזים‪ .‬בימי בית שני עלה‬ ‫ספרם בהרבה על מספר היהודים והם הציקו להם בכל דרך אפשרית‪ .‬בימינו השומרונים הם מיעוט קטן‬ ‫ִמ ּ ָ‬ ‫החי בחולון וליד הר גריזים המקודש עליהם‪3 .‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מולד הירח‬

‫‪5‬‬ ‫ירח מלא‬ ‫באמצע החודש‬

‫‪1‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫סוף החודש‬

‫הירח מתחיל להחסיר‬

‫מופעי הירח במשך החודש‬ ‫תרושקת‬

‫קית ‪185‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הפסקה הראשונה מאורגנת לפי בעיה ופתרון‪ .‬מהי הבעיה? כיצד פתרו אותה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬התבוננו בתצלומי מופעי הירח במשך החודש‪ ,‬מה למדתם מהם על התופעה?‬ ‫ב‪ .‬כיצד ידעו העדים שמתחיל ראש חודש?‬ ‫‪ .3‬מה מוסיפה הפסקה השנייה על הכתוב בפסקה הראשונה?‬ ‫‪ .4‬אילו פרטים על הדלקת המשואות שאינם כתובים בקטע מוסיפה המובאה‬ ‫(הציטטה) מהמשנה?‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬מהו הנושא שעליו נכתבה הפסקה השלישית?‬ ‫ב‪ .‬בקטע מוזכרים שתי שיטות תקשורת‪ .‬איזו מהן עדיפה לפי דעתכם?‬ ‫(לפני שתענו חשבו על חסרונות ויתרונות של כל שיטה)‬ ‫‪ .6‬לפי איזו שיטה ִארגן הכותב את הקטע? דונו בקבוצה או בזוגות והחליטו‪:‬‬ ‫א‪ .‬טיעון ושכנוע (הבעת דעה ושכנוע שהיא נכונה)‬ ‫ב‪ .‬השוואה‬ ‫ג‪ .‬לפי סדר הזמנים (מה קרה קודם ומה אחר כך) ד‪ .‬בעיה והפתרון‬ ‫ה‪ .‬סיבה ותוצאה‪ .‬נמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫"ת ְקשוֹ ֶרת" שהיא שם כולל לרדיו‪ ,‬עיתונים‪,‬‬ ‫‪ .1‬בכותרת הקטע מופיעה המילה ִ‬ ‫אינטרנט וטלוויזיה‪ .‬היא נגזרה מהשורש קש"ר‪.‬‬ ‫א‪ֵ .‬אילו מילים נוספות השייכות משפחת המילים משורש קש"ר אתם מכירים?‬ ‫ב‪ .‬למילה "קשר" יש כמה משמעויות‪.‬‬ ‫כתבו את משמעות המילה או הצירוף במשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הצעיר והצעירה קשרו את חייהם יחד לנצח‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המורדים קשרו ֶק ֶשר נגד המלך‪.‬‬ ‫והאם נמצאת בקשר עין ִאתו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הילד משחק בחצר ֵ‬ ‫ד‪ .‬לפי המסופר בבראשית היה קשר דם בין אברהם ללוט‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הידיעה הופצה בכל אמצעי התקשורת‪.‬‬ ‫ימא (קיים תמיד ולעולמים)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בין עם ישראל לתורה יש קשר ַ ּבר ָקיְ ָ‬ ‫‪ .2‬המילים המודגשות בצירופי המילים שלהלן גזורות משורש אחד‪ ,‬ולכולן‬ ‫משמעות משותפת‪:‬‬ ‫הדלקת משואה • רם ונִ ישָׂ א • נשיא המדינה • נְ שׂ וּא פנים • אדם ִמ ְתנַ ֵ ׂשא‬ ‫• ִמ ְתנַ שֵׂ א לַ גובה‪.‬‬ ‫ציינו את המשמעות המשותפת למשפחת המילים מהשורש נש״א‪.‬‬ ‫‪ 186‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫סיפורי מגדלורים (פרט) ‪ / 2010 -‬ליאת לבני‬ ‫המגדלור הוא מבנה קדום שמטרתו לסייע למלחים לנוֵ וט בקו חוף סלעי ולסמן‬ ‫את הכניסה לנמל‪ .‬מראשו של המגדלור נשלחה אלומת אור שהופקה על ידי בערה‬ ‫כלשהי‪ .‬בתקופה המודרנית נעשה שימוש בחשמל להפקת הבזקי האור‪ .‬כיום‪ ,‬הודות‬ ‫למכשירי ניווט מתקדמים‪ ,‬פחת הצורך במגדלורים והם הפכו לנדירים יותר‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫גם בתקופתנו המילה מגדלור נשמרה בשפה כאמצעי לתקשורת ולאזהרה‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התבוננו ביצירה שלפניכם‪ .‬איזו תחושה עולה בכם?‬ ‫‪ .2‬מה חש לדעתכם האדם שנשען על המעקה ומשקיף על הספינה הטובעת?‬ ‫‪ .3‬מה הקשר בין התמונה לנושא המדור?‬ ‫‪ .4‬מגדלור היא מילה שנוצרה על ידי ֵהלְ ֶחם שתי מילים ״מגדל״ ו״אור״‪.‬‬ ‫היזכרו במילים נוספות שנוצרו על ידי הלחם וכתבו שתיים מהן לפחות‪.‬‬ ‫תרושקת‬

‫קית ‪187‬‬

‫תולדות העיתונות ‪ /‬רפי מן‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫כבר ברומא העתיקה‪ ,‬לפני כאלפיים שנה‪ ,‬התנוססו לוחות שעליהם היו כתובים‬ ‫"אירועי היום" ששילבו ממש כמו היום ידיעות על הנעשה בקיסרות הרומית‪.‬‬ ‫באמצעות הלוחות האלה נודע לציבור מה החליט הקיסר‪ ,‬באיזה קרב ניצח הצבא‬ ‫וגם מי נולד‪ ,‬מי מת ומי התחתן‪ .‬באותה תקופה נָ ְבטו ניצני עיתונות גם בסין‪ ,‬שם‬ ‫נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי הממלכה כדי לעדכן את הפקידים ואת המפקדים‬ ‫בנעשה במדינה‪ .‬לסינים היה יתרון‪ :‬הם כתבו את הדוחות על נייר‪ .‬עברו עוד כ־‪1000‬‬ ‫שנים עד שההמצאה הזאת הגיעה לאירופה ושימשה את תעשיית העיתונות‪.‬‬ ‫אנשים סקרנים מטבעם לדעת מה קורה‪ .‬אבל לא תמיד סיפקה התקשורת את כל‬ ‫המידע‪ .‬במשך שנים רבות קבעו הקיסרים ואנשי הכנסייה מה ידע העם‪ ,‬ורק אחרי‬ ‫המצאת הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש‪ .‬ב־‪ 1566‬יצא לאור בעיר‬ ‫ונציה שבאיטליה העיתון הראשון‪" :‬חדשות כתובות"‪ ,‬ובעקבותיו ראו אור עיתונים‬ ‫רבים ברחבי אירופה‪ .‬לאט־לאט השתלבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום‬ ‫על סוסים שנגנבו‪ ,‬על ילדים שנעלמו וגם על תרופות פלא למחלות‪ ,‬על קפה ועל‬ ‫בירה‪ .‬כך קיבל קהל הקוראים מידע על מוצרים‪ ,‬ובעלי העיתון זכו במקור הכנסה‪.‬‬ ‫השיטה הזאת מלווה את אמצעי התקשורת עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫העיתונות אינה רק ספקית מידע‪ ,‬אלא גם ָ ּב ָמה להפצת רעיונות‪ .‬במשטרים עריצים‬ ‫מוטלת צנזורה כבדה על העיתונות כדי למנוע הפצת ביקורת על השליטים‪ .‬על‬ ‫הגישה הזאת אפשר ללמוד מדבריו של הקיסר נפוליון ב־‪" :1809‬דפוס כמוהו כמחסן‬ ‫נשק‪ ,‬אי אפשר לתת לכל אחד גישה אליו אלא רק לאנשים שהממשלה נותנת בהם‬ ‫אמון‪ ".‬לעומת זאת‪ ,‬במשטרים נאורים חופש העיתונות חשוב ביותר‪ .‬ביטא זאת‬ ‫הנשיא האמריקאי תומס ג'פרסון‪ ,‬ממייסדיה של ארצות הברית‪ ,‬שאמר‪" :‬אם תבקשו‬ ‫ממני להחליט אם עדיפה ממשלה ללא עיתונים או עיתונים ללא ממשלה‪ ,‬אבחר‬ ‫ללא היסוס באפשרות השנייה‪".‬‬ ‫תיאודור הרצל היה עיתונאי יהודי בעיר וינה שבאוסטריה‪ .‬כשהיה כתב בפריז הוא‬ ‫סיקר את משפט דרייפוס‪ ,‬ולנוכח אשמת השווא שהטיחו בקצין היהודי דרייפוס‪,‬‬ ‫שהואשם בבגידה בצרפת‪ ,‬הבין הרצל שהפתרון נגד שנאת היהודים הוא הקמת‬ ‫מדינה ליהודים בארץ ישראל‪ .‬אליעזר בן יהודה היה לא רק מחיה הלשון העברית‬ ‫אלא גם עיתונאי נמרץ‪ .‬הוא ייסד את העיתון העברי "הצבי"‪ ,‬ובנו איתמר בן אב"י‬ ‫יסד את העיתון "דואר היום"‪ .‬בעיתונים אלה דיווחו גם על פשעים ועל רכילויות‪.‬‬ ‫בימינו העיתונות הנפוצה בישראל היא עיתונות חופשית‪ ,‬אבל עורכי העיתונים‬ ‫הסכימו לקבל על עצמם את הצנזורה הצבאית‪ ,‬כלומר ביקורת של הצבא על ידיעות‬ ‫ביטחוניות‪ ,‬כדי למנוע פרסום ידיעה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪" :‬הדפוס הוא מחסן נשק"‪ ,‬עיניים‪ ,‬גיליון ‪)115‬‬

‫‪ 188‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬במה היתה שונה שיטת התקשורת ברומא העתיקה משיטת התקשורת בסין‬ ‫בימים קדומים?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬כיצד קידמה המצאת הדפוס הוצאה לאור של עיתונים?‬ ‫‪ .3‬מהו הנושא (העניין המרכזי) של הפסקה השלישית?‬ ‫‪ .4‬לפי מה אירגן הכותב את פסקה ‪ ?3‬בחרו מתוך האפשרויות שלהלן והסבירו זה‬ ‫לזה את בחירתכם‪.‬‬ ‫בעיה ופתרון • השוואה • הכללה ופרוט • סדר הזמנים (מן המוקדם אל המאוחר)‬ ‫• דעה והנמקה (לשם שכנוע)‬ ‫ישתו של נפוליאון?‬ ‫‪ .5‬במה שונה גישתו של גֶ ֶ'פרסון לחופש העיתונות ִמגִ ָ‬ ‫‪ֵ .6‬אילו אישים מוזכרים בפסקה ‪ ?4‬מה הקשר שלהם לתקשורת?‬ ‫‪ .7‬א ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫ ‬

‫מהו נושא הפסקה החמישית?‬ ‫מהי "צנזורה"?‬ ‫שצנְ זְ ר ּו את המידע לציבור בעבר?‬ ‫חיזרו לפסקה ‪ .2‬מי היו אלה ִ‬ ‫חישבו על דוגמה לידיעה שאולי שליט היה מעוניין שהעם לא יֵ דע‪.‬‬

‫לדיון‬

‫בחרו אחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כותב הכתבה מצטט את נפוליאון‪ ,‬שהמשיל את הדפוס למחסן נשק‪.‬‬ ‫לְ מה לדעתכם התכוון נפוליאון?‬ ‫ב ‪ .‬האם אתם מסכימים עם טענתו של נפוליאון או מתנגדים לה? הביאו נימוקים‬ ‫לבחירתכם‪ .‬נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬האם לרדיו‪ ,‬לטלוויזיה ולעיתון מקוון יש יתרון על העיתון‬ ‫המודפס? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.40‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬כתוב בפסקה הראשונה‪" :‬לסינים היה יתרון"‪ .‬מהי המילה המנוגדת למילה‬ ‫המודגשת?‬ ‫‪ .2‬א‪" .‬נבטו ניצני עיתונות"‪ ,‬מהו הפירוש הפשוט ומהו הפירוש המושאל לצירוף‬ ‫נבטו ניצנים?‬ ‫ב‪ .‬מצאו בכתוב משפט נוסף שהוא במשמעות מושאלת‪.‬‬ ‫תרושקת‬

‫קית ‪189‬‬

‫‪ .3‬מחבר הכתבה משתמש בביטויים שונים כדי לציין הופעה של עיתון‪.‬‬ ‫מצאו בכתבה שלושה ביטויים כאלה‪.‬‬ ‫‪ .4‬במחסן המילים שלפניכם כמה מונחים בעברית מתחום התקשורת‬ ‫שקבעה האקדמיה ללשון העברית‪.‬‬ ‫נסו להתאים להם את המילה הלועזית (לע"ז ‪ -‬לשון עם זר) המתאימה‪.‬‬ ‫היעזרו במחסן המילים‪.‬‬ ‫רשת האינטרנט ּ ְפרוֹ מוֹ גִ 'ינְ גֶ ל ‪s.m.s‬‬ ‫ ‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫ְק ִדימוֹ ן • זַ ְמ ִריר • ִמ ְר ׁ ֶש ֶּתת • ִמ ְסרוֹ ן‬

‫למדנו שבקטעים עיוניים מרבים להשתמש בצורת הסביל‪.‬‬ ‫לפ ָעלִ ים הסבילים המודגשים ונסחו את המשפטים מחדש‪:‬‬ ‫הפ ִעיל ּ ְ‬ ‫‪ . 2‬מצאו את בן הזוג ּ ָ‬ ‫האימפריה כדי לעדכן את הפקידים‬ ‫ֶּ‬ ‫א‪ .‬בסין נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי‬ ‫ואת המפקדים בנעשה במדינה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשנת ‪ 1566‬הודפס בעיר ונציה שבאיטליה לראשונה עיתון שנקרא‪:‬‬ ‫"חדשות כתובות"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הקצין היהודי דרייפוס הואשם בבגידה בצרפת‪.‬‬ ‫ד‪ .‬רק אחרי שהומצא הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לאט־לאט שולבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום של אנשים‬ ‫שרצו להודיע על גנֵ בה או לפרסם מוצר חדש‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הידיעה פורסמה בכל העיתונים‪.‬‬

‫‪ 190‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫התבוננו בציור "כוח הפרסומת" וקראו את ההסבר לציור שלהלן‪:‬‬ ‫כוח הפרסומות ‪ /‬יעקב פיסנטה (‪)1980‬‬

‫הּפרסומת על חיינו; הפרסומת‬ ‫הצייר יעקב פיסנטה רצה להפנות את תשומת לבנו להשפעת ִ‬ ‫מפתה אותנו לעתים לרכוש מוצר על ידי הצגתו כאילו הוא טוב יותר ומועיל יותר ממה שהוא‬ ‫במציאות‪ .‬לדוגמה – ילד ביקש לרכוש ילקוט יקר לאחר שהושפע מפרסומת שמציגה אותו‬ ‫כילקוט מיוחד‪ .‬לאחר הקנִ ייה‪ ,‬התברר לילד שהילקוט נפרם במהירות‪.‬‬ ‫יעקב פיסנטה עוסק בציור שלפנינו בדוגמה מעולם הפרסומות למבוגרים; בציור אפשר לראות‬ ‫כיצד הפרסומת מנסה לפתות אנשים לקנות בית‪ .‬את הבית שבפרסומת מציגים כאילו הוא‬ ‫צבעוני‪ ,‬גדול וטוב יותר משאר הבתים שבסביבתו‪ ,‬אפילו שבמציאות הוא בוודאי בית ככל הבתים‪.‬‬ ‫הצבעוניות מסמלת את הפיתוי של הפרסומת‪ ,‬הצובעת את המציאות החד־גונית‪ .‬הפרסומת‬ ‫אינה מתארת את המוצר כפי שהוא על מעלותיו ומגרעותיו‪ ,‬אלא מעניקה לו זוהר ַמ ְט ֶעה‪.‬‬

‫ ‬

‫משימות לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬באיזו דרך בחר הצייר להבליט שהפרסומת משפיעה עלינו בכך שהיא מגזימה?‬ ‫‪ .2‬הצייר קרא לציור‪" :‬כּ וֹ ַח ַה ִּפ ְרסוֹ מוֹ ת" – מהו ַהכּ וֹ ַח שיש לְ ִפ ְרסוֹ ֶמת על בני האדם?‬ ‫‪ .3‬מדוע מתאים הציור למדור "תיק תקשורת"?‬ ‫תרושקת‬

‫קית ‪191‬‬

‫ְׂש ַפת יְ ָל ִדים ‪/‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֲאנִ י ָּכל ָּכ ְך ְמ ֻא ׁ ּ ֶש ֶרת‪:‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ְ ּבגַ ִ ּני ּ ָפ ְרח ּו ׁשוֹ ׁ ַש ִ ּנים‪.‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֵמ ֶא ֶרץ זָ ָרה‪ַ ,‬א ֶח ֶרת‪,‬‬ ‫ִה ִ ּגיע ּו ֵאלֵ ינ ּו ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דּ וֹ ָדנִ ים‪.‬‬ ‫ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דּ וֹ ָדנִ ים‪ְ ׁ ,‬שלוֹ ׁ ָשה ַא ִחים‪,‬‬ ‫ָמה־טוֹ ב ַה ּיוֹ ם לְ ַהכְ נִ יס אוֹ ְר ִחים!‬ ‫ָה ֶא ָחד הוּא ֶ ּבן ׁ ֵש ׁש‪ ,‬וְ ֶא ָחד ֶ ּבן ׁ ְשנָ ַתיִ ם‪,‬‬ ‫ר־מ ְצוָ ה‪,‬‬ ‫וְ ֶא ָחד יִ ְהיֶ ה עוֹ ד ְמ ַעט ַ ּב ִ‬ ‫ֵהם ֵאינָ ם יוֹ ְד ִעים ִע ְב ִרית ֵ ּבינְ ַתיִ ם‪,‬‬ ‫ַא ְך ַעל ָּכל ׁ ְש ֵאלָ ה יֵ ׁש לָ ֶהם ְּת ׁשו ָּבה‪:‬‬ ‫ִּכי ֲאנַ ְחנ ּו ְּכ ָבר ָּכל ַה ּיוֹ ם יְ ִד ִידים‬ ‫וְ כֻ ָּלנ ּו יוֹ ְד ִעים שְׂ ַפת־יְ לָ ִדים‪.‬‬ ‫יצים ַעל ִמ ְר ּ ֶפ ֶסת‪,‬‬ ‫ֵהם ְמשַׂ ֲח ִקים ִא ִּתי ַ ּב ֲע ִצ ִ‬ ‫וְ ָה ָאח ַה ָ ּגדוֹ ל ְמ ַסדֵּ ר ֶאת בּ וּלַ י;‬ ‫ֵהם יוֹ ְר ִדים לֶ ָח ֵצר לְ שַׂ ֵחק ְ ּבתוֹ ֶפ ֶסת‪,‬‬ ‫ו ְּבכָ ל דָּ ָבר ֵהם ּפוֹ נִ ים ֵאלַ י‪.‬‬ ‫וְ ַהכּ ֹל‪ָּ ,‬כל ָמה ׁ ֶש ֵהם אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ְמ ַת ְר ֶ ּג ֶמת ִמ ָ ּיד לַ הוֹ ִרים‪.‬‬ ‫יח ֵתנ ּו אוֹ ֶמ ֶרת ִא ָּמא‪:‬‬ ‫לְ ִמ ׁ ְש ַמע שִׂ ָ‬ ‫"הם לָ ְמד ּו ֶא ְס ּ ֵפ ַרנְ טוֹ ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּיוֹ ם!"‬ ‫ֵ‬ ‫ימה!"‬ ‫וְ ַא ָ ּבא צוֹ ֵחק‪" :‬זוֹ ַמ ָּמ ׁש ּ ַפנְ טוֹ ִמ ָ‬ ‫לַ ְ ּגדוֹ לִ ים יֵ ׁש ִמ ִּלים ‪ -‬זֶ ה נוֹ ָרא וְ ָאיֹם‬ ‫ַרק דָּ ָבר ּ ָפ ׁשוּט ֵהם ֵאינָ ם יוֹ ְד ִעים‪:‬‬ ‫לְ ַד ֵ ּבר ְ ּבלִ י ִמ ִּלים ִ ּבשְׂ ַפת־יְ לָ ִדים!‬

‫‪ 192‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ֵלאָה גֹו ְל ְד ֶּברְג‬

‫ֶה ֶלן ֶק ֶלר‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫‪ 6‬‬

‫ ‬

‫ריקאית‪ ,‬עיוֶ ורת‬ ‫אמ ָ‬ ‫הלן ֶקלֶ ר (‪ )1968-1880‬היתה סופרת ֶ‬ ‫נודעה בזכוּת‬ ‫ָ‬ ‫המלֵ א ‪ -‬הלן קלר ַא ַד ְמס)‪.‬‬ ‫(בשמה ָ‬ ‫ּ‬ ‫וח ֶירשת‬ ‫ֵ‬ ‫קשר עם הסביבה ולִ יצוֹ ר‪ ,‬על אף‬ ‫לת ֵ‬ ‫לתה המוּפלָ ָאה ַ‬ ‫יכוֹ ּ‬ ‫הקשוֹ ת‪.‬‬ ‫מגבלוֹ תיה הגוּפניוֹ ת ָ‬ ‫באלב ָמה‪ ,‬כבת למשפחה מכו ֶ ּ​ּב ֶדת‪ .‬בגיל שנה‬ ‫ָּ‬ ‫היא נולדה‬ ‫הקשוֹ ת‬ ‫שתוצאוֹ ֶתיה ָ‬ ‫ְ‬ ‫חריפה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫בשפ ַעת‬ ‫לקתה ַּ‬ ‫חודשים ָ‬ ‫ושבעה ָ‬ ‫ִ‬ ‫וחירשוּת ‪ -‬ליו ּו אותה עד סוף חייֶ ה (בגיל ‪.)88‬‬ ‫ עיוָ ורון ֵ‬‫המחלה‪ ,‬הפכה‬ ‫ֲ‬ ‫קלר‪ ,‬שהיתה פעוטה בריאה וחברוּתית עד‬ ‫גבלותיה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫לתקשר עם הסביבה‪ .‬בגלל ִמ‬ ‫ֵ‬ ‫וחסרת יכולֶ ת‬ ‫ַ‬ ‫לימה‬ ‫ָא ָ‬ ‫רבים בסביבתה הניח ּו כי חלה ירידה ברמתה השִׂ כלית‪ ,‬אך‬ ‫סימנים‬ ‫אמה לכל מקום ולמדה מספר ָ‬ ‫ּ‬ ‫נשרכה אחר‬ ‫לוותר‪ְ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫מיאנה‬ ‫כבר אז היא ֲ‬ ‫רצונותיה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שיביעו את‬ ‫ִּ‬ ‫סאליבן‪ .‬מאוחר‬ ‫ֶ‬ ‫הוריה למורה פרטית‪ַ ,‬אן מאנספילְ ד‬ ‫כשהיתה בת שבע שלחו אותה ֶ‬ ‫יה‪ .‬סאליבן לימדה‬ ‫יותר תיארה הלן קלר את פגישתה עם סאליבן כיום החשוב בחיֶ ָ‬ ‫ולדבר‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫את קלר לקרוא כְ ַתב ְ ּב ַרייל‬ ‫ומתיש ודרש ַּת ֲעצוּמוֹ ת‬ ‫ולימודה של הלן קלר היה בתחילה ָק ֶשה ַ‬ ‫ּ‬ ‫חינוכה‬ ‫ּ‬ ‫תהליך‬ ‫מבעד‬ ‫ממורתה הצעירה ַאן‪ .‬משימתה הראשונה של סאליבן היתה לפרוֹ ץ ַ ּ‬ ‫ּ‬ ‫נפש‬ ‫והעלָ טה שאפפ ּו את הלן הקטנה‪ .‬בתחילה ניסתה סאליבן‬ ‫ֲ‬ ‫למחסומי הדממה‬ ‫ֵ‬ ‫הוריה‪ ,‬אך ֵמ ֲח ַמת התנהגו ָּתה האלימה ֵהבינה סאליבן שיש‬ ‫בבית ֶ‬ ‫קשר עם קלר ֵ‬ ‫לת ֵ‬ ‫ַ‬ ‫מאביה של הלן לבוֹ ֵד ָדה משאר המשפחה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שמ ַעת ודרשה‬ ‫למ ַ‬ ‫לחנכָ ה ִ‬ ‫ַ‬ ‫לשם‬ ‫במחווֹ ת גו ָּפנִ יוֹ ת ובמישוּש הפנים ֵ‬ ‫נעשתה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫התקשורת הראשוֹ נית בין השתיים‬ ‫ֶ‬ ‫לק ֵשר בין ֲע ָצמים‬ ‫ללמד את הילדה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫העת‬ ‫לימוּד ההבעוֹ ת‪ .‬סאליבן ניסתה כל ֵ‬ ‫הע ָצמים (בתחילה חפצים מוכרים‪ ,‬כבוּבה וכלב)‬ ‫שונים לבין ְשמוֹ ֵתיהם‪ .‬את ְשמוֹ ת ֲ‬ ‫ידה של הילדה‪ .‬בשלב הראשוני לא הבינה הלן שיֵ ש‬ ‫ִאיְ יתה בשְׂ פת הסימנים בכף ּ‬ ‫הע ֶצם אותו היא מחזיקה‪ .‬נקוּדת‬ ‫ידה לבין ֶ‬ ‫תנועותיה של המורה בכף ּ‬ ‫ָ‬ ‫ֶק ֶשר בין‬ ‫ידה של הלן‪ ,‬ותוֹ ך כדי‬ ‫הבאר לכף ּ‬ ‫ֵ‬ ‫שאבה מים מן‬ ‫המפנֶ ה התרחשה כאשר המורה ֲ‬ ‫ידה‪ .‬ברגע זה הבינה הילדה שלכל עצם יש‬ ‫פעוּלה זו ִאיְ יתה את המילה "מים" לכף ּ‬ ‫ֵשם‪ .‬כעבור שנתיים כבר קראה הלן וכתבה בכתב ְ ּב ַרייל באופן שוטף‪.‬‬ ‫נראה הדבר כבלתי‬ ‫לדבר‪ .‬אף על פי שבתחילה ָ‬ ‫בגיל עשר החליטה הלן ללמוד ֵ ּ‬ ‫אפשרי‪ ,‬סאליבן הבינה שקלר יכוֹ לה ללמוד צלילים לפי הוויברציות (התנוּדוֹ ת)‬ ‫גרונה‪ ,‬כדי‬ ‫ּ‬ ‫תלמידתה הוּנח ּו על‬ ‫ּ‬ ‫יה של‬ ‫שמפיק הלוֹ ַע‪ .‬וכך‪ ,‬כאשר דיברה המורה‪ֶ ,‬יד ָ‬ ‫ֵ‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫ויב ַר ְציוֹ ת ותוכל לחקוֹ ת אותן בניסיונותיה ֵ ּ‬ ‫שתחוּש בוִ ְ ּ‬ ‫קשר עם העולם‪ ,‬הלכה קלר לבית ספר לעיוורים ולאחר‬ ‫ולת ֵ‬ ‫לאחר שלמדה לדבר ַ‬ ‫מורתה‬ ‫ּ‬ ‫מכן לקוֹ לֶ ג' ֶר ְד ְִקליף‪ ,‬אותו סיְ ימה בהצטיינות בשנת ‪ ,1904‬בעזרתה של‬

‫תרושקת‬

‫קית ‪193‬‬

‫הנֶ אמנה שליוותה אותה לכל שיעור ושיעור‪ .‬בהיותה תלמידה התחילה לכתוב‬ ‫ופרסמה אוֹ טוֹ ִ ּביוֹ גְ ַר ְפיָ ה ‪" -‬סיפור חיי"‪.‬‬ ‫מאמרים ִ‬ ‫שירים‪ֲ ,‬‬ ‫ ‪ 7‬הלן קלר עבדה עד יום מותה‪ ,‬במשך ‪ 45‬שנים‪ ,‬בארגון העיוורים בארצות הברית‪.‬‬ ‫בעבודתה שם פעלה למען העיוורים‪ .‬היא פעלה גם למען רווחת הפועלים בארצות‬ ‫הברית ששכרם היה נמוך ‪ -‬הם לא קבלו פיצוּיים ְ ּב ִמקרה של פיטורים‪ ,‬ולא ִקבלו‬ ‫עזרה כספית או רפואית אם נפצעו במהלך עבודתם‪ .‬היא היתה בין מייסדי האיגוד‬ ‫לחירויות האזרח‪ .‬היא נסעה ברחבי ארצות הברית ונאמה בכנסים על‬ ‫האמריקאי ֵ‬ ‫הצורך בחברה צודקת ובעלת זכויות‪ .‬היא גם כתבה מאמרים וספרים העוסקים‬ ‫בנושאים חברתיים‪.‬‬ ‫לח ְרשים (ראו‬ ‫ הלן קלר ביקרה במדינת ישראל בשנת ‪ .1954‬היא ִביקרה בפנימייה ֵ‬ ‫הח ְרשים בתל אביב‬ ‫תצלום למטה) ונאמה בכנסת ישראל‪ .‬בהסכמתה נקרא בית ֵ‬ ‫על שמה‪ :‬בית הלן קלר‪.‬‬ ‫ בית הלן קלר הוא בית תרבות לחרשים‪ .‬במקום עורכים פעילויות חברתיות‪,‬‬ ‫כנסים ומופעי תיאטרון‪.‬‬

‫(‪ ynet‬מתוך‪ :‬האנציקלופדיה המקוונת)‬

‫הלן קלר‪ ,‬במרכז התצלום‪ ,‬בביקור בארץ לפני קרוב כ־‪ 70‬שנים‬

‫‪ 194‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו על מה לענות בכתב ועל מה לשוחח‪.‬‬ ‫מה לפני שלמדה עם מוֹ ָר ָתה?‬ ‫‪ .1‬כיצד יצרה הלן קלר קשר עם ִא ּ‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬שערו‪ :‬מדוע היתה הלן הקטנה אלימה ופרוּעה?‬ ‫למשמ ַעת? שערו מדוּע‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לחנכָ ה‬ ‫מורתה של הלן קלר לעשות כדי ַ‬ ‫ּ‬ ‫ב‪ .‬מה ֶהחליטה‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬באיזה חוּש נעזרה אן סאליבן כדי ללמד את הלן לזַ הוֹ ת עצמים?‬ ‫צמים? כתבו את הדוגמה המוּזכרת‬ ‫הע ָ‬ ‫לה המורה את ְשמות ֲ‬ ‫ב‪ .‬כיצד ִה ְקנְ ָתה ּ‬ ‫בכתוב‪.‬‬ ‫לדבר?‬ ‫ג‪ .‬כיצד לימדה אן סאליבן את הילדה ֵ ּ‬ ‫קשה ומתיש‪ ,‬היו כמה שלַ ִ ּבים‪.‬‬ ‫ּכה ולימו ָּד ּה של הלן קלר‪ ,‬שהיה ֶ‬ ‫‪ .4‬בתהליך חינו ּ‬ ‫ַציינ ּו אותם‪.‬‬ ‫‪ .5‬אילו מעשי חסד עשתה הלן קלר בבגרותה? כתבו בסעיפים‪.‬‬ ‫‪ .6‬האם לדעתכם הלן קלר היא גיבורת על? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .7‬כיצד ארגן הכותב את הביוגרפיה (תולדות החיים) של הלן קלר?‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫אנשי מופת הם אנשים שאפשר ללמוד מדרך חייהם‪.‬‬ ‫מה למדתם אתם מחיי הלן קלר?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫ורה של הלן קלר מחדש‪ ,‬מפי מורתה אן סאליבן‪.‬‬ ‫סיפ ּ‬ ‫ִּכתבו את ּ‬ ‫(ארגנו את כתיבתכם לפי הדגם על תולדות חייה)‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבה בגוף ראשון‬

‫כתבו בגוף ראשון‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪" :‬שמי אן סאליבן‪"...‬‬ ‫בחרה אן‬ ‫לפני כתיבת הסיפור מחדש ִערכו לעצמכם רשימת שאלוֹ ת‪ ,‬למשל‪ :‬מדוע ֲ‬ ‫שלה בהתחלה? מה היו‬ ‫ּ‬ ‫החששוֹ ת‬ ‫ָ‬ ‫ללַ ֵמד את הלן קלר בדרך שבה בחרה? מה היו‬ ‫קשיִ ים נִ תקלָ ה? במה ֶהאמינה? על מה ויתרה למענה?‬ ‫ההתלבטוּיוֹ ת בהמשך? באילו ָ‬ ‫סיפוּרכם‪.‬‬ ‫ועוד‪ .‬התשובות לשאלות אל ּו ֲ‬ ‫יעשיר ּו את ּ‬

‫תרושקת‬

‫קית ‪195‬‬

‫אנימציה במילים פשוטות ‪/‬‬

‫דוד שליטא‬

‫ ‪ 1‬לפני אלפי שנים‪ ,‬האדם הקדמון‪ ,‬שרצה לצייר חיה רצה במהירות‪ ,‬צייר לה כמה‬ ‫זוגות רגליים‪ .‬במאה התשע־עשרה ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים עוקבים‬ ‫של תנועת אנשים‪ .‬כשסובבו את המתקן‪ ,‬ראו את הציורים זזים‪ ,‬קופצים ורוקדים‬ ‫(והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם)‪ .‬אבל סרטים מצוירים (הנקראים גם‬ ‫אנימציה) אפשר היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמת הקולנוע‪ ,‬ממש לפני‬ ‫לידתה‪ ,‬ידעה לצלם במהירות‬ ‫ּ‬ ‫תחילת המאה העשרים‪ .‬מצלמת הקולנוע‪ ,‬מרגע‬ ‫רבה (‪ 24‬תמונות בכל שנייה)‪ ,‬וכך אפשר להראות אנשים (אמיתיים) הולכים‬ ‫ברחוב או יוצאים מהמפעל או רכבת שנעצרת בתחנה‪.‬‬ ‫‪ 2‬מצלמת הקולנוע הותאמה גם לצלֵ ם תמונה בודדת בכל לחיצה של כפתור‪.‬‬ ‫בדרך זאת ניתן היה לצלם אבן עומדת על השולחן‪ ,‬להזיז אותה מעט ולצלם‬ ‫שוב רק תמונה אחת‪ .‬וכך שוב ושוב‪ .‬כאשר הקרינו את התמונות הרצופות‬ ‫במהירות‪ ,‬נראתה האבן כשהיא זזה מעצמה ‪ -‬כאילו יש לה חיים משלה‪ ,‬נפש‬ ‫משלה (אנימציה פירושה לתת נפש או נשמה לעצם דומם ‪ -‬חסר חיים)‪.‬‬ ‫ כך נולדו סרטי האנימציה‪ ,‬שבהם אפשר להזיז אבנים‪ ,‬חפצי בית וגם ציורים‬ ‫שכל אחד שונה במעט מקודמו‪ .‬בתחילה עשו סרטים מצוירים די טיפשיים על‬ ‫עזים שרוקדות ועכברים שגונבים גבינה‪ ,‬אך די מהר השתכללו הסרטים‪ ,‬הומצאו‬ ‫דמויות מצוירות שהפכו במהרה לכוכבי קולנוע מפורסמים‪ ,‬כמו סלבריטאים‬ ‫אמיתיים‪ .‬ביניהם היו מיקי מאוס‪ ,‬דונאלד דאק‪ ,‬ואחריהם באגס באני‪ ,‬טום וגֶ 'רי‪,‬‬ ‫פופאי והמון אחרים‪.‬‬ ‫ חשבתם פעם למה דמויות אלה הפכו כל כך אהובות על ילדים ומבוגרים?‬ ‫‪ 3‬קודם כול הדמויות המצוירות האלה יכולות לעשות כל מה שאנשים אמיתיים לא‬ ‫יכולים לעשות; הן משנות במהירות את מקומן‪ ,‬את צורתן‪ ,‬הן מעיפות את עצמן‬ ‫באוויר או מתגנבות בתוך האדמה‪ .‬וכשמשהו מפוצץ או מועך אותן‪ ,‬הן שבות מיד‬ ‫לצורתן המקורית‪ ,‬כאילו לא אירע דבר‪ .‬הדמויות האלה נוחות מאוד לעבודה‪ ,‬הן לא‬ ‫מבקשות העלאה במשכורת (כמו כוכבי הקולנוע הסלבריטאים)‪ ,‬לא מסרבות לאף‬ ‫תפקיד‪ ,‬ותמיד נשארות צעירות וחמודות‪ .‬אחר כך החלו לעשות סרטים ארוכים‬ ‫באנימציה (סרטים מצוירים) ‪ -‬הראשון שבהם היה "שלגייה ושבעת הגמדים"‪.‬‬ ‫האנימציה הפכה לצורת בידור מאוד מקובלת‪ .‬אחר כך באה הטלוויזיה‪ ,‬ונולדו סדרות‬ ‫ימ ּ ְפסוֹ נִ ים ועוד ועוד)‪ ,‬וסרטי האנימציה‬ ‫הס ְ‬ ‫(הפלִ ינְ ְסטוֹ נְ ס‪ ,‬הדרדסים‪ִ ,‬‬ ‫הטלוויזיה ְ‬ ‫הפכו לצורת הבילוי השכיחה ביותר על ילדים בכל העולם‪.‬‬ ‫ במשך רוב שנותיה של האנימציה השתמשו בעיקר בציורים ידניים על שקפים ‪-‬‬ ‫שיטה שדרשה כמויות עצומות של עבודת ידיים‪ ,‬ולכן היו סרטי האנימציה יקרים‬ ‫מאוד וגם נדרש זמן רב להשלים אותם‪.‬‬

‫‪ 196‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‪ 4‬בשנות ה־‪ 90‬נכנס לייצור האנימציה המחשב‪ ,‬שיכול היה‪ ,‬בתחילה‪ ,‬להחליף את‬ ‫המצלמה‪ ,‬ואף לצבוע את הציורים‪ .‬אך השינוי האמיתי שהביא המחשב לאנימציה‬ ‫היה היכולת ליצור דמויות‪ ,‬נופים‪ ,‬בתים וחפצים ‪ -‬כולם תלת־ממדיים‪ .‬פריט‬ ‫תלת־ממדי יכול להיות דומה מאוד לפריט אמיתי‪ ,‬עד כדי כך שקשה להבחין‬ ‫שצויר במחשב‪.‬‬ ‫ מרגע זה הלך המחשב וכבש את האנימציה המצוירת‪ ,‬שהלכה והצטמצמה‪ .‬סרטים‬ ‫"שרק"‪" ,‬מחפשים את נֶ מו" ורבים אחרים‪ ,‬הם‬ ‫כמו "צעצוע של סיפור" ואחר כך ֶ‬ ‫כולם סרטי אנימציה בשיטת התלת־ממד‪.‬‬ ‫‪ 5‬אך המחשב הביא לעוד שינוי משמעותי מאוד‪ :‬הקולנוע הרגיל גילה שהאנימציה‬ ‫מאפשרת להראות דברים שאינם קיימים בעולם האמיתי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הדינוזאורים‬ ‫ב"פארק היורה" הם דמויות אנימציה ממוחשבת‪ .‬אפשרויות אלה של המחשב‬ ‫משלֵ ב שחקנים חיים עם קטעי אנימציה‬ ‫הביאו לכך שהיום כמעט כל סרט ַ‬ ‫ממוחשבת‪ ,‬למשל‪ ,‬להראות מרדפי מכוניות או תפאורות היסטוריות‪ ,‬שנבנו בעבר‬ ‫בעלויות כבירות והיום נוצרים במחשב קטן בסטודיו‪.‬‬ ‫ האנימציה יכולה ליצור כל מה שיעלה על הדעת‪ :‬יצורים דמיוניים‪ ,‬נופים שאינם‬ ‫קיימים‪ ,‬ארמונות ויערות‪ ,‬כמו שראיתם בסרטי "הארי פוטר"‪" ,‬שר הטבעות"‪,‬‬ ‫"אווטאר" וכמעט בכל סרט שרואים היום בקולנוע‪.‬‬ ‫‪ 6‬הנה כך‪ ,‬במשך ‪ 115‬שנה מיום שנולדה האנימציה‪ ,‬היא הפכה מאמנות של עכברים‬ ‫מזַ מרים וחתולים רשעים ‪ -‬לכְ לי השולט בקולנוע שמאפשר לו להראות כל מה‬ ‫שיעלה על דעתו של כל במאי או תסריטאי בעל דמיון‪.‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫ואוצר את פסטיבל האנימציה שמתקיים מדי שנה בסינמטק ת"א)‬ ‫ֵ‬ ‫(דוד שליטא עוסק באנימציה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬ספרו בקצרה על סרט אנימציה (סרט מצויר) שאהוב עליכם במיוחד‪.‬‬ ‫הסבירו לחבריכם מדוע‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד המחיש האדם הקדמון תנועת בעלי חיים?‬ ‫‪ .3‬הסבירו במילים שלכם מה תרמה המצאת מצלמת הקולנוע להתפתחות‬ ‫הסרטים המצוירים‪.‬‬ ‫‪ .4‬לאילו שינויים הובילה העבודה במחשב ביצירת סרטים?‬ ‫‪ .5‬סכמו בסעיפים את השלבים החשובים בהתפתחות אמנות האנימציה‪.‬‬ ‫‪ .6‬האם הקטע מתאר ומסביר‪ :‬תופעה? אירוע? המצאה?‬

‫תרושקת‬

‫קית ‪197‬‬

‫הדינמיקה של כלב הקשור ברצועה – ‪ / 1912‬צי ֵיר ג'אקומו בלה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫היצירה שלפניכם צוירה על ידי האמן האיטלקי ג'אקומו בלה בשנת ‪.1912‬‬ ‫הצייר מצייר גברת וכלבלב ההולכים ברחוב‪.‬‬ ‫קשה לתאר תנועה‪ .‬כיצד מוצגת תחושת התנועה ביצירתו‬ ‫וב ִציור ֶ‬ ‫‪ּ ְ .1‬ב ִצילום ְ‬ ‫של בלה?‬ ‫‪ִ .2‬קראו את המשפט הראשון בקטע "אנימציה במילים פשוטות"‪ .‬הסבירו כיצד‬ ‫הוא קשור ליצירה שלפניכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזו תחושה עולה בכם מהתבוננות בציור? האם היא רצינית או משועשעת?‬ ‫מדוע?‬

‫‪ 198‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫מעשה בצייר‬ ‫מאת לאה גולדברג‬ ‫הוצאת ספריית פועלים‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה לפני הקריאה‬

‫‪ .1‬ערכו רשימה של חלומות שהייתם רוצים מאוד‬ ‫להגשימם‪ .‬איך תשיגו אותם? מתי?‬ ‫‪ .2‬כתבו רשימה של חלומות שכבר הגשמתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתבו במשך שבוע רשימה של חמישה אירועים משמחים שקרו לכם‪.‬‬ ‫האם אפשר להגדיר אותם כחלומות שהתגשמו? נמקו‪.‬‬ ‫לדיון‬

‫איזו הרגשה היתה לַ צייר כאשר הסתובב בעולם? לאיזו מסקנה הגיע?‬ ‫יוצרים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מהמשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬עבודת קולאז'‪ .‬בעבודת קולאז' משתמשים בגזרי שבועונים צבעוניים‪ ,‬נייר‬ ‫או אריג‪ ,‬מדביקים על בריסטול ויוצרים תמונה‪ .‬תוכלו גם אתם ליצור תמונת‬ ‫קולאז' שנושאה הרעיון המובע בעמוד הפתיחה של הספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו במחשב מצגת מלווה בתמונות מתוך גוגל תמונות‪ ,‬שתביע את הרעיון‬ ‫המובע בעמוד הפתיחה‪.‬‬ ‫‪ .3‬דמיינו וציירו את הנערה שציֵ יר הציָ יר בלילה‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬

‫הציגו אחת מהאפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫‪ . 1‬מפגש דמיוני ‪ -‬שערו שאתם נפגשים עם הצייר‪ .‬מה הייתם שואלים אותו ומה‬ ‫היה עונה לכם? עבדו בזוגות‪ .‬תכננו את הפגישה‪ .‬אחד יהיה הצייר והשני ישאל‬ ‫את השאלות‪ .‬העלו על הכתב את השאלות ואת התשובות והציגו את הפגישה‪.‬‬ ‫‪ .2‬התכוננו והציגו שיחה דמיונית בין הצייר לחברו כאשר חזר מהמסע‪ .‬הצייר‬ ‫יספר מה ראה ומה למד מהמסע‪ ,‬וחברו ישאל על כך שאלות‪.‬‬ ‫תרושקת‬

‫קית ‪199‬‬

‫מעגל השנה‬ ‫היהודי‬

‫‪ 200‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ימים נוראים‬ ‫ָא ִבינּו ַמלְ ּכֵ נּו‪ְּ ,‬ת ֵהא ַה ָּׁש ָעה ַהּזֹאת ְׁש ַעת ַר ֲח ִמים וְ ֵעת ָרצֹון ִמּלְ ָפנֶ יָך ‬

‫ ‬

‫(מתוך תפילת ָא ִבינּו ַמלְ ּכֵ נּו)‬

‫עׂשרת הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ .‬ימים אלה נקראים גם "עשרת ימי תשובה"‬ ‫ימים נוראים הוא שמם של ֶ‬ ‫שהם הימים שבין א' לבין י' בתשרי‪.‬‬ ‫המלה נורא משמעותה‪ ,‬מעורר יִ ראת כבוד או מעורר יראה ופחד (מפני בית דין של מעלָ ה הדן בגורל האדם בשנה הבאה)‪.‬‬ ‫המילה‪ ‬נורא‪ ‬משמשת בעיקר כשם תואר לה' מלך העולם שאנחנו מעריצים ומכבדים אותו‪.‬‬ ‫ֵעת רצון הוא הזמן ששערי השמים נפתחים לקבל את תפילותינו‪.‬‬

‫םיארונ םימי ‪201‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נקרא את השיר "לראש השנה" מאת שמואל בס‪ ,‬שיר‬ ‫שנכתב לפני כ־‪ 70‬שנים‪.‬‬ ‫במ ְשנָ ה‪ ,‬נקרא קטעים מתוך הלכות‬ ‫••נקרא על ראש השנה ִ‬ ‫תשובה מאת הרמב״ם ונלמד מהי "תשובה גמורה"‬ ‫בקטעים מתוך "הלכות תשובה" מאת הרמב"ם‪ .‬במוסף‬ ‫לראש השנה יש תפילה מיוחדת לחג‪ .‬נקרא ונלמד אותה‪.‬‬ ‫••"הימים הנוראים" הם ימי בקשת סליחה והתפייסות בין‬ ‫בני האדם‪ .‬נקרא את הסיפור "איחרתי לבקש סליחה"‬ ‫מאת רעיה בלטמן העוסק בנושא זה‪ ,‬נקרא במדרש את‬ ‫האגדה על "רבי אלעזר והמכוער" ונחשוב מדוע הסכים‬ ‫המכוער לסלוח לר' אלעזר שהעליב אותו‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נכיר מילים שבהן השתמשו חכמינו וגם בעברית של ימינו‬ ‫לעתים משתמשים בהם‪.‬‬ ‫••נחזור על מילים שמשתמשים בהן לצורך השוואה‪.‬‬

‫התבוננו בתצלום השער בעמוד ‪201‬‬ ‫מה הקשר בין כל פריט שבתצלום לבין ראש השנה?‬

‫‪ 202‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫גלשו באינטרנט‪ ,‬הקלידו "לראש השנה שמואל בס"‪ .‬האזינו לשיר והצטרפו לשירה‪.‬‬

‫ְלרֹאׁש ַה ָּׁש ָנה ‪/‬‬ ‫ִ ּב ְפרֹס ַח ֵ ּגנ ּו‬ ‫ֵעת ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָּת ֵחל‬ ‫ָ ּב ֵר ְך ׁ ְשנָ ֵתנ ּו‬ ‫ׁ ָשנָ ה טוֹ ָבה‪ָ ,‬ה ֵא‪-‬ל!‬ ‫ַח ֵ ּזק יָ ֵדנ ּו‬ ‫יָ ד ָּכל בּ וֹ נֶ ה ָע ֵמל‬ ‫ַּכ ֵ ּנס ּ ְפזו ֵּרינ ּו‬ ‫לְ ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל!‬

‫ ‬

‫ֵּתן‬ ‫ֶח ֶסד אוֹ ר‬ ‫ִ ּגיל ו ְּדרוֹ ר‬ ‫ִ ּב ְר ַּכת־דּ וֹ ר‪.‬‬ ‫ֵּתן‬ ‫אשר ּתֹם‬ ‫ֶׁ‬ ‫לַ יִ ל וָ יוֹ ם‪.‬‬ ‫ַא ְך לַ ּטוֹ ב ּפֹה נִ ּ ָפ ֵק ָדה‬ ‫נִ ּ ָפ ֵק ָדה נִ ָּכ ֵת ָבה‬ ‫נִ ָּכ ֵת ָבה נָ א‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה!‬ ‫ְ ּבר ׁ‬

‫ׁשְ מּואֵל ּבַס‬

‫ֶאת שְׂ דוֹ ֵתינ ּו‬ ‫ָ ּב ֵר ְך ְ ּב ׁ ֶש ַפע ַ ּבר‬ ‫וַ ֲע ָד ֵרינ ּו‬ ‫יִ ְרבּ ּו ַ ּב ַ ּגיְ א‪ּ ָ ,‬ב ָהר‬ ‫יִ ְמ ַתק ּ ִפ ְריֵ נ ּו‬ ‫יִ נְ ַעם זֶ ה ּ ְפ ִרי ָה ָדר‬ ‫ַחדֵּ ׁש יָ ֵמינ ּו‬ ‫ימי ָע ָבר‪.‬‬ ‫ְּכ ִב ֵ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אל מי פונֶ ה הדובר בשיר?‬ ‫‪ .2‬מיינו את בקשות הדובר בשיר לשתי קבוצות‪ .‬תנו שם לכל קבוצה‪.‬‬ ‫‪ .3‬להלן משפטים מתוך המחזור לראש השנה‪ .‬קראו אותם‪.‬‬ ‫כתבו ליד כל אחד מהמשפטים‪ ,‬משפט מקביל ודומה בתוכנו מתוך השיר של‬ ‫שמואל בס‪.‬‬ ‫ • ַמ ֵּלא ֲא ָס ֵמינ ּו שׂ וֹ ַבע‪.‬‬ ‫ •יְ ִהי ָרצוֹ ן ׁ ֶש ְּת ַחדֵּ ׁש ָעלֵ ינ ּו ׁ ָשנָ ה טוֹ ָבה‪.‬‬ ‫(תזָ ֵרז) ְ ּג ֻא ָּל ֵתנ ּו וִ ׁישו ָּע ֵתנ ּו‪.‬‬ ‫ •תחיש ְּ‬ ‫ית ָך‬ ‫ •וּכְ תֹב לְ ַח ִ ּיים טוֹ ִבים ָּכל ְ ּבנֵ י ְ ּב ִר ְ‬ ‫‪ .4‬באילו ברכות נוספות (שהדובר לא מזכיר) הייתם מברכים את מדינתנו?‬ ‫(תוכלו לעצב את הברכה במחשב‪).‬‬ ‫‪ .5‬פתחו בסידור את התפילה לשלום המדינה או מצאו אותה באיטרנט‪.‬‬ ‫נוהגים להתפלל תפילה זו בשבתות ובחגים‪.‬‬ ‫קראו את התפילה‪ .‬אילו נושאים מקבילים לשיר אפשר למצוא בברכה‬ ‫לשלום המדינה?‬

‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪203‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ספרו אילו מצוות ואילו מנהגים אתם ומשפחתכם מקיימים בראש השנה?‬

‫במשנָ ה מוזכר א' בתשרי כראש השנה בלוח העברי בפעם הראשונה‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ַל ּׁ ָשנִ ים"‪( .‬משנה‪ ,‬מסכת ראש השנה א‪ ,‬א)‬ ‫"ב ֶא ָחד ְּב ִת ׁ ְש ֵרי ר ׁ‬ ‫ְּ‬ ‫˘‬

‫ראש השנה נקרא גם "יוֹ ם ַה ֶּכ ֶסה"‬ ‫ראש השנה‪ ,‬והוא אחד בתשרי‪ ,‬נקרא גם יוֹ ם ַה ֶּכ ֶסה‪ ,‬ככתוב‪:‬‬ ‫"ת ְקעוּ ַבח ֶֹד ׁש ׁשוֹ ָפר ַּב ֵּכ ֶסה ְליוֹ ם ַח ֵ ּגנוּ " (תהלים פרק פא‪ ,‬פסוק ד)‬ ‫ִּ‬ ‫הח ְר ֵמש של הירח‪.‬‬ ‫"כ ֶסה" מלשון "לכַ סות"‪ ,‬והכוונה לא' בתשרי שבו רואים רק את תחילת ֶ‬ ‫ֶּ‬ ‫ביום זה חוגגים את ראש השנה‪ .‬ויש בזה רמז לכיסוי עווֹ נוֹ ת ‪ -‬שהקב"ה מתמלא עלינו‬ ‫רחמים ו ְּמכַ ּ ֵפר‪ ,‬מכַ ֶסה על חטאינו‪.‬‬ ‫˘‬

‫ראש השנה הוא "יום הדין" לָ אדם ולעולם‬ ‫בתוספתא למסכת ראש השנה א כתוב‪:‬‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ְוּגזַ ר ִ ּדינָ ם ִמ ְת ַח ֵּתם (נֶ ְח ָּתם) ְּביוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים"‪.‬‬ ‫"ה ּכֹל נִ דּ וֹ נִ ים ְּבר ׁ‬ ‫ַ‬ ‫כלומר‪ ,‬בראש השנה עומד כל אדם בעולם למשפט לפני האלוקים על מעשָׂ יו בשנה‬ ‫שחלפה ונידון גורלו לַ שנה החדשה‪ .‬ביום הכיפורים נחתם בשמיים גזר הדין‪.‬‬ ‫המצווה המרכזית בראש השנה‬ ‫בספר במדבר פרק כט‪ ,‬פסוק א נאמר‪:‬‬ ‫"יוֹ ם ְּתרוּ ָעה יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם"‪.‬‬

‫˘‬

‫בספר החינוך ת"ה כתוב‪:‬‬ ‫ֹאש ַה ּׁ ָשנָ ה‪ַ ...,‬על ּ ִפי ׁ ֶש ֵאין‬ ‫אשוֹ ן ֶשל ִּת ׁ ְש ֵרי ׁ ֶשהוּ א ר ׁ‬ ‫"‪...‬נִ ְצ ַט ֵ ּוינוּ ִל ׁ ְשמוֹ ַע קוֹ ל ׁשוֹ ָפר ְּביוֹ ם ִר ׁ‬ ‫(ב ּתוֹ ָרה) זֵ ֶכר ִל ְתרוּ ָעה זוֹ ִאם ְּב ׁשוֹ ָפר אוֹ ִּב ְמ ִצ ְל ַּתיִ ם אוֹ ְּב ָכל ׁ ְש ַאר ְּכ ֵלי נִ גּ וּ ן‪ִ ,‬מ ּ ִפי ַה ּׁ ְשמוּ ָעה‬ ‫ָּכאן ַּ‬ ‫ִל ְמדוּ ֲחזַ "ל ׁ ֶש ִהיא ְּב ׁשוֹ ָפר"‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע מכונה ראש השנה "יום הדין"? כתבו במשפטים משלכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מדוע קוראים לראש השנה גם בשם "יוֹ ם ַה ֶּכ ֶסה"?‬ ‫‪ .3‬קראו את הכתוב בספר החינוך‪ .‬הסבירו לפי הבנתכם מה פירוש "לפי השמועה"?‬

‫‪ 204‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫עׂשרת ימי תשובה‬ ‫ֶ‬ ‫חכמינו קשר ּו בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬בכך שקבעו את הימים שבין א' בתשרי‬ ‫ל־י' בתשרי כ"עשרת ימי תשובה"‪ .‬היום הראשון של ראש השנה הוא הראשון לעשרת‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬ויום הכיפורים הוא האחרון שבהם‪.‬‬ ‫הרמב"ם כותב‪:‬‬ ‫ • "אף־על־פי שהתשובה והצעקה יפה לְ עולם‪ ,1‬בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬היא יפה ביותר‪ ,‬ומתקבלת היא מיד‪ ,‬שנאמר "דִּ ְר ׁש ּו ה' ְ ּב ִה ָּמ ְצאוֹ "‪.‬‬ ‫(ישעיהו פרק נה‪ ,‬פסוק ו) (הלכות תשובה ו הלכה ט)‬

‫ •"נהגו כל בית ישראל‪ 2‬להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה‬ ‫ועד יום הכיפורים יותר מכל ימות השנה‪ ,‬ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו‬ ‫וּלהתפלל בבתי כנסת בדברי ַת ֲחנוּנִ ים ובדברי ִּכיבּ ו ִּשין‪ 3‬עד שיְ אור היום"‪.‬‬ ‫(הלכות תשובה ג‪ ,‬הלכה ד)‬

‫חובל‪ 4‬את ֲח ֵברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן‪,‬‬ ‫עבירות שבין אדם לַ חברו‪ ,‬כגון ַה ֵ‬ ‫ • ֵ‬ ‫אינו נִ מחל לו לעולם‪ ,‬עד שייתן לַ ֲחברו מה שהוא חייב לו וִ ַיר ֵצהוּ‪.‬‬ ‫שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו‪ ,‬צריך לְ ַרצוֹ תוֹ ולשאול ממנו שימחול לו‪.‬‬ ‫ אף על פי ֶ‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לפיְ יסו ולפגוע בו עד שימחול לו‪.‬‬ ‫אפילו לא ִהקניט את חברו אלא ִ ּבדברים‪ ,‬צריך ַ‬ ‫(הלכות תשובה‪ ,‬פרק א הלכה א)‬

‫כל בית ישראל‪ – 2‬כל היהודים‬ ‫לעולם‪ – 1‬תמיד‬ ‫דברי כיבושין‪ - 3‬במקרה זה‪ ,‬דברים שאומר הרב בבית הכנסת‪ ,‬כדי לשכנע את המתפללים לעשות תשובה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫החובל‪ – 4‬הגורם חבלה ונזק למישהו במכות‪.‬‬ ‫לא הקניט‪ – 5‬לא פנה בעוקצנות‪ ,‬העליב והשפיל‪.‬‬ ‫לפגוע בו‪ - 6‬לפגוש אותו‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כיצד ְמכַ וֵ ון ומדריך הרמב"ם את כולנו לעשות תשובה ַ ּבעשרת ימי התשובה?‬ ‫(לפי קטע א)‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מה נהוג לעשות בעשרת ימי תשובה? (לפי קטע ב)‬ ‫ב‪ .‬העתיקו את המשפט שממנו לומדים שאלוקים שומע לתפילותינו ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מי חייב בבקשת סליחה ומחילה מחברו? (לפי קטע ג)‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע גם מי שלא העליב את חברו חייב לבקש ממנו מחילה?‬ ‫‪ .4‬היזכרו במצבים שבהם ביקשתם סליחה‪ .‬כיצד עשיתם זאת?‬ ‫‪ .5‬הציעו דרכים לבקשת סליחה מאחד‪/‬ת מתלמידי הכיתה או מבן משפחה‪.‬‬ ‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪205‬‬

‫‪ .1‬קראו את דברי הנביא יחזקאל שבמסגרת‪.‬‬ ‫אתו ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂשה‪ ,‬וְ ׁ ָש ַמר ֶאת ָּכל ֻחקוֹ ַתי‪ ,‬וְ ָע ָ ׂשה ִמ ׁ ְש ּ ָפט וּ ְצ ָד ָקה‪,‬‬ ‫"וְ ָה ָר ׁ ָשע ִּכי יָ ׁשוּב ִמ ָּכל ַח ּטֹ ָ‬ ‫ָחיֹה יִ ְחיֶ ה לֹא יָ מוּ ת‪.‬‬ ‫ָּכל ְּפ ׁ ָש ָעיו ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂשה‪ ,‬ל ֹא יִ ָ ּזכְ ר ּו לוֹ ‪ּ ְ ,‬ב ִצ ְד ָקתוֹ ֲא ׁ ֶשר ָע ָ ׂשה – יִ ְחיֶ ה‪.‬‬ ‫ֶה ָחפֹץ ֶא ְח ּפֹץ מוֹ ת ָר ׁ ָשע? נְ ֻאם ֲאדֹנָ י ה'‪ֲ ,‬הלוֹ א ְ ּב ׁשוּבוֹ ִמ ְ ּד ָרכָ יו וְ ָחיָ ה"‬ ‫(יחזקאל פרק יח‪ ,‬פסוקים כא‪-‬כג)‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפי הנביא יחזקאל‪ ,‬מה צריך החוטא לעשות כדי שהקדוש ברוך הוא יסלח לו?‬ ‫‪ . 2‬מצאו והעתיקו את המשפט שבו מתפרשים דברי יחזקאל שה' רחום וחנון‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬קראו את דברי הרמב"ם שבמסגרת‪.‬‬ ‫"ה ְלכוֹ ת תשובה"‪:‬‬ ‫הרמב"ם כותב בספרו ִ‬ ‫ֵאיזוֹ ִהיא ְּת ׁשו ָּבה ְ ּגמו ָּרה?‬ ‫זֶ ה ׁ ֶש ָּבא ְליָ דוֹ דָּ ָבר ֲא ׁ ֶשר נִ ְכ ׁ ַשל ּבוֹ ֶּב ָע ָבר‪ ,‬וְ נִ ְמנַ ע ִמ ַּל ְחטֹא ׁשוּב‪---‬‬ ‫ָּכל ַה ִּמ ְתוַ דֶּ ה ַּבדְּ ָב ִרים‪ ,‬וְ לֹא ֶה ְח ִליט ְּב ִל ּבוֹ ַל ֲעזוב ֶאת ַה ֵח ְטא‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ילה לוֹ ‪ַ ,‬עד ׁ ֶש ַ ּי ׁ ְש ִליך ַה ּׁ ֶש ֶרץ‪.‬‬ ‫ילה מוֹ ִע ָ‬ ‫דּ וֹ ֶמה ְלטוֹ ֵבל ַּב ִּמ ְקוֶ ה וְ ׁ ֶש ֶרץ ְּביָ דוֹ ‪ֶ ּׁ ,‬ש ֵאין ַה ְּט ִב ָ‬ ‫הא ִמ ָירה‪" :‬טוֹ ֵבל וְ ׁ ֶש ֶרץ ְ ּביָ דוֹ "‪ .‬במידת הצורך היעזרו במילון או‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את ֲ‬ ‫באינטרנט‪.‬‬ ‫‪ .4‬מי נמשל בדברי הרמב"ם ל"טוֹ ֵבל וְ ׁ ֶש ֶרץ ְ ּביָ דוֹ"?‬ ‫‪ .5‬מה מסמלת השלכת ַה ֶש ֶרץ לפני הטבילה?‬ ‫"טֹובל וְ ֶׁש ֶרץ ְּביָ דֹו" משתמשים לעיתים גם בימינו‪ .‬למשל כאשר מישהו מטיף מוסר‬ ‫ֵ‬ ‫ַּבניב‬ ‫לאחרים‪ ,‬אבל בעצמו אינו נוהג כך‪.‬‬ ‫"שכני טובל ושרץ בידו‪ .‬הוא השליך בדל סיגריה בחצר‪ ,‬אבל כעס כאשר אחי הקטן‬ ‫לדוגמה‪ֵ :‬‬ ‫זרק ָשׁם עטיפת סוכריָ יה"‪.‬‬

‫‪ .6‬א ‪ .‬במה מזכירים דברי הרמב"ם את דברי יחזקאל?‬ ‫ב‪ .‬מה מוסיף הרמב"ם על דברי יחזקאל?‬ ‫‪ 206‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מתוך התפילה‬ ‫‪ֱ 1‬אל ֵֹהינוּ וֵ אל ֵֹהי ֲאבוֹ ֵתינוּ ‪ ,‬זָ ְכ ֵרנוּ ְּבזִ ָּכרוֹ ן טוֹ ב ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫וּ ָפ ְק ֵדנוּ ִּב ְפ ֻקדַּ ת יְ ׁשוּ ָעה וְ ַר ֲח ִמים ִמ ּׁ ְש ֵמי ׁ ְש ֵמי ֶק ֶדם ‬

‫ָ[פ ְק ֵדנוּ ‪ -‬זכור אותנו]‬

‫‪ 3‬וּ זְ כֹר ָלנוּ ה' ֱאל ֵֹהינוּ ֶאת ַה ְּב ִרית וְ ֶאת ַה ֶח ֶסד וְ ֶאת ַה ּׁ ְשבוּ ָעה‬ ‫ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת ְל ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ ְּב ַהר ַה ּמוֹ ִר ָ ּיה‪,‬‬ ‫‪ 5‬וְ ֵת ָר ֶאה ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך ֲע ֵק ָדה ׁ ֶש ָע ַקד ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ‬ ‫ֶאת יִ ְצ ָחק ְּבנוֹ ַעל ַ ּג ֵּבי ַה ִּמזְ ֵּב ַח‬ ‫‪ 7‬וְ ָכ ַב ׁש ַר ֲח ָמיו ַל ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נְ ָך ִּב ְל ַבב ׁ ָש ֵלם‪ ,‬‬ ‫ֵּכן יִ ְכ ְּב ׁשוּ ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך ֶאת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָע ֵלינוּ ‪,‬‬

‫ָּ[כ ַב ׁש ‪ -‬עצר]‬

‫טוּב ָך ַה ָ ּגדוֹ ל יָ ׁשוּב ֲחרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך ֵמ ַע ְּמ ָך וּ ֵמ ִע ְיר ָך וּ ֵמ ַא ְר ְצ ָך וּ ִמ ַּנ ֲח ָל ְת ָך‪.‬‬ ‫‪ְ 9‬וּב ְ‬ ‫כעסך]‬ ‫ֲ[חרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך ‪ֲ -‬‬ ‫ ‬ ‫וְ ַק ֵ ּים ָלנוּ ה' ֱאל ֵֹהינוּ ֶאת ַהדָּ ָבר ׁ ֶש ִה ְב ַט ְח ָּתנוּ ְּבתוֹ ָר ֶת ָך‬ ‫משה ַע ְבדֶּ ָך ִמ ּ ִפי ְּכבוֹ ֶד ָך ָּכ ָאמוּ ר‪:‬‬ ‫‪ַ 11‬על יְ ֵדי ׁ ֶ‬ ‫אתי אוֹ ָתם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫אשוֹ נִ ים ֲא ׁ ֶשר הוֹ ֵצ ִ‬ ‫וְ זָ ַכ ְר ִּתי ָל ֶהם ְּב ִרית ִר ׁ‬ ‫‪ְ 13‬ל ֵעינֵ י ַהגּ וֹ יִ ים ִל ְהיוֹ ת ָל ֶהם ֵלאל ִֹהים‪ֲ ,‬אנִ י ה'‪.‬‬ ‫ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִּנ ׁ ְש ָּכחוֹ ת ַא ָּתה הוּ א ֵמעוֹ ָלם‬ ‫‪ 15‬וְ ֵאין ׁ ִש ְכ ָחה ִל ְפנֵ י ִּכ ֵּסא ְּכבוֹ ֶד ָך‪,‬‬ ‫וַ ֲע ֵק ַדת יִ ְצ ָחק ְלזַ ְרעוֹ ַה ּיוֹ ם ְּב ַר ֲח ִמים ִּתזְ ּכֹר‪.‬‬ ‫‪ָּ 17‬ברוּ ְך ַא ָּתה ה' זוֹ ֵכר ַה ְּב ִרית‪.‬‬ ‫(מתוך תפילת מוסף לראש השנה)‬

‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪207‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה המשותף למשפטים הבאים מתוך התפילה? ִח ְשבו על יותר מעניין אחד‪.‬‬ ‫• זָ כְ ֵרנ ּו ְ ּבזִ ָּכרוֹ ן טוֹ ב לְ ָפנֶ ָ‬ ‫• ו ָּפ ְק ֵדנ ּו ִ ּב ְפ ֻקדַּ ת יְ ׁשו ָּעה וְ ַר ֲח ִמים‬ ‫יך ‬ ‫• יִ כְ ְ ּב ׁש ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך ֶאת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָעלֵ ינ ּו • יָ ׁשוּב ֲחרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך ֵמ ַע ְּמ ָך ו ֵּמ ִע ְיר ָך ו ֵּמ ַא ְר ְצ ָך ‬ ‫ ו ִּמ ַ ּנ ֲחלָ ְת ָך‬ ‫‪ .2‬בזכות מה מבקשים המתפללים רחמים מה׳ ביום הדין?‬ ‫קראו את הקטע מתוך המשנה‪:‬‬ ‫במשנה במסכת ראש השנה כתוב‪:‬‬ ‫"א ַמר ר' ַא ָּבהוּ ‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫ָל ָּמה ּתוֹ ְק ִעין ְּב ׁשוֹ ָפר ׁ ֶשל ַאיִ ל?‬ ‫ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪:‬‬ ‫ִּ'ת ְקעוּ ְל ָפנַ י ְּב ׁשוֹ ָפר ׁ ֶשל ַאיִ ל‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ֶאזְ ּכֹר ָל ֶכם ֲע ֵק ַדת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם'"‪.‬‬ ‫‪ .3‬מדוע‪ ,‬לפי המשנה‪ ,‬יש לתקוע בשופר העשוי דווקא מקרן של ַאיִ ל?‬ ‫‪ .4‬איזה רעיון חוזר גם בתפילה וגם במשנה?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬המתפללים מבקשים‪" :‬וְ ַק ֵ ּים לָ נ ּו יְ הֹוָ ה ֱאל ֵֹקינ ּו ֶאת ַהדָּ ָבר ׁ ֶש ִה ְב ַט ְח ָּתנ ּו‬ ‫ְ ּבתוֹ ָר ֶת ָך"‪.‬‬ ‫קראו בספר בראשית פרק כב‪ ,‬פסוקים טז‪-‬יח וכתבו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מהי ההבטחה?‬ ‫ב‪ .‬בזכות מי מבטיח זאת?‬ ‫ג‪ .‬מדוע מבקשים המתפללים מה' שינהג כמו שנהג אברהם?‬ ‫‪ .6‬איזו ברית מזכיר המתפלל בשורות ‪?13-12‬‬ ‫‪ִ .7‬מצאו בתפילה והעתיקו מילים וביטויים המביעים‪:‬‬ ‫כנוע ג‪ֶ .‬שבח לַ קדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫א‪ .‬בקשה ב‪ִ .‬ש ַ‬ ‫‪ .8‬בחרו בתפילה משפט אחד או יותר שמצאו חן בעיניכם ולמדו אותם בעל פה‪.‬‬

‫‪ 208‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫יום הכיפורים‬ ‫המצווה המרכזית ביום הכיפורים‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫בספר ויקרא פרק כג‪ ,‬פסוק כז כתוב‪:‬‬ ‫יכם ‪"...‬‬ ‫יכם ‪ִּ ...‬כי יוֹ ם ִּכ ּ ֻפ ִרים הוּ א ְל ַכ ּ ֵפר ֲע ֵל ֶ‬ ‫יתם ֶאת נַ ְפ ׁשֹ ֵת ֶ‬ ‫"וְ ִע ִּנ ֶ‬ ‫˘‬

‫בספר משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ב'‪ ,‬הלכה ז' כתוב‪:‬‬ ‫יחה ְליִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ילה וּ ְס ִל ָ‬ ‫שוּבה ַל ּכֹל‪ַ ,‬ל ָ ּי ִחיד וְ ָל ַר ִּבים‪ ,‬וְ הוּ א ֵקץ ְמ ִח ָ‬ ‫יוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים הוּ א זְ ַמן ְת ָ‬ ‫שוּבה וּ ְל ִה ְתוַ דּ וֹ ת ְּביוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים‪.‬‬ ‫יכ ְך ַח ָ ּי ִבים ַה ּכֹל ַל ֲעשׂ וֹ ת ְת ָ‬ ‫ְל ִפ ָ‬ ‫˘‬

‫בספר מורה נבוכים מאת הרמב"ם פרק ג‪ ,‬לט כתוב‬ ‫(על) ַה ְּת ׁש ָוּבה‪ .‬וְ הוּ א ַה ּיוֹ ם‬ ‫"ט ֲעמוֹ ֶשל ַה ִ ּצוּ וּ י ַעל צוֹ ם ִּכ ּפוּ ר ָּברוּ ר ַ ּגם ֵּכן‪ָ :‬ל ֵתת ֶאת דַּ ַעת ַ‬ ‫ַ‬ ‫יאים ֶאת ַה ּלוּ חוֹ ת ַה ּׁ ְשנִ ּיוּ ת ִוּב ּ ֵׂשר ָל ֶהם ׁ ֶש ִּנ ְס ַלח ֶח ְט ָאם ַה ָ ּגדוֹ ל‪ .‬וְ אוֹ תוֹ‬ ‫ׁ ֶש ּבוֹ הוֹ ִריד ֲאדוֹ ן ַה ְּנ ִב ִ‬ ‫‪1‬‬ ‫(מ ְצוַ ת‬ ‫שוּבה וַ ֲעבוֹ ַדת ה' ְצרוּ ָפה ‪ָ .‬ל ֵכן הוּ ְר ַחק ִמ ֶּמנּ וּ ָּכל עֹנֶ ג גּ וּ ָפנִ י ִ‬ ‫יוֹ ם נַ ֲעשָׂ ה ָלנֶ ַצח יוֹ ם ְת ָ‬ ‫אכה)‪ַּ ,‬כ ָ ּונָ ִתי ַל ֲעשִׂ ַ ּית ְמ ָלאכוֹ ת‪,‬‬ ‫(א ּסוּ ר ַה ְּמ ָל ָ‬ ‫ָה ִענּ וּ י) וְ ָכל ַמ ֲא ָמץ ְל ַה ּ ִׂשיג ּתוֹ ֶע ֶלת גּ וּ ָפנִ ית ִ‬ ‫וּ ִמ ְצ ַט ְמ ְצ ִמים ּבוֹ ַּב ֲא ִמ ַירת ַה ִ ּודּ וּ ִ ּיים‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ְּ ,‬בהוֹ ָד ָאה ַּב ֲח ָט ִאים ִוּב ְת ׁש ָוּבה ֵמ ֶהם‪.‬‬ ‫ְצרו ָּפה‪ - 1‬טהורה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בחרו וענו על א או ב‪:‬‬ ‫ּיתם ֶאת נַ ְפ ׁשֹ ֵתיכֶ ם"?‬ ‫א‪ .‬מהי כוונת התורה במשפט‪" :‬וְ ִע ִנ ֶ‬ ‫ב‪ .‬אם אתם יודעים ֵאילו סוגי "עונג גופני" אסורים ביום הכיפורים‪ ,‬כתבו‪.‬‬ ‫‪ .2‬לאיזו מטרה מיועד צוֹ ם יום הכיפורים לפי הקטעים שקראתם?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מי הוא "אדון הנביאים"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע‪ ,‬לפי הרמב"ם‪ ,‬נקבע תאריך י' בתשרי כמועדו של יום הכיפורים?‬ ‫‪ .4‬ספרו על ערב יום הכיפורים ועל יום הכיפורים במשפחתכם‪.‬‬

‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪209‬‬

‫ִאיחרתי לבקש סליחה ‪/‬‬

‫רעיה בלטמן‬

‫פסקת‪ ,‬כשהתכּ וֹ ננה אמא לרדת אל השכֵ נים‪,‬‬ ‫המ ֶ‬ ‫הכיפוּרים‪ ,‬אחרי הסעוּדה ַ‬ ‫בערב יום‬ ‫ּ‬ ‫נהגה מדי שנה בשנה‪ ,‬שאלה דורית‪" :‬מדוע ַאת נוהגת‪ ,‬אמא‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫כמ ּ‬ ‫ִ‬ ‫המכרים שלנו?" הושיבה אמא את דורית ליָ דה‬ ‫לבקש את סליחתם של השכנים ושל‬ ‫ָּ‬ ‫וסיפרה‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫להי מלחמת העולם השנייה‪ .‬הייתי אז ילדה כמוך‪ ,‬דורית‪ .‬באותם הימים‬ ‫בש ֵ‬ ‫היה זה ִ‬ ‫לכיתתנו‬ ‫ֵ‬ ‫הבאים‪ .‬לילי הגיעה‬ ‫ֵה ֵחל ּו להגיע ַארצה ניצוֹ לֵ י השוֹ ָאה‪ .‬גם לִ ילִ י היתה בין ָ ּ‬ ‫ההשמדה‪ ,‬וכי‬ ‫במחנוֹ ת ַ‬ ‫הוריה מצאו את מוֹ תם ַ‬ ‫ָ‬ ‫ספית‪ .‬סיפרו כי‬ ‫יפה‪ְ ,‬תמירה ו ְּפזיזה כּ כַ ּ‬ ‫היא ניצלה בנֵ ס מאותו גוֹ רל‪ .‬ועוד סיפרו כי לילי הגיעה ארצה עם סבתא זקנה‪" .‬היכן‬ ‫ַאת גרה‪ ,‬לילי?" שאלו אותה הבנות‪.‬‬ ‫בפזמון שהיה שגוּר בּ פי כול באותם ימים‪:‬‬ ‫כמתלוֹ צצת‪ִ ,‬‬ ‫לילי ענתה ִ‬ ‫לקשת בענן!"‬ ‫מעבר ֶ‬ ‫"אי ָשם ֵ‬ ‫ההשמדה‪ ",‬אמרה רותי‪" ,‬תמיד שרה‪ ,‬תמיד‬ ‫ממחנוֹ ת ַ‬ ‫"לא רואים עליה שהיא באה ַ‬ ‫מתחפשׂ ת?" שאלה חנה‪,‬‬ ‫רוקדת‪ ,‬תמיד מתלוצצת‪" ".‬ואולי‪ ...‬ואולי היא נסיכה‬ ‫ּ‬ ‫לבנו חשבנו כי‬ ‫בסתר ֵ ּ‬ ‫לדבריה של חנה‪ ,‬אבל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫שהרבּ תה לקרוא סיפורי אגדות‪ .‬צחקנו‬ ‫ִ‬ ‫שמה שונֶ ה ומקסים ‪ -‬לִ ילִ י!‬ ‫ּ‬ ‫ומקסימה‪ .‬ואפילו‬ ‫לילי שונה מאיתנו‪ .‬שונה ַ‬ ‫מורנו חיים להכין הצגה לחגיגת‬ ‫צה‪ .‬התכּ וֹ נַ נו ביַ חד עם ֵ‬ ‫לק ּ‬ ‫שנת הלימודים ָקרבה ִ‬ ‫הסיוּם‪ִ .‬התברר ֶשלילי מחוֹ נֶ נֶ ת בכִ שרון ְד ָר ָמ ִתי‪" .‬ממש שׂ חקנית‪ִ ",‬התמוֹ גֵ ג המורה‬ ‫לעבר לילי‪" ,‬אני בטוח שלילי תהיה שׂ חקנית מפורסמת באחד הימים‪".‬‬ ‫וחייך ֵ‬ ‫חיים‪ִ ,‬‬ ‫וכך בדיוק חשבו כל אותם הורים ואורחים‪ ,‬שבאו לַ ֲחזות בהצגה שלנו‪ .‬כולם מחא ּו‬ ‫כף לְ לילי‪ .‬כולם שיבּ ח ּו את לילי‪ .‬כולם הילְ ל ּו את לילי‪ .‬והיא עמדה על הבמה‪ ,‬יפה‪,‬‬ ‫"ס ָב ִתי אישה ֵזקנה‪ ,‬ולא יכלה לבוא לחגיגה‪ ",‬הסבירה‬ ‫ְתמירה‪ ,‬וחייכה לכל ֵעבר‪ָ .‬‬ ‫אחר פנתה‪ ,‬וצעדה בודדת ומקסימה במורד‬ ‫ממהרת לפרוֹ ׁש‪ַ .‬‬ ‫למוֹ רה חיים מדוע היא ַ‬ ‫אה‪,‬‬ ‫והרגשתי כאילו צביטה בלִ בּ י‪ .‬קינאתי בלילי‪ .‬לפני בּ וֹ ּ‬ ‫הרחוב‪ִ .‬ה ַ ּבטתי אחריה‪ִ ,‬‬ ‫אה הייתי אני "מלכת הכיתה"‪,‬‬ ‫שיחקתי אני את התפקידים הראשיים בהצגות‪ .‬לפני בּ וֹ ּ‬ ‫ואילו עכשיו‪ ...‬באה הזָ רה הזאת‪ ,‬וגָ זלה את מקומי‪.‬‬ ‫תה ביחד‬ ‫וא ּ‬ ‫כשהתחדשו הלימודים ָשבה לכיתה‪ִ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫כל ימות הקיץ לא ראינו את לילי‪.‬‬ ‫תאקלם לילי בכיתה‪ ,‬ותהפוך‬ ‫חזרו ִרגשוֹ ת הקנאה לִ שכּ וֹ ן בלִ בּ י‪' .‬לאט לאט‪ ',‬חשבתי‪'ִ ,‬ת ַ‬ ‫לראש כולנו‪'.‬‬ ‫נאתי גדלה מיום ליום‪ .‬התחלתי ללחוש לחברותיי בסוד כי לילי יְ הירה היא‪ ,‬ולכן‬ ‫ִק ָ‬ ‫לביתה‪ .‬דברי מצאו ֵהד בּ לבּ ן של הבנות‪ ,‬והן ָר ֲחק ּו מלילי‪ ,‬לא‬ ‫ּ‬ ‫איננה מזמינה אותנו‬ ‫תה כמעט‪ ,‬והיא סוֹ בבה בינינו‪ ,‬יפה‪ ,‬תמירה וּבודדת‪ ...‬אחרי ראש השנה ָחדלה‬ ‫דיבּ רו ִא ּ‬ ‫לילי לבוא לכיתה‪.‬‬ ‫ותב ֵררנה מדוע אינה מופיעה ללימודים‪ ",‬אמר המורה‬ ‫שתב ֵקרנה בביתה ָ‬ ‫ַ‬ ‫רוצה‬ ‫"הייתי ֶ‬

‫‪ 210‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫במחלת היְ הירוּת!" אבל אותו‬ ‫חיים‪ ,‬ואנו לחשנו זו לזו‪" :‬כנראה לילי חלתה! חלתה ַ‬ ‫כששכבתי במיטתי‪ ,‬חשבתי לפתע‪ ,‬שלא נהגנו יפה בלילי‪ ,‬חשבנו שלילי בודדת‬ ‫ָ‬ ‫לילה‪,‬‬ ‫ומאם‪ ,‬וחברות וידידוֹ ת אין לה‪ .‬ולפתע‪ ...‬לפתע התעורר ֲחשש‬ ‫היא‪ ,‬יתומה מאב ֵ‬ ‫באשמתי‪ .‬חולה כיוון שאני איחלתי לה זאת‪,‬‬ ‫בלבּ י‪ ,‬שאכן חולה לילי באמת‪ .‬חולה ַ‬ ‫בביתי‪,‬״ החלטתי‪.‬‬ ‫לביתה‪ ,‬ואזמין אותה לבקר ֵ‬ ‫ּ‬ ‫בסתר לבּ י‪ .‬״מחר אלך‬ ‫ֵ‬ ‫לביתה של לילי‪ ,‬וגם ביום הבא לא‬ ‫ּ‬ ‫אבל לַ מחרת הייתי טרוּדה משוּם מה‪ ,‬ולא הלכתי‬ ‫ספרנו‪,‬‬ ‫בתה של לילי‪ ,‬במזכירוּת בית ֵ‬ ‫הלכתי‪ .‬ורק בערב יום הכיפורים ִהשׂ גתי את כּ תוֹ ּ‬ ‫לביתה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫והלכתי‬ ‫בקצה העיר‪.‬‬ ‫לפ ְר ָ ּבר מרוּחק ֵ‬ ‫הלכתי משכונה לשכונה‪ ,‬עברתי רחובות רבים‪ ,‬עד שהגעתי ַ‬ ‫וחשתי בּ וּשה‪:‬‬ ‫הצבע‪ַ ,‬‬ ‫ועתיק‪ ,‬גרה לילי‪ .‬עמדתי ליד דלת העץ מקוּלפת ֶ‬ ‫שם‪ ,‬בבית ישן ַ‬ ‫כאן‪ ,‬בדירת מרתף זו‪ ,‬גרות לילי וסבתא שלה‪ .‬לכן לא הזמינה אותנו לבקר בביתה‪ .‬אכּ נס‬ ‫ותיהפך לחברתי הטובה‪.‬‬ ‫אליה ואבקש את סליחתה‪ .‬היא בוודאי תסלח לי ֵ‬ ‫ָ‬ ‫צלצלתי בפעמון הדלת‪ .‬איש לא ענה לצלצוּלי‪ .‬ניסיתי לפתוח את הדלת‪ ,‬היא היתה‬ ‫נעולה‪" .‬אלוהים העניש אותי‪ִ ",‬מלמלתי ֶחרש לעצמי‪" ,‬חשבתי מחשבות נוראות על‬ ‫לצ ֵער‬ ‫שתחלה כדי ַ‬ ‫לילי‪ .‬בימים הנוראים חשבתי מחשבות אלה! ואלוהים גרם ללילי ֶ‬ ‫אותי!" לילי בוודאי חולה מאוד‪ .‬ואולי נוֹ טה למות! ואולי מתה כבר! אולי מתה לילי‬ ‫סליחתה‬ ‫ּ‬ ‫סליחתה? ערב הכיפורים היום‪ ,‬ולא אוּכל לבקש‬ ‫ּ‬ ‫לפני שהספקתי לבקש את‬ ‫העוול שעשׂ יתי ללילי‪.‬‬ ‫לכפר על ָ‬ ‫של לילי? אין יום הכיפורים מכַ ּפר‪ ,‬ואני לא אוּכל עוד ּ‬ ‫העוול שעשׂ יתי לה‪ ,‬לעולם! לעולם!‬ ‫לכפר על ָ‬ ‫לעולם לא אוכל ּ‬ ‫ַ ּב ֲח ַמת זַ ַעם צלצלתי בפעמון‪ ,‬עד שיָ רד אחד השכנים וצעק‪" :‬לכי הביתה‪ ,‬ילדה! לחינם‬ ‫ונכדתה אינן בבית‪ ,‬הן נסעו‪ ,‬נסעו לאמריקה‪ִ .‬היגר ּו לאמריקה!‬ ‫ּ‬ ‫הזקנה‬ ‫ַאת מצלצלת‪ֵ ,‬‬ ‫לכי הביתה‪ ,‬לכי‪ ".‬ואני‪ ...‬אני פניתי והלכתי לביתי וכל הדרך הביתה בכיתי‪ .‬וגם‬ ‫ובבית הכּ נסת המשכתי לבכות‪ .‬ועד היום הזה‬ ‫המפסקת בכיתי‪ֵ ,‬‬ ‫בשעת הסעוּדה ַ‬ ‫בסתר לבּ י‪ ,‬יש ובוכה אני‪ .‬בוכה וחושבת‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫באשמתי נסעה לילי לאמריקה‪.‬‬ ‫שאולי ַ‬ ‫מדי שנה בשנה‬ ‫ולכן‪ ,‬דוֹ רית‪ ,‬הולכת אני ֵ‬ ‫והמכרים‬ ‫לבקש את סליחת השכנים‬ ‫ָּ‬ ‫בערב יום כיפור‪ִ .‬מזדרזת אני ללכת‪ ,‬כדי‬ ‫אאחר לעשות זאת כמו שאיחרתי‬ ‫שלא ַ‬ ‫לביתה של‬ ‫ּ‬ ‫אז‪ ,‬לפני שנים רבות‪ ,‬להגיע‬ ‫בקשת סליחה שלי טמוּנה‬ ‫ַ‬ ‫לילי‪ .‬ובכל‬ ‫אף בקשת סליחה מלילי‪ ,‬שתמיד תמיד‬ ‫הספק ׁ ֶשמא בגללי נסעה‪...‬‬ ‫ֵ‬ ‫יִ ישאר בי‬ ‫כך סיפרה אמא‪ ,‬ומיהרה לרדת אל‬ ‫כמנהגה מדי שנה בשנה‪ ,‬בערב‬ ‫ּ‬ ‫השכנים‪,‬‬ ‫יום הכיפורים‪.‬‬ ‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪211‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪. 6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫תה?‬ ‫לב ּ‬ ‫באיזו הזדמנות בחרה המספרת לספר את סיפורה ִ‬ ‫בחלקים שונים בסיפור משתמשת הכותבת בזמן הווה ולא בזמן עבר‪ .‬שערו מדוע‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה היתה לילי שונה משאר ילדי הכיתה?‬ ‫ב‪ .‬לילי‪ ,‬התלמידה החדשה והמוכשרת‪ ,‬הפכה למלכת הכיתה‪ .‬רגשי קנאה‬ ‫ממלאים את לבה של המספרת‪ ,‬חברתה לכיתה‪.‬‬ ‫כיצד היא מתמודדת עם הקנאה?‬ ‫ג‪ .‬האם אתם יכולים להבין את התנהגותה של המספרת כלפי לילי? הסבירו‪.‬‬ ‫אילו קשיים היו ללילי? כיצד היא התמודדה איתם?‬ ‫"אחרי ראש השנה חדלה לילי לבוא לכיתה" ‪ -‬כיצד משפיע אירוע זה מכאן‬ ‫ואילך על המספרת?‬ ‫כיצד התגלה מה עלה בגורלה של לילי?‬ ‫"עברוֹ ת שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים ְמכַ ֵּפר עד ׁ ֶש ְי ַּר ֶ ּצה ֲח ֵברוֹ "‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל‪ֵ :‬‬ ‫האמרה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו את ִ‬ ‫ב‪ .‬כיצד משמש סיפור זה דוגמה לאמירת חז"ל?‬ ‫לרצוֹ ת חבר שנפגע?‬ ‫באילו דרכים אתם נוהגים ַ‬ ‫ג‪ֵ .‬‬ ‫לרצות בעזרתן חבר‪.‬‬ ‫ד‪ִ .‬חשבו על דרכים נוספות שאפשר ַ‬

‫ ‬

‫ָאסּור ְל ָא ָדם ִל ְהיֹות ַא ְכ ָז ִרי וְ ֹלא יִ ְת ַּפּיֵ ס ‪ /‬הרמב"ם‬ ‫"אסוּ ר ְל ָא ָדם ִל ְהיוֹ ת ַא ְכזָ ִרי וְ לֹא יִ ְת ּ ַפ ֵ ּיס‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶא ָּלא יְ ֵהא נוֹ ַח ְל ַר ּצוֹ ת וְ ָק ׁ ֶשה ִל ְכעֹס‪,‬‬ ‫ְוּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ְּמ ַב ֵ ּק ׁש ִמ ֶּמנּ וּ ַהחוֹ ֵטא ִל ְמחֹל ‪-‬‬ ‫מוֹ ֵחל ְּב ֵלב ׁ ָש ֵלם ְוּבנֶ ֶפ ׁש ָח ֵפ ָצה‪.‬‬ ‫וַ ֲא ִפ ּלוּ ֵה ֵצר לוֹ וְ ָח ָטא לוֹ ַה ְר ֵּבה‪ ,‬לֹא יִ קוֹ ם וְ לֹא יִ ּטוֹ ר"‪ .‬‬

‫(מתוך‪ :‬הלכות תשובה ב‪ ,‬יד)‬

‫‪ .8‬כיצד צריך לנהוג האדם הפגו ַּע כאשר מבקשים ממנו סליחה‪ ,‬לפי הרמב"ם?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬כתבו הסבר לכל צירוף‪ .‬היעזרו במילון לפי הצורך‪.‬‬ ‫חפצה‬ ‫ב‪ .‬נפש ֵ‬ ‫לרצות ‬ ‫א‪ .‬נוח ַ‬ ‫ד‪ .‬לא יטוֹ ר‬ ‫ג‪ .‬לא יקוֹ ם ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו בקטע צירוף מנוגד ל"נוח לכעוס"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מצאו והעתיקו מילה נרדפת למילה לסלוח המופיעה בקטע‪.‬‬ ‫‪ 212‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ַר ִּבי ֶא ְל ָע ָזר וְ ַה ְּמכ ָֹער‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 10‬‬

‫‪ 15‬‬

‫‪ 20‬‬

‫‪ 23‬‬

‫ַמ ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ָּבא ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ִמ ִּמ ְגדַּ ל ְ ּגדֹר‪ִ 1‬מ ֵּבית ַר ּבוֹ‬ ‫וְ ָהיָ ה ָרכוּב ַעל ַה ֲחמוֹ ר וּ ְמ ַט ֵ ּיל ַעל שְׂ ַפת ַה ָ ּים‪,‬‬ ‫וְ ָהיְ ָתה ַ ּד ְע ּתוֹ ַ ּג ָּסה ָע ָליו‪ִ 2‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ָּל ַמד ּתוֹ ָר ּה ַה ְר ֵּבה‪.‬‬ ‫נִ זְ דַּ ֵּמן לוֹ ָא ָדם ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה ְמכ ָֹער ְּביוֹ ֵתר‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ָ ׁ :‬שלוֹ ם ָע ֶל ָ‬ ‫(שלוֹ ם)‬ ‫יך ַר ִּבי! וְ לֹא ֶה ְחזִ יר לוֹ ׁ ָ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר)‪ֵ :‬ר ָיקא‪ֶ ׁ ,3‬ש ָּמא ָּכל ְּבנֵ י ִע ְיר ָך ְמכ ָֹע ִרין ְּכמוֹ ְת ָך?‬ ‫ית"‪.‬‬ ‫"כ ָּמה ְמכ ָֹער ְּכ ִלי זֶ ה ׁ ֶש ָעשִׂ ָ‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ֵ :‬ל ְך ֱאמֹר ָל ֻא ָּמן ׁ ֶש ָעשָׂ נִ י‪ַּ ,4‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ‬ ‫ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּי ַדע ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר) ְּב ַע ְצמוֹ ׁ ֶש ָח ָטא‪ ,‬יָ ַרד ִמן ַה ֲחמוֹ ר וְ נִ ׁ ְש ַּת ַּטח ְל ָפנָ יו‪,‬‬ ‫יתי ְל ָך‪ְ ,‬מחֹל ִלי‪.‬‬ ‫וְ ָא ַמר לוֹ ‪ :‬נַ ֲענֵ ִ‬ ‫"כ ָּמה ְמכ ָֹער‬ ‫ֹאמר ָל ֻא ָּמן ׁ ֶש ָעשָׂ נִ י‪ַּ :‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ֵ :‬אינִ י מוֹ ֵחל ְל ָך ַעד ׁ ֶש ֵּת ֵל ְך וְ ת ַ‬ ‫ָא ַמר לו ַ‬ ‫ית"‪.‬‬ ‫ְּכ ִלי ׁ ֶש ָעשִׂ ָ‬ ‫‪5‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר) ְמ ַט ֵ ּיל ַא ֲח ָריו ַּכ ֲח ִצי ִמיל ‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער) ְל ִעירוֹ יָ ְצאוּ ַאנְ ׁ ֵשי ִעירוֹ ִל ְק ָראתוֹ ‪.‬‬ ‫יע ַ‬ ‫ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִה ִ ּג ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ָ ׁ :‬שלוֹ ם ָע ֶל ָ‬ ‫יך ַר ִּבי‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ְ :‬ל ִמי ַא ֶּתם קוֹ ְר ִאין ַר ִּבי?‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ָ :‬לזֶ ה ׁ ֶש ְּמ ַט ֵ ּיל ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ִ :‬אם זֶ ה ַר ִּבי ‪ְּ -‬כמוֹ תוֹ ַאל יִ ְר ּבוּ ְּביִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ִ :‬מ ּ ְפנֵ י ָמה?‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם‪ָּ :‬כ ְך וְ ָכ ְך ָעשָׂ ה ִלי‪.‬‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ַ :‬אף ַעל ּ ִפי ֵכן‪ְ ,‬מחֹל לוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ָדם ָ ּגדוֹ ל ַּב ּתוֹ ָרה הוּ א‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם‪ֲ :‬ה ֵרינִ י מוֹ ֵחל לוֹ ‪ִ ,‬וּב ְל ַבד ׁ ֶש ּלֹא יְ ֵהא ָר ִגיל ַל ֲעשׂ וֹ ת ֵּכן‪.‬‬ ‫ִמ ָ ּיד נִ ְכנַ ס ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶּבן ֶא ְל ָעזָ ר ְל ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‬ ‫וְ ָד ַר ׁש‪ְ :‬לעוֹ ָלם יְ ֵהא ָא ָדם ַר ְך ַּכ ָ ּקנֶ ה וְ ַאל יְ ֵהא ָק ׁ ֶשה ָּכ ֶא ֶרז‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית כ ע"א)‬

‫ִמגְ ַ ּדל ְגּדוֹ ר‪ - 1‬יישוב בעבר הירדן המזרחי‪ ,‬סמוך לנחל ירמוך‬ ‫ַ ּד ְע ּתוֹ ַג ָּּסה ָעלָ יו‪ - 2‬היה מרוצה מעצמו‪ ,‬היתה בו גאווה ושחצנות‪.‬‬ ‫ֵר ָיקא‪ – 3‬ריק מתורה‪ ,‬בוּר‪ .‬המילה נכנסה לשפה העברית מהשפה הארמית‬ ‫לָ ֻא ָּמן ׁ ֶש ֲע ָ ׂש ַאנִ י‪ –4‬לקדוש ברוך הוא שיצר אותי‪.‬‬ ‫ִמיל‪ - 5‬מידת אורך‪ .‬כ־‪ 3000‬צעדים שהם קילומטר וחצי‪.‬‬

‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪213‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬האם אפשר למצוא קשר בין המסופר במדרש בשורה ‪ 3‬לבין המסופר בהמשך‬ ‫בשורות ‪ 4‬עד ‪ ? 7‬נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬במה נכשל רבי אלעזר?‬ ‫‪ .3‬כיצד הגן האיש על עצמו מהעלבון?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬מה עשה רבי אלעזר מרגע שהבין שהוא חטא?‬ ‫ב‪ .‬לפי מה מהמסופר אפשר להבין שבקשת הסליחה של רבי אלעזר היא‬ ‫אמיתית ומעומק הלב?‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד מכך שהאיש לא הסכים למחול לרבי אלעזר?‬ ‫‪ .6‬חזרו וְ קראו את דברי הרמב"ם בעמוד ‪ 212‬והסבירו כיצד קשורים דבריו של‬ ‫הרמב"ם למדרש האגדה על רבי אלעזר בן שמעון והמכוער‪.‬‬

‫‪ .7‬א ‪ .‬קראו את שורה ‪ .23‬במה שונה הקנה מהארז לפי רבי אלעזר?‬ ‫ב‪ .‬איזו תכונה אצל בני אדם מייצג הארז? ואיזו תכונה מייצג הקנה?‬ ‫ג‪ .‬מי מהדמויות במדרש הוא הארז ומי הקנה? ‬ ‫‪ .8‬א ‪ .‬מהו נושא המדרש?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם‪ ,‬הכניסו עורכות הספר את המדרש למדור הזה?‬

‫‪ 214‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬א‪ .‬אילו נדרשתם להגן על הסירוב של המכוער להתפייס‪ ,‬מה הייתם אומרים?‬ ‫ב‪ .‬אילו נדרשתם לגנות את סירובו‪ ,‬מה הייתם אומרים?‬ ‫‪ .2‬קראו שנית שורות ‪ .21-12‬המכוער לא ויתר לרבי אלעזר בן שמעון‪.‬‬ ‫נסו לשער‪ :‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬נענה לבני עירו וסלח לו?‬ ‫‪ .3‬למדרשים קיימים מאפיינים משותפים‪.‬‬ ‫הנה אחדים מהם‪:‬‬ ‫ב‪ .‬העלילה סובבת סביב אירוע אחד‪.‬‬ ‫א‪ .‬ניגוד בהתנהגות הדמויות ‬ ‫ג‪ .‬מתקיים דו־שיח (שיחה בין שניים) ‪ .‬ד‪ .‬מופיע משל או פתגם‪.‬‬ ‫הדגימו את המאפיינים האלה מתוך המדרש‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫בשורה ‪ 6‬כתוב‪" :‬שמא כל בני עירך מכוערין כמותך"‪.‬‬ ‫‪ .1‬במילון יש פירושים אחדים למילה שמא‪:‬‬ ‫‪ £‬האם ייתכן ש‪,...‬‬ ‫ ‪ £‬פן‪ ,‬כדי שלא‪,‬‬ ‫העתיקו את הפירוש המתאים למשפט‪.‬‬

‫‪ £‬אולי‪ ,‬האם?‬

‫"הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בשורה ‪ 21‬כתוב‪ֵ :‬‬ ‫א‪ .‬כתבו הריני בשתי מילים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬השלימו את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •אני מוכן להשתתף בחבורה ובלבד שלא‪...‬‬ ‫ •אתפייס איתו ובלבד שלא‪...‬‬ ‫ •אני מסכימה לגור עם אחותי בחדר משותף ובלבד שתסכים‪...‬‬ ‫יוצרים‬

‫ ‬

‫מהו הלקח שלמד רבי אלעזר בן שמעון לגבי יחסים בין בני אדם?‬ ‫כתבו זאת על גבי בריסטול או במחשב‪ ,‬בעזרת אמנות הטיפוגרפיה‬ ‫(וראו בעמוד ‪ 18‬במסגרת למטה)‪.‬‬

‫ ‬

‫מציגים‬

‫כיצד מתכוננים להצגה? שוחחו על כך במליאה‪.‬‬ ‫התחלקו לקבוצות והציגו את המדרש‪.‬‬

‫ידוהיה‬

‫הנשה לגעמ ‪215‬‬

‫ֻסּכֹות‬ ‫י‪ּ ...‬תחֹּגּו ֶאת ַחג ה'‪ִׁ ,‬ש ְב ַעת יָ ִמים‪...‬‬ ‫"אְך ַּב ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר יֹום לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיע ָ‬ ‫ַ‬ ‫ת־ּבנֵ י‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי ֶא ְ‬ ‫ּוׂש ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה' ֱאֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים‪ ...‬לְ ַמ ַען יֵ ְדעּו דֹר ֵֹתיכֶ ם‪ּ ,‬כִ י ַב ֻּסּכֹות ַ‬ ‫ְ‬ ‫(ויקרא פרק כג‪ ,‬פסוקים לט‪-‬מג)‬ ‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם" ‬ ‫הֹוצ ִיאי ָ‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ְּ ,‬ב ִ‬ ‫˘‬

‫"ׁש ְב ַעת יָ ִמים ָּתחֹג לַ ה' ֱאֹלקיָך‪ַּ ,‬ב ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ ְב ַחר ה'‪ּ :‬כִ י יְ ָב ֶרכְ ָך ה' ֱאֹלקיָך‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫(דברים פרק טז‪ ,‬פסוק יא)‬ ‫ ‬ ‫בּוא ְתָך ְּובכֹל ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֶדיָך‪ ,‬וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח"‪.‬‬ ‫ְּבכֹל ְּת ָ‬ ‫נאמר בתורה‪" :‬והיית אך שמח"‪ .‬הרב אליעזר מלמד בספרו "פניני הלכה" כותב‪:‬‬ ‫שמחת חג הסוכות יְ ֵת ָרה‪ ,1‬וְ לָ כֵ ן דווקא מתוך הציווי על חג הסוכות לימדה אותנו התורה שמצווה‬ ‫לשמוח בכל החגים‪.‬‬ ‫שמחה יְ ֵת ָרה‪ – 1‬שמחה יותר גדולה‪ ,‬כלומר שמחה עצוּמה‬ ‫˘‬

‫בּואת ָה ָא ֶרץ‪ָּ ,‬תחֹּגּו ֶאת ַחג ה' ִׁש ְב ַעת‬ ‫"אְך ַּב ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר יֹום לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי‪ְּ ,‬ב ָא ְס ְּפכֶ ם ֶאת ְּת ַ‬ ‫ַ‬ ‫יָ ִמים; ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון ַׁש ָּבתֹון‪ַּ ,‬ובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ַׁש ָּבתֹון‪.‬‬ ‫ּוׂש ַמ ְח ֶּתם‪,‬‬ ‫ּולְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון‪ְּ ,‬פ ִרי ֵעץ ָה ָדר ּכַ ּפֹת ְּת ָמ ִרים‪ ,‬וַ ֲענַ ף ֵעץ ָעבֹת‪ ,‬וְ ַע ְר ֵבי נָ ַחל; ְ‬ ‫(ויקרא פרק כג‪ ,‬פסוקים לט‪-‬מא)‬ ‫ ‬ ‫לִ ְפנֵ י ה' ֱאֹלוקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים"‪.‬‬

‫‪ 216‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נלמד קטע על השמחה בסוכות בימי בית המקדש השני‪,‬‬ ‫מתוך "הלכות לולב" בספר "משנה תורה" מאת הרמב"ם‪.‬‬ ‫••נקרא את "סוכה רחבת ידיים" ‪ -‬סיפור חסידי שזמן‬ ‫התרחשותו הוא סוכות‪ ,‬אבל כדרך סיפורים חסידיים‪ ,‬יש‬ ‫לו מסר שמתאים לכל אדם ולכל ימי השנה‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד ששימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫קראו את הפסוקים המצוּטטים מהתורה שבשער המדור‪.‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מהו תאריך החג‪ :‬א‪ .‬לפי התורה? ב‪ .‬בימינו?‬ ‫‪ .2‬ב‪ .‬לפי מה אפשר לדעת שבני ישראל ִה ְת ּ ַפ ְרנְ ס ּו מעבודת אדמה? צטטו את המשפט‬ ‫המתאים מחומש ויקרא‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהי הסיבה לשִׂ מחה לפי חומש ויקרא?‬ ‫‪ .3‬באיזה שם מוזכר חג הסוכות בחומש ויקרא?‬ ‫באילו ֵשמות כתובים ארבעת המינים ַ ּבתורה ומה שמם בימינו?‬ ‫‪ֵ .4‬‬ ‫כתבו זה מול זה בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .5‬מהו המקום אשר יִ בחר?‬ ‫‪ .6‬ספרו‪ ,‬כיצד אתם ומשפחתכם מקיימים את המצווֹ ת מן התורה הקשורות לחג‬ ‫הסוכות?‬

‫תוכוס ‪217‬‬

‫שמחת בית השואבה‬ ‫בינה לבין חג הסוכות? כדי לענות על כך עלינו לדעת‬ ‫ּ‬ ‫על מה השמחה וּמה הקשר‬ ‫שהעבודה המרכזית בבית המקדש הייתה הקרבת קורבנות וְ ניסוּך (יציקת) יין על ידי‬ ‫הכוהנים בפינה מיוחדת על המזבח בכל אחת מימות השנה‪.‬‬ ‫פעם אחת בשנה‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬היו הכוהנים ְמנַ ְסכִ ים (יוצקים) מים על גבי המזבח‪.‬‬ ‫את המים היו שואבים בבוקר ממעיין השילוח בטקס חגיגי ורב משתתפים‪ .‬בלילות‬ ‫החג נערכה חגיגה המונית בבית־המקדש בהשתתפות עולי הרגל‪ .‬החגיגות נקראו בשם‬ ‫"שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים‪ ,‬והשמחה בהם היתה גדולה כל־כך שעליה‬ ‫"מי ׁ ֶשלּ ֹא ָר ָאה שִׂ ְמ ַחת ֵ ּבית ַה ׁ ּשוֹ ֵא ָבה‪ ,‬ל ֹא ָר ָאה שִׂ ְמ ָחה ִמ ָ ּי ָמיו" (משנה‪ ,‬סוכה ה‪ ,‬א)‬ ‫נאמר‪ִ :‬‬

‫יהן‪,‬‬ ‫אש ֶ‬ ‫"מנוֹ רוֹ ת ׁ ֶשל זָ ָהב ָהיוּ ׁ ָשם (בחצר המקדש)‪ ,‬וְ ַא ְר ָּב ָעה ְס ָפ ִלים ׁ ֶשל זָ ָהב ְּב ָר ׁ ֵ‬ ‫ְ‬ ‫וְ ַא ְר ָּב ָעה סוּ ָלמוֹ ת ְל ָכל ֶא ָחד וְ ַא ַחד‪ ...‬וְ לֹא ָהיְ ָתה ָח ֵצר ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם ׁ ֶש ֵאינָ ּה ְמ ִא ָירה ְמאוֹ ר‬ ‫יהם ַּב ֲאבוּ קוֹ ת (לפידים) ׁ ֶשל‬ ‫ֵּבית ַה ּׁשוֹ ֵא ָבה‪ֲ ...‬ח ִס ִידים וְ ַאנְ ׁ ֵשי ַמ ֲעשֶׂ ה‪ָ 1‬היוּ ְמ ַר ְ ּק ִדים ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫יהם דִּ ְב ֵרי ׁ ִשירוֹ ת וְ ִת ׁ ְש ָּבחוֹ ת‪ ,‬וְ ַה ְּלוִ ִ ּיים ְּב ִכנּ וֹ רוֹ ת ִוּבנְ ָב ִלים‬ ‫יהם וְ אוֹ ְמ ִרים ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫אוֹ ר ׁ ֶש ִּב ֵיד ֶ‬ ‫ִוּב ְמ ִצ ְל ָּתיִ ם ִוּב ְכ ִלי ׁ ִשיר ְּבלֹא ִמ ְס ּ ָפר‪...‬‬ ‫ימי חוֹ לוֹ ׁ ֶשל מוֹ ֵעד‪"...‬‬ ‫אשוֹ ן וְ ֵכן ְּב ָכל יוֹ ם וְ יוֹ ם ֵמ ֵ‬ ‫ילין ִלשְׂ מוֹ ַח ִמ ּמוֹ ָצ ֵאי יוֹ ם טוֹ ב ָה ִר ׁ‬ ‫"‪...‬וּמ ְת ִח ִ‬ ‫ַ‬ ‫"ה ָח ִליל ַמ ֶּכה‪ ,‬וּ ְמנַ ְ ּגנִ ין ְב ִכנּ וֹ ר ִוּבנְ ָב ִלים ִוּב ְמ ִצ ְל ַּתיִ ם‪ ,‬וְ ָכל ֶא ָחד וְ ַא ַחד ִּב ְכ ִלי ׁ ִשיר‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א‬ ‫ֶ‬ ‫יוֹ ֵד ַע ְלנַ ֵ ּגן ּבוֹ ‪ .‬וּ ִמי ׁ ֶש ּיוֹ ֵד ַע ַּב ּ ֶפה – ַּב ּ ֶפה‪ ,‬וְ רוֹ ְק ִדין וּ ְמ ַפזְ זִ ין וּ ְמ ַכ ְר ְּכ ִרין ָּכל ֶא ָחד ְּכמוֹ ׁ ֶש ּיוֹ ֵד ַע‪,‬‬ ‫וְ אוֹ ְמ ִרין דִּ ְב ֵרי ׁ ִשירוֹ ת וְ ִת ׁ ְש ָּבחוֹ ת ‪( "...‬רמב"ם‪ ,‬הלכות לולב‪ ,‬פרק ה‪ ,‬יב‪-‬יג)‬ ‫יאל‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ָהיָ ה שָׂ ֵמ ַח שִׂ ְמ ַחת ֵּבית ַה ּׁשוֹ ֵא ָבה‪ָ ,‬היָ ה נוֹ ֵטל‬ ‫ָא ְמרוּ ָע ָליו ַעל ַר ָּבן ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶּבן ַ ּג ְמ ִל ֵ‬ ‫נוֹגעוֹ ת זוֹ ְּבזוֹ ‪.‬‬ ‫(ל ּ ִפ ִידים ּבוֹ ֲע ִרים) וְ זוֹ ֵרק ַא ַחת‪ ,‬וְ נוֹ ֵטל ַא ַחת‪ ,‬וְ ֵאין ְ‬ ‫ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֲאבוּקוֹ ת ׁ ֶשל אוֹ ר ַ‬ ‫גוּד ָליו ְּב ֶא ֶרץ וְ ׁשוֹ ֶחה (מתכופף) וְ נוֹ ׁ ֵשק ֶאת ָה ִר ְצ ּ ָפה (נוגע‬ ‫וּכ ׁ ֶשהוּא ִמ ׁ ְש ַּת ֲחוֶ ה – נוֹ ֵעץ ׁ ְשנֵ י ֲא ָ‬ ‫ְ‬ ‫ברצפה) וְ זוֹ ֵקף‪ ,‬וְ ֵאין ָּכל ְּב ִר ָ ּיה יְ כוֹ ָלה ַל ֲעשׂ וֹ ת ֵּכן‪ ,‬וְ זוֹ ִהיא ִקדָּ ה‪( .‬במדבר רבה כא‪ ,‬כד)‬

‫ש ה ‪ - 1‬אין קשר בין המאפיין "חסידים" בימינו למאפיין "חסידים" שחיו בימים קדומים‪.‬‬ ‫יד ים וְ ַא נְ ׁ ֵש י ַמ ֲע ֶ ׂ‬ ‫ֲח ִס ִ‬ ‫"החסידיםהראשונים" היו אנשי מעשה‪ִ ,‬ה ְר ּבוּ ִּבתפילה‪ ,‬הקפידו על קיום המצוות‪ ,‬התפרנסו מעבודת כפיים‪ .‬הם חיו‬ ‫בצנעה‪ ,‬הסתפקו במועט והרבו לעזור לעניים ולנזקקים‪ .‬חוני המעגל‪ ,‬חנינא בן דוסא‪ ,‬פנחס בו יאיר ואחרים היו בין‬ ‫ה"חסידים הראשונים"‬

‫‪ 218‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מהו טקס "ניסוּך המים"?‬ ‫ב‪ .‬היכן הוא מתקיים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה הקשר בין מעיין השילוח למצוות "ניסוך המים" בסוכות?‬ ‫ב‪ .‬חפשו מידע על מעיין השילוח וכתבו פסקה קצרה‪.‬‬ ‫‪ .3‬התאימו בין המשפט מטור א למשפט המתאים מטור ב‬ ‫ טור ב‬ ‫ טור א‬ ‫יהם דִּ ְב ֵרי ׁ ִשירוֹ ת וְ ִת ׁ ְש ָ ּבחוֹ ת‬ ‫‪ .1‬וְ אוֹ ְמ ִרים לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫א‪ .‬חגגו בימי חול המועד‪ .‬‬ ‫‪ָ .2‬היָ ה נוֹ ֵטל ׁ ְשמוֹ נֶ ה ֲאבוּקוֹ ת ׁ ֶשל אוֹ ר‬ ‫ב‪ .‬מנורות המקדש האירו ‬ ‫ וְ זוֹ ֵרק ַא ַחת‪ ,‬וְ נוֹ ֵטל ַא ַחת‪ ,‬וְ ֵאין נוֹ גְ עוֹ ת זוֹ ְ ּבזוֹ ‪.‬‬ ‫את העיר ירושלים‪.‬‬ ‫אשוֹ ן‬ ‫‪ .3‬ו ַּמ ְת ִחילִ ין לִ שְׂ מוֹ ַח ִמ ּמוֹ ָצ ֵאי יוֹ ם טוֹ ב ָה ִר ׁ‬ ‫ג‪ .‬הלווים נִ גנו בכלי נגינה רבים‪ .‬‬ ‫ימי חוֹ לוֹ ׁ ֶשל מוֹ ֵעד‪.‬‬ ‫ וְ כֵ ן ְ ּבכָ ל יוֹ ם וְ יוֹ ם ִמ ֵ‬ ‫ד ‪ .‬שרו שירי שבח לקדוש ברוך הוא ‪ . 4 .‬וְ רוֹ ְק ִדין ו ְּמ ַפזְ זִ ין ו ְּמכַ ְר ְּכ ִרין ָּכל ֶא ָחד ְּכמוֹ ׁ ֶש ּיוֹ ֵד ַע‪.‬‬ ‫‪ .5‬וְ ַה ְּלוִ ִ ּיים ְ ּבכִ נּוֹ רוֹ ת ו ִּבנְ ָבלִ ים ו ִּב ְמ ִצלְ ַּתיִ ם‬ ‫ה‪ .‬רקדו בהתלהבות‪ .‬‬ ‫ ִ ּבכְ לִ י ׁ ִשיר ְ ּבל ֹא ִמ ְס ָּפר‪.‬‬ ‫ו‪ .‬שמעון גמליאל שימח את החוגגים ‪ .6‬וְ ל ֹא ָהיְ ָתה ָח ֵצר ִ ּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם ׁ ֶש ֵאינָ ּה ְמ ִא ָירה‬ ‫ ֵמאוֹ ר ֵ ּביִ ת ַה ׁ ּשוֹ ֵא ָבה‪.‬‬ ‫ְ ּבלַ ֲהטו ִּטים‪.‬‬ ‫בחרו וענו על ‪ 4‬או ‪5‬‬ ‫‪ . 4‬א ‪ .‬במה שונה הייתה ירושלים בסוכות משאר יְ מות השנה בימי בית המקדש השני?‬ ‫ב‪ .‬מה היו ביטויי השמחה בירושלים בסוכות?‬ ‫ג‪ .‬מי היו ראשי החוגגים?‬ ‫‪ .5‬אילו היה באותם ימים רדיו‪ ,‬וכתב היה נשלח לסקר את אירועי "שמחת בית‬ ‫השואבה" מה היה מספר על חוויותיו למאזינים? הכינו את הכתבה והציגו אותה‬ ‫לפני הכיתה‪ .‬השתדלו לשלב ביטויים ומילים ֵמ ַה ִּמ ׁ ְשנָ ה‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬בעברית של ימינו אומרים ַמ ְת ִחילִ ים ואילו בעברית שבה נכתבה המשנה וכתב‬ ‫הרמב"ם כתוב‪ַ :‬מ ְת ִחילִ ין‪ .‬מצאו והעתיקו פעלים נוספים המסתיימים בלשון רבים‬ ‫ב־ין בתיאור שמחת בית השואבה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מצאו בקטע וכתבו פעלים מקבילים (נרדפים) לפועל "רוקדים"‪.‬‬ ‫מכה"‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתבו בעברית של ימינו‪" :‬החליל ֶּ‬ ‫תוכוס ‪219‬‬

‫סוכה רחבת ידיים ‪/‬‬

‫סיפור חסידי‬

‫בערב חג הסוכות היה הרב הקדוש רבי זו ׁ ָּשא טורח הרבה ודואג שסוכתו תהיה גדולה‬ ‫ורחבת ידיים‪.‬‬ ‫אל הסוכה הזו היו באים יהודים פשוטים ועמי ארצות רבים‪ ,‬ורבי זושא היה מקדמם‬ ‫בזרועות פתוחות ומכניסם לסוכתו בסבר פנים יפות‪ .‬הוא היה נותן לפניהם מאכל‬ ‫ומשקה‪ ,‬והיה משמח את לבם בזמירות ובשירות‪.‬‬ ‫בכל יום מימי הסוכות היה הרב הקדוש נוהג כמנהג הזה בסוכתו‪ :‬לאחר שהאכיל‬ ‫והשקה את אורחיו‪ ,‬היה רוקד איתם ומשמח את לבם‪ .‬מעגל גדול של יהודים פשוטים‬ ‫האוחזים איש בכתף רעהו ורוקדים ריקוד של אחווה נתהווה בסוכתו של רבי זושא‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬הרב הקדוש‪ ,‬היה משתלב במעגל‪ ,‬ורוקד עמם יחד ברוב שמחה והתלהבות‪.‬‬ ‫תמהו מקורביו של רבי זושא על מנהגו זה ושאלוהו‪:‬‬ ‫"רבנו‪ ,‬מדוע אתה מכניס לסוכתך אנשים פשוטים ועמי ארצות‪ ,‬ולמה אתה כל כך‬ ‫ֵּ‬ ‫שמח בהם‪ ,‬שר ומרקד איתם?"‬ ‫ענה להם הצדיק בענוותו הרבה‪:‬‬ ‫"כאשר יבוא המשיח‪ ,‬ישבו כל הצדיקים בסוכת עורו של הלווייתן‪ ,‬והנה יבוא איש‬ ‫אחד בשם זושא‪ ,‬וידחק עצמו‪ ,‬וירצה להיכנס גם הוא לסוכה הזו ולשבת אצל הצדיקים‬ ‫הגדולים וליהנות מזיו השכינה הזורח מהם‪ .‬ואולם‪ ,‬אפשר שלא ירשו לזושא זה‬ ‫להיכנס לסוכת עורו של לווייתן‪ ,‬ויאמרו לו‪:‬‬ ‫'מי אתה‪ ,‬שאתה מבקש לשבת בין צדיקים גדולים‪ ,‬בסוכה נכבדה זו?'‬ ‫אז יענה להם זושא תשובה ניצחת‪ ,‬וכה יאמר להם‪:‬‬ ‫'תנו נא לי להיכנס! גם אני הכנסתי אנשים פשוטים לסוכתי ושימחתי שם את לבם‪.‬‬ ‫גם אני לא בדקתי מי ראוי להיכנס ומי אינו ראוי‪ ,‬לכולם יהא מקום בסוכתי‪'.‬‬ ‫'אם כן' ‪ -‬יאמרו לו‪ ,‬לזושא ‪' -‬אם אכן כך נהגת בסוכתך‪ ,‬ראוי אתה להיכנס לסוכת‬ ‫עורו של לווייתן‪"'.‬‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬בעתיד בימות המשיח‪ ,‬הצדיקים יאכלו בשר לווייתן‪ .‬וישבו בסוכה מעורו‬ ‫של לווייתן‪.‬‬ ‫הֹוש ְענָ א ַר ָּבה‪ ,‬היום השביעי של סוכות‪ ,‬ביציאה האחרונה מהסוכה אנחנו מתפללים‪:‬‬ ‫ְּב ַ‬ ‫סּוּכה זּו ֵּכן ֶאזְ ֶּכה‬ ‫בֹותינּו ְּכ ֵשׁם ֶש ִׁקּיַ ְמ ִּתי וְ יָ ַש ְׁב ִּתי ְּב ָ‬ ‫"יְ ִהי ָרצֹון ִמּלְ ָפנֶ יָך ה' ֱאֹלקינּו וֵ אֹלקי ֲא ֵ‬ ‫סּוּכת עֹורֹו ֶשׁל‪ ‬לִ וְ יָ ָתן"‪.‬‬ ‫ישׁב ְּב ַ‬ ‫לְ ָשׁנָ ה ַה ָּב ָאה לֵ ֵ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬איזו מצווה קיים רבי זוּשא?‬ ‫‪ .2‬מה עשה ר׳ זושא כדי לשמח את אורחיו?‬ ‫‪ 220‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .3‬מה משותף לכל הביטויים האלה‪:‬‬ ‫בזרועות פתוחות • בסבר פנים יפות • בזמירות ובשירות • ברוב שמחה והתלהבות‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬לאיזה שכר קיווה רבי זושא לפי הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מה חשיבותו של השכר הזה עבור ר׳ זושא?‬ ‫‪ .5‬מה בא הסיפור ללמדנו?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫כפי שלמדנו‪ ,‬השימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫"אז יענה להם רבי זושא תשובה ניצחת"‪ .‬כלומר תשובה חד־משמעית‪ ,‬תשובה‬ ‫במלוא מובן המילה‪.‬‬ ‫השם כדי לחזק את משמעותו‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫ישנם שמות תואר נוספים הבאים עם ֵ‬ ‫ניצחון מוחץ‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬התאימו לכל שם מקבוצה א' שם תואר מקבוצה ב'‪ ,‬לדוגמה‪ֶ :‬ע ְמ ָדה נֶ ְח ֶר ֶצת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חברו משפט משלכם עם הצירוף שקיבלתם‪.‬‬ ‫קבוצה א'‪ֶ :‬ע ְמ ָדה‪ִּ ,‬כ ׁ ּ ָשלוֹ ן‪ ,‬עֹנִ י‪ ,‬זָ ֵקן‪ֱ ,‬א ֶמת‪ָ ,‬טעוּת‪ ,‬יְ ִדידוּת‪ ,‬אוֹ יֵ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ֶקר‪.‬‬ ‫יצה‪ֻ ,‬מ ְפלָ ג‪ָ ,‬מ ָרה‪ְ ,‬צרו ָּפה‪.‬‬ ‫ קבוצה ב'‪ֻ :‬מ ׁ ְש ָ ּבע‪ְ ,‬מ ַשֹ ֵ ּו ַע‪ָ ,‬חרוּץ‪ ,‬נֶ ְח ֶר ֶצת‪ּ ַ ,‬גס‪ֲ ,‬א ִמ ָ‬ ‫‪ . 2‬מצאו בסיפור מילה נרדפת ליהודים פשוטים שאינם יודעי תורה ואינם משכילים?‬ ‫"ס ָּכה ַר ֲח ַבת יָ ַדיִ ם"‪ .‬מה ּ ֵפירוש "רחב ידיים"? הסבירו והביאו‬ ‫‪ .3‬שם הסיפור הוא ֻ‬ ‫דוגמה לשימוש בצירוף‪.‬‬ ‫‪ .4‬למילה "יד" יש צירופים שונים‪ .‬התאימו את הצירוף במחסן הצירופים להסברו‪:‬‬ ‫ד‪ִ .‬מ ְתנַ ֵהג ְ ּב ַק ְמ ָצנ ּות ‪- - -‬‬ ‫‪ --‬‬‫א‪ָ ׁ .‬ש ַמר ֶאת ַה ּסוֹ ד ‬ ‫‪--‬‬‫ה‪ִ .‬ה ְתיָ ֵא ׁ ‬ ‫ש‬ ‫‪ --‬‬‫ב‪ִ .‬ה ְפ ִסיד ְ ּב ַמ ֲא ָבק ‬ ‫‪--‬‬‫ו‪ .‬עוֹ זְ רוֹ ַה ֶ ּנ ֱא ָמן ‬ ‫‪ --‬‬‫ג‪ .‬נוֹ ֵהג ִ ּבנְ ִדיב ּות ‬ ‫ז‪ּ ְ .‬ב ׁ ֶש ַפע‪ִ ,‬מ ָּכל ט ּוב ‪- - -‬‬

‫מחסן צירופים‪:‬‬

‫ְּכיַ ד ַה ֶּמלֶ ְך • יַ ד ְקמו ָּצה • יַ ד ָק ׁ ָשה • ֵה ִרים יָ ַדיִ ם • יַ ד יְ ִמינו • יָ דוֹ ַעל ַה ַּת ְח ּתוֹ נָ ה‬ ‫• יָ ד לַ ֶּפה‪.‬‬ ‫‪ .5‬בחרו שניים מהצירופים שלעיל והשתמשו בהם במשפטים‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫אם תרצו‪ ,‬ציירו אחדים מהצירופים‪.‬‬

‫תוכוס ‪221‬‬

‫חנוכה‬ ‫"על ַהּנִ ִּסים וְ ַעל ַה ֻּפ ְר ָקן‪ 1‬וְ ַעל ַהּגְ בּורֹות וְ ַעל ַה ְּתׁשּועֹות וְ ַעל ַה ִּמלְ ָחמֹות‬ ‫ַ‬ ‫בֹותינּו ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם ַּבּזְ ַמן ַהּזֶ ה"‬ ‫ֶש ָׁע ִש ָׂית לַ ֲא ֵ‬ ‫ֻּפ ְר ָקן‪ִ – 1‬שחרור‪.‬‬

‫‪ 222‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫"על הניסים")‬ ‫(מּתֹוְך ְּת ִפילַ ת ַ‬ ‫ִ‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נקרא בשולחן ערוך הסבר היכן להציב את החנוכייה בזמן‬ ‫ההדלקה ונחשוב על הסיבה לכך‪.‬‬ ‫••נלמד על מחלוקת שהתקיימה בין שני חכמים בקשר‬ ‫לשיטת הדלקת הנרות במשך החג ומה נאמר על כך בשמים‪.‬‬ ‫••נלמד על השתלשלות האירועים שהביאו למרד החשמונאים‬ ‫(המקבים) בקטע "הרקע ההיסטורי לחג החנוכה"‪ .‬נשווה‬ ‫בין האירועים כפי שהם מסופרים במובאות מ"ספר‬ ‫המקבים" שהוא אחד המקורות החשובים לחג‪ ,‬לבין‬ ‫הקטע מספר לימוד בן ימינו‪.‬‬ ‫••נבין את משמעות המושג "לפני הספירה" ו"לספירה"‪.‬‬ ‫••אחד הסיפורים המפורסמים שקשורים לחנוכה הוא‬ ‫סיפור נס פך השמן שמוכר לכולנו‪ .‬נקרא קטע מ"ספר‬ ‫התודעה" המסביר מדוע מדליקים נרות בחנוכה‪.‬‬ ‫••על מעשה פלאי שאירע מאות שנים מאוחר יותר‪ ,‬תקראו‬ ‫במעשייה היהודית "החנוכייה שלא דלקה" מאת משה רבי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בדרך כלל לא מנקדים קטעי מידע‪ .‬לכן נהוג לסייע לקוראים‬ ‫לקרוא ולהבין את הכתוב בעזרת שימוש בכתיב מלא‪.‬‬ ‫••נלמד להבחין בין כתיב מלא (ללא ניקוד) לכתיב חסר‬ ‫(עם ניקוד)‪.‬‬

‫חנוכייה שנמצאה במחנה‬ ‫הריכוז טרזין ‪1944‬‬

‫הכונח ‪223‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫‪ £‬מצוות הדלקת נרות חנוכה היא המצווה העיקרית בחנוכה‪ .‬אם אתם יודעים מה טעם‬ ‫המצווה הסבירו זה לזה‪.‬‬ ‫‪ £‬ספרו חוויות מחג החנוכה במשפחתכם‪.‬‬

‫מצוות הדלקת נרות חנוכה‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן תרעא‪ ,‬סעיף ה כתוב‪:‬‬ ‫נֵ ר ֲחנֻ ָּכה ַמ ִּניחוֹ ַעל ּ ֶפ ַתח ַה ָּסמוּ ְך ִל ְר ׁשוּ ת ָה ַר ִּבים ִמ ַּבחוּ ץ‪.‬‬ ‫ִאם ַה ַּביִ ת ּ ָפתוּ ַח ִל ְר ׁשוּ ת ָה ַר ִּבים ַמ ִּניחוֹ ַעל ּ ִפ ְתחו‪,‬‬ ‫וְ ִאם יֵ ש ָח ֵצר ִל ְפנֵ י ַה ַּביִ ת ַמ ִּניחוֹ ַעל ּ ֶפ ַתח ֶה ָח ֵצר‪.‬‬ ‫וְ ִאם ָהיָ ה דָּ ר ָּב ֲע ִל ָ ּיה ׁ ֶש ֵאין לוֹ ּ ֶפ ַתח ּ ָפתוּ ַח ִל ְר ׁשוּ ת ָה ַר ִּבים‬ ‫ַמ ִּניחוֹ ְּב ַח ּלוֹ ן ַה ָּסמוּ ְך ִל ְר ׁשוּ ת ָה ַר ִּבים״‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו לפי הבנתכם את המושג ‪":‬רשות הרבים"‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬אילו ְּכללים כתובים בשולחן ערוך אורח חיים על הדלקת נרות חנוכה?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע קבעו חכמינו ְּכללים אלו?‬ ‫˘‬

‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬דף כא עמוד ב כתוב‪:‬‬ ‫ֵּבית ׁ ַש ַּמאי אוֹ ְמ ִרים‪:‬‬ ‫יל ְך ּפוֹ ֵחת וְ הוֹ ֵל ְך‪.‬‬ ‫אשוֹ ן ַמ ְד ִליק ׁ ְשמוֹ נָ ה‪ ,‬וּ ִמ ָּכאן וָ ֵא ָ‬ ‫יוֹ ם ִר ׁ‬ ‫ֵוּבית ִה ֵּלל אוֹ ְמ ִרים‪:‬‬ ‫יל ְך מוֹ ִסיף וְ הוֹ ֵל ְך״‪.‬‬ ‫אשוֹ ן ַמ ְד ִליק ַא ַחת ‪ ,‬וּ ִמ ָּכאן וָ ֵא ָ‬ ‫יוֹ ם ִר ׁ‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שנית את הכתוב בתלמוד לעיל והסבירו את הצירופים‪:‬‬ ‫ב‪" .‬מוֹ ִסיף וְ הוֹ לֵ ְך"‬ ‫א‪ּ " .‬פוֹ ֵחת וְ הוֹ לֵ ְך"‬ ‫‪ .2‬על מה היתה המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הילל?‬

‫‪ 224‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .3‬לפי איזו שיטת הדלקת נרות אפשר לִ ְראות כמה ימי חנוכה נשארו?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬אם תרצו‪ ,‬ציירו שתי חנוכיות‪ .‬באחת ציירו את החנוכייה ביום השמיני‬ ‫להדלקת הנר לפי שיטת שמאי ובשנייה לפי שיטת הילל‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬ל ּו התקבלה שיטת בית שמאי והיינו מפחיתים את מספר הנרות בכל יום מימי‬ ‫החנוכה כיצד לדעתכם‪ ,‬היה הדבר משפיע על האווירה בבית בזמן הדלקת‬ ‫הנרות?‬ ‫ג‪ .‬כיצד משפיעה עלינו הוספת הנרות בכל יום?‬ ‫בתלמוד הבבלי ‪ ,‬מסכת עירובין דף יג‪ ,‬עמוד ב כתוב‪:‬‬ ‫״א ַמר ַר ִּבי ַא ָּבא ָא ַמר ׁ ְשמוּ ֵאל‪ָ ׁ :‬שלוֹ ׁש ָשנִ ים נֶ ְח ְלקוּ ֵּבית ׁ ַש ַּמאי ֵוּבית ִה ֵּלל‪ַ ,‬ה ָּללוּ אוֹ ְמ ִרים‬ ‫ָ‬ ‫ֲה ָל ָכה ְּכמוֹ ֵתנוּ וְ ַה ָּללוּ אוֹ ְמ ִרים ֲה ָל ָכה ְּכמוֹ ֵתנוּ ‪.‬‬ ‫יָ ְצ ָאה ַּבת קוֹ ל‪ 1‬וְ ָא ְמ ָרה‪:‬‬ ‫ֵא ּלוּ וְ ֵא ּלוּ דִּ ְב ֵרי ֱאלוֹ ִקים ַח ִ ּיים וְ ַה ֲה ָל ָכה ְּכ ֵבית ִה ֵּלל‪.‬‬ ‫(ל ִפי‬ ‫וְ ִכי ֵמ ַא ַחר ׁ ֶש ֵא ּלוּ וְ ֵא ּלוּ דִּ ְב ֵרי ֱאלוֹ ִקים ַח ִ ּיים‪ִ 2‬מ ּ ְפנֵ י ָמה זָ כוּ ִל ְק ּב ַֹע ֲה ָל ָכה ְּכמוֹ ָתן ְ‬ ‫יהן וְ ִד ְב ֵרי ֵּבית ׁ ַש ַּמאי וְ לֹא עוֹ ד ֶא ָּלא‬ ‫לוּבין‪ָ 3‬היוּ וְ שֹונִ ים‪ 4‬דִּ ְב ֵר ֶ‬ ‫ֵּבית ִה ֵּלל) ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶשנּ וֹ ִחין וַ ֲע ִ‬ ‫יהן"‪.‬‬ ‫ימין דִּ ְב ֵרי ׁ ַש ַּמאי ְל ִד ְב ֵר ֶ‬ ‫ׁ ֶש ַּמ ְקדִּ ִ‬

‫בת קול‪ - 1‬קול מהשמיים המשמיע את דבר ה'‪.‬‬ ‫אלו ואלו דברי אלוקים חיים‪ִ – 2‬דבריהם של שני הצדדים הם פירוש נכון לתורה‪.‬‬ ‫שנוחין ועלובין‪ – 3‬טוֹ בי ֶמזֶ ג וצנועים‪.‬‬ ‫ושונים‪ - 4‬ולומדים‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"מ ְחלוֹ ֶקת לשם שמיים"? בדקו במילון בערך "מחלוקת"‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מהי ַ‬ ‫ב‪ .‬האם המחלוקת בין הילל לשמאי היא מחלוקת לשם שמיים? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד נפתרה המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הילל?‬ ‫‪ .3‬כתוב בתלמוד הבבלי שגם שיטת שמאי וגם שיטת הילל הם דברי אלוקים‬ ‫חיים‪ ,‬כלומר פירוש נכון לתורה‪ .‬כיצד מנמק התלמוד ששיטת הילל היא‬ ‫שהתקבלה?‬ ‫‪ .4‬מה למדתם לחייכם על אופן ניהול נכון של מחלוקת מהקטע שבתלמוד?‬

‫הכונח ‪225‬‬

‫הרקע ההיסטורי לחג החנוכה‬ ‫מאז כיבוש ארץ ישראל וחורבן בית המקדש הראשון על ידי צבא מלך בבל‪ ,‬היתה‬ ‫ארץ ישראל תחת שליטה של עמים זרים‪ .‬תחילה שלטו בה הבבלים אחר כך כבש‬ ‫צבא פרס את ארץ ישראל מידי הבבלים‪ .‬בשנת ‪ 233‬לפני הספירה כבש צבא אלכסנדר‬ ‫מוקדון היווני את ארץ ישראל מידי ממלכת פרס‪ .‬באותה עת ישבו היהודים בעיקר‬ ‫במרכז הארץ‪ ,‬ביהודה‪ .‬אלכסנדר מוקדון הבטיח ליהודים‪ ,‬כמו לעמים כבושים אחרים‪,‬‬ ‫שיאפשר לכם להמשיך לחיות לפי דתם ולנהל את חייהם בעצמם‪ .‬הדרישה היחידה‬ ‫שלו היתה שהתושבים יעבירו לידיו את המסים ששילמו קודם לכן לשליטים הפרסיים‪.‬‬ ‫אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון פרצו מלחמות בין יורשיו על השליטה בממלכה‬ ‫רחבת הידיים שהשאיר אחריו‪ .‬בסופו של דבר חילקו היורשים את הממלכה לשלושה‬ ‫חלקים‪:‬‬ ‫‪ .1‬חלק אחד‪ ,‬שמרכזו בסוריה‪ ,‬היה נתון לשלטון מלכים מבית ֶסלֶ ווקוּס‪.‬‬ ‫‪ .2‬החלק השני‪ ,‬שמרכזו במצרים‪ ,‬היה נתון תחת שלטון מלכים מבית ַּתלְ ַמי‪.‬‬ ‫‪ .3‬החלק השלישי של הממלכה היה ביוון‪.‬‬ ‫יפנֶ ס היה אחד המלכים ְ ּבחלק הממלכה שמרכזו בסוריה‪.‬‬ ‫אנטיוכום ֶא ּ ִפ ָ‬ ‫מפת כיבושי אלכסנדר הגדול ממוקדון ועד הודו‬

‫אלכסנדר מוקדון‬

‫‪ 226‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ציר זמן‬

‫ִציר הזמן של‬ ‫לוח השנה האזרחי‬ ‫ ‬

‫‪1000‬‬ ‫‪900‬‬ ‫‪800‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .2‬אילו זכויות ואילו חובות היו ליהודים תחת‬ ‫שלטונו של אלכסנדר מוקדון?‬ ‫כתבו אותן בשני טורים‪.‬‬

‫‪600‬‬ ‫‪500‬‬

‫‪ .3‬מדוע פרץ מאבק בין יורשיו של‬ ‫אלכסנדר מוקדון?‬

‫‪400‬‬

‫‪ .4‬מה היה המרכז של כל אחד מחלקי הממלכה?‬

‫‪300‬‬

‫לספירה‬

‫‪ַ .1‬חשבו לפני כמה שנים כבש אלכסנדר מוקדון‬ ‫את ירושלים‪ .‬היעזרו בציר הזמן‪.‬‬

‫‪700‬‬

‫‪200‬‬

‫תרגול נוסף בציר הזמן‬

‫‪ .2‬כאשר אין מציינים ליד השנה‪ :‬לפני הספירה‬ ‫(לפנה"ס) מקובל שהכוונה לספירה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מדינת ישראל נוסדה בשנת ‪ .1948‬לפני כמה‬ ‫שנים היה האירוע הזה?‬ ‫ב‪ .‬כמה שנים חלפו מאז הקים דוד המלך את‬ ‫ממלכת ישראל ועד הקמת מדינת ישראל?‬ ‫‪ .3‬סדרו את האירועים המוזכרים בשאלה ‪ 1‬לפי‬ ‫הסדר מהמוקדם למאוחר‪.‬‬

‫התחלת‬ ‫הספירה‬ ‫‪-100‬‬

‫ מרד המכבים ‪-‬‬ ‫‪ 167‬לפנה"ס‬

‫ כיבוש ארץ ישראל‬ ‫ע"י אלכסנדר מוקדון ‪-‬‬ ‫‪ 332‬לפנה"ס‬

‫‪-200‬‬ ‫‪-300‬‬ ‫‪-400‬‬ ‫‪-500‬‬

‫ כיבוש ירושלים וחורבן‬ ‫בית המקדש הראשון ‪-‬‬ ‫‪ 586‬לפנה"ס‬

‫‪-600‬‬

‫לפני הספירה‬

‫‪ַ .1‬חשבו לפני כמה שנים אירעו האירועים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בית המקדש השני נבנה בשנת ‪ 538‬לפני‬ ‫הספירה (לפנה"ס)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשנת ‪ 164‬לפני הספירה נכבשה ירושלים על‬ ‫ידי המקבים ובית המקדש טוהר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בשנת ‪ 70‬לספירה חרב בית המקדש השני‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מרד החשמונאים פרץ בשנת ‪ 167‬לפני‬ ‫הספירה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬כורש מלך פרס כבש את ארץ ישראל בשנת‬ ‫‪ 539‬לפני הספירה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬האירועים המסופרים במגילת אסתר אירעו‬ ‫בערך בשנת ‪ 475‬לפני הספירה‪.‬‬

‫ חורבן ירושלים‬ ‫ובית המקדש השני ‪-‬‬ ‫‪ 70‬לספירה‬

‫‪100‬‬

‫‪-700‬‬ ‫‪-800‬‬ ‫‪-900‬‬ ‫ כיבוש ירושלים‬ ‫ע"י דוד המלך ‪-‬‬ ‫‪ 1000‬לפנה"ס‬

‫‪-1000‬‬

‫הכונח ‪227‬‬

‫בשנת ‪ 202‬לפני הספירה כבש אנטיוכוס את יהודה‪:‬‬ ‫"ב ׁ ְשנַ ת ׁ ָשל ֹׁש וְ ַא ְר ָּב ִעים וּ ֵמ ָאה‪ ,‬וַ ַ ּי ַעל ַעל יִ שְׂ ָר ֵאל ַל ִּמ ְל ָח ָמה‪ ,‬וַ ָ ּיבֹא ְּב ַחיִ ל ָּכ ֵבד‬ ‫ִּ‬ ‫וְ ָעצוּ ם יְ רוּ ׁ ָש ַליְ ָמה‪.‬‬ ‫ימה‪ ,‬וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ִמזְ ֵּב ַח ַה ָ ּז ָהב וְ ֶאת ַה ְּמנוֹ ָרה וְ ֶאת ָּכל‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ְּב ַע ּזוּ ת ֵמ ַצח ֶאל ַה ּק ֶֹד ׁש ּ ְפנִ ָ‬ ‫יה‪ ,‬וְ ֶאת ׁ ֻש ְל ַחן ַה ּ ָפנִ ים וְ ֶאת ְק ָערוֹ ָתיו וְ ֶאת ַּכ ּפוֹ ָתיו‪ ,‬וְ ֶאת ַה ִּמזְ ָרקוֹ ת וְ ֶאת ָפר ֶֹכת‬ ‫ֵּכ ֶל ָ‬ ‫יכל‪ ,‬וַ יְ ַק ֵ ּצץ אוֹ ָתם‬ ‫ַה ָּמ ָס ְך וְ ֶאת ַה ּכוֹ ָתרוֹ ת‪ ,‬וְ ָכל ֲע ַדיֵ י ַה ָ ּז ָהב ֲא ׁ ֶשר ִל ְפנֵ י ַה ֵה ָ‬ ‫וַ ִ ּי ַ ּקח ַ ּגם ֶאת ַה ֶּכ ֶסף וְ ֶאת ַה ָ ּז ָהב וְ ָכל ְּכ ֵלי ֶח ְמדָּ ה וְ ָכל אוֹ ַצר ָטמוּ ן ֲא ׁ ֶשר ָמ ָצא‪ ,‬וַ ִ ּי ָ ּק ֵחם‬ ‫וְ יַ ֲע ִב ֵירם ְל ַא ְרצוֹ ‪".‬‬ ‫(ספר המקבים א‪ ,‬פרק א)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפני כמה שנים כבש אנטיוכוס את ארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬כיצד מתאר כותב ספר המקבים את צבאו של אנטיוכוס?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד התנהג אנטיוכוס בירושלים?‬ ‫ב‪ .‬מה פירוש הצירוף‪ :‬״עז מצח״?‬ ‫הסבירו לפי הקשר ובדקו אם דייקתם במילון‪.‬‬ ‫‪ .4‬שערו‪ :‬מדוע מצא לנכון מחבר ספר המקבים לפרט את‬ ‫יטי הביזה מתוך המקדש?‬ ‫ּ ְפ ִר ֵ‬ ‫‪ .5‬שערו‪ :‬מדוע שדד אנטיוכוס את אוצרות המקדש?‬

‫מטבע עתיק‬ ‫ועליו דמות אנטיוכוס‬

‫‪ .6‬הקטע מספר המקבים מביא עובדות על מעשי אנטיוכוס בירושלים‪ ,‬אבל אפשר‬ ‫למצוא בו גם דעה אישית של המחבר‪ .‬מצאו אותה והעתיקו‪.‬‬ ‫בתקופה זו נכתבו ספרים רבים שלא נכללו בתנ"ך‪ ,‬ולפיכך הם מכונים "ספרים חיצוניים"‬ ‫ כלומר מחוץ לתנ"ך‪" .‬ספר החשמונאים"‪ ,‬או בשמו הנוסף "ספר המקבים"‪ ,‬הוא אחד‬‫מספרים אלו‪.‬‬ ‫ספר המקבים א נכתב עבור קוראי עברית בשפה העברית‪ ,‬והוא מכיל שפע של מידע על‬ ‫אירועי התקופה בארץ ישראל‪ .‬נמצא בו תיאור חשוב של מרד החשמונאים ושל מלחמתם‬ ‫בצבא אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬וכן מידע על ממלכת החשמונאים‪ ,‬שקמה לאחר ניצחון המרד‪.‬‬ ‫לאחר חתימת התנ"ך לא ראו חכמי ישראל בעין יפה קריאה בספרי המקבים‪ ,‬ולכן הפסיקו‬ ‫להעתיק אותם‪ .‬בשל העובדה שלא היו חלק מהתנ"ך‪ ,‬הם הלכו ונשתכחו ברבות השנים‪.‬‬ ‫אולם הם תורגמו ליוונית‪ ,‬ובזכות זה ניתן היה בימינו לתרגמם ולהוציאם לאור בעברית‪.‬‬

‫‪ 228‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הש ַמד‬ ‫גזרות ְ‬ ‫בשנת ‪ 167‬לפני הספירה הודיע אנטיוכוס על הגזרות הבאות‪:‬‬ ‫ה ְ[ס ָפ ִרים ‪ִ -‬מ ְכ ָּת ִבים]‬ ‫הוּד ‬ ‫רוּש ַליִ ם וְ ֶאל ָע ֵרי יְ ָ‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ַה ֶּמ ֶל ְך ְס ָפ ִרים ְּביַ ד ַמ ְל ָא ִכים ֶאל יְ ׁ ָ‬

‫ָל ֶל ֶכת ַא ֲח ֵרי ֻח ִ ּקים זָ ִרים ָל ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫וּ ְל ַה ׁ ְש ִּבית עוֹ לוֹ ת וְ זֶ ַבח וְ נֵ ֶס ְך ִמן ַה ִּמ ְקדָּ ׁש וּ ְל ַח ֵּלל ׁ ַש ָּבתוֹ ת וְ ַח ִ ּגים ְ[ל ַה ׁ ְש ִּבית ‪ְ -‬ל ַה ְפ ִסיק]‬ ‫וְ ַל ָּט ֵמא ִמ ְקדָּ ׁש וּ ְקדוֹ ׁ ִשים‬ ‫ילים וְ ִלזְ ּב ַֹח ֲחזִ ִירים ְוּב ֵהמוֹ ת ְט ֵמאוֹ ת‬ ‫יכלוֹ ת וּ ְפ ִס ִ‬ ‫ִל ְבנוֹ ת ָּבמוֹ ת‪ ,‬וְ ֵה ָ‬ ‫[יָ ִמירוּ ‪ -‬יַ ֲח ִליפוּ ]‬ ‫ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְּכחוּ ֶאת ַה ּתוֹ ָרה וַ ָ ּי ִמירוּ ֶאת ָּכל ַה ֻח ִ ּקים‪ .‬‬ ‫וְ ָכל ֲא ׁ ֶשר לֹא יַ ֲעשֶׂ ה ִּכ ְד ַבר ַה ֶּמ ֶל ְך יוּ ַמת‪.‬‬ ‫ַוּב ּיוֹ ם ַה ֲח ִמ ּׁ ָשה ֶעשֶׂ ר ְּב ִכ ְס ֵלו ִּב ׁ ְשנַ ת ֵמ ָאה ַא ְר ָּב ִעים וְ ָח ֵמ ׁש ָּבנָ ה ַה ֶּמ ֶל ְך‬ ‫[ש ּקוּ ץ ‪ֶ -‬פ ֶסל]‬ ‫ִׁ‬ ‫ׁ ִש ּקוּ ץ ְמ ׁשוֹ ֵמם ַעל ַה ִּמזְ ֵּב ַח‪ְ .‬וּב ָע ֵרי יְ הוּ ָדה ָס ִביב ָּבנוּ ָּבמוֹ ת‪ .‬‬ ‫וְ ֶאת ִס ְפ ֵרי ַה ּתוֹ ָרה ֲא ׁ ֶשר ָמ ְצאוּ ָק ְרעוּ וְ שָׂ ְרפוּ ְּב ֵא ׁש‪.‬‬ ‫ַ[ה ּ ְפ ֻקדָּ ה ‪ְ ּ -‬פקוּ ַדת ַה ֶּמ ֶל ְך]‬ ‫יהן ְל ִפי ַה ּ ְפ ֻקדָּ ה״‪ .‬‬ ‫וַ ָ ּי ִמיתוּ ֶאת ַה ָּנ ׁ ִשים ֲא ׁ ֶשר ָמלוּ ֶאת ְּבנֵ ֶ‬ ‫(ספר המקבים א‪ ,‬פרק א)‬

‫גזרות אנטיוכוס מכונות "ּגְ ֵזרֹות ְׁש ַמד"‪ ,‬כלומר חוקים שמטרתם להשמיד את היהדות‪( .‬יהודי‬ ‫שנשמע לגזרות השמד כונה ְמשּומד‪ ,‬משום שהשמיד את האמונה שבלבו ועזב אותה‪).‬‬ ‫גזרות אלו היו האות לפרוץ מרד המקבים‪ .‬רוב רובו של העם נשאר נאמן לדת ישראל והיה‬ ‫מוכן להילחם בהתלהבות ובנחישות נגד סכנת ההכחדה של היהדות‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ֵ .1‬אילו מגזרות אנטיוכוס נגעו לחיים הפרטיים של האנשים‪ ,‬ואילו מגזרותיו נגעו‬ ‫לבית המקדש? כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫ ‬

‫גזרות שנוגעות לבית המקדש‬

‫גזרות שנוגעות לחיים הפרטיים‬

‫‪ .2‬אילו מלכים אחרים‪ ,‬שכבר למדתם עליהם‪ ,‬גזרו גזרות ׁ ְשמד על היהודים?‬ ‫‪ .3‬מה ההבדל בין גזרות המן לגזרות אנטיוכוס?‬ ‫‪ .4‬קראו שנית בעמוד ‪ .226‬במה שונה יחסו של אלכסנדר מוקדון ליהודים מיחסו‬ ‫של אנטיוכוס?‬ ‫הכונח ‪229‬‬

‫‪ .5‬א‪ .‬שערו מה "הרוויח" אלכסנדר מוקדון מהאופן שבו התייחס ליהודים?‬ ‫ב‪ .‬האם תוכלו להסביר מדוע החליט אנטיוכוס לגזור גזרות קשות על‬ ‫היהודים?‬ ‫קראו את הכתוב במסגרת בתחתית עמוד ‪.228‬‬ ‫‪ .6‬אנחנו חוגגים את חנוכה לזכר ניצחון המקבים על היוונים בשנת ‪ 164‬לפני‬ ‫הספירה‪ .‬את פורים אנחנו חוגגים לזכר הצלת היהודים בפרס‪ ,‬אירוע שאירע‬ ‫בערך בשנת ‪ 475‬לפני הספירה‪.‬‬ ‫ִחזרו לציר הזמן בעמוד ‪ 227‬ובדקו‪ ,‬איזה אירוע מהשניים קרה קודם?‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬אילו ספרים נוהגים לכנות בשם "ספרים חיצוניים"?‬ ‫ב‪ .‬מהי חשיבותו של "ספר המקבים" לעם ישראל?‬ ‫‪ .8‬מדוע לדעתכם היה חשוב לתרגם את ספר המקבים מיוונית לעברית?‬

‫המתייוונים‬ ‫חלק מהיהודים שעמדו בקשרים עם הכובשים היוונים הושפעו מהתרבות ההלניסטית‬ ‫הזרה (תערובת של תרבות יוון ושל תרבות סוריה ומצרים)‪ .‬הם למדו את השפה‬ ‫היוונית‪ ,‬אימצו לעצמם שמות יווניים‪ ,‬התלבשו בסגנון יווני‪ ,‬סיגלו לעצמם את מנהגי‬ ‫היוונים‪ ,‬דיברו יוונית וקראו ִספרוּת יוונית‪ .‬הם ראו בתרבות היוונית – תרבות שראוי‬ ‫ללמוד ממנה‪ .‬הם כונו בשם‪" :‬מתייוונים"‪ .‬חלקם נָ ְטש ּו ָּכלִ יל את תורת ישראל‪.‬‬ ‫קבוצות שונות בירושלים‪ ,‬שנִ ְמנ ּו עם המעמד הגבוה בחברה‪ :‬כוהני המקדש‪ ,‬סוחרים‬ ‫אמידים ובעלי אדמות‪ ,‬ראו בהתייוונות דרך להשגת הטבות וּזכויות מהשלטון הזר‪.‬‬ ‫(לפי‪" :‬בימי יוון ורומא"‪ ,‬מאת ברוריה בן דוד)‬

‫יצים וַ ְ ּי ַפ ּתוּ ַר ִּבים ֵלאמֹר‪ :‬נֵ ֵל ְך נָ א וְ נִ ְכרֹת‬ ‫"וַ ֵ ּי ְצאוּ ִמ ִ ּישְׂ ָר ֵאל ַּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם ְּבנֵ י ּ ָפ ִר ִ‬ ‫ְּב ִרית ִעם ַהגּ וֹ יִ ים ֲא ׁ ֶשר ְס ִב ֵיבנוּ ‪ִּ ,‬כי ֵמ ָאז נִ ְבדַּ ְלנוּ ֵמ ֶהם ְמ ָצאוּ נוּ ָרעוֹ ת ַר ּבוֹ ת‪.‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יטב ַהדָּ ָבר ְּב ֵעינֵ ֶ‬ ‫וַ ִ ּי ַ‬ ‫וַ ִ ּי ּ ָׂשא ֵחן ְּב ֵעינֵ י ֲאנָ ׁ ִשים ִמ ֶ ּק ֶרב ָה ָעם וַ ִ ּי ְסעוּ ֶאל ַה ֶּמ ֶל ְך‪ ,‬וַ ִ ּי ֵּתן ָל ֶהם ִר ּׁ ָשיוֹ ן ַל ֲעשׂ וֹ ת‬ ‫ְּכ ֻח ֵ ּקי ַהגּ וֹ יִ ים‪.‬‬ ‫‪...‬וַ ַ ּי ַעזְ בוּ ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪ ,‬וַ ִ ּי ָ ּצ ְמדוּ ֶאל ַהגּ וֹ יִ ים וַ ִ ּי ְת ַמ ְּכרוּ ַל ֲעשׂ וֹ ת ָה ַרע‪".‬‬ ‫(ספר המקבים א‪ ,‬פרק א‪ ,‬יא‪-‬יד)‬

‫‪ 230‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫משווים בין שני מקורות מידע‪:‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד התחיל תהליך ההתייוונות לפי שני הקטעים בעמוד הקודם?‬ ‫ (הקטע מספר הלימוד והקטע מספר המקבים) כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫לפי הקטע מספר הלימוד‬

‫לפי הקטע מספר המקבים‬

‫ב‪ .‬במה שונים התיאורים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד מכנה מחבר ספר המקבים את המתייוונים? חפשו במילון את פירוש‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫''ויתמכרו'' בהקשר זה? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע משתמש מחבר הספר בפועל‬ ‫ְּ‬ ‫‪ .3‬במה מואשמים המתייוונים לפי ספר המקבים? כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬שערו לאיזו קבוצה בעם השתייך מחבר ספר המקבים?‬ ‫ב‪ .‬הסבירו על מה הסתמכתם בהשערתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראתם שני מקורות על תופעת ההתייוונות‪ .‬כתבו במה נבדלים התיאורים‬ ‫המוצגים בהם‪.‬‬ ‫‪ִ .6‬אילו כתב יהודי מתייוֵ ון את הקטע בספר המקבים‪ ,‬כיצד היה מתאר את התופעה?‬

‫ירושלים בתקופת בית המקדש השני‪ ,‬ציֵ יר יֶ ְבגֶ נִ י ַּב ְר ָׁשקֹוב‪ ,‬איור מתוך הספר‪" :‬רחוב בירושלים"‬

‫הכונח ‪231‬‬

‫מרד החשמונאים (המקבים‪)1‬‬ ‫במודיעין הונף נס המרד‪.‬‬ ‫מודיעין היה כפר קטן מצפון־מערב לירושלים‪ .‬מנהיג הכפר היה כהן זקן‪ ,‬ושמו‬ ‫מתתיהו החשמונאי‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשנת ‪ 167‬לפני הספירה‪ ,‬הגיעו שליחי המלך אנטיוכוס‬ ‫יפנֶ ס לכפר‪ ,‬הציבו בו פסל והקימו לכבודו מזבח‪ .‬שליח המלך דרש מן התושבים‬ ‫ֶא ִּפ ָ‬ ‫להקריב קורבן לאלים זרים ופנה אל מתתיהו‪:‬‬ ‫המכה חזק‬ ‫מקבים‪ – 1‬מלשון ַמ ֶק ֶבת‪ ,‬פטיש גדול‬ ‫ֶּ‬

‫אשוֹ ן וַ ֲעשֵׂ ה ִמ ְצוַ ת ַה ֶּמ ֶל ְך‪,‬‬ ‫ֹאש וְ נִ ְכ ָּבד וְ ָגדוֹ ל ַא ָּתה ָּב ִעיר ַה ּזֹאת‪ַ ...‬ע ָּתה ְק ַרב ִר ׁ‬ ‫"ר ׁ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָעשׂ וּ ָּכל ָה ַע ִּמים וְ ַאנְ ׁ ֵשי יְ הוּ ָדה ַה ִּנ ׁ ְש ָא ִרים ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם‪ ...‬וְ ַא ָּתה ָוּבנֶ ָ‬ ‫יך ְּת ֻכ ְּבדוּ‬ ‫ְּב ֶכ ֶסף ְוּבזָ ָהב ְוּב ַמ ָּתנוֹ ת ַר ּבוֹ ת‪".‬‬ ‫(ספר המקבים א פרק ב‪)19-17 ,‬‬

‫אך מתתיהו השיב לו‪:‬‬ ‫"גם ִאם ַעל ָה ַע ִּמים ֲא ׁ ֶשר ְּב ֵבית ַמ ְלכוּ ת ַה ֶּמ ֶל ְך ׁשוֹ ְמ ִעים לוֹ ‪ֲ ...‬אנִ י ָוּבנַ י וְ ַא ַחי נֵ ֵל ְך‬ ‫ַּ‬ ‫ילה ָלנוּ ַל ֲעזֹב ּתוֹ ָרה וּ ִמ ְצווֹ ת‪ְ .‬ל ִד ְב ֵרי ַה ֶּמ ֶל ְך לֹא נִ ׁ ְש ַמע‪".‬‬ ‫ִּב ְב ִרית ֲאבוֹ ֵתינוּ ‪ָ .‬ח ִל ָ‬ ‫(ספר המקבים א פרק ב‪)22-20 ,‬‬

‫מתתיהו כעס מאוד על יהודי שניגש להקריב קורבן כמצוַ ות המלך‪ ,‬והרגוֹ ‪ .‬בין היוונים‬ ‫לבין תושבי הכפר פרצה ִּתגרה‪ ,‬ובמהלכה נהרג שליח המלך‪.‬‬ ‫היה זה מעשה שאין ממנו חזרה‪ ,‬והוא מסמל את ראשית המרד ביוונים‪ .‬מתתיהו‬ ‫החליט לעזוב את הכפר‪ ,‬להסתתר בהרים‪ ,‬ומשם להמשיך להילחם באויב‪ .‬יחד איתו‬ ‫הלכו חמשת בניו‪ .‬בהרים הצטרפו אל מתתיהו המתנגדים לשלטון היוונים ולמתייוונים‪.‬‬ ‫ממקום מחבואם החלו המורדים להתארגן למלחמה‪ .‬הם השליטו את חוק התורה‪,‬‬ ‫ומל ּו את הבנים שלא נימולו‪.‬‬ ‫הרסו את המזבחות שהוקמו לאלי יוון ָ‬ ‫אחת ההחלטות הראשונות של מתתיהו היתה להתיר ליהודים להילחם בשבת‪ ,‬מפני שעד‬ ‫אז ָש ְבת ּו היהודים ממלחמה ביום זה‪ ,‬והיוונים ניצלו זאת פעם אחר פעם כדי לתקוף‪.‬‬ ‫מתתיהו עמד בראש המרד שנה אחת‪ ,‬עד ליום מותו‪ .‬על פי צוואתו‪ ,‬כפי שמסופר‬ ‫בספר מקבים א'‪ ,‬תפס את מקומו בנו השלישי‪ ,‬יהודה‪ ,‬המכונה "מקבי" (כנראה‬ ‫״מ ֶק ֶבת״‪ ,‬כלומר פטיש)‪.‬‬ ‫מלשון ַ‬ ‫(לפי ימי יוון ורומא ‪ /‬ברוריה בן דוד)‬ ‫‪ 232‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫המורדים מנצחים בהנהגת יהודה המקבי‬ ‫צבאו של יהודה המקבי נחל הצלחות בשדה הקרב‪ .‬היוונים התחילו להבין שגזֵ רות‬ ‫הדת שהוטלו על היהודים היו טעות חמורה והם החליטו לבטלן‪ .‬אנטיוכוס שלח‬ ‫למועצת היהודים פקודת חנינה‪ .‬נאמר בה שהמורדים יכולים לחזור לבתיהם ללא‬ ‫עונש ולחיות לפי חוקי היהדות‪ .‬אך כמה דברים חשובים היו חסרים בפקודת החנינה‪:‬‬ ‫יהודה המקבי לא מוזכר בה כלל‪ ,‬וחשוב יותר ‪ -‬לא נאמר בה דבר על טיהור המקדש‬ ‫ועל סילוק עבודת אלים זרים מהארץ‪ .‬יהודה לא היה מוכן לקבל זאת‪ ,‬והוא המשיך‬ ‫להילחם ביוונים‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע‪ ,‬מת אנטיוכוס אפיפנס ְ ּב ּ ָפ ַרס‪ .‬יהודה מיהר לנצל את שעת‬ ‫הכושר והשתלט על ירושלים‪ .‬השנה היתה ‪ 164‬לפני הספירה‪.‬‬ ‫ירושלים נכבשה בידי היהודים‪ .‬נותר רק לכבוש את המצודה‬ ‫שבה ישבו חיילים יוונים‪ .‬חלק מהלוחמים נשלחו לכבוש את‬ ‫המצודה‪ ,‬והשאר עלו למקדש‪ .‬לעיניהם נגלה מחזה קשה‪:‬‬ ‫המקדש שומם והמזבח מחולל‪ .‬אנשי יהודה החלו מיד‬ ‫לטהר את המקדש‪ .‬הם הרסו את המזבח שחולל בקורבנות‬ ‫טמאים לאל זר‪ ,‬ובמקומו בנו מזבח חדש‪ .‬הם הכינו כלים‬ ‫חדשים למקדש‪ ,‬במקום הכלים ששדד אנטיוכוס‪.‬‬ ‫חגיגת חנוכת המזבח החדש במקדש בירושלים התקיימה בכ"ה‬ ‫בכסלו‪ .‬בתאריך זה חידשו הכוהנים את עבודת הקודש במקדש‪.‬‬ ‫לציון האירוע נקבע חג לדורות‪ -‬חג החנוכה‪.‬‬

‫תחריט של יהודה המקבי‬

‫טיהור המקדש וחנוכת המזבח סימלו את סוף עידן גזרות הדת ושובו של החופש‬ ‫הדתי ליהודים‪ .‬חוק התורה חזר להיות חוק המדינה‪ ,‬אך הארץ המשיכה להתקיים‬ ‫ועם‬ ‫תחת שלטון ֵ ּבית ֶסלֶ וְ וקוּס‪ .‬רק כעבור ‪ 24‬שנים קמה ממלכת החשמונאים ַ‬ ‫ישראל חזר לחיות כעם עצמאי על אדמתו‪ .‬הממלכה החשמונאית התקיימה משנת‬ ‫‪ 140‬לפני הספירה ועד שנת ‪ 73‬לפנה"ס‪.‬‬

‫(לפי ימי יוון ורומא ‪ /‬ברוריה בן דוד)‬

‫לח ֵדש את עבודת בית המקדש‪ ,‬לא מצאו שמן טהור להדליק במנורה‪ ,‬כי אם פך‬ ‫וכשבאו ַ‬ ‫והדליקו ממנו שמונָ ה ימים‪ ,‬עד‬ ‫שמן שהיה בו כדי להדליק לילה אחד‪ .‬ונעשה להם נֵ ס‪ִ ,‬‬ ‫שעשו להם שמן טהור חדש‪ .‬הערב שבו חידשו את הדלקת המנורה היה אור ליום כ"ה‬ ‫בכסלו‪ .‬ולזכר הנס שהגביר אותם הקב"ה על הׂשונאים‪ּ ,‬ולזכר ִׂשמחתם שחזרו לקיֵ ים את‬ ‫התורה ִּב ְמסירּות נפש‪ּ ,‬ולזכר הנס שעשה להם ‪ -‬שהספיק השמן שמונה ימים במקום יום‬ ‫אחד ‪ָ -‬קבעו בית דינם של חשמונאים את שמונת הימים שמיום כ"ה בכסלו ואילך‪ ,‬לימי‬ ‫חנוכה ‪ -‬להודות ּולהלל ולהדליק נרות בבתים‪.‬‬

‫(מתוך "ספר התודעה")‬

‫הכונח ‪233‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ ,‬לְ מה קיווה אנטיוכוס כאשר הודיע למורדים על הסכמתו לבטל את‬ ‫הגזרות?‬ ‫‪ .2‬מדוע לא קבלו היהודים את ההצעה של אנטיוכוס?‬ ‫‪ .3‬האם השיקול של יהודה המקבי להמשיך להילחם מוצדקת לדעתכם? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬בקטע השני כתוב‪" :‬אנשי יהודה החלו מיד לטהר את המקדש"‪ .‬זהו משפט‬ ‫הכללה‪ .‬כיצד מסבירים משפטי הפירוט הבאים אחריו את משמעות הטיהור?‬ ‫‪ .5‬בפסקה השלישית כתוב שהיהודים זכו בעצמאות משנת ‪ 140‬לפני הספירה ועד‬ ‫שנת ‪ 73‬לפנה"ס‪ַ .‬חשבו‪ ,‬כמה שנים התקיימה ממלכת החשמונאים העצמאית?‬ ‫תוכלו להיעזר בציר הזמן בעמוד ‪.227‬‬ ‫‪ .6‬בחרו את התשובה המתאימה‪:‬‬ ‫זהו קטע מוסר מידע שממנו לומדים‪:‬‬ ‫א‪ .‬על תולדות חייו של מנהיג (ביוגרפיה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אירועים בתולדות עם ישראל ( אירועים היסטוריים)‬ ‫ג‪ .‬על תופעות בחיי העם‪.‬‬ ‫‪ .7‬באיזו דרך אירגנה הכותבת את הקטע? בחרו את התשובה המתאימה‪ ,‬השוו עם‬ ‫חבריכם והגיעו להסכמה‪:‬‬ ‫א‪ .‬השוואה ב‪ .‬בעיה ופתרון ג‪ .‬סיבה ותוצאה ד‪ .‬דעה והנמקתה (שיכנוע)‬ ‫ו‪ .‬סדר הזמנים (מן המוקדם אל המאוחר)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הכללה ופירוט ‬ ‫‪ .8‬קראו את הכתוב במסגרת‪ .‬בעמוד ‪.232‬‬ ‫מה הוא מוסיף למידע בקטע העיקרי?‬ ‫ ‬

‫משוחחים‬

‫אילו התבקשתם לספר על חג החנוכה‪ ,‬מה הייתם מספרים ומסבירים? תכננו את‬ ‫דבריכם מראש‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו מכתב משמעון ‪ -‬ילד שחי בירושלים בתקופת המרד — אל סבו שגר‬ ‫באלכסנדריה שבמצרים‪ .‬במכתב הוא מתאר את האירועים שהיה ֵעד להם בזמן‬ ‫המרד‪.‬‬

‫‪ 234‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫קריאה ללא ניקוד עוצרת לעתים את קריאתנו‪ .‬אנחנו תוהים איך לקרוא את המילה‬ ‫במדויק ללא ניקוד‪.‬‬ ‫מה עשו הבלשנים‪ ,‬כדי להקל את הקריאה? שימו לב לדוגמאות‪:‬‬ ‫המקבילות המנוקדות של המילים ניצחת ו־ניצחון הן נִ ַ ּצ ְח ָּת ו־נִ ָ ּצחוֹ ן‪,‬‬ ‫המקבילות המנוקדות של המילים כתובת ו־בורג הן ְּכת ֶֹבת ו־בּ ֶֹרג‪,‬‬ ‫ו־כ ָּלם‪.‬‬ ‫והמקבילות המנוקדות של המילים עובדה ו־כולם הן ֻע ְבדָּ ה ֻּ‬ ‫‪ .1‬מה אפשר ללמוד מכך על התפקיד של האותיות וו ו־יוד שנוספו למילים שאינן‬ ‫מנוקדות?‬ ‫‪ .2‬הביאו מהקטע כמה דוגמאות של כתיב מלא‪.‬‬ ‫‪ .3‬המילים שלהלן‪ ,‬כשהן מופיעות ללא ניקוד וללא כתיב מלא‪ ,‬כתובות בכתיב חסר‬ ‫והן עשויות להתפרש בשתי דרכים שונות‪.‬‬ ‫הוסיפו את האותיות וו ויוד במקומות הנדרשים כדי לקבוע משמעות אחת‬ ‫יפר (את הסיפור)‪.‬‬ ‫למילה‪ .‬למשל ‪ָ -‬ס ַפר (את המטבעות) ‪ִ -‬ס ֵּ‬ ‫בּ ֶֹקר • רֹב • ג ֶֹדל • ִצ ּפוּי‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתבו את המשפט המנוקד מחדש בכתיב מלא‪:‬‬ ‫הוּא ִס ּ ֵפר לִ י ַעל ַה ַּכלְ ָ ּבה ַה ְּמ ֻת ָ ּקה ׁ ֶש ִ ּק ֵ ּבל ַהבּ ֶֹקר ְ ּב ַמ ָּתנָ ה ֵמהוֹ ָריו לַ ֲחנֻ ָּכה‪.‬‬ ‫עורכים חידון לחנוכה‬

‫ַחלקו דף למשבצות גדולות‪ .‬בכל משבצת כתבו שאלה על חנוכה (תוכלו לעשות‬ ‫זאת גם במחשב ולהוציא תדפיס)‪.‬‬ ‫גִ זרו את המשבצות‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬כשכל שאלה על פיסת נייר נפרדת‪ ,‬קפלו כל פתק כך שהשאלה לא תיראה‪.‬‬ ‫שימו את הפתקים המקופלים בכובע או בסלסילה קטנה‪.‬‬ ‫כל משתתף יוציא פתק בעיניים עצומות‪ ,‬יפתח את הפתק ויענה על השאלה‪.‬‬ ‫תוכלו להחליף את השאלות שהכנתם בין הקבוצות ולהתחיל סיבוב חדש‪.‬‬

‫הכונח ‪235‬‬

‫החנוכייה שלא דלקה ‪ /‬רשם משה רבי‪ ,‬מפי הרב יוסף משאש ממרוקו‬ ‫בימי רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) חי בפאדובה שבאיטליה עשיר אוהב מצוות וטוב‬ ‫לב‪ .‬מגרעת אחת היתה בו‪ְּ :‬כ ׁ ֶשלָ וָ ה כסף לא אהב לפרוע את חובו במועד‪ .‬תמיד היה‬ ‫דוחה את בעל החוב בלֵ ְך וָ שוֹ ב‪ ,‬וכשכבר שילם‪ ,‬היה נותן טיפין טיפין‪ .‬כחודש ימים לפני‬ ‫חנוכה בא אליו בעל חוב ותבע ממנו את חובו‪ ,‬אך האיש דחה אותו בלך ושוב‪ .‬בעל‬ ‫החוב התחנן לפניו‪" :‬אני זקוק לכסף‪ ,‬ולך יש כסף רב‪ .‬מדוע לא תפרע חובך?"‬ ‫הדבר הגיע לאוזני ראב"ע‪ ,‬והוא ציווה על העשיר לשלם את חובו בבת אחת‪ ,‬ככתוב‬ ‫בתורה‪ .‬אך העשיר לא שם לבו לדברי ראב"ע ולא פרע את חובו‪.‬‬ ‫כשבוע ימים לפני חג החנוכה פגש ראב"ע את העשיר אצל הצורף וראה אותו מזמין‬ ‫חנוכייה יקרה‪ ,‬משובצת אבנים יקרות‪ .‬פנה ראב"ע אל העשיר‪" :‬יפה מאוד שאתה‬ ‫מחבב מצוות‪ ,‬אך בכסף של החנוכייה המהודרת אתה יכול לפרוע את כל חובותיך‪,‬‬ ‫וזו מצווה חשובה יותר‪ ".‬העשיר לא שם לבו לדברי רבי אברהם והזמין את החנוכייה‬ ‫אצל הצורף‪ .‬אמר ראב"ע‪" :‬אני מתפלל שהמלאך ֵמ ִחבּ וּב מצווה יילחם בך‪ ",‬ופנה‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫בערב חנוכה בא העשיר לצורף וביקש לקחת את החנוכייה‪ .‬הצורף ביקש את התשלום‬ ‫המלא‪ ,‬אך העשיר ניסה לדחותו‪" :‬אשלם לך בעוד חודש‪ ".‬הצורף סירב להצעה‪,‬‬ ‫וכשלא קיבל תשלום לקח את החנוכייה המהודרת לביתו והדליק בה נר ראשון‬ ‫של חנוכה‪ .‬העשיר לא רצה לוותר על החנוכייה‪ ,‬ולמחרת שילם לצורף את מחירה‬ ‫וייקחנה לביתו בשמחה‪ .‬מילא העשיר את הגביעים שמן והכין פתילות‪ ,‬ובערב עמדו‬ ‫הש ָמש ויברך בקול רם את‬ ‫כל אנשי ביתו ליד החנוכייה היקרה‪ ,‬והוא החזיק בידו את ַ‬ ‫ברכות החנוכה‪ ,‬וכשרצה להבעיר את הפתילות‪ ,‬לא דלקו‪ .‬ניסה פעמים אחדות‪ ,‬אך‬ ‫הדבר לא עלה בידו‪ .‬ניסו גם בניו להדליק את החנוכייה ולא הצליחו‪ .‬עננה כיסתה‬ ‫את פניו‪.‬‬ ‫למחרת מיהר לביתו של סעדיה‪ ,‬רב העיר‪ ,‬וסיפר לו את אשר אירע לו ולחנוכייה‬ ‫שלא דלקה‪ .‬הרב‪ ,‬שלא האמין למשמע אוזניו‪ ,‬הלך עם העשיר לביתו‪ ,‬ניסה להדליק‬ ‫גם הוא את החנוכייה ולא הצליח‪ .‬החנוכייה לא דלקה‪ .‬שאל הרב את העשיר‪" :‬ממי‬ ‫קנית את החנוכייה? האם לחש מישהו איזה לחש או כישוף בזמן הקנייה?"‬ ‫ענה העשיר‪" :‬לפני הקנייה אמר לי רבי אברהם אבן עזרא משהו שלא הבינותי‪".‬‬ ‫שלח הרב להביא את ראב"ע‪ ,‬ויחד הלכו לבית העשיר‪ .‬ניסה גם ראב"ע להדליק את‬ ‫החנוכייה ונכשל‪ .‬אמר ראב"ע‪" :‬כנראה שתפילתי נתקבלה‪ .‬מאחר שהייתי אצל הצורף‬ ‫כשהזמין את החנוכייה‪ ,‬וידעתי כי העשיר לא פרע את חובותיו‪ ,‬התפללתי שהמלאך‬ ‫[של חיבוב המצווה] יילחם בו‪ .‬מאחר שתפילתי נתקבלה‪ ,‬הוא חייב עתה לקיים את‬ ‫מצווֹ ת התורה ולפרוע כל חובותיו‪".‬‬ ‫העשיר הוכרח לסכם כל חובותיו‪ ,‬קרא לבעלי החוב ופרע את חובו במלוא‪ .‬אז חזר‬ ‫והדליק את החנוכייה ברוב שמחה ופאר‪.‬‬ ‫‪ 236‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ט"ו בשבט‬ ‫ל‪-‬ה ָא ֶרץ ּונְ ַט ְע ֶּתם״‬ ‫״וְ כִ י ָתבֹאּו ֶא ָ‬ ‫(ויקרא פרק יט‪ ,‬פסוק יג)‬

‫כרזת יום העצמאות תשכ"ג‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫אם השתתפתם בנטיעת עצים בט"ו בשבט‪ ,‬ספרו על כך‪.‬‬ ‫טבשב ו"ט ‪237‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נקרא על חשיבות התאריך ט"ו בשבט בהלכה‪.‬‬ ‫••ט"ו בשבט נחשב למועד תחילת האביב ולמבשׂ ר התחלת הפריחה‬ ‫והאביב‪ .‬המשורר נתן אלתרמן משתף את הקוראים הצעירים‬ ‫בהרגשתו כשמתחילה הפריחה בשירו‪" :‬חג האילנות"‪.‬‬ ‫••אחד החגים שתוכנם ומנהגיהם במהלך הדורות הוא ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫נקרא על כך בקטע המידע "ט"ו בשבט – גלגולו של חג"‪.‬‬ ‫••ט"ו בשבט הוא יום הולדתה של הכנסת‪ .‬נלמד קטע המתאר את‬ ‫"לידתה" של כנסת ישראל‪.‬‬ ‫••נלמד את השיר‪ :‬״שירת העשבים״ מאת נעמי שמר שנכתב‬ ‫בהשראת דברי רבי נחמן מברסלב‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בשירו "חג האילנות" מרבה המשורר להשתמש בסימן קריאה‪.‬‬ ‫נבדוק כיצד משרת סימן הקריאה את האווירה בשיר‪ ,‬וכיצד הוא‬ ‫מסייע בקריאה בהנגנה מתאימה‪.‬‬

‫חג לאילנות‬ ‫וחג יסוד הכנסת‬

‫‪ 238‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ •מה אתם יודעים על ט״ו בשבט?‬

‫ט"ו בשבט ‪ -‬ראש השנה לאילן‬ ‫ט"ו בשבט מוזכר במשנה ובתלמוד כ"ראש השנה לאילן"‪ .‬זהו התאריך המציין את‬ ‫סיומה של שנה בחיי ּ ֵפירות ארץ ישראל וּתחילתה של שנה חדשה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫פירות שהתחילו להבשיל לפני ט"ו בשבט נחשבים לפירות של השנה שעברה ואילו‬ ‫פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים לפירות של השנה החדשה‪.‬‬ ‫ספירת שנות הפרי נעשתה לצורך הפרשת תרומות ו ַּמ ַעשְׂ רוֹ ת‪ .‬תרומה לַ כּ ֹהן ומעשרות‬ ‫לַ לֵ וי‪ ,‬מעשר ֵשני שנאכל בירושלים ומעשר עני‪.‬‬ ‫ספירת ְשנות האילן קשורה למצוות שמקיימים רק בארץ ישראל והן נקראות "מצוות‬ ‫התלויות בארץ"‪ .‬איסור ָע ְרלָ ה שמשמעותו איסור לאכול בשלוש שנים הראשונות‬ ‫לְ פירות האילן‪ .‬נטע רבעי שמשמעותו‪ :‬בשנה הרביעית‪ ,‬בימים שהמקדש היה קיים‪,‬‬ ‫מותר היה לאכול את הפרי בירושלים‪.‬‬ ‫בימינו פודה בעל המטע את הפרי באופן סמלי במטבע בעל ערך נמוך בשנה הרביעית‪.‬‬ ‫יהנות מהפרי ולמכור אותו‪.‬‬ ‫רק בשנה החמישית מותר לֵ ָ‬ ‫בגולה‪ ,‬כמובן לא קיימו את "המצוות התלויות בארץ" אבל לפני כמה מאות שנים‬ ‫הנהיגו יהודי הגולה אכילת פירות ארץ ישראל וּברכה עליהם בט"ו בשבט‪ .‬לפני‬ ‫למעלה מ־‪ 400‬שנה הנהיגו בצפת את סדר ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫לפי ההלכה‪ ,‬ט"ו בשבט הוא תאריך שלפיו מחשבים את שנות תנובת הפירות והוא‬ ‫ולא היה נהוג לנטוע עצים דווקא בט"ו בשבט‪ .‬לפני כ־‪ 150‬שנים הנהיגו העולים‬ ‫שבאו ליישב את ארץ ישראל את מנהג נטיעת עצים בט"ו בשבט‪ .‬בכך הם קיימו את‬ ‫מצוות יישוב ארץ ישראל שנאמר‪ " :‬וְ כִ י ָתבֹא ּו ֶאל ָה ָא ֶרץ‪ ,‬וּנְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲאכָ ל‪"...‬‬ ‫(ויקרא פרק יט‪ ,‬פסוק כג)‪.‬‬ ‫גם בימינו אנחנו ממשיכים לקיים מנהג יפה זה‪.‬‬ ‫(לפי אתר דעת)‬

‫טבשב ו"ט ‪239‬‬

‫ילנֹות‬ ‫ַחג ָה ִא ָ‬ ‫ְרא ּו ׁ ָשנָ ה וְ גַ ם ׁ ִש ְפטו ָּה –‬ ‫ִמי יָ ֶפה ָ ּב ּה ָּכ ָא ִביב?!‬ ‫"מדּ ו ַּע?"‬ ‫ִאם ֶא ָחד יִ ׁ ְש ַאל ַ‬ ‫ֹאמר ו ָּמה נָ ׁ ִשיב?‬ ‫ָמה נ ַ‬ ‫"בן ָא ָדם‪,‬‬ ‫ֶּ‬ ‫ימה לֵ ב!‬ ‫שִׂ ָ‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ְמלַ ְבלֵ ב‪...‬‬ ‫ִציץ ִּפ ַּתח‪,‬‬ ‫נִ יב ֵהנִ יב‪,‬‬ ‫אוֹ ר נִ ַּת ְך‪,‬‬ ‫זֶ ה ָא ִביב!"‬ ‫וְ ַעל ֵּכן ִה ֵ ּנה יָ ָצאנ ּו‬ ‫ִמן ַה ַ ּביִ ת ֶאל ָה ְרחוֹ ב‬ ‫לְ ַה ִ ּגיד‪ָ :‬א ִביב ׁ ֶש ָּלנוּ‪,‬‬ ‫ֲא ִב ֵיבנ ּו ַה ּטוֹ ב‪-‬טוֹ ב‪,‬‬ ‫וְ ֵאיכָ כָ ה‪,‬‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך נִ גְ מֹל‬ ‫ִעם יָ ְד ָך ַעל ַהכּ ֹל?‬ ‫קוֹ ל ַה ּתוֹ ר‪,‬‬ ‫ּתוֹ ר ַה ְ ּצחוֹ ק‪,‬‬ ‫ְצחוֹ ק ָהאוֹ ר‬ ‫ַה ָּמתוֹ ק‪...‬‬

‫‪ 240‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ּת ְרמָן‬ ‫‪ /‬נָתָן ַא ְל ֶ‬

‫ָה ָא ִביב ׁ ָש ַמע וַ ֵ ּיט ֶאת‬ ‫ּ ִפיו ֵאלֵ ינ ּו וַ ִ ּילְ ַאט‪:‬‬ ‫"זֶ ה ַה ּיוֹ ם לִ י יוֹ ם ֻה ֶּל ֶדת‪,‬‬ ‫ֲח ִמ ׁ ּ ָשה ָעשָׂ ר ִ ּב ׁ ְש ָבט!‬ ‫ַ ּב ִ ּב ְק ָעה‬ ‫ו ָּב ָהר‬ ‫ֲחגִ יגָ ה‬ ‫ְּת ֻסדַּ ר! קוּמוּ‪-‬קוּם‪,‬‬ ‫בּ וֹ א ּו בּ וֹ א‪,‬‬ ‫ָּכל ַה ְ ּיקוּם יְ ִהי ּפֹה!"‬ ‫קוֹ ל ׁ ִש ָירה‪,‬‬ ‫ָהמוֹ ן רוֹ ֵק ַע‪,‬‬ ‫ָה ָא ִביב צוֹ ֵהל ֻּכלּ וֹ –‬ ‫הוּא יוֹ ֵד ַע‪ ,‬הוּא יוֹ ֵד ַע ָמה ֵה ֵבאנ ּו ִ ּב ׁ ְש ִבילוֹ ‪.‬‬ ‫ָּכל ֶא ָחד‬ ‫יֶ ֶרק ׁ ְש ִתיל‬ ‫לְ ַמ ָּתת‬ ‫לוֹ יוֹ ִביל‪.‬‬ ‫"הוֹ י‪ָ ,‬א ִביב‪,‬‬ ‫טוֹ ב ַה ׁ ּ ַשי?"‬ ‫"בוַ דַּ אי!"‬ ‫הוּא ֵמ ׁ ִשיב‪ּ ְ :‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שנית את הבית הראשון בשיר‪ .‬על איזו שאלה מנסה הדובר לענות?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬קראו שנית את הבית השני‪ .‬כיצד משיב הדובר על השאלה?‬ ‫ב‪ .‬בבית השני כתוב‪:‬‬ ‫קול התור‬ ‫תור הצחוק‬ ‫מה פירוש המילה "תור" בכל שורה?‬ ‫‪ .3‬מה מוסיפים הבית השלישי והרביעי על הכתוב בבית השני?‬ ‫‪ .4‬העתיקו את השורות שיש בהן האנשה של האביב‪.‬‬ ‫‪ .5‬מצאו את השורה שבה המשורר מסיים את המשפט בשלוש נקודות‪ .‬שערו‪ ,‬למה‬ ‫הוא מתכוון בכך?‬ ‫‪ .6‬המשורר מרבה להשתמש בסימן קריאה‪ .‬מצאו משפטים כאלה בשיר והסבירו‪,‬‬ ‫מהו הרגש שסימן הקריאה מדגיש? היעזרו בעמוד ‪.113‬‬ ‫‪ .7‬מהי האווירה בשיר? הסבירו על אילו שורות בשיר הסתמכתם בתשובתכם?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו לבטא את האווירה בשיר באחת הדרכים שלהלן לפי בחירתכם‪ :‬קריאה‬ ‫בלוויית ריקוד‪ ,‬תנועה‪ ,‬נגינה או עבודת קולאז'‪.‬‬

‫טבשב ו"ט ‪241‬‬

‫ט"ו בשבט ‪ -‬יום הולדת הכנסת‬ ‫בט"ו בשבט תש"ט‪ 14 ,‬בפברואר ‪ 1949‬בראש השנה לאילנות‪ ,‬התקיימה בירושלים‪,‬‬ ‫הישיבה הראשונה של אספת הנבחרים של מדינת ישראל‪ .‬הנבחרים הגיעו לירושלים‬ ‫מרחבי הארץ‪ ,‬ובדרכם עצרו בשער הגיא לטקס נטיעת עצים‪.‬‬ ‫ומאז טקס נטיעת עצים באתרים שונים בירושלים ובסביבתה הוא חלק ממסורת‬ ‫חגיגות יום ההולדת של הכנסת‬ ‫יומיים לאחר מושב הפתיחה החליטה האספה המכוננת‪ ,‬כי בית־המחוקקים של‬ ‫"כנֶ ֶסת"‪ .‬מקורו של השם "כנסת" ִ ּבשמה של "הכנסת הגדולה"‪,‬‬ ‫מדינת ישראל ייקרא ְּ‬ ‫המוסד העליון של חכמי ישראל‪ ,‬שהתכנס בירושלים לאחר שיבת היהודים מגלות‬ ‫בבל במאה החמישית לפני הספירה‪ ,‬לפני בערך ‪ 2400‬שנים‪ .‬מספר חברי הכנסת נקבע‬ ‫לפי מספרם של חברי ״הכנסת הגדולה״ שהיה ‪.120‬‬ ‫(לפי אתר ‪)www.alz-il.net‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו‪ ,‬מדוע מכנים לעיתים את הכנסת בכינויים האלה‪:‬‬ ‫א‪" .‬אספת הנבחרים"?‬ ‫ב‪" .‬בית המחוקקים"?‬ ‫‪ .2‬מדוע כינו את בית המחוקקים במדינת ישראל בשם "כנסת"?‬ ‫‪ .3‬בקטע כתוב‪" :‬יומיים לאחר מושב הפתיחה החליטה האספה ַה ְמכוֹ נֶ נֶ ת‪"...‬‬ ‫יסד‪.‬‬ ‫ְמכוֹ נֵ ן פירושו‪ :‬יָ ַצר דבר־מה חדש‪ ,‬יִ ֵ‬ ‫ יציאת מצרים היא אירוע מכונן בחיי עם ישראל‪ .‬כתבו עוד שתי דוגמאות‬ ‫לאירועים מכוננים בחיי עמנו‪.‬‬ ‫‪ .3‬היזכרו‪ֵ ,‬אילו סמלים נוספים של מדינת ישראל שאובים מהעבר של עם ישראל‬ ‫ושל הדת היהודית?‬

‫‪ 242‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ִׁש ַירת ָה ֲע ָׂש ִבים ‪/‬‬ ‫א‪ .‬דַּ ע לְ ָך‬ ‫ׁ ֶש ָּכל רוֹ ֶעה וְ רוֹ ֶעה‬ ‫יֵ ׁש לוֹ נִ גּ וּן ְמיֻ ָחד‬ ‫ִמ ׁ ֶשלּ וֹ ‪.‬‬ ‫דַּ ע לְ ָך‬ ‫ׁ ֶש ָּכל ֵעשֶׂ ב וְ ֵעשֶׂ ב‬ ‫יֵ ׁש לוֹ ׁ ִש ָירה ְמיֻ ֶח ֶדת‬ ‫ִמ ׁ ֶשלּ וֹ‬ ‫ו ִּמ ׁ ּ ִש ַירת ָה ֲעשָׂ ִבים‬ ‫נַ ֲעשֶׂ ה נִ גּ וּן‬ ‫ׁ ֶשל רוֹ ֶעה‬ ‫ב‪ַּ .‬כ ָּמה יָ ֶפה‬ ‫ַּכ ָּמה יָ ֶפה וְ נָ ֶאה‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ׁשוֹ ְמ ִעים ַה ׁ ּ ִש ָירה‬ ‫ׁ ֶש ָּל ֶהם‬ ‫טוֹ ב ְמאֹד‬ ‫יהם‬ ‫לְ ִה ְת ַּפ ֵּלל ֵ ּבינֵ ֶ‬

‫עמִי שֶ מֶר‬ ‫מילים ולחן‪ :‬נ ָ ֳ‬

‫ו ְּבשִׂ ְמ ָחה לַ ֲעבֹוד‬ ‫ֶאת ה'‬ ‫ו ִּמ ׁ ּ ִש ַירת ָה ֲעשָׂ ִבים‬ ‫ִמ ְת ַמ ֵּלא ַה ֵּלב‬ ‫ו ִּמ ׁ ְש ּתוֹ ֵקק‬ ‫ג‪ .‬וּכְ ׁ ֶש ַה ֵּלב‬ ‫ִמן ַה ׁ ּ ִש ָירה ִמ ְת ַמ ֵּלא‬ ‫ו ִּמ ׁ ְש ּתוֹ ֵקק‬ ‫ֶאל ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫אוֹ ר ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ֲאזַ י נִ ְמ ׁ ָש ְך וְ הוֹ לֵ ְך‬ ‫ִמ ְ ּקדו ׁ ָּש ָת ּה ׁ ֶשל ָה ָא ֶרץ‬ ‫ָעלָ יו‬ ‫ו ִּמ ׁ ּ ִש ַירת ָה ֲעשָׂ ִבים‬ ‫נַ ֲעשֶׂ ה נִ גּ וּן‬ ‫ׁ ֶשל ַה ֵּלב‬

‫גולשים ומשוחחים‬

‫גִ לשו באינטרנט והאזינו ביוטיוב לשיר בביצוע נעמי שמר‪.‬‬ ‫שׂ וחחו על הרגשות שעוררו אצלכם השיר והמנגינה‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫א‪ .‬מנו כמה פעמים מוזכרת שירה בקשר לעשבים וכמה פעמים מוזכר ניגון‬ ‫הרועה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע הם מוזכרים פעמים כה רבות?‬ ‫באילו תארים מתאר הדובר את שירת העשבים? העתיקו מתוך השיר‪.‬‬ ‫איזו השפעה יש לשירת העשבים על הרועה? מצאו את השורות המתאימות‬ ‫בשיר לפני שתענו‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו לפי הבנתכם‪ ,‬מהו "ניגון הלב"?‬ ‫ב‪ .‬כיצד משפיע "ניגון הלב" על רגשות הרועה לפי הבית השלישי?‬ ‫שערו‪ ,‬את מי מיָ ֵצג הרועה?‬ ‫טבשב ו"ט ‪243‬‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫בחרו מבין הנושאים האלה‪:‬‬ ‫הכנֶ ֶסת ובמה היא דומה?‬ ‫ְ‬ ‫בחיק הטבע‬ ‫‪ .1‬במה שונה התפילה ֵ‬ ‫מהתפילה בבית ְּ‬ ‫‪ִּ .2‬פיוּט הוא שיר קודש‪ .‬יש האומרים שהשיר "שירת העשבים" הוא פיוט בן ימינו‪.‬‬ ‫האם גם אתם חושבים כך? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬האזינו ֵשנית לַ שיר‪ .‬האם לדעתכם‪ ,‬הלחן מתאים לשיר? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫נעמי שמר כתבה את השיר שירת העשבים לאחר שקראה והתלהבה מדברי רבי נחמן‬ ‫שלהלן‪ .‬קראו את דבריו‪:‬‬ ‫דַּ ע‪ִּ ,‬כי ָכל רוֹ ֶעה וְ רוֹ ֶעה יֵ ׁש לוֹ נִ גּ וּ ן ְמיֻ ָחד ְל ִפי ָה ֲעשָׂ ִבים וּ ְל ִפי ַה ָּמקוֹ ם ׁ ֶשהוּ א רוֹ ֶעה ׁ ָשם‪,‬‬ ‫יכה ְל ָא ְכלוֹ ‪ּ ַ .‬גם ֵאינוֹ רוֹ ֶעה ָּת ִמיד‬ ‫ִּכי ָכל ְּב ֵה ָמה ְוּב ֵה ָמה יֵ ׁש ָל ּה ֵעשֶׂ ב ְמיֻ ָחד‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ְצ ִר ָ‬ ‫ְּב ָמקוֹ ם ֶא ָחד‪ .‬וּ ְל ִפי ָה ֲעשָׂ ִבים וְ ַה ָּמקוֹ ם ׁ ֶשרוֹ ֶעה ׁ ָשם‪ֵּ ,‬כן יֵ ׁש לוֹ נִ גּ וּ ן ִּכי ָכל ֵע ֶשב וָ ֵע ֶשב‬ ‫יֵ ש לוֹ ִש ָירה ֶשאוֹ ֵמר"‬ ‫‪--‬‬‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫"וְ ָא ַמר ִליהוּ ִדי ַר ֵּבנוּ זִ ְכרוֹ ִל ְב ָר ָכה‪ֵ :‬לך ִע ִּמי ְל ַט ֵיל‪ ,‬וְ ָה ַלך ִע ּמוֹ ִמחוּ ץ ָל ִעיר וְ ָה ַלך ֵּבין‬ ‫ית זוֹ ֶכה ִל ׁ ְשמ ַֹע ֶאת קוֹ ל ַה ּׁ ִשירוֹ ת‬ ‫ָה ֲעשָׂ ִבים‪ָ .‬ענָ ה ַר ֵּבנוּ זִ ְכרוּ ִל ְב ָר ָכה וְ ָא ַמר‪ִ :‬אם ָהיִ ָ‬ ‫וְ ַה ִּת ׁ ְש ָּבחוֹ ת ׁ ֶשל ָה ֲעשָׂ ִבים‪ֵ ,‬א ְ‬ ‫יך ָּכל ֵעשֶׂ ב וְ ֵעשֶׂ ב אוֹ ֵמר ׁ ִש ָירה ְל ַה ּׁ ֵשם יִ ְת ָּב ַר ְך… ַּכ ָּמה יָ ָפה‬ ‫יהם ַל ֲעבוֹ ד ֶאת ה' ְּביִ ְר ָאה"‪.‬‬ ‫וְ נָ ֶאה ְּכ ׁ ֶש ּׁשוֹ ְמ ִעין ַה ּׁ ִש ָירה ׁ ֶש ָּל ֶהם וְ טוֹ ב ְמאֹד ֵּבינֵ ֶ‬ ‫(שִׂ יחוֹ ת ַר ִּבי נַ ְח ָמן קס"ג)‬

‫יהם לַ ֲעבוֹ ד ֶאת ה' ְ ּביִ ְר ָאה"‪.‬‬ ‫‪ .4‬רבי נחמן מברסלב אומר‪" :‬וְ טוֹ ב ְמאֹד ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫יהם ו ְּבשִׂ ְמ ָחה לַ ֲעבֹוד ֶאת ה'"‪.‬‬ ‫ואילו נעמי שמר כותבת‪" :‬לְ ִה ְת ַּפ ֵּלל ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫מה ההבדל בין "אהבה" ל"יִ ְר ָאה"?‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬רבי נחמן אומר שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו‪ .‬מהי הסיבה לכך‬ ‫לפי הקטע מדבריו?‬ ‫ב‪ .‬מה שומע ר' נחמן כשהוא מאזין לשירת העשבים?‬ ‫‪ .2‬כיצד משפיעה שירת העשבים על האדם המאזין לה בטבע?‬ ‫השלימו את הטבלה‪:‬‬

‫דברי רבי נחמן‬ ‫דע‪ ,‬כי כל רועה יש לו ניגון מיוחד‪.‬‬ ‫ולפי העשבים והמקום שרועה שם‪ ,‬כן יש לו ניגון‬ ‫איך כל עשב אומר שירה להשם יתברך‬ ‫טוב מאוד ביניהם לעבוד את ה'‬ ‫‪ 244‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫משפט מקביל מ"שירת העשבים"‬

‫פורים‬ ‫אֹורה וְ ִׂש ְמ ָחה‪ ,‬וְ ָׂשׂשֹן וִ ָיקר"‪.‬‬ ‫הּודים‪ָ ,‬היְ ָתה ָ‬ ‫"לַ ּיְ ִ‬

‫(מגילת אסתר פרק ח פסוק טז)‬

‫ּתֹורה‪ִׂ ,‬ש ְמ ָחה ‪ -‬זֶ ה יֹום טֹוב‪ָׂ ,‬שׂשֹון ‪ -‬זֹו ְ(ּב ִרית) ִמילָ ה‪ ,‬וִ ָיקר ‪ֵ -‬אּלּו ְּת ִפּלִ ין‪.‬‬ ‫אֹורה ‪ -‬זֹו ָ‬ ‫ וְ ָד ְרׁשּו ֲחזַ "ל‪ָ :‬‬ ‫ּוכ ֶׁשּנִ ְתלָ ה ָחזְ רּו ַהּכֹל לְ ַקּיְ ָמם‪( .‬מסכת מגילה‪ ,‬ט"ז ע"ב)‬ ‫אֹומר ָרׁש"י‪ְ :‬מלַ ֵּמד ֶׁש ַעל ֻּכּלָ ם ּגָ זַ ר ָה ָמן ֶׁשֹּלא יְ ַקּיְ מּו‪ְ ,‬‬ ‫וְ ֵ‬

‫" ַמה ָּל ְך ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ָּכה וּ ַמה ַּב ָ ּק ׁ ָש ֵת ְך‬ ‫ַעד ֲח ִצי ַה ַּמ ְלכוּ ת‪ ,‬וְ יִ ָּנ ֵתן ָל ְך‪".‬‬

‫" וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָּכל ַהיְ הוּ ִדים"‬ ‫םירופ ‪245‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫מופע היתוּלי‬ ‫••"פורים שפיל" (ביידיש מחזה פורים) הוא ַ‬ ‫לחג הפורים המתבסס על מגילת אסתר‪ .‬תקראו מחזה‬ ‫כזה מאת נתן אלתרמן ואולי תחליטו להמחיז אותו‪.‬‬ ‫••נלמד את מצוות פורים ונבחן את המשמעות החברתית‬ ‫שלהן‪ .‬פורים הוא חג שכולו שמחה‪ .‬על הסיבות לקביעת‬ ‫החג נקרא במובאה מתוך "מגילת אסתר"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נתנַ ֶסה בכתיבת הסיפור מנקודת המבט של אחת‬ ‫מהדמויות‪.‬‬ ‫••נחזור ונתרגל את ו' ההיפוך‪.‬‬

‫‪ 246‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫"פורים־שפיל*"‪1:‬מגילת אסתר‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫ ‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬ ‫ושתי ‪:‬‬

‫קריין ‪:‬‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫מרדכי‪ :‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫‪ /‬נתן אלתרמן‬

‫השליט הגדול‪ ,‬המהוּלל‪ ,‬על מאה ועשרים ושבע‬ ‫ויהי בימי אחשוורוש‪ַ ׁ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫מדינות מהודו ועד כוש ועד בכלל‪ ,‬נֶ ְע ַרך משתה‪ ,‬חגיגה גדולה‪ ,‬כולם‬ ‫שתו יין‪ ,‬עסקו בזלילה‪.‬‬ ‫כבר שבעה ימים שותה אחשוורוש‪ ,‬מלא הוא יין מכף רגל עד ראש‪ ,‬אך‬ ‫פתאום הוא מניח כוסו ואומר‪:‬‬ ‫חסר‪ .‬אשתי היפה! הו‪ ,‬איפה אשתי? הביאו אלי חיש‬ ‫ַמשהו במשתה לי פה ֵ‬ ‫מהר את וַ שתי!‬ ‫אך ושתי היפה באותה שעה משתה גדול לנשים היא ערכה‪ .‬ובהגיע‬ ‫פקודת המלך אליה‪ ,‬היא עוד רגע ממש יצאה מכליה‪:‬‬ ‫מה רוצה השיכור? אין לי זמן בשבילו! חזרו‪ ,‬השליחים‪ ,‬ובשמי מסרו לו‪:‬‬ ‫עסקי חשובים לא פחות משלו‪ ,‬אני עסוקה‪ ,‬וגם אינני דוגמנית‪ ,‬שאופיע‬ ‫בפני העדה השתיינית!‬ ‫כששמע אחשוורוש את תשובת מלכתו‪ ,‬סמקה מרוב כעס אפילו קרחתו‪.‬‬ ‫הוא צעק ובכוסו בשולחן ִה ָּכה‪:‬‬ ‫מהיום — ושתי איננה מלכה! איזה חוסר משמעת‪ ,‬אשה סוררת! מיד‬ ‫אחפש לי מלכה אחרת!‬ ‫ושליחי המלך מיהרו לחוש לחפש נערות מהודו עד כוש‪ .‬ובשושן הבירה‬ ‫בזמן ההוא חי איש יהודי ושמו מרדכי‪ ,‬ולו בת דוד יפה‪ ,‬הלוא היא‬ ‫אסתר‪ .‬אין לה אב ואם‪ ,‬בביתו תתגורר‪ .‬ושליחי המלך הגיעו‪ ,‬מבקשים‬ ‫לקחת את אסתר להרמון הנשים‪.‬‬ ‫לבי עמך‪ ,‬אסתר‪ ,‬ואלוהינו עמך‪ ,‬הרי את נעימה ויפה כל כך‪ .‬אם המלך‬ ‫חכם‪ ,‬ואפילו מעט‪ ,‬בך יבחר להיות מלכה מכל בת‪.‬‬ ‫שנים־עשר חודשים חיכתה אסתר בתור‪ :‬בתמרוקים‪ ,‬בבשמים ובשמן‬ ‫המור‪ ,‬עד הגיע תורה אל המלך לבוא‪ ,‬וכשראה אותה — אמר בלבו‪:‬‬ ‫זו יפה מכולן‪ ,‬מכולן רב ִח ָ ּנ ּה‪ ,‬מיד אמליכנה על כל המדינה!‬ ‫ואסתר המלכה‪ ,‬היפה הנעימה‪ ,‬לא גילתה מה דתה ומה ַע ָּמ ּה‪ .‬ומרדכי‬ ‫יושב כל יום בשער הארמון לראות מה יקרה‪ ,‬ושם‪ ,‬בין ההמון‪ ,‬שמע‬ ‫כי שניים משומרי החצר את המלך רוצים להרוג‪ .‬הוא מיהר‪ ,‬את הסוד‬ ‫הנורא לאסתר גילה‪ ,‬המלך — את השניים על עץ תלה!‬ ‫ִּכתבו בספר חיש‪ ,‬זה נס‪ ,‬חי־ראשי‪ ,‬איך מרדכי היהודי כאן הציל את נפשי‪.‬‬ ‫בימים ההם בשושן היפה בערים שַׂ ר אחד התנשֵׂ א בין כל השרים‪ .‬על‬ ‫אחשוורוש מכולם הוא אהוב נאמן‪ ,‬ושמו של השר‪ ,‬כידוע‪ ,‬המן‪ .‬והמלך‬ ‫אחשוורוש ציווה על עבדיו‪:‬‬

‫* פורים שפיל ‪ -‬הצגה על פורים‪.‬‬

‫םירופ ‪247‬‬

‫תחריט של שחקנים‬ ‫מציגים את מגילת‬ ‫אסתר‪ ,‬איטליה‪,‬‬ ‫המאה השבע־עשרה‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬ ‫קריין ‪:‬‬ ‫המן ‪:‬‬ ‫מרדכי ‪:‬‬ ‫המן‪ :‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫מרדכי‪ :‬‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫מרדכי‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬

‫כשהמן עובר — השתחוו לפניו!‬ ‫וכשהמן עבר בשער‪ ,‬כרע כל העם‪ .‬רק איש אחד ויחיד לא השתחווה‪ :‬מרדכי‬ ‫היהודי שם ניצב בשלווה‪ .‬המן אז רגז‪ ,‬רעם וזעם‪:‬‬ ‫מהמלך יש צו!‬ ‫ֶ‬ ‫הכיצד?‬ ‫ברכי אכרע רק לפני אלוהי!‬ ‫אני יהודי‪ ,‬שמי מרדכי‪ ,‬על ַּ‬ ‫יהודי? איזה עם חצוף וגאה! את פני המלך מיד אראה‪ ,‬בטבעתי אחתום‬ ‫מכתב לכל עושי המלאכה‪ :‬להשמיד ביום אחד את כל היהודים בממלכה!‬ ‫ומרדכי לבש שַׂ ק ואת בגדו קרע‪ ,‬ויצעק צעקה גדולה ומרה‪ .‬לאסתר הוא‬ ‫סיפר כל מה שקרה ואת תוכניתו של המן הנורא‪.‬‬ ‫לכי אל המלך‪ּ ַ ,‬ב ְק ִשי רחמיו‪ ,‬לפני שיישפך הדם הרב!‬ ‫ אבל לארמון לא אוכל לבוא אלא רק אם המלך קורא לי בעצמו!‬ ‫ אסתר‪ ,‬התחזקי‪ ,‬אין כל ברירה‪ ,‬אחרת — ַע ֵמך וגם את — בצרה!‬ ‫ואסתר את בגדי מלכותה לבשה‪ ,‬מול פתח הארמון ניצבה‪ ,‬חששה‪ .‬וַ יִ ְר ֶאה‬ ‫יושט אליה את שרביט הזהב‪.‬‬ ‫יופיה הרב‪ ,‬וַ ֵ‬ ‫ּ‬ ‫המלך את‬ ‫אמלֵ א משאלתך!‬ ‫בקשתך‪ ,‬עד ֲח ִצי המלכות — ַ‬ ‫ֵ‬ ‫אמרי‪ ,‬יָ ָפתי‪ ,‬מה‬ ‫ משתה אני עורכת מחר‪ .‬בבוא הזמן רצוני שתבוא — גם אתה‪ ,‬גם המן‪.‬‬ ‫בלילה ההוא שנת המלך נדדה‪ .‬בספר הזיכרונות הוא קרא וידע‪ ,‬איך הציל‬ ‫מרדכי את נפשו — שלו‪ ,‬והחליט מיד לשלם לו כגמולו‪.‬‬ ‫הרבית לקרוא‪ .‬מה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ‬ ‫המן‪ ,‬אתה חכם‪ֵ .‬הן ֵ ּ‬ ‫ביקרו?‬ ‫ָ‬

‫‪ 248‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫המן‪ :‬‬

‫אחשוורוש ‪:‬‬ ‫קריין ‪:‬‬

‫אחשוורוש‪ :‬‬ ‫אסתר‪:‬‬ ‫אחשוורוש ‪:‬‬

‫קריין ‪:‬‬

‫ ‬

‫(לעצמו) מי האיש? אנוכי — בוודאי‪ ,‬בכל הממלכה אין כוח ככוחי! (למלך)‬ ‫ילבש האיש בגדי מלכות‪ ,‬על סוס המלך ירכיבוהו‪ ,‬ברחובות העיר על‬ ‫הסוס יובילוהו‪ ,‬ושר המלך לפניו לא יחדל לקרוא‪ :‬ככה ייעשה לאיש‬ ‫שהמלך חפץ ביקרו!‬ ‫טוב אשר אמרת‪ .‬קח הלבוש והסוס‪ ,‬ולמרדכי היהודי עשה זאת בלי היסוס!‬ ‫(המן מרכיב את מרדכי על גבו‪ ,‬סובב וצועק‪ :‬ככה ייעשה…)‬ ‫המן מילא פקודת אחשוורוש‪ ,‬ולביתו שב אבל וחפוי ראש‪ .‬אך שליחי המלך‬ ‫קראו לו מהר לבוא למשתה שהכינה אסתר‪.‬‬ ‫מה נעים המשתה שהכנת‪ ,‬מלכתי‪ ,‬אמרי מה בקשתך — ואתן פקודתי!‬ ‫ ב ָק ָש ִתי — את עמי לא להשמיד… איש רע את כולנו רוצה להמית!‬ ‫ַּ‬ ‫המן? האומנם? זה אשר זמם? מיד אשלח רצים לכל המדינות‪ ,‬לדעת‪:‬‬ ‫ביהודים — אף באצבע לרע לא לגעת! והמן הרשע — אם זהו זממו‪ ,‬על‬ ‫העץ שהכין — ייתלה בעצמו!‬ ‫ליהודים היתה שמחה ואורה‪ ,‬הפחד סר‪ ,‬נעלמה הצרה‪ .‬בני ישראל שמחים‪,‬‬ ‫מאושרים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬שותים‪ ,‬חוגגים ושרים‪ .‬בכל הערים‪ ,‬בכל המדינות‪,‬‬ ‫שולחים איש לרעהו מנות‪ .‬מהללים את אסתר ואת מרדכי‪ ,‬שהצילו‬ ‫עמם מהשמד‪ ,‬והוא חי! מרדכי נעשה שר גדול במדינה‪ ,‬בכל בית ישראל‬ ‫גילה ורינה‪ .‬מאז ועד היום בני העם מזמרים שיר תודה כל שנה בחג‬ ‫הפורים!‬

‫יוצרים‬

‫ •התחלקו לקבוצות בנות ‪ 6‬חברים והמחיזו את פורים שפיל‪.‬‬ ‫ •חלקו ביניכם את התפקידים והתאמנו לקרוא בדייקנות ובהנגנה מתאימה‪.‬‬ ‫ •מצאו פריטי לבוש שמתאימים לדמות והתחפשו‪.‬‬ ‫ •לאחר שתציגו לפני חבריכם‪ ,‬ותשמעו את הצעותיהם לשיפור ההצגה תוכלו‬ ‫להציג גם לפני תלמידי כיתות אחרות בתיאום עם מוריהם‪.‬‬

‫תחריט ממגילת אסתר‪,‬‬ ‫המאה השבע־עשרה‬

‫םירופ ‪249‬‬

‫ִּב ְמ ִג ַּלת ֶא ְס ֵּתר נֶ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫ל־מ ִדינוֹ ת ַה ֶּמ ֶל ְך‬ ‫ת־הדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָּכל ַה ְ ּיהוּ ִדים ֲא ׁ ֶשר ְּב ָכ ְ‬ ‫"וַ ִ ּי ְכ ּתֹב ָמ ְרדְּ ַכי ֶא ַ‬ ‫יהם ִל ְהיוֹ ת עֹשִׂ ים ֶאת יוֹ ם ַא ְר ָּב ָעה ָעשָׂ ר ְלח ֶֹד ׁש ֲא ָדר‬ ‫ֲא ַח ׁ ְשוֵ רוֹ ׁש ַה ְ ּקרוֹ ִבים וְ ָה ְרחוֹ ִקים‪ְ ,‬ל ַק ֵ ּים ֲע ֵל ֶ‬ ‫יהם וְ ַהח ֶֹד ׁש‬ ‫וְ ֶאת יוֹ ם ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר ּבוֹ ְּב ָכל ׁ ָשנָ ה וְ ׁ ָשנָ ה‪ַּ :‬כ ָ ּי ִמים ֲא ׁ ֶשר נָ חוּ ָּב ֶהם ַה ְ ּיהוּ ִדים ֵמאוֹ יְ ֵב ֶ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר נֶ ְה ַפ ְך ָל ֶהם ִמ ּיָגוֹ ן ְלשִׂ ְמ ָחה וּ ֵמ ֵא ֶבל ְליוֹ ם־טוֹ ב‪ַ ,‬ל ֲעשׂ וֹ ת אוֹ ָתם יְ ֵמי ִמ ׁ ְש ֶּתה וְ שִׂ ְמ ָחה וּ ִמ ׁ ְשל ַֹח‬ ‫ָמנוֹ ת ִא ׁיש ְל ֵר ֵעהוּ וּ ַמ ָּתנוֹ ת ָל ֶא ְביוֹ נִ ים"‪.‬‬ ‫(מגילת אסתר ט‪ ,‬פסוקים כ עד כב)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫לפי הכתוב‪:‬‬ ‫‪ .1‬מהו תאריך החג?‬ ‫‪ .2‬מי ציווה על קיום החג?‬ ‫‪ .3‬מדוע חוגגים?‬ ‫‪ .4‬מהן מצוות החג?‬ ‫‪ .5‬איזה קשר אפשר למצוא בין שמחת פורים לבין משתה (סעודת פורים) משלוח‬ ‫מנות ומתנות לאביונים?‬ ‫העשרת השפה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מצאו זוגות מילים מנוגדות בקטע‪.‬‬ ‫‪ִ .2‬מ ְצא ּו וְ כִ תבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה אביונים‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫כבר למדנו על ו' ההיפוך במדור "והבאתי אתכם אל אדמתכם"‪ ,‬עמוד ‪ 127‬בספר‪.‬‬ ‫השלימו לפי הקטע ממגילת אסתר‪:‬‬ ‫בשפת ימינו‬

‫בשפת התנ"ך ‬ ‫‪ .1‬וַ ִ ּיכְ ּתֹב ‬

‫ ‬

‫‪ .2‬וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח ‬

‫ׁ ָשלַ ח‬

‫‪ .3‬וַ ֵּתלֶ ד ‬ ‫‪ .4‬‬

‫ ‬

‫הוֹ ִסיף‬

‫‪ .5‬‬

‫ ‬

‫ָהלְ כ ּו‬

‫‪ 250‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מצוות חג הפורים‬ ‫מקרא מגילה‬ ‫בשולחן ערוך סימן שעו א‪-‬ב כתוב‪:‬‬ ‫יאת ַה ְּמ ִג ָּלה יוֹ ֵצא‬ ‫"ה ּכֹל ַח ָ ּי ִבים ְּב ִמ ְק ָרא ְמ ִג ָּלה‪ּ ִ ,‬ג ּב ִֹרים‪ ,‬נָ ׁ ִשים וְ ֵג ִרים‪ .‬וְ ַה ּׁשוֹ ֵמ ַע ֶאת ְק ִר ַ‬ ‫ַ‬ ‫יאה ִמ ִּמי ׁ ֶש ַח ָ ּיב ַּב ִּמ ְצוָ ה‪ֲ ,‬א ָבל ַה ּׁשוֹ ֵמ ַע ִמ ָ ּק ָטן ׁ ֶש ֵאינוֹ‬ ‫יְ ֵדי חוֹ ָבה‪ִ ,‬וּב ְתנַ אי ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ַמע ֶאת ַה ְ ּק ִר ָ‬ ‫ַח ָ ּיב ְּב ִמ ְצווֹ ת‪ ,‬לֹא יֵ ֵצא (יְ ֵדי חוֹ ָבתוֹ )"‪.‬‬

‫הרב אליעזר מלמד מסביר‪:‬‬ ‫"עיקר עניינה של מצוות קריאת המגילה לפרסם‬ ‫את הנֵ ס‪ ,‬ולגלות ולהודיע שה' הוא מנהיג את‬ ‫העולם ומשגיח עליו‪ ,‬ומכַ וֵ ון הכול לטובה‪,‬‬ ‫מתהפכות לבסוף‬ ‫ְּ‬ ‫ואפילו הצרות הנוראות ביותר‬ ‫לטובה‪".‬‬ ‫(מתוך‪" :‬פניני הלכה")‬

‫יצחק שמיר ז"ל‪ ,‬בעבר ראש ממשלת ישראל‪ ,‬קורא‬ ‫במגילת אסתר‪.‬‬

‫סעודת פורים‪ ,‬משלוח מנות ומתנות לאביונים‬ ‫ב"משנה תורה" הלכות מגילה‪ ,‬פרק ב הרמב"ם כתוב‪:‬‬ ‫טו "‪ ---‬וּ ְסעוּ ַדת ּפוּ ִרים ׁ ֶש ֲעשָׂ ָא ּה ַּב ַּליְ ָלה‪ ,‬לֹא יָ ַצא יְ ֵדי חוֹ ָבתוֹ "‪.‬‬ ‫בתלמוד מסביר רבא שהסיבה לכך היא כי כתוב במגילת אסתר פרק ט‪ ,‬פסוק כב‪:‬‬ ‫"לַ ֲעשׂ וֹ ת אוֹ ָתם יְ ֵמי ִמ ׁ ְש ֶּתה וְ שִׂ ְמ ָחה"‪( .‬כתוב ימי משתה ולא ליליות משתה)‬ ‫˘‬

‫ֹאכל ָּבשָׂ ר וְ יַ ְת ִקין ְסעוּ ָדה נָ ָאה‪ְּ ,‬כ ִפי ֲא ׁ ֶשר ִּת ְמ ָצא יָ דוֹ‬ ‫יצד חוֹ ַבת ְסעוּ ָדה זוֹ ? ׁ ֶש ּי ַ‬ ‫"כ ַ‬ ‫טז ֵּ‬ ‫וְ ׁשוֹ ֶתה יַ יִ ן ‪"---‬‬ ‫יז ֵּכן ַח ָ ּיב ִל ׁ ְשל ַֹח ְש ֵתי ָמנוֹ ת ֶשל ָּבשָׂ ר‪ ,‬אוֹ ֶשל ִמינֵ י ַּת ְב ׁ ִשיל‪ ,‬אוֹ ׁ ְשנֵ י ִמינֵ י אוֹ ְכ ִלין ַל ֲח ֵברוֹ ‪.‬‬ ‫‪ --‬וְ ָכל ַה ַּמ ְר ֶּבה ִל ׁ ְשל ַֹח ָלר ִֹעים ְמ ׁ ֻש ָּבח‪.‬‬‫יח וְ ַח ָ ּיב ְל ַח ֵּלק ַל ֲענִ ִ ּיים ְּביוֹ ם ַה ּפוּ ִרים‪ֵ ,‬אין ּ ָפחוֹ ת ִמ ּׁ ְשנֵ י ֲענִ ִ ּיים; נוֹ ֵתן ְל ָכל ֶא ָחד ַמ ָּתנָ ה‬ ‫ַא ַחת‪ ,‬אוֹ ָמעוֹ ת אוֹ ִמינֵ י ַּת ְב ׁ ִשיל אוֹ ִמינֵ י אוֹ ְכ ִלין״‪.‬‬ ‫˘‬

‫םירופ ‪251‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬הסבירו את המשפט‪ " :‬לא יָ ַצא יְ ֵדי חוֹ ָבתו"‪ .‬אפשר להיעזר במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין הכתוב במגילת אסתר לקיום מצוות סעודת פורים ביום?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מה כוללת סעודת פורים לפי הלכה טז?‬ ‫ב‪ .‬ספרו על סעודת הפורים במשפחתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה שונָ ה מנה ממתנה לפי הרמב"ם?‬ ‫ב‪ .‬ערכו השוואה בין הלכה יז להלכה יח‪ .‬מה השוני ביניהן?‬ ‫ג‪ .‬אם שימשתם שליחים להביא משלוח מנות? ספרו על החוויה‪.‬‬

‫חיילי צה"ל מחלקים מתנות‬ ‫לילדים בסיכון בחג הפורים‬

‫יט ״מוּ ָטב ְל ָא ָדם ְל ַה ְר ּבוֹ ת ְּב ַמ ְּתנוֹ ת ֶא ְביוֹ נִ ים ִמ ְּל ַה ְר ּבוֹ ת ִּב ְס ֻע ָ ּדתוֹ ְוּב ִמ ׁ ְשלוֹ ַח ָמנוֹ ת ְל ֵר ָעיו‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵאין ׁ ָשם שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלה וּ ְמפ ָֹא ָרה ֶא ָּלא ְלשַׂ ֵּמ ַח ֵלב ֲענִ ִ ּיים וִ יתוֹ ִמים וְ ַא ְל ָמנוֹ ת וְ ֵג ִרים‪.‬‬ ‫ֲא ָבל ִמי ׁ ֶשנּ וֹ ֵעל ַ ּד ְלתוֹ ת ֲח ֵצרוֹ וְ אוֹ ֵכל וְ ׁשוֹ ֶתה הוּ א ָוּבנָ יו וְ ִא ׁ ְש ּתוֹ וְ ֵאינוֹ ַמ ֲא ִכיל וּ ַמ ׁ ְש ֶקה‬ ‫ָל ֲענִ ִ ּיים וּ ְל ָמ ֵרי נֶ ֶפ ׁש ֵאין זוֹ שִׂ ְמ ַחת ִמ ְצוָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא שִׂ ְמ ַחת ְּכ ֵרסוֹ ‪"...‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ּזכרות בקטע יט?‬ ‫‪ .1‬אילו מצוות לפורים מו ָּ‬ ‫‪ .2‬מהי המצווה החשובה ביותר בפורים‪ ,‬על פי קטע יט?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬אילו קבוצות של אנשים נזכרות בקטע?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לכל הקבוצות הללו?‬

‫‪ 252‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .4‬התאימו כותרת לכל איור‪ .‬השתמשו בשפתו של הרמב"ם בהלכה יט‪.‬‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫ֵאילו מנהגים שקיָ ימים במשפחתכם בחג הפורים אהובים עליכם במיוחד?‬ ‫הצעה‬

‫אם תרצו צלמו אירועים מחוויית חג הפורים במשפחתכם ו ְּתלו לוח על קיר‬ ‫בכיתה‪ .‬כתבו מתחת לכל תצלום הסבר קצר‪ :‬היכן ומתי צולם? מי המצולמים?‬

‫םירופ ‪253‬‬

‫חג הפסח‬ ‫זמן חירותנו‬ ‫אתָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‪ּ ,‬כֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך "‪.‬‬ ‫"לְ ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת־יֹום ֵצ ְ‬ ‫(דברים פרק טז‪ ,‬פסוק ג)‬

‫קערת פסח‪ ,‬טרזין ‪1944‬‬

‫‪ .1‬קראו את כותרת המדור – מהי חרות? הסבירו לפי הבנתכם היעזרו במילון‬ ‫במידת הצורך‪.‬‬ ‫‪ .2‬מדוע מכנים חכמינו את חג הפסח בכינוי‪" :‬זמן חירותנו"?‬ ‫‪ 254‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נלמד מקורות מהתורה מהרמב״ם על מצוות חג הפסח‪,‬‬ ‫ועל ההכנות לקראתו‪.‬‬ ‫••גם במצבים קשים‪ ,‬במחנות הריכוז בשואה‪ ,‬ואפילו בשבי‬ ‫הסורים‪ ,‬חיפשו יהודים דרכים לקיים את מצוות חג‬ ‫הפסח‪ .‬נקרא את עדותו של פיני נחמני שגם בתנאי שבי‬ ‫הצליח ּו הוא וחבריו לקיים את סדר הפסח‪.‬‬ ‫••הסיפור "במה עלינו לדקדק" שנקרא‪ ,‬הוא סיפור חסידי‬ ‫המפנֶ ה את תשומת לבנו לחלשים בחברה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫••נלמד על העומר ועל ספירת העומר‪.‬‬ ‫בסיום‬ ‫••נִ למד מדרש ואת השיר "חד גדיא" שאנחנו שרים ִ‬ ‫ההגדה‪.‬‬

‫כוס אליהו לפסח‪ ,‬מגרמניה ‪1900‬‬

‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪255‬‬

‫בחומש שמות פרק יג‪ ,‬פסוק ד כתוב‪:‬‬ ‫"ה ּיוֹ ם ַא ֶּתם י ְֹצ ִאים ְּבח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב"‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא‪:‬‬ ‫יאם ֶא ָּלא ְּבח ֶֹד ׁש ָּכ ׁ ֵשר ָל ֵצאת‪.‬‬ ‫לֹא הוֹ ִצ ָ‬ ‫לֹא ְּב ַת ּמוּ ז ‪ִ -‬מ ּ ְפנֵ י ַה ּׁ ָש ָרב‪ ,‬לֹא ְּב ֵט ֵבת – ִמ ּ ְפנֵ י ַה ִ ּצ ָּנה‬ ‫יסן ‪ֶ ׁ -‬שהוּ א ָּכ ׁ ֵשר ָל ֵצאת ּבוֹ ַלדֶּ ֶר ְך‪,‬‬ ‫ֶא ָּלא ְּבנִ ָ‬ ‫ ‬ ‫לֹא ַח ָּמה ָק ׁ ָשה וְ לֹא ִצינָ ה ָק ׁ ָשה‪.‬‬

‫ ‬

‫(במדבר רבה‪ ,‬כ״ג )‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפי ההסבר של ר' עקיבא‪ ,‬מדוע מדגיש הכתוב בחומש "שמות" שבני ישראל‬ ‫יצאו באביב?‬ ‫‪ .2‬מה למדתם מדברי ר' עקיבא על יחסו של ה' לבני ישראל?‬

‫ ענייני לשון‬

‫ל־"ש ָרב"?‬ ‫ָ‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מהי המילה הנרדפת (המקבילה)‬ ‫ב‪ .‬מצאו במדרש מילה מנוגדת למילה "שרב"‪.‬‬ ‫‪ .2‬לְ מה הכוונה בצירוף "חודש כשר" המופיע במשפט‪" :‬חודש כשר לָ ֵצאת"?‬ ‫הסבירו זה לזה כיצד הבנתם ובדקו במילון‪.‬‬ ‫‪ .3‬עד כה הכרנו את המילה אלא כמילת קישור שהיא מקבילה ונרדפת למילות‬ ‫הקישור‪ :‬אבל ‪ ,‬אך‪ ,‬אולם‪.‬‬ ‫יאם ֶא ָּלא ְ ּבח ֶֹד ׁש‬ ‫שימוש נוסף למילה אלא מופיע בדברי רבי עקיבא‪" :‬ל ֹא הוֹ ִצ ָ‬ ‫ָּכ ׁ ֵשר לָ ֵצאת"‪ .‬פירוש המילה אלא במשפט הזה הוא‪ :‬רק‪.‬‬ ‫כאשר משפט בנוי בתבנית‪ :‬לא‪ .....‬אלא משמעות אלא היא רק‪.‬‬ ‫יסן"‪.‬‬ ‫דוגמה נוספת‪" ,‬ל ֹא ְ ּב ֵט ֵבת – ִמ ּ ְפנֵ י ַה ִ ּצ ָ ּנה ֶא ָּלא ְ ּבנִ ָ‬ ‫‪ .3‬באילו מהמשפטים שלהלן פירוש המילה אלא הוא רק?‬ ‫א‪ .‬עבודתך יפה אלא שהיא ארוכה מדי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לא היו שם אלא סקרנים מעטים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לא נותר מהעוגה אלא פירורים אחדים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הוא חבר טוב אלא שהוא כעסן‪.‬‬

‫‪ 256‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בחומש שמות‪ ,‬פרק יג פסוקים ג‪ ,‬ח וכז כתוב‪:‬‬ ‫אתם ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים‪ִּ ,‬כי ְּבחֹזֶ ק יָ ד‪ ,‬הוֹ ִציא‬ ‫״זָ כוֹ ר ֶאת ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ֲא ׁ ֶשר יְ ָצ ֶ‬ ‫ה' ֶא ְת ֶכם ִמ ֶ ּזה; וְ לֹא יֵ ָא ֵכל ָח ֵמץ‪.1‬‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם״‪.‬‬ ‫וְ ִה ַ ּג ְד ָּת ְל ִבנְ ָך ַּב ּיוֹ ם ַההוּ א ֵלאמֹר‪ַּ :‬ב ֲעבוּ ר זֶ ה‪ָ ,‬עשָׂ ה ה' ִלי‪ְּ ,‬ב ֵצ ִ‬ ‫‪µµµ‬‬

‫בחומש שמות‪ ,‬פרק יב‪ ,‬פסוק כז כתוב‪:‬‬ ‫"וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ּ ֶפ ַסח הוּ א ַלה' ֲא ׁ ֶשר ּ ָפ ַסח ַעל ָּב ֵּתי ְבנֵ י יִ ְ ׂש ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְּבנָ ְג ּפוֹ ֶאת‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם וְ ֶאת ָּב ֵּתינוּ ִה ִ ּציל"‪.‬‬ ‫___________‬ ‫ָח ֵמץ‪ - 1‬חמץ הוא אחד מחמשה מיני דגן‪ :‬חיטה ושעורה וכוסמת ושיבולת שועל ושיפון שבאו במגע עם‬ ‫מים והחמיצו‪.‬‬

‫בספר דברים פרק טז מפסוק א עד פסוק ד כתוב‪:‬‬ ‫ית ּ ֶפ ַסח ַליהוָ ה ֱאל ָ‬ ‫יא ָך‬ ‫ֹקיך ִּכי ְּבח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב הוֹ ִצ ֲ‬ ‫״שמוֹ ר ֶאת ח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב וְ ָע ִ ׂש ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫ה' ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ָליְ ָלה‪ .‬וְ זָ ַב ְח ָּת ּ ֶפ ַסח ַלה' ֱאל ָ‬ ‫ֹקיך צֹאן ָוּב ָקר ַּב ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ַחר ה'‬ ‫אכל ָע ָליו ַמ ּצוֹ ת ֶל ֶחם עֹנִ י‬ ‫ֹאכל ָע ָליו ָח ֵמץ ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים‪ּ .‬תֹ ַ‬ ‫ְל ׁ ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ָשם‪ .‬לֹא ת ַ‬ ‫ָ‬ ‫אתך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ּכֹל‬ ‫את ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ְל ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת יוֹ ם ֵצ ְ‬ ‫ִּכי ְב ִח ּ ָפזוֹ ן יָ ָצ ָ‬ ‫יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬ ‫יך‪ .‬וְ לֹא יֵ ָר ֶאה ְל ָך ְ ׂשאֹר‪ְּ 1‬ב ָכל ְ ּג ֻב ְל ָך ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים‪".‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו במסגרת בעמוד ‪ 256‬ואת המסגרת העליונה בעמוד ‪.257‬‬ ‫א‪ .‬מאין לקוחים הפסוקים האלה?‬ ‫ב‪ .‬ערכו השוואה בין הכתוב בספר שמות לכתוב בספר דברים‪.‬‬ ‫העתיקו או ְצר ּו במחשב את הטבלה שלהלן והשלימו אותה‪:‬‬ ‫הציווי‬ ‫לזכור את יציאת מצרים‬ ‫לספר לבנים על יציאת‬ ‫מצרים‪.‬‬

‫כתוב בחומש שמות‬ ‫זכור את היום הזה אשר‬ ‫יצאתם ממצרים‬ ‫‪---‬‬

‫כתוב בחומש דברים‬ ‫למען תזכור את יום‬ ‫צאתך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫(המשך הטבלה בעמוד הבא)‬

‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪257‬‬

‫אסור לאכול חמץ‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הזמן בו חוגגים את חג‬ ‫הפסח‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מספר הימים שחוגגים‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫עולים לרגל לירושלים שהיא‬ ‫המקום אשר יבחר לשכן שמו‬ ‫שם‪ ,‬כדי לזבוח‬

‫ג‪ .‬מה מוסיף חומש דברים על הכתוב בחומש שמות?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫למדנו שאחד המאפיינים של שפת התורה הוא השימוש בו' ההיפוך לציון זמן‬ ‫הפועל‪.‬‬ ‫ •פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עתיד מציינים התרחשות שאירעה בעבר‬ ‫ֹאמר ‪ָ -‬א ַמר; וַ ִ ּי ְק ָרא– ָק ָרא‬ ‫לדוגמה‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ • ּ ְפ ָעלִ ים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עבר מציינים התרחשות שטרם אירעה‪.‬‬ ‫את ‪ֵּ -‬ת ֵצא ; וְ ׁ ָש ַמ ְע ָּת ‪ִ -‬ת ׁ ְש ַמע‬ ‫לדוגמה‪ :‬וְ יָ ָצ ָ‬ ‫‪ .2‬בפסוקים מהתורה שקראתם מופיעים הפעלים‪ :‬וְ ִה ַ ּג ְד ָּת; וְ זָ ַב ְח ָּת‪ .‬איזה זמן הם‬ ‫מציינים?‬ ‫בחומש שמות‪ ,‬פרק יג פסוק ג כתוב‪:‬‬ ‫אתם ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים‪.‬‬ ‫״זָ כוֹ ר ֶאת ַה ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ֲא ׁ ֶשר יְ ָצ ֶ‬ ‫בחומש דברים פרק טז פסוק א כתוב‪:‬‬ ‫ית ּ ֶפ ַסח ַלה' ֱאל ָ‬ ‫ֹקיך״‬ ‫ׁ ָשמוֹ ר ֶאת ח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב‪ ,‬וְ ָעשִׂ ָ‬ ‫שני הפעלים זכור ושמור מופיעים בצורה מיוחדת האופיינית ללשון‬ ‫התורה ‪ -‬צורת המקור המוחלט שמשמש לחיזוק הציווי‪.‬‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫ספרו זה לזה חוויות מליל הסדר במשפחתכם‪ .‬מה אהוב עליכם? מה למדתם‬ ‫לעצמכם בליל הסדר? מי מצא את האפיקומן? ועוד‪.‬‬

‫‪ 258‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בהגדה של פסח כתוב כתוב‪:‬‬ ‫ְּב ָכל דּ וֹ ר וָ דוֹ ר ַחיָ ב ָא ָדם ִל ְראוֹ ת ֶאת ַע ְצמו ְּכ ִא ּלוּ הוּ א יָ ָצא ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ַרים״‪.‬‬ ‫״וְ ִה ַ ּג ְד ָּת ְל ִבנְ ָך ַּביוֹ ם ַההוּ א ֵל ָא ֵמר‪ַּ ,‬ב ֲעבוּ ר‪ 1‬זֶ ה ָעשָׂ ה ה' ִלי ְּב ֵצ ִ‬ ‫(שמות‪ ,‬יג)‬ ‫‪µµµ‬‬

‫אותנוּ ָ ּג ַאל ִע ָּמ ֶהם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫דוש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ,‬א ָּלא ַאף ָ‬ ‫בותינוּ ִּב ְל ָבד ָ ּג ַאל ַה ָ ּק ׁ‬ ‫״לא ֶאת ֲא ֵ‬ ‫בותינוּ ״‪.‬‬ ‫אותנוּ ‪ָ ,‬ל ֶתת ָלנוּ ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ָּבע ַל ֲא ֵ‬ ‫הוציא ִמ ׁ ּ ָשם ְל ַמ ַען ָה ִביא ָ‬ ‫אותנוּ ִ‬ ‫וְ ָ‬ ‫(דברים‪ ,‬פרק ו‪ ,‬פסוק כג)‬

‫יאחז הכוס בידו ויכסה המצות ויאמר‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫רומם‪ְ ,‬ל ַהדֵּ ר‪ְ ,‬ל ָב ֵרך‪ְ ,‬ל ַע ֵּלה‬ ‫יכ ְך‪ֲ 2‬אנַ ְחנוּ ַחיָ ִבים ְלהוֹ דוֹ ת‪ְ ,‬ל ַה ֵּלל‪ְ ,‬ל ׁ ַש ֵּב ַח‪ְ ,‬ל ָפ ֵאר‪ְ ,‬ל ֵ‬ ‫ְל ִפ ָ‬ ‫יאנוּ ֵמ ַע ְבדוּ ת ְל ֵחרוּ ת‬ ‫הוצ ָ‬ ‫בותינוּ וְ ָלנוּ ֶאת ָּכל ַהנִ ִּסים ָה ֵאלוּ ‪ִ :‬‬ ‫וּ ְל ַק ֵּלס ְל ִמי ׁ ֶש ָעשָׂ ה ַל ֲא ֵ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ִמ ּיָגוֹ ן ְלשִׂ ְמ ָחה‪ ,‬וּ ֵמ ֵא ֶבל ְליום טוֹ ב‪ ,‬וּ ֵמ ֲא ֵפ ָלה ְלאוֹ ר ָ ּגדול‪ ,‬וּ ִמ ּׁ ִש ְע ּבוּ ד ִל ְג ֻא ָּלה‪ .‬וְ נ ַ‬ ‫ְל ָפנָ יו ׁ ִש ָירה ֲח ָד ׁ ָשה‪ַ :‬ה ְללוּ יָ ּה‪.‬‬ ‫___________‬ ‫ַ ּב ֲעבוּר זֶ ה‪ - 1‬בגלל ש‪ ...‬‬

‫לְ ִפיכָ ְך‪ - 2‬לכן‬

‫ לדיון‬

‫‪ .1‬על איזה פסוק מהתורה מתבסס הכתוב במשפט הראשון שבקטע הראשון?‬ ‫‪ .2‬בחרו את ההסבר המתאים ביותר המפרש את הפסוק המצוטט בקטע השני‬ ‫מתוך ההגדה ונמקו את בחירתכם‪:‬‬ ‫ •עלי להשתתף בהצגה על יציאת מצרים‪.‬‬ ‫ •עלי לאכול מרור‪ ,‬חרוסת ומצה‪.‬‬ ‫ •עלי לזכור את סיפור יציאת מצרים‪.‬‬ ‫ •עלי להרגיש כאילו אני בעצמי הייתי משועבד והשתחררתי‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהי לדעתכם האמירה החשובה ביותר בקטע השני?‬ ‫‪ .4‬מדוע לדעתכם חשוב שנחווה באופן אישי את היציאה מעבדות לחירות?‬ ‫‪ .5‬הציעו דוגמאות למילים מקבילות ודוגמאות למילים מנוגדות בקטע האחרון‬ ‫מתוך ההגדה שבמסגרת‪.‬‬ ‫‪ .6‬תארו בפנטומימה (על ידי תנועות גוף והבעות פנים בלבד)‬ ‫ב‪ .‬חרות‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬שיעבוד‬

‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪259‬‬

‫מדוע אנחנו שותים בליל הסדר ארבע כוסות?‬ ‫בחומש שמות כתובים ארבעה פעלים המציינים שה' הבטיח למשה לגאול את בני‬ ‫ישראל ‪ .‬פעלים אלה מכונים בשם‪" :‬ארבע לְ ׁשוֹ נוֹ ת גאולה"‪:‬‬ ‫אתי ֶא ְת ֶכם ִמ ַּת ַחת ִס ְבלֹת ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫"והוֹ ֵצ ִ‬ ‫וְ ִה ַ ּצ ְל ִּתי ֶא ְת ֶכם ֵמ ֲעב ָֹד ָתם;‬ ‫וְ ָג ַא ְל ִּתי ֶא ְת ֶכם ִּבזְ רוֹ ַע נְ טוּ יָ ה‪ִ ,‬וּב ׁ ְש ָפ ִטים ְ ּגד ִֹלים‬ ‫וְ ָל ַק ְח ִּתי ֶא ְת ֶכם ִלי ְל ָעם"‪.‬‬

‫(שמות פרק ו‪ ,‬פסוקים ו‪-‬ז)‬

‫בהמשך‪ ,‬בפסוק ז‪ ,‬מבטיח ה' למשה הבטחה חמישית‪:‬‬ ‫אתי ֶא ְת ֶכם ֶאל ָה ָא ֶרץ"‪.‬‬ ‫"וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫אתי" שייכת אף היא ללשונות הגאולה‪ .‬חלק‬ ‫חז"ל נחלקו בשאלה האם לשון "וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫מהחכמים סברו שהיא אכן שייכת וחלק סברו שלא‪ .‬כאשר לא הצליחו להגיע‬ ‫להסכמה החליטו "תיקו"‪( .‬ראשי תיבות תשבי יְ ָת ֵרץ קושיות ובעיות‪ ).‬כלומר‬ ‫הפתרון למחלוקת יבוא כאשר אליהו הנביא המכונה ִת ְש ִ ּבי יבוא לבשר על הגאולה‪.‬‬ ‫לכן אנחנו נוהגים בליל הסדר למזוג כוס יין חמישית לאליהו הנביא‪ ,‬להעמידה‬ ‫בראש השולחן‪ ,‬אך לא לשתות ממנה‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהי התשובה לשאלה שבכותרת הכתוב במסגרת?‬ ‫‪ .2‬באיזה עניין התעוררו חילוקי דעות אצל חז"ל?‬ ‫‪ .3‬מה מקור המילה "תיקו"?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫קראו בעמוד ‪ 18‬במסגרת שלמטה את ההסבר למילה ִט ּיפוֹ גְ ָר ְפיָ ה‪.‬‬ ‫הכינו כרזה שכתובות בה ארבע לשונות הגאולה‪ ,‬בהתאם להדרכה בעמוד ‪19‬‬ ‫למעלה‪.‬‬

‫‪ 260‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הכנות לחג הפסח‬ ‫ביעור חמץ‬ ‫בקיצור שולחן ערוך סימן תמח כתוב‪:‬‬ ‫יצד ִּבעוּ ר ָח ֵמץ? שׂ וֹ ְרפוֹ אוֹ ּפוֹ ְררוֹ וְ זוֹ ֶרה ָלרוּ ַח אוֹ זוֹ ְרקוֹ ַל ָ ּים"‪.‬‬ ‫"כ ַ‬ ‫ֵּ‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬הסבירו את הנאמר בקיצור שולחן ערוך במילים שלכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה עושים עם החמץ בביתכם? ספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו את המידע שלהלן והתבוננו בתצלום שלהלן‪.‬‬ ‫על כל אחד לְ ָב ֵער את החמץ שברשותו לפני פסח‪ ,‬אולם מי שנותר בידו חמץ‪ ,‬שביעורו‬ ‫כרוך בהפסד ָממֹון‪ ,‬בית הדין או הרב המקומי יהיו רשאים למכור ללא‪-‬יהודי את החמץ‬ ‫עבור כל התושבים בעיר ולאחר הפסח לקנות אותו בחזרה ממנו‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע מוכרים את החמץ ללא‪-‬יהודי לפני חג הפסח?‬ ‫‪ .2‬בעבר כל אחד מכר את החמץ לגוי בעצמו‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע ִתקנו הרבנים בישראל‬ ‫ואפשרו לשליח למכור את החמץ עבור כולם?‬

‫מכירת חמץ עם‬ ‫הנשיא ריבלין‬

‫"ק ְמ ָחא ְד ִפ ְס ָחא" (מארמית‪ :‬קמח לפסח לאפיית מצות)?‬ ‫‪ . 3‬מה אתם יודעים על מצוות ִ‬ ‫תוכלו לגלוש באינטרנט ולהקליד‪ :‬״קמחא דפסחא״‪.‬‬ ‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪261‬‬

‫א‪ .‬הגעלת כלים לפסח — ניקוי והכשרת כלים הנמצאים בשימוש יומיומי כדי‬ ‫שאפשר יהיה להשתמש בהם בפסח‬

‫הכשרת כלים לפסח‬ ‫(הגעלת כלים)‪.‬‬

‫ב‪ .‬בדיקת חמץ בי"ד בניסן‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד מכשירים אצלכם במשפחה את‬ ‫ המטבח ואת חדרי הבית לקראת חג הפסח?‬ ‫ב‪ .‬מה אתם יודעים על הגעלת (הכשרת)‬ ‫כלים לפסח? ענו אחרי שתגלשו באינטרנט‬ ‫ותקלידו‪ :‬״הכול על הגעלת כלים לפסח ‪-‬‬ ‫חסדי נעמי‪ ,‬יוטיוב״‪.‬‬

‫‪ 262‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מהו עומר‪?1‬‬ ‫העומר‪ 1‬הוא ֲאלו ַּמת שיבּ ולים מהיבול החדש של השעורה שמבשילה ראשונה באביב‪.‬‬ ‫בזמן‪ ‬שבית המקדש‪ ‬היה קיים‪ ,‬יצאו שליחים במוצאי החג הראשון של‪ ‬הפסח לשדה‪,‬‬ ‫כדי לקצור את השעורה הראשונה שהבשילה‪ ,‬ולמחרת החג‪ ,‬ביום הראשון של חול‬ ‫המועד‪ ,‬כלומר בט"ז בניסן‪ ,‬הביאו את העומר שנקצר לבית המקדש‪ .‬שם ָקל ּו את‬ ‫השיבולים באש‪ ,‬טחנו בריחיים ונִ ּיפ ּו את הקמח‪ .‬מן הקמח הנקי לקח הכוהן כמות‬ ‫של "עומר"‪ ,‬בערך ארבעה ליטר‪ ,‬הוסיף לה שמן וּלְ בוֹ נָ ה‪ 2‬ולפני שהניח את המנחה‬ ‫על המזבח הוא הניף את העומר לארבע רוחות השמים‪ ,‬למעלה ולמטה‪ ,‬כדי לרמוז‬ ‫שההשגחה האלוקית מצויה בכל מקום‪.‬‬ ‫את המצווה הזאת קיימו לפי הכתוב בספר ויקרא כג‪ ,‬פסוקים ט עד יא‪:‬‬ ‫"וַ יְ ַד ֵ ּבר יה'‪ֶ ,‬אל מ ֶֹשה ֵּלאמֹר‪ .‬דַּ ֵ ּבר ֶאל ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶהם‪ִּ :‬כי ָתבֹא ּו ֶאל ָה ָא ֶרץ‬ ‫אשית ְק ִצ ְירכֶ ם‪ֶ ,‬אל ַהכּ ֵֹהן‬ ‫אתם ֶאת ע ֶֹמר ֵר ׁ ִ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ֲאנִ י נ ֵֹתן לָ כֶ ם‪ ,‬ו ְּק ַצ ְר ֶּתם ֶאת ְק ִצ ָיר ּה וַ ֲה ֵב ֶ‬ ‫יפ ּנ ּו ַהכּ ֵֹהן״‪.‬‬ ‫וְ ֵהנִ יף ֶאת ָהע ֶֹמר לִ ְפנֵ י ה' לִ ְרצֹנְ כֶ ם ִמ ָּמ ֳח ַרת ַה ּׁ ַש ָ ּבת יְ נִ ֶ‬ ‫ִמנְ ַחת‪ 3‬העומר הייתה ביטוי לתודה לה' בראשית הקציר ותקווה להמשך יבול תבואה‬ ‫מוצלח‪ .‬במסכת ראש השנה דף ט"ז כתוב‪…" :‬אמר הקב"ה‪ֲ :‬הביאו לפני עומר בפסח‪,‬‬ ‫שתתברך לכם תבואה שבשדות…"‬ ‫ֵ‬ ‫בכדי‬ ‫רק לאחר טקס הנפת העומר היה מותר לאכול מהתבואה החדשה‪ .‬אחרי חורבן בית‬ ‫המקדש התבטל קורבן העומר‪.‬‬ ‫עומר‪ - 1‬א‪ .‬אלומה‪ ,‬קבוצה של שיבולים; ב‪ .‬מידת נפח קדומה ‪ -‬כארבעה ליטר;‬ ‫ג‪ .‬כמות קמח השעורים שהקריב הכהן בבית המקדש ביום הראשון של חול המועד‪.‬‬ ‫טורת לטיהור וכחומר לבישׂ וּם‪.‬‬ ‫לבונה‪ – 2‬צמח המשמש לִ ְק ֶ‬ ‫מנחה‪ – 3‬קורבן לה' ִמקמח חיטה או שעורה משובח‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו בחומש ויקרא פרק כג פסוק ט"ו‪.‬‬ ‫מתי מתחילים לספור את העומר?‬ ‫‪ .2‬מה קרה קודם ומה אחר כך? העתיקו וסדרו את‬ ‫המשפטים האלה לפי סדר הזמנים‪:‬‬ ‫ •הכהן ֵהניף את העומר ביום הראשון של חול המועד‪.‬‬ ‫ •מותר לאכול מהשעורה החדשה‪.‬‬ ‫ •במוצאי חג הפסח הראשון ָקצרו את העומר‪.‬‬ ‫ •קורבן העומר התבטל כאשר חרב בית המקדש‪.‬‬ ‫ •הכוהנים ָקל ּו את העומר‪ ,‬טחנו אותו לקמח והוסיפו לו שמן וּלְ בוֹ נָ ה‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד ִקיים הכוהן את טקס הנפת העומר?‬ ‫‪ .4‬כיצד מסבירים בגמרא את הסיבה למצוות הבאת העומר?‬ ‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪263‬‬

‫שירי חירות בכלא דמשק ‪/‬‬

‫כתבה‪ :‬תמר גולן מפי פיני נחמני‬

‫ביום חמישי‪ 2 ,‬באפריל ‪ ,1970‬הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק‪ .‬שני‬ ‫אנשי הצוות הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר‪ .‬היו אלה שני השבויים‬ ‫הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים‪ .‬אחד השבויים‪,‬‬ ‫פיני נחמני‪ ,‬כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא אל־מאזה בדמשק‪.‬‬ ‫היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה ‪ -‬כ־‪ 300‬עמודים בסך הכול‪...‬‬ ‫ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתא כלאו‪ .‬על ליל הסדר השני כתב ביומנו כך‪:‬‬ ‫הנה עבר הפסח‪ ,‬החג הלאומי בה"א הידיעה של עמנו‪ .‬ואנחנו בין הבודדים שנמנע‬ ‫מהם לחוג אותו עם בני ביתנו‪ .‬את אווירת החג אצלנו קשה לתאר‪ :‬מבעוד בוקר‬ ‫עשינו ניקוי יסודי בתא‪ ,‬ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו‪ .‬על חתיכת‬ ‫קרטון ציירנו את צלחת הסדר‪ ,‬כאשר במרכזה מגן־דוד‪ ,‬שבכל אחד מקצותיו מקום‬ ‫למצרכי הצלחת‪ .‬אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית‪ ,‬במים צוננים כקרח‪,‬‬ ‫ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח ולציפייה לערב כי ירד‪.‬‬ ‫אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש‪ ,‬של זיכרונות האסיר השבוי‪ ,‬הגואים‬ ‫והפורצים עד מחנק‪ .‬לחשוב על הבית‪ ,‬לנסות ולחוש את האוויר הספוג ריח ואווירת חג‬ ‫של שעות בין הערביים‪ .‬להרגיש על בשרך את האוויר החגיגי והקריר הגולש מההרים‬ ‫אל העמק‪ ,‬כמו עוטף את יוקנעם במעטה של קדושת חג‪ .‬לדעת שכל בית ישראל בלבן‪,‬‬ ‫שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים‪ ,‬ואתה עדיין כאן‪ ,‬מתהפך חסר אונים מצד לצד על‬ ‫המזרן המסריח‪ ,‬והזמן זוחל לאט‪ ,‬כמו נצמד הוא למקצב שקבע לעצמו‪.‬‬ ‫שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך נתנו הרגשה‬ ‫של סדר פסח אמיתי‪.‬‬ ‫הסדר שטף וקלח‪ .‬כשבועז‪ ,‬הצעיר בינינו‪ ,‬כמעט ילד‪ ,‬שר את הקושיות‪ ,‬דמעות עלו‬ ‫בגרוני‪ .‬אך אלו היו שניות של היסחפות‪ ,‬משום שמיד באה שירה מתרוננת‪ .‬המחזה‬ ‫היה כל כך מוזר‪ .‬במדינה אויבת‪ ,‬בבית הכלא השמור ביותר‪ ,‬יושבים שלושה ישראלים‬ ‫שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות‪.‬‬ ‫בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה‪ ,‬הופיעו השומרים ודרשו‬ ‫מאיתנו לחדול ממעשינו‪ .‬בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה‪ ,‬נור אל־‬ ‫דין ַא ַתאסי‪ ,‬האיש שכלא אותנו וקבע ש"הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!"‬ ‫ושעכשיו (אחרי שחאפז אל־אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית) היה איתנו באותה‬ ‫סירה‪ .‬נראה ששירתנו הפריעה לו‪ ,‬והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו‪ .‬אנחנו‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬סירבנו להפסיק‪ ,‬גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק כעונש על‬ ‫האיום בבידוד‬ ‫הרעש שאנחנו עושים‪ .‬אבל את רעש החירות לא יכול להשתיק גם ִ‬ ‫בצינוק הנורא‪.‬‬

‫‪ 264‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת "חד גדיא"‪ ,‬והמשכנו בשירה ישראלית אמיתית‬ ‫וחמה ‪" -‬ירושלים של זהב"‪" ,‬שנינו מאותו הכפר" ועוד שירים שדבר אין להם עם‬ ‫הפסח ‪ -‬הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה ולנקום את נקמתנו‬ ‫הקטנה‪...‬‬ ‫מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך‪ .‬צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים‬ ‫את אשר נאמר ב"הגדה" ‪" -‬והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה‪"...‬‬ ‫(פורסם במעריב)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬לפי מה אפשר לדעת שתנאי השבי היו קשים?‬ ‫ב‪ .‬כיצד השתדלו שהסדר יהיה כהלכתו?‬ ‫‪ .2‬כיצד קיימו השבויים את שנאמר בהגדה‪" :‬והיו מספרים כל הלילה ביציאת‬ ‫מצרים"?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬אם הייתם פוגשים את פיני‪ ,‬מה הייתם שואלים אותו? מה הייתם‬ ‫אומרים לו?‬ ‫ב‪ .‬דפדפו בהגדה של פסח‪ ,‬מצאו והעתיקו משפט אחד או יותר ׁ ֶשיָ כְ ל ּו לעודד‬ ‫את השבויים‪.‬‬ ‫‪ .4‬מדוע חשוב היה לשבויים הישראלים לחוג את הפסח? ִחשבו על יותר מהסבר‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫‪ֵ .5‬אילו רגשות מביע הכותב ביומנו?‬ ‫‪ .6‬כיצד מתבטאת מסירות הנפש של השבויים בקיום הסדר כהלכתו?‬

‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪265‬‬

‫לד ְק ֵדק?‬ ‫במה עלינו ַ‬ ‫הרב ישראל סלנטר* היה נוהג‪ ,‬כמו רבנים רבים אחרים‪ ,‬להשגיח בעצמו על הפועלים‬ ‫ועל הפועלות שהיו מכינים את המצות בעיר מגוריו‪ .‬הוא היה נוכח בשעת הלישה‬ ‫ובשעת האפייה‪ ,‬בודק שהכול מתנהל לפי ההלכה‪ ,‬על כל פרטיה ודקדוקיה‪.‬‬ ‫שנה אחת חלה הרב ישראל בערב הפסח‪ ,‬ולא יכול היה ללכת בעצמו למאפייה‪ .‬שלח‬ ‫את תלמידיו במקומו‪ .‬לפני שהלכו למאפייה שאלו אותו‪:‬‬ ‫"יְ לַ ְמ ֵדנ ּו רבנו‪ ,‬באיזה דברים עלינו להיות זהירים ביותר ולדקדק באפיית המצות?"‬ ‫השיב הרב ישראל‪" :‬הוו זהירים ביותר באישה שלָ ָשה את העיסה במאפייה ‪ -‬שלא‬ ‫לגעור בה ולא לגרום לה צער‪ .‬ענייה זו ‪ -‬אלמנה היא"‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬ספר המועדים‪ ,‬כרך פסח‪ ,‬בעריכת יום טוב לוינסקי)‬

‫*הרב ישראל סלנטר ‪ -‬מייסד תנועת המוסר‪ ,‬ליטא‪ ,‬המאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬

‫שערו‪ ,‬מדוע הרב משגיח על אפיית המצות לפסח?‬ ‫א‪ .‬מה אפשר להבין מבקשת התלמידים על דאגתם?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם התלמידים הופתעו מתשובת הרב לבקשתם?‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫מה הלקח שלמדו התלמידים מתשובת הרב?‬ ‫מה הקשר בין הסיפור לגמילות חסדים?‬

‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫המ ֶסר של ר' זוּשא‬ ‫חזרו וקראו את הסיפור "סוכה רחבת ידיים" בעמוד ‪ .220‬השוו בין ֶ‬ ‫לבין המסר של ר' חיים סלנטר‪.‬‬

‫‪ 266‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫הפיוט "חד גדיא" כתוב בשפה ָה ֲא ַר ִמית שהיא שָׂ ָפה "אחוֹ ת" לעברית‪ .‬העברית‪ ,‬הארמית והערבית‬ ‫ִּ‬ ‫הן שפות השיָ יכות לקבוצת השפות הנקראות‪" :‬שפות ֵש ִמיוֹ ת"‪.‬‬ ‫בעבר הרחוק‪ ,‬הייתה השפה הארמית שפה בינלאומית כמו האנגלית בימינו‪.‬‬ ‫ •קראו את השיר‪ .‬אילו מילים אפשר להבין גם ללא תרגום? הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬קליפ חד גדיא ארז חדד" והאזינו לשיר‪.‬‬

‫ַחד ַּג ְדיָ א ‪/‬‬

‫הּגָדָה שֶ ל ֶּפסַח‬ ‫ה ַ‬ ‫מִּתֹוְך ַ‬

‫ ‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪ .‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪ :‬‬ ‫ ‬

‫ַחד ַ ּג ְדיָ א – ְ ּג ִדי ֶא ָחד‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ‪ֶ -‬ש ָקנָ ה‬ ‫ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י ‪ּ ִ -‬ב ְשנֵ י זוּזִ ים‬ ‫(זוּז ַמ ְט ֵ ּב ַע ָקדוּם)‬

‫וְ ָא ָתא ׁשוּנְ ָרא ‪,‬‬ ‫וְ אֹכֵ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪ ,‬דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫וְ ָא ָתא שוּנְ ָרא ‪ -‬ו ָּבא ֶה ָחתוּל‬

‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא כַ לְ ָ ּבא‪,‬‬ ‫וְ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪ ,‬דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪ .‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫וְ ָא ָתא ַּכלְ ָ ּבא ‪ -‬ו ָּבא ַה ֶּכלֶ ב‬ ‫דְּ ָאכְ לָ ה ‪ֶ ׁ -‬ש ָאכַ ל‬

‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא חו ְּט ָרא‪,‬‬ ‫וְ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪ ,‬דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪ ,‬דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫חו ְּט ָרא ‪ַ -‬מ ֵקל‬

‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא נו ָּרא‪,‬‬ ‫וְ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪ ,‬דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪,‬‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫נו ָּרא ‪ֵ -‬א ׁש‬

‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא ַמיָ א‪,‬‬ ‫וְ כָ ָבה לְ נו ָּרא‪ ,‬דְּ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪ ,‬דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪,‬‬ ‫דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪ ,‬דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫ַמיָ א ‪ַ -‬מיִ ם‬

‫ׁ‬

‫ונתוריח ןמז חספה גח ‪267‬‬

‫וְ ָא ָתא תוֹ ָרא ‪,‬‬ ‫וְ ׁ ָש ָתה לְ ַמיָ א‪ ,‬דְּ כָ ָבה לְ נו ָּרא‪ ,‬דְּ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪,‬‬ ‫דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪ ,‬דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬

‫תוֹ ָרא ‪ׁ -‬שוֹ ר‬

‫וְ ָא ָתא ַה ׁ ּשוֹ ֵחט‪,‬‬ ‫וְ ׁ ָש ַחט לְ תוֹ ָרא‪ ,‬דְּ ׁ ּ ָש ָתה לְ ַמיָ א‪ ,‬דְּ כָ ָבה לְ נו ָּרא‪ ,‬דְּ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪,‬‬ ‫דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪,‬‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא ַמלְ ַא ְך ַה ָּמוֶ ת‪,‬‬ ‫וְ ׁ ָש ַחט לְ ׁשוֹ ֵחט‪ ,‬דְּ ׁ ָש ַחט לְ תוֹ ָרא‪ ,‬דְּ ׁ ּ ָש ָתה לְ ַמיָ א‪ ,‬דְּ כָ ָבה לְ נו ָּרא‪,‬‬ ‫דְּ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪ ,‬דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪,‬‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‪:‬‬ ‫ ‬ ‫וְ ָא ָתא ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא‪,‬‬ ‫וְ ׁ ָש ַחט לַ ַּמלְ ָא ְך ַה ָּמוֶ ת‪ ,‬דְּ ׁ ָש ַחט לְ ׁשוֹ ֵחט‪ ,‬דְּ ׁ ָש ַחט לְ תוֹ ָרא‪ ,‬דְּ ׁ ּ ָש ָתה לְ ַמיָ א‪,‬‬ ‫דְּ כָ ָבה לְ נו ָּרא‪ ,‬דְּ שָׂ ַרף לְ חו ְּט ָרא‪ ,‬דְּ ִה ָּכה לְ כַ לְ ָ ּבא‪ ,‬דְּ נָ ׁ ַש ְך לְ ׁשוּנְ ָרא‪ ,‬דְּ ָאכְ לָ ה לְ גַ ְדיָ א‪,‬‬ ‫דְּ זַ ִ ּבין ַא ָ ּבא ִ ּב ְת ֵרי זוּזֵ י‪.‬‬ ‫ַחד ַ ּג ְדיָ א‪ַ ,‬חד ַ ּג ְדיָ א‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬לפי איזה סדר מופיעות הדמויות בשיר?‬ ‫‪ .2‬בשיר מופיעה שרשרת אירועים‪ .‬מה משותף לאירועים האלה?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מי נענש על לא ָעוֶ ול בכפו?‬ ‫ב‪ .‬את מי‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא מסמל?‬ ‫רוע?‬ ‫‪ .4‬כיצד מדגים הפיוט את הרעיון שיש שופט עליון ויש גמוּל על ַ‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע החליטו עורכֵ י ההגדה לשלֵ ב את הפיוט "חד גדיא" בסיום ההגדה?‬ ‫‪ 268‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫יום הזיכרון‬ ‫לשואה ולגבורה‬ ‫"אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה "‬

‫(שיר הפרטיזנים)‬

‫מּוב ָאה משירו של המשורר הצעיר הירש גְ ליק‪ .‬הוא כתב השיר בגטו וילנה‪ .‬הירש גליק ברח‬ ‫המשפט הוא ָ‬ ‫מהגטו והצטרף ללוחמים היהודים שפעלו נגד הנאצים וחיו ביערות‪ ,‬כעבור זמן מה נתפס על ידי הנאצים‬ ‫ונרצח‪ .‬השיר הפך להמנון הלוחמים היהודיים‪.‬‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪269‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ביום השואה מזכירים את הסבל הבלתי יתואר של‬ ‫היהודים בשואה‪ .‬מזכירים גם את גבורת ההתנגדות‬ ‫לכובש הנאצי בארצות אירופה‪ .‬במדור תמצאו מבט על‬ ‫חיי ילדים בשואה כפי שמשתקף בסיפור "מרים אמא‬ ‫קטנה" מאת פרדריקה מזיא‪ ,‬ובסיפור "אולי גם בשבילך‬ ‫כוכב‪ ,‬אדוני?" שמספר על אות הקלון‪ ,‬הטלאי הצהוב‪,‬‬ ‫שהיהודים נדרשו להצמיד לשרוול או לדש הבגד‪.‬‬ ‫••על הרגשתם ועל מחשבותיהם של הילדים שצוו לשאת‬ ‫את הטלאי‪ ,‬תקראו בקטעי יומנים שכתבו‪.‬‬ ‫••על מלחמתם של בודדים וקבוצות בכובש הנאצי תקראו‬ ‫במאמר "הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי"‪ .‬גם הכתבה‬ ‫מאת שגיא כהן "חיי פרטיזן יהודי" עוסקת בנושא‪ .‬נלמד‬ ‫את "המנון הפרטיזנים" מאת הירש גליק‪.‬‬

‫אנדרטת זיכרון‬ ‫ללוחמי גטו ורשה ביד ושם‬

‫‪ 270‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הנאצים חוקקו את החוק שלהלן‪ ,‬בכל מדינה שכבשו‪:‬‬

‫חוק סימון יהודים‬ ‫באזור הכיבוש הגרמני‬ ‫כל היהודים והיהודיות‪ ,‬השוהים באזור‬ ‫הכיבוש ועברו את שנתם העשירית‪,‬‬ ‫חייבים‪ ,‬החל ב־‪ 1‬בדצמבר ‪,1939‬‬ ‫לשאת על השרוול הימני של הלבוש‬ ‫ובבגד העליון סרט לבן עם מגן דוד‬ ‫ברוחב של לפחות ‪ 10‬ס"מ‪.‬‬ ‫את הסרטים הללו חייבים‬ ‫היהודים והיהודיות להשיג בעצמם‬ ‫ולסמנם בסימן ההיכר האמור‪ .‬כל העובר‬ ‫על הוראה זו ייענש במאסר‪.‬‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪271‬‬

‫מרים אמא קטנה ‪/‬‬

‫מרים פרדריקה מזיא‬

‫נאמר כי שמה היה מרים‪ .‬את שמה הנכון איני זוכרת עוד‪ .‬כי הרבה שנים עברו מאז‬ ‫ראיתיה‪ .‬ואולי נקרא לה מרים גם ִמ ָט ַעם זה ששם אחיה הקטן היה משה (זאת אני‬ ‫זוכרת בוודאי!)‪ .‬ובכן‪ ,‬משה ומרים‪ ,‬אח ואחות‪ .‬כמשה שמסופר עליו בתורה כי הוא‬ ‫הוציא את עם ישראל משבי מצרים‪ ,‬ובצאתם יצאה מרים‪ ,‬אחותו של משה‪ ,‬בתופים‬ ‫ובמחולות לפני המחנה‪.‬‬ ‫ודאי זוכרים אתם גם זאת מסיפורי המקרא‪ ,‬שבימים ההם‪ ,‬כאשר היהודים התגוררו‬ ‫במצרים‪ ,‬גזר עליהם פרעה‪ ,‬מלך המצרים‪ ,‬כל מיני גזרות רעות‪ .‬ולבסוף ציווה כי כל‬ ‫בן זכר יהודי אשר ייוולד יושלך למי היאור הגדול של מצרים‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר נולד משה‬ ‫רבנו‪ ,‬הסתירה אותו אמו כמה חודשים מעין השוטרים המצרים‪ .‬וכאשר גדל מאוד‪,‬‬ ‫והיא לא יכלה עוד להסתירו‪ ,‬לקחה האם תיבת גומא וציפתה אותה בזפת ושמה‬ ‫את התיבה בסוּף אשר על שפת היאור‪ .‬מה עשתה מרים‪ ,‬אחותו של משה התינוק?‬ ‫עמדה גם היא על שפת היאור‪ ,‬אך מרחוק‪ :‬לראות מה ייעשה לאחיה‪ .‬וכשראתה כי‬ ‫עמה‬ ‫ּ‬ ‫לבה לקחת את הילד‬ ‫בת פרעה באה לרחוץ ביאור‪ ,‬נתקרבה אליה ודיברה על ּ‬ ‫בביתה‪ ,‬וכך הצילה את אחיה ממוות‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ולגדלו‬ ‫כל זה קרה למשה ולמרים שבתורה‪ .‬ועתה אספר אני לכם על מרים ומשה שלי‪.‬‬ ‫גם אלה הילדים חיו בימים קשים לעם ישראל‪ .‬באחת המדינות הגדולות‪ ,‬בגרמניה‪,‬‬ ‫תפס את השלטון איש רע ואכזר‪ .‬וגם הוא‪ ,‬כפרעה המצרי‪ ,‬רצה להשמיד את כל‬ ‫היהודים‪ .‬הוא הקים לו צבא גדול‪ ,‬מאומן היטב‪ ,‬שמילא בחריצות את פקודות‬ ‫השליט‪ .‬ואז יצא הצבא‪ ,‬בפקודת אדונו‪ ,‬לכבוש ארצות אחרות‪ ,‬ובכל מקום שנכנס‬ ‫אליו הצבא‪ ,‬בכל הערים והעיירות הנכבשות‪ ,‬היו החיילים מתפרצים לבתים‬ ‫ומוציאים את היהודים מתוכם‪ ,‬מכַ נסים את כולם למקום אחד‪ ,‬וכאן היו יורים‬ ‫בהם וממיתים את כולם‪.‬‬ ‫ֵאימה נפלה אז על היהודים במדינת פולין‪ ,‬שנכבשה על ידי הגרמנים‪ .‬בצערם הרב‬ ‫התפללו לאלוהים לישועה‪ .‬הם גם ניסו לבוא בדברים עם שכניהם הגויים וביקשו‬ ‫להסתתר אצלם‪ .‬אבל גם כאשר לב הגויים לא היה קשה כל כך‪ ,‬לא רצו להסתכן‪,‬‬ ‫כי הגרמנים היו עונשים כל מי שהסתיר יהודים‪ .‬וכך היו היהודים עזובים לנפשם‪,‬‬ ‫שרויים בפחד יומם ולילה‪ ,‬ללא מקום להסתתר בו ולברוח אליו‪.‬‬ ‫באחת העיירות האלה גרו ההורים של מרים ומשה‪ .‬כמה פעמים הצליחו הם‬ ‫וילדיהם להינצל מפני החיילים הגרמנים‪ ,‬והיו מסתתרים במרתף שבביתם‪ .‬אך‬ ‫בחשכת־הלילה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬פעם אחת קרה הדבר‪ ,‬שהחיילים נכנסו לעיירה פתאום ֶ‬ ‫והיהודים לא הרגישו כלל בבואם ולא הספיקו להתחבא בעוד זמן‪ .‬לפתע התפרצו‬ ‫הגרמנים לבתים‪ ,‬הוציאו את היהודים ממיטותיהם‪ ,‬וכפי שעמדו ‪ -‬בכותנות‬ ‫ובפיז'מות ‪ -‬גירשו אותם לשדה‪.‬‬

‫‪ 272‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אמא של מרים הספיקה להלביש לה מעיל‪ ,‬כדי שלא תסבול מן הקור ששרר בלילה‬ ‫ההוא‪ .‬גם את משה הקטן‪ ,‬תינוק בן חצי שנה‪ ,‬תפסה מהר והוציאה אותו ממיטתו‪,‬‬ ‫עטוף בשמיכה שהיה מכוסה בה‪.‬‬ ‫החיילים הריצו אותם מהר־מהר‪ ,‬עד שהגיעו למגרש גדול שליד היער‪ .‬מיד ראו‬ ‫היהודים כי המגרש נשמר על ידי גרמנים רבים‪ ,‬ובידי כולם רובים ומקלעים‪ ,‬וברור‬ ‫היה כי הם מתכוננים להרוג את כל היהודים שהובאו לכאן‪.‬‬ ‫אמא של מרים משכה אליה את בתה הקטנה ולחשה לה‪" :‬מירי‪ ,‬בתי! קחי את‬ ‫משה ותנסי לברוח עמו‪ .‬את קטנה‪ ,‬ואולי לא ירגישו בך בחושך‪ ...‬תשמרי על אחיך‪,‬‬ ‫ואלוהים יהיה בעזרך‪ ...‬רוצי‪ ,‬בתי‪ ,‬היער קרוב והוא יסתיר אותך‪ ...‬אולי תפגשי‬ ‫אנשים טובים‪ ,‬שירחמו על יתומים ויעזרו לך‪ ...‬רוצי‪ ,‬בתי הקטנה!"‬ ‫לקחה מרים מידי אמה את משה והתחילה לרוץ‪ .‬קשה היה לה‪ .‬השמיכה של משה הכבידה‬ ‫עליה‪ .‬אך היא אימצה את אחיה הפעוט אל לבה ורצה ככל אשר יכלה‪ .‬הנה כבר קרוב‬ ‫היער‪ ...‬עוד קצת‪ ...‬רק עוד רגע עליה לרוץ‪ ,‬והעצים הגדולים יסתירו אותה‪ ...‬מאחוריה‬ ‫שמעה יריות‪ .‬ורועדת מפחד הוסיפה לרוץ מהר‪ ,‬מהר‪ ...‬היא לא הרגישה באבן המוטלת‬ ‫על דרכה‪ ,‬נתקלה בה ונפלה‪ .‬משה פרץ בבכי‪ ,‬והיא שכבה עמו על הארץ והשתדלה‬ ‫להרגיעו‪" :‬הס‪ ,‬משה'לה‪ ,‬שקט‪ ,‬אל נא תבכה‪ ,‬שמא ישמעו אנשים רעים ויתפסו אותנו‪...‬‬ ‫שקט‪ ,‬שקט‪ ,‬משה'לה‪ ...‬עכשיו אתה ילד שלי‪ ...‬ילד טוב ששומע בקולי‪ - "...‬כך לחשה‬ ‫אל הפעוט‪ ,‬כשהיא מנענעת אותו בשמיכתו‪ ,‬עד שהוא נרגע ונרדם‪.‬‬ ‫ושוב קמה מרים‪ ,‬לקחה את אחיה הקטן בזרועותיה וצעדה הלאה‪ ,‬הלאה‪ ,‬בחשכת‬ ‫הלילה‪ ,‬בין עצים גבוהים‪ ,‬בלי לדעת לאן היא הולכת‪ .‬רגליה וידיה כאבו מאוד‪ .‬בעמל‬ ‫רב נשאה את צרורה הכבד‪ .‬שעות על שעות הלכה כך‪.‬‬ ‫היה כבר יום בהיר כאשר התקרבה לאיזה כפר פולני וראתה איכרה עומדת בחצר‬ ‫ביתה‪ .‬האישה הזרה ריחמה על הילדה ונתנה לה ספל חלב חם‪ ,‬ומרים השקתה את‬ ‫אחיה‪ ,‬ואת השארית שתתה בעצמה‪ .‬לאחר שנחה מעט והתחזקה‪ ,‬המשיכה בדרכה‪.‬‬ ‫הלוא אמא צוותה עליה להתרחק מן המקום‪ ,‬לרוץ הרחק־הרחק‪...‬‬ ‫כך עברה דרך ארוכה־ארוכה‪ .‬עור רגליה היחפות נסדק ונפצע‪ .‬מעילה התלכלך משכיבה‬ ‫על האדמה‪ .‬שערה השחור היה פרוע ‪ -‬לא מסורק‪ ,‬ופניה שחורים‪ ,‬מלוכלכים מאבק‬ ‫הדרך‪ .‬מזמן לזמן נמצאו על דרכה אנשים רחמנים‪ ,‬שנתנו לה מעט חלב או פת לחם‪,‬‬ ‫ובזה קיימה את נפשה ואת נפש משה הקטן‪ .‬חלש היה מאוד ולא יכול ללעוס את‬ ‫הלחם‪ ,‬והיתה מרים לועסת קודם את הלחם בפיה עד שנהפך לדייסה‪ ,‬ואז האכילה‬ ‫את אחיה‪ .‬כשהיתה עייפה מאוד‪ ,‬היתה שוכבת על הארץ ולוחצת את משה אל לבה‪.‬‬ ‫מאוד דאגה לו‪ .‬לא עוד היה מצטחק אליה בדברה אליו‪ .‬פעמים היה בוכה בקול‬ ‫חרישי‪ ,‬בלא כוח‪ ,‬אך רוב הזמן כאילו ישן היה‪.‬‬ ‫אני פגשתי את מרים בוקר אחד‪ ,‬בלכתי לעבודה‪ .‬הייתי אז אחות־מטפלת במעון תינוקות‪,‬‬ ‫והיה עלי להגיע לשם בשעה מוקדמת‪ ,‬כדי להכין דייסה בשביל הילדים המובאים למעון‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪273‬‬

‫על ידי אמותיהם‪ ,‬בלכתן לעבודתן‪ .‬על כן מיהרתי מאוד‪ .‬אך בכל זאת נעצרתי למראה ילדה‬ ‫קטנה העומדת דומם‪ ,‬נשענת אל קיר הבית‪ .‬התכופפתי אליה וליטפתי את ראשה הפרוע‪.‬‬ ‫ מה את עושה כאן‪ ,‬ילדה? ‪ -‬שאלתי‪.‬‬‫היא הסתכלה בי בעיניים גדולות‪ ,‬שחורות‪ ,‬עצובות מאוד־מאוד‪ ,‬ולא ענתה דבר‪ .‬רק‬ ‫צרורה‪ .‬פתחתי את השמיכה וראיתי את הילד הרך העטוף בה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הושיטה לי את‬ ‫לקחתי את שניהם למעון‪ .‬מהר־מהר בישלתי דייסה ונתתי צלחת גדולה למרים‪ .‬אך‬ ‫היא לא רצתה לאכול‪" .‬קודם תתני למשה‪ ",‬ביקשה‪" ,‬הוא ודאי רעב מאוד!" אולם משה‬ ‫הקטן היה כבר חלש כל כך‪ ,‬שלא יכול עוד לאכול‪ ,‬לא יכול להניע את שפתיו‪ ,‬חולה היה‬ ‫מאוד‪ .‬טיפות־טיפות שפכתי אל פיו‪ ,‬ומרים עמדה על ידי ודיברה אליו‪:‬‬ ‫ משה‪ ,‬משה'לה‪ ,‬תאכל‪ ,‬זה טוב‪ ...‬תאכל נא‪ ,‬משה'לה‪...‬‬‫באה הרופאה ובדקה את שני הילדים ‪ -‬את משה ואת מרים‪ .‬היא מצאה כי שניהם‬ ‫חלשים מאוד‪ .‬ולמשה היה חום גבוה‪ .‬מרים לא רצתה לזוז ממנו‪ .‬רק כאשר הבטחנו לה‬ ‫שנטפל בו יפה ונעשה הכול כדי שיבריא‪ ,‬הסכימה‪ ,‬סוף־סוף‪ ,‬לשבת אל השולחן לאכול‪.‬‬ ‫אך בו ברגע שישבה על הכיסא‪ ,‬גם בטרם הספיקה לאחוז בכף‪ ,‬עצמה את עיניה ונרדמה‪.‬‬ ‫שנתה הפשטתי אותה וחבשתי‬ ‫ּ‬ ‫לקחתי אותה על הידיים והשכבתיה במיטה‪ .‬תוך כדי‬ ‫את פצעיה‪ ,‬והיא לא הרגישה דבר‪ .‬כל כך היתה עייפה‪...‬‬ ‫הרופאה הזריקה למשה תרופות שונות‪ .‬לרגעים טיפטפנו לפיו כמה טיפות של חלב‪ .‬‬ ‫רחצנו אותו‪ ,‬נשאנו אותו על ידינו‪ ,‬ובלבנו תפילה כי נצליח להציל אותו‪.‬‬ ‫מרים ישנה יום ולילה רצופים‪ ,‬בלי הפסק‪ .‬רק למחרת התעוררה‪ .‬אך ברגע שפקחה את‬ ‫עיניה התבוננה סביב וקפצה מעל המיטה בצעקה‪" :‬איה משה?"‬ ‫"הנה הוא‪ ",‬הרגעתיה‪" ,‬ישן הוא במיטה שעל־ידך‪ ,‬ילדונת‪".‬‬ ‫היא חיבקה אותי בזרועותיה הרזות‪ ,‬נלחצה אלי והסתכלה בילד השוכב במיטה הנקייה‪,‬‬ ‫ואחרי כן גם בי‪ ,‬ולחשה‪:‬‬ ‫"אמא לא תכעס עלי‪ ,‬כי לא שמרתי עליו? נכון‪ ...‬נכון‪ ,‬שהוא כבר בריא?"‬ ‫"לא‪ ,‬חמודה‪ ,‬אמך לא תכעס עלייך‪ ...‬משה יבריא‪ .‬שמרת עליו יפה!"‬ ‫שנים הרבה עברו מאז‪ .‬מירי הקטנה שלי היתה יכולה כבר להיות אמא טובה ומסורה‬ ‫לילדיה־היא‪ ...‬ומשה‪ ,‬אילו זכה‪ ,‬יכול היה להיות עכשיו בחור מבוגר‪ ,‬חייל‪ ,‬אולי אלוף‬ ‫בצבא ההגנה לישראל‪ ,‬איכר בנגב‪ ,‬ואולי איש מלומד?‬ ‫אבל יד החיילים הגרמנים הרעים השיגה אותם‪ ,‬גם במקומם החדש‪ ,‬והמיתה את‬ ‫שניהם‪ .‬הם מתו כמו רבים‪ ,‬רבים מילדי ישראל בימי המלחמה הנוראה‪ ...‬רק בלבי חי‬ ‫זכרם של האח הקטן ואחותו‪ ,‬הילדה שהיתה לו לאם‪...‬‬ ‫(מתוך‪ :‬חברי הקטנים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד)‬

‫מגיבים ומשתפים‬

‫ספרו זה לזה על הרגָ שות ועל המחשבות שהוא עורר אצלכם‪.‬‬ ‫הסיפור נוגע לַ לֵ ב‪ְ ּ .‬‬

‫‪ 274‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אולי גם בשבילָך כוכב‪ ,1‬אדֹוני? ‪/‬‬

‫אידה ווס‬

‫עילה‪,‬‬ ‫היום זו הפעם הראשונה שרחל נאלצת ללכת לבית הספר עם כוכב צהוב על ְמ ּ‬ ‫ובמרכּ זוֹ כתוב "יהודי"‪ ,‬כך שכּ ל אחד יוכל לראות שהיא יהודייה‪.‬‬ ‫כוכב צהוב גדול ֶ‬ ‫הגרמנים דורשים זאת‪ ,‬והיא חושבת שזה נורא‪ .‬אתמול בערב לא עשׂ תה אמא דבר‪,‬‬ ‫רק תפרה כוכבים‪.‬‬ ‫ודבריה אפילו הצחיקו‪...‬‬ ‫ָ‬ ‫"אני כבר רואה כוכבים ביום‪ ",‬אמרה אמא‪,‬‬ ‫תא ֲחרו לבית הספר‪".‬‬ ‫שמלית‪ ",‬אומר אבא‪" .‬בואו‪ ,‬הזדרזו‪ ,‬שלא ַ‬ ‫לח ַ‬ ‫"אני ֲאלַ ווֶ ה ֶאתכן ַ‬ ‫הם לובשים את מעילֵ יהם‪ .‬כמה גדול הכוכב של אסתר‪ ,‬אפילו גדול ִמ ֶשלה‪" .‬זה רק‬ ‫נראה כך‪ ",‬מסביר אבא‪" .‬לאסתר גוף קטן כזה ולכן נראה הכוכב שלה גדול יותר‪".‬‬ ‫שמלית הם ַמבחינים באנשים רבים העוֹ נדים כוכבים‪ְּ ,‬כ ֶשלהם‪ ,‬אנשים גדולים‬ ‫לח ַ‬ ‫קרוב ַ‬ ‫וקטנים‪" .‬כולם יהודים‪ ",‬אומר איש ֵזקן‪" .‬אתמול עוד לא ידעתי שהם יהודים‪ ,‬אף על‬ ‫פי שהיתה לי הרגשה כזאת‪".‬‬ ‫מתחת לַ זרוֹ ע ולא על הכוכב‪ ",‬מסביר אבא‪.‬‬ ‫"את פשוט צריכה להחזיק את הילקוט שלך ַ‬ ‫ַ‬ ‫ורחל ַמסמיקה‪ .‬הנה‪ ,‬אבא גילה שהיא מנַ סה להסתיר את הכוכב‪.‬‬ ‫להתרגל לזה מהר יותר‪.‬‬ ‫"זה קשה‪ ,‬אבל אם לא תחביאי עכשיו את הכוכב‪ ,‬תוכלי ִ‬ ‫כה את כל הכוכבים שבעולם‪".‬‬ ‫כשהמלחמה תסתיים‪ ,‬נדליק מדוּרה גדולה ונזרוק לתוֹ ּ‬ ‫סריח‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"זה בטח יַ‬

‫כוכב‪ - 1‬כינוי לטלאי הצהוב‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪275‬‬

‫יח כשלבשתי את המעיל‪".‬‬ ‫בר ַ‬ ‫"הרגשתי ֵ‬ ‫מסריח כבר עכשיו‪ ",‬אומר לֵ יאוֹ ‪ִ .‬‬ ‫ַ‬ ‫"זה‬ ‫החשמלית מתקרבת‪ ",‬קורא אבא‪.‬‬ ‫"ילדים‪ַ ,‬‬ ‫עליה לעלות לחשמלית בפעם הראשונה עם הכוכב‬ ‫ָ‬ ‫הנה‪ ,‬עכשיו זה עומד לקרוֹ ת‪.‬‬ ‫המכוער‪.‬‬ ‫"נא להיכּ נס פנימה!" קורא הנהג‪" .‬הנה מגיע עכשיו האביב האמיתי לחשמלית שלי‪.‬‬ ‫ילדים בנַ רקיסים צהובים על המעיל‪ .‬איל ּו יכולתי גם אני לענוֹ ד אחד‪"...‬‬ ‫מוחאים כפיים‪ ,‬כמו בתיאטרון‪ .‬היא אינה מבינה‬ ‫בתוך החשמלית‪ ,‬רבים מהנוסעים ֲ‬ ‫להשתחווֹ ת‪ ,‬זה לכבודכם‪ ,‬לכבוד הכוכבים שלכם‪".‬‬ ‫שום דבר‪ .‬מישהו נוגע בה‪" .‬צריך ִ‬ ‫היא לא ְמ ִעזָ ה לזוּז‪ .‬מה קורה? האם האנשים מוֹ חאים כפיים לכוכב הצהוב הגדול‬ ‫הזה?‬ ‫הילדים מביטים זה בזה‪.‬‬ ‫"הם מוחאים לנו כפיים‪ ",‬קורא ליאוֹ והוא משתחווה לקהל‪" ,‬תודה רבה‪ ,‬רבּ וֹ תי‪ ,‬תודה‬ ‫רבה!"‬ ‫יש אנשים שאינם ִמצטרפים למחיאות הכפיים‪ .‬הם מביטים לְ ָפנים‪ .‬ליאוֹ פונה ֲאליהם‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫בשבילך כוכב‪ ,‬אדוני?"‬ ‫"גברתי‪ ,‬גם ַאת רוצה כוכב? מחר אביא לך אחד‪ .‬אולי גם‬ ‫ִ‬ ‫"תסתלק מכאן‪ ,‬יהוּדוֹ ן‪ ",‬אומר האיש‪ ,‬ולאישה שיושבת על ידו הוא אומר‪" :‬כבר אי‬ ‫לדכא את היהודים האלה‪ ,‬לא את הגדולים ולא את הקטנים‪".‬‬ ‫אפשר ַ‬ ‫(מתוך‪ :‬מישהו לפני ומישהו מצדדי מאת אידה ווס;‬ ‫תרגום‪ :‬תמי דבס ויוסיפינה וֹוס)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬באילו מקומות מתרחשות השיחות בסיפור?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מדוע ליווה האב את הילדים?‬ ‫‪ .3‬מדוע התביישה רחל מאביה על שהסתירה את הטלאי הצהוב? מה אמרה?‬ ‫‪ .4‬במה שונה תגובתה של רחל מתגובתו של ליאו לענידת הטלאי הצהוב?‬ ‫‪ .5‬לא כל הנוסעים הלא יהודים בחשמלית הגיבו באותו אופן‪ .‬תארו את התגובות‬ ‫השונות‪.‬‬ ‫‪ .6‬במצבים קשים נוטים בני אדם להתבדח כדי להקל על מתח ועל פחד‪.‬‬ ‫איך רואים זאת בסיפור?‬

‫‪ 276‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הט ַלאי הצהוב מּפי ילדים‬ ‫על ְ‬ ‫הצו שהאוכלוסייה היהודית בווילנה חייבת ללבוש טלאים‪.‬‬ ‫"‪ 8‬ביולי‪ .‬יצא ַ‬ ‫מלפנים ומאחור ‪ -‬עיגול צהוב ובתוכו האות ‪ -‬יהודי‪ .‬זמן רב לא יכולתי ללבוש את‬ ‫הטלאי‪ ,‬לא מפני שיגלו כי אני יהודי‪ ,‬אלא מפני שהדבר כאב לי‪ .‬התביישתי בחוסר־‬ ‫האונים שלנו ‪ -‬יכסו אותנו מכף רגל ועד ראש בטלאים‪ ,‬ואנחנו לא נוכל לעשות‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫כאב לי מפני שלא ראיתי שום מוצא‪ .‬כעת אנחנו כבר לא שמים לב לטלאים‪ .‬איננו‬ ‫מתביישים בטלאים‪ .‬יתביישו בהם אלה שהדביקו אותם עלינו‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מיומנו של נער יהודי בווילנה מאת יצחק רודאשבסקי)‬

‫להבליט אותם‬ ‫לתפוֹ ר מגן דוִ ד צהוב על בגדיהם העליונים‪ ,‬כדי ַ‬ ‫יהודי הוּנגַ ריה ִה ַ‬ ‫"כל ֵ‬ ‫צטו ּו ּ‬ ‫בכיתתי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שפלה הזאת פגעה והרגיזה אותי מאוד‪ .‬הייתי היהודי היחיד‬ ‫הה ָּ‬ ‫וּלבוֹ דד אותם‪ַ .‬‬ ‫הטלאי הצהוב‪".‬‬ ‫ולא בלב שקט הלכתי לבית הספר ביום הראשון שבּ וֹ ָענדתי את ְ‬ ‫משה ס'‪ ,‬בן ‪ ,17‬הונגריה‬

‫הקלוֹ ן' על בגדינו העליונים‪ִ ,‬מצד שׂ מאל‪ .‬הטלאי היה מגן‬ ‫"נֶ ֱאלַ צנ ּו לענוֹ ד את 'אות ָ‬ ‫דוִ ד‪ ,‬ועליו המילה 'יהודי'‪".‬‬ ‫משה פ'‪ ,‬בן ‪ ,16‬הולנד־בלגיה‬

‫ּמבי‪ .‬אסור היה‬ ‫להזדהות בפו ֵ ּ‬ ‫המחייבות את כל היהודים ִ‬ ‫ַ‬ ‫"מהר מאוד נִ תלו מודעות‬ ‫ָ‬ ‫חייך‬ ‫מפתח ביתו בלי סרט על הזרוֹ ַע ועליו מגן דוִ ד‪ .‬גם אז לא היו‬ ‫ליהודי לצאת ֶּ‬ ‫לסלק את השלג או‬ ‫בטוחים‪ :‬כל גרמני היה עלוּל לתפוס אותך פתאום ולגרוֹ ר אותך ַ‬ ‫לעתים קרובות גילח ּו שְׂ ערן של‬ ‫שפלה‪ִ ,‬‬ ‫לצחצח מגפיים של נַ אצים‪ .‬וכדי להוסיף ַה ּ ָ‬ ‫שהרשו להן לחזור למשפחוֹ ֵתיהן‪".‬‬ ‫נערות‪ ,‬לפני ִ‬ ‫קיטי‪ ,‬בת ‪ ,13‬פולין‬

‫שצר‬ ‫"אנשים שהלכו לעבודה הביטו בנו מתוך השתתפוּת בצער‪ .‬מתוך פניהם ראית ַ‬ ‫הצ ֲעקני דיבר בעד‬ ‫הטלאי הצהוב ַ‬ ‫להם שאינם יכולים להציע לנו נסיעה במכוניתם; ְ‬ ‫עצמו‪".‬‬ ‫אנה‪ ,‬בת ‪ ,13‬גרמניה־הולנד‬ ‫מּבעד לעינינו ‪ -‬ילדים חֹווים את השואה)‬ ‫(מתוך‪ַ :‬‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪277‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו אחת מהשאלות‪:‬‬ ‫‪ .1‬קראו בקול רם רק את המשפטים המביעים את הרגשתם של הנערים והנערות‬ ‫כשנצטוו לשאת טלאי צהוב‪.‬‬ ‫‪ .2‬למה התכוון יצחק כשכתב‪" :‬איננו מתביישים בטלאים‪ .‬יתביישו אלה שהדביקו‬ ‫אותם עלינו‪".‬‬ ‫‪ .3‬שערו‪ :‬א‪ .‬מה היה הסיכון בענידת טלאי צהוב?‬ ‫ב‪ .‬מה היה הסיכון באי־ענידתו?‬

‫משלוח של יהודים מגטו ורשה למחנות הריכוז‬

‫‪ 278‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫כדי להבין את הקטע נסביר מהו "גֶ טוֹ "‪ .‬גטו הוא שכונה מוקפת שטח מוקף בחומה בתוך‬ ‫העיר‪ .‬שומרים מצוידים בנשק מוצבים סביבו כדי למנוע בריחה‪ .‬בכל מדינה באירופה‬ ‫שהגרמנים הנאצים כבשו‪ ,‬הם קיבצו והעבירו את כל יהודי העיר ויהודי הישובים הקטנים‬ ‫שמסביבה אל הגטו‪ .‬היהודים עבדו בגטו בבתי מלאכה עבור הגרמנים וקבלו בתמורה מנת‬ ‫מזון בלתי מספקת‪ .‬הם גרו בצפיפות רבה וסבלו מרעב ומחלות‪.‬‬

‫לימוד תורה בגטו וארשה שבפולין בתקופת השואה‬ ‫ר' אליעזר אונגר מספר‪:‬‬ ‫" ‪...‬עם כל העוני והמצוקה‪ ,‬הייתה ַ ּב ֲחלָ לוֹ של הגטו ַה ׁ ְש ָר ַאת "שבת ַמלְ ְּכ ָתא"‪ .‬הפנים‬ ‫הרעבים וְ ַה ְשחו ִּפים‪ ,‬העיניים הבהולות וְ ַה ְטרוּפוֹ ת של יושבי הגטו‪ ,‬הבגדים‪ ,‬בגדי חול‬ ‫מרו ָּּפשים וּמזוהמים‪ .‬מעטים יכלו להחליף בגדי חול ְ ּב ִבגְ ֵדי שבת ‪ -‬ואף על פי כן‬ ‫השבת נִ ֶּכ ֶרת‪.‬‬ ‫בבית אחד‪ ,‬חצר בתוך חצר וחדר לְ פנים מחדר‪ ,‬בחדר סמוּי מכל עין‪ ,‬התפללתי בליל‬ ‫שבת‪ .‬היה זה מניין של חסידי גור‪ .‬כפי שסיפר לי בעל הבית‪ ,‬אלה הם בחורים היושבים‬ ‫סגורים ומסוגרים מיום כניסת הנאצים לוורשה‪ .‬התבודדו מן החיים‪ ,‬וקול תורה לא‬ ‫פסק בחללו של אותו חדר גם בימי הגטו‪ .‬שמותיהם אינם מופיעים ברשימת הגטו‬ ‫של הנאצים‪ .‬שוחים הם בים התלמוד ושוכחים את ים צרותיו של ישראל‪ ,‬עולמם‬ ‫עולם התורה‪ ...‬עם כל הגזירות לא פשטו צורתם‪ ,‬אותן הפנים מגודלי פאות וזקן‪.‬‬ ‫יש להם תומכים המכניסים להם לחם וכף תבשיל חם‪ ...‬במחיצתם של אלה שכחתי‬ ‫שאני נמצא בגטו מוקף חומות‪"...‬‬ ‫הלל זיידמן מספר‪:‬‬ ‫"ביקרתי היום ביקור מוזר בעולם שמתחת לאדמה‪ .‬בבוקר באו אלי שני צעירים‪...‬‬ ‫אלב ִקי ‪ ...35‬ובכן‪ ,‬בחמישה‬ ‫ואמרו לי כי היום בחמש אחה"צ תהיה פגישה ברחוב נָ ֶ‬ ‫רגעים לפני חמש אני מגיע לשער הבניין בנאלבקי ‪ .35‬בחור צעיר בכובע יהודי עומד‬ ‫בשער ו ְּמחכה‪ .‬הוא צועד קדימה ואני אחריו‪ .‬אנו נכנסים לחדר בקומה הראשונה‪.‬‬ ‫היה שם בית מדרש‪ .‬משם עברנו לחדר סמוך ובו תנור‪ .‬מורה הדרך שלי נכנס לתנור‬ ‫ונעלם‪ .‬אני נשאר עומד בחוץ‪ .‬מיד נשמע הקול‪ :‬בוא! אני זוחל ונכנס אחריו לתנור‪.‬‬ ‫שם נמצא פתח המוליך למרתף‪ .‬אני יורד בסולם של חבלים ַמ ָטה מטה‪ ,‬אין סוף לדבר‪.‬‬ ‫לבסוף עומדות רגלי על הקרקע‪ .‬מביט אני סביבי ורואה אולם ְמרוּוָ ח נקי ומואר באור‬ ‫מקרשים וּמרחוק נישא אלי כקול מקהלה נאה‪ ,‬והניגון מוכר‬ ‫החשמל‪ ,‬שולחן ארוך ָ‬ ‫ומשתאה‪ .‬במקום להסביר לי דבר‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫לי יפה‪ ,‬קול ניגונם של לומדי תורה‪ .‬שומע אני‬ ‫התנָ ִאים שהיו לומדים‬ ‫מכניסים אותי‪ ,‬ומה שעיני רואות שם מזכיר לי את תיאור ַ‬ ‫תורה במערות לפני מאות רבות בשנים‪ ,‬אלא שלנגד עיני המציאות כמו שהיא‪ ,‬אמת‬ ‫לאמיתה‪ .‬מסביב לשולחן הארוך יושבים לפני ספרי הגמרא הפתוחים כ־‪ 20‬בחורים‬ ‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪279‬‬

‫ולומדים בחשק‪ ,‬בעיון ובכל ההתלהבות הם עומדים במסכת נדרים דף נב‪ ...‬הפנים‬ ‫חיוורות‪ ,‬העיניים מנצנצות בברק ‪ ...‬הם שקועים ראשם ורובם בעולם אחר‪ .‬בחורים‬ ‫אלה נשארו רובם בלי הורים‪ ,‬בלי משפחה ואף בלי רב"‪.‬‬ ‫(העדויות מתוך אתר דעת)‬

‫יהודים לומדים תורה בגטו‬

‫קוראים ומגיבים‬

‫שתפו זה את זה במחשבות וברגשות שהתעוררו אצלכם במהלך קריאת הקטע‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫מהעדוּת הראשונה ומהעדות השנייה?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ . 1‬מה אפשר לדעת על מצוקת היהודים ַ ּבגֶ טוֹ‬ ‫‪ .2‬מה אפשר ללמוד מן הקטע על החדר שבו למדו תורה בגטו?‬ ‫‪ .3‬מה משותף בין העדות שמספר ר' אונגר לבין העדות שמספר הלל זיידמן? חשבו‬ ‫על יותר מעניין אחד‪.‬‬ ‫התנָ ִאים שחיו תחת שלטון‬ ‫‪ .4‬מדוע משווה הלל זיידמן ביו לומדי התורה בזמן ַ‬ ‫הרומאים בארץ ישראל לבין לומדי התורה בזמן השואה?‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬הסבירו את המושג‪" :‬מסירוּת נֶ ֶפש"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לפי מה מהעדויות אפשר לדעת על לומדי התורה בגטו שהם גילו מסירות נפש?‬ ‫ ענייני לשון‪h‬‬

‫בעדות הראשונה כתוב‪" :‬שוחים הם בים התלמוד"‪ .‬זהו משפט מושאל‪( .‬ראו על‬ ‫ַה ְש ָאלָ ה בעמוד ‪ )131‬הסבירו מה כוונת המשפט?‬ ‫‪ 280‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי ‪ /‬גדעון רפאל בן־מיכאל‬ ‫‪ 1‬החל מאמצע ‪ ,1942‬לאחר הכיבוש הנאצי‪ ,‬התארגנו קבוצות אזרחים במדינות‬ ‫שונות באירופה הכבושה‪ ,‬במטרה לחבל במאמץ המלחמה של הצבא הגרמני‪ .‬הם‬ ‫כונו בשם "פרטיזנים"‪ .‬הם לא היו מסוגלים להילחם בשדה הקרב פנים מול פנים‬ ‫נגד הצבא הגרמני‪ ,‬שהיה מאורגן וחזק‪ ,‬לכן הם פעלו ביחידות קטנות שהסתתרו‬ ‫ביערות‪ ,‬בביצות ובהרים‪ .‬משם יצאו לפעילות צבאית במטרה לפגוע בנקודות‬ ‫תו ְּר ָּפה של הגרמנים‪ :‬במפקדות‪ ,‬ברכבות שהובילו ציוד צבאי‪ ,‬ובעמודי הטלפון‪.‬‬ ‫יבל ּו ברכבות‬ ‫יבל ּו באספקת חשמל ומים‪ ,‬פוצצו גשרים ומסילות ברזל‪ִ ,‬ח ְ ּ‬ ‫הם ִח ְ ּ‬ ‫שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם ותקפו גרמנים מן המארב‪.‬‬ ‫‪ 2‬צעירים יהודים‪ ,‬שחיו בארצות הכיבוש הנאצי‪ ,‬שאפו אף הם להילחם בכובש‬ ‫האכזר‪ .‬הם רצו לחבור לפרטיזנים‪ ,‬אך במקרים רבים הם נתקבלו בעוינות‪ ,‬או‬ ‫שסירבו לקבלם כלל בגלל יהדותם‪ .‬הם נדרשו‪ ,‬ככל מי שרצה להצטרף לקבוצת‬ ‫פרטיזנים‪ ,‬להביא עמו נשק אישי שלא היה בנמצא בגטאות‪ .‬לכן הקימו היהודים‬ ‫יחידות פרטיזנים יהודים‪ .‬היחידות היהודיות עסקו‪ ,‬לצד הלחימה בגרמנים‪ ,‬גם‬ ‫באיתור יהודים בודדים שנמלטו אל היערות ובהצלתם‪ ,‬וכן במעשי נקמה נגד‬ ‫משתפי פעולה עם הנאצים בקרב האוכלוסייה המקומית‪.‬‬ ‫‪ 3‬לפרטיזנים היהודים היו קשיים רבים‪ :‬הלוחמה הפרטיזנית התאימה למעשה רק‬ ‫לצעירים רווקים וחזקים שיכלו להגיע ליערות ולשרוד שם בתנאים הקשים של‬ ‫מחסור וקור‪ .‬הניתוק מהמשפחה העמיד את הפרטיזן היהודי בפני בעיות קשות‪:‬‬ ‫אם יעזוב ליערות‪ ,‬מה יהיה גורל בני המשפחה‪ ,‬מי ידאג להם‪ ,‬מתי ישוב ויראה‬ ‫את בני משפחתו?‬

‫קבוצת פרטיזנים יהודים‬ ‫לאחר הניצחון‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪281‬‬

‫‪ 4‬בעוד שתנועות המחתרת נהנו ממקומות מסתור נוחים ביערות ובהרים ומתמיכה של‬ ‫האוכלוסייה המקומית‪ ,‬הפרטיזנים היהודים לא נהנו מהתנאים האלו‪ .‬האוכלוסייה‬ ‫המקומית שנאה ברובה את יחידות הפרטיזנים היהודים‪ ,‬סירבה להושיט להם עזרה‪,‬‬ ‫ולא פעם קרה שאיכרים הסגירו את הלוחמים היהודים‪ .‬חרף הקשיים ומקרים של‬ ‫כישלונות ושל אובדן חיים‪ ,‬פעלו פרטיזנים יהודים בכל ארצות אירופה הכבושות‪.‬‬ ‫(מתוך הביטאון "שמירת זיכרון השואה"‪ ,‬בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש אייבשיץ חיפה)‬

‫פרטיזנים יהודים בפעולה‬ ‫הלוחמים יצאו לְ יַ ֲע ָדם‪ ,‬תחנת רכבת המרוחקת כ־‪ 30‬ק"מ מן המחנה שלהם‪ .‬ההוראה היתה‬ ‫לחבל רק ברכבת הנוסעת מזרחה לחזית‪ .‬משהגיעו לַ י ַ​ַעד‪ ,‬בלילה‪ ,‬שכבו הלוחמים בהסתר‬ ‫וארבו לרכבת‪ .‬בתחנה היתה תכונה רבה‪ ,‬הגרמנים צרחו וירו כל הזמן לכל הכיוונים‪ .‬המשמר‬ ‫הגרמני צעד הלוך ושוב וכל הזמן בדק את המסילה‪ .‬נאלצנו לחכות לרגע האחרון לפני‬ ‫בוא הרכבת‪ ,‬כדי שהשומרים לא יגלו את המוקש שלנו‪ .‬כשראינו מרחוק את פנסי הקטר‬ ‫והבודקים מתרחקים‪ ,‬עלו במהירות שניים מחברינו על המסילה והטמינו את המוקש‪ .‬הוא‬ ‫התפוצץ כצפוי‪ ,‬והרכבת‪ ,‬על ציודה (טנקים ותותחים) ואנשיה‪ ,‬הורדה מן הפסים‪ .‬הגרמנים‬ ‫פתחו באש תופת לכל הכיוונים‪ ,‬ואנחנו ניצלנו את המהומה ומיהרנו לסגת‪ .‬למחנה הגענו‬ ‫לפנות בוקר‪ ...‬נמסר לו (למפקד) כי נפצעו ונהרגו כ־‪ 80‬גרמנים ורב היה הנזק לציוד הקרבי‪.‬‬ ‫(מתוך הספר‪ :‬הפלוגה ה־‪ 51‬מאת שרה שנר נשמית)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬את מי ְמכַ נים בשם פרטיזן?‬ ‫‪ .2‬כיצד נלחמו הפרטיזנים בנאצים?‬ ‫‪ .3‬הפרטיזנים ידעו שאין בכוחם לגרש או להשמיד את הצבא הנאצי‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע‬ ‫נלחמו בכל זאת?‬ ‫‪ .4‬כיצד התבטאה האנטישמיות אצל קבוצות פרטיזנים לא יהודיות?‬ ‫‪ .5‬במה היה שונה מצבם של הפרטיזנים היהודים ממצבם של פרטיזנים מקבוצות‬ ‫אחרות? כתבו בסעיפים‪.‬‬ ‫‪ .6‬לפי איזה היגיון בנה הכותב את הפסקה השלישית? את הרביעית?‬ ‫בחרו והסבירו זה לזה את בחירתכם‪.‬‬ ‫בעיה ופתרון • סיבה ותוצאה • השוואה • הכללה ופירוט?‬ ‫‪ .7‬קראו את הכתוב במסגרת‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מוסיף הכתוב במסגרת להבנת אופן הלחימה של הפרטיזנים?‬ ‫ב‪ .‬מה משמעות הצירופים‪ :‬א‪ .‬תכונה רבה ב‪ .‬אש תופת‬ ‫‪ 282‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫חיי פרטיזן יהודי ‪/‬‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 2‬‬ ‫ ‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫שגיא כהן‬

‫איך הופכים לפרטיזן? במקרה של טוביה ביֶ ילסקי ושני אחיו‪ ,‬לא היתה להם‬ ‫ברירה – משפחתם נרצחה והם נאלצו להימלט ליערות כדי לשרוד‪.‬‬ ‫בשלהי שנת ‪ 1941‬דהרו צבאותיו של היטלר לתוך ערבות ברית המועצות‪ ,‬כשהם‬ ‫וה ֶרג בדרכם למוסקבה‪ ,‬בירת רוסיה‪ .‬בכל אזור שכבשו הנאצים הוצאו‬ ‫זורעים הרס ֶ‬ ‫יהודים מבתיהם‪ ,‬נורו במקום או נשלחו לגטאות ולמחנות‪.‬‬ ‫שלושת האחים ממשפחת ביילסקי‪ :‬טוביה‪ ,‬עשָׂ האל וזוּס‪ ,‬החליטו להימלט אל‬ ‫היערות יחד עם יהודים נוספים‪ .‬בחורף התכסו היערות בשכבת שלג‪ ,‬והם נאלצו‬ ‫לשרוד ללא מחסה הגון וברשותם מעט מאוד אוכל שלקחו מהכפריים‪.‬‬ ‫בהדרגה החלו האחים להבין את גודל המשימה שקיבלו על עצמם‪ .‬מספר חברי‬ ‫הקבוצה היהודית ביער הלך וגדל‪ .‬היה עליהם להשיג נשק כדי להגן על עצמם ואף‬ ‫לצאת לפשיטות בכפרים הסמוכים כדי להשיג אוכל‪ .‬מבלי שתיכננו זאת מראש‪,‬‬ ‫הקבוצה היתה לקבוצה לוחמת נגד הכיבוש הנאצי‪.‬‬ ‫טוביה הפך באופן טבעי למנהיג הקבוצה‪ .‬כמי ששירת בצבא הפולני‪ ,‬לא היה מתאים‬ ‫ממנו לפקד על קבוצת הלוחמים‪ֶ .‬אחיו עשהאל וזוס מונו לסגניו‪ .‬הם החליטו לנסות‬ ‫ולהציל כמה שיותר יהודים‪ .‬הפרטיזנים של ביילסקי הפכו לארגון הצלה של ממש‪.‬‬ ‫שליחיהם סיירו בכפרים‪ ,‬בעיירות ובגטאות‪ ,‬הוציאו מהם יהודים והובילו אותם למסתור‬ ‫ביער‪ ,‬כל מי שביקש להצטרף – התקבל מיד וללא שאלות‪ ,‬גם נשים‪ ,‬זקנים וילדים‪.‬‬ ‫הביילסקים לא ויתרו גם על פעולות צבאיות‪ .‬טוביה ואחיו הכירו היטב כל שביל‬ ‫אבדות‬ ‫וכל כפר באזור‪ .‬הם חיבלו ברכבות‪ ,‬פוצצו מסילות רכבת וגשרים – וגרמו ֵ‬ ‫לצבא הגרמני‪ .‬לא פלא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהנאצים הציעו בסופו של דבר פרס בסך ‪100‬‬ ‫אלף מארקים על ראשו של טוביה ביילסקי‪ ,‬מנהיג קבוצת הפרטיזנים‪ .‬הם נאלצו‬ ‫לנדוד‪ ,‬והקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד‪ .‬היתה זו "עיר"‬ ‫של ממש‪ :‬היתה בה מרפאה‪ ,‬מאפייה‪ ,‬מטבח ובית ספר‪ֵ .‬עדר פרות סיפק חלב‪,‬‬ ‫ובכל בוקר התפללו אנשי הקבוצה בבית כנסת קטן‪ .‬היה להם אפילו ֵ ּבית כלא ובית‬ ‫משפט‪ .‬הם הפכו לקהילה שנאבקת על הישרדותה בכל יום מחדש‪.‬‬

‫סוף המאבק – אך לא סוף התלאות‬ ‫‪ 5‬בקיץ ‪ 1944‬הגיע לסיומו מאבקו של טוביה והפרטיזנים שלו‪ .‬הצבא הרוסי שעט‬ ‫במתקפה נגד הנאצים‪ ,‬ודבר לא עצר בעדם‪ ,‬עד שכבשו והחריבו את ברלין בירת‬ ‫גרמניה‪ .‬שוכני היערות של ביילסקי שוחררו‪ .‬האח האמצעי עשהאל גויס לצבא הרוסי‪,‬‬ ‫נשלח לחזית ומצא את מותו בגרמניה בשנה שלאחר מכן‪ .‬זוס וטוביה עלו לישראל‪,‬‬ ‫שם הם חוו שוב את טעם הקרב כאשר השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות‪.‬‬ ‫ סיפור הפרטיזנים של האחים ביילסקי הוא סיפור נדיר של גבורה יהודית בשואה‪.‬‬ ‫‪ 1,236‬יהודים ניצלו בזכותם‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬כתבה באתר מאקו)‬

‫הרובגלו האושל‬

‫ןורכיזה םוי ‪283‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בסיפור כתוב‪" :‬הקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד‪ .‬היתה‬ ‫זו עיר של ממש‪ ".‬כתבו סיפור קצר (כעשרה משפטים) על חיי היהודים ב"כפר‬ ‫הפרטיזנים"‪ ,‬מנקודת ראותם של חבורת ילדים שחיה שם‪.‬‬

‫ִׁשיר ַה ַּפ ְר ִט ָיז ִנים ‪/‬‬ ‫"ה ֵ ּנה דַּ ְר ִּכי ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה‪,‬‬ ‫ֹאמר‪ִ :‬‬ ‫ַאל נָ א ּת ַ‬ ‫ֶאת אוֹ ר ַה ּיוֹ ם ִה ְס ִּתיר ּו ׁ ְש ֵמי ָה ֲענָ נָ ה"‪,‬‬ ‫זֶ ה יוֹ ם נִ כְ ַס ְפנ ּו לוֹ עוֹ ד יַ ַעל וַ ָ ּיבוֹ א‪,‬‬ ‫ו ִּמ ְצ ָע ֵדנ ּו עוֹ ד יַ ְר ִעים‪:‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה!‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ַה ָּת ָמר ַעד יַ ְר ְּכ ֵתי ְּכפוֹ ִרים‪,‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה ‪ּ ְ -‬ב ַמכְ אוֹ בוֹ ת וְ יִ ּסו ִּרים‪,‬‬ ‫ו ַּב ֲא ׁ ֶשר ִט ּ ַפת דָּ ֵמנ ּו ׁ ָשם נִ ְ ּג ָרה‪,‬‬ ‫ֲהל ֹא יָ נוּב עוֹ ד עֹז רו ֵּחנ ּו ִ ּבגְ בו ָּרה‪.‬‬ ‫ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ַש ַחר ַעל יוֹ ֵמנ ּו אוֹ ר יָ ֵהל‪,‬‬ ‫ִעם ַה ּצוֹ ֵרר יַ ְחל ֹף ְּתמוֹ לֵ נ ּו ְּכמוֹ ֵצל‪.‬‬

‫הִירְׁש גְלִיק‬

‫ַא ְך ִאם‪ָ ,‬חלִ ילָ ה‪ ,‬יְ ַא ֵחר לָ בוֹ א ָהאוֹ ר –‬ ‫יס ָמה יְ ֵהא ַה ׁ ּ ִשיר ִמדּ וֹ ר לְ דוֹ ר‪.‬‬ ‫ְּכמוֹ ִס ְ‬ ‫ִ ּבכְ ַתב ַהדָּ ם וְ ָהעוֹ ֶפ ֶרת הוּא נִ כְ ָּתב‪,‬‬ ‫הוּא ל ֹא ׁ ִש ַירת ִצ ּפוֹ ר ַהדְּ רוֹ ר וְ ַה ֶּמ ְר ָחב‪,‬‬ ‫ִּכי ֵ ּבין ִקירוֹ ת נוֹ ְפלִ ים ׁ ָשרוּה ּו ָּכל ָה ָעם‪,‬‬ ‫יַ ְחדָּ ו ׁ ָשרוּה ּו וְ ֶא ְקדּ וֹ ַח ְ ּביָ ָדם‪.‬‬ ‫ֹאמר‪" :‬דַּ ְר ִּכי ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה‪,‬‬ ‫ַעל ֵּכן ַאל נָ א ּת ַ‬ ‫זֶ ה אוֹ ר ַה ּיוֹ ם ִה ְס ִּתיר ּו ׁ ְש ֵמי ָה ֲענָ נָ ה"‪,‬‬ ‫זֶ ה יוֹ ם נִ כְ ַס ְפנ ּו לוֹ עוֹ ד יַ ַעל וַ ָ ּיבוֹ א‪,‬‬ ‫ו ִּמ ְצ ָע ֵדנ ּו עוֹ ד יַ ְר ִעים‪:‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה!‬ ‫(תרגם‪ :‬אברהם שלונסקי)‬

‫הירש גליק נולד בווילנה שבליטא ב־‪ 1922‬ונרצח ב־‪ 1944‬על ידי הנאצים‪ .‬משורר‬ ‫ופרטיזן‪ .‬בהיותו נער החל בכתיבת שירים ביידיש‪ ,‬שפת אמו‪ .‬עם פלישת הגרמנים‪,‬‬ ‫נשלח לעבודת פרך במכרה ולאחר מכן‪ ,‬בראשית ‪ ,1943‬הועבר לגטו וילנה והצטרף‬ ‫ללוחמים הצעירים בארגון המחתרת‪ .‬הוא כתב את "שיר הפרטיזנים" שהפך להמנון‬ ‫תנועת הפרטיזנים היהודים‪ .‬ב־‪ 1‬בספטמבר ‪ ,1943‬בעת חיסול הגטו‪ ,‬ניסה הירש‬ ‫גליק לברוח אל הפרטיזנים ביער‪ ,‬אך נתפס בידי הגסטאפו ונשלח למחנה השמדה‪ .‬בקיץ ‪ ,1944‬כאשר החל‬ ‫הצבא האדום במתקפה על המדינות הבלטיות‪ ,‬נמלט גליק עם שמונה מחבריו הפרטיזנים‪ .‬הוא המשיך‬ ‫להילחם‪ ,‬אף שמרבית חבריו נתפסו ונרצחו‪ .‬הוא נפל בקרב נגד הגרמנים ביער בקרבת מחנה הריכוז‪.‬‬ ‫שיר הפרטיזנים תורגם לעברית ופורסם בעיתון "על המשמר" בשנת ‪.1945‬‬

‫‪ 284‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫יום הזיכרון‬

‫לנופלים במערכות ישראל‬ ‫ולנופלים במעשי האיבה‬ ‫בֹותינּו ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫״מי ֶש ֵּׁב ַרְך ֲא ֵ‬ ‫ִ‬ ‫הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ַחּיָ לֵ י ְצ ָבא ַה ֲהגַ ּנָ ה לְ יִ ְש ָׂר ֵאל‬ ‫וְ ַאנְ ֵשׁי ּכֹחֹות ַה ִּב ָּטחֹון‪,‬‬ ‫עֹומ ִדים ַעל ִמ ְש ַׁמר ַא ְר ֵצנּו וְ ָע ֵרי ֱאֹלקינו‪"...‬‬ ‫ָה ְ‬

‫(מתוך התפילה לשלום חיילי ישראל)‬

‫אנדרטת זיכרון לנופלים‬

‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪285‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••בשנת תש״ח‪ ,1948 ,‬מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬פרצה מלחמת העצמאות‪ .‬היתה זו מלחמה קשה‬ ‫ומרה ורבים היו הנופלים‪ .‬חיים גורי הקדיש להם את שיר‬ ‫פותח המדור‪.‬‬ ‫"הרעות" שבו ֵ‬ ‫••נקרא פרק מתוך הספר "אחי אחי" מאת רעיה הרניק‪,‬‬ ‫המספר מה עובר על אחיו של גיורא מרגע שנודע לו‬ ‫שאחיו נהרג בצבא‪.‬‬

‫רכב משיירות תש"ח‪ ,‬אנדרטה בדרך לירושלים‬

‫‪ 286‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫‪ £‬אנחנו מתפללים את התפילה לִ שלום חיילי ישראל בשבת לאחר קריאת התורה ו ִּבזמן‬ ‫מצוקה‪ .‬את התפילה חיבר הרב גורן זכר צדיק לברכה שהיה הרב הצבאי הראשי שנים‬ ‫אחדות לאחר קום המדינה‪.‬‬ ‫‪ £‬אם אתם מכירים חייל המשרת בצה"ל‪ .‬ספרו מה אתם יודעים על שירותו?‬

‫תפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל‬ ‫ִמי ׁ ֶש ֵּב ַר ְך ֲאבוֹ ֵתינוּ ַא ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫‪‎‬ט ֵרי ִמ ְש ֶט ֶרת יִ ְש ָר ֵאל וְ ַאנְ ׁ ֵשי ּכֹחוֹ ת‬ ‫הוּ א יְ ָב ֵר ְך ֶאת ַח ָ ּי ֵלי ְצ ָבא ַה ֲה ַג ָּנה ְליִ ְ ׂש ָר ֵאל‪ ,‬שו‏ֹ ְ‬ ‫ַה ִּביטחוֹ ן‪ָ ,‬העוֹ ְמ ִדים ַעל ִמ ׁ ְש ַמר ַא ְר ֵצנוּ וְ ָע ֵרי ֱאלֹקינוּ ‪,1‬‬ ‫ִמ ְ ּגבוּ ל ַה ְּל ָבנוֹ ן וְ ַעד ִמ ְד ַּבר ִמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬וּ ִמן ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל‪ַ 2‬עד ְלבוֹ א ָה ֲע ָר ָבה‪,‬‬ ‫ַּב ַ ּי ָּב ׁ ָשה ָּב ֲאוִ ויר ַוּב ָ ּים‪.‬‬ ‫יהם!‬ ‫יִ ֵּתן ה' ֶאת אוֹ יְ ֵבינוּ ַה ָ ּק ִמים ָע ֵלינוּ נִ ָ ּג ִפים ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫שוט ֵרינוּ וְ כֹל ְמ ִג ֵּיני ֶא ֶרץ ָק ְד ֵשנוּ ‪,‬‬ ‫ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א יִ ׁ ְשמֹר וְ יַ ִ ּציל ֶאת ַחיָ ֵלינוּ ‪ְ ,‬‬ ‫ִמ ּכֹל ָצ ָרה וְ צוּ ָקה‪ ,‬וּ ִמ ּכֹל נֶ ַגע וּ ַמ ֲח ָלה‪,‬‬ ‫יצחוֹ ן‪.‬‬ ‫יהם‪ .‬וִ ַ‬ ‫וְ יִ ׁ ְש ַלח ְּב ָר ָכה וְ ַה ְצ ָל ָחה ְּב ָכל ַמ ֲע ֵ ׂשה יְ ֵד ֶ‬ ‫יע ְּט ֵרם ְּב ֶכ ֶתר יְ ׁשוּ ָעה ְוּב ֲע ֶט ֶרת נִ ָ ּ‬ ‫יהם‪,‬‬ ‫יַ ְד ֵּבר‪ 3‬שׂ וֹ נְ ֵאינוּ ַּת ְח ֵּת ֶ‬ ‫"כי יְ יָ ֱאל ֹקיכֶ ם ַההֹלֵ ְך ִע ָּמכֶ ם‪,‬‬ ‫וִ ֻיק ַ ּים ָ ּב ֶהם ַה ָּכתוּב (דברים פרק כ‪ ,‬פסוק ד)‪ִּ :‬‬ ‫"א ֵמן"‪.‬‬ ‫ֹאמר‪ָ :‬‬ ‫יע ֶא ְתכֶ ם"‪ .‬וְ נ ַ‬ ‫לְ ִה ָּל ֵחם לָ כֶ ם ִעם אֹיְ ֵביכֶ ם לְ הוֹ ׁ ִש ַ‬

‫ָע ֵרי ֱאל ֹקינ ּו‪ - 1‬כינוי ליישובים שלנו בישראל‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ַה ָגּדוֹ ל‪ – 2‬כינוי בתנ"ך לים התיכון‪.‬‬ ‫יַ ְד ֵ ּבר‪ - 3‬ישמיד‪.‬‬

‫גולשים ומאזינים‬

‫גלשו באינטרנט וכתבו‪" :‬תפילה לשלום חיילי ישראל יוטיוב"‪ .‬האזינו לשירת החזן‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מדוע חשוב שנתפלל למען חיילי צה"ל וכוחות הביטחון? העתיקו את‬ ‫המשפט המתאים מהחלק הראשון בתפילה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המשפט שהעתקתם הוא משפט כללי‪ .‬פרטו והביאו דוגמאות לפעולתם של‬ ‫חיילי צה"ל ושרותי הביטחון הכללי (שב"כ) לפי ידיעתכם‪.‬‬ ‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪287‬‬

‫‪ .2‬א‪ .‬אל מי אנחנו פונים לעזרה בתפילה?‬ ‫ב‪ .‬מה אנחנו מבקשים ממנו‪:‬‬ ‫ בקטע הראשון בתפילה?‬‫ בקטע השני?‬‫ במשפט הסיום?‬‫"ב ַ ּי ָ ּב ׁ ָשה‪ּ ָ ,‬ב ֲאוִ ויר ו ַּב ָ ּים"‪.‬‬ ‫‪ .4‬מחבר התפילה מבקש ברכה עבור חיילי צה"ל ַ ּ‬ ‫ ‬

‫רוע האוויר‪ ,‬זרוע הים וזרוע‬ ‫צבא ההגנה לישראל מחולק לשלוש זרועות‪ :‬זְ ַ‬ ‫מחילוֹ ת היבשה בצה"ל‬ ‫היבשה‪ .‬בזרוע היבשה קיימים ֵחילות* אחדים‪ .‬אילו ֵ‬ ‫אתם מכירים?‬ ‫‪ .5‬מה אתם מרגישים כלפי כל כוחות הביטחון כאשר אתם קוראים את התפילה?‬

‫ ענייני לשון‬

‫"מכּ ל ָצ ָרה וְ צו ָּקה"‪,‬‬ ‫‪ּ ַ .1‬בתפילה אנחנו מבקשים שה' ישמור את החיילים ִ‬ ‫א‪ .‬מה הקשר הלשוני בין "צוּקה" לבין "מצוקה"?‬ ‫"צ ָרה וְ צו ָּקה" הן ֶצ ֶמד מילים מקבילות‪ .‬כיצד אפשר בעזרת המילה הראשונה‬ ‫ב‪ָ .‬‬ ‫בצמד להבין את המילה השנייה?‬ ‫‪ .2‬גם "נֶ גַ ע ו ַּמ ֲחלָ ה" הן ֶצ ֶמד מילים מקבילות‪ .‬מה משמעות המילה "נֶ גַ ע " שבצמד?‬ ‫‪ .3‬מצאו שתי מילים צמודות נוספות בתפילה‪.‬‬ ‫˘‬

‫אם תרצו‪ ,‬הדביקו במחברתכם תצלום של חייל או חיילים במשפחתכם הרחבה‬ ‫והוסיפו דברי הסבר על שירותו הצבאי‪( .‬מתי ֵש ֵרת? באיזה ִַחיל‪ֵ ,‬אילו אימונים עבר‪,‬‬ ‫באילו פעולות שוטפות השתתף ו ְּבאילו מבצעים או מלחמות השתתף?)‬

‫*ח יִ ל – מסגרת צבאית של יחידות בעלות ציוד דומה ודרך לחימה דומה‪ ,‬למשל‪ ,‬חיל תותחנים‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫(לפי ויקיפדיה)‬

‫‪ 288‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ָה ֵרעּות ‪/‬‬

‫חַּי ִים ּגּורִי‬

‫ַעל ַה ֶ ּנגֶ ב יוֹ ֵרד לֵ יל ַה ְּס ָתו‬ ‫ו ַּמ ְר ִעיד כּ וֹ כָ ִבים ֶח ֶר ׁש ֶח ֶר ׁש‬ ‫ֵעת ָהרו ַּח עוֹ ֵבר ַעל ַה ַּסף‬ ‫ֲענָ נִ ים ְמ ַה ְּלכִ ים ַעל ַהדֶּ ֶר ְך‬ ‫ְּכ ָבר ׁ ָשנָ ה‪ ,‬ל ֹא ִה ְר ַ ּג ׁ ְשנ ּו ִּכ ְמ ַעט‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ָע ְבר ּו ַה ְ ּז ַמ ִ ּנים ִ ּבשְׂ דוֹ ֵתינ ּו‬ ‫ְּכ ָבר ׁ ָשנָ ה‪ ,‬וְ נוֹ ַת ְרנ ּו ְמ ַעט‬ ‫ָמה ַר ִ ּבים ׁ ֶש ֵאינָ ם ְּכ ָבר ֵ ּבינֵ ינ ּו‬ ‫ַא ְך נִ זְ כּ ֹר ֶאת ֻּכ ָּלם‬ ‫ֶאת יְ ֵפי ַה ְ ּבלוֹ ִרית וְ ַה ּת ַֹאר‬ ‫ִּכי ֵרעוּת ׁ ֶש ָּכזֹאת לְ עוֹ לָ ם‬ ‫ל ֹא ִּת ֵּתן ֶאת לִ ֵ ּבנ ּו לִ ׁ ְשכּ ַֹח‪.‬‬ ‫ַא ֲה ָבה ְמ ֻקדֶּ ׁ ֶשת ְ ּב ָדם‬ ‫ַא ְּת ָּת ׁשו ִּבי ֵ ּבינֵ ינ ּו לִ ְפר ַֹח‪.‬‬ ‫ָה ֵרעוּת‪ ,‬נְ שָׂ אנו ְּך ְ ּבלִ י ִמ ִּלים‬ ‫ֲאפ ָֹרה‪ַ ,‬ע ְק ׁ ָשנִ ית וְ ׁשוֹ ֶת ֶקת‬ ‫ימה ַה ְ ּגדוֹ לִ ים‬ ‫ִמ ֵּלילוֹ ת ָה ֵא ָ‬ ‫ַא ְּת נוֹ ַת ְר ְּת ַאדִּ ָירה וְ דוֹ לֶ ֶקת‪.‬‬ ‫ָה ֵרעוּת‪ִּ ,‬כנְ ָע ַריִ ְך ֻּכ ָּלם‬ ‫ׁשוּב ִ ּב ׁ ְש ֵמ ְך נְ ַח ֵ ּי ְך וְ נֵ לֵ כָ ה‬ ‫ִּכי ֵר ִעים ׁ ֶש ָ ּנ ְפל ּו ַעל ַח ְר ָ ּבם‬ ‫ֶאת ַח ַ ּייִ ְך הוֹ ִתיר ּו לְ זֵ כֶ ר‪.‬‬

‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪289‬‬

‫משתפים ומגיבים‬

‫שוחחו על הרגשות והמחשבות שעורר בכם השיר?‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"ה ֵרעוּת"‪ .‬מה היא משמעות השם?‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬שם השיר הוא ָ‬ ‫הרעים? לפי השיר? נמקו בעזרת שורה מהשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מי הם ֵ‬ ‫ג‪ .‬מה הן תכונות הרעות בשיר? העתיקו את המילים המתאימות‪.‬‬ ‫ימה ַה ְגּדוֹ לִ ים?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬למה רומזת השורה‪" :‬לֵ ילוֹ ת ָה ֵא ָ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מי הם הדוברים בשיר?‬ ‫ב‪ .‬איזו מחויבות מקבלים על עצמם הדוברים? העתיקו את השורות‬ ‫המתאימות‪.‬‬ ‫‪ .4‬השיר כתוב בגוף ראשון רבים‪ִ .‬ה ְר ַג ׁ ְּשנוּ‪ ...‬נִ זְ ֹּכר‪ ....‬לִ ֵ ּבנוּ‪ ...‬נְ ַח ֵ ּי ְך וְ נֵ לֵ כָ ה‪ ...‬שערו‬ ‫מדוע?‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬כתבו את השיר בגוף ראשון יחיד או יחידה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬באילו בעיות נתקלתם?‬ ‫ג‪ .‬כיצד השתנתה משמעות השיר בעקבות השינוי הזה?‬ ‫‪ .6‬במה שונה כתיבה בגוף ראשון רבים מכתיבה בגוף ראשון יחיד?‬ ‫‪ .7‬האם תוכלו למצוא קשר בין האווירה בשיר לבין תיאור הנוף בבית הראשון?‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫הסתכלו על השיר כעל תמונה‪ .‬איזה בית בולט בו?‬ ‫לאיזה רעיון מעוניין המשורר להפנות את תשומת לבנו כאשר הוא משנה את מבנה‬ ‫הבית הזה?‬

‫‪ 290‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מתוך‪ :‬אחי אחי ‪/‬‬

‫רעיה הרניק‬

‫בקיץ האחרון נהרג אחי‪.‬‬ ‫זה היה בתחילת שנת הלימודים‪ .‬בכיתה למדו על הסתיו ועל החגים‪ ,‬אבל בחוץ היה‬ ‫חמסין‪ ,‬ואני חשבתי איך אלוהים מסדר את הדברים‪ ,‬כך שתמיד בפורים כשאומרים‬ ‫שכבר הגיע האביב יורד גשם‪ ,‬וביום כיפור יש תמיד חמסין‪ ...‬עכשיו אני זוכר‬ ‫שחלמתי בשיעור‪ ,‬כאשר המנהל נכנס לכיתה וקרא למורה‪ ,‬קישקשתי במחברת‪,‬‬ ‫ופתאום שמעתי שאומרים לי לצאת מהכיתה‪.‬‬ ‫כבר רציתי להגיד "מה פתאום אני ‪ -‬לא עשיתי שום דבר‪ "...‬המנהל אמר בקול רציני‪,‬‬ ‫"וגם ליטל‪ ",‬ליטל היא התלמידה הכי טובה בכיתה‪ .‬חשבתי שאולי רוצים שנכין טקס‬ ‫לחגים‪ .‬לא עלה בדעתי שקרה משהו רע‪.‬‬ ‫עד עכשיו אני לא יכול להבין את זה‪ .‬בלילה הקודם ישנתי טוב‪ ,‬הלכתי לבית ספר כמו‬ ‫בכל יום‪ ,‬ולא הרגשתי כלום‪ .‬אפילו כשהמנהל סגר את דלת החדר שלו לא הבנתי‪.‬‬ ‫ורק כשאמר שאלך מהר הביתה כי קרה משהו לאחי בצבא ‪ -‬מיד ידעתי שגיורא‬ ‫נהרג‪ .‬אפילו שהוא לא אמר את זה‪ .‬והרי גם אילו היה רק פצוע היו מבקשים שאבוא‬ ‫הביתה‪ ,‬אבל אני ידעתי שהוא כבר מת‪.‬‬ ‫המנהל ביקש שליטל תלווה אותי‪ .‬אני לא אוהב במיוחד את ליטל‪ ,‬אבל טוב שהיא‬ ‫הלכה איתי‪ .‬אפילו שכל הדרך לא דיברנו‪ .‬אני זוכר רק שפתאום היה לי קר מאוד‪,‬‬ ‫והסתכלתי בשמים לראות אם באמת בא הסתיו עם עננים ‪ -‬אבל השמש זרחה כמו‬ ‫קודם‪ ,‬ואולי יותר‪ .‬רעדתי בכל הגוף‪ .‬אבל כשראיתי שליטל מזיעה מחום ‪ -‬הבנתי‬ ‫שרק לי קר‪ .‬בשום ספר לא קראתי שלאנשים נהיה קר כשקורה אסון‪ .‬הם בוכים‬ ‫וצועקים ומתעלפים ‪ -‬אבל לא קראתי שקר להם‪ .‬אני אפילו לא בכיתי‪ ,‬ובטח שלא‬ ‫התעלפתי‪ .‬אני בטוח ששום אדם ברחוב לא הרגיש שהאח שלי נהרג‪ .‬הלכנו סתם‬ ‫ככה‪ .‬כשהגענו ראיתי על יד הבית המון אנשים‪ .‬ליטל החווירה פתאום‪ ,‬אמרה מהר‬ ‫שלום ורצה לרחוב‪.‬‬ ‫אבל לי לא היתה ברירה‪ .‬רציתי לרוץ אחריה‪ ,‬אבל נכנסתי הביתה‪ .‬אף אחד לא הרגיש‬ ‫שבאתי‪ .‬אבא ישב עם קצין אחד ודיבר איתו בשקט‪ ,‬אמא ישבה על הכיסא כאילו‬ ‫היא לא רואה אף אחד‪ ,‬למרות שהחדר היה מלא אנשים‪ .‬היו שם שכנים‪ ,‬וחברים של‬ ‫אבא ואמא מהעבודה‪ ,‬וסבא שלי‪ ,‬ואחרים שאני לא זוכר‪ .‬עמדתי עם הילקוט החדש‬ ‫הגזעי שלי ‪ -‬ולא ידעתי מה לעשות‪.‬‬ ‫ואז אמא ראתה אותי וצעקה "רונן" ופרשה את זרועותיה‪ .‬רצתי אליה‪ ,‬ופתאום כל‬ ‫הדמעות יצאו לי‪ ,‬וגם היא התחילה לבכות‪ .‬זה היה מוזר נורא ‪ -‬במשפחה שלנו לא‬ ‫מתחבקים הרבה‪ ,‬ובטח שלא בוכים הרבה‪ ,‬אבל זה היה בדיוק כמו בסרטים ‪ -‬כאילו‬ ‫כבר למדנו מה צריך לעשות כשמישהו מת‪ .‬אני בכיתי באמת‪ ,‬אבל גם ראיתי‪ ,‬כאילו‬ ‫"שכּ וּלָ ה" ‪ -‬וזה היה‬ ‫בסרט‪ ,‬את הילד הזה‪ ,‬רונן‪ ,‬בוכה בזרועות אמו‪ ,‬שהיא עכשיו ׁ ַ‬ ‫בסדר‪ .‬כך צריך להיות כשאח שלך נהרג‪...‬‬ ‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪291‬‬

‫עבר המון זמן עד ללוויה‪ ,‬אפילו שזה היה באותו יום אחרי הצהריים‪ .‬אני לא כל כך‬ ‫זוכר מה עשיתי‪ .‬בינתיים באו אחותי הגדולה‪ ,‬ואחי שלומד בתיכון‪ ,‬וכל מיני אנשים‬ ‫נכנסו ויצאו‪ ,‬כולם רצו שאמא תנוח והביאו המון אוכל‪ ,‬כמו היתה זו איזו מסיבה‪,‬‬ ‫ודיברו על גיורא כאילו הוא מת לפני שנים‪ .‬אפילו הוציאו אלבומים שלו כשהיה‬ ‫תינוק ‪ -‬ואני הרי זוכר אותו משבת‪ ,‬כשהיה בבית ב"רגילה" ‪ -‬אז למה אני צריך‬ ‫להסתכל באלבומים כאילו שכחתי איך הוא נראה? כל הזמן אף אחד לא דיבר איתי‬ ‫ולא הסביר לי מה קרה‪ .‬הבנתי שגיורא נהרג בלילה‪ ,‬אבל לא ידעתי איך‪ .‬כל שעה‬ ‫פתחתי את הרדיו‪ ,‬שיגידו משהו‪ ,‬אבל לא אמרו‪ .‬בטח היתה תאונה‪ ,‬כי אם היתה‬ ‫מלחמה‪ ,‬או משהו כזה‪ ,‬היו מדברים על זה בחדשות‪ .‬כל פעם בא מישהו וסגר אותו‪,‬‬ ‫כאילו אני עושה דבר לא נאה‪.‬‬ ‫אבא אפילו לא הסתכל עלי‪ .‬אבל אני דווקא הסתכלתי עליו‪ ,‬וכשאף אחד לא ראה‪,‬‬ ‫הלכתי אחריו למקלחת וראיתי שהוא בוכה‪ .‬הוא עמד על יד הכיור והסתכל בראי‬ ‫ופתאום התחילו דמעות זולגות לו מהעיניים‪ .‬הוא פתח את הברז‪ ,‬כדי שיחשבו שהוא‬ ‫שוטף את הפנים‪ ,‬אבל הדמעות המשיכו לזלוג‪ .‬רק כשקראו לו אמר "רגע" ומחה את‬ ‫אפו ‪ -‬והרטיב קצת את השיער‪ ,‬אולי כדי שיחשבו שרק התרחץ‪ .‬הלכתי משם מהר‬ ‫כדי שלא ידע שראיתי אותו‪.‬‬ ‫נזכרו בי רק כשהתחילו להזיז את הכיסאות ולהגיד שצריך להתכונן ללוויה‪ .‬אוטובוס‬ ‫גדול בא לקחת את כולם‪ ,‬ומונית מיוחדת הגיעה למשפחה‪ .‬כששאלו מי נוסע במונית‪,‬‬ ‫התברר שאבא‪ ,‬אמא‪ ,‬הילה‪ ,‬איתן וסבא ממלאים את המונית‪ .‬שאלתי איפה אני אהיה‪.‬‬ ‫פתאום כולם התעניינו בי‪ .‬היו אנשים שאמרו שלא צריך לקחת "ילד קטן" ללוויה‪ ,‬זה‬ ‫יעשה לי "טראומה"‪ .‬אחרים אמרו שחשוב שאהיה בלוויה‪ .‬מעולם לא הייתי בלוויה‪,‬‬ ‫ואפילו לא בבית קברות ‪ -‬אבל לא חשבתי שמישהו יעז להציע שלא אסע עם המשפחה‪.‬‬ ‫גיורא אח שלי בדיוק כמו של הילה ושל איתן‪ .‬ואני אפילו כבר החלפתי בגדים‪ ,‬למרות‬ ‫שלא אמרו לי‪ ,‬ולבשתי את החולצה שגיורא הביא לי‪ ,‬שהיה עליה סמל היחידה שלו‬ ‫בצבא‪ .‬התחלתי לצעוק כמו משוגע‪ ,‬שלא אשאר בבית‪ ,‬שארוץ אחרי המכונית‪ ,‬וכולם‬ ‫אמרו‪" :‬שקט‪ ,‬תירגע‪ ,‬אמא תשמע אותך ‪ -‬רק זה חסר לה‪ ",‬ודברים כאלה‪ .‬ואני דווקא‬ ‫רציתי שאמא תשמע ‪ -‬אפילו שתתעצבן‪ ,‬ולא היה אכפת לי שאבא ייתן לי סטירה‬ ‫ העיקר שלא ישכחו אותי‪ ,‬ולא ישאירו אותי בבית‪ .‬מרוב צעקות התחלתי לבכות‪,‬‬‫ואז רמי‪ ,‬החבר הכי טוב של גיורא שבדיוק בא ישר מהצבא ‪ -‬כולו מלוכלך ובמדי ב'‬ ‫שלו ‪ -‬אמר‪" :‬מה הבעיה‪ ,‬אם הוא רוצה‪ ,‬שיבוא‪ ,‬אני אקח אותו במכונית הצבאית‬ ‫והוא יהיה איתי כל הזמן‪ ".‬מיד כולם הסכימו‪ .‬זה היה מוזר איך פתאום כל מה שהיה‬ ‫קשור בצבא נהיה "קדוש" בבית‪ .‬כשהגיע מישהו מהצבא ‪ -‬פינו לו מיד מקום על יד‬ ‫אבא ואמא‪ .‬האחרים עמדו קצת מרחוק ‪ -‬כאילו משמיעים שם סודות חשובים מאוד‪.‬‬ ‫די היה שרמי‪ ,‬שאמנם היה חבר של גיורא עוד מהתיכון‪ ,‬אבל אפילו לא היה עדיין‬ ‫קצין‪ ,‬יגיד שהוא לוקח אותי ללוויה‪ ,‬ומיד השתתקו כולם והסכימו‪.‬‬

‫‪ 292‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אני כמעט לא זוכר מה קרה בלוויה‪ .‬אמא והילה עמדו מחובקות ובכו‪ .‬כן‪ .‬אבא עמד‬ ‫לבד‪ ,‬קצת מהצד ולא בכה‪ .‬רק כשהיה צריך להתפלל אחרי הרב‪ ,‬התבלבלו לו המילים‪,‬‬ ‫והרבי תיקן לו‪ ,‬כאילו היה ילד בכיתה ב'‪ .‬אני עמדתי מאחורי רמי‪ ,‬כדי שלא אראה‬ ‫את הבור שאליו מכניסים את גיורא ‪ -‬אבל ראיתי איך הכתפיים של רמי רועדות‪,‬‬ ‫אפילו שלא שמעתי אותו בוכה‪ .‬אני גם זוכר שאחרי שירו את מטחי הכבוד ‪ -‬פתאום‬ ‫עפו בשמים המון ציפורים מבוהלות‪ .‬ולפני כן לא ראיתי אף ציפור‪ .‬יותר אני לא זוכר‪.‬‬ ‫כנראה שהייתי די מבולבל‪ .‬כשאני מנסה לחשוב עכשיו איפה היו איתן‪ ,‬או סבא‪ ,‬אני‬ ‫לא יודע‪ .‬גם המורה שלי ומנהל בית הספר היו ‪ -‬אבל אני לא זוכר אם ראיתי אותם‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובלילה ישבתי על המיטה ושמעתי את כל הרעשים של הבית‪ .‬אנשים באו והלכו‬ ‫ודיברו‪ .‬ישבתי לבד בחושך ולא יכולתי להירדם‪ ,‬כי כל פעם שנשכבתי ראיתי את‬ ‫הפנים של גיורא צוחקות אלי‪ .‬אפילו ביקשתי ממנו בלב‪" :‬לך מכאן‪ ,‬אתה כבר מת"‪,‬‬ ‫אבל זה לא עזר‪...‬‬ ‫כי בינתיים גם נודע לי איך גיורא נהרג‪ .‬זה לא היה בתאונה‪ ,‬כמו שחשבתי‪ ,‬אלא‬ ‫ב"פעילות מבצעית" בצפון‪ .‬בתשע הלכתי עם רמי לשכנים לראות חדשות‪ ,‬ושם‬ ‫סיפרו הכול‪ .‬שמעתי שם שנהרג עוד מישהו מהמחלקה של גיורא ‪ -‬יחיאל מקיבוץ‬ ‫בדרום‪ ,‬והראו את הלוויה שלו‪ ,‬ואיך אמו התעלפה על יד הקבר‪ ,‬והכול‪ .‬ואמרו על‬ ‫גיורא ש"לפי בקשת המשפחה לא צילמו את הלוויה"‪ ,‬אני לא זוכר שמישהו שאל‬ ‫אותנו‪ .‬בטח לא אותי ‪ -‬וגם אני משפחה‪ ,‬אבל אולי טוב שלא צילמו ולא ראו איך‬ ‫אבא התבלבל בתפילה‪ .‬אחרי שראיתי טלוויזיה כבר לא הייתי בטוח כל כך מה היה‬ ‫בלוויה של גיורא ומה בזאת של יחיאל‪ .‬רק שני מראות אני זוכר ‪ -‬את הציפורים‬ ‫שעפו מבוהלות בשמים ואת הגב הרועד של רמי‪.‬‬ ‫מאותו יום כאילו הפכנו משפחה אחרת‪.‬‬

‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪293‬‬

‫החייל הפצוע ‪ / 1948‬מרסל ינקו‪1984-1895 ,‬‬

‫‪ 294‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫אח בוגר‬ ‫מאת אורי אורלב‬ ‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬

‫בחרו פגישה אחת בין יוסי ליואב‪ ,‬שהייתם רוצים‬ ‫להצטרף אליה‪ .‬קראו בקול רם בכיתה את הקטע‬ ‫המספר על הפגישה‪.‬‬ ‫הסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫כיצד אתם מציעים לדון בספר? דונו לפי הצעותיכם‬ ‫או בחרו מבין ההצעות שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬מי מהדמויות בסיפור מוצאת חן בעיניכם? נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יכולים ילדי הכיתה להקל על יוסי?‬ ‫‪ .3‬יואב נעלם לזמן־מה מחייו של יוסי‪ .‬האם לדעתכם ראוי יואב לגינוי על כך?‬ ‫נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫כותבים‬

‫ ‬

‫דמיינו וכתבו פרק המשך לסיפור‪ .‬תכננו את ההמשך‪ .‬חשבו כיצד ימשיכו להתנהל‬ ‫היחסים בין יוסי ויואב? האם יחול שיפור ביחסים של יואב עם אחותו?‬ ‫(התמקדו באחת האפשרויות)‬ ‫‪ v‬‬

‫יוצרים‬

‫מצאו דרך לבטא באופן יצירתי את חוויית הקריאה‪ .‬תוכלו להכין פנטומימה‪ ,‬הצגה‪,‬‬ ‫איור‪ ,‬משחק טריוויה‪ ,‬להתאים מוזיקה כרקע לקריאת אחד הפרקים או כל רעיון‬ ‫אחר שיעלה בדעתכם‪.‬‬

‫הביאה ישעמב םילפונלו לארשי תוכרעמב םילפונל ןורכיזה םוי ‪295‬‬

‫יום העצמאות‬ ‫יֹוש ֶׁב ָיה"‪.‬‬ ‫"וְ נָ ַת ָּת ָשׁלֹום ָּב ָא ֶרץ וְ ִש ְׂמ ַחת עֹולָ ם לְ ְ‬

‫כרזת יום העצמאות תשנ״א ‪1991‬‬

‫‪ 296‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫(מתוך התפילה לשלום המדינה)‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••הטקס המרכזי של יום העצמאות הוא טקס הדלקת‬ ‫שירה של אלה‬ ‫ּ‬ ‫המשואות בהר הרצל‪ .‬נקרא על כך את‬ ‫דור־און "סבתא אסתרקה מדליקה משואה"‪ .‬נקרא את‬ ‫הסיפור "הלפיד היתום" מאת דן בניה־סרי‪ .‬בסיפור מסופר‬ ‫על רגשותיו ועל זיכרונותיו של הסופר בשנה שבה נבחר‬ ‫להדליק לפיד בטקס הדלקת המשואות‪.‬‬ ‫••נלמד על חשיבות קיום מצוַ ות יישוב ארץ ישראל‪ ,‬ועל‬ ‫חשיבותה של המדינה לעם היהודי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בסיפור "הלפיד היתום" נחזור על משמעות פשוטה‬ ‫ומשמעות מושאלת‪.‬‬

‫מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי‪ .‬אחרי השואה הכירו העמים בזכותם של היהודים להיות‬ ‫עם ככול העמים‪ ,‬להיות חופשיים ולעמוד ברשות עצמם במדינה משלהם‪.‬‬ ‫מיום הקמתה עלו אליה מיליוני יהודים מכל ארצות הגולה‪ .‬במדינת ישראל היהודים מהווים‬ ‫רוב ולחיים בה יש ִצ ְביֹון יהודי‪ :‬מדברים עברית‪ ,‬מציינים את חגי ישראל‪ ,‬ומרגישים הרגשת‬ ‫שייכות לארץ‪.‬‬

‫תואמצעה םוי ‪297‬‬

‫ּׂשּואה ‪/‬‬ ‫יקה ַמ ָ‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְד ִל ָ‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‪.‬‬ ‫ְ ּב ׁ ֵשם ַה ַּמ ְח ֶּת ֶרת ׁ ֶשל "אוֹ ׁ ְשוִ יץ" ‪-‬‬ ‫ַהנּוֹ ָרא ְ ּב ַמ ֲחנוֹ ת ַה ַה ׁ ְש ָמ ָדה‪.‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‪.‬‬ ‫ְק ַט ָ ּנה‪ַ ׁ ,‬ש ְב ִר ִירית‪ְּ ,‬כ ָבר ל ֹא ְצ ִע ָירה‪,‬‬ ‫יטה נִ כְ ָח ּה‪.‬‬ ‫עוֹ ֶמ ֶדת זְ קו ָּפה‪ַ ,‬מ ִ ּב ָ‬ ‫ו ְּת ִפ ַּלת ַה ַח ָ ּזן וְ ׁ ִש ַירת ַה ְ ּילָ ִדים‬ ‫ַמזְ ִּכ ִירים לָ ּה קוֹ לוֹ ת ִמ ָ ּי ִמים ֲא ֵח ִרים –‬ ‫קוֹ לוֹ ת זוֹ ֲע ִקים‪ ,‬קוֹ לוֹ ת דּ וֹ ְמ ִמים‪,‬‬ ‫קוֹ לוֹ ת ׁ ֶשל הוֹ ִרים‪ֶ ׁ ,‬של ַא ִחים וְ ֵר ִעים‪...‬‬ ‫ו ְּצלִ ילֵ י ַה ִּתזְ מ ֶֹרת ׁ ֶשל ְצ ָבא ֲהגָ נָ ה‬ ‫ִמ ְת ַח ְּל ִפים ִ ּב ְצלִ ילִ ים ׁ ֶשל ִמ ְצ ַעד ַה ׁ ְש ָמ ָדה‪...‬‬

‫‪ 298‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ֵאלָה ּדֹור־אֹון‬

‫וְ ַה ּקֹר ַה ָ ּנ ִעים ׁ ֶשל ִעיר ַה ִ ּב ָירה‬ ‫וְ ָהרו ַּח ָה ַרן ֵ ּבין דִּ גְ לֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה‪,‬‬ ‫יהה ַ ּבת ַאלְ ּ ַפיִ ם ׁ ָשנָ ה‬ ‫ַמזְ ִּכ ִירים לָ ּה ְּכ ִמ ָ‬ ‫ׁ ֶשל ַעם לְ ָב ָדד ִ ּבכְ פוֹ ר וְ ִצ ָ ּנה‪...‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‬ ‫יה ְמ ַר ֶ ּצ ֶדת ָה ֵא ׁש ‪-‬‬ ‫וּמוּל ֵעינֶ ָ‬ ‫ֵא ׁש ַה ִּמשְׂ ָרפוֹ ת וְ ֵא ׁש ַה ְּתקו ָּמה‪.‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‬ ‫וַ ֲאנִ י צוֹ ֶפה ָ ּב ּה ֵ ּג ֶאה ‪-‬‬ ‫וְ ִא ִּתי צוֹ ָפה ָה ֻא ָּמה‪.‬‬

‫הלפיד היתום ‪/‬‬

‫דן בניה־סרי‬

‫ה־סרי‪ ,‬סופר יליד ירושלים‪ ,‬בן בתיה ויוסף סרי‪ ,‬שנפל במלחמת יום‬ ‫"אני‪ָ ,‬דן ְ ּבנָ יָ ֶ‬ ‫העצמאות‪ ,‬מתכבד להדליק ַמשׂ ו ָּאה זו‪"...‬‬ ‫כך‪ ,‬במילים אלו‪ ,‬פתחתי את דברי‪ ,‬קודם הדלקת המשואה לשנת ה־‪ 45‬למדינת ישראל‪.‬‬ ‫היבש של תולדותיו‪ ,‬גם את סיפור הלֵ ב ִעמו‬ ‫לכל מדליק משואה יש‪ ,‬בצד הסיפור ֵ‬ ‫ימה זו את כל‬ ‫מטפס הוא לבמת מדליקי המשואות‪ .‬זה הלב‪ ,‬הזוכר בשעה ַמ ְפ ִע ָ‬ ‫רעדה היד שהחזיקה‬ ‫התפילות‪ ,‬החלומות‪ ,‬הדמעות ִעמם נולד‪ִ ,‬עמם ָצמח‪ִ ,‬עמם ֲ‬ ‫בלפיד‪ .‬על אחת הדמעות‪ ,‬אותה בכיתי בליל המשואות‪ ,‬אתוַ ֶודה ‪ -‬אבי ז"ל‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬יוסף‪ ,‬נפל ְּכחייל במלחמת יום העצמאות‪ ,‬ואני ילד כבן אחת־עשרה שנה בלבד‪.‬‬ ‫דלפק עצוב של זיתים וגבינות בחנות‬ ‫כל יָ ָמיו היה אבא ֶחנְ וָ ונִ י צנוע‪ ,‬נסתר מאחורי ֵ‬ ‫המכולת בשכונת הבּ וּכָ רים‪ .‬בבוקר‪ ,‬סמוך לַ ׁ ַשחר‪ ,‬היה משכים לעבודתו‪ ,‬ובלילה‪,‬‬ ‫ְּפ ָע ִמים כמעט ַ ּב ֲחצות‪ ,‬היה שב מו ָּתש ועייף אל הבית‪ .‬הוא לא ָר ַטן ֵמעוֹ לם‪ .‬לא תלה‬ ‫שופך לבו בצער בפני אלוהים‪,‬‬ ‫באיש את ייִ סוּרי פרנסתו הקשה‪ ,‬ואף בבית הכנסת‪ֵ ,‬‬ ‫האמנתי שמתפלל הוא רק למען ילדיו‪ ,‬למען אמא‪ ,‬ועליו‪ ,‬כך נדמה היה לי אותם‬ ‫ביקש כלוּם‪.‬‬ ‫ימים נוראים‪ ,‬לא ֵ‬ ‫כשמת‪ ,‬גילתה לי אמא את סוֹ ד תפילתוֹ האמיתית‪" .‬אבא שלך‪ ",‬כך אמרה אוֹ תוֹ‬ ‫ֵ‬ ‫רק‬ ‫"מעוֹ לם לא ביקש להיוֹ ת חנוָ ונִ י‪ .‬מעוֹ לם‪ .‬כל ימיו התפלל‬ ‫כשש ְבנו מבית הקברות‪ֵ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫יוֹ ם‬ ‫הפ ְרנָ ָסה‪ ,‬ואז יוכל לָ ׁ ֶש ֶבת לבדוֹ‬ ‫הקשה‪ ,‬מצער ַּ‬ ‫לאלוהים שיניח לו מעט מעבוֹ דתוֹ ָ‬ ‫בקולה‬ ‫ּ‬ ‫במטבח‪ ,‬ומתחת למנוֹ רת נֵ פט חיוֶ ורת‪ ,‬לכתוב סיפורים‪ .‬כן‪ ",‬המשיכה אמא‬ ‫העצוב‪" ,‬אבא ֶש ָ‬ ‫לך היה בעל נשמה של משורר‪ .‬הפרנסה הנוראה ָש ְב ָרה את רוחו‪,‬‬ ‫וע ָמ ּה גם את שוּלחן המטבח‪ ,‬שנוֹ תר יָ תוֹ ם מן הסיפורים‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫אז‪ ,‬אוּלי‪ ,‬לראשוֹ נה בחיי‪ ,‬נָ ַד ְר ִתי את הנֵ דר למלא את צוָ ואתוֹ היתוֹ מה של אבי‪ .‬להמשיך‬ ‫ַ ּב ָמקוֹ ם בו לא התחיל ֵמעוֹ לָ ם‪ ,‬ולכתוב מלִ בּ וֹ הבּ וֹ כֶ ה סיפורים‪ .‬וחלפ ּו שנים‪ .‬וכתבתי‬ ‫סיפוּרים‪ .‬ופרסמתי ספרים‪ .‬ועדיין לִ ִ ּבי זוֹ ֵעק‪ .‬מבקש ִ ּב ְת ִחינָ ה נואשת לוֹ ַמר לאבא‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫האבן השוֹ תקת של מנו ָּחתוֹ ‪ ,‬תודה‪ .‬תודה על המילים ועל הנְ ָש ָמה ועל תפילתוֹ‬ ‫מוּל ֶ‬ ‫לאלוהים שנענתה‪ ,‬לבסוף‪ ,‬בילדוֹ ‪.‬‬ ‫והברכיים ָּכ ׁ ְשל ּו כי אל נוֹ כַ ח אש ָהאבוּקוֹ ת‬ ‫המשׂ ו ָּאה‪ .‬והיד ָר ֲע ָדה‪ּ ִ .‬‬ ‫ואחזתי אז בלפיד ַ‬ ‫קיבל את תודתי‪ .‬את ִמנְ ַחת‬ ‫תה שעה ָּפניו ַה ְמפוּיָ ִסים של אבא‪ .‬הוּא ֵ ּ‬ ‫ריחפ ּו למוּלי אוֹ ּ‬ ‫הסיפו ִּרים שכתבתי‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הלפיד ׁשּוב אינֹו יָ תֹום ‪ -‬סיפור בתוך סיפור‬ ‫בסיפור שלפנינו יש למעשה שני סיפורים‪ .‬הראשון הוא הסיפור המתחיל בזמן הווה‪ ,‬וממנו אנחנו‬ ‫נכנסים לסיפור נוסף שקרה בעבר‪ .‬בסיום אנחנו חוזרים לסיפור הראשון‪ .‬לסוג כזה של סיפור קוראים‬ ‫סיפור בתוך סיפור‪ .‬לסיפור הראשון קוראים סיפור המסגרת‪ ,‬כיוון שהוא משמש מעין מסגרת לסיפור‬ ‫השני‪ ,‬שהוא הסיפור הפנימי‪.‬‬

‫תואמצעה םוי ‪299‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫המס ּ ֵפר בזמן טקס הדלקת המשואות‪ ,‬ומדוע מספרן הוא‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬במה נזכר‬ ‫שתים־עשרה?‬ ‫‪ .2‬לא כתוב במפורש שהמשפחה היתה ענייה‪ .‬מצאו רמזים לכך בסיפור‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מיהם היתומים בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מי יתום במציאות‪ ,‬ומי יתום בדמיון המספר?‬ ‫‪ .4‬בחרו אחד מהסעיפים וענו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה קיבל הבן מתנה מאביו?‬ ‫ב‪ .‬אפשר לעיתים להשתמש במילה "לפיד" בהשאלה‪ .‬במשמעות המושאלת‬ ‫פירושו מסורת העוברת מדור לדור‪.‬‬ ‫איזה לפיד עובר מדור לדור במשפחת המספר?‬ ‫‪ .5‬מדוע נראה לַ ֵ ּבן שפני האב רגועים ומפויסים?‬ ‫‪ .6‬אתרו בסיפור את שני חלקיו‪.‬‬ ‫א‪ .‬הציעו כותרת לסיפור הראשון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הציעו כותרת לסיפור השני‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מה הקשר בין שני הסיפורים?‬ ‫‪ .7‬ערכו השוואה בין השיר "סבתא אסתרקה" לבין הסיפור "הלפיד היתום"‪.‬‬ ‫מה הדמיון ומה השוני?‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו נושא אחד שאתם רוצים לדון בו ולספר עליהם‪:‬‬ ‫‪ .1‬לכל משפחה יש לפיד העובר מדור לדור‪ .‬איזה לפיד תיקחו איתכם מהמשפחה‬ ‫שלכם?‬ ‫‪ .2‬בסיפור יש ביטויים מושאלים‪ .‬מצאו אותם והסבירו‪ ,‬מהו השימוש המושאל‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו בלשונכם סיכום קצר על טקס הדלקת המשואות‪.‬‬ ‫קראו את ההדרכה בעמוד הבא‪.‬‬

‫‪ 300‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫הדרכה לכתיבה לפי האינטרנט והיוטיוב‬

‫ •קראו באתר ויקיפדיה על טקס הדלקת המשואות‪.‬‬ ‫ •צפו ביוטיוב‪ ,‬בטקס הדלקת המשואות הר הרצל‪ ,‬ירושלים תשס"ט ‪.2009‬‬ ‫ •היכן נערך הטקס‪ ,‬ומדוע במקום זה?‬ ‫ •מהי התוכנית הקבועה בטקס?‬ ‫ •מדוע מדליקים דווקא שתים־עשרה משואות?‬ ‫ •תוכלו להוסיף תצלומים מתאימים מהאינטרנט‪.‬‬ ‫ •הראו לחבריכם את הסיכום שהכנתם ושאלו לחוות דעתם‪ .‬תקנו בהתאם‬ ‫להערות ולהצעות שנראות בעיניכם חשובות‪.‬‬ ‫ •אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫חפשו באינטרנט פרטים על האופן בו חוגגים יום עצמאות במדינות אחרת (אפשר‬ ‫לבחור ‪ -‬ארצות הברית‪ ,‬צרפת וכו')‪ .‬השוו בין דרכי החג בישראל לאלה של המדינה‬ ‫שבחרתם‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הסיפור‪ .‬הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬כל ימיו היה אבא חנוָ וני צנוע‪.‬‬ ‫שופך את לבו בצער בפני האלוהים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬נָ ַד ְר ִתי את הנֵ דר למלא את צוָ ואתוֹ ‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬העתיקו מתוך הסיפור צירופי לשון עם המילה "לֵ ב"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חפשו במילון שני צירופי לשון נוספים עם מילה זו‪ .‬כתבו משפטים ושבצו‬ ‫בהם את הצירופים שמצאתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬העתיקו מהסיפור את כל המילים הקשורות לאש‪.‬‬ ‫‪ .4‬בסיפור כתוב‪ :‬הפרנסה הנוראה שברה את רוחו‪ ,‬כלומר גרמה לו להתייאש‬ ‫וּלאבד את הרגשת הכבוד‪ .‬לפניכם צירופים נוספים עם הפועל שב״ר‪ .‬הסבירו‬ ‫את משמעותם המושאלת‪:‬‬ ‫א‪ .‬שבר את השיא‬ ‫ב‪ .‬שבר את הקרח‬ ‫ג‪ .‬שבר את ַר ֲעבונו‬ ‫מטה לחמו‬ ‫ד‪ .‬שבר את ֶ‬ ‫ה‪ .‬שבר את הראש‬

‫תואמצעה םוי ‪301‬‬

‫ּיֹונה ַה ְּל ָב ָנה ְּכ ָבר ְז ֵק ָנה ‪/‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ִהיא עוֹ ֶמ ֶדת לָ ּה ׁ ָשם ְּכ ָבר ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‬ ‫ַא ֶּתם יוֹ ְד ִעים‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫לְ ִצ ּפוֹ ִרים ֲא ֵחרוֹ ת ְ ּבגִ ילָ ּה ְּכ ָבר יֵ ׁש נְ כָ ִדים‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ַה ְר ׁש ּו לָ ּה לָ ֶר ֶדת ֵמ ַהדְּ גָ לִ ים וְ לִ ְמצֹא לָ ּה‬ ‫ׁשוֹ ָב ְך ַ ּב ִ ּג ָ ּנה‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫יע ַה ְ ּז ַמן ׁ ֶש ַ ּגם לָ ּה יִ ְהיֶ ה גּוֹ זָ ל ָק ָטן‬ ‫ְּכ ָבר ִה ִ ּג ַ‬ ‫ֶ ּבן יוֹ נָ ה‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫יוֹ ֵתר ִמדַּ י ִמלְ ָחמוֹ ת עוֹ ְמדוֹ ת ֶא ְצלָ ּה ַ ּב ּתוֹ ר‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ֲענַ ף ַה ַ ּזיִ ת ִמ ְתיַ ֵ ּב ׁש לָ ּה ַ ּב ַּמ ּקוֹ ר‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ו ִּמ ּיוֹ ם לְ יוֹ ם ִהיא ּ ָפחוֹ ת לְ ָבנָ ה‬ ‫וְ יוֹ ֵתר ִח ֶ ּו ֶרת‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ַּת ִ ּגיד ּו לָ ּה ׁ ֶש ַ ּקלּ ּו ַה ַּמיִ ם‬ ‫וְ ׁ ֶש ִהיא ְמ ׁ ֻש ְח ֶר ֶרת‪.‬‬

‫‪ 302‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫י ְהֹונָתָן ּגֶפֶן‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מדוע נבחרה היונה ְּכסמל לשלום?‬ ‫ב‪ .‬קראו בספר בראשית פרק ח‪ ,‬פסוק יא‪.‬‬ ‫אילו רמזים לסיפור תיבת נוח אפשר למצוא בשיר?‬ ‫‪ .2‬יש קשר בין צורת השיר לתוכנו‪ .‬כאשר המשורר מעוניין שנשים לב לרעיון‬ ‫המובע באחד מבתי השיר‪ ,‬הוא משנה לעתים את מספר השורות ואת החריזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסתכלו בשיר כאילו הוא תמונה‪ .‬זַ ה ּו איזה בית בשיר שונה משאר הבתים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזו השורה החשובה ביותר בבית הזה לדעתכם?‬ ‫‪ .3‬במה שונה החריזה בבית הזה מהחריזה בשאר בתי השיר?‬ ‫‪ .4‬הבית השלישי קצר מיֶ תר הבתים‪ .‬מה רצה המשורר להדגיש בכך?‬ ‫‪ .5‬איזו שורה חוזרת בשיר? שערו מה באה החזרה להדגיש‪.‬‬ ‫מאחל הדובר בשיר ל"יונה מהדגלים"?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מה‬ ‫ב‪ .‬איזה תנאי צריך להתקיים כדי שהיונה תוכל "לרדת מהדגלים"?‬ ‫‪ .7‬מדינת ישראל שואפת לשלום‪ .‬מה מסמל את השאיפה לשלום בסמל המדינה?‬

‫תואמצעה םוי ‪303‬‬

‫מצוות הישיבה בארץ ישראל‬

‫ ‬

‫יש ְב ֶּתם ָּב ּה"‬ ‫בתורה כתוב‪" :‬וְ הוֹ ַר ׁ ְש ֶּתם ֶאת ָה ָא ֶרץ וִ ׁ ַ‬

‫ ‬

‫(חומש במדבר פרק לד‪ ,‬פסוק נג)‬

‫˘‬

‫בא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֲ ,‬א ִפ ּלוּ ְּב ִעיר ׁ ֶש ֻר ָּב ּה גּ וֹ יִ ים‪ ,‬וְ ַאל יָ דוּ ר ְּבחוּ ץ ָל ָא ֶרץ וַ ֲא ִפ ּלוּ‬ ‫ְלעוֹ ָלם יָ דוּ ר ָא ָדם ֶ‬ ‫ְּב ִעיר ׁ ֶש ֻר ָּב ּה יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ .‬ש ָּכל ַה ּיוֹ ֵצא ְלחוּ ָצה ָל ָא ֶרץ ְּכ ִא ּלוּ עוֹ ֵבד ֲעבוֹ ָדה זָ ָרה‪.‬‬ ‫(ה ַר ְמ ָּב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬ספר שופטים‪ ,‬הלכות מלכים ומלחמותיהם‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה יב)‬ ‫ָ‬ ‫˘‬

‫יש ּה‪,‬‬ ‫ישׂא ִא ׁ ָ‬ ‫ָאסוּ ר ָל ֵצאת ֵמ ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל ְלחוּ ָצה ָל ָא ֶרץ ְלעוֹ ָלם‪ֶ ,‬א ָּלא ְל ִל ּמוּ ד ּתוֹ ָרה‪ ,‬אוֹ ִל ָ‬ ‫אוֹ ְל ַה ִ ּציל ִמ ַ ּיד ַהגּ וֹ יִ ים‪ ,‬וְ יַ ֲחזֹר ָל ָא ֶרץ‪ .‬וְ ֵכן יוֹ ֵצא הוּ א ִל ְסחוֹ ָרה‪ֲ .‬א ָבל ִל ׁ ְש ּכוֹ ן ְּבחוּ ָצה‬ ‫ָל ָא ֶרץ ‪ָ -‬אסוּ ר‪.‬‬ ‫(ה ַר ְמ ָּב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬ספר שופטים‪ ,‬הלכות מלכים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה ט)‬ ‫ָ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה ְמ ַצוָ וה עלינו התורה בחומש במדבר?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו וקראו בקול שלושה משפטים שבהם הרמב"ם פוסק שיהודי חייב‬ ‫לחיות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫באילו מקרים אפשר לצאת מארץ ישראל באופן זמני לפי הרמב״ם?‬ ‫ב‪ֵ .‬‬

‫יש לדעת שבימינו אם אדם יוצא לחוץ לארץ לזמן קצר כגון‪ ,‬למשך זמן של פחות מחודש‪,‬‬ ‫והיוצא קונה לעצמו כרטיס טיסה 'הלוך‪-‬חזור'‪ ,‬אין בכך איסור‪ .‬אפשר לנסוע לחוץ לארץ לצורך‬ ‫טיול אם הופכים את הטיול לדבר מצווה בכך שמתבוננים בנפלאות הבריאה‪.‬‬ ‫היציאה מארץ ישראל ‪ ,‬בימינו‪ ,‬שונה מהיציאה שעליה כותב הרמב"ם‪ .‬באותם ימים קדומים היוצא‬ ‫לחוץ לארץ היה יוצא לזמן ארוך‪ ,‬שכן הדרך עצמה ארכה לעיתים חודשים אחדים (במרכבה‪,‬‬ ‫ברכיבה על סוס‪ ,‬או חמור) וממילא מי שכבר יצא לחוץ לארץ היה יוצא לשהייה ממושכת‪ ,‬ואף‬ ‫(לפי אתר פניני הלכה)‬ ‫היה חשש מסוים שלא יחזור‪ .‬‬

‫‪ 304‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫כיצד הפכה "התקווה" להמנון ‪/‬‬

‫ד"ר דוד שחר‬

‫"הקהל מתבקש לקום לשירת 'התקווה'"‪ .‬כך פונה הכרוז לקהל בעצרות הזיכרון ביום‬ ‫הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל‪ ,‬בפתיחת חגיגות‬ ‫העצמאות ובאירועים לאומיים מיוחדים‪.‬‬ ‫לעתים שר הקהל את ההמנון בשקט כתפילה‪ ,‬ולפעמים בהתלהבות ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫השירה מלכדת ומרגשת את הקהל‪ .‬השירה המשותפת מחזקת את הרגשת השייכות‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬את שותפות הגורל‪ ,‬ואת הגאווה שאחרי ‪ 2000‬שנות גלות אנחנו חיים‬ ‫במדינת ישראל העצמאית ואנחנו עם ככל העמים‪.‬‬ ‫"התקווה"‪ ,‬הוא שיר בן תשעה בתים שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר‪ .‬מאז הפך‬ ‫השיר להמנון העם היהודי‪ ,‬שרים את שני הבתים הראשונים של השיר בלבד‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1882‬הגיע נפתלי הרץ אימבר לארץ ישראל ושהה בה עד ‪ .1887‬הוא הרבה לבקר‬ ‫במושבות ולכתוב שירים שהוקדשו למושבות המארחות‪.‬‬ ‫ב־‪ 1886‬יצא לאור בירושלים קובץ שירים עבריים שחיבר אימבר‪ ,‬בשם ברקאי‪.‬‬ ‫השירים נכתבו על ארץ ישראל‪ ,‬על יישוב ארץ ישראל ועל המושבות העבריות‪,‬‬ ‫"כולם ברוח לאומי" ‪ -‬כהגדרתו של אימבר‪.‬‬ ‫בקובץ ברקאי נכלל גם השיר "תקוותנו"‪ ,‬שאותו נהג אימבר לקרוא בפני מאזיניו‬ ‫במושבות‪ .‬השיר נקרא אחר כך בשם "התקווה"‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כאשר התפרסם השיר‪,‬‬ ‫סיפר אימבר שאת הטיוטה הראשונה של השיר כתב ברומניה בדרך נדודיו לקושטא‬ ‫(ואחר כך לארץ ישראל)‪ .‬בארץ ישראל הוסיף לשיר עוד בתים‪ ,‬וכך תפח ועלה מספר‬ ‫בתי השיר "תקוותנו" לעשרה‪.‬‬ ‫נסיבות חיבורו של הלחן ל"התקווה" אינן ברורות‪ .‬לפי גרסה אחת‪ ,‬אימץ איכר מראשון‬ ‫לציון לחן של שיר עם רומני וצירף אותו למילים של‬ ‫"התקווה" בשינויים קטנים מאוד‪ .‬לפי גרסה אחרת‪ ,‬אימבר‬ ‫מּבֶר‬ ‫הרְץ אִי ְ‬ ‫ּתלִי ֶ‬ ‫ַה ִּת ְקוָ ה ‪ /‬נ ַ ְפ ָ‬ ‫התאים את מילות שירו למנגינת הפתיחה של הפואמה‬ ‫הסימפונית "מולדבה" מאת המלחין הצ'כי‪ְ ,‬ס ֶמ ָטנָ ה‪ .‬כך או‬ ‫ימה‬ ‫ָּכל עוֹ ד ַּב ֵּל ָבב ּ ְפנִ ָ‬ ‫כך‪ ,‬ראוי לציין שבתקופת העליות הראשונות לארץ היה זה‬ ‫נֶ ֶפ ׁש יְ הוּ ִדי הוֹ ִמ ָ ּיה‬ ‫מנהג נפוץ למדי להתאים מנגינות עממיות לשירים עבריים‪.‬‬ ‫ימה‬ ‫וּ ְל ַפ ֲא ֵתי ִמזְ ָרח‪ָ ,‬ק ִד ָ‬ ‫משנת ‪ ,1898‬ללא החלטה רשמית או מוסדית‪ ,‬נעשה השיר‬ ‫ַעיִ ן ְל ִצ ּיוֹ ן צוֹ ִפ ָ ּיה ‪-‬‬ ‫"תקוותנו" או "התקווה" ‪ -‬השיר הלאומי של היישוב העברי‬ ‫החדש בארץ ישראל והשיר הלאומי של התנועה הציונית‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשנת ‪ 1898‬ביקר בנימין זאב הרצל בארץ ישראל‪.‬‬ ‫עוֹ ד לֹא ָא ְב ָדה ִּת ְקוָ ֵתנוּ‬ ‫בביקורו במושבה רחובות קידמוהו קהל רב ופרשים יהודים‪,‬‬ ‫ַה ִּת ְקוָ ה ַּבת ׁ ְשנוֹ ת ַא ְל ּ ַפיִ ם‬ ‫ונערה לבושה בשמלת תכלת־לבן הגישה לו זר פרחים‬ ‫ִל ְהיוֹ ת ַעם ָח ְפ ׁ ִשי ְּב ַא ְר ֵצנוּ‬ ‫ושרה את "התקווה"‪ ,‬והקהל הצטרף לשירתה בהתלהבות‪.‬‬ ‫ֶא ֶרץ ִצ ּיוֹ ן וִ ירוּ ׁ ָש ַליִ ם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1900‬התקיים הקונגרס הציוני בלונדון‪ .‬עם נעילת‬ ‫הקונגרס שרו המשתתפים‪ ,‬כנהוג באנגליה‪ ,‬את ההמנון‬ ‫תואמצעה םוי ‪305‬‬

‫האנגלי‪ ,‬ומיד לאחריו שר כל הקהל בעוצמה רבה‬ ‫שירת התקווה במחנה ברגן בלזן בגרמניה‬ ‫ובהתלהבות את "התקווה"‪ .‬בשנת ‪ 1903‬התקיים‬ ‫בחודש אפריל בשנת ‪ ,1945‬שיחרר הצבא הבריטי‬ ‫הקונגרס הציוני השישי‪ ,‬שבו הועלתה "הצעת‬ ‫את היהודים הכלואים במחנה ההשמדה ברגן‬ ‫אוגנדה"‪ ,‬ההצעה להקים מדינה יהודית שהיתה‬ ‫בלזן בגרמניה‪ .‬הרב הצבאי הבריטי ארגן טקס‬ ‫פתח לוויכוח מר ונוקב בין "ציונֵ י ציון"‪ ,‬המתנגדים‬ ‫קבלת שבת לניצולים תחת כיפת השמים‪ .‬מאות‬ ‫להצעה‪ ,‬לבין תומכיה‪ .‬הקונגרס הסתיים בשירת‬ ‫האסירים‪ ,‬ניצולים‪ ,‬חלשים ותשושים התחבקו ובכו‬ ‫"התקווה"‪ .‬למילות השיר היתה הפעם משמעות‬ ‫בשמחת השחרור‪ ,‬במאמץ אדיר עמדו על רגליהם‬ ‫מיוחדת במינה‪ ,‬בעיקר לאור העובדה שהרצל‬ ‫ושרו את 'התקווה' כשעיניהם זולגות דמעות‪.‬‬ ‫נשבע בפני "ציוני ציון"‪" :‬אם אשכחך ירושלים‬ ‫שירת 'התקווה' ביום הכרזת המדינה‬ ‫תשכח ימיני!" מאז נקבע למנהג שכל קונגרס‬ ‫בה' באייר תש"ח‪ ,‬ה־‪ 14‬במאי ‪ 1948‬קרא דוד בן גוריון‬ ‫את מגילת העצמאות לפני חברי מועצת העם בתל‬ ‫ציוני מסתיים בשירת "התקווה"‪ ,‬ומזמרים רק את‬ ‫אביב‪ .‬בסיום ההקראה הכריז בן גוריון‪" :‬קמה מדינת‬ ‫בתיו הראשונים של השיר‪.‬‬ ‫ישראל! תמה הישיבה הזאת!" כל הנוכחים פרצו‬ ‫"התקווה" התקבלה כהמנון ההסתדרות הציונית‪,‬‬ ‫במחיאות כפיים סוערות לצלילי 'התקווה'‪.‬‬ ‫ועם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל‪ ,‬בה'‬ ‫(מעובד מתור הספר‪ :‬״התקווה״ עבר הווה עתיד‬ ‫באייר תש"ח (‪ 14‬במאי ‪ ,)1948‬היה שיר זה‬ ‫מאת אסתרית בלצן)‬ ‫להמנונה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫דגל המדינה וסמל המדינה זכו‪ ,‬כאמור‪ ,‬להכרה‬ ‫רשמית בחוק בשנת ‪ .1949‬לעומת זאת‪ ,‬השיר "התקווה" ‪ -‬ההמנון הלאומי של מדינת‬ ‫ישראל ‪ -‬לא היה מעוגן בחוק‪ .‬רק ב־‪ 2004‬נחקק "חוק ההמנון" שקבע כי "התקווה" היא‬ ‫ההמנון הרשמי של מדינת ישראל‪.‬‬

‫(מתוך ספר "אזרחות במדינת ישראל"‪ ,‬הוצאת כנרת‪ ,‬זמורה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ . 1‬כיצד התגלגל והפך שירו של נפתלי הרץ אימבר ''תקוותנו'' להמנון‬ ‫הרשמי של מדינת ישראל‪ .‬כתבו או אם תרצו‪ ,‬הכינו תרשים של‬ ‫השלבים‪.‬‬ ‫‪ .2‬איזה משפט בפסקה הרביעית מלמד שבחירת ״התקווה״‬ ‫להמנון היתה בחירה עממית?‬ ‫‪ .3‬קראו את ההמנון‪ .‬האם שם ההמנון מתאים לתוכנו? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫נפתלי הרץ אימבר‬

‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬למדינות השונות בעולם יש דגל‪ ,‬סמל והמנון‪.‬‬ ‫מהי‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬חשיבות הדגל‪ ,‬הסמל וההמנון? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬איזו שאיפה הביעו הניצולים בכך ששרו את ההמנון הלאומי של העם היהודי‬ ‫ברגע השחרור?‬ ‫‪ 306‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ל״ג בעומר‬ ‫יֹוחאי"‬ ‫ּתֹורה‪ֲ ,‬אדֹונֵ נּו ַּבר ַ‬ ‫בּורה‪ִ ,‬מ ֶּמּנּו ֵּת ֵצא ָ‬ ‫״א ִרי ֶש ַּׁב ֲח ָ‬ ‫ֲ‬

‫(מתוך פיוט)‬

‫רמועב ג״ל ‪307‬‬

‫ספירת העומר‬ ‫ספור את הימים שבין פסח לשבועות‪ .‬לספירה זו קוראים‪:‬‬ ‫התורה מצווה עלינו לִ ּ‬ ‫שראשיתה ביום הראשון של חול‬ ‫"ספירת העומר"‪ .‬זוהי תקופה של חמישים יום ֵ‬ ‫המועד והיא מסתיימת ביום החמישים שבו נחוג חג השבועות‪ .‬מכאן שספירת העומר‬ ‫נועדה בראש ובראשונה לקבוע את היום המדויק שבו חוגגים את חג השבועות‪.‬‬ ‫מצוות הספירה מקשרת בין פסח (יציאת מצרים) לשבועות (מתן תורה)‪ ,‬קשר זה‬ ‫מבטא את תכלית יציאת מצרים שהיא מתן התורה‪.‬‬ ‫בחומש ויקרא פרק כג פסוקים טו‪-‬טז כתוב‪:‬‬ ‫יאכֶ ם‪ֶ ,‬את ע ֶֹמר ַה ְּתנו ָּפה‪ֶ ׁ :‬ש ַבע ׁ ַש ָ ּבתוֹ ת‪,‬‬ ‫"ו ְּס ַפ ְר ֶּתם לָ כֶ ם‪ִ ,‬מ ָּמ ֳח ַרת ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ִ ,‬מיּוֹ ם ֲה ִב ֲ‬ ‫ְּת ִמימֹת ִּת ְהיֶ ינָ ה‪ַ .‬עד ִמ ָּמ ֳח ַרת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַה ּׁ ְש ִב ִיעת‪ִּ ,‬ת ְס ְּפר ּו ֲח ִמ ּׁ ִשים יוֹ ם‪."---‬‬ ‫סיבה אחרת לספירת העומר היא להראות שאנחנו מצפים לחג השבועות משום‬ ‫ידוע‪ ,‬הוא‬ ‫ַ‬ ‫שהוא חג מתן תורה‪ .‬בספר החינוך כתוב‪" :‬כי כשהאדם מונֶ ה ימים לִ זמן‬ ‫מראה כי כל יִ שעו וכל ֶחפצו להגיע אל הזמן ההוא"‪.‬‬ ‫ימי הספירה נחשבו בימים קדומים לימי שמחה וציפייה‪ ,‬אבל בזמן מרד בר כוכבא‪,‬‬ ‫מתו ‪ 24,000‬מתלמידי ר' עקיבא וימי הספירה היו לימי אבל‪.‬‬ ‫"…שנֵ ים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי‬ ‫ְ‬ ‫בגמרא במסכת יבמות דף סב כתוב‪:‬‬ ‫עקיבא וכולם ֵמת ּו בפרק אחד (מפסח עד שבועות) מפני שלא נָ ֲהג ּו ָּכבוד זה בזה"‪.‬‬ ‫סב ָרה שתלמידי רבי עקיבא השתתפו במרד בר כוכבא ונפלו במלחמה‪ .‬ימי‬ ‫ישנה גם ָ‬ ‫לא ֶבל וּלצער על חורבן המקדש‪ .‬בימי ספירת העומר נוהגים מנהגי‬ ‫הספירה הם ביטוי ֵ‬ ‫אבלות כמו איסור נישואין‪ ,‬איסור גילוח‪ ,‬איסור תספורת ואיסור ִ ּביטוּיֵ י שמחה‪ .‬יוצא‬ ‫דופן הוא היום ה־‪ 33‬לעומר‪.‬‬

‫ל"ג בעומר‬ ‫ל"ג בעומר הוא ממועדי השנה שאין מקורו בתורה‪ .‬לפי‬ ‫המגֵ ָפה אצל תלמידי רבי עקיבא‪( .‬זהו‬ ‫המסורת‪ ,‬ביום זה ָּפסקה ַ‬ ‫גם יום הולדתו ויום מותו של רבי שמעון בר יוחאי שהיה‬ ‫אחד מתלמידיו של רבי עקיבא)‪ .‬ביום זה מפסיקים את מנהגי‬ ‫הא ֵבלוּת‪.‬‬ ‫ֲ‬

‫בול בר כוכבא‬

‫‪ 308‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מנהגים בל״ג בעומר‬ ‫ההסברים לְ מנהג הדלקת מדורות בל"ג בעומר מבוסס על המרד שאירגן שמעון‬ ‫ַא ַחד ֶ‬ ‫בר כוכבא נגד השליטים הרומאים בארץ ישראל‪ .‬המורדים הדליקו משׂ וּאוֹ ת‬ ‫אשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על ּ ְפרוץ המרד‪ ,‬והמדורות שמדליקים‬ ‫ֵאש על ָר ֵ‬ ‫היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן המשׂ וּאוֹ ת‪.‬‬ ‫הזוהר"‪ .‬רבי שמעון בר יוחאי ביקש ביום מותו לגלות‬ ‫ַ‬ ‫אחר לַ מנהג קשור ל"ספר‬ ‫ֶהסבר ֵ‬ ‫לתלמידיו את סודות ספר הזוהר‪ ,‬אך לא הספיק משום‬ ‫שר ָפה בביתו‪ .‬לזכר האש ששָׂ רפה את‬ ‫שפרצה ֵ‬ ‫פטירתו של‬ ‫ָ‬ ‫ֵ ּביתו נוהגים להדליק מדורות ביום‬ ‫בר יוחאי‪ ,‬שהוא ל"ג בעומר‪.‬‬ ‫חץ וקשת‬ ‫קשתות וחיצים שימשו בימי בר כוכבא ככלי הנשק העיקריים בקרב‪ .‬לזכר מלחמת בר‬ ‫כוכבא ברומאים נהוג להכין בל"ג בעומר קשתות וחצים ולשחק עמם ליד המדורה‪.‬‬ ‫מנהג נוסף הוא לערוך ביום זה ימי ספורט וטיולים‪.‬‬ ‫(לפי ויקיפדיה‪ ,‬אתר דעת ואתר משרד החינוך)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מאין אנחנו לומדים על מצוות ספירת העומר?‬ ‫‪ .2‬באיזה תאריך מתחילים לספור את העומר ובאיזה תאריך מפסיקים?‬ ‫‪ .3‬מדוע סופרים את העומר? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתבו על מנהגי האבל בימי הספירה הנהוגים במשפחתכם והשוו עם חבריכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬מדוע הפכו ימי הספירה לימי אבל?‬ ‫‪ .6‬איזה קשר אפשר למצוא בין ל"ג בעומר למרד בר כוכבא?‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫וס ּ ְפר ּו על מדורה שהשתתפתם בה‪( .‬כיצד התארגנתם? ֵמ ַאין אספתם עצים‪,‬‬ ‫היזכרו ַ‬ ‫מה היה הכיבוד? האם ניגנתם? ַשרתם? רקדתם? ממה נהניתם במיוחד?)‬

‫רמועב ג״ל ‪309‬‬

‫החיפושים אחרי בר כוכבא‬

‫‪ /‬יִגָאֵל ידין‬

‫בשנת ‪ ,1951‬שלוש שנים לאחר קום המדינה‪ ,‬מצאה משלחת בראשות‬ ‫הארכיאולוג‪ 1‬יִ ָג ֵּאל ידין איגרות קדומות בנחל חבר‪ .‬היו אלה איגרות‬ ‫שכתב שמעון בן כוסבא בעברית או בארמית לאנשים שונים‪ ,‬ובהן בקשות‬ ‫למשלוח מזון ונשק ללוחמיו‪ ,‬בקשה למשלוח ארבעת המינים לכבוד סוכות‬ ‫ועוד‪ .‬במערה נמצאו פריטים נוספים‪ ,‬כגון סנדלים‪ ,‬בגדים ותכשיטים‪.‬‬ ‫התגליות האלה עוררו התרגשות רבה‪ ,‬מכיוון שאפשר ללמוד מהן על חיי‬ ‫היומיום של הלוחמים שהסתתרו במערות שבסביבת נחל חבר‪.‬‬ ‫בספרו "בר כוכבא" כתב ידין‪:‬‬ ‫המרד השני — מרד בר כוכבא‬ ‫שישים ושתיים שנה לאחר חורבן ירושלים‪ ,‬פרץ מרד נוסף נגד הרומאים‬ ‫(שנת ‪ 132‬לספירה)‪ .‬מלחמת בר כוכבא — או כפי שאנו מכנים אותה‬ ‫באכְ זְ ריוּתה על המרד הראשון של שנות‬ ‫"המרד השני" — אולי עלתה ַ‬ ‫‪( 70-66‬לספירה)‪ .‬היא נמשכה למעלה משלוש שנים‪ ,‬ו ִּבתחילתה‬ ‫הצליחו היהודים בהנהגת בר כוכבא לִ כבּ וש את ירושלים וּלחדש את‬ ‫המדינה היהודית‪ ,‬ו ְּבכָ ך העמידו בסכנה את ממלכת רומא וְ כָ פו על‬ ‫ַא ְד ְריָ נוּס קיסר רומא לשלוח את ֵמיטב לגיונותיו ללחום במורדים‪.‬‬ ‫חמישים מבצרים של המורדים ותשע מאות וחמישים מן היישובים‬ ‫נהרסו בידי הרומאים; חמש מאות ושמונים אלף איש מתו ברעב‪,‬‬ ‫בחולי ובאש‪ ,‬וכך הפכה יהודה כולה לשממה‪ .‬מרד זה לא זכה לתיאור‬ ‫מזהיר כמו תיאורו של יוסף בן מתתיהו את המרד הראשון — וכך‪,‬‬ ‫ידיעותינו עלָ יו‪ ,‬וכל הנותר לנו‬ ‫ֵ‬ ‫למרות חשיבותו המרובה‪ ,‬דלות היו‬ ‫ותיאורים‬ ‫תביהם של מספר היסטוריונים ֵ‬ ‫היו רק ְרמיזות מעטות בכִ ֵ‬ ‫ַא ְרכֵ יאוֹ לוֹ ג‪ - 1‬מדען החוקר את ֶהעבר על ידי חפירות באדמה וגילוי חפצים ומבנים‬ ‫קדומים‪.‬‬

‫למעלה‪ :‬המכתבים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות בנחל ֶחבר‬ ‫מימין‪ :‬סולם חבלים שהוביל למערות נחל חבר‬ ‫‪ 310‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫בסגנון אגדי במקורות היהודיים — בתלמוד‬ ‫ו ַּבמדרשים‪ .‬אפילו שמו של מנהיג המרד לא‬ ‫היה וַ ָד ִאי לחלוטין‪ .‬הוא קרוי "בר (או‪ :‬בן)‬ ‫ּזיבא"‪ ,‬שניתן לְ ָפ ְרשוֹ כּ ְמרמז על שליחות ָּכזָ ב‪.‬‬ ‫כּ ו ָ‬ ‫עשרות מלומדים דנו בנושא זה שנים רבות;‬ ‫האמיתי היה אמנם "בר‬ ‫ִ‬ ‫ובהם שסברו כי שמו‬ ‫כוכבא" (אולי על שם ְמקום הולדתו) ואילו‬ ‫אחר כך‪ִ ,‬מ ֶש ִהכזיבה שליחותו‪ ,‬נשתנה בפי‬ ‫יבא"; אחרים גרסו להפך‪:‬‬ ‫מתנגדיו ל"בן כּ וּזִ ָ‬ ‫שמו האמיתי היה דווקא "בן כוזיבא" (שוב‬ ‫אולי על שם ְמקום מוצאו או על שם אביו)‪,‬‬ ‫מעריציו וַ ֲחסידיו‪ ,‬שהאמינו ִ ּב ְמשיחיוּתו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ואילו‬ ‫כּ ינוּה ּו "בר כוכבא"‪.‬‬ ‫לאור כל זאת נקל להבין את ההתרגשות‬ ‫שאחזה במדינת ישראל כולה‪ ,‬משנודע כי אכן‬ ‫התגלו מכתבים של אותו גיבור אגדי‪ ,‬שמעון‬ ‫בר כוכבא‪.‬‬ ‫ ‬

‫הא ְרכֵ יאולוג שגילה את הממצאים‬ ‫יגאל ידין‪ַ ,‬‬ ‫הארכיאולוגיים בנחל חבר‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫העתיקו את הטבלה או צרו אותה במחשב‪ .‬והשוו בין מרד המקבים לבין מרד בר‬ ‫כוכבא‬ ‫מרד המקבים‬

‫סיבת המרד‬

‫‪---‬‬

‫מרד בר כוכבא‬ ‫‪---‬‬

‫תבחינים‬ ‫מקום המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מנהיגי המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תוצאות המרד‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬אילו מסקנות אפשר להסיק מהטבלה?‬ ‫‪ .3‬מה כבר ידעתם על מרד בר כוכבא‪ ,‬ומה הוסיף הקטע שכתב יגאל ידין‬ ‫לידיעותיכם על המרד?‬ ‫‪ .4‬בקטע מוזכר יוסף בן מתתיהו‪ .‬אם תרצו‪ ,‬חפשו מידע עליו וספרו לפני הכיתה‪.‬‬

‫רמועב ג״ל ‪311‬‬

‫יום ירושלים‬ ‫ּוׁש ִַלם‪ִ ,‬ה ְפ ַק ְד ִּתי ׁש ְֹמ ִרים ּכָ ל ַהּיֹום וְ כָ ל ַהּלַ יְ לָ ה"‪.‬‬ ‫"על חֹומ ַֹתיִ ְך יְ ר ָ‬ ‫ַ‬

‫(ישעיהו פרק סב ‪,‬פסוק ו)‬

‫מתוך חוק ירושלים‪:‬‬ ‫‪ .1‬ירושלים השלֵ מה והמאוחדת היא בירת ישראל‪.‬‬ ‫ ירושלים היא מקום מוֹ שבם של נשׂ יא המדינה‪ ,‬הכּ נסת‪ ,‬הממשלה ובית המשפט העליון‪.‬‬ ‫אחרת ומפני כל דבר העלוּל‬ ‫‪ .2‬המקומות הקדושים יהיו שמוּרים מפני חילוּל וכל פגיעה ֶ‬ ‫ברגשותיהם כלפי‬ ‫לפגוע בחופש ַהגִ ישה של בני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ִ‬ ‫אותם המקומות‪.‬‬

‫מגדל דוד וקטע מחומת העיר העתיקה‬

‫‪ .1‬הסבירו את המושג "בירת המדינה" לפי הכתוב בחוק ירושלים ולפי המילון‪.‬‬ ‫‪ .2‬מדינת ישראל ַמ ִּכ ָירה בכך שירושלים קדושה לדתות אחרות‪ .‬כיצד הדבר בא לידי ביטוי‬ ‫בחוק ירושלים?‬

‫‪ 312‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נלמד את הכתוב בחוק ירושלים שחוקקה הכנסת‪ .‬נלמד‬ ‫פסוקים מהתורה‪ ,‬קטע מהתלמוד ומדרשים על העלִ ייה‬ ‫לרגל בימים שבית המקדש היה קיים‪.‬‬ ‫••עד ‪ 1967‬היתה ירושלים חצויה‪ .‬ירושלים המערבית‬ ‫היתה בירת ישראל‪ ,‬וירושלים המזרחית היתה בשליטת‬ ‫ממלכת ירדן‪ .‬במלחמת ששת הימים שחררו הצנחנים את‬ ‫ירושלים העתיקה‪ ,‬ושני חלקי העיר אוחדו‪ .‬נקרא גם את‬ ‫המקאמה "הצנחנים בוכים" מאת חיים חפר ואת השיר‬ ‫"ירושלים" מאת רחל חלפי‪.‬‬

‫מצוות העלייה לרגל לירושלים‬ ‫"שלוֹ ׁש ּ ְפ ָע ִמים ַּב ּׁ ָשנָ ה יֵ ָר ֶאה ָכל זְ כוּ ְר ָך ֶאת ּ ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך ַּב ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ָחר‪,‬‬ ‫ָׁ‬ ‫ְּב ַחג ַה ַּמ ּצוֹ ת ְוּב ַחג ַה ּׁ ָש ֻבעוֹ ת ְוּב ַחג ַה ֻּס ּכוֹ ת; וְ לֹא יֵ ָר ֶאה ֶאת ּ ְפנֵ י ה' ֵר ָיקם‪ִ .‬א ׁיש‬ ‫ְּכ ַמ ְּתנַ ת יָ דוֹ ‪ְּ ,‬כ ִב ְר ַּכת ה' אלוקיך ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן ָל ְך‪".‬‬ ‫(ספר דברים פרק טז‪ ,‬פסוקים טז‪-‬יז)‬

‫"פ ָע ִמים"‪ .‬בספר שמות כתוב‪:‬‬ ‫פירוש המילה ְ"רגָ לִ ים" בלשון התורה הוא ְּ‬ ‫"של ֹׁש ְרגָ לִ ים ָּתחֹג לִ י ַ ּב ׁ ּ ָשנָ ה" (פרק כג‪ ,‬פסוק יד)‪ .‬משמעו ‪ -‬תחגגו שלושה‬ ‫ָׁ‬ ‫חגים‪.‬‬ ‫קיבלה המילה ֶרגֶ ל משמעות נוספת‪ :‬כל אחד משלושת‬ ‫ְּ‬ ‫במהלך השנים‬ ‫המועדים ‪ -‬פסח‪ ,‬שבועות וסוכות ‪ -‬שבהם נִ ְצ ַטו ּו בני ישראל לַ ֲעלות לָ רגל‬ ‫למקדש וּלְ הביא ִמנחה לה' משבעת המינים בחג השבועות‪.‬‬

‫םילשורי םוי ‪313‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התאימו לטור א את ההסבר המתאים מטור ב‬ ‫טור ב‬ ‫ ‬ ‫טור א‬ ‫בידיים ֵריקות‪ ,‬בלי מתנות ומנחות‬ ‫ׁ ָשלוֹ ׁש ְּפ ָע ִמים ‬ ‫ָ‬ ‫שלושה רגלים‬ ‫לֵ ָראוֹ ת ֶאת ְּפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ‬ ‫יך‬ ‫לעלות לבית המקדש בירושלים‪.‬‬ ‫ַ ּב ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ָחר ‬ ‫הכוונה לירושלים‬ ‫ ‬ ‫ֵר ָיקם‬ ‫מצוָ וה ה' על הגברים לפי הפסוק מחומש דברים?‬ ‫‪ .2‬מה ַ‬ ‫‪ .3‬מה עלול לדעתכם‪ ,‬להרתיע את הגברים מלעלות לירושלים בשלש הרגלים?‬ ‫לפי הפסוק מחומש שמות?‬ ‫‪ .4‬מה מבטיח ה' לפי הפסוק מחומש שמות?‬ ‫במראה המקדש‪ ,‬בעבודת הכוהנים‪ ,‬ובהקרבת‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .5‬בבית המקדש צפו העולים לרגל‬ ‫קורבן וכן האזינו לנגינת הלוויים‪ .‬שערו איזו השפעה הייתה על לכך אמונתכם‬ ‫בה'? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫"‪...‬וְ לֹא יַ ְחמֹד ִא ׁיש ֶאת ַא ְר ְצ ָך ַּב ֲעל ְֹת ָך ֵל ָראוֹ ת ֶאת ּ ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך ׁ ָשל ֹׁש ּ ְפ ָע ִמים ַּב ּׁ ָשנָ ה"‬ ‫(שמות לד פסוק כד) ְמ ַל ֵּמד ׁ ֶש ְּת ֵהא ּ ָפ ָר ְת ָך רוֹ ָעה ֶּב ָא ָפר וְ ֵאין ַח ָ ּיה ַמ ִ ּז ָיק ָת ּה‪ַּ ,‬ת ְרנְ ָג ְל ְּת ָך‬ ‫ְמנַ ֶ ּק ֶרת ְּב ַא ׁ ְש ּ ָפה וְ ֵאין ֻח ְלדָּ ה ַמ ִ ּז ָיק ָת ּה‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי פסחים ח‪ ,‬ו)‬

‫‪ .6‬א‪ .‬קראו את פירושו של אברהם אבן עזרא (ראב"ע) לפרק לד‪ ,‬פסוק כד (ראו‬ ‫שורה ראשונה שבמסגרת)‪:‬‬ ‫ "‪ַ ...‬א ַחר ֶשה' ִצ ָ ּוה ׁ ֶש ַ ּי ֲעל ּו ָּכל זִ כְ ִרי יִ שְׂ ָר ֵאל לִ ְראוֹ ת ּ ָפנָ יו‪ִ ,‬ה ֵ ּנה ֵאין ָס ֵפק ִּכי ה'‬ ‫יִ ׁ ְשמֹר ַא ְר ָצם ִמ ּ ְפנֵ י ָהאוֹ יֵ ב ַא ַחר ׁ ֶש ָּכל יִ שְׂ ָר ֵאל עוֹ שִׂ ים ְרצוֹ נוֹ ‪...‬‬ ‫ימה ְ ּבלֵ ב ַה ׁ ּ ְשכֵ נִ ים ׁ ֶש ֲא ִפלּ ּו‬ ‫וְ ַט ַעם וְ ל ֹא יַ ְחמֹד ִא ׁיש ֶאת ַא ְר ֶצ ָך ‪ָּ -‬כל ָּכ ְך ֶא ׁ ְשלַ ח ֵא ָ‬ ‫ל ֹא יַ ְח ְמד ּו ָה ָא ֶרץ‪ַ .‬אף ׁ ֶש ַ ּי ֲעלֶ ה ְ ּבלִ ָ ּבם לַ ֲעשׂ וֹ ת ִמלְ ָח ָמה"‪.‬‬ ‫ ‬

‫ב‪ .‬מה מבטיח ה' לעולי הרגל? לפי פירושו של ראב"ע?‬

‫‪ .7‬כיצד יכול הפסוק מהתורה והסברו ַ ּבתלמוד הבבלי לעודד את הגברים‬ ‫החוששים שבזמן העלייה לרגל לירושלים יגרם נזק או אובדן לרכושם?‬ ‫‪ .8‬א ‪ .‬במה שונה ההסבר בתלמוד‪ ,‬מפירושו של הראב"ע?‬ ‫ב‪ .‬מה הרעיון המשותף לשניהם?‬ ‫‪ 314‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ַמ ֲע ֶׂשה ִּב ְׁש ֵני ַא ִחים‬ ‫ַמ ֲעשֶׂ ה ִ ּב ׁ ְשנֵ י ַא ִחים ֲע ׁ ִש ִירים ׁ ֶש ָהי ּו ְ ּב ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן‪ 1‬וְ ָהי ּו לָ ֶהם ׁ ְשכֵ נִ ים ָר ִעים ֵמ ֻא ּמוֹ ת ָהעוֹ לָ ם‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ימ ַתי יַ ֲעל ּו ַה ְ ּיהו ִּדים ַה ָּלל ּו לְ ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ִ ּבירו ׁ ָּשלַ יִ ם וְ ָאנו נִ כְ נָ ִסים ו ְּמ ַק ְּפ ִחים‬ ‫וְ ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים‪ֵ :‬א ָ‬ ‫יהם וְ נוֹ ְטלִ ים ָּכל ָמה ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לָ ֶהם‪.‬‬ ‫ֶאת ָ ּב ֵּת ֶ‬ ‫יע זְ ַמן וְ ָעל ּו ָה ַא ִחים‪.‬‬ ‫ִה ִ ּג ַ‬ ‫‪3‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫זִ ֵּמן לָ ֶהם ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ַמלְ ָאכִ ים ִּכ ְדמו ָּתם וְ ָהי ּו נִ כְ נָ ִסים וְ יוֹ ְצ ִאים ְ ּבתוֹ ְך ָ ּב ֵּת ֶ‬ ‫יהם דּ וֹ רוֹ נוֹ ת‪ִ 4‬מ ָּכל ָמה ׁ ֶש ֵה ִביא ּו ִע ָּמ ֶהם ִמ ְ ּירו ׁ ָּשלַ יִ ם‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָ ּבא ּו ָה ַא ִחים ִמ ְ ּירו ׁ ָּשלַ יִ ם‪ָ ׁ ,‬שלְ ח ּו לְ ׁ ִשכְ נֵ ֵ‬ ‫יתם?‬ ‫ָא ְמר ּו לָ ֶהם ַה ׁ ּ ְשכֵ נִ ים‪ֵ :‬היכָ ן ֱהיִ ֶ‬ ‫ָא ְמר ּו לָ ֶהם‪ּ ִ :‬בירו ׁ ָּשלַ יִ ם‪.‬‬ ‫יתם?‬ ‫ימ ַתי ֲעלִ ֶ‬ ‫– ֵא ָ‬ ‫– ְ ּביוֹ ם ְּפלוֹ נִ י‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אתם ?‬ ‫ימ ַתי ָ ּב ֶ‬ ‫– וְ ֵא ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫– ְ ּביוֹ ם ְּפלוֹ נִ י ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יתכֶ ם?‬ ‫– וְ ֶאת ִמי ִה ַ ּנ ְח ֶּתם ְ ּבתוֹ ְך ֵ ּב ְ‬ ‫– ל ֹא ִה ַ ּנ ְחנ ּו ׁשוּם ָא ָדם‪.‬‬ ‫ָא ְמרוּ‪ּ ָ :‬ברו ְּך ֱאל ֵֹהי ַה ְ ּיהו ִּדים‪ֶ ׁ ,‬שלּ ֹא ֲעזָ ָבם וְ ל ֹא יַ ַעזְ ֵבם לְ עוֹ לָ ם‪.‬‬ ‫(מדרש שיר השירים רבה‪ ,‬פרשה ז‪ ,‬דרשה ב)‪.‬‬

‫ְמ ַק ְּפ ִחים‪ - 2‬גוזלי ‬ ‫ם‬ ‫ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן‪ 1‬עיר שגרו בה בעבר יהודים וגויים ‬ ‫‪3‬‬ ‫זִ ֵּמן לָ ֶהם ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ַמלְ ָאכִ ים ִּכ ְדמו ָּתם ‪ -‬שלח הקב"ה לבתיהם מלאכים בדמותם של שני האחים‬ ‫אתם‪ – 5‬חזרתם‬ ‫ָ ּב ֶ‬ ‫ ‬ ‫דּ וֹ רוֹ נוֹ ת‪ - 4‬מתנות‬ ‫‪7‬‬ ‫ִה ַ ּנ ְח ֶּתם – השארתם‬ ‫ְּפלוֹ נִ י‪ 6‬מישהו או משהו שלא ציינו את שמו‪ .‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬‬

‫המדרש מתרחש בשלושה זמנים שונים‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫א‪ .‬לפני_________ ב‪ .‬בזמן_________ ג‪ .‬אחרי _________‬ ‫מה לא ידעו האחים? ומה לא ידעו השכנים?‬ ‫במדרשים מופיע בדרך כלל ניגודים בהתנהגות או בדעות בין בני אדם‪.‬‬ ‫כיצד רואים זאת במדרש הזה?‬ ‫באחדים מן המדרשים מתרחש נס משמים‪ ,‬האם כך הדבר במדרש הזה? הוכיחו‬ ‫תשובתכם מהמסופר‪.‬‬ ‫מדוע שם הדרשן דווקא בפי השכנים את המסקנה מהאירוע?‬ ‫מה מטרת הדרשן בסיפור המעשה שבמדרש?‬ ‫כיצד קשור המדרש לכתוב בתלמוד הבבלי בעמוד ‪?314‬‬

‫ ‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪. 5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫םילשורי םוי ‪315‬‬

‫לפי דברי הרב עובדיה יוסף‪:‬‬ ‫ ‪ - -‬מעולם לא זזה ׁ ְשכִ ינָ ה מכותל מערבי‪ ,‬קדוּשתו ‪ -‬מחמת השכינה היא‪...‬‬‫שכן‪ ,‬לאחר שזכינו שעוד פעם חזר הכותל המערבי אלינו‪ ...‬הרי נתקדש המקום‬ ‫ומכּ ל ֵּ‬ ‫על ידי תפילותיהם של ישראל ‪. - - -‬‬ ‫ובפרקי דרבי אליעזר (פרק לה) אמרו‪ ,‬שכל המתפלל בכותל המערבי‪ ,‬הרי הוא כמי‬ ‫פתוח לִ רווחה לִ שמוע‬ ‫ַ‬ ‫שמשם ֶּפ ַתח‬ ‫ָ‬ ‫שמתפלל לפני כיסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫וּלְ קבל תפילותיהם של ישראל‪. - - -‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע מקודש הכותל המערבי?‬ ‫‪ .2‬מדוע‪ ,‬לפי הרב עובדיה‪ ,‬באים יהודים רבים להתפלל ליד הכותל המערבי?‬ ‫‪ .3‬כיצד חוגגים במשפחתכם וכיצד חוגגים במדינה את יום ירושלים?‬

‫ּבֹוכים ‪/‬‬ ‫ַה ַּצ ְנ ָח ִנים ִ‬

‫חפֶר‬ ‫חַּי ִים ֵ‬

‫‪ַ 1‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ׁ ָש ַמע ַה ְר ֵ ּבה ְּת ִפלּ וֹ ת ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה‬ ‫ַה ְר ֵ ּבה חוֹ מוֹ ת נוֹ ְפלוֹ ת ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָח ׁש יְ ֵדי נָ ׁ ִשים‬ ‫ְמקוֹ נְ נוֹ ת ו ִּפ ְת ָקאוֹ ת ַה ִ ּנ ְת ָחבוֹ ת ֵ ּבין ֲא ָבנָ יו ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל‬ ‫ַה ֶ ּזה ָר ָאה ֶאת ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה ַה ֵּלוִ י נִ ְר ָמס לְ ָפנָ יו ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל‬ ‫יס ִרים ָק ִמים וְ נִ ְמ ִחים ‪ַ /‬א ְך ַהכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה‬ ‫ַה ֶ ּזה ָר ָאה ֵק ָ‬ ‫ל ֹא ָר ָאה ֲע ַדיִ ן ַצנְ ָחנִ ים בּ וֹ כִ ים‪.‬‬ ‫ ‪ַ 2‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה אוֹ ָתם ֲעיֵ ִפים ו ְּסחו ִּטים ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה‬ ‫ָר ָאה אוֹ ָתם ּ ְפצו ִּעים ו ׁ ְּשבו ִּרים ‪ָ /‬ר ִצים ֵאלָ יו ְ ּב ַהלְ מוּת‬ ‫לֵ ב‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ָאגוֹ ת‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ִת ָיקה ‪ /‬ו ְּמזַ ְ ּנ ִקים ִּכ ְמט ָֹר ִפים‪,‬‬ ‫ְ ּב ִס ְמ ְטאוֹ ת ָה ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה ‪ /‬וְ ֵהם ׁ ְשטו ֵּפי ָא ָבק‪,‬‬ ‫ו ְּצרו ֵּבי שְׂ ָפ ַתיִ ם ‪ /‬וְ ֵהם לוֹ ֲח ׁ ִשים‪ֵ :‬א ְ‬ ‫יך ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך‪,‬‬ ‫הצנחנים מגיעים אל הכותל במלחמת ששת‬ ‫יְ רו ׁ ָ‬ ‫ּשלַ יִ ם ‪ /‬וְ ֵהם ַק ִּלים ַּכ ֶ ּנ ׁ ֶשר‪ ,‬וְ ַע ִ ּזים ַּכ ָּל ִביא ‪ /‬הימים‪ .‬צלם‪ :‬דוד רובינגר‬ ‫וְ ַה ַּטנְ ִקים ׁ ֶש ָּל ֶהם ‪ִ -‬מ ְר ֶּכ ֶבת ָה ֵא ׁש ׁ ֶשל ֵאלִ ָ ּיה ּו ַה ָ ּנ ִביא ‪ /‬וְ ֵהם עוֹ ְב ִרים ְּכ ַר ַעם ‪ /‬וְ ֵהם‬ ‫עוֹ ְב ִרים ְ ּבזַ ַעם ‪ /‬וְ ֵהם זוֹ כְ ִרים ֶאת ָּכל ַה ׁ ּ ָשנִ ים ַהנּוֹ ָראוֹ ת ‪ֶ ׁ /‬ש ָ ּב ֶהן ל ֹא ָהיָ ה לָ נ ּו ֲא ִפלּ ּו‬ ‫כּ ֶֹתל‪ְּ ,‬כ ֵדי לִ ׁ ְש ּפ ְֹך ָעלָ יו דְּ ָמעוֹ ת‪.‬‬ ‫יטים ָעלָ יו ִ ּבכְ ֵאב‬ ‫‪ 3‬וְ ִה ֵ ּנה ֵהם ָּכאן עוֹ ְמ ִדים לְ ָפנָ יו‪ ,‬וְ נוֹ ׁ ְש ִמים ָעמֹק ‪ /‬וְ ִה ֵ ּנה ֵהם ָּכאן‪ַ ,‬מ ִ ּב ִ‬ ‫ָמתוֹ ק ‪ /‬וְ ַהדְּ ָמעוֹ ת יוֹ ְרדוֹ ת‪,‬‬ ‫יך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ּצנְ ָחנִ ים בּ וֹ כִ ים ‪ֵ /‬איךְ‬ ‫יך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֵ ,‬א ְ‬ ‫יטים זֶ ה ָ ּבזֶ ה וּבוֹ כִ ים ‪ֵ /‬א ְ‬ ‫ וְ ֵהם ַמ ִ ּב ִ‬ ‫ְ‬ ‫זֶ ה קוֹ ֶרה ׁ ֶש ֵהם נוֹ גְ ִעים נִ ְר ָ ּג ׁ ִשים ַ ּב ִ ּקיר ‪ֵ /‬איך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמן ַה ְ ּבכִ י ֵהם עוֹ ְב ִרים לַ ׁ ִשיר ‪/‬‬ ‫‪ 316‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫אוּלַ י זֶ ה ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ְ ּבנֵ י י"ט‪ֶ ׁ ,‬שנּוֹ לְ ד ּו ִעם קוּם ַה ְּמ ִדינָ ה ‪ /‬נוֹ שְׂ ִאים ַעל ַ ּג ָ ּבם ַאלְ ּ ַפיִ ם ׁ ָשנָ ה‪.‬‬

‫אמה‪.‬‬ ‫"הצנחנים בוכים" הוא ָמ ָק ָ‬ ‫המקאמה מספרת סיפור קצר שמשפטיו מסתיימים בחרוזים‪.‬‬

‫משתפים ומגיבים‬

‫וחחו על מחשבותיכם ורגשותיכם‪.‬‬ ‫אמה? שׂ ֲ‬ ‫המ ָק ָ‬ ‫איזה רושם השאירה אצלכם קריאת ַ‬ ‫חלק ראשון‬ ‫‪ .1‬כיצד עוזר תיאור אירועי העבר בכותל במקאמה להבין את הסיבה להתרגשות‬ ‫העצומה של הצנחנים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כאשר חיים חפר מאפשר לצמחים‪ ,‬לבעלי חיים‪ ,‬או לדוממים לְ ַד ֵ ּבר או‬ ‫להבין שפת בני אדם ולהרגיש רגשות אנושיים אנחנו אומרים שזאת ַה ֲאנָ ָשה‬ ‫כיצד מאניש חיים חפר את הכותל ַ ּבחלק הראשון?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מחזק השימוש בהאנשה את ההרגשה שהכותל קדוש?‬ ‫חלק שני‬ ‫תואר שחיים חפר משתמש לתיאור הצנחנים‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מצאו והעתיקו‪ְ :‬שמות ַ‬ ‫ב‪ִ .‬מצאו והעתיקו‪ :‬דימויים שבהם חיים חפר משתמש כדי לתאר את הצנחנים‪.‬‬ ‫‪ .4‬איזה ניגוד אפשר למצוא בחלק השני?‬ ‫חלק שלישי‬ ‫שבכִ י ו ְּמתיקות‬ ‫"כ ֵאב מתוק" – נראה‪ּ ֶ ,‬‬ ‫‪ .5‬במקאמה כתוב שהצנחנים מרגישים‪ְּ :‬‬ ‫מביעים רגשות מנוגדים‪ .‬הסבירו על מה הכאב ומדוע הוא מתוק?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מצאו במקאמה והעתיקו את המשפט המסביר מדוע עוברים הצנחנים מן‬ ‫ הבכי לשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו למה התכוון המשורר במשפט הזה?‬ ‫‪ .7‬אם ביקרתם בכותל‪ ,‬ספרו זה לזה את חוויותיכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫עבדו בזוגות‪.‬‬ ‫שערו שיש לכם הזדמנות לראיין את אחד מהצנחנים ֶש ִשיחררו את הכותל‪.‬‬ ‫מה הייתם שואלים אותו? מה היו תשובותיו?‬ ‫הצנחן‪.‬‬ ‫הכינו רשימת שאלות מעניינות ואת תשובות ַ‬ ‫עתה ִּכתבו את הריאיון והציגו אותו לפני הכיתה‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התאמנו בקריאה מדויקת ומוטעמת של המקאמה‪ .‬קראו בקול כך שחבריכם יחושו‬ ‫המספר‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫בהתרגשות של‬ ‫םילשורי םוי ‪317‬‬

‫חג שבועות‬

‫"ש ְׁב ָעה ָש ֻׁבעֹת‪ִּ ,‬ת ְס ָּפר לָ ְך‪ֵ :‬מ ָה ֵחל ֶח ְר ֵמׁש ַּב ָּק ָמה*‪ָּ ,‬ת ֵחל לִ ְסּפֹר‪ִ ,‬ש ְׁב ָעה ָש ֻׁבעֹות‪"...‬‬ ‫ִ‬ ‫(דברים‪ ,‬פרק טז‪ ,‬פסוקים ט‪-‬י)‬ ‫ ‬

‫קמה‬

‫חרמש‬

‫* קמה ‪ -‬תבואה‬

‫‪ 318‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••לחג השבועות מוזכר בתורה כ"חג הקציר" ו"חג הביכּ וּרים"‪.‬‬ ‫חכמינו חישבו וּמצאו שמתן תורה בסיני התרחש ִשבעה‬ ‫שבועות אחרי חג הפסח ולכן בתפילה מכנים אותו "זמן‬ ‫מתן תורתנו" ונוסף השם "מתן תורה" לשבועות‪ .‬על‬ ‫חשיבות לימוד התורה נקרא את המדרש "מעשה בחבר"‪.‬‬ ‫••נלמד על "תיקון ליל שבועות"‪.‬‬ ‫••בשבועות הנהיגו חכמינו את קריאת "מגילת רות" בבתי‬ ‫הכנסת‪ .‬במגילה מסופר על רות ַהגִ יוֹ ֶרת שעזבה את‬ ‫משפחתה ואת ארץ מולדתה מואב ובחרה לחיות בבית‬ ‫ּ‬ ‫"עמי ַע ֵמך‬ ‫לחם שביהודה‪ .‬היא אמרה לנעמי חמותה‪ַ :‬‬ ‫ואלוהי אלוהי"‪ .‬נלמד מדרשים על השוֹ ני בין גישת שמאי‬ ‫לגישת הלל לְ גיור‪.‬‬ ‫••נלמד את השיר "שיבולת בשדה" מאת מתתיהו ֶשלֶ ם‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נעסוק במילים אופייניות ללשון חכמים‪.‬‬

‫••עיקרו של חג השבועות הוא מתן תורה לכן קוראים בחג בבית הכנסת את פרשת‬ ‫הד ְּברות‪ .‬במהלך התפילה מוסיפים פיּוטים העוסקים ְּב ֶׁש ַבח‬ ‫מתן תורה ואת עשרת ִ‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫••חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים‪( .‬ראו עמוד ‪.)313‬‬

‫תועובש גח ‪319‬‬

‫מעשה בחבר‬ ‫ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּב ָח ֵבר ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה ִ ּב ְס ִפינָ ה ִעם ּ ְפ ַר ְק ָמטוֹ ִטין (סוחרים) ַה ְר ֵ ּבה‪.‬‬ ‫ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים לְ אוֹ תוֹ ָח ֵבר‪'ֵ :‬היכָ ן ּ ְפ ַר ְק ַמ ְטיָ א (סחורה) ׁ ֶש ְּל ָך?'‬ ‫ָהיָ ה אוֹ ֵמר לָ ֶהם‪'ְ ּ :‬פ ַר ְק ַמ ְטיָ א ׁ ֶש ִּלי ְ ּגדוֹ לָ ה ִמ ׁ ּ ֶש ָּלכֶ ם‪'.‬‬ ‫ָ ּב ְדק ּו ַ ּב ְּס ִפינָ ה וְ ל ֹא ָמ ְצא ּו ְּכלוּם‪.‬‬ ‫ִה ְת ִחיל ּו שׂ וֹ ֲח ִקים ָעלָ יו‪.‬‬ ‫יהם לִ ְס ִטים (שודדים) וְ נָ ְטל ּו ָּכל ָמה ׁ ֶש ִ ּנ ְמ ָצא ַ ּב ְּס ִפינָ ה‪.‬‬ ‫נָ ְפל ּו ֲעלֵ ֶ‬ ‫ְיָצא ּו לַ ּי ָ ַּב ׁ ָשה וְ נִכְ נְס ּו לַ ְּמ ִדינָה‪ ,‬ל ֹא ָהיָה לָ ֶהם ל ֹא לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל וְ ל ֹא ְּכסוּת (בגד) לִ לְ בּ ׁש‪.‬‬ ‫ָמה ָעשָׂ ה אוֹ תוֹ ָח ֵבר?‬ ‫נִ כְ נַ ס לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ ,‬יָ ׁ ַשב וְ ָד ַר ׁש‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָרא ּו ְ ּבנֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה ׁ ֶשהוּא ֶ ּבן ּתוֹ ָרה ְמ ֻר ָ ּבה‪ ,‬נָ ֲהג ּו בּ וֹ ָּכבוֹ ד ָ ּגדוֹ ל‬ ‫וְ ִה ְת ִחיל ּו לְ ַפ ְרנֵ ס אוֹ תוֹ ‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָרא ּו ַה ּ ְפ ַר ְק ָמטוֹ ִטין ָּכ ְך‪ּ ָ ,‬בא ּו ֶא ְצלוֹ ו ִּפ ְ ּיסוּה ּו וְ ָא ְמר ּו לוֹ ‪:‬‬ ‫ְ ּ'ב ַב ָ ּק ׁ ָשה ִמ ְּמ ָך‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ִביל ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ִּכיר אוֹ ָתנ ּו לָ ֵמד ָעלֵ ינ ּו זְ כוּת לִ ְפנֵ י ְ ּבנֵ י ָה ִעיר‬ ‫וְ ל ֹא נָ מוּת ָ ּב ָר ָעב‪'.‬‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪'ֲ :‬הל ֹא ָא ַמ ְר ִּתי ֲאלֵ יכֶ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ְפ ַר ְק ַמ ְטיָ א ׁ ֶש ִּלי ְ ּגדוֹ לָ ה ִמ ׁ ּ ֶש ָּלכֶ ם;‬ ‫ׁ ֶש ָּלכֶ ם ָא ְב ָדה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּלי ַק ֶ ּי ֶמת‪'.‬‬ ‫(בשינויים קלים לפי מדרש תנחומא לשמות פרק כה סימן ב‪ ,‬פרשת תרומה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬במדרש מתקיים פעמיים דו־שיח בין החבר לסוחרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬באיזה מקום התקיימה כל אחת מהשיחות?‬ ‫ב‪ .‬מה היה הנושא בכל שיחה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד התייחסו הסוחרים אל החבר בשיחה הראשונה וכיצד‪ -‬בשנייה?‬ ‫ב‪ .‬מה גרם לשינוי ביחסם אליו?‬ ‫‪ .3‬האם האמירה "טובה תורה מכל סחורה" מתאימה כלקח מהמדרש‪.‬‬ ‫נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬מה אי אפשר יהיה לקחת מכם בכל מצב?‬ ‫‪ 320‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬

‫השימוש במילים וביטויים במדרש שונה לעתים מהשימוש בימינו‪.‬‬ ‫חפשו במדרש והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫בעברית של ימינו אומרים‪:‬‬ ‫התנפלו עליהם שודדים‬ ‫עלו ליבשה‬ ‫עיר‬ ‫לבוש‬

‫בעברית של חכמים אומרים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫בתקופה שבה ארץ ישראל עברה מכובש לכובש והיתה תחת שלטון זר‪ .‬נכנסו לשפה‬ ‫העברית מלים מארמית‪ ,‬מפרסית‪ ,‬מיוונית ומלטינית ( השפה שבה דברו ברומא) במדרש‬ ‫שקראתם מופיעות המילים‪ :‬פרקמטיא‪ -‬סחורה; פרקמטוטין – סוחרים; ליסטים – שודדים‬ ‫(ללסטם‪ -‬לשדוד)‪ .‬המילים האלו נכנסו לשימוש בעברית מהשפה היוונית‪.‬‬

‫תיקּון ליל שבועות‬ ‫ ‬

‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫חג השבועות‪ ,‬ידוע במסורת היהודית כ"זמן ַמ ַתן תורתנו"‪.‬‬ ‫ומאז‪ ,‬בכל שנה‪ ,‬בחג השבועות‪ ,‬עם ישראל כאילו מקבל על עצמו את התורה ֵמ ָח ָדש‪.‬‬ ‫בליל החג‪ ,‬אנחנו נשארים ֵערים עד ֲעלות השחר וּמקדישים את הלילה ללימוד פרשיות‬ ‫מהתורה‪ ,‬מהמשנָ ה‪ ,‬מדרשים‪ִ ,‬ספרי מוּסר או מאזינים לִ ְדבר תורה מהרבנים‪.‬‬ ‫השם "תיקון" פירושו "קישוט"‪ .‬בזמן שאנחנו לומדים תורה‪ ,‬אנו מקשטים אותה‪,‬‬ ‫לחופה‪ .‬ביום מתן תורה אמורה‬ ‫ָּ‬ ‫כניסתה‬ ‫ּ‬ ‫ממש כמו שמקשטים את הכלה לקראת‬ ‫לחדש את "ברית הנישֹוּאין" עם הקדוש ברוך הוא ועלֶ ָיה להיות‬ ‫"כנֶ ֶסת יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ֵ ,‬‬ ‫הכלה‪ְּ ,‬‬ ‫מעוטרת בקישוטים מיוחדים (תיקונים) לקראת יום המחר שהוא כניסתה לחופה עם‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ .‬אנחנו מכינים את התיקונים שהם הקישוטים על ידי לימוד תורה‪.‬‬ ‫הסבר אחר לַ ֵשם "תיקון" נמצא בשיר השירים רבה‪ .‬לימוד תורה במהלך ליל שבועות‬ ‫בא כדי לתקן את ֶחטאם של אבותינו בסינַ י שיָ שנו עד מאוחר ְ ּבבוֹ קר מתן תורה‪,‬‬ ‫כאשר הקדוש ברוך הוא חיכה לתת להם את התורה והיה עליו להעיר אותם בקולות‬ ‫רעמים ו ִּב ְב ָרקים‪.‬‬ ‫מטרת התיקון להביא אותנו למצב שבו נהיה נְ ִקיִ ים מכל ֵחטא‪ .‬בליל חג השבועות‬ ‫לימוד התורה כולל קבוצות של חברים הלומדים תורה‪ .‬את מנהג תיקון ליל שבועות‬ ‫הנהיגו חכמי ספרד לפני כ‪ 500-‬שנים והוא התפשט ִמקהילות הספרדים לקהילות‬ ‫היהודים בעולם כולו‪.‬‬ ‫ְּכנֶ ֶסת ישראל‪ – 1‬כינוי לעם ישראל המכונס ומאוחד בזמן מתן תורה‪.‬‬

‫תועובש גח ‪321‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהם שני הפירושים למילה "תיקון" במשפט‪" :‬תיקון ליל שבועות"?‬ ‫"הכלָ ה" ומי הוא "החתן" לפי ההסבר הראשון למילה "תיקון"?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מי היא ַּ‬ ‫ב‪ .‬כיצד מקשטים את "הכלה"?‬ ‫‪ .3‬במה חטאו בני ישראל במעמד הר סיני‪ ,‬לפי המדרש?‬ ‫הפסקה האחרונה?‬ ‫‪ .4‬כיצד אנחנו מכַ ּ ְפרים על חטא בני ישראל‪ ,‬לפי ּ ִ‬ ‫‪ .5‬העתיקו את המשפט האומר שתיקון ליל שבועות ְמנַ ֶקה וּמטהר אותנו מחטא‪.‬‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬היזכרו בתיקון ליל שבועות שהשתתפתם בו וספרו לְ חבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה אתם מתכננים השנה לתיקון ליל שבועות‪ ,‬מה תלמדו? עם מי תלמדו?‬ ‫‪ֵ .3‬אילו מנהגים נהוגים במשפחתכם בחג השבועות? ספרו‪.‬‬

‫תיקון ליל שבועות ברחבת הכותל המערבי בירושלים‬

‫‪ 322‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ • קראו את המדרשים ושאלו שאלות שהמדרשים מעוררים אצלכם?‬ ‫ • דונו במליאה בשאלות האלה‪.‬‬

‫לֹוׁשה מדרשים ַעל ִּגּיּור ‪/‬‬ ‫ְׁש ָ‬ ‫מאֵת ּבְי ַאלִיק ו ְ ַר ְבנ ִי ְצקִי‬ ‫ה ַאּגָדָה ֵ‬ ‫ספֶר ָ‬ ‫מּתֹוְך ֵ‬ ‫ִ‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪ָ ׁ 1‬שנ ּו ַרבּ וֹ ֵתינוּ‪:‬‬ ‫ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪.‬‬ ‫"כ ָּמה ּתוֹ רוֹ ת יֵ ׁש לָ כֶ ם?"‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ַּ :‬‬ ‫ל־פה‪".‬‬ ‫"ש ַּתיִ ם‪ּ ,‬תוֹ ָרה ׁ ֶש ִ ּבכְ ָתב וְ תוֹ ָרה ׁ ֶש ְ ּב ַע ֶּ‬ ‫ָא ַמר לוֹ [שמאי]‪ְ ׁ :‬‬ ‫ל־פה ֵאינִ י ַמ ֲא ִמינֶ ָך;‬ ‫"ש ִ ּבכְ ָתב ֲאנִ י ַמ ֲא ִמינְ ָך וְ ׁ ֶש ְ ּב ַע ּ ֶ‬ ‫‪ָ 5‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ֶ ׁ :‬‬ ‫ל־מנָ ת ׁ ֶש ְּתלַ ְּמ ֵדנִ י ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִ ּבכְ ָתב‪".‬‬ ‫ַ ּג ְ ּי ֵרנִ י ַע ְ‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ָ ּג ַער בּ וֹ [שמאי] וְ הוֹ ִציאוֹ ִ ּבנְ זִ ָ‬ ‫ָ ּבא [הנכרי] לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫[את ׁ ְשמוֹ ת ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת‬ ‫‪ָ 10‬א ַמר לוֹ [הלל]‪" :‬א"ב‪ ,‬ג"ד‪ .‬לְ ָמ ָחר ָה ַפ ְך לוֹ ֶ‬ ‫וְ ִסדְּ ָרן]‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר לו [הנכרי]‪" :‬וַ ֲה ֵרי ֶא ְתמוֹ ל ל ֹא ָא ַמ ְר ָּת לִ י ָּכך!"‬ ‫ְ‬ ‫ל־פה ָעלַ י ְסמֹך‪".‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הלל]‪" :‬ל ֹא ָעלַ י ַא ָּתה סוֹ ֵמ ְך? ַאף ְ ּבתוֹ ָרה ׁ ֶש ְ ּב ַע ֶּ‬ ‫ב ‪.‬‬ ‫ׁשוּב ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪.‬‬ ‫ל־ה ּתוֹ ָרה כֻ ָּל ּה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ֲאנִ י‬ ‫ל־מנָ ת ׁ ֶש ְּתלַ ְּמ ֵדנִ י ָּכ ַ‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ּ ַ " :‬ג ְ ּי ֵרנִ י ַע ְ‬ ‫ת־ה ִ ּבנְ יָ ן ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪.‬‬ ‫עוֹ ֵמד ַעל ֶרגֶ ל ַא ַחת‪ ".‬דְּ ָחפוֹ [שמאי] ְ ּב ַא ַּמ ַ‬ ‫‪ּ ָ 15‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫ה־ש ּ ָׂשנאוּי ָעלֶ ָ‬ ‫ל־ה ּתוֹ ָרה‬ ‫יך ל ֹא ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֲח ֵב ֶר ָך ‪ -‬זוֹ ִהי ָּכ ַ‬ ‫"מ ׁ ֶ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ָ :‬‬ ‫ְ‬ ‫כֻ ָּל ּה‪ ,‬וְ ַה ׁ ּ ְש ָאר ּ ֵפרו ּׁש הוּא ‪ -‬לֵ ך לְ ַמד‪".‬‬ ‫ג ‪.‬‬ ‫ית־ה ְּכנֶ ֶסת וְ ׁ ָש ַמע קוֹ ל‬ ‫ׁשוּב ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה עוֹ ֵבר ֲאחוֹ ֵרי ֵב ַ‬ ‫חשן וְ ֵאפוֹ ד"‪.‬‬ ‫סוֹ ֵפר‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה אוֹ ֵמר‪" :‬וְ ֵא ֶּלה ַה ְ ּבגָ ִדים ֲא ׁ ֶשר יַ ֲעשׂ ּו ׁ ֶ‬ ‫"ה ָּלל ּו לְ ִמי?"‬ ‫‪ָ 20‬א ַמר‪ַ :‬‬ ‫ָא ְמר ּו לוֹ ‪" :‬לְ כ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל‪".‬‬ ‫"אלֵ ְך וְ ֶא ְת ַ ּג ֵ ּיר ִ ּב ׁ ְש ִביל ׁ ֶשיְ שִׂ ימוּנִ י כּ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל"‪.‬‬ ‫ָא ַמר אוֹ תוֹ ַה ָ ּנכְ ִרי ְ ּב ַע ְצמוֹ ‪ֵ :‬‬ ‫ימנִ י כּ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל‪ ".‬דְּ ָחפוֹ‬ ‫ל־מנָ ת ׁ ֶש ְּתשִׂ ֵ‬ ‫ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ‪ּ ַ " :‬ג ְ ּי ֵרנִ י‪ַ ,‬ע ְ‬ ‫ת־ה ִ ּבנְ יָ ן ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪.‬‬ ‫ְ ּב ַא ַּמ ַ‬

‫ׁ ֶש ִ ּבכְ ָתב ֲאנִ י ַמ ֲא ִמינְ ָך ‪-‬‬ ‫אני מאמין לך במה שקשור‬ ‫לתורה שבכתב‬ ‫ַ ּג ְ ּי ֵרנִ י ‪ -‬הפוך אותי ליהודי‬ ‫הוֹ ִציאוֹ ‪ -‬סילק אותו‬ ‫ָה ַפ ְך לוֹ ‪ -‬הציג בסדר אחר‬ ‫את שמות האותיות וסדרן‪.‬‬

‫ַעל ֶרגֶ ל ַא ַחת – בקיצור‬ ‫ובמהירות‪.‬‬ ‫ת־בנְ יָ ן – כלי למדידת‬ ‫ַא ַּמ ִ ּ‬ ‫גודל בניינים‪.‬‬

‫סוֹ ֵפר – מלמד תינוקות‪.‬‬

‫תועובש גח ‪323‬‬

‫ְּכלוּם ַמ ֲע ִמ ִידין ֶמלֶ ְך ‪– ...‬‬ ‫האם אפשר להמליך‬ ‫למלך אדם שלא יודע את‬ ‫תפקידי המלך‬ ‫לֵ ְך לְ ַמד – את דיני הכהונה‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫וְ ַה ָ ּזר – ומי שאינו מזרע‬ ‫אהרון הכוהן‬ ‫ָ ּדוִ ד (המלך) – שהיה‬ ‫משבט יהודה‪.‬‬ ‫נָ שָׂ א אוֹ תוֹ גֵ ר ַקל וָ ח ֶֹמר ‪-‬‬ ‫למד בעצמו עניין חדש‬ ‫מעניין ידוע ‪.‬‬ ‫ו ָּמה יִ שְׂ ָר ֵאל – אם ישראל‬ ‫בניו של אלוקים ‪ ,‬דינם‬ ‫מוות אם יכנסו לקודש‪,‬‬ ‫על אחת כמה וכמה גֵ ִרים‬ ‫שזה עתה התגיירו‪.‬‬ ‫ַענְ וְ ָתן – סבלני ואינו‬ ‫קפדן‪.‬‬ ‫נִ זְ ַ ּד ְוּג ּו – נפגשו‪.‬‬ ‫לְ ָט ְר ֵדנ ּו – לגרשנו ולאבדנו‬ ‫(מן העולם הבא)‪.‬‬

‫ ‬

‫‪ּ ָ 25‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫יסי‬ ‫"כלוּם ַמ ֲע ִמ ִידין ֶמלֶ ְך ֶא ָּלא ִמי ׁ ֶש ּיוֹ ֵד ַע ַטכְ ִס ֵ‬ ‫ָא ַמר לו [הלל]ֹ‪ְּ :‬‬ ‫ְ‬ ‫יע לְ "וְ ַה ָ ּזר‬ ‫יסי ַמלְ כוּת‪ָ ".‬הלַ ך וְ ָק ָרא‪ֵּ ,‬כוָ ן ׁ ֶש ִה ִ ּג ַ‬ ‫ַמלְ כוּת‪ ,‬לֵ ְך לְ ַמד ַטכְ ִס ֵ‬ ‫ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת"‪,‬‬ ‫"מ ְק ָרא זֶ ה ַעל ִמי נֶ ֱא ָמר?"‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ִ :‬‬ ‫"א ִפלּ ּו ַעל דָּ וִ ד ֶמלֶ ְך יִ שְׂ ָר ֵאל‪".‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הלל]‪ֲ :‬‬ ‫‪ 30‬נָ שָׂ א אוֹ תוֹ גֵ ר ַקל־וָ ח ֶֹמר [על אחת כמה וכמה] ְ ּב ַע ְצמוֹ ‪" :‬ו ָּמה יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִ ּנ ְק ְרא ּו בּ נִ ים לַ ָּמקוֹ ם [כינוי לה'] ו ִּמ ּתוֹ ְך ַא ֲה ָבה ׁ ֶש ֲא ֵה ָבם ָק ָרא לָ ֶהם‪:‬‬ ‫יהם 'וְ ַה ָ ּזר ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת' ‪ּ ֵ -‬גר ַה ַ ּקל‪,‬‬ ‫ְ ּ'בנִ י ְבכ ִֹרי יִ שְׂ ָר ֵאל'‪ ,‬נֶ ֱא ַמר ֲעלֵ ֶ‬ ‫ׁ ֶש ָ ּבא ְ ּב ַמ ְקלוֹ ו ְּב ַת ְר ִמילוֹ ‪ַ -‬על ַא ַחת ַּכ ָּמה וְ כַ ָּמה!"‬ ‫"כלוּם ָראוּי ֲאנִ י לִ ְהיוֹ ת כּ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל‪,‬‬ ‫ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪ָ ,‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ְּ :‬‬ ‫וַ ֲהל ֹא נֶ ֱא ַמר ַ ּב ּתוֹ ָרה‪' :‬וְ ַה ָ ּזר ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת'?‬ ‫"ענְ וְ ָתן ִה ֵּלל! יָ נוּח ּו לְ ָך ְ ּב ָרכוֹ ת ַעל‬ ‫‪ּ ָ 35‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל‪ָ ,‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ַ :‬‬ ‫ֹאש ָך‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְק ַר ְב ַּתנִ י ַּת ַחת ַּכנְ ֵפי ַה ׁ ּ ְשכִ ינָ ה‪".‬‬ ‫ר ֶׁ‬ ‫לְ יָ ִמים נִ זְ דַּ ְ ּוג ּו [נפגשו] ׁ ְשלָ ׁ ְש ָּתם [הנוכרים שהלל גייר] לְ ָמקוֹ ם ֶא ָחד‪,‬‬ ‫"ק ְפדָּ נוּת ּו ׁ ֶשל ׁ ַש ַּמאי ִ ּב ְ ּק ׁ ָשה לְ ָט ְר ֵדנ ּו ִמן ָהעוֹ לָ ם; ַענְ וְ ָתנוּתוֹ‬ ‫ָא ְמרוּ‪ַ :‬‬ ‫ׁ ֶשל ִה ֵּלל ֵק ְר ָב ְתנ ּו ַּת ַחת ַּכנְ ֵפי ַה ׁ ּ ְשכִ ינָ ה‪.‬‬ ‫[מ ָּכאן ָא ְמר ּו ֲחכָ ִמים]‪" :‬לְ עוֹ לָ ם יְ ֵהא ָא ָדם ַענְ וְ ָתן ְּכ ִה ֵּלל וְ ַאל יְ ֵהא‬ ‫ִ‬ ‫ַק ּ ְפ ָדן ְּכ ׁ ַש ַּמאי" (שבת לא)‪.‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬כל אחד מהנוכרים המעוניינים להתגייר מציבים תנאי לגיור‪:‬‬ ‫הנוכרי הראשון‬ ‫הנוכרי השני‬ ‫הנוכרי השלישי‬

‫התנאי לגיור‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬מי מהנוכרים מעוניין להתגייר כדי‪:‬‬ ‫• לזכות בכבוד • להתגייר ללא מאמץ • להאמין רק בחלק מהיהדות‬ ‫• ללבוש את בגדי הכוהן הגדול • לקיים רק חלק מהמצוות‪.‬‬

‫‪ 324‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫‪ .2‬א ‪ .‬מה המשותף לתגובות שמאי לבקשות הגיור השונות?‬ ‫בא ַמת בניין‪ .‬בדקו את משמעות הצירוף המודגש בעזרת מילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שמאי דוחף ַ‬ ‫ג‪ .‬יש הסוברים שאמת הבניין מייצגת את תכונות האופי של שמאי‪.‬‬ ‫שערו כיצד הם מנמקים את דעתם?‬ ‫‪ .3‬מהי התחבולה שבה נקט הילל כדי לשכנע את הגֵ ר הראשון שכדי להתגייר עליו‬ ‫ללמוד גם את מסורת התורה שבעל פה?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬מדוע הסכים הילל לגייר על רגל אחת את הנוכרי השני?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם בחר הילל ללמד את הנוכרי כעיקר התורה את האמירה "מה‬ ‫ששנוא עליך לא תעשה לחברך"?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬באיזו דרך נקט הילל כדי לעזור לנוכרי להבין שטעה כאשר ביקש את בגדי‬ ‫הכהונה?‬ ‫ב‪ .‬מה למד הנוכרי בחלק השלישי על מעמד הכוהן הגדול?‬ ‫‪ .6‬קראו את ההיגדים הבאים וציינו מה מתאים למחשבתו של שמאי ומה מתאים‬ ‫להילל‪:‬‬ ‫א‪ .‬אינו מעוניין בגיור המוני‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חושב שמניעי המתגיירים אינם חשובים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חושש שהמתגיירים יכניסו ליהדות מנהגים ומסורות זרים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לא מוכן לקבל גרים שמתנים תנאים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מאמין שגרים יכולים ללמוד על היהדות עוד ועוד אחרי הגיור‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מרגיש חובה לגייר כל מי שפונה אליו‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫‪ .1‬השלימו את הטבלה לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫כך אומרים בעברית של ימינו‪:‬‬ ‫סילק אותו ונזף בו‬ ‫במהירות בלי מאמץ‬ ‫על אחת כמה וכמה‬ ‫קרבת אותי‬ ‫תבורך‬

‫כך אומרים בשפת חכמים‪:‬‬ ‫הוציאו בנזיפה‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫(חלק א)‬ ‫(חלק ב)‬ ‫(חלק ג)‬ ‫(חלק ג)‬ ‫(חלק ג)‬

‫‪ .2‬א‪ .‬בימינו משתמשים לעיתים בביטוי על רגל אחת‪ .‬למשל‪ ,‬המורה הזהיר את‬ ‫התלמידים שלא יתכוננו למבחנים על רגל אחת‪.‬‬ ‫אי אפשר ללמוד שפה חדשה על רגל אחת‪.‬‬ ‫הציעו גם אתם דוגמה לצירוף הזה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בימינו משתמשים לעיתים בביטוי‪" :‬קל וחומר"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם אחי הבוגר‬ ‫תועובש גח ‪325‬‬

‫לא יודע את התשובה קל וחומר שאני‪ ,‬הצעיר במשפחה‪ ,‬לא אדע‪ .‬אם לא‬ ‫גיליתי את הסוד לחברי הטוב ‪ ,‬קל וחומר שלא אגלה אותו לילדי הכיתה‪.‬‬ ‫חשבו וכתבו בקצרה מקרה שאפשר להשתמש בו בביטוי הזה‪.‬‬ ‫‪ .3‬הביאו שתי דוגמאות מהמדרש למילים שאינן בשימוש בימינו‪.‬‬ ‫‪ .4‬הביאו דוגמה מהמדרש למילה שמשתמשים בה בעברית של ימינו במשמעות‬ ‫שונה‪.‬‬ ‫יוצרים ומציגים‬

‫בחרו באחת האפשרויות‪.‬‬ ‫עבדו בקבוצות‬ ‫‪ .1‬הכינו הצגה על המדרש‪ .‬תוכלו להרחיב את השיחות אבל לא לשנות את‬ ‫העלילה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ציירו עלילון (מדרש בתמונות עם בועות) למדרש‪.‬‬ ‫"מתוך שלא לִ ְׁש ָמּה אתה בא לִ ְׁש ָמּה" (פסחים ג) הוא ניב שמשמעותו‪:‬‬ ‫כשאתה עוסק במשהו לא מתוך אהבת הדבר‪ ,‬בסופו של דבר תגיע לאהוב אותו‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬לא אהבתי לנגן בפסנתר‪ ,‬אך לאחר שנות לימוד אחדות‪ ,‬מתוך שלא לשמה‬ ‫אתה בא לשמה ‪ -‬גיליתי שאני נהנה מהנגינה‪.‬‬

‫‪ .3‬א‪ .‬כתבו דוגמאות נוספות והשתמשו בניב‪" :‬מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה"‪.‬‬ ‫לסיפורנו?‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתקשר ניב זה‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫במדרשים קיימים מאפיינים דומים‪ .‬להלן אחדים מהם‪ .‬בדקו אילו מהמאפיינים‬ ‫שלהלן מצויים במדרשים על הגיור‪ .‬הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫ • ניגודים בין דעות או מעשים‬ ‫ • מתקיים דו שיח‬ ‫ • מספרים על אירוע אחד בלבד‬ ‫ • המדרשים כתובים בקיצור‪ ,‬אין תיאור רגשות‪ ,‬לא תיאור מראה הדמויות‬ ‫ולא תיאור המקום והזמן‬

‫‪ 326‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫היחס אל הגֵ ר בתורה‬ ‫חכמינו שמו לב שלעיתים כתוב בתורה "גֵ ר" ולעיתים כתוב "גֵ ר ‪ -‬תושב"‪.‬‬ ‫הם הסיקו מכך שכאשר כתוב "גֵ ר" הכוונה ללא יהודי שבוחר מתוך רצון אמיתי‬ ‫לקיים את תרי"ג מצוות שבתורה ולהצטרף לעם היהודי; ואילו כאשר כתוב‪:‬‬ ‫"גר ‪ -‬תושב" הכוונה לאדם שמגיע ממולדתו לארץ ישראל כדי לעבוד בה שנים‬ ‫מועטות‪ .‬ולאחר מכן ההוא שב למולדתו‪.‬‬

‫בתורה כתוב‪:‬‬ ‫(דברים י‪ ,‬פסוק יט)‬ ‫ •"וַ ֲא ַה ְב ֶּתם ֶאת ַה ֵ ּגר" ‬ ‫ •"וְ גֵ ר ל ֹא תוֹ נֶ ה וְ ל ֹא ִתלְ ָח ֶצ ּנ ּו ‪ִ ...‬אם ַע ֵ ּנה ְת ַע ֶ ּנה אֹתוֹ ִּכי ִאם ָצעֹק יִ ְצ ַעק ֵאלַ י ׁ ָשמ ַֹע‬ ‫(שמות פרק כב‪ ,‬פסוקים כ‪-‬כב)‬ ‫ֶא ׁ ְש ַמע ַצ ֲע ָקתוֹ ‪ .‬‬ ‫ ‬ ‫"שמ ַֹע ֵ ּבין ֲא ֵחיכֶ ם ו ׁ ְּש ַפ ְט ֶּתם ֶצ ֶדק ֵ ּבין ִא ׁיש ו ֵּבין ָא ִחיו ו ֵּבין ֵ ּגרוֹ "‬ ‫ • ׁ ָ‬ ‫(דברים פרק א‪ ,‬פסוק טז)‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬כיצד עלינו להתייחס לַ גֵ ר לפי התורה?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע מגינה התורה על הגרים?‬ ‫ ענייני לשון‬

‫"שנה" היא מילה שנכנסה לשפה העברית מארמית‪ ,‬ופירושה‪ :‬למד‪ ,‬שינן‪ .‬הסיפור‬ ‫‪ָ .1‬‬ ‫נפתח במילים‪" :‬שנו רבותינו" כתבו את המילים בשפתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪.‬‬ ‫בשפת ימינו אומרים‪:‬‬ ‫שׂ נוּא‬

‫בשפת חכמים אומרים‪:‬‬ ‫(שורה ‪)16‬‬

‫סילק אותו בנזיפה‬

‫(שורה ‪)7‬‬

‫על אחת כמה וכמה‬

‫(שורה ‪)29‬‬

‫אלהים‬

‫(שורה ‪)30‬‬

‫שביקש לסלקני מהעולם‪ ,‬לגרום למותי‬

‫(שורה ‪)33‬‬

‫תועובש גח ‪327‬‬

‫ִׁשּב ֶֹלת ַּב ָּׂש ֶדה ‪/‬‬ ‫ׁ ִשבּ ֹלֶ ת ַ ּב ּ ָׂש ֶדה‬ ‫כּ וֹ ְר ָעה ָ ּברו ַּח‬ ‫ֵמע ֶֹמס ַ ּג ְר ִעינִ ים ִּכי ַרב‪.‬‬ ‫ו ְּב ֶמ ְר ַחב ָה ִרים‬ ‫יוֹ ם ְּכ ָבר יָ פו ַּח‪,‬‬ ‫ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ֶּכ ֶתם וְ זָ ָהב‪.‬‬ ‫עוּרוּ‪ ,‬הוֹ י עוּרוּ!‬ ‫ׁשוּרוּ‪ּ ְ ,‬בנֵ י ְּכ ָפ ִרים!‬ ‫ָק ָמה ֵהן ָ ּב ׁ ְשלָ ה ְּכ ָבר‬ ‫ַעל ּ ְפנֵ י ַה ָּכ ִרים‪.‬‬ ‫ִק ְצרוּ‪ִ ׁ ,‬שלְ ח ּו ַמ ָ ּגל ‪-‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר!‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬

‫‪ 328‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫ּתתְי ָהּו ׁשֶ לֶם‬ ‫מ ִ‬ ‫ַ‬

‫שְׂ ֵדה שְׂ עוֹ ִרים ַּת ָּמה‪,‬‬ ‫זֵ ר ַחג עוֹ ֶט ֶרת‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ַפע יְ בוּל ו ְּב ָרכָ ה‪.‬‬ ‫לִ ְק ַראת בּ וֹ א ַה ּקוֹ ְצ ִרים‬ ‫ְ ּבז ַֹהר ַמזְ ֶה ֶרת‬ ‫ֶח ֶרשׂ לָ ע ֶֹמר ְמ ַח ָּכה‪.‬‬ ‫ָהב ּו ָהנִ יפוּ!‬ ‫נִ יר ּו לָ כֶ ם נִ יר‬ ‫ַחג לַ ָ ּק ָמה‪,‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר‪.‬‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬ ‫ִק ְצרוּ‪ִ ׁ ,‬שלְ ח ּו ַמ ָ ּגל ‪-‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר‪.‬‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד מתוארת השיבולת?‬ ‫ב‪ .‬מה מסמלת השיבולת?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬אל מי פונֶ ה הדובר בשיר?‬ ‫מזרז הדובר את אנשי הכפר?‬ ‫ב‪ .‬מדוע ֵ‬ ‫‪ .3‬מתי זמן ראשית הקציר?‬ ‫‪ .4‬נושא השיר הוא ראשית קציר השעורים המתקיים בפסח‪ ,‬אך נוהגים לשיר את‬ ‫השיר הזה גם בחג השבועות‪ .‬שערו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .5‬בשיר יש ֵהדים לטקס שנערך ביישוב כפרי בימינו ולטקס קדום מימים עברו‪.‬‬ ‫מהם שני הטקסים?‬ ‫‪ .6‬השיר נכתב בראשית הציונות‪ ,‬אך יש בו רמזים גם לעבר הרחוק של עם ישראל‪.‬‬ ‫מהם הרמזים?‬ ‫‪ .7‬מצאו בבית הראשון מילה נרדפת לזהב‪.‬‬

‫הקציר‬ ‫ראשית ָ‬ ‫הׂשעורה מבשילה לפני הבשלת החיטה‪ְ .‬קציר השעורים מתחיל בפסח‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫קציר העומר הראשון נערך בחגיגיּות גדולה במוצאי ט"ו בניסן‪ ,‬יום‬ ‫טוב ראשון של פסח (מנחות י'‪ ,‬ג')‪ .‬טקס הנפת העומר‪ ,‬התקיים בבית‬ ‫המקדש ביום ט"ז בניסן‪ ,‬יום ראשון של חול המועד פסח‪.‬‬

‫מאזינים‬

‫גלשו באינטרנט וחפשו‪ :‬זמרשת שיבולת בשדה‪.‬‬ ‫האזינו למנגינה‪.‬‬ ‫האם המנגינה מתאימה לדעתכם?‬

‫תועובש גח ‪329‬‬

‫רשימת מקורות‬ ‫© כל הזכויות שמורות לאקו"ם ולמחברים‬ ‫ברנר חנה ‪ -‬ביוגרפיה לאה גולדברג; גזרות אנטיוכוס ‪ -‬פסוקים מתוך ספר המקבים א‪ ,‬בתרגום אוריאל‬ ‫רפופורט‪ ,‬יד בן צבי; הטריסטרמית ‪ -‬מקוצר מתוך אתר הסביבה; על הטלאי הצהוב מפי ילדים ‪ -‬תודה‬ ‫ליצחק ב' טיטלבוים‪ ,‬דפוס דודו בע"מ‪ ,‬קרית ארבע ‪( 1988‬מהדורה שנייה ‪ ;)1993‬אלפון דב ‪ -‬תמיד יהיו‬ ‫סיפורים‪ ,‬מתוך‪" :‬עיניים" עיתון לילדים ונוער; אלתרמן נתן ‪ -‬חג האילנות; אנדרסן‪ ,‬הנס כריסטיאן ‪-‬‬ ‫בגדי המלך החדשים‪ ,‬תרגום‪ :‬יעל ולדמן‪ ,‬עריכה‪ :‬חנה לבנה‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר האגדות של אנדרסן‪ ,‬כנרת‬ ‫זמורה ביתן ‪ ;2008‬אשל יהודה‪ ,‬עיבוד אטלס יהודה ‪-‬עד עמוד התלייה‪ ,‬מעובד מתוך הספר‪ :‬עד עמוד‬ ‫התלייה ‪ -‬עלילות המחתרת הציונית בעירק; בורלא יהודה ‪-‬הדינר הגזול‪ ,‬מתוך‪ :‬קסמי מולדת‪ ,‬יבנה‪,‬‬ ‫תשי”ד; בלטמן רעיה איחרתי לבקש סליחה‪ ,‬מתוך הארץ שלנו; בן גוריון מיכה יוסף ‪ -‬מעשה בשני‬ ‫אמנים; בן דוד מיכל ‪ -‬מבצע ההצלה הגדול‪ ,‬מתוך‪ :‬מסע צעיר‪ ,‬דצמבר ‪ 2007‬גיליון ‪ ;117‬המדע הבדיוני‬ ‫מצית את דמיון החוקרים‪ ,‬מתוך‪ :‬ממעמקי הדמיון למרומי המציאות‪ ,‬גלילאו צעיר (יוני ‪ ;)2010‬בן דור‬ ‫דתיה ‪ -‬ככה זה בעברית‪ ,‬מתוך‪ :‬ככה זה בעברית‪ ,‬עם עובד ‪ ;1991‬בנאי פרץ ‪ -‬כל הכבוד לאבא‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫חמצן‪ ,‬סתווית תש"ם; בניה סרי דן ‪ -‬הלפיד היתום; בס שמואל ‪ -‬לראש השנה; ברוריה בן דוד ‪-‬‬ ‫מהי התייוונות‪ ,‬מי הם המתייוונים? מתוך‪ :‬לפי בימי יוון ורומא‪ ,‬ספרי תל אביב; גורי חיים ‪ -‬הרעות;‬ ‫גליק הירש ‪ -‬שיר הפרטיזנים‪ ,‬מתוך‪ :‬ניצוץ שנה ‪ ,1‬גיליון ‪ ;1946 ,15‬גפן יהונתן ‪ -‬היונה הלבנה כבר‬ ‫זקנה‪ ,‬מתוך‪ :‬פחות אבל כואב‪ ,‬שוקן‪ ;1980 ,‬אומרים שחתולים‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר שלם על חתול אחד‪ ,‬כנרת‪,‬‬ ‫‪ ;1980‬דאמיציס אדמונדו ‪ -‬מעשה נדיב‪ ,‬תרגום‪ :‬מרים שוסטר פדובאנו‪ ,‬מתוך‪ :‬הלב זמורה ביתן; דה‬ ‫בובאור סימון ‪ -‬הקריאה היא הרפתקה‪ ,‬תרגום ‪ :‬ל' קופרשטיין; דור און אלה ‪ -‬סבתא אסתרקה מדליקה‬ ‫משואה; דור גיא ‪ -‬ביות בעלי חיים‪ ,‬מעובד מתוך‪ :‬מחיות הבר לחיות הבית‪ ,‬מאת מיכל פורת ומיכל‬ ‫ברושי בן־לוי‪ ,‬אגף הנוער מוזיאון ישראל ירושלים‪ .‬טבע וארץ ינואר ‪ 1991‬חוברת ל"ג ‪ 2‬החברה להגנת‬ ‫הטבע; חיים הזז ‪ -‬שומר שבת; הרניק רעיה ‪ -‬מתוך‪ :‬אחי אחי; ווס אידה ‪ -‬אולי גם בשבילך כוכב אדוני‪,‬‬ ‫תרגום‪ :‬תמי דבס ויוספון ווס‪ ,‬מתוך‪ :‬מישהו לפני ומישהו מצדדי ספריית פועלים‪ ,‬תש”ן; וייס אפרת ‪-‬‬ ‫מפקד החילוץ‪" :‬הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר"‪ ,‬מתוך ‪ ;YNET‬זרחי נורית ‪ -‬כיכר השמחה וכיכר‬ ‫העצב‪ ,‬מתוך‪ :‬הכורסא המתנדנדת‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשל"א; חור נילי ‪ -‬האחרון שנותר במי הנחל‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬הארץ שלנו (כרך כ"ו); חפר חיים ‪ -‬הצנחנים בוכים‪ ,‬מתוך‪ :‬מתוך אף מילה רעה (כמעט) זמורה‬ ‫ביתן ‪ ;1998‬יחיאלי יוסף ווקס דניאל ‪ -‬תופעת הבולענים‪ ,‬מתוך המאמר‪ :‬בורות פעורים בממלכת‬ ‫המלח פורסם בכתב העת גליליאו‪ SCC ,‬לבית מוטיי תקשורת; כהן אסיף שלומית ‪ -‬כיסא גלגלים‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫המחבוא של הרוח‪ ,‬עם עובד; כהן שגיא ‪ -‬חיי פרטיזן יהודי‪ ,‬מתוך‪ :‬אתר מאקו; טולסטוי ל' ‪ -‬חמשת‬ ‫העיוורים‪ ,‬תרגם ועיבד חיים נחמן ביאליק מתוך‪ :‬בתוך הגן‪ ,‬דביר ‪ ;1983‬בן־עמי מ' ‪ -‬ביתא ישראל ‪ -‬עדה‬ ‫אבודה שנמצאה; מזיא פרדריקה ‪ -‬מרים אמא קטנה‪ ,‬מתוך‪ :‬חברי הקטנים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪;1962 ,‬‬ ‫מן רפי ‪ -‬תולדות העיתונות‪ ,‬מתוך‪" :‬הדפוס הוא מחסן נשק"‪ ,‬עיניים גיליון ‪ ;115‬נוי יצחק ‪ -‬החייכן;‬ ‫נחמני פיני ‪ -‬שירי חרות בכלא דמשק‪ ,‬מתוך‪ :‬הלילה הזה ‪ -‬הגדה ישראלית‪ ,‬מישאל ונועם ציון; עדותו‬ ‫של משה ‪ -‬ללכת לירושלים‪ ,‬מעובד מתוך‪ :‬כמו אור בכד מאת ג' בן עזר‪ ,‬הוצאת מס ‪ ;1992‬פיקמל‬ ‫מישל ‪ -‬העיוור והמשותק‪ ,‬שלושת המסננות (מיוחס לסוקרטס)‪ ,‬מצרפתית‪ :‬ראובן מירן‪ ,‬מתוך‪ :‬משלים‬ ‫פילוסופיים לילדים‪ ,‬אחוזת בית; פרץ איתן ‪ -‬עין גדי; רביקוביץ דליה ‪ -‬הנער שביקש לדוג לוויתן‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫מסיבה משפחתית‪ ,‬עם עובד‪ ;1974 ,‬רודאשבסקי יצחק ‪ -‬לא יכולתי ללבוש את הטלאי‪ ,‬מתוך‪ :‬יומנו של‬ ‫נער יהודי בוילנה‪ ,‬הוצאת מסדה; ריינס דורית ‪ -‬הדפוס‪ ,‬המצאה ששינתה את חיי האדם‪ ,‬מתוך ‪":‬פשוש"‬ ‫חוברת ספרים העיתון הילדים של טבע וארץ‪ ,‬החברה להגנת הטבע; רפאל גדעון ‪ -‬הפרטיזנים לחמו נגד‬ ‫הכיבוש הנאצי‪ ,‬מתוך‪ :‬חוברת בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש אייבשיץ חיפה; רבי משה ‪ -‬החנוכייה‬ ‫שלא דלקה‪ ,‬הרב יוסף משאש ממרוקו מתוך חג לעם‪ ,‬כתר ‪ ;1990‬שחר דוד ‪ -‬כיצד הפכה התקווה‬ ‫להמנון‪ ,‬מתוך‪ :‬אזרחות במדינת ישראל‪ ,‬כנרת; שליטא דודו ‪ -‬עין גדי במבט אישי‪ ,‬אנימציה במילים‬ ‫פשוטות; שלם מתיתיהו ‪ -‬שיבולת בשדה‪ ,‬מתוך‪ :‬זמרים‪ ,‬מרכז לתרבות ולחינוך‪;1969 ,‬‬

‫‪ 330‬צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד‬

‫תודה‬ ‫הוצאת כנרת מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו את אישורם להדפסת התמונות והיצירות בספר‪.‬‬ ‫אנו מתנצלים בפני כל גורם שנעשה שימוש ביצירתו ושאינו מוזכר בספר‪ .‬נשמח לשמוע מכל אחד אשר‬ ‫זכותו לא הוכרה כאן ולתקן במהדורות הבאות‬ ‫לספריית הפועלים ‪ -‬הקיבוץ המאוחד על האישור לשירי לאה גולדברג‪ :‬שפת ילדים‪ ,‬על שלושה דברים‪,‬‬ ‫עם ספר על שפת הים‪ ,‬דג זהב‪ ,‬מתוך‪ :‬מה עושות האיילות‪ ,‬ספריית פועלים ‪ 1971‬וכן על השימוש‬ ‫בעטיפות הספרים‪.‬‬ ‫יבגני ברשקוב‪ ,‬איור מתוך הספר "רחוב בירושלים"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה‪.‬‬ ‫מאיר פיצ'חדזה‪ ,‬שנה ‪ ,2003‬באדיבות עזבון המנוח מאיר פיצ'חדזה על ידי מנהל העיזבון‪ ,‬עו"ד דביר‬ ‫אביאל‬ ‫אבי יאיר‪ ,‬ללא כותרת ‪( 2009‬ים המלח)‪ ,‬תודה לגלריה ‪Raw Art info@rawart-gallery.com‬‬ ‫מרסל ינקו ‪ -‬החייל הפצוע ‪ -‬באדיבות משפחת האמן ומוזיאוני חיפה‪ ,‬אוסף מוזיאון חיפה לאמנות‪,‬‬ ‫צלמת‪ :‬שחר עמית‪.‬‬ ‫ליאת לבני‪ ,‬סיפורי מגדלורים‪ ,‬שנה ‪ 4 ,2010‬שכבות נייר‪ ,‬רישום ואור ‪ 40X45‬ס"מ‪.‬‬ ‫שרה קלצ'קו‪ ,‬על הציטוטים מתוך הספר "מסע מדע לכיתה ה' ‪ -‬מסע בתחנת חלל מסביב לכדור‬ ‫הארץ"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה‪.‬‬ ‫מערכת ‪YNET‬‬ ‫אתר ‪MAKO‬‬ ‫בולי סדרת איכות הסביבה‪ ,‬באדיבות השירות הבולאי ‪ -‬דואר ישראל‪ .‬מעצב הסדרה‪ :‬אליעזר וייסנוף‪,‬‬ ‫‪9.12.1975‬‬ ‫הוצאת כתר‪ ,‬הוצאת מודן‪ ,‬הוצאת בן צבי‬ ‫משפחת יגאל ידין‬ ‫מערכת עיתון ״עיניים״‬ ‫תצלומים‪ :‬בריג'מן ארט‪ ,‬שאטר סטוק‪ ,‬לשכת העיתונות הממשלתית והצלמים‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬אבי אוחיון‪,‬‬ ‫יעקב סער‪ ,‬דורון הורוביץ‪ ,‬זיו קורן‪ ,‬דוד רובינגר‪ ,‬תמי פרמונט‪ ,‬איילת שליטין־אופירם‪ ,‬חנה שליטא‬ ‫תמונות אמנות‬ ‫נערה צעירה קוראת ‪ /‬ז'אן אונורה פראגונאר ‪40‬‬ ‫התרשמות ‪ /‬קלוד מונה ‪62‬‬ ‫״ללא כותרת״ ‪ / 2003‬מאיר פיצ'חדזה ‪43‬‬ ‫העיוורים ‪/‬ברויגל האב ‪78‬‬ ‫ללא כותרת (ים המלח) ‪ / 2009‬אבי יאיר ‪164‬‬ ‫סיפורי מגדלורים ‪ /‬ליאת לבני ‪187‬‬ ‫כוח הפרסומות ‪ /‬יעקב פינסטה ‪191‬‬ ‫הדינמיקה של כלב הקשור ברצועה ‪ / 1912 -‬ג'אקומו בלה ‪198‬‬ ‫ירושלים בתקופת בית שני ‪ /‬יבגני ברשקוב ‪231‬‬ ‫איורים‬ ‫עדי ניר‪ ,‬טובית אוריאל ‪ ,192 ,21‬אייל אילת ‪ ,174‬יבגני ברשקוב ‪ ,231‬שרה בת אור ‪,85 ,9‬‬ ‫ורדית דפני ‪ ,275 ,86 ,12‬אינה זולטרסקי ‪ ,26‬שירז פורמן ‪ ,253 ,11‬איילת שליטין־אופירם ‪,111 ,75‬‬ ‫הילית שפר ‪12‬‬

‫צועדים בדרך המילים ה׳ ממ״ד ‪331‬‬