דֶֶּçרְך הַéמִּñלִּïים סֵòפֶöר ו' מהדורה מחודשת עלײַפי תכנית הלימודים חינוך לשוני :עברית – שפה ,ספרות ותרבות תשס"ג
בינה גלרײַטליתמן
חנה שליטא
ייעוץ מדעי :ד"ר יפה בנימיני באישור משרד החינוך
תוכן העניינים 8
חוויות נעורים לנגן ביחד/דתיה בן דור 9 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כוכב/לאה איני 10 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך היומן שלי/מירה מאיר 14 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רוצה/דפנה דה הרטוך 16 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הירוק/אליס קארטר 17 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך הקיץ של אביה/גילה אלמגור 19 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . החרם/עפרה גלברט אבני 21 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סבר פנים יפות/מן המקורות 26 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכילות/דפנה דה הרטוך27 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . חבל/דוד אבגי ,יואב רוקאס 28 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . התחלה נפלאה/יורם טהרלב 30 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סימנים/יורם טהרלב 30 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תמונות חצר ילדות/פרץ בנאי 31 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ילדות בעוני/יעקב יעקב 32 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הצפור פמפלה/נורית זרחי 33 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לדוכיפת/נורית זרחי 34 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . האב הבן והחמור/איזופוס 35 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הטוחן הבן והחמור/איזופוס 37 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מפני מה העורב הולך ברקידה? 40 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סודו של מוטי/עמי גדליה 41 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . על משחק הכדורגל/שולה פרידור48 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . איך פחדתי/עלילון/רות'קה נוי 50 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
52
יומן כיתה מר ברנאר/אלבר קאמי 54 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . איקבל — הילד שזכה לפרסום עולמי/רחל כץ 56 . . . . . . . . . . . . . מתוך הצהרת זכויות הילד בישראל 58 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . צעדים ראשונים/אמנון שמוש 59 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . האות האנגלית /mאורלי קסטלײַבלום 63 . . . . . . . . . . . . . . . . . . העיפרון/ימימה טשרנוביץײַאבידר 64 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . היה לי מורה/אהרון אלמוג 67 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "נתנו לי חכה לדוג אוצרות תרבות"/ארז ביטון 68 . . . . . . . . . . . מהפכה בחיי העיוורים/חנה ברנר 69 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אמרו עליו על הלל/מן המקורות 71 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סיפור על בת המלך שרצתה לדעת הכול/פנחס שדה 72 . . . . . . . הנסיכה והסוס/יעל פישביין 74 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הדפוס ,ההמצאה ששינתה את חיי האדם/דורית ריינס 78 . . . . .
3
מוקדש לאחי גדליה יעקב וזאב גלר ז"ל אשר דרך חייהם והשקפת עולמם היוו מסד איתן לדרכי החינוכית. בינה גלרײַטליטמן
עריכה ועיבוד דידקטי: ייעוץ מדעי: ייעוץ אמנותי: ייעוץ מגדרי: עריכת לשון: עיצוב הספר: עימוד וגרפיקה:
מוקדש לישראל ולחיה שליטא ז"ל אשר דרכם החינוכית ואהבתם הגדולה לשפה ולספרות העברית היו לי למקור השראה. חנה שליטא
בינה גלרײַטליתמן חנה שליטא ד"ר יפה בנימיני רחל שליטא ד"ר צפרירה שחם יהודית נווה נעמה נחושתאי לילי פרזי
תודות בעמ' 271 הפקה :תמי פרמונט הוצאת כנרת מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו אישורם להדפסת התמונות והיצירות בספר. אנו מתנצלים בפני כל גורם שנעשה שימוש ביצירתו ושאינו מוזכר כאן .נשמח לשמוע מכל אחד אשר זכותו לא הוכרה כאן. המקראה היא מהדורה מחודשת של דרך המילים ו' שיצאה לאור בייעוצה המדעי והפדגוגי של ד"ר יהושבע בנטוב. הספר ערוך עלײַפי תכנית הלימודים החדשה של משרד החינוך והתרבות" :חינוך לשוני :עברית – שפה, ספרות ותרבות תשס"ג" .אישור מספר 2203מײַ .26.12.04למקראה נלווה מדריך למורה. אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לתרגם ,לאחסן במאגר מידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני ,אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה .שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת נדפס בישראל2005 ,
130בני אדם בראי אגדות יוון מהי מיתולוגיה? 132 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תזיאוס ואריאדנה/יצחק לבנון 133 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . דדאלוס ואיקרוס/ג'קלין מורלי 135 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אורפיאוס ואורידיקה/נירה הראל138 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מה חבוי בתיבת פנדורה?/רקפת זֹהר 139 . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
" 142בזכרנו את ציון" דברי ש"י עגנון בטקס קבלת פרס נובל 142 . . . . . . . . . . . . . . . . . תשעה באב/עזרא מורד 144 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים/מן המקורות 145 . . . . . . . . . על נהרות בבל/תהילים קל"ז 146 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך תפילת שמונה עשרה 147 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אני מאמין/מן המקורות148 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . חי/אהוד מנור 149 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עד עמוד התלייה/יהודה אשל/עיבוד יהודה אטלס 150 . . . . . . . .
152הימים הנוראים תפילה/אריאנה הרןײַהכהן 154 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עם תחילת השנה/הרב יעקב רימר 155 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רציתי להתפלל ולא ידעתי/מרדכי ברײַאון 155 . . . . . . . . . . . . . . . אבינו מלכנו/מן המקורות 156 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מראה כהן/פיוט .מתוך תפילת מוסף של יום הכיפורים 157 . . . . מתוך תפילת נעילה 158 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . נעילה/רעיה הרניק 158 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מעשה בחייט/סיפור חסידי 159 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . זוליכה בת כתון/דן בניהײַסרי 160 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מטבע מזויף/אליהו אגסי 163 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לעשות תשובה/מרטין בובר 164 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עבודה/ש"י עגנון 165 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
166שלוש רגלים 168פסח הגדה של פסח 169 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מצה זו/דוד בןײַגוריון 170 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "כנגד ארבעה בנים" /מתוך ההגדה 171 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ביעור חמץ/חנה ניר 172 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כוס הדורות/אשר ברש 173 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . על כפיו יביא/יורם טהרלב 177 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
5
80
לו יהי אדם לאדם ,אדם... למה תכה רעך/יצחק וקנין 80 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . המגביה ידו על חברו/מן המקורות 82 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציפור של אף אחד/שלומית כהןײַאסיף 83 . . . . . . . . . . . . . . . . . . האם הצפייה בטלוויזיה מעוררת אלימות?/רחל כץ 84 . . . . . . . . התוכי החכם/משל דרום אמריקאי 85 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שני תרמילים/משלי איזופוס 86 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . העקרב והצפרדע/איזופוס/הלל מיטלפונקט 86 . . . . . . . . . . . . . . שיר המקל/ארז ביטון 87 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מנהגי צדקה שהיו נהוגים בעם ישראל/עיבד אברהם שטאל 88 . . מעשים של ממש/סיפור חסידי .עיבד אדיר כהן 89 . . . . . . . . . . . שודד יהודי שנעשה אחד מל"ו צדיקים/שלמה אבס 90 . . . . . . . . בזכות מה נצלה בתו של רבי עקיבא ממוות? 93 . . . . . . . . . . . . . הביצה/ח"נ ביאליק 94 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
96
שיתחברו כל ההפכים שיתחברו כל ההפכים יחד/ר' נחמן מברסלב 96 . . . . . . . . . . . . . יש לי חלום/מרטין לותר קינג 98 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יום יבוא/דן אלמגור 99 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . משל הנשר/ג'יימס אגרי 100 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הזאב והכלב/אפרים סידון על פי לה פונטין 102 . . . . . . . . . . . . . . מה רע במילה "יהודיה"?/אלה רוסינק 104 . . . . . . . . . . . . . . . . . . צלקת/יאנוש קורצ'ק 106 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מהי אנטישמיות?/חנה ברנר 109 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם מטעם האו"ם 111 . . . . . . . . . מה מלמד אותנו ספר הספרים/דוד בן גוריון 111 . . . . . . . . . . . . . מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות כמו לגברים?/ צפרירה שחם 112 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . בשבילי נברא העולם/מן המקורות 114 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הנהג המציל/יוסי מרגלית 116 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . השועל והחסידה/ע .הלל 118 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
119לעובדה ולשומרה אם קלקלת אין מי שיתקן אחריך/מן המקורות 120 . . . . . . . . . . . כשם שיגעו אבותי/מן המקורות 121 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . בין הדקלים/נורית זרחי 122 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . האמנות היא דרך לעורר באדם מחשבה/רחל כץ 123 . . . . . . . . . . מי יציל את הים התיכון?/פנחס זמיר 125 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מה אנו יכולים לעשות כדי להגן על סביבתנו?/ פנחס זמיר 127 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
4
האריה והקורא/מן המקורות 225 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך החיפושים אחרי ברײַכוכבא/יגאל ידין 226 . . . . . . . . . . . . . .
228עמוד האש יום הזיכרון ליצחק רבין 230 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לשמור על חיי אדם/יצחק רבין 231 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
232יום הזיכרון לשואה ולגבורה מתוך "קורות כיתה אחת"/בנימין טנא 233 . . . . . . . . . . . . . . . . . . להסתתר/אידה ווס 235 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אנה פרנק/ביוגרפיה 238 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך אנה פרנק – יומנה של נערה 239 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קול דניה הלוחמת 241 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לה שמבון ,כפר של חסידי אומות עולם 242 . . . . . . . . . . . . . . . . . סֶòמְñפּוֹ סוֹגִåיהָָéרה 242 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . חסידי אומות העולם 243 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מכתבה של אמא 243 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . חסידי אומות העולם/חיים חפר 245 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מאוד רציתי לחיות/מאקס שוואב 246 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אבי חזר מאושוויץ/קלודין וג 248 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
249יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אחים בלב ובנפש/מינה איתן 250 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אלי כהן/ביוגרפיה/תמר אוֹרי 253 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . על החובש שלמה/רבקה לוי 254 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אנחנו לא צריכים/אבינועם קורן 255 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לבכות לך/אביב גפן 256 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יום שחשך/יפה בנימיני 257 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
258יום העצמאות מתוך מגילת העצמאות 259 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . זיכרונות מטכס הכרזת העצמאות/זאב שרף 261 . . . . . . . . . . . . . הזהירו אותנו ,שלא נכריז על מדינה/דוד בןײַגוריון 263 . . . . . . . . . אם יזדמן לי מכרה שלום/גסאן עבד ארײַרחמן 264 . . . . . . . . . . . . אני שייך/נורית הירש 265 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עוד לא תמו כל פלאיך/יורם טהרלב 266 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תוכן על פי עולמות שיח וסוגות 268 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רשימת מקורות 270 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
7
שלח נא את עמי/שיר עם אפרוײַאמריקאי 178 . . . . . . . . . . . . . . אל גינת אגוז/שיר השירים 179 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
180שבועות מתוך תפילת שמונהײַעשרה לחג השבועות 181 . . . . . . . . . . . . . . ארץ שבעת המינים/דודו ברק 182 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . תיקון ליל שבועות 184 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סיפורו של "כתר ארם צובא" 185 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עדותו של מרדכי פאחם/אמנון שמוש 186 . . . . . . . . . . . . . . . . . . יצחק בןײַצבי — הנשיא השני של מדינת ישראל 188 . . . . . . . . . . . אשריך רבי עקיבא/מן המקורות 189 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אחי ברײַמזל/יפה בנימיני 190 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
193סוכות הסוכה המעופפת/לוין קיפניס 194 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יין מירושלים/בןײַעמי 198 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . גשם/אסתר ראב 199 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . גשם בוא/תרצה אתר 200 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הושענות/מן המקורות 201 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
202בימים ההם בזמן הזה 204חנוכה שם בחנוכה שנת /1943עובד בןײַישי 205 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מתוך "עם בוא הזיכרון"/שאול פרידלנדר 208 . . . . . . . . . . . . . . . . החנוכייה שלא דלקה/משה רבי מפי יוסף משאש 209 . . . . . . . . . .
210ט" ּו בשבט שקדיות/נעמה בנזימן 211 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . צלחת לחמישה עשר בשבט/אברהם רגלסון 212 . . . . . . . . . . . . . המקום בו נמצאת הנשמה/אברהם שטאל 213 . . . . . . . . . . . . . . .
215פורים בלבולי המגילה/נעמה בנזימן 216 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הופעת הלֵïצִõים/נתן אלתרמן 217 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פורים שני/ג'יימס אדוארד הנאואר 218 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פורים צנעא — מאבל ליום טוב/על פי יוסף מיוחס 219 . . . . . . . . המן — אולי תרד מהבמה?!/עמוס בר 220 . . . . . . . . . . . . . . . . . .
222ל"ג בעומר ר' עקיבא ומרד ברײַכוכבא/רבקה לוי 223 . . . . . . . . . . . . . . . . . .
6
לְïנַóגֵּåן בְּãיַìחַëד /
דָּçתִüיָּìה בֶּãן דּוֹר
הָéיֹה הָéיָìה פְּöסַòנְóתֵּüר יָìשָׁûן חָëבִãיב אֲäבָãל בַּãיְìשָׁûן. שִׁûבְãעִôים שָׁûנָóה הוּא נִóגֵּåן לְïבַãד וְèהָéיָìה לוֹ דֵּçי נֶóחְëמָñד. אְַäך יוֹם אֶäחָëד אָäמַñר הַéפְּöסַòנְóתֵּüר: "לְïנַóגֵּåן בִּãשְׁûנַóיִìם זֶêה נֶóחְëמָñד יוֹתֵüר". הוּא יָìצָõא לָïנוּעַ ôבַּãשְּׁûבִãילִïים וּבַãדְָּçרכִîים הוּא נַָóדד שָׁûבוּעַ ôבֵּãין בָּãתִּüים וּבֵãין פְָּöרחִëים וּבְãבֶֹקר ְקצָõת אָäפֹר עַôל ֹראשׁוֹ שֶׁûל הַéר תָּüבוֹר הוּא פָּöגַåשׁ כִּîנּוֹר. הֵéם נִóגְּåנוּ לָïהֶéם בְּãיַìחַëד סוֹנָóטוֹת וְèשִׁûיִרים סַòמְñבָּãה וְèהוָֹרה וְèהָéיוּ מְñאֻäשִָּׁûרים. כַּîעֲôבֹר שְׁûלוֹשָׁûה יָìמִñים אָäמַñר הַéפְּöסַòנְóתֵּüר: "לְïנַóגֵּåן בִּãשְׁûלוֹשָׁûה זֶêה נֶóחְëמָñד יוֹתֵüר". הֵéם יָìצְõאוּ לָïהֶéם לָïנוּעַ ôבַּãשְּׁûבִãילִïים וּבַãדְָּçרכִîים נְָóדדוּ לָïהֶéם שָׁûבוּעַ ôבֵּãין בָּãתִּüים וּבֵãין פְָּöרחִëים. כְּîשֶׁûהִéגִּåיעוּ לַïגָּåלִïיל ,בְּãצִõלּוֹ שֶׁûל עֵôץ אָäצִõיל הֵéם פָּöגְåשׁוּ חָëלִïיל. הֵéם נִóגְּåנוּ לָïהֶéם בְּãיַìחַëד סוֹנָóטוֹת וְèשִׁûיִרים סַòמְñבָּãה וְèהוָֹרה וְèהָéיוּ מְñאֻäשִָּׁûרים. כַּîעֲôבֹר שְׁûלוֹשָׁûה יָìמִñים אָäמַñר הַéפְּöסַòנְóתֵּüר: "לְïנַóגֵּåן בְּãאְַäרבָּãעָôה זֶêה נֶóחְëמָñד יוֹתֵüר". הֵéם יָìצְõאוּ לָïהֶéם לָïנוּעַ ôבַּãשְּׁûבִãילִïים וּבַãדְָּçרכִîים נְָóדדוּ לָïהֶéם שָׁûבוּעַ ôבֵּãין בָּãתִּüים וּבֵãין פְָּöרחִëים. כְּîשֶׁûהִéגִּåיעוּ סוֹף כָּîל סוֹף לְïאֵäילַïת יְָìרדוּ לַïחוֹף וּפָöגְåשׁוּ שָׁûם תֹּף.
הֵéם נִóגְּåנוּ לָïהֶéם בְּãיַìחַëד סוֹנָóטוֹת וְèשִׁûיִרים סַòמְñבָּãה וְèהוָֹרה וְèהָéיוּ מְñאֻäשִָּׁûרים. וְèעַôכְîשָׁûו עָôלַïי לָïלֶïכֶîת אָäז הֱéיוּ שָׁûלוֹם כֻּîלְּïכֶîם. וּמָñה ָקָרה אַäחַëר כְָּîך? נַóחֲëשׁוּ בְּãעַôצְõמְñכֶîם.
חוויות נעורים
היועצת של בית הספר לחינוך מיוחד 'שקמה' בגבעתיים .אפשר לדבר ,בבקשה, עם המפיקה יהלי פז? ..אבל זה דחוף ",גרונה של אורנה נשנק. "את עובדת אִäתה? אה ,את המנהלת שלה!" לראשונה מאז שעות הבוקר נשמעה שמחה בקולה" .אז זה אפילו טוב יותר ,כי זה בקשר לנער אחד שלנו ,חולה שיתוק מוחין קל ,שסובל גם מפיגור ,ומעריץ עד טירוף את עדו תד"... היועצת כמעט פרצה בבכי לנוכח האטימות בה נענתה ,אך לא ויתרה" .כןײַכן ,אני יודעת שרק יהלי פז מתאמת ,אבל המפגש כבר הוסדר .אני רק מנסה להעלות עניין מסובך באשר לדמיון המדהים שיש בין ...תביני ,גברתי ,ניסיתי להסביר למפיקה שמדובר פה במקרה רגיש לשני הצדדים .אוהד שלנו דומה מאודײַמאוד לעדו תדהר .ברצינות .זה כאילו הוא הכפיל שלו .טוב ,לא כפיל מוצלח כל כך ,כי אוהד חולה ,אבל הדמיון מחריד .בעצם ,למה אני אומרת 'מחריד'?" — היא קימטה טופס שהתגלגל מתחת לידה ,והוסיפה " :אולי בגלל שעדו שלכם הוא כוכב אמיתי ,ואוהד שלנו ,הוא ...רק הצל שלו ,את מבינה? לא? טוב ,זה מקרה מיוחד. אולי נקבע פגישה ,ו ...אהײַאה .אבל חובתי להתריע! אוהד שלנו שביר כמו זכוכית. אם שוברים את לבו ,הוא יכול להידרדר ככה ,שזה ייגמר באסון! את יודעת, ההישגים שהישגנו אִäתו פה ,כל הצוות המקצועי ,פשוט לא ייאמנו :הוא בקושי דיבר עד שהגיע ל'שקמה'! זאת עבודה מפרכת ...כן ,בהחלט ,ברור לי שאני תופסת אותך בזמן רע ,אבל ...בסדר .אנסה שוב .תודה לך ",סיימה היועצת ,והניחה את השפופרת על כנה כאילו היתה עשויה עופרת. "מה עושים ,לעזאזל ,במקרה כזה?" בטנה של אורנה התהפכה בקרבה .בשום ספר לימוד מעולם לא נתקלה בבעיה דומה ,מה עוד שמנהלת בית הספר הטילה עליה לפתור את צורת הדמיון החיצוני שבין השניים ,לבדה; בזמן שמן העבר האחר, ציפו מאתיים התלמידים של 'שקמה' ,ובראשם אוהד ,בכליון עיניים למפגש. נאנחת ,ביקשה לקום מכיסאה ,כשלפתע לכדה את עינה תמונת עיתון ,אשר נשרה מהקלסר של אוהד .בדריכות רכנה והרימה את התמונה המטושטשת, מתבוננת בכוכבי הטלוויזיה המפורסמים כפי שצולמו בעת שביקרו בני נוער חולי סרטן באחד מבתי החולים בארץ .ראשו של עדו תדהר סומן בלב אדום ,כשבשולי התמונה הוסיף אוהד בכתב ילדותי" :עדו 'הכוכב' ואוהד לנֶóצַõך" .אורנה חייכה למראה שגיאת הכתיב ,מאושרת על שבכלל אוהד כותב! אך אפילו השירים והחיבורים עסקו רובם ככולם ב ...כוכב הנערץ.
*
"אתה חושב שאוהד ער לדמיון המדהים שבינו לבין תדהר? הוא כל כך רגיש, אוהדי ",אמרהײַשאלה אתמול היועצת את בן זוגה בארוחת הערב; מוטרדת מן האפשרות שהמנחה לא יֵìדע כיצד לנהוג בנער ,או גרוע מזה ,יפגע בו ,והיא כמעט נחנקה מביס החביתה שלעסה .בעלה ,הרגוע כדרכו ,חייך אליה בחום ,יודע שלא יעזור כלום — אורנה תמיד הביאה את 'העבודה' הביתה" .אולי את היא הרגישה מדי בסיפור הזה?" שאל אגב שהרים את ידיו בהכנעה; "כןײַכן ,אני יודע שהם דומים ,אבל עדו תדהר מתמודד עם המון מצבים ,אורנל'ה .הוא שחקן ורואה
חוויות נעורים
11
כוכב /
לאה איני
"רגעײַרגע ,הלו ,הלו! "...התאכזבה אורנה ,יועצת בית הספר ,בעת שמפיקת תכניות הטלוויזיה התוססת ,שמן העבר האחר של הקו ,ניתקה בחיפזון את השיחה .למראה הנער שישב מולה וליטף בחמדה את הפוסטר שהחזיק ,הידקה את שפתיה והעמידה פנים עליזות" .טוב!" הכריזה" ,זה הצליח לנו! הם יבואו ,ויש תאריך מוסכם ,אם כי באשר לשעה עוד נדבר "...היא השתתקה משהבחינה כי הנער רטט כולו" .אתה שמח, אוהדי?" אוהד ,שזרזיף רוק דלף על סנטרו ,הנהן בפראות .עיניו ננעצו בפני היועצת כאילו ביקשו לבולעה" .הוא גם יבוא ,הכוײַהכוכב שלי?" גמגם קצר נשימה. אורנה נאנחה" .אתה יודע ,אוהדי ,מנחי טלוויזיה הם אנשים מאוד מבוקשים ,אז למרות הבטחת המפיקה ,נקווה שדבר לא ישתבש ,ויום הכיף שתִüכננו לבית הספר בחברתם יתקיים .לכן ,חביבי ",תפסה באגרופו של אוהד ,שהלם באיײַשליטה על שולחנה" ,אל תישבר לי אם "...האזהרה חלפה מעל לראש המתולתל שלא חדל לנוע" .אײַאבל הײַהכוכב שלי יבוא?" שב ודרש אוהד לדעת ,מוֶרה באצבע ידו השנייה ,שגם עליה לא פסח העיוות ממנו סבל ,על חתימת המנחה הנערץ עליו, שתמונתו התנוססה על הפוסטר .השחקן הידוע הנחה תכנית טלוויזיה שהיתה מיועדת לילדים קטנים בהרבה מאוהד ,ואף על פי כן צפה בה בן השלושײַעשרה בהתמכרות .היועצת חייכה בחשש נוכח הפרצוף המפורסם שעל הדף המקומט. חיוכו של המנחה נראה לה שחצני במקצת ,אבל היא קראה ,כאילו בפעם הראשונה ,את ההקדשה שכתב בקצה הדף' :לאוהד החמוד ,בתודה על אהבתך, עדו תדהר '.את חתימתו עיטר המנחה בלב מיופייף ,בתוספת הסמל המוכר של התכנית .בסך הכול ,מנחה נאה של תכנית טלוויזיה רדודה. לִïבה של היועצת ניתר בחזה ,אבל היא לא יכולה הייתה לשקר" .כן ,אוהד ,הם הבטיחו שהוא יבוא ",הודתה ,הגם שעיניה שוטטו לפתע סביב הניירת שעל שולחנה .משום מה ,לא יכלה להביט בפניו המעוותות של אוהד; מתחרטת על עצם הרעיון להזמין לחגיגת הפסח את כוכבי התכנית ואת המנחה הזה בפרט. אוהד לא שעה לה יותר .שרירי גופו נעו בכפייתיות גוברת וזרם רוק פרץ מפיו כשדיבר" :יופײַיופי! הכוכב שלי ,אַäײַאני אגײַגע בו ,עוד ...עוד שבועײַיים ",עודד את עצמו ,בעת שתייק בעדינות את הפוסטר בקלסר עב כרס ,שהוקדש כולו לכוכב הילדים והנוער ,עדו תדהר. אורנה היועצת הרצינה ,יודעת שעליה להתייצב נוכח הבעיה שניצבה בפניה. "אוהדי ,אתה שלחת למנחה הזה כבר המון מכתבים ושירים ,נכון?" שאלה. הנער הנהן ,מופתע מעצם השאלה .אבל היועצת ,שלא ציפתה כלל לתשובה, המשיכה וחקרה" :ותמונה ,תמונה שלך ,חביבי ,שלחת לו ,במקרה?" תנועות גופו הלאײַרצוניות של הנער קפאו לשנייה בלבד בטרם חזרו בכוח רב יותר ,ועיניו התמות נפערו בבהלה" .ללא .צריך לשײַלשלוח?" "נראה ,אוהדי ",הרהרה אורנה בקול.
*
ברגע שנפרדה מאוהד ,שבה וחייגה בחרדה לטלוויזיה" .שלום ,מדברת אורנה,
10
חוויות נעורים
טיפת מזל .אבל לזעזוע שחש עדו תדהר לא היה קץ ,כשבסוף הדקלום נפל לפתע הנער על צווארו ,ואמר" :אאײַני אוײַההד ,המײַמעריץ שללײַך .אײַאתה זוכר אותי, אײַאחי? שלחת לי תמונה עם ללב"... חיוור ומצומרר ,משך עדו תדהר את זרועותיו של הנער החולה מעל גופו ,כמבקש להרחיקו ממנו בשאט נפש ,כשלפתע סמר כולו לשמע זעקה מרה שבאה מקצה האולם" :לא! הוא אוהב אותך .הוא אוהב אותך!" עדו תדהר החל לרעוד ,מביט כשבוי בעיניו חולות האהבה של אוהד .אך לאחר שהעתיק את עיניו ממנו בכוח ,הוקסם למראה זרזיף הרוק שדלף מפי הנער, והתנפץ כמיליון כוכבים מטה ,כל הדרך ,אל נעליו של השחקן. לפתע — ידיהם עודן רוטטות זה על גופו של זה — פתחו השניים בריקוד משונה; סובבים להם במרחב המצומצם ,ומרקדים בתיאום ,באושר ובהשלמה ,והולכים ונהפכים אטײַאט לגוף אחד ,מטיל צל אחד; עד שהמנחָëה ההמומה נזכרה בכלל שעליה לפתוח את הפה ולשיר ,מדביקה אליה ,הרבה לפני הפזמון ,את כל הילדים והמורים ,ששרו מסונווריײַעין וצרודיײַקול; עִôם שצירפו אליהם בסוף גם אישה אחת שעמדה בצד ,וצעקה קודם ,ופתאום עכשיו שרה ,בקול סדוק ,ועוד הפתיעה והוסיפה ללהיט מילים זרות ,כמו :בראוו ותודה ,ואפילו את המשפט הלאײַמובן, עליו חזרה שוב ושוב בהתפעמות" :נולד כוכב היום ,נולד כוכב"...
13
מאות ילדים בשנה .כל מיני ילדים ,תאמיני לי .חוץ מזה ,אני לא משוכנע שאוהד מעריץ אותו דווקא בגלל שהם שתי טיפות קסם ,להפך". "למה קסם?" היועצת הופתעה. בעלה משך בכתפיו ,ומרח לעצמו מנה נדיבה מדי של חמאה" .לא יודע ,יש במפגש הזה משהו קסום ,לא? הכוכב וצלו ,או הצד האפל של ההצלחה .מה שלא יהיה ,זה לא יהיה מפגש שגרתי .למרות שאני בטוח שהוא יעבור בשלום .אוהד יביט בעדו בעיני עגל ,ועדו תדהר ,שיכחיש את הדמיון שקיים ביניהם ,יחייך אל הנער במקצוענות ,כאילו מדובר בסתם מעריץ ,שבמקרה הוא גם ילד מוכה גורל .עוד נס קפה ,אורנל'ה?" היא סירבה בפיזור דעת ,אך לפתע התנשמה בתקווה" :תגיד ,אולי בכלל אבטל הכול או ש...אשלח לעדו תדהר מכתב עם תמונה של אוהד?" "היי ",צחק בן זוגה ,ומזג חלב" ,אורנל'ה שלי נעשתה ארנבת בעור שועלה?!" "כן ",מלמלה לעצמה עתה ,וקיפלה את תמונת העיתון בזהירות .אם עדו תדהר זכה בתואר הנכסף 'כוכב' — אפילו הוא רק מנחה — אז מן הראוי שיתנהג ככזה עלײַאמת, ויאיר את הדרך גם לכוכבים אחרים; רחוקים מרחק שנות אור ממנו ,וחלשים הרבה יותר! ומבלי משים ,חזרה על מילותיו של אוהד" :רק עוד שבועיים ניגע בכוכב"...
*
במועד המתוכנן היה בית הספר "שקמה" מקושט כפי שלא היה מעודו ,וכל תלמידיו, מי על כיסאות גלגלים ומי על כיסאות רגילים ,אך נעזרים בקביים ובהליכונים — המתינו בשקיקה לבוא האורחים .אוהד נבחר פה אחד להגיש לעדו תדהר ולבת זוגו לתכנית זר פרחים ,בלוויית שיר שחיבר לכבוד המאורע .עכשיו עמד רוטט כולו, וחיפש בעיניו הבורקות את היועצת .אך חרף התכונה ,הצחוק והסומק שפרח בלחיי הילדים ,ניצבה היועצת בצד ,חיוורת ודרוכה .נירה ,המורה לריפוי בעיסוק ,לחצה את ידהּ בעידוד ,אבל אורנה רחקה ממנה בצחקוק מאולץ; כמעט נחרשת מהלמות לִïבה. עדו תדהר וחברתו השחקנית איחרו רק ברבע שעה ,קודם שניתרו בחינניות לתוך אולם ההתעמלות של בית הספר "שקמה" ,לקול קריאות השמחה של התלמידים ונחת המורים ,כשהם עמוסים בתשורות שהביאו מצוות ההפקה .לכן לא היה פנוי הצמד לקחת את הזר מידי אוהד שהתעקש לגעת בכוכבו ,וכמעט דחף את המנחה" .אוף ",פלטה היועצת בהקלה למראה הבלגן העליז שנוצר .אם ככה, באמת הכול יעבור בשלום ...אך כשמנהלת בית הספר השיבה את הסדר על כנו, בעזרת המיקרופון החורק ,מאפשרת סוף כל סוף למנחים לפתוח בהופעה ,פרץ אוהד אל הבמה המאולתרת ,הושיט לעדו תדהר את הזר המעוך ,והחל לדקלם את שירו בחגיגיות .מה שקרה לאחר מכן הכה באלם את כל הנוכחים ,למעט המנחה היפה שמיהרה לחפות על בן זוגה ,הרימה את הזר שנפל ,וניסתה להסיח בעזרתו את דעתם של הילדים .אלא שהדבר לא הועיל :דקות של נצח קפא עדו תדהר על מקומו ולטש את עיניו באוהד שגמגם בסערת רגשות .נדמה היה לו שהנער ,שהיה אך במעט נמוך ממנו ,הוא התשליל שלו עצמו .מין בדיחה רעה של אלוהים על חשבונו .תאומו החריג ,כְּîפילו הנכה ,כאילו ההבדל היחידי שהפריד בינו ,הבריא, המוכשר ויפה התואר ,לבין ה ...נער הזה ,היה רק אלפית שנייה חסרה של חמצן.
12
חוויות נעורים
ושהרבה פעמים אני רוצה לדבר עם אמא ואיני יודעת איך להגיד לה את מה שאני רוצה וש ...וש ...הרבה דברים שאפילו אין להם שם. בלי לחשוב הרבה אמרתי לאסתר "טיפשה" ,ובדיוק באותו רגע נכנסה אמא מן המטבח ושאלה מה קרה .אסתר היתה נבוכה ולא ידעה מה להגיד. "בקשי סליחה מאסתר ",אמרה אמא" ,כך אסור לדבר". לא עניתי אפילו. "הילדה הופכת להיות קשה מיום ליום ",אמרה אמא" ,איזו ילדה מתוקה היתה עד לפני שנתיים!!" והן יצאו מן החדר והשאירו אותי לבד. הסתכלתי בחלון .השמש התחילה לשקוע .השמים היו ורודיםײַכחוליםײַסגולים. כאילו בכל הצבעים שבעולם ובלי צבע בכלל. הגדולים האלה — נדמה להם שהדאגות שלנו הן קטנות יותר מפני שאנחנו צעירים יותר! שטויות! לכל אחד מאתנו הקשיים שלו — ודי .לפעמים אני מקנאה במבוגרים, שיכולים לעשות כל מה שהם רוצים ואיש אינו אומר להם דבר ,שיש להם חיים משלהם ודמות משלהם ,והם לא תמיד הבן של ...או הבת של ...ושהם כבר יודעים מהו העולם שלהם — ולא כמוני ,שכל הזמן חושבת מה יהיה אתי. אז בגלל זה שהם גדולים מותר להם לדבר כך? אני לא אשכח אף פעם שלהיות ילדה זה גם כן קשה ,וכשיהיו לי ילדים ,אשתדל לעזור להם — ולא כמו ההורים שלי האלה.
קבוצה של בנותײַיַìעֲôנה נהגה להיפגש פעם בַּãשבוע לשיחתײַחוּלין ,וכולן היו רגוזות על אחת שהגיעה תמיד מאוחר. יום אחד הן החליטו לסדר אותה וּלהתחבא: כוּלן קברו את ֹראשן בחול כשראו אותה מתקרבת. כשהגיעה המאחרת היא הסתכלה סביבה ואמרה: "סוף סוף הצלחתי להגיע לפני כולן".
חוויות נעורים
15
מתוך היומן שלי /
מירה מאיר
כבר מזמן לא התרגזתי כמו היום! המבוגרים האלה ,אין להם כל הבנה .כתבתי ביומן ,ופתאום הופיעה דודתי אסתר .היא התיישבה מולי וגלגלה בעיניה הצבועות לתקרה ,ואמרה לי" :הו ,כמה נפלא להיות בת גילך!" "מה זה נפלא כלײַכך?" שאלתי. "נהדר ,אין דאגות פרנסה ,אין משפחה שצריך לטפל בה ,אין חובות ,אין אחריות — רק תענוגות". בתחילה רציתי לוותר לה ,מפני שהיא ממילא לא תבין כלום ,אבל כנראה "עלה לי הדם לראש" )כמו שאבא אומר( והתחלתי לצעוק עליה: "מה את מבינה בכלל? או שאף פעם לא היית ילדה או שכבר שכחת .יש לי מספיק צרות ובעיות משלי ,ואת באה ומדברת שטויות!" ואז היא אומרת" :איזה מין דאגות גדולות יש לך ,גברת?" זה היה בדיוק כמו שֶûמֶñן למדורה .היה לי קשה להסביר לה את כל הבעיות שלי. לפעמים אפילו קשה לי להגיד במילים בדיוק מה מציק לי — אבל אני יודעת שבכלל לא טוב לי ,אפילו שאבא משלם את שכרײַהלימוד ואמא מכינה לי צהריים כל יום .אני יודעת שיש חנה שלא נאמנה לי ,ואלישבע שמעצבנת אותי ,ועמוס שמתנהג כמו תינוק ,והמורים שאינם מבינים כלום ומתרגזים בגלל שטויות, ואכפת להם רק מה שכתוב בספר ולא הילד עצמו ,והמדריך החדש שלנו ,שלא שם לב אלי ,ושאומרים לי לחזור מוקדם הביתה והילדים צוחקים ממני שאני תינוקת,
14
חוויות נעורים
הירוק /
אֵäלִïיס ַקאְרטֵíר
שמי רונַóאלד פַּöרמר צ'ארלס מֵñקײַקלוֹם .שם לא קצר ,הלא? אבל כולם קוראים לי סקויב ...זאת אומרת ,כולם — חוץ מאמא והמורה שקוראים לי רונאלד .אני בן שתיםײַעשרה .גבוה מכפי גילי ,ולומד בכיתה ו' .איײַאפשר לומר ,שאינני אוהב את הלימודים ,אבל ספורט אני אוהב יותר .חוץ מאמא יש לי ,כמובן ,גם אבא .הוא מהנדס דרכים ממשלתי .יש לי גם אחות ,שמה בֶּãטִíי ,והיא בת ארבעײַעשרה .אנחנו גרים בפרווָèרה של מוֹנְóטְֵíריאָäל שבָקנָָóדה .אני צריך לעזור המון בבית ,כי יש לנו משק קטן ובו פרה אחת ,מספר תרנגולות וגם כמה עציײַפרי. שבועות אחדים לפני תחילת הלימודים קנתה משפחה אנגלית את חַëווָèתה הישנה של ברוקס ,זו המשתרעת לידינו .למשפחה זו ,משפחת פלונקר ,יש בן בגילי, שקוראים לו אנטוני ,ובת בגילה של אחותי בשם אסתר. יום לפני תחילת הלימודים הלכנו לבַãקָרם .אמא אמרה לנו להתנהג אתם בחביבות ,כי אחרת יֵìיראו בעיניהם מִñנהגֵåינו הָקנִָóדיִìים מוזרים במקצת .אמא הביאה להם עוגה .יש מנהג בקנדה להביא עוגה לכל שכן חדש. כולם היו אדיבים מאוד — אנטוני הוא נער שחרחר ורזה ,שַׂûעֲôרותָüיו ארוכות וחלקות כשַׂûעֲôרות ילדה .הוא לחץ את יֵדי כולנו ,וּלאבא פנה תמיד בתואר "אדוני הנכבד" .עד מְñהֵéרה היו בֶּãטִíי ואסתר חברות טובות .הן ישבו שעות על שעות ולִïיהֲéגו ,בדרך שעושות נערות צעירות .סיפרתי לאנטוני כל דבר מענייֵìן על ביתײַהספר ,וכן הראֵäיתי לו כיצד לארוז את "ארוחת העשר" שלו .נדברנו להיפגש בפינתײַהרחוב ביום המָñחֳָëרת .הוא אמנם הגיע בזמן ,אבל אלי שבשמַñים! באֵäילו בגדים משונים! הוא לבש חליפה אפורה ,מכנסיים קצרים ,כוּתונת לבנה וַèעֲôניבה ליֶדיה של החבורה ָé אדומה! ממש ירוק אמיתי! חששתי לגורלו ,אם יִìיפול בביתײַהספר .הנערים לא יתלהבו למראה בגָדיו .באטש וג'ים ,למשל ,היו פרחחים לרחֵרח סביבו ַë ידועים .אך חזו עיניהם בדמותו המגוחכת של אנטוני ,הֵéחֵëלו מיד כשני כלבים צעירים שוחרים לטרף. עם צלצול הפעמון להפסקה הראשונה החלו השניים להתגרות בו .באטש מרט את עניבתו ,וג'ים משך והוציא את כּוּתוֹנתו. אנטוני הֶéחֱëוויר ִקמעה ,והתחיל מִñתכַּîתש עימם .לפני שהספקתי לִïתפּוֹס מה מתרחש ,מצאתי גם את עצמי בתוך הקרב .איני יודע כמה ילדים השתתפו בתִüגרה, אבל הקריאה" :אדי ,פולו ,אדי ,פולו — ",זו קריאת הקרב המוּסכֶּîמת של בית ספרנו — הִéדהֲéדה בַרחבֵãיײַהֶéחצר. פתאום הרגשתי שמישהו מְñנעֵôר אותי בחזקה .היה זה ספיקס "הזקן" ,המנהל שלנו. הוא היה דווקא ברנש טוב ,אבל קצת משוגע ...משנודע לו מה העניינים ציווה עלֵïינו ,כעונש ,להישאר בכיתה אחרי הלימודים ,ולפתור לוחותײַכפל מְñשַׁûעַôמְñמִñים עד מווֶèת. ביום השני הופיע אנטוני בביתײַהספר במכנסיים ארוכים ,שְקצותֵüיהם מקוּפלים כלפֵöי מעלה ,כדרך כל הנערים אצלנו ,כותונת מצוּיֶìצת ושֵׂûער גזור כַּîהֲéלכה .מאז עֲôזָêבוּהוּ הנערים לנפשו. אך מקיצוניות אחת עברו הנערים לקיצוניות שנייה :הם פשוט שכחו את קיוּמו, חוויות נעורים
17
רוֹצָõה /
דַּçפְöנָóה ֶדּה הְַéרטוְֹך
גִּ'åינְóס שְׁûחוִֹרים נַóעֲôלֵïי הִָéרים, תִּüיק מֵñעוֹר וְèכוֹבַãע מִñקְּúטִíיפָöה, חֻëלְïצָõה מְñשֻׁûבֶּãצֶõת, מְñעִôיל גֶּåשֶׁûם אָֹäרְך, מְñעִôיל חוּם ָקצָõר וַèחֲëתוּלָïה סִòיאָäמִñית יָìפָöה. וִèילוֹן כָּîחֹל לַïחֶֶëדר וְèגַåם מִñטָּíה אַäחֶֶëרת... "וְèאִäם", שׁוֹאֵäל אוֹתִüי אַäבָּãא שֶׁûלִּïי, "אִäם יִìהְéיֶìה לְָïך כָּîל זֶêה, אָäז תִּüהְéיִìי מְñאֻäשֶֶּׁûרת?"
16
חוויות נעורים
מתוך הקיץ של אביה /
גילה אלמגור
את הדרך מהמוסד הביתה לא אשכח .היה עלֵïינו ללכת בָּãרגל כִּîברתײַדרך ארוכּה עד לתחנת האוטובוס שעל הכביש הראשי ,ועמדה בֵּãינֵóינו שתיקה נוראה .לאחר הסערה שפרצה במוסד בָּãרגע שאמא גילתה את הכּינים בראשי ,היא התכנסה בתוך עצמה ולא החליפה אִäתי אף לא מילה אחת. גם כשהִéמתַüנו לאוטובוס לא התקרבה אלי ,ואני כלײַכך רציתי לחבק אותה ,כי לא ראיתי אותה מאז חנוכה .ידעתי שמשך כל התקופה שחלפה היתה חולה וסבלה מאוד .בגלל זה לא באה לבקר אצלי .כשהגיע האוטובוס עלתה אמא ראשונה ושילמה לנַóהג ,וַèאֲäני מאחוֶריה .האוטובוס היה כמעט ריק לחלוטין .היא התיישבה בְּãיְַìרכְּîתֵüי האוטובוס ואני רציתי לשבת לידה .ואז אמרה" :יש ֵדי מקום .שבי שם ,ליד הנהג!" ישבתי .לא רציתי להרגיז אותה .אסור היה להרגיז אותה .היא היתה עצבנית וזה לא טוב בשבילה להתרגז. בשעת הנסיעה למושבה חנקתי בֶּãכִîי נורא שהשתולל בתוכי ורצה לפרוץ החוצה. נשכתי את שפתַüי ,שרק לא אבכה לפני שנגיע הביתה! בידי לחצתי על גופי והרגשתי במעטפה וביומן הצמודים אלַïי .ישבתי מאחורי הנהג ,דבוקה לחלון המאוּבּק .מדי פעם הצצתי במראָäה שמעל לראשו של הנהג ,וראיתי את אמא .היא לא הבחינה במבטים ששלחתי לעֶôברה .היא כאילו שכחה שאנחנו יחד .לא הבנתי למה הכעס הזה עלַïי ,גם לא יכולתי להסביר לה שאני לא אשֵûמה ואפילו לא ידעתי שיש לי... בתחנה המרכזית שבמושבה ירדנו מהאוטובוס ,עדיין שותקות ,ועד שהגענו הביתה לא החלפנו מילה זו עם זו .היה כבר ערב .אמא הדליקה את האור ,השליכה את התיק שלה ואת המזוודה שלי על המיטה ומיד פנתה לחדרײַהאמבטיה .היא חזרה משם עם גיגית גדולה מלאה מֵñי סבון ,העמידה אותה על הכיסא ,ציוותה עלי להתכופף ,ולפני שהֲéבינותי מה קורה הֵéרחתי ֵריח חריף של נפט .ניסיתי להפנות את ראשי הצִõדה ,אך אמא לא הִéרפתה מהראש ,ונשארתי כפופה על גבי הגיגית ,שואפת את ריח הנפט השנוא עלי .עודי כפופה ומנסה לֶïאֱäטום את האף כדי שלא לנשום את הריח הנורא ,ראיתי קווּצות שֵûיער נושרות לתוך הגיגית .הן צָõפו במים ,ואז הבנתי — זה השיער שלי .אמא גוזזת לי את השיער ואני לא יכולה להתגונן .בתוך דקות ספורות היתה הגיגית מלאה בקווּצות שֵûיער .אמא גררה אותי לאמבטיה ושטפה את ראשי במים זורמים כשהיא אומרת: "גמרנו עם הכינים .לילדה שלי לא יהיו כינים ...אני יודעת טוב מאוד מה זה כינים!" בחדר האמבטיה ,מעל לכיור ,היתה קבועה מראָäה שהיתה סדוקה בצדדים וּזרועה נקודות שחורות .התרוממתי על קצות אצבעותַüי ,כדי לראות כמה גזזה אמא .לתדהֵéמתי ,גיליתי שאני ֵקרחת! אמא פשוט גזזה הכל בלי רחמים! נותרו פנים בלי מסגרת ,פנים מכוערים .פרצתי בבכי נורא וצעקתי על אמא" :למה ,למה עשית לי את זה?" למרות שידעתי שאסור להרים על אמא קול ,ולא רק מפני שזה חוסר נימוס ,אלא בעיקר משום שצעקות עלולות לגרום לה שתתחיל לצרוח. אסור שזה יקרה .הרי זאת אחת הבעיות שלה ,ההתפרצויות ,ועלי לעשות הכול כדי למנוע אותה מלהתפרץ .והנה אני צורחת ומשתוללת ואמא רק מְñמַñלמֶñלת: חוויות נעורים
19
של הירוק ואיש לא דיבר עימו מטוב ועד רע .אחת הסיבות המכריעות לכך היתה העובדה שאנטוני המסכן לא ידע לשחק בכדורגל ,דבר שאין לו ,כמובן ,כַּîפרה. מורתי ,מיס בראון ,אמרה לי פעם: "רונאלד ,מדוע לא תלמד את אנטוני לשחק בכדורגל?" "אני מוכן ",הֲéשיבותי" ,אבל זה לא יעזור :יש לו רגליים של ילדה". לשֵûמע דבַרי אלה הרביצה בי המורה מנה הגונה על מוסר של חובותֵüינו כלפֵöי המהגרים החדשים ,כדי שירגישו את עצמם כִּîבְãבֵãיתם הישן .לא יכולתי לעמוד בפני שטף דבֶריה ,והבטחתי ללמד את אנטוני את משחק הכדורגל ,אך התברר כי הוא לא רוצה כלל ללמוד. "לא ,תודה ,סקויב ",אמר" ,אני עסוק מדי בשיעוַרי"... יום אחד התחיל ביתײַספרנו להתאמן לקראת התחרות הספורטיבית השנתית .זהו מאורע גדול אצלנו ,ומשתתפים בו נציגי בתיײַהספר שבאזור .אני עצמי לא שותפתי השנה בתחרויות ,בגלל משקלי. ביום התחרות תפסתי את מקומי על היציעַ ,ôבין אלפֵöי ההורים והמכרים שבאו לחזות בתחרויות .וכאן ציפתה לנו הפתעה עצומה :אנטוני ,הוא ולא אחר ,ניצח במֵñירוֹץ. אלוהים! הוא רץ כַּîשֵׁûד ,הוא השיג את כולם בקלות מפליאה .אני חושב שרגלָïיו הרזות ומשקלו המועט עשו את שלהם .הוא קפץ לגובה למעלה מכל בני גילו .הוא זכה בכל כך הרבה אותות הצטַíייְìנות ,עד שחזהוּ הֶéעטור נראה כחזהו של אלוף זקן. הנערים והנערות קיבלוהו בתשואות וּבשַûאֲäגות חֶëדווָèה .אפילו תלמידי השביעיות הֵéריעו לכבודו .התוצאה היתה ,כמובן ,שהשישית זכתה בגביע .באטש וג'ים כרכרו מסביבו ,כאילו היו ידיָדיו מששת ימֵñי בראשית... בחדר ההלבשה שְûאלתִüיו ,היכן למד לרוץ ולִïקפּוֹץ כל כך טוב. "הו ,התאמנתי קצת עוד באנגלייה ,אך בעיקר רצתי בשעות אחרײַהצָõהֳéריים ,באותן השעות שבהן רציתָ üללמֵדני כדורגל .עכשיו יש לי זמן ,התסכים ללמדני כדורגל?" "בוודאי ,כמו כלום" — אמרתי ,ולחצתי את ידו בהתלהבות. )תרגם :רפאל גיל(
18
חוויות נעורים
החרם /
עפרה גלברט אבני
ביום ראשון התברר ,שמה שהתחיל כפיצוץ המסיבה — הפך לחֵֶëרם .לא עלי ,על מירית .מירית אולי חושבת שהחרימו אותה בגלל שלא הסכימה להזמין את עמיר למסיבה שלה ,אבל אני חושבת שזאת הייתה הזדמנות להעניש אותה על זה שהיא אחרת ,לחוּד כזאת ,לא עם כולם ,ועל זה שהיא אומרת בדיוק מה שהיא חושבת ,אפילו כשזה פוגע באחרים .זה מעצבן את הילדים במיוחד ,מפני שהיא לא מקובלת ,אז איך היא מרשה לעצמה .מה פירוש החרימו אותה? קודם כול עירית ,שיושבת לידה ,לקחה את החפצים שלה ועברה לשבת ליד אֵäתי ,בלי להגיד למירית מילה .מותר אצלנו להחליף מקומות ,ועדנה ,המורה ,לא מתערבת כל זמן שלא מפריעים .אחר כך ,בשיעור ספורט ,אף אחת לא רצתה להיות בתײַזוג של מירית .עדיין לא הבנתי שמדובר כאן בחרם .גם נילי לא .יואלה ,המורה לספורט, אמרה לחגית להיות בתײַזוג של מירית ,וחגית אמרה שכואב לה הראש ,והאם היא יכולה ללכת לאחות? כל הבנות צחקקו .אז התחלתי לתפוס שקורה פה משהו רציני ואמרתי לנילי" :הם מחרימים אותה! מצאי בתײַזוג אחרת ",ונעמדתי ליד מירית. גם מירית כבר הבינה שזה לא היה מקרה וסידרה לה את המשקפיים על האף .כך היא עושה כשהיא חושבת. השיעורים האחרים עברו כרגיל ,אבל אף אחד לא דיבר עם מירית ,וכשהיא פנתה למישהו ,הוא סובב לה את הגב ולא ענה והסתכל סביב לראות אם כולם רואים שהוא בסדר. זה היה נורא. הלכנו יחד הביתה ,נילי מירית ואני ,ושתקנו .לאף אחת מאתנו לא היה האומץ להתחיל לדבר על זה ,כלומר ,לדבר על החרם .אי אפשר היה לנחש אם מירית סובלת — או אדישה למצב .נילי ואני היינו נרגשות ומאוד מבולבלות .נפרדנו והלכנו הביתה. כשעליתי ,רק מוטי היה בבית ,אמא חוזרת אחריײַהצהריים ומביאה איתה את מיקי מהמעון ,ואבא חוזר לפנות ערב. ארגנתי לי פֵּöרות בצלחת ,התיישבתי במרפסת וחשבתי .זה נורא כשמחרימים אותך .פעם החרימו את עדי ,ילד רזה כזה ,תלמיד טוב ,כי לא הסכים לתת לילדים להעתיק שיעוריײַבית .אבל זה היה בשנה שעברה ,בכיתה ה' .עכשיו אני חושבת, איך זה שדווקא על התלמידים הטובים יוצא שעושים חרם? בגלל שמקנאים בהם? אולי מי שחרוץ הוא גם מתנשא ,ושומר מרחק? אבל עדי לא כזה .וגם מירית לא. נכון שהיא לא מתחברת בקלות ,אבל כשהיא חברה — היא חברה מצוינת. ואולי ,חשבתי ,אולי יחרימו גם אותי ואת נילי ,אם נמשיך להיות חברות שלה? פתאום היה לי קר בכל הגוף .אפילו באוזניים .מה יהיה אם אני באה מחר בבוקר, ואף אחד בכיתה לא מדבר איתי? טילפנתי לנילי. "לא חשבתי על זה ",ענתה נילי" ,מה נעשה?" חוויות נעורים
21
"זה ...יגדל ...זה יגדל ...זה בסדר ,ככה טוב! את תראי שזה יגדל!" אינני יודעת כמה שעות נמשכה ההשתוללות שלי .אני יודעת שנרדמתי לבושה באותם מכנְóסֵòיײַהתעמלות וחולצה לבנה שבהם הגעתי מהמוסד .אמא כיסתה אותי בסדין ,וּכשהתעוררתי בבוקר אמרה" :הנה ,הכנתי לך כובע וכמה מטפחות ראש, כל יום תחליפי .את יפה גם ככה". את המראָäה היחידה ,זו שבחדרײַהאמבטיה ,כיסתה בחלוק שלה" .לא צריך להביט עכשיו ",אמרה" .השיער יצמח ותהיה לך הפתעה". הבינותי שאת הנעשֶûה אין להשיב .כעסתי על אמא; שנים לא סלחתי לה על כך משום שהקיץ ההוא עמד כולו בסימן הקרחת .שנֵóאתי את עצמי .כל מגע ידה בראש הקרח עורר בי חלחלה .ימים ארוכים לא יצאתי מפתח הבית .התביישתי להֵéיראות כך ,מכוערת.
אן נשענת על שולחן ,אביגדור אריכא ,צייר ישראלי.
20
חוויות נעורים
כאן .היא היתה יושבת ומסתכלת לפנים ,בוהה ,עם המשקפיים שלה ,אבל כשהמורה שאלה אותה משהו — היא תמיד ידעה להשיב .אז אולי בכל זאת היא לא ריחפה. לאט לאט הפך החרם ,אם אפשר להגיד כך ,להרגל .כבר התחלתי לחשוב שזה יימשך לעולמים .מה שעוד הפריע לי בחרם הזה ,חוץ מהסבל של מירית והפחד שלי ושל נילי ,שמירית לא דיברה עליו .כשכבר קיבלנו אומץ ,נילי ואני ,לדבר על זה ,היא עשתה את עצמה שהיא לא שומעת .כל כך רצינו לדעת מה היא מרגישה, אבל לא העזנו לחקור אותה. איזה חרם ארוך זה היה! ואיך הילדים השגיחו אחד על השני! ואיך — זה מצחיק להגיד — איך זה גיבש את הכיתה! זה עשה מהכיתה מין גוש כזה ,שכולם עושים וחושבים אותו דבר .בכל מקום ,בחצר ובכיתה ,וגם כשילדים מהכיתה נפגשו אחרײַהצהריים או בתנועה ,היו מדברים על החרם. היינו כל כך עסוקים בתקופה הזאת בחרם ,ששכחתי לגמרי מהאיש בג'ינס. ואז ,בבוקר אחד ,כשהגעתי לביתײַהספר ,ראיתי את נילי עומדת בכניסה חיוורת כמו סיד עם מבט מבוהל. שאלתי אותה" ,מה קרה?" נילי הורידה את העיניים ,בחשה בחול עם הנעל ואמרה לי בפה חצי סגור ,שנויה, מלכת הכיתה ,אמרה לה להגיד לי ,שאם אני לא מצטרפת לחרם — יחרימו גם אותי. הרגשתי כאילו שהלב נופל לי .התחלתי להזיע. כמה ילדים מהכיתה עברו לידנו ,בדרך לכיתה ,ואף אחד לא אמר לנו שלום .עכשיו עלה לי מין קור כזה בִּãפְöנים והתפשט בכל החזה .לא יכולתי להוציא מילה .התחלנו ללכת לכיתה .נילי אמרה" ,אני לא יודעת מה להציע לך ".קינאתי בה שהיא בתײַדודה של נויה .עובדה .בינתיים עליה לא מאיימים. ואז ראינו את מירית מתקרבת .היא באה לקראתנו ,איטית ושותקת ,כאילו מקשיבה למשהו בפנים ,כמו בכל הימים האלה של החרם. נילי היתה בפאניקה ולחשה שוב ושוב" ,מה תעשי? תגידי לה שלום?" זה היה רגע נורא .החברה הכי טובה שלי מתקרבת ,נילי שואלת אם אני עומדת לדבר איתה ואני ,במקום להגיד מיד "בטח" — שותקת ומתלבטת .מירית הגיעה אלינו ונעמדה. "קרה משהו?" שאלה" .אתן נראות המומות". שתקנו .נילי הסתכלה עלי מהצד .אמרתי בשקט" ,לא קרה כלום". אבל מירית לא טיפשה .היא משכה בכתפיים והתחילה ללכת בכיוון הכיתה. נגררנו בעקבותיה .הלכתי אחריה וחשבתי ,איך זה נראה מהצד? נכון שאנחנו לא מדברות ,אבל אנחנו הולכות ביחד .זה נחשב? רציתי לשאול את מירית איך היא שקטה כל כך ,איך היא לא מתפרצת ולא בוכה ,איך היא לא מפסיקה לבוא לביתײַהספר? ומה יקרה אם גם אנחנו ,נילי ואני ,נצטרך להפסיק לדבר איתה? נכנסנו לכיתה .כל הילדים הביטו לעברנו ,אבל אף אחד לא אמר מילה .הלכנו ,כל אחת למקומה — מירית יושבת לבד ,מאז החרם — והתיישבנו .השיעור הזה היה מוקד לנושא אישי .השנה ,כל ילד צריך לבחור לו נושא אישי ולכתוב עליו עבודה. עדנה אמרה שכל אחד צריך לבחור לו מַñנחֶëה ,כלומר ,מישהו מומחה שיעזור לו חוויות נעורים
23
"לא יודעת ",אמרתי" ,מפחיד ,לא?" "הם לא יעזו!" קבעה נילי ,והקול שלה נעשה דק .בטח ,היא הרי בתײַדודה של נויה .אבל שלא תהיה בטוחה יותר מדי .יש הפתעות בחיים... ניגנתי קצת ועשיתי שיעורים ,וכל הזמן חשבתי על מירית. החלטתי שמחר אנסה לדבר עם הילדים ,שיפסיקו עם החרם הזה .אחר כך נבהלתי ,מה אני יכולה להגיד להם ,כדי שיעזבו את מירית ויפסיקו את החרם? בכלל ,אני לא איזו מנהיגה בכיתה ששומעים לה. אה ,אולי כדאי לדבר עם נויה .אם אצליח לשכנע אותה שלא מגיע למירית חרם, היא כבר תדאג שהחרם יבוטל. אבל איך משכנעים את נויה? טִíלפנתי אליה. נויה שאלה" ,דליה? מה את רוצה?" אמרתי לה ,ישר ולעניין ,כמו שמירית בטח היתה אומרת" ,שיפסיקו את החרם". נויה שתקה ,אחר כך אמרה בטון מיתמם" ,אז מה את רוצה ממני? תגידי לילדים!" עושה את עצמה .רוצה שיגידו לה כמה שהיא חשובה וכמה שיש לה השפעה .לא רציתי להשפיל את עצמי ,אבל גם לא רציתי שהחרם יימשך ,אז שתקתי. היא שאלה" ,מה העניינים ,את שם?" "כן ",עניתי. "אז מה את שותקת?" אמרתי לה" ,אני לא יודעת איך לעשות שיפסיקו את החרם". היא אמרה" ,ומנין לי לדעת איך? מה אני ,אלוהים?" היא לא תוציא ממני את המילים" ,את מלכת הכיתה". "טוב ,אין לי יותר מה להגיד לך ",אמרה נויה וסגרה את הטלפון. הייתי מיואשת .מרוב כעס ועלבון עלו לי דמעות .טלפנתי שוב לנילי וסיפרתי לה על השיחה עם נויה .אולי בכלל היא היתה צריכה לדבר עם נויה .אולי היא יכולה לשכנע את נויה להפסיק את החרם. אמרתי לה את זה. נילי הסכימה" ,בסדר ,אני מצלצלת אליה". אחרי רבע שעה היא התקשרה אלי וצווחה בטלפון ,בקול דק ,ש"הנויה הזאת יכולה ללכת לעזאזל .למה היא חושבת את עצמה?!" ובכלל לא עזר לנו שהיא בתײַדודה שלה. החרם נמשך .בשיעור אנגלית העיף עמיר טיסן שכתוב עליו "חרם על מירית!" בשיעורים אחרים העבירו הילדים פתקאות וכתבו בהן דברים מעליבים כמו "מירית הקופה"" ,מירית מכשפה"" ,לא משלימים עם מירית!" או "מירית — לאשפה" .בהפסקות ריכלו והסתכלו עליה ולא שיתפו אותה בשום משחק .לא ידענו מה לעשות. מירית נעשתה שקטה מאוד ,היא לא דיברה עם אף אחד .לאט לאט היא הפסיקה להשתתף גם בשיעורים ונדמה היה לי שלא רק שהיא לא משתתפת ,היא בכלל לא
22
חוויות נעורים
לא יכול לשכוח את החרם .אתה כל הזמן מרגיש משהו כבד כזה בלב ,כמו מחלה שאתה לא יכול לשנות אותה אלא רק לחכות שהיא תעבור ,והדבר הכי גרוע הוא, שאתה לא יודע מתי זה יעבור. בסוף צלצלו. ברגע שהפעמון צלצל ,לפני שמישהו מהכיתה הספיק לזוז — מיהרתי לצאת מהכיתה ורצתי לחדרײַהמורים. נכנסתי פנימה וחיכיתי לעדנה ,המחנכת שלנו ,שתגיע .התפללתי שאף אחד מהכיתה לא יראה שאני פה .להלשין על חרם זה אולי אפילו יותר גרוע מאשר להפר את החרם. עדנה הגיעה ושאלה מה קרה ,ואני סיפרתי לה במהירות ובצורה מבולבלת על החרם .עדנה אמרה" ,אני יודעת ,דליה ,הרגשתי .תחזרי לכיתה .יהיה בסדר". יצאתי מחדרײַהמורים .הלכתי לשירותים ,כדי שהילדים יחשבו שבגלל זה מיהרתי לצאת מהכיתה .למזלי לא פגשתי אף אחד מהכיתה. כשיצאתי מהשירותים ,ראיתי את נויה ובועז עוברים במסדרון .שמחתי שהם ראו אותי .הם לא דיברו אלי ,אבל אני כבר פחדתי פחות ,כי עדנה אמרה שהכול יהיה בסדר .חשבתי ,אפילו אם יחרימו אותי כמה ימים ,עד שעדנה תדבר עם הכיתה, זה לא יהיה לזמן ארוך .ואני לא אבגוד במירית ,החברה הכי טובה שלי .שנילי תעשה מה שהיא רוצה... )מתוך "קירות שלא רואים"(
חוויות נעורים
25
בעבודה .אם למשל בוחרים לעשות עבודה על בעלי חיים ,צריך לחפש מנחה שהוא וטרינר או מישהו אחר שמבין בבעלי חיים. זה היה יכול להיות שיעור מאוד מעניין ,כי נעים לחפש נושא וגם מסקרן באיזה נושא בוחר כל ילד. אבל הראש שלי היה במקום אחר .לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד החרם. לא שהיה עלינו לבחור נושא בו במקום ,אבל עדנה הציעה שנכין לנו "קוּפָּöה" של נושאים ,ומי שלא יהיה לו רעיון לעבודה — יוכל לבחור לו מתוך ה"קופה". היא ביקשה שנחליט על נושא תוך שבוע ימים ונבקש ,אם צריך ,את עזרת ההורים בחיפוש מנחה .מי שתהיה לו בעיה — ביתײַהספר יעזור לו למצוא מנחה. לא יכולתי לחשוב על שום נושא .כל הזמן חשבתי על החרם שמאיים גם עלי והייתי לחוצה .חיכיתי בקוצר רוח להפסקה .הרגשתי שאני לא יכולה יותר עם הפחד הזה מהחרם. מי שלא החרימו אותו ,אין לו מושג מה זה חרם .נכון שאותי עוד לא ממש התחילו להחרים ,אבל בגלל שמירית חברה שלי ,ובגלל שכבר איימו עלי ,הרגשתי הכי קרוב למה שמרגישים כשמחרימים אותך .מין הרגשה שאתה לבד בכל מקום — בכיתה ,בהפסקות ,בדרך לביתײַהספר ובדרך הביתה ,שאתה לא ממש נמצא עם הילדים ,שכאילו קירות שלא רואים אותם ,מפרידים אותך מכולם .וזאת גם מין הרגשה שמשהו אצלך לא בסדר ,כאילו יש לך איזו מחלה מִñדבקת או משהו ,שלא רוצים לגעת בך .וזה כל הזמן .אפילו בבית ,כשאין לידך אף אחד מהכיתה ,אתה
24
חוויות נעורים
ְרכִîילוּת /
דַּçפְöנָóה ֶדּה הְַéרטוְֹך
אָäז אָäמְַñרתִּüי לָïהּ שֶׁûהוּא אָäמַñר שֶׁûהִéיא אָäמְָñרה שֶׁûהוּא גִּåלָּïה שֶׁûגַּåם הַéהוּא הִéבְãטִíיחַ ëלִïי שֶֹּׁûלא יֹאמַñר מִñלָּïה. אָäז הִéיא אָäמְָñרה שֶׁûהוּא הֶéחְëלִïיט שֶׁûכָּîל מָñה שֶׁûהָéיָìה עָôבַãר וְֹèלא שָׁûוֶèה לוֹ לְïהַéגִּåיד וְèשֶׁûהַéכֹּל נִóגְåמַñר. מָñה? ֹלא הֵéבַãנְóתְּ üמִñלָּïה? טוֹב ,אָäז תִּüשְׁûמְñעִôי, נַóתְüחִëיל מֵñהַéתְüחָëלָïה.
ש .לשם מה קפצה סמדר לרחל? ת .לרכֵîל.
*
דני :לא כדאי לך לדבר כל כך הרבה על עצמך. יוסי :למה? דני :ממילָïא אחרים יעשו את זה אחרי שתלך.
נערות על גשר )פרט(, אדוארד מונק ,צייר נורווגי, 1944–1863
חוויות נעורים
27
סֵòבֶãר פָּöנִóים יָìפוֹת
שַׁûמַּñאי אוֹמֵñר :הֱéוֵèי מְַñקבֵּãל אֶäת כָּîלײַהָéאָָäדם בְּãסֵòבֶãר פָּöנִóים יָìפוֹת. כֵּîיצַõד? מְñלַïמֵּñד שֶׁûאִäם נָóתַüן אָָäדם לַïחֲëבֵãרוֹ כָּîלײַמַñתָּüנוֹת טוֹבוֹת שֶׁûבָּãעוֹלָïם וּפָöנָóיו זְêעוּמוֹת וּכְîבוּשׁוֹת בָּãאֶָäרץ, נֶóחְëשָׁûב הַéדָּçבָãר כְּîאִäלּוּ ֹלא נָóתַüן לוֹ כְîלוּם; אֲäבָãל הַéמְַּñקבֵּãל אֶäת חֲëבֵãרוֹ בְּãסֵòבֶãר פָּöנִóים יָìפוֹת אֲäפִöלּוּ ֹלא נָóתַüן לוֹ כְîלוּם, נֶóחְëשָׁûב הַéדָּçבָãר כְּîאִäלּוּ נָóתַüן לוֹ אֶäת כָּîל הַéמַּñתָּüנוֹת הַéטּוֹבוֹת שֶׁûבָּãעוֹלָïם. )מִñתּוְֹך הַéמִּñשְׁûנָóה מַñסֶּòכֶîת אָäבוֹת א' ,טו(
26
שמאי שמאי היה מגדולי חכמי ישראל. הוא חי כמאה שנה לפני חורבן בית שני, בתקופת הזוגות :הוא היה בן זוגו של הילל הזקן .יחד עם הילל הוא הנהיג את עם ישראל. לשמאי היו תלמידים רבים שלמדו בבית מדרשו ,והיו מחמירים בשמירת חוקי ההלכה, כשם שלמדו ממורם. המשנה היא סדרה של שישה ספרים הנקראים שישה סדרי משנה )ש"ס(. המשנה היא תקציר הדינים והחוקים המשלימים והמפרשים את דיני התורה שבכתב. המשנה היא חלק מהתורה שבעל פה.
חוויות נעורים
29
28
חוויות נעורים
תְּüמוּנוֹת חֲëצַõר יַìלְïדוּת /
פֶֶּöרץ בַּãנַּóאי
שַׂûקֵּúי בַּãד ְקטַíנִּóים עָôבִãים וּלְïבָãנִóים מְñנֻóפָּöחִëים בְִּãרכּוּז לֶïבֶּãן ַקר תְּüלוּיִìים סָòבִãיב סָòבִãיב. פְּöעִôיַּìת כְּîבָãשִׂûים הֶéמְñיַìת יוֹנִóים וְèכְִîרכּוּר תְַּüרנְóגוֹלִïים שֶׁûמֶñשׁ מַñצְõדִּçיעַ ôמֵñעַôל בְּãאֵäר מֵñימֶñיהָ éהַéכְּîחֻëלִּïים מַñבְִãריִקים לְֹïלא כֶּîתֶüם כְּîמוֹ הַéמְַּñראוֹת הַéקְּúטַíנּוֹת הָéעֲôגֻåלּוֹת שֶׁûאַäבָּãא מוֹכֵîר לַïכַּîפְִöריּוֹת בְּãשׁוּק אֶäלְïיָìהוּד
שְׁûטִíיחַ ëצֵõל נֶóאֱַäרג עָôלִïים וַèעֲôנָóפִöים שֶׁûל עֵôץ עֲôנָóבִãים עָôלָïיו יָìשַׁûבְãנוּ צָõהֳַéריִìם הְַéרבֵּãה ֵקיצִõים וַèאֲäבִãיבִãים וְèאָäז יָìמִñים יַìלְïדוּת.
אנשים בנוף ,אברהם אופק ,צייר ישראלי1990–1935 ,
חוויות נעורים
31
הַéתְüחָëלָïה נִóפְöלָïאָäה /
יוָֹרם טַíהְַéרלֵïב
אֲäנִóי מַñבִּãיט לָïהּ בָּãעֵôינַóיִìם אֲäנִóי מַñבִּãיט לָïהּ בָּãעֵôינַóיִìם וְèהוֹלְֵïך הַéתְüחָëלָïה נִóפְöלָïאָäה שֶׁûאַäף פַּöעַôם אֵäין לָïהּ הֶéמְñשְֵׁûך
סִòימָñנִóים /
יוָֹרם טַíהְַéרלֵïב
כְּîשֶׁûעָôבְָãרה בַּãפְּöרוֹזְêדוֹר הִéיא הִéסְòמִñיָקה הִéיא חִëיְּìכָîה אֶäל כֻּîלָּïם מִñלְּïבַãדִּçי וְèאֶäתְüמוֹל הִéיא הִéשְׁûפִּöילָïה עֵôינֶóיהָé בִּãזְêמַñן שֶׁûחָëלְïפָöה לְïיִָìדי
30
חוויות נעורים
הַéצִּõפּוֹר פַּöמְñפָּöלָïה /
נוִּרית זְַêרחִëי
הַéצִּõפּוֹר פַּöמְñפָּöלָïה כָּîל מִñגְַåרעַôת בָּãעוֹלָïם הָéיְìתָüה לָïהּ סְַòקָרנִóית גַּåנְóדְָּçרנִóית זַêמְָñרנִóית יַìשְׁûנוּנִóית טִíפְּöשׁוֹנִóית שַׁûכְîחָëנִóית. הְִéרגִּåישָׁûה הַéצִּõפּוֹר פַּöמְñפָּöלָïה שֶׁûאִäי אֶäפְöשָׁûר לִïחְëיוֹת כְָּîך הָéלְïאָäה. בְּãיוֹם ִראשׁוֹן גָּåבְָãרה עַôל הָָéרצוֹן לִïישֹׁן. בְּãיוֹם שֵׁûנִóי חְָëדלָïה לִïהְéיוֹת שַׁûכְîחָëנִóית. בְּãיוֹם שְׁûלִïישִׁûי פָּöסְָòקה מִñכָּîל הְִéרהוּר טִíפְּöשִׁûי. בְָּãרבִãיעִôי חְָëדלָïה לְïהִéסְòתְַּüקֵרן. בַּãחֲëמִñישִׁûי — לְïהִéתְüגַּåנְóדֵּçר. בַּãשִּׁûשִּׁûי גָּåבְָãרה עַôל הָָéרצוֹן לָïשִׁûיר וּבְãשַׁûבָּãת ֹלא נִóשְׁûאַäר לָïהּ יוֹתֵüר עַôל מָñה לְïוַèתֵּüר. וְèכְָîך ָקָרה לָïהּ לְïפַּöמְñפָּöלָïה בַּãסִּòיּוּם — שֶֹּׁûלא נִóשְׁûאַäר לָïהּ כְּîלוּם.
חוויות נעורים
33
יַìלְïדוּת בְּãעֹנִóי / יַìלְïדוּתִüי עֵֶôדן שֶׁûל תֵּüה שַׁûחֲִëרית וְèלֶïחֶëם יָìבֵãשׁ מֵñאֶäתְüמוֹלִïים יַìלְïדוּתִüי — שִׂûמְñחַëת בֶּãגֶåד חָָëדשׁ לְïפֶöסַòח וּתְüפִöלּוֹת יַìלְïדוּת זַêכּוֹת, יַìלְïדוּתִüי — מַñעְôיָìן בְּãמוֹצָõא וְèאִäצְõטְֻíרבָּãלִïים וְèנַóעֲָôרה שֶׁûשִּׂûמְñלָïתָüהּ יְֻìרקָּúה וְèאִäמָּñא שֶׁûנּוֹשֵׂûאת לַïאֲäחִֵëרים אְַäרגְּåזֵêי פְִּöרי עֲôמוּסִòים וּפְöרוּטוֹת מְñעַôטּוֹת יְָìקרוֹת וְèסְִòרטֵíי מִñנְóחָëה וְèשִׁûיֵרי בֹּסֶòר מַñצְõחִëיִקים וְèחִëיּוּכֵîי נְóעָôרוֹת וְèאשֶׁûר וּנְóהָָéרה שֶׁûצְּõעוּפִöים עֹנִóי מְñבָֹרְך
32
חוויות נעורים
יַìעֲֹôקב יַìעֲֹôקב
הָéאָäב ,הַéבֵּãן וְèהַéחֲëמוֹר /
אֵäיזוֹפּוֹס
אָäב וּבְãנוֹ הָéיוּ מְñהַéלְּïכִîים בַּãדֶֶּçרְך וַèחֲëמוָֹרם עִôמָּñהֶéם. ָרכַîב הָéאָäב, וְèהַéבֵּãן הָéלְַïך אַäחֲָëריו. ָראָäה אוֹתָüם אָָäדם אֶäחָëד וְèאָäמַñר לָïאָäב: "אֵäיְך ֹלא תָּüחוּס עַôל הַéנַּóעַôר הַָéרְך?" יַָìרד הָéאָäב, וְèהְִéרכִּîיב אֶäת הַéבֵּãן. ָראָäה אוֹתָüם אָָäדם שֵׁûנִóי וְèאָäמַñר לַïבֵּãן: "אֵäיְך ֹלא תָּüחוּס עַôל ַרגְåלֵïי אָäבִãיָך הַéזֵָּêקן?" עָôלָïה גַּåם הָéאָäב, וְָèרכְîבוּ שְׁûנֵóיהֶéם יַìחְëדָּçיו. ָראָäה אוֹתָüם אָָäדם שְׁûלִïישִûי וְèאָäמַñר: "הוֹי ,אַäכְîזִָêרים ,שֶׁûאֵäינְóכֶîם חָëסִòים עַôל הַéחֲëמוֹר וְèרוֹכְîבִãים עָôלָïיו בִּãשְׁûנַóיִìם!" יְָìרדוּ שְׁûנֵóיהֶéם ,וְèהָéלְïכוּ בְּãצִõדֵּçי הַéחֲëמוֹר. ָראָäה אוֹתָüם אָָäדם ְרבִãיעִôי ,לִïגְåלֵïג עֲôלֵïיהֶéם וְèאָäמַñר" :שְׁûלוֹשָׁûה חֲëמוִֹרים מְñהַéלְּïכִîים זֶêה בְּãצַõד זֶêה — וְèאֵäין אֶäחָëד רוֹכֵîב עַôל הַéשֵּׁûנִóי!" אָäמְñרוּ הָéאָäב וְèהַéבֵּãן" :מָñה לַïעֲôשוֹת כְֵּîדי לָïצֵõאת יְֵìדי הַéכֹּל?" הָéלְïכוּ שְׁûנֵóיהֶéם בֶָּãרגֶåל — וְèאֶäת הַéחֲëמוֹר הְִéרכִּîיבוּ עַôל גַּåבֵּãיהֶéם.
חוויות נעורים
35
לַïדּוּכִîיפַöת /
נוִּרית זְַêרחִëי
לַïדּוּכִîיפַöת כְּîלָïל ֹלא אִäכְîפַּöת, מָñתַüי יוֹם חֹל, מָñתַüי שַׁûבָּãת, אִäם יֵìשׁ אוְֹרחִëים אִäם הִéיא לְïבַãד, תָּüמִñיד הִéיא בְּãבִãגְֵåדי שַׁûבָּãת. לַïדּוּכִîיפַöת — כְּîלָïל ֹלא אִäכְîפַּöת, אִäם יֵìשׁ לָïהּ ְקהַéלײַצוֹפִöים נִóכְîבָּãד, אוֹ בַּãשְֵּׂûדָרה אֵäין אִäישׁ,
34
חוויות נעורים
מִñלְּïבַãד שַׁûבְּãלוּל אֶäחָëד עִôוֵּèר כִּîמְñעַôט. פְִּöרחֵëיײַהַéבַּãר בָּãהּ גּוֹעֲִôרים: "הַéבִּãיטִíי נָóא עַôל הַéדְּçרוִֹרים! הַéגִּåיִדי ,אֵäיְך ֹלא תִּüתְüבַּãיְּìשִׁûי צִõיצִõית לַïחְëבֹּ שׁ בְּãיוֹם שְׁûלִïישִׁûי?" אָäז הִéיא עוֹנָóה: "לִïי ֹלא אִäכְîפַּöת מָñה הֵéן עוֹשׂוֹת — אֲäנִóי כָּîזֹאת!"
הטוחן ,הבן והחמור /
עלײַפי איזופוס /רונית הד איורים :שירלי ויסמן
שעת בוקר מוּקדמת ,השֶûמש בקושי עלתה והציפורים מצַõיְìיצות בפיהוק" :בוקר טוב ,איזה בוקר נפלא!" בְֶּãדֶרך מִñתעקלת בין ההרים שלוש דמוּיוֹת פוסעות בצעדים מהירים .האחת — איש גבוה חובֵãש כובע קש מסוּרבל ,לצִõדו נער צָõנוּם ולו שֵׂûער מקורזל .מאחוריהם נגררת ,בַּãעֲôצַõלְïתַüיִìים ,דמוּת שלישית בַּãעֲôלַïת ארבע רגלים .בקצה האחד שלהּ שתי אוזניים גדולות ,ובקצה השני — זנב עם צִõיצַõת שערות .במבט מקרוב נוכל להכיר שְׁûאֵäלֶïה הם טוֹחֵëן הכפר וּבנו הצעיר .את החמוֹר שלהם ,עֵôת השמש עולָïה ,הם מובילים בחֶëבֶãל אל העיר הגדולה .שם בשוק ינסו למכור את בעל הזנב ,כלומר — את החמוֹר. בשקט הלכו ,לא החליפו מילה ,כי המסע עוד ארוך והדרך תלולה .בראשו של הטוחן התרוצצו מחשבות על שַׂûקים של חיטה ושלל מטבעות .הנער חשב בצער וביגון שעכשיו די מתאים לו ללכת לישון .והחמור — הוא לא חשב על שוםײַכלום, וסתם לעס עשב מתוך שעמוּם. בעוד הם הולכים על דרך עפר ,חלפו על פני איש זקן ומוזר .הוא לבש סרבל כתום, נעל נעלים כחולות ,ונעץ בהם זוג עיניים גדולות" .בוקר טוב ,אדונים ",פנה אליהם הזקן בנעימים" .מה שאתם עושים משׁוּנֶóה ביותר ,נראה לי שהשכל שלכם עוד לא התעורר .חמור נועד משאות להוביל ,בכך יתרונו ,בזה הוא מועיל .הרבה יותר הולם וגם יותר מחוכם שאחד מכם ירכב על החמור הקטן". קימט הטוחן את מצחו ומשך בזָקנו האפור" ,אכן הזקן צודק .בשביל מה יש חמור?" הוא הביט בבנו ,שפיו נפער בפיהוק ,והחליט מיד ובלי שום פקפוק" :בני, אתה הרי חלש וצעיר ,והדרך ארוכה עד שנגיע לעיר .לכן ראוי שתרכב על החמור, וכך תוכל את כוחותיך לצבור ".הבן הנהן בהסכמה ,ובקלילות מרוּבָּãה קפץ על החמור והמשיך ברכיבה .שמח הטוחן וחשב בלבו" :רק אבא טוב כמוני דואג כך לבנו ".כך המשיכו ללכת בלי לעצור ,הטוחן צועד ,והנער על גב החמור. עוד הם הולכים בין שדות ופרחים ,נעצרו לידם שני אנשים .האחד — על כתפו תלויים שני סלים ,לַïשֵׁûני תיק עור מהודר וחליפת כפתורים" .בושה וחרפה ",מלמלו חוויות נעורים
37
פרנסיסקו גויה ,צייר ספרדי1828–1746 ,
36
חוויות נעורים
בהיר .ובלי כל גינוני נימוס התחיל לגעור בשני הרוכבים" :זה צער בעלי חיים!" אמר במבט מגנֶóה" ,אתם נהנים והחמור מתענֶóה .לתת לחמור בשִׂûיא החום לסחוב שני אנשים זה ממש ביזיון!" לטוחן כבר לא היה כוח לכל האנשים שמבלבלים את המוח" .מצד שני ",הוא חשב בינו לבינו" ,אין מה לעשות ,הצדק עמו .להתיש את כוחו של החמור המסכן ,זה באמת מעשה לא הוגן ".ירדו השניים מגב החמור וחשבו איך אפשר את הבעיה לפתור .אחרי כמה דקות של חשיבה מפוַּקחַëת הגיעו יחדיו להחלטה די מוּצלחת :בעזרת חבל חזק הצליחו לקשור מוט עבה וארוך לרגלי החמור .ואז ,בלי להסס ,העמיסו השניים את החמור העייף על הכתפיים. שמחו הטוחן ובנו ואמרו פה אחד" :אנחנו בעלי חמור צדיקים במיוחד!" כך המשיכו ללכת בלי לעצור ,הטוחן ובנו — ועל גבם החמור. כשהתקרבו לשוק החלו שומעים קולות צהלה וצחוק הולכים וגוברים" .ראו ,ראו!" לעגו אנשים מסביבם" ,דבר כה מגוחך לא נראה מעולם! אנשים סוחבים באֶäמצַõע השוק חמור על מֵקל ,אין שום ספק שמוחם התקלקל!" וילד אחד קרא מהצד: "הסתכלו ,חמור חמורתיים ,שני אנשים אך טיפשים שבעתיים!" אם כן ,ידיַדי ,כדי שלא תסחבו גם אתם חמור על מקל ,כדאי לשים לב שיש לסיפור מוסר השכל .אם תנסו את כולם לַרצות ,תלכו לאיבוד בים של עֵôצות. הצדק ,כך נראה ,הוא בעיני המתבונן ,ותמיד ימצא מישהו על מה להתלונן. במצבים קשים ומורכבים במיוחד יש לפעמים יותר מצדק אחד .אמנם "צדק צדק תרדוף" הוא פתגם מצוין ,אבל לפעמים הוא עלול להיות קצת מוּגזם.
חוויות נעורים
39
ביניהם" ,הדוֹר הולך ופוֹחֵëת!" הסכימו שניהם .הם שלחו אצבע מאשימה לעבר הבן ואמרו פה אחד" :לא ייתכן! האב הזקן לכתת את רגליו נאלץ ,בעוד הילד רוכב בלי כל מאמץ! רק ילד חצוף וחסר כל כבוד יגרום לאביו הזקן כך לצעוד .הרבה יותר הגון וגם יותר נאור שהאב יהיה על גב החמור". הטוחן העייף ניגב אגלֵïי זעה בסֵòתֶüר" ,אכן הם צודקים ,זה ממש לא בסדר .עלַïי להודות בכנות וביושר שרגלי עייפות ואני לא בכוֹשר .לכן הדבר הנכון לעשות הוא שבני ואני נחליף מקומות ".מיד ,בלי כל היסוס או טינה ,את מקומו על החמור הנער פינה .שמח בן הטוחן וחשב בלֵïב" ,איזה בן נהדר אני ,באבי מתחשב ".כך המשיכו ללכת בלי לעצור ,הנער צועד ,ואביו — על גב החמור. עוד הם מטפסים על גבעות ירוקות ,נתקלו באישה שהובילה פרות .היא נעצרה מולם וספקה כפיים וגם פִּöלְïבְּãלָïה בעיניה אלײַעל לשמים .ואז הודיעה בקול זועף: "יִìשמרוּנִóי כל האלים ,הילד כמעט מתעלף! צועד עייף ותשוש ,איזה ילד אומלל! איזה חוסר רגישות ,פשוט בלתי נסבל! שמע אדוני ,זו ממש הפֵקרות לרכוב לבד בלי שום התחשבוּת!" הטוחן הסמיק וגם קצת נעלב ,אך מיד התעשֵׁûת והודיע נלהב" :ראוי ביותר וגם מתאים שנרכב יחדיו כשניים שווים ".הבן עלה שוב לרכוב על החמור – הוא מלפנים ואביו מאחור .שַׂûמְñחוּ השניים וחשבו בלִïבָּãם" ,אין ספק שזה הפתרון הצודק מכולם!" כך המשיכו הטוחן ובנו לרכוב בלי לעצור — שניהם על גב החמור. כאשר סוףײַסוף הגיעו אל פַּöאֲäתֵüי העיר ,ניגש אליהם בחור קירח ולראשו כובע
38
חוויות נעורים
סודו של מוטי /
עמי גדליה
הראשון שהתנגד להצטרפותי לקבוצה היה מוטי. "כדורגל זה לא לבנות!" הוא אמר בשחצנות רבה. "מי אמר?" עמדתי מולו ,ממש קרוב ,מנסה להחציף פני אליו ,אבל הוא היה גבוה ממני בראש ולא התרשם מנחישותי. "אני אמרתי!" "אני משחקת כדורגל לפחות טוב כמוך". "הא ",נחר בבוז והסתובב לאחור ,אפילו לא ניסה להתווכח אתי. "אני משחקת כדורגל מגיל חמש ",צעקתי אחריו" ,עם האחים שלי". זה היה נכון .היו לי חמישה אחים ,בנים .הם היו חייבים לשתף גם אותי במשחקים ,כדי שיהיו קבוצות שוות בגודלן .בתחילה הייתי שוערת בהחלט לא רעה .אחרײַכך כבר נתנו לי לשחק בהתקפה ואז כבר ממש הצטיינתי .הייתי חייבת להצטיין .הם היו כלײַכך מיומנים ,זריזים ואפילו תוקפנים ,לעתים .אבל אני שיחקתי לא פחות טוב מהם. "רוצה לנסות?" קראתי אחריו ,לא ויתרתי. "אני לא משחק נגד בנות חלשלושות ",קרא מבלי שאפילו טרח לסובב ראש אלי. "ועכשיו ,עופי מהמגרש כי אנחנו צריכים לשחק". עמדתי שם ,באמצע מגרש הכדורגל ,חסרת אונים .כלײַכך רציתי לשחק ,ידעתי שאהיה טובה לפחות כמותם ,אבל לא היה לי עם מי לדבר. "ירון ,צחי "...פניתי לשניים מחברי ,בני כיתתי. "מצטערים ,מורן ,אם מוטי לא מוכן"... אם מוטי לא מוכן ...למה חייבים תמיד לעשות כל מה שמוטי אומר? למה כולם מפחדים ממנו? מפני שהוא הכי חזק ,מפני שהוא הכי אלים ,מפני שהוא תוקפן? למה אף אחד לא מעז לקום נגדו? "מורן ,עזבי ",ניסו אסתי ושִûקמה לפנות אל לבי. "אמרנו לך שלא תצליחי לשכנע אותו". "בואי ,נחזור לרחבת האורן ,כל החברות מחכות לנו שם". "בשביל מה ,בשביל לקפוץ בחבל?" מלמלתי באי רצון ,נגררת אחרי חברותי. רציתי להצטרף לנבחרת הכדורגל של בית הספר ,רציתי שלפחות יבחנו אותי, שינסו ,שיתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי ,שלא ידחו לפני שיראו אותי משחקת! אבא שלי לימד אותי שאם רוצים משהו ,באמת ,אסור לוותר ,אסור להתייאש, אסור להיכנע .אם רוצים משהו חשוב באמת ,משהו צודק ,מותר להילחם עבורו. בעצם — צריך להילחם עבורו ,ואני החלטתי להילחם .לא היה לי מושג מה אני יכולה לעשות ,אבל ידעתי שאני אנסה ,כל מה שאפשר. אני אפנה למורה לספורט .כן ,החלטתי ,הוא הרי מחבב אותי ,אני ראש קבוצה בשיעורים שלו ותלמידה טובה מאוד בספורט .אני בטוחה שהוא לא יעז לומר לי — לא.
חוויות נעורים
41
מפני מה העורב הולך בִּãרקידה? פעם אחת ראה העורב יונה הולכת בטוֹב הליכה יפה יותר מכל העופות. ישרה בעינָóיו הליכת היונה. אמר בלִïבו :אלך גם אני כמותה והיה מְñשַׁûבֵּãר עצמָñיו בהליכה והיו העופות מְñשַׂûחֲëקים בו. נתבייש העורב ואמר: אֶäחזור לַïהֲéליכתי הראשונה. בא לחזור ולא היה יכול אלא שכח הליכתו הראשונה והיה כִּîמרֵקד — ולא עלתה בידו לא הליכה ראשונה ולא אַäחֲëרונה. וְèעליו נמשל המשל: המבקש בידו יותר נמצא בידו מעט, כך לא נשאר בידו כלום. )מתוך: המדרש אלף בית ְדבֶãן סִòיָרא ,שנייה כ"ו(
40
חוויות נעורים
אחרײַכך הם נטלו כמה כדורים והחלו לשחק בזוגות ,זה מול זה ,בבעיטות ארוכות. חזקות .ואז התעופף כדור אל מעבר לגדר ונחת לא רחוק ממני .רצתי ,נטלתי את הכדור בשתי ידי ובעטתי בו בבעיטה עזה שהרימה אותו בקשת ארוכה מעל לגדר ונחתה היישר לרגליו של מוטי המופתע .הבנים מחאו כפיים בהתפעלות .אבל מוטי נטל את הכדור בידיו ,ניגש לרשת ,הרים את אצבעו מול עיני בתנועה מאיימת ואמר: "אמרתי לך לא לגעת בכדור שלנו! ועכשיו ,עופי מהעיניים שלי!" "זה לא המגרש שלך ",העזתי לומר בשקט והתרחקתי מעט מן הגדר .גם אני חששתי לצאת כנגד מוטי ,אף פעם איײַאפשר היה לדעת איך הוא יגיב.
* "הי ,כאן את מסתתרת ",שמעתי מרחוק את החברות שלי קוראות לעברי .הן התעכבו בשיעור תפירה כדי לסיים את חולצות המחזור שאנחנו אמורות לתפור לכיתה כולה .אני שונאת לתפור! חברותי התקרבו אלי ,הקיפו אותי. "אנחנו הולכות הביתה ,את באה?" "עוד לא .אני רוצה להסתכל ,עוד קצת". "עוד לא נגמלת מהשטות הזו?" "שטות?" "מורן ,למה את תמיד חייבת להיות שונה?" "אני לא מנסה להיות שונה ,אני בסךײַהכול רוצה לשחק כדורגל ,מה רע בזה?" שירה ,אסתי ,שִûקמה ,רותי ,יערה — גם החברות שלי ,רובן ,היו עתה נגדי. "בנות לא צריכות לשחק כדורגל!" "איפה זה כתוב?" "זה ידוע". "אין כזה דבר 'ידוע' ,בנות יכולות לעשות כל דבר לא פחות טוב מהבנים!" התרסתי ,אבל הן כבר נפנו ממני ,נעמדו לאורך הגדר והביטו אל עבר הבנים המתאמנים במגרש .ממתי הן מתעניינות בכדורגל? הבנים הבחינו בהן .הם הפסיקו להתאמן והחזירו מבט אל עבר הבנות .הם צחקקו ביניהם ,נפנפו לשלום עד שאלכס הבחין בכך ונזף בהם. "אוהו ,פתאום נהפכת לי לפמיניסטית ",אמרה שירה והחזירה מבטה אלי. "פמיניסטית? מה זה בכלל שייך לכאן? אני רוצה לשחק כדורגל כי אני אוהבת את זה ואני טובה בזה ,זה הכול!" "אולי במקום זה תארגני קבוצת מעודדות ,כמו באמריקה ",הציעה שִûקמה. "מעודדות? זה כלײַכך טיפשי!" אמרתי בסלידה. הן לא מבינות שום דבר ,החברות שלי! הסתובבתי והסתלקתי מהמקום .הן עוד נשארו ליד הגדר ,אולי כדי להמשיך ולהתבונן בבנים המתאמנים שם. מאחור עוד שמעתי אותן מדברות ,כן ,עלי: "אני דווקא חושבת שהיא חברמנית". חוויות נעורים
43
* אותו שיעור הקפדתי ,יותר מתמיד ,שהקבוצה שלי תבצע כל מה שאַäלֶïכְּîס ,המורה, דורש — מהר ,מדויק ובעיקר ,בלי ויכוחים .בדקתי ,לפני השיעור ,שכל הבנות הביאו תלבושת מלאה) .כמובן ,הייתי צריכה לשאול חולצת התעמלות עבור שִûקמה ,שתמיד שוכחת להביא תלבושת (.היסיתי את שירה ,שניסתה להתווכח עם אלכס על — 'למה צריך לרוץ ארבעה סיבובים משעממים סביב אולם הספורט במקום אחד גדול סביב מגרש הכדורגל' )שם ,במקרה ,נמצאים גם הבנים( .ובעיקר הקפדתי שהכול ייעשה מהר ובזמן ,מפני שאלכס כועס כשאנחנו מתחילות לפטפט ,להסתודד או לנוח בין תרגיל לתרגיל .רציתי שלא תהיה לו עילה לכעוס, בעיקר לא עלי. אבל כל ההשתדלות הזו היתה לשווא: "מצטער ,מורן ,אבל איײַאפשר להכניס בנות לקבוצת הכדורגל". עמדתי מול אלכס בתום השיעור .הרגשתי כאילו כל האומץ ,הביטחון ,ההעזה שאגרתי לקראת השיחה אתו פורחים ממני בבת אחת כמו זרעיו של פרח ירוקת החמור בשל מדי. "אבל למה?" עניתי בתדהמה .לא ציפיתי לתשובה פסקנית כזו. "זה לא מקובל ...באף קבוצה אין בנות". "אז הגיע הזמן שיהיו!" העזתי לומר. "תראי ,מורן ,לא סתם לא מכניסים בנות למשחק ",הוא אמר. ראיתי שהוא נבוך .מתקשה לתרץ את דבריו ,כאילו בעצמו חש לא נוח בהחלטה הזו או שאין לו אומץ לשנות סדרים" .המשחק לפעמים קשה ,אלים ,אפילו מסוכן". "אני לא עשויה מזכוכית עדינה ,אתה יודע". "אבל את עלולה להיפגע"... "לכולם יש סיכוי להיפגע ,גם לבנים". "אבל הם יותר ...קשוחים". "זו דעה קדומה ,זו אפליה!" קראתי בכעס .הרגשתי איך הדמעות חונקות את גרוני ,מאיימות לפרוץ ,לכל הרוחות" .לפחות תבחן אותי". "מורן בבקשה ,אל תקשי עלי!" הסתלקתי ,היתה לי בֵררה? אבל אני לא בכיתי .אני לא אבכה ,אני לא אתן להם את התענוג הזה ,שיאמרו — 'טוב ,היא בת ,בכיינית' ,אבל אני גם לא אוותר.
* בתום יום הלימודים ראיתי את חברי קבוצת הכדורגל מתאמנים במגרש הספורט. עמדתי מאחורי הגדר הגבוהה ,אחזתי בידי ברשת כאילו רציתי להפיל אותה. אלכס הריץ את הבנים סביב למגרש כמה פעמים .אחרײַכך הם התאמנו בקפיצות, על רגל אחת ,על שתי רגליים ,בריצה קדימה ואחורה וסיימו בתרגילי בטן .את כל זה גם אני יכולה לעשות ,בדיוק כמותם!
42
חוויות נעורים
"בעיקר מפני שאת 'רק ילדה' ",היא אמרה ולגמה מן הקפה שהזמינה .אני שתיתי מיץ ואכלתי עוגה ענקית" .תראי ,מורן ,יום האישה הבינלאומי מתקרב והנושא שלך הוא נושא טוב להעלות ביום זה ,אולי כפתיחה לנושא של אפליית נשים וגם נערות בכל המגזרים במדינה". אחרײַכך דיברה תרזה על זכויות נשים ואפליה ,על חוסר שוויון ודעות קדומות ,היא דיברה על מאבקן של הנשים להכרה בחֵëירותן ועל חשכת ימי הביניים ואמרה מילים כמו "שוביניזם" ו"פמיניזם" שלא ממש ידעתי את פירושן .ואני לא ידעתי שהנושא שלי כלײַכך גדול וחשוב .ואז היא סיפרה לי על הנערה השחורה הראשונה בארצות הברית שהעזה ללכת לבית ספר של לבנים והשוותה את מאבקי למאבק שלה .ועוד אמרה שהיא רואה במקרה שלי אבן בּוֹחַëן למאבקה שלה נגד הדעות הקדומות בבתי הספר ובארץ ובכלל .ואם יהיה צורך היא תפנה אפילו לחברי כנסת ולממשלה. האמת היא שקצת נבהלתי מההתלהבות של תרזה מהנושא .בסך הכול רציתי לשחק כדורגל ולא לשנות את העולם ,אבל הדברים כבר רצו קדימה מבלי שאוכל לעצור בעדם. כעבור כשבוע הופיעה הכתבה בעיתון .כן ,שמי הוזכר וגם שמו של בית הספר ונאמר גם 'המורה לספורט אמר' וגם 'תלמיד אחד אמר' וצוטטו דבריהם של מוטי ואלכס כפי שסיפרתי לכתבת .ובסוף בסוף ניתנה גם תגובת הנהלת בית הספר: "אכן ,היתה איזו בעיה ,העניין עכשיו בטיפול ".ולא אמרו מילה על אפליה וחוסר שוויון ודעות קדומות. הכתבה הזו אכן עשתה את כל השינוי .ואני לא ידעתי עד כמה גדולה השפעתן של מילים המופיעות בדפוס על אנשים מבוגרים ואפילו הם מנהלי בית הספר. תרזה אמרה לי שאף אחד לא רוצה לראות את שמו מופיע בעיתון בהקשר שלילי כזה .עובדה ,כבר אחרי יומיים זומנתי להיבחן לנבחרת — והצלחתי! נכון .המבחן לא היה קל .היתה לי הרגשה שאלכס תכנן עבורי מבחן קשה במיוחד, אולי כדי להכשיל אותי ,כדי להוכיח לכולם שאני לא ראויה ,שלא סתם לא קיבל אותי לנבחרת .אבל אני לא ויתרתי .השקעתי מאמץ עצום ונחישות כמו שלא השקעתי מעולם .והצלחתי! נכון .בינתיים התקבלתי רק כשחקן ספסל ,אבל עבורי היה גם זה הישג לא מבוטל. והעיקר ,התגובות שזכיתי להן היו נהדרות: "כל הכבוד שלא ויתרת ,מורן". "הצלחת ,ידענו שתצליחי". "בנות צריכות לדעת להילחם על זכויותיהן". "יופי ,הראי להם ,לשוביניסטים האלה!" "את בסדר גמור ,באמת". וגם זכיתי לתגובה שונה: "אם תעזי להתקרב אלי במשחק ,אני אכסח אותך". כן .זה היה מוטי. למה הוא נלחם בי כלײַכך ,מה אכפת לו?
* חוויות נעורים
45
"היא סתם מנסה להתבלט ,להיות שונה". "באמת ,כדורגל זה לא משחק לבנות ,זה לא נשי"... אבל לי לא היה אכפת מה הן אומרות .אני רציתי לשחק כדורגל וזה מה שהיה חשוב לי. הרגשתי רע עם עצמי ,כאילו נסחפתי לדבר שלא התכוונתי לו .אני לא טיפוס של לוחם ,לא חשבתי להילחם את מלחמתן של הנשים כולן .למען האמת ,כלל לא ידעתי דבר על זכויות נשים ועל אפליית בנות ועל פֶöמִñינִóיזם ,אני רק ידעתי שאני רוצה לשחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר ולא מאפשרים לי ,לא מפני שאני לא טובה אלא רק מפני שאני ,לא באשמתי — בת ,ועל זה התכוונתי להילחם. מה עוד יכולתי לעשות? המחנכת שלי אמרה שאם אלכס מסרב להכניס אותי לנבחרת היא לא יכולה לצאת נגדו" .זה לא לוֹיַìאלִïי" )השד יודע מה זה( .מנהלת בית הספר היתה עסוקה מכדי לדבר עם תלמידה על בעיה שולית כזו ,ואל מחלקת החינוך בעירייה לא העזתי לגשת ,עדיין. עכשיו כבר הרמתי ידיים. המשכתי בשגרה כאילו הכול בסדר .הלכתי לבית הספר ,לחוג לפיסול וגם לג'אז. ג'אז מתאים לבנות ,נכון? הלכתי לצופים ,לבקר חברות .לפעמים הלכנו לסרט או לאכול פיצה .ובין חוג לחוג — המשכתי לחלום.
* ואז קרה משהו ששינה הכול .זה היה כשחזרתי עם חברותי מפעולה בצופים. עמדנו ליד דוכן הפלאפל של שלמה ,כפי שאנחנו עושות תמיד .מרחוק ראינו בחורה צעירה ,לא מוכרת ,חוצה את הכביש ומתקרבת לעברנו: "אתכן בדיוק אני מחפשת ".היא אמרה. אותנו? אנחנו בכלל לא מכירות אותה. "אני עיתונאית בעיתון האזורי .אני עושה כתבה על תנועות הנוער באזור .מוכנות לענות לי על כמה שאלות?" החברות שלי צחקקו .מישהי שאלה אם גם יצלמו אותנו לעיתון ואחרת שאלה אם יזכירו את שמנו ,ואני אמרתי לה" :אני מוכנה לדבר אתך ,אבל הייתי רוצה לספר לך גם משהו אחר ,אולי הוא יעניין אותך יותר מהנושא הזה של תנועות הנוער". "מוכנה לשמוע ,אבל קודם תני לי לשאול אתכן על הצופים בעיר". אחרײַכך ישבנו שתינו בבית קפה ,תרזה ,העיתונאית ,ואני .אני בבית קפה .עם עיתונאית?! תרזה ישבה בשקט ורק הקשיבה לי .היא לא התערבה בסיפור ולא שאלה שאלות כל זמן שדיברתי .רק בסוף הזדקפה במקומה ואמרה" :מורן ,אני מתכוונת לטפל בנושא הזה בכל הרצינות הראויה!" "באמת? אפילו שאני רק ילדה "...אמרתי ,והרגשתי איך מאגרי הכוח שלי שבים ומתמלאים.
44
חוויות נעורים
עכשיו אני כבר יודעת. זה היה אחרי החוג שלי בפיסול .פעם בשבוע אני נוסעת למועדון שבקצה העיר, שם נערכים חוגים מיוחדים שאינם מתקיימים בשכונה שלנו .פיסול הוא הדבר שאני אוהבת ביותר ,אחרי המשחק בכדורגל ,כמובן .החוג נגמר מוקדם מהרגיל, ואני חיכיתי לאחי שיבוא לקחת אותי הביתה .עד לשעה שקבענו נותרו לרשותי עוד דקות ארוכות .הסתובבתי בין חדרי המועדון ,הצצתי לחוגים אחרים שנערכו במקום ,ראיתי מבוגרים לומדים אנגלית וילדים בונים טיסנים וראיתי נער רוקד בלט. הייתה שם ,באולם ,מוסיקה חרישית ,ונער גבהײַקומה ,רחב למדי וקליל באופן מפתיע ,רקד בלט בתנועות מפליאות .הוא היה שם לבד וחוֹלֵïל כאילו הוא האדם היחיד שנותר בתבל ,כאילו אין עולם סביבו .הוא חג וניתר וחולל ושלח ידו למרום כמו בתפילה ,כמו בתקווה ,ואז סיים את ריקודו בסיבוב מהיר ,מתמשך, והוא זקוף כלײַכך ,גאה ,כאילו כוח נסתר מפעיל אותו ,מושך אותו למעלה .ואז עצר לאטו והתיישב במקומו בתנועה רכה ,סיבובית. ואני עמדתי שם והבטתי בו בפליאה ,במוטי .וזה היה גם הרגע שהוא הבחין בי. הוא קפא במקומו ואחרײַכך קפץ על רגליו ,ניגש אלי בצעד מהיר ואמר: "שלא תעזי לספר את זה לאף אחד ,אחרת "...ואצבעו הורמה אל פני בתנועה של איום. "אני לא אספר ,אני מבטיחה ",אמרתי" ,מבטיחה ",חזרתי ואמרתי .התרחקתי מהמקום. נשענתי על קיר המסדרון ,חובקת אל גופי את הפסלון הקטן שהכנתי בחוג .רק לפני דקות הייתי נרגשת למהר הביתה ולהראות את הפסל הראשון שיצרתי, ועכשיו מטריד אותי עניין שונה כלײַכך .פתאום חשבתי על יום האישה. דלת המועדון נפתחה .בפתח עמד אחי הגדול ונופף לעברי בידו .מיהרתי אליו. בדרך חלפתי על פני חדר הריקוד .לכדי הרף עין הצלחתי לראות נער יושב על הרצפה ,ראשו מורכן מטה ומרחוק עוד שמעתי את המוסיקה הרכה מלטפת יום האישה ,שבוע האישה ,שנת האישה. אותו.
כן ,יש מי שנלחם עבור הנשים ,יש מי שיצעק את צעקתן — למרות שעוד נותר הרבה לעשות ,לשנות ,לשפר. אבל מי נלחם בשבילם? אישה במקצוע 'גברי' היא — חריגה ,מיוחדת, חברמנית .אבל גבר במקצוע 'נשי' ייחשב תמיד לקצת מוזר ,אבל מתי יעז נער להרים ראשו ולהודות שהוא — רוקד בלט?
חוויות נעורים
47
46
חוויות נעורים
סביב המשחק התפתחה תרבות שלמה של אוהדים הנאמנים ללא סייג לקבוצות שלהם .הם משמיעים קריאות עידוד ,שרים המנונים ושירים שחיברו במיוחד לכבוד קבוצתם ,ולובשים בגדים בצבעים האופייניים לה .די לומר "האדומים" או "הירוקים" כדי שכולם יבינו במי מדובר. סביב קבוצות מפורסמות בארץ ובעולם מתפתחת תעשייה שלמה של מוצרים ומזכרות .כל סמל של הקבוצה מעורר גאווה ,והאוהדים מוכנים להגן עליו בחירוף נפש .בגדי השחקנים משוכפלים ונמכרים במחיר יקר לאוהדים. משחקי הכדורגל מעוררים רגשות עזים ,ולפעמים מתעוררות בעיות קשות של אלימות במגרשים הפוגעות ברוח הספורטיבית של המשחק .הנטייה לנצח בכל מחיר ,הצורך לבטא כעס על הפסד ,והרצון להשפיל את היריב מובילים לתופעות שליליות כמו קטטות ,רמייה ,ניבול פה ושנאת היריב .כוחות משטרה וכוחות ביטחון מאבטחים את המשחקים ,בעיקר כדי שאוהדי קבוצה אחת לא יתנגשו באוהדיה של הקבוצה היריבה. הספורט ביסודו מבוסס על הגינות ,אדיבות ,כבוד והערכה ליריב .עצם ההשתתפות במשחק וההנאה ממנו חשובים יותר מהניצחון והתוצאה הסופית. ההתמודדות עם יריב בספורט איננה התנצחות עם "אויב". כיצד מתמודדים עם תופעה כה חמורה אצלנו ובעולם כולו? יש ניסיונות להגדיר באופן מדויק כללי התנהגות של הצופים במשחק ,ולא רק של השחקנים .קיימת אמנה להגינות בספורט ,ולצד "עשרת הדיברות" להתנהגות ספורטיבית של הספורטאי ,נמצאים "עשרת הדיברות" להתנהגות ספורטיבית של הצופים והאוהדים. )על פי כתבה עיתונאית(
חוויות נעורים
49
על משחק הכדורגל /
שולה פרידור
משחקים קבוצתיים בכדור נערכו כבר בסין לפני כאלפיים שנים ,וגם ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית .משחק הכדורגל כפי שהוא מוכר לנו כיום הונהג לפני כײַ 800שנים באנגליה ,וממנה התפשט לצרפת ולאיטליה. בסוף המאה התשעײַעשרה התפצל המשחק לשני משחקים על פי צורתו של הכדור .הכדור העגול נקרא פוטבול והכדור המוארך נקרא ַרגבִּãי. כיום הכדורגל הוא המשחק הנפוץ והאהוב ביותר בעולם .אחת לארבע שנים העולם עוצר את נשימתו וצופה בדריכות בטורניר כדורגל עתיר "כוכבים", המתחרים ביניהם על גביע העולם .לטורניר זה קוראים "המונדיאל" .משחקי האולימפידה והמונדיאל נחשבים לאירועי הספורט הגדולים בעולם. כדורגל יכול להשפיע על מדינה שלמה .בזמן המלחמה שהייתה בניגריה הנמצאת באפריקה ,הוכרזה הפסקת אש ליום אחד כדי לאפשר לפֶּöלֶïה ,השחקן הברזילאי הגדול ,לשחק. משחק הכדורגל מרתק אליו צופים רבים מכל שכבות הציבור ,מפשוטי העם ועד נכבדיו .המשחקים משודרים באמצעי התקשורת ,ועיתונאים ,שדרנים ופרשנים מספקים מידע למי שנבצר מהם לצפות במשחק במגרש עצמו .אף אחד לא יודע כמה חובבי כדורגל יש בעולם ,אבל דבר אחד בטוח :כדורגל הוא ענף הספורט הנערץ ביותר בעולם.
48
חוויות נעורים
אֵäיְך פָּöחְַëדתִּüי /
50
כָּîתְüבָãה וְèצִõיְָּìרה :רוּתְָüק'ה נוֹי
יומן כיתה
...הולכים המה באלפי רבבותיהם לחוות את כל אותם דברים עצמם באלפי דרכים ואופַöנִóים שונים... מתוך "הלב" /ד'אמיציס
העולם החלומי ההוא שהילדים במגפיים ובכובעי צמר רצים שם בשלג אל הבית החם. רק ביתײַהספר העניק את ההנאות האלה .ואין ספק שמה שהתלמידים אהבו בו בכל לבם היה מה שלא מצאו בבתיהם ,שבשל הבורות והדלות נהיו בהם החיים קשים יותר ,קודרים יותר ,כאילו סגורים בתוך עצמם; העוני הוא מבצר בלי גשרײַהרמה. )זהו פרק מתוך ספרו של אלבר קאמי" ,האדם הראשון" .אלבר קאמי קיבל את פרס נובל לספרות בשנת (.1957 19בנובמבר 1957 מר ז'רמן היקר, נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים האלה לשכוך מעט ,ועכשיו אני פונה אליך ,לומר לך דברים שיוצאים מן הלב .חָëלקוּ לי כבוד גדול מדי ,שלא רדפתי ולא ביקשתי לי .אבל כשקיבלתי את הבשורה ,הראשון שחשבתי עליו ,אחרי אמי ,היית אתה. בלעדיך ,בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן ,העני שהייתי ,בלי תלמודך ,והדוגמה שנתת ,לא היה קורה דבר מכל אלה .אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד .אבל זו הזדמנות ,מכל מקום ,לומר לך מה הייתָ ,üועודָך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך ,עבודתך ,והנדיבות שהשקעת בה ,עודם חיים בלבו של כל אחד מתלמידיך הקטנים ,שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה. אני מחבק אותך בכל כוחי ,אַäלְïבֵּãר ָקאמִñי
אלבר קאמי נולד באלג'יריה בשנת .1913 בן לאם ספרדייה ואב צרפתי .האב נהרג כשאלבר היה בן שנה וחצי לערך .ימי ילדותו עברו בעוני נורא .גידלו אותו אמו שהיתה חרשתײַאילמת ,וסבתו. שתיהן לא ידעו קרוא וכתוב.
יומן כיתה
55
מר בֶּãרנָóאר /
אַäלְïבֵּãר ָקאמִñי
אחרײַכך התחילו הלימודים .עם מר ברנאר היו הלימודים מעניינים תמיד ,מן הסיבה הפשוטה שאהב את מקצועו בכל מאודו .גם אם בחוץ צָõוְèוחה השמש על ֵöע החום ,אףײַעלײַפי שהיה החדר שרוי בצל הקירות הצהבהבים ,ובכיתה עצמה פִּöעפּ ַô התריסים של נסרים עבים צהובים ולבנים; וגם אם ירד גשם כדרך שגשמים יורדים באלג'יריה ,במבול לא פוסק שהופך את הרחוב לשוחה אפלה ורטובה — דעת התלמידים כמעט לא הוסחה .רק הזבובים בשעת סערה משכו לפעמים את תשומת לבם של הילדים .הם ניצודו ונחתו בתוך קסתות הדיו ,ושם היו טובעים במי הרפש הסגולים הממלאים את ְקסָòתוֹת החרסינה החרוטִíיוֹת הקטנות שהועמדו בתוך החורים בשולחנות ,ומתחילים לגסוס גסיסה מתועבת. אבל שיטתו של מר ברנאר ,שכשם שמיצתה את עומק הדין בענייני התנהגות כך הפיחה חיים ושעשוע בלימודים ,ניצחה אפילו את הזבובים .תמיד ידע לכוון את השעה ולהוציא מארון האוצרות שלו את אוסף המַñחְëצַõבִּãים ,הצמחים ,הפרפרים והחרקים המשומרים ,את המפות או ?...שעוררו את התעניינותם הדועכת של תלמידיו .רק לו בכל ביתײַהספר היה פנסײַקסם ,ופעמיים בחודש היה מקרין להם תמונות על נושאים בידיעת הטבע או בגאוגרפיה .בחשבון הנהיג תחרות בחישוב בעלײַפה ,שאילצה את התלמיד לפתח זריזות מחשבתית .זורק היה לתלמידי הכיתה ,המצוּוִèים כולם לשבת בידיים משולבות ,מספרים לחלוּקה ,לכפל ,ולפעמים לחיבור מסובך במקצת .כמה הם 1267ועוד .691הראשון שענה נכון נרשמה לו נקודת זכות ,וזו נחשבה אחרײַכך בדירוג החודשי .גם בספרי הלימוד ידע להשתמש בחכמה ובדייקנות ...ספרי הלימוד היו כולם ספרים שנלמדו בצרפת ,במטרופולין. והילדים האלה ,שלא הכירו אלא את השְַׁûרִקיָìיה ,את האבק ,את גשמי הזעף הקצרים ,את החול של חופי הרחצה ואת הים העולה בלהבות תחת השמש ,קראו בשקדנות ,בהטעמת הפסיקים והנקודות ,סיפורים שנִóדמו להם כסיפורי אגדה ,על ילדים בכובעים ובצעיפי צמר ,נעולים במגפיים ,השבים לביתם בקור המקפיא וגוררים אחריהם צרורות זרדים על דרכים מושלגות ,עד שהם רואים את גגו המושלג של ביתם ,שארובתו המעלה עשן מבשרת להם שמרק האפונה מתבשל בתנור .בעיני ז'אק היו הסיפורים האלה האקזוטיות בהתגלמותה .הוא חלם עליהם ,מילא את חיבוריו בתיאורים לקוחים מעולם שלא ראה מעודו ,ולא חדל לחקור את סבתו על השלג שירד שעה שלמה על אלג'יר וסביבותיה עשרים ואחת שנים קודם לכן .הסיפורים האלה היו לגביו מכלל הפיוטיות העזה של ביתײַהספר, שניזונה גם מריח הלַïכָּîה של הסרגלים והקלמרים ,מטעמה הנפלא של כתפיית הילקוט שלו ,שהיה לועס אותה עוד ועוד כשעמל על שיעוריו ,מֵריחָëהּ המר והחמוץ של הדיו הסגולה ,בייחוד כשהיה תורו למלא את הְקסָòתוֹת מבקבוק כהה ענקי ,ששפופרת זכוכית מכופפת היתה תקועה בפקק שלו וז'אק רחרח באושר את פִּöיָìיתָüהּ ,ממגעם הענוג של דפיהם החלקים והקפואים של ספרים מסוימים ,שגם מֵריח הצמר הרטוב ַë הדיפו ריח טוב של דפוס ודבק ,ולבסוף הימים הגשומים, שעלה ממעילי הצמר שבירכתי הכיתה ,ושהיה כמו התממשות מוקדמת של
54
יומן כיתה
מול הנול .הוא סיפר איך נוהגים בהם ה"בוסים" ,ולא תיאר לעצמו שהדברים שאמר יגיעו לכל רחבי העולם .מארגני ההפגנה שילמו כסף לבעל המפעל ושחררו את הילד מהעבדות .הם דאגו ללימודיו וגייסו אותו להופיע ,לדבר ולהשמיע את קולו מעל במות רבות גם מחוץ לפקיסטן — בתחילה בשבדיה ,אחר כך בארצות הברית .נאומיו היו מזעזעים ומרגשים .הוא נפגש עם תלמידים ,התראיין לעיתונות ולטלוויזיה ,נפגש עם אנשי ארגונים לזכויות האדם ואף הוזמן על ידי ארגון יוניס"ף )קרן למען הילדים באו"ם( לנאום בעצרת האומות המאוחדות. איקבל חזר וקרא מעל כל במה לא לקנות שטיחים שיוצרו בפקיסטן בעבודתם של ילדים עבדים .הוא כינה את השטיחים האלה "דמם של ילדים ".מאסי סיפר באומץ רב גם על הקשיים של ההורים לשחרר את ילדיהם ,מכיוון שהמשטרה בפקיסטן משתפת פעולה עם יצרני השטיחים וההורים מוטרדים על ידי המשטרה ואף נאסרים. לאחר ששהה בארצות הברית שבועות אחדים וחשב להתחיל את לימודיו שם, חזר מאסי לבית הוריו בפקיסטן .אולם בײַ 16באפריל 1992נקטעו לפתע חייו. כאשר יצא יום אחד עם שני בני דודו ,שלושתם רכובים על זוג אופניים אחד ,כדי להביא אוכל לדודו בשדה ,הוא נורה ונהרג במקום .נסיבות מותו אינן ברורות עד היום .המשטרה המקומית טוענת שדודו ירה בו בטעות ,אבל פעילי זכויות האדם משוכנעים שמאסי נרצח בשליחות "מַñאפְöיַìית השטיחים" .נאומיו גרמו לירידה במכירות השטיחים שהם ייצרו. פעולתו של מאסי למען הילדים האורגים לא נעצרה עם הירצחו .הראשון שהמשיך את דרכו של מאסי היה נער קנדי בן ְ ,12גֵåְåרייג ִקילְïבּוְֹרגֶåר ,שהסיפור נגע ללבו .הוא נסע לפקיסטן כדי לחקור את נסיבות מותו של מאסי ונפגש שם עם בני משפחתו .אחר כך הקים תנועה ששמה "שחררו את הילדים" ,בנה אתר אינטרנט וסחף אחריו מאות אלפי ילדים לפעולות נגד עבדות ילדים בעולם. פעולתם העיקרית של הילדים היתה לכתוב מכתבים לאישים חשובים בעולם, ביניהם הִéילרי קלינטוֹן ,אשת נשיא ארצות הברית באותה התקופה ,והיא העלתה את הנושא כאשר נפגשה עם ראש ממשלת פקיסטן; החתמה המונית דרך האינטרנט הביאה לדיון במצב הילדים בפקיסטן בוועידה של ארגון העבודה העולמי בז'נווה באמצע שנת .1998 סיפורו של מאסי נלמד בבתי ספר ברחבי העולם ,הוא הונצח בספרות ,באמנות ובקולנוע .בית ספר על שמו הוקם בפקיסטן ,בכפר מורידיקה שבו נולד .לבית הספר הזה ,הפועל כבית ספר פתוח ,מתקבלים ילדים ששוחררו ממפעלי השטיחים .הלימודים בבית הספר הזה הם חינם. בכך הוגשם חלומו של מאסי לזכות הילדים ללימודים. למרבה הצער מספרם של הילדים העבדים עדיין גבוה מאוד בארצות כמו הודו, פקיסטן ,ברזיל ,גאנה ,אינדונזיה ,נפאל ,תאילנד ועוד .לא כל המדינות בעולם מכבדות את זכויות הילדים לחינוך ,לבריאות ולחופש. )על פי כתבה עיתונאית בעיתון "הארץ"(
יומן כיתה
57
אִäיְקבָּãל – הילד שזכה לפרסום עולמי /
רחל כץ
לא כל הילדים בעולם זוכים ללמוד בבית הספר .ילדים רבים נלקחים לעבודה בגיל צעיר ,וחלקם עובדים בתנאי עבדות — כלומר בתנאים קשים ,ללא תשלום וללא יכולת לעזוב. ילד כזה שזכה לפרסום עולמי הוא אִäיְקבָּãל מאסי מפקיסטן ,שעבד באריגת שטיחים מגיל צעיר. בתעשיית השטיחים בהודו ובפקיסטן מבוקשים ילדים צעירים שיכולים לקשור באצבעותיהם הקטנות את אלפי החוטים הצבעוניים המרכיבים את השטיחים. שטיחים יפים אלה מבוקשים בכל רחבי העולם ,ובדרך כלל הקונים אינם יודעים שהשטיחים נארגו על ידי ילדים עבדים. יחד עם אלפי ילדים אחרים ישב איקבל מאסי ליד הנוּל )המִñתקן שבו אורגים שטיחים( במשך כײַ 12שעות ביממה ,שבעה ימים בשבוע .לא היו לו זכויות לחופש ,לחינוך ולבריאות .העבודה היתה קשה ומפרכת .איקבל וחבריו ישנו לצד הנול או היו קשורים אליו .העונש על טעות בקשירת החוטים היה מכות או שלילת מזון .עם הזמן התעוותו ידיו בשל עבודת הקשירה ,ובגלל הישיבה הממושכת והתזונה הלקויה נעצרה גם התפתחותו הגופנית. איך קרה שאיקבל מאסי היה לעֶôבֶãד? הוריו הם שמסרו אותו למנהל מפעל השטיחים ,מפני שקיוו להחזיר בדרך זו חובות .אולם גם לאחר שעבד שש שנים חובם של ההורים רק הלך וגדל ,מפני שהמעסיק הפחית מהכסף שהגיע לו כ"החזר הוצאות" ואיים עליהם ,שאם יוציאו את איקבל מהמפעל ,אחיו יילקח במקומו. בשנת 1967בוטלה העבדות בפקיסטן ,אבל הממשלה לא דאגה שבעלי המפעלים ישחררו את הילדים שברשותם .הילדים עצמם לא ידעו על ביטול העבדות ועל כך שהם מועסקים באופן בלתי חוקי. בפקיסטן קם ארגון שמטרתו היתה לדאוג לשחרורם של הילדים המועסקים בעבדות בניגוד לחוק. בשנת 1992הגיעו אנשי הארגון הזה לעיר שבה חי איקבל מאסי וארגנו הפגנה נגד עבדות של ילדים .איקבל הצליח לברוח יחד עם אחיו ולהגיע להפגנה .כאשר שאלו מעל הבמה אם יש מישהו בקהל שרוצה לדבר, עלה הילד בן העשר ,שנראה אז קטן מכפי גילו ,וסיפר איך גופו כואב בגלל הישיבה הכפופה והממושכת
56
יומן כיתה
צעדים ראשונים /
אַäמְñנוֹן שָׁûמוּש
את המשך חינוכי והשכלתי קיבלתי בעיר תלײַאביב .העיר השנייה בחיי .היא היתה אז צעירה ויפה .ורעננה .קטנה ושובבה כזאת .עליזה ,חצופה .התאהבתי בה ממבט ראשון .שיכור הייתי כנער שיצא משליטתה של אמו אל חיקה של נערת חלומותיו. כשאמרו לי שאלך ל"ביתײַספר ביאליק" ,הייתי בטוח שביאליק הוא מנהל ביתײַהספר .הכרתי את פניו של המשורר מן הספרים ,וציפיתי לראותו .בהתרגשות הכנתי את עצמי איך אומר לו שלום ,למשוררנו הלאומי ,וראיתיו בעיני רוחי צובט את לחיי בחיבה .לאחר שנתגלתה לי תמימותי ,התנחמתי בלבי שאילו היה ביאליק המנהל ,היה בליײַספק צובט את לחיי; לא את אוזני. סיפרו לי שתהיינה בביתײַהספר בנות .זה נשמע מוזר ומעניין .אבל לא תיארתי לי שתהיינה רבות כלײַכך ויפות כלײַכך .וחופשיות כלײַכך .ימים לא מעטים חשבתי, שהמבוגרים הללו בארץ אינם יודעים את נפש הנוער ,אם הם חושבים שאפשר לשבת בכיתה מעורבת ולהתפנות גם ללימודים. בתוך ימים ספורים חלו בי שינויים רבים .קיצרתי את שערי ,שהיה ארוך ומתולתל כשל ילדה; אופנת שיער ארוך לבנים טרם נודעה אז בארץ .קיצרתי גם את מכנסי, שהגיעו ממש עד לברכיים .התחלתי להרכיב משקפיים ,לאחר שהתברר למורים שאיני רואה את הכתוב על הלוח .למדתי להפריע בכיתה ,ורכשתי לי הרבה חברים חדשים משִׁûבעים גָåלוּיוֹת .שבעים — לשון גוזמה :אולי עשרים — רובן גלויות של מערב. הילדים אמרו לי ,שאם אדגיש פחות את החי"ת והעי"ן שבפי ,אהיה ממש כמו כולם .והוסיפו ,גם זאת מתוך כוונה טובה ,שאין רואים עלי את מוצאי ובמראה פני אני ממילא כמו כולם .בהחלט רציתי להיות כמו כולם ,והחי"ת והעי"ן לא היו תקועות עמוק בגרוני שלא יכולתי לעַôדנן ואפילו למחותן ,אלא שמשהו שלא היה מחוור לי מנע ממני את הנטייה הטבעית להתבוללות. ההכרעות בין להיות כמו כולם בביתײַהספר או כמו כולם בבית ,התסיסו את שנותי הראשונות בארץ .ביתײַהספר ייצג את הִקדמה ,את החדש ,את העתיד; פני, פני ילד ,היו אל העתיד .ביתײַהספר התיימר גם לבנות את הישראלי האחיד; ויותר מכול רציתי להיות ישראלי .אולם כבוד עמוק שהיה לי לעבר ,עבר בדמות עירי ומשפחתי ,משהו שהלך והתגבש לכבוד עצמי ,עצר בי מלקנות מכנסי אתא קצרים ורחבים ,חאקי ,כמו כולם .קיצרתי ,אפוא ,את מכנסי האריג ,שתפרו לי מן החליפות הישנות של אחי הגדולים ,והמשכתי ללבוש אותם .חלקם היו מצמר )"צמר אנגלי משובח — ",אמרה אמא( ולא תאמו את אקלימה של תלײַאביב בקיץ. אך דווקא משום כך )"לזרוק מכנסיים מצמר אנגלי?" — אמרה אמא — "חראם!" כלומר חבל ואסור!( — המשכתי ללבוש אותם ולהזיע .בסתר לבי ציפיתי אמנם לאותו יום שהם לא יעלו עלי ואצטרך לחדשים" .אתא — הכי זולים והכי טובים", נאום אחי. את השפה העברית כבשתי בתנופה .היו אמנם כמה איײַהבנות ,ימים מספר לאחר שהצטרפתי לכיתה הודיע לנו המורה לגיאוגרפיה שבשיעור הבא נראה פנסײַקסם. יומן כיתה
59
מתוך הצהרת זכויות הילד בישראל זכותו של כל ילד לקבל הזדמנות ואפשרות לגדול ולהתפתח בצורה בריאה ותקינה ובתנאים של חירות וכבוד. זכותו של כל ילד לגדול בבית הוריו ולקבל שם הזנה ,חינוך ,הגנה ,אהבה והבנה. ילד לא יופרד מהוריו אלא בנסיבות יוצאותײַמןײַהכלל. זכותו של כל ילד לקבל הגנה מלאה מפני כל צורה של הזנחה ,ניצול ,התעללות, התאכזרות או השפלה — גופנית ונפשית ,בבית הוריו או מחוצה לו. הזכויות המפורטות בהצהרת זכויות הילד בישראל מתייחסות לכל הילדים בישראל ,ללא יוצאײַמן הכלל וללא כל הבדל או אפליה מטעמים של גזע ,דת ,מין, מוצא ,אמונה או כל טעם אחר כלשהו .בכל מקום בהצהרה בו נאמר ילד הכוונה, כמובן ,לילד ולילדה.
ערך ד"ר יצחק קדמן, המועצה הלאומית לשלום הילד
58
יומן כיתה
כאשר התחיל ,בקטע של שיא לנענע כל גופו כלוּלָïב ולטלטֵíל ראשו כתקוף עווית — פרצתי בצחוק .בזווית עיני ראיתי מה מתחולל על פניו של המורה למוזיקה. ניסיתי לעצור בעד הצחוק והוא הפך לצחקוקים .כשהסמיק המורה והתחיל מגמגם לעברי ,הותרה הרצועה כליל .צחקתי עד לכאב בטן ,גורר אחרי את כל הציבור הגדול ,שגילה פתאום חוש הומור מפותח והצטרף אלי .אחדים התפתלו ממש על הרצפה. ההקרנה הופסקה .המורה למוזיקה ניגש אלי .ראיתי שהוא על סף ההתפוצצות. אך מה יכולתי לעשות .המחשבה הראשונה שבאה לראשי היתה ,שאילו היה תופס מקל וחובט בכף ידי ,היה פורק בוודאי את זעמו ,אולי בדרך הטובה ביותר. במאמץ אדיר הוא שלט ברוחו .שואף ונושף כמפוח פקח עלי זוג עיניים ָדמִñיוֹת טורפות ושאל: "זה אתה שרצית לדעת את מי הוא מנצח ,מה?" "כ ...כ ...כן המורה ",גמגמתי ,מהרהר במקלותיו של החכם. "ואתה חושב שזאת בדיחה?" — "לא .אני באמת לא ראיתי את מי הוא מנצח .בחיי ,בחיי ה' וספר התורה". "אתה עוד מתחצף! ונשבע לשווא!!" כאן בא לעזרתי ידידי הקרוב ,אחד ממנהיגי הכיתה שלקח אותי תחת חסותו. "המורה ,הוא עולה חדש .המורה ,הרבה מילים הוא עוד לא מבין .מנצח — זאת מילה קשה". "עולה חדש?" — תמה המורה "למה לא אמרתם לי שהוא עולה? עולה על כולכם בעליזות שלו ,בכלײַאופן .חבלן מקצועי .ומאיזו ארץ הוא עלה?" פנה אל חברי, מדגיש בזה שאתי אין לו מה לדבר. "מסוריה ",באה התשובה מכמה פיות. "אײַהה ,כך תיארתי לעצמי ",סיכם המורה למוזיקה ,ונח מזעפו. הסמקתי ,רתחתי .אימצתי כל כוחותי לעצור בעד הדמעות ,שנקוו בקרקעית גאוותי הפצועה ועמדו לעלות על גדותיה .אך סלחתי לו .ידעתי שפגעתי ביקר לו מכול — במוזיקה. ושמא לא סלחתי לו .אילו סלחתי ,אולי זכרוני לא היה משמֵñר את המעשה ומעלה אותו לפני מעת לעת.
יומן כיתה
61
ידעתי מהו פנס ,וידעתי מה פירוש קסם .לא שאלתי ,אפוא ,שאלות .ציפיתי שיראה לנו מין מנורת קסמים ,כמו זו של אלדין ,למשל .במקום זה הובלנו לחדר אפל ,ושם הקרינו על הקיר תמונות של יוון .חשבתי שהמורה שינה את דעתו ובפעם אחרת יראה לנו את פנסײַהקסמים .לאחר הפסקה קצרה חזרנו עם המורה לגיאוגרפיה לכיתה .הוא פתח וסיפר על אתונה .יצר הסקרנות שלא בא על סיפוקו דחף אותי להרים אצבע ולשאול בכל הנימוס: "המורה ,ומתי נראה פנסײַקסם?" צחוק פרץ בכיתה .הילדים חשבו שאני מנסה את המורה .המורה חשב שאני מיתַüמֶñם ומִñתְüחַëכֵּîם .עד היום הם אינם יודעים את האמת .יצא לי ,אפוא ,שם של מצחיקן .משראיתי ששמי הולך לפני ,התחלתי הולך אחריו .הפכתי למצחיקן הכיתה .נוח היה לי בתפקיד זה ,בעיקר כשאין מורא מֵַñקל עלי .שובבות שבי, שנבלמה שם ,פרצה כאן החוצה .מבט מבחוץ אל השפה העברית סיפק לי חומר, פעמים במתכוון ופעמים שלא במתכוון.
*
היה לנו מורה למוזיקה — אדם חביב ,משוגע למקצועו .בקושי הבנתי שמוזיקה נלמדת בביתײַהספר .אך בין שאר מוזרויות קיבלתי גם את זו ,ובהתלהבות .כל עוד למדנו שירים שמחתי מאוד .כשהגענו לתווים שמחתי פחות; הרבה פחות .המורה הופיע יום אחד לשיעור ,כולו קורן מנחת וסיפר שהוא השיג סרט — סרט ממש — ובו נוכל לראות את כל כלי התזמורת מנגנים כולם ביחד וכל אחד לחוד .הוא כינס שלוש כיתות יחד ,ובזה עשה את טעותו הראשונה .הוא לא הסביר לי מה זה מנצח ,ובזה עשה את טעותו השנייה — הגורלית. מעולם לא ראיתי קודם תזמורת ,לאײַכלײַשכן מנצח .ולא העליתי על דעתי שלאיש אשר על התזמורת יקראו "מנצח" .כשכבו האורות והתחיל הסרט ,הייתי מרוכז כולי .המוזיקה היתה די יפה ,אם כי לא הגיעה לקרסוליה של מקהלת ביתײַהכנסת "אוהל מועד" שהייתי שומע בשבתות .היתה דומייה ,ומתוכה בקעה הערה שקטה של המורה ,על גבול הלחישה: "עכשיו ,שימו לב איך הוא מנצח". "מנצח ...את מי?" — שאלתי באותו טון שקטײַלוחש. צחוק אדיר פרץ ממאה פיות צמאיײַפורקן .המורה חשב שעשיתי זאת בכוונה .אך בשלב זה עוד שלט ברוחו ,כדי לא להפריע למוזיקה .צעקו שש...שש...שש ...מכל צד ,והצחוק שכך. הסרט נמשך .אך גַåחֲëלֵïי הצחוק העומְñמות נשארו חמות .אם בראשיתו של הסרט התעכב הצלם על כל כלי וכלי ,הרי מעתה ליוותה המצלמה את המנצח ,מכל זווית אפשרית .וכאן ראיתי מה שלא ראיתי מעולם :אדם מכובד ,מבוגר ,כמעט זקן — עושה צחוק מעצמו .ועוד בפני תזמורת שלמה :מנתר ,מטלטל ידיו בצורה מגוחכת ,עוצם עיניו ושם יד על פניו כאילו התפלל "שמע ישראל" .לפתע שוב מנתר כמשוגע ומצביע אל אחד המנגנים :עושה לו תנועות בידו כאומר לו לקום, והלה עושהײַעצמו עוקב אחרי כל תנועה אך נשאר יושב .דווקא ברגעים הראשונים הייתי תמה על הטיפוס הזה — מוקיון רציני מדי נראה בעיני .אולם
60
יומן כיתה
האות האנגלית / m
אוְֹרלִïי ַקסְòטֵíלײַבְּãלוּם
ללמוד לכתוב את האות האנגלית mהיה קשה .ישבתי בכיתה בבית הספר היסודי וקרעתי את התחת עם כל הגבעות האלה של האות .ממש התייסרתי. עם הײַ nעוד איך שהוא הסתדרתי .אבל לשים על הדף mבכתב אנגלי — זה גבל בסיוט .היה לי עיפרון לא מחודד שטינף את הדף ,למורה היתה פאה בצבע אדום. כולם תפסו מהר מאוד את עניין הכיוונים שזה משמאל לימין והײַ mיצאה להם טבעית כמו מם סופית .ישבתי בצד ימין של הכיתה ,איפה שהוא באמצע ,המורה כתבה את האות mעל הלוח ,התלמידים העתיקו בנמרצוּת .לי היה עיפרון על הפנים .לא ראו את הנְóיוּאַäנְóסִòים שבין הגבעות של הײַ mוהכול נראה כמו מערכת הגנה עצמית מקולקלת .היתה לי הרגשה עוד אז שהקושי הזה שבכתיבת האות האנגלית mהוא יותר ממה שהוא צריך להיות .הביטו ,הרי מדובר באות אחת שזזה כל כך ברור מִñשמאל לימין ,שלוש גבעות ברורות ומסומנות שלא עושות בעיות .לקח לי המון זמן לקלוט את זה .נניח שאיכשהו זה נכנס לי לראש. שש שנים אחר כך ,הייתי בתיכון והמורה למתמטיקה לימד משוואות עם mבריבוע וײַ nבריבוע .הוא קרא לי ללוח .אני זוכרת היטב את שמו המלא .לא אמסור אותו מִñפְּöאת הֱéיותו היום מנהל בית ספר תיכון אחר ,ואולי זה משהו לא חוקי .באתי ללוח ,וכתבתי mעם ארבע גבעות .המורה אמר :מה זה הײַ mהזאת, שׁכֹּה אֶäחיה ,ככה הוא אמר .איזו מין mזאת ,כמה גבעות עשית לה? אני חושבת ֶû שמישהו אמר שהײַ mשלי בהֵéיריון .נדמה לי שככה מישהו זרק .אולי זה היה הטמבל הזה מהספסל האחרון .הכיתה גיחֲëכה .גיחוך ִרפרף שם בזַ'êבּוֹטינסקי פינת ֶרמז ,צחוק קל על חשבוני .הִéבלגתי ,אבל זה לא אומר שלא ספגתי את זה. צחוק הגורל .לפני חודשיים אני נכנסת לחנות המפעל של כיתן ,אני רואה את המורה הזה שירד עלַïי ,זה שהוא מנהל בית ספר .אני אומרת לו שלום ,הוא לא זוכר כלום ממני ,אבל כלום .ממש בְּãלֵïאק אאוּט .אני רואה בעיניים שלו שהוא לא מְñזַêהֶéה אותי בתור זאת שהוא ירד על האות שלה .אני מסתכלת עליו ,אני בודקת אותו — אין זֵêכֶîר בכל הפנים שלו לרגע ההוא .בין כל המגבות המְñפוּספּסות של בֵּãנֵóטון ,פשוט לא עלה לו בראש.
יומן כיתה
63
מורהײַחיילת ,מעברת כפר סבא ,1958 ,צילם מיכה ברעם
אָäמַñר ַרבִּãי יִìצְõחָëק: כָּîל הַéמְַּñקנִóיט אֶäת חֲëבֵãרוֹ אֲäפִöלוּ בְִּãדבִָãרים — צִָõריְך לְïפַöיְּìסוֹ. )התלמוד הבבלי מסכת יומא דף פ"ז(
62
יומן כיתה
התלמוד הבבלי הוא סדרת ספרים שבתוכם נאספו אגדות וַèהֲéלכות שהתחברו במשך שבעה דורות. כשאומרים תלמוד בבלי מתכוונים לומר שהוא התחבר על ידי חכמים שחיו בבבל .גם בארץ ישראל התחבר תלמוד הנקרא תלמוד ירושלמי .כינוי נוסף לתלמוד הוא גמרא.
והיד הרועדת הֶéחֱëזיקה בעיפרון ,מוכנה לרשום את המילים של השִûיעור .ישבנו עלײַיד הנערה ,וכבר החל השיעור בעברית :היא רשמה ,ואנו חזרנו ואמרנו לה את אשר רצתה לדעת .דומֶñה היה עלֵïינו ,שאותו עיפרון ופיסתײַהנייר המתינו לנו בִּãמגֵåרת השולחן מֵñאות בשנים ,כשם שהמתינה הנערה לשיעור העברי הזה .כל האווירה בחדר היתה כלײַכך מוזרה ,עד כי דומה היה עלינו שאנו חולמים חלום זר וּמוזר ,והיו רגעים שכמעט והרגשנו שאכן כנפיים של מלאכים צמחו לנו מאחוֵרי הגב.
* עוֹדנוּ נתונים בַּãאֲäווירה של חלום רחוק ,נשמע לפתע קול גבר ,שכאילו רצה לנפֵּöץ את החלום .רק עכשיו הבחנו ,שהחדר מלא אנשים ,אשר עמדו סביבֵãנו ויצרו כעין מעגל של יהודים ,שבאו לראות את האורחים מִñירוּשלים .לא ידענו מיהו אשר הֵéפיץ את השמועה בקרב היהודים ,הכול היה כלײַכך לא מוחשי עד כי לא שאלנו שאלות ולא חקרנו במוּפלא מאתנו. עתה היינו במרכז ,כשהנערה והעיפרון והנְóייָìר בידה — וּסביבֵãנו יהודים רבים .ואז נשמע הקול של אותו האיש ,אשר קרע את קוֵּרי החלום ,בו היינו נתונים: – לא מירושלים באתם! — אמר בקול פסקני .לוּ הֱéיִìיתֶüם באים מירושלים ,ודאי הֱéיִìיתֶüם יודעים לקרוא עברית. – יודעים אנו לקרוא עברית — אמרנו לו. – אם יודעים אתם לקרוא עברית ,הרי גם הנערה שבאה עמָñכם צריכה לדעת לקרוא בִּãלְïשוןײַהקודש .הן בישראל מלמדים עברית בבתֵüיײַהספר! – בוודאי — ,אמרנו לו — הנערה יודעת לקרוא עברית. – אם כך ,עליה לקרוא לפנֵóינו בְּãכִîתביײַהקודש — קרא האיש .מיהר לפינת החדר והביא משם ספר תנ"ך ,אשר דפָּöיו הבלוּיים היו קשורים במין חוט דק לְïבַãל יתפרקו. – ִקראי בספר! – נשמעה הפקודה מפי היהודי הסַòפקן .הנערה הישראלית עמדה במרכז המעגל ועינֵóי כל נשוּאות אליה .והעיניים מתחננות לבל ייֵìהרס מגדל התקוות ,שנבנָóה זה עתה .כאילו ביקשו המבטים: – רק שלא תכזיב הנערה מירושלים ,רק שתדע לקרוא בכתוב. – פִּöתחי את הספר בְּãמָñקום שייִìפּתח — ציווה היהודי ,כאילו חשש שמא תקרא הנערה פרק ,שהיא יודעת בעלײַפה. והנַóעֲôרה היִìשְְׁûראלית פתחה את הספר והֵéחֵëלה קוראת .וּכְîכָîל הדברים שהתרחשו בחדר ,שהיו מוזרים כלײַכך ,נפתח ספר התנ"ך במקרה בפרק המתאר את פגישת יוסף ואֶäחיו ,והנערה קראה בקול וּבְãהטעמה: "וַèיִּìשְûאַäל לָïהֶéם ְלֹïשָׁûלוֹם וַèיּאמֶñר :הֲéשָׁûלוֹם אֲäבִãיכֶîם הַéזֵָּêקן ,אֲäשֶׁûר אֲäמְַñרתֶּüם ,הַéעוֶֹדנּוּ חַëי?... ֵìבְךּ שָׁûמָּñה"... וַèיְìבַãקֵּúש לִïבְãכּוֹת ו ָèַìיּבֹא הַéחְַëדָרה וַèיּ ְã היא המשיכה לקרוא בכתוב ,ורק אז ראינו את ְקהַéל האנשים והנה הם בוכים,
יומן כיתה
65
העיפרון /
ימימה טשרנוביץײַאבידר
ֶûביה רועֵôיײַבקר .עֲôיירה סיפור זה התרחש על שפת הים השחור ,בַּãעֲôיירה קטנה שתוש ָé ֶüיה ֶïיה המְñצִõילים ,המון רוכלֶïיהָ ,éהמכריזים על סחורתם ועל בת ָé זו זכורה לי על דקל ָé הקטנים. הזַדמַñנוּ לַïעֲôיירה קטנה זו .היינו שלושה ישְְûראֵäלים ,ואִäתנו נַóערה ילידתײַהארץ כבת ששײַעשרה ,שהצטרפה לסיורנו .חיפשנו את ביתײַהכנסת בָּãעֲôייָìרה .שאלנו עליו עוברים ושבים .בסוף עמדנו ליד בנייָìן בן שתי קומות ,שלפנָóיו מדרגות רחבות .על המדרגות עמדה נערה .משראתה אותנו ,פנתה אלינו ושאלה: אתם תייָìרים? שאֵäלתהּ היתה מלוּוה בסקרנות רבה .בימים ההם לא היו בִּãבְãריתײַהמועצות תיירים רבים ,ולכן כל תייר שהגיע עורר סקרנות בקרב תושָûבי המקום. – כן — אמרנו לה — .הגענו לכאן מִñירוּשלים. מירושלים?! — פרצה הנערה בזעקה קולנית — זה לא יכול להיות! – כן ,ילדה ,אנחנו מירושלים. – אבל אם אתם מירושלים ,הרי אתם מלאכים — ואינני רואה אצלְïכֶîם את הכנפיים! ֶóיה תָüרות מאחורי גבֵּãינו וּמחפשות את הכנפיים. דברים אלה אמרה בשֶûטף ,כשעינ ָé הסברנו לה את אשר הסברנו ,אך הנערה — כאילו דיבּוק נכנס בה .היא הֶéחֱëזיקה בידינו והחלה מושכת אותנו אחריה ,כשהיא מוליכה אותנו על מדרגות ,שירדו למרתף עמוק .בקושי מצאנו דרכנו בַּãחֲëשכה שהייתה מסביב .עכשָûיו עמדו רגלֵïינו בַּãחֲëדרײַמגורים ,שהיה במרתף .החדר היה חשוך למֶñחֱëצה ולא יכולנו להבחין בנעשֶûה בו .גם הלחישות שלחשה אותה נערה עלײַידנו ,יצרו אווִèירה מוזרה ביותר :הנערה לא חדלה ללחוש את המילה "ירושלים ,ירושלים" ,כאילו מילים אלו היה בהן קסם ,משהו בלתי מציאותי ,משהו כמו מילתײַלחש ,שבה אפשר להפוך מטפחת לארנבת חיה. עמדנו באמצע החדר ,וזמן רב לא הבחנו ,שיש מישהו עלײַידנו .רק כאשר התרגלנו לַïחֲëשכה מסביב ,הבחנו בְּãכוּך חצוב בַּãקיר וּבוֹ ישנה אישה עטופה בִּãשְׂûמיכה ססגונית. האישה ישנה שינה עמוקה ולא שמעה צְõעָôדינו .הנערה רצה לאישה והֵéחֵëלה מטלטלת אותה בעוז: – אמא ,אמא! אורחים באו! אורחים מִñירוּשלים! מארץײַהקודש! והם סתם אנשים ולא מלאכים! האישה התעוררה משנתה ,וברגע הראשון לא הבינה את המילים בפי הנערה. ויֶדיה הרועדות החלו מחטטות בִּãמְñגֵåרת ָé אותה שעה רצה הנערה אל ְקצֵõה החדר, השולחן ,שעמד בפינה — וכבר היא שלפה משם עיפרון וּפיסתײַנְóייָìר ,ובקול תַüחֲëנונים פנתה אלינו: – אם באתם מירושלים ,אתם בוודאי יודעים עברית .למדו אותי ,אנא למדו אותי. איך אומרים בעברית :שולחן ,כיסא ,מיטה? למדו אותי .אני צריכה לדעת ,חייבת!
64
יומן כיתה
הָéיָìה לִïי מוֶֹרה /
אַäהֲֹéרן אַäלְïמוֹג
הָéיָìה לִïי מוֶֹרה שֶׁûהָéיָìה נִóכְîנַóס כְּîסוּפָöה לַïכִּîתָּüה וְèאוֹמֵñר: לְִïרשֹׁם מַñהֵéר מָñה לְִïרשֹׁם ,הָéיִìינוּ שׁוֹאֲäלִïים ֹלא חָëשׁוּב ,לְִïרשׁוֹם וְèכְָîך ָרשַׁûמְñנוּ כָּîל הַéשָּׁûנָóה וְèכְָîך אֲäנִóי רוֹשֵׁûם עַôד הַéיּוֹם.
פרט מתוך ציורה של שרלוט ,ציירת יהודיתײַגרמנית ,נספתה בשואה1943–1917 ,
יומן כיתה
67
כיוסף אשר נפגש עם אֶäחָëיו .איש לא יצא מהחדר על מנת לבכות בִּãיחִëידות ,ככתוב בַּãפֶּöרק בתָüנְָ"óך. עמדנו שם יחָדיו וּבָãכינו — וכך חלפו כמה רגעים ,עד שנסגר ספר התנ"ך .ובידי הרועדת הרגשתי את העיפרון ,שעבר מידיה של הנערה בעלת הצמות השחורות לידי שלי. תמה הפגישה ,תם השִûיעור בעברית .לאט לאט החל הקהל להתפזר ,כשהוא עולה בִּãצעדים כבדים על פני המדרגות לביתײַהכנסת על מנת להתפלל תפילת "מעריב".
עולים מגיעים לחיפה בשנות החמישים
66
יומן כיתה
מהפכה בחיי העיוורים /
חנה ברנר
עד סוף המאה השמונהײַעשרה לא הלכו ילדים עיוורים לבית ספר ,ולא נעשה שום מאמץ ללמד אותם מקצוע ולשלבם בחברה .איש לא חשב שעיוורים רוצים להתבטא בכתב או לקרוא דברים שכתבו אחרים. במאה השמונהײַעשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים ולנערים עיוורים ,בני השכבות העניות בצרפת .החוסים שם קיבלו מזון ,ביגוד ומקום לינה ,ונשלחו לרחובות כדי לקבץ נדבות למחייתם. בשנת 1771נתן הבלשן הצעיר וָèלֶïנְóטִíין הוּאִäי )ששלט היטב בשתיםײַעשרה שפות!( מטבע לילד עיוור שעמד ברחוב .הוא הופתע כשהילד מישש את המטבע ואמר לו את ערכו המדויק .הדבר עורר בהואי את המחשבה שאפשר ללמד את העיוורים דברים רבים ,ואולי אפילו לקרוא בעזרת חוש המישוש. הוא התחיל לשקוד על פיתוח הרעיון הזה ,ולשם כך עקב אחר חינוכם של ילדים עיוורים בבתי אצילים .הוא פיתח שיטה שבעזרתה אפשר ללמד את הילדים העיוורים לקרוא .כעבור שלוש שנים ,בשנת ,1774פתח הואי בפריז פנימייה חינוכית לעיוורים שהייתה הראשונה מסוגה בעולם. בפנימייה היו עשרים וארבעה תלמידים .הם למדו סריגה ,אריגה ,טוויית חוטים וקליעת חבלים .הם למדו לקרוא ולמדו מקצועות עיוניים כגון גיאוגרפיה, היסטוריה ,מתמטיקה ומוזיקה. רעיון הפנימייה החינוכית לעיוורים לפי שיטתו של הואי התפשט באירופה ובתי ספר דומים הוקמו בגרמניה ,ברוסיה ,בדנמרק ובאנגליה. בשנת 1818הצטרף לפנימיית בית הספר לעיוורים לואי בְַּãריְìיל בן העשר .בהיותו בן שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו ,נפצע ממכשיר חד והתעוור .לואי ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר. כשהיה בן חמשײַעשרה ,הציג ברייל בבית הספר אל"ףײַבי"ת חדש שהמציא כדי לאפשר לעיוורים לתקשר בכתב .זה היה קוד פשוט שכל אות בו היתה מורכבת מנקודות בולטות הנקראות באמצעות מישוש בקצות האצבעות .הוא גילה שאפשר להשתמש בשש נקודות בשישים ושלושה אופנים שונים .המצאתו התקבלה בהתלהבות על ידי התלמידים ,אך המורים הפיקחים )הרואים( בפנימייה שהתקשו ללמוד את כתב ברייל ,התנגדו לשימוש בו .המנהל תמך בלואי ברייל, וכשהיה ברייל בן שבעײַעשרה מינה אותו למורה בבית הספר. כאשר התמנה אחד מהמורים למנהל ,הוא אסר על השימוש בכתב ברייל בבית הספר .אך התלמידים המשיכו להשתמש בו בסתר .הם כתבו יומנים סודיים ופתקים איש לרעהו ,כשהם משתמשים בסיכות ובמזלגות כדי ליצור נקודות בולטות על גבי הנייר .מי שנתפס כותב בכתב ברייל ,נענש במכות על כפות ידיו ונמנעה ממנו ארוחת צהריים .אך התלמידים לא ויתרו .הבוגרים לימדו בסתר את הצעירים להשתמש בשיטה זו על אפו וחמתו של המנהל החדש .רק כשהבין המנהל שהתלמידים לא יוותרו ,נסוג מהתנגדותו .בײַ 1854הפך כתב ברייל לשיטת
יומן כיתה
69
"נתנו לי חכה לדוג אוצרות תרבות" מתוך ראיון עיתונאי עם ארז ביטון: שם ,בבית חינוך לעיוורים ,לראשונה ,עם המורה גבירה התחלתי ללמוד מה זאת ספרות עברית ומה זאת שירה – – – לשמוע עם כניסתך מוזיקה מכל עבר ,כי בקומה אחת מנגנים בכינור ,ובאחרת — בפסנתר ובמנדולינה. בלילה הראשון לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות ,ובאמצע הלילה קמתי לפתוח את הפסנתר ולהקיש עליו ,לשמוע צלילים של מוזיקה מתוך הארגז .לימים למדתי לקרוא – – – הספר הראשון שקראתי היה "הלב" בברייל קרוע שעבר מיד ליד .החוויה של קריאה בכוחות עצמך דומה לזאת של הסיני ,שאומר" :אל תתן לי כל יום דג ,תן לי חכה לדוג הרבה דגים". בבית החינוך לעיוורים נתנו לי חכה לדוג אוצרות תרבות ,באך במוזיקה ודוסטויבסקי בספרות – – – בגיל ההתבגרות צמחה בי זהות של כותב שירים ,של אחד שמדבר עם עצמו בשפה שירית ביאליקאית.
68
יומן כיתה
אָäמְñרוּ עָôלָïיו עַôל הִéלֵּïל
אָäמְñרוּ עָôלָïיו עַôל הִéלֵּïל הַéזֵָּêקן, שֶׁûבְּãכָîלײַיוֹם הָéיָìה עוֹשֶׂûה וּמִñשְׂûתַּüכֵּîר בִּãטְֶíרעפִöיק. חֶëצְõיוֹ נוֹתֵüן לְïשׁוֹמֵñר בֵּãית הַéמְִּñדָרשׁ, וְèחֶëצְõיוֹ – לְïפְַöרנָóסָòתוֹ וְּèלְïפְַöרנָóסַòת אַäנְóשֵׁûי בֵּãיתוֹ. פַּöעַôם אַäחַëת ֹלא מָñצָõא לְïהִéשְׂûתַּüכֵּîר וְֹèלא הֱéנִóיחוֹ שׁוֹמֵñר בֵּãית הַéמְִּñדָרשׁ לְïהִéכָּîנֵóס. עָôלָïה וְèנִóתְüלָïה וְèיָìשַׁûב עַôל פִּöי אֲֻäרבָּãה, כְֵּîדי שֶׁûיִּìשְׁûמַñע דִּçבְֵãרי אֱֹäלהִéים חַëיִּìים מִñפִּöי שְׁûמַñעְôיָìה וְèאַäבְãטַíלְïיוֹן. כְּîשֶׁûעָôלָïה עַôמּוּד הַéשַּׁûחַëר, אָäמַñר לוֹ שְׁûמַñעְôיָìה לְïאַäבְãטַíלְïיוֹן :אַäבְãטַíלְïיוֹן אָäחִëי, בְּãכָîלײַיוֹם הַéבַּãיִìת מֵñאִäיר וְèהַéיּוֹם אָäפֵöל. הֵéצִõיצוּ עֵôינֵóיהֶéן וְָèראוּ דְּçמוּת אָָäדם בָּãאֲֻäרבָּãה. עָôלוּ וּמָñצְõאוּ עָôלָïיו רוּם שָׁûלשׁ אַäמּוֹת שֶׁûלֶïג, פְֵּöרקוּהוּ וְèהְִéרחִëיצוּהוּ וְèסָòכוּהוּ וְèהוֹשִׁûיבוּהוּ כְּîנֶóגֶåד הַéמְּñדוָּרה. אָäמְñרוָּ :ראוּי זֶêה לְïחַëלֵּïל עָôלָïיו אֶäת הַéשַּׁûבָּãת. )תלמוד בבלי ,יומא לה ע"ב(
71
התקשורת הרשמית לעיוורים בצרפת .משם התפשטה השיטה לשפות אחרות, ביניהן השפה העברית. עם התקדמות הטכנולוגיה נבנו תוכנות מחשב הסורקות דף כתוב ומתרגמות אותו לכתב ברייל. )תורגם ועובד מאנגלית עלײַפי תולדות החינוך לעיוורים(
כתב ברייל
70
יומן כיתה
ממני שני שלישים מן המלוכה ,והנה גם בתי מתה עליי!" ימים רבים התאבּלו המלך ובני עַôמו על בת המלך ,וזִêקני העם מסַòפּרים כי אחת למאה שנה נשמע קולה הקורא של בת המלך מתוך ההר" :הַéצִõילוּני! הצילוּני!"
יומן כיתה
73
סיפור בת המלך שָרצתה לדעת הכּוֹל /
פנחס שׂדה
מעשׂה במלך מן המלָïכים שהיתה לו בת אשר רצתה לדעת כל מה שאפשר לדעת, לאוזניה שמוּעה על זֵקן היודע לקרוא בכּוֹכבים התרגזה ָé וכאשר יום אחד הגיעה בלִïבּהּ ובכתה .שמע אביה את קול בִּãכיהּ ונכנס לחדרה לשאול לסיבַּãת הדבר. אמרה לו" :אבי ,יש זקן אחד היודע יותר ממני". שלח המלך להביא את הזקן הקורא בכוכבים ,והוּבא האיש. אמר לו המלך" :שמענו כי יודע אתה לקרוא בכוכבים .רצונֵóנו שתלַïמד חָëכְîמה זו לבת המלך ,וּשׂכָîרָך יְìהי שליש מן המלוּכה". הסכים הזקן ,בתנאי שלא יהיה שום אדם נוֹכֵîחַ ëבחדר בשעה שהוא מלמד את הנסיכה .ישב אֵäפוא עִôמה ולימד אותה ממַñה שידע ,והיתה בת המלך שׂמחה ומרוּצה בידיעוֹתֶüיה החדשות .קיבל הזקן שליש מן המלוכה וכסף רב ,וחזר לעיר. חלפו ימים ושוב הגיעה לאוזניה של בת המלך שמועה ,שאותו זקן יודע מקוֹמוֹ של הר מלא זהב ,ולא זו בלבַãד ,אלא שיודע הוא להיכּנס לתוך בֶּãטן ההר וליטוֹל זהב כחֶëפצוֹ ולצאת בשלום .שוב ישבה בת המלך רוֹגשת וּבוֹכִîייה ,ונכנס אביה לחדרה לשאול לסיבת הדבר. אמרה לו" :אבי ,אותו זקן יודע מקומו של הר של זהב ,ויודע הוא להיכנס ולצאת בו". שוב ָרתמו המרכּבה ושלחו השְûליחים והביאו את הזקן. אמר לו המלך" :שמענו כי יודע אתה מקומו של הר הזהב וסוֹד הכּניסה והיציאה. רצונֵóנו שתְüלמד ידיעה זו לבת המלך ,וּשׂכרָך יהיה שליש מן המלוּכה". ֵîח בחדר .וכשהגיעה שעת חֲëצות הסכים הזקן ,ושוב הִéתנה תנאי שלא יְìהֵéא זָêר נוֹכ ַë הלילה נטל הזקן את בת המלך בידיה ויצא עִôמה בחשֵûכה בדרך אל ההר .וכשהגיעו לחש הזקן לַïחַëש ונפתח ההר ,ונכנסו פנימה ,והֶéראה הזקן לבת המלך את הזהב הרב ,והזהיר אותה באזהרה חמורה: "זִêכרי כי בעוד מַñחצית השעה בדיוק חייבת אַäת לצאת מכאן ,שאם לא כן ייסָòגר ההר עלייך ".והיו שוֹהים שָûם ומֵקץ מחצית השעה פנו ויצאו מן ההר ,וּבשוּבם אל הארמון קיבל הזקן שליש מן המלוּכה וכסף רב וחזר לעירו. בלילה הבא ,בשעת חצוֹת ,קמה בת המלך ויצאה לבדה אל ההר .וכשלָïחשה את הלַïחש שלמדה מפי הזקן ,נפתח ההר לפניה ונכנסה פנימה ,ונִóתגלה לעיניה הזהב, אלא שעיניה לא ידעו שׂוֹבַãע עד שנִóשתַüכּח ממנה הזמן ,וכשנזכרה כי עליה לצאת כבר חלפה יותר ממַñחצית השעה ונסגר עליה ההר ונִóלכּדה בתוכו. לַïמחרת נשמע קול קורא בתוך ההר" :הַéצילוּני! הַéצילוּני!" הודיעו למלך ,והבין המלך כי הקול קול בִּãתו הוא .בא המלך עם חייָìליו ,ועמהם מַñכּוֹשִûים וטוִּריוֹת, ועמדו כולם לחפּוֹר בהר ולהוציא משם את בת המלך ,אלא שההָéר קשה היה ,כולו אבן ,ואך לשָûווא הִéכּו החיילים במכּוֹשים ובמַñעדרים ,שנשברו. נזכר המלך באותו זקן מלוּמד וציווה מיד לרתום המרכּבה ולשלוֹח שליחים לַïהֲéביאו .אך כשהגיעו השליחים לביתו של הזקן ,נאמר להם כי מת .מיד חזרו השליחים אל המלך והודיעו לו" :הזקן מת". הִéתעצב המלך על בִּãתו ועל תַüאֲäוותהּ לדעת הכול ,ואמר" :לא די בכך שנָóטל הזקן
72
יומן כיתה
ֵûית ללמוד ולהיות בני אדם ,ואילו אותי אתה התרגזה מאוד" :לאַäחים שלי הרש ָü מוֹסר כמו חֵëפֶöץ ",אמרה לאביה המלך .כל אנשי הארמון נִóדהֲéמוּ מדבֶריהָ" .éנסיכות אינן מדבּרות כך ",נָóזפה בה המלכה .אבל אַäן התעקשה: "אני לא מוכנה שיַìשׂיאוּ אותי לִïבנוֹ של שכֵîנֵóנוּ המלך; אני רוצה לבחור בעצמי למי אחיה האמיץ ,אמר" :כשאֶäהיה ָé להינָóשׂא ".הפעם הרגישו כולם שאַäן מַñגזימה .תוֹם, מלך ,לא אַäרשה לשוּם נסיכה לדבּר ככה אל אביהָ ."éיוסף השופט אמר" :אם לא הָéיית אחותי ,הייתי שולח אותך לבית הסוֹהר ".אבל המלך ,שהיה טוב וחכם ,חִëייך ושאל" :לְïמי אַäת רוצה להינָóשׂא?" אן ענתה" :אבי ,אחי האחד נעשׂה לוחם אמיץ, מפני שיצא ללמוד כיצד נלחמים .אחי השני נעשׂה שופט חכם ,מפני שנסע לעיר הגדולה ללמוד לשפוט; אם אֵäצא גם אני לָïעולם שמחוּץ לארמון ,אֵäדע להשיב לך למי אני רוצה להינָóשׂא". המלך אמר" :אַäן צודקת .צריך לתת הזדמנוּת גם לה; אבל נעשׂה זאת בדרך הְראוּיה לנסיכות .עִôם המְñסוּרים במשָûרתים היא תצא לעיר הגדולה ,ושָûם תִüלמד לבחור לעצמהּ נסיך לְïפי רצוֹנה". לא היה גבוּל לשׂמחתהּ של אַäן .המשָûרתוֹת קיבלו פקודה לֶïאֱäרוז מזווָèדות עם מֵñיטַíב מאביה ָé הבגדים .המשָûרתים קיבלו פקודה להכין את היָìפָöה במֶñרכּבוֹת .אַäן נפרדה ֶëיה ומכּל המשָûרתים ,ניגשה אל האחראי לאוּרווֹת ונפרדה גם ממנו, ומאִäמהּ ,מאַäח ָé וביקשה שיִìרתום למֶñרכּבתה את כֶּîתֶüם ,סוּסהּ האהוב.
* הדרך לעיר הגדולה היתה ארוכה מאוד .המרכּבה עברה על פּנֵóי כפרים ,ואַäן פניה אל החלון וראתה ילדים וילדות מְñשׂחקים בחצֵõרות ,חוֹפשיים ָé הצמידה לנַóפשם; נשים וגברים עובדים זה לצד זה בשׂדוֹת; וּבַãפוּנָדקים שבְּãצִֵõדי הדרך ראתה חבורות של צעירים וצעירות ,יושבים יחדיו ומשׂוֹחֲëחים בחוֹפשיוּת .כל כך רצתה לצאת אֲäליהם ולהשתתף בשׂיחה ,אבל המשָûרתים אסרוּ עליה לעשות זאת: "הנסיכה אינה מתעֶרבת עם פּשוּטֵíי הָéעם ",אמרו לה. המרכּבה הִéתגלגלה לה בדרכים ,חלפה על פני יערות והרים ,והנה ,בלֵïב היער, כשהעֶôרב כבר הֵéחל לרדת ,הִéתרוֹפף אַäחד הגלגלים ,והמרכּבה נעצרה. אַäן שמחה .זה היה הלילה הראשון שלה מחוּץ לארמון .אבל המשרתים היו מבוֹהלים מאוד .נַóעֲôשׂה קר ,זאֵäבים יִìיללוּ ,מדי פעם נשמע קול נֶóפֶöץ ענפים ,ונִóדמֶñה היה שחַëיָìה טוֹרפת עומדת להתנפּל עליהם .הם ניסוּ לתקן את הגלגל לאור פָּöנָóסים, אך ללא הצלחה .ואז החליטה אַäן" :אין בֵררה ,אני אֶäרכּב על כֶּîתֶüם לכפר הסמוּך להביא משם נַóפָּöח שיְìתקן את הגלגל השבור ".המשָûרתים לא הסכימו ,שהֵרי מי שמע על נסיכה רוכבת על סוס לבַãדהּ בלילה?! אבל אַäן הִéתעקשה" :כֶּîתֶüם לא יַìרשה לאף אחד מִñלבַãדי לרכּוב עליו". הדרך היתה חשוּכה ,אבל אַäן לא פּחדה :היא סָòמְñכה על כֶּîתֶüם שיָìביא אותה לִïמחוֹז חֶëפצהּ .כעבוֹר זמן ראתה אורות מְñנצנצים לצד הדרך ,ורכבה לעֶôברם .היה זה בית בודד ,והאנשים שהיו בו לא הסכימו לפתוח בלילה את הדלת למישהו זָêר אחרי יומן כיתה
75
הנְóסיכה והסוס /
יעל פישביין
בארץ רחוקה ,לפני שנים רבות ,חָëייתה הנסיכה אַäן .אַäן היתה נסיכה רגילה ,לא יפה אליה בנימוּס וּבכבוד ,מפני ָé במיוּחד ,גם לא חֲëכמה במיוּחד ,אבל כולם הִéתייחסו שכּך נוהגים להתייחס אל נסיכות .אַäן לא אהבה להתנהג כמו נסיכה ,ולא אהבה שיִìתנהגו אליה כמו אל נסיכה .כשָרצתה לטפּס על עץ ,אמרו לה" :אסוּר! נסיכות אינן מטפּסות על עצים ".כשרצתה להִéשתולל על הֶדשא ,אמרו לה" :אסור! נסיכות אינן משתוללות על הדשא ".בקיצור ,היא לא יכלה לעשות ולא כלוּם .המשָûרתוֹת רחצו אותה ,סֵòירקוּ את שְׂûערהּ ,הִéנעילוּ אותה בנעלֵïי נסיכות עדינות .המשָûרתים הִéגישוּ לה את המאכלים האהובים עליה בכלֵïי כסף וזהב .מורים מיוּחדים הגיעו אל הארמון כדי ללמֵñד אותה .בְּãנות אֲäצילים וּבנֵóי אֲäצילים הוּסעוּ במרכּבוֹת כדי לשׂחק אִäתהּ; ורק דבר אחד הִéרשו לה לעשות לבַãדהּ; לרכּוֹב מֵדי יום על הסוס "כֶּîתֶüם", שאהבה מכּוֹל ,בשבילֵïי היַìער שלְïיַìד הארמון. לאַäן היו שני אחים בוגרים ממנה :תוֹם ויוֹסֵòף .את תום לימדו להיות אמיץ ,כדי שיוּכל ,כשֶûיִìתבּגר ,להילחם באוֹיבים .את יוסף לימדו להיות חכם ,כדי שיוּכל, כשֶûיִìתבּגר ,לשפּוֹט בשֵׂûכל את אנשי המַñמלָïכה .ואילו את אַäן לא לימדו שום דבר מיוּחד. כאשר אַäן היתה שואלת את אִäמהּ המלכּה" :למה לא מלַïמדים אותי להיות אמיצה?" ו"למה לא מלמדים אותי להיות חכמה?" היתה עונה לה האֵäם" :בין כך ובין כך כשֶûתִüגְדלי תינָóשׂאי לנסיך ,והוא ידאג לכל מַñחסוֵֹרך". השעות היחידות ,שבהן הרגישה אַäן שהיא ממש מאוּשרת ,היו השעות שבהן מאביה ליום הוּלדתהּ העשׂירי .כֶּîתֶüם היה סוס לא ָé רכבה על כֶּîתֶüם ,שקיבלה מתנה גדול ,צִõבעוֹ חוּם כצֶõבע האדמה ועל מִñצחו כתם לבן .בגללוֹ נתנה לו אַäן את השֵûם "כֶּîתֶüם" .כשהיוּ לבַãדם ביער ,היתה אַäן אומרת לכֶּîתֶüם" :כשאֶäהיה גדולה ,נצא יחד, אתה ואני ,לטייל בעולם"; והסוס היה עוצם את שתי עֵôיניו הגדולות ,כאילו הבין כל מילה מדבֶריהָ.é האַäחַראי לאוּרווֹת הארמון ראה עד כמה אוהבת אַäן את כֶּîתֶüם ,והִéרשה לה לטפּל בו — אף על פי שלִïנסיכוֹת אסור לטפּל בסוסים .הוא לימד אותה לנַóקוֹת ולהַéבריש את שְׂûערוֹ ,לשׂים אוֹכל בָּãאֵäבוּס וּלַרפּד בַקש את המקום שעליו שכב כֶּîתֶüם לישון .אַäן נֶóעֶôשׂתה ממש מוּמחית לסוסים. באחד הימים נפל כֶּîתֶüם לבוֹר ושבר את רגלו הִקדמית .אַäן נבהלה ,רצה להַéזעיק את האַäחַראי לאוּרווֹת ,והוא לימד אותה איך מַñתקינים סַòד לרגלוֹ השבורה של הסוס. שָׁûבועות שכב כֶּîתֶüם חולה באוּרווה ,ואַäן באה לטפּל בו מֵדי יום ביוֹמוֹ .כשהֶéחֱëלים, הם שבוּ לרכּוֹב בשבילֵïי היער ,ואַäן הִéרגישה שהסוס יקר לה עוד יותר מִñמַñה שהיה קודם לכן. אחיה של אַäן ,נלחם באוֹיבים ,וּשמוֹ יצא בכל המַñמלכה כלוחם ָé עברו שנים ,תוֹם, אמיץ מֵñאֵäין כמוהו; והמלך ,שהִéתגאה בו מאוד ,הבטיח שהוא יִìיַרש את הממלכה. יוסף ,האח השני ,נסע לעיר הגדולה כדי ללמוֹד לשפּוֹט; וכשחָëזר ,שָûפט את העם בשׂכל רב ,והמלך עשה אותו לַïשופט הָראשי בממלכה .וכשאַäן שאלה" :מה יהיה אִäתי?" אמר לה המלך" :לִïשְûכֵîנֵóנוּ המלך יש בן ,ואני יָìעַôדתי אותו לָïך לאישה ".אַäן
74
יומן כיתה
כֶּîתֶüם ואמרה" :אל תקרא לרופא .אני אֲַäרפּא את סוסך ".כשָראֲäתה עד כמה דואג הנסיך לסוסו ,החליטה להישאר עד שהסוס יַìחֲëלים .יום יום טיפלו שניהם גם בסוסו של הנסיך וגם בכֶּîתֶüם .יְìדידוּתם הִéתחַëזקה ,וכשהֶéחלים סוסו של הנסיך, החליטו להישאר יחדיו ,מפני שכּל כך נעים היה להם לטפּל יחד בסוסים ולדבּר על חייהם ועל מחשבוֹתיהם בלילות החשוּכים.
* אביה של אַäן ,להוֹדיע לו את ָé המלך העצוב שׂמח מאוד ושיגֵåר את משָûרתיו אל החדשה המשַׂûמחת .החתוּנה נערכה ברוֹב פְּöאר והָéדר .המשָûרתים אכלו ושתו כאַäוות ֶëיה של אַäן נפשם ,הסוסים קיבלו אֲäבוּסים מלֵïאים ,האורחים רקדו באולם ,ורק אח ָé לא השתתפו בַּãשׂמחה" :היא תיתֵüן דוגמה רעה לכל הנסיכות ",אמרו לַïאֲäביהם .אבל המלך חִëייך ואמר" :עכשיו כל ילַדי יודעים משהו :אתה ,תוֹם ,יודע להילחם; אתה, יוסף ,יודע לשפוט; ואַäן יודעת למצוא את דרכּהּ .היא תהיה דוגמה טובה לכל הנסיכות ".בתוֹם השׂמחה אחזה אַäן ביָìדוֹ של הנסיך ,יחד הלכו אל האוּרווה ,ואן אמרה לכֶּîתֶüם" :לא שכחתי את מה שהִéבטחתי לך .בעוד כמה ימים ניסע כולנו לעיר הגדולה .יחד עם אִäישִûי הצעיר אלך ללמוד רפואת בעלי חיים ,כי אני רוצה להיות וֵèטִֵíרינִַóרית ולעזור לכל בעלי החיים החולים במַñמלכה". וכֶּîתֶüם עָôצם את עיניו הגדולות ,כאילו הבין כל מילה .הוא ידע ,כמו שידעו כל האחרים ,שאם אַäן רוצה ָדבר ,היא תשׂיג אותו ,ובעֶôצם ,למה לא?
יומן כיתה
77
ֶרדת החשֵûכה" .אני הנסיכה אַäן ",צעקה מעֵôבר לדלת .יוֹשבֵãי הבית הֵéציצוּ דרך החלון ,וּכשָראוּ אישה צעירה לבַãדהּ על סוס ,פתחו את הדלת .אַäן שאלה אם יש בבית נַóפָּöח שיוּכל לתֵקן את הגלגל השבוּר של המרכּבה .יושבי הבית אמרו ,שהנַóפָּöח היָìחיד בכל הסביבה הוא הנַóפָּöח של המלך העצוּב ,ואם היא רוצה את עֶôזרתו ,עליה לבקש את רשוּתוֹ של המלך.
* רכוּבה על כֶּîתֶüם הגיעה אַäן אל הארמון .למלך העצוב היה בן אחד ויחיד .המלך רצה שבְּãנוֹ יִìישָׂûא לאישה נסיכה אמתית ,אבל הבּן לא רצה ,והמלך העצוב נעשׂה עצוב יותר ויותר" .כל הנסיכות מפוּנקוֹת ",אמר הנסיך" ,זו שתִüהיה לי לאישה מוּכרחה להיות אישה אמיצה ומעַôניינֶóת .אינני רוצה באישה מפוּנקת". חיפּשׂוּ המלך וּמשָûרתיו נסיכה אַäמיצת לב ,אך בכל הממלָïכות שהִéכּירוּ לא נמצאה נסיכה שאֵäינהּ מפוּנקת .כשהגיעה אַäן אל הארמוןְ ,רכוּבה על כֶּîתֶüם באמצע הלילה, עיֵìיפה ומכוּסה אֲäבק דרכים ,סֵòיַרב המלך העצוב להאמין שהיא נסיכה" .איך אדע שאַäת נסיכה אמתית?" שאל" .שְûלח את הנַóפָּöח אל מֶñרכַּîבתי לתֵקן את הגלגל השבוּר ,ומשָûרתַüי יגידו לך מי אני ומי אבי ",ענתה .המלך הִéשתַüכנע ושלח את הנפָּöח עם כֵּîליו ליער ,והִéציע לאַäן לנוּח בארמון .אַäן סֵòירבה בנימוּס ואמרה" :אם אדוֹני המלך מסכים ,קוֹדם אתן אוֹכֶîל ומים לסוסי הנאמן ".המלך ציווה לִïמשָûרתיו להכניס את הסוס לאוּרווה ולטפּל בו היטב ,וקרא למשָûרתות להאֲäכיל ולרחוץ את אַäן; אך היא סירבה" :אינני רוצה שיִìרחצו אותי ,ואיני רוצה שיַìגישו לי אוכל. אחכּה עד שישוּבוּ משָûרתַüי ,הנמצאים לבד ביער החשוך ",אמרה. כשֶûשָûמע המלך העצוב את דבריהָ ,éאמר בּלִïבּוֹ' :אולי הגיע הסוף לכל צרוֹתַüי .אם היא נסיכה אמתית — היא תהיה לבני לאישה'. כשהגיעו המשרתים עם המרכּבה המתוּקנת ,נוֹכַîח המלך העצוּב לדעת שאַäן היא ֶüיה של אַäן ,הזמין ֵָäרח יפה את משָûרת ָé אכן נסיכה אמתית .הוא ציווה על משָûרתיו לא ַë אותה לסעוד אִäתו בארמון ,והלך להָéעיר את בנו" :אני רוצה שתכּיר נסיכה שאינה מפוּנקת ",אמר המלך לבנו" .אבא ,מדוע אתה מעיר אותי באמצע הלילה בשביל משהו שאינו קיים?" אמר הנסיך .המלך העצוב חִëייך ואמר" :בוא ותראה בעצמך". אַäן סיפרה לנסיך כמה שָׂûנאה שאסרוּ עליה לטפּס על עצים ולהִéתגלגל על הדשא; ֶëיה שיָìצאוּ ללמוד ולִïלחום; ואיך שִûכנְóעה את אביה להסכים כמה קינאה באח ָé שתִüבחר בעצמה את חֲëתנהּ .הוא סיפר לה כמה שָׂûנֵóא את הנסיכות המפוּנקוֹת ,שֶûרק רצו להינָóשׂא לנסיך .אחרי השׂיחה המְñעַôנגת הלכה אַäן לנוּח. לַïמחרת הִéפציר בה הנסיך שתישָûאר אִäתו עוד כמה ימים ,אבל אַäן סירבה" :אני מוכרחה להגיע לעיר הגדולה". הנסיך הִéתעצֵõב ואמר" :לפחות תישארי אִäתי עוד יום אחד". אַäן התעקשה" :מה זה יְìשַûנה אם אֶäשאר כאן עוד יום אחד?" והנסיך השיב: "כשהָéיית בצָõרה עזרנו לָïך .עכשיו אני מבקש את עזרתֵüך .סוסי האהוב נָóקע את רגלו ,והרופא יכול להגיע רק עוד יום .אם תישארי אִäתי ,העֶôצב יִìקטַíן קצת". אביה לשׂים סַòד על רגלו השבורה של ָé אַäן נזכרה איך לימד אותה סייס הארמון של
76
יומן כיתה
ספרייה ,צילמה עליזה אורבך
יומן כיתה
79
הדפוס – ההמצאה ששינתה את חיי האדם /דורית ריינס
לפני כײַ 500שנים חי בגרמניה אדם ושמו יוֹהַéן גוּטֶíנבֶּãרג .הוא עבד בליטוש אבנים יקרות .באותם ימים נהגו להשתמש באבני חן בתור חותמות .מי שרצה חותָüם, חרט את שמו או כל סימן אחר על האבן היקרה ובדרך כלל שיבץ אותה בטבעת. את החותם הטביעו בשעווה או שמרחו עליו דיו ,והטביעו אותו על קלף .בדרך זו לא היה אפשר לזייף את ה"חתימה" האישית של בעל החותם. יום אחד עלה במוחו של גוטנברג רעיון :אולי כדאי לגלף אותיות ,כל אות על אבן משלה ,ואחר כך לצרף את האותיות וליצור מהן מילים ומשפטים .כך יהיה אפשר להדפיס דפים שלמים ,שוב ושוב ,בעותקים רבים. באותה תקופה נהגו לכתוב ספרים בכתב יד .כתיבת ספר נמשכה ימים רבים ועלתה כסף רב .כדי ליצור עותק של ספר ,היה צריך להעתיק את הכול מחדש אות אחר אות .משום כך רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות ספר ,ורק מעטים ידעו לקרוא ולכתוב ולהרחיב את השכלתם .גוטנברג חשב שבעזרת הרעיון שלו יהיה אפשר ליצור במהירות ובזול הרבה עותקים של ספר. במקום אבנים יקרות השתמש גוטנברג במתכת .בשנת 1457הוא כבר הדפיס את הספר הראשון ,ובו עשרים ושמונה עמודים .אחר כך הוא החליט להדפיס התנ"ך, משימה קשה מאוד באותם הימים. המצאת הדפוס נחשבת עד היום לאחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה .בזכות המצאה זו נפוצו הקריאה והכתיבה והיו לנחלתם של בני אדם רבים מאוד. הקריאה בספר ובעיתון הפכה לחלק חשוב מחיינו ,וההשכלה הפכה לנחלת רבים. מאז המצאתו של גוטנברג עבר תהליך הדפוס שכלולים רבים. דורית ריינס היא כתבת בעיתון ילדים
מכונת דפוס מהמאה הײַ18
78
יומן כיתה
לו יהי אדם לאדם, אדם...
לָïמָּñה תַּüכֶּîה ֵרעֲָôך /
יִìצְõחָëק וְַèקנִóין
לָïמָּñה תַּüכֶּîה ֵרעֲָôך אִäם הוּא לָïבוּשׁ מְñעִôיל בַּãקַּúיִìץ אוֹ עֵֹôרם בַּãחֶֹרף אִäם הוּא חָëבוּשׁ כִּîפָּöה ,כּוֹבַãע אוֹ כַּîאפִöיָּìה אוֹ סְòתָüם יָָìדיו עַôל ֹראשׁוֹ אִäם הוּא יוֵֹדעַ ôאוֹ שָׁûכַîח אִäם הוּא ָרשָׁûע אוֹ תָּüם אִäם הוּא עֲôנָóק וְèחָëזָêק אוֹ ָקטָíן וְèחַëלָּïשׁ לָïמָּñה תַּüכֶּîה אִäם הוּא אוֹהֵéב אוֹ שׂוֹנֵóא אִäם הוּא שָׁûחוֹר כָּîתֹם לָïבָãן אוֹ כָּîחֹל אְַäרגָּåמָñן אִäם הוּא מַñאֲäמִñין בַּãשָּׁûמַñיִìם בָּãאֵäשׁ אוֹ בָּãהָéר אִäם הוּא מִñתְüפַּöלֵּïל בַּãעֲôמִñיָדה עַôל בְִּãרכַּîיִìם אוֹ בִּãשְׁûכִîיבָãה לָïמָּñה תַּüכֶּîה אֶäת ֵרעֲָôך ,לָïמָּñה? הֲֵéרי הוּא סְòתָüם עָôפָöר כָּîמוָֹך.
80
צִõפּוֹר שֶׁûל אַäף אֶäחָëד / יֵìשׁ צִõפּוֹר אַäחַëת ֹלא יוְֹדעִôים שֶׁûל מִñי הִéיא הִéיא צִõפּוֹר שֶׁûל אַäף אֶäחָëד.
שְׁûלוֹמִñית כֹּהֵéןײַאָäסִòיף
יֶìלֶïד ָראָäה אֶäת הַéצִּõפּוֹר אֶäבֶãן בָּãהּ זַָêרק וְֹèלא אִäכְîפַּöת הִéיא צִõפּוֹר שֶׁûל אַäף אֶäחָëד. צַõיָּìד עִôם רוֹבֶãה בַּãיָּìד יָָìרה בַּãצִּõפּוֹר וְֹèלא אִäכְîפַּöת הִéיא צִõפּוֹר שֶׁûל אַäף אֶäחָëד. יֶìלֶïד ָקטָíן בַּãגִּåנָּóה חָëפַöר בּוֹר ָקבַãר אֶäת הַéצִּõפּוֹר וְèאָäמַñר" :צִõפּוֹר שֶׁûלִּïי אַäתְּü וְֹèלא צִõפּוֹר שֶׁûל אַäף אֶäחָëד".
לו יהי אדם לאדם ,אדם
83
ִãיהּ יָìדוֹ עַôל חֲëבֵãרוֹ הַéמַñגְåבּ ַé אָäמַñר ֵרישׁ לִָïקישׁ: הַéמַּñגְåבִּãיהַּ éיָìדוֹ עַôל חֲëבֵãרוֹ ,אַäף עַôל פִּöי שֶֹּׁûלא הִéכָּîהוּ ,נְִóקָרא ָרשָׁûע. שֶׁûנֶּóאֱäמַñר: "וַèיֹּאמֶñר לָָïרשָׁûע לָïמָּñהñתַüכֶּîה ֵרעֶָôך"
)שמות ב' ,י"ג(.
"לָïמָּñה הִéכִּîיתָֹ "üלא נֶóאֱäמַñר ,אֶäלָּïא "לָïמָּñה תַüכֶּîה". אַäף עַôל פִּöי שֶֹּׁûלא הִéכָּîהוּ ,נְִóקָרא ָרשָׁûע. )מתוך התלמוד ,מסכת סנהדרין נ"ח ,ע"ב(
82
ריש לקיש היה בצעירותו מנהיג חבורת שודדים. הוא פגש את רבי יוחנן שאמר לו: "כוחך לתורה", והזמין אותו ללמוד בבית המדרש שלו. לימים הפך לגדול בתורה.
התּוּכי החכם/
משל דרום אמריקאי
בפּוֹרטוֹײַריקוֹ חי אדם ,והיה לו תוכּי מוּפלא. אין בכל הארץ תוכי כָּîמוהו :חכם ,וּמֵñטיב לדבר ספרדית ,כאַäחַëד הפּוֹרטוֹריקנים .מילה אחת בלבד לא היה יכול לבטא :את שם עירו "קטנייה" )קאטאנו( .בְּãעלָïיו טרח רבות ללַïמְñדו לבטא שם זה ,וכל מַñאמצָõיו היו לשָûווא. והנה הגיע מסןײַחואן אדם ,אשר ראה ושמע את התוכי ,והביע רצון לְִïקנותו .בעלײַהתוכי היה בִּãמצוּקה כספית ,לכן הסכים למוֹכרו ,אך סיפר לקונה שאין התוכי יכול לבטֵíא את המילה "קטנייה". – מה בכך?! אֶäקנה את הציפור ,אמר הזר .אין ספק שאֲäלַïמד את התוכי לומר "קטנייה" .יכול אני להבטיחֲָëך שאֲäלַïמדוֹ! הוא לקח את התוכי לביתו בסןײַחואן ומיד החל ללמוד לומר" :קטנייה" .וכל מאמצָõיו לשָûווא .התוכי פשוט סֵòיַרב לבטא את המילה. האיש איבד מסבלנותו וצעק :ציפור מטופשת! מה קורה לך? מדוע אינך יכולה ללמוד מילה כה פשוטה? אִäמְִñרי "קטנייה" וָèלא — אֶäמלוק את ראשְֵûך! התוכי עמד בסֵòירוּבו על אף הצְõעקות והקללות .האיש זעם וזעק :אֱäמור "קטנייה" וּמיד ,וָèלא — אֶäהֱéרוג אותך! דבר לא עזר. כאילו דיבר האיש אל העצים ואל האבנים. הוא תפס את התוכי וֶèהֱéטילוֹ לתוך לול ישן, שבו גידל ארבע תרנגולות זקנות .גורלן נגזר. עמדו לשחוט אותן וּלְïבַãשלן לִïסעוּדת הַéחג ביום ראשון. תוכי ,אמר האיש ,עולֶïה אתה בטיפשותך אפילו על התרנגולות .בִּãמהֵéרה אֶäשחַëט אותך ,איזה מקור זהב )פרט( ,פרנסיסקו גויה, כפי שאני נוהג בהן. צייר ספרדי1828–1746 , לַïמָñחֳָëרת הלך האיש ללול ,פתח את השער ונדהם :שלוש התרנגולות מוטלות מתות על רצפת הלול ,והתוכי עומד לו לפני התרנגולת הרביעית והוא צועק ללא הרף :אמרי "קטנייה" ,וָèלא — ארצח אותך! אמרי "קטנייה ",אמרי ,וָèלא — ארצח אותך! ברור ,שהתרנגולות לא יכלו לומר "קטנייה" והתוכי הֲָéרגָåן .האיש צפה במחזה ,חשב מעט וצחק :הפעם ,עלה עלַïי התוכי בחוכמתו... לו יהי אדם לאדם ,אדם
85
האם הצפייה בטלוויזיה מעודדת אלימות?/
רחל כץ
בשנת 2000נערך בארץ מחקר מקיף שקבע כי ילדים הצופים בטלוויזיה חשׂוּפים לאלימות רבה כלפי בני אדם ,בעלי חיים ,רכוש או הטבע .על פי מחקר זה ,ילד הצופה בטלוויזיה יראה בכל שעה כמה וכמה אירועים אלימים. סקר דומה שנערך בארצות הברית מלמד שהטלוויזיה מציגה לפני הצופים עולם שהוא אלים הרבה יותר מהעולם במציאות .ילד הצופה בעולם כזה עלול לחשוב שאנשים נוהגים לפתור בעיות בדרכים אלימות ,ולא בדרכי שלום ופשרה .יש הטוענים שהתוכניות האלימות בטלוויזיה גורמות לחָרדוֹת ,פחדי לילה ,סיוטים ועוד. השאלה המעניינת היא אם הילדים באמת מחקים בהתנהגותם את המעשים האלימים שהם רואים בטלוויזיה. לפני כשלושים שנים התפרסם בארה"ב מקרה שבו נער רצח את שכֶîנתו .בבית המשפט הוא טען שהטלוויזיה השפיעה עליו ושהוא רצה לחקות את אחד הגיבורים בסדרה שבהּ צפה. בית המשפט לא קיבל את טענתו של הנער .השופטים קבעו שהוא האחראי היחיד למעשיו והטלוויזיה אינה אחראית להתנהגותו. לא כולם חושבים שהטלוויזיה גורמת לצופים להתנהג באופן אלים .יש האומרים שאלימות בטלוויזיה משפיעה רק על מי שכבר יש לו נטייה לאלימות .מלבד זה, קיימות סיבות רבות לאלימות ,כמו בית ההורים ,בית הספר ועוד ,ואין להאשים דווקא את הטלוויזיה. לסיכום ,אין תשובה אחת ברורה לשאלה אם הטלוויזיה מעודדת אלימות. ייתכן שהטלוויזיה היא רק גורם אחד מבין גורמים רבים המשפיעים על ההתנהגות שלנו .בכל זאת חשוב לזכור שהטלוויזיה ,במקרים רבים, אינה משקפת את המציאות כפי שהיא.
)הכותבת היא מרצה לאוריינות חזותית(
84
לו יהי אדם לאדם ,אדם
שִׁûיר הַéמַּñקֵּúל /
אֶֶäרז בִּãיטוֹן
ַéיּּלִָïדים חוֹצִõים אִäתִּüי אֶäת הַéכְּîבִãישׁ כְּîשֶׁûה ְì אֲäנִóי אוֹמֵñר לָïהֶéם, אֲäנִóי אִäישׁ ַרכּוֹת, הַéמַּñקֵּúל שֶׁûבְּãיִָìדי ֹלא בִּãשְׁûבִãיל לְïהַéכּוֹת כְּîשֶׁûהֵéם עוֹזְêבִãים אוֹתוֹ בְָּãרחוֹב הַéמִּñתְüעַôקֵּúל ַרק אֲäנִóי נִóשְׁûאָäר יֶìלֶïד פּוֹחֵëד מִñן הַéמַּñקֵּúל.
יקר הו יקר ,פול קליי, צייר שוויצרי1940–1879 ,
לו יהי אדם לאדם ,אדם
87
שני תַüרמילים /
מתוך משלי אֵäזוֹפּוֹס
כשיצר פְּöרוֹמֵñתֵüאוֹס את בניײַהאדם ,תלה עליהם שני תרמילים :אחד מלא חטאים של אחרים ,ואחד — של עצמם .את זה של האחרים שם מלפנים, ואת השני תלה מאחוריהם .כתוצאה מכך רואה האדם את חטאי זולתו מיד במבט ראשון ,ואילו את שלו עצמו אינו רואה כלל.
העקרב והצפרדע /
איזופוס /סיפר :הִéלֵïל מִñיטֶíלְïפּוּנְְóקט
העַôקָרב ביקש מהצפרדעַ ,ôשתעביר אותו את הנהר .אמרה הצפרדע" :מה פתאום? אתה הרי תעקוץ אותי ".אמר העקרב" :למה שאֶäעֱôקוץ אותך ,הרי שנֵóינו נטבַּãע". השתכנעה הצפרדע והסכימה .העמיסה אותו על גבה והֵéחֵëלה שוחָëה בנהר. בּעֵôרך באמצע הנהר עקץ העקרב את הצפרדע .רגע לפני הטביעה שָûאֲäלה הצפרדע" :למה?" ענה העקרב" :מה לעשות ,כָּîזה אני".
86
לו יהי אדם לאדם ,אדם
איזופוס חי ביוון העתיקה בײַ560–625 לפני הספירה ,דהיינו לפני כײַ 2600שנים. מסופר עליו שהיה עבד גיבן ומכוער. לאות הוקרה על חכמתו שִûילַïח אותו אדונו לחופשי. הוא ערך מסעות רבים ברחבי יוון וסיפר בכל מקום את משליו. משליו נפוצו ביוון ומחוצה לה .תחילה סופרו בעלײַפה ואח"כ הועלו על הכתב.
מעשים של ממש /
סיפור חסידי .עיבד :אדיר כהן
חסיד אחד ,שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק ,בא אחרי שנים אחדות לבקר את רבו. שאלו הרבי: "מה מעשיך?" "השבח לאל ",השיב לו" ,אני בריא ושמח בחלקי ,עוסק במסחר ומצליח". המשיך הרבי בשיחתם ואחרי דקות אחדות שב ושאלו: "מה מעשיך?" "ברוך השם ,אני רואה ברכה במעשי ידי ",השיב החסיד. לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו: "מה מעשיך?" תמה החסיד ואמר: "רבי ,זו פעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה ,והן כבר השבתי לך עליה". "צר לי ",אמר הרבי" ,לא השבת לי עליה .אני שואל אותך מה מעשיך ,ואתה מספר לי על בריאותך ,עיסוקיך במסחר והצלחתך .אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של בורא עולם למענך ,ואילו אני שואל אותך על מעשיך אתה :האם נותן אתה צדקה? האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים ולקשיײַיום?"
חלוקת שמיכות ותנורים לנזקקים בירושלים
לו יהי אדם לאדם ,אדם
89
מנהגי צדקה שהיו נהוגים בעם ישראל /
עיבד :אברהם שטאל
אצלנו בתימן היו סוחרים ,שבערב שבת ,אחרי שסגרו את חנותם ,ישבו לפני החנות וחילקו לעניים ,שבאו אליהם ,חלק ממה שהרוויחו ,לצורך הוצאות השבת. אצלנו במרוקו עברו נשים מהמשפחות החשובות ,נשות הרבנים והסוחרים הגדולים ,וקראו לפני הבתים "למען ה'!" ומיד היו יוצאות עקרות הבית ונותנות סוכר ,שמן ,קמח ,לחם ופֶöחם לבישול. אצלנו בלוב היה מנהג עתיק :בערב שבת עברו אנשים מבית לבית ובידיהם שקים גדולים .בכל בית נתנה האישה אחד או יותר מכיכרות הלחם שאפתה לשבת, ואלה הוכנסו לשק .כאשר הגיעו לבית של משפחה ענייה ,במקום לקחת לחם ,היו משאירים כמה כיכרות לפי גודל המשפחה .באופן זה לא היה אפשר לדעת מי נותן ומי מקבל ,והשניים לא היו צריכים להתבייש .כיכר לחם אינו דבר יקר מאוד, וגם משפחות שלא היו עשירות יכלו לעזור ולתת ,למי שהם יותר עניים מהם. אצלנו בכורדיסטאן היה מנהג ,שכאשר האב באחת המשפחות נפטר ,היו מכינים מאחורי וילון בביתו קופסה גדולה .כל מי שבא לבקר ב"שבעה" היה משאיר כסף בקופסה ,כדי לעזור לאלמנה ולילדים בימים הראשונים אחרי מות אבי המשפחה. אצלנו בתימן הביא כל ילד את האוכל שלו ל"חדר" )בית הספר( .היו מקומות שהרבי היה מערבב את כל מה שילדים הביאו ,ומחלק שווה בשווה ,כדי שלא יהיה הבדל בין התלמידים העניים והעשירים.
חלוקת לחם לנזקקים בעיר העתיקה בירושלים בזמן הפרעות בײַ1938
88
לו יהי אדם לאדם ,אדם
לרבנים ,אך אף עני אחד לא דרך על סף ביתו?" אמר הרב" :בכל זאת הראה לי את מקום מגוריו". הראה לו הילד בית גדול העומד בטבור העיר ואמר" :אדוני הרב — כאן גר ראש העיר". הגיע הרב אל ביתו של ראש העיר ,נכנס אל חדרו ואמר לו" :שלום!" אך ראש העיר לא ענה לו כלל ,וסימן לו באצבעו שילך אחריו ,אך יחכה עד שיגמור את העסקים שלו. לאחר זמן רב הכניס השודד לשעבר את הרב אל חדר אחד ,ללון בו .לן הרב אצל האיש המכובד. בחצות לילה התעורר הרב ושמע רחש בחדר הסמוך .הוא הסתכל דרך חור המנעול אל חדרו של ראש העיר והופתע לראותו עטור בטלית ובתפילין. חשד הרב כי האיש הוא צדיק נסתר ,שאיננו רוצה לפרסם את מעשיו ברבים .ואכן — כעבור זמן קצר נכנסו לחדרו של בעל האכסנייה כמה אנשים .הם דיווחו ליהודי, וסיפרו לו בלחש על המעשים הרבים שהם עושים ופועלים בכסף הרב שהוא, הגביר ,מפריש ממנו למעשי צדקה .סיפרו על אלמנות ,שקיבלו לחינוך בניהן ,על עזרה שנתנו לסוחרים יהודים שפשטו את הרגל ,ועוד מעשי צדקה רבים .אמנם, הכול נאמר בלחש ,אבל הרב היטה אוֹזנו לשמוע ,והסיפורים הללו חדרו אליו מבעד לכתלים. לפתע הגיעו כמה ממשרתיו של העשיר .אלה סיפרו לו כי שש מאות בחורים ובתולות ,גולי ספרד ,נתפסו על ידי שודדים והם מבקשים עבורם אלפי דינרי זהב. פקד ראש העיר על באי כוחו לתת לשודדים את הכופר ,ואת מגורשי ספרד האנוסים להביא אליו .והרב — רואה ושומע הכול... כעבור ימים אחדים הובאו אל חצרו של ראש העיר האנוסים — בחורים יפיײַתואר ונערות יפהפיות .פנה הצדיק הנסתר אליהם ואמר בהעמידו פנים זועמות: "אתם העבדים שלי .אנוכי פדיתי אתכם בכספי .יכול אני לעשות בכם כרצוני, אפילו להוציאכם להורג .אך אם תשמעו בקולי ,אשחרר אתכם .והתנאי הוא אחד — כל בחור יבחר לו נערה כלבבו ויישא אותה לאישה". פנה אל הרב ואמר" :כאשר כל בחור יצביע על הנערה המוצאת חן בעיניו ,עליך לסדר להם את הקידושין כדת משה וישראל .אחרת לא תצא שלם מביתי!" עשה הרב כדברי הצדיק מציל הנפשות .ובו ביום חגגו ברוב פאר והדר את החתונה המשותפת לכל הצעירים — לשלוש מאות זוגות! לאחר חג הכלולות הגדול ,נתן העשיר לכל משפחה צעירה מתנת כסף ,כדי שיספיק להם למחיה ולכלכלה ,עד שימצאו מקור פרנסה.
* והרב יושב בביתו של הנגיד ,מסתכל בכל מה שמתרחש בהיכלו של גיבור העלילות הנסתרות. באחד הלילות שמע הרב קול אישה צעירה המידפקת על הדלת הראשית .הקשיב הרב ,רצה לדעת מה מבקשת האישה הצעירה מאת האיש העשיר באמצע הלילה.
לו יהי אדם לאדם ,אדם
91
שודד יהודי שנעשה אחד מל"ו צדיקים / עיבד :שלמה אבס /מפי יהודי גרוזיה
יהודי אחד עסק בגֶåזֶêל ,שוד וגנֵóבה החל מגיל צעיר .צרור גדול של חטאים נשא על מצפונו .במשך ארבעים שנה עשה מעשים רעים מאוד. יום אחד החליט לשנות את דרכיו :לחדול מחטאיו ולחזור בתשובה .חשב בלבו: "כל חיי ,עד כה ,התייחסתי במחשבות ובמעשים רעים כלפי אלוהים ובניײַאדם, מהיום אשנה את דרכי .אתחיל לעבוד את השם ביושר ובצדק ולשמור על כל מצוותיו ".החליט ועשה. הוא הלך אל המדבר ,ובכיסו נשאר מטבע אחד של זהב. אמר האיש" :אלוהים — אתחיל בדרך הטובה במטבע זה שבידי — מה שארוויח אחלק לשניים :חלק אחד לעניים ,חלק שני לעצמי .אם תברך אותי בהצלחה, אגדיל את הרכוש שלי כדי שאמשיך במעשי צדקה". הוא הלך אל אחד הכפרים ,קנה דברים שונים ונעשה סוחר של סידקית. לאטײַלאט גדל רכושו ,וכפי שהבטיח ,את מחצית כספו העניק לעניים )אך עשה זאת בסתר ובעילום שם( .מסחרו פרח ,והוא פתח מסעדה גדולה בעיר אחרת ורחוקה .כאשר התברך בעסק זה רכש לעצמו ביתײַמלון ,והפעיל בית אכסנייה. אנשי העיר הכירו את כשרונותיו ויכולתו במסחר עד שמינו אותו לנהל את ענייני העיר שלהם. אף לא אחד מתושבי העיר ידע את עברו של היהודי השודד .גם המעשים הטובים שלו לא נודעו בקהל ,כי את הכספים שחילק לאלמנות ,ליתומים ולנצרכים העביר על ידי שליחיו הנאמנים בסתר .במשא ומתן עם אנשי העיר בענייני מיסים נהג בחומרה ולא הראה את נדיבות לבו ותמיכתו בכל קבצן ואומלל .חשבו תושבי העיר כי אדם רע הנהו וקמצן. אך היהודי העשיר המשיך במעשיו הטובים בסתר.
* הרב הראשי של מדינת גרוזיה באותה תקופה היה יהודי מלומד ,איש ירא שמים ושומר מצוות אלוהים ,שהתפרסם בדברי צדקה .הוא היה טוב לבריות ,שמר על בני עדתו שילכו בדרכים ישרות. פעם ,באחד הלילות ,חלם הרב כי השכן שלו בגן עדן יהיה השודד המפורסם המתגורר בעיר פלונית ואלמונית. חשב הרב" :באיזו זכות הצליח רשע זה לקבל מקום בין צדיקי הדור בגן עדן?" קם הרב והלך אל אותה העיר להכיר את שכנו ,אשר לפי דברי החלום ,עלול הוא לשבת לצדו על ספסל אחד בגן עדן. כאשר הגיע הרב אל שערי העיר פגש ילד אחד .שאלו הרב: "מי האיש המשרת את הציבור כראש העיר?" ענה הילד ואמר" :האם רוצה אתה ,הרב ,להיפגש עם ראש העיר שלנו הנותן כבוד
90
לו יהי אדם לאדם ,אדם
בִּãזְêכוּת מָñה נִóצְּõלָïה בִּãתּוֹ שֶׁûל ַרבִּãי עֲִôקיבָãא מִñמָּñוֶèת? ַרבּי עֲִôקיבָãא הָéיְìתָüה לוֹ בַּãת .אָäמְñרוּ לוֹ הַéחוֹזִêים בַּãכּוֹכָîבִãים: "בְּãאוֹתוֹ יוֹם שֶûתִּüכָּîנֵóס לַïחֻëפָּöה יַìכִּîישׁ אוֹתָüהּ הַéנָּóחָëש וְèתָüמוּת". הָéיָìה דוֹאֵäג לַָïדּבָãר הְַéרבֵּãה. בְּãאוֹתוֹ יוֹם )שֶûל חֻëפָּöתָüהּ( לְָïקחָëה מַñכְîבֵּãנָóה, נָóעֲôצָõה בַּãכֹּתֶüל, וְèנִóזְêדַּçמֵּñן שֶׁûנִּóכְîנְóסָòה בְּãעֵôינוֹ שֶׁûל הַéנָּóחָëשׁ. בַּãבֶֹּקר ,כְּîשֶûהוֹצִõיאָäה מַñכְîבֵּãנָóתָüהּ ,הָéיה נִóמְñשְָׁûך וּבָãא הַéנָּóחָëש אַäחֲֶëריהָ.é אָäמַñר לָïהּ אָäבִãיהָ" :éמֶñה עָôשִׂûיתְ) "?üשֶׁûבִּãזְêכוּתוֹ נִóצַּõלְïתְּ(?ü אָäמְָñרה לוֹ" :בָּãעֶֶôרב בָּãא עָôנִóי וְָèדפַöק עַôל הַéדֶּçלֶïת וְèהָéיוּ טְíרוּדים הַéכֹּל בַּãסְּòעוָּדה וְֹèלא הָéיָìה מִñי שֶûיִּìשְׁûמַñע אוֹתוֹ. ַקמְñתִּüי ,לַָïקחְëתִּüי אֶäת מְñנָóתִüי ,שֶׁûנָּóתַüתָּ üלִïי ,וְèנָóתַüתִּüי אוֹתָüהּ לוֹ". אָäמַñר לָïהּ" :מִñצְõוָèה עָôשִׂûיתְ"!ü יָìצָõא ַרבִּãי עֲִôקיבָãא וְָèדַרשׁ" :וּצְָõדָקה תַּüצִּõיל מִñמָּñוֶèת") .משלי י ,ב( )תלמוד בבלי ,שבת ,דף קנו ,ע"ב(
93
חשד בו כי דבר סֵòתֶüר לו עם האישה הזרה .אך מה נשתומם הרב כאשר שמע את דברי האישה האומרת: "בעלי נפטר לפני ימים אחדים .כעת אני אלמנה המטופלת בהרבה ילדים ,ואין לי דרך אחרת ,אלא לבקש ממך לעזור לי .השכבתי את ילדי לישון ,באתי לבקש ממך הלוואה ,כדי שאוכל לפרנס את היתומים שלי עד שאלוהים יעזור לי". "הנה לך צרור כסף ",אמר האיש הצדיק ,והושיט לאלמנה ארנק מלא דינרי זהב. "זה יספיק לך לשנה תמימה .במשך זמן זה ייגמרו ימי האבל של בעלך המנוח. לאחר זאת תחפשי לך אדם ,יהודי הגון ,לנישואין ,כדי שלא תישארי אלמנה כל ימי חייך". שמע הרב את חילופי הדברים בין העשיר ,בעל האכסנייה ,לבין האישה האלמנה, נכנס אל חדרו ואמר: "שמועה עוברת בין תושבי העיר ,כי אתה הוא השודד המפורסם ,שכל אנשי הסביבה פחדו ממך .אך במו עיני ראיתי ובאוזני שמעתי ,כי חזרת בתשובה והיית לצדיק בכל דרכיך .מעשיך הטובים מחפים על העבר .אכן ,אני מברך את האלוהים שקבע ,כי צדיק כמוך יהיה שכן שלי בגן עדן ,לאחר ששתי הנפשות שלנו ימצאו מנוחה שלמה בצל כנפי השכינה .ברוך אתה לאלוהים על הצדקה ועל המעשים הטובים שאתה עושה לבריות בסתר".
*
חזר הרב אל עירו שמח וטובײַלב. המשיך הצדיק הנסתר לעסוק במעשים טובים ,פתח ביתו לעניים ולמחוסרי מחסה. זכרו לא נמחק מקרב העדה הגרוזינית עד היום הזה.
הקבצנים ,תחריט של רמברנדט ואןײַריין, צייר הולנדי1669–1606 ,
92
לו יהי אדם לאדם ,אדם
ְãתּ אֶäל הַéמָּñקוֹם אֲäשֶׁûר יִìצְõבְּãאוּ וַèאֲäשֶׁûר יַìעַôבְãרוּ שָׁûמָּñה גְּåדוֵּדי הַéמֶּñלְֶïך וְèהָéיָìה מִñדֵּçי גַּåם אַäתָּüה .וְèנְִóקַרב ָü ֵïאת אֶäתײַחָëפְöנֶóיָך פּוֹלִïים מְñבֻãשָּׁûלִïים ,מֵñאֲäשֶׁûר תָּüכִîין לְָïך ,וַèהֲéפִöיצוֹתָüם לֶïכְîתָּüם וּמִñדֵּçי בוֹאָäם ,וּמִñלּ ָü ָֹêרע הָéפֵöץ וְèזָֹêרעַ .ôוְèהָéיָìה כִּîי לְïעֵôינֵóי הַéמֶּñלְֶïך וּלְïעֵôינֵóי צִõבְãאוֹתָüיו עַôלײַפְּöנֵóי הַéשֶָּׂûדה הֶéחָëרוּשׁ הָéפֵöץ וְèז ַô יִìשְׁûאָäלוָּך הָéעוֹבְִãרים עָôלֶïיָך :מָñה הַéמַּñעֲôשֶׂûה הַéזֶּêה לְָïך? וְèאָäמְַñרתָּ :üפּוֹלִïים מְñבֻãשָּׁûלִïים אָäנֹכִîי זוֵֹרעַ.ô וְèכִîי יִìתְüמְñהוּ עָôלֶïיָך וְèאָäמְñרוּ :מִñי ָראָäה פּוֹלִïים מְñבֻãשָּׁûלִïים נִóזְָêרעִôים? — וְèאָäמְַñרתָּ :üמִñי ָראָäה כִּîי בֵּãיצִõים מְñבֻãשָּׁûלוֹת תִּüבַָּãקעְôנָóה אֶäפְöרוֹחִëים? — כֹּה תַּüעֲôשֶׂûה ְèוכֹה תְַüדבֵּãר מִñדֵּçי ֲôעבֹר עַôל פָּöנֶóיָך הַéמֶּñלְֶïך וּצְõבָãאוֹ בַּãשֶָּׂûדה". וַèיַּìעַôשׂ הָéאִäישׁ ְîכּכֹל אֲäשֶׁûר הוָֹרהוּ שְֹׁûלמֹהֹ ,לא הִéפִּöיל דָּçבָãר .וַèיְìהִéי בְּãעֵôת צֵõאת הַéמֶּñלְֶïך וּצְõבָãאוֹ זוֵֹרע פּוֹלִïים הַéשֶָּׂûדה ,וַèיַּìעַôבְãרוּ הַéגְּåדוִּדים עַôלײַפְּöנֵóי חֶëלְַïקת אֲָäדמָñה אַäחַëת ,וַèיִּìמְñצְõאוּ שָׁûם אִäישׁ ַô ִñשּׁאֹל אֶäתײַהָéאִäישׁ מְñבֻãשָּׁûלִïים וַèיִּìשְׁûתָּüאוּ לָïאִäישׁ וּלְïמַñעֲôשֵׂûהוּ .וְèיֵìשׁ מֵñהֶéם אֲäשֶׁûר ֹלא הִéתְüאַäפְּöקוּ מ ְû לֵïאמֹר" :מָñה הַéמַּñעֲôשֶׂûה הַéזָּêר הַéזֶּêה אֲäשֶׁûר אַäתָּüה עוֹשֶׂûה?" וַèיַּìעֲôנֵóם הָéאִäישׁ ְîכּכֹל אֲäשֶׁûר שָׂûם שְֹׁûלמֹה בְּãפִöיו וַèיְìהִéי לְïחִëיָדה. ִåיע עַôד הַéמֶּñלְֶïך ,וַèיּ ְìִêזכֹּר הַéמֶּñלְֶïך כְֶּîרגַåע אֶäתײַמִñשְׁûפַּöט הַéבֵּãיצָõה ,וַèיְìצַõו לְïהָéבִãיא לְïפָöנָóיו וְèהַéדָּçבָãר הִéגּ ַô אֶäתײַהָéאִäישׁ ,וַèיִּìשְׁûאָäלֵïהוּ הַéמֶּñלְֶïך לֵïאמֹר: "הַéגִּåיָדה לִïי ,הָéאִäישׁ ,אַäל תְּüכַîחֵëד :הַéאֵäין יַìד בְּãנִóי שְֹׁûלמֹה וַèעֲôצָõתוֹ בְּãכָîלײַהַéדָּçבָãר הַéזֶּêה?" ְַñרתּ כֶּîןײַהוּא ".וַèיְּìסַòפֵּöר לַïמֶּñלְֶïך וַèיַּìעַôן הָéאִäישׁ" :חֵëי נַóפְöשְָׁûך ,הַéמֶּñלְֶïך ,אִäם ֹלא כַּîאֲäשֶׁûר אָäמ ָü אֶäתײַכָּîלײַאֲäשֶׁûר יְìעָôצוֹ שְֹׁûלמֹה וְèאֵäת אֲäשֶׁûר הוָֹרהוּ לַïעֲôשׂוֹת וּלְַïדבֵּãרֹ ,לא כִîחֵëד דָּçבָãר. אָäז יִìשְׁûלַïח הַéמֶּñלְֶïך לְïהָéבִãיא אֵäלָïיו אֶäתײַשְֹׁûלמֹה .וּבְãתִüתּוֹ בוֹ עֵôין תּוֹכֵîחָëה אָäמַñר בְּãזַêעַôף: "מַñה בְּãפִöיָך עַôל הַéדָּçבָãר הַéזֶּêה?" וְèאוּלָïם הַéנַּóעַôר הַéקָּúטָíן שְֹׁûלמֹה ֹלא חַëת מִñזַּêעַôף אָäבִãיו וְèאֶäת אֲäשֶׁûר בִּãלְïבָãבוֹ אוֹתוֹ מִñלְּïלוּ שְׂûפָöתָüיו בָּãרוּר ,וַèיֹּאמַñר: "אֲäדוֹנִóי אָäבִãי הַéמֶּñלְֶïך ,הַéאִäם ֹלא בֵּãיצָõה מְñגֻåלְïגֶּåלֶïת לַָïקח הָéאִäישׁ מֵֵñרעֵôהוּ ,בֵּãיצָõה אֲäשֶׁûר ֹלא תִüדָּçגֵåר וְֹèלא תִּüבַָּãקע אֶäפְöרוֹחַ ?ëוְèעַôתָּüה לָïמָּñה זֶּêה יוּשַׁûת עָôלָïיו לְïהָéשִׁûיב שִׁûבְãעִôים וְèשִׁûבְãעָôה תְּüמוָּרתָüהּ?" וּפְöנֵóי הַéמֶּñלְֶïך אוֹרוּ מְñאוֹד כְּîשָׁûמְñעוֹ אֶäתײַדִּçבְֵãרי שְֹׁûלמֹה ,כִּîי הִéכִּîיר מֵñהֶéם אֶäתײַטוּב שֵׂûכֶîל הַéנַּóעַôר, אֶäתײַישֶׁûר לְïבָãבוֹ וְèאֶäתײַעֹז רוּחוֹ .וַèיִּìשֵָּׁûקהוּ עַôל מִñצְõחוֹ וַèיֹּאמַñר: "אָäכֵîן צַָõדְקתָּ ,üבְּãנִóי ,הַéפַּöעַôם מִñמֶּñנִּóי בְּãמִñשְׁûפָּöטֶָíך ,וּבָãרוְּך אַäתָּüה לֵïאֹלהִéים כִּîי מְñנַóעְôתַּüנִóי מֵñעָôוֶèל". וּבִãפְöנוֹתוֹ אֶäל הָéאִäישׁ אָäמַñר" :לְֵïך וְèשַׁûלֵּïם לְֵïרעֲָôך בֵּãיצָõה אֶäחָëת".
לו יהי אדם לאדם ,אדם
95
הַéבֵּãיצָõה /
חַëיִּìים נַóחְëמָñן בְּãיַìאלִïיק
ִïסעֹד לִïבָּãם ,וַèיֹּאכְîלוּ מִñן הַéצֵּõיָדה אֲäשֶׁûר לְָïקחוּ אִäתָּüם וַèיְìהִéי הַéיּוֹם וַèיֵּìשְׁûבוּ רוֹעֵôי דָּçוִèד בַּãשֶָּׂûדה ל ְò בְּãיַìלְïקוּטָíם ,לֶïחֶëם וּבֵãיצִõים מְñבֻãשָּׁûלוֹת .וְèאֶäחָëד מִñן הָéרוֹעִôים ֹלא מָñצָõא לוֹ כְֵîדי שָׂûבְãעוֹ ,וַèיְּìבַãקֵּúשׁ מֵֵñרעֵôהוּ לְïהַéשְׁûאִäילוֹ בֵãיצָõה מְñבֻãשֶּׁûלֶïת אַäחַëת ,לְïמַñלֵּïא נַóפְöשׁוֹ ,וַèיֹּאמֶñר לוֹ ֵרעֵôהוּ: ַָóדְרתּ בְּãפִöיָך ,וּבִãפְöנֵóי עִֵôדים ,כִּîי הָéשֵׁûב תָּüשֶׁûבײַלִïי אֶäת הַéבֵּãיצָõה לַïמּוֹעֵôד, "ֹלא אַäשְׁûאִäילְָïך עַôד אִäם נ ָü ֶïיה עַôד הַéמּוֹעֵôד הַéהוּא ".וַèיֵַּìקל הַéדָּçבָãר אוֹתָüהּ וְèעַôל כָּîל תְּüבוּאָäתָüהּ אֲäשֶׁûר תָּüבִãיא בֵãיצָõה לִïבְãעָôל ָé בְּãעֵôינֵóי הַéמְñבַãקֵּúשׁ וְֹèלא חֲëשָׁûבוֹ ,כִּîי אָäמַñר :מַñהײַתָּüבִãיא וּמַñהײַתּוֹסִòיף בֵּãיצָõה לִïבְãעָôלֶïיהָ — ?éוַèיֵּìאוֹת וַèיֹּאמַñר: "הֵéן ,לוּ יְìהִéי כְִּîדבֶָãריָך". וְèהָéאִäישׁ הִéשְׁûאִäילוֹ בֵãיצָõה וַèיָּìעַôד עִֵôדים. וַèיְìהִéי מִñקֵּúץ יָìמִñים ַרבִּãים וַèיָּìבוֹא הַéמַּñשְׁûאִäיל לְִïדרשׁ אֶäתײַנִóשְׁûיוֹ. וַèיֹּאמֶñר לוֹ הַéשּׁוֹאֵäל" :אֵäין לְָïך בְּãיִָìדי בִּãלְïתִּüי אִäם בֵּãיצָõה אַäחַëת". וַèיֹּאמֶñר הַéמַּñשְׁûאִäיל" :שָׁûגִåיתָ ,üאָäחִëי .לְïפִöי חֶëשְׁûבּוֹנִóי אֲäנִóי עָôלֶïיָך לְïשַׁûלֵּïם לִïי כָּîזֶêה וְèכָîזֶêה". מאֹד מֵñאֲäשֶׁûר תַּüשִּׂûיג יַìד הַéנִּóתְüבָּãע. ו ִèַìיּקֹּב לוֹ אֶäתײַמִñכְîסַòת הַéכֶּîסֶòף ,מִñסְòפָּöר עָôצוּםַ ,רב ְñ וַèיְִּìרגַּåז הָéאִäישׁ וַèיֹּאמַñר: ְãתּ חֵëלֶïף "הֲַéדעְôתְָּüך הִéתְüבַּãלָּïעָôה? מִñי ָראָäה אוֹ מִñי שָׁûמַñע מֵñעוֹדוֹ ,כִּîי יְìשֻׁûלַּïם הוֹן ַרב כַּîאֲäשֶׁûר נַָóקב ָü ֵüע אַäתָּüה בִּãי". בֵּãיצָõה אֶäחָëת? אֵäין זֹאת כִּîי אִäם מְñתַüעְôתּ ַô וְèאוּלָïם הַéמַּñשְׁûאִäיל הְִéקשָׁûה לְִïדרשׁ כַּîאֲäשֶׁûר נַָóקבֹ ,לא גַָּåרע פְּöרוּטָíה .וַèיִָּìריבוּ הַéשְּׁûנַóיִìם בְּãחָëזְָêקה ,זֶêה ְãבּכֹה וְèזֶêה ְãבּכֹה — וְèהַéדָּçבָãר הוּבָãא לִïפְöנֵóי הַéמֶּñלְֶïך דָּçוִèד .וַèיְìהִéי כִּîשְׁûמ ַֹôע הַéמֶּñלְֶïך אֶäתײַדִּçבְֵãרי בַּãעֲôלֵïי הִָéריב וְèגַåם אֶäתײַדִּçבְֵãרי הָéעִֵôדים שָׁûמַñע ,וַèיּוֹצֵõא מִñשְׁûפָּöט לֵïאמֹר: ִõית פֶּöה". "אַäתָּüה שׁוֹאֵäל הַéבֵּãיצָõה ,שַׁûלֵּïם תְּüשַׁûלֵּïם לְïבַãעַôלײַדְּçבֶָãריָך הַéמַּñשְׁûאִäיל כְּîכָîלײַאֲäשֶׁûר פָּöצ ָü וַèיִּìצְõעַôק הָéאִäישׁ: "אֲäהָéהּ ,אֲäדוֹנִóי הַéמֶּñלְֶïך ,וְèאָäנֹכִîי ֹלא אֵַäדע כַּîמָּñה?" וַèיּוֹשֶׁûט לוֹ אִäישׁ ִריבוֹ אֶäתײַפָָּöרשַׁûת הַéחֶëשְׁûבּוֹן לֵïאמֹר: ְöרוֹח יָìבִãיא בִּãשְׁûנָóתוֹ הַéשְּׁûנִóיָּìה שְׁûמוֹנָóהײַעָôשָׂûר ְöרוֹח אֶäחָëד .הָéאֶäפ ַë "בֵּãיצָõה אַäחַëת תִּüבַָּãקע אֶäפ ַë אֶäפְöרוֹחִëים ,וְèכֵîן בְּãכָîלײַשָׁûנָóה .אֵäלֶּïה הָéאֶäפְöרוֹחִëים יָìבִãיאוּ גַּåם הֵéם כָּîלײַאֶäחָëד שְׁûמוֹנָóהײַעָôשָׂûר אֶäפְöרוֹחִëים לְïשָׁûנָóה .מִñיּוֹם הָéשְׁûאֲäלָïה הַéבֵּãיצָõה וְèעַôד הַéיּוֹם עָôבְãרוּ אְַäרבַּãע שָׁûנִóים"... מאֹד ,עָôצוּם מִñדֵּçי סוֹף דָּçבָãר ,הַéחֶëשְׁûבּוֹן חֶëשְׁûבּוֹן נָóכוֹן ,וְèתֹכֶîן הַéכֶּîסֶòף ,שִׁûלּוּמַñת הַéבֵּãיצָõה ,עָôצוּם ְñ הַéשֵּׂûג יַìד הַéנִּóתְüבָּãע .וַèיֵּìצֵõא מִñלִּïפְöנֵóי הַéמֶּñלְֶïך בְּãפָöחֵëיײַנֶóפֶöשׁ.
* הוּא יָìצָõא מִñפֶּöתַüח בֵּãית הַéמֶּñלְֶïך ,וּשְֹׁûלמֹה בֶãןײַהַéמֶּñלְֶïך ,עוֶֹדנּוּ נַóעַôר ָקטָíן בָּãעֵôת הַéהִéיא ,בָּãא לְִïקָראתוֹ .וַèיְַּìרא שְֹׁûלמֹה אֶäתײַפְּöנֵóי הָéאִäישׁ וְèהִéנָּóם זוֹעֲôפִöים ,וַèיִּìשְׁûאָäלֵïהוּ עַôל כָּîכָîה .וַèיְìסַòפֵּöרײַלוֹ הָéאִäישׁ אֶäת אֲäשֶׁûר ָקָרהוּ וְèאֶäת אֲäשֶׁûר שְׁûפָöטוֹ הַéמֶּñלְֶïך לְïשַׁûלֵּïם לְïבַãעַôלײַדְּçבָָãריו חֵëלֶïף בֵּãיצָõה מְñגֻåלְïגֶּåלֶïת אַäחַëת הוֹן עָôצוּם ,מְִñרבָּãה מִñמַּñשַּׂûג יָìדוֹ. ַìחמֹל עָôלָïיו וַèיֹּאמַñר: וַèיְַּìרא שְֹׁûלמֹה בְּãצַָõרת נֶóפֶöשׁ הָéאִäישׁ וַèיּ ְë ְõתּ מִñן הַéצָָּõרה הַéבָּãאָäה עָôלֶïיָך בִּãגְåלַïל הַéבֵּãיצָõה .בְּãיוֹם פְּöלוֹנִóי "שְׁûמַñע ,אִäיעָôצְָõך ,זֹאת עֲôשֵׂûה ,וְèנֶóחֱëלַïצ ָü ָõאת הַéשֶָּׂûדה ְַñרתּ לַïמּוֹעֵôד ,וְèיָìצ ָü לַïמּוֹעֵôד יֵìצֵõא הַéמֶּñלְֶïך אָäבִãי לִïפְֹöקד אֶäתײַגְּåדוֵּדי צְõבָãאוֹ בַּãשֶָּׂûדה .וְèשָׁûמ ָü
94
לו יהי אדם לאדם ,אדם
שיתחברו כל ההפכים
שֶׁûיִּìתְüחַëבְּãרוּ כָּîל הַéהֲéפָöכִîים יַìחַëד /
ר' נַóחְëמָñן מִñבְַּãרסְòלָïב
אֲäדוֹן הַéשָּׁûלוֹם ,מֶñלְֶïך שֶׁûהַéשָּׁûלוֹם שֶׁûלּוֹ עוֹשֶׂûה שָׁûלוֹם וּבוֵֹרא אֶäת הַéכֹּל. עָôזְֵêרנוּ וְèהוֹשִׁûיעֵôנוּ כֻּîלָּïנוּ ,שֶׁûנִּóזְêכֶּîה תָּüמִñיד לֶïאֱäחֹז בְּãמִñדַּçת הַéשָּׁûלוֹם וְèיִìהְéיֶìה שָׁûלוֹם גָּåדוֹל בֶּãאֱäמֶñת בֵּãין כָּîל אָָäדם לַïחֲëבֵãרוֹ וּבֵãין אִäישׁ וְèאִäשְׁûתּוֹ וְֹèלא יִìהְéיֶìה שׁוּם מַñחֲֹëלֶקת ,אֲäפִöלּוּ בַּãלֵּïב ,בֵּãין כָּîל בְּãנֵóי אָָäדם כִּîי אַäתָּüה עוֹשֶׂûה שָׁûלוֹם בִּãמְñרוֹמֶñיָך וְèאַäתָּüה מְñחַëבֵּãר שְׁûנֵóי הֲéפָöכִîים יַìחַëד ,אֵäשׁ וּמַñיִìם וּבְãנִóפְöלְïאוֹתֶüיָך הָéעֲôצוּמִñים אַäתָּüה עוֹשֶׂûה שָׁûלוֹם בֵּãינֵóיהֶéם. כֵּîן תִּüמְñשְֹׁך שָׁûלוֹם גָּåדוֹל עָôלֵïינוּ וְèעַôל כָּîל הָéעוֹלָïם כֻּîלּוֹ בְּãאֹפֶöן שֶׁûיִּìתְüחַëבְּãרוּ כָּîל הַéהֲéפָöכִîים יַìחַëד בְּãשָׁûלוֹם גָּåדוֹל וּבְãאַäהֲéבָãה גְּåדוֹלָïה. שָׁûלוֹם ,בְָּãרכֵîנוּ בְּãשָׁûלוֹם, וְèעַôל יְֵìדי זֶêה תַּüמְñשִׁûיְך עָôלֵïינוּ כָּîל הַéבְָּãרכוֹת וְèכָîל הַéהַéשְׁûפָּöעוֹת וְèכָîל הַéיְìשׁוּעוֹת...
רבי נחמן מברסלב חי בשנים 1810ײַ ,1772היה אחד ממנהיגי תנועת החסידות באוקראינה. ר' נחמן היה רגיל להתבודד מחוץ לעיר ולשוטט בשדות וביערות .בטבע היה חש ,לדבריו ,כי גם העשבים והאילנות משתתפים בתפילתו. היה מרקד ומזמר בהתלהבות. חי בארץ תקופה קצרה.
יוֹם יָìבוֹא/
דָּçן אַäלְïמָñגוֹר
יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא בִּãמְñהֵָéרה בְָּãקרוֹב הוּא יָìבוֹא, זֹאת יֵַìדע כָּîל אָָäדם בְּãעִôמְֵñקי לְïבָãבוֹ יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא!
יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא הוּא ָקֵרב וְèהוֹלְֵïך בִּãנְóתִüיבוֹ ֹלא יֻìשְׁûפַּöל שׁוּם אָָäדם עַôל גִּåזְêעוֹ וְèצִõבְãעוֹ יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא ,הוּא יָìבוֹא!
הוּא ָקֵרב ,זֶêה הַéיּוֹם, וְèעִôם בֶֹּקר נָóקוּם וּפִöתְüאוֹם — גַּåם אֲäנַóחְëנוּ פִּöתְüאוֹם בְּãנֵóי אָָäדם כְּîכֻîלָּïם אָäז נֵַóדע הוּא כְּîבָãר בָּãא ,הוּא כְּîבָãר בָּãא ,הוּא יָìבוֹא! יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא — הוּא יָìבוֹא ,זֶêה הַéיּוֹם יוֹם יָìבוֹא!
הוּא יָìבוֹא זֶêה הַéיּוֹם, כְָּîך אְֶäראֶäנּוּ וְèאֵäין זֶêה חֲëלוֹם — אִäם נָóמוּת כְּîמשֶׁûה עַôל פִּöסְòגַּåת הַéר נְóבוֹ זֹאת נֵַóדע — הוּא כְּîבָãר בָּãא ,הוּא כְּîבָãר בָּãא ,הוּא יָìבוֹא! יוֹם יָìבוֹא בִּãמְñהֵָéרה, פַּöעֲôמוֹן הַéחֵëרוּת דְּçרוֹר יְִìקָרא, וּשְׁûחוִֹרים וּלְïבָãנִóים יִìתְüכַּîנְּóסוּ מִñסְּòבִãיבוֹ — יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם יָìבוֹא! יוֹם יָìבוֹא ,יוֹם שֶׁûל אוֹר יוֹם שֶׁûל חַëג לָïאָָäדם הַéשָּׁûחוֹר, יְìחַëיְֵּìך אָäז הָéאֵäל מִñמְּñרוֹמֵñי מוֹשָׁûבוֹ הוּא ָקרוֹב ,הוּא ָקרוֹב ,הוּא יָìבוֹא!
שיתחברו כל ההפכים
99
יש לי חלום /
מרטין לותר קינג
גּ'וֹ ָ'ִגריּה ֶתההאדומות של ְ יש לי חלום ,שיום אחד בגבעו י ָ בר ָע יוכלו בניהם של עבדים לֶש ְחווה. לשבת יחד עם בניהם של אדונים לשעבר לשולחן הַא יש לי חלום שארבעת ַיליד הקטנים יחיו יום אחד בתוך אוּמה שתשפוט אותם לא על פי צבע עוֹרם כי אם על פי תוכן אופיים... מונה זו נוכל ַלחצוב נוֶ ֱ .בּא נו .זוהי אמוָנֵת זוהי תקווֵת הייאוש את אבן התקווה. מהר ֵ
)מתוך נאומו במצעד מְñחָëאה(
98
שיתחברו כל ההפכים
מרטין לותר קינג נולד בשנת 1929בִּãמדינת אָäלַïבָּãמָñה שבדרום ארצות הברית .באותם ימים היו בארה"ב חוקים גִåזעַôניים אשר הבדילו בין לבנים לִïשְûחורים. אחד מהם היה חוק אשר הועיד ללבנים ולשחורים מקומות נפרדים באוטובוס הציבורי .חוק אחר היה בתי ספר נפרדים לִïילָïדים לבנים ולִïילָïדים שחורים. מרטין לותר קינג הקים את ההנהגה השחורה בארה"ב ולחם לַïהֲéשגת שוויון זכויות לשחורים בַּãאֲäמריקה .הוא פעל בדרכֵîי שלום ובסוֹבלנוּת. הוא התנגד לשימוש בכוח וּבְãאַäלימות בַּãמַñאבק נגד האַäפליה .מרטין לותר קינג קיבל פרס נוֹבֵּãל לשלום .חמש שנים לאחר מכן נרצח .יום הולדתו הוכרז חג לאומי בארצות הברית.
נשר ,רודי להמן ,צייר ישראלי1997–1903 ,
שיתחברו כל ההפכים
101
מְñשל הנשר /
ג'יימס אגרי
איש אחד הלך ביער לתור אחר ציפור כלשהי .לכד נשר צעיר ,הֱéביאו אל בּיתו וּנְóתָüנו בֶּקרב תְרנְóגולותָüיו וּברווָèזָêיו וּשאר עופותָüיו ,וּמְñזון עופות נתן לו לְïאָäכְîלָïה אף כי נשר היה זה ,מלך בַּãעלֵïיײַכנף. מקץ חמש שנים בא חוקר טבע אחד לִïראותו ,ואחרי עוֹברו בגנוֹ אמר" :הציפור הזאת נשר היא ,לא תרנגולת". "אמנם כן ",אמר הבעלים" ,אך אילַïפתִüיו להיות תרנגולת .שוב אין הוא נשר, תרנגולת היא זאת ,גם אם מוּטַíת כנפָöיו שְûמונֶóה אמות אורכּהּ מָקצֶõה עד קצה". "לא ",אמר חוקר הטבע" ,אףײַעלײַפיײַכן ,נשר הוא :לב נשר לו ,וַèאֲäני אַäרקיעֵôהוּ לִïמרומֵñי שמים". "לא ",אמר הבעלים" ,תרנגולת היא זאת ,ולעולם לא תעוף". הם הסכימו להַéעֲôמידו במבחן .נטל חוקר הטבע את הנשר ,הֱִéרימוֹ ,וּבכווָèנה מרוּבּה אמר אליו" :נשר ,נשר הינך; בשמים מקומְñך ולא על האדמה הזאת; פרוֹשׂ כנפֶöיָך וְèעוּף". נִóפנה הנשר לכאן וּלכאן ,ואחר השפיל מבטו וראה את העופות אוכלים את אוכלם — וקפץ. אמר הבעלים" :אמרתי לך כי תרנגולת היא". "לא ",אמר חוקר הטבע" ,נשר הוא ,נַóסֵּòהוּ עוד פעם מחר". וכך לְָïקחוֹ ביום המָñחֲָëרת אל גג הבית ויֹאמר" :נשר ,נשר הינך; פרוש כנפיך ועוף". אך שוב ,בראותו את התרנגולות אוכלות ,קפץ הנשר מטה ַèויֹּאכל עִôמָñהן. ואז אמר הבעלים" :אמרתי לך כי תרנגולת היא זאת". "לא ",עמד חוקר הטבע על שלו" ,נשר הוא ,ועדיין לִïבו לב נשר; רק נסהוּ אך עוד פעם ,ומחר יעוףײַיִìדאה". למחרת בבוקר השכים קום והוציא את הנשר אל מחוץ לעיר ,למרגְåלות הר גבוהַּ.é השמש עתה זה זרחה והֵéפֵöזָּêה את ראש ההר ,וכל צוק סלע היה מתנוצץ בחֶëדוות הבוקר היפה הזה. הוא אחז בנשר ויאמר אלָïיו" :נשר ,נשר הינך; בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת; פרוש כנפֶöיך ועוף!" הביט הנשר על סביבו ורעד כאילו חיים חדשים נפחו בו; אולם לא עף .אז הִéפְöנָóהוּ חוקר הטבע היישר אל מול השמש .לפתע פרש כנפָöיו ,ובצִõווחַëת נשר הִéרקיע מַñעְôלהײַמעלה ולא שב עוד מעולם .נשר היה זה ,אף כי הוחזק ואוּלף כתרנגולת! אחיי ,בני אפריקה ,אנחנו נבֵראנו בצלם האלוקים ,אך בניײַאדם עוְררוּנוּ לַïחְëשוב כי תרנגולות הננו ,וַèעֲôדיין אנו חושבים שכך הננו; אבל נשרים הננו .פרשו כַּîנְóפיכם ועוּפו!
100
שיתחברו כל ההפכים
כָּîל עוֹד אֲäנִóי אֵäינִóי ָרעֵôב", עָôנָóה הַéכֶּîלֶïב לַïזְּêאֵäב. "אִäם כְָּîך ,תּוָֹדה עַôל טוּב הַéלֵּïב, וְèאַäל נָóא תֵּüעָôלֵïב ,חָëבֵãר, אֲäבָãל אֲäנִóי" ,סָòח הַéזְּêאֵäב, "עַôל כָּîל הָéאֹכֶîל מְñוַèתֵּüר. אוּלַïי אֲäנִóי עוֹשֶׂûה שְׁûטֻíיּוֹת, אוּלַïי זֶêה צַõעַôד דֵּçי טִíפְּöשִׁûי, אֲäבָãל הֲֵéרינִóי מַñעֲִôדיף לִïהְéיוֹת ָרעֵôב — אֲäבָãל חָëפְöשִׁûי. מוּטָíב פָּöחוֹת מְñנַóת בָּãשָׂûר מִñלִּïהְéיוֹת בְּãמַñאֲäסָòר".
אָäז הוּא צוֵֹדק ,אוֹ שֶׁûמָּñא ֹלא? אִäמְñרוּ בְּãקוֹלֹ ,לא לְïמַñלְïמֵñל. וּבְãאוֹתָüהּ הִéזְêדַּçמְּñנוּת, חִëשְׁûבוּ עַôל הַéמּוּסַòר הַéשְׂûכֵּîל. טוֹבָãה חֵëרוּת מִñכָּîל אוֹצָõר — דְּçרוֹר עִָôדיף מִñמַּñאֲäסָòר. וְèיֵìשׁ לַïחֹפֶöשׁ עֵֶôרְך ַרב, יוֹתֵüר מֵñאֲäזִêקֵּúי זָêהָéב.
שיתחברו כל ההפכים
103
הַéזְּêאֵäב וְèהַéכֶּîלֶïב /
אֶäפְַöריִìם סִòידוֹן עַôל פִּöי לָïה פוֹנְóטֵíין
זְêאֵäב מְֻñרעָôבָ ,רזֶêה ,כָּîחוּשׁ, שֶׁûמִֹּּñלעוֹ נִóגַּåר הִָéריר, ָרצָõה ,כֻּîלּוֹ מָñלֵïא יֵìאוּשׁ, לִïטְֹíרף כַּîמָּñה כְּîבָãשִׂûים בַּãדִּçיר. אְַäך מָñה יוֹעִôיל לוֹ הָָéרצוֹן — אִäם יֵìשׁ שְׁûמִñיָרה עַôל דִּçיר הַéצֹּאן. כֶּîלֶïב שָׁûמֵñן שָׁûם הִéסְòתּוֹבֵãב, נִóיבִãים חַëדִּçים ,פְַּöרוָèה עָôבָãה, לָïכֵîן ,מֵñבִãין אוֹתוֹ זְêאֵäב, הַéפַּöעַôם אֵäין לוֹ שׁוּם תְִּüקוָèה. אִäם יִìתְַüקדֵּçם כְֵּîדי לִïטְֹíרף — הַéכֶּîלֶïב חִëישׁ אוֹתוֹ יִìתְֹüקף. "כַּîמָּñה הַéכֶּîלֶïב הַéזֶּêה שׁוֵֹקל! בֶּãטַíח יֵìשׁ לוֹ הֲéמוֹן מָñזוֹן. הוּא כָּîל הַéזְּêמַñן וַèדַּçאי זוֹלֵïל — וְֹèלא כְּîמוֹתִüי מֻñכֶּîה ָרזוֹן", חָëשַׁûב אוֹתוֹ זְêאֵäב בַּãלֵּïב וְèאֶäל הַéכֶּîלֶïב הִéתְָüקֵרב. "אָäדוֹן מַñר כֶּîלֶïב הַéיָָּìקר", אָäמַñר זְêאֵäב" .אֵäיְך זֶêה ,סַòפֵּöר לִïי, אַäתָּüה שָׁûמֵñן וְèעַôב בָּãשָׂûר — וְֹèלא ָרעֵôב .אָäנָּóא הַéסְòבֵּãר לִïי. וְèגַåם גַּåלֵּïה לִïי ,בְּãטוּבְָãך, כֵּîיצַõד אוּכַîל לִïחְëיוֹת כְּîמוֹתְָüך". "לִïחְëיוֹת כְּîמוֹתִüי ,לִïחְëיוֹת בְּãטוֹב, זֶêה ֹלא ָקשֶׁûה ,אוֹ מְñסֻòבְָּãך, אִäם אֶäת הַéיָּìעַôר תַּüעֲôזֹב וְֹèלא תִּüטְֹíרף וְֹèלא תְִּüרצַõח, אֶäלָּïא תַּüסְòכִּîים פֹּה לַïעֲôבֹד — תִּüחְëיֶìה בְּãשֹׂבַãע וְèכָîבוֹד".
102
שיתחברו כל ההפכים
"וְèאֵäיְך הָéעֲôבוָֹדה? ָקשָׁûה? הַéאִäם כְַּîדאי לִïי לְïנַóסּוֹת? תָּüאֵäר לִïי ,כֶּîלֶïב' ,בַãקָּúשָׁûה, מָñה יְìבַãקְּúשׁוּנִóי לַïעֲôשׂוֹת". "פָּöשׁוּט מְñאוֹד ,בְּãקוֹל לִïנְóבֹּחַ,ë לְïהֵָéראוֹת זוֹעֵôף ,כָּîעוּס. לִïגְֹåרם לַïקַּúבְּãצָõנִóים לִïבְֹãרחַ,ë וּלְïחַëיּוֹת כְּîמוֹתְָüך לָïנוּס. אֶäל הָéאָäדוֹן לְïהִéתְüחַëנֵּóף, לְïהִéתְַüרפֵּöס ,לִïשְׁûכַּîב עַôל גַּåב, זְêנָóבְָãך בְּãאשֶׁûר לְïנַóפְöנֵóף — וּלְïלַïקֵּúק אֶäת נַóעֲôלָïיו. וְèאִäם אֶäת כָּîל זֹאת תְּüבַãצֵּõעַ,ô אָäז תִּüהְéיֶìה תָּüמִñיד שָׂûבֵãעַ."ô "אִäם זֶêה הַéכֹּל ,אֵäין בְּãעָôיָìה", אָäמַñר אָäז הַéזְּêאֵäב בְּãגִåיל, "בּוֹא לָïאָäדוֹן ,וְèתוְֹך שָׁûעָôה אֲäנִóי מוּכָîן כְּîבָãר לְïהַéתְüחִëיל". וְèהֵéם יָìצְõאוּ בְּãלִïי לְïהַéמְñתִּüין, אְַäך הַéזְּêאֵäב פִּöתְüאוֹם עָôצַõר, הָéיָìה לַïכֶּîלֶïב ,הוּא הִéבְãחִëין, דָּçבָãר מוּזָêר עַôל הַéצַּõוָּèאר — עִôגּוּל בְַּãרזֶêל ,מֵñעֵôין שְַׁûרשֶֶׁûרת. "מָñה זֶêה?" שׁוֹאֵäל זְêאֵäב סְַòקָרן. "לְïפֹה הְָéרצוּעָôה נְִóקשֶֶׁûרת, כְּîלוֹמַñר כּוֹבְãלִïים אוֹתִüי מִñכָּîאן". "כּוֹבְãלִïים אוֹתְָüך ,אַäתָּüה אָäסוּר?" "כֵּîן ,בְִּãרצוּעָôה ,מֵñעֵôת לְïעֵôת. וְèאָäז אֲäנִóי פָּöשׁוּט ָקשׁוּר — מִñבְּãלִïי יְìכֹלֶïת לְïשׁוֹטֵíט". "מָñהֹ ,לא לָïרוּץ וְֹèלא לְִïקפֹּץ?" "ֹלאֹ ,לא" ,הַéכֶּîלֶïב כְָּîך עוֹנֶóה. "וְֹèלא לָïזוּז גַּåם אִäם תַּüחְëפֹּץ". "אֱäמֶñת .אְַäך מָñה זֶêה מְñשַׁûנֶּóה?
"אבל מדוע אינם נקראים אנטיײַיהודים?" "אינני יודעת .אולי הם חושבים שהמילה 'שֵׁûם' נעימה יותר לאוזן .אבל זה אותו הדבר". "ובכן ,מי הם האנטישמים?" "אלה שאינם מקבלים אותך לביתײַהספר". "אבל מדוע הם אנטישמים?" "הניחי לי ,אני עייפה .אך אל תדאגי ,את עוד תלמדי בביתײַהספר הזה ...הם חייבים לקבל ילדים שעברו את המבחנים". "אבל אינני אוהבת להידחק למקום שלא רוצים בי ...אינני רוצה להתחנן". "אינני מתחננת .אני מבקשת ,ועלינו לעשות זאת .אחרת לעולם לא נשיג דבר". פחד אחז בי .אמא דיברה כאילו היינו מוקפים באויבים. בײַ 1בספטמבר לא הלכתי לביתײַספר .לא לישן ולא לחדש .אך אמא לא נכנעה. למחרת אחזה בידי ולקחה אותי לביתײַהספר האנגלי .בכניסה פגשה את המנהלת, אישה גבוהה וגְַåרמִñית שפניה ארוכות וחיוורות; עיניה דמו לשני כפתורים אפורים קטנים ופיה — לכפתור ורוד חיוור ,ובאפה יכולת להבחין רק כאשר הבטת בה מן הצד .ומכל "הכפתורים" נשקף זעם לנוכח הופעתנו ,אולם אמא לא נתנה לה כלל הזדמנות לפתוח את פיה. "זוהי בתי ,אני ממהרת מאוד לעבודתי והיא נשארת פה ,ואל תביטי בי כך ...לא יעבור זמן רב ותהיו גאים על כך שהיא תלמידה בביתײַספרכם". והיא עזבה .חשתי מועקה בגרוני ,אולם הייתי כה נפחדת שלא יכולתי לבכות. המנהלת תקעה בי מבט מואס ואמרה לי לבוא בעקבותיה .הלכתי ,ובעודי פוסעת בעקבותיה ,חשתי כאילו נולדתי להיות מושפלת על כל צעד ושעל בחיי.
צִָõריְך אָָäדם לְïהִéזָּêהֵéר שֶֹּׁûלא לְïבַãיֵּìשׁ אֶäת חֲëבֵãרוֹ בַָּãרבִּãים ,בֵּãין ָקטָíן וּבֵãין גָּåדוֹל, וְֹèלא יְִìקָרא לוֹ בְּãשֵׁûם שֶׁûהוּא בּוֹשׁ מִñמֶּñנּוֹ. )רמב"ם ,הלכות דעות ,פרק ו' הלכה ח'(
שיתחברו כל ההפכים
105
מה ַרע במילה "יְìהוִּדיָּìה"? /
אֵäלָïה רוֹסִòינֵóק
דומה כי לכל חבַרי לכיתה יש דברײַמה נגדי .אני חשה בכך מדי שנה ,מן היום הראשון ללימודים .ראשית ,לכל אחד ישנו חבר שלידו הוא יושב ,רק אני נותרת בודדה .אחר כך מתחיל הרישום ,והמורה קוראת לתלמידים בזה אחר זה ,אל שולחנה כדי לשמוע מכל אחד מהם פרטים על עצמו ועל הוריו .ואנו מקשיבים: "גנרל"" ,פרופסור"" ,שחקן"" ,חבר המשלחת של בריתײַהמועצות באו"ם", "מומחה באחת ממחלקות משרד החוץ"" ,כתב בינלאומי" ,וכיוצא בזה. שמי מתחיל ב"מ" ותורי מגיע כמעט באמצע .האם — מהנדסת ניהול; האב — נפטר ,אין אבא .הכול נכון ,אולם למרות זאת אוחזת בי תחושה רעה. תחילה שואלת המורה לשמי "מילָïכִîינָóה אֵäלָïה טֶíסְòלַïבְãנָóה" .אני תמיד מאייתת את שם אבי משום שאיש אינו מבחין בו שום דבר מוזר .אחר כך היא שואלת אותי לִïלְïאוּמיותי ,וזה מתחיל .כל הכיתה משתתקת לפתע לחלוטין .אחדים מן התלמידים אינם מסירים ממני את מבטם ,אחרים נמנעים מלפגוש את מבטי .עלי לומר אותה מלה בלתיײַנעימה. כל היתר ענו" :רוסי"" ,אוקראיני" .רק אני צריכה לומר "יהודייה" .למען האמת, מה רע בצליל של המילה "יהודייה"? אך אני אינני שומעת אותה אלא בשעה שאיש מקלל את זולתו ואינני רואה אותה ,אלא כשהיא כתובה על הקירות כביטוי של עלבון וביזוי .ייתכן שהאנשים אשמים בכך שצלילהּ בלתי נעים כל כך ובעצם, אין בה ,במילה הזו ,כל שלילה .לא ,אינני יכולה לפתור את הבעיה הזו עתה, בשעה שאני ניצבת ליד שולחנה של המורה והיא מביטה בי בחוסר סבלנות. המילה יוצאת מפי בלחישה" :יהודייה" .כאילו עלײַפי אות מוסכם תוקעים בי כל התלמידים ,כאיש אחד ,את מבטם .לאחר שאני עונה על יתר השאלות ,אני שבה למקומי רצוצה ומדוכאת .שמעתי את אחת הבנות אומרת כי אני יהודייה טיפוסית ,בעלת אופי של "עבד כי ימלוך" ,וכי סטלין לא הרג מספיק מאתנו .לא הבנתי ,עלי לברר זאת .שמעתי גם את הבנים מכנים זה את זה "יהודי" בשעת מריבה .מדוע עלי להיות מוטרדת מכך? הרי אני חיה בארץ המתקדמת ביותר בעולם שבה לאומים רבים וכולם אחרים .בקרוב נהיה כולנו אזרחים סובייטים וההבדלים הלאומיים יישארו נחלתם של הורינו בלבד. לפני שנה שמעה אמי על ביתײַספר מיוחד שבו לומדים התלמידים את השפה האנגלית וגם את יתר המקצועות באנגלית .אחותי לומדת מוזיקה ,ואמי חפצה שגם אני אקבל חינוך מיוחד. אני שונאת שינויים מכל סוג ,ובמיוחד כאשר הם מעורבים בתחרות .אולם אמי עודדה אותי ועברתי את כל הבחינות .אףײַעלײַפיײַכן לא מצאתי את שמי ברשימת התלמידים .לא נתקבלתי .התקשרתי לאמי במקום עבודתה וסיפרתי לה על כך. "זה בסדר ,אמא ,אינני מאוכזבת ,אוכל להמשיך בביתײַספרי הקודם". אולם היא כבר חשבה על משהו .במשך שבוע היתה שקועה בכך ,ביקרה וטלפנה. בשיחות עם ידידיה חזרה המלה "אנטישמיות". "אמא ,מי הם האנטישמים?" "אלה שהם נגד היהודים".
104
שיתחברו כל ההפכים
שיתחברו כל ההפכים
107
צַõלֶֶּïקת /
יָìאנוּשׁ קוְֹרצָ'õק
שׁוּם תַּüלְïמִñיד ֹלא ָרצָõה לָïשֶׁûבֶãת אִäתּוֹ עַôל סַòפְöסָòל אֶäחָëד .וּבְãכֵîן ,כַּîאֲäשֶׁûר ֹלא ָרצוֹּ ,לא יָìשְׁûבוּ, וַèחֲëסַòל .אֲäבָãל יָìאשֶׁûק הוּא שֵָׁûקט ,אֲäפִöלּוּ כַּîאֲäשֶׁûר אֵäינוֹ רוֹצֶõה ,אֲäבָãל מִñישֶׁûהוּ מְñצַõוֶּèה ,יְìצַõיֵּìתַ ,רק ֹלא נָóעִôים לוֹ. הַéיּוֹם הִָéראשׁוֹן בְּãבֵãית הַéסֵּòפֶöר. יוֹשֵׁûב יָìאשֶׁûק ,זָêז עַôד ְקצֵõה הַéסַּòפְöסָòל ,אֲäבָãל כַּîאֲäשֶׁûר יִìסְòתַּüכֵּîל ,מִñיָּìד י ְìִêזכֹּר .עָôלָïיו לְïהִéזָּêהֵéרַ .רק הַéיּוֹם לְïהַéחֲëזִêיק מַñעֲôמָñד .כַּîאֲäשֶׁûר יֵìלְֵïך הַéבַּãיְìתָüה ,יְìסַòפֵּöר לְïאִäמָּñא וְèיִìשְׁûאַäל :מָñה לַïעֲôשׂוֹת ,כְֵּîדי ֹלא לָïשֶׁûבֶãת יַìחַëד אִäתּוֹ. ִïלמֹד בְּãחִָëריצוּת .אֶäת ֵñע יָìאשֶׁûק אֶäת דִּçבְֵãרי הַéמּוָֹרה ,אֵäיְך צְִõריכִîים תַּüלְïמִñיִדים ל ְï שׁוֹמ ַô ְִöריע בַּãשִּׁûעוִּרים .הוּא הַéמַּñחְëבָּãרוֹת ֹלא לְַïקמֵּñט ,לְïנַóקּוֹת בַּãמִּñבְֶãרשֶׁûת אֶäת הַéשִּׁûנַּóיִìם וְֹèלא לְïהַéפ ַô ֵñע וְèעֵôינָóיו דּוֹמְñעוֹת. שׁוֹמ ַô וְèהַéמּוָֹרה אֵäינָóהּ מַñכִּîיָרה עֲַôדיִìן אֶäת הַéנְּóעִָôרים וְèאוֹמֶֶñרת: ַñדּוּע אַäתָּüה בּוֹכֶîה?" "בּוֹא נָóא אֵäלַïי ,אַäתָּüה ,מֵñהַéסַּòפְöסָòל הָéאַäחֲëרוֹן ,מָñה שִׁûמְָñך? מ ַô הִéסְòתּוֹבְãבוּ כֻּîלָּïם אֲäחוָֹרה ,רוֹאִäים וְèאוֹמְִñרים: "מִñפְּöנֵóי שֶׁûהוּא ,הַéמּוָֹרה ,אֵäינוֹ רוֹצֶõה לָïשֶׁûבֶãת עִôם יְìהוִּדי". "לְïשֵׁûם מָñה בָּãא הֵéנָּóה יְìהוִּדי?" יָìצְõאוּ אֲäפִöלּוּ מֵñהַéסַּòפְöסָòלִïים כְֵּîדי לְִïראוֹת טוֹב יוֹתֵüר ,וְèאָäז: "יְìהוּדוֹן — ַרבִּãי — מוֹשֵׁûק!" הַéמּוָֹרה ָקמָñה .הִéשְׁûתַּüתְּüקוּ בְּãמְִñקצָõת ,כִּîי אֵäינָóם יוְֹדעִôים אִäם מֻñתָּüר .אֲäבָãל שׁוּב: "ֵריח בָּãצָõל נוֵֹדף מִñמֶּñנּוּ — מַñסְִòריחַ".ë ַë "לְֵïך לְïבֵãית הַéכְּîנֶóסֶòת!" "לַïחֶֶëדר!" "אֵäין אָäנוּ רוֹצִõים בְָּãך!" הַéמּוָֹרה עוֹמֶֶñדת ,מְñחַëכָּîה ,וְèהַéנְּóעִָôרים סְַòקָרנִóים מַñה תַּüגִּåיד. ֶüיה וְèהַéשְּׂûעָôרוֹת אֲäבָãל הַéמּוָֹרה אֵäינָóהּ אוֹמֶֶñרת כְּîלוּםַ ,רק סִòכַּîת ֹראשׁ הוֹצִõיאָäה מִñשַּׂûעֲôרוֹת ָé מסָֹרקוֹת לְïמִñשְׁûעִôי .מָñה יִìהְéיֶìה הִéתְüפַּöזְּêרוּ .וְèלַïמּוָֹרה יֵìשׁ שְׂûעָôרוֹת יָìפוֹת ,אֲֻäרכּוֹת ,בְּãהִéירוֹתñְ , כָּîאן? דְּçמָñמָñה. "וּבְãכֵîן מָñה?" שׁוֹאֶäלֶïת הַéמּוָֹרה" ,גְּåמְַñרתֶּüם כְּîבָãר?" ִïגמֹר?" אוֹמֵñר הַéנַּóעַôר ,אֲäשֶׁûר הִéשְׁûלִïיְך אֲäבָãנִóים בֶּãחָëצֵõר. "מֶñה הָéיָìה עָôלֵïינוּ ל ְå "נְóסַòדֵּçר לַïיְּìהוִּדי 'חִëמּוּם' כָּîזֶêה שֶׁûיֵּìלְֵïך לוֹ ",מוֹסִòיפִöים הָéאֲäחִֵëרים. "ֹלא יֵìלְֵïך ",אוֹמֶֶñרת הַéמּוָֹרה" ,גַּåם אִäם כָּîל יוֹם תַּüכּוּ אוֹתוֹ הוּא מֻñכְָîרח לְïהִéשָּׁûאֵäר כִּîי כְָּîך אוֹמֵñר ַéהחֹק .וְèעַôכְîשָׁûו הֵָéרגְåעוּ וַèאֲäסַòפֵּöר לָïכֶîם אֶäת תּוֹלְïדוֹת הַéצַּõלֶֶּïקת ַéהזֹּאת .הֲéתְֵüדעוּ מָñה זֹאת צַõלֶֶּïקת?" הַéמּוָֹרה הִéתְüכּוֹפְöפָöה וְèהְֶéראֲäתָüה מָñקוֹם ֵריק ,חֲëסַòר שְׂûעָôרוֹת עַôל ֹראשָׁûהּ — מָñקוֹם צָõלוּק .כַּîאֲäשֶׁûר מסָֹרקוֹת וּמְñסֻòדָּçרוֹת כָָּîראוּי ,הַéצַּõלֶֶּïקת ֹלא נְִóראֲäתָüה כְּîלָïל. ֶüיה הָéיוּ ְñ שַׂûעֲôרוֹת ָé "אַäתֶּüם רוֹאִäים?" "זֶêה וַèדַּçאי מֵñאֶäבֶãן"... "אוּלַïי סוּס בָּãעַôט בַּãמּוָֹרה?"
106
שיתחברו כל ההפכים
מהי אנטישמיות? /
חנה ברנר
כשאומרים אנטישמיות מתכוונים לתופעה של שנאת היהודים על עצם היותם יהודים .שנאה זו באה לידי ביטוי במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות. המילה אנטישמים מורכבת משתי מילים :אנטי שפירושה נגד ושמים שפירושה צאצאיו של שם בן נח .היהודים נמנים עם בני שם והאנטישמיות מכוונת רק נגדם. האנטישמים פוגעים בגופם וברכושם של היהודים :הם הורגים יהודים ,מעלילים עליהם עלילות ,מחללים את בתי הקברות ואת בתי הכנסת שלהם ,כותבים כתובות נאצה ,ומתארים את היהודים כבעלי תכונות מכוערות. האנטישמים מסיתים נגד היהודים .הם מפיצים בעולם סיפורים על כך שהיהודים נצלנים ,שקרנים ,רודפי ממון ,ומתכננים להשתלט על העולם. כאשר נעשתה הנצרות לדת השלטת באירופה ,האשימו הנוצרים את היהודים באחריות לצליבתו של ישו ובכך עוררו שנאה רבה כלפיהם .הם אף הֶéעֱôלילוּ שיהודים רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות לפסח. הנוצרים רדפו את היהודים ואילצו אותם לגור בשכונות מסוימות בלבד )גטאות(,
כתובת אנטישמית על קיר במילנו
שיתחברו כל ההפכים
109
"ֹלא סוּס ,כִּîי אִäם אֲäנָóשִׁûים ",הֵéשִׁûיבָãה הַéמּוָֹרה" ,אֲäנָóשִׁûים ֹלא נְóבוֹנִóיםָ ,רעֵôיײַלֵïב. הָéיִìיתִüי אָäז יַìלְïדָּçה ,בְּãעֵֶôרְך בְּãגִåילְïכֶîם .אִäמִּñי גָָּåרה בָּãעֲôיָָìרה .הַéפּוֹלָïנִóים בָּãעֲôיָָìרה הָéיוּ מְñעַôטִּíיםַ ,רק גְֶּåרמָñנִóים הָéיוּ .אָäבִãי מֵñת .הָéיִìינוּ ַרק שְׁûתֵּüינוּ :אִäמָּñא וַèאֲäנִóי .וְèהָéאֵäזוֹר הַéהוּא שֶׁûל פּוֹלִïין הָéיָìה שַׁûיְָּìך אָäז לְïגְֶåרמַñנְóיָìה .וְèגַåם אֵäצֶõל הַéגְֶּåרמָñנִóים הָéיָìה אָäז חֹק ,שֶׁûהַéיְּìלִָïדים מֻñכְָîרחִëים לְïבַãקֵּúר בְּãבֵãית הַéסֵּòפֶöר. וּבְãכֵîן ָרשְׁûמָñה אוֹתִüי אִäמָּñא לְïבֵãית הַéסֵּòפֶöר ,אַäחֶֶëרת הָéיְìתָüה מְñשַׁûלֶּïמֶñת ְקנָóס ,אוֹ שֶׁûהָéיוּ מוֹשִׁûיבִãים אוֹתָüהּ בְּãבֵãית הַéסֹּהַéר. כַּîאֲäשֶׁûר הָéלַïכְîתִּüי בַּãפַּöעַôם הִָéראשׁוֹנָóה לְïבֵãית הַéסֵּòפֶöר הַéגְֶּåרמָñנִóי ,נָóשְָׁûקה אוֹתִüי אִäמָּñא ,דְּçמָñעוֹת זָêלְïגוּ ֶóיה וְèאָäמְָñרה' :פָּöעוֹטָíה אֻäמְñלָïלָïה' ...וַèאֲäנִóי הִéשְׁûתּוֹמַñמְñתִּüי ,כִּîי הָéיִìיתִüי מְֻñרצָּõה וְèשָׂûמַñחְëתִּüי מֵñעֵôינ ָé שֶׁûאֶäהְéיֶìה כְּîבָãר תַּüלְïמִñיָדה .מִñפְּöנֵóי מָñה אִäמָּñא מְñפַöחֶֶëדת ,וְèעַôל מָñה צַõר לָïהּ כָּîל כְָּîך? נוּ ,וּמָñה? חַָëדלְïתִּüי לְïהִéשְׁûתּוֹמֵñם .אַäתֶּüם וַèדַּçאי כְּîבָãר מְñתָüאֲִäרים לְïעַôצְõמְñכֶîם? כַּîאֲäשֶׁûר צְõעְַôקתֶּüם זֶêה עַôתָּüה וְèהֶéעֱôלַïבְãתֶּüם אֶäת הַéנַּóעַôר מִñפְּöנֵóי שֶׁûהוּא יְìהוִּדי ,נִóזְêכְַּîרתִּüי בַּãיּוֹם הֶéעָôצוּב ,בַּãיּוֹם הִָéראשׁוֹן שֶׁûלִּïי בְּãבֵãית הַéסֵּòפֶöר .וְèנִóזְêכְַּîרתִּüי בְּãאִäמִּñי שֶָׁûראֲäתָüה אֶäת אֲäשֶׁûר עוֹלְïלוּ לִïי וְèאָäמְָñרה' :אֱֹäלהִéים יַìעֲôנִóישׁ אוֹתָüם עַôל מַñעֲôשֵׂûיהֶéם הָָéרעִôים ,אֶäת הַéגְֶּåרמָñנִóים'. נוּ ,מַñסְòפִּöיק יְìלִָïדים .זֶêה הָéיָìה לְïפָöנִóים .כְּîבָãר עָôבַãרֹ .לא נָóעִôים לְïהִéזָּêכֵîר". הַéמּוָֹרה ֹלא ָרצְõתָüה לְïהַéמְñשִׁûיְך אֶäת סִòפּוָּרהּ ,אֲäבָãל הַéנְּóעִָôרים הִéתְüחִëילוּ לְïבַãקֵּúשׁ וּלְïהִéתְüחַëנֵּóן: "שֶׁûהַéמּוָֹרה תְּüסַòפֵּöר אֵäיְך זֶêה הָéיָìה?!" "אֵäיְך הָéיָìה? אַäף אֶäחָëד ֹלא ָרצָõה לָïשֶׁûבֶãת אִäתִּüי עַôל סַòפְöסָòל אֶäחָëד .אָäמְñרוּ' :חֲëזִêיָרה פּוֹלָïנִóית!' 'פּוֹלָïנִóיָּìה אֲäרוָּרה!' 'אָäבִãיְך שִׁûכּוֹר!' וְèאָäבִãי אַäף פַּöעַôם ֹלא שָׁûתָüה יֵìין שָָׂûרף .אֲäפִöלּוּ בִּãיָרה הוּא ֹלא שָׁûתָüה .הֲéבִãינוֹתִüי אָäז ַרק מְñעַôט גְֶּåרמָñנִóית וְèאֵäינֶóנִּóי יוַֹדעַôת מָñה עוֹד אָäמְñרוּ .אֲäבָãל — הָéיְìתָüה ִרשְׁûעוּת ָîכּזֹאת וְèשִׂûנְóאָäה אֲäיֻìמָּñהַ .רק אְַäרבָּãעָôה ֹלא הֵéצִõיקוּ לִïי .שְׁûלוֹשָׁûה בָּãנִóים וּבַãת אַäחַëת. ִüיה אַäחַëר כְָּîך שֶֹּׁûלא תָּüגֵåן עָôלַïי ,שֶׁûתַּüעֲôמִñיד פָּöנִóים ,כְּîאִäלּוּ גַּåם הִéיא אֵäינָóהּ אוֹהֶéבֶãת אוֹתִüי. בִּãקַּúשְׁûתּ ָé נוּ ,וְèהִéתְüחִëילוּ לְïהְַéדִריְך אֶäת מְñנוּחָëתָüהּ .שָׁûאֲäלוּ אוֹתָüהּ ,כַּîמָּñה שִׁûלַּïמְñתִּüי לָïהּ בְּãעַôד שֶׁûתָּüגֵåן עָôלַïי. ַרע ,נוָֹרא ַרע הָéיָìה לִïי בְּãבֵãית הַéסֵּòפֶöר הַéגְֶּåרמָñנִóי הַéזֶּêה". פַּöעֲôמוֹן בֵּãית הַéסֵּòפֶöר הִéפְöסִòיק אֶäת סִòפּוָּרהּ שֶׁûל הַéמּוָֹרה .חֲëבָãל! פְּöעָôמִñים ַרבּוֹת אַäחֲֵëרי כֵîן ,בִּãקְּúשׁוּ הַéיְּìלִָïדים שֶׁûהַéמּוָֹרה תְּüסַòפֵּöר מִñי וְèאֵäיְך פָּöצְõעוּ אוֹתָüהּ בְּãאֶäבֶãן. אֲäבָãל הַéמּוָֹרה עָôמְָñדה עַôל דַּçעְôתָּüהֹּ ,לא ָרצְõתָüה וְֹèלא סִòפְָּöרה. ָìדוּע שֶׁûקָּúשָׁûה הִéיא. "זֶêה הָéיָìה לְïפָöנִóיםֹ ,לא נָóעִôים לְïהִéזָּêכֵîרֹ .לא כְַּîדאי! וּמָñה יֵìשׁ לְïסַòפֵּöר? אֶäבֶãן י ַô כָּîאַäב — וְèהִéתְַüרפֵּöא .עֲַôדיִìן אֵäינְóכֶîם מְñבִãינִóים ,יְìלִָïדים :צַõלֶֶּïקת עַôל הָֹéראשׁ אֵäינָóהּ כּוֹאֶäבֶãת ,אֲäבָãל גַּåם בַּãלֵּïב נִóשְׁûאֲָäרה צַõלֶֶּïקת מֵñאוֹתָüהּ אֶäבֶãן .וְèהַéצַּõלֶֶּïקת שֶׁûבַּãלֵּïב — כּוֹאֶäבֶãת. אַäל תְַּüרגִּåיזוּ ,יְìלִָïדיםֹ ,לא אוֹתוֹ ,וְֹèלא שׁוּם אָָäדם .הָéגֵåנּוּ עַôל כְּîבוֹד בֵּãית הַéסֵּòפֶöר! אַäל יֵìצֵõא אִäישׁ מִñבֵּãית הַéסֵּòפֶöר עִôם צַõלָּïקוֹת ,כְּîמוֹ שֶׁûלִּïי ,עַôל הָֹéראשׁ וּבַãלֵּïב!" )עיבד אריה ביכנר(
108
שיתחברו כל ההפכים
הַéכרזָêה עולמית בִּãדבר זכויות האדם מטעם האו"ם: יהם .כולם חוְֹננוּ בּתבוּנה ובזכויות ֵ ווים בערָכּם כל בני האדם נולדו בני חורין וָש וּבמצפּון ,לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה. לא יהיה אדם נתון לעינויים ,ולא ליחס או לעונש אכזריים ,בלתי אנושיים או משפילים. ליפת לא ְיֵהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים ,במשפחתוִ ,בְּמעונוֲַ ,בּח גנת החוק בפני מכתבים שלו ולא לפגיעה ִבְּכבודו או בשמו הטוב .כל אדם זַכּאי ַלֲה התערבות או פגיעה כאלה. כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה. בּות ארצו ,ולחזור אל ארצו. כל אדם זכאי לעזוב כל ארץַ ,לר גנה שווה של החוק. הכול שווים לפי החוק וזכאים ללא הפליה ַלֲה
מה מלמד אותנו ספר הספרים /
דוד בן גוריון
"ספר הספרים" שלנו אינו מתחיל מתולדות היהודי הראשון ,אלא מתולדות האדם הראשון ,ואדם הראשון לא היה יהודי ,אלא אדם ,סתם אדם ,ואדם זה, מלמד אותנו "ספר הספרים" ,נברא בצלם אלהים – – – ואין אנו רשאים להתנכר לעֶôנוּת האדם באשר הוא.
שיתחברו כל ההפכים
111
לחבוש כובע מיוחד או לענוד טלאי מיוחד שיזהה אותם כיהודים .הם דרשו מהיהודים להתנצר וכאשר סירבו היהודים לעשות זאת ,הם גורשו מהארצות שחיו בהן מאות שנים :מאנגליה גורשו היהודים בשנת ,1290מצרפת בשנת ,1306 מספרד בשנת ,1492ומפורטוגל – בשנת .1497הם הורשו לשוב ולהתיישב באנגליה ובצרפת רק כעבור כײַ 200שנים. הביטוי הנורא ביותר לשנאת יהודים היה השואה :השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים .במאה העשרים קמו בגרמניה ובאוסטריה מפלגות אנטישמיות שחרטוּ על דגלם את שנאת היהודים .הם טענו שהיהודים שייכים ל"גזע נחות" .הנאצים בגרמניה הכריזו על עצמם כעל ה"גזע העליון" ,והציגו את היהודים בתור אויבי גרמניה ואויבי האנושות כולה. כאשר עלה היטלר לשלטון בשנת ,1933נכלאו מנהיגים יהודים ,נפגע רכוש יהודי ונאסר על יהודים להיות בקשרים עסקיים או חברתיים עם נוצרים .בשנים 1939 – ,1945במהלך מלחמת העולם השנייה ,ריכזו הנאצים את יהודי אירופה בגטאות ובמחנות ריכוז והשמידו שישה מיליון יהודים. אחרי מלחמת העולם השנייה היה נדמה שהעולם הזדעזע קשות משואת העם היהודי .אולם בשנים האחרונות אנו עדים למקרים של אנטישמיות באירופה ובאמריקה. אמצעי התקשורת מדווחים לעתים קרובות על אירועים אנטישמיים :האנדרטה לזכר קורבנות השואה בבַּãבִּãיײַיַìאר ,אתר ההוצאה להורג של עשרות אלפי יהודים באוקראינה ,נותצה; הרב הראשי של בריסל בירת בלגיה הותקף על ידי צעירים שבעטו בפניו; בקבוק תבערה הושלך לעבר בית הכנסת בברלין; ששײַעשרה מצבות הושחתו וצלבי קרס רוססו בבית הקברות היהודי באושוויץ. ממשלת ישראל ,יחד עם ארגונים יהודיים בעולם ,קבעו לעצמם מטרה להילחם באנטישמיות. )עלײַפי האינטרנט וידיעות המתפרסמות בעיתונות(
110
שיתחברו כל ההפכים
גברים ונשים שונים במראה ובמבנה הגוף ,אבל האם יש להבדילם משום כך גם בזכויות? האם הם שונים בתכונות ובכישרונות שלהם? היום אנו יודעים שלא כך הדבר .עובדה ,ישנן נשים המנהיגות מדינות והמשמשות שופטות ,רופאות, טייסות וכדומה .כאשר נפתחו אפשרויות השכלה בפני הנשים ,הן הוכיחו שאינן נופלות בכישוריהן מהגברים .אמת ,גברים ונשים אינם דומים בכול ,אך חברה שוויונית היא זו המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך שונות. במשך יותר ממאה שנות הציונות הגיעו לארץ גברים ונשים מכל העולם וכל קבוצה הביאה איתה מנהגים ואמונות משלה .הנשים החלוצות שבאו לארץ לפני כמאה שנים ,חשבו שעליהן לעבוד ולהיות "כמו גברים" כדי לזכות בשוויון .היום הנשים רוצות לטפח את נשיותן ולהדגיש אותה ,מבלי לוותר על השכלה ועל תפקידים שווים לאלה של הגברים. חברה נאורה מכבדת את ההבדלים שבין בני האדם ,ועם זאת פועלת למען שוויון הזדמנויות לכולם. )ד"ר צפרירה שחם מטפלת באומנויות ועוסקת בנושאי מגדר(
שיתחברו כל ההפכים
113
מדוע נאבקות הנשים שיהיו להן זכויות כמו לגברים? /צפרירה שחם
במשך אלפי שנים היה מעמדן של הנשים שונה ונחות מזה של הגברים .למעשה נשלט העולם על ידי הגברים .הם היו ראשי המדינות )השליטים( שקבעו מהלכים גורליים ,כמו מלחמה או הסכמים בין מדינות ,והשפיעו על חיי החברה ,התרבות והכלכלה .הם כתבו את יצירות הספרות וההגות הגדולות ויצרו את יצירות האמנות. הגברים היו ראשי המשפחה וראו באישה את רכושם .לנשים לא היה רכוש משלהן והיה עליהן לציֵìית לבעליהן בכול. לנשים היה אסור לרכוש השכלה גבוהה ולכן לא יכלו להשתלב במקצועות הדורשים ידע .מסיבה זו נמנע מהן להיות רופאות ,מהנדסות ,שופטות ,בנקאיות, סופרות או טייסות .כך החזיקו הגברים בכל התפקידים החשובים בחברה .הם אף חשבו כי הנשים אינן מסוגלות ללמוד ,מכיוון שיש להן מוח קטן יותר משל הגברים – דבר שהוא כמובן שטות מוחלטת .למעשה ,הגברים לא רצו לוותר על עמדות הכוח שצברו במשך הרבה מאוד שנים. בבחירות לראשי המדינה ולנציגי העם נאסר על הנשים לבחור ולהיבחר .זכות זו נשמרה לגברים בלבד .לפני כמאה שנים החלו הנשים להיאבק על זכויותיהן לבחור ולהיבחר ,ללמוד באוניברסיטאות ,לקבל שכר שווה כמו הגברים ולהיות עצמאיות מבחינה כלכלית כדי שתוכלנה לפרנס את עצמן .בארץ ישראל זכו הנשים בשוויון זכויות מלא בײַ.1926 כדי להבין עד כמה מאבק הנשים היה קשה וממושך ,כדאי לדעת כי בצרפת קיבלו הנשים זכות בחירה בײַ 96) .1944שנים לאחר שניתנה זכות זו לגברים( .בשווייץ קיבלו הנשים זכות זו רק בײַ 123 ) 1971שנים אחרי הגברים!( .אבל לא בכל רחבי העולם זכו הנשים בשוויון זכויות ,ועדיין ישנן ארצות )בעיקר מוסלמיות( שבהן נשים נתפסות כרכושו של הבעל וחייבות לציית לו בכול .הן אינן זוכות בהשכלה, וחובה עליהן לכסות את פניהן מחוץ לבית.
גולדה מאיר ,ראש ממשלת ישראל בשנים ,1974–1969 לשמאלה יגאל אלון ואבא אבן ,שׂרים בממשלתהּ
112
שיתחברו כל ההפכים
שיתחברו כל ההפכים
115
בִּãשְׁûבִãילִïי נִóבְָãרא הָéעוֹלָïם לְïפִöיכְָîך נִóבְָãרא הָéאָָäדם יְìחִëיִדי ...וּמִñפְּöנֵóי שְׁûלוֹם הַéבְִּãריּוֹת ,שֶֹּׁûלא יֹאמַñר אָָäדם לַïחֲëבֵãרוֹ: "אַäבָּãא גָּåדוֹל מֵñאָäבִãיָך". וּלְïהַéגִּåיד גְֻּåדלָּïתוֹ שֶׁûל הַéקָּúדוֹשׁײַבָּãרוְּךײַהוּא, שֶׁûאָָäדם טוֹבֵãעַ ôכַּîמָּñה מַñטְíבְּãעוֹת בְּãחוֹתָüם אֶäחָëד ,וְèכֻîלָּïן דּוֹמִñין זֶêה לָïזֶêה, וּמֶñלְֶïך מַñלְïכֵîי הַéמְּñלָïכִîים הַéקָּúדוֹשׁײַבָּãרוְּךײַהוּא טָíבַãע כָּîל אָָäדם בְּãחוֹתָüמוֹ שֶׁûל אָָäדם הִָéראשׁוֹן ,וְèאֵäין אֶäחָëד מֵñהֶéן דּוֹמֶñה לַïחֲëבֵãרוֹ. לְïפִöיכְָîך כָּîל אֶäחָëד וְèאֶäחָëד חַëיָּìב לוֹמַñר" :בִּãשְׁûבִãילִïי נִóבְָãרא הָéעוֹלָïם". )משנה ,סנהדרין פרק ד' ,משנה ה'(
114
במַñכאובֵãיהם ,ואין מושיע .בעוד פיני מנופף נואֲäשות בידו ,הִéרהר :ומה אם מישהו יַìעֲôצור ,וּבִãמקום להציל — יחסל את הפצועים חסֵרי האוֹנים? והנה נעצרה מכונית .איש גבוה ולבוש היטב יצא ממנה במהירות .כְּîהֶéרף עַôיִìן תפס את הנעשֶׂûה ,וּבְãלי לאבד רגע דחס את כל הפצועים לתוך מכוניתו וּפָöתח בִּãנְóהיגה מטוֹרפת ,עַôשׂרות קילומטרים בין מְñקום הפיגוע לָקהִéיר .האיש חלף במהירות על פני מכוניות שנסעו לפנָóיו ,עבר למסלול הנגדי וּבִãלבד שיגיע מהר ככל האפשר לבית החולים .המכונית המהוּדרת הוּכתמה כולה בַּãדם שניגַåר מהפצעים ,ואחת הפצועות זעקה מכְּîאב עם כל תנודה וְּקפיצה של המכונית .אך לנַóהָéג היתה שאיפה אחת :להגיע ,להספיק וּלְïהַéציל.
* מבית החולים שבקהיר נלקחו הפצועים לָïאֶָäרץ .בבית החולים בארץ הצליחו לחבר אחת מאֶäצְõבְּãעותיו הקטועות של פיני ,והוא הֶéחֱëלים וחזר לַïעֲôבודתו .הוא זכר לטובה את הנַóהג האמיץ שבלי ספק ,הודות לו ,נשארו הוא והפצועים האחרים בחיים. אפילו תודה לא אמר לו! בִּãתְüשוקתו לפגוש את הנהג המַñציל פנה פיני אל ידיד שהוא עיתונַóאי ,וּביקש ממנו לנסות לברר מיהו הנהג הזה ואף להסדיר פגישה עמו. הידיד ידע במי המדובר ,שכן המעשה פורסם בעיתונים .בעזרתו נסע פיני שוב למצרים ,הפעם כדי להיפָּöגש עם הנַóהג המַñציל ,שהתברר כי הוא רופא ידוע במצרים ,דוקטור סוּלטַíאן שמו. כשנפגשו ,הודה פיני מקרב לב לאיש שהציל אותו ,והוסיף :הודות לך נשארנו אנו, הפצועים ,בחיים. "לא יכולתי לנהוג אחרת ",אמר הרופא" .תדע לך שישְְûראֵäלים הצילו את חיי לאחר שנפצעתי ונֶóעֱôזבתי לנפשי במלחמת ששת הימים .אבל גם אִäלמלא כן ,בשום פנים לא הייתי מסוגל לַïחֲëלוף לידכם ולא לנסות להציל"...
שיתחברו כל ההפכים
117
הַéנַóהג המַñציל /
יוסי מרגלית
החייל המצרי שכב בַּãצל הדל של שיחַ ,ëוּמִñסביבו רק גִåבעות חול .הוא לא היה יכול לקום ,כי שתי רגלָïיו היו פצועות קשה .בקושי גרר את עצמו אל השיח ,וּמִñזמַñןײַלִïזמן זז מעט בעִôקבות הצֵõל .הוא לא זכר בדיוק כמה ימים עברו מעת שנפצע ,שכן בַּãתְüחילה היתה הַéכָּîרתו מעוּרפֶּöלת .מעט המים שהיו במֵñימִñייתו אזלו זה מכבר ,וּמזון לא היה בְִּãרשותו .כאשר הרעב והצמא הֵéציקו לו מאוד ,קטף ולעס מעלָïיו המרים של השיח .כוחותָüיו הלכו ואזלו ונפש חיה אין מסביב .הוא חשב על הוָריו ועל אֶäחָëיו הקטנים ממנו ,על אשתו הצעירה ועל הבת התינוקת .הוא כבר איבד תקווה שישוב לְִïראותם ,והבת תגדל יְìתומה ...בכל זאת התאמץ להישאר בחיים .הוא זכר שכאשר רצו הוא וַèחֲëבֵãריו בחולות במַñהֲéלך הקרב ,התפוצץ משהו לידו ,והכול נֶóעלמו, ושקט נורא השְׂûתרר מסביב. הזמן זחל וזחל וּפִöתאום הגיע לאוזנֵóי החייל הפצוע טרטור של ג'יפ .הוא התרומם מעט על מַñרפְָּöקיו ואימץ את ְראִäייתו .אכן ,נראָäה ג'יפ מתקרב .במאמץ רב פשט החייל את גופִöייָìתו ונִóפנף בה .בתוך כך הִéרהר :ואם אלה ישְְׂûראֵäלים? אולי הוא מזמין את מותו הקרוב? אך לעומת זה ,סופו שיגווע ממֵñילָïא מֵñאֲäפיסת כוחות. הרגישו בו! הג'יפ פנה ישר בכיוון אליו .אכן ,ג'יפ ישראלי ,שני חיילים קפצו ממנו, וניגשו אל הפצוע. "חייל מצרי פצוע! מה מצבו?" אמר אחד. "מצבו נראֶäה אנוּש ",אמר האחר" ,בוא ניַקח אותו". הם פרשׂו שׂמיכה צבאית על המושבים האֲäחוִריִìים של הג'יפ ,הֵéרימו בִּãזהירות את החייל המצרי ,וּבִãנסיעה איטית ,תוך הימָñנעוּת מטלטולים ככל האפשר ,הִéסיעו את החייל המצרי הנֶóאֱäנח אל בית החולים הצבאי.
* קבוצה של ישְְׂûראלים היתה בטיול באוטובוס במצרים .המלחמות עם המצרים היו לנַóחֲëלת הֶéעבר ,והמצרים מקבלים ברצון וּבִãבְãרכה את התיירים מישראל .בכל זאת, היו קצת חֲëשָûשות בלִïבּות המטיילים .הם ידעו כי לא הכול מקבלים ברצון את השלום עם ישראל .לפתע ,בעוד האוטובוס עושה את דרכו בַּãמדבר בין עֵרי מצרים ,פגע בו בְַּãרד יריות .שני אנשים חמוּשים עצרו אותו וירו לתוכו בלי הֶéפסק. הם גם זרקו רימוןײַהֶéלֶïם לתוכו ,ואַäחַëד הנוסעים ,פִּöינִóי ,תפס את הרימון וניסה לזְָêרקו בַּãחֲëזרה החוצה ,אבל הרימון התפוצץ בידו וקטע את האצבעות .פיני אסף את אצְõבְּãעותָüיו הקטועות בתקווה שאם יישאר בחיים ,יצליחו הרופאים לחבר בחזרה לפחות אחת מהן .בֵּãינְóתיים התקרבו מכונית שעברו בדרך — והיורים הסתלקו .פיני הביט סביב :חלק מנוסעֵôי האוטובוס התגוללו הרוגים .רק הוא ועוד ארבעה אנשים ,כולם פצועים ,נותרו בחיים. מי שהיה יכול לעמוד על רגלָïיו ,יצא מהאוטובוס ועמד בצד הדרך ,מנופף בידו למכוניות המעטות העוברות ,בתקווה שמישהו יעצור ויֶìאֱäסוף את הפצועים. מכונית אחר מכונית חלפו ולא עצרו .מבין הפצועים היו כאלה שזָêעֲôקו
116
שיתחברו כל ההפכים
לְïעָôבְָãדּה וּלשָûמְָñרּה
שֶֹּׁûלא תְַּüקלְֵïקל וְèתַüחֲִëריב אֶäת עוֹלָïמִñי, שֶׁûאִäם ִקלְַïקלְïתָּ üאֵäין מִñי שֶׁûיְּìתַüקֵּúן אַäחֲֶëריָך.
הַéשּׁוּעָôל וְèהַéחֲëסִòיָדה /
פָּöגַåשׁ הַéשּׁוּעָôל בַּãחֲëסִòיָדה, וְèשָׁûאַäל ִïשׁאֹל אִäם אֶäפְöשָׁûר ל ְû חִëיָדה. "בֶּãטַíח!" הֵéשִׁûיבָãה הַéחֲëסִòיָדה. סָòח הַéשּׁוּעָôל: "תּוָֹדה". וְèשָׁûאַäל: "נַóחֲëשִׁûי מִñי הֲéכִîי הֲéכִîי הֲéכִîי הֲéכִîי זִָêריז, פִּöקֵּúחַ,ë מְñמֻñלָּïח, וּמְñפֻöלְïפָּöל?" "אֵäיזוֹ שְׁûאֵäלָïה! הֲֵéרי זֶêה הַéשּׁוּעָôל!" "נִóפְöלָïא!" אָäמַñר הַéשּׁוּעָôל, "וְèאוּלַïי עוֹד חִëיָדה?" "לָïמָּñה ֹלא?" אָäמְָñרה הַéחֲëסִòיָדה. סָòח הַéשׁוּעָôל: "תּוָֹדה". וְèשָׁûאַäל: "נַóחֲëשִׁûי, נַóחֲëשִׁûי מָñה חוֹשֵׁûב שׁוּעָôל נוָֹרא ָרעֵôב, הַéפּוֹגֵåשׁ חֲëסִòיָדה שְׁûמֵñנָóה?" "עַôל חֲëתֻüנָּóה!" "טִíפְּöשָׁûהֹ ,לא נִóחַëשְׁûתְּ"!ü "עַôל שׁוֹשַׁûנָּóה!" "טִíפְּöשָׁûהֹ ,לא נִóחַëשְׁûתְּ"!ü "טוֹב", אָäמְָñרה הַéחֲëסִòיָדה, "עַôכְîשָׁûו בֶּãטַíח אֲäנַóחֵëשׁ, ַüעצֹם עֵôינֶóיָך אְַäך בִּãתְüנַóאי שֶׁûתּ ֲô
118
שיתחברו כל ההפכים
ע .הִéלֵּïל ִüספֹּר עַôד שֵׁûשׁ". וְèת ְò "בְּãסֵֶòדר". עָôצַõם הַéשּׁוּעָôל עֵôינָóיו וְèסָòפַöר עַôד שֵׁûשׁ. אְַäך אוֹי וַèאֲäבוֹי ,כַּîאֲäשֶׁûר פְָּöקחָëן, נֶóאֱäלַïץ בְּãעַôצְõמוֹ לְïנַóחֵëשׁ אֶäת הַéחִëיָדה, לְïאָäן נֶóעֶôלְïמָñה הַéחֲëסִòיָדה... וְèכָîל כְָּîך לָïמָּñה? כִּîי זוֹ בֵּãינְóתַüיִìם עָôפָöה וּפְָöרחָëה לָïהּ, וּצְõחוֹק גָּåדוֹל צָõחֲָëקה לָïהּ, עַôל אוֹתוֹ שׁוּעָôל טִíפֵּöשׁ, ִïספֹּר עַôד שֵׁûשׁ. שֶׁûנִóשְׁûאַäר ל ְò
כְּîשֵׁûם שֶׁûיָּìגְåעוּ אֲäבוֹתַüי מַñעֲôשֶׂûה בְּãאְַäדִריָּìאנוּס שֶׁûהָéיָìה עוֹבֵãר בִּãשְׁûבִãילֵïי טְíבְֶãריָìהָ .ראָäה זֵָêקן אֶäחָëד שֶׁûעוֹמֵñד וְèחוֹפֵöר חֲëפִöירוֹת וְèנוֹטֵíע נְóטִíיעוֹת. אָäמַñר לוֹ :זֵָêקן ,זֵָêקן! בֶּãן כַּîמָñה אַäתָּüה הַéיּוֹם? אָäמַñר לוֹ :בֶּãן מֵñאָäה שָׁûנָóה. אָäמַñר לוֹ :אַäתָּüה זֵָêקן בֶּãן מֵñאָäה שָׁûנָóה ,עוֹמֵñד וְèטוֵֹרחַ ëוְèנוֹטֵíעַ ôנְóטִíיעוֹת — וְèכִîי סָòבוּר אַäתָּüה לֶïאֱäכֹל מֵñהֶéן?! אָäמַñר לוֹ :אֲäדוֹנִóי הַéמֶּñלְֶïך ,הֲֵéרינִóי נוֹטֵíעַ .ôאִäם אֶäזְêכֶּîה — אֹכַîל מִñפֵּöרוֹת נְóטִíיעוֹתַüי; וְèאִäם לָïאו — כְּîשֵׁûם שֶׁûיָּìגְåעוּ לִïי אֲäבוֹתַüי ,כְָּîך אֲäנִóי יָìגֵåעַ ôלְïבָãנַóי. אָäמַñר לוֹ :בְּãחַëיֶּìיָך זֵָêקן ,אִäם נְóטִíיעוֹת שׁ ְֶûלָּּïך עוֹשׁוֹת פֵּöרוֹת בְּãיָìמֵñינוּ ,אַäתָּüה מַñאֲäכִîילֵïנִóי מֵñהֶéם. לְïיָìמִñים עָôשׂוּ אִäילָïנוֹתָüיו תְּüאֵäנִóים. אָäמַñר :הִéגִּåיעָôה הַéשָּׁûעָôה שֶׁûאֵäלְֵïך אֵäצֶõל הַéמֶּñלְֶïך. מֶñה עָôשָׂûה אוֹתוֹ זֵָêקן? נָóטַíל כַּîלְïכַּîלָּïה וּמִñלֵּïא אוֹתָüהּ בַּãכּוּרוֹת שֶׁûל תְּüאֵäנִóים יָìפוֹת וְèעָôלָïה וְèעָôמַñד בְּãשַׁûעַôר פָּöלָïטִíין שֶׁûל מֶñלְֶïך. אָäמְñרוּ לוֹ הַéשּׁוֹעֲִôרים :מָñה עִôסְְòקָך? אָäמַñר לָïהֶéם :לִïכָּîנֶóס אֵäצֶõל הַéמֶּñלְֶïך אֲäנִóי מְñבַãקֵּúשׁ. הִéכְîנִóיסוּהוּ אֵäצֶõל הַéמֶּñלְֶïך .כֵּîיוָèן שֶׁûנִּóכְîנַóס אָäמַñר לוֹ :מָñה עִôסְְòקָך? אָäמַñר לוֹ :אֲäנִóי הוּא אוֹתוֹ זֵָêקן שֶׁûעָôבְַãרתָּ üעָôלַïי וְèאֲäנִóי חוֹפֵöר חֲëפִöירוֹת וְèנוֹטֵíעַô נְóטִíיעוֹת ,וְèאָäמְַñרתָּ üלִïי :אִäם נְóטִíיעוֹת הַéלָּïלוּ עוֹשׂוֹת פֵּöרוֹת בְּãחַëיֶּìיָך ,אַäתָּüה מַñאֲäכִîילֵïנִóי מֵñהֶéם .וְèהֲֵéרי זָêכִîיתִüי וּתְüאֵäנִóים הָéלָּïלוּ מִñפֵּöרוֹתֵüיהֶéם הֵéן. אוֹתָüהּ שָׁûעָôה אָäמַñר אְַäדִריּאנוּס לַïעֲôבָָãדיו :הוֹשִׁûיבוּהוּ עַôל כִּîסֵּòא שֶׁûל זָêהָéב וּטְíלוּ הַéכַּîלְïכַּîלָּïה מִñיָָּìדיו וַèהֲִéריקוּהָ éוּמַñלְïאוּהִָ éדינְֵóרי זָêהָéב. אָäמְñרוּ לוֹ עֲôבָָãדיו :וְèכָîל כְָּîך אַäתָּüה מְñכַîבֵּãד לְïאוֹתוֹ זֵָêקן? אָäמַñר לָïהֶéם :בּוְֹראוֹ מְñכַîבְּãדוֹ! — וַèאֲäנִóי ֹלא אֲäכַîבְּãדוֹ?
)מתוך מדרש "ויקרא רבה"(
121
ְïתּ אֵäין מִñי שֶׁûיְּìתַüקֵּúן אַäחֲֶëריָך אִäם ִקלְַïקל ָü בְּãשָׁûעָôה שֶׁûבָָּãרא הַéקָּúדוֹשׁ בָּãרוְּך הוּא אֶäת אָָäדם הִָéראשׁוֹן נְóטָíלוֹ וְèהֶéחֱëזִêירוֹ )לקח אותו והראה לו( עַôל כָּîל אִäילָïנֵóי גַּåן עֵֶôדן, וְèאָäמַñר לוְֹ :ראֵäה ,מַñעֲôשַׂûי כַּîמָּñה נָóאִäים וּמְñשֻׁûבָּãחִëין הֵéם, וְèכָîל מָñה שֶׁûבָָּãראתִüי — בִּãשְׁûבִãילְָïך בָָּãראתִüי. תֵּüן דַּçעְôתְָּüך שֶֹּׁûלא תְַּüקלְֵïקל וְèתַüחֲִëריב אֶäת עוֹלָïמִñי, שֶׁûאִäם ִקלְַïקלְïתָּ üאֵäין מִñי שֶׁûיְּìתַüקֵּúן אַäחֲֶëריָך. )מדרש ֹקהלת רבה פרק ט'(
120
האמנות היא דרך לעורר באדם מחשבה/
רחל כץ
היצירה המצולמת בעמוד הבא היא מבנה בטון שבתוכו נדחסו זו על גבי זו מכוניות רבות בצבעים ובגדלים שונים .יצירה זו מזכירה לנו חניון רב קומות שבו המכוניות חונות בגבהים שונים ,או ערמת גרוטאות של מכוניות שסיימו את חייהן על הכביש והן מחכות לדחיסה ולמיחזור. האם היתה לאמן כוונה מאחורי המעשה הזה? בארבעים השנים האחרונות בנה האמן אְַäרמָñן סדרה ארוכה של עבודות מגרוטאות ,מכלי בית ,מרהיטים שיצאו מכלל שימוש ,משאריות תעשייה ומחפצים שרופים. מדוע החליט האמן לִïפנות אל עולם הזבל והגרוטאות ,ולא ליצור אמנות יפה? בעזרת העבודות שלו ארמן מעוניין לעורר אותנו למחשבה על העולם שבו אנו חיים .הוא מסתכל בדאגה על אתרי הזבל והפסולת שבני אדם צוברים ,על הניצול שהאדם מנצל את אוצרות הטבע מבלי לדאוג למה שיישאר לדורות הבאים. המכונית מסמלת בשבילו הן את השאיפה של בני האדם לפתח חידושים טכנולוגיים ,והן את יחסם למוצרים שהם רוכשים :לא עובר זמן רב ומה שנחשב לחדש ולמשוכלל הופך לגרוטאה ונקבר בתוך ערמות של זבל. ארמן אומר יותר מזה .הוא משווה את בני האדם למכוניות הנקברות בתוך גוש הבטון .לדעתו גם אנחנו ,בני האדם" ,קבורים" בתוך ערים בבתי הבטון שלנו .גם אנחנו כלואים בסביבה שבנינו ,גם אנחנו שכחנו את הטבע ואת אוצרותיו והפכנו לקברנים של עצמנו. העמדת היצירה הזאת בתוך גן פתוח ,כשהיא מוקפת בעצים ובמדשאות ,יוצרת ניגוד חריף מאוד בינה לבין הטבע הירוק שסביב .ארמן הוא אמן הרוצה לזעזע אותנו ולפקוח את עינינו לראות את הנזק שאנו גורמים לכדור הארץ ,והוא עושה זאת בכל האמצעים העומדים לרשותו ,למשל ,שריפת רהיטים וכלי נגינה .על ידי יצירתו ומעשיו הוא קורא לנו להיות אחראים לחיים שלנו ושל הדורות הבאים. * בוודאי שאלתם את עצמכם :האם זו יצירת אמנות? האם זה פֶöסֶòל? שאלות אלה עולות בגלל שתי סיבות עיקריות .הסיבה האחת היא שיצירה זו גדולה הרבה יותר מכל יצירת אמנות שאנחנו מכירים .הסיבה השנייה היא העובדה שהיא עשויה מחומרים שאינם שייכים דווקא לעולם האמנות :בטון הוא חומר המוכר לנו מתחום הבנייה ,והמכוניות הן מכוניות אמיתיות בגודל טבעי. שתי סיבות אלה מעוררות שאלה חשובה נוספת :מה חלקו של האמן ביצירה? יש להניח שהוא לא היה יכול לבצע בעצמו את יצירת הבטון הזאת ,ונזקק לפועלים ,לחומרים ,למערבל בטון ,למנוף ולעוד כלי עבודה ומכשירים שאינם שייכים לעולם האמנות .אם כן ,מה מצדיק את העובדה שהעבודה נרשמה על שמו?
לעובדה ולשומרה
123
בֵּãין הַéדְָּçקלִïים /
נוִּרית זְַêרחִëי
כְּîשֶׁûאֲäנִóי הוֹלֶïכֶîת בֵּãין הַéדְָּçקלִïים, יֵìשׁ לִïי הְַéרגָּåשָׁûה נַóעֲôלָïה: כְּîאִäלּוּ הֻéזְêמַñנְóתִּüי לִïמְñסִòבַּãת אֲäנָóשִׁûים ָרמֵñיײַמַñעֲôלָïה. אִäינְִóדיאָäנִóיֹ ,ראשׁ שֵׁûבֶãט חוּם כְִּîקלָïף, צַõוָּèארוֹ הַéזֵָּêקן מְֻñדלְïדָּçל. וְèשֵׁûיְך עְַôרבִãי הַéלּוֹגֵåם ַקהְéוָèה בַּãבֶֹּקר ,בִּãמְñקוֹם מֵñי טַíל. כְּîשֶׁûיֵּìשׁ לִïי מֵñאָäה שְׁûאֵäלוֹת וְèיוֹתֵüר, וּלְïכָîל אַäחַëת אֵäין לִïי תְּüשׁוּבָãה, אֲäנִóי הוֹלֶïכֶîת אֶäל הְַéדָּקלִïים לְïכַîנֵּóס מוֹעָôצָõה חֲëשׁוּבָãה. מְñנִóיעִôים בְּãנוֹצוֹת הַéיָּìעֵôן הַéכְּîבֵãדוֹת, כָּîל תְּüשׁוּבָãה כֹּה גְּåבוֹהָéה כְּîחִëיָדה. אֵäין אִäיש מִñלְּïבַãדִּçי בַּãשְֵּׂûדָרה, וַèאֲäנִóי מִñתְüכּוֹפֶöפֶöת וְַèקדָּçה ִקדָּçה.
122
לעובדה ולשומרה
מי יציל את ים התיכון? /
פנחס זמיר
החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו נמצאים בסכנת הכחדה. לאורך חופי הים התיכון חיים כיום כײַ 150מיליון תושבים .מדי שנה בשנה מגיעים אליהם עוד כײַ 100מיליון תיירים .ים זה מהווה מקור מחיה ,הנאה ,בילוי ונופש. את צורכי האוכלוסייה הגדולה החיה והמבלה לחופיו מספקת תעשייה גדולה. תעשייה זו מייצרת פסולת רבה המכילה חומרים רעילים .פסולת זו זורמת ישירות אל הים התיכון או נשטפת אליו עם מי הגשמים .גם מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי הים התיכון ,מתנקזים אל הים .קרוב למחצית מהשפכים האלה אינם עוברים טיהור ,והם מוזרמים ישירות אל הים. בים התיכון מתנהלת תנועה ערה של אוניות ומכליות הנושאות נפט .כתמי שמן ונפט הנפלטים מכלי השיט האלה מזהמים את הים ואת החופים .מכשירים אלקטרוניים ואנטנות שעל גבי הספינות מפריעים לבעלי החיים ומסכנים אותם. חלק מהדגים וצמחי הים הושמדו ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה. זיהום הים גורם לתמותת דגים ופוגע קשה בפרנסת הדייגים .זיהום המים וחופי הרחצה גם מניע את התיירים לחפש אתרים אחרים לבילוי ולנופש .דבר זה פוגע בפרנסת העוסקים בתיירות. גם במדינת ישראל מזהמים את הים .פסולת תעשייתית מוזרמת לנחלים הזורמים אל הים .אפר פחם הנוצר בתחנות המייצרות חשמל מושלך לים .פגיעות הזיהום בולטות בעיקר במפרצי הים ,כגון מפרץ חיפה ,מפרץ איזמיר בטורקיה ומפרצי יוון. בשנת 2003התכנסו בסיציליה שבאיטליה נציגי עשרים ואחת מדינות השוכנות לחופי הים התיכון .הם כתבו אמנה המפרטת את הצעדים שיש לנקוט כדי להקטין את זיהום הים התיכון וסביבתו. הם החליטו שכל מדינה חייבת לחבר את עריה לרשת ביוב ולטהר את השפכים הזורמים בביוב לפני הזרמתם לים. כל מדינה השוכנת לחופי הים התיכון תצמצם לפחות בײַ 50%את השימוש בחומרים רעילים בתעשייה .כמו כן יגויסו כספים מארגונים ביןײַלאומיים לעזרת מדינות עניות כדי שגם הן תוכלנה להפסיק לזהם את הים התיכון. )ד"ר פנחס זמיר הוא מדען העוסק בנזקים הנגרמים מזהום ומקרינה(
לעובדה ולשומרה
125
למעשה ,ארמן הגה את הרעיון לעבודה .הוא חשב על השילוב בין החומרים ,על הגודל ,על הצבעים ,על הארגון של כל המרכיבים .בכך הוא מצטרף לאמנים רבים במאה העשרים ועד היום ,שטענו שאמן איננו צריך לבנות את יצירת האמנות בעצמו ,הוא הוגה את הרעיון ליצירה ,והוא האחראי על ביצועו. )הכותבת ,רחל כץ ,מרצה לאוריינות חזותית(
הפסל מוצב בפארק ליד העיר פאריס. גובהו כײַ 20מטר, רוחבו כײַ 6מטר, יצוקות בו 59מכוניות.
חניה לטווח ארוך ,ארמן ,פסל צרפתיײַאמריקאי ,נולד 1928
124
לעובדה ולשומרה
מה אנו יכולים לעשות כדי להגן על סביבתנו? /פנחס זמיר
היו זמנים שבהם בני האדם האירו את בתיהם באמצעות מדורות ,לפידים ,או נרות .כלי התחבורה העיקריים היו החמור ,הסוס והגמל .המים לא זרמו אל הבתים והיה צורך לשאוב אותם ממעין ,מבאר או מנהר .בימינו בני האדם אינם חיים כך עוד .החיים קלים ונוחים יותר ,אך אליה וקוץ בה :כאשר אנו משתמשים בחשמל או פותחים ברז מים ,משתמשים בחומרי ניקוי או זורקים אשפה ,אנו משפיעים על איכות הסביבה. תחנות הכוח במדינה מייצרות חשמל על ידי שריפת דלק או פחם .בתהליך השריפה נפלטים לאוויר גזים המזהמים את האוויר שאנו נושמים ופוגעים בבריאות שלנו. בני האדם מנצלים יותר מדי את מי המעיינות ,הנהרות ומי התהום ,מזהמים אותם ובכך פוגעים בחי ובצומח שבהם .הם גם מכלים את היערות לצורך ייצור נייר ,תעשיית הרהיטים וחימום הבתים ,ובכך מפירים את האיזון הקיים בטבע, גורמים לשינויים באקלים וגורמים לסחף אדמות. חומרי הפסולת של התעשייה וחומרי ניקוי רעילים ומסוכנים מגיעים אל מי השתייה ומזהמים אותם .הררי אשפה נערמים באתרי הזבל .פסולת של מוצרי פלסטיק ,זכוכית ומתכות מסוימות אינה מתכלה .היא מצטברת ומזהמת את האדמה ומאלצת אותנו לחפש כל הזמן אתרים חדשים לפינוי האשפה והפסולת. בני האדם הבינו שצריך לחפש דרכים כדי לשמור על סביבה נקייה. המדענים הציעו לנצל את כוח הרוח ,גלי הים והשמש על מנת לייצר חשמל ולצמצם את שריפת הדלק והפחם בתחנות הכוח. ברמת הגולן קם מפעל המייצר חשמל בעזרת שבשבות המופעלות בכוח הרוח. בבתים מחממים מים על ידי קולטים של קרינת השמש .גם שינויים קטנים בהרגלי צריכת החשמל בבית יכולים לעזור :לצמצם את השימוש בחשמל ,ולא להשאיר אור או מכשירי חשמל פועלים כשאינם בשימוש. רעיון אחר שמיישמים אותו הוא המיחזור ,שימוש חוזר בחומרי גלם :ממחזרים נייר ,זכוכית ,מתכות ופלסטיק .באמצעות המיחזור מקטינים את הנזק הכרוך בדלדול אוצרות כדור הארץ ,מפחיתים את כמויות חומרי הפסולת של התעשייה ואת כמויות הענק של מצבורי האשפה. מי השפכים )ביוב( עוברים תהליך טיהור כדי להתאימם לשימוש חוזר להשקיית גידולי שדה .מתכננים התפלה )המתקה( של מי ים כדי להתגבר על המחסור במים. נייר עיתונים ,אריזות קרטון ,וסמרטוטים מכותנה ממוחזרים לייצור נייר חדש. בקבוקי זכוכית מותכים ומייצרים מהם זכוכית חדשה .סוללות של רדיו נייד לעובדה ולשומרה
127
חוף הים התיכון ,מבט מראש הנקרה
126
לעובדה ולשומרה
לעובדה ולשומרה
129
נאספות ועוברות תהליך של חידוש לשם שימוש חוזר. גרוטאות של מכוניות ,פסולת מתכות מהתעשייה ,פחיות משקה מאלומיניום וצינורות נאספים אל מפעל המתיך אותם לפי סוגיהם ,כדי לחזור ולהשתמש בהם ליצירת מוצרים חדשים .על ידי פעולות כאלה מקטינים בזבוז של מתכות. בקבוקי הפלסטיק מותכים כדי שישמשו חומר גלם ליצור בקבוקים חדשים ,או עוברים טיפול ההופך אותם לסיבים שמהם מייצרים שטיחים ,כיסויים ,ואפילו פריטי לבוש. הצלחת המיחזור תלויה בנכונות של כל אחד לשמור על ניקיון הסביבה .אם נקפיד להשליך עיתונים למכלים הירוקים הניצבים על המדרכות ,נאסוף בקבוקים למיחזור ,נמסור סוללות לתחנת איסוף ,נבזבז פחות חשמל ,וכיוצא באלה נתרום תרומה רבה לשמירת בריאותנו ולשמירת אוצרות הטבע של העולם שאנו חיים בו. )ד"ר פנחס זמיר הוא מדען העוסק בנזקים מזהום ומקרינה(
128
לעובדה ולשומרה
בני אדם בִּãראי אגדות יוון
תזיאוס ואריאדנה /
עיבד :יצחק לבנון
תֵּüזֵêיאוּס חי בעיר אתונה והיה אחד הגיבורים הגדולים שביוון העתיקה .בימיו של תזיאוס חי באי כֵרתים מלך אחד ושמו מינוֹס .המלך מינוס כעס מאוד על בני העיר אתונה והוא פקד עליהם לשלוח מדי שנה בשנה שבעה בחורים צעירים ושבע בחורות צעירות לאי כרתים .באי כרתים ,בתוך מערה עמוקה אחת ,שבנה האדריכל דֵָּçדלוֹס ,היתה מפלצת נוראה שלא חשקה אלא בקרבנות אדם ,וכדי שלא לעורר את רוגזה של המפלצת הנוראה הזאת ,היה המלך מינוס משליך לפניה מדי שנה בשנה את שבעת הבחורים ושבע הבחורות ,וזו היתה טורפת את כולם. המפלצת שבאי כרתים הפילה אימה על בני העיר אתונה .הם ידעו ,כי מדי שנה בשנה יוכרחו לבוא מביניהם ארבעהײַעשר אנשים צעירים ,שיהיו לה לטרף .אולם אף אחד מבני העיר לא ידע כיצד להשתחרר מן הפורענות הזאת ,ואף לא אחד העלה על דעתו ,כי אפשר יהיה להרוג אי פעם את חיית הענק האיומה .המערה הייתה מבוך )לַïבִּãיִרינְóת( בו חיה המפלצת – מִñינוֹטָíאוּר .היא הייתה עשויה כולה מחילות ופרוזדורים מתפתלים; ואילו נכנס לתוכה איש ,לא היה מוצא את דרכו בה ולא היה יכול לצאת מתוכה לעולמים .אם לא היה נופל קרבן למפלצת הנוראה ,היה תועה בפרוזדוריה ומחילותיה של המערה ,עד שכוחותיו היו עוזבים אותו ,והיה נופח את נשמתו. אולם ,באחד הימים ,כאשר בני אתונה שוב הוכרחו לשלוח לכרתים שבעה בחורים צעירים ושבע בחורות צעירות ,למען ישליך אותם שם המלך מינוס לפני מפלצת האימים האכזרית ,קם תזיאוס וקרא: – אני אהיה אחד הבחורים שיישלחו לכרתים ,ואני אהרוג את מפלצת המִñינוֹטָíאוּר הנוראה ואשחרר את אתונה מן הפורענות האיומה הזאת! ואמנם עשה הגיבור תזיאוס כפי שאמר .הוא ישב יחד עם שאר הבחורים והבחורות באנייה שנשלחה לאי כרתים ,ובהגיעו לאי ,עמד מוכן יחד עם חבריו להיכנס לתוך המערה. אך הנה ראתה אותו אִָäריאְַäדנָóה ,היא בתו של המלך מינוס ,ונפשה נקשרה אליו בקשרי אהבה עזים. ניגשה אליו אריאדנה ואמרה: – תזיאוס הגיבור! הנה בידך חרב ,אשר בה תוכל להרוג את מפלצת האימים האכזרית ולשחרר את בני עירך ממוָֹראהּ הגדול .ולמען תמצא את דרכך לצאת ְóת האפל ורב המחילות והפרוזדורים המתפתלים ,הנה בידך גם פקעת מתוך הלַïבּּיִרינ ְü חוטים .בהיכנסך לתוך המערה ,קשוֹר את קצה החוט בפתח; ובעברך במחילותיה ופרוזדוריה ,תן לחוט להשתלשל אחריך ,מבלי להוציא את הפקעת מידך .אחרײַכך, כאשר תצליח להרוג את המפלצת ,הָéלוֹך תלך בעקבות החוט ובוא תבוא לפתח המערה ותצא מתוכה בשלום. תזיאוס הודה לאריאדנה ,לקח מידהּ את החרב ופקעת החוטים ונכנס לתוך המערה האפלה .שעה ארוכה התהלך בה כה וכה ותעה בפרוזדוריה המתפתלים ,כשהוא מותח מאחוריו את החוט .אך בסוף עמד פנים אל פנים מול המפלצת .הוא שלף את החרב, הסתער על המִñינוֹטָíאוּר ,ועד מהרה הכריע אותו וזה נפל לרגליו מתבוסס בדמיו.
בני אדם בראי אגדות יוון
133
מהי מיתולוגיה?
מאז ומתמיד העסיקו את בני האדם השאלות :מי ברא את העולם? איך נוצרו בני האדם? כיצד נוצרו תופעות טבע כגון :עונות השנה ,סערות ,אש ,כוכבים? מדוע יש אסונות ומוות? הקדמונים לא ידעו לתת הסברים מדעיים לתופעות האלה ,הם הסבירו אותן בעזרת סיפורים על אלים ,על יצורים פלאיים ,על מפלצות ועל מעשי גבורה .סיפורים אלה נקראים מיתולוגיה .הסיפורים המיתולוגיים אינם משקפים אמת מדעית אלא מלמדים על האמונות של בני התרבויות הקדומות. אנו מכירים מיתולוגיות של עמים שונים ,כגון המיתולוגיה המצרית והמיתולוגיה הסקנדינבית ,אבל הידועה שבהן היא המיתולוגיה היוונית. הקריאה במיתולוגיה היוונית מלמדת אותנו על אמונותיהם ועל דתם של היוונים הקדמונים .הם האמינו שהטיטנים ,אבותיהם של שניםײַעשר האלים האולימפיים, היו צאצאיהם של אוָּרנוּס — השמים ,וגַåאיָìה – האדמה .לאלים היה הכוח לשלוט על בני האדם ועל איתני הטבע .האלים נראו כבני אדם ואף היו להם תכונות דומות לאלה של בני האדם .הם כעסו ,נקמו ,אהבו ושנאו .הם חיו על הר האולימפוס .שם הם אכלו ממאכל האלים — אַäמבּרוֹזיָìה ,ושתו את משקה האלים – נֶóקטָíר. היוונים הקדמונים האמינו שהאלים הם בני אַäלְïמָñוֶèות. איך התפרסמו סיפורי המיתולוגיה? ביוון העתיקה היו משוררים ,מספרי סיפורים ,שנדדו מעיר לעיר ומכפר לכפר .הם שעשעו בחגיגות או בסעודות את מאזיניהם וסיפרו להם בעל פה ,מתוך זיכרונם, סיפורים .לפני כשלושת אלפים שנים קמו ליוונים משוררים דגולים ,שהעלו לראשונה על הכתב את "תולדות האלים" ואת ה"אִäילִïיאָָäדה" וה"אוִֹדיסֵòאָäה".
כדים יווניים עתיקים ,המאה הײַ 5לפני הספירה.
132
בני אדם בראי אגדות יוון
דֵָּçדאלוֹס ואִäיָקרוֹס/
סיפרה ג'קלין מורלי /ערכה :תלמה אליגון
גדול היה זעמו של המלך מִñינוֹס כאשר נודע לו שהמִñינוֹטָíאוּר שוכב מת ,ואילו האתונאים נמלטו עם בִּãתו אִַäריאְַäדנָóה .המינוטאור גרם לו צער רב ,אבל העובדה שנהרג גרמה חרפה לו ולאנשי כרתים .את מי יוכל להאשים? חשדו נפל מיד על דֵָּçדאלוֹס. ְóת הובא בכוח אל מול כס המלכות .המלך דדאלוס האדריכל שבנה את הלַïבִּãיִרינ ְü התבונן בו בזעף. "אֶäכלא אותך בכלא שבנית במו ידיך ",אמר .דדאלוס נכלא בארמונו המבודד של המינוטאור ,ועִôמו בנו אִäיָקרוס ,בן העשר ,כי נשבע המלך שלא יהיו עוד אתונאים חיים על האי כרתים. דֵָּçדאלוֹס האשים את עצמו בגורל בנו ,וכאב את החיים העצובים שלו ,ללא חברים, ובלי שיוכל לראות סביבו פנים מחייכות .הוא ניסה לפצותו בסיפור סיפורים ובבניית צעצועים בשבילו ,אולם פניו העגומות של דדאלוס העידו כי לא האמין בדברי העידוד שלו עצמו .איקרוס היה מוצא את אביו צופה מהמגדל הגבוה של הארמון הרחק לעבר הים" .אתונה היא שם ,איקרוס ",היה אומר ומצביע ,ואיקרוס היה עצוב בגלל אביו. כאשר עַôצְõבוּתוּ של אביו הכבידה עליו מדי ,היה איקרוס מטפס לראש המגדל וקורא לעופות הים החגים מעל .הוא ניסה להרגיל אותם לקחת לחם מידיו .כאשר היה עומד דומם זמן רב למדי ,היו מתיישבים על זרועו או על ראשו ,אולם כאשר היה מנסה לתפוס אחד מהם ,הוא היה פורש כנפיים ועף" .מדוע הוא עושה זאת?" התלונן בפני אביו" ,מדוע הם תמיד עפים ממני?" "מי לא היה עף מכאן ,והוא בעל כנפיים?" אמר אביו במרירות" .כנפיים!" חזר על המילה בהתלהבות" .למה לא? זה חייב להיות אפשרי .זו תהיה המצאתי הנפלאה ביותר". מאז הורה דֵָּçדאלוֹס לאִäיָקרוֹס לחפש בכל יום נוצות שנשרו מציפורים — נוצות זנב חזקות ורכות ונוצות חזה מתולתלות ,ולמיין אותן לפי סוגים וגדלים .שנה שלמה נדרשה לאיסוף די נוצות כדי שהמצאתו של דדאלוס תתחיל לקבל צורה .הוא התקין מסגרות עץ והרכיב עליהן את הנוצות ,שורה על שורה ,ושִûיבֵּãץ כל נוצה באמצעות שעווה מותכת ,שקיבעה אותה והחזיקה בה בחוזקה .את שורת הנוצות עיצב בצורת כנפיים מעוקלות .אִäיָקרוֹס צפה בו שוקד על עבודתו בקפדנות ,בפחד מסוים .הוא לא רצה לפגוע ברגשות אביו ,אולם חש את עצמו בוגר מספיק מכדי ללבוש נוצות כציפור. אך כאשר תמה מלאכת הכנפיים ,הן היו רחבות וארוכות כשל נוצות נשר — שני זוגות — ואורכן היה גדול בהרבה מזרועותיו המושטות של איקרוס .דדאלוס הראה לבנו איך להשחיל את זרועותיו ברצועות שבצדן התחתון של הכנפיים ,וקשר את רתמת העור סביב חזהו .אחר חגר גם הוא כנפיים" .הרם את זרועותיך כך ",אמר לאיקרוס" ,ושוב ,כך". איקרוס כמעט שיכול היה לחוש את האוויר מרים אותו מעט מהקרקע .הוא החליק לאורך הגג והיה צועד מעבר לו ,אלמלא אביו שתפסו בעקביו ומשכו בחזרה. בני אדם בראי אגדות יוון
135
בלב מלא שמחה על ניצחונו הגדול הלך עתה תזיאוס בעקבות החוט ,ואמנם הגיע בחזרה לפתח המערה ויצא מתוכה בשלום. "ועתה אריאדנה ",פנה תזיאוס לבתו של המלך מינוס — "במה אוכל לגמול לך על החסד הגדול שעשית עמי?" "שָׂûאני לאישה וקחני אתך לאתונה עירך ",ענתה לו אריאדנה. "כדברייך כן יהי ,אריאדנה ",ענה לה תזיאוס. ואמנם לקח אותה עמו לאנייתו והפליג אִäתה לעיר מולדתו אתונה. אולם תזיאוס לא אהב את אריאדנה ולא רצה לשאת אותה לאישה .כאשר האנייה עברה ליד אי אחד ואריאדנה היתה אז שקועה בשינה עמוקה ,הוריד אותה מן האנייה ,השאיר אותה לבדה בחוף האי ,והוא עצמו הפליג באנייתו לדרכו.
תיזיאוס מכריע את ה ִמñינוֹ ָטíאוּר ,ציור על כלי חרס יווני מהמאה החמישית לפני הספירה
134
בני אדם בראי אגדות יוון
ביטויים מושאלים שמקורם בסיפור תזאוס ואריאנה: מצא קצה חוט — מצא התחלה של פתרון לבעיה מסובכת. ַלִ ïבּãייִרִרי ְנְ óת — üמצב מסובך שקשה להיחלץ ממנו.
נוף עם נפילת איקארוס /פטר ברויגל )האָäב( צייר פלֶïמי1569–1525 ,
בני אדם בראי אגדות יוון
137
"אנו יוצאים למסע ,איקרוס ",אמר דדאלוס בפנים קשוחות" .הקשב היטב. כשאפרוש את כנפי ,פרוש את שלך ועשה כמוני .האוויר ישא אותנו ,אל תפחד כלל .אולם ,כל הזמן ,עליך להישאר צמוד אלי .עלינו לעוף לא נמוך מדי ,כדי שערפלי הים לא ידביקו את נוצותינו ,ולא גבוה מדי ,כדי שהשמש לא תָüמֵñס את השעווה המחזיקה בהן .עכשיו ,אם אתה מוכן ,נאמר שלום למינוס ולמגדל שנוא זה לעולם". איקרוס הבטיח בנאמנות להישאר קרוב לאביו .דדאלוס ,בדמעות בעיניו ,נשק לבנו ,חיבקו ואמר" :עתה ,קפוץ אחרי!" איקרוס ,שלא פקפק לרגע באביו ,צעד לתוך האוויר .כיוון שלא הרים את כנפיו במהירות מספקת ,ראה במשך שנייה נוראה אחת את קירות המבוך ,והם כאילו טסים לעבר כפות רגליו .אך ,כאשר היכו כנפיו באוויר ,עלה שוב ,למעלה והחוצה, הרחק מעבר לכותלי ארמון כלאו ומעל הארץ .החורשים בשדות הביטו למעלה וראו בשמים שתי ציפורים גדולות .בּוֹצְֵõרי הענבים שמטו את סליהם והֵéצֵõלוּ על עיניהם ,מתלבטים אם הם אכן רואים אנשים בעלי כנפיים .איכרים קראו לילדיהם לבוא ולראות אלים בעת מעופם. דדאלוס הראה לאיקרוס כיצד לפנות לכאן ולכאן כדי לשמור על מסלול צפוניײַמערבי בכיוון יוון .הם עברו את קו החוף ,שם נראו להם ספינות המלחמה של מינוס כצעצועים שהושארו על החול .עתה היו מעל לים הפתוח. איקרוס ראה את עופות הים הרחק מתחתיו' .אני למעלה ,עם הנשרים ',חשב ,לא שם למטה ,עם השחפים .בכמה מכות כנף המריא אף גבוה יותר ,בשכחו את אזהרת אביו .מרחב היה סביבו! הים מתחתיו כמעט נראה כבר הרחק למטה, והשמש היתה על גבו" .הסתכל!" קרא .הוא עף והתרומם ,גבוה יותר ויותר' .אני יכול להגיע לכוכבים בלי להתעייף .שום ציפור לא הגיעה איײַפעם לגובה כזה' .עם זאת הבחין סביבו באוויר שעוד נוצות רפרפו ממנו והלאה .השמש התיכה את השעווה ,והנוצות ניתקו ממסגרות העץ שלהן .בפראות הִéכָּîה בידיו מעלה ומטה באוויר .לא היה זה עוד כַּîר הנושא אותו ,אלא חלל ענק דרכו נפל כאבן לתוך הים. לשווא קרא לאביו להצילו .הגלים סגרו עליו והוא טבע. דדאלוס ,שחיפש נואשות את בנו ,מצא רק נוצות צפות על הים .הוא בכה בדמעות וקילל את חכמתו על שהביאה על בנו את מותו .אחר פרשׂ את כנפיו ועף לכיוון מולדתו .שם חי את שארית ימיו ביגון רב.
136
בני אדם בראי אגדות יוון
מה חבוי בתיבת פנדורה? /
רקפת זֹהר
בתחילה היו בני האדם גברים בלבד .לא היו בכלל נשים בעולם. יום אחד הגיע זֵêאוּס ,מלך האלים ,לנפחייה של הֶéפַöייסְòטוֹס ,אל הנפחים ,ואמר לו: "עשה לי אישה". "אישה?" התפלא הפייסטוס" .בשביל מה אתה צריך אישה?" "אני רוצה לתת אותה לבני האדם ",חייך מלך האלים בערמומיות וליטף את זקנו. "הם הולכים ומתחזקים ואני חושש שיום אחד הם ישתלטו על העולם .מוכרחים ללמד אותם לקח". התיך הפייסטוס זהב וכסף ונחושת ,ופיסל דמות אישה :איבריה היו מלאים ועגולים ועורהּ זרח וזהר למרחוק. זאוס היה מרוצה .הוא לקח את הדמות לארמונו שבהר אולימפוס ושם הציג אותה בפני האלים. "זאת אישה ",אמר להם" .יש לה תפקיד חשוב מאוֹד בעולם ,ולכן אני מבקש שכל אחד מכם ייתן לה עכשיו משהו במתנה". אלי יוון אהבו לתת מתנות .כל אל רצה להראות כמה הוא נדיב ומיוחד. ראשונה באה אַäתֶüנָóה ,אלַïת החכמה .היא העניקה לאישה חיים ומחשבה וסקרנות רבה — רצון לדעת הכול. אחריה ניגשה אַäפְöרוִֹדיטִíי ,אלת האהבה ,ונתנה יופי וקסם ושפע של חן. הְֶéרמֶñס ,האל הערמומי ,שלף מתרמילו הרבה מילים יפות ומסובכות. המוּזוֹת הביאו לאישה מנגינות ושירים ,והנימפות עטפו אותה בצעיפי רקמה צבעוניים. "מצוין ",סיכם זאוס" .שמה של האישה יהיה פנדורה ,שפירושו כל המתנות .וחוץ מזה ,גם היא בעצמה עומדת להיות מתנה .מתנה שלי לגברים בני האדם .ובמיוחד לגבר אחד ששמו אֶäפִּöימָñתֵüאוּס". "אפימתאוס?" התפלאו האלים" .הפֶּöתי הזה? למה דווקא הוא?" "בדיוק בגלל שהוא פתי ",גיחך זאוס ושוב ליטף את זקנו" .בואי לכאן ,פנדורה. הנה לך מתנה אחרונה ממני .זו תיבה שאסור לפתוח .תמסרי גם לאפימתאוס :את התיבה הזאת אסור לכם לפתוח בשום פנים ואופן". פנדורה חשבה שזאת קצת חוצפה ,לתת למישהו מתנה שאסור לפתוח ,אבל זאוס היה אל עצום וחזק והיא לקחה את התיבה ולא אמרה כלום. אז קרא זאוס להְֶéרמֵñס ,שליח האלים המכוּנָóף ,וציווה עליו לקחת את פנדורה לאפימתאוס. אפימתאוס ישב בפתח ביתו ובהה בעננים החולפים בשמים .לפתע הופיעו מולו הרמס ,שליח האלים ,ואיתו דמות יפהפייה ,דמות שכמותה לא ראה אפימתאוס מעולם. "הבאתי לך מתנה מזאוס ",אמר הרמס" .קוראים לה פנדורה". "מה אתה אומר!" התלהב אפימתאוס" .זאוס בכבודו ובעצמו שלח לי מתנה?
בני אדם בראי אגדות יוון
139
אוֹרפאוּס ואוִּריִדיֶקה/
נירה הראל
מבין הנגנים בני התמותה היה אוֹרפֵöאוּס הנגן הטוב ביותר ,ופרט לאלים אַäפּוֹלוֹן ופַöאן לא היה לו מתחרה בכל העולם כולו .כשהיה אוְֹרפֵöאוּס שר או פורט על הנבל, לא היה איש או כוח שיכול היה לעמוד בפני נגינתו .הוא עקר את צוקי ההרים ושינה את מהלך הנהרות .בני אדם וחיות היו נוהרים אחריו למשמע מנגינותיו הקסוּמות .יום אחד פגש אוֹרפאוּס את אוִּריִדיֶקה והתאהב בּה .הוא שר לה משיריו ולִïבּה הלך שבי אחריו. אוְֹרפֵöאוּס ואוּרידיקה נישׂאו זה לזו ,אבל שׂמחתם לא האריכה ימים .זמן קצר אחרי החתונה ,כשאוּרידיקה טיילה בשׂדה ,הכּיש אותה נחש ארסי והיא מתה. צערו של אוְֹרפֵöאוּס היה נורא והוא לא יכול לשֵׂûאתו עוד .אז החליט לרדת שאוֹלה, אל ארץ המתים ולהעלות את אוּרידיקה משם. אוְֹרפֵöאוּס אמר בלבּו :אנסה להקסים בשירתי את הָéאֵדס ,אדון המתים ,כדי שיחזיר לי את אהובתי .מעשׂהו של אוְֹרפֵöאוּס היה נועז מאין כּמותו .איש מבּני התמותה לא העז לרדת אל השאול למען אהבתו. ואילו הוא ירד לעולם התחתון עם הנבל בּידו וניגן באוזני יושביו .הוא ניגן ושר להם על כּאבו הנורא ועל געגועיו לאהובתו המתוקה שנלקחה ממנו ,וביקש שיחזירו אותה לעולם החיים. למשמע קולו היו הכול אחוזי קסם .דמעות עלו בעיני האכזרים שבּיצורי השאול, ואפילו הַéאֶדס לא סרב לו. "אשׁתך תחזור אליך בּתנאי אחד ",אמרו לו" ,שלא תבּיט אחורנית ולא תסתכּל עליה בלכתה אחריך ,עד שתגיעו לעולם העליון". אוְֹרפֵöאוּס היה מאושר .הוא יצא מארץ החושך ואהובתו הלכה אחריו .הם עברו את השערים הגדולים של השאול ופסעו בשביל המוביל מן החושך אל האור. לִïבּו של אוְֹרפֵöאוּס עלה על גדותיו מרוב אושר .הוא הצליח להחזיר אליו את אוּרידיקה .צבע הלילה השחור כּבר התחלף בּאפור ,עוד מעט תזרח השמש. אוְֹרפֵöאוּס החיש את צעדיו ויצא מלא גיל אל אור היום ואז הסב את פניו אחורנית ,כּדי לראות סוףײַסוף את אהובתו. אלא שהקדים לעשׂות .אוּרידיקה היתה עדיין בּתוך המחילה .הוא ראה אותה בּאור העמום ופשט את זרועותיו לחבּק אותה ,אך בו ברגע נעלמה מעיניו .כּמו צל חזרה אל החושך וכל מה שהצליח לשמוע ,היה לחישה" :היה שלום!" אוְֹרפֵöאוּס המיואש ניסה לרוץ בעקבות אוּרידיקה ,אך הדבר לא ניתן לו .האלים לא הסכּימו שייכּנס לעולם המתים בּשנית ,בּעודו בחיים. אומלל וקודר חזר אוְֹרפֵöאוּס לארץ ונדד ממקום למקום .רק בנגינה מצא מנוחה לנפשו הסוערת ,ומחברת בּני אדם התרחק .לבסוף התנפּלה עליו חבורה של כּוהנות מטורפות ,והרגו אותו. אוְֹרפֵöאוּס נקבּר לרגלי האוֹלִïימְñפּוּס ,ועד היום שר שם הזמיר את השירה הכי עֵרבה בּעולם.
138
בני אדם בראי אגדות יוון
"תיזהרי!" נבהל אפימתאוס" .אסור שיקרה לה משהו! את יודעת כמה בני האדם יצטרכו את התקווה עכשיו ,כשכל הצרות הללו יֵìרדו לעולם?!" פנדורה יצאה אל המרפסת והביטה על סביבותיה" .עופי לך ,תקווה טובה!" קראה ופתחה את כף ידה לרווחה. הכנפיים העדינות רפרפו וזהרו בשמש ,ואז התעופפו להן. כך ,מאז ועד היום ,מרחפת התקווה בעולם ,מלטפת את מצחם של החולים, מנחמת את העצובים ולוחשת באוזני הכואבים" :רק לא להתייאש".
תבליט יווני על צלחת ,בערך 450לפני הספירה
בני אדם בראי אגדות יוון
141
בואי ,תיכנסי ",הוא פנה אל פנדורה ופתח לרווחה את דלת הבית" .מה את מחזיקה כאן ביד?" "זו תיבה שקיבלנו מזאוס ",התנגן קולה של פנדורה" .הוא אמר שאסור לפתוח אותה בשום פנים ואופן". "טוב ",אמר אפימתאוס ומיד שכח מהתיבה. אבל פנדורה לא שכחה .מאז שקיבלה מזאוס את התיבה המקושטת ,היא כל הזמן שאלה את עצמה מה יש בפנים :אולי זה אוצר קטן? ואולי סוד נפלא שידוע רק לאלים? ואולי זו מתנה נוספת ,מקסימה יותר מכל המתנות שכבר קיבלה? בינתיים הזמין אותה אפימתאוס לסייר בביתה החדש .הם עברו בחדרים ובעליות הגג ,במרתפים ובגינות הנוי ,עד שרגליה של פנדורה התעייפו והיא התישבה על ספסל עץ קטן. "אולי בכל זאת נפתח את התיבה?" שאלה ,כאילו לעצמה. "בשום אופן!" נבהל אפימתאוס" .הרי זאוס אמר לך!" "טוב ,אל תתרגש ",אמרה פנדורה ונשענה לאחור בעיניים עצומות" .אני עכשיו אנוח קצת ,ואתה תצא למרפסת ,להסתכל בעננים ולהודות לזאוס על כל מה שנתן לך". "איזה רעיון יפה ",התפעל אפימתאוס והלך מיד להתפלל לזאוס .הוא לא ידע שפנדורה רק חיכתה שייעלם מעבר לדלת ומיד לקחה שוב את התיבה לידיה. הסקרנות ,אותה תכונה שהעניקה לה אתנה ,אחזה בה עד שלא יכלה עוד להתאפק .היא הסיטה את בריח התיבה והרימה בזהירות את המכסה הכבד .רק קצת .רק חריץ זעיר ,כדי להציץ .הנה מיד ,מיד היא תסגור בחזרה. אבל איזה אסון! רק הרימה פנדורה את המכסה וכבר זינקו מתוך התיבה צרות איומות ונוראות :מחלות ומלחמות ,עוני ושקרים ,אלימות ושנאה — כל הפגעים שהכין זאוס לבני האדם כדי להחליש אותם ולענות אותם. "אוי לא! מה עשיתי?!" קראה פנדורה בבהלה ושמטה את המכסה חזרה. "מה קרה?" מיהר אפימתאוס מן המרפסת. "פתחתי את התיבה ותראה מה יצא מן התיבה!" הצרות התרוצצו וזמזמו כמו נחיל של דבורים ,הסתובבו בתוך הבית ואז עפו החוצה והתפזרו לכל עבר .אפימתאוס הביט בהן בייאוש .הוא חיבק את פנדורה וניסה לחשוב על פתרון. "רגע ",הביטה פנדורה אל התיבה הפתוחה" .יש כאן עוד משהו". מתחת למכסה הכבד נלכדו זוג כנפיים עדינות ,שקופות ,יפהפיות ,מרפרפות, כנפיה של התקווה. "תראה כמה שהיא קטנה ",לחשה פנדורה. "אבל חשובה ",אמר אפימתאוס בכובד ראש" .זאת התקווה". "באמת? איזה מזל שמצאנו אותה ",אמרה פנדורה וחפנה את היצור הקטן בכפה.
140
בני אדם בראי אגדות יוון
המוּזוֹת היו תשע בנותיו של זאוס .כל אחת מהן התמחתה בתחום אמנות או מִñיָדה .כשאנחנו אומרים" :שָׁûרתָüה עליו המוּזָêה" ,הכוונה — שרתה עליו רוח היצירה .מוזה היא מילה נרדפת להשראה. מהמילה "מוזה" נוצרו המילים "מוזאון" ו"מוזיקה".
הביטוי "לפתוח את תיבת פנדורה" הוא ביטוי מושאל שמקורו בסיפור מן המיתולוגיה היוונית על תיבת פנדורה. כוונת הביטוי היא לגלות פרטים חסויים או פרשה או סיפור שפרסומם עלול לחשוף מחדלים ,שחיתות או פשעים ולעורר לעתים מחלוקות ויריבויות.
"בְּãזָêכְֵîרנוּ אֶäת צִõיּוֹן"
)תהילים קלז(
מתוך דברי ש"י עגנון בשטוקהולם בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת :1967
"אומר לכם מי אני, נולדתי באחת מערי הגולה ,אבל בכל עת ,תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום ,בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. בזכותה של ירושלים כתבתי את כל אשר נתן השם בלבי ובעמי".
עַôל ַקמְñצָõא וּבַãר ַקמְñצָõא חְָëרבָãה יְìרוּשָׁûלַïיִìם מַñעֲôשֶׂûה בְּãאָָäדם שֶׁûהָéיָìה אוֹהֲéבוֹ ַקמְñצָõא וְèשׂוֹנְóאוֹ בַּãר ַקמְñצָõא. עָôשָׂûה סְòעוָּדה. אָäמַñר לְïשַׁûמָּñשׁוֹ :לְֵïך וְèהָéבֵãא לִïי אֶäת ַקמְñצָõא. הָéלְַïך וְèהֵéבִãיא לוֹ אֶäת בַּãר ַקמְñצָõא. בָּãא בַּãעַôל הַéסְּòעוָּדה וּמְñצָõאוֹ יוֹשֵׁûב. אָäמַñר לוֹ :הֲֵéרי שׂוֹנֵóא אַäתָּüה לִïי ,לָïמָּñה לְָïך כָּîאן? עֲôמֹד וְèצֵõא! אָäמַñר לוֹ :הוֹאִäיל וּבָãאתִüי ,הַéנִּóיחֵëנִóי ,וְèאֶäתֵּüן לְָïך דְּçמֵñי כָּîל שֶׁûאוֹכַîל וְèאֶäשְׁûתֶּüה. — ֹלא. — אֶäתֵּüן לְָïך מַñחֲëצִõית דְּçמֵñי סְòעוָּדתְָüך. — ֹלא. — אֶäתֵּüן לְָïך דְּçמֵñי כָּîל סְòעוָּדתְֵüך. — ֹלא! תְּüפָöסוֹ בְּãיָìדוֹ ,הֶéעֱôמִñידוֹ וְèהוֹצִõיאוֹ... אָäמַñר בַּãר ַקמְñצָõא :הוֹאִäיל וְèיָìשְׁûבוּ חֲëכָîמִñים ֹלא מָñחוּ בּוֹ — מִñכְּîלָïל שֶׁûנּוֹחַ ëלָïהֶéם ,אֵäלְֵïך וְèאַäלְïשִׁûין עֲôלֵïיהֶéם לִïפְöנֵóי הַéמֶּñלְֶïךֵ) .קיסַòר רוֹמָñא שֶׁûהָéיָìה אָäז שַׁûלִּïיט אֶֶäרץ יִìשְָׂûראֵäל(
בשנת 66לספירה מרדו היהודים בשליטים הרומאים בארץ ישראל. במהלך המרד ,המכונה: "המרד הגדול" .לא הייתה מנהיגות שתאחד את העם; היו חילוקי דעות קשים ושנאת אחים בין המתונים בעם ,שחיפשו דרך לשיתוף פעולה עם המושלים הרומיים ,לבין הקנאים שפתחו במרד .הקנאים היו מפולגים לשלוש מפלגות שנלחמו זו בזו .למלחמת אחים זו קראו חז"ל "שׂנְóאַäת חינם". השנאה והמריבות גרמו למעשי רצח ולשֵרפת מאגרי התבואה בעיר .ללא המזון שהכינו לימי המצור, לא יכלו תושבי ירושלים ומגיניה להחזיק מעמד. הרעב בעיר היה קשה. כעבור 3שנות מצור נפלה ירושלים בידי הרומאים, בית המקדש נשרף, והיהודים הוגלו מארצם. מאז ועד הקמת מדינת ישראל חי העם היהודי בגלות.
)על פי התלמוד הבבלי ,מסכת גִåטין(
"מְִñקדָּçשׁ שֵׁûנִóי ...שֶׁûהָéיוּ עוֹסְִòקין בַּãתּוָֹרה וּבְãמִñצְõווֹת וּבִãגְåמִñילוּת חֲëסִָòדים מִñפְּöנֵóי מָñה חַָëרב? מִñפְּöנֵóי שֶׁûהָéיְìתָüה בּוֹ שִׂûנְóאַäת חִëנָּóם".
)מתוך התלמוד הבבלי מסכת יומא ט ע"ב(
"מוּטָíב שֶׁûאֶäכָּîשֵׁûל בְּãאַäהֲéבַãת חִëנָּóם וְֹèלא בְּãשִׂûנְóאַäת חִëנָּóם".
)הרב אברהם יצחק קוק(
הרב אברהם יצחק קוק היה לָïרב הראשי הראשון בארץ ישראל בשנים .1935–1921 הוא היה ציוני ,והעריך את פוֹעֳôלָïם של החלוצים למען בניין הָéאָäרץ.
145
תִּüשְׁûעָôה בְּãאָäב /
עֶôזְָêרא מוָֹרד
עִôם בּוֹא י"ז בְּãתַüמּוּז )טִíיטוּס צָõר בַָּãקע חוֹמָñה( וַèנִּóכָּîנֵóס בֵּãין מְñצִָõרים וַèנִּóתְüהַéלְֵּïך שְׁûפוּפֵöי קוֹמָñה. וַèנִּóזָּêהֵéר מִñלְּïחַëדֵּçשׁ הַéמִּñנְóעָôלִïים וְèהַéבְּãגִָåדים וּבְִ"ãקצִּõת חַëנָּóה" מַñתְüחִëילִïים קוְֹראִäים בִּãבְãכִîי וּבְãנְִóדנוִּדים.
וְèנִóזְêהִָéרים בְּãמַñאֲäכָîלִïים וּמַñאֲäפֵöי אֲäבֵãלוּת אוֹפִöים וּמִñבָּãשָׂûר מִñתְüנַóזְִּêרים שֶׁûמִּñנְóהֲéגֵåי אֲäבֵãלוּת כּוֹפִöים. אֵäין מִñסְòתַּüפְִּöרים אֵäין נִóשָּׂûאִäים. אֵäין מְַñקדְּçשִׁûים אֶäת הַéלְּïבָãנָóה. וּבַãלֵּïילוֹת :תִּüקּוּן חֲëצוֹת כְָּîך נוֹהֲéגִåים שָׁûנָóה שָׁûנָóה. "שַׁûבַּãת חֲëזוֹן" חָëלְïפָöה עָôבְָãרה תִּüשְׁûעָôה בְּãאָäב הִéנֵּóה זֶêה בָּãא. זוֹכֵîר אֲäנִóי... אֵäיְך אַäבָּãא ז"ל אֶäבֶãן הֵéכִîין לוֹ בְּãחִëבָּãה אֶäבֶãן ָקשָׁûה כַּîר לְֹïראשׁוֹ, אָäכַîל בֵּãיצָõה ָקשָׁûהָ ,קָרה וְèהִéתְüעַôנָּóה, צָõם וְèקוֹנֵóן פָּöנָóיו לָïבְãשׁוּ עַôצְõבוּת מָָñרה. בֶֹּקר הָéלְַïך אֶäל הַéתְּüפִöלָּïה בְּãלִïי תְּüפִöלִּïין וּכְîשֶׁûנָּóשִׁûים שָׁûפְöכוּ ִקינָóה עַôל הַéקְּúבִָãרים
144
בזכרנו את ציון
בְּãבֵãית עָôלְïמִñין "אֵäיכָîה" ָקָרא בְּãקוֹל בּוֹכִîים, עַôל הִָéרצְõפָּöה וּבְãנְִóדנוִּדים. וְèאֶäת 'אִäיּוֹב' בְּãסִòלְïסוּלִïים אֵäבֶãל ,הֶéסְòפֵּöד לַïיְּìהוִּדים! וְֹèלא חָëלַïץ וְֹèלא ָרחַëץ! וְèכָîל הַéיּוֹם בָּãכָîה פִּöיֵּìט וְֹèלא שָׁûאַäל בִּãשְׁûלוֹם חָëבֵãר "עַôל נַóהֲéרוֹת בָּãבֶãל" שִׁûיֵּìט! וְèלִïי סִòפֵּöר הוּא עַôל ַקמְñצָõא וּבַãרײַַקמְñצָõא שֶׁûבִּãגְåלָïלָïם חַָëרב מְִñקדָּçשׁ גָּåלְïתָüה שְׁûכִîינָóה בִּãגְåלַïל שִׂûנְóאָäה שִׂûנְóאַäת חִëנָּóם! עִôם הַéשְּׁûכִîינָóה הָéאֲäבֵãלָïה הוּא הִéתְüאַäבֵּãל שִׁûמְñשׁוֹ ָקְדָרה וִèיֵרחוֹ וְèכוֹכָîבָãיו אָäסְòפוּ נָóגְåהָéם! הוּא הִéצְõטַíעֵôר צַõעַôר אִäישִׁûי וּמַñמָּñשִׁûי עַôל עִôיר צִõיּוֹן לָïכֵîן כֹּה ַרב הָéיָìה שִׂûבְãרוֹ כִּîי שִׁûבְãרוֹ אָäז הָéמָñה כַּîיָּìם.
ארבעה צומות "ימי בין המצרים" – כינוי לשלושה שבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב שבהם מתאבלים על חורבן בית המקדש. בײַי' בטבת שׂמו הבבלים מצור על ירושלים. בי"ז בתמוז הצליחו האויבים להבקיע את חומות ירושלים ולפרוץ לתוכה. בתשעה באב ,חרב בית המקדש ורוב העם יצא לגלות .בקיצור שולחן ערוך נאמר" :משנכנס אב ממעטים בשמחה" .על פי המסורת גם ביהמ"ק הראשון וגם ביהמ"ק השני חרבו בײַט' באב ,שהוא יום צום .השם "ימי בין המצרים" לקוח מספר איכה פרק א' פסוק ג'" :כל רודפיה השיגוה בין המצרים". צום ְגַּååדַד ְלָ ïיìה – ג' בתשרי: חשוב לציין ,שלא כל בני יהודה הוגלו לבבל .חלק מהעם נשאר בארץ .המנהיג של שארית הפלֵïטה היה ְגַååדַד ְלָ ïיìהוּ ֶבּãןײַ ֲאִ äחëייָקָקם .הוא ראה חשיבות רבה בארגון חיים שלווים ומסודרים בארץ ישראל .בנאמנות לבבלים הוא ראה דרך יחידה לשמור ולחזק את היושבים בציון .הוא נרצח על ידי יהודי שהתנגד לדרכו המדינית .אותו יהודי עמד בראש תנועה שמטרתה למרוד בבבל ולהחזיר ליהודה את חירותה המדינית .בעקבות רצח גדליה ,נמלטה שארית הפלטה מהארץ מפחד הבבלים .ובזאת תמו חיי היהודים בארץ ישראל בימי בית ראשון. ג' בתשרי יום מותו ,נקבע ליום צום ואבל לדורות.
מתוך תפילת ְשׁûמוֹ ֶנóה ֶעְ ôשֵׂûרה הנמצאת ַבּãסידוּר:
"תְַּüקע בְּãשׁוֹפָöר גָּåדוֹל לְïחֵëרוּתֵüנוּ, וְèשָׂûא נֵóס לְַïקבֵּãץ גָּåלֻïיּוֹתֵüינוּ, וְַèקבְּãצֵõנוּ יַìחַëד מְñהֵָéרה מֵñאְַäרבַּãע כַּîנְóפוֹת הָéאֶָäרץ לְïאְַäרצֵõנוּ. בָּãרוְּך אַäתָּüה ה' ,מְַñקבֵּãץ נְִóדחֵëי עַôמּוֹ יִìשְָׂûראֵäל".
תפילת שמונה עשרה תפילת שמונה עשרה נאמרת שלוש פעמים ביום .היא החלק החשוב ביותר בתפילת שחרית, מנחה ומעריב. תפילה זו נקראת גם תפילת העמידה לפי שאומרים אותה בעמידה.
"וְèלִïירוּשָׁûלַïיִìם עִôיְרָך בְַּãרחֲëמִñים תָּüשׁוּב ,וְèתִüשְׁûכֹּן בְּãתוֹכָîהּ כַּîאֲäשֶׁûר דִּçבְַּãרתָּ ,üוּבְãנֵóה אוֹתָüהּ בְָּãקרוֹב בְּãיָìמֵñינוּ בִּãנְóיַìן עוֹלָïם ,וְèכִîסֵּòא דָּçוִèד עַôבְãדְָּçך מְñהֵָéרה לְïתוֹכָîהּ תָּüכִîין .בָּãרוְּך אַäתָּüה ה' ,בּוֹנֵóה יְìרוּשָׁûלַïיִìם".
שופר בהר הבית ,משה קסטל ,צייר ישראלי1991–1909 ,
147
עַôל נַóהֲéרוֹת בָּãבֶãל /
מתוך תהלים קל"ז
עַôל נַóהֲéרוֹת בָּãבֶãל שָׁûם יָìשַׁûבְãנוּ גַּåם בָּãכִîינוּ, בְּãזָêכְֵîרנוּ אֶäת צִõיּוֹן. עַôל עֲָôרבִãים בְּãתוֹכָîהּ תָּüלִïינוּ כִּîנֹּרוֹתֵüינוּ, כִּîי שָׁûם שְׁûאֵäלוּנוּ שׁוֹבֵãינוּ דִּçבְֵãרי שִׁûיר וְèתוֹלָïלֵïינוּ שִׂûמְñחָëה: "שִׁûירוּ לָïנוּ מִñשִּׁûיר צִõיּוֹן". אֵäיְך נָóשִׁûיר אֶäת שִׁûיר ה' עַôל אְַäדמַñת נֵóכָîר?! אִäם אֶäשְׁûכָּîחְֵëך יְìרוּשָׁûלָïיִìם — תִּüשְׁûכַּîח יְìמִñינִóי! תְִּüדבַּãק לְïשׁוֹנִóי לְïחִëכִּîי אִäם ֹלא אֶäזְêכְֵּîרכִîי, אִäם ֹלא אַäעֲôלֶïה אֶäת יְìרוּשָׁûלַïיִìם עַôל ֹראשׁ שִׂûמְñחָëתִüי!
תהילים הוא הספר הראשון בקובץ השלישי של התנ"ך — ספרי הכתובים .רבים מפרקי הספר כוללים דברי תהילה לה' .בפרקים רבים באים דברי שבח לירושלים וכן געגועים אליה ואל בית המקדש. המסורת מייחסת את חיבור ספר תהילים לדוד המלך.
מזרח — כינוי לכותל הקדמי של בית הכנסת הפונה לירושלים. במרכזו ניצב ארון הקודש .השם "מזרח" דבק בכותל זה לפי שקהילות רבות בארץ ובגולה נמצאות ממערב לירושלים ,ולכן חזית בית הכנסת בנויה בצד מזרח ,שהוא כיוון ירושלים .המתפללים פונים לצד מזרח בשעת התפילה.
התמונה שלפניכם היא דוגמה לאופן האומנותי שבו נהגו לסמן את הקיר המזרחי הפונה לירושלים בבתי היהודים ובבתי הכנסת.
מזרח – מגזרת נייר ,אוסטרייה — פולין 1900
146
חַëי /
אהוד מנור
שִׁûמְñעוּ אַäחַëי אֲäנִóי עוֹד חַëי וּשְׁûתֵּüי עֵôינַóי עוֹד נִóשָּׂûאוֹת לָïאוֹר ַרבִּãים חוֹחַëי אְַäך גַּåם פְָּöרחַëי וְèלִïפְöנֵóי שָׁûנִóים ַרבּוֹת מִñסְּòפֹר אֲäנִóי שׁוֹאֵäל וּמִñתְüפַּöלֵּïל טוֹב שֶֹּׁûלא אָäבְָãדה עוֹד הַéתְִּüקוָèה עוֹבֵãר מִñזְêמוֹר מִñדּוֹר לְïדוֹר כְּîמַñעְôיָìן מֵñאָäז וְèעַôד עוֹלָïם אֲäנִóי שׁוֹאֵäל וּמִñתְüפַּöלֵּïל טוֹב שֶֹּׁûלא אָäבְָãדה עוֹד הַéתְִּüקוָèה חַëי חַëי חַëי כֵּîן אֲäנִóי עוֹד חַëי זֶêה הַéשִּׁûיר שֶׁûסַּòבָּãא שָׁûר אוֹתוֹ לְïאַäבָּãא וְèהַéיּוֹם אֲäנִóי, זֶêה הַéשִּׁûיר שֶׁûסַּòבָּãא שָׁûר אֶäתְüמוֹל לְïאַäבָּãא וְèהַéיּוֹם אֲäנִóי
הוֹמִñים יָìמַñי וְèלֵïילוֹתַüי וּבְãשָׁûמַñי עַôמּוּד הָéאֵäשׁ עוֹד ָקם אָäשִׁûיר בְּãלִïי דַּçי אֶäפְֹöרשׂ יַָìדי לְïיִָìדיד אֲäשֶׁûר מֵñעֵôבֶãר יָìם אֲäנִóי שׁוֹאֵäל וּמִñתְüפַּöלֵּïל טוֹב שֶֹּׁûלא אָäבְָãדה עוֹד הַéתְִּüקוָèה חַëי חַëי חַëי... שִׁûמְñעוּ אַäחַëי אֲäנִóי עוֹד חַëי וּשְׁûתֵּüי עֵôינַóי עוֹד נִóשָּׂûאוֹת לָïאוֹר אָäז כֹּה לֶïחָëי לְïכָîל אוְֹרחַëי וּלְïבָãנַóי הַéמְñבַãקְּúשִׁûים לַïחֲëזֹר אֲäנִóי שׁוֹאֵäל וּמִñתְüפַּöלֵּïל טוֹב שֶֹּׁûלא אָäבְָãדה עוֹד הַéתְִּüקוָèה חַëי חַëי חַëי כֵּîן ,אֲäנִóי עוֹד חַëי זֶêה הַéשִּׁûיר שֶׁûסַּòבָּãא שָׁûר אֶäתְüמוֹל לְïאַäבָּãא וְèהַéיּוֹם אֲäנִóי אֲäנִóי עוֹד חַëי חַëי חַëי עַôם יִìשְָׂûראֵäל חַëי זֶêה הַéשִּׁûיר שֶׁûסַּòבָּãא שָׁûר אוֹתוֹ לְïאַäבָּãא וְèהַéיּוֹם אֲäנִóי
בזכרנו את ציון
149
אֲäנִóי מַñאֲäמִñין בֶּãאֱäמוּנָóה שְׁûלֵïמָñה בְּãבִãיאַäת הַéמָּñשִׁûיחַë וְèאַäף עַôל פִּöי שֶׁûיִּìתְüמַñהְéמֵñהַּé עִôם כָּîל זֶêה אֲäחַëכֶּîה לוֹ בְּãכָîל יוֹם שֶׁûיָּìבוֹא. )מתוך "י"ג העיקרים" /הרמב"ם(
חורף בירושלים ,צבי מאירוביץ ,צייר ישראלי ,נפטר 1974
148
בזכרנו את ציון
משיח — כינוי למי שעתיד לגאול את ישראל .את בואו של המשיח יקדים המבשֵûר ,אליהו הנביא. הרמב"ם קבע את י"ג העיקרים .אלה שלושהײַעשר היסודות החשובים והמרכזיים בָּãאֱäמונה היהודית .את י"ג העיקרים אומרים המתפללים בכל יום אחרי תפילת שַׁûחֲëרית.
כאשר דיבר שמריהו ,ירדו דמעות מעינָóיו של הזקן .הוא אמר: – הבית הזה כבר אינו הבית שלי — שלכם הוא; המשפחה הזאת — שלכם .אם יהיה קשה — יעברו עלינו ייסורי גאולה .אני ,יהודי דתי אני .איני יודע אם אתם יודעים מה פירוש ייסורי גאולה .אני מאמין לכם שתעשו כל מה שצריך .יותר מזה איני רוצה לדעת. אחרײַכך קרא לבנים שלו ואמר: – ילַדי ,למען ארץײַישראל — עד עמוד התלייָìה! )מעובד מתוך הספר "עד עמוד התלייה — עלילות המחתרת הציונית בעיראק"(
"וְèלַָïקחְëתִּüי אֶäתְüכֶîם מִñן הַéגּוֹיִìים וְִèקבַּãצְõתִּüי אֶäתְüכֶîם מִñכָּîל הָéאֲָäרצוֹת, וְèהֵéבֵãאתִüי אֶäתְüכֶîם אֶäל אְַäדמַñתְüכֶîם". )יחזקאל ל"ו (24
בזכרנו את ציון
151
עד עמוד התלִïייָìה /
יְìהוָּדה אֶäשֶׁûל /עיבד יְìהוָּדה אַäטְíלָïס
היה זה בְּãאַäחַëד הימים הראשונים של קיץ .1942שני אנשים זרים נכנסו לבנק היהודי "אֵäדוּאְַäרד עַôבּוִּדי" שבבַּãגָדד .הם לבשו בגֵדי חִָëקי של נַóהגים .לֹראשם היו כובעים של "אגד" .אפשר היה לראות שהם באו מדרך רחוקה. המשרת דפק על הדלת של המנהל ואמר: – אדון סַòלְïמַñאן ,שני חייָìלים מבקשים לראות אותך. סלמאן סְòחַëייֵìק ,המנהל הצעיר של הבנק ,קם ויצא אל הבאים. – שלום — אמר בשקט אחד מן השניים ,בעברית. סלמאן לא ידע מה לענות .הבאים הרגישו שהוא נָóבוך .אחד מהם פתח לרגע ְקצֵõה מעילו והראה משהו לסלמאן. סלמאן היה נבוך עוד יותר. – גבריאל? — שאל פתאום. – כן ,כן ,גבריאל .גבריאל הוא ששלח אותנו. סלמאן הכניס את השניים למשרד שֶׁûלוֹ ,סגר את הדלת והלך להזמין בשבילם תה. כאשר חזר — מצא בחדר שני ג'נטלמנים מושלמים ,לבושים חליפות אנגליות יקרות .סלמאן קרא למשרת ,נתן לו חבילת בגדים ואמר: – רוץ אל אִäמי ותגיד לה שתחמם את דוּד המים .יש לנו אורחים הערב. שני האורחים היו שני חבֵרי קיבוץ מישראל .אחד מהם היה שְûמריָìהוּ גוּטְíמָñן ,חבר קיבוץ נַóעַôן .השני היה עזרא כַּîדוִּרי ,יליד עיראק ,שעלה לארץ בגיל ,12חבר קיבוץ מעוזײַחיים .שניהם באו לעירק כִּîשליחים של הייִìשוב העברי בארץ ,כדי להקים בה מחתרת ציונית וכדי לפעול למען העלייָìה של יהודי עיראק לארץ ישראל. הם הגיעו עם שייָìרה של חיילים בריטים ,שנסעו מארץ ישראל לעיראק .רק המפקד היהודי של השיירה ידע את הסוד שלהם .כאשר הגיעו לבגדד ,יצאו לטייל בעיר יחד עם הנהגים האחרים של "אגד" שהביאו את החיילים .בדרך נפרדו משאר הנהגים ונכנסו לבנק "אדוארד עַôבּוִּדי". – תוכלו לגור אצלנו — אמרו סלמאן סחייק ואחִëיו שאול לשליחים — אבל קודם אנחנו צריכים לבקש רשות מֵñאבא. – אני מבקש — אמר שמריהו — שתספרו לו את כל האמת :מי אנחנו ומה באנו לעשות כאן. הבנים סיפרו לאֲäביהם מי הם שני האורחים; אבל לשמריהו לא היה ַדי בכך .הוא ביקש להיפגש עם הזקן "בארבע עיניים" .הוא סיפר לו כי הם באו לארגן את הצעירים וּללמד אותם גם להשתמש בנשק ,כדי שיוכלו להגן על עצמם אם יהיו שוב פרעות בִּãיהוֵּדי עיראק ,וּכְîדי שיעלו באחד הימים לארץײַישראל .הוא הסביר כי התפקיד שלהם יהיה מסוכן מאוד :ממשלת עיראק תרדוף אותם; הבריטים ינסו לִïתפּוס אותם; גם רבים מן היהודים בעיראק יתנגדו לפעולות שלהם .למרות הכול הם החליטו להישאר ולעשות את המלאכה .אם הוא יסכים שיגורו אצלו — אמרו — הוא מסכֵּîן את עצמו ואת בניײַמשפחתו.
150
בזכרנו את ציון
הימים הנוראים
פְּöתַüח לָïנוּ שַׁûעַôר אוּלַïי יָìבוֹאוּ בּוֹ הַָéרחֲëמִñים וְèהָéאַäהֲéבָãה. )רעיה הרניק(
עִôם תְּüחִëילַïת הַéשָּׁûנָóה /
הַָéרב יַìעֲֹôקב ִרימֶñר
עִôם תְּüחִëלַּïת הַéשָּׁûנָóה הַéחֲָëדשָׁûה ,חַëזֵּêק נָóא ה' אֱֹäלהֵéינוּ אֶäת כּוֹחֵëנוּ לִïשְׁûמֹעַ.ô ַéיּכֹלֶïת לִïשְׁûמ ַֹôע אֶäת מַñנְóגִּåינוֹת הַéתֵּüבֵãל וְèאֶäת בְּãכִîי הַéיֶּìלֶïד וְèאַäנְóחַëת הָéאוֹהֵéב. תֵּüן לָïנוּ ה ְì וְèנִóשְׁûמַñע אֶäת ְקִריאַäת הָéעֶôזְָêרה שֶׁûל הַéבּוֵֹדד וְèקוֹל שְׁûבִãיַרת לְïבָãבוֹ שֶׁûל הַéמֻּñכֶּîה בִּãיגוֹנוֹ. תֵּüן לָïנוּ לִïשְׁûמ ַֹôע אֶäת דִּçבְֵãרי ֵרעֵôינוּ :אְַäך גַּåם אֶäת מַñחְëשְׁûבוֹתֵüיהֶéם וַèחֲëלוֹמוֹתֵüיהֶéם שֶֹּׁûלא נֶóאֶäמְñרוּ בְּãקוֹל ,וְèנִóשְׁûמַñע גַּåם אוֹתְָüך ה' אֱֹäלהֵéינוּ ,כִּîי ַרק אִäם נִóשְׁûמַñע אוֹתְָüך יֵìשׁ לָïנוּ הַéזְּêכוּת לְַïקוּוֹת כִּîי תִּüשְׁûמַñע גַּåם אַäתָּüה אוֹתָüנוּ. שְׁûמַñע אֶäת שֶׁûאָäנוּ נוְֹדִרים לְָïך בְּãיוֹם זֶêה ,ה' אֱֹäלהֵéינוּ וֵèאֹלהֵéי אֲäבוֹתֵüינוּ וְèאִäמּוֹתֵüינוּ ,וּלְïוַèאי וְèגַåם אָäנוּ נִóשְׁûמַñע נְָóדִרים אֵäלּוּ.
רציתי להתפלל ולא ידעתי /
מרדכי ברײַאון
זה היה במלחמת השחרור .הייתי מ"מ .יום אחד ערכתי את מַñחְëלַïקתי מול הצבא המצרי ,שהגיע עד אשדוד .המחלקה היתה עלובה וּמסכנה, עם כמה סְòטֵíנים ורימונים ,ונערכנו בפרדס ...היה כמעט מגוּחך לַïחְëשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצריים ...תוך כדי מעשה לא חשתי פחד: הייתי עסוק מדי ..כיצד לַïחְëפּוֹר את השוּחוֹת ,להוציא פַּöטרולים וּלגלות את האויֵìב. אבל כשירדה חשֵûכה ,כשהכול היה ערוך וּמוכן ואנחנו ציפּינו לַïהתקפה שהיתה צריכה לבוא עם שחר ,שכבתי לי באחת השוּחוֹת והתחלתי לַדמייֵìן לעצמי מה יקרה כְּîשיַìעֲôלה השחר — ואז נתקפתי פחד נורא .בדרך כלל לא הייתי פוחד ,אך הפעם הרגשתי פחד עד כדי רעד ,פחד מֵñעיק ביותר. ואז ,באיזשהו רגע ,הרגשתי רצון עז להתפלל אך לא ידעתי איך .שום תפילה לא היתה שְûגוּרה על לשוני ...בכל זאת התפללתי ,בלשון פשוטה, כפי שהבנתי ,אבל אני זוכר את הרצון שלי להתפלל ַדווְèקא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו.
מלחמת השחרור פרצה בײַ 29בנובמבר ,1947לאחר שהוכרז בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת שתי מדינות ,יהודית וערבית. ערביי ארץ ישראל תקפו את היישוב העברי ,ואליהם הצטרפו מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל למחרת ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר 14 במאי .1948 התושבים היהודים בימים ההם היו בנחיתוּת צבאית וספגו אבדות כבדות .אחד מכל מאה לוחמים נהרגו בקרבות הקשים שהתנהלו. המלחמה הסתיימה בניצחון המדינה העברית.
הימים הנוראים
155
תְּüפִöלָּïה /
אִָäריאָäנָóה הָָéרןײַהַéכֹּהֵéן
אַäתָּüה, שֶׁûעֵôינֵóינוּ אֵäלֶïיָך וְֹèלא נֵַóדע לְïאָäן, אַäתָּüה, הַéנִּóמְñצָõא בַּãכֹּל וְèאֵäינְָóך כָּîאן, אַäתָּüה, שֶׁûשָּׁûאַäלְïנוּ אוֹתְָüך וְֹèלא עָôנִóיתָ üדָּçבָãר, אָäנָּóא, עֲôשֵׂûה אֶäת יוֹמֵñנוּ טוֹב מִñן הַéמָּñחָëר.
בית כנסת הולנדי ,המאה הײַ19
154
הימים הנוראים
מְַñראֵäה כֹּהֵéן /
פִּöיּוּט
מתוך תפילת מוסף של יום הכיפורים
אֱäמֶñת, מַñה נֶּóהְéדָּçר הָéיָìה כֹּהֵéן גָּåדוֹל בְּãצֵõאתוֹ מִñבֵּãית ָקְדשֵׁûי הַéקֳָּúדשִׁûים בְּãשָׁûלוֹם ,בְּãלִïי פֶöגַåע. כְִּîדמוּת הַéקֶּúשֶׁûת בְּãתוְֹך הֶéעָôנָóן, מְַñראֵäה כֹּהֵéן כְּîוֶֶèרד הַéנָּóתוּן בְּãתוְֹך גִּåנַּóת חֶëמֶñד, מְַñראֵäה כֹּהֵéן כְּîזֵêר הַéנָּóתוּן עַôל מֵñצַõח מֶñלְֶïך מְַñראֵäה כֹּהֵéן כְּîכוֹכָîב הַéנֹּגַåהּ בִּãגְåבוּל מִñזְָêרח, מְַñראֵäה כֹּהֵéן כְּîרוֹאֶäה זְִêריחַëת שֶׁûמֶñשׁ עַôל הָéאֶָäרץ, מְַñראֵäה כֹּהֵéן כְּîשׁוֹשַׁûנַּóת גַּåן בֵּãין הַéחוֹחִëים, מְַñראֵäה כֹּהֵéן כָּîל אֵäלֶּïה בִּãהְéיוֹת הַéהֵéיכָîל עַôל יְìסוֹדוֹתָüיו ,וּמְִñקדַּçשׁ הַéקֶֹּדשׁ עַôל מְñכוֹנוֹתָüיו ,וְèכֹהֵéן גָּåדוֹל עוֹמֵñד וּמְñשֵָׁûרת, דּוֹרוֹ ָראוּ וְèשָׂûמָñחוּ.
עבודת הכהן הגדול בימים שבית המקדש היה קיים ,נִóיהֵéל הכהן הגדול טקסים מיוחדים במהלך יום הכיפורים. טקסים אלו נקראים: עבודת הכהן הגדול או עבודת הקודש .מטרתם היתה לטהר את העם מחטאיו. אחד מתפקידי הכהן הגדול היה להיכנס ל"קודש הקודשים" )הכניסה לקודש הקודשים היתה אסורה לכולם ואף לכהן הגדול במשך השנה כולה(. פעם יחידה בשנה ,ביום כיפור ,הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ,שם הוא ביקש כַּîפָָּöרה בעדו, בעד בני משפחתו וכן בעד כל אחד ואחד מן העם" :וכיפֵּöר בעדו ובעד ביתו ובעד קהל ישראל" )ספר ויקרא פרק טז פסוק יז(. עם חורבן בית המקדש פסקה גם עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. כזכר לעבודה זו התחברו פיוטים שונים המתארים את עבודתו. פיוטים אלו שולבו בתפילת מוסף של יום הכיפורים. פיוטים הם שירי תפילה. חלק מהפיוטים מצויים בתוך סידורי התפילה, חלק בהגדה של פסח וחלק בספרי פיוט. הפיוט "מראה כהן" נכתב על ידי פייטן ארץ ישראלי שחי במאה החמישית ושמו יוסי בןײַיוסי.
157
אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ סְòלַïח וּמְñחַëל לְïכָîל עֲôווֹנוֹתֵüינוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ שְׁûלַïח ְרפוּאָäה שְׁûלֵïמָñה לְïחוֹלֵïי עַôמֶָּñך אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ זָêכְֵîרנוּ בְּãזִêכָּîרוֹן טוֹב לְïפָöנֶóיָך אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ חָëתְüמֵñנוּ בְּãסֵòפֶöר חַëיִּìים טוֹבִãים אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ חָëתְüמֵñנוּ בְּãסֵòפֶöר גְּåאֻäלָּïה וִèישׁוּעָôה אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ חָëתְüמֵñנוּ בְּãסֵòפֶöר פְַּöרנָóסָòה וְèכַîלְïכָּîלָïה אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ הֵָéרם ֶקֶרן יִìשְָׂûראֵäל עַôמֶָּñך אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ מ ֵַñלּïא אֲäסָòמֵñינוּ שָׂûבָãע אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ שְׁûמַñע קוֹלֵïנוּ חוּס וְַèרחֵëם עָôלֵïינוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ ַקבֵּãל בְַּãרחֲëמִñים וּבְָãרצוֹן אֶäת תְּüפִöלָּïתֵüנוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ פְּöתַüח שַׁûעֲֵôרי שָׁûמַñיִìם לִïתְüפִöלָּïתֵüנוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ נָóא אַäל תְּüשִׁûיבֵãנוּ ֵריָקם מִñלְּïפָöנֶóיָך אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ תְּüהֵéא הַéשָּׁûעָôה הַéזֹּאת שְׁûעַôת ַרחֲëמִñים וְèעֵôת ָרצוֹן מִñלְּïפָöנֶóיָך אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ חֲëמֹל עָôלֵïינוּ וְèעַôל עוֹלָïלֵïינוּ וְèטַíפֵּöינוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ עֲôשֵׂûה לְïמַñעַôנְָóך אִäם ֹלא לְïמַñעֲôנֵóנוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ עֲôשֵׂûה לְïמַñעַôנְָóך וְèהוֹשִׁûיעֵôנוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ עֲôשֵׂûה לְïמַñעַôן ַרחֲëמֶñיָך הַָéרבִּãים אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ עֲôשֵׂûה לְïמַñעַôן שִׁûמְָñך הַéגָּåדוֹל הַéגִּåבּוֹר וְèהַéנּוָֹרא שֶׁûנְִּóקָרא עָôלֵïינוּ אָäבִãינוּ מַñלְïכֵּîנוּ חָëנֵּóנוּ וַèעֲôנֵóנוּ כִּîי אֵäין בָּãנוּ מַñעֲôשִׂûים. עֲôשֵׂûה עִôמָּñנוּ צְָõדָקה וָèחֶëסֶòד וְèהוֹשִׁûיעֵôנוּ.
156
לראשונה נזכרה תפילת "אבינו מלכנו" בתלמוד כתפילה שאמר רבי עקיבא בזמן עצירת גשמים .לשני הפסוקים מהתפילה הכתובים בתלמוד נוספו במשך הדורות פסוקים נוספים. התפילה נאמרת בימי צום ,בראש השנה וביום הכיפורים ובימים שביניהם.
מעשה בחייט /
סיפור חסידי
פעם אחת ,בערב יום הכיפורים ,אמר הרבי אלימלך לתלמידיו :רצונכם לדעת איך עושים כַּîפָּöרוֹת בערב יום הכיפורים ,לכו אל החייט היושב בקצה העיר. הלכו התלמידים בעלות השחר ,ועמדו אצל חלון ביתו של החייט .ראו שהוא ובניו התפללו בפשטוּת כמו כל החייטים. אחרי התפילה לבשו כולם בגדי שבת .הדליקו נרות ,ערכו שולחן ,וישבו בשמחה רבה .לקח החייט ספר אחד מן הארון ,ובספר היו כתובות כל העבֵãרות שעשה השנה ,מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הבא .פתח את הספר ואמר: "ריבונו של עולם! היום הגיע הזמן לסֵַòדר בינינו ובין עצמנו את חשבון העבֵãרות שעשינו ,כי זמן כפרה הוא לכל ישראל ".והתחיל חושב ומונה את כל העבֵãרות שעשה במשך כל השנה ,שכולן היו רשומות בספר זיכרון .לאחר שגמר את חשבון העבֵãרות ,הוציא מן הארון ספר גדול וכבד עוד יותר מן הראשון ,פתח ואמר: "ריבונו של עולם! מקודם חישבתי את העבֵãרות שאני עשיתי ,עכשיו אֶäמְñנֶóה את שעשית אתה". ָü העבֵãרות עמד ומנה את כל הצער והייסורין ,צרות ועָôגְåמַñת נפש ,חָëלַïיִìים רעים והפסד ממון ועוד פגעים רעים ,שעברו עליו ועל בני ביתו בשנה זו ,וכשגמר את החשבון אמר: "ריבונו של עולם! אם נחַëשב חשבון צדק ,באמת וביושר ,אתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך .אך לא ארצה לבוא אליך בחשבון מדוקדק .הלוא ערב יום הכיפורים היום ,וחייב כל אחד להתפייס עם חברו .אני מוחל לך את כל העבֵãרות, ואתה תמחל לנו את כל החטאים שחטאנו לך". מזג כוס יין ואמר בקול רם" :לחיים ,ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה את כל החטאים שחטאנו איש לרעהו ,וכל העבֵãרות ,הן שלנו והן שלך ,בטלות ומבוטלות הן כאילו לא היו כלל בעולם". אחר כך אכלו ושתו בשמחה רבה. התלמידים חזרו אל הרבי אלימלך וסיפרו לו את כל מה שראו עיניהם ושמעו אוזניהם ואמרו ,כי דברי החייט קשים ,והם רואים בהם חוצפה יתרה כלפי שמים. ענה הרב ואמר: "דעו לכם ,כי הקדוש ברוך הוא ,בכבודו ובעצמו ,עם כל הפמליה של מעלה, התכנסו ובאו לשֵׁûמַñע דברי החייט ,שנאמרו בפשטות גדולה ,ומדברי אמת שלו נעשה רצון וחדווה ושמחה בכל העולמות".
הימים הנוראים
159
מתוך תפילת נעילה:
אֱֹäלהֵéינוּ וֵèאֹלהֵéי אֲäבוֹתֵüינוּ ,יַìעֲôלֶïה וְèיָìבוֹא וְèיַìגִּåיעַ ,ôוèְֵìי ָראֶäה וèְֵìי ָרצֶõה וְèיִìשָּׁûמַñע, וְèיִìפֵָּöקד וְèיִìזָּêכֵîר זִêכְîרוֹנֵóנוּ וּפְִöקדוֹנֵóנוּ ,וְèזִêכְîרוֹן מָñשִׁûיחַ ëבֶּãן דָּçוִèד עַôבְãדֶָּçך ,וְèזִêכְîרוֹן יְìרוּשָׁûלַïיִìם עִôיר ָקְדשְָׁûך ,וְèזִêכְîרוֹן כָּîל עַôמְָּñך בֵּãית יִìשְָׂûראֵäל לְïפָöנֶóיָך ,לִïפְöלֵïיטָíה לְïטוֹבָãה ,לְïחֵëן וּלְïחֶëסֶòד וּלְַïרחֲëמִñים ,לְïחַëיִּìים וּלְïשָׁûלוֹם .בְּãיוֹם הַéכִּîפּוִּרים הַéזֶּêה, זָêכְֵîרנוּ ה' אֱֹäלהֵéינוּ בּוֹ לְïטוֹבָãה ,וּפְָöקֵדנוּ בּוֹ לִïבְָãרכָîה ,וְèהוֹשִׁûיעֵôנוּ בּוֹ לְïחַëיִּìים )טוֹבִãים( וּבְִãדבַãר יְìשׁוּעָôה וְַèרחֲëמִñים ,חוּס וְèחָëנֵּóנוּ ,וְַèרחֵëם עָôלֵïינוּ וְèהוֹשִׁûיעֵôנוּ כִּîי אֵäלֶïיָך עֵôינֵóינוּ ,כִּîי אֵäל מֶñלְֶïך חַëנּוּן וְַèרחוּם אַäתָּüה: חזן וקהל :פְּöתַüח לָïנוּ שַׁûעַôר ,בְּãעֵôת נְóעִôילַïת שַׁûעַôר ,כִּîי פָöנָóה יוֹם: חזן וקהל :הַéיּוֹם יִìפְöנֶóה ,הַéשֶּׁûמֶñשׁ יָìבוֹא וְèיִìפְöנֶóה ,נָóבֹאָäה שְׁûעֶָôריָך: חזן וקהל :אָäנָּóא אֵäל נָóא ,שָׂûא נָóא ,סְòלַïח נָóא ,מְñחַëל נָóא ,חֲëמֹל נָóאַ ,רחֵëם נָóא, כַּîפֶּöר נָóא ,כְּîבוֹשׁ חֵëטְíא וְèעָôוֹן:
נְóעִôילָïה /
ַרעְôיָìה הְַéרנִóיק
פְּöתַüח לָïנוּ שַׁûעַôר בַּãיּוֹם הַéזֶּêה הַéשֵָּׁûקט שֶׁûבַãע שָׁûנִóים אַäחֲֵëרי הַָéרעַôשׁ .וַèאֲäנִóי ֹלא יוַֹדעַôת כַּîמָּñה לִïפְöנֵóי הַָéרעַôשׁ בָּãא. פְּöתַüח לָïנוּ שַׁûעַôר אוּלַïי יָìבוֹאוּ בּוֹ הַָéרחֲëמִñים וְèהָéאַäהֲéבָãה.
158
הימים הנוראים
תפילת נעילה ביום הכיפורים נוספת תפילת "נעילה" ,שאינה נהוגה בשום יום מימות השנה. "נעילה" היא התפילה האחרונה ביום הכיפורים. יש החושבים שהכוונה לנעילת שערי בית המקדש ,ויש החושבים שהכוונה לנעילת שערי השמים או נעילת שערי הרחמים שהיו פתוחים כל היום לקבל את תפילות עם ישראל.
אמנם בחור נאה ,אמרת אותם ימים ,ואפילו יְֵìרא שמים ,אלא שהוא ,אותו מנוּוָèל, את בווַèדאי זוכרת ,לאחר שהוליד ממנה ארבעה ילדים ,יצא יום אחד את הבית וּבָãרח .כן ,אישה ,אותו פחח שבחרת לבתך .מאז חיה האומללה עם ילדיה בִּãצְõריף עני של פח .בחורף ,מה אני מלמד אותך ,קופאים ילדיה כבתוך שלולית של זכוכית ,ובקיץ נשרפים כִּîבְãתוך מַñחתה של גֶåחָëלים .והכל ,אישה ,אם תסלחי לי ,בגלל עיקשותך להשׂיא אותה דווקא לפחח בוכרי .אלא שעכשיו ,שנפל בידך אותו מטמון ,למה לא תיקחי מעט ממנו ותכפרי על חֶëטאך לבתך .בבקשה ,שתקנה בו סוף סוף המסכנה לעצמה ולִïילָïדיהָ ,éבית קטן של אבן .לא ,לא ,אישה ,למה להפריז. מספיק פרוזדור קטן .ארבע חמש אבנים ושלום על ישראל". וכך למָּñחֳָëרת ,בוטחת בפעם זאת בכוחה ,מיהרה הישישה להרים את המזרן .אך עוד קודם שנגעה ברצועת התיק ,שוב נָóסוגה ידה אחור .ניסתה שנית ושוב כשלה. כך ,כל אותו יום החזיקה במזרן וְèהרהֲéרה באותו פחח .מים לא שתתה ,לחם לא לקחה ,עד שבלילה ,קודם שתש כוחה ,זכרה שאותו פחח היה תימני .הֵéשיבה את המזרן לִïמקומו והשליכה עצמה עליו .כך עבר עליה הלילה השלישי ,הרביעי, החמישי .שמונה לילות נוראים של חלומות מטורפים ,עד שביום התשיעי שוב לא התאפקה ,קראה לבתה הבכורה וּבִãקשה אותה לְïלַïווֹתה אל תחנת המשטרה .שם הִéניחה את התיק על שולחנו של השוטר הנדהם ושבה אל בֵּãיתה. והישישה ,הכמעט מטורפת הזו ,הוסיפה ,שלא כדעת אותם רופאים ,לחיות עוד חמש שנים .עד שלילה אחד ,שוב קראה לבתה ,וכשקרבה זו אל המיטה ,שאלה אותה אמה" :אותו חתן שהֵéבאתי לך ,מֶñה היה השם שלו?" וכך ,אותו לילה ,גם נָóפחה הישישה את נִóשמתה. השגיח בן ַë שישה ימים ישבו הילדים על אמם ,עד שבשביעי ,כּשקמו מאֶäבלם, הזקונים בספר תפילת יום הכיפורים המוּנח על תִüקרת הארון .הבן נדהם .אמו, שמעולם לא ידעה קרוא וכתוב ,מחזיקה ספר יקר זה בביתה .הוא דפדף בו ודפדף ותדהמתו גדלה שבעתיים .בדף החותם את תפילת הנעילה מצא מכתב אותו קיבלה אמו חמש שנים קודם מותה מידו של גביר אחד ,שהודה לה על שהֵéשיבה אלָïיו את כספו .הבן מיהר אצל גבאי בית הכנסת וזה גילה בפניו שאכן לפני כְּîחמש שנים באה אצלו אמו עם המכתב ,והיא ,לאחר שקרא בפניה את תוכנו ,ביקשה אותו שֶûייִìתן בידה את מַñחֲëזור תפילת יום הכיפורים ויניח את המכתב בדף החותם את תפילת הנעילה. אז ורק אז הֵéבִãין הַéבֵּãן את מעשה אמו וידע ,ששעה שעמדו המתפללים בתפילת נעילה והתחננו בבכי על נפשם ,באותה שעה ממש פתחה אמו את מחזור התפילה ,באותו דף מפורש בו הניח בפניה הגבאי את המכתב ,ומלמלה ,כנראה בקול חלוש :ריבונו של עולם ,אתה הרי יודע שמעולם לא למדתי אותיות ומילים לבקש בהן על עצמי .כל תפילתי ,כל הסליחה שלמדתי ,הוא מכתב זה המונח בפניך .אם ראוי מכתב זה בעיניך שתחוס בזכותו על נפש יְìלַדי וּנְóכַדי ,הרי אני שפחתך לפניך .אך אם לאו ,מהר וקח אותי מעולמך ,כי ַדי ראיתי בצַõעֲôרם. ואדון שמים ,ששופט נאמן הוא מכל שופט בשרײַוָèדם ,שמע לֶïעֱôנוּתָüהּ של אותה ישישה ופקד ברחמים לא רק על ילדיה ונכדיה ,אלא קצב אף לה ,כִּîלְïאותו מלך צדיק ,עוד חמש שנים תמימות קודם שנטל את נִóשמתה בִּãנְóשיקה. הימים הנוראים
161
זוּלִïיכָּîה בַּãת כַּîתוֹן /
דָּçן בְּãנָóיָìהײַסִֵòרי
שנה בשנה ,עם נעילת יום הכיפורים ,שב אני ובוכה על אותה ישישה .אישה כבת תשעים שנה הייתה .מעולם לא ידעה יום של חג .אף לא יום של שמחה .בִּãהְéיותהּ כבת שתיםײַעשרה הִéשִׂûיאו אותה הוֶריהָ éלבחור עני ,אם כי יְֵìרא שמים .שישה ילדים העמידה לו ,עד שיום אחד חלה במחלה משונה ,שאפילו הרופאים לא ידעו את ֶñיה פִּöשָרהּ ,וּמת .מאז לא נישאה האלמנה שנית .עמדה כל אותם ימים על יתומ ָé וגידלה אותם מתוך עוני וָèצַõער .כך ,עד שגדלו הילדים ,נשאו להם נשים ועזבו את ביתהּ. שנים רבות הוסיפה האלמנה בחַëדרה הקטן ,עד אשר בִּãהְéיותה כבת שמונים וחמש חשה בּבְãריאוּתה .הרופא ,שאליו הבהילו אותה הבנים ,לא מצא עליה כלום ,גם חברו לא מצא דבר .ואז אמרו שני הרופאים לילדים" :אִäמכם אינה חולה במחלה כלשהי .היא רק עייֵìפה .עייפה מן החיים .הָéשיבו אותה אל בֵּãיתהּ .היא כבר לא תאריך ימים .חודש ,אולי חודשיים ,אל תצפו ליותר". הבנים השיבו במִñצווַèת הרופאים את אִäמם אל חַëדרה הֶéעלוב וחזרו אל בתיהם כשהם ממתינים בַּãחֲëרדה נוראה לבשורה המרה .הזקנה שבה אף היא אל חייה ,וכך יום אחד ,יצאה עם פח האשפה בידה לַïהֲéריקו בֶּãחבית הגדולה .והנה ,שם ,סמוך לשער הֶéחָëצר ,ראתה תיק עור גדול ,כמעט חדש ,מונח על אבני הרצפה .הזקנה, שבתחילה לא התרגשה ,הֵéרימה את התיק בידה וכמעט פרחה נשמתה .התיק היה צפוף וגדוש בִãצְõרורות עבים של כסף .מבלי לתת דין וחשבון לעצמה ,מיהרה אל חדרה ,נעלה על עצמה במפתח ,וכשהיא מסתירה את האוצר מתחת למזרן, התרוצצה כל אותו יום סביב מיטתה כאישה המנסה לכבות שֵרפה בבֵãיתהּ. בלילה ,כשעלתה לבסוף ְרצוּצה על יְìצוּעָôהּ ,בא חלום מוזר וטרף את שנתה. בַּãחֲëלומה מצאה עצמה עומדת יְìחֵëפה ליד הֶéחבית הגדולה ,ואיש אחד ,עטוף שחורים כְּîאַäחַëד המקוננים ,ניצב מוּלה וּמדבר מתוך האשפה" :את ,אישה ,אולי אינך אשמה .את הרי יודעת שמעולם לא גידלת את ילַדיִìיך בעושר ושמחה .כל הימים זכו מיַדייִìך רק ללחם יבש .יצאו ממך בִּãסמרטוטים ומעולם לא זכו ,כמו ילדי העשירים ,להחזיק ,ולו פעם אחת בחייהם ,צעצועים עליזים .עכשיו ,שנפל ברשותך אותו מטמון ,אולי תרשי לעצמך לקחת ממנו מעט ולקנות בו לנכדייך העצובים מעט צעצועים .כן ,כן ,אישה ,מעט צעצועים ,שתצאי בשעה טובה את העולם כשאת רואה אותם סוף סוף צוחקים". ואכן לַïמָּñחֲָëרת בבוקר ,עוד קודם ששטפה את פניה מזוּהֲéמת הלילה ,מיהרה לשלוח יד אל עבר תיק הכסף ,אלא שכמו מפני אש ,שבה ידה אחור .שוב ,כִּîבְãיום אתמול, התרוצצה חסרת מנוחה סביב למיטה ,עד אשר בלילה ,כשעלתה שוב על יְìצוּעָôהּ, בא חלום מוזר מקודמו וטרף את שנתה .שוב מצאה עצמה עומדת יחפה ליד הֶéחבית הגדולה ואותו איש עטוף שחורים ניצב מולה ומדבר מתוך האשפה" :ובכן, אישה ,כל שיעצתי לך אתמול ,עצה של שטות יעצתי .רק להעמידך בניסיון ביקשתי .אלא שעתה שוב איני יכול עוד להבליג .לבי בוכה על בתך הבכורה .כן, מימיה לימים טובים משלך .עוד ָé כן ,אישה ,גם היא ,את הרי יודעת ,לא זכתה ַüנת אותה ,נגד רצונה ,עם שאול הפֶּöחָëח. קודם שמלאו לה ארבע עשרה שנה חית ְü
160
הימים הנוראים
מטבע מזויף /
אליהו אגסי
נער יתום וגלמוד שימש עוזר למלמד עני ,והיה אוסף את דרדקיו מבתיהם כל בוקר ומוליכם אל ביתו של המלמד. יום אחד השׂתֵרר קור חזק וצינה מקפיאה ירדה לעולם .סירבו האימהות להוציא את ילדיהן החוצה ,והיתום חזר יחידי אל בית המלמד .ראה אותו מכונס ומסורבל בסחבות בלוּיוֹת כדי לחמם את גופו ,ואמר" :יום מנוחה לנו היום .האימהות לא שלחו ילדיהן ,רצונך — תוסיף לשכב". אמר המלמד" :לוּ יכולתי ללגום לגימות אחדות של ערק ,כי עתה הוחם לי ונרדמתי". ענה היתום" :אפשר יש לך פרוטה איײַשם ,תְüנֵóנָóה ,ואלך ואקנה לך מעט ערק". אמר המלמד" :אין לי אלא מטבע מזויף אשר לא ישווה למאומה". אמר הנער" :עלַïי חטאתך — תנהו!" לקח הנער את המטבע המזויף ,הצטייד בבקבוק קטן והלך אל סוחר הערק .היה קהל קונים רב והסוחר טרוד ועסוק עד מאוד ,הטיל את המטבע המזויף לתוך קופתו ויצק מן החבית יַ"ìש אל תוך הבקבוק אשר הושיט לו הנער .חזר הנער בלב צוהל אל המלמד ,והלָïה שפך את הערק אל ִקְרבּוֹ בהנאה מרובה ,וחם לו ,ונרדם. מה עשה הנער? שם מים בבקבוק ,חזר אל מוכר הערק וטען" :בעל הבית טעם טעם ואמר שהערק מהול במים ,ואיננו רוצה בו!" כעס הסוחר הטרוד ,שפך את הערק אל תוך החבית והחזיר לנער מטבע טוב. שמח הנער על המטבע ושמרו בכיסו .למחרת קנה בו מקלות שומשומין בדבש ומכרם לילדים ברווח טוב .למחר קנה מספר גדול יותר של מקלות שומשומין ומכרם ברווח גדול יותר ,וכך עשה יום אחר יום ,עד שצבר סכום כסף והשקיעו ברוכלות .ומרוכל נעשה חנווני ,ומחנווני לסוחר מצליח ,ושמו יצא בכל העיר לעושר ויושר ,לנדיבות ומעשים טובים. עבר חצי יובל שנים ,והנער — כבר גבר ובעל בעמיו — ערך משתה והזמין אליו את כל חכמי העיר ,נכבדיה וסוחריה .כיבדוהו אלו ואהבוהו ,על כן נענו להזמנתו ובאו להשתתף במשתהו ,אולם איש את רעהו שאל" :מה היום מיומיים ,ולשמחה מה זו עושה? לא מועד ולא חג ,לא חתונה ולא ברית מילה?!" באמצע המשתה גבר תמהונם של הקרואים עוד יותר כאשר בעל המשתה ביקש מחילה והסתלק ,ואחר חזר עם שני ישישים עניים ואלמונים ,הושיבם במקום כבוד ,ופניהם ענו בם כי נבוכים הם ונכלמים. מיד פנה בעל המשתה אל הרבנים ואמר" :תמחלו לי ,בבקשה מכבודכם ,אם אערב שמחה בעניין של רצינות .כי לא יום חג לי היום ,אלא יום של מזכרת חטא ובקשת תיקון .ביום זה לפני עשרים וחמש שנים"... וכאן סיפר בעל המשתה לרבנים את מעשהו במטבע המזויף ,וכיצד היתה ראשית עושרו נעוצה בהונאה .אחר הצביע על שני הישישים ואמר" :זהו המלמד וזהו מוכר הערק ,ולשניהם אני חייב את עושרי ואת מעשי הטובים .ועתה אמרו נא לי, כבוד החכמים ,מה עלי לעשות כדי להסיר מעלי אשם שזכרו מעיק עלי כל הימים?" השתוממו האורחים לשמע סיפורו של בעל המשתה ,ואילו הרבנים הימים הנוראים
163
ועד היום ,נשבעים זקני העדה ,עִôם שעולה קול שופר המבשר על סיום תענית הצום ,באותה שעה ממש ניצת לפתע אור פִּöלאי מחַëדרהּ הנטוש של אותה ישישה, ובתײַקול גדולה עוברת בשכונה מסופה ועד סופה וּמְñבשרת את כל העדה שבאה שְûעַôת הישועה ,כי נפתח לישראל שער בעת נעילת שער. ואותה צֶַõדקת ,בת ירושלים הייתה ,זוּלִïיכָּîה בַּãת כַּîתוֹן.
162
הימים הנוראים
עבודה /
ש"י עגנון
צדיק אחד נזדמן לכפר .שאל את אנשי המקום :יש כאן מקום ללון? אמרו לו: יהודי אחד יש בכפר ,לֵïך אצלו ,ודאי יעשה לך אכסניה בביתו; הראו לו את הבית והלך לשם .נכנס ושאל :אפשר לי ללון כאן? אמרה לו בעלת הבית :כל הבית לפניך .ערכה לפניו שולחן והציעה לו מיטה .שאל :ובעל הבית היכן? אמרה לו: בעלי מלאכתו בחוץ ,מיד יחזור ויבוא .הרגיש אותו צדיק ריח טהרה בבית .הבין מדעתו ,שבעלײַהבית איש קדוש .שמח בלבו ,שֶûהֱéביאו המקום לְïכָîאן .אמר לעצמו: אשב ואראה את מעשיו .נכנס בעלײַהבית ,הִéניח כלָïיו והתפלל תפילת ערבית .נטל ידיו וסעד וּבֵãיֵרך ועלה על מיטתו .ולא ניכר ,לא מתפילתו ולא משאר עֲôשׂיותָüיו, שום מעלה ממעלות הצדיקים. היה אותו צדיק תוהֶéה :ריח זה של ְקדוּשָׁûה מהיכן הוא? שמא בעלײַהבית הוא מן הצדיקים הנסתרים ,שמסתירים את מעשיהם מעיני הבריות? אמר לעצמו :אשכב ואראה מהו בלילה .העביר שנתו מעינָóיו והביט אחָריו כל הלילהָ .ראָäהוּ ישֵûן שנת עובד .וכשהגיע חצות לילה ,לא עמד לתיקוּן חצות .אמר אותו צדיק :עלה בידיו של זה להסתיר עצמו ממני בלילה .אראה מהו ביום .כיוון שהאיר היום ,עמד בעל הבית ממיטתו ,רחץ פניו וידיו והתפלל כשאר פשוטי בני האדם .לאחר שסייֵìם את תפילתו ,סעד לבו ונטל כליײַאוּמָñנוּתוֹ ויצא .הלך הצדיק אחָריו ,ראהו נכנס להר וחוצב משם אבנים ויושב וּמְñסַòתְּüתָüן .בִּãשעת עבודתו לא הגביה ראשו למעלה ולא פנה לא לכאן ולא לכאן ,אלא שתי עינָóיו מכוונות לאבן שהיה מסתת .בא אותו צדיק אצלו ושאל אותו :זו מלאכתך? ניעְôנַóע לו ראשו דרך הן .אמר לו :מוציא אתה כדי סיפוקך ממנה? אמר לו :יש בנאים בעיר ,שמחבבים את האבנים שאני מסתת ונותנים לי שכרי .היה הצדיק יושב אצל הסתת יום ,שני ימים וּשלושה ימים ,ולא ראה בִּãשלושה ימים יותר ממה שראה ביום ראשון .היה יושב ותוהה :וכי בשביל שזה מסתת אבנים לבניין זכה שבֵּãיתו מעלה ריח טָíהֳָéרה? לְָïקחוֹ בִּãדברים וּשְûאָäלוֹ: שאר כל הימים מה אתה עושה? אמר לו" :כשם שראיתני היום ואתמול וקודם אתמול כך אני כל הימים .הרהר הצדיק בלבו :אמת נכון הדבר ,מעשָûיו מוכיחים אֲäמתָüתו .בכל יום ,אַäחַëר שהוא מתפלל וסועד ,יוצא הוא להר ונוטל אבנים וּמְñשַׁûבְּãבָãן ומסתתן וּמְñמְָñרָקן ,וּבָãאים בני אדם ונותנים לו שכרו וּמַñעלים אותן לעיר ,ובערב חוזר לו לבֵãיתו ,ומתפלל ערבית וסועד וישן .אתמול כן ושלשום כן וקודם שלשום כן; אמר לו :הרי הימים הנוראים מְñמַñשמשים וּבאים ,היכן אתה מתפלל? הלא אין כאן יהודים ואין כאן מניין! אמר לו :לראשײַהשנה וליוםײַהכיפורים אני הולך לעיר לביתײַהמדרש פלוני .שמע הצדיק שהוא מתפלל בעירו ובביתײַתפילתו ,נתן הדבר אל לִïבו ואמר :אראה מהו בראש השנה וביום הכיפורים .כיווָèן שהגיע ראשײַהשנה מצאו עומד בביתײַתפילתו למטה ,אצל הדלת ,וּמתפלל כִּîשְûאר פשוטֵíי העם ,בלא כוונות יְìתֵüרות .ראשײַהשנה כך וביוםײַהכיפורים כך; אמר אותוײַצדיק :ריבונו של עולם ,אדם זה במה זכה ,שכותליײַביתו מעלים ריח של קדושה לפניך? במוצאי יום הכיפורים עשה הצדיק שאלת חלום .נענו לו מן השמים ואמרו לו: סתת זה קדושתו היא בִּãמְñלאכתו ,שעושה אותה באמונה ,בִּãשלמות גמורה ,ואינו נותן לשום הרהור של חוץ לַïחְëצוץ בֵּãינו וּבין עבודתו .ודבר זה הוא ייִìחודי שלם.
הימים הנוראים
165
אמרו" :זה טיבו של חטא שהוא מייסר את עושהו כל הימים" .ואשר לתיקונו של החטא פסקו החכמים כי בעל המשתה חייב לפייס את שני הישישים בחלק מממונו ,למען ימחלו לו על הונותו אותם ,וימשיך במעשיו הטובים למען יזכה לרחמי שמים ביום דין. )מתוך "חושם מבגדד"(
לעשות תשובה ַרבִּãי בּוּנֶóם מִñפְּöשִׁûסְòחָëא הָéיָìה אוֹמֵñר לַïחֲëסִòיָדיו :הָéאַäשְׁûמָñה הַéגְּåדוֹלָïה שֶׁûל הָéאָָäדם אֵäינָóהּ הַéחֲëטָíאִäים שֶׁûהוּא חוֹטֵíא — הַéנִּóסָּòיוֹן עָôצוּם הוּא וְèכוֹחוֹ דַּçל! הָéאַäשְׁûמָñה הַéגְּåדוֹלָïה שֶׁûל הָéאָָäדם הִéיא שֶׁûיָּìכוֹל הוּא בְּãכָîל ֶרגַåע לַïעֲôשׂוֹת תְּüשׁוּבָãה וְèאֵäינוֹ עוֹשֶׂûה. )מְַñרטִíין בּוּבֵּãר מתוך "אור הגנוז"(
מבקשי האלוהים ,ראובן רובין ,צייר ישראלי1974–1893 ,
164
הימים הנוראים
שלוש רגלים פסח שבועות סוכות " ...וַèהֲéבִãיאֵäנוּ לְïצִõיּוֹן עִôיְרָך בְִּãרנָּóה וְèלִïירוּשָׁûלַïיִìם בֵּãית מְִñקדָּçשְָׁûך בְּãשִׂûמְñחַëת עוֹלָïם". מתוך תפילת מוסף לשלוש רגלים
167
הגדה של פסח
ההגדה שאנחנו נוהגים לקרוא בליל הסדר נכתבה כדי שנחזור ונספר ,מידי שנה בשנה ,את סיפור יציאת מצרים .ההגדה מכילה דברי חז"ל ,קטעים מהתורה, מזמורים ושירים. ְַåדתּ לְïבִãנְָóך בַּãיּוֹם הַéהוּא לֵïאמֹר בַּãעֲôבוּר מקור השם הגדה הוא ככל הנראה בפסוק" :וְèהִéגּ ָü זֶêה עָôשָׂûה ה' לִïי בְּãצֵõאתִüי מִñמִּñצְַõריִìם" )שמות יג ח( .פסוק זה מבטא את הרעיון המרכזי והחשוב ביותר של חג הפסח בכלל ושל ההגדה בפרט ,החובה לספר לדורות הבאים את סיפור הגאולה מבית עבדים. חיבור ההגדה התחיל לאחר חורבן בית המקדש השני. במשנה ,אשר נכתבה בתקופה ההיא ,מוזכרים ארבע הקושיות ,החזרת והחרוסת, וכן ,מצה ומרור שעליהם צוותה התורה בפסח. בתלמוד הבבלי ,שחובר אחרי המשנה ,נוספו דברי רבן גמליאל על ארבעת הבנים – חכם ,רשע ,תם ושאינו יודע לשאול. כך במהלך כמה וכמה דורות הלכה והתגבשה ההגדה. הטופס העתיק ביותר של ההגדה שהגיע אלינו בשלמותו הוא טופס ההגדה בסידור התפילה שערך ר' סעדיה גאון ,לפני יותר מאלף שנה .תחילה היתה ההגדה חלק בלתי נפרד מסדור התפילה ,אך לאחר מכן היא החלה להתפרסם בספר מיוחד הנקרא" :הגדה לפסח". במשך השנים יצאו לאור הגדות באלפי הוצאות שונות ,רבות מהן מלוות בתרגומים לשפות אחרות ,בפרושים ,בעיטורים ובציורים רבים. )על פי אנציקלופדיה אביב(
פסח
169
פסח
"בכלײַדור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הגדה של פסח
כְּîנֶóגֶåד אְַäרבָּãעָôה בָãנִóים דִּçבְָּãרה תוָֹרה :אֶäחָëד חָëכָîם ,וְèאֶäחָëד ָרשָׁûע, וְèאֶäחָëד תָּüם ,וְèאֶäחָëד שֶׁûאֵäינוֹ יוֵֹדעַ ôלִïשְׁûאֹל. חָëכָîם מָñה הוּא אוֹמֵñר? מָñה הָéעֵôדוֹת וְèהַéחֻëקִּúים וְèהַéמִּñשְׁûפָּöטִíים ,אֲäשֶׁûר צִõוָּèה יְìיָ ìאֱֹäלהֵéינוּ אֶäתְüכֶîם )דברים ו, כ( .וְèאַäף אַäתָּüה אֱäמָñרײַלוֹ כְּîהִéלְïכוֹת הַéפֶּöסַòח :אֵäין מַñפְöטִíיִרין אַäחַëר הַéפֶּöסַòח אֲäפִöיקוֹמָñן. ָרשָׁûע מָñה הוּא אוֹמֵñר? מָñה הָéעֲôבוָֹדה הַéזֹּאת לָïכֶîם )שמות יב כו( .לָïכֶîם וְֹèלא לוֹ .וּלְïפִöי שֶׁûהוֹצִõיא אֶäת עַôצְõמוֹ מִñן הַéכְּîלָïל ,כָּîפַöר בָּãעִôקָּúר ,וְèאַäף אַäתָּüה הְַéקהֵéה אֶäת שִׁûנָּóיו וֶèאֱäמָñרײַלוֹ: בַּãעֲôבוּר זֶêה עָôשָׂûה יְìיָ ìלִïי בְּãצֵõאתִüי מִñמִּñצְַõריִìם )שמות יג ,ח( .לִïי וְֹèלא לוֹ .אִäלּוּ הָéיָìה שָׁûםֹ ,לא הָéיָìה נִóגְåאָäל. תָּüם מָñה הוּא אוֹמֵñר? מָñה זֹאת )שמות יג ,יד( וְèאָäמְַñרתָּ üאֵäלָïיו :בְּãחֹזֶêק יָìד הוֹצִõיאָäנוּ יְìיָ ìמִñמִּñצְַõריִìם מִñבֵּãית עֲôבִָãדים )שמות יג ,יד(. יוֵֹדע לִïשְׁûאֹל — ַô וְèשֶׁûאֵäינוֹ אַäתְּ üפְּöתַüח לוֹ ,שֶׁûנֶּóאֱäמַñר :וְèהִéגְַּåדתָּ üלְïבִãנְָóך בַּãיּוֹם הַéהוּא לֵïאמֹר :בַּãעֲôבוּר זֶêה עָôשָׂûה יְìיָ ìלִïי בְּãצֵõאתִüי מִñמִּñצְָõריִìם )שמות יג ,ח(. "ארבעה בנים" ,דן רייזינגר ,צייר ישראלי
מצה זו /
דוד בןײַגוריון
מתוך נאומו לפני וַèעֲôדת החקירה האנגלית שדנה בַּãהֲéקמת מדינה יהודית חופשית בײַ:1947
לפני כִּîשְûלוש מאות שנה הפליגה לעולם הֶéחדש אֳäנִóייה וּשמה "מֵñייפְöלָïאוּאָäר" .היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה .אבל תָüאֵäב אני לדעת ,אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אֵäימתי הפליגה אנייה זאת; וְèכַîמה אמריקנים יודעים זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנִóייָìה ,וּמָñה היה טיבו של הלחם שאכלו בצֵõאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה ,לפני הפלגת "מייפלאואר" ,יצאו היהודים ממצרים — וכל יהודי בעולם ,ואף בְּãאָäמריקה ,וּבְãרוסיה הסובייֵìטית — יודע בדיוק באיזה יום יצאו :בַּãחֲëמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק ,איזה לחם אכלו היהודים :מצות ,ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בַּãחֲëמישה עשר בניסן ,באמריקה ,ברוסיה וּבַãאֲäרצות אֲäחֵëרות .ומספרים בִּãיצִõיאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה .והם מסַòייְìמים בִּãשְûני מאמרים :הָéשַׁûתָּüא עַôבְֵãדי ,לַïשנה הבאה בְּãנֵóי חוִֹרין .הָéשַׁûתָּüא הָéכָîא ,לשנה הבאה בּירוּשלים ,בציון בארץ ישראל .כך טיבם של יהודים.
לפני קוּם מדינת ישראל היה בןײַגוריון מראשי המנהיגים של הייִìשוב היהודי בארץ ישראל. הודות למַñאֲäמצָõיו הכריזו על הֲéקמת מדינת ישראל .היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ,בשנים .1963–1949
170
פסח
כּוֹס הדורות /
אשר ברש
בְּãמָñגֶåנְóצָõא היה סוחר עשיר ושמו ְקלוֹנִóימוּס .היתה לו בתוך כלֵïי הפּסח כוס של אליהו הנביא ,ועליה חקוק "גרשוֹם בַּãר יהודה" .קבלה הייתה בִּãיֵדי משפחת קלונימוס, שירושה היא להם מַרבֵּãנוּ גרשום מאוֹר הגולה )מגדולֵïי חכמֵñינו בגרמניה ,חי במאה העשירית(. כוס כזוֹ בִּãיֵדי אדם ולא יִìנְóצְֶõרנָּóה כְּîבָãבת עינוֹ? היה מחזיקהּ סגורה על מסגר ולא הוציאהּ אלא ללילות ה"סדר" של פסח ,והיה ממלאהּ יין ומעמידהּ באמצע השולחן כמנהג ישראל ,והייתה מַñשרה מזיווהּ על השולחן ועל המסוּבּים. וְèלְִïקלונימוס שני בנים ,שם הבכור יכין ושם הצעיר בועז .נשאו הבנים נשים והעמידו ילדים ,וּקלונימוּס אהב את כולם אהבתײַנפש וגם הם אֲäהָéבוּהוּ והייתה סוכתײַשלום פרושה על המשפחה. יום אחד הלך קלונימוס ברחוב וְèהִéכַּîתּוּ השמש .בא לבֵãיתו וקרא "ראשי ,ראשי!" ועד שהבהילו את הרופא יצאה נשמתו .היה אבל כבד בבית ובעיר וַèייִìווַָèדע שצִõדקותָüיו בסתר היו מרובּות מצדקותָüיו בגלוי. כשעברו שבעת ימי האבל אמר יכין לבועז :אבינו מת בלא צוואה ועלֵïינו לחלק את יְìרוּשתו .קח אתה את הרכוש ואת הכוס תן לי. היו מתדיינים וּמִñתנצחים ,זה אומר" :לי הכוס ולך הרכוש ",וזה אומר" :לך הרכוש ולי הכוס ".ולא יכלו להתפשר ביניהם .אמרו :נלך אל הרב .ובמגנצא רב זקן ,גדול בתורה וּבְãמעשים ,והוא בעינֵóי העם כמלאך ה' צבאות. הלכו האחים אצל הרב והִéרצו לפנָóיו טַíעֲôנותיהם. אמר להם הרב :למה תריבו ,בנַóי? אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום .מה אתם טוענים? זה אומר" :אני ְרצִõיתִüיהָ ",éזה אומר" :אני רציתיה ",לחלֵïק את הכוס אי אפשר .על כן אַäפִּöיל גורל ,ומי שיזכה בכוס — לו תהיה ,והרכוש יהיה לחֲëברו .כי מה' משפט הגורל כמאמר הֶéחכם מכל האדם" :בַּãחֵëיק יוּטל אתײַהגורל ומה' כלײַמשפטו" )משלי ט"ז ,ל"ג(. אמרו האחים :עשה ,רבנו ,כְּîחָëכמתך. קרא הרב לתינוק שעבר ברחוב והפיל לעיניהם הגורל ,ונפלה הכוס בחלקו של בועז. אמר להם הרב :עתה לכו לבתֵüיכם בשלום וישמח כל אחד בחלקו שמינוּ לו מן השמים. הלכו האחים לבית אביהם ולקחו איש חלקו ,כמשפט הגורל. היה בועז שמח בחלקו ,ויכין — קנאתו שמורה לו בלבו .היה יכין עושה מסחר ברכוש שירש מאביו וּמסחרו פרץ בארץ וּבמדינות הים ,עד שהוכפל הונו פי ארבעה וחמישה ועשׂה לו שם גדול .ובועז ,שלא היה בידו כלום חוץ מן הכוס ,היה טורח בְּãכָîל עבודה קשה ולא ראה ברכה בַּãעֲôמלו .בא לגור עם בני ביתו בביתײַחומר ששכר לו מחוץ לעיר והיה לחם חוקם — העוני והמחסור .רק נֶóחמה אחת היתה לו: הכוס שנפלה בגורלו .היה מוציאהּ בכל יום מן הארון וּמעמידהּ לפניו על השולחן וזן בה את עינָóיו ,עד ששכח ָרשוֹ .וברוב הימים בא האיש עד כיכר לחם והילדים לא יכלו לצאת מפתח ביתם מפני הבושה ,שלא היתה כּוּתוֹנת לִïבשרם ונעל לרגלם. פסח
173
בִּãעוּר חָëמֵñץ /
חַëנָּóה נִóיר
אֶäת כָּîל הֶéחָëמֵñץ שֶׁûלִּïבִּãי מְñאַäמֵּñץ בְּãיָìמִñים שֶׁûל סַòגְִåריר וְèשֶׁûל ֹקר, עִôם בּוֹא הַéחַëמָּñה בְּãיָìד נִóכְîלָïמָñה כְּîעֵôשֶׂûב שׁוֹטֶíה אֶäעֱֹôקר. עֶôלְïבּוֹנוֹת שְׁûכוּחִëים בְּãנִóבְãכֵîי הַéכּוּכִîים מְִñרירוּת שֶׁûצָּõמְñחָëה בַּãמִּñסְòתּוֹר, מֵñחְַëדֵריײַחֲָëדִרים אַäעֲôלֶïה וְèאִָäרים וְèאוֹצִõיא לַïחָëפְöשִׁûי לְïפִöי תּוֹר. יַìעַôבְãרוּ אָäז בַּãסְָּòך ִרגְåשׁוֹת לֵïב מְñסֻòכְîסְָòך, פַּöחַëד ,כַּîעַôסִ ,קנְóאָäה ,תַּüחֲëרוּת, וְֵèריָקה מִñמִּñטְíעָôן אֶäתְüיַìשֵּׁûב לַïשֻּׁûלְïחָëן וְèאָäחֹג לִïי אֶäת חַëג הַéחֵëרוּת.
ִמñצ ַèו ו ת בדיקת חמץ — ערב לפני ליל הסדר בודקים לאור נר שאין חמץ בבית. יש שמניחים פתיתי חמץ במקומות מסוימים כדי שבודק החמץ ימצאם. מצוות ביעור חמץ הוא פינוי כל פינות הבית ממזון שיש בו חשש של חמץ ועדיין נמצא בבית. הדבר נעשה בערב פסח, לפני השעה 12:00בצהריים, אז נוהגים לשרוף את החמץ שנותר או שהוסתר במיוחד לשם קיום המצווה.
172
פסח
כשנשארו הילדים בבית עם אמם לא פסק פיהם מבְּãכייָìה .אמרו :רוצים אנו לילך ילֶדיה ולא יכלה ָé לבית הכנסת ואין לנו לבוש ונעל .נתעוררו ַרחֲëמי האישה על לראות עוד בְּãצַõעֲôרם .נשקה להם ואמרה :אל תבכו ,ילַדי ,הנה אלך ואביא מצות וּבָãשר וָèיַìין ,ולכם אביא בגדים חדשים ונשמח בחג חֵëירותנו ככל שאר היהודים. הוציאה בסתר את הכוס והסתירתה תחת סינרה ,ולילדים אמרה :שבו ,ילַדי, בשלווָèה עד שאֶäחזור. הלכה האישה אל גיסה העשיר ואמרה לו :הבאתי לך את הכוס ,מהר תן לי את דמיה ,שאספיק לקנות צורכי החג .חטף יכין מידה את הכוס ,הכוס שחשק בה כמה שנים ,מילא כיסהּ בִּãזהובים וגם את כוס הזהב המשובצת אבנים טובות נתן לה ,וּכשהלכה קרא אחֶריה :אחרי הַéחג תבואי ואתן לך עוד. מיהֲéרה האשה אל השוק וקנתה מצות וּבשר ויין וּמִñגדנים לרוב ,וגם בגדים חדשים וכלי משחק קנתה לִïילדיהָ ,éנתנה הכול בסל גדול ושכרה סבּל שיוֹבילוֹ לבֵãיתה. כשראו הילדים את אמם וכל הטוב שבידה שמחו שמחה גדולה ,עד שרקדו מפני השמחה .רחצו פניהם וִèיֵדיהם ולבשו את הבגדים החדשים .אמרו :נשב בנימוס ונמתין לאבא .כשיבוא לא יַìכִּîיֵרנוּ. ישבו והמתינו בִּãרעדה. ובועז עבר את השוק לאורכּו וּלרוחבּו ,עיכֵּîב כמה אנשים וּשְûאָäלָïם לעבודה ולא נמצא לו כל עבודה .חזר לביתו בפָöחֵëי נפש. מה השתומם בועז כשמצא את ביתו מלא מזון והילדים יושבים נקיים וּלבושים כִּîבְãני מלכים! נתמלאו עיניו דמעות ושאל את אשתו :מאין? ענתה האשה :אודה על האמת? לא יכולתי לראות בצערם של ילדינו .הלכתי אל יכין ומכרתי לו את כוסו של אליהו .נתן לי בדמיה כמאה זהובים וגם כוס של זהב נתן לי .הנה היא בארון. כששמע בועז כך הלבינו פניו ,בכה וצעק :הכוס ,שיְìקרה לי מכל אוצְõרות אבי, שהפילו בחלקי מן השמים — מכרת לאחי שׂונְóאי? מָñה עָôשית לי ,האישה? ישב והליט פניו בכפיו. קרבו אליו הילדים ,חיבקוהו וגיפפוהו .אמרו :אל תבכה ,אבא .תעמיד כוס זו על השולחן ,תראה שאליהו הנביא ישמח בה. שמע בועז שיחת הילדים ,מחה דמעה מעל לחיו ואמר :ברוך טעמכם ,ילַדי .חג חירותנו הוא והקדוש ברוך הוא ציווה לנו לשמוח בו .החליף את בגדיו והלך עם ילדיו לבית הכנסת .כשחזר מבית הכנסת בֵּãיַרך את אשתו בְּãבְִãרכַּîת החג והֵéאיר לה פנים .היה השולחן ערוך בכל טוב וכוס הזהב עמדה באמצע השולחן .ערכו את ה"סדר" כהִéלכתו וקראו בּהגדה של פסח .הצעיר שבבנים שאל ארבע הקוּשִׁûיות. שתו ארבע כוסות ואכלו מַñעדנים. וּבועז מַñביט כל העת אל הכוס הזרה העומדת על שולחנו ונפשו בוכה בו על הכוס של אבותָüיו ,שבאה לבית אחִëיו בִּãמחיר ה"סדר" הזה. כשהגיעו ל"שפוך חמתך" רץ הבן הבכור ופתח את הדלת .כשנפתחה הדלת נעלמה כוס הזהב מן השולחן וּבִãמקומה עמדה כוס הדורות ,היא כוסו של אליהו שחקוק עליה "גרשום בר יהודה" ,והיא משרה מזיווָèהּ על השולחן ועל המסוּבּים. פסח
175
הגיעו ימי הפסח ובועז לא יכול לקנות לא מצות ולא בשר וָèיַìיִìן ,כַּîנהוג בישראל. היה מתהלך וּפנָóיו שחורים כשולֵïי הקֵדרה .אמרה לו אשתו :עד מתי אתה מתהלך כך? לך אל אחיך ויַìלווֶָèך זהובִãים אחדים ונעשה את החג .לִïכשירחיב השם גבולנו נפרע לו בתודה. אמר בועז :אינך יודעת ,שאחי שונא אותי בלבו? אמרה :אף על פי כן לא כלו רחמֵñי אח. הלך כמי שעולה לגרדום .כששמע אחיו בקשתו אמר לו :ראה להיכן הגעת ,ולמה תסבול אתה ובני ביתך חינם? קח את הרכוש שירשתי מאבינו עליו השלום ,ותן לי הכוס .ועוד אוסיף לך כוס של זהב משובצת אבנים טובות ,שלחו לי מתנה מארץ הודו. ענה בועז :אם גם את נפשי תיקח ,לא אתן לך את הכוס .ואנו — כאשר רעבנו — רעבנו. נתכעס יכין על אחיו וגֵåירשו מביתו .לְֵïך לְָïך ,דל גֵåא! חזר בועז לביתו וסיפר לאשתו .אמרה לו :לך אצל שכנֵóינו ,אפשר יַìלווָּך זהוּב או שניים כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" )משלי כ"ז ,י'(. אמר לה :איך אבקש מהם מִñלווה וּכבר לוויתי מהם פעמים רבות ולא פרעתי .אל תוסיפי לְïצַõעֵרנוּ בִּãדבַרייִìך. הגיע ערב פסח .כל בתי ישראל נתמלאו כל טוב ובית בועז ריק מכול .בכו הילדים: מָñה חטאנו שאנו אין לנו לא מצות ולא יין ולא אגוזים? איך נסדר את ה"סדר" ואיך נשאל ארבע הקושיות? שמע בועז את בִּãכייָìם ונשבר לבו בקרבּו .אמר לנפשו" :אצא לשוק ,אפשר יזדמן לי איזה ֶרווַèח ואקנה צורכֵîי הַéחַëג".
174
עַôל כַּîפָּöיו יָìבִãיא /
יוָֹרם טְíהְַéרלֵïב
בְִּãרחוֹבֵãנוּ הַéצָּõר גָּåר נַóגָּåר אֶäחָëד מוּזָêר, הוּא יוֹשֵׁûב בִּãצְִõריפוֹ וְֹèלא עוֹשֶׂûה דָּçבָãר. אִäישׁ אֵäינוֹ בָּãא לְִïקנוֹת וְèאֵäין אִäישׁ מְñבַãקֵּúר, וּשְׁûנָóתַüיִìם שֶׁûהוּא כְּîבָãר אֵäינוֹ מְñנַóגֵּåר. וְèהוּא חֲëלוֹם אֶäחָëד נוֹשֵׂûא עוֹד בִּãלְïבָãבוֹ לִïבְãנוֹת כִּîסֵּòא לְïאֵäלִïיָּìהוּ ,שֶׁûיָּìבוֹא. עַôל כַּîפָּöיו אוֹתוֹ יָìבִãיא ,לְïאֵäלִïיָּìהוּ הַéנָּóבִãיא.
בִּãירוּשָׁûלַïיִìם יֶìשְׁûנוֹ אִäישׁ לְïגַåמְֵñרי ֹלא צָõעִôיר, שֶׁûבָּãנָóה הְַéרבֵּãה בָּãתִּüים בְּãכָîל פִּöנּוֹת הָéעִôיר. הוּא מַñכִּîיר כָּîל סִòמְñטָíה, כָּîל ְרחוֹב וּשְׁûכוּנָóה, הוּא בּוֹנֶóה אֶäת הָéעִôיר כְּîבָãר שִׁûבְãעִôים שָׁûנָóה. וְèהוּא חוֹלֵïם כִּîי כְּîמוֹ שֶׁûאֶäת הָéעִôיר בָּãנָóה, יַìנִּóיחַ ëלַïמְִּñקדָּçשׁ אֶäת אֶäבֶãןײַהַéפִּöנָּóה. עַôל כַּîפָּöיו אוֹתָüהּ יָìבִãיא לְïאֵäלִïיָּìהוּ הַéנָּóבִãיא.
וְèהוּא יוֹשֵׁûב וּמְñחַëכֶּîה לוֹ כְּîבָãר שָׁûנִóים חוֹלֵïם הוּא שֶׁûיִּìזְêכֶּîה לוֹ, עַôל סוֹדוֹ שׁוֹמֵñר וּמְñחַëכֶּîה לוֹ מָñתַüי כְּîבָãר יַìגִּåיעַ ôהַéיּוֹם.
וְèהוּא יוֹשֵׁûב וּמְñחַëכֶּîה לוֹ...
בְִּãרחוֹבֵãנוּ הַéצָּõר גָּåר סַòנְóדְּçלָïר אֶäחָëד מוּזָêר, הוּא יוֹשֵׁûב בִּãצְִõריפוֹ וְֹèלא עוֹשֶׂûה דָּçבָãר. מַñדָּçפָöיו הֵָéריִקים מְñכֻîסִּòים בְּãאָäבָãק, כְּîבָãר שְׁûנָóתַüיִìם מֻñנָּóח הַéמְַּñרצֵõעַ ôבַּãשַּׂûק. וְèהוּא חוֹלֵïם כִּîי נַóעֲôלַïיִìם הוּא תּוֹפֵöר בָּãן עַôל הִָéרים יִìנְóווּ ַרגְåלֵïי הַéמְñבַãשֵּׂûר. עַôל כַּîפָּöיו אוֹתָüם יָìבִãיא לְïאֵäלִïיָּìהוּ הַéנָּóבִãיא. ל"ו צדיקים
על פי האגדה ,העולם מתקיים בזכותם של שלושים ושישה שנמצאים בכל דור .הם צדיקים נסתרים שאיש אינו יודע עליהם. אנשים אלה הם פשוטי עם ,עובדים בעבודת כפיים ,מסתפקים במועט ועושים הרבה למען זולתם.
פסח
177
שלח בועז את ידו ,נְóטָíלָïהּ וקרא בשמחה — ראו ,מה עשה לנו התשבי ,זכור לטוב: החזיר לנו כוס אבי ,עליו השלום! וּבבית בועז היתה אורה ושמחה וששון וִèיָקר, והאריכו ב"סדר" עד אחר חצי הלילה. אותו מעשה אֵäירע גם בְּãבֵãית יכין .כשפתח את הדלת בִּ"ãשפוך חמתך" נעלמה כוסו של אליהו מעל השולחן וּבִãמקומה עמדה כוס הזהב ,שנתן לאשת אחִëיו .פנה זיווה של השולחן ושל המסובים .נשבתה שמחת החג ,קיצרו ב"סדר" ועלו על מיטתם בצער .בבוקר הלך יכין לבית אחיו וראה שם כוס אביהם עומדת על השולחן מלאה יין כמו שמְñזָêגָåהּ בבֵãיתו .אמר לאחיו :עתה ידעתי שמן השמים היא לך .סלח לי אחי ,על הצער שגרמתי לך. נפלו איש על צוואֵרי אחיו וּבָãכו. וּבְãליל ה"סדר" השני באו יכין ובני ביתו אל ביתײַהחומר של בועז אחיו ,ערכו יחד את ה"סדר" ונהנו מזיו כוסו של אליהו ,שהיתה מְñאירה באור שבעת הימים. וּבמוצאי החג נתן יכין לאחִëיו חצי הונו וכל ימֵñיהֶéם היו האהבה והשלום שרוּיים בֵּãיניהם.
סיפורים וּמנהגים רבים קשורים בִּãדמותו של אליהו הנביא המופיע בליל הסדר .אליהו הנביא לובש דמותו של אורח ,של הֵéלך זקן ,או של עני המושיע בעת צרה .אליהו הנביא נחשב לִïמבשר הגאולה, וזאת על פי הכתוב בספר מלאכי פרק ג פסוקים כג–כד: ֵïח לָïכֶîם אֶäת "הִéנֵּóה אֲäנִóי שֹׁל ַë אֵäלִïיָּìה הַéנָּóבִãיא לִïפְöנֵóי בּוֹא יוֹם ה' הַéגָּåדוֹל וְèהַéנּוָֹרא, וְèהֵéשִׁûיב לֵïבײַאָäבוֹת עַôל בָּãנִóים וְèלֵïב בָּãנִóים עַôלײַאֲäבוֹתָüם"...
176
פסח
אֶäל גִּåנַּóת אֱäגוֹז /
שיר השירים
אֶäלײַגִּåנַּóת אֱäגוֹז יַָìרְדתִּüי לְִïראוֹת בְּãאִäבֵּãי הַéנַּóחַëל לְִïראוֹת הֲéפְָöרחָëה הַéגֶּåפֶöן הֵéנֵóצּוּ הִָéרמּוֹנִóים. לְïכָîה דּוִֹדי נֵóצֵõא הַéשֶָּׂûדה נָóלִïינָóה בַּãכְּîפִָöרים נַóשְׁûכִּîימָñה לַïכְָּîרמִñים נְִóראֶäה אִäם פְָּöרחָëה הַéגֶּåפֶöן פִּöתַּüח הַéסְּòמַָñדר הֵéנֵóצּוּ ִרמּוֹנִóים שָׁûם אֶäתֵּüן אֶäת דַֹּדי לְָïך.
פסח
179
שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי / מַñהֵéר ,משֶׁûה ,צַõוֵּèה פְַּöרעֹה: שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי! מִñצְõוַèת הָéאֵäל אֱäמֹר נָóא לוֹ: שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי! קוּמָñה ,לְֵïך נָóא אֶäל כְּîבַãד הַéלֵּïב הַָéרע, צַõו לוֹ בִּãשְׁûמִñי: שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי. מָñסַòר משֶׁûה אֶäת דְּçבַãר שַׁûדַּçי שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי! וָֹèלא אַäכְָּîך בְּãמַñכּוֹתַüי שְׁûלַïח נָóא אֶäת עַôמִּñי! מִñצְõוַèת הָéאֵäל הָéבָãה שְׁûלַïח נָóא אֶäת יִìשְָׂûראֵäל. )תרגם :אפרים דרור(
178
פסח
שִׁûיר עַôם אפרוײַאַäמִֵñריָקאִäי יציאת ישראל ממצרים הפכה לסמל לכל האנשים בעולם הנאבקים על זכותם של כל בני האדם להתַקייֵìם בְּãכָîבוד ולהיות אֲäנשים חופשיים .השיר הפך להמנונם של העבדים השחורים שהובאו מאפריקה לאמריקה.
"וַèתִּüתֶּüןײַלָïנוּ ה' אֱֹäלהֵéינוּ בְּãאַäהֲéבָãה מוֹעֲִôדים לְïשִׂûמְñחָëה חַëגִּåים וּזְêמַñנִּóים לְïשָׂûשׂוֹן אֶäת יוֹם חַëג הַéשָּׁûבוּעוֹת הַéזֶּêה זְêמַñן מַñתַּüן תּוָֹרתֵüנוּ מְִñקָרא ֹקֶדשׁ ,זֵêכֶîר לִïיצִõיאַäת מִñצְַõריִìם". )מתוך תפילת עמידה לחג השבועות(
זְêמַñן מַñתַּüן תּוָֹרתֵüנוּ — מִñפְּöנֵóי מָñה נְִóקָרא חַëג הַéשָּׁûבוּעוֹת "זְêמַñן מַñתַּüן תּוָֹרתֵüנוּ" וְֹèלא "זְêמַñן ַקבָּãלַïת תּוָֹרתֵüנוּ"? מִñפְּöנֵóי שֶׁ"ûזְּêמַñן מַñתַּüן תּוָֹרתֵüנוּ" הָéיָìה ַרק פַּöעַôם אַäחַëת ,לִïפְöנֵóי אַäלְïפֵöי שָׁûנִóים בְּãמַñעֲôמַñד הַéר סִòינַóי ,וְèאִäלּוּ "זְêמַñן ַקבָּãלַïת תּוָֹרתֵüנוּ" ֹלא פָּöסַòק מֵñעוֹלָïם. בְַּãקבָּãלַïת הַéתּוָֹרה חַëיָּìב לַïעֲôסֹק מִñדֵּçי יוֹם בְּãיוֹמוֹ. )מתוך חידושי הרי"ם ר' יצחק מאיר(
181
שָׁûבוּעוֹת "זְêמַñן מַñתַּüן תּוָֹרתֵüנוּ"
משה ,רמברנדט ,צייר הולנדי1669–1606 ,
180
שבועות
"ארץ שבעת המינים" – פרי הזית והתמר
שבועות
183
אֶֶäרץ שִׁûבְãעַôת הַéמִּñינִóים שִׁûבּוֹלִïים אֶäל מוּל חַëמָּñה בְִּãרנָּóה יוֹצְõאִäים יַìחְëדָּçו הַéקּוֹצְִõרים הַéדָּçגָåן לָïאֲָäדמָñה מְñנַóשֵּׁûק בְּãתֹם עִôדַּçן מִñמְñטִָíרים אֶֶäרץ בָּãהּ שִׁûבְãעָôה מִñינִóים אֶֶäרץ שְׂûעוָֹרה ,חִëטָּíה וְèעֵôנָóב אֶֶäרץ זַêיִìת וּתְüאֵäנִóים וְִèרמּוֹן וְèגַåם תָּüמָñר הַéזָּêהָéב — לַïכְָּîרמִñים בָּãנוֹת שָׁûבוֹת בִּãמְñחוֹלוֹת וּבְãשִׁûיָרה אַäדִּçיָרה עֲôנָóבִãים וְèאַäהֲéבוֹת תֶּüאֱäסֹף בְּãשֶׁûפַöע כָּîל נַóעֲָôרה אֶֶäרץ בָּãהּ שִׁûבְãעָôה מִñינִóים... תַּüחַëת עֵôץ הַéתְּüאֵäנָóה לְïבוֹנָóה וּמֹר וְèצוּף הַéזָּêהָéב אַäתְּ üאֵäינְֵóך מַñאֲäמִñינָóה הוּא רוֹצֶõה אוֹתְָüך בְִּãדבַãשׁ וְèחָëלָïב אֶֶäרץ בָּãהּ שִׁûבְãעָôה מִñינִóים... הִָéרמּוֹן מַñסְòמִñיק עַôל עֵôץ אֶäת פָּöנָóיו ָראִäינוּ לְïמֵָñרחוֹק אֵäיְך לִïבֵּãנוּ מִñתְüנַóפֵּöץ כְִּîרמּוֹן שָׁûחוּט אֶäל פִּöיְך הַéמָּñתוֹק אֶֶäרץ בָּãהּ שִׁûבְãעָôה מִñינִóים...
182
שבועות
/דּוּדוּ בָָּãרק
הַéפֵּöרוֹת עַôל הַéשֻּׁûלְïחָëן שִׁûבּוֹלִïים בְּãתוְֹך סַòלֵּïי נֵóצֶõר אִäם הִéגַּåעְôנוּ עַôד לְïכָîאן עוֹד נֹאהַéב וְèעַôד מֵñאָäה וְèעֶôשְִׂûרים אֶֶäרץ בָּãהּ שִׁûבְãעָôה מִñינִóים...
סיפורו של "כֶּîתֶüר אֲָäרם צוֹבָãא" לפני יותר מאלף שנים נכתב בעיר טבריה ספר תורה .את הספר העתיק כתב על גבי דפי קלף סופרײַסת"ם בשם שלמה בן בויעא .אהרון בן אשר ,ניקד ִåיה אותו. והִéג ָé זהו כתב היד העתיק ,המדויק והמוסמך ביותר של התנ"ך שהשתמר עד ימינו. מטבריה התגלגל הכתר לירושלים ,שם נשדד והועבר למצרים. הקהילה היהודית בקהיר פדתה אותו בכסף מידי השודדים ושיכנה אותו בבית הכנסת העתיק בעיר. הרמב"ם ,שחי שנים אחדות במצרים ,קרא בו כאשר כתב את ספריו והסתמך עליו. לפני כשש מאות שנים העבירו אותו יהודי מצרים לסוריה לבית הכנסת הקדום בעיר חָëלֶïבּ ,הלא היא ארם צובא המקראית .מאז נקרא ספר התורה "כתר ארם צובא" או "הכתר". אנשי הקהילה בחָëלֶïבּ שמרו עליו מכל משמר בארון ברזל מיוחד באחד מאולמות בית הכנסת .הם לא התירו אפילו למדענים לראות או לצלם אותו. איך הגיע "הכתר" לישראל? אירועי מלחמת העולם השנייה עוררו דאגה לגורל "הכתר" בקרב חוקרי המקרא ומנהיגי היישוב בארץ .בשנת 1943כתב יצחק בן צבי )לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל( אל רחמים נחמד ,ראש קהילת יהודי חָëלֶïבּ ,והפציר בו להעביר את ה"כתר" למשמרת בבית הגנזים הלאומי שעל הר הצופים בירושלים .ראשי הקהילה היהודית סירבו לבקשה. כאשר קמה מדינת ישראל בשנת ,1948כעסו הסורים על היהודים ,טבחו ביהודי חָëלֶïבּ והעלו באש את בית הכנסת שלהם" .הכתר" ניצל מהשריפה ,אך בעקבות המאורע שוב הופעל לחץ רב על קהילת חָëלֶïבּ להעביר אותו לירושלים .הפעם נענו יהודי חָëלֶïבּ לבקשה .מרדכי פאחם ,אחד מיהודי חָëלֶïבּ, הבריח את כתב היד העתיק ,תוך סיכון עצמי רב ,לטורקיה ,ומשם העבירו אותו בשנת 1959לישראל. בישראל מונה ל"כתר" ועד נאמנים שכלל נציגים מעולי חָëלֶïבּ .הם החליטו שהספר יימסר למשמרת בידי מוסד ציבורי למטרות דתיות ולמטרות מחקר. )עלײַפי הספרייה הווירטואלית באינטרנט(.
צילום כתר ארם צובא מוזאון ישראל ירושלים
בשם "כתר" נוהגים לכנות כתב יד עתיק של המקרא. בעלי המסורה = בעלי מסירה. היו חכמים שמסרו והעבירו מדור לדור את הנוסח המדויק של המקרא .הם שמרו על קריאה מדויקת במקרא וכתיב נכון. הם ניקדו את המילים כדי שבדורות הבאים יוכלו לקרוא באופן מדויק בתנ"ך .בעלי המסורה גם חלקו את המקרא לפסוקים ולפרשות. במשך מאות שנים של העתקת המקרא נפלו שגיאות בכתוב ונמצאו נוסחים שונים. לפני כאלף שנה התקדש נוסח אחד לכל ספרי התנך .הוא נקרא :נוסח המסורה מאז אין מוסיפים ואין מחסירים מנוסח זה. סופר סת"ם את ספרי התנך היו מעתיקים בכתב יד עד שהומצא הדפוס) .את ספרי התורה הנמצאים בבית הכנסת מעתיקים גם היום על גבי קלף בכתב יד (.המעתיקים היו זהירים מאוד שלא להחסיר ולא לשנות אף אות בזמן ההעתקה .הם היו סופרים את מספר האותיות בספרי התורה והמזוזות, מכאן בא שמם סופרי סת"ם.
שבועות
185
תיקון ליל שבועות משחרב בית המקדש ועם ישראל יצא לגלות ,אבד לחג אופיו החקלאי כחג בו עולים לרגל לירושלים ומביאים ביכורים לבית המקדש .במקום זאת ,באו מנהגים המבליטים את זכר מתן תורה וזכר מעמד הר סיני. בליל שבועות נוהגים להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה. לימוד זה נקרא תיקון ליל שבועות. גם אנשים לא דתיים מקיימים בימינו את המנהג הזה ומקדישים את ערב שבועות ללימוד נושאים שונים בתרבות ישראל.
הזמנה ויהי בחצי הלילה :תיקון ליל שבועות יום ג' 25 ,במאי ה' בסיון ,החל מײַ21:30 בצוותא תלײַאביב אבן גבירול 30 עלמא מכללה עברית שמחה להזמינך זו השנה השביעית לחוויית לימוד לא שגרתי בתכנים מגוונים הקשורים בתרבות עברית — יהדות ,ספרות ,אמנות, החברה הישראלית ,סרטי תעודה ועוד.
184
שבועות
מכתבו של יצחק בןײַצבי למרדכי פאחם
נשיא מדינת ישראל לכבוד מר מרדכי בן עזרא, בני ברק
ירושלים ,י"ב כסלו תש"ך 13בדצמבר 1959
מר פאחם הנכבד, אני רואה לנכון להביע לך בזה את תודתי האישית על מאמציך המוצלחים, אשר השקעת בהצלת שני הכתרים היקרים ,שהאחד מהם הוא הכתר של בןײַאשר ,שהיו שמורים במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הקדמון בארםײַצובא. אני יודע להעריך את העמל ואת מסירות הנפש שלך בהצלת הכתרים, שהייתה כרוכה בסכנת נפשות ,והקב"ה עזר לך בדרכך .כל זאת עשית שלא על מנת לקבל פרס או תמורה כל שהיא ומסרת את שני הכתרים לידי באמצעות מר ש"ז שרגאי ,ויהיה מכתבי זה לך לעדות שהכתרים נמסרו לידי. בברכה יצחק בןײַצבי
שבועות
187
עדותו של מרדכי פאחם /
אמנון שמוש
מרדכי פאחם הוא האיש שהבריח את כתר ארם צובא מחלב לישראל.
ערב נסיעתי הלכתי לביתײַהכנסת להיפרד מהרבנים ומחברי .הרב משה טאוויל אמר לי" :שב ,אני רוצה לספר לך משהו ".כשהתיישבתי לידו אמר לי" :אני רוצה לספר לך משהו ,אבל חושש לשלומך ,כי בדבר הזה יש סכנת נפשות ,מי שיתפסו אותו עושה דבר זה מוציאים אותו להורג בתלייה ".אמרתי לו" :אם אתה חושש לחיי לא היית צריך לומר לי מילה ,אבל אתה אמרת לי ,אם אני לא אעשה את זאת ,הדבר יישאר כאן וזה דבר שלא יסוּלָïא בפז". הפצרתי ברב שיספֵּöר לי .אמר לי" :הדבר שאני מתכוון אליו זה כתר התורה של עזרא הסופר ,אשר הגיע לידי הממשלה לאחר השֵרפות .הרב משה מזרחי ביקש לקבְּãלו ,ענו לו בחיוב ,אבל בתנאי שלא יוֹציאוֹ מסוריה .ואם יוּצַõא והוא בחיים יהרגו אותו ,וכל מי שיתפסו והכתר ברשותו יחתכו אותו לחתיכות. הרב חתם על התנאי הזה .הוא נפטר והכתר נשאר באותו מקום ששם אותו, אצל אחד מבני העדה ".אמרתי לו" ,כיוון שסיפרת לי אני לא מוותר עליו. בעזרת האל אוציא אותו .אל תחשוש לחיי ,כי אם בורא עולם גזר שיוצא על ידי ,זה יהיה נס גדול שעשה לי בורא עולם .ואם אתפס לא נורא ,אני כבר ראיתי את המוות יותר מפעם וזה יהיה יומי הכתוב לי ".הרב קרא לרב סַòלֶïם זעפראני וסיפר לו את כל מה שאמרתי וזה אמר לו ,אם הוא לוקח את הכתב הזה על עצמו תן לו לעשות אותו .אני אמרתי לו שברצוני להוציא את הכתר ,לא אשאירו בידי הגויים ואני מסכים שיחתכו אותי לחתיכות אבל בעזרת השם אוציא אותו .אז אמר לי" :הכתר נמצא אצל פלוני ,אנחנו נגיד לו שיביא לך אותו הביתה ".פלוני זה הביא לי את הכתר הביתה ,שמתי אותו בין החפצים האישיים שלנו ונסענו .במכס רצו לחפש בחפצים .פתחו את החבילה הראשונה ואז אמרתי לו ,לפקיד המכס" ,למה אתה פותח?" הצעתי את הדרכון שלי והסברתי שאני חזרתי לכאן באישור .הוא אמר שהוא עושה את מלאכתו .היה בינינו ריב ומדון. בא המנהל שלו ,שאל" :מה העניין?" אמר לי" :מה שמך?" אמרתי לו" :מורד פאחם ".שאל" :אתה שהגלו אותך לפני שנתיים?" אמרתי" :כן ".הוא פנה לפקיד ואמר לו" :הגלו אותו כיוון שהוא ציוני ,הממשלה תפסה את כל רכושו ועכשיו חזר .תראה איזו עזות מצח ,איך הוא מעז לחזור מבלי לחשוש לחייו לאחר שגירשוהו באשמת ציונות?!" אני התערבתי בשיחה .אמרתי לו" ,אני חזרתי כיוון שאני חף מפשע ".אז אמר לפקיד" ,עזוב אותו! אל תחפש בחפציו ,תן לו שיסתלק מכאן ".זה מה שקרה איתנו ,בורא עולם היה בעזרתנו ,ניצלנו והיגענו לישראל.
186
שבועות
אַäשְֶׁûריָך ַרבִּãי עֲִôקיבָãא פַּöעַôם אַäחַëת גָּåזְָêרה מַñלְïכוּת הָéעוֹסֵòק בְּãתוָֹרה יִìדֵָּçקר בְּãחֶֶëרב. בָּãא פַּöפּוֹס בֶּãן יְìהוָּדה וּמְñצָõאוֹ לְַïרבִּãי עֲִôקיבָãא שֶׁûיּוֹשֵׁûב וְèדוֵֹרשׁ וּמְַñקהִéיל ְקהִéלּוֹת בַָּãרבִּãים וְèסֵòפֶöר תּוָֹרה בְּãחֵëיקוֹ. אָäמַñר לוֹ פַּöפּוֹס :עֲִôקיבָãא אִäי אַäתָּüה מִñתüְָìי ֵרא מֵñאֻäמָּñה זוֹ? אָäמַñר לוֹ :אַäתָּüה הוּא פַּöפּוֹס בֶּãן יְìהוָּדה שֶׁûאוֹמְִñרים עָôלֶïיָך חָëכָîם גָּåדוֹל ,אִäי אַäתָּüה אֶäלָּïא טִíפֵּöשׁ. )רוֹמִñי(
הְָéרשָׁûעָôה שֶֹּׁûלא יַìעַôסְòקוּ בְּãתוָֹרה ,וְèכָîל
אֶäמְñשֹׁל לְָïך מָñשָׁûל ,לְïמָñה הַéדָּçבָãר דּוֹמֶñה: לְïשׁוּעָôל שֶׁûהָéיָìה מְñהַéלְֵּïך עַôל שְׂûפַöת הַéיָּìםָ ,ראָäה דָּçגִåים שֶׁûמִּñתְַüקבְּãצִõים, אָäמַñר לָïהֶéם :לָïמָּñה אַäתֶּüם מִñתְַüקבְּãצִõים? אָäמְñרוּ לוֹ :מִñפְּöנֵóי הְָéרשָׁûתוֹת וְèהַéמִּñכְîמוֹרוֹת שֶׁûעוֹשִׂûין לָïנוּ בְּãנֵóי אָָäדם לְïתָüפְöסֵòנוּ. אָäמַñר לָïהֶéם :עֲôלוּ לַïיַּìבָּãשָׁûה וְèנָóדוּר אֲäנִóי וְèאַäתֶּüם כְֶּîדֶרְך שֶׁûדָּçרוּ אֲäבוֹתַüי וַèאֲäבוֹתֵüיכֶéם. ֵúח שֶׁûבַּãחַëיּוֹת ,אִäי אַäתָּüה אֶäלָּïא שׁוֹטֶíה, אָäמְñרוּ לוֹ :אַäתָּüה שׁוּעָôל שֶׁûאוֹמְִñרין עָôלֶïיָך פִּöקּ ַë וּמָñה עַôכְîשָׁûו שֶׁûאָäנוּ עוֹמְִñדין בִּãמְñקוֹם חִëיּוּתֵüנוּ כְָּîך, אִäם אָäנוּ עוֹלִïין לַïיַּìבָּãשָׁûה בִּãמְñקוֹם מִñיתָüתֵüנוּ עַôל אַäחַëת כַּîמָּñה וְèכַîמָּñה. וְèאַäף אַäתָּüה ,וּמָñה עַôכְîשָׁûו שֶׁûאָäנוּ עוֹסְִòקין בַּãתּוָֹרה שֶׁûנֶּóאֱäמַñר בָּãהּ "כִּîי הִéיא חַëיֶּìיָך וְèאֶֹרְך יָìמֶñיָך" כְָּîך, אִäם אָäנוּ יוֹשְׁûבִãים בְּãטֵíלִïים עַôל אַäחַëת כַּîמָּñה וְèכַîמָּñה. אָäמְñרוֹּ ,לא הָéיוּ יָìמִñים מוּעָôטִíים עַôד שֶׁûתָּüפְöסוּ אֶäת ַרבִּãי עֲִôקיבָãא וַèחֲëבָãשׁוּהוּ בְּãבֵãית הָéאֲäסוִּרים וְèתָüפְöסוּ אֶäת פַּöפּוֹס וַèחֲëבָãשׁוּהוּ אֶäצְõלוֹ. אָäמַñר לוֹ ַרבִּãי עֲִôקיבָãא :פַּöפּוֹס לָïמָּñה הֱéבִãיאוָּך לְïכָîאן? אָäמַñר לוֹ פַּöפּוֹס :אַäשְֶׁûריָך ַרבִּãי עֲִôקיבָãא שֶׁûנִּóתְüפַּöסְòתָּ üעַôל דִּçבְֵãרי תּוָֹרה, אוֹי לוֹ לְïפַּöפּוֹס שֶׁûנִּóתְüפַּöס עַôל דְּçבִָãרים בְּãטֵíלִïים.
)תלמוד בבלי ,מסכת ברכות ס"א ב'(
189
יצחק בןײַצבי ,הנשיא השני של מדינת ישראל ,בחדר עבודתו
יצחק בןײַצבי
)(1963–1884
נשיאה השני של מדינת ישראל היה חבר במועצת המדינה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות. בײַ ,1952לאחר מות חיים ויצמן ,נבחר לנשיא מדינת ישראל .לכהונה רמה זו נבחר שוב בײַ 1957ופעם נוספת בײַ 1962ובה כיהן עד יום מותו .היה נשיא אָäהוּד ומקובל ,וביתו היה פתוח לשכבות רחבות בחברה הישראלית. יצחק בן צבי שפע רעיונות ,הִéרבה לכתוב בעיתונים וחיבר עבודות מחקר על קהילות וכתות יהודיות ועל שבטי ישראל .הוא עמד בראש מכון לחקר קהילות ישראל שמאז שנת 1952נקרא על שמו" ,מכון בן צבי" .לאחר מותו הוקם לזכרו מכון המחקר הנקרא "יד בן צבי". הוא גם תרם תרומה חשובה לחקר ההיסטוריה היהודית .עַôנוותָüנוּתוֹ ,פשטות דרכו ואהבתו לכל עדות ישראל עשוהו יקר לכל תושבי המדינה.
188
שבועות
מהריצה ,אבא נשא אותי על ידיו ,ואני עצמתי את העיניים .כשהתעוררתי היינו בתוך מחסן נטוש .במחסן זה הסתתרנו ,עד שהמלחמה נגמרה". קולו של אחי צלול ויפה ,ואבי עומד על ידו גאה וזקוף .אני רואה ,שעיני אימא דומעות" .כשחזרנו אחרי המלחמה לכפר שלנו ,כל בתי היהודים היו הרוסים וריקים .מצאנו מקום מגורים בכפר סמוך ,ובכל האזור היינו המשפחה היהודית היחידה ששרדה .הרוסים ,שתפסו את השלטון ,גם הם לא היו נחמדים אלינו .הם אסרו עלינו לקיים את מצוות התורה ,אבל אנחנו לא ויתרנו על יהדותנו ,והמשכנו לקיימה בסתר .כשאבי נפטר ,הצלחנו לקבור אותו בבית הקברות היהודי ,וישבנו עליו "שבעה" .להבדיל ,את טקס נישואינו ערכנו בעלי ואני בסתר כדת משה וישראל ,זאת אחרי שמילאנו אחרי הוראות הרוסים ונרשמנו כזוג נשוי במִñרשם התושבים המקומי .אני רציתי ללמוד רפואה .ניגשתי לבחינות והצלחתי ,אבל בגלל מסמכי ,שהעידו שאני יהודייה ,לא התקבלתי .והנה שוב אירע לי נס .על לוח המודעות מחוץ למשרד הקבלה ראיתי כתוב" :בחינות כניסה לרפואה וטרינרית )רפואה לחיות( יתקיימו ביום שני בשבוע הבא" .מיד החלטתי לגשת לבחינות האלה ,הצלחתי ,והפעם התקבלתי ,כי כאן התחשבו בציוני ,ולא ביקשו ממני לצרף מסמכים". אחי סיים כבר את הקריאה בתורה וכל הנשים זורקות עליו עכשיו המון סוכריות. אבל אני עדיין שקועה בתוך סיפורה של סבתא ,וסופו חוזר אלי עכשיו מילה במילה: "ימים ספורים אחרי החתונה ,דפקה על דלת ביתנו גויה אחת ובידה היה סל גדול. אמי הכירה אותה מיָìד .היא הייתה שכנה מהכפר הסמוך ,שמכרה לה ירקות לפני המלחמה .אני חשדתי בה ,שהיא באה לרגל אחרינו .אבל אמי הכניסה אותה לחדר האורחים ,והציעה לה כוס קפה עם עוגיות .השארתי את שתיהן משוחחות ונכנסתי לחדרי .ואז לפתע שמעתי את אמי צועקת ובוכה .בבהלה זינקתי לחדר האורחים ,ולא האמנתי למראה עיני :על השולחן ,על גבי מגבעת לבנה ,היה מונח ספר תורה מגולגל ,ואמי רוכנת עליו ,מנשקת אותו ,צועקת ובוכה" :ריבונו של עולם! איזה נס! ריבונו של עולם! איזה נס!" .מדברי הגויה הסתבר ,כי בעלה מצא את הספר הזה בין הריסות ביתו של רב הקהילה שלנו ,הרב עמנואל .היא שידעה, שאנו המשפחה היהודייה היחידה ,ששרדה מכל הכפר ,החליטה להביאו אלינו, כשהיא מסתירה אותו בתוך סל הירקות שלה. כשבעלי ראה את הספר ,הוא התרגש כמונו ,אבל הוא ראה מיד ,שהספר ניזוק מאוד .הוא ידע ,כי רק במדינת ישראל ,שהוקמה כבר אז ,יֵìדעו לתקנו ויוכלו לגאול אותו מפסילתו .אבל השלטונות הרוסיים סגרו אותנו ואת כל התושבים בארצות בהן הם שלטו כמו מאחורי מסך של ברזל .רק למקרים בודדים הם נתנו אשרת יציאה .אני לא יודעת איך ,אבל בעלי ,סבך ז"ל ,השיג אשרה כזו ,אולי כי הוא הצהיר שאני בהיריון ,וכך שכנע אותם ,שהוא יחזור .ואולי עזר לו להשיג את האשרה הזו אחיו ,שעלה לארץ ישראל לפני המלחמה ,ובתוקף תפקידו היו לו קשרים גם עם הרוסים .בעלי הסתיר את ספר התורה בין הבגדים במזוודה ונסע, ואני לילות לא ישנתי ,כי חששתי לגורלו .תודה לאל ,הוא חזר אלי בריא ושלם, וזה היה ממש לפני הלֵïידה של בתנו ,שהיא אמך. שבועות
191
אחי ברײַמזל /
יפה בנימיני
ההתרגשות בביתנו גדולה מאוד .בשבת הקרובה נחגוג ברײַמצווה לאחי ,הגדול ממני בשנתיים .כולם מסתובבים סביבו ,ונראה לי ,שאותי בקושי זוכרים .נכון שאימא לקחה אותי לחנות בגדים ,ושם בחרתי לי שמלה חדשה לכבוד האירוע, אבל לאחי תפרו חליפה אצל חייט מומחה .אבא מתפאר בו :בני הוא בר מצווה ובר מזל ,אבל כשאני הראיתי לו את הציון ,100שקיבלתי במבחן בחשבון ,הוא רק אמר לי "יופי" .הכי מרגיז אותי ,שאחי כל הזמן מתהלך ומתפאר ,שהוא יקרא את כל הפרשה ,ולא מספר תורה אחד ,כי אם משניים!! "אף אחד עכשיו לא מדבר אתי בבית ",התאוננתי באותו ערב באוזני סבתי רחל, שגרה בבית לידנו ,מאז שסבא נפטר. "על מה את רוצה שידברו אתך?" שאלה סבתא ,תוך שהיא מכינה לשתינו לביבות תפוחי אדמה לארוחת ערב. "למשל ,שיסבירו לי ,מה פתאום אחי יקרא בתורה משני ספרים ,ולא מאחד?", אמרתי ,ומיד התחרטתי .סבתא בטח תחשוב עלי ,שאני סתם קנאית. אבל סבתא הגישה את הלביבות לשולחן ,ליטפה את ראשי ואמרה" :חביבתי ,את לא שואלת ,לכן לא עונים לך .מכיוון ששאלת אותי ,אענה לך .אבל זה סיפור ארוך ,לכן בואי קודם נאכל את הלביבות ,כל זמן שהן חמות". מדי פעם מספרת לי סבתא כל מיני סיפורים מחייה ,אבל את הסיפור הזה ,היא אף פעם לא סיפרה לי .אולי כי היא חשבה ,שאני עוד ילדה קטנה .ובאמת ,באותו לילה ,כששכבתי לישון ,בקושי נרדמתי בעיקר בגלל החלק העצוב שבו. בדמיוני ראיתי את סבתא כילדה ,בערך בגילי ,מפוחדת וסגורה בבית ,כי בחוץ היו הגרמנים האכזריים .על דלת הבית תלה הרופא הגוי ,שכיבד את אביה ,שלט: "מגֵåפה מסוכנת" .זאת כדי שהגרמנים לא ייכנסו לשם ויפנו אותם מביתם ,כמו שעשו לכל שאר היהודים שם .אבל הרופא ידע ,שהפתק הזה לא יגן על המשפחה הזאת לאורך ימים .לילה אחד הוא הסיע אותם במכוניתו לאחד הכפרים המרוחקים ,שם הסתירו אותם ידידי הרופא .זאת עד שהלשינו עליהם ,והם נאלצו לברוח משם .אני ראיתי את סבתא כילדה מבוהלת ,הבורחת עם הוריה ממקום מסתור אחד למקום מסתור אחר ,וכילדה רעבה ,שהתקיימה משאריות אוכל, אותן הצליחו הוריה להשיג בדוחק .וראיתי אותה רועדת מקור ,כשהיא והוריה נתפסו והוסעו בליל חג המולד בעגלה לתחנת הרכבת ,שצריכה הייתה לקחת אותם משם למחנה ההשמדה אושוויץ .רק כשזכרתי ,כי סבתא שלי בכל זאת ניצלה מהשואה ,נרגעתי ושקעתי בשינה. המשך הסיפור של סבתא שב אלי כמו חי ביום בר המצווה .בית הכנסת מלא אנשים .אני עומדת בעזרת הנשים ליד סבתא ואימא ,ומשם אני רואה איך מוציאים בשירה מארון הקודש שני ספרי תורה .והנה אחי באמת עומד וקורא את הפרשה שלו פעם מִñסֵòפֶöר אחד ופעם מספר שני .אני בתוכי שומעת רק מה שסבתא סיפרה לי: "נס קרה לנו ,הגרמנים בתחנת הרכבת חגגו את חג המולד ,והיו שיכורים .העגלון הגוי ריחם עלינו ,אמר לנו לברוח ,ואנחנו רצנו מהר ככל שיכולנו .כשהתעייפתי
190
שבועות
סֻòכּוֹת
ִìית אְַäך שָׂûמֵñחַ"ë ְëתּ בְּãחַëגֶָּåך וְèהָéי ָü "וְèשָׂûמַñח ָü
סוכות ,ז'אן דויד ,צייר ישראלי1993–1908 , סוכות
193
איך לבסוף הצלחנו כולנו להגיע למדינת ישראל ,זה סיפור אחר .כאן אספר לך ,כי הספר תוקן ,והובא לבית הכנסת ,בו מתפללים אנו כולנו מאז עלינו לארץ .עוד אספר לך ,מה גדולה הייתה הפתעתנו ,כאשר כבר בשבת הראשונה ,שהתפללנו שם ,נודע לנו ,כי באותו ארון קודש יש עוד ספר תורה ,שניצל מהשואה. הקדוש ברוך הוא איחד בארץ באותו ארון קודש את שני ספרי התורה ,שניצלו מהשואה ,והוא איחד בארץ את שתי המשפחות ,שהצילו תוך סכנת נפשות את שני הספרים האלו .כי מי שהציל את ספר התורה השני היה סבך ,אבי אביך. עכשיו את מבינה ,נכדתי האהובה ,למה החליטו אביך ואמך ,שבנם ,אחיך ,בחגיגת הבר מצווה שלו יקרא את הפרשה משני הספרים הללו ביחד .אחיך הוא באמת בר מזל!" אחי נושא עכשיו את דרשתו בפני כל הקהל ואומר" :אני שואל את עצמי ,האם היהודים וביניהם רב הקהילה ,כשהטמינו את ספרי התורה בזמן המלחמה ,תיארו לעצמם ,שאחרי יותר משישים שנה ,ילד יהודי יקרא בהם במדינת ישראל ,כשהוא עולה לתורה ביום בר המצווה שלו?" אני לא יודעת ,אם אחי הוא זה שכתב את הדברים האלה ,אבל אני ,כנראה ,מאוד מתרגשת מהם ,כי בדמעה ,שמתגלגלת עכשיו על לחייה של סבתא רחל ,אני רואה פתאום את פניו של הרב עמנואל ,והם כמו הפנים של סבתא ואימא ,נוצצים משמחה ומאושר.
כתר תורה
192
שבועות
תהיה מדויקת ומתוקנת .הוא עשׂה את מלאכתו באהבה רבה ושיקע בה מרץ רב, כי עז חפצו היה להשלים את הסוכה עד למועד חג הסוכּות הבּא. והסוּכּה הוקמה במועדה. אכן ,סוכה כזאת לא נראתה בכל הארץ. בלילה הראשון של סוּכּות הוחגה חנוכּת הסוכּה ברוב פּאר ובטקס רב .הוזמנו לחגיגה היהודים המעטים ,גרי הכפר .וחנה טרחה הרבה קודם החג ,אפתה עוּגוֹת ותוּפינים והכינה מטעמים משוּבּחים — הכּול בשפע .והקרואים אכלו ושתו ושׂמחו, ושרו שירי תפילה של החג ,שיבּחוּ את חנה על טוּב טעם מטעמיה ,וכולם ,פה אחד ,היללו את מלאכת הסוכּה הנאה ,מעשׂה ידי יוחנן. ורבים מבני הכפר הלאײַיהודים באו אף הם והקיפו את הסוכּה מכל צד להתבונן בה ,אף הביעו התפעלותם מיפי המלאכה ,ואמרו: – אין אמןײַיד כיוחנן שלנו! וחנה הוציאה החוצה טַíסים מלאים תוּפינים ומשקאות וכיבּדה בהם את הקהל אשר בחוץ ,והיא שׂמחה ופניה מאירות. בין הקהל שהצטופף בחוץ היה גם כּוֹמר הכפר ,אשר נחבּא מאחורי הגדר למען לא ייָראה .הוא שמע על סוכּתו של יוחנן עד כמה יפה היא ,ובא לראותה מקרוב. וכאשר ראה אותה — התפעל מן המלאכה היפה .הוא הוסיף לעמוד ולהתבונן בה, ולא יכול לעקור רגליו מן המקום שעה רבה.
*
בלילה ההוא נדדה שנת הכּוֹמר ,ולפנות בוקר שלח לקרוא אליו את יוחנן ,ובבואו אמר לו: – ראיתי ,יוחנן ,את סוכּתך החטוּבה ,מעשׂה ידיך ,אין כמוה ליופי .אכן ,אמן ברוּךײַאלוהים אתה! – תודתי לך על דבריך הטובים! — הודה יוחנן. הכּוֹמר שתק רגעים מספּר ,עצם עיניים ,ואחר הוסיף: – כן ,יוחנן ,משאלה לי אליך ,ואני מקווה כי לא תשיב את פני ריקם :הנה נא הכּנסייה של כפרנו ישנהײַנושנה ,עתיקת ימים ,ויש לעשׂות לה בּדקײַבית .כסף רב אִäתי בקופּת הכּנסייה .ובימים הקרובים יבואו הבּונים לתקן את הבניין .ממך, יוחנן ,אבקש ,כי תקים לנו את הבמה ואת המזבּח מעשׂה חיטוּב וגילוּף ,ככל אשר עשׂית את הסוכּה הנפלאה שלך. יוחנן נבעת מאוד בשמעו את משאלת הכּוֹמר ,כי איך יקים בידיו בּמה לאל נכר? אך מיד התאושש וענה: – יסלח לי ,אדוני הנכבּד! לא אוּכל לעשׂות את הדבר אשר אתה מבקש .כי הנה זקנתי ועיני אינן כתמול שלשום ,אף ידי הנה כבר רועדות ואצבעותי אינן נאמנות לי .ואתה ידעת ,וכל אנשי הכפר יודעים ,כי זה שנה תמימה אשר חדלתי לעבוד לשם פרנסתי ,ולא עשׂיתי דבר אשר מכרתיו בכסף .אני אימצתי את שארית כּוֹחי רק כדי לבצע את מעשׂה הסוּכּה הזאת .בקושי גדול ובעזרת השם גמרתי את המלאכה ,אך זוהי מלאכתי האחרונה .ונדר נדרתי לא לקחת בידי חֶֶëרט וּמִñפְöסֶòלֶïת
סוכות
195
הסוכה המעופפת /
לוין קיפניס
איש יהודי היה בכפר אחד בארץ אשכּנז ,יוחנן שמו ,ושם אשתו חנה ,ובנים לא נוֹלדוּ להם .והאיש חכםײַלב ,חרטײַאמן ,היודע לחַëטב בעץ ולגלף כליײַנוי וצעצועים. היה יוחנן חביב על אנשי הכּפר בגלל כָîשרו ויָìשרו ,ובאו אליו לקנות חפצי אמנות לפָöאר את בתּיהם ,וצעצועים לשעשועים בשביל ילדיהם. היתה פרנסת האיש מצוּיה בֶרוַèוח וחי לו עם אשתו חיי שלווה ונחת ימים רבים. ויהי היום וחנה אמרה אל יוחנן אישהּ: – והנה נא זַקנו ועשׂינו עוֹשׁר ,ובנים אין לנו אשר יירשוּנו ,למה זה תוסיף לעמול כל הימים בעבודת העץ? הגיעה השעה שנבלה את ימינו במנוחה ,וההון אשר חסכנו לנו יספּיק למחיָìיתנו ברווח עד שׂיבה. ענה לה יוחנן: – מי אומר לשבת בבטלה? יכול אתה לעשות בעץ ככל העולה על רוחך ,אבל לא לשם פרנסה ורווחים ,כי אם לשם עונג וסיפּוּק נפש בלבד. הִéרהר יוחנן ואמר: – יפה אמרת ,חנה! וכבר הגיתי בדבר הזה ,ליצור רק לשם סיפּוק נפשי בלבד ,אך דחיתי את תשוקתי זו משנה לשנה .ועתה הגיעה השנה ,וכן אעשׂה כאשר אמרת, אשתי ,ואף ברוּר לי הדבר אשר אני אומר לעשׂות.
*
ומה הדבר אשר אמר יוחנן לעשׂות? והוא אמר לבנות סוכּה לנוֹי ,שתהיה כּולה מעשׂה חישוּב וחיטוּב .בכל שנה ושנה, כאשר עסק בהקמת סוכת קרשים לחג ,היה מתעורר בו מחדש הרעיון על הקמת סוּכּה לתפארת .אך ,כאמוּר ,נדחה המעשׂה מפעם לפעם .עתה החליט לבצע את המלאכה. וזה מעשׂה הסוּכּה: ארבעת הדפנות כולם מעשׂה חיטוּב בעץ .בדוֹפן האחד — נשר קל כנפיים; בדוֹפן השני — נמר עז ,בשלישי — אריה גיבּור; וברביעי — צבי רץ .ממעל לחיות חוּטבוּ פסוּקים מתאימים מן התורה והאגדה ומסביב להם פּטוּרי ציצים ,פרחים וציפּורים .בצד אחד שנוֹעד להיות צד מזרח ,התקין ארון קטן בשביל האתרוֹג והלוּלב .ודלתות הארון אף הן פּיתוּחי ארבעת המינים. את הרצפּה עשׂה לוחיות עץ מעשה פּסיפס של שניםײַעשׂר המזלות. והתקרה — רשת ,ובה שמש וירח ואחדײַעשר כוכבים ,מעשׂה תשבּץ. וגג עשׂה לסוכּה — שתי כנפיים גדולותײַאדירות ,וגלגל התקין להן ,שעל ידי סיבּוּב קל ירדו הכּנפיים ויכסו את הסוכּה ,להגן עליה מפני הגשם ,ועל ידי סיבּוּב שכּנגד נפתחות הכנפיים ונפרשׂות למעלה כשתי כנפי עוף ענק ,כדי לפנות את התקרה לסיכּוך הסכך.
*
שנה תמימה עסק יוחנן בעשׂיית הסוכּה .ימים ולילות שקד על המלאכה ,למען
194
סוכות
היתה שעת בוקר מוקדמת ויהודים נראים ברחובות עטופים חלוּקי משי וחבושים מצנפות ,ואתרוגים ולולבים בידיהם .יצאו אליהם יוחנן וחנה ושאלו לשם העיר, והנה הוּגד להם ,כי עומדות רגליהם בשערי ירושלים. חגגו יוחנן וחנה בשׂמחה את ימי החג האחרונים בתוך סוכּתם אשר נחתה בשערי ירושלים. ואחר החג רכש לו יוחנן כליײַמלאכה חדשים והתחיל כמקודם חוטב ומגלף בעץ, אך העץ הוא עץײַהזית ,והכלים אשר עשה – כליײַקודש היו :עציײַחיים לספרי תורה ,קופסאות לבשׂמים ,תיבות לאתרוגים וכו'. ויוחנן וחנה חיו חיי נחת ושלווה והגיעו לשׂיבה טובה.
*
והסוכּה? — הסוכּה על חיטוּביה ושתי כנפיה — הֹלא היא שמורה בבית הנכוֹת בירושלים עד היום הזה.
197
למלאכה עד סוף ימי. כשמוע זאת הכּוֹמר ,ניסה לשדל את יוחנן: – רק עוד עבודה אחת זו עשׂה נא ,יוחנן ,והשם יהיה בעזרתך .ובדבר הנדר שנדרת אני הלוא יכול להתירו .וגם שׂכרך יהיה רב מאתּי. וכאשר חזר יוחנן ואמר ,שלא יוכל לקבל עליו את העבודה בכּנסייה ,חרה לכּוֹמר מאוד ,אך התאפּק ואמר: – ראה ,יוחנן ,אני קובע לך זמן שלושה ימים להימלך בדבר .ואני ידעתיך כי איש נבון אתה ,ומשׂכּיל להשיב את תשובתך.
*
כאשר חזר יוחנן הביתה ומסר לאשתו את דרישת הכּוֹמר ואת דבריו האחרונים אמרה: עלינו לעזוב את הכפר עד יעבור זעמו של הכּוֹמר. אך יוחנן אמר: – אם גם אמרתי לעזוב את הכפר ,לא אוּכל לעזוב את הסוכּה ולהפקירה .ובאשר לכּוֹמר — נבצר ממנו להכריחני לעשות דבר נגד רצוני .וכי מה יעשׂה לנו? הן כל אנשי הכפר ידידינו הטובים הם ,ולא ייתנו לכּוֹמר לגעת בנו לרעה. ונשאר בכפר. עברו שלושת הימים ויוחנן לא בא לכּוֹמר ולא השיב לו כל תשובה. בליל היום הרביעי ישבו יוחנן ואשתו בסוכּה וכנפי הסוכּה היו מוּרדוֹת על פני הסכך ,למען לא תתבּלטנה ביותר לעיניים .הם איחרו לשבת עד כי נרדמו, והתעוררו לצלצול פעמוני הכּנסייה .עברה שעה קלה ונשמעה גם שירה פּרועה, ותהלוכה נראתה צועדת ובאה ,ובראשה נושׂאי לפּידים בוערים .ובהתקרב התהלוכה עד בית יוחנן ,פתחו צעקנים מן הקהל בקריאות בּוּז וגידוּף נגד היהודי ונגד דת היהודים. ואחד הבריונים הניף את לפּידו וזרקו על גג הבית — לקול תרועת ההמון— . לשונות אש אחזו בבניין מכל צד ועשן כּבד התאבּך ועלה מעלה. יוחנן וחנה נתבהלו מאוד ,החלו מתרוצצים ולא ידעו איײַמקום להימלט ולהיסתר. פתאום הורמו כנפי הסוכּה ברעש ,ורוּח חזקה נפחה בהן ,הן התחילו להתנפנף בכוח ולהתרומם ,והרימו אִäתן את הסוכּה כּוּלה. ולאור הלהבות נראתה הסוּכּה פרוּשׂת הכנפיים כשהיא ממריאה ועולה מעלה מעלה. ברגעים הראשונים היו אנשי התהלוכה מוכּי תדהמה ,אך מיד לאחר כך התעוררו והתחילו ליַìדות בסוכּה צרוֹרוֹת ואבנים .אולם הסוכּה הוסיפה לעופף במרומי השמים כּציפּור כּנפיים והתרוממה מאוד .כעבור שעה קלה נעלמה מן העיניים.
*
למחרת בבוקר נראתה הסוכּה המפוֹארת עומדת ליד שער עיר אחת גדולה ואיש ואישה ניצבים בפתחהּ ,הֹלא הם יוחנן וחנה.
196
סוכות
גֶּåשֶׁûם /
אֶäסְòתֵּüר ַראבּ
אָäנָּóא ,פְּöתַüח אֲֻäרבּוֹת שָׁûמַñיִìם — אֲֻäרבָּãה אַäחַëת! סִòיעַôת עֲôנָóנִóים תְּüפוּחִëים ,לַïחִëים — לָïהֶéם כָּîל הַéזְֵּêרעוֹנִóים צְõמֵñאִäים. שְׁûלַïח טִíפּוֹת גְּåדוֹלוֹת, עֲôגֻåלּוֹת וּמְñתוּקוֹת — לָïאֲָäדמָñה אֲָäדמָñה צְõחִëיחָëה. גֵָּåרשׁ רוּחוֹת ָרעוֹת מִñשְׁûתּוֹלְïלוֹת וַèחֲëרוּלִïים מְַñרשְְׁûרשִׁûים יְìבֵãשִׁûים. הַéעֲôלֵïה לָïנוּ סַòבְãיוֹנִóים ַרכִּîים, צְõהֻéבִּãים כְּîחֶëלְïמוֹנִóים, עַôל צַõלְïעוֹת הַéגְּåבָãעוֹת; וְèכַîלָּïנִóיּוֹת מְñחַëיְּìכוֹת בַּãוִָּèדיּוֹת וְèחַëמְñצִõיץ וְèצִõבְãעוֹן בֵּãין שִׂûיחֵëי ֹרתֶüם יְַìרְקַרק, וְèתִüנְóבֹּט הַéחִëטָּíה וְèתוִֹריק הַéשְּׂûעוָֹרה וְèלֶïחֶëם יִìהְéיֶìה לָïאָָäדם וְèלַïבְּãהֵéמָñה, וְּדשָׁûאִäים גַּåם לָïאַäנְóקוִֹרים אֲäפִֹריםְ ,רעֵôבִãים — בָּãאָäבָãק מִñתְüפַּöלְּïשִׁûים וְèצוֹוְèחִëים. פְּöתַüח שַׁûעֲֵôרי שָׁûמַñיִìם נְóעוּלִïים, שְׁûלַïח טִíפּוֹת גְּåדוֹלוֹת מְñתוּקוֹת עַôל לֵïב אָָäדם וַèאֲָäדמָñה.
סוכות
199
יין מִñירוּשלים /
בֶּãןײַעַôמִּñי
בחג הסוכות הגעתי לבית כנסת של יהודים הרריים בְּãבָּãאקוּ ,בירת אָäזְַêרבֵּãיגָ'åאן, בתפילה השתתפו כמָñאתַüיִìם יהודים ,ואחרי התפילה יצאנו אל הסוכה שבַּãחֲëצַõר בית הכנסת .הרב ,או ה"חכם" ,כפי שקוראים לו יהוֵדי המזרח ,היה איש זקן ,אך עדיין חכם מאוד. בסוכה הראה לי הֶ"éחכם" בקבוק יין ישְְׂûראֵäלי קטנטן .כיצד קיבל את היין לא רצה לספר .זה היה הסוד שלו .אך הוא שמח מאוד שיוכל לקדש בסוכה על יין מארץ הקודש. – אבל איך יוכלו כולם לקדש על יין כל כך קטן? — שאלתי. – אל תדאג! ענה לי הזקן. הוא פנה אל המתפללים ואמר להם לעמוד בשורה. – כל אחד ימלא את כוסו ביין מקומי ,שהביא מביתו ,אמר לאנשים. המתפללים מילאו את כוסותיהם וה"חכם" עמד בפתח הסוכה והחזיק בידו את הבקבוק הקטנטן מישראל .אחד אחד עברו המתפללים על ידו ,כל אחד הושיט לו את כוסו ,והֶ"éחכם" טפטף לתוך הכוס טיפות אחדות של "יין מִñירוּשלים" .אחרי שעבר המתפלל האחרון ,היה הבקבוק ריק ,אבל כל בני העדה קידשו על יין מִñירוּשלים.
198
סוכות
אַäתָּüה הוּא יְìיָ ìאֱֹäלהֵéינוּ מַñשִּׁûיב הָéרוּחַ ëוּמוִֹריד הַéגָּåשֶׁûם: לִïבְָãרכָîה וְֹèלא לְִïקלָïלָïה :אָäמֵñן לְïחַëיִּìים וְֹèלא לַïמָּñוֶèת :אָäמֵñן לְïשׂוֹבַãע וְֹèלא לְָïרזוֹן :אָäמֵñן סוגרים הארון )מתוך תפילת הגשם ,הנאמרת בשמיני עצרת — שמחת תורה(
"הוֹשַׁûעְôנוֹת" נְóהַéלֶּïלְָïך בְּãיוֹם שְׁûבִãיעִôי כֵּîן הוֹשַׁûעְôנָóא: אֵäל נָóא אוֹצְָõרָך הַéטּוֹב תִּüפְöתַּüח מִñזְּêבוּלָïהּ וְèהָéאֶָäרץ תִּüתֵּüן יְìבוּלָïהּ הוֹשַׁûעְôנָóא וְèהוֹשִׁûיעָôה נָּóא אֵäל נָóא יוֹם זֶêה חֲëתֹם נָóא חוֹתֶüמֶñת ,בֵָּãרְך חִëטָּíה וּשְׂûעוָֹרה וְèכֻîסֶּòמֶñת.
"הוֹ ַשְׁ ûעôנוֹת" תפילה זו נאמרת ביום השביעי של חג הסוכות. ביום זה נוהגים לַïעֲôרוך הַָéקפוֹת ולַïחבּוֹט עֲָôרבוֹת. הוֹ ַשְׁ ûעָ ôנóא ַר ָבּãא היום השביעי של סוכות נקרא "הוֹשַׁûעְôנָóא ַרבָּãא" ונחשב כיום דין וגם כאחד הימים הנוראים.
אֵäל נָóא בְּãמָñטָíר ַרוֵּèה חְַëרבוֹנֵóי יְìשִׁûימוֹן וּבֵָãרְך גֶּåפֶöן תְּüאֵäנָóה וְִèרמּוֹן אָäנָּóא אֵäל נָóא הוֹשַׁûעְôנָóא וְèהַéצְõלִïיחָëה נָóא....
201
גֶּåשֶׁûם בּוֹא /
תְִּüרצָõה אֲäתָüר
נְַóרהִéיבָãה עֹז לְִïקֹרא לַïגֶּåשֶׁûם כִּîי יָìשׁוּב אֶäל הָéאָäבִãיב ,הָéאָäבִãיב. עֲôלֵïי שַׁûלֶּïכֶîת יִìנָּóשְׂûאוּ בְּãזֶֶêרם שׁוּב כְּîמוֹ מֵñאָäז .נְִóקָרא לַïגֶּåשֶׁûם כִּîי יָìשׁוּבָãה עִôם הַéסַּòעַôר מִñסָּòבִãיב תִּüהְéיֶìה הָéרוּחַ ëשׁוּב לוֹחֶëשֶׁûת וְèדוֹלֶֶïקת בְּãאוֹר פָּöז. פזמון: גֶּåשֶׁûם ,גֶּåשֶׁûם בּוֹא גֶּåשֶׁûם ,גֶּåשֶׁûם שׁוּבָãה כְּîבָãר אָäבִãיב וְèהַéגְּåבָãעוֹת כֻּîלָּïן יָֹìרק בּוֹעֵôר. גֶּåשֶׁûם גֶּåשֶׁûם בּוֹא גֶּåשֶׁûם גֶּåשֶׁûם שׁוּבָãה גֶּåשֶׁûם שׁוּב מִñן הַéיְּìעָôרוֹת הְָéרחוִֹקים מַñהֵéר. ָקָראנוּ בּוֹא נָóא ,בּוֹא נָóא גֶּåשֶׁûם ,גֶּåשֶׁûם טוֹב, מִñן הַéמָּñרוֹם ,הַéמָּñרוֹם. שָׂûדוֹת שֶׁûל כֶּîסֶòף יִìתְüפַּöתְּüלוּ בִּãסְòעָָôרה ,הֵéנָּóה וָèשׁוֹב. ָקָראנוּ בּוֹאָäה וַèחֲëזֹר נָóא מִñן הַéיַּìעַôר לְïמָñקוֹם שֶׁûבּוֹ הַéדֶֶּçרְך כְּîבָãר פּוַֹרחַëת וְèשׁוֹלַïחַëת אוֹר זָêהֹב. גֶּåשֶׁûם גֶּåשֶׁûם בּוֹא... עַôל אֵäם הַéדֶֶּçרְך שׁוּב נִóפְöגּוֹשׁ בַּãעֲôלָïמוֹת וּשְׂûעָָôרן הָָéרטֹב יָìנוּעַ ôחֶֶëרשׁ עַôל כְּîתֵüפֵöינוּ מְñתֻüלְïתָּüל וְèנֶóהְéדָּçר, הוֹ גֶּåשֶׁûם ,גֶּåשֶׁûם בּוֹא נָóא ,בּוֹא נָóא ,פֹּה הָéרוּחַ ëתַּüחֲֹëלף תָּüשׁוּט אוֹהֶéבֶãת וְèנוֹשֶֶׁûקת וְèלוֹטֶíפֶöת כְּîפְַöרפָּöר. גֶּåשֶׁûם גֶּåשֶׁûם בּוֹא...
איור של נחום גוטמן ,צייר ישראלי1980–1898 ,
200
סוכות
בַּãיָּìמִñים הָéהֵéם בַּãזְּêמַñן הַéזֶּêה...
שָׁûם בַּãחֲëנֻóכָּîה שְׁûנַóת / 1943
עוֹבֵãד בֶּãןײַיִìשַׁûי
המעשה שאני עומד לספר לכם כאן ,התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה באי קטן מֵñאִäיֵìי הים התיכון .כשחזרנו משם ארצה שבעה חיילים יהודים ,שְׂûבֵãעֵôי עמל וּקרבות ,לא ידע עלינו איש דבר .אפילו לִïקרובֵãי משפחה לא סיפרנו מה שעבר עלינו ,שמא יֶìחְֶëרדוּ יותר מדי. מאורעות הרבה עברו עלינו באותו אי קטן ,וסיפורים הרבה יש לי לספר ולא בְּãפַöעם אחת אפשר לעשות זאת .אך כיוון שחג החנוכה מתקרב ,חג שאין כמוהו לספר על נסים ועל גבורות ,אתחיל בַּãמֶñה שאֵäירע לנו שם בַּãחֲëנוכה שנת .1943 נמנֵóינו על חֵëיל המצב באי קטן בים האֵäגֵåאִäי .ולא היה זה דבר של מה בכך .אותה שנה היתה שנה קשה .הגרמנים הנאצים גברו מאוד וְèכָîבשו במכתײַבָּãזק את יוון ואת כל האיים הסמוכים לה .וְèכָîל כך עצומה היתה מַñכּתם ,שהבריטים מיהרו וּפִöנו את כל האיים עוד לפני שהִéתקיפוּם הגרמנים .בין השאר פינו את האי הקטן הזה שהיה בּיֵדיהם ,אלא שהגרמנים לא נכנסו לאי הזה .אולי משום שכבר תש כוחם אותה שעה .משנודע הדבר ,החליטו הבריטים לחזור לאי וּלְïהַéחֲëזיק בו בשל הנמֵñל הקטן והנאה המצוי בו. בחָëפזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי .כך הגיעו שמה כמה עשרות חיילים בנֵóי הודו שחומים ,גבוהֵéי קומה וִèיפֵöי מראה; כך הגיעו שמה כעשרים חיילים מבני האיים הבריטיים וכך הגענו שמה גם אנחנו היהודים. יחידתנו שכנה אותו זמן בקפריסין והיינו קרובים למקום. שונים ומשונים היו החיילים שנתלקטו באי .שונים אלה מאלה ושונים מאתנו היהודים .ההודים ,פרט לכך שלוקטו מִñיחִëידות רבות ושונות ,היו בני מחוזות שונים בארץ מולדתם ,והיו ביניהם כאלה שלא הבינו איש שפת רעהו .הבריטים המעטים נאספו מכל פינות האיים הבריטיים :מסקוטלנד ועד לאירלנד .הצד השווה שבהם שכולם הגיעו לכאן נגד רצונם והיו מלאי מרירוּת וּטרוּנְóיות .כולם ידעו לספר מדוע נבחרו על ידי מפקֵדיהם לצאת בִּãשְûליחות זו .יש מי שהֵéפֵöר משמעת ,יש רודף קטטה ,ויש סתם בטלנים ורשלנים שמפקדי יחידותֵüיהם שמחו להיפטר מהם. בַּãתחילה לא נשאנו חן בעינֵóי חבורה נאה זו .כשסיפרנו להם כי התנדבנו לבוא, פרצו בִּãצְõחוק לעג שלא שְûכָîחוּהוּ ימים רבים. תפקידנו היה להגן על האי בִּãפני אווירונֵóי אויב ,ואלה הגיעו כבר בשעות הראשונות לְïבואֵäנו והפגיזו את אזור הנמֵñל .בעוד שאחרים סובבו באי באפס מעשה ,כבר עמדו התותחים שלנו בעמדותיהם והשבנו באש חזקה .גבוה גבוה טסו אווירונֵóי האויב וּפִöיזרו אש על פני שטח רחב מבלי לפגוע באיש .הם לא הֵéעֵôזו להנמיך טוּס. סבורים היינו כי לאחר זאת ישתנה היחס אלינו .הן אלמלא אנחנו היו אווירוני האויב צוללים ויורדים ועורכים הצלפות מקרוב .אלא שלא כך היה הדבר. "שָׂûשִׂûים אֱäלֵïי קרב!" קראו לנו בשל היותנו נכונים תמיד לקרב .ולא היה זה תואר כבוד. אווירוני האויב פקדו אותנו לעתים קרובות ביותר ,אך מצאו אותנו תמיד דרוּכים. חנוכה
205
חנוכייה מדרום צרפת המאה הײַ15–14
חנוכייה מאפריקה הצפוניתײַמערבית
חנוכה חנוכייה ממזרח אירופה המאה הײַ18
"הַéנֵּóרוֹת הַéלָּïלוּ שֶׁûאָäנוּ מְַñדלִïיִקים"...
הרושם היה רב .אם קודם לכן פקפק מישהו אם נפיל בחנוכה אווירון אויב ,עתה שוב לא הִéטיל איש ספק בדבר .אפילו אנחנו התחלנו להאמין כי אמנם יתרחש הנס ונפּיל אחד. והנה הגיע ערב חנוכה .מִñבְּãעוֹד יום תכנַóנו את המעשה .בְּãשׁורה ישרה בֵּãינות לָïעֲôמָñדות הצבנו שמונה פחים מלאים חול ויצקנו לתוכם נפט ,למען ישמשו לנו חנוכייה .כל חיל המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו בחֶëרדת קודש ,מָñשָûל היינו כּוהנים העומדים להקריב קרבן על המזבח .בִּãמְñתינות עשינו את מלאכתנו .יישרנו את שורת הפחים וניקינו את השטח סביב .עם חשכה הדלקנו את החנוכייה. שמונֶóה אֲäבוּקות כִּîשמונֶóה לשונות אש תימרו ועלו מן הפחים .האש האירה היטב אותנו ואת עמדות התותחים ואת חיל המצב שהיה מכוּנס סביב וצופה בשקט בנעשֶׂûה .זה היה פתיון לאויב. והוא בא .שעה קלה לאחר שהודלקה החנוכייה נשמע זמזום קולו של אווירון אויבְ .קהַéל הצופים נתפזר לכל עֵôבר ואנו אצנו לתותחים. דרוכים ישבנו ליד התותחים ועצרנו את אִäשנו .שעה ארוכה חג האווירון מעלינו סחור סחור ,אך עדיין גבוה היה ,בלתי נראֶäה והחליט לצלול .קולו הלך חזק ,ולפתע הֵéגיח מן האפלה שממעל גוש שחור ,אֵäימְñתני וצרחני. אם הספיק טייסו לפתוח באש ,זאת לא נדע ,כי כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע בקול רעש גדול ולא הרחק מאתנו. דממה נשתררה סביב .מִñמְñקום נפילתו של האווירון נזדקרה מדורת אש גדולה. "שכחנו להכין שַׁûמָñש לַïחֲëנוכיה שלנו ",אמר מישהו מאתנו" ,ולכן הורידו לנו שמש מן השמים". מה שהתרחש באותו אי בלילה ההוא קשה לתאר .כהרףײַעין נקבצו וּבָãאו כולם מסביב לאווירון שבער .הכל רצו לִïראותו במו עיניהם .הכל היו משולהבים כאילו לנגד עיניהם ממש נתרחש נס .נס מן השמים .כולם היו מאושרים .לאחר שדעכה אש האווירון ,נתכנסו ובאו סביב אִäשי החנוכייה שלנו .כל הלילה דלקו האשים, הכל טרחו לְïכַîלְïכְּîלָïן בדלק .איש לא ישַûן .לַïמָñחֳëרת סיפרו לנו כי הפעם בְּãבוֹא האווירון לא פחדו .רבים אפילו לא ניסו להסתתר .הפחד ברח מן האי.
חנוכה
207
ושעה שהכול היו מסתתרים עמוק עמוק בעמדותיהם היינו אנחנו יוצאים וּמְñשיבים מלחמה שַׁûעְָôרה. "כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג בצֵõאתם מן החורים. ואם תשאלו ,המפקד היכן היה? מפקד האי ,בדרגת סרן ,כיוון שעמד על טיבם של חייליו ,לא טרח להטיל עליהם עול של משמעת .אָäמוֹר אמר כי אם תבוא שעת הרעה ,יילחמו כולם בעל כורחם, ובינתיים כל הרוצה יצא ויילחם ,ומי שאינו רוצה יִìכָּîבֵãד וישב בִּãמְñאורתו. ואנחנו רצינו להילחם. "ששים אלי קרב!" כינו אותנו שוב בלעג. אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים .אין לכם דבר הֶéעָôשוי לערער רוחו של חייל, כמו הפצצה מן האוויר שעה שהוא עצמו מסתתר באפס מעשה ,ספק ייפָּöגַåע ספק לא ייפגע .שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם. ההפצצות החוזרות והנשנות דכדכו את רוחו של חֵëיל המצב ועִôרעֲôרו לחלוטין את בטחונם העצמי .אמת ,שבתחילה פחדנו מאוד אך משנוכחנו כי יש בידינו לגרש אותם בתותחֵëינו הלך פַּöחֲëדנו ונָóמוֹג. אט אט הֵéחֵëלו כולם לדרוש את ִקרבתנו .היה נדמה להם כי בשִׁûבתם לידינו הם בטוחים יותר ,כיוון שכל ההתקפות היו מן האוויר ראו בנו את מְñגיניהם היחידים. שוב לא לעגו לרוח הקרב שלנו .אדרבא ,הם היו מעריצים אותו .שוב לא שאלו דרך לעג" :כמה אווירונים הפלתם הפעם?" אדרבא ,הם ביקשו ,התחננו" :אנא, בפעם הבאה הַéפּילו אותם שלא יָìעֵôזו לבוא ".והם האמינו כי יש לְïאֵäל ידינו אם רק נרצה ,נרצה מאוד... את האמת ידעו היטב .אם אווירוני האויב ימשיכו לטוס גבוה גבוה לא נפגע בהם. גם לא היה זה תפקידנו להפיל אותם ,אלא להרחיקם כדי שלא יפגעו במטרה .אך הם ביקשו ,התחננו ,והיו משוכנעים כי אם נבטיח ,גם נפיל .ואנחנו הבטחנו .כן. כך בִּãצחוק ,עמדנו והבטחנו. "מתקרב וּבָãא חג אחד ",כך אמרנו להם" ,חג החנוכה .זה חג הנִóסים והגבורות שלנו .בַּãחֲëנוכה נפיל אחד". הדבר התרחש חודש לפני חנוכה .קיווינו כי עד חנוכה ישכחו את הבטחתנו ,אך התברר כי טעינו. ההודים ,הם שהוציאו עלינו את הקול. הנה עומד לבוא ליהודים חג גדול — כך סיפרו — חג שבו מתרחשים להם נסים וּמעשֵûי גבורה ,ואז יפילו אותם .ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות .אמונה זו דבקה גם ברבים מן החיילים הבריטיים. מפקד האי שהזמין אותנו לבוא וּלְïהסביר את המתרחש ,נהנה כלײַכך מסיפורי חנוכה שסיפרנו לו ,עד שהחליט שעלינו לספר אותם לכל חיל המצב .עמד וְèכִîינס אותם כולם בערב למקום אחד וַèאֲäנחנו עמדנו וסיפרנו להם על נס פך השמן ועל מתתיהו החשמונַóאי ועל מלחמת יהודה המכבי .מלחמת המעטים ברבים והצדיקים ברשעים .בָּãזֶêה אחר זה עלינו על הֶéחבית ההפוכה ששימשה לנו דוכן, והשלמנו איש את ִדברי רעהו.
206
חנוכה
החנוכייה שלא דלקה/
רשם משה רבי ,מפי הרב יוסף משאש ממארוקו
בימי רבי אברהם אבן עזרא )ראב"ע( חי בפאדובה שבאיטליה עשיר אוהב מצוות וטוב לב .מגרעת אחת הייתה בו :כְּîשֶׁûלָïוָèה כסף לא אהב לפרוע את חובו במועד. תמיד היה דוחה את בעל החוב בלְֵïך וָèשׁוֹב ,וכשכבר שילם ,היה נותן טיפין טיפין. כחודש ימים לפני חנוכה בא אליו בעל חוב ותבע ממנו את חובו ,אך האיש דחה אותו בלך ושוב .בעל החוב התחנן לפניו" :אני זקוק לכסף ,ולך יש כסף רב ,מדוע לא תפרע חובך?" הדבר הגיע לאוזני ראב"ע ,והוא ציווה על העשיר לשלם את חובו בבת אחת, ככתוב בתורה .אך העשיר לא שם לבו לדברי ראב"ע ולא פרע את חובו. כשבוע ימים לפני חג החנוכה פגש ראב"ע את העשיר אצל הצורף וראה אותו מזמין חנוכייה יקרה ,משובצת אבנים יקרות .פנה ראב"ע אל העשיר" :יפה מאוד שאתה מחבב מצוות ,אך בכסף של החנוכייה המהודרת אתה יכול לפרוע את כל חובותיך ,וזו מצווה חשובה יותר ".העשיר לא שם לבו לדברי רבי אברהם והזמין את החנוכייה אצל הצורף .אמר ראב"ע" :אני מתפלל שהמלאך מֵñחִëבּוּב מצווה יילחם בך ",ופנה לדרכו. בערב חנוכה בא העשיר לצורף ויבקש לקחת את החנוכייה .הצורף ביקש את התשלום המלא ,אך העשיר ניסה לדחותו" :אשלם לך בעוד חודש ".הצורף סירב להצעה ,וכשלא קיבל תשלום לקח את החנוכייה המהודרת לביתו והדליק בה נר ראשון של חנוכה .העשיר לא רצה לוותר על החנוכייה ,ולמחרת שילם לצורף את מחירה וייקחנה לביתו בשמחה .מילא העשיר את הגביעים שמן והכין פתילות, ובערב עמדו כל אנשי ביתו ליד החנוכייה היקרה והוא החזיק בידו את השַûמָñש ויברך בקול רם את ברכות החנוכה ,וכשרצה להבעיר את הפתילות ,לא דלקו .ניסה פעמים אחדות אך הדבר לא עלה בידו .ניסו גם בניו להדליק את החנוכייה ולא הצליחו .עננה כיסתה את פניו. למחרת מיהר לביתו של סעדיה ,רב העיר ,וסיפר לו את אשר אירע לו ולחנוכייה שלא דלקה .הרב ,שלא האמין למשמע אוזניו ,הלך עם העשיר לביתו ,ניסה להדליק גם הוא את החנוכייה ולא הצליח .החנוכייה לא דלקה .שאל הרב את העשיר" :ממי קנית את החנוכייה? האם לחש מישהו איזה לחש או כישוף בזמן הקנייה?" ענה העשיר" :לפני הקנייה אמר לי רבי אברהם אבן עזרא משהו שלא הבינותי". שלח הרב להביא את ראב"ע ,ויחד הלכו לבית העשיר .ניסה גם ראב"ע להדליק את החנוכייה ונכשל .אמר ראב"ע" :כנראה שתפילתי נתקבלה .מאחר שהייתי אצל הצורף כשהזמין את החנוכייה וידעתי כי העשיר לא פרע את חובותיו, התפללתי שהמלאך ]של חיבוב המצווה[ יילחם בו .מאחר שתפילתי נתקבלה ,הוא חייב עתה לקיים את מצוות התורה ולפרוע כל חובותיו". העשיר הוכרח לסכם כל חובותיו ,קרא לבעלי החוב ופרע את חובו במלואו .אז חזר והדליק את החנוכייה ברוב שמחה ופאר.
חנוכה
209
מִñתּוְֹך "עִôם בּוֹא הַéזִּêכָּîרוֹן" /
שָׁûאוּל פְִöריְדלַïנְֶóדר
ערב דצמבר אחד בײַ ,1941התאספנו כולנו אצל הפרנקלים ,בווילה ז'אנין. בעוד הגברת פרנקל פורסת מפה לבנה ועורכת על השולחן כפות וּמזלגות מוכספים ,ולצדם כוסות בדולח ארוכות רגל ,סיפר פרנקל האב סיפורים ,כדרכו, כשההפסקות האסתטיות שלו מוסיפות נופך מיוחד להתלהבותו הטבעית .אחר כך קם ,פתח ארון ,הוציא מנורה קטנה בעלת שמונָóה קנים ,והִéניח אותה על השידה .הוא הדליק נר אחד ומסר אותו לאבי ,והוא הדליק בו את הנר הראשון. היה זה ערב חנוכה. גברת פרנקל הכינה לאטֵקעס ,אמי הביאה כרוב ממולָïא בִּãמְñעט בשר טחון אמיתי ,ופרנקל האב מזג יין מהול בהרבה מים אל כוסות הבדולח .אבי הֵéסיט את כסאו לאחור ,הושיב אותי על ברכָּîיו וסיפר את סיפור החנוכה. הוא הסביר לי איך רצו להכריח את היהודים להתכחש לֶïאֱäמונתם ,ואיך המכבים התקוממו נגד מדכְּîאֵäיהם ,שברו את עול הרודן אַäנְóטִíיוֹכוּס אֶäפִּöיפָöאנֵóס ושחררו את ירושלים .הוא גם סיפר כי בשעה שרצו להדליק מחדש את המנורה הקדושה, ראו שלא נשאר אלא כד שמן אחד בלבד ,וכי הכמות הזאת ,שבדרך כלל מספיקה ליום אחד ,בערה אז בדרך נס במשך שמונָóה ימים ,עד שהגיע למקדש שמן הקודש .לא יהודי אחד גילה פתאום ,כמו אבי — בִּãמְñבוכתײַהנפש המוחלטת שלו — איזשהו גרעין הקושר אותו אל הֶéעבר הקולקטיבי ,סיפור ילדות שנשכח ודאי זה זמן רב ,וּלפתע התבונן בו במבט הַéסְòסני ונבוך. בעתות משבר ,אדם מחטט במַñעֲôמַñקי הזיכרון כדי לגלות בהם איזה שריד של העבר; לא עֲôבָãרו היחיד ,שהוא קלוש וְּקצרײַימים ,אלא עֲôבָãרה של העדה ,עבר שממנו אמנם התנתק ,ואףײַעלײַפיײַכן הוא מסמל את ההֶéתְüמד והנצחיות. יש האומרים כי להיות יהודי פירושו להמשיך ,דור אחרי דור ,לספר סיפור שצורתו ניטשטשה כבר .להיות ילד יהודי בנריס ,בִּãתקופת המלחמה ,פירושו היה לשמוע את סיפור החנוכה ,בדממה עמוקה מאין כמוה ,בלי לשאול שום שאלה .הדיבורים הרגילים ליד השולחן ,ההלצות שלא הסתירו יותר את החרדה ההולכת וּגְֵåדלה, פינו מקום לסיפור ,שמתוכו תפסתי רק את העובדות העיקריות ,אבל במרוצת השנים התקשרו בו הרבה שאלות ,בגלל עצם הנסיבות שבהן שמעתי אותו .ייתכן באמת שסגוּלתהּ המיוחדת של מסורת ,הצידוק האחרון שלה ,הוא לנסוך ביטחון, להמציא משהו מן החלום ,רגע קצר של אשליה ,בשעה שנִóסתם כל פתח מַñמָñשי, כשאין כבר שום מוצא אחר.
208
חנוכה
שאול פרידלנדר נולד בפראג בײַ .1933עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם הוריו לצרפת .על מנת להצילו מסרו אותו הוריו לפנימייה קתולית. בסיום המלחמה נתגלתה לו זהותו היהודית ועם הכרזת המדינה עלה לישראל. היום הוא פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטה העברית בירושלים.
שְֵׁûקִדיּוֹת /
נַóעֲôמָñה בֶּãנְóזִêימָñן
וְèשׁוּב שַׁûבָּãת. אָäבִãיב שֶׁûל שְׁûבָãט. אֶäצְõלֵïנוּ בֶּãחָëצֵõר הַéיִָּìקינְóטוֹן נָóבַãט. יַָìרְדנוּ יַìחַëד לְïטַíיֵּìל בַּãוָּèאִדיּוֹת וְèאִäמָּñא שׁוּב חִëפְּöשָׂûה לִïי שְֵׁûקִדיּוֹת. ָראִäינוּ מִñסָּòבִãיב הֲéמוֹן גַּåגּוֹת, ְרחוֹב ָקטָíן בּוֹ אֶäלֶïף מְַñדֵרגוֹת. הָéיוּ שָׁûם פַּöעַôם אֶäלֶïף חַëמְñצִõיצִõים, עַôכְîשָׁûו ַרק מְִñרפָּöסוֹת וַèעֲôצִõיצִõים. הָéיוּ שָׁûם נְַóרִקיסִòים וְַèרקָּúפוֹת, עַôכְîשָׁûו מִñין חֲëצֵõרוֹת מְֻñרצָּõפוֹת. וְèאַäבָּãא שׁוּב סִòפֵּöר אֵäיְך שָׁûם בִּãלָּïה עִôם רוּת מִñן הַéכִּîתָּüה הַéמְַּñקבִּãילָïה, וְèשׁוּב הִéזְêכִּîיר אֶäת הַéנּוֹפִöים וְèהֵָéריחוֹת, וְèעוֹד סִòפֵּöר וְèעוֹד סִòפֵּöר מָñה שֶׁûהָéיָìה עַôד שֶׁûבַּãסּוֹף מָñצָõאנוּ שְֵׁûקִדיָּìה.
ט"ו בשבט
211
ט"ו בשבט
המקום בו נמצאת הנשמה /
אַäבְָãרהָéם שְׁûטַíאל
ילדים וִèילָïדות יהודים שגדלו באְַäרצות הגולה היו שונים מהילדים של העמים האחרים .כל הילדים הכירו רק את הָéאָäרץ שבה הם גרו ,רוסיה או מרוקו או תימן או צרפת .אך הילדים היהודים — גופם היה בְּãאֶäרץ הגלות ,אך חלק מנשמתם היה באותו זמן בארץ ישראל .מי שלמד ב"חדר" ,שבו למדו הבנים הקטנים תורה ,או מי שלמד בבית ספר יהודי ,בו למדו בנות וּבָãנים ,שמע על אברהם ,יצחק ויעקב שנדדו בארץ הקודש ,על שבטי ישראל שעלו ממצרים והתיישבו בארץ ,על השופטים והמלכים ,על באר שבע וּשְûכם ,על חברון וִèירוּשלים .גם בבית הִéרבּו להזכיר את ארץ ישראל וִèירוּשלים בהזדמנויות רבות .בְּãפֶöסח סיפרו על ר' עקיבא וַèחֲëבריו בִּãבְãני ברק ושרו "לַïשנה הבאה בִּãירוּשלים" ,וּבְãתשעה באב התאבלו על חורבן בית המקדש והתפללו על בִּãניינו מחדש .בל"ג בעומר הזכירו את המלחמות של היהודים בָּãרומאים ,וּבְãט"ו בשבט השתדלו לאכול מהפרות האָäפְöייניים לארץ ישראל ,כמו למשל חרובים. עונות השנה החשובות לא היו אלה של הגולה ,אלא העונות של ארץ ישראל ,שהיו תלויות בחגים הגדולים .כשהגיע פסח ,היה זה בשביל היהודים ראשית האביב ,גם כשהַéחַëג חל בסוף חודש מרס ובפולין היה אמצע החורף ובדרום אפריקה סוף הקיץ .בְּãפֶöסח היו מתפללים תפילת טל ,כי בארץ ישראל אין גשם באביב וּבַãקיץ ,ובסוכות היו מתפללים תפילת הגשם, ואומרים בתפילה" :מַñשִׁûיב הרוח וּמוריד הגשם" ,בלי להתייחס לעובדה ,שבארץ בה ישבו ייתכן שיורד גשם כל השנה .מבחינת ההרגשה ,היהודים המשיכו לחיות בארץ ישראל, ונשמתם התנהלה לפי האקלים הארציִìשְְûראֵäלי ,גם כשהם שכנו בגולה. אני זוכר שנה אחת ,מעט אחרי מלחמת העולם השנייה .הייתי במוסד ילדים יהודי בַּãעֲôיירה קטנה בהולנד ,עם ילדים אחרים שאֶäחָëד מהוריהם או שניהם נהרגו בשואה .המוסד היה שייך ל"עלִïיַìית הנוֹער" ,וכולנו התכוננו לעלות לארץ כשהאנגלים יתנו רשות לכך .באותה שנה היה חורף קשה בהולנד .הארץ היתה מכוסה שלג כבד והנהרות והתעלות הרבים היו קפואים. בט"ו בשבט אספו אותנו ,ילדים ובני נוער ממוסדות אחדים ,וערכו לנו מסיבה .כיבּדו אותנו בִּãשְûקדים וּבִãתְüמרים מיובשים והיתה תָüכנית מיוחדת לחג .הופיע גם מרצה ,והוא אמר לנו: "הביטו החוצה ,דרך החלון .תראו את השלג ,את העצים החשופים ללא עלים .כאן ,בהולנד, עדיין חורף ,אין ניצני פריחה ,קר ,הכול קפוא ,מת .אבל בארצנו ,ארץ ישראל ,מהיום מתחיל הטבע להתעורר ,מתחילה הצמיחה החדשה .היום בארץ ישראל ראש השנה לאילנות. כשתבואו לארץ ,תראו איך השקדייה פורחת וְèכוּלה מכוסה פרחים לבנים וּוְèרודים בתקופה זאת". הסתכלתי החוצה וניסיתי לְַïדמות לעצמי שאני נמצא בארץ ,חַëם ונעים בחוץ )לא ידעתי אז, שגם כאן יכול עדיין להיות קר וגשום בֶּãחודשים פברואר וּמַñרס( ,ואני עומד ונֶóהֱéנֶóה מפרחי השקדייה היפים .חשבתי לעצמי" :הלוואי ,הלוואי שהאנגלים כבר ילכו ונעלה ארצה ונוכל גם לֵïיהָéנות מהחיים בארץ ,בה לעולם לא קר כמו בהולנד ."...ועכשיו ,שזכיתי לכך ,כשמגיע ט"ו בשבט אני זוכר מדי פעם את היום הקר ההוא בהולנד הרחוקה ,וּכֵîיצד חיזקו דבֵרי המרצה את רצוני לעזוב את הגולה ולעלות לארץ. שנים רבות לאחר עלייתי קראתי את דברי הסופר מֶñנְֵóדּלִïי מוכר ספרים ,שתֵüיאֵäר את שלמה הקטן ,ילד יהודי החי בגולה וחושב על ארץ התנ"ך עליה למד בחדר .הילד שלמה גר ברוסיה, אבל "מְñקום משכן נשמתו" בארץ ישראל .זכרתי את דברי הסופר ,ועל פיהם בחרתי את הכותרת לסיפורי. ט"ו בשבט
213
צַõלַּïחַëת לַïחֲëמִñשָּׁûה עָôשָׂûר בִּãשְׁûבָãט/ עַôל פְּöנֵóי צַõלַּïחַëת ְקטַíנָּóה זוֹ פְּöרוּשָׂûה צִõיּוֹן כֻּîלָּïהּ — מִֵ"ñראשׂוֹן" שְֵׁûקִדים ,מִñצְּõפַöת חָëרוּב, עֲôנָóבִãים מִñמְּñטוּלָïה. אֶäשָּׂûא תַּüפּוּחַëײַזָêהָéב בַּãיָּìד וְèאֶäשָּׁûקוֹ — יַìעַôן ְרָקחָëיו מֵñימֵñי יְַìרדֵּçן הֵéם, ְקלִïפָּöתוֹ — שֶׁûמֶñשׁ כְּîנַóעַôן. וְִèרמּוֹן אָäנִóיף בְִּãרתֵüת — עֲôסִòיסָòיו כַּîמָּñה טְíהוִֹרים: הִָéרמּוֹן צָõמַñח בְּãתֵüלײַחַëי וְָèדמוֹ — דַּçם גִּåבּוִֹרים.
212
ט"ו בשבט
אַäבְָãרהָéם ֶרגֶåלְïסוֹן
"תְּüשׁוּעָôתָüם ִìית לָïנֶóצַõח" הָéי ָü )מתוך הפיוט שושנת יעקב(
בי"ס תרבות מִñיסוּדוֹ של הברון הירש החיבור שלפניכם הוא צילום של כתב יד מקורי הלקוח מתוך עיתון ביה"ס ביגלניצה שבפולין שיצא לאור בפברואר ,1939כַּîחֲëצי שנה לפני כיבוש פולין על ידי הנאצים .לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בפולין רשת בתי ספר עבריים בשם "תרבות" .הלימודים התקיימו בשפה העברית ,ולבוגרים הוענקה בגרות עברית. העיתון בו התפרסם המכתב שמור בבֵãיתה של הגב' רגינה ברנר מראשוןײַלציון .מבין הילדים הרבים שכתבו בעיתון ניצלה רק אחותה ,שושנה.
214
ט"ו בשבט
הברון הירש
הוֹפָöעַôת הַéלֵּïצִõים /
נָóתָüן אַäלְïתְֶּüרמָñן
כְּîאִäלּוּ שֻׁûלְּïחוּ בִּãבְãעִôיטָíה עֲôצוּמָñה, כְּîאִäלּוּ נוֹרוּ מִñתּוְֹך שְׁûנֵóי תּוֹתָüחִëים, מוֹפִöיעִôים בַּãזִּêיָרה ,בְּãהוּמָñהײַוּמְñהוּמָñה, דִּçינְóג וְèדוֹנְóג אַäחִëים! מוֹפִöיעִôים הֵéם בִּãיעָôף, נִóתְָüקלִïים בַּãשָּׁûטִíיחַ,ë מִñשְׁûתַּüטְּíחִëים וְָèקמִñים אְַäך מִñדֶּçחִëי אֶäל דֶּçחִëי מִñצְõחֵëיהֶéם מִñתְüנַóגְּåשִׁûים... אֶäת שְׁûנֵóיהֶéם זֶêה מְַñרתִּüיחַë וּבְãקוֹל נֵóפֶöץ סוֹטְִíרים זֶêה לָïזֶêה הֵéם עַôל לֶïחִëי... וּבְãתוְֹך כְָּîך מַñכִּîיִרים הֵéם בְּãאֹפֶöן מַñפְöתִּüיעַô אִäישׁ אָäחִëיו ...וְèשָׂûשִׂûים ...וְèצוֹחֲִëקים עַôד בֶּãכִîי!
הֵéם רוְֹקִדים ,מַñפִּöילִïים זֶêה אֶäת זֶêה בַּãפַּöח, מְñחַëפְּöשִׂûים זֶêה אֶäת זֶêה בִּãזְêכוּכִîית מַñגְåדֶּçלֶïת. אִäוַּèלְïתָּüם הִéיא גְּåדוֹלָïה וְַèרבָּãה כָּîלײַכְָּîך וְèכָîלײַכְָּîך מַñקִּúיפָöה וּמַñמָּñשׁ ֹלאײַמֻñגְåבֶּãלֶïת, עַôד כִּîי גַּåם הַéחָëכְîמָñה )זֶêה עִôנְóיָìן מְñסֻòבְָּãך(... בָּãהּ כְּîאִäלּוּ לְïפֶöתַüע נִóכְîלֶïלֶïת... מְñסַòפְִּöרים הֵéם בְִּãדיחוֹת בִּãמְñהִéירוּת הַéבָּãזָêק וּלְïתוֹסֶòפֶöתײַגִּåוּוּן מַñצִּõיגִåים הֵéם בְּãיַìחַëד מַñעְַôרכוֹן אֲäשֶׁûר בּוֹ הֵéם אוֹכְîלִïים מָָñרק וְèשׁוֹבְִãרים אִäישׁײַעַôלײַֹראשׁײַיְִìדידוֹ הַéצַּõלַּïחַëת. וְèצוֹחֵëק הַéקָּúהָéל וְèאוֹמֵñר :חַëד וְַèדק! בְּãהֶéחְëלֵïט הוֹפָöעָôה מֻñצְõלַïחַëת.
הָéאֶäחָëד הוּא אָֹäרְך כְּîמוֹ מוֹט וּמִñיָּìד מִñתְüבֵָּãרר שֶׁûהוּא לֶïמְֶñך. הַéשֵּׁûנִóי הוּא ָקצָõר מְñאוֹד וְèנְִóראֶäה ְקצָõת יוֹתֵüר כְּîבֶãןײַסֶòמְֶñך. חָëטְíמֵñיהֶéם אֲֻäדמִּñים ,שִׂûפְöתֵüיהֶéם כְּîתֻüמּוֹת, פְּöנֵóיהֶéם מְñשׁוּחִëים בַּãקֶּúמַñח.
פורים
217
בִּãלְïבּוּלֵïי הַéמְּñגִåלָּïה /
אִäם ֹלא זָêכְַîרתָּü אֶäת וַèיְìזָêתָüא, אִäם שׁוּב שָׁûלְïחוּ אוֹתְָüך הַéבַּãיְìתָüה — אִäם ֹלא יַָìדעְôתָּü וּבִãלְïבַּãלְïתָּü בֵּãין אֲִäריָדתָüא וְèהַéמְñדָּçתָüא — אַäל תִּüתְüיָìאֵäשׁ! וְèאִäם בִּãמְñקוֹם בִּãגְåתָּüן וָèתֶֶüרש אָäמְַñרתָּ üשׁוּב "הָéמָñן וְèזֶֶêרשׁ", וְèהַéפָּöסוּק "שָׂûשׂוֹן וִèיָקר" ְקצָõת מְñטֻíשְׁûטָíשׁ וְֹèלא מֻñכָּîר, אִäם ֹלא הִéצְõלַïחְëתָּ üלְïנַóחֵëשׁ מָñה שֵׁûם הַéמֶּñלְֶïך הַéטִּíפֵּöשׁ — אַäל תִּüתְüבַּãיֵּìשׁ אַäל תִּüתְַüרגֵּåשׁ חַëיְֵּìך חִëיּוְּך וְèהִéתְüאוֹשֵׁûשׁ!
נַóעֲôמָñה בֶּãנְóזִêימָñן
פורים ,צבעי מים על נייר ,המאה הײַ ,19צפת
216
פורים
אַäל תִּüתָּüפֵöס לְïבֶãהָéלָïה, זַêמְñזֵêם בְּãשֶֶׁûקט טְָíרײַלָïײַלָïה, תּוּכַîל לוֹמַñר כִּîי הַéמְּñגִåלָּïה לִïכְîבוֹד פּוִּרים הִéתְüבַּãלְïבְּãלָïה. אֱäמֹר מִñיָּìד כִּîי בָּãא אֲָäדר וּבַãמְּñג ִָåלּïה בִּãלְïבֵּãל הַéסְָּòדר וְèהִéתְüהַéפְּöכוּ בָּãהּ הַéשּׁוּרוֹת וְèהַéיְּìצִָõרים וְèהַéיּוֹצְõרוֹת. גַּåשׁ לַïמּוָֹרה עִôם ַרעֲôשָׁûן, סַòפֵּöר לָïהּ עַôל הָéעִôיר שׁוּשָׁûן, אֱäמֹר כִּîי גַּåם שׁוּשָׁûן נָóבוֹכָîה, הִéתְüבַּãלְïבְּãלָïה מַñמָּñשׁ כָּîמוָֹך.
פּוִּרים צַõנְóעָôא — מֵñאֵäבֶãל לְïיוֹם טוֹב /
על פי יוֹסֵòף מְñיוּחָëס
י"ח באדר .שׂונאי ישראל אשר בצנעא ,מקוָרבי המלך ושׂריו חרשוּ מזימות להשמיד את היהודים ואתם את המשנה למלך היהודי ,אשר המלך שומע בַּãעֲôצתו ועושה כִּîדברו .וּפַöעם ב"חג הסוכר" ,הוא פורים ,יצא בן המלך לטייל עם שני שָריו וסר לראות בעצם לרחוב היהודים כיצד הם שמחים בפורים .בֶרדת בן המלך מעל סוסו ְרצָõחוּהוּ שני השרים נפש וּמיהֲéרו להודיע למלך :נְקמו היהודים את נקמת המן בְּãבִãנך .כעס המלך וציווה לשים הֶéסגר על הרחוב היהודי ,ואם תוך ג' ימים לא יסגירו לידו את רוצחי בנו יישרפו כולם חיים .היהודים קידשו צום וַèעֲôצרה והתכנסו בבית תפילתם לצעוק אל ה' .אולם קרה נס והאמת נודעה למלך. המלך ציווה לתלות על העץ את רוצחי בנו ,וליהודים נֶóהְéפַּöך האבל לשמחה .קיימו וקיבלו עליהם אנשי צנעא לעשות בכל שנה בי"ז בַּãאֲäדר צום וּתפילה לאזכרת נשמתו של הנסיך ,וּלְïמָñחֳָëרתוֹ י"ח באדר יום פורים שני ,יום שמחה וששון ותודה לאל על הישועה הגדולה אשר הושיע לכל תושבי צנעא. )מתוך "מאבל ליוםײַטוב" מעשיות תימניות ,יוסף בר"נ מיוחס(
פורים
219
פורים שני /
גֵ'åימְñס אֵäדוּאְַäרד הַéנְóאוּאֵäר
לִïיהוּדי סָָòרגוסה היתה אורה ושמחה. מעט מהיהודים היושבים בִּãירוּשלים חוגגים ,בנוסף לַïחגים היהודיים הרגילים — פסח ,שבועות ,סוכות וכו' — גם חג שנתי ,שהם מכנים "פורים בנוֹסח סָָòרגוֹסָòה", כדי לציין את יְìשועתם מִñסַּòכָּîנָóה גדולה של יהודי סרגוסה ,בירתה של אָָäרגוֹן ,הארץ בה ישבו לפנים .סיפור זה של ֶרווח והַéצלה ,כפי שהוא מתוֹעד במגילות קטנות מסוימות בסגנון המחֶקה בַּãעֲôליל את מגילת אסתר ,נקרא בפוּמבִãי בכל פעם שהחג נחוג .שמעתי על המנהג הזה לפני שנים רבות ,ואולם בײַ 13בפברואר ,1926לאחר שנמסר לי כי החג התקיים יומיים לפניײַכן ,הצלחתי לשאול באמצעותו של חבר העתק של המגילה .מובן שזו כתובה בעברית על קלף .הסיפור המסופר בה הוא בקיצור כִדלָקמן: לערך בשנת ,1420בִּãימֵñי שלטונו של אַäלְïפוֹנסוֹ החמישי מלך אָָäרגוֹן ,היו בעיר סרגוסה שניםײַעשר בתיײַכנסת נאים ,ששֵûירתו אותו מספר של קהילות של יהודים אמידים וּבעלי השפעה .היחסים בינם לבין הממשלה היו כה טובים ,שבכל פעם שבא המלך לסרגוסה ,יצאו כל הרבנים בתהלוכה לכבודו ,וכל אחד מהם נשא את ספר התורה השייך לביתײַהכנסת שלו .אנשים מִñיחוּ ואמרו ,כי כבודהּ של התורה נפגע כאשר ָûאוּה החוצה כדי לְïהַéחֲëניף לגוי .הרבנים שמחו כאשר נמצאה להם תואֲäנָóה לא לשאת נְóשׂ ָé את הספרים הכבדים החוצה ,וכך החלו להשאיר באותן הזדמנויות את הספרים בביתײַהכנסת ,והוציאו את נַóרתיֵקיהם הריקים בלבד. יהודי מוּמָñר אחד ,וּשמו מְַñרקוּס מדמשק ,נטבל לַïנצרות והפך לאויְìבםײַבַּãנֶóפש של בני עמו באותה קנאוּת ,האָäפְöיינית ביחס למומר חדש .יום אחד ,כששיבַּãח המלך את נאמנות נתינָóיו היהודים ,השיב מְñשוּמד זה ,שהיה בין אנשי הפָּöמַñליה ,כי הודײַמלכותו ָקְרבן להונאה .הוא טען ,כי נֶóאֱäמנותם של היהודים למלך לא היתה אלא אחיזתײַעיניים ,בדיוק כפי שהוציאו לכבודו נרתיקים מְñרוָּקנים והעמידו פנים, כי הם נושאים את ספרי התורה של בתיײַהכנסת שלהם. למִñשמע הדברים הללו נִóתכעס המלך על היהודים ,אבל לא חש להעניש אותם קודם שבֵּãירר את אמיתוּת הַéהַéאֲäשמה .הוא יצא ללא דיחוי )היה זה ביום י"ז בשבט( לסרגוסה ,כשמרקוס בין אנשי פָּöמלייתו .המוּמָñר היה במצבײַרוח מרוֹמם ,בחָëשְûבו כי הצליח להמיט אסון על היהודים; ואולם באותו הלילה הֵéעיר איש זקן את שַûמָñשו של כל אחד מבתיײַהכנסת ,וסיפר לכל שמש ושמש כיצד המלך מתכוון להפתיע את הרבנים .כשהכָּîרוֹזים הודיעו בחוצות לַïמָñחֲָëרת בבוקר ,כי המלך עומד להגיע לעיר והרבנים יצאו לקדם את פניו כרגיל ,הם היו מוכנים לכך .אלפונסו לא השיב לבִãרכוֹתיהם ,וּבְãפָöנים זועפות הורה לפתוח את הנרתיקים בזה אחר זה .הם מילאו את פקודתו בשמחה רבה ,וכך מצאו בכל נרתיק ונרתיק את חמשת חומשי התורה בִּãגְåוויליהם .אוײַאז הפנה המלך את זעמו כנגד מרקוס ,והוא נתלה מעל העץ הקרוב ביותר. לציון האירוע הזה קבעו יהודי סרגוסה חג שנתי ,והמשיכו לַקיימו גם לאחר שכתוצאה מרדיפות נוספות גוֹרשוּ מספרד ,וּכְîפי שראינו — חוגגים אותו צאצאיהם עד עצם היום הזה ביום י"ז בשבט.
218
פורים
פורים שני בְִּãקהילות ישראל היה נהוג לציין "פורים שני" לזכר הצלה מצרה קשה שהקהילה היהודית נֶóחְëלצה ממנה. "פורים שני" הוא יום טוב ונוהגים בו כמו בפורים :משלוח מנות איש לרעהו וּמתנות לאביונים. יש קהילות שחיברו מגילות בנוֹסח מגילת אסתר לזכר נס ההצלה.
"המן שכמוך! אלי תרד כבר?!" שאג המנהלײַהבמאי. אבל המן הרשע לא מסכים לרדת מהבמה .כל תכסיסֵòי המנהל לא הועילו .הוא לא הצליח לסַòלֵקני .מקהלת הילדים לא שרה אלא צווחה ,מפחד המן; ולהקת המחול ברחה מפחד המן. המנהל מרט את שַׂûעֲôרות ראשו האַäחֲëרונות .והמן ,זאת אומרת אני ,לא יורד מהבמה .אין ספק כי לוּלא תוּשִûייתו של השַָׁûרת היה המן נשאר על הבמה עד היום הזה .אבל שרתנו הֶéחביב תפס יָìזְêמה וקרא אלי בלחש: "המן ,המן! קרה אסון נורא :מרדכי היהודי התחיל לתלות את תשעת הבנים שלך על עצים ,ואת וייזתא על עציץ!" רק שמעתי זאת — וזינקתי זינוק פְִּöראִäי אל מאחורי הקלעים: "אני אראה לו ,למרדכי היהודי! לתלות את וייזתא על עציץ?!" ברגע זה זינק עלי המנהל וּתְüפָöסַòנִóי בתפיסת מלקחיים ,והשרת קשר אותי לסולם ההתעמלות הצמוד לקיר .עתה יכלה ההצגה להימשך ,והיא נסתיימה באורה ,בשמחה ובששון .אך מאז ועד היום ,בכל פעם שהשרת מעמיד במה לחג — עולה חשש בלב כולם :המן הרשע עלול לעלות שוב על הבמה....
פורים
221
הָéמָñן — אוּלַïי תֵֵּüרד מֵñהַéבָּãמָñה?! /
עָôמוֹס בָּãר
הדבר ברור כַּîשמש בצָõהֲéרי אדר .הצגת פורים של החוג הדרמתי של ביתײַספרנו תהיה ההצגה היפה מכל הצגות פורים של כל בתֵüיײַהספר! זה לא הודות למנהל ,שהוא גם הבַּãמַñאי. זה לא בזכות השָûרת ,שהֵéקים במה לתפארת. זה לא בגלל המוָרה לאמנות ,שהֵéקימה תפאוּרה נפלאה. זה לא בגלל המורה להתעמלות ,שהֵéכינה עם הילדים ריקוד נהדר. זה לא בגלל המורה לזִêמְָñרה ,שהכינה מקהלה ברמה בינלאומית. זה לא בגלל אחי נחמן ,המְñגלֵïם את דמותו של מרדכי היהודי. זה לא בגלל נועה ,הממַñלֵïאת בצורה מושלמת את תפקיד אסתר המלכה. זה גם לא בגלל בֵּãנִóי השמן ,שמתחפש לאישה שמנה וּשמה ושתי. לא וָèלא .ההצגה תצליח רק בגלל ...רק בגללי .נכון יותר — בגלל המן .זאת אומרת: הודות לי ,המופיע בתפקידו של המן הרשע. הַéאֲäמינו לי :כשאני מַñציג ,אני עושה זאת בכל לבי .אני מרגיש כאילו אני באמת המן .לכן ההופעה שלי מצליחה ,ולכן ההצגה כולה תצליח ותהיה ההצגה היפה והמוּצלחת מכל הצגות פורים! חג הפורים הגיעְ .קהַéל מסכות מילא את אולם ההתעמלות ,היו שם כל ילדי ביתײַהספר .רק משתתפֵöי ההצגה מתכוננים להופעה מאחורי הקלעים .אני מוכן כבר מזמן; שבוע לפני הַéחַëג לבשתי את מַñדי המן — בגד שחור ,רע .שפם גדול דבוק מתחת לאפי — רשע .כובע אדון לראשי ,וּבידי שוט להצליף ביהודים .אבל עיקר התחפושת היא ההרגשה .הרגשתי כמו המן ,נעשֵׂûיתי ילד רע ,המרביץ לכל היהודים בכיתתי .כולם קיבלו את המכות באהבה ,כי ידעו שרק כך תצליח ההצגה! חבל שפורים לא בא פעמיים בשבוע... סוף סוף הגיע הרגע הגדול ,והמסך נפתח .קריאות התפעלות עלו מן הקהל: תַüפאוּרות שוּשן הבירה וארמון אחשוורוש נִóצבו בכל הֲָéדרם. כמה צער חשתי עד הופיעו אחשוורוש ,ושתי ,מרדכי ואסתר בחלק הראשון של ההצגה ,וַèאֲäני ,המן ,עדיין ממתין לתורי מאחוֵרי הקלעים .אבל ההיסטוריה זרמה על הבמה והגיע הרגע הגדול שבו הופעתי אנוכי! פרצתי אל הבמה ברשע ומיד כבשתי את לב הקהל .שיחקתי מצוין בשעה שהשמצתי באוזני אחשוורוש את היהודים ,או כאשר הובלתי את מרדכי על סוסײַהמלך והכרזתי" :ככה יֵìיעשה לאיש "...זה היה קטע בלתיײַנשכח .ושיא המשחק שלי היה כשהכנתי את עמודײַהתלייה למרדכי .ידעתי שהעמוד נועד בשבילי .כאשר כבו אורותײַהבמה והכָּîרוֹז הכריז שעוד דקה ייתלה המן הרשע על עץ וכי "ליהודים היתה אורה ושמחה" ,ידעתי שעלי להסתלק מהבמה .אבל ברגע זה נכנס שֵׁûד קטן ללבי ,וכאשר האור נדלק ולַïהֲéקת המחול פתחה בריקוד ,ראה הקהל דבר נורא :המן נשאר על הבמה! והמן — זה אני! פרצתי את מעגל הרוקדים ,משכתי בצעיפי הרקדניות והפלתי את כובעֵôי הרקדנים. "המן! אולי תרד מהבמה?" קרא המנהל מאחורי הקלעים .אבל אני מוסיף להשתולל וּלְïהָéציק לילדים .לא יכולתי להפסיק להיות המן ,לא יכולתי לרדת מהבמה.
220
פורים
ר' עקיבא ומרד ברײַכוכבא /
רבקה לוי
מרד ברײַכוכבא — ִרקעו ,מַñהֲéלכו ותוצְõאותָüיו ר' עקיבא היה גדול התומכים במרד ברײַכוכבא .נסקור בקצרה את האירועים שהובילו לַïמרד ,את מהלך המרד עצמו ואת תוצְõאותיו. בשנת 117לספירה ,שישים שנה לאחר חורבן ירושלים והמקדש, עלה לשלטון ברומי הקיסר אְַäדִריָּìנוֹס )אִäלְïיוֹס( .אדריינוס הִéרבה לסייר באימפריה הרומית ודאג בעיקר לִïבְãנייתן וּלְïשיקוּמן של המדינות שרומי כבשה כדי לַïעֲôשׂותן חלק בלתי נפרד מִñמַñמלכתו. אדריינוס רצה להפוך את ירושלים לעיר בעלת אופי רומאי אלילי. שנים סבלו היהודים את עוֹל מלכות רומא ,אשר הכבידה עליהם במסים רבים ,בַּãעֲôבודות כְּîפייה וּבְãגיוס לצבא ,אולם את הפגיעה בדתם הקדושה לא יכלו לשֵׂûאת .הזעם על חילול קודשֵûי ישראל ועל הגזֵêרות הנוראות של רומי בא לִïיֵדי ביטוי בַּãמרד. המרד פרץ בהנהגתו של שִׁûמְñעוֹן בַּãרײַכּוֹסִòיבָãא ,שֶׁûכּוּנה מאוחר יותר בַּãשם שִׁûמְñעוֹן בַּãרײַכּוֹכְîבָãא .לא כל העם תמך במרד .רבים זכרו את החורבּן שהֵéמיט על העם המרד הגדול ,שישים שנה קודם לכן ,ולא רצו לשוב ולמרוד ברומי .אולם אחרים ראו שהמצב בלתי נסבל וחשו שחַëיֵìיהם איבדו את טַíעֲôמם .אלה העדיפו מרד ברומי ומוות בקרב על פני חיים של שִׁûעְôבּוד ללא כל היקר להם :התורה ,המצוות ואוַרח החיים היהודי .המרד ארך שלוש שנים וחצי ,משנת 132 ועד .135בסופו נלכדה בֵּãיתָüר ,שהיתה המבצר האחרון של המורדים ,וברײַכוכבא הנַóעֲôרץ נהרג .הרומאים היו עייפים וּכְîעוּסים, מאחר שהיו זקוקים לתקופה כה ארוכה כדי להתגבר על המורדים המעטים .על כן ,כשהצליחו לדכֵּîא את המרד ,כּילו בעם את זַêעֲôמם. הם הגבירו את לחצם על היהודים בשורה של גזֵêרות חדשות ונוראות .הגזרות" ,גזרות אדריינוס" ,נועדו לדכא את היהודים ולמנוע מהם כל אפשרות של ליכּוד מחוּדש והִéתקוממות נוספת. על היהודים נאסר לָïמוּל את בניהם ,להסמיך רבנים וַèחֲëכמים ,לקיים את השבת וּלהיכּנס לִïירוּשלים .כל מי שעבר על איסורים אלה ונתפַּöס ,נהרג בִּãפקודת השלטונות הרומיים בעינויים נוראיים .רבים מתו על קידוש השם .ר' עקיבא לא היה יכול להשלים עם המצב והמשיך כל העת ללמד תורה .הוא נתפַּöס ונאסר .יותר משלוש שנים ישב בכלא וגם אז המשיך לקיים קשר עם תלמידיו וּלְïהדריך אותם בְּãפִöתְüרון שאלות בַּãהֲéלכה .רוחו האֵäיתָüנה וַèעֲôמידתו בכל התלאות שמצאו אותו עודדו את תלמידיו להמשיך ולהתנגד לרומי בגאון. המסורת מספרת שהרומאים רצו לדכא את המרד והוציאו לְïהוֵרג עשרה מֵñחַëכמי ישראל שלמדו תורה בגלוי .גם רבי עקיבא הוא אֶäחד מֵñעֲôשֶׂûרת הרוגֵåי מלכות. סולם חבלים משתלשל ממערת מסתור במדבר יהודה בה התחבאו המורדים בימי מרד ברײַכוכבא
ל"ג בעומר
מטבעות מימי מרד בר כוכבא:
הָéאְַäריֵìה וְèהַéקּוֵֹרא אֲִäרי טַָíרף טֶֶíרף וְèעָôמַñד עֶôצֶõם בִּãגְåרוֹנוֹ. אָäמַñר :כָּîל מִñי שֶׁûיָּìבוֹא וְèיוֹצִõיאוֹ אֶäתֵּüןײַלוֹ שְׂûכָîרוֹ. בָּãא קוֵֹרא מִñצְִõרי שֶׁûמַּñקּוֹרוֹ אָֹäרְך ,נָóתַüן מַñקּוֹרוֹ לְïתוְֹך פִּöיו וְèהוֹצִõיא אֶäתײַהָéעֶôצֶõם. אָäמַñר לוֹ :תֵּüןײַלִïי שְׂûכִָîרי. אָäמַñר לוֹ הָéאֲִäרי :לְֵïך וֶèהֱéיֵìה מִñשְׁûתַּüבֵּãחַë וְèאוֹמֵñר :נִóכְîנַóסְòתִּüי לְïפִöי אֲִäרי בְּãשָׁûלוֹם וְèיָìצָõאתִüי בְּãשָׁûלוֹם — וְèאֵäין לְָïך שָׂûכָîר גָּåדוֹל מִñזֶּêה.
)מדרש בראשית רבה סד(
אחרי המרד הגדול וחורבן הבית השני, הבטיח הקיסר לאַäפשר לבנות מחדש את המקדש בִּãירוּשלים. היהודים הֵéחֵëלו באיסוף האוצרות הנדרשים, כְּîשלפתַüע חזרה בה האימפריה השלֶïטת מהסכמתה .את ההתלהבות החליפו כעס ואכזבה, והיהודים ,בִּãמצוּקתם, קראו למרד ברומי. הרבנים היו עֵôרים לכך שהמרד עלול להביא לחורבן וביקשו מרבי יְìהוֹשֻׁûע בֶּãן חֲëנַóנְóיָìא להשפיע על העם לבטל את הקריאה למרד .בעזרת המשל שלפניכם ניסה רבי יהושע בן חנינא להרגיע את זעם העם. בראשית רבה — אסוּפה של מדרשים ואגדות על ספר בראשית .התחבר במאות הרביעית עד השישית לספירה.
האריה והקורא, מרסל ינקו ,צייר ישראלי1984–1895 ,
ל"ג בעומר
225
אנשי עיר נצורה מטילים אבנים על הרומאים התוקפים. ציור מתוך תבליט על עמוד ניצחון של טר ָיìנוּס ברומא )קיסר רומאי 117–98לספירה(
224
ל"ג בעומר
היהודיים — בתלמוד וּבַãמדרשים .אפילו שמו של מנהיג המרד לא היה וַָèדאִäי לחלוטין .הוא קרוי 'בר )או :בן( כּוּזיבָãא' ,שניתן לְïפְָöרשוֹ כּמְñרמז על שליחות כֶּîזֶêב. עשרות מלומדים דנו בנושא זה שנים רבות; ובהם שסברו ,כי שמו האמִñתי היה אמנם 'ברײַכוכבא' )אולי על שם מְñקום הולדתו( ואילו אחרײַכך ,מִñשֶûהִéכזיבה שליחותו ,נשתנה בפי מתנגדיו ל'בןײַכּוּזִêיבָãא'; אחרים גרסו להפך :שמו האמיתי היה דווקא 'בןײַכוזיבא' )שוב אולי על שם מְñקום מוצאו ,או על שם אביו( ,ואילו מעריצָõיו וַèחֲëסידיו ,שהאמינו בִּãמְñשיחיוּתו ,כּינוּהוּ 'ברײַכוכבא'.
הארכיאולוג יגאל ידין
)הצילומים באדיבות עיזבון יגאל ידין(
ל"ג בעומר
227
מתוך הַéחִëפּוּשִׂûים אַäחֲֵëרי בַּãרײַכּוכְîבָãא /
יִìגָּåאֵäל יִָìדין
יהודה השבוּיה המלחמה הגדולה נגד הרומאים ,שהֵéחֵëלה בשנת 66לַïספירה הנוצרית ונסתיימה בשנת — 70זו המלחמה הידועה בַּãשם 'המרד הראשון' — דוּכּאה באכזריות, ותוצְõאותֶüיה היו נוראות לִïיהוּדה .ירושלים — המרכז הרוחני ,הלאומי והדתי של עם ישראל — נכבשה ונֶóהֶéרסה בִּãיֵדי טִíיטוֹס ,המקדש הָéעֳôלה באש ,ושנים מספר לאחר מכן הוּכרעו אף אַäחֲëרוני המורדים שמצאו מקלט בִּãמְñצָָõדהַ .קשתותײַזיכּרון התנוססו ברומא לנִóיצְõחון האימפֶּöריה הרומית על יהודה ,ומטבעות שנָóשׂאו את הכתובת 'יהודה השבויה' עברו לסוחר בַרחֲëבֵãי הממלכה .אך יהודה — או ליתר דיוק :היהודים — לא השלימו עם תבוּסָòתם .ב ַיְ ìבֶ ãנóה קם והתפתח מרכז רוחני חדש ,בהַéנְóהגתו של ַרבָּãן יוֹחָëנָóן בֶּãן זַêכַּîאי ,והיַìהֲéדות הסתגלה בְּãעַôלײַכּורחהּ להמשך קיומה ללא המקדש בִּãירוּשלים .פֵּöירושים חדשים לתורה צמחו ועלו ,וחוקים ותקנות התחדשו לַïבְָּãקִרים. ביַìבְãנֶóה הונחו למעשה יסודות היהדות ,כפי שאנו מַñכּירים אותם כּיום .אך החיים ללא מקדש וירושלים נֶóחשבו כשלב חולף בלבד ,וכל יהודי האמין בסֵòתֶüר לבו ,כי לא ירחַëק היום ,שבו ישוב לִïירוּשלים ,שמקדשהּ יִìכּון שנית ,והמשיח יבוא לגאול את עם ישראל.
המרד השני שישים ושתיים שנה לאחר חורבן ירושלים פרץ מרד נוסף נגד הרומאים ,והפעם בארץײַישראל עצמה .מלחמת ברײַכוכבא — או כפי שאנו מכנים אותה 'המרד השני' — אולי עלתה באַäכְîזְêריוּתה על המרד הראשון של שנות 66ײַ .70היא נמשכה למעלה משלוש שנים ,וּבִãתחילתה הצליחו היהודים בהנהגת ברײַכוכבא לִïכבּוש את ירושלים וּלחדש את המדינה היהודית ,וּבְãכָîך העמידו בסכנה את מלחמת רומא וְèכָîפו על אְַäדְרייָìנוֹס לשלוח את מֵñיטב לגיונותיו ללחום במורדים .מרד שני זה לא זכה לתיאור מזהיר כמו תיאורו של יוסף בןײַמתתיהו את המרד הראשון — וכך, למרות חשיבותו המרובה ,דלות היו ידיעותֵüינו עלָïיו ,וכל הנותר לנו היו רק ְרמיזות מעטות בכִîתבֵãיהם של מספר היסטוריונים ,ותֵüיאורים בסגנון אגדי במקורות
226
ל"ג בעומר
"עַôמּוּד הָéאֵäשׁ לְïהָéאִäיר לָïהֶéם לָïלֶïכֶîת יוֹמָñם וָèלָïיְìלָïה"
)שמות יג ,פסוק כא(
עמוד האש ימי זיכרון יום העצמאות
לשמור על חיי אדם /
יצחק רבין
מתוך הנאום באוֹסְòלוֹ בטקס קבלת פרס נובֵּãל: "בגיל שבו תלמידים מנסים לפַöעְôנֵóח את סודות המתמטיקה ואת מִñסְòתְֵüרי התנ"ך ,בגיל שבו פורחות אהבות ראשונות ,בגיל ,16נתנו ביִדי אקדח כדי להָéגֵåן על חיַìי וּלמרבה הצער ,גם כדי להרוג בִּãשעת סכנה. זה לא היה חלום שלי .רציתי להיות מהנדסײַמים ,למדתי בביתײַספר חקלָïאִäי. חשבתי שמהנדסײַמים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצָõחיחַ .ëאני חושב כך גם היום .נאלצתי להחזיק בְּãרובה .משך עַôשרות שנים לבשתי מדים .תחת פיקודי הלכו אל מותם אנשים צעירים ,שרצו לחיות ולאהוב .תחת פיקודי הרגו אֲäנָóשַûי אויבים ,שנשלחו להרוג אותנו... גבירותַüי ורבותַüי ,נער הייתי וגם זקנתי ומכל אוצר הזיכרונות שאגרתי בײַ72 שנות חיַìי ,אזכור עכשיו גם את התקוָèוה .זו התקווה שנתנו לעמנו בזמן האחרון .בני עמנו בחרו בנו כדי לתת להם חיים ,וכמה נורא לומר זאת: חייהם ביֵדינו .הערב ,עינֵóיהם מֵñישירות אלינו מבט .והם שואלים :איזה שימוש נעשה בסמכות שניתנה לנו? מה נחליט? לאיזה בוקר הם יקומו מחר? לשלום? למלחמה? לצחוק או לבכות? ַקבְַּãרנִóיטִíים חיָìיבים לספק לבני עמם תשתית ,שתאפשר להם לֵïיהָéנות מחייהם .חופש דיבור וחופש תנועה, קורתײַגג ומזון ,ואת הדבר הֶéחשוב ביותר שאיײַאפשר בלעָדיו — החיים .אי אפשר לֵïיהָéנות משום זכות ,אם לא נמצאים בחיים .לכן אמורה כל מדינה לשמור גם על הדבר הֶéחשוב ביותר בתַüשתיתה — חיֵìי אזרחֶëיהָ.é יש פִּöתְüרון אחד לשמור על חיי האדם :לא לוחות פלדה ,לא טנקים ,לא מטוסים ,לא מִñבְãצְֵõרי בטון .הפתרון האחד הוא — השלום. נמשיך בדרך השלום בִּãנחישוּת וּבִãדבֵãקוּת .לא נרפה .לא נוַèותר ,השלום יְìנַóצַּõח את כל אויבינו ,כי האפשרות האחרת גרועה לְïכוּלנו".
יצחק רבין נולד בִּãירוּשלים בשנת .1922 הוא התחנך בבית הספר "כדורי" ויחד עם רבים מחבָריו התגייס לפלמ"ח ונמנָóה עם מפקָדיו הבכירים. בשנים 1968–1964 כיהן כרמטכ"ל ולאחר שחרור מצה"ל שימש שגריר ישראל בארצותײַהברית. בשובו ארצה שימש בתקופות שונות כראש ממשלה וכשר ביטחון .בתקופת כהונתו האַäחֲëרונה הֵéחֵëל בתהליך שלום עם העולם הערבי .חתם על חוזה השלום עם ירדן ועל שלַïבֵּãי פיוס עם הפלשתינאים. נרצח בנובמבר 1995 על ידי מתנקש יהודי, אשר חָëלַïק על דרכו המדינית ורצה למנוע על ידי הרצח את המשך תהליך השלום. י"ב בחשוון ,יום הירצחו של ראש הממשלה ,נקבע כיום זיכרון ממלכתי.
עמוד האש
231
יום הזכרון ליצחק רבין "...לכן רק שירו שיר לשלום אל תלחשו תפילה! מוטב תשירו שיר לשלום בצעקה גדולה!" )יעקב רוטבליט( תצלום של כתובות קיר בכיכר רבין ,לאחר רצח יצחק רבין
מתוך "קורות כיתה אחת" /
בנימין טנא
אוּנטֶíרמָñן ,אוּשְׁûמִñין ,אֶäטִíינגָåר ...בְִּãרין ,בְֶּãרמֶñן ,גולדין ,גרינברג ...הלר ...טננבאום )טנא( ...לוסטיג ,לופגס ...ציגלר ...רשקס .לא ,לא ,אלה לא שמות מספר הטלפונים .אלה שמות שלושהײַעשר מתוך שלושים הילדים של כיתתי בביתײַהספר העברי "דברי" ,בוורשה ,לפי סדר האלףײַבית. יום יום ,בהתחלת כל שיעור ,היה המורה פותח את יומן הכיתה וקורא לפי הסדר את שמות התלמידים ,וכך שש פעמים ביום במשך כל השנה .תלמיד שקראו בשמו היה קם ממקומו ואומר" :יֶìשנו" .ואם לא היה בביתײַהספר ,היה שקט בכיתה .ילד שישב לידו היה אומר — "איננו" — והמורה היה כותב שהילד איננו בשיעור .כשהיה המורה מגיע לשם האחרון ברשימה ,היה סוגר את היומן ,מביט בתלמידים ומתחיל את השיעור. הרבה שנים עברו מאז ,אבל את רשימת השמות הזאת אינני שוכח לעולם. לפעמים ,בלילות ,כשאני סוגר את עיני ,אני שומע פתאום שוב את קול המורה קורא :ײַ אונטרמן ,אושמין ,אטינגר ...ברין ,ברמן ,גולדין ...ובחלומי אני רואה את כל שלושים הילדים של כיתתי — ילד ילד ופניו המיוחדים ,ילד ילד ותכונותיו המיוחדות :חכמים וטיפשים ,חזקים וחלשים ,אמיצים ופחדנים .גם את המורים אני רואה לפני עיני ,וגם הם שונים איש מרעהו :מהם כעסנים ,ומהם סלחנים, מהם טוביײַלב ומהם רשעים. החלומות אינם יודעים ,כי כבר עבר זמן רב מאותם ימים; הם גם אינם יודעים, שכל אותם ילדים גדלו והיו לאנשים ,ואז באה המלחמה הנוראה ,ומסך שחור ירד על הכול. לי היה מזל ומשפחתי עלתה לפני המלחמה הנוראה לישראל .אני ניצלתי ,אך רבים מאוד מחברי ראו בעיניהם את האש הגדולה ,שהדליקו הנאצים באירופה, ונשרפו חיים בתוכה .היום ,כאשר אני שומע את הקול הקורא את שמותיהם ביומן ,אני אומר בלחש בלבי" :איננו"" ...איננו"" ...איננו"...
שואה וגבורה
233
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
להסתתר /
אידה ווס
"תכירו את גברת הֶéלְïסלוט ",אומרת אמא, "היא באה לקחת אֶäתכן .אתן הולכות להסתתר". "להסתתר?" לא ברור על מה אמא מדברת. "אני לא הולכת ",אומרת רחל. "את מוכרחה ,חמודה". את ואבא ,מה זה בכלל להסתתר?" "למה לא דיברתם אתנו קודםüְ , "להסתתר זה להתחבא מהנאצים ,מסוכּן מדי לשֶûבת בבית וּלְïחכות להם עד שיבואו לקחת אותנו ,קדימה ,את ואסתר תלונו לילה אחד אצל גברת הֶéלְïסלוט, וּמָñחר היא תיקח אתכן לִïכְîפר אחד בַּãסביבה ,שם אבא וַèאֲäני נחכה לכן .בואי, חמודה ,קחי את הקוְרקינט ,קדימה". אמא אומרת זאת כך שרחל מרגישה שהיא מוכרחה לשמוע בקולה. "אל תשכחי את הקורקינט ",אומרת גב' הלסלוט" ,זה בשביל אַäנְָóקה ,ממֵñילָïא לא תוכלו לשחק בו בֵּãינְóתיים". "מי זאת אנקה?" "הבת הקטנה שלי ,את תראי אותה כשנגיע הביתה". "לאן הולכים?" שואלת אסתר. "אני לא יכולה לגלות ",אומרת גב' הלסלוט" ,תארי לעצמך שהגרמנים היו עוצרים אותנו עכשיו ושואלים אתכן לאן אתן הולכות ,מוטב שלא תדעו לאן ,בינתיים". מדבֶריה של גב' הלסלוט ,הכל קרה כל כך מהר. ָé היא לא מבינה דבר "בואי ",אמא נותנת לה נשיקה" ,אני אמסור לאבא דרישת שלום מִñכֶּîן ,מחר שוב נתראה". היא נותנת לאמא נשיקה ושתי הילדות יוצאות לדרך ,היא ואסתר על הקורקינט וּגברת הלסלוט הולכת לצִõדן. על הבית שבְּãפִöינת הרחוב תלוי דגל גרמני .לרגלי הדגל יושבות שתי ילדות ואוכלות .לוטה ואלי .הן חוגגות את יוםײַההולדת של היטלר. "להיטלר שלנו יש מחר יוםײַהולדת ",סיפרה לוטה לרחל אתמול" ,אנחנו נזלול עוגות ואתן לא תקבלו שום דבר". "תמשיכו להתקדם ואל תסתכלו אחורנית!" אומרת גב' הלסלוט. כעבור עשר דקות הן נמצאות ברחוב שלא היו בו מעולם. "עִôצרו רגע ,משהו חשוב יקרה עכשיו ",אומרת גב' הלסלוט. ֶïיה היא נוגעת בְּãכִîיס המעיל שלה ,מוציאה משם זוג מספריים וּמְñקרבת אותם אל ָé ואל אסתר. היא מרגישה שגברת הלסלוט מושכת בטלַïאי שלה .היא מרגישה שהגברת הלסלוט חותכת את התפרים. "לא!" היא צועקת" ,אסור לנו לצאת החוצה בלי טלַïאי ,הם יתפְּöסו אותנו ".היא רוצה לעצור את הגברת הלסלוט ,אבל גברת הלסלוט תופסת אותה בידה.
שואה וגבורה
235
הנותן בכוונה מסתור ליהודים או עוזר להם בצורות אחרות )כגון מציע להם לינת לילה ,מזון או מסיע אותם בכליײַרכב כלשהם וכד'( — מתחייב בעונש מוות. גזרײַהדין יתבצע בידי ביתײַמשפט מיוחד בווארשה .אני מפנה את תשומת הלב של כל אוכלוסי מחוז ַוèרשָׁûה לתקנון החדש, הואיל ומעתה ואילך הוא יוצא אל הפועל בחומרה וללא רחמים. מושל מחוז ורשה ,פולין ,נובמבר 1941
234
שואה וגבורה
הן נצמדות זו אל זו ,בעצם ֵדי נעים לשכב יחד במיטה אחת ,בבית הן נוהגות לישון בנפרד. "איפה אנחנו?" לוחשת אסתר. "חכי רגע ",היא לוחשת" .אני הולכת לבדוק". היא מַñחֲëליקה מהמיטה בִּãזְêהירות ,מְñסיטה את הווילון .ממול ניצב שלט ועליו שם הרחוב: "אלל ...אר ...אני לא מצליחה לקרוא". "חכי רגע ",אומרת אסתר" ,אני אדליק את האור ",והיא מושכת בחבל התלוי מעל למיטה. "אל תעשו זאת אף פעם! מי שמסתתר אסור לו להדליק אור כשהווילונות פתוחים ,בעצם אסור אף פעם להזיז את הווילונות ,כדי שאיש לא יראה שאתן פה!" בחדר עומדת גב' הלסלוט. "תצטרכו להתרגל לָïזה ,זה יהיה קשה ,אל תעשו יותר מעשֵûי שטות כאלה ,בסדר?" "בסדר ,גברת ",אומרות שתיהן ביחד. "זה לא כלײַכך מסתדר עם המעיל שלך ,אבל בסוף זה יצליח". "ומה אם זה לא יצליח?" "את תצטרכי ללבוש את המעיל בכל מקרה .רק תצטרכי להחזיק ספר בַּãמקום שבו היה הטלאי". רחל אינה מצליחה להֵéירדם ,על ידה שוכבת אסתר .נשימותיה שקטות ,היא דווקא מצליחה לישון. רחל חושבת על מחר .אולי תצטרך לצאת החוצה בלי כוכב וּבְãכל זאת עם כוכב. כמה מסובך הכול היום. הדלת נפתחה בשקט. גברת הלסלוט עומדת לצד המיטה. "זה הצליח ",היא לוחשת" .אף אחד לא יבחין שהיה לך טלאי על המעיל .לילה טוב ,שינה מתוקה". "לילה טוב ,גברת ",היא נאנחת" .ותמסרו בִּãשְûמי דרישת שלום גם לאדון". )תרגום :עילית ון פרג(
שואה וגבורה
237
"רחל ,מעכשיו את חייבת לשמוע בקולי ,אם את לא רוצה שיתפְöסו אותָüך .אסור לך ללכת יותר עם הטלאי". גב' הלסלוט ממשיכה לגזור ,עוד משיכה אחת וּפִöיסת הבד הצהובה בידיה .הן עומדות ליד פתח הביוב .הטלאי נעלם בתוכו .עכשיו מגיע תורה של אסתר. לאסתר לא אכפת .היא מרשה לגברת הלסלוט לעשות בה כְִּîרצונה. "בואו ילדות ,נמשיך ללכת". שוב הן עולות על הקורקינט ,אסתר מלפנים ורחל מאחור. "לעזאזל" ,אומרת גב' הלסלוט וּמכסה בידה את פיהָ" ,éראי ,רחל!" היא מצביעה על המעיל שעליו היה הטלאי רק לפני רגע. "אפשר לראות בדיוק איפה היה הטלאי הארור .על מעיל התכלת שלך נשאר כתם כחול כהה במקומו של הטלאי". "אסתר ,השתדלי להחזיק את הראש כל הזמן על הֶéחזה של רחל". רחל פוחדת עד מוות .היא מרגישה שידיה מתכסות בזיעה ולבה פועם חזק בצווארה ,כמה היתה רוצה לחזור הביתה ,לאבא ולאמא ,ובכלל ,היא אינה רוצה להסתתר .תָüאֲäרו לעצמכם את הגרמנים באים וּמגלים את הכתם הכחול בִּãמְñעילה. "היינץ ",יגיד גרמני אחד לַïחֲëברו" ,הילדה הזאת הורידה את הטלאי וזה אסור, אנחנו נעצור אותה". אחרי הליכה של רבע שעה אומרת גברת הלסלוט" :הגענו ,תיכנסו פנימה מהר". הן נכנסות לְïבַãית שיושבים בו סְòביב שולחן גבר ושלוש ילדות. "זהו בעלי ואלה הילדות". "שלום אדוני ",הן לוחצות את יד בעלה של גב' הלסלוט. "הורידו את המעילים ",אומר האדון" ,אלוהים ,טינה ,איך הֵéעזת ללכת כך עם הילדה ברחוב? יש לה כוכב כחול". "אני יודעת ",אומרת גברת הלסלוט לבעלה" ,מזל שעברנו את זה בשלום .הערב אֲäנסֶòה להבהיר את הכוכב הכחול ,אולי אצליח לטשטש את העֲֵôקבות". "אני מקווֶèה ",אומר אדון הלסלוט. "אתן רוצות פרוסת לחם? לחם חי ,חום וטעים עם חתיכה קטנה של בְּãשר חזיר?" "חזיר?" כמה רע לה כשאומרים את המילה הזאת 'חזיר' .האם האדון הזה אינו יודע שלִïילָïדים יהודים אסור לאכול חזיר? "מצטער ",אומר אדון הלסלוט" .לא חשבתי על זה .אתם הרי אינכם אוכלים חזיר". בערב משכיבה אותן גברת הלסלוט לישון. "שינה מתוקה ",היא אומרת" .מחר אקח אתכן להורים שלכן ,ניסע בחשמלית לֶדלְïפְöט ואת ההמשך כבר תראו בעצמכן". "כבר מזמן אסור לנו לעלות לחשמלית ",היא רוצה להגיד ,אבל היא נאנחת ושותקת .עייפות כבדה נופלת עליה. "אֲäנסה להבהיר את המעיל שלך ,כדי שמחר ,כשנצא לדרך ,כבר לא יהיה לך שום כוכב – לא צהוב ולא כחול .לילה טוב". שתיהן מקבלות נשיקה מגב' הלסלוט .כמה נחמד מצדה ,היא חושבת.
236
שואה וגבורה
מתוך :אנה פרנק – יומנה של נערה אני מקווה שאוכל לגלות לפניך את כל לִïבי כאשר עוד לא יכולתי לגלותו לאיש, ואני מקווה שתהיה לי למשען וסעד. 12ביוני 1942אנה פרנק
קיטי אהובה כל יום משהו חדש .הבוקר תפסו את ואן הוּבֵãן :הוא הסתיר שני יהודים בביתו .זו מכה קשה לנו ,לא רק מפני שיהודים אומללים אלה שוב עומדים על עֶôבְֵãרי פי תהום ,אלא גם מפני שהדבר נורא בשביל ואן הוּבֵãן. עולם הפוך :אנשים הגונים נשלחים למחנותײַריכוז ,בתיײַסוהר ותאיײַבידוד. וחלאתײַאדם מושלת על צעיר וזקן .עשיר ועני .אחד נתפס על מסחר שחור .שני על מתן עזרה ליהודים או למתחבאים אחרים .מי שאינו חבר נס"ב ,אינו יודע מה צפוי לו מחר. גם בשבילנו תפיסתו של ואן הוּבֵãן היא מהלומה .הנערות אינן יכולות וגם אסור להן לסחור כמויות גדולות כלײַכך של תפוחיײַאדמה — ואין לנו ברירה אלא לאכול פחות .כיצד נעמוד בכך ,עוד אודיע לך .מכל מקום לא יהיה מצבנו נעים ביותר. אמא אומרת ,שנבטל בכלל את ארוחתײַהבוקר ,בצהריים נאכל דייסה ולחם, ובערב תפוחיײַאדמה מטוגנים; ואולי פעם אחת או פעמיים בשבוע ירקות או חסה — לא יותר .פירוש הדבר ,שנרעב; אך כל מחסור טוב משיגלו אותנו הגרמנים. שלך ,אנה מ' פרנק יום ה' 25 ,במארס 1943 קיטי יקרה, אמא ,אבא ,מַñרגוֹט ואני ישבנו ביחד בנעימים; פתאום נכנס פֶּöטֶíר ולחש משהו לאבא על אוזנו .קלטתי משהו על "חבית שנפלה במחסן" ועל "מישהו שניסה לפתוח את הדלת ".גם מרגוט שמעה דברים אלה .אבל היא ניסתה להרגיע אותי. אני החוורתי ,כמובן ,כגיר והייתי עצבנית מאוד כאשר קם אבא ויצא עם פטר. שלושתנו ישבנו וחיכינו .עוד לא עברו שתי דקות ,והנה עלתה גברת ואן דאן, שהיתה למטה במשרד הפרטי והקשיבה לשידור הרדיו .היא סיפרה ,שפּים ביקש ממנה לסגור את הרדיו ולעלות בשקט אל המחבוא .אך הצרה היא ,שכאשר רוצים ללכת בשקט ,חורקות המדרגות דווקא כפליים .עברו עוד חמש דקות ,ואז הופיעו פטר ופּים ,חיוורים עד קצה אפם ,וסיפרו לנו את הרפתקאותיהם. שואה וגבורה
239
אָäנָóה פְַöרנְóק )(1945–1929 נערה יהודייה ,שחיברה יומן על השנתיים ששהתה עם משפחתה במחבוא באַäמסטֶíרָדם הכבושה בידי הנאצים. אָäנָóה פְַöרנק נולדה בגרמניה בשנת ,1929היתה בת ארבע כשהוריה נמלטו מגרמניה להוֹלנד ,עם עליית הנאצים לשלטון .היא למדה בבית ספר הולנדי באמסטרדם עד ,1941כאשר התלמידים היהודים גורשו מבתי הספר הציבוריים בפקודת הכובש הנאצי .אחר כך הִéמשיכה את לימודיה בבית ספר תיכון יהודי עד קיץ שנת .1942 באותה שנה החלו הנאצים לשלוח את יהודי הולנד למחנות השמדה במזרח. כאשר גברה הסכנה ,בעזרת ידידים הולנדיים הסתתרה משפחת פַרנק ,ההורים ושתי הבנות ,אנה ומרגוט ,בדירת גג ,ואִäתם עוד ארבעה יהודים .במחבוא זה שהו מײַ 9ביולי 1942עד 4באוגוסט ,1944אך לבסוף גילה מלשין את אוזן הנאצים. בני משפחת פַרנק וחבריהם נעצרו ,ונשלחו תחילה למחנה הריכוז וֶèסטֶíרבוּק, ומשם למחנה אַäוּשוויץײַבּירקנָóאוּ .אָäנה ואחותה נשלחו בסוף 1944למחנה הריכוז בֶּãרגֶåןײַבֶּãלזֶêן .שם חלתה אנה ומתה במארס .1945גם אחותה מתה בבֶּãרגֶåןײַבֶּãלזֶêן. אנה פרנק ניחנה בכשרון ספרותי .במחבוא חיברה כמה סיפורים והתחילה לכתוב רומן .אבל שמה התפרסם בעיקר הודות ליומנה ,שנמצא ונשמר בידי ידידים הולנדיים אחרי שנעצרה המשפחה. הבית שבו הִéסתתרה משפחת פרנק באַäסמטֶíרָדם ,הוא עתה מוזאון ובית ועד לארגוני נוער הפועלים למען השלום.
238
שואה וגבורה
השאלה מוּבנת ,אך תשובה מניחה את הדעת עדיין לא מצא איש .כּן ,מדוּע בּוֹנים באנגליה כל פעם מטוֹסים גדוֹלים יוֹתר ,מדוּע מרכּיבים פצצוֹת כּבדוֹת ויחד עם זה בּוֹנים בּתים אחידים לְïשיקוּם? מדוּע מבזבּזים יוםײַיום מיליוֹנים לצוֹרכי המלחמה, ואין פרוּטה לָïרפוּאה ,לָïאמנים ,לָïעניים? מדוּע חייבים בניײַאדם לסבּוֹל רעב ,כּאשר בּחלקיײַעוֹלם אחרים נרקבים עוֹדפי מזוֹן? הוֹי ,מדוּע הבּריוֹת מטוֹרפים כּלײַכּך? אנה פרנק * * *
קול ֶדנְóיָìה הלוחמת "קול דניה הלוחמת .אתם מאזינים לתחנת השידור של תנועת ההתנגדות הלאומית הדנית .אתמול הוציא הפולש הנאצי צו חדש .אם יוּצא לפּועל יוּכתם שם מולדתנו לנצח .הפולשים ציוו על אזָרחֵëינו בעלי הדת היהודית לשֵׂûאת על בִּãגדיהם טלאי צהוב בצורת מגן דוד .כך הם רוצים להראות שהיהודים הם בני גזע נחות .צו זה הוא למעשה החלק הראשון של תָüכנית זְêדונית להשמיד אלפים מֵñאזרחינו .אסור לנו ,לִïבנֵóי האומה הדנית ,להרשות שתוכנית זדונית זו תוצא לפועל .לכן קוראת תנועת ההתנגדות הלאומית לכל האזרחים ,מכל הדתות ,אשר אינם רוצים שיוכתם כבוד מולדתם ,לענוד את הטלאי הצהוב וּלְïהָéפְöכוֹ אות כבוד וגאווה למען ייכשל צוום הזְêדוני של כובשי ארצנו". לַïמָּñחֲָëרת נראָäה הטלאי הצהוב על בגדיהם של מרבית תושבי דניה ,וגם המלך ענד אותו. מבצע ויקינג — זהו
שמו של מבצע ההצלה של יהודי דנמרק. כשנודע למחתרת האנטיײַנאצית בדנמרק שהכובש הגרמני מתכוון להשמיד את היהודים ,העבירו בלילה בַּãחֲëשאי את כל יהודי דנמרק לִïשְûוודיה הנֵóייטרלית. הם עשו זאת בְּãדרך הים ,בסירות דיג וּבְãרפסודות .הדבר היה בײַ.1943
שואה וגבורה
241
הם ישבו למטה ,לרגלי המדרגות ,והמתינו — תחילה ללא תוצאות .אך פתאום שמעו שתי דפיקות עזות ,כאילו נסגרו שתי דלתות בתוך הבית .בקפיצה אחת היה פּים למעלה ,ופטר רץ להזהיר את דיסל ,שלאחר הכנות רבות ורעש רב הגיע גם הוא למעלה .עתה חלצו את נעליהם ועלו דיוטה אחת ,אל משפחת ואן דאן. האדון היה מצונן מאוד וכבר שכב במיטה ,ואנו התאספנו כולנו סביב משכּבו וסיפרנו לו בלחישה על חששותינו. כל פעם שמר ואן דאן השתעל בקול ,חשבנו ,הגברת ואנוכי ,שנקבל שבץײַלב מפחד .כך זה נמשך עד שמישהו מאתנו העלה את הרעיון הגאוני לתת לו קצת קוָֹדאִäין ,ומיד נפסק שיעולו. שוב ישבנו וחיכינו ,אך לא שמענו דבר ,ועתה שיערנו כי כאשר שמעו הגנבים צעדים בבית השקט ,החליטו לברוח .אך הצרה הייתה ,שהרדיו למטה עוד היה מכוון לאנגליה ,והכיסאות עמדו מסודרים מסביב למקלט .חששנו שמא פרצו הגנבים את הדלת ואנשיײַהג"א ירגישו בכך ויודיעו למשטרה .דבר זה עלול להביא תוצאות בלתיײַנעימות עד מאוד .מר ואן דאן קם אפוא ,לבש את מעילו ,חבש כובע והלך אחר אבא ,שירד בזהירות רבה מן המדרגות .פטר הלך אחריהם ,והוא מזוין — למען הביטחון — בפטיש כבד .הגברות למעלה )ובכללן מרגוט ואני( חיכו במתיחות חמש דקות .עד שהגברים הופיעו והודיעו כי בבית שורר שקט גמור... עדיין היה ערב ואנו עוד היינו מבוהלים — אף שכבר נרגענו במקצת ,הואיל ולא שמענו מאומה משעה שמונה ,כאשר חדר הגנב לביתנו ,ועד עשר וחצי .לאחר שהרהרנו בדבר ,נדמה היה לנו שאין זה מתקבל על הדעת שגנב יתפרץ לבית בשעה כה מוקדמת ,כאשר יש עוד אנשים רבים ברחוב .מישהו העיר ,שייתכן כי המחסנאי אצל שכנינו ,חברת ֶקך ,עודנו עובד — ומרוב התרגשות ,וגם בגלל הקירות הדקים ,אפשר לטעות ברעש; והרי גם הדמיון ממלא תפקיד חשוב ברגעי התרגשות כאלה. שכבנו אפוא לישון ,אבל לא יכולנו להירדם .אבא ,וכן אמא ומר דיסל ,שנתם נדדה ,ובקצת הגזמה יכולה אני לומר ,שלא עצמתי עין כל הלילה .בבוקר כבר ירדו הגברים ומשכו בדלת הבית כדי לראות אם היא עדיין נעולה; הכול היה בסדר. את המאורעות שגרמו לנו פחד רב כלײַכך תיארנו בכשרון רב באוזני כל עובדי המשרד .הכול לגלגו עלינו ,אך לאחר מעשה קל מאוד לצחוק על דברים כאלה .רק בֶּãפּ התייחסה לעניין בכובדײַראש. שלך אנה יום ד' 3 ,במאי 1944 קיטי יקרה, מאז השבּת אנוּ אוֹכלים ארוּחת צהריים בְּãשעה אחתײַעשׂרה וחצי ,ובַãבּוֹקר עלינוּ להִéסתפּק בספל דייסה .הכּוונה היא לחסוך ארוחה אחת .עדיין קשה מאוֹד להשׂיג ירקוֹת :היוֹם בצהריים היתה לנוּ חסה רקוּבה ,חסה רגילה ,תרד וחסה מבוּשלת — דברים אחרים אין .ונוסף על כּך גם תפוּחיײַאדמה רקוּבים :קוֹמְñבִּãינַóצְõיָìה נפלאה! כְּîפי שאַäת יכוֹלה לתאר לך ,אוֹמרים כּאן לא פּעם בייאוּש :לשֵûם מה ,הוֹי ,לשֵûם מה יש צוֹרך במלחמה? מדוּע אין הבּריוֹת יכוֹלים לחיוֹת בְּãשלוֹם? למה צריך להחריב הכּול?"
240
שואה וגבורה
חסיֵדי אומות העולם חסידי אומות העולם הוא כינוי לאזרחים ,נשים וגברים לא יהודים ,שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים בודדים ,משפחות ולעתים קבוצות שלמות מידי הנאצים ועוזריהם .המצילים פעלו ממניעים שונים :רגשי חמלה ואהבת האדם ,שנאה לנאצים והתנגדות למעשיהם. אחד מתפקידיו של מוסד "יד ושם" הוא להנציח ולהוקיר מצילי ומצילות יהודים בזמן השואה ולטעת עצים על שמם בשדרה הקרויה "שֵדַרת חסידי אומות העולם" .ועדה מיוחדת ב"יד ושם" בודקת מקרים של הצלת יהודים בעזרת לא יהודים ,ומעניקה לאנשים הראויים את התואר "חסיד אומות העולם" .במהלך שנות עבודתה של הוועדה קיבלו את התואר הזה למעלה מעשרים אלף אנשים ונשים ,איכרים ובני עיר ,אנשי כמוּרה ,אנשי ציבור ואנשי צבא ,דיפלומטים ואנשי חינוך .על המֵñדליה שמקבל "חסיד אומות העולם" חרוט המשפט מפרקי אבות: "כל המְַñקיֵìים נפש אחת כאילו ִקיֵìים עולם מלא".
מכתבה של אִäמא מאדאם מ' היקרה, בייאושי אני פונה אליך ,כי בעלי סיפר לי שאת מרחמת עלינו ומבינה מה עובר עלינו .אני מתחננת לפנייך ,גברת יקרה, הואילי להשגיח על הילד שלנו ולתת לו את חסותך עד סוף המלחמה הנוראה הזאת .איני יודעת מה הדרך הבטוחה ביותר להגן עליו ,אבל אני סומכת בלב שלם על טובײַלבך ועל הבנתך. הגורל של בעלי ושלי הוא מעכשיו בידי אלוהים .אם הוא רוצה שנינצל ,נזכה להגיע לקצה של תקופה איומה זאת .אם נגזר שנמות ,תהיה לנו לפחות הנֶóחמה שבננו האהוב ניצל.
מכתב זה כתבה אמו של שאול פרידלנדר .עם פרוץ מלחמת העולם השניה ,בהיותו בן ,6 נמלט עם הוריו מפראג בירת צ'כיה לצרפת. הוריו נספו בנסותם לחצות את הגבול לשוויצריה. שאול הילד ניצל.
מתוך הספר :עם בוא הזיכרון /שאול פרידלנדר
שואה וגבורה
243
לָïהײַשָׁûמְñבּוֹן ,כפר של חסידי אומות עולם שָׁûמְñבּוֹן סוּר לִïינְóיוֹן הוא כפר קטן הנמצא בדרום צרפת ליד הגבול עם שווייץ. במלחמת העולם השנייה פנה אל התושבים כומר הכפר ,אַäנדֶרה טרוֹקוֹמֶñה ,וביקש מהם לעזור ליהודים שנרדפו על ידי הנאצים. אנשי הכפר החביאו בבתיהם יהודים לתקופות של עד ארבע שנים. הם דאגו לצייד את היהודים שהגיעו אליהם בתעודות מזויפות ועזרו להם להימלט לשווייץ ולספרד ,שלא נכבשו על ידי הגרמנים .בסך הכול הצילו כײַ5,000 יהודים .אף אחד מתושבי הכפר לא סֵòירב להושיט עזרה ליהודים ,וכולם שמרו את הדבר בסוד כדי שהגרמנים לא ידעו על כך. כל הכפר זכה בשנת 1990בתואר: "חסידי אומות עולם".
אנדרטה לכבודם של המצילים תושבי הכפר ָלïהײַ ָשְׁ ûמñבּוֹן סוּר ִלïי ְנóיוֹן
סֶòמְñפּוֹ סוֹגִåיהָָéרה סֶòמְñפּוֹ סוגיהרה כיהן בתפקיד קונסול יפן בקוֹבְãנָóה שבלִïיטָíא ,ובמסגרת תפקידו בשנת 1940עזר לפליטים יהודים. סוגיהרה הגה תכנית להצלת אלפי פליטים יהודים שברחו מפולין עלײַידי הנפַָּöקת אשרות מעבר .שלטונות טוקיו סירבו לבקשותיו החוזרות ונשנות של סוגיהרה לאשר את הנפקת האשרות ,וכאשר חש כי המְñתנה נוספת עלולה להביא לאסון, המרה את פי הממונים עליו והחל להנפיק את האשרות. סוֹגִåיהָָéרה ,הדיפלומט הזר האחרון שעזב את קובנה ,המשיך לחתום על אשרות מן החלון הפתוח של הרכבת הנוסעת .כשחזר סוגיהרה לטוקיו בשנת ,1947פוּטר משירות החוץ בשל הסיוע שהושיט לפליטים היהודים בשנת .1940 בײַ 1984הוכר סוגיהרה בידי "יד ושם" בתור חסיד אומות העולם.
242
שואה וגבורה
חֲëסִòיֵדי אֻäמּוֹת הָéעוֹלָïם /
חַëיִּìים חֶëפֶöר
ֵñע אֶäת הַéכִּîנּוּי "חֲëסִòיֵדי הָéאֻäמּוֹת" וַèאֲäנִóי מְñנַóסֶּòה, אֲäנִóי שׁוֹמ ַô ַïחשֹׁב עַôל הָéאֲäנָóשִׁûים שֶׁûנָּóתְüנוּ לִïי מִñסְòתּוֹר וּמַñחֲëסֶòה, אֲäנִóי מְñנַóסֶּòה ל ְë ַïחשֹׁב ,וְèשׁוֹמֵñעַ ,ôוְèשׁוֹאֵäל :לוּ אֲäנִóי בִּãמְñקוֹמָñם מָñה הָéיִìיתִüי עוֹשֶׂûה? אֲäנִóי מְñנַóסֶּòה ל ְë אִäם אֲäנִóי ,בְּãתוְֹך אוְֹקיָìנוֹס שֶׁûל שִׂûנְóאָäה ,מוּל עוֹלָïם מִñתְüמוֹטֵíט וּבוֹעֵôר, אִäם אֲäנִóי הָéיִìיתִüי נוֹתֵüן מִñסְòתּוֹר לְïבֶãן עַôם אַäחֵëר? אִäם אֲäנִóי הָéיִìיתִüי מוּכָîן ,אִäם בְּãנֵóי מִñשְׁûפַּöחְëתִּüי הָéיוּ מוּכָîנִóים לִïחְëיוֹת בְּãפַöחַëדײַתָּüמִñיד כָּîזֶêה בְּãתוְֹך הְָéרחוֹב ,בֵּãין הַéשְּׁûכֵîנִóים, לַïחֲëלוֹם בַּãלֵּïילוֹת אֶäת צַõעֲָôדם הַéכָּîבֵãד וְèהַéמְּñאַäיֵּìם שֶׁûל הַéתַּüלְïיָìנִóים, מוּכָîן לְïהַéמְñשִׁûיְך וּלְïהַéלְֵּïך בֵּãין מַñטְíחֵëי הַéיְִּìריּוֹת וְèלַïהֲéבֵãי הַéסַּòכִּîינִóים, בְּãתוְֹך לַïחֲëשֵׁûי הְָéרכִîילוּת וּמִñלְïמוּל הַéשְּׁûמוּעוֹת וְèתְִּüקוַèת הַéמַּñלְïשִׁûינִóים, וְèכָîל זֹאתֹ ,לא לַïיְìלָïה אֶäחָëדֹ ,לא חֶֹדשׁ שָׁûלֵïם ,אֶäלָּïא שָׁûנִóים! וְèכָîל זֹאת בְּãלִïי לְïבַãקֵּúשׁ שָׂûכָîר מִñן הַéקְָּúרבָּãנוֹתַ ,רק אֶäת לְïחִëיצַõת יָָìדם. וְèכָîל זֹאתַ ,רק מִñפְּöנֵóי שֶׁûאָָäדם לָïאָָäדם ,חַëיָּìב לִïהְéיוֹת אָָäדם. וְèכָîל זֹאת ,כִּîי בֶּãן אֱäנוֹשׁ מִñתְüגַּåלֶּïה בְָּãך ַרק בְּãשָׁûעוֹת כָּîאֵäלֶּïה שֶׁûל מִñבְãחָëן. הַéאִäם אֲäנִóי ,הַéאִäם אֲäנִóי הָéיִìיתִüי מוּכָîן? אֲäנִóי רוֹאֶäה אוֹתָüם ,אֶäת אֵäלֶּïה הַéמְּñכֻîנִּóים "חֲëסִòיֵדי הָéאֻäמּוֹת", אֲäנִóי רוֹאֶäה אוֹתָüם בְּãאֶֶäרץ הַéקְּúבִָãרים ,חַëיִּìים אֶäת שְׁûנֵóי הָéעוֹלָïמוֹת. אֶäת הָéעוֹלָïם שֶׁûל הָéאֲִäדישִׁûים ,שֶׁûל מְñשַׁûתְּüפֵöי הַéפְּöעֻôלָïה ,שֶׁûל הָéרוֹצְõחִëים וְèהַéשּׂוְֹרפִöים, חַëיִּìים בּוֹ בַּãזְּêמַñן אֶäת הָéעוֹלָïם הֶéחָëשׁוְּך שֶׁûל חַëסְֵòרי הָéאוֹנִóים וְèהַéנְִóרדָּçפִöים. ֻôלּם שֶׁûל הַéכּוֹבְãשִׁûים, אֲäנִóי רוֹאֶäה אוֹתָüם חַëיִּìים אֶäת שְׁûנֵóי הָéעוֹלָïמוֹת הָéאֵäלֶּïה ,תַּüחַëת ע ָï וְèשָׁûם ,וְèאָäז ,בֵּãין הַéגְּåבוָּרה וְèהַéפַּöחַëד ,הֵéם בּוֹחֲִëרים לִïהְéיוֹת דַּçוְָèקא בְּãעַôד הַéחַëלָּïשִׁûים. בּוֹחֲִëרים לִïחְëיוֹת בָּãאֵäימָñה הַéמְַּñרחֶëפֶöת שֶׁûל כָּîל הַéמִּñיתוֹת וְèהָéעֳôנָóשִׁûים. כַּîאֲäשֶׁûר הֵéם מְñסַòכְּîנִóים ֹלא ַרק אֶäת עַôצְõמָñם ,כִּîי אִäם גַּåם אֶäת חַëיֵּìי הַéיְּìלִָïדים וְèהַéנָּóשִׁûים, בּוֹחֲִëרים לִïהְéיוֹת צֶõלֶïם אֱֹäלהִéים שֶׁûבְּãתוְֹך לֵïב הָéאֲäנָóשִׁûים, לִïהְéיוֹת הַéתְִּüקוָèה הָéאַäחֲëרוֹנָóה הַéמְּñלַïטֶּíפֶöת אֶäת הַéמְּñיֹאָäשִׁûים. בְּãתוְֹך הַéמִּñלְïחָëמָñה הַéנּוָֹראָäה הֵéם הֵéם שֶׁûעָôמְñדוּ יוֹםײַיוֹם בַּãקְָּúרב, וְèהֵéם הַéצַּõדִּçיִקים שֶׁûבִּãסְòדוֹם ,שֶׁûבִּãזְêכוּתָüם הָéעוֹלָïם ֹלא חַָëרב, הֵéם בְּãתוֹלְïדוֹתָüיו שֶׁûל עַôמִּñי הָָéרצוּחַ ,ëהַéיָּìרוּי וְèהַéמֵּñת הָéיוּ עַôמּוֵּדי הַéחֶëסֶòד וְèהַָéרחֲëמִñים ,שֶׁûעֲôלֵïיהֶéם הָéעוֹלָïם עוֹמֵñד. וּבִãפְöנֵóיהֶéם וּבִãפְöנֵóי גְּåבוָּרתָüם ,שֶׁûהִéיא עֲַôדיִìן לָïנוּ חִëיָדה אֲäנַóחְëנוּ ,הַéיְּìהוִּדים ,מְַñרכִּîינִóים אֶäת ָראשֵׁûינוּ בְּãתוָֹדה.
שואה וגבורה
245
למרות האיסור החמור לעזור ליהודים ,היו אנשים שהעזו להסתכֵּîן ועזרו .להלן מספריהם על פי ארצות המוצא. חסידי אומות עולם בארצות הכיבוש הנאצי המספר המדינה 5,800פולין 4,586הולנד 2,262צרפת 1,984אוקראינה 1,381בלגיה הונגריה 643 בלרוס 527 צ'כיה 111 בוסניה 34 מקדוניה 10 סלובניה 6 ליטא 513 ביילורוסיה 512 קרואטיה 98 רוסיה 110
המספר המדינה סלובקיה 439 גרמניה 383 איטליה 341 יוון 262 יוגוסלביה 118 אוסטריה 84 לטביה 94 רומניה 48 אלבניה 61 שווייץ 38 מולדובה 59 דנמרק 19 בולגריה 16 אנגליה )כולל 13 סקוטלנד(
שדרת חסידי אומות העולם ב"יד ושם"
244
שואה וגבורה
המספר המדינה נורווגיה 24 שבדיה 10 ארמניה 10 ספרד 3 אסטוניה 3 אינדונזיה 2 ברזיל 2 סין 2 מהמדינות הבאות: 6 יפן ,לוקסמבורג, פורטוגל ,טורקיה, ארה"ב ) 1מכל מדינה(
לאחרײַמכן הייתי מצטנף לפקעת ,מתכרבל ומתעטף בתוך השמיכה ובמשך כמה שעות קצרות של שינה ושִûכחה הייתי מאושר מאוד. כך עברו עלי שבועיים ,ומשחלפה הסכנה יצאתי שוב לרעות את הפרות. פעם אחת רעיתי את העדר בשדה יחד עם הנערים .והנה השגחנו מרחוק בשני גברים זרים שהלכו וקרבו אלינו .משניגשו ,שאלו שמא ראינו בכפר יהודון קטן, המסתתר בו ,עטו עלי ,הפילוני ,בעטו בי והחלו סוחבים אותי לעיירה ,אל המשטרה .הייתי קרוב לייאוש .הם נהגו בי בגסות איומה כל כך ,שלא נותרה בי כל תקווה שירפו ממני. ואז פדתה אותי מידם פולנייה אחת .והיה זה כך: כבר היינו בעיבורה של העיירה והחוטפים הובילוני ליד ביתה ,ואותה אישה יצאה בדיוק לפזר גרעינים לתרנגולות .ומשראתה כיצד הם סוחבים אותי ,נכמרו רחמיה עלי .נעצרה והחלה מטיפה להם מוסר: — איך לא תבושו? — אמרה — כלום אין אלוהים בלבכם? האם הייתם רוצים שמישהו יגרור את ילדכם שלכם למוות? הניחו לילד ויחיה! הבטיחה להם בקבוק יי"ש וכל כך הרבתה דברים ,עד שלא יכלו לסרב ושִׁûחררוני. אך היה זה למראיתײַעין בלבד .משנתרחקתי מביתה ,הלכו בעקבותי ותפסוני שוב. הביאוני למשטרה .ובתחנת המשטרה ישב אותו יום שוטר אחד ויחיד ,כי כל חבריו השתתפו במצוד שנערך על יהודים. השוטר הכניסני לתא ונעל את הדלת .ואני הצלחתי לפרוץ את הדלת ,עברתי בקפיצה את הגדר וברחתי. עתה ,לאחר שנים ,איני מבין היכן לקחתי את הכוח הדרוש לפריצת הדלת .הרי הייתי ילד ,והדלת ,אם כי עשויה עץ ,הייתה חזקה למדי .אלא שרצון חזק מגביר כנראה את כוחותיו של האדם. ובשדה רבוּץ היה השלג .מסביב היה צחוֹר ומסנוֵèור עיניים .הכפור עז היה ,ויַָìדי ורגלַïי קפאו ,ואני הלכתי באין מטרה. לבסוף חזרתי אל שומסקה ,שבמלונתײַהכלב שלה התגוררתי בטרם נחטפתי. האישה שמחה עם בואי ,ואז הבינותי שהיא תעזור לי גם להבא .ואני מאוד רציתי לחיות. )מתוך משמר לילדים כרך י"ד(
שואה וגבורה
247
מאוד רציתי לחיות /
סיפר מאקס שווַèאבּ
הגרמנים הוציאו להורג את כל יהודי העיירה ואני הצלחתי לברוח לשדות .הייתי אז ילד .ראיתי איכר קוצר ,קרבתי וביקשתי שייתן לי עבודה .הפסיק האיכר את עבודתו והציץ בי .הוא הכיר במקרה את אבי ומוכן היה לעזור לי .מיד הביא לי אוכל וציווה על הנערים שעבדו אתו שלא יספרו לשום איש על בואי. — אתה תרעֶôה את הפרות — אמר לי. וכך היה .עבדתי והנערים היו טובים אלי והיו מביאים לי אוכל לשדה. בתײַכפר אחת ,פולנייה ,הרשתה לי לישון בבור ריק של תפוחיײַאדמה. בימים הייתי רועה את העדר או עובד בשדה .לא סבלתי רעב .רק הקור הציק לי מאוד .וגם חוסר הנעליים .היה כבר סתיו מאוחר .התהלכתי יחף בִּãשְֵׂûדה הַéשֶׁûלֶïף וכפות רגלי פצועות. וכך עברו חודשיים .בשבילי היו אלה ימים טובים .אך לא ניתן לי לחיות כך לאורך ימים .אוקראיני אחד ,שנודע לו דבר מציאותי ,החל לעקוב אחרי .מהלֵïך היה בשדות ,בולש בכל פינה .הוא רצה לקבל את פרסײַהכסף ששילמו הגרמנים בעד תפיסת ילד יהודי. עתה אנוס הייתי להסתתר מפניו גם ביום ולא יכולתי לעבוד .הנערים היו אולי עוזרים לי ,אך הם התייראו מאוד. ורק האישה ,בתײַהכפר ,שהניחה לי לישון בבור של תפוחיײַאדמה ,סיכנה את עצמה והייתה מזהירה אותי בהתקרב האוקראיני מבקשײַנפשי. הוא בָּãלַïש אחרי כל הימים ואני הייתי חומק מפניו .הוא אַָäרב לי כחתול לעכבר. הקור הלך והתגבר .קרב החורף .הבור נתמלא תפוחים ולא יכולתי עוד לישון בו. בשדה הפתוח השתוללו רוחות והאדמה קפאה בלילות .איײַאפשר היה לישון בחוץ. ואז הרשתה לי האישה הפולנייה ללון במלונתײַהכלב שלה. היה שם חם ,רק סבלתי מן הדוחק .וכשנעשה עוד יותר קר ,הביאה לי האישה שמיכה למלונה. שמה היה שוּמְñסְָòקה .הייתה אישה קשישה ,אלמנה ,גבוהתײַקומה ופניה גרומות. היה לה בן נגר ובת תופרת שהתגוררה אצלה עם בעלה .שומסקה ניהלה בעצמה את המשק .הכול נתייראו מפניה ,כי היתה כעסנית ,אך לי היא נתנה בור תפוחיײַאדמה ומלונתײַכלב — ובימים ההם היה זה שקול כנגד ארמונות. שהרי הִéצילה אותי ממוות ורעב וקור ,ואףײַעלײַפי שידעה איזו סכנה צפויה לה ,לא היססה ונתנה לי מקלט. היא הסתירה אותי לא רק מעיני הגרמנים והאוקראינים ,השכנים הפולנים והנערים שבכפר .היא שמרה את מציאותי בסוד גם בפני ילדיה שלה. בטרם שחר ,כאשר בחוץ עמדה עוד חשכה והכול נמו שנתם ,אנוס הייתי לעזוב את מלונתײַהכלב ולהתרחק מתחומי הבית .מאוחר בלילה ,כאשר נרדמו כולם, הייתי מתגנב וחומק אל המלונה .לפעמים גיששתי ומצאתי שם צלחת עם אוכל של הכלב.
246
שואה וגבורה
יוֹם הזִêכָּîרוֹן לחללי מערכות ישראל
אבי חזר מאושוויץ /
קלודין וג
אבי חזר מאושוויץ ,הוא מילא פיו מים .הוא חדל לצחוק .הוא חדל לדבר אל איש .הוא הפחיד אותי .לא הכרתיו עוד! אבי היה מתעורר בלילה מסיוטים נוראים .הוא היה צורח. אחותי הייתה בת שלוש כאשר חזר אבי לפריס ,עם שנינו. את מבינה ,פרקײַהחיים הקשה ביותר עבר עליי אחרי שובו של אבי .וכאשר לא חזרה אמי — זה היה קשה!
מחנה ההשמדה אושוויץ
248
שואה וגבורה
אושוויץ הוא שם של מחנה רכוז והשמדה בפולין .בזמן השואה נרצחו בו יהודים מכל רחבי אירופה.
לפעמים הייתי עומד מאחורי הדלת ונוֵקש עליה קלות .מבקש להיכנס מעט. להתיידד מעט .אבל בנץ לא ענה .אולי לא שמע .אולי כבר נרדם .ואולי היה עייף מדי לשיחות. השתיקה זחלה אל כל פינות הבית. יום אחד הגיע מֶñנִóי .כבד ,גדול ,אִäטי וממושקף .לבדו בא .התיישב על המיטה שלי ודיבר על הקוֹנְóצְֶõרטים שלו ,ועל תרגילי האצבעות שלו ,כאילו היינו ידידים ותיקים. הייתי נבוך. לא זכרתי מתי דיברנו לפני כן .שתקן היה וקודר .בהפסקות נשאר תמיד יושב ליד השולחן ,קורא בספר עבה .פעם ,כשחלה ,הבאתי לו שיעורים .גם אז לא שוחחנו. הוא לא ביקש להתיידד ואני לא ניסיתי .באתי ,הִéנַóחתי ויצאתי. פתאום בא אלי .לא ידעתי מה לעשות בו .הנחתי לו לטייל בחדר .שיחטט כרצונו. שידבר כרצונו .אכפת לי? פתאום הבחין בחלילית שהציצה מבין ספרי הלימוד. "מי מנגן פה?" שאל" .אתה?" "ניגנתי ",אמרתי לו. "מה זאת אומרת 'ניגנתי'?" שאל" .למה הפסקת?" התפלאתי .כבר שכח? הרי למדנו יחד באותה כיתה .הרי בא לנחם אותנו עם כל הכיתה והמורה .נדמה לי שבא .שישב בפינת החדר ובהה בתִüקרה .לא הייתי בטוח. "חבל שהפסקת ",אמר" .למה הפסקת?" "אסור לנגן אצלנו עכשיו ",אמרתי לו. "אז תנגן אצלי ",אמר מני" ,ננגן יחד". "אנחנו באֵäבֶãל ",אמרתי. "אני יודע ",אמר מני" .לא נחלֵïל את זכר המת .נחלל לזכרו". הוא סיפר לי על וְֶèרִדי ומוֹצַõאְרט ועל מוסיקה יפה שכתב במיוחד לימים של אבל וצער .אמר שיש במוסיקה רגשות כמו צער ופחד ואהבה ,ושגם אני אבין את זה אם אמשיך לנגן. "אז תבוא?" שאל. "לא יודע ",עניתי" ,בשביל מה?" "בשביל לספר את הצער שלך ואת הגעגועים שלך ",אמר. "מה זה יעזור?" אמרתי" .אני לא רוצה לדבר על זה". "דיבורים זה ללעוס אבנים ",אמר מני" ,צריך לנגן ,המוסיקה מדברת יותר יפה ממילים .תבוא .אני מזמין אותך". הלכתי אליו .ישבתי על הספה הכחולה שלהם בסלון ומני ניגן לכבודי .אצבעותיו העבות היכו בקלילות על חליל הכסף ,ואני חשבתי על מומו .שמעתי את הקול שלו קורא מן המקלחת' :מישהו יכול להביא לי מגבת?' וראיתי את הגב הרטוב שלו בתוך האדים החמים. "יפה?" שאל מני. "כן ",אמרתי .לא חשבתי שנוכל לנגן פעם יחד .הוא היה אמן. "אתה מכיר את 'החיפושיות'?" שאל מני. יום הזיכרון
251
אחים בלב ובנפש /
מינה איתן
אחרי שמוֹמוֹ נפל ,היינו כמו הסלע הבודד בחוף בתײַים .כל היום ,כמו גלים, התרפקו עלינו המבקרים הרבים ,אבל בלילה נשארנו לבד .כהים ושותקים נרדמנו איש איש לבדו. כבר בלילות ההם הלכו והעמיקו הסדקים בתוכנו .מיום ליום התרחקנו זה מזה והתכסינו איש איש בשכבה עבה של ערפל. פעם היה לנו בית רועש .מומו למד לבגרות ושירי "החיפושיות" מהתקליטים שלו הגיעו עד קצה השכונה ,ובחדר השני היינו בֶּãנְóץ ואני מתאמנים .בנץ היה חובט בי, מפיל והופך אותי ,מועך אותי אל הקיר ,ובימים טובים גם כולא אותי בין ידיו החזקות ושואג" :תשתחרר ,עכבר! קדימה! תשתחרר!" אמרתי לו שישאג בשקט ,אבל הוא היה מתלהב וצורח .גם אני צרחתי .שנינו צרחנו ,ואמא היתה מגיעה בריצה .בכוח היתה מפרקת את ידיו של בנץ מצווארי ומאיימת שיום אחד עוד יהפוך אותי לנכה בלי כוונה" .תגידי תודה שאני מחזק לשבלול שלך את העצמות ",היה בנץ עונה לה" ,אני מאמן אותו לסבול כמו חייל. בשקט". גם אני אמרתי לה שזה לא כואב ושאני מסכים .הוכחתי לה שאני מתקדם לא רע והסברתי לה שבנץ מאמן אותי "להישאר בחיים" .אבל היא שלחה את בנץ ללמוד היסטוריה ואותי לקחה בשבי אל המטבח .אחר כך ,כשישבה מנומנמת מול הסירים הרותחים ,הייתי מתגנב ונטפל מחדש לבנץ ,מתחנן שיואיל בטובו לחבוט בי מחדש. באמת היה שמח .השכנים התלוננו ,ואמא התנצלה .אמרה שככה זה עם שלושה בנים. עכשיו אנחנו שניים ושקט אצלנו .מאוד .האימונים התבטלו ,המוסיקה השתתקה, ובנץ עבר לגור בחדר של מומו ונעל אחריו את הדלת" .המוזאון הענק לתולדות הבלאגן" נסגר בפני .שוב לא יכולת ,כמו פעם ,לחטט בחפציו הפזורים של מומו ולמצוא הפתעות .בנץ לא הִéרשה ,הוא אסף את תרמילי הפגזים והסמלים ,וכל המזכרות שמומו ליקט במסעות ,וסידר הכל בשורות ישרות על המדפים .את המדים תלה בארון ואת המכתבים של מומו והשירים שלו סידר בקופסאות והניח על שולחן הכתיבה. החדר שינה את פניו .נעשה קפדני וחמוּר .רק מומו המשיך לצחוק שם על גדותיו של ואדי יבש ,כמו קו קצר של חיוך שנלכד בין המצֵõבות .תמונה גדולה עשו לו. זר וריק נראה החדר הישן שלי בלי בנץ .זר וריק נראה גם הסלון .הנעליים הגדולות ,המכנסיים ההפוכים ,הגרביים ,הילקוטים ,צלחות הגרעינים ועיתוני השבת זחלו בשתיקה אל תוכי הארונות ונעלמו .לאט לאט נעלמו גם המבקרים. הבית התמלא בקמטים עצובים ובעיניים עייפות. ההורים ישבו שעות ארוכות על המרפסת וצפו אל הרחוב כמו זוג ינשופים זקנים. בנץ יצא מן הבית בבוקר וחזר רק לעת ערב .לא אמר היכן היה ואיש גם לא שאל. לבדו נכנס אל המטבח ,חטף דברײַמה מן הצלחת שחיכתה לו עוד מן הצהריים, והסתגר בחדרו.
250
יום הזיכרון
אלי כהן /
תמר אוֹרי
פעל בשליחות ריגול בסוריה 1965–1924 אלי כהן נולד באלכסנדריה של מצרים למשפחה יהודית ממוצא סורי .בשנת 1957 עלה לישראל .בײַ 1960התגייס לשורות "המוסד למודיעין" כדי לבצע משימות ריגול בדמשק .כדי לייצר לעצמו "סיפור כיסוי" נשלח תחילה לארגנטינה ,שם סיגֵåל לו זהות חדשה של אדם ששמו קבל אמין ת'בת ,יצואן ויבואן עור ממשפחה ערביתײַסורית גולה .לאחר שרכש את אמון הקהילה הסורית בבואנוסײַאיירס וזהותו החדשה הייתה לו לטבע שני ,נסע לדמשק כמי שמבקר לראשונה במולדתו. כל אותה עת לא ידעו אשתו ובני משפחתו האחרים על תכניותיו ,והוא היה מתקשר אליהם מבירות אירופיות שונות כדי להסוות את מקומו. בדמשק ניצל אלי כהן את בקיאותו במנהגי המקום ובהלכי הרוח השוררים בו, השתמש בפיקחותו ובכשרונותיו והצליח להתיידד עם גדולי השלטון בסוריה, ובכללם מפקדים בכירים בצבא והנשיא אמין אלײַחאפז .כך עלה בידיו לרכוש מידע רב על ביצורי הצבא הסורי בגבול ישראל ,על אספקת מטוסים ,טנקים ונשק מבריתײַהמועצות לסוריה ,על שינויים בפיקוד הצבא ,על מאגרי הדלק ועל המתרחש בישיבות הממשלה בדמשק .את כל המידע שאסף העביר לישראל במשדר אלחוטי. אלי כהן כה הצליח בתפקידו בזהותו המושאלת ,עד כי הנחה תכניות ברדיו סוריה. אך בסופו של דבר חשפו הסורים את זהותו ,עצרו ועינו אותו ודנו אותו למוות בתלייה .ממשלת ישראל ניסתה להצילו ,בהעמידהּ לרשותו עורכי דין מפורסמים; היא פנתה למנהיגים דתיים ולמדינאים ברחבי העולם שיתערבו לטובתו ,ואף האפיפיור ביקש שיֵקלו בעונשו ,אך הסורים התעקשו להוציאו להורג "למען יראו וְèיֵìיָראוּ" ,והוא נתלה בכיכר העיר בדמשק בנוכחות המונים שמחים לאיד. הוריו ,אשתו וילדיו ,וכל הציבור בישראל ,נותרו המומים בהיוָèודע הפרשה ברבים. על שמו של אלי כהן נקראו רחובות בכמה מערי הארץ. )עלײַפי אנציקלופדיה אביב( אלי כהן ,שכונה "האיש שלנו בדמשק" ,הצליח להוליך שולל את צמרת השלטון והצבא בסוריה ולהעביר לישראל מידע רבײַחשיבות ,עד אשר נתפס והוצא להורג בתלייה.
יום הזיכרון
253
אמרתי" :מומו אהב אותם". "אתה מסכים לנסות שיר אחד?" אמרתי" :כן". "קוראים לו' :יֶìסְòטְֶíרֵדיי' ",אמר מני" ,זאת אומרת' ,אתמול'". אמרתי" :בסדר". מני רשם את התווים והניח לפנַóי .אמר שננגן יחד .לאט לאט .כאילו אנחנו מסתכלים באלבום תמונות .תמונה אחרי תמונה. לאט. לאט לאט. )מתוך" :נעשה ממך גבר"(
252
יום הזיכרון
אֲäנַóחְëנוּ ֹלא צְִõריכִîים /
אֲäבִãינֹעַôם קוֵֹרן
כְּîבָãר יָìבְãשׁוּ עֵôינֵóינוּ מִñדְּçמָñעוֹת וּפִöינוּ כְּîבָãר נוֹתַüר אִäלֵּïם בְּãלִïי קוֹל. מָñה עוֹד נְóבַãקֵּúשׁ ,אֱäמֹר ,מָñה עוֹד כִּîמְñעַôט בִּãקַּúשְׁûנוּ לָïנוּ אֶäת הַéכֹּל. אֶäת הַéגֶּåשֶׁûם תֵּüן ַרק בְּãעִôתּוֹ וּבָãאָäבִãיב פַּöזֵּêר לָïנוּ פְָּöרחִëים וְèתֵüן שֶׁûיַּìחֲëזֹר שׁוּב לְïבֵãיתוֹ — יוֹתֵüר מִñזֶּêה אֲäנַóחְëנוּ ֹלא צְִõריכִîים. כְּîבָãר כָּîאַäבְãנוּ אֶäלֶïף צַõלָּïקוֹת עָôמֹק בִּãפְöנִóים הִéסְòתְַּüרנוּ אֲäנָóחָëה. כְּîבָãר יָìבְãשׁוּ עֵôינֵóינוּ מִñלִּïבְãכּוֹת — אֱäמֹר שֶׁûכְּîבָãר עָôמְַñדנוּ בַּãמִּñבְãחָëן. אֶäת הַéגֶּåשֶׁûם תֵּüן ַרק בְּãעִôתּוֹ וּבָãאָäבִãיב פַּöזֵּêר לָïנוּ פְָּöרחִëים וְèתֵüן שֶׁûיַּìחֲëזֹר שׁוּב לְïבֵãיתוֹ — יוֹתֵüר מִñזֶּêה אֲäנַóחְëנוּ ֹלא צְִõריכִîים. כְּîבָãר כִּîסִּòינוּ תֵּüל וְèעוֹד אֶäחָëד טָíמַñנּוּ אֶäת לִïבֵּãנוּ בֵּãין בְּãרוֹשִׁûים. עוֹד מְñעַôט תִּüפְֹöרץ הָéאֲäנָóחָëה — ַקבֵּãל זֹאת כִּîתְüפִöלָּïה מְñאוֹד אִäישִׁûית. אֶäת הַéגֶּåשֶׁûם תֵּüן ַרק בְּãעִôתּוֹ וּבָãאָäבִãיב פַּöזֵּêר לָïנוּ פְָּöרחִëים וְèתֵüן שֶׁûיַּìחֲëזֹר שׁוּב לְïבֵãיתוֹ — יוֹתֵüר מִñזֶּêה אֲäנַóחְëנוּ ֹלא צְִõריכִîים.
יום הזיכרון
255
על החובש שלמה /
רבקה לוי
אומרים שככה זה בְּãמלחמה ,אחד נופל ואחד נשאר .אני יודע שזה קורה ,אבל כאן היה הכול שונה. שלמה וַèאֲäני לא השתתפנו יחד בקרב ,אבל שלמה נפל. ואיך? הוא כיסה אותי בגופו .והכדור פגע בו. אני נשארתי בחיים ושלמה איננו. אילו היה לי הכוח הנפשי הייתי הולך להוריו ואומר להם בְּãפַöשטות' :זה אני יוסף', בגללי בִּãנכם נהרג. הוא היה יכול לברוח... הדבר היה במלחמת העצמאות .הייתי ביחידה קרבית שהֵéגֵåנה על ירושלים הנְóצוּרה. שם פגשתי את שלמה ,הוא היה החובש שלנו. הוא היה שתקן וצנוע ,וכולנו ידענו שיש לו 'לבײַזהב'. נלחמנו בסִòמְñטְíאות ירושלים .אש גֵåיהִéנום הוּנחֲëתה עלינו מכל הצדדים .חיילים נפגעו .שלמה החובש זינק קדימה עם האלונקה .ובאותו הרגע נחת פגז על ידי והרגשתי שאני מתרומם באוויר .נפלתי ,נפצעתי קשה בִּãשתֵüי רגלַïי .ניסיתי לקום, אך לא יכולתי .שלמה השכיב אותי ליד קיר בטון והתחיל לטפל בי. פתאום נשמעו צעקות: לפַöנות מיד את השטח! מפגיזים! כל השטח מסביב היה עשֵûן .בער באש. הפצועים התחילו לזחול על ארבע .הם ניסו להגיע למקום בטוח .גם אני ניסיתי, אבל הרגליים לא זזו ,כאילו לא היו שם .נשארתי ולא יכולתי לזוז. ואז התכופף שלמה מעלַïי ,כיסה אותי בגופו ועוד אמר" :אל תדאג ...אל תדאג.. אני אִäיתך פה"... לא הספקתי לומר לו שיברח ,והנה נחת פגז שני בִקרבתנו .הרגשתי כאילו הוא נקרע ממני וַèאֲäני עף אחָריו. התעוררתי בבית חולים 'הדסה'. שאלתי' :איפה שלמה?' סיפרו לי ששלמה נהרג. לא רציתי לחיות יותר .חשבתי שאין לי זכות לחיות. אני אשם .אני הרגתי אותו. רציתי למות... ההורים והידידים עודדו עותי" :הילחם על חיֶìיך!" "על חיַìי?" שאלתי" .האם אלה חיי? אלה החיים של שלמה .הוא נתן לי את חייו במתנה ".כן ,חשבתי בלבי, שלמה נתן לי את חייו ועלַïי לשמור עליהם. עלי לחיות! ואז החל המאבק על חייוײַחיַìי. רק אז הבנתי מה זה הרצון לחיות ,להתקיים! וּכְîפי שאתם רואים ,אני חי .מי היה מאמין? )על פי ידיעה עיתונאית(
254
יום הזיכרון
יוֹם שֶׁûחָëשְַׁûך /
יָìפָöה בִּãנְóיָìמִñינִóי
צַõעַôר כּוֹאֵäב לוֹפֵöת אֶäת הַéלֵּïב.
לזכרו של רן ברון ,הנכד של ידידי ,ברכה וצביקה יופה ,שנרצח בידי מחבל מתאבד ,אור ליום כ"ט ניסן תשס"ג .1.5.03
הַéנְóכוֹנָóה הַéיְִּìדיעָôה הַéמָָּñרה? דֶּçמַñע צוֵֹרב מִñתְüפֵָּöרץ וְèשׁוֹטֵíף. לָïמָּñה פָּöעֲôלָïה שָׁûם הַéיָּìד הָéאֲäרוָּרה? דְּçמָñמָñה וְּדאָäבָãה. אֵäין נֶóחָëמָñה. לָïמָּñה נִóשְׁûאִָäרים הַéנְּóעִָôרים עַôד אֵäינְóסוֹף ַרק בְּãמַñנְóגִּåינָóה ָקָרה?
יום הזיכרון
257
לִïבְãכּוֹת לְָïך /
אָäבִãיב גֶּåפֶöן
אֲäנִóי הוֹלְֵïך לִïבְãכּוֹת לְָïך תִּüהְéיֶìה חָëזָêק לְïמַñעְôלָïה גַּåעְôגּוּעַôי כְּîמוֹ דְּçלָïתוֹת שֶׁûנִּóפְöתָּüחוֹת בַּãלַּïיְìלָïה. לָïנֶóצַõח ,אָäחִëי ,אֶäזְêכֹּר אוֹתְָüך תָּüמִñיד וְèנִóפָּöגֵåשׁ בַּãסּוֹף ,אַäתָּüה יוֵֹדעַ.ô וְèיֵìשׁ לִïי חֲëבִֵãרים אֲäבָãל גַּåם הֵéם כָּîבִãים אֶäל מוּל אוְֹרָך הַéמְּñשַׁûגֵּåעַ.ô כְּîשֶׁûעֲôצוּבִãים הוֹלְïכִîים לַïיָּìם לָïכֵîן הַéיָּìם מָñלוּחַë וְèזֶêה עָôצוּב ,שֶׁûלְּïהַéחְëזִêיר צִõיּוּד אֶäפְöשָׁûר ֹלא גַּåעְôגּוּעַ.ô לָïנֶóצַõח ,אָäחִëי ,אֶäזְêכֹּר אוֹתְָüך תָּüמִñיד וְèנִóפָּöגֵåשׁ בַּãסּוֹף ,אַäתָּüה יוֵֹדעַ.ô וְèיֵìשׁ לִïי חֲëבִֵãרים אֲäבָãל גַּåם הֵéם כָּîבִãים אֶäל מוּל אוְֹרָך הַéמְּñשַׁûגֵּåעַ.ô וּכְîמוֹ הַéגַּåלִּïים ,אֲäנַóחְëנוּ מִñתְüנַóפְּöצִõים אֶäל הַéמֵּñזַêח ,אֶäל הַéחַëיִּìים. וּכְîמוֹ הַéגַּåלִּïים ,אֲäנַóחְëנוּ מִñתְüנַóפְּöצִõים אֶäל הַéמֵּñזַêח ,אֶäל הַéחַëיִּìים. אֲäנִóי הוֹלְֵïך לִïבְãכּוֹת לְָïך תִּüהְéיֶìה חָëזָêק לְïמַñעְôלָïה.
256
יום הזיכרון
מתוך מגילת העצמאות: בארץײַישראל קם העם היהודי ,בה עוצבה דמותו הרוחנית ,הדתית והמדינית ,בה חי ֵחי קוְממיוּת ממלכתית ,בה יצר ִנכסי תרבות לאומיים וְּכ ללײַאנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. ַאצות ְָפּזוריו, לאחר שהוּגלה העם מארצו ְבּכוֹח הזרוע שמר לה אמונים בכל ְ ר ולא חדל ִמתפילה ִוּמתקווה לשוב לארצו וּ ְלחדש בתוכה את ֵחירותו המדינית. סוֹרתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב וּלֵהיאחז מתוך קשר היסטורי וָּמ לוצים, מוניםֲ ,וח רונים שבו לארצם בֲּה ח במולדתם העתיקה ,וַּבדורות ֲַהא יו שפתם העברית ,בנו כפרים וערים, מעפילים ְוּמגינים הפריחו נשמותֱֶ ,הח קימו יישוב ֵגלד והולך השליט על ִ משקו ותרבותו ,שוחר שלום וֵּמגן על וֵה עצמו ,מביא ְ ִ בּרַכּת הִקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בח מיליונים רון ,בה הוכרעו לֶט הַאח השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן ֲ חְבִּפתרון בעיית העם היהודי ֶהר ליל את ה ֵ ַכ יהודים באירופה ,הוכיחה מחדש ֲַבּע מחוּסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית רווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק בארץײַישראל ,אשר תפתח ִל ָ שׁותײַזכויות בתוך משפחת העמים. לעם היהודי מעמד של אומה ְ ַו יהויד ארצות שארית הפֵּלטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ְ ו ֵ אחרות לא חדלו להעפיל לארץײַישראל ,על אף כל קושי ,מניעה וסכנה, מלײַישרים במולדת עמם. ולא פסקו ִלתבּוֹע את זכותם לחיי כבוד ,חירות ַ וֲע ְ בײַ 29בנובמבר 1947קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץײַישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץײַישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה .הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו ,אנו חברי מועצת העם ,נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית ,ביום סיום המנדט הבריטי על ארץײַישראל ,ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץײַישראל ,היא יום העצמאות
259
יום העצמאות
זיכרונות מטכס הכרזת העצמאות /
זאב שרף
יום ככל הימים היה היום ,עשינו את עבודתנו כָּîרגיל ,וּכְîחולמים היינו .שמחה וַèחֲëרדה כרוכות היו יחָדיו ,הווה ועבר נתמזגו זה עם זה .חזון וּמציאות שימשו בעִôרבובְãיָìה; יְìמות המשיח הגיעו ,הקץ לשִûעבוּד מלכויות .הולכים אנו בִּãשְׂûדרות רוטשילד שבתלײַאביב ,אצים אל אולם המוזאון וּתְüעודת ההכרזה על המדינה ביֵדינו .השמירה שמסביב לבניין קפדנית הייתה ,שרשרת מפנים לשרשרת, ומסביבן מתקהלים אנשים ,באים מכל עבר ומכל פינה .האם הגיעה השמועה אל האויב?
בײַ 29בנובמבר 1947 הכריז האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץײַישראל .בה' באייר תש"ח 14 ,במאי ,1948הגיע המַñנְָóדט הבריטי לִקצו ,ודוד בןײַגוריון הכריז על הקמת המדינה. ההכרזה נערכה במעמד חגיגי באולם המוזאון בתלײַאביב.
האם לא יזדרזו ויפציצו? ליד המדרגות ,בכניסה לבניין ,עומד משמר של חיילים צעירים ,פִּöרחֵëי קצינים של הצבא היהודי ,וַèחֲëגורותיהם הלבנות מבהיקות לְïמֵñרחוק .האולם הקטן קושט במיוחד לכבוד קדושת היום .בִּãמקום תערוכת התמונות הרגילה נקבעו על גבי הקירות תמונות של ציירים עבריים. במרכז תלויה ,על רקע של בדי תכלתײַלבן ,תמונתו הגדולה של תֵüיאוֹדוֹר הרצל וּמִñשני צדדיו מזה וּמִñזה דגלי תכלתײַלבן .מתי אמר" :מדינת היהודים היא צורך עולם ,ולכן קוֹם תקוּם". האולם היה מלא עד אפס מקום ,שקט היה בו והחום לוהט .צלמי קולנוע וצלמי עיתונים שבאו מארצות שונות והחום שהֵéפיקו מנוּרוֹתיהם הוסיף על החום שֶׁûשַָׂûרר באולם .נדמה כאילו ממלאים העיתונאים והצלמים את האולם, כה רבים היו .וּמה הפלא? עמי אירופה וְèאָäמריקה ,אשר בתרבותן משובץ ספרײַהספרים ,נשאו אותה שעה את עֵôיניהם אל פינה זו ,שבה כאילו נפתח מֵñחדש התנ"ך וקמו לִïתְüחייה פרקים מפרָקיו. בשעה ארבע בדיוק קם בןײַגוריון ,הִéקיש בפטיש על השולחן וכל הנוכחים קמו על רגליהם; פורצת שירת "התקווה" .השירה לא היתה לפי התָüכנית ,שכֵּîן את ההמנון היתה צריכה לנגן התזמורת הפילהרמונית ,שהיתה כמו מוסתרת בקומה השנייה, אולם השירה הקדימה את הנגינה .הכול יושבים ,וּבןײַגוריון פותח" :אקרא לפניכם את מגילתײַהיסוד של מדינת ישראל אשר אוּשרה בְִּãקריאה ראשונה על ידי מועצת העם ".כאילו היה מושב זה המשך הישיבה הקודמת והמגילה הזו ,לְïייִìסוד מדינת ישראל ,מוּבֵãאת כאן לִ'ïקריאה שנייה' .פנָóיו נוהרים כאשר הפסוקים יוצאים מפיו והופכים חוויות מוחשות" :בארץײַישראל קם העם היהודי" — הנה יהושע בןײַנון ודוד המלך ,נחמיה והחשמונאים; "בה עוּצבה דמותו הרוחנית ,הדתית והמדינית, בה יצר נכסיײַתרבות לאומיים וּכְîללײַאֱäנושיים" – הנה הנביאים ועזרא הסופר ואנשי הכנסת הגדולה; "והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". עשרה סעיפים קרא וּבָãהם הטעמים להכרזה ,הפסיק קריאתו כדי רגע ואחר הרים את קולו וקרא: "לְïפִöיכך נתכנסנו ,אנו חבֵרי מועצת העם ,נציגי הייִìשוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המַñנְָóדט הבריטי על ארץײַישראל ,וּבְãתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יְìסוד החלטת עצֶõרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בָּãזאת על הקמת מדינה יהודית בארץײַישראל היא מדינת ישראל".
יום העצמאות
261
מדינתײַישראל. מדינתײַישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה ,תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת ,גזע ומין; תבטיח חופש דת ,מצפון ,לשון ,חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינתײַישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפתײַהדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינתײַישראל ,לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה ,הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו .מדינתײַישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל .מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו ,במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת ,בעיר תלײַאביב ,היום הזה ,ערב שבת ה' אייר תש"ח 14 ,במאי ".1948
260
הזהירו אותנו ,שלא נכריז על מדינה דוד בןײַגוריון סיפר: "מומחים צבאיים מִñיִדיֵדינו הזהירו אותנו ,שלא נכריז על מדינה ,כי צִõבאותײַערב הודיעו שהם ייִìלחמו במדינה ,והמומחים היו בטוחים שה'הגנה' שאין לה אימון צבאי ואין לה נשק כבד בכלל ,לא תוכל לעמוד והייִìשוב ייִìשָûמד כולו .היה גם מומחה צבאי נורווגי ,קולונל לונד ,שעבד אִäתנו וידע היטב מה יש ומה אין לנו. הוא הזהיר אותי ,כִּîשלושה שָûבועות לפני הכרזת העצמאות ,שלא נכריז על מדינה, כי לא נוכל לעמוד בפני צבאות סדירים של מדינות ערב .היו גם היסוסים במִñנהלת העם .היו שהציעו להכריז רק על ממשלה יהודית .הרוב ,יחד אתי ,לא קיבל זאת".
יום העצמאות
263
לשֵûמע דברים אלה קם כל הקהל על רגליו וּפתח בִּãמחיאותײַכפיים ממושכות .הרב י"ל פישמן בֵּãיֵרְך בקול רועד וחנוק מדמעות" ,שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אותו רגע היה אולם המוזאון ביתײַכנסת והקהל ענה "אמן" בקול .הטקס כולו כסמל היה ,אולם בו גופו לא היו מעשים סמליים; לא הורדו דגליײַזרים ולא הונפו דגלי האומה ,יריות לא נוֹרוּ ,צבא לא צעד ,ואפילו נאומים לא נשמעו בו .צנוע היה בתכלית הצניעות. חברי מועצת העם ,דוד בןײַגוריון תחילה והאחרים לפי סדר הא"ב ,חתמו אחד אחד על המגילה. משנסתיימה החתימה נשמעה פתאום נגינת "התקווה" על ידי התזמורת .הנגינה באה מלמעלה ,כאילו נפתחו השמים ועליונים כביכול פצחו רינה על תקומת העם. דומם עמדו האנשים ,לא נעו ולא זעו והקשיבו לנגינה המופלאה שבאה ממקום לא נראה — וּמִñשֶûנאלַïם אַäחֲëרון צלילֶïיהָ ,éאמר היושבײַראש" :קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזאת". 32דקות ארכה הישיבה ,בה הכריז על חירותו העם שנָóתוּן היה במשך 1887שנים לשִׁûעבּוּד מלכויות .מלכות אחר מלכות .רומי וביזנטיון ,גלות אֱäדוֹם וגלות ישמעאל מערב וּמזרח. אנשים חיבקו זה את זה וּבֵãירכו זה את זה ,נפלו כל המחיצות וּבוּטלו המעצורים. הוזלו ִדמעותײַגיל והיתה תוּגה על בנים שנפלו וַèחֲëרדה על בנים שגורלם לא היה ידוע ,אלא שהתוגה והחרדה כבושות היו עמוקײַעמוק בלבד. בינתיים נתקבצו המונים מכל קצווי העיר מסביב לבניין ,פרצו כל שרשרות השמירה והתערבו עם השומרים ,מחאו כפיים והריעו לכבוד האנשים שיצאו מן האולם .רחובות תלײַאביב נתמלאו המונֵóי בניײַאדם שהאזינו עד אותו רגע לשידור הטקס ועתה פרצו החוצה בשִûמחתם כי ָרבְãתה ,וּפתאום הייתה כל העיר כחוגגת בלי שאוּרגן או הוכן ְדבר החגיגה. מחלונות הבתים בקעו נגינותיו של "קול ישראל" ומלמעלה חגו אווירונים ,שפיזרו כרזות הקוראות לַïחֲëתימה על מִñלווהײַהעצמאות ,והיום יוםײַטוב היה והעיר צָõהֲéלה ושמחה .על לוחות המודעות המשיכו עובדי העירייה להדביק מודעות על הגיוס שיתנהל כל השבת ועל הַéאֲäפָöלָïה בלילה ועל אספות שייֵìערכו אותו ערב וְèלַïמָּñחֳëרת בבוקר. בביתײַהדפוס "הפועל הצעיר" הודפס גיליון מס' 1של "העיתון הרשמי" ובו "הכרזה על הקמת מדינת ישראל" וה"מִñנשר" .הודפסו שמותיהם של כל חברי המועָôצה ,אףײַעלײַפי שעדיין לא כולם חתמו על ההכרזה .דבר זה נעשה מתוך הסתמכות על מברק הצטרפותם של החברים מִñירוּשלים .חיכיתי להדפסת הטפסים הראשונים ולקחתי עמי שני גליונות .אחד בשביל ד' בןײַגוריון .כאשר הבאתי אותו אליו שאל" :מה נשמע בעיר?" אמרתי" :תלײַאביב צהלה ושמחה". השיב ואמר" :בי אין צָõהֳéלָïה .רק חרדה עמומה כמו ביום 29בנובמבר ,כאשר הייתי אבֵãל בין השמחים".
262
יום העצמאות
אֲäנִóי שַׁûיְָּìך /
נוִּרית הִéיְרשׁ
בְַּãרגְåלַïי עָôבְַãרתִּüי אֶäת הַéגֶּåשֶׁûר בְּãיַָìדי בַּãשַּׁûעַôר אֶäתְüדַּçפֵּöק כִּîי בְּãעֹמֶñק נִóשְׁûמָñתִüי הַéקֶּúשֶׁûר שֶׁûלָּïעַôד ֹלא יִìנָּóתֵüק. אוֹר וְèחֹם ַרק הֵéם נוֹתְüנִóים לִïי כֹּחַë לְִïקָראתָüם הַéלֵּïב נִóפְöתָּüח ֹלא אוּכַîל גַּåם אִäם אְֶäרצֶõה לִïשְׁûכֹּחַë עַôד עוֹלָïם אֲäנִóי שַׁûיְָּìך.
עוֹד חוֹזֵêר וּמִñתְüחוֹלֵïל הַéפֶּöלֶïא בְּãחֶëבְַãרת אַäחַëי וְèאַäחְëיוֹתַüי בִּãזְêכוּתָüם שֶׁûל ְרגָåעִôים כָּîאֵäלֶּïה שֶׁûאֶäשָּׂûא עַôד סוֹף יָìמַñי.
אֶäת עֵôינַóי אֶäפְַöקח וְèשׁוּב אִָäרימָñה אֲäחַëכֶּîה לַïקֶּúשֶׁûת בֶּãעָôנָóן נֶóפֶöשׁ יְìהוִּדי הוֹמָñה בִּãי פְּöנִóימָñה לַïכָּîחֹל וְèלַïלָּïבָãן.
אוֹר וְèחֹם... ֹלא אוּכַîל גַּåם אִäם אְֶäרצֶõה לִïשְׁûכֹּחַë עַôד עוֹלָïם אֲäנִóי שַׁûיְָּìך.
אוֹר וְèחֹם...
יום העצמאות
265
אִäם יִìזְêדַּçמֵּñן לִïי מִñכְֵîרה הַéשָּׁûלוֹם/
גַּåסַּòאן עַôבְּãד אַäרײַַרחֲëמַñן יוּסוֹף צְַõרצוּר
אִäם יִìזְêדַּçמֵּñן לִïי מִñכְֵîרה הַéשָּׁûלוֹם — אֶäכָּîנֵóס אֶäל תּוֹכוֹ וְèאֶäחְëצֹב מִñמֶּñנּוּ אֶäת מַñעֲַôדן 'שָׁûלוֹם' הַéיָָּìקר, אֲäפִöיצֵõהוּ בֵּãין בְּãנֵóי הָéאָָäדם — וְèיִìשְֹׂûרר הַéשָּׁûלוֹם בְּãכָîל אֲäתָüר. אָäז יִìוָּèעֲôדוּ יַìחְëדָּçו בְּãנֵóי גְּåזָêעִôים וְèאֻäמּוֹת אוֹיְìבוֹת, אֲäשֶׁûר נִóפְöגְּåשׁוּ לִָïראשׁוֹנָóה בִּãשְׂûדוֹת מַñעֲָôרכָîה וְּקָרבוֹת, יְìחַëבְּãקוּ אִäישׁ אֶäת ֵרעֵôהוּ ,יַìשְׁûלִïימוּ וְèיִìשְּׂûאוּ בְָּãרכָîה, יַìבִּãיטוּ זֶêה אֶäל זֶêה וְèיִìבְãכּוּ בְּãכִîי שֶׁûל שִׂûמְñחָëה. אַäחַëר יֵìלְïכוּ אֶäל נְóהַéר הַéקֶֹּדשׁ ,הוּא נְóהַéר הַéשָּׁûלוֹם, וְèשָׁûם יְìנַóפְּöצוּ אֶäת כְּîלֵïי הַéנֶּóשֶׁûק וְèיַìשְׁûלִïיכוּ הַéתּוֹתָüחִëים לַïתְּüהוֹם, הַéתְֵּüך יַìתִּüיכוּ הַéמְּñטוֹסִòים וִèיכַîתְּüתוּ חְַëרבוֹתָüם לְïאִäתִּüים, לְַïקיֵּìם אֶäת דִּçבְֵãרי יְìשַׁûעְôיָìה הַéמְּñהֻéלָּïלִïים. אָäז יָìסוּרוּ יֵìאוּשׁ וְèאַäכְîזָêבָãה מֵñחַëיֵּìינוּ וְèיִìהְéיוּ כְֹּîלא הָéיוּ יִìסּוֵּרינוּ וִèיגוֹנֵóנוּ. הָéאֵäיבָãה תֵּüעָôלֵïם מִñכָּîל אֲäתָüר וְèיִìשּׁוּב, וּפְöחֵָëדינוּ יַìחֲֹëלפוּ ,כִּîי נְִóקבַּãר הֶéעָôבָãר ,בַּãל יָìשׁוּב. בּוֹאוּ נָóא ,בּוֹאוּ אֶäל אִäילַïן הַéשָּׁûלוֹם, נִóלְïחַëץ אִäישׁ יַìד ֵרעֵôהוּ הַéמּוּשֶׁûטֶíת לְïשָׁûלוֹם, לְïמַñעַôן נִóחְëיֶìה חַëיֵּìי שִׂûמְñחָëה וָèאשֶׁûר כִּîי יָìבוֹאוּ — בּוֹאוּ נָóא ,בּוֹאוּ יַìחַëד ,בּוֹאוּ!
עוֹשֶׂûה שָׁûלוֹם בִּãמְñרוֹמָñיו הוּא יַìעֲôשֶׂûה שָׁûלוֹם עָôלֵïינוּ וְèעַôל כָּîל יִìשְָׂûראֵäל וְèאִäמְñרוּ אָäמֵñן
)מתוך סידור התפילה(
264
יום העצמאות
רמת גן ,אריה לובין ,צייר ישראלי1980–1897 ,
267
עוֹד ֹלא תַּüמּוּ כָּîל פְּöלָïאַäיְִìך /
יוָֹרם טְíהְַéרלֵïב
אְַäרצֵõנוּ הַéקְּúטַíנְóטֹנֶóת ,אְַäרצֵõנוּ הַéיָּìפָöה מוֹלֶֶïדת בְּãלִïי כֻּîתֹּנֶóת ,מוֹלֶֶïדת יְìחֵëפָöה ַקבְּãלִïינִóי אֶäל שִׁûיַריְִìך ,כַּîלָּïה יְìפֵöהפִöיָּìה פִּöתְüחִëי לִïי שְׁûעַָôריִָìך ,אָäבוֹא בָּãם אוֶֹדה יָìהּ. בְּãצֵõל עֲôצֵõי הַéחֶֹרשׁ ,הְַéרחֵëק מֵñאוֹר חַëמָּñה יַìחְëדָּçו נַóכֶּîה פֹּה שֶֹׁרשׁ ,אֶäל לֵïב הָéאֲָäדמָñה אֶäל מַñעַôיְìנוֹת הַéזֹּהַéר ,אֶäל בְּãאֵäרוֹת הַéתֹּם מוֹלֶֶïדת לְֹïלא תֹּאַäר ,וְèצוֹעֲôנִóי יָìתוֹם. עוֹד ֹלא תַּüמּוּ כָּîל פְּöלָïאַäיְִìך, עוֹד הַéזֶּêמֶñר ֹלא שָׁûט, עוֹד לִïבִּãי מַñכֶּîה עִôם לַïיִìל וְèלוֹחֵëשׁ לוֹ בַּãלָּïאט. אַäתְּ üלִïי אַäתְַּ üרק הָéאַäחַëת אַäתְּ üלִïי אַäתְּ üאֵäם וּבַãת אַäתְּ üלִïי אַäתְּ üהַéמְּñעַôט, הַéמְּñעַôט שֶׁûנּוֹתַüר. נָóבִãיאָäה בִּãבְãגֵָåדינוּ ,אֶäת ֵריחַ ëהַéכְּîפִָöרים בְּãפַöעֲôמוֹן לִïבֵּãנוּ יַìכּוּ הָéעֲָôדִרים יֶìשְׁûנָóהּ דְּçמָñמָñה רוֹגַåעַôת וְֶèקֶרן אוֹר יָìפָöה וּלְïאוָֹרהּ נִóפְöסָòעָôה ,בְֶּãרגֶåל יְìחֵëפָöה. עוֹד ֹלא תַּüמּוּ כָּîל פְּöלָïאַäיְִìך, עוֹד הַéזֶּêמֶñר ֹלא שָׁûט, עוֹד לִïבִּãי מַñכֶּîה עִôם לַïיִìל וְèלוֹחֵëשׁ לוֹ בַּãלָּïאט.
נוף ,1924מבט מתלײַאביב על גבעות רמת גן
266
יום העצמאות
עולם שיח: תקשורתײַבין אישית ,המונים
עולם שיח :עיוני
עיוניײַמידעי היסטורי סיפורים אישיים הדפוס/דורית ריינס 78 החיפושים אחרי ברײַכוכבא/י .ידין 226 הזהירו שלא נכריז על מדינה/ חסידי אומות עולם 243 דוד בן גוריון 263 המקום בו נמצאת הנשמה/א .שטאל 213להיות ארכיאולוג בא"י/י .ידין 227 מהי אנטישמיות?/חנה ברנר 109 העפרון/ימימה טשרנוביץ 64 זיכרונות מטכס הכרזת העצמאות/זאב מהי המיתולוגיה?132/ מהפכה בתקשורת עם עוורים/ שרף 261 חנה ברנר 69 יין מירושלים/בן עמי 198 סיפורו של כתר ארם צובא 185 להסתתר/אידה ווס 235 על משחק הכדורגל/שולה פרידור 48 מר ברנאר/אלבר קאמי 54 ר' עקיבא והמרד/רבקה לוי 223 מתוך היומן שלי/מירה מאיר 14 נתנו לי חכה/ארז ביטון 68 עיוניײַמידעי אקולוגי עד עמוד התלייה/יהודה אשל 150 עם בוא הזיכרון/שאול פרידלנדר 208 הגנת הסביבה/פנחס זמיר 127 צעדים ראשונים/אמנון שמוש 59 מי יציל את הים התיכון?/פנחס זמיר 125 קורות כיתה אחת/בנימין טנא 233 עיוניײַמידעי יהדות רציתי להתפלל ולא ידעתי/מרדכי ברײַאון 155 ההגדה של פסח169/ שם בחנוכה/עובד בן ישי 205 מנהגי צדקה בישראל/א .שטאל 88 פורים צנעא/יוסף מיוחס 219 מכתבים מכתבי תודה אלבר קאמי 59 יצחק בן צבי 185 מכתב בקשה ש .פרידלנדר 243 ידיעה ברדיו קול דניה הלוחמת 241 פרסומת הזמנה לתיקון חצות 182
עיוניײַמידעי ביוגרפי יצחק בןײַצבי 188 אלי כהן 253 אנה פרנק 238 מרטין לותר קינג 58 עיוניײַמידעי חברתי איקבל מאסי/על פי כתבה מהעיתונות 56 הצפייה בטלביזיה ואלימות/רחל כץ 84 זכויות הנשים/צפרירה שחם 112 עיוניײַקטעי נאום יש לי חלום/מרטין לותר קינג 98 ירושלים/ש"י עגנון 142 לשמור חיי אדם/יצחק רבין 231 מצה זו/דוד בן גוריון 170 עיוניײַהצהרות הכרזה עולמית בדבר זכויות האדם 111 הצהרת זכויות הילד/יצחק קדמן 58 מתוך מגילת העצמאות 259
269
סיווג תוכן העניינים על פי סוגות )ז'אנרים( בעולמות השיח שירים עולם שיח :ספרות אם יזדמן לי מכרה השלום/גאסן סיפורים עבדײַאײַרחמן 264 בין הדקלים/נורית זרחי 122 אחד מיותר/משה בן שאול 163 ביעור חמץ/חנה ניר 172 אחים בלב ונפש/מינה איתן 250 בלבולי המגילה/נעמה בנזימן 216 אחי בר המזל/יפה בנימיני 190 גשם/אסתר ראב 199 האות האנגלית /mא .קסטלײַבלום 63 הופעת הלֵïצִõים/נתן אלתרמן 217 החרם/עפרה גלברט 21 היה לי מורה/אהרון אלמוג 64 הירוק/אליס קארטר 17 המן אולי תרד מהבמה?/עמוס בר 220הציפור פמפלה/נורית זרחי 33 התחלה נפלאה/יורם טהרײַלב 30 הנהג המציל/יוסי מרגלית 116 יום שחשך/יפה בנימיני 252 הצלקת/יאנוש קורצ'ק 106 ילדות בעוני/יעקב יעקב 32 כוכב/לאה עיני 10 לדוכיפת/נורית זרחי 34 כוס הדורות/אשר ברש 173 סימנים/יורם טהרײַלב 30 להסתתר/אידה ווס 235 מה רע במילה יהודיה?/אלה רוסינק 104צלחת לחמישה עשר בשבט/ א .רגלסון 212 מטבע מזויף/אליהו אגסי 163 מתוך הקיץ של אביה/גילה אלמגור 19ציפור של אף אחד/ש .אסיףײַכהן 83 רוצה/דפנה דה הרטוך 16 סודו של מוטי/עמי גדליה 41 רכילות/דפנה דה הרטוך 27 על החובש שלמה/רבקה לוי 254 שיר המקל/ארז ביטון 87 מעשיות ואגדות שקדיות/נעמה בנזימן 211 סיפור של בת מלך שרצתה לדעת הכול /תמונות חצר ילדות/פרץ בנאי 31 תפילה/אריאנה הרןײַהכהן 154 פנחס שדה 72 תשעה באב/עזרא מורד 144 הביצה/חיים נחמן ביאליק 94 החנוכיה שלא דלקה/אליעזר מרכוס 209 שירים מולחנים )שירי זמר( הנסיכה והסוס/יעל פישביין 74 הסוכה המעופפת/לוין קפניס 194 אנחנו לא צריכים/אבינועם קורן 255 זוליכה בת כתון/דן בניה סרי 160 ארץ שבעת המינים/דודו ברק 182 שודד יהודי/...שלמה אבס 90 גשם בוא 200 חי/אהוד מנור 149 משלים יום יבוא/דן אלמגור 99 לבכות לך/אביב גפן 256 האריה והקורא/מן המקורות 225 העקרב והצפרדע/הלל מיטלפונקט 86לנגן ביחד/דתיה בן דור 9 התוכי החכם/משל דרום אמריקאי 85עוד לא תמו כל פלאיך/יורם טהרײַלב 266 על כפיו יביא/יורם טהרײַלב 177 מפני מה העורב הולך ברקידה?/ שלח את עמי/אפרו אמריקאי 178 מן המקורות 40 משל הנשר/ג'יימס אגרי 100 עלילונים )קומיקס( שני תרמילים/אזופוס 86 איך פחדתי/רותק'ה נוי 50 סיפורים מן המיתולוגיה יוונית חבל/דוד אבגי ויואב רוקס 280 אורופאוס ואורידיקה/נירה הראל 138 עולם שיח :מקורות יהודיים דדלוס ואיקרוס/ז'קלין מורלי 135 מה חבוי בתיבת פנדורה?/ר .זהר 139על נהרות בבל/מזמור תהילים 146 תזאוס ואריאדנה/יצחק לבנון 133
268
מדרשים המגביה ידו על חברו/ריש לקיש )מדרש פרשני( 82 משלים כנגד ארבעה בנים/מדרש מתוך ההגדה של פסח 171 בשבילי נברא העולם תפילות ופיוטים אבינו מלכנו/תפילה מתוך המחזור 156 מראה כהן/פיוט מתוך המחזור ימים נוראים 157 מתוך י"ג העיקרים/הרמב"ם הצהרה מתוך המחזור 148 מתוך תפילת נעילה/תפילה מתוך המחזור 158 עם תחילת השנה/הרב רימר )תפילה אישית( ימים נוראים 155 שיתחברו כל ההפכים/ר' נחמן מברסלב )תפילה אישית( 96 תפילה לגשם/תפילה מתוך המחזור 201 תקע בשופר גדול/תפילה מתוך הסידור 157 אגדות וסיפורי חז"ל אם קלקלת אין מי שיתקן אחריך 120 כשם שיגעו אבותי 121 על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים 145 אשריך ר' עקיבא 189 אמרו עליו על הלל 71 משלים האריה והקורא/מן המקורות 225 מפני מה העורב הולך ברקידה?/ מן המקורות 40 סיפורים חסידיים מעשה בחייט 159 מעשים של ממש 89 עבודה/ש"י עגנון 165
תודה "לוס אנג'לס קאונטי מיוזיאום – "LACMAעל ציורו של אביגדור אריכא בעמוד 20 בית גוטמן ולפרופ' מנחם גוטמן על ציורו של נחום גוטמן בעמוד 200 בית התפוצות ,תל אביב על הצילום בעמוד 97–96 בית ראובן על ציורו בעמוד 165 בלהה קסטל על ציורו של משה קסטל בעמוד 147 דן רייזינגר על ציורו ארבעה בנים בעמוד 171 לגב' להמן על ציורו של רודי להמן בעמוד 101 למכון בן צבי בירושלים על צילום כתר ארם צובא בעמוד 183 מוזיאון ינקו דדה ולדדי ינקו על ציוריו של מרסל ינקו בעמוד 225 מוזיאון ישראל — על ציוריהם בית כנסת הולנדי בעמוד ,154ועל ציורו של אביגדור אריכא בעמוד 20 מוזיאון תל אביב — על ציורו של אריה לובין בעמוד 266 מר דלקור מ"דאלי יוניברסל" ,ול– www.daliuniversal.comפריז ,על ציורו של סלבדור דאלי בעמוד 180 משכן לאמנות בעין חרוד על ה"מזרח" בעמוד 146 משפחת אופק על ציורו של אברהם אופק בעמוד 31 משפחת יגאל ידין על הכתבה והצילומים בעמוד 227–226 סוזי דוד ולמשפחת מכנס על ציורו של ז'אן דוד בעמוד 193 עיתון עיניים ,ירושלים ותמיר ראונר פול קליי שטיפטונג ,שווייץ ,על ציורו של פול קליי בעמוד 87 יהודית הנדל על ציורו של צבי מאירוביץ מאוסף יהודית הנדל בעמוד 148 תצלומים מתוך אתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה www.sviva.gov.ilעמוד 129 הלילה הזה בע"מ על ציורו של דן רייזינגר בעמוד 171 עבודתו של רוני אורן באישור "אגדה של הגדה" בהוצאת סרטי סקופוס/למבדה עמוד 168 איורים: יוסי אבולעפיה 103 רוני אורן 169 גאולה דוברשטיין 174 ,34 ,13 שירלי וייסמן 37 אינה זולוטרסקי 77 רותקה נוי 50 נעמה נחושתאי 258 ,249 ,230 ,222 ,217 ,204 ,170 ,152 ,142 ,84 ,119 ,80 , ,96 ,48 52 ,30 ,14 ,9 יפעת נחשון 107 ,46 ,33 איילת שליטין אופירם 228 ,217 ,202 ,199 ,197 ,162 ,122 ,118 ,68,73 ,40 ,24 ,16 הלית שפר 46 תצלומים: עליזה אורבך 79 מיכה ברעם 62 השרות הבולאי 231 , 241 ,128 יד בן צבי ,כתר ארם צובא 183 יד ושם 244 ,242 לשכת העיתונות 263 ,262 ,253 ,186 ,168 ,166 ,113 ,112 ,89 ,88 ,66 מטביי פלדמן 128 אורי פרמונט 264 יואב רואקס 28 רוחה שבא 230 זמיר שליטא 193 ,126 איילת שליטין אופירם 232 ,221 ,212 ,210 ,198 ,83
271
רשימת מקורות
© כל הזכויות שמורות למחברים אלא אם מצוין אחרת אײַרחמן ג'אסן ,צרצור יוסף — אם יזדמן לי מכרה השלום ,מתוך בשיח ובאומר ,דביר; אבגי דוד — חבל, רוקאס יואב — צילום ,עיניים גיליון ;11אבס שלמה מפי יהודי גרוזיה — שודד יהודי שנעשה אחד מל"ו ,מתוך מבחר מעשיות ,עגור; אגסי אליהו — מטבע מזויף ,מתוך חושם בבגדד; אגרי ג'ימס — משל נשר; אזופוס, משלים — האב הבן והחמור ,שני תרמילים) ,תרגום( שפאן שלמה ,העקרב והצפרדע ,מיטלפונקט הלל, משקפיים; איני לאה — כוכב ,מתוך האוסף של יונה טפר ,הקיבוץ המאוחד; איתן מינה — אחים בלב ובנפש, מתוך נעשה ממך גבר ,מסדה; אלמגור גילה — הקיץ של אביה ,פרק מתוך הספר ,עם עובד; אלמגור דן — יום יבוא; אלמוג אהרון — היה לי מורה; אלתרמן נתן — הופעת הלצים; אשל יהודה — עד עמוד התלייה ,עיבד יהודה אטלס מתוך עלילות המחתרת הציונית ,בעירק ,משהב"ט ;1969אתר תרצה — גשם בוא; בובר מרטין — לעשות תשובה; ביאליק חיים נחמן — הביצה ,דביר; ביטון ארז — נתנו לי חכה ,שיר המקל; בן דור דתיה — לנגן ביחד ,מתוך הספר הגדול ,עם עובד; בן ישי עובד — שם בחנוכה שנת ;1943בן עמי — יין מירושלים, מתוך בין הפטיש והמגל ,ההסתדרות הציונית; בנאי פרץ — תמונות חצר ילדות ,מתוך חמצן ,סתוונית בשיתוף עכשיו; בנזימן נעמה — שקדיות ,בלבולי המגילה ,מתוך ילד בערך ,דומינו; בניה סרי דן — זוליכה בת כתון; בנימיני יפה — יום שחשך ,אחי בר המזל; בר און מרדכי )מודי( — רציתי להתפלל ולא ידעתי; בר עמוס — המן — אולי תרד מהבמה?; ברק דודו – ארץ שבעת המינים; ברש אשר — כוס הדורות; גדליה עמי — סודו של מוטי; גלברט אבני עפרה — החרם ,מתוך קירות שלא רואים ,הקיבוץ המאוחד; גפן אביב — לבכות לך; דה הרטוך דפנה — רכילות ,רוצה ,מתוך פרפרים בבטן ,עלמה; הד רונית — הטוחן הבן והחמור ,מתוך עיניים גיליון ;32הירש נורית – אני שייך; הנאואר ג'יימס אדוארד — פורים שני; הראל נירה — אורפיאוס ואורידיקה ,מתוך סוס הפלא המעופף ,מסדה; הרן הכהן אריאנה — תפילה; הרניק רעיה — נעילה; וג קלודין — אבי חזר מאושוויץ — מתוך לא הספקתי לומר שלום ,שוקן; ווס אידה — להסתתר ,מתוך אדם בצלם ,תרגום: ון פרג עילית; וקנין יצחק — למה תכה רעך ,מתוך מה המשל הזה ,מסדה ;1980זוהר רקפת — מה חבוי בתיבת פנדורה? ,מתוך תיבת פנדורה ,זמורה ביתן; זמיר פנחס – מי יציל את הים התיכון?; מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על סביבתנו?; זרחי נורית — בין הדקלים ,מתוך באה המלכה למלך ,מסדה; זרחי נורית — הציפור פמפלה ,מתוך אני אוהב לשרוק ברחוב ,מסדה; לדוכיפת; חפר חיים — חסידי אומות עולם; טהר לב יהורם — התחלה נפלאה ,סימנים ,עוד לא תמו כל פלאיך ,על כפיו יביא; טנא בנימין — מתוך קורות כיתה אחת; טשרנוביץײַאבידר ימימה — העיפרון; ידין יגאל — החיפושים אחרי בר כוכבא ,מתוך יהודה השבויה, שקמונה; להיות ארכיאולוג יהודי בארץ ישראל; יעקב יעקב — ילדות בעוני; כהן אדיר ,עיבוד — מעשים של ממש ,איפה גר אלוהים ,סיפור חסידי; כהן אסיף שלומית — ציפור של אף אחד ,מתוך הספר הגדול ,עם עובד ;1991כץ רחל – האם הצפייה בטלוויזיה מעוררת אלימות?; האמנות היא דרך לעורר באדם מחשבה; לבנון יצחק — תיזיאוס ואדריאדנה ,מתוך עולם הילד ,זליקוביץ תשכ"ב; מאיר מירה — היומן שלי ,1.11.97מתוך הספר; מורד עזרא — תשעה באב; מורלי ג'קלין — דדאלוס ואיקרוס ,אליגוןײַרוז תלמה ,עריכה ,מתוך סוס העץ הטרויני ,כנרת; מיוחס יוסף ,עלײַפי — פורים צנעא — ליום טוב ,מאבל ליום טוב מעשיות תימניות ,יוסף בר"נ מיוחס; מרגלית יוסי — הנהג המציל; מרכוס אליעזר ,עיבוד — מתוך החנוכייה שלא דלקה; נוי רותקה — איך פחדתי ,עיניים ,גיליון ;11ניר חנה — ביעור חמץ; הגדה של פסח; סידון אפרים – הזאב והכלב ,עלײַפי לה פונטיין כתר; ע .הלל — השועל והחסידה; עגנון ש"י — עבודה ,מתוך הכנסת כלה עמ' רפ"ג ,שוקן, ירושלים ואני מתוך טקס קבלת פרס נובל; פישביין יעל — הנסיכה והסוס; פרידור שולה – על משחק הכדורגל; פרידלנדר שאול — עם בוא הזכרון ,חנוכה בוילה ז'אנין ,מכתב של אמו של שאול ,מתוך עם בוא הזיכרון; פרנק אנה — יומנה של אנה פרנק עמ' ,80דביר; קאמי אלבר — מר ברנאר ,מתוך האדם הראשון עמ' ,125–124עם עובד; קארטר אליס — הירוק ,דבר לילדים כ"ב ) ,625תרגום( גיל רפאל; קדמן יצחק ,עריכה — זכויות הילד במדינת ישראל ,הצהרת זכויות הילד; קורן אבינועם — אנחנו לא צריכים; קורצ'אק ינוש — צלקת; קינג ,מרטין לותר — יש לי חלום ,תרגום עלי מוהר; קיפניס לוין — הסוכה המעופפת; קסטל בלום אורלי — האות האנגלית ,mכתר; ראב אסתר — גשם; רגלסון אברהם — צלחת לחמישה עשר בשבט; רוסינק אלה — מה רע במילה יהודיה; ריינס דורית – הדפוס ,ההמצאה ששינתה את חיי האדם ,פשוש; רימר יעקב, הרב — עם תחילת השנה; שדה פנחס — סיפור בת המלך שרצתה לדעת ,מתוך ספר הדמיונות של היהודים, שוקן; שוואב מקס — מאוד רציתי לחיות ,מתוך משמר לילדים כרך י"ד; שחם צפרירה – מדוע נאבקות הנשים על זכויותיהן?; שטאל אברהם — המקום בו נמצאת הנשמה ,מתוך מנהגי צדקה שהיו נהוגים בישראל; שמוש אמנון — צעדים ראשונים ,עדותו של פאחם; שרף זאב — זכרונות מטכס הכרזת העצמאות, מתוך שלושה ימים ,עם עובד;
270