חוט של חן - ספרות לכיתה ז לחינוך הממלכתי דתי

‫חוט של חן‬ ‫מקראה בספרות לכיתה ז׳‬ ‫בחינוך הממלכתי דתי‬ ‫מירב ראובינוף רבקה קופרמן‬ ‫על פי תוכנית הלימודים החדשה בספרות התשע״ו‬

‫עריכה וכתיבה‪:‬‬ ‫ייעוץ מדעי ופדגוגי‪:‬‬ ‫ייעוץ אומנותי‪:‬‬ ‫עריכת לשון‪:‬‬ ‫ ‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫ ‬ ‫הפקה‪:‬‬

‫מירב ראובינוף‪ ,‬רבקה קופרמן‬ ‫ד"ר אתי בן‪-‬סעדון‬ ‫ד"ר חנה שפירא‬ ‫גלית גולדרייך‬ ‫אמרי זרטל ולילי פרזי‬ ‫תמי פרמונט‬

‫הספר אושר לכיתה ז' בבתי הספר הממלכתיים‪-‬דתיים על ידי‬ ‫אגף אישור ספרי לימוד במשרד החינוך‪ ,‬אישור מס ‪ 3355‬מיום ‪19.6.19‬‬

‫‪3355‬‬ ‫‪19.6.19‬‬

‫תודתנו נתונה ליוצרים‪ ,‬לאומנים ולבני משפחותיהם על הרשות שנתנו לנו לכלול את יצירותיהם‬ ‫במקראה‪ .‬ראו פירוט בעמ׳ ‪.319‬‬ ‫תודתנו נתונה למדריכות לספרות ולמורות לספרות שליוו את תהליך הכתיבה‪.‬‬ ‫© תצלום השער‪ :‬דוד רקיע‪ ,‬אותיות בקוסמוס‪ ,‬גלריה רקיע‪.‬‬

‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-982-4‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪,‬‬ ‫לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‪,‬‬ ‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק התעשייה חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬

‫כנרת בית הוצאה לאור‬ ‫© כל הזכויות שמורות ‪ 2019‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬

‫תוכן‬ ‫שער ‪ 1‬מעגל השנה‬

‫שוב נתחיל מחדש ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫יוצא לאור ‪ /‬אהוד בנאי‬ ‫ימים נוראים‬ ‫פיוטים ‪ -‬רקע‬ ‫בן אדם מה לך נרדם ‪ /‬מחבר לא ידוע‬ ‫כי הנה כחומר ‪ /‬מחבר לא ידוע‬ ‫מעשי חכמים ‪ -‬רקע‬ ‫והלוא דברים קל וחומר – מעשה חכמים‬ ‫הדן חברו לכף זכות – מעשה חכמים‬ ‫הסיפור החסידי ‪ -‬רקע‬ ‫אם לא למעלה מזה ‪ /‬י"ל פרץ‬ ‫תיקון חצות ‪ -‬סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬ ‫כלבת הרש ‪ /‬דבורה עומר‬ ‫ ‬ ‫סוכות‬ ‫זכור אב ‪ /‬ר' אלעזר בירבי קליר – תפילת גשם נוסח אשכנזים‬ ‫א־ל חי יפתח ‪ /‬מחבר לא ידוע – תיקון גשם נוסח ספרדים‬ ‫ ‬ ‫חנוכה‬ ‫י־ה הצל יונה מחכה ‪ /‬מחבר לא ידוע‬ ‫מתוך‪ :‬בודדה במערכה ‪ /‬אורנה בורדמן ‪ -‬פרק מהספר‬ ‫ ‬ ‫פורים‬ ‫קאובוי ‪ /‬חיים סבתו‬ ‫ ‬ ‫פסח‬ ‫עבדי זמן ‪ /‬רבי יהודה הלוי‬ ‫כל אדם צריך מצרים ‪ /‬אמנון ריבק‬ ‫ ‬ ‫שבת‬ ‫יום שבתון ‪ /‬רבי יהודה הלוי‬ ‫לנר ולבשמים ‪ /‬ר' סעדיה‬

‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪62‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪79‬‬ ‫‪80‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪91‬‬

‫שער ‪ 2‬ימי זיכרון‬

‫‪93‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫מיד ליד ‪ /‬קלרה אשר פינקהוף‬ ‫הסוד של רחל ואלי ‪ /‬צפירה עוגן‬ ‫דברו לא קיים ‪ /‬דוד שמעוני‬

‫‪94‬‬ ‫‪95‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪115‬‬

‫כף היד ‪ /‬ויסלבה שימבורסקה‬ ‫מתוך‪ :‬הסיפור של דוגו ‪ /‬זהבה קור – שני פרקים מהספר‬ ‫יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה‬ ‫אליפלט ‪ /‬נתן אלתרמן‬ ‫הרעות ‪ /‬חיים גורי‬

‫‪118‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪131‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪136‬‬

‫שער ‪ 3‬ארץ ישראל וירושלים‬

‫‪138‬‬

‫מאויב לאוהב ‪ /‬ש"י עגנון (הסיפור אינו מופיע במקראה)‬ ‫המחברת ‪ /‬ימימה אבידר טשרנוביץ‬ ‫שירי זמר ‪ -‬רקע‬ ‫שיר השיירה ‪ /‬עלי מוהר‬ ‫על כל אלה‪ /‬נעמי שמר‬ ‫הכותל ‪ /‬יוסי גמזו‬ ‫לכל אחד ירושלים ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫מתוך‪ :‬קלקידן ‪ /‬דורית אורגד ‪ -‬שלושה פרקים מהספר‬

‫‪140‬‬ ‫‪144‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪160‬‬ ‫‪162‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪169‬‬

‫שער ‪" 4‬וכשאני לעצמי" זהות אישית‬

‫‪180‬‬

‫הכול לטובה – מעשה חכמים‬ ‫תושייה – סיפור חסידי‬ ‫הנפח ‪ -‬סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬ ‫פס על כל העיר ‪ /‬נורית זרחי‬ ‫חוט ‪ /‬חיה שנהב‬ ‫אומץ ‪ /‬יהונתן גפן‬ ‫גשר ‪ /‬ליאופולד סטאף‬ ‫האיש שידע לעופף ‪ /‬קארל צ'אפק‬ ‫מרגרט אן ‪ /‬נורית זרחי‬

‫‪181‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪185‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪189‬‬ ‫‪190‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪194‬‬ ‫‪201‬‬

‫שער ‪ 5‬בית ומשפחה‬

‫‪203‬‬

‫רבי טרפון ואמו – מעשה חכמים‬ ‫אשתי אהובתי‪ ,‬בואי ונרקוד ‪ -‬סיפור חסידי‬ ‫חתן בר־מצווה ‪ /‬ר' יחיא סיאני‬ ‫כוס הקידוש של סבא רבא ‪ /‬אסתר שקלים‬ ‫ניגונים ‪ /‬פניה ברגשטיין‬ ‫מגילת יוחסין ‪ /‬בלפור חקק‬ ‫שורת נשים שקטה ‪ /‬דליה קוֵ ה‬

‫‪204‬‬ ‫‪205‬‬ ‫‪208‬‬ ‫‪210‬‬ ‫‪212‬‬ ‫‪214‬‬ ‫‪218‬‬

‫פנים ‪ /‬נורית זרחי‬ ‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬ג'סי סטיוארט‬ ‫חגיגת יום האם‪ /‬סטיבן ליקוק‬ ‫איזה תענוג היה להם ‪ /‬אייזק אסימוב‬ ‫מתוך‪ :‬אבא ארך רגליים ‪ /‬ג'יין ובסטר – פרק מהספר‬

‫‪220‬‬ ‫‪222‬‬ ‫‪231‬‬ ‫‪235‬‬ ‫‪240‬‬

‫שער ‪ 6‬בין אדם לחברו‬

‫‪248‬‬

‫התסריט הראשון של סבק ‪ /‬בנימין טנא‬ ‫אחרי עשרים שנה‪ /‬או‪ .‬הנרי‬ ‫עט הכסף ‪ /‬ס' יחייב‬ ‫משהו חמור מאוד עומד לקרות בכפר הזה ‪ /‬גבריאל גארסיה מרקס‬ ‫מתוך‪ :‬מבחן קבלה‪ /‬נאוה מקמל עתיר ‪ -‬שני פרקים מהספר‬ ‫מתוך‪ :‬פלא ‪ /‬ר"ג פלאסיו – שלושה קטעים מהספר‬ ‫מתוך‪ :‬המרוץ ‪ :1‬גוסט‪ /‬ג'ייסון ריינולדס ‪ -‬פרק מהספר‬

‫‪249‬‬ ‫‪258‬‬ ‫‪263‬‬ ‫‪269‬‬ ‫‪273‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪287‬‬

‫שער ‪ 7‬״תפקחו את העיניים תסתכלו סביב" ‪ -‬האדם והטבע‬

‫‪292‬‬

‫דוד המלך‪ ,‬הצרעה והעכביש – מעשה חכמים‬ ‫הטבע ‪ /‬אמילי דיקנסון‬ ‫אנשים פרחים‪ /‬אמירה הס‬ ‫עץ הכוכבים‪ /‬לייב מורגנטוי‬

‫‪293‬‬ ‫‪296‬‬ ‫‪298‬‬ ‫‪300‬‬

‫שער ‪ 8‬ייחודו של יוצר ‪ -‬נתן יונתן‬

‫‪302‬‬

‫שני אלונים ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫זמר לבני ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫אם העולם ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫ציור של ילדים ‪ /‬נתן יונתן‬

‫‪304‬‬ ‫‪307‬‬ ‫‪309‬‬ ‫‪311‬‬

‫מושגים ספרותיים‬

‫‪313‬‬

‫"מובא בכתבים חוט של חן וחסד נמשך והולך במעשיהם של ישראל‬ ‫והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יושב ואורג הימנו יריעות יריעות‬ ‫טלית שכולה חן וחסד לכנסת ישראל שתתעטף בה"‪.‬‬ ‫שמואל יוסף עגנון‪ ,‬עגונות‪ ,‬אלו ואלו © כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן‬

‫באמצעות מקראה זו אנו מזמינות אתכם‪ ,‬התלמידים‪ ,‬לקחת חלק במלאכת‬ ‫הלמידה של יצירות ספרותיות שונות ומגוונות‪.‬‬ ‫הפעילויות השונות שלצד היצירות יאפשרו לכם לחשוף קשת רחבה של תובנות‪,‬‬ ‫ערכים‪ ,‬שפה‪ ,‬תרבות‪ ,‬רגש ותוכן שהשירים והסיפורים מעניקים לנו‪.‬‬ ‫לצד כל סוג של פעילות מצורף סימן גרפי‪:‬‬ ‫טרום־קריאה‬ ‫עיון ולמידה‬ ‫הרחבה והדהוד‬ ‫עבודה בקבוצות‬ ‫התבוננות בתמונה‬ ‫מצאו ביצירות הספרות חוטים של יופי ומשמעות‪ ,‬כמו במלאכת מחשבת של‬ ‫אריגת בד‪ ,‬וטלו משם חוטים משלכם לטוות בהם וכך להעשיר את עולמכם‪.‬‬

‫שער ‪1‬‬

‫מעגל השנה‬ ‫״ׁש ָה ִאיׁש הּוא ְּת ִפּלָ ה וְ הּוא חּוט‬ ‫ֶ‬ ‫נֹוגֵ ַע ְּב ָמה ֶׁש ֵאינֶ ּנּו‬ ‫ְּב ַמּגָ ע ֶׁשל רְֹך וְ ַדּקּות‪.‬״‬ ‫ִ(ר ְב ָקה ִמ ְריָ ם)‬

‫‪7‬‬

‫נָ ָתן יֹונָ ָתן (‪ - )2004–1923‬מגדולי המשוררים הישראלים ומהידועים שבהם‪.‬‬ ‫עשרות משיריו הולחנו‪ .‬שיריו ספוגים בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים באהבה‬ ‫לאדמה ולמולדת‪ .‬הזמן החולף וקיומנו הארעי בעולם הם נושאים חוזרים בשירתו‪.‬‬ ‫(עוד על נתן יונתן ושירתו בשער ‪ :8‬ייחודו של יוצר)‬

‫ׁשוּב נַ ְת ִחיל ֵמ ָח ָד ׁש ‪ /‬נָ ָתן יֹונָ ָתן‬ ‫ׁשוּב נַ ְת ִחיל ֵמ ָח ָד ׁש‪ֶׁ ,‬ש ֻ ּכ ָ ּלם ַמ ְת ִחילִ ים;‬ ‫ַהחוֹ ֵר ׁש‪ָ ,‬האוֹ ֵסף‪ַ ,‬ה ְּמ ׁשוֹ ֵרר‪ֶ ,‬ה ָעלִ ים‬ ‫ַהנּוֹ ְפלִ ים ִעם ָהרו ַּח‪ְ ּ ,‬פנִ ינֵ י ַה ְּטלָ לִ ים‬ ‫וְ ַה ַ ּגל ַהחוֹ זֵ ר ֶאל חוֹ ָפיו ַה ְּתלוּלִ ים‪.‬‬ ‫ַמ ְת ִחילִ ים‪ּ ַ ,‬כ ּמו ָּבן‪ּ ַ ,‬גם יַ ְר ֵחי ַה ּ ָׁשנָ ה‪:‬‬ ‫ִּת ְׁש ֵרי וְ ֶח ְׁשוָ ן וְ כִ ְסלֵ ו‬ ‫יחנִ י ִמ ְתיַ ּ ֵׁשב ַ ּב ִ ּג ָ ּנה‬ ‫ְס ָתו ָח ָד ׁש ֵר ָ‬ ‫לְ ַה ִ ּביט ֵא ְ‬ ‫יך ַה ַ ּקיִ ץ חוֹ לֵ ף‪.‬‬ ‫וְ רוֹ ֶאה ֵא ְ‬ ‫יך ַ ּג ֵ ּני ַה ַּת ּפו ַּח נוֹ ָרא‬ ‫ֲעיֵ ִפים ַא ֲח ֵרי ַה ָ ּק ִטיף‪,‬‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ָהרו ַּח ּפוֹ לֵ ׁש לַ ְ ּב ֵרכָ ה ַה ְ ּק ִר ָירה‬ ‫יה ְק ָמ ִטים‪.‬‬ ‫וְ חוֹ ֵר ׁש ַעל ּ ָפנֶ ָ‬ ‫וּכְ ָבר ָ ּבא וְ חוֹ ֵבט ַה ָּמ ָטר ֶׁשל ֵט ֵבת‬ ‫וְ ַא ֲח ָריו ח ֶֹד ׁש ְׁש ָבט ו ְּפ ָר ָחיו‬ ‫וַ ֲא ָדר‪ַ ,‬ה ְס ָסן ֵא ְ‬ ‫יך ּפוֹ ֵת ַח רוֹ כְ ָסן‬ ‫יסן‪...‬‬ ‫לַ ּ ָׁש ָרב ַה ַח ְמ ָסן ֶׁשל נִ ָ‬

‫‪8‬‬

‫נְ ָט ִפים ַא ֲחרוֹ נִ ים ֶׁשל ָמ ָטר‪ ,‬וְ ִא ָ ּיר‬ ‫ְמלַ ֵח ְך וְ דוֹ ֵרס ְ ּכ ָבר ְ ּב ֶרכֶ ס ָה ָהר‬ ‫עוֹ ד ִסיוָ ן‪ּ ַ ,‬כ ּמו ָּבן!‬ ‫וְ ַת ּמוּז ַה ִ ּנ ְמ ָהר‬ ‫ְ‬ ‫וְ ַהלּ ו ַּח ֶׁש ָ ּלנ ּו הוֹ לֵ ך וְ נִ גְ ָמר‪.‬‬ ‫ָאז יָ בוֹ א ח ֶֹד ׁש ָאב‪ְ ,‬מא ָֹהב ִ ּב ְד ָרכָ יו‬ ‫ְ ּב ִׁש ְמ ׁשוֹ ַה ּ ׁשוֹ ֵפ ְך ֲאגַ ִּמים ֶׁשל זָ ָהב‬ ‫וְ ַה ַ ּליְ לָ ה ָמלֵ א ִצ ְר ָצ ִרים וְ כוֹ כָ ב‬ ‫יצי ו ָּפרו ַּע וְ ַחם‪.‬‬ ‫וְ ֵק ִ‬

‫ַמ ְת ִחילִ ים ֵמ ָח ָד ׁש‪ .‬לָ ָּמה לֹא? ָמה זֶ ה ַרע?‬ ‫ַ ּגם ַה ְּז ַמן לִ ְפ ָע ִמים ִמ ְת ַ ּבלְ ֵ ּבל ַ ּב ְּס ִפ ָירה‬ ‫ַ ּגם ַה ַ ּגל ֶאל ַהחוֹ ף ְמ ַב ֵ ּק ׁש ֲחזָ ָרה‬ ‫ַ ּגם ֵּת ַבת ַה ִּז ְמ ָרה ָׁש ָרה ׁשוּב ֶאת ִׁש ָיר ּה‪.‬‬ ‫ׁשוּב נַ ְת ִחיל ֵמ ָח ָד ׁש‪ֶׁ ,‬ש ֻ ּכ ָ ּלם ַמ ְת ִחילִ ים‬ ‫נְ נַ ֵ ּגן ֶאת ַה ּ ִׁשיר ְ ּבאוֹ ָתן ַה ִּמ ִ ּלים‬ ‫ֶׁש ֵאינָ ן ִמ ְת ַע ְ ּיפוֹ ת‪ ,‬לְ עוֹ לָ ם‪ּ ַ ,‬כ ַ ּג ִ ּלים‬ ‫ַה ּ ָׁש ִבים ְ ּבלִ י ֲחדֹל‬ ‫ֶאל ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ֶאל חוֹ לוֹ ת ַהחוֹ ִפים ַה ְּתלוּלִ ים‪...‬‬

‫ָאז ֱאלוּל‪ַ ,‬א ֲחרוֹ ן ַ ּב ִּמ ְדרוֹ ן ַה ָּתלוּל‬ ‫ְק ַצר יָ ִמים וְ נוֹ ֵׁשף ִעם לֵ ילוֹ ַה ָּתלוּל‬ ‫יעה‪,‬‬ ‫עוֹ ד ְּת ִק ָ‬ ‫עוֹ ד ְּתרו ָּעה‪,‬‬ ‫עוֹ ד ְׁש ָב ִרים‪ ,‬וְ ִעגּ וּל‬ ‫ַה ּ ָׁשנָ ה ֶׁש ָע ְב ָרה יִ ָּסגֵ ר ְ ּב ַמנְ עוּל‪.‬‬

‫ואן גוך‪ ,‬הזורע‪1888 ,‬‬

‫‪9‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪:‬‬ ‫א‪ .‬נעיין בכותרת השיר‪ :‬האם אתם מבחינים בסתירה בכותרת? ַהסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שיר זה עוסק בהתחלה ובסיום‪ ,‬בחזרה על המּוּכר ובעשיית דברים‬ ‫חדשים‪ .‬האם אתם אוהבים לעשות דברים שכבר עשיתם בעבר?‬ ‫האם אתם מעדיפים לעשות דברים חדשים?‬ ‫מה היתרון בחזרה על דברים שכבר עשיתם? מה החיסרון?‬ ‫‪ .2‬השיר בנוי מתשעה בתים‪ .‬מה משותף לבית הראשון ולבית האחרון? במה‬ ‫עוסקים בתים ‪ 2‬עד ‪ ?7‬כיצד מדגיש המבנה הזה את הנושא של השיר?‬ ‫‪ .3‬בבית הראשון מופיעה קבוצת "דמויות" המתחילות מחדש‪ַ .‬העתיקו למחברתכם‬ ‫וחשבו במה הן דומות זו לזו ובמה הן שונות זו מזו‪ .‬מדוע בחר‬ ‫את כל ה"דמויות" ִ‬ ‫המשורר לכלול אותן בקבוצה אחת?‬ ‫ העתיקו את שמות חודשי השנה המופיעים בשיר ורשמו ליד כל חודש מה‬ ‫‪ .4‬א‪ַ .‬‬ ‫מאפיין אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשיר יש האנשות רבות‪ .‬מדוע לדעתכם? תנו דוגמה להאנשה שמצאה‬ ‫חן בעיניכם ונמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאיננו אדם‪ ,‬לדוגמה‪ :‬בוקר צוהל‪ ,‬עיר פצועה‪.‬‬

‫ג‪ .‬התחלקו לקבוצות‪ .‬כל קבוצה תעסוק בחודש אחד או שניים‪ .‬קחו גיליון נייר‬ ‫וצבעים‪ַ ,‬העתיקו באופן יצירתי את מילות השיר העוסקות בחודש שלכם‬ ‫וציירו אותו על פי המתואר בשיר‪ .‬בכל ציור כדאי להדגיש את המיוחד‬ ‫שבשגרה ואת יוצא הדופן שבתוך הידוע והמוכר‪ .‬שימו לב גם לצלילים‬ ‫החוזרים‪ ,‬המעשירים את התופעות המתוארות‪.‬‬ ‫תוכלו לאסוף את יצירותיכם ולתלות אותן בכיתה‪.‬‬ ‫עֹולם"‪.‬‬ ‫אֹותן ַה ִּמ ִּלים‪ֶׁ /‬ש ֵאינָ ן ִמ ְת ַעּיְ פֹות‪ְ ,‬ל ָ‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בבית האחרון נאמר‪" :‬נְ נַ ּגֵ ן ֶאת ַה ִּׁשיר ְּב ָ‬ ‫על פי דברים אלו‪ ,‬מה מאפיין את השירים? מה כוחם ועוצמתם? ַהסבירו‪.‬‬ ‫תנו דוגמה לשיר שאתם מכירים ש"אינו מתעייף"‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫ב‪ .‬בהמשך הבית מופיע דימוי של השיר לגלי הים‪.‬‬ ‫ מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬המשורר מדמה את השירים לגלים?‬ ‫דימוי הוא השוואה באמצעות כ' הדמיון בין שתי תופעות או שני עצמים על פי‬ ‫"הוֵ י ַעז ַ ּכ ָ ּנ ֵמר‪ ,‬וְ ַקל ַ ּכ ֶ ּנ ֶׁשר‪ ,‬וְ ָרץ ַ ּכ ְ ּצ ִבי‪ ,‬וְ גִ בּ וֹ ר‬ ‫תכונה המשותפת לשניהם‪ ,‬לדוגמה‪ֱ :‬‬ ‫ָ ּכ ֲא ִרי" (מסכת אבות ה‪ ,‬כ)‪.‬‬

‫רוברט סמיתסון‪ ,‬מזח ספירלי‪ ,1970 ,‬אומנות אדמה‬

‫יּוטה‬ ‫זוהי ספירלה ענקית בנויה מסלעים שמוצבת בתוך אגם המלח במדינת ָ‬ ‫שבארצות הברית‪ .‬צורה של ספירלה מסמלת התחלה בתרבויות שונות‪ .‬יצירת‬ ‫אומנות זו מתפתחת ומשתנה כל הזמן‪.‬‬ ‫‪ .6‬בראש השנה אנו מברכים‪" :‬יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה"‪ .‬כתבו לעצמכם‬ ‫"תפילת הדרך" לכבוד השנה החדשה בצורה של ספירלה‪ ,‬גם על מה שקבוע‬ ‫ויש לו מחזוריות בחייכם וגם על מה שתרצו שיתחדש‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ֵאהּוד ַּבנַ אי (נולד ב־‪ ,)1953‬זמר־יוצר ישראלי בן למשפחת בנאי הנודעת בכישרונה‬ ‫המוזיקלי‪ .‬אהוד בנאי כותב ומלחין כמעט את כל שיריו‪.‬‬

‫יוֹ ֵצא לָ אוֹ ר ‪ֵ /‬אהּוד ַּבנַ אי‬ ‫ַה ּ ְׁש ִביל ַה ֶּזה ַמ ְת ִחיל ָ ּכאן‬ ‫ֵ ּבין ְסנִ יף ַ ּבנְ ק לְ ַמ ְעיָ ן‬ ‫לֹא ָסלוּל‪ ,‬לֹא ָּת ִמיד ְמ ֻס ָּמן‬ ‫ַה ּ ְׁש ִביל ַה ֶּזה ַמ ְת ִחיל ָ ּכאן‪.‬‬ ‫חוֹ ֶצה ֶאת ָה ִעיר‬ ‫עוֹ לֶ ה ַעל ָה ָהר‬ ‫ַמ ְמ ִׁש ְ‬ ‫ּ‬ ‫יך ַעל ַה ָים‬ ‫ַמ ְמ ִׁש ְ‬ ‫יך ַ ּגם ָמ ָחר‬ ‫חוֹ ֵת ְך ָ ּב ֲאוִ יר‪ּ ֵ ,‬בין ַה ָ ּב ִּתים‬ ‫יוֹ ֵצא ֶאל ָהאוֹ ר‪ֶ ,‬אל ַח ִ ּיים ֲח ָד ִׁשים‪.‬‬ ‫ּ ִפזְ מוֹ ן‪ :‬לֵ ְך ָעלָ יו‪ֲ ,‬עלֵ ה ָעלָ יו ַעכְ ָׁשו‪,‬‬ ‫לֵ ְך ָעלָ יו‪ֲ ,‬עלֵ ה ָעלָ יו ַעכְ ָׁשו‪.‬‬ ‫ַמלְ ֲאכֵ י ִצ ּפוֹ ִרים ֵמ ָעלֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְמלַ ִּוים ֶאת ְצ ָע ֶד ָ‬ ‫יך‬ ‫ֵמ ָרחוֹ ק נִ ְדלָ ק אוֹ ר‬ ‫ַאל ִּת ְס ֶטה ְ ּכ ֵדי ֶׁש ּתוּכַ ל לַ ְחזֹר‪.‬‬ ‫ַה ּ ִׁשיר ַה ֶּזה ַמ ְת ִחיל ָ ּכאן‬ ‫ָ ּכחֹל ַעל ַהדַּ ף ַה ָ ּל ָבן‬ ‫לֹא ָ ּגמוּר‪ ,‬לֹא ָּת ִמיד ְמכֻ ָּון‬ ‫ַה ּ ִׁשיר ַה ֶּזה ַמ ְת ִחיל ָ ּכאן‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫חוֹ ֶצה ֶאת ָה ִעיר‬ ‫עוֹ לֶ ה ַעל ָה ָהר‬ ‫ַמ ְמ ִׁש ְ‬ ‫יך ַעל ַה ָ ּים‬ ‫ַמ ְמ ִׁש ְ‬ ‫יך ַ ּגם ָמ ָחר‬ ‫חוֹ ֵת ְך ָ ּב ֲאוִ יר‪ּ ֵ ,‬בין ֲאנָ ִׁשים‬ ‫יוֹ ֵצא ֶאל ָהאוֹ ר‪ֶ ,‬אל ַח ִ ּיים ֲח ָד ִׁשים‪.‬‬ ‫ּ ִפזְ מוֹ ן‪ :‬לֵ ְך ָעלָ יו‪...‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬הסתכלו בכותרת השיר‪ .‬מה משמעותה? האם תוכלו למצוא בה‬ ‫יותר ממשמעות אחת?‬ ‫‪ִ .2‬קראו את השיר‪ .‬בחרו משפט אחד בו שמוצא חן בעיניכם ונמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ַ .3‬עיינו היטב בשיר והעתיקו שני משפטים שמעודדים לצאת לדרך חדשה ושני‬ ‫משפטים שמבטאים את החרדה והחששות שיש ביציאה לדרך חדשה‪ .‬נמקו‬ ‫את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשיר מופיעה פעמיים אנפורה של המילה "ממשיך"‪ ,‬ופעם אחת של המילים‬ ‫"לך עליו‪ֲ ,‬ע ֵלה עליו עכשיו"‪ .‬איזה רעיון נועדה להדגיש כל אחת מהאנפורות‬ ‫ֵ‬ ‫הללו?‬ ‫אנפורה היא מילה או כמה מילים החוזרות בראשי שורות או בראשי בתים‪.‬‬ ‫החזרה יוצרת הדגשה ותורמת למוזיקליות של הטקסט‪.‬‬ ‫‪ .5‬הבית הראשון בשיר מוקדש לשביל‪ ,‬והבית השני ‪ -‬לשיר‪ .‬מה משותף ביניהם?‬ ‫מה שונה? כיצד מתייחסת כותרת השיר לשתי המשמעויות הללו?‬ ‫ּפֹוא ִטית‪ .‬כיצד מתוארת בו‬ ‫‪ .6‬האמירה על השיר בבית השני היא אמירה ַא ְר ְס ֵ‬ ‫הוצאה לאור של שיר?‬ ‫יקה היא שירה המנסחת אמירה על לשון השיר‪ ,‬על אומנות השיר‪ ,‬על‬ ‫ַא ְר ְס ּפוֹ ֵא ִט ָ‬ ‫סוגי השירה‪ ,‬על תהליך הכתיבה או על היוצר עצמו‪.‬‬ ‫‪ .7‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬השתמש המשורר בתיאור "כחול על הדף הלבן"‪ ,‬ולא בצבע‬ ‫המקובל לכתיבה – "שחור על גבי לבן"?‬

‫‪13‬‬

‫‪ .8‬גם השביל שלכם מתחיל כאן‪ ,‬אצלכם‪ ,‬ויוצא למרחבים חדשים‪ .‬גם הוא משלב‬ ‫מטרות ויעדים לצד אתגרים וקשיים‪.‬‬ ‫ּכִ תבו לעצמכם שתי מטרות שתרצו להשיג בשנה החדשה או בדרך חדשה‬ ‫שאתם יוצאים אליה‪.‬‬ ‫ּכִ תבו גם שני אתגרים או קשיים שתתמודדו איתם בשנה הקרובה או בדרך‬ ‫החדשה שאתם יוצאים אליה‪.‬‬ ‫‪ .9‬לפני כל יציאה לדרך אנו מכינים תיק עם ציוד‪ .‬במה אתם "מצטיידים" לקראת‬ ‫הדרך החדשה?‬

‫ילָך ְּב ַמיִ ם ַר ִּבים" (תהלים עז‪ ,‬כ)‬ ‫ּוׁש ִב ְ‬ ‫"ּבּיָ ם ַּד ְרּכֶ ָך ְ‬ ‫ַ‬

‫‪14‬‬

‫ימים נוראים‬ ‫רֹוקם‬ ‫"ּכִ י ִהּנֵ ה ּכַ ּיְ ִר ָיעה ְּביַ ד ָה ֵ‬ ‫ּוב ְרצֹותֹו ְמ ַע ֵּקם‬ ‫ִּב ְרצֹותֹו ְמיַ ֵּׁשר ִ‬ ‫נֹוקם‬ ‫ּכֵ ן ֲאנַ ְחנּו ְביָ ְדָך ֵאל ַקּנֹא וְ ֵ‬ ‫לַ ְּב ִרית ַה ֵּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ּיֵ ֶצר"‪.‬‬ ‫(מתוך הפיוט "כי ִהנה כחומר")‬

‫בוריס דוברוב‪ ,‬חייט יהודי‬

‫מחזור לייפציג‪ ,‬פתח לנו שער‪,‬‬ ‫המאה ה־‪14‬‬

‫פיוטים‬ ‫פיוט הוא כינוי לשירת הקודש שנכנסה ברובה לסידורים ולמחזורים והיא עוסקת‬ ‫ביחיד ובאומה ובקשר שלהם לקב"ה‪ .‬יש פיוטים שייעודם הברור הוא להיאמר במהלך‬ ‫התפילה‪ ,‬ויש שירי קודש המשתלבים במעגל החיים היהודי‪ ,‬כמו זמירות לשבת או‬ ‫שירים שחוברו לכבוד אירועים‪ ,‬כמו בר־מצווה‪.‬‬ ‫פיוטים נכתבו לאורך כל ההיסטוריה היהודית‪ ,‬החל מחורבן בית שני‪ ,‬בארץ ישראל‬ ‫ובתפוצות ישראל השונות‪ ,‬ונכתבים גם בימינו‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫ֶ ּבן ָא ָדם ָמה לְ ָך נִ ְרדָּ ם ‪ /‬מחבר לא ידוע‬

‫ֶ ּבן ָא ָדם ָמה לְ ָך נִ ְרדָּ ם קוּם ְק ָרא ְ ּב ַת ֲחנוּנִ ים‬ ‫יחה ֵמ ֲאדוֹ ן ָה ֲאדוֹ נִ ים‬ ‫רש ְסלִ ָ‬ ‫יחה דְּ ׁ‬ ‫ש ָ‬ ‫ְׁשפ ְֹך ִ ׂ‬ ‫ְר ַחץ ו ְּט ַהר וְ ַאל ְּת ַא ַחר ְ ּב ֶט ֶרם יָ ִמים ּפוֹ נִ ים‬ ‫ו ְּמ ֵה ָרה רוּץ לְ ֶעזְ ָרה לִ ְפנֵ י ׁשוֹ כֵ ן ְמעוֹ נִ ים‬ ‫ו ִּמ ּ ֶפ ַׁשע וְ גַ ם ֶר ַׁשע ְ ּב ַרח ו ְּפ ַחד ֵמ ֲאסוֹ נִ ים‬ ‫ש ָר ֵאל נֶ ֱא ָמנִ ים‬ ‫ָא ָ ּנא ְׁש ֵעה ִׁש ְמ ָך יוֹ ְד ֵעי יִ ְ ׂ‬ ‫לְ ָך ֲאדֹ־נָ י ַה ְ ּצ ָד ָקה וְ לָ נ ּו ֹּב ֶשת ַה ּ ָפנִ ים‪.‬‬

‫ֲעמֹד ְ ּכגֶ ֶבר וְ ִה ְת ַ ּג ֵ ּבר לְ ִה ְתוַ דּ וֹ ת ַעל ֲח ָט ִאים‬ ‫ֹאש לְ כַ ּ ֵפר ַעל ּ ְפ ָׁש ִעים‬ ‫־ה ֵאל דְּ רֹש ְ ּבכ ֶֹבד ר ׁ‬ ‫יָ ּ‬ ‫ִ ּכי לְ עוֹ לָ ם לֹא נֶ ֱעלָ ם ִמ ֶּמ ּנ ּו נִ ְפלָ ִאים‬ ‫וְ כָ ל ַמ ֲא ָמר ֲא ֶׁשר יֵ ָא ַמר לְ ָפנָ יו ֵהם נִ ְק ָר ִאים‬ ‫ַה ְמ ַר ֵחם הוּא יְ ַר ֵחם ָעלֵ ינ ּו ְ ּכ ַר ֵחם ָאב ַעל ָ ּבנִ ים‬ ‫לְ ָך ֲאדֹ־נָ י ַה ְ ּצ ָד ָקה וְ לָ נ ּו ֹּב ֶשת ַה ּ ָפנִ ים‪.‬‬

‫הפיוט "מה לך נרדם" הוא מסוג סליחה‪.‬‬ ‫סליחה היא סוג של פיוט שעניינו וידוי על חטאים‪ ,‬בקשת רחמים ומחילת עוונות‪.‬‬ ‫פיוטי הסליחות מבטאים את האמונה ברחמי שמיים ובאפשרות לחזור בתשובה‪ .‬מנהג‬ ‫עדות המזרח להתחיל לומר סליחות בראש חודש אלול‪ .‬האשכנזים נוהגים להתחיל‬ ‫לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫פעילויות‬ ‫"ישנים"‪ ,‬כלומר אדישים‪,‬‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬באילו תחומים מחייכם אתם מרגישים ֵ‬ ‫לא מספיק פעילים? מה יעזור לכם "להתעורר" ולהתחיל לפעול?‬ ‫‪ .2‬קראו את הפיוט‪ .‬פיוט זה פותח את הסליחות הנאמרות על ידי עדת הספרדים‬ ‫ועדות המזרח במשך ארבעים יום‪ ,‬החל בראש חודש אלול ועד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬נבחר פיוט זה לפתוח את הסליחות?‬ ‫‪ .3‬בפיוט יש ריבוי פעלים‪ִ .‬ערכו רשימה של פעולות שמחבר הפיוט דורש מן האדם‬ ‫לעשות‪ ,‬וכִ תבו אותן במילים שלכם‪ .‬על מה מעיד הצורך בפעולות רבות כל כך?‬ ‫‪ .4‬בפיוט ישנם כינויים רבים‪ּ .‬כִ תבו את כל הכינויים לקב"ה ולאדם המופיעים בשיר‬ ‫והסבירו אותם ואת הקשר שלהם לפיוט‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כינוי – שימוש בשם לוואי‪ ,‬תואר או תכונה מסוימת כדי לציין מישהו או משהו ידועים‬ ‫ומוכרים בלא לנקוב בשמם המפורש‪ .‬הפייטנים השתמשו בכינויים למיניהם כדי לציין‬ ‫באמצעותם את א‪-‬לוהים‪ ,‬עם ישראל ואויביו‪ ,‬דמויות ידועות מן המקרא‪ ,‬ארץ ישראל‪,‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬התורה ועוד‪.‬‬ ‫פעמים רבות הכינוי מצביע על תכונה או על מאורע מיוחד שקשור בדמות‪.‬‬ ‫‪ .5‬לפניכם כמה שיבוצים מהתנ"ך המשולבים בפיוט‪ .‬מצאו אותם בפיוט ‪ ,‬והסבירו‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫מכתבי קודש‬ ‫שיבוץ – נטילת פסוק או חלק ממנו‪ ,‬בעיקר מהמקרא ולעיתים רחוקות ִ ּ‬ ‫אחרים‪ ,‬ושילובו בתוך יצירה‪ .‬השיבוץ מעשיר את הטקסט ואת משמעויותיו‪.‬‬ ‫"ּת ִפ ָּלה ְל ָענִ י כִ י־יַ ֲעטֹף וְ ִל ְפנֵ י ה' יִ ְׁשּפְֹך ִׂשיחֹו" (תהלים קב‪ ,‬א)‬ ‫א‪ְ .‬‬ ‫"לָך ה' ַה ְּצ ָד ָקה וְ ָלנּו ּב ֶֹׁשת ַה ָּפנִ ים ּכַ ּיֹום ַהּזֶ ה‪( "...‬דניאל ט‪ ,‬ז)‬ ‫ב‪ְ .‬‬

‫ג‪.‬‬

‫ל־ּבנִ ים ִר ַחם ה' ַעל־יְ ֵר ָאיו" (תהלים קג‪ ,‬יג)‬ ‫"ּכְ ַר ֵחם ָאב ַע ָ‬

‫‪ .6‬לפניכם חמישה מקורות שונים‪ ,‬התחלקו לקבוצות‪.‬‬ ‫א‪ִ .‬למדו יחד את המקור‪ .‬מה הרעיון המרכזי של המקור?‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין המקור לבין הפיוט?‬ ‫ג‪ .‬בחרו משפט מרכזי מהמקור‪ .‬כתבו אותו על פלקט ואיירו באיורים מתאימים‬ ‫הממחישים את המסר הנאמר בו‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫מקור א‪ :‬יונה א‪ ,‬א־ו‬ ‫י־עלְ ָתה‬ ‫יה ּכִ ָ‬ ‫ן־א ִמ ַּתי לֵ אמֹר‪ :‬קּום לֵ ְך ֶאל־נִ ינְ וֵ ה ָה ִעיר ַהּגְ דֹולָ ה ְּוק ָרא ָעלֶ ָ‬ ‫וַ יְ ִהי ְּד ַבר ה' ֶאל־יֹונָ ה ֶב ֲ‬ ‫יׁשה ִמּלִ ְפנֵ י ה' וַ ּיֵ ֶרד יָ פֹו וַ ּיִ ְמ ָצא ֳאנִ ּיָ ה ָּב ָאה ַת ְר ִׁשיׁש וַ ּיִ ֵּתן‬ ‫ָר ָע ָתם לְ ָפנָ י ‪ :‬וַ ּיָ ָקם יֹונָ ה לִ ְבר ַֹח ַּת ְר ִׁש ָ‬ ‫ל־הּיָ ם וַ יְ ִהי ַס ַער־ּגָ דֹול‬ ‫רּוח־ּגְ דֹולָ ה ֶא ַ‬ ‫יׁשה ִמּלִ ְפנֵ י ה'‪ :‬וַ ה' ֵה ִטיל ַ‬ ‫ְׂשכָ ָרּה וַ ּיֵ ֶרד ָּבּה לָ בֹוא ִע ָּמ ֶהם ַּת ְר ִׁש ָ‬ ‫ת־הּכֵ לִ ים ֲא ֶׁשר‬ ‫ֹלהיו וַ ּיָ ִטלּו ֶא ַ‬ ‫ל־א ָ‬ ‫ַּבּיָ ם וְ ָה ֳאנִ ּיָ ה ִח ְּׁש ָבה לְ ִה ָּׁש ֵבר‪ :‬וַ ּיִ ְיראּו ַה ַּמּלָ ִחים וַ ּיִ זְ ֲעקּו ִאיׁש ֶא ֱ‬ ‫יהם וְ יֹונָ ה יָ ַרד ֶאל־יַ ְרּכְ ֵתי ַה ְּס ִפינָ ה וַ ּיִ ְׁשּכַ ב וַ ּיֵ ָר ַדם ‪ :‬וַ ּיִ ְק ַרב ֵאלָ יו ַרב‬ ‫ל־הּיָ ם לְ ָה ֵקל ֵמ ֲעלֵ ֶ‬ ‫ָּב ֳאנִ ּיָ ה ֶא ַ‬ ‫ֹאבד‪.‬‬ ‫־ֹלהים לָ נּו וְ ֹלא נ ֵ‬ ‫־ֹלהיָך אּולַ י יִ ְת ַע ֵּׁשת ָה ֱא ִ‬ ‫ל־א ֶ‬ ‫ֹאמר לֹו ַמה־ּלְ ָך נִ ְר ָּדם קּום ְק ָרא ֶא ֱ‬ ‫ַהח ֵֹבל וַ ּי ֶ‬

‫מקור ב‪ :‬רמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ד‬ ‫ישנים‬ ‫אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזֵ ירת הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עּורּו ֵ‬ ‫וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם‪.‬‬ ‫ִמשנתכם ונרדמים ָה ִקיצּו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם ִ‬ ‫אלו השוכחים את האמת ְּב ַה ְבלֵ י הזמן‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל וָ ִריק אשר לא יועיל ולא‬ ‫יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם וְ ֵה ִטיבּו דרכיכם ומעלליכם‪ .‬ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה‪,‬‬ ‫ומחשבתו אשר לא טובה [‪]...‬‬ ‫ומפני ענין זה‪ ,‬נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות‬ ‫מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה‪.‬‬ ‫ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים‬ ‫ּובכִ יּבּושין עד שיְ אור היום‪.‬‬ ‫ְ‬

‫מקור ג‪ :‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬פרק א‪ ,‬סעיפים ג‪-‬ד‬ ‫"יהודה בן תימא אומר‪ֱ ,‬הוֵ י עז ּכְ נמר וקל ּכַ נשר‪ ,‬רץ כצבי וגיבור כארי לעשות ְרצון אביך‬ ‫שבשמים‪...‬״ (משנה‪ ,‬אבות‪ ,‬ה‪ ,‬כ)‬ ‫להתגּבר כארי‪ ,‬ומיד כשיֵ עור ִמשנתו ואמר "מודה אני" וכו' – יקום ִּבזריזות‬ ‫ֵ‬ ‫לכן צריך האדם‬ ‫ותואנות לבל‬ ‫ֵ‬ ‫יתברך ויתעלֶ ה‪ ,‬קודם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות‬ ‫ַ‬ ‫לַ עבודת הבורא‬ ‫יקום‪ ,‬ויתחכם עליו להשׁיאו (להסיתו) בחורף‪ :‬איך תקום עתה בבוקר השכם והקור גדול?‬ ‫ובקיץ ישׁיאנו‪ :‬איך תקום ממיטתך ועדיין לא שבעת משנתך? או בטענות אחרות וכדומה‪.‬‬ ‫כי היצר הרע הוא יודע היטב לצּוד בני אדם ְּב ַמ ֲהמּורֹות ַּבל יָ קום‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫מקור ד‪ :‬בבלי‪ ,‬סנהדרין דף ל"ז‪ ,‬ע"א‬ ‫אותם בריונים שהיו בשכנותו של רב זירא שהיה ְמ ַק ְר ָבם כדי שיחזרו להם בתשובה והיו‬ ‫חכמים מקפידים‪.‬‬ ‫כשמת ר' זירא אמרו‪ :‬עד עכשיו היה הקטן ֲחרּוך־השוקים (כינויו של ר' זירא) שהיה מבקש‬ ‫עלינו רחמים‪ ,‬עכשיו מי יבקש עלינו רחמים?‬ ‫ִהרהרו בלבם ועׂשו תשובה‪.‬‬

‫מקור ה‪ :‬סיפורי חסידים ‪ /‬מרטין בובר‬ ‫מסלַ נְ ט שיצא לרחובות העיר באחד מלילות ימי התשובה‪ ,‬וראה‬ ‫מעשה ברבי ישראל ַ‬ ‫אור קלּוש בוקע מדירה רעועה‪.‬‬ ‫ּומּכֶ ה בחיפזון בפטישו על הנעל‪.‬‬ ‫נכנס רבי ישראל‪ ,‬וראה מתקן נעלים יושב ליד נר דועך‪ַ ,‬‬ ‫שאלו רבי ישראל‪" :‬מה לך כי נחפזת‪ ,‬ר' יהודי?"‬ ‫ענה אותו הסנדלר‪" :‬רבי‪ ,‬הרי כל עוד הנר דולק – אפשר עוד לתקן!"‬ ‫יצא רבי ישראל לרחוב וקרא‪" :‬יהודים! שמעו אחים יהודים! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!"‬ ‫מתוך אור הגנוז‪ © ,‬כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן‬

‫‪19‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכח ֶֹמר | מחבר לא ידוע‬ ‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכח ֶֹמר ְ ּביַ ד ַה ּיוֹ ֵצר‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ ַמ ְר ִחיב ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ְמ ַק ֵ ּצר‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ֶח ֶסד נוֹ ֵצר‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ִ ּכזְ כוּכִ ית ְ ּביַ ד ַה ְמזַ ֵ ּגג‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ חוֹ גֵ ג‪ 3‬ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ְממוֹ גֵ ג‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ַמ ֲע ִביר זָ דוֹ ן וְ ֶׁשגֶ ג‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ָ ּכ ֶא ֶבן ְ ּביַ ד ַה ְמ ַס ֵּתת‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ אוֹ ֵחז ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ְמכַ ֵּתת‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ְמ ַח ֶ ּיה ו ְּממוֹ ֵתת‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫יעה ְ ּביַ ד ַהרוֹ ֵקם‬ ‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכיְ ִר ָ‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ ְמיַ ּ ֵׁשר ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ְמ ַע ֵ ּקם‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ֵא־ל ַק ֹנּא וְ נוֹ ֵקם‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכ ַ ּג ְרזֶ ן ְ ּביַ ד ֶה ָח ָר ׁש‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ דִּ ֵ ּבק לָ אוּר‪ 2‬ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ּ ֵפ ַר ׁש‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ּתוֹ ֵמ ְך ָענִ י וָ ָר ׁש‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכ ֶ ּכ ֶסף ְ ּביַ ד ַה ּצוֹ ֵרף‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ ְמ ַסגְ ֵסג‪ 5‬ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ְמ ָצ ֵרף‬ ‫‪7‬‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ַמ ְמ ִציא לְ ָמזוֹ ר ֶּת ֶרף‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ִ ּכי ִה ֵ ּנה ַ ּכ ֶהגֶ ה ְ ּביַ ד ַה ַּמ ָ ּלח‬ ‫ִ ּב ְרצוֹ תוֹ אוֹ ֵחז ו ִּב ְרצוֹ תוֹ ִׁש ַ ּלח‬ ‫ֵ ּכן ֲאנַ ְחנ ּו ְביָ ְד ָך ֵא־ל טוֹ ב וְ ַס ָ ּלח‪,‬‬ ‫לַ ְ ּב ִרית ַה ֵ ּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן לַ ֵ ּי ֶצר‪.‬‬

‫פירושים‪:‬‬ ‫‪ְ 1‬מכַ ֵּתת – חותך ושובר‬ ‫‪ִּ 2‬ד ֵּבק ָלאּור – הניח באש‬ ‫‪ 3‬חֹוגֵ ג – חג חוגה‬ ‫‪ְ 4‬ממֹוגֵ ג – מפוגג‪ ,‬מעלים‬ ‫‪ְ 5‬מ ַסגְ ֵסג – מערבב את הכסף בסיגים‬ ‫‪ְ 6‬מ ָצ ֵרף – מפריד את הכסף מהסיגים‬ ‫‪ַ 7‬מ ְמ ִציא ְל ָמזֹור ֶּת ֶרף – ממציא תרופה למכה‬

‫‪20‬‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫"ּכִ י ִהּנֵ ה ּכַ ח ֶֹמר" הוא פיוט קדום הנאמר בקרב קהילות אשכנז בתפילת ערבית בליל‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬והוא מהווה את אחד השיאים של תפילת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫מקורו של הפיוט וזהות מחברו אינם ידועים‪ .‬את הפיוט שר כל הציבור עם החזן‬ ‫בעמידה‪ ,‬בעת שפותחים את דלתות ארון הקודש‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬עיינו בפיוט והאזינו לו‪.‬‬ ‫לפיוט "כי הנה כחומר" מבנה אחיד‪:‬‬ ‫בשורה הראשונה בכל מחרוזת יש דימוי לחומר או לכלי עבודה ביד האומן‪:‬‬ ‫"כי הנה כ ___________‬

‫ביד ה ___________"‪.‬‬

‫בשורה השנייה מתוארות הפעולות שהאומן עושה בחומרים כרצונו‪ ,‬פעולה חיובית‬ ‫לצד פעולה שלילית‪:‬‬ ‫"ברצותו ____________ וברצותו _________"‪.‬‬ ‫בשורה השלישית נאמר שכמו שבתיאור הקודם החומר נתון ביד האומן‪ ,‬כך עם‬ ‫ישראל נתון בידי הקב"ה‪ ,‬שמכונה בכל פעם בכינוי אחר‪" .‬כן אנו בידך _________"‪.‬‬ ‫"ל ְּב ִרית ַה ֵּבט וְ ַאל ֵּת ֶפן ַלּיֵ ֶצר"‪.‬‬ ‫השורה הרביעית חוזרת כפי שהיא בכל הבתים‪ַ :‬‬ ‫‪ .2‬העתיקו והשלימו את הטבלה הבאה‪:‬‬ ‫החומר‬

‫האּומן‬

‫פעולה חיובית‬

‫פעולה שלילית‬

‫הכינוי לקב"ה והסברו‬

‫א‪ .‬מה משותף לרוב הכינויים של הקב״ה? מה משמעות הדבר?‬ ‫ב‪ .‬איזה מהאּומנים יוצא דופן? מדוע בחר מחבר הפיוט לציין גם אותו?‬

‫‪21‬‬

‫‪ .3‬לפניכם השיבוצים בשיר‪ .‬מצאו היכן הם נמצאים בשיר והסבירו מה משמעותם‪.‬‬ ‫ּיֹוצר וְ ָׁש ָּמה‬ ‫"ה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר ָהיָ ה ֶאל־יִ ְר ְמיָ הּו ֵמ ֵאת ה' ֵלאמֹר‪ .‬קּום וְ יָ ַר ְד ָּת ֵּבית ַה ֵ‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫ל־ה ָא ְבנָ יִ ם‪.‬‬ ‫ּיֹוצר וְ ִהּנֵ ה־הּוא ע ֶֹׂשה ְמ ָלאכָ ה ַע ָ‬ ‫ת־ּד ָב ָרי‪ .‬וָ ֵא ֵרד ֵּבית ַה ֵ‬ ‫ַא ְׁש ִמ ֲיעָך ֶא ְ‬ ‫ּיֹוצר וְ ָׁשב וַ ּיַ ֲע ֵׂשהּו ּכְ ִלי ַא ֵחר ּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫וְ נִ ְׁש ַחת ַהּכְ ִלי ֲא ֶׁשר הּוא ע ֶֹׂשה ַּבח ֶֹמר ְּביַ ד ַה ֵ‬ ‫ּיֹוצר ַהּזֶ ה ֹלא־אּוכַ ל‬ ‫ּיֹוצר ַל ֲעׂשֹות‪ .‬וַ יְ ִהי ְד ַבר־ה' ֵא ַלי ֵלאמֹור‪ֲ .‬הכַ ֵ‬ ‫יָ ַׁשר ְּב ֵעינֵ י ַה ֵ‬ ‫ן־א ֶּתם ְּביָ ִדי ֵּבית‬ ‫ּיֹוצר ּכֵ ַ‬ ‫ַל ֲעׂשֹות ָלכֶ ם ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל נְ ֻאם־ה' ִהּנֵ ה כַ ח ֶֹמר ְּביַ ד ַה ֵ‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל" (ירמיהו יח‪ ,‬א‪-‬ו)‬ ‫ב‪" .‬נ ֵֹצר ֶח ֶסד ָל ֲא ָל ִפים‪( "...‬שמות לד‪ ,‬ז)‬

‫ג‪.‬‬

‫י־א ֶרץ נְ אֹות ָח ָמס" (תהלים עד‪ ,‬כ)‬ ‫י־מ ְלאּו ַמ ֲח ַׁשּכֵ ֶ‬ ‫"ה ֵּבט ַל ְּב ִרית ּכִ ָ‬ ‫ַ‬

‫ל־ח ָּטאתֹו" (דברים ט‪ ,‬כז)‬ ‫ל־ר ְׁשעֹו וְ ֶא ַ‬ ‫ל־ק ִׁשי ָה ָעם ַהּזֶ ה וְ ֶא ִ‬ ‫ל־ּת ֶפן ֶא ְ‬ ‫"‪...‬א ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ד‪.‬‬

‫‪ .4‬המילה יוצר‪ ,‬יצר‪ ,‬ויצירה לקוחות מאותו השורש‪ .‬מה הקשר בין המילים הללו?‬ ‫‪ .5‬יש בפיוט חזרה על הביטוי "כן אנחנו בידך"‪ .‬על פי הפיוט‪ ,‬האם הקב"ה עושה‬ ‫בנו כרצונו‪ ,‬או שיש למעשים שאנו עושים השפעה על כל מה שקורה לנו?‬ ‫הוכיחו את תשובתכם מן הפיוט‪.‬‬ ‫‪ .6‬נתבונן בשורת הסיום בכל המחרוזות‪.‬‬ ‫א‪ .‬לאיזו ברית מתכוון הפייטן בשורת הסיום? היעזרו במקור הבא‪:‬‬ ‫"אמר רב יהודה‪ :‬ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳הנה אנכי כורת‬ ‫(בבלי‪ ,‬מסכת ראש השנה יז‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ ‬ ‫ברית׳"‪.‬‬

‫ב‪ .‬מה פירוש המילים "אל תפן ליצר"? למי הן מופנות?‬ ‫"אמרו ישראל לפני הקב"ה‪ :‬ריבון העולם‪ ,‬בראת בנו יֵ ֶצר הרע מנעורינו שנאמר‪ :‬׳ּכִ י יֵ ֶצר‬ ‫לֵ ב ָה ָא ָדם ַרע ִמּנְ ֻע ָריו׳ (בראשית ח‪ ,‬כא)‪ ,‬והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה ְמ ַסלֵ ק ממנו‬ ‫את החטא‪ .‬אלא בבקשה ממך‪ ,‬העבירהו ממנו כדי ֶׁשּנְ ֵהא עושים רצונך ולא חוטאים"‪.‬‬ ‫(שמות רבה‪ ,‬פרשה מו‪ ,‬ד)‬

‫ג‪ .‬מה מוסיף המדרש הנ"ל להבנת שורת הסיום של המחרוזות?‬ ‫‪ .7‬כתיבה יוצרת‪ :‬האם תוכלו להוסיף לפיוט מחרוזת משלכם על פי התבנית‬ ‫האחידה?‬

‫‪22‬‬

‫‪ .8‬עיינו במילות השיר הבא‪:‬‬ ‫ריבון העולמים‪ ,‬ידעתי כי הנני בידָך לבד ּכַ חומר ביד היוצר‪.‬‬ ‫ואם גם אתאמץ בעצות ותחּבּולות‪,‬‬ ‫להושיעני ולסמוך נפשי‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫וכל יושבי תבל יעמדו לִ ימיני‬ ‫מבלעדי עּוזְ ָך ועזרתך‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫אין עזרה ויִ שועה‪.‬‬ ‫(מתוך תפילת ר' מאיר מאפטא‪ ,‬בעל ה"אור לשמים")‬

‫מה הקשר בין השיר הזה ובין הפיוט "כי הנה כחומר"?‬

‫‪23‬‬

‫מעשי חכמים‬ ‫פנים ׂשוחקות לאגדה‬ ‫(מסכת סופרים טז‪ ,‬ג)‬

‫עפרה פרידלנדר‪ ,‬בית המדרש‬

‫מעשי החכמים הם סוג של מדרשי אגדה‪ֵ .‬אלּו סיפורים של חכמינו זיכרונם לברכה‪,‬‬ ‫שנוצרו בתקופת המשנה והתלמוד בארץ ישראל ובבבל‪.‬‬ ‫מעשי חכמים מתארים בדרך כלל אירוע קצר בחיי הגיבור שהוא לרוב חכם מחכמי‬ ‫המשנה או התלמוד‪ .‬הסיפורים צומחים מתוך מציאות חייהם של חז"ל‪ ,‬והם מעמידים‬ ‫במרכזם עלילה אנושית המתארת את מעשיו‪ ,‬לבטיו‪ ,‬מאבקיו וכוחות נפשו של האדם‬ ‫במטרה ללמוד מה הם ערכים דתיים‪ ,‬חינוכיים ורעיוניים‪.‬‬ ‫המיוחד במעשי חכמים הוא שאין בהם הטפה מוסרית או דתית ישירה‪ ,‬אלא סיפור‪,‬‬ ‫תיאור עלילתי‪ ,‬שמתוך המסופר בו אנו מפנימים דרכי התנהגות‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫והלוא דברים קל וחומר – מעשה חכמים‬ ‫ָּתנ ּו ַר ָ ּבנָ ן‪ַ :‬מ ֲעשֵׂ ה ְ ּב ָח ִסיד ֶא ָחד ֶׁש ָהיָ ה ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל ַ ּבדֶּ ֶר ְך‪.‬‬ ‫ָ ּבא שַׂ ר ֶא ָחד וְ נָ ַתן לוֹ ָׁשלוֹ ם‪ ,‬וְ לֹא ֶה ְחזִ יר לוֹ ָׁשלוֹ ם‪.‬‬ ‫ִה ְמ ִּתין לוֹ ַעד ֶׁש ִּס ֵ ּים ְּת ִפ ָ ּלתוֹ ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫"רק ִה ּ ָׁש ֶמר לְ ך ו ְּׁשמֹר‬ ‫שס ֵ ּים ְּת ִפ ָ ּלתוֹ ָא ַמר לוֹ ‪ֵ :‬ר ָיקא‪ ,‬וַ ֲהלֹא ָ ּכתוּב ְ ּבתוֹ ַר ְתכֶ ם‪ַ :‬‬ ‫לְ ַא ַחר ִ‬ ‫נַ ְפ ְׁש ָך" (דְּ ָב ִרים ד‪ ,‬ט)‪ ,‬וּכְ ִתיב‪" :‬וְ נִ ְׁש ַמ ְר ֶּתם ְמאֹד לְ נַ ְפ ׁש ֵֹתיכֶ ם" (דְּ ָב ִרים ד‪ ,‬טו)‪ּ ְ .‬כ ֶׁש ָ ּנ ַת ִּתי‬ ‫ֹאש ָך ְ ּב ַסיִ ף‪ִ 1‬מי ָהיָ ה ּתוֹ ֵב ַע ֶאת‬ ‫יתי חוֹ ֵת ְך ר ְׁ‬ ‫לְ ָך ָׁשלוֹ ם לָ ָּמה לֹא ֶה ְחזַ ְר ָת לִ י ָׁשלוֹ ם? ִאם ָהיִ ִ‬ ‫דָּ ְמ ָך ִמ ָ ּי ִדי?‬ ‫‪2‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ַ :‬ה ְמ ֵּתן לִ י ַעד ֶׁש ֲא ַפ ְ ּי ֶס ָך ִ ּב ְד ָב ִרים‪.‬‬ ‫ית ַמ ְחזִ יר לוֹ ?‬ ‫ית עוֹ ֵמד לְ ָפנַ י ֶמלֶ ְך ָ ּבשָׂ ר וָ ָדם ו ָּבא ֲח ֵב ְר ָך וְ נָ ַתן לְ ָך ָׁשלוֹ ם ָהיִ ָ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ִ :‬איל ּו ָהיִ ָ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ :‬לָ או‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ית ַמ ְחזִ יר לוֹ ָמה ָהי ּו עוֹ שִׂ ים לְ ך?‬ ‫וְ ִאם ָהיִ ָ‬ ‫אשי ְ ּב ַסיִ ף‪.‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ָ :‬הי ּו חוֹ ְתכִ ים ֶאת ָר ִׁ‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ :‬וַ ֲהלֹא דְּ ָב ִרים ַקל וָ ח ֶֹמר‪ .‬ו ָּמה ַא ָּתה‪ֶׁ ,‬ש ָהיִ ית עוֹ ֵמד לְ ָפנַ י ֶמלֶ ך ָ ּבשָׂ ר וָ ָדם ֶׁש ַה ּיוֹ ם‬ ‫יתי עוֹ ֵמד לִ ְפנֵ י ֶמלֶ ְך ַמלְ כֵ י ַה ְּמלָ כִ ים ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא‪,‬‬ ‫ָ ּכאן ו ָּמ ָחר ַ ּב ֶק ֶבר‪ּ ָ ,‬כ ְך ֲאנִ י ֶׁש ָהיִ ִ‬ ‫ֶׁשהוּא ַחי וְ ַק ָ ּים לָ ַעד וּלְ עוֹ לְ ֵמי עוֹ לָ ִמים‪ַ ,‬על ַא ַחת ַ ּכ ָּמה וְ כַ ָּמה?‬ ‫ִמ ַ ּיד נִ ְת ּ ַפ ֵ ּיס אוֹ תוֹ ַה ּ ַׂשר וְ נִ ְפ ָטר‪ 3‬אוֹ תוֹ ָח ִסיד לְ ֵביתוֹ לְ ָׁשלוֹ ם‪.‬‬ ‫(ּב ְב ִלי‪ ,‬מסכת ברכות‪ ,‬דף לב‪ ,‬ע"ב – דף לג‪ ,‬ע"א)‬ ‫ַ‬ ‫בסיִ ף ‪ -‬בחרב‬ ‫‪ַ 1‬‬ ‫‪ 2‬אפיֶ יסך בדברים ‪ -‬אסביר לך‬ ‫‪ 3‬ונפטר ‪ -‬והלך‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ַ :‬השלימו את ההיגדים הבאים‪:‬‬ ‫התפילה בשבילי היא‪...‬‬ ‫החלק שאני הכי אוהב‪/‬ת בתפילה הוא‪...‬‬ ‫תפילה משמעותית שפעם חוויתי‪...‬‬ ‫כשאני מתפלל‪/‬ת אני‪...‬‬ ‫כשקשה לי להתכוון אני‪...‬‬ ‫המקום שבו אני מעדיפ‪/‬ה להתפלל‪...‬‬

‫‪25‬‬

‫‪ .2‬הסיפור פותח בחסיד שהיה מתפלל בדרך‪ .‬מה מאפיין תפילה בדרך לעומת‬ ‫תפילה במקום סגור‪ ,‬כמו בית כנסת?‬ ‫‪ .3‬תארו את דמותו של הׂשר על פי הסיפור‪.‬‬ ‫‪ .4‬השר העמיד את החסיד בניסיון‪ .‬כיצד הצליח החסיד להיחלץ מהסכנה? ַהסבירו‬ ‫במילים שלכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬לקראת סוף הסיפור החסיד אומר‪" :‬והלא דברים קל וחומר‪"...‬‬ ‫ַקל וָ חוֹ ֶמר היא אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן לשם פרשנות התורה והסקת‬ ‫לה ָחלַ ת הדין והעברתו ממקרה אחד למשנהו‪ ,‬כאשר המקרה‬ ‫הלכות‪ .‬מדובר בשיטה ֶ‬ ‫האחד קל יחסית והשני חמור ממנו‪ .‬מידה זו השתרשה כמטבע לשון בעברית‪,‬‬ ‫שמשמעותו היא "על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫על פי סיפורנו‪ ,‬מהו ה"קל" ומהו ה"חומר"?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬האם לדעתכם התנהגותו של החסיד הייתה נכונה? דונו בשאלה זו והציעו‬ ‫תשובות שונות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קראו את ההלכה שפסק הרמב"ם בסוגיה זו‪:‬‬ ‫"אין המתפלל מפסיק תפילתו אלא מפני סכנת נפשות בלבד‪ ,‬ואפילו מלך ישראל שואל‬ ‫בשלומו לא ישיבנו‪ .‬אבל פוסק הוא למלך עובד כוכבים‪ ,‬שמא יהרגנו‪ .‬היה עומד בתפילה‬ ‫וראה מלך עובדי כוכבים [‪ ]...‬בא כנגדו – יקצר‪ ,‬ואם אינו יכול – יפסיק"‪.‬‬ ‫ ‬

‫(הלכות תפילה‪ ,‬פרק ו‪ ,‬הלכה ט)‪.‬‬

‫לאור הלכה זו‪ ,‬כיצד נבין את התנהגותו של החסיד?‬ ‫‪ .7‬מהם הרעיונות שאנו לומדים מהסיפור? נַ סחו אותם במילים שלכם‪ .‬תוכלו‬ ‫להשתמש במקורות הבאים (משנה‪ ,‬ברכות‪ ,‬ה‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫א‪" .‬אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"‪.‬‬ ‫ב‪" .‬חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את ליבם‬ ‫למקום"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא‬ ‫יפסיק"‪.‬‬ ‫‪ִ .8‬חזרו להיגדים שכתבתם בפעילות הראשונה‪ .‬האם הסיפור יכול לסייע בעמידה‬ ‫נכונה יותר לפני ה' בשעת התפילה?‬

‫‪26‬‬

‫ַהדָּ ן ֲח ֵברוֹ לְ כַ ף זְ כוּת – מעשה חכמים‬ ‫ָּתנ ּו ַר ָ ּבנָ ן‪ַ :‬הדָּ ן ֲח ֵברוֹ לְ כַ ף זְ כוּת דָּ נִ ין אוֹ תוֹ לִ זְ כוּת‪.‬‬ ‫ו ַּמ ֲעשֵׂ ה ְ ּב ָא ָדם ֶא ָחד ֶׁש ָ ּי ַרד ִמ ָ ּגלִ יל ָה ֶעלְ יוֹ ן‬ ‫וְ נִ שְׂ ַ ּכר‪ֵ 1‬א ֶצל ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת ֶא ָחד ַ ּבדָּ רוֹ ם ָׁשלוֹ ׁש ָׁשנִ ים‪.‬‬ ‫ֶע ֶרב יוֹ ם ַה ִ ּכ ּפו ִּרים ָא ַמר לוֹ ‪ֵּ :‬תן לִ י שְׂ כָ ִרי‪ ,‬וְ ֵאלֵ ְך וְ ָאזוּן‪ֶ 2‬את ִא ְׁש ִּתי ו ָּבנַ י‪.‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ֵ :‬אין לִ י ָמעוֹ ת‪.‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ֵּ :‬תן לִ י ּ ֵפירוֹ ת‪.‬‬ ‫הּוע ַסק כפועל‬ ‫‪ 1‬וְ נִ ְׂשּכַ ר ‪ֲ -‬‬ ‫שכיר‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ֵ :‬אין לִ י‪.‬‬ ‫ואזּון ‪ -‬ואפרנס‬ ‫‪ָ 2‬‬ ‫ֵּתן לִ י ַק ְר ַקע‪ֵ ,‬אין לִ י‪.‬‬ ‫‪ 3‬הפשיל כליו לאחוריו ‪-‬‬ ‫ֵּתן לִ י ְ ּב ֵה ָמה‪ֵ ,‬אין לִ י‪.‬‬ ‫תלה כלים במקלו‬ ‫ֵּתן לִ י ָ ּכ ִרים וּכְ ָסתוֹ ת‪ֵ ,‬אין לִ י‪.‬‬ ‫‪ 4‬משאוי ‪ -‬משא‬ ‫ְ‬ ‫ִה ְפ ִׁשיל ֵ ּכלָ יו לַ ֲאחוֹ ָריו‪ 3,‬וְ ָהלַ ך לְ ֵביתוֹ ְ ּב ַפ ֵחי נֶ ֶפ ׁש‪.‬‬ ‫‪ 5‬פרקמטיא ‪ -‬סחורה‬ ‫לְ ַא ַחר ָה ֶרגֶ ל נָ ַטל ַ ּב ַעל ַה ַ ּביִ ת שְׂ כָ רוֹ ְ ּביָ דוֹ ‪,‬‬ ‫לשה ֲחמוֹ ִרים‪ֶ ,‬א ָחד ֶשל ַמ ֲאכָ ל וְ ַא ַחד ֶשל ִמ ְׁש ֶּתה וְ ַא ַחד ֶשל ִמינֵ י ְמגָ ִדים‬ ‫וְ ִע ּמוֹ ַמשׂ אוּי‪ְׁ 4‬ש ָׁ‬ ‫(מינֵ י ְמ ִת ָיקה)‪ ,‬וְ ָהלָ ְך לוֹ לְ ֵביתוֹ ‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ַא ַחר ֶׁש ָאכְ ל ּו וְ ָׁשת ּו נָ ַתן לוֹ שְׂ כָ רוֹ ‪.‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ּ ְ :‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמ ְר ָּת לִ י ֵּתן לִ י שְׂ כָ ִרי וְ ָא ַמ ְר ִּתי ֵאין לִ י ָמעוֹ ת – ְ ּב ַמה ָח ַׁש ְד ָתנִ י?‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶׁ :‬ש ָּמא ּ ְפ ַר ְק ַמ ְטיָ א‪ּ ְ 5‬בזוֹ ל נִ זְ דַּ ְּמנָ ה לְ ָך‪ ,‬וְ לָ ַק ְח ָּת ָ ּב ֶהן‪.‬‬ ‫ו ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמ ְר ָּת לִ י ֵּתן לִ י ְ ּב ֵה ָמה וְ ָא ַמ ְר ִּתי ֵאין לִ י ְ ּב ֵה ָמה – ְ ּב ַמה ָח ַׁש ְד ָתנִ י?‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶׁ :‬ש ָּמא ֻמשְׂ ֶ ּכ ֶרת ְ ּביַ ד ֲא ֵח ִרים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ְ ּב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמ ְר ָּת לִ י ֵּתן לִ י ַק ְר ַקע וְ ָא ַמ ְר ִּתי לְ ך ֵאין לִ י ַק ְר ַקע – ְ ּב ַמה ָח ַׁש ְד ָתנִ י?‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶׁ :‬ש ָּמא ֻמ ְח ֶ ּכ ֶרת‪ּ ְ 6‬ביַ ד ֲא ֵח ִרים ִהיא‪.‬‬ ‫ו ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמ ְר ִּתי לְ ָך ֵאין לִ י ּ ֵפירוֹ ת – ְ ּב ַמה ָח ַׁש ְד ָתנִ י?‬ ‫‪ 6‬מוחכרת ‪ -‬נתונה בחכירה‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶׁ :‬ש ָּמא ֵאינָ ן ְמ ֻע ּ ָׂשרוֹ ת‪.‬‬ ‫נמסרה לתקופת זמן‬ ‫מוגבלת‪ ,‬כתשלום‬ ‫ו ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמ ְר ִּתי לְ ָך ֵאין לִ י ָ ּכ ִרים וּכְ ָסתוֹ ת – ְ ּב ַמה ָח ַׁש ְד ָתנִ י?‬ ‫‪ 7‬הקדיש כל נכסיו לשמים ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יש ָ ּכל נְ כָ ָסיו לַ ּ ָׁש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶׁ :‬ש ָּמא ִה ְקדִּ ׁ‬ ‫נתן נכסיו לקב"ה‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ָ :‬ה ֲעבוֹ ָדה!‪ּ ָ 8‬כך ָהיָ ה!‬ ‫‪ 8‬העבודה ‪ -‬לשון שבועה‬ ‫ִהדַּ ְר ִּתי‪ּ ָ 9‬כל נְ כָ ַסי ִ ּב ְׁש ִביל הו ְּר ָקנוֹ ס ְ ּבנִ י ֶשלֹא ָע ַסק ַ ּב ּתוֹ ָרה‪,‬‬ ‫‪ 9‬הדרתי ‪ -‬הרחקתי רכושי‬ ‫על ידי נדר‬ ‫אתי ֵא ֶצל ֲח ֵב ִרי ַ ּבדָּ רוֹ ם ִה ִּתיר ּו לִ י ָ ּכל נְ ָד ַרי‪,‬‬ ‫וּכְ ֶׁש ָ ּב ִ‬ ‫ָ‬ ‫וְ ַא ָּתה‪ּ ְ ,‬כ ֵׁשם ֶש ַדנְ ָתנִ י לִ זְ כוּת – ַה ָּמקוֹ ם יָ ִדין אוֹ ְתך לִ זְ כוּת‪.‬‬ ‫(ּב ְב ִלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬דף קכז‪ ,‬ע"ב)‬ ‫ַ‬

‫‪27‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסיפור מתאר שתי דמויות‪ :‬הפועל ובעל הבית‪ .‬כתבו מה מאפיין כל אחד מהם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מעשה חכמים הוא סיפור קצרצר שמופיעים בו רק הפרטים ההכרחיים להבנת‬ ‫המ ֶסר‪ ,‬לכן יש בו פערי מידע רבים‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ּ ְפ ָע ֵרי מידע נוצרים כאשר נעדרים פרטים מן הטקסט‪ .‬הקוראים נדרשים להפעיל‬ ‫את הידע שלהם ואת דמיונם כדי להשלים פרטים אלו‪.‬‬ ‫נסו להשלים בעצמכם את פערי המידע הבאים ולענות על השאלות הבאות‬ ‫על פי ההבנה והדמיון שלכם‪:‬‬ ‫הפועל? נסו לדמיין ולתאר את מצבו המשפחתי‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬מה היה שמו של‬ ‫ב‪ .‬מדוע החליט לחזור לביתו אחרי שלוש שנים?‬ ‫ג‪ .‬מה הרגיש וחשב הפועל כשבעל הבית אמר ש"אין לו" לתת לו שכרו? מדוע‬ ‫שתק אחרי ששמע את תשובותיו? (נסו לדמיין כיצד אתם הייתם מגיבים‬ ‫אילו הייתם משקיעים זמן ממושך בעבודה מאומצת‪ ,‬וכשהייתם באים לקבל‬ ‫את שכרכם‪ ,‬היה המעסיק אומר‪" :‬אין לי!")‬ ‫ד‪ .‬מדוע לא סיפר בעל הבית לפועל למה אינו יכול לשלם לו שכרו?‬ ‫ה‪ .‬כתבו שאלה‪/‬ות שלכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפניכם טבלה המחלקת את הסיפור לשני חלקים‪ .‬העתיקו למחברתכם‬ ‫ומלאו‪.‬‬ ‫(חלק ב מתחיל במילים "לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו‪)"...‬‬ ‫מקום ההתרחשות חלק א – הסיבוך‪ ,‬יצירת מתח‬ ‫זמן ההתרחשות‬ ‫ומשמעותו‬ ‫האירוע‬ ‫האווירה‬ ‫הדיאלוג‬

‫‪28‬‬

‫חלק ב – ההתרה‬

‫‪ .4‬הסבירו כיצד מתקיימת אנלוגיה (הקבלה) ניגודית בין שני חלקי הסיפור‪.‬‬ ‫ָאנָ לוֹ גְ יָ ה – השוואה‪ ,‬הקבלה‪ ,‬שבעזרתה מגלים תכונות של דמיון ושל שוני בין שני‬ ‫הדברים המושווים‪ .‬באנלוגיה הניגודית נקודות השוני מובלטות במיוחד‪.‬‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד על דמותו של הפועל מתוך האנלוגיה הניגודית?‬ ‫כפתי והיה "פראייר" כי לא עמד על זכותו לקבל שכר‪.‬‬ ‫‪ .6‬יש שיגידו שהפועל נהג ֶ‬ ‫מה דעתכם על כך?‬ ‫‪ .7‬הביאו דוגמה מהחיים לכך שחשדתם במישהו והתברר שהחשד היה מוטעה‬ ‫(או לכך שמישהו חשד בכם ללא סיבה)‪ .‬מה הרגשתם? מה אפשר להסיק‬ ‫מהאירוע?‬ ‫‪ .8‬הסיפור מביא בפנינו דוגמה יוצאת דופן לגיבור שמלמד זכות על המעסיק על‬ ‫אף כל הנסיבות‪ .‬מדוע כדאי לנו להיות מלמדי זכות? מה נרוויח מכך?‬ ‫‪ .9‬קראו את דברי ר' נחמן מברסלב‪" .‬תורה" זו של ר' נחמן התפרסמה מאוד‪.‬‬

‫ַּדע ּכִ י ָצ ִריְך לָ דּון ֶאת ּכָ ל ָא ָדם לְ כַ ף זְ כּות‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ִמי ֶׁשהּוא ָר ָׁשע ּגָ מּור‪ָ ,‬צ ִריְך לְ ַח ֵּפׂש וְ לִ ְמצֹא‬ ‫ּמֹוצא ּבֹו ְמ ַעט טֹוב‪ ,‬וְ ָדן אֹותֹו‬ ‫ּבֹו ֵאיזֶ ה ְמ ַעט טֹוב‪ֶׁ ,‬ש ְּבאֹותֹו ַה ְּמ ַעט ֵאינֹו ָר ָׁשע‪ ,‬וְ ַעל יְ ֵדי זֶ ה ֶׁש ֵ‬ ‫ׁשּובה‪ ,‬וְ זֶ ה ְּב ִחינַ ת‬ ‫לְ כַ ף זְ כּות‪ַ ,‬על־יְ ֵדי־זֶ ה ַמ ֲעלֶ ה אֹותֹו ֶּב ֱא ֶמת לְ כַ ף זְ כּות‪ ,‬וְ יּוכַ ל לַ ֲה ִׁשיבֹו ִּב ְת ָ‬ ‫ל־מקֹומֹו וְ ֵאינֶ ּנּו"‪.‬‬ ‫(ּת ִהּלִ ים לז)‪" :‬וְ עֹוד ְמ ַעט וְ ֵאין ָר ָׁשע וְ ִה ְתּבֹונַ נְ ָּת ַע ְ‬ ‫ְ‬ ‫ר׳ נחמן מברסלב‪ ,‬ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קטע מתורה רפ"ב‬

‫מדוע כדאי וראוי לדון כל אדם לכף זכות?‬ ‫‪ .10‬משימה אישית‪ַּ :‬בחרו דמות מחייכם ונסו להאיר אותה‪ :‬התבוננו בה מצדדים‬ ‫נוספים על אלו שאתם רגילים להתבונן בה ולמצוא בה נקודות טובות‪ .‬ניתן‬ ‫לבחור גם בעצמכם!‬

‫‪29‬‬

‫הסיפור החסידי‬ ‫תנועת החסידות הינה תנועה רוחנית־חברתית ששינתה את פני החברה היהודית במאות‬ ‫השנים האחרונות‪ .‬היא נוסדה במזרח אירופה במאה ה־‪ 18‬על ידי ר' ישראל המכונה‬ ‫"בעל שם טוב" ובראשי תיבות ‪" -‬הבעש"ט"‪ .‬תלמידיו פיתחו את תורתו והפיצו אותה‪.‬‬ ‫התפשטות החסידות הייתה מהירה מאוד ותוך פחות ממאה שנה כבשה כמעט את‬ ‫כל יהדות מזרח אירופה‪ .‬עם זאת‪ ,‬החל מהדור השני של החסידות התחילה התנגדות‬ ‫חזקה לחסידות‪ ,‬בהנהגתו של הגר"א (הגאון ר' אליהו מווילנא)‪ .‬ההתנגדות הייתה‬ ‫חזקה מאוד ולעיתים אף מלווה בחרמות והלשנות‪.‬‬ ‫החסידות הינה תנועה דינמית ופעילה עד היום‪ .‬החסידים מאוגדים ב"חצרות"‪ ,‬שבראש‬ ‫כל אחת מהן ניצב האדמו"ר‪ ,‬המקבל בדרך כלל את תוארו בירושה‪.‬‬ ‫הסיפורים החסידיים מבטאים את עקרונות החסידות‪:‬‬ ‫‪ .1‬מקומו של הצדיק – על פי החסידות לצדיק יש כוח רוחני מיוחד‪ ,‬הנובע מקרבתו‬ ‫הגדולה לבורא‪ ,‬והוא מסוגל להשפיע על מהלכי שמיים לטובת עמו‪ .‬הוא נתפס‬ ‫בדבקותו ובקדושתו מוריד את השפע לעולם‪ ,‬כלומר‬ ‫ֵ‬ ‫כ"יסוד העולם"‪ ,‬אשר‬ ‫מקיים אותו‪.‬‬ ‫‪ .2‬מקומו של האדם הפשוט ‪ -‬על פי החסידות כל אחד יכול להתקרב אל ה'‬ ‫לאהבה אותו‪ ,‬לדבוק בו באמונה תמימה ולהגיע למדרגה גבוהה של קרבת ה'‬ ‫(גם פשוטי העם‪ ,‬ולא רק תלמידי חכמים גדולים)‪.‬‬ ‫‪" .3‬רחמנא לבא בעי" (הקב"ה רוצה את הלב) – לכוונת הלב יש מקום חשוב ומרכזי‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪ .4‬עבודת ה' בשמחה –‬ ‫השמחה מאפשרת‬ ‫לאדם למלא את‬ ‫ייעודו ולחשוף את‬ ‫האלוקות בתוך עולם‬ ‫החומר‪ .‬החסידים הגיעו‬ ‫לשמחה בדרכים שונות‪,‬‬ ‫כמו ניגון וריקוד‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫דינה זילברברג‪ ,‬הריקוד החסידי‪1990 ,‬‬

‫יִ ְצ ָחק ֵליּבּוש ֶּפ ֶרץ‪ ,‬נודע בראשי התיבות י"ל פרץ (‏‪–1852‬‏‪ )1915‬הוא‬ ‫מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית ואחד מאבות תקופת התחייה בספרות‪.‬‬ ‫י"ל פרץ תיאר את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה והזדהה עם ִסבלות פשוטי העם‪.‬‬ ‫רוב יצירותיו הן סיפורים קצרים‪ ,‬אך הוא כתב גם שירה‪ ,‬סיפורים ארוכים ותרגומים‬ ‫‪ -‬בעיקר של יצירותיו שלו מיידיש לעברית‪.‬‬

‫הסיפור הקצר שלפנינו מעובד על פי הסיפור החסידי "תיקון חצות"‪.‬‬

‫אם לא למעלה מזה ‪ /‬י"ל ֶּפ ֶרץ‬ ‫בכל ימות הסליחות‪ ,‬בבוקר בבוקר‪ ,‬נעלם הרבי מנימירוב‪ .‬בני־ביתו משכימים‬ ‫לסליחות‪ ,‬יוצאים ועוזבים את הדלת פתוחה אחריהם‪ .‬בלי ספק יוצא הוא אחרי כן‬ ‫בעצמו‪ .‬ומעולם לא ראה אותו איש‪ ,‬לא בחוץ ולא בבית־הכנסת או בבית־המדרש‪,‬‬ ‫ולא אצל המניינים‪.‬‬ ‫והנה מה שהפתח פתוח – אין בכך כלום‪ .‬אל בית הצדיק לא יבואו גנבים‪ .‬ייגע אחד‬ ‫מהם בכף המנעול‪ ,‬ומובטח אני‪ ,‬שתיבש ידו‪ .‬אך איה הרבי?‬ ‫ואומרים‪ :‬בלי ספק במקום! – הימים – ימים נוראים‪ ,‬צורכי עם ישׂ ראל מרובים‪,‬‬ ‫וקרב יום‬ ‫צריכים לפרנסה‪ ,‬לשלום‪ ,‬לבריאות‪ ,‬ליראת־שמים ויראת־חטא‪ ...‬והולך ֵ‬ ‫הדין‪ ,‬השופט כל הארץ יעשׂ ה משפט‪ ,‬והשׂ טן משוטט בכל הארץ‪ ,‬ובוחן ובודק באלפים‬ ‫עיניים בחורין וּבסדקין של הלב והנפש! והוא מסית ומדיח‪ ,‬ועולה ומשׂ טין! ומי יעמוד‬ ‫ביום צר‪ ,‬אם לא קדוש ישׂ ראל מנימירוב?‬ ‫בלי ספק הוא עולה למרום ומשתטח לפני כיסא כבודו‪ ,‬ומתפלל על עם ישׂ ראל;‬ ‫ולפעמים מתנהג הוא גם בתקיפות‪ ,‬כדרכו!‬ ‫והנה בא לנימירוב מתנגד מירושלים דליטא (העיר וילנה) וימלא פיו צחוק‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬גדול כוח הליטאים בנגלה‪ ,‬אבל נפשם יבשה בלי שום לחלוחית של אמונת‬ ‫צדיקים! ומצחק הליטאי‪ ,‬ומראה באצבע גמרא מפורשת‪ ,‬שגם משה רבינו‪ ,‬עליו‬ ‫השלום‪ ,‬לא עלה למרום‪ ,‬כי אם למטה מעשׂ רה טפחים – והצדיק מנימירוב לא כל שכן!‬ ‫– ואם כן‪ ,‬איפה הוא הרבי בשעת הסליחות?‬ ‫והליטאי אומר‪ ,‬שיש לו עליו שאלות חמורות מזו‪...‬‬

‫‪31‬‬

‫ובאותו הרגע החליט בלבו לחקור שורש דבר‪.‬‬ ‫ועוד באותו היום‪ ,‬בין מנחה למעריב‪ ,‬התגנב הליטאי אל חדר־משכבו של הצדיק‪,‬‬ ‫וישכב תחת מיטתו‪ ...‬ואינו מתיירא‪ ,‬שמא תתקוף עליו שנתו‪ ,‬הלא ליטאי הוא! ובוחר‬ ‫הוא לו איזו מסכת ולומד אותה בעל־פה‪.‬‬ ‫ושכב כל הלילה‪ ,‬ולמד בעל־פה!‬ ‫כשעה אחת קודם שקראו לסליחות‪ ,‬הרגיש הליטאי שהצדיק מתהפך על משכבו‪ ,‬שהוא‬ ‫נאנח וגונח‪ ,‬גונח ונאנח‪ .‬והנה ידוע‪ ,‬שאנחותיו של הצדיק מנימירוב היו מלאות צער וייסורין‪,‬‬ ‫והשתפכות הנפש‪ ,‬וכל השומע היה גועה ממש בבכי! וזה אינו מפסיק מלימוּדו בלחש‪...‬‬ ‫ושניהם שוכבים‪ :‬הרבי על המיטה והליטאי תחת המיטה‪.‬‬ ‫כשקראו לסליחות‪ ,‬שמע הליטאי‪ ,‬והנה רבתה התנועה בחדרים הסמוכים‪ ,‬בני־הבית‬ ‫יורדים ממיטותיהם‪ ,‬מעלים הם נרות ונוטלים את ידיהם‪ ,‬ומתלבשים‪ ,‬והולכים‪,‬‬ ‫ופותחים את הדלתות‪ ...‬ואחרי כן שב הכול למנוחתו‪ ,‬והאור‪ ,‬שנזרע תחת מיטתו‬ ‫של הצדיק מן החדרים הסמוכים‪ ,‬נדעך‪ .‬והוא נשאר לבדו עם הרבי בבית‪.‬‬ ‫אחרי כן הודה ולא בוש‪ ,‬שבאותו הרגע נפלה עליו אימה חשכה‪ .‬כי לא דבר ריק‬ ‫הוא‪ ,‬להתבודד עם הצדיק בשעת הסליחות! אבל הליטאי עקשן הוא – רועד הוא‬ ‫בכל גופו ושוכב!‪...‬‬ ‫בינתיים קם גם הצדיק ממשכבו‪.‬‬

‫אריה ברמץ‪2013 ,‬‬

‫‪32‬‬

‫וקם‪ ,‬ועשׂ ה מה שעשׂ ה‪ ,‬וניגש אל ארון הבגדים‪ ,‬והוציא משם חבילת בגדים שונים‪,‬‬ ‫דהיינו‪:‬‬ ‫מכנסי בד לבנים‪ ,‬רחבים וקצרים‪ ,‬מגפיים גדולים ומשוחים בזפת‪ ,‬אדרת־שׂ יער עבה‬ ‫ומצנפת שׂ יער גבוהה‪ ,‬וחגורת עור מצופה מסמרי נחושת – בגדי איכר!‬ ‫ובאותם הבגדים התלבש הצדיק‪ ,‬ומצלחת אדרתו יצא קצה חבל עבה‪...‬‬ ‫והליטאי אינו מאמין למראה עיניו‪ ,‬והוא חושב‪ ,‬שנרדם בלילה ורואה חלום‪ ...‬אך לא‬ ‫חלמא חזיא (לא חלום ראה)‪...‬‬ ‫והרבי יוצא מחדרו‪ ,‬והליטאי קם בלאט והולך אחריו‪ ,‬כאותו הצל ההולך אחרי האדם‪.‬‬ ‫והרבי עובר מחדר לחדר ובא לחדר־הבישוּל‪ ,‬וכופף ראשו אל מתחת למיטת המבשלת‪,‬‬ ‫ומניף גרזן לחטוב עצים‪ ,‬ותוקע אותו לתוך אזורו‪ ,‬ויוצא את הבית‪.‬‬ ‫והליטאי אחריו‪ ,‬אף כי כבר עלה על לבו דבר־בליעל‪ ,‬כי הרבי צדיק הוא ביום וגזלן בלילה‪...‬‬ ‫והולך הרבי בלאט ובצדי הרחובות‪ ,‬ואימת הימים הנוראים מרחפת בחוץ‪ .‬ופעם‬ ‫בפעם בוקעת ויוצאת מאיזה בית אנחת חולה או פזמון של סליחות‪ .‬והרבי צולל‬ ‫בצללי הבתים ויוצא לאור הלבנה בין בית לבית‪ ,‬והליטאי אחריו‪ ...‬ולבו דופק כהד‬ ‫לכל פסיעה ופסיעה של הצדיק‪.‬‬ ‫והנה הרבי יצא את העיר‪.‬‬ ‫וסמוך לעיר – יער‪ .‬והצדיק נכנס לתוך היער‪ ,‬ופסע כשלושים או ארבעים פסיעות‬ ‫בתוך היער‪ ,‬וניגש אל אלון רך‪ ,‬והוציא את הגרזן מאזורו והניפו‪ ,‬ויך בעץ – פעם‪,‬‬ ‫פעמיים ושלוש‪ ,‬עד כי נפל העץ‪...‬‬ ‫והליטאי עומד מרחוק ורואה‪ ,‬איך שהצדיק חוטב את העץ לבקעים‪ ,‬ואת הבקעים‬ ‫לגזרים‪ ,‬ושהוא מוציא מצלחת אדרתו חבל ארוך‪ ,‬ועושׂ ה מהם חבילה‪ ,‬ותוחב את‬ ‫הגרזן באזורו‪ ,‬ומעמיס את החבילה על כתפיו‪ ,‬ויוצא את היער ושב העירה‪.‬‬ ‫כפוף הולך הרבי תחת משׂ או‪ .‬והליטאי אחריו –‬ ‫"האם לא יצא הזקן מדעתו?"‬ ‫והצדיק אוחז את דרכו בלאט‪ ,‬ובא לאיזו סימטא חשכה‪ ,‬ונגש אל בית קטן רעוע‪,‬‬ ‫ויעמוד מאחורי החלון‪ ,‬וידפוק בשמשותיו בלאט‪.‬‬ ‫והליטאי שומע‪ ,‬שמתוך הבית קורא קול של אישה חולנית‪:‬‬ ‫– מי שם?‬ ‫– ושהצדיק עונה בלשון הנוכרים‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫– יא!‬ ‫‪ 1‬אני! [רוסית]‬

‫‪33‬‬

‫והאשה שואלת‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יא?‬ ‫– קטוֹ ַ‬ ‫והצדיק עונה‪:‬‬ ‫– ואסיל‪.‬‬ ‫– ואסיל? איזה ואסיל? ומה אתה רוצה‪ ,‬ואסיל?‬ ‫והצדיק אומר לה‪ ,‬והכול בלשון האיכרים‪ ,‬שיש לו חבילת עצים למכירה‪ ,‬שימכור‬ ‫לה בזול‪ .‬ואינו מחכה למענה האישה‪ ,‬ועובר אל הדלת‪ ,‬ופותח אותה‪ ,‬ונכנס לבית‪.‬‬ ‫והליטאי מתגנב אחריו‪.‬‬ ‫לאור הלבנה רואה הוא חדר קטן ונמוך‪ ,‬שברי כלי־בית‪ ,‬ובמיטה – אישה חולנית‬ ‫מכוסה בבלויי סחבות‪.‬‬ ‫והחולנית שואלת באנחה‪:‬‬ ‫– אבל במה אקנה‪ ,‬ואסיל? אין כסף לאלמנה ענייה!‬ ‫והצדיק המתחפשׂ עונה‪ ,‬שייתן לה בהקפה; ושבסך הכול מבקש הוא שש אגורות!‬ ‫אבל האישה אומרת‪ ,‬שאינה יכולה לקבל בהקפה‪ ,‬שאין לה שום תקווה להשׂ יג‬ ‫מעות ולשלם‪.‬‬ ‫– מאין יבוא עזרי? – נאנחה האישה‪.‬‬ ‫והצדיק‪ ,‬שהניח כבר את החבילה לארץ‪ ,‬מתקצף עליה‪:‬‬ ‫– הוי‪ ,‬יהודייה פתיה! ַא ּת אישה קטנה וחולנית‪ ,‬וימייך ספורים‪ ,‬ואני בוטח בך‪ ,‬ונותן‬ ‫לך בהקפה שש אגורות! ולך ֵאל גדול ורחמן‪ ,‬שׂ גיא כוח וחי לעולמים‪ ,‬ואינך בוטחת‬ ‫בו‪ ,‬שימציא לך שש אגורות?‬ ‫– ומי יסיק לי בתנור? – נאנחת האישה – מי יודע‪ ,‬מתי ישוב בני מעבודתו בלילה?‬ ‫והצדיק עונה‪ ,‬שהוא יסיק לה‪...‬‬ ‫והוא אומר ועושׂ ה‪...‬‬ ‫ובשעה שהכניס העצים לתוך התנור‪ ,‬זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום‪...‬‬ ‫ובהבעירו את העצים‪ ,‬אמר את הפזמון השני‪...‬‬ ‫ואת הפזמון השלישי אמר‪ ,‬כאשר סתם את התנור‪.‬‬ ‫פעמיים‬ ‫ַ‬ ‫והליטאי נהפך לבבו לֶ ֱאהוֹ ב את הצדיק ולהאמין בו‪ ,‬ומאז היה נוסע אליו‬ ‫מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫וכשהיה שומע מספרים‪ ,‬שהצדיק עולה בימות הסליחות למעלה‪ ,‬לא צחק עוד והיה אומר‪:‬‬ ‫– מי יודע אם לא למעלה מזה!‬ ‫‪ 1‬מי (זה) אני? [רוסית]‬

‫‪34‬‬

‫שאלות לעיון (בזמן קריאת הסיפור)‬ ‫ההיצג‪ :‬כִ תבו מהו הרקע‬ ‫‪ִ .1‬קראו את המשפט הפותח את הסיפור ותארו את ֵ‬ ‫לעלילה‪ ,‬מהו הזמן שבה היא מתרחשת‪ ,‬מהו מקום התרחשותה‪ ,‬מי הדמות‬ ‫הראשית‪ ,‬ומהו הרמז למה שיתרחש בעלילה‪.‬‬ ‫(א ְק ְס ּפוֹ זיציה) הוא הקטע או הקטעים בסיפור שיש בהם פרטים על הרקע‬ ‫ֵהיצג ֶ‬ ‫הנדרש להבנת העלילה‪ :‬רקע על המקום‪ ,‬על הזמן ועל הדמויות העיקריות‪.‬‬ ‫‪ַ .2‬המשיכו לקרוא עד המילים "אך איֵ ה הרבי?" ושערו‪ :‬לאן נעלם הרבי? מדוע אף‬ ‫אחד לא ראה אותו בצאתו מביתו? מה הרבי עושה בשעה שהוא נעלם?‬ ‫‪ִ .3‬קראו עד המילים "ולפעמים הוא מתנהג גם בתקיפות‪ ,‬כדרכו" וכתבו‪ ,‬מהי‬ ‫ההשערה של החסידים לגבי מקום היעלמותו של הרבי? האם יש להם ספק‬ ‫בנוגע להשערתם? הוכיחו‪.‬‬ ‫האם השערתכם בתשובה לשאלה מספר ‪ 2‬תואמת את השערת החסידים?‬ ‫מדוע?‬ ‫‪ִ .4‬קראו את הקטע המדבר על הליטאי (מ"והנה בא לנימירוב" ועד "שאלות חמורות‬ ‫מזו‪ )"...‬וענו‪ :‬אילו פרטים המספר מוסר על הליטאי? כיצד הליטאי מגיב על‬ ‫פרשת היעלמותו של הרבי? איך הוא מוכיח את דעתו? מה ההבדל בין גישתו‬ ‫לבין גישת החסידים?‬ ‫‪ .5‬המשיכו לקרוא מהמילים "ובאותו הרגע החליט בלבו לחקור שורש הדבר" עד‬ ‫המילים "רועד הוא בכל גופו ושוכב"‪.‬‬ ‫התחלקו לזוגות‪ :‬אחד מבני הזוג יכתוב את המתרחש בקטע זה מנקודת התצפית‬ ‫של הרב‪ ,‬כלומר יתאר את מעשיו והרגשותיו של הרב‪ ,‬והשני יתאר את המתרחש‬ ‫מנקודת התצפית של הליטאי‪ ,‬כלומר יכתוב על מעשיו והרגשותיו של הליטאי‪.‬‬ ‫שתפו זה את זה במה שאתם כותבים‪.‬‬ ‫נסו לחשוב כיצד התנהגות הליטאי מתאימה למתנגדים‪ ,‬והתנהגות הרבי ‪-‬‬ ‫לחסידים‪.‬‬ ‫נקודת תצפית היא זווית הראייה שבה הדמות מתבוננת בעולם שעליו היא מספרת‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫‪ .6‬באילו אמצעים נוקט הסופר כדי ליצור מתח בסיפור?‬ ‫‪ַ .7‬המשיכו לקרוא מהמילים "בינתיים קם הצדיק ממשכבו" עד המילים "האם לא‬ ‫יצא הזקן מדעתו?"‪.‬‬ ‫מה חשב הליטאי על כל מה שראה?‬ ‫‪ַ .8‬המשיכו לקרוא מהמילים "והצדיק אוחז את דרכו" עד המילים "ואת הפזמון‬ ‫השלישי אמר כאשר סתם את התנור"‪.‬‬ ‫א‪ .‬האם הופתעתם מפתרון התעלומה? במה הוא שונה מהשערתכם? במה הוא‬ ‫שונה מהשערת החסידים?‬ ‫ב‪ .‬מי צדק בשאלה לאן הרבי הלך – חסידיו או הליטאי?‬ ‫‪ .9‬סיום הסיפור‪ִ :‬קראו מהמילים "והליטאי נהפך לבבו" עד המילים "מי יודע אם‬ ‫לא למעלה מזה"‪ .‬מדוע נקרא הסיפור "אם לא למעלה מזה"? ִחשבו על כמה‬ ‫אפשרויות‪.‬‬ ‫ המחיזו את הסיפור והציגו אותו או ציירו אותו בצורת קומיקס‪.‬‬ ‫‪ַ .10‬‬ ‫‪ .11‬י"ל פרץ עיבד את הסיפור "אם לא למעלה מזה" על פי הסיפור החסידי "תיקון‬ ‫חצות"‪.‬‬ ‫ִקראו את הסיפור החסידי בעמוד הבא והשוו בין שני הסיפורים‪ .‬בתשובתכם‬ ‫התייחסו לתבחינים הבאים‪ :‬מיהו הרב‪ ,‬גיבור הסיפור‪ ,‬מיהי הדמות שבאה לבחון‬ ‫את הרב ומה מטרתה‪ ,‬מהם הערכים והמסרים המודגשים בסיפור‪.‬‬

‫תיקון חצות הוא מנהג של אמירת קינות ותפילות־אבל על חורבן בית המקדש‪,‬‬ ‫שנאמרות בחצות הלילה‪ .‬חלקו הראשון של תיקון חצות נקרא תיקון רחל‪,‬‬ ‫וחלקו השני נקרא תיקון לאה‪ .‬לפי החסידות לתיקון חצות תפקיד חשוב בדרך‬ ‫להבאת הגאולה‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫תיקון חצות סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬ ‫רבי משה לייב גבה קומה היה‪ ,‬אבל מיחוש קשה היה מוצץ כוחו‪ ,‬אף על פי כן היה‬ ‫קם כל לילה בחצות‪ ,‬נכנס אל חדרו ֵער ואיתן והיה מתאבל על חורבן ירושלים‪ .‬ולכן‬ ‫מתאמתים בו‪ ,‬כי‬ ‫ַ‬ ‫שדברי חכמינו על הכתוב‪" :‬קול דודי דופק"‬ ‫היו החסידים אומרים ִ‬ ‫בקרבו וּמעורר אותו‪.‬‬ ‫קול השכינה דופק ִ‬ ‫רבי צבי הירש מזידיטשוב שמע על עבודתו הנפלאה של הרבי מסאסוב בחצות‬ ‫הלילה‪ .‬כששהה פעם אחת בביתו נסתתר בחדרו כדי לראות במעשֵׂ הו‪ .‬בחצות לילה‬ ‫ראה שהרבי לבש בגדי איכרים‪ ,‬יצא לחצר המכוסה שלג‪ ,‬העלה גִ זרי ֲע ָצ ִמים מתוך‬ ‫המרתף‪ ,‬קשר אותם בחבילה והעמידה על גבו‪.‬‬ ‫אחר־כך עזב את הבית‪ ,‬ורבי הירש הלך אחריו בקור העז של ליל החורף עד לקצה העיר‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬לפני צרוף רעוע‪ ,‬עמד רבי משה לייב מלכת ופרק את העצים מעל שכמו‪ .‬רבי הירש‬ ‫התגנב אל החלון שמאחורי הבית וראה חדר דל ושומם‪ ,‬תנור כבוי‪ ,‬ועל המיטה שוכבת‬ ‫אישה ולוחצת אל ליבה את עוללה שנולד‪ ,‬כנראה‪ ,‬זה לא כבר‪ .‬והנה עמד הרבי בחדר‪.‬‬ ‫רבי הירש ראה אותו שהוא ניגש אל האישה ושמע שפונה אליה בלשון הרוּתינית‬ ‫(אוקראינית)‪" :‬יש לי למכור חבילה של עצים ואין את נפשי לישׂ א אותה הלאה‪ ,‬האם‬ ‫רוצה את לקנותה מידי בדמים מועטים?" האישה השיבה‪" :‬אין לי פרוטה בבית"‪ .‬אבל‬ ‫הרבי לא הרפה ממנה‪" :‬אבוא בפעם אחרת לקבל את הכסף‪ ,‬קחי מידי את העצים"‪ .‬טענה‬ ‫האישה‪" :‬מה אעשה בעצים‪ ,‬הרי איני יכולה לְ ַב ֵק ַע אותם לגזרים‪ ,‬וגם גרזן אין לי"‪ .‬אמר‬ ‫הרבי‪" :‬לזה אדאג אני"‪ .‬יצא מפתח הבית‪ ,‬הוציא גרזן ובקע את העצים לגזרים קטנים‪.‬‬ ‫ובשעה שבקע את העצים‪ ,‬שמע רבי הירש‪ ,‬שהוא אומר 'תיקון רחל'‪ ,‬ולאוזניו הגיעו‬ ‫המילים‪" :‬התנערי מעפר‪ ,‬קומי שבי ירושלים!" אחר־כך נשא הרבי את העצים והרכין‬ ‫עצמו כדי להיכנס בפתח הנמוך והסיק את התנור‪ .‬ובשעה שהניח את גזרי העצים בתוך‬ ‫התנור‪ ,‬אמר בלחש את 'תיקון לאה'‪ ,‬וסיים‪" :‬תקום תרחם ציון‪ ,‬תבנה חומות ירושלים"‪.‬‬ ‫יצא מן החדר וחזר בפסיעות מהירות הביתה‪.‬‬ ‫מתוך אור הגנוז‪ © ,‬כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן‬

‫‪37‬‬

‫עֹומר (‪ )2013-1932‬סופרת ילדים ונוער ישראלית‪ .‬רבים מספריה הם‬ ‫בֹורה ֶ‬ ‫ְד ָ‬ ‫ביוגרפיות של דמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי‪ ,‬המעובדות לבני נוער‪,‬‬ ‫לדוגמה‪" :‬הבכור לבית אב"י" ‪ -‬על איתמר בן־אב"י‪" ,‬שרה‪ ,‬גיבורת ניל"י" – על שרה‬ ‫אהרנסון ומחתרת ניל"י‪ .‬ספריה האחרים עוסקים בבעיות התבגרות של ילדים‬ ‫ובני נוער‪.‬‬ ‫דבורה עומר זכתה בפרסים רבים על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 2006‬הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית‪ .‬בנימוקי השופטים‬ ‫הע ָבר הישראלי־ציוני למסכת חיה של דמויות‬ ‫נכתב‪" :‬עומר הצליחה להפוך את ָ‬ ‫מופת ואירועים מסעירים‪ ,‬שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר"‪.‬‬

‫עֹומר‬ ‫בֹורה ֶ‬ ‫כלבת ָה ָרש ‪ְ /‬ד ָ‬ ‫"תראו אותו!"‬ ‫"אני שונאת אותו בדם!"‬ ‫"כמה שאני לא סובל אותו!"‬ ‫כולנו‪ ,‬כל בני כיתה ח' בקיבוץ דקלים שבעמק‪ ,‬היינו מאוחדים בשנאה כלפיו‪ ,‬כלפי‬ ‫אורי בן כיתתנו‪ .‬הוא עיצבן אותנו‪ .‬לא יכולנו לסבול אותו בשום אופן‪.‬‬ ‫מדוע? האמת היא שאיני יודעת‪ .‬מוזר‪ .‬באמת‪ ,‬לא היה בכך שום דבר מוצדק או‬ ‫הגיוני‪ .‬לא מאומה‪ .‬לא רק היום‪ ,‬לאחר שעברו שנים ואני בגרתי‪ ,‬אני חושבת כך‪ .‬גם‬ ‫באותם ימים של ילדות בקיבוץ שבעמק חשבתי בדיוק כך‪ .‬אך‪ ...‬איכשהו לא יכולתי‬ ‫אחרת‪ .‬פשוט לא‪.‬‬ ‫אורי לא היה ילד רע; להפך‪ .‬אולי היה הטוב מכולנו‪ .‬תמיד מוכן להגיש עזרה‪ ,‬אפילו‬ ‫לא ביקשת ממנו‪ .‬כשרק חשב שעזרתו נחוצה באיזו שהיא דרך‪ ,‬מייד הגיש אותה‪.‬‬ ‫בכל הלב‪ ,‬רצון ַעז וכן לעזור‪ .‬הוא היה גם תלמיד מצוין‪ .‬אחד הטובים ביותר בכיתה‪.‬‬ ‫למרות היותו ילד עולה‪ ,‬שבא לקיבוץ עם משפחתו‪ ,‬כשאנו היינו כבר בכיתה ג'‪ ,‬לא‬ ‫פיגר‪ .‬למד את השפה במהירות עצומה‪ ,‬השתלט על כל החומר החסר ללא בעיות‪.‬‬ ‫היה חרוץ‪ ,‬מסור‪ ,‬שקדן‪ ,‬ער‪ ,‬מתעניין בכול‪ .‬היה‪ ...‬כל המעלות היו בו בעצם‪.‬‬ ‫אה! תחשבו‪ .‬עכשיו זה כבר מובן לגמרי‪ .‬מכירים את הטיפוס הזה! ובאמת‪ ,‬מי יכול‬ ‫לסבול אחד שכזה?‬

‫‪38‬‬

‫"התלמיד הטוב‪ ,‬אה?"‬ ‫"תולעת הספרים הממושקף‪ ,‬החנפן‪ ,‬המחייך אל המורים‪ ,‬זה שיודע הכול עוד מחוץ‬ ‫לארץ‪"...‬‬ ‫אך לא‪ .‬הוא כלל לא היה הטיפוס הזה‪ .‬כלל וכלל לא‪.‬‬ ‫דקדקן? כן‪ .‬חרוץ‪ ,‬מתעניין בלימודים‪ ,‬אוהב לקרוא‪ .‬מסור למורים? כן‪ .‬אך בדיוק‬ ‫באותה מידה חם ופתוח לכל אחד מן התלמידים‪ ,‬חבריו‪ .‬את חוץ לארץ לא הזכיר‬ ‫אפילו במילה אחת‪ .‬מרגע בואו אלינו השתלב והיה לצבּ ר לכל דבר‪ .‬ובכל זאת לא‬ ‫סבלנו אותו‪ .‬אפילו ספורטאי מצוין היה‪ .‬בעל גוף שרירי וחסון‪ .‬הוא היה מסוגל‬ ‫להיתלות על המתח זמן כה רב‪ ,‬שאף אחד מאיתנו לא היה יכול להתחרות בו‪.‬‬ ‫מסירותיו במשחק מחניים היו כה מדויקות ומהירות וקליעותיו היו ‪ ...‬או־הו! עד היום‬ ‫אני עוד מסוגלת לחוש צריבות של חום בכתף לזכרן‪ .‬לא היו לו כלל חסרונות‪ .‬אולי‬ ‫זה מה שהרגיז אותנו כל כך? הוא היה מעצבן אותנו בשלמות הזו שבו‪ .‬אתה עוד יכול‬ ‫לסלוח למישהו כזה שאותו אתה מכיר מתמיד‪ :‬גדל איתו בקיבוץ‪ ,‬מבית התינוקות‬ ‫לפעוטון‪ ,‬לגן‪ ,‬לכיתות; אבל לא אחד כזה שבא ביום בהיר אחד והוא‪ ,‬הוא ישר מין‬ ‫מושלם כזה! מ"עולה חדש"‪ ,‬מילד חדש‪ ,‬אתה מצפה שיהיו לו בעיות‪ ,‬שיבכה פעם‬ ‫מגעגועים לשם‪ ,‬ש‪ ...‬לא‪ .‬כל זה לא היה באורי‪ .‬הוא רק הגיע‪ ,‬וכבר היה בסדר גמור‪.‬‬ ‫זה הרגיז אותנו‪ .‬היה יותר מדי בסדר‪ ,‬ישר מדי‪ ,‬חרוץ מדי‪ .‬הכול בו היה במנות גדושות‬ ‫מדי‪ .‬לא יכולת למצוא בו אפילו בנרות איזה שהוא חיסרון שתוכל לומר‪" :‬כן‪ ,‬הוא‬ ‫ספורטאי מצוין‪ ,‬אבל בחשבון הוא מטומטם גמור!" "נכון‪ ,‬הוא קורא יפה‪ ,‬אבל כתב‬ ‫היד שלו – ממש כתב רגל‪"...‬‬ ‫לא‪ .‬לא היה אפשר למצוא משהו שלא עשה באופן מושלם‪ .‬לא יכולת למצוא בו גם‬ ‫פגם אחד לרפואה ואנחנו שנאנו אותו‪ .‬הייתה זו‪ ,‬אולי‪ִ ,‬קנאה‪ .‬כן‪ ,‬אולי פשוט קנאה‪,‬‬ ‫שהוא טוב מאיתנו‪ ,‬חכם‪ ,‬ספורטאי‪ .‬קנאה? אז מדוע לא חשנו כך כלפי עמוס‪ ,‬שגם‬ ‫הוא היה מוכשר וספורטאי וחכם והכול? כלפיו לא חשנו רגש כזה‪ .‬את עמוס כיבדנו‪,‬‬ ‫הערצנו ורצינו בחברתו‪ ,‬בידידותו‪ .‬ומדוע לא קינאנו‪ ,‬למשל‪ ,‬בנורית‪ ,‬שהייתה הבת‬ ‫היפה ביותר מכל הבנות? בנורית זו‪ ,‬שמאז גן הילדים הייתה תמיד המלכה של כל‬ ‫הילדות‪ .‬המלכה בכל ההצגות‪ .‬מדוע?‬ ‫למה שנאנו דווקא אותו? למה עשינו לו מה שעשינו? באמת איני יודעת‪ .‬גם אז לא‬ ‫יכולתי להסביר לעצמי מדוע‪ .‬וגם כיום זה לא קל‪ .‬אני רק זוכרת‪ ,‬כי תמיד כשראיתי‬ ‫אותו תסס בי משהו‪ .‬חשתי מין רצון כזה לפגוע בו‪ ,‬להנמיך את קומתו‪ ,‬להראות לו‪,‬‬ ‫להראות לאחרים‪ ,‬לעצמי‪ ,‬שהוא בעצם אינו "כל כך" כמו שכולם חושבים אותו‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫הרבה פעמים במשך השנים שחלפו עלתה בזיכרוני כל אותה הפרשה שלו – שלנו‪.‬‬ ‫"למה?" שאלתי את עצמי‪ .‬איך יכולנו? אך אף פעם לא מצאתי את התשובה שתספק‬ ‫אותי במלואה‪ .‬העליתי סברות והן פרחו‪ .‬הסקתי מסקנות והעברתי עליהן קו‪ .‬לא‬ ‫הייתה לי תשובה ברורה שתצדיק אותו מעשה בפני עצמי‪ ,‬בפני ליבי ומצפוני‪ .‬פשוט‬ ‫לא‪ .‬טוב היה‪ ,‬אולי‪ ,‬להעביר קו על כל אותה פרשה‪ .‬לשכוח אותה כמעשה ילדות‬ ‫שעבר זמנו‪ .‬אך משום מה איני יכולה‪ .‬אותו מעשה עולה בי שוב ושוב‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬אותו מעשה היה הפרשה עם הכלבה‪ .‬הכלבה של אורי‪ .‬הייתה לו כלבה‪ .‬קטנה‪.‬‬ ‫מן הגזע הננסי‪ .‬הייתה זו כלבה חמודה למדי‪ ,‬שהביא אותה עימו פעם‪ ,‬כשחזר מן‬ ‫החופש בקיץ‪ִ .‬צבעה היה כתום והיו לה עיניים טובות וחמות‪ .‬טובות היו בעיקר‬ ‫כשהביטה בבעליה‪ .‬נראה היה כי ברית איתנים נקשרה בין שניים אלו‪ .‬צמד־חמד‬ ‫שאין להפריד ביניהם‪ .‬בכל מקום שהיה אורי הייתה גם היא – הכלבה‪ .‬וכשראית את‬ ‫הכלבה יכולת מייד לנחש‪ ,‬כי גם הוא‪ ,‬אורי‪ ,‬מצוי כאן‪ ,‬בסביבה הקרובה‪.‬‬ ‫"נורית" – כך קרא לכלבה שלו וזה עורר עליו מייד את חמת כל בני הכיתה‪.‬‬ ‫"שמעת חוצפה שכזו?"‬ ‫"נורית?! מה פתאום נורית?!"‬ ‫ידענו כי אורי‪ ,‬שהיה הבוגר בכיתתנו‪ ,‬אוהב בסתר ליבו את נורית היפה ואף זה היה‬ ‫נושא לבדיחות בלי סוף‪ .‬אך לקרוא לכלבה שלו בשמה של בת? לא! היה זה ממש‬ ‫עלבון‪ .‬יכולנו עוד איכשהו לסלוח לעמוס אילו עשה דבר כזה‪ .‬אבל לו? לאורי? החרמנו‬ ‫לגמרי את השם "נורית" כשמה של הכלבה‪ .‬היו לה שמות אחרים ושונים בפינו‪.‬‬ ‫"כלבתא!" כך קראנו לה‪ .‬עתה היה לנו נושא חדש ובלתי נִ ְדלֶ ה לצחוק ממנו ולהתבדח‪.‬‬ ‫"הכלב והכלבתא!"‬ ‫"הוא ואשתו!"‬ ‫"כמה שהם דומים!"‬ ‫"הוא ואשת הכלבלבים שלו!" ושאר מיני בדיחות וצחקוקים‪ .‬אז היינו בטוחים שהם‬ ‫פיקחיים וממולחים מאוד‪.‬‬ ‫ולו‪ ,‬לאורי? כאילו לא היה אכפת כלל‪ .‬יחד איתנו היה צוחק לכל הבדיחות הללו‪.‬‬ ‫התפקענו שיתרגז‪ ,‬שייעלב‪ .‬אך לא‪ .‬הוא רק היה שורק לכלבתו וצוחק‪:‬‬ ‫"אז מה‪' ,‬נורית'‪ ,‬את מוכנה להיות אשתי?" ומתגלגל מצחוק‪" .‬בחיי בדיחה שכזו!"‬ ‫אך ברגע שהוא היה שותף לבדיחה‪ ,‬שוב לא הצחיקה אותנו‪ .‬וחיפשנו משהו אחר‪,‬‬ ‫חריף יותר‪ ,‬שירגיז אותו‪ .‬אך הוא לא התרגז‪ .‬לא הצלחנו‪ ,‬ול ּו גם פעם אחת‪ ,‬להוציא‬ ‫אותו מן השקט שלו‪ ,‬משיווי המשקל המעצבן הזה שלו‪ .‬והכלבה? ככל דבר שבא‬

‫‪40‬‬

‫לידיו הפכה להיות כלבת פלא מופלאה ממש‪ .‬הוא אילף אותה ולימדה לעשות דברים‬ ‫רבים ושונים‪ .‬מה לא הייתה מסוגלת לעשות כלבה קטנה וכתומה זו? היא עמדה על‬ ‫שתיים הושיטה כפה ל"שלום"; רקדה; עברה בקפיצה דרך חישוק; הביאה אליו‬ ‫בפיה כל חפץ שביקש; קיפצה ודילגה ועשתה מעשי פלאים רבים‪.‬‬ ‫"נורית‪ ",‬היה מלטף את ראשה באהבה רבה‪" ,‬טובה‪ ,‬נורית‪ ,‬טובה‪".‬‬ ‫"איזה מין שם זה לכלבה?" היינו מתרעמים‪.‬‬ ‫"מה יש? זה לא כבוד לנורית להיות כמו נורית?" הרים את מבטו אל נורית הנערה‬ ‫והחזירוֹ לנורית כלבתו‪ .‬חוש ההומור שלו לא היה לרוחנו‪ .‬בהחלט לא‪.‬‬ ‫אנו קראנו לכלבה כלבתא‪ ,‬וכדי להכעיס הוספנו לה גם את הכינוי "ג'נג'ונה"‪ ,‬על שם‬ ‫צבעה הכתום‪ ,‬הג'ינג'י‪.‬‬ ‫"הי‪ ,‬את‪ ,‬כלבתא ג'ינג'ונה!"‬ ‫ֵ‬ ‫אך יש לומר‪ ,‬כי הכלבה לא נענתה לשם זה‪ .‬בעלת אופי הייתה‪ .‬ונראה היה‪ ,‬כי בהחלט‬ ‫אינה מחבבת אותנו‪ .‬לא ולא‪ .‬אותו‪ ,‬את אורי – או־הו! היא העריצה אותו‪ .‬לא זזה‬ ‫ממנו פסיעה‪ .‬בכל שעות היום הייתה מתלווה אליו לכל מקום‪ ,‬ובלילות הייתה שוכבת‬ ‫למרגלות מיטתו‪ .‬אנו דרשנו ממנו בכל תוקף‪ ,‬שלא ייתן לכלבה להיכנס לחדר‪.‬‬ ‫"מה העניינים האלה?"‬ ‫"איפה נשמע דבר שכזה?!"‬ ‫"מה זה? חדר השינה שלנו נהפך כבר למלונה?!"‬ ‫"לא מספיק שיש לנו בחדר חמור גָ ֶרם‪ ,‬אנחנו צריכים גם כלב?"‬ ‫"אורי‪ ,‬שתוציא את הכלבה מכאן תכף ומייד!"‬ ‫הרגשנו את עצמנו הפעם כל כך חזקים וצודקים בדרישתנו‪ .‬כל מי ששמע על כך אמר‬ ‫שכמובן‪ ,‬מה זאת אומרת? כלבה בחדר מגורים? לא! לא ייתכן!‬ ‫זה שכל כלבינו במשך כל השנים רבצו תמיד‪ ,‬אם לא מתחת למיטות‪ ,‬אז עליהן ממש‪,‬‬ ‫לא הפריע לנו להיות "צודקים" מאוד הפעם‪" .‬אם מכניסים פעם כלב בלילה גשום‬ ‫לחדר – מילא‪ ,‬עוד אפשר להבין‪ ,‬אבל באופן קבוע? זה לא!"‬ ‫"לא רוצים כאן את הכלבה המלוכלכת שלך‪ ,‬שמעת?"‬ ‫זה לא היה נכון כלל שנורית שלו הייתה מלוכלכת‪ ,‬אבל כך‪ ,‬ליתר תוקף‪ ,‬אמרנו זאת‪.‬‬ ‫"שמעת?!"‬ ‫כן‪ .‬הוא שמע‪ .‬ובלילה הבא לא נתן לכלבה שלו להיכנס לחדר השינה שלנו‪ ,‬בבית‬ ‫המגורים של הכיתה‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫"תישארי בחוץ‪ ,‬נורית'לה‪ ",‬חינן בקולו‪" ,‬כמו ילדה טובה‪ ,‬בסדר?"‬ ‫אך הכלבה לא הבינה בשום אופן ולא השלימה עם הניתוק הזה‪ .‬תחילה עמדה לפני‬ ‫ואחר‪ ,‬משלא נענתה‪ ,‬סבה את‬ ‫הדלת שנסגרה לפניה וייללה בקול מבקש רחמים‪ַ .‬‬ ‫הבית ועמדה מתחת לחלון‪ .‬מכאן המשיכה לבקש להתחנן כי ירשו לה להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫כמו בכל לילה‪.‬‬ ‫"רחמנות עליה‪ ",‬ביקש מאיתנו אורי‪" .‬היא לא תפריע לכם כאן‪ .‬אני מבטיח לכם ‪"...‬‬ ‫"לא בא בחשבון!"‬ ‫אותו לילה נדדה שנתנו – הכלבה לא נתנה מנוחה‪ .‬כל הלילה נבחה‪ ,‬ייללה‪ ,‬התחננה‪.‬‬ ‫וכך היה גם בלילה שבא אחריו ובכל הלילות האחרים‪ .‬היינו מתהפכים מצד אל צד‪,‬‬ ‫מכסים את הראשים בשמיכה‪ ,‬אך היבבות חדרו מבעד לכל סדק‪ ,‬מרות‪ ,‬מבקשות‪,‬‬ ‫מתאוננות‪.‬‬ ‫"אי אפשר כך!" עלתה הזעקה‪.‬‬ ‫"כל הלילה לא עצמתי עין‪ ,‬בחיי‪ .‬הכלבה הארורה הזו!"‬ ‫אורי התאכזר אל הכלבה שלו והיה סוגר אותה בלילה במלונה‪ .‬אך גם משם היו מגיעות‬ ‫היללות והנביחות‪ .‬לא רמות כל כך‪ ,‬אך נשמעות דיין כדי להרגיז אותנו‪.‬‬ ‫"כל הלילה לא עצמתי עין!"‬ ‫"יש לי כאב ראש איום!"‬ ‫"מה זה‪ ,‬אני לא מסוגלת להחזיק את העיניים שלי פקוחות‪ .‬הכלבה הזו!"‬ ‫וכשהשכנים מן הבתים הסמוכים לבית המגורים של כיתתנו החלו אף הם לתהות מה‬ ‫העניינים‪ ,‬למה הכלבה הזו מייללת כל הלילה‪ ,‬בכל לילה‪ ,‬נראתה הבעיה הזו בעינינו‬ ‫הבלתי אוהדות כחמורה ביותר‪.‬‬ ‫"זה לא צחוק‪ .‬היא מפריעה לכל הקיבוץ לישון!"‬ ‫"איזו רשות יש לך בכלל להחזיק מין מטרד ציבורי שכזה?"‬ ‫אורי ניסה לטעון ש"זה יסתדר‪ .‬רק תנו לנורית'לה זמן‪ .‬היא תתרגל‪ .‬הכול יהיה‬ ‫בסדר‪ .‬תראו‪ .‬עוד יום־יומיים‪ .‬פשוט‪ ,‬עצוב לה לבדה בחושך הזה במלונה‪ .‬אבל היא‬ ‫תתרגל‪ ,‬אני בטוח‪".‬‬ ‫אנו לא רצינו לשמוע על כך‪ .‬ואם עד אז לא יכולתי להסביר לעצמי מדוע איני סובלת‬ ‫את אורי ואת הכלבה שלו‪ ,‬הינה עתה הייתה הסיבה מובנת בעיני והגיונית‪:‬‬ ‫הכלבה הזו! איזה חוסר התחשבות!‬ ‫הגדלנו וניפחנו את הבעיה‪ .‬כעסנו והתמרמרנו‪ .‬ואז‪ ,‬באחד הערבים‪ ,‬החלטנו פשוט‬ ‫לסלק אותה‪ .‬לא‪ ,‬לא להרוג‪ .‬עד כדי כך לא היינו אכזריים‪ .‬הייתה תוכנית אחרת‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫והרעיון היה שלי‪ .‬אני הצעתי זאת‪ ,‬וכולם התלהבו ואמרו שזה רעיון גאוני‪ .‬ממש‬ ‫גדול‪ .‬אח! כמה הייתי מרוצה מעצמי‪ .‬התהלכתי ממש בעננים‪.‬‬ ‫"רעיון מצוין!" אמר אפילו עמוס‪.‬‬ ‫עתה חיכינו רק להזדמנות נאותה‪ ,‬וזו באה לידינו עד מהרה‪ .‬אורי נסע לערב אחד‬ ‫לחתונה משפחתית במושב הסמוך‪" .‬אחזור רק מחר בבוקר‪ ",‬אמר לנו‪" .‬אולי תוכלו‬ ‫להשגיח על נורית'לה הערב והלילה?"‬ ‫"כמובן‪ ",‬הכרזתי‪" .‬מה השאלה?"‬ ‫"באמת?" אורו עיניו של אורי בהפתעה‪" .‬אני יודע שאתם לא כל כך סובלים אותה‪,‬‬ ‫אבל‪ ...‬היא כבר נובחת הרבה פחות בלילות‪ ,‬נכון?"‬ ‫כן‪ .‬בעצם‪ ,‬זה היה נכון‪.‬‬ ‫"תראו שעוד כמה ימים היא תתרגל‪".‬‬ ‫"נשגיח עליה היטב‪ ",‬קרצתי בעיני קריצה רבת־משמעות לעמוס‪.‬‬ ‫"יופי‪ .‬אני נורא מודה לכם‪ָ ",‬רגַ ש אורי‪" .‬ידעתי שלבסוף תאהבו אותה גם אתם‪ .‬היא‬ ‫נהדרת‪ ,‬נכון? משהו בלתי רגיל‪".‬‬ ‫"ולכלבה בלתי רגילה מגיע גם טיפול בלתי רגיל‪ ",‬אמר עמוס‪.‬‬ ‫כבשתי בכל כוחי את צחוקי‪ .‬אורי נסע ולפנינו הייתה פתוחה הדרך לביצוע הרעיון‬ ‫הגאוני שלי‪ .‬מיהרנו אל המלונה שבה סגר אורי את הכלבה כדי שלא תרוץ אחריו‪.‬‬ ‫"נורית! נורית'לה!" פתחנו את דלת המלונה והכלבה פרצה מתוכה‪ .‬היא נראתה‬ ‫תחילה די מופתעת מגילויי החיבה הבלתי רגילים שלנו כלפיה‪ .‬היא קרבה אלינו‬ ‫מכשכשת בזנבה‪ ,‬עיניה חמות וטובות‪ ,‬נכונות לשכוח הכול‪ .‬לכרות ברית ידידות‪.‬‬ ‫להתחיל מהתחלה‪ .‬אחזנו בה בחוזקה‪ .‬ואז כמו הבינה פתאום כי יש לנו כוונות רעות‬ ‫‪ ...‬היא ייללה‪ ,‬פירפרה‪ .‬אך אנו היינו חזקים ממנה‪ .‬הכנסנו אותה לתוך שק שהיה‬ ‫מוכן עימנו‪ ,‬קשרנו היטב את קצותיו והעלינו את המשא המפרפר על משאית‪ ,‬שחנתה‬ ‫ברחבת החניה שליד בית הקירור‪.‬‬ ‫"זהו זה?" שאל הנהג והתניע את מכוניתו‪.‬‬ ‫"כן! ואל תשכח להוריד אותה במקום המרוחק ביותר שאליו תגיע!" ביקשנו ממנו‬ ‫בפעם האלף‪.‬‬ ‫הוא לא נראה מופתע ביותר מן הבקשה המוזרה‪ .‬הייתה זו הדרך הרגילה שבה היינו‬ ‫נפטרים תמיד מכלבינו לאחר שהתרבו יותר מדי או שהפכו למטרד‪ .‬פשוט‪ ,‬היינו‬ ‫מעמיסים אותם על משאית ומרחיקים אותם לתמיד‪ .‬כך עשינו גם לנורית‪ ,‬כלבתו‬ ‫האהובה של אורי‪" .‬הב הב הב הב הב"‪ ,‬עלתה הנביחה מעל המשאית מתוך השק‬

‫‪43‬‬

‫הקשור‪" .‬מוזיקת הפרידה‪ ",‬חייכה נורית‪ ,‬הבת‪.‬‬ ‫"הפעם זה נשמע לי נעים מאוד‪ ",‬הכריז עמוס‪" .‬כמו פעמונים‪".‬‬ ‫המשאית עקרה ממקומה והתרחקה לעבר שער הקיבוץ‪" .‬הב הב הב‪ ",‬עלתה הנביחה‬ ‫המבוהלת‪ ,‬הלא־מבינה‪ ,‬המתחננת‪ ,‬עד שנבלעה במרחק‪...‬‬ ‫חזרנו הביתה חוגגים ומנצחים‪" .‬סוף־סוף! ברוך שפטרנו!"‬ ‫שכבנו לישון בהרגשה שעשינו מפעל חשוב הערב‪ .‬ממש הצלנו את כל הקיבוץ‬ ‫מאימת הכלבה הנבחנית‪ .‬צהלנו‪ ,‬השתוללנו משמחה עד לשעות הקטנות של הלילה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫"אולי יהיה כאן סוף־סוף שקט?!" גערה בנו שומרת הלילה‪" .‬אתם מפריעים לכל‬ ‫הקיבוץ לישון‪".‬‬ ‫"דווקא עזרנו להם לישון!" קבע עמוס לקול צהלותינו‪ .‬כששכבנו סוף־סוף במיטותינו‬ ‫והחשמל כבה‪ ,‬חלף עוד זמן רב עד שהצלחנו להירדם‪.‬‬ ‫"בחיי‪ ,‬חסרות לי הנביחות של הכלבתא‪ ",‬אמר עמוס‪ .‬כן‪ ,‬היה משהו מעיק בשקט‬ ‫הזה‪ .‬מכביד‪ .‬מוזר‪.‬‬ ‫התעוררנו בשעת בוקר מוקדמת לקול מצהלותיו של אורי‪ ,‬שחזר עם האוטובוס‬ ‫הראשון הביתה‪.‬‬ ‫"אז היא הייתה שקטה הלילה‪ ,‬מה? אמרתי לכם שלבסוף תתרגל!"‬ ‫"מה?" פקחנו עיניים מנומנמות‪.‬‬ ‫"נורית'לה‪ .‬כבר שמעתי הכול בדרך‪".‬‬ ‫"שמעת? מה שמעת?"‬ ‫"נו‪ ,‬שהיא הייתה שקטה כל הלילה‪ .‬לא נבחה אפילו נביחה אחת קטנה‪ .‬הייתה שקטה‬ ‫לגמרי‪ ",‬חגג אורי‪" .‬אתם רואים‪ ,‬חבר'ה‪ ,‬העיקר לא להתייאש‪".‬‬ ‫והוא יצא במרוצה לעבר המלונה של הכלבה‪.‬‬ ‫"נורית'לה! הבאתי לך בשר מהחתונה! הפעם מגיע לך! בהחלט‪ ,‬נורית'לה! נורית'לה?"‬ ‫הוא זרח מאושר‪ .‬נראה היה כי מישהו מן השכנים פגש אותו בדרכו וסיפר לו שהלילה‬ ‫היה שקט‪ .‬שקט מוחלט‪.‬‬ ‫"נורית'לה! 'נורית'לה! מה זה‪ ,‬היא לא במלונה שלה?" הוא התרוצץ כשהבשר שהביא‬ ‫מן החתונה‪ ,‬עטוף בנייר‪ ,‬בידו‪" .‬איפה היא יכולה להיות? מה העניינים?"‬ ‫לא גילינו לו את הסוד‪ ,‬והוא המשיך לחפש את הכלבה כל הבוקר‪ ,‬עד שנכנסנו לשיעור‬ ‫הראשון‪ .‬הרבה תימהון ועצב היו במבטו‪" :‬איפה היא יכולה להיות? לאן נעלמה?"‬ ‫דקרו בנו עיניו המיואשות‪ .‬הוא המשיך לחפש אותה גם בהפסקות‪ .‬הוא שרק‪ ,‬הוא‬

‫‪44‬‬

‫קרא לה‪ .‬היא לא באה‪ .‬מובן שלא‪ .‬הכלבה הקטנה והכתומה הייתה בשעה זו רחוקה‬ ‫מאוד מכאן‪.‬‬ ‫השיעור האחרון היה שיעור בתנ"ך‪ .‬פתחנו את הספרים‪ ,‬אורי הביט לעבר החלון‬ ‫והיה הרבה עצב במבטו‪.‬‬ ‫"פתחו את ספרי התנ"ך‪ַ .‬התחילי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬לקרוא את הפרק שלמדנו בשיעור שעבר‪",‬‬ ‫ִּ‬ ‫אמר אלי המורה‪ .‬התחלתי לקרוא‪:‬‬ ‫"שני אנשים היו בעיר אחת‪ ,‬אחד עשיר ואחד ָרש‪ .‬לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד‬ ‫ולרש אין כול‪ ,‬כי אם כבשה אחת קטנה‪"...‬‬ ‫פתאום לא יכולתי להמשיך לקרוא‪ .‬גרוני כמו נחנק‪ .‬הפסקתי‪ .‬כולם הביטו בי בתימהון‪.‬‬ ‫"המשיכי‪ ,‬בבקשה‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫"אני לא יכולה‪ .‬אני לא מרגישה כל כך טוב‪ ...‬לא ישנתי הלילה‪ ...‬השקט הזה!" כל‬ ‫העיניים היו נעוצות בי‪ .‬גם עיניו של אורי‪ .‬לא יכולנו לעמוד בפני מבטו‪ ,‬השפלתי את‬ ‫עיני‪ .‬ידעתי‪ ,‬לפתע חשתי‪ ,‬כי הבין מה עוללנו לכלבה שלו‪ .‬מה עשינו לו‪ .‬וגם אני‪.‬‬ ‫רק עתה הבנתי מה עשינו‪.‬‬ ‫עמוס קרא‪ ,‬ואחר כך הייתה שיחה בכיתה על העוול שנעשה לאותו רש‪ ,‬שלא היה‬ ‫לו כלום‪ ,‬ואת כבשתו היחידה גזל העשיר שהיה לו רב‪ ,‬אוי‪ ,‬כמה חיכיתי שהשיעור‬ ‫הזה ייגמר‪ .‬לא יכולתי עוד לשאת זאת‪.‬‬ ‫ערבים רבים חיכיתי לה‪ ,‬לכלבה נורית‪ .‬הייתי בטוחה כי תחזור‪ .‬כמו בכל הסרטים‬ ‫היפים שבהם חוזר הכלב מדרכו הארוכה‪ ,‬רגליו פצועות‪ ,‬גופו רזה‪ ,‬לשונו שלוחה‪,‬‬ ‫אך הוא שב הביתה‪ ,‬אל אדונו האוהב והאהוב‪ .‬לילות ארוכים הקשבתי לשמוע מעבר‬ ‫לחלון את היללה המוכרת‪ .‬ציפיתי לה‪ .‬אך נורית הכלבה לא חזרה‪.‬‬ ‫השקט מבחוץ נמשך ונמשך דומם לילה אחר לילה‪ .‬יש שהייתי שוכבת כך בעיניים‬ ‫פקוחות‪ ,‬מביטה אל החושך שמעבר לחלון ומקשיבה אל הלילה‪ ,‬מאזינה‪ ,‬מחכה למשהו‬ ‫שאף פעם לא הגיע‪ .‬לא חזר‪ .‬לעיתים נדמה היה לי‪ ,‬כי בקולות הרחש של הלילה –‬ ‫עלי העצים מרשרשים‪ ,‬ציפור לילה מבכה‪ ,‬יללות תנים במרחק – אני שומעת‪ ...‬לא‪,‬‬ ‫לא את קולה של הכלבה‪ .‬משהו אחר‪ .‬היו אלו שוב ושוב אותן המילים מן התנ"ך‪:‬‬ ‫"‪ ...‬ולרש אין כול‪ ,‬כי אם כבשה אחת קטנה‪ "...‬וכל הדממה שבחוץ כמו זעקה אלי‪:‬‬ ‫"חי ה'‪ ,‬כי בן מוות האיש העושה זאת‪ ...‬ועל אשר לא חמל‪"...‬‬

‫‪45‬‬

‫התבוננו בתמונה‪:‬‬ ‫‪ .1‬נסו לשער מהי מערכת היחסים בין הילד לבין כלבו‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה הם צבעי התמונה? איזו אווירה הם יוצרים בתמונה?‬

‫ברטון ג'ולס‪ ,‬ילד וכלבו‪1860 ,‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪:‬‬ ‫ִחשבו‪ ,‬האם קרה לכם שהפרתם את אמונו של מישהו‪ ,‬או שמישהו הפר אמון‬ ‫שלכם? מה הרגשתם כאשר זה קרה?‬ ‫‪ .2‬התבוננו בכותרת הסיפור "כלבת הרש"‪ :‬איזה ביטוי היא מזכירה לכם? במה‪,‬‬ ‫לדעתכם‪ ,‬יעסוק הסיפור?‬ ‫‪ִ .3‬קראו את הסיפור מתחילתו עד המילים "אותו מעשה עולה בי שוב ושוב"‪.‬‬ ‫הסיפור פותח באמירות שונות של הילדים מחברת הקיבוץ‪ .‬מה יוצרת פתיחה‬ ‫כזאת אצל הקורא?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬תארו את תכונותיו של אורי‪ ,‬כפי שהמספרת מציגה אותן‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫ב‪ .‬מדוע שנאו הילדים את אורי? האם מדובר‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בסיבות מוצדקות?‬ ‫נמקו‪.‬‬ ‫יבי (מבט‬ ‫רֹוס ֶּפ ְק ִט ִ‬ ‫‪ .5‬כבר מתחילת הסיפור אנו מבינים שהוא נכתב במבט ֶר ְט ְ‬ ‫לאחור)‪ ,‬שנים רבות לאחר שקרה‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬החליטה הסופרת לכתוב‬ ‫את הסיפור בצורה זו? מה זה מוסיף לקורא?‬ ‫‪ .6‬המשיכו לקרוא את הסיפור עד סופו‪.‬‬ ‫ָתארו את הקשר המיוחד שנוצר בין אורי ובין כלבתו‪ .‬מה בקשר הזה הרגיז מאוד‬ ‫את הילדים? אם הייתם בחברה זו‪ ,‬האם גם אתם הייתם כועסים על הקשר‬ ‫הזה? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .7‬מה עשו הילדים לכלבה? כיצד הצליחו הילדים "לשכנע" את עצמם לעשות‬ ‫מעשה כזה? מה דעתכם על המעשה הזה?‬ ‫‪ַ .8‬עיינו בפרק שהילדים למדו בכיתה בשיעור תנ"ך בסוף הסיפור‪:‬‬ ‫שמואל ב‪ ,‬יב‪ ,‬א – ו‪:‬‬ ‫ֹאמר לֹו ְׁשנֵ י ֲאנָ ִׁשים ָהיּו ְּב ִעיר ֶא ָחת ֶא ָחד ָע ִׁשיר וְ ֶא ָחד‬ ‫ל־ּדוִ ד וַ ּיָ בֹא ֵאלָ יו וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ּיִ ְׁשלַ ח ה' ֶאת־נָ ָתן ֶא ָ‬ ‫ּוב ָקר ַה ְר ֵּבה ְמאֹד‪ :‬וְ לָ ָרׁש ֵאין־ּכֹל ּכִ י ִאם־ּכִ ְב ָׂשה ַא ַחת ְק ַטּנָ ה ֲא ֶׁשר‬ ‫ָראׁש‪ :‬לְ ָע ִׁשיר ָהיָ ה צֹאן ָ‬ ‫ּוב ֵחיקֹו ִת ְׁשּכָ ב וַ ְּת ִהי־לֹו‬ ‫ּומּכֹסֹו ִת ְׁש ֶּתה ְ‬ ‫ם־ּבנָ יו יַ ְח ָּדו ִמ ִּפּתֹו תֹאכַ ל ִ‬ ‫ָקנָ ה וַ יְ ַחּיֶ ָה וַ ִּתגְ ַּדל ִעּמֹו וְ ִע ָ‬ ‫ּומ ְּב ָקרֹו לַ ֲעׂשֹות לָ א ֵֹר ַח ַה ָּבא־לֹו וַ ּיִ ַּקח‬ ‫ּכְ ַבת‪ :‬וַ ּיָ בֹא ֵהלֶ ְך לְ ִאיׁש ֶה ָע ִׁשיר וַ ּיַ ְחמֹל לָ ַק ַחת ִמּצֹאנֹו ִ‬ ‫ֹאמר ֶאל־נָ ָתן‬ ‫ר־אף ָּדוִ ד ָּב ִאיׁש ְמאֹד וַ ּי ֶ‬ ‫ֶאת־ּכִ ְב ַׂשת ָה ִאיׁש ָה ָרׁש וַ ּיַ ֲע ֶׂש ָה לָ ִאיׁש ַה ָּבא ֵאלָ יו‪ :‬וַ ּיִ ַח ַ‬ ‫ת־הּכִ ְב ָׂשה יְ ַׁשּלֵ ם ַא ְר ַּב ְע ָּתיִ ם ֵע ֶקב ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה ֶאת־‬ ‫ן־מוֶ ת ָה ִאיׁש ָהע ֶֹׂשה זֹאת‪ :‬וְ ֶא ַ‬ ‫ַחי־ה' ּכִ י ֶב ָ‬ ‫ֹלא־ח ָמל‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה וְ ַעל ֲא ֶׁשר‬

‫א‪ .‬הסיפור לעיל מכונה "כבשת הרש"‪ .‬מהו המשל ומהו הנמשל בו?‬ ‫ב‪ .‬משל זה משמש תשתית מקראית לסיפור שלפנינו‪.‬‬ ‫תשתית מקראית – שילוב של פסוקים או רמזים למאורעות מן התנ"ך בשיר או‬ ‫בסיפור‪ .‬השימוש בתשתית מעמיק את משמעות היצירה ומרחיב אותה‪.‬‬ ‫והדגימו‪.‬‬ ‫מה הקשר בין המשל ובין הסיפור שלנו? ָּפרטו ַ‬

‫‪47‬‬

‫ג‪ .‬כיצד השפיע לימוד המשל בכיתה על המספרת? הוכיחו מתוך הסיפור‪.‬‬ ‫ד‪ .‬קראו את המקור הבא‪:‬‬ ‫ומה היא התשובה ‪ -‬הוא שיעזוב החוטא חטאו‪ ,‬ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא‬ ‫יעשהו עוד‪...‬וכן יתנחם על שעבר‪...‬וצריך להתוודות בשפתיו‪ ,‬ולומר עניינות אלו שגמר‬ ‫בליבו"‪.‬‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ב' הלכה ג')‬

‫הרמב"ם מונה ארבעה דברים שצריך לעשות אדם הרוצה לחזור בתשובה‬ ‫על חטא שחטא‪ֵ .‬אילו הם?‬ ‫איזה מביניהם עשתה המספרת בסיפור "כלבת הרש"?‬ ‫‪ .9‬כתיבה יוצרת‪ :‬בחרו אחת מהאפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫א‪ּ .‬כִ תבו סוף אחר לסיפור "כלבת הרש"‪.‬‬ ‫ב‪ּ .‬כִ תבו דף מיומנו של אורי לפני המעשה שקרה עם הכלבה או אחריו‪.‬‬ ‫ג‪ּ .‬כִ תבו את הסיפור כולו מנקודת מבטה של נורית הכלבה‪.‬‬ ‫ד‪ּ .‬כִ תבו מכתב למספרת הסיפור ותארו בו מה אתם חושבים עליה‪ ,‬מה אתם‬ ‫חושבים על מה שעשתה‪ ,‬ומה הייתם עושים במקומה‪.‬‬ ‫‪ .10‬עבודה בקבוצות‪ :‬יצירת 'תמונות קפואות' היכולות לשמש כאיורים לסיפור‪.‬‬ ‫כל קבוצה תבחר סצנה מן הסיפור‪ .‬התלמידים בקבוצה ילבשו תחפושות‬ ‫מתאימות ויעמידו 'תמונה קפואה'‪ ,‬שתצולם על ידי אחד מתלמידי הקבוצה‪.‬‬ ‫לבסוף אפשר לתלות בכיתה את התמונות בצירוף הציטוט המתאים מהסיפור‪,‬‬ ‫או כותרת אחרת שתבחר הקבוצה‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫סוכות‬ ‫אֹוצרֹות ָׁש ַמיִ ם‬ ‫״א־ל ַחי יִ ְפ ַּתח ְ‬ ‫ֵ‬ ‫יַ ֵּׁשב רּוחֹו יִ זְ ּלּו ַמיִ ם״‪.‬‬ ‫(מתוך תיקון הגשם ‪ -‬נוסח ספרדים)‬

‫מרים ארן‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ ,‬עבודת בד‬

‫‪49‬‬

‫פיוטי גשם‬ ‫החל בתפילת מוסף של שמיני עצרת מתחילים להזכיר "גבורות גשמים" ולומר "משיב‬ ‫הרוח ומוריד הגשם"‪ .‬בעדות ישראל השונות מדגישים מעמד זה באמירת פיוט מיוחד‪,‬‬ ‫שבו מזכירים את גדולתם של אבות האומה באירועים הקשורים למים ומתפללים‬ ‫שבזכותם תהיה השנה ברוכה בגשמים‪.‬‬

‫פעילויות מקדימות לפיוטי הגשם‬ ‫‪ .1‬האם אתם אוהבים חורף? האם אתם אוהבים גשם? מתי התרגשתם מהגשם‬ ‫בזמן האחרון? שתפו את חבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חז"ל מלמדים שיש להתרגש מהגשם‪ .‬עיינו במקורות הבאים‪:‬‬ ‫אתם ִמ ָּׁשם ֲא ֶׁשר‬ ‫א־ׁש ָּמה לְ ִר ְׁש ָּתּה ֹלא כְ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִהוא ֲא ֶׁשר יְ ָצ ֶ‬ ‫א‪ּ" .‬כִ י ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ָב ָ‬ ‫ִּתזְ ַרע ֶאת־זַ ְר ֲעָך וְ ִה ְׁש ִק ָית ְב ַרגְ לְ ָך ּכְ גַ ן ַהּיָ ָרק‪ :‬וְ ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם ע ְֹב ִרים ָׁש ָּמה לְ ִר ְׁש ָּתּה‬ ‫־ֹלהיָך ּד ֵֹרׁש א ָֹתּה ָּת ִמיד‬ ‫ה־ּמיִ ם‪ֶ :‬א ֶרץ ֲא ֶׁשר־ה' ֱא ֶ‬ ‫ּוב ָקעֹת לִ ְמ ַטר ַה ָּׁש ַמיִ ם ִּת ְׁש ֶּת ָ‬ ‫ֶא ֶרץ ָה ִרים ְ‬ ‫־ֹלהיָך ָּבּה ֵמ ֵר ִׁשית ַה ָּׁשנָ ה וְ ַעד ַא ֲח ִרית ָׁשנָ ה"‪( .‬דברים יא‪ ,‬י־יב)‬ ‫ֵעינֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ המצרים השתמשו במי הנילוס להשקיית שדותיהם על ידי חפירת תעלות השקיה‬ ‫("חקלאות ְשלָ ִחין") ולכן אספקת המים בארץ מצרים הייתה קבועה‪ .‬בניגוד לכך‪,‬‬ ‫אספקת המים בארץ ישראל אינה סדירה והיא תלויה בגשמים ("חקלאות בעל")‪.‬‬ ‫ירידת הגשמים תלויה ברצון ה'‪ ,‬המשגיח על ארץ ישראל באופן מיוחד‪.‬‬ ‫ב‪" .‬גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ"‪( .‬בבלי‪ ,‬מסכת תענית‪ ,‬ז‪ ,‬ע"א)‬ ‫ג‪" .‬גדול יום הגשמים כיום תחיַ ית המתים"‪( .‬שם)‬

‫שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך‬ ‫ֵ‬ ‫ד‪" .‬יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו‬ ‫ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬אם ְׁשחּונָ ה (חמה ויבשה מאוד) תהא גשומה‪ .‬ואל תיכנס‬ ‫לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם בעת שהעולם צריך לו‪"...‬‬ ‫(מתפילת הכוהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים ביום הכיפורים בפיוט "אתה כוננְ ָת")‬

‫סכמו‪ :‬מה חשיבות הגשם בארץ ישראל?‬

‫‪50‬‬

‫ֶא ְל ָעזָ ר ִּב ַיר ִּבי ַק ִליר‪ ,‬גדול פייטני התפילות בארץ ישראל‪ ,‬אשר חי בסביבות‬ ‫המאה השישית־שביעית‪ .‬רבים מפיוטיו הם חלק מסדר התפילה הקבוע במנהגי‬ ‫האשכנזים ובמנהג איטליה‪.‬‬

‫זְ כוֹ ר ָאב ‪ /‬ר' ֶא ְל ָעזָ ר ִּב ַיר ִּבי ַק ִליר – תפילת גשם נוסח אשכנז‬ ‫ֱא־לֹ ֵהינ ּו וֵ א־לֹ ֵהי ֲאבוֹ ֵתינ ּו‬ ‫זְ כוֹ ר ָאב נִ ְמ ַׁש ְך ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫יך ַ ּכ ַּמיִ ם‬ ‫ֵ ּב ַרכְ ּתוֹ ְ ּכ ֵעץ ָׁשתוּל ַעל ּ ַפלְ גֵ י ַמיִ ם‬ ‫ְ ּגנַ נְ ּתוֹ ִה ַ ּצלְ ּתוֹ ֵמ ֵא ׁש ו ִּמ ַּמיִ ם‬ ‫דְּ ַר ְׁש ּתוֹ ְ ּבזָ ְרעוֹ ַעל ָ ּכל ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲעבוּר ּו ַאל ִּת ְמנַ ע ָמיִ ם‪.‬‬

‫יבת גּ וֹ ֶמא ִמן ַה ַּמיִ ם‬ ‫זְ כוֹ ר ָמ ׁשוּי ְ ּב ֵת ַ‬ ‫נָ מ ּו ָדלָ ה ָדלָ ה וְ ִה ְׁש ָקה צאן ַמיִ ם‬ ‫ְסגוּלֶ ָ‬ ‫יך ֵעת ָצ ְמא ּו לְ ַּמיִ ם‬ ‫ַעל ַה ֶּסלַ ע ָה ְך וַ ֵ ּי ְצא ּו ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ְ ּב ִצ ְדקוֹ חוֹ ן ַח ְׁש ַרת ָמיִ ם‪.‬‬

‫זְ כוֹ ר ַהנּוֹ לָ ד ִ ּב ְבשׂוֹ ַרת יֻ ַ ּקח נָ א ְמ ַעט ַמיִ ם‬ ‫וְ ַש ְח ָּת לְ הוֹ רוֹ לְ ָׁש ֲחטוֹ לִ ְׁש ּפוֹ ְך דָּ מוֹ ַ ּכ ַּמיִ ם‬ ‫זִ ֵהר ַ ּגם הוּא לִ ְׁש ּפוֹ ְך לֵ ב ַ ּכ ַּמיִ ם‬ ‫ָח ַפר ו ָּמ ָצא ְ ּב ֵארוֹ ת ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ְ ּב ִצ ְדקוֹ חוֹ ן ַח ְׁש ַרת ָמיִ ם‪.‬‬

‫זְ כוֹ ר ּ ָפ ִקיד ָׁשתוֹ ת טוֹ ֵבל ָח ֵמ ׁש ְט ִבילות ַ ּב ַּמיִ ם‬ ‫צוֹ ֶעה ו ַּמ ְר ִחיץ ַ ּכ ּ ָפיו ְ ּב ִקדּ ו ּׁש ַמיִ ם‬ ‫קוֹ ֵרא ו ַּמ ֶּזה ָט ֳה ַרת ַמיִ ם‬ ‫רו ַּחק ֵמ ַעם ּ ַפ ַחז ַ ּכ ָּמיִ ם‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲעבוּרוֹ ַאל ִּת ְמנַ ע ָמיִ ם‪.‬‬

‫זְ כוֹ ר ָט ַען ַמ ְקלוֹ וְ ָע ַבר יַ ְרדֵּ ן ַמיִ ם‬ ‫יִ ַחד לֵ ב וְ גָ ל ֶא ֶבן ִמ ּ ִפי ְב ֵאר ַמיִ ם‬ ‫ְ ּכנֶ ֱא ַבק לוֹ ַשׂר ָ ּבלוּל ֵמ ֵא ׁש ו ִּמ ַּמיִ ם‬ ‫לָ כֵ ן ִה ְב ַט ְח ּתוֹ ֱהיות ִע ּמוֹ ָ ּב ֵא ׁש ו ַּב ָּמיִ ם‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲעבוּרוֹ ַאל ִּת ְמנַ ע ָמיִ ם‪.‬‬

‫שר ְׁש ָב ִטים ֶׁש ֶה ֱע ַב ְר ָּת ְ ּבגִ זְ ַרת ַמיִ ם‬ ‫זְ כוֹ ר ְׁשנֵ ים ָע ָ ׂ‬ ‫ֶׁש ִה ְמ ַּת ְק ָּת לָ מוֹ ְמ ִרירוּת ַמיִ ם‬ ‫ּתוֹ לְ דוֹ ָתם נִ ְׁש ּ ַפ ְך דָּ ָמם ָעלֶ ָ‬ ‫יך ַ ּכ ַּמיִ ם‬ ‫ֵּת ֶפן ִ ּכי נַ ְפ ֵׁשנ ּו ָא ְפפ ּו ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ָקם חוֹ ן ַח ְׁש ַרת ָמיִ ם‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬עיינו בפיוט (מצולם על דף) וסמנו בצבעים שונים על פי ההנחיות הבאות‪:‬‬ ‫א‪ .‬סמנו את המילה החוזרת הפותחת כל מחרוזת‪ .‬מהי? למי מיועדת הפנייה?‬ ‫מחרוזת – סטרופה – קבוצת טורים (שורות) בעלת חרוז משותף בסופם‪ ,‬המשתנֶ ה‬ ‫ממחרוזת למחרוזת‪ ,‬מקביל ל"בית" בשירה החדשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סמנו את האקרוסטיכון – מהו? האם יש בו חריגה? מדוע?‬ ‫אקרוסטיכון – צירופי האותיות בראשי הטורים (השורות) או המחרוזות המצטרפים‬ ‫יחד לשם הפייטן‪ ,‬לאותיות האלפבית ועוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬סמנו את מילת הקבע החוזרת בסוף כל טור (שורה)‪ .‬מהי? מדוע נכתבה‬ ‫דווקא מילה זו? ִס ְפרּו כמה פעמים מופיעה מילת הקבע בכל הפיוט‪.‬‬ ‫הר ְפ ֵרינים בשני צבעים שונים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סמנו את שני ֶ‬ ‫ֶר ְפ ֵרין – נוסח אחיד החוזר אחרי כל מחרוזת בפיוט‪ .‬הוא מעין מוטו לשיר כולו‪ ,‬והקהל‬ ‫יודע לזהות מתי יגיע הרפרין לפי החרוז המבשר לקראתו‪.‬‬ ‫בשני הרפרינים יש פנייה לה'‪ ,‬ובקשה שיזכור את זכויות העבר ויוריד גשם‪:‬‬ ‫ "בעבורו אל תמנע מים" – בקשה בדרך השלילה שפירושה‪ :‬למענו ‪ /‬בזכותו‬ ‫אל תמנע גשם‪.‬‬ ‫ "בצדקו חון חשרת מים" – בשל צדקותו תן לנו חנינה‪ ,‬רחם והענק זרימת מים‪,‬‬ ‫(חשרה = קיבוץ‪ ,‬איסוף)‪.‬‬ ‫שפע גשם ַ‬ ‫‪ .2‬בכל מחרוזת מופיעה דמות שכינויּה ומעשיה קשורים במים‪ ,‬ובזכותה אנו‬ ‫מבקשים גשם‪ .‬לעיתים מדובר באירועים ממשיים הקשורים במים‪ ,‬ולעיתים‬ ‫משמעות המים סמלית‪.‬‬ ‫התחלקו לשש קבוצות‪ .‬כל קבוצה תעבוד על מחרוזת אחרת על פי המקורות‬ ‫והפסוקים המתארים את הדמות‪ .‬עליכם להשתמש בתנ"ך ולהעתיק את‬ ‫הפסוקים המובאים‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫קבוצה א – מחרוזת ‪:1‬‬ ‫א‪ .‬מיהי הדמות? ַהסבירו את מקור כינויה על פי בראשית יז‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫"ּב ַרכְ ּתו ּכְ ֵעץ ָׁשתּול ַעל ַּפ ְלגֵ י ַמיִ ם" ‪ַ -‬הסבירו את הברכה על פי תהלים א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ב‪ֵ .‬‬ ‫ג‪ .‬על פי מדרשי חז"ל‪ ,‬אברהם ניצל מכבשן האש באּור ּכַ ׂשדים‪ ,‬וניצל ממים‬ ‫כשהלך לעקוד את יצחק והשטן נשתרע לפניהם כנהר גדול להטביעם‪.‬‬ ‫באיזה משפט רמוזים התיאורים הללו בפיוט?‬ ‫ד‪ .‬בתלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סוטה‪ ,‬דף י‪ ,‬ע"ב נאמר שאברהם נטע פרדס ובו מיני‬ ‫"ּברכו‬ ‫פירות להאכיל את העוברים ושבים‪ .‬משסיימו ורצו לברכו אמר להם‪ָ :‬‬ ‫למי שאכלתם משלו‪ ,‬והיה מלמדם ברכות וצדקות"‪.‬‬ ‫ַהסבירו את מעשה הזריעה של אברהם על פי מדרש זה‪.‬‬ ‫קבוצה ב – מחרוזת ‪:2‬‬ ‫א‪ .‬מיהי הדמות? על איזה אירוע מבוסס כינויה? ענו על פי בראשית יח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה ׂשח (= דיבר) הקב"ה להורות (= ללמד) את אברהם?‬ ‫ענו על פי בראשית כב‪ ,‬ב ו־ו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬איזו תפילה תיקן יצחק? מנַ ין ששפיכת לב כמים היא תפילה?‬ ‫ענו על פי איכה ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ד‪ֵ .‬אילו בארות חפר ומצא יצחק? ענו על פי בראשית כו‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫קבוצה ג ‪ -‬מחרוזת ‪3‬‬ ‫א‪ .‬מיהי הדמות? ַהסבירו את מקור כינויה על פי בראשית לב‪ ,‬יא ו־כו‪.‬‬ ‫ב‪" .‬וְ גַ ל ֶא ֶבן ִמ ִּפי ְּב ֵאר ַמיִ ם" – מהו האירוע המתואר? ענו על פי בראשית כט‪ ,‬י‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במדרש נאמר "אפילו מלאך חציו אש וחציו מים" (ילקוט שמעוני‪ ,‬איוב‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫הסבירו על פי המדרש את המאבק המתואר בבראשית לב‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מהי הבטחת ה' ליעקב? ענו על פי בראשית כח‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫קבוצה ד – מחרוזת ‪4‬‬ ‫א‪ .‬מיהי הדמות? הסבירו את מקור כינויה על פי שמות ב‪ ,‬י‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מי נמו (= אמרו) ָ"ד ָלה ָד ָלה"? למי השקה משה את הצאן? ענו על פי שמות‬ ‫ב‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מי הם המכונים "סגוליך"? ענו על פי שמות יט‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬איזה אירוע מתואר בסוף המחרוזת? ענו על פי שמות יז‪ ,‬ו‪ ,‬במדבר כ‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫קבוצה ה – מחרוזת ‪5‬‬ ‫א‪ .‬מיהי הדמות המכונה "פקיד"? ענו על פי ירמיה כ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהו המקום המכונה "שתות"? ַהסבירו על פי המשנה‪" :‬אבן הייתה שם‪ ...‬ושתיה‬ ‫הייתה נקראת והיה הכהן הגדול נותן עליה את המחתה ביום הכפורים‪"...‬‬ ‫(יומא ה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ג‪" .‬צועה" פירושו מיטהר‪ .‬אילו פעולות של הכוהן הגדול ביום הכיפורים‬ ‫מתוארות במחרוזת זו? כיצד הן קשורות למים?‬ ‫ד‪ .‬הכוהן הגדול היה קורא בתורה ומתפלל‪" :‬יהי רצון מלפניך‪ ...‬שאם תהיה שנה‬ ‫זו גשומה‪ ...‬ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים"‪ .‬כיצד קשורה תפילה זו‬ ‫לענייננו?‬ ‫ה‪ .‬שבעה ימים לפני יום הכיפורים מרחיקים את הכוהן הגדול מן העם מחשש‬ ‫שיטמאוהו בחוסר זהירות‪ .‬כיצד קשור כינויו של ראובן לכך? הסבירו על פי‬ ‫בראשית מח‪ ,‬ג־ד‪.‬‬ ‫ ‬

‫כמו כן‪ ,‬נאמר "עמא פזיזא שהקדימו נעשה לנשמע" (בבלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬פח‪ ,‬א)‪.‬‬

‫ מי מכונה "פחז כמים" בפיוט?‬ ‫קבוצה ו – מחרוזת ‪6‬‬ ‫א‪ .‬איזה נס מתואר בכינוי של עם ישראל? ענו על פי תהלים קלו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהו הנס המתואר בשמות טו כג־כה?‬ ‫ג‪ .‬החלק השני של המחרוזת מתאר את עם ישראל בהווה‪ .‬מהו התיאור הציורי‬ ‫לקידוש השם בתקופת הגלות? ענו על פי תהלים עט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מה מבקש הפייטן‪ ,‬נציגו של עם ישראל‪ ,‬בסיום הפיוט? ענו על פי יונה ב‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫תהלים סט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬כתיבה יצירתית‪:‬‬ ‫ַחברו מחרוזת נוספת לשיר על פי דמות מהמקרא או מההיסטוריה של עם‬ ‫ישראל לפי בחירתכם‪ .‬אפשר לבחור גם בדמויות של נשים הקשורות למים‪.‬‬ ‫המחרוזת צריכה להיות בנויה במבנה המחרוזות בפיוט‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫ֵא־ל ַחי יִ ְפ ַּתח ‪ /‬מחבר לא ידוע – תיקון גשם נוסח ספרדים‬ ‫ֵא־ל ַחי יִ ְפ ַּתח אוֹ ְצרוֹ ת ָׁש ַמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬ ‫ְ ּבגִ ְׁש ֵמי ָרצוֹ ן ְּת ָב ֵר ְך ֵע ָדה‬ ‫ְ ּב ַפ ֵחי יָ גוֹ ן‪ּ ְ 2‬כ ִצ ּפוֹ ר לְ כו ָּדה‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת ַאב ָהמוֹ ן ֵהכִ ין ְסעו ָּדה‬ ‫וְ ָא ַמר יֻ ַ ּקח נָ א ְמ ַעט ַמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫וְ ַת ִּזיל ִמ ְטרוֹ ת עֹז ִמ ְּמעוֹ נִ ים‬ ‫ו ֵּפרוֹ ת ָׁשנָ ה יִ ְהי ּו ְד ֵׁשנִ ים‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת נִ כְ נַ ס לִ ְפנַ י וְ לִ ְפנִ ים‬ ‫ַא ֶׁשר ֻצ ָּוה ַעל נִ ּסו ְּך ַה ַּמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫ָ ּג ֶׁשם נְ ָדבוֹ ת ִמ ּ ְׁש ֵמי ֲעלִ ָ ּיה‬ ‫ּתוֹ ִריד ַ ּב ִ ּצ ָ ּיה‪ַ 3‬רב ֲעלִ ילִ ָ ּיה‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת נֶ ֱע ַקד ְ ּב ַהר ַה ּמ ִֹר ָ ּיה‬ ‫וְ ָׁשב וְ ָח ַפר ְ ּב ֵארוֹ ת ַה ַּמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫זְ כֹר ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך יוֹ ֵצר ְמאוֹ רוֹ ת‬ ‫וְ ַצ ֵּוה ָע ֶב ָ‬ ‫‪8‬‬ ‫יך‪ 7‬יְ ִריקוּן אוֹ רוֹ ת‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת ֶמלֶ ְך נְ ִעים זְ ִמירוֹ ת‬ ‫ֲא ֶׁשר ָא ַמר ִמי יַ ְׁש ֵקנִ י ַמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫דְּ לֵ ה ַע ְּמ ָך ִמ ְּמהו ָּמה וְ ַה ֵ ּצל‬ ‫‪5‬‬ ‫וְ רו ַּח ָק ְד ְׁש ָך ָעלָ יו ַה ֲא ֵצל‬ ‫יש ָּתם ַמ ְקלוֹ ת ּ ִפ ֵ ּצל‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת ִא ׁ‬ ‫ָ ּב ְר ָה ִטים ְ ּב ִׁש ֲקתוֹ ת ַה ַּמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫ַח ְׁש ַרת ַמיִ ם‪ַ 9‬על יַ ָ ּב ָׁשה‬ ‫‪10‬‬ ‫ֹאשה‬ ‫ַּת ִּזיל וְ תוֹ ִציא ֶא ֶבן ָהר ָׁ‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת לָ ַקח ְצלוֹ ִחית ֲח ָד ָׁשה‬ ‫וְ ַעל יָ דוֹ נִ ְר ּ ְפא ּו ַה ַּמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫ָה ֵאר ּ ָפנִ ים ַעל ַעם דָּ ל ְ ּב ַׁש ְּועוֹ‬ ‫נִ לְ ַ ּכד ְ ּב ִפ ְׁשעוֹ וְ ַעל ֵ ּכן ֵא ַחר יִ ְׁשעוֹ‬ ‫ְ ּב ִצ ְד ַקת ָענָ ו נָ ס ִמ ּ ַפ ְרעֹה‬ ‫וַ ֵ ּי ֶׁשב ַעל ְ ּב ֵאר ַה ַּמיִ ם‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫ַט ְר ּ ֵפי‪ֶ 11‬צ ַמח ֲא ָד ָמה ַה ְמ ִציא‬ ‫וא ְמ ִצי‬ ‫ָה ֵפק ְרצוֹ נִ י ִחזְ ִקי ַ‬ ‫ְ ּבגִ ְׁש ֵמי נְ ָדבוֹ ת לְ ַמ ַען מוֹ ִציא‬ ‫יש לְ ַמ ְעיְ נוֹ ַמיִ ם‬ ‫ֵמ ַח ָ ּל ִמ ׁ‬ ‫יַ ּ ֵׁשב רוּחוֹ יִ ְּזל ּו ַמיִ ם‪.‬‬

‫‪ֵ 1‬ע ָדה – כינוי לעם ישראל‬ ‫‪ְּ 2‬ב ַפ ֵחי יָ גֹון – במלכודת של צער‬ ‫‪ִ 3‬צּיָ ה – מדבר‬ ‫ילּיָ ה – כינוי לקב"ה‬ ‫‪ַ 4‬רב ֲע ִל ִ‬ ‫רּוחָך‬ ‫‪ַ 5‬ה ֲא ֵצל – הענֵ ק לו ֵמ ֲ‬ ‫‪ְ 6‬מעֹונִ ים – כינוי לשמיים‬

‫‪ָ 7‬ע ֶביָך – ענניך‬ ‫‪ 8‬יְ ִריקּון אֹורֹות – ימטירו גשמים‬ ‫‪ַ 9‬ח ְׁש ַרת ַמיִ ם – עננים כבדים‬ ‫ֹאׁשה ‪ -‬אבן היסוד שממנה‬ ‫ א ֶבן ָהר ָ‬ ‫‪ֶ 10‬‬ ‫נוצר העולם‬ ‫‪ַ 11‬ט ְר ֵּפי – ֲע ֵלי‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫‪55‬‬

‫פעילויות‬ ‫שימו לב‪ :‬פעילויות כלליות לפיוטי גשם מצויות אחרי ההקדמה לפיוטי הגשם‪,‬‬ ‫בעמוד ‪.50‬‬ ‫פעילויות לפיוט "אל חי יפתח"‪:‬‬ ‫‪ .1‬עיינו בפיוט (מצולם על דף) וסמנו בצבעים שונים על פי ההנחיות הבאות‪:‬‬ ‫א‪ .‬סמנו את האקרוסטיכון‪ .‬מהו?‬ ‫ב‪ .‬בכל מחרוזת יש חריזה בשלוש השורות הראשונות‪ .‬סמנו את החרוזים (כל‬ ‫מחרוזת בצבע אחר)‪.‬‬ ‫הר ְפ ֵרין‪.‬‬ ‫ג‪ .‬סמנו את ֶ‬ ‫ד‪ .‬סמנו את המילה החוזרת המופיעה בתחילת כל שורה שלישית בכל מחרוזת‪.‬‬ ‫מהי? מה משמעותה על פי הפיוט?‬ ‫‪ .2‬השורה הפותחת את הפיוט נקראת מדריך‪ ,‬ומתוארת בה הבקשה המרכזית של הפיוט‪.‬‬ ‫ַהסבירו במילים שלכם את הבקשה מהקב"ה‪.‬‬ ‫‪ .3‬הרפרין הוא שיבוץ מתהלים קמז‪ ,‬יח‪ַ .‬הסבירו במילים שלכם את הפסוק‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪ .4‬העתיקו את הטבלה הבאה והשלימו אותה על פי ההוראות‪:‬‬ ‫ָּפ ְרשּו את הבקשה מיהי הדמות‬ ‫מס'‬ ‫שבזכותה‬ ‫מחרוזת בשתי השורות‬ ‫מבקשים מים?‬ ‫הראשונות‬ ‫העתיקו גם את‬ ‫שבמחרוזת‬ ‫כינויה‬

‫מה מסופר על דמות זו‬ ‫בהקשר למים?‬ ‫בחרו את התשובה המתאימה‬ ‫מתוך המאגר (הרשום למטה)‬ ‫וכתבו את מספרּה‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫מאגר תיאורי הדמויות המופיעות בפיוט‪:‬‬ ‫‪ .1‬על פי הסכם השכר שלו עם לבן חותנו‪ ,‬כל עז וכבש מנומר וכל כבש שצבעו חום‬ ‫יהיה שייך לו‪ ,‬וכל שאר הצאן יהיה שייך ללבן‪ .‬לאחר ההסכם לקח שלושה סוגי‬ ‫מקלות‪ִ :‬לבנה לח‪ ,‬לוז וערמון וקילפם‪ .‬את המקלות הראה לצאן בבואם לשתות‬ ‫מים בבריכות ההשקיה‪ .‬פעולה זו השפיעה על ילודת הצאן כך שנולדו טלאים‬ ‫מנומרים‪ ,‬וכך גדל שכרו‪ .‬תוכלו לעיין בבראשית ל‪ ,‬לא‪-‬מג‪.‬‬ ‫‪ .2‬בימי חג הסוכות בזמן בית המקדש הייתה נהוגה מצוות ניסוך המים‪ .‬במהלכה‬ ‫שאבו הכוהנים מים ממעיין השילוח בכדי זהב ויצקו אותם על המזבח‪ .‬שאיבת‬ ‫המים לוותה בריקודים‪ ,‬בנגינה ובשמחה גדולה‪ .‬הריקודים והשמחה נועדו להבליט‬ ‫את העם החי בארץ ומתברך בגשמים‪ .‬עם יציאתו מבית המקדש התפללו תפילה‬ ‫קצרה‪" :‬יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שאם תהא שנה זו שחונה (שנת בצורת)‬ ‫שתהא גשומה"‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪ .3‬אנשי יריחו סבלו ממחלה קטלנית שנגרמה עקב שתייה ממעיין שמימיו היו‬ ‫מקולקלים‪ .‬כדי לרפא את המים שגרמו למוות בעיר יריחו‪ ,‬לקח צלוחית חדשה‬ ‫ֹה־א ַמר ה'‬ ‫ובה מלח והשליך את המלח אל המעיין שממנו נובעים המים ואמר‪ּ" :‬כ ָ‬ ‫אתי ַל ַּמיִ ם ָה ֵא ֶּלה ֹלא־יִ ְהיֶ ה ִמ ָּׁשם עֹוד ָמוֶ ת‪ "...‬תוכלו לעיין במלכים ב‪ ,‬ב‪ ,‬יט‪-‬כב‪.‬‬ ‫ִר ִּפ ִ‬ ‫‪ .4‬באחד הקרבות עם פלישתים השתוקק מאוד למים וביקש לשתות ממי הבור‬ ‫אשר בבית לחם‪ ,‬שנשלט על ידי אויביו‪ .‬שלושה גיבורים ִמ ְצבאו‪ :‬אבישי בן צרויה‪,‬‬ ‫בניהו בן יהוידע ועשהאל בן צרויה‪ ,‬השיגו לו את המים אך הוא סירב לשתותם‬ ‫מאחר שתאוותו למים גרמה לסכנת נפשות‪ .‬במקום לשתות את המים‪ ,‬הוא‬ ‫הקדיש אותם לה׳‪ .‬תוכלו לעיין בשמואל ב‪ ,‬כג‪ ,‬טו‪-‬יז‪.‬‬ ‫‪ .5‬היה מוכן להקריב עצמו לקורבן בהר המורייה‪ .‬עוד מסופר עליו‪ ,‬שחפר את‬ ‫בארות המים שהפלישתים סתמו לאחר מות אביו‪ .‬נוסף על כך חפר שלוש‬ ‫בארות נוספות‪ .‬שתיים מהן נטש בעקבות ריב וקרא להן "עשק" ו"שטנה"‪ .‬חפירת‬ ‫הבאר השלישית התנהלה ללא מריבות‪ .‬לבאר זו קרא "רחובות" משום שבזכות‬ ‫מקור מים זה היה יכול לשבת במקום ולהתרחב‪ .‬תוכלו לעיין בבראשית כו‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪ .6‬התברך על ידי הקב"ה שיהיה לאב המון גויים (צאצאיו יהפכו לעמים רבים)‪,‬‬ ‫ובעקבות ברכה זו נוספה האות ה״א לשמו‪ .‬שלושה מלאכים באו לבקרו לאחר‬ ‫מילתו‪ .‬כאשר ראה אותם רץ לקראתם והציע להם מים לרחוץ את רגליהם‪,‬‬ ‫מקום לנוח ופת לחם לאכול‪ .‬תוכלו לעיין בבראשית יח‪ ,‬א‪-‬ח‪.‬‬ ‫‪ .7‬כאשר הלכו בני ישראל במדבר עשה להם ניסים גדולים‪ ,‬וביניהם נס הוצאת מים‬ ‫ם־מיִ ם ַח ָּל ִמיׁש ְל ַמ ְעיְ נֹו־‬ ‫"הה ְֹפכִ י ַהּצּור ֲאגַ ָ‬ ‫מן הסלע‪ .‬על כך שיבח משורר תהלים‪ַ :‬‬ ‫ָמיִ ם"‪ .‬תוכלו לעיין בתהלים‪ ,‬קיד‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪ .8‬כאשר ברח ממצרים למדבר‪ ,‬לאחר שהיכה למוות שוטר מצרי שעינה ֶעבד יהודי‪,‬‬ ‫הגיע למדיין והתיישב ליד באר מים‪ .‬שם הציל את בנות מדיין מידי הרועים וראה‬ ‫לראשונה את אשתו לעתיד ציפורה‪ ,‬שבאה עם אחיותיה והצאן לבאר‪ .‬תוכלו לעיין‬ ‫בשמות ב‪ ,‬טו‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫חנוכה‬ ‫״וְ יָ ִׁשירּו ַע ָּמְך ִׁשירֹות‪ּ ,‬וזְ ִמירֹות ִמ ָּפז יְ ָקרֹות‬ ‫ְּב ַה ְדלִ ָיקם ֶאת ַהּנֵ רֹות‪ִּ ,‬ב ְׁשמֹונַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ּכָ ה״‪.‬‬ ‫(מתוך הפיוט "י‪-‬ה הצל יונה מחכה")‬

‫‪59‬‬

‫־ה ַה ֵ ּצל יוֹ נָ ה ְמ ַח ָ ּכה ‪ /‬מחבר לא ידוע‬ ‫יָ ּ‬

‫־ה ַה ֵ ּצל יוֹ נָ ה ְמ ַח ָ ּכה וְ ִד ְמ ָע ָת ּה לָ ְך ְמ ַפ ָ ּכה‬ ‫יָ ּ‬ ‫ְ‬ ‫וְ ִתשְׂ ַמח ָ ּבך ַא ָּתה ַמלְ ָ ּכ ּה ִ ּב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‬

‫הוֹ ד ּו לְ גֵ ֶאה ַעל ֵ ּג ִאים‪ ,‬וְ נוֹ ָרא ַעל ָ ּכל נוֹ ָר ִאים‬ ‫ִה ִ ּציל ֶאת נִ ין ַח ְׁשמוֹ נָ ִאים‪ִ ,‬מ ָ ּיד ָצר ִ ּכי ָב ֶהם ִה ָ ּכה‬ ‫ש ַמח ָ ּב ְך ַא ָּתה ַמלְ ָ ּכ ּה‪ּ ִ ,‬ב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‪:‬‬ ‫וְ ִת ְ ׂ‬ ‫וְ יָ ִׁשיר ּו ַע ָּמ ְך ִׁשירוֹ ת‪ ,‬וּזְ ִמירוֹ ת ִמ ּ ָפז יְ ָקרוֹ ת‬ ‫ְ ּב ַה ְדלִ ָיקם ֶאת ַה ֵ ּנרוֹ ת‪ּ ִ ,‬ב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‬ ‫ש ַמח ָ ּב ְך ַא ָּתה ַמלְ ָ ּכ ּה‪ּ ִ ,‬ב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‪:‬‬ ‫וְ ִת ְ ׂ‬ ‫דִּ ְר ׁש ּו לָ ֵא־ל ָ ּכל לְ ָבבוֹ ת‪ּ ִ ,‬כי גָ ַמל ָעלֵ ינ ּו טוֹ בוֹ ת‬ ‫שִׂ ְמח ּו ָבנִ ים ִעם ָה ָאבוֹ ת‪ּ ְ ,‬ב ָדת ִמ ִ ּני יָ ם ֲא ֻר ָ ּכה‬ ‫ש ַמח ָ ּב ְך ַא ָּתה ַמלְ ָ ּכ ּה‪ּ ִ ,‬ב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‪:‬‬ ‫וְ ִת ְ ׂ‬ ‫ָה ֵא־ל יָ ֵמינ ּו יְ ַחדֵּ ׁש‪ ,‬וְ ָצר לַ ֲה ִריגָ ה יְ ַקדֵּ ׁש‬ ‫יִ ְׁשלַ ח ֶעזְ ְר ָך ִמ ּק ֶֹד ׁש‪ ,‬ו ִּמ ִ ּצ ּיוֹ ן יִ ְס ָע ֶדךָּ ‪.‬‬ ‫ש ַמח ָ ּב ְך ַא ָּתה ַמלְ ָ ּכ ּה‪ּ ִ ,‬ב ְׁשמוֹ נַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ָ ּכה‪:‬‬ ‫וְ ִת ְ ׂ‬

‫‪60‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬המחבר אינו ידוע‪ ,‬אך הוא מציין את שמו באקרוסטיכון בפיוט‪ .‬מהו שמו? מצאו‬ ‫אותו בפיוט‪.‬‬ ‫‪ .2‬מיהי היונה? מדוע דמעתה כל הזמן מפכה (זורמת)?‬ ‫מה יכול לשמח את היונה הבוכה‪ ,‬על פי הפיוט כולו?‬ ‫‪ .3‬את הפיוט הזה שרים בחג החנוכה בקהילת יהודי בבל‪ּ .‬כִ תבו כל מה שנזכר‬ ‫בשיר וקשור לחנוכה‪ :‬המאורע ההיסטורי‪ ,‬המצווה‪ ,‬אווירת החג וכדומה‪.‬‬ ‫‪ .4‬על מה מודה הפייטן לקב"ה במחרוזת הראשונה הפותחת במילים "הודו לגאה‬ ‫על גאים"?‬ ‫‪ .5‬מה מבקש הפייטן מהמתפללים במחרוזת השלישית? מה פירוש הביטוי "דת‬ ‫מיני ים ארוכה"?‬ ‫‪ .6‬מה מבקש הפייטן מהקב"ה במחרוזת האחרונה? במחרוזת זו ישנם כמה‬ ‫שיבוצים‪ַ .‬העתיקו את הפסוקים מהמקורות להלן ופרשו אותם‪:‬‬ ‫א‪ .‬איכה ה‪ ,‬כא‬ ‫ב‪ .‬ירמיהו יב‪ ,‬ג‬ ‫ג‪ .‬תהלים כ‪ ,‬ג‬ ‫‪ .7‬בפיוט ישנם כינויים לקב"ה‪ ,‬לעם ישראל ולאויב‪ .‬מה הם ומה משמעותם?‬

‫יונת השלום‪,‬‬ ‫המאה ה־‪12‬‬

‫‪61‬‬

‫אורנה בורדמן (נולדה ב־‪ )1959‬סופרת ישראלית‪ .‬שנתיים לאחר סיום שירותה‬ ‫הצבאי‪ ,‬חזרה בתשובה‪ .‬על ילדותה מספרת בורדמן‪ ,‬כי בשל ליקויי למידה לא‬ ‫יכלה לקרוא ספרים עד גיל שמונה־עשרה‪ ,‬ואז באופן בלתי מובן הצליחה לקרוא‪.‬‬ ‫במשך השנים כתבה בורדמן כמה רומנים‪ :‬״בודדה במערכה״‪ ,‬״היינו כחולמים״‪,‬‬ ‫״מלכה בעל כורחה״‪ ,‬״פסיעות בחול״ ו״רואים רחוק״‪.‬‬ ‫על ספריה זכתה בפרס הספריות הציבוריות לישראל‪.‬‬

‫בודדה במערכה ‪ /‬אורנה בורדמן –‬ ‫פרק מהספר‬ ‫פרק ראשון‪ :‬בשבי‬ ‫שולמית שבה להכרתה באיטיות‪ .‬ראייתה‬ ‫המטושטשת הלכה והתבהרה‪ .‬ריח הים‪ ,‬החמיצות‬ ‫המצחינה של אנשים שדחוסים זמן רב ללא ִאוורור‪,‬‬ ‫התנודות הקצובות והאפלה סביב נראו לה כחלום‬ ‫רע‪ .‬היא עצמה את עיניה וקיוותה שכאשר תפקח‬ ‫אותן יתפוגג החלום והיא תמצא את עצמה בחדרה‪.‬‬ ‫אך הריחות והתנודות נמשכו‪ ,‬והמציאות האיומה‬ ‫חילחלה לתודעתה‪ .‬היא פקחה את עיניה וניסתה‬ ‫לזהות היכן היא נמצאת ולהיזכר כיצד הגיעה לשם‪.‬‬ ‫הכול התחיל בשבת‪ ,‬כאשר שבה מבית דודתה לבית‬ ‫הוריה‪ .‬כיתת חיילים יוונים הופיעה במעלה רחובה‬ ‫הראשי של העיר‪ .‬שולמית חששה ממפקדם של אלו‪,‬‬ ‫פחדה מפניו‪ ,‬לכן פנתה אל בין הסמטאות‪ ,‬כשהיא‬ ‫שגילויי חיבתו אליה הגבירו את‬ ‫ּ‬ ‫מקווה להיעלם מעיניהם‪ ,‬אך הם פנו אחריה‪ .‬מפקדם רכב לצידה וניסה לקשור עימה‬ ‫ומדברי החנופה שהשמיע‪.‬‬ ‫שיחה‪ .‬היא החישה את צעדיה והתעלמה מהרוכב שלצידה ִ‬ ‫פתאום הרגישה את עצמה מורמת מהקרקע ומוטלת על גב הסוס‪ ,‬שהחל לדהור‬ ‫במהירות‪ .‬זעקותיה ובעיטותיה נבלעו ברוח‪ ,‬ומהלומה בראשה ֶהחשיכה את עולמה‬ ‫והכְ ריתה את התנגדותה‪.‬‬ ‫ִ‬

‫‪62‬‬

‫היא התיישבה לאיטה במקומה ומיששה את ראשה‪ .‬לידה ישבה אישה כּ וּתית‬ ‫שמדדה אותה במבטה‪.‬‬ ‫"היכן אנחנו?" פנתה אליה בשפת הכותים‪.‬‬ ‫"בבטן אונייה‪ ,‬בדרך ליוון‪ ",‬השיבה האישה והמשיכה לבחון את שולמית בתשומת‬ ‫לב רבה‪.‬‬ ‫הידיעה שהיא הולכת ומתרחקת מביתה ומארצה העצימה את הכאב בראשה‪ ,‬והיא‬ ‫שבה למשש את המקום הכואב‪ ,‬כשהיא מנסה להרגיע את עוצמתו‪.‬‬ ‫"כמה זמן אנחנו כאן?" שאלה‪.‬‬ ‫"כבר יומיים שאנו מפליגים‪ .‬אינך זוכרת דבר‪ ,‬הה?" אמרה הכותית‪.‬‬ ‫שולמית הנידה ראשה מצד לצד‪.‬‬ ‫הכותית היטיבה את ישיבתה‪" .‬כשהובאת לרציף הקמת צעקה‪ .‬דרשת שיביאו לפנייך‬ ‫את המפקד העליון‪ ,‬שיעשה צדק וישיבך לביתך‪".‬‬ ‫שולמית מיצמצה בעיניה‪ .‬משהו החל להתגבש ולהתבהר במוחה‪.‬‬ ‫"הקצין האחראי על הנמל‪ ",‬המשיכה האישה לספר‪" ,‬אכן הגיע והבטיח לטפל‬ ‫בעניינך‪ .‬הוא הגיש לך מים להרגיעך‪ ,‬עד שיראה את שיוכל לעשות‪ .‬רגעים אחדים‬ ‫לאחר ששתית מהמים נרדמת‪".‬‬ ‫שולמית נזכרה כעת‪ .‬הנוכל ידע כל הזמן מי היא וכיצד הגיעה לשם‪ .‬והיא בתמימותה‬ ‫פנתה אליו לעזרה‪ .‬היא כיסתה את פניה בידיה ובכתה‪ .‬כל עוד הייתה בארץ הולדתה‬ ‫יכלה לקוות שתצליח לשחד מישהו שיעביר הודעה לאביה כדי שימהר לפדות אותה‪,‬‬ ‫אך כעת‪ ,‬כיצד תמצא את דרכה חזרה הביתה? הכותית החרישה והניחה לה לבכות‪,‬‬ ‫יבשו דמעותיה‪.‬‬ ‫עד שיִ ְ‬ ‫"אל תדאגי‪ ,‬ילדה‪ ,‬א־לוהי העברים יעזור לך‪ ",‬אמרה בנועם לפני שנשכבה על צידה‪.‬‬ ‫שולמית עשתה כמוה‪ .‬אין עכשיו דבר שביכולתה לעשות מלבד לאגור כוח ולטכס‬ ‫עצה‪ .‬היא הרגישה דבר מה קשה מתחתיה‪ ,‬שלחה את ידה והוציאה מכיסה ספר‬ ‫תפילה קטן‪ .‬היא הביטה בו רגעים מספר‪ .‬תמונות מאותו היום עלו בזיכרונה ופיזרו‬ ‫האפלה שבראשה‪ .‬בשבת‪ ,‬כשביקרה אצל דודתה‪ ,‬מצאה את בת דודתה ישובה‬ ‫ֵ‬ ‫את‬ ‫בחצר הפנימית‪ ,‬מרוכזת בדבר מה‪ .‬היו אלה דפי קלף המחוברים בשרוכי עור ועליהם‬ ‫‪1‬‬

‫‪ 1‬הכותים הם תושבי העיר כותה במסופוטמיה‪ ,‬שכונו שומרונים כיוון שהובאו ליישב את השומרון‬ ‫לאחר חורבן בית ראשון‪ .‬הם המשיכו לעבוד את א־לוהי הבבלים גם לאחר שקיבלו עליהם את‬ ‫מצוֹות התורה‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫פרקים מספר תהלים‪ ,‬כתובים בכתב יד קטן וצפוף‪ .‬היא התיישבה לידה וקראה‬ ‫בספר יחד איתה‪.‬‬ ‫היה זה המפגש הראשון שלה עם ספר השירים שכתב דוד המלך‪ .‬עוצמת האמונה‬ ‫והרגש‪ ,‬המילים והקצב‪ ,‬הרשימו אותה מאוד‪ ,‬והיא ביקשה מדודתה‪ ,‬אחות אמה‪,‬‬ ‫לשאול את הספר לשבוע‪ .‬דודתה‪ ,‬שראתה בבקשתה סימן מעודד‪ ,‬הפליגה בשבחי‬ ‫הספר כסגולה להיענוּת לתפילות‪" .‬זהו ספר תפילה שלעוצמתו אין שיעור‪ ",‬נזכרה‬ ‫והק ְרבה שהייתה בין אמה‬ ‫בדברי דודתה‪ ,‬וליבה התכווץ מגעגועים‪ .‬למרות האהבה ִ‬ ‫לדודתה‪ ,‬בתיהן היו שונים בתכלית‪ .‬בית דודתה היה בית יהודי מסורתי שבו הלבוש‪,‬‬ ‫הריהוט וחינוך הילדים לא היה בהם ול ּו שמץ מהשפעתן של הרוחות החדשות שנשבו‬ ‫אז בארץ‪ .‬בעלה של דודתה‪ ,‬שהיה תלמיד חכם וירא שמים בכל רמ"ח איבריו‪ ,‬הקפיד‬ ‫שדבר מהגישות החדשות לא יחדור אל ביתו‪ .‬בית הוריה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היה בדיוק‬ ‫ההפך‪ .‬אביה הלך אחרי הדעות החדשות‪ ,‬שינה את שמו‪ ,‬את לבושו‪ ,‬את ריהוט ביתו‬ ‫ואת נימוסיו‪ .‬כרבים אחרים הושפע גם הוא מן היוונים ששלטו בעולם וחידשו בו‬ ‫חוקים‪ ,‬מנהגים ודרכי חשיבה‪ ,‬וגידל את ילדיו ברוח זו‪ .‬הוא הקפיד ללמדם שפות‪,‬‬ ‫פילוסופיה‪ ,‬ספרות יוונית‪ ,‬מתמטיקה‪ ,‬אסטרולוגיה וכיוצא באלה‪ .‬אפילו לַ ָ ּבנות הביא‬ ‫מלמד יווני מבוגר ללמדן כל שנחוץ לנערה מיוחסת לדעת‪ .‬דודתה של שולמית דיברה‬ ‫על ליבה לא פעם כי תחדל מלימודי ֶהבל אלו ותקפיד על לימודי המדרשים והתורה‪.‬‬ ‫ושולמית אמנם נהנתה מלימודי הקודש‪ ,‬אלא שאהבה גם את שיעורי השפות‪,‬‬ ‫הפילוסופיה והספרות‪]...[ .‬‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ",‬לחשה‪" ,‬דודתי תמיד אמרה שאם פונים אליך אתה עונה‪ .‬אם כך‬ ‫הדבר‪ ,‬ענֵ ה לי‪ :‬מי צודק? בית אבא או בית הדוד? אם אדע בוודאות שדודתי צדקה‬ ‫אדבק באדיקות בדרכה ואסיר מעלי את כל ההשפעות הזרות‪ .‬ואם לא‪ ,‬אשתמש‬ ‫בכל הידע שרכשתי כדי להיטיב את מצבי ולהחיש את שיבתי‪".‬‬ ‫היא השפילה את עיניה והחלה לקרוא בספרון בדבקות‪.‬‬ ‫בתחילה קראה באיטיות וביטאה כל מילה‪ ,‬אחר כך קראה בשטף‪ ,‬פרק אחר פרק‪,‬‬ ‫מזמור אחר מזמור‪ ,‬כשהיא נתלית בתפילה כבמוצא אחרון להינצל מהאסון הנורא‬ ‫שפקד אותה‪ .‬היא הניחה לדמעות לזרום על פניה כמים ולא שמה ליבה לדבר‪ ,‬פרט‬ ‫למילים הקטנות הכתובות בספרון‪ ,‬שביטאו באופן מושלם את רחשי ליבה‪.‬‬ ‫"התפללי גם בעדי‪ ",‬ביקשה הכותית משולמית‪" ,‬אם כך תעשי‪ ,‬מבטיחה אני לדאוג‬ ‫לכל מחסורך‪".‬‬ ‫שולמית הביטה בה משתוממת‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫"מדוע שלא תתפללי לא־לוהייך?" שאלה‪.‬‬ ‫"אה‪ "...‬הניפה הכותית את ידה בביטול‪" ,‬עצים ואבנים‪ .‬אני מאמינה בא־לוהי‬ ‫העברים‪ .‬עשרים שנה עבדתי בבית של יהודים‪ ,‬ואני עדה‪ :‬אם יש א־לוהים בארץ‬ ‫הוא אצל היהודים‪".‬‬ ‫עיני שולמית נפערו בהפתעה‪" :‬מאין את כה בטוחה?"‬ ‫הכותית שוב הניפה את ידה בביטול‪" ,‬את יהודייה ואת שואלת אותי?" היא בחנה‬ ‫אותה לרגע‪" .‬המן המתייוונים את? שטויות! הכול שטויות‪ .‬עבדתי אצל עמים רבים‪.‬‬ ‫אין אצלם א־לוהים‪ .‬לכן התפללי לא־לוהייך גם בעבורי‪ ,‬ובתמורה אדאג לטובתך‪".‬‬ ‫שולמית בהתה בה רגעים נוספים‪ .‬האם זוהי תשובת ריבונו של עולם? האם כך בחר‬ ‫להשיב לה‪ ,‬דרך האישה הכותית? אוי לחרפה‪ ,‬חשבה‪ .‬היא רצתה להתכרבל בתוך‬ ‫עצמה ולא לשמוע דברים נוספים שיעצימו את קלונה‪.‬‬ ‫"בכל זאת‪ ,‬אישה טובה‪ ,‬נסי להסביר לי מה ראית שם שלא ראיתי אני‪ ",‬לא עצרה‬ ‫בעצמה‪.‬‬ ‫הכותית צחקה‪" .‬את רוצה שאתאר לך עשרים שנה במשפט אחד?" היא התיישבה‪.‬‬ ‫"אומר לך דבר אחד‪ :‬במקום שיש יהודים יש ברכה‪ .‬זאת הסיבה שאני עושה איתך‬ ‫עסקה‪ .‬אני מכירה את חיי העבד‪ ,‬את לא תשרדי בם יותר מחודש‪ .‬לכן את תתפללי‬ ‫עלי‪ ,‬ואני אדאג לצרכייך‪".‬‬ ‫שולמית לא ידעה אם לצחוק או לבכות‪" .‬מה תבקשי‪ ,‬אישה טובה? על מה אתפלל‬ ‫בעדך?"‬ ‫"שה' ייתן לי בריאות ואדונים טובים‪ ",‬השיבה‪.‬‬ ‫שולמית הבטיחה להתפלל בעבורה‪ ,‬והאישה קמה [‪]...‬‬ ‫הצוהר אל בטן האונייה נפתח‪ ,‬וכולם נדרשו לרדת לרציף‪ .‬הכותית הושיטה לה‬ ‫שכמייה בלויה‪ ,‬ושולמית שמחה להתעטף בה ולהסתיר את שמלת השבת שלה‪,‬‬ ‫שלמרות ֱהיותה מזוהמת מהדרך בלטה בין סחבות העבדים האחרים‪.‬‬ ‫רב החובל עמד על סיפון האונייה ובחן את העבדים שירדו לרציף‪ .‬הוא שוחח כל‬ ‫אותו הזמן עם משרתו האישי של בעל האונייה‪ ,‬שעמד לידו‪ .‬שולמית היטיבה את‬ ‫השכמייה המלוכלכת על כתפיה ופיזרה את שערה‪ ,‬שתיראה כמו כולם‪.‬‬ ‫"אשתדל להצטרף אלייך‪ ",‬לחשה לה הכותית כשהצטופפו בין שאר העבדים שעמדו‬ ‫על הסיפון והמתינו לתורם לרדת אל החוף‪.‬‬ ‫"אמרתי לך‪ ,‬התרחקי ממני‪ .‬בדעתי לנסות את מזלי ולברוח‪ ",‬אמרה לה שולמית‬

‫‪65‬‬

‫בלחש‪" ,‬מוטב שלא תיכווי מצרתי‪".‬‬ ‫רב החובל והמשרת האישי של בעל האונייה עברו לפני העבדים שעמדו בשורה על‬ ‫הרציף כדי לבחור מתוכם משרתים לאדונם‪.‬‬ ‫כשרב החובל הגיע אל שולמית הוא הסיט את השערות שהסתירו את פניה והרים‬ ‫את סנטרה כדי לבחון את פניה‪.‬‬ ‫שולמית הזיזה את ראשה וחמקה ממגעו‪.‬‬ ‫יפה וגם בעלת אופי‪".‬‬ ‫יפה‪ ",‬אמר רב החובל‪" .‬גם ָ‬ ‫"יפה‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫הוא ציווה להוציאה מהשורה ולצרפה לעבדים שכבר בחר‪.‬‬ ‫"יסלח לי‪ ,‬אדוני‪ ",‬פתחה הכותית בלשון הארמית ומשכה אליה מבטים נדהמים‬ ‫בשל עזות מצחה‪" ,‬אולי אדוני זקוק למשרתת נוספת? אני עובדת זריזה ומסורה‪".‬‬ ‫רב החובל והמשרת שהתרחקו כדי צעדים מספר שבו על עקבותיהם והתבוננו בה‪.‬‬ ‫"מיטיבה אני לבשל וגם לנקות‪ .‬אדוני לא יצטער‪ ",‬אמרה‪.‬‬ ‫רב החובל החליף כמה מילים עם המשרת לפני שהניד ראשו בחיוב והורה לה להצטרף‪.‬‬ ‫למידיָ ה‪ ,‬הכותית‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫"חשבתי שחכמה את‪ ,‬אך אינך אלא אישה שוטה‪ ",‬אמרה שולמית‬ ‫בשעה שהלכו עם שאר העבדים שנבחרו אחרי המשרת וסוסו‪" .‬מוטב היה לך לשתוק‪,‬‬ ‫אולי היו שוכחים מנוכחותך‪".‬‬ ‫הכותית המשיכה ללכת לידה‪ ,‬כשהיא מקפידה ללכת צעד אחד מאחוריה‪ ,‬להדגיש‬ ‫כשפחתה‪ .‬הם נכנסו לרחובה של העיר‪ ,‬ושולמית לא‬ ‫בכך שהיא רואה את עצמה ִ‬ ‫יכלה שלא להתפעל ממראה עיניה‪ .‬הרחוב היה רחב ידיים ומרוצף באבנים קטנות‬ ‫בגוני האדמה‪ .‬בניינים גבוהים התנשאו משני צידי הדרך‪ ,‬עמודי שיש הבהיקו בצבעים‬ ‫שונים‪ ,‬ראשם מפוסל פרחים ופרצופים‪ .‬פסלים ענקיים ניצבו בכיכרות ובגנים‪ ,‬ותושבי‬ ‫העיר‪ ,‬לבושים כולם גלימות ארוכות‪ ,‬התהלכו ושוחחו איש עם רעהו בנחת‪ .‬הם עברו‬ ‫דרך השוק ההומה‪ .‬דוכנים רבים ניצבו זה לצד זה‪ ,‬עמוסי פירות וירקות‪ ,‬ואנשים‬ ‫הכריזו בקול על מרכולתם שהוצגה על הדוכן שלידם כשהיא מעוטרת בעלים ובפרחים‪.‬‬ ‫שולמית‪ ,‬שהתפעלה מהמראה הססגוני ומרוב הפאר והשפע‪ ,‬נזכרה בחיילים היוונים‬ ‫שחטפו אותה‪ .‬הכול כאן מפואר ויפה‪ ,‬אך נגזל מהעמים שנכבשו‪ ,‬חשבה‪ .‬היא‬ ‫הסיטה את מבטה ממראות העיר‪ ,‬נעצה את עיניה בדרך שלפניה וחדלה להתפעל‬ ‫מכל הסובב אותה‪ .‬הם עלו במעלה ההר ונכנסו לגן רחב ידיים מלא עצי פרי ופרחים‪.‬‬ ‫הייתה זו תחילת הקיץ‪ ,‬וריח היסמין מילא את הגן‪ .‬שולמית נשמה מלוא ריאותיה‪,‬‬ ‫הניחה לריח האהוב עליה למלא אותה וללטף את ליבה הדואב‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫מבין העצים שעל ראש הגבעה התנשא בניין מפואר‪.‬‬ ‫היישר לאגף המשרתים‪ .‬המשרת הורה להן להתקלח‬ ‫ֵ‬ ‫הן הוכנסו דרך הכניסה האחורית‬ ‫ולהחליף בגדים‪ ,‬בטרם יטיל עליהן את מלאכות הבית‪.‬‬ ‫מידיָ ה הרגישה בנוח והתמצאה היטב בדרכי הבית‪ ,‬אף שהיה זר לה לחלוטין‪ .‬בימים‬ ‫ַ‬ ‫הבאים‪ ,‬למרות היותה חדשה בין המשרתים‪ ,‬הצליחה לתמרן את דרכה ומונתה כעוזרת‬ ‫ראשית לטבחית‪ .‬שולמית מצאה את עצמה מנקה את חדרי הבית‪ .‬מעולם לפני כן‬ ‫לא עשתה זאת‪ ,‬ולא היה לה מושג כיצד מנקים‪ .‬הכותית הראתה לה את אשר עליה‬ ‫לעשות והנידה ראשה מצד אל צד כשנוכחה לדעת שהתוצאות אינן משביעות רצון‪.‬‬ ‫האפריון‪ ,‬על ארבעת מוטות‬ ‫ִּ‬ ‫שולמית עמדה במרכזו של חדר גדול‪ ,‬בחנה את מיטת‬ ‫העץ המגולפים שלה וּוִ ילונות הקטיפה האדומים‪ ,‬ואת השולחן והכיסאות שעמדו‬ ‫בפינה והיו עשויים עץ ועור מעובד‪ .‬בחדר היה שולחן קטן נוסף‪ ,‬שנועד ככל הנראה‬ ‫מראה נתונה במסגרת כסופה‪ .‬על הרצפה‪ ,‬לצד השולחן‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לתמרוקי אישה‪ ,‬ומעליו‬ ‫ניצב ארגז לבגדים‪.‬‬ ‫רוח נשבה מהחלון‪ ,‬ושולמית הניחה את כד החרס שהיה בידה על השולחן ונמשכה‬ ‫להביט מבעד לחלון‪ .‬היא ראתה את הגן‪ ,‬את ערוגות הפרחים‪ ,‬את המדשאות והעצים‪.‬‬ ‫הלאה משם‪ ,‬בקצה הגן‪ ,‬ראתה חומה‪ ,‬ומעבר לה — הים‪ .‬האופק האינסופי עורר‬ ‫בה געגועים עזים לביתה‪ .‬הזהו הכיוון לירושלים? כבר שלושה ימים שהיא ביוון ולא‬ ‫ראתה דרך להימלט‪ .‬האם ריבונו של עולם זוכר אותה? האם שמע את תפילותיה‬ ‫וקיבל את נדריה הרבים? היא הייתה כה מרוכזת במחשבותיה שלא הרגישה בנוכחות‬ ‫נוספת בחדר‪.‬‬ ‫"אם כן‪ ,‬כך מכלה ַאת ֶאת זמנך במקום לעבוד בחריצות‪ ",‬שמעה קול מאחוריה‪.‬‬ ‫שולמית הסתובבה בבהלה‪ ,‬מיהרה ליטול את הכד שהייתה בו שעווה למירוק שולחן‬ ‫העץ ולא העזה לשאת את פניה‪ .‬היא קיוותה כי ילך‪ ,‬אך שום תנועה לא נשמעה‬ ‫מכיוון הקול‪.‬‬ ‫"מעולם לא עשית מלאכה שכזאת‪ ,‬נכון?" שאל‪ ,‬ושולמית העמידה פנים שאינה‬ ‫שומעת‪" .‬המבינה את יוונית? אולי ַ ּב ְבלית?"‪ 1‬שאל האיש‪.‬‬ ‫שולמית המשיכה בעבודתה כשראשה קודח במחשבות מה עליה לעשות כעת‪.‬‬ ‫"אולי פרסית?" ניסה‪.‬‬ ‫‪ 1‬בבלית היא לשונם של תושבי בבל בעת העתיקה‪ ,‬שהינה אחד משני ניביה העיקריים של האּכדית‬ ‫(הניב השני הוא האשורית)‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫תודה כי יודעת היא את שפתו;‬ ‫שולמית הגיעה למסקנה כי מוטב שתענה‪ ,‬אך לא ֶ‬ ‫אולי תשמע מידע שיועיל לה‪.‬‬ ‫"פרסית‪ ",‬השיבה ובתוך כך המשיכה במלאכתה‪.‬‬ ‫"חדלי‪ ,‬את הורסת את השולחן!" קולו היה כעוס‪" .‬איני יודע מה טעם מצא משרתי‬ ‫לשכור אותך‪ .‬אינך יודעת לעבוד‪".‬‬ ‫שולמית עמדה במקומה ולא ידעה מה תשיב‪ .‬הוא עמד מולה ונעץ בה מבט‪ .‬לפתע‬ ‫התרכך קולו‪" .‬אינך נמצאת פה זמן רב‪ ",‬ציין‪ ,‬ושולמית הנידה בראשה לשלילה‪.‬‬ ‫היא התלבטה אם להמשיך במלאכה או לחדול כפי שציווה עליה‪ .‬היא הניחה את‬ ‫הסחבה בכד ופנתה ללכת‪.‬‬ ‫"המן הפרסים את?" שאל‪ ,‬והיא נעמדה במקומה והנידה בראשה לשלילה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫"מן היהודים אני‪ ",‬השיבה‪ ,‬ומבלי שהרגישה הזדקפה ונשאה את ראשה בגאווה‪.‬‬ ‫אדונה הירהר בדבריה‪ ,‬ושולמית ניצלה את הרגע‪ ,‬קדה בהתאם לנימוס המתחייב‬ ‫ונסה על נפשה‪.‬‬ ‫מידיָ ה והתחננה שימצאו לה עבודות בחלקים‬ ‫היא מיהרה למטבח לבקש את עצת ַ‬ ‫אחרים של הבית‪ ,‬שאליהם אין האדון מגיע‪ ,‬שכן מאז‪ ,‬בכל אשר פנתה עקבו אחריה‬ ‫עיניו ובחנו אותה‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫פעילויות לפרק הראשון‬ ‫ספר זה הוא רומן היסטורי‪.‬‬ ‫רומן היסטורי הוא רומן שעלילתו מתרחשת בתקופה שקדמה לזמן חיבורו‪.‬‬ ‫ברומן היסטורי עומדים לעיתים אירועים היסטוריים ידועים במוקד העלילה‪ ,‬שגיבוריה‬ ‫הראשיים הם דמויות היסטוריות ממשיות‪ .‬במקרים אחרים הדמויות בדיוניות‪,‬‬ ‫והמאורעות ההיסטוריים עומדים ברקע העלילה‪ .‬יש רומנים היסטוריים שבהם נעשה‬ ‫מאמץ לדייק ככל האפשר בעובדות ההיסטוריות‪ ,‬אך סופרים אחרים מעדיפים לוותר‬ ‫על הדיוק ההיסטורי לטובת מטרות אומנותיות‪.‬‬ ‫‪ .1‬באיזו תקופה מתרחש הסיפור?‬ ‫‪ .2‬איזה אירוע עומד במרכז העלילה של הפרק הראשון?‬ ‫‪ .3‬מי הן הדמויות המופיעות בפרק זה? האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הדמויות המשתתפות בו‬ ‫הן דמויות היסטוריות ממשיות או דמויות בדיוניות?‬ ‫‪ .4‬האם הבחנתם בחפצים או בפרטים אחרים המאפיינים את התקופה? פרטו‪.‬‬ ‫‪ .5‬תארו את דמותה של שולמית‪ .‬האם אפשר להבחין בתכונות אופי שלה?‬ ‫‪ִ .6‬קראו בספר מלכים ב‪ ,‬יז‪ ,‬כד‪-‬מא וכִ תבו מה ידוע לנו על הכותים (השומרונים)‪.‬‬ ‫מידיָ ה הכותית על פי הפרק הראשון‪.‬‬ ‫תארו את הקשר שנוצר בין שולמית לבין ַ‬ ‫‪ .7‬מה ההבדל בין משפחתה של שולמית ובין משפחת דודתה? מה למדה שולמית‬ ‫ממשפחת דודתה על פי פרק זה?‬ ‫‪ .8‬כתיבה יצירתית‪ :‬כתבו מכתב שכותבת שולמית למשפחתה ושולחת לארץ‬ ‫ישראל מבית אדונה היווני‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫פעילויות לספר כולו‬ ‫‪ .1‬במרכז הספר עומד סיפור ידידות בין שולמית‪ ,‬השבויה היהודייה מארץ ישראל‪,‬‬ ‫ובין יאניס‪ ,‬האדון היווני האציל והמשכיל‪ .‬באחד הראיונות עמה הסופרת אומרת‪:‬‬ ‫״בודדה במערכה״ הוא סיפור אהבה כל כך מתוק ומרגש‪ ,‬אצילי ומיוחד‪ ,‬שמדהים‬ ‫אותי כל פעם מחדש שאני כתבתי אותו"‪( .‬יעל רון‪ ,‬אתר ערוץ ‪)14/1/14 ,7‬‬ ‫האם אתם מסכימים עם הסופרת? מה הם הנושאים המשותפים המעסיקים‬ ‫את שולמית ואת יאניס? תנו דוגמה לנושא שהם מתווכחים עליו‪ .‬עם מי אתם‬ ‫מסכימים?‬ ‫אחיה מצטרפים למרד ביוונים‪ .‬אתם‬ ‫‪ .2‬באותו זמן שבו שולמית נמצאת בשבי‪ֶ ,‬‬ ‫מכירים את המרד של מתתיהו ובניו ביוונים מסיפור החנוכה‪ .‬אילו פרטים‬ ‫חדשים למדתם על המרד מהספר הזה?‬ ‫‪ .3‬היכנסו לאתר "איחולן " באינטרנט ִוערכו עיתון עם "חדשות התקופה" שעליה‬ ‫נכתב הספר "בודדה במערכה"‪ַ .‬שלבו פרטים שונים שקראתם עליהם בספר‬ ‫זה‪.‬‬ ‫‪ִ .4‬ערכו תחקיר לשם כתיבת רומן היסטורי‪.‬‬ ‫א‪ .‬בחרו תקופה מההיסטוריה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חפשו אירוע שקרה‪ ,‬דמויות הקשורות בו‪ ,‬חפצים ופרטים האופייניים לאותה‬ ‫תקופה‪.‬‬ ‫ִחשבו‪ ,‬אילו טעויות יכולות להיות בספר שלכם? איך תדאגו לכך שהספר‬ ‫שתכתבו יהיה אמין?‬ ‫ג‪ּ .‬כִ תבו את הפרק הראשון של הספר שלכם‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫פורים‬ ‫"על הקיר הייתה תלויה כרזה גדולה‪ ,‬ארבעה דגים‬ ‫גדולים בארבע זוויותיה‪ ,‬בקבוק יין עקום שהפקק‬ ‫שלו פתוח למחצה‪ ,‬ובכתב סת"ם מקושט כתוב‪:‬‬ ‫משנכנס אדר מרבין בשמחה"‪.‬‬ ‫(מתוך קאובוי‪ ,‬חיים סבתו)‬

‫בוריס שפירא‪ ,‬פורים ְש ִּפיל‬

‫‪71‬‬

‫הרב חיים ַס ָּבתוֹ ‪ -‬נולד ב־‪ 1959‬בקהיר למשפחה מיוצאי חלּב שבצפון סוריה‪.‬‬ ‫סבו היה הרב אהרן שויקה (שוויכה)‪ ,‬שהיה ראש ישיבה במצרים‪ .‬משפחתו עלתה‬ ‫לישראל בילדותו‪ .‬גדל בשיכון העולים בבית מזמיל בירושלים (כיום שכונת קריית‬ ‫היובל) ולמד בשכונה הסמוכה‪ ,‬בית וגן‪ .‬הרב סבתו עומד בראש ישיבת ההסדר‬ ‫"ברכת משה" במעלה אדומים‪ .‬כתב עד כה חמישה ספרי פרוזה‪.‬‬

‫הסיפור "קאובוי" הוא הפרק הראשון ברומן "בואי הרוח"‪.‬‬

‫קאובוי ‪ַ /‬חיִ ים ַס ָּבתֹו‬ ‫חורף תשי"ט קר וסוער היה‪ .‬אינני יודע אם באמת היה אותו חורף כל כך קר‪,‬‬ ‫ואולי רק לי‪ .‬ילד קטן הייתי‪ ,‬תלמיד כיתה ב' בתלמוד תורה בית וגן‪ .‬כמה חודשים‬ ‫לפני כן עלינו ממצרים לשיכון עולים בבית מזמיל‪ ,‬ליד המעברה של האזבסטונים‪.‬‬ ‫לא היינו מורגלים לקור הירושלמי‪ .‬יום־יום הייתי משכים להמתין לתחנה שליד‬ ‫הקיוסק של קדוש לאוטובוס מספר שמונה־עשרה ובחיקי שקית בד ובה גמרא‪,‬‬ ‫ספר חשבון וכמה חצאי מחברות‪ .‬והאוטובוס‪ ,‬או הגיע או לא הגיע‪ .‬אם הגיע היה‬ ‫עמוס ודחוק‪ ,‬או עצר או לא עצר‪ .‬פועלים קשי יום עמדו בתוך שלוליות בתחנה‬ ‫המוצפת‪ ,‬מתחננים נואשות בתנועות ידיים ובצעקות שיעצור כדי שלא יאחרו‬ ‫לעבודה‪ .‬והנהג מניף את ידיו כמי שמשתתף בצערם וצועק‪ :‬מלא‪ ,‬מלא‪ .‬אם רק‬ ‫פתח דלת להוריד נוסע‪ ,‬מייד נדחקו כמה בני מזל וכמה בעלי אגרופים בין הדלת‬ ‫והנהג‪ ,‬אוחזים בכל מה שיכולים כדי לא ליפול‪.‬‬ ‫כך היתה הנסיעה בכל בוקר‪ .‬ואני‪ ,‬הכול חדש לי‪ ,‬מתבונן בכול‪ ,‬כמו נהנה לבלוע כל‬ ‫תמונה‪ .‬לפעמים מתעלם ממה שסביבי ומסתכל בנחליאלי אחד שעומד על ענף רטוב‬ ‫של אילן‪ .‬לאחר נסיעה מייגעת ירדתי בתחנה שליד העץ הזקן שבכיכר הרצל‪ ,‬צועד‬ ‫כל בוקר במעלה רחוב הפסגה‪ ,‬דרך מפעל השיש עד לבית הספר‪ .‬ההר חשוף היה‬ ‫לגמרי‪ ,‬רוחות עזות נשבו מכיוון עין כרם‪ ,‬וגשם הצליף בי בכוח כל הזמן‪ .‬כך יום־יום‬ ‫בחורף ההוא‪ .‬לפעמים היה רואה אותי הרב לויכטר‪ ,‬המנהל של התלמוד תורה‪ ,‬עוטף‬ ‫באהבה את צווארי במגבת מטבח שניגבו בה את הידיים בהפסקת עשר‪ ,‬ואומר‪ ,‬אם‬

‫‪72‬‬

‫לא מעיל‪ ,‬יהיה לך לפחות צעיף בגשם הזה‪ .‬אימא סרגה אז במרץ צעיפים לכולנו‪.‬‬ ‫עוד לא הגיע תורי‪.‬‬ ‫הרב לויכטר אהוב היה עלינו מכל המורים‪ .‬גבוה היה‪ ,‬זקנו עשוי בקפידה‪ ,‬וקולו סמכותי‪,‬‬ ‫אבל עיניו היו טובות וליבו מלא אהבה לילדים‪ .‬מפעם לפעם‪ ,‬ביום נאה של חורף‪ ,‬היה‬ ‫סוגר את הספרים ואומר לנו‪ :‬היום נלמד בעמק‪ .‬ולוקח את כולנו לטייל בעמק שמתחת‬ ‫לשכונת בית וגן‪ .‬לימים בנו שם את בית החולים שערי צדק‪ .‬אותם ימים מלא פרגים‬ ‫ורקפות היה‪ .‬לא פעם הושיב אותנו במעגל על העשב‪ ,‬מלמד אותנו לשאוף אוויר מלוא‬ ‫הריאות ומספר סיפור‪ .‬התבוננתי בו והיה נדמה לי כמין חוט של עצב שנסוך בעיניו‬ ‫השׂ וחקות‪ .‬רק אחרי שנתיים הבנתי מה הרגשתי‪ .‬בכיתה ד' אסף אותנו ואמר‪ :‬היום‬ ‫לא לומדים מהספרים‪ .‬הדליק את הרדיו והקשיב‪ .‬ברדיו שידרו אותם ימים את משפט‬ ‫אייכמן‪ .‬בסופו של אותו יום אמר‪ ,‬כאילו בדרך אגב‪ ,‬ילד הייתי אז‪ ,‬עברתי את הגיהינום‬ ‫וחזרתי לעיירה‪ .‬הילד היחיד שחזר‪.‬‬ ‫ראש חודש אדר של שנת תשי"ט‪ ,‬ואני בכיתה ב'‪ ,‬הגעתי כדרכי לבית הספר‪ ,‬והופתעתי‬ ‫מן האווירה בכיתה‪ .‬על הקיר הייתה תלויה כרזה גדולה‪ ,‬ארבעה דגים גדולים בארבע‬ ‫זוויותיה‪ ,‬בקבוק יין עקום שהפקק שלו פתוח למחצה‪ ,‬ובכתב סת"ם מקושט כתוב‪:‬‬ ‫משנכנס אדר מרבין בשמחה‪ ,‬וכל הילדים שמחים ושרים‪.‬‬ ‫הרב לויכטר הודיע שלקראת פורים כל התלמידים יבואו מחופשים‪ .‬לא הבנתי‬ ‫מה פירוש להתחפש‪ .‬הסתכלתי סביבי וראיתי שכולם נרגשים ומחייכים‪ ,‬ולא‬ ‫הבנתי למה‪ .‬אותם ימים לא נהגתי לשאול כל מילה שלא הבנתי‪ .‬מה שלא הבנתי‬ ‫השלמתי מדמיוני‪ ,‬מנסה להשוות למילה אחרת שהכרתי בעברית או בערבית או‬ ‫למה שליבי אמר לי‪.‬‬ ‫לאחר כמה ימים כבר הבנתי מעצמי‪ .‬השכונה התמלאה קולות נפץ של קפצונים‪,‬‬ ‫והכול דיברו על פורים ועל תחפושות‪ .‬קדוש קשר חבל מחוץ לקיוסק ותלה עליו‬ ‫כובעים צבעוניים ואקדחים‪.‬‬ ‫ולְ מה מתחפשים? בבית מזמיל היו כל הילדים או קאובוי או אינדיאני‪ ,‬וכל הבנות – או‬ ‫אסתר המלכה או מלכת הלילה‪ .‬למה אסתר הבנתי‪ .‬ידעתי כמובן את סיפור המגילה‪.‬‬ ‫אבל למה להתחפש בפורים לקאובוי או לאינדיאני‪ ,‬ומה זה בכלל קאובוי? אולי הוא‬ ‫מן האחשדרפנים שבמגילה‪ .‬בדמיוני גילגלתי את המילה העברית "קאובוי" וניסיתי‬ ‫לחשוב מאין באה‪ .‬מובן שלא העזתי לשאול‪ .‬מי לא יודע מה זה קאובוי‪ .‬ואיך נראה‬ ‫קאובוי? רחובות בית מזמיל הסבירו‪ .‬כובע שחור רחב שוליים‪ ,‬סרטים צבעוניים בצידי‬

‫‪73‬‬

‫המכנסיים‪ ,‬חגורת עור רחבה וכמובן – העיקר‪ ,‬קאובוי הוא אקדח‪ .‬בצד המכנסיים‬ ‫נרתיק ובו האקדח‪ .‬קאובוי‪ְ ,‬שלוף‪ .‬כך נשמע מכל עבר‪ .‬מה זה "שלוף" ומה זה שייך‬ ‫לפורים? ניסיתי להבין כדרכי מעצמי‪ .‬חשבתי לעצמי איך יודעים הילדים בבית מזמיל‬ ‫את כל זה‪.‬‬ ‫אותם ימים היה אבא חוזר בערב מן העבודה בשעה מאוחרת‪ ,‬לאחר כמה שעות‬ ‫נוספות שהשיג‪ ,‬ומייד היה רץ לתפילה‪ .‬בבוקר אף פעם לא ראיתי אותו‪ .‬חיכיתי‬ ‫לערב שבת‪ .‬לפני כניסת שבת ארבתי לאבא ותפסתי אותו ברגע פנוי‪ .‬אבא‪,‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬המנהל לויכטר אמר שכולם צריכים לבוא בעוד שבועיים מחופשים‪.‬‬ ‫הביט בי אבא ואמר‪ ,‬בוודאי‪ ,‬אם המנהל אמר‪ ,‬צריכים להתחפש‪ ,‬ופנה ללכת‬ ‫לבית הכנסת לקבלת שבת‪ .‬ידעתי‪ ,‬במצרים עושים כל מה שאומר המורה‪ ,‬כמו‬ ‫שחייל מציית לפקודה‪ .‬מיהרתי אחריו‪ :‬אבא‪ ,‬אני אהיה קאובוי‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬ענה לי‬ ‫אבא בפנים רציניות‪ ,‬אתה תהיה קובוי‪ .‬אתה תהיה קובוי‪ .‬הוא ביטא את המילה‬ ‫לא כמו הילדים בבית מזמיל‪.‬‬ ‫נמלאתי שמחה‪ ,‬ופשטה בי התרגשות‪ ,‬אותה התרגשות שראיתי אצל כל הילדים‬ ‫בכיתה בראש חודש אדר‪ .‬אני אהיה קאובוי‪ .‬בעל דמיונות הייתי‪ ,‬וראיתי את עצמי‬ ‫חבוש אותו כובע שחור רחב שוליים‪ ,‬לבוש מכנסי־עור מעוטרים בציציות־בד צבעוניות‬ ‫וכמובן חגור אקדח‪.‬‬ ‫ימי השבוע חלפו ואני מחכה שאבא יגיד לי מתי הולכים לקיוסק של קדוש לקנות‬ ‫אקדח‪ .‬כל יום הייתי ממתין כשחזר מן העבודה ומצפה‪ ,‬אולי עכשיו יאמר משהו ולא‬ ‫אמר‪ .‬לשאול לא העזתי‪ .‬יש עוד שבוע‪ .‬כמה ימים לפני פורים כבר מלאה בית מזמיל‬ ‫אינדיאנים עם כובעי נוצות צבעוניות ומלכות אסתר‪ .‬לא יכולתי להתאפק עוד ואמרתי‪,‬‬ ‫אבא‪ ,‬אני צריך להיות קאובוי‪ .‬בוודאי‪ ,‬עונה אבא‪ ,‬אתה תהיה קובוי‪ .‬שתקתי ושמחתי‪.‬‬ ‫ערב המסיבה לא יכולתי עוד להמתין ובנימה של דאגה אמרתי לאבא‪ ,‬אבא‪ ,‬מתי‬ ‫נלך לקדוש? מחר צריך להתחפש‪ .‬אל תדאג‪ ,‬אמר אבא‪ ,‬הבטחתי לך שאתה תהיה‬ ‫קובוי‪ .‬האמנתי ושמחתי‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר אומר אבא‪ ,‬היום אני מלווה אותך לתחנה‪ .‬הלכנו יחד לקיוסק של‬ ‫קדוש‪ .‬ואבא ביקש כובע של קאובוי בשבילי‪ .‬רעדתי מהתרגשות‪ .‬קדוש הראה לו שני‬ ‫סוגים‪ .‬אחד מפלסטיק ואחד מנייר‪ .‬אבא בחר בכובע מנייר‪ .‬לא היה אכפת לי‪ .‬העיקר‬ ‫שאני קאובוי‪ .‬הניח אבא את הכובע על ראשי ואמר‪ :‬איזה יופי‪ ,‬איזו תחפושת‪ ,‬אתה‬ ‫קובוי‪ .‬ממש קובוי אמיתי‪ .‬וצחק מלוא פיו‪ .‬טפח על שכמי ולחץ את ידי ואמר‪ְ :‬שלוף‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫מזמן לא ראיתי אותו שמח ככה‪ .‬כל כך שמחתי שלא חשבתי אותה שעה שאין לי‬ ‫יריעה על הכתפיים‪ ,‬ולא פסי קישוט על המכנסיים וגם אין לי אקדח‪ .‬לא היה אכפת‬ ‫לי בכלל‪ .‬אני מחופש‪ .‬מחופש לקאובוי‪ .‬מי יִ שווה לי‪ .‬עמדתי בתחנה‪ ,‬דווקא שמח‬ ‫הפעם שהאוטובוס מאחר‪ ,‬מתבונן בכל התחפושות שמילאו את הרחוב ומקווה שגם‬ ‫אחרים רואים אותי‪ .‬קאובוי צעיר‪.‬‬ ‫ירדתי בתחנה שבהר הרצל‪ .‬גשם זלעפות ירד ורוח סערה נשבה‪ .‬ביד אחת אחזתי‬ ‫את שקית הבד עם המחברות וביד השנייה הידקתי בכל הכוח את הכובע שלא יעוף‪.‬‬ ‫ואותו יום כאילו כל הרוחות יצאו להילחם בי‪ ,‬הקאובוי‪ .‬אבל אני תופס את הכובע‬ ‫בכל כוחי‪ .‬הצלחתי‪ ,‬הוא לא עף‪ .‬פעם אחת עף לי ורצתי אחריו ותפסתי אותו‪ .‬לא‬ ‫הרגשתי שהגשם ממסמס את כובע הנייר‪ ,‬ועד שהגעתי למפעל השיש לא החזקתי‬ ‫בידי אלא עיסה של נייר‪ .‬אבל אני לא הבחנתי בזה‪ .‬הלכתי לאורך רחוב הפסגה ושרתי‬ ‫לי שירי פורים‪ ,‬מלא שמחה‪ .‬ידעתי‪ ,‬אני קאובוי‪.‬‬ ‫והינה סוף־סוף חצר התלמוד תורה‪ .‬החצר מלאה דמויות מדמויות שונות‪ .‬הנה ילד‬ ‫מחופש לאדמו"ר‪ .‬שטריימל חגיגי עוטר את ראשו וגארטל חוגר את גלימתו‪ .‬והנה‬ ‫חכם ספרדי‪ ,‬ממש חכם באשי‪ ,‬עטור במצנפת מחוטי כסף וזהב‪ ,‬ושם עומד ילד בבגדי‬ ‫כוהן גדול עם מעיל פעמונים ורימונים וציץ ומצנפת‪ ,‬ואפוד ועליו חושן שנוצצות בו‬ ‫אבנים טובות‪ ,‬ארבעה טורים אבן‪ .‬המראה הדהים אותי‪ .‬כמה יפות היו התחפושות‪.‬‬ ‫ואני עם הכובע השחור מנייר על ראשי שהפך בגשם לכדור נייר רטוב‪ ,‬וליבי טוב עלי‪.‬‬ ‫גם אני מחופש‪ .‬אני קאובוי‪.‬‬ ‫המנהל‪ ,‬הרב לויכטר‪ ,‬צילצל בפעמון המתכת שלו‪ .‬נכנסנו כולנו לכיתה‪ .‬הרב לויכטר‬ ‫ביקש שילד־ילד לפי התור יצא וייכנס ואנו ננחש מי הוא‪ .‬יעלה ויבוא‪ ,‬אומר הרב‬ ‫לויכטר‪ ,‬ונכנס אדמו"ר חסידי ומסכה על פניו‪ .‬מי הוא זה? שואל הרב לויכטר‪ .‬אי‬ ‫אפשר להכיר אותו‪ .‬מי יודע? הכול מנסים לנחש‪ .‬ואז האדמו"ר מוריד את המסכה‪.‬‬ ‫או‪ ,‬פולטים כולם בהפתעה‪ ,‬זה איצ'ה! איזו תחפושת נפלאה‪ .‬ממש אדמו"ר אמיתי!‬ ‫אני ניחשתי‪ ,‬צועק ילד שהתחפש לשופט‪ ,‬כי סבא שלו אדמו"ר‪.‬‬ ‫וכך יצאו ילד אחרי ילד ונכנסו חגיגית‪ ,‬והרב לויכטר שואל בכל פעם בהפתעה‪ :‬מי הוא‬ ‫זה ואי זה הוא? כולם מנסים לנחש‪ .‬אני יושב במקומי‪ ,‬משתתף בחגיגה‪ .‬תורי מתקרב‪.‬‬ ‫אני מתמלא מתח והתרגשות‪ ,‬מתרומם על בהונות רגלי וכוסס את ציפורני ידי‪ .‬תורי‬ ‫הגיע‪ .‬אני יוצא ונכנס ועל ראשי כדור הנייר הרטוב‪ .‬הרב לויכטר מתבונן בי‪ ,‬וחוזר‬ ‫ומתבונן‪ ,‬מתאמץ מאוד לזהות‪ ,‬ואז הוא אומר‪ :‬מי זה? בשום אופן אינני מצליח לזהות!‬

‫‪75‬‬

‫מי אתה? הוא פונה אלי במהרה בלי לשאול את הילדים‪.‬‬ ‫נמלאתי גאווה ושמחה‪.‬‬ ‫אני חיים‪ ,‬השבתי‪ ,‬אבל היום אני קאובוי‪.‬‬ ‫הו‪ ,‬אמר הרב לויכטר בהתפעלות‪ :‬קאובוי‪ .‬יופי של תחפושת‪ ,‬לא זיהיתי אותך‪.‬‬ ‫חזרתי למקומי וישבתי שמח‪.‬‬ ‫ואז מקצה הכיתה התרומם הילד שהתחפש לשופט ומחה בקול‪ :‬מי לא ידע מי זה?‬ ‫הרי אין לו בכלל תחפושת!‬

‫"מי לא יודע מה זה קאובוי‪ ,‬ואיך נראה‬ ‫קאובוי?"‬

‫ג'ון ויין‪ ,‬היה כוכב קולנוע אמריקאי שהרבה‬ ‫להופיע במערבונים‬

‫קאובוי (‪ – )cowboy‬ובעברית בוקר – הוא אדם האחראי לבקר ולסוסים בחוות בקר‬ ‫ובשטחי מרעה‪ ,‬בעיקר בצפון אמריקה ובדרום אמריקה‪.‬‬ ‫הקאובוי מופיע במערבונים‪ ,‬סרטי קולנוע שמתרחשים במערב הפרוע במאה התשע־‬ ‫עשרה‪ .‬במערבונים רבים הבוקר מתואר כגבר קשוח שרוכב על סוס וחמוש ברובה‬ ‫ובאקדח תופי כדי להגן על עצמו מפני אינדיאנים ופושעים פורעי חוק‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫פעילויות‬ ‫וחשבו‪ :‬מה מרגיש ילד המחופש לקאובוי? מדוע‪,‬‬ ‫‪ .1‬התבוננו בתמונות לעיל ִ‬ ‫לדעתכם‪ ,‬הילד בסיפור רצה להתחפש לקאובוי?‬ ‫‪ .2‬עיינו בהיצג הסיפור עד המילים "עוד לא הגיע תורי" וכִ תבו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה הרקע לסיפור‪ ,‬כלומר באיזה מקום ובאיזה זמן הוא מתרחש?‬ ‫ב‪ .‬מה אתם יודעים על המספר‪ ,‬שהוא גם הדמות הראשית בסיפור?‬ ‫דמות ראשית – הדמות העיקרית והחשובה בסיפור‪ ,‬שהעלילה מתמקדת בה‪.‬‬ ‫תשומת ליבו של הקורא מופנית למעשיה‪ ,‬לגורלה ולעולמה הפנימי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם יש רמז לבעיה שהסיפור יעסוק בה?‬ ‫‪ָ .3‬הביאו מהסיפור תיאורים של מזג האוויר הקר‪ ,‬במה הם תורמים לסיפור?‬ ‫‪ .4‬הרב לויכטר הוא דמות משנית בסיפור‪.‬‬ ‫דמות משנית – דמות בסיפור שהעלילה העיקרית אינה מתמקדת בה‪ .‬לדמות המשנית‬ ‫שני תפקידים‪ :‬לקדם את העלילה באמצעות מערכת היחסים עם הדמות הראשית‪,‬‬ ‫ולאפיין את הדמות הראשית על ידי הקבלה או ניגוד‪.‬‬ ‫תארו את דמותו של הרב לויכטר כפי שהיא מופיעה בסיפור‪ .‬מה דעתכם על‬ ‫המעשים שהוא עושה בתחילת הסיפור ובסופו? האם יש קשר בין המעשים‬ ‫הללו ובין מה שעבר עליו בילדותו?‬ ‫‪" .5‬בעל דמיון הייתי‪ ,‬ומה שלא הבנתי השלמתי מדמיוני‪ ,‬מנסה להשוות למילה‬ ‫אחרת שהכרתי בעברית או בערבית או למה שליבי אמר לי‪ .‬אחר כמה ימים‬ ‫כבר הבנתי מעצמי"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הילד אינו שואל אף אחד מה פירוש "להתחפׂש"?‬ ‫ב‪ .‬העתיקו מהסיפור שני משפטים עם דימויים וציורי לשון שמרמזים על כך‬ ‫שהילד בעל הדמיון הפך בבגרותו לסופר‪.‬‬ ‫‪ּ .6‬כִ תבו כמה פעמים דוחה אביו של המספר את קניית התחפושת שהוא מכנה‬ ‫"קובוי"‪ .‬מדוע? מה יוצרת דחייה זו בסיפור?‬

‫‪77‬‬

‫‪ .7‬איך מתאר הילד את הרגשתו בתחפושת הקאובוי‪ ,‬גם כאשר כללה רק כובע‬ ‫מנייר‪ ,‬וגם כאשר נשארה ממנו אחרי הגשם רק עיסה של נייר? נמקו את‬ ‫תשובתכם על פי כמה מקומות בסיפור‪.‬‬ ‫‪ .8‬מה הפך את הילד לשמח למרות התנאים החיצוניים? מה המקור לשמחתו‬ ‫הפנימית? במה או במי תלויה הרגשתו הטובה של כל אחד מאיתנו?‬ ‫‪ .9‬מה דעתכם על מה שאמר הילד שהתחפש לשופט? האם לו עצמו יש תחפושת‪,‬‬ ‫או שהוא הופך כאן לשופט ממש? מי משני הילדים צודק?‬ ‫‪ .10‬האם לדעתכם קביעתו הנוקבת של הילד השופט תצליח לשבור את רוחו של‬ ‫המספר? האם הוא יצליח לפגום בשמחתו של המספר?‬ ‫התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬בפורים אנו נוהגים להתחפש‪ .‬מה תפקיד המסכה? מדוע אנשים עוטים על‬ ‫עצמם מסכות?‬ ‫ב‪ .‬התבוננו בתמונה‪ :‬מהי התחושה‬ ‫שהמסכות מעוררות? כיצד נוצרת‬ ‫תחושה זו? שימו לב לדחיסות‪,‬‬ ‫להבעות הפנים ולצבעים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במרכז התמונה צייר האומן את‬ ‫עצמו‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬רצה האומן‬ ‫לומר כששילב את עצמו בתוך‬ ‫חבורת מסכות?‬ ‫ד‪ .‬בתמונה "דיוקן עצמי עם מסכות"‬ ‫מוצג האומן כחריג בסביבתו‪.‬‬ ‫כיצד מוצגת דמות המספר‬ ‫בסיפור "קאובוי"? האם היא‬ ‫חריגה או משתלבת בסביבתה?‬ ‫נמקו את תשובתכם‪.‬‬ ‫ג'יימס אנסור‪ ,‬דיוקן עצמי עם מסכות‪1899 ,‬‬

‫‪78‬‬

‫פסח‬ ‫״ּכָ ל ָא ָדם ָצ ִריך ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לֹו‬ ‫ֵאיזֹו ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם״‪.‬‬ ‫וִ ָ‬ ‫(מתוך‪ :‬כל אדם צריך מצרים‪ /‬אמנון ריבק)‬

‫‪79‬‬

‫מּואל ַה ֵלוִ י (‪ 1141–1075‬בקירוב) היה משורר ופילוסוף בתור‬ ‫הּודה ֶּבן ְש ֵ‬ ‫רבי יְ ָ‬ ‫הזהב של יהדות ספרד ומגדולי הכותבים היהודים בימי הביניים ובכלל‪ .‬כתב את‬ ‫"ספר הכוזרי"‪ ,‬אחד מעמודי התווך של מחשבת ישראל‪.‬‬ ‫טולדו שבספרד למשפחה עשירה ומשכילה וזכה לחינוך מקיף גם‬ ‫נולד בעיר ֵ‬ ‫בתחום היהדות וגם בתחום ההשכלה הכללית־הערבית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1140‬החליט לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל‪ .‬חוקרים רבים כיום‬ ‫סבורים שהמשורר אכן הגיע לארץ ישראל‪.‬‬ ‫מצויים בידינו ‪ 750‬שירים מפרי עטו‪ ,‬ובהם שירי קודש ‪ -‬פיוטים לשבת ולחגים ‪ -‬וכן‬ ‫שירי חול רבים‪ :‬שירי חתונה ויין‪ ,‬שירי שבח וידידות‪ ,‬שירי ציון ועוד‪.‬‬

‫הּודה ַה ֵלוִ י‬ ‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ‪ַ /‬ר ִּבי יְ ָ‬ ‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ַע ְב ֵדי ֲע ָב ִדים ֵהם ‪ֶ /‬ע ֶבד ֲאדֹ־נָ י הוּא לְ ַבד ָח ְפ ִׁשי‬ ‫"חלְ ִקי ֲאדֹ־נָ י!" ָא ְמ ָרה נַ ְפ ִׁשי‪.‬‬ ‫ל־אנוֹ ׁש ֶחלְ קוֹ ‪ֶ /‬‬ ‫ַעל ֵ ּכן ְב ַב ֵ ּק ׁש ָ ּכ ֱ‬

‫הדגם הקלאסי של שירת ספרד‪:‬‬ ‫כל שורה בשיר קרויה בית‪.‬‬ ‫הבית נחלק לשתי צלעות – דלת וסוגר‪.‬‬ ‫החרוז החותם כל בית נקרא חרוז מבריח‪.‬‬ ‫השיר "עבדי זמן" כתוב על פי דגם זה‪ ,‬ויש בו שני בתים‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬התחלקו לזוגות‪ .‬בשלב ראשון כל תלמיד יספר לחברו על משהו‬ ‫בחייו שהוא מרגיש שהוא משועבד לו‪ ,‬כלומר שאין לו מספיק שליטה עליו‪,‬‬ ‫כגון‪ :‬המכשיר הנייד‪ ,‬שינה‪ ,‬ספורט מסוים‪ ,‬מאכל כלשהו וכדומה‪ .‬החבר ינסה‬ ‫לייעץ לו כיצד להחזיר לעצמו את השליטה בדבר זה‪ .‬בשלב השני מתחלפים‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫‪ִ .2‬קראו את השיר‪ּ .‬כִ תבו לעצמכם שלוש שאלות עליו‪.‬‬ ‫נסו לענות על אחת השאלות ששאלתם‪.‬‬ ‫אֹותם‬ ‫אתי ָ‬ ‫ר־הֹוצ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫י־לי ְבנֵ י־יִ ְׂש ָר ֵאל ֲע ָב ִדים ֲע ָב ַדי ֵהם ֲא ֶׁש‬ ‫‪ .3‬הקב"ה מכריז בתורה‪ּ" :‬כִ ִ‬ ‫"עבדי הם‬ ‫ַ‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪( "...‬ויקרא כה‪ ,‬נה)‪ .‬חז"ל דרשו על פסוק זה בגמרא‪:‬‬ ‫ולא עבדים לעבדים" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬י‪ ,‬ע"ב)‪ .‬אם כך‪ ,‬מה פירוש המושג‬ ‫"עבדי זמן"‪ ,‬ומדוע הם נקראים "עבדי עבדים"?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .4‬בסוגר של הבית הראשון בשיר כתוב‪"ֶ :‬ע ֶבד ֲאדֹ־נָ י הּוא ְל ַבד ָח ְפ ִׁשי"‪ .‬הביטוי "עבד‬ ‫חופשי" הוא אוקסימורון‪.‬‬ ‫אוקסימורון הוא מטבע לשון המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה‪ ,‬שצירופם‬ ‫יוצר משמעות חדשה מעבר להיגיון‪ ,‬וזאת כדי להגביר את הרושם ואת ההפתעה‪.‬‬ ‫דוגמאות‪ :‬זעקה אילמת‪ ,‬קרח לוהט‪.‬‬ ‫איך אפשר להסביר‪ ,‬על פי השיר‪ ,‬את הסתירה בין היותו של אדם עבד ובו־זמנית‬ ‫חופשי?‬ ‫אֹוחיל‬ ‫"ח ְל ִקי ה' ָא ְמ ָרה נַ ְפ ִׁשי ַעל־ּכֵ ן ִ‬ ‫‪ .5‬בשיר ישנו שיבוץ הלקוח מספר איכה‪ֶ :‬‬ ‫לֹו" (איכה ג‪ ,‬כד)‪ַ .‬ה ֶה ְקשר שהפסוק לקוח ממנו עוסק בכך שהאמונה בה' היא‬ ‫המחזיקה את האדם‪ ,‬ואין לאדם אל מי לשאוף מלבד לה'‪ .‬כאשר המשורר כותב‬ ‫"ח ְל ִקי ֲאדֹ‪-‬נָ י ָא ְמ ָרה נַ ְפ ִׁשי" למה הוא מתכוון‪ ,‬לדעתכם?‬ ‫בשיר‪ֶ :‬‬ ‫‪ .6‬בחרו שתיים מבין המובאות הבאות וכִ תבו מה הקשר בינן ובין השיר "עבדי זמן"‪:‬‬ ‫־ֹלהים הּוא‬ ‫־ֹלהים ֵה ָּמה וְ ַה ִּמכְ ָּתב ִמכְ ַּתב ֱא ִ‬ ‫א‪" .‬אמר ר' יהושע בן לוי‪ :‬וְ ַהּלֻ חֹת ַמ ֲע ֵׂשה ֱא ִ‬ ‫"חירות"‪ ,‬שאין לך בן חורין‬ ‫"חרות" אלא ֵ‬ ‫ל־הּלֻ חֹת" (שמות לב‪ ,‬טז)‪ .‬אל תקרא ָ‬ ‫ָחרּות ַע ַ‬ ‫(מסכת אבות‪ ,‬ו‪ ,‬ב)‬ ‫ ‬ ‫אלא מי שעוסק בתלמוד תורה‪.‬‬ ‫ב‪" .‬ההבדל שבין העבד ובן החורין איננו רק הבדל מעמדי‪ .‬אנו יכולים למצוא עבד שרוחו‬ ‫היא מלאת חירות‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד‪ .‬חירות האדם היא‬ ‫להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו; מה שאין בעבד‪ ,‬שלעולם אינו נאמן לעצמיות‬ ‫הפנימית שלו‪ ,‬כי אם במה שהוא טוב ויפה בעיני האחר"‪.‬‬ ‫(הרב אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬מאמרי הראי"ה)‬

‫‪81‬‬

‫ג‪ .‬לאחר שנפסק דינו של אסיר ציון נתן (אנטולי) שרנסקי להישלח לסיביר‪ ,‬הוא קם‬ ‫ואמר‪" :‬אתה‪ ,‬אדוני השופט‪ ,‬חושב שהינך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר‬ ‫שייגמר המשפט תלך לביתך לשתות קפה‪ ,‬ואילו אני אהיה המשועבד‪ ,‬כיוון שאלך‬ ‫לכלא בסיביר הקפואה לזמן בלתי ידוע‪ .‬אך דע לך שמבין שנינו אני הוא בן החורין‬ ‫האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד‪ ,‬אבל רוחי‪ ,‬היא תישאר חופשית‪ ,‬כיוון שלא נכנעתי‬ ‫לגזירותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי‪ .‬לָך‪ ,‬השופט‪ ,‬קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם‬ ‫משוחרר‪ ,‬אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך‪ .‬רוחך משועבדת לחלוטין לשלטון‬ ‫העריצות הקומוניסטי‪ .‬עבדות הרוח היא העבדות הקשה ביותר!!"‬ ‫(נתן שרנסקי‪ ,‬מתוך‪ :‬לא אירא רע‪ ,‬ידיעות אחרונות‪)1989 ,‬‬

‫מיכאל סגן כהן‪ ,‬כנפיים‪1982 ,‬‬

‫התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫‪ .1‬מרכז הציור נראה ריק‪ .‬חשבו באילו נכסים (פיזיים ו‪/‬או רוחניים) הייתם ממלאים‬ ‫חלל ריק זה? ענו על השאלה תוך התייחסות לשירו של ריה"ל "עבדי זמן"‪.‬‬ ‫‪ .2‬האומן בחר להוסיף ליצירה כנפיים‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬משמעותן?‬ ‫איזו שורה בשיר יכולה לבטא משמעות זו?‬

‫‪82‬‬

‫ַא ְמנֹון ִר ָ‬ ‫יּבק‪ ,‬יליד ‪ ,1955‬איש היי־טק ומנחה קבוצות בתחום התרבות היהודית‪,‬‬ ‫כותב ומתרגם‪.‬‬

‫יּבק‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ִמ ְצ ַריִ ם ‪ַ /‬א ְמנֹון ִר ָ‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לוֹ‬ ‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫משה ַע ְצמוֹ ִמ ּתוֹ כָ ּה‬ ‫לִ ְהיוֹ ת ֶׁ‬ ‫ְ ּביָ ד ֲחזָ ָקה‪,‬‬ ‫אוֹ ַ ּב ֲח ִר ַיקת ִׁש ַ ּניִ ם‪.‬‬ ‫ימה וַ ֲח ֵׁשכָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה‪,‬‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֵא ָ‬ ‫וְ נֶ ָח ָמה‪ ,‬וְ ַה ְב ָט ָחה‪ ,‬וְ ַה ָ ּצלָ ה‪,‬‬ ‫ֶׁש ֵ ּי ַדע לָ שֵׂ את ֵעינָ יו ֶאל ַה ּ ָׁש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ְּת ִפ ָ ּלה‬ ‫ַא ַחת‪,‬‬ ‫ְׁש ֵּת ֵהא ְׁשגו ָּרה ֶא ְצלוֹ ַעל ַה ּ ְׂש ָפ ַתיִ ם‪.‬‬ ‫ָא ָדם ָצ ִריך ּ ַפ ַעם ַא ַחת לְ ִה ְתכּ וֹ ֵפף –‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָ ּכ ֵתף‪.‬‬

‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָ ּכ ֵתף‪,‬‬ ‫יה ֶאת ַע ְצמוֹ ת יוֹ ֵסף‪,‬‬ ‫לָ שֵׂ את ָעלֶ ָ‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך לְ ִהזְ דַּ ֵ ּקף‪.‬‬ ‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לוֹ‬ ‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬ ‫וִ ירו ָּׁשלַ יִ ם‪,‬‬ ‫ו ַּמ ָּסע ָארוֹ ך ֶא ָחד‪,‬‬ ‫לִ זְ כּ ֹר אוֹ תוֹ לָ ַעד‬ ‫ְ ּבכַ ּפוֹ ת ָה ַרגְ לַ יִ ם‪.‬‬

‫ָ ּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לוֹ‬ ‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫לִ גְ אֹל ַע ְצמוֹ ִמ ֶּמנָ ה ִמ ֵ ּבית ֲע ָב ִדים‪,‬‬ ‫לָ ֵצאת ַ ּב ֲח ִצי ַה ַ ּליִ ל ֶאל ִמ ְד ַ ּבר ַה ּ ְפ ָח ִדים‪,‬‬ ‫לִ ְצעֹד ַהיְ ֵׁשר ֶאל ּתוֹ ך ַה ַּמיִ ם‪,‬‬ ‫לִ ְראוֹ ָתם נִ ְפ ָּת ִחים ִמ ּ ָפנָ יו לַ ְ ּצ ָד ִדים‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬כיצד מקובל לחגוג במשפחתכם את ליל הסדר? האם יש מנהגים‬ ‫שונים להמחשת יציאת מצרים? שתפו את חבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬נקרא את השיר‪ .‬בהגדה של פסח אנו אומרים‪" :‬בכל דור ודור חייב אדם לראות‬ ‫את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"‪ .‬השיר מתאר "יציאת מצרים" אישית של‬ ‫"כל אדם"‪.‬‬ ‫א‪ִ .‬חשבו מה מסמלת "מצרים"‪ ,‬ומדוע כל אדם צריך שתהיה לו מצרים?‬ ‫סמל הוא פרט מסוים ביצירה (כגון‪ :‬מילה‪ ,‬ביטוי‪ ,‬חפץ מוחשי) המוצג כך שהקוראים‬ ‫חשים שיש לו משמעות רחבה‪ ,‬החורגת מעבר לקיומו המוחשי‪ .‬דוגמאות‪ :‬ענף זית‬ ‫הוא סמל מקובל לשלום‪ ,‬ואור הוא סמל לקדוּשה ולשמחה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהי האנפורה החוזרת בשיר? מה היא מבליטה?‬ ‫ם‪/,‬ל ְהיֹות מ ֶֹשה ַע ְצמֹו ִמּתֹוכָ ּה"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪/‬איזֹו ִמ ְצ ַריִ‬ ‫‪ּ" .3‬כָ ל ָא ָדם ָצ ִריך ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לֹו ֵ‬ ‫ַהסבירו את משחק המילים‪.‬‬ ‫מה דעתכם‪ ,‬האם מדובר בכוח חיצוני או פנימי שדוחף "לצאת ממצרים"?‬ ‫‪ִ .4‬ערכו רשימה של איברי הגוף המופיעים בשיר‪ .‬מה התפקיד הסמלי של כל‬ ‫איבר? האם רשימה זו מופיעה בשיר על פי סדר כלשהו? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬נבחר‬ ‫סדר זה?‬ ‫‪ .5‬לפניכם "ארגז כלים״ שמסייע לכל אדם‪ ,‬על פי השיר‪ ,‬להתמודד עם מסע חייו‪.‬‬ ‫השיר מציג כלים אלו באמצעות תיאור אירועי יציאת מצרים של עם ישראל‪.‬‬ ‫"ל ֵצאת‬ ‫ִמצאו וצטטו מהו האירוע המסומל על ידי כל תכונה‪ ,‬לדוגמה‪ :‬אומץ – ָ‬ ‫ַּב ֲח ִצי ַה ַּליִ ל ֶאל ִמ ְד ַּבר ַה ְּפ ָח ִדים"‪.‬‬ ‫המשיכו עם התכונות והערכים הבאים‪ :‬אמונה‪ ,‬מסירּות וערבות הדדית‪ ,‬יעד‬ ‫רוחני‪ ,‬זיכרון‪ .‬האם השיר מתאר תכונות נוספות וערכים נוספים שלא כתבנו‬ ‫כאן? אתם מוזמנים להוסיף‪.‬‬ ‫‪ .6‬כתיבה יוצרת‪" :‬והגדתי לעצמי ביום ההוא‪ "...‬מה אני מספר‪/‬ת לעצמי השנה?‬ ‫מה עוזר לי להתקדם ולהתגבר על קשיים שונים בחיי? בחרו משפט או שניים‬ ‫מן השיר וכתבו בעקבותיו את השיר או הסיפור שלכם‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫ַק ְס ַּפר ָדוִ יד ְפ ִר ְיד ִריְך‪ ,‬הנודד מעל ים הערפל‪1818 ,‬‬

‫התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫‪ִ .1‬מצאו בתמונה ניגודים מסוגים שונים‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מדגישים ניגודים אלו?‬ ‫‪ .2‬נסו לדמיין ולתאר את תחושותיו של האדם הניצב במרכז התמונה‪ .‬היעזרו‬ ‫במידע המתקבל מהתמונה‪ ,‬למשל‪ :‬מיקום האדם‪ ,‬צורת העמידה שלו ועוד‪.‬‬ ‫‪ .3‬הצייר פרידריך קספר היה שייך לזרם הרומנטי‪ ,‬שראה בטבע השתקפות של‬ ‫נפש האדם‪ .‬כיצד משקף הטבע בתמונה את נפש האדם?‬ ‫‪ .4‬בתמונה אנו רואים אדם אחד‪ .‬האם נוכל לראות בו את "כל אדם"‪ ,‬כפי שמתואר‬ ‫בשיר "כל אדם צריך מצרים"? נמקו את תשובתכם‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫שבת‬ ‫נֹוח‬ ‫״יֹונָ ה ָמ ְצ ָאה בֹו ָמ ַ‬ ‫וְ ָׁשם יָ נּוחּו יְ גִ ֵיעי כ ַֹח״‪.‬‬ ‫(מתוך הפיוט "יום שבתון"‪ /‬ר' יהודה הלוי)‬

‫איזידור קאופמן‪ ,‬שבת‪1920 ,‬‬

‫‪86‬‬

‫הּודה ַה ֵלוִ י‬ ‫יוֹ ם ַׁש ָ ּבתוֹ ן ‪ַ /‬ר ִּבי יְ ָ‬ ‫יוֹ ם ַׁש ָ ּבתוֹ ן ֵאין לִ ְׁש ֹּכ ַח‬ ‫יח ַה ִ ּניחוֹ ַח‬ ‫זִ כְ רוֹ ְ ּכ ֵר ַ‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח‬ ‫יעי כ ַֹח‬ ‫וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬ ‫יעי כ ַֹח‪.‬‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬

‫מר‬ ‫דִּ ֵ ּבר ְ ּב ָק ְד ׁשוֹ ֵאל ְ ּב ַהר ַה ּ ֹ‬ ‫יעי זָ כוֹ ר וְ ָׁשמוֹ ר‬ ‫יוֹ ם ַה ּ ְׁש ִב ִ‬ ‫וְ כָ ל ּ ִפ ּקו ָּדיו יַ ַחד לִ גְ מֹר‬ ‫ַח ֵּזק ָמ ְתנַ יִ ם וְ ַא ֵּמץ ֹּכ ַח‬ ‫יעי כ ַֹח‪.‬‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬

‫ַה ּיוֹ ם נִ כְ ָ ּבד לִ ְבנֵ י ֱאמוּנִ ים‬ ‫זְ ִה ִירים לְ ָׁש ְמרוֹ ָאבוֹ ת ו ָּבנִ ים‬ ‫ָחקוּק ִ ּב ְׁשנֵ י לֻ חוֹ ת ֲא ָבנִ ים‬ ‫ֵמרֹב אוֹ נִ ים וְ ַא ִּמיץ ֹּכ ַח‬ ‫יעי כ ַֹח‪.‬‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬

‫ָה ָעם ֲא ֶׁשר נָ ע וְ כַ ּצֹאן ָּת ָעה‬ ‫יִ זְ כּ וֹ ר לְ ָפ ְקדוֹ ְ ּב ִרית ו ְּׁשבו ָּעה‬ ‫לְ ַבל יַ ֲעבֹר ָ ּבם ִמ ְק ֶרה ָר ָעה‬ ‫ַ ּכ ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַ ּב ְע ָּת ַעל ֵמי נ ַֹח‬ ‫יעי כ ַֹח‪.‬‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬

‫ו ָּבא ּו כֻ ָ ּלם ִ ּב ְב ִרית יַ ַחד‬ ‫שה וְ נִ ְׁש ַמע ָא ְמר ּו ְ ּכ ֶא ָחד‬ ‫נַ ֲע ֶ ׂ‬ ‫ו ָּפ ְתח ּו וְ ָענ ּו ה' ֶא ָחד‬ ‫ָ ּברו ְּך ַהנּוֹ ֵתן לַ ָ ּי ֵעף ֹּכ ַח‬ ‫יעי כ ַֹח‪.‬‬ ‫יוֹ נָ ה ָמ ְצ ָאה בוֹ ָמנוֹ ַח וְ ָׁשם יָ נוּח ּו יְ גִ ֵ‬

‫מוריץ אופנהיים‪,‬‬ ‫שבת בצהריים‪1860 ,‬‬

‫‪87‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬מדוע חיברו לדעתכם את זמירות השבת? איזו מהן אהובה עליכם?‬ ‫‪ .2‬נסו לזהות מי כתב את השיר על פי האקרוסטיכון‪.‬‬ ‫‪ .3‬כינוי הוא קישוט מקובל בפיוטים‪.‬‬ ‫לפניכם רשימת כינויים הלקוחים מהשיר‪ִ .‬מצאו אילו הם כינויים של הקב"ה‬ ‫ואילו של עם ישראל‪.‬‬ ‫א‪ .‬רוב אונים ואמיץ כוח‬ ‫ב‪ .‬יונה‬ ‫ג‪ .‬פיקודיו‬ ‫ד‪ .‬הנותן ליָ ֵעף כוח‬ ‫ה‪ .‬בני אמונים‬ ‫‪ .4‬השיר בנוי מחמש מחרוזות‪ ,‬החורזות ביניהן בחרוז פנימי‪ .‬החרוז האחרון בכל‬ ‫מחרוזת נחרז עם הפזמון החוזר‪ ,‬הקרוי ֶר ְפ ֵרין‪.‬‬ ‫ִמצאו את החרוזים והעתיקו למחברתכם‪ :‬את החרוזים הפנימיים סמנו בצבע‬ ‫אחד‪ ,‬ואת החרוז של הרפרין – בצבע אחר‪.‬‬ ‫נעיין ברפרין ונזהה בו את הרעיונות החשובים של השיר‪" :‬יונה מצאה בו מנוח‪/‬‬ ‫ושם ינוחו יגיעי כוח"‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה סיפור מהתורה (בספר בראשית) נרמז במילים "יונה מצאה בו מנוח"?‬ ‫ב‪ .‬היונה היא סמל מקובל לשלום ולמנוחה‪ .‬היונה היא גם כינוי לעם ישראל‪,‬‬ ‫על פי הפסוק "יֹונָ ִתי ְּב ַחגְ וֵ י ַה ֶּס ַלע" (שיר השירים ב‪ ,‬יד)‪ .‬לפי דברים אלו‪ ,‬כיצד‬ ‫נוצר קשר בין סיפור המבול ליום השבת?‬ ‫ג‪ .‬המנוחה היא ערך מרכזי בשבת‪ִ .‬מצאו כיצד חוזר נושא זה ברפרין‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫‪ .5‬קראו שוב את השיר‪ .‬משובצים בו שני סיפורים מרכזיים מן התורה‪ :‬את האחד‬ ‫כבר פגשנו ברפרין‪ ,‬והשני לקוח מחומש שמות ומופיע במחרוזות ב‪ ,‬ג‪ ,‬ד‪ .‬מה‬ ‫הם שני הסיפורים?‬ ‫נסו להבין את הקשר ביניהם בעזרת הטבלה הבאה‪ .‬העתיקו והשלימו‪.‬‬ ‫סיפור המבול‬ ‫מהו האירוע הקשה?‬

‫מעמד הר סיני‬

‫המבול ‪ -‬איום על חורבן העולם עם ישראל תעה במדבר‬

‫איזו ברית נכרתה?‬ ‫עם מי כרת ה' את הברית?‬ ‫מיהי היונה על פי סיפור זה?‬

‫ ‬ ‫‪ .6‬מצוות השבת ניתנה במעמד הר סיני‪ .‬בשיר מתואר כיצד עם ישראל מקיים את‬ ‫חלקו בברית עם הקב"ה ומקפיד לשמור ולכבד את השבת‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬העתיקו מהשיר כולו את הביטויים המדגישים רעיון זה‪.‬‬ ‫ב‪" .‬באה שבת באה מנוחה" (סנהדרין‪ ,‬לח‪ ,‬ע"א)‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מנוחה היא‬ ‫ערך מרכזי בשבת? ספרו ושתפו כיצד תורמת לכם מנוחת השבת‪.‬‬ ‫ִמצאו וצטטו היכן חוזר נושא המנוחה בשיר בכינויים ובביטויים שונים‪.‬‬ ‫‪ .7‬במחרוזת האחרונה בשיר יש בקשה לגאולה‪ ,‬היוצרת סגירת מעגל עם המחרוזת‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫א‪ִ .‬קראו את הפסוקים הבאים‪:‬‬ ‫ּוב ַר ֲח ִמים ּגְ ד ִֹלים ֲא ַק ְּב ֵצְך‪ְּ :‬ב ֶׁש ֶצף ֶק ֶצף‬ ‫"ּב ֶרגַ ע ָקטֹן ֲעזַ ְב ִּתיְך ְ‬ ‫ ישעיהו נד‪ ,‬ז‪-‬י‪ְ :‬‬ ‫י־מי נ ַֹח זֹאת ִלי‬ ‫עֹולם ִר ַח ְמ ִּתיְך ָא ַמר ּג ֲֹא ֵלְך ה'‪ּ :‬כִ ֵ‬ ‫ִה ְס ַּת ְר ִּתי ָפנַ י ֶרגַ ע ִמ ֵּמְך ְּוב ֶח ֶסד ָ‬ ‫ר־ּבְך‬ ‫ּומּגְ ָע ָ‬ ‫ל־ה ָא ֶרץ ּכֵ ן נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי ִמ ְּקצֹף ָע ַליִ ְך ִ‬ ‫ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּב ְע ִּתי ֵמ ֲעבֹר ֵמי־נ ַֹח עֹוד ַע ָ‬ ‫לֹומי ֹלא‬ ‫ּוב ִרית ְׁש ִ‬ ‫מּוטינָ ה וְ ַח ְס ִּדי ֵמ ִא ֵּתְך ֹלא־יָ מּוׁש ְ‬ ‫ּכִ י ֶה ָה ִרים יָ מּוׁשּו וְ ַהּגְ ָבעֹות ְּת ֶ‬ ‫ָתמּוט ָא ַמר ְמ ַר ֲח ֵמְך ה'"‪.‬‬ ‫ ִמצאו היכן משובצים פסוקים אלו בשיר‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫ב‪ .‬נסכם את הרעיון המרכזי במחרוזת האחרונה‪:‬‬ ‫ העתיקו למחברותיכם את המשפט הבא והשלימו אותו‪ :‬כשם שנשבע הקב"ה‬ ‫ַ‬ ‫לנֹח בברית שלא יחזור שוב להביא _______‪ ,‬כך מבקש עם ישראל ש_____‬ ‫יקיים את חלקו בברית הכרותה ממעמד _______‪ .‬בני ישראל מקיימים‬ ‫ושומרים את _______‪ ,‬והקב"ה יחמול עליהם ו_____________‪.‬‬ ‫‪ .8‬התבוננו בתמונה שלפניכם‪:‬‬

‫דרורית סן‪ ,‬יונה‬

‫תארו את צבעיה של היונה‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחרה האומנית לצייר יונה בצורה‬ ‫ובצבעים שונים מהמציאות?‬

‫‪90‬‬

‫הפיוט "לנר ולבשמים" נכתב בתימן במאה השבע־עשרה‪ .‬פיוט זה ידוע ומּושר‬ ‫בצאת השבת בקרב עדות רבות‪.‬‬

‫לַ ֵ ּנר וְ לִ ְבשָׂ ִמים ‪ /‬ר' ְס ַע ְדיָ ה‬ ‫לַ ֵ ּנר וְ לִ ְבשָׂ ִמים נַ ְפ ִׁשי ְמיַ ֵחלָ ה ‪ִ /‬אם ִּת ְּתנ ּו לִ י כּ וֹ ס יַ יִ ן לְ ַה ְבדָּ לָ ה‪.‬‬ ‫סֹלּ ּו דְּ ָרכִ ים לִ י‪ַ ּ 1‬פ ּנ ּו לְ נָ בוֹ כָ ה‪ִ ּ / 2‬פ ְתח ּו ְׁש ָע ִרים לִ י ָ ּכל ַמלְ ֲאכֵ י ַמ ְעלָ ה‪.‬‬ ‫ֵעינַ י ֲאנִ י ֶא ּ ָׂשא ֶאל ֵאל ְ ּבלֵ ב כּ וֹ ֵסף‪ַ / 3‬מ ְמ ִציא ְצ ָרכַ י לִ י ַ ּב ּיוֹ ם ו ַּב ַ ּליְ לָ ה‪.‬‬ ‫דֵּ י ַמ ְחסוֹ ר ֶּתן לִ י ֵמאוֹ ְצרוֹ ת טו ָּב ְך ‪ּ ִ /‬כי לַ ֲח ָס ֶד ָ‬ ‫יך ֵאין ֵקץ וְ ֵאין ִּתכְ לָ ה‪.‬‬ ‫יִ ְת ַחדְּ ּ ָׁשה ִ ּגילִ י ַט ְר ִפי‪ 4‬וְ טוֹ ָב ִתי ‪ָּ /‬ת ִסיר יְ גוֹ נוֹ ַתי ַמכְ אוֹ ב ו ַּמ ְא ֵפלָ ה‪.‬‬ ‫ִה ֵ ּנה יְ ֵמי ַמ ְעשֶׂ ה ִמ ְת ַחדְּ ִׁשים ָּת ִמיד ‪ /‬יִ ְת ַחדְּ ָׁשה ָ ּב ֶהם ָׁשלוֹ ם וְ טוֹ ב ֶסלָ ה‪.‬‬

‫בפני את הדרך‬ ‫‪ 1‬סולו דרכים לי ‪ -‬יַ שרו ָ‬ ‫‪ 2‬נבוכה ‪ -‬הנפש המצויה בבלבול בין קודש לחול‬ ‫כוסף ‪ -‬נכסף ומשתוקק‬ ‫ֵ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ַ 4‬טרפי ‪ -‬פרנסתי‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪:‬‬ ‫א‪ .‬יש שחשים תחושה נוגה כשהנשמה היתרה עוזבת אותנו במוצאי שבת‪ ,‬ויש‬ ‫שמתמלאים דריכות לקראת שבוע חדש ומה שמצפה להם בו‪ .‬כיצד אתם‬ ‫מרגישים כשהשבת יוצאת?‬ ‫ב‪ .‬האם שרים בביתכם פיוטים במוצאי שבת? האם יש בביתכם מנהגים מיוחדים‬ ‫הקשורים להבדלה? שתפו את חבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפני שנעיין במילות הפיוט‪ ,‬כדאי לשיר אותו (ואולי גם לרקוד‪ ,‬בצעד תימני)‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫‪ .3‬הפיוט "לנר ולבשמים" כתוב על פי הדגם הקלאסי של שירת ספרד‪ ,‬נעיין במבנה‬ ‫הפיוט‪:‬‬ ‫א‪ִ .‬מצאו על פי האקרוסטיכון מי כתב אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כמה בתים בפיוט?‬ ‫ג‪ .‬מהו החרוז המבריח?‬ ‫‪ .4‬נקרא את הפיוט‪ :‬בבית הראשון מוזכרים ארבעת מרכיבי ההבדלה‪ .‬מה הם?‬ ‫האם ידוע לכם מה מסמל כל אחד מהם?‬ ‫‪ .5‬בשאר הבתים מופיעות בקשות שונות‪ִ .‬מצאו את לשון הפיוט לבקשות הבאות‬ ‫והעתיקו‪:‬‬ ‫תן לי בריאות‬ ‫שלא אראה צער‬ ‫עׂשה עמי חסד‪ ,‬ושלא יחסר לי דבר‬ ‫ֵ‬ ‫תכוון אותי לדרך הנכונה‬ ‫תן לי פרנסה ומזון‬ ‫תן לי שמחה‬ ‫הבא שלום‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬רוב הפיוט מוקדש לבקשות?‬ ‫ב‪ .‬חלקו את הבקשות לסוגים שונים (פיזיים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬אישיים וכלליים)‪.‬‬ ‫‪ .6‬הפיוט מנוסח בגוף יחיד‪ .‬מדוע לדעתכם? מה זה תורם לאווירה?‬ ‫‪ .7‬לפניכם רשימת שיבוצים‪ַ .‬העתיקו שניים מהפסוקים הבאים למחברת ובדקו‬ ‫היכן וכיצד הם משובצים בפיוט‪.‬‬ ‫א‪ .‬ישעיהו נז‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תהלים קיח‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫ג‪ .‬תהלים קיא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ד‪ .‬תהלים קיט‪ ,‬צו‪.‬‬ ‫‪ .8‬ההבדלה היא זמן מיוחד‪ ,‬שבו נפרדים מהשבת ונערכים לחזור לעולם המעשה‪.‬‬ ‫בזמן זה מתאים לבקש מה' בקשות אישיות וכלליות‪.‬‬ ‫ּכִ תבו את השם שלכם באקרוסטיכון וחברו "פיוט" משלכם עם הבקשות שלכם‬ ‫לזמן ההבדלה‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫שער ‪2‬‬

‫ימי זיכרון‬ ‫נֹוׁשית ַא ַחת ַחּיָ ה‬ ‫"‪ּ...‬כֻ ּלָ נּו ִר ְק ָמה ֱא ִ‬ ‫וְ ִאם ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו‬ ‫הֹולֵ ְך ֵמ ִע ָּמנּו‬ ‫ַמ ֶּׁשהּו ֵמת ָּבנּו ‪-‬‬ ‫ּומ ֶּׁשהּו‪ ,‬נִ ְׁש ָאר ִאּתֹו‪"....‬‬ ‫ַ‬ ‫(מֹוטי ָה ֶמר)‬ ‫ִ‬

‫ליאת פולוצקי‪ ,‬קרעים בחלום‪2003 ,‬‬ ‫היצירה מורכבת מתשע תמונות קטנות (‪ 40x60‬ס"מ)‪ .‬היא נוצרה בעקבות חוויה‬ ‫קשה של פיגוע באוטובוס שהתפוצץ ליד ביתה של האומנית בירושלים בשנת ‪.2002‬‬

‫‪93‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫ואבא שלי זועק‪" :‬לא ָאמּות כי ֶא ְחיֶ ה‪,‬‬ ‫וַ ֲא ַס ֵּפר ַמ ֲע ֵשׂי יָ ־ה‪"...‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הסיפור של דוגו ‪ /‬זהבה קור)‬

‫ברוך סקצאייר‪ ,‬יאנוש קורצ'אק ותלמידיו‪ ,‬״יד ושם״‬

‫‪94‬‬

‫ְק ָל ָרה ָא ֵׁש ִ‬ ‫ר־ּפינְ ְקהֹוף (‪ ,)1984-1896‬סופרת יהודייה הולנדית שעלתה לארץ‬ ‫אחרי השואה‪ ,‬בשנת ‪.1944‬‬ ‫עד מלחמת העולם השנייה יצאו לאור ‪ 18‬ספרי ילדים ונוער שכתבה בהולנדית‪,‬‬ ‫שזכו להצלחה רבה‪ .‬כמעט כל משפחתה נרצחה בידי הנאצים בשואה והיא עצמה‬ ‫נשלחה למחנה הריכוז ברגן בלזן‪.‬‬ ‫בספר ילדי כוכבים‪ ,‬אותו כתבה לאחר המלחמה‪ ,‬תיארה את עולמם של הילדים‬ ‫היהודים בהולנד ואת תגובתם על מצבי לחץ ומצוקה בימי הכיבוש הגרמני בתקופת‬ ‫השואה‪ .‬שם הספר לקוח מהכינוי ״כוכב היהודים״ שבו כינו ההולנדים את הטלאי‬ ‫הצהוב‪ .‬הספר זכה להצלחה רבה‪ ,‬תורגם לשפות רבות (גם לעברית) וזכה בפרסים‪.‬‬ ‫הסיפור "מיד ליד" לקוח מספר זה‪.‬‬

‫ר־ּפינְ קהֹוף‬ ‫מיד ליד ‪ְ /‬ק ָל ָרה ָא ֵׁש ִ‬

‫האם הצעירה ממתינה עד שיחשיך בחוץ‪ .‬כך הוסכם‪ ,‬מפני שדברים שכאלה אין‬ ‫ֵ‬ ‫עושים באור יום‪.‬‬ ‫היא מלבישה את הילדה המפזזת בגדים על גבי בגדים‪ .‬מעודה לא הייתה בחוץ אחרי‬ ‫חשכה‪ ,‬ועליה להיות לבושה כראוי‪ .‬וככל שתלבש יותר בגדים‪ ,‬יהיו פחות בגדים‬ ‫לארוז במזוודה הקטנה‪.‬‬ ‫"נכון שהולכים לבובטרון?" צוהל הקול הקטן מפעם לפעם‪.‬‬ ‫מנין לילדה המילה הזאת‪ ,‬בובטרון? לא ממנה – היא לא רצתה לשקר‪ .‬אולי מפני‬ ‫שהיציאה בערב לרחוב‪ ,‬יש בה משום חג‪ ,‬ולמילה בובטרון יש צליל שמח‪.‬‬ ‫"זהו‪ ,‬מוכנים‪ ",‬היא אומרת‪" .‬עכשיו תגידי שלום לאבא ותיתני לו נשיקה‪ ,‬כי אנחנו יוצאות‪".‬‬ ‫הילדה עומדת על בהונותיה ליד האיש‪ ,‬המביט חסר ישע אל אשתו הצעירה‪ .‬זו מניעה‬ ‫הן בראשה בחיוך מתוח‪ .‬חיוכה אומר‪" ,‬בלי פרידה‪ .‬סיכמנו שהיא תלך בשמחה‪".‬‬ ‫"שלום‪ ,‬מיידלה (ילדונת‪ ,‬ביידיש)‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬תבלי יפה‪".‬‬ ‫"הולכים לבובטרון!" זה הצליל האחרון שהוא שומע מפיה‪.‬‬ ‫בדרך‪ ,‬ברחובות המואפלים‪ ,‬הקול הקטן מטרטר בלי הרף‪,‬‬ ‫"למה כל כך חושך ברחוב?"‬ ‫"כי הירח עוד ישן‪".‬‬ ‫"אבל בבובטרון יהיה אור‪ ,‬נכון?"‬

‫‪95‬‬

‫"ודאי שיהיה‪".‬‬ ‫ובזמן שהיא משיבה‪ ,‬המחשבות מוסיפות להתרוצץ במוחה‪ :‬היא בלונדינית‪ ,‬והיא‬ ‫ילדה‪ .‬כי זה היה התנאי‪ :‬בלונדינית וילדה‪ .‬אם כן‪ ,‬עלי לשמוח שיש לי ילדה בלונדינית‪.‬‬ ‫לשמוח שהיא הולכת ממני‪.‬‬ ‫"ואני לא צריכה ללכת לישון‪ .‬עוד המון זמן‪".‬‬ ‫"כי הייתי טובה טובה‪ ,‬נכון?"‬ ‫"כי היית טובה טובה‪".‬‬ ‫ובליבה היא שואלת‪ :‬האם תהיי טובה גם כשתהיי בין זרים‪ ,‬שאסור לי להכירם מחמת‬ ‫הסכנה? האם תהיי טובה כאשר תושבי אליי? הייתכן שלא תושבי אליי לעולם?‬ ‫"הבובטרון רחוק?"‬ ‫"אני לא יודעת‪ .‬אני מביאה אותך אל דודה אחרת‪ ,‬והיא תיקח אותך‪".‬‬ ‫"הדודה הזאת רחוקה?"‬ ‫"לא‪ ,‬תכף נגיע‪".‬‬ ‫"למה את לא באה איתנו לבובטרון?"‬ ‫"אין לי זמן‪".‬‬ ‫"פעם אחרת אולי?"‬ ‫והמחשבה מכרסמת‪ :‬איך אנחנו משקרים‪ ,‬איך‪ ...‬והמזוודה כבדה בידה האחרת‪.‬‬ ‫הן מגיעות אל הבית‪ .‬שם ממתינה להן בחורה שכבר העבירה הרבה ילדים יהודים‪,‬‬ ‫המאמץ‪ .‬היא שאמרה לה‪ ,‬שצריך שתהיה זו ילדה‬ ‫ֵ‬ ‫והיא ששומרת את סוד הבית‬ ‫ובלונדינית‪.‬‬ ‫בזמן שהן עולות במדרגות היא משתדלת להרהר בבובטרון‪ .‬הילדה הטילה את הרעיון‬ ‫לחיקה כמו כדור משחק עליז שעליה לתופסו‪ .‬בראש המדרגות היא מסוגלת אפילו‬ ‫להראות פנים עליזות‪.‬‬ ‫הבחורה כבר ממתינה להן‪ ,‬רצינית ומסורה למלאכתה המסוכנת‪ .‬היא לא ציפתה‬ ‫לפגוש ֵאם צוחקת בשעה שהיא באה למסור את ילדתה‪ ,‬אולי לעולמים‪ .‬אבל היא‬ ‫משתלבת במשחק ומקבלת את רעיון ההליכה לבובטרון; היא אף אומרת בליבה‬ ‫שתקיים זאת בהזדמנות ראשונה‪.‬‬ ‫"עכשיו את תיקחי אותי?" שואלת הילדה‪ ,‬שׂ שׂ ה להפיק הנאה מכל רגע‪.‬‬ ‫"כן‪ ",‬אומרת הבחורה‪" .‬עכשיו נגיד שלום לאימא‪".‬‬ ‫היא מורגלת באותם מעמדים של ניתוק‪ ,‬של קריעה‪ .‬מעמדים שמאיימים לא פעם‬

‫‪96‬‬

‫האם מעיזה לצחוק‪.‬‬ ‫לקרוע את ליבה‪ .‬אבל הפעם הזאת שונה‪ .‬הפעם ֵ‬ ‫הילדה נושקת לה נשיקה חטופה‪.‬‬ ‫"שלום! אני לא צריכה עוד ללכת לישון‪ ,‬נכון?"‬ ‫"לא‪ ,‬את לא צריכה‪ ",‬אומרת האם‪ ,‬ואשליית הבובטרון אינה מסייעת לה עוד‪" .‬שלום‬ ‫– שלום‪ ,‬ילדה – ושתיהני‪".‬‬ ‫לרגע הילדה כולה תשומת לב‪.‬‬ ‫"את עצובה כי את לא יכולה לבוא איתנו?"‬ ‫האם רק מניעה את ראשה ומביטה אל הבחורה חסרת ישע‪ .‬שתלך לה עכשיו – שלא‬ ‫ֵ‬ ‫תאריך את העינוי‪...‬‬ ‫והילדה נושקת לה ואומרת מתוך הדגשת כל מילה‪:‬‬ ‫"אם לא תבכי‪ ,‬גם את תבואי בפעם הבאה‪ ,‬טוב?"‬

‫ׁמּואל ָּבק‪ ,‬ילדה בגטו‬ ‫ְש ֵ‬

‫‪97‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬כותרת הסיפור היא "מיד ליד"‪ .‬האם יש לכם השערה במה יעסוק‬ ‫סיפור זה? נסו לשאול שאלות על הכותרת‪.‬‬ ‫כותרת היא שם או כתובת בראש יצירה כתובה‪ .‬הכותרת ממקדת את הנושא ולעיתים‬ ‫רומזת לעניין מרכזי המופיע ביצירה‪.‬‬ ‫‪ .2‬זהו סיפור שואה המתאר הסתרת ילדים בהולנד‪ .‬רבים מהיהודים מסרו את‬ ‫ילדיהם למשפחות של שכנים הולנדים על מנת להצילם‪ .‬ורבים מההולנדים‬ ‫סיכנו את עצמם ואת משפחתם‪ ,‬הסתירו והצילו ילדים יהודים‪.‬‬ ‫אילו רמזים אפשר למצוא בקריאה שנייה לכך שמדובר כאן בסיפור העוסק‬ ‫בשואה?‬ ‫‪ .3‬בסיפור מתוארות אם ובת‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬אין להן שמות?‬ ‫‪ .4‬מה מתרחש בין האם לבת בהליכתן המשותפת? מה חושבת הבת? מה חושבת‬ ‫האם? נמקו מתוך הסיפור‪.‬‬ ‫‪ .5‬מדוע האם מעמידה פנים? האם הייתם מצפים שתנהג אחרת? מה זה מעיד‬ ‫עליה? לו הייתם רואים את האם בדרכה חזרה‪ ,‬מה הייתם שואלים אותה?‬ ‫האם הבת חשה במהלך הסיפור שהאם שרויה במתח? הוכיחו את תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ִ .6‬‬

‫‪98‬‬

‫‪ .7‬התבוננות בתמונות מתוך אנה פרנק – היומן הגרפי‬ ‫אנה פרנק היא הנערה המפורסמת ביותר מבין ילדי המסתור שהוחבאו בהולנד‪,‬‬ ‫וזאת בזכות היומן שכתבה‪.‬‬ ‫יומנה של אנה פרנק הוא היומן האישי הנמכר ביותר בכל הזמנים‪ ,‬והוא נכלל ברשימות‬ ‫ספרים שונות כאחד הספרים החשובים של המאה ה־‪ .20‬הוא תורגם ליותר מ־‪75‬‬ ‫שפות ועד כה נמכר ב־‪ 33‬מיליון עותקים‪.‬‬ ‫היומן נכתב במחבוא בהולנד שבו שהתה אנה עם משפחתה‪ .‬היומן מכיל מכתבים‬ ‫לחברה דמיונית בשם קיטי המתארים את התבגרותה של אנה על רקע ההתרחשויות‬ ‫ֲ‬ ‫של מלחמת העולם השנייה והשואה‪ .‬היומן מאופיין בכנותו הרבה‪ ,‬נכתב בכישרון‬ ‫רב‪ ,‬והוא מעמיק ומרגש‪.‬‬ ‫לאחר השואה מצא אביה של אנה פרנק (היחיד ששרד מכל המשפחה) את היומן‬ ‫ופירסם אותו‪.‬‬

‫אנה פרנק – היומן הגרפי‪ ,‬מאת ָא ִרי‬ ‫ּפּול ָמן ָודוִ יד ּפֹולֹונְ ְס ִקי‪ ,‬הוא עיבוד חזותי‬ ‫ְ‬ ‫של היומן המקורי‪ .‬הוא מתאר את כל‬ ‫‪ 743‬ימי המחבוא של אנה‪ ,‬משפחתה‬ ‫וחבריהם בעליית הגג באמסטרדם‪.‬‬ ‫היוצרים השתמשו בסמלים וביצירות‬ ‫תרבות מפורסמות‪ ,‬ובכך העמיקו ועיבו‬ ‫את המשמעויות הגלומות בטקסט‬ ‫ובתמונות‪.‬‬

‫‪99‬‬

‫לפניכם שתי דוגמאות להשפעה של יצירת תרבות קדומה על האיורים ביומן לשם‬ ‫העשרת המשמעות הקיימת בטקסט ובציור‪.‬‬ ‫דוגמה א'‪:‬‬

‫ציור קיר מצרי המציג עובדים חורשים‪ ,‬קוצרים ודשים‬ ‫תבואה בהשגחתו של מנהל עבודה‬

‫את זה יכולתי‬ ‫רק לדמיין‪...‬‬

‫מתוךהיקרה‪,‬‬ ‫קיטי‬ ‫אנה פרנק ‪ -‬היומן הגרפי‪ ,‬עמ' ‪12‬‬ ‫מי האמין שאחרי שברחנו מהזוועות בגרמניה‪ ,‬הנאצים יפלשו להולנד והכול יתחיל שוב‪...‬‬ ‫לצאת מהמים‬ ‫יהודים —‬ ‫ציורמיד!הקיר המצרי? ּכִ תבו בקצרה מה‬ ‫שייך‬ ‫‪ .1‬לאיזו תקופה בתולדות עם ישראל‬ ‫מתואר בציור זה‪.‬‬

‫‪ .2‬התבוננו באיור מתוך "אנה פרנק – היומן הגרפי"‪ .‬מה האפקט שנוצר כאשר‬ ‫הנאצים ועובדי הכפייה "מולבשים" במאפיינים של ציור הקיר המצרי?‬ ‫החוצה!‬

‫למה דווקא היהודים?‬

‫יפיצו המופיעה באיור מתוך‬ ‫לדמיין"‪,‬‬ ‫‪ .3‬נסו להסביר את האמירה "את זה יכולתי רק‬ ‫כי חושבים שהם‬ ‫חיידקים מסוכנים במים‪...‬‬ ‫"אנה פרנק – היומן הגרפי" (משמאל לנשר)‪ .‬מי אומר זאת ומה כוונתו?‬

‫‪100‬‬ ‫‪12‬‬

‫דוגמה ב'‪:‬‬ ‫"הצעקה" מאת הצייר‬ ‫ְ‬ ‫‪ .1‬התבוננו בציור‬ ‫דּוא ְרד מּונְ ק‪ .‬נסו להסביר כיצד‬ ‫הנורווגי ֵא ַ‬ ‫הצורות והצבעים מבטאים את חוויית‬ ‫החרדה והאימה‪.‬‬

‫אדוארד מונק‪,‬‬ ‫הצעקה‪1910 ,‬‬

‫‪ .2‬התבוננו באיור מתוך "אנה פרנק‬ ‫– היומן הגרפי"‪ .‬מה הן תחושותיה‬ ‫של אנה? כיצד הציטוטים‬ ‫הפזורים מסביב ממחישים‬ ‫תחושות אלו?‬

‫למה את חייבת להשוויץ כל הזמן?‬ ‫את לא יכולה לעזור לנו קצת במטבח?‬ ‫הכי טוב שתתפללי‪.‬‬ ‫לכל הרוחות‪ ,‬אנה‪ ,‬אני לא‬ ‫מצליח לישון!‬ ‫מרגוט לעולם לא תעשה דבר כזה!‬

‫אל תיבהלי‪ ,‬אלה רק פצצות שנופלות‪...‬‬ ‫למה את לא יכולה להיות כמו אחותך?‬

‫מתוך אנה פרנק ‪-‬‬ ‫היומן הגרפי‪,‬‬ ‫עמ' ‪56‬‬ ‫תחשבי כמה מזל יש לך‪.‬‬ ‫ילדים מתים בחוץ!‬

‫‪56‬‬

‫‪101‬‬

‫ְצ ִפ ָירה עֹוגֶ ן (‪ )2011-1919‬נולדה בתל אביב וגדלה בה‪ .‬הייתה מוזיקולוגית‪ ,‬ד"ר‬ ‫לספרות‪ ,‬סופרת ומחנכת‪ .‬סגנונה פשוט וקריא‪ ,‬וניכר בו יחסה הרגיש אל גיבוריה‪.‬‬ ‫מספריה‪ :‬״הנדל אזרח העולם״‪ ,‬״הגדה של מוזיקה״‪.‬‬ ‫הסיפור ״הסוד של רחל ואלי״ מופיע בקובץ סיפורים (הקרוי בשם זה)‪ ,‬המכיל‬ ‫סיפורים מחיי הילדים‪ .‬סיפורים אלו מתארים את בעיותיהם ואת קשריהם עם‬ ‫עולם המבוגרים‪.‬‬

‫הסוד של רחל ואלי ‪ְ /‬צ ִפ ָירה עֹוגֶ ן‬ ‫שלושה ימים הייתה כיתה ז' שרויה ללא מורה משלה‪ .‬תמר‪ ,‬מורתם האהובה‪,‬‬ ‫החבר'מנית‪ ,‬נשלחה מטעם הסוכנות לקהילה יהודית בדרום אמריקה לעשות בה‬ ‫נפשות לעלייה לישראל‪ .‬אמנם‪ ,‬המורה מכיתה ח' היה נכנס ומלמד תנ"ך והמנהל היה‬ ‫מלמד אף הוא מדי פעם שעה‪ ,‬אך בשעתיים האחרונות היו יושבים לבדם ועוסקים‬ ‫ב"עבודה עצמית"‪ .‬האחד פותר תרגילי חשבון והשני מצייר‪ ,‬וזה קורא‪ ,‬וחברו מתקוטט‬ ‫עם שכנתו‪ ,‬והרעש בכיתה מרובה‪ .‬אין מתייחסים ברצינות לשעות הללו‪ ,‬בייחוד‬ ‫מאחר שתמר לא תבוא לבדוק אם עשו מלאכתם או לא‪ .‬הילדים הרגישו עצמם כבנים‬ ‫עזובים שאין להם דואג‪ ,‬והיו מרבים ניחושים‪ ,‬מי יבוא במקומה של תמר ומתי יבוא‪.‬‬ ‫ביום הרביעי נכנסו הילדים לבית הספר כדרכם‪ ,‬מתרוצצים ומרעישים‪ .‬עברו ליד‬ ‫חדר המנהל וראו שם צעירה אחת יושבת ומדפדפת ביומן‪ ,‬והמנהל מורה באצבעו‬ ‫על הכתוב ביומן ומסביר לה משהו‪ .‬כחץ מקשת נפוצה השמועה‪ ,‬כי המורה החדשה‬ ‫הגיעה! מיד נצטופפו הילדים ליד חדר המנהל‪ ,‬תקעו ראשיהם בעד הפתח‪ ,‬האחרונים‬ ‫דוחפים את הראשונים‪ ,‬ואלה נדחקים פנימה‪ ,‬גלים גלים‪ .‬לבסוף שאלו את המנהל‪:‬‬ ‫"זאת המורה שלנו?"‬ ‫ראו שהיא מקמטת מצחה וסוקרת אותם בעיון‪ ,‬אחר היא מפנה ראשה אל המנהל‬ ‫כשואלת‪:‬‬ ‫"אלה בני כיתתי?‪"...‬‬ ‫מיהר המנהל וסגר את הדלת‪ .‬הילדים נשארו במסדרון‪ ,‬מאחורי הדלת הסגורה‪ ,‬והחלו‬ ‫מתדיינים בצורתה של המורה‪ .‬אלה שלא הספיקו לראותה‪ ,‬שומעים את התיאורים‬ ‫מפי חבריהם שעמדו ראשונים‪ ,‬ומעבירים את הידיעות הלאה‪ ,‬אל ירכתי המסדרון‪:‬‬

‫‪102‬‬

‫"יש לה שיער שחור‪ ,‬חלק‪ ,‬ארוך‪"...‬‬ ‫"לא זקנה ולא צעירה‪ ...‬בינונית‪"...‬‬ ‫"רזה נורא ונמוכה‪ ...‬תמר יותר יפה ממנה‪"...‬‬ ‫"אי־אפשר לדעת‪ ...‬אחת משונה‪"...‬‬ ‫כאשר הרב‏‪ּ ‎‬ו להרעיש‪ ,‬יצאה המזכירה להפיצם לכל רוח‪.‬‬ ‫אותו בוקר חיכו הילדים בכליון עיניים לצלצול הפעמון‪ ,‬נחפזו להיכנס לכיתה‪ ,‬תפסו‬ ‫מקומותיהם בזריזות וישבו מצפים לפגישה עם מורתם החדשה‪.‬‬ ‫המורה החדשה נכנסה ועמדה ליד השולחן‪ .‬בכיתה שררה דממה שבציפייה‪ .‬המורה‬ ‫החדשה נשאה עיניה מילד לילד‪ ,‬אחר ישבה‪ ,‬נטלה את היומן ודיברה בקול חרישי‪,‬‬ ‫מבטאת את המילים לאט־לאט‪:‬‬ ‫"שלום‪ ,‬ילדים‪ ,‬אני ֲאלמד ֶאתכם מעכשיו‪ .‬שמי רחל‪".‬‬ ‫ענו לה כולם במקהלה‪:‬‬ ‫"שלום!"‬ ‫אחד שוב הרים קולו מעל קולות חבריו‪ ,‬והוסיף בצרימה ושריקה‪:‬‬ ‫"שלום המורה רחל החדשה‪".‬‬ ‫כולם פרצו בצחוק‪ ,‬היטיבו מושבם על הכיסא כאילו נכונים להצגה משעשעת‪ ,‬ותקעו‬ ‫עיניהם ברחל‪ ,‬בוחנים אותה מכל עבר‪ .‬הניחה רחל לאותו שובב‪ ,‬ולא הפנתה אליו‬ ‫מבטה כלל‪ ,‬כאילו לא שמעה קולו‪ .‬החלה קוראת שמות הילדים מן היומן‪ ,‬מבקשת‬ ‫להכיר כל ילד‪.‬‬ ‫ענו לה "כן" ו"כאן" ו"ישנו" ו"אני" ו"ז'אני" ו"פה"‪ ,‬ואותו שובב ששמו אליהו אבל‬ ‫קוראים לו "בומבה" לא השיב לה כלל‪ .‬קראה "אליהו" והוא שותק‪ .‬קראה שוב – אינו‬ ‫עונה‪ .‬הבינו כולם‪ ,‬כי מתעתד הוא להתגרות בה וחיכו לבאות בסקרנות‪.‬‬ ‫"האם אליהו לא בא היום?" שאלה‪.‬‬ ‫ענה לה‪" :‬אליהו איננו‪ ,‬אבל בומבה כאן‪".‬‬ ‫לא הבינה ונבוכה קמעה‪ ,‬משפילה עיניה ליומן‪ ,‬מחפשת בין השמות‪ .‬פרצו שוב בצחוק‬ ‫והחלו מסבירים למורה החדשה‪ ,‬כי "בומבה" הוא אליהו וקוראים לו גם "אלי" וגם‬ ‫"בומי"‪ ,‬וכי למיכה קוראים "קיחצ'ו" ולוורדינה קוראים "דינה"‪ ,‬ודינה היא "דאנה"‬ ‫ולחיים קוראים "חסמבה"‪ .‬החלו מדברים כולם בצוותא ומבלבלים דעתה של המורה‬ ‫החדשה‪ ,‬עד שקמה זהבית האחראית והשתיקה את חבריה‪:‬‬ ‫"שקט‪ ,‬לא יפה ילדים‪ ...‬שקט‪ ,‬די‪"...‬‬

‫‪103‬‬

‫נרגעו‪ ,‬ורחל המשיכה בקריאת השמות‪ .‬אך הגיעה לשם האחרון‪ ,‬ואליהו אומר לה‬ ‫בקול מתוק ומתחנחן‪:‬‬ ‫"עכשיו‪ ,‬המורה‪ ,‬צריך לקרוא את השמות מהסוף להתחלה‪".‬‬ ‫שוב פרץ הצחוק בכיתה‪ ,‬עד שילדים אחדים טופחים על שוקיהם מרוב הנאה‪ .‬ואז‬ ‫הביטה רחל לראשונה באליהו‪ .‬היא נראתה כחושבת או נזכרת בדבר מה‪ ,‬וכאילו‬ ‫נצמדה אל דמותו במבטה‪ .‬זמן ממושך הביטה בו‪ .‬אחר הוציאה פנקסה ורשמה בו‬ ‫משהו‪ .‬רשימה ארוכה רשמה רחל‪ ,‬עד שמילאה בכתובים עמוד שלם מן הפנקס‪ .‬לא‬ ‫הרפה ממנה אליהו‪ ,‬ועוד היא כותבת שאל אותה מתחסד ומיתמם‪:‬‬ ‫"מה זה‪ ,‬המורה‪ ,‬מה את רושמת כל כך הרבה?"‬ ‫היה שקט בכיתה‪ ,‬הכול מצפים לראות מה יקרה עתה‪ .‬רחל קראה לאליהו‪ .‬הוא קם‬ ‫וצעד לעברה‪ ,‬כשהוא עושה עצמו צולע‪ ,‬ושוב צחקו כולם צחוק גדול‪ ,‬ואילו רחל‬ ‫שותקת‪ ,‬מלווה את אליהו במבטה‪ .‬הוא הגיע אל שולחנה והיא הושיטה לעברו את‬ ‫הפנקס‪" .‬מבקש אתה לדעת את אשר כתבתי? קרא בקול רם‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬ ‫אלי נטל את הפנקס מידה‪ .‬העיף עיניו בכתוב‪ ,‬השהה מבטו בפנקס עת ארוכה‪ ,‬אחר‬ ‫השפיל עיניו‪.‬‬ ‫אמרה לו‪" :‬קרא‪ ,‬אלי‪ ,‬קרא בקול רם‪ ".‬אבל אליהו לא קרא‪.‬‬ ‫שאלה אותו רחל‪" :‬וכי אינך יודע לקרוא‪ ,‬אליהו? קרא בבקשה‪ ".‬לא רצה לקרוא‪.‬‬ ‫חייכה‪ ,‬אך לא הייתה שמחה כלל‪ .‬אחר שלחתהו למקומו‪.‬‬ ‫הוא חזר במהירות וישב בשקט‪ ,‬מכונס במקומו‪ .‬כל הילדים מסתכלים בו וברחל‪,‬‬ ‫תאבים לדעת מה כתוב בפנקס על אליהו־בומבה־אלי־בומי‪ .‬החלו מתלחשים ומשגרים‬ ‫אליו פתקאות ומבקשים ממנו שיספר‪ .‬ישב ושתק‪ .‬לא סיפר‪.‬‬ ‫כזו הייתה הפגישה הראשונה של רחל עם הכיתה‪ .‬עד היום נשאר דבר הכתוב בפנקס‬ ‫סוד כמוס‪ ,‬וגם מה שנודע אחר כך‪ ,‬לא נודע אלא ברמז דק‪.‬‬ ‫משנתנמכה קומתו של אלי‪ ,‬לא הציקו עוד לרחל‪ .‬היו מקשיבים לקולה החרישי‬ ‫ומשתדלים לשאת חן מלפניה‪ .‬היא לא הייתה מרימה קולה ולא הייתה נוזפת‪ ,‬וכל‬ ‫מה שעשתה – עשתה ברצינות ובכובד ראש‪ .‬רחל הייתה בעלת סבלנות מאין כמוה‬ ‫ומוכנה להסביר כל עניין למי שאינו מבינו‪ ,‬ולחזור ולהסביר עד שיבין היטב‪ ,‬והיו‬ ‫שיעוריה נפלאים במינם‪.‬‬ ‫במשחקי הילדים לא התערבה רחל‪ ,‬ובהפסקות הייתה עומדת לה בחצר‪ ,‬שעוּנה‬ ‫על הגדר‪ ,‬דוממת ומכוּנסת בעצמה‪ .‬מעולם לא ציינה עבודתם של ילדים ב"טוב" או‬

‫‪104‬‬

‫"מספיק" או "טוב מאוד"‪ ,‬אך הייתה מעירה לכל אחד על עבודתו הערות שונות‪:‬‬ ‫"ניכר שהשתדלת‪ ,‬אך לא מיצית את הרעיון עד תומו‪ ".‬כך כתבה פעם לדן‪ .‬ולזהבית‬ ‫– "לשון טובה וסגנון נאה‪ ,‬כה לחי‪ ,‬זהבית‪ ".‬ופעם כתבה לנעמי‪ ,‬המצוינת בתלמידים‪,‬‬ ‫שתי מילים בלבד‪" :‬הזאת נעמי?" ונעמי בכתה יום תמים‪:‬‬ ‫"היא צודקת‪ ,‬בחיי שהיא צודקת‪ ",‬חשבה‪ ,‬״זה היה חיבור מזופת‪" "...‬הזאת נעמי?"‪...‬‬ ‫הילדים הרגישו שרחל מכירה אותם‪ ,‬ויודעת את מעלותיהם וחסרונותיהם‪ ,‬ורוצה‬ ‫בטובתם‪ .‬הם ניסו להתקרב אליה ולהתחבר איתה כדרך שנהגו עם תמר מורתם‪,‬‬ ‫אך חשו במחיצה של זרוּת שאופפת את רחל‪ .‬באספות הכיתה היו נשמעות דעות‬ ‫שונות על רחל‪:‬‬ ‫"היא לא אחת משלנו‪"...‬‬ ‫"אין להשוות אותה לתמר‪"...‬‬ ‫"תמר הייתה חבר'מנית‪"...‬‬ ‫"היא אף פעם לא שרה שירים‪"...‬‬ ‫"בכלל‪ ,‬היא משונה שכזו‪ ...‬אבל היא מורה טובה‪".‬‬ ‫לזאת הסכימו כולם‪.‬‬ ‫"ואני אומר לכם שהיא שווה את תמר‪ ",‬כך היה מסיים את הוויכוח אלי־בומבה‪,‬‬ ‫והילדים יודעים שיש טעם סמוי לדבריו‪ ,‬שיש סוד בדבר‪ ,‬אך אין הם מנסים להוציא‬ ‫את הסוד מפיו‪ ,‬שהרי לא יספר‪...‬‬ ‫כל הכיתה ידעה שתמר היא "צברית"‪ ,‬בת קיבוץ בצפון הארץ‪ ,‬שהייתה בפלמ"ח‪,‬‬ ‫שאחים לה בצה"ל‪ ,‬שיודעת היא לרקוד ולשיר‪ ,‬שחברים לה רבים וש"אותה אי‬ ‫אפשר לשגע"‪ ,‬שהיא "אחת משלנו‪ ,‬מאה אחוז"‪ .‬תמיד היה חדרה מלא ילדים שהיו‬ ‫באים לבקרה ולהתייעץ עמה בעניינים שונים‪.‬‬ ‫לא כן הדבר עם רחל‪ .‬מעולם לא סיפרה על עצמה ולא הזמינה את הילדים לבקרה‪.‬‬ ‫היה לה חדר בשיכון‪ .‬פעם טיפסו הילדים אל המרפסת של חדרה והציצו פנימה‪.‬‬ ‫ראו בו קיר אחד מלא תמונות אנשים ונשים וילדים‪ ,‬גלותיים כאלה‪ ,‬כנראה מבני‬ ‫משפחתה של רחל‪ .‬על אדן החלון היו עציצים שטיפלה בהם במסירות‪ .‬פעם הביאה‬ ‫לכיתה עציץ אחד עם שתיל שנפגע במחלה וביקשה מיגאל שייקחהו לאביו הגנן‪,‬‬ ‫שמא יצליח לרפאו‪ .‬כשהחזירו יגאל לאחר שבועות אחדים והוא מלבלב ופורח‪ ,‬לא‬ ‫היה קץ לשמחתה של רחל‪ ,‬ודומה‪ ,‬כי בפעם הראשונה שמעוה הילדים צוחקת בקול‬ ‫רם ועיניה זוהרות‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫לפני צאת הילדים לחופשת הפסח הודיעה להם רחל‪ ,‬כי הוטל על הכיתה לערוך את‬ ‫חגיגת יום העצמאות הקרב ובא‪ ,‬אליה יוזמנו כל תושבי השיכון‪.‬‬ ‫"זהו תפקיד נכבד עבורנו‪ ",‬אמרה רחל וביקשה מן הילדים לעיין בזמן החופש בספרים‬ ‫ובעיתוני הילדים המצויים בידם‪ ,‬ולמצוא חומר מתאים לנושא "עצמאות ישראל"‪.‬‬ ‫עם תום החופשה‪ ,‬לאחר הפסח‪ ,‬הביאו הילדים שירים לדקלום‪ ,‬סיפורים ומחזות‬ ‫רבים‪ .‬משעמדה רחל בפתח הכיתה‪ ,‬כבר נדחקו לעברה כולם עם ספריהם‪ ,‬מחברותיהם‬ ‫ועיתוניהם‪ ,‬כולם מדברים בצוותא‪ ,‬מושיטים לעומתה‪ ,‬כל אחד‪ ,‬את מה שבחר לחגיגה‪.‬‬ ‫נטלה מהם רחל כל מה שהביאו‪ ,‬לעיון בבית‪ .‬למחרת היו כולם מצפים לשמוע את‬ ‫החלטתה‪ ,‬וכל אחד מהילדים מקווה בלבו‪ ,‬כי תבחר בשלו‪.‬‬ ‫"אנחנו נציג את המחזה בשם 'נער הגיטו האמיץ'‪ ",‬הודיעה להם רחל‪ ,‬כשהיא מנופפת‬ ‫בידה חוברת קטנה‪ .‬אותה שעה אורו פניו של אלי ושמחה גדולה מילאה את לבבו‪.‬‬ ‫רחל בחרה במחזה שמצא הוא‪ ,‬אלי עצמו‪ .‬טעמה כטעמו‪ .‬בחירתה כבחירתו‪.‬‬ ‫שיעור שלם קראה בפניהם רחל את המחזה‪ .‬המחזה מתאר גיטו בפולין בימי השואה‬ ‫הנאצית‪ .‬בגיטו מחסור‪ ,‬רעב ומחלות‪ ,‬וצלו של המוות מרחף מעל ראש כל יהודי‪ .‬מדי‬ ‫יום ביומו נשלחות קבוצות יהודים ואינן חוזרות עוד‪ .‬בין היהודים שלא חזרו‪ ,‬אביו של‬ ‫אברמ'לה‪ ,‬גיבור המחזה‪ .‬אמו הצעירה של אברמ'לה מארגנת חבורת בחורים ובחורות‬ ‫יהודים‪ ,‬שעומדים בקשר עם הפרטיזנים השוכנים ביער הסמוך (בשעת קריאת המחזה‬ ‫חושבת לה ורדינה בלבבה‪ :‬אני רוצה להיות אמו של אברמ'לה במחזה‪ .)...‬על הבמה‬ ‫מופיעות דמויות יהודים אמיצי לב‪ ,‬המעודדים את לב הנצורים בגיטו‪ .‬ישנם במחזה גם‬ ‫פרטיזנים ופרטיזניות גויים‪ ,‬שונאי הנאצים‪ ,‬החפצים לעזור ליהודים‪ ,‬ומתרקמת תוכנית‬ ‫בריחה מן הגיטו‪ .‬במערכה השנייה מופיע אברמ'לה‪ ,‬ילד קטן וכחוש שהתנדב לעבור‬ ‫בפרץ שבחומה‪ ,‬לקבל ולמסור ידיעות מן הגיטו לפרטיזנים ומן הפרטיזנים לגיטו‪ .‬פעמים‬ ‫אחדות הוא יוצא ובא בעד הפרץ בשלום‪ .‬מגיע ליל הבריחה‪ .‬מבעוד לילה הורחב הפרץ‬ ‫על ידי הפרטיזנים והוסווה כהלכה‪ .‬הזקיפים הגרמנים אינם מרגישים דבר‪ .‬רוב היהודים‬ ‫נמלטים‪ ,‬אך כשמגיע תורה של קבוצת היהודים האחרונה להימלט‪ ,‬ואברמ'לה בתוכם‪,‬‬ ‫הם מתגלים על ידי משמר גרמני שהופיע לפתע‪ .‬באותו רגע פורץ אברמ'לה בצעקות‬ ‫ורץ לעבר אנשי המשמר בסערה‪ .‬אלה מתבלבלים‪ ,‬ועד שהם פונים כה וכה – מצליח‬ ‫אחרון היהודים להימלט‪ ,‬אברמ'לה נורה ונופל למרגלות הזקיף הגרמני‪.‬‬ ‫במערכה האחרונה מופיעה אמו של אברמ'לה בירושלים‪ ,‬מטפלת בילדים עזובים‬ ‫וקשי־חינוך‪...‬‬

‫‪106‬‬

‫רחל סיימה את קריאת המחזה‪ .‬בכיתה לא נשמע הגה‪ .‬כולם היו שקועים במה שחזו‬ ‫בדמיונם לפני רגע‪ ,‬וכל אחד מן הילדים מדמה עצמו כאחד מגיבורי המחזה‪.‬‬ ‫באותו יום לא דובר עוד על אודות המחזה‪ ,‬ורק למחרתו חילקה רחל את התפקידים‪.‬‬ ‫"אני רוצה להיות פרטיזן‪ ",‬ביקש דודו‪.‬‬ ‫"ואני יהודי מן הגיטו‪"...‬‬ ‫רוב הבנות ביקשו להציג את תפקיד אמו של אברמ'לה‪ ,‬ונמצא אחד שבחר בתפקיד‬ ‫הזקיף הגרמני‪ ,‬אך רוב הבנים‪ ,‬וגם לאה'לה הקטנה שנצטרפה לקהלם‪ ,‬התאוו לשחק‬ ‫את אברמ'לה עצמו‪.‬‬ ‫"אני נמוך וצנום‪ ",‬אמר משה מה־מה‪.‬‬ ‫"אני מתאים לתפקיד‪ ",‬התחנן דן הקטן‪.‬‬ ‫"רחל‪ ,‬בחיי שאני משחק מצוין‪ ",‬התרברב וביקש כאחד חיים־חסמבה‪.‬‬ ‫"לא חשוב שאני ילדה‪ ",‬ציפצפה לאה'לה‪.‬‬ ‫"אני‪ ,‬ואני‪ ,‬ואני" ביקשוה הילדים ועיניהם מפללות לחסדיה‪ .‬אך רחל חילקה ראשית‬ ‫את התפקידים האחרים‪ .‬משכילתה לחלק את אלה אמרה לילדים בקול שקט‪.‬‬ ‫"ילדים‪ ,‬את תפקידו של אברמ'לה כבר מסרתי‪ ...‬לא‪ ,‬לא אגלה לכם למי‪ .‬תהא זו‬ ‫הפתעה‪ .‬רק בעת ההצגה תכירו את השחקן‪".‬‬ ‫תחילה הייתה דממה מוחלטת בכיתה‪ .‬כולם הוכו בתימהון‪ :‬כזאת עוד לא הייתה‬ ‫מיום שהוצגו הצגות בבית הספר! ואחר פרצה הסערה בכיתה וכולם תמהים וצועקים‬ ‫בקול רם‪:‬‬ ‫"המורה‪ ,‬אז איך הוא יֵ דע מתי לדבר? ואיך יֵ דע מאין נכנסים ומתי הוא עומד או יושב?‬ ‫ובכלל‪ ,‬המורה‪ ,‬איך אפשר להציג בלי להשתתף בחזרות?"‬ ‫"המורה‪ ,‬אי אפשר‪ .‬המורה‪ ,‬באמת‪"...‬‬ ‫ויוסי צורח מעל קולות כולם‪:‬‬ ‫"זה לא בצדק! לא בצדק!"‬ ‫החלו בעבודת ההכנה להצגה‪ .‬את החזרות ערכו בכיתה בזמן השיעורים‪ ,‬כשאלה‬ ‫שאינם משתתפים – משמשים כקהל הצופים‪ .‬בכל עת שמגיע תורו של אברמ'לה‪,‬‬ ‫אחד מן הילדים שאינם משתתפים קורא את תפקידו מן החוברת‪ ,‬ממקומו‪ ,‬והאחרים‬ ‫מדמים לראות אותו לפניכם‪ .‬כעבור ימים אחדים‪ ,‬ידעה כל הכיתה את תפקידו של‬ ‫אברמ'לה על־פה‪.‬‬ ‫בתחילה ניסו הילדים לנחש ולמצוא‪ ,‬מיהו המאושר שאותו זיכתה רחל בתפקיד הגיבור‬

‫‪107‬‬

‫הראשי‪ .‬הם אירגנו משמרת ילדים שהייתה מסתתרת מאחורי מחסן הכלים‪ ,‬בחצרה‬ ‫של רחל‪ .‬מאחת עד שתיים שמר דודו‪ .‬משתיים עד שלוש שמרה דינה‪ .‬משלוש עד‬ ‫ארבע – משה מה־מה‪ .‬כך היו שומרים עד שבע בערב‪ ,‬שמא יתפסו מישהו שבא‬ ‫אל רחל‪ .‬לא‪ .‬הם לא העלו דבר‪ .‬כשהיו רואים את רחל יוצאת מביתה‪ ,‬היו עוקבים‬ ‫אחריה‪ .‬לשווא‪ .‬באספת הכיתה הציע דודו ראש הוועד‪:‬‬ ‫"צריך להקים משמרת גם מן הערב עד חצות‪ ,‬ליד בית הספר‪ .‬אולי היא חוזרת איתו שם‪".‬‬ ‫שמרו יומיים‪ ,‬עד שהחלו ההורים לדאוג והקימו צעקה‪:‬‬ ‫"מה פשר הדבר שאתם נעלמים מהבית בשעות הערב והלילה?"‬ ‫כך נשתבשה להם משמרת הערב‪.‬‬ ‫יום אחד נפל החשד על מיכה־קיחצ'ו‪ .‬יותר מדי היה זה מתעניין במחזה ומעיר הערות‬ ‫שונות לכל אחד מן השחקנים‪ .‬ניסו לחקור אותו בשאלות שונות ולא הוציאו מפיו‬ ‫דבר‪ .‬עד שאזר דודו אומץ ושאלו‪:‬‬ ‫"מיכה‪ ,‬הגד נא לנו באופן חברי‪ :‬זה אתה או לא?"‬ ‫ענה להם תשובה חמקנית‪:‬‬ ‫"ואם כן או לא‪ ,‬אז מה?"‬ ‫שוב לא היו בטוחים‪ .‬ואילו מאותו יום התנשא מיכה מעל כולם ושם עצמו ראש‬ ‫וראשון בכיתה‪.‬‬ ‫גם אלי היה בחשודים‪ ,‬עד שקם יוסי והצהיר‪:‬‬ ‫"זה לא הוא‪ .‬אני ערב לכם שזה לא הוא‪ .‬הניחו לו‪ ,‬זה לא בצדק שאתם חושדים בו‪.‬‬ ‫אני אומר לכם‪".‬‬ ‫לאחר זמן נתייגעו הילדים מן הפרשה כולה ובישיבת הוועד הבאה סיכמה זהבית‬ ‫את העניין באמרה‪:‬‬ ‫"בעצם‪ ,‬ילדים‪ ,‬אם רחל אינה רוצה לספר‪ ,‬שיבוּשׂ ם לה‪ .‬נעזוב את הדבר ונחכה‬ ‫בסבלנות‪"...‬‬ ‫וכך היה‪.‬‬ ‫ערב חג העצמאות הגיע‪ .‬מבעוד יום טרחו הילדים וקישטו את רחובות השיכון ואת‬ ‫בניין בית הספר‪ .‬הם הביאו ענפי עץ זית וקלעו זרי פרחים‪ .‬על כיפת בית הכנסת‬ ‫הציבו מנורה בעלת שבעה קנים‪ ,‬מנורת ישראל שהאירה באור גדול‪ .‬דגלים רבים‬ ‫הונפו ברחובות ומעל מרפסות הבתים הקטנים‪ .‬חיים חסמבה שעלה מפרס הביא‬ ‫שטיח גדול ויפה‪ ,‬מרהיב בשלל צבעיו‪ ,‬ואותו תלו על מרפסת חדר המורים הפונה‬

‫‪108‬‬

‫אל עבר רחובו הראשי של השיכון‪ .‬על השטיח תלו את תמונותיהם של גדולי ישראל‬ ‫ויקיריה ודמויות דיוקניהם משולבות בין קני המנורה‪ ,‬סמל המדינה‪.‬‬ ‫תושבי השיכון סיימו מוקדם את עבודתם‪ ,‬לבשו בגדי חג‪ ,‬ועם הישמע תקיעת החצוצרה‬ ‫מבשרת החג‪ ,‬החלו כולם עולים בשביל העפר אל הגבעה‪ .‬קהל גדול‪ :‬זקנים‪ ,‬אנשים‪,‬‬ ‫נשים וטף‪ ,‬כולם נוהרים לבית הספר‪.‬‬ ‫את הבמה הקימו בחצר וארבעה זרקורים מופנים אליה‪ ,‬ומסביב מתוחים חוטים‪,‬‬ ‫עליהם מתנוססת שרשרת נורות חשמל זוהרות‪ .‬אור גדול היה שם‪ ,‬בחצר בית הספר‬ ‫על הגבעה‪ ,‬עד למרכז העיר הגיע‪ .‬ואנשי העיר רואים מרחוק‪ ,‬רואים וזוכרים‪ ...‬הם‬ ‫זוכרים דרך ארוכה שעשתה "הגבעה"‪ ,‬מאז הייתה מכוסה גפנים וגדרות־צבר ועד היום‪.‬‬ ‫הם זוכרים את אוהלי המעברה שהיו נטויים שם על הגבעה‪ ,‬את ה"פחונים" וה"בדונים"‪,‬‬ ‫ובעיקר את תושבי הגבעה עצמם‪ ,‬בהגיעם אליה מכל קצות תבל‪...‬‬ ‫הם זוכרים את ליל הסערה‪ ,‬כשנסחפו הבדונים בגשם וילדים וזקנים נגרפו בשיטפון‬ ‫אל הוואדי‪...‬‬ ‫בעיני רוחם עוברות שנים של הסתגלות העולים לחייהם החדשים‪ ,‬קליטתם בעבודה‬ ‫ומראה ילדי המעברה עד שגדלו ולבשו את מדי צה"ל והיו צועדים ברחובות העיר‪.‬‬ ‫מאז החליפה הגבעה פניה‪ ,‬נבנה השיכון הזה ובו בתים רבי־קומות‪ ,‬הוקם בית הספר‬ ‫הגדול‪ ...‬במלחמה ששת הימים הופיעו בעיתון גם שמות בנים אשר נפלו והם בני‬ ‫השיכון‪ ,‬ילדי המעברה לשעבר‪ ...‬העולים היו לאזרחים‪ ,‬לטוב ולרע‪...‬‬ ‫עכשיו היו תושבי העיר שמחים על אור היקרות ההולך מן השיכון ומגיע אליהם‪.‬‬

‫טקס לכבוד יום‬ ‫העצמאות ה־‪12‬‬ ‫למדינת ישראל‬ ‫בקריית גת‪,‬‬ ‫תש״ל ‪1970‬‬

‫‪109‬‬

‫בחצר בית הספר יושב הקהל על הספסלים‪ ,‬והחגיגה מתחילה‪ .‬המקהלה שרה והקהל‬ ‫עונה לעומתה‪ .‬הקהל שר‪ ,‬אפילו הפעוטות בזרועות אמותיהם מצפצפים בקולות‬ ‫דקים‪" :‬דוד‪ ,‬דוד מלך ישראל חי וקיים‪".‬‬ ‫היו ריקודים ונאומים‪ ,‬עד שאמר המנהל‪:‬‬ ‫"ועכשיו‪ ,‬קהל נכבד‪ ,‬נחזה בהצגה המבטאה את גבורת ישראל וגאונו בימי השואה‪.‬‬ ‫כיתה ז' שלנו תציג את המחזה 'נער הגיטו האמיץ'‪".‬‬ ‫האורות בחצר הועמו‪ ,‬רק ארבעת הזרקורים מאירים לעבר הבמה‪ ,‬ורינה מכיתה ח'‬ ‫השמיעה על הפסנתר את צלילי פתיחת המחזה‪ .‬אחד אחד עלו על הבמה הילדים‬ ‫המשחקים‪ ,‬מאופרים ולבושים בתלבושות המחזה‪ ,‬והכול הלך למישרין‪ .‬איש אינו‬ ‫שוכח את "תפקידו" וכולם מיטיבים לשחק ומדברים בקול רם וצלול‪ .‬הקהל צופה‬ ‫במחזה בעניין‪ ,‬אך בקרב ילדי כיתה ז'‪ ,‬חתני החגיגה‪ ,‬התרגשות גוברת והולכת לקראת‬ ‫המערכה השנייה שתתחיל בעוד דקות מספר‪ .‬אברמ'לה‪ .‬מי הוא אברמ'לה? – שואלות‬ ‫עיני הילדים ונצמדות אל הבמה למצוא על גבי קרשיה את הפתרון לחידתם‪ .‬הילדים‬ ‫מעיפים מבט אחרון זה על זה‪ ,‬שמא יגלו בחטיפה מי מילדי הכיתה נעדר מקרב הקהל‬ ‫ויתגלה הסוד מבעוד זמן‪.‬‬ ‫"הנה מיכה יושב כאן בינינו‪ .‬אין הוא אברמ'לה כלל וכלל! סתם עשה רושם‪ ...‬אז‬ ‫מי‪ ,‬מי?"‬ ‫וכשהם מאמצים מבטם ודורכים עצמם לקראת הופעתו של הגיבור האלמוני – הם‬ ‫רואים אותו לפתע‪ ...‬הנה הוא עולה על הבמה‪ ,‬עומד וגבו אליהם‪ ,‬נער צנום‪ ,‬חבוש‬ ‫כיפה‪ ,‬שחור שער‪ .‬מתקרב הוא לעבר אמו (זו ורדינה)‪ ,‬מושיט אליה זרועותיו‪ ,‬אחר‬ ‫הוא מפנה פניו ומדבר את המילים הידועות‪ ,‬מילות הפתיחה שלו‪ ,‬אלו שכל הכיתה‬ ‫יודעתן על־פה‪:‬‬ ‫"אמא‪ ,‬אמא‪ ,‬אני אעבור בפרץ החומה‪ .‬הרי זה כה פשוט וברור‪ .‬אמא‪ ,‬אני‪"...‬‬ ‫וברגע זה עולות לחישות מבין הספסלים‪" :‬המורה רחל! המורה!" וכל הכיתה מכירה‬ ‫באברמ'לה שלה את רחל מורתם‪...‬‬ ‫מוכי תדהמה מלווים הילדים את רחל בכל תנועותיה על הבמה‪ ,‬ומילותיה נשמעות‬ ‫באוזניהם כבחלום‪ .‬כמה מיטיבה רחל לשחק! כמה זריזה היא וגמישה! בתנועות‬ ‫חתוליות ממש היא מצטנפת ועוברת בעד הפרץ שבחומה‪ ,‬נעלמת מעיני הצופים‪,‬‬ ‫אך לחישותיה תישמענה‪ .‬מחכים הם לה בקוצר רוח שתחזור ותתגלה שנית‪ .‬הנה‬

‫‪110‬‬

‫מושטת רגלה מבעד לפרץ‪ ,‬ראשה נראה לרגע ונעלם‪ .‬הרגשת בסכנה‪ ,‬אברמ'לה?‬ ‫עבור‪ ,‬עבור! עבור אברמ'לה‪ ,‬עברי רחל! רוצים הילדים לומר לה‪.‬‬ ‫ואברמ'לה מחייך לעבר אמו ומושיט לה בשתיקה שני תפוחי אדמה שמצא מעבר‬ ‫לחומה‪ .‬עוד הוא עומד ליד אמו‪ ,‬מגיעה לאוזני הקהל זעקה מרה‪ ,‬וקהל יהודים פורץ‬ ‫אל החדר בבכי‪ .‬זה עתה הגיעה השמועה על גורלם של שמונה יהודים שנורו למוות‪.‬‬ ‫אותו רגע עדים הילדים למאבק המתחולל בליבו של אברמ'לה־רחל‪ .‬דומה‪ ,‬כי רוצה‬ ‫רחל לפרוץ בבכי‪.‬‬ ‫בקול צלול היא נושאת דברה בפני עדת היהודים הנואשים וממלאה את ליבם גאווה‬ ‫ואומץ‪ .‬איתם יחד מרימים גם הילדים ראשיהם ומזדקפים‪ .‬בשורה הרביעית של‬ ‫הקהל פורצת אחת האימהות בבכי חרישי‪ .‬ואז‪ ,‬עם צאת היהודים מן הבמה‪ ,‬כשרחל‬ ‫נשארת לבדה‪ ,‬פורץ הבכי גם מפיה‪ .‬בכי חרישי‪ ,‬מאופק‪ ,‬המזעזע את כתפיה ואת‬ ‫ליבות הילדים כאחד‪.‬‬ ‫"היא בוכה באמת‪ ",‬לוחשת דליה למיכאל‪.‬‬ ‫"זה בכלל לא משחק‪ ,‬זה ממש אמיתי!" מתפעלים הילדים‪.‬‬ ‫הנה מגיע הרגע בו אברמ'לה מנדנד את עריסת אחיו התינוק‪ ,‬והוא שר לו שיר על‬ ‫המשיח שבוא יבוא‪ ,‬ובפעם הראשונה מאז הכירוה שומעים הילדים את רחל בשירתה‪,‬‬ ‫וקולה רך כקטיפה ומחליק מגרונה ומתנשא לעבר אחרוני הספסלים שבחצר‪ ,‬וגם אלה‬ ‫המאחרים לחגיגה‪ ,‬העומדים בירכתי הגבעה‪ ,‬שומעים את קול השירה היפה הזאת‪.‬‬ ‫מגיע סופה של המערכה השנייה‪ .‬קבוצות יהודים מתקרבות אל הפרצה שבחומה‪.‬‬ ‫צעד אחר צעד מתקדמים היהודים לעבר הפתח אל החופש‪ .‬הנה הם עוברים דרכו‪,‬‬ ‫אחד אחד‪ ,‬ונעלמים‪ .‬נותרו עוד אנשים מספר ואברמ'לה ביניהם‪ .‬הילדים‪ ,‬לבותיהם‬ ‫פועמים בעוז‪ .‬הם יודעים את אשר יארע על הבמה בעוד רגע‪ .‬ואין הם רוצים לחזות‬ ‫במותם של אברמ'לה־רחל‪.‬‬ ‫"שמא יארע נס‪ ",‬חושבת זהבית‪" ,‬והוא יינצל ברגע האחרון‪ ...‬אולי אפשר לשנות‬ ‫את המחזה‪ ...‬הלוואי‪"...‬‬ ‫"אברמ'לה‪ ...‬רחל‪ ...‬היזהרי!" פורצת צעקת אזהרה מפיו של יוסי שישב כל העת‬ ‫מרותק אל הבמה ולא הניע ראשו אף כמלוא הנימה‪ .‬אך עם צעקתו של יוסי נשמעות‬ ‫גם צעקות פרא מפיה של רחל‪ ,‬היא אברמ'לה‪ ,‬הרץ בסערה לעבר הזקיפים הגרמנים‬ ‫שהופיעו אותו רגע על הבמה‪ .‬קולות יריות מסיימים את המערכה‪ ,‬והמסך יורד על‬ ‫גופתו של אברמ'לה השטוחה למרגלות הגרמני‪.‬‬

‫‪111‬‬

‫כשהתפזר הקהל והלך לביתו‪ ,‬נשארו במקום רק ילדי כיתה ז'‪ ,‬מחכים לרחל ולחבריהם‪.‬‬ ‫כבר הודלקה המדורה במגרש מאחורי בית הספר‪ .‬חיים־חסמבה מנצח על מלאכת‬ ‫בישול הקפה‪ ,‬כדרך שעושים היהודים בפרס; דודו מטמין תפודים ברמץ המדורה‪.‬‬ ‫החבורה יושבת לה במעגל על האדמה ושרה שירים‪.‬‬ ‫אך ראו את רחל ואת חבורת השחקנים מתקרבים‪ ,‬ודודו משתיק את כולם והוא‬ ‫צועק‪" :‬כיפאק‪ ,‬היי!" – בכל גרונו‪ ,‬והילדים מריעים לקראתו בתשובה שלוש פעמים‪:‬‬ ‫"כיפאק היי!"‬ ‫עתה נתגלתה להם רחל זו הפעם השנייה בערב נפלא זה באור חדש‪ .‬אך סיימו שיר‬ ‫אחד‪ ,‬והיא פותחת בשני‪ .‬נתרוקן קנקן והקפה – רחל ממלאתו ומעבירתהו במעגל‪.‬‬ ‫היא הופכת והופכת את התפודים ושולה אותם מן האש בזריזות ביתד מסומרת‪,‬‬ ‫נותנת לכל ילד את תפודו‪ ,‬פניה מפויחות‪ ,‬כולה זוהרת וצוחקת בכל פה‪ .‬לבסוף‪ ,‬היא‬ ‫מקימה את כולם על רגליהם ופותחת במנגינת "הורה" סוערת‪ .‬בן־רגע משתלבות‬ ‫הידיים וסביב המדורה רוקדת כל הכיתה‪ .‬גם הביישנים והנמושות‪ ,‬ואפילו מיכאל‬ ‫ש"אינו רוקד מתוך פרינציפ"‪ ,‬משתלב אף הוא במעגל‪ .‬כולם נסחפים בקצב הריקוד‪,‬‬ ‫וקולה של רחל חולש על כל הקולות‪ ...‬לא הספיקו הילדים להחליף כוח‪ ,‬ורחל תופסת‬ ‫לה כבר בן זוג לריקוד הפולקה‪ .‬ועומדים הילדים‪ ,‬עיניהם קרועות לרווחה‪ :‬מי היא‬ ‫זו העוברת על פניהם במעוף הריקוד? מי היא השרה ומוחאה כף? מי זו ששמלתה‬ ‫ושׂ ערה מתעופפים ועיניה מבריקות מול אש המדורה? מה היה לרחל מורתם השקטה‬ ‫והרצינית?‬ ‫עתה עייפים כבר כולם‪ .‬רבוצים‪ ,‬קורסים‪ ,‬נושמים ונושפים‪ .‬ורחל? היא מציצה‬ ‫בשעונה ומחייכת לעבר הילדים‪:‬‬ ‫"השעה עוד מוקדמת‪ ,‬חבריה‪ ",‬אומרת רחל‪" ,‬ובערב חג העצמאות מצווה לחוג עד‬ ‫עלות השחר‪ ...‬בואו ילדים אליי ונמשיך במסיבה‪".‬‬ ‫מופתעים‪ ,‬ממהרים הילדים לקום‪ .‬מניחים הם לרחל לצעוד ראשונה‪ ,‬ואילו הם תמהים‬ ‫ומשתאים‪ ,‬מסתודדים בקבוצות קבוצות‪ ,‬הולכים במרחק מה מאחוריה‪ .‬רק זהבית‪,‬‬ ‫שדקת רגש היא‪ ,‬עוזבת את קהל הילדים ומתלווה אל רחל‪ ,‬כדי שלא תלך לבדה‪.‬‬ ‫הגיעו למעונה של רחל והיא מבקשת מהם להמתין מעט‪ .‬בעוד רגע ואור גדול בוקע מן‬ ‫החדר ומן המרפסת והילדים מוזמנים להיכנס ולהסב אל השולחן הערוך‪ .‬רחל מוזגת‬ ‫להם יין ויחד מרימים כולם כוסותיהם ושותים לחייה של מדינת ישראל ולביטחונה‪ .‬הם‬ ‫טועמים מן הכיבוד‪ ,‬לוגמים כוס שנייה‪ ,‬ולאט לאט משתפכת שוב הלאות באיבריהם‪.‬‬

‫‪112‬‬

‫הם סרים מעם השולחן ויושבים בפינות שונות של החדר‪ ,‬אינם מרימים עוד קולותיהם‪,‬‬ ‫אלא משיחים זה עם זה בשקט ובנועם‪ .‬בין כה וכה‪ ,‬ולאה'לה המטיבה לשיר פוצחת‬ ‫בשירת יחיד ומיכה־קיחצ'ו מוציא את מפוחיתו הקטנטונת ומלווה אותה‪ .‬מפינת החדר‬ ‫מופיעה פתאום דינה־דאנה בצעדי ריקוד מלאי חן‪ ,‬מסובבת במעגל את כל הילדים‬ ‫וחוזרת למקומה‪ .‬רחל צופה בכל הנפלאות האלה ועכשיו היא רוגעת כלאחר סערה‬ ‫גדולה‪ ...‬לפתע מפלחת את הדממה קריאתו של יוסי‪:‬‬ ‫"הביטו‪ ,‬הנה תמונה של אלי על הקיר!"‬ ‫עיני כולם נשואות אל התמונה‪ .‬אכן‪ ,‬דמות דיוקנו של אלי מציצה אליהם‪.‬‬ ‫אלי? האומנם? הילדים מתקרבים אל התמונה ובוחנים אותה מקרוב‪ .‬מן התמונה‬ ‫מוסבים הראשים אל אלי שישב בפינת החדר ממול‪ .‬אבל הוא אינו מרים את עיניו‪.‬‬ ‫שפוף כתפיים יושב הוא בפינה‪ ,‬מכווץ‪.‬‬ ‫שוב מצטופפים הילדים ליד התמונה‪ ,‬ובוחנים את התמונה ואת אלי חליפות‪.‬‬ ‫"לא‪ ",‬פוסק דודו‪" ,‬זה לא אלי‪ ,‬אבל בחיי‪ ,‬הוא דומה לו כשתי טיפות מים!"‬ ‫"רחל‪ ,‬מי זה?" שואלת לבסוף נעמי‪.‬‬ ‫זמן ממושך עובר עד שרחל משיבה לה תשובה קטועה‪:‬‬ ‫"זהו מאיר‪ ,‬אחי הקטן‪ ...‬הוא היה גיבור‪ ...‬הוא נרצח בגיטו‪"...‬‬ ‫מבוכה ומועקה תוקפים את הילדים‪ .‬לפתע נשבתה כל שמחתם‪ .‬הם מרגישים כי‬ ‫פרצו אשנב שהיה סגור היטב ומוביל הוא אל עולם אחר‪ ,‬שאינו עולמם‪ ...‬אך רחל‬ ‫מאירה פניה אליהם‪...‬‬ ‫עכשיו נחפזו הילדים להיפרד מרחל והתאוו לצאת ממעונה במהירות‪ .‬אך רחל אינה‬ ‫מרפה מהם‪ .‬היא יוצאת איתם אל הרחוב‪ ,‬ובשיר וזמר מלווים הם איש את רעה ּו עד‬ ‫ששבו כולם לבתיהם‪.‬‬ ‫מאותו יום עצמאות נתקרבו הילדים אל רחל ִקרבה גדולה‪ .‬הם היו באים למעונה מדי‬ ‫שבת‪ ,‬ורחל מספרת להם קורותיה וקורות בני משפחתה שנספו בגיטו‪ .‬בהפסקות לא‬ ‫עמדה עוד שעונה אל הגדר שקועה בהרהורים‪ .‬מעתה‪ ,‬הייתה מהלכת רחל בזריזות‬ ‫בין הילדים בזמן המשחקים‪ ,‬מתלוצצת ושמחה בשמחתם‪.‬‬ ‫"אלי‪ ,‬מה כתבה לך רחל בפנקס‪ ,‬אז‪ ,‬ביום הראשון?" שאלו הילדים מדי פעם מחדש‪,‬‬ ‫אך אלי שתק‪ .‬מה שכתבה לו רחל לא נודע לאיש עד היום הזה‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬לפנינו סיפור חבורה‪.‬‬ ‫סיפור חבורה הוא סיפור שבו קבוצת ילדים מגויסת למשימה מורכבת ועד להשלמת‬ ‫המשימה עוברת תהליך של התבגרות‪ .‬בדרך כלל המשימה אפופה מסתורין וחשאיות‪.‬‬ ‫נבדוק כיצד מתקיימים מאפיינים אלה בסיפורנו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מיהי החבורה? מה הייתה המשימה?‬ ‫ב‪ .‬כמו בכל כיתה‪ ,‬גם בסיפור זה יש ילדים שיש להם "תפקיד חברתי"‪ּ .‬כִ תבו‬ ‫מיהו ה"ליצן" הכיתתי‪ ,‬מיהי ה"רגישה והאחראית"‪ ,‬ומיהי התלמידה המצטיינת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לאלי תפקיד מרכזי במשימה שעומדת במרכז העלילה‪ִ .‬עקבו אחר דמותו של‬ ‫אלי מתחילת הסיפור וכִ תבו מה חלקו במשימה ובתהליך שהחבורה עוברת‪.‬‬ ‫ד‪ .‬היכן יש מתח ומסתורין בעלילה? האם הסוד נחשף במלואו בסיום הסיפור?‬ ‫פרטו‪.‬‬ ‫‪ .2‬דמותה של רחל‪:‬‬ ‫א‪ .‬במה הייתה רחל שונה מהמורה הקבועה תמר? בתשובתכם התייחסו‬ ‫למאפיינים שונים‪ :‬ארץ המוצא‪ ,‬תכונות אופי‪ ,‬סגנון התנהגות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה בהתנהגותה של רחל גרם לילדים לכבד אותה במרוצת הזמן? ַהדגימו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מדוע בחרה רחל לגלם את דמותו של אברמ'לה בהצגה?‬ ‫ד‪ .‬כיצד תסבירו את השינוי שחל בהתנהגותה בסוף הסיפור?‬ ‫‪ .3‬כוחה של הצגה – ֵת ַר ְּפיָ ה (דרך ריפוי) אישית וציבורית‪:‬‬ ‫א‪ .‬במרכז הסיפור הצגה שהילדים מעלים‪ .‬במה היא עוסקת? מתי היא הועלתה‬ ‫ובפני מי? ַהסבירו את חשיבות התאריך שבה הועלתה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תארו והדגימו כיצד תרמה ההצגה לילדים מבחינה חברתית ומבחינה ערכית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הסבירו כיצד תרם התפקיד של אברמ'לה‪ ,‬בגילומה של רחל‪ ,‬לתהליך‬ ‫ההתמודדות של רחל עם זיכרונותיה הקשים‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתיבה יצירתית‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬כתבה רחל בפנקס ביום הראשון שלה בכיתה? ּכִ תבו את דבריה‪.‬‬ ‫ב‪ּ .‬כִ תבו תמונה אחת מתוך המחזה "נער הגטו האמיץ"‪.‬‬

‫‪114‬‬

‫עֹונֹוביץ') (‪ )1956–1891‬משורר‪ ,‬סופר ומתרגם עברי‪ ,‬מראשוני‬ ‫ִ‬ ‫(ׁש ְמ‬ ‫ָּדוִ ד ִׁש ְמעֹונִ י ִ‬ ‫המשוררים הידועים ביישוב העברי בארץ ישראל‪.‬‬

‫דְּ ָברוֹ לֹא ִק ֵ ּים ‪ָּ /‬דוִ ד ִׁש ְמעֹונִ י‬ ‫יצד זֶ ה ֶא ְפ ָׁשר ֶׁש ָא ִבי כּ ֹה ִה ְט ַענִ י?‬ ‫ֵ ּכ ַ‬ ‫ָא ִבי ַה ַ ּצדִּ יק‪ַ ,‬ה ָ ּי ָקר‪ֶ ,‬ה ָח ִביב‪,‬‬ ‫ישר לִ ְּמ ַדנִ י‪,‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ַרק ֱא ֶמת וְ ַרק ֶׁ‬ ‫ֲא ֶׁשר לֹא ִח ֵ ּלל ִ ּב ְד ַבר ֶׁש ֶקר ֶאת ּ ִפיו‪,‬‬ ‫יתה –‬ ‫ֲא ֶׁשר שְׂ ַפת ִמ ְר ָמה לוֹ שְׂ נו ָּאה ִמ ִּמ ָ‬ ‫יצד זֶ ה ֶא ְפ ָׁשר ֶׁשאוֹ ִתי כּ ֹה ִה ְט ָעה?‬ ‫ֵ ּכ ַ‬

‫ָׁש ַתק ָא ִבי ֶרגַ ע‪ ,‬ו ֶּפ ַתע ְ ּבעֹז‪:‬‬ ‫"מ ֵהר ְ ּבנִ י‪ַ ,‬מ ֲהלַ ְך ָה ַר ֶ ּכ ֶבת הו ַּאט‪...‬‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫ַהדֶּ ֶרך ַע ָּתה ַ ּב ַּמ ֲעלֶ ה‪ֵ ...‬עת לִ ְק ּפֹץ!‬ ‫ַמ ֵהר וְ ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫יך ֲאנִ י"‪ ...‬הוּא ָר ַעד‪...‬‬ ‫"מ ֵהר‪ַ ,‬מ ֵהר ְ ּבנִ י!‬ ‫דְּ ָח ַפנִ י ְ ּבכוֹ ַח‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫יָ ָׁשר ֶאל ַה ְּס ַב ְך‪ ,‬וְ ַא ֲח ֶריך ֲאנִ י"‪...‬‬

‫ָא ְמנָ ם ָ ּכל ַה ְּז ַמן ִה ְת ַח ֵ ּנן לְ ָפנַ י‪:‬‬ ‫"ת ְק ּפֹץ ְ ּבנִ י ִּת ְק ּפֹץ־נָ א ִמ ּתוֹ ְך ַה ָ ּקרוֹ ן‪...‬‬ ‫ִּ‬ ‫ָ‬ ‫ִּת ְק ּפֹץ־נָ א‪ ,‬אוּלַ י יָ ְחנְ ך ה'‪"...‬‬ ‫ַה ִאם ִמ ָ ּצ ָמא בּ וֹ נִ ַחר ַה ָ ּגרוֹ ן?‬ ‫קוֹ לוֹ כּ ֹה ָרסוּק‪ִ ...‬מין ִה ְרהוּר ֶׁשל גּ וֹ ֵסס‪...‬‬ ‫לִ ִ ּבי לְ ִׁש ְמעוֹ ְ ּב ָדמוֹ ִה ְתבּ וֹ ֵסס‪.‬‬

‫ַהכּ וֹ ַח ַה ֶּזה לוֹ ּ ִפ ְתאוֹ ם ֵמ ֵהיכָ ן?‬ ‫ָק ַפ ְצ ִּתי‪ .‬לִ ִ ּבי ַ ּגם ָק ָפא‪ּ ַ ,‬גם ָס ַער‪...‬‬ ‫יתי מוּכָ ן‪:‬‬ ‫ֵאי ַא ָ ּבא?‪ ...‬לָ זֹאת לֹא ָהיִ ִ‬ ‫ָא ִבי ֶאת דְּ ָברוֹ לֹא ִק ֵ ּים‪ .‬הוּא נִ ְׁש ַאר‪...‬‬ ‫ְ ּכ ָבר ׁשוּב ָה ַר ֶ ּכ ֶבת ָט ָסה ַ ּב ּמוֹ ָרד‪.‬‬ ‫ימן לֹא שָׂ ַרד‪.‬‬ ‫ִה ֵ ּנה ְ ּכ ָבר ִמ ֶּמ ָ ּנה ִס ָ‬

‫"בנִ י ֲאנִ י ְ ּכ ָבר זָ ֵקן וְ ָרצוּץ‪...‬‬ ‫וְ ׁשוּב‪ּ ְ :‬‬ ‫ֵאלֶ ָ‬ ‫ֹ‬ ‫יך‪ֲ ,‬א ָה ּה‪ ,‬לא אוּכַ ל ִה ָ ּלווֹ ת‪...‬‬ ‫ַא ָּתה עוֹ ד ָצ ִעיר‪ַ ...‬רק ִּת ְק ּפֹץ וְ ָתרוּץ‪...‬‬ ‫אוּלַ י ַּת ֲעמֹד לְ ָך‪ּ ְ ,‬בנִ י‪ ,‬זְ כוּת ָאבוֹ ת‪...‬‬ ‫ֵהן ַרק ַאכְ ִׁשילְ ָך ִאם לְ ָך ֶא ָ ּלוֶ ה‪...‬‬ ‫ִת ְק ּפֹץ וְ ָתרוּץ ו ַּב ְּס ַב ְך ֵּת ָח ֵבא‪".‬‬

‫ימן‪...‬‬ ‫ָהא‪ּ ַ ,‬גם ֵמ ָא ִבי לֹא שָׂ ַרד לוֹ ִס ָ‬ ‫י־שם ַ ּב ּ ָׂשדוֹ ת‪...‬‬ ‫אוּלַ י ְמ ַעט ֵא ֶפר ֵא ָׁ‬ ‫יפה ֶׁשל יָ דוֹ ‪,‬‬ ‫ַרק זֶ ה ַה ַּמ ָ ּגע‪ַ ,‬הדְּ ִח ָ‬ ‫ָ ּב ֶהם עוֹ ְר ַרנִ י לִ ְק ּפֹץ – וְ ִר ָּמה!‬ ‫צוֹ ְר ִבים ֶאת ַ ּג ִ ּבי עוֹ ד ְ ּבלַ ַהט ָאיֹם‪,‬‬ ‫צוֹ ְר ִבים ֶאת ַ ּג ִ ּבי‪ֶ ,‬את לִ ִ ּבי ַעד ַה ּיוֹ ם‪.‬‬

‫ָט ָסה ָה ַר ֶ ּכ ֶבת‪ִ ...‬מ ּ ְׁשנֵ י ַה ְ ּצ ָד ִדים‬ ‫נִ ְמ ָׁש ְך וְ הוֹ לֵ ְך יַ ַער ַעד ַא ְפלוּלִ י‪.‬‬ ‫ַמ ְחנָ ק‪ִ ,‬קיא – ַצ ֲחנָ ה‪ ,‬יְ לָ לוֹ ת ו ְּפ ָח ִדים‪,‬‬ ‫ּ ִפ ְרכּ וּס גּ וֹ ְס ִסים ֵמ ַא ֲח ַרי‪ִ ,‬מ ּמוּלִ י‪.‬‬ ‫ָא ִבי ִמ ְס ַּת ֵ ּכל ִ ּבי ְ ּב ֶע ֶצב ֵאין סוֹ ף‪.‬‬ ‫ֲאנִ י ְמ ַח ְ ּב ֵקהוּ‪" :‬אוֹ ְת ָך לֹא ֶא ֱעזֹב!‪"...‬‬

‫ֲא ָבל ַרב יוֹ ֵתר ִמ ּזֹאת ֵא ׁש ַה ַּמ ָ ּגע‪,‬‬ ‫"א ִבי וְ ִה ְט ָעה?"‬ ‫יהה ִּתשְׂ ְר ֵפנִ י‪ָ ,‬‬ ‫ְּת ִמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫וּכְ לוּם ִמ ּ ְפנֵ י ָ ּכך ֵא ָח ֵׁשב לִ ְמ ֻׁש ָ ּגע‪,‬‬ ‫ַעל ִ ּכי ֶאת ָא ִבי לְ ִמ ְׁש ּ ָפט ֶא ְת ְ ּב ָעה?‬ ‫ַעל ִ ּכי ֶא ְתיַ ּ ֵפ ַח לֵ ילוֹ ת וְ יָ ִמים‪,‬‬ ‫ֵאיכָ ה זֶ ה ִה ְט ַענִ י ָא ִבי ַה ָּת ִמים?‬

‫‪115‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬האב המתואר בשיר עשה מעשה של מסירות נפש בתקופת השואה והציל את בנו‪.‬‬ ‫הבן חש רגשות עזים ומורכבים כלפי אביו‪.‬‬ ‫מצאו היכן מופיעים בשיר הרגשות הבאים‪ :‬תחושת נטישה‪ ,‬אכזבה‪ ,‬כעס‪ ,‬תמיהה‪,‬‬ ‫געגועים‪ ,‬אהבה‪ ,‬הכרת טובה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לאורך השיר האב מנסה לשכנע את בנו לקפוץ מהרכבת‪ִ .‬מצאו שלושה טיעונים‬ ‫שהוא משתמש בהם כדי לשכנע את בנו‪.‬‬ ‫‪ .3‬אילו מילים חוזרות בשיר פעמים רבות? היכן יש אנפורות בשיר? מה מודגש‬ ‫על ידי חזרות ואנפורות אלו?‬ ‫‪ .4‬פעמים רבות מופיעות בשיר שלוש נקודות‪ַ .‬הדגימו‪ .‬מדוע לדעתכם‪ ,‬משתמש‬ ‫המשורר באמצעי זה?‬ ‫אּולי יָ ְחנְ ָך ה'"‪.‬‬ ‫"ּת ְקּפֹץ־נָ א‪ַ ,‬‬ ‫‪ .5‬בבית השני כתוב‪ִ :‬‬ ‫א‪ .‬פרשו מילים אלו‪ ,‬שאומר האב לבנו‪.‬‬

‫אנדרטת הקרון ב"יד ושם"‬

‫‪116‬‬

‫ב‪ .‬לפניכם ציטוט מדברי יוסף לבנימין אחיו‪ ,‬לאחר שראה אותו לראשונה מאז‬ ‫שירד למצרים‪.‬‬ ‫יֹוסף‬ ‫־ֹלהים יָ ְחנְ ָך ְּבנִ י‪ .‬וַ יְ ַמ ֵהר ֵ‬ ‫ֹאמר ֱא ִ‬ ‫ן־אּמֹו ‪ ...‬וַ ּי ַ‬ ‫ת־ּבנְ יָ ִמין ָא ִחיו ֶּב ִ‬ ‫“וַ ּיִ ָּׂשא ֵעינָ יו וַ ּיַ ְרא ֶא ִ‬ ‫ּכִ י־נִ כְ ְמרּו ַר ֲח ָמיו ‪ ...‬וַ יְ ַב ֵּקׁש ִל ְבּכֹות ‪( "...‬בראשית מג‪ ,‬כט‪-‬ל)‪.‬‬ ‫הסבירו כיצד ֶה ְר ֵמז זה מדגיש את הרגשות של האב‪.‬‬ ‫ֶה ְר ֵמז – רמיזה באמצעות מילה או ביטוי המופיעים בתוך יצירה כלשהי אל מקורות‬ ‫אחרים (למשל‪ :‬ספרות‪ ,‬קולנוע‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬או אירועים היסטוריים)‪ .‬המקורות העיקריים‬ ‫להרמז בספרותנו הם התנ"ך‪ ,‬התורה שבעל־פה והתפילה‪.‬‬ ‫כך נוצר קשר בין היצירה הרומזת לבין היצירה או האירוע הנרמזים‪ .‬קשר זה מעשיר‬ ‫את מרקם היצירה הרומזת‪ ,‬מרחיב ומעמיק את משמעותה‪.‬‬ ‫‪ .6‬פעמים רבות התמודדו היהודים בתקופת השואה עם דילמות והתלבטויות‬ ‫קשות מנשוא‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫האם מותר לשקר כדי להציל חיים? מתי צריך לדבוק ָּבאמת ומתי מותר‬ ‫(וצריך) לשקר?‬ ‫מה הם הגבולות של מצוות כיבוד הורים? מתי האדם רשאי (ואפילו חייב)‬ ‫לעבור על מצוות כיבוד הורים?‬

‫•‬ ‫•‬

‫לּו יכול היה האב לכתוב מכתב לבנו‪ ,‬ובו לתאר את‬ ‫ההתלבטויות והרגשות שלו‪ ,‬מה היה כתוב בו?‬ ‫כתבו בשמו את המכתב‪.‬‬

‫ישי פרידמן‪ ,‬מתוך "מעצבים זיכרון"‪,‬‬ ‫תחרות עיצוב כרזה ממלכתית‪" ,‬יד ושם"‪ ,‬תשע"א‬ ‫(‪)2011‬‬

‫אילו רעיונות מביעה כרזה זו?‬

‫‪117‬‬

‫ּבֹור ְס ָקה (‪ )2012-1923‬משוררת ומתרגמת פולנייה‪ ,‬כלת פרס‬ ‫ימ ְ‬ ‫יס ָל ָבה ִׁש ְ‬ ‫וִ ְ‬ ‫נובל לספרות לשנת ‪ .1996‬בשיריה היא עוסקת בנושאים הגדולים ביותר‪ ,‬אך מנסה‬ ‫ללכוד את הרגע‪ ,‬את הפעולה או את הנקודה הקטנה ביותר‪ ,‬בסגנון פשוט וישיר‪.‬‬

‫ימ ְ‬ ‫יס ָל ָבה ִׁש ְ‬ ‫ַ ּכף ַה ָ ּיד ‪ /‬וִ ְ‬ ‫ּבֹור ְס ָקה‪ ,‬תרגום‪ :‬דוד וינפלד‬ ‫ֶעשְׂ ִרים וָ ֶׁש ַבע ֲע ָצמוֹ ת‪,‬‬ ‫ְׁשלוֹ ִׁשים וַ ֲח ִמ ּ ָׁשה ְׁש ִר ִירים‪,‬‬ ‫ָקרוֹ ב לְ ַאלְ ּ ַפיִ ם ָּת ֵאי ֲע ַצ ִ ּבים‪,‬‬ ‫יֵ ׁש ְ ּבכָ ל ָ ּכ ִרית ֶׁשל ֶא ְצ ְ ּבעוֹ ֵתינ ּו ֶה ָח ֵמ ׁש‪.‬‬ ‫ֲה ֵרי זֶ ה דַּ י וְ הוֹ ֵתר‪,‬‬ ‫"מיְ ין ַק ְמ ּ ְפף"‬ ‫ְ ּכ ֵדי לִ כְ ּתֹב ֶאת ַ‬ ‫"פ ּו ַהדּ ֹב"‪.‬‬ ‫אוֹ ֶאת ּ‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬התחלקו לזוגות‪ .‬נסו להביע‬ ‫בעזרת הידיים שלכם רגשות שונים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫אהבה‪ ,‬שנאה‪ ,‬אכזבה‪ ,‬פחד‪ ,‬ובקשו מבן‬ ‫הזוג שלכם לנחש באיזה רגש מדובר‪ .‬האם‬ ‫הצלחתם? האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הידיים יכולות‬ ‫להביע את רגשותיו של האדם?‬ ‫‪ .2‬התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫עיינו בתמונת הידיים הבאה‪:‬‬ ‫נסו לדמיין מה "מספרות" הידיים ביצירה‬ ‫זו‪ .‬שימו לב לצבע הידיים‪ ,‬לאופן שבו‬ ‫מאורגנות הידיים בחלל (קומפוזיציה)‪,‬‬ ‫לתנועה שלהן‪ ,‬לכיוונים שאליהם הן‬ ‫לפריׂשת האצבעות ולדרך שבה‬ ‫ַ‬ ‫פונות‪,‬‬ ‫מתקיימת התקשורת בין שתי הידיים‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫רֹודן‪ ,‬קתדרלה‪1908 ,‬‬ ‫אֹוגּוסט ָ‬ ‫ְ‬

‫‪ .3‬קראו את השיר "כף היד"‪ .‬אילו פרטים נותנת לנו הדוברת בשיר על היד בשורות ‪?4-1‬‬ ‫האם הם חשובים בעיניכם? מדוע?‬ ‫‪ .4‬כאשר קוראים את שתי השורות האחרונות של השיר מבינים שזהו שיר מתהפך‪.‬‬ ‫שיר מתהפך הוא כינוי לשיר המסווה את תוכנו ואת משמעותו‪ .‬זהו שיר שרק סופו‬ ‫מוכיח על תחילתו‪ .‬כשמתחילים לקרוא את השיר נראה שהשיר מוביל לפירוש מסויים‪,‬‬ ‫אך כשמגיעים לסוף השיר מבינים שטעינו בהבנה‪ ,‬ורק כאשר חוזרים וקוראים אותו‬ ‫שוב ‪ -‬מבינים אותו כראוי‪.‬‬

‫כדי להבין את הסיום המפתיע של השיר‪ ,‬עלינו להכיר את שני הספרים המוזכרים בו‪:‬‬

‫פו הדוב ‪ -‬ספר ילדים שכתב הסופר הבריטי‬ ‫ילן‪ .‬הספר יצא לאור בשנת ‪.1926‬‬ ‫ֶא ֶלן ָא ֶלּכְ ַסנְ ֶדר ִמ ְ‬ ‫רּוּבין‪ ,‬דובון בשם‬ ‫טֹופר ִ‬ ‫יס ֶ‬ ‫גיבורי הספר הם הילד ּכְ ִר ְ‬ ‫ּפּו‪ ,‬וידידיהם מחיות היער‪.‬‬ ‫ביער מקיימים כריסטופר רובין‪ ,‬פו הדוב‪ ,‬חזרזיר‪,‬‬ ‫ארנב‪ִ ,‬איָ ה‪ֶ ,‬קנְ גָ ה‪ ,‬רּו‪ ,‬טיגֶ ר וינשוף מערכת יחסים‬ ‫מגוונת ומיוחדת‪ ,‬המעמידה אותם לפעמים בצרות‬ ‫רֹוקֹוסמּוס (עולם‬ ‫ְ‬ ‫ולפעמים בשמחות‪ .‬זהו מעין ִמ ְיק‬ ‫קטן) של החברה‪ ,‬שבו לכל חיה אופי המייחד‬ ‫אותה‪ .‬החיות מנהלות את אורח חייהן‪ ,‬מחליטות‬ ‫על מעשיהן ומהלכיהן ונושאות בתוצאות‪.‬‬ ‫מחיר מומלץ לצרכן ‪ 64‬ש״ח‬

‫עם זאת כל חיה יודעת כי אם תיקלע לצרה‪,‬‬ ‫לקושי או לסכנה‪ ,‬היא תוכל לסמוך על חבריה‬ ‫שיסייעו לה‪ .‬כל חבר יכול לעזור ולתת יד בדרך המיוחדת לו כדי להחזיר את‬ ‫המצב לקדמותו‪ .‬חשוב לזכור כי כל החיות צמחוניות ולכן אינן מאיימות זו על זו‬ ‫בטרף‪ ,‬ושכולן חיות יחד בהרמוניה‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫מאבקי) מאת אדולף היטלר‬ ‫ַ‬ ‫אמ ְּפף (בעברית‪ :‬מלחמתי או‬ ‫ַמיְ ין ַק ְ‬ ‫אדולף היטלר (‪ )1945–1889‬היה מנהיג המפלגה הנאצית משנת ‪ 1921‬והקנצלר‬ ‫והפיהרר של גרמניה הנאצית‪ ,‬בשנים ‪1933‬‏‪ ,1945-‬עד להתאבדותו בבונקר במרכז ברלין‪.‬‬ ‫היטלר חולל את מלחמת העולם השנייה והיה אחראי להשמדתם השיטתית‬ ‫והמאורגנת של למעלה משישה מיליון יהודים בשואה‪ ,‬על פי תוכנית הפתרון הסופי‬ ‫שהגה וביצע‪ ,‬וכן להשמדת מיליוני אנשים נוספים ולחורבן מדינות רבות באירופה‪.‬‬ ‫הפשעים נגד האנושות ופשעי המלחמה שביצע היטלר היוו ביטוי לאידיאולוגיה‬ ‫הגזענית והאנטישמית הקיצונית שלו‪ ,‬המשתקפת בין היתר בספרו "מיין קאמפף"‪.‬‬ ‫בספר פירט היטלר את משנתו הפוליטית ואת תוכניותיו לעתידה של גרמניה‪.‬‬ ‫הכרך הראשון של הספר יצא לאור ב־‪.1925‬‬ ‫הספר מציג את "תורת הגזע" ‪ -‬תיאוריה הגורסת כי האנשים בעולם מחולקים לגזעים‬ ‫שיש ביניהם היררכיה (הדרגה) ברורה‪" :‬הגזע הארי"‪ ,‬שאליו משתייכים הגרמנים‪ ,‬ניצב‬ ‫בראש‪ ,‬ומתחתיו "גזעים הנחותים בדרגתם"‪ :‬הגזע הסלאבי‪ ,‬שתפקידו להיכנע ל"גזע‬ ‫הארי" ולהשתעבד לו‪" ,‬גזעים נחותים" ובהם אנשים כהי עור‪ ,‬צוענים ואסייתיים‪ ,‬ו"הגזע‬ ‫השמי" ‪ -‬היהודים‪ ,‬הנמצאים בתחתית העמוקה ביותר של סולם הגזעים ומקוטלגים‬ ‫כ"תת־גזע" בלבד‪.‬‬ ‫הספר השפיע רבות על ההמונים‪ .‬הוא הזין שנאה של מיליונים ונתן להם גיבוי‬ ‫מלא ועודד כל התעללות ואלימות שיבחרו לבצע‪ .‬כך הפך הספר‪ ,‬שנחל מפלה‬ ‫מהדהדת בראשיתו‪ ,‬לספר מצליח ופופולרי שהשפיע על גורלם של מיליוני אנשים‪.‬‬

‫‪ .5‬ערכו בין שני הספרים אנגלוגיה (הקבלה) ניגודית‪ .‬במה הם דומים? במה הם‬ ‫שונים?‬ ‫‪ .6‬עכשיו ִקראו שוב את השיר כולו‪ .‬מהו הרעיון המרכזי שלו? האם אתם מסכימים‬ ‫איתו?‬

‫‪120‬‬

‫‪ִ .7‬קראו את המקור הבא‪ ,‬והסבירו כיצד הוא קשור לשיר‪.‬‬ ‫“רשות לכל אדם נתונה‪ .‬אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו‪,‬‬ ‫ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו‪ ,‬ואין הקב”ה גוזר על האדם‬ ‫מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע‪ ...‬ולדעתם דבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה‬ ‫ת־ה ַחּיִ ים‪ ,‬וכתיב ְר ֵאה ָאנֹכִ י נ ֵֹתן לִ ְפנֵ יכֶ ם ַהּיֹום‪,‬‬ ‫והמצווה‪ ,‬שנאמר ְר ֵאה נָ ַת ִּתי לְ ָפנֶ יָך ַהּיֹום ֶא ַ‬ ‫כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים‬ ‫בין רעים‪ ...‬אבל נדע בלא ספק‪ ,‬שמעשה האדם ביד האדם‪ ,‬ואין הקב”ה מושכו ולא גוזר‬ ‫עליו לעשות כך‪ ...‬ומפני זה נאמר בנבואה‪ ,‬שדנים את האדם על מעשיו – כפי מעשיו‪:‬‬ ‫אם טוב ואם רע"‪.‬‬ ‫רמב”ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה א‪-‬ה‬

‫‪ .8‬א‪ .‬ביצירות ספרות רבות הידיים מביעות את מה שכל הגוף מרגיש‪ ,‬החלק שהוא‬ ‫הידיים מייצג את השלם שהוא האדם‪ .‬לתופעה זו אנו קוראים סינֶ קדוכה‪.‬‬ ‫סינֶ קדוכה היא אמצעי ציורי שבו דבר אחד מייצג את השני‪ :‬הפרט מייצג את הכלל‪,‬‬ ‫החלק מייצג את השלם‪ .‬דוגמאות‪" :‬קורת גג" = בית‪" ,‬ביקשתי את ידה" = רציתי‬ ‫להינשא לה (היד מייצגת את כל האדם כולו)‪.‬‬ ‫בשיר מייצגת כף היד את כל אישיותו של האדם שכתב את הספר‪ .‬כיצד?‬ ‫ב‪ .‬התבוננו בתמונה‪:‬‬ ‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מייצגות הידיים‬ ‫בתמונה זו?‬ ‫‪ .9‬ציירו או פסלו בחמר‪ ,‬בפלסטלינה או‬ ‫ברצועות גבס צורה של יד‪ִ .‬צבעו אותה‬ ‫או הדביקו עליה חומרים שונים כך‬ ‫שתביע מסר מסוים‪ַ .‬הקדישו מחשבה‬ ‫לגודלה‪ ,‬לצורתה‪ ,‬לצבעה וכדומה‪.‬‬

‫אגון שילה‪,‬‬ ‫דיוקן עצמי עם ידיים מורמות‪1914 ,‬‬

‫‪121‬‬

‫זֶ ָה ָבה קֹור נולדה ב־‪ 1957‬במושב ניר גלים‪ .‬אביה‪ ,‬שורד שואה מהונגריה‪ ,‬ואמה‪,‬‬ ‫ילידת הארץ‪ ,‬היו ממקימי המושב‪ .‬כתבה ספרים לילדים ולבני נוער‪ ,‬שכמה מהם‬ ‫היו לרבי־מכר‪ .‬רבים מספריה התפרסמו לראשונה בהמשכים בעיתון הילדים‬ ‫"אותיות"‪ .‬ספרה הסיפור של דּוגֹו‪ ,‬המתאר את ילדותו של אביה בתקופת השואה‪,‬‬ ‫תורגם להונגרית ולאנגלית‪.‬‬

‫הסיפור של דוּגוֹ ‪ /‬זהבה קור – שני פרקים מהספר‬ ‫פרק ראשון (עמודים ‪)12–9‬‬ ‫מי שיש לו אומץ – ימשיך ויקרא את הסיפור הנורא על מה שקרה לי כשהייתי נער‪.‬‬ ‫מי שאין לו אומץ – יקרא קצת ויסגור‪ ,‬ילך למטבח ויוציא לו מהמקרר קצת גלידה‪.‬‬ ‫שם מצחיק‪ ,‬דוּגוֹ ‪ .‬מה לעשות‪ ,‬אני מצחיק‪ ,‬אוהב בדיחות‪ ,‬אפילו שאני כבר סבא זה‬ ‫עוד לא עבר לי‪ .‬אבל הסיפור שלי לא מצחיק‪.‬‬ ‫נולדתי בהונגריה בשנת ‪.1930‬‬ ‫טדינֶ ר‪.‬‬ ‫כשהייתי קטן באו לבקר אותנו אורחים מאמריקה‪ .‬הם היו קרובי משפחה של גוֹ ִ‬ ‫מכירים אותם? לא? אלו השכנים היהודים שגרו קרוב אלינו‪ ,‬בסוף רחוב ֶדבּ ֵר ֵצנִ י על‬ ‫טדינֶ ר‪ ,‬שהיו‬ ‫יד מחסום הרכבת‪ .‬אורחים מאמריקה חיפשו ילד לאימוץ‪ .‬מר וגברת גוֹ ִ‬ ‫אמידים ובעלי מפעל לעצים‪ ,‬הכירו היטב את אבא ואימא שלי ואותנו‪ ,‬מאז שקנינו‬ ‫אצלם קורות לבניין הבית שלנו‪ .‬הם שמו עין עלי‪.‬‬ ‫אורחים מאמריקה! ואני הייתי ילד חמוד ושובב ומצאתי‬ ‫חן בעיניהם‪ .‬הם ביקשו לקחת אותי איתם לארצות הברית‬ ‫כדי להעניק לי ברוחב יד כל מה שאמריקה משתוקקת‬ ‫לתת‪ .‬להם לא היו ילדים‪ .‬נכון‪ ,‬אימא שלי נתנה להם‬ ‫לשתות‪ ,‬אבל בהחלט לא התכוונה לתת להם אותי! ובכל‬ ‫זאת האורחים לא נכנעו‪ ,‬עד שאבא פסק‪" :‬גם אילו‬ ‫היו לי עשרים ילדים את הילד הזה לא הייתי נותן‪".‬‬ ‫וכשהאורחים התעקשו‪ ,‬הכריז‪" :‬שום ילד!"‬ ‫היינו ארבעה ילדים בבית‪ :‬אחי הבכור שמואל‪ ,‬אחריו‬ ‫אני ששמי האמיתי דויד‪ .‬בעצם שמי אברהם־דויד‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫כשהייתי בן שנה וחצי נולדה רחל‪ ,‬ואחריה אסתר הקטנה‪ .‬רחל ואני הסתדרנו‬ ‫מצוין‪ .‬היא היתה חמודה‪ :‬בהירת עור‪ ,‬עם שיער שחור מתולתל וארוך‪ .‬קראנו לה‬ ‫נצ'י‪ ,‬שזה בהונגרית‪ :‬קצת־פוזלת־חביבה‪ .‬כי זה מה שהיא הייתה‪.‬‬ ‫קוֹ ִ‬ ‫ג'האזָ א‪ .‬אבל החיים בעיר לא נראו אז‬ ‫גרנו בעיר ששמה יֵ ָיראה לכם מסובך‪ :‬ניִ ֶר ָ‬ ‫מסובכים כלל‪ ,‬כי היו לי אימא ואבא וחברים‪ .‬אימא שלי היתה אלופת השכונה‬ ‫שקניֶ ר‪ ,‬שזה לחם מטוגן בביצה‪ .‬אבא שלי היה תלמיד חכם שגם עבד לפרנסתו‬ ‫ּנד ֶ‬ ‫ְ ּבבּ ו ַ‬ ‫"של"‪ ,‬חברה אמריקנית עם סניפים בכל העולם‪ .‬כמו‬ ‫כמנהל חשבונות בחברת הדלק ֵ‬ ‫"פז" או "דלק" אצלנו‪.‬‬ ‫בשבתות היינו הולכים אבא‪ ,‬אחי ואני להתפלל יחד בבית המדרש הקטן שליד‬ ‫ה"חדר"‪ .‬בחגים בירכנו את כל הקהל‪ ,‬כי אנחנו כוהנים‪ .‬היינו ילדים‪ ,‬וכאשר שיעמם‬ ‫לנו בתפילה היינו מחליפים מבטים עם חברים‪ :‬עם החבר שקצת גדול ממני‪ ,‬חיים‬ ‫ששם משפחתם ֵהלֶ ר‪ ,‬והם בני דודים‪ .‬להוריהם יש במשותף‬ ‫ָטאוּבּ ‪ ,‬ועם שני ילדים ֵ‬ ‫בית חרושת לבירה‪ .‬אבל לא בגלל הבּ ירה אני חבר שלהם‪.‬‬ ‫המבוגרים היו צובטים את לחיי בחיבה ומשנים את שמי דויד ל"דוּדיֶ ה"‪ ,‬או "דוּדיוֹ "‪.‬‬ ‫אבל את שמי המפורסם‪ ,‬דוּגוֹ ‪ ,‬קיבלתי דווקא מהתינוק של משפחת ָטאוּבּ ‪ .‬גם התינוק‬ ‫הטאוּבּ ים‪ ,‬היה קצת שכן שלנו וקצת קרוב משפחה‪ .‬והוא‪ ,‬שכולם‬ ‫שלהם‪ ,‬כמו כל ָ‬ ‫קראו לו בּ וּצקוֹ (שזה בהונגרית "שמנמני") שלח לקראתי את ידיו השמנמנות וקרא‬ ‫אלי‪" :‬דוּגוֹ ! דוּגוֹ !"‪ ,‬כי הוא לא ידע להגיד דוּדיוֹ ‪ .‬וכך נשארתי דוּגוֹ עד עצם היום הזה‬ ‫ועד בכלל‪.‬‬ ‫אימא ואבא שלי היו הסנדקים של "שמנמני"‪ ,‬כלומר המכובדים שמושיטים את‬ ‫התינוק למוהל ביום הברית‪ ,‬ובכל שנה ביום הכיפורים שלחנו לו עוף לכפרות‪ .‬אם‬ ‫הוא היה מגיע לגיל שלוש־עשרה היינו קונים לו גם זוג תפילין‪.‬‬ ‫רוב היהודים שהכרתי גרו ַ ּבמרכז סביב בית הכנסת‪ ,‬ואילו אנחנו גרנו הרחק משם‬ ‫בקצה העיר‪ ,‬קרוב לתחנת הרכבת‪ ,‬בסביבה של לא־יהודים שבחנויות שלהם הוצגו‬ ‫לראווה נקניקים עבים מבשר של סוס‪.‬‬ ‫ביתנו היה בית פינתי שעמד כמו זווית של תשעים מעלות בהצטלבות של שני רחובות‬ ‫ראשיים שהרבה אנשים עברו בהם‪ .‬היום מבית פינתי עושים בנק‪ .‬אבל אז ההורים‬ ‫שלי גילו חוש לעסקים ופתחו עסק אחר שמאוד הצליח‪ :‬חנות מכולת‪ .‬החדר הגדול‬ ‫של הבית קיבל דלת החוצה והפך להיות מכולת‪ .‬מכולת זה דבר נהדר‪ .‬אבא ואימא‬ ‫שלך עובדים קשה‪ ,‬ואתה והאחים שלך נכנסים מדי פעם ומקבלים ממתק‪ .‬מכרנו‬

‫‪123‬‬

‫שם קמח‪ ,‬מלח וסוכר‪ ,‬גם פרוסות של תפוחי עץ שייבשנו לבד‪ׁ .‬שו ִּׁשינקוֹ בהונגרית‪.‬‬ ‫שקים אדירים מלאים ׁשו ִּׁשינקוֹ היו לנו במכולת‪ .‬תפוחי עץ מיובשים באיכות כזאת‬ ‫מוצאים היום אולי רק בבתי טבע‪ .‬אבל גולת הכותרת של עסקי המכולת היו ופלים‬ ‫לימון‪ .‬כל הקונים השתגעו על ופלים‪ .‬מחירם היה גבוה ולנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬לא נתנו‪ .‬רק‬ ‫פעם אחת בשנה אכלנו ופלים בטעם לימון בלי שום הגבלה – כשהתקרב הפסח‬ ‫והתבקשנו לגמור מהר את כל החמץ לפני החג‪...‬‬ ‫ייטנֶ ר‪ ,‬זה שם המשפחה שלנו‪.‬‬ ‫מכל האזור באו יהודים וגויים לקנות במכולת של לַ ְ‬ ‫הורי היו אנשים נוחים לַ בּ ריות והסתדרו מצוין גם איתם‪.‬‬ ‫"מה הריח הנהדר הזה?" הייתה השכנה הגוֹ יָ ה‪ ,‬גברת וַ אצי‪ ,‬חוקרת את אימא כל ערב‬ ‫שבת‪" ,‬שעועית‪ ,‬גריסים ומילוי בתוך צוואר? איזה תבשיל נהדר!" שבת אחר שבת‬ ‫היא ניסתה לפענח את סוד החמין שאימא שלי טמנה בתנור מבעוד יום ונתנה לה‬ ‫לטעום ממנו ביד רחבה‪ .‬אם שמתם לב‪ ,‬מהסיפור הזה לומדים שהונגרים לא עושים‬ ‫צ׳ולנט מתפוחי אדמה‪.‬‬ ‫כולם הכירו את אבא ואימא שלי‪ ,‬ואת ֵא ֵטל‪ ,‬האחות הצעירה של אימא‪ ,‬שעבדה‬ ‫איתם כתף אל כתף‪ .‬היה לה ילד יחיד‪ ,‬נָ כה קל משיתוק מוחין אבל עם שכל מצוין‪,‬‬ ‫שכמובן היה בן דוד שלי‪.‬‬ ‫לדה ולאבא שלי קראו ֵמ ִאיר‪ .‬אם תחברו את שני השמות יחד‬ ‫לאימא שלי קראו גוֹ ָ‬ ‫לדה ֵמ ִאיר‪ּ ִ .‬כ ְׁשמה של ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫יֵ ֵצא לכם‪ :‬גוֹ ָ‬

‫‪124‬‬

‫פעילויות לפרק הראשון‬ ‫‪ .1‬כבר במשפט הפתיחה של הסיפור אומר דּוגֹו‪ ,‬המספר‪ ,‬שהסיפור שלו נורא‪,‬‬ ‫והסבירו‪.‬‬ ‫וגם "לא מצחיק"‪ .‬מה בכל זאת גורם לקורא להמשיך לקרוא? ַצטטו ַ‬ ‫אֹוטֹוּביֹוגְ ָר ִפי‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ .2‬זהו סיפור‬ ‫אוֹ טוֹ ִ ּביוֹ גְ ַר ְפיָ ה היא סיפור חיים שאדם כותב על עצמו‪ ,‬על חייו ועל מאורעות שהשפיעו‬ ‫עליו ועל סביבתו מנקודת מבט אישית‪.‬‬ ‫יטנֶ ר (הספר נכתב‬ ‫המספר בספר אוטוביוגרפי זה הוא דוגו‪ ,‬ששמו המלא דוד ַליְ ְ‬ ‫ְ‬ ‫מפיו על ידי בתו‪ ,‬הסופרת זהבה קור)‪.‬‬ ‫מה תחושתכם כאשר אתם קוראים סיפור "שקרה באמת"‪ ,‬סיפור על חיים‬ ‫אמיתיים של אדם כלשהו?‬ ‫‪ .3‬דוגו הוא מספר גיבור‪.‬‬ ‫מספר גיבור הוא הגיבור הראשי של היצירה‪ .‬הוא מדווח בעיקר על חייו ומגלה לנו‬ ‫את דעותיו‪ ,‬את מעשיו ואת עולמו הפנימי‪ .‬אנו קוראים את היצירה על פי זווית‬ ‫הראייה שלו‪.‬‬ ‫מה תורמת הכתיבה האישית‪ ,‬בגוף ראשון?‬ ‫‪ .4‬דוגו מתאר זיכרון ילדות הקשור לאורחים מאמריקה‪ .‬תארו את הזיכרון ונסו‬ ‫להסביר‪ :‬מדוע דווקא אירוע זה הוטבע בזיכרונו?‬ ‫‪ .5‬תנו דוגמאות מהסיפור לשלוש חוויות ילדות שמהן נוכל ללמוד על משפחתו‬ ‫של דוגו‪ ,‬על אישיותו ועל המקום והתקופה שבהם חי‪.‬‬

‫‪125‬‬

‫פרק ארבע־עשרה (עמודים ‪)78 – 73‬‬ ‫מלחמת העולם השנייה כבר ָקרבה לסוֹ פה אחרי חמש שנים‪ .‬אבא אמר שהגרמנים‬ ‫כבר עומדים להפסיד‪ .‬הם אמנם נסוגו‪ ,‬אבל גם עכשיו לא הפסיקו למשוך את הונגריה‬ ‫אליהם‪ .‬לחצו על הונגריה להשקיע יותר מאמצים במלחמה‪ ,‬וכשלא הצליחו‪ ,‬כבש‬ ‫הצבא הגרמני את הונגריה והנאצים נכנסו ישר לבודפשט‪ ,‬עיר הבירה‪.‬‬ ‫שבועיים אחרי שאבא חזר נכנסו הגרמנים להונגריה‪.‬‬ ‫זה קרה בחודש ניסן‪ .‬בתשעה־עשר בחודש מרס ‪ .1944‬תאריך היסטורי‪.‬‬ ‫חייבו אותנו לענוד מגן דוד צהוב‪ .‬ועדיין לא חשבנו שאבדה תקוותנו‪.‬‬ ‫הגויים במרכז העיר נעשו אלימים ומסוכנים יותר‪ .‬דרשתי מאימא שתגזור את הפיאות‬ ‫שלי‪ .‬אמרתי לה‪ ,‬״נו‪ ,‬אימא‪ ,‬הגרמנים כבר פה‪ .‬אני לא רוצה שיתפסו אותי!"‬ ‫אחרי הפצרות מרובות אימא גזרה לי בצער את הפיאות‪ .‬לפחות שאני ארוויח משהו‬ ‫מהמלחמה הזאת‪.‬‬ ‫רמים ההונגרים‪ ,‬שוטרים‬ ‫׳נד ִ‬ ‫הגרמנים גילו גם בהונגריה את עוזריהם הנלהבים‪ :‬הזַ ַ‬ ‫שונאי יהודים ואכזרים במיוחד‪ .‬כל הגויים הרעים הרימו את ראשיהם בבת אחת‪.‬‬ ‫הוֹ רטי‪ ,‬העוצר של הונגריה‪ ,‬כרת ברגע האחרון ברית עם היטלר יימח שמו‪ ,‬מול‬ ‫הנאצים‪ ,‬ונתן לו במתנה אותנו‪.‬‬ ‫ממתי נותנים אותי במתנה? מה אני‪ ,‬דוּבּ י? רכבת חשמלית? עציץ?‬ ‫ֵא ֶטל חזרה מהעיר נסערת ומבוהלת ואמרה‪ :‬״עליתי לחשמלית‪ ...‬ליהודים מותר‬ ‫לנסוע רק בקרון השני‪.‬״‬ ‫הוּצא צו האוסר על נסיעת יהודים ממקום למקום‪.‬‬ ‫סגרו לנו את המכולת‪.‬‬ ‫אימא באה נרגשת ונרגזת מהעיר ואמרה בתדהמה‪" :‬הקפיאו לנו את כל הכסף שהיה‬ ‫בבנק! את כל החסכונות!"‬ ‫ִמ ּפחד האירועים מיעטנו לצאת מהחצר‪ .‬מצד שני‪ ,‬היינו משפחה מלוכדת בבית‪ .‬לא‬ ‫מספיק שהלימודים התבטלו‪ ,‬אז שאני אצטער על זה?‬ ‫טעית‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫זכית – לא‬ ‫עם אבא בבית המצב נראה כמו משהו שנוכל להתגבר עליו‪ּ ְ .‬ב ַאבּ א ָ‬ ‫אבא התפלל ואמר‪" ,‬עברנו את פרעה‪ ,‬נעבור גם את היטלר‪ ".‬אבל יום אחד הוא‬ ‫בכתפי‪ ,‬ובפנים רציניים‪ ,‬כמעט בתחנונים אמר לי‪ ,‬״דוּוֶ יד‪ ,‬כשאתה בצרה‬ ‫ַ‬ ‫תפס אותי‬ ‫תמיד תגיד את פרק כ' בתהילים‪ .‬זה הפרק שלך‪ .‬כמו השם שלך‪ .‬הפרק הזה נכתב‬ ‫לכבוד דויד המלך‪ :‬לַ מנַ ֵצח מזמור לדויד‪ ,‬יַ ֲענך ה׳ בּ יוֹ ם ָצ ָרה‪ ...‬והוא יַ ֲע ָ‬ ‫נך ביום צרה‪".‬‬ ‫הבטחתי לו שכך אעשה‪ .‬כל מה שאבא ביקש תמיד עשיתי‪.‬‬

‫‪126‬‬

‫ליל הסדר‪ ,‬ניסן תש״ד‪ .1944 ,‬ליל הסדר האחרון עם כל המשפחה בבית‪ַ .‬קדֵּ ש‬ ‫ו ְּר ַחץ‪ּ ַ .‬כ ְר ּ ָפס יַ ַחץ‪.‬‬ ‫מייד אחרי שמזגנו את היין לכוס המיוחדת לאליהו הנביא ואימא ניגשה לפתוח את‬ ‫"שפֹך ֲח ָמ ְת ָך ֶאל ַהגּ וֹ יִ ם ֲא ֶׁשר לֹא יְ ָדעו ָּך"‬ ‫הדלת וכל המסובים התחילו לומר בקול ְ‬ ‫ג׳האזָ א‪ .‬אימא סגרה מיד את הדלת ושבה אלינו חיוורת‪.‬‬ ‫החלה הפצצה אווירית על ניִ ֶר ָ‬ ‫אבא אמר לא לזוז מהשולחן ולהמשיך בהגדה של פסח‪ .‬מכל עבר שמענו את שכנינו‬ ‫יוצאים מבתיהם ורצים מבוהלים אל השטח הפתוח של בית הקברות שעל יד העיר‪,‬‬ ‫המצבות עד שתיגמר ההפצצה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בכיוון מחנות הצבא‪ .‬הם קיוו להסתתר בין‬ ‫ייטנֶ ר! תברחו! מפציצים! אתם לא שומעים?"‬ ‫כולם דפקו לנו בחלון וצעקו‪" :‬לַ ְ‬ ‫וגויים רעים שלא הכרנו‪ ,‬המון אנשים שחלפו על חלוננו ושמעו אותנו ממשיכים‬ ‫ה"ה ֵ ּלל" של פסח‪ ,‬הנחיתו מהלומות על הזגוגיות ובנס לא שברו אותן‪.‬‬ ‫ושרים את כל ַ‬ ‫ואנחנו מסביב לשולחן הסדר גומרים את ַה ַה ֵ ּלל‪.‬‬ ‫אבא קורא בקול גדול‪" :‬כּ ל גוֹ יים ְס ָבבוּני ְ ּב ֵשם אד־וני כּ י ֲא ִמילַ ם‪"...‬‬ ‫ואנחנו קוראים איתו‪.‬‬ ‫שי יָ ־ה‪"...‬‬ ‫ואבא שלי זועק‪" :‬לא ָאמוּת כי ֶא ְחיֶ ה‪ ,‬וַ ֲא ַס ּ ֵפר ַמ ֲע ֵ ׂ‬ ‫והפסוק הזה יוצא מפיו של אבא ונצרב בי מרגע זה לכל החיים‪.‬‬ ‫ביום השני של פסח סגרו בגדר ַתיִ ל דוקרנית את אזור בית הכנסת‪ ,‬ה"חדר" ובית‬ ‫המדרש‪ ,‬וכללו בשטח את מעט הרחובות היהודיים ובתים סמוכים של יהודים‪ .‬הכריזו‬ ‫ג׳האזָ א‪ ,‬היה גטו‪ .‬באמצע‬ ‫על השטח הסגור‪ :‬גֵ טוֹ ‪ .‬עכשיו גם לעיר המחוז שלנו‪ ,‬ניִ ֶר ָ‬ ‫החג התחילו להגיע אליו המוני משפחות יהודיות שגורשו מהכפרים הסמוכים‪,‬‬ ‫ואנחנו רצנו למרכז העיר כדי לראות מה קורה‪ .‬אלפי ילדים קטנים הגיעו‪ ,‬אוחזים‬ ‫בידיהם שברי מצות‪ ,‬וביניהם גם בני משפחתנו‪ :‬מהכפר של אימא‪ ,‬הוֹ ַדס‪ ,‬הגיעו‬ ‫סבא וסבתא ּ ָפאוֶ ל שגורשו מביתם עם בניהם ונכדיהם‪ ,‬בני הדודים שלי‪ .‬רק לפני‬ ‫יסע (סבא המתוק)‬ ‫יידי זִ ֶ‬ ‫טקס לארוחת הערב‪ַ .‬מר היה לזַ ִ‬ ‫חודשיים אכלתי אצלם לַ ֶ‬ ‫יסע (סבתא המתוקה)‪ .‬מר מאוד‪ .‬סבתא בכתה כי בדרך שדדו ממנה את‬ ‫אבי זִ ֶ‬ ‫וב ִ ּ‬ ‫ָּ‬ ‫כל חפצי הערך שלקחה איתה‪ ,‬וסבא לא הצליח לנחם אותה‪ .‬הוא עמד שם גבוה‬ ‫ורזה עם המקל המכופף בידו והשקיף בצער על השבט שלו‪ .‬סבא היה רגיל ללכת‬ ‫ג׳האזָ א ברגל‪ .‬אבל סבתא‬ ‫ברגל מרחקים אדירים‪ .‬הרי מדי שבוע עבר את כל ניִ ֶר ָ‬ ‫הפאוֶ ל‬ ‫לא‪ .‬הם נראו עייפים‪ ,‬מושפלים ועצובים‪ .‬לא יכולתי יותר לזהות בהם את ּ ָ‬ ‫הגאה‪ .‬את הטווס‪.‬‬ ‫ייטנֶ ר שגורשו עם‬ ‫נטפ ֶטר‪ ,‬הגיעו הדודים והדודות לבית לַ ְ‬ ‫מהכפר של אבא‪ַׁ ,‬שיו ַּס ּ ֵ‬

‫‪127‬‬

‫כל ילדיהם‪ ,‬בני הדודים שלי‪ .‬כולם אמרו שמזל שסבא וסבתא נפטרו לפני שכל זה‬ ‫התחיל‪" .‬גם לדעת מתי למוּת‪ ,‬צריך‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫ג׳האזָ א‪ ,‬ורק‬ ‫הדודים סיפרו שהכריחו אותם ללכת ברגל מהכפר עד העיר שלנו‪ ,‬ניִ ֶר ָ‬ ‫רמים‪.‬‬ ‫'נד ִ‬ ‫הישישים והתינוקות הובלו בקרונות‪ .‬הם ראו שהנחשלים בדרך הוכו בידי זַ ַ‬ ‫ג׳האזָ א צהלה ושמחה‪ .‬כל גויי העיר נהרו לראות את היהודים נאספים לגטו‪,‬‬ ‫והעיר ניִ ֶר ָ‬ ‫ג׳האזָ א‪.‬‬ ‫כאילו מדובר בהצגה חינם תחת כיפת השמיים‪ ,‬בגן העירוני הענקי של ניִ ֶר ָ‬ ‫רק היה חסר שישירו עכשיו את ההמנון‪.‬‬ ‫ג׳האזָ א ולא נתנו‬ ‫רמים דחסו בכוח את כל קרובינו היהודים לתוך הגטו של ניִ ֶר ָ‬ ‫׳נד ִ‬ ‫הזַ ַ‬ ‫להם לצאת‪ .‬שמעתי את אבא אומר לאימא‪" :‬יש פה אלפי יהודים בתוך מאה עשרים‬ ‫ושלושה בתים בלבד!" הוא היה מזועזע‪ .‬גם אוכל לא נתנו להם‪ .‬הם גם לא הביאו‬ ‫איתם מלאי של מזון כי כאשר גורשו מהכפרים לא הרשו להם לקחת איתם מזון‪.‬‬ ‫רמים והמשטרה ההונגרית היו עכשיו בכל מקום‪.‬‬ ‫׳נד ִ‬ ‫הזַ ַ‬ ‫בגטו היה צפוף ומסוכן כי כולם ישר נעשו חולים בגלל התנאים הקשים‪ֵ .‬מעבר לגדר‬ ‫התיל הדוקרנית של הגטו צעקתי אל בן דודי שמואל (גם לו‪ ,‬כמו לאחי‪ ,‬קראו שמואל‬ ‫לייטנר) שעמד שם עם ִר ְבצ' ּו (רבקה) אחותו‪" :‬אתם זוכרים שהיינו עושים תחרות מי‬ ‫קופץ הכי הרבה בבני ברק?" לא מספיק שהם בגטו‪ ,‬אז שגם ישעמם להם?‬ ‫אימא‪ ,‬אבא‪ֵ ,‬א ֶטל ואנחנו התרוצצנו סביב הגטו‪ ,‬הברחנו אליהם מזון‪ .‬אותנו לא לקחו‬ ‫לגטו‪ .‬אנחנו נשארנו בבית‪.‬‬ ‫ועדיין היה חג הפסח‪ .‬הבית היה עמוס חפצים ורכוש‪ .‬אימא חילקה המון דברים‬ ‫בין השכנים‪ .‬ביקשה שישמרו לנו למקרה שנצטרך לעזוב לזמן מה את הבית‪ .‬נתנה‬ ‫שמיכות‪ ,‬מצעים‪ ,‬טבעות יהלום‪ .‬עד שנחזור‪.‬‬ ‫היו אפילו שכנה או שתיים שאמרו‪" :‬גברת לייטנֶ ר! מילא הבנים‪ .‬הם יסתדרו‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫תני לנו את הבנות!"‬ ‫שמעתי ולא הבנתי‪ .‬למה לתת את הבנות? הרי פנֵ ינו לעבודה!‬ ‫"גברת לייטנֶ ר! נשמור עליהן עד שתחזרו!"‬ ‫לא עלה בדעתנו להיפרד‪.‬‬ ‫כל הפסח חיכינו‪.‬‬ ‫ידענו שעוד מעט יבואו לקחת גם אותנו לגטו‪.‬‬ ‫במוצאי הפסח הבריקה אמא שלי את כלי הפסח החגיגיים‪ ,‬עטפה את הקערה‬ ‫העתיקה של מי המלח בעיתונים ובבדים‪ ,‬העלתה את כל הכבוּדה לעליית הגג של‬ ‫הבית‪ ,‬לשמירה עד האביב הבא‪ ,‬ואמרה‪" :‬שנזכה לשנה הבאה"‪.‬‬

‫‪128‬‬

‫פעילויות לפרק ארבע־עשרה‬ ‫‪ .1‬מהו האירוע ההיסטורי הקשור למלחמת העולם השנייה המתואר בפרק זה?‬ ‫‪ .2‬מה מבטיח דוגו לאביו? ַצטטו!‬ ‫‪ .2‬דוגו מתאר את ליל הסדר האחרון עם המשפחה בבית‪ .‬תארו את הניגוד בין‬ ‫הּפרעות המתחוללות סביב בני המשפחה החוגגים‪ .‬מה‬ ‫החג המשפחתי לבין ְ‬ ‫מסמל חג הפסח‪ ,‬וכיצד סמל זה מדגיש עוד יותר את הניגוד שתיארתם?‬ ‫‪ .3‬כיצד בני המשפחה מנסים לסייע לקרוביהם הסגורים בגטו?‬ ‫‪ .4‬סיום הפרק מבטא את סיומה של התקופה המאוחדת והאיתנה בחיי המשפחה‪.‬‬ ‫תארו כיצד פסקת הסיום משקפת זאת‪.‬‬

‫פעילויות לספר כולו‪:‬‬ ‫‪ּ .1‬כִ תבו חיבור קצר שבו תתארו את חוויית קריאת הספר‪ .‬כיצד חשתם בשעת‬ ‫הקריאה? האם היו חלקים שהפחידו אתכם? האם היו חלקים שעוררו אתכם‬ ‫למחשבה? האם היו חלקים מרגיזים או משעממים? בססו כל אמירה שלכם‬ ‫על דוגמאות מן הספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפניכם ציטוטים שונים של וִ ְיקטֹור ְפ ֶרנְ ֶקל‪ ,‬פסיכיאטר יהודי וינאי‪ ,‬ניצול שואה‪,‬‬ ‫מתוך ספרו "האדם מחפש משמעות"‪:‬‬ ‫א‪" .‬כי שום אדם אין לו זכות לעשות עוול‪ ,‬גם אם נעשה לו עוול"‪.‬‬ ‫ב‪" .‬שום אדם אל יחרוץ משפט עד שלא שאל את עצמו בכנות גמורה‪ ,‬אם לא היה נוהג‬ ‫ממש כך במצב דומה"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬כל ניסיון להשיב לאסיר המחנה את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו איזו מטרה לעתיד"‪.‬‬ ‫ד‪" .‬סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד‪.‬‬ ‫זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו"‪.‬‬

‫ בחרו משפט אחד מבין המשפטים המצוטטים וחפשו קשר בינו לבין‬ ‫עלילת הספר שקראתם‪ַ .‬העתיקו את המשפט שבחרתם וציינו לאיזה חלק‬ ‫בספר הוא מתחבר‪ַ .‬הסבירו את הקשר שמצאתם ומה אתם לומדים ממנו‪.‬‬ ‫שימו לב ‪ -‬טקסט אחד יכול להיות דומה לשני‪ ,‬סותר את השני‪ ,‬משלים את‬ ‫השני ועוד‪ .‬כל סוג של קשר יתקבל‪ ,‬אך עליכם לנמק היטב את בחירתכם‪.‬‬

‫‪129‬‬

‫‪ּ .3‬כִ תבו מכתב אישי לאחת מן הדמויות בספר‪ .‬במכתב ַספרו לדמות על תחושותיכם‬ ‫כלפיה ושאלו אותה שאלות שרציתם לשאול אותה במהלך הקריאה‪ .‬את המכתב‬ ‫ַהכניסו למעטפה וציירו עליה בול המתאים‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬לאחד הרעיונות העולים‬ ‫בספר‪ .‬בעבודתכם הוסיפו פסקת הסבר לבחירה בבול הזה ולרעיון העומד‬ ‫מאחוריו‪.‬‬ ‫‪ָ .4‬הכינו דגם מקרטון או מחומר קשיח אחר המציג את אחת מהסצנות בספר‪.‬‬ ‫ָצרפו ציטוט מתאים ליצירה‪.‬‬ ‫‪ִ .5‬הפכו את הספר לתסכית ‪ -‬תוכנית דרמה ברדיו‪ָ .‬הכינו גרסה מוקלטת של‬ ‫סצנה מהספר כמחזה לרדיו‪ּ .‬כִ ללו במחזה קטעי קריינות ואפקטים של קול‪.‬‬ ‫יש להגיש את העבודה כקובץ ֵשמע‪.‬‬ ‫וציינו על גביה את המקומות המוזכרים‬ ‫‪ָ .6‬הכינו או ַצלמו מפה גדולה של אירופה ַ‬ ‫בספר‪ִ .‬משכו חץ מכל מקום שציינתם וכִ תבו לידו באיזה הקשר הוא מופיע‬ ‫בספר‪ .‬את המפה יש להגיש על גודל של חצי גיליון בריסטול‪.‬‬ ‫והכניסו‬ ‫‪ .7‬נסו לשחזר את "ארגז הכלים" שסייע לדוגו לשרוד‪ָ .‬הכינו ארגז ַ‬ ‫בו כלים ממשיים וסמליים‪ ,‬בתוספת לציטוטים מהספר‪ ,‬המבטאים‬ ‫מאין שאב דוגו את הכוח שהוביל אותו להמשיך לחיות‪ ,‬לעלות ארצה‬ ‫ולהקים משפחה‪( .‬לדוגמה‪ ,‬חוש הומור‪ ,‬אמונה‪ ,‬משפחה מלוכדת ועוד)‪.‬‬

‫דוגו מדליק משואה‬ ‫ביום הזיכרון לשואה ולגבורה‬ ‫בשנת ‪ 2004‬ביד ושם‪.‬‬

‫‪130‬‬

‫יום הזיכרון‬ ‫לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה‬ ‫"‪...‬וְ נִ זְ ּכֹר ֶאת ּכֻ ּלָ ם‬ ‫לֹורית וְ ַהּת ַֹאר‪,‬‬ ‫ֶאת יְ ֵפי ַה ְּב ִ‬ ‫ּכִ י ֵרעּות ֶשּׁכָ זֹאת לְ עֹולָ ם‬ ‫שּכ ַֹח‪.‬‬ ‫ֹלא ִּת ֵּתן ֶאת לִ ֵּבנּו לִ ְ ׁ‬ ‫ַא ֲה ָבה ְמ ֻק ֶּד ֶׁשת ְּב ָדם‬ ‫ׁשּובי ֵּבינֵ ינּו לִ ְפר ַֹח"‪.‬‬ ‫ַא ְּת ָּת ִ‬ ‫(חיים גּורי)‬

‫‪131‬‬

‫נתן אלתרמן (‪ ,)1970–1910‬מחשובי המשוררים בשירה העברית המודרנית‪.‬‬ ‫נולד בפולין‪ ,‬עלה ארצה ב־‪ .1925‬כתב שירים ליריים‪ ,‬שירה אקטואלית‪ ,‬שירי ילדים‪,‬‬ ‫פזמונים לתיאטרון ומחזות‪ .‬כמו כן תירגם מחזות‪ ,‬בלדות ושירי ילדים‪ .‬קיבל פרסים‬ ‫רבים ובהם פרס ישראל לספרות (‪.)1968‬‬

‫יפלֶ ט ‪ /‬נָ ָתן ַא ְל ֶת ְר ָמן‬ ‫ֱאלִ ֶ‬ ‫יפלֶ ט‬ ‫נְ זַ ֵּמר נָ א ֶאת ִׁשיר ֱאלִ ֶ‬ ‫וְ נַ ִ ּג ָידה ֻ ּכ ָ ּלנ ּו ְ ּבקוֹ ל‪:‬‬ ‫ַ ּכ ֲא ֶׁשר עוֹ ד ָהיָ ה הוּא ַרק יֶ לֶ ד‪,‬‬ ‫־גדָּ א ָ ּגדוֹ ל‪.‬‬ ‫ְ ּכ ָבר ָהיָ ה הוּא ִ ּב ׁ‬ ‫יש ַ ּ‬

‫ְ ּבלֵ יל ְק ָרב‪ּ ִ ,‬ב ְרעֹם ֵא ׁש ְמזַ ֶ ּנ ֶקת‪,‬‬ ‫ֵ ּבין ַאנְ ֵׁשי ַה ּ ְפלֻ ָ ּגה קוֹ ל ָע ַבר‪:‬‬ ‫ָה ֶע ְמדָּ ה ַה ִ ּק ְד ִמית ְמנֻ ֶּת ֶקת‪,‬‬ ‫ְמלַ אי ַּת ְחמ ֶֹשת ָאזַ ל ָ ּב ּה ִמ ְ ּכ ָבר‪.‬‬

‫בּ וֹ ְׁשכֵ נִ ים ו ְּׁשכֵ נוֹ ת ִד ְ ּבר ּו ד ִֹפי‪,‬‬ ‫וְ ָא ְמרוּ‪ׁ :‬שוּם דָּ ָבר לֹא יוֹ ִעיל‪,‬‬ ‫יפלֶ ט הוּא יֶ לֶ ד ְ ּבלִ י א ִֹפי‪,‬‬ ‫ֱאלִ ֶ‬ ‫ֵאין לוֹ א ִֹפי ֲא ִפלּ ּו ְ ּב ִמיל‪.‬‬

‫יפלֶ ט ְ ּכ ִאלּ ּו‬ ‫יש ֱאלִ ֶ‬ ‫ָאז ִה ְר ִ ּג ׁ‬ ‫הוּא ֻמכְ ָרח ֶאת ַה ְּמלַ אי לְ ַחדֵּ ׁש‪,‬‬ ‫וכֵ יוָ ן ֶׁש ֵאין א ִֹפי ְ ּב ִמיל לוֹ ‪,‬‬ ‫הוּא זָ ַחל ָ ּכ ְך יָ ָׁשר מוּל ָה ֵא ׁש‪.‬‬

‫ִאם גּ וֹ זְ לִ ים ִמ ָ ּי ָדיו ַצ ֲעצו ַּע‪,‬‬ ‫הוּא נִ ְׁש ָאר ְמ ֻבלְ ָ ּבל ו ְּמ ַח ֵ ּי ְך‪,‬‬ ‫ְמ ַח ֵ ּי ְך ִ ּב ְבלִ י דַּ ַעת ַמדּ ו ַּע‪,‬‬ ‫יצד ו ְּב ֶׁשל ָמה זֶ ה וְ ֵא ְ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫וְ כֵ ַ‬ ‫וְ נִ ְד ֶמה ִ ּכי ְס ִביבוֹ – זֶ ה מוּזָ ר‪,‬‬ ‫ר־מה ִה ְתרוֹ נֵ ן כּ ֹה וְ ָׁשר‬ ‫ָאז דְּ ַב ָ‬ ‫יצד‪,‬‬ ‫ְ ּבלִ י ַמדּ ו ַּע ו ְּבלִ י ֵ ּכ ַ‬ ‫ְ ּבלִ י ֵהיכָ ן ו ְּבלִ י ֵא ְ‬ ‫יך וְ לָ ָּמה‪,‬‬ ‫ְ ּבלִ י לְ ָאן ו ֵּמ ֵאיזֶ ה ַצד‪,‬‬ ‫ְ ּבלִ י ָמ ַתי ו ְּבלִ י ֵא ְ‬ ‫יך וְ כַ ָּמה‪.‬‬ ‫ִ ּכי ָס ִביב‪ּ ְ ,‬ככִ נּוֹ ר וְ ָחלִ יל‪,‬‬ ‫ַמנְ ִ ּגינָ ה ְמ ִא ָירה‪ְ ,‬מ ַצלְ ֶצלֶ ת‪,‬‬ ‫ִאם נַ ְס ִ ּביר לְ ָך‪ָ ,‬מה זֶ ה יוֹ ִעיל?‬ ‫יפלֶ ט!‬ ‫ֵאיזֶ ה יֶ לֶ ד ַא ָּתה‪ֱ ,‬אלִ ֶ‬

‫‪132‬‬

‫ו ְּב ׁשוּבוֹ ְמ ֻה ָּמם ו ָּפצו ַּע‪,‬‬ ‫ִה ְתמוֹ ֵטט הוּא‪ּ ָ ,‬כ ַרע וְ ִח ֵ ּיך‪ְ,‬‬ ‫הוּא ִח ֵ ּי ְך ִ ּב ְבלִ י דַּ ַעת ַמדּ ו ַּע‬ ‫יצד ו ְּב ֶׁשל ָמה זֶ ה וְ ֵא ְ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫וְ כֵ ַ‬ ‫ו ְּבלִ בּ וֹ ת ֲח ֵב ָריו‪ ,‬זֶ ה מוּזָ ר‪,‬‬ ‫ר־מה ִה ְתרוֹ נֵ ן כּ ֹה וָ ָׁשר‬ ‫ָאז דְּ ַב ָ‬ ‫יצד‪...‬‬ ‫ְ ּבלִ י ַמדּ ו ַּע ו ְּבלִ י ֵ ּכ ַ‬

‫ו ַּב ַ ּליְ לָ ה‪ָ ,‬חבו ּׁש ַק ְסדַּ ת ּ ֶפלֶ ד‪,‬‬ ‫יאל‬ ‫ַאט יָ ַרד ַה ַּמלְ ָא ְך ַ ּג ְב ִר ֵ‬ ‫יפלֶ ט‬ ‫ונִ ַ ּג ׁש לִ ְמ ַר ֲא ׁשוֹ ת ֱאלִ ֶ‬ ‫ֶׁש ּ ָׁשכַ ב ַ ּב ִּמ ְׁשלָ ט ַעל ַה ֵּתל‪.‬‬ ‫יפלֶ ט‪ַ ,‬אל ּ ַפ ַחד‪,‬‬ ‫הוּא ָא ַמר ֱאלִ ֶ‬ ‫יפלֶ ט‪ַ ,‬אל ּ ַפ ַחד וָ ִחיל‪,‬‬ ‫ֱאלִ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ַ ּב ָּמרוֹ ם לָ נ ּו יֵ ׁש ִמ ְּמך נַ ַחת‪,‬‬ ‫ַאף ֶׁש ֵאין לְ ָך א ִֹפי ְ ּב ִמיל‪.‬‬

‫זֶ ה ּו זֶ ֶמר ּ ָפ ׁשוּט‪ּ ַ ,‬גם ָּתמו ַּ​ּה‪,‬‬ ‫אשית לוֹ וְ סוֹ ף וְ ֶה ְמ ֵׁשך‪ְ,‬‬ ‫ֵאין ֵר ִׁ‬ ‫זִ ַּמ ְרנוּה ּו ְ ּבלִ י דַּ ַעת ַמדּ ו ַּע‬ ‫יצד ו ְּב ֶׁשל ָמה זֶ ה וְ ֵאיך‪ְ.‬‬ ‫וְ כֵ ַ‬ ‫ְ‬ ‫זִ ַּמ ְרנוּה ּו ְס ָתם ָ ּכך‪ ,‬זֶ ה מוּזָ ר‪,‬‬ ‫ר־מה ִה ְתרוֹ נֵ ן כּ ֹה וָ ָׁשר‬ ‫ִ ּכי דְּ ַב ָ‬ ‫יצד‪...‬‬ ‫ְ ּבלִ י ַמדּ ו ַּע ו ְּבלִ י ֵ ּכ ַ‬

‫פעילויות‬ ‫השיר נכתב בשנות החמישים של המאה הקודמת‪ ,‬לאחר מלחמת העצמאות‪.‬‬ ‫מלחמה זו גבתה מחיר דמים כבד למען הקמתה של מדינת ישראל‪ .‬שירי הזיכרון‬ ‫וההנצחה מתקופה זו מתארים את גבורת הלוחמים‪.‬‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ַ :‬עיינו בכותרת השיר‪ .‬אילו ציפיות יש לכם מהשם "אליפלט"? מה‬ ‫הן האסוציאציות שמתעוררות אצלכם כשמדובר בדמות שזהו שמה?‬ ‫‪ .2‬חלקו את השיר לשלושה חלקים ותנו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ .3‬השיר מתאר את דמותו של אליפלט בשתי תקופות בחייו‪ :‬תקופת ילדותו‬ ‫ותקופת שירותו בצבא‪.‬‬ ‫דמותו של אליפלט‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד מצטייר אליפלט בחלק הראשון של השיר (תקופת ילדותו)? ַהדגימו‬ ‫מהשיר‪ַ .‬הסבירו ְלמה התכוונו השכנים כשאמרו על אליפלט שהוא "ילד בלי‬ ‫אופי"‪ .‬האם הייתם בוחרים לכם חבר כמוהו? נמקו והסבירו‪.‬‬ ‫מה מוסיף הפזמון להבנת דמותו?‬ ‫ב‪ .‬החלק השני של השיר מתאר את אותה דמות ואותם קווי אופי בסיטואציה‬ ‫הקשה של מלחמה‪.‬‬

‫‪133‬‬

‫ַהסבירו כיצד התכונות שתוארו בילדותו של אליפלט באות לידי ביטוי בחלק זה‪.‬‬ ‫כיצד נבין את הביטויים הבאים המודגשים בקו בהקשר השונה‪ ,‬בהקשר של‬ ‫המלחמה?‬ ‫וכֵ יוָ ן ֶׁש ֵאין א ִֹפי ְּב ִמיל לֹו‪,‬‬ ‫הּוא זָ ַחל ּכָ ְך יָ ָׁשר מּול ָה ֵאׁש‪.‬‬ ‫וחיֵ יְך‪,‬‬ ‫מֹוטט הּוא‪ּ ,‬כָ ַרע ִ‬ ‫ּובשּובֹו [‪ִ ]...‬ה ְת ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ּוב ִלּבֹות ֲח ֵב ָריו‪ ,‬זֶ ה מּוזָ ר‪,‬‬ ‫[‪ְ ]...‬‬ ‫ר־מה ִה ְתרֹונֵ ן ּכֹה וָ ָׁשר‪.‬‬ ‫ָאז ְּד ַב ָ‬ ‫ג‪ .‬בחלק השלישי מופיע המלאך גבריאל‪ .‬כיצד מתואר המלאך‪ ,‬ומה תפקידו‬ ‫ביצירה? ַהסבירו‪ַ .‬בססו את דבריכם על פי השיר‪.‬‬ ‫‪ .4‬תארו כיצד הביטוי "אין לו אופי"‪ ,‬החיוך והמנגינה הם סמלים שמתפתחים בשיר‬ ‫לכל אורכו‪ ,‬ובכל פעם נוספת להם משמעות חדשה להבנת דמותו של אליפלט‪.‬‬ ‫‪ .5‬המשורר בחר לספר לנו על אליפלט באמצעות שיר זמר‪ ,‬המיועד לשירה בציבור‪.‬‬ ‫א‪ .‬הוכיחו מתוך השיר‪ ,‬על פי המבנה ועל פי התוכן‪ ,‬שאכן זהו שיר זמר (ראו‬ ‫מאפייני שיר זמר בשער ‪ ,3‬עמ׳ ‪.)155‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר המשורר לספר על אליפלט דווקא בדרך זו? מה תפקידו‬ ‫של השיר מבחינה חברתית?‬ ‫‪ .6‬הלחן והביצוע‪:‬‬ ‫המשורר נתן אלתרמן הקדיש את השיר לבתו‪ִ ,‬ת ְר ָצה ֲא ַתר‪ ,‬שהייתה אז חברה‬ ‫בלהקת גְ יָ יסות השריון‪ ,‬והיא ביצעה אותו בפעם הראשונה במסגרת הלהקה‪.‬‬ ‫לשיר ביצועים רבים נוספים‪.‬‬ ‫האזינו לשיר‪ .‬מה לדעתכם תורם הלחן לתוכן ולאווירה של השיר? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .7‬משימת כתיבה ‪ -‬אנשים מספרים על אליפלט‪:‬‬ ‫חבר מפלוגתו של אליפלט בא לשכונה שבה חי אליפלט‪ .‬בחרו בדמות שאותו‬ ‫חבר ישוחח עימה‪:‬‬ ‫ג‪ .‬חבר מהשכונה‪ ,‬בן גילם‬ ‫ ‬ ‫ב‪ .‬אחד משכניו‬ ‫א‪ .‬בן משפחה‬ ‫מה יספר החבר לאותה דמות?‬

‫‪134‬‬

‫‪ .8‬התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬תארו את הדמות המופיעה בתמונה "חייל פצוע"‪ .‬שימו לב לתנוחת הדמות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה הם צבעי התמונה? מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מסמל כל צבע?‬ ‫והסבירו את הקשר שלו לתמונה‬ ‫ג‪ .‬בחרו את אחד הבתים בשיר "אליפלט" ַ‬ ‫"חייל פצוע" של מרסל ינקו‪.‬‬

‫מרסל יַ נְ קֹו‪ ,‬חייל פצוע‪1949 ,‬‬

‫‪135‬‬

‫גּורי (‪ ,)2018-1923‬משורר‪ ,‬סופר ועיתונאי‪ .‬נמנה עם משוררי דור הפלמ"ח‪.‬‬ ‫ַחיִ ים ִ‬ ‫פירסם ספרי שירה שעוסקים בעיקר במלחמות ישראל ובשואה וכתב גם פרוזה‬ ‫ושירה עממית‪ .‬עסק בתרגום מחזות‪ ,‬שירים וסיפורים מצרפתית‪ .‬זכה בפרסים‬ ‫רבים‪ ,‬בהם פרס ישראל לשירה (‪.)1988‬‬

‫גּורי‬ ‫ָה ֵרעוּת ‪ַ /‬חיִ ים ִ‬ ‫ַעל ַה ֶ ּנגֶ ב יוֹ ֵרד לֵ יל ַה ְּס ָתו‬ ‫־ח ֶר ׁש‪.‬‬ ‫ו ַּמ ִ ּצית כּ וֹ כָ ִבים ֶח ֶר ׁש ֶ‬ ‫ֵעת ָהרוּח עוֹ ֵבר ַעל ַה ַּסף‬ ‫ֲענָ נִ ים ְמ ַה ְ ּלכִ ים ַעל ַהדֶּ ֶרך‪ְ.‬‬

‫ָה ֵרעוּת‪ ,‬נְ שָׂ אנו ְּך ְ ּבלִ י ִמ ִ ּלים‬ ‫ֲאפ ָֹרה‪ַ ,‬ע ְק ָׁשנִ ית וְ ׁשוֹ ֶת ֶקת‪.‬‬ ‫ימה ַה ְ ּגדוֹ לִ ים‬ ‫ִמ ֵ ּלילוֹ ת ָה ֵא ָ‬ ‫ַא ְּת נוֹ ַת ְר ְּת ְ ּב ִה ָירה וְ דוֹ לֶ ֶקת‪.‬‬

‫ְ ּכ ָבר ָׁשנָ ה‪ .‬לֹא ִה ְר ַ ּג ְׁשנ ּו ִ ּכ ְמ ַעט‬ ‫ֵא ְ‬ ‫שדוֹ ֵתינוּ‪.‬‬ ‫יך ָע ְבר ּו ַה ְּז ַמ ִ ּנים ִ ּב ְ ׂ‬ ‫ְ ּכ ָבר ָׁשנָ ה וְ נוֹ ַת ְרנ ּו ְמ ַעט –‬ ‫ָמה ַר ִ ּבים ֶׁש ֵאינָ ם ְ ּכ ָבר ֵ ּבינֵ ינוּ‪.‬‬

‫ָה ֵרעוּת‪ּ ִ ,‬כנְ ָע ַריִ ְך ֻ ּכ ָ ּלם‪,‬‬ ‫ׁשוּב ִ ּב ְׁש ֵמ ְך נְ ַח ֵ ּי ְך וְ נֵ לֵ כָ ה‪,‬‬ ‫ִ ּכי ֵר ִעים ֶׁש ָ ּנ ְפל ּו ַעל ַח ְר ָ ּבם‬ ‫ֶאת ַח ַ ּייִ ְך הוֹ ִתיר ּו לְ זֵ כֶ ר‪.‬‬

‫ א ְך נִ זְ כּ ֹר ֶאת ֻ ּכ ָ ּלם‬ ‫פזמון‪ַ :‬‬ ‫ֶאת יְ ֵפי ַה ְ ּבלוֹ ִרית וְ ַה ּת ַֹאר‪,‬‬ ‫ִ ּכי ֵרעוּת ֶׁש ָ ּכזֹאת לְ עוֹ לָ ם‬ ‫לֹא ִּת ֵּתן ֶאת לִ ֵ ּבנ ּו לִ ְׁשכּ ַֹח‪.‬‬ ‫ַא ֲה ָבה ְמ ֻקדֶּ ֶׁשת ְ ּב ָדם‬ ‫ַא ְּת ָּת ׁשו ִּבי ֵ ּבינֵ ינ ּו לִ ְפר ַֹח‪.‬‬

‫פזמון‪ :‬וְ נִ זְ כּ ֹר ֶאת ֻ ּכ ָ ּלם‬ ‫ֶאת יְ ֵפי ַה ְ ּבלוֹ ִרית וְ ַה ּת ַֹאר‪,‬‬ ‫ִ ּכי ֵרעוּת ֶׁש ָ ּכזֹאת לְ עוֹ לָ ם‬ ‫לֹא ִּת ֵּתן ֶאת לִ ֵ ּבנ ּו לִ ְׁשכּ ַֹח‪.‬‬ ‫ַא ֲה ָבה ְמ ֻקדֶּ ֶׁשת ְ ּב ָדם‬ ‫ַא ְּת ָּת ׁשו ִּבי ֵ ּבינֵ ינ ּו לִ ְפר ַֹח‪.‬‬

‫קורס הכ"ג ‪-‬‬ ‫מחנה אימונים לחבלה‬

‫‪136‬‬

‫פעילויות‬ ‫השיר "הרעות" נכתב בשנת ‪ ,1948‬בעיצומה של מלחמת העצמאות‪ ,‬הקשה‬ ‫שבמלחמות ישראל‪ .‬רבים מאוד נפלו במהלכה‪ .‬לפנינו שיר על חברּות אמיצה‪,‬‬ ‫שיר זיכרון לחברים שאינם‪ ,‬שיר על ֵרעּות בין לוחמים‪.‬‬ ‫‪ַ .1‬עיינו בבית הראשון‪:‬‬ ‫א‪ָ .‬תארו את ההאנשה של הטבע‪ .‬איזו אווירה נוצרת באמצעות תיאורי הטבע?‬ ‫ב‪ .‬הצירוף "כבר שנה" הוא אנאפורה וחוזר פעמיים‪ .‬מה הוא מתאר בכל אחת‬ ‫מהפעמים? ָתארו את הניגוד המתקבל בין העולם החקלאי לעולם האנושי‪.‬‬ ‫‪ .2‬הדובר בשיר משתמש בלשון רבים‪ַ .‬הדגימו‪ַ .‬הסבירו מדוע בחר המשורר להשתמש‬ ‫בלשון רבים‪.‬‬ ‫והסבירו כיצד‬ ‫‪ .3‬הפזמון הוא מרכז השיר‪ .‬מה הם הערכים המופיעים בו? ָתארו ַ‬ ‫מבוטאים בפזמון גם צער גדול וקינה וגם הבטחה ותקווה‪.‬‬ ‫הרעּות‪ָּ .‬פרטו‪ :‬מה הן התכונות של‬ ‫‪ .4‬בבית השני יש האנשה ופנייה ישירה אל ֵ‬ ‫הרעּות? מה יש בה שמאפשר לחברים להמשיך הלאה?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .5‬משימת רשות‪" :‬אך נזכור את כולם‪ ,‬את יפי הבלורית והתואר"‪ .‬חפשו שיר‬ ‫זיכרון שנכתב לזכר חייל שנפל או לזכר מישהו שנהרג בפעולת איבה‪ָ .‬הביאו‬ ‫והסבירו את השיר בפני הכיתה‪.‬‬ ‫את תמונתו ואת הפרטים על מקום נפילתו ַ‬

‫‪137‬‬

‫שער ‪3‬‬

‫ארץ ישראל וירושלים‬ ‫"מי ּפֹה ִח ֵּבר ֶאת ּכֻ ּלָ נּו יַ ְח ָּדו – ַהּדֹורֹות‪ַ ,‬ה ְּב ִח ָירה‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫אֹו אּולַ י ַמ ַחט וְ חּוט ֶׁשל ְּת ִפ ָירה‪...‬‬ ‫רֹואה אֹות וְ עֹוד אֹות‬ ‫ִמי ֶׁש ֵּמ ִציץ ָּבנּו ִמן ַה ַחּלֹון ֶ‬ ‫ׁשּורה ַּב ָּׂש ָפה ָה ִע ְב ִרית"‪.‬‬ ‫ֶׁש ִּמ ְצ ָט ְרפֹות לְ ָ‬ ‫ִ(ר ְב ָקה ִמ ְריָ ם)‬

‫הילה קרבלניקוב‪ ,‬יום ירושלים‪2005 ,‬‬

‫‪138‬‬

‫יֹוסף ַעגְ נֹון (‪ ,)1970–1887‬המּוכר גם בשם המקוצר ַש"י ַעגְ נֹון‪ ,‬הוא‬ ‫ׁמּואל ֵ‬ ‫ְש ֵ‬ ‫מגדולי הסופרים העברים בעת החדשה‪ .‬חתן פרס נובל לספרות לשנת ‪ 1966‬וחתן‬ ‫פרס ישראל לספרות‪.‬‬ ‫שבגליציה המזרחית‪ .‬השם שניתן לו בלידתו היה‬ ‫ְ‬ ‫עגנון נולד בעיירה ּבוצ'אץ'‬ ‫שמואל יוסף ַצ ְ'צ ֶ'קס‪ .‬בשנת ‪ 1908‬עלה לארץ ישראל‪ ,‬כשהוא כבר סופר צעיר‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1912‬היגר לגרמניה למשך שתים־עשרה שנים ושם נׂשא את אשתו אסתר‪.‬‬ ‫ב־‪ 1924‬פרצה שריפה בביתו‪ ,‬וכל כתבי היד שלו עלו באש‪ .‬באותה שנה עלה שוב‬ ‫עם אשתו ארצה והשתקע בשכונת תלפיות בירושלים‪.‬‬ ‫הסיפור הראשון שפירסם בארץ ישראל‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1908‬היה ֲ"עגּונֹות"‪ ,‬ובעקבותיו‬ ‫שינה את שמו ל"עגנון"‪ .‬בימי חייו פירסם עגנון ספרים רבים בהוצאת שוקן‪ .‬לאחר‬ ‫מותו פירסמה בתו‪ ,‬אמונה ירון‪ ,‬כתבי יד רבים שאותם לא פירסם בימי חייו‪.‬‬ ‫שפתו היא מיזוג של המקורות היהודיים‪ :‬לשון המקרא‪ ,‬ספרות חז"ל‪ ,‬מדרשים‬ ‫וספרות חסידית‪ ,‬עם השפה שדוברה בזמנו‪.‬‬ ‫ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם‪.‬‬ ‫הסיפור "מאויב לאוהב" פורסם בשנת ‪ ,1941‬והוא נמצא בקובץ "אלו ואלו"‪.‬‬

‫‪139‬‬

‫מאויב לאוהב ‪ /‬ש"י עגנון (הסיפור אינו מופיע במקראה)‬ ‫הרקע לסיפור‪ :‬לסיפור יש יסוד ִּביֹוגְ ָר ִפי‪ ,‬המספר על התיישבותו של הסופר ש"י‬ ‫עגנון בשכונת תלפיות בראשיתה‪.‬‬ ‫ִ ּביוֹ גְ ַר ְפיָ ה‪ :‬סיפור חיים‪ ,‬כתיבת תולדות חיים של אדם‪ .‬מקור המילה ביוונית‪:‬‬ ‫ִ ּביוֹ – חיים‪ ,‬גְ ַר ְפיָ ה – כתיבה‪.‬‬ ‫הסיפור מתרחש בשכונת תלפיות בירושלים‪ ,‬השכונה שבה בנה הסופר ש״י עגנון‬ ‫את ביתו בשנת ‪ 1927‬ובו חי עד יום מותו‪ .‬מוזכרות בו מאורעות תרפ״ט שבמהלכן‬ ‫הותקפה שכונת תלפיות ורבים מבתיה נבזזו והועלו באש‪.‬‬ ‫"המאורעות" היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד ערביי ארץ ישראל‬ ‫נגד היישוב היהודי בארץ ישראל שהחלו ב־‪ 23‬באוגוסט ‪( 1929‬י"ז באב תרפ"ט)‪.‬‬ ‫במהלך המאורעות נרצחו ‪ 133‬יהודים ו־‪ 339‬נפצעו‪ .‬יישובים ברחבי ארץ ישראל‬ ‫ננטשו ונחרבו‪.‬‬

‫בית ש"י עגנון כיום‪ ,‬תלפיות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬

‫‪140‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסיפור "מאויב לאוהב" מספר את סיפורו של אדם הרוצה לבנות בית ונאבק‬ ‫ברוח‪ .‬בסיפור מתוארים שלביו השונים של המאבק‪.‬‬ ‫העתיקו והשלימו את הטבלה הבאה‪:‬‬ ‫שלב א‪:‬‬ ‫טיול‬

‫שלב ב‪:‬‬ ‫בניית‬ ‫אוהל‬

‫שלב ג‪:‬‬ ‫בניית‬ ‫צריף‬

‫שלב ד‪ :‬שלב ה‪:‬‬ ‫בניית בית בניית בית‬ ‫חזק‬ ‫חלש‬

‫הגורם ליציאה‬ ‫כיצד מתנהג המספר?‬ ‫כיצד מתנהג הרוח?‬ ‫מה מתרחש בסיום?‬ ‫מה הן מסקנותיכם מטבלה זו בנוגע לתהליך העובר על הגיבור במאבקו עם‬ ‫הרוח?‬ ‫גֹורי‪.‬‬ ‫‪ .2‬סיפור זה הוא סיפור ָא ֶל ִ‬ ‫ָאלֶ גוֹ ְריָ ה היא משל מפותח שבו אנשים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬צמחים‪ ,‬תופעות טבע‪ ,‬מקומות‪,‬‬ ‫אירועים וכו' מסמלים ומייצגים תכונות‪ ,‬התנהגויות וערכים אנושיים‪.‬‬ ‫בסיפור "מאויב לאוהב" נוכל למצוא משל למאבקים שונים שהאדם מנהל בחייו‪:‬‬ ‫מאבקים פרטיים‪ ,‬בינו לבין עצמו‪ ,‬מאבקים לאומיים‪ ,‬מול אויבים המאיימים לפגוע‬ ‫בהתיישבות ובבניית הארץ‪ ,‬ומאבקים כלל־אנושיים נגד איתני הטבע‪ .‬איזה מאבק‬ ‫מתואר לדעתכם בסיפור? הסבירו כיצד האלגוריה מתארת מאבק זה‪.‬‬ ‫האם תוכלו לתת דוגמאות מחיי היומיום שלכם למאבקים ולקונפליקטים שכאלה?‬ ‫האם תוכלו לתת דוגמאות גם לכישלונות ולתגובה שלכם בעקבות הכישלונות הללו?‬ ‫‪" .3‬איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו" (מסכתות קטנות‪ ,‬אבות ְד ַר ִּבי‬ ‫נתן‪ ,‬נוסח א' כג)‪.‬‬ ‫למה אדם שמצליח לעשות את שׂונאו לאוהבו נקרא בפי חז"ל לא רק גיבור‪,‬‬ ‫אלא "גיבור שבגיבורים"?‬ ‫האם גם האדם בסיפור שלנו הוא גיבור בעיניכם מכיוון שהצליח להפוך את‬ ‫האויב לאוהב? ֵאילו תכונות צריך לכך? נמקו את תשובתכם‪.‬‬

‫‪141‬‬

‫‪ .4‬עגנון משתמש בסיפורו בביטויים שונים הקשורים לרוח‪ .‬הסבירו את הביטויים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫רוח סועה וסער‬ ‫פגע בי רוח‬ ‫מלך הרוחות‬ ‫לא קמה בו עוד רוח‬ ‫הרוח הטיח באילנות‬ ‫‪ .5‬ביצירה זו כמה הרמזים המעמיקים את משמעותה‪ַ .‬עיינו במקורות הבאים ובחרו‬ ‫שלושה מהם‪ּ .‬כִ תבו היכן הם מופיעים ביצירה ומה משמעותם‪:‬‬ ‫יה‬ ‫ל־ר ֶע ָ‬ ‫יה ּכָ ֵ‬ ‫ין־לּה ְמנַ ֵחם ִמּכָ ל־א ֲֹה ֶב ָ‬ ‫"ּבכֹו ִת ְבּכֶ ה ַּב ַּליְ ָלה וְ ִד ְמ ָע ָתּה ַעל ֶל ֱחיָ ּה ֵא ָ‬ ‫א‪ָ .‬‬ ‫ָּבגְ דּו ָבּה ָהיּו ָלּה ְלאֹיְ ִבים" (איכה א‪ ,‬ב) – תיאור חורבן בית המקדש‪.‬‬ ‫ּבֹורים"‬ ‫ארְך ָּבנּוי ְל ַת ְל ִּפּיֹות ֶא ֶלף ַה ָּמגֵ ן ָּתלּוי ָע ָליו ּכֹל ִׁש ְל ֵטי ַהּגִ ִ‬ ‫ב‪ּ" .‬כְ ִמגְ ַּדל ָּדוִ יד ַצּוָ ֵ‬ ‫(שיר השירים ד‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫"כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות – תל שּכל פיות פונים בו" (בבלי‪ ,‬ברכות‪,‬‬ ‫ל‪ ,‬א) ‪ -‬מקום קדוש שכל הפיות פונים אליו בתפילה‪.‬‬ ‫ּומ ִקים‬ ‫ית ַרי נִ ָּתקּו ָּבנַ י יְ ָצ ֻאנִ י וְ ֵאינָ ם ֵאין־נ ֶֹטה עֹוד ָא ֳה ִלי ֵ‬ ‫ל־מ ָ‬ ‫"א ֳה ִלי ֻׁש ָּדד וְ כָ ֵ‬ ‫ג‪ָ .‬‬ ‫יעֹותי" (ירמיהו י‪ ,‬כ) – תיאור של הגלות‪.‬‬ ‫יְ ִר ָ‬ ‫רּוׁש ַלם נָ וֶ ה ַׁש ֲאנָ ן א ֶֹהל ַּבל־יִ ְצ ָען ַּבל־‬ ‫מֹוע ֵדנּו ֵעינֶ יָך־ ִת ְר ֶאינָ ה יְ ָ‬ ‫"חזֵ ה ִצּיֹון ִק ְריַ ת ֲ‬ ‫ד‪ֲ .‬‬ ‫ל־ח ָב ָליו ַּבל־יִ ּנָ ֵתקּו" (ישעיהו לג‪ ,‬כ) ‪ -‬תיאור של הגאולה‪.‬‬ ‫יִ ַּסע יְ ֵתד ָֹתיו ָלנֶ ַצח וְ כָ ֲ‬ ‫רּוח ס ָֹעה ִמ ָּס ַער" (תהלים נה‪ ,‬ט) – מחסה מפני האויבים‪.‬‬ ‫יׁשה ִמ ְפ ָלט ִלי ֵמ ַ‬ ‫"א ִח ָ‬ ‫ה‪ָ .‬‬ ‫ּומ ְׁשּכְ נ ָֹתיו ֲא ַר ֵחם וְ נִ ְבנְ ָתה ִעיר ַעל־‬ ‫י־ׁשב ְׁשבּות ָא ֳה ֵלי יַ ֲעקֹוב ִ‬ ‫ו‪ּ" .‬כֹה ָא ַמר ה' ִהנְ נִ ָ‬ ‫ל־מ ְׁש ָּפטֹו יֵ ֵׁשב" (ירמיהו ל‪ ,‬יח) – תיאור של הגאולה‪.‬‬ ‫ִּת ָּלּה וְ ַא ְרמֹון ַע ִ‬ ‫וחשבו מה הקשר בינו לבין הסיפור "מאויב לאוהב"‬ ‫‪ִ .6‬קראו את המדרש הבא ִ‬ ‫(מסכת אבות)‪.‬‬ ‫מּוע ִטין‬ ‫שור ָשיו ָ‬ ‫רּוּבין וְ ָ‬ ‫דֹומה? לְ ִאילָ ן ֶׁש ֲענָ ָפיו ְמ ִ‬ ‫“ּכָ ל ֶׁש ָחכְ ָמתֹו ְמ ֻר ָּבה ִמ ַּמ ֲע ָׂשיו‪ ,‬לְ מה הּוא ֶ‬ ‫הֹופכְ תֹו ַעל ָּפנָ יו ֶׁשּנֶ ֱא ַמר (ירמיהו יז‪ ,‬ו)‪" :‬וְ ָהיָ ה ּכְ ַע ְר ָער ָּב ֲע ָר ָבה וְ ֹלא‬ ‫רּוח ָּב ָאה וַ ֲע ַק ְרּתֹו וְ ַ‬ ‫וְ ָה ַ‬ ‫רּוּבין‬ ‫יִ ְר ֶאה ּכִ י יָ בֹוא טֹוב וְ ָׁשכַ ן ֲח ֵר ִרים ַּב ִּמ ְד ָּבר ֶא ֶרץ ְמלֵ ָחה וְ ֹלא ֵת ֵׁשב"‪ֲ .‬א ָבל ּכָ ל ֶׁש ַּמ ֲע ָׂשיו ְמ ִ‬ ‫רּוּבין‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִפילּו ּכָ ל ָהרּוחֹות‬ ‫שֹור ָשיו ְמ ִ‬ ‫מּוע ִטין וְ ָ‬ ‫דֹומה? לְ ִאילָ ן ֶׁש ֲענָ ָפיו ָ‬ ‫ֵמ ָחכְ ָמתֹו לְ ָמה הּוא ֶ‬ ‫נֹוׁשבֹות ּבֹו ֵאין ְמזִ יזֹות אֹותֹו ִמ ְּמקֹומֹו‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר (ירמיהו יז‪ ,‬ח)‪" :‬וְ ָהיָ ה ּכְ ֵעץ‬ ‫ֶׁש ָּבעֹולָ ם ָּבאֹות וְ ְ‬ ‫ּוב ְׁשנַ ת ַּבּצ ֶֹרת‬ ‫יּובל יְ ַׁשּלַ ח ָׁש ָר ָׁשיו וְ ֹלא יִ ְר ֶאה ּכִ י יָ בֹא חֹם וְ ָהיָ ה ָעלֵ הּו ַר ֲענָ ן ִ‬ ‫ָׁשתּול ַעל ַמיִ ם וְ ַעל ַ‬ ‫ ‬ ‫ֹלא יִ ְד ָאג וְ ֹלא יָ ִמיׁש ֵמ ֲעׂשֹות ֶּפ ִרי"‬ ‫(משנה‪ ,‬אבות‪ ,‬ג‪ ,‬יז)‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫‪ .7‬משימה יצירתית‪ :‬בחרו משפט שאהבתם בסיפור‪ּ ,‬כִ תבו אותו ונסו לצייר לידו‬ ‫ציור שמתאים למסר שמובע בו‪ .‬לחלופין‪ַ ,‬ציירו ציור שכותרתו "מאויב לאוהב"‪.‬‬ ‫‪ .8‬התבוננות בתמונה‪:‬‬

‫פרנץ מארק‪ ,‬צורות נלחמות‪1914 ,‬‬

‫תארו את מערכת היחסים המתוארת בתמונה "צורות נלחמות"‪ .‬בתיאורכם‬ ‫התייחסו לצורות‪ ,‬לארגונן בחלל (קומפוזיציה)‪ ,‬לקווים ולצבעים‪.‬‬ ‫המספר ואיזו את הרוח? נמקו‪.‬‬ ‫איזו מהצורות שבתמונה יכולה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬לסמל את ְ‬

‫‪143‬‬

‫נֹוביץ (‪ )1988–1909‬נולדה בליטא ועלתה ארצה בשנת‬ ‫ימה ֲא ִב ָידר ְט ֶש ְר ִ‬ ‫יְ ִמ ָ‬ ‫‪ .1921‬הייתה מהסופרות הראשונות ששאבו את נושאי הסיפורים מחיי היומיום של‬ ‫הילדים והנוער‪ .‬ספריה מקנים לקוראים בדרך טבעית ערכים אנושיים‪ ,‬חברתיים‬ ‫ולאומיים‪ .‬לשונה עניינית ונטולת מליצות‪ ,‬וסגנונה רענן‪ ,‬קולח ובהיר ומשלב דימויים‬ ‫מסביבתו של הילד הישראלי‪ .‬זכתה בפרסים רבים‪ ,‬ביניהם פרס ישראל (‪.)1984‬‬ ‫מספריה המפורסמים‪ :‬שמונה בעקבות אחד‪ ,‬שני ֵרעים יצאו לדרך‪.‬‬

‫נֹוביץ‬ ‫ימה ֲא ִב ָידר ְט ֶש ְר ִ‬ ‫המחברת‪ /‬יְ ִמ ָ‬ ‫ַ‬ ‫הבוקר נכנס אלי לחדרי בצעדים מהירים‪:‬‬ ‫"שלום‪ ,‬אני מפריע?" שאל‪ ,‬וליכסן מבטו לעבר מכונת הכתיבה הפתוחה‪.‬‬ ‫"היכנס‪ ,‬היכנס‪ ",‬שמחתי לקראתו‪ ,‬נקלעתי בדיוק לקטע בסיפורי‪ ,‬שאינני יודעת‬ ‫כיצד לצאת ממנו‪.‬‬ ‫אלי צחק בצחוקו המתגלגל‪ ,‬אותו צחוק שכה אהבתי לשמוע‪ .‬אלי גר לא רחוק מביתנו‪,‬‬ ‫ולפני זמן מה הייתה לי הזכות להיות מוזמנת לחגיגת בר־המצווה שלו‪ .‬הערכתי מאוד את‬ ‫העובדה‪ ,‬שהזמין אותי יחד עם בני כיתתו‪ ,‬ולא עם המבוגרים שבאו לברך את בני הבית‪.‬‬ ‫"הלוא את משלנו‪ ",‬אמר לי‪ ,‬ובזה זכיתי למחמאה גדולה‪ .‬רק עתה שמתי לב שבידו‬ ‫מחברת‪ ,‬מאותן המחברות הפשוטות של בית הספר‪.‬‬ ‫"הבאתי לך את המחברת‪ ,‬כדי שתראי מה יש בה‪ ",‬אמר והושיטה לי‪.‬‬ ‫פתחתי את המחברת ונשאתי אליו מבט תוהה‪:‬‬ ‫"רוסית?" שאלתי‪" ,‬מנין לך מחברת כתובה רוסית?!"‬ ‫"זו מחברתו של ווֹ וָ ה בן כיתתי‪".‬‬ ‫הוא ביטא את השם הרוסי בצורה משונה‪ ,‬התחייך ואמר‪:‬‬ ‫"בנימין הוא שמו העברי‪ .‬קשה לי לבטא את השם הרוסי‪ .‬אבל זה לא משנה‪ ,‬הוא‬ ‫חבר שלי‪ ,‬וזה העיקר‪".‬‬ ‫שמחתי מאוד‪ :‬ידעתי שאם קיבל אלי תחת חסותו את בנימין‪ ,‬העולה החדש שהגיע‬ ‫מברית המועצות‪ ,‬תהיינה בעיות הקליטה בכיתה קלות יותר‪ .‬אלי רחימוף‪ ,‬בנו של‬ ‫חיים המסגר‪ ,‬היה בן למשפחה שמוצאה מבוכרה‪ ,‬אך זה שלושה דורות שהמשפחה‬ ‫גרה בירושלים‪ ,‬תחילה בשכונת הבוכרים‪ ,‬ורק לפני מספר שנים עברו לגור לסביבתנו‪.‬‬

‫‪144‬‬

‫הייתה זו משפחה ברוכת ילדים וברוכת אווירה נפלאה בבית‪ .‬רינה רחימוף‪ ,‬האם‪,‬‬ ‫הייתה מנווטת את ספינת משפחתה בחן ובבת צחוק‪ ,‬ותמיד‪ ,‬כאשר רציתי לתת‬ ‫דוגמה כיצד יכולה משפחה להתקיים בתנאי צנע‪ ,‬בדירה קטנה‪ ,‬כשמכל פינה מנצנצים‬ ‫הניקיון והסדר‪ ,‬הייתי מביאה לדוגמה את המשפחה הזו‪ .‬אלי הפסיק את הרהורי‪,‬‬ ‫ושאל כשבקולו נשמעה נימה של חוסר סבלנות‪:‬‬ ‫"אינך קוראת כלל את הכתוב במחברת?! והלוא באתי אלייך כדי שתתרגמי לי את‬ ‫הדברים הרשומים כאן! אני מת לדעת מה כתוב פה!"‬ ‫"ואני חשבתי שבאת לבקר אותי‪ ",‬השיבותי לו‪ ,‬ספק ברצינות ספק בהלצה‪ ,‬אך הוא‬ ‫חשש שנפגעתי‪.‬‬ ‫"את צריכה להבין‪ :‬חשוב לי מאוד לפענח את תוכן המחברת‪ .‬בנימין הוא חבר שלי‪,‬‬ ‫והמחברת חשובה לו וחשובה לי‪".‬‬ ‫הוא הסתכל בעינַ י וכפי הנראה הרגיש שעדיין איני יורדת לסוף דבריו‪ ,‬על כן הוסיף‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫"תראי‪ ,‬זה היה כך‪ :‬ישבנו‪ ,‬קבוצה גדולה של ילדים‪ ,‬ושוחחנו‪ .‬אינני יודע כיצד‬ ‫התגלגלה השיחה על מעשי גבורה‪ .‬מובן שכל אחד מהילדים סיפר על אחיו וגבורתו‬ ‫בצבא‪ :‬יעקב‪ ,‬למשל‪ ,‬סיפר על אחיו שהוא מומחה לפירוק מוקשים‪ ,‬כיצד פירק מוקש‬ ‫בפתח בונקר בתעלה‪ ,‬בשעה שירו מכל צד; שני סיפר כיצד אביו‪ ,‬בהיותו במילואים‪,‬‬ ‫הציל ילדים שישבו במקלט באחד היישובים בצפון‪ .‬כל אחד סיפר משהו‪ .‬תחילה‬ ‫לא על עצמו‪ ,‬ואחר כך גם על עצמו‪ ...‬דן סיפר את הסיפור על הילדה שנפלה לבור‪,‬‬ ‫וכיצד התנדב להשתלשל פנימה‪ ,‬קשור בחבל והוציאה משם‪ ,‬ואני‪"..‬‬ ‫"סיפרתי את הסיפור על נילי‪ ",‬הפסקתי דבריו‪.‬‬ ‫"אוף! כבר נמאס להשמיע את הסיפור הזה‪ ,‬אבל החבר'ה דרשו שאספר אותו‪".‬‬ ‫הסיפור על נילי בת השלוש‪ ,‬שנשארה לבדה בקומה השנייה של הבית השכן‪,‬‬ ‫ועמדה על המרפסת ובכתה‪ ,‬היה ידוע לכל אנשי השכונה‪ .‬הוריה הלכו מהבית וחשבו‬ ‫שהבייבי־סיטר תבוא מיד‪ .‬בינתיים התעוררה נילי‪ ,‬יצאה למרפסת‪ ,‬ובכתה בכי תמרורים‪.‬‬ ‫אלי התנדב לטפס למרפסת שכנה‪ ,‬ומשם הזדחל על פני המרזב‪ ,‬הגיע לדירה‪ ,‬ישב‬ ‫עם הקטנה‪ ,‬הרגיע אותה‪ ,‬עד שהוריה חזרו מהקולנוע‪ .‬כל השכונה הייתה כמרקחה‪.‬‬ ‫כולם היו בדעה שאלי גילה גבורה ואחריות‪ .‬אלי טען‪ ,‬שאותו שבוע היה "מהלך על‬ ‫העוקם" מרוב טפיחות על השכם על מעשהו זה‪.‬‬ ‫"אז זה היה כך‪ ",‬המשיך אלי דבריו‪" ,‬סיפרנו וסיפרנו ורק בנימין שתק‪ ,‬יכול להיות‬

‫‪145‬‬

‫שבזה הדבר היה נגמר‪ .‬אבל דני‪ ,‬את מכירה אותו‪ ,‬תמיד הוא דורך על יבלות‪ ,‬פנה‬ ‫אל בנימין ושאל‪:‬‬ ‫'ולך אין מה לספר?' בנימין המשיך לשתוק‪ .‬לא! אינני מדייק‪ ,‬הוא מילמל משהו‪,‬‬ ‫ואנחנו לא הבינונו מה שאמר‪ .‬ואז‪ ",‬המשיך אלי בדבריו‪" ,‬לאחר שלא קיבלנו תשובה‬ ‫מבנימין‪ ,‬החלטתי ללוותו הביתה‪ .‬הייתה לי הרגשה בלתי נעימה‪ ,‬כאילו הלכנו בוקס‪,‬‬ ‫הפלנו אותו והשארנו אותו שוכב על הרצפה‪ .‬בדרך אמרתי לו‪' :‬ואתה אינך זוכר‬ ‫שום מעשה גבורה שלך? של אבא? של אימא? הלוא מספרים עליכם כל כך הרבה‬ ‫מעשי גבורה!'"‬ ‫אלי דיבר בהתרגשות ולפתע הצטחק ואמר‪:‬‬ ‫"את מבינה‪ ,‬רציתי להכניס לו לפה סיפורים‪ .‬רציתי להמציא לו מעשיות!‪ ...‬ואז‬ ‫שמעתי את קולו של בנימין‪ .‬הוא דיבר כאילו אל עצמו‪ ,‬כאילו שכח שאני נמצא על ידו‪:‬‬ ‫'תראה‪ ,‬אלי‪ ,‬רשמתי משהו במחברות אחדות‪ .‬אחת מהן מונחת במקרה על שולחני‪.‬‬ ‫כתבתי בה כל מיני דברים‪ '.‬אני מקווה שכתבת עברית‪ ,‬אמרתי לו‪' .‬לא‪ .‬כתבתי רוסית‪.‬‬ ‫כתבתי זאת עוד שם‪ ,‬במוסקבה‪ '.‬אבל אינני יודע לקרוא רוסית! 'אז חבל‪ ',‬אמר‪ ,‬וכבר‬ ‫נכנס לחדר המדרגות‪ .‬ואז בא לי רעיון שאימא קוראת לו‪' :‬שכל מדרגות'‪ ,‬שכל שבא‬ ‫לאדם בשעה שהוא כבר יוצא מהבית ונמצא על המדרגות‪ .‬רצתי אחרי בנימין ואמרתי‬ ‫לו‪' :‬תן לי את המחברת‪ .‬יש לי מתרגמת‪ '.‬וכאשר הזכרתי את שמך‪ ,‬אמר שהוא‬ ‫מכיר אותך ואפילו קרא ספר שלך‪ .‬זהו הסיפור‪ ,‬וזוהי המחברת‪ .‬והעניין דחוף‪ ,‬מפני‬ ‫שקבענו להיפגש כולנו מחר‪ ,‬לפנות ערב‪ .‬ואני רוצה שגם בנימין יספר את סיפורו‪.‬‬ ‫יותר נכון‪ :‬שאני אקרא את הכתוב‪ .‬אז תתרגמי לי אותו בבקשה‪".‬‬ ‫"עכשיו?"‬ ‫"ודאי עכשיו‪ ,‬אלא מתי?"‬ ‫"תשאיר את המחברת בידי‪ ,‬אינני אוהבת לקרוא בנוכחות אנשים אחרים‪ .‬תבוא מחר‬ ‫בבוקר ואם יש בסיפור עניין‪ ,‬אתרגם אותו לא רק בשבילך‪ ,‬אלא גם לילדים אחרים‪".‬‬ ‫ראיתי אכזבה על פניו של אלי‪:‬‬ ‫"את צריכה להבין משהו נוסף‪ ",‬ניסה לשכנע אותי‪" ,‬גבורה או לא גבורה‪ .‬אם בנימין‬ ‫רשם את הדברים‪ ,‬סימן שהם חשובים לו‪ .‬ואם הוא חבר שלי‪ ,‬אז אני חייב לדעת‬ ‫אותם‪ ,‬נכון?"‬ ‫הסכמתי לדבריו‪ ,‬ושוב חזרתי על הבטחתי‪ ,‬שמחר יקבל את התרגום‪ .‬אלי הפטיר‬ ‫"להת'" ויצא לדרכו‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫פתחתי את המחברת והחילותי לקרוא בה‪ .‬כתב היד היה ברור‪ ,‬מסולסל קמעה וניכר‬ ‫היה שהכותב מקפיד על הצורה החיצונית של הכתוב‪ .‬מעל כל דף היה מסומן היום‬ ‫שבו נכתבו הדברים‪ ,‬בלי תאריך‪ ,‬ומתחת לכל יום היה משוך קו בעיפרון‪ .‬רוב הימים‬ ‫היו מודגשים בעיפרון כחול וכמה ימים בעיפרון אדום‪.‬‬ ‫יום שלישי‬ ‫החלטתי לרשום את הדברים‪ ,‬כדי שאדע כיצד התחיל העניין‪ .‬נדמה לי שרק היום‬ ‫הסרנו מעל פנינו מסכות‪ .‬כאילו כל המשפחה הייתה מהלכת כשמסכות על פניה‪:‬‬ ‫ייתכן שאבא ואימא גילו את הדברים זה לזה ולאחותי הצעירה קטיה‪ ,‬ולי‪ ,‬לא גילו‪.‬‬ ‫אני ידעתי שמשהו מתרחש בבית‪ :‬בכל פעם שהייתי נכנס לחדר‪ ,‬היה אבא מסתיר‬ ‫כל מיני דברים במגרה נעולה‪ .‬מעולם לא היו בביתנו מגירות נעולות‪ .‬הכול היה פתוח‬ ‫וגלוי‪ ,‬ועוד דבר‪ :‬זה חודשים שבשעות הערב‪ ,‬כשאני שוכב במיטתי‪ ,‬אני שומע את‬ ‫אימא ואבא מתלחשים ביניהם‪ .‬אני מנסה להקשיב לדבריהם ואינני מצליח לקלוט‪.‬‬ ‫קינאתי בחברים שגרים משפחה שלמה בחדר אחד! לנו יש דירה יפה‪ .‬כיוון שאבא‬ ‫רופא‪ ,‬מנהל מחלקה חשובה בבית החולים ואימא עובדת במעבדה‪ ,‬יש לנו דירה‬ ‫של שני חדרים ומטבח לחוד‪ ,‬בלי שכנים‪ ,‬ותמיד חשבתי שאנחנו עשירים‪ .‬אך אבא‬ ‫הסביר לי‪ ,‬שאנחנו חיים יפה‪ ,‬מפני שיש לאבא ולאימא עבודה טובה‪ .‬עוד לפני שנה‬ ‫גרה איתנו סבתא‪ ,‬אימא של אבא‪ .‬היא עזרה לנו במשק הבית‪ ,‬אך מאז שנפטרה‪,‬‬ ‫אימא חוזרת אחרי שעות העבודה‪ ,‬עמוסה חבילות‪ ,‬עומדת בתור בחנויות‪ ,‬וכשהיא‬ ‫חוזרת הבית‪ ,‬השעה כבר מאוחרת‪.‬‬ ‫אני אהבתי מאוד את סבתא‪ ,‬שהייתה אישה נפלאה וממנה למדתי קצת "יהדות"‪.‬‬ ‫שמתי את המילה הזו במירכאות‪ ,‬מפני שכל מה שסבתא ידעה לספר לי היה שבפסח‬ ‫אוכלים כופתאות ובחנוכה לביבות‪ ...‬לפעמים הייתה הולכת לבית הכנסת והיה‬ ‫לה סידור‪ ,‬שכל דף ודף שלו היה בלוי וקרוע‪ .‬לא פעם שאלתי אותה‪ ,‬למה בברית‬ ‫המועצות יש לכל העמים הקטנים ספרים בשפתם‪ ,‬ובתי ספר בשפתם‪ ,‬ורק ליהודים‬ ‫אין מאומה‪ .‬אני זוכר שסבתא הסתכלה בי בעיניה הנבונות‪ ,‬בעצב רב‪ ,‬ואמרה‪:‬‬ ‫"זהו‪ ,‬ווצ'קה‪ ,‬רק לנו‪ ,‬ליהודים‪ ,‬אין מדפיסים ספרים וכך אתה גדל‪ ,‬ילדי‪ ,‬מבלי לדעת‬ ‫לאיזה עם נפלא הנך משתייך‪ ".‬עם סבתא דיברתי הרבה על היותי יהודי‪ .‬ואילו עם‬ ‫אימא ואבא – לא! הם כאילו רצו לגונן עלי מפני הסביבה‪ .‬אני בהחלט מאשים את‬ ‫הורי‪ ,‬שלא סיפרו לי על היהדות‪ .‬אסור היה להם להרחיק אותי מעמי‪ ,‬בהחלט אסור!‬

‫‪147‬‬

‫יום רביעי‬ ‫אתמול היה לי יום חשוב ולכן סימנתיו בעיפרון אדום‪ .‬זה כשבוע ימים‪ ,‬שבכל הערבים‬ ‫באים אלינו כעשרה אנשים‪ ,‬ולי אומרים להקדים לשכב לישון‪ .‬אני שוכב במיטתי‬ ‫ושומע מהחדר הסמוך מילים מוזרות‪ ,‬בלתי מובנות‪ ,‬כאילו נכנסו אבא ואימא לאיזו‬ ‫כת מסתורית‪ .‬בין המילים המוזרות שהגיעו לאוזני היה משפט אחד שנחרת בזיכרוני‪:‬‬ ‫"עכשיו השגנו אותו ונוכל להתחיל"‪...‬‬ ‫את מי השיגו? ומה הם עומדים "להתחיל"? זאת לא ידעתי‪ ,‬כאמור‪ ,‬עד יום שלישי‪,‬‬ ‫הוא היום שסימנתיו בעיפרון אדום‪ .‬אותו ערב‪ ,‬לאחר שהלכו האנשים‪ ,‬נכנס אבא‬ ‫לחדרי‪ ,‬וכשראה שאינני ישן‪ ,‬ישב על מיטתי ואמר‪:‬‬ ‫"עליך לדעת זאת‪ ,‬בן‪ .‬היום הגשתי בקשה לעלות לישראל‪ ".‬הרגשתי שאני מתחיל‬ ‫לרעוד בכל גופי מרוב התרגשות‪.‬‬ ‫"אתה חייב לדעת זאת‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬יכול להיות שיפטרו אותי מהעבודה; ייתכן‬ ‫שגם אימא תפוטר‪ .‬ואולי גם יסרבו להתיר לנו לעלות‪ .‬בקיצור‪ ,‬יגיעו ימים קשים‪.‬‬ ‫קטיה עדיין קטנה‪ .‬אינני רוצה לספר לה‪ .‬אך אתה כבר גדול‪ .‬אתה חייב לדעת‪ .‬דרך‬ ‫ארוכה עברתי עד שהגעתי להחלטה‪ .‬עכשיו אני יודע שכדאי לשאת בסבל‪ ,‬בני‪:‬‬ ‫ייתכן שבקרוב נגיע לישראל‪ ,‬לארץ שבה נחיה עם בני עמנו‪ ,‬נדבר בשפתנו‪ ,‬השפה‬ ‫העברית‪ .‬ודאי הנך מתפלא מה כל המפגשים האלה בדירתנו‪ .‬זה כמה ימים שהשגנו‬ ‫את 'אלה מילים'‪ .‬זהו ספר הלימוד לשפה העברית‪ ,‬חברים צילמו את הספר ושלחו‬ ‫לנו העתק‪ .‬אנחנו לומדים עברית מחברנו ישראל שיודע עברית‪".‬‬ ‫אבא הפסיק דבריו ואני הירהרתי בלבי‪ ,‬הנה הפתרון למילים המוזרות‪" :‬השגנו אותו‬ ‫ועכשיו אפשר להתחיל‪".‬‬ ‫שעה ארוכה ישב אבא על ידי וסיפר לי סיפורים רבים‪ .‬את סיפוריו של אבא החלטתי‬ ‫לרשום במחברת לחוד‪ .‬אבא הציע גם לי להצטרף לאולפן‪ ,‬הסכמתי בכל לב‪ .‬הרגשתי‬ ‫שעם ההצטרפות ללומדים אני עובר את הגשר אל עולם המבוגרים‪.‬‬ ‫יום חמישי‬ ‫היום רשמתי את סיפוריו של אבא במחברת השנייה‪ .‬כל כך שקוע הייתי בכתיבה‪,‬‬ ‫עד שלא הרגשתי שיורי נכנס לחדר‪ .‬יורי הוא בן כיתתי‪ .‬בנו של אחד הפקידים‬ ‫החשובים‪ .‬ייתכן שאביו הוא איש שירות הביטחון הרוסי הנקרא נ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬יורי נעזר‬ ‫על ידי לעתים קרובות‪ ,‬בעיקר בחשבון‪ .‬איזה ראש יש לך ווקה‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬לא לשווא‬

‫‪148‬‬

‫אומרים שיש לך ראש יהודי‪ .‬הוא בעצם נער טוב ואני מחבב אותו‪ .‬כאמור‪ ,‬ישבתי‬ ‫ורשמתי במחברת את הסיפורים של אבא‪ .‬כנראה עמד זמן רב על ידי ולא הרגשתי‬ ‫בו‪ .‬לפתע שאל‪:‬‬ ‫"מה אתה כותב פה?"‬ ‫נבהלתי‪ .‬לא רציתי שיורי יראה את הדברים שכתבתי‪.‬‬ ‫"זה לא כלום‪ ",‬אמרתי‪ ,‬ומיהרתי להסתיר את הכתוב במגירה‪.‬‬ ‫"ודאי התאהבת בילדה‪ ",‬אמר וצחק‪.‬‬ ‫מוטב שיחשוב מה שיחשוב‪ .‬העיקר שלא יראה מה שכתבתי‪ .‬הרגשתי שאסור לו‬ ‫לדעת על האולפן המתנהל בבית‪ .‬ידעתי שאסור לגלות לו שאבא הגיש בקשה לעלות‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫בינתיים החשיך היום‪ ,‬ופחדתי שיורי יישאר אצלנו עד שיתחילו להתאסף תלמידי‬ ‫האולפן‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬שכדאי לטייל קצת ומשכתיו החוצה‪ .‬מזג האוויר היה קר ורטוב‪.‬‬ ‫הסתובבתי איתו כשעה בחוץ‪ ,‬וכאשר חזרתי הביתה כבר מצאתי באמת את כל הקבוצה‬ ‫יושבת ולומדת‪ .‬הצטרפתי אליהם‪ .‬פני להטו מהקור‪ ,‬ועיני דמעו מהרוח שטפחה על‬ ‫פני‪ .‬התחלתי ללמוד‪ .‬האותיות המרובעות התייצבו מול עיני זרות ומוזרות‪.‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫אתמול הייתי מצונן ונשארתי בבית‪ .‬שכבתי במיטה וקראתי את "אוליבר טוויסט"‪.‬‬ ‫בערב קמתי מהמיטה והצטרפתי ללומדים‪" .‬אני לומד עברית‪ ,‬אתה לומד עברית"‬ ‫נשמעו משפטים בחלל החדר‪ ...‬ולפתע‪ ,‬אינני יודע מה קרה לי‪ ,‬קמתי מהכיסא ובלי‬ ‫לומר דבר לאיש מהלומדים‪ ,‬יצאתי מהחדר ומיהרתי החוצה‪ .‬בחוץ הייתה סופת שלג‬ ‫קשה‪ .‬פתיתי השלג ירדו משמים קודרים ועכורים וכיסו את המדרכות ואת הכביש‪.‬‬ ‫עוד מעט ודאי יֵ צאו החצרנים לנקות את השלג המצטבר‪ ,‬אך בינתיים הוא נערם‬ ‫ליד הבית‪ .‬אני זוכר שהדבר הראשון אשר חשבתי עליו היה ילדים שאין להם בית‬ ‫חם ונעים כשלי‪ .‬ועוד חשבתי‪ :‬לפי הקור הצורב ירדו ודאי הטמפרטורות כשלושים‬ ‫מעלות מתחת לאפס‪...‬‬ ‫ופתאום ראיתי איזו דמות בלתי ברורה מהלכת לא הרחק ממני‪ .‬ברגע הראשון‪ ,‬נבהלתי‪.‬‬ ‫אולי זה שיכור שמסתובב בפינה! לא רחוק מביתנו ישנו מוסד מיוחד שבו מפכחים‬ ‫שיכורים‪ .‬כבר רציתי להיכנס הביתה‪ .‬ואז שמתי לב שהדמות הולכת וקרבה אליי‪.‬‬ ‫היה זה אדם כבן ארבעים‪ ,‬צווארון פרווה מוגבה כיסה את פניו‪.‬‬

‫‪149‬‬

‫הוא פנה אלי בקול מתוק ומנומס‪:‬‬ ‫"הגד לי‪ ,‬נערי‪ ,‬האם אתה גר בבית הזה?"‬ ‫צליל קולו היה חשוד בעיני‪.‬‬ ‫"כן‪ ",‬השיבותי לו בקצרה‪.‬‬ ‫"אז אולי תוכל לומר לי‪ ,‬מה מתרחש היום בדירתו של הדוקטור?"‬ ‫"אה‪ ,‬חוגגים יום הולדת לאבא‪ ",‬שיקרתי לאיש‪ ,‬בלא כל נקיפת מצפון‪ .‬לא היה‬ ‫לי כל ספק בדבר‪ :‬האיש הוא מאנשי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬חשתי בכל גודל הסכנה‪ :‬אם ייכנס‬ ‫עכשיו לביתנו וימצא את ה"אולפן" ללימוד עברית‪...‬‬ ‫ידעתי שעלי לפעול במהירות; שעלי להזהיר את האנשים בדירתנו‪ ,‬לפני שהאיש‬ ‫ייכנס אלינו‪ .‬המחשבות התרוצצו במוחי כדבורים בכוורת‪ ,‬ואז לפתע החל מישהו‬ ‫מפקד עליי – החילותי קורא לעבר האיש‪:‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬ראה! שם‪ ,‬בקצה המדרכה‪ ,‬עומד מישהו וקורא לך!"‬ ‫האיש הסב פניו לעבר הרחוב‪ .‬עמד שם באמת אדם שעשה סימנים משונים בידיים‪.‬‬ ‫מבלי לחשוב הרבה‪ ,‬פנה הבלש לעבר הדמות – ואילו אני – רציתי כחץ מקשת‬ ‫לדירת הורי‪ ,‬והספקתי לצעוק‪:‬‬ ‫"הסתירו הכול‪ ,‬עוקבים אחרינו‪".‬‬ ‫כעבור רגעים אחדים‪ ,‬נכנס הברנש לדירתנו‪ .‬פניו היו זועפות‪ ,‬ולפני שבירך את‬ ‫האנשים לשלום‪ ,‬פנה אלי בקול כעוס ואמר‪:‬‬ ‫"מה אתה משטה בי‪ ,‬בחור? הרי זה היה סתם שיכור שחיפש את דרכו הביתה‪ .‬הוא‬ ‫בכלל לא קרא לי!"‬ ‫הודיתי בלבי לאותו שיכור‪ ,‬שהודות לוודקה הניע את ידיו כאילו קרא לאיש‪.‬‬ ‫"הנער הזה אמר לי שאתם חוגגים כאן 'יום הולדת'‪ ,‬אבל אני איני רואה כלל משקאות‬ ‫על השולחן!" אמר האיש בלגלוג גלוי‪.‬‬ ‫"באמת‪ ,‬מה קרה לתקרובת?" קרא אבא לאימא‪ ,‬שהגיעה בו ברגע כשמגש גדול‬ ‫של משקאות בידיה‪.‬‬ ‫"אולי תצטרף אלינו לשמחה‪' ,‬חבר'‪ ",‬אמר לו אבא‪ ,‬כשהוא מושיט לאיש כוסית וודקה‪.‬‬ ‫"לא תודה‪ ,‬אני ממהר‪ ",‬השיב האיש ויצא את החדר כשקול טריקת הדלת מהדהד‬ ‫באוזנינו‪.‬‬

‫‪150‬‬

‫יום שלישי‬ ‫האצבעות אינן מחזיקות את העט‪ .‬הן כמעט קפואות‪ .‬זה עתה חזרתי משעות השמירה‬ ‫בחוץ‪ .‬מאז אותו הערב שבו הזהרתי את אנשי ה"אולפן"‪ ,‬הצעתי את עצמי כשומר‬ ‫קבוע‪ .‬אימא כמובן התנגדה‪" :‬קר בחוץ‪ ,‬סופות שלג משתוללות‪ ,‬הטמפרטורה ירדה‬ ‫כמה עשרות מעלות מתחת לאפס‪ ",‬אך אני שיכנעתי את כולם‪ ,‬ומאז אני מתהלך‬ ‫מדי ערב בחוץ‪ ,‬בקור העז‪ ,‬הלוך ושוב ליד הבית‪ ,‬ועיני מנסות לחדור מבעד למעטה‬ ‫השלג הכבד‪ .‬אם אני רואה מישהו חשוד אני רץ הביתה ומודיע ללומדים‪ ,‬ומיד –‬ ‫מביימים "יום הולדת"‪ ,‬לאימא או לאבא‪ ,‬והחדר שבו הם לומדים הופך לחדר שבו‬ ‫נערכת שמחה משפחתית‪.‬‬ ‫מאז שאני שומר בלילה‪ ,‬השתניתי לגמרי‪ .‬פתיתי השלג יורדים על פני‪ ,‬על עיני‪ ,‬אבל‬ ‫לי נדמה שככל שקר יותר בחוץ‪ ,‬הולך הלב ומתחמם‪ ,‬כאילו השמש זורחת בתוכי‪.‬‬ ‫יום חמישי‬ ‫הערב לא הייתי לבדי בשמירה‪ ...‬הייתה סופת שלג קשה ביותר‪ ,‬ואני השתדלתי‬ ‫שלא להתרחק מן הכניסה אל ביתנו‪.‬‬ ‫לפתע ראיתי חתולה שחורה שהתכרבלה ליד הדלת‪ .‬עיניה נצצו בחשכה‪ ,‬ואני הרימותי‬ ‫אותה על זרועותי וחיממתי את פני הקפואים בפרוותה‪ .‬לפתע החלה משמיעה מין‬ ‫מיאו משונה והייתה לי הרגשה‪ ,‬שהחיה רוצה לשוחח עמי‪ .‬דיברתי איתה‪ ,‬כמו שאדם‬ ‫מדבר עם חבר‪ .‬סיפרתי לה‪ ,‬למה אני נמצא בחוץ‪ ,‬בקור העז הזה‪ ,‬בשעה שחם בבית‪,‬‬ ‫בשעה שבבית לומדים עברית‪ ...‬טענתי לפניה את טענותי‪ :‬מדוע לאוזבקים‪ ,‬לקירגיזים‪,‬‬ ‫לכל העממים הקטנים מותר להשתייך בגלוי לעמם‪ ,‬ורק לנו‪ ,‬ליהודים‪ ,‬אסור‪ .‬הייתה‬ ‫לי הרגשה שהחתולה מבינה את דברי‪ .‬היא הסתכלה בי בעיניה הנוצצות והשמיעה‬ ‫עכשיו מין מיאו אחר‪ ,‬מעודד‪ ,‬מרגיע‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה‪ ,‬לאחר שהנאספים סיימו את שעות הלימודים ב"אולפן"‪ ,‬והייתה לי‬ ‫הרגשה טובה‪ ,‬כמו לילד שהצליח במבחן‪.‬‬ ‫יום שישי‬ ‫זהו הערב הראשון שלא יצאתי לשמירה‪ .‬הוחלט להעביר את ה"אולפן" לבית אחר‪,‬‬ ‫כיוון שאותו טיפוס משונה הופיע כבר מספר פעמים אצלנו‪.‬‬ ‫אבא כבר פוטר מהעבודה‪ .‬הוא מחפש עבודה אחרת‪ ,‬אך אין זה קל למצוא מקור‬

‫‪151‬‬

‫פרנסה‪ ,‬כשידוע שפוטר בגלל רצונו לעלות לישראל‪ .‬כמה חודשים נחכה להיתר יציאה?‬ ‫ואולי נקבל סירוב? כלפי חוץ אבא שקט‪ ,‬אך אני יודע מה עובר עליו‪ .‬אימא עדיין‬ ‫עובדת‪ .‬מי יודע כמה זמן תעבוד‪ .‬אני משתדל לעזור להם בכול‪ :‬עורך קניות במקום‬ ‫אימא‪ ,‬משתדל לחסוך‪ ,‬אך כאמור‪ :‬אני יודע שהמצב ילך ויחמיר‪ .‬אני מרגיש זאת‪.‬‬ ‫יום ראשון‬ ‫עלי להסתיר את המחברת‪ .‬אנו צפויים לחיפושים‪ .‬פעם‪ ,‬כששיחקתי בבית ב"מחבואים"‬ ‫עם חברי כיתתי‪ ,‬הסתרתי משהו בכיסא שריפודו קרוע‪ .‬אני רץ להסתיר שם גם את‬ ‫המחברת‪ .‬גם את "אלף המילים" אסתיר שם‪ .‬עד מתי יהיו מונחים בין קרעי הריפוד?‬ ‫אינני יודע‪ ...‬הם ירדו למחתרת‪...‬‬ ‫אצבעותי ריחפו במהירות על פני מכונת הכתיבה‪ .‬ידעתי שעלי לסיים את תרגום‬ ‫יומנו של וווה‪ ,‬הוא בנימין‪ ,‬כי לבי ניבא לי שאלי יבוא מיד לקבל את הדפים‪ .‬לא‬ ‫שמעתי את נקישתו בדלת‪ ,‬כי תקתוק המכונה כיסה על הקול‪ .‬לפתע הרימותי עיני‬ ‫ואלי עמד על ידי‪:‬‬ ‫"גמרת?"‬ ‫"עוד מעט‪ ",‬אמרתי לו והמשכתי לכתוב‪.‬‬ ‫"מעניין?"‬ ‫"קרא בעצמך ותראה!"‬ ‫אלי המתין כרבע שעה‪ ,‬אסף את הדפים‪ ,‬הודה לי‪ ,‬וכבר עמד לצאת‪.‬‬ ‫"הערב אנחנו מתאספים‪ ",‬אמר‪ ,‬״ואני אקרא את הדברים האלה בפני החבר'ה‪.‬‬ ‫שישמעו‪ .‬אגב‪ ,‬יש עוד מחברת‪".‬‬ ‫אני ידעתי זאת‪ .‬מחברת סיפוריו של אבא‪.‬‬

‫‪152‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסיפור שלפנינו הוא סיפור מסגרת‪.‬‬ ‫סיפור מסגרת הוא סיפור בעל מבנה שיש בו סיפור פנימי בתוך סיפור חיצוני‪ .‬במסגרת‪,‬‬ ‫שהיא הסיפור החיצוני‪ ,‬מוצגים המספר או הרקע לסיפור הפנימי‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה חלק של הסיפור הוא סיפור המסגרת‪ ,‬ובמה הוא עוסק?‬ ‫ב‪ .‬במה עוסק הסיפור הפנימי?‬ ‫ג‪ .‬איזה מבין שניהם הוא לדעתכם‪ ,‬הסיפור העיקרי? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .2‬אלי הוא הגיבור של הסיפור החיצוני‪ָ .‬תארו את דמותו על פי דרכי האפיון‬ ‫הבאות‪:‬‬ ‫א‪ .‬מערכת היחסים שלו עם המספרת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרקע המשפחתי שלו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יחסו לוֹווָ ה – בנימין‪ ,‬העולה החדש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סיפור הגבורה שלו‪ ,‬שאותו סיפר לחבורת הילדים‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬כיצד דמותו של אלי מייצגת את ערכי החברה הישראלית?‬ ‫‪ .3‬אלי אומר‪" ,‬אינני זוכר כיצד התגלגלה השיחה על מעשי גבורה‪".‬‬ ‫א‪ .‬מהי‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬גבורה? האם ניתן לדבר על סוגים שונים של מעשי גבורה?‬ ‫ָהביאו דוגמאות מחייכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אילו דוגמאות למעשי גבורה מביאים הילדים בסיפור?‬ ‫‪ .4‬הסיפור הפנימי מתאר תקופה היסטורית חשובה בחיי יהדות רוסיה (ברית‬ ‫המועצות לשעבר) באמצע המאה העשרים‪.‬‬ ‫לפניכם מושגים מרכזיים הקשורים לתקופה זו‪.‬‬ ‫ִהתחלקו לחמש קבוצות‪ .‬כל קבוצה תלמד בקצרה את אחד המושגים‬ ‫(אפשר מהאינטרנט)‪ ,‬ולאחר מכן יעמוד נציג מכל קבוצה לפני שאר הכיתה‬ ‫יל ֵמד את המושג שקבוצתו למדה‪.‬‬ ‫וִ ַ‬ ‫רשימת המושגים‪:‬‬ ‫ד‪ .‬נ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‬ ‫מסֹורבי עלייה‬ ‫ֵ‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מסך הברזל‬ ‫א‪ .‬קֹומּונִ יזְ ם‬ ‫"ש ַלח את עמי" (בהקשר של יהודי ברית המועצות לשעבר)‬ ‫ה‪ַ .‬‬ ‫בסיום הלימוד הסבירו כיצד מושגים אלו תורמים להבנת הסיפור‪.‬‬

‫‪153‬‬

‫‪ .5‬א‪ .‬בסיפור הפנימי מתאר וֹווָ ה את משפחתו בברית המועצות‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪,‬‬ ‫לא סיפרו לו הוריו על יהדותו?‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידה של הסבתא בסיפור? מה היא מייצגת?‬ ‫ג‪ .‬תארו את תהליך השינוי שעברה המשפחה ואת השלכותיו על חיי היומיום‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫‪ .6‬וֹווָ ה כותב‪" ,‬הרגשתי שעם הצטרפותי ללומדים אני עובר את הגשר לעולם‬ ‫המבוגרים"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מדוע וֹווָ ה חש כך?‬ ‫ב‪ .‬אילו תכונות והתנהגויות של וֹווָ ה מצביעות על בגרותו?‬ ‫ג‪ .‬בסיפור המסגרת אלי משכנע את וֹווָ ה לתת לו את המחברת שבה מתוארת‬ ‫גבורתו‪ָּ .‬פרטו מה הייתה הגבורה של וֹווָ ה־בנימין‪.‬‬ ‫‪ .7‬ניתן לעמוד על דמיון בין דמותו של וֹווָ ה‪ ,‬גיבור הסיפור הפנימי‪ ,‬לדמותו של‬ ‫אלי‪ ,‬גיבור הסיפור החיצוני (במעשים‪ ,‬בהתמודדות עם מצבים שונים ועוד)‪.‬‬ ‫הקבלה זו?‬ ‫תארו במה הם דומים‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬תורמת ְ‬ ‫‪ .8‬כתיבה יצירתית‪:‬‬ ‫א‪ .‬הילדים בסיפור מספרים סיפורי גבורה‪ .‬כתבו סיפור גבורה (אמיתי או בדיוני)‬ ‫של נער או נערה בגילכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו פרק מתוך המחברת של האב (המוזכרת בסוף הסיפור)‪.‬‬ ‫‪ .9‬לרּבים מהעולים ארצה יש סיפורי עלייה מיוחדים‪ .‬אולי אתם עצמכם עליתם‬ ‫לארץ‪ ,‬או שאתם באים ממשפחה של עולים‪.‬‬ ‫ִערכו ריאיון עם עולה חדש מרוסיה (או ממקום אחר)‪ .‬שאלו אותו על חיי היהודים‬ ‫בארץ מוצאו ועל תהליך העלייה ארצה‪ .‬שתפו את חבריכם בסיפורים‪.‬‬

‫ ‬

‫‪154‬‬

‫שירי זֶ מר‬ ‫הזֶ מר העברי‪ ,‬הכולל עשרות אלפי שירים‪ ,‬הוא חלק מרכזי מהתרבות הישראלית‪.‬‬ ‫השירים נכתבו והולחנו עוד לפני הקמת המדינה והם נכתבים גם בימינו‪ .‬שירי הזמר‬ ‫נועדו לשירה בציבור‪ .‬לרובם לחן קליט ופזמון חוזר כדי להקל על השתתפות הקהל‬ ‫בביצוע השיר‪ .‬שירים אלו מהווים ציון דרך בתולדות העם והמדינה‪ .‬ברוב המקרים‬ ‫מייצגים השירים תקופות‪ ,‬מקומות‪ ,‬מאורעות מרכזיים‪ ,‬אווירה‪ ,‬מצבים ורגשות‪.‬‬ ‫"קחּו ִמּזִ ְמ ַרת ָה ָא ֶרץ"‬ ‫״מּזִ ְמ ַרת" בדבריו של יעקב אבינו לבניו‪ְ ,‬‬ ‫יש המפרשים את המילה ִ‬ ‫(בראשית מג‪ ,‬יא) כלשון זֶ מר‪ .‬חנן פורת כותב בספרו‪" :‬ואכן צאו וראו עד כמה השפיעו‬ ‫ניגוניה של ארץ ישראל בכל הדורות על הקשר והדביקות לארץ ישראל‪ ...‬ומכנף‬ ‫הארץ עוד יישמעו זמירות חדשות גם ישנות‪ ,‬אשר יעוררו את אהבת העם לארצו‬ ‫וקולם יתרונן ברמה"‪( .‬חנן פורת‪" ,‬מעט מן האור – בראשית")‬

‫‪155‬‬

‫מֹוהר (‪ )2006-1948‬היה משורר‪ ,‬פזמונאי‪ .‬בנו של המשורר יחיאל מוהר‪.‬‬ ‫ֵע ִלי ַ‬ ‫מֹוהר לחן עממי יווני‬ ‫ִׁשיר ַה ּ ַׁש ָ ּי ָרה ‪ֵ /‬ע ִלי ַ‬ ‫ִ ּבלְ ׁשוֹ נוֹ ת ַרבּ וֹ ת ִמ ְּספוֹ ר ִד ַ ּב ְרנ ּו‬ ‫וְ זֶ ה ֶאת זֶ ה ִ ּכ ְמ ַעט ִ ּבכְ לָ ל ֶׁשלּ ֹא ִה ַ ּכ ְרנ ּו‬ ‫ו ְּמקוֹ מוֹ ת ַר ִ ּבים ְמאוֹ ד ָעזַ ְבנ ּו‬ ‫וְ ַרק ָמקוֹ ם ֶא ָחד ָר ִצינ ּו וְ ָא ַה ְבנ ּו‬ ‫ו ְּמקוֹ מוֹ ת ַר ִ ּבים ְמאוֹ ד ָעזַ ְבנ ּו‬ ‫וְ ֶאל ָה ָא ֶרץ‪ֶ ,‬אל ָה ָא ֶרץ ָ ּבאנוּ‪.‬‬ ‫וְ נִ ְמ ֶׁשכֶ ת ַׁש ָ ּי ָרה‬ ‫ִמן ַה ֵּמ ָאה ֶׁש ָע ְב ָרה‬ ‫ְרחוֹ ִקים ְ ּכ ָבר ַה ּיוֹ ְצ ִאים‬ ‫ִא ָ ּכ ִרים וַ ֲחלו ִּצים‬ ‫ֶׁש ָע ְמלוּ‪ָ ,‬ע ְבד ּו ְ ּב ֶפ ֶרךְ‬ ‫ְ ּבלִ י לִ ְראוֹ ת ֶאת סוֹ ף ַהדֶּ ֶר ְך‬ ‫וְ ַעכְ ָׁשו עוֹ ְב ִרים ֲאנַ ְחנ ּו‬ ‫לֹא ָׁש ַק ְטנ ּו וְ לֹא נַ ְחנ ּו‬ ‫לֹא יַ ְמ ִׁשיכ ּו ִ ּבלְ ָע ֵדינ ּו‬ ‫זוֹ ִהי ַה ְר ּ ַפ ְת ַקת ַח ֵ ּיינוּ‪.‬‬ ‫ִמ ֵ ּג ָטאוֹ ת ו ַּמ ֲחנוֹ ת ֵהגַ ְחנ ּו‬ ‫ֶאל ַה ִ ּב ּצוֹ ת וְ ֶאל ַה ְ ּי ִׁשימוֹ ן ָהלַ כְ נ ּו‬ ‫ִמ ְ ּקצוֹ ת ֲע ָרב‪ֵ ,‬מרו ְּסיָ ה ו ּ​ּפוֹ לַ נְ יָ ה‬ ‫ִה ְדלַ ְקנ ּו אוֹ ר ַ ּגם ְ ּב ִדימוֹ נָ ה‪ּ ַ ,‬גם ִ ּב ְדגַ נְ יָ ה‪.‬‬

‫‪156‬‬

‫ו ִּמ ָ ּכל ַה ָ ּגלֻ ּיוֹ ת‬ ‫וְ ִעם ָ ּכל ַה ְ ּב ָעיוֹ ת‬ ‫ַעם נוֹ ַצר וְ ֶא ֶרץ ָק ָמה‬ ‫וְ שָׂ ָפה ֲא ֶׁשר נִ ְר ְד ָמה‬ ‫ׁשוּב ִה ְת ִחילָ ה ִמ ְתעוֹ ֶר ֶרת‬ ‫ו ְּמ ַד ֶ ּב ֶרת ו ְּמ ַד ֶ ּב ֶרת‬ ‫ִמ ָּס ִביב יֵ הוֹ ם ַה ַּס ַער‬ ‫ַרב ַה ּק ִֹשי וְ ַה ַ ּצ ַער‬ ‫מ ַֹח‬ ‫ֲא ָבל יֵ ׁש ַעל ָמה לִ שְׂ ֹ‬ ‫יֵ ׁש עוֹ ד א ֶֹמץ יֵ ׁש עוֹ ד כּ ַֹח‪.‬‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יבנ ּו‬ ‫יך יִ שְׂ ָר ֵאל צוֹ ַמ ַחת ִמ ְּס ִב ֵ‬ ‫ִהיא ֲחזָ ָקה יוֹ ֵתר ִמ ָ ּכל ֶח ְסרוֹ נוֹ ֵתינ ּו‬ ‫וְ גַ ם ַה ֶ ּנגֶ ב עוֹ ד יִ ְהיֶ ה ּפוֹ ֵר ַח‪.‬‬ ‫וְ עוֹ ד נִ ְד ַאג ֶׁש ַה ָּז ֵקן יִ ְהיֶ ה שָׂ ֵמ ַח‪.‬‬ ‫ו ִּמ ָ ּכל ַה ָ ּגלֻ ּיוֹ ת‪...‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬שם השיר הוא "שיר השיירה"‪ .‬על איזו שיירה מדובר? מי הם הדוברים בגוף‬ ‫ראשון רבים? ָּפרטו מי הם המרכיבים את שיירת ההולכים‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפניכם ציטוט ממגילת העצמאות‪ ,‬שדוד בן גוריון‪ ,‬ראש הממשלה הראשון‪,‬‬ ‫קרא עם ההכרזה על מדינת ישראל‪ ,‬בתאריך ה' באייר תש"ח‪:‬‬ ‫רּוחנִ ית‪ַ ,‬ה ָּד ִתית וְ ַה ְּמ ִדינִ ית‪,‬‬ ‫הּודי‪ָּ ,‬בּה ֻע ְּצ ָבה ְּדמּותֹו ָה ָ‬ ‫"ּב ֶא ֶרץ יִ ְש ָׂר ֵאל ָקם ָה ָעם ַהּיְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫נֹושּׁיִ ים‪]...[ .‬‬ ‫קֹומ ִמּיּות ַמ ְמ ַלכְ ִּתית‪ָּ ,‬בּה יָ ַצר נִ כְ ֵסי ַּת ְרּבּות ְל ֻא ִּמּיִ ים ּוכְ ָלל ֱא ִ‬ ‫ָּבּה ַחי ַחּיֵ י ְ‬ ‫זּוריו‪,‬‬ ‫רֹוע ָש ַׁמר ָלּה ֱאמּונִ ים ְּבכָ ל ַא ְרצֹות ְּפ ָ‬ ‫כֹוח ַהּזְ ַ‬ ‫ְל ַא ַחר ֶש ֻׁהגְ ָלה ָה ָעם ֵמ ַא ְרצֹו ְּב ַ‬ ‫ּול ַח ֵּדׁש ְּבתֹוכָ ּה ֶאת ֵחרּותֹו ַה ְּמ ִדינִ ית‪.‬‬ ‫ּומ ִּת ְקוָ ה ָלׁשּוב ְל ַא ְרצֹו ְ‬ ‫וְ ֹלא ָח ַדל ִמ ְּת ִפ ָּלה ִ‬ ‫מֹול ְד ָּתם‬ ‫ּול ֵה ָא ֵחז ְּב ַ‬ ‫הּודים ְּבכָ ל ּדֹור ָלׁשּוב ְ‬ ‫סור ִּתי זֶ ה ָח ְתרּו ַהּיְ ִ‬ ‫ּומ ְ‬ ‫טֹורי ָ‬ ‫יס ִ‬ ‫ִמּתֹוְך ֶק ֶשׁר ִה ְ‬ ‫ּומגִ ּנִ ים ִה ְפ ִריחּו‬ ‫לּוצים‪ַ ,‬מ ְע ִּפ ִילים ָ‬ ‫ָה ַע ִּת ָיקה; ַּובּדֹורֹות ָה ַא ֲחרֹונִ ים ָשׁבּו ְל ַא ְר ָצם ַּב ֲהמֹונִ ים‪ ,‬וַ ֲח ִ‬ ‫נֹושׂא‬ ‫הֹולְך [‪ ]...‬וְ ֵ‬ ‫נְ ַשּׁמֹות‪ֶ ,‬ה ֱחיּו ְש ָׂפ ָתם ָה ִע ְב ִרית‪ָּ ,‬בנּו ּכְ ָפ ִרים וְ ָע ִרים‪ ,‬וְ ֵה ִקימּו יִ ּׁשּוב ּגָ ֵדל וְ ֵ‬ ‫נַ ְפׁשֹו ְל ַע ְצ ָמאּות ַמ ְמ ַלכְ ִּתית"‪.‬‬ ‫ִמצאו בשיר וכתבו במחברתכם היכן התממש חזון זה‪.‬‬ ‫"מ ָּס ִביב יֵ הֹום ַה ַּס ַער‬ ‫‪ִ .3‬‬ ‫ַרב ַהּק ִֹשי וְ ַה ַּצ ַער‬ ‫ֲא ָבל יֵ ׁש ַעל ָמה ִל ְׂשמ ַֹח‬ ‫ּכֹוח"‪.‬‬ ‫יֵ ׁש עֹוד א ֶֹמץ יֵ ׁש עֹוד ַ‬ ‫א‪ .‬ערכו רשימה של הקשיים המופיעים בשיר‪ ,‬ורשימה נוספת של הדברים שעלינו‬ ‫לשמוח בהם‪ .‬מה ניתן להסיק על רוח השיר מתוך הרשימות שכתבתם?‬ ‫"מ ָּס ִביב יֵ הֹום ַה ַּס ַער"‪ .‬מי הם הסוערים עלינו מסביב?‬ ‫ב‪ָּ .‬פרשו את המילים ִ‬ ‫"מ ָּס ִביב יֵ הֹום ַה ַּס ַער" הוא ציטוט מהמנון הפלמ"ח‪ .‬מדוע לדעתכם בחר‬ ‫ג‪ִ .‬‬ ‫הפזמונאי לשבץ ב"שיר השיירה" את הציטוט הזה?‬ ‫הפלמ"ח – "פלוגות המחץ" של ארגון ה"הגנה"‪ ,‬שהיה הארגון הצבאי המרכזי מבין‬ ‫הארגונים הצבאיים שלחמו על הקמת המדינה לפני הקמתה‪.‬‬

‫‪157‬‬

‫‪ .4‬בבית השני מופיעים שמות של שני יישובים בארץ‪ .‬מה הם? ִּבדקו במפה‪ ,‬היכן‬ ‫הם ממוקמים‪ ,‬מתי הוקמו ועל ידי מי? מה מייצג כל אחד מיישובים אלו‪ ,‬וכיצד‬ ‫"אל ַה ִּבּצֹות וְ ֶאל ַהּיְ ִׁשימֹון ָה ַלכְ נּו"?‬ ‫הם קשורים לנאמר בשיר‪ֶ :‬‬ ‫‪ .5‬לפניכם כרזה‪ ,‬ובה ִאמרה של אליעזר בן־יהודה וצדודית דיוקנו‪.‬‬ ‫אליעזר בן יהודה (‪ )1922–1855‬סופר ועיתונאי עברי‪ .‬עיקר פועלו היה להחייאת‬ ‫השפה העברית כלשון דיבור בארץ ישראל‪ .‬בן יהודה שקד על מילון עברי וחידש‬ ‫מילים רבות בעברית‪ .‬ייסד את "ועד הלשון העברית" וחיבר את ״מילון בן יהודה״‪.‬‬

‫א‪ .‬מה הקשר בין כרזה זו ל"שיר‬ ‫השיירה"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע היה חשוב להילחם על כך שכל‬ ‫יהודי ידבר עברית?‬ ‫ג‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬ניצח בן יהודה‬ ‫במאבקו וגם בימינו מדברים רק‬ ‫עברית? תנו דוגמאות מחיי היומיום‬ ‫בתקשורת‪ ,‬בשלטי החוצות וכדומה‪.‬‬ ‫‪ .6‬בבית השלישי מתואר חזונו של דוד בן גוריון‪ ,‬שכינויו היה "הזקן"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו החזון?‬ ‫ב‪" .‬שיר השיירה" פורסם ב־‪ .1987‬ככל הידוע לכם‪ ,‬האם החזון של בן גוריון‬ ‫מומש מאז?‬ ‫כדאי לדעת שדוד בן גוריון בעצמו חי בערוב ימיו בנגב‪ ,‬בקיבוץ שדה בוקר‪,‬‬ ‫ושם גם נקבר‪ ,‬לצד רעייתו‪.‬‬ ‫‪ .7‬בשיר מופיעות חזרות רבות‪.‬‬ ‫א‪ִ .‬מצאו את החזרות המופיעות בבית הראשון‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מדגישות חזרות‬ ‫אלו?‬ ‫וסמנו את כל‬ ‫ב‪ .‬ו' החיבור חוזרת פעמים רבות בשיר‪ .‬העתיקו למחברתכם ַ‬ ‫הופעותיה‪ .‬מה מדגישה חזרה זו?‬

‫‪158‬‬

‫‪ .8‬התחלקו לקבוצות‪ .‬כל קבוצה תבחר ציטוט מהשיר ותעצב אותו ככרזה‬ ‫ובדקו מה הרעיון שהדגישה כל‬ ‫מצוירת ומאוירת‪ .‬תלו את הכרזות השונות ִ‬ ‫אחת מהקבוצות‪.‬‬ ‫‪ַ .9‬האזינו לשיר בביצועו של אריק איינשטיין‪ .‬מה אופיו של הלחן והעיבוד?‬ ‫מה תורם הביצוע לאווירה שהשיר משדר?‬ ‫‪ .10‬כתיבה יוצרת‪" :‬ונמשכת שיירה" – הוסיפו לשיר בית שישקף‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬את‬ ‫המציאות שבה אנו חיים היום‪.‬‬

‫סֹופה ַלנְ ְד ֶבר‪ ,‬מלווה עולים‬ ‫ׂשרת הקליטה לשעבר‪ָ ,‬‬ ‫חדשים מאוקראינה עם נחיתתם בישראל‪2016 ,‬‬

‫עולים חדשים ממרוקו בנמל חיפה‪1954 ,‬‬

‫עולים חדשים מאתיופיה‪2017 ,‬‬

‫‪159‬‬

‫נָ ֳע ִמי ֶש ֶמר (‪ )2004–1930‬משוררת‪ ,‬פזמונאית ומלחינה‪ ,‬נולדה וגדלה בקבוצת‬ ‫כנרת שבעמק הירדן‪ ,‬ושם גם נקברה‪ .‬כלת פרס ישראל לזמר עברי (‪.)1983‬‬ ‫פירסמה שירים רבים שזכו להצלחה ולהכרה‪ ,‬וכמה מהם קיבלו מעמד ייחודי‬ ‫בפסקול הישראלי (ביניהם "ירושלים של זהב" ו"לּו יהי")‪.‬‬

‫ַעל ָ ּכל ֵא ֶ ּלה‪ /‬נָ ֳע ִמי ֶש ֶמר‬ ‫ַעל ַהדְּ ַב ׁש וְ ַעל ָהע ֶֹקץ‬ ‫ַעל ַה ַּמר וְ ַה ָּמתוֹ ק‬ ‫ַעל ִ ּב ֵּתנ ּו ַה ִּתינ ֶֹקת‬ ‫ְׁשמֹר ֵאלִ י ַה ּטוֹ ב‪.‬‬ ‫ַעל ָה ֵא ׁש ַה ְּמב ֶֹע ֶרת‬ ‫ַעל ַה ַּמיִ ם ַה ַּז ִ ּכים‬ ‫יש ַה ּ ָׁשב ַה ַ ּביְ ָתה‬ ‫ַעל ָה ִא ׁ‬ ‫ִמן ַה ֶּמ ְר ַח ִ ּקים‪.‬‬

‫ְׁשמֹר ֵאלִ י ַעל זֶ ה ַה ַ ּביִ ת‬ ‫ַעל ַה ַ ּגן – ַעל ַהחוֹ ָמה‬ ‫ִמ ָ ּיגוֹ ן ִמ ּ ַפ ַחד ּ ֶפ ַתע‬ ‫ו ִּמ ִּמלְ ָח ָמה‪.‬‬ ‫ְׁשמֹר ַעל ַה ְּמ ַעט ֶׁש ֵ ּי ׁש לִ י‬ ‫ַעל ָהאוֹ ר וְ ַעל ַה ַּטף‬ ‫ַעל ַה ּ ְפ ִרי ֶׁש ּלֹא ִה ְב ִׁשיל עוֹ ד‬ ‫וְ ֶׁש ֶ ּנ ֱא ַסף‪.‬‬

‫פזמון‪:‬‬ ‫ַעל ָ ּכל ֵא ֶ ּלה‪ַ ,‬על ָ ּכל ֵא ֶ ּלה‬ ‫ְׁשמֹר נָ א לִ י ֵאלִ י ַה ּטוֹ ב‬ ‫ַעל ַהדְּ ַב ׁש וְ ַעל ָהע ֶֹקץ‬ ‫ַעל ַה ַּמר וְ ַה ָּמתוֹ ק‪.‬‬ ‫ַאל נָ א ַּת ֲעקֹר נָ טו ַּע‬ ‫ַאל ִּת ְׁש ַ ּכח ֶאת ַה ִּת ְקוָ ה‬ ‫יבנִ י וְ ָא ׁשו ָּבה‬ ‫ֲה ִׁש ֵ‬ ‫ֶאל ָה ָא ֶרץ ַה ּטוֹ ָבה‪.‬‬

‫ְמ ַר ְׁש ֵר ׁש ִאילָ ן ָ ּברו ַּח‬ ‫ֵמ ָרחוֹ ק נוֹ ֵׁשר כּ וֹ כָ ב‬ ‫חשךְ‬ ‫ִמ ְׁש ָאלוֹ ת לִ ִ ּבי ַ ּב ֶׁ‬ ‫נִ ְר ָׁשמוֹ ת ַעכְ ָׁשו‪.‬‬ ‫ָא ָ ּנא ְׁשמֹר לִ י ַעל ָ ּכל ֵא ֶ ּלה‬ ‫וְ ַעל ֲאהו ֵּבי נַ ְפ ִׁשי‬ ‫ַעל ַה ּ ֶׁש ֶקט‪ַ ,‬על ַה ֶ ּבכִ י‬ ‫וְ ַעל זֶ ה ַה ּ ִׁשיר‪.‬‬

‫‪160‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬עיינו במילות השיר‪ ,‬כדאי להאזין לביצוע שלו או לשיר אותו יחד‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפנינו שיר תפילה‪ .‬המשוררת פותחת ומבקשת מה' שישמור על הדבש ועל‬ ‫העוקץ‪ .‬בקשה זו חוזרת שוב גם בפזמון‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו מה פירוש הביטוי "על הדבש ועל העוקץ"‪ .‬נסו להסביר מדוע הדוברת‬ ‫מבקשת גם שמירה על ה"עוקץ"‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬מצאו ניגודים נוספים בשיר‪ .‬נסו להסביר מה מטרתם‪.‬‬ ‫‪ִ .3‬קראו את שלושת בתי השיר (ללא הפזמון)‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהי האנפורה החוזרת‪ ,‬ומה היא מבטאת?‬ ‫"שמור על המעט שיש לי"‪ִ .‬ערכו רשימה‬ ‫ב‪ .‬בבית האחרון הדוברת מבקשת‪ְ ,‬‬ ‫של המשאלות שהדוברת מבקשת לאורך השיר‪ַ .‬סכמו במילים שלכם על‬ ‫מה היא מתפללת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם בקשותיה קשורות לחייה האישיים‪ ,‬או שהן בקשות לאומיות‪ ,‬הקשורות‬ ‫לעם ישראל באופן כללי?בססו תשובתכם על פי השיר‪.‬‬ ‫‪ .4‬כמה ממילות הפזמון הן ֶה ְר ֶמזִ ים מהתורה ומהתפילה‪ַ .‬עיינו במקורות הבאים‪:‬‬ ‫ּטֹובה ֲא ֶׁשר ְּב ֵע ֶבר ַהּיַ ְר ֵּדן ָה ָהר ַהּטֹוב ַהּזֶ ה וְ ַהּלְ ָבנֹן"‬ ‫ת־ה ָא ֶרץ ַה ָ‬ ‫"א ְע ְּב ָרה־ּנָ א וְ ֶא ְר ֶאה ֶא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫(דברים ג‪ ,‬כה)‬

‫ׁשּובה ַח ֵּדׁש יָ ֵמינּו ּכְ ֶק ֶדם"‬ ‫"ה ִׁש ֵיבנּו ה' ֵאלֶ יָך וְ נָ ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ל־ה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן־לָ ְך"‬ ‫ֹלהיָך ַע ָ‬ ‫ּוב ַרכְ ָּת ֶאת־ה' ֱא ֶ‬ ‫"וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ‬

‫(איכה ה‪ ,‬כא)‬ ‫(דברים ח‪ ,‬י)‬

‫א‪ .‬כיצד מדגישים מקורות אלו את בקשת הדוברת בשיר?‬ ‫ב‪ .‬מה לדעתכם מוסיף הביטוי "התקווה" בהקשר הזה?‬ ‫נטּוע" יכול להתפרש הן בצורה אישית והן בצורה‬ ‫ַ‬ ‫ג‪ .‬הביטוי "אל נא תעקור‬ ‫לאומית‪ַ .‬הסבירו את שתי האפשרויות‪.‬‬ ‫‪ .5‬כתיבה יצירתית‪ :‬את השיר "על כל אלה" כתבה נעמי שמר בשנת ‪ ,1980‬והוא‬ ‫התפרסם מאוד‪ .‬רבים ראו בו ביטוי למשאלות הפרטיות והלאומיות שלהם‪.‬‬ ‫והפכו אותו לכותרת של שיר (או לחלק‬ ‫בחרו משפט מהשיר שנגע לליבכם ִ‬ ‫אחר בשיר) שתכתבו‪.‬‬

‫‪161‬‬

‫(יֹוסף) גַ מזּו נולד ב־‪ 1938‬בפריז‪ .‬משורר‪ ,‬מתרגם ופזמונאי ישראלי‪,‬‬ ‫יֹוסי ֵ‬ ‫ִ‬ ‫פרופסור לספרות עברית‪.‬‬

‫יֹוסי גַ ְמזּו‬ ‫ַהכּ ֶֹתל ‪ִ /‬‬ ‫ָע ְמ ָדה נַ ֲע ָרה מוּל ַה ֹּכ ֶתל‪,‬‬ ‫שְׂ ָפ ַתיִ ם ֵק ְר ָבה וְ ַסנְ ֵטר‪.‬‬ ‫ָא ְמ ָרה לִ י‪ְ :‬ת ִקיעוֹ ת ַה ּשוֹ ָפר ֲחזָ קוֹ ת ֵהן‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ַה ּ ְש ִת ָיקה – עוֹ ד יוֹ ֵתר‪.‬‬

‫ָע ַמד מוּל ַהכּ ֶֹתל‪ִ ,‬ע ָּמנוּ‪,‬‬ ‫ָה ַרב ַה ָ ּי ִשיש‪ּ ִ ,‬ב ְת ִפ ָ ּלה‪.‬‬ ‫"א ְש ֵרי ֶש ָּזכִ ינ ּו ֻ ּכ ָ ּלנוּ"‬ ‫ָא ַמר לִ י‪ַ :‬‬ ‫ֹ‬ ‫ּ‬ ‫וְ ָשב וְ נִ זְ ָ ּכר‪" :‬לא ֻ ּכ ָלם‪"...‬‬

‫ר־ה ַ ּביִ ת‪"...‬‬ ‫"צ ּיוֹ ן‪ַ ...‬ה ַ‬ ‫ָא ְמ ָרה לִ י‪ִ :‬‬ ‫"ה ְ ּגמוּל וְ ַה ְּזכוּת‪"...‬‬ ‫ָש ְת ָקה לִ י‪ַ :‬‬ ‫ו ַּמה ּ ֶש ָּז ַהר ַעל ִמ ְצ ָח ּה ֵ ּבין ַע ְר ַ ּביִ ם‬ ‫ָהיָ ה ַא ְר ָ ּג ָמן ֶשל ַמלְ כוּת‪.‬‬

‫ָע ַמד ְ ּב ִד ְמ ָעה ִמ ְתנוֹ ֶצ ֶצת‪,‬‬ ‫שרוֹ ת טו ָּר ִאים‪.‬‬ ‫יָ ִחיד ֵ ּבין ֶע ְ ׂ‬ ‫אקי‪ּ ְ ,‬ב ֶע ֶצם‪,‬‬ ‫"מ ַּת ַחת לַ ַח ִ‬ ‫ָא ַמר לִ י‪ִ :‬‬ ‫ּ‬ ‫ֻ ּכ ְ ּלכֶ ם כּ ֲֹהנִ ים וּלְ וִ יִ ים‪".‬‬

‫ַהכּ ֶֹתל – ֵאזוֹ ב וָ ַע ֶ ּצ ֶבת‪,‬‬ ‫ַהכּ ֶֹתל – עוֹ ֶפ ֶרת וָ ָדם‪.‬‬ ‫יֵ ש ֲאנָ ִשים ִעם לֵ ב ֶשל ֶא ֶבן‪,‬‬ ‫ב־א ָדם‪.‬‬ ‫יֵ ש ֲא ָבנִ ים ִעם לֵ ָ‬

‫ַהכּ ֶֹתל – ֵאזוֹ ב וָ ַע ֶ ּצ ֶבת‪...‬‬

‫ָע ַמד ַה ַ ּצנְ ָחן מוּל ַה ֹּכ ֶתל‪,‬‬ ‫ִמ ָ ּכל ַמ ְחלַ ְק ּתוֹ ַרק ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר לִ י‪" :‬לַ ָּמוֶ ת ֵאין דְּ מוּת‪ַ ,‬אך יֵ ש ק ֶֹטר‪,‬‬ ‫ימ ֶטר ִ ּבלְ ַבד‪".‬‬ ‫ִּת ְש ָעה ִמילִ ֶ‬ ‫"אינֶ ִ ּני דוֹ ֵמ ַע"‬ ‫ָא ַמר לִ י‪ֵ :‬‬ ‫(וְ ָשב לְ ַה ְש ּ ִפיל ַמ ָ ּב ִטים)‬ ‫"א ְך ַס ָ ּבא ֶש ִ ּלי‪ֱ ,‬אלֹ ִהים ַה ּיוֹ ֵד ַע‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫יתים‪".‬‬ ‫ר־ה ֵּז ִ‬ ‫ָקבוּר ָ ּכאן‪ּ ְ ,‬ב ַה ַ‬ ‫ַהכּ ֶֹתל – ֵאזוֹ ב וָ ַע ֶ ּצ ֶבת‪...‬‬

‫‪162‬‬

‫ָע ְמ ָדה ִ ּב ְשחוֹ ִרים מוּל ַה ֹּכ ֶתל‬ ‫ִא ּמוֹ ֶשל ֶא ָחד ִמן ַה ִחי"ר‪.‬‬ ‫"עינֵ י נַ ֲע ִרי ַהדּ וֹ לְ קוֹ ת ֵהן‬ ‫ָא ְמ ָרה לִ י‪ֵ :‬‬ ‫וְ לֹא ַה ֵ ּנרוֹ ת ֶש ַ ּב ִ ּקיר‪".‬‬ ‫"אינֶ ִ ּני רוֹ ֶש ֶמת‬ ‫ָא ְמ ָרה לִ י‪ֵ :‬‬ ‫שוּם ּ ֶפ ֶתק לִ ְטמוֹ ן ֵ ּבין ְס ָד ָקיו‪,‬‬ ‫ִ ּכי ַמה ּ ֶש ָ ּנ ַת ִּתי לַ ֹּכ ֶתל ַרק ֶא ֶמש‬ ‫ָ ּגדוֹ ל ִמ ִּמ ִ ּלים ו ִּמ ְ ּכ ָתב‪".‬‬ ‫ַהכּ ֶֹתל – ֵאזוֹ ב וָ ַע ֶ ּצ ֶבת‪...‬‬

‫הכותל המערבי‬

‫הת ֶמ ְך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים‬ ‫הכותל המערבי הוא אחד מארבעת קירות ֶ‬ ‫שנה‪ ,‬משלהי תקופת בית שני ועד ימינו‪ .‬במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי‬ ‫קדוּשה יְ ֵתרה‪ .‬מאז חורבן הבית באים יהודים לכותל כדי לשפוך ליבם לפני הקב"ה‬ ‫ולהתפלל לישועה ולגאולה קרובה‪.‬‬ ‫לפי האגדה‪" ,‬לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי‪ ,‬שנאמר‪' :‬הנה זה עומד אחר‬ ‫כתלנו'‪ ,‬ונשבע הקב"ה שאינו חרב לעולם" (מדרש רבא‪ ,‬שמות)‪.‬‬ ‫לכותל המערבי חשיבות דתית‪ ,‬לאומית והיסטורית‪ ,‬המביאה אליו מיליוני מבקרים‬ ‫בכל שנה‪ ,‬יהודים ושאינם יהודים‪ .‬בני־מצווה חוגגים שם עם משפחתם‪ ,‬חיילים‬ ‫נשבעים אמונים ברחבתו העליונה‪ ,‬ואישים מרחבי העולם מבקרים בו‪.‬‬ ‫הר הבית והכותל המערבי שוחררו ביחד עם כל העיר העתיקה‪ ,‬במלחמת ששת‬ ‫הימים‪ ,‬בשנת תשכ"ז (‪.)1967‬‬

‫‪163‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬מתי ביקרתם בפעם האחרונה בכותל? האם זה היה במאורע‬ ‫מיוחד‪ ,‬כגון‪ :‬חג‪ ,‬בר־מצווה או השּבעה‪ ,‬או ביום רגיל? מה אתם מרגישים כאשר‬ ‫אתם מבקרים בכותל? מהו הכותל בשבילכם?‬ ‫‪ .2‬השיר "הכותל" נכתב מיד לאחר שחרור הכותל מידי הירדנים במלחמת ששת‬ ‫הימים‪ .‬את הכותל שיחררו הצנחנים‪ ,‬שפרצו לעיר העתיקה דרך שער האריות‪.‬‬ ‫בשיר עומדות כמה דמויות מול הכותל‪ :‬הנערה‪ ,‬הצנחן‪ ,‬הרב והאם השכולה‪.‬‬ ‫מה משמעותו של הכותל בשביל כל אחת מהדמויות?‬ ‫‪ִ .3‬מצאו את האנפורות בשיר וכִ תבו מה הן מדגישות‪.‬‬ ‫והסבירו כיצד הם מעמיקים את החוויה של השיר‪.‬‬ ‫‪ִ .4‬מצאו את הניגודים בשיר ַ‬ ‫‪ .5‬במאמרו "מאחר כותלנו" משנת תרצ"ז (‪ )1937‬כתב הרב צבי יהודה קּוק‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת מרכז הרב‪ ,‬את הדברים הבאים על הכותל‪:‬‬ ‫ "כי ָׂש ִריד ֶחמדת קודש הוא‪ ...‬יש לבבות ויש לבבות — יש ליבות אדם ויש ליבות אבנים‪.‬‬ ‫דּומה ויש אבנים — לבבות"‪.‬‬ ‫יש אבנים ויש אבנים‪ .‬יש אבני ָ‬ ‫היכן מופיע בשיר שלנו רעיון דומה? תארו כיצד יתכן שלאבנים יש לבבות‪.‬‬ ‫‪ָ .6‬הביאו תמונות או תצלומים של הכותל המערבי‪ .‬בחרו תמונה שתוכל לשמש‬ ‫והסבירו את הקשר בין התמונה לשיר‪.‬‬ ‫איור לשיר "הכותל" ַ‬ ‫‪ .7‬משימת כתיבה‪ :‬הוסיפו בית נוסף לשיר‪ַ .‬הקפידו על אותו מבנה של השיר‪:‬‬ ‫הדובר‪ ,‬האמירות‪ ,‬החריזה‪.‬‬

‫‪164‬‬

‫‪ .8‬התבוננות בתמונות‪:‬‬ ‫לפניכם שתי תמונות של הכותל‪ ,‬שכל אחת מהן מתארת אותו בצורה שונה‬ ‫לחלוטין‪.‬‬

‫אפרים משה ליליין‪,‬‬ ‫הכותל‪ ,‬תחריט‪1914 ,‬‬

‫שמואל בק‪,‬‬ ‫הכותל המערבי על רקע נוף מדברי‪1967 ,‬‬

‫א‪ .‬תארו מה אתם רואים בכל אחת מהתמונות (התייחסו למיקום הכותל‪,‬‬ ‫לצבעים‪ ,‬לדמויות‪ ,‬לצורת האבנים ולאבנים מיוחדות)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזו מהתמונות מוצאת חן בעיניכם יותר? נַ מקו‪.‬‬

‫‪165‬‬

‫לְ כָ ל ֶא ָחד יְ רו ָּׁשלַ יִ ם ‪ /‬נָ ָתן יֹונָ ָתן‬ ‫לְ כָ ל ֶא ָחד יֵ ׁש ִעיר ו ְּׁש ָמ ּה יְ רו ָּׁשלַ יִ ם‬ ‫ֶׁשהוּא אוֹ לֵ ם לָ ּה ֲחלוֹ מוֹ ת‬ ‫יחת ַה ַ ּליִ ל‬ ‫ַעד ֶׁש ַּת ֲעלֶ ה ָ ּב ָהר ּ ְפ ִר ַ‬ ‫לְ ָה ִאיר לוֹ ַ ּב ֲערֹב יוֹ מוֹ ‪.‬‬ ‫לְ כָ ל ֶא ָחד יֶ ְׁשנוֹ ָמקוֹ ם ִ ּבירו ָּׁשלַ יִ ם‬ ‫ֶׁשהוּא קוֹ ֵרא לוֹ ַא ֲה ָבה‬ ‫ְ ּכ ֶׁש ָ ּיבוֹ א ַ ּב ּסוֹ ף יָ ֵחף וְ ַקר ֵאלַ יִ ךְ‬ ‫יִ ְמ ְּתק ּו ָהאוֹ ר וְ ָה ָא ָבק‪.‬‬ ‫יֶ ְׁשנָ ּה ַע ְצבוּת ו ְּׁש ָמ ּה דּ וֹ ֶמה לִ ירו ָּׁשלַ יִ ם‬ ‫ו ִּבנְ גִ ינַ ת ְצלִ ילֵ י ּ ַפ ֲעמוֹ נִ ים‬ ‫ִׁשיר ַא ֲחרוֹ ן יֵ ֵרד ִמ ּג ַֹב ּה ִמגְ דָּ לַ יִ ךְ‬ ‫לְ נַ ֵ ּגן ֶאת ְׁשמוֹ ָ ּב ֲא ָבנִ ים‪.‬‬ ‫ֵמ ֲע ָפ ֵר ְך יְ רו ָּׁשלַ יִ ם‬ ‫יָ ִאיר ּו לוֹ ּ ִפ ְר ֵחי ַה ַ ּליִ ל‪.‬‬

‫הדסה תל־ורדי‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬קולאז'‬

‫‪166‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪" :‬לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" – משפט זה קושר בין העיר‬ ‫ותארו‬ ‫הלאומית‪ ,‬בירת הנצח של עם ישראל‪ ,‬לבין "כל אחד"‪ ,‬כל אדם‪ַ .‬ס ְּפרו ָ‬ ‫מהי ירושלים בשבילכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬השיר נפתח במילים‪:‬‬ ‫"לְ כָ ל ֶא ָחד יֵ ׁש ִעיר ו ְּׁש ָמ ּה יְ רו ָּׁשלַ יִ ם‬ ‫ֶׁשהוּא אוֹ לֵ ם לָ ּה ֲחלוֹ מוֹ ת"‪.‬‬ ‫"אֹולם ָלּה ֲחלֹומֹות"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הצירוף המקובל הוא‪" :‬חולם חלומות"‪ ,‬ואילו בשיר נכתב‬ ‫"אֹולם"? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר המשורר בביטוי זה?‬ ‫ֵ‬ ‫מה פירוש הפועל‬ ‫היעזרו בפסוק שבו יוסף מספר על החלום שמסמל את עלייתו לגדּולה‪:‬‬ ‫ "וְ ִה ּנֵ ה ֲא נַ ְח נּו ְמ ַא ּלְ ִמ ים ֲא לֻ ִּמ ים ְּב תֹוְך ַה ָּׂש ֶד ה וְ ִה ּנֵ ה ָק ָמ ה ֲא לֻ ָּמ ִת י וְ גַ ם־נִ ָּצ ָב ה"‬ ‫(בראשית לז‪ ,‬ז)‪.‬‬

‫‪ .3‬השיר פותח בתיאור ירושלים כמקום גבוה‪ ,‬ובמהלכו מתרחשת ירידה שסופה‬ ‫ב"עפר"‪.‬‬ ‫א‪ .‬הוכיחו אמירה זו באמצעות הדגמה מהנופים ומהאתרים המופיעים בשיר‪.‬‬ ‫מהלך זה (המעבר מלמעלה למטה) תורם לקשר של האדם עם‬ ‫ָ‬ ‫ב‪ .‬כיצד‬ ‫ירושלים?‬ ‫‪ .4‬מוטיב האור של ירושלים חוזר בשיר כמה פעמים‪ .‬היכן?‬ ‫מוטיב הוא חפץ‪ ,‬אירוע‪ ,‬צירוף מילים וכדומה החוזרים כמה פעמים ביצירה ומתקשרים‬ ‫לתוכן היצירה‪ .‬תפקיד המוטיב הוא להדגיש נושאים חשובים ביצירה ולתרום להעמקת‬ ‫משמעותם‪.‬‬ ‫מה מסמל‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬האור של ירושלים?‬ ‫‪ . 5‬תארו כיצד ירושלים משמשת מקור של נחמה ואהבה לאדם גם בזמני עצב‬ ‫והביאו דוגמאות מהשיר‪ .‬בתשובתכם שימו לב גם לביטויים שיש בהם‬ ‫וחשכה ָ‬ ‫שימוש בחושים שונים (ראייה‪ ,‬טעם‪ ,‬שמיעה)‪.‬‬

‫‪167‬‬

‫‪ַ .6‬האזינו לביצוע השיר‪ ,‬על פי הלחן של מוני אמריליו‪.‬‬ ‫א המלחין בחר להפוך את הבית האחרון (שבו שתי שורות) לפזמון חוזר‪ .‬מדוע‪,‬‬ ‫לדעתכם? ַהסבירו כיצד בית זה מכיל ומסכם את הרעיון של השיר כולו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בלחן שומעים שילוב בין צלילים נמוכים לצלילים גבוהים מאוד‪ .‬מה תורם‬ ‫היבט מוזיקלי זה לרעיון המופיע במילים?‬

‫מגדל דוד וחומות ירושלים בשעת ערב‬

‫‪168‬‬

‫אֹורגָ ד נולדה ב־‪ 1936‬בגרמניה‪ .‬עלתה ארצה בגיל שלוש עם משפחתה‪.‬‬ ‫דֹורית ְ‬ ‫ִ‬ ‫עבדה עם חבורות נוער וכן בהוראה ובעיתונאות והשלימה תואר שני ושלישי‬ ‫בפילוסופיה יהודית וכתבה עשרות ספרים לילדים ולנוער‪ .‬רבים מספריה עוסקים‬ ‫בנושאים חברתיים הנוגעים גם לתולדות עם ישראל ומבוססים על עבודת מחקר‬ ‫המקדימה את הכתיבה‪ .‬כמה מספריה תורגמו לשפות זרות‪.‬‬ ‫כתיבתה זיכתה אותה בפרסים רבים וחשובים‪ ,‬ובהם פרס על מפעל חיים בשנת‬ ‫‪.2018‬‬

‫אֹורגָ ד‬ ‫דֹורית ְ‬ ‫ידן ‪ִ /‬‬ ‫ַקלְ ִק ָ‬ ‫שלושה פרקים מהספר‪ :‬עמ' ‪13 – 5‬‬ ‫הצעה חשודה – פרק א'‬ ‫לא שמחתי בדברים שסיפר לנו אבא כשחזר מן העבודה‬ ‫ופניו זורחות מאושר‪ ,‬״בעל הבית שלי מציע לי להיות‬ ‫השותף שלו‪ ,‬תארו לכם‪ ,‬זה כבוד גדול בשבילי!״‬ ‫ההתלהבות שלו נראתה לי מוגזמת וליבי ניבא רעות‪.‬‬ ‫אחותי הגדולה‪ָ ,‬א ֵבזֶ ה‪ ,‬שאלה‪ ,‬״איזו שותפות יכולה‬ ‫להיות בעבודות שיפוץ?״‬ ‫״יהיה לנו משרד עם טלפון! מזכירה – כל מה שנחוץ כדי לשרת לקוחות‪,‬״‬ ‫חזר אבא על הדברים שהשמיע לו המעביד שלו‪.‬‬ ‫״אתה תשב במשרד‪ ,‬אבא? לא תעבוד יותר בשיפוצים?״‬ ‫הוסיפה אבזה לשאול ועל פניה הבעה ספקנית‪.‬‬ ‫אבא הביט בה במורת רוח וענה‪ ,‬״לא דיברנו על כך‪ .‬אני מתאר לעצמי שתשב שם‬ ‫המזכירה‪ ,‬ואולי גם בעל הבית‪...‬״‬ ‫״ואתה?״ שאלתי כשנעצר אבי באמצע המשפט וגחן אל אחי הקטן‪ ,‬סוֹ לוֹ מוֹ ן‪ ,‬ללטף‬ ‫את ראשו‪.‬‬

‫‪169‬‬

‫״אני‪,‬״ פלט אבא אחרי שתיקה‪ ,‬״אמשיך לעבוד כמו קודם‪ .‬לא אכפת לי לעבוד קשה‪.‬‬ ‫אבל יהיה לי מעמד של שותף ואתחלק עם בעל הבית ברווחים‪.‬״‬ ‫דבריו העלו חיוך ספקני על פני אחותי שאמרה‪ ,‬״באמת‪ ,‬יפה מצד בעל הבית שלך‬ ‫להציע לך להיות השותף שלו‪.‬״‬ ‫אבא הינהן בראשו כמסכים והוסיף בעיניים מבריקות‪ ,‬״בעל הבית הבטיח לי שכל‬ ‫שקל שאשקיע בשותפות יביא לי רווח כפול‪ .‬יהיה לנו כסף‪ ,‬נסדר את הבית שיהיה‬ ‫נוח ונעים‪ ,‬נקנה כל מה שנחוץ ללימודים‪ ,‬תוכלו להביא לכאן את החברים שלכם‪...‬״‬ ‫אבזה רצתה לומר משהו וחזרה בה‪ .‬גם אני שתקתי‪ .‬יבוא זמן שאצטער מאוד על שלא‬ ‫שיתפתי את אבא בהרגשה הלא נעימה שעורר בי המעביד שלו‪ ,‬אף על פי שספק‬ ‫אם היה מקשיב לי‪ .‬אין זה מקובל אצלנו שילדים מביעים את דעתם על מבוגרים‪.‬‬ ‫אחינו הקטן‪ ,‬סולומון‪ ,‬יצא משתיקתו כדי לבקש נעלי התעמלות ואמר‪ ,‬״המדריך‬ ‫במועדון הנוער אמר שלא ירשה לי להשתתף באימונים בלי נעלי התעמלות‪.‬״‬ ‫״תגיד למדריך שבקרוב יהיו לך‪ .‬כרגע אין לי כסף לקנות כלום‪ .‬כל מה שהיה לי נתתי‬ ‫לבעל הבית וגם לקחתי הלוואה בבנק בשביל השותפות‪.‬״‬ ‫בימים הבאים ראינו את אבא מעט‪ .‬הוא יצא לעבודה מוקדם ובערב חזר עייף כל כך‬ ‫שנרדם באמצע הארוחה שאחותי הגישה לו‪ .‬מאז מותה של אימא אחראית אבזה על‬ ‫הכנת האוכל וגם קונה את המצרכים‪ .‬כאשר אמרה לאבא שהמצרכים בבית נגמרו‪,‬‬ ‫הוא הביא קצת כסף מן המעביד שלו ונתן לה‪ ,‬״תקני רק את מה שהכי נחוץ‪,‬״ אמר‪.‬‬ ‫הלכתי עם אבזה לעזור לה לסחוב את המצרכים הביתה‪ .‬כשהיינו בחנות ביקשתי‬ ‫שתקנה גם ממתק‪ ,‬אבל הכסף הספיק רק לקמח‪ ,‬בצל‪ ,‬תפוחי אדמה‪ ,‬אפונה יבשה‬ ‫ועוד דברים אחדים שהיו ברשימת הקניות שלה‪.‬‬ ‫סולומון‪ ,‬שראה אותנו באים‪ ,‬רץ לקראתנו בשמחה והתאכזב שלא קנינו ממרח‬ ‫שוקולד‪ .‬ראיתי בעיניו דמעות וליבי כאב‪.‬‬ ‫״אל תבכה‪,‬״ ניסיתי לעודד אותו‪ ,‬״אבא הבטיח שלא יעבור הרבה זמן עד שהוא ירוויח‬ ‫טוב ותקבל לא רק ממרח שוקולד על הלחם – טבלת שוקולד שלמה תקנה לך אבזה‪.‬״‬ ‫ככה אמרתי לו‪ ,‬אבל לא הייתי בטוח שהבטחתי תתמלא‪ .‬הספק כירסם בי והרגשתי‬ ‫שמשהו רע עומד לקרות‪.‬‬ ‫שאלתי את אבזה מה דעתה על השותפות המוזרה של אבא עם המעביד שלו‪ ,‬והיא‬ ‫השיבה‪ :‬״תראה כמה אבא מרוצה‪ ,‬אפילו שהוא עובד עוד יותר קשה ממה שעבד קודם‪.‬״‬ ‫״אבל בעל הבית לא משלם לו!״ טענתי‪.‬‬

‫‪170‬‬

‫בא ִדיס ַא ֵ ּב ָבה‪ ,‬׳סבלנות׳‪,‬״ ענתה‬ ‫״אתה מכיר את המילה שלימדו אותנו במחנה העולים ָ‬ ‫אבזה‪ ,‬״בעל הבית של אבא ודאי ייתן לו בסוף את מה שמגיע לו‪ .‬אל תדאג‪ַ ,‬קלְ ִק ָידן‪.‬״‬ ‫ניסיתי לשכנע את עצמי שאחותי צודקת‪ .‬זכרתי את המעביד של אבא מן הפעם‬ ‫האחת שבא אלינו בצהרי יום שישי‪ ,‬היום בו אבא לא עובד ועוסק בהכנות לשבת‪,‬‬ ‫לבקש שיבוא לתקן משהו באחד הבתים שהם שיפצו‪.‬‬ ‫אלי ואל אחי הוא היה חביב מאוד‪ ,‬אבל לא אהבתי את האופן שדיבר עם אבא‪ ,‬כאילו‬ ‫ליגלג עליו‪ ,‬״יאללה‪ֶ ,‬ד ְס ָטה‪ ,‬תעזוב את השטויות ובוא כבר‪ .‬אין לך מה לדאוג‪ ,‬נעשה‬ ‫את העבודה צ׳יק צ׳אק ותחזור הביתה‪.‬״‬ ‫זכרתי גם כמה דאגנו כשנעשה מאוחר ואבא עוד לא היה בבית‪ .‬כמעט כבר נכנסה‬ ‫השבת כשהגיע סוף־סוף‪ ,‬מלוכלך מן העבודה ומזיע כולו‪.‬‬ ‫איך אפשר להאמין לאדם כזה? חשבתי ולא הצלחתי לשנות את דעתי עליו‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫עוד לפני שנודע דבר האסון שגרם לנו האיש הארור הזה‪ ,‬אמר לי ליבי שלא יהיה‬ ‫סוף טוב לשותפות הזאת‪.‬‬ ‫אח שלא לומד ואחות גדולה – פרק ב'‬ ‫אחי הקטן הביא מבית הספר מכתב לאבא שביקש ממני לקרוא מה כתוב בו‪ .‬״המורה‬ ‫של סולומון רוצה שתבוא לבית הספר ביום חמישי לפני הצהריים‪ .‬היא תחכה לך‬ ‫בעשר ורבע‪ ,‬בחדר המורים‪.‬״‬ ‫״לא טוב‪,‬״ אמר אבא‪" ,‬אצטרך להודיע שאני מאחר לעבודה‪.‬״‬ ‫בפעם הקודמת שהוזמן אבא לבוא לשוחח עם המחנכת של סולומון‪ ,‬באה איתו אחותי‬ ‫לתרגם לו מילים שהוא לא מבין‪ .‬גם עכשיו רצה שאבזה תבוא איתו‪ ,‬ולולא חלתה‬ ‫בשפעת הייתי פטור מן המטלה שהוטלה עכשיו עלי‪.‬‬ ‫כשעל פניה הבעה חמורת סבר הודיעה לנו מחנכת הכיתה של אחי‪ ,‬״אין שום התקדמות‬ ‫בהישגים של סולומון בלימודים‪ .‬הוא ממשיך לשבת בכיתה בלי לעשות כלום‪...‬״‬ ‫ראיתי בפנים של אבא כמה מכאיבים לו הדברים שאמרה המורה והשפלתי את ראשי‪.‬‬ ‫״קלקידן‪,‬״ דיבר אלי אבא בשפתנו‪ ,‬״תגיד למורה שסולומון הוא ילד טוב וממושמע‪.‬״‬ ‫ידעתי שלא אלה הדברים שצריכים להיאמר‪ .‬הרי המורה לא התלוננה על ההתנהגות‬ ‫של אחי‪ ,‬ואף על פי כן חזרתי בדיוק על מה שאמר אבי‪.‬‬ ‫״אין לי טענות להתנהגות של סולומון‪ .‬הבעיה שלו היא אחרת‪ .‬הוא לא מקשיב‪ ,‬לא‬ ‫משתתף‪ ,‬לא מכין שיעורים‪ .‬איך נוכל להעלות אותו כיתה?״‬

‫‪171‬‬

‫הדברים שאמרה העציבו אותי ותיארתי לעצמי איך הם ישפיעו על אבא‪ .‬הלוואי ולא‬ ‫הייתי צריך לתרגם לו‪.‬‬ ‫״קשה לילד בלי אימא‪...‬״ פלט אבא‪.‬‬ ‫ארשת הפנים של המורה השתנתה ועיניה החומות הביעו צער‪ ,‬גם קולה התרכך‬ ‫כשפנתה אלי כדי שאתרגם‪ ,‬״אנחנו משתדלים לעזור לו‪ .‬אבל הוא צריך לרצות‬ ‫ללמוד‪ .‬כמעט כל הציונים שלו שליליים‪...‬״‬ ‫הצלצול להפסקה קטע את דבריה‪ .‬חדר המורים‪ ,‬שבו התקיימה השיחה שלנו‪ ,‬התמלא‬ ‫ואנחנו יצאנו עם המורה למסדרון‪.‬‬ ‫״דיברתי עם היועצת‪ .‬היא חושבת שנחוצה לסולומון עזרה בלימודים‪ .‬אולי זה יסייע‬ ‫לו לשפר את הציונים‪...‬״‬ ‫אבא הודה למורה על השיחה ועמדנו ללכת כאשר שמעתי את עצמי אומר‪ ,‬״אני‬ ‫אעזור לסולומון‪ .‬אני אלמד אותו‪.‬״ אבא שמע וכרך את זרועו על כתפי‪.‬‬ ‫הלכנו מחובקים בלי לדבר‪ ,‬עד שהגענו למשרד‪ .‬השותף של אבא‪ ,‬שחיכה לו‪ ,‬עמד‬ ‫בפתח וראה אותנו באים‪.‬‬ ‫״זה הבן שלך‪ֶ ,‬ד ְס ָטה?״‬ ‫אבא הינהן בראשו‪.‬‬ ‫״נעים מאוד‪ ,‬אני דוֹ ִבי‪,‬״ הציג האיש את עצמו והושיט לי את ידו‪.‬‬ ‫לחצתי את היד הגדולה‪ ,‬הלבנה‪ ,‬והרגשתי על גבי את ידו האחרת‪ ,‬נוחתת בחבטה קלה‪.‬‬ ‫״איך קוראים לך?" שאל‪.‬‬ ‫״קלְ ִק ָידן״ והוא העווה את פניו‪ ,‬״איזה שם משונה! למה אתה לא מקצר את‬ ‫עניתי ַ‬ ‫השם שלך לדן?״‬ ‫כך אמר לי ופנה לאבא בדיבור איטי‪ ,‬כמדבר אל ילד קטן שלא מבין הרבה‪ ,‬״איזה בן‬ ‫יפה וחזק יש לך‪ֶ ,‬ד ְס ָטה‪ ,‬כשיגדל נצרף אותו לשותפות שלנו‪ ,‬אה?״‬ ‫רציתי להגיד לו‪ :‬קודם תשלם לאבא את המגיע לו ממך‪ ,‬והוא כאילו ניחש מה חשבתי‪,‬‬ ‫כי הכניס את ידו לכיס מכנסיו‪ ,‬הוציא משם שטר של חמישים שקלים והושיט לי‪:‬‬ ‫״קח‪ ,‬דני‪ ,‬שיהיה לך לבזבוזים‪.‬״‬ ‫לא רציתי לקחת‪ .‬הוא חייב לאבא סכומים גדולים‪ ,‬שישלם לו‪.‬‬ ‫אני לא מעוניין לקבל ממנו נדבות‪ .‬ולמה הוא קורא לי בשם שהוא לא השם שלי?‬ ‫״קח‪,‬״ נופף בשטר הכסף‪ ,‬״אל תתבייש‪.‬״‬ ‫לולא הדחיפה שדחף אותי אבא בעדינות לעבר היד עם הכסף‪ ,‬לא הייתי לוקח‪.‬‬

‫‪172‬‬

‫״תודה‪,‬״ לחשתי‪ ,‬וידי‪ ,‬שאחזה בשטר‪ ,‬התאגרפה‪.‬‬ ‫כשהגעתי הביתה היה לי ביד כדור נייר קטן‪ .‬פרשׂ תי אותו על השולחן והנחתי עליו‬ ‫את האטלס שלי‪.‬‬ ‫אבזה ישנה והשתדלתי לא להקים רעש‪ .‬אימא נהגה לומר ששינה טובה היא כמו‬ ‫תרופה למחלה‪.‬‬ ‫כבר היה מאוחר מדי ללכת ללימודים ונשארתי בבית‪ ,‬מהרהר באחי ומחפש דרך‬ ‫לגרום לו לרצות ללמוד‪.‬‬ ‫הבטתי באבזה שהתהפכה בשנתה‪ .‬הכרית מתחת לראשה הייתה רטובה מזיעה‪ .‬נגעתי‬ ‫בזהירות במצח שלה‪ .‬הוא להט‪ .‬כשהתעוררה ביקשה שאביא לה משהו לשתות‪.‬‬ ‫׳מן מבית הספר‪ ,‬עברנו במקום‬ ‫נזכרתי שלפני כמה ימים‪ ,‬כשחזרתי עם ניסים תו ְּרגֵ ָ‬ ‫שצומח שם שיח נענע‪ .‬ניסים קטף ממנו עלים ואמר שאימא שלו הייתה מגדלת את‬ ‫הצמח הזה בעציץ וכשהיה מצונן הכינה לו מן העלים האלה תה‪.‬‬ ‫״אני יכול להכין לך תה שירפא את השפעת שלך‪,‬״ אמרתי ורצתי החוצה למקום‬ ‫שניסים הראה לי‪.‬‬ ‫קטפתי עלי נענע וחזרתי הביתה בריצה‪ .‬הרתחתי מים ושפכתי לכוס ששמתי בה כמה‬ ‫עלים‪ .‬ריח נעים התפשט במטבח‪ .‬הוספתי סוכר והבאתי לאבזה‪ .‬אבל היא נרדמה‪.‬‬ ‫הלכתי לחלון לראות אם סולומון בא‪ .‬רציתי להתחיל לעזור לו להכין את שיעורי‬ ‫הבית וללמד אותו‪ ,‬כדי שלא יצטרך ללמוד עוד שנה באותה הכיתה‪ .‬גם בלי הצרות‬ ‫שעושה אחי הקטן לאבא שלנו יש לו לא מעט בעיות‪.‬‬ ‫הבטחה גדולה – פרק ג'‬ ‫חשבתי על השם שבו קרא לי השותף של אבא – ״דני״‪.‬‬ ‫למדריך במועדון הנוער קוראים כך‪ .‬זהו שם נחמד שבאמת מתאים למדריך הזה‪ .‬אבל‬ ‫לי הוא זר‪ .‬אני רגיל לשם שאמי ואבי נתנו לי בהיוולדי‪ .‬ניסים שאל אותי אם יש לשם‬ ‫שלי משמעות ועניתי לו‪ :‬״הפירוש של שמי הוא – ׳הבטחה גדולה׳‪.‬״ כך שמעתי מסבא‬ ‫ישעיה‪ ,‬אביו של אבא‪ .‬״אתה מחויב לשם שלך‪,‬״ אמר לי סבא כשנפרדתי ממנו בבית‬ ‫החולים‪ ,‬״ואני סומך עליך שאם תבוא על המשפחה צרה‪ ,‬אתה תדע מה לעשות‪.‬״‬ ‫סבא ישעיה שוחח איתי פעמים אחדות על ישראל‪ ,‬המולדת הישנה־חדשה שלנו‪,‬‬ ‫וניבא שלא יהיה לנו קל להתאקלם בה‪ .‬״כל ההתחלות קשות‪,‬״ אמר סבא‪ ,‬ואני‬ ‫התפלאתי – עד כה לא שמעתי על ישראל אלא טובות‪ .‬בכפר‪ ,‬שגרנו שם לפני שעברנו‬

‫‪173‬‬

‫למחנה העולים באדיס אבבה‪ ,‬שמעתי שמדברים על החלום העומד להתגשם בארץ‬ ‫הקודש‪ .‬סיפרו ניסים ונפלאות על הארץ שבה חיו אבותינו ושתמיד היו באים אליה‬ ‫מקצווי תבל להתפעל ממנה‪ ,‬כמו שעשתה מלכת שבא‪ .‬גם במחנה באדיס אבבה‬ ‫דיברו על ישראל בהערצה‪ ,‬וכולנו חיכינו בכיליון עיניים שנוכל לעלות אליה‪ .‬לכן‬ ‫מוזרים היו בעיני הדברים שאמר סבא‪ .‬מה יכול להיות קשה במקום כזה שיהודים‪,‬‬ ‫ולא זרים‪ ,‬שולטים בו?!‬ ‫לא שיתפתי את סבא ישעיה במחשבות האלו בגלל שלא רציתי לעייף אותו‪ .‬התאונה‬ ‫שקרתה לו לפני שעזבנו את אתיופיה‪ ,‬כשסוס משתולל פגע בו‪ ,‬החלישה אותו מאוד‪.‬‬ ‫לולא נחלש כל כך היה מצטרף אלינו ובא גם הוא לישראל‪ .‬כמה חבל שהוא לא כאן‪,‬‬ ‫חשבתי‪ ,‬אילו היה איתנו בארץ היו החיים שלנו אחרים‪ .‬אבא היה מתייעץ איתו‪,‬‬ ‫וסבא היה מונע ממנו להיכנס לשותפות עם דובי ולעבוד בשבילו ללא תמורה‪ .‬כבר‬ ‫חודשים אחדים שאבא עובד בלי לקבל כסף‪.‬‬ ‫״עוד מעט‪,‬״ הבטיח דובי לאבא‪ ,‬״עוד מעט נחזיר לבנק את ההלוואות שלקחנו ונתחיל‬ ‫לקבל רווחים‪...‬״‬ ‫אני בטוח שבשבילו כבר התחילו הרווחים מזמן‪ .‬בשבוע שעבר‪ ,‬כשבאתי עם אבא‬ ‫להביא לו את ארגז המכשירים הכבד שהשאיר במשרד (המכונית שלו הייתה במוסך)‪,‬‬ ‫ראיתי באיזו דירה מפוארת הוא גר‪.‬‬ ‫בדרך הביתה אמרתי לאבא‪ ,‬״נראה לי שהשותף שלך הוא עשיר גדול‪ .‬מי שאין לו‬ ‫כסף לא גר בדירת פאר‪.‬״‬ ‫אבי ניענע את ראשו‪ ,‬״הדירה הזאת לא שלו‪ .‬הוא גר בה בשכירות‪.‬״‬ ‫היה לאבא מצב רוח מרומם והוא שיבח את דובי‪ ,‬״ראית כמה הוא היה נחמד אלינו!״‬ ‫אבא התפעל מכך שהשותף שלו הזמין אותנו לשבת בסלון המהודר שלו וביקש מאשתו‬ ‫להביא לנו כיבוד‪ .‬בקושי הצלחתי לבלוע את הלימונדה המתוקה מדי שהוגשה לנו‬ ‫בכוסות זכוכית מלוטשת‪ .‬והעוגה שהכרחתי את עצמי לאכול נתקעה לי בגרון‪ .‬אבל‬ ‫אבא אכל ושתה בהנאה ונראה לי שנהנה מאוד‪.‬‬ ‫חזרנו לשכונה שלנו‪ ,‬לבתים הגבוהים שאחותי אבזה קוראת להם "ארנביות"‪ .‬ככה הם‬ ‫נראים לה‪ ,‬כמו הכלובים הגדולים שמגדלים בהם ארנבות‪ .‬שמעתי אותה מדברת עם‬ ‫החברה שלה‪ָ ,‬אוָ ֶורש‪ ,‬שתיהן אמרו שהן מתגעגעות לבתים שהיו לנו בכפר‪ ,‬לטוּקוּלִ ים‬ ‫שגרנו בהם מוקפים בגינות‪ ,‬בעיזים‪ ,‬בכבשים‪ ,‬בתרנגולות‪...‬‬ ‫שבוע הייתה אחותי חולה בשפעת ואת המשקה שהכנתי לה מעלים של נענע אפילו‬

‫‪174‬‬

‫לא טעמה‪ .‬רצתה רק תה רגיל עם לימון‪ .‬אוורש‪ ,‬שבאה לבקר אותה ולהביא לה את‬ ‫שיעורי הבית‪ ,‬סיפרה לה על ההכנות למסיבת הסיום ואבזה ביקשה מאבא כסף לבגדים‪.‬‬ ‫״איזה בגדים?״ שאל אבא‪.‬‬ ‫״אני צריכה לקנות מכנסיים וחולצה‪...‬״‬ ‫״אין לך?״ שאל אבא שלא מתמצא בביגוד‪.‬‬ ‫״אני לובשת כל הזמן את אותם המכנסיים‪ ,‬ויש לי רק שלוש חולצות פשוטות שאחת‬ ‫מהן כבר קטנה עלי‪ ,‬ומה אלבש למסיבת הסיום?״‬ ‫אבא הוציא מכיסו את ארנק הכסף שלו וניער אותו מעל לשולחן‪ .‬מטבעות קטנים‬ ‫של שקל התפזרו ונפלו לרצפה‪ .‬סולומון ואני אספנו אותם וספרנו עשרים ושלושה‪.‬‬ ‫היה גם שטר כסף אחד בארנק‪ ,‬שטר של עשרים שקלים‪.‬‬ ‫״זה כל מה שיש לי עכשיו‪,‬״ קרא אבא‪ ,‬וחזר באוזני אחותי על הדברים שאמר לי על‬ ‫הרווחים שהוא צפוי לקבל בעתיד‪ .‬אבזה הקשיבה בשקט ולא אמרה דבר‪ .‬בפנים‬ ‫עצובות נשכבה על המיטה שלה וטמנה את פניה בכרית‪.‬‬ ‫אבא הביט אחריה כאילו היה רוצה להגיד לה משהו‪ .‬אחר כך הוא הפנה את מבטו‬ ‫לסולומון ושאל בדאגה‪ ,‬״מה יהיה איתו?״‬ ‫אחי הקטן התיישב ליד החלון והביט החוצה‪ .‬מה הוא רואה שם בשמיים השחורים?‬ ‫״אתה רוצה ללמוד שנתיים באותה הכיתה?״ הוסיף אבא לדבר אליו‪.‬‬ ‫סולומון הרכין את ראשו וניענע אותו כאומר לא‪.‬‬ ‫הרגשתי את מבטו של אבא נח עלי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי‪ .‬הלוא הבטחתי‬ ‫לעזור לאחי להכין את שיעורי הבית‪ .‬אמרתי שאנסה להסביר לו את החומר‪ ,‬לקדם‬ ‫אותו כדי שיעלה לכיתה ד׳‪ ,‬ובכלל שכחתי מזה‪.‬‬ ‫״תביא את הילקוט‪ ,‬סולומון‪,‬״ ציווה עליו אבא‪ ,‬״קלקידן ילמד אותך עד שתדע טוב‪.‬״‬

‫‪175‬‬

‫פעילויות לפרקים א‪-‬ג‬ ‫‪ .1‬קלקידן הוא נער שעלה עם משפחתו מאתיופיה‪ָ .‬תארו את הקשיים שהמשפחה‬ ‫מתמודדת איתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אחד המאפיינים של עולים חדשים הוא ההסתגלות המהירה של הילדים לשפה‬ ‫ולתרבות‪ ,‬בניגוד להוריהם‪ .‬הוכיחו שקלקידן מבין טוב מאביו את המציאות‬ ‫הישראלית ואת השפה העברית‪.‬‬ ‫‪ .3‬קלקידן‪ ,‬המספר‪ ,‬הוא גיבור שיש לו כישורים לחלץ את משפחתו מהצרה שנחתה‬ ‫עליה‪ .‬תארו את אישיותו על פי דרכי האפיון הבאות‪ :‬יחסו לאביו‪ ,‬יחסו לאחיו‬ ‫ולאחותו‪ ,‬מראהו החיצוני‪ ,‬התנהגותו כלפי דובי‪ ,‬מדרש שמו‪.‬‬

‫פעילויות לספר כולו‬ ‫‪ .1‬גיבורי הספר הם שלושה דורות של גברים יוצאי אתיופיה‪ :‬הסב‪ ,‬האב והבן‪ ,‬קלקידן‪.‬‬ ‫כל אחד מהם מתמודד עם קשיי חייו באצילות ובגבורה‪ .‬לפניכם משפטים מהספר‬ ‫המייצגים את שלוש הדמויות ואת דרך התמודדותן‪ִ .‬קראו אותם ותארו על פיהם‬ ‫כל אחת מהדמויות‪ּ .‬כִ תבו גם מה הן התכונות והכישרונות שעברו בירושה‪.‬‬ ‫הבן‪ ,‬קלקידן‬ ‫"כבר שנים אני לא בוכה‪ .‬אפילו כשמתה אימא היו עיני יבשות‪ ...‬איך ימשיכו‬ ‫החיים שלנו בלעדיה? בעיקר דאגתי לאחי הקטן‪ .‬בן שלוש וכל כך קשור‬ ‫לאימא‪( "...‬עמ' ‪)15‬‬ ‫"לא נשתמש בתוף של נוי‪ ,‬הודעתי לחברי‪ ,‬אני אעבוד בקיץ ובכסף שאקבל‬ ‫אקנה לי תוף‪( "...‬עמ' ‪)19‬‬ ‫"תוכל לגור אצלי‪ .‬ההורים שלי ישמחו‪" "...‬אני אהיה עם אבא שלי‪( "...‬עמ'‬ ‫‪)26‬‬ ‫"דאגתי לאחי הקטן‪ ,‬היה לי חשוב לראות איך התאקלם במשפחת האומנה‬ ‫שלו‪( "...‬עמ' ‪)26‬‬ ‫"עניתי שאני מעוניין להיות קרוב לאבי וגם סיפרתי לו על המדריכה‪( "...‬עמ' ‪)66‬‬ ‫"אתה דואג לאחרים‪ .‬ומה איתך? עד חופשת הקיץ היית תלמיד בחטיבת‬ ‫הביניים‪( "...‬עמ' ‪)88‬‬

‫‪176‬‬

‫האב‪ ,‬דסטה מלקו‬ ‫"כמה [אבא] היה חרוץ‪ ,‬גם כשעבד קשה היה חיוך טוב לב נסוך על פניו‪"...‬‬ ‫(עמ' ‪)36‬‬ ‫"אבא דיבר בשקט‪ ,‬בלי להתרגז‪ .‬והאמהרי העליב אותו‪ ...‬אוי אבא דיברתי‬ ‫אליו בדמיוני‪ ,‬אנא‪ ,‬חזור להיות כפי שהיית באתיופיה‪( "...‬עמ' ‪)81‬‬ ‫"כשנשקתי לאבא על לחיו חשתי את שפתיו נצמדות לרגע אל לחיי‪ .‬האם‬ ‫היתה זו נשיקה?" (עמ' ‪)97‬‬ ‫הסב‪ ,‬ישעיה מלקו‬ ‫"שמעתי מסבא ישעיה‪' ...‬אתה מחויב לשם שלך‪ ',‬אמר לי סבא כשנפרדתי‬ ‫ממנו בבית החולים‪' ,‬ואני סומך עליך שאם תבוא צרה‪ ,‬אתה תדע מה‬ ‫לעשות‪( "'...‬עמ' ‪)11‬‬ ‫"למדתי מסבא ישעיה איך להעביר מן הראש מחשבות שלא עושות טוב‪"...‬‬ ‫(עמ' ‪)36‬‬ ‫"אמרתי‪ ,‬ובדמיוני הופיע סבא שלי כפי שהיה לפני התאונה‪ ,‬שופע ביטחון‬ ‫וחזק‪ ,‬הדמות שכולנו הערצנו ואהבנו‪( "...‬עמ' ‪)100‬‬ ‫"לכבוד לנו לארח פה את בנו של הטיליק אוואקי ישעיה מלקו‪ ...‬הם סיפרו‬ ‫לנו על הנפלאות שעשה סבא ישעיה במקום הזה‪ ,‬איך הושיע חולים‬ ‫אנושים‪( "...‬עמ' ‪)215–214‬‬ ‫‪ .2‬התחלקו לארבע קבוצות‪ .‬כל קבוצה תקבל משימות על אחד מנושאי הספר‪.‬‬ ‫קבוצה ראשונה‪ :‬מולדת‬ ‫א‪ִ .‬מצאו הגדרה מילונית למושג "מולדת"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה מסמלת המולדת בעיניכם?‬ ‫ג‪ .‬מה הם היתרונות של אדם המתגורר בארץ שבה נולד?‬ ‫ד‪ .‬מה מרגיש אדם שעזב את מולדתו ועבר להתגורר בארץ שאליה נכסף להגיע?‬ ‫אילו קשיים ו‪/‬או חסרונות הוא חווה בעקבות המעבר?‬ ‫ה‪ .‬כיצד באות לידי ביטוי התשובות לשאלות הנ"ל בספר "קלקידן"‪ ,‬על פי‬ ‫הכתוב בעמודים הבאים‪.80 ,79 ,75 ,55 ,45 ,42 ,36 ,25 :‬‬ ‫ו‪ַ .‬תכננו כיצד להסביר לכיתה כולה את המושג "מולדת" באופן יצירתי (למשל‪,‬‬ ‫באמצעות הצגה‪ ,‬שיר‪ ,‬מיצג‪ ,‬וכדומה)‪.‬‬

‫‪177‬‬

‫קבוצה שנייה‪ :‬משפחה‬ ‫והסבירו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה כוחה ומה משמעותה של המשפחה? ָתארו ַ‬ ‫ב‪ .‬לפניכם ציטוט מהספר‪" :‬אין זה מקובל אצלנו שילדים מביעים את דעתם‬ ‫על מבוגרים"‪( .‬עמ' ‪)6‬‬ ‫והדגימו‪.‬‬ ‫הביעו דעתכם בנושא‪ .‬האם נהוג כך גם במשפחה שלכם? ַהסבירו ַ‬ ‫ג‪" .‬דאגתי לאחי הקטן‪ .‬היה לי חשוב לראות איך התאקלם במשפחת האומנה‬ ‫שלו‪ .‬בכל יום חשבתי עליו‪ .‬גם לאבא ולאבזה דאגתי והתגעגעתי לשלושתם‪.‬‬ ‫המשפחה חסרה לי כל כך"‪( .‬עמ' ‪)29‬‬ ‫ָתארו כיצד קלקידן מתמודד עם המרחק מבני משפחתו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כאשר האב משתחרר מבית החולים מציעה רונה‪ ,‬העובדת הסוציאלית‪,‬‬ ‫שיתארחו אצל קרובי המשפחה בירושלים‪" .‬ברור שיסכימו – עניתי –‬ ‫הדירה של הקרובים שלנו קטנה מאוד‪ .‬גם ככה צפוף להם‪ ...‬מובן‬ ‫מאליו שדוד דסטה מוזמן לגור איתנו – הייתה התשובה המיידית‬ ‫שענו שניהם‪ ...‬הנשיקות והחיבוקים נמשכו ונמשכו"‪( .‬עמ' ‪.)194–193‬‬ ‫מה תורם תיאור זה להבנת הערך של המשפחה?‬ ‫ה‪ַ .‬תכננו כיצד להסביר לכיתה כולה את המושג "משפחה" באופן יצירתי (למשל‬ ‫באמצעות הצגה‪ ,‬שיר‪ ,‬מיצג וכדומה)‪.‬‬ ‫קבוצה שלישית‪ :‬מדרש שם‬ ‫א‪ .‬כיצד השם מתקשר לאדם? מה הקשר בין אופי האדם לשמו?‬ ‫ב‪ .‬האם השם קובע את הגורל?‬ ‫ג‪ .‬מה משמעות השם שלכם?‬ ‫ד‪ .‬מה משמעות השם "קלקידן"? איך נקשרת משמעותו לעלילת הסיפור?‬ ‫ענו על פי הכתוב בעמודים‪.184 ,170 ,34 ,33 ,10 ,9 :‬‬ ‫ה‪ַ .‬תכננו כיצד להסביר לכיתה כולה את המושג "שם" באופן יצירתי (למשל‬ ‫באמצעות הצגה‪ ,‬שיר‪ ,‬מיצג וכדומה)‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫קבוצה רביעית‪ :‬חברּות‬ ‫א‪ .‬מהי חברות בעיניכם? מי הוא חבר טוב?‬ ‫ב‪ִ .‬קראו בעמ' ‪ 24‬וכִ תבו כיצד מתבטאת החברות בין ניסים לקלקידן בקטע זה‪.‬‬ ‫ג‪ִ .‬קראו בעמ' ‪ 27-26‬את הקטע שבו קלקידן משתכנע לעבור לגור עם ניסים‪,‬‬ ‫שרוצה לעזור לו‪ָ .‬תארו את תחושותיו והתלבטויותיו‪.‬‬ ‫ד‪ִ .‬קראו בעמ' ‪ :135-134‬החברים מתקשרים לקלקידן ואומרים לו שהם רוצים‬ ‫לתפוס את הנוכל שרימה את אביו‪.‬‬ ‫מה דעתכם על הפעולה של ניסים ושל שאר החברים? האם חוויתם בעבר‬ ‫מקרה דומה שבו קיבלתם עזרה מחבר או שעזרתם לחבר?‬ ‫ה‪ַ .‬תכננו כיצד להסביר לכיתה כולה את המושג "חברות" באופן יצירתי (למשל‪,‬‬ ‫באמצעות הצגה‪ ,‬שיר‪ ,‬מיצג וכדומה)‪.‬‬ ‫סיכום‪:‬‬ ‫בסוף התהליך תציג כל קבוצה בפני הכיתה את מסקנותיה ואת תוצריה‬ ‫היצירתיים‪.‬‬

‫‪179‬‬

‫שער ‪4‬‬

‫"וכשאני לעצמי"‬ ‫זהות אישית‬ ‫"אם ָא ָדם‬ ‫ִ‬ ‫מֹושְׁך ַא ֲח ָריו חּוט‬ ‫ָהיָ ה ֵ‬ ‫לְ כָ ל ָמקֹום ֶשׁהּוא הֹולֵ ְך‪,‬‬ ‫ָמה ָהיָ ה ְמ ַס ֵּמן ַא ֲח ָריו‪"...‬‬ ‫(חיָ ה ֶשנְ ָהב)‬ ‫ַ‬

‫ליאוניד בלקלב‪ ,‬ילד‪1998 ,‬‬

‫‪180‬‬

‫הכול לטובה – מעשה חכמים‬ ‫יבא‪ ,‬לְ עוֹ לָ ם יְ ֵהא‬ ‫יה דְּ ַר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬ ‫ָא ַמר ַרב הוּנָ א ָא ַמר ַרב ִמ ּ ׁשוּם ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר‪ ,‬וְ כֵ ן ַּת ָ ּנא ִמ ּ ְׁש ֵמ ּ‬ ‫ָא ָדם ָרגִ יל לוֹ ַמר‪:‬‬ ‫"כל דַּ ֲע ִביד ַר ֲח ָמנָ א לְ ָטב ָע ֵביד"‪ּ ָ ,‬כל ָמה ֶׁשעוֹ שֶׂ ה ַה ַ ּקב"ה – לַ ּטוֹ ב עוֹ שֶׂ ה‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫יע לְ אוֹ ָת ּה ִעיר‪.‬‬ ‫יבא‪ֶׁ ,‬ש ָהיָ ה ְמ ַה ֵ ּלך ַ ּבדֶּ ֶרך‪ִ ,‬ה ִ ּג ַ‬ ‫ַר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬ ‫ִ ּב ֵ ּק ׁש ָמלוֹ ן ולא נָ ְתנ ּו לוֹ ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר‪ּ ָ ,‬כל ָמה ֶׁשעוֹ שֶׂ ה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא – לְ טוֹ ָבה‪.‬‬ ‫ָהלַ ְך וְ לָ ן ַ ּב ּ ָׂש ֶדה וְ ָהי ּו ִע ּמוֹ ַּת ְרנְ גוֹ ל וַ ֲחמוֹ ר וְ נֵ ר‪.‬‬ ‫ָ ּב ָאה רו ַּח וכָ ָבה ַה ֵ ּנר‪.‬‬ ‫ָ ּבא ֶה ָחתוּל – ָאכַ ל ֶאת ַה ַּת ְרנְ גוֹ ל‪.‬‬ ‫ָ ּבא ָה ַא ְריֵ ה‪ ,‬וְ ָאכַ ל ֶאת ַה ֲחמוֹ ר‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר‪ּ ָ :‬כל מה ֶׁשעוֹ שֶׂ ה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא – לְ טוֹ ָבה ָעשָׂ ה‪.‬‬ ‫(ח ָ ּילֵ י ָהאוֹ יֵ ב אוֹ ׁשוֹ ְד ִדים) וְ ָׁשב ּו ֶאת ָה ִעיר‪.‬‬ ‫בּ וֹ ַ ּב ַ ּליְ לָ ה ָ ּבא ּו גְ יָ יסוֹ ת ַ‬ ‫ְ‬ ‫"כל ָמה ֶׁשעוֹ שֶׂ ה ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא – ַהכּ וֹ ל‬ ‫ָא ַמר ַר ִ ּבי ֲע ִק ָ‬ ‫יבא – וְ כִ י לא ָא ַמ ְר ִּתי לָ כֶ ם‪ּ ָ :‬‬ ‫לְ טוֹ ָבה"?‬ ‫(בבלי‪ ,‬ברכות‪ ,‬ס‪ ,‬ע"ב‪ ,‬מתורגם לעברית ע"פ פירוש שטיינזלץ)‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬בסיפור אנו פוגשים את ר' עקיבא‪" ,‬שהיה מהלך בדרך"‪.‬‬ ‫ָתארו את המצב הנפשי של אדם שנמצא מחוץ לביתו ולמקום יישובו על פי‬ ‫ההיבטים הבאים‪ :‬ביטחון‪ ,‬חשש‪ ,‬פחד‪ ,‬שמחה‪ ,‬או אחר‪ .‬נמקו את תיאורכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬באיזה שלב ביממה הגיע ר' עקיבא לעיר? מה תורמת שעה זו להבנת תחושת‬ ‫הגיבור?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בין אדם לחברו – מהי המציאות שר' עקיבא פוגש‪ ,‬וכיצד הגיב עליה? תארו‬ ‫בפירוט‪.‬‬ ‫ בין אדם למקום ‪ -‬מהי המציאות שר' עקיבא פוגש וכיצד הגיב עליה? תארו‬ ‫בפירוט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬קשה יותר להתמודדות‪ :‬קושי בין אדם לחברו או קושי בין‬ ‫והביאו דוגמאות מהחיים‪.‬‬ ‫אדם למקום? נמקו ָ‬

‫‪181‬‬

‫‪ .4‬מהו הציוד שיש ברשותו של ר' עקיבא? ְלמה משמש כל אחד מהפריטים? כיצד‬ ‫ציוד זה מאפיין את דמותו?‬ ‫‪ . 5‬אפשר להבחין ַּבהדרגה בחומרת האירועים המתרחשים בשדה ובכך שהם‬ ‫והסבירו‪.‬‬ ‫הולכים ונהיים לא סבירים מבחינה מציאותית‪ַ .‬הדגימו ַ‬ ‫‪ .6‬אחד ממאפייני מעשי חכמים הוא יסוד על־טבעי (נס)‪ .‬תארו מה בהתרחשות‬ ‫העניינים יוצר את הנס שר' עקיבא חווה‪.‬‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬רוב האנשים מגיבים למציאות‪ ,‬ומצב רוחם מושפע ממה שקורה להם‪ .‬מה‬ ‫דעתכם על אמירה זו? ָהביאו דוגמאות מהחיים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד הגיב ר' עקיבא על האירועים? האם מצב רוחו הושפע מהם? מהו‬ ‫והסבירו‬ ‫המשפט החוזר בסיפור ומה משמעותו? ִּבדקו היכן הוא מופיע ַ‬ ‫מדוע הוא מופיע דווקא במיקום זה‪.‬‬ ‫‪ .8‬נעיין בסיפורו של יוסף בספר בראשית‪:‬‬ ‫האחים השליכו את יוסף לבור‪ ,‬הוא נמכר לעבד‪ ,‬הושלך לבית האסורים ושהה שם‬ ‫שתים־עשרה שנים‪ .‬משם הובהל לארמון המלכות‪ ,‬עלה בדרגה ומונה למשנֶ ה למלך‬ ‫לאחיו ואמר‪" :‬וְ ַא ֶּתם ֲח ַׁש ְב ֶּתם ָעלַ י‬ ‫ומילט את אביו ואת אחיו מן הרעב‪ .‬על כך הוא פנה ֶ‬ ‫־ֹלהים ֲח ָׁש ָבּה לְ ט ָֹבה לְ ַמ ַען ֲעׂשה ּכַ ּיֹום ַהּזֶ ה לְ ַה ֲחיֹת ַע ָ‬ ‫ָר ָעה ֱא ִ‬ ‫ם־רב" (בראשית נ‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫כיצד מדגיש סיפורו של יוסף את המסר העולה ממעשה החכמים?‬ ‫‪ .9‬נסו לחשוב על דוגמה מהחיים שלכם‪ :‬מתי קרה לכם (או למישהו שאתם‬ ‫מכירים) משהו רע‪ ,‬ולבסוף התברר שהוא היה לטובה?‬

‫‪182‬‬

‫הסיפור "תושייה" נכתב על ַה ַּב ַעל ֵשם טֹוב‪ ,‬שנחשב אבי החסידּות‪.‬‬ ‫ַה ַּב ַעל ֵשם טֹוב (הבעש"ט) (‪ )1760-1698‬הוא כינויו של ר' ישראל בן אליעזר‪,‬‬ ‫שנודע כאבי תנועת החסידות‪ ,‬ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות‪.‬‬ ‫הבעש"ט נהג להתבודד שנים אחדות בהרים‪ ,‬ביערות ובכפרים‪ .‬אהב לצאת לשדה‬ ‫ולצפות בטבע‪ ,‬ובתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות‪ .‬התמנה‬ ‫לש ָמש בבית המדרש העירוני והיה עוזר למלמדי תינוקות‪ .‬בחייו כונה "רבי ישראל‬ ‫ַ‬ ‫בעל שם"‪ ,‬כינוי שהצביע על עיסוקו כבעל שם‪ ,‬כלומר ְמרפא עממי‪ .‬בכמה מקרים‬ ‫מסופר שפעל להצלת הציבור ִמ ַסּכָ נות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים‪ .‬במעשיו‬ ‫ובתורתו חולל הבעש״ט מהפך של ממש בחיים היהודיים והפיח רוח חיים בעם‪.‬‬

‫תושייה – סיפור חסידי‬ ‫מסופר על הבעש"ט‪ ,‬רבי ישראל בעל שם טוב‪ ,‬שהוזמן לקהילה אחת לענות על‬ ‫קושיות בענייני דיומא‪ .‬לרבי ישראל היה משרת‪ ,‬יהודי ירא שמיים‪ ,‬אדם פשוט‪,‬‬ ‫אבל בקי בהליכות העולם‪ .‬פנה אליו הבעש"ט ואמר לו‪" :‬ראה‪ ,‬רצוני שתבוא איתי‬ ‫ותיטול את מקומי‪ .‬אתה תלבש את בגדי‪ ,‬ואני אלבש את בגדיך ואתחפש למשרתך"‪.‬‬ ‫המשרת קיבל עליו‪ .‬ביום המיועד הגיעו השניים לבית הכנסת‪ .‬המשרת עלה אל‬ ‫הבימה כשהוא לבוש בבגדי הרב והבעש"ט ישב בצד‪ ,‬לבוש בגדי משרתים‪ .‬ניגש אחד‬ ‫מלמדני הקהילה והציג קושיה מפולפלת מאין כמוה‪ ,‬תילי תלים של הלכות והלכות‬ ‫נגד‪ ,‬סתירות ובעיות‪ .‬כשסיים את דבריו ישב כל הקהל פעור פה וחיכה לשמוע בקוצר‬ ‫רוח את תשובת הבעש"ט‪.‬‬ ‫המשרת היה כאילם‪ .‬ברגליים כושלות קם על רגליו להשיב‪ ,‬אבל מה מבין יהודי פשוט‬ ‫כמוהו בפלפולי הגמרא? ולפתע הבריק רעיון במוחו‪ :‬הוא פנה לשואל ובקול בוטח‬ ‫אמר לו‪" :‬בשביל שאלה כה פשוטה הטרחת אותי עד לכאן? הרי זו שאלה שאפילו‬ ‫המשרת שלי יוכל להשיב עליה!"‬ ‫הוא פנה אל הבעש"ט המחופש בבגדי משרתים והזמינו לעלות אל הבימה והלה בירר‬ ‫את הסוגיה והשיב עליה ללא כל קושי…‬

‫‪183‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬התחלקו לזוגות‪ .‬כל תלמיד יספר לבן הזוג שלו על מקרה שקרה‬ ‫לו או למישהו אחר או על מקרה שקרא בספר או ראה בסרט‪ ,‬שבו מישהו נקלע‬ ‫לצרה והיה קרוב למצב של ייאוש וברגע האחרון הציל את עצמו או שאחרים‬ ‫הצילו אותו בהפגנת תושייה‪ַ .‬שתפו את יתר הכיתה בסיפוריכם‪.‬‬ ‫קראו את הסיפור‪.‬‬ ‫‪ָ .2‬תארו את המשרת של הבעש"ט כפי שהוא מוצג בתחילת הסיפור‪.‬‬ ‫‪ .3‬לשם מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬רצה הבעש"ט להחליף בגדים עם משרתו? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪,‬‬ ‫הסכים המשרת לעשות זאת?‬ ‫‪ .4‬כיצד מתוארת הקושיה שנשאלה? מה הייתה תגובת הקהל? מה יוצרים התיאורים‬ ‫הללו אצל הקוראים?‬ ‫‪ .5‬כיצד הגיב המשרת בהתחלה? מה עשה כדי לחלץ את עצמו?‬ ‫אילו תכונות שכתבתם כתשובה לשאלה מס' ‪ 2‬עזרו למשרת להיחלץ מהמצב‬ ‫המביך שאליו נקלע?‬ ‫‪ .6‬הבעש"ט והמשרת הם דמויות מנוגדות‪ .‬באילו דרכים הדבר מתבטא בסיפור?‬ ‫ניגוד – דבר והיפוכו‪ .‬הניגודים ביצירה יכולים להיות בתחומים שונים‪ :‬ניגודים בין‬ ‫דמויות‪ ,‬מצבים‪ ,‬תקופות‪ ,‬מוטיבים‪ ,‬רגשות או עמדות‪ .‬הניגודים יכולים להיות בין‬ ‫העבר לבין ההווה‪ ,‬בין הגשמי לרוחני‪ .‬הניגודים תורמים להבנת משמעות היצירה‬ ‫ומחדדים מסרים או רעיונות שונים בה‪.‬‬ ‫‪ .7‬תושייה היא יכולת טובה לפתור בעיות‪ ,‬ובעל תושייה הוא מי שיודע לפתור‬ ‫בעיות ולהיחלץ ממצבים קשים‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬נקרא הסיפור "תושייה"?‬ ‫‪ַ .8‬עיינו במאפייני הסיפור החסידי (המופיעים בשער ‪ )1‬וכִ תבו את מאפייני הסיפור‬ ‫החסידי הנמצאים בסיפור "תושייה"‪.‬‬

‫‪184‬‬

‫הנַ ּ ָפח – סיפור חסידי‪ ,‬עיבוד‪ :‬מרטין בובר‬ ‫בימי עלומיו של ר' יעקב יצחק ("היהודי הקדוש מפשיסחא") כשהיה סמוך על שולחן‬ ‫חותנו‪ ,‬היה דר נפח בשכנותו‪ .‬משכים היה בבוקר ומכה בקו ְּרנָ ס (פטיש גדול וכבד) על‬ ‫הא ְב ֵר ְך משנתו‪ .‬אמר האברך בליבו‪" :‬אם זה משכים כל כך למפעל‬ ‫הס ָדן ומעורר את ַ‬ ‫ַ‬ ‫חולף ולשם רווח‪ ,‬כלום לא אוכל לעשות כן לשם עבודת הבורא?"‬ ‫למחר השכים לקום לפני הנפח‪ .‬כשנכנס הנפח אל ַה ַמ ְפ ָחה‪ ,‬שמע את קולו של האברך‬ ‫הלמדן‪ ,‬קול תורה‪ .‬אמר בליבו‪ :‬הרי איש זה‪ ,‬אין לו צורך להתפרנס מלימודו‪ ,‬ואף על‬ ‫פי כן כבר עוסק הוא במלאכתו! הבה נראה מי יהיה זריז יותר!"‬ ‫למחר קם לפני "היהודי"‪ .‬כשראה האברך כך‪ ,‬נזדרז עוד יותר עד שלא יכול עוד הנפח‬ ‫להתחרות עימו‪ .‬לימים היה אומר‪" :‬מה שהשגתי‪ ,‬חייב אני להודות על כך לנפח אחד‪".‬‬ ‫מתוך אור הגנוז‪ © ,‬כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬בסיפור זה שתי דמויות מנוגדות הגרות בשכנות‪ :‬אברך ונפח‪ .‬במה עוסקת כל‬ ‫אחת מהדמויות? כיצד האברך מכנה את מלאכתו של הנפח‪ ,‬וכיצד הוא מכנה‬ ‫את עיסוקו שלו? ַהסבירו את תשובתכם‪ .‬איזה קול משמיע כל אחד מהם?‬ ‫‪ .2‬איזה קל וחומר מסיק כל אחד מהם לגבי חברו? (לפירוש המושג "קל וחומר"‬ ‫ראו עמוד ‪ 26‬במקראה)‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזו "תחרות" עשו הנפח והאברך ביניהם ומי ניצח בה?‬ ‫"קנאת סופרים ַּת ְר ֶּבה חכמה" (בבא בתרא‪ ,‬דף כא‪ ,‬ע"א) — התחרות גורמת‬ ‫‪ִ .4‬‬ ‫לאנשים ללמוד ולהשכיל עוד ומביאה ברכה ותועלת‪ .‬האם כך קרה בסיפור‬ ‫שלנו? הוכיחו את דבריכם‪.‬‬ ‫‪ֵ .5‬אילו צדדים חיוביים נוספים יש לתחרות? אילו היבטים שליליים עלולים להיות‬ ‫לה? ָהביאו דוגמאות מניסיונכם החיובי או השלילי בתחרויות‪.‬‬ ‫‪ֵ .6‬אילו ממאפייני הסיפור החסידי (ראו בעמוד ‪ )30‬מצויים בסיפור "הנפח"?‬ ‫‪" .7‬מה שהשגתי ב‪ ...‬חייב אני להודות ל‪ "...‬התחלקו לזוגות‪ .‬כל אחד יספר לחברו‬ ‫על הישג אחד בחייו בכל תחום שהוא שעליו הוא צריך להודות למישהו‪.‬‬ ‫שתפו את המליאה‪.‬‬

‫‪185‬‬

‫‪ .8‬קראו את המקור הבא‪:‬‬ ‫"תראה כי טבע האדם כבד מאוד‪ ,‬כי ָע ְפ ִריּות החומריות גס‪ ,‬על כן לא יחפוץ‬ ‫האדם בטורח ומלאכה‪ .‬ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך‪ ,‬צריך שיתגבר‬ ‫עצמו נגד טבעו עצמו‪ ,‬ויתגבר ויזדרז‪ .‬שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו‪ ,‬ודאי‬ ‫הוא שלא יצליח‪ ,‬והוא מה שאמר התנא‪ :‬׳הוי ַעז כנמר וקל כנשר‪ ,‬רץ כצבי וגיבור‬ ‫כארי‪ ,‬לעשות רצון אביך שבשמים׳ (אבות ה‪ ,‬כ)‬ ‫(הרמח"ל‪" ,‬מסילת ישרים"‪ ,‬פרק ו‪ ,‬בביאור מידת הזריזות)‬

‫א‪ּ .‬כִ תבו בלשונכם את ההדרכה שהרמח"ל נותן בספרו למידת הזריזות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איך אפשר‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬להתגבר על העצלות הטבעית ולהיות זריזים‪ ,‬שמנצלים‬ ‫את הזמן?‬ ‫ג‪ .‬התחלקו לקבוצות‪ .‬כל קבוצה תכתוב שלוש עצות לזריזּות ולניצול הזמן‪.‬‬ ‫שתפו את יתר תלמידי הכיתה‪ַ .‬עצבו יחד פלקט צבעוני של עשרת הדיברות‬ ‫לזריזות ולניצול הזמן‪ .‬תוכלו לקשטו בדימויים ממסכת אבות המופיעים‬ ‫בסוף דבריו של הרמח"ל‪ :‬עז כנמר‪ ,‬קל כנשר‪ ,‬רץ כצבי‪ ,‬גיבור כארי‪.‬‬

‫‪186‬‬

‫נּורית זַ ְר ִחי נולדה ב־‪ .1941‬משוררת וסופרת למבוגרים ולילדים‪ .‬פירסמה‬ ‫ִ‬ ‫יותר ממאה ספרי ילדים‪ ,‬שירה‪ ,‬פרוזה ומחקר‪ .‬הייתה עיתונאית וזכתה‬ ‫בפרסים ספרותיים רבים‪ .‬מעידה נורית זרחי על עצמה‪" :‬כשאני כותבת אני‬ ‫חושבת על ילדותי שלי‪ .‬הכול קורה בילדות‪ .‬כל המפתחות מונחים שם"‪.‬‬ ‫(מתוך קורות חיים — נורית זרחי‪ ,‬אתר משרד החינוך)‬

‫נּורית זַ ְר ִחי‬ ‫ּ ַפס ַעל ָ ּכל ָה ִעיר ‪ִ /‬‬ ‫ַעל ַה ְ ּג ֵדרוֹ ת‪,‬‬ ‫ַעל סוֹ ְרגֵ י ַה ַּמ ֲע ִקים‪,‬‬ ‫ַעל ַחלּ וֹ נוֹ ת‪ְׁ ,‬ש ָע ִרים ְמ ֻא ָ ּב ִקים‬ ‫ְ ּכ ֶׁש ֲאנִ י עוֹ ֵבר‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ְ ּב ֶא ְצ ַ ּבע ַא ַחת ּפוֹ ֵרט‬ ‫ְ ּכמוֹ ַעל ּ ְפ ַסנְ ֵּתר‪,‬‬ ‫לְ א ֶֹר ְך ָ ּכל ָה ִעיר‬ ‫ּ ַפס דַּ ק ֲאנִ י ַמ ְׁש ִאיר‪.‬‬ ‫וְ ִת ּ ָׁש ֵאר ַה ַּמנְ ִ ּגינָ ה ֶׁש ִ ּצ ַ ּי ְר ִּתי ָ ּב ָא ָבק‬ ‫ַעד ֶׁש ָּתבוֹ א ָהרו ַּח וְ ִת ְמ ַחק‪.‬‬

‫‪ .1‬הדובר בשיר בחר לפתוח את השיר בתיאור מפורט של עצמים שעבר עליהם‬ ‫בכל העיר‪.‬‬ ‫מה הם? מה המכנה המשותף ביניהם? מדוע תחילה נזכרים העצמים הללו ורק‬ ‫אחר כך מה נעשה בהם?‬ ‫‪ .2‬בתחילת השיר יש אנפורה של המילה "על"‪ .‬מה היא מדגישה?‬

‫‪187‬‬

‫‪ .3‬למה מתכוון הדובר כאשר הוא אומר שהשאיר פס דק על כל העיר? ִחשבו על‬ ‫כמה משמעויות‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשיר יש חזרה על המילה "אני"‪.‬‬ ‫חזרה — מילה או משפט המופיעים כמה פעמים ביצירה‪ .‬החזרה יוצרת ִמקצב‪,‬‬ ‫מקילה את הזיכרון‪ ,‬מעצימה ומדגישה את כוונת המחבר‪.‬‬ ‫א‪ .‬באיזה הקשר מופיעה החזרה על המילה "אני" ומדוע?‬ ‫ב‪ .‬בשיר ישנה חזרה גם על השורש א‪.‬ב‪.‬ק‪" :‬מאובקים"‪" ,‬אבק"‪ .‬מה המשמעות‬ ‫של יצירת פס על אבק?‬ ‫‪" .5‬ותישאר המנגינה שציירתי באבק"‪ .‬בביטוי זה נוצרת ִסינֶ ְס ֶתזְ יָ ה‪.‬‬ ‫ִסינֶ ְס ֶתזְ יָ ה – סוג של ציור לשוני המאחד תכונות של שני חושים או יותר‪ .‬דוגמה‪:‬‬ ‫ת־ה ּקוֹ לֹת" (שמות כ‪ ,‬טו)‪ ,‬שנאמר על מעמד קבלת התורה‬ ‫ל־ה ָעם ר ִֹאים ֶא ַ‬ ‫בפסוק "וְ כָ ָ‬ ‫בהר סיני‪ ,‬יש עירוב של חוש הראייה וחוש השמיעה‪.‬‬ ‫אילו חושים מאוחדים בביטוי "המנגינה שציירתי" ומה תורם איחוד חושים זה?‬ ‫‪" .6‬וְ ִת ָּׁש ֵאר ַה ַּמנְ ּגִ ינָ ה ֶׁש ִּצּיַ ְר ִּתי ָּב ָא ָבק" ‪ -‬נראה שאם יתבונן לרגע הדובר על אצבעו‬ ‫הוא יראה עליה את האבק שהוא אסף‪ .‬איזה חותם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬משאירה העיר‬ ‫על הדובר?‬ ‫‪ .7‬הדובר בשיר רוצה להשאיר חותם אישי על המציאות ‪ -‬את הפס הפרטי שלו‪.‬‬ ‫קחו דף וצבעים ונסו לצייר את הפס האישי שלכם‪ .‬באיזו צורה תבחרו? באילו‬ ‫צבעים? אילו חפצים המיוחדים לכם תרצו לצייר?‬ ‫‪ .8‬פעילות בקבוצה‪ :‬כל אחד יטבול אצבע בצבע גואש ויטביע את אצבעו בדף‬ ‫משותף‪ .‬האם יש שתי טביעות אצבע זהות?‬

‫‪188‬‬

‫‪ .9‬קראו את השיר "חוט"‪:‬‬ ‫ַחיָ ה ֶשנְ ָהב (נולדה ב־‪ .)1936‬סופרת ומשוררת ישראלית הכותבת בעיקר לילדים‪.‬‬ ‫ידועה בעיקר בספרה "מיץ פטל"‪ .‬זכתה בפרסים ספרותיים רבים‪.‬‬

‫חוּט ‪ַ /‬חיָ ה ֶשנְ ָהב‬ ‫ִאם ָא ָדם‬ ‫ְ‬ ‫ָהיָ ה מוֹ ֵשך ַא ֲח ָריו חוּט‬ ‫לְ כָ ל ָמקוֹ ם ֶׁשהוּא הוֹ לֵ ך‪ְ,‬‬ ‫ָמה ָהיָ ה ְמ ַס ֵּמן ַא ֲח ָריו‪,‬‬ ‫ֵאיזוֹ דֻּ גְ ָמה‪,‬‬ ‫ִמ ּ ָׁשם ַעד ָׁשם‪ַ ,‬קו דַּ ק‬ ‫ַעל ּ ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‬ ‫יש ו ְּמ ֻד ָ ּיק‬ ‫ִר ּ ׁשוּם ָרגִ ׁ‬ ‫וְ ָת ִמיד נִ ְר ָ ּג ׁש‪.‬‬

‫במה דומים שני השירים ובמה הם שונים?‬

‫‪189‬‬

‫יהונתן גפן‪ ,‬נולד במושב נהלל ב־‪ 1947‬למשפחת חקלאים‪ .‬כותב שירים‪ ,‬פזמונים‬ ‫וסיפורים לילדים ומבוגרים‪ .‬רבים משיריו הולחנו‪ .‬כתיבתו מאופיינת בהומור‬ ‫ובביקורת על המציאות‪.‬‬

‫א ֶֹמץ ‪ /‬יְ הֹונָ ָתן גֶ ֶפן‬ ‫ָ ּבעוֹ לָ ם ַה ֶּזה‬ ‫ַמ ְפ ִריד ֵ ּבין‬ ‫ֵ ּבין ָא ָדם‬ ‫ֵ ּבין ָא ָדם‬ ‫ֵ ּבין ָא ָדם‬ ‫ֶ ּג ֶׁשר ַצר וְ ָאנ ּו ְ ּכ ֵב ִדים ַעד ְמאוֹ ד‬ ‫וְ ַצר‬ ‫לִ י‬ ‫ַצר‬ ‫לִ י‬ ‫ַצר‬ ‫לִ י‬ ‫וְ ָה ִע ָ ּקר לֹא לִ ְרעֹד‪.‬‬

‫ֶ ּג ֶׁשר ַצר‬ ‫ָא ָדם לַ ֲח ֵברוֹ‬ ‫לַ ֲע ָברוֹ‬ ‫לְ ִׁש ְברוֹ‬ ‫לְ ִק ְברוֹ‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסתכלו בשיר בלי לקרוא אותו‪ .‬איזו צורה אתם רואים?‬ ‫‪ִ .2‬קראו את השיר‪.‬‬ ‫בדרך כלל גשר מחבר בין דברים‪ ,‬אבל השיר "אומץ" מדבר על גשר צר‪ ,‬שבעולם‬ ‫הזה‪ ,‬שהוא עולמנו‪ ,‬דווקא מפריד בין אדם לבין כמה תחומים בחייו‪ .‬מדוע חשוב‬ ‫לע ָברֹו וכו'?‬ ‫החיבור בין האדם לחברו‪ֲ ,‬‬ ‫בחרו אחד מהתחומים הנזכרים בשירו ונסו לתת דוגמה ל"גשר הצר הזה"‬ ‫לע ָברֹו‬ ‫ב‪ .‬בין אדם ֲ‬ ‫שיכול להפריד‪ :‬א‪ .‬בין אדם לחברו‬ ‫ד‪ .‬בין אדם לקברו‬ ‫לשברו‬ ‫ג‪ .‬בין אדם ִ‬ ‫מה מדגישה האנפורה‪" :‬בין אדם ל‪?”...‬‬

‫‪190‬‬

‫‪ .3‬מה משמעות הביטוי‪" :‬גשר צר‪ ,‬ואנו כבדים עד מאוד"?‬ ‫‪" .4‬וצר לי‪ ,‬צר לי‪ ,‬צר לי" – מה מדגישה החזרה על משפט זה? נסו לחשוב על‬ ‫כמה משמעויות‪.‬‬ ‫‪" .5‬והעיקר לא לרעוד"‪ .‬מדוע? מה קורה לאדם שרועד בעוברו על הגשר?‬ ‫‪ִ .6‬חזרו והסתכלו בצורה הגרפית של השיר‪ .‬כיצד צורת השיר משרתת את תוכנו?‬ ‫‪ .7‬השיר נקרא "אומץ"‪ .‬מה פירוש השם‪ ,‬וכיצד הוא קשור לשיר?‬ ‫‪ .8‬ר' נחמן מברסלב אמר‪:‬‬ ‫ "וְ ַדע ֶׁש ָה ָא ָדם ָצ ִריְך לַ ֲעבֹר ַעל ּגֶ ֶׁשר ַצר ְמאֹוד ְמאֹוד! וְ ַהּכְ לָ ל וְ ָה ִע ָּקר ֶׁשֹּלא יְ ַפ ֵחד ּכְ לָ ל"‪.‬‬ ‫(ליקוטי מוהר"ן ח"ב ‪ -‬תורה מ"ח)‪.‬‬ ‫את דבריו עיבד והלחין ברוך חייט בשירו המפורסם‪" :‬כל העולם כולו גשר צר‬ ‫מאוד והעיקר לא לפחד כלל"‪.‬‬ ‫במה השיר "אומץ" דומה לדבריו של ר' נחמן מברסלב‪ ,‬ובמה הוא שונה מהם?‬

‫‪191‬‬

‫ליאופולד סטאף (‪ ,)1878 – 1957‬משורר פולני מועמד לפרס נובל‪.‬‬

‫יאֹוּפֹולד ְס ָטאף‪ ,‬תרגום‪ :‬רפי וייכרט‬ ‫ְ‬ ‫ֶ ּג ֶׁשר ‪ֵ /‬ל‬ ‫לֹא ֶה ֱא ַמנְ ִּתי‪,‬‬ ‫ְ ּב ָע ְמ ִדי ַעל ְ ּג ַדת ַה ָ ּנ ָהר‪,‬‬ ‫ָה ָר ָחב וְ ַה ּסוֹ ֵחף‪,‬‬ ‫ֶׁש ֶא ֱעבֹר ֶ ּג ֶׁשר זֶ ה‪,‬‬ ‫ַה ָ ּקלו ַּע ִמ ָ ּקנֶ ה דַּ ק‪ָׁ ,‬ש ִביר‬ ‫יבים‪.‬‬ ‫ָק ׁשוּר ְ ּב ִס ִ‬ ‫ּ ָפ ַס ְע ִּתי ַקל ְ ּכ ַפ ְר ּ ָפר‬ ‫וְ כָ ֵבד ְ ּכ ִפיל‬ ‫ָהלַ כְ ִּתי בּ וֹ ֵט ַח ְ ּכ ַר ְק ָדן‬ ‫ו ִּמ ְתנוֹ ֵדד ְ ּכ ִע ֵּור‪.‬‬ ‫לֹא ֶה ֱא ַמנְ ִּתי ֶׁש ֶא ֱעבֹר ֶאת ַה ֶ ּג ֶׁשר ַה ֶּזה‪.‬‬ ‫ו ְּב ָע ְמ ִדי ָ ּכ ֵעת ַ ּב ָ ּג ָדה ַה ּׁ ְשנִ ָ ּיה‪,‬‬ ‫ֵאינִ י ַמ ֲא ִמין ֶׁש ָע ַב ְר ִּתי אוֹ תוֹ ‪.‬‬

‫‪ .1‬הנהר והגשר בשיר הם סמלים‪ .‬כיצד מתואר הנהר לעומת הגשר? מה הם‬ ‫הניגודים ביניהם?‬ ‫‪ .2‬הדובר בשיר מתאר את עצמו בשני צמדי דימויים מנוגדים‪" :‬קל כפרפר" ועם‬ ‫זאת "כבד כפיל"; "בוטח כרקדן"‪ ,‬אבל גם "מתנודד כעיוור"‪ַ .‬הסבירו מה תורמים‬ ‫דימויים מנוגדים אלו לתיאור החוויה של הדובר‪.‬‬ ‫‪ .3‬השיר פותח במילים "לא האמנתי" ומסתיים במילים " לא האמנתי [‪ ]...‬איני‬ ‫מאמין שעברתי אותו"‪ .‬מה הרגשתו של הדובר בשיר עם סיום חציית הגשר?‬ ‫ַהסבירו‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫‪ .4‬כמו בשיר "אומץ"‪ ,‬גם בשיר "גשר" מדובר לא רק על נהר ועל גשר ממשיים‪.‬‬ ‫אלו סמלים המתארים את החיים ואת הקשיים שיש בהם‪.‬‬ ‫העתיקו את הטבלה הבאה והשוו בין שני השירים‪.‬‬ ‫“אומץ”‬

‫“גשר”‬

‫צורת השיר מבחינה גרפית‬ ‫תיאור הגשר‬ ‫תיאור “הנהר” או הקשיים של האדם‬ ‫תיאור האדם העובר על הגשר ומשמעותו‬ ‫סיום השיר‬ ‫‪ .5‬משימת כתיבה ‪ -‬הגשר שלי‪:‬‬ ‫קחו דף וחלקו אותו לשלושה חלקים‪ .‬בכל חלק ּכִ תבו או ַציירו על פי ההנחיות‬ ‫הבאות‪:‬‬ ‫א‪" .‬גדת הנהר"‪ :‬קושי שעמדתי מולו‪ ,‬משבר בחיים שהתמודדתי איתו בתחום‬ ‫האישי‪ ,‬המשפחתי‪ ,‬החברתי או בכל תחום אחר בחיי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הגשר‪ :‬איך הרגשתי במהלך ההתמודדות? מה עזר לי להתגבר על הקושי‬ ‫או המשבר? מה הפריע לי?‬ ‫ג‪" .‬הגדה השנייה"‪ :‬הסיום ‪ -‬מה היה הפתרון? איך הגעתי לפתרון זה?‬ ‫בסיום‪ ,‬מי שרוצה יכול לשתף את הכיתה‪.‬‬

‫‪193‬‬

‫'אּפק (‪ ,)1938–1890‬מהחשובים שבסופרי צ'כוסלובקיה במאה העשרים‪.‬‬ ‫קארל ָצ ֶ‬ ‫היה בין מעצבי עולמה הספרותי והתרבותי של צ'כוסלובקיה בין שתי מלחמות‬ ‫העולם‪ .‬פרסומו הרב בא לו בזכות סיפוריו הקצרים ההומוריסטיים‪ .‬צ'אפק פרסם‬ ‫מאות סיפורים קצרים‪ ,‬רומנים‪ ,‬מחזות‪ ,‬פרקי הגות ומאמרי ביקורת‪.‬‬

‫האיש שידע לעופף ‪ /‬קארל צ'אפק‬ ‫מר טוֹ ְמשיק פסע בדרך שעקפה את בית החולים בווינוהראדי‪ :‬הוא נהג לטייל שם כדי‬ ‫לשמור על בריאותו‪ ,‬שהיתה יקרה לו מכול‪ .‬מר טומשיק היה גם ספורטאי מושבע‪,‬‬ ‫בעיקר כצופה נלהב במשחקי ליגת הכדורגל‪ .‬אותה שעה היה מהלך בצעדים קלילים‬ ‫יצה‪ .‬הייתי צריך‬ ‫אשנִ ָ‬ ‫מס ְט ָר ְ‬ ‫בדמדומי האביב ומדי פעם פגש בזוג נאהבים או במישהו ְ‬ ‫לקנות מד־צעדים‪ ,‬הירהר בינו לבינו‪ ,‬כדי לדעת כמה צעדים אני עושה ביום אחד‪.‬‬ ‫לפתע נזכר כי כבר שלושה לילות שהוא חולם אותו חלום עצמו‪ :‬הוא מהלֵ ך ברחוב‪,‬‬ ‫אך בדרכו ניצבת אישה עם עגלת ילדים; הוא מנתר ניתור קל ברגלו השמאלית‬ ‫ובאותה שנייה ממש הוא מתנשׂא לגובה של שלושה מטרים‪ .‬אחר כך הוא מתעופף‬ ‫מעל לאישה עם העגלה ונוחת בריחוף גנדרני‪ .‬החלום לא הפליא אותו כלל וכלל‪,‬‬ ‫הדבר נראה בעיניו מובן מאליו והסב לו תחושת נועם לא ישוער‪ ,‬אך עם זאת היה‬ ‫בכך מעט מן הגיחוך שאיש לפניו לא ניסה זאת‪ .‬הרי אין דבר קל מזה — די להניע‬ ‫מעט את הרגליים‪ ,‬כאילו רכבת על אופניים‪ ,‬והוא שוב עולה לגבהים‪ ,‬שט בגובה של‬ ‫הקומה הראשונה ושוב יורד בנחת אל הקרקע‪ .‬די בניתור קל והוא מעופף ללא כל‬ ‫מאמץ; הוא כלל אינו צריך לגעת בקרקע‪ ,‬רק להניע את רגליו ולהמשיך במעופו‪ .‬מר‬ ‫טומשיק צחק בחלומו בקול רם על שאיש זולתו עדיין לא גילה את התעלול‪ .‬הרי זה‬ ‫קל יותר וטבעי יותר מן ההליכה‪ ,‬התחוור למר טומשיק בחלומו‪ .‬מחר‪ ,‬לכשאקיץ‪,‬‬ ‫אצטרך לנסות זאת שוב‪ .‬במשך שלושה לילות בזה אחר זה חלם את אותו החלום‬ ‫עצמו‪ .‬היה זה חלום נעים‪ :‬הוא חש כי כובד גופו ניטל ממנו‪ ...‬כמה נפלא היה ל ּו ניתן‬ ‫לעופף ללא כל בעיות‪ ,‬רק לנתר מעט — מר טומשיק שלח מבטו סביבו‪ .‬איש לא הלך‬ ‫בעקבותיו‪ .‬מר טומשיק שוב פתח בריצה קלה‪ ,‬רק לשם שעשוע‪ ,‬כאילו הוא מבקש‬ ‫לדלג מעל לשלולית‪ .‬באותו רגע התנשא לגובה של שלושה מטרים והתעופף בקשת‬ ‫מתונה מעל לפני הקרקע‪ .‬הוא כלל לא השתאה‪ :‬זה היה טבעי ומובן מאליו‪ ,‬הוא רק‬

‫‪194‬‬

‫וח מרוב שמחה‬ ‫הצטוֵ ַ‬ ‫חש התרגשות מתוקה כאילו ישב בקרוסלה‪ .‬מר טומשיק כמעט ַ‬ ‫ילדותית‪ ,‬אך כעבור שלושים מטרים שוב התקרב אל האדמה‪ ,‬ולעיניו התגלתה אדמה‬ ‫בוצית‪ .‬הוא חזר והניע את רגליו כפי שעשה בחלומו‪ ,‬ומיד נסק לגובה וירד על הקרקע‬ ‫בקלילות וללא זעזוע כלשהו‪ ,‬במרחק של כחמישה־עשר מטרים מאחורי גבו של איש‪,‬‬ ‫שרגליו נשאוהו בהליכה מלנכולית לכיוון סטראשניצה‪ .‬האיש נעץ בו מבט חשדני‪,‬‬ ‫מן הסתם לא מצא חן בעיניו שמישהו מהלך מאחוריו מבלי שישמע קודם את צעדיו‪.‬‬ ‫מר טומשיק חלף על פניו מבלי לעורר את חשדו במידת האפשר; הוא כמעט פחד‬ ‫לנתר בצעד נמרץ מדי מן הקרקע‪ ,‬שמא יתחיל שוב לעופף‪.‬‬ ‫אני חייב לבדוק זאת באופן שיטתי‪ ,‬אמר לעצמו מר טומשיק וחזר באותה דרך עזובה‬ ‫הביתה‪ .‬ואולם כמו להכעיס‪ ,‬נפגש רק בזוגות נאהבים ובעובדי רכבת‪ ,‬ולא נותר לו‬ ‫אפוא אלא לסטות בדרך צדדית אל מגרש שומם המשמש זה שנים לפריקת גרוטאות‪.‬‬ ‫כבר ירדה חשכה‪ ,‬אך מר טומשיק חשש שמא ישכח תורתו עד מחר‪ .‬הפעם ניתר‬ ‫בהיסוס‪ :‬הוא התרומם לגובה של מטר ונחת על האדמה נחיתה קשה במקצת‪ .‬הוא‬ ‫ניסה זאת בשנית והסתייע בידיו כאילו היה שוחה‪ .‬הפעם עף למרחק של שמונים‬ ‫מטרים‪ ,‬אפילו בחצי עיגול‪ ,‬ונגע בקרקע כשפירית קלילה‪ .‬הוא ביקש לנסות זאת‬ ‫בפעם השלישית‪ ,‬אך באותו רגע שטפה אותו אלומת אור וקול גס שאל‪" ,‬מה אתה‬ ‫עושה כאן?" זה היה סיור של המשטרה‪.‬‬ ‫מר טומשיק נדהם עד אימה והתגמגם‪" .‬אני מתאמן כאן‪ ",‬אמר לשוטרים‪" .‬אז תואיל‬ ‫להתנדף למקום אחר ולהתאמן שם‪ ",‬התקצף השוטר‪" ,‬לא כאן‪ ".‬מר טומשיק אמנם‬ ‫לא הבין מדוע הוא רשאי להתאמן במקום אחר ולא כאן‪ ,‬אך כיוון שהיה אזרח שומר‬ ‫חוק‪ ,‬איחל לשוטר ליל מנוחה ומיהר להסתלק‪ .‬תקפה אותו חרדה לבל יתעופף בלי‬ ‫משים‪ ,‬אולי יעורר הדבר חשד בעיני המשטרה‪ .‬רק משהגיע אל מכון הבריאות הלאומי‪,‬‬ ‫שוב זינק לתוך החלל‪ .‬הוא התנשא מעל לגדר התיל ובעזרת ידיו‪ ,‬התעופף מעל לגן‬ ‫המכון עד לצד השני‪ ,‬לרחוב הכתר‪ ,‬שם נחת סמוך לעובדת שנשאה בידה קנקן בירה‪.‬‬ ‫העובדת הצטעקה ופתחה במנוסה‪ .‬מר טומשיק אמד את מעופו במאתיים מטרים;‬ ‫הוא ראה בכך התחלה מצוינת‪ .‬בימים שלאחר מכן שקד בחריצות על אימוני הטיסה‪,‬‬ ‫כמובן רק בלילות ובמקומות עזובים‪ ,‬במיוחד בסביבות בית העלמין היהודי‪ ,‬לא הרחק‬ ‫מאולשנִ י‪ .‬הוא ניסה שיטות שונות‪ ,‬למשל נסיקה אחר ריצה או המראה אנכית מן‬ ‫ָ‬ ‫המקום‪ .‬הוא הגיע ללא קושי‪ ,‬רק בעזרת נענועי רגליו‪ ,‬עד לגובה של מאה מטרים‪,‬‬ ‫אך לא הרהיב עוז בנפשו לעלות עוד‪ .‬אחר כך ניסה שיטות שונות של ירידה‪ ,‬כגון‬

‫‪195‬‬

‫נחיתה אלגנטית או נפילה תלולה ואטית‪ .‬זאת אפשר היה להשיג בעבודת ידיים; הוא‬ ‫גם למד לשלוט במהירות ולשנות את הכיוון באוויר‪ ,‬לעוף מול הרוח‪ ,‬עם משקולת‬ ‫ביד‪ ,‬לעלות ולרדת לפי הצורך וכיוצא בזה‪ .‬הכול היה פשוט בתכלית הפשטות; מר‬ ‫טומשיק השתומם יותר ויותר על שהבריות עדיין לא גילו זאת‪ .‬מן הסתם לא ניסה‬ ‫איש לפניו לנתר ולעוף‪ .‬באחת הפעמים נותר באוויר שבע־עשרה דקות תמימות‪,‬‬ ‫אבל אחר כך הסתבך בחוטי הטלפון והחליט לרדת‪ .‬באחד הלילות ניסה לעוף ברחוב‬ ‫הרוסים‪ ,‬הוא טס בגובה של ארבעה מטרים ומשהבחין מתחתיו בשני שוטרים‪ ,‬נחפז‬ ‫לפנות מעל לגנים של רובע בתים פרטיים‪ .‬בעודו מעופף‪ ,‬שמע שריקות חדות של‬ ‫משרוקיות משטרה שפילחו את דממת הליל‪ .‬הוא חזר אל אותו המקום ברגל וראה‬ ‫שישה שוטרים מצוידים בפנסי כיס סורקים את הגן‪ .‬נודע לו כי הם מתחקים אחר‬ ‫עקבות של גנב שטיפס מעל לגדר‪.‬‬ ‫רק עתה התחוור לטומשיק מה גדולים היתרונות של יכולתו להתעופף‪ ,‬אך כל רעיון מעשי‬ ‫לא עלה על דעתו‪ .‬באחד הלילות פיתה אותו חלון פתוח בקומה השלישית בכיכר יז'י‬ ‫מלובקוביץ‪ .‬מר טומשיק עלה לשם לאחר ניתור קל‪ .‬הוא התיישב על אדן החלון ולא ידע‬ ‫מה הלאה‪ .‬הוא שמע את קולו של מישהו שישן שינה עמוקה וקולנית‪ .‬הוא הזדחל לתוך‬ ‫החדר‪ ,‬אך כיוון שלא התכוון לגנוב‪ ,‬נותר על עומדו בהרגשת מועקה ומבוכה הפוקדת‬ ‫אדם שנקלע לדירה זרה‪ .‬מר טומשיק מילט אנחה וחזר וטיפס על החלון‪ ,‬אך כדי להותיר‬ ‫אחריו סימן שיעיד על הישגו הספורטיבי‪ ,‬שלה מכיסו פיסת נייר ורשם עליה בעיפרון‬ ‫"הייתי כאן!! הנוקם ס‪ .".‬הוא הניח את הנייר על שולחן הלילה של האיש וצנח בלאט‬ ‫מן הקומה השלישית‪ .‬רק משהגיע הביתה‪ ,‬נוכח לדעת כי אותה פיסת נייר לא היתה‬ ‫אלא מעטפה עם כתובתו‪ ,‬אך הוא לא הרהיב עוז בנפשו לשוב ולקחתה‪ .‬ימים מספר היה‬ ‫שרוי בחרדה נוראה‪ ,‬שמא תחקור המשטרה בעניין‪ ,‬אך למרבה הפלא לא אירע דבר‪.‬‬ ‫כעבור זמן־מה חש מר טומשיק כי שוב לא יוכל לטפח את הטיסה כתחביב פרטי וסודי‪,‬‬ ‫ואולם הוא לא ידע כיצד ינחיל את תגליתו לציבור הרחב‪ .‬הרי אין דבר קל מזה — די‬ ‫לנתר ולהסתייע מעט בידיים וכבר אתה יכול לעופף כציפור‪ .‬אולי ייוולד ענף ספורט‬ ‫חדש‪ ,‬או אולי אפשר יהיה‪ ,‬למשל‪ ,‬להקל על תנועת הולכי הרגל ברחובות‪ ,‬ושוב לא‬ ‫יצטרכו לבנות מעליות‪ .‬בכלל‪ ,‬תהיה זאת תגלית בעלת משמעות כבירה‪ .‬אמנם מר‬ ‫טומשיק לא ידע בבירור מה יהיה טיבה‪ ,‬אך הדברים יתפתחו מאליהם‪ .‬כל תגלית‬ ‫גדולה נראית בתחילתה כצעצוע סרק‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫בביתו של מר טומשיק התגורר שכן צעיר ושמן‪ ,‬שקראו לו ויטה‪ ,‬אחד שעסק בכתיבה‬ ‫לעיתון‪ .‬כן‪ ,‬הוא היה עורכו של מדור ספורט או משהו כזה‪ .‬באחד הימים סר מר טומשיק‬ ‫אל האדון ויטה ואחרי הליכה סחור־סחור פלט כי הוא רוצה להראות לו דבר מעניין‪.‬‬ ‫הוא לא אבה לגלות את סודו‪ ,‬ומר ויטה סבר כי יש לו עסק עם תימהוני‪ .‬ואולם‪ ,‬לאחר‬ ‫הפצרות מרובות התרצה‪ ,‬ובשעה תשע בערב הלכו השניים אל בית העלמין היהודי‪.‬‬ ‫"ובכן הבט‪ ,‬אדוני העורך‪ ",‬אמר מר טומשיק‪ ,‬ניתר מן הקרקע והתנשא לגובה של‬ ‫חמישה מטרים לערך‪ .‬שם ביצע מיני תרגילים‪ ,‬ירד אל הארץ‪ ,‬עלה שוב תוך תנועות‬ ‫ידיים נמרצות ואפילו נשאר מרחף באוויר שמונה שניות תמימות‪ .‬מר ויטה הרצין‬ ‫מאוד והחל לבדוק את תרגיליו של מר טומשיק‪ .‬הלה הדגים לו זאת באורך רוח‪ :‬די‬ ‫בניתור קל וכבר אתה באוויר‪ ,‬לא‪ ,‬אין בכך אף שמץ ספיריטואליזם ולא דרושים‬ ‫כוחות עליונים כלשהם‪ .‬גם כוח רצון ומאמצי שרירים אינם דרושים לכך‪ ,‬די לזנק‬ ‫ולעוף‪" .‬נסה זאת בעצמך‪ ,‬אדוני העורך‪ ",‬הפציר בו‪ ,‬אך מר ויטה ניענע בראשו‪.‬‬ ‫"יש כאן מן הסתם תעלול כלשהו‪ ",‬הירהר בקול‪ .‬אני ארד לשורש העניין‪ ,‬חיווה‬ ‫דעתו‪ .‬הוא ביקש ממר טומשיק שלא להראות זאת בינתיים לאיש‪.‬‬ ‫בפעם הבאה הוכרח מר טומשיק לעופף בנוכחותו של ויטה כשהוא מחזיק בידיו‬ ‫משקולות של חמישה קילוגרם‪ .‬הפעם זה היה פחות מוצלח והוא עלה רק לגובה של‬ ‫שלושה מטרים‪ .‬אך מר טומשיק היה שבע רצון‪ .‬לאחר הטיסה השלישית אמר מר‬ ‫ויטה‪" ,‬ובכן‪ ,‬שמע נא‪ ,‬מר טומשיק‪ ,‬אינני רוצה להבהיל אותך‪ ,‬אך זהו עניין רציני‬ ‫מאוד‪ .‬מעופו של אדם המושג בכוח־עצמי הוא בעל משמעות כבירה‪ .‬למשל לצורך‬ ‫ההגנה על המולדת‪ ,‬מובן? יש לטפל בנושא באורח מקצועי‪ .‬אתה יודע‪ ,‬מר טומשיק‪,‬‬ ‫לדעתי אתה חייב להדגים זאת בנוכחות מומחים‪ .‬אני כבר אדאג לכך‪".‬‬ ‫וכך קרה שבאחד הימים ניצב מר טומשיק‪ ,‬לבוש במכנסי התעמלות‪ ,‬לפני ארבעה‬ ‫אדונים‪ .‬המפגש התקיים בחצר המכון הממלכתי לחינוך גופני‪ .‬מר טומשיק היה‬ ‫מבויש בשל היותו עירום; הוא היה שרוי במתח ורעד מחמת הצינה‪ ,‬אבל מר ויטה‬ ‫לא הרפה‪ :‬יש לבצע את התרגיל אך ורק במכנסי התעמלות כדי שהכול יראו כיצד‬ ‫הוא עושה זאת‪ .‬אחד מן האדונים האלה‪ ,‬איש חסון וקירח‪ ,‬היה פרופסור להתעמלות‬ ‫באוניברסיטה‪ .‬חזותו העידה בו כי כל העניין אינו מתקבל על דעתו‪ ,‬אפילו חוטמו גילה‬ ‫כי מבחינה מדעית הוא מתייחס לכל התרגיל כאל שטות גמורה‪ .‬הוא הביט בשעונו‬ ‫בקוצר רוח והשמיע קולות נהמה‪.‬‬

‫‪197‬‬

‫"ובכן‪ ,‬מר טומשיק‪ ",‬התרגש מר ויטה‪" ,‬הדגם לנו זאת עם זינוק‪ ".‬מר טומשיק נבהל‬ ‫ורץ שתי פסיעות‪.‬‬ ‫"רק רגע‪ ",‬עצר אותו המומחה‪" .‬הזינוק שלך הוא גרוע ביותר‪ .‬אתה חייב להעתיק‬ ‫את כובד גופך לרגל שמאל‪ ,‬מובן? עוד פעם!"‬ ‫מר טומשיק חזר וניסה להעתיק את כובד גופו לרגל שמאל‪.‬‬ ‫"והידיים‪ ,‬אדוני‪ ",‬אילפוֹ המומחה בינה‪" .‬אינך יודע מה לעשות בידיך‪ .‬אתה צריך‬ ‫להחזיק את זרועותיך בתנוחה שתאפשר את שחרור החזה‪ .‬וקודם‪ ,‬בשעת הזינוק‬ ‫עצרת את נשימתך‪ .‬זאת אסור לעשות‪ .‬אתה חייב לנשום עמוק‪ .‬היה נינוח‪ .‬אנא‪,‬‬ ‫עוד פעם!"‬ ‫מר טומשיק התבלבל‪ ,‬עתה לא ידע באמת מה יעשה בידיו וכיצד ינשום‪ .‬הוא דישדש‬ ‫במקום וחיפש את נקודת הכובד של גופו‪.‬‬ ‫"עכשיו!" קרא מר ויטה‪.‬‬ ‫מר טומשיק התנודד כמטוטלת ופתח בריצה וברגע שביקש לזנק כדי להמריא‪ ,‬פסק‬ ‫המומחה‪" ,‬לא טוב! עשה זאת שוב!"‬ ‫מר טומשיק ביקש להיעצר‪ ,‬אך הדבר לא עלה בידיו‪ ,‬הוא ניתר חלושות והתעופף‬ ‫לגובה של מטר‪ ,‬אך כיוון שביקש להיענות להוראה‪ ,‬צנח לאדמה ונותר עומד במקומו‪.‬‬ ‫"גרוע ביותר‪ ",‬צעק המומחה‪" ,‬אתח חייב לעבור לתנוחה של כריעה! לצנוח על קצות‬ ‫אצבעותיך ולהתנועע כקפיץ! ואת ידיך העף קדימה‪ ,‬מובן? הרי ידיך נוטלות על עצמן‬ ‫את גורם ההתמדה‪ ,‬אדוני‪ ,‬זוהי תנועה טבעית‪ .‬חכה‪ ",‬אמר המומחה‪" ,‬אני אראה לך‬ ‫כיצד קופצים‪ .‬הסתכל היטב איך אני עושה זאת‪ ".‬הוא השליך מעליו את מקטורנו‬ ‫ועבר אל קו הזינוק‪" .‬אנא‪ ,‬שים לב‪ ,‬אדוני‪ ,‬נקודת הכובד נשענת על רגל שמאל‪,‬‬ ‫הרגל מכווצת והגוף נטוי קדימה‪ ,‬את מרפקי אני מחזיק מאחור כדי להרחיב את בית‬ ‫החזה‪ .‬עשה זאת כמוני!"‬ ‫מר טומשיק חיקה את תנועותיו‪ .‬מעולם לא התכווץ באי־נוחות רבה כל כך‪.‬‬ ‫"אתה חייב להתאמן‪ ",‬אמר המומחה‪" ,‬ועכשיו הבט! ברגל שמאל אני מזנק קדימה —‬ ‫" המומחה זינק‪ ,‬רץ שישה צעדים כשהוא מצייר בזרועותיו עיגול נפלא‪ ,‬אחר נפל‬ ‫בתנועה אלגנטית למצב של כריעה‪ ,‬כשזרועותיו פשוטות קדימה‪.‬‬ ‫"כך עושים זאת‪ ",‬אמר ומשך את מכנסיו‪" .‬עשה זאת בדיוק כמוני‪".‬‬ ‫מר טומשיק נעץ מבט משתאה ואומלל במר ויטה‪ .‬האם זה באמת הכרחי?‬ ‫"עוד פעם‪ ",‬אמר מר ויטה‪ ,‬ומר טומשיק התפתל על פי ההוראה‪" .‬עכשיו!"‬ ‫מר טומשיק הסתבך ברגליו‪ ,‬הוא זינק בשמאלית‪ .‬אולי זה לא משנה‪ ,‬העיקר שארד‬

‫‪198‬‬

‫לכריעה ואפשוט קדימה את ידי‪ ,‬חשב בלבו תוך כדי הריצה‪ .‬כמעט שכח לקפוץ‪,‬‬ ‫הוא נחפז לזנק — רק להצליח בכריעה הבזיק במוחו‪ .‬הוא קפץ לגובה של חצי מטר‬ ‫ונפל על האדמה במרחק של מטר וחצי‪ .‬אחר כך מיהר לעבור לתנוחת כריעה ופשט‬ ‫את זרועותיו קדימה‪.‬‬ ‫"אבל מר טומשיק‪ ",‬הצטעק מר ויטה‪" ,‬אתה כלל לא עפת! אני מבקש ממך‪ ,‬עוד פעם!"‬ ‫מר טומשיק זינק פעם נוספת‪ .‬הוא קפץ למרחק של מטר וארבעים‪ ,‬אך הצליח לנחות‬ ‫בכריעה ולפשוט את ידיו‪ .‬הוא היה שטוף זיעה ולבו הלם בגרונו‪ .‬אלוהים‪ ,‬שיניחו לי‬ ‫כבר‪ ,‬אחזה בו רוח תבוסה‪.‬‬ ‫באותו יום קפץ עוד פעמיים‪ ,‬אחר כך נאלצו לוותר על ההמשך‪.‬‬ ‫מאותו יום ואילך שוב לא ידע מר טומשיק לעופף‪.‬‬

‫פעילויות‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם אתם אוהבים לקרוא סיפורים דמיוניים? (למשל מדע בדיוני או פנטזיה)‬ ‫מה מושך בספרות כזאת? הדגימו‪.‬‬ ‫‪ .2‬עיינו בתחילת הסיפור וכתבו‪ :‬איזו יכולת נדירה גילה טומשק בעצמו וכיצד‬ ‫פיתח אותה?‬ ‫‪ .3‬סיפור זה הוא סיפור פנטסטי‪ .‬מהם היסודות הפנטסטיים בסיפור? הביאו‬ ‫דוגמאות‪.‬‬ ‫סיפור פנטסטי ‪ -‬סיפור הנותן חירות לדמיון הכותב והקורא ומתאר מציאות המתנהלת‬ ‫על פי חוקיות שונה‪ .‬מאפייני הסיפור הפנטסטי‪ :‬שבירת מחיצות בין אדם לבעלי‬ ‫חיים‪ ,‬בין החיים לבין המתים ובין חלום לממשות‪ .‬תיתכן בסיפור כזה גם שבירת‬ ‫חוקי הטבע והתממשות מטפורות‪.‬‬ ‫‪ .4‬מה הייתה תגובת הסביבה ליכולת זו? תארו את תגובתם של האיש החשדני‪,‬‬ ‫השוטרים‪ ,‬העובדת עם קנקן הבירה‪.‬‬ ‫‪ .5‬מהם‪ ,‬לדעתו של טומשק היתרונות ביכולת לעופף? האם הוא מגשים את‬ ‫הפוטנציאל שגילה בעצמו? מה הייתם עושים אתם במקומו אילו יכולתם לעופף?‬

‫‪199‬‬

‫‪ .6‬טומשק מחליט לשתף בתגליתו את עורך מדור הספורט בעיתון‪ ,‬ואת המומחים‪.‬‬ ‫סיפור זה הוא סאטירה על העיתונאי והמומחים‪.‬‬ ‫סאטירה – יצירה ספרותית אשר עלילתה חושפת את המציאות החברתית באור נלעג‬ ‫ומגוחך‪ .‬הסאטירה תוקפת ויוצאת כנגד תופעות הראויות לגנאי כמו שחיתות‪ ,‬רדיפת‬ ‫בצע ומוסר לקוי ‪ .‬הסאטירה מבליטה ומתמקדת בתופעה אחת באור ביקורתי ונלעג‬ ‫כדי לעורר יחס מזלזל כלפיה‪ .‬היא עשויה להיות ישירה וגסה‪ ,‬מוגזמת ומשעשעת‪,‬‬ ‫אך גם עשויה להיות נרמזת ואירונית‪ .‬בכל תקופה היא עוסקת בבעיות המעסיקות‬ ‫את החברה ותוקפת ערכים ואישים‪.‬‬ ‫איזו ביקורת נמתחת בסיפור זה על העיתונאי ועל המומחים?‬ ‫‪ .7‬מה קורה ליכולת התעופה של טומשק ככל שמתקדמים מבחני המומחים? איך‬ ‫הוא מגיב להצעותיהם? כיצד הייתם נוהגים במקומו?‬ ‫‪ .8‬א‪ .‬מה פירוש הביטויים "לפרוש כנפיים" ו"לקצץ כנפיים"? כיצד באים הביטויים‬ ‫הללו לידי ביטוי בסיפורנו? פרטו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם הרגשתם פעם שרציתם "לפרוש כנפיים" ולהגשים חלום מסוים‪ ,‬או‬ ‫שגיליתם כישרון מיוחד בעצמכם שרציתם לפתח ומישהו "קיצץ לכם את‬ ‫הכנפיים"‪ ,‬ולא איפשר לכם להתקדם? ספרו לכיתה‪.‬‬ ‫‪ .9‬כתיבה יוצרת‪ :‬כתבו סיפור קצר שיתחיל כסיפור מציאותי וימשיך כסיפור‬ ‫פנטסטי‪ .‬השתדלו שהמעבר בין החלק המציאותי של הסיפור לבין החלק‬ ‫הפנטסטי יראה כמה שיותר טבעי‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫נּורית זַ ְר ִחי‬ ‫ַמ ְרגָ ֵרט ָאן ‪ִ /‬‬ ‫לָ ָּמה ִהיא ָּת ִמיד ֲעצו ָּבה‬ ‫ַמ ְרגָ ֵרט ָאן?‬ ‫ַה ּ ְׁשכֵ נִ ים ׁשוֹ ֲאלִ ים‬ ‫ִהיא יַ לְ דָּ ה לֹא ְמ ֻא ּ ֶׁש ֶרת‬ ‫ָּת ִמיד ַה ּ ָפנִ ים ֶׁש ָ ּל ּה ֲא ֻר ִ ּכים וְ ִח ְּו ִרים‬ ‫וּשְׂ ָע ָר ּה ָמ ׁשו ְּך‬ ‫ְ ּכמוֹ ֵא ֶצל ְמ ֻב ֶ ּג ֶרת‪.‬‬ ‫זֶ ה לֹא ֶׁש ִהיא עוֹ נָ ה ְ ּבגַ ּסוּת‬ ‫אוֹ ְ ּב ֻח ְצ ּ ָפה צוֹ ֶח ֶקת‪,‬‬ ‫יבה‬ ‫זֶ ה זֶ ה ֶׁש ִהיא ָּת ִמיד ֲא ִד ָ‬ ‫אוֹ ְס ָתם לְ ַע ְצ ָמ ּה ׁשוֹ ֶת ֶקת‪.‬‬

‫זֶ ה זֶ ה ֶׁש ַה ּ ְׂש ָמלוֹ ת ֶׁש ָ ּל ּה יְ ָׁשרוֹ ת‬ ‫וְ ַה ַ ּג ְר ַ ּביִ ם ְמ ׁשוּכִ ים ַעד לַ ֶ ּב ֶר ְך‪,‬‬ ‫ַמ ְרגָ ֵרט ָאן‪ַ ,‬ה ּ ְׁשכֵ נִ ים אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬ ‫ִהיא יַ לְ דָּ ה ַא ֶח ֶרת‪.‬‬ ‫ישה ּו ְ ּבלִ י ֶׁש ֵ ּנ ַדע‬ ‫ַה ִאם ּ ָפגַ ע ָ ּב ּה ִמ ֶׁ‬ ‫ְ‬ ‫אוֹ ֶׁש ִהיא נוֹ לְ ָדה ְ ּבלִ י ִח ּיוּך ִמ ֵ ּל ָדה‪,‬‬ ‫ַמ ְרגָ ֵרט ָאן‪ַ ,‬ה ּ ְׁשכֵ נִ ים אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬ ‫ַה ִאם ִהיא ִ ּבכְ לָ ל יַ לְ דָּ ה‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬איך מתוארת בשיר הילדה מרגרט אן? בתשובתכם התייחסו למראה החיצוני‬ ‫שלה‪ :‬הפנים‪ ,‬השיער‪ ,‬השמלות‪ ,‬הגרביים‪ ,‬וכן לצורת הדיבור ולצורת ההתנהגות‪.‬‬ ‫במה היא שונה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬משאר הילדים?‬ ‫‪ .2‬איזו הרגשה אנו מקבלים כאשר אנו קוראים בשיר את הביטויים "שיער משוך"‪,‬‬ ‫"שמלות ישרות"‪" ,‬גרביים משוכים"?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬השכנים מוזכרים בשיר שלוש פעמים‪ .‬מה הם שואלים ומה הם אומרים לגבי‬ ‫מרגרט אן בכל אחת מהפעמים הללו? האם הם צודקים? האם יש למרגרט‬ ‫אן אפשרות להסביר את עצמה?‬ ‫ב‪ .‬כיצד השכנים מתרצים את התנהגותה של מרגרט אן בבית השלישי? האם‪,‬‬ ‫לדעתכם‪ ,‬השכנים מנסים לעזור לה? מדוע?‬ ‫‪ .4‬המילה "היא" חוזרת בשיר פעמים רבות‪ .‬מדוע?‬ ‫בבית האחרון יש חזרה על הביטוי "בלי"‪ .‬מה חזרה זו נועדה לבטא?‬

‫‪201‬‬

‫‪ .5‬בבית הראשון יש אנפורה מסורגת של המילים‪" :‬זה" ו־"או"‪ .‬מהי מטרתה?‬ ‫‪ .6‬מרגרט אן אינו שם עברי‪ .‬האם ייתכן שבארץ אחרת תהיה ילדה בעלת אותו‬ ‫מראה‪ ,‬והיא לא תראה חריגה‪ ,‬או שמדובר בילדה שתהיה חריגה בכל מקום?‬ ‫‪ .7‬תרגיל כתיבה‪ :‬א‪ּ .‬כִ תבו מכתב ממרגרט אן לשכנים שלה‪.‬‬ ‫ב‪ּ .‬כִ תבו מכתב אישי למרגרט אן‪.‬‬ ‫‪ .8‬נסו לצייר את מרגרט אן‪.‬‬ ‫‪ .9‬התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬התבוננו בתמונה "נערה עם פרפר" ותארו את הנערה המופיעה בו (התייחסו‬ ‫לפנים‪ ,‬לשיער‪ ,‬ללבוש‪ ,‬לסביבה)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נסו לדמיין מיהי הנערה‪ ,‬מהיכן הגיעה‪ ,‬מה הן מחשבותיה‪ ,‬מה היא מנסה‬ ‫לומר לנו‪ ,‬ומה משמעות הפרפר שהיא אוחזת בידיה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אילו מילים או משפטים מתוך השיר "מרגרט אן" מאפיינים גם את הנערה‬ ‫שבציור‪.‬‬

‫יוסל ברגנר‪ ,‬נערה עם פרפר‪,‬‬ ‫‪( 1967‬בקירוב)‬

‫‪202‬‬

‫שער ‪5‬‬

‫בית ומשפחה‬ ‫״‪...‬מּלִ ים ֶשׁל ִא ִּמי‬ ‫ִ‬ ‫חּוט ֶשׁל ֵחן חּוט‬ ‫ֶשׁל ֶח ֶסד‬ ‫יהן‬ ‫ָמׁשּוְך ָהיָ ה ֲעלֵ ֶ‬ ‫ּכֹורכָ ן לְ ַמנְ ּגִ ינָ ה‬ ‫ְ‬ ‫ְמכֻ ּנֶ ֶסת‪...‬״‬ ‫(א ְמנֹון ָשמּוש)‬ ‫ַ‬

‫דרורית סן‪ ,‬משפחה‬

‫‪203‬‬

‫ַר ִ ּבי ַט ְרפוֹ ן וְ ִא ּמוֹ – מעשה חכמים‬

‫ִא ּמוֹ ֶׁשל ַר' ַט ְרפוֹ ן יָ ְר ָדה לְ ַט ֵ ּיל לְ תוֹ ְך ֲח ֵצ ָר ּה ְ ּב ַׁש ָ ּבת וְ נִ ְפ ַסק קוֹ ְר ַד ְקיוֹ ס‪ֶׁ 1‬ש ָ ּל ּה‪.‬‬ ‫יהן ַעד ֶׁש ִה ִ ּג ָיעה לְ ִמ ָּט ָת ּה‪.‬‬ ‫יה וְ ָהיְ ָתה ְמ ַה ֶ ּלכֶ ת ֲעלֵ ֶ‬ ‫יח ְׁש ֵּתי יָ ָדיו ַּת ַחת ּ ַפ ְרסוֹ ֶת ָ‬ ‫ָהלַ ְך ַר' ַט ְרפוֹ ן וְ ִה ִ ּנ ַ‬ ‫ּ ַפ ַעם ַא ַחת ָחלָ ה וְ נִ כְ נְ ס ּו ֲחכָ ִמים לְ ַב ְ ּקרוֹ ‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ָא ְמ ָרה לָ ֶהם‪ִ :‬ה ְת ּ ַפ ְ ּלל ּו ַעל ַט ְרפוֹ ן ְ ּבנִ י‪ֶׁ ,‬שהוּא נוֹ ֵהג ִ ּבי ָ ּכבוֹ ד יוֹ ֵתר ִמדַּ י‪.‬‬ ‫ָא ְמר ּו לָ ּה‪ֶ :‬מה ָעשָׂ ה לָ ְך?‬ ‫ִס ּ ְפ ָרה לָ ֶהם אוֹ תוֹ ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה‪.‬‬ ‫יע‪.‬‬ ‫ָא ְמר ּו לָ ּה‪ֲ :‬א ִפלּ ּו עוֹ שֶׂ ה ֵ ּכן ֶאלֶ ף ֲאלָ ִפים‪ֲ ,‬ע ַדיִ ן לַ ֲח ִצי ָ ּכבוֹ ד ֶׁש ָא ְמ ָרה ַה ּתוֹ ָרה לֹא ִה ִ ּג ַ‬ ‫(בבלי‪ ,‬קידושין‪ ,‬לא‪ ,‬ע"ב)‬ ‫‪ 1‬נפסק קורדקיוס ‪ -‬נקרעה הנעל‬ ‫‪ 2‬שהוא ‪ -‬בזכות שהוא‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬קראו את שתי השורות הראשונות בסיפור‪ .‬מה מעיד אירוע זה על הדרך שבה‬ ‫מקיים רבי טרפון את מצוות כיבוד אם?‬ ‫‪ִ .2‬קראו את המשך הסיפור‪.‬‬ ‫איזו תמיהה יכולה להתעורר אצל אימו של ר' טרפון בעקבות תשובת החכמים?‬ ‫‪ .3‬מה המסר העולה מסיפור זה?‬ ‫‪ .4‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מצוות כיבוד הורים היא מצווה כה חשובה ויקרה?‬

‫‪204‬‬

‫אשתי אהובתי‪ ,‬בואי ונרקוד – סיפור חסידי‬ ‫עיבוד‪ :‬מנחם מנדל בודק‬ ‫פעם אחת ביקשו התלמידים‪ ,‬עת כי בדחו דעתייהו (כאשר דעתם הייתה בדוחה)‪,‬‬ ‫ביקשו את רבם הרב הבעש"ט שיראה להם איזה דבר חידוש‪ .‬אז נעתר להם הבעש"ט‪,‬‬ ‫רק באופן שלא יצחקו ויבטיחו שאף שיהיה מה שיהיה לא יצחקו באין אופן‪ .‬והראה‬ ‫אחר איש עני אחד אשר עמד בתפילתו בליל השבת בהתלהבות‬ ‫להם הרב שיביטו ַ‬ ‫גדולה‪ ,‬בשמחה עצומה‪ ,‬ושילכו אחריו לראות גם מעשהו בביתו‪ .‬והתחילו התלמידים‬ ‫לעיין אחריו‪ ,‬והנה הוא עני מדוכא‪ ,‬הכרת פניו תענה בו‪ ,‬והוא לבוש מלבושים מקורעים‬ ‫אלפי אלפים בכיסו מבלי דאגה‪,‬‬ ‫ומטוּלאים‪ ,‬אין בהם ְמתוֹ ם‪ .‬עומד ומתפלל כאיש אשר ֵ‬ ‫ועל פניו אין שום צער‪ .‬כך מתפלל ברוחב לבב‪ ,‬ואחר כלותו מלהתפלל הלך בשמחה‬ ‫לביתו‪ ,‬והתלמידים אחריו בלאט‪.‬‬ ‫סוערה לא נו ָּח ָמה‪ ,‬אין ְ ּכסוּת ושמלה‪ ,‬יחף מבלי‬ ‫ויבוא לביתו והנֵ ה אשתו גם היא ענייה ֵ‬ ‫ִמנְ ָעל על רגליה‪ .‬ובביתו נרות קטנים דולקים עד שכמעט לא ניכרו בהבית‪ ,‬ולא נראה‬ ‫אור כלל‪ ,‬רק ענן וערפל‪ ,‬והבית מלא עשן‪ .‬והתלמידים ראו והינה הוא אומר לאשתו‬ ‫בהרחבה‪ :‬שבת שלום‪ ,‬כך בהרחבת הלב כאיש נגיד וגְ ביר‪.‬‬ ‫ויאמר לאשתו‪ :‬אשתי אהובתי‪ ,‬תני קידוש! ותיקח האישה שתי חלות‪ ,‬אשר חשך‬ ‫משחור תוארם‪ ,‬ותיתן על השולחן‪.‬‬ ‫ויאמר העני‪ :‬שלום עליכם וגו' בקול שמחה וצהלה‪ .‬ואחר כלותו‪ ,‬נטל ידיו ועשה קידוש‬ ‫על הלחם‪ .‬אחר כך אמר לאשתו‪ :‬תני הדגים אשר הכינות לכבוד שבת‪ ,‬ובאמת לא‬ ‫הכינה הענייה הזאת כי אם מעט פולין‪ ,‬שקוראים פרסאלים (מין קטניות) ולא יותר‪.‬‬ ‫ולקחה מעט מהקטניות הללו ונתנה לפניו‪ ,‬ואמרה לו‪ֵ :‬הא לך דגים! ויאכל ֶהעני את‬ ‫הקטניות בחשק גדול ותערב לחיכו כמעדני מלך‪ .‬ובכל פעם אמר‪ :‬מה טובו הדגים‬ ‫ואחר אוכלו את הקטניות במקום דגים כאוכל דגים גדולים‪ .‬אז הרים‬ ‫כטעם גן עדן! ַ‬ ‫את קולו וזימר זמירות ערבות לאוזן שומע בשמחה וברכה‪.‬‬ ‫ואחר אשר זימר זמירותיו‪ ,‬אמר לאשתו‪ :‬אהובתי‪ ,‬תני המרק אשר זימנת לכבוד‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫תיקח גם כן מעט פולין פרסאלים‪ ,‬ותיתן לו ותאמר לו‪ :‬הא לך מרק‪ ,‬אכול! ויאכל כל‬ ‫כך בשמחה עד אין לשער‪ ,‬באומרו בכל פעם‪ :‬מה טוב ומה נעים המרק הזה! ואחר‬ ‫כך אמר ליתן לו בשר ונתנה גם כן כנ"ל‪ .‬ואחר כך שאל עוד כזה כמה מטעמים‪ ,‬והיא‬

‫‪205‬‬

‫חילקה את הפרסאלים הללו לכמה מיני מטעמים‪ ,‬ותיתן לפניו ויאכל וישבע בתענוג‬ ‫ובשמחת לבב כאדם האוכל מעדני מלכים‪.‬‬ ‫ואחר הסעודה‪ ,‬אחר הזמירות‪ ,‬אמר לאשתו‪ :‬אשתי אהובתי‪ ,‬עתה בואי הנה ונרקוד‬ ‫ונשמח יחד לכבוד שבת לשם שמיים‪ .‬ותשמע לו אשתו‪ ,‬ויאחזו יחדיו וירקדו כמחולת‬ ‫המחניים‪ ,‬ושמחתם ערבה עליהם ויפזזו ויכרכרו עד למאוד יחפים וערבים כשמחה‬ ‫בקציר‪.‬‬ ‫בתוך כך לא יכלו [התלמידים] להתאפק מלצחוק בצחוק גדול‪ ,‬ויאמר להם הבעש"ט‪:‬‬ ‫הלוא אמרתי לכם לבל תצחקו‪ ,‬כי הוא חשוב ומקובל לפני ה' יתברך מאוד‪ ,‬ובקל‬ ‫הוא להבין כי אין שמחה לפניו יתברך באכול האדם המעדנים‪ ,‬הלוא ה' יתברך יראה‬ ‫ללבב ורחמנא ליבא בעי (הקב"ה רוצה את הלב) ומעשה העני הזה חשוב לפני ה'‬ ‫יתברך עד למאוד יותר ממעשה האוכל מעדנים ומתכוון להנאתו‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬זהו סיפור מסגרת‪ .‬נסו לזהות מהו הסיפור החיצוני ומהו הסיפור הפנימי‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסיפור החיצוני‪ :‬מה הבטיחו תלמידי הבעש"ט לרבם? האם עמדו בהבטחתם?‬ ‫מדוע?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬על פי תחילת הסיפור החיצוני‪ ,‬מדוע חשב הבעש"ט שהתנהגות העני היא‬ ‫"דבר חידוש"?‬ ‫ב‪ .‬על פי סוף הסיפור החיצוני‪ ,‬מה חשב הבעש"ט על התנהגותו של העני?‬ ‫‪ .4‬בסיפור הפנימי‪ :‬מה רואים תלמידי הבעש"ט אצל העני בבית הכנסת ואחר כך‬ ‫בביתו?‬ ‫מה מיוחד בהתנהגותם של העני ואשתו? האם הייתם נוהגים כמותם? מדוע?‬ ‫‪ .5‬כיצד העני ואשתו מתייחסים זה לזה? הוכיחו את תשובתכם מהסיפור‪.‬‬ ‫‪ .6‬נסו למצוא בסיפור רמזים לניגודים בין עולם חומרי לעולם רוחני‪.‬‬ ‫מההרמזים הבאים וכִ תבו היכן הם מופיעים בסיפור ומה משמעותם‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .7‬בחרו שניים‬ ‫ּקֹורא וְ ַה ַּביִ ת יִ ָּמ ֵלא ָע ָׁשן" ‪ -‬הקדשת‬ ‫א‪ .‬ישעיהו ו‪ ,‬ד‪" :‬וַ ּיָ נֻ עּו ַאּמֹות ַה ִּס ִּפים ִמּקֹול ַה ֵ‬ ‫ישעיהו לנביא‪.‬‬ ‫ל‪ּ-‬ת ְק ַרב ֲהֹלם ַׁשל־נְ ָע ֶליָך ֵמ ַעל ַרגְ ֶליָך ּכִ י ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר‬ ‫ֹאמר ַא ִ‬ ‫ב‪ .‬שמות ג‪ ,‬ה‪" :‬וַ ּי ֶ‬ ‫עֹומד ָע ָליו ַא ְד ַמת־ק ֶֹדׁש הּוא" ‪ -‬הקדשת משה לנביא‪.‬‬ ‫ַא ָּתה ֵ‬

‫‪206‬‬

‫בבלי‪ ,‬יומא‪ ,‬עה‪ ,‬ע"א‪" :‬רבי אמי ורבי אסי‪ :‬חד אמר‪ :‬טעם כל המינין טעמו‬ ‫ג‪.‬‬ ‫במן" ‪ -‬המן שהיה במדבר השתנה לפי טעמו של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שמואל ב ו‪ ,‬יד‪“ :‬וְ ָדוִ ד ְמכַ ְרּכֵ ר ְּבכָ ל־עֹז ִל ְפנֵ י ה' וְ ָדוִ ד ָחגּור ֵאפֹוד ָּבד" ‪ -‬דוד רוקד‬ ‫בהעלאת ארון ה' לירושלים‪.‬‬ ‫"ׂשמחה" היא מילה מנחה בסיפור זה‪.‬‬ ‫‪ִ .8‬‬ ‫מילה מנחה היא מילה‪ ,‬שורש לשוני או ביטוי שחוזרים בקטע כמה פעמים‪ ,‬מבטאים‬ ‫משמעויות שונות ומכוונים לרעיון מרכזי בטקסט‪.‬‬ ‫היכן מופיעה בסיפור המילה "שמחה"?‬ ‫שערו‪ ,‬איך אפשר להיות שמח גם כאשר יש מצוקה כלכלית או כל מצוקה אחרת?‬ ‫האם קרה לכם שהצלחתם להיות שמחים למרות קושי מסוים שהיה לכם?‬ ‫‪ .9‬אילו מאפיינים ממאפייני הסיפור החסידי (המופיעים בעמוד ‪ 30‬במקראה)‬ ‫מצויים בסיפור זה?‬ ‫‪.10‬מה תרצו לקחת מהסיפור לחיים שלכם? ַהציעו שם חדש לסיפור לאור התובנות‬ ‫שהגעתם אליהם‪.‬‬ ‫‪ .11‬תרגיל כתיבה‪ :‬נסו לכתוב את הסיפור בגוף ראשון מנקודת המבט של אחת‬ ‫הדמויות הבאות‪ :‬הבעל שם טוב‪ ,‬התלמידים‪ ,‬העני‪ ,‬אשתו‪.‬‬

‫‪207‬‬

‫יאנִ י מפייטני תימן‪ .‬שמו חתום בפיוט באקרוסטיכון‪.‬‬ ‫ר' יִ ְחיֶ א ִס ָ‬

‫יאנִ י‬ ‫ר־מ ְצוָ ה ‪ /‬ר' יִ ְחיֶ א ִס ָ‬ ‫ֲח ַתן ַ ּב ִ‬

‫ר־מ ְצוָ ה ֲעלֵ ה ְ ּבתוֹ ְך ַעם ֱאמוּנַ י‬ ‫ֲח ַתן ַ ּב ִ‬ ‫לִ ְקרֹא ְ ּב ֵס ֶפר ּתוֹ ַרת ֲאדֹ־נָ י‬ ‫יִ ְפ ַּתח ֵאל לִ ְ ּב ָך לְ ַתלְ מוּד ּתוֹ ָרתוֹ‬ ‫לִ ְׁשמֹר ֻח ּקוֹ ָתיו ו ִּמ ְצווֹ ָתיו לְ ַק ֵ ּים ִא ְמ ָרתוֹ‬ ‫לְ ַה ְמ ִּתיק סוֹ ד ִמשְׂ ָרה‪ּ ִ 1‬ב ְק ַהל ֲע ָדתוֹ‬ ‫ֵ ּכן יְ ב ַֹר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא ֲאדֹ־נָ י‪.‬‬

‫‪ִ 1‬מ ְׂש ָרה = תורה‬

‫ֵחן וְ ֶח ֶסד ַּת ֲע ֶטה ֵעת ִ ּכי ִּת ְד ְר ָׁשה‬ ‫בּ וֹ ַר ֲא ָך זְ כֹר ָּת ִמיד וְ גּ ו ָּפ ְך ַקדְּ ָׁשה‬ ‫ו ְּבתוֹ ַרת ֵאל דְּ ַבק ֲא ֶׁשר ִהיא מוֹ ָר ָׁשה‬ ‫ֵא ֶ ּלה ַה ִּמ ְצווֹ ת ֲא ֶׁשר ִצ ָּוה ֲאדֹ־נָ י‪.‬‬ ‫יְ ִהי ְּת ִפ ִ ּלין ֶׁש ַ ּל־ ָ ּיד לְ אוֹ ת ַעל יָ ְד ָך‬ ‫ֹאש ָך‬ ‫וְ טוֹ ָטפוֹ ת ֶ ּכ ֶתר ּ ְפ ֵאר לְ ר ְׁ‬ ‫וְ ַט ִ ּלית ְמ ֻצ ֶ ּי ֶצת ְ ּכ ִהלְ כָ ָת ּה ְּת ִהי ָעלֶ יךָ‬ ‫ִּתזְ ֶ ּכה וְ ִת ְר ֶאה יְ ׁשו ַּעת ֲאדֹ־נָ י‪.‬‬ ‫הוֹ ֶר ָ‬ ‫יך יִ שְׂ ְמח ּו ַ ּב ֲעלוֹ ְת ָך לִ ְקרֹא ְ ּבתוֹ ַרת ֲאדֹ־נָ י‬ ‫ְ ּביוֹ ם ַׁש ַ ּבת ק ֶֹד ׁש ְ ּבתוֹ ְך ְק ַהל ַעם ֱאמוּנַ י‬ ‫יְ ָרא אוֹ ָתם וְ כַ ְ ּב ֵדם ִ ּכ ְד ַבר ֲאדֹ־נָ י‬ ‫ִּת ּ ָׂשא ְ ּב ָרכָ ה ֵמ ֵאת ֲאדֹ־נָ י‪.‬‬

‫דרורית סן‪ ,‬בר־מצווה‪ ,‬עבודת רקמה‬

‫ר־ה ִּמ ְצוָ ה לִ ְקרֹא ַ ּב ּתוֹ ָרה קוּם ִ ּב ְמ ֵה ָרה‬ ‫קוּם ֲח ַתן ַ ּב ַ‬ ‫ִה ְת ַ ּג ֵ ּבר ָ ּכ ֲא ִרי וֶ ֱהיֵ ה ַקל ִ ּכ ְצ ִבי וּכְ ע ֶֹפר לַ ֲעבֹד ֶאת ָה ֵאל נוֹ ָרא‬ ‫את ָך‪.‬‬ ‫ָ ּברו ְּך ַא ָּתה ְ ּבבוֹ ֶא ָך ו ָּברו ְּך ַא ָּתה ְ ּב ֵצ ֶ‬

‫‪208‬‬

‫פעילויות‬ ‫פיוט זה מושר בפי קהילת בני תימן בשבת שבה חתן בר־המצווה עולה לתורה‪.‬‬ ‫‪ .1‬הוכיחו מהפיוט שזמן אמירתו הוא לקראת העלייה לתורה של חתן בר־המצווה‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפייטן מברך את חתן בר־המצווה בברכות רבות‪ ,‬אך גם דורש ממנו לעשות‬ ‫מעשים שונים הקשורים לכניסה לעול מצוות‪.‬‬ ‫בחרו מהפיוט איחול אחד לבר־המצווה ודרישה אחת ממנו שאתם מזדהים‬ ‫איתם‪ .‬נַ מקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפניכם ציטוטים מהתנ"ך ומפתיחת ה"שולחן ערוך"‪ ,‬המשובצים בפיוט‪ .‬בחרו‬ ‫ומצאו היכן הם משובצים בפיוט‪ַ .‬הסבירו כיצד הם מתארים את‬ ‫שניים מהם ִ‬ ‫המשמעות של קבלת עול מצוות‪:‬‬ ‫שמֹר ֻחקֹ ָּתיו‬ ‫־ֹלהיָך ָל ֶלכֶ ת ִּב ְד ָרכָ יו ִל ְ ׁ‬ ‫א‪ .‬מלכים א ב‪ ,‬ג‪" :‬וְ ָש ַׁמ ְר ָּת ֶאת ִמ ְש ֶׁמ ֶרת ה' ֱא ֶ‬ ‫תֹורת מ ֶֹשׁה"‪.‬‬ ‫ּומ ְש ָּׁפ ָטיו וְ ֵע ְדו‍ ָֹתיו ּכַ ּכָ תּוב ְּב ַ‬ ‫ִמ ְצו‍ ָֹתיו ִ‬ ‫מֹור ָשׁה ְק ִה ַּלת יַ ֲעקֹב”‪.‬‬ ‫"ּתֹורה ִצּוָ ה ָלנּו מ ֶֹשׁה ָ‬ ‫ב‪ .‬דברים לג‪ ,‬ד‪ָ :‬‬ ‫“ּוק ַש ְׁר ָּתם ְלאֹות ַעל יָ ֶדָך וְ ָהיּו ְלט ָֹטפֹת ֵּבין ֵעינֶ יָך‪”.‬‬ ‫ג‪ .‬דברים ו‪ ,‬ח‪ְ :‬‬ ‫ד‪ .‬פתיחת ה"שולחן ערוך" ("אורח חיים" א‪ ,‬א)‪" :‬יתגבר כארי לעמוד בבוקר‬ ‫לעבודת בוראו‪ ,‬שיהא הוא מעורר השחר"‪.‬‬ ‫‪ .4‬המדריך וארבע המחרוזות מסתיימים בסיומת מקראית‪ ,‬שהיא אמצעי עיצוב‬ ‫המאפיין פיוטים רבים‪.‬‬ ‫סיומת מקראית ‪ -‬קטע מפסוק מקראי שבו הפייטן חותם כל מחרוזת של שיר‪.‬‬ ‫הסיומות המקראיות מלוקטות מספרי המקרא השונים‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהי המילה האחרונה בכל הסיומות המקראיות? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬נבחרה‬ ‫מילה זו?‬ ‫ב‪ .‬באילו מהסיומות מתוארת המחויבות של חתן בר־המצווה לקב"ה‪ ,‬ובאילו‬ ‫סיומות מתואר מה ייתן ה' בתמורה לחתן בר־המצווה?‬ ‫‪ .5‬מה היה חשוב להוריכם שיהיה בחגיגת בר‪/‬בת־המצווה שלכם? מהו בשבילכם‬ ‫החלק החשוב בחגיגת בר‪/‬בת־המצווה? שתפו את הכיתה‪.‬‬

‫‪209‬‬

‫ֶא ְס ֵתר ְש ָק ִלים נולדה ב־‪ 1954‬באיראן ועלתה לישראל בשנת ‪ .1958‬משוררת‪,‬‬ ‫חוקרת קהילות ישראל ואוצרת אומנות יהודית‪ .‬כתבה ספרים‪ ,‬מאמרים ופרסמה‬ ‫כמה ספרי שירה‪ ,‬העוסקים במורשת קהילות ישראל במערב ובמזרח וכן בהיסטוריה‬ ‫ובתרבות של יהודי איראן‪.‬‬

‫כּ וֹ ס ַה ִ ּקדּ ו ּׁש ֶשל ַס ָ ּבא ַר ָ ּבא ‪ֶ /‬א ְס ֵּתר ְש ָק ִלים‬ ‫ר־מ ְצוָ ה‬ ‫ְ ּב ַׁש ַ ּבת ַ ּב ִ‬ ‫ֶה ֱענִ יק לִ י ַא ָ ּבא‬ ‫ֶאת כּ וֹ ס ַה ִ ּקדּ ו ּׁש‬ ‫ֶׁשל ַס ָ ּבא ַר ָ ּבא‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יאלֶ ה ְ ּב ָרכָ ה‬ ‫ּ ִפ ָ‬ ‫‪2‬‬ ‫ֶׁשל ר' ַא ְב ָר ָהם ַחכַ ְמזָ ָדה‬ ‫ֶׁש ָהיְ ָתה‬ ‫ֻ ּכ ָ ּל ּה ֶ ּכ ֶסף ָטהוֹ ר נוֹ ֵהר‬ ‫ְ ּב ִמין נֹגַ ּה אוֹ ר בּ וֹ ֵער‬ ‫יה בּ וֹ לְ ִטים ִע ּטו ִּרים‬ ‫וְ ָעלֶ ָ‬ ‫ָמגֵ ן דָּ וִ ד ו ְּמנוֹ ָרה ַ ּבת ִׁש ְב ָעה ָקנִ ים‬ ‫יע ַמזְ ִה ִירים‪.‬‬ ‫ְ ּכז ַֹהר ָה ָר ִק ַ‬ ‫ְ ּכ ֶׁש ַּס ָ ּבא ַר ָ ּבא ַעל ַה ַ ּייִ ן ִקדֵּ ׁש‬ ‫ָק ְרנ ּו ּ ָפנָ יו ְ ּכמוֹ לַ ַהב ֶׁשל ֵא ׁש‬ ‫ַמ ּ ַׁשק ַ ּכנְ ֵפי ַמלְ ֲאכֵ י ֶעלְ יוֹ ן‬ ‫לִ ָּוה ּו זָ קוּף ְ ּב ָה ָדר וְ גָ אוֹ ן‪.‬‬ ‫וּכְ ֶׁשנּוֹ לַ ְד ִּתי ֲאנִ י‬ ‫ֶ ּבן ְ ּבכוֹ ר לְ ָא ִבי‬ ‫ִק ֵ ּבל הוּא ִמ ָּס ִבי‬ ‫ֶאת ַהכּ וֹ ס ַה ִהיא‪:‬‬ ‫דּ וֹ רוֹ ן לְ ֶה ְמ ֵׁש ְך ַה ּ ׁשוֹ ֶׁשלֶ ת‬ ‫אוֹ ת לַ ֻחלְ יָ ה ְ ּב ַׁש ְר ֶׁש ֶרת‬ ‫יח ּה ָא ִבי ַ ּב ִּמזְ נוֹ ן לְ ַמזְ ֶ ּכ ֶרת‬ ‫ִה ִ ּנ ָ‬ ‫ו ָּמ ָצא לִ ְׁש ִת ָ ּיה כּ וֹ ס מוֹ ֶד ְרנִ ית‪ַ ,‬א ֶח ֶרת‪.‬‬

‫‪210‬‬

‫ר־מ ְצוָ ה‬ ‫ְ ּב ַׁש ָ ּבת ַ ּב ִ‬ ‫ֶה ֱענִ יק לִ י ַא ָ ּבא‬ ‫ֶאת ַהכּ וֹ ס ַ ּב ָּסלוֹ ן‬ ‫ֶׁש ּ ָׁשכְ ָבה ְ ּכלו ָּמה ַ ּב ִּמזְ נוֹ ן‪.‬‬ ‫דָּ ָהה ַה ָּמגֵ ן ַ ּב ֲא ַבק ַה ּ ָׁשנִ ים‬ ‫ַה ֶ ּכ ֶסף דָּ ַע ְך‪ּ ָ ,‬כה ּו ַה ָ ּקנִ ים‬ ‫וְ ַרק זִ יק ֶׁשל ָ ּב ָרק‪ִ ,‬מין ַ ּג ֶחלֶ ת לוֹ ֶח ֶׁשת‬ ‫נִ ַ ּבט ֵמ ַהכּ וֹ ס‪ ,‬קוֹ ֵרא לִ י לָ גֶ ֶׁשת‪.‬‬ ‫וּלְ אוֹ תוֹ ַה ּנֹגַ ּה נִ כְ ַס ְפ ִּתי ֻ ּכ ִ ּלי‬ ‫ֶאת ז ַֹהר ָה ֵא ׁש לַ ְחשׂ ף ְ ּב ַע ְצ ִמי‪.‬‬ ‫נָ ַטלְ ִּתי ַהכּ וֹ ס וְ ַס ָ ּבא ִע ִּמי‬ ‫וְ ַר ַחש ְ ּכנָ ַפיִ ם לוֹ ֵח ׁש ְ ּב ָאזְ נִ י‪:‬‬ ‫"יוֹ ם ַה ּ ִׁש ּ ִׁשי וַ יְ כֻ לּ ּו ַה ּ ָׁש ַמיִ ם‬ ‫וַ יְ כַ ל ֱאלֹ ִקים… ִמ ָ ּכל ְמלַ אכְ ּתוֹ …"‬ ‫וַ ֲאנִ י‬ ‫ֶאת ְמלַ אכְ ִּתי‬ ‫ַרק ִה ְת ַחלְ ִּתי‪.‬‬

‫יא ֶלה ְּב ָרכָ ה" – בשפה הפרסית־יהודית‪:‬‬ ‫ "ּפ ָ‬ ‫‪ִ 1‬‬ ‫"כוס הברכה"‪ ,‬כינוי לגביע הקידוש‬ ‫‪" 2‬חכמזדה" – שם משפחה פרסי־יהודי‬ ‫שמשמעותו "בן הרב"‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬האם יש במשפחתכם חפץ או תשמיש קדושה שעוברים בירושה‬ ‫מדור לדור? איך הם נראים? מה משמעותם המיוחדת למשפחה? הביאו אותם‬ ‫או תמונה שלהם לכיתה ושתפו את חבריכם בסיפור שמאחוריהם‪.‬‬ ‫‪ .2‬תארו את כוס הקידוש של סבא רבא של הדובר בשיר‪ .‬איך היה נראה הסבא‬ ‫רבא כאשר קידש על היין?‬ ‫‪ .3‬בבית הראשון נאמר על הסבא רבא של הדובר‪ ,‬שקרנו פניו כמו להב של אש‪.‬‬ ‫ּוׁשנֵ י ֻלחֹת ָה ֵע ֻדת ְּביַ ד־‬ ‫מׁשה ֵמ ַהר ִסינַ י ְ‬ ‫יש כאן ֵהרמז למשה רבנו‪" :‬וַ יְ ִהי ְּב ֶר ֶדת ֶ‬ ‫ּומׁשה ֹלא־יָ ַדע ּכִ י ָק ַרן עֹור ָּפנָ יו ְּב ַד ְּברֹו ִאּתֹו" (שמות לד‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ן־ה ָהר ֶ‬ ‫מׁשה ְּב ִר ְדּתֹו ִמ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫מה הדבר מעיד על הסב?‬ ‫‪ .4‬כאשר הגיעה הכוס לאביו של הדובר בשיר‪ ,‬היכן ׂשם אותה וכיצד התייחס‬ ‫אליה? מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הכוונה בביטוי "מצא לשתייה כוס מודרנית‪ ,‬אחרת"?‬ ‫‪ .5‬באיזה מצב הייתה כוס הקידוש כאשר הדובר בשיר קיבל אותה? איזו הרגשה‬ ‫מיוחדת הייתה לו למרות מצבה‪ ,‬כאשר החזיק את הכוס שקיבל במתנה?‬ ‫‪ .6‬תארו את ההאנשה של כוס הקידוש בבתים הרביעי והחמישי‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪,‬‬ ‫באה האנשה זו להדגיש?‬ ‫‪ִ .7‬מצאו הקבלות בין תיאור הסבא רבא כאשר הוא מקדש על היין ובין תיאור‬ ‫הדובר כאשר הוא מחזיק את הכוס‪ .‬איזו מסקנה תוכלו להסיק מכך?‬ ‫‪ .8‬מוטיב האור והאש הוא מוטיב מרכזי בשיר‪ִ .‬מצאו בשיר את הביטויים הקשורים‬ ‫לאור ואש‪ .‬בקשר לאילו דמויות מופיע האור‪ ,‬ומה משמעות הדבר?‬ ‫‪ .9‬הדובר בשיר אומר‪" :‬ולאותו הנוגה נכספתי כולי‪ ,‬את זוהר האש לחשוף בעצמי‪...‬‬ ‫ואני את מלאכתי רק התחלתי‪ְ ".‬למה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא מתכוון בדבריו אלה?‬ ‫‪ .10‬כתוב בשיר שהסבא רבא מעביר את הכוס לסב‪ ,‬והוא‬ ‫מעבירה לאבי הדובר וממנו לדובר עצמו‪" :‬דורון להמשך‬ ‫השושלת‪ ,‬אות לחוליה בשרשרת”‪.‬‬ ‫במה אתם מרגישים שאתם ממשיכים את השושלת של‬ ‫המשפחה שלכם ושל העם כולו? אילו ערכים הייתם רוצים‬ ‫להנחיל לדורות שאחריכם?‬

‫גביע קידוש כסף פרסי‬

‫‪211‬‬

‫ַפנְ יָ ה ֶּב ְרגְ ְש ֵטיין (‪ ,)1950–1908‬נולדה בפולין‪ .‬בגיל ‪ 14‬הצטרפה לתנועת "החלוץ"‬ ‫והייתה פעילה מאוד‪ .‬עלתה ארצה בשנת ‪ 1930‬והתיישבה בקיבוץ גְ ַבת‪ .‬חיברה‬ ‫מֹולֹודֹוב ְס ִקי ושירי עם שונים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫שירים‪ ,‬סיפורים ורשימות רבות ותירגמה משירי ַק ְדיָ ה‬ ‫"בוא אלי‪ ,‬פרפר נחמד" ו"האוטו שלנו" הם שניים משירי הילדים הנודעים שלה‪.‬‬ ‫כיום מוענק פרס על שמה לכותבי ספרות ילדים‪.‬‬

‫נִ גּ וּנִ ים ‪ַ /‬פנְ יָ ה ֶּב ְרגְ ְש ֵטיין‬ ‫ְׁש ַתלְ ֶּתם נִ גּ וּנִ ים ִ ּבי‪ִ ,‬א ִּמי וְ ָא ִבי‪,‬‬ ‫נִ גּ וּנִ ים ִמזְ מוֹ ִרים ְׁשכו ִּחים‪.‬‬ ‫ַ ּג ְר ִעינִ ים; ַ ּג ְר ִעינִ ים נְ שָׂ ָאם לְ ָב ִבי –‬ ‫ַע ָּתה ֵהם עוֹ לִ ים וְ צוֹ ְמ ִחים‪.‬‬

‫ִה ֵ ּנה ַא ֲאזִ ין ִׁשיר ַע ְרשִׂ י ָה ָרחוֹ ק‬ ‫יע ּ ִפי ֵאם ֱאלֵ י ַ ּבת‪.‬‬ ‫ִה ִ ּב ַ‬ ‫ִה ֵ ּנה לִ י ִּתזְ ַה ְרנָ ה ְ ּב ֶד ַמע וּשְׂ חוֹ ק‬ ‫"איכָ ה" וּזְ ִמירוֹ ת ֶׁשל ַׁש ָ ּבת‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫ַע ָּתה ֵהם ׁשוֹ לְ ִחים ּפֹארוֹ ת‪ּ ְ 1‬ב ָד ִמי‪,‬‬ ‫יהם ְ ּבעוֹ ְר ַקי ְׁשלו ִּבים‪,‬‬ ‫ָׁש ְר ֵׁש ֶ‬ ‫נִ גּ וּנֶ ָ‬ ‫ְ‬ ‫יך‪ָ ,‬א ִבי‪ ,‬וְ ִׁש ַיריִ ך ִא ִּמי‪,‬‬ ‫ְ ּב ָד ְפ ִקי‪ 2‬נֵ עוֹ ִרים וְ ָׁש ִבים‪.‬‬

‫ָ ּכל ֶהגֶ ה יִ ַּתם וְ כָ ל ְצלִ יל יֵ ָאלֵ ם‬ ‫‪3‬‬ ‫ִ ּבי קוֹ לְ כֶ ם ָה ָרחוֹ ק ִ ּכי יֵ הוֹ ם‪.‬‬ ‫ֵעינַ י ֶא ֱעצֹם וַ ֲה ֵרינִ י ִא ְּתכֶ ם‬ ‫ֵמ ַעל לְ ֶח ְׁשכַ ת ַה ְּתהוֹ ם‪.‬‬

‫‪ 1‬פאֹרות – ענפי עץ‬ ‫‪ 2‬בדופקי – בדופק שלי‪ ,‬בפעימת הלב שלי‬ ‫‪ 3‬יהום – יהיה נרעש‪ ,‬נסער‬

‫‪212‬‬

‫פעילויות‬ ‫גּורי (תהלים קיט‪ ,‬נד)‬ ‫זְ ִמרֹות ָהיּו ִלי ֻח ֶּקיָך ְּב ֵבית ְמ ָ‬

‫‪ .1‬בשיר מתארת הדוברת את געגועיה לניגונים הזכורים לה מבית הוריה‪ .‬השירים‬ ‫והניגונים המוזיקליים מזכירים לה את ההווי המיוחד של משפחתה‪ .‬מהו הכוח‬ ‫של ניגון? ַהדגימו על פי שיר או ניגון שאתם אוהבים במיוחד‪.‬‬ ‫‪ .2‬היכן בשיר מופיעות וחוזרות מילים הקשורות לעולם הניגון והשירה? ִאספו את‬ ‫כל הביטויים הללו‪ .‬מה המשותף להם? כיצד הדוברת מרגישה כלפיהם?‬ ‫‪ .3‬המשוררת פניה ברגשטיין עלתה כחלוצה ועובדת אדמה לקיבוץ גבת בשנת‬ ‫‪ .1930‬כדי לתאר עד כמה מופנמים הניגונים בלב הדוברת היא משתמשת‬ ‫במטפורות הקשורות לעולם הצומח‪.‬‬ ‫מטפורה היא ביטוי לשוני המצרף מילים מתחומים שונים‪ .‬לצירוף החדש יש יסוד‬ ‫מפתיע ומרענן‪ .‬המטפורה מאפשרת לבטא רגשות וחוויות בביטוי מצומצם אחד‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬במטפורה‪" :‬פטיש צרותי הגדולות" (ח״נ ביאליק) — ישנו שילוב של מילים‬ ‫מעולמות שונים‪ ,‬פטיש וצרות‪ ,‬היוצר משמעות של סבל קשה ומכביד‪.‬‬ ‫ִאספו את המטפורות מתחום עבודת האדמה‪ ,‬המתארות את ההתפתחות של‬ ‫הניגונים בגופה של הדוברת ובנפשה‪ .‬נסו לצייר את התהליך המתפתח בשיר‪.‬‬ ‫‪ .4‬הדרך החלוצית בה בחרה המשוררת הייתה שונה מאורח החיים המסורתי‬ ‫שהשאירה מאחור‪ .‬שיר זה נכתב בשנת ‪ ,1944‬כשהידיעות על נוראות השואה‬ ‫החלו להגיע‪ ,‬והיא חששה מאוד לגורל הוריה ובני משפחתה‪ ,‬שנשארו בפולין‪.‬‬ ‫והדגימו‪ ,‬היכן מידע זה נרמז בשיר? כיצד מידע זה תורם להבנת השיר?‬ ‫ַהסבירו ַ‬ ‫‪" .5‬עיני אעצום והריני איתכם"‪ִ .‬עצמו עיניים וחשבו‪ ,‬מה הניגון המיוחד לבית שלכם?‬ ‫היזכרו במנגינה שאוהבים לשיר במשפחתכם בנסיבות מסוימות‪ :‬בשבתות‪,‬‬ ‫בחגים או בימי חול‪ ,‬או במנהג‪ ,‬למשל‪ ,‬הדרך שבה חוגגים אצלכם ימי הולדת‪,‬‬ ‫מקום שאוהבים לבקר בו וכדומה‪ .‬שתפו את הכיתה‪.‬‬ ‫ָהביאו לשיעור הבא הקלטה של סבתא או סבא שלכם או של מישהו אחר מבני‬ ‫המשפחה שבה הם שרים ניגון מיוחד שנהוג לשיר במשפחתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬אילו "גרעינים" הייתם רוצים אתם "לשתול ולהשריש" בלב הדור הבא? אפשר‬ ‫לנסח זאת בצורת שיר‪ ,‬ערך מרכזי‪ ,‬פתגם וכדומה‪.‬‬

‫‪213‬‬

‫ַּב ְלפּור ַח ָקק ‪ -‬נולד בעיראק בתש"ח (‪ )1948‬ועלה לארץ עם משפחתו בשנת‬ ‫‪ .1950‬משורר וסופר ישראלי‪ ,‬לשעבר יושב ראש אגודת הסופרים העבריים‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1965‬נבחר לחתן התנ"ך העולמי לנוער (יחד עם אחיו התאום הרצל)‪ .‬עסק בחינוך‬ ‫ובהוראה וכן בכתיבת תוכניות לימודים‪ .‬שמו ושם אחיו התאום הרצל ניתנו להם‬ ‫משום שנולדו שבועיים לפני הקמת המדינה‪ ,‬והוריהם בחרו לתת להם שמות‬ ‫שקשורים לאישים מרכזיים בתולדות הציונות‪ .‬פרסם ספרי שירה רבים‪.‬‬

‫ְמגִ ַ ּלת יוֹ ֲח ִסין ‪ַּ /‬ב ְלפּור ַח ָקק‬ ‫ָס ִבי‬ ‫ִק ֵ ּבל ֵמ ָא ִביו ְמגִ ָ ּלה‬ ‫ְּתעו ַּדת יו ֲּח ִסין ְמגִ ַ ּלת ְקלָ ף‬ ‫וְ ָא ִביו ִק ֵ ּבל ֵמ ָא ִביו‬ ‫ָא ִביו ִק ֵ ּבל ֵמ ָא ִביו‬ ‫ָאב ֵמ ָאב‬ ‫ַעד זִ ְקנֵ י ַה ְ ּכנֶ ֶסת ַה ְ ּגדוֹ לָ ה‪.‬‬ ‫וְ כַ ֲא ֶשר ָעלָ ה זְ ֵקנִ י ְ ּבשׂ לְ ָמתוֹ ַה ְ ּכלוּלָ ה‬ ‫וְ כַ ֲא ֶשר ָעלָ ה לְ ֶא ֶרץ ֲאבוֹ ָתיו ַה ְ ּגדוֹ לָ ה‬ ‫ָע ָפה ַה ְּמגִ ָ ּלה לַ ֲאנָ חוֹ ת‬ ‫ָע ָפה ַה ְּמגִ ָ ּלה ָ ּברוּחוֹ ת‬ ‫ֵׁשמוֹ ת נִ שְׂ ָר ִפים וְ אוֹ ִת ּיוֹ ת ּפוֹ ְרחוֹ ת‪.‬‬ ‫ֵמ ָאז‬ ‫ּתוֹ ֶעה ֲע ַדיִ ן ַ ּב ּסו ָּפה ַה ָ ּק ָׁשה‬ ‫ְמ ַח ּ ֵפשׂ ַא ַחר ְמגִ ָ ּל ִתי ָה ְרמו ָּסה‬ ‫ָ ּבאוֹ ר ו ָּבאוֹ ב‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ֵאין זֹאת ִ ּכי ֶא ְצ ָט ֵרך לִ כְ ּתֹב‬ ‫ָה ֵחל ֵמ ַעכְ ָשו‬ ‫ְמגִ ַ ּלת יו ֲּח ִסין ְמגִ ָ ּלה ֲח ָד ָׁשה‬ ‫ַה ַּמ ְת ִחילָ ה ִ ּבי‪.‬‬

‫‪214‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬שם השיר "מגילת יוחסין"‪ .‬מהי מגילה ומה פירוש המילה "יוחסין"?‬ ‫מה הן האסוציאציות שעולות בכם מכותרת השיר?‬ ‫ תארו את קורותיה של המגילה לאורך השנים‪ .‬מה ניתן ללמוד מהמהלך המתואר?‬ ‫‪ .2‬א‪ָ .‬‬ ‫ב‪ .‬מגילת היוחסין הופכת בשיר לסמל‪ .‬מה היא מסמלת?‬ ‫‪ .3‬בשיר שני בתים‪ ,‬וניתן לחלק אותו לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫מה מתואר בחלק הראשון ‪ -‬בית א'?‬ ‫מה מתואר בחלק השני – תחילת בית ב'?‬ ‫באיזו מילה פותח החלק השלישי‪ ,‬ומה מתואר בו?‬ ‫‪ .4‬נשים לב לחזרות ולאנפורות בשיר‪.‬‬ ‫איזו מילה חוזרת בבית ראשון?‬ ‫מה הן האנפורות בבית השני?‬ ‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מדגישות כל אחת מהחזרות הללו?‬ ‫‪ .5‬לפניכם מובאה מתוך מאמר משותף שכתבו המשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק‪:‬‬ ‫“העליות לארץ ישראל נמשכו כל הדורות‪ ,‬וכאשר בשלו התנאים ההיסטוריים והחברתיים‬ ‫קמה המדינה בתש"ח‪ .‬ימים ספורים לפני הקמתה נולדנו אנו‪ .‬הקמת המדינה נתפסה‬ ‫כהתגשמות חלום דורות‪ ...‬גם לידתנו פורשה על ידי הורינו כמימוש של חלום ציוני‪ ,‬ואין‬ ‫פלא שהעניקו לנו שמות כה טעונים בהיסטוריה הציונית‪ ...‬אך מתברר שהעולים לארץ‬ ‫נתפסו כזרים‪ ...‬האבות המייסדים ראו את עצמם מחוקקי תרבות‪ ,‬והם קיוו להיווצרות‬ ‫דגם אחר של יהודי בארץ ישראל — ה"יהודי החדש"‪ .‬תרבותם של העולים נתפסה כתרבות‬ ‫נחותה‪ ,‬והתהליך של השינוי תואר אז כ"כור היתוך"‪ .‬העולה נתבקש להיכנס למגרסה‬ ‫כשׂרּולִ יק עם כובע טמבל‪ ...‬העולים חשו נכזבים‪ ...‬הארץ הייתה‬ ‫ולצאת מצידה השני ְ‬ ‫שונה ממה שציפו‪ ,‬והתרבות המודרנית איימה על עולמם המסורתי‪ ...‬המעבר התרבותי‬ ‫פגע גם במעמדו של אב המשפחה‪ ,‬שבעבר זכה למעמד רם‪ ,‬לציות ולכבוד‪ ...‬שירים רבים‬ ‫מציגים את המשבר של דור האבות לאחר העלייה ארצה”‪.‬‬ ‫(מתוך "אבות ובנים לנוכח משבר העלייה לארץ"‪ ,‬שדה חמ"ד‪ ,‬תשנ"ט)‬

‫א‪ .‬איזה משבר מתואר במובאה זו? מצאו בשיר ביטויים המתארים את המשבר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מתוך המובאה אנו למדים על נסיבות הולדתם ושמם של הרצל ובלפור‬ ‫חקק‪ .‬כיצד מידע זה תורם להבנת עמדתו של הכותב בשיר?‬

‫‪215‬‬

‫‪ֵ .6‬הרמזים מהתנ"ך וממקורות חז"ל‪.‬‬ ‫בשירנו יש שימוש בכמה ֵהרמזים מהמקרא‪ ,‬מהמשנה ומהגמרא‪ .‬בחרו שניים‬ ‫ממקורות אלו וכִ תבו מה תורם כל מקור להבנת השיר‪:‬‬ ‫א‪ .‬משנה‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬פרק א‪ ,‬משנה א‪" :‬משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע‪,‬‬ ‫ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"‪.‬‬ ‫ּאמר ֵא ַלי‬ ‫ב‪ .‬זכריה ה‪ ,‬א־ב‪ ,‬יא‪ ..." :‬וָ ָאׁשּוב וָ ֶא ָּשׂא ֵעינַ י וָ ֶא ְר ֶאה וְ ִהּנֵ ה ְמגִ ָּלה ָע ָפה‪ .‬וַ יֹ ֶ‬ ‫ָמה ַא ָּתה ר ֶֹאה וָ א ַֹמר ֲאנִ י ר ֶֹאה ְמגִ ָּלה ָע ָפה ָא ְרּכָ ּה ֶע ְש ִׂרים ָּב ַא ָּמה וְ ָר ְח ָּבּה ֶע ֶשׂר‬ ‫ָּב ַא ָּמה‪ִ ...‬ל ְבנֹות ָלה ַביִ ת ְּב ֶא ֶרץ ִשׁנְ ָער"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בבלי‪ ,‬עבודה זרה‪ ,‬דף יח‪ ,‬ע"ב‪" :‬ובחזרתן‪ ,‬מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון‬ ‫שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו‬ ‫בחיקו‪ ,‬הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות (זרדי עצים)‬ ‫והציתו בהן את האור‪ ...‬אמרו לו תלמידיו‪ ,‬רבי! מה אתה רואה? אמר להם‪,‬‬ ‫גווילין נשרפין ואותיות פורחות‪( .‬גוויל הוא העור השלם של הבהמה לאחר‬ ‫העיבוד‪ .‬על צדו החיצוני של הגוויל כותבים ספרי תורה ומזוזות‪).‬‬ ‫יה ֵאת ּכָ ל ַה ְּד ָב ִרים ֲא ֶׁשר ִּד ַּב ְר ִּתי‬ ‫"קח ְלָך ְמגִ ַּלת ֵס ֶפר וְ כָ ַת ְב ָּת ֵא ֶל ָ‬ ‫ד‪ .‬ירמיה לו‪ ,‬ב‪ַ :‬‬ ‫ֵא ֶליָך"‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬המשורר מרבה להשתמש במקורות יהודיים‪ .‬כיצד משקף ריבוי זה את‬ ‫הרעיון של השיר?‬ ‫‪ .7‬הדובר מתאר את חיפושיו אחר מגילתו הרמוסה בביטויים "באור ובאוב"‪ .‬שתי‬ ‫המילים דומות בצליל‪ ,‬אך מנוגדות במשמעות‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬החיפוש מתואר‬ ‫באופן המורכב מצדדים חיוביים ומצדדים שליליים?‬ ‫‪ .8‬משימת כתיבה‪:‬‬ ‫בהשראת השיר שלמדנו אתם מוזמנים לכתוב את המגילות שלכם‪ :‬מגילה אחת‬ ‫שבה תכתבו דבר אחד שלקחתם מבית ההורים‪ ,‬ומגילה שנייה שאותה תנחילו‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬

‫‪216‬‬

‫‪ .9‬התבוננות בתמונות‪:‬‬ ‫זָ 'אק זָ 'אנֹו הוא פסל מוערך בארץ ובעולם‪ .‬נולד בשנת ‪ 1950‬במרוקו ועלה‬ ‫ארצה בגיל ‪.7‬‬ ‫א‪ .‬תארו מה אתם רואים בכל אחת מתמונות הפסלים של ז'אק ז'אנו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחרו לכל אחת משתי התמונות משפט מתאים מהשיר "מגילת יוחסין"‪.‬‬ ‫נמקו את בחירתכם‪.‬‬

‫ז'אק ז'אנו‪ ,‬סירה וספרי קודש‪2008 ,‬‬

‫ז'אק ז'אנו‪ ,‬רכב וספרים‪2008 ,‬‬

‫‪217‬‬

‫ַד ְליָ ה ַקוֵ ה נולדה בשנת ‪ .1943‬מרצה לביולוגיה וכותבת שירים‪ .‬ספרה הראשון‬ ‫"אישה עיגול" יצא לאור בשנת ‪ 1990‬וזכה בפרס האוניברסיטה‪.‬‬

‫ׁשו ַּרת נָ ִׁשים ְׁש ֵק ָטה ‪ַ /‬ד ְליָ ה ַקוֵ ה‬ ‫ְ ּכמוֹ ָ ּבבּ ו ְּׁש ָקה רו ִּסית‪,‬‬ ‫ֻ ּב ָ ּבה ְ ּבתוֹ ְך ֻ ּב ָ ּבה‪,‬‬ ‫ְמ ֻק ּ ָפלוֹ ת ִ ּבי‬ ‫ִא ִּמי וְ ָס ָב ִתי‬ ‫וְ ֵאם ִא ָּמ ּה‬ ‫וְ ָס ָב ָת ּה‬ ‫וְ כָ ל ַהדּ וֹ רוֹ ת‪,‬‬ ‫ׁשו ַּרת נָ ִׁשים ְׁש ֵק ָטה‬ ‫ְ ּכמוֹ שְׂ ֵד ָרה ֶׁשל כּ וֹ ַח‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬השיר פותח בדימוי‪“ :‬כמו בבושקה רוסית‪ ...‬מקופלות בי אמי וסבתי‪."...‬‬ ‫בבושקה ברוסית פירושו "סבתא"‪ .‬השם ניתן לצעצוע הנקרא ברוסית "מטריושקה"‪,‬‬ ‫והוא סדרת בובות מעץ הנתונות זו בתוך זו‪ .‬על פני כל אחת מהבובות מצוירת בדרך‬ ‫כלל דמות של סבתא‪ .‬בובות אלו חלולות מבפנים וחצויות לרוחבן לשניים והן הולכות‬ ‫וקטנות‪ .‬כך ניתן להכניס בובה לתוך בובה ולהוציא בובה מתוך בובה‬ ‫ֵ‬ ‫לדמות את‬ ‫התבוננו בתמונת הבבושקה‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחרה הדוברת בשיר ַ‬ ‫הנשים במשפחתה דווקא לבבושקה‪.‬‬

‫‪218‬‬

‫ואם אימה‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬למה מתכוונת הדוברת בשיר כשהיא אומרת שאימה וסבתה ֵ‬ ‫וסבתה וכל הדורות מקופלות בה?‬ ‫ שימו לב לכך שמהמילים "כמו בבושקה רוסית" ועד המילה "וסבתה" השורות‬ ‫הולכות ומתקצרות‪ .‬כיצד דבר זה קשור לצורתה של הבבושקה?‬ ‫ב‪ .‬האם גם אתם מרגישים שמקופלות בתוככם כמה מהדמויות שבמשפחתכם?‬ ‫במה זה בא לידי ביטוי?‬ ‫‪ .3‬השיר מסתיים בדימוי נוסף‪" :‬שורת נשים שקטה כמו שדירה של כוח"‪.‬‬ ‫שדירה היא כינוי רוֹ וֵ ַח לרחוב או לשביל ישר שבהם שורת עצים‪.‬‬ ‫גם דימוי זה יכול להיות לקוח מתמונת הבבושקה‪ ,‬אבל לא כאשר היא מקופלת‪,‬‬ ‫אלא כאשר הבובות עומדות בשורה‪.‬‬ ‫למה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הנשים עומדות בשורה? מדוע השורה שקטה? האם מדובר‬ ‫בשקט של חולשה וכניעה או שקט של עוצמה והחלטיות?‬ ‫‪ .4‬איזה עיצור חוזר על עצמו בשתי השורות האחרונות?‬ ‫איזה עיצור חוזר על עצמו בשתי השורות האחרונות? מה מדגישה‬ ‫האליטרציה (מצלול) שנוצרת?‬ ‫יט ַר ְציָ ה (מצלול) – נוצרת כאשר עיצור או הברה חוזרים פעמים אחדות‪ ,‬ויוצרת‬ ‫ָאלִ ֶ‬ ‫קשרים של צליל שתורמים לעיצוב האווירה בשיר‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראו את השיר הבא וכִ תבו במה הוא דומה ובמה הוא שונה מהשיר "שורת‬ ‫נשים שקטה"‪.‬‬

‫‪219‬‬

‫נּורית זַ ְר ִחי‬ ‫ּ ָפנִ ים ‪ִ /‬‬ ‫ֶאת ַה ּ ָפנִ ים ֶׁש ֵ ּי ׁש לִ י‬ ‫ִק ַ ּבלְ ִּתי ֵמ ִא ָּמא ֶׁש ִ ּלי‪.‬‬ ‫יה ִק ְ ּבלָ ה‬ ‫ַ ּגם ִהיא ֶאת ּ ָפנֶ ָ‬ ‫ֵמ ִא ָּמא ֶׁש ָ ּל ּה‪.‬‬ ‫יה דַּ ְר ָ ּכ ּה‪.‬‬ ‫ָס ָב ִתי לִ י ָמ ְס ָרה ֶאת ּ ָפנֶ ָ‬ ‫ֵאיזוֹ דֶּ ֶר ְך ֲא ֻר ָ ּכה!‬ ‫ָ ּכ ְך ִהיא ׁשוֹ לַ ַחת אוֹ ָתם לַ ְ ּנכָ ִדים‪,‬‬ ‫ַא ַחר לַ ִ ּנינִ ים‪.‬‬

‫ַ ּב ִּמ ְׁש ּ ָפ ָחה ֶׁש ִ ּלי‪ִ ,‬מי ֶׁשנּוֹ לָ ד‬ ‫ְמ ַק ֵ ּבל ַמ ָּתנָ ה – ּ ָפנִ ים‪.‬‬ ‫יעים ֲח ָד ִׁשים וְ ׁשוֹ נִ ים‪:‬‬ ‫ָ ּכל ּ ַפ ַעם ֵהם מוֹ ִפ ִ‬ ‫ֵעינַ יִ ם ְ ּכ ֻחלּ וֹ ת הוֹ ְפכוֹ ת יְ ֻר ּקוֹ ת‪,‬‬ ‫ִמ ְת ָק ְרבוֹ ת ֶאל ָה ַאף אוֹ ִמ ְת ַר ֲחקוֹ ת‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ָּת ִמיד‪ּ ַ ,‬ב ִּמ ְׁש ּ ָפ ָחה ֶׁש ָ ּלנוּ‪ַ ,‬ה ָ ּבנִ ים‬ ‫ָהלְ ָאה‪ָ ,‬הלְ ָאה‪ּ ְ ,‬כנָ ָהר‬ ‫נוֹ שְׂ ִאים ֶאת ַה ּ ָפנִ ים‪.‬‬

‫‪ .6‬צלמו בביתכם תמונה של כמה דורות במשפחה‪ :‬סבא וסבתא‪ ,‬בן ובת‪ ,‬נכד ונכדה‬ ‫או נין ונינה‪.‬‬ ‫נסו להעמיד את הדורות בצורה מיוחדת ובעלת משמעות‪ָ .‬הביאו את התמונה לכיתה‪.‬‬ ‫‪ .7‬התבוננות בתמונות‪:‬‬

‫מה שלמדתי מסבתי‪ 1975 ,‬בקירוב‪.‬‬ ‫הווארד ֶט ְר ְּפנִ ינְ ג‪ ,‬צייר אמריקני‬

‫‪220‬‬

‫לתפור עם סבתא‪ ,‬המאה התשע־עשרה‪.‬‬ ‫ונזל אולריק טורינו‪ ,‬צייר ֵדני‬

‫א‪ .‬בשתי התמונות נראות סבתא ונכדתה‪ ,‬העוסקות במלאכת יד‪ ,‬אולי רקמה‪.‬‬ ‫ַהשוו בין שתי התמונות‪:‬‬ ‫במה הן דומות? שימו לב להבעות הפנים ולפריטים הנוספים המצויים בתמונה‪.‬‬ ‫במה הן שונות? שימו לב‪ :‬מה מוצאן של הדמויות? מה מצבן הכלכלי? על‬ ‫מה הן יושבות? האם יש ביניהן תקשורת והשפעה הדדית? מה הם הצבעים‬ ‫והגוונים? מה עוד יש ברקע?‬ ‫ב‪ .‬התבוננו בתמונה "סיפור שסבתא מספרת"‪.‬‬

‫הוגו מרלה‪ ,‬סיפור שסבתא מספרת‪ ,‬אמצע המאה ה־‪19‬‬

‫כמה דורות של נשים יש‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בתמונה "סיפור שסבתא מספרת"?‬ ‫מיהי הדמות החשובה ביותר? מה ביצירה מדגיש זאת?‬ ‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הקשר בין הנשים ומערכות היחסים ביניהן?‬ ‫משימה יצירתית‪ּ :‬כִ תבו את השיחה המתקיימת בתמונה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬איזו משלוש התמונות (שהופיעו בסעיפים א־ב) הכי מתאימה‪ ,‬לדעתכם‬ ‫לשיר "שורת נשים שקטה"? נמקו את בחירתכם‪.‬‬

‫‪221‬‬

‫יּוא ְרט (‪ .)1906-1984‬סופר‪ ,‬מורה ומנהל אמריקני‪ .‬ידוע בעיקר בסיפורים‬ ‫גֵ ִ'סי ְס ְט ַ‬ ‫הקצרים‪ ,‬בשירה וביצירות האוטוביוגרפיות שכתב‪ .‬הולדתו וגדילתו באזור כפרי‬ ‫בצפון־מזרח קנטקי באות לידי ביטוי נרחב בכתביו‪ .‬הסיפור "עץ הדובדבן השבור"‬ ‫פורסם בשנת ‪.1939‬‬

‫יּוא ְרט‬ ‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬גֵ ִ'סי ְס ְט ַ‬ ‫"לא אכפת לי להישאר אחרי הלימודים‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" ,‬אבל אני מעדיף‬ ‫שתלקה אותי עכשיו ותיתן לי ללכת הביתה מוקדם‪ .‬אבא ילקה אותי בין כך ובין כך‬ ‫ֶ‬ ‫אם אגיע באיחור של שעתיים‪".‬‬ ‫"אתה כבר גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואני חייב להעניש אותך מפני‬ ‫שטיפסת על עץ הדובדבן ההוא‪ .‬אתם‪ ,‬בנים‪ ,‬ידעתם שזה אסור! חמשת האחרים‬ ‫שילמו דולר כל אחד‪ .‬אתה היחיד שלא שילם בעד הנזק‪ .‬אינך יכול ללוות דולר אחד?"‬ ‫"אני לא יכול‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אצטרך לשאת בעונש‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט עמד והביט בי‪ .‬הוא היה איש מגודל‪ .‬הוא לבש חליפה אפורה‪.‬‬ ‫החליפה הלמה את שערו האפור‪.‬‬ ‫"אתה לא מכיר את אבא שלי‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" .‬אפשר להגיד עליו שהוא‬ ‫קצת מיושן‪ .‬הוא מחייב אותנו לשמוע בקולו עד גיל עשרים ואחת‪ .‬הוא מאמין ש׳חושׂ ך‬ ‫שבטו שונא בנו׳‪ .‬אין שום סיכוי שהוא יגלה הבנה בקשר לעץ הדובדבן‪ .‬אני הראשון‬ ‫במשפחה שהולך לבית ספר תיכון‪".‬‬ ‫"תצטרך לשאת בעונש‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬היום תישאר שעתיים אחרי‬ ‫הלימודים ומחר שעתיים‪ .‬אשלם לך עשרים וחמישה סנט לשעה‪ .‬זה סכום הגון‬ ‫לתלמיד בגילך‪ .‬תוכל לשטוף את הרצפה‪ ,‬לנגב את הלוח ולנקות את החלונות‪ .‬אני‬ ‫אשלם את הדולר במקומך‪".‬‬ ‫בזמן שטיפת הרצפה חשבתי לי‪" :‬מה יעשה לי אבא? איזה שקר אספר לו כשאשוב‬ ‫הביתה? למה בכלל טיפסנו על עץ הדובדבן ושברנו אותו? שישה חבר'ה על עץ‬ ‫דובדבן קטן רודפים אחרי לטאה קטנה‪ .‬למה העץ נשבר והתמוטט יחד איתנו? למה‬ ‫טרי בדיוק חרש שם בסביבה ותפס אותנו על עץ הדובדבן שלו? למה קנס‬ ‫איף ְק ֶרבּ ִ‬ ‫אותנו בשישה דולר?"‬

‫‪222‬‬

‫בשש בערב יצאתי מבית הספר‪ .‬לפני היה מרחק הליכה של עשרה קילומטרים‪.‬‬ ‫אגיע הביתה אחרי שבע ועוד ממתינה לי המון עבודה‪ .‬לחלוב שבע פרות‪ ,‬להאכיל‬ ‫תשעה־עשר בני בקר‪ ,‬לקצוץ עצי הסקה ולשאוב מים‪ .‬עד שאגיע כבר יעשה אבא‬ ‫את העבודה בעצמו‪ .‬הוא יתפוצץ מכעס וישאל את עצמו מה מעכב אותי!‬ ‫נחפזתי הביתה בדרך קיצור‪ .‬את ספרי הלימוד שמטתי מעלי בחצר‪ ,‬ואפילו לא החלפתי‬ ‫בגדים‪ ,‬אלא רצתי מיד אל המתבן‪ .‬ראיתי שאבא עושה את העבודה במקומי‪ .‬אמרתי‪:‬‬ ‫"תשאיר לי את העבודה‪ ,‬אבא‪ .‬אני אעשה את זה‪ .‬אני פשוט קצת איחרתי‪".‬‬ ‫"רואים‪ ",‬אמר אבא ועיניו יורות ברקים‪" .‬מה עיכב אותך‪ ,‬לכל הרוחות? למה לא‬ ‫הגעת הנה לעזור לי? רוצים לעשות בן אדם מילד אחד במשפחה ותראו מה יוצא!"‬ ‫לא אמרתי כלום‪ .‬לא רציתי לספר לו מדוע איחרתי הביתה‪ .‬הוא הביט בי‪ .‬אחר כך‬ ‫אמר‪" :‬למה איחרת? תגיד‪ ,‬או שאני מצליף בך על המקום‪".‬‬ ‫אמרתי‪" :‬הייתי חייב להישאר אחרי הלימודים‪".‬‬ ‫אבא אמר‪" :‬ולמה היית חייב להישאר אחרי הלימודים?"‬ ‫אמרתי‪" :‬הכיתה שלנו יצאה לטיול בזמן השיעור בביולוגיה‪ .‬שישה חבר’ה שברו‬ ‫עץ דובדבן והיו חייבים לשלם דולר כל אחד בעד הנזק‪ .‬לי לא היה דולר‪ .‬פרופסור‬ ‫הרברט מעביד אותי תמורת הסכום הזה‪ .‬הוא משלם לי עשרים וחמישה סנט לשעה‪.‬‬ ‫הצטרכתי להישאר היום אחר הצהריים‪ .‬וגם מחר אחר הצהריים!"‬ ‫"אתה מספר לי את האמת?" שאל אבא‪.‬‬ ‫"אני מספר לך את האמת‪ ",‬אמרתי‪" .‬תלך ותבדוק בעצמך‪".‬‬ ‫"זה בדיוק מה שאעשה בבוקר‪ ",‬אמר אבא‪" .‬של מי בדיוק עץ הדובדבן ששברתם?"‬ ‫"של איף קרבטרי‪".‬‬ ‫"מה עשיתם שם כל כך רחוק אצל איף קרבטרי?" אמר אבא‪" .‬הוא גר חמישה‬ ‫קילומטר מהתיכון האזורי‪ .‬לא מלמדים אתכם מתוך ספרים בבית הספר הזה? סתם‬ ‫נותנים לכם לצאת ולהתרוצץ בכל הסביבה? אם זה כל מה שעושים שם‪ ,‬אני אשאיר‬ ‫אותך בבית‪ ,‬דייב‪ .‬לא חסרה לי פה עבודה בשבילך!"‬ ‫"אבא‪ ",‬אמרתי‪" ,‬האביב עוד מעט מגיע‪ .‬יש לנו שיעור בבית הספר שדרושים לנו‬ ‫בשבילו חרקים‪ ,‬נחשים‪ ,‬פרחים‪ ,‬לטאות‪ ,‬צפרדעים וצמחים‪ .‬קוראים לזה ביולוגיה‪.‬‬ ‫שישה חבר’ה ראו לטאה באותו הזמן מתחממת על עץ הדובדבן‪ .‬כולנו טיפסנו על‬ ‫העץ לתפוס אותה‪ .‬העץ נשבר‪ .‬איף קרבטרי חרש שם למטה בסביבה‪ .‬הוא רץ למעלה‬ ‫והשיג את השמות שלנו‪ .‬שאר הבנים שילמו דולר כל אחד‪ .‬לי לא היה‪ .‬פרופסור‬

‫‪223‬‬

‫הרברט שילם במקומי‪ .‬אני חייב לעבוד בבית הספר כדי להחזיר לו את הכסף‪".‬‬ ‫"בן עניים!" קרא אבא‪" .‬אני כבר אטפל בפרופסור הרברט! אני אגש לשם מחר בבוקר‬ ‫לדבר איתו‪ .‬איזה מין בית ספר זה בכלל?"‬ ‫"בבקשה‪ ,‬אבא‪ ,‬אל תיגש לשם‪ ",‬אמרתי‪" ,‬פשוט תיתן לי חמישים סנט להשלים את‬ ‫הקנס‪ .‬אני לא רוצה שתיגש לשם! אני לא רוצה שום עניינים אצל פרופסור הרברט!"‬ ‫"מתבייש באבא שלך‪ ,‬מה?" אמר אבא‪" ,‬אחרי כל השנים שעבדתי לשלוח אותך‬ ‫לבית הספר כדי שתוכל להתפרנס יותר טוב ממני?"‬ ‫מה לעשות? אולי כדאי לעזוב את בית הספר ואת הבית לתמיד‪ .‬אינני יכול לחזור‬ ‫עכשיו לבית הספר‪ .‬אבא ייקח את האקדח שלו ואולי הוא יירה בפרופסור הרברט‪.‬‬ ‫בררה‪.‬‬ ‫אבא לא מבין שבית הספר היום זה לא מה שהיה בזמנים שהוא היה ילד‪ .‬אין ֵ‬ ‫צריך להישאר ולגמור את עבודות הבית וללכת עם אבא לבית הספר מחר בבוקר‪.‬‬ ‫אחרי שסיימתי את חובותי נכנסתי הביתה‪ .‬שמעתי את אבא מספר לאימא איך נשארתי‬ ‫בבית הספר אחרי הלימודים‪" .‬הבן שלי מוצלח בדיוק כמו כולם‪ ,‬לא? לא יזיק למורה‬ ‫ההוא כדור בבטן על בטוח‪ .‬מחר‪ ,‬כמו שזורחת השמש‪ ,‬אני הולך להסדיר את העניין‪".‬‬ ‫אכלתי ארוחת ערב‪ ,‬עליתי לחדרי להכין שיעורים‪ .‬ניסיתי לשכוח מכל העניין‪ .‬למדתי‬ ‫גיאומטריה‪ ,‬אחר כך למדתי ביולוגיה‪.‬‬ ‫בקושי למדתי‪ ,‬כל הזמן חשבתי על‬ ‫אבא‪ :‬הוא יבוא איתי לבית הספר מחר‬ ‫בבוקר‪ ,‬הוא ייקח את האקדח איתו!‬ ‫מה יחשוב עלי פרופסור הרברט?‬ ‫אחרי שאבא ילך‪ ,‬אני אסביר לו שלא‬ ‫יכולתי לעשות כלום‪ .‬אבל אבא עוד‬ ‫מסוגל לירות בו‪ .‬אולי הוא יירגע‬ ‫במשך הלילה ולא יבוא איתי מחר‪.‬‬ ‫אבא לא שכח בבוקר המחרת‪" .‬טוב‪,‬‬ ‫דייב‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬צריך לקום לבית‬ ‫הספר‪ .‬אני בא איתך הבוקר לבדוק‬ ‫מה זאת אומרת ללמוד חרקים‪ ,‬ללמוד‬ ‫צפרדעים‪ ,‬ללמוד לטאות ונחשים‬ ‫ולשבור עצי דובדבן!"‬ ‫גרנט ווד‪ ,‬גותיקה אמריקאית‪1930 ,‬‬

‫‪224‬‬

‫ידעתי שאבא לא ירגיש בנוח בבית הספר התיכון‪ .‬לבוש היה סרבל‪ ,‬מגפיים גדולים‪,‬‬ ‫חולצה כחולה ומעיל פרוות כבשים‪ ,‬ולראשו כובע שחור ישן‪ .‬הוא תקע את האקדח‬ ‫בחגור‪ .‬פנינו וצעדנו לבית הספר שמאחורי הגבעה‪.‬‬ ‫הייתה שעת בוקר מוקדמת כשהגענו לבניין בית הספר התיכון המחוזי‪ .‬פרופסור‬ ‫הרברט זה עתה נכנס בפתח‪ .‬אבא ניגש אליו בלא שהיות‪" .‬אתה המורה כאן‪ ,‬נכון?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואתה אביו של דייב?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪ ,‬חלץ את אקדחו והניח אותו על הכיסא במשרדו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫עיני פרופסור הרברט התרחבו מאחורי משקפיו שחורי המסגרת למראה אקדחו של‬ ‫אבא‪ .‬סומק עלה בלחייו החיוורות‪.‬‬ ‫"רק כמה דברים על בית הספר הזה שהייתי רוצה לדעת‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אני מנסה‬ ‫לעשות מדייב בחור משכיל‪ .‬הוא היחיד מאחד־עשר הילדים שלי ששלחתי לבית הספר‪.‬‬ ‫והנה הוא מגיע הביתה מאוחר ומשאיר לי את כל העבודה! אתמול הוא היה צריך להישאר‬ ‫שעתיים אחרי הלימודים ולעבוד בשביל עץ הדובדבן הזה שהוא שבר! זה בסדר לדעתך?"‬ ‫"וב־ב־כ־ן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬אני משער שכן‪ ".‬הוא הציץ באקדחו של אבא‪.‬‬ ‫"אז אני אומר לך‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬שזה לא בית ספר תיכון‪ ,‬זה בית ספר מחורבן לחרקים‪.‬‬ ‫בית ספר של לטאות‪ ,‬של נחשים! זה אפילו לא בית ספר‪".‬‬ ‫"למה הבאת את האקדח הזה?" שאל פרופסור הרברט את אבא‪.‬‬ ‫אבא נטל והרים את האקדח‪" .‬אתה רואה את החור הקטן הזה?" אמר אבא‪" .‬יכול‬ ‫לצאת ממנו כדור שהורג עשירים בדיוק כמו עניים‪ .‬אבל אחרי שראיתי אותך כבר‬ ‫ברור לי שאני לא אצטרך אותו‪ .‬עם האגרוף הזה שלי אני גומר איתך אחת ושתיים‪".‬‬ ‫אבא עמד גדול‪ ,‬קשה‪ ,‬שחום עור ורב כוח ליד פרופסור הרברט‪ ,‬שלא נראה כל כך‬ ‫גדול לצדו של אבא‪.‬‬ ‫"רק מילאתי את חובתי‪ ,‬מר סקסטון‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬בהתאם לתוכנית‬ ‫הלימודים שהמדינה מספקת לנו‪".‬‬ ‫"תוכנית לימודים!" קרא אבא‪" .‬איזה לימודים? של חרקים? לוקחים את הילדים‬ ‫ליער‪ .‬בנים ובנות ביחד‪ ,‬ואבא ואימא שלהם המסכנים בבית עובדים כמו חמורים‬ ‫להחזיק אותם בבית ספר ולתת להם השכלה!"‬ ‫תלמידים נכנסו לבניין בית הספר‪ .‬ניגשתי וסגרתי את הדלת‪ .‬רעדתי כמו עלה נידף‪.‬‬ ‫חשבתי שבכל רגע אבא עלול להרביץ לפרופסור הרברט‪ .‬הפנים שלו הלכו והאדימו‪.‬‬ ‫"מה עוד יכולתי לעשות בקשר לדייב‪ ,‬מר מרק סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪.‬‬

‫‪225‬‬

‫"הוא אמר שאין לו דולר וגם אין לו ממי ללוות‪ .‬אז שילמתי במקומו‪ .‬אני מאפשר לו‬ ‫לממן את התשלום‪ .‬הוא אינו עובד בשבילי‪ ,‬הוא עובד בשביל בית הספר!"‬ ‫"היית צריך להלקות אותו‪ ,‬זה מה שהיית צריך‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫"הוא גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪ ,‬מורה עלי באצבע‪" .‬הוא כבר גבר לפי‬ ‫הממדים שלו‪".‬‬ ‫"אצלי הוא לא גדול מדי בשביל לחטוף‪ ",‬אמר אבא‪" .‬עד גיל עשרים ואחת הם לא‬ ‫גדולים מדי אצלי! זה פשוט לא נראה לי הוגן! להעביד ילד אחד ולהרשות ליתר‬ ‫ללכת הביתה כי היה להם כסף‪ .‬אני לא מבין מה הקשר בין חרקים לבית ספר תיכון!"‬ ‫אבא לקח ותחב את האקדח בחזרה בחגור‪ .‬הסומק סר מפניו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫הוא המשיך לדבר אל אבא‪ .‬אבא התרכך במקצת‪ .‬היה מצחיק לראות את אבא בבית‬ ‫הספר‪ .‬זו הפעם הראשונה שרגלו דרכה שם‪.‬‬ ‫"אנחנו מחפשים לא רק נחשים‪ ,‬צפרדעים‪ ,‬פרחים‪ ,‬פרפרים ולטאות‪ ",‬אמר פרופסור‬ ‫הרברט‪" ,‬חיפשתי גם‪ ,‬מר סקסטון‪ ,‬עשב יבש להצמיח עליו חד־תאיים במדגרה‪".‬‬ ‫"אני לא יודע למה אתה מתכוון‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מדגרה זה השיטה החדישה לרמות‬ ‫את התרנגולות‪ .‬אני לא בטוח שאני מכיר את סוג התרנגולות שהזכרת‪".‬‬ ‫"על חיידקים שמעת‪ ,‬מר סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫"תקרא לי לסטר‪ ,‬אם לא אכפת לך‪ ",‬אמר אבא בנחת‪.‬‬ ‫"בסדר‪ .‬על חיידקים שמעת‪ ,‬לסטר?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אבל אני לא מאמין בהם‪ .‬אני בן שישים וחמש‪ ,‬ועד היום לא‬ ‫ראיתי אף חיידק‪".‬‬ ‫"אי אפשר לראות חיידקים בעין גלויה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק תשאיר את‬ ‫האקדח הזה בחגור ותישאר איתי היום בבית הספר‪ .‬יש כמה דברים שאני רוצה‬ ‫להראות לך‪ .‬אבן השיניים ההיא בפה שלך‪ ,‬יש עליה חיידקים‪".‬‬ ‫"מה‪ ",‬הזדעק אבא‪" ,‬אתה רוצה להגיד שיש לי חיידקים על השיניים! אני לא מתכוון‬ ‫להתווכח איתך‪ ,‬אבל תהרוג אותי אם אני מאמין בזה‪ .‬אני לא מאמין שיש לי חיידקים‬ ‫על השיניים!"‬ ‫"תישאר כאן היום ואני אראה לך‪ .‬בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית‬ ‫תלמיד‪ .‬אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד‪".‬‬ ‫"נכון‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬רק קריאה וכתיבה וחשבון‪ .‬שום שיעור בחרקים‪ ,‬ושום חיידקים‬ ‫שמוצאים לך על השיניים‪ .‬העולם משתנה‪".‬‬

‫‪226‬‬

‫"אמת‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ומשתנה לטובה‪ ,‬אני מקווה‪ .‬ובחורים כמו הבן שלך‬ ‫הם שישנו אותו‪".‬‬ ‫הפעמון ִצלצל והלימודים החלו‪ .‬כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור‬ ‫הרברט מסתובבים בבניין בית הספר; התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה‬ ‫כאן האיש גס המראה הזה‪ .‬וכל אותה עת יכולתי להבחין במתארו של האקדח תחת‬ ‫מעילו של אבא‪.‬‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה‪ ,‬ראיתי את אבא בכיתה‪ .‬יושב היה על‬ ‫אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ‪ .‬אבא הוציא את אולרו וגירד אבן‬ ‫שיניים מאחת משיניו‪ .‬פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד‬ ‫את המיקרוסקופ בשביל אבא‪ .‬ואז אמר‪" :‬עכשיו תסתכל‪ ,‬לסטר‪ ,‬עין אחת תכוון‬ ‫למקום האור‪ .‬את השנייה תעצום‪".‬‬ ‫"אני רואה אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מי היה מאמין? ישר על השן של הבן אדם! ישר בתוך‬ ‫הפה של הבן אדם! אתה בטוח‪ ,‬פרופסור‪ ,‬שאין כאן שום רמאות?"‬ ‫"לא‪ ,‬לסטר‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬הוא קיים‪ .‬זה החיידק‪ .‬החיידקים חיים בעולם‬ ‫שאי אפשר לראות בעין גלויה‪ .‬חייבים להשתמש במיקרוסקופ‪ .‬בגוף שלנו יש מיליוני‬ ‫חיידקים‪ .‬חלקם מזיקים‪ ,‬חלקם מועילים‪ .‬ועכשיו הקשב לי‪ .‬יש לנו כאן נחש שחור‬ ‫גדול שלכדנו אתמול‪ .‬נרדים וננתח אותו ונראה לך שגם לו יש חיידקים בגוף‪".‬‬ ‫"שלא תהרגו אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אני מאמין לך‪ .‬אני פשוט לא רוצה שתהרוג את‬ ‫הנחש השחור‪ .‬אני אף פעם לא הורג אותם‪ .‬הם ציידי עכברים מצוינים ועוזרים לנו‬ ‫המון בחווה‪ .‬אני אוהב נחשים שחורים‪ .‬אני פשוט שונא לראות שהורגים אותם‪.‬‬ ‫אצלי בבית אני לא מרשה להרוג אותם‪".‬‬ ‫התלמידים בכיתה לטשו עיניים באבא‪ .‬אחרי מה שאמר‪ ,‬הוא התחיל‪ ,‬כנראה‪ ,‬למצוא‬ ‫חן בעיניהם‪ .‬אבא עם אקדח בכיס‪ ,‬אבל לב רחום בחזה לנחשים‪ ,‬ולא דווקא לבני אדם!‬ ‫אחרי השיעור בביולוגיה יצאתי מן הכיתה‪ .‬זה היה השיעור האחרון אותו יום‪ .‬הייתי‬ ‫צריך לטאטא עוד כשעתיים כדי להשלים את הקנס על עץ הדובדבן השבור‪ .‬תהיתי‬ ‫אם אבא ירשה לי להישאר‪ .‬עומד היה במסדרון ומלווה במבטו את התלמידים הנוהרים‬ ‫החוצה‪ .‬הוא נראה אבוד בתוך החבורה הזאת‪ .‬הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף‪,‬‬ ‫בתוך צמרת של עלים מלבלבים‪.‬‬ ‫התחלתי לטאטא את החדר‪ .‬פרופסור הרברט ניגש אלי ואמר‪" ,‬תוכל לעשות זאת‬ ‫בפעם אחרת‪ .‬עכשיו תלך הביתה עם אבא שלך‪ .‬הוא מחכה לך שם‪".‬‬

‫‪227‬‬

‫ספרי וירדתי למטה‪ .‬אבא אמר‪" ,‬ומה בקשר‬ ‫ַ‬ ‫הנחתי את המטאטא‪ ,‬אספתי את‬ ‫לשעתיים שאתה צריך לטאטא?"‬ ‫אמרתי‪" :‬פרופסור הרברט אמר שאוכל לטאטא בפעם אחרת‪ ,‬הוא אמר שאלך איתך‬ ‫הביתה‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אתה תעשה בדיוק מה שהוא אומר‪ .‬הוא איש טוב‪ .‬בית הספר‬ ‫השתנה מאז הזמנים שלי‪ .‬אני עלה נבול‪ ,‬דייב‪ ,‬אני כבר גמרתי‪ .‬אני לא שייך לכאן‪.‬‬ ‫תשיג לי מטאטא ושנינו נעבוד יחד שעה‪ .‬זה ישלים את החוב‪ .‬אני אשאל אם הוא‬ ‫מרשה לי לעזור לך‪".‬‬ ‫"אני מתכוון לבטל את החוב‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק רציתי שתבין‪ ,‬לסטר‪".‬‬ ‫"אני מבין‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬ובגלל שאני מבין‪ ,‬הוא חייב לשלם בעד העץ‪ ,‬ואני הולך‬ ‫לעזור לו‪".‬‬ ‫"בשום פנים ואופן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬זה על חשבוני‪".‬‬ ‫"ככה לא מתנהגים‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אנחנו אנשים ישרים‪ .‬אנחנו לא רוצים לקבל דברים‬ ‫בחינם‪ .‬פרופסור הרברט‪ ,‬עכשיו אתה טועה ואני צודק‪ .‬תצטרך להקשיב לי‪ .‬למדתי‬ ‫ממך המון‪ .‬הבן שלי חייב להמשיך‪ .‬העולם השתנה מאז שגידלתי את המשפחה‬ ‫וחרשתי בגבעות‪ .‬אני אדם ישר‪ .‬אני לא מתעלם מחובות‪ .‬אני עצמי אין לי הרבה‬ ‫השכלה‪ ,‬אבל אחרי שבדקתי כמו שצריך‪ ,‬אני יודע להבדיל בין צודק ולא צודק‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט הלך הביתה‪ ,‬ואבא ואני נשארנו וטיאטאנו במשך שעה‪ .‬היה מצחיק‬ ‫לראות את אבא אוחז במטאטא‪ .‬בבית לא אחז מטאטא מעולם‪ .‬אימא עבדה במטאטא‬ ‫ואבא במחרשה‪.‬‬ ‫אמרתי‪" :‬אתה יודע שפרופסור הרברט היה יכול להתלונן עליך במשטרה שהבאת‬ ‫אקדח לבית הספר?"‬ ‫"תירגע‪ ",‬אמר אבא‪" .‬פרופסור הרברט לא הולך לתבוע אותי‪ .‬הוא מחבב אותי‬ ‫ואני אותו‪ .‬אתה תמשיך ללכת לבית הספר‪ .‬אני איש חזק לא פחות מכל אחד אחר‬ ‫בסביבה‪ ,‬בהתחשב בגילי ובעבודה הקשה שעבדתי כל החיים‪ .‬אבל אני גמרתי דייב‪,‬‬ ‫אני איש קטן‪ .‬הידיים שלך יהיו יותר רכות משלי‪ .‬הבגדים שלך יהיו טובים יותר‪.‬‬ ‫תמיד תיראה יותר נקי מאבא שלך‪ .‬רק תזכור‪ ,‬דייב‪ ,‬לשלם חובות ולהיות אדם ישר‪.‬‬ ‫לחיות ולא תציק לנחשים‪ .‬זה כל מה שיש לי נגד בית הספר‪ .‬שמרדימים‬ ‫ושתהיה טוב ַ‬ ‫נחשים ופותחים להם את הבטן‪".‬‬ ‫הייתה שעה מאוחרת כשהגענו הביתה‪ .‬היו כוכבים בשמים וירח עלה‪ .‬אבא צעד‬

‫‪228‬‬

‫בנחת‪ .‬עד שסיימנו את העבודה ואכלנו ארוחת ערב כבר הייתה השעה עשר‪ .‬אבא‬ ‫התיישב לפני האח ואמר לאימא שבאחד הימים הוא מתכוון לקחת אותה ולהראות‬ ‫לה חיידק‪ .‬גם אימא לא ראתה חיידק מימיה‪ .‬אבא סיפר לה על בית הספר‪ ,‬ואיזה‬ ‫בחור מצוין הוא פרופסור הרברט‪ ,‬ואיך השתנה בית הספר מן הזמנים ההם‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬מיהו המספר? האם הוא מספר כול יודע או מספר גיבור?‬ ‫ְמ ַס ּ ֵפר הוא הדמות הדוברת בסיפור‪ .‬המספר מדווח על הדמויות ומתאר את ההתרחשויות‬ ‫ואת הרקע לסיפור‪ .‬המספר הוא המתווך בין הקוראים לבין הנאמר בסיפור‪.‬‬ ‫ישנם כמה סוגי מספרים‪:‬‬ ‫מספר כול יודע אינו דמות אנושית‪ .‬הוא מספר בגוף שלישי ומצוי מחוץ לעולם‬ ‫שעליו הוא מספר‪ .‬הוא יודע את המתרחש בלב הגיבורים ויודע את העתיד ואת העבר‪.‬‬ ‫מספר גיבור הוא הגיבור הראשי של היצירה‪ .‬הוא מדווח ומעיד בגוף ראשון בעיקר‬ ‫על חייו ועל דעותיו וחושף בפנינו את מעשיו ואת עולמו הפנימי‪ .‬אנו קוראים את‬ ‫היצירה על פי זווית הראייה שלו‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר הסופר בסוג זה של מספר?‬ ‫‪ .2‬תארו את הבעיה שדייב מתמודד איתה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בסיפור מתואר מפגש בין המורה ובין האב ‪ -‬שני אנשים המייצגים עולמות‬ ‫שונים בחייו של דייב‪.‬‬ ‫א‪ .‬תארו בטבלה את השוני ביניהם על פי המאפיינים האלה‪ :‬השכלה‪ ,‬מצב‬ ‫כלכלי‪ ,‬סגנון לבוש‪ ,‬סגנון דיבור‪ ,‬מקום מגורים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬למרות השוני בין השניים‪ ,‬במהלך הסיפור מתגלים גם קווים משותפים‬ ‫באישיותם‪ .‬נמקו והדגימו‪.‬‬ ‫‪ .4‬כל הדמויות לומדות משהו במהלך הסיפור‪ .‬מה האב לומד? מה המורה לומד?‬ ‫ומה דייב לומד? ַהסבירו‪.‬‬

‫‪229‬‬

‫‪ .5‬א‪ .‬הסיפור מתאר שהבית ובית הספר הם שני עולמות שונים בחייו של דייב‪,‬‬ ‫אך ניתן לחבר ביניהם‪ .‬לטבע (החי והצומח) יש תפקיד מרכזי בהמחשת‬ ‫המשותף‪ .‬תארו היכן הטבע מופיע בבית של דייב והיכן – בבית הספר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לפניכם כמה ציטוטים מהסיפור שבהם חוזר מוטיב העלים‪ .‬מדוע לדעתכם‬ ‫דווקא העלים מייצגים את התהליך המתרחש בסיפור?‬ ‫"יצאתי החוצה וסגרתי את הדלת‪ ,‬התנדנדתי כעלה נידף ברוח"‪.‬‬ ‫"הוא [האב] נראה כעלה שהצהיב על ענף‪ ,‬בתוך צמרת של עלים מלבלבים"‪.‬‬ ‫"אני עלה נבול‪ ,‬דייב‪ ,‬אני כבר גמרתי"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כותרת הסיפור היא "עץ הדובדבן השבור"‪ .‬מה נשבר בעולמו של דייב?‬ ‫האם השבר הוביל לאיחוי? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .6‬בחלק הראשון של הסיפור דייב אומר‪" :‬אבא לא מבין שבית ספר היום זה לא‬ ‫מה שהיה בזמנים שהוא היה ילד‪ ".‬האם גם אתם חשים כך לגבי הוריכם? נמקו‪.‬‬

‫‪230‬‬

‫סטיבן ליקוק (‪ ,)1944–1869‬סופר קנדי‪ ,‬ביוגרף‪ ,‬הומוריסטן וכלכלן‪ .‬בסיפוריו‬ ‫שילב הומור רב וסאטירה‪ .‬מאז מותו מוענק פרס על שמו ליצירות המצטיינות‬ ‫בהומור‪ .‬יצירותיו תורגמו לשפות רבות‪.‬‬

‫חגיגת יום האם‪ /‬סטיבן ליקוק‬ ‫דומני‪ ,‬שהטוב שבכל הרעיונות השונים‪ ,‬שנתחדשו בזמן האחרון‪ ,‬זו ההמצאה לחוֹ ג‬ ‫פעם בשנה את ״יום האם״‪ .‬לא ייפלא אפוא‪ ,‬שהיום שנקבע לכך נעשה תאריך כה‬ ‫מפורסם באמריקה כולה‪ ,‬ואני בטוח שעתיד רעיון זה להתפשט בכל הארצות‪.‬‬ ‫מן ההיגיון הוא‪ ,‬שרעיון שכזה קונה לו אחיזה בייחוד במשפחה גדולה כמשפחתנו‪.‬‬ ‫לכן החלטנו לערוך חגיגה מיוחדת ב״יום האם״‪ ,‬שכן סבורים היינו שרעיון נאה הוא‪.‬‬ ‫חג זה העמיד אותנו על כך‪ ,‬כמה הרבתה אמנו לטרוח למעננו משך שנים על שנים‬ ‫וכמה מאמצים וקרבנות הקריבה בשבילנו‪.‬‬ ‫אי־לזאת החלטנו‪ ,‬כי היום הזה יהיה יום גדול‪ ,‬יום חג לכל המשפחה‪ ,‬וכי נעשה כל‬ ‫מה שאפשר שאמא תהיה מאושרת‪ .‬אבא החליט להשתחרר ליום זה מהמשרד‪,‬‬ ‫למען יוכל לעזור לנו לחוג את החג‪ ,‬ואחותי אנה ואנוכי פרשנו לאותו יום מלימודינו‬ ‫בקולג׳‪ .‬וגם מרי וויל אחי הסתלקו מכיתותיהם בבית הספר התיכון‪.‬‬ ‫תוכניתנו היתה שנעשה יום זה ליום פגרה גדול כחג המולד‪ ,‬למשל‪ .‬וכך החלטנו לקשט את‬ ‫הבית בפרחים ובסיסמאות ובכל שאר כגון זה‪ .‬שידלנו את אמא שתחבר את הסיסמאות‬ ‫ותסדר את התפאורה‪ ,‬שכן היא עושה זאת תמיד לכבוד חג המולד‪ .‬שתי הנערות סברו‪,‬‬ ‫כי דבר נאה יהיה זה ללבוש מחלצות לרגל המאורע החשוב‪ ,‬ולכן קנו להן שתיהן מגבעות‬ ‫חדשות‪ .‬אמא קישטה את המגבעות‪ ,‬ושתיהן היו נאות למראה‪ .‬אבא הלך וקנה ארבע‬ ‫חגה של אמא‪ .‬היה בדעתנו‬ ‫עניבות בשבילו ובשבילנו הבחורים‪ ,‬כמזכרת ליום זה‪ ,‬יום ּ‬ ‫לקנות מגבעת חדשה גם לאמא‪ ,‬אך התברר שכובעה האפור הישן חביב עליה יותר מכל‬ ‫חדש‪ ,‬ושתי הנערות אמרו כי אמנם כן הוא‪ ,‬וכי הכובע הולם אותה להפליא‪.‬‬ ‫אחרי ארוחת הבוקר היה בדעתנו לגרום הפתעה לאמא‪ .‬לשכור מכונית ולהוליכה‬ ‫לטיול אל מחוץ לעיר‪ .‬אין אמא זוכה כמעט לתענוג מסוג זה‪ ,‬משום שאין אנו יכולים‬ ‫להרשות לעצמנו אלא עוזרת אחת‪ ,‬ואמא עסוקה משום כך כמעט כל היום‪ .‬מובן‬ ‫מאליו שמראה הטבע הוא כה נאה בזמן זה‪ ,‬שהיינו גורמים לה הנאה מרובה בטיול‬ ‫של בוקר‪ ,‬בנסיעה במכונית מילין על מילין‪.‬‬

‫‪231‬‬

‫אולם בבוקרו של אותו יום שינינו את התכנית‪ ,‬משום שעלה בדעתו של אבא‪ ,‬כי דבר‬ ‫טוב מכל טיול סתם במכונית — להוליך את אמא אל הנהר לדיג‪ .‬מכיוון שהמכונית‬ ‫כבר נשכרה וגם שולם בעדה מראש‪ ,‬נוכל להשתמש בה כדי לצאת אל ההרים‪ ,‬אשר‬ ‫שם זורמים הנחלים‪ .‬אם אתה יוצא‪ ,‬אומר אבא‪ ,‬לטיול סתם‪ ,‬בלי תכלית כלשהי‪ ,‬יש‬ ‫לך הרגשה של חוסר מטרה‪ .‬אולם אם אתה יוצא לדוג דגה‪ ,‬אתה רואה לנגד עיניך‬ ‫מטרה מסוימת בהחלט‪ ,‬המגבירה הנאתך‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה‪ ,‬כי מוטב לה לאמא שתהא לה מטרה מסוימת‪ .‬על כל פנים‬ ‫התברר בינתיים‪ ,‬שאבא השיג יום לפני כן חכה חדשה‪ ,‬שהוסיפה חיזוק לרעיון הדיג‬ ‫בעתו‪ .‬אבא אמר‪ ,‬כי אמא תוכל להשתמש בחכה זו‪ ,‬אם רצונה‬ ‫ועשתה אותו דבר ִ‬ ‫בכך‪ ,‬ולא עוד אלא שחפץ זה נקנה בכוונה תחילה בשבילה‪ .‬אבל אמא אמרה‪ ,‬כי‬ ‫היא מעדיפה להיות צופה ורואה בו כשהוא צד דגים ולא לנסות לצוד דגים בעצמה‪.‬‬ ‫עשינו אפוא את כל הסידורים הדרושים בשביל הטיול‪ ,‬ואמא התקינה לנו כמה כריכים‬ ‫והכינה לנו ארוחת חטף‪ ,‬אם נהיה רעבים‪ ,‬אף כי היה עלינו לפי התוכנית לשוב הביתה‬ ‫לארוחת צהריים רבתי באמצע היום‪ ,‬כנהוג בחג המולד או ביום ראש השנה‪ .‬אמא‬ ‫ארזה את כל הצידה בסל‪ ,‬שיהא מוכן ומזומן למסע במכונית‪.‬‬ ‫כשהגיעה המכונית עד לפני פתחנו התברר‪ ,‬כי יש בה פחות מקום מששיערנו‪ ,‬משום‬ ‫שלא הבאנו בחשבון את סל הדייגים של אבא ואת חכותיו‪ .‬היה ברור‪ ,‬שאת כל הכיבוד‬ ‫אי אפשר יהיה להכניס פנימה‪.‬‬ ‫אבא יעץ לנו‪ ,‬שלא נשים אליו לב‪ ,‬שכן הוא יכול להישאר בבית והוא בטוח שיוכל‬ ‫לבלות את הזמן כראוי בעבודה בגן‪ .‬כמה מלאכות בזויות‪ ,‬אמר‪ ,‬יש עוד לעשות בגן‪,‬‬ ‫כמו למשל חפירת תעלה לזבל‪ ,‬שלא יצטרכו להביא פועל שכיר‪ .‬לכן‪ ,‬אמר‪ ,‬מוטב לו‬ ‫שיישאר בבית‪ .‬אל נא יהיה לנו למפריע הרעיון‪ ,‬שזה לו שלוש שנים שלא היתה לו‬ ‫חופשה אמיתית‪ .‬הוא רוצה‪ ,‬אמר‪ ,‬שנלך ונשתעשע ונבלה יפה ולא נשים לב אליו‪.‬‬ ‫הוא יוכל‪ ,‬אמר‪ ,‬להמשיך במלאכה כל היום‪ ,‬ולא עוד אלא שכשוטה היה בעיני עצמו‪,‬‬ ‫על שהעלה על דעתו‪ ,‬כי גם הוא ייהנה מיום של פגרה‪.‬‬ ‫אבל אנו כולנו הרגשנו‪ ,‬כמובן מאליו‪ ,‬כי מן הנמנע הוא להשאיר את אבא בבית‪ ,‬בייחוד‬ ‫מאחר שידענו‪ ,‬כי אם יישאר — יגרום צרות‪ .‬שתי הנערות‪ ,‬אנה ומרי‪ ,‬היו נשארות‬ ‫ברצון בבית ועוזרות להכין את ארוחת הצהריים‪ .‬אלא שהיה זה צער רב להשאירן‬ ‫ביום נאה שכזה כשלראשן המגבעות החדשות‪ .‬אבל שתיהן אמרו‪ ,‬כי אם אמא אך‬ ‫תאמר מילה‪ ,‬תישארנה ברצון בבית ותעבודנה‪ .‬ויל ואנוכי היינו מוכנים לוותר‪ ,‬אך‬ ‫לצערנו לא היינו יכולים להביא שום תועלת בהכנת ארוחה‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫על כן הוחלט לבסוף‪ ,‬כי אמא תישאר בבית‪ .‬יהיה לה יום נחמד ורב מרגוע בצל קורת‬ ‫הבית‪ ,‬ואף תכין את הארוחה‪ ,‬שהרי בינתיים התברר‪ ,‬כי אמא אינה מעוניינת בין כך ובין‬ ‫כך בדיג‪ ,‬וגם האוויר בחוץ היה צונן קצת‪ ,‬אף כי היום היה יום שמש נעים‪ ,‬ואבא חשש‪,‬‬ ‫שאם אמא תילווה אלינו — תחטפנה צינה‪ .‬לעולם לא יסלח לעצמו‪ ,‬אמר‪ ,‬אם ימשוך‬ ‫אחריו את אמא לטיול כפרי זה ויגרום לה התקררות קשה‪ ,‬בזמן שהיא יכולה לנוח מנוחה‬ ‫שלמה‪ .‬מחובתנו היא‪ ,‬אמר‪ ,‬לדאוג לכך‪ ,‬שאמא תזכה לכל המנוחה והשלווה שהיא ראויה‬ ‫להן‪ ,‬אחרי כל מה שעשתה בשבילנו‪ .‬משום כך‪ ,‬אמר‪ ,‬העלה בדעתו בעיקר את רעיון‬ ‫טיול הדיג‪ ,‬למען תת לאמא הזדמנות למעט שלווה‪ .‬אנשים צעירים‪ ,‬אמר‪ ,‬אינם מבחינים‬ ‫אלא לעתים רחוקות‪ ,‬כמה חשובה השלווה לאנשים המזדקנים והולכים‪ .‬אשר לו‪ ,‬עדיין‬ ‫הוא יכול לעמוד בכל ההמולה הזאת‪ .‬אך הוא שמח שהוא יכול להציל את אמא ממנה‪.‬‬ ‫וכך הפלגנו כולנו מן הבית לאחר שלוש תרועות רמות לכבודה של אמא‪ ,‬ואמא‬ ‫עמדה והסתכלה בנו מהגזוזטרה‪ ,‬כל עוד לא נעלמנו מעיניה‪ ,‬ואבא‬ ‫נופף אליה בידו שוב ושוב עד שנתקלה ידו בשוּלֵ י המכונית‬ ‫ואז אמר‪ ,‬כי הוא סבור שאין אמא רואה אותנו עוד‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬היה לנו יום נחמד ונעים ביותר‪ ,‬שאפשר להעלותו‬ ‫על הדעת‪ ,‬שם בין הגבעות‪ .‬אבא צד דגים גדולים‬ ‫כל כך‪ ,‬שהיינו בטוחים‪ ,‬כי אמא לא היתה מצליחה‬ ‫בין כך ובין כך להעלות שכמותם בחכה‪ ,‬אילו היתה‬ ‫החכה בידה‪ .‬אף ויל ואנוכי צדנו דגה; אמנם לא הצלחנו‬ ‫לצוד הרבה כמו אבא‪ .‬שתי הנערות פגשו בדרך הרבה‬ ‫אנשים שהכירו אותן‪ .‬והיו גם ממכריהן שנזדמנו‬ ‫להן בדרך במעלה הנחל והחליפו ִאתן דברים‪.‬‬ ‫כך השתעשענו כולנו להפליא‪.‬‬ ‫כשחזרנו היתה השעה מאוחרת מדי‪ ,‬קרוב לשבע‬ ‫בערב‪ .‬אולם אמא שיערה מראש כי נשוב בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫על כן שמרה בשבילנו את הארוחה‪ ,‬שתהא מוכנה ומחוממת‬ ‫כהלכה‪ .‬אלא שלפני כן היתה צריכה להכין בשביל אבא מגבות וסבון‬ ‫ומלבושים נקיים‪ ,‬משום שהוא מפליא להתלכלך תמיד‪ ,‬כשהוא יוצא‬ ‫לדוג‪ .‬וכך היתה אמא עסוקה זמן מה גם בעניין זה וגם בעזרה לנערות‪,‬‬ ‫שהתכוננו לסעודה‪ .‬אבל לבסוף היה הכול מוכן‪ ,‬ואנחנו התיישבנו לאכול‬ ‫ארוחה נהדרת ביותר – תרנגול הודו צלוי וכל שאר מטעמים כבחג המולד‪.‬‬

‫‪233‬‬

‫אמא היתה צריכה לרוץ הנה והנה לא מעט בשביל הארוחה‪ ,‬להביא דברים מן המטבח‬ ‫וא ַמר שאסור לה לעשות זאת‪ ,‬משום שהוא‬ ‫ולהחזיר‪ .‬אבל לבסוף הרגיש אבא בדבר‪ָ ,‬‬ ‫רוצה‪ ,‬כי תשמור על עצמה ולא תטרח כל כך‪ .‬הוא קם והוריד בעצמו את האגוזים מן‬ ‫המדף הסמוך‪.‬‬ ‫הארוחה נמשכה שעה ארוכה והיתה משעשעת ביותר‪ .‬כשנגמר הכול‪ ,‬רצינו כולנו‬ ‫לעזור לסלק מן השולחן ולשטוף את הכלים‪ .‬אולם אמא אמרה‪ ,‬כי היא מעדיפה‬ ‫לעשות זאת בעצמה‪ ,‬ואנחנו הנחנו לה‪ ,‬משום שרצינו לגרום לה קורת רוח‪.‬‬ ‫לאחר שנגמר הכול‪ ,‬כבר היתה השעה מאוחרת למדי‪ .‬כשנשקנו לאמא לפני לכתנו‬ ‫לישון אמרה לנו‪ ,‬כי היה זה היום הנפלא ביותר בחייה‪ .‬נדמה לי‪ ,‬כי נִ צנצו דמעות‬ ‫בעיניה‪ ,‬וכך הרגשנו כולנו‪ ,‬כי שכרנו היה שלם‪ ,‬חלף כל טרחתנו‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬שם הסיפור – "חגיגת יום האם"‪ .‬העלו השערות – איך יֵ יחגג בסיפור יום האם?‬ ‫‪ .2‬קראו את הסיפור‪.‬‬ ‫מגרעות וחולשות‬ ‫הומורסקה (מהתלה) היא סיפור קצר‪ ,‬המציג בצורה קומית וּמבדחת ָ‬ ‫אנושיות וחברתיות‪ .‬מטרתה לגרום צחוק והנאה אך גם למתוח ביקורת על תופעות‬ ‫והתנהגויות חברתיות‪.‬‬ ‫הסיפור שלפנינו הוא הומורסקה‪ .‬ההומור בסיפור נוצר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬באמצעות‬ ‫הפער שבין ההצהרות של בני המשפחה לבין מעשיהם בפועל‪.‬‬ ‫א‪ .‬הביאו דוגמאות מהסיפור לפער זה בהתנהגות של בני המשפחה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על איזו תופעה בחיים שלנו מעביר המחבר ביקורת?‬ ‫‪ .3‬ההומור בסיפור נוצר גם באמצעות הגזמה‪ .‬מהו השלב‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬שבו בני‬ ‫המשפחה מתנהגים בצורה מוגזמת במיוחד? נמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬הסיפור מסופר בגוף ראשון רבים‪" :‬החלטנו‪ ...‬שידלנו‪ ....‬עשינו"‪ .‬מדוע לדעתכם‬ ‫בחר המחבר בנקודת מבט זו?‬ ‫‪ .5‬האם כותרת הסיפור מתאימה למתרחש בו? הציעו שם אחר והסבירו מדוע‬ ‫בחרתם בו‪.‬‬ ‫‪" .6‬זה היה היום המאושר בחיי"‪ ,‬אומרת האם בסוף הסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד נוכל לפרש אמירה זו? הציעו יותר מאפשרות אחת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו אירוע אחד מן הסיפור מנקודת מבטה של האם‪.‬‬

‫‪234‬‬

‫ַאיְ יזָ ק ָא ִסימֹוב (‪ .)1992-1920‬ביוכימאי וסופר יהודי אמריקני יליד ברית המועצות‪.‬‬ ‫במשך שנות פעילותו כתב יותר מ־‪ 500‬ספרים בתחומים שונים‪ ,‬אולם את עיקר‬ ‫פרסומו קנה ככותב ספרי מדע בדיוני‪ .‬זכה בפרסים רבים וב־‪ 14‬תוארי דוקטור‬ ‫לשם כבוד‪.‬‬

‫איזה תענוג היה להם ‪ַ /‬איְ יזָ ק ָא ִסימֹוב‬ ‫ַמרג'י אף כתבה על כך ביומנה אותו לילה‪ .‬על הדף שבראשו היה התאריך ‪ 17‬במאי‬ ‫‪ ,2157‬היא כתבה‪" ,‬היום מצא טומי ספר אמיתי!"‬ ‫היה זה ספר ישן מאוד‪ .‬סבא של מרג'י אמר פעם כי כאשר הוא היה ילד קטן סיפר‬ ‫לו סבא שלו שהיה זמן כשכל הסיפורים היו מודפסים על נייר‪.‬‬ ‫הם הפכו את הדפים‪ ,‬שהיו צהובים ומקומטים‪ ,‬וזה היה מצחיק נורא לקרוא מילים‬ ‫שעמדו דוממות במקום לנוע ולעבור כפי שהן אמורות לעשות – על מסך‪ ,‬אתם יודעים‪.‬‬ ‫ואחר כך כאשר שבו אל הדף הקודם‪ ,‬היו עליו אותן המילים שהיו עליו כאשר קראו‬ ‫אותו בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫"אלוהים‪ ",‬אמר טומי‪" ,‬איזה בזבוז‪ ,‬כשאתה גומר עם ספר אתה פשוט משליך אותו‪,‬‬ ‫אני משער‪ .‬מסך הטלוויזיה שלנו היו עליו בוודאי מיליון ספרים והוא טוב בשביל עוד‬ ‫המון‪ .‬אותו אני לא אשליך‪".‬‬ ‫ספרי־טלי כה‬ ‫ֵ‬ ‫"כך גם שלי‪ ",‬אמרה מרג'י‪ .‬היא הייתה בת אחת־עשרה ולא ראתה‬ ‫רבים כפי שראה טומי‪ .‬הוא היה בן שלוש־עשרה‪.‬‬ ‫היא אמרה‪" ,‬איפה מצאת אותו?"‬ ‫"בבית שלי‪ ".‬הוא הצביע בלי להביט‪ ,‬משום שהיה עסוק בקריאה‪" ,‬בעלייה‪".‬‬ ‫"על מה זה?"‬ ‫"לימודים‪".‬‬ ‫מרג'י הייתה מלאת בוז‪" .‬לימודים? מה יש לכתוב על לימודים? אני שונאת לימודים‪".‬‬ ‫מרג'י תמיד שנאה לימודים‪ ,‬אולם עכשיו היא שנאה זאת יותר מתמיד‪ .‬המורה המכני‬ ‫היה עורך לה מבחן אחרי מבחן בגיאוגרפיה והיא הייתה נכשלת יותר ויותר עד שאימה‬ ‫נדה בראשה בצער ושלחה להזמין את מפקח־המחוז‪.‬‬

‫‪235‬‬

‫הוא היה איש קטן עגלגל‪ ,‬בעל פנים אדומים ותיבה שלמה של כלי עבודה עם חוגות‬ ‫וחוטי חשמל‪ .‬הוא חייך אל מרג'י ונתן לה תפוח‪ ,‬אחרי כן פירק את המורה לחלקים‪.‬‬ ‫מרג'י קיוותה שהוא לא יֵ דע כיצד להרכיבו בחזרה‪ ,‬אך הוא ידע יפה‪ ,‬ואחרי שעה‬ ‫או שתיים‪ ,‬היה המורה שוב מוכן‪ ,‬גדול ושחור ומכוער‪ ,‬עם מסך גדול שעליו נראו‬ ‫כל השיעורים ונשאלו כל השאלות‪ .‬זה לא היה כל כך רע‪ .‬החלק שהיה שנוא על‬ ‫מרג'י ביותר היה הסדק שבו היה עליה לשים את שיעורי הבית ואת המבחנים שלה‪.‬‬ ‫היה עליה לכתוב אותם תמיד בצופן ניקוב שהם הכריחוה ללמוד כשהייתה בת שש‪.‬‬ ‫והמורה המכני היה מחשב את הציון כהרף עין‪.‬‬ ‫המפקח חייך‪ .‬אחרי שסיים עבודתו ליטף את ראשה של מרג'י‪ .‬הוא אמר לאימה‪,‬‬ ‫"אין זו אשמתה של הילדה הקטנה‪ ,‬גברת ג'ונס‪ .‬נדמה לי שהמגזר הגיאוגרפי היה‬ ‫מכוון קצת יותר מדי מהר‪ .‬דברים כאלה קורים לפעמים‪ .‬אני האטתי אותו לממוצע‬ ‫של בני עשר‪ .‬למעשה צורת התקדמותה הכללית מניחה בהחלט את הדעת‪ ".‬והוא‬ ‫שוב ליטף את ראשה של מרג'י‪.‬‬ ‫מרג'י הייתה מאוכזבת‪ .‬היא קיוותה שהוא ייקח עימו את המורה לגמרי‪ .‬פעם אחת‬ ‫הם לקחו את המורה של טומי למשך חודש כמעט משום שמגזר ההיסטוריה היה‬ ‫חשוך לחלוטין‪.‬‬ ‫על כן היא אמרה לטומי‪" ,‬מדוע יכתוב מישהו על לימודים?"‬ ‫טומי הביט אליה בעיניים שחצניות מאוד‪" .‬משום שאלה לא לימודים מהמין שלנו‪,‬‬ ‫טיפשה‪ .‬אלה לימודים שהיו נהוגים לפני מאות שנים‪ ".‬הוא הוסיף כמדבר מגבוה‪,‬‬ ‫"מאות שנות היסטוריה‪".‬‬ ‫מרג'י נעלבה‪" .‬ובכן‪ ,‬אני לא יודעת איזה מין לימודים היו להם לפני כל כך הרבה זמן;"‬ ‫היא קראה בספר מעל לכתפו זמן־מה ואחר אמרה‪" ,‬בכל אופן‪ ,‬היה להם מורה‪".‬‬ ‫"בטח שהיה להם מורה‪ ,‬אך לא היה מורה רגיל‪ .‬זה היה בן אדם‪".‬‬ ‫"בן אדם‪ ,‬איך יכול היה בן אדם ללמד?"‬ ‫"ובכן‪ ,‬הוא היה רק אומר לילדים ולילדות דברים והיה נותן להם שיעורי בית ושואל‬ ‫אותם שאלות‪".‬‬ ‫"בן אדם הוא לא די פיקח‪".‬‬ ‫"בטח שכן‪ .‬אבא שלי יודע לא פחות מהמורה שלי‪".‬‬ ‫"לא נכון‪ .‬בן אדם לא יכול לדעת הרבה כמו מורה‪".‬‬

‫‪236‬‬

‫"הוא יודע כמעט לא פחות‪ ,‬אני מתערב איתך‪".‬‬ ‫מרג'י לא הייתה מוכנה לחלוק על כך‪ .‬היא אמרה‪" ,‬אני לא הייתי רוצה שאיש זר‬ ‫יהיה בבית שלי ללמד אותי‪".‬‬ ‫טומי צווח בצחוק‪" .‬הרבה את לא יודעת‪ ,‬מרג'י‪ .‬המורים לא גרו בבית‪ .‬היה להם בניין‬ ‫מיוחד וכל הילדים היו הולכים לשם‪".‬‬ ‫"וכל הילדים למדו אותו דבר?"‬ ‫"בטח‪ ,‬אם הם היו באותו גיל‪".‬‬ ‫"אבל אימא שלי אומרת שצריך לכוון את המורה שיתאים לשׂ כל של כל ילד וילדה‬ ‫שהוא מלמד וכי צריך ללמד כל ילד בצורה שונה‪".‬‬ ‫"בכל אופן הם לא עשו זאת בצורה כזאת אז‪ .‬אם זה לא מוצא חן בעינייך‪ ,‬את לא‬ ‫מוכרחה לקרוא את הספר‪".‬‬ ‫"לא אמרתי שזה לא מוצא חן בעיני‪ ",‬אמרה מרג'י בחיפזון‪ .‬היא רצתה לקרוא על‬ ‫אודות בתי הספר המצחיקים האלה‪.‬‬ ‫הם לא סיימו אפילו את מחצית הספר כאשר קראה אימה של מרג'י‪" ,‬מרג'י‪ ,‬לימודים!"‬ ‫מרג'י נשאה עיניה‪" ,‬עוד לא‪ ,‬אימא‪".‬‬ ‫"עכשיו‪ ",‬אמרה גברת ג'ונס‪" .‬וזה גם מן הסתם הזמן בשביל טומי‪".‬‬ ‫מרג'י אמרה לטומי‪" ,‬אני אוכל לקרוא את הספר עוד קצת איתך אחרי הלימודים?"‬ ‫"אולי‪ ",‬הוא אמר בשוויון נפש‪ .‬הוא סר משם כשהוא שורק‪ ,‬הספר העתיק והמאובק‬ ‫תקוע מתחת לזרועו‪.‬‬ ‫מרג'י נכנסה לחדר הלימודים‪ .‬הוא היה סמוך לחדר השינה שלה‪ ,‬והמורה המכני היה‬ ‫דלוק וממתין לה‪ .‬הוא תמיד היה דלוק באותו זמן פרט לשבת וליום ראשון‪ ,‬משום‬ ‫שאימה אמרה כי ילדות קטנות מיטיבות ללמוד אם הן לומדות בשעות קבועות‪.‬‬ ‫המסך היה מואר והוא אמר‪" :‬שיעור החשבון היום הוא על חיבור שברים פשוטים‪.‬‬ ‫בבקשה ַהכניסי את שיעור הבית של אתמול לסדק המתאים‪".‬‬ ‫מרג'י עשתה כן באנחה‪ .‬היא הייתה מהרהרת בבתי הספר העתיקים שהיו להם כאשר‬ ‫סב־סבה היה ילד קטן‪ .‬כל הילדים מכל השכונה היו באים צוחקים וצווחים לחצר בית‬ ‫הספר‪ ,‬יושבים יחד בכיתה‪ ,‬הולכים ביחד הביתה בסוף היום‪ .‬הם למדו את אותם‬ ‫הדברים‪ ,‬כך שיכלו לעזור זה לזה בהכנת השיעורים ולשוחח על כך‪.‬‬ ‫והמורים היו אנשים‪...‬‬

‫‪237‬‬

‫המורה המכני היה מבזיק על המסך‪" :‬כאשר אנחנו מחברים שברים של ‪ 1/2‬ו־‪1/4‬‬ ‫–"‬ ‫מרג'י הייתה מהרהרת ָ ּבאהבה שאהבו זאת בוודאי הילדים בימים ההם‪ .‬היא‬ ‫הייתה מהרהרת בתענוג שהיה להם‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫הסיפור נכתב בשנת ‪ ,1951‬אבל מתרחש בשנת ‪.2157‬‬ ‫סוג כזה של סיפור נקרא מדע בדיוני‪.‬‬ ‫מדע בדיוני הוא סוגה ספרותית העוסקת לרוב בתיאור עלילות עתידיות בדיוניות‬ ‫באמצעות פיתוח של מגמות ורעיונות קיימים בתחומי המדע‪ ,‬הטכנולוגיה‪ ,‬הכלכלה‬ ‫והאומנות והשלכותיהם על עתיד האנושות‪.‬‬ ‫‪ .1‬אילו תופעות הכתובות בסיפור נצפו על ידי אסימוב ובאמת מתרחשות כיום?‬ ‫אילו תופעות הכתובות בסיפור עדיין אינן קורות כיום‪ ,‬אבל ייתכן כי יקרו בעתיד?‬ ‫‪ .2‬בסיפורנו יש שימוש בהזרה‪ ,‬למשל בתיאור התייחסותם של הילדים לספר‬ ‫שמצאו כאל מוצג פרימיטיבי ומיותר‪.‬‬ ‫הזרה היא טכניקת כתיבה המציגה תופעות ומצבים מוכרים באור זר ולא מוכר מתוך‬ ‫מטרה לחדד את רגישותו של הקורא ולהופכו למודע ולביקורתי כלפי המסופר‪.‬‬ ‫היכן עוד יש בסיפור שימוש בהזרה? איזו הרגשה מעוררים אצלכם תיאורים אלה?‬

‫‪238‬‬

‫‪ .3‬מהו יחסה של מרג'י ללימודים? מה הן הסיבות לכך?‬ ‫‪ .4‬הסיפור מסתיים במשפט "היא [מרג'י] הייתה מהרהרת בתענוג שהיה להם"‪,‬‬ ‫כלומר לתלמידים הלומדים בבתי ספר‪ .‬האם גם אתם חושבים כך?‬ ‫מה היתרונות ומה החסרונות של צורת הלמידה של טומי ומרג'י? האם הייתם‬ ‫רוצים ללמוד כפי שהם לומדים? נמקו את תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬התחלקו לקבוצות‪ .‬כל קבוצה תנסה לבנות על פי דמיונה דגם של בית הספר‬ ‫האידיאלי בעיניה‪ .‬התייחסו להיבטים האלה‪ :‬איך ייראו הכיתות‪ ,‬חדרי ההנהלה‪,‬‬ ‫חדרי המורים‪ ,‬המזכירות‪ ,‬מגרש הספורט וחדר המחשבים? איך תיראה מערכת‬ ‫השעות? האם יהיו מקצועות נוספים? אילו מקצועות יבוטלו?‬ ‫תוכלו ליצור דגם מחומרים ממשיים (רצוי מחומרי מחזּור) או דגם ממוחשב‪.‬‬

‫קריקטורה – איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת‪ ,‬תוך הבלטה מופרזת של‬ ‫פרטים מסוימים‪ ,‬בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה‪ ,‬במטרה להצחיק‬ ‫ולעיתים גם לעורר ביקורת‪.‬‬ ‫‪ .6‬נסו לצייר קריקטורה משלכם על נושא השימוש במחשב או בטלפון חכם‪.‬‬

‫‪239‬‬

‫גֵ 'יין וֶ ְּב ְס ֶטר (‪ ,)1916-1876‬סופרת אמריקנית‪ .‬כתבה על חיי סטודנטיות ועל‬ ‫נערות מתבגרות‪ ,‬הרבתה לנסוע בעולם וכתבה ספרים ומחזות‪ .‬בבגרותה הייתה‬ ‫פעילה בעניינים חברתיים באמריקה ולחמה למען עניים ולקידום נשים‪ .‬ספרה‬ ‫המפורסם ביותר‪" ,‬אבא ֶא ֶרְך רגליים"‪ ,‬שנכתב בעקבות פעילותה למען ילדים חסרי‬ ‫בית‪ ,‬תורגם לשפות רבות והיה לקלאסיקה עולמית‪.‬‬

‫מספר‬ ‫אבא ֶא ֶר ְך רגליים ‪ /‬גֵ 'יְ ין וֶ ְּב ְס ֶטר – פרק ֵ‬ ‫פרק ראשון‪" :‬יום רביעי הקודר"‬ ‫יום רביעי של השבוע הראשון בכל חודש היה‬ ‫תמיד יום איום ונורא‪ .‬יום שציפו לו באימה‪,‬‬ ‫עמדו בו באומץ ושכחו אותו בחיפזון‪ .‬כל מרצפת‬ ‫קורצפה ללא רחם‪ ,‬כל כיסא אוּבּ ק‪ ,‬וכל המצעים‬ ‫נמתחו בלי להותיר קמט‪ .‬תשעים ושבעה יתומים‬ ‫קטנים ומתפתלים מוֹ רקוּ‪ ,‬סוֹ רק ּו וכוּפתר ּו בבגדי‬ ‫כותנה מעומלנים בדוגמת משבצות‪ ,‬ונצטו ּו לזכור‬ ‫להקפיד על התנהגותם‪ ,‬ולענות "כן‪ ,‬אדוני" ו"לא‪,‬‬ ‫אדוני"‪ ,‬כל אימת שאחד המיטיבים פונה אליהם‪.‬‬ ‫היה זה יום לחוץ‪ ,‬ועיקר המעמסה נפל על כתפיה‬ ‫של גֵ 'רו ָּשה ֶאבּ וֹ ט המסכנה‪ ,‬המבוגרת שביתומי‬ ‫הבית‪ .‬אך גם יום רביעי המסוים הזה‪ ,‬בדומה‬ ‫לקודמיו‪ ,‬התקרב בעצלתיים לסיומו‪ .‬ג'רושה‬ ‫עזבה את המזווה‪ ,‬היכן שהכינה כריכים לאורחי‬ ‫בית היתומים‪ ,‬ומיהרה במעלה המדרגות לתפקידיה הרגילים‪ .‬אולם ו'‪ ,‬על אחד־עשר‬ ‫הפעוטות בגילים ארבע עד שבע‪ ,‬המאכלסים אחת־עשרה מיטות עומדות בטור עורפי‪,‬‬ ‫היה מופקד תחת השגחתה האישית‪ .‬ג'רושה כינסה את נתיניה הקטנים‪ ,‬יישרה קמטים‬ ‫בבגדיהם‪ ,‬קינחה להם את האפים‪ ,‬והובילה אותם בשורה מוכנה ומזומנה לעבר חדר‬ ‫האוכל‪ ,‬שם במשך מחצית שעה ברוכה‪ ,‬הם התעמקו בלחם‪ ,‬חלב ומאפה שזיפים‪.‬‬ ‫משסיימה צנחה על שרפרף שלצד החלון‪ ,‬והשעינה את רקותיה ההולמות כנגד‬ ‫הזכוכית הקרה‪ .‬משעה חמש בבוקר היא הייתה על הרגליים‪ ,‬עושה ככל שתתבקש‬

‫‪240‬‬

‫ליפט‪,‬‬ ‫ליפט‪ ,‬אם־בית עצבנית הגוערת ומאיצה בה ללא הרף‪ .‬הגברת ּ ֶ‬ ‫במצוות גברת ּ ֶ‬ ‫אישה אשר מאחורי הקלעים לא תמיד שמרה על החזות השלווה ומדושנת העונג שבה‬ ‫נהגה לקבל את פני המיטיבים וחברות הוועדה המפקחת‪ .‬ג'רושה שלחה מבט עורג‬ ‫אל מעבר למדשאה הקפואה ומעל לגדר הברזל הגבוהה התוחמת את בית היתומים‪,‬‬ ‫לאורך הרכסים הגליים של הגבעות וגגות בתי הכפר המבצבצים‪ ,‬ועד לצריחים של‬ ‫כנסיות הכפר המגיחים מבין העצים החשופים‪.‬‬ ‫היום עבר ללא תקלות‪ ,‬ככל הידוע לה‪ .‬המיטיבים וחברי ועדת הפיקוח סיירו בשטח‪,‬‬ ‫קראו את הדוחות‪ ,‬שתו תה‪ ,‬וכעת נחפזו איש איש אל האח החמימה שבביתו‪,‬‬ ‫מעלימים מזיכרונם את המטופלים הקטנים והטורדניים עד לחודש הבא‪ .‬ג'רושה‬ ‫נשענה לפנים ועקבה בסקרנות מהורהרת אחרי זרם המרכבות והמכוניות היוצאות‬ ‫את שערי בית היתומים‪ .‬בעיני רוחה ליוותה את הרכב הראשון והשני אל הבתים‬ ‫הגבוהים שבמורד הגבעה‪ .‬היא ראתה עצמה עוטה מעיל פרווה וכובע קטיפה עטור‬ ‫נוצות‪ ,‬מתרווחת לאחור ומפטירה כלאחר־יד לעבר הנהג‪" :‬סע הביתה‪ ".‬אך משהייתה‬ ‫מגיעה אל סף הבית‪ ,‬הייתה התמונה מיטשטשת‪.‬‬ ‫ג'רושה נתברכה בדמיון אשר לדעת הגברת ליפט עלול היה לסבך אותה בצרות‬ ‫צרורות אם לא תיזהר לה‪ ,‬אך דמיונה‪ ,‬עשיר ככל שהיה‪ ,‬לא הצליח להעביר אותה את‬ ‫סיפי הבתים שאליהם היא עמדה להיכנס‪ .‬ג'רושה המסכנה‪ ,‬המייחלת‪ ,‬ההרפתקנית‬ ‫הקטנה‪ ,‬במשך כל שבע־עשרה שנות חייה מעולם לא זכתה להיכנס לתוך בית רגיל‪,‬‬ ‫ולא הייתה מסוגלת להעלות בדעתה כיצד נראית השגרה היומית של כל אותם יצורים‬ ‫אחרים‪ ,‬המנהלים את חייהם בלי יתומים על הראש‪.‬‬ ‫ג'־רו־שה א־בוט‬ ‫קור־אים לך‬ ‫ב־מש־רד‪.‬‬ ‫כדאי לך להזדרז!‬ ‫טומי דילוֹ ן‪ ,‬ילד מהמקהלה‪ ,‬רץ במעלה המדרגות ובמורד המסדרון מסלסל בקולו‪,‬‬ ‫ושירתו הלכה והתעצמה ככל שהוא התקרב לאולם ו'‪ .‬ג'רושה עקרה עצמה מהחלון‪,‬‬ ‫והתייצבה שוב אל מול תלאות החיים‪.‬‬ ‫"מי קורא לי?" קטעה את זמרתו של טומי בשמץ של חרדה חדה‪.‬‬ ‫גברת ליפט במשרד‬ ‫והיא מה־זה כועסת‪.‬‬ ‫א־מן!‬

‫‪241‬‬

‫טומי גילגל עיניו לשמיים‪ ,‬אך הוא לא נשמע ממש מרושע‪ .‬גם הקשוח שביתומים‬ ‫הקטנים היה מרחם על האחות התועה‪ ,‬שזומנה למשרד כדי להתעמת עם אם־הבית‬ ‫הנרגזת; וטומי דווקא אהב את ג'רושה‪ ,‬גם אם לפעמים היא טילטלה אותו חזק‪,‬‬ ‫וקינחה לו את האף במרץ כזה‪ ,‬שהוא כמעט נשר לו‪.‬‬ ‫ג'רושה הלכה בלי להוציא הגה‪ ,‬אך שני קווים מקבילים חרצו את מצחה‪ .‬מה קרה‪,‬‬ ‫שאלה את עצמה‪ .‬האם הכריכים לא היו דקים די הצורך? הנמצאו קליפות אגוזים‬ ‫בתוך העוגיות? האם אחת המפקחות שמה לב שלסוזי הותורן יש חור בגרב? ואולי‪,‬‬ ‫שומו שמיים‪ ,‬אחד הזאטוטים המלאכיים שלה מאולם ו' החציף פניו למיטיב?‬ ‫המסדרון הארוך שבקומה התחתונה היה חשוך‪ ,‬ובדיוק ברגע שהגיעה למטה‪ ,‬עמד המיטיב‬ ‫האחרון לעזוב את הבית‪ ,‬והוא ניצב בפתח הדלת המובילה אל שער המרכבות‪ .‬ג'רושה‬ ‫קלטה בחטף צללית של גבר‪ ,‬שהצטיינה בתכונה בולטת אחת בלבד‪ ,‬קומתו הגבוהה‪.‬‬ ‫האיש נופף בידו אל מכונית שהמתינה בעיקול הדרך‪ .‬המכונית התקרבה ואורות פנסיה‬ ‫הבוהקים הטילו תוך תנועתם את צל דמותו של האיש על גבי הקיר הפנימי‪ ,‬ויצרו תמונה‬ ‫גרוטסקית של רגליים וידיים ארוכות הזוחלות על הרצפה ומטפסות על קיר המסדרון‪.‬‬ ‫הוא נראה‪ ,‬לכל הדעות‪ ,‬כמו עכביש מטפס ענק‪ ,‬מהסוג המכונה אבא־ארך־רגליים‪.‬‬ ‫הקמט על מצחה של ג'רושה פינה מקומו לבת־צחוק‪ .‬המזג החייכני שלה תמיד מצא‬ ‫לו סיבה מספקת ליהנות‪ ,‬ואם נפלה לידייך הזדמנות להשתעשע על חשבון המיטיב –‬ ‫מה רע? כך‪ ,‬בגלל התקרית הקטנה‪ ,‬היא נכנסה למשרדה של גברת ליפט מאוששת‬ ‫לגמרי ובחיוך רחב על פניה‪ .‬למרבה פליאתה‪ ,‬גם אם־הבית עצמה‪ ,‬הגם שלא ממש‬ ‫השיבה בחיוך‪ ,‬לבשה הבעה שאפשר היה לכנותה מסבירת פנים‪ ,‬המתקרבת לזו‬ ‫השמורה עימה לקבלת פני אורחים חשובים‪.‬‬ ‫"ג'רושה‪ ,‬שבי‪ .‬אני רוצה להגיד לך משהו‪".‬‬ ‫ג'רושה צנחה על הכיסא הקרוב והמתינה בנשימה עצורה‪ .‬מכונית חלפה מול החלון‪,‬‬ ‫וגברת ליפט ליוותה אותה במבטה‪.‬‬ ‫"ראית את האדון שנסע כעת?"‬ ‫"ראיתי אותו מאחור‪".‬‬ ‫"הוא אחד המיטיבים העשירים ביותר שלנו‪ ,‬שתומך בבית היתומים בסכומים נכבדים‪.‬‬ ‫אני מנועה מלציין את שמו‪ .‬הוא התנה במפורש ששמו יישאר עלום‪".‬‬ ‫עיניה של ג'רושה נתרחבו מעט; היא לא הייתה רגילה להזמנות למשרד של אם־הבית‬ ‫לשם דיון במוזרויותיהם של המיטיבים‪.‬‬ ‫"בעבר‪ ,‬האדון נטה חסד לכמה בנים שלנו‪ .‬את זוכרת את צ׳רלס ֵ ּבנטון ואת הנרי‬

‫‪242‬‬

‫ּ ְפ ַרייז? שניהם נשלחו לקולג' במימונו של מר‪ ...‬הממ‪ ...‬של אותו מיטיב‪ ,‬ושניהם‬ ‫לא חסכו מאמצים והצטיינו בלימודיהם‪ ,‬על מנת לגמול לו בעבור הסכומים שהוציא‬ ‫עליהם בנדיבות כה רבה‪ .‬זו התמורה היחידה שהוא מבקש לקבל‪ .‬הואיל ועד כה הוא‬ ‫נטה חסד לבנים בלבד‪ ,‬אני מעולם לא הצלחתי לעניין אותו כהוא־זה באחת הנערות‬ ‫שבמוסד‪ ,‬תהיה ראויה ככל שתהיה‪ .‬אפשר להגיד שהוא לא מתייחס לבנות‪".‬‬ ‫"נכון‪ ",‬מילמלה ג'רושה‪ ,‬כי נראה לה שמתבקשת תשובה כלשהי‪.‬‬ ‫"היום‪ ,‬באסיפה מן המניין‪ ,‬נדונה שאלת עתידך‪".‬‬ ‫הגברת ליפט התעטפה לרגע בשתיקה‪ ,‬ואחר כך המשיכה באיטיות ובנחת‪ ,‬שמרטו‬ ‫את עצבי המאזינה שלה עד מאוד‪.‬‬ ‫"ידוע לך שבדרך כלל אנחנו לא נוהגים להשאיר כאן ילדים שמלאו להם שש־עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬אבל במקרה שלך נהגנו לִ ְפנִ ים ִמשו ַּרת הדין‪ .‬את סיימת את בית הספר בגיל‬ ‫ארבע־עשרה‪ ,‬ומכיוון שהצטיינת בלימודים‪ ,‬מה שאינני יכולה לומר על התנהגותך‪,‬‬ ‫החלטנו לשלוח אותך לבית הספר התיכון בכפר‪ .‬כעת סיימת אותו‪ ,‬ובית היתומים‬ ‫אינו יכול להמשיך ולדאוג למחייתך‪ .‬גם כך‪ ,‬נשארת שנתיים יותר מאחרים‪.‬‬ ‫הגברת ליפט פסחה על העובדה‪ ,‬שבמהלך אותן שנתיים הרוויחה ג'רושה את מחייתה‬ ‫ביושר ובעבודה קשה‪ ,‬כשטובת בית היתומים קודמת תמיד לצורכי השכלתה‪ .‬בימים‬ ‫כמו היום היא לא הלכה לבית הספר‪ ,‬אלא נשארה בבית‪ ,‬לנקות ולקרצף‪.‬‬ ‫"כפי שאמרתי‪ ,‬נדונה שאלת עתידך‪ ,‬והתיק שלך נבדק בתשומת לב מרבית‪".‬‬ ‫הגברת ליפט שלחה מבט מלא תוכחה לעבר האסירה על ספסל הנאשמים‪ ,‬והאסירה‬ ‫לבשה מייד ארשת פנים נכלמת‪ ,‬לא משום שנזכרה ברישומים מפלילים במיוחד‬ ‫בעברה‪ ,‬אלא משום שהרגישה שזה הדבר שמצפים ממנה לעשות‪.‬‬ ‫"כמובן‪ ,‬המסלול המקובל למי שנמצא במצבך הוא למצוא מקום עבודה‪ ,‬אבל את‬ ‫הצלחת יפה בבית הספר‪ ,‬ובלימודי לשון וספרות אנגלית אפילו הצטיינת‪ .‬העלמה‬ ‫ריצ׳רד מהוועדה המפקחת שלנו היא חברה גם בהנהלת בית הספר‪ ,‬ולאחר שיחה‬ ‫ּ ְפ ַ‬ ‫עם המורה שלך להבעה בעל־פה‪ ,‬היא דיברה בשבחך בוועדה‪ ,‬וגם קראה בקול רם‬ ‫חיבור שכתבת בשם‪" :‬יום רביעי הקודר"‪.‬‬ ‫הפעם‪ ,‬הבעת האשמה על פניה של ג'רושה לא נבעה מציפיות הסביבה‪.‬‬ ‫"הפגנת כפיות טובה בכך שהעמדת באור מגוחך את המוסד שכה היטיב איתך‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫אילולא היה החיבור שלך גם משעשע‪ ,‬ספק רב אם הדבר היה נסלח לך‪ .‬אך למזלך‬ ‫הרב‪ ,‬מר‪ ...‬כלומר‪ ,‬אותו אדון שכרגע נסע‪ ,‬ניחן ככל הנראה בחוש הומור מוגזם‪ ,‬ועל‬ ‫סמך החיבור החצוף הזה הוא החליט לשלוח אותך לקולג'‪".‬‬

‫‪243‬‬

‫"לקולג'?" עיניה של ג'רושה נפקחו לרווחה‪.‬‬ ‫הגברת ליפט הינהנה‪.‬‬ ‫"הוא התעכב כאן כדי לדון איתי בתנאים‪ ,‬שהם יוצאי דופן‪ .‬האדון‪ ,‬אם את שואלת‬ ‫אותי‪ ,‬טועה‪ .‬נדמה לו שיש בך מקוריות‪ ,‬והוא רוצה להכשיר אותך להיות סופרת‪".‬‬ ‫"סופרת?" המוח של ג'רושה נאטם‪ ,‬וכל מה שהייתה מסוגלת לעשות כרגע היה‬ ‫לחזור על המילים של גברת ליפט‪.‬‬ ‫"זה רצונו‪ .‬ימים יגידו אם יצא מזה משהו‪ .‬הוא מקציב לך דמי כיס נדיבים מאוד‪,‬‬ ‫אפילו כמעט יותר מדי נדיבים עבור נערה שמעולם לא נתנסתה בכסף קודם לכן‪ .‬אבל‬ ‫הוא תיכנן את העניין בפרוטרוט ולא הותיר לי מקום לומר לו את דעתי‪ .‬בקיץ הזה‬ ‫את נשארת כאן‪ ,‬והעלמה פריצ'רד הציעה בטובה לדאוג לך למלתחה‪ .‬דמי הלימוד‬ ‫והמגורים ישולמו ישירות לקולג'‪ ,‬ונוסף על כך תקבלי במשך ארבע שנות הלימודים‬ ‫דמי כיס בגובה שלושים וחמישה דולר לחודש‪ .‬זה ייתן לך נקודת מוצא דומה לזו‬ ‫של שאר התלמידות‪ .‬הכסף יועבר אלייך מדי חודש באמצעות המזכיר הפרטי של‬ ‫האדון‪ ,‬ובתמורה יהיה עלייך לכתוב לו אחת לחודש מכתב של הכרת תודה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫אין הכוונה שתודי לו על הכסף‪ ,‬נהפוך הוא‪ ,‬הוא לא מסכים שבכלל תזכירי את העניין‬ ‫הזה‪ ,‬אלא עלייך לכתוב מכתב שבו תדווחי לו על התקדמותך בלימודים‪ ,‬ועל החיים‬ ‫שלך שם‪ .‬מכתב שהיית כותבת להורייך‪ ,‬אילו היו בחיים‪.‬‬ ‫המכתבים ימוענו למר ג'ון סמית‪ ,‬ויועברו אליו באמצעות המזכיר שלו‪ .‬שמו של האדון‬ ‫אינו ג'ון סמית‪ ,‬אבל הוא מעוניין להישאר באלמוניותו‪ .‬בשבילך הוא יהיה לעולם ג'ון‬ ‫סמית‪ .‬הסיבה לדרישתו שתכתבי אליו היא‪ ,‬שהוא מאמין שאין כמו כתיבת מכתבים‬ ‫כדי לפתח יכולת הבעה בכתב‪ ,‬ומכיוון שאין לך משפחה להתכתב איתה‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫שתכתבי אליו‪ ,‬וכך גם יוכל לעקוב אחר התקדמותך בלימודים‪ .‬הוא לעולם לא יענה‬ ‫על המכתבים שלך ולא יתייחס אליהם כהוא־זה‪ .‬הוא שונא לכתוב מכתבים‪ ,‬ולא‬ ‫רוצה להטיל על עצמו עול נוסף בגללך‪ .‬אם יתעורר צורך דחוף בתגובה‪ ,‬למשל אם‬ ‫תסולקי מהקולג'‪ ,‬מה שאני מקווה שלא יקרה‪ ,‬תוכלי לפנות אל המזכיר‪ ,‬מר גְ ריגס‪.‬‬ ‫המכתבים החודשיים הללו הם בגדר חובה שאינה עומדת לדיון; הם התמורה היחידה‬ ‫שמר סמית דורש‪ ,‬לכן עלייך להקפיד עליהם כמו על פירעון של חוב‪ .‬אני מקווה שהם‬ ‫ייכתבו תמיד בנימה של כבוד‪ ,‬ויוכיחו שההשקעה שלו כדאית‪ .‬עלייך לזכור תמיד‬ ‫שאת פונה אל מיטיב של בית ג'ון גְ ריר‪".‬‬ ‫עיניה של ג'רושה נדדו בערגה לעבר הדלת‪ .‬ראשה היה סחרחר מרוב התרגשות‪ ,‬וכל‬ ‫רצונה באותו הרגע היה להשתחרר מטמטום המוח של הגברת ליפט ולחשוב‪ .‬היא‬

‫‪244‬‬

‫קמה על רגליה ועשתה צעד מהוסס לאחור‪ .‬הגברת ליפט סימנה לה בידה לעצור;‬ ‫יֵ צר המליצה שלה טרם בא על סיפוקו‪.‬‬ ‫"תקוותי שתדעי להעריך ִּכ ְד ָב ֵעי את המזל הטוב והנדיר שנפל בחלקך‪ .‬לא רבות הנערות‬ ‫במצבך שהזדמנות כזאת להשתלב בחברה נקרית בדרכן‪ ,‬עלייך לזכור תמיד‪"...‬‬ ‫"אני‪ ...‬כן‪ ,‬נכון‪ ,‬תודה‪ .‬אם זה הכול‪ ,‬אני חושבת שאני חייבת ללכת עכשיו לתקן‬ ‫לפרדי ּ ֶפרקינס את המכנסיים‪".‬‬ ‫הדלת נסגרה מאחוריה‪ ,‬והגברת ליפט נשארה להביט בה בלסת שמוטה‪ ,‬בעוד סיום‬ ‫נאומה תלוי ועומד באוויר החדר‪.‬‬

‫פעילויות לפרק הראשון‬ ‫‪ .1‬מה אתם לומדים מפרק זה על חייה של ג'רושה בבית היתומים?‬ ‫‪ .2‬באילו תכונות אופי שלה אפשר להבחין בפרק זה? הוכיחו‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה רוצה להעניק לה מיטיבה‪ ,‬הנקרא בשם בדוי "ג'ון סמית"? מה עליה לעשות‬ ‫בתמורה לכך?‬ ‫מה דעתכם על ההסכם הזה?‬ ‫‪ .4‬מה מקור שם הספר "אבא ארך רגליים"‪ ,‬על פי המסופר בפרק זה?‬ ‫‪ .5‬משימת כתיבה‪ :‬לפני שאתם ממשיכים לקרוא את הספר‪ּ ,‬כִ תבו‪ ,‬על פי הפרק‬ ‫שקראתם‪ ,‬את המכתב הראשון שהייתם כותבים במקום ג'רושה למיטיבה‬ ‫האלמוני‪.‬‬

‫פעילויות לספר כולו‬ ‫‪ .1‬ספר זה שייך לסוגה הספרותית של רומן מכתבים‪.‬‬ ‫רומן מכתבים הוא סוגה ספרותית שבה סדרה של מכתבים בדיוניים יוצרת יחד מבנה‬ ‫עלילתי‪ .‬לעיתים מתלווה למכתבים קולו של מספר‪ .‬על פי רוב המכתבים יוצרים‬ ‫תכתובת בין שני אנשים או יותר‪.‬‬ ‫מה היתרונות ומה החסרונות בכתיבת ספר כרומן מכתבים?‬ ‫האם אתם מכירים ספרים אחרים שנכתבו בצורה זו?‬

‫‪245‬‬

‫‪ .2‬בפרק הראשון אנו מתוודעים לכמה מתכונות האופי של ג'רושה‪ַ .‬עיינו בעמודים‬ ‫האלה‪:‬‬ ‫‪ ,158 ,137 ,79 ,68 ,55 ,52 ,41‬וכִ תבו אילו פרטים נוספים ג'רושה מגלה על‬ ‫עצמה במהלך הספר‪.‬‬ ‫‪ .3‬בספר "אבא ארך רגליים" הגיבורה מתמודדת עם חיסרון של דברים מהותיים‬ ‫בחייה‪ִ .‬מצאו מה חסר לג'רושה בחייה על פי העמודים האלה‪,28 ,25 ,24-21 :‬‬ ‫‪ ,71 ,65 ,44 ,31‬ונסו למיין חוסרים אלה על פי סוגים‪.‬‬ ‫‪ .4‬עיינו בעמודים ‪.49 ,34 ,20 ,19‬‬ ‫וחשבו כיצד הייתם מגיבים‪.‬‬ ‫ִקראו את הסיטואציה בכל עמוד ִ‬ ‫תגובתה של ג'רושה ‪ -‬ג'ודי מעידה על חוש ההומור המפותח שלה‪ .‬כיצד היא‬ ‫מגיבה? האם תוכלו לתת דוגמה לבעיה מסוימת בחייכם שחוש ההומור עזר‬ ‫לכם להתמודד איתה?‬ ‫‪ .5‬להלן דוגמה של מכתב שכתבה ג'רושה למיטיבה "אבא ארך רגליים" (עמ' ‪:)24‬‬ ‫כיצד מתייחסת ג'רושה לכתיבתה? ִמצאו בספר התייחסויות נוספות לתיאור‬ ‫דרך הכתיבה שלה‪.‬‬ ‫מכתב של העלמה ג'רושה אבוט אל מר" אבא ארך רגליים" סמית‪:‬‬ ‫יום שישי‬ ‫מה אתה אומר על זה‪ ,‬אבא? המורה לאנגלית אמרה שבחיבור האחרון שלי הפגנתי‬ ‫מקוריות יוצאת מהכלל‪ .‬זה מה שאמרה‪ .‬אלו המילים שלה‪.‬‬ ‫קשה להאמין‪ ,‬לאור שמונה־עשרה שנות אילוף שעברתי‪ ,‬נכון?‬ ‫המטרה של הבית על שם ג'ון גריר היא (כפי שידוע לך ומקובל עליך מכל הלב‪ ,‬ללא‬ ‫ספק) להפוך תשעים ושבעה יתומים לתשעים ושבעה תאומים זהים‪.‬‬ ‫יכולת הציור יוצאת הדופן שאני מפגינה התפתחה אצלי בגיל הרך‪ ,‬כאשר ציירתי‬ ‫את הדיוקן של הגברת ליפט על דלת מעץ‪.‬‬ ‫אני מקווה שאינני פוגעת ברגשותיך כשאני מעבירה ביקורת על בית נעורי‪.‬‬ ‫אבל יש לך שוט נגדי‪ ,‬כי אם אתחצף יותר מדי 'תמיד תוכל להפסיק לשלוח לי את‬ ‫הצ'קים'‪ .‬לא יפה מצידי לדבר כך‪ ,‬אבל אתה הרי לא מצפה ממני להתנהג כיאות‪.‬‬ ‫בית מחסה ליתומים הוא לא מכללה לנימוסים והליכות‪.‬‬

‫‪246‬‬

‫‪ .6‬במהלך הספר נרקמים יחסי קרבה בין ג'רושה למיטיבה‪ ,‬שמתפתחים לקשר של‬ ‫אהבה ולהצעת נישואין‪ .‬מהן תכונות האופי המשותפות ביניהם? מהם הקשיים‬ ‫הנערמים בדרכם?‬ ‫‪ .7‬לפניכם כריכות שונות של הספר‪:‬‬ ‫איזו מהן מוצאת חן בעיניכם במיוחד? מדוע?‬

‫ָהכינו כריכה חדשה לספר‪ַ .‬ציירו‪ַ ,‬הדביקו תמונות או ַעצבו במחשב‪ .‬בעיצוב‬ ‫הכריכה נַ סו להדגיש משהו שלמדתם מהספר‪.‬‬ ‫‪ .8‬במקום מכתבים‪ ,‬יש היום הודעות בווטסאּפ וברשתות אחרות‪ּ .‬כִ תבו התכתבות‬ ‫דמיונית בווטסאפ בין ג'רושה למיטיבה "אבא ארך רגליים"‪.‬‬ ‫‪ָ .9‬הכינו מתנה שהייתם רוצים לתת לג'רושה‪ .‬נַ מקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .10‬בחרו דמות מתוך הספר וכִ תבו משפטים המתארים אותה לפי סדר האלף־בית‬ ‫(המשפט הראשון יפתח באות א'‪ ,‬המשפט השני – באות ב' וכן הלאה)‪.‬‬

‫‪247‬‬

‫שער ‪6‬‬

‫בין אדם לחברו‬ ‫לֹומי ָקׁשּור ְּבחּוט‬ ‫״ׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫לֹומָך‪...‬״‬ ‫ֶאל ְׁש ְ‬ ‫(זֶ לְ ָדה)‬

‫‪248‬‬

‫ִּבנְ יָ ִמין ֶטנֶ א (‪ ,)1999-1914‬סופר עברי‪ ,‬משורר‪ ,‬מתרגם‪ ,‬עורך וסופר ילדים‪ .‬עלה‬ ‫מוורשה כחלוץ ב־‪ .1937‬ערך את עיתון הילדים "משמר לילדים"‪ .‬תירגם מפולנית‬ ‫ומיידיש‪ .‬בסיפוריו כתב על חוויות ילדותו ברובע היהודי בוורשה וׂשם לו למטרה‬ ‫להראות כי עולם הילדים דומה בכל זמן ובכל מקום‪ .‬קיבל את פרס זאב לספרות‬ ‫ילדים ונוער על ספרו “בצלו של עץ הערמון”‪ ,‬שיצא לאור ב־‪.1973‬‬

‫התסריט הראשון של ֵס ֶבק ‪ִּ /‬בנְ יָ ִמין ֶטנֶ א‬ ‫הנוצרים וכל כולו כגשר‬ ‫ְ‬ ‫הקולנוע עמד בקצה השכונה היהודית‪ ,‬חזיתו צופה אל רחובות‬ ‫מתוח בין שני רובעי העיר‪ .‬אחד ויחיד היה שהציג הצגות יומיות ומבקריו – רובם ילדים‪.‬‬ ‫הא ּ ָפשים האינדיאני‪,‬‬ ‫בחזיתו התנוססו מודעות פרסומת ענקיות‪ :‬וִ ינֵ טו‪ ,‬ראש שבט ַ‬ ‫מניף מעל ראשו לָ סוֹ ‪ ;1‬שריף מן המערב יורה מן המותן משני אקדחים; טרזן מזנק‬ ‫על נמר ולופתו ב"נלסון כפול"‪ .‬הסרטים הוחלפו פעמיים בשבוע‪ .‬למן השעה שלוש‬ ‫הזדנב ליד הקופה תור ארוך של ילדים יהודים ונוצרים‪ ,‬וברחבה שבחזית הקולנוע‬ ‫הצטופף המון רב המרעיש בקול‪ .‬בארבע בדיוק נפתחו לרווחה הדלתות הכפולות‪,‬‬ ‫וה ְדמים‪.‬‬ ‫הקהל הרוגש והנסער נבלע באולם והרחוב ההומה נתרוקן ִ‬ ‫אנו‪ ,‬ילדי החצר‪ ,‬היינו באים לעיתים קרובות אל רחבת הקולנוע‪ ,‬מתפעלים ממודעות‬ ‫הפרסומת הססגוניות‪ .‬כלתה נפשנו להיכנס ולהזין עינינו בפלאים המוצגים שם‪,‬‬ ‫שעליהם ידענו מפי השמועה בלבד‪ ,‬אך לא היה לנו כל סיכוי לבוא פנימה‪ .‬מחיר‬ ‫הכרטיס – ארבעים פרוטות – לא היה בהישג ידנו‪ .‬יום אחד קם ֵס ֶבק‪ ,‬אזר עוז‬ ‫ו"התפלח" עם זרם הילדים הנוהרים לקולנוע‪ ,‬אולם הסדרן השגיח בו‪ ,‬כיבדוֹ בסטירות‬ ‫והעיפוֹ החוצה בבעיטה‪.‬‬ ‫חזרנו לחצר שלנו‪ ,‬מפסיעים ליד סבק‪ ,‬שלחייו להטו מאוד‪ .‬ישבנו מתחת לעץ הערמון‬ ‫ימק ואמר‪:‬‬ ‫קודרים ומחרישים‪ .‬פתח ִש ֶ‬ ‫"חבר'ה‪ ,‬יש לי הצעה‪".‬‬ ‫ומבלי להמתין לעידוד‪ ,‬גולל לפנינו את תוכניתו‪:‬‬ ‫"תראו‪ ,‬מחיר הכרטיס הוא ארבעים פרוטות ואנו חמישה‪ .‬אני מציע שארבעה ישיגו‬ ‫כל אחד עשר פרוטות‪ .‬נקנה כרטיס והחמישי ילך להצגה‪".‬‬ ‫‪ 1‬לסו – פלצור‪ ,‬חבל ארוך בעל לולאה ללכידת חיות וכדומה‬

‫‪249‬‬

‫"איזו טובה תצמח לתורמים הנדיבים?" ִהקשה קו ָ ּ​ּבה‪.‬‬ ‫השיב לו שימק‪:‬‬ ‫"המאושר‪ ,‬שיזכה לראות את הסרט‪ ,‬יספר את תוכנו וכך 'ישלם' בעד הכרטיס‪".‬‬ ‫"ומי יהיה המאושר?" שאלתי‪.‬‬ ‫"נפיל גורל!" הציע שימק‪.‬‬ ‫"נבקר בהצגות לפי התור!" טען קובה‪.‬‬ ‫ֵא ֶדק‪ ,‬שהיה נושא כליו של סבק ראש החבורה‪ ,‬הכריז‪:‬‬ ‫"אני מציע שנוותר על הגרלה ותור‪ .‬סבק הוא המבוגר בינינו‪ ,‬ואין ספק שהוא יֵ דע‬ ‫יותר טוב מכולנו למסור את תוכן הסרט‪ .‬הרי מאז ומתמיד הוא מתעניין בקולנוע‪".‬‬ ‫ברגע הראשון נראה לנו שהצעתו של אדק עלולה לקפח אותנו‪ ,‬אך לאחר עיון נוסף‬ ‫אנוסים היינו להודות שיש היגיון בדבריו‪ .‬אכן‪ ,‬סבק מיטיב לספר סיפורים‪ .‬גם הרמז‬ ‫על הקשר שלו לקולנוע לא היה משולל יסוד‪ .‬שכן כל אימת שגילגלנו שיחה על‬ ‫המקצוע שבו נבחר בעתיד‪ ,‬היה שימק איתן בדעתו‪ :‬כשיגדל‪ ,‬יהיה ַר ָ ּכב וייסע כל‬ ‫היום בכרכרה! קובה גמור היה עמו להיות מוכר גלידה‪ .‬וכי יש לך תענוג גדול מזה?‬ ‫אתה מהלך לך ברחובות‪ ,‬חביונת של גלידה על גבך‪ ,‬וכל אימת שמתחשק לך‪ ,‬אתה‬ ‫פותחה וזולל כאוות נפשך! אדק נשא נפשו להיות כבאי‪ :‬הוא ירכב על סוס לבן לפני‬ ‫המכונית של מכבי אש וקובע נחושת מבריק לראשו! אני‪ ,‬שביליתי רוב זמני בקריאה‪,‬‬ ‫חלמתי לחבר ספרי הרפתקאות ומסעות‪ .‬ואילו סבק היה טוען תמיד‪" :‬כשאגדל‪,‬‬ ‫אהיה במאי סרטים!"‬ ‫כך נתגלגלו הדברים‪ ,‬שסבק זכה בזכייה הגדולה‪ .‬באותו מעמד‪ ,‬פה אחד‪ ,‬הוחלט‬ ‫למנותו כשגרירנו הנאמן באולם הקולנוע‪ .‬ומאז צוברים היינו פרוטה לפרוטה – כל‬ ‫אחד עשרים פרוטות לשבוע‪ .‬מדי שבוע בשבוע ביקר סבק בשני סרטים‪ ,‬ביום ג' וביום‬ ‫ו'‪ .‬כתום הסרט היינו ממתינים לו בקוצר רוח מתחת לעץ הערמון‪.‬‬ ‫ניתנה האמת להיאמר‪ֵ :‬ס ֶבק לא הכזיב את הציפייה ואת האמון שנתנו בו‪ .‬הוא היה‬ ‫מתאר את הסרט שראה בנאמנות יתרה מבלי לפסוח על פרטי פרטיו‪ .‬עיתים‪ ,‬ברגעי‬ ‫מתח‪ ,‬הרים את קולו‪ .‬ויש שהיה מתלהב ומשחק ממש‪ ,‬מגלם בכישרון רב את דמויות‬ ‫הסרט‪ ,‬ואנו מקשיבים בפה פעור ומתפללים בליבנו שהסיפור יימשך עוד ועוד – שלא‬ ‫ייפסק לעולם!‬ ‫סבק ניחן בשפה עשירה ובכוח תיאור רב‪ .‬לשמע סיפוריו ראינו ממש לנגד עינינו את‬

‫‪250‬‬

‫בפ ֶר ְריוֹ ת‪ ,‬את וִ ינֵ טו‪ ,‬ראש השבט‬ ‫והסיו ְּקסים דוהרים על המו ְּס ַטנְ גים שלהם ּ ְ‬ ‫הא ּ ָפשים ְ‬ ‫ַ‬ ‫האציל‪ ,‬המטמין את הטוֹ ְמהוֹ ק — קרדום המלחמה – באדמה וכורת שלום עם אויביו‪.‬‬ ‫פעם נתלווינו אל ילדי רב־החובל גרנט במסעותיהם ופעם עקבנו אחרי הפרש בלי־‬ ‫השריפים של המערב הפרוע היו מיודעינו הטובים – את כולם הכרנו‪ ,‬עד אחד!‬ ‫ראש‪ֵ .‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אם כירסמו תחילה בליבנו רגשות קיפוח והרהורים על הגרלה או תור – נשכחו‬ ‫הללו כליל במרוצת הימים‪ .‬סבק גמל לכל אחד מאיתנו ביד נדיבה על עשרים הפרוטות‬ ‫שקיבל‪ .‬הישיבה בשעות הערב בימי שלישי ושישי בשבוע מתחת לעץ הערמון‬ ‫הרנינה את ליבנו‪.‬‬ ‫אולם על משוש ליבנו העיבה דאגה מתמדת‪ :‬כיצד נעמוד בהתחייבות? שכן השגתן‬ ‫של עשרים פרוטות כרוכה הייתה בקשיים עצומים‪.‬‬ ‫ילדים עניים היינו‪ .‬אמנם‪ ,‬לא רעבנו‪ .‬בביתנו מצויה הייתה תמיד פת לחם ולעיתים‬ ‫אף מרוחה בחמאה‪ .‬אך אבותינו נתקשו מאוד לפרנס את ביתם‪ .‬בשר היה עולה על‬ ‫שולחננו בשבתות בלבד‪ .‬לעיתים רחוקות ניתן לנו לשמוח בימי חג על בגד חדש‪ .‬לא‬ ‫פונקנו במותרות‪ .‬קולנוע או קייטנה היו לגבינו בגדר חלום‪.‬‬ ‫כיצד‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬השגנו את עשרים הפרוטות?‬ ‫הסדקית‪.‬‬ ‫ימק פישפש ומצא עיתונים ישנים וסיפקם תמורת פרוטות לבעל חנות ִ‬ ‫ִש ֶ‬ ‫קו ָ ּ​ּבה אסף בקבוקים משומשים והיה מוכרם בחנות של יין‪ֵ .‬א ֶדק הלך בשליחויות‬ ‫של בעלי חנויות‪ .‬אני הייתי מוכר לעיתים ספר משומש‪ .‬כל אחד התמחה בתחום‬ ‫שלו‪ ,‬אך יש שגם לאחר כל המאמצים האלה עדיין לא היו בידינו עשרים הפרוטות‬ ‫משכלו כל הקיצים‪ ,‬היינו משלשלים אל כיסנו עודף קטן‪ ,‬כשנשלחנו‬ ‫המבוקשות‪ ,‬ואז‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫על ידי אימא לחנות המכולת‪.‬‬ ‫עניים היינו‪ ,‬אך גם העניוּת סולם דרגות לה משלה‪ .‬סבק ומשפחתו עמדו בתחתית הסולם‬ ‫ממש‪ .‬אביו‪ ,‬נכה מלחמה‪ ,‬היה יושב ליד שער ביתנו‪ ,‬רגלו התותבת‪ ,‬רגל עץ‪ ,‬פשוטה‬ ‫לפניו‪ ,‬והוא נשען על דוכן קטן ועליו סיגריות‪ ,‬שהיה מוכרן בחפיסות וגם באחדים‪.‬‬ ‫פניו חיוורות היו תמיד ועיניו עצובות‪ .‬ידענו‪ :‬בנפשו יביא לחמו‪ ,‬והלחם – לחם צר‪.‬‬ ‫היה חורף משופע בשלגים‪ .‬כיוון שגם בימות הקרה ישב אביו של סבק יום תמים‬ ‫בחוץ‪ ,‬לקה בהצטננות ומרותק היה למיטתו‪ .‬ההצטננות התפתחה לדלקת ריאות‬ ‫ומצבו החמיר‪.‬‬ ‫באחד מימי ג' ישבנו מתחת לעץ הערמון וסבק גולל לפנינו את עלילת הסרט שראה‪.‬‬ ‫כדרכו סיפר באריכות על השריף ומלחמתו בכנופיית הפושעים‪ ,‬ואנו עוקבים בנשימה‬

‫‪251‬‬

‫עצורה אחרי העלילה‪ .‬הינה מזדקף השריף באוכפו‪ ,‬תופס את רובהו‪ ,‬ותוך כדי דהירה‬ ‫מכוונו אל השודד האורב לו מאחורי צוק סלע תלול‪ .‬וסבק‪ ,‬המספר זאת‪ ,‬מזדקף‬ ‫במקום ִשבתו ומכוון‪ ,‬כביכול‪ ,‬בידיו את הרובה‪ ...‬אלא שלפתע פתאום קטע שימק‬ ‫את הסיפור‪:‬‬ ‫"מה פתאום? הרי סיפרת לפני רגע‪ ,‬שהשריף נפצע אנוש בראשו ונלקח על ידי‬ ‫הבוקרים לחווה!"‬ ‫סבק נבוך רגע ונשתתק‪ .‬אך עד מהרה התאושש והטיח ברוגזה‪:‬‬ ‫"גולם שכמותך! תקשיב יפה‪ ,‬אז לא תבלבל את היוצרות! סיפרתי שעוזרו ויד ימינו‬ ‫של השריף הוא שנפצע ולא השריף!"‬ ‫והוא המשיך בסיפור המעשה‪ ,‬אך כולנו ידענו שהערתו של שימק נכונה וכי סבק הוא‬ ‫שבילבל את היוצרות‪ .‬ובכלל – ככל שהוסיף סבק לטוות את חוט העלילה‪ ,‬נתחוור‬ ‫לנו כי כבר שמענו סיפור זה על השריף והפושעים‪ .‬הרי לפני כחודש סיפר לנו סבק‬ ‫אותו סיפור ממש!‬ ‫חלפו שלושה ימים‪ .‬ביום ו' אחרי הצהריים הודיע לנו שימק‪:‬‬ ‫"הערב לא נשב עם סבק!"‬ ‫"מה קרה?" תמהנו‪" ,‬הרי נתנו לו ארבעים פרוטות!"‬ ‫סיפר שימק‪" :‬בשעה חמש הצצתי במקרה מחלון ביתי‪ ,‬וראיתי את סבק יוצא מבית‬ ‫המרקחת‪ .‬והרי הסרט נמשך מארבע עד שש!"‬ ‫"ייתכן שסבק אנוס היה להישאר ליד אביו‪ ",‬אדק הביע סברה‪" ,‬הוא הלך ודאי‬ ‫להביא תרופה‪".‬‬ ‫בדאבון לב ויתרנו על החוויה המזומנת לנו – על סיפור של סבק‪ .‬אולם לפנות ערב‬ ‫הופיע סבק ושרק את שריקתנו המוסכמת‪ .‬מייד היינו שם כולנו ליד עץ הערמון‪:‬‬ ‫למוצא פיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שימק וקובה‪ ,‬אדק ואני‪ .‬נבוכים חיכינו‬ ‫"חבר'ה‪ ",‬אמר סבק‪" ,‬שבו ואספר לכם את הסרט שראיתי היום‪ ,‬את 'האוצר באגם‬ ‫הכסף' מאת קרל מאי‪".‬‬ ‫"שקרן!" התפרץ שימק‪ ,‬שמאז ומתמיד היה יריבו של סבק וטוען לכתר מנהיגותו‪,‬‬ ‫"אתה לא היית בכלל בקולנוע! במו עיני ראיתיך יוצא בשעה חמש מבית המרקחת!"‬ ‫פניו של סבק הסמיקו כסלק‪ .‬רגע ניצב תחתיו‪ ,‬זרועותיו פשוטות לפניו בתנועה של‬ ‫חוסר ישע‪ ,‬אך מייד התנער וגער בו‪ ,‬בשימק‪:‬‬ ‫"שתוק! ראית מישהו אחר והוא נתחלף לך בי‪".‬‬

‫‪252‬‬

‫ומבלי לתת לנו שהות להרהר‪ ,‬פתח סבק בסיפור "האוצר באגם הכסף"‪.‬‬ ‫כולנו קראנו את הספר ועלילתו הייתה מוכרת לנו‪ .‬סבק נאמן היה לעלילה‪ ,‬אך מדרך‬ ‫סיפורו ניכר היה שהוא מרצה את הכתוב ולא את מראות הסרט‪.‬‬ ‫שתקנו‪ .‬ידענו ששימק צודק‪ .‬סבק לא ראה את הסרט והוא מתעתע בנו‪ .‬אך לא‬ ‫העזנו להוציא הגה מפינו‪ .‬לא עמד בנו הכוח להתמרד נגד המרוּת שסבק הטיל עלינו‬ ‫מזה שנים‪.‬‬ ‫סבק קיצר הפעם‪ .‬לאחר כרבע שעה סיים את סיפורו ומייד קם והסתלק בחיפזון‬ ‫לביתו‪ .‬נשארנו יושבים תחת עץ הערמון‪ ,‬שותקים ונמנעים מלהביט איש בעיני רעהו‪.‬‬ ‫לבסוף הטיח שימק במרירות‪:‬‬ ‫"שקרן עלוב! רמאי נבזה! זה מזמן אני חושד בו‪ .‬עתה ברור לי מעל לכל ספק‪ :‬סבק‬ ‫אינו מבקר כלל בקולנוע‪ .‬הוא גונב את כספנו‪ .‬לא נשתוק לו!"‬ ‫"שיחזיר את הכסף!" קרא קובה‪.‬‬ ‫"מי יכול היה להעלות על הדעת?" גימגם אדק‪.‬‬ ‫ושימק חזר והכריז בקול גדול‪:‬‬ ‫"סבק גנב! סבק גנב!"‬ ‫ניפרע מסבק‪ ,‬שמענו פתאום קול בכי דק‪ .‬הפנינו את‬ ‫עם שאנו מטכסים עצה כיצד ּ ָ‬ ‫ראשינו‪ .‬בחשיכה‪ ,‬בפינת החצר‪ ,‬עמדה ֶא ְסתו ָּשה‪ ,‬אחותו הצעירה של סבק‪ .‬והינה‬ ‫קרבה לעץ הערמון שלנו וניצבה בינינו מתייפחת בקול‪.‬‬ ‫קפצתי ממקומי ואחזתי בכתפיה‪ .‬הן רעדו‪.‬‬ ‫"מדוע את בוכה‪ ,‬אסתושה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"סבק אינו גנב!" קראה אסתושה והטילה את פניה בכפות ידיה‪ .‬ומשנרגעה מעט‪,‬‬ ‫אמרה‪:‬‬ ‫"סבק לא רימה אתכם מעולם‪ .‬תמיד סיפר לכם את הסרט! אך מזה שבועיים הוא‬ ‫לא היה בקולנוע‪ .‬אימא הולכת לכבס בבתי השכנים‪ ,‬אני משגיחה על התינוקת וסבק‬ ‫יושב ליד אבא‪ .‬אבא חולה מאוד וסבק קונה תרופות בבית המרקחת‪ .‬השתוממתי‪.‬‬ ‫מאין לו הכסף? סיפר לי‪ ,‬שהוא עוזר בפריקת עגלות המשא המגיעות למחסנים אשר‬ ‫בחצר האחורית‪ .‬ועדיין תמהתי‪ :‬הרי במקרה הטוב ביותר הוא משׂ תכר פרוטות בלבד!‬ ‫עתה לאחר ששמעתי אתכם‪ ,‬הבנתי‪ :‬סבק צירף לפרוטותיו את הכסף שלכם וקנה‬ ‫תרופות לאבא‪ .‬אבל אין הוא גנב!" פרצה שוב אסתושה בבכי‪ ,‬שטילטל את גופה‪.‬‬ ‫שימק קם ממקומו וקרב אל אסתושה‪ .‬פתח פיו‪ ,‬כרוצה לומר משהו‪ ,‬אך המילים‬

‫‪253‬‬

‫גוועו על שפתיו‪ .‬ופתאום הרכין ראשו ופרץ אף הוא בבכי‪ .‬שעה קלה עמד תחתיו‬ ‫אובד עצות‪ ,‬לבסוף אמר אל אסתושה בקול חנוק‪:‬‬ ‫"אסתושה! אני משביע אותך‪ :‬אל תגלי לסבק מה התרחש כאן‪ .‬ואל תספרי לו שאנו‬ ‫יודעים את האמת‪ .‬מבטיחה?"‬ ‫אסתושה הניעה ראשה‪ ,‬ולאחר רגע התרחקה מאיתנו בריצה‪.‬‬ ‫הוספנו למסור לסבק את הפרוטות שצברנו במשך השבוע‪ .‬סבק נטל את הכסף‪ ,‬ובכל‬ ‫יום שלישי ושישי‪ ,‬בשעות הערב‪ ,‬ישבנו מתחת לעץ הערמון ושמענו את סיפורו על‬ ‫הסרט‪ ,‬אם כי ידענו שרגלו לא דרכה על סף הקולנוע‪.‬‬ ‫לאחר שבועיים החלים אביו וראינוהו יושב ליד החלון‪ .‬כתום שבוע נוסף הבחנו בו‬ ‫ליד שער ביתנו‪ .‬רגלו התותבת‪ ,‬רגל עץ‪ ,‬פשוטה לפניו‪ ,‬והוא נשען אל דוכנו ומוכר‬ ‫סיגריותיו‪.‬‬ ‫ערב אחד ישבנו כולנו בחצר‪ ,‬למרגלות עץ הערמון‪ .‬פתח סבק ואמר‪:‬‬ ‫"חבר'ה‪ ,‬לא פעם סיפרתי לכם שאני חולם להיות במאי סרטים‪ .‬והינה חיברתי תסריט‪,‬‬ ‫את התסריט הראשון שלי‪ .‬אני מוכן לספרו לכם‪ .‬רוצים לשמוע?"‬ ‫"אדרבה‪ ,‬ספר!" קראנו בקול‪.‬‬ ‫רסן לו ּ ִּפין או שריפים‬ ‫וא ֶ‬ ‫"אין זה סרט על וינטו‪ ",‬אמר סבק‪" ,‬גם לא על שרלוק הולמס ַ‬ ‫ושודדים‪ .‬עלילת הסרט אינה מסעירה ומותחת‪ ,‬לעומת זאת היא מרגשת מאוד‪ .‬וזהו‬ ‫תוכן הסרט בקיצור‪ :‬מעשה בחבורת ילדים‪ ,‬שידם לא השיגה לקנות כרטיס קולנוע‪.‬‬ ‫מה עשו? בחרו אחד מן החבורה‪ ,‬צברו פרוטה לפרוטה ונתנו לו את הכסף לרכישת‬ ‫כרטיס‪ .‬תמורת זאת סיפר להם הילד את תוכן הסרטים ולא החסיר אפילו פרט קטן‪.‬‬ ‫יום אחד חלה אביו של הילד ובבית לא הייתה פרוטה‪ .‬ניסה הילד להשׂ תכר בפריקת‬ ‫עגלות משא‪ ,‬אך הפרוטות המעטות לא הספיקו‪ .‬הוא התלבט מאוד ולבסוף ליבו‬ ‫הרגיש שחבריו מבינים את התרמית‪ ,‬אך מעמידים פנים שאין הם מבחינים בה‪ .‬ועל‬ ‫כך היה אסיר תודה מקרב לב‪ ,‬אך לא ידע כיצד להודות להם‪ .‬לבסוף החליט‪ :‬הוא‬ ‫יספר את האמת‪ ,‬הוא יגלה להם את הכול‪".‬‬ ‫סבק הפסיק רגע‪ ,‬כזקוק לנשימה‪ ,‬ואז המשיך‪:‬‬ ‫"ואמנם כך עשה‪ .‬וזה‪ ,‬בערך‪ ,‬יהיה סוף הסרט‪ .‬תאמרו‪ :‬אנו אוהבים סרטים מסוג‬ ‫אחר‪ ,‬מעשי גבורה נועזים‪ ,‬גיבורים אצילי נפש המשליכים נפשם מנגד! חשבתי על‬ ‫כך הרבה‪ ,‬אך שאלתי את עצמי‪ :‬האומנם רק היורה מאקדח הוא גיבור‪ ,‬והמשליך‬ ‫נפשו מנגד הוא אציל נפש? ואולי גיבור הוא גם הילד‪ ,‬שרצה להציל את חיי אביו‬

‫‪254‬‬

‫ובאין ברירה עשה מעשים‪ ,‬שליבו התקומם נגדם? המשערים אתם בנפשכם מה‬ ‫הרגיש אותו ילד‪ ,‬בשובו מן המפגשים עם חבריו‪ ,‬שבהם הוליך אותם שולל והלעיטם‬ ‫בפטפוטים חסרי שחר? השמעתם את בכיו בלילות? וחבריו‪ ,‬שידעו הכול והחרישו‬ ‫והוסיפו למסור את פרוטותיהם שצברו בעמל רב כל כך – כלום לא היו אצילי נפש?‬ ‫בפ ֶרריות‪ 2‬הגדולות‪.‬‬ ‫כשחשבתי על כך‪ ,‬הבינותי שהעלילות המסעירות אינן מתרחשות ּ‬ ‫גם החצר שלנו עשויה לשמש זירה למעשים גדולים‪".‬‬ ‫סבק סיים ונשתתק‪.‬‬ ‫עמדה בינינו דממה דחוסה‪ .‬חשנו מחנק בגרוננו‪ .‬ואז אמר שימק‪:‬‬ ‫"זה יהיה סרט יפה מאוד! כשתגדל‪ ,‬ודאי יציגו אותו בקולנוע‪ .‬ואני‪ ,‬שאהיה ַר ָ ּכב‪,‬‬ ‫אוביל שמה אנשים בכרכרה שלי‪ .‬אתה מתאר לך? כל הזמן אסע בכרכרה!"‬ ‫"ואני‪ ",‬אמר קובה‪" ,‬אעבור שם‪ ,‬באולם‪ ,‬בין המושבים עם החביונת שלי ואמכור‬ ‫גלידה‪ .‬יתחשק לי – אזלול גלידה כאוות נפשי!"‬ ‫"ואם תפרוץ דליקה בקולנוע‪ ",‬אמר אדק‪" ,‬אדהר על סוס לבן לפני מכונית הכבאים‪,‬‬ ‫וקובע נחושת מבריק לראשי!"‬ ‫"ואני‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אספר כל זאת בספר‪".‬‬ ‫שנים רבות חלפו מאז‪ .‬גדלנו ודרכינו נפרדו‪ .‬איני יודע אם הגשימו חברי את חלומם‪.‬‬ ‫אשר לי – הינה קיימתי את הבטחתי‪.‬‬ ‫‪ 2‬הפרריה הוא שטח ערבה גדול ממדים המצוי באמריקה‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסיפור "התסריט הראשון של סבק" בנוי על פי המבנה הקלסי של הסיפור‬ ‫הקצר‪ ,‬והוא כולל את החלקים הבאים‪ :‬היצג (אקספוזיציה)‪ ,‬סיבוך‪ ,‬מפנה‪ ,‬שיא‪,‬‬ ‫יציָ ה)‪ ,‬עד‬ ‫(א ְק ְסּפֹוזִ ְ‬ ‫יצג ֶ‬ ‫התרה‪ .‬קראו את החלק הראשון של הסיפור‪ ,‬הקרוי ֶה ֵ‬ ‫למילים "ההצטננות התפתחה לדלקת ריאות ומצבו החמיר"‪.‬‬ ‫יציָ ה) הוא הרקע להבנת העלילה‪ :‬הצגת המקום‪ ,‬הזמן‪ ,‬הדמויות‬ ‫(א ְק ְס ּפוֹ זִ ְ‬ ‫יצג ֶ‬ ‫ֶה ֵ‬ ‫והבעיה שתתפתח בהמשך‪.‬‬ ‫ההיצג מופיע על פי רוב בתחילת הסיפור‪ ,‬וכך קורה גם בסיפור שלפנינו‪.‬‬ ‫ִאספו את המידע על פי השאלות הבאות‪:‬‬

‫‪255‬‬

‫א‪ .‬מה מקום התרחשותו של הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬כיצד ניתן לשער באיזו תקופה מדובר?‬ ‫ג‪ִ .‬מצאו את שמות חמש הדמויות וכִ תבו אותם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מיהו המנהיג? במה זכה המנהיג ובזכות מה?‬ ‫ה‪ .‬מה המצב הכלכלי של הילדים? מצבו הכלכלי של מי מהם חמור במיוחד?‬ ‫‪ַ .2‬העתיקו מפסקאות הפתיחה של הסיפור שלושה משפטים המדגישים את‬ ‫התפעלותם והתלהבותם של הילדים מן הקולנוע‪.‬‬ ‫סכמו על פי תיאורים אלו את משמעותו של הקולנוע עבור אנשי העיר ועבור‬ ‫גיבורי הסיפור‪ .‬דונו בשאלות‪ :‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יש לקולנוע כוח והשפעה כה‬ ‫גדולים? האם גם כיום יש לקולנוע תפקיד כזה?‬ ‫‪ . 3‬המספר בוחר לכתוב בלשון רבים ובלשון יחיד‪ָ .‬הביאו דוגמה לכל אחת מהדרכים‬ ‫האלו‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא משלב את שני סוגי המבע?‬ ‫(קראו עד למילים‬ ‫‪ .4‬המשיכו לקרוא את החלק הבא‪ ,‬שבו העלילה מסתבכת ִ‬ ‫"ס ֶבק גנב! ֵס ֶבק גנב!")‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫סיבוך – השלב העלילתי שבו מופר המצב המאוזן ששרר בתחילת הסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬תארו את הסיבוך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כל אחד מהילדים בסיפור מתנהג ומגיב על פי אישיותו ומעמדו‪ .‬העתיקו‬ ‫והשלימו את שלושת הטורים הראשונים בטבלה הבאה‪ ,‬על פי‬ ‫את הטבלה ַ‬ ‫הפרטים הידועים לנו כבר בתחילת הסיפור‪.‬‬ ‫הדמות‬

‫כישרונה ‪/‬‬ ‫מה ברצונה‬ ‫להיות כשתגדל ייחודיותה‬

‫מעמדה‬ ‫החברתי‬

‫תרומתה‬ ‫ל”תסריט” של‬ ‫ֵס ֶבק (שאלה ‪)8‬‬

‫ֵס ֶבק‬ ‫ימק‬ ‫ִש ֶ‬ ‫ֵא ֶדק‬ ‫קּוּבה‬ ‫ָ‬ ‫המספר‬ ‫איזו מהדמויות הגיבה בחריפות הרבה ביותר על האמת שהתגלתה? מדוע‪ ,‬לדעתכם?‬

‫‪256‬‬

‫נקודת מפנה היא אירוע‪ ,‬מקרה‪ ,‬שבו העלילה משנה את כיוונה במידה רבה‪.‬‬ ‫תּושה‪ ,‬אחותו של ֵס ֶבק‪ִ .‬קראו עד המילים‬ ‫‪ .5‬נקודת המפנה מתחוללת בזכות ֶא ְס ָ‬ ‫"והוא נשען אל דוכנו ומוכר סיגריותיו"‪ .‬מה המידע שמתגלה? כיצד הילדים‬ ‫מגיבים עליו? מי מהם מגיב בצורה הנרגשת ביותר? נסו להסביר מדוע‪.‬‬ ‫נקודת השיא – המקום שבו הסיבוך מגיע לשיאו או המקום המותח ביותר בעלילה‪.‬‬ ‫‪ .6‬היכן מופיע השיא בסיפור זה? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬זו נקודת השיא של הסיפור?‬ ‫‪ .7‬מהו התסריט הראשון של ֵס ֶבק? ַהסבירו במילים שלכם‪.‬‬ ‫‪ .8‬כיצד מגיבים החברים על הודאתו? ַהשלימו בטבלה שלעיל (שאלה ‪ 4‬ב בעמודה‬ ‫השמאלית) את תרומתו של כל אחד מהחברים לסרטו של ֵסבק‪.‬‬ ‫‪ .9‬בחרו משפט או שניים מתוך נאומו של סבק‪ ,‬המתארים את התובנה החדשה‬ ‫לגבי "מיהו גיבור"‪.‬‬ ‫נסו להיזכר אם גם אתם מכירים "גיבורים של החיים"‪ .‬שתפו את חבריכם‪.‬‬ ‫‪ִ .10‬קראו את משפט הסיום של הסיפור‪ .‬כיצד מהווה משפט זה התרה לסיפור?‬ ‫נסו להסביר את תרומתו להבנת כוחו ותפקידו של סיפור בחיינו‪.‬‬ ‫התרה ‪ -‬שלב המציג את פתרון הבעיה העלילתית שהסיבוך העמיד‪.‬‬ ‫לעיתים ההתרה היא סיום הסיפור‪ ,‬ולעיתים מופיע קטע נוסף בסוף הסיפור‪.‬‬ ‫‪ .11‬משימה יצירתית‪ :‬הסיפור "התסריט הראשון של ֵס ֶבק" מלמד שגם המציאות‬ ‫הקרובה יכולה לשמש בסיס ליצירת אומנות‪.‬‬ ‫בחרו את אחת מהאפשרויות הבאות ותארו באמצעותה רעיון או אירוע חשוב‬ ‫שקרה לכם או ששמעתם עליו‪:‬‬ ‫א‪ַ .‬חברו תסריט‪.‬‬ ‫ב‪ּ .‬כִ תבו סיפור‪.‬‬ ‫ג‪ַ .‬ציירו קומיקס‪ .‬באפשרותכם להיעזר באתר "מדברים קומיקס"‪.‬‬

‫‪257‬‬

‫ּפֹור ֶטר (‪ ,)1910-1862‬כתב בשם העט או‪ .‬הנרי‪ ,‬סופר אמריקני‬ ‫יליָ אם ִס ְידנִ י ְ‬ ‫וִ ְ‬ ‫שנודע בסיפוריו הקצרים‪ .‬סיפוריו מפורסמים בסיומם המפתיע‪ ,‬בהומור הבריא‬ ‫ובמקוריות האירונית שבהם‪ ,‬אולם הם אינם מאבדים מקסמם גם כאשר ההפתעה‬ ‫כבר ידועה‪.‬‬

‫אחרי עשרים שנה‪ /‬או‪ .‬הנרי‬ ‫השוטר הסובב במשמרתו צעד ברוב רושם בשדרה‪ .‬הרושם היה מורגל ולא לשם‬ ‫ראווה‪ ,‬שכן מעטים היו הצופים‪ .‬השעה הייתה בדוחק עשר בערב‪ ,‬אבל פרצי רוח‬ ‫צוננים שטעם גשם בהם כמעט רוקנו את הרחובות מאדם‪.‬‬ ‫כשהוא בודק דלתות אגב הילוכו‪ ,‬מנפנף באלתו בהרבה תנועות סבוכות ומסוגננות‪,‬‬ ‫מנסה כפעם בפעם להעיף עין פקוחה לאורך הרחוב השאנן‪ ,‬גילם השוטר‪ ,‬בקומתו‬ ‫המוצקה ובהליכתו המתנדנדת קמעה‪ ,‬תמונה נאה של שומר הסדר‪ .‬הייתה זו סביבה‬ ‫מקדימי משכב‪ .‬כפעם בפעם יכול היית לראות את אורותיה של חנות סיגרים‬ ‫ֵ‬ ‫של‬ ‫או של דלפק צהריים הפתוח כל הלילה; אך רוב הדלתות היו שייכות לבתי עסק‬ ‫שנסגרו מכבר‪.‬‬ ‫כשהיה בחצי הדרך בקירוב לאורך גוש בניינים מסוים האט השוטר פתאום בהילוכו‪.‬‬ ‫בפתח חנות חשוכה של כלי מתכת התכופף איש אחד וסיגר לא דלוק בפיו‪ִ .‬עם שניגש‬ ‫אליו השוטר‪ ,‬פתח האיש במהירות לדבר‪.‬‬ ‫"זה בסדר‪ ,‬שוטר‪ ",‬אמר כמרגיע‪" .‬אני סתם מחכה לחבר‪ .‬זאת פגישה שנקבעה לפני‬ ‫עשרים שנה‪ .‬עושה עליך רושם משונה קצת‪ ,‬נכון? טוב‪ ,‬אני אסביר אם תרצה להיות‬ ‫בטוח שכאן הכול חלק‪ .‬לפני כעשרים שנה הייתה מסעדה אחת במקום שעומדת‬ ‫החנות הזאת – המסעדה של 'ג'ו הגדול' בריידי‪".‬‬ ‫"עד לפני חמש שנים‪ ",‬אמר השוטר‪" .‬אז הרסו אותה‪".‬‬ ‫האיש אשר בפתח הצית גפרור והדליק את הסיגר שלו‪ .‬באור נגלו פנים חיוורים‪,‬‬ ‫ְרבו ֵּעי לסת ולהם עיניים עזות‪ ,‬וצלקת לבנה קטנה סמוך לגבתו הימנית‪ .‬סיכת העניבה‬ ‫שלו הייתה יהלום גדול‪ ,‬שהושם בזווית משונה‪.‬‬ ‫"בלילה הזה לפני עשרים שנה‪ ",‬אמר האיש‪" ,‬סעדתי כאן אצל 'ג'ו הגדול' בריידי‬ ‫עם ג'ימי ולס‪ ,‬חברי הטוב ביותר‪ ,‬והברנש הנאה ביותר בעולם‪ .‬הוא ואני גדלנו כאן‬

‫‪258‬‬

‫בניו יורק‪ ,‬ממש כשני אחים‪ ,‬יחד‪ .‬אני הייתי בן שמונה־עשרה וג'ימי היה בן עשרים‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר הייתי צריך לצאת לדרך מערבה כדי להתעשר‪ .‬את ג'ימי אי אפשר היה‬ ‫לעקור מניו יורק; בעיניו היה זה המקום היחיד עלי אדמות‪ .‬אם כן‪ ,‬אותו לילה הסכמנו‬ ‫בינינו שניפגש כאן שוב בדיוק עשרים שנה אחרי אותו תאריך ואותה שעה‪ ,‬בלי הבדל‬ ‫מה יהיה מצבנו ומאיזה מרחק יהיה עלינו לבוא‪ .‬תיארנו לעצמנו שבתוך עשרים שנה‬ ‫ודאי יעצב כל אחד משנינו את גורלו ויעשה את עושרו‪ ,‬ויהיו אלה אשר יהיו‪".‬‬ ‫"עושה רושם מעניין למדי‪ ",‬אמר השוטר‪" .‬אף כי נדמה לי שזו הפסקה ארוכה קצת‬ ‫בין פגישות‪ .‬וכי לא שמעת דבר מאת ידידך מאז עזבת?"‬ ‫ניתק הקשר‪.‬‬ ‫"כי כן‪ ,‬זמן מה התכתבנו‪ ",‬אמר הלז‪" .‬אבל כעבור שנה או שנתיים ַ‬ ‫אתה מבין‪ ,‬המערב זה עסק גדול כהוגן‪ ,‬ואני התרוצצתי שם כמעט בלי הפסק‪ .‬אבל‬ ‫אני יודע שג'ימי יבוא לפגוש אותי כאן אם הוא בחיים‪ ,‬כי הוא תמיד היה הברנש‬ ‫הנאמן והמהימן ביותר בעולם‪ .‬לעולם לא ישכח‪ .‬אני באתי ממרחק אלף ַמייל לעמוד‬ ‫הלילה בפתח הזה‪ ,‬וזה כדאי אם יופיע השותף הוותיק שלי‪".‬‬ ‫האיש הממתין העלה מכיסו שעון נאה‪ ,‬שמכסותיו משובצים יהלומים קטנים‪.‬‬ ‫"שלוש דקות לעשר‪ ",‬הכריז‪" .‬השעה הייתה עשר בדיוק כשנפרדנו כאן בפתח‬ ‫המסעדה‪".‬‬ ‫"הצלחת לא רע שם במערב‪ ,‬לא כן?" שאל השוטר‪.‬‬ ‫"ועוד איך! אני מקווה שג'ימי זכה למחצית הצלחתי‪ .‬אף כי היה מין עצלן שכזה‪,‬‬ ‫כל כמה שהיה בחור טוב‪ .‬היה עלי להתחרות עם כמה מן המוחות החריפים ביותר‬ ‫עד שצברתי את שלי‪ .‬בניו יורק אדם נכנס לאיזו שגרה‪ .‬רק במערב הוא מצמיח חוד‬ ‫של תער‪".‬‬ ‫השוטר ניפנף באלתו ופסע פסיעה או שתיים‪.‬‬ ‫"אני אלך לי לדרכי‪ .‬מקווה שידידך אמנם יגיע‪ .‬תקפיד איתו מאוד ביחס לשעה?"‬ ‫"לא דווקא!" אמר הלז‪" .‬אתן לו חצי שעה לפחות‪ .‬אם ג'ימי חי עלי אדמות‪ ,‬הוא‬ ‫יגיע הנה עד אז‪ .‬היה שלום‪ ,‬שוטר‪".‬‬ ‫"לילה טוב‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר השוטר‪ ,‬ממשיך לו במסלול משמרתו‪ ,‬כשהוא בודק דלתות‬ ‫אגב הילוכו‪.‬‬ ‫עתה ירד זרזיף דק וצונן‪ ,‬והרוח הגבירה את משביה ההססניים ונישבה בעוז‪ .‬הולכי‬ ‫הרגל המעטים שנראו ברובע ההוא אצו לדרכם עגומים ודמומים‪ ,‬צווארוני מעיליהם‬ ‫מוגבהים וידיהם בכיסיהם‪ .‬ובפתחה של חנות כלי המתכת היה האיש שבא ממרחק‬

‫‪259‬‬

‫אלף מיל לקיים פגישה‪ ,‬מפוקפקת כמעט עד כדי אבסורד‪ ,‬עם ידיד נעוריו‪ ,‬מעשן‬ ‫את הסיגר שלו ומחכה‪.‬‬ ‫כעשרים דקות חיכה‪ ,‬ואז נראה איש גבה קומה במעיל ארוך‪ ,‬שצווארונו מזוקף עד‬ ‫אוזניו‪ ,‬וחצה את הרחוב מן הצד השני‪ .‬הוא פנה היישר אל האיש המחכה‪.‬‬ ‫"זה אתה‪ ,‬בוב?" שאל‪ ,‬כמפקפק‪.‬‬ ‫"זה אתה‪ ,‬ג'ימי ולס?" קרא האיש אשר בפתח‪.‬‬ ‫"חיי וחי נפשי!" קרא האיש שזה מקרוב הגיע‪ ,‬תופס בשתי ידיו את שתי ידיו‬ ‫של חברו‪" .‬זה בוב‪ ,‬אין כל ספק‪ .‬הייתי בטוח שאמצא אותך כאן אם עודך קיים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬כך‪ ,‬כך! – עשרים שנה הן זמן ארוך‪ .‬המסעדה הישנה איננה‪ ,‬בוב; חבל שלא‬ ‫האריכה ימים יותר‪ ,‬ואז היינו יכולים לסעוד כאן עוד סעודה אחת‪ .‬איך נהג בך‬ ‫המערב‪ ,‬קשישי?"‬ ‫"נהדר; הוא נתן לי כל מה שביקשתי ממנו‪ .‬אתה השתנית‪ ,‬ג'ימי‪ .‬תמיד נראית לי‬ ‫נמוך בשתיים או שלוש זרתות יותר‪".‬‬ ‫"הו‪ ,‬אני גדלתי קצת אחרי שמלאו לי עשרים‪".‬‬ ‫"עושה ַחיִ ל בניו יורק‪ ,‬ג'ימי?"‬ ‫"פחות או יותר‪ .‬יש לי משרה באחת ממחלקות העירייה‪ .‬בוא‪ ,‬בוב; ניגש לאיזה מקום‬ ‫שאני מכיר‪ ,‬ונגלגל שיחה הגונה על הימים שהיו‪".‬‬ ‫השניים החלו להפסיע במעלה הרחוב‪ ,‬שלובי זרוע‪ .‬האיש מן המערב‪ ,‬שההצלחה‬ ‫ניפחה את אנוכיותו‪ ,‬החל לספר בקווים כלליים את פרשת עלילותיו‪ .‬חברו‪ ,‬משוקע‬ ‫במעילו‪ ,‬הקשיב ברוב עניין‪.‬‬ ‫הבוהק נסבו‬ ‫ַ‬ ‫בפינה עמדה איזו חנות קטנה‪ ,‬מזהירה באורות חשמל‪ .‬כשנכנסו לתוך‬ ‫שניהם בעת ובעונה אחת להביט איש בפני חברו‪.‬‬ ‫האיש מן המערב נעצר פתאום והרפה מזרועו‪.‬‬ ‫"אתה אינך ג'ימי ולס‪ ",‬התיז‪" .‬עשרים שנה הן זמן רב‪ ,‬אבל לא עד כדי לשנות את‬ ‫חוטמו של אדם מחוטם רומאי לשרוע‪".‬‬ ‫"לפעמים הוא הופך אדם טוב לרע‪ ",‬אמר הגבוה‪" .‬זה עשר דקות אתה נמצא במאסר‪,‬‬ ‫בוב 'איש המשי'‪ .‬שיקגו סבורה שאולי נקלעת לשטח שלנו והיא מטלגרפת לנו שרצונה‬ ‫לגלגל שיחה איתך‪ .‬אתה הולך בשקט‪ ,‬נכון? זה הגיוני‪ .‬ועכשיו‪ ,‬לפני שנלך לתחנה‬ ‫הרי לך פתק שנתבקשתי למסור לך‪ .‬אתה יכול לקרוא אותו כאן על יד החלון‪ .‬הוא‬ ‫בא מאת איש הפטרול ולס‪".‬‬

‫‪260‬‬

‫האיש מן המערב פתח את קפליה של פיסת הנייר הקטנה שנמסרה לידו‪ .‬יציבה‬ ‫הייתה ידו כשהחל בקריאה‪ ,‬אך כאשר סיים רעדה מעט‪ .‬הפתק היה קצר מאוד‪.‬‬ ‫בוב‪,‬‬ ‫אני דייקתי לבוא למקום המוסכם‪ .‬כאשר הדלקת את הגפרור להדליק את הסיגר‬ ‫שלך ראיתי כי אלה פני האיש הנדרש בשיקגו‪ .‬משום מה לא יכולתי לעשות זאת‬ ‫בעצמי‪ ,‬ולכן ניגשתי וסידרתי ששוטר חרש יעשה את המלאכה‪.‬‬ ‫ג'ימי‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬סיפור זה הוא סיפור פואנטה‪.‬‬ ‫פואנטה היא נקודת חוד המופיעה בסיום הסיפור ויש בה הפתעה‪ .‬היא מדרבנת את‬ ‫הקורא לחזור ולקרוא שוב את הסיפור‪ .‬בקריאה חוזרת חושף הקורא את הרמזים‬ ‫שבקריאה ראשונה לא שם לב אליהם‪ ,‬והם אלו שמובילים לסיום המפתיע‪.‬‬ ‫מהי הפואנטה בסיפורנו?‬ ‫‪ .2‬בסיפור פואנטה ישנם רמזים מטרימים‪.‬‬ ‫רמז ַמ ְט ִרים (מהמילה "טרם"‪ ,‬שפירושה "קודם ל‪ )"...‬הוא פרט המופיע בשלב‬ ‫מוקדם בסיפור ומקבל משמעות מחודשת רק בהמשכו‪ .‬בדרך כלל משמעות הרמז‬ ‫נתפסת רק במבט לאחור לאחר קריאת הסיפור כולו‪.‬‬ ‫ַעיינו שוב בדבריו של בוב לג'ימי ולשוטר החרש ששלח במקומו וכן בתיאור החיצוני‬ ‫של בוב‪ .‬מה הם הרמזים המטרימים לכך שבוב הוא פושע?‬

‫‪261‬‬

‫‪ .3‬הקונפליקט של ג'ימי‪:‬‬ ‫ג'ימי ולס הפך לשוטר‪ ,‬ובוב הפך לפושע‪ .‬כאשר ג'ימי מגיע לפגישה‪ ,‬הוא מבין‬ ‫כי בוב חברו הפך לפושע מבוקש שמתחמק זמן רב משלטון החוק‪ .‬ג'ימי ניצב‬ ‫כעת בפני קונפליקט קשה‪ :‬האם לדבוק בערך החברות או להעדיף את ערך‬ ‫הצדק והמשפט?‬ ‫קונפליקט הוא התנגשות‪ ,‬עימות‪ ,‬מאבק בין אנשים או מדינות וכו'‪ .‬לעיתים מתרחש‬ ‫גם קונפליקט פנימי‪ ,‬כאשר בלב האדם יש התנגשות בין שני כוחות נפש‪ ,‬שתי עמדות‬ ‫או שני ערכים סותרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬התחלקו לשתי קבוצות‪ :‬קבוצה אחת תאסוף מהסיפור נימוקים בעד הסגרת‬ ‫בוב‪ ,‬והקבוצה השנייה תאסוף נימוקים נגד הסגרתו ובעד שמירה על החברות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה החליט גי'מי לבסוף? האם אתם מסכימים עם החלטתו‪ ,‬או שהייתם‬ ‫נוהגים אחרת?‬ ‫‪ .4‬בסיפור מופיע סמל של מסעדה שנסגרה‪ .‬כיצד מסמלת המסעדה את היחסים‬ ‫בין ג'ימי לבוב?‬ ‫‪ .5‬בסיפור מופיע מוטיב היהלומים‪ .‬היכן מוזכרים היהלומים ובאיזה הקשר? מה‬ ‫חשיבותם בסיפור?‬ ‫‪ּ .6‬כִ תבו את תיאורי מזג האוויר בסיפור‪ .‬מדוע בחר הסופר במזג אוויר כזה? מה‬ ‫הוא מוסיף לסיפור?‬ ‫‪ִ .7‬אספו מהסיפור ביטויי זמן‪ .‬כיצד הם משרתים את מטרת הסיפור?‬ ‫‪ .8‬האם נקלעתם למצב דומה של קונפליקט או התנגשות בין ערך החברות לבין‬ ‫ערך אחר? כיצד נהגתם? האם הייתם חוזרים שנית על החלטתכם?‬

‫‪262‬‬

‫עט הכסף ‪ /‬ס' יחייב‬ ‫שמתי פעם לב לזה‪ ,‬שרסול בא לבית הספר וכיסיו מלאים ַתפוחים; הוא אוכל אותם‬ ‫גם בשעת השיעורים‪ ,‬כשהוא מאהיל בכף ידו על פיו ומסתיר אותו‪.‬‬ ‫"מאין אתה לוקח את התפוחים האלה?" שאלתי‪" ,‬והרי אין לכם כלל גן תפוחים?"‬ ‫"הייתי מגלה לך‪ ,‬לו היית ידידי‪ ",‬ענה רסול‪.‬‬ ‫"ואני איני ידידך?"‬ ‫"לא‪ ,‬בידידים כאלה אני יכול למלא כיסים מלאים‪ .‬וידיד ממש אין לי‪ .‬הינה‪ ,‬ל ּו‬ ‫הבטחת לי שאף אחד לא‪ "...‬הוא לא סיים‪ ,‬והושיט לי תפוח‪.‬‬ ‫"הא לך‪ ,‬נְ גוס מזה‪".‬‬ ‫נגסתי‪ .‬טעים מאוד‪.‬‬ ‫"תפוח מצוין‪ .‬תגיד‪ ,‬היכן לקחת אותו?"‬ ‫"הישבע‪ ,‬שלא תספר לאיש‪".‬‬ ‫"אני נשבע!‪"...‬‬ ‫"טוב אפוא‪ ,‬אבל ראה‪ ...‬בזאת תיבחן‪ ,‬אם ידיד אמת אתה אם לא‪ ",‬אמר חרש‪,‬‬ ‫ואחר הוסיף ללחוש בחיפזון‪" :‬אתה מכיר את גן המשק השיתופי‪ ,‬מול האגם‪ .‬במקום‬ ‫שאנו מתרחצים שם?"‬ ‫"מכיר‪".‬‬ ‫ורסול התחיל מספר איזה תפוחים מצוינים גדלים שם בגן ההוא שליד האגם‪ .‬הוא‬ ‫סיפר גם על כך‪ ,‬שהשומר‪ ,‬הסבא סמד‪ ,‬כמעט עיוור גמור הוא‪ ,‬כפי שמתברר‪.‬‬ ‫הוא תיאר הכול בצבעים יפים כל כך‪ ,‬עד שנראה‪ ,‬שאין דבר פשוט מאשר לחדור אל‬ ‫תוך הגן ולקחת משם תפוחים ככל אוות נפשך‪.‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ ,‬צריך לנסות‪ ",‬החלטתי‪.‬‬ ‫יצאנו אל האגם‪ ,‬למקום שהיינו מתרחצים שם‪ .‬משם התחלנו מתגנבים אל הגן‪ .‬האגם‬ ‫הגיע עד עצם הגן ממש‪ ,‬ומסביב לגן לאורך החוף מתוחה הייתה גדר נצרים גבוהה‪.‬‬ ‫"הכנֵ ס את חולצתך פנימה לתוך המכנסיים‪ ,‬והדק היטב את החגורה‪ ",‬פקד עלי רסול‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אחר קרב אל הגדר‪ ,‬טרד וטרח שם משהו‪ .‬והינה אני רואה ּ ִפרצה שם למטה מן‬ ‫ַ‬ ‫הגדר‪ִ ּ .‬פרצה זו פרץ לו רסול לפני זמן מה‪ ,‬וכשהיה יוצא מן הגן היה סוֹ תמה במשהו‪.‬‬ ‫הפרצה לתוך הגן‪" ,‬אתה רואה מה‬ ‫"הינה‪ ,‬אתה רואה‪ ",‬אמר לי‪ ,‬כשהצצנו דרך ּ ִ‬ ‫מרובים התפוחים כאן‪ .‬הענפים נשברים תחת ַמשָׂ אם‪ .‬זְ חל וחמוק פנימה‪ ,‬וקח כל‬ ‫כמה שתרצה‪".‬‬

‫‪263‬‬

‫"הרי אמרתי לך שעיוור הוא‪".‬‬ ‫זו לי הפעם הראשונה שהפלגתי למין מבצע שכזה‪ .‬כל מיני ספקות וחששות הטרידו‬ ‫אותי והחרידו את נפשי‪.‬‬ ‫"יש לו ודאי רובה לשומר הזה?"‬ ‫"הו‪ ,‬רואה אני שכבר נפלו עליך אימים!‪ ...‬הרי יכול אתה לחזור – אלך לי לבדי‪ .‬תמיד‬ ‫ידעתי שפחדן גדול אתה‪".‬‬ ‫"מוג לב!" – הפליט לבסוף בבוז לעברי‪ ,‬והתחיל זוחל וחומק לתוך הגן‪ .‬הוא ניגש‬ ‫לעברים והתחיל מטפס ועולה באילן‪.‬‬ ‫ישר לעץ תפוח אחד‪ .‬הציץ ֲ‬ ‫מסביב היה שקט גמור‪ .‬לא נשמע אף רחש קל‪ .‬עוד לא נמחה מליבי רושם קריאתו‬ ‫של רסול – "מוג לב!" איזו חרדה סתומה‪ ,‬לא נעימה‪ ,‬מילאה את ליבי‪.‬‬ ‫בפרצה אל תוך הגן‪ .‬עץ התפוח‪ ,‬שעליו עלה רסול‪,‬‬ ‫גחנתי אפוא לארץ ועברתי גם אני ּ ִ‬ ‫היה גדול וענֵ ף‪ .‬ענפיו נתפזרו לכל העברים והגיעו עד לקרקע ממש!‬ ‫"ט ּ ֵפס ועלה!" לחש רסול‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫טיפסתי ועליתי והתחלתי קוטף תפוחים‪ .‬חשתי‪ ,‬כיצד ליבי דופק בקרבי בחוזקה כל‬ ‫כך‪ ,‬עד שקטפתי תפוחים גדולים וקטנים‪ ,‬מכל הבא ליד‪ ,‬עם העלים והגבעולים גם יחד‪.‬‬ ‫"אח‪ ,‬במה אתה עוסק? בקטנות‪ ",‬לחש‪" ,‬הינה ְמשוך את הענף ההוא‪ ,‬רואה אתה‬ ‫כמה גדוש הוא בתפוחים משובחים‪".‬‬ ‫עליתי עוד יותר גבוה ומשכתי אלי את הענף‪ ,‬היו עליו תפוחים רבים כל כך‪ ,‬שיכלו‬ ‫להספיק לי לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫פתאום חרק הענף שמתחתי‪ .‬נידרדרתי מטה ונחבטתי בקרקע‪ .‬כשקמתי על רגלי‪,‬‬ ‫ראיתי שרסול דוהר ובורח כמפני רוצחים‪.‬‬ ‫"הי‪ ,‬גנבים! פוחזים וריקים!" נשמע קולו הרועם של השומר על פני כל הגן‪ .‬התחלתי אף‬ ‫ֵ‬ ‫אני נמלט על נפשי‪ .‬הצצתי לאחורי וראיתי זקן רודף אחרי ומקל עבה בידו‪ .‬הגעתי אל‬ ‫הגדר‪ ,‬חמקתי לתוך הפרצה‪ .‬פתאום חשתי‪ :‬איני יכול לעבור‪ ,‬כאילו מישהו מחזיק בי‪.‬‬ ‫"תפסו אותי!" צרחתי‪.‬‬ ‫ורסול צועק‪:‬‬ ‫"מהר! מהר! היחלץ!"‬ ‫התאמצתי להיחלץ בכל כוחי‪ ,‬והינה אני שומע משהו הולך ונקרע‪ .‬חולצתי נאחזה‬ ‫באחד הנצרים שבגדר ונקרעה‪ ,‬וכל התפוחים שאספתי ננערו ונתפזרו על פני האדמה‪.‬‬ ‫לאחר שהזקן הגיע אל הגדר‪ ,‬הוא נעצר ולא רץ אחרינו‪ .‬ראינו‪ ,‬שהתכופף והתבונן‬ ‫אל משהו שם‪.‬‬

‫‪264‬‬

‫פול סזאן‪ ,‬תפוחים‬

‫עמדנו אפוא מלברוח‪ ,‬ישבנו בריחוק מקום מהגן ונחנו קצת‪.‬‬ ‫"עתה נספור ונראה כמה תפוחים יש לכל אחד מאיתנו‪ ",‬אמר רסול מתנשם ומתנשף‪,‬‬ ‫והתחיל מונה את תפוחיו‪.‬‬ ‫"אין לי מה למנות‪ ,‬אין לי אף תפוח אחד‪ .‬כולם נידרדרו ונתפזרו‪ ",‬אמרתי‪" ,‬ועוד‬ ‫קרעתי גם את החולצה שלי‪ .‬מה תאמר אימי על כך?"‬ ‫רסול פרץ בצחוק‪.‬‬ ‫"ולי יש שלושים וחמישה תפוחים‪ ",‬התפאר רסול לאחר שמנה את תפוחיו‪.‬‬ ‫"מילא‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ ,‬אתן גם לך אחד‪ .‬אכול‪ ",‬והוא הושיט לי תפוח‪.‬‬ ‫"לא רוצה!" קראתי ברוגז‪.‬‬ ‫"הרי אתה עצמך אשם‪ .‬למה עלית עד קצה הענף?!"‬ ‫"הרי קראתי לי‪' :‬עלֵ ה! ְמשוך!' עכשיו יוצא‪ ,‬שאני אשם‪"...‬‬ ‫ושמם‪ .‬טוב שאימא לא הייתה בבית‪ .‬מהר התרחצתי‪ ,‬לבשתי‬ ‫חזרתי הביתה עצוב ָ‬ ‫חולצה אחרת ואת הקרועה החבאתי‪.‬‬ ‫בערב ישבתי להכין את השיעורים‪ ,‬והנה העט איננו‪ .‬הפכתי את כל הילקוט‪ ,‬חיפשתי‬ ‫בכל החדר‪ ,‬בכל המגירות‪ .‬אפילו מתחת למיטה‪ .‬אין‪.‬‬ ‫עט זה לא שלי היה‪ .‬שאילתיו מידי חברי אחמד‪ .‬עט מצוין‪ .‬אף לאחד בבית הספר לא‬ ‫היה עט כזה‪ .‬עט לבן נוצץ‪ .‬עט כסף וכותב בשני צבעים‪ .‬ביקשתי מאחמד חברי הטוב‬ ‫שייתן לי אותו ליום אחד‪ .‬רציתי להראותו לאימי‪ .‬לאן זה יכול היה העט להיעלם?‬

‫‪265‬‬

‫אימי נזפה בי‪ ,‬כשסיפרתי לה על אובדן העט‪.‬‬ ‫"העט אבד מעצמו‪ ",‬הצטדקתי‪" .‬מה אוֹ ַמר מחר לאחמד?"‬ ‫"את זה אתה צריך לדעת‪ ",‬אמרה אימי‪" ,‬ואני איני יכולה לעשות מאומה‪ .‬בכפר אין‬ ‫עטים כאלה‪ ,‬ולנסוע העירה לשם כך ודאי לא אסע‪".‬‬ ‫למחרת‪ ,‬כשהלכתי לבית הספר‪ ,‬הירהרתי כל הזמן‪ :‬מה אומר לאחמד?‬ ‫לפני התחלת השיעור נכנסה פתאום לכיתה המחנכת‪ .‬נעצרה על סף הדלת‪ ,‬הרימה‬ ‫ידה עם עטו של אחמד ושאלה‪:‬‬ ‫"של מי העט?"‬ ‫"שלי!" קרא אחמד ראשון‪ ,‬לפני כולם‪.‬‬ ‫"של אחמד‪ ,‬של אחמד!" חזרו וקראו כל התלמידים‪.‬‬ ‫"עכשיו הכול ברור‪ ",‬אמרה המורה בזעף‪" ,‬קום‪ ,‬אחמד‪ ,‬ובוא אחרי‪".‬‬ ‫בכיתה השתררה דומייה‪ .‬לא ידעתי לשם מה קראו לאחמד‪ ,‬אך רציתי לומר שאני‬ ‫הוא שאיבדתי את העט‪ .‬פתאום דחף אותי רסול‪ ,‬שישב על ידי‪ ,‬במרפקו ולחש לי‬ ‫על אוזני‪" :‬אה‪ ,‬שתוק‪ .‬אחרת ייוודע הכול‪".‬‬ ‫עכשיו הבינותי מה העניין‪ .‬העט‪ ,‬כנראה‪ ,‬נפל מכיסי בתוך הגן‪.‬‬ ‫ואמנם כך היה‪.‬‬ ‫כשברחנו מתוך הגן‪ ,‬ניגש השומר אל הגדר לאסוף את התפוחים שנשרו מתוך חולצתי‪.‬‬ ‫פתאום הבהיק משהו בתוך העשב‪ .‬הזקן התכופף והרים את העט‪ .‬לקח את המציאה‬ ‫ועתה הביא אותה לבית הספר‪.‬‬ ‫בחצר פגש במחנכת שלנו‪ .‬הוא הכיר אותה זה זמן רב‪.‬‬ ‫"ראיסה‪ ",‬התאונן לפניה השומר‪" ,‬קצתי בחיי מפני הזאטוטים שלך‪ .‬שוב חדרו‬ ‫לתוך הגן‪".‬‬ ‫"תוכל להכיר אותם?" שאלה המחנכת‪.‬‬ ‫"באלוהים‪ ,‬בתי‪ ,‬לא אוכל להכירם‪ .‬הנה עט זה נשר שם מכיסו של אחד מהם‪ .‬אולי‬ ‫יודעת את של מי עט זה?" והזקן מסר לה את העט‪.‬‬ ‫אני את כל זאת לא ידעתי‪ ,‬אך ַהרגֵ ש הרגשתי‪ ,‬שמשהו כאן לא בסדר‪.‬‬ ‫"אם תאמר‪ ,‬שזה אתה איבדת את העט‪ ,‬הרי אבדנו! מבין אתה?" לחש לי רסול‪.‬‬ ‫התחלתי מתרגש‪ :‬הרי יענישו את אחמד‪ ,‬והוא לא אשם‪ ,‬את התפוחים סחבתי אני‪,‬‬ ‫ומה לו ולזה? מה לעשות?‬ ‫נכנסה המורה‪.‬‬

‫‪266‬‬

‫"לא טוב הדבר!" אמרה‪" ,‬חודרים אתם לגנים זרים‪ ,‬לגן המשק השיתופי‪ ,‬וגונבים‬ ‫תפוחים‪ ...‬הרי זו חרפה לבית ספרנו!"‬ ‫לא יכולתי להתאפק עוד וקראתי‪:‬‬ ‫"זה לא אחמד‪ ,‬זה אני הייתי בגן!"‬ ‫"משמע‪ ,‬שניכם‪ ",‬קבעה המורה‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬הוא לא היה שם‪ ...‬זה אני לקחתי אצלו את העט‪ ,‬ואיבדתי אותו שם‪"...‬‬ ‫"לך אפוא‪ ,‬והודע על כך‪ ",‬אמרה המורה‪.‬‬ ‫הלכתי‪.‬‬ ‫בחדר המורים היו כל המורים‪ ,‬היה גם המנהל‪ .‬המנהל דיבר‪ ,‬נזף באחמד‪ .‬ניגשתי‪,‬‬ ‫פני בערו כאש‪ .‬החילותי מגמגם‪ ,‬אך סיפרתי הכול‪ ...‬על רסול לא הודעתי כלום‪.‬‬ ‫לאחר השיעורים ניגש אלי רסול ואמר‪:‬‬ ‫"הרי אתה בן חיל! אתה באמת ידיד נאמן‪ .‬חבר כזה דרוש לי‪ .‬עתה נהיה ידידים‬ ‫נאמנים‪".‬‬ ‫ואני עניתי לו‪:‬‬ ‫"לא‪ ,‬ידידות כזאת לא דרושה לי‪".‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬התחלקו לזוגות‪ .‬כל תלמיד יספר לבן זוגו על חוויה חיובית‬ ‫שהייתה לו עם חבר טוב‪ .‬שתפו את כל הכיתה‪ .‬מה מאפיין ידיד אמת לפי‬ ‫החוויות שסופרו לכם?‬ ‫‪ .2‬הסיפור פותח ברסול‪ ,‬שבא לבית הספר וכיסיו מלאים בתפוחים שהוא מסתיר‪.‬‬ ‫כאשר המספר שואל אותו מאין הוא לוקח את התפוחים‪ ,‬הוא עונה‪" :‬הייתי‬ ‫מגלה לך‪ ,‬לּו היית ידידי‪" ".‬ואני איני ידידך?" שואל המספר‪" .‬לא‪ ,‬בידידים כאלה‬ ‫אני יכול למלא כיסים מלאים‪ ,‬וידיד ממש אין לי‪ ".‬ורסול ממשיך ואומר‪" :‬בזאת‬ ‫תבחן אם ידיד אמת אתה‪".‬‬ ‫לפי המשך הסיפור‪ ,‬במה רסול בוחן את חברו? האם אתם מסכימים שמדובר‬ ‫בידידות אמת?‬ ‫משפט זה מתגלה לאחר קריאת הסיפור כרמז מטרים לכך שהסיפור כולו‬ ‫יעסוק בנושא הידידות‪.‬‬

‫‪267‬‬

‫‪ .3‬בהמשך הסיפור המספר נכנס עם חברו ללא רשות לגן של תפוחים וגונב איתו‬ ‫תפוחים מן העץ‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה המספר מרגיש כאשר הוא עושה זאת? הוכיחו את תשובתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איך רסול מתייחס למספר במהלך השהייה בגן‪ ,‬בזמן קטיפת התפוחים‬ ‫ובזמן שהשומר כמעט תופס אותם? מה זה אומר על אופי הידידות שלו?‬ ‫ג‪ .‬מה היו התוצאות של הכניסה אל הגן‪ :‬מה קרה למספר? מה היו תוצאות‬ ‫הכניסה לגן מבחינת רסול?‬ ‫‪ .4‬בניגוד לרסול‪ ,‬המספר מתגלה פעמיים כידיד אמת‪ .‬באילו מקרים? ַהסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬המספר לא מלשין על רסול שהיה איתו בגן‪ ,‬אף על פי שהמנהל נוזף בו בנוכחות‬ ‫כל המורים‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם בכל מקרה אסור להלשין על חבר‪ ,‬או שיש מקרים‬ ‫שבהם צריך ליידע את המורה על משהו חמור שחבר עשה?‬ ‫‪ .6‬מאוחר יותר רסול משבח אותו על כך ואומר‪" :‬אתה באמת ידיד נאמן‪ .‬חבר כזה‬ ‫דרוש לי‪ .‬עתה נהיה ידידים נאמנים‪ ",‬ואילו המספר עונה לו‪" :‬לא‪ ,‬ידידות כזאת‬ ‫לא דרושה לי‪”.‬‬ ‫מדוע זו הייתה תשובתו של המספר? ַהסבירו‪.‬‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬אילו תכונות אופי בלטו אצל המספר בתחילת הסיפור? איזה תהליך עבר‬ ‫המספר מתחילת הסיפור עד סופו?‬ ‫ב‪ .‬מה הייתה התרשמותכם מאישיותו של רסול בתחילת הסיפור? מה התרשמותכם‬ ‫בסופו?‬ ‫‪ .8‬מאז ֵחטא עץ הדעת‪ ,‬התפוח בספרות ובתרבות משמש סמל לפיתוי‪ ,‬לניסיון‪,‬‬ ‫לחטא‪ ,‬להתפכחות וכו'‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מסמל התפוח בסיפור "עט הכסף"?‬ ‫נמקו ‪.‬‬

‫‪268‬‬

‫אר ֶקס (‪ ,)2014–1927‬סופר קולומביאני‪ .‬מסופרי המופת‬ ‫אר ִסיָ ה ַמ ְ‬ ‫יאל גַ ְ‬ ‫גַ ְּב ִר ֵ‬ ‫של דרום אמריקה‪ .‬בסיפוריו הקצרים משובץ שלל צבעוני של אירועים מרתקים‬ ‫ומשעשעים שדמיון ומציאות משמשים בהם בערבוביה‪ .‬חתן פרס נובל לספרות‬ ‫לשנת ‪.1982‬‬

‫משהו חמור מאוד עומד לקרות בכפר הזה ‪/‬‬ ‫רקס‬ ‫אר ִסיָ ה ְַמ ֶ‬ ‫יאל גַ ְ‬ ‫גַ ְּב ִר ֵ‬ ‫ ‬ ‫דמיין לעצמך כפר קטן מאוד‪ ,‬יש בו זקנה ושני בנים; האחד בן שבע־עשרה והאחת‬ ‫בת ארבע־עשרה‪ .‬היא מגישה להם את ארוחת הבוקר בהבעה מודאגת מאוד‪.‬‬ ‫בניה שואלים אותה מה קרה והיא עונה‪" :‬איני יודעת אבל התעוררתי עם הרגשה‬ ‫שמשהו חמור מאוד הולך לקרות בכפר הזה‪ ".‬הם מחייכים ואומרים שאלה אמונות‬ ‫תפלות של זקנות‪ ,‬סתם דברי הבל‪ .‬הבן הולך לשחק ביליארד וברגע שהוא הולך‬ ‫לנצח משחק קל‪ ,‬יריבו אומר לו‪" :‬אני מתערב אתך על ּ ֵפסו (מטבע ספרדי) אחד‬ ‫שאתה לא מנצח אותי‪ ".‬כולם צוחקים‪ ,‬הוא צוחק‪ .‬הוא מכה בכדור ומפספס‪ .‬הוא‬ ‫משלם את הפסו ושואלים אותו‪" :‬אבל מה קרה לך? זה היה משחק קל‪ ".‬הוא עונה‪:‬‬ ‫"זה נכון‪ ,‬אבל אני מודאג ממה שאימא שלי אמרה היום בבוקר‪ .‬היא אמרה שמשהו‬ ‫חמור מאוד הולך לקרות לכפר הזה‪ ".‬כולם צוחקים עליו‪ ,‬וזה שהרוויח את הפסו‬ ‫חוזר לביתו ופוגש את אימו או את נכדתה או למעשה כל קרוב אחר‪ .‬שמח עם הפסו‬ ‫הוא אומר‪" :‬הרווחתי מדמסו את הפסו הזה בצורה קלה בגלל שהוא טיפש‪" ".‬ולמה‬ ‫הוא טיפש?" הוא אומר‪" :‬בחייך! הוא לא הרוויח במשחק בגלל שהיה מודאג מכך‬ ‫שאימא שלו התעוררה היום עם הרגשה שמשהו חמור הולך לקרות לכפר הזה‪".‬‬ ‫אז אימא שלו אומרת‪" :‬אל תזלזל בהרגשות של זקנים‪ ,‬לפעמים הן מתקיימות‪".‬‬ ‫קרובת משפחה שומעת את זה והולכת לאטליז‪ .‬היא אומרת לקצב‪" :‬תן לי קילו בשר‪",‬‬ ‫וברגע שהוא חותך את הבשר היא מוסיפה‪" :‬אתה יודע מה‪ ,‬תביא שני קילו‪ ,‬יש שמועה‬ ‫שמשהו חמור הולך לקרות ועדיף להיות מוכן‪ ".‬והקצב נותן לה את הבשר‪ ,‬וכשמגיעה‬ ‫אישה אחרת לקנות קילו בשר הוא אומר לה‪" :‬קחי שני קילו בגלל שעד כאן הגיעה‬ ‫השמועה שמשהו חמור הולך לקרות ואנשים מתכוננים וקונים דברים‪ ".‬אז הזקנה עונה‪:‬‬ ‫"יש לי הרבה ילדים‪ ,‬תביא לי ארבעה קילו‪ ".‬היא לוקחת ארבעה קילו‪ ,‬וכדי שלא להאריך את‬ ‫אומר שהבשר נגמר תוך חצי שעה‪ ,‬והקצב שחט עוד פרה‪ ,‬שגם היא נמכרה כולה‪,‬‬ ‫הסיפור‪ַ ,‬‬ ‫והשמועה מתפשטת‪ .‬מגיע רגע שבו כל אנשי הכפר מחכים למשהו שיקרה‪ .‬הפעילות נפסקת‬

‫‪269‬‬

‫ולפתע‪ ,‬בשתיים בצוהריים‪ ,‬חם כמו תמיד‪ ,‬מישהו אומר‪" :‬האם אתה מרגיש כמה חם עכשיו?"‬ ‫"אבל בכפר הזה תמיד חם‪".‬‬ ‫בכפר הזה כל כך חם‪ ,‬שכלי המוזיקאים היו מטולאים בזפת‪ ,‬והם ניגנו תמיד בצל‪,‬‬ ‫מאחר שבשמש הכלים היו נמסים‪.‬‬ ‫"אבל בכל זאת‪ ",‬אומר מישהו‪" ,‬אף פעם לא היה כל כך חם בשעה כזאת‪".‬‬ ‫"אבל שתיים בצהריים היא השעה הכי חמה ביום‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬אבל לא כל כך חם כמו עכשיו‪".‬‬ ‫לכפר השומם‪ ,‬לכיכר השוממת‪ ,‬יורדת לפתע ציפור והשמועה רצה‪" :‬יש ציפור‬ ‫בכיכר‪ ".‬וכולם באים מבוהלים לראות את הציפור‪.‬‬ ‫"אבל רבותי‪ ,‬תמיד יש ציפורים שיורדות לכיכר‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬אבל לא בשעה כזאת‪".‬‬ ‫מגיע רגע של מתח כה גדול לאנשי הכפר‪ ,‬שכולם מיואשים ורוצים לעזוב אך לא‬ ‫מעיזים‪" .‬אני כן גבר!" צועק מישהו‪" ,‬אני עוזב!" הוא לוקח את רהיטיו‪ ,‬את בניו‪ ,‬את‬ ‫בהמותיו‪ ,‬מכניס אותם לעגלה ועובר דרך הרחוב המרכזי‪ ,‬וכל הכפר המסכן מסתכל‬ ‫עליו‪ .‬עד שכולם אומרים‪" :‬אם הוא מעז ללכת‪ ,‬אז אנחנו גם עוזבים‪".‬‬ ‫ומתחילים לפרק את הכפר‪ .‬הם לוקחים את הדברים‪ ,‬הבהמות‪ ,‬הכול‪.‬‬ ‫ואחד מאחרוני העוזבים אומר‪:‬‬ ‫"שהקללה לא תיפול על מה שנשאר מביתנו‪ ".‬הוא שורף את ביתו ואחרים גם שורפים‬ ‫את בתיהם‪ .‬הם נסים על נפשם כמו בריחה שלאחר מלחמה‪ ,‬ובמרכז הולכת האישה בעלת‬ ‫הנבואה וצועקת‪" :‬אני אמרתי שמשהו חמור מאוד הולך לקרות‪ ,‬ואמרו לי שאני משוגעת!"‬

‫ברויגל‪,‬‬ ‫חיי הכפר‪,‬‬ ‫אמצע המאה ה־‪16‬‬

‫‪270‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬הסיפור פותח במילים "דמיין לעצמך כפר קטן מאוד"‪ ,‬אבל הקורא מרגיש שלא‬ ‫מדובר בדמיון‪ ,‬אלא במציאות ממש‪ .‬כיצד נוצרת הרגשה זו?‬ ‫‪ .2‬מה הם חמשת השלבים של התפשטות השמועה בכפר?‬ ‫א‪ .‬תארו שלבים אלו בטבלה במחברותיכם‪ ,‬על פי התבחינים הבאים‪ :‬מי מספר‬ ‫ולמי‪ ,‬מה מסופר‪ ,‬מי מגיב‪ ,‬מה התגובה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אילו מסקנות אתם מסיקים מהטבלה בנוגע לאופן התפשטות של שמועה?‬ ‫שימו לב לשינויים ולהדרגתיות במספר האנשים‪ ,‬בתוכן דבריהם ובתגובותיהם‬ ‫על הדברים‪.‬‬ ‫‪ .3‬עיינו בסיום הסיפור‪ :‬מה היו תוצאות השמועה שהתפשטה?‬ ‫‪ .4‬מצד אחד‪ ,‬הסיפור מפחיד‪ ,‬ומצד אחד‪ ,‬יש בו הומור‪.‬‬ ‫הומור הוא היכולת לתפוס ולבטא את הצדדים המשעשעים‪ ,‬המגוחכים והאבסורדיים‬ ‫של החיים‪ ,‬לרוב מתוך ראייה רחבה ויחס של אהדה סלחנית; יכולתו של האדם‬ ‫לצחוק לחולשות ולחסרונות של עצמו ושל אחרים ולהתבונן בחיוך בקשיי היום־יום‪.‬‬ ‫ָהביאו דוגמאות להומור מהסיפור‪.‬‬ ‫‪ .5‬היכן נתקלתם באירוניה בסיפור שלנו?‬ ‫אירוניה היא צורת התבטאות ובה המשמעות הגלויה מנוגדת למשמעות הסמויה‪ .‬הדובר‬ ‫משמיע משפט שנשמע לכאורה כפשוטו‪ ,‬אך רומז שהכוונה מנוגדת למה שנאמר‪.‬‬ ‫‪ַ .6‬הסבירו כיצד המקור הבא קשור לסיפור שלנו‪:‬‬ ‫"איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על‬ ‫פלוני‪ ,‬אף על פי שהוא אמת‪ ,‬הרי זה מחריב את העולם‪.‬‬ ‫יש עוון גדול מזה עד מאד‪ ,‬והוא בכלל לאו זה‪ ,‬והוא לשון הרע‪ ,‬והוא המספר בגנות אף‬ ‫על פי שאומר אמת‪ .‬אבל האומר שקר‪ ,‬נקרא מוציא שם רע על חברו"‪.‬‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬הלכות דעות ז‪ ,‬א‪-‬ב)‬

‫‪271‬‬

‫‪ .7‬כיום שמועות על אנשים יכולות לעבור ביתר קלות ברשתות החברתיות‪ .‬האם‬ ‫נתקלתם בשמועות שעברו בפייסבוק או בווטסאפ (או ברשתות אחרות) והיו‬ ‫להן תוצאות הרסניות?‬ ‫מה אפשר לעשות כדי למנוע את התופעות הללו?‬ ‫‪ .8‬מה הקשר בין הקריקטורה הבאה ובין הסיפור שלנו?‬ ‫מעניין איזה תל‬ ‫מיד תהיה השנה הא?‬

‫נבואה שמגשימה את עצמה היא תהליך שבו הציפיות שקיימות לגבי אדם מסוים‬ ‫גורמות לו באופן בלתי מודע להתנהג בהתאם לציפיות ממנו‪.‬‬

‫“אפקט פיגמליון" הוא שמה של תופעה פסיכולוגית חיובית המדברת על כך‬ ‫שבאמצעות מתן חיזוקים לאדם ואמונה בהצלחתו‪ ,‬הוא יתקדם התקדמות של ממש‪.‬‬ ‫‪ .9‬האם נתקלתם בתופעות הללו? אם כן‪ ,‬תנו דוגמה לנבואה שהגשימה את עצמה‪,‬‬ ‫או לאפקט פיגמליון‪.‬‬

‫‪272‬‬

‫נאוָ ה ַמ ְק ֵמל ַע ִתיר נולדה ב־‪ 1964‬ברמת גן‪ .‬סופרת‪ ,‬מחזאית ומשוררת ישראלית‪,‬‬ ‫מורה ומנחה סדנאות כתיבה‪ .‬ספריה‪ ,‬שכמה מהם מבוססים על סיפורים אמיתיים‪,‬‬ ‫עוסקים בנושאים חברתיים ובאירועים היסטוריים המעסיקים את החברה הישראלית‪.‬‬ ‫כמה מספריה עובדו להצגות תיאטרון‪ .‬בשנת ‪ 2005‬זכתה בפרס זאב על ספרה‬ ‫מבחן קבלה‪.‬‬

‫מבחן קבלה‪ /‬נָ אוָ ה ַמ ְק ֵמל ַע ִתיר‬ ‫שני פרקים מהספר‬ ‫פרק א‬ ‫לישון בבטן מלאה (עמודים ‪)14 – 13‬‬ ‫השעה הייתה קרובה לתשע בערב‪ .‬סול צעדה בצעדים מהירים לעבר ביתה שבקצה‬ ‫נראה כמו מפלצת רדומה בלילה‪ ,‬והכניסות החשוכות‬ ‫השכונה‪ .‬גוש בנייני הרכבת ָ‬ ‫של חדרי המדרגות כמו ארבעה לועות פעורים‪.‬‬ ‫היא צעדה בשביל שאריחיו שבורים והגיעה לכניסה ד׳‪ ,‬לחצה על המתג והעלתה אור‬ ‫בחדר המדרגות‪ .‬נורה צהובה שאורה קלוש ִאפשרה בקושי לגשש את הדרך למעלה‪.‬‬ ‫בדירה שבקומה הראשונה הפעילו שואב אבק‪ ,‬בקומה השנייה בכה תינוק ובקומה‬ ‫השלישית צילצל טלפון‪ ,‬אבל איש לא ענה‪.‬‬ ‫היא הגיעה לקומה הרביעית בדיוק כשכבה האור וחיטטה בכיסיה בחושך אחר המפתח‪.‬‬ ‫בבתים אחרים בשעה תשע בערב עוד דולקים האורות‪ .‬אנשים צופים בטלוויזיה‪,‬‬ ‫ְמ ַפנִ ים את הכלים של ארוחת הערב או מקריאים סיפור לילדים לפני השינה‪ .‬אבל‬ ‫הבית של סול‪ ,‬בשעה תשע כבר היה שקט לגמרי‪ .‬היא הצמידה את אוזנה לדלת‪.‬‬ ‫אימא והתינוקת בוודאי ישנות מזמן ואבא עוד לא חזר‪.‬‬ ‫סול חשבה עליו‪ ,‬על אבא‪ ,‬שעומד עכשיו ליד תיאטרון הבימה ומנגן בכינור‪ ,‬ואנשים‬ ‫בבגדי ערב חולפים על פניו‪ ,‬מפשפשים בכיסיהם‪ ,‬שולים מתוכם מטבע‪ ,‬זורקים‬ ‫לו וממהרים להיכנס לתיאטרון‪ .‬קצת לפני חצות יעלה אבא על האוטובוס האחרון‬ ‫ויחזור הביתה‪ ,‬אל אימא ואל סול ואל התינוקת שנולדה להם לפני חמישה חודשים‪.‬‬ ‫סול סובבה את המפתח ונכנסה פנימה‪ .‬הבית היה שקט‪ ,‬וריח קליל של סבון תינוקות‬ ‫ריחף באוויר‪ .‬היא נכנסה בשקט לחדר ההורים‪ .‬לאור מנורת הלילה שדלקה בפינה‬

‫‪273‬‬

‫יכלה סול לראות את אימא ישנה והתינוקת הקטנה חבוקה בזרועותיה‪ .‬תחושת אכזבה‬ ‫צבטה בליבה‪ .‬למרות השעה המאוחרת קיוותה שאימא עדיין מחכה לה ערה‪ ,‬דרוכה‬ ‫וסקרנית לדעת איך עבר עליה היום הקשה והחשוב הזה‪ .‬סול הרגישה שהיא צריכה‬ ‫לספר לה‪ ,‬ששיתופה של אימא בעניין ייטול משהו ממשקולת הרגשות המכבידה‬ ‫על ליבה ומקשה עליה לנשום‪ .‬ואיך תוכל להירדם עכשיו‪ ,‬כשבטנה רוחשת דברים‬ ‫שטרם סופרו?‬ ‫"כמה ילדותי מצידך‪ ",‬נזפה בעצמה בלי קול והחליטה בו במקום‪ ,‬שצעד ראשון‬ ‫בהתבגרות פירושו היכולת לִ ְסכּ וֹ ר את הצורך לספר לאימא‪.‬‬ ‫אחר כך הלכה למטבח‪ ,‬מזגה לעצמה כוס חלב והתיישבה לשולחן‪ ,‬מנסה לשחזר את‬ ‫כל מה שאמרה היום במבחן הקבלה‪ .‬אבל כל מה שהצליחה להעלות בזיכרונה היו‬ ‫רק דברי הבמאי כשסיימה להציג את קטע המשחק שהכינה‪:‬‬ ‫"תודה‪ ,‬גברת צעירה‪ ,‬את יכולה ללכת‪ .‬בשבוע הבא נודיע לך אם התקבלת‪".‬‬

‫פעילויות לפרק א – "לישון בבטן מלאה"‬ ‫‪ .1‬מהמתואר בפרק ניתן להבין מהו המצב הכלכלי והחברתי של משפחתה של‬ ‫סול‪ ,‬גיבורת הסיפור‪ .‬תארו את המצב‪ .‬צטטו משפטים מהקטע לביסוס דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬סול חוזרת לביתה נרגשת‪ .‬מדוע? היכן בקטע אנו מתוודעים לסיבה?‬ ‫‪ .3‬מתוך הפרק אנו למדים על קווים באישיותה של סול‪ .‬הוכיחו שיש בה התכונות‬ ‫הבאות‪ :‬שאפתנות‪ ,‬התחשבות בזולת‪ ,‬איפוק ועצמאות‪.‬‬ ‫‪ .4‬אילו שאלות מתעוררות בכם בעקבות קריאת הפרק? ּכִ תבו שלוש שאלות ונסו‬ ‫לדמיין מה יהיו התשובות‪.‬‬

‫‪274‬‬

‫פרק ג‬ ‫אין תפקידים קטנים (עמודים ‪)34 – 27‬‬ ‫השבוע זחל לאט‪ .‬סול ניסתה להעסיק את עצמה בכל מיני עבודות יזומות כדי לא‬ ‫לחשוב‪ .‬כך או כך הרי יום חמישי הבא יגיע ועימו פרסום התוצאות‪ .‬אבל חוסר הידיעה‬ ‫והחששות שליוו אותה במהלכו היו נטל כבד על ליבה‪.‬‬ ‫לעדנה‪ :‬מגירות הארון נוקו‬ ‫בינתיים‪ ,‬כל מיני עניינים שהזניחה זמן רב זכו בשבוע זה ֶ‬ ‫וסודרו‪ ,‬ופוסטרים שהתבלו עם הזמן הוסרו מן הקירות של מרפסת המטבח הסגורה‪,‬‬ ‫ששימשה לה חדר‪ .‬עכשיו המתינו הקירות הריקים לצילומים שראתה בעיני רוחה‪,‬‬ ‫צילומים מן ההצגה החדשה‪ ,‬שיתפרסמו אולי בעיתון‪ ,‬והם נתונים במסגרות עץ יפות‬ ‫ודמותה בולטת בתוכם ממש כמו בוויטרינה שליד תיאטרון הבימה‪.‬‬ ‫אפילו שידת הטיפולים של אחותה התינוקת‪ ,‬שידה ישנה ומרופטת שהושלכה בידי‬ ‫שכנה שילדיה בגרו‪ ,‬ואבא גרר מהרחוב והביא הביתה ואימא צבעה וקישטה בציורי‬ ‫פרחים‪ ,‬אפילו אותה סידרה סול מחדש‪ .‬לא בשביל התינוקת‪ ,‬אלא בשביל עצמה‬ ‫סידרה אותה‪ ,‬מניחה בערימות קטנות את הבגדים הזעירים וטומנת ביניהם פלחי‬ ‫סבון ריחני‪.‬‬ ‫הזמן היה עכשיו כמו אויב אכזרי שצריך להשתדל לא להרגיז כדי שלא ישנה פתאום‬ ‫את כללי המשחק וילך למשל אחורה‪ .‬היא ידעה‪ :‬צריך לחכות בסבלנות ובנמיכות‬ ‫קומה ולהניח לו שיחלוף‪.‬‬ ‫מאחר שתיאטרון אחר הצהריים של דניאל ושלה יצא לפגרה יזומה עד למועד לא‬ ‫ידוע‪ ,‬עמדו לרשות סול שעות פנויות רבות‪ .‬רבות מדי‪ .‬היא הרגישה שאחרי יום‬ ‫חמישי ייחצו חייה לשניים‪ ,‬לְ מה שהיה לפניו ולמה שיהיה ממנו והלאה‪ .‬פתאום‬ ‫הרגישה איך עומדים חייה להשתנות ולא ידעה להסביר לעצמה באיזה אופן בדיוק‪.‬‬ ‫בבוקר יום חמישי התעוררה מוקדם מאוד‪ .‬קרני שמש חדות הבליחו מבעד לתריסי‬ ‫מרפסת המטבח ודקרו את עיניה‪.‬‬ ‫מרפסת המטבח הסגורה הייתה הממלכה שלה‪ ,‬ממלכה שהיו בה מיטה‪ ,‬ארבעה‬ ‫מדפים וארגז ישן ובו צעצועי ילדות שמהם סירבה להיפרד‪.‬‬ ‫בשל חוסר מקום במטבח ביקשה ממנה אימא רשות מיוחדת להניח בפינה את סלסילת‬ ‫הבצל ותפוחי האדמה‪ ,‬וסול הסכימה‪ .‬בחדר שלה עמדו תמיד ריחות טיגון ואפייה‬ ‫שהגיעו מן המטבח‪ ,‬שכל מה שחצץ בינו לבין חדרה היה וילון בד מושחל על מוט‪.‬‬

‫‪275‬‬

‫בתחילה הפריעו לה ריחות אלה‪ ,‬אבל אחר כך התרגלה‪.‬‬ ‫את שיעורי הבית הייתה סול מכינה על שולחן האוכל הקטן שעמד במטבח והספיק‬ ‫לשלושה סועדים בדיוק‪.‬‬ ‫בדרך כלל לא הזמינה סול לביתה אף לא אחת מחברותיה לכיתה‪ .‬לדעתה היה משהו‬ ‫מביש בעליבותו של הבית‪ ,‬בצפיפות הבלתי נסבלת שבו ובעומס החפצים שעמדו‬ ‫תמיד במקומות הלא נכונים‪ .‬הבית אמנם בהק תמיד בניקיונו‪ ,‬אבל הייתה לה הרגשה‬ ‫שמי שנכנס אליו מבחוץ עלול לחשוב שהגיע למחסן‪.‬‬ ‫היחידה שהותר לה לבוא אליה בקביעות הייתה דניאל‪ .‬בשבילה הייתה הדירה הקטנה‬ ‫כמו אחורי קלעיו של תיאטרון מפואר‪ .‬וסול לא גילתה לה מעולם את מחשבותיה‪,‬‬ ‫שלא לקלקל לה את הרושם‪.‬‬ ‫"את ילדה מיוחדת שגרה בבית מיוחד‪ ",‬הייתה דניאל אומרת לסול בחיוך‪ ,‬מתפעלת‬ ‫ַ‬ ‫מן המקוריות היצירתית שמצאה במיקומם המוזר של החפצים‪" .‬רק לך יש בחדר‬ ‫סלסילה של בצל ותפוחי אדמה‪ ,‬וזה הרבה יותר מעניין מקערות עם תפוחים או עם‬ ‫המצאת אופנה חדשה‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫מנגו‪ַ .‬את‬ ‫וסול הייתה מחייכת אבל לא עונה‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬אבל רק פעם אחת‪ ,‬הגיעה אליה תלמידה מהכיתה בלי הזמנה ובלי הודעה‬ ‫מוקדמת‪ .‬היא באה כדי לקחת ספר כלשהו‪ .‬כשסול פתחה את הדלת וראתה את‬ ‫מיכל היא חשבה שמייד ייפלו השמיים על ראשה‪ ,‬אבל דבר לא קרה‪ .‬מיכל נכנסה‪,‬‬ ‫הסתכלה סביב בעיני הנץ הקטנות והחודרות שלה ועשתה בשתיקה את הדרך הקצרה‬ ‫מן המטבח לחדרה של סול‪ .‬כשיצאה מן החדר והספר בידה‪ ,‬אמרה‪" :‬אני לא הייתי‬ ‫יכולה לגור ככה‪ ,‬בחדר כזה‪ ,‬שאין לו אפילו דלת כמו שצריך בשביל לטרוק בכל‬ ‫הכוח כשכועסים‪".‬‬ ‫הבוקר‪ ,‬משום מה‪ ,‬נזכרה סול בביקור הפתע ההוא‪ ,‬בעצמה לא ידעה מדוע‪.‬‬ ‫כשהגיעה לבית הספר כבר עמדו כמה תלמידים ליד חדר המזכירות‪.‬‬ ‫"הרשימות עדיין לא הגיעו‪ ",‬אמרה המזכירה‪" ,‬חכו בסבלנות עד להפסקה הגדולה‪".‬‬ ‫באמצע השיעור השני היא ראתה אותו מבעד לחלון‪ ,‬חולף לכיוון המשרד והאישה‬ ‫הרושמת נשׂ רכת אחריו‪ .‬היא ידעה שבתיק היד שהחזיק ָצפוּן ומכונס עתידה‪.‬‬ ‫בהישמע הצלצול להפסקה הגדולה שעטה החוצה‪ .‬עיניה ריפרפו על פני הרשימות‬ ‫שנתלו על דלת משרד המזכירות‪ .‬היה משהו מפחיד אבל גם נעים ברגע הזה שלפני‬ ‫הגילוי וסול חשבה שאולי כדאי להקפיץ אותו‪ ,‬לא לתת לו לעבור‪ ,‬לרגע הזה‪ ,‬שעוד‬ ‫הייתה בו תקווה‪.‬‬

‫‪276‬‬

‫היא קראה את הכתוב‪ ,‬שפתיה לוחשות לאיטן את המילים והיא טועמת אותן‪ ,‬כמו‬ ‫מישהו שמביא אל פיו אוכל חדש‪.‬‬ ‫"נבחנים יקרים"‪ ,‬נכתב בראש הדף‪" ,‬לפניכם תוצאות בחינות הקבלה להצגה המסע‬ ‫לכוכב אחר‪ .‬אנחנו מודים לכל עשרות המועמדים שניגשו לבחינות ומאחלים לכולם‬ ‫הצלחה"‪ .‬איזה ניסוח מטופש‪ ,‬חשבה סול לעצמה‪ ,‬איך כולם יכולים להצליח אם‬ ‫יש רק תפקיד ראשי אחד?‬ ‫האותיות ריקדו מול עיניה של סול והיא התאמצה להתרכז בכתוב‪:‬‬ ‫"לתפקיד הראשי נבחרה דניאל ורדימון מכיתה ט' בחטיבת הביניים משעולים‪,‬‬ ‫ולצידה – גלעד כהן־צדק מכיתה ט' בחטיבת הביניים אבן־חן"‪.‬‬ ‫ברשימת תפקידי המשנה היו כתובים שלושה שמות שאחד מהם היה מוכר לה‪,‬‬ ‫ובתפקידי הניצבים הופיע רצף של שנים־עשר שמות זרים‪ ,‬ושמה שלה היה כתוב‬ ‫באותיות קטנות‪ ,‬אחד לפני הסוף‪.‬‬ ‫לרגע נעתקה נשימתה‪ .‬סול הרגישה כאילו מתרוקן גופה מתכולתו והיא עכשיו רק‬ ‫מעטפת עור‪ .‬היא עמדה ממוסמרת למקומה‪ ,‬כמו נציב מלח שהביט דווקא קדימה‬ ‫ונענש‪.‬‬ ‫בזווית העין יכלה להבחין בדניאל הניגשת לרשימות‪ ,‬סוכרת את פיה ומסתובבת‬ ‫מופתעת ומאושרת אל קהל התלמידים שהקיף אותה מייד מכל עבר‪ .‬דמותה נעלמה‬ ‫בתוך ההמון שהשמיע קולות התפעלות‪ ,‬צווחות אכזבה ושריקות עידוד‪.‬‬ ‫להתגב ַה מעל‬ ‫אחר כך ראתה את ראשה של דניאל ניתק ממעגל הסובבים‪ ,‬מנסה‬ ‫ֵּ‬ ‫ראשיהם‪ .‬סול ידעה שהיא מחפשת אותה‪.‬‬ ‫כשהצליחה דניאל להיחלץ סוף־סוף מטבעת הנערים והנערות‪ ,‬סול כבר לא הייתה שם‪.‬‬ ‫הרחק משם עשו רגליה הכושלות את הדרך הביתה‪ .‬היא השאירה מאחוריה את‬ ‫טבעת התלמידים‪ ,‬את דניאל‪ ,‬את תיק בית הספר ואת כל התקוות הגדולות‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬שכבר ידעה עצב בחייה‪ ,‬הרגישה עכשיו שהוא נועץ שוב את ציפורניו בבשרה‪.‬‬ ‫הבכי שסימא את עיניה ִהקשה על ריצתה‪ .‬רגליה הסתבכו באבן והיא השתטחה על‬ ‫הארץ ונחבטה במדרכה‪ .‬שפתה העליונה נפצעה ודם החל ניגר ממנה‪ ,‬מכתים במהירות‬ ‫את חולצת בית הספר שלה‪ .‬אבל את הכאב הזה היא כמעט שלא הרגישה עכשיו‪.‬‬ ‫היא קמה והמשיכה לרוץ‪ ,‬ניצלת אך בנס ממכונית דוהרת בעת שחצתה את הכביש‪.‬‬ ‫הבית היה ריק וחשוך כשסול נכנסה פנימה‪ .‬התריסים המוגפים באמצע הבוקר כלאו‬ ‫בדירה את אווירת הלילה‪ .‬היא נזכרה פתאום שלאימא יש גם הבוקר ראיון עבודה‪.‬‬

‫‪277‬‬

‫לא היה מדובר במשרה נחשקת אבל גם משרת זבנית במעדנייה הייתה יותר ממה‬ ‫שהיה לאחרים שהכירה‪ .‬אימא‪ ,‬שבארץ שממנה הם באו הייתה מורה לאומנות‪,‬‬ ‫יצאה כבר לפני שבע‪ .‬הבוקר שמעה סול לראשונה את הנוסח המדויק של התפילה‬ ‫האישית שאימא מילמלה מעל לאדי הקפה‪.‬‬ ‫ואבא‪ ,‬חשבה לעצמה‪ ,‬הוא בוודאי יצא עם התינוקת לטיול בעגלה‪ .‬ועכשיו הוא יושב‬ ‫איתה על הספסל שבגינה הציבורית ושר לה את השירים הרחוקים והנוגים שהיה‬ ‫שר לסול כשהייתה קטנה‪ .‬השירים ברוסית‪.‬‬ ‫גל גדול של כעס דהר בבטנה כמו עדר פילים ענקי ששועט לקצה השני של היער כי‬ ‫הבטיחו לו שמחלקים שם שוקולד חינם‪.‬‬ ‫ואז פתאום יצאו לה המילים האלה מהפה‪ .‬המילים המכוערות שאסור לומר בשום‬ ‫אופן‪ .‬בשטף הן יצאו וברוסית‪ ,‬שפה שהחליטה שבארץ הזו היא לעולם לא תדבר‬ ‫בה‪ .‬בהתחלה היא לחשה אותן ואחר כך צעקה אותן ובסוף כשנגמרו לה כל המילים‬ ‫כולן‪ ,‬יצאו לה רק צלילים צרודים וקרועים של בכי‪.‬‬ ‫ַמ ְפתח ננעץ בחור המנעול והסתובב‪ .‬הדלת נפתחה ואימא עמדה שם‪ ,‬מבוהלת‬ ‫ומופתעת‪ .‬זה כמה שנים שסול מסרבת לדבר רוסית ופתאום הצעקות האלה והבכי‪.‬‬ ‫אימא הבינה מייד‪ ,‬לא היה צריך להסביר לה‪ .‬הכאב‪ ,‬האכזבה והעלבון מדברים‬ ‫בשפה אחת‪.‬‬ ‫היא נתנה לסול לבכות את כל מה שהיה על ליבה‪ ,‬כשהיא מחבקת אותה והכאב של‬ ‫בתה הולם גם בה כאגרופי ברזל‪.‬‬ ‫"אני יודעת שאת חושבת שזה סוף העולם‪ ",‬אמרה לה אימא בשפה שלהם כשסול‬ ‫נרגעה קצת‪" ,‬אבל זה לא‪".‬‬ ‫"זה כן!" אמרה סול בתוקף‪ ,‬מסרבת לקבל את דברי הניחומים‪" ,‬להיות ניצב בהצגה‬ ‫זה הרבה יותר משפיל מלא להיבחר בכלל‪".‬‬ ‫"אני לא חושבת כך‪ ",‬אמרה אימא בכנות‪" ,‬אין תפקידים קטנים‪ ,‬יש רק שחקנים‬ ‫קטנים‪ ,‬ואת שחקנית גדולה שתהיה ניצב לתפארת‪ .‬את עוד תראי!"‬ ‫סול שתקה‪.‬‬ ‫"לדברים שמשתוקקים אליהם באמת צריך לחכות בסבלנות‪ ",‬אמרה אימא פתאום‪,‬‬ ‫נופפה בידיה והרקידה את אצבעותיה באוויר‪" .‬האצבעות האלה משתוקקות לצייר‪,‬‬ ‫מהבוקר עד הערב רק לצייר ולצייר‪ ,‬אבל בינתיים הן מחכות בסבלנות‪ ,‬כי לאישה‬ ‫שקיבלה עבודה במעדנייה יש כבר חלום אחד קטן שהתגשם‪ ,‬וחלומות קטנים מביאים‬ ‫חלומות גדולים‪".‬‬

‫‪278‬‬

‫"את קיבלת את העבודה!" התרגשה סול מתוך הבכי‪.‬‬ ‫ואימא ציירה באצבעה באוויר‪ :‬כן‪.‬‬ ‫"ואת האחרים שנבחרו את מכירה?" שאלה אימא פתאום‪.‬‬ ‫רק אז נזכרה סול בפרט השני הכי חשוב שאותו שכחה לספר‪.‬‬ ‫"כן‪ ",‬אמרה במבוכה‪" ,‬את התפקיד הראשי קיבלה דניאל‪".‬‬

‫פעילויות לפרק ג – "אין תפקידים קטנים"‬ ‫‪ .1‬האם קיבלתם תשובות לשאלות ששאלתם בפעילויות לפרק א'? אם כן‪ ,‬מה‬ ‫התברר לכם?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בפרק מתוארים הבית והחדר של סול‪ .‬תארו כיצד היא מתמודדת עם העוני‬ ‫ועם הצפיפות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד הגיבה מיכל‪ ,‬בת כיתתה‪ ,‬כשהגיעה אליה לביקור? מה דעתכם על‬ ‫תגובה זו?‬ ‫‪ .3‬בתחילת הפרק כתוב‪" :‬היא הרגישה שאחרי יום חמישי ייחצו חייה לשניים‪]...[ .‬‬ ‫פתאום הרגישה איך עומדים חייה להשתנות ולא ידעה להסביר לעצמה באיזה‬ ‫אופן בדיוק"‪.‬‬ ‫מה מעידה תחושה זו על הציפיות של סול ממבחן הקבלה? מדוע‪ ,‬לדעתכם‪,‬‬ ‫היא כה להוטה להשיג את התפקיד בהצגה?‬ ‫‪ .4‬כיצד סול מגיבה כשהתוצאות של מבחני הקבלה מגיעות? מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הכי‬ ‫כואב לה?‬ ‫‪ .5‬בפרק זה אנו מתוודעים לאימה של סול‪ .‬תארו אותה על פי דרכי האפיון הבאות‪:‬‬ ‫המקצוע (שהיה לה ברוסיה‪ ,‬שממנה באו)‪ ,‬האופי שלה‪ ,‬היחס לבתה‪ ,‬השקפת‬ ‫עולמה‪ .‬בססו את דבריכם על ציטוטים מתאימים‪.‬‬ ‫‪ .6‬כיצד האם מנסה לנחם את סול המאוכזבת? האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬דבריה באמת‬ ‫מנחמים?‬ ‫‪ .7‬בהמשך הספר מתברר שהתחושות שחייה עומדים להשתנות ביום חמישי ְ(ראו‬ ‫את הציטוט המופיע בשאלה ‪ 3‬לעיל) הן רמז מטרים להתרחשויות שיקרו‬ ‫בהמשך העלילה‪.‬‬ ‫נחשו אילו התרחשויות יגרמו לחייה להשתנות‪.‬‬

‫‪279‬‬

‫פעילויות לספר כולו‬ ‫‪ּ .1‬כִ תבו מכתב לאחת הדמויות‪ ,‬ובו תייעצו לה כיצד לנהוג כדי להתגבר על אתגר‬ ‫או קושי שעומדים בפניה‪.‬‬ ‫‪ּ .2‬כִ תבו סיום אחר לספר‪ .‬נמקו מדוע סיום זה מועדף עליכם‪.‬‬ ‫‪ּ .3‬כִ תבו שאלות לסופרת נאוה מקמל עתיר‪ ,‬לדוגמה‪ :‬האם היו דמויות או מצבים‬ ‫בספר שלדעתך היה ראוי לכתוב אותם אחרת? ַהסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬בחרו שישה ציטוטים מהספר שיש בהם חוכמה ומסרים לחיים‪ּ .‬כִ תבו אותם על‬ ‫בריסטול ותלו אותו בכיתה‪.‬‬ ‫‪ָ .5‬הכינו אלבום תמונות ומזכרות של סול הכולל פריטים שאספה מן המפגשים‬ ‫ומהדמויות השונות שפגשה לאורך הסיפור‪.‬‬

‫‪280‬‬

‫ר"ג פלאסיו נולדה ב־‪ 1963‬בניו יורק‪ ,‬ארצות הברית‪ .‬מעצבת גרפית במקצועה‪.‬‬ ‫הרעיון לכתיבת ספר על ילד חריג עלה בראשה במהלך ביקור בגלידרייה עם‬ ‫שני בניה‪ ,‬שבמהלכו נתקלה בילדה בעלת פנים מעוותות שישבה וליקקה גלידה‬ ‫להנאתה‪ .‬היא מיהרה לברוח מן המקום משום שחששה מפני תגובות מעליבות‬ ‫ומביכות של בניה למראה אותה ילדה‪ .‬עוד באותו ערב החלה לכתוב את הספר‪.‬‬

‫אסיֹו –‬ ‫פלא‪ /‬ר"ג ָּפ ַל ְ‬ ‫שלושה קטעים מהספר‬ ‫רגיל (עמודים ‪)10 – 9‬‬ ‫אני יודע שאני לא ילד בן עשר רגיל‪ .‬טוב‪ ,‬ברור‪ ,‬אני‬ ‫עושה את כל הדברים הרגילים‪ .‬אני אוכל גלידה‪ .‬אני‬ ‫רוכב על אופניים‪ .‬אני משחק בכדור‪ .‬יש לי אקס־בוקס‪.‬‬ ‫דברים כאלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬הופכים אותי לרגיל‪ .‬ואני גם‬ ‫מרגיש רגיל‪ .‬מבפנים‪ .‬אבל אני יודע שילדים רגילים‬ ‫לא גורמים לילדים רגילים אחרים לברוח מהם בצרחות‬ ‫במגרשי משחקים‪ .‬ואני יודע שבילדים רגילים לא‬ ‫נועצים כל הזמן מבטים‪.‬‬ ‫אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה‬ ‫אחת‪ ,‬הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד‬ ‫בכלל לא שם לב אליהן‪ .‬הייתי מבקש שאוכל ללכת‬ ‫ברחוב בלי שאנשים‪ ,‬ברגע שהם רק רואים אותי‪ ,‬יעשו את הקטע הזה של להביט‬ ‫לצד שני‪ .‬אני אגיד לכם מה דעתי‪ :‬אני לא רגיל רק בגלל שאף אחד אחר לא חושב‬ ‫שאני רגיל‪ .‬זאת הסיבה היחידה‪.‬‬ ‫למראה שלי‪ .‬אני יודע להעמיד פנים שאני לא‬ ‫ֶ‬ ‫אבל אפשר לומר שאני כבר די התרגלתי‬ ‫רואה את הפרצופים שאנשים עושים‪ .‬כולנו נהיינו מאוד מתורגלים בקטע הזה‪ :‬אני‪,‬‬ ‫אימא ואבא‪ ,‬וִ יָ ה‪ .‬לא‪ ,‬קבלו תיקון‪ ,‬לא ויה‪ .‬ויה לא כל כך טובה בזה‪ .‬היא מתעצבנת‬ ‫נורא כשמישהו גועלי אלי‪ .‬למשל‪ ,‬פעם במגרש משחקים ילדים יותר גדולים מאיתנו‬ ‫עשו כל מיני קולות‪ .‬אין לי מושג מה בדיוק הקולות האלה היו אמורים להביע‪ ,‬כי לא‬ ‫שמעתי אותם בעצמי‪ ,‬אבל ויה שמעה וישר צרחה עליהם‪ .‬היא כזאת‪ .‬אני לא כזה‪.‬‬

‫‪281‬‬

‫ויה לא חושבת שאני רגיל‪ .‬היא רק אומרת ככה‪ ,‬אבל אם הייתי רגיל‪ ,‬היא לא הייתה‬ ‫מרגישה שהיא תמיד צריכה להגן עלי‪ .‬וגם אימא ואבא לא חושבים שאני רגיל‪ .‬הם‬ ‫חושבים שאני לא־רגיל‪ .‬נראה לי שהאדם היחיד בעולם שיודע בדיוק עד כמה אני‬ ‫רגיל זה אני‪.‬‬ ‫דרך אגב‪ ,‬קוראים לי אוגוסט‪ .‬ואני לא מתכוון לתאר את עצמי‪ .‬איך שלא תדמיינו‬ ‫אותי‪ ,‬כל הסיכויים שזה הרבה יותר גרוע‪.‬‬

‫פעילויות לפרק "רגיל"‬ ‫‪ .1‬שם הפרק מבטא את הבעיה שאוגי‪ ,‬הגיבור‪ ,‬מתמודד איתה‪ .‬תארו במה אוגי‬ ‫"רגיל" ובמה הוא "לא רגיל"‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד בני משפחתו‪ :‬הוריו ואחותו‪ ,‬מתייחסים לבעיה זו?‬ ‫‪ .3‬כבר בפרק זה (הפרק הראשון בספר "פלא") אנו מתחילים להכיר את אישיותו של‬ ‫אוגי‪ .‬הוכיחו שאוגי ניחן בתכונות הבאות‪ :‬חכם‪ ,‬מודע לעצמו‪ ,‬בעל חוש הומור‪.‬‬ ‫בדרך (עמודים ‪)19 – 17‬‬ ‫הנסיעה הביתה הייתה ארוכה‪ .‬נרדמתי כמו תמיד במושב האחורי‪ ,‬עם הראש על‬ ‫הירך של ויה כאילו היא כרית‪ ,‬ועם מגבת מסביב לחגורת הבטיחות‪ ,‬כדי שלא אזיל‬ ‫עליה ריר‪ .‬גם ויה נרדמה‪ ,‬ואימא ואבא דיברו בשקט על כל מיני דברים של מבוגרים‬ ‫שלא עניינו אותי‪.‬‬ ‫אני לא יודע כמה זמן ישנתי‪ ,‬אבל כשהתעוררתי הירח זרח בחלון והחושך היה בצבע‬ ‫סגול‪ .‬נסענו בכביש מהיר מלא מכוניות‪ .‬ואז שמעתי את אימא ואבא מדברים עלי‪.‬‬ ‫"אנחנו לא יכולים להמשיך לגונן עליו‪ ",‬אימא לחשה לאבא‪ ,‬שנהג‪" .‬אנחנו לא יכולים‬ ‫להעמיד פנים שהוא יתעורר מחר וזאת לא תהיה המציאות שלו‪ ,‬כי זאת המציאות‬ ‫שלו‪ ,‬נייט‪ ,‬ואנחנו צריכים לעזור לו ללמוד להתמודד איתה‪ .‬אנחנו לא יכולים להמשיך‬ ‫להימנע מכל מיני מצבים ש‪"...‬‬ ‫לטבח‪ "...‬אבא ענה בכעס‪ ,‬אבל הוא לא סיים את‬ ‫"אז לשלוח אותו לבית ספר כצאן ֶ‬ ‫במראה מסתכל עליהם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫המשפט כי הוא ראה אותי‬ ‫"מה זה צאן לטבח?" שאלתי בקול מנומנם‪.‬‬ ‫"תחזור לישון‪ ,‬אוגי‪ ",‬אמר אבא בקול רך‪.‬‬ ‫"בבית ספר כולם יסתכלו עלי‪ ",‬אמרתי‪ ,‬ופתאום פרצתי בבכי‪.‬‬

‫‪282‬‬

‫"חמוד שלי‪ ",‬אמרה אימא‪ .‬היא הסתובבה לאחור והניחה את היד שלה על היד שלי‪.‬‬ ‫"אתה יודע שאם אתה לא רוצה ללכת‪ ,‬אתה לא חייב‪ .‬אבל דיברנו עם מנהל בית‬ ‫הספר וסיפרנו לו עליך והוא ממש רוצה לפגוש אותך‪".‬‬ ‫"מה אמרת עלי?"‬ ‫"סיפרתי איזה חוש הומור יש לך‪ ,‬וכמה אתה טוב וחכם‪ .‬וכשאמרתי לו שבגיל שש‬ ‫כבר קראת את 'רוכב הדרקונים' הוא אמר‪' ,‬וואו‪ ,‬אני חייב לפגוש את הילד הזה‪"'.‬‬ ‫"סיפרת לו עוד דברים?"‬ ‫אימא חייכה אלי‪ .‬והחיוך שלה כאילו חיבק אותי‪.‬‬ ‫"סיפרתי לו על כל הניתוחים שעברת‪ ,‬וכמה אתה אמיץ‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬ ‫"אז הוא יודע איך אני נראה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"הבאנו תמונות מהקיץ שעבר במוֹ נטוֹ ק‪ ",‬אמר אבא‪" .‬הראינו לו תמונות של כל‬ ‫המשפחה‪ .‬ואת התמונה הנהדרת שלך עם הדג־סנדל על הסירה!"‬ ‫"גם אתה הלכת איתה?" אני חייב להודות שהייתי קצת מאוכזב שהוא היה שותף לזה‪.‬‬ ‫"שנינו נפגשנו איתו‪ ,‬כן‪ ",‬אמר אבא‪" .‬הוא איש ממש נחמד‪".‬‬ ‫"הוא ימצא חן בעיניך‪ ",‬הוסיפה אימא‪.‬‬ ‫פתאום הרגשתי ששניהם באותו צד‪.‬‬ ‫"רגע‪ ,‬מתי נפגשתם איתו?" שאלתי‪.‬‬ ‫"הוא עשה לנו סיור בבית הספר בשנה שעברה‪ ",‬אמרה אימא‪.‬‬ ‫"שנה שעברה?" אמרתי‪" .‬שנה שלמה אתם חושבים על זה ולא סיפרתם לי?"‬ ‫"לא ידענו אם בכלל תתקבל‪ ,‬אוגי‪ ",‬ענתה אימא‪" .‬זה בית ספר שקשה מאוד להתקבל‬ ‫אליו‪ .‬יש הליך מסובך‪ .‬לא היה טעם לספר לך ולגרום לך סתם להיות במתח‪".‬‬ ‫"אבל אתה צודק‪ ,‬אוגי‪ ",‬אמר אבא‪" .‬היינו צריכים לספר לך לפני חודש‪ ,‬כשנודע‬ ‫לנו שהתקבלת‪".‬‬ ‫"בדיעבד‪ ",‬נאנחה אימא‪ ",‬כנראה כן‪".‬‬ ‫"רגע‪ ,‬לאישה ההיא שבאה אלינו הביתה לפני כמה זמן היה קשר לזה?" שאלתי‪.‬‬ ‫"זאת שעשתה לי מבחן?"‬ ‫"למען האמת‪ ,‬כן‪ ",‬אמרה אימא במבט אשם‪" .‬כן‪".‬‬ ‫"אמרת לי שזה היה מבחן אינטליגנציה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"אני יודעת‪ .‬כן‪ ,‬זה היה שקר לבן‪ ",‬היא ענתה‪" .‬זה היה מבחן שהיית צריך לעבור‬ ‫כדי להתקבל לבית הספר‪ .‬דרך אגב‪ ,‬הצלחת בו יפה מאוד‪".‬‬ ‫"אז שיקרת‪ ",‬אמרתי‪.‬‬

‫‪283‬‬

‫"שקר לבן‪ .‬אבל כן‪ ,‬אני מצטערת‪ ",‬היא אמרה וניסתה לחייך‪ ,‬אבל כשראתה שאני‬ ‫לא מחייך חזרה‪ ,‬הסתובבה במושב שלה והסתכלה קדימה‪.‬‬ ‫"מה זה צאן לטבח?" שאלתי‪.‬‬ ‫אמא נאנחה והסתכלה על אבא‪.‬‬ ‫"לא הייתי צריך לומר את זה‪ ",‬אמר אבא והביט בי דרך המראה‪" .‬זה לא נכון‪ .‬העניין‬ ‫הוא כזה‪ :‬אימא ואני כל כך אוהבים אותך ורוצים להגן עליך בכל דרך אפשרית‪ .‬פשוט‪,‬‬ ‫לפעמים אנחנו רוצים לעשות את זה בדרכים שונות‪".‬‬ ‫"אני לא רוצה ללכת לבית ספר‪ ",‬אמרתי ושילבתי ידיים‪.‬‬ ‫"זה יהיה טוב בשבילך‪ ,‬אוגי‪ ",‬אמרה אימא‪.‬‬ ‫"אז אולי בשנה הבאה‪ ",‬עניתי והסתכלתי החוצה‪.‬‬ ‫"עדיף להתחיל השנה‪ ,‬אוגי‪ ",‬אמרה אימא‪" .‬אתה יודע למה? כי תתחיל ללמוד‬ ‫בכיתה ה'‪ ,‬וזאת השנה הראשונה של חטיבת הביניים – בשביל כולם‪ .‬לא תהיה‬ ‫הילד החדש היחיד‪".‬‬ ‫"אני אהיה הילד היחיד שנראה כמוני‪ ",‬אמרתי‪.‬‬ ‫"אני לא אומרת לך שזה לא יהיה אתגר גדול בשבילך‪ ,‬כי אתה יודע את זה יותר טוב‬ ‫ממני‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אבל זה יהיה טוב בשבילך‪ ,‬אוגי‪ .‬תכיר המון חברים‪ .‬ותלמד דברים‬ ‫שאיתי אף פעם לא תלמד‪ ".‬היא הסתובבה שוב לאחור והביטה בי‪" .‬כשעשינו את‬ ‫הסיור בבית הספר‪ ,‬אתה יודע מה היה להם במעבדה בחדר מדעים? אפרוח פצפון‬ ‫שרק בקע מהביצה‪ .‬הוא היה כל כך מתוק! אוגי‪ ,‬איכשהו זה הזכיר לי אותך כשהיית‬ ‫תינוק קטן‪ ...‬עם העיניים החומות הגדולות שלך‪"...‬‬ ‫בדרך כלל אני אוהב שהם מספרים איך הייתי כשהייתי תינוק‪ .‬לפעמים בא לי להתכווץ‬ ‫לכדור קטן ולתת להם לחבק אותי ולנשק אותי על כל הגוף‪ .‬אני מתגעגע להיות תינוק‪,‬‬ ‫לא לדעת דברים‪ .‬אבל עכשיו לא הייתי במצב רוח לזה‪.‬‬ ‫"אני לא רוצה ללכת‪ ",‬אמרתי‪.‬‬

‫פעילויות לפרק "בדרך"‬ ‫‪ .1‬בני המשפחה חוזרים הביתה בנסיעה ארוכה‪ ,‬וההורים לא מודעים לכך שאוגי‬ ‫מקשיב לשיחתם‪ .‬על מה הם מדברים? איזה צד בסוגיה מייצג כל אחד מהם?‬ ‫לטבח"‪ִּ .‬בדקו מה פירוש ביטוי זה‪ .‬מדוע ההורים‬ ‫‪ .2‬אוגי שואל מה פירוש "כצאן ֶ‬ ‫לא עונים על שאלתו?‬

‫‪284‬‬

‫‪ .3‬מה דעתכם על ההחלטה לשלוח את אוגי לבית הספר? מה היתרונות ומה‬ ‫החסרונות בכך? מה הייתם מייעצים לּו היו מתייעצים איתכם בנושא?‬ ‫האם מספרת על אפרוח קטן שראתה בחדר המדעים כשסיירה בבית הספר‪:‬‬ ‫‪ֵ .4‬‬ ‫"הוא היה כל כך מתוק! אוגי‪ ,‬זה הזכיר לי אותך כשהיית תינוק קטן‪ "...‬מה מדגיש‬ ‫סיפור האפרוח בשלב זה של חיי אוגי‪ ,‬כשהוא בן עשר?‬ ‫ספטמבר (עמודים ‪)69 – 68‬‬ ‫כל ספטמבר היה קשה‪ .‬לא הייתי רגיל לקום כל כך מוקדם בבוקר‪ .‬לא הייתי רגיל‬ ‫לכל הרעיון הזה של שיעורי בית‪ .‬ובסוף החודש קיבלתי את הבוחן הראשון שלי‪.‬‬ ‫כשאימא לימדה אותי‪ ,‬אף פעם לא היו לי בחנים‪ .‬לא אהבתי גם את זה שאין לי יותר‬ ‫זמן חופשי‪ .‬לפני כן יכולתי לשחק מתי שרק רציתי‪ ,‬אבל עכשיו הרגשתי כאילו כל‬ ‫הזמן יש לי מטלות של בית ספר שאני צריך למלא‪.‬‬ ‫בהתחלה אפילו רק להיות בבית הספר היה סבל נוראי‪ .‬כל שיעור חדש נתן לילדים‬ ‫עוד הזדמנות "לא לנעוץ בי מבטים"‪ .‬הם הציצו עלי בסתר מאחורי מחברות או‬ ‫כשחשבו שאני לא מסתכל‪ .‬הם היו מסוגלים לעשות את ההקפה הכי ארוכה סביבי‬ ‫כדי להימנע מלהיתקל בי‪ ,‬כאילו היה לי איזה חיידק‪ ,‬כאילו הפרצוף שלי מידבק‪.‬‬ ‫בהפסקות‪ ,‬במסדרונות‪ ,‬שתמיד היו מפוצצים מילדים‪ ,‬הפרצוף שלי תמיד הפתיע‬ ‫איזה ילד שאיכשהו לא שמע עלי‪ .‬ואז הוא היה משמיע קול כמו שעושים כשעוצרים‬ ‫את הנשימה לפני שצוללים מתחת למים‪ ,‬מין "אהה" קטן כזה‪ .‬בשבועות הראשונים‬ ‫זה קרה איזה ארבע־חמש פעמים ביום‪ :‬במדרגות‪ ,‬ליד הארוניות‪ ,‬בספרייה‪ .‬חמש‬ ‫מאות תלמידים בבית ֹ​ֹספר – מתישהו כל אחד מהם יראה את הפרצוף שלי‪ .‬כבר‬ ‫אחרי יומיים־שלושה ידעתי שהשמועה עלי מסתובבת בבית ספר‪ ,‬כי מדי פעם‪,‬‬ ‫כשהילדים היו עוברים לידי‪ ,‬הייתי תופס ילד מסמן לחבר שלו עם המרפק‪ ,‬או שהם‬ ‫היו מדברים עלי ומסתירים את הפה עם הידיים‪ .‬אני יכול לדמיין מה הם אמרו עלי‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬אני מעדיף לא לנסות אפילו לדמיין‪.‬‬ ‫דרך אגב‪ ,‬אני לא אומר שהם עשו את הדברים האלה מרוע לב‪ .‬אף פעם‪ ,‬אף ילד לא‬ ‫צחק או השמיע רעשים ולא שום דבר כזה‪ .‬הם פשוט התנהגו כמו ילדים טיפשים‬ ‫רגילים‪ .‬אני יודע את זה‪ .‬באיזשהו מקום רציתי להגיד להם את זה‪ .‬כאילו‪ ,‬זה בסדר‪,‬‬ ‫אני יודע שאני נראה מוזר‪ ,‬תסתכלו חופשי‪ ,‬אני לא נושך‪ֵ .‬הי‪ ,‬האמת היא שאם איזה‬ ‫ווּקי היה מתחיל ללמוד אצלנו פתאום‪ ,‬גם אני הייתי מסתקרן ובטח גם נועץ בו כמה‬

‫‪285‬‬

‫מבטים‪ .‬ואם הווקי היה שומע אותי אומר את זה‪ ,‬הוא היה יודע שאני לא עושה את‬ ‫זה מרוע לב‪ .‬רק מציין את העובדה שהוא ווקי‪.‬‬ ‫לקח בערך שבוע עד שהילדים בכיתה התרגלו לפרצוף שלי‪ .‬אלה הילדים שראיתי‬ ‫כל יום בכל השיעורים‪.‬‬ ‫לקח בערך שבועיים עד ששאר הילדים בשכבה התרגלו לפרצוף שלי‪ .‬אלה הילדים‬ ‫שפגשתי בקפטריה‪ ,‬בחצר‪ ,‬בשיעורי ספורט‪ ,‬בספרייה‪ ,‬בכיתת מחשבים‪.‬‬ ‫לקח בערך חודש עד ששאר הילדים בבית ספר התרגלו לזה‪ .‬אלה הילדים שבכל‬ ‫השכבות האחרות‪ .‬ילדים גדולים יותר‪ .‬חלק מגודלים‪ .‬כאלה עם תספורות מטורפות‪.‬‬ ‫כאלה עם עגילים באף‪ .‬ילדים עם פצעי בגרות‪ .‬אף אחד מהם לא נראה כמוני‪.‬‬

‫פעילויות לפרק “ספטמבר”‬ ‫‪ .1‬אוגי מתאר את קשיי החודש הראשון בבית הספר‪ .‬מה היה הכי קשה עבורו?‬ ‫צטטו‪.‬‬ ‫‪ .2‬לקראת סוף הפרק אומר אוגי‪“ :‬לקח בערך חודש עד ששאר הילדים התרגלו‬ ‫לזה”‪ .‬כתבו מה הקשר בין הפועל “התרגלו” לבין שם הפרק הראשון – “רגיל”‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה לדעתכם יכולים להיות היתרונות בשילוב של ילד כמו אוגי בכיתה רגילה‪,‬‬ ‫גם עבור אוגי וגם עבור ילדי הכיתה ובית הספר כולו? מהם החסרונות בשילוב‬ ‫זה?‬ ‫‪ .4‬משימת רשות‪ :‬האם יש בבית הספר שלכם ילד מיוחד המשולב בכיתה רגילה?‬ ‫ערכו ריאיון עם הילד (אם זה אפשרי)‪ ,‬עם המורה‪ ,‬עם ההורים ועם החברים‬ ‫בכיתתו‪ .‬מהן המסקנות אליהן הגעתם?‬ ‫לחלופין‪ ,‬כל תלמיד יביא לכיתה סיפור מהחיים‪ ,‬או מספר שקרא‪ ,‬או מסרט‬ ‫שראה‪ ,‬על ילד מיוחד המשולב בבית ספר רגיל‪ ,‬ויכתוב קטע מסיפורו של ילד‬ ‫זה מנקודת מבט אחת‪ .‬בחרו‪ :‬נקודת מבט של הילד‪ ,‬של אחד מבני המשפחה‪,‬‬ ‫של אחד החברים‪ ,‬של האב או האם‪ ,‬או של אחד המורים‪.‬‬

‫‪286‬‬

‫ג'ייסון ריינולדס נולד ב־‪ .1983‬סופר אפרו־אמריקני הכותב לילדים ולנוער‪.‬‬ ‫גדל עם אמו ושלושת אחיו בשכונת מצוקה בוושינגטון‪ .‬בגיל ‪ 9‬החל לכתוב שירים‬ ‫ראשונים בהשראת מוזיקת ראפ ששמע בסביבתו ופיתח עניין רב בשירה‪ .‬את‬ ‫הספר הראשון בפרוזה קרא רק בגיל ‪ ,17‬ואת יצירתו הראשונה בפרוזה פרסם רק‬ ‫לאחר שקובצי שירה שלו ראו אור‪ .‬״המרוץ ‪ :1‬גוסט״ הוא הראשון בסדרה ״המרוץ״‪,‬‬ ‫שארבעת הספרים בה מוקדשים לחברי נבחרת הריצה‪.‬‬

‫מספר‬ ‫המרוץ ‪ :1‬גוֹ ְסט‪ /‬ג'ייסון ריינולדס ‪ -‬פרק ֵ‬ ‫פרק ‪ – 1‬שיאי עולם‬ ‫תקשיבו לזה‪ :‬איש אחד בשם אנדר ּו דאל מחזיק בשיא‬ ‫העולמי בניפוח הכי הרבה בלונים‪ ...‬דרך האף‪ .‬בחיי‪.‬‬ ‫אני לא בטוח איך הוא גילה שיש לו את הכישרון‬ ‫המיוחד הזה‪ ,‬ואני לא יכול אפילו לדמיין מה נכנס‬ ‫אל תוך הבלונים האלה‪ ,‬אבל היי‪ ,‬זה משהו‪ ,‬ואנדרו‬ ‫הוא הכי טוב בו‪ .‬יש גם אישה אחת בשם ַשרלוט לי‬ ‫שמחזיקה בשיא העולמי על האוסף הכי גדול של‬ ‫ברווזים לאמבטיה‪ .‬באמת‪ .‬ומה שמוזר זה ‪ -‬למה‬ ‫שמישהו ירצה אפילו ברווז אחד כזה? שלא לדבר על‬ ‫‪ !5,631‬כאילו‪ ,‬אתם רציניים?! ואני‪ ,‬טוב‪ ,‬אני בטח‬ ‫מחזיק בשיא העולמי בלדעת הכי הרבה על שיאי‬ ‫עולם‪ .‬זה‪ ,‬וגם בלאכול הכי הרבה גרעיני חמניות‪.‬‬ ‫***‬ ‫״תן לי לנחש‪ ,‬גרעיני חמניות‪,‬״ מר צ׳רלס ממש צועק מאחורי הדלפק של חנות‬ ‫המכולת שלו‪ .‬מר צ׳רלס (שדרך אגב נראה בדיוק כמו הזמר השחור ג׳יימס בראון‪,‬‬ ‫אם ג׳יימס בראון היה לבן) מוכר לי גרעיני חמניות חמישה ימים בשבוע כבר במשך‪...‬‬ ‫תנו לי לחשוב‪ ...‬מאז כיתה ד׳‪ ,‬כשאימא שלי קיבלה את העבודה בבית חולים‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬בערך כבר שלוש שנים‪ .‬הוא גם כבד־שמיעה‪ ,‬וכשאימא שלי היתה אומרת‬ ‫את זה‪ ,‬תמיד חשבתי שהיא אומרת גְ ָבה־שמיעה‪ ,‬מה שלא נשמע לי הגיוני בכלל‪.‬‬

‫‪287‬‬

‫אני לא יודע למה היא לא אמרה פשוט ״כמעט חירש״‪ .‬אולי בגלל ש״כבד־שמיעה״‬ ‫נשמע יותר כמו דיבור של בית חולים‪ ,‬משהו שהיא כנראה התחילה להתרגל אליו‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬כן‪ ,‬מר צ׳רלס בקושי יכול לשמוע משהו‪ ,‬וזאת הסיבה שהוא כל הזמן צועק‬ ‫על כולם‪ ,‬וכולם צועקים עליו‪ .‬החנות שלו היא ממש פסטיבל של צרחות‪ ,‬ועוד לא‬ ‫הזכרתי את הקולות שיוצאים מהטלוויזיה שיש לו מאחורי הדלפק ‪ -‬סרטים של‬ ‫קאובויים בלי הפסקה‪ .‬מר צ׳רלס הוא גם האיש שנתן לי את הספר הזה‪ ,‬״שיאי‬ ‫העולם של גינס״‪ ,‬שבו קראתי על אנדרו דאל ושרלוט לי‪ .‬הוא אומר לי שיום אחד אני‬ ‫אוכל לקבוע שיא‪ .‬שיא אמיתי‪ .‬להיות שיאן עולם במשהו‪ .‬אולי‪ ,‬אבל מה שבטוח‪,‬‬ ‫זה שמר צ׳רלס מחזיק בשיא של להגיד ״תן לי לנחש‪ ,‬גרעיני חמניות״‪ ,‬בגלל שהוא‬ ‫אומר את זה כל פעם שאני נכנס‪ ,‬מה שאומר שגם אני בטח מחזיק בשיא של לענות‬ ‫בחזרה‪ ,‬בקול רם‪ ,‬תמיד באותה הדרך‪:‬‬ ‫״תן לי לנחש‪ ,‬דולר אחד‪.‬״ זאת התשובה שלי‪ .‬בטח אמרתי את זה איזה טריליארד‬ ‫פעמים‪ .‬אז אני שם לו שטר ביד המקומטת שלו‪ ,‬והוא שם שקית של גרעינים ביד שלי‪.‬‬ ‫אחרי זה אני ממשיך במסע־בהילוך־איטי שלי‪ ,‬ועוצר רק כשאני מגיע לַ תחנת אוטובוס‪.‬‬ ‫אבל זאת לא סתם תחנת אוטובוס‪ ,‬זאת התחנת אוטובוס שנמצאת בדיוק מול החדר‬ ‫כושר שמעבר לרחוב‪ .‬אני פשוט יושב שם‪ ,‬ביחד עם כל שאר האנשים שמחכים‬ ‫לאוטובוס‪ ,‬רק שאני לא באמת מחכה לו‪ .‬האוטובוס מביא אותך הביתה מהר‪ ,‬ואני‬ ‫לא רוצה את זה‪ .‬אני הולך לשם כדי להסתכל על האנשים שמתאמנים‪ .‬אתם מבינים‪,‬‬ ‫לַ חדר כושר שמעבר לרחוב יש חלון גדול כזה ‪ -‬כל הקיר הוא בעצם חלון ‪ -‬ויש להם‬ ‫מכשירים כאלה שמדמים עלייה במדרגות‪ ,‬ככה שכולם עם הפנים לכיוון התחנת‬ ‫אוטובוס‪ ,‬נראים מוטרפים לגמרי‪ ,‬כאילו שהם הולכים להתעלף‪ .‬ותאמינו לי‪ ,‬אין‬ ‫משהו מצחיק יותר מזה‪ .‬אז אני יושב ומסתכל על זה קצת כאילו שזה סרט קולנוע‪:‬‬ ‫״המתעלפים עוד שנייה״‪ ,‬בכיכובם של העולים במדרגות‪ ,‬מספר אחת עד עשר‪ .‬אני‬ ‫יודע שזה בטח נשמע קצת מוזר‪ ,‬אולי אפילו משונה‪ ,‬אבל לפחות זה משהו שאפשר‬ ‫לעשות כשמשעמם לך‪ .‬החלק הכי טוב בלשבת שם זה לרדת על הגרעינים כאילו‬ ‫שהם פופקורן בקולנוע‪.‬‬ ‫ובקשר לגרעינים‪ .‬פעם הייתי פשוט דוחף מלא אל תוך הפה בבת אחת‪ ,‬מוצץ מהם‬ ‫את כל המלח‪ ,‬ואז יורה אותם החוצה כמו מכונת ירייה‪ .‬בטח הייתי יכול לקבוע שיא‬ ‫עולם גם בזה‪ .‬אבל עכשיו התבגרתי‪ .‬עכשיו יש לי זמן‪ ,‬אני מזיז אותם לאט מצד לצד‪,‬‬ ‫מסדר אותם בפה לפיצוח המושלם‪ ,‬מפריד בזהירות את הגרעין מהקליפה עם הלשון‪,‬‬

‫‪288‬‬

‫ואז ‪ -‬וזה החלק הקשה ‪ -‬משאיר את הגרעין ברווח המוגן שבין השיניים והלשון ויורק‬ ‫את הקליפות החוצה‪ .‬ובסוף‪ ,‬אחרי כל זה‪ ,‬אני אוכל את הגרעין‪ .‬אני סוג של רב־אמן‬ ‫בתחום‪ ,‬למרות שלמען האמת‪ ,‬לגרעינים של חמניות אין כמעט טעם‪ .‬אני לא בטוח‬ ‫שהם בכלל שווים את כל הבלגן הזה‪ .‬אבל עדיין‪ ,‬אני אוהב את התהליך‪.‬‬ ‫גם אבא שלי היה אוכל גרעינים‪ .‬ממנו קיבלתי את זה‪ .‬אבל הוא היה לועס את הכול‬ ‫בבת אחת‪ .‬הקליפות‪ ,‬הגרעינים‪ ,‬הכול‪ .‬פשוט בולע אותם כמו איזה חיה‪ .‬כשהייתי‬ ‫ממש צעיר‪ ,‬הייתי שואל אותו אם הולכת לגדול לו חמנייה בתוך הבטן‪ ,‬מרוב שהוא‬ ‫אכל כל כך הרבה גרעינים‪ .‬הוא תמיד היה מסתכל על איזה משחק‪ ,‬פוטבול או כדורסל‪,‬‬ ‫והוא היה מפנה את המבט ומסתכל עליו‪ ,‬רק לשנייה‪ ,‬לחצי רגע ‪ -‬ככה שלא יפספס‬ ‫שום מהלך במשחק ‪ -‬ואומר‪ ,‬״אני כולי מלא חמניות‪ ,‬ילד‪.‬״ ואז הוא היה מנער את‬ ‫הגרעינים ביד שלו כמו קוביות‪ ,‬זורק עוד כמה אל תוך המטחנה שלו וגורס‪.‬‬ ‫אבל אני יכול להגיד לכם שאבא שלי שיקר‪ .‬שום חמניות לא גדלו בתוכו‪ .‬אין מצב‪.‬‬ ‫אני לא יודע הרבה על חמניות‪ ,‬אבל אני יודע שאלה פרחים יפים‪ ,‬ושבנות אוהבות‬ ‫אותם‪ ,‬וש״חמנייה״ באה מהמילה ״חמה״‪ ,‬שזאת מילה יפה לשמש‪ ,‬ושבאיש הזה‬ ‫לא היתה אף מילה יפה אחת‪ ,‬ושום דבר שבנות היו אוהבות‪ ,‬כי בנות לא אוהבות‬ ‫אנשים שמנסים לירות בהן ובבן שלהן‪ .‬והוא היה בדיוק איש כזה‪.‬‬ ‫זה היה לפני שלוש שנים‪ ,‬כשאבא שלי השתגע‪ .‬כשהאלכוהול עשה אותו מרושע‬ ‫יותר ממה שהוא היה אי פעם בחיים‪ .‬פעם ביום־יומיים הוא היה חוזר הביתה כאילו‬ ‫שהוא מישהו אחר‪ ,‬כאילו ששינה צורה והפך להיות מישהו משוגע‪ ,‬אבל בלילה ההוא‬ ‫אימא שלי החליטה להחזיר מלחמה‪ .‬בלילה ההוא הכול נהיה יותר גרוע‪ .‬אני דחפתי‬ ‫את הראש שלי בין הכרית והמזרון‪ ,‬מה שעשיתי בכל פעם שהם התחילו לריב‪ ,‬ואז‬ ‫אימא שלי התפרצה כמו סו ָּפה לתוך החדר‪.‬‬ ‫״אנחנו צריכים לצאת‪,‬״ היא אמרה והעיפה את השמיכות מהמיטה ואז‪ ,‬כשלא זזתי‬ ‫מהר מספיק היא צרחה ״קדימה!״‬ ‫ברגע הבא אימא שלי כבר גררה אותי במסדרון‪ ,‬והרגליים שלי נתקלו אחת בשנייה‬ ‫ונפלתי‪ .‬ואז הסתכלתי אחורה וראיתי אותו‪ ,‬את אבא שלי‪ ,‬מדדה מהחדר שינה‪,‬‬ ‫השפתיים שלו מדממות‪ ,‬עם אקדח ביד‪.‬‬ ‫״אל תכריחי אותי לעשות את זה‪ֶ ,‬ט ִרי!״ הוא התחנן־כעס‪ ,‬אבל אימא שלי ואני‬ ‫המשכנו ללכת‪ .‬צליל האקדח נדרך‪ ,‬צליל המנעול נפתח‪ .‬ברגע שהיא פתחה את‬ ‫הדלת‪ ,‬אבא שלי ירה‪.‬‬

‫‪289‬‬

‫הוא ירה עלינו! אבא שלי אבא שלי באמת ירה‪ ...‬עלינו! על אשתו ועל הבן שלו! לא‬ ‫הסתכלתי לראות במה הוא פגע‪ ,‬בעיקר בגלל שפחדתי שהוא פוגע בי‪ .‬או באימא‪.‬‬ ‫הרעש היה חזק וחד כל כך שחשבתי שהמוח הולך להתפקע לי בתוך הראש‪ ,‬והלב‬ ‫שלי חטף שיהוק‪ .‬אבל הדבר הכי מטורף היה שהרגשתי שהירייה — הרעש הכי‬ ‫חזק ששמעתי בחיים — גרמה לרגליים שלי לטוס עוד יותר מהר‪ .‬אני לא יודע עם‬ ‫זה בכלל אפשרי‪ ,‬אבל ככה הרגשתי‪.‬‬ ‫אימא שלי ואני המשכנו לרוץ‪ ,‬למטה במדרגות ואל תוך הרחוב‪ .‬נמלטנו אל תוך החושך‬ ‫כשהמוות רודף אחרינו‪ .‬רצנו ורצנו ורצנו‪ ,‬עד שבסוף הגענו במקרה אל החנות של‬ ‫מר צ׳רלס‪ ,‬שלמזלנו פתוחה ‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬שבעה ימים בשבוע‪ .‬מר צ׳רלס נתן‬ ‫בי ובאימא שלי מבט אחד ‪ -‬מתנשפים‪ ,‬בוכים‪ ,‬יחפים בפיג׳מות שלנו — וישר החביא‬ ‫אותנו במחסן שלו והתקשר למשטרה‪ .‬נשארנו שם כל הלילה‪.‬‬ ‫לא ראיתי את אבא שלי מאז‪ .‬אימא שלי אומרת שהשוטרים אמרו לה שכשהם הגיעו‬ ‫אל הבית‪ ,‬הוא ישב בחוץ על המדרגות‪ ,‬בלי חולצה‪ ,‬עם האקדח לידו‪ ,‬שתה בירה‪,‬‬ ‫אכל גרעינים וחיכה‪ .‬כאילו שהוא רצה להיתפס‪ .‬כאילו שזה לא היה איזה עניין גדול‪.‬‬ ‫נתנו לו עשר שנים בכלא‪ ,‬והאמת‪ ,‬אני לא יודע אם לשמוח על זה או לא‪ .‬לפעמים‬ ‫הייתי רוצה שיהיה בכלא לתמיד‪ .‬בפעמים אחרות הייתי רוצה שיהיה בבית‪ ,‬יֵ שב‬ ‫על הספה‪ ,‬יראה איזה משחק וינער גרעינים בתוך היד שלו‪ .‬בכל אופן‪ ,‬דבר אחד‬ ‫בטוח‪ :‬בלילה ההוא למדתי לרוץ‪ .‬אז כשסיימתי לשבת בתחנת אוטובוס שמול החדר‬ ‫כושר‪ ,‬ונתקלתי בכל הילדים האלה שהתאמנו על המסלול בפארק‪ ,‬הייתי חייב לבדוק‬ ‫מה קורה שם‪ ,‬בגלל שריצה זה לא משהו שהייתי צריך בחיים להתאמן בשבילו‪ .‬זה‬ ‫פשוט משהו שידעתי לעשות‪.‬‬

‫‪290‬‬

‫פעילויות לפרק ‪1‬‬ ‫‪ .1‬הספר נפתח במילים "תקשיבו לזה"‪ .‬איזו תחושה נוצרת בנו‪ ,‬הקוראים? אספו‬ ‫ביטויים נוספים המעידים על הסגנון האופייני למספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬בתחילת הפרק מופיעים פרטים שנראים סתמיים או שוליים ובסיום הפרק‬ ‫מופיע מידע משמעותי ודרמטי‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו דוגמאות לפרטים שנראים שוליים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה מידע משמעותי אנו לומדים על גוסט‪ ,‬הגיבור‪ ,‬בחלק האחרון של‬ ‫הפרק?‬ ‫ג‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר המספר לכתוב את סיפורו בדרך זו?‬ ‫‪ .3‬הגיבור מתמודד עם מציאות חיים מורכבת‪ .‬שמו האמיתי הוא קאסל – שמשמעותו‪:‬‬ ‫מבצר‪ .‬אך הוא העניק לעצמו את הכינוי גוסט – שמשמעותו‪ :‬רוח רפאים‪ .‬כיצד‬ ‫משקף הכינוי את תחושותיו של הגיבור?‬ ‫‪ .4‬בתחילת הספר מופיעה הקדשת הסופר‪" :‬לרצים"‪ .‬הריצה היא חלק בלתי נפרד‬ ‫מחייו של גוסט‪.‬‬ ‫א‪ .‬תארו כיצד מסביר פרק זה את כישרון הריצה המיוחד שלו‪.‬‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו פרטים בפרק מרמזים על כך שגוסט יצטרף לנבחרת ריצה?‬ ‫ג‪ .‬בספר זה הריצה הופכת לסמל‪ .‬מה מסמלת הריצה?‬ ‫ד‪ .‬בהמשך הספר אומר המאמן לגוסט‪:‬‬ ‫"חשבתי שהריצה תראה לך שאתה לא יכול לברוח מפני מי שאתה‪ ,‬אבל שאתה‬ ‫כן יכול לרוץ לקראת מי שאתה רוצה להיות"‪.‬‬ ‫הסבירו כיצד מתאר משפט זה את התקווה ואת הכוחות שהריצה יכולה להעניק‬ ‫לגוסט‪.‬‬ ‫‪ .5‬האם אתם אוהבים לרוץ‪ ,‬או לעסוק בספורט אחר? אם כן‪ ,‬מה הם עבורכם‬ ‫היתרונות של העיסוק בספורט?‬ ‫האם יש לכם תחביבים אחרים (כמו למשל נגינה‪ ,‬אומנות‪ ,‬נגרות ועוד)? מהם‬ ‫האתגרים ומהם היתרונות של תחביבים אלו?‬

‫‪291‬‬

‫שער ‪7‬‬

‫"תפקחו את העיניים תסתכלו סביב"‬ ‫האדם והטבע‬ ‫־ֹלהים‬ ‫אׁשית ָּב ָרא ֱא ִ‬ ‫״ּב ֵר ִ‬ ‫ְ‬ ‫יהם‬ ‫תּוחים ֵּבינֵ ֶ‬ ‫חּוטים ְמ ִ‬ ‫ִ‬ ‫ֵּבין ַה ָּׁש ַמיִ ם ֶׁש ְּב ֶע ֶצם ֵאינָ ם‬ ‫ּובין ָה ֲא ָד ָמה ַה ְּמ ַׁשּוַ ַעת‪...‬״‬ ‫ֵ‬ ‫ִ(ר ְב ָקה ִמ ְריָ ם)‬

‫אריה אורנן‪ ,‬עץ ושמים‬

‫‪292‬‬

‫דוד המלך‪ ,‬הצרעה והעכביש – מעשה חכמים‬

‫ש ָר ֵאל יוֹ ֵׁשב ְ ּבגַ נּוֹ‬ ‫ּ ַפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה דָּ וִ ד ֶמלֶ ְך יִ ְ ׂ‬ ‫יש‪.‬‬ ‫וְ ָר ָאה ִצ ְר ָעה אוֹ כֶ לֶ ת ַע ָ ּכ ִב ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר דָּ וִ ד לִ ְפנֵ י ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫את ְ ּבעוֹ לָ ְמך?‬ ‫ִרבּ וֹ נוֹ ֶׁשל עוֹ לָ ם‪ָ ,‬מה ֲהנָ ָאה ְ ּב ֵאלּ ּו ֶׁש ָ ּב ָר ָ‬ ‫ִצ ְר ָעה ַמ ְׁש ֶח ֶתת דְּ ַב ׁש וְ ֵאין ָ ּב ּה ֲהנָ ָאה;‬ ‫יש אוֹ ֵרג ָ ּכל ַה ּ ָׁשנָ ה וְ ֵאין לְ בו ּׁש‪.‬‬ ‫ַע ָ ּכ ִב ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא‪ :‬דָּ וִ ד‪ַ ,‬מלְ ִעיג ַא ָּתה ַעל ְ ּב ִריוֹ ַתי – ָּתבוֹ א ָׁש ָעה וְ ִת ְצ ָט ֵרך לָ ֶהן‪.‬‬ ‫וּכְ ֶׁש ֶ ּנ ְח ָ ּבא דָּ וִ ד ַ ּב ְּמ ָע ָרה ִמ ּ ְפנֵ י ָׁשאוּל ַה ֶּמלֶ ְך‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ָׁשלַ ח ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא ַע ָ ּכ ִב ׁ‬ ‫וְ ָא ַרג ַעל ּ ִפי ַה ְּמ ָע ָרה וְ ָסגַ ר אוֹ ָת ּה‪.‬‬ ‫ָ ּבא ָׁשאוּל וְ ָר ָאה ּ ִפי ַה ְּמ ָע ָרה ָארוּג‪.‬‬ ‫ָא ַמר‪ :‬וַ דַּ אי לֹא נִ כְ נַ ס ָא ָדם לְ כָ אן‪ֶׁ ,‬ש ִאם נִ כְ נַ ס ָהיָ ה קוֹ ֵר ַע ֶאת ָה ָא ִריג לִ ְק ָר ִעים –‬ ‫וְ ָהלַ ְך לוֹ וְ לֹא נִ כְ נַ ס לְ ָׁשם‪.‬‬ ‫יש – נְ ָׁשקוֹ‬ ‫וּכְ ֶׁש ָ ּי ָצא דָּ וִ ד וְ ָר ָאה ַאת ָה ַע ָ ּכ ִב ׁ‬ ‫וְ ָא ַמר לוֹ ‪ּ ָ :‬ברו ְּך בּ וֹ ַר ֲא ָך ו ָּברו ְּך ַא ָּתה‪.‬‬ ‫ו ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ְּמ ָצאוֹ דָּ וִ ד לְ ָׁשאוּל ׁשוֹ כֵ ב יָ ֵׁשן ַ ּב ַּמ ְע ָ ּגל –‬ ‫וְ ָהיָ ה ַא ְבנֵ ר ׁשוֹ כֵ ב ְ ּב ֶפ ַתח ָהא ֶֹהל‪,‬‬ ‫ֹאשוֹ ְ ּב ֶפ ַתח ֶא ָחד וְ ַרגְ לָ יו ְ ּב ֶפ ַתח ֶׁש ְ ּכנֶ גְ דּ וֹ ‪,‬‬ ‫ר ׁ‬ ‫וְ ָהי ּו ַרגְ לָ יו זְ קוּפוֹ ת‪.‬‬ ‫ָ ּבא דָּ וִ ד וְ נִ כְ נַ ס ֵ ּבין ַרגְ לָ יו וְ נָ ַטל ַצ ּ ַפ ַחת ַה ַּמיִ ם‪.‬‬ ‫וּכְ ֶׁש ָ ּבא לָ ֵצאת ִמ ֵ ּבין ַרגְ לָ יו ּ ָפ ַׁשט ַא ְבנֵ ר ֶאת ַרגְ לָ יו – וְ כִ ָּסהוּ‪,‬‬ ‫וְ ָהי ּו ָעלָ יו ִ ּכ ְׁשנֵ י ַע ּמו ִּדים ְ ּגדוֹ לִ ים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ִ ּב ֵ ּק ׁש דָּ וִ ד ַר ֲח ִמים לִ ְפנֵ י ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא‬ ‫"אלִ י ֵאלִ י לָ ָמה ֲעזַ ְב ָּתנִ י " (תהלים כב‪ ,‬ב)‬ ‫וְ ָא ַמר‪ֵ :‬‬ ‫ְ‬ ‫שה לוֹ ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּך הוּא נֵ ס‬ ‫ָע ָ ׂ‬ ‫וְ ָׁשלַ ח לוֹ ִצ ְר ָעה וְ ָע ְק ָצה ְ ּב ַרגְ לֵ י ַא ְבנֵ ר וּזְ ָק ָפן – וְ יָ ָצא דָּ וִ ד‪.‬‬ ‫ְ ּבאוֹ ָת ּה ָׁש ָעה ִׁש ַ ּבח דָּ וִ ד לִ ְפנֵ י ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברו ְּך הוּא‬ ‫ש ָ‬ ‫יך וְ כִ גְ בוּרוֹ ֶת ָ‬ ‫ש ָ‬ ‫יך נָ ִאים‪.‬‬ ‫יך – ֶׁש ָ ּכל ַמ ֲע ֶ ׂ‬ ‫שה ְ ּכ ַמ ֲע ֶ ׂ‬ ‫וְ ָא ַמר‪ִ :‬רבּ וֹ נוֹ ֶׁשל עוֹ לָ ם‪ִ ,‬מי יַ ֲע ֶ ׂ‬ ‫(אלפא ביתא דבן סירא‪ ,‬אוצר המדרשים)‬

‫‪293‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יש בעולם שלנו דברים שהם חסרי תועלת‬ ‫לחלוטין?‬ ‫תנו דוגמה לדבר שאין לו חשיבות ואולי חבל שנברא‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו את החלק הראשון של המדרש (עד המילים "תבוא שעה ותצטרך להן")‪.‬‬ ‫א‪ .‬תארו את המיקום שבו הסיפור מתרחש‪ .‬האם יש‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬משמעות‬ ‫למיקום זה?‬ ‫ב‪ .‬נסחו במילים שלכם את השאלה שדוד שואל את הקב"ה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נסו להשיב תשובות שונות לשאלה זו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הקב"ה לא עונה מייד לדוד?‬ ‫‪ .3‬קראו את המשך המדרש‪ .‬באיזה מצב פיזי ונפשי נמצא דוד בשלב זה?‬ ‫‪ .4‬המדרש מתבסס על שני אירועים המתוארים בספר שמואל א'‪ ,‬שבהם דוד בורח‬ ‫משאול‪ ,‬המנסה להורגו‪ .‬המדרש מוסיף את תיאור בעלי החיים שהצילו את דוד‪.‬‬ ‫נערוך השוואה בין שני האירועים המתוארים במדרש‪ .‬העתיקו את הטבלה‬ ‫הבאה והשלימו אותה על פי המדרש‪:‬‬

‫היכן התרחש?‬

‫האירוע הראשון האירוע השני‬ ‫באוהל במחנה‬ ‫במערה‬

‫איזה בעל חיים הציל את דוד?‬ ‫כיצד התרחשה ההצלה?‬ ‫מה הייתה רמת הסכנה?‬ ‫האם דוד ביקש מה’ שיציל אותו?‬ ‫כיצד הגיב דוד כשראה את הנס?‬ ‫מה ניתן ללמוד מהטבלה? תארו את ההדרגה המתקבלת מההשוואה‪.‬‬ ‫‪ .5‬נסחו במילים שלכם את המסרים שניתן ללמוד מהמדרש‪.‬‬

‫‪294‬‬

‫‪ .6‬במסכת אבות ד‪ ,‬ג‪ ,‬נאמר‪:‬‬ ‫אֹומר‪ַ ,‬אל ְּת ִהי ָבז לְ כָ ל ָא ָדם‪,‬‬ ‫הּוא ָהיָ ה ֵ‬ ‫וְ ַאל ְּת ִהי ַמ ְפלִ יג לְ כָ ל ָּד ָבר‪,‬‬ ‫ֶׁש ֵאין לְ ָך ָא ָדם ֶׁש ֵאין לֹו ָׁש ָעה‬ ‫וְ ֵאין לְ ָך ָד ָבר ֶׁש ֵאין לֹו ָמקֹום‪.‬‬ ‫האם גם לכם‪ ,‬או לאנשים הקרובים לכם‪ ,‬קרה שמשהו שנראה חסר חשיבות‬ ‫התגלה כחשוב? שתפו את חבריכם‪.‬‬ ‫(הציגו‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם את תפקידי‬ ‫‪ַ .7‬המחיזו את הסיפור כהצגה בשלוש מערכות ַ‬ ‫הצרעה והעכביש)‪.‬‬ ‫בתום ההצגה השחקנים מוזמנים לשתף את חבריהם בהרגשה שהייתה להם‬ ‫כשגילמו את תפקידיהם‪.‬‬

‫‪295‬‬

‫יקנְ סֹון (‪ .)1886–1830‬משוררת אמריקנית‪ .‬במהלך חייה‬ ‫ילי ֵא ִליזַ ֶּבת ִד ֶ‬ ‫ֵא ִמ ִ‬ ‫פורסמו רק שמונה משיריה‪ ,‬אך לאחר מותה נחשפו ופורסמו ‪ 1,776‬השירים שכתבה‪.‬‬ ‫דיקנסון גרה כל ימיה בבית אביה‪ ,‬ניגנה על הפסנתר שניצב מול החלון וכתבה‬ ‫שירים שאת רובם הגדול שמרה לעצמה במחברות ובארגזים‪ .‬שיריה תורגמו לשפות‬ ‫רבות והעניקו לכל העולם את הקסם והחוכמה שהשתמרו בהם‪.‬‬

‫יקנְ סֹון‪ ,‬תרגום‪ :‬לאה נאור‬ ‫ילי ִד ֶ‬ ‫ַה ֶּט ַבע ‪ֵ /‬א ִמ ִ‬ ‫ַה ֶּט ַבע הוּא ָמה ֶׁש ָה ַעיִ ן רוֹ ָאה –‬ ‫ַה ִ ּג ְב ָעה – ְׁש ַעת ֵ ּבין ַע ְר ַ ּביִ ם –‬ ‫יעה –‬ ‫ַה ְּסנָ ִאי – ַהדְּ בוֹ ָרה – ַה ְׁש ִק ָ‬ ‫לֹא – ַה ֶּט ַבע הוּא ַה ּ ָׁש ַמיִ ם –‬ ‫ַה ֶּט ַבע הוּא ָמה ֶׁש ָהאֹזֶ ן ׁשוֹ ַמ ַעת –‬ ‫ִצ ּפוֹ ר ְמזַ ֶמ ֶרת – ִׁשכְ ׁשו ְּך ַה ַ ּג ִ ּלים –‬

‫ְצ ָר ַצר ְמ ַצ ְר ֵצר – ַה ֶ ּג ֶׁשם – ָה ַר ַעם –‬ ‫לא – זוֹ ַה ְרמוֹ נְ יָ ה ֶׁשל ָ ּכל ַה ְ ּצלִ ילִ ים –‬ ‫ַה ֶּט ַבע הוּא ָמה ֶׁשיוֹ ְד ִעים ֻ ּכ ָ ּלנ ּו –‬ ‫וְ ַאף ּ ַפ ַעם לֹא ְמ ַב ְט ִאים –‬ ‫ַ ּכ ָּמה ֲעלו ָּבה ַה ָחכְ ָמה ֶׁש ָ ּלנ ּו‬ ‫מוּל ַהדְּ ָב ִרים ַה ּ ְפ ׁשו ִּטים‪.‬‬

‫קלוד מונה‪,‬‬ ‫הגשר‪1899 ,‬‬

‫‪296‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה ‪ :‬צאו החוצה וצלמו במכשירים הניידים תמונה מן הטבע‪ ,‬או ָהביאו‬ ‫לכיתה תמונה של טבע‪ .‬תארו בכמה משפטים מה אתם רואים בתמונה‪ .‬נסו‬ ‫להגדיר מהו טבע‪ַ .‬השלימו את המשפט‪ :‬הטבע הוא‪...‬‬ ‫‪ .2‬הדוברת בשיר מנסה להגדיר מהו טבע באמצעות חזרה על המילים "הטבע‬ ‫הוא"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם היא חוזרת שלוש פעמים על המילים "הטבע הוא" ופעמיים‬ ‫על המילה ״לא״?‬ ‫ב‪ּ .‬כִ תבו לעצמכם שלוש מהצעותיה להגדרת הטבע‪ .‬מהי ההצעה המתאימה‬ ‫ביותר‪ ,‬לדעתכם? מדוע?‬ ‫‪ .3‬בשיר יש הפעלת חושים להמחשת תמונות הטבע‪ .‬היכן מופיע בשיר חוש‬ ‫הראייה? היכן מופיע חוש השמיעה?‬ ‫אונומטוּפאיות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .4‬שכשוך‪ ,‬צרצר מצרצר – אלו מילים‬ ‫אונומטופאה (תצליל) היא מילה או צירוף מילים שצלילם מחקה את משמעותם‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫דוגמאות‪ :‬זבוב‪ ,‬בקבוק‪.‬‬ ‫מה תורמות המילים הללו לשיר?‬ ‫האם תוכלו להביא דוגמאות נוספות למילים אונומטופאיות שאתם מכירים?‬ ‫ׁשּוטים"‪.‬‬ ‫לּובה ַה ָחכְ ָמה ֶׁש ָּלנּו‪ /‬מּול ַה ְּד ָב ִרים ַה ְּפ ִ‬ ‫‪ .5‬הדוברת אומרת בסיום השיר‪ּ" :‬כַ ָּמה ֲע ָ‬ ‫למה היא מתכוונת בדבריה?‬ ‫‪ .6‬תיאטרון קריאה‪ :‬התחלקו לקבוצות‪ .‬כל קבוצה תשב יחד ותכין קריאה מיוחדת של‬ ‫השיר ולאחר מכן תבצע לפני הקבוצות האחרות את הקריאה המיוחדת שהכינה‪.‬‬ ‫הוראות‪ :‬יש להשתמש אך ורק בהשמעת קולות‪ ,‬ולא בתנועות גוף‪ .‬אפשר לחלק‬ ‫את הקריאה בין חברי הקבוצה‪ ,‬לחזור על מילים‪ ,‬לזמזם‪ ,‬להשמיע הד‪ ,‬לקרוא יחד‪,‬‬ ‫לקרוא מהר או לאט‪ ,‬להשמיע מנגינת רקע וכדומה‪.‬‬ ‫הקבוצות האחרות יצטרכו לנחש אילו תובנות מהשיר שנלמד הדגישה כל קבוצה‬ ‫בצורת הקריאה המיוחדת שלה‪.‬‬

‫‪297‬‬

‫ָא ִמ ָירה ֶהס נולדה בעיראק ב־‪ .1943‬עלתה ארצה ב־‪ .1951‬משוררת‪ ,‬ציירת ושחקנית‬ ‫ישראלית‪ .‬החלה לפרסם משיריה רק לאחר גיל ארבעים‪ ,‬אף שכתבה שירה כל‬ ‫חייה‪ .‬הוציאה לאור שישה ספרי שירה‪ .‬זכתה בפרס יהודה עמיחי בשנת ‪.2015‬‬

‫ֲאנָ ִׁשים ּ ְפ ָר ִחים ‪ָ /‬א ִמ ָירה ֶהס‬ ‫ֲאנָ ִׁשים ּ ְפ ָר ִחים ֵהם דָּ ָבר ַר ְך‬ ‫ו ֵּמ ֶע ֶצם ֱהיוֹ ָתם יָ ִפים וַ ֲענֻ ִ ּגים‬ ‫ש ֶדה‬ ‫ְ ּכ ֶפ ַרח ַה ְּמ ַק ּ ֵׁשט ֶאת ַה ּ ָ ׂ‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫ַא ָּתה נִ ְמלָ א ַרכּ וּת וַ ֲח ָׁש ׁש ֲעלֵ ֶ‬ ‫ּ ֶפ ַרח ַה ִ ּנ ְפ ָ ּג ׁש ִעם ּ ֶפ ַרח ְמ ַא ֵּתר ֶאת ַמהוּתוֹ ‪.‬‬ ‫לִ ְפ ָע ִמים ַ ּגם ָא ָטד הוּא ּ ֶפ ַרח‪.‬‬ ‫ָצ ִר ְ‬ ‫יך ַרק לְ ַה ְב ִחין‪.‬‬

‫פעילויות‬

‫ברקן סורי‬

‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ִ :‬חשבו‪ ,‬במה אנשים דומים לפרחים? ַהציגו תכונות שונות‪.‬‬ ‫‪ .2‬קראו את השיר‪ .‬אילו תכונות של פרחים משווה הדוברת לאנשים? מהי התכונה‬ ‫החוזרת ומודגשת?‬ ‫"ּפ ַרח ַהּנִ ְפּגָ ׁש ִעם ֶּפ ַרח ְמ ַא ֵּתר ֶאת‬ ‫‪ .3‬בשורה המסיימת את בית א' יש האנשה‪ֶ :‬‬ ‫ַמהּותֹו"‪ַ .‬הסבירו שורה זו‪.‬‬

‫‪298‬‬

‫‪ .4‬בית שני‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה ידוע לכם על צמח האטד? היעזרו במקור הבא‪.‬‬

‫ ‬

‫משל יותם (שופטים‪ ,‬ט‪ ,‬ו‪-‬כא)‬

‫ם־אלֹון ֻמ ָּצב‬ ‫ת־א ִב ֶימלֶ ְך לְ ֶמלֶ ְך ִע ֵ‬ ‫ל־ּבית ִמּלֹוא וַ ּיֵ לְ כּו וַ ּיַ ְמלִ יכּו ֶא ֲ‬ ‫ל־ּב ֲעלֵ י ְׁשכֶ ם וְ כָ ֵ‬ ‫וַ ּיֵ ָא ְספּו ּכָ ַ‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם‬ ‫יֹותם וַ ּיֵ לֶ ְך וַ ּיַ ֲעמֹד ְּברֹאׁש ַהר־ּגְ ִרּזִ ים וַ ּיִ ָּׂשא קֹולֹו וַ ּיִ ְק ָרא וַ ּי ֶ‬ ‫ֲא ֶׁשר ִּב ְׁשכֶ ם‪ :‬וַ ּיַ ּגִ דּו לְ ָ‬ ‫יהם ֶמלֶ ְך‬ ‫־ֹלהים‪ָ :‬הלֹוְך ָהלְ כּו ָה ֵע ִצים לִ ְמׁש ַֹח ֲעלֵ ֶ‬ ‫ִׁש ְמעּו ֵאלַ י ַּב ֲעלֵ י ְׁשכֶ ם וְ יִ ְׁש ַמע ֲאלֵ יכֶ ם ֱא ִ‬ ‫־ֹלהים‬ ‫ר־ּבי יְ כַ ְּבדּו ֱא ִ‬ ‫ת־ּד ְׁשנִ י ֲא ֶׁש ִ‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ַהּזַ יִ ת ֶה ֳח ַדלְ ִּתי ֶא ִ‬ ‫ֹאמרּו לַ ּזַ יִ ת ָמלְ כָ ה ָעלֵ ינּו‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫ֹאמר‬ ‫י־א ְּת ָמלְ כִ י ָעלֵ ינּו‪ :‬וַ ּת ֶ‬ ‫ֹאמרּו ָה ֵע ִצים לַ ְּת ֵאנָ ה לְ כִ ַ‬ ‫ל־ה ֵע ִצים‪ :‬וַ ּי ְ‬ ‫נּוע ַע ָ‬ ‫וַ ֲאנָ ִׁשים וְ ָהלַ כְ ִּתי לָ ַ‬ ‫ֹאמרּו‬ ‫ל־ה ֵע ִצים‪ :‬וַ ּי ְ‬ ‫נּוע ַע ָ‬ ‫ּטֹובה וְ ָהלַ כְ ִּתי לָ ַ‬ ‫נּוב ִתי ַה ָ‬ ‫ת־ּת ָ‬ ‫ת־מ ְת ִקי וְ ֶא ְ‬ ‫לָ ֶהם ַה ְּת ֵאנָ ה ֶה ֳח ַדלְ ִּתי ֶא ָ‬ ‫ירֹוׁשי ַה ְמ ַׂש ֵּמ ַח ֱא־‬ ‫ת־ּת ִ‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ַהּגֶ ֶפן ֶה ֳח ַדלְ ִּתי ֶא ִ‬ ‫י־א ְּת ָמלְ כִ י ָעלֵ ינּו‪ :‬וַ ּת ֶ‬ ‫ָה ֵע ִצים לַ ּגָ ֶפן לְ כִ ַ‬ ‫ְך־עלֵ ינּו‪:‬‬ ‫ל־ה ָא ָטד לֵ ְך ַא ָּתה ְמלָ ָ‬ ‫ל־ה ֵע ִצים ֶא ָ‬ ‫ֹאמרּו כָ ָ‬ ‫ל־ה ֵע ִצים‪ :‬וַ ּי ְ‬ ‫נּוע ַע ָ‬ ‫ֹלהים וַ ֲאנָ ִׁשים וְ ָהלַ כְ ִּתי לָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ל־ה ֵע ִצים ִאם ֶּב ֱא ֶמת ַא ֶּתם־מ ְֹׁש ִחים א ִֹתי לְ ֶמלֶ ְך ֲעלֵ יכֶ ם ּבֹאּו ֲחסּו ְב ִצּלִ י‬ ‫ֹאמר ָה ָא ָטד ֶא ָ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ּוב ָת ִמים ֲע ִׂש ֶיתם‬ ‫ם־ּב ֱא ֶמת ְ‬ ‫ת־א ְרזֵ י ַהּלְ ָבנֹון‪ :‬וְ ַע ָּתה ִא ֶ‬ ‫ן־ה ָא ָטד וְ תֹאכַ ל ֶא ַ‬ ‫ם־איִ ן ֵּת ֵצא ֵאׁש ִמ ָ‬ ‫וְ ִא ַ‬ ‫ם־ּביתֹו וְ ִאם־ּכִ גְ מּול יָ ָדיו ֲע ִׂש ֶיתם לֹו‪:‬‬ ‫ם־טֹובה ֲע ִׂש ֶיתם ִעם־יְ ֻר ַּב ַעל וְ ִע ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ת־א ִב ֶימלֶ ְך וְ ִא‬ ‫וַ ַּת ְמלִ יכּו ֶא ֲ‬ ‫ֲא ֶׁשר־נִ לְ ַחם ָא ִבי ֲעלֵ יכֶ ם וַ ּיַ ְׁשלֵ ְך ֶאת־נַ ְפׁשֹו ִמּנֶ גֶ ד וַ ּיַ ֵּצל ֶא ְתכֶ ם ִמּיַ ד ִמ ְדיָ ן‪ :‬וְ ַא ֶּתם ַק ְמ ֶּתם ַעל־‬ ‫ן־א ָמתֹו‬ ‫ת־א ִב ֶימלֶ ְך ֶּב ֲ‬ ‫ל־א ֶבן ֶא ָחת וַ ַּת ְמלִ יכּו ֶא ֲ‬ ‫ת־ּבנָ יו ִׁש ְב ִעים ִאיׁש ַע ֶ‬ ‫ֵּבית ָא ִבי ַהּיֹום וַ ַּת ַה ְרגּו ֶא ָ‬ ‫ם־ּביתֹו ַהּיֹום‬ ‫ּוב ָת ִמים ֲע ִׂש ֶיתם ִעם־יְ ֻר ַּב ַעל וְ ִע ֵ‬ ‫ם־ּב ֱא ֶמת ְ‬ ‫ל־ּב ֲעלֵ י ְׁשכֶ ם ּכִ י ֲא ִחיכֶ ם הּוא‪ :‬וְ ִא ֶ‬ ‫ַע ַ‬ ‫ת־ּב ֲעלֵ י‬ ‫ם־איִ ן ֵּת ֵצא ֵאׁש ֵמ ֲא ִב ֶימלֶ ְך וְ תֹאכַ ל ֶא ַ‬ ‫ַהּזֶ ה ִׂש ְמחּו ַּב ֲא ִב ֶימלֶ ְך וְ יִ ְׂש ַמח ּגַ ם־הּוא ָּבכֶ ם‪ :‬וְ ִא ַ‬ ‫יֹותם‬ ‫ת־א ִב ֶימלֶ ְך‪ :‬וַ ּיָ נָ ס ָ‬ ‫ּומ ֵּבית ִמּלֹוא וְ תֹאכַ ל ֶא ֲ‬ ‫ת־ּבית ִמּלֹוא וְ ֵת ֵצא ֵאׁש ִמ ַּב ֲעלֵ י ְׁשכֶ ם ִ‬ ‫ְׁשכֶ ם וְ ֶא ֵ‬ ‫וַ ּיִ ְב ַרח וַ ּיֵ לֶ ְך ְּב ֵא ָרה וַ ּיֵ ֶׁשב ָׁשם ִמ ְּפנֵ י ֲא ִב ֶימלֶ ְך ָא ִחיו‪.‬‬

‫ב‪ .‬מה הן התכונות של האטד על פי משל יותם? מה מסמל שיח זה?‬ ‫‪ .5‬על סמך מה שלמדנו על התדמית השלילית של האטד‪ַ ,‬הסבירו את הנאמר‬ ‫בבית השני בשיר‪.‬‬ ‫‪ .6‬משימת כתיבה‪ :‬צלמו או ָהביאו לכיתה תמונה של פרח כלשהו‪ ,‬או ָהביאו פרח‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫התבוננו בפרח וכִ תבו שיר או סיפור קצר משלכם‪ ,‬שכותרתם או פתיחתם יהיו‬ ‫אחת מהאפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫"אנָ ִשׁים ְּפ ָר ִחים ֵהם‪"...‬‬ ‫א‪ֲ .‬‬ ‫"ּפ ַרח ַהּנִ ְפּגָ ׁש ִעם ֶּפ ַרח ְמ ַא ֵּתר ֶאת ַמהּותֹו"‪.‬‬ ‫ב‪ֶ .‬‬ ‫ג‪ּ" .‬גַ ם ָא ָטד הּוא ֶּפ ַרח"‪.‬‬

‫‪299‬‬

‫מֹורגֶ נְ טֹוי הוא שם העט של חנן לייב ספוז'ניק (‪ ,1905‬פינסק – ‪ ,1979‬חולון)‪,‬‬ ‫ֵלייּב ְ‬ ‫משורר יידי פולני־ישראלי שכתב למבוגרים ולילדים‪.‬‬

‫מֹורגֶ נְ טֹוי‪ ,‬תרגום‪ :‬יורם טהרלב‬ ‫ֵעץ ַהכּ וֹ כָ ִבים‪ֵ /‬לייּב ְ‬

‫˘˘‬

‫˘‬

‫לְ ָס ִבי יֶ ְׁשנָ ּה ָח ֵצר וְ ֵעץ ֶא ָחד ֻמ ְפלָ א ָ ּב ּה‬ ‫ֵאין ָ ּכמוֹ ה ּו ָ ּבעוֹ לָ ם – ָ ּכ ְך אוֹ ֵמר לִ י ַס ָ ּבא‬ ‫לֹא ּ ֵפרוֹ ת ָעלָ יו צוֹ ְמ ִחים ִ ּכי ֲה ֵרי ִמ ֵּמילֵ א‬ ‫ַה ּ ֵפרוֹ ת סוֹ ָפם לִ ְרקֹב – ִמי ָצ ִר ְ‬ ‫יך ֶאת ֵא ֶ ּלה?‬

‫וְ ָק ָהל ָ ּגדוֹ ל ְס ִביבוֹ צוֹ ֵחק ו ִּמ ְת ַ ּבדֵּ ַח‪:‬‬ ‫"ס ָ ּבא לָ ָּמה לֹא ִּת ְמכּ ֹר ַ ּגם ֲח ִצי יָ ֵר ַח?"‬ ‫ַ‬ ‫וְ כֻ ָ ּלם קוֹ נִ ים‪ ,‬חוֹ ְט ִפים ֶ ּגזֶ ר ְצנוֹ ן וְ א ֶֹרז‬ ‫ֲא ָבל ח ֶֹפן כּ וֹ כָ ִבים? לֹא‪ּ ,‬תוֹ ָדה‪ֵ ,‬אין צ ֶֹרך‪ְ.‬‬

‫זֶ ה ּו ֵעץ ֶׁשל כּ וֹ כָ ִבים ְמ ִא ֵירי ֵעינַ יִ ם‬ ‫ָׁשם צוֹ ְמ ִחים ֵהם וּגְ ֵדלִ ים ְ ּכמוֹ ַעל ַה ּ ָׁש ַמיִ ם‬ ‫ְ ּכ ֶׁש ַּמ ְר ִאים לוֹ ַּת ּפו ִּחים – ָ ּכל ַּת ּפו ַּח דּ ֹב הוּא!‬ ‫הוּא ַמ ְר ֶאה ֶאת כּ וֹ כָ ָביו‪ ,‬וְ אוֹ ֵמר‪ָ :‬מה טֹבוּ!‬

‫ִמ ְס ַּת ֵ ּכל ָ ּב ֶהם ַה ָּסב‪ ,‬וְ נַ ְפ ׁשוֹ נִ ְר ֶ ּג ֶׁשת‬ ‫יהם וַ דַּ אי ִע ְּורוֹ ת וְ ָאזְ נָ ם ֵח ֶר ֶׁשת‬ ‫ֵעינֵ ֶ‬ ‫ַה ַ ּביְ ָתה ָׁשב הוּא ִעם ַסלּ וֹ ְ ּבלֹא ִט ּ ָפה ֶׁשל ֶע ֶצב‬ ‫ָהאוֹ ָצר נִ ְׁש ָאר ֶא ְצלוֹ ‪ ,‬וְ ֶא ְצלָ ם – ַה ֶ ּכ ֶסף‪.‬‬

‫הוּא אוֹ ֵסף ֶאת כּ וֹ כָ ָביו וְ יוֹ ֵרד ָה ִע ָירה‬ ‫ַ ּב ָ ּי ִריד לִ ְמכּ ֹר אוֹ ָתם ֲעשָׂ ָרה ְ ּבלִ ָירה‪,‬‬ ‫"בּ וֹ א ּו בּ וֹ א ּו ֲאנָ ִׁשים זוֹ ִהי ְׁש ַעת ַהכּ ֶׁשר‬ ‫אשר‪".‬‬ ‫כּ וֹ כָ ִבים ִּת ְקנ ּו ְ ּבזוֹ ל וְ ִתזְ כּ ּו ְ ּב ֶׁ‬

‫לְ ָס ִבי יֶ ְׁשנָ ּה ָח ֵצר וְ ֵעץ ֶא ָחד ֻמ ְפלָ א ָ ּב ּה‬ ‫ֵאין ָ ּכמוֹ ה ּו ָ ּבעוֹ לָ ם – ָ ּכ ְך אוֹ ֵמר לִ י ַס ָ ּבא‪.‬‬

‫˘˘‬ ‫˘˘‬

‫‪300‬‬

‫˘‬

‫˘‬

‫˘‬

‫˘‬

‫˘˘‬

‫˘˘ ˘‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬הסתכלו בכותרת השיר‪ :‬במה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יעסוק שיר זה?‬ ‫‪ .2‬בבית הראשון והשני יש השוואה בין עץ פרי (תפוחים) לעץ של כוכבים‪" .‬הפירות‬ ‫סופם לרקוב‪ ,‬מי צריך את אלה‪ ",‬אומר הסבא על התפוחים‪ ,‬ולעומת זאת משבח‬ ‫את העץ שלו‪" :‬זהו עץ של כוכבים מאירי עיניים‪ ".‬מה דעתכם‪ ,‬האם עדיף לגדל‬ ‫תפוחים או כוכבים? מדוע?‬ ‫‪ .3‬התפוח והכוכב הם סמלים‪.‬‬ ‫התפוח בתרבות‪ ,‬מאז סיפור גן עדן‪ ,‬משמש סמל לפיתוי ולחטא ולפעמים‬ ‫בעקבות אכילתו באה גם התפכחות‪ .‬האם תוכלו למצוא כמה ממשמעויות‬ ‫אלה גם בשיר שלנו?‬ ‫הכוכב מסמל משהו מאיר‪ ,‬גבוה ורוחני (בשמיים) ולעיתים מתווה דרך (יש‬ ‫כוכבים שלפיהם אפשר לקבוע את הדרך בלילה)‪ .‬מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬מסמל הכוכב‬ ‫בשיר שלנו?‬ ‫‪ .4‬בבית השלישי מתואר הסב כאשר הוא מנסה למכור את כוכביו ומבטיח לאנשים‬ ‫הבאים לשוק שאם יקנו אותם‪ ,‬יזכו באושר‪ְ .‬למה הוא מתכוון?‬ ‫‪ .5‬בבית הרביעי מתוארת תגובת הקהל שבשוק ל"סחורה" שהסב מציע‪ .‬מהי?‬ ‫האם תוכלו להסביר תגובה זו?‬ ‫‪ .6‬מה חושב הסב על האנשים ביריד? האם אתם חושבים כמוהו? מה ההבדל בין‬ ‫יחסם של האנשים ביריד לבין יחסו של הסב אליהם?‬ ‫‪ .7‬הסב רוצה למכור ערכים רוחניים‪ ,‬שהוא מגדיר כאוצר ("האוצר נשאר אצלו")‬ ‫שמביא אושר ("ותזכו באושר")‪ ,‬ואילו האנשים ביריד מעדיפים סחורה ממשית‪,‬‬ ‫כגון תפוחים‪ ,‬גזר‪ ,‬צנון ואורז‪.‬‬ ‫עבודה בקבוצות‪ָ :‬הביאו לכיתה עיתונים עם פרסומות‪ .‬כל קבוצה תצייר שני‬ ‫עצים‪ :‬עץ תפוחים ועץ כוכבים‪ .‬גִ זרו והדביקו בתפוחים שבעץ האחד פרסומות‬ ‫למוצרי צריכה‪ ,‬כגון‪ :‬מוצרי חשמל‪ ,‬ביגוד‪ ,‬אוכל וכדומה‪ .‬גִ זרו והדביקו בכוכבים‬ ‫שבעץ השני פרסומות לעניינים רוחניים‪ ,‬כגון‪ :‬ספרים‪ ,‬ימי עיון‪ ,‬שיעורים וכדומה‪.‬‬ ‫האם ניתן‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬לשווק "תפוחים" ו"כוכבים" באותה מידה? נמקו את תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .8‬גם לסבא וסבתא שלכם יש "עץ של כוכבים"‪ ,‬ערכים רוחניים שונים‪ ,‬שהם‬ ‫היו רוצים להוריש לדורות הבאים‪ .‬צרו במחשב קולאז' של תמונות ומשפטים‬ ‫המהווים את "עץ הכוכבים" של סבא וסבתא שלכם‪.‬‬

‫‪301‬‬

‫שער ‪8‬‬

‫ייחודו של יוצר ‪ -‬נתן יונתן‬ ‫רּוח‬ ‫"מת ַה ַּקיִ ץ‪ַ ,‬רק ָה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשֹוטט לֹו‪.‬‬ ‫אֹותת לֹו‪ְ ,‬מ ֵ‬ ‫ְמ ֵ‬ ‫רּוע‬ ‫נֹותר ֵמ ָיתר ָק ַ‬ ‫ִּבי ָ‬ ‫ּומ ַר ֵּטט לֹו"‪.‬‬ ‫רֹועד לֹו ְ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫(נתן יונתן)‬

‫‪302‬‬

‫נָ ָתן יֹונָ ָתן (‪)2004–1923‬‬ ‫נתן יונתן‪ ,‬מגדולי המשוררים הישראלים ומהידועים שבהם‪ .‬עשרות רבות משיריו‬ ‫הולחנו‪ ,‬והם מושרים בימי זיכרון‪ ,‬בטקסים ובאירועי שירה רבים‪.‬‬ ‫באּוק ָר ִאינָ ה ועלה לארץ ישראל עם הוריו בהיותו בן שנתיים‪ .‬משפחתו נמנתה‬ ‫ְ‬ ‫נולד‬ ‫עם חלוצי המתיישבים במושב כפר מעׂש‪ .‬כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר"‬ ‫הצטרף ב‪ 1945-‬לקיבוץ שריד והתגורר בו ‪ 46‬שנים‪ .‬בעשרים שנות חייו האחרונות‬ ‫חי ויצר בעיר יהוד‪ .‬שיריו תורגמו ללשונות רבות‪ ,‬והוא זכה בפרסים ספרותיים רבים‪.‬‬ ‫רוב שיריו של נתן יונתן הם שירים ליריים‪.‬‬ ‫שירה לירית – שירה המבטאת את החוויה האישית של המשורר ואת תגובתו‬ ‫האישית לעולם שבו הוא חי‪( .‬לירי בא מן המילה "לירה" ביוונית עתיקה‪ ,‬שמו של‬ ‫כלי נגינה דמוי נבל קטן שבו נהגו משוררים ללוות את שירתם)‪.‬‬ ‫שיריו של נתן יונתן ספוגים בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים באהבה לאדמה‬ ‫ולמולדת‪ .‬הנושאים האופייניים לשירתו הם הנחל והחוף‪ ,‬הכפר והדרכים‪ ,‬מחזוריות‬ ‫עונות השנה‪ ,‬הערב והסתיו‪ .‬הזמן החולף וקיומנו הארעי בעולם הם נושאים חוזרים‬ ‫בשירתו‪.‬‬ ‫קשר ִוקרבה אנושית וגם היצירה האומנותית משמשים בשירתו נחמה למה שחולף‬ ‫ולא ישוב‪ .‬בנו הבכור‪ ,‬ליאור‪ ,‬נפל במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬והאובדן השפיע על יצירתו‪.‬‬ ‫השכול‪ ,‬היגון והיופי הנורא של הפריחה הממאנת‬ ‫"ואחרי המסעות‪ ,‬המלחמות‪ְ ,‬‬ ‫לחדול וכומסת צלקות וייסורים שאין להם מרפא‪ ,‬חזרו ובאו השירים המבקשים‬ ‫בכל כוחם להציל את היופי שהיה"‪( .‬נתן יונתן‪" ,‬חופים"‪.)1983 ,‬‬

‫‪303‬‬

‫ְׁשנֵ י ַא ּלוֹ נִ ים ‪ /‬נתן יונתן‬ ‫אדי‬ ‫ּ ַפ ַעם ַעל ְ ּגדוֹ ת ַה ָּו ִ‬ ‫ְׁשנֵ י ַאלּ וֹ נִ ים ַ ּב ֶּסלַ ע‬ ‫ְׁשנֵ י ַאלּ וֹ נִ ים יָ ַד ְע ִּתי‬ ‫אדי‪.‬‬ ‫ָׁשם ְ ּבמוֹ ַרד ַה ָּו ִ‬

‫ַקיִ ץ ָׁשלַ ח ִׁש ַ ּניִ ם‬ ‫ֵמי ַה ְ ּג ָׁש ִמים הוֹ לְ כִ ים ֵהם‪.‬‬ ‫ַא ְך ֵהם עוֹ ְמ ִדים ַה ּ ְׁשנַ יִ ם‪,‬‬ ‫ְׁשנֵ י ַאלּ וֹ נִ ים ַא ִחים ֵהם‪.‬‬

‫ֶאת ָה ֶא ָחד ָה ַר ַעם‬ ‫ּ ַפ ַעם ִה ָ ּכה ַצ ֶּמ ֶרת‪.‬‬ ‫ֶ ּגזַ ע ָא ִחיו ָקרו ַּע‬ ‫ָ ּבא ּו בּ וֹ ֵא ׁש וָ רו ַּח‪.‬‬

‫ַּתם ַה ִּס ּפוּר ֵאינֶ ּנוּ‪.‬‬ ‫ִמי ָ ּכ ַאלּ וֹ ן יִ ְּתנֶ ּנוּ‪.‬‬ ‫ְׁשנֵ י ַאלּ וֹ נִ ים יָ ַד ְע ִּתי‬ ‫אדי‪.‬‬ ‫ָׁשם ְ ּבמוֹ ַרד ַה ָּו ִ‬

‫האלון הבודד‪ ,‬גוש עציון‬

‫‪304‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬לפני לימוד השיר נעשה היכרות עם עץ האלון בהקשרים שונים‪.‬‬ ‫לפניכם כמה אזכורים של עץ האלון במקורות שונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬עץ האלון בתנ"ך‬ ‫יהם ֲא ֶׁשר ּכְ ג ַֹבּה ֲא ָרזִ ים ּגָ ְבהֹו וְ ָחסֹן הּוא ּכָ ַאּלֹונִ ים"‪.‬‬ ‫ת־ה ֱאמ ִֹרי ִמ ְּפנֵ ֶ‬ ‫"וְ ָאנֹכִ י ִה ְׁש ַמ ְד ִּתי ֶא ָ‬ ‫(עמוס ב‪ ,‬ט)‬

‫(עם ישראל‪ ,‬שנשאר בארץ אחרי הגלות‪ ,‬יהיה)‬

‫ ‬ ‫"ּכָ ֵאלָ ה וְ כָ ַאּלֹון ֲא ֶשׁר ְּב ַשּׁלֶ כֶ ת ַמ ֶּצ ֶבת ָּבם זֶ ַרע ק ֶֹדׁש ַמ ַּצ ְב ָּתּה"‪.‬‬

‫(ישעיהו ו‪ ,‬יג)‬

‫ נראה שכוונת הנביא היא ששארית ישראל אומנם תסבול מאוד‪ ,‬אך הגחלת‬ ‫היהודית תישמר בארץ ישראל‪.‬‬ ‫מה הן התכונות של האלון המופיעות בכל אחד מפסוקים אלו?‬ ‫ב‪ .‬עץ האלון בתרבות הישראלית ‪ -‬האלון הבודד‬ ‫ִמצאו מה גילו ומהו סיפורו של "האלון הבודד"‪.‬‬ ‫ּכִ תבו זאת במחברתכם‪.‬‬ ‫סכמו על פי המקורות ועל פי התצלום את מאפייניו של עץ האלון‪.‬‬ ‫קראו את השיר "שני אלונים"‪.‬‬ ‫‪ .2‬היכן חוזר הביטוי "שני אלונים" לכל אורך השיר? מה מדגישה חזרה זו?‬ ‫‪ .3‬התכונה המרכזית של שני האלונים בשיר היא עמידותם למול כל הקשיים‬ ‫שבאים עליהם‪.‬‬ ‫תארו איזה סוג של קשיים מופיע בבית ב'‪ ,‬ואיזה סוג של קשיים מופיע בבית ג'‪.‬‬ ‫‪ .4‬הדובר משתמש בהאנשה‪" :‬שני אלונים אחים הם"‪ .‬מה תורמת ההאנשה לשיר?‬ ‫‪ .5‬את השיר "שני אלונים" כתב נתן יונתן בסביבות שנת ‪ 1957‬על פי מנגינה רוסית‪,‬‬ ‫ובו תיאר נוף תמים של שני אלונים שהיו ליד ביתו בקיבוץ שריד‪.‬‬ ‫לאחר מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬בשנת ‪ ,1973‬הפך השיר לשיר אבל והוקדש לבנו‬ ‫ליאור ולחברו אמנון שפירא‪ ,‬שנפגע אף הוא בתחילת המלחמה ונפטר מפציעתו‬ ‫כשבועיים לאחר מכן‪.‬‬

‫‪305‬‬

‫בדיעבד‪ ,‬נוכל למצוא בשיר יסודות טרגיים (אירועים של אסון‪ ,‬מוות בטרם עת)‪,‬‬ ‫שהופכים אותו לשיר ֵאבל וקינה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד השוואת הנערים לאלונים מבטאת את היגון על מותם בטרם עת?‬ ‫ב‪ .‬מה מסמלים הרעם‪ ,‬האש והרוח בהקשר של מלחמה?‬ ‫ג‪ .‬הקינה מועצמת ומוכפלת בגלל נפילתם של שני החברים‪ .‬כיצד זה מודגש‬ ‫בשיר?‬ ‫ופרטו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כיצד נבין את בית ד' על פי הפרשנות של שיר קינה? ַהדגימו ָ‬ ‫והציבו אותו על גבי תמונה של‬ ‫(ק ִליגְ ַר ְפיָ ה)‪ :‬קחו דף שקוף ַ‬ ‫‪ .6‬משימה יצירתית ַ‬ ‫עצים‪ּ .‬כִ תבו את מילות השיר על גבי הדף השקוף כך שהמילים "יציירו" את‬ ‫העצים‪ .‬כך יתקבל שיר על עצים שצורתו כצורת עצים‪.‬‬ ‫‪ַ .7‬האזינו לשני הלחנים של השירים (הלחן הרוסי‪ ,‬משנות החמישים של המאה‬ ‫העשרים‪ ,‬והלחן של גידי קורן‪ ,‬משנות השבעים של המאה העשרים)‪ .‬איזה‬ ‫מהלחנים מתאים יותר למילות השיר‪ ,‬לדעתכם? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .8‬התבוננו בתמונת "שני אלונים" שלפניכם‪.‬‬

‫דב שגב‪,‬‬ ‫שני אלונים‬

‫ מה הקשר בין התמונה לבין השיר? שימו לב לפרטים שונים‪ ,‬כמו‪ :‬הצבעים‪,‬‬ ‫האבנים ומיקומן‪.‬‬

‫‪306‬‬

‫זֶ ֶמר לִ ְבנִ י ‪ /‬נָ ָתן יֹונָ ָתן‬ ‫לִ כְ ֶׁש ִּתגְ דַּ ל לִ יאוֹ ר ֶׁש ִ ּלי‪ ,‬יַ לְ דִּ י‪.‬‬ ‫א‪-‬פ ִתי‪ּ ְ ,‬ביָ ִדי‪.‬‬ ‫ּתא ַֹחז ִ ּבי‪ַ ,‬א ָ ּב ּ ֶ‬ ‫ִ ּב ְצ ָע ִדים ְ ּכ ֵב ִדים וְ רוֹ ֲע ִדים‬ ‫ֵאלֵ ְך ִא ְּת ָך ֶאל ֵע ֶבר ַה ָ ּב ִּתים‪.‬‬ ‫ִּת ַ ּקח‪ ,‬לִ יאוֹ ר‪ְׁ ,‬ש ֵּתי זְ רוֹ עוֹ ַתי ִּת ַ ּקח‪.‬‬ ‫ית יֶ לֶ ד ַר ְך‪.‬‬ ‫ִח ְ ּבקו ָּך ְ ּכ ֶׁש ָהיִ ָ‬ ‫וְ ִאם לָ או ְמ ַעט ֵהן לֹא ִּת ְׁש ַ ּכח‪:‬‬ ‫ֵאין עוֹ ד יָ ַדיִ ם אוֹ ֲהבוֹ ת ָ ּכל ָ ּכ ְך!‬ ‫ב‪-‬ס ָתו ‪-‬‬ ‫ִאם לְ ַבדְּ ָך ֵּתלֵ ְך ְ ּב ֶע ֶר ְ‬ ‫ִע ְּמ ָך יֵ ֵצא ִׁש ִירי ַה ְּמא ָֹהב‪.‬‬ ‫ָ ּכרו ַּח‪ ,‬שְׂ ָע ְר ָך ַה ְּז ַה ְב ַהב‬ ‫הוּא יְ לַ ֵּטף ְ ּב ַא ֲה ָבה ֶשל ָאב‪.‬‬ ‫וְ ֵעת ִעם יַ לְ דָּ ְת ָך ִּת ְפ ַסע‪ ,‬יַ לְ דִּ י‪,‬‬ ‫ֶא ְׁשלַ ח ֶאת זֶ ה ַה ֶּז ֶמר ַה ְ ּי ִח ִידי‬ ‫יתי‬ ‫ְ ּבכָ ל ֲא ֶׁשר ֵּתלֵ ְך ִ ּב ְד ִמי ֵ ּב ִ‬ ‫ִא ְּת ָך ֶא ְהיֶ ה יַ לְ דִּ י ֲע ֵדי ְ ּכלוֹ ִתי‪.‬‬ ‫לִ כְ ֶׁש ִּתגְ דַּ ל לִ יאוֹ ר‪ֶ ,‬אל ִ ּגיל וָ אוֹ ר‪,‬‬ ‫ֶאת ַא ָ ּבא וְ ִׁשירוֹ זָ כוֹ ר ִּתזְ כּ ֹר –‬ ‫ימים ָ ּב ָּתיו ֶשל ַה ִּמזְ מוֹ ר‬ ‫ָאכֵ ן ָהי ּו ְּת ִמ ִ‬ ‫ַא ְך ֲא ֵהבו ָּך ִ ּכלְ ָב ָבם‪ ,‬יַ לְ דִּ י לִ יאוֹ ר‪.‬‬

‫‪307‬‬

‫פעילויות‬ ‫רבים משירי נתן יונתן עוסקים במחזוריות שבטבע ובחיי האדם‪ .‬בשיר זה הוא מתאר‬ ‫את המחזוריות במערכת היחסים שבין הורים לילדיהם‪ ,‬הגדלים והופכים עצמאים‪.‬‬ ‫את השיר "זֶ מר לבני" כתב נתן יונתן לבנו בכורו ליאור‪ ,‬כשהיה בן ארבע‪ .‬בשיר הוא‬ ‫פונה אליו ומבקש שאהבתו ושירו ילוו אותו תמיד‪.‬‬ ‫‪ .1‬בשני הבתים הראשונים האב מדמיין את הקשר בינו לבנו כאשר יזדקן‪ .‬תארו‬ ‫במילים שלכם את הקשר‪.‬‬ ‫‪ .2‬האב מעניק לבנו מתנה‪ ,‬שהוא מקווה שתלווה את בנו תמיד‪ ,‬ומכנה אותה "שירי‬ ‫המאוהב"‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬הסבירו מה תורמת ההאנשה בביטוי זה‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬מצאו היכן עוד בשיר מופיעה המילה "אהבה" (בהטיות שונות)‪ .‬מה ניתן‬ ‫להסיק מכך?‬ ‫ג‪ַ .‬הדגימו על פי בתים ג'‪ ,‬ד' ו‪-‬ה' כיצד השיר מלווה את הבן‪.‬‬ ‫‪ .3‬הבן ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬וכך תקוותו של האב שהמחזוריות‬ ‫הטבעית‪ ,‬של הזדקנות וצמיחת דור חדש‪ ,‬לא התממשה‪ .‬שיר זה‪ ,‬כשירים נוספים‬ ‫של נתן יונתן‪ ,‬הפך לשיר זיכרון והנצחה לליאור‪.‬‬ ‫אילו מילים וביטויים בשיר יכולים לבטא את האבל והצער על ליאור?‬

‫‪308‬‬

‫ִאם ָהעוֹ לָ ם‪ /‬נתן יונתן‬ ‫ִאם ָהעוֹ לָ ם ַה ֶּזה הוּא יָ ם‬ ‫ֵאלָ יו הוֹ לְ כִ ים ָ ּכל ַה ְ ּנ ָחלִ ים‪.‬‬ ‫ִאם ָהעוֹ לָ ם ַה ֶּזה הוּא חוֹ ף‬ ‫‪2‬‬ ‫ּתוּגַ ת־יוֹ מוֹ ‪ַ 1‬מ ָ ּכה ָ ּגלִ ים‪.‬‬ ‫ר‪-‬עד‬ ‫ִאם ָה ָא ָדם הוּא יַ ַע ַ‬ ‫סוּפוֹ ת נוֹ ְׁשבוֹ ת ַ ּב ֲא ִמ ָיריו‪.‬‬ ‫יח ָקט‬ ‫ש ַ‬ ‫ִאם ָה ָא ָדם הוּא ִ ׂ‬ ‫י‪-‬ש ָיריו‪.‬‬ ‫ַ ּב ָ ּלאט נוֹ ְׁש ִרים ּ ִפ ְר ֵח ִׁ‬ ‫סוּפוֹ ת נוֹ ְׁשבוֹ ת ַ ּב ֲא ִמ ָיריו‪,‬‬ ‫י‪-‬ש ָיריו;‬ ‫ַ ּב ָ ּלאט נוֹ ְׁש ִרים ּ ִפ ְר ֵח ִׁ‬ ‫יח ָקט‪,‬‬ ‫ש ַ‬ ‫ִ ּכי ָה ָא ָדם ַ ּגם ִ ׂ‬ ‫ר‪-‬עד סוּפוֹ ת ַ ּב ֲא ִמ ָיריו‪.‬‬ ‫ַ ּגם יַ ַע ַ‬ ‫‪ 1‬תוגה – צער עמוק‬ ‫‪ 2‬מכה גלים – ניב שפירושו‪ :‬מתפרסם‪ ,‬מעורר עניין‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬השיר מציג תמונות טבע משני תחומים שונים‪ .‬מה הם שני התחומים? ַחלקו‬ ‫את השיר לשני חלקים על פי תמונות אלו‪.‬‬ ‫‪ .2‬בבית א' מתואר עולם שיש בו מחזוריות‪.‬‬ ‫א‪ .‬בדקו מה אופייה של מחזוריות זו על פי האמצעים הספרותיים הבאים‪:‬‬ ‫ ‬

‫ ה ְר ֵמז מקראי‪ּ" :‬כָ ל ַהּנְ ָחלִ ים הֹלְ כִ ים ֶאל ַהּיָ ם וְ ַהּיָ ם ֵאינֶ ּנּו ָמלֵ א‪ֶ ,‬אל ְמקֹום ֶש ַׁהּנְ ָחלִ ים‬ ‫‪ֶ .1‬‬ ‫הֹלְ כִ ים ָשׁם ֵהם ָש ִׁבים לָ לָ כֶ ת" (קהלת א‪ ,‬ז)‪ .‬פירוש‪ :‬הים אינו עולה על גדותיו‬

‫למרות הכמויות הרבות של המים הזורמים אליו מכל הנהרות שבעולם‪.‬‬ ‫בהשאלה‪ :‬הכול מוביל לאותו מקום או לאותה תוצאה‪.‬‬ ‫ ‪ .2‬מטפורה‪ּ" :‬תּוגַ ת־יַ ּמֹו ַמּכָ ה ּגָ ִלים"‪.‬‬ ‫ההרמז המקראי והמטפורה לאווירה של בית א'?‬ ‫ב‪ .‬מה תורמים ֵ‬ ‫ַהסבירו את דבריכם‪.‬‬

‫‪309‬‬

‫‪ .3‬עיינו בבית ב'‪ .‬מה הן שתי התמונות של "האדם"? תארו את הניגוד ביניהן בעזרת‬ ‫הטבלה הבאה (העתיקו את הטבלה למחברותיכם)‪:‬‬ ‫ׂיח ַקט‬ ‫ִאם ָה ָא ָדם הּוא ִש ַ‬ ‫ר־עד‬ ‫ִאם ָה ָא ָדם הּוא יַ ַע ַ‬ ‫נֹוש ִׁרים ִּפ ְר ֵחי ִש ָׁיריו‪.‬‬ ‫נֹושׁבֹות ַּב ֲא ִמ ָיריו‪ַּ .‬ב ָּלאט ְ‬ ‫סּופֹות ְ‬ ‫הכמות‬ ‫הגודל‬ ‫הגובה‬ ‫עוצמת הרעש‬ ‫ֶהסבר ההתרחשות המתוארת‬ ‫ומשמעותה הסמלית‬

‫יער־עד – הרבה עצים‬ ‫השיח קטן‬

‫‪ .4‬סכמו‪ :‬על פי מה שלמדנו בשאלות הקודמות‪ ,‬מהו ההבדל המתקבל בין תיאור‬ ‫"העולם" בבית א' לתיאור "האדם" בבית ב'?‬ ‫‪ .5‬עיינו בבית ג'‪ .‬במה הוא שונה מהבתים הקודמים? מה הוא מחדש?‬ ‫מה ניתן להבין מכך שמשפטי התנאי בוטלו והפכו ַל ֲאמירות רגילות?‬ ‫נסחו במילים שלכם את המסקנה של השיר על הטבע האנושי‪.‬‬ ‫‪ .6‬משימה יצירתית‪ :‬השיר מתאר אמירה על החיים באמצעות תמונות טבע‪ .‬נסו‬ ‫לצייר את התמונות הללו או להכין במחשב מצגת המורכבת מתצלומים שונים‪.‬‬ ‫‪ .7‬צאו החוצה וצלמו תמונת טבע‪ ,‬המספרת משהו על "העולם" או על "האדם"‪.‬‬ ‫ּכִ תבו אמירה משלכם באמצעות תמונת הטבע שצילמתם‪.‬‬

‫‪310‬‬

‫ִצ ּיוּר ֶשל יְ לָ ִדים ‪ /‬נָ ָתן יֹונָ ָתן‬ ‫ָאז ֵּת ֵבל ָהיְ ָתה ְ ּכמוֹ ֶׁש ַה ְ ּילָ ִדים ִצ ְ ּירו ָּה‬ ‫ַח ְר ִצ ּיוֹ ת ֶׁשל זָ ָהב‬ ‫ְׁש ָמ ׁשוֹ ת ְק ַטנּוֹ ת ֶׁשל יַ לְ דו ִּתי‬ ‫לֵ ב ְמא ָֹהב‬ ‫סו ִּסי ַה ָ ּל ָבן ָר ָעה ַ ּבדֶּ ֶׁשא‬ ‫דְּ בוֹ ִרים ָאר ּו דְּ ַב ׁש‬ ‫יְ לָ ִדים לָ כְ ד ּו ּ ַפ ְר ּ ָפ ִרים ָ ּב ֶר ֶׁשת‬ ‫וְ ֵת ֵבל ְ ּכמוֹ ֶׁש ַה ְ ּילָ ִדים ִצ ְ ּירו ָּה‬ ‫לְ ַמ ְעלָ ה לָ ָבן ֶׁשל רו ַּח‬ ‫ִמ ַּת ַחת לָ רו ַּח – ָׁש ַמיִ ם ּ ְפ ָר ִחים ֲא ָד ָמה‬ ‫ַח ּיוֹ ת ָׁש ָר ִׁשים ַמיִ ם‬ ‫לְ ַמ ָּטה ֵמ ֶהם ַקו‪.‬‬ ‫ָמה רוֹ ִאים ַא ֲח ָריו?‬ ‫ׁשוּב ַמ ְת ִחילָ ה ָהרו ַּח‬ ‫ָׁש ַמיִ ם ּ ְפ ָר ִחים ֲא ָד ָמה‬ ‫ַח ְר ִצ ּיוֹ ת ֶׁשל זָ ָהב‬ ‫ַא ַחר ָ ּכ ְך ַקיִ ץ‬ ‫ַא ַחר ָ ּכ ְך ְס ָתו‪.‬‬ ‫ַא ַחר ָ ּכ ְך‪ַ ...‬א ָ ּבא‪ ,‬נִ גְ ַמר לִ י ַהדַּ ף‪.‬‬

‫פעילויות‬ ‫‪ .1‬טרום־קריאה‪ :‬קחו דף לבן וצבעים וציירו את העולם כפי שילדים קטנים‬ ‫מציירים אותו‪.‬‬ ‫מה ציירתם? האם נהניתם מהתהליך? שתפו זה את זה בחוויה ובתוצאות‪ .‬האם‬ ‫תוכלו להסיק מסקנה מהמאפיינים של הציורים שלכם?‬

‫‪311‬‬

‫קראו את השיר‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה המשותף לכל התמונות המופיעות בבתים א' ו‪-‬ב'? ַאחד המאפיינים של עולם‬ ‫ילדותי הוא מושג ה"מתיקּות"‪ּ .‬כִ תבו את המאפיינים ה"מתוקים" המצויים בבית זה‪.‬‬ ‫‪ .3‬התבוננו בתיאור התמונה המופיעה בבית ג'‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה הם היסודות המופיעים בתמונה? האם יש דמיון בינה לתמונות שראינו‬ ‫בבתים הראשונים?‬ ‫ב‪ .‬מהי המחזוריות המופיעה בתמונה?‬ ‫ג‪ .‬איזו עונה מרומזת בבית זה‪ ,‬ואיזו עונה אינה מופיעה כלל בציור? מדוע‪,‬‬ ‫לדעתכם?‬ ‫‪ .4‬בסיום בית ג' מופיעה אנפורה במילים "אחר כך"‪ ,‬שיוצרת מתח לקראת סיום השיר‪.‬‬ ‫מהי ההפתעה בסוף? נסחו אותה במילים שלכם‪.‬‬ ‫וצבעו אותו בצבעים מתאימים ליד כל מילה שמציינת צבע‬ ‫‪ .5‬העתיקו את השיר ִ‬ ‫מפורש (זהב‪ ,‬לבן) או רמוז (שמש‪ ,‬אדמה‪ ,‬שמיים וכדומה)‪ .‬תוכלו להוסיף ליד‬ ‫המילים ציורים קטנים (של שמש‪ ,‬דשא וכדומה) בצבעים השונים‪ .‬מה מדגישה‬ ‫הצבעוניות שהתקבלה?‬

‫גליה רון‪ ,‬אגמון החּולה‪2014 ,‬‬

‫‪ .6‬התבוננות בתמונה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה משותף לתמונה ולשיר "ציור של ילדים"?‬ ‫ב‪ .‬האם המתיקות של עולם הילדות מופיעה בתמונה זו? כיצד?‬ ‫ג‪ .‬האומנית גליה רון ציירה ציור שאיננו העתקה מהטבע‪ .‬זהו ציור דמיוני‪ .‬כיצד‬ ‫רואים זאת?‬

‫‪312‬‬

‫מושגים ספרותיים‬ ‫לפניכם רשימת מושגים ספרותיים שמופיעים במקראה והסבר קצר על כל מושג‪.‬‬ ‫אֹוטֹוּביֹוגְ ַר ְפיָ ה ‪ -‬סיפור חיים שאדם כותב על עצמו‪ ,‬על חייו‪ ,‬על מאורעות שהשפיעו‬ ‫ִ‬ ‫עליו ועל סביבתו מנקודת מבט אישית‪.‬‬ ‫יאה (תצליל) ‪ -‬מילה או צירוף מילים שצלילן מחקה את משמעותן‪.‬‬ ‫טֹוּפ ָ‬ ‫אֹונֹומ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫דוגמאות‪ :‬זבוב‪ ,‬בקבוק‪.‬‬ ‫אֹוק ִסימֹורֹון ‪ -‬מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה‪ ,‬שצירופם‬ ‫ְ‬ ‫יוצר משמעות חדשה מעבר להיגיון‪ ,‬ומטרתו להגביר את הרושם ואת ההפתעה‪.‬‬ ‫דוגמאות‪ :‬זעקה אילמת‪ ,‬קרח לוהט‪.‬‬ ‫ִאירֹונְ יָ ה ‪ -‬צורת התבטאות שבה המשמעות הגלויה מנוגדת למשמעות הסמויה‪.‬‬ ‫הדובר משמיע משפט שנשמע לכאורה כפשוטו‪ ,‬אך רומז שהכוונה מנוגדת למה‬ ‫שנאמר‪.‬‬ ‫גֹוריָ ה ‪ -‬משל מפותח‪ ,‬שבו אנשים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬צמחים‪ ,‬תופעות טבע‪ ,‬מקומות‪,‬‬ ‫ָא ֵל ְ‬ ‫אירועים וכו' מסמלים ומייצגים תכונות‪ ,‬התנהגויות וערכים אנושיים‪.‬‬ ‫יט ַר ְציָ ה (מצלול) ‪ -‬נוצרת כאשר עיצור או הברה חוזרים פעמים אחדות‪ ,‬ויוצרת‬ ‫ָא ִל ֶ‬ ‫קשרים של צליל שתורמים לעיצוב האווירה בשיר‪.‬‬ ‫ָאנָ לֹוגְ יָ ה ‪ -‬השוואה‪ ,‬הקבלה‪ ,‬שבעזרתה מגלים תכונות של דמיון ושל שוני בין שני‬ ‫הדברים המושווים‪ .‬באנלוגיה הניגודית נקודות השוני מובלטות במיוחד‪.‬‬ ‫פֹורה ‪ -‬מילה או כמה מילים‪ ,‬החוזרות בראשי שורות או בראשי בתים‪ .‬החזרה‬ ‫ָאנָ ָ‬ ‫יוצרת הדגשה ותורמת למוזיקליות של הטקסט‪.‬‬ ‫אנפורה צמודה מופיעה בתחילת שתי שורות צמודות או יותר‪ ,‬ואילו אנפורה‬ ‫מסורגת מופיעה לסירוגין‪.‬‬ ‫יפֹורה ‪ -‬מילה או ביטוי החוזרים בסופי שורות סמוכות‪.‬‬ ‫ֶא ִּפ ָ‬ ‫רֹוס ִטיכֹון – היסוד צורני תבניתי‪ ,‬שבו צירופי האותיות בראשי הטורים או‬ ‫ַא ְק ְ‬ ‫המחרוזות מצטרפים יחד לשם הפייטן‪ ,‬לאותיות האלפבית‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ּפֹוא ִט ָיקה ‪ -‬תופעה שבה השירה עוסקת בשירה‪ ,‬שירה שמנסחת אמירה על‬ ‫ַא ְר ְס ֵ‬ ‫לשון השיר‪ ,‬על אומנות השיר‪ ,‬על סוגי השירה‪ ,‬על תהליך הכתיבה או על היוצר עצמו‪.‬‬ ‫ִּביֹוגְ ַר ְפיָ ה ‪ -‬סיפור חיים‪ ,‬כתיבת תולדות חיים של אדם‪ .‬מקור המילה ביוונית‪:‬‬ ‫ִּביֹו ‪ -‬חיים‪ ,‬גְ ַר ְפיָ ה – כתיבה‪.‬‬

‫‪313‬‬

‫בית ‪ -‬חטיבה של שורות המהוות‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬שלמות ריתמית ורעיונית בשיר‪ .‬בשירה‬ ‫המודרנית‪ ,‬הכתובה לעיתים בתבנית חופשית‪ ,‬אין לבתים אורך אחיד וקבוע‪ ,‬ויש‬ ‫מקרים בהם המעבר מבית לבית אינו חופף את המבנה התחבירי־רעיוני שבשיר‪.‬‬ ‫בשיר שווה חרוז בשירת ימי הביניים הבית הוא טור (שורה) אחד‪ ,‬הנחלק מבחינה‬ ‫משקלית לשתי צלעות שוות – דלת וסוגר‪ ,‬והחרוז החותם כל בית נקרא חרוז מבריח‪.‬‬ ‫דימוי ‪ -‬השוואה באמצעות כ' הדמיון‪ ,‬או באמצעות מילית הקישור "כמו"‪ ,‬בין שתי‬ ‫תופעות או שני עצמים על פי תכונה המשותפת לשניהם‪ .‬דוגמאות‪" :‬יפה כלבנה"‪,‬‬ ‫"הוֵ י ַעז ּכַ ּנָ ֵמר‪ ,‬וְ ַקל ּכַ ּנֶ ֶׁשר‪ ,‬וְ ָרץ ּכַ ְּצ ִבי‪ ,‬וְ גִ ּבֹור ּכָ ֲא ִרי" (אבות ה‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ֱ‬ ‫דמות משנית ‪ -‬דמות בסיפור שהעלילה העיקרית איננה מתמקדת בה‪ ,‬אך היא‬ ‫מופיעה ו‪/‬או מוזכרת בסיפור באופן התורם לאפיון הדמות הראשית‪ ,‬למשל על ידי‬ ‫הקבלה או ניגוד‪ .‬פעמים רבות הדמות המשנית משמשת רקע לעלילה ומקדמת אותה‪.‬‬ ‫דמות ראשית ‪ -‬הדמות העיקרית והחשובה בסיפור‪ ,‬שהעלילה מתמקדת בה‪.‬‬ ‫תשומת ליבו של הקורא מופנית למעשיה‪ ,‬לגורלה ולעולמה הפנימי‪.‬‬ ‫האנשה ‪ -‬ייחוס תכונות אנושיות למי שאיננו אדם‪ .‬דוגמאות‪ :‬בוקר צוהל‪ ,‬עיר פצועה‪.‬‬ ‫הומור ‪ -‬היכולת לתפוס ולבטא את הצדדים המשעשעים‪ ,‬המגוחכים והאבסורדיים‬ ‫של החיים‪ ,‬לרוב מתוך ראייה רחבה ויחס של אהדה סלחנית; יכולתו של האדם‬ ‫לצחוק לחולשות ולחסרונות של עצמו ושל אחרים ולהתבונן בחיוך בקשיי היומיום‪.‬‬ ‫הּומֹור ְס ָקה (מהתלה) היא סיפור קצר‪ ,‬המציג בצורה קומית ומבדחת מגרעות‬ ‫ֶ‬ ‫וחולשות אנושיות וחברתיות‪ .‬מטרתה לגרום צחוק והנאה אך גם למתוח ביקורת‬ ‫על תופעות והתנהגויות חברתיות‪.‬‬ ‫הזרה ‪ -‬טכניקת כתיבה המציגה תופעות ומצבים מוכרים באור זר ולא מוכר כדי‬ ‫לחדד את רגישותו של הקורא ולהפוך אותו למודע ולביקורתי כלפי המסופר‪.‬‬ ‫יציָ ה) – הקטע או הקטעים בסיפור שיש בהם פרטים על הרקע‬ ‫(א ְק ְסּפֹוזִ ְ‬ ‫היצג ֶ‬ ‫הנדרש להבנת העלילה‪ :‬הצגת המקום‪ ,‬הזמן‪ ,‬הדמויות והבעיה שתתפתח בהמשך‪.‬‬ ‫ֶה ְר ֵמז ‪ -‬רמיזה באמצעות מילה או ביטוי המופיעים ביצירה אל מקורות אחרים‬ ‫(למשל‪ :‬בספרות‪ ,‬בקולנוע או במוזיקה‪ ,‬או אל אירועים היסטוריים)‪ .‬המקורות‬ ‫העיקריים להרמז בספרות שלנו הם התנ"ך‪ ,‬התורה שבעל‪-‬פה והתפילה‪.‬‬ ‫התרה ‪ -‬שלב בסיפור המציג את פתרון הבעיה העלילתית שהסיבוך העמיד‪.‬‬ ‫חזרה ‪ -‬מילה‪ ,‬צירוף או משפט המופיעים כמה פעמים ביצירה‪ .‬החזרה יוצרת‬ ‫מקצב‪ ,‬מקילה על הקורא את הזיכרון ומעצימה ומדגישה את כוונת המחבר‪.‬‬

‫‪314‬‬

‫ִטיּפֹוגְ ַר ְפיָ ה ‪ -‬האומנות והטכניקה של סידור טקסט ועיצובו‪ .‬סידור אותיות כולל‬ ‫בחירת גופנים‪ ,‬גודל אות‪ ,‬רוחב השוליים‪ ,‬אורך שורה וריווח בין שורות‪ ,‬בין מילים‪,‬‬ ‫בין אותיות ובין צמדי אותיות‪.‬‬ ‫כותרת ‪ -‬שם או כתובת בראש יצירה כתובה‪ .‬הכותרת ממקדת את הנושא ולעיתים‬ ‫רומזת לעניין מרכזי המופיע ביצירה‪.‬‬ ‫כינוי – שימוש בשם לוואי‪ ,‬תואר או תכונה מסוימת כדי לציין מושג או שם‬ ‫מפורסם‪ ,‬בלא לנקוב בשמם המפורש‪ .‬הפייטנים השתמשו בכינויים למיניהם‬ ‫כדי לציין באמצעותם את הקב״ה‪ ,‬עם ישראל ואויביו‪ ,‬דמויות ידועות מן המקרא‪,‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬בית המקדש‪ ,‬התורה ועוד‪ .‬פעמים רבות הכינוי מצביע על תכונה‬ ‫או על מאורע מיוחד שקשור בדמות‪.‬‬ ‫יציָ ה)‪ ,‬סיבוך‪ ,‬מפנה‪,‬‬ ‫(א ְק ְסּפֹוזִ ְ‬ ‫מבנה הסיפור הקצר (הקלאסי) – כולל לרוב היצג ֶ‬ ‫שיא‪ ,‬התרה‪( .‬ראו מושגים אלה בנפרד)‬ ‫מדע בדיוני ‪ -‬סוגה ספרותית העוסקת לרוב בתיאור עלילות עתידיות בדיוניות‬ ‫באמצעות פיתוח של מגמות ורעיונות קיימים בתחומי המדע‪ ,‬הטכנולוגיה‪ ,‬הכלכלה‬ ‫והאומנות והשלכותיהם על עתיד האנושות‪.‬‬ ‫מוטיב ‪ -‬חפץ‪ ,‬אירוע‪ ,‬צירוף מילים וכדומה החוזר כמה פעמים ביצירה ומתקשר‬ ‫לתוכן היצירה‪ .‬תפקיד המוטיב הוא להדגיש נושאים חשובים ביצירה ולתרום‬ ‫להעמקת משמעותם‪.‬‬ ‫מחרוזת (סטרופה) ‪ -‬צירוף של מספר טורים ‪ -‬שורות (כינוי לבית בימינו) בתבנית‬ ‫של שיר אזור ומעין אזור‪ .‬טורי כל המחרוזות חורזים בשני אופנים‪ .‬הטורים הראשונים‬ ‫חורזים ביניהם בחריזה שמשתנה ממחרוזת למחרוזת והטורים האחרונים חורזים‬ ‫בחריזה אחידה החוזרת בכל המחרוזות‪.‬‬ ‫פֹורה ‪ -‬השאלה‪ ,‬ציור לשוני מרוכז המאחד שני דברים הבאים מעולמות שונים‪.‬‬ ‫ֵמ ָט ָ‬ ‫לצירוף החדש יש יסוד מפתיע ומרענן‪ .‬המטפורה מאפשרת לבטא רגשות וחוויות‬ ‫בביטוי מצומצם אחד‪ .‬לדוגמה‪" ,‬פטיש צרותי הגדולות" (ביאליק) — שילוב של מילים‬ ‫מעולמות שונים היוצר משמעות של סבל קשה ומכביד‪.‬‬ ‫ימיָ ה ‪ -‬ציור לשוני שיש בו העברה מן "הדבר עצמו" אל חפץ או אל פרט‬ ‫ִמיטֹונִ ְ‬ ‫אחרים השייכים אל האדם או המצויים בקרבתו ומייצגים אותו‪ .‬דוגמאות‪" :‬שתה‬ ‫כוסית"‪" ,‬הפרוטה מצויה בכיסו"‪.‬‬ ‫מילה מנחה ‪ -‬מילה‪ ,‬שורש לשוני או ביטוי שחוזרים כמה פעמים ביצירה‪ ,‬מבטאים‬ ‫משמעויות שונות ומכוונים לרעיון מרכזי בטקסט‪.‬‬

‫‪315‬‬

‫ְמ ַס ֵּפר ‪ -‬הדמות הדוברת בסיפור‪ .‬המספר מדווח על הדמויות ומתאר את‬ ‫ההתרחשויות ואת הרקע‪ .‬המספר הוא המתווך בין הקוראים לבין הנאמר בסיפור‪.‬‬ ‫ישנם כמה סוגי מספרים‪:‬‬ ‫מספר כול יודע ‪ -‬אינו דמות אנושית‪ .‬הוא מצוי מחוץ לעולם שהוא מספר עליו‪,‬‬ ‫יודע את המתרחש בלב הגיבורים‪ ,‬יודע את העתיד ואת העבר‪.‬‬ ‫מספר גיבור ‪ -‬הגיבור הראשי של היצירה‪ .‬הוא מדווח ומעיד בעיקר על חייו ועל‬ ‫דעותיו ומגלה לנו את מעשיו ואת עולמו הפנימי‪ .‬אנו קוראים את היצירה על פי‬ ‫זווית הראייה שלו‪.‬‬ ‫מספר ֵעד ‪ -‬דמות בסיפור‪ ,‬שאינה מתפקדת כדמות ראשית‪ .‬הוא מספר על‬ ‫האירועים שהיה ֵעד להתרחשותם‪.‬‬ ‫ִמפנה ‪ -‬אירוע‪ ,‬מקרה‪ ,‬שבו העלילה משנה את כיוונה במידה רבה‪ .‬מפנה יכול‬ ‫להתרחש לפני השיא או אחריו‪ ,‬ולעיתים הוא השיא עצמו‪.‬‬ ‫ניגוד ‪ -‬דבר והיפוכו‪ .‬הניגודים ביצירה יכולים להיות בין דמויות‪ ,‬בין מצבים‪,‬‬ ‫בין תקופות‪ ,‬בין מוטיבים‪ ,‬בין רגשות‪ ,‬בין עמדות‪ ,‬בין עבר להווה או בין גשמי‬ ‫לרוחני‪ .‬הניגודים תורמים להבנת משמעות היצירה ומחדדים מסרים או רעיונות‬ ‫שונים בה‪.‬‬ ‫נקודת שיא ‪ -‬המקום שבו הסיבוך מגיע לשיאו או המקום ה"מותח" ביותר בעלילה‪.‬‬ ‫נקודת תצפית ‪ -‬זווית הראייה שבה הדמות מתבוננת בעולם שהיא מספרת עליו‪.‬‬ ‫אט ָירה ‪ -‬יצירה ספרותית המתארת פגמים וליקויים במציאות בלשון חריפה‬ ‫ָס ִ‬ ‫ודו־משמעית‪ .‬מטרתה לעקוץ וללעוג באמצעים ספרותיים שונים (כמו אירוניה‬ ‫והגזמה) כדי להביע ביקורת ומחאה‪.‬‬ ‫סיבוך ‪ -‬השלב העלילתי שבו מופר המצב המאוזן ששרר בתחילת הסיפור‪.‬‬ ‫סיומת מקראית – חלק מפסוק מקראי שהפייטן חותם בו כל מחרוזת בפיוט‪.‬‬ ‫הסיומות המקראיות מלוקטות מספרי המקרא השונים‪ .‬לעיתים הן מסודרות מראש‬ ‫על פי עיקרון מסוים‪ ,‬כגון שבכל אחת מהן מופיעה מילה משורש נתון‪ ,‬או שכולן‬ ‫פותחות או נחתמות באותה מילה‪.‬‬ ‫ִסינֶ ְס ֶתזְ יָ ה ‪ -‬סוג של ציור לשוני המאחד תכונות של שני חושים או יותר‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫ת‪-‬הּקֹוֹלת" (שמות כ‪ ,‬יד)‪ ,‬שנאמר על מעמד קבלת‬ ‫ל‪-‬ה ָעם ר ִֹאים ֶא ַ‬ ‫בפסוק "וְ כָ ָ‬ ‫התורה בהר סיני‪ ,‬יש עירוב של חוש הראייה וחוש השמיעה‪.‬‬

‫‪316‬‬

‫ִסינֶ ְקדֹוכָ ה – סוג של מיטונימיה המגדירה את השלם על ידי אזכור של חלק ממנו‪.‬‬ ‫דוגמאות‪" :‬קורת גג" = הבית כולו‪" ,‬ביקשתי את ידה" = רציתי להינשא לה‪ .‬היד‬ ‫מייצגת את האדם כולו‪.‬‬ ‫סיפור חבורה ‪ -‬סיפור שבו קבוצת ילדים מגויסת למשימה מורכבת ועוברת תהליך‬ ‫של התבגרות עד להשלמת המשימה‪ .‬בדרך כלל המשימה אפופה מסתורין וחשאיות‪.‬‬ ‫סיפור מסגרת ‪ -‬סיפור בעל מבנה של סיפור פנימי בתוך סיפור חיצוני‪ .‬במסגרת‪,‬‬ ‫שהיא הסיפור החיצוני‪ ,‬מוצגים המספר או הרקע לסיפור הפנימי‪.‬‬ ‫סיפור פנטסטי ‪ -‬סיפור הנותן חירות לדמיון הכותב והקורא‪ ,‬ומתאר מציאות‬ ‫המתנהלת על פי חוקיות שונה‪ .‬מאפייני הסיפור הפנטסטי‪ :‬שבירת מחיצות בין‬ ‫אדם לבעלי חיים‪ ,‬בין החיים לבין המתים‪ ,‬ובין חלום לממשות‪ .‬כמו כן תיתכן בו‬ ‫שבירת חוקי הטבע והתממשות של מטפורות‪.‬‬ ‫סליחה ‪ -‬סוג של פיוט שעניינו וידוי על חטאים‪ ,‬בקשת רחמים ומחילת עוונות‪.‬‬ ‫פיוטי הסליחות מבטאים את האמונה ברחמי שמיים ובאפשרות לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫מנהג עדות המזרח להתחיל לומר סליחות החל בראש חודש אלול‪ ,‬ואילו האשכנזים‬ ‫נוהגים להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה‪.‬‬ ‫סמל ‪ -‬פרט ביצירה‪ ,‬כגון‪ :‬מילה‪ ,‬ביטוי או חפץ מוחשי‪ ,‬המוצג כך שהקוראים חשים‬ ‫שיש לו משמעות רחבה החורגת מעבר לקיומו המוחשי‪ .‬דוגמאות‪ :‬ענף זית הוא‬ ‫סמל מקובל לשלום‪ ,‬אור הוא סמל לקדּושה‪.‬‬ ‫ּפֹואנְ ָטה ‪ -‬נקודת חוד‪ ,‬נקודה המופיעה בסיום היצירה‪ ,‬ויש בה הפתעה‪ .‬היא מדרבנת‬ ‫ֶ‬ ‫את הקורא לחזור ולקרוא שוב את היצירה‪ .‬בקריאה חוזרת יחשוף הקורא את‬ ‫הרמזים שבקריאה ראשונה לא שם לב אליהם‪ ,‬והם אלו שמובילים לסיום המפתיע‪.‬‬ ‫פסיחה ‪ -‬ניתוק של מילה מהטור השירי‪ ,‬ממיקומה ההגיוני מבחינה תחבירית‪,‬‬ ‫והעברתה לשורה חדשה לשם הדגשה‪ ,‬יצירת מתח ועוד‪.‬‬ ‫פערי מידע ‪ -‬היעדר פרטים בטקסט‪ .‬הקוראים נדרשים להפעיל את הידע שלהם‬ ‫ואת דמיונם לשם השלמת פרטים אלו‪.‬‬ ‫רומן היסטורי ‪ -‬רומן שעלילתו מתרחשת בתקופה שקדמה לזמן חיבורו‪ .‬לעיתים‬ ‫עומדים אירועים היסטוריים ידועים במוקד העלילה שגיבוריה הראשיים הם דמויות‬ ‫היסטוריות ממשיות‪ ,‬ולעיתים הדמויות בדיוניות‪ ,‬והמאורעות ההיסטוריים עומדים‬ ‫ברקע העלילה‪ .‬יש רומנים היסטוריים שנעשה בהם מאמץ לדייק ככל האפשר‬ ‫בעובדות ההיסטוריות‪ ,‬אך סופרים אחרים מעדיפים לוותר על הדיוק ההיסטורי‬ ‫לטובת מטרות אומנותיות‪.‬‬

‫‪317‬‬

‫טֹול ִרי) ‪ -‬סוגה ספרותית שבה סדרה של‬ ‫ּפיס ָ‬ ‫רומן מכתבים (בלועזית‪ :‬רומן ֶא ְ‬ ‫מכתבים בדיוניים יוצרת יחד מבנה עלילתי‪ .‬לעיתים מתלווה למכתבים קולו של‬ ‫מספר‪ .‬על פי רוב המכתבים מרכיבים תכתובת בין שני אנשים או יותר‪ ,‬אך ייתכן‬ ‫גם עזבונו הבדיוני של כותב מכתבים יחיד‪.‬‬ ‫ריאליזם קסום ‪ -‬סגנון כתיבה המשלב בין ריאליזם לפנטזיה‪ .‬בניגוד לריאליזם‪,‬‬ ‫שבו הכתיבה מחקה את המציאות‪ ,‬ובניגוד לפנטזיה‪ ,‬שבה הכתיבה מתארת את‬ ‫הבלתי מתקבל על הדעת‪ ,‬בריאליזם קסום החלק העל‪-‬טבעי או הפנטסטי מתקבל‬ ‫בסיפור כדבר הטבעי ביותר‪.‬‬ ‫רמז ַמטרים ‪ -‬פרט המופיע בשלב מוקדם בסיפור ומקבל משמעות מחודשת‬ ‫רק בהמשכו‪ .‬בדרך כלל משמעות הרמז נתפסת רק במבט לאחור לאחר קריאת‬ ‫"ט ֶרם"‪ ,‬שמשמעותה "קודם ל‪."...‬‬ ‫הסיפור כולו‪ .‬מקור המושג במילה ֶ‬ ‫ֶר ְפ ֵרין (פזמון חוזר) ‪ -‬נוסח אחיד החוזר אחרי כל מחרוזת בפיוט‪ .‬מעין מוטו לשיר כולו‪.‬‬ ‫שיבוץ – נטילת פסוק או חלק ממנו‪ ,‬בעיקר מהמקרא ולעיתים רחוקות מכתבי‬ ‫קודש אחרים‪ ,‬ושילובו ביצירה‪ .‬השיבוץ מעשיר את הטקסט ואת משמעויותיו‪.‬‬ ‫שירה לירית ‪ -‬שירה המבטאת את החוויה האישית של המשורר ואת תגובתו‬ ‫האישית לעולם שבו הוא חי‪ .‬מקור המושג "לירי" במילה "לירה" ביוונית עתיקה‬ ‫שפירושה כלי נגינה דמוי נבל קטן שבו נהגו משוררים ללוות את שירתם‪.‬‬ ‫שיר מעין אזור – שיר סטרופי בעל מבנה המאפיין שירי קודש רבים המורכב‬ ‫הר ְפ ֵרין‪ ,‬הנחרז עם סיום‬ ‫משתי מערכות‪ :‬קבועה ומתחלפת‪ .‬המערכת הקבועה היא ֶ‬ ‫המחרוזות‪ ,‬והמערכת המתחלפת היא המחרוזות שלכל אחת מהן חרוז משלה‪.‬‬ ‫מדריך הוא מחרוזת הפתיחה של שיר מעין אזור‪.‬‬ ‫שיר מתהפך ‪ -‬כינוי לשיר המסווה את תוכנו ואת משמעותו‪ .‬זהו שיר שרק סופו‬ ‫מוכיח על תחילתו‪ .‬כשמתחילים לקרוא את השיר נראה שהשיר מוביל לפירוש‬ ‫מסויים‪ ,‬אך כשמגיעים לסוף השיר מבינים שטעינו בהבנה‪ ,‬ורק כאשר חוזרים‬ ‫וקוראים אותו שוב ‪ -‬מבינים אותו כראוי‪.‬‬ ‫תשתית מקראית ‪ -‬שילוב של פסוקים והרמזים ְלקטע מהמקרא ביצירה‬ ‫הספרותית‪ .‬התשתית המקראית מעמיקה ומרחיבה את משמעות היצירה‬ ‫באמצעות הקשר שנוצר בינה ובין המקור המקראי‪.‬‬

‫‪318‬‬

‫@ כל הזכויות שמורות לאקו"ם ולמחברים‬ ‫אנו מודים לאנשים ולמוסדות שנתנו לנו את רשותם‪.‬‬ ‫עשינו כל מאמץ והשתדלנו לאתר ולציין את כל בעלי הזכויות בספר זה‪ .‬אנו מתנצלים מראש‬ ‫על כל טעות או השמטה‪ ,‬ואם יש כאלו הם יתוקנו במהדורה הבאה‪.‬‬ ‫או‪ .‬הנרי‪ ,‬תרגום‪ :‬מירון אוריאל ואיריס בורוכוב‪ ,‬מקץ עשרים שנה‪ ,‬עם עובד ‪ ;1994‬אורגד‬ ‫דורית‪ ,‬פרק מתוך‪ :‬קלקידן‪ ,‬הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים‪ ;2006 ,‬אלתרמן נתן‪ ,‬אליפלט‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬פזמונים ושירי זמר‪ ,‬כרך שני‪ ,‬הקיבוץ המאוחד תשל"ט; אסימוב איזק‪ ,‬תרגום ‪ :‬חיים‬ ‫גליקשטיין‪ ,‬איזה תענוג היה להם‪ ,‬מתוך‪ :‬גדול ורחב הוא העולם‪ ,‬מסדה ‪ ;1977‬אשר פינקהוף‬ ‫קלרה‪ ,‬תרגום‪ :‬איתמר פרת; מיד ליד‪ ,‬מתוך‪ :‬ילדי כוכבים‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשנ"א; בובר מרטין‪ ,‬הנפח‪,‬‬ ‫תיקון חצות‪ ,‬מתוך‪ :‬סיפורי חסידים‪ ,‬אור הגנוז‪ ,‬שוקן תשל"ז‪ ,‬כיצד למדתי מאיכר‪ ,‬מתוך‪ :‬גוג‬ ‫ומגוג‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ;2007 ,‬בורדמן אורנה‪ ,‬פרק מתוך‪ :‬בודדה במערכה‪ ,‬ידיעות ספרים‪,‬‬ ‫‪ ;2008‬בנאי אהוד‪ ,‬יוצא לאור‪ ,‬מתוך‪ :‬אלבום "עוד מעט"‪ ;1996 ,‬ברגשטיין פניה‪ ,‬ניגונים‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫אסיף‪ :‬שירים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד תשל"א; גורי חיים‪ ,‬הרעות‪ ,‬מתוך‪ :‬השירים‪ ,‬מוסד ביאליק‪,‬‬ ‫תשנ"ח ‪ -‬תשע"ב; גמזו יוסי‪ ,‬הכותל‪ ,‬מתוך‪ :‬דבר אלי בשירים‪ ,‬הוצאת סובר לדברי מוסיקה‪,‬‬ ‫‪ ;1970‬גפן יהונתן‪ ,‬אומץ‪ 36 ,‬שירים‪ ,‬דביר‪ ;1985 ,‬גרסיה מרקס גבריאל‪ ,‬תרגום‪ :‬משה בן‬ ‫הרוש ודניאל סטבסקי‪ ,‬משהו חמור עומד לקרות בכפר הזה‪ ,‬מתוך‪ :‬עיתון ‪ ,77‬גיליון ‪;29‬‬ ‫דיקינסון אמילי‪ ,‬תרגום‪ :‬לאה נאור‪ ,‬הטבע‪ ,‬מתוך‪ :‬הטבע – שירים‪ ,‬דביר‪ ;1992 ,‬המר מוטי‪,‬‬ ‫רקמה אנושית אחת‪ ,‬מתוך דיסק הצורך במילה‪ ,‬הצורך בשתיקה‪ ;NMC 1987 ,‬הס אמירה‪,‬‬ ‫אנשים פרחים‪ ,‬מתוך‪ :‬כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות‪ ,‬עם עובד‪ ;2014 ,‬ובסטר ג'יין‪ ,‬תרגום‪:‬‬ ‫ענת זיידמן‪ ,‬פרק מתוך אבא ארך רגליים‪ ,‬ידיעות אחרונות ספרי חמד‪ ;2009 ,‬זלדה‪ ,‬שלומי‬ ‫קשור בחוט אל שלומך‪ ,‬מתוך‪ :‬שירי זלדה‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשמ"ה; זרחי נורית‪ ,‬פנים‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫הנמר שמתחת למיטה‪ ,‬מסדה‪ ;1976 ,‬מרגרט אן‪ ,‬פס על כל העיר‪ ,‬מתוך‪ :‬פס על כל העיר‪,‬‬ ‫מסדה‪ ;1975 ,‬חקק בלפור‪ ,‬מגילת יוחסין‪ ,‬מתוך‪ :‬ואז בקץ היוחסין‪ ,‬שלהב"ת‪ ;1987 ,‬משורר‬ ‫של חצות; חקק הרצל ובלפור‪ ,‬מתוך מאמר ‪":‬אבות ובנים לנוכח משבר העלייה לארץ"‪ ,‬שדה‬ ‫חמ"ד‪ ,‬תשנ"ט; טנא בנימין‪ ,‬התסריט הראשון של סבק‪ ,‬מתוך‪ :‬בצלו של עץ הערמון‪ ,‬ספריית‬ ‫פועלים‪ ;1973 ,‬טשרנוביץ־אבידר ימימה‪ ,‬המחברת‪ ,‬מתוך‪ :‬מראות‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬האגף לת"ל‪,‬‬ ‫‪ ;1992‬יונתן נתן‪ ,‬לכל אחד ירושלים‪ ,‬שוב נתחיל מחדש‪ ,‬זמר לבני‪ ,‬אם העולם‪ ,‬שני אלונים‪,‬‬ ‫ציור של ילדים‪ ,‬חופים‪ ,‬את ואני‪ ,‬מתוך‪ :‬שירים בכסות הערב‪ ,‬ידיעות אחרונות ספרי חמד‪,‬‬ ‫‪ ;2004‬ליקוק סטפן‪ ,‬תרגום עברי‪ :‬יצחק בן נפתלי ‪ ,‬חגיגת יום האם‪ ,‬מתוך‪ :‬הומור בספרות‬ ‫העולם‪ ,‬שרברק; מוהר עלי‪ ,‬שיר השיירה מתוך‪ :‬דיסק על גבול האור ‪ ; NMC 1987‬מורגנטוי‬ ‫לייב‪ ,‬תרגום‪ :‬יורם טהרלב‪ ,‬עץ הכוכבים‪ ,‬מתוך‪ :‬שיר במתנה‪ ,‬מסדה ‪ -‬פרס‪ ;1977 ,‬מקמל עתיר‬ ‫נאוה‪ ,‬פרק א‪ ,‬פרק ג‪ ,‬מתוך‪ :‬מבחן קבלה‪ ,‬ידיעות אחרונות ‪ ;2002‬מרים רבקה‪ ,‬בראשית ברא‬ ‫אלוהים‪ ,‬מתוך‪ :‬הקולות לקראתם‪ ;1982 ,‬משפחה‪ ,‬מתוך‪ :‬אבי ציווני לא למות‪ ,‬כרמל; ס' יחייב‪,‬‬ ‫עט הכסף‪ ,‬מתוך‪ :‬מכל צבעי הקשת‪ ,‬שרברק; סבתו חיים‪ ,‬קאובוי‪ ,‬מתוך‪ :‬בואי הרוח‪ ,‬ספרי‬ ‫עליית הגג וידיעות ספרים‪ ;2008 ,‬סטאף ליאופולד‪ ,‬גשר‪ ,‬תרגום‪ :‬רפי וייכרט‪ ,‬מתוך‪ :‬אחרי‬ ‫מהפכות רבות‪ ,‬מבחר מן השירה הפולנית שאחרי ‪ ,1945‬כרמל תש"ס; סטיוארט ג'סי‪ ,‬תרגום‪:‬‬ ‫ליאורה הרציג‪ ,‬עץ הדובדבן השבור‪ ,‬מעלות‪ ,‬תשנ"ב; עגנון ש"י‪ ,‬מתוך "עגונות"‪ ,‬הוצאת שוקן;‬ ‫עוגן צביה‪ ,‬הסוד של רחל ואלי‪ ,‬מתוך‪ :‬הסוד של רחל ואלי ועוד סיפורים‪ ,‬רשפים‪ ;1981 ,‬עומר‬ ‫דבורה‪ ,‬כלבת הרש‪ ,‬מתוך‪ :‬חיות מספרות‪ ,‬הוצאת י' קמחי‪ ;1977 ,‬פורת חנן‪ ,‬ציטוט מתוך‪ :‬מעט‬ ‫מן האור – בראשית‪ ,‬הוצאת בית אל; פלאסיו ר"ג‪ ,‬פרקים מתוך‪ :‬פלא‪ ,‬תרגום‪ :‬שוהם סמיט‪,‬‬ ‫כנרת זמורה ‪ ;2013‬קווה דליה‪ ,‬שורת נשים שקטה‪ ,‬מתוך‪ :‬אישה עיגול‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‬ ‫‪ ;1990‬קור זהבה‪ ,‬הסיפור של דוגו‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ;2003 ,‬ריבק אמנון‪ ,‬כל אדם צריך מצרים‪,‬‬

‫‪319‬‬

‫מתוך‪ :‬אתר מדרשת‪ ;2009 ,‬ריינדולס ג'ייסון‪ ,‬פרק מתוך‪ :‬המרוץ ‪ - 1‬גוסט‪ ,‬תרגום‪ :‬שי אשל‪,‬‬ ‫‪ ;2018‬שימבורסקה ויסלבה‪ ,‬כף היד‪ ,‬תרגום‪ :‬דוד וינפלד‪ ,‬מתוך‪ :‬רגע ‪ -‬מבחר שירים‪ ,‬הוצאת‬ ‫כרמל‪ ;2011 ,‬שמוש אמנון‪ ,‬פרוכת‪ ,‬מתוך‪ :‬עלי הגיון בכינור‪ ,‬ספריית פועלים ‪ ;1984‬שמעוני‬ ‫דוד‪ ,‬דברו לא קיים‪ ,‬מתוך‪ :‬מסיפורי נער חולה ‪ -‬שירים‪ ,‬חלק ב מסדה‪ ,‬תש"ט; שמר נעמי‪ ,‬על‬ ‫כל אלה‪ ,‬משפט מתוך אנשים טובים‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר גימל‪ ,‬ידיעות אחרונות ‪;1982‬‬ ‫שנהב חיה‪ ,‬חוט‪ ,‬מתוך‪ :‬שירים‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשמ"ד; שקלים אסתר‪ ,‬כוס הקידוש‬ ‫של סבא רבא‪ ,‬מתוך‪ :‬שרקיה‪ ,‬כנרת־זמורה‪ ,‬תשס"ו; שרנסקי נתן‪ ,‬לא אירא רע‪ ,‬מתוך‪ :‬נתן‬ ‫שרנסקי‪ ,‬ידיעות אחרונות‪;1989 ,‬‬ ‫תודה‪:‬‬ ‫לידיעות ספרים על עטיפות הספרים "בודדה במערכה"‪" ,‬הסיפור של דוגו"‬ ‫עטיפת הספר "אבא ארך רגליים" ידיעות ספרים‪ ,‬עופרים‪ ,‬אחיעבר‬ ‫עטיפת הספר "קלקידן"‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‬ ‫עטיפת הספר "המרוץ ‪ :1‬גוסט"‪ ,‬כתר‬ ‫השרות הבולאי‪ ,‬יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ג‪ ,‬אז תשאל האומה שטופת דמע־‬ ‫וקסם‪ .‬ואמרה‪ :‬מי אתם ? והשניים‪ ,‬שוקטים יענו לה‪ :‬אנחנו מגש הכסף שעליו נתנה מדינת‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫תצלומים ויצירות אמנות‬ ‫אריה אורנן תצלומים בעמודים ‪ ;218 ,292 ,191 ,14‬ארכיון המדינה – חלוצים עמוד ‪;156‬‬ ‫מרים ארן – שמחת בית השואבה‪ ,‬עבודת בד של האמנית ממושב גמזו ובעלת הסטודיו‬ ‫לפרוכות ומעילי ס"ת "שש משזר"‪ ,‬עמוד ‪ ;49‬ליאוניד בלקלב‪ ,‬ילד‪ ,‬עמוד ‪ ;180‬לירון בן נאה‬ ‫ואסתר שקלים על תצלום הגביע עמוד ‪ ;211‬שמואל בק‪ ,‬ילדה בגטו עמוד ‪ ,97‬הכותל המערבי‬ ‫על רקע נוף מדברי‪ ,‬עמוד ‪ ;165‬למשפחת אריה ברמץ‪ ,‬ללא שם‪ ,‬עמוד ‪ ;32‬בוריס דוברוב‪,‬‬ ‫חייט יהודי‪ :‬שמן על מתכת; עמוד ‪ ,15‬באדיבות בית המכירות הפומביות "מורשת"‪ ,‬נוסד בשנת‬ ‫‪ 2014‬ע”י אסף העצני וניסים ורט; גלריה דן‪ ,‬על ציורו של יוסל ברגנר‪ ,‬עמוד ‪ ;202‬רותם הלוי‬ ‫חדד – קריקטורה בעמוד ‪ ;272‬הספרייה הלאומית כרזה ‪' -‬עברי דבר עברית והבראת'‪ ,‬קטלוג‬ ‫הספרייה הלאומית עמוד ‪ ;158‬ויקיפדיה‪ ,‬עמודים‪,304 ,302 ,168 ,155 ,140 ,136 ,116 ,11 :‬‬ ‫‪ 165‬ז'אק ז'אנו‪ ,‬סירה וספרי קודש‪ ,‬רכב וספרים עמוד ‪ ;217‬בידרמן‪ ,‬גלריה לאומנות ישראלית‬ ‫עמוד ‪ ;217‬דינה זילברברג הריקוד החסידי‪ ,‬עמוד ‪ ;30‬פיני חמו‪ ,‬הכותל‪ ,‬עמוד ‪ ;164‬משפחת‬ ‫מרסל ינקו‪ ,‬חייל פצוע‪ ,‬עמוד ‪ ;135‬נעמה להב‪ ,‬קריקטורות‪ ,‬עמודים ‪ ;239 ,233‬לע"מ‪ ,‬עמודים‬ ‫‪ ;159 ,16‬בועז מיה‪ ,‬אומן ניפוח הזכוכית‪ ,‬עמוד ‪ ;20‬מרכז להבה‪ ,‬טקס יום העצמאות ה־‪12‬‬ ‫בקרית גת‪ ,1960 ,‬ארכיון קריית גת‪ ,‬עמוד ‪ ;109‬ליאורה סגן כהן‪ ,‬על עבודתו של מיכאל סגן‬ ‫כהן‪" ,‬כנפיים"‪ ,‬עמוד ‪ ;82‬דרורית סן‪ ,‬על ציוריה‪ :‬יונה עמוד ‪ ,90‬משפחה עמוד ‪ ,203‬בר מצווה‬ ‫עמוד ‪ ;208‬פולוצקי ליאת‪ ,‬קרעים בחלום‪ ,‬עמוד ‪ ;93‬ארי פולמן ודוד פולונסקי על קטעים‬ ‫מתוך הספר "אנה פרנק היומן הגרפי"‪ ,‬עמודים ‪ ;100-99‬עופרה פרידלנדר על ציורה בית‬ ‫המדרש עמוד ‪ ;24‬ישי פרידמן‪ ,‬כרזה מתוך "מעצבים זיכרון"‪ ,‬תחרות עיצוב כרזה ממלכתית‪,‬‬ ‫יד ושם‪ ,‬תשע"א (‪ ,)2011‬עמוד ‪ ;117‬תמי פרמונט‪ ,‬עמוד ‪ ;212‬הילה קרבלניקוב‪ ,‬יום ירושלים‬ ‫‪ ,2005‬עמוד ‪ ;138‬גליה רון‪ ,‬אגמון החולה‪ ;312 ,‬דוד רקיע וגלריה רקיע‪ ,‬אותיות בקוסמוס –‬ ‫תצלום העטיפה; שאטרסטוק ‪ ;308 ,307 ,238 ,187 ,163 ,155 ,76 ,56‬דב שגב‪ ,‬שני אלונים‪,‬‬ ‫עמוד ‪ ;306‬ירון שיין – טלית‪ ,‬עמוד ‪ ,7‬אתר ״ציצית נועם״; בוריס שפירא‪ ,‬פורים שפיל‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫מגילת אסתר פירוש ישראלי‪ ,‬עמוד ‪ ;71‬הדסה תל ורדי‪ ,‬ירושלים עמוד ‪166‬‬

‫‪320‬‬