יום העצמאות (עמ' )276 יום העצמאות /ד"ר יהושבע בנטוב הדלקת המשואות היא הטקס המרכזי של יום העצמאות .כל שנה בוחר מרכז ההסברה את הנושא שעל פיו ייבחרו שנים־עשר מדליקי המשואות — כמספר שבטי ישראל .הטקס פותח את החג ,ומדינת ישראל מיוצגת בו בממלכתיותה :מדליקי המשואות מייצגים את ריבוי פניה של המדינה, יושב ראש הכנסת מייצג את הרשות המחוקקת ,נושאי הנסים של צה"ל מייצגים את כוחות הביטחון ,ועל כל אלה נוספים הדגל ,וההמנון. האש הבוערת ,הלפיד הדולק ,והניצוץ שלא כבה — סמל קדום ביהדות .בטקס שכתב ח"נ ביאליק ליובל הכ"ה של העיר תל אביב ,הוא אומר על האש" :מכבשן האש יצא אבינו הראשון ,אברהם ,לקרוא בשם אלוהים ...הלפיד אש נכרתה הברית הראשונה ,ברית בין הבתרים ,בין אבינו זה ובין אלוהיו ,וגם לאבי נביאנו ,למשה ,האם לא נגלה אליו אלוהים בתוך הסנה הבוער באש ואיננו אוכל — סמל הנצח לעם ישראל ? תורתנו גם היא ניתנה באש ,ובלפידים ,והיא כולה אש שחורה ,על גבי אש לבנה( ".ח"נ ביאליק" ,איכה יירא את האש" ,שירים ,מהדורה מדעית [ב] עמ' .)230 גם טקס המשואות הוא טקס בן אלפיים שנה ,והוא מתואר במשנה(במסכת ראש השנה סדר מועד). בימי בית שני נהגו להשתמש במשואות שבראשי ההרים ,בתור שיטת תקשורת מהימנה להודיע מתי מסתיים ומתחיל החודש .החישוב של הימים וראשי החודשים היה חיוני לקיום המועדים והחגים בזמנם. ואומרת המשנה" :כיצד היו משיאין משואות? מביאים כלונסאות של ארז ארכין ,וקנים ועצי שמן ,ונעורת של פשתן וכורך במשיחה .ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ,ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ,עד שהוא רואה את חברו ,שהוא עושה כן בראש ההר השני .וכן בראש ההר השלישי( ".מסכת ראש השנה, פרק ב ,משנה ג) .המילה משואות ,פירושה כאן אבוקות ,לפידים אשר בעזרתם היו מודיעים מתי מתחדש החודש .היו שמים אותם על מוטות ומביאים מקלות של עץ ארז ,ובעזרת חבל (משיחה) היו כורכים בראש המטה ,שברי גבעולים של פשתן (נעורת) הבוערים היטב .והיו עולים לראש ההר ,ומציתים את הלפידים ,והר אחד היה רואה שנדלקו המשואות בהר האחר ,והיה מדליק את המשואות שלו ,וכך הלאה. היו מתחילים בהר הזיתים בירושלים ,ומשם ממשיכים אל סרטבא ,ומשם אל גריפינא וגו'" ...עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת אש". טקס המשואות קושר את העם לתולדותיו ,בימים ההם בזמן הזה .מדליק המשואה חווה חוויה אישית הקשורה אל החוויה הלאומית באמצעות הלפיד הבוער — סמל לאור שאינו כלה .מרגשת מאוד היא עדותו של הסופר דן בניה־סרי ,יליד ירושלים.
141