צועדים בדרך המילים לכיתה ה

‫צועדים‬ ‫בדרך המילים ה'‬ ‫בינה גלר־טליתמן חנה שליטא‬ ‫מקראה בין תחומית ללימודי השפה העברית‬ ‫קריאה‪ ,‬כתיבה‪ ,‬האזנה ודיבור‬ ‫ייעוץ ספרותי‪ :‬ד"ר אורית מיטל‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‬ ‫מהדורה מעודכנת – לפי תכנית הלימודים חינוך לשוני‪ :‬שפה‪ ,‬ספרות‪ ,‬תרבות‬

‫לפי התבחינים וההתוויות של משרד החינוך ‪2011‬‬

‫עיונים ספרותיים‪ :‬ד"ר אורית מיטל; ד"ר יפה בנימיני; ד"ר יהושבע בנטוב‬ ‫עריכה ועיבוד פדגוגי ודידקטי‪ :‬בינה גלר‪-‬טליתמן וחנה שליטא‬ ‫איורים‪ :‬ניר עדי ומאיירים נוספים (ר' עמוד ‪)302‬‬ ‫עיונים באמנות פלסטית‪ :‬דפנה להב‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫עריכת לשון‪ :‬יהודית נווה‬ ‫עיצוב וגרפיקה‪ :‬לילי פרזי‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬ ‫תודה מיוחדת לד"ר דנה טאובה על שקראה‪ ,‬העירה והציעה‪.‬‬ ‫תודה ללאה אחי מרים ולתמי פרמונט על תרומתן לספר‪.‬‬ ‫הספר יצא באישור משרד החינוך‪ ,‬אישור מספר ‪ 2552‬מיום ‪23.3.14‬‬ ‫המקראה היא מהדורה מעודכנת של המקראה דרך המילים ה'‬

‫‪2552‬‬ ‫‪23.3.14‬‬

‫מסת״ב ‪ISBN 978-965-552-805-3‬‬

‫הספר ערוך על פי תכנית הלימודים לחינוך לשוני עברית ‪ -‬שפה‪ ,‬ספרות ותרבות תשס"ג‬ ‫והתוויות תשע"א‪.‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל‬ ‫סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬ ‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‪,‬‬ ‫רח' ההגנה ‪ ,10‬אור יהודה ‪6022410‬‬

‫כנרת בית הוצאה לאור‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ 2014‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר ‪ -‬מוציאים לאור בע"מ‬

‫תוכן העניינים‬ ‫עם ספר פתוח ‬

‫עם ספר על שפת הים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫הקריאה היא הרפתקה ‪ /‬סימון דה־בובאר ‬ ‫נערה צעירה קוראת ‪ /‬ז'אן אונורה פראגונאר ‪ /‬ציור ‬ ‫כל הכבוד לאבא ‪ /‬פרץ בנאי ‬ ‫"ללא כותרת" ‪ / 2003‬מאיר פיצ'חזדה ‪ /‬ציור ‬ ‫הדפוס ‪ -‬ההמצאה ששינתה את חיי האדם ‪ /‬דורית ריינס ‬ ‫תמיד יהיו סיפורים! ‪ /‬דב אלפון ‬ ‫מחשב וספרייה ‬ ‫הּבדיוני אל המציאות ‪ /‬מיכל בן דוד ‬ ‫מהמדע ִ‬ ‫מסע אל הירח ‪ -‬ז'ורז' מלייס ‪ /‬דפנה להב ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬נסים ונפלאות ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫לאה גולדברג — קורות חיים ‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה‪-‬עתיקה ‬

‫‪6‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪30‬‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬ ‫ככה זה בעברית ‪ /‬דתיה בן דור ‬ ‫בּורה בארץ ישראל ‪ /‬על אליעזר בן יהודה ‪35‬‬ ‫הד ָ‬ ‫המאבק לחידוש השפה העברית ְ‬

‫יחד ולחוד ‬

‫החייכן‪ /‬יצחק נו י‬ ‫מעשה נדיב ‪ /‬אדמונדו דה אמיצ'יס ‬ ‫התורה שבעל פה‪ :‬המשנה והתלמוד ‬ ‫המלבין פני חברו ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫כיסא גלגלים ‪ /‬שלומית כהן־אסיף ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬המלך מתיא הראשון ‪ /‬יאנוש קורצ'א ‬ ‫ק‬

‫אדם לאדם ‬

‫אומרים שחתולים ‪ /‬יהונתן גפ ן‬ ‫העיוור והמשותק ‪ /‬מישל פיקמל ‬ ‫חמשת העיוורים ‪ /‬לב טולסטוי ‪ /‬תירגם ועיבד חיים נחמן ביאליק ‬ ‫מעשה בשני אמנים ‪ /‬מיכה יוסף בן גוריון ‬ ‫שלוש המסננות ‪ /‬מיוחס לסוקרטס ‬ ‫לשון הרע ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫איך הפר הנשר את השבועה שנשבע לנחש? ‪ /‬ש' שפרה ‬ ‫הדינר הגזול ‪ /‬יהודה בורלא ‬ ‫בגדי המלך החדשים ‪/‬הנס כריסטיאן אנדרסן ‬ ‫הנס כריסטיאן אנדרסן ‪ -‬קורות חייו ‬ ‫הטוחן הזקן ‪ /‬אלפונס דודה ‬ ‫הנער שבקש לדוג לוויתן ‪ /‬דליה רביקוביץ ‬ ‫דג הזהב ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫לכל יֶ ֶלד יש זכּות ‪ /‬צפרירה ַש ַחם ‬ ‫על שלושה דברים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬אמיל והבלשים ‪ /‬אריך קסטנר ‬

‫צער בעלי חיים ‬

‫מעשה בכלב סירקא ‪ /‬שלום עליכם ‬ ‫לבעלי חיים יש זכויות ‬ ‫ביות בעלי חיים ‪ /‬גיא דור ‬ ‫ספר בשער יפו ‪ /‬ראובן רּובין ‪ /‬ציור ‬ ‫פנו דרך ‪ /‬ד"ר דורון נרי וד"ר נעמה מנור ‬ ‫אמא של אסף כותבת מכתב ‪ /‬נירה הראל ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬ספר הג'ונגל ‪ /‬רודיארד קיפלינג ‬

‫‪40‬‬

‫‪42‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪60‬‬

‫‪62‬‬

‫‪64‬‬ ‫‪66‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪69‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪82‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪92‬‬ ‫‪97‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪102‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪106‬‬

‫‪108‬‬

‫‪110‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪119‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‬

‫‪126‬‬

‫‪128‬‬ ‫קטע מספר יחזקאל ‬ ‫‪130‬‬ ‫שיר המעלות ‪ /‬תהילים קכו ‬ ‫ה ‪133‬‬ ‫העלייה מעירק בעשור שקדם להקמת ישראל והעליה הגדולה לאחר הקמת ‬ ‫‪136‬‬ ‫עד עמוד התלייה ‪ /‬יהודה אשל ‬ ‫‪140‬‬ ‫ללכת לירושלים ‪ /‬עדותו של משה‪ ,‬עולה מאתיופיה ‬ ‫‪144‬‬ ‫כיכר השמחה וכיכר העצב ‪ /‬נורית זרחי ‬

‫ישראל שלנו ‬

‫עין גדי מזווית אישית ‪ /‬דוד שליטא ‬ ‫הטריסטרמית ‬ ‫עין גדי ‪ /‬איתן פרץ ‬ ‫ים המלח תופעה ייחודית בעולם ‬ ‫ללא כותרת (ים המלח) ‪ / 2009‬אבי יאיר ‪ /‬ציור ‬ ‫ים המלח ‪ -‬מאגר של משאבי טבע ‬ ‫תופעת ה"בולענים" ‪ /‬ד"ר יוסף יחיאלי וד"ר דניאל וקס ‬ ‫מפקד החילוץ‪" :‬הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר" ‪ /‬אפרת וייס ‬ ‫תנאי האקלים במדבר ‬ ‫הצב האחרון שנותר במי הנחל ‪ /‬נילי חור ‬ ‫הצב הרך‪ :‬תעודת זהות ‬ ‫מבצע ההצלה הגדול ‪ /‬מיכל בן דוד ‬

‫תיק תקשורת ‬

‫ראשית התקשורת ‪ /‬תמר אור י‬ ‫סיפורי מגדלורים ‪ /‬ליאת לבני ‪ /‬ציור ‬ ‫תולדות העיתונות ‪ /‬רפי מן ‬ ‫כוח הפרסומות ‪ /‬יעקב פיסנטה ‪ /‬ציור ‬ ‫מכתבו של מתן ‬ ‫שפת ילדים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫הלן קלר ‬ ‫אנימציה במילים פשוטות ‪ /‬דוד שליטא ‬ ‫הדינמיקה של כלב הקשור ברצועה ‪ /‬ג'אקומו בלה ‪ /‬ציור ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬מעשה בצייר ‪ /‬לאה גולדברג ‬

‫חגים ‬ ‫ימים נוראים ‬

‫יום הכיפורים ‪ /‬מאוריציו גוטליב ‪ /‬ציור ‬ ‫לראש השנה ‪ /‬שמואל בס ‬ ‫מן התורה ‬ ‫מתוך התפילה ‬ ‫איחרתי לבקש סליחה ‪ /‬רעיה בלטמן ‬ ‫יתּפּיֵ ס ‪ /‬הרמב"ם ‬ ‫ַ‬ ‫אסור לאדם להיות אכזרי ולא‬ ‫רבי אלעזר והמכוער ‪ /‬תלמוד בבלי ‬

‫סוכות ‬

‫מן התפיל ‬ ‫ה‬ ‫סוכה רחבת ידיים ‪ /‬סיפור חסידי ‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‬

‫לא תרצח ‪ /‬שירן בחרי ‪ /‬כרז ‬ ‫ה‬ ‫מתוך נאומו האחרון של רבין בכיכר מלכי ישראל ‬ ‫בדמוקרטיה ‪ -‬הרוב הוא הקובע ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫היונה הלבנה כבר זקנה ‪ /‬יהונתן גפן ‬

‫‪148‬‬

‫‪150‬‬ ‫‪154‬‬ ‫‪155‬‬ ‫‪156‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪158‬‬ ‫‪163‬‬ ‫‪165‬‬ ‫‪166‬‬ ‫‪167‬‬ ‫‪169‬‬ ‫‪170‬‬

‫‪174‬‬

‫‪176‬‬ ‫‪178‬‬ ‫‪179‬‬ ‫‪183‬‬ ‫‪184‬‬ ‫‪186‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪190‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪193‬‬

‫‪194‬‬ ‫‪194‬‬

‫‪196‬‬ ‫‪197‬‬ ‫‪198‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪202‬‬ ‫‪204‬‬ ‫‪205‬‬

‫‪208‬‬

‫‪208‬‬ ‫‪210‬‬

‫‪212‬‬

‫‪214‬‬ ‫‪215‬‬ ‫‪216‬‬ ‫‪218‬‬

‫חנוכה ‬

‫הרקע ההיסטורי לחג החנוכ ‬ ‫ה‬ ‫גזרות השמד מתוך ספר מקבים א ‬ ‫המתייוונים ‬ ‫מרד החשמונאים (המקבים) ‬ ‫החנוכייה שלא דלקה ‪ /‬משה רבי ‬

‫ט"ו בשבט ‬

‫חג האילנות ‪ /‬נתן אלתרמ ן‬ ‫ט"ו בשבט ‪ -‬גלגולו של חג ‪ /‬רבקה לוי ‬

‫פורים ‬

‫שיכור כלוט ‪ /‬חגית בנזימן ‬ ‫מתוך מגילת אסתר ‬ ‫לשמ ַח לב ‪ /‬הרמב"ם ‬ ‫ֵ‬ ‫נורית נקמה בפורים ‪ /‬יפרח חביב ‬

‫חג הפסח‪ :‬זמן חרותנו ‬

‫מן התורה ומן ההגדה ‬ ‫שירי חירות בכלא דמשק ‪ /‬פיני נחמני ‬ ‫במה עלינו לדקדק? ‪ /‬סיפור חסידי ‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‬

‫חוק סימון יהודים ‬ ‫מרים אמא קטנה ‪ /‬פרדריקה מזי ‬ ‫א‬ ‫אולי גם בשבילך כוכב‪ ,‬אדוני ‪ /‬אידה ווס ‬ ‫לא יכולתי ללבוש את הטלאי ‪ /‬מתוך יומנו של יצחק רודאשבסקי ‬ ‫על הטלאי הצהוב מפי ילדים ‬ ‫הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי ‪ /‬גדעון רפאל בן־מיכאל ‬ ‫חיי פרטיזן יהודי ‪ /‬שגיא כהן ‬ ‫שיר הפרטיזנים‪ /‬הירש גליק ‬

‫יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל ‬ ‫הרעות ‪ /‬חיים גורי ‬ ‫מתוך‪ :‬אחי אחי ‪/‬רעיה הרני ‬ ‫ק‬ ‫החייל הפצוע ‪ /‬מרסל ינקו ‪ /‬ציור ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬אח בוגר ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫יום העצמאות ‬

‫סבתא אסתרקה מדליקה משואה ‪ /‬אלה דור־און ‬ ‫הלפיד היתום ‪ /‬דן בניה־סרי ‬ ‫מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי ‬ ‫התקווה ‪ /‬נפתלי הרץ אימבר ‬ ‫כיצד הפכה "התקווה" להמנון ‪ /‬ד"ר דוד שחר ‬

‫יום ירושלים ‬

‫הצנחנים בוכים ‪ /‬חיים חפר ‬ ‫ירושלים ‪ /‬רחל פרחי ‬

‫שבועות ‬

‫מן התור ‬ ‫ה‬ ‫מעשה בחבר ‪ /‬מדרש תנחומא לשמות רבה ‬ ‫שלושה סיפורים על גיור ‪ /‬מתוך ספר האגדה ‬ ‫שיבולת בשדה ‪ /‬מתתיהו שלם ‬

‫תוכן ענייני לשון ‬

‫‪220‬‬

‫‪222‬‬ ‫‪225‬‬ ‫‪226‬‬ ‫‪228‬‬ ‫‪231‬‬

‫‪232‬‬

‫‪234‬‬ ‫‪236‬‬

‫‪238‬‬

‫‪240‬‬ ‫‪241‬‬ ‫‪242‬‬ ‫‪243‬‬

‫‪248‬‬

‫‪250‬‬ ‫‪251‬‬ ‫‪253‬‬

‫‪254‬‬

‫‪256‬‬ ‫‪257‬‬ ‫‪260‬‬ ‫‪262‬‬ ‫‪262‬‬ ‫‪264‬‬ ‫‪266‬‬ ‫‪267‬‬

‫‪268‬‬

‫‪270‬‬ ‫‪271‬‬ ‫‪274‬‬ ‫‪275‬‬

‫‪276‬‬

‫‪278‬‬ ‫‪279‬‬ ‫‪282‬‬ ‫‪284‬‬ ‫‪284‬‬

‫‪286‬‬

‫‪288‬‬ ‫‪289‬‬

‫‪290‬‬

‫‪292‬‬ ‫‪293‬‬ ‫‪294‬‬ ‫‪298‬‬

‫‪300‬‬

‫עם ספר פתוח‬

‫‪ 6‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫כיצד משפיעה עלינו קריאת ספרים?‬ ‫••נקרא על כך שני שירים‪" :‬עם ספר על שפת הים" מאת‬ ‫לאה גולדברג; את שירו של פרץ בנאי‪" :‬כל הכבוד לאבא"‬ ‫וקטע מהמאמר‪" :‬הקריאה היא הרפתקה" מאת סימון‬ ‫דה־בובואר‪.‬‬ ‫••במסגרת מועדון הקוראים נתנסה בחוויית קריאה לשם‬ ‫הנאה‪ .‬נקרא את הספר "נסים ונפלאות" מאת לאה‬ ‫גולדברג‪.‬‬ ‫••כיצד ומתי הפך הספר נגיש לבני אדם? נקרא על כך‬ ‫בכתבה‪" :‬הדפוס – ההמצאה ששינתה את חיי האדם"‬ ‫מאת דורית ריינס‪ .‬ונבין כיצד שינתה המצאה זו את‬ ‫חייהם של רבים בעולם‪.‬‬ ‫••נבדוק אם יש קשר בין ספרי מדע בדיוני לבין המצאות‬ ‫טכנולוגיות שבני האדם משתמשים בהן בימינו‪ .‬נקרא את‬ ‫הכתבה‪" :‬מהמדע הבדיוני אל המציאות" מאת מיכל בן‬ ‫דוד‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד להבחין וגם להשתמש בכתיבה‪ ,‬בביטויים שלא‬ ‫במשמעות הפשוטה והמקורית שלהם‪.‬‬ ‫••נלמד דרכים יעילות לקריאת קטע מידעי וקטע טיעוני‪.‬‬ ‫••זיהוי זמן הפעלים עוזר לזהות בזמן הקריאה ‪ -‬מה שייך‬ ‫לזמננו‪ ,‬מה שייך לעבר ומה שייך לעתיד‪.‬‬ ‫••נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו‬ ‫להתבטא בלשון עשירה ומדויקת בכתב ובשיחה‪.‬‬ ‫••נכתוב סיפור‪.‬‬ ‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪7‬‬

‫ִעם ֵס ֶפר ַעל ְׂש ַפת ַהּיָ ם‬

‫‪ֵ /‬לאָה ּגֹו ְל ְד ֶּברְג‬

‫לִ ׁ ְש ַּכב ַעל שְׂ ַפת ַה ָ ּים וְ ָהרו ַּח‪,‬‬ ‫ַהכּ וֹ ַבע ֵמ ֵצל וְ ַה ֵּס ֶפר ּ ָפתו ַּח‪,‬‬

‫וְ ִהיא ‪ּ ַ -‬בת ַה ֶּמלֶ ְך ֵמ ֶא ֶרץ נִ דַּ ַחת‬ ‫יוֹ ֵצאת ִעם ַה ֶ ּילֶ ד לַ ָ ּים ְ ּבלִ י ּ ַפ ַחד‪,‬‬

‫קוֹ ְר ָאה ַה ַ ּילְ דָּ ה וְ ַד ּ ֵפי ַא ָ ּגדוֹ ת‬ ‫ּפוֹ ְת ִחים ׁ ַש ֲע ֵרי ֲא ָרצוֹ ת ֲאבוּדוֹ ת‪.‬‬

‫וְ יֵ ׁש לָ ּה ֵמ ִא ָּמא ְּתמוּנָ ה לְ ַמזְ ֶּכ ֶרת‬ ‫וְ קוֹ ף נֶ ֱא ָמן ַה ָ ּק ׁשוּר ְ ּב ׁ ַש ְר ׁ ֶש ֶרת‪.‬‬

‫ִה ֵ ּנה ַה ְּס ִפינָ ה ְ ּבלֵ ב יָ ם ִמ ְתנַ ְדנֶ ֶדת‪,‬‬ ‫ְ ּב ַס ַער ַ ּג ִּלים ִהיא עוֹ לָ ה וְ יוֹ ֶר ֶדת‪,‬‬

‫ּ ָפרו ַּע ַה ָ ּים וְ לַ ַּס ַער ֵאין סוֹ ף‪.‬‬ ‫יע לַ חוֹ ף?‪...‬‬ ‫ּתוֹ ָעה ַה ְּס ִפינָ ה ‪ֲ -‬ה ַת ִ ּג ַ‬

‫ָ ּב ּה יֶ לֶ ד ָק ָטן וְ זָ ִריז ִּכ ְסנָ ִאי‬ ‫יע ֶאל ִאי‪.‬‬ ‫ַמ ְפלִ יג לַ ֶּמ ְר ָחק ו ַּמ ִ ּג ַ‬

‫קוֹ ְר ָאה ַה ַ ּילְ דָּ ה וְ ַד ּ ֵפי ַא ָ ּגדוֹ ת‬ ‫ּפוֹ ְת ִחים ׁ ַש ֲע ֵרי ֲא ָרצוֹ ת ֲאבוּדוֹ ת‪.‬‬

‫כּ וֹ ֵב ׁש ֲא ָרצוֹ ת‪ְ ,‬מ ׁ ַש ְח ֵרר ֲע ָב ִדים‬ ‫וְ לֶ ֶחם ֵמ ִביא לְ ַאלְ ֵפי יְ לָ ִדים‪.‬‬

‫‪ 8‬עם ספר פתוח‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬המשוררת מספרת בשיר על חוויית הקריאה של ילדה‪.‬‬ ‫א‪ .‬היכן נמצאת הילדה בשעה שהיא קוראת?‬ ‫ב‪ .‬מה גורם לה הנאה מלבד הקריאה? הסבירו כיצד אפשר לדעת‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מה מעורר את סקרנות הילדה בספר שהיא קוראת?‬ ‫‪ .3‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה מסופר בספר שקוראת הילדה?‬ ‫ב‪ .‬איזה סוג של ספר קוראת הילדה? הסבירו לפי מה הבנתם‪.‬‬ ‫‪ .4‬הספר שהילדה קוראת מרתק אותה‪ .‬כיצד אפשר לדעת זאת?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בדקו אם יש בשיר חלקים השייכים למציאות של הילדה וחלקים השייכים‬ ‫לעולם הדמיון שלה‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫המציאות של הילדה מתוארת בבית ‪ ---‬של השיר וגם בבית ‪. ---‬‬ ‫עולם הדמיון מתואר בבתים‪. --- :‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם הדמיון לבין עולם המציאות של‬ ‫הילדה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .6‬הציעו כותרת מתאימה לאיור לפי השיר‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬

‫כפי שכבר ראינו‪ ,‬לעתים קרובות משתמשים בדימויים מן הטבע‪ ,‬דוגמת "חזק‬ ‫כשור"‪ ,‬כדי לתאר תכונות של בני אדם‪ .‬השלימו את החסר בצירופים שלהלן‪.‬‬ ‫היעזרו במחסן המילים‪:‬‬ ‫‪ְּ --‬כ ִצ ּפוֹ ר דְּ רוֹ ר;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ַקל ‬ ‫‪ָּ --‬כ ֶא ֶבן;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ָמלֵ א ‬ ‫‪ַּ --‬כ ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש;‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ָמ ִהיר ‬ ‫‪ְּ --‬כ ׁשו ָּעל‬‫; ‬ ‫‪--‬‬‫ִ ּגבּ וֹ ר ‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫ָק ׁ ֶשה ֲא ִרי ְצ ִבי ָערוּם נוֹ ָצה ָ ּברוּר חוֹ ְפ ׁ ִשי ִר ּמוֹ ן‬

‫‪ .2‬א‪ .‬לאיזה בעל חיים משווה הילדה את הילד?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מצטייר הילד בדמיונכם בעזרת הדימוי הזה?‬

‫עם ספר פתוח ‪9‬‬

‫הקריאה היא הרפתקה ‪/‬‬

‫סימון דֵה־ּבֹובּואַר‬

‫המפתח‬ ‫והקריאה היתה לי לא רק בידוּרי האהוב‪ ,‬אלא ַ‬ ‫‪ 1‬ילדה הייתי וגם נערה‪ַ ,‬‬ ‫שערי העולם‪ּ ָ .‬ברגעים הקשים של נְ עוּרי ִהצילה אותי הקריאה‬ ‫ֵ‬ ‫שפתח לפני את‬ ‫ָּ‬ ‫מבדידות‪ .‬מאוחר יותר היא סייְ עה בידי להרחיב את ידיעותי‪ ,‬להבין את סוד‬ ‫המשמעות של ֱהיוֹ ת אדם ואת ַתכלית ומטרת עבודתי כסופרת‪ .‬שִׂ מחת הקריאה‬ ‫ּקהתה‪ .‬תמיד אני ִמ ׁשתאה לגלגולם של אותם סימנים שחורים במילה‪,‬‬ ‫לא הו ֲ‬ ‫לחיק העולם והמשקיעה את העולם בין ארבעת ְּכ ָתלַ י‪...‬‬ ‫המטילה אותי ֵ‬ ‫ְ‬ ‫‪ 2‬הסיפור מטלטל אותי רחוק רחוק‪ .‬עם זאת אני חשה עלי את ַמגע השמש והרוחות;‬ ‫אני שואפת את ריחם של העצים‪ .‬יש שאני שולחת מדי פעם את מבטי אל תכֵ לת‬ ‫לשם‬ ‫קוראה ֵ‬ ‫השמים‪ .‬אני נשארת במקום‪ ,‬בעוד כולי אי־שם‪ ...‬במקרים רבים אני ְ‬ ‫לשם הקריאה עצמה‪...‬‬ ‫מאשר ֵ‬ ‫ֲהנאת הקריאה יותר ֲ‬ ‫(תרגם‪ :‬ל' קופרשטיין)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הכותרת היא "הקריאה היא הרפתקה"‪ .‬איך אתם מפרשים את המילה הרפתקה?‬ ‫א‪ .‬מה מרגישים בחוויית הרפתקה?‬ ‫ב‪ .‬אם חוויתם הרפתקה‪ ,‬ספרו עליה‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו מדוע רואה הכותבת בקריאה הרפתקה‪ .‬נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה תורמת הקריאה לכותבת?‬ ‫‪ .4‬הכותבת מציינת‪:‬‬ ‫א‪" .‬אני קוראת לשם הנאת הקריאה"‪.‬‬ ‫ב‪" .‬הקריאה סייעה בידי להרחיב את ידיעותי"‪.‬‬ ‫עם איזו אמירה אתם מסכימים יותר? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .5‬כתבו שם של ספר שהעשיר את ידיעותיכם‪ ,‬ושם של ספר שנהניתם לקרוא‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫האם השיר "עם ספר על שפת הים" יכול לשמש דוגמה לכך שהקריאה היא‬ ‫הרפתקה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫הדרכה‬

‫נלמד לנהל דיון בשבעה צעדים‬ ‫הקדישו זמן מחשבה‪ .‬מצאו ביצירה את הציטוטים שיוכיחו את עמדתכם‪.‬‬

‫‪ 10‬עם ספר פתוח‬

‫‪1.1‬קבעו את סדר הדוברים‪.‬‬ ‫‪2.2‬כאשר יגיע תורכם‪ ,‬הוסיפו על דברי חבריכם או הביאו נימוקים מנוגדים‪.‬‬ ‫‪3.3‬אם תרצו‪ ,‬תוכלו להתחיל את דבריכם באחד מהמשפטים הבאים‪:‬‬ ‫יש החושבים ש‪ ...‬לעומת זאת אני חושב‪/‬ת ‪ ...‬נימוקי הם‪....‬‬ ‫אני מבקש‪/‬ת להתייחס לדברי קודמי‪ ...‬אני מבקש להביע את התנגדותי‬ ‫לנימוקיו‪/‬יה של‪....‬‬ ‫‪4.4‬לאחר שכל חברי הקבוצה יביעו את דעתם‪ ,‬סכמו ביניכם אילו נימוקים הם‬ ‫בעלי משקל וכדאי להביאם למליאה‪.‬‬ ‫‪5.5‬חשבו כיצד כדאי להציג את הדברים במליאה‪( .‬דיווח מצגת? דו־שיח?)‬ ‫‪6.6‬בחרו נציג או נציגים שיציגו את סיכום הדיון הקבוצתי לפני המליאה‪.‬‬

‫נערה צעירה קוראת ‪/‬‬ ‫ ‬

‫צּי ֵר ז'אן אונורה פראגונאר (‪)1776‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫הצייר הצרפתי ז'אן אונורה פראגונאר צייר‬ ‫בשנת ‪ 1776‬נערה צעירה קוראת‪.‬‬ ‫‪ .1‬התבוננו בציור‪ ,‬שימו לב לכל הפרטים‬ ‫ותארו מה אתם רואים‪.‬‬ ‫‪ .2‬הצייר בחר להשתמש בצבעים זוהרים‬ ‫וחמים‪ .‬מה הוא רומז לנו בכך?‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהבעת פניה של הנערה‬ ‫על יחסה לחוויית הקריאה?‬ ‫‪ .4‬האם תוכלו למצוא קשר בין הציור לבין‬ ‫השיר "עם ספר על שפת הים"?‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪11‬‬

‫*‪/‬‬

‫ֶּפרֶץ ַּבּנ ַאי‬

‫ָּכל ַה ָּכבוֹ ד לְ ַא ָ ּבא‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא ָח ַס ְך ֵס ֶפר‬ ‫ְ ּב ַמ ְחסוֹ ר וְ ָר ָעב‬ ‫לָ בו ּׁש ְ ּבלוֹ ִאים ְ ּביַ לְ דו ִּתי‬ ‫יָ ׁ ַש ְב ִּתי ִ ּבשְׂ ַפת ַה ׁ ּשוּרוֹ ת‬ ‫וְ כָ ל ַה ׁ ּ ְש ָאר ל ֹא ָח ׁשוּב‪.‬‬ ‫ְּכמוֹ ַא ָ ּבא ָאז וְ ֵס ֶפר ֵ ּבין ֶא ְצ ְ ּבעוֹ ָתיו‬ ‫ָא ַמר‪:‬‬ ‫ּפֹה ָטמוּן ָּכל ַה ֻּס ָּכר ׁ ֶש ָ ּבעוֹ לָ ם‬

‫‪ 12‬עם ספר פתוח‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫מספר הדובר בשיר על ילדותו?‬ ‫ֵּ‬ ‫א‪ .‬מה‬ ‫ב‪ .‬מה לומדים מן השיר על סדר העדיפויות במשפחה?‬ ‫‪ .2‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬לְ מה חינך האב את בנו?‬ ‫ב‪" .‬כל הכבוד לאבא" ‪ -‬על מה זכה אבא להערכה ולשבח מפי הדובר בשיר?‬ ‫‪ .3‬הדובר בשיר מעוניין שהקוראים ידמיינו וירגישו את החוויה הנעימה שעבר‬ ‫בשעת קריאת הספרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו והעתיקו את השורה המתארת את החוויה הזו‪.‬‬ ‫ בחרו אחת משתי המשימות הבאות‪:‬‬ ‫ב‪ .‬מה אתם מדמיינים כאשר אתם קוראים את השורה שהעתקתם בסעיף א?‬ ‫ג‪ .‬נסו לצייר את אשר ראיתם בדמיונכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬משוררים משתמשים לעתים בכתיבתם בביטויים ציוריים מקוריים משלהם‪.‬‬ ‫עיינו בשיר‪ .‬שערו איזה ביטוי ציורי הוא המקורי בשיר?‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו אחת מהמשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪1.1‬המליצו בפני חבריכם על ספר אהוב‪ .‬ספרו במליאה את עיקר תוכנו במשפטים‬ ‫אחדים‪ .‬הסבירו מה גרם לכם הנאה בשעת הקריאה‪.‬‬ ‫ַּתכננו את ִדבריכם באופן שיַ ְרשים את השומעים וישפיע עליהם לקרוא את הספר‪.‬‬ ‫‪2.2‬האם אתם מושפעים מגיבורי הסיפורים שקראתם? ספרו זה לזה דוגמאות‬ ‫מספרים שקראתם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫השיר פותח בביטוי הערכה עמוקה לאב‪.‬‬ ‫נְ ׁ ָשער שביום הולדת החמישים‪ ,‬נערכה מסיבה לכבוד האב‪.‬‬ ‫והודה לאביו‪ .‬כתבו את‬ ‫ָ‬ ‫מימי ילדותו‬ ‫הדובר הבן בירך את אביו‪ ,‬העלה זיכרונות ֵ‬ ‫דבריו‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪13‬‬

‫"ללא כותרת" ‪/ 2003‬‬

‫= ‬

‫צּי ֵר מאיר פיצ'חזדה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התבוננו בציורו של מאיר פיצ'חזדה שלפניכם ותארו אותו‪ .‬שימו לב לחפצים‬ ‫שבו‪ ,‬לרקע ולצבעים שבחר הצייר‪.‬‬ ‫‪ .2‬חז"ל אמרו‪" :‬אם אין קמח אין תורה"‪ .‬כלומר‪ ,‬קשה ללמוד כאשר רעבים ללחם‪.‬‬ ‫האם פתגם זה יכול לשמש כותרת לציור? נמקו עמדתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬בשיר של פרץ בנאי ראינו שהעוני והמחסור לא מנעו מהילדים לקרוא‪ ,‬ללמוד‬ ‫וליהנות מהספרים‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד שונה גישתו של הצייר מגישתו של המשורר?‬ ‫ב‪ .‬עם איזו גישה אתם מסכימים?‬

‫‪ 14‬עם ספר פתוח‬

‫לקראת קריאה‬

‫‪ .1‬עיינו בכותרת‪ ,‬בתצלומים‪ ,‬במשפט הפתיחה ובמשפט הסיום של הקטע המידעי‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה תוכן הכתבה?‬ ‫‪ .2‬עתה קראו את הכתבה‪.‬‬ ‫‪ .3‬אתרו את המשפטים בכתבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬ששייכים לתקופה שלפני המצאת הדפוס‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שמתארים את הרעיון שעלה במוחו של גוטנברג‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שמציינים את השינויים שחלו אחרי שהתחילו להדפיס ספרים‪.‬‬

‫ ‬

‫הדפּוס – ההמצאה ששינתה את חיי האדם ‪ /‬דורית ריינס‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪ 2‬‬

‫ ‬

‫במשך אלפי שנים לא היו ספרים בבתים פרטיים‪ .‬הספרים היו נדירים‪ .‬רק‬ ‫מלכים‪ ,‬שרים וכוהנים קראו בספרים שנמצאו בספריות בארמונות ובמקדשים‪.‬‬ ‫באותה תקופה נהגו לכתוב ספרים בכתב יד‪ .‬כתיבת ספר נמשכה ימים רבים ועלתה‬ ‫כסף רב‪ .‬כדי ליצור עותק של ספר היה צריך להעתיק הכול מחדש‪ ,‬אות אחר אות‪.‬‬ ‫משום כך רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות ספר‪ ,‬ורק מעטים ידעו‬ ‫לקרוא ולכתוב וכך להרחיב את השכלתם ‪.‬‬ ‫לפני כ־‪ 500‬שנים חי בגרמניה אדם ושמו יוֹ ַהן גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג‪ .‬הוא עבד‬ ‫בליטוש אבנים יקרות‪ .‬באותם ימים נהגו להשתמש באבני חן בתור‬ ‫חותמות‪ .‬מי שרצה חותם‪ ,‬חרת את שמו או כל סימן אחר על האבן‬ ‫שיבץ אותה בטבעת‪ .‬את החותם הטביעו בשעווה‪,‬‬ ‫היקרה‪ ,‬ובדרך כלל ֵ ּ‬ ‫או שמרחו עליו דיו והטביעו אותו על קלף‪ .‬בדרך זו לא היה אפשר‬ ‫לזייף את ה"חתימה" האישית של בעל החותם‪.‬‬ ‫יום אחד עלה במוחו של גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג רעיון‪ :‬אולי כדאי לגלף אותיות‪ ,‬כל אות‬ ‫יוהן גוטנברג‪,‬‬ ‫על אבן משלה‪ ,‬ואחר כך לצרף את האותיות וליצור מהן מילים ומשפטים‪,‬‬ ‫‪1468-1397‬‬ ‫אחר כך למרוח את הגלופות בדיו ולהדפיס על נייר‪ .‬כך אפשר להדפיס דפים‬ ‫שלמים‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬בעותקים רבים‪.‬‬ ‫גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג חשב שבזכות הרעיון שלו יהיה אפשר ליצור במהירות ובזול הרבה עותקים‬ ‫של ספר בעזרת שימוש חוזר באותיות המגולפות‪ .‬במקום אבנים יקרות השתמש‬ ‫גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג במתכת‪ .‬בשנת ‪ 1436‬הוא כבר הדפיס את הספר הראשון‪ ,‬ובו עשרים ושמונה‬ ‫עמודים‪ .‬אחר כך הוא החליט להדפיס את התנ"ך‪ ,‬משימה קשה מאוד באותם ימים‪.‬‬ ‫‪ 3‬המצאת הדפוס נחשבת עד היום לאחת ההמצאות החשובות‬ ‫בהיסטוריה‪ .‬בזכות המצאה זו נפוצו הקריאה והכתיבה‬ ‫והיו לנחלתם של בני אדם רבים מאוד‪ .‬מאז‬ ‫המצאתו של גו ֶּטנְ ֶ ּב ְרג עבר תהליך הדפוס שכלולים‬ ‫טבעת חותם‪,‬‬ ‫רבים‪ .‬הקריאה בספר ובעיתון הפכה לחלק חשוב‬ ‫ִממצא‬ ‫ארכיאולוגי‬ ‫מחיינו‪ ,‬וההשכלה הפכה לְ נַ ֲחלַ ת רבים‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬פשוש‪ ,‬עיתון לילדים מבית "טבע וארץ")‬

‫ממצרים‬

‫גלופות דפוס‬

‫עם ספר פתוח ‪15‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אפשר לרכז בטבלה את המידע שבקטע‪ .‬השלימו לפי הדוגמה‪.‬‬

‫פסקה ‪1‬‬

‫הדפוס ‪ -‬ההמצאה ששינתה את חיי האדם‬ ‫מה כתוב‬ ‫על מי כתוב‬ ‫‪ .1‬הספרים היו נדירים‬ ‫הספרים בימים קדומים‬ ‫ויקרים‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו ספרים בכתב־יד‬ ‫‪ .3‬רק מלכים‪ ,‬כוהנים ושרים‬ ‫קראו ספרים‬

‫פסקה ‪2‬‬

‫ ‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לדיון‬

‫האם אתם מכירים המצאות אחרות ששינו את חיי האדם? כתבו‪.‬‬ ‫כותבים‬

‫ ‬

‫יוהן גוטנברג מספר על המצאתו‪ .‬השלימו את סיפורו‪:‬‬ ‫במשך כמה שנים עבדתי בליטוש יהלומים‪ .‬יום אחד‪...‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הכתבה‪ .‬הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬הוא עבד בליטוש אבנים יקרות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את החותם ִהטביע ּו בשעווה‪ ...‬והטביעו אותו על קלף‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אולי כדאי לגַ לֵ ף אותיות‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה ההבדל בין חותם לבין חתימה? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בפסקה האחרונה כתוב‪" :‬הקריאה והכתיבה היו לְ נַ ֲחלַ ת הרבים"‪ .‬מה פירוש‬ ‫הצירוף‪" :‬נַ ֲחלַ ת הרבים"?‬ ‫"הנְ ָחלַ ת הלשוֹ ן"‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתקשר הצירוף "נחלת הרבים" במשפט זה לצירוף ַ‬ ‫להנחלַ ת הלשון העברית‬ ‫ָ‬ ‫ּלפנים‬ ‫במשפט הבא‪" :‬מדינת ישראל הקימה או ּ ָ‬ ‫לעולים"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫בקטע כתוב‪" :‬את החותם ִהטביע ּו בשעווה‪ ...‬והטביעו אותו על קלף‪ .‬בעברית משתמשים בביטוי‬ ‫חֹותמֹו ַעל‪ "...‬כאשר רוצים לומר שמישהו (או משהו) השאיר רֹושם חזק‪ .‬לדוגמה‪ :‬פעולותיו‬ ‫יע ָ‬ ‫"ה ְט ִּב ַ‬ ‫ִ‬ ‫של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הטביעו את חותמן על עתידו של עם ישראל‪.‬‬ ‫‪ 16‬עם ספר פתוח‬

‫טביע חותמו על‪"...‬‬ ‫ַ‬ ‫"ה‬ ‫ ח ְ ּבר ּו משפט והשתמשו בו בביטוי ִ‬ ‫‪ .4‬א‪ַ .‬‬ ‫יעת ֶאצבעות''‪ .‬היעזרו במילון‪.‬‬ ‫''ט ִב ַ‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את המושג ְ‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫‪ .1‬חפשו במקורות שונים (ספרים‪ ,‬אנציקלופדיות‪ ,‬אינטרנט) מידע על המצאת‬ ‫הדפוס‪ .‬כתבו שני פרטי מידע חדשים שלא ידעתם עליהם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חפשו מידע באינטרנט‪ ,‬באנציקלופדיה‪ ,‬או בגיליון "עיניים" ‪ 97‬שנושאו‬ ‫"המצאות"‪ ,‬וכתבו קטע מידע על המצאה או על ממציא שהמצאתוֹ הרשימה‬ ‫אתכם במיוחד‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫‪ .1‬שאלו את עצמכם לפני איסוף המידע‪:‬‬ ‫ •מהן מטרות כתיבתי? לתת מידע? לשכנע אחרים? לתאר ולהסביר? להביע‬ ‫את עמדתי?‬ ‫ •נַ סחו לעצמכם כמה שאלות שהתשובות עליהן תהיינה הבסיס לכתיבת הקטע‪.‬‬ ‫ • ִאספו מידע מן המקורות‪.‬‬ ‫ •בפתח העבודה‪ ,‬הסבירו מדוע ההמצאה שבחרתם ִהרשימה אתכם במיוחד‪.‬‬ ‫ •כתבו את פרטי המידע על הממציא ועל ההמצאה‪.‬‬ ‫ •חשבו על שילוב תצלומים מתאימים‪.‬‬ ‫ •הסבירו את חשיבותה של ההמצאה לחיי האדם‪.‬‬ ‫ • ַּתקנו בהתאם להערות שנראות לכם ענייניות‪.‬‬ ‫ •אם תרצו – הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫‪ .2‬לאחר איסוף המידע שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •באיזה משפט כדאי לפתוח את עבודתי?‬ ‫ •באיזה סדר כדאי להציג את המידע שאספתי?‬ ‫ •תחילה אכתוב על‪...‬‬ ‫ •שנית אכתוב על‪...‬‬ ‫ •שלישית אכתוב על‪...‬‬ ‫ •בסיכום אתייחס ל‪...‬‬ ‫לאחר סיום הכתיבה‪ ,‬קראו את עבודתכם לפני חבריכם או תנו למבוגר במשפחה‬ ‫לקרוא ולהעיר‪.‬‬ ‫שפרו את עבודתכם בהתאם להצעות מועילות שקיבלתם‪ .‬הכניסו את הטיוטות‬ ‫השונות ואת התוצר המוגמר לתלקיט‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪17‬‬

‫תמיד יהיו סיפורים! ‪ /‬דב אלפון‬ ‫‪ 1‬ביָ ֵמינו רבים ְמ ַפחדים שאנשים יפסיקו לקרוא ספרים והספר יֵ יעלם‪ .‬הנבואה‬ ‫שבגלל‬ ‫הח ָשש הוא ִ ּ‬ ‫הס ֶפר"‪ֲ .‬‬ ‫השחורה הזאת מכוּנָ ה לפעמים "מותו הצפוּי של ֵ‬ ‫התפתחות רשת האינטרנט והתקדמות המחשבים הנַ יידים למיניהם‪ ,‬אנשים‬ ‫יַ עדיפו לקרוא ספרים על גבי ָצג במקום על נייר‪ ,‬ואז יפסיקו להדפיס ולמכור‬ ‫ספרים‪.‬‬ ‫כח ֶפץ‪,‬‬ ‫הספר‪ֵ ,‬‬ ‫האם זה באמת נורא? ‪" -‬ודאי!" אתם עונים‪ .‬אבל אתם טועים‪ֵ .‬‬ ‫‪ִ 2‬‬ ‫הוא חסר חשיבוּת‪ .‬מה שהוֹ פך אותו למוּפלא הוא הסיפורים שבתוכו‪ .‬כאשר‬ ‫גוטנברג הדפיס את הספר הראשון‪ ,‬ב־‪ ,1455‬אנשים כבר קרא ּו ספרים‬ ‫יוהן ֶ‬ ‫וע ַצת ֲא ִחיתוֹ ֶפל‪,‬‬ ‫במשך ַאלפי שנים‪ֵּ .‬תיבת נוח‪ִ ,‬שמשון ְודלילה‪ ,‬משפט של ֹמה ֲ‬ ‫כל הסיפורים הנִ פלאים הללו נכתבו ַ ּביָ ד על גבי מגילות או בספרים ָע ֵבי ֶּכ ֶרס‬ ‫באבן או בלוּחות חוֹ ֶמר)‪ .‬המצאת‬ ‫ונקראו שוב ושוב (ועוד לפני כן הם נֶ חרתו ֶ‬ ‫להמוני‪ :‬הוא נעשָׂ ה זול הרבה יותר מאשר‬ ‫הדפוס אפשרה להפוך את הספר ֲ‬ ‫בעבר‪ ,‬וכמובן נוח יותר‪ :‬אי אפשר לקרוא סיפור ָחרוּת על לוחות ֶאבן במיטה;‬ ‫ֵספר‪ ,‬אפשר גם אפשר‪.‬‬ ‫זכה‬ ‫‪ 3‬לכן אני בטוח שאם הספר "יָ מוּת"‪ ,‬זה יהיה רק מפני שנִ ֶּ‬ ‫להמצאה שתהפוך את הקריאה לזוֹ לה עוד יותר ולנוחה עוד‬ ‫הסלולרי‪ ,‬אולי על‬ ‫באינטרנט‪ ,‬אולי בטלפון ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫יותר‪ .‬אולי זה יהיה‬ ‫גבי ָצג מדהים שעדיין לא קיָ ים‪.‬‬ ‫יאה"‬ ‫יס ָ‬ ‫‪ 4‬ובעצם‪ ,‬זה לא חשוב‪ .‬ילדים הרי ימשיכו לקרוא את "האוֹ ִד ֵ‬ ‫ואת התנ"ך‪ ,‬את "פיטר ֶּפן" ואת "שַׂ ר הטבעוֹ ת"‪ ,‬את "הנסיך‬ ‫הקטן" ואת "סיפורי ממלכת נַ ְרנִ יָ ה" בכל צורה שבה יהיה להם‬ ‫לפחד מהעתיד‪.‬‬ ‫נוח‪ .‬לא חייבים ֵ‬ ‫(מתוך‪ :‬עיניים‪ ,77 ,‬בנושא‪ :‬ספר)‬

‫במה שונה טענה מטיעון?‬ ‫הכותב מביא במאמרו דעות מנוגדות‪ .‬מקובל לקרוא לדעה בשם "טענה"‪.‬‬ ‫טענה אינה עובדה (עם עובדות אי אפשר להתווכח)‪ .‬טענה היא אמירה או דעה‬ ‫שאפשר להתווכח עליה ‪ -‬האם היא נכונה או צודקת‪ .‬כגון הטענה שהבנות שונות‬ ‫מהבנים‪.‬‬ ‫על בעל האמירה או הדעה לשכנע שהטענה נכונה בעזרת נימוקים ודוגמאות‪.‬‬ ‫לטענה שמוסיפים לה נימוקים ודוגמאות שמוכיחים שהיא נכונה קוראים‪ :‬טיעון‪.‬‬

‫‪ 18‬עם ספר פתוח‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬העתיקו מהכתבה שתי דוגמאות למשפטים המביעים דעה ושתי דוגמאות‬ ‫למשפטים המביעים עובדה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדקו‪ ,‬לאיזה צורך מביא הכותב את העובדות האלה?‬ ‫‪ .2‬בפסקה הראשונה כתובה טענה מנומקת‪ ,‬כלומר טיעון‪.‬‬ ‫העתיקו והשלימו במחברת‪:‬‬ ‫א‪ .‬הטענה היא‪:‬‬ ‫ב‪ .‬הנימוק לחיזוק הטענה הוא‪:‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בדקו בפסקה השנייה‪:‬‬ ‫האם כותב המאמר תומך בטיעון בפסקה הראשונה או מתנגד לו?‬ ‫ב‪ .‬מהי טענתו של הכותב?‬ ‫ג‪ .‬כיצד הוא מנמק את עמדתו?‬ ‫‪ .4‬לאיזו מסקנה סופית מגיע הכותב?‬ ‫יתרונותיה של הקריאה בספר‬ ‫ָ‬ ‫ּדפס‪ ,‬ומהם‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬מהם יתרונות הקריאה בספר מו ּ ַ‬ ‫על ָצג המחשב? השלימו בטבלה לפי התבחינים‪:‬‬ ‫תבחינים‬

‫יתרונות הקריאה בספר‬ ‫מודפס על נייר‬

‫יתרונות הקריאה בספר‬ ‫על צג המחשב‬

‫נוחות הקריאה‬ ‫התרומה לאיכות הסביבה‬ ‫זמינות הספר‬ ‫ב‪ .‬אחרי שמילאתם את הטבלה‪ ,‬האם אתם מסכימים עם הדעה שהספר‬ ‫המודפס על נייר ייעלם ואת מקומו יתפוס הספר האלקטרוני? נמקו‬ ‫תשובתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫עם ספר פתוח ‪19‬‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫דב אלפון טוען בפסקה השנייה‪:‬‬ ‫"הספר כחפץ הוא חסר חשיבות‪ .‬מה שהופך אותו למופלא הוא הסיפורים שבתוכו"‪.‬‬ ‫האם אתם מסכימים עם טענה זו? נמקו דבריכם‪ .‬דונו בהתאם להנחיות בעמודים ‪.11-10‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫משמעות פשוטה ומשמעות מושאלת‬ ‫"כ ֶרס" ונבחין בין שימוש מושאל לשימוש כפשוטו‪.‬‬ ‫נלמד על צירוף לשון למילה ֶּ‬ ‫שמנה‪ .‬במשפט הבא‪ ,‬הלקוח‬ ‫לב ֶטן‪ַ .‬עב ּכֶ ֶרס הוא מי שיש לו בטן ֵ‬ ‫"ּכ ֶרס" היא מילה נרדפת ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫מּושאל‪ .‬לספרים יש כביכול כרס‪ ,‬והיא עבה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫"עב ֶּכ ֶרס" הוא ביטוי‬ ‫מתוך הכתבה‪ ,‬הצירוף ַ‬ ‫"כל הסיפורים הנפלאים נכתבו ביָ ד על גבי מגילות או בספרים ָע ֵבי ּכֶ ֶרס‪".‬‬ ‫דוגמאות נוספות לצירופים מושאלים‪ :‬המילה "לֵ ב" בצירוף "בלב ים" אינה במשמעות‬ ‫מּוׁש ֶאלֶ ת‪ :‬מרכז או אמצע הים‪ .‬כך גם כשאומרים הוא‬ ‫של איבר בגוף‪ ,‬אלא במשמעות ְ‬ ‫ָׁש ַבר את הראש כדי לפתור את הבעיה‪ ,‬אין מתכוונים למשמעות של שבירה ממש‪ ,‬אלא‬ ‫למשמעות מושאלת ‪ -‬חשב הרבה‪ ,‬חיפש פתרון‪.‬‬

‫‪ .1‬מהי המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות המושאלת של המילים המסומנות‬ ‫יד הגורל ִה ְּכתה בו‬ ‫יש רגליים לשמועה‬ ‫בצירופים הבאים‪ :‬ראש ההר‬ ‫ובאילו לא‪.‬‬ ‫ּשאל ֵ‬ ‫באילו משפטים השימוש בביטוי המסוּמן הוא שימוש מו ַ‬ ‫‪ .2‬ציינו ֵ‬ ‫היעזרו במילון במידת הצורך‪ .‬אם אתם מתלבטים‪ ,‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫כרסו תורה וחוכמה‪.‬‬ ‫ יושב התלמיד ולומד יומם ולילה‪ ,‬ממלֵ א ֵ‬ ‫כנפ ָיה על גוזליה כדי להגן עליהם‪.‬‬ ‫ הציפור מיהרה לפרוֹ שׂ ֶ‬ ‫ אבי פרשׂ כנפוֹ על הילד היתום ודאג לכל צרכיו‪.‬‬ ‫שמ ָסרוֹ להפצה ברחבי הממלכה‪.‬‬ ‫ המלך הטביע את חותמו על הצו לפני ְ‬ ‫ההשבעה בתנועה ִהטביע ּו חותמם על החניכים הצעירים‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ דברי המדריכים בטקס‬ ‫ ‬ ‫‪ .3‬השלימו במחברת את המשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪.‬‬ ‫המחשב והטלפון האלחוּטי הם שני חידושים ֶטכנולוגיים שהשפיעו רבות על‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬‬ ‫אורח חיֵ ינו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫באבן‪ ,‬הדפסה על נייר או הצגה על ָצג המחשב הן שלוש‬ ‫ב‪ֲ .‬חריתה ֶ‬ ‫להעברת תוכנָ ם של סיפורים‪.‬‬ ‫‪" :‬פיטר פן"‪" ,‬שר הטבעות" ו"הנסיך הקטן"‪.‬‬ ‫ג ‪ .‬הכותב מזכיר כמה‬ ‫‪ :‬היא תהיה זולה יותר‬ ‫ד‪ .‬לקריאה בעתיד עשויים להיות שני‬ ‫ונוחה יותר‪.‬‬ ‫‪ 20‬עם ספר פתוח‬

‫‪ ,‬שהטביעו חותמן על‬

‫יאה" הן שתי‬ ‫יס ָ‬ ‫ה ‪ .‬התנ"ך וה"אוֹ ִד ֵ‬ ‫התרבות האנושית‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מחשב‪ ,‬דואר אלקטרוני‪ ,‬טלפון סלולרי וחללית הם‪:‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫דרכים‬ ‫סיפורי אגָ דה יתרוֹ נוֹ ת יצירות חידושים ֶטכנולוגיים ָ‬

‫ ענייני לשון‬

‫כדי להבין היטב קטע מידעי חשוב לשים לב לזמן הפעלים‪ .‬כך נדע מה שייך לעבר‪,‬‬ ‫מה שייך לעתיד ומה המצב עכשיו‪.‬‬ ‫הפעלים מספרים לנו "מי עושה מה" או "למי קורה מה"‪.‬‬ ‫‪ְּ .1‬‬ ‫התאם‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫השם‪ ,‬שהוא נושא הפועל‪ ,‬יש‬ ‫‪ .2‬בין הפועל לבין ֵ‬ ‫א‪ .‬במין (הילד קוֹ ֵרא והילדה קוֹ ֵראת)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במספר (הילדים קוֹ ְר ִאים והילדות קוֹ ְראוֹ ת)‪.‬‬ ‫יע‪ ,‬הם יַ ִ ּגיעוּ)‪.‬‬ ‫יע‪ ,‬היא ַּת ִ ּג ַ‬ ‫ג‪ .‬בגוף (הוא ָק ָרא‪ ,‬היא ָק ְר ָאה‪ ,‬את ָק ָראת‪ ,‬אתה ַּת ִ ּג ַ‬ ‫לשמות‪ ,‬פעלים מציינים גם את הזמן שבו קורים הדברים‪ :‬פעולה‬ ‫‪ .3‬בניגוד ֵ‬ ‫שתתבצע בעתיד‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫המתב ַצ ַעת בהווֶ ה ופעולה‬ ‫ַּ‬ ‫שהתבצעה בעבר‪ ,‬פעולה‬ ‫אתי את הספר בשנה שעברה‪.‬‬ ‫א‪ .‬בעבר – ָק ָר ִ‬ ‫ב‪ .‬בהווה – אני קוֹ ֵראת את הספר עכשיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעתיד ‪ֶ -‬א ְק ָרא את הספר כשאגמור את שיעורי הבית‪.‬‬ ‫השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫השם (נושא הפועל)‬ ‫האנשים‬ ‫סיפור‬ ‫ילדים‬ ‫ספר אלקטרוני‬

‫ מחסן מילים‪:‬‬ ‫ ‬

‫הפועל‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫חוֹ ֵסך‬

‫ָחרוּת‬

‫(על צג המחשב)‬ ‫(על לוח אבן)‬ ‫(לקרוא סיפורים)‬ ‫(נייר)‬

‫יקראו ימשיכו‬

‫העשרה ואתגר‬

‫יאה‪ ,‬הנסיך הקטן ופיטר פן‪.‬‬ ‫יס ָ‬ ‫הכותב מזכיר שמות של ספרים מפורסמים‪ :‬האוֹ ִד ֵ‬ ‫חפשו מידע על אחד מן הספרים וכתבו תיאור קצר שלו‪ .‬תוכלו להיעזר ברשימת‬ ‫השאלות שלהלן‪:‬‬ ‫ •מהו שמו של הסוֹ פר שכתב את הספר? מתי נכתב הספר?‬ ‫המרכזית בספר? היכן הוא נכתב?‬ ‫ •מהי העלילה ֶ‬ ‫המרכזי בספר? מדוע הפך הספר למפורסם?‬ ‫ •מיהו הגיבור ֶ‬ ‫עם ספר פתוח ‪21‬‬

‫מחשב וספרייה‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה רואים בתצלום?‬ ‫‪ .2‬בשונה מדב אלפון שמביע את דעתו במאמר בעמוד ‪ ,18‬הצלם מביע את דעתו‬ ‫באותו העניין ללא מילים‪.‬‬ ‫שערו לפי התצלום‪ ,‬כיצד רואה הצלם את עתידו של הספר?‬

‫‪ 22‬עם ספר פתוח‬

‫לקראת קריאה‬

‫‪ .1‬עיינו בכותרת המשנה‪ ,‬בתצלומים‪ ,‬קראו את פסקת הפתיחה ואת פסקת הסיום של הקטע‬ ‫המידעי‪ .‬מה למדתם מכך על תוכן הכתבה?‬ ‫‪ .2‬עתה קראו את הכתבה‪.‬‬

‫מהמדע הבדיוני אל המציאות ‪ /‬מיכל בן דוד‬ ‫הבדיוני" ַמצית את ִדמיון החוקרים‬ ‫א‪ .‬ה"מדע ִ ּ‬ ‫‪ 1‬סיפורי מדע ִ ּבדיוני נחשבו בעבר לפנטזיות‪ ,‬איש לא התייחס אליהם ברצינות‪,‬‬ ‫וכותביהם נחשבו בדרך כלל לבעלי דמיון פרו ַּע במיוחד ולא למדענים‪ .‬אבל הזמן‬ ‫הוכיח שדוַ וקא מי שנֶ חשבו לבעלי הרעיונות המוּפרכים ביותר היו אחראים‬ ‫שבד ּו הסופרים‪.‬‬ ‫להצתת ִדמיונם של חוקרים שניסו ליישֵׂ ם את מה ָ ּ‬ ‫ָ‬ ‫‪ 2‬אי אפשר לדבר על מדע ִ ּבדיוני מבלי להזכיר את הסופר הצרפתי ז'וּל וֶ ְרן‪.‬‬ ‫בשקיקה על ידי צעירים‬ ‫ָ‬ ‫מרתקים רבים‪ ,‬שנקראים עד היום‬ ‫ְ‬ ‫הוא כתב ספרים‬ ‫ומבוּגרים כאחד‪ ,‬ונֶ חשב לנביא של ממש לאחר שתיאר ברבים ִמ ְספריו תגלִ יות‬ ‫מדחפים ואפילו ֲחללית‪.‬‬ ‫כמו הצולֶ לֶ ת‪ ,‬כלִ י ַטיִ ס שמניעים אותו בעזרת ֵ‬ ‫‪ 3‬בספרו "‪ 20‬אלף ִמיל מתחת למים"‪ ,‬שנכתב ב־‪,1870‬‬ ‫מתואר קפטן נֶ מוֹ ‪ ,‬המפקד על הצוללת "נָ אוּטילוּס"‪,‬‬ ‫מהם ספרי מדע ִּב ְדיֹונִ י?‬ ‫ומכש ִירים‬ ‫ִ‬ ‫באמצעות חשמל‬ ‫הנעה מתחת לפני המים ֶ‬ ‫ָ‬ ‫מת ֲארות‬ ‫ָ‬ ‫ספרים שעלילותיהם‬ ‫נדרש‬ ‫משוּכלָ לים‪ .‬הוא גם ֵּת ֵאר כמעט במדוּיָ ק איזה מנגנון ַ‬ ‫עתידיֹות‪ ,‬פיתּוחים‬ ‫ִ‬ ‫מדעיות‬ ‫ִ‬ ‫המצאות‬ ‫ָ‬ ‫לצוֹ לְ לָ ן כדי לנשום מתחת למים‪ ,‬ואל תשכח ּו שבתקופה‬ ‫סביבתיים בעתיד‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶאפשריים‪ ,‬שינויים‬ ‫הספר לא היו צוללות משוכללות שיכלו לצלול‬ ‫שבה נכתב ֵ‬ ‫ּ‬ ‫מסעות בחלל לכוכבים רחוקים וחיים‬ ‫שאי ַּפעם‬ ‫שקוראי התקופה לא חשב ּו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫למע ָמקים‪ ,‬וּודאי‬ ‫ֲ‬ ‫בכוכבי לֶ ֶכת אחרים‪ ,‬נקראים "ספרי‬ ‫מדע ִּב ְדיֹונִ י"‪.‬‬ ‫לנוע למרחקים כה גדולים‬ ‫ַ‬ ‫יוּמצאו כלֵ י תחבוּרה שיוכלו‬ ‫צחקו‪ ,‬אבל ֵתיאוריו של וֶ ְרן הפכו‬ ‫מתחת לפנֵ י הים! הם ֲ‬ ‫עם הזמן למציאות‪.‬‬ ‫הירח"‪ ,‬תיאר וֶ ְרן חללית שמשוּגֶ ֶרת אל החלל מתוֹ ָתח‪ ,‬ובעצם‬ ‫ַ‬ ‫‪ 4‬בספרו "מהארץ אל‬ ‫לא רק שהצליח לדמיֵ ין טיסה למחוזות כה רחוֹ קים‪ ,‬אלא הודות לחישוּבים‬ ‫החלל שתכננו את הטיסה המאוּיֶ שת‬ ‫השפיע על מהנדְּ ֵסי ָ‬ ‫ַ‬ ‫המתמטיים שעשה‪ ,‬הוא‬ ‫ֵ‬ ‫הראשונה לירח‪ ,‬כמאה שנים מאוחר יותר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא הצליח‬ ‫לשגֵ ר את החללית מדרוֹ ם ארצות הברית‪,‬‬ ‫להראות בספרו שעדיף ַ‬ ‫ַ‬ ‫מפלוֹ ִר ָידה‪ .‬ואכן‪ ,‬האמריקאים בנו את ְ ּבסיס השיגוּר הגדול‬ ‫ְ‬ ‫ייפ ַקנַ וְ ָורל" שבפלורידה‪.‬‬ ‫של החללית שלהם בסמוך ֵ‬ ‫ל"ק ּ‬ ‫המצאה‬ ‫ָ‬ ‫בספרו של וֶ ְרן "עיר בלב המדבר" מתוארת‬ ‫כובש‬ ‫דומה לטלוויזיה המוכרת לנו כיום‪ ,‬ובספרו "רובור ֵ‬ ‫באוויר בעזרת‬ ‫לרחף ֲ‬ ‫השחקים" מתוארת ספינה שיכולה ֵ‬ ‫מדחפים‪ .‬זכרו ‪ -‬את כל אלה כתב וֶ ְרן לפני יותר ממאה‬ ‫ֵ‬ ‫שנה‪ ,‬לפני המצאת הטלוויזיה והמטוס‪.‬‬ ‫ז'ול ורן‪1905-1828 ,‬‬

‫עם ספר פתוח ‪23‬‬

‫‪ 5‬בשנת ‪ 1994‬פורסם ספר נוסף פרי עטו של וֶ ְרן שנקרא "פריז במאה העשרים"‪.‬‬ ‫אורח החיים‬ ‫להפליא את ַ‬ ‫לנבא בצורה מדוּיקת ַ‬ ‫הספר נכתב ב־‪ .1863‬וֶ ְרן הצליח ֵ ּ‬ ‫ומחממות את האוויר (נשמע לכם מוכר?)‪,‬‬ ‫שמצנְ נוֹ ת ַ‬ ‫ַ‬ ‫שלנו כיום‪ .‬הוא תיאר מכונות‬ ‫מערכֶ ת גַ ז‪ ,‬רכבות מהירות‪,‬‬ ‫באמצעות ֶ‬ ‫מעלִ יות‪ ,‬כלֵ י רכב המוּנעים ֶ‬ ‫שחקים‪ֲ ,‬‬ ‫גורדי ָ‬ ‫אינטרנט‪ֶ ,‬טלוויזיה ועוד‪ .‬הוא תיאר את כל ההמצאות‬ ‫ֶ‬ ‫מחשבונים‪ ,‬מכונת ַפקס‪,‬‬ ‫האלה לפני ‪ 150‬שנה‪ .‬נס ּו אתם לדמיין איך יֵ יראו הדברים בעוד ‪ 150‬שנה‪...‬‬ ‫(מתוך‪" :‬ממעמקי הדמיון למרומי המציאות"‪,‬‬ ‫גלילאו צעיר‪ ,‬יוני ‪)2010‬‬

‫ב‪ .‬הסרט הבדיוני הראשון‪ :‬מסע אל הירח‬ ‫‪ 6‬הירח היה במשך אלפי שנים נושא ביצירות אמנות בתרבויות שונות‪ .‬התמונה‬ ‫שלפנינו היא צילום מתוך הסרט "מסע אל הירח"‪ ,‬שהופק בשנת ‪ 1902‬על ידי‬ ‫הקולנוען הצרפתי ז'ורז' מלייס‪" .‬מסע אל הירח"‪ ,‬שנמשך כעשר דקות‪ ,‬נחשב‬ ‫לסרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה של הקולנוע והוא מושפע מספרו של‬ ‫ז'ול ורן "מהארץ אל הירח"‪ .‬הסרט מציג טיסה של אסטרונאוטים אל הירח ואת‬ ‫מפגשם עם "אנשי הירח"‪ ,‬יצורים שהומצאו על ידי מלייס‪ .‬התמונה שלפנינו היא‬ ‫הסצנה המפורסמת ביותר בסרט‪ ,‬ובה נראה כאילו יש לירח העגול פנים אנושיות‪,‬‬ ‫והחללית ובתוכה האסטרונאוטים נוחתת בתוך עינו‪.‬‬ ‫‪ 7‬הנחיתה האמיתית הראשונה על הירח התרחשה שנים רבות מאוחר יותר; בשנת‬ ‫‪ 1969‬שיגרה ארצות הברית אל הירח את החללית "אפולו ‪ ,"11‬ובה שלושה‬ ‫אסטרונאוטים‪ .‬שניים מהם‪ ,‬ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין‪ ,‬יצאו מהחללית‪ ,‬צעדו‬ ‫על פני הירח וביצעו שם ניסויים מדעיים‬ ‫שונים‪ .‬ניל ארמסטרונג היה האדם הראשון‬ ‫שדרך על אדמת הירח‪ .‬המשפט שאמר בעת‬ ‫שהציב את רגלו על אדמת הירח ‪" -‬זהו‬ ‫צעד קטן לאדם‪ ,‬צעד גדול לאנושות" ‪ -‬הפך‬ ‫לאחד המשפטים המוכרים ביותר במאה‬ ‫העשרים‪ .‬מובן שבניגוד למוצג בסרט "מסע‬ ‫אל הירח"‪ ,‬האסטרונאוטים לא פגשו בירח‬ ‫אף יצור חי‪ .‬כמה ימים מאוחר יותר שבו‬ ‫אנשי הצוות בשלום לכדור הארץ‪ .‬הנחיתה‬ ‫על הירח נחשבת עד היום לאחד ההישגים‬ ‫הגדולים ביותר של האנושות‪.‬‬ ‫דפנה להב‬

‫תצלום הירח מתוך סרטו של ז'ורז' מלייס "המסע אל הירח"‬

‫‪ 24‬עם ספר פתוח‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬ארגנו את המידע בטבלה‪ .‬העתיקו והשלימו‪:‬‬

‫פסקה ‪1‬‬

‫מהמדע הבדיוני אל המציאות‬ ‫מה כתוב?‬ ‫על מי כתוב?‬ ‫‪ .1‬נחשבו לבעלי דמיון פרוע‬ ‫כותבי סיפורים בדיוניים‪.‬‬ ‫ולא למדענים‪.‬‬ ‫‪ .2‬דמיונם עורר את המדענים‬ ‫ליישם את רעיונותיהם‪.‬‬

‫פסקה ‪2‬‬ ‫פסקה ‪3‬‬

‫הספר‪ 20" :‬אלף מיל‬ ‫מתחת למים"‬

‫פסקה ‪4‬‬ ‫פסקה ‪5‬‬ ‫פסקה ‪6‬‬ ‫פסקה ‪7‬‬

‫הכללה ופירוט‬ ‫איתור משפטים שיש בהם הכללה ופירוט עוזר לנו להתעמק בכתוב‪ ,‬ולהבין בכוחות עצמנו‬ ‫מושגים חדשים בעזרת הפירוט‪.‬‬ ‫מה עוזר לנו בכתוב לאתר משפטי הכללה ופירוט?‬ ‫‪ £‬ההכללה תבוא לפני סימן פיסוק והפירוט אחריו‪.‬‬ ‫‪ £‬פירוט יכול לבוא אחרי המילים האלה‪ :‬למשל; כגון‪ ,‬לדוגמה‪.‬‬

‫‪ .2‬האם כותרת הכתבה היא משפט הכללה? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפסקה ‪ 4‬כתוב‪" :‬הודות לחישובים המתמטיים שעשה‪ ,‬הוא השפיע על מהנדסי‬ ‫החלל שתכננו את הטיסה המאוישת הראשונה לירח"‪ .‬הוסיפו פירוט למשפט‬ ‫ההכללה הזה‪.‬‬ ‫‪ .4‬קראו שוב את הפסקה השלישית והרביעית‪ .‬האם אדם בּ וּר וחסר ה ְשֹ ָּכלה יכול‬ ‫לכתוב ספרי מדע ִ ּב ְדיוֹ נִ י? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫כתבתה במשפט‪" :‬נסו אתם לדמיֵ ין איך ייֵ ראו הדברים‬ ‫ּ‬ ‫‪ .5‬הכותבת מסיימת את‬ ‫בעוד ‪ 150‬שנה‪ "...‬הורידו משפט זה והוסיפו במקומו משפט ַשיציג את המסקנה‬ ‫העולה מן הכתבה‪.‬‬ ‫עם ספר פתוח ‪25‬‬

‫‪ .6‬חפשו באינטרנט או במקור מידע אחר תמונות מהנחיתה האמיתית הראשונה‬ ‫על הירח‪.‬‬ ‫א‪ .‬כיצד נראה הירח בתמונות האלו?‬ ‫ב‪ .‬במה הוא שונה מהירח בסרטו של מלייס?‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .9‬אם ְקראתם סיפורים או צפיתם בסרטים שעוסקים במדע בדיוני‪,‬‬ ‫בחרו אחד מהנושאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה ההבדל בין מדע לבין מדע בדיוני?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם נכון יהיה לומר שמדע ִ ּב ְדיוֹ נִ י הוא סוּג של מדע? נמקוּ‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫חברו משפטים והשתמשו בהם בצירופי המילים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬רעיון מוּפרך‬ ‫ב‪ .‬תגלית ַמרעישה‬ ‫ג‪ִ .‬דמיון פרו ַּע‬ ‫כותבים‬

‫חברו סיפור מדע בדיוני קצר המתאר את עולמנו בשנת ‪ .2250‬הקלידו את הסיפור‬ ‫במחשב‪.‬‬ ‫ •הקדישו זמן למחשבה‪:‬‬ ‫האם תרצו לדמיין ולכתוב על המצאות מפליאות שעדיין אינן בנמצא‪ ,‬בתחום‬ ‫החלל? בתחום התחבורה? בתחום הרפואה? בתחום מכונות ומכשירים לשימוש‬ ‫ביתי? בתחומים אחרים‬ ‫הדרכה לכתיבה‬

‫ ‬

‫המצאתו‪ ,‬מרגע שעלה‬ ‫ָ‬ ‫ •מי יהיה המספר בסיפור? האם כדאי שממציא יספר על‬ ‫הרעיון במוחו ועד הביצוע המוצלח? אולי לבנות את הסיפור כשיחה בין סבתא‬ ‫לנכד המסביר לה על המצאה חדשה ועל אפשרויות השימוש בה? או אולי‬ ‫המספר יהיה ילד שהגיע בחללית מכוכב אחר לביקור בארץ והוא מביע את‬ ‫ֵּ‬ ‫התרשמותו מהחיים בכדור הארץ?‬ ‫ •כתבו את הסיפור‪ .‬לאחר כתיבת הסיפור התאימו לו כותרת‪.‬‬

‫‪ 26‬עם ספר פתוח‬

‫ׁ ַש ּ ְפר ּו את הסיפור‪:‬‬ ‫ •קראו את טיוטת הסיפור בפני הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים‪ַּ .‬תקנו את‬ ‫הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם‪.‬‬ ‫ •אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם‬ ‫נוספת בהתאם להצעותיהם‪.‬‬ ‫ •תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה‪ .‬אם יש צורך בכך‪,‬‬ ‫תקנו שוב‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪27‬‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫נסים ונפלאות‬ ‫מאת לאה גולדברג‬ ‫הוצאת ספריית פועלים‬

‫במהלך הקריאה‬

‫במהלך הקריאה ציינו קטעים מצחיקים וקטעים‬ ‫עצובים בספר‪.‬‬ ‫בחרו קטע אחד לקריאה בפני הכיתה‪.‬‬ ‫קראו כאילו אתם שחקנים‪ .‬הקפידו על קריאה‬ ‫שוטפת ומדויקת‪.‬‬ ‫הסבירו מדוע בחרתם בקטע‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬

‫בחרו אחת משתי המשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬ערכו רשימה של הדמויות בספר‪.‬‬ ‫יה‪ .‬אפשר‬ ‫ב‪ .‬התחפשו לאחת הדמויות וספרו בגוף ראשון את כל הידוע לכם עלֶ ָ‬ ‫לפתוח כך‪" :‬שמי הוא ד"ר 'כלומבראש'‪ .‬אספר לכם מעט על עצמי‪ "...‬או‪" :‬אני‬ ‫המתע ֶט ׁ ֶשת‪ .‬לא תאמינו מה קרה אצלנו בבניין‪"...‬‬ ‫ַ‬ ‫הגברת 'מה בכך'‪ ,‬שכנה של‬ ‫ג‪ .‬אחרי שתציגו את הדמות בפני הכיתה‪ ,‬הסבירו מדוע בחרתם להציג דווקא‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪ .2‬התחלקו לזוגות והציגו את אחת השיחות בספר‪ .‬למשל שיחה בין "דודה של‬ ‫שום איש" לבין נסים‪ .‬שאלו את חבריכם‪ ,‬האם נהנו לראות את ההופעה שלכם?‬ ‫ל לדיון‬

‫מה היה חלקו של נסים ומה היה חלקה של "דודה של שום איש" בשינוי שהתחולל‬ ‫בחייו?‬

‫‪ 28‬עם ספר פתוח‬

‫כותבים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מן המשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬לאחר שתסיימו לקרוא את הספר‪ ,‬כתבו קטע על המחשבות ועל הרגשות‬ ‫שהספר עורר בכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם הייתם ממליצים על הספר לילדים אחרים? כתבו המלצה מנומקת‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפי היכרותכם עם נסים‪ ,‬האם לדעתכם הוא יכתוב מכתב תודה ל"דודה של‬ ‫שום" איש? אם אתם חושבים שכן‪ ,‬כתבו את המכתב‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת מכתב‬

‫ ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫•שימו לב‪ ,‬זהו מכתב אישי שנכתב מתוך רגשי תודה‪ ,‬ולכן ייכתב בכנות ובשפה‬ ‫נרגשת‪.‬‬ ‫•נציין את תאריך כתיבת המכתב‪.‬‬ ‫•נפנה אל הנמען (האדם שכותבים לו) בשמו‪.‬‬ ‫•נכתוב את תוכן המכתב‪ ,‬שבו נסביר את הסיבה לכתיבתו‪.‬‬ ‫•נכתוב מילות סיום‪ ,‬כגון תודה מקרב לב‪ ,‬לא אשכח את מה שעשית למעני‪.‬‬ ‫•חתימת המוען (כותב המכתב)‪.‬‬ ‫יוצרים‬

‫הכינו עטיפה חדשה לספר‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪29‬‬

‫לאה גולדברג (‪)1970-1911‬‬

‫(קלִ ינִ ינְ גְ ַרד ברוסיה של‬ ‫ניגסברג ָ‬ ‫ֶּ‬ ‫בק‬ ‫משוררת‪ ,‬סופרת‪ ,‬מחזאית ומתרגמת‪ .‬נולדה ֶ‬ ‫ימינו‪ ,‬אז גרמניה) בב' בסיון תרע"א‪ 29 ,‬במאי ‪ .1911‬במלחמת העולם הראשונה‬ ‫אביה גויס לצבא הרוסי‪ .‬מוראות המלחמה השפיעו‬ ‫ָ‬ ‫נדדה עם הוריה למזרח רוסיה‪.‬‬ ‫עליו קשות‪ ,‬והוא לקה במחלת נפש‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1918‬בתום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬השתקעה המשפחה בעיר קובנה שבליטא‪.‬‬ ‫לאה הקטנה התחילה לחבר שירים בגיל חמש (כבר אז היא ידעה לקרוא בשטף‬ ‫אבל לא לכתוב‪ ,‬והמבוגרים היו רושמים את שיריה)‪ .‬בבית הספר‪ ,‬בעיקר בכיתות‬ ‫הגבוהות יותר‪ ,‬הצטיינה בציור‪ .‬המורה לציור קרא להוריה ואמר להם שראוי היה‬ ‫ללמדה לצייר גם באופן פרטי‪ .‬באותם הימים המשפחה היתה במצוקה כספית‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫כיתתה‬ ‫ּ‬ ‫ולאה‪ ,‬הנערה בת החמש־עשרה‪ ,‬החלה לתת שיעורים בספרות עברית לבת‬ ‫שהתקשתה בלימוד‪ .‬בכסף שהרוויחה שילמה על השיעורים הפרטיים לציור‪ .‬המורה‬ ‫הצליח לשכנע את הוריה לרשום אותה לאקדמיה לציור‪ .‬תחילה התנגדו ההורים‪,‬‬ ‫בטענה שנשארו ללאה שנתיים לסיום חוק לימודיה‬ ‫תיבחן‬ ‫ָּ‬ ‫בגימנסיה‪ .‬לבסוף הסכימו‪ ,‬בתנאי שקודם‬ ‫לכתיבת קורות חייו של אדם קוראים‬ ‫בבחינות הבגרות ואחר כך תחליט מה רצונה באמת‪.‬‬ ‫גם ביוגרפיה‪.‬‬ ‫כעבור זמן־מה הבינה לאה שייעודה הוא כתיבת‬ ‫מקור המילה הוא מהשפה היוונית‪ .‬ביו ‪-‬‬ ‫שירים וסיפורים‪ ,‬והיא נטשה את העיסוק בציור‪ .‬לא‬ ‫חיים; גרפיה ‪ -‬רישום (כתיבה)‪.‬‬ ‫ושירה הראשון הופיע בדפוס בעיתון‬ ‫ּ‬ ‫עבר זמן רב‪,‬‬ ‫אוטוביוגרפיה — אוטו פירושו ביוונית ‪-‬‬ ‫"למבוגרים"‪ .‬היא סיימה את בית הספר התיכון‬ ‫עצמי‪ .‬קורות חיים של אדם‪ ,‬כפי שהוא‬ ‫בקובנה ולמדה מדעי החברה באוניברסיטאות קובנה‬ ‫עצמו מספר אותו‪.‬‬ ‫וברלין‪ .‬ב־‪ 1933‬קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת‬

‫‪ 30‬עם ספר פתוח‬

‫מחקרה בשפות השמיות‪ .‬בתום לימודיה חזרה לליטא ולימדה‬ ‫ּ‬ ‫בּ וֹ ן בגרמניה על‬ ‫ספרות בגימנסיה העברית בראסיין‪.‬‬ ‫ב־‪ 1935‬עלתה ארצה יחד עם אמה החולה‪ ,‬שאליה היתה קשורה מאוד‪ ,‬וטיפלה בה‬ ‫במסירות רבה‪ .‬הן התיישבו בעיר תל אביב‪ .‬לאה נמנתה בין חברי חבורת הסופרים‬ ‫"יחדיו"‪ ,‬בראשות המשורר אברהם שלונסקי‪( .‬חברים מפורסמים נוספים בחבורה זו‬ ‫היו המשוררים נתן אלתרמן‪ ,‬אלכסנדר פן ואברהם חלפי‪ ).‬בשנה זו יצא לאור ספר‬ ‫שיריה הראשון‪" ,‬טבעות עשן"‪ .‬ב־‪ 1936‬הצטרפה לאה גולדברג למערכת העיתון‬ ‫היומי "דבר"‪ .‬היא פירסמה בעיתון רשימות ביקורת על ספרות ועל אמנות והשתתפה‬ ‫בעריכת "דבר לילדים"‪ .‬בשנים ‪ 1944-1943‬ערכה את מדור ספרי הילדים בהוצאת‬ ‫"ספריית פועלים"‪ .‬בשנים ‪ 1951-1944‬היתה חברת מערכת של העיתון היומי "על‬ ‫המשמר"‪.‬‬ ‫לאה גולדברג לא התחתנה ולא היו לה ילדים‪ .‬היא אהבה ילדים וכתבה עבורם‬ ‫יצירות רבות‪ .‬ביניהם הספר "נסים ונפלאות"‪" ,‬מה עושות האיילות" ועוד‪ .‬רבים‬ ‫משירי הילדים שכתבה הולחנו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1952‬עברה לגור בירושלים ונתמנתה מורה לספרות כללית באוניברסיטה‬ ‫העברית בירושלים‪ ,‬ומ־‪ 1963‬היתה לפרופסור לספרות‪ .‬בשנים ‪ 1962-1958‬ערכה‬ ‫את הדו־ירחון "אורות קטנים" לילדי הגולה‪ .‬ספרה "על הפריחה" זיכה אותה בפרס‬ ‫רופין לשנת תש"ט‪ .1949 ,‬לאה גולדברג נפטרה בירושלים בח' בשבט תש"ל‪15 ,‬‬ ‫בינואר ‪ .1970‬אחרי מותה הוענק לה פרס ישראל לספרות‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ֵ .1‬אילו שירים וספרים של לאה גולדברג אתם מכירים?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬היכן נולדה לאה גולדברג?‬ ‫ב‪ .‬אילו פרטים על ילדותה נראים בעיניכם חשובים?‬ ‫ג‪ .‬באילו כישרונות התבלטה?‬ ‫‪ .3‬לאה גולדברג דיברה עברית עוד לפני שהגיעה לארץ ‪ -‬הוכיחו זאת משני‬ ‫מקומות שונים בכתוב‪.‬‬ ‫‪ .4‬מה שם החבורה אליה הצטרפה?‬ ‫‪ .5‬אילו שאלות הייתם רוצים לשאול אותה‪ ,‬לו היה הדבר אפשרי?‬

‫עם ספר פתוח ‪31‬‬

‫עברית ‪-‬‬ ‫שפה חדשה‪-‬עתיקה‬ ‫ע‬ ‫ל‬

‫ת‬ ‫התפתחות הכתב העברי‬

‫‪ 32‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫ג ד ה ו‬ ‫א ב‬ ‫ט י כ ך‬ ‫ז ח‬ ‫ם נ ס ע‬ ‫ל מ‬ ‫ק ר ש ת‬ ‫פ צ‬

‫במדור?‬ ‫מה‬ ‫ט‬

‫ג‬

‫ ‬

‫••את המאבק להפיכת השפה העברית מלשון קודש ללשון‬ ‫דבוּרה בארץ ישראל התחיל אדם אחד – נקרא עליו‬ ‫בכתבה‪" :‬המאבק לחידוש השפה העברית הדבורה בא"י"‪.‬‬ ‫למאבקו הצטרפו מורים ותלמידים ששבתו למען לימוד‬ ‫המקצועות השונים בעברית‪ ,‬בבתי הספר‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••אחרי קריאת השיר "ככה זה בעברית"‪ ,‬נלמד כיצד בונים‬ ‫משם עצם‪( :‬ענן) שם תואר‪( :‬מעונן)‪.‬‬ ‫••נמשיך להעשיר את אוצר המילים שלנו‪.‬‬ ‫••נבחין בין פועל‪( ‬אוכל) לבין שם תואר (אכלן)‪.‬‬

‫ָּכ ָכה ֶזה ְּב ִע ְב ִרית ‪/‬‬

‫ָּדתִּי ָה ּבֶן ּדֹור‬

‫ְּכ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ֲענָ נִ ים אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ְמ ֻע ָ ּנן‪.‬‬ ‫וּכְ ׁ ֶש ּיוֹ ֵרד ֶג ׁ ֶּשם אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ְמגֻ ׁ ּ ָשם?‬ ‫ ָמה ִּפ ְתאוֹ ם?!‬‫ְּכ ׁ ֶש ּיוֹ ֵרד ֶג ׁ ֶּשם אוֹ ְמ ִרים ‪ַ -‬ה ּיוֹ ם ָ ּג ׁשוּם‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫ ָּככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְתלַ ֵ ּב ׁש הוּא לָ בו ּׁש‬ ‫ו ִּמי ׁ ֶש ִּמ ְת ּ ַפ ׁ ּ ֵשט הוּא ּ ָפ ׁשוּט?‬ ‫‪ָ -‬מה ִּפ ְתאוֹ ם?!‬

‫ש‬

‫צ‬

‫מ‬

‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְת ַּפ ׁ ּ ֵשט הוּא ָערוּם‪.‬‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫ ָּככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְת ַר ֵחץ הוּא ָרחוּץ‬ ‫ו ִּמי ׁ ֶש ִּמ ְתנַ ֵ ּגב הוּא נָ גוּב?‬ ‫ָמה ּ ִפ ְתאוֹ ם?!‬ ‫ִמי ׁ ֶש ִּמ ְתנַ ֵ ּגב הוּא ְמנֻ ָ ּגב‪.‬‬ ‫לָ ָּמה?‬ ‫ ָּככָ ה זֶ ה ְ ּב ִע ְב ִרית‪.‬‬‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪33‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫לה ֵסב את תשֹוּמת לִ ֵ ּבנוּ?‬ ‫‪ .1‬לְ ָמה רצתה הדוברת בשיר ָ‬ ‫‪ .2‬אם תרצו‪ ,‬חברו בית נוסף לשיר‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫ואר המציינים מצב‪.‬‬ ‫נלמד על שמות ּת ַ‬ ‫ומנֻ ּגָ ב המופיעות בשיר הן שמות תואר‪ .‬שמות תואר אלה מציינים‬ ‫המילים‪ :‬לָ בּוׁש‪ָ ,‬רחּוץ ְ‬ ‫מצב‪ ,‬שהוא תוצאה של פעולה (השולחן מנוגב אחרי שניגבו אותו)‪.‬‬

‫‪ .1‬השלימו שמות תואר דומים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪ .‬על מי ששתה יֶ ֶתר על המידה נֶ אמר שהוא‬ ‫?‬ ‫נשאל‪ :‬מדוע היא‬ ‫ב‪ .‬על דרך שנֶ חסמה על ידי המשטרה ַ‬ ‫‪ ,‬כי שכחתי את המפתח‪.‬‬ ‫‪ ,‬אבל לא‬ ‫ג‪ .‬הדלת ָא ְמנָ ם‬ ‫‪ .2‬שמות תואר רבים נוצרו משמות עצם בשפה‪ ,‬למשל‪ְ :‬משׂ ו ָּפם קשור לשם העצם‬ ‫הת ָארים שלהלן‪:‬‬ ‫שָׂ ָפם‪ .‬שערו מאילו ְשמות ֶע ֶצם נוצרו ְּ‬ ‫ְמזֻ ָ ּק ן‬ ‫ְמ ֻר ׁ ּ ַשת ‬ ‫ְמ ׁ ֻש ָ ּבץ ‬ ‫ְמפו ְּס ָפס ‬

‫זָ ָקן‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ְמגֻ דָּ ר ‬ ‫ְמ ֻצ ַּלק ‬ ‫ְמ ֻב ָ ּיל ‬ ‫ְמכֻ ָ ּנם ‬

‫‪ .3‬התאימו את ְשמות התואר שבסעיף ‪ 2‬לשמות העצם שבטבלה‪:‬‬

‫‪ 34‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫העצם‬ ‫שם ֶ‬

‫שם התואר המתאים לו‬

‫ָ ּבחוּר‬ ‫שִׂ ְמלָ ה‬ ‫ָ ּג ֵדר‬ ‫ׁ ֶש ַטח‬ ‫ָּפנִ ים‬ ‫ֹאש‬ ‫ר ׁ‬ ‫ַ ּבד‬ ‫ַמ ֲע ָט ָפה‬

‫ְמזֻ ָ ּקן‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ְמ ֻצ ָּלקוֹ ת‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫עיינו בכותרות‪ ,‬בכותרות המשנה‪ ,‬קראו את הפסקה הראשונה והפסקה האחרונה‪ .‬אילו רמזים‬ ‫גיליתם על תוכן הכתבה?‬ ‫עתה קראו את הכתבה‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫בּורה בארץ ישראל‬ ‫הד ָ‬ ‫המאבק לחידוש השפה העברית ְ‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫ ‬ ‫‪ 5‬‬

‫ַעל אליעזר בן יהודה‬ ‫כנראה לא‬ ‫ֶ‬ ‫ח־רחוֹ ק"? אולי אתם לא יודעים‪ ,‬אבל‬ ‫מתי דיברתם לאחרונה ב" ַשֹ ָ‬ ‫הטלֶ פון‪ ,‬אבל בביתו של ֶאליעזר בן יהוּדה‪ ,‬בירושלים‬ ‫מצלצל ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ִמזמן‪ .‬אצלכם בבית‬ ‫ח־רחוֹ ק"‪ .‬כך כינה בן יהודה‪ ,‬המכונה‬ ‫של תחילַ ת המאה העשרים‪ ,‬צילצל " ַשֹ ָ‬ ‫העברית ַהדְּ בו ָּרה"‪ ,‬את המכשיר‪.‬‬ ‫"מ ַחיֶ ה השֹפה ִ‬ ‫ְ‬ ‫בן יהודה הוא האיש שבזכוּתו אנחנו אוכלים גלידה ורוכבים על אופנַ יים‪ .‬לפני כן‬ ‫העברית! אתם יכולים לדמיֵ ין את זה?‬ ‫המילים האלה פשוּט לא היו קיָ ימות בשֹפה ִ‬ ‫קודש‪ .‬בזכותו‬ ‫עד ליָ ָמיו של בן יהודה שימשה העברית בעיקר לתפילות וללימו ֵּדי ֶ‬ ‫להשתמש בה בחיי היום־יום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שאפשר‬ ‫הפכה העברית לשפה ֶ‬ ‫בן יהודה נולד בשנת ‪ 1858‬בעיר לוֹ זקי שבליטא‪ ,‬בשם אליעזר יצחק פרלמן‪.‬‬ ‫כשהיה קטן‪ ,‬לָ מד אליעזר ב"חדר"‪ ,‬שבו לימד ּו תורה ויהדוּת‪ ,‬וכך למד אליעזר גם‬ ‫עברית‪ .‬כשהיה בן ‪ ,20‬נסע אליעזר ללמוד רפואה בפריז שבצרפת‪ .‬שם שמע על‬ ‫שיבת עם ישראל לארצו‪ ,‬והדבר מאוד מצא חן בעיניו‪ .‬הוא התחיל‬ ‫הרעיון של ַ‬ ‫שפה ִמשלוֹ‬ ‫ולד ֵ ּבר ב ָ ֹ‬ ‫שעם ישראל צריך לחזור למולֶ ֶדת בארץ ישראל ַ‬ ‫לחשוב ַ‬ ‫שפרסם בנושא ָחתם אליעזר בשם‬ ‫המאמר הראשון ִּ‬ ‫ֲ‬ ‫ הרי היא העברית‪ .‬על‬‫בן יהודה‪ ,‬ומאז הפך ֵשם זה להיות שמו‪.‬‬ ‫והתיישב בירושלים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב־‪ 1881‬עלה אליעזר לארץ עם דבורה אשתו‬ ‫חרדים‪.‬‬ ‫באותה תקופה גר ּו בירושלים כמה ַאלְ ֵפי יהודים‪ ,‬רו ָ ּ​ּבם ֵ‬ ‫דיבר עברית‪ .‬הם ראו ב ָשֹפה זו ְשֹ ַפת תפילה‬ ‫אף אחד מהם לא ֵ ּ‬ ‫בה יום־יום ‪ -‬הם חשבו שזהו‬ ‫ּו ְשֹ ַפת כתיבה והתנגד ּו מאוד לדבר ּ‬ ‫ייסד עיתונים‬ ‫אחרת‪ .‬הוא ֵ‬ ‫הקודש‪ .‬אבל בן יהודה חשב ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫חילוּל‬ ‫כמורה‪ .‬יחד עם ֲח ֵברים‬ ‫ֶ‬ ‫ועבד‬ ‫בעברית (ביניהם עיתון לילדים) ָ‬ ‫שחשב ּו כמוֹ הוּ‪ ,‬הוא הקים קבוצות שהמטרה שלהן היתה להחיוֹ ת‬ ‫שתש ֵמש‬ ‫ַ‬ ‫את הלשון העברית ַהדבו ָּרה‪ ,‬להרחיב אותה ולגרום לכך‬ ‫כ ְשֹ ַפת יום־יום‪ .‬אחת הקבוצות נקראה "חברת ָשֹ ָפה ְ ּברו ָּרה"‪.‬‬ ‫בן יהודה ממש העריץ את השפה העברית‪ ,‬ומספרים עליו שפעם‬ ‫את‪".‬‬ ‫והבר ָ‬ ‫ֵ‬ ‫השיב לחבר שהתלונן על מחלה‪"ַ :‬ד ֵ ּבר עברית ‪-‬‬ ‫נס ּו לתאר לעצמכם מצב שבו אתם דוֹ ברים שפה שאף אחד‬ ‫להסתדר‬ ‫ֵ‬ ‫סביבכם אינו מבין‪ ,‬מלבד אבא ואמא שלכם‪ .‬איך אפשר‬ ‫ככה? איך אפשר למצוא חברים? זה היה מצבו של בן ִציון‪ ,‬בנו‬ ‫אליעזר בן יהודה‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪35‬‬

‫גידל את בנו‬ ‫של אליעזר בן יהודה‪ .‬בן יהודה ֶהחליט שבביתו ידבר ּו עברית בלבד‪ ,‬וכך ֵ‬ ‫בעת החדשה שעברית‬ ‫העברי הראשון"‪ ,‬כי היה הילד הראשון ֵ‬ ‫היחיד‪ .‬הבן כוּנה "הילד ִ‬ ‫והתק ָשה ליצור ֶקשר עם‬ ‫ַ‬ ‫היתה שפת ָה ֵאם שלוֹ ‪ .‬ובאמת‪ ,‬הילד נאלץ לחיות בבדידוּת‬ ‫כשבגר‪,‬‬ ‫ידבר רק עברית‪ָ .‬‬ ‫התעקש בן יהודה שהיֶ לד ֵ ּ‬ ‫ֵ‬ ‫בני גילוֹ ועם שכֵ ניו‪ .‬על אף זאת‪,‬‬ ‫שינה הבן את שמו לאיתמר ֶ ּבן־אב"י (ראשי התיבות של שם אביו)‪.‬‬ ‫משפחות נוספות לנהוג כמוֹ הוּ‪ ,‬אבל הצלחתו היתה‬ ‫ָּ‬ ‫‪ 6‬בן יהודה ניסה להשפיע על‬ ‫מאליו ‪-‬‬ ‫מעטות נִ ְר ְתמ ּו לרעיון שנראה לנו היום ברוּר ֵ‬ ‫ֶחלקית בלבד‪ .‬רק משפחות ַ‬ ‫לגדל ילד בעברית‪ ,‬בן יהודה המציא מילים שלא היו‬ ‫לדבר עברית בבית‪ .‬כדי ֵ‬ ‫קיימות עד אז‪ ,‬כמו למשל בוּבה ואופנַ יים‪.‬‬ ‫מתברר שבן יהודה חידש רק כ־‪300‬‬ ‫ל"מ ַחיֶ ה השפה העברית ַהדְּ בו ָּרה" ָ ּ‬ ‫‪ 7‬על אף שנֶ חשב ְ‬ ‫יתה‪ַ ,‬ח ְ ּידָּ ק‪ַ ,‬מגְ ֵהץ‪ִ ,‬מ ְמ ָח ָטה‪ַ ,‬מ ֲע ָט ָפה‪ִ ,‬מ ׁ ְש ָט ָרה‪ֲ ,‬ח ָמ ָמה‪,‬‬ ‫מילים‪ ,‬בהן גלידה‪ֲ ,‬הגִ ָירה‪ֲ ,‬ח ִב ָ‬ ‫לעתים מילים מן התנ"ך‬ ‫ְּפ ָצ ָצה‪ִ ,‬ע ּתוֹ ן‪ִ ,‬משְׂ ָרד‪ִ ,‬עשְׂ ִ ּב ָ ּיה‪ ,‬זֶ הוּת ו ִּמ ְס ָע ָדה‪ .‬בן יהודה לקח ִ‬ ‫"א ְקדָּ ח"‪ ,‬שבתנ"ך מופיעה כאבן יקרה‪.‬‬ ‫ונתן להן משמעוּת חדשה‪ .‬מילה כזו היא למשל ֶ‬ ‫וילדיהם של‬ ‫ֵ‬ ‫ללמד בעברית‪,‬‬ ‫ט־אט ֵה ֵחל ּו יותר ויותר בתי ספר בארץ ישראל ֵ‬ ‫‪ַ 8‬א ַ‬ ‫במושבות של העלייה הראשונה השנייה ֵה ֵחלו לדבר ב ָשֹפה זו‪ .‬אולם‬ ‫ָ‬ ‫החלוּצים‬ ‫המאבק לא הושלם‪ ,‬עדיין היו בתי ספר שלמדו בשפה הגרמנית ובשפה הצרפתית‪.‬‬ ‫המאבק למען ההוראה בשפה העברית בבתי הספר‬ ‫‪ 9‬בתי הספר המלמדים בגרמנית נבנו על ידי האגודה היהודית־גרמנית "העזרה"‪.‬‬ ‫האגודה גם שילמה את שכר המורים‪ .‬בשנת ‪ 1913‬הוחלט באספת האגודה בברלין‪,‬‬ ‫להקים גם בית ספר על־תיכוני ללימודי טכנולוגיה והנדסה בחיפה‪ ,‬ולכנותו‬ ‫הטכניון‪ .‬בטקס הנחת אבן הפינה‪ ,‬הסבירו חברי האגודה ששפת ההוראה בטכניון‬ ‫תהיה גרמנית‪ .‬הדבר עורר סערה בקרב הציבור היהודי בארץ שהתנגד לה ודרש‬ ‫ששפת ההוראה תהיה עברית‪ .‬פרץ מאבק נגד ההחלטה‪ .‬המורים והתלמידים‬ ‫של חברת "העזרה" הצהירו שמעתה ואילך לא ילמדו בבתי הספר שבהם שפת‬ ‫ההוראה גרמנית‪ .‬התלמידים הכריזו על שביתה ונטשו את ספסל הלימודים‪.‬‬ ‫השביתה נמשכה שישה שבועות והעסיקה את עמודי החדשות בעיתונים שפרסמו‬ ‫פרטים על המאבק והדפיסו את תוכן הנאומים באספות העם המרובות שהיו באותה‬ ‫תקופה נגד אגודת "העזרה"‪ .‬בתוך זמן קצר הקימו בתי ספר חדשים עבור המורים‬ ‫והתלמידים האלה שבהם לימדו רק בעברית‪ .‬המאבק קיבל את השם "מלחמת השפות"‪.‬‬ ‫"מלחמת השפות" הסתיימה בניצחונה של השפה העברית‪.‬‬ ‫‪ 10‬בירושלים הצליחה אגודת "העזרה" להתגבר בכוח על שביתת המורים‪ ,‬אך תגובה‬ ‫זו רק עודדה את אנשי ירושלים לפעול להקמת בתי ספר עבריים בעיר ובכלל זה‬ ‫ בית מדרש עברי למורים בעיר (בימינו ‪ -‬מכללת דוד ילין)‪ .‬ההכרעה הרשמית‬‫לטובת השפה העברית היתה כשנתיים לפני פתיחת הלימודים בטכניון‪.‬‬ ‫‪ 36‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫ בשנת ‪ ,1922‬כארבעים שנים אחרי התחלת פעולתו של אליעזר בן יהודה לחידוש‬ ‫הדיבור בעברית‪ ,‬ולהפיכתה לשפה הדבורה בארץ‪ ,‬הוחלט שהעברית היא שפה‬ ‫רשמית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ 11‬כך הושלם ניצחונו של בן יהודה‪ .‬ואם הטלפון היה עבור בן יהודה‪" :‬שח־רחוק"‪,‬‬ ‫מעניין איך היה קורא לטלפון הסלולרי‪.‬‬

‫הודעה לציבור‬ ‫אנחנו המגינים על השפה העברית דורשים להכיר‬ ‫בזכותה להיות שפת ההוראה בכל המקצועות‬ ‫בכל בתי הספר של חברת “העזרה"‪.‬‬ ‫אנו מודיעים ברבים שנשתמש באמצעים הבאים‪:‬‬ ‫הפגנות ושביתות נגד בתי ספר שאינם מלמדים‬ ‫בעברית‪.‬‬ ‫אנו נאסוף כסף ונפתח בתי ספר עבריים‪.‬‬ ‫אגודת המורים‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫(מעובד מתוך כתבה ב‪ ynet-‬ומתוך לקסיקון לתרבות ישראל)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ . 1‬האם פסקת הפתיחה מסקרנת להמשיך לקרוא את הכתבה‪ .‬הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מי התנגדו לפעולותיו של אליעזר בן יהודה?‬ ‫‪ .3‬לפי איזה סדר כותב המחבר את התחנות החשובות בחיין של אליעזר בן‬ ‫יהודה?‬ ‫לדבר עברית בכל מחיר לא‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .4‬ההחלטה של אליעזר בן יהודה להכריח את ְ ּבנוֹ‬ ‫היתה פשוטה‪ ,‬ואכן‪ ,‬כתוב ש"רק משפחות מוּעטות נרתמ ּו לרעיון"‪.‬‬ ‫לדיהן בעברית בלבד‪.‬‬ ‫לגדל את יַ ֵ‬ ‫שסירבו ֵ‬ ‫שערו מה היו הנימוקים של משפחות ֵ‬ ‫כתבו כמה מן הטיעוּנים במחברת‪.‬‬ ‫פתחו דבריכם במשפט כמו‪" :‬בניגוּד לדעתו של בן יהודה‪ ,‬אני ָסבור ש‪"...‬‬ ‫‪ .5‬במה דומה ובמה שונה המאבק של אליעזר בן יהודה למאבקם של המורים‬ ‫והתלמידים?‬ ‫‪ .6‬מה מוסיף הטקסט שבמסגרת לנושא הכתבה‪.‬‬ ‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪37‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫״חיְ ַדק״‪.‬‬ ‫‪ .1‬אליעזר בן יהודה חיבר שתי מילים‪ :‬״חי״ – ״דק״ ויצר את המילה ַ‬ ‫בהמשך נוצרו גם מילים אחרות בדרך זו‪ .‬לצירוף שתי מילים למילה אחת קוראים‬ ‫"הלְ ֵחם"‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ .‬העתיקו רק את המילים שנוצרו בדרך זו‪:‬‬ ‫ַּכדוּר‬ ‫קולנוע‬ ‫מטריָ ה‬ ‫ַחיְ זָ ר‬ ‫כדורגל‬ ‫אופנוע‬ ‫ב‪ .‬אם אתם מכירים מילים נוספות שנוצרו משתי מילים כתבו אותן‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫ממאפייני השפה העברית‬ ‫למדנו שאחד המאפיינים את השפה העברית הוא גזירת משפחת מילים משורש‬ ‫אחד‪ .‬בדרך כלל יש למילים בקבוצה קשר של משמעות‪.‬‬ ‫בן יהודה יצר מילים חדשות משורשים מקראיים‪ ,‬ומכתבי הקודש‪ .‬למשל‪ ,‬מהשורש‬ ‫מט"ר‪ ,‬של המילה "וַ יַ ְמ ֵטר" המופיעה בספר בראשית (וה' המטיר על סדום ועל‬ ‫ו"מ ְמ ֵט ָרה"‪.‬‬ ‫"מ ְט ִר ָ ּיה"‪ַ ,‬‬ ‫עמורה גופרית ואש)‪ :‬נגזרו המילים ִ‬ ‫‪ .1‬מיינו את המילים שבתפזורת למשפחות מילים שיש להן שורש משותף‪:‬‬ ‫ ‬

‫ַּכ ָּת ָבה‪,‬‬

‫נְ ַב ֵ ּקר‪,‬‬

‫ַהגְ ָ ּבלָ ה‪,‬‬

‫ִ ּב ַ ּק ְר ִּתי‪,‬‬

‫נִ כְ ּתֹב‪,‬‬

‫ִה ְפ ַק ְד ֶּתם‪,‬‬

‫ְּכת ֶֹבת‪,‬‬ ‫ָ ּג ַבל‪,‬‬ ‫ִ ּב ּקוּר‪,‬‬

‫ְ ּגבוּל‪,‬‬ ‫ַּת ְפ ִקיד‪,‬‬

‫ִה ְת ַּכ ַּת ְבנוּ‪,‬‬ ‫ִמכְ ָּתב‪,‬‬

‫ִמגְ ָ ּבלוֹ ת‪,‬‬ ‫ּ ְפקו ָּדה‪,‬‬

‫יַ גְ ִ ּבילוּ‪,‬‬ ‫ַ ּב ָ ּק ָרה‪,‬‬

‫ִ ּב ּק ֶֹרת‪,‬‬ ‫ְמ ַפ ֵ ּקד‪,‬‬

‫ִּפ ּקוּד‪.‬‬

‫מאפיין נוסף של השפה העברית היא חלוקת הפעלים לשבע קבוצות‪.‬‬ ‫לכל קבוצה קוראים בניין‪.‬‬ ‫לפעלים הגזורים מאותו שורש יכולים להיות מובנים שונים בבניינים השונים‪.‬‬ ‫כך למשל‪:‬‬ ‫ָּכ ַתב ‪ -‬עסק בכתיבה‪.‬‬ ‫ִה ְת ַּכ ֵּתב ‪ -‬ניהל חילופי מכתבים עם מישהו‪.‬‬ ‫ִהכְ ִּתיב ‪ -‬אמר למישהו מה לכתוב‪.‬‬

‫‪ 38‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫‪ .1‬בכל הפעלים המודגשים במשפטים שלהלן השורש הוא אותו שורש‪ ,‬אך כל‬ ‫אחד מהם מופיע בבניין אחר ויש לו מובן אחר‪ .‬הסבירו את ההבדלים‪.‬‬ ‫א‪ .‬ממשלת ישראל ָח ׁ ְש ָבה שיש להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בדחיפות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬משרד האוצר ִח ׁ ּ ֵשב את עלוּת המבצע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עלות המבצע לא ֻח ׁ ְּש ָבה מראש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מבצע "עזרא ונחמיה" לכל הדעות נֶ ְח ׁ ָשב מבצע מוצלח‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ישראל ֶה ְח ׁ ִש ָיבה מאוד את נושא העלאת יהודים לארץ מארצות מצוקה‪.‬‬ ‫שה ְת ַח ּׁ ְשב ּו בקשייהם של העולים ועזרו להם‪ ,‬והיו כאלה שלא‬ ‫ו‪ .‬היו ישראלים ִ‬ ‫התחשבוּ‪.‬‬ ‫‪ .2‬לפניכם מילים הגזורות מן השורש חש"ב‪.‬‬ ‫א‪ֵ .‬אילו מהן נקשרות למשמעות הפועל ָח ׁ ַשב?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו למשמעות הפועל ִח ׁ ּ ֵשב?‬ ‫ג‪ֵ .‬אילו למשמעות הפועל ִה ְת ַח ׁ ּ ֵשב?‬ ‫ ‬

‫ַמ ְח ׁ ָש ָבה ִח ׁ ּשו ִּבים ֲח ׁ ִש ָיבה ִה ְת ַח ׁ ּ ְשבוּת ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ן‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪39‬‬

‫יחד ולחוד‬

‫‪ 40‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ההתנסויות החברתיות שלנו משפיעות על התנהגותנו‪ ,‬על‬ ‫רגשותינו‪ ,‬ועל מה שאנחנו חושבים על עצמנו‪ .‬נקרא שני‬ ‫סיפורים על התנסויות חברתיות בכיתה‪" :‬החייכן" מאת‬ ‫יצחק נוי ו"מעשה נדיב" מאת הסופר האיטלקי אדמונדו‬ ‫דה אמיצ'יס‪ .‬כמו כן נקרא את השיר "כיסא גלגלים" מאת‬ ‫שלומית כהן אסיף‪.‬‬ ‫••נקרא את הקטע המידעי‪" :‬לכל ילד יש זכות" שעניינו‬ ‫יחס עולם המבוגרים לילדים‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בעקבות הסיפורים שקראנו נתנסה בכתיבת המשך‬ ‫לסיפור ונכתוב סיפור פרי עטנו‪.‬‬ ‫••נמשיך ונתנסה בניהול דיונים‪.‬‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪41‬‬

‫החייכן ‪/‬‬

‫יצחק נוי‬

‫הוא הגיע לבית הספר לקראת סוף השליש הראשון‪ ,‬ופניו מחייכים מאוזן אל אוזן‪.‬‬ ‫הרגשה של זרוּת אפפה אותו למן הרגע הראשון‪.‬‬ ‫קודם כול‪ ,‬מה זה חיוך? אתה מגיע לכיתה זרה בבית ספר זר‪ ,‬אפשר לומר עולם אחר‬ ‫לחלוטין ‪ -‬אם כן ֱהיה רציני‪ ,‬השתדל לתת לפנים שלך מבע קפוא‪ ,‬ואת מבטך ַר ֵּכז‬ ‫לכיוון בלתי מוּגדר; כך עושה כל תלמיד הגון‪ .‬זה ברור לגמרי‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬הוא חייך‪ ,‬לא חיוך סתמי‪ ,‬מבויש כלשהו של תלמיד הגון‪ ,‬אלא חיוך רחב‪,‬‬ ‫חושף שיניים‪ ,‬מאושר‪ .‬אבל זה עוד לא כלום לעומת המבטים‪ .‬הוא נעץ את מבטיו‬ ‫בפשטוּת באחד מאיתנו‪ .‬עיניו היו פקוחות אותה שעה לחלוטין‪ .‬לא מצומצמות כדי‬ ‫רבע‪ ,‬אפילו כדי שליש‪ .‬פקוחות לחלוטין היו‪ .‬אותה שעה היה מחייך את חיוכו צחור‬ ‫השיניים‪ .‬גם כן תלמיד‪.‬‬ ‫שׂ נאתי אותו למן הרגע הראשון‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬למן השנייה הראשונה שהביט בי בעיניו הגדולות‬ ‫וחייך את חיוכו המטופש‪ .‬וכי מה יכולתי לעשות? נאלץ הייתי להשפיל את מבטי; אני‬ ‫הוותיק המוּשרש‪ ,‬המקומי‪ ,‬המקובל על חברי; והוא החדש הטיפש מסתכל בי ומחייך‪.‬‬ ‫שנאתי אותו‪ .‬עד הנה לא החלפתי עמו אפילו מילה אחת‪ ,‬אבל שנאתי אותו‪ .‬האם‬ ‫אינכם שונאים לפעמים מישהו שאינכם מכירים? סתם בגלל מבע עיניים ָדלו ַּח כלשהו‬ ‫או בדומה?‬ ‫משצלצל הפעמון וקרא לתלמידים להיכנס לכיתה‪ ,‬עמד המחייך מן הצד וחיכה‬ ‫בשקט‪ .‬מבטי התלמידים החולפים על פניו והחותרים להגיע למקום מושבם לא‬ ‫הטרידוּה ּו כנראה‪ ,‬שכן עמד שם בפתח הכיתה ממתין ומחייך‪ .‬מדוע חייב היה דווקא‬ ‫שכֵ ני לספסל להיות נעדר אותו יום‪ ,‬אין בידי להשיב לכם‪ .‬אולם מדוע החליט המורה‬ ‫שזה החייכן‪ ,‬הזָ ר החדש ‪ -‬זה שעיניו גדולות ומביטות בעיניך בלי רתיעה‪ ,‬מדוע יֵ ֵשב‬ ‫הוא על ידי‪ ,‬יודע אני גם יודע‪ .‬זהו חשבון ישן ביני ובין המורה שעדיין לא נִ ְפ ַרע‪ ,‬על‬ ‫פי חשבונו של המורה‪ .‬זהו מקרה פעוט וישן‪ .‬איזו בחינה בהנדסה שבה הצטיינתי‬ ‫יתר על המידה ‪ -‬לדעת המורה ‪ -‬בעזרת שכני המוכשר‪.‬‬ ‫הוא התיישב לידי מחויך‪ ,‬וכי לא כך חשבתם? הצצתי בו‪ ,‬הפעם בגנֵ בה‪ .‬רגיש היה‬ ‫מאוד‪ ,‬הסב את ראשו אלי והביט בי גלויות‪ ,‬ישר בלי רתיעה‪ .‬עדיין היה מחייך‪ .‬איזה‬ ‫מין טיפוס ‪ -‬חשבתי ‪ -‬השפלתי את מבטי‪ .‬דמי עלה לראשי‪ .‬בהינף יד זריז תחמתי‬ ‫את קו הגבול שבין שני חלקי השולחן‪.‬‬ ‫סיימתי את משיכת עפרוני מעשה אמן‪ .‬קו עבה‪ ,‬גס‪ ,‬מתוח‪ ,‬היה לסימן גבול‪" .‬את זה‬ ‫אל תעז לעבור!" סיננתי סינון של ארס‪ .‬הזר הסב ראשו אלי‪ .‬בניחו ָּתא (בנחת‪ ,‬בלא‬ ‫התרגשות) הסב‪ ,‬ושוב חייך‪' .‬מה זה‪ ,‬הוא אידיוט או משהו כזה?'‬ ‫השיעור עבר חיש קל‪ .‬הייתי עסוק בשמירת גבולות ממלכתי והזמן חלף מהר‪ .‬משנשמע‬ ‫צלצולו הגואל של הפעמון‪ ,‬אפילו הצטערתי מעט‪' .‬מילא‪ ',‬חשבתי‪' .‬בשיעור הבא‬ ‫אדאג שגם רגליו לא יעברו את החצי המוקצב‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מה שטוב מעל לשולחן‬ ‫‪ 42‬יחד ולחוד‬

‫טוב מתחתיו‪ '.‬ואז הכניס מישהו לכיתה כדורגל‪ .‬בדרך כלל שימש אצלנו כדורגל‬ ‫ככדורגל‪ ,‬לפעמים שימש הוא גם כדוריד‪ .‬והכיתה? בדרך כלל היא שימשה כיתה‪,‬‬ ‫ולפעמים‪ ,‬אין בררה‪ ,‬היא שימשה לנו מגרש משחקים‪.‬‬ ‫עתה הצטרפו שתי האפשרויות הפחות שכיחות והפכו לכדוריד פרוע‪ .‬הבנות נמלטו‬ ‫החוצה בצווחות חדווה‪ .‬הבנים‪ ,‬הבנים בה"א הידיעה‪ ,‬נותרו בה‪ ,‬והיו זורקים את‬ ‫הכדור זה לזה במרץ רב‪.‬‬ ‫החייכן עמד מן הצד ליד אחד החלונות ‪ -‬מחייך‪ .‬ואז תפסתי את הכדור‪ - .‬תפוס! ‪-‬‬ ‫צעקתי לחייכן והטלתי בו את הכדור‪ .‬השקעתי בהטלה זו את מלוא כוחי‪ .‬היא היתה‪,‬‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬מן הלב ומהולה בהרבה שנאה לנער המחייך‪ ,‬שלא הרע לי ולא הזיק לי‬ ‫מעולם‪ ,‬שעמד ליד החלון והביט בנו בעיניו הגדולות‪.‬‬ ‫הכדור טס מעל ראשו של הנער ונתקע בחמת זעם בחלון‪ .‬נשמע קול נפץ זכוכית‬ ‫והכדור נעלם‪ .‬הכיתה נשתקעה בדומייָ ה כבדה‪ ,‬מתוחה‪ .‬כמה שניות ֵאלֶ ם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ְשלל קולות‪" :‬איך זה קרה?"‪" ,‬מי זרק את הכדור?"‪" ,‬השמשה מרוסקת לגמרי"‪ .‬ושוב‬ ‫דומייה כבדה‪ .‬המורה עמד בפתח‪" .‬מי עשה זאת?" גנח בקול חנוק מהתרגשות‪.‬‬ ‫'זהו זה!' חשבתי‪' ,‬הפעם ינצל את ההזדמנות‪ .‬ודאי יעיפו אותי מבית הספר‪ .‬אוף‪,‬‬ ‫הצרות האלה מן ההורים‪ .‬איך יוצאים מן הבוץ הזה‪'...‬‬ ‫"אני עשיתי את זה‪ ".‬הרמתי את ראשי בתימהון‪ .‬החייכן פסע קדימה והוסיף‪" ,‬הכדור‬ ‫נשמט לי מהידיים ונתקע בחלון‪".‬‬ ‫"חבל מאוד שנשמט לך מהידיים‪ ",‬חרק‬ ‫המורה בקולו‪" ,‬יכולת לשחק בחוץ‬ ‫ולא כאן‪ .‬אסוף את חפציך ולך לחדר‬ ‫המנהל‪ .‬אכן התחלה יפה התחלת‬ ‫אצלנו‪ .‬מי יודע כמה חלונות שבורים‬ ‫נזקפים לזכותך בבית הספר שממנו‬ ‫הגעת אלינו! לך־לך אל המנהל‪ ".‬ואני‬ ‫שתקתי‪ ,‬כל אותה שעה שתקתי‪.‬‬ ‫בזמן השיעור לא ניסיתי להעביר‬ ‫פתקים‪ ,‬וגם לא למשוך למירה‬ ‫בצמותיה‪ .‬גם בשיעור שאחריו הייתי‬ ‫שקט‪ .‬אך משהגעתי הביתה עם תום‬ ‫הלימודים‪ ,‬נכנסתי בשקט לחדרי‬ ‫ופרצתי בבכי גדול‪.‬‬ ‫נדמה היה לי‪ ,‬שחיוך רחב תלוי‬ ‫בחללו של החדר וזוג עיניים גדולות‬ ‫מסתכלות בי ישר‪ ,‬ללא רתיעה‪.‬‬

‫יחד ולחוד ‪43‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בחרו וענו על אחד מתוך שני הסעיפים‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד התנהג המספר אל ה"חייכן"? כתבו דוגמאות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע עורר ה"חייכן" דחייה חזקה כל כך אצל הדובר?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מה פירוש הביטוי "שנאת חינם"?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתקשר הביטוי "שִׂ נאת חינם" לסיפורנו? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .3‬שערו מדוע לוקח "החייכן" על עצמו את האשמה בשבירת החלון?‬ ‫‪ .4‬מה דעתכם על תגובתו של המורה לדברי ה"חייכן" לאחר שהודה במעשה?‬ ‫‪ .5‬לאחר שנשלח החייכן אל המנהל‪ ,‬חל שינוי במצב רוחו של המספר‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה התבטא השינוי?‬ ‫ב‪ .‬מה הסיבות האפשריות לשינוי זה?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬אילו התבקשתם לתאר את תכונות האופי של הילד הוותיק בכיתה – מה‬ ‫הייתם מציינים?‬ ‫ב‪ .‬מפי מי למדתם על התכונות האלו?‬ ‫המספר בסיפור היה נוכח בכיתה והוא מספר את מה שראו עיניו‪ ,‬את מה שהרגיש ואת‬ ‫מה שעשה‪ .‬מספר כזה הוא מספר ֵעד‪.‬‬ ‫מספר עד אינו יודע הכול‪ .‬למשל הוא לא יודע מה הרגיש "החייכן" כאשר הוא התנהג‬ ‫כלפיו בגסות והוא אף אינו יודע מדוע לקח "החייכן" את האשמה על עצמו‪.‬‬

‫ל לדיון‬

‫קראו שנית את המשפטים המסיימים את הסיפור ושערו מדוע בחר הסופר לסיים‬ ‫כך את הסיפור‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫מה קרה כשחזר "החייכן" מהמנהל? דמיינו וכתבו פסקת המשך לסיפור‪.‬‬ ‫ערכו בכיתה תחרות‪" :‬ההמשך המוצלח ביותר"‪:‬‬ ‫ •כל קבוצה תקרא את עבודות חבריה וייערך דיון כיצד אפשר לשפרן‪.‬‬ ‫ •הקדישו זמן לשיפור עבודתכם‪.‬‬ ‫ •הקבוצה תדרג את העבודות ותבחר שני המשכים שהם המוצלחים ביותר‪.‬‬

‫‪ 44‬יחד ולחוד‬

‫בדירוג לשאלות שונות‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫התייחסו ֵ‬ ‫ •האם ההמשך שהציע חברכם‪ ,‬או הציעה חברתכן‪ ,‬מעניין?‬ ‫ •כיצד הוא מתקשר לסיפור המקורי?‬ ‫ •האם היו בסיפור משפטים או חזרות מיותרות?‬ ‫ •האם ההמשך כתוב בשפה המתאימה לסיפור?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬לפניכם ציורים המבטאים ביטויים מושאלים שונים המופיעים בסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬מתחו קו מן הציור לביטוי המתאים‪.‬‬ ‫נעץ את מבטיו‬ ‫ ‬

‫אני הוותיק המושרש‬

‫ ‬

‫דמי עלה לראשי‬

‫ ‬

‫הבנים בה"א הידיעה‬

‫ב‪ .‬כתבו משפטים ושלבו בהם שניים מתוך הביטויים‪.‬‬ ‫המ ַס ֵּפר משתמש לעתים בכינויים שונים או במילים מקבילות כדי לגוון בכתיבה‬ ‫‪ְ .2‬‬ ‫וכדי לדייק יותר בתיאור‪.‬‬ ‫ל"חייכן" אין שם פרטי בסיפור‪ ,‬אך כשהדובר מזכיר אותו הוא משתמש‬ ‫בכינויים שונים‪ .‬העתיקו אותם‪.‬‬ ‫לסירוגין במילים "חייכן" ("החייכן" עמד מן הצד ליד‬ ‫‪ .3‬המספר משתמש ֵ‬ ‫החלונות) ו"מחייך" (עמד "המחייך" מן הצד וחיכה)‪.‬‬ ‫ ‬

‫לפניכם דוגמאות נוספות‪ .‬ענו לאחר שתקראו את הדוגמאות הבאות‪:‬‬ ‫ׁ ַש ְת ָקן ‪ׁ -‬שוֹ ֵתק;‬ ‫לַ ְמדָּ ן ‪ -‬לוֹ ֵמד‪.‬‬

‫ ‬

‫ׁ ַש ְק ָרן ‪ְ -‬מ ׁ ַש ֵ ּקר ;‬ ‫ַּפ ְט ּ ְפ ָטן ‪ְ -‬מ ַפ ְט ֵּפט; ‬

‫ ‬

‫האם יש הבדל בין שני סוגי המילים? הסבירו!‬ ‫יחד ולחוד ‪45‬‬

‫מעשה נדיב ‪/‬‬

‫אדְמֹונ ְדֹו דֶה ַאמִיצִ'יס‬ ‫ֶ‬

‫וְ אמנם הבוקר הוכיח גָ ארוֹ נֶ ה את עצמו‪ .‬כשנכנסתי לבית הספר ‪ -‬באיחוּר קל‪,‬‬ ‫ושאלה באיזו שעה תוּכל לבוא לביקור‬ ‫המורה מהכיתה העליונה עצרה אותי ׁ ָ‬ ‫ָ‬ ‫כי‬ ‫המורה עוד לא היה‪ ,‬ושלושה או ארבעה ילדים ִעינ ּו‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ּבביתנו ‪ -‬וּבכן‪ ,‬כשנכנסתי לכיתה‬ ‫ואמו מוכרת ירקות‪.‬‬ ‫את ְקרוֹ ִסי המסכן‪ ,‬בעל השֵׂ יער האדום‪ ,‬שזְ רועו האחת משוּתקת ִ‬ ‫הם דקרו אותו ברגליים‪ ,‬זרקו בפניו קליפות ַע ְרמוֹ נים‪ ,‬וְ כינוּה ּו ַ ּבעל־מוּם וּמפלצת‪,‬‬ ‫לצווָ ארו‪ .‬והוא ‪ -‬לבדו לגמרי בקצה הספסל‪ ,‬חיוור‬ ‫ְמחקים אותו ואת זרועו התלוּיה ַ‬ ‫בא ֵחר‪ ,‬ועיניו ִמתחננות שיַ ניח ּו לו‬ ‫כמת ‪ -‬ישב והקשיב‪ ,‬מתבונן פעם בזה ופעם ַ‬ ‫מכעס‪ .‬פתאום‬ ‫לנפשו‪ .‬אבל אלה רק ִהרבּ ּו את לַ ְעגָ ם‪ ,‬והוא התחיל לרעוד וּלְ ַה ְאדים ַּ‬ ‫קם ְפ ַראנְ ִטי‪ ,‬הפרצוף המגעיל הזה‪ ,‬נעמד על ספסל ושָׂ ם עצמו כנושׂ א שני סלים‬ ‫בנה בשער ‪ -‬מפני‬ ‫בזרועותיו‪ְ ,‬מ ַח ֶקה את אמו של ְקרוֹ ִסי כשהיתה באה להמתין לִ ּ‬ ‫שכעת היא חולה‪ .‬רבים פרצו בצחוק רם‪ .‬אז איבד ְקרוֹ ִסי את ֶע ְשתוֹ נוֹ תיו‪ ,‬תפס ֶק ֶסת‬ ‫ָּ‬ ‫שליכה בכוח רב בראשו של ְפ ַראנְ ִטי‪ .‬אלא שהנער הפרוע התכופף ִמ ְ ּבעוֹ ד מוֹ ֵעד‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫וה‬ ‫ִ‬ ‫והקסת ִהכּ תה ַ ּב ֲחזֵ ה המוֹ ֶרה‪ ,‬שנכנס ממש באותו רגע לכיתה‪ .‬הכול ברחו למקומותיהם‬ ‫ֶ‬ ‫מפחד‪ .‬חיוור עלה המורה לדוּכָ נוֹ ‪ ,‬ובקול מוזר שאל‪:‬‬ ‫ונֶ ֶאלמ ּו דום ּ‬ ‫"מי זה היה?" איש לא ענה‪.‬‬ ‫המורה חזר וצעק‪ֵ ,‬מרים עוד יותר את קולו‪:‬‬ ‫כמרים על ְקרוֹ ִסי המסכן‪ ,‬ואמר ְ ּב ֶהחלֵ טיוּת‪:‬‬ ‫"מי זה?" אז קם גָ ארוֹ נֶ ה ְ ּבאחת‪ַ ,‬ר ֲחמיו נִ ָ‬ ‫"אני!"‬

‫‪ 46‬יחד ולחוד‬

‫המורה התבונן בו‪ ,‬התבונן בתלמידים ַה ִמ ׁ ְש ָת ִאים‪ ,‬ואז אמר בקול ׁ ָשלֵ ו‪" :‬זה לא אתה‪".‬‬ ‫וכעבור רגע קל אמר‪" :‬האשם לא יֵ יענש‪ .‬יקום!"‬ ‫ְקרוֹ ִסי קם על רגליו‪ ,‬ובקול בּ וֹ כים אמר‪" :‬הם ִהכּ ּו אותי והעליבו אותי; איבדתי את‬ ‫ַהשליטה על עצמי‪ ,‬וזרקתי‪"...‬‬ ‫שהתגָ ר ּו בו‪".‬‬ ‫"שב‪ ",‬אמר המורה‪" .‬יקומו אלה ִ‬ ‫ארבעה התרוממו בראש מוּרכּ ן‪.‬‬ ‫העלַ בתם חבר שלא ִהתגרה בכם‪ ,‬לְ ַעגתם לאוּמלל;‬ ‫"אתם‪ ",‬אמר המורה‪" ,‬אתם ֱ‬ ‫חפירים ביותר‬ ‫יצעתם את ַאחד המעשים ַ‬ ‫ִהכעסתם חלש שאינו מסוגל להתגונן‪ .‬בּ ַ‬ ‫המ ּ‬ ‫להכְ תים יְ צוּר ֱאנוֹ ׁש‪".‬‬ ‫היכולים ַ‬ ‫לסנטרו של גָ ארוֹ נֶ ה‪ ,‬שישב‬ ‫ֵ‬ ‫ִמשסיֵ ים את דבריו ירד אל בין הספסלים‪ ,‬הניח ידו מתחת‬ ‫ּשפל‪ִ ,‬אילְ צוֹ להרים אליו את פניו‪ ,‬תלה בו את עיניו ואמר‪:‬‬ ‫בראש מו ּ‬ ‫"וּלְ ָך יש נְ שמה ֲאצילה‪".‬‬ ‫לעבר‬ ‫ניצל את שעת הכּ וֹ ֶשר ולחש כמה מילים באוזני המורה; המורה נִ פנָ ה ֵ‬ ‫גָ ארוֹ נֶ ה ֵ‬ ‫האשמים ואמר פתאום‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ארבעת‬ ‫"אני סולח לכם‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הלב מאת אדמונדו דה אמיצ'יס‪ ,‬תרגום‪ :‬מרים שוסטרמן פדובאנו)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬אילו דמויות בסיפור עשו מעשים נדיבים?‬ ‫ב‪ .‬מיהו לדעתכם בעל המע ֶשֹה הנדיב ביותר? נמקו‪.‬‬ ‫בחברה שלנ ּו ילד נֵ כה ועני כמו קרוסי יכול להיות קורבן להתעללוּת?‬ ‫‪ .2‬האם גם ֶ‬ ‫נמקו את דעתכם‪.‬‬ ‫לה ָצקות‪.‬‬ ‫קורבן ֲ‬ ‫ָּ‬ ‫‪ .3‬מהן לדעתכם הסיבות העיקריות שבגללן עלולים ילדים להפוֹ ך‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬שערו כיצד השפיעה תגובת המורה על קרוסי (התייחסו לתגובתו בתחילת‬ ‫האירוע ולתגובתו בסוף האירוע)?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם סלח המורה על מעשה כל כך ֵמביש?‬ ‫‪ .5‬מיהו המספר ָה ֵעד בסיפור?‬

‫יחד ולחוד ‪47‬‬

‫‪ .6‬ערכו השוואה בין הסיפור "מעשה נדיב" לבין הסיפור "החייכן"‪.‬‬ ‫השלימו בטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה למצוא את הדומה ואת השונה בין הסיפורים‪.‬‬ ‫תבחינים‬

‫מעשה נדיב‬

‫החייכן‬

‫ְמקום האירוע‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הדמות החלשה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫הדמות המצילה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תגובת המורה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫העונש‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי מההשוואה‬ ‫הדרכה לכתיבת מסקנה מהשוואה‪:‬‬

‫ ‬

‫כדי לתאר את נקודות הדמיון והשוני היעזרו בביטויים אלה‪:‬‬ ‫ •גם בסיפור‪ ....‬וגם בסיפור‪...‬‬ ‫ •שני הסיפורים דומים זה לזה בכך ש‪...‬‬ ‫ •בסיפור הראשון‪ ...‬ואילו בסיפור על‪...‬‬ ‫ •לעומת הסיפור הראשון‪ ...‬בסיפור השני‪...‬‬ ‫ל לדיון‬

‫יש האומרים שהמורה נהג כשורה כשהחליט לסלוח לילדים שפגעו בקרוסי‪,‬‬ ‫ויש אומרים שעל המורה היה להעניש אותם בחומרה‪ .‬כיצד היו מנמקים את‬ ‫דעתם?‬ ‫הדרכה לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬הקדישו זמן למחשבה על השאלות שהנושא מעורר אצלכם ועל השאלות להלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬אם ייענשו‪ ,‬כיצד ירגישו הנענשים כלפי קרוסי?‬ ‫ב‪ .‬היזכרו במקרים מניסיונכם‪ ,‬האם ענישה מונעת חזרה על המעשה?‬ ‫ג‪ .‬האם הידיעה שהמורה רואה בהתנהגותם מעשה רע מספיקה במקרה זה?‬ ‫ד‪ .‬האם תמיכת גארונה בקרוסי חשובה למורה יותר מהענשת הפוגעים בו?‬

‫‪ 48‬יחד ולחוד‬

‫‪ .2‬עתה כתבו שני טיעונים לחיזוק הדעה הראשונה ושני טיעונים לחיזוק הדעה‬ ‫השנייה‪.‬‬ ‫‪ .3‬המשיכו לפי ההדרכה בעמודים ‪.11-10‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫בפסקה האחרונה בסיפור מופיע צירוף מילים‪ .‬צירוף מילים יכול להימצא במילון תחת‬ ‫המילה הראשונה בצירוף או תחת המילה השנייה‪ ,‬ולפעמים תחת שתי המילים גם יחד‪.‬‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הסיפור‪ .‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים‬ ‫שלהלן מתוך ההקשר‪ .‬בדקו את עצמכם בעזרת המילון‪.‬‬ ‫שליכה בכוח רב‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫וה‬ ‫ • ְקרוסי איבד את ֶע ְשתוֹ נוֹ תיו‪ ,‬תפס ֶק ֶסת ִ‬ ‫ •המורה התבונן בתלמידים ַה ִמ ׁ ְש ָת ִאים‪.‬‬ ‫חפירים ביותר‪.‬‬ ‫יצעתם את ַאחד המעשים ַ‬ ‫ •בּ ַ‬ ‫המ ּ‬ ‫ •גַ ארוֹ נֶ ה ניצל את שעת הכושר ולחש כמה מילים למורה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מצאו במחסן המילים פירושים לצירופים המודגשים‪:‬‬ ‫ ‪ 1‬עיניו מתחננות ֶשיַ ניח ּו לו לנַ פשוֹ ‪.‬‬ ‫מפחד‪.‬‬ ‫ ‪ 1‬הכול ברחו למקומותיהם ונֶ ֶאלמ ּו דום ּ ַ‬ ‫כמרים‪.‬‬ ‫ ‪ַ 1‬ר ֲחמיו נִ ָ‬ ‫ ‪ָּ 1‬תלָ ה בו את עיניו‪.‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫ִה ׁ ְש ַּת ְּתק ּו ִה ִ ּביט בּ וֹ ְמ ַר ֵחם ׁ ֶש ַ ּי ַעזְ ב ּו אוֹ תוֹ ִ ּב ְמנו ָּחה‬

‫יחד ולחוד ‪49‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫מה אפשר לדעת על תוכן הכתוב מתוך קריאת הכותרת‪ ,‬כותרות המשנה ומתוך עיון בתצלומים‬ ‫בעמוד ‪?54‬‬ ‫עתה‪ ,‬קראו את המידע‪.‬‬ ‫‪ .1‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה‪ ,‬כתבו אותן ובררו בהמשך‪.‬‬ ‫‪ .3‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את‬ ‫הידע שלכם‪.‬‬

‫התורה שבעל פה‪ :‬המשנה והתלמוד‬ ‫מהי התורה שבעל פה?‬ ‫בעשרת הדברות כתוב‪" :‬זָ כֹר ֶאת יוֹ ם ַה ׁ ּ ַש ָ ּבת לְ ַקדְּ ׁשוֹ " (שמות כ‪ ,‬פסוק ‪ ,)8‬אבל התורה‬ ‫כמעט ואינה מסבירה כיצד לזכור ולקדש‪ .‬גם מצוות אחרות הכתובות בתורה אינן‬ ‫מפורטות ונוצר הצורך לפרש ולפרט אותן‪.‬‬ ‫חכמי ישראל עמלו על כך במשך דורות רבים‪ .‬הם פירשו את מצוות התורה‪ ,‬והתאימו‬ ‫אותן לחיי היום יום‪ .‬החכמים גם פסקו פסיקות חדשות במצבים שאינם מוזכרים‬ ‫בתורה‪ .‬לדוגמה‪ :‬הם קבעו מה יש לעשות כדי שעם ישראל‪ ,‬שהתפזר בארצות‬ ‫שונות‪ ,‬יחגוג את החגים באותו התאריך בכל מקום‪.‬‬ ‫"הלָ כָ ה"‪ .‬החוקים והמצוות שבהלכה מחייבים‬ ‫לדינים שקבעו החכמים קוראים ֲ‬ ‫יהודים שומרי מצוות‪ .‬ההלכה נמסרה בעל פה מחכם לחכם‪ ,‬מבית מדרש לבית‬ ‫מדרש ומדור לדור‪ .‬פסיקות החכמים נקראו בשם‪" :‬תורה שבעל פה"‪ ,‬בניגוד לחמשת‬ ‫חומשי התורה שהם "התורה שבכתב"‪ .‬התורה שבעל פה נשמרה בזיכרון ולמדו‬ ‫אותה בעל פה בבתי המדרש (המקומות שבהם למדו תורה)‪.‬‬ ‫מדוע הוחלט להעלות על הכתב את התורה שבעל פה?‬ ‫במהלך השנים נוספו הלכות רבות והתעורר קושי לזכור את כולן בעל פה‪.‬‬ ‫לעתים קרה שחכמי ישראל התווכחו בעניין מסוים וכל חכם קבע הלכה מחייבת‬ ‫שונה באותו עניין‪ .‬למשל‪ ,‬החכם שמאי קבע שבחג החנוכה מדליקים ביום הראשון‬ ‫של החג את כל הנרות בחנוכייה ומפחיתים נר אחד בכל יום‪ ,‬ואילו החכם הלל קבע‬ ‫שביום הראשון מדליקים נר אחד וכל יום מוסיפים עליו נר‪ .‬חילוקי הדעות עוררו‬ ‫חשש שיהיו שתי הלכות סותרות ומנוגדות לאותו העניין‪.‬‬ ‫המצב בארץ לאחר חורבן בית שני ומרד בר כוכבא היה בכי רע‪ ,‬ויהודים רבים עזבו‬ ‫את ארץ ישראל והתפזרו לארצות שונות‪ .‬הפיזור הזה עורר דאגה שמא הריחוק‬ ‫מהארץ ישכיח את התורה שבעל פה‪.‬‬ ‫מפעלו של רבי יהודה הנשיא‪ :‬איסוף ההלכות של חכמי ישראל ב"שישה סדרי משנה"‬ ‫לפני כ־‪ 1800‬שנים החליט רבי יהודה הנשיא‪ ,‬אחד מגדולי המנהיגים של העם‬ ‫‪ 50‬יחד ולחוד‬

‫היהודי‪ ,‬לאסוף את דברי התורה שבעל פה מפי החכמים ברחבי ארץ ישראל‬ ‫ולהעלותם על הכתב‪ .‬הרבה חכמים נענו לבקשתו וסייעו לו בעבודתו‪ .‬גם‬ ‫חכמים מבבל היו בין האישים שבאו לעזור לו‪ .‬רבי יהודה הנשיא אסף מהם‬ ‫את ההלכות שזכרו‪ ,‬והחליט מהי ההלכה שלפיה יש לנהוג במקרה שיש חילוקי‬ ‫דעות‪ .‬כאשר הסתיים המפעל הגדול של איסוף ההלכות של התורה שבעל פה‬ ‫וכתיבתן בצורה מסודרת‪ ,‬כלל האוסף שישה קבצים כתובים בשפה העברית‬ ‫(הסדרים)‪ ,‬נערכו לפי נושאים‪ :‬חגים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫בשם‪" :‬שישה סדרי משנה"‪ .‬הקבצים‬ ‫נישואין‪ ,‬חקלאות‪ ,‬משפט ועוד‪ .‬ר' יהודה הנשיא ָח ַתם את המשנה‪ ,‬כלומר היא‬ ‫נסגרה לשינויים ולתוספות‪.‬‬ ‫שורש השם משנה הוא שנ"ה ומשמעותו‪ :‬ללמוד ולשנן‪ ,‬כלומר לחזור פעם שנייה‬ ‫וללמוד עוד ועוד‪ .‬אף אחד מהחכמים לא עירער על הכתוב במשנה והיא נחשבה‬ ‫לשנייה בחשיבותה אחרי התורה שבכתב‪.‬‬ ‫מדוע היה צורך בכתיבת התלמוד?‬

‫ַה ַּתלְ מוּד‬

‫כשם שהיה צורך לפרש את התורה בששת סדרי המשנה‪ ,‬נוצר צורך לפרש את המשנה‬ ‫בדורות שלאחר חתימת המשנה‪ .‬עסקו בכך שישה דורות של חכמי העם היהודי‪.‬‬ ‫הם אספו והעלו על הכתב את תוכנם של השיעורים בישיבות* בגולת בבל ובארץ‬ ‫ישראל‪ .‬משום כך נכתבו בו זמנית שתי סדרות של ספרים‪ ,‬האחד ‪" -‬התלמוד הבבלי"‪,‬‬ ‫והשני ‪" -‬התלמוד הירושלמי" שנכתבו בשפה הארמית‪ .‬תוכנו של התלמוד מכיל את‬ ‫הוויכוחים בין התלמידים לבין עצמם ובין החכם לתלמידים וכן את ההלכה המחייבת‪.‬‬ ‫משובצים בהם גם אגדות שעסקו בהם בשיעורים‪ .‬חשיבותו של התלמוד הבבלי עולה‬ ‫על זו של התלמוד הירושלמי‪ ,‬גם משום העריכה הממושכת והמדוקדקת שנעשתה בו‪.‬‬ ‫התלמוד הבבלי מכונה גם גמרא‪ ,‬מילה ארמית שמשמעותה ללמוד‪ .‬מלבד פירוש ההלכות‬ ‫שבמשנה‪ ,‬כלולים בתלמוד הבבלי הלכות חדשות‬ ‫שנקבעו על ידי החכמים‪.‬‬ ‫כמו המשנה‪ ,‬גם שני ספרי התלמוד הם "ספרים‬ ‫חתומים" שאין להוסיף ולגרוע מהם‪ .‬גם התלמוד‬ ‫הוא חלק מהתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫מאז שנכתב התלמוד ועד לימינו משמש‬ ‫התלמוד הבבלי מקור עיקרי ללימוד ההלכה‪.‬‬ ‫בכל הישיבות הפזורות בארצות שונות לומדים‬ ‫בעיקר את התלמוד הבבלי ואת הפירושים‬ ‫הרבים שנכתבו עבורו‪.‬‬ ‫* ישיבה היא מקום ללימוד התורה וההלכה‪ .‬הישיבות הראשונות נוסדו בבבל‪.‬‬

‫יחד ולחוד ‪51‬‬

‫בנוסף‪ ,‬קבוצות יהודים שומרי מצוות מכל קהילות ישראל בעולם‪ ,‬מקבלים על עצמם‬ ‫ללמוד כל יום דף אחד מתוך התלמוד הבבלי לפי סדר שנקבע מראש‪ .‬הם מסיימים‬ ‫מחזור קריאה של כל התלמוד בשבע וחצי שנים ומתחילים מחזור חדש‪ .‬לנוהג זה‬ ‫קוראים‪" :‬הדף היומי"‪.‬‬ ‫בימינו התורה שבכתב והתורה שבעל פה הם יחידה מחייבת אחת בעולמם של שומרי‬ ‫מצוות‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫קראו שנית‪" :‬מהי התורה שבעל פה?"‬ ‫‪ .1‬מדוע היה צורך לפרש את התורה?‬ ‫ו"פ ִס ָיקה"‪.‬‬ ‫"הלָ כָ ה"‪ְ ּ ,‬‬ ‫‪ .2‬הסבירו את פירוש המושגים ֲ‬ ‫קראו שנית‪" :‬מדוע הוחלט להעלות על הכתב את התורה שבעל פה?"‬ ‫‪ .1‬הקטע מציין שלוש סיבות לכתיבת התורה שבעל פה‪ .‬ציינו אותן בקצרה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה היה מפעלו הגדול של ר' יהודה הנשיא?‬ ‫‪ .3‬הסבירו את המושג‪" :‬ספר חתום"‪.‬‬ ‫קראו שנית את הקטע על התלמוד‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה תוכנו של התלמוד?‬ ‫‪ .2‬מהי חשיבותו של התלמוד הבבלי לעם ישראל?‬ ‫‪ .3‬הסבירו את המושגים האלה בקצרה‪" :‬התלמוד הבבלי"; "התלמוד הירושלמי";‬ ‫"הדף היומי"‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫חפשו באינטרנט מידע בשני מקורות שונים על רבי יהודה הנשיא וכתבו את‬ ‫תולדות חייו‪ .‬היעזרו בהדרכה שבעמוד ‪.112‬‬

‫‪ 52‬יחד ולחוד‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬השלימו את המשפטים‪ .‬תוכלו להיעזר במחסן המילים‪:‬‬ ‫א‪ .‬החוקים המחייבים מהתורה נקראים ______‪.‬‬ ‫ב‪ .‬החוקים המחייבים מהמשנה והתלמוד נקראים _______‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הגמרא היא כינוי ל _______‪.‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬ ‫תורה שבעל פה‬

‫התלמוד הבבלי‬

‫ֲהלָ כָ ה‬

‫מצוות‬

‫חמשת חומשי תורה‬

‫‪ .2‬א ‪ .‬שורש המילה תלמוד הוא _______‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו מילים נוספות שנגזרו ונוצרו מהשורש הזה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בקטע כתוב‪" :‬אף אחד מהחכמים לא ִע ְר ֵער על הכתוב במשנה"‪.‬‬ ‫הסבירו את המילה המודגשת לפי ההקשר במשפט‪ .‬בדקו במילון‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬עיינו שנית במשפט האחרון בפסקה הראשונה על התלמוד‪ .‬מהי המילה‬ ‫המנוגדת למילה‪ :‬לִ גְ ר ַֹע?‬ ‫ב‪ .‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •התינוק זחל ואמו לא ָ ּג ְר ָעה ממנו עין‪.‬‬ ‫ •ה ֵ ּג ָרעוֹ ן בתקציב המדינה מדאיג את שר האוצר‪.‬‬ ‫ •אף שיש לו ִמגְ ָרעוֹ ת אני אוהב אותו בגלל מעלותיו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהו השורש המשותף למשפחת המילים‪ :‬לִ גְ ר ַֹע‪ ,‬גָ ְר ָעה‪ּ ֵ ,‬ג ָרעוֹ ן‪ִ ,‬מגְ ַר ַעת?‬ ‫"הלִ יכוֹ ת"‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בדקו במילון את פירוש המילה ֲ‬ ‫"הלִ יכוֹ ת"‪.‬‬ ‫"הלָ כָ ה" למילה‪ֲ :‬‬ ‫ב‪ .‬מה קשר המשמעות בין המילה ‪ֲ :‬‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬מה ידעתם על המשנה והתלמוד לפני הקריאה בקטע ומה אתם יודעים עליהם‬ ‫עתה?‬ ‫‪ .2‬מדוע חשוב שכל יהודי יכיר את הספרים האלה?‬

‫יחד ולחוד ‪53‬‬

‫תצלום עמוד מתוך התלמוד הבבלי‬

‫שיעור המתנהל על ידי אחד הרבנים‬ ‫סּורא שבבבל‪.‬‬ ‫בישיבת ָ‬ ‫תבליט משוחזר מן המאה החמישית‬ ‫לספירה‬

‫‪ 54‬יחד ולחוד‬

‫ַה ַּמ ְל ִּבין ְּפ ֵני ֲח ֵברֹו‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ַּ[ת ְל ִמ ָידיו] ְל ַרב נַ ְח ָמן ַּבר יִ ְצ ָחק‪ָּ :‬כל ַה ַּמ ְל ִּבין ּ ְפנֵ י ֲח ֵברוֹ ָּב ַר ִּבים ְּכ ִא ּלוּ ׁשוֹ ֵפ ְך‬ ‫דָּ ִמים [רוֹ ֵצח]‪ָ .‬א ַמר ָל ֶהם‪ :‬יָ ֶפה דְּ ַר ׁ ְש ֶּתם ָ[א ַמ ְר ֶּתם]‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָאנוּ רוֹ ִאים ֶאת ַה ְּמ ֻב ָ ּי ׁש ׁ ֶש ְּל ַא ַחר‬ ‫ׁ ֶשהוּ א ַמ ְאדִּ ים ִמ ּבוּ ׁ ָשה הוֹ ֵל ְך ָהא ֶֹדם ִמ ּ ָפנָ יו וְ הוּ א נַ ֲעשֶׂ ה ִח ֵ ּור‪.‬‬ ‫(על פי התלמוד הבבלי‪ ,‬מסכת בבא מציעא נח‪ ,‬ע"ב)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫השיעורים‬ ‫בא ַחד ִ‬ ‫שהתנהל ַ‬ ‫ֵ‬ ‫הקטע מתוך התלמוּד שקראתם הוא קטע מתוך דיוּן‬ ‫בב ֶבל‪.‬‬ ‫באחת הישיבות ָ‬ ‫‪ .1‬מי היה החכם שניהל את השיעוּר?‬ ‫מעין שפיכוּת ָדמים?‬ ‫בהעלבת חבר ֵ‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מדוע ראו התלמידים ֲ‬ ‫‪ .3‬רבי נחמן הסביר לתלמידיו כיצד אפשר לראות במעליב כאילו הוא שוֹ ֵפך‬ ‫דמים ‪ -‬כתבו במשפטים שלכם את הסברו‪.‬‬ ‫הקטע מהתלמוד?‬ ‫"מעשה נדיב" לבין ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .4‬האם תוכלו למצוא קשר בין הסיפור‬ ‫ל לדיון‬

‫האם גם אתם הגעתם למסקנה שקשה יותר לספוג עלבון ברבים מאשר לספוג‬ ‫מכות? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.11-10‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו סיפור קצר על אירוע שהשפיע עליכם‪ .‬תוכלו לבחור בכיתה‪ ,‬בחצר בית‬ ‫הספר‪ ,‬או בבית‪ .‬תארו מה קרה בו‪ ,‬ספרו מה הרגישו המשתתפים בו ומה הרגשתם‬ ‫אתם‪ .‬תוכלו להקליד במחשב‪.‬‬

‫יחד ולחוד ‪55‬‬

‫הדרכה לכתיבת סיפור‬

‫ ‬

‫ •בתחילה ציינו‪ :‬מתי? באיזה מקום? מי השתתפו באירוע?‬ ‫לדוגמה‪ :‬רון ויורם מחוץ לחצר בית הספר בהפסקה הגדולה‪.‬‬ ‫ •תארו כיצד התחיל האירוע‪ :‬מה קרה בו? מה הרגישו המשתתפים בו?‬ ‫מה הרגשתם אתם? כיצד הסתיים האירוע?‬ ‫ •לאחר שתסיימו לכתוב קראו את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫הידעתם שסופרים נוהגים למסור את טיוטת סיפוריהם לקריאה לאנשים שונים‪,‬‬ ‫כדי לשמוע את הצעותיהם לשיפור הסיפור?‬ ‫לדוגמה‪ַ :‬פנְ יָ ה עוז־זלצברגר כתבה בהקדמה לספרּה "ישראלים‪ ,‬ברלין"‪:‬‬ ‫ובקורתם‪ .‬עלי זלצברגר‬ ‫"אבי ואמי סייעו בעצה ובקריאה זהירה‪ ,‬הספר ִהשביח מעידודם ִ‬ ‫שבקוראי הספר ושותף לרבים מרעיונותיו"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫היה הקפדן‬

‫מדוגמה זו אפשר ללמוד שכדאי להעביר את סיפורכם לקריאה לאנשים שונים‬ ‫ולשפר אותו בהתאם להצעותיהם (כמובן אם ההצעות נראות לכם)‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫•קראו את טיוטת הסיפור בפני חברי הקבוצה ובקשו מהם להציע שיפורים‪.‬‬ ‫תקנו את הסיפור בהתאם להערות מועילות של חבריכם‪.‬‬ ‫•אתם יכולים להראות את הסיפור שכתבתם לבני משפחה מבוגרים ולשפרו פעם‬ ‫נוספת בהתאם להצעותיהם‪.‬‬ ‫•תוכלו להכניס את הסיפור לתלקיט ולקבל את תגובת המורה‪ ,‬ואם יש צורך בכך‬ ‫ַּתקנו שוב‪.‬‬ ‫•הכינו אלבום המכיל אסופת סיפורים של כל תלמידי הכיתה‪.‬‬ ‫טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב קטע כתוב‪ .‬סידור אותיות כולל בחירת סוג אות‪ ,‬גודל‬ ‫אות‪ ,‬אורך שורה‪ ,‬רווח בין שורות‪ ,‬בין מילים‪ ,‬בין אותיות ובין צמדי אותיות‪ .‬מעצבים גרפיים‪,‬‬ ‫מעצבי אותיות ופרסומאים עוסקים באמנות הטיפוגרפיה‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫מצאו בקטע מהתלמוד בעמוד ‪ 55‬את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים‪.‬‬ ‫כתבו אותו על גבי בריסטול או במחשב בעזרת אומנות הטיפוגרפיה‪ .‬היעזרו‬ ‫בהדרכה בעמוד הבא‪.‬‬ ‫‪ 56‬יחד ולחוד‬

‫הדרכה לעבודה‬

‫ ‬

‫א‪ .‬השתמשו בדף נייר או ברבע גיליון בריסטול‪ ,‬או כתבו במחשב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬העתיקו אליו מתוך הקטע את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חשבו על גודל האותיות‪ ,‬על צורתן‪ ,‬אילו מילים במשפט כדאי להבליט‪.‬‬ ‫(אולי על ידי שימוש בצבע אחר משאר המילים‪ ,‬אולי על ידי שימוש בגודל‬ ‫אות אחר או בעובי אחר‪ .‬אולי אפשר לתכנן שמילים אלו ייכתבו במרכז‬ ‫הדף‪ .‬חשבו גם על אפשרויות אחרות‪).‬‬ ‫ד‪ .‬תלו את עבודותיכם בכיתה ובמסדרון בית הספר‪.‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬התאימו שמות תואר מטור ב' לשמות שבטור א'‪ .‬כתבו במחברת את הצירופים‬ ‫שהתקבלו‪:‬‬ ‫טור א'‪ :‬שמות‬

‫טור ב'‪ :‬שמות תואר‬

‫ִה ְתנַ ֲהגוּת‬

‫ֻמ ׁ ְש ּ ָפל‬

‫ֶעלְ בּ וֹ ן‬

‫ַמ ְח ִּפיר‬

‫ַמ ָ ּבט‬

‫ֲאנו ׁ ָּשה‬

‫ֹאש‬ ‫ר ׁ‬

‫ְּפרו ָּעה‬

‫ַמ ָּכה‬

‫ֻמ ְר ָּכן‬

‫ַמ ֲעשֶׂ ה‬

‫צוֹ ֵרב‬

‫‪ .2‬ארגנו את המילים בקבוצות לפי שורשיהן‪ :‬לָ ָבן‪ ,‬נְ ִדיבוּת‪ְ ,‬מ ַב ֵ ּי ׁש‪ִ ,‬ה ׁ ְש ּ ִפיל‪,‬‬ ‫ִהלְ ִ ּבין‪ֶ ,‬עלְ בּ וֹ ן‪ ,‬נַ ְד ָבן‪ ,‬בּ ו ׁ ָּשה‪ַ ,‬ה ֲעלָ ָבה‪ ,‬נֶ ֱעלַ ב‪ָ ׁ ,‬ש ֵפל‪ְ ,‬מ ֻב ָ ּי ׁש‪ֻ ,‬מ ׁ ְש ּ ָפל‪ ,‬נִ דֵּ ב‪.‬‬

‫יחד ולחוד ‪57‬‬

‫ִּכ ֵּסא ַּג ְל ַּג ִּלים ‪/‬‬ ‫יֶ לֶ ד ְ ּבכִ ֵּסא ַ ּגלְ ַ ּג ִּלים‬ ‫ֹאשוֹ ָמלֵ א ַּתלְ ַּת ִּלים‬ ‫ר ׁ‬ ‫יָ פוֹ ת ֵעינָ יו‪ַ ,‬מ ָ ּבטוֹ ָחכָ ם‬ ‫שְׂ ָפ ָתיו ְ ּב ִח ּיוּכָ ן‪.‬‬ ‫ְמ ַח ֵ ּבק ַּכדּ וּר ְ ּביָ ָדיו‬ ‫ֵאינוֹ בּ וֹ ֵעט ְ ּב ַרגְ לָ יו‪.‬‬ ‫יֶ לֶ ד ְ ּבכִ ֵּסא ַ ּגלְ ַ ּג ִּלים‬ ‫ַ ּב ִּמ ְד ָרכָ ה נוֹ ֵס ַע‬ ‫לָ ָּמה ַה ֶ ּילֶ ד ֵאינוֹ ּפוֹ ֵס ַע?‬ ‫ִאם ַּפ ַעם ֶא ְר ֶאה‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך נוֹ ֵפל כּ וֹ כָ ב‬ ‫ֶא ְת ַּפ ֵּלל ָעלָ יו‬ ‫וְ ַעל ַרגְ לָ יו‪.‬‬

‫‪ 58‬יחד ולחוד‬

‫ׁשְ לֹומִית ּכֹהֵן־ ָאסִיף‬

‫ ‬

‫פעילויות לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬הבית הראשון והבית האחרון בשיר הם בני ארבע שוּרוֹ ת‪ ,‬ואילו הבית השני‬ ‫הוא בן חמש שורות‪ .‬מה מדגישה השורה החמישית?‬ ‫פוס ַע?"‬ ‫הדובר שואל‪" :‬לָ מה הילד אינו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫למה מתכוון הדובר בשאלה זו? בחרו את התשובה המתאימה ביותר מבין‬ ‫המשפטים הבאים והעתיקו אותה‪ .‬הסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ •הדוֹ בר מפנֶ ה תלוּנה כלפי אלוהים‪.‬‬ ‫ •הדוֹ בר רוצה לדעת את סיבת הנֵ כות‪.‬‬ ‫ביע צער על מצבוֹ של הילד‪.‬‬ ‫ •הדובר ַמ ַ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה רוצה הדובר לעשׂ ות למען הילד?‬ ‫ב‪ .‬הציעו‪ ,‬מה עוד היה ביכולתו של הדוֹ בר לעשות למען הילד?‬ ‫‪ .3‬מהי התרשמותכם מהדובר בשיר?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫כיצד מנסחים משאלות ותוכניות‬ ‫ּכֹוכב‪ "...‬משאלֹות‪ ,‬הצהרות ותוכניות‬ ‫נֹופל ָ‬ ‫"אם ַּפ ַעם ֶא ְר ֶאה ֵאיְך ֵ‬ ‫השיר מסתיים ְב ַהצהרה‪ִ :‬‬ ‫מנּוסחות בדרך כלל בזמן עתיד‬ ‫ָ‬ ‫היכולות להתקיֵ ים בעתיד‪ ,‬כאשר יתמלאו התנאים לכך‪,‬‬ ‫טּפל חינם בחֹולים עניים‪".‬‬ ‫ "אם פעם ֶאהיה רופא‪ֲ ,‬א ֵ‬‫הּב ָאה‪:‬‬ ‫בד ֶרך ָ‬ ‫מנּוסחים ִּבזְ ַמן עבר ֶ‬ ‫ָ‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬משאלות וחלומות בלתי מציאּותיים‬ ‫כא ִבים‪".‬‬ ‫תרּופה לשיּכּוך ֵ‬ ‫ָ‬ ‫"לּו הייתי רופא כלָ בים‪ ,‬הייתי נותן לכלב מיד‬

‫ַהשלימו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫ִאם ּ ַפ ַעם ֶא ְהיֶ ה מורה בכיתה ה'‪...‬‬ ‫אם ֶא ְצ ַט ֵ ּין בלימודים‪...‬‬ ‫אם תגִ יעו אלינו בזמן‪...‬‬ ‫גם אם תגיעו בזמן‪...‬‬ ‫שת ֵתף במסיבה‪ ,‬אלא אם ֵּכן‪...‬‬ ‫לא ֶא ַ‬ ‫הורי‪...‬‬ ‫ממני ַ‬ ‫ל ּו ביקש ּו ֶ‬ ‫בודד‪...‬‬ ‫אילו שלחו אותי לאי ֵ‬ ‫לולֵ א הי ּו לי ֲח ֵברים כל כך טוֹ בים‪...‬‬

‫יחד ולחוד ‪59‬‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫המלך מתיא הראשון‬ ‫מאת יאנוש קורצ'אק‬ ‫תרגום‪ :‬אורי אורלב‪ ,‬הוצאת כתר ‪2012‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫‪ .1‬בחרו פרק שאתם רוצים לקרוא בכיתה‬ ‫והציעו נושא מתאים לשיחה עליו‪.‬‬ ‫‪ .2‬תוכלו לדון בנושאים אלו‪:‬‬ ‫כיצד אפשר לראות בספר שמתיא‪:‬‬ ‫א‪ .‬תמים?‬ ‫ב‪ .‬מעוניין בטובת הילדים?‬ ‫ג‪ .‬מתייחס לתפקיד המלך במלוא הרצינות?‬

‫ ‬

‫מחבר הספר‪ ,‬הסופר והמחנך יאנוש קורצ'אק‪,‬‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .3‬‬ ‫האמין שכל ילד וילדה מסוגלים להחליט‬ ‫החלטות לגבי חייהם‪ .‬כיצד מתבטא הדבר‬ ‫בספר שקראתם? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .4‬בתקופה שבה נכתב הספר שלטו כמה מעמי ארצות אירופה בחלקים שונים של‬ ‫אפריקה‪ .‬הם התייחסו לאפריקאים כאל נחותים מהם‪.‬‬ ‫כיצד אפשר לראות זאת בספר?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫‪ .1‬אם תרצו‪ ,‬חברו סוף אחר לספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם הרגשתם כעס או ביקורת על התנהגות אחת מהדמויות‪ ,‬כתבו על כך‪.‬‬

‫‪ 60‬יחד ולחוד‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬כתבו כותרת לכל אחד מהאיורים שבעמוד הבא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סדרו את הכותרות שכתבתם לפי סדר העלילה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪.2‬‬

‫‪.3‬‬

‫‪.4‬‬

‫‪.5‬‬

‫‪.6‬‬

‫‪.7‬‬

‫יחד ולחוד ‪61‬‬

‫אדם לאדם‬

‫‪ 62‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••הסיפורים במדור מעוררים אותנו לחשוב‪ :‬כיצד יכולים בני האדם‬ ‫לעזור לעצמם במצבים קשים? מה הם יכולים לעשות למען אחרים?‬ ‫ממה צריך להימנע ביחסים בין אדם לאדם? ומה נחשב להתנהגות‬ ‫בזויה?‬ ‫••נקרא את הסיפור "העיוור והמשותק" מאת מישל פיקמל ונדון‬ ‫בחשיבות העזרה ושיתוף הפעולה בין אנשים‪ .‬נקרא את הסיפור‬ ‫"חמשת העיוורים" מאת הסופר הרוסי טולסטוי ונחשוב אם‬ ‫התנהגותם בטיול אופיינית לעיוורים בלבד‪ .‬נקרא את שירו של יונתן‬ ‫גפן‪" :‬אומרים שחתולים"‪.‬‬ ‫••מה למסננת ולרכילות? נקרא על כך בסיפור "שלוש המסננות" מאת‬ ‫סוקרטס‪ ,‬החכם היווני הקדום‪ .‬נכיר גם את המושג "לשון הר" מתוך‬ ‫מובאה מן המקורות היהודיים‪.‬‬ ‫••נקרא ארבעה סיפורים על הפרת אמון‪ :‬הסיפור "הדינר הגזול" מאת‬ ‫יהודה בורלא; "איך הפר הנשר את השבועה שנשבע לנחש" מאת‬ ‫ש' שפרה; "מעשה בשני אמנים" מאת מיכה בן גוריון ו"בגדי המלך‬ ‫הדני הנס כריסטיאן אנדרסן‪.‬‬ ‫החדשים" מאת הסופר ֶ‬ ‫••מה משמח את בני האדם? ממה הם שואבים סיפוק? נקרא על כך‬ ‫בשירה של לאה גולדברג "על שלושה דברים"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בעקבות לימוד היצירות‪ ,‬נתנסה בסוגי כתיבה שונים‪ :‬נכתוב סיפור‬ ‫בגוף ראשון; נהפוך שיר למעשייה‪ ,‬ונלמד לכתוב ראיון עיתונאי‪.‬‬ ‫••נכתוב על תכונות אופי של הדמויות‪.‬‬ ‫••נמשיך ללמוד מילים וביטויים חדשים ונגלה את קשר המשמעות בין‬ ‫מילים שנגזרו מאותו השורש‪.‬‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪63‬‬

‫תּולים ‪/‬‬ ‫אֹומ ִרים ֶׁש ֲח ִ‬ ‫ְ‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֶ ה ַעכְ ָ ּבר‪,‬‬ ‫וְ ִאם הוּא יִ ְר ֶאה ‪ -‬הוּא ֵאלָ יו יִ ְס ַּת ֵּכל‬ ‫ְּכמוֹ ֶאל ָח ֵבר יָ ָקר‪.‬‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֶ ה ַעכְ ָ ּבר‬ ‫וְ ָה ַעכְ ָ ּבר ַה ְ ּי ִח ִידי ׁ ֶש ֵּמ ִאיר ַמ ִּכיר‬ ‫הוּא ִמ ִיקי ָמאוּס ֵמ ַה ֶּס ֶרט ַה ְּמ ֻצ ָ ּיר‪.‬‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ל ֹא אוֹ ֲה ִבים ַעכְ ָ ּב ִרים‪,‬‬ ‫יעה זֹאת ַה ׁ ּ ְשמו ָּעה‪.‬‬ ‫ַא ְך לְ ֵמ ִאיר ל ֹא ִה ִ ּג ָ‬ ‫אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ֲחתוּלִ ים ַעכְ ָ ּב ִרים‬ ‫שׂ וֹ נְ ִאים‬ ‫ַא ְך ֵמ ִאיר ל ֹא יוֹ ֵד ַע ָמה זֹאת שִׂ נְ ָאה‪.‬‬

‫‪ 64‬אדם לאדם‬

‫י ְהֹונָתָן ּגֶפֶן‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה שם החתול שמוזכר בשיר?‬ ‫‪ .2‬כיצד מסביר הדובר שמאיר אינו שונא עכברים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬לפי דעתם של בני האדם‪ ,‬מהו יחסם של חתולים לעכברים?‬ ‫ב‪ .‬מה פירוש המושג ֵ"ד ָעה ְקדו ָּמה"? בררו במילון‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לפי הבית השלישי בשיר‪ ,‬כיצד מתפרסמות דעות קדומות?‬ ‫‪ .4‬משפט‪ ,‬ביטוי או מילה חוזרים לעתים בשיר לשם הדגשה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו את השורה החוזרת בשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מה מדגישה השורה החוזרת?‬ ‫‪ .5‬התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה בית שונה בצורתו משאר הבתים?‬ ‫ב‪ .‬במה הוא שונה?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע רצה המשורר לשנות את מבנה הבית הזה?‬ ‫‪ .6‬יש הטוענים שהשיר "אומרים שחתולים" הוא משל‪ .‬שערו כיצד הם מנמקים‬ ‫את דעתם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לצפייה ולדיון‬

‫‪ .1‬גלשו באינטרנט וצפו ביוטיוב בסרטון‪ :‬תום וג'רי גרסת ‪.2012‬‬ ‫איזה קשר אפשר למצוא בין הסרטון לשיר? הסבירו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם שמעתם או נתקלתם בדעות קדומות ‪ -‬ספרו‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪65‬‬

‫והמשּותק ‪/‬‬ ‫ָ‬ ‫העיוֵ ור‬

‫מישל פיקמל‬

‫בעיר קטנה ביבשת ַאסיה חי ּו שני אנשים אוּמללים‪ .‬האחד היה עיוֵ ור‪ ,‬והאחר משו ָּתק‪.‬‬ ‫שנֵ יהם היו עניים‪ ,‬עד כדי כך שהתחננ ּו לאלוהים שייטוֹ ל מהם את חייהם‪ .‬לשם מה‬ ‫האל‪.‬‬ ‫להמשיך לחיות כך? ָש ַאל כל אחד מהם את ֵ‬ ‫לפתע את תפילוֹ תיו של‬ ‫לקבץ נדבות בכיכר השוּק ושמע ֶ‬ ‫ֵּ‬ ‫יום אחד הגיע העיוור‬ ‫המשוּתק‪ .‬הוא התרגֵ ש מאוד‪ .‬סוף־סוף ּ ָפגש מישהו שסוֹ בל בדיוּק כמוהו‪.‬‬ ‫לדבר‪ .‬לא חלפו יותר מכמה שעות והם הפכו‬ ‫התיישב העיוור ליד המשותק והם החלו ֵ ּ‬ ‫לידידים טובים‪.‬‬ ‫נפעל יחד ואולי נסבוֹ ל פחות‪ ",‬הציע‬ ‫הס ֶבל שלך! הבה ַ‬ ‫הס ֶבל שלי ‪ -‬ולך יש ֵ‬ ‫"לי יש ֵ‬ ‫העיוור‪.‬‬ ‫"מה פתאום‪ ",‬השיב לו המשותק‪" ,‬אני לא מסוּגל לצעוֹ ד אפילו ַצ ַעד אחד בעצמי‪,‬‬ ‫תועלֶ ת תצמח לנו אם נִ פעל‬ ‫רואה דבר‪ .‬מה טוֹ ב בשני אסוֹ נוֹ ת יחד? איזו ֶ‬ ‫ואתה ֵאינך ֶ‬ ‫יחד?"‬ ‫שצריך‪ :‬לי יש שתי‬ ‫"איזו תועלת?" קרא העיוור‪" .‬תשמע‪ ,‬לשנֵ ינו יַ ַחד יש כל מה ָ‬ ‫רגליים‪ ,‬ולך יש שתי עיניים‪ .‬אני ֶאשָׂ א אותך על גַ ִ ּבי‪ ,‬ואתה תהיה לנו מורה ֶד ֶרך‪ .‬אני‬ ‫ראה בשבילי‪".‬‬ ‫אצעד בשבילך‪ ,‬ואתה ִּת ֶ‬ ‫(מתוך‪ :‬משלים פילוסופיים לילדים מאת מישל פיקמל‪ ,‬מצרפתית‪ :‬ראובן מירן‪ ,‬הוצאת אחוזת בית)‬

‫סימיסטית‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫יס ִטית והשנייה ֶּפ‬ ‫ימ ְ‬ ‫אֹוּפ ִט ִ‬ ‫בסיפור יש שתי דמּויות‪ .‬האחת ְ‬ ‫יסט" ‪ -‬אדם שיש לו ביטחֹון‬ ‫ימ ְ‬ ‫"אֹוּפ ִט ִ‬ ‫ְ‬ ‫לפי מילון "רב מילים" אחת המשמעּויּות של המילה‬ ‫יקרה‪.‬‬ ‫ותקוָ וה שהעתיד יהיה טֹוב‪ ,‬הוא תמיד מאמין שמשהו טוב ֶ‬ ‫יּורע‪,‬‬ ‫הבטּוח שמצב העניינים ַ‬ ‫ַ‬ ‫יסט"‪ .‬זהו אדם‬ ‫ימ ְ‬ ‫"אֹוּפ ִט ִ‬ ‫ְ‬ ‫יסט" הוא היפוכו של‬ ‫ימ ְ‬ ‫"ּפ ִס ִ‬ ‫התואר ֶ‬ ‫נחל כישלון‪.‬‬ ‫שיִ ַ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מיהו ה"אופטימיסט" במשל‪ ,‬ומיהו ה"פסימיסט"? נמקו‪.‬‬ ‫‪" .2‬טוֹ ִבים ַה ׁ ּ ְשנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד"‪ .‬כיצד מדגים המשל ִא ְמ ָרה זו?‬ ‫‪ .3‬אילו נזקקתם לעצה‪ ,‬למי מבין השניים הייתם פונים? נמקו‪.‬‬

‫‪ 66‬אדם לאדם‬

‫חמשת העיוורים ‪/‬‬

‫לב טולסטוי‬

‫חמישה קבצנים עיוורים הלכו יחד אחוּזֵ י יד דרך יער עבוֹ ת‪ .‬רבץ לפניהם בדרך פיל‬ ‫למ ׁ ֵשש ולגַ ׁ ֵשש‬ ‫גדול מאוד והם לא ידעו‪ .‬נכשלו בו ונפלו‪ .‬חרדו חרדה גדולה והתחילו ַ‬ ‫סביבותם‪ ,‬לדעת מה המכשול אשר לפניהם‪.‬‬ ‫עלתה ביד האחד אוזן מאוזנֵ י הפיל‪ .‬מעך ומשמש בה ‪ -‬והנה היא רכה‪ ,‬מתקמטת‬ ‫ומתפשטת בידו כעין המטלית‪ .‬קרא ואמר‪" :‬אחי‪ ,‬סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!"‬ ‫גבוה ומשוּפע!"‬ ‫ָ‬ ‫"תל! ֵּתל‬ ‫השני גישש ומצא את הבטן‪ ,‬צעק בקול‪ֵּ :‬‬ ‫מישש גם השלישי ובחלקו עלָ ה הזנב‪ .‬הכריז על המציאה‪" :‬חבל עבות! נכשלנו‬ ‫בחבל!"‬ ‫"קורה! קורה שופעת וכבדה!"‬ ‫ָ‬ ‫הרביעי מישש ומצא רגל‪ .‬תפס בה וצווח‪:‬‬ ‫אז התרגז החמישי‪ ,‬החזיק בשנהבים אשר עלו בידו וצעק בכל כוחו‪:‬‬ ‫"שקרנים! ַח ְרבוֹ ת צוּרים פגעו בנו! ֲח ָרבוֹ ת שנוּנות בעלות פיפיות!"‬ ‫ככה צעקו העיוורים ורבו בחזקה וכמעט שבאו לידי מהלומות‪ .‬כל אחד החזיק בשלו‬ ‫בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני חבריו כשוֹ גֶ ה ומשגה‪.‬‬ ‫עבר עליהם פיקח אחד ושמע דברי ריבם‪ .‬הניע עליהם ראש ואמר‪:‬‬ ‫"אוי‪ ,‬עיוורים‪ ,‬עיוורים! אילו היו לכם עיניים לראות את כל אשר לפניכם יחד‪ ,‬כי‬ ‫עתה נוכחתם לדעת עד כמה שגיתם כולכם‪ .‬הן כל אחד מכם דוֹ ן יָ ִדין על ּ ִפי הפרט‬ ‫הקטן והבודד אשר תפסה ידו‪ .‬ואולם באמת‪ ,‬הלוא אין פה לפניכם לא ֵּתל ולא קוֹ ָרה‪,‬‬ ‫לא סחבות ולא ֶח ֶבל עבוֹ ת ולא ֲח ָרבות‪".‬‬ ‫ותאבים מאוד לדעת‪.‬‬ ‫"ומה אפוא יש פה?" שאלו העיוורים פה אחד והם משתאים ֵ‬ ‫"פיל!" ענה הפיקח‪" ,‬השומעים ַאתם? פיל!"‬ ‫(תירגם ועיבד חיים נחמן ביאליק)‬

‫פלמי‪1569-1525 ,‬‬ ‫העיוורים ‪ /‬ברויגל האב‪ ,‬צייר ֶ‬

‫עם ספר פתוח ‪67‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬ביער‪ ,‬כל אחד מהעיוורים האמין שנתקל במכשול שונה‪ ,‬אף שכולם נתקלו‬ ‫בפיל‪ .‬הכינו טבלה והשלימו‪:‬‬ ‫מישש את‬

‫המסקנה אליה הגיע‬

‫‪ .1‬העיוור הראשון‬

‫‪ .2‬א‪ .‬במה היתה תגובתו של העיוור החמישי שונה מתגובת השאר?‬ ‫ב‪ .‬כיצד כינה את חבריו?‬ ‫ג‪ .‬האם לדעתכם תגובתו מוצדקת? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬מדוע השתנו היחסים בין חברי הקבוצה?‬ ‫‪ .4‬במשפט הפתיחה מסופר שהעיוורים "הלכו יחד אחוזי יד דרך יער עבות"‪.‬‬ ‫האם זה היה המצב ביניהם לאורך הסיפור כולו? ענו תשובה מפורטת‪.‬‬ ‫‪ .5‬לפי דברי הפיקח‪ ,‬כל אחד מהעיוורים אמר משהו המתאים לפיל; מדוע‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫הם לא יכלו לדעת שפיל לפניהם? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫ ‬

‫האם אתם מכירים מקרים שבהם אנשים התנהגו כמו העיוורים? ספרו‪.‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬מצאו והעתיקו מתוך הפסקה השלישית את הביטוי המקביל (הנרדף)‪:‬‬ ‫ •התעקש שהצדק איתו‬ ‫ •טועה ומטעה את האחרים‬ ‫‪ .2‬מצאו מילה מנוגדת למילה עיוור‪.‬‬ ‫במילה עיוורון משתמשים לא רק כפשוטו‪ ,‬אלא גם בצורה מושאלת‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬האם אמרה לבנה‪" ,‬אתה עיוור! איך לא הבנת שדן אינו חבר טוב?!"‬

‫‪ .3‬הסבירו את משמעות הביטויים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬הקלדה עיוורת‬ ‫ב‪ .‬שנאה עיוורת‬ ‫ג‪ .‬נאמנות עיוורת‬ ‫‪ .4‬בחרו והעתיקו מתוך הסיפור שלוש דוגמאות ללשון ספרותית‪ .‬ליד כל דוגמה‬ ‫כתבו את המילה המקבילה משפת היום–יום‪.‬‬ ‫‪ 68‬אדם לאדם‬

‫ַמ ֲע ֶׂשה ִּב ְׁש ֵני ָא ָּמ ִנים ‪/‬‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫ ‬ ‫‪ 3‬‬ ‫ ‬

‫ ‪4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫מִיכָה יֹוסֵף ּבֶן־ּגורְיֹון‬

‫ֶמלֶ ְך ֶא ָחד ָ ּבנָ ה לְ ַע ְצמוֹ ַא ְרמוֹ ן ָ ּגדוֹ ל וְ יָ ֶפה‪ָ .‬ק ָרא לִ ׁ ְשנֵ י ֲאנָ ׁ ִשים‪ָ ,‬א ָּמנִ ים ְמ ֻפ ְר ָס ִמים‪,‬‬ ‫יהם לְ ַצ ֵ ּיר ֶאת ָהאוּלָ ם ְ ּבכָ ל ִמינֵ י ִצ ּיו ִּרים יָ ִפים‪ֶ .‬את‬ ‫ַה ּיוֹ ְד ִעים ְ ּב ָחכְ ַמת ַה ִ ּצ ּיוּר‪ ,‬וְ ִצ ָ ּוה ֲעלֵ ֶ‬ ‫*‬ ‫ָהאוּלָ ם ִח ֵּלק לִ ׁ ְשנֵ י ֲחלָ ִקים‪ ,‬וְ ִה ְבדִּ יל אוֹ תוֹ ְ ּב ָפרֹכֶ ת ‪ֶ .‬את ַה ֶּמ ֱח ָצה ִמן ָהאוּלָ ם ִה ִּטיל‬ ‫יע ִא ׁיש‬ ‫ַעל ָה ֶא ָחד וְ ֶאת ַה ֶּמ ֱח ָצה ַה ׁ ּ ְשנִ ָ ּיה ִה ִּטיל ַעל ַה ׁ ּ ֵשנִ י לְ ַצ ְ ּי ָר ּה‪ָ .‬א ַמר ַה ֶּמלֶ ְך‪ַ :‬אל יַ ְפ ִר ַ‬ ‫יהם‪ַ .‬עד אוֹ תוֹ ַה ְ ּז ַמן‬ ‫ימה לְ ַמ ֲעשֵׂ ֶ‬ ‫ֶאת ֵר ֵעה ּו ִ ּב ְמלַ אכְ ּתוֹ ‪ .‬הוּא ָק ַבע לָ ֶהם ַא ְר ָּכה ׁ ָשנָ ה ְּת ִמ ָ‬ ‫ְמ ֻח ָ ּי ִבים ֵהם לְ ַה ׁ ְשלִ ים ֶאת ְמלַ אכְ ָּתם‪.‬‬ ‫ַא ַחד ָה ָא ָּמנִ ים ָהיָ ה ָחרוּץ וְ ַה ׁ ּ ֵשנִ י ָע ֵצל‪ֶ .‬ה ָחרוּץ נָ ַתן ֶאת לִ בּ וֹ לַ ֲעבוֹ ָדתוֹ ִמ ָ ּיד‪ָ .‬ט ַרח וְ יָ גַ ע‪,‬‬ ‫יָ ׁ ַשב וְ ָהגָ ה ְ ּב ִצ ּיו ָּריו יוֹ ָמם וָ לַ יְ לָ ה וְ ִצ ֵ ּיר ַעל ָּכ ְתלֵ י ָהאוּלָ ם ׁ ֶש ִ ּבגְ בוּלוֹ ִצ ּיו ִּרים נִ ְפלָ ִאים‬ ‫ְמאוֹ ד‪ַ :‬ח ּיוֹ ת וְ עוֹ פוֹ ת‪ַ ,‬מלְ ָאכִ ים ַ ּב ֲעלֵ י ְּכנָ ַפיִ ם ו ְּבנֵ י ָא ָדם; וְ כָ ל ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַח ִ ּיים ַעל ַה ִ ּקירוֹ ת‬ ‫וּכְ ִאלּ ּו נְ ׁ ָש ָמה ָ ּב ֶהם‪ַ .‬ה ׁ ּ ֵשנִ י יָ ׁ ַשב ִ ּב ְמ ִסבּ וֹ ת ֵר ִעים ָּכל ַה ָ ּי ִמים‪ ,‬ל ֹא שָׂ ם לִ בּ וֹ לִ ְפ ֻקדַּ ת ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫וְ ל ֹא ָע ַסק ִ ּב ְמלֶ אכֶ ת ַה ִ ּצ ּיוּר ְּכלָ ל‪ .‬וְ כַ ֲא ׁ ֶשר ִהזְ ִּכיר ּו לוֹ ֶאת חוֹ ָבתוֹ ‪ָ ,‬ענָ ה וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫"עוֹ ד יֵ ׁש לִ י ּ ְפנַ אי‪ ,‬לִ כְ ׁ ֶש ֶא ָּפנֶ ה ֶא ֱעסֹק ִ ּב ְמלַ אכְ ִּתי‪ .‬לִ י ַק ָּלה ָה ֲעבוֹ ָדה וְ אוּכַ ל לַ ֲעשׂ וֹ ת ִ ּבזְ ַמן‬ ‫ָק ָצר ָמה ׁ ֶש ֲא ֵח ִרים עוֹ שִׂ ים יָ ִמים ַר ִ ּבים‪".‬‬ ‫ָּכ ְך ָע ַבר וְ ָחלַ ף יוֹ ם ַא ַחר יוֹ ם‪ָ ׁ ,‬שבו ַּע ַא ַחר ׁ ָשבו ַּע‪ ,‬יֶ ַרח ַא ַחר יֶ ַרח‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה ָּכלְ ָתה ִּכ ְמ ַעט‬ ‫ָּכל ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬וְ ל ֹא נִ ׁ ְש ַאר ַאף ׁ ָשבו ַּע לַ ֲעשׂ וֹ ת ֶאת ַה ְּמלָ אכָ ה‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ַה ַ ּצ ָ ּיר ֶה ָע ֵצל ִּכי עוֹ ד ְּכ ָתלָ יו ֵר ִיקים ִּכ ְביוֹ ם ִט ּיו ָּחם ְ ּב ִסיד וְ כָ ְתלֵ י ֲח ֵברוֹ ְּכ ָבר‬ ‫ְמכֻ ִּסים ִצ ּיו ִּרים נִ ְפלָ ִאים ‪ -‬וַ ִ ּי ְת ַחלְ ֵחל‪ְ ׁ .‬שלוֹ ׁ ָשה יָ ִמים ו ׁ ְּשלוֹ ׁ ָשה לֵ ילוֹ ת יָ ׁ ַשב וְ ָח ׁ ַשב ָמה‬ ‫לַ ֲעשׂ וֹ ת ו ַּב ֶּמה לְ ַמ ֵּלא ֶאת ְּכ ָתלָ יו ִ ּבזְ ַמן ָק ָצר‪ .‬וּלְ ֶפ ַתע ִה ְב ִריק ַר ְעיוֹ ן ְ ּבמוֹ חוֹ וַ ְ ּי ַק ּ ֵפץ וַ ְ ּי ַד ֵּלג‬ ‫ֵמרֹב שִׂ ְמ ָחה‪ .‬הוּא לָ ַקח ׁ ָש ַשר נִ ְפלָ א ו ָּמ ׁ ַשח בּ וֹ ֶאת ֶחלְ ַקת ְּכ ָתלָ יו‪ ,‬וְ ָהי ּו ְּפנֵ ֶיהם ִּכ ְפנֵ י ְר ִאי‪.‬‬ ‫יע ַה ּמוֹ ֵעד ַה ָ ּקבו ַּע ׁ ֶש ָ ּק ַבע לָ ֶהם ַה ֶּמלֶ ְך‪ִ ,‬ה ְת ַא ְּספ ּו ַה ֶּמלֶ ְך וְ ַה ּ ָׂש ִרים וְ ַר ִ ּבים‬ ‫וַ ְ ּי ִהי ִּכי ִה ִ ּג ַ‬ ‫אשי‬ ‫ִמ ְ ּק ִצינֵ י ָה ָעם לָ חֹג ֶאת ַחג ֲחנֻ ַּכת ָה ַא ְרמוֹ ן וְ לִ ְראוֹ ת ֶאת ְמלֶ אכֶ ת ָה ָא ָּמנִ ים‪ַ .‬ה ֶּמלֶ ְך וְ ָר ׁ ֵ‬ ‫ּ ְפ ִק ָידיו ָע ְבר ּו ֵמ ֶח ֶדר לְ ֶח ֶדר ו ֵּמאוּלָ ם לְ אוּלָ ם‪ .‬וַ ְ ּי ִהי ְ ּבבוֹ ָאם ֶאל ָהאוּלָ ם ַה ָ ּגדוֹ ל ָע ְמד ּו‬ ‫אשוֹ נָ ה ְ ּב ֶחלְ קוֹ ׁ ֶשל ָה ָא ָּמן ַה ַּמ ְת ִמיד וְ ִה ְת ַּפ ְּלא ּו לִ ְראוֹ ת ֶאת ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַה ִ ּנ ְפלָ ִאים; ל ֹא‬ ‫ָ ּב ִר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ָהי ּו ְּכמוֹ ָתם לְ י ִֹפי‪ִ .‬צ ָ ּוה ַה ֶּמלֶ ך לְ ָה ִרים ֶאת ַה ִ ּוילוֹ ן‪ ,‬לִ ְראוֹ ת ָמה ָעשָׂ ה ָה ָא ָּמן ַה ׁ ּ ֵשנִ י‪ .‬וְ ִה ֵ ּנה‬ ‫ֹאש מוּל‬ ‫ַה ִ ּצ ּיו ִּרים ַה ָּלל ּו ַמ ָּמ ׁש ַעל ַה ְּכ ָתלִ ים ָה ֵהם‪ֶ :‬רגֶ ל מוּל ֶרגֶ ל‪ְּ ,‬כנָ ַפיִ ם מוּל ְּכנָ ַפיִ ם‪ ,‬ר ׁ‬ ‫ֹאש‪ַ .‬הכּ ֹל ְּכמוֹ ְּתאוֹ ִמים יַ ַחד‪ .‬וַ ֵ ּי ַדע ַה ֶּמלֶ ְך ֶאת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ר ׁ‬ ‫ָעשָׂ ה ָה ָא ָּמן ַה ֶ ּזה וְ ל ֹא דִּ ֵ ּבר דָּ ָבר נֶ גְ דּ וֹ ‪ .‬הוּא ַאף ִה ֵּלל ֶאת‬ ‫ַמ ֲעשָׂ יו‪ֶ ׁ ,‬ש ִהשְׂ ִּכיל לַ ֲעשׂ וֹ ת ְּכ ַמ ֲעשֵׂ ה ֲח ֵברוֹ ְ ּבלִ י ׁ ִש ּנוּי‪.‬‬ ‫ו ְ ַּי ִהי ְ ּב ֵעת נְ ִתינַ ת ַה ּ ָׂשכָ ר לִ ׁ ְשנֵ י ָה ָא ָּמנִ ים‪ִ ,‬צ ָ ּוה ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫לְ ָה ִביא ַא ְרנָ ִקים ְמלֵ ִאים דִּ ינְ ֵרי זָ ָהב‪ ,‬וַ יְ ִר ֵיקם ְ ּב ֶחלְ קוֹ‬ ‫אשוֹ ן וַ ַ ּי ְב ִריקוּ‪ ,‬וְ נִ ְר ָאה ְ ּב ָר ָקם ֵמ ָה ֵע ֶבר‬ ‫ׁ ֶשל ָה ָא ָּמן ָה ִר ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ַה ׁ ּ ֵשנִ י‪ָ .‬אז ָק ָרא ַה ֶּמלֶ ך ֶאל ָה ָא ָּמן ַה ׁ ּ ֵשנִ י וְ ָא ַמר לוֹ ‪:‬‬ ‫"לֵ ְך‪ַ ,‬קח שְׂ כָ ְר ָך ִ ּבגְ בוּלְ ָך‪"...‬‬

‫* ּ ָפרֹכֶ ת ‪ -‬וילון מחיצה‬

‫אדם לאדם ‪69‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מה יודעים על המקום בו מתרחש הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מה יודעים מהפסקה הראשונה על הדמויות שבסיפור?‬ ‫"ה ֵצג"‪ ,‬מכיוון שבפסקה הזו מציג המספר בפני הקוראים את‬ ‫לפסקת הפתיחה בסיפור קוראים ֶ‬ ‫הדמויות‪ ,‬את המקום שבו מתרחש הסיפור וכן מתי הוא מתרחש‪ .‬לעתים "שותל" המספר רמז‬ ‫בפתיחה על בעיה שעלולה להתרחש בהמשך העלילה‪ .‬לא תמיד מופיעות כל הנקודות לעיל בהיצג‪.‬‬

‫‪ . 2‬אחד האמנים היה חרוץ והשני עצל‪ .‬מצאו וכתבו דוגמאות לכך‪.‬‬ ‫האמן העצל‬ ‫האמן החרוץ ‬ ‫ ‬ ‫‪--‬‬‫ ‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ ‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ ‬ ‫‪--‬‬‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד על יחסם של כל אחד מהאמנים למלך? כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .4‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד פתר לעצמו האמן העצל את הבעיה שהטרידה אותו?‬ ‫ב‪ .‬כיצד אפשר לדעת שלמרות עצלותו של האמן הוא יצירתי?‬ ‫‪ .5‬כיצד רומז האיור על התנהגותו של האמן העצל?‬ ‫ל לדיון‬

‫מה דעתכם‪ ,‬האם האמן העצל היה פועל באופן דומה אילו ידע איזה שכר יקבל?‬ ‫נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫בלשון הסיפור ‬ ‫א‪ .‬‬

‫בלשון הדבוּרה בימינו‬ ‫(פסקה ‪ )1‬‬

‫‪---‬‬

‫וילון‬

‫ב‪ .‬שנה תמימה (פסקה ‪ )1‬‬

‫‪---‬‬

‫ג‪ָ .‬ט ַרח ויָ גַ ע (פסקה ‪ )2‬‬

‫‪---‬‬

‫ד‪ .‬והנֵ ה ָּכלתה כמעט השנה( פסקה ‪ )3‬‬

‫‪---‬‬

‫ה‪ .‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫‪ 70‬אדם לאדם‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫(פסקה ‪ )3‬‬ ‫(פסקה ‪ )5‬‬

‫קירות‬ ‫עשה בשכל‬

‫המ ְס ָננות‬ ‫ְשלוש ִ‬ ‫יום אחד בא אל סוֹ ְק ָר ֶטס אדם אחד ואמר לו‪" ,‬שמע‪ ,‬סוֹ ְק ָר ֶטס‪ ,‬אני חייב לספר לך‬ ‫איך מתנהג חברך‪" ".‬רגע‪ָ ",‬קטע אותו סוקרטס‪" ,‬לפני שאתה מספר לי את זה‪ ,‬האם‬ ‫העברת את הדברים שאתה רוצה לספר לי דרך שלוש ַה ִמ ְסנָ נוֹ ת?"‬ ‫"מסנָ נות?!" שאל‪.‬‬ ‫האיש הביט בו במבט מופתע‪ִ .‬‬ ‫המשיך סוֹ ְק ָר ֶטס ואמר‪" ,‬כן‪ ,‬לפני שמדברים‪ ,‬תמיד צריך להעביר את מה שרוצים‬ ‫המסנֶ נֶ ת הראשונה היא מסנֶ נֶ ת האמת‪ .‬האם בדקת אם מה‬ ‫לומר דרך שלוש מסננות‪ִ .‬‬ ‫לספר לי הוא אמיתי והאם אתה בטוּח שהדברים מדוּיָ קים לגמרי?"‬ ‫שאתה רוצה ּ ֵ‬ ‫"לא‪ ",‬השיב האיש‪" ,‬רק שמעתי שמספרים את זה ו‪"...‬‬ ‫"נמשיך!" קרא סוֹ ְק ָר ֶטס‪" .‬המסנֶ נֶ ת השנייה היא מסנֶ נֶ ת המידה הטוֹ ָבה‪ .‬האם מה‬ ‫לספר לי הוא דבר טוב?"‬ ‫שאתה רוצה ּ ֵ‬ ‫ההפך מזה הוא הנכון‪"...‬‬ ‫"לא‪ ",‬השיב האיש‪" .‬לרוֹ ַע המזָ ל‪ ,‬הדברים אינם טובים כלל וּכלל‪ֵ .‬‬ ‫המסנֶ נֶ ת השלישית‪ ,‬מסננת‬ ‫מהם הפילוסוף‪" .‬בוא נבדוֹ ק בכל זאת גם ֶאת ִ‬ ‫"הממממ!" ִה ֵ‬ ‫לספר לי?"‬ ‫תועלֶ ת בדברים שאתה רוצה כל כך ּ ֵ‬ ‫התוֹ ֶעלֶ ת‪ .‬האם יש ֶ‬ ‫ממש‪ "...‬השיב האיש‪.‬‬ ‫"תועלֶ ת? לא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫לספר לי‬ ‫ֵּ‬ ‫"אם כך‪ ,‬בוא לא נדבר על זה עוד!" אמר סוֹ ְק ָר ֶטס‪" .‬אם מה שאתה רוצה‬ ‫לדעת במה מדוּבר‪ ,‬וגם לך אני‬ ‫מעדיף לא ַ‬ ‫הוא לא אמיתי‪ ,‬לא טוב ולא מוֹ עיל ‪ -‬אני ֲ‬ ‫מציע לשכּ וֹ ח את הסיפור כולו‪".‬‬ ‫סֹוק ָר ֶטס‪ ,‬המאה החמישית־הרביעית לפני הספירה)‬ ‫(משל המיוחס לפילוסוף היווני ְ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫"מ ְסנֶ נֶ ת" היא כלי לסינון חומרים‪ ,‬ובעיקר להפרדת חומר מוצק מחומר נוזלי‪.‬‬ ‫‪ִ .1‬‬ ‫בסיפור יש למילה זו משמעות מושאלת‪ .‬שערו‪ ,‬מהי משמעותה המו ׁ ְּש ֶאלֶ ת‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר בקטע המידע על ַה ׁ ְש ָאלָ ה בעמוד ‪.20‬‬ ‫‪ .2‬סוקרטס מדבר על שלוש מסנָ נוֹ ת עם חבר‪ .‬העתיקו את הטבלה והשלימו‪:‬‬ ‫כינויָ ה‬

‫תפקידה‬

‫המסננת הראשונה‬ ‫המסננת השנייה‬ ‫המסננת השלישית‬

‫‪ .3‬נסו לנסח את המסקנה המתבקשת מהמשל במשפט אחד‪.‬‬ ‫‪ .4‬עיינו בספר ויקרא פרק יט‪ ,‬פסוק ‪ 16‬וכתבו מה כתוב בתורה על אמירת דברים‬ ‫רעים על אחרים‪.‬‬ ‫אדם לאדם ‪71‬‬

‫לשון הרע‬ ‫ָא ַמר ַרב ׁ ֵש ׁ ֶשת ִמ ּׁשוּ ם ְּ[ב ׁ ֵשם] ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ֶּבן ֲעזַ ְריָ ה‪:‬‬ ‫ָּכל ַה ְּמ ַס ּ ֵפר ְל ׁשוֹ ן ָה ַרע‬ ‫וְ ָכל ַה ְּמ ַק ֵּבל ְל ׁשוֹ ן ָה ַרע‬ ‫וְ ָכל ַה ֵּמ ִעיד ֵעדוּ ת ׁ ֶש ֶקר ַּב ֲח ֵברוֹ ‪,‬‬ ‫ָראוּ י ְל ַה ׁ ְש ִליכוֹ ַל ְּכ ָל ִבים ַ[ל ֲעזֹב אוֹ תוֹ ְלגוֹ ָרלוֹ ‪ְ ,‬ל ִה ְת ַע ֵּלם ִמ ֶּמנּ וּ ]‪.‬‬ ‫(לפי התלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ְּפ ָסחים קיח‪ ,‬ע"א; מסכת מּכֹות כג‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫שהתנהל באחד השיעורים‬ ‫ֵ‬ ‫המובאה מתוך התלמוד שקראתם הוא קטע מתוך דיוּן‬ ‫באחת הישיבות בבבל (עיינו שנית בהסבר בעמוד ‪ 51‬על התלמוד)‪.‬‬ ‫שניהל את השיעור?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה שמו של החכם‬ ‫ב‪ .‬מהו נושא הדיון?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מהו "לְ ׁשוֹ ן ָה ַרע"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עיינו שנית בקטע וכתבו במילים שלכם‪ :‬מי ראוי שיתרחקו ממנו?‬ ‫המסננות" לבין הקטע מהתלמוד שקראתם?‬ ‫‪ .3‬האם יש קשר בין הסיפור "שלש ִ‬ ‫נמק ּו תשובתכם‪.‬‬ ‫ציטט החכם?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬את מי ֵ‬ ‫אומרם‪ ,‬כלומר לציֵ ין מי אמר‬ ‫ָ‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע ִהקפיד החכם לומר דברים בשם‬ ‫את הדברים? העלו יותר מהשערה אחת‪.‬‬ ‫"מ ְת ַהדֵּ ר ְ ּבנוֹ צוֹ ת ל ֹא לוֹ "‪.‬‬ ‫‪ .5‬חפשו במילון את משמעותו של הפתגם‪ִ :‬‬ ‫א‪ .‬מתי משתמשים בפתגם "מתהדר בנוצות לא לו"?‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין הפתגם לדברי הפתיחה של הקטע התלמודי?‬ ‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬

‫קראו באתר האינטרנט של מט"ח‪http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2197 :‬‬

‫את הכתבה‪" :‬סוקרטס‪ :‬אזרח בן חורין" מאת אמירה שפר‪.‬‬

‫‪ .1‬כתבו בקצרה פרטים עיקריים שלמדתם מקריאתכם על סוקרטס‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה אפשר ללמוד על השלטון במדינה שמוציאה להורג אדם כמו סוקרטס?‬ ‫‪ 72‬אדם לאדם‬

‫איך ֵהפר הנשר את השבועה שנשבע לנחש? ‪/‬‬

‫ש' שפרה‬ ‫סיפור מתוך "עלילות אנזו הנשר הגדול"‬ ‫הצפצפה הגדול‪ ,‬שבצמרתו בנה לו הנשר את ִקנו‪ ,‬ובשורשיו עשה לו‬ ‫ָ‬ ‫הבה נחזור אל עץ‬ ‫הנחש קן‪ .‬יום אחד אמר הנשר לנחש‪" :‬הבה נהיה חברים ונכרות בינינו ברית חברוּת‪".‬‬ ‫הסכים הנחש ואמר לנשר‪" :‬אם באמת אתה רוצה שנכרות בינינו ברית חברוּת ‪ -‬הבה‬ ‫הש ֶמ ׁש והצדק‪ ,‬הוא יהיה ֵעד לַ שבועה שלנו‪.‬‬ ‫נישבע שבועה זה לזה‪ ,‬והאל ׁ ַש ַמ ׁש‪ ,‬אל ׁ ֶ‬ ‫אם אחד משנינו יפר את השבועה ‪ -‬יעניש אותו האל ׁ ַש ַמ ׁש עונש כבד‪".‬‬ ‫עלו הנשר והנחש אל ראש הר גבוה ונשבעו את השבועה הזאת‪" :‬אנחנו נשבעים‬ ‫להיות חברים בלב ונפש‪ .‬וכל מי שיָ ֵפר את שבועת החברוּת בינינו יצוד אותו האל‬ ‫ׁ ַש ַמ ׁש ברשת של קרניו הפרושות על כל העולם‪ ,‬יְ ׁ ַשלַ ח בו רוח רעה שתהרוג אותו‪,‬‬ ‫ירדפו אחריו ציידים ויצודו אותו! כל הדברים הנוראים האלה יבואו עליו מפני שהפר‬ ‫את שבועת החברוּת שנשבענו לפני האל ׁ ַש ַמ ׁש‪".‬‬ ‫מאז אותו יום הפכו הנשר והנחש לחברים טובים; הם נעשו שותפים ויצאו יחד לצוד‬ ‫ציִ ד‪ ,‬וסיפרו זה לזה את כל סודותיהם‪.‬‬ ‫הצפצפה בקעו גוזָ לים מביצי הנשר ונחשונים מביצי‬ ‫ָ‬ ‫חלפו חודשים אחדים‪ ,‬ובצל עץ‬ ‫הנחש‪ .‬הנשר גידל את בניו בצמרת העץ‪ ,‬והנחש גידל את בניו בשורשי העץ‪ .‬הסכימו‬ ‫ביניהם הנחש והנשר‪ ,‬כי הנשר היושב גבוה בצמרת ישמור על ילדיו וגם על ילדי‬ ‫הנחש‪ ,‬והנחש יֵ צא לצוד ציד בשביל ילדיו וגם בשביל ילדי הנשר‪.‬‬ ‫ואיל הרים והביא אל הקן; אכלו בניו‬ ‫וכך מדי בוקר יצא הנחש לצוד; הוא ָצד ראם ֵ‬ ‫ואכלו גם בניו של הנשר‪ .‬הנחש צד נמר ופנתר והביא אל הקן; אכלו בניו ואכלו גם‬ ‫בניו של הנשר‪.‬‬ ‫בניו של הנשר גדלו במהירות‪ ,‬הצמיחו כנפיים‪ ,‬התעופפו‪ ,‬צדו בעצמם את מזונם ושבו‬ ‫ובציִ ד‬ ‫אל הקן‪ .‬אבל בניו של הנחש עדיין היו קטנים ותלויים בשמירתו של הנשר ַ‬ ‫שיביא להם הנחש‪ ,‬אביהם‪.‬‬ ‫ותאבונו‬ ‫הנשר‪ ,‬שישב בצמרת העץ‪ ,‬הביט בבני הנחש הקטנים בתוך הקן שלהם‪ַ ,‬‬ ‫לטרוף את בני הנחש הלך וגדל‪ .‬אמר הנשר בלבו‪" :‬הבנים שלי גדלו ואינם זקוקים‬ ‫עוד לציד שמביא הנחש‪ .‬אני אטרוף את בנֵ י הנחש‪ ,‬ואחר כך אתעופף לי ואשב‬ ‫בשמים‪ ,‬ומי יוכל להשיג אותי שם?"‬ ‫כאשר חזרו בני הנשר מן הציד אל הקן אמר להם אביהם‪" :‬הבה אטרוף את בנֵ י‬ ‫הנחש! אם יכעס עלי הנחש‪ ,‬מה יוכל לעשות לי? אני אתעופף אל השמים ואשב שם‪.‬‬ ‫רצה לאכול פרי‪ ,‬אאסוף אותו מצמרות העצים‪ ,‬ומה יוכל הנחש לעשות לי?"‬ ‫אם ֶא ֶ‬ ‫גוזל אחד‪ ,‬בנו הצעיר של הנשר‪ ,‬אמר לו‪" :‬אל תטרוף‪ ,‬אבי! האם שכחת את השבועה‬ ‫שנשבעת לפני האל ׁ ַש ַמ ׁש! קרניו של האל ׁ ַש ַמ ׁש הפרושות על פני כל העולם יצודו‬ ‫ָ‬ ‫אותך; הנחש לא יכול להגיע אליך‪ ,‬אבל מקרניו של האל ׁ ַש ַמ ׁש לא תוכל להימלט‪ ,‬והוא‬ ‫אדם לאדם ‪73‬‬

‫יעניש אותך‪ .‬הוא ישלח בך ׁ ֵשד‪ ,‬רוח רעה‪ ,‬שתהרוג אותך‪ ,‬ציידים ירדפו אחריך ויצודו‬ ‫אותך‪".‬‬ ‫אבל אבא נשר‪ ,‬שהביט בבני הנחש מגובה הצמרת‪ ,‬התמלא חשק רב לטרוף אותם‬ ‫ולא שמע בקול בנו הצעיר; ירד הנשר וטרף את בנֵ י הנחש‪.‬‬ ‫ואילי‬ ‫כאשר ירד הערב שב הנחש הביתה אל ִקנו אחרי שעסק כל היום בציד ראמים ֵ‬ ‫הרים‪ .‬השליך הנחש את הבשר בפתח הקן והביט פנימה‪ ,‬והנה הקן ריק‪ .‬הוא חפר‬ ‫בציפורניו בקרקע במהירות‪ ,‬וַ ֲענַ ן אבק עלה וכיסה את השמים‪ ,‬אבל הנחשים הקטנים‬ ‫שלו נעלמו‪.‬‬ ‫שכב הנחש ובכה מרוב צער על בניו; הוא הבין מיד כי הנשר ָטרף אותם‪ .‬עלה הנחש‬ ‫על ההר הגבוה שבראשו נשבעו הוא והנשר את שבועת החברוּת‪ ,‬התפלל לאל ׁ ַש ַמ ׁש‬ ‫וכך אמר‪" :‬אני בטחתי בכך‪ ,‬האל ׁ ַש ַמ ׁש‪ ,‬מפני שאני והנשר נשבענו שבועה ואתה היית‬ ‫וחלקתי את ְ ּבשר הציד עם הנשר; אני ִקיימתי את‬ ‫לה ֵעד‪ .‬אני יצאתי בכל יום לצוד ָ‬ ‫ובקן‬ ‫הקן שלי‪ַ ,‬קן הנחש‪ ,‬ריק‪ַ ,‬‬ ‫שבועתי‪ ,‬ולא זממתי מזימות על בני הנשר‪ .‬ועכשיו ֵ‬ ‫הנשר יושבים בניו בריאים ושלמים‪ .‬אני בוכה‪ ,‬והנשר שיָ רד וטרף את בנַ י הקטנים‬ ‫שָׂ ֵמח‪ .‬מפניך האל ׁ ַש ַמ ׁש אי אפשר להסתיר את מעשה הרעה; הלוא קרנֶ ָ‬ ‫יך פרושות‬ ‫על פני כל העולם‪ ,‬ומפני רשת קרניך לא יוכל להימלט הנשר אשר עשה מעשה רע‬ ‫ובגד בחברו‪".‬‬ ‫ָ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬שחזרו את עלילת הסיפור בכתב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדקו האם השחזור כולל את האירועים העיקריים לפי הנקודות הבאות‪:‬‬ ‫ •את מי הציע הנחש כעד לברית שנכרתה?‬ ‫ •מה הסיבה שהוא נבחר לעד?‬ ‫ •מה העונש שיוטל על מפר הברית?‬ ‫ •מי יקבע את האשם במקרה של הפרת הברית?‬ ‫ •כיצד התבטאה בפועל הברית בין הנחש והנשר?‬ ‫ •מי הפר את הברית?‬ ‫ •כיצד הוא הפר אותה?‬ ‫ •כיצד הגיב הצד הנבגד בחברות?‬ ‫ג‪ .‬אחרי הבדיקה‪ ,‬אם יש צורך‪ ,‬הרחיבו והוסיפו‪.‬‬ ‫אם תרצו‪ ,‬הכניסו את שני הנוסחים לתלקיט‪.‬‬ ‫‪ 74‬אדם לאדם‬

‫חברוּת עם הנחש? חשבו על יותר מסיבה‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע הציע הנשר לכרות ברית ֵ‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬על הנחש נאמר בספר בראשית‪" :‬וְ ַה ָ ּנ ָח ׁש ָהיָ ה ָערוּם ִמכּ ֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָׂש ֶדה"‪.‬‬ ‫האם דמותו מצטיירת כך גם בסיפור שלפנינו?‬ ‫ב‪ .‬מדוע פנה הנחש לאל שמש בבקשה למשפט צדק?‬ ‫‪ .4‬קראו את שלוש הכותרות שלהלן‪ .‬קבעו לאיזה חלק מן הסיפור מתאימה כל‬ ‫אחת מן הכותרות‪:‬‬ ‫ •הפרת הברית‬ ‫המ ָרה של הנחש‬ ‫ • ַאכזבתו ָ‬ ‫ •הברית בין הנחש לנשר‬ ‫כר ֶתת ומו ֶּפ ֶרת גם על ידי בני אדם פרטיים‬ ‫‪ .5‬הסיפור שלפנינו הוא משל לברית שנִ ֶ‬ ‫וגם על ידי עמים‪ .‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כתבו דוגמה לברית שבין בני אדם פרטיים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היזכרו בבריתות בספרים שלמדתם בתנ"ך וספרו בקצרה‪.‬‬ ‫תוכלו לעיין במקורות הבאים‪:‬‬ ‫ בראשית פרק ט‪ ,‬פסוקים ‪13-11‬‬ ‫ יהושע פרק ט‪ ,‬פסוקים ‪ 9-3‬ו־‪.15‬‬ ‫ שופטים פרק יא‪ ,‬פסוקים ‪.10-5‬‬ ‫המס ֵּפר אינו דמות בסיפור והוא יודע הכול על המצבים השונים‬ ‫ַ‬ ‫‪ .6‬בדקו‪ :‬האם‬ ‫ביחסים בין הנחש והנשר?‬ ‫מס ֵּפר "כול יודע"‪.‬‬ ‫שהמספר הזה ‪ -‬הוא ַ‬ ‫ַ‬ ‫אם עניתם על שאלה זו "כן"‪ ,‬הרי‬ ‫המ ַס ֵּפר הוא "מספר ֵעד"‪ .‬הוא יודע רק מה שעיניו‬ ‫בסיפור "החייכן" ובסיפור "מעשה נדיב" ְ‬ ‫ראו‪ .‬לעומתו‪ ,‬המספר ה"כול יודע" אינו דמות בעלילה‪ ,‬אך הוא יודע הכול על ההתרחשות בין‬ ‫הדמויות‪ .‬הוא יודע לתאר את מעשיהן‪ ,‬את מחשבותיה ואת רגשותיהן‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪75‬‬

‫הגזּול ‪/‬‬ ‫הד ָינר ָ‬ ‫ִ‬

‫יהודה בורלא‬

‫משמש כשוּלְ יָ ה‬ ‫בבחוּר בן עניים מהעיר ִאזְ ִמיר‪ ,‬ראוּבן ֶאלְ נְ ַקוֶ ה שמו‪ ,‬שהיה ַ‬ ‫מעשה ָ‬ ‫ּלחני ידוע בעיר‪ ,‬ר' אברהם מטוֹ לֶ דוֹ ‪ ,‬והיה עובד את ֲאדוֹ נָ יו ָת ִדיר ביוֹ ֶשר‬ ‫אצל שו ָ‬ ‫ּלחני שקע בחשבונות שעות רבות והיה‬ ‫ובאמוּנה‪ .‬יום אחד ראה הבחור ַהלָ ז‪ ,‬שהשו ָ‬ ‫ֱ‬ ‫הממוֹ ן בארגז‬ ‫ניח כל ָ‬ ‫מוֹ נֶ ה ועוֹ רך ציבּ ו ֵּרי כסף וזהב לרוב‪ .‬משגָ מר את מלאכתו ֵה ַ‬ ‫הברזל‪ ,‬נְ ָעלוֹ במפתח ויצא לענייָ ניו‪.‬‬ ‫לכבד ולסדר את המקום מצא דינָ ר‪ ,‬שהיה חבוּי בתוך סדק מוֹ ַשב‬ ‫כשבא השוּליה ֵ ּ‬ ‫אדוֹ נָ יו‪ִ .‬השִׂ יאוֹ יִ צרוֹ שיִ יקח לו זה הדינר‪ .‬דינר אחד‪ .‬הרי לשולחני הרבה אלָ פים בארגז‪.‬‬ ‫לקחוֹ אבל שוב היה מהסס‪ ,‬שיחזירוֹ או שיְ ניחוֹ אצלו‪ .‬שבוע ימים החזיק אצלו‪ ,‬אבל‬ ‫ָ‬ ‫לא ּ ְפ ָרטוֹ ‪ ,‬אלא החבּ יאוֹ אצלו ִ ּב ְמקוֹ ם סתר‪.‬‬ ‫ולהשתקע‬ ‫ַ‬ ‫מאיזמיר‬ ‫ובימים ההם ֵאירע‪ ,‬שהשולחני היה אנוּס פתאום לעקור ביתו ִ‬ ‫במהרה אסף כל אשר לו וַ יֵ ֵצא לדרכו‪.‬‬ ‫ּשטא הבירה‪ֵ .‬‬ ‫בקו ָ‬ ‫מדעתו של‬ ‫ֵמ ֲח ַמת שהיתה מהוּמה רבה באותה ֲעקירת ּ ֶפתע‪ ,‬נִ שמט עניין הדינר ַ‬ ‫השוּליה‪ .‬לאחר ימים גמר בדעתו שיקנה מעט סחורה‪ ,‬כגון כלֵ י ִס ְדקית‪ ,‬באותו דינר‬ ‫וִ ינַ סה מזלו‪ .‬קנה ויצא לשוּק והיה הולך ומוכר בקלוּת‪ .‬עד הערב מכר הסחורה כּ וּלה‪.‬‬ ‫ברווח טוב‪ .‬וכך ביום השלישי והרביעי ‪ -‬קנה ומכר‪,‬‬ ‫רה ֶ‬ ‫ומכָ ּ‬ ‫חזר וקנה כפליים‪ .‬יצא ְ‬ ‫ובה בשנה כבר פתח חנות גדולה וגדוּשה‬ ‫מכר וקנה‪ .‬וכל יום ַהצלחתו גדולה מקוֹ דמוֹ ‪ּ .‬‬ ‫בסחורה ונשׂ א לו אישה והקים בית‪.‬‬ ‫'אם כך‪ ',‬אמר הבחור בינו לבין עצמו‪' ,‬אין ַעין רוֹ אה‪ .‬לֵ ית דין וְ לֵ ית ַדייָ ן‪ .‬דינר הגָ זוּל ‪-‬‬ ‫שרי האיש אשר לו דינר‪'.‬‬ ‫הקנוּי‪ .‬זה עושה ֶרווח וזה עושה ֶרווח‪ .‬מקרה אחד לכול‪ַ .‬א ֵ‬ ‫כדינר ָ‬ ‫עברו שנים וכבר הגיע לגיל שלושים‪ ,‬ויצא לו ֵשם עשיר גדול‪ּ ְ .‬ב ַרם‪ ,‬גם ֵשם ִּכילַ יי גדול‬ ‫טיפין‪.‬‬ ‫טיפין ּ‬ ‫יצא לו‪ ,‬שלא היה נותן למעשׂ י ְצדקה וָ ֶח ֶסד אלא ּ‬ ‫במרומי ההצלחה‪ .‬ויהי כבד מאוד בכסף‬ ‫ֵ‬ ‫שנה רודפת שנה‪ ,‬והעשיר מצליח ועולה‬ ‫ובעסקים‪.‬‬ ‫ובזהב‪ּ ִ ,‬בנְ כָ סים ֲ‬ ‫בשפע עוֹ שרוֹ ‪ -‬ירדה עליו שוֹ ָאה גדולה‪ :‬דלֵ קה נפלה בלילה בבית‬ ‫ובעוֹ דוֹ טובל ֶ‬ ‫לעיֵ י ֵא ֶפר‪ִ .‬התנחם ַהגְ ביר ואמר‪ :‬מקרה ּ ֶפגַ ע הוא‪ .‬לא‬ ‫הסחורות הגדול שלו וַ יִ היֶ ה ִ‬ ‫תקום פעמיים צרה‪ .‬אבל הצרות קמו ְּפעמים הרבה וגם באו תכוּפוֹ ת כמו בשׂ וֹ רוֹ ת‬ ‫שב ָעליו ּ ָפשט‬ ‫תערער‪ּ ְ ,‬‬ ‫בבית הממוֹ ן הגדול שבעיר‪ ,‬נִ ַ‬ ‫ִאיוֹ ב‪ .‬רוֹ ב ָממוֹ נוֹ ‪ ,‬שהיה מוּפקד ֵ‬ ‫שארית ּפיזו ֵּרי כספו וקנה סחורה ‪ -‬ירד ׁ ַש ֲע ָר ּה‬ ‫את הרגל ואבד כל ממוֹ נוֹ ‪ .‬כינס הגְ ביר ֵ‬ ‫והפסיד הרבה‪ .‬שלח ידו במסחר ַמרכּ וֹ לֶ ת והביא מחוץ לארץ כמות גדולה ‪ -‬נמצא‬ ‫ובעיפוּש‪ .‬חזר והזמין מחוץ לארץ עצים וברזל ‪ -‬קמה סערה‬ ‫פסדה בתוֹ לעים‬ ‫כולה נִ ָ‬ ‫ּ‬ ‫וטבעו ֳאניוֹ תיו‪.‬‬ ‫בים ָ‬ ‫שהיה בידו גם ממוֹ נם של אחרים‬ ‫וטרם תחלוף שנה יצא נקי לגמרי מנְ כסיו‪ ,‬ומאחר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫*‬ ‫רק ָעיו ויצא לגור הוא ובני ביתו ְ ּב ַבית קטוֹ ן ָאפל וצר‪.‬‬ ‫ומ ַק ְ‬ ‫הע ְר ָּכאוֹ ת את ביתו ְ‬ ‫ואבד‪ָ ,‬מכר ּו ַ‬ ‫* המוסדות השלטוניים‬ ‫‪ 76‬אדם לאדם‬

‫משראה עצמו בדרגה תחתונה ולא ראה שום ּ ֶפתח ִתקווה לפניו אלא שיֵ לך ויַ חזוֹ ר על‬ ‫בשל אותו דינר גזוּל באה עליו‪ ,‬אלא שהיה‬ ‫הפ ָתחים‪ ,‬הבין שכּ ל הרעה שבאה עליו ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫ָת ֵמ ַּה ומשתוֹ מם על סוד דרכֵ י ה'‪ :‬למה אותו דינר גזוּל הביא לו בתחילה ברכה גדולה?‬ ‫בדעתו‪ ,‬שיעזוב ביתו‪ ,‬אשתו ובניו וילך מעיר לעיר ויחזוֹ ר על ּפ ָתחים‬ ‫על כל פנים גמר ַ‬ ‫עד שיגיע לקוּשטא ויחזיר את הדינר לִ ְבעליו‪.‬‬ ‫מכ ֶרנה‬ ‫וה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫יאך ישיב הדינר ובידו אין אף פרוטה? נתנה לו אשתו טבּ עת קידוּשין שלה‪ ,‬שיִ ְּ‬ ‫לבעלֶ יה‪.‬‬ ‫ויחזיר הגזֵ לה ָ‬

‫אדם לאדם ‪77‬‬

‫ֵ‬ ‫כימי שנה* היה נודד מעיר לעיר וילקוט עניים על ִשכמו‪ ,‬עד שהגיע לקוּשטא‪ .‬חקר‬ ‫ודרש‪ ,‬ונודע לו שאותו שוּלחני עלה לפני כמה שנים לארץ הקדושה‪.‬‬ ‫נִ צטער הגביר־העני ִד ַידן צער גדול‪ ,‬אבל לא נִ תייאש‪ָ .‬אזַ ר ֵחילָ יו** ויצא לדרך לארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הת ְמחוּי‪ִ .‬הקצ ּו לו ָשם מיטה בין העניים‬ ‫הגיע לירושלים בערב ראש השנה והלך לבית ַ‬ ‫ונתנו לו מלבוש נקי‪.‬‬ ‫החזָ ן איש‬ ‫סט ְמבּ וּליס" שבתוֹ ך החומות‪ .‬היה ַ‬ ‫"א ַ‬ ‫ביום ראש השנה נִ קלע לבית הכנסת ִ‬ ‫ועם זה‪ ,‬היה קולו נעים ורך‬ ‫בדבקות ובדמעות‪ִ ,‬‬ ‫ובקי בתורת ח"ן והיה מתפלל ֵ‬ ‫קדוש ָ‬ ‫פרט ֶהאריך‬ ‫וב ָ‬ ‫להפליא‪ .‬בין ַש ֲחרית למוּסף ָדרש ַה ַחזָ ן ְדרשה‪ ,‬דברי מוּסר ותוֹ כחה ִ‬ ‫תקנה‬ ‫וכס ַּפ ַחת בּ בשׂ רוֹ ואין לו ָ‬ ‫בעצמות הגזלן ַ‬ ‫כר ָקב ַ‬ ‫בעווֹ ן גֶ זֶ ל ואמר בגנוּתוֹ שהוא ָ‬ ‫ֲ‬ ‫לבעליו‪.‬‬ ‫לגזלן עד שיחזיר הגזֵ לה ָ‬ ‫נתרעש העני־עשיר מדברי הרב שהיו‬ ‫וש ָחה לעפר נפשו‪.‬‬ ‫כמכוּונים אליו ׁ ָ‬ ‫לאחר ראש השנה שאל לבית הרב ובא‬ ‫לפניו‪ .‬ישב על הארץ לרגלי הרב וסיפר‬ ‫לו כל הקוֹ רוֹ ת אותו ִמתחילה ועד סוף‪,‬‬ ‫מיהתו על ַהצלחתו בתחילה ָסח‬ ‫ואת ְת ָ‬ ‫ואחר אמר‬ ‫לו‪ .‬נשתקע הרב במחשבות ַ‬ ‫לו‪" :‬לך עתה לשלום‪ ,‬היום אבדוק‬ ‫ָ‬ ‫בעניינך ומחר בבוקר תבוא ואשר‬ ‫ואבחן‬ ‫ַ‬ ‫גידנ ּו לך‪".‬‬ ‫ישׂ ים ה' בלִ בּ י ַא ֶ‬ ‫למ ֳח ָרתוֹ ישבו שני חכמים על יד‬ ‫כשבא ָ‬ ‫הרב‪ ,‬שהיה ַאב ֵ ּבית ִדין‪ ,‬והשניים חבריו‪,‬‬ ‫ואיש שלישי ישב מהצד‪ .‬פתח ַאב בית‬ ‫ושאלוֹ לעני‪:‬‬ ‫דין ָ‬ ‫"שמא זוכר אתה בן כמה היית כשגָ זלת‬ ‫ֶ‬ ‫אותו דינר?"‬ ‫"הן זוכר אני‪ .‬בן י"ח הייתי‪".‬‬ ‫אמר לו‪ֵ :‬‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬ובכֵ ן‪ ,‬מסתבּ ר‪ ,‬שנֶ הפך‬ ‫עליך הגלגל כשהיית בן ל"ו שנים‪.‬‬ ‫האין זאת?" חישב העני בינו לבין עצמו‬ ‫חשבון השנים ואמר משתוֹ מם‪" :‬אמת‬ ‫נכון הדבר‪ ,‬בן ל"ו הייתי‪".‬‬ ‫כימי שנה ‪ -‬במשך שנה‬ ‫* ֵ‬ ‫** ָאזַ ר ֵחילָ יו ‪ -‬אסף כוחו‬

‫‪ 78‬אדם לאדם‬

‫השמים שתהיה עשיר‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬עכשיו ברור כל עניינך‪ :‬בתחילה עזרו לך מן‬ ‫וִ ֵיהא קל לך להחזיר הדינר‪ .‬דינר אחד‪ ,‬ואתה לא ֶהחזרתוֹ ‪ .‬עשׂ ּו ִעמך לִ ְפנים משוּרת הדין‬ ‫ָ‬ ‫חייך הראשונות ‪ -‬ולא החזרתוֹ ‪ .‬אז גָ זרו עליך כל אותן‬ ‫והמתינו לך י"ח שנים ‪ -‬כשנוֹ ת‬ ‫ִ‬ ‫הרעות‪ .‬מכיווָ ן שחזרת בתשובה שלֵ מה וגָ זרת על עצמך גלוּת ודלוּת ו ִּביזיוֹ ן‪ ,‬כבר לקחת‬ ‫לב ָעליו‪ .‬חקרנו ודרשנו‬ ‫ֹאת ָיך‪ .‬ועכשיו לא נשאר לך אלא להחזיר הדינר ְ‬ ‫כפליים בכל ַחט ֶ‬ ‫בין כל משפחות טוֹ לֶ דוֹ שבירושלים והנה זה מצאנו‪ :‬האיש היושב לפניך‪ ,‬ר' ְש ַמ ְעיָ ה‬ ‫והחזר לו הדינר‪".‬‬ ‫טוֹ לֶ דוֹ ‪ ,‬הוא בנו יורשו של ר' אברהם טוֹ לֶ דוֹ ‪ְ .‬שאל ממנו ְמחילה ַ‬ ‫וברעדה והשיב לו הדינר‪.‬‬ ‫בחיל ְ‬ ‫מיד קם העני ִ‬ ‫הרבנים‪:‬‬ ‫ור' שמעיה אמר לאוזני ָ ּ‬ ‫"הרי קיבלתי את שלי ואין לי לא טענה ולא ִטינה על האיש הזה‪".‬‬ ‫ואחר הוסיף ואמר לעני‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫"עכשיו קח ממני את הדינר בתוֹ רת מתנה מלב ומנֶ פש‪ ,‬וִ יהי רצוֹ ן‪ ,‬שיְ הא כוחו כּ כוח‬ ‫אותו דינר ראשון‪".‬‬ ‫שמחו הרבנים למעשה נאה זה‪ ,‬כי מעצמו עשה מה שעשה ונפרדו ממנו בשמחה ובשלום‪.‬‬ ‫סדי ה' כי ָע ְמק ּו מאוד‪ .‬שכּ ן לא עברה שנה אחת‪,‬‬ ‫וזִ קנֵ י ירושלים היו ְמספרים ִּפלאוֹ ת ַח ֵ‬ ‫לעשירוּתוֹ ועלה על ֵראשיתו והיה מטו ּ​ּפל בעושר ובכבוד‪ ,‬בבנים‬ ‫עד כי חזר האיש ֲ‬ ‫ובבני בנים‪ ,‬והיה ביתו פתוח לעניים וידו שלוּחה לכל דורש‪ ,‬והגיע לשׂ יבה טובה‪,‬‬ ‫בשם טוב מן העולם‪.‬‬ ‫ונפטר ֵ‬

‫אדם לאדם ‪79‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬שחזרו את עלילת הסיפור בכתב בשפתכם‪.‬‬ ‫בדקו האם השחזור כולל את האירועים העיקריים בעזרת הנקודות האלה‪:‬‬ ‫ •כיצד הגיע הדינר לראובן?‬ ‫ •כיצד הצליח השוליה העני להפוך לסוחר מצליח?‬ ‫ •כיצד התעשר?‬ ‫ •כיצד הצדיק את מעשה הגנֵ בה והגְ זֵ לה?‬ ‫ •כיצד התנהג בימי עושרו?‬ ‫ •מה מסופר על סבלו של ראובן?‬ ‫ •מה גרם לתפנית בחייו?‬ ‫ •לשם מה נסע לירושלים?‬ ‫ •כיצד התנהלו חייו בירושלים?‬ ‫ •מה גילה הרב לראובן?‬ ‫ •כיצד החזיר ראובן את הגזלה?‬ ‫ •כיצד השתנו חייו לאחר מכן?‬ ‫‪ .2‬התבוננו באיורים בעמודים ‪.78-77‬‬ ‫א‪ .‬אילו תקופה בחייו מייצג כל אחד מהאיורים?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מבטאות המאיירות את השינוי שחל בחייו?‬ ‫ •‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו לדיון אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬בתחילת הסיפור יש רמז למאבק בין היצר הטוב ליצר הרע – מי שלט בראובן‬ ‫הצעיר‪ ,‬הסבירו מדוע?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬השוליה שהתעשר הוסיף חטא על חטא – מהו חטאו השני?‬ ‫ב‪ .‬בתלמוד הירושלמי כתוב‪:‬‬ ‫"צ ָד ָקה וּגְ ִמילוּת ֲח ָס ִדים ׁ ְשקוּלוֹ ת ְּכנֶ גֶ ד ָּכל ִמ ְצווֹ ֶת ָיה ׁ ֶשל ּתוֹ ָרה"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ הסבירו את כוונת האמירה הזאת‪.‬‬‫ האם האמירה הזאת מתקשרת לסיפור? נמקו דבריכם‪.‬‬‫‪ .3‬נוהגים לעתים לכנות אדם שחטא‪ ,‬אבל התחרט ועזב את דרך החטא בכינוי‪:‬‬ ‫"בעל תשובה"‪ .‬האם אפשר לכנות את ראובן בכינוי הזה? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬מה יכולים הקוראים ללמוד מהסיפור?‬

‫‪ 80‬אדם לאדם‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬בסיפור כתוב‪ :‬והיה עובד את אדוניו ָּת ִדיר ביושר ובאמונה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה פירוש המילה המודגשת במשפט?‬ ‫ב‪ .‬חברו משפט והשתמשו בצירוף‪ְּ :‬ת ִדירוּת ְ ּגבוֹ ָהה או בצירוף ְּת ִדירוּת נְ מוּכָ ה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מהי המילה המנוגדת למילה ָּת ִדיר?‬ ‫‪ .2‬מסופר שראובן יָ ָצא נָ ִקי ִמ ְ ּנכָ ָסיו כלומר איבד את כל רכושו‪.‬‬ ‫ספרו מקרה והשתמשו בניב הזה‪.‬‬ ‫‪ .3‬מסופר שהחזן בירושלים דרש דְּ ָר ׁ ָשה‪ .‬מצאו במילון וכתבו את פירוש המילה‬ ‫המודגשת‪.‬‬ ‫ּוב ְר ָע ָדה" הלקוח מן הסיפור‪ ,‬מופיעות שתי מילים בעלות משמעות אחת ‪ -‬פחד‪.‬‬ ‫"ּב ִחיל ִ‬ ‫בצירוף ְ‬ ‫כך מודגשת עוצמת הפחד ‪.‬‬

‫‪ .4‬לפניכם צירופים אחרים שבהם מילים בעלות משמעות זהה‪ .‬העתיקו והשלימו‬ ‫את בן הזוג החסר בצירופים שלהלן (היעזרו במחסן המילים)‪:‬‬ ‫;‬ ‫א‪ .‬אח ו‬ ‫;‬ ‫ב‪ .‬על כל צעד ו‬ ‫;‬ ‫ג‪ .‬בצלמו ו‬ ‫וכדין;‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫;‬ ‫ה‪ .‬אין קול ואין‬ ‫ובתמים;‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫וחרפה;‬ ‫ז‪ .‬‬ ‫;‬ ‫ח‪ .‬צדקה ו‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫עוֹ נֶ ה ֶ ּב ֱא ֶמת ֵרע בּ ו ׁ ָּשה ֶח ֶסד ַּכדּ ת ׁ ַש ַעל דְּ מוּתוֹ‬

‫הוסיפו מילים חדשות שלמדתם למשחק הזיכרון שהכנתם (בעמ' ‪ ,)96‬עשו כן גם‬ ‫בהמשך‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪81‬‬

‫בגדי המלך החדשים ‪/‬‬

‫הנס כריסטיאן אנדרסן‬

‫היה היה פעם מלך שאהב כל כך בגדים יפים וחדשים‪ ,‬עד שהוציא את כל כספו על‬ ‫מלבושים ועל קישוטים נאים‪ ,‬כיאה למעמדו‪ .‬הוא לא התעניין בחיילים שלו‪ ,‬לא התעניין‬ ‫בתיאטרון ואפילו לא בנסיעה במרכבה שלו‪ ,‬אלא אם כן ביקש להציג לראווה את בגדיו‬ ‫החדשים‪ .‬היה לו בגד מיוחד לכל שעה משעות היום‪ ,‬ואם נהוג לומר בדרך כלל על מלכים‪:‬‬ ‫"הוא יושב על ֵּכס המלכות שלו"‪ ,‬הרי עליו אמרו תמיד‪" :‬המלך יושב בארון הבגדים שלו"‪.‬‬ ‫בעיר הגדולה שהמלך התגורר בה היו החיים מהנים ומעניינים‪ .‬בכל יום הגיעו לעיר‬ ‫מבקרים רבים‪ ,‬ויום אחד הגיעו אליה גם שני נוכלים‪ .‬הם הודיעו ברבים שהם מיומנים‬ ‫במלאכת האריגה ויכולים לארוג את האריג היפה ביותר שאפשר להעלות על הדעת‪.‬‬ ‫לא זו בלבד שהצבעים והדוגמה של הבד יפים מאין כמותם‪ ,‬אלא שלבגדים העשויים‬ ‫מהאריג הזה תכונה מיוחדת במינה‪ :‬אנשים טיפשים ללא תקנה או אנשים שאינם‬ ‫ראויים לתפקידם לא מסוגלים לראות אותם‪.‬‬ ‫"אלה בדיוק הבגדים שאני צריך‪ ",‬חשב המלך‪" .‬אם אלבש אותם‪ ,‬אוכל לגלות מיד‬ ‫ֵאילו אנשים בממלכה שלי לא ראויים לתפקידים שהם ממלאים‪ .‬ואוכל גם להבחין‬ ‫בין החכמים לטיפשים! כן‪ ,‬אני חייב להשיג את הבד הזה‪ ,‬ומיד!" והוא נתן לנוכלים‬ ‫כסף רב כדי שיתחילו תכף ומיד בעבודה‪.‬‬ ‫שני הנוכלים הציבו שם שני נוּלִ ים‪ ,‬העמידו פנים שהם עובדים ‪ -‬אבל לא הניחו דבר‬ ‫על הנול‪ .‬בלי כל היסוס הם דרשו את המשי העדין ביותר ואת הזהב הטהור ביותר‪,‬‬ ‫אבל הכניסו אותם לתוך התיקים שלהם והמשיכו לשבת לפני הנולים הריקים עד‬ ‫שעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫"אני כל כך רוצה לדעת איך מתקדמת מלאכת האריגה של הבד הזה!" חשב המלך‪,‬‬ ‫אבל הוא גם דאג קצת‪ ,‬כי זכר שאנשים טיפשים וגם אלה שאינם ראויים לתפקידם‬ ‫לא מסוגלים לראות את האריג‪ .‬מובן שלא היה לו ספק בנוגע לכישוריו‪ ,‬אבל ליתר‬ ‫ביטחון הוא החליט לשלוח תחילה מישהו אחר לבדוק את מצב העניינים‪ .‬בינתיים‬ ‫כבר שמעו כל אנשי העיר על תכונתו המיוחדת של הבד‪ ,‬וכולם היו סקרנים לגלות‬ ‫כמה השכנים שלהם טיפשים או לא מתאימים לתפקידיהם‪.‬‬ ‫"אשלח את השר הישר והזקן שלי לראות את הבד!" חשב המלך‪" .‬הוא נבון‪ ,‬יש לו‬ ‫שכל ישר‪ ,‬ואין מישהו שמתאים למלא את התפקיד שלו יותר ממנו‪ .‬הוא מתאים יותר‬ ‫מכולם לבדוק את האריג‪".‬‬ ‫וכך הלך השר הישר והזקן לאולם שישבו בו הנוכלים ועבדו מול הנולים הריקים‪.‬‬ ‫"אוי ואבוי!" חשב השר הישר והזקן ופער זוג עיניים ענקיות‪" .‬אני לא מצליח לראות‬ ‫שום דבר על הנולים האלה!" אבל הוא לא אמר את הדברים האלה בקול‪.‬‬ ‫שני הנוכלים הזמינו אותו באדיבות רבה להתקרב וביקשו לדעת אם הדוגמה והצבעים‬ ‫יפים בעיניו‪ .‬הם הצביעו על הנוּל הריק‪ ,‬והשר הזקן והמסכן התאמץ ואימץ את‬ ‫עיניו ‪ -‬אבל לא ראה דבר‪ ,‬כי לא היה שם משהו שאפשר לראות‪.‬‬ ‫‪ 82‬אדם לאדם‬

‫"אלוהים אדירים!" חשב לעצמו‪" ,‬האם זה סימן שאני טיפש? על אפשרות כזאת לא‬ ‫חשבתי בכלל‪ ,‬ואסור שמישהו יגלה את זה! ואולי אני לא ראוי למשרה שלי? לא‪,‬‬ ‫אסור לי בשום פנים ואופן להודות שאני לא מצליח לראות את האריג!"‬ ‫"למה אתה שותק ולא אומר שום דבר?" שאל אחד האורגים‪.‬‬ ‫"מממ‪ ,‬איזה בד יפה! ממש מקסים!" אמר השר הזקן ובחן את האריג מבעד למשקפיו‪,‬‬ ‫"איזו דוגמה! אילו צבעים! כן‪ ,‬אספר למלך שהבד מוצא חן בעיני באופן מיוחד!"‬ ‫"אנחנו שמחים לשמוע!" אמרו שני האורגים‪ ,‬ואחר כך ציינו את שמות הצבעים‬ ‫והסבירו את תבנית הדוגמאות המיוחדות‪ .‬השר הזקן הקשיב בתשומת לב רבה‪ ,‬כדי‬ ‫שיוכל לחזור על דבריהם באוזניו של המלך כשיתייצב לפניו‪ .‬ואכן‪ ,‬כך עשה‪.‬‬ ‫עכשיו דרשו הנוכלים עוד כסף‪ ,‬עוד משי ועוד זהב כדי שיוכלו להתקדם באריגה‪ .‬אבל‬ ‫את כל מה שקיבלו הכניסו לכיסיהם‪ ,‬ועל הנול לא כרכו אפילו חוט בודד אחד‪ ,‬אף‬ ‫על פי שהמשיכו לארוג כמו קודם מול הנול הריק‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר כך שלח המלך פקיד הגון נוסף אל האורגים‪ ,‬כדי שגם הוא יוכל לבדוק‬ ‫איך מתקדמת העבודה ולברר מתי תסתיים מלאכת ההכנה של האריג‪ .‬ממש כמו‬ ‫שקרה במהלך ביקורו של השר שבא לפניו‪ ,‬כך גם הוא לא ראה דבר אף על פי שאימץ‬ ‫את עיניו ‪ -‬כי הנול ניצב שם‪ ,‬עירום מכל חוט‪.‬‬ ‫"פיסת אריג יפה‪ ,‬נכון?" אמרו שני הנוכלים בשעה שהציגו בפניו את עבודתם והסבירו‬ ‫לו את תבנית הדוגמאות היפות‪ ,‬שלא נראו שם כלל‪.‬‬ ‫"אני לגמרי בטוח שאני לא טיפש!" חשב האיש‪" ,‬ולכן המסקנה היחידה האפשרית‬ ‫היא שאני לא ראוי למשרה הטובה שלי‪ .‬זה לא נעים וגם מוזר מאוד! אבל אסור לי‬ ‫לגלות את הסוד הזה בשום פנים ואופן!" וכך שיבח את האריג שלא ראה כלל ואמר‬ ‫שהוא מרוצה מאוד מגוני הצבע היפים ומהדוגמה המרהיבה‪" .‬אכן‪ ,‬האריג מרהיב‬ ‫ביופיו!" אמר למלך‪.‬‬ ‫כל אנשי העיר דיברו על הבד היפה‪ ,‬ועכשיו גם המלך רצה לראות את השניים אורגים‬ ‫אותו על הנול‪.‬‬ ‫מלוּוה בחבורת אנשים נבחרת‪ ,‬ובהם גם שני הפקידים הזקנים והטובים שביקרו שם‬ ‫לפני כן‪ ,‬ניגש המלך אל שני הנוכלים הערמומיים‪ .‬השניים המשיכו להעמיד פנים‬ ‫כאילו הם אורגים במלוא המרץ‪ ,‬אבל בלי זכר לחוט על שני הנולים‪.‬‬ ‫"נכון שהבד הזה מקסים?" אמרו שני הפקידים הטובים‪" .‬יואיל נא הוד מלכותך‬ ‫להתבונן בדוגמה ובצבעים!" והם הצביעו על הנול הריק‪ ,‬כי היו בטוחים שכל האחרים‬ ‫רואים את האריג‪.‬‬ ‫"מה קורה פה?" חשב המלך בלבו‪" ,‬אני לא מצליח לראות כאן שום דבר! זה איום‬ ‫ונורא! האם ייתכן שאני טיפש? ואולי אני לא ראוי להיות מלך? הרי זה הדבר‬ ‫הגרוע ביותר שיכול לקרות לי!" ובקול אמר‪" :‬כן‪ ,‬האריג הזה יפה מאוד! אין ספק‬ ‫שאתם ראויים לשבחים הנלהבים ביותר!" הוא הנהן כדי להפגין את שביעות‬

‫אדם לאדם ‪83‬‬

‫רצונו ובחן בעיניו את הנול הריק‪ .‬הוא לא היה מוכן להודות שאיננו רואה דבר‪.‬‬ ‫כל אנשי הפמליה שהגיעו עם המלך אימצו את עיניהם‪ ,‬אבל לא הפיקו מכך‬ ‫תועלת רבה מזו שהפיקו קודמיהם‪ .‬אף על פי כן אמרו‪ ,‬ממש כמו המלך‪" ,‬איזה‬ ‫אריג מקסים!" ויעצו לו להכין מהבד החדש והיפה הזה בגד שיוכל ללבוש בפעם‬ ‫הראשונה בתהלוכה הגדולה שלקראתה התכוננו הכול באותו זמן‪ .‬תשבחות כמו‪:‬‬ ‫"נהדר! עדין! מעולה!" נשמעו מכל עבר‪ ,‬וכולם הביעו שביעות רצון מהאריג‪ .‬המלך‬ ‫העניק לכל אחד מהנוכלים את התואר "אביר הנול"‪ ,‬וגם סמל אבירות שהיה אפשר‬ ‫לתלות בלולאת הכפתור‪.‬‬ ‫לפני צאתה של התהלוכה לדרך ברחובות העיר‪ ,‬נשארו הנוכלים ֵערים במשך כל‬ ‫הלילה וכילו יותר משישה־עשר נרות‪ ,‬כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה הם טורחים‬ ‫ועמלים כדי לסיים את תפירתם של בגדי המלך החדשים‪ .‬הם העמידו פנים שהם‬ ‫מסירים את האריג מעל הנול‪ ,‬גוזרים וחותכים במספריים גדולים ‪ -‬את חלל האוויר‪,‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬ממש כשם שתפרו במחט תפירה ללא חוט ‪ -‬ולבסוף גם אמרו‪:‬‬ ‫"זהו‪ ,‬הבגדים מוכנים!"‬ ‫המלך בכבודו ובעצמו הגיע בלוויית אנשי חצרו הרמים מכולם במעמדם ובדרגתם‪,‬‬ ‫וכל אחד מהנוכלים הגביה זרוע אחת מעלה־מעלה‪ ,‬כאילו אחזו באריג‪ .‬הם אמרו‪:‬‬ ‫"הנה המכנסיים‪ ,‬ועכשיו החולצה‪ ,‬וזה המעיל‪ ",‬וכך המשיכו לנקוב בשמו של כל‬ ‫אחד מפריטי הלבוש‪ .‬אחר כך אמרו גם‪" :‬הבגדים האלה קלים כמו קורי עכביש‪,‬‬ ‫וכשלובשים אותם נדמה שדבר לא מכסה את הגוף‪ .‬אבל זו בדיוק מעלתם של הבגדים‬ ‫העדינים האלה‪".‬‬ ‫"נכון מאוד‪ ",‬אמרו כל בני הלוויה‪ ,‬אף על פי שלא יכלו לראות דבר‪ ,‬כי לא היה שם‬ ‫דבר שאפשר לראותו‪.‬‬ ‫"ועכשיו‪ ,‬אם הוד רוממותו המלכותי יואיל בטובו לפשוט את בגדיו‪ ",‬אמרו הנוכלים‪,‬‬ ‫"נוכל לעזור לו בלבישת הבגדים החדשים שם‪ ,‬לפני המראה הגדולה!"‬ ‫ואכן‪ ,‬המלך פשט את כל בגדיו‪ ,‬עד האחרון שבהם‪ ,‬והנוכלים העמידו פנים כאילו‬ ‫הם עוזרים לו ללבוש את בגדיו החדשים‪ ,‬פריט אחר פריט‪ .‬הם אחזו במותניו כאילו‬ ‫התכוונו לכרוך סביבם דבר־מה‪ ,‬כלומר את החגורה הרחבה‪ ,‬והמלך פנה לכאן ולכאן‬ ‫לפני המראה כאילו הוא נהנה להתבונן בהשתקפותו בה‪" .‬נהדר‪ ,‬כמה שהבגדים האלה‬ ‫יפים והולמים את המלך! איזו גִ זרה נפלאה!" אמרו כולם‪" .‬איזו דוגמה! אילו צבעים!‬ ‫הלבוש הזה באמת מלכותי מאוד!"‬ ‫לבסוף נכנס ראש הטקס והודיע‪" :‬האפריון שיינשא במהלך התהלוכה מעל ראשו של‬ ‫הוד רוממותך כבר ממתין בחוץ!"‬ ‫"אני מוכן!" ענה המלך‪" ,‬נראה שהבגד הולם אותי‪ ,‬נכון?" והוא פנה פעם נוספת לכאן‬ ‫ולכאן לפני המראה‪ ,‬כי נאלץ להעמיד פנים כאילו הוא בוחן את לבושו המפואר‪.‬‬ ‫אנשי החצר שהיו אמורים לשאת את השובל המלכותי רכנו מטה־מטה והושיטו‬

‫‪ 84‬אדם לאדם‬

‫את ידיהם לרצפה ‪ -‬כאילו ביקשו ליטול את השובל‪ .‬אחר‬ ‫כך צעדו בסך והעמידו פנים כאילו הם נושאים אותו בחלל‬ ‫האוויר‪ .‬הם לא העזו להודות בעובדה שלא מצאו דבר לאחוז‬ ‫בו ולהניפו‪.‬‬ ‫כך צעד המלך בתהלוכה מתחת לאפריון המפואר‪ ,‬וכל‬ ‫האנשים שעמדו ברחוב וגם אלה שהסתכלו מהחלונות‬ ‫אמרו‪" :‬אלוהים אדירים‪ ,‬מעולם לא ראינו בגדים יפים כל‬ ‫כך‪ ,‬בגדי המלך החדשים נפלאים! איזה שובל מקסים! איזו‬ ‫גזרה מושלמת!" איש לא העז להודות שהוא לא רואה דבר‪,‬‬ ‫כי במקרה כזה ייחשב כמי שאינו מתאים לתפקידו ‪ -‬או‬ ‫לטיפש גמור‪ .‬אף לא אחד מבגדיו הקודמים של המלך זכה‬ ‫להצלחה גדולה כזאת‪.‬‬ ‫"אבל המלך עירום!" אמר ילד קטן‪.‬‬ ‫"אלוהים אדירים‪ ,‬תשמעו את מה שהילד התם הזה‬ ‫אומר!" אמר אביו‪ ,‬וכל אחד מהנוכחים לחש באוזני שכנו‬ ‫את דברי הילד‪.‬‬ ‫"המלך עירום!" צעק לבסוף הקהל כולו‪ .‬רעד עבר בכל‬ ‫גופו של המלך‪ ,‬כי חשש שהם צודקים‪ ,‬אבל מיד חשב‬ ‫בלבו‪" :‬אני חייב להמשיך זקוף אף יותר מתמיד‪ ",‬ואנשי‬ ‫חצרו הלכו אחריו ונשאו את השובל שלא היה שם בכלל‪.‬‬ ‫(תרגום‪ :‬יעל ולדמן‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר האגדות של אנדרסן‪,‬‬ ‫הוצאת כנרת זמורה־ביתן)‬

‫אדם לאדם ‪85‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬אילו נתבקשתם לחלק את הסיפור לחלקים‪ ,‬כיצד הייתם מחלקים אותו?‬ ‫הציעו ותנו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬על מלך נהוג לומר‪" :‬הוא יושב על כס המלכות"‪ ,‬כלומר הוא מנהל את כל‬ ‫ענייני המדינה‪ .‬במה עסוק המלך בסיפור זה?‬ ‫ב‪ .‬מצאו את המשפט בו משתמש המספר כדי להבהיר לקוראים את עיסוקיו‬ ‫של המלך הזה‪ .‬העתיקו אותו למחברתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד ניצלו הנוכלים את חולשתו של המלך לבגדים?‬ ‫‪ .4‬מדוע האמינו המלך והשרים לנוכלים?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬מה רא ּו המבקרים שנתבקשו לבחון את התקדמות יצירת הבד ויצירת הבגד?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לא העז אף אחד בארמון המלכות להביע בקול רם את אשר הוא‬ ‫רואה? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מהי נקודת המפנה בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬עד מתי האמין המלך לנוכלים?‬ ‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע המשיך המלך לצעוד בראש זקוף כאילו לא קרה דבר?‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬כולם ראו את האמת‪ .‬מדוע אף לא אחד‪ ,‬חוץ מהילד‪ ,‬לא אמר דבר?‬ ‫‪ .2‬באחת הכיתות דנו התלמידים בסיפור ואמרו‪:‬‬ ‫דנה‪ :‬זאת מעשייה משעשעת‪.‬‬ ‫יוסי‪ :‬אצלי היא עוררה גיחוך!‬ ‫יפה‪ :‬מהמעשייה הזאת אפשר ללמוד על התנהגותם של בני האדם‪.‬‬ ‫שערו כיצד הם נימקו את דעתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬אילו תכונות אופי בולטות אצל המלך?‬ ‫ציינו והסבירו לפי מה למדתם עליהן‪.‬‬ ‫הסיפור "בגדי המלך החדשים" מוכר בארצות רבות‪ .‬משפט מתוכו הפך לניב שבו‬ ‫משתמשים אנשים בחיי היום־יום‪.‬‬ ‫בניב‪" :‬המלך הוא עירום" משתמשים כאשר רוצים לחשוף שקר והעמדת פנים‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫השר הבטיח שתוכניתו החדשה תשפר את מצב הדיור במדינה‪ ,‬אך כעבור חודשים רבים‬ ‫לא נעשה דבר‪ ,‬ובעיתון כתבו עליו‪" :‬המלך הוא עירום"‪.‬‬

‫‪ 86‬אדם לאדם‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬מהי המילה המקבילה (נרדפת) למילה נוכלים?‬ ‫‪ .2‬כתבו במילים אחרות‪ :‬הם העמידו פנים שהם עובדים‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כתוב שהנוכלים "הודיעו ברבים שהם ְמיו ָּמנִ ים במלֵ אכת האריגה" ‪ -‬הסבירו‬ ‫את משמעות המילה מיומנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו משפט משלכם ושלבו בו את המילה מיומנים‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫בחרו קטע מהסיפור שהצחיק אתכם במיוחד וקראו אותו באוזני חבריכם במדויק‬ ‫ובטון המתאים‪.‬‬ ‫מספרי מעשיות‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫ארגנו פסטיבל‬

‫פסטיבל מספרי מעשיות‬ ‫מחר מתקיים בכיתה‬ ‫פסטיבל מספרי מעשיות‬ ‫לספר מתוך‬ ‫‪ .1‬בחרו מעשייה שאתם מעוניינים ּ ֵ‬ ‫אוסף מעשיות‪.‬‬ ‫‪ .2‬ערכו חזרות‪ .‬התאמנו בסיפור המעשייה‬ ‫בצורה מעניינת‪.‬‬ ‫‪ . 3‬תוכלו להקליט גם את אחד מבני משפחתכם‬ ‫שמספר מעשייה שאהב בילדותו‪.‬‬ ‫‪ . 4‬תוכלו להשאיל בספריית הווידאו או‬ ‫להזמין ב־‪ v.o.d‬את הסרט של‬ ‫וולט דיסני "שוליית הקוסם" ולהקרין‬ ‫בפסטיבל‪.‬‬ ‫ עתה קבעו תאריך ושעה והכינו כרזה‪.‬‬ ‫תלו את הכרזה על גבי לוח המודעות‬ ‫של בית הספר‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪87‬‬

‫הנס כריסטיאן אנדרסן ‪ -‬קורות חייו‬ ‫‪ 1‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫ ‬

‫‪ 3‬‬ ‫ ‬

‫‪ 88‬אדם לאדם‬

‫אנדרסן‪ ,‬סופר ידוע בעולם בזכות אגדותיו היפות‪ ,‬נולד בעיר אודנזה שבדנמרק‬ ‫בשנת ‪ 1805‬ונפטר בקוֹ ּ ֶפנְ ָהגֶ ן בשנת ‪.1875‬‬ ‫אנדרסן כתב חלק מאגדותיו בעקבות סיפורים ששמע בילדותו‪ .‬חלק אחר‬ ‫המציא בעצמו וכתיבתן הושפעה מקורות חייו‪ ,‬כפי שאמר‪" :‬כל מה שכתבתי‬ ‫הוא בבואה של עצמי‪ .‬כל דמות בסיפורי לקוחה מן החיים"‪.‬‬ ‫אנדרסן נולד וגדל בשכונת עוני‪ ,‬וילדותו היתה רצופת תלאות‪ .‬הוריו עבדו קשה‬ ‫לפרנסתם והוא בילה זמן רב עם סבו וסבתו‪ .‬סבתו חיבבה את אנדרסן וקירבה‬ ‫אותו אליה‪ ,‬ולפיכך מופיעה הסבתא באגדותיו כקרובה ללב הילדים‪ .‬אמו עבדה‬ ‫ככובסת וכמעט שלא ידעה לקרוא‪ .‬היא נהגה לספר לבנה אגדות רבות ופתחה‬ ‫בפניו את עולם הדמיון‪ .‬אביו של אנדרסן היה סנדלר עני שטיפל בו בקטנותו‬ ‫עד אשר התנדב לצבא‪.‬‬ ‫האב חזר מן המלחמה חולה‪ ,‬ומת כשאנדרסן היה בן אחת־עשרה שנים בלבד‪.‬‬ ‫לאחר מות אביו נאלץ הילד לעזור בפרנסת המשפחה‪ .‬הוא עזב את בית הספר‬ ‫ויצא לעבוד‪ ,‬תחילה כשוליה לחייט ואחר כך במפעל לטבק‪ .‬אנדרסן סבל‬ ‫מאוד במקום עבודתו כי ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני‪ ,‬ולכן הפסיק‬ ‫לעבוד והתבודד בביתו‪ .‬הוא בנה לעצמו תיאטרון בובות קטן‪ ,‬העסיק את עצמו‬ ‫בתפירת בגדים לבובות והמחיז בעזרתן הצגות שראה או שהמציא בעצמו‪ .‬הוא‬ ‫גם אהב לקרוא‪ ,‬לרקוד ולשיר‪ .‬אמו וקרוביו האחרים‬ ‫ציפו שיגדל להיות חייט‪ ,‬אולם אנדרסן‪ ,‬שהצטיין‬ ‫הערב‪ ,‬חלם להיות זמר באופרה‪ .‬כאשר‬ ‫בקולו ֵ‬ ‫מלאו לאנדרסן ארבע־עשרה שנים החליט‬ ‫לנסות את מזלו בעיר הבירה קופנהגן‪.‬‬ ‫הוא סבל רעב והשפלה‪ ,‬עד שהמזל האיר‬ ‫לו פנים‪ .‬הוא זכה לעזרה מצד אנשים‬ ‫שהבחינו בכישרונותיו האמנותיים‪,‬‬ ‫ביניהם מנהל התיאטרון המלכותי אשר‬ ‫דאג להעביר אותו לבית ספר יוקרתי‬ ‫להשלמת חינוכו‪ .‬כך קרה שבהיותו בן‬ ‫שבע־עשרה חזר אנדרסן לבית הספר‪,‬‬ ‫ומפני שהחסיר כמה שנות לימוד נאלץ‬ ‫ללמוד בכיתה אחת עם ילדים בני‬ ‫שתים־עשרה‪ .‬שנותיו בבית הספר היו‬ ‫שנים קשות במיוחד‪ .‬מנהל בית הספר‬ ‫הנס כריסטיאן אנדרסן‬

‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫‪ 6‬‬

‫‪ 7‬‬

‫ ‬

‫והתלמידים לעגו לו‪ ,‬בדיוק כמו שהחיות בסיפורו "הברווזון המכוער" לעגו‬ ‫לברווזון‪ .‬למרות הקשיים‪ ,‬נשאר אנדרסן בבית הספר עד אשר סיים את לימודיו‬ ‫בגיל עשרים ושתיים‪ ,‬אז עבר ללמוד באוניברסיטת קופנהגן‪.‬‬ ‫אנדרסן נואש מלהיות זמר‪ ,‬שחקן או רקדן‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו התחיל‬ ‫לפרסם סיפורים ושירים שכתב‪ .‬הוא זכה להכרה בכישרונו הספרותי וקיבל‬ ‫מידי מלך דנמרק מענק כספי שבעזרתו יצא למסעות רבים ברחבי אירופה‪.‬‬ ‫הוא התארח בבתי מלכים ואצילים‪ ,‬פגש סופרים מארצות שונות ומאוחר יותר‬ ‫תיאר את חוויותיו בספרי מסע‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1835‬בהיותו בן שלושים‪ ,‬פירסם אנדרסן ספר אוטוביוגרפי בשם‬ ‫"המאלתר"‪ ,‬שבו סיפר על עצמו ותיאר כיצד השתנו חייו וכיצד הפך מנער עני‬ ‫לסופר מוערך‪ .‬הספר זכה להצלחה רבה והיה מפורסם מאוד בחייו‪.‬‬ ‫באותה שנה פירסם אנדרסן את קובץ האגדות הראשון שלו‪ ,‬ומאז ועד מותו‬ ‫הוסיף לכתוב ולפרסם אגדות‪ .‬האגדות שחיבר הן מן היפות ביותר שנכתבו בכל‬ ‫הזמנים‪ ,‬וביניהן "בגדי המלך החדשים"‪" ,‬הברווזון המכוער" ו"בת־הים הקטנה"‪.‬‬ ‫אגדות אלו הן שהקנו לאנדרסן את עיקר פרסומו‪ ,‬ושמו יצא בעולם כבעל‬ ‫האגדות המופלא‪.‬‬ ‫אנדרסן לא הקים משפחה והיה ערירי עד יום מותו‪ ,‬והוא בן שבעים שנה‪.‬‬ ‫אגדותיו היפות הן שהנציחו את שמו‪ .‬הן תורגמו לשלושים וחמש שפות ועדיין‬ ‫מסופרות ונקראות על ידי ילדים ומבוגרים ברחבי העולם‪ .‬בעיר קופנהגן‪ ,‬שבה‬ ‫פעל אנדרסן‪ ,‬מוצב פסל של בת־הים הקטנה ‪ -‬דמות אהובה מתוך האגדה‬ ‫שכתב‪ .‬בעיר הולדתו אודנזה‪ ,‬הוקם מוזיאון "הנס כריסטיאן אנדרסן" לזכרו‪.‬‬ ‫מאז שנת ‪ 1956‬מוענק "פרס אנדרסן" על ידי האגודה הבינלאומית לספרות‬ ‫ילדים ומלכת דנמרק‪ .‬הפרס החשוב‪ ,‬שבין מקבליו היו הסופרים הישראלים אורי‬ ‫אורלב‪ ,‬צרויה להב‪ ,‬סמי מיכאל ועפרה עמית‪ ,‬ניתן למאיירים ולסופרי ילדים‬ ‫מצטיינים מרחבי העולם לכבודו של אנדרסן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2005‬ציין העולם מאתיים שנה להולדת אנדרסן‪ ,‬וארצו דנמרק הנפיקה‬ ‫בול לזכרו‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬אתר משרד החינוך)‬

‫אדם לאדם ‪89‬‬

‫אנדרסן ו"הברווזון המכוער"‬ ‫סיפור חייו של אנדרסן מזכיר את סיפורו של הברווזון המכוער‪ ,‬שעליו כתב באחד מסיפוריו‬ ‫הנודעים ביותר‪ .‬כאשר בקע הברווזון שבסיפור מן הביצה שלו‪ ,‬הוא היה כה מכוער‪ ,‬עד שאחיו‬ ‫ואחיותיו שנאו אותו‪ ,‬וכל עופות החווה צחקו לו‪ .‬הוא ברח‪ ,‬אך הכול תיעבו אותו ובכל מקום‬ ‫שאליו הגיע היה בודד ואומלל‪ .‬לבסוף בא קץ לצערו‪ :‬יום אחד‪ ,‬לאחר חורף קר וארוך‪ ,‬ראה‬ ‫שלושה ברבורים לבנים ויפים באים לקראתו‪ .‬כאשר קד לפניהם‪ ,‬ראה את בבואתו נשקפת‬ ‫במים הצלולים‪ .‬שוב לא היה ציפור אפורה‪ ,‬מלוכלכת ומגושמת‪ ,‬מכוערת ודוחה‪ ,‬אלא ברבור‬ ‫לבן ויפה!‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬א‪ .‬אפשר לכנות את ילדותו של אנדרסן "ילדות קשה"‪ .‬הוכיחו בעזרת דוגמאות‬ ‫מהכתוב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מי היתה הדמות החביבה עליו בילדותו? כיצד אפשר לדעת זאת?‬ ‫ג‪ .‬אמו של אנדרסן היתה אישה חסרת השכלה‪ ,‬ובכל זאת תרמה להתפתחותו‪.‬‬ ‫כיצד?‬ ‫‪ .2‬אנדרסן התייתם מאביו בגיל ‪ .11‬כיצד השפיע מות האב על חיי הילד?‬ ‫‪ .3‬הילד הנס כריסטיאן אנדרסן גילה נטייה אמנותית‪ .‬באילו אמנויות עסק?‬ ‫‪ .4‬בזכות מי זכה אנדרסן להשכלה?‬ ‫‪ .5‬באיזו אמנות החליט להתמקד בבגרותו?‬ ‫‪ .6‬אנדרסן‪ ,‬שנולד בבית עני וגדל בתנאים קשים‪ ,‬זכה לתהילה רבה‪ .‬מהו שיא‬ ‫התהילה שהגיע אליו?‬ ‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬

‫‪ .1‬בפסקה השנייה כתוב‪" :‬כל מה שכתבתי הוא ָ ּבבו ָּאה של עצמי" – מצאו וכתבו‬ ‫"בבו ָּאה"‪.‬‬ ‫מילה נרדפת (מקבילה‪ ,‬בעלת משמעות קרובה) למילה ָ ּ‬ ‫‪ .2‬בדקו באיזה הקשר מופיע הניב "המזל ֵה ִאיר לו ָּפנִ ים" בפסקה השלישית‪ .‬כתבו‬ ‫מילה שמשמעותה נרדפת לניב זה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפסקה השלישית כתוב‪" :‬ילדים ואנשים ליגלגו למראהו החיצוני"‪ .‬מהי המילה‬ ‫המנוגדת למילה "חיצוני"?‬ ‫‪ .4‬מצאו בפסקה החמישית מילה מנוגדת לבעל משפחה‪.‬‬

‫‪ 90‬אדם לאדם‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬בתרגיל הלשוני הזה נלמד שיש בשפה העברית‪ ,‬כמו בכל שפה‪ ,‬כללים‪ ,‬אך יש‬ ‫גם מקרים שאינם מתאימים לכללים‪.‬‬ ‫מיְ ינו את המילים הבאות לשתי קבוצות‪ :‬פעלים ושמות‪.‬‬ ‫ עיר דנמרק כתבתי ָ ּבבו ָּאה נאלץ עולם התנדב השאיר ילדים‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫יחיד‬ ‫ֶמלֶ ְך‬ ‫ּ ַפ ָּסל‬ ‫ַמ ֲענָ ק‬ ‫ֶא ֶרץ‬

‫רבים‬ ‫ֲא ִצילִ ים‬

‫סוֹ ְפ ִרים‬ ‫ַמ ֲענָ ִקים‬ ‫ׁ ָשנִ ים‬ ‫עוֹ לָ מוֹ ת‬

‫ב‪ .‬במה שונָ ה צורת הרבים של שלושת השמות האחרונים בטבלה‪ ,‬משאר‬ ‫השמות?‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫דמיינו שאתם הנס כריסטיאן וכתבו את תולדות חייו בגוף ראשון (אני)‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף מדמיונכם על רגשותיו כילד וכמבוגר לפני שזכה להצלחה‪ ,‬וכיצד‬ ‫השתנו רגשותיו‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪91‬‬

‫הזקן ‪/‬‬ ‫ֵ‬ ‫הטֹוחן‬

‫אלפונס דודה‬

‫א‪.‬‬ ‫יחיִ ם של רוּח‪.‬‬ ‫בר ַ‬ ‫הטחינה ֵ‬ ‫קוֹ רניל היה טוֹ חן ֵזקן‪ ,‬אשר ידע שישים שנה את מלֶ אכת ְ‬ ‫הדגָ ן‬ ‫והנה יָ ְסד ּו בנֵ י עירוֹ ַט ֲחנת ִקיטוֹ ר‪ .‬הכּ ול יפה‪ ,‬הכּ ול חדש! לאט לאט עברה ְטחינת ָ‬ ‫אל טחנת הקיטוֹ ר‪ ,‬וטחנת הרוּח של קוֹ רניל נשארה כמעט בלי עבודה‪.‬‬ ‫ויטה‪,‬‬ ‫הזקן שְׂ ַבע רוֹ גֶ ז לטחנָ תוֹ וַ יִ ְתבּ וֹ ֵדד בה‪ .‬גם את נֶ כדתוֹ היחידה‪ ,‬וִ יוִ ָ‬ ‫אז ָּפ ַר ׁש לו ֵ‬ ‫שילח ֵמ ַעל פניו‪.‬‬ ‫באח ּוזוֹ ת הקרוֹ בוֹ ת‪ .‬לא אחת‬ ‫חמה ֲ‬ ‫ּ‬ ‫רוויח את לַ‬ ‫ַ‬ ‫לה‬ ‫ויוויטה הקטנה והעלוּבה א ּולצה ַ‬ ‫לבקר את נכדתוֹ‬ ‫הזקן בּ ֶרגל ארבּ ע ַּפ ְר ָסאוֹ ת‪ ,‬כּ חוֹ ם היום‪ ,‬בלֶ כתו ַ‬ ‫ושתיים עבר ֵ‬ ‫בקרבתה‪ ,‬עברו עליו שעות שלֵ מות והוא מסתכּ ל‬ ‫וכשהיה ִ‬ ‫ָ‬ ‫באח ּוזה שעבדה שם;‬ ‫ֲ‬ ‫בה ובוכה‪...‬‬ ‫נפי טחנתוֹ‬ ‫יטים‪ ,‬ובכל זאת היו ַּכ ֵ‬ ‫וע ָידנים לא הביא איש מן הכפר לקוֹ רניל ִח ִ‬ ‫זה ִע ָידן ִ‬ ‫שעברוּ‪ .‬בערב היו פוגשים בדרכים את‬ ‫חוזרות ומסתובבות תמיד‪ ,‬כדרכּ ן בימים ָ‬ ‫הטעוּן שׂ ֵקי ֶקמח גדולים‪.‬‬ ‫הטוחן הזקן כשהוא ְמ ַח ֵמר אחרי חמוֹ רוֹ ָ‬ ‫הטחנה?"‬ ‫"ערב טוב‪ ,‬מר קוֹ רניל‪ּ ֵ ",‬בירכוּה ּו האיכּ רים‪" ,‬היא טוֹ חנת ֵאפוא תמיד‪ַ ,‬‬ ‫חסרה אצלנו‪".‬‬ ‫לאל‪ ,‬אין המלאכה ֵ‬ ‫"תמיד‪ ,‬בּ נַ יי!" ענה הזקן בקול שׂ מח‪" ,‬תודה ֵ‬ ‫"מאיִ ן הקמח?"‬ ‫ַ‬ ‫חפז לדרכו‪.‬‬ ‫"מחוּץ לארץ‪ֵ "...‬השיב הזקן ונֶ ּ ַ‬ ‫הטחנה היתה סגורה ונעוּלה לפני כּ ול‪ .‬אפילו ויוויטה הקטנה‪ ,‬אשר באה בכל שבּ ת‬ ‫ושבּ ת לבקר את סבא‪ ,‬לא נכנסה פנימה‪...‬‬ ‫העוברים ָשם היו רואים את הדלת סגורה מעל ַמסגֵ ר תמיד‪ ,‬את הכנפיים הארוּכּ וֹ ת‪,‬‬ ‫בע ָפר‪ ,‬ואת החתול הגדול‪,‬‬ ‫המלַ ֵחך עשׂ ב ָ‬ ‫שאינן ּפוסקות מתנוּעתן‪ ,‬את החמור הזקן‪ְ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫בחמה על אדן החלון ומביט בעיניים זוֹ עפוֹ ת‪ְ .‬דבר ֵסתר היה יָ צוּק‬ ‫ַדל הבשׂ ר‪ ,‬הרוֹ בץ ַ‬ ‫בטחנה‪ .‬וַ יְ הי ְ ּבפי הקהל ִעניין ַרב לַ ֲענוֹ ת בו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מפתח ַט ֲחנתוֹ ‪ ,‬וַ יַ ְש ֵאר אחריו את הדלת פתוחה;‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בבוקר השכּ ם‪ ,‬יצא קוֹ רניל ֶּ‬ ‫זה־כ ָמה‪ ,‬התגנב וַ יַ ַעל בסוּלם אל רֹאש הטחנה‪.‬‬ ‫והנה נער אחד‪ ,‬אשר ָא ַרב לַ זקן‬ ‫ַּ‬ ‫למראה עיניו‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫הנער ִהשתוֹ מם‬ ‫יחיים היה ריק‪ ...‬אין כל שׂ ק‪ ,‬אין אף גרגיר אחד של ָדגָ ן; אין כל סימן של‬ ‫הר ַ‬ ‫ֲחדר ֵ‬ ‫הריח ֶה ָחמים הטוב של‬ ‫התקרוֹ ת ועל קו ֵּרי העכּ ביש‪ ...‬לא היה אפילו אותו ֵ‬ ‫קמח על ִ‬ ‫הריחיים היה מכוּסה באבק‪ ,‬ועליו‬ ‫ַ‬ ‫הטחנוֹ ת‪ַ ,‬סד‬ ‫המ ַב ֶסמת את ֲאוויר ַ‬ ‫חיטה שחוּקה‪ְ ,‬‬ ‫נרדם החתול הצנוּם הגדול‪.‬‬ ‫ספר‪,‬‬ ‫בחדר ַ‬ ‫התחתון שָׂ ְררה ֲענִ יוּת וַ ֲעזוּבה בכל ּפינוֹ תיו‪ :‬מיטה ְרעוּעה‪ְ ,‬ס ָחבות ִמ ּ‬

‫‪ 92‬אדם לאדם‬

‫בקרן זָ ווית ‪ -‬שלושה או ארבעה שׂ קים נְ קוּבים‬ ‫ּפרוסות לחם על אחת המדרגות; ֶ‬ ‫ועפר לבן‪.‬‬ ‫ירורי גֶ בס ָ‬ ‫שפכ ּו מהם ּפ ֵ‬ ‫שנִ ּ‬ ‫השיממוֹ ן בטחנה‪ ,‬וַ יְ ַמ ֵהר וַ יֵ ֶרד וַ יָ ָרץ אל בית ֲאבוֹ תיו וַ יְ ַס ּ ֵפר להם את‬ ‫ָ‬ ‫למראה‬ ‫ֵ‬ ‫הנער ָר ַעד‬ ‫אשר ראה‪.‬‬ ‫שבי הכפר‪:‬‬ ‫הדבר נוֹ דע ִחיש לכל יוֹ ֵ‬ ‫למען ַהציל את כּ בוֹ דוֹ‬ ‫הזקן קוֹ רניל היה מוֹ ביל ַעפרוּרית ִעם ֶערב בדרכים שונים‪ַ ,‬‬ ‫הב ִריוֹ ת‪.‬‬ ‫וּכבוֹ ד הטחנה ִמלַ עג ְ ּ‬ ‫אנשי הכפר השתוֹ ְממ ּו לָ אהבה ַה ַּכבּ ירה אשר ָרחש לב קוֹ רניל לטחנתוֹ וַ יִ טחן זה ימים‬ ‫לידי ַהסכּ מה‬ ‫חמיהם על הזקן האוּמלל ויָ בוֹ א ּו ֵ‬ ‫יכ ְמר ּו ַר ֵ‬ ‫ושנים ָע ָפר במקום קמח‪ .‬וַ יִ ָּ‬ ‫שצריכים ֵתכף וּמיד לשׂ את לטחנתו של קורניל את כל החיטה הנמצאת בּ ָב ֵתיהם‪.‬‬ ‫יהם‪ ,‬והם עולים למעלה אל הטחנה‬ ‫יושבי הכפר ׁשמ ּו לדרך ּ ַפ ֲע ֵמ ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫נֶ ֱא ַמר ונַ ֲעשָׂ ה! כל‬ ‫בתהלוּכה של חמוֹ רים עמוסים דגן‪.‬‬ ‫הפתח‪ ,‬על שׂ ק גבס‪ ,‬ישב קוֹ רניל ובכה‪ ...‬זה עתה‪,‬‬ ‫הטחנה היתה פתוחה לרווָ חה‪ ...‬לפני ּ‬ ‫זירתו‪ ,‬הרגיש כי ָחדר ּו פנימה‪ ,‬וסודו העלוּב נִ תגלה‪.‬‬ ‫ַ ּב ֲח ָ‬ ‫הפעם‪ ",‬וַ יִ תיַ ּ ַפח ַמר‪.‬‬ ‫"אבדתי‪ ,‬אבדתי!" אמר‪"ַ ,‬רב לי‪ ,‬אמוּתה ּ‬

‫***‬ ‫באותה שעה ‪ -‬והנה החמוֹ רים באים‪ .‬האיכרים התחילו קוראים בקול רם‪ ,‬כמוֹ‬ ‫באותם הימים הטובים‪:‬‬ ‫"בעל הבית!‪ ...‬מי כאן האדון קורניל?"‬ ‫נשפכים על הארץ לכל‬ ‫הפתח‪ַ ,‬‬ ‫והנה השׂ קים נִ ָ ּ‬ ‫והגרגירים הצהוּבּ ים והיפים ּ‬ ‫צברים לפני ּ‬ ‫ֵעבר‪.‬‬ ‫הזקנה‪ ,‬ואמר מתוך צחוק וּבכי‬ ‫ָּפקח קורניל עיניים גדולות‪ .‬קם ולקח מן הדגן בכף ידוֹ ֵ‬ ‫בּ בת אחת‪:‬‬ ‫"הרי זו חיטה!‪ ...‬ריבּ וֹ נו של עולם‪ ...‬חיטה טובה!‪ ...‬הניחו לי ואבּ יט בה!"‬ ‫אחרי כן‪ּ ִ ,‬בפנותו אל שכֵ ניו‪ ,‬הוסיף‪:‬‬ ‫"הו‪ ,‬ידעתי היטב‪ ,‬כי שוב תשוב אלַ י‪ ...‬ידעתי‪"...‬‬ ‫ועינֵ י כולם ָמלא ּו ֶדמע‪ ,‬בראוֹ תם זקן עלוב זה עושׂ ה על ימין ועל שׂ מאל‪ ,‬פותח‬ ‫החיטים הדקה‬ ‫ואבקת ִ‬ ‫שחקים‪ַ ,‬‬ ‫בעת שהגרגירים נִ ָ‬ ‫הריחיים ֵ‬ ‫משגיח על ֵ‬ ‫ַ‬ ‫את השׂ קים‪,‬‬ ‫מתנַ שׂ את לתקרה‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪93‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬בסיפור זה תמצאו מילים וביטויים בלשון גבוהה שעלולים להקשות עליכם את‬ ‫הבנת תוכן הסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את רשימת המילים האלה במחברת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בררו את משמעות המילים והביטויים שברשימה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בוודאי התעוררו אצלכם שאלות על הסיפור‪ .‬רשמו אותן ושוחחו על כך‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עתה קראו את הסיפור פעם נוספת‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה עשה הטוחן הזקן כאשר נשאר ללא עבודה?‬ ‫‪ .3‬לפי מה בסיפור אפשר לראות שטחנת הרוח של קורניל מושבתת?‬ ‫‪ .4‬מה עשו האיכרים למען הטוחן הזקן?‬ ‫‪ .5‬בסיפור יש מופתעים‪:‬‬ ‫המופתעים? ‬ ‫ָ‬ ‫מי‬ ‫הנער ‬ ‫בני הכפר ‬ ‫קורניל הזקן ‬

‫הופתעוּ?‬ ‫ְ‬ ‫במה‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪ .6‬לאירוע שיוצר מצב חדש בסיפור קוראים‪ :‬נקודת מפנה‪ .‬מהו לדעתכם האירוע‬ ‫שאפשר לכנותו נקודת המפנה בסיפור? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬

‫קראו באתר הווירטואלי של מט"ח ‪-‬‬

‫התיעוּשׂ‬ ‫‪ http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7941‬את המאמר‪" :‬תהליך ִּ‬ ‫באירופה"‪ ,‬מאת ד"ר קציעה אביאלי־טביביאן‪.‬‬ ‫המהפכה התעשִׂ יָ יתית‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .1‬ציינו שלושה הבדלים בין דרכי העבודה שהיו נהוגות לפני‬ ‫לבין אלה שנוצרו אחרי מהפכה זו‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫"אלּ וּ"‪.‬‬ ‫"בנִ ּגוּד לְ כָ ך"‪" ,‬לְ ֻע ַּמת זֹאת"‪ִ ,‬‬ ‫היעזרו בביטוּיֵ י הניגוד שלהלן‪ּ ְ :‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬לפני המהפכה יכוֹ לֶ ת היִ יצוּר היתה מוּגבלת‪ ,‬ואילו בעקבותיה יִ יצר ּו‬ ‫מו ָּצרים בכמוּיות גדולות‪.‬‬ ‫‪ .2‬חשבו וכתבו דוגמאות המסבירות כיצד הגדילה עבודת המכונות את ֶה ְס ֵּפק‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫חשבו על עבודת בעלי המלאכה‪ ,‬על עבודת האיכרים בשדות‪ ,‬על זמן הנסיעה‬ ‫מעיר לעיר או מארץ לארץ‪.‬‬

‫‪ 94‬אדם לאדם‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬חפשו במילון את הפירוש של חמשת הביטויים המודגשים‪:‬‬ ‫"ש ַּלח ֵמ ַעל ָּפנָ יו"‪.‬‬ ‫א‪" .‬גם את נכדתו היחידה ויוויטה ׁ ִ‬ ‫ב‪" .‬זֶ ה ִע ָידן וְ ִע ָידנִ ים לא הביא איש מן הכפר לקורניל חיטים"‪.‬‬ ‫ג‪" .‬כל יושבי הכפר שָׂ מ ּו לַ דֶּ ֶר ְך ַּפ ֲע ֵמ ֶיהם"‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫הישנה‪.‬‬ ‫אנשי הכפר הפסיקו לטחון בטחנת הקמח ָ‬ ‫א‪ .‬כיצד אפשר להצדיק אותם?‬ ‫ב‪ .‬על מה אפשר לגַ נות אותם?‬ ‫נמקו תשובותיכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים ריאיון עיתונאי‬

‫נשער שאחד מבני הכפר חשד שהטוחן הזקן ַמ ֲעמיד פנים ושטחנתו למעשה‬ ‫ּשב ֶתת‪ .‬העיתונאי מראיין אותו‪.‬‬ ‫מו ֶ ּ‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת ריאיון‬

‫ •הכינו מראש רשימת שאלות מעוררות עניין ששואל העיתונאי‪ ,‬למשל‪ :‬למה‬ ‫חשדת בטוחן הזקן? מדוע לא סיפרת זאת לכל אנשי הכפר?‬ ‫ •כתבו תשובות אפשריות‪.‬‬ ‫ •בדקו אם התשובות מנומקות ומעניינות ותקנו את הראוי לתיקון בעיניכם‪.‬‬ ‫ •עתה גשו לכתיבת הריאיון‪:‬‬ ‫א‪ .‬כתבו תיאור קצר של המקרה בפתיחה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המשיכו בהתרשמות אישית של המראיין מהכפר ומתושביו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עתה כתבו את השאלות ואת התשובות של הריאיון‪.‬‬ ‫אם תרצו הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫ •הציגו את הריאיון בפני הכיתה‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪95‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫"מהפכה"?‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .1‬מהו שורש המילה‬ ‫‪ .2‬אילו מילים נוספות אתם מכירים משורש זה?‬ ‫‪ .3‬מתי משתמשים במושג "מהפכה" ‪-‬‬ ‫א‪ .‬מתי בענייני הבית?‬ ‫ב‪ .‬מתי בענייני המדינה? הסבירו והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫"המהפכה‬ ‫ֵּ‬ ‫‪ .4‬התקופה שבה מכונות תפסו את מקומו של האדם בעבודה נקראת‬ ‫יתית"‪ .‬איך מוּסבר במילון הצירוף‪" :‬מהפכה תעשייתית"?‬ ‫הת ֲעשִׂ יָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫שימו לב‪ :‬כאשר מחפשים במילון צירוף של שם ותואר‪ ,‬כדאי לחפשׂ וֹ קודם כול‬ ‫השם‪.‬‬ ‫תחת ֵ‬ ‫יוצרים‬

‫ ‬

‫הכינו משחק זיכרון‪.‬‬ ‫משחק זוגי‬ ‫‪ .1‬גזרו קלפים בגודל זהה מגיליון בריסטול‪.‬‬ ‫‪ .2‬על גבי צד אחד של הקלף רשמו מילה ספרותית מהסיפור‪ ,‬כגון "שוליה" ועל‬ ‫גבי צדו הנגדי כתבו את הסבר המילה‪ .‬אם תרצו‪ ,‬עטרו את הקלפים‪.‬‬ ‫‪ .3‬סדרו את הקלפים על משטח (שולחן או רצפה) הניחו את הצד עם המילה‬ ‫הספרותית כלפי מעלה‪.‬‬ ‫‪ .4‬כל משתתף בתורו יצביע על קלף ויסביר את פירוש המילה‪.‬‬ ‫‪ .5‬חברו יבדוק אם התשובה נכונה‪.‬‬ ‫‪ .6‬משתתף שענה נכון יקבל את הקלף‪.‬‬ ‫‪ .7‬בסיבוב השני‪ ,‬הניחו את ההסבר כלפי מעלה‪.‬‬ ‫‪ .8‬המנצח הוא בעל מספר הקלפים הגדול ביותר‪.‬‬ ‫הספרותית‪ ,‬לדוגמה‪" :‬נֶ ְח ָּפז"‬ ‫בסיפור ''הטֹוחן הזקן'' יש מילים רבות האופיָ ינִ יות ללשון ִ‬ ‫"מ ֵהר" או‬ ‫"זֹועף"‪ .‬בשפת היום‪-‬יום משתמשים בדרך כלל במקבילות ה''רגילות'' שלהן‪ִ :‬‬ ‫או ֵ‬ ‫וׂשפת היום־יום הן שני ִמ ְשלַ ִּבים שונים של השפה העברית‪,‬‬ ‫הספרותית ְ‬ ‫"ּכֹועס"‪ .‬הלשון ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ו"ּכֹועס" הוא הבדל של ִמ ְשלָ ב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫"מ ֵהר"‬ ‫ו"זֹועף" לבין המילים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫וההבדל בין המילים "נֶ ְח ָּפז"‬

‫‪ 96‬עם ספר פתוח‬

‫ַה ַּנ ַער ֶׁש ִּב ֵּקׁש ָלדּוג ִלוְ יָ ָתן ‪/‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן יֵ ׁש נַ ַער דַּ ָ ּיג‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָ ּגר ְ ּב ֻס ָּכה ְרעו ָּעה‪,‬‬ ‫הוּא יוֹ ׁ ֵשב ַעל ַהחוֹ ף ו ַּמ ׁ ְשלִ ְ‬ ‫יך ַח ָּכתוֹ‬ ‫יעה‪.‬‬ ‫יחת ַה ַח ָּמה ַעד ׁ ְש ִק ָ‬ ‫ִמ ְ ּז ִר ַ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יֵ ׁש לוֹ ַ ּב ַ ּביִ ת דָּ גִ ים ֲא ֻד ִּמים‬ ‫יֵ ׁש לוֹ דָּ גִ ים ׁ ֶשל זָ ָהב‬ ‫הוּא ְמ ַב ׁ ּ ֵשל אוֹ ָתם ַעל ַה ְּמדו ָּרה‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ֵּמ ִציק לוֹ ְמאוֹ ד ָה ָר ָעב‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וְ כָ ְך הוּא חוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ׁ ִש ְב ּתוֹ ַעל ַהחוֹ ף‪,‬‬ ‫זֶ ה ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּק ָטן‪:‬‬ ‫יֵ ׁש לִ י דָּ גִ ים ְק ַט ִ ּנים וּגְ דוֹ לִ ים‪,‬‬ ‫יתי לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪.‬‬ ‫ַא ְך ָר ִצ ִ‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן ָ ּגדוֹ ל וְ ָעצוּם‬ ‫ׁ ֶש ָא ְרכּ וֹ אוּלַ י ֶאלֶ ף ַא ּמוֹ ת‬ ‫ֲאנִ י ֶא ְמ ְּכ ֶר ּנ ּו ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן‬ ‫וְ ֶא ְהיֶ ה ָע ׁ ִשיר ְמאוֹ ד‪.‬‬

‫ָדלִּי ָה ַרּבִיקֹובִיץ'‬

‫ה‪.‬‬ ‫וְ ָאז יִ ְהי ּו לִ י ְ ּבגָ ִדים ֲח ָד ׁ ִשים‬ ‫וְ ָאגוּר ְ ּב ַביִ ת ָ ּגדוֹ ל‪.‬‬ ‫וְ ָאדוּג לִ י דָּ גִ ים ֲא ֻד ִּמים וּזְ ֻה ִ ּבים‬ ‫לְ ַה ִ ּביט ָ ּבם וְ ל ֹא לֶ ֱאכֹל‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ָאז ֶא ְקנֶ ה לִ י ְס ִפינָ ה וְ ַא ְפלִ יג ֶאל ַה ָ ּים‬ ‫וְ ָא ׁשוּט ְ ּבכָ ל ַה ֵּת ֵבל‬ ‫וְ לַ ְמרוֹ ת ׁ ֶש ֲאנִ י ַרק יֶ לֶ ד ֶא ָחד‬ ‫עוֹ ד אוּכַ ל לִ ְהיוֹ ת ַרב־חוֹ ֵבל‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ְ ּבחוֹ ף ַא ׁ ְש ְקלוֹ ן ָ ּגר יֶ לֶ ד דַּ ָ ּיג‬ ‫ׁ ֶשרוֹ ֶצה לִ ְהיוֹ ת ַס ּ ָפן‪.‬‬ ‫וְ הוּא ִמ ְת ּ ַפ ֵּלל ְמאוֹ ד ְ ּבלִ בּ וֹ‬ ‫יח לָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ַ ּי ְצלִ ַ‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הוּא יוֹ ׁ ֵשב ַעל ַהחוֹ ף ׁ ָשבוּעוֹ ת כּ ֹה ַר ִ ּבים‬ ‫ו ִּמדַּ יִ ג ֵאינֶ ּנ ּו ׁשוֹ ֵבת‪.‬‬ ‫ִמי יוֹ ֵד ַע‪ ,‬אוּלַ י‪ּ ִ ,‬ב ְרבוֹ ת ַה ָ ּי ִמים‬ ‫הוּא יָ דוּג לִ וְ יָ ָתן‪ּ ֶ ,‬ב ֱא ֶמת?‬

‫אדם לאדם ‪97‬‬

‫ לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫וגם בבתים‬ ‫א‪ .‬המציאות של הנער מתוארת בבתים‬ ‫עולם הדמיון מתואר בבתים‪:‬‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע יש הפרדה בשיר בין עולם המציאות לבין עולם הדמיון של‬ ‫הנער?‬ ‫‪ .2‬השיר של דליה רביקוביץ' מתרחש בחלקו בהווה‪ ,‬ובחלקו מתרחש בעולם‬ ‫הדמיון של הנער‪ .‬שרטטו טבלה והשלימו‪:‬‬

‫מצב הנער בהווה (במציאות)‬

‫מצבו בעתיד (בעולם הדמיון)‬

‫יש לו דגים קטנים וגדולים‬

‫יהיה לו לווייתן גדול ועצום‪ ,‬שאורכו אולי‬ ‫אלף אמות‬

‫‪ .3‬כאשר רוצים לתאר מישהו שמדמיין או חולם על משהו אומרים‪" :‬הוא מפליג‬ ‫כנפי הדמיון"‪.‬‬ ‫על ֵ‬ ‫עד לאן "מפליג" דמיונו של הנער הדייג מאשקלון? מה הוא מדמיין לעצמו?‬ ‫‪ .4‬הביאו דוגמה לרגעים שבהם הפלגתם בדמיונכם למקומות אחרים‪ .‬ספרו או‬ ‫כתבו‪.‬‬ ‫‪ .5‬ענו על אחת משתי השאלות הבאות‪:‬‬ ‫א‪ .‬למה חולם הנער על הלווייתן?‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר ללמוד על מצבו מדמיונותיו?‬ ‫‪ .6‬שערו‪ :‬מדוע מכל הדגים הגדולים והקטנים בים‪ ,‬בחר הדובר דווקא את‬ ‫הלווייתן?‬

‫‪ 98‬אדם לאדם‬

‫‪ .7‬א‪ .‬בדקו אילו שורות חורזות בכל בית בשיר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬באיזה בית החריזה שונה?‬ ‫ ‬

‫ג‪ .‬שערו‪ :‬מדוע בחרה המשוררת לשנות את החריזה בבית זה?‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫מספר?‬ ‫ֵּ‬ ‫אילו גילה הנער לחברו הטוב את תוכניותיו ואת חלומותיו‪ ,‬מה היה‬ ‫כתבו בגוף ראשון‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫המספר בשיר והשני ‪-‬‬ ‫ַ‬ ‫התחלקו לזוגות‪ .‬האחד יקרא את קולו של‬ ‫את קולו של הדייג הצעיר‪.‬‬

‫אדם לאדם ‪99‬‬

‫ַּדג ַה ָּז ָהב ‪/‬‬

‫ֵלאָה גֹולְדְ ּבֶרְ ג‬

‫ַעל ְ ּגבוּל ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם ִ ּב ְק ֵצה ַמ ֲע ָרב‬ ‫ׁשוֹ ַק ַעת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ְּכ ָדג ׁ ֶשל זָ ָהב‪,‬‬ ‫טוֹ ֶבלֶ ת ְס ִפינָ ה ְ ּבגַ ִּלים יְ ֻר ִ ּקים‪,‬‬ ‫ְס ִפינָ ה ַמ ְפלִ יגָ ה ֶאל סוֹ ֵפי ֶמ ְר ַח ִ ּקים‪.‬‬

‫וְ ַה ׁ ּ ַש ַחף ָ ּבא ֶאל ָה ֵאם ַה ְ ּז ֵקנָ ה‪,‬‬ ‫דּ וֹ ֵפק ַעל ַחלּ וֹ ן ְ ּבכָ נָ ף לְ ָבנָ ה‪:‬‬ ‫"אוֹ יָ ה לִ ְבנֵ ְך ׁ ֶש ָ ּי ָצא לַ ֶּמ ְר ָחב‪,‬‬ ‫לִ ְבנֵ ְך‪ ,‬ל ֹא ָמ ָצא ֶאת דַּ ג ַה ָ ּז ָהב!"‬

‫יָ ָצא ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּצ ִעיר ִ ּב ְס ִפינָ ה‪,‬‬ ‫לָ ָבן ִמ ְפ ָרשׂ וֹ וְ ִר ׁ ְש ּתוֹ לְ ָבנָ ה‪.‬‬ ‫יָ ָצא ַהדַּ ָ ּיג ַה ָ ּצ ִעיר לַ ֶּמ ְר ָחב‬ ‫לָ דוּג ֶאת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש‪ֶ ,‬את דַּ ג ַה ָ ּז ָהב‪.‬‬

‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ָה ֵאם לְ ַבדָּ ּה‪ ,‬לְ ַבדָּ ּה‪.‬‬ ‫ְ ּבחוּט ו ְּב ַבד ל ֹא ִּת ַ ּגע עוֹ ד יָ ָד ּה‪,‬‬ ‫ל ֹא ְּת ַב ׁ ּ ֵשל עוֹ ד וְ ל ֹא ִּת ְת ּפֹר‪:‬‬ ‫"בנִ י‪ּ ַ ,‬גם ְ ּבלִ י ׁ ֶש ֶמ ׁש ָהיָ ה לָ נ ּו אוֹ ר!"‬ ‫ְּ‬

‫ַמ ְפלִ יג וְ נוֹ ֵס ַע ַ ּב ָ ּים ַה ָ ּירֹק‪,‬‬ ‫וְ ַה ָ ּים ָעמֹק וְ ָהא ֶֹפק ָרחוֹ ק‪,‬‬ ‫ָה ֶר ׁ ֶשת יוֹ ֶר ֶדת‪ָ ,‬ה ֶר ׁ ֶשת עוֹ לָ ה‪,‬‬ ‫ׁשוֹ ַק ַעת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ָעמֹק ַ ּב ְּמצוּלָ ה‪.‬‬

‫עוֹ ְב ִרים יָ ִמים וְ חוֹ לְ ִפים לֵ ילוֹ ת‪,‬‬ ‫ֵעינֵ י ָה ֵאם ֲעצוּבוֹ ת וּגְ דוֹ לוֹ ת‪.‬‬ ‫יָ ָצא ַה ֵ ּבן לַ ֶּמ ְר ָחק וְ ל ֹא ׁ ָשב‪,‬‬ ‫וְ ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ׁשוֹ ַק ַעת ְּכ ָדג ׁ ֶשל זָ ָהב‪.‬‬

‫נוֹ ֵס ַע דַּ ָ ּיג וְ ַד ְרכּ וֹ ֲא ֻר ָּכה‪,‬‬ ‫מוֹ ִציא ַהדַּ ָ ּיג ֶאת ִר ׁ ְש ּתוֹ ָה ֵר ָיקה‬ ‫וְ ַר ִ ּבים ַה ָ ּי ִמים וְ ַר ִ ּבים ַה ֵּלילוֹ ת‪,‬‬ ‫ָח ׁ ְשכ ּו ֵעינֵ י ַהדַּ ָ ּיג ַה ְּכ ֻחלּ וֹ ת‪.‬‬ ‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ַ ּב ַ ּביִ ת ָה ֵאם ַה ְ ּז ֵקנָ ה‪,‬‬ ‫יוֹ ׁ ֶש ֶבת ָה ֵאם וְ חוֹ לֶ ֶמת ַעל ְ ּבנָ ּה‪:‬‬ ‫ִה ְפלִ יג ּו לַ ָ ּים ֵעינָ יו ַה ְּכ ֻחלּ וֹ ת ‪-‬‬ ‫ַּכ ָּמה יָ ִמים‪ַּ ,‬כ ָּמה לֵ ילוֹ ת!‬

‫‪ 100‬אדם לאדם‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫כתבו את השיר כאילו אתם מספרים‬ ‫מעשייה‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫משאלות לב‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לאם ולבן‬ ‫ֵ‬ ‫משאלֶ ת הלב של הבן?‬ ‫ֶ‬ ‫א‪ .‬מהי‬ ‫ב‪ .‬מהי משאלת הלב של האם?‬ ‫ג‪ .‬במה שונות המשאלות‪ ,‬ומדוע?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫אם תרצו‪ ,‬ציירו את אחד הבתים בשיר‪.‬‬ ‫תוכלו גם לאסוף את הציורים ולהכין‬ ‫אלבום כיתתי‪.‬‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התאמנו וקראו את השיר במדויק ובהטעמה‪.‬‬ ‫תוכלו לחשוב ולהתאים מוזיקה ברקע‬ ‫שתלווה את קריאת השיר‪.‬‬

‫התרשמות ‪ /‬קלוד מונֶ ה‪ ,‬צייר צרפתי ‪1872‬‬

‫פתוח ‪101‬‬ ‫ספר לאדם‬ ‫עם אדם‬

‫לקראת קריאה‬

‫‪ .1‬שערו‪ ,‬מה יהיה תוכנו של הקטע לפי הכותרת‪ ,‬האיור‪ ,‬הפסקה הראשונה והאחרונה?‬ ‫‪ .2‬עתה‪ ,‬קראו את הקטע‪:‬‬ ‫א‪ .‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה‪ .‬כתבו אותן לשם בירור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא‪ ,‬ציינו במה אתם מעוניינים והיכן אתם‬ ‫משערים שתמצאו אותו‪.‬‬ ‫‪ .3‬ציינו לעצמכם בנקודות מה שייך לעבר ומה שייך להווה בכתוב‪.‬‬

‫לכל יֶ ֶלד יש זכּות ‪ /‬צפרירה שַ חַם‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫‪ 102‬אדם לאדם‬

‫מאמינים שלכל ילד זכוּת ִטבעית לחיוֹ ת בדרך שמתאימה לילדים‪:‬‬ ‫ּפתנו ֲ‬ ‫בנֵ י תקו ֵ‬ ‫ושייהנו‬ ‫להם‪ ,‬שיבינ ּו את רגשותיהם‪ֶ ,‬שיקבלו חינוך והשׂ כלה ֶ‬ ‫בהם‪ ,‬שיקשיב ּו ֶ‬ ‫שיטפל ּו ֶ‬ ‫ְּ‬ ‫ממשׂ חקים‪ ,‬אך לא תמיד זה היה כך ולא לכָ ל הילדים‪ַ .‬עד לפני כשלוש ֵמאות שנים‪,‬‬ ‫כאל איש קטן‪ .‬ולכן‪ ,‬לא היו בגדים מיוּחדים לילדים כמו שיש‬ ‫התייחס ּו אל הילד ֶ‬ ‫פרי ילדים או צעצוּעים‪ .‬הילדים לבשו בגדים כמו של‬ ‫מאכלים מיוּחדים‪ִ ,‬ס ֵ‬ ‫היום‪ ,‬או ֲ‬ ‫קטנות‪ ,‬ואכל ּו מה שהמבוגרים אכלו‪ .‬לא הי ּו ספרים לילדים‪,‬‬ ‫גדולים‪ ,‬רק במידוֹ ת ַ‬ ‫כי רוֹ ב האנשים בעולם לא ידעו קרוֹ א וּכתוֹ ב‪ ,‬ובוודאי לא הילדים‪ .‬המבוגרים לא‬ ‫חשבו שלילדים יש צוֹ רך בסיפורים מיוּחדים‪ ,‬בחינוּך או בטיפוּל שונֶ ה מזה שלהם‪.‬‬ ‫מחלות ומגֵ פות קשות היו בעולם‪ ,‬והרפוּאה לא היתה מפו ַּת ַחת עדיין‪.‬‬ ‫הרבה ֲ‬ ‫ואלו שנוֹ תרו בחיים עזר ּו‬ ‫כמחצית מהילדים מת ּו בשנים הראשונות לחיֵ יהם‪ֵ ,‬‬ ‫ֲ‬ ‫ביותר‪ֵ ,‬מאוֹ ר‬ ‫ֵ‬ ‫בעבודה כדי להביא פרנָ ָסה‪ .‬ילדים עבד ּו בעבוֹ דוֹ ת קשות‬ ‫למשפחה ֲ‬ ‫ָּ‬ ‫בעומק האדמה ובבתי־‬ ‫ֶ‬ ‫החשכה‪ ,‬בניקוי ארוּבוֹ ת‪ ,‬בכְ ִריַ ית ֶּפחם‬ ‫ֵ‬ ‫ראשון ועד רדת‬ ‫ממעסיקיהם‪ .‬הם שילמ ּו‬ ‫ֵ‬ ‫חרוֹ שת‪ .‬לא אחת הם זכ ּו ליַ ַחס אכזָ רי‪ ,‬למכּ וֹ ת ולקללוֹ ת‬ ‫על כך בבריאוּת‪ ,‬ולעתים אף בחיֵ יהם‪ .‬מצב זה נמשך ֵמאות בשנים‪.‬‬ ‫צרכים מיוּחדים‪ ,‬והיַ ַחס אליהם‬ ‫רק במאה העשׂ רים ֵה ֵחלו להבין שלילדים יש ָ‬ ‫לקבל מזון ראוּי וטיפוּל רפוּאי‪ .‬אך‬ ‫שוּנָ ה מקצה לקצה‪ .‬הרבה ילדים זוכים ללמוד‪ּ ֵ ,‬‬ ‫ישנם עוד כ־‪ 260‬מיליון ילדים בכל מדינות העולם העניות שמנו ָּצלים בעבודה‬ ‫לבגֶ ד‬ ‫לטיפול רפוּאי או ֶ‬ ‫קשה ָשעות רבות בכל יום‪ ,‬שאינם זוכים לאוכל ֵמזין‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫מהם‪ ,‬מבלי‬ ‫ַחם‪ .‬הם מייצרים בעבודתם מוּצרים יפים שאנשים קוֹ נים ונהנים ֶ‬ ‫בהעסקת ילדים בפרסוֹ מוֹ ת‪,‬‬ ‫ובאיזה ֵס ֶבל‪ .‬יש הרוֹ אים גם ֲ‬ ‫לד ַעת מי עשׂ ה אותם ֵ‬ ‫ַ‬ ‫בדוּגמנות ובהוֹ פעות פגיעה בילדוּת שלהם‪.‬‬ ‫הע ֶצ ֶרת הכללית של האוּמות המאוּחדות ֲא ָמנָ ה‬ ‫רק לפני כ־‪ 20‬שנים‪ ,‬קבעה ֲ‬ ‫להגנַ ת הילד‪ .‬מדינוֹ ת רבות חתמ ּו על האמנה‪ ,‬ביניהן גם ישראל‪ ,‬ב־‪ .1991‬החוק‬ ‫אוסר על עבודת ילדים‪ .‬מטרת האמנה שנכתבה היא להגֵ ן על כל‬ ‫במדינת ישראל ֵ‬ ‫ילדי העולם מפני התעללוּת וניצוּל‪ ,‬מתוֹ ך שוויון מלֵ א ללא ַהפליה של גֶ זַ ע‪ ,‬מין‪,‬‬ ‫דת‪ ,‬שׂ פה‪ֶ ,‬צבע עוֹ ר‪ ,‬נֵ כוּת או מוצא לאוּמי‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו את פסקה ‪ָ .1‬מהם ההבדלים בין האוֹ ֶפן שבו רואים אנשים בני זמנֵ נו את‬ ‫תקוּפת הילדוּת‪ ,‬לבין האופן שרא ּו זאת אנשים לפני ‪ 300‬שנים? כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫השתמש ּו בביטויי הניגוּד‪ :‬אבל‪ ,‬אך‪ ,‬אולם‪ ,‬בניגוד ל‪...‬‬ ‫לעבודה?‬ ‫ָ‬ ‫ילדיהם בגיל צעיר מאוד‬ ‫‪ .2‬מדוע שלחו ההורים ֶ ּב ָעבר את ֵ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬במה עבד ּו הילדים?‬ ‫ב‪ .‬מה קרה להם בשל עבודתם?‬ ‫לעבוֹ דוֹ ת קשוֹ ת?‬ ‫‪ .4‬עד מתי נמשכה תקו ַּפת ניצוּל הילָ דים ֲ‬ ‫לגבי‬ ‫עצ ֶרת האוּמוֹ ת המאוּחדוֹ ת בשנַ ת ‪ּ ֵ 1991‬‬ ‫‪ .5‬קראו את פסקה ‪ .4‬מה קבעה ֶ‬ ‫ילדי העוֹ לם?‬ ‫זכוּיוֹ ת כל ֵ‬ ‫ילדי העולם זוכים ליַ חס ולטיפוּל נאותים בימינו?‬ ‫‪ .6‬האם אפשר לוֹ מר שכל ֵ‬ ‫הוכיח ּו מתוך הכתוּב‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫בהעסקת ילדים בפרסוֹ מוֹ ת‬ ‫מסכימים עם דעתם של אלֶ ה הרוֹ אים ֲ‬ ‫‪ .1‬האם אתם‬ ‫ִּ‬ ‫ובדוּגמנות ּ ְפגיעה בילדוּתם? נמק ּו את דעתכם‪ .‬נהלו את הדיון לפי ההדרכה‬ ‫בעמוד ‪.10‬‬ ‫‪ .2‬האם לדעתכם‪ ,‬מטרת הקטע היא למסור מידע בלבד? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ לשיחה ולכתיבה‬

‫''א ָמנָ ה''? היעזרו במילוֹ ן‪.‬‬ ‫‪ .1‬בפסקה הרביעית מוזכרת המילה ֲא ָמנָ ה‪ .‬מהי ֲ‬ ‫ו''אמוּנָ ה''‪ ,‬גזו ָּרה מן השורש אמ"ן‪.‬‬ ‫''אמוּן'' ֱ‬ ‫״א ֵמן״‪ֵ ,‬‬ ‫''א ָמנָ ה''‪ ,‬כמו גם ָ‬ ‫‪ .2‬המילה ֲ‬ ‫ו''אמוּנָ ה'' יכולות להיות‬ ‫''אמוּן''‪ֱ ,‬‬ ‫''א ֵמן''‪ֵ ,‬‬ ‫נס ּו להראוֹ ת כיצד משמעוּיוֹ ת המילים ָ‬ ‫"א ָמנָ ה"‪.‬‬ ‫קשוּרות מבחינת משמעוּתן למילה ֲ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬לפניכם פעלים מתוך המאמר‪ .‬מיינו אותם לפי זמנים‪ ,‬ושבצו בטבלה‬ ‫במחברת‪.‬‬ ‫ַמ ֲא ִמינִ ים יְ ַט ּ ְפל ּו ָאכְ ל ּו יָ ִבינ ּו ָעזְ ר ּו ָע ְבד ּו ְמיַ ְ ּצ ִרים‬ ‫עבר‬

‫הווה‬

‫עתיד‬

‫אדם לאדם ‪103‬‬

‫לֹוׁשה ְּד ָב ִרים ‪/‬‬ ‫ַעל ְׁש ָ‬

‫ֵלאָה ּגֹולְדְ ּבֶרְ ג‬

‫ָא ַמר ַהדַּ ָ ּיג ַה ּיוֹ ֵרד לַ ָ ּים‬ ‫ָא ַמר ַהדַּ ָ ּיג‪:‬‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים ָהעוֹ לָ ם ַק ָ ּים‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים‬

‫ָא ַמר ָה ָא ָּמן ְ ּב ֵביתוֹ ַהבּ וֹ ֵדד‬ ‫ָא ַמר ָה ָא ָּמן‪:‬‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים ָהעוֹ לָ ם עוֹ ֵמד‬ ‫ַעל ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דְּ ָב ִרים‬

‫ַעל ֵמי ַה ָ ּי ִמים‪,‬‬ ‫ַעל חוֹ ֵפי ַה ַ ּי ֶ ּב ׁ ֶשת‬ ‫וְ ַעל דְּ גֵ י ַה ְּמצוּלָ ה ָהעוֹ לִ ים ָ ּב ֶר ׁ ֶשת‬

‫ַעל לִ בּ וֹ ׁ ֶשל ָא ָדם‪,‬‬ ‫ַעל יְ ִפי ַה ֶּט ַבע‬ ‫ַעל ִ ּב ּטוּי ַהדְּ ָב ִרים ִ ּב ְצלִ יל וְ ֶצ ַבע‬

‫ָא ַמר ָה ִא ָּכר ַה ּמוֹ ִביל ַמ ְח ֵר ׁ ָשה‬ ‫ָא ַמר ָה ִא ָּכר‪:‬‬ ‫עוֹ ֵמד ָהעוֹ לָ ם ַעל דְּ ָב ִרים ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה‬ ‫עוֹ ֵמד ָהעוֹ לָ ם‬

‫ָא ַמר ָה ָא ָדם ַה ּפוֹ ֵקח ֵעינָ יו‬ ‫ָא ַמר ָה ָא ָדם‪:‬‬ ‫עוֹ ׁ ְשרוֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם‬ ‫ָמה נִ ְפלָ א הוּא‬ ‫ָמה ַרב‬ ‫עוֹ ׁ ְשרוֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם‬

‫ַעל ַא ְד ַמת ַה ּ ָׂשדוֹ ת‪,‬‬ ‫ַעל ִ ּג ׁ ְש ֵמי ׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫וְ ַעל לֶ ֶחם מו ָּצא ְ ּבזֵ ַעת ַא ּ ַפיִ ים‬

‫‪ 104‬אדם לאדם‬

‫בּ ֶֹקר בּ ֶֹקר נִ לְ ַּכד ְ ּבלִ ִ ּבי ִּכ ְב ֶר ׁ ֶשת‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ו ְּמלוֹ אוֹ‬ ‫ַה ְּמצוּלָ ה ַה ַ ּי ֶ ּב ׁ ֶשת וְ אוֹ רוֹ ת ו ְּצלָ לִ ים‬ ‫וְ ַח ִ ּגים וְ חוּלִ ין‬ ‫ו ִּמ ִּלים ו ְּצלִ ילִ ים וְ שָׂ דוֹ ת‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מהו נושא השיר?‬ ‫ב‪ִ .‬אילו שאלו אתכם מה הכי חשוב בעולם ‪ -‬מה הייתם עונים?‬ ‫‪ .2‬בשיר "על שלושה דברים" מתארת המשוררת מעין ויכוח‪ .‬על מה הוויכוח?‬ ‫‪ .3‬העתיקו את הטבלה למחברת והשלימו‪:‬‬ ‫מה חשוב בעינֵ י‬ ‫הדייג‬ ‫האיכר‬ ‫האמן‬ ‫האדם‬

‫‪ .4‬מה ההבדל בין שתי הדעות הראשונות לדעה השלישית?‬ ‫‪ .5‬א ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬

‫התבוננו בשיר כאילו הוא תמונה‪ .‬בדקו אם לבתי השיר יש מבנה אחד‪.‬‬ ‫האם גיליתם בית שמבנהו שונה? אם כן ‪ -‬איזה?‬ ‫מה מוסיף הבית האחרון?‬ ‫מדוע שונה המבנה של הבית האחרון?‬ ‫אֹומר‪:‬‬ ‫ִׁש ְמעֹון ַה ַּצ ִּדיק ָהיָ ה ֵ‬ ‫עֹומד (שלושה יסודות מקיימים את העולם)‪:‬‬ ‫לׁשה ְד ָב ִרים ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫ַעל ְׁש ָ‬ ‫ּתֹורה (לימוד המצוות)‬ ‫ַעל ַה ָ‬ ‫בֹודה (עבודת האל ‪ -‬העלאת קורבנות‪ ,‬תפילה‪ ,‬קיום החגים)‬ ‫וְ ַעל ָה ֲע ָ‬ ‫וְ ַעל ּגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים (מתן עזרה לנזקקים)‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬במה שונה דעתו של שמעון הצדיק מדעתם של הדוברים בשיר?‬ ‫‪ .2‬יש המפרשים את "על העבודה" כעבודת האל‪ ,‬ויש המפרשים את "על העבודה"‬ ‫המפרנסת את האדם‪ .‬איזה פירוש מוצא חן בעיניכם יותר? נמקו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫כעבודת כפיים‬ ‫לשירה של לאה גולדברג וגם לאמירתו של שמעון הצדיק הולחנו מנגינות‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫‪ .3‬גם‬ ‫אם תרצו‪ִ ,‬מצאו ביצועים שונים של שירים אלה ביוטיוב או בשירונט והשמיעו‪.‬‬ ‫אדם לאדם ‪105‬‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫אמיל והבלשים‬ ‫מאת אריך קסטנר‬ ‫תרגם מגרמנית‪:‬‬ ‫מיכאל דק‪ ,‬הוצאת אחיאסף‬

‫לפני שמתחילים לקרוא‪:‬‬

‫‪ .1‬ספרו‪ :‬כיצד אתם בוחרים ספר לקריאה?‬ ‫‪ .2‬שערו וכתבו מהי עלילת הספר "אמיל והבלשים"‬ ‫לפי השם‪.‬‬ ‫כאשר תסיימו לקרוא בדקו אם נכונה השערתכם‪.‬‬ ‫במהלך הקריאה‪:‬‬

‫‪ .1‬המכתב לקוראים ולקוראות בראשית הספר מעניין‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו מה מסופר במכתב על הסופר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו‪ :‬מדוע תורגם הספר מחדש?‬ ‫‪ .2‬בתחילת הספר בעמודים ‪ 28-19‬מציג הסופר את הדמויות‪.‬‬ ‫ספיר אמרה‪" :‬זה מיותר לחלוטין‪".‬‬ ‫עופר אמר‪" :‬אני דווקא הייתי ממליץ לכל סופר לנהוג כך‪".‬‬ ‫ומה דעתכם? הצטרפו לשיחה ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בחרו משפטים וקטעים המתארים מצבים משעשעים וקראו אותם בפני הכיתה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו מדוע בחרתם בהם‪ .‬לדוגמה‪" :‬אמיל היה ממש מאושר שגנבו לו את‬ ‫הכסף‪".‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫הציעו נושאים לדיון על הספר או בחרו מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו הייתם מחליטים להמחיז את הספר‪ ,‬איזה תפקיד הייתם רוצים לקבל‬ ‫בהצגה? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫‪ 106‬אדם לאדם‬

‫‪ .2‬האם תכללו את הספר ברשימת הספרים האהובים עליכם? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬בחרו באחת הדמויות הנשיות בסיפור והסבירו במה היא שונה מנשים בימינו‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו אחת משתי פעילויות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תרשים דמיוני של רחובות ברלין‪ .‬ציינו את כל המקומות אליהם הגיעו‬ ‫רטטו מלבן מעל כל מקום וכתבו במשפט‬ ‫אמיל וחבורתו במרדף אחרי הגנב‪ .‬שׂ ְ‬ ‫או שניים מה אירע בו‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו פרסומת למהדורה חדשה של הספר‪ִ .‬חשבו‪:‬‬ ‫מה יראו בפרסומת?‬ ‫מה הם הצבעים המתאימים?‬ ‫מה כדאי לכתוב בפרסומת‪ ,‬כך שתלכוד את תשומת לב הילדים?‬

‫בול המנציח את אמיל והבלשים (‪)1999‬‬

‫אדם לאדם ‪107‬‬

‫ַצ ַער‬ ‫ַּב ֲעלֵ י ַחּיִ ים‬

‫‪ 108‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••כולנו אוהבים חיות מחמד ומכירים בעלי חיים שהאדם‬ ‫נעזר בהם לצרכים שונים‪ .‬איך קרה שחיות אלו הפכו‬ ‫"ביות‬ ‫לחיות בית ולחיות עבודה? נקרא על כך בכתבה‪ּ ִ :‬‬ ‫בעלי חיים" מאת גיא דור‪.‬‬ ‫••המדור מסתיים ב"אמא של אסף כותבת מכתב"‪ ,‬מכתב‬ ‫בדיוני משעשע שכותבת אמא לכלב של המשפחה‪.‬‬ ‫••על המחויבות שלנו לחמול על בעלי חיים ולדאוג‬ ‫לרווחתם נקרא בסיפור "מעשה בכלב סירקא"‪ .‬נקרא‬ ‫גם קטעים מתוך חוק "צער בעלי חיים" ומובאות מתוך‬ ‫הספר "קיצור שולחן ערוך"‪ ,‬מהם נלמד כיצד להתנהג‬ ‫עם בעלי חיים‪ .‬הכלב חולה או חלילה פצוע – מה צריך‬ ‫לעשות? כללי התנהגות מצויים בכתבה‪" :‬פנו דרך" מאת‬ ‫ד"ר דורון נרי וד"ר נעמה מנור‪.‬‬ ‫••במסגרת "מועדון הקוראים" נקרא להנאתנו את ספרו של‬ ‫רודיארד קיפלינג‪" :‬ספר הג'ונגל"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד לכתוב דו־שיח ונלמד כיצד מנסחים כללים‪.‬‬ ‫••נכיר את צורת הציווי‪.‬‬ ‫••נשים לב לשימוש נכון במירכאות ובסימן קריאה‪.‬‬

‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪109‬‬

‫מעשה בכלב סירקא ‪/‬‬

‫שלום עליכם‬

‫ששפכו עליו מים רותחים‪ .‬הכלב ִהתפתל בייסוּרים‬ ‫והיה גם מעשה בכלב סירקא‪ָ ,‬‬ ‫מחצרו‪ ,‬כל‬ ‫ֵ‬ ‫נוראים‪ ,‬בכה ויִ ילֵ ל בקול זווָ עות‪ .‬כל כלבי השכונה ָענו אחריו‪ ,‬כל אחד‬ ‫אחד ִהבּ יע דעתו על פי דרכו על מעשֵׂ ה נְ ָבלה זה ‪ -‬כאילו שאלו אותם‪ ...‬ילדים זרים‬ ‫באו בריצה לראות מה קורה‪ ,‬ראו כלב מתפתל בייסוּריו ובוכה אך היו כאלה שצחקו‪...‬‬ ‫בסוף ָחדל סירקא מזַ ֲעקותיו ועבר לִ ילָ לָ ה שקטה‪ .‬מין בכי ֲחרישי‪ ,‬כשהוא מלקק את‬ ‫להתאפק; קרבתי אליו ללַ טפו‪.‬‬ ‫פצעיו‪ .‬הבכי הזה נגע כל כך ללִ בּ י‪ ,‬שלא יכולתי‬ ‫ּ‬ ‫"אל תבכה‪ ,‬סירקא‪".‬‬ ‫ראה סירקא יד אדם מו ֶּרמת‪ ,‬זינק ִממקומו‪ ,‬כי חשב ששוב עומדים לשפוך עליו מים‬ ‫רותחים ונִ מלט כשזנבו בין רגליו‪.‬‬ ‫"סירקא! עמוד‪ ,‬לא אעשה לך דבר רע‪ ,‬סירק־קא! אל תברח!"‬ ‫אך כלב נשאר רק כלב‪ .‬אינו מבין שׂ פת ֱאנוֹ ש‪ .‬אינו מבין כי יש בלִ בּ י צער בעלי חיים‪.‬‬ ‫ראה אבא מרחוק כי אני מתעסק עם הכלב וצעק‪" :‬לֵ ך להכין שיעורים‪ ,‬הורג כלבים‬ ‫ָ‬ ‫שכמוך!"‬ ‫פתאום נעשיתי הורג כלבים‪ .‬אני ‪ -‬הורג כלבים! הורג כלבים! צחוק ממש‪.‬‬

‫‪ 110‬צער בעלי חיים‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬אירוע מאתחל הוא אירוע שממנו ואילך מתפתחת עלילת הסיפור‪.‬‬ ‫מהו האירוע המאתחל את הסיפור?‬ ‫‪ .2‬כיצד הגיבו ליללותיו של סירקא‪:‬‬ ‫א‪ .‬הכלבים?‬ ‫ב‪ .‬הילדים?‬ ‫ג‪ .‬המספר?‬ ‫ד‪ .‬האב?‬ ‫‪ .3‬המספר אומר‪" :‬יש בלבי צער בעלי חיים" ‪ -‬למה התכוון? הביאו דוגמה‬ ‫מהסיפור‪.‬‬ ‫‪ .4‬פעמיים מופיעה המילה‪" :‬צחוק" בסיפור‪.‬‬ ‫א‪ .‬מתי בכל פעם?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה הצחוק בפעם הראשונה מהצחוק בפעם השנייה?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬גם האב וגם בנו אומרים את המשפט‪" :‬הורג כלבים"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מה השוני‬ ‫ בין אמירת הבן לאמירת האב?‬ ‫ב‪ .‬הבן חוזר על המשפט "הורג כלבים" שלוש פעמים ‪ -‬מה מדגישה החזרה?‬ ‫אירוניה היא אמירה הנשמעת פשוטה‪ ,‬אך מבין מילותיה ולעתים מההנגנה בזמן אמירתה‪,‬‬ ‫מציץ רמז להיפוכו של הנאמר בגלוי‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬המשפט האחרון בסיפורנו הוא משפט אירוני‪.‬‬

‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התחלקו לזוגות‪ .‬כל אחד יקרא לפני השני את השיחה בין האב לבנו‪ ,‬כך שיורגש‬ ‫ההבדל בין דברי האב לבין דברי הבן‪.‬‬

‫צער בעלי חיים ‪111‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫במשימה הזו נלמד על תפקיד סימן הקריאה‬ ‫סימן קריאה נותן גוון לסוגים שונים של קריאה‪ .‬לסימן הקריאה כמה תפקידים‪:‬‬ ‫קריאת התפעלות‪ ,‬לדוגמה‪ :‬אין כמוך! כל הכבוד! יישר כוח!‬ ‫קריאה מתוך פחד‪ ,‬בושה או אזהרה‪ ,‬לדוגמה‪ :‬אוי! איזה אסון! זהירות! הצילו!‬ ‫כדי להדגיש אמירה‪ :‬לא בא בחשבון! זכרו‪ ,‬נהיגה ביום גשם מסוכנת!‬

‫‪ .1‬סימן הקריאה מופיע פעמים אחדות בסיפור‪ .‬מה תפקידו במשפטים אלו?‬ ‫‪ .2‬התחלקו לזוגות‪ .‬קראו את המשפט האחרון בסיפור בקול רם‪ ,‬פעם כאשר סימן‬ ‫קריאה בסופו ופעם כשסימן שאלה בסופו‪ ,‬כך שהשומעים יבינו על איזה סימן‬ ‫חשבתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברו שלושה משפטים שבסופם יש לציין סימן קריאה‪.‬‬ ‫‪ .4‬המספר מרבה להשתמש בשלוש נקודות‪ .‬שימו לב איזה משפטים מסתיימים‬ ‫בשלוש נקודות והסבירו על מה הן מרמזות‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬ ‫ ‬ ‫הדרכה לכתיבת ביוגרפיה (קורות חיים)‬

‫‪ .1‬כתבו ֵערך אנציקלופדי שכותרתו‪" :‬שלום עליכם"‪:‬‬ ‫א‪ .‬חפשו בשני מקורות מידע שונים מידע על הסופר שלום עליכם‪ ,‬על חייו‬ ‫ועל יצירתו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הכינו שני דפים‪ .‬תנו לדף הראשון את הכותרת ‪" -‬קורות החיים של שלום‬ ‫עליכם"‪ ,‬ולדף השני את הכותרת ‪" -‬מפעלו הספרותי של שלום עליכם"‪.‬‬ ‫מלאו את הדפים תוך כדי הקריאה במקורות המידע‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בדף הראשון כתבו על חייו הפרטיים‪ ,‬כלומר תשובות לשאלות‪ ,‬כמו‪ :‬מתי נולד?‬ ‫היכן נולד? איפה גדל? מה למד? האם התחתן והוליד ילדים? האם גר תמיד‬ ‫באותו מקום? האם היו אירועים מיוחדים שהשפיעו על חייו? מתי נפטר?‬ ‫ד‪ .‬בדף השני כתבו על מפעלו הספרותי‪ ,‬כלומר תשובות לשאלות‪ ,‬כמו‪ :‬מתי‬ ‫התחיל לכתוב? באיזו שפה כתב? מהם הספרים המפורסמים ביותר שלו?‬ ‫האם התפרסם בכל העולם כסופר עוד בחייו? האם כתב בסגנון מיוחד?‬ ‫העט של הסופר שלום רבינוביץ'‪" .‬מנדלי מוכר ספרים"‬ ‫‪" .2‬שלום עליכם" הוא שם ֵ‬ ‫ו"אחד העם" הם דוגמאות נוספות לשמות עט של סופרים‪.‬‬ ‫שערו‪ :‬מדוע בוחר הסופר להשתמש בשם עט ולא בשמו האמיתי?‬ ‫‪ 112‬צער בעלי חיים‬

‫לבעלי חיים יש זכויות‬ ‫יחסה של התורה לבעלי חיים‬ ‫ׁ ֵש ׁ ֶשת יָ ִמים ַּת ֲעשֶׂ ה ַמ ֲעשֶׂ ָ‬ ‫יעי ִּת ׁ ְש ּבֹת ְל ַמ ַען יָ נוּ ַח ׁשוֹ ְר ָך וַ ֲחמ ֶֹר ָך‬ ‫יך‪ַ ,‬וּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִ‬ ‫ן־א ָמ ְת ָך וְ ַה ֵ ּגר‪( .‬שמות פרק כג‪ ,‬פסוק ‪)12‬‬ ‫וְ יִ ָּנ ֵפ ׁש ֶּב ֲ‬ ‫ישוֹ ‪( .‬דברים פרק כה‪ ,‬פסוק ‪)4‬‬ ‫ֹא־ת ְחסֹם ׁשוֹ ר ְּב ִד ׁ‬ ‫ל ַ‬ ‫ר־וּב ֲחמֹר יַ ְחדָּ ו‪( .‬דברים פרק כב‪ ,‬פסוק ‪)10‬‬ ‫ֹא־ת ֲחר ֹׁש ְּב ׁשוֹ ַ‬ ‫ל ַ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬העתיקו מתוך המסגרת שלעיל את המשפטים מהתורה האומרים ש‪:‬‬ ‫א‪ .‬אסור לכסות את פיו של השור בשעה שהוא דש את גרעיני התבואה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אסור לרתום יחד לעבודה משותפת שור עם חמור‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעלי חיים עובדים צריכים לנוח בשבת‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו והסבירו‪ ,‬מדוע אוסרת התורה ל"חסום שור בדישו"?‬ ‫בחרו וענו על שאלה ‪ 3‬או על ‪4‬‬ ‫‪ .3‬שערו מדוע אוסרת התורה להעביד שור וחמור בעבודה משותפת‪.‬‬ ‫‪ .4‬שערו מה יקרה אם ירתמו שור וחמור לעגלת משא‪ ,‬או יקשרו את שניהם‬ ‫למחרשה בזמן החריש?‬ ‫‪ .5‬עד כה למדתם בעשרת הדברות שמצווה לנוח בשבת בנימוק‪:‬‬ ‫ת־ה ָ ּים‬ ‫ת־ה ָא ֶרץ‪ֶ ,‬א ַ‬ ‫ת־ה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶא ָ‬ ‫ִּכי ׁ ֵש ׁ ֶשת־יָ ִמים ָעשָׂ ה ה' ֶא ַ‬ ‫יעי‪( .‬שמות כ)‬ ‫וְ ֶאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ָ ּבם‪ ,‬וַ ָ ּינַ ח‪ּ ַ ,‬ב ּיוֹ ם ַה ׁ ּ ְש ִב ִ‬ ‫ ‬

‫נימוק נוסף כתוב בספר דברים‪.‬‬ ‫כיצד מנומקת בספר דברים מצוות המנוחה בשבת שניתנה לאדם?‬

‫צער בעלי חיים ‪113‬‬

‫היחס לבעלי חיים בספר "שולחן ערוך"‪:‬‬ ‫קיצור שולחן ערוך הוא קיצור של ספר כללים וחוקים (הלכות)‪ ,‬שאותם מקיימים יהודים‪.‬‬ ‫רבי יוסף קארו שחי בצפת לפני כ־‪ 400‬שנים‪ ,‬חיבר את הספר ומאוחר יותר נערכה מהדורה‬ ‫הנקראת קיצור שולחן ערוך‪ .‬להלן משפטים מתוך הספר הנוגעים ליחס לבעלי חיים‪:‬‬ ‫‪" ‬אסור מן התורה לצער (לגרום סבל) לכל בעל חיים‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬חייב אדם להציל כל בעל חיים‬ ‫מצער‪".‬‬ ‫‪ " ‬סוסים המושכים בעגלה והגיעו‪ ...‬להר גבוה ואינן יכולים למשוך (את המשא) בלי עזר‪ ,‬מצווה‬ ‫לעזור להם משום צער בעלי חיים‪".‬‬ ‫‪" ‬אסור לקשור רגלי בהמה ועוף בעניין שיהיה להם צער‪".‬‬

‫מתוך‪ :‬חוק צער בעלי חיים במדינת ישראל‬ ‫לא יענה אדם בעל־חיים‪ ,‬לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי‪.‬‬ ‫יש ֶסה אדם בעל־חיים אחד בבעל־חיים אחר‪.‬‬ ‫לא ׁ ַ‬ ‫לא יארגן אדם תחרות קרבות בין בעלי־חיים‪.‬‬ ‫לא יעביד אדם בעל־חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני‪.‬‬ ‫לא יעביד אדם בעל־חיים עד כדי אפיסת כוחות‪.‬‬ ‫לא יומת בעל־חיים‪ ,‬אלא אם כן נתן ַה ִמנְ ַהל הווטרינרי היתר לכך‪.‬‬ ‫(נחקק על ידי כנסת ישראל)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ :‬מדוע היה צורך בחוק מיוחד להגנה על בעלי החיים במדינת ישראל?‬ ‫‪ .2‬כיצד דאגו המחוקקים לבעלי החיים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה משותף לסעיף השני ולסעיף השלישי בחוק?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לסעיף הרביעי ולסעיף החמישי?‬ ‫ג‪ .‬מה משותף לסעיף השני ולסעיף השישי?‬ ‫‪ .4‬כיצד צריך לנהוג בבעלי חיים לפי הכתוב בקיצור שולחן ערוך?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬השוו בין חוקי התורה ובין הכתוב בקיצור שולחן ערוך לבין חוק צער בעלי‬ ‫חיים שחוקקה כנסת ישראל‪ .‬מצאו סעיפים מקבילים ורשמו אותם זה לצד זה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה למדתם מההשוואה?‬

‫‪ 114‬צער בעלי חיים‬

‫ִּבּיּות ַּב ֲעלי חיים ‪ /‬גיא דֹור‬ ‫‪ 1‬‬ ‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬ ‫ ‬

‫בסביבתנו‪ .‬אנחנו מקבלים כמובן‬ ‫ֵ‬ ‫התרגַ לנו לראות את הכלבים והחתוּלים החיים‬ ‫כבהמת משׂ א ואת סוס‬ ‫במקרר‪ ,‬את עבודת החמור ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הנמצא‬ ‫ָ‬ ‫מאליו את חלב הפרה‬ ‫ֵ‬ ‫לחלק בלתי נפרד מחיי היום־יום של האדם‪.‬‬ ‫המירוצים‪ .‬החיות הפכו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫אלפי שנים היו כל בעלי החיים‬ ‫ֵ‬ ‫כיצד ומתי ִ ּביֵ ית האדם את בעלי החיים? לפני‬ ‫חיוֹ ת ַ ּבר‪ .‬באותה תקופה רחוקה האדם לא חי ביישובי ֶקבע‪ ,‬אלא נָ דד ממקום‬ ‫במהלך נדוּדיו‪ .‬במשך הזמן התחיל האדם‬ ‫שצד ֲ‬ ‫ובעלי חיים ָ‬ ‫למקום ואכל צמחים ֲ‬ ‫ולגדל בעלי חיים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫להתיישב במגורי קבע‪ ,‬ואז גם התחיל לעסוק בחקלאוּת‬ ‫יש האומרים שבהתחלה לקח אליו האדם את הגוּרים של בעלֵ י החיים והם‬ ‫שא ִריות מזונו‪ ,‬וכך הוא למד להכיר את בעלי החיים‬ ‫נדד ּו איתו ואכלו את ֵ‬ ‫שהביות של בעלי החיים‬ ‫ִּ‬ ‫התועלֶ ת שהוא יכול להפיק מהם‪ ,‬ויש האומרים‬ ‫ֶ‬ ‫ואת‬ ‫יבש והוּרגש‬ ‫התחיל כאשר אזוֹ רים שהיה בהם ֶש ַפע של מזון ומים התחיל ּו להתיַ ֵ ּ‬ ‫שאריות המזון של בני‬ ‫בהם מחסוֹ ר במזון‪ .‬אז למדו בעלי החיים לאכוֹ ל את ֵ‬ ‫בקרבתם‪ .‬כך או כך‪ ,‬תהליך הביוּת נמשך זמן‬ ‫ָ‬ ‫האדם‪ ,‬וכך שָׂ רד ּו ונשארו לחיות‬ ‫רב‪ ,‬ולמעשה הוא נמשך עד היום ויימשך גם ְ ּב ָעתיד‪.‬‬ ‫ובעדרים‬ ‫ָ‬ ‫בלהקות‬ ‫מטבעם וחיים ֲ‬ ‫לביֵ ית בעלי חיים שהם ַחברוּתיים ִ‬ ‫קל יותר ַ‬ ‫ונראה שהם הראשונים שבוּיתו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שבראֹשם עומד מנהיג‪ ,‬כמו הכבשׂ ים והעזים‪,‬‬ ‫בעלי החיים שהאדם גידל וטיפח נעשו במשך השנים שוֹ נים מחיות הבר‪ .‬האדם‬ ‫הרבה אותם ואף‬ ‫לצרכיו‪ .‬הוא ָ ּ‬ ‫לימד את בעלי החיים לציֵ ית לו‪ .‬הוא רתם אותם ָ‬ ‫פיתח זָ נים חדשים שלא נמצא ּו בטבע‪ .‬חלק מהחיות המבוּיָ תות שימשו מקור‬ ‫ַ‬ ‫בצ ֶמר ובעורות ליצירת‬ ‫מזון לאדם‪ ,‬כגון חלב‪ ,‬בשר‪ ,‬ביצים ודבש‪ .‬האדם השתמש ֶ‬ ‫אריגים וחפצים שונים שנלקחו מהחיות‪ .‬אבל בני האדם ביְ יתו גם בעלי חיים‬ ‫כבדים‪,‬‬ ‫מטלות שונות‪ ,‬כגון נשׂ יאת משאות ֵ‬ ‫כדי שימלאו ַ‬ ‫מפרכות כמו ֲחרישת השדה על ידי השור‬ ‫ביצוע עבודות ָ‬ ‫והחמור‪ ,‬ושימוּש בהם לצורך תחבוּרה‪ .‬הגמל‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫בתנאי‬ ‫ֵ‬ ‫המדבר" בשל עמידוּתוֹ‬ ‫נבחר להיות "ספינַ ת ִ‬ ‫המדבר הקשים‪.‬‬ ‫ִ‬

‫צער בעלי חיים ‪115‬‬

‫אלפי שנים‪.‬‬ ‫הכלֶ ב‪ ,‬המלוֶ וה אותנו זה ֵ‬ ‫‪ 4‬החיָ ה המבוּיֶ ֶתת הקרובה ביותר לאדם היא ֶּ‬ ‫שמש‬ ‫ונאמנותו הרבה הוא יכול לַ ֵ‬ ‫והריח המפוּתחים ֱ‬ ‫לחושי השמיעה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הודות‬ ‫לא ְמנוֹ לגלות סמים וחומרי נֵ פץ‪ ,‬להנחוֹ ת עיוורים ומוּגבלים‪,‬‬ ‫כשומר‪ ,‬אפשר ַ‬ ‫רעידת‬ ‫ַ‬ ‫המאתר אנשים לכוּדים בבתים לאחר‬ ‫ֵ‬ ‫לש ֵמש מציל‬ ‫לאמנו ַ‬ ‫ואפשר גם ַ‬ ‫אדמה או לאחר פיגו ַּע‪.‬‬ ‫המאפיְ ינוֹ ת את החיות המבוּיָ תות‪ .‬רוב בעלי החיים שבּ וּיתו‬ ‫ַ‬ ‫‪ 5‬ישנן כמה תכונות‬ ‫בטבע‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬האדם פיתח זָ נים של בעלֵ י‬ ‫קטנים מזַ נים מקבילים להם ֶ‬ ‫הבחנה בין סוּסי ֵמירוץ‪ ,‬שצריכים‬ ‫חיים שיתאימו לתפקידם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא עשה ָ‬ ‫כבדים יותר וחזקים‪ .‬רבות מהחיות‬ ‫להצטיֵ ין בקלילוּת‪ ,‬לבין סוסי עבודה‪ ,‬שהם ֵ‬ ‫לא שמר ּו על התכוּנה המאפיֶ ינת את חיות הבר‪ :‬לברוֹ ַח כשסכנה מתקרבת‪ .‬הם‬ ‫ועקב כך יֵ ֶצר ההגנה העצמית נֶ חלש אצלם‪.‬‬ ‫התרגל ּו לכך שהאדם מגֵ ן עליהם‪ֶ ,‬‬ ‫(נכתב על פי המאמר‪" :‬מחיות בר אל חיות בית"‪ ,‬מאת מיכל פורת ומיכל ברושי‪ ,‬טבע וארץ ‪)1991‬‬

‫‪ 116‬צער בעלי חיים‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫פסקאות ראשונה עד שלישית‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד החל הביוּת על פי המידע שלפנֵ יכם? כתבו בשני סעיפים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה שונות זו מזו ההשערות על תחילַ ת הביוּת?‬ ‫מטבעם וחיים בקבוּצוֹ ת‬ ‫חברותיים ִ‬ ‫ִ‬ ‫שקל יותר לביֵ ית בעלי חיים שהם‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוּב ַ‬ ‫שבראשן עומד מנהיג‪ .‬שערו מדוע‪ ,‬וכתבו את השערתכם‪.‬‬ ‫שהקנה האדם לבעלי החיים המבוּיָ תים?‬ ‫‪ .3‬מהי לדעתכם התכונה החשובה ביותר ִ‬ ‫האוסר על כך?‬ ‫ֵ‬ ‫שעשוע‪ .‬האם לדעתכם צריך לקבוע חוק‬ ‫ַ‬ ‫‪ .4‬בני אדם ְמ ַאלפים חיות לצורך‬ ‫פסקה רביעית‬ ‫‪ .5‬מהו השימוּש שעושה האדם בבעלי חיים מבוּיָ תים? כתבו את כל השימושים‬ ‫בקטע והוסיפו שימושים אחרים הידועים לכם‪.‬‬ ‫המופיעים ֶ‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו בנושא אחד ודונו ביניכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬היום יש כלבים רבים‪ ,‬ואילו מספרם של הזאבים הפראיים שנותרו בטבע הולך‬ ‫ופוחת‪ .‬האם הדבר מעיד על כך שהזאבים שבחרו להתביית והתקרבו לבני האדם‬ ‫עשו בחירה מוצלחת? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בני האדם מכנים את הכלב‪" ,‬ידידו הטוב ביותר של האדם"‪ .‬הם מטפלים בכלבים‬ ‫ומשתמשים בהם לצרכים שונים‪ .‬האם לדעתכם גם הכלבים מכנים בינם לבין‬ ‫עצמם את האדם "ידידו הטוב ביותר של הכלב"?‬ ‫נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.10‬‬ ‫ ‬

‫מדמיינים וכותבים‬

‫כתבו ויכו ַּח דמיוני בין שתי חיות‪ ,‬האחת מבוּיֶ תת והשנייה חיית ַ ּבר‪ .‬כל אחת מהן‬ ‫שלה עדיף‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫חברתה שסגנון החיים‬ ‫מנסה לשכנע את ֶ‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת דו־שיח‬

‫עבדו בזוגות או בקבוצות‪.‬‬ ‫‪ .1‬הקדישו זמן למחשבה על נימוקים אפשריים שיתאימו לכל אחת מהחיות בוויכוח‬ ‫וכתבו אותם במחברתכם‪.‬‬

‫צער בעלי חיים ‪117‬‬

‫‪ .2‬דונו ביניכם מהם הנימוקים המשכנעים ביותר‪.‬‬ ‫‪ .3‬רכזו בכתב את כל נימוקי השכנוע החזקים ביותר של כל חיה בנפרד‪.‬‬ ‫ ‬

‫דו־שיח הוא שיחה המתקיימת בין שניים‪ .‬המילה דו מקורה בשפה הארמית‪,‬‬ ‫ופירושה‪ :‬שניים‪ .‬בכתיבת דו־שיח משתמשים במירכאות ובנקודתיים‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫חתול פתח ואמר‪" :‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫ ‬ ‫הקוף ענה‪:‬‬ ‫‪ .4‬עתה כתבו או הקלידו את דו־השיח‪ .‬היעזרו בנימוקים השונים שעלו בשיחה‬ ‫המקדימה‪.‬‬ ‫‪ .5‬אחרי שתסיימו את הכתיבה‪ ,‬הציעו לחבריכם לקרוא ולהציע שיפורים‪.‬‬ ‫‪ .6‬תקנו בהתאם להצעותיהם‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫זברה‪ ,‬חיית בר‬

‫חמור‪ ,‬בעל חיים מבויָ ת‬

‫‪ 118‬צער בעלי חיים‬

‫ַס ָּפר ְּב ַׁש ַער יפֹו ‪/‬‬

‫ראובן רּובין‬

‫ַס ָּפר ְּב ַׁש ַער יפֹו‪ ,‬צייר ראובן רּובין‪1974-1912 ,‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה רואים בציור?‬ ‫‪ .2‬קראו את המשפטים העוסקים ביחס לבעלי חיים מתוך קיצור שולחן ערוך‬ ‫המובאים בעמוד הקודם‪ .‬האם בעל החמור עמד בכללים האלו? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .3‬בציור דואג בעל החמור לחמורוֹ ‪ .‬אם יש לכם בעל חיים‪ ,‬ספרו על הקשר ביניכם‪.‬‬ ‫אם אין לכם‪ ,‬ספרו איזה בעל חיים הייתם רוצים ואיך הייתם רוצים שיהיה‬ ‫הקשר ביניכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫דמיינו וחברו סיפור קצר לפי התמונה‪.‬‬ ‫הוסיפו את הסיפור לאלבום הסיפורים הכיתתי שלכם‪.‬‬ ‫לפני הכתיבה עיינו בהדרכה בעמוד ‪.26‬‬ ‫צער בעלי חיים ‪119‬‬

‫פנו דרך ‪ /‬ד"ר דורון נרי וד"ר נעמה מנור‬ ‫כך תביאו את כלבכם בבטחה למרפאה בעקבות פציעה‬ ‫‪ 1‬אתם יושבים בבית‪ ,‬הדלת לגינה פתוחה‪ .‬פתאום אתם רואים משהו מוזר על‬ ‫הדשא ‪ -‬זו הכלבה שלכם שוכבת שם‪ ,‬והיא נראית ממש לא טוב‪ .‬אולי היא‬ ‫הורעלה? אולי דרסה אותה מכונית?‬ ‫ אתם לא יודעים מה קרה לה‪ ,‬רק שהדבר הכי חשוב כרגע הוא להביא אותה‬ ‫לטיפול אצל הווטרינר‪.‬‬ ‫‪ 2‬כמו עם בני אדם‪ ,‬גם כשהכלב נמצא במצוקה בעקבות תאונת דרכים‪ ,‬הרעלה‪,‬‬ ‫כווייה או מחלה‪ ,‬חשוב להביא אותו לרופא במהירות‪ ,‬אך לא פחות חשוב מכך‪,‬‬ ‫לפנות אותו בצורה נכונה‪ .‬מפני שאם תעשו משהו לא נכון‪ ,‬הכלב עלול לסבול‬ ‫ַ‬ ‫מנזקים קשים יותר‪ ,‬הפציעות עלולות להחמיר ואתם בעצמכם פשוט תחטפו‬ ‫נשיכה‪.‬‬ ‫‪ 3‬אז מה עושים? הנה כמה כללים שיעזרו לכם בהעברת הכלב לטיפול רפואי בדרך‬ ‫הקלה והבטוחה ביותר‪.‬‬ ‫להסב שבר‬ ‫לרקמות‪ֵ ,‬‬ ‫ טיפול שאינו עדין עלול להחמיר דימום פנימי‪ ,‬לגרום נזק ָ‬ ‫וסיבוכים רבים נוספים‪ .‬נסו לגרום לכלב להרגיש כמה שיותר בנוח‪ ,‬עודדו אותו‬ ‫לכרוע למצב "ארצה"‪ ,‬ואז השכיבו אותו בעדינות על הצד‪ .‬אם הוא מתנגד‪ ,‬או‬ ‫שקשה לו לנשום כשהוא על צדו‪ ,‬ייתכן שיש לו פגיעה בבית החזה או ָ ּב ֵריאות‪.‬‬ ‫במקרה כזה עדיף לתת לו לבחור בעצמו את התנוחה הנוחה לו‪ .‬היזהרו מהפעלת‬ ‫לחץ על הבטן‪ ,‬במיוחד אצל כלבים עם קשיי נשימה‪ ,‬הקאות וכאבי בטן‪.‬‬ ‫‪ 4‬כלבים קטנים אפשר להכניס לכלוב נשיאה של חתולים‪ ,‬וכלבים גדולים יותר‬ ‫ניתן להעביר למכונית באמצעות שמיכה‪ .‬היעזרו באדם נוסף‪ :‬הניחו את הכלב‬ ‫במרכז השמיכה בעדינות‪ ,‬גלגלו את קצות השמיכה‪ ,‬הרימו את ארבעת קצותיה‬ ‫ושאו אותו בזהירות‪ .‬בזמן הנסיעה כדאי שתשבו לידו ותשמרו שלא ייטלטל‬ ‫יותר מדי‪ ,‬או קשרו אותו באמצעות חגורות הבטיחות‪ .‬אם הכלב נראה משותק‪,‬‬ ‫או שאינו מסוגל לקום‪ ,‬ייתכן שהוא נפגע בעמוד השדרה שלו‪ .‬במקרה זה יש‬ ‫לקב ַע אותו כדי למנוע נזק נוסף לעצבים‪ .‬השיגו משטח שטוח וחזק (מדף רחב‪,‬‬ ‫ֵּ‬ ‫קרש גיהוץ וכדומה)‪ .‬בזמן שהכלב שוכב על צדו‪ ,‬אחזו בעור העורף ובשיפולי‬ ‫הגב והחליקו אותו בעדינות אל המשטח‪ִ .‬קשרו או הדביקו בעזרת סרט הדבקה‬ ‫את הכלב למשטח‪ .‬זה לא יכאב‪ ,‬אך בהחלט עשוי להציל אותו‪.‬‬

‫‪ 120‬צער בעלי חיים‬

‫ ‪ 5‬אם הכלב מחוסר הכרה‪ ,‬הניחו את ראשו בזווית רגילה‪ .‬אם הקיא‪ ,‬או נראה‬ ‫שהוא עומד לעשות זאת‪ ,‬הניחו אותו כך שראשו פונה כלפי מטה‪ ,‬מתחת לגובה‬ ‫הלב‪ .‬כך הקיא יזרום החוצה ולא יחדור לתוך קנה הנשימה והריאות‪.‬‬ ‫ הכיסוי בשמיכה עוזר לכלב להירגע‪ ,‬והוא גם מונע אובדן חום‪.‬‬ ‫‪ 6‬עכשיו אפשר להביא את הכלב לווטרינר‪ .‬השתדלו לא להוציא אותו בעצמכם‬ ‫מהמכונית‪ ,‬אלא בקשו ממנו לעזור לכם ‪ -‬כך הוא יוכל לפקח על ההעברה‬ ‫ולמנוע החמרה של המצב‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬גלילאו צעיר ‪ ,76‬מאי ‪)2010‬‬

‫ מעשירים את השפה‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬חברת החשמל מציגה ‪ -‬בטיחות בחשמל בחופש הגדול"‪.‬‬ ‫קראו‪.‬‬ ‫‪ .1‬בכתוב יש חלק מסביר וחלק שבו כתובים הכללים‪.‬‬ ‫במה שונה הסבר מניסוח כללים?‬ ‫‪ .2‬מצאו בין הכללים האלה דוגמאות לכללים שמנוסחים‪:‬‬ ‫א‪ .‬כציווי ‪" -‬עשה"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כללים המנוסחים כ"לא תעשה"‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את הכתוב במסגרת שלהלן‪ .‬האם הכללים באתר חברת החשמל כתובים‬ ‫בהתאם לכללים האלה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫כיצד מנסחים‬ ‫כללים כותבים בצורת סדרת הוראות‪.‬‬ ‫כותבים כל כלל במשפט קצר אחד‪.‬‬ ‫צורות הפועל השכיחות‪ ,‬כלומר המופיעות לעתים קרובות בניסוח הכללים‪ ,‬הן אלה‪:‬‬ ‫(אל ִּתגְ זֹר)‪.‬‬ ‫זֹורנָ ה)‪ ,‬צורת הפועל השלילי ַ‬ ‫צורת הציווי (ּגְ זֹר‪ּ ,‬גִ זְ ִרי‪ּ ,‬גִ זְ רּו‪ּ ,‬גְ ְ‬ ‫שם הפועל‪ ,‬כשמו כן הוא‪ ,‬הוא מייצג את הפעולה המובעת בפועל‪ ,‬והוא מתחיל תמיד‬ ‫באות ל'‪ :‬לרקוד‪ ,‬לשבת‪ ,‬לפנות‪ ,‬להאכיל‪ ,‬להתלבש‪.‬‬

‫צער בעלי חיים ‪121‬‬

‫‪ .4‬קראנו כללים וחוקים להתנהגות כלפי בעלי חיים‪ .‬נסחו ‪ 5‬כללים כאלה‪ .‬אם‬ ‫תרצו תוכלו להיעזר בכתוב ב"חוק צער בעלי חיים"‪ ,‬בחוקי התורה ובכתוב‬ ‫ב"קיצור שולחן ערוך"‪.‬‬ ‫המשיכו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫שימוש בצורת הציווי בכתיבת כללים‬

‫שימוש בשם הפועל בכתיבת כללים‬

‫ַא ְפ ׁ ְשר ּו לבעלי החיים שעובדים לנוח‬

‫יש לְ ַא ְפ ׁ ֵשר לבעלי החיים שעובדים לנוח‬

‫‪ .5‬אם תרצו‪ ,‬נסחו כללים לטיפול בגור חדש במשפחה‪.‬‬ ‫‪ .6‬הכינו ְּכ ָרזָ ה המעודדת יחס טוב לבעלי חיים (תוכלו להכינה גם בעזרת‬ ‫המחשב)‪.‬‬ ‫חשוב שהכרזה תציג במשפט אחד רעיון או הצעה לשמירה על זכויות בעלי‬ ‫החיים באופן ענייני‪ ,‬קצר ומעניין‪.‬‬ ‫בדקו‪:‬‬ ‫ •האם הכרזה מושכת תשומת לב?‬ ‫ •האם המשפט שכתבתם משכנע?‬ ‫ •האם פניתם ישירות לילדים?‬ ‫ •האם עשיתם שימוש באיורים או בצילומים?‬ ‫ •תלו את עבודותיכם במסדרון בית הספר‪.‬‬

‫‪ 122‬צער בעלי חיים‬

‫אמא של אסף כותבת מכתב ‪/‬‬

‫נירה הראל‬

‫שלום בובי‪,‬‬ ‫שאת המכתב הזה לא תקרא לעולם‪ ,‬מפני שאתה כלב‪ .‬אבל זו אינה סיבה‬ ‫אני יודעת ֶ‬ ‫שלא לכתוב לך על מה שמציק לי‪ ,‬כי העניין קשור בך‪ .‬זה בנוגע למבט העצוב שנעצת בי‬ ‫אתמול‪ ,‬כשאמרתי לך שנמאסת עלי לגמרי ואני לא יכולה לסבול אותך עוד‪ .‬כי באמת יש‬ ‫גבול ‪ -‬אתה לא חושב?‬ ‫מי מוציא אותך החוצה השכּ ם בבוקר? אני‪.‬‬ ‫מי קונה ומכין ומגיש לך אוכל? אני‪.‬‬ ‫ומאבק ומקרצף אותך? אני‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫מי רוחץ‬ ‫מי הבעלים שלך? לא אני‪ .‬אתה הכלב של אסף ולא שלי‪.‬‬ ‫אולי שכחת‪ ,‬אבל הכול התחיל כשאסף נשבע שיטפל בך וידאג לך‪ ,‬אם רק ארשה לו‬ ‫להכניס אותך הביתה ללילה אחד‪ .‬ואני הסכמתי‪ .‬לניסיון‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ונראה איך זה יהיה‪.‬‬ ‫מעולם לא גילית לי איזה רושם השארתי עליך אז‪ ,‬כשראית אותי בפעם הראשונה‪ .‬אבל‬ ‫אני לא הסתרתי את הרושם שאתה ִהשארת עלי‪ .‬פשוט לא מצאת חן בעיני‪.‬‬ ‫אני רציתי כלב לבן ‪ -‬ואתה שחור; ‬ ‫אני רציתי כלב קטן ‪ -‬ואתה גדול;‬ ‫אני רציתי כלב יפה ‪ -‬ואתה‪ ,‬טוב‪ ,‬לא חשוב‪...‬‬ ‫והשקה‪ִ ,‬הבריש ורחץ‬ ‫ההתחלה היתה דווקא מוצלחת‪ .‬אסף כל־כך השתדל! הוא האכיל ִ‬ ‫אותך ויצא איתך לטיול שלוש פעמים ביום‪.‬‬ ‫ילד מסכן! חשבתי בלבי‪ ,‬כל היום הוא מטפל בכלב הזה (כלומר בך); אני מוכרחה לעזור‬ ‫הורי לא הסכימו אף‬ ‫לו קצת‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני מודה שרציתי לעזור‪ .‬לי לא היה כלב מעודי‪ַ .‬‬ ‫לניסיון אחד קטן‪ .‬אמרו "לא" והתכוונו ל"לא"‪ .‬אבל אני הסכמתי לנסות‪ ,‬ואט־אט‪ ,‬בלי‬ ‫שהרגשתי איך קרה הדבר‪ ,‬עבר הטיפול בך מאסף אלי‪.‬‬ ‫פעם כי היה לו מבחן‪ ,‬פעם כי היו לו שיעורים‪ ,‬פעם כי היו לו חברים‪ ,‬פעם כי לא היה לו‬ ‫כוח‪ ,‬פעם כי‪...‬‬ ‫ויום אחד גיליתי שמכל הטיפולים בך לא נשאר לאסף אפילו אחד‪ .‬ואז התרגזתי ואמרתי‬ ‫שנמאסת עלי לגמרי‪ ,‬ואתה הסתכלת בי במבט עצוב כזה‪ ,‬כאילו חשבת שאם זה כך‪ ,‬ודאי‬ ‫ָ‬ ‫אגרש אותך מהבית ותשוב להיות כלב רחוב‪ ,‬כמו שהיית לפני שבאת אלינו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אז תדע לך‪ ,‬בובי‪ ,‬שאתה מגזים‪.‬‬ ‫נכון שלפעמים אני מתעצבנת עליך‪ ,‬אבל אתה הכלב שלנו‪ .‬מה אתה חושב‪ ,‬אנחנו‪ ,‬במשפחה‪,‬‬ ‫לא מעצבנים זה את זה? אז מה? שמעת פעם שמגרשים מישהו מהמשפחה מפני שהשׂ ערות‬ ‫שלו נושרות? או מפני שהוא צריך לעשות פיפי השכּ ם בבוקר? או מפני שהוא רוצה לטייל‬ ‫בחוץ דווקא מאוחר בערב? אני חושבת שאם אסף אינו מטפל בך כמו שהבטיח לי‪ ,‬זו לא‬ ‫הבעיה שלך‪ ,‬אלא שלי‪ ,‬ואם ֶארצה מאוד‪ ,‬אמצא דרך לפתור אותה‪ .‬ואתה‪ ,‬שלא תדאג‪ ,‬למרות‬ ‫שאמרתי שנמאסת עלי וגם אם אגיד את זה שוב‪.‬‬ ‫בנאמנות‬ ‫אמא של אסף‬

‫צער בעלי חיים ‪123‬‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫ספר הג'ונגל‬ ‫רודיארד קיפלינג‬ ‫תרגום‪ :‬יואב כץ‪ ,‬הוצאת מודן‬

‫לפני שמתחילים לקרוא‬

‫גלשו באינטרנט וקראו באתר "דף דף" את תולדות‬ ‫חייו של רודיארד קיפלינג‪.‬‬ ‫כתבו פרטים חשובים הנוגעים לחייו בהודו‪.‬‬ ‫במהלך הקריאה‬

‫בחרו אירועים נוגעים ללב מחייו של מוגלי וקראו‬ ‫בקול רם בהטעמה לפני הכיתה‪.‬‬ ‫הציעו נושא לשיחה בנוגע לאירוע שבחרתם‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו באחד משני הנושאים שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם אפשר לראות בהתנהגות בעלי החיים בסיפורים רמז לתכוּנוֹ ת של בני‬ ‫אדם? הביאו דוגמאות מהספר להוכחת דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬ב"ספר הג'ונגל" חמישה סיפורים‪ .‬מה אתם מעדיפים‪ :‬סיפור אחד הנפרשׂ על‬ ‫פני הספר כולו או ספר שיש בו כמה סיפורים? הסבירו‪.‬‬

‫‪ 124‬צער בעלי חיים‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו באחת האפשרויות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו משחק טריוויה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הכינו כרטיסי שאלות למשחק טריוויה‪ .‬אפשר להכין במחשב ולהדפיס לפי‬ ‫הדוגמה להלן‪:‬‬ ‫מי הציל את‬ ‫מוגלי מהטיגריס‬ ‫שיר חאן?‬ ‫א‪ .‬טבאקי התן‬ ‫ב‪ .‬עם הקופים‬ ‫ג‪ .‬קא הנחש‬ ‫ד‪ .‬אמא זאבה‬

‫ב‪ .‬אחד המשתתפים ישמש כמנחה – שואל השאלות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חבר אחר ירשום את מספר הנקודות שצברו החברים בקבוצה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אפשר להקציב זמן לתשובה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המנצח הוא מי שענה על הכי הרבה שאלות‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו את חוקי הג'ונגל על מגילה שעוצבה מבריסטול‪.‬‬ ‫עטרו באיורי בעלי חיים (תוכלו לחפש בגוגל תמונות ולהדפיס)‪.‬‬ ‫תלו בכיתה‪.‬‬ ‫(ת ְצ ֵרף)‪.‬‬ ‫‪ .3‬צלמו במכונת צילום את העטיפה הקדמית‪ .‬צבעו והכינו פאזל ַּ‬

‫צער בעלי חיים ‪125‬‬

‫אתי ֶא ְתכֶ ם‬ ‫וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫ֶאל ַא ְד ַמ ְתכֶ ם‬ ‫(יחזקאל לו‪)24 ,‬‬

‫‪ 126‬עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••לפני ‪ 2600‬שנים כבש מלך בבל (עירק של ימינו) את ארץ‬ ‫ישראל‪ .‬הוא החריב את בית המקדש והגלה את התושבים‬ ‫לבבל‪ .‬אף שהגולים היכו שורשים בבבל וחייהם במקום החדש‬ ‫היו טובים‪ ,‬הם התגעגעו לארץ ישראל וחלמו לשוב אליה‪,‬‬ ‫לחיות בה ולבנות את בית המקדש‪ .‬במדור תמצאו מובאות*‬ ‫מספר יחזקאל ומספר תהילים בתנ"ך; וכן מובאה מסידור‬ ‫התפילה‪ .‬תלמדו על מחשבותיהם ורגשותיהם של הגולים‪.‬‬ ‫••לאחר מכן‪ ,‬נתקדם בזמן ונבין את השוני בין העלייה של יהודי‬ ‫עירק (בבל הקדומה) בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫לבין העלייה לאחר הקמת המדינה‪ .‬נקרא את קטעי המידע‬ ‫"הברחת יהודים מעירק לפני הקמת מדינת ישראל ולאחר‬ ‫הקמתה"‪.‬‬ ‫••נקרא את הסיפור ההיסטורי "עד עמוד התלייה" מאת יהודה‬ ‫אשל‪ .‬הסיפור מתרחש בעירק‪ ,‬בימים שלפני הקמת מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬נבחן גם כיצד עזר לנו הקטע המידעי להבין את הסיפור‪.‬‬ ‫••עלייתם של יהודי אתיופיה למדינת ישראל היתה רצופת קשיים‬ ‫וסבל‪ .‬נלמד על כך מעדותו של משה "ללכת לירושלים"‪.‬‬ ‫••יש האומרים שילדים עולים מסתגלים ומתאקלמים בקלות‬ ‫רבה יותר ממבוגרים‪ -‬האומנם כך הדבר? נחשוב על כך כאשר‬ ‫נקרא את הסיפור‪" :‬כיכר השמחה וכיכר העצב" מאת נורית‬ ‫זרחי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד מאפיינים של השירה בתנ"ך‪.‬‬ ‫••נלמד על תפקידה של ו' ההיפוך‪.‬‬ ‫* ציטוטים‬ ‫עברית ‪ -‬שפה חדשה־עתיקה ‪127‬‬

‫"וְ ָל ַק ְח ִּתי ֶא ְת ֶכם ִמן ַהגּ וֹ יִ ים ‬ ‫וְ ִק ַּב ְצ ִּתי ֶא ְת ֶכם ִמ ָּכל ָה ֲא ָרצוֹ ת ‬ ‫אתי ֶא ְת ֶכם ֶאל ַא ְד ַמ ְת ֶכם‪".‬‬ ‫וְ ֵה ֵב ִ‬

‫[גויים ‪ -‬עמים]‬ ‫[וקיבצתי ‪ -‬אאסוף]‬

‫(יחזקאל פרק לו‪ ,‬פסוק ‪)24‬‬

‫ספר יחזקאל נמצא בקובץ "נביאים אחרונים" בתנ"ך‪ .‬הנביא יחזקאל חי לפני חורבן בית המקדש‬ ‫הׁשכבה העשירה והמשפיעה ביהודה‪ .‬בגולה עודד יחזקאל‬ ‫הראשון‪ .‬הוא יצא לגָ לּות ָּב ֶבל יחד עם ִ‬ ‫ּכורש‬ ‫את העם וחיזֵ ק את תקוותֹו שיבוא יום‪ ,‬והעם יחזור לארצֹו‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחר שבעים שנים‪ ,‬כבש ֶ‬ ‫ליהודי בבל הזדמנות לשוב לארץ‪ .‬קבוצה גדולה של גולים‬ ‫ֵ‬ ‫ּכֹורש נתן‬ ‫מלך פרס את ממלכת בבל‪ֶ .‬‬ ‫השני‪.‬‬ ‫ָש ָבה לירושלים והם בנו את בית המקדש ֵ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בשם מי אומר הנביא יחזקאל את הדברים האלה?‬ ‫‪ .2‬אל מי הוא מפנה את דבריו?‬ ‫‪ .3‬מה תוכן הדברים?‬ ‫כדי שנבין מתי נאמרו דבריו של יחזקאל עלינו לשים לב לשוני בין העברית של ימינו‬ ‫לעברית העתיקה שבתנ"ך‪ .‬אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא שימוש בו' ההיּפּוך‪:‬‬ ‫א‪ .‬פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עתיד מציינים התרחשות שקרתה בעבר‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬וַ ּיָ ָקם ‪ָ -‬קם; וַ ּיֵ לֵ ְך – ָהלָ ך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פעלים שבתחילתם ו' ההיפוך בצורת עבר מציינים התרחשות שטרם קרתה‪.‬‬ ‫ֹאכל ; וְ ָׂש ַב ְע ָּת – ִּת ְׂש ַּבע‪.‬‬ ‫ לדוגמה‪ :‬וְ ָא ַכלְ ָּת – ּת ַ‬

‫אתי‪ ,‬לאיזה זמן מכוונים הפעלים בדברי יחזקאל?‬ ‫‪ 4‬א ‪ .‬וְ לָ ַק ְח ִּתי וְ ִק ַ ּב ְצ ִּתי וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר ללמוד על מצב העם בזמן שהדברים נכתבו?‬

‫‪ 128‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫"ת ַקע ְּב ׁשוֹ ָפר ָ ּגדוֹ ל ְל ֵחרוּ ֵתנוּ וְ שָׂ א נֵ ס ְל ַק ֵּבץ ָ ּג ֻל ּיוֹ ֵתינוּ ‪ ,‬‬ ‫ְּ‬ ‫וְ ַק ְּב ֵצנוּ יַ ַחד ְמ ֵה ָרה ֵמ ַא ְר ַּבע ַּכנְ פוֹ ת ָה ָא ֶרץ ְל ַא ְר ֵצנוּ ‪ .‬‬ ‫[נִ ְד ֵחי ַע ּמוֹ‬ ‫ָּברוּ ְך ַא ָּתה ה' ְמ ַק ֵּבץ נִ ְד ֵחי ַע ּמוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל"‪ .‬‬

‫[נֵ ס ‪ -‬דגל]‬ ‫ַּ[כנְ פוֹ ת ‪ -‬קצות]‬ ‫‪ -‬בני עמו שהגלה]‬

‫מתוך תפילת שמונה־עשרה‬

‫ּומ ֲע ִריב‪.‬‬ ‫תפילת שמונה־עשרה נאמרת שלוש פעמים ביום‪ ,‬בתפילות ַש ֲׁח ִרית‪ִ ,‬מנְ ָחה ַ‬ ‫תפילה זו נקראת גם תפילת העמידה‪ ,‬לפי שאומרים אותה בעמידה‪ .‬בתפילת שמונה־עשרה‬ ‫עומדים יהודי הגולה כשפניהם לכיוון ארץ ישראל‪ ,‬ואילו היהודים בארץ ישראל מתפללים‬ ‫כאשר פניהם מכוונות לירושלים‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬אל מי פונים המתפללים?‬ ‫ב‪ .‬למען מי הם פונים בתפילה?‬ ‫‪ . 2‬מה הם מבקשים בתפילה? הסבירו והעתיקו את השורה המתאימה‪.‬‬ ‫‪ .3‬את התפילה הזאת מתפללים היהודים שלוש פעמים ביום‪ .‬הסבירו מה אפשר‬ ‫ללמוד מכך?‬ ‫‪ .4‬שערו מדוע קבעו חז"ל (חכמינו זכרם לברכה) שיש להתפלל כאשר הפנים‬ ‫מופנים לכיוון מזרח‪ ,‬לירושלים?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬העתיקו את המילים משורש קב"ץ מתוך דברי יחזקאל ומהתפילה‪.‬‬ ‫"ק ֵ ּבץ"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה ִ‬ ‫ג‪ .‬אילו מילים נוספות משורש זה אתם מכירים?‬ ‫‪ .2‬המילה ֶא ֶרץ מופיעה בשורה השנייה פעמיים‪ .‬במה שונה משמעות המילה‬ ‫"א ְר ֵצנוּ"?‬ ‫"כנְ פוֹ ת ָה ָא ֶרץ" ממשמעות המילה ַ‬ ‫ָ‬ ‫"ה ָא ֶרץ" בצירוף ַּ‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪129‬‬

‫ ‬

‫"ׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות‬ ‫ִ‬ ‫ָהיִ ינוּ ְּכח ְֹל ִמים‪.‬‬ ‫ת־ש ַיבת ִצ ּיוֹ ן ‬ ‫ְּב ׁשוּב ה' ֶא ׁ ִ‬ ‫וּ ְל ׁשוֹ נֵ נוּ ִר ָּנה‪:‬‬ ‫ָאז יִ ָּמ ֵלא שְׂ חוֹ ק ּ ִפינוּ ‬ ‫ם־א ֶּלה‪.‬‬ ‫ִה ְגדִּ יל ה' ַל ֲעשׂ וֹ ת ִע ֵ‬ ‫ֹאמרוּ ַבגּ וֹ יִ ם ‬ ‫ָאז י ְ‬ ‫ָהיִ ינוּ שְׂ ֵמ ִחים‪.‬‬ ‫ִה ְגדִּ יל ה' ַל ֲעשׂ וֹ ת ִע ָּמנוּ ‬ ‫ַּכ ֲא ִפ ִיקים ַּב ֶּנ ֶגב‪.‬‬ ‫יתנוּ ) ‬ ‫(ש ִב ֵ‬ ‫ׁש ָוּבה ה' ֶאת־שבותנו ׁ ְ‬ ‫ְּב ִר ָּנה יִ ְקצֹרוּ ‪.‬‬ ‫ַה ּז ְֹר ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ‬ ‫נֹשֵׂ א ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ָ ּז ַרע‬ ‫ָהלוֹ ְך יֵ ֵל ְך ָוּבכֹה ‬ ‫נֹשֵׂ א ֲא ֻל ּמ ָֹתיו‪".‬‬ ‫ּבֹא יָ בֹא ְב ִר ָּנה ‬ ‫(תהילים קכו)‬

‫ספר תהילים הוא הראשון בקובץ "כתובים" שבתנ"ך‪ .‬תהילים הוא אוסף של ‪150‬‬ ‫מזמורים‪ ,‬שהם שירי תפילה לאל‪ .‬ביניהם מזמורי תחינה‪ ,‬בקשה‪ ,‬תלונה ותודה‪.‬‬ ‫בספר תהילים יש מזמורים המתאימים למצבים שונים בחיי האדם‪ .‬לכן משובצים‬ ‫מזמורים רבים מהספר גם בסידור התפילה‪ .‬גם מזמור קכו מצוי בסידור התפילה‪.‬‬ ‫בספר תהילים יש מזמורים מתקופות שונות‪ .‬מזמור קכו נכתב כפי הנראה אחרי‬ ‫שיהודים מבבל התחילו לחזור לארץ אחרי חורבן בית שני‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהו נושא המזמור?‬ ‫‪ .2‬באילו מילים מתאר בעל המזמור את רגשות השבים?‬ ‫‪ .3‬כיצד יגיבו העמים על בשורת השיבה?‬ ‫‪ .4‬כלי עבודתם של הציירים הם המכחול והצבע ואילו המשורר "מצייר" כשהוא‬ ‫בוחר להשתמש בביטויים ציוריים‪.‬‬ ‫א‪ .‬מצאו והעתיקו מתוך המזמור דוגמאות לביטויים ציוריים (השאלות‬ ‫ודימויים)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו‪ ,‬אילו תמונות אתם רואים בדמיונכם כאשר אתם קוראים אותם?‬ ‫‪ .5‬השלימו את המשפטים לפי תוכן המזמור‪:‬‬ ‫א‪ .‬אפיקי הנחלים בנגב יבשים וצמאים למים‪ ,‬כך גם עם ישראל‪...‬‬ ‫ב‪ .‬כפי שהנחלים הללו יתמלאו באופן טבעי במים כשיגיע הזמן הנכון‪ ,‬כך גם‬ ‫עם ישראל‪...‬‬ ‫ג‪ .‬כשם שמחזור השנה של עבודת האיכר הוא רגיל וטבעי‪ ,‬כך גם עם ישראל‪...‬‬ ‫‪ 130‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫‪ .6‬א ‪ .‬העתיקו את הביטויים שמתארים את המצב בזמן כתיבת המזמור‪.‬‬ ‫ב‪ .‬העתיקו את הביטויים המתארים את המצב בעתיד‪ .‬תוכלו לכתוב בשני‬ ‫המצב בעתיד‬ ‫ ‬ ‫המצב בזמן כתיבת המזמור‬ ‫טורים‪:‬‬

‫נחל אכזב‬

‫‪ .7‬התאימו משפט מהמזמור לכל תצלום‪.‬‬

‫נחל איתן‬

‫ל לדיון‬

‫"בשוב ה' את שיבת ציון" הוא המזמור שנוהגים לומר‪ ,‬או לשיר‪ ,‬לפני ברכת המזון‬ ‫בימי שבת‪ ,‬חג ומועד וכן בסעודות שמחה (כגון ‪ -‬ברית מילה או חתונה)‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה אפשר ללמוד מהמנהג הזה על החשיבות שייחסו היהודים לרעיון המובע‬ ‫במזמור?‬ ‫ב‪ .‬חשבו‪ ,‬מדוע דווקא בסעודות חגיגיות נהגו לומר או לשיר אותו?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫חשבו על דרך יצירתית – בקבוצות או ביצירה עצמית‪ -‬לסכם את הרעיון‬ ‫שבמזמור‪ .‬תוכלו להתאים לו מנגינה; לחבר ריקוד; לצייר; להכין עבודת קולאז';‬ ‫(ראו הסבר בעמוד ‪ 193‬״יוצרים״); לדמיין ולראיין את מחבר המזמור וכדומה‪.‬‬ ‫הציגו לפני הכיתה את עבודותיכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫מאזינים‬

‫א‪ .‬למזמור הולחנו מנגינות שונות‪ .‬האזינו לאחת מהן ביוטיוב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם תרצו‪ ,‬שננו בעל פה את המזמור או חלק מתוכו‪.‬‬ ‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪131‬‬

‫המשפט בשירה שבתנ"ך מורכב משתי צלעות (חלקים) או יותר‪.‬‬ ‫בין שתי הצלעות יש קשר של תוכן (מספר המילים או מספר ההברות שווה בדרך כלל בכל צלע)‪.‬‬

‫‪ .5‬א‪ .‬לעתים התוכן בצלע השנייה זהה לתוכן בצלע הראשונה‪ .‬במקרה כזה‬ ‫קוראים למשפט "תקבולת נרדפת"‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ו ִּמ ְב ַחר‪ָ ׁ ‬שלִ ׁ ָשיו ֻט ְ ּבע ּו ְביַ ם־סוּף‪.‬‬ ‫ַמ ְר ְּכבֹת ַּפ ְרעֹה וְ ֵחילוֹ יָ ָרה ַב ָ ּים ‬ ‫ ‬

‫(שירת הים ‪ -‬שמות פרק ט"ו‪ ,‬פסוק ‪)4‬‬

‫ב‪ .‬לעתים תוכן הצלע השנייה מנוגד לתוכן הצלע הראשונה‪ ,‬והתקבולת היא‬ ‫תקבולת ניגודית‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫נִ ְרדָּ ם ַ ּב ָ ּק ִציר‪ּ ֵ ,‬בן ֵמ ִב ׁיש‪.‬‬ ‫ ‪ ‬אֹגֵ ר ַ ּב ַ ּקיִ ץ‪ּ ֵ ,‬בן ַמשְׂ ִּכיל ‬ ‫ ‬

‫(משלי פרק י‪ ,‬פסוק ‪)5‬‬

‫ג ‪ .‬לעתים התוכן בצלע השנייה משלים את הכתוב בצלע הראשונה‪ ,‬והתקבולת‬ ‫היא תקבולת משלימה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫יה וַ ֲחכָ ם‪.‬‬ ‫ְר ֵאה ְד ָרכֶ ָ‬ ‫ לֵ ְך ֶאל נְ ָמלָ ה ָע ֵצל ‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫(משלי פרק ו‪ ,‬פסוק ‪)6‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מצאו במזמור דוגמה לכל אחת מהתקבולות‪:‬‬ ‫א‪ .‬לתקבולת נרדפת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לתקבולת משלימה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לתקבולת ניגודית‪.‬‬ ‫‪ .2‬כלֵ י עבודתם של הציירים הם המכחול והצבע‪ .‬המשורר "מצייר" כשהוא בוחר‬ ‫להשתמש בביטויים ציוריים‪ ,‬כגון דימויים והשאלות‪.‬‬ ‫מצאו והעתיקו מתוך המזמור‪:‬‬ ‫א‪ .‬דימוי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬השאלה‪.‬‬

‫‪ 132‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫עתה נדלג על ‪ 2500‬שנים ונתקדם במנהרת הזמן ל־‪ 50‬השנים האחרונות‪.‬‬ ‫לקראת קריאה‬

‫עיינו בכותרת‪ ,‬כותרת המשנה‪ ,‬הפסקה הראשונה והאחרונה‪ .‬שערו מהו תוכן המידע‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬קראו את הקטע‪:‬‬ ‫‪ .1‬ציינו לעצמכם מושגים ומילים שאתם מעוניינים לברר את משמעותם‪.‬‬ ‫וחשבו איך אפשר לבררן‪.‬‬ ‫‪ . 2‬אם התעוררו אצלכם שאלות במהלך הקריאה המעמיקה‪ ,‬כתבו אותן ִ‬ ‫‪ .3‬אם התעורר אצלכם צורך לעיין במידע נוסף בנושא‪ ,‬ציינו במה אתם מעוניינים להרחיב את‬ ‫הידע שלכם‪.‬‬

‫העלייה מעירק בעשור שקדם להקמת ישראל‬ ‫והעלייה הגדולה לאחר הקמתה‬ ‫בעשור שקדם להקמת מדינת ישראל הורע מצב היהודים בעירק‪ .‬המורים שהובאו‬ ‫ללמד עברית בבתי הספר של הקהילה גורשו על ידי השלטונות‪ .‬נאסר על יהודי עירק‬ ‫לתרום כסף לבניית יישובים עבריים בארץ ישראל‪ ,‬ואלה התומכים בציונות נאלצו‬ ‫לפעול במחתרת‪ .‬בנוסף‪ ,‬נתקלו יהודי עירק בביטויי שנאה‪ ,‬איומים ואלימות ששיאם‬ ‫היה בהתפרצות פרעות נגד יהודי בגדאד ‪ -‬ה״פרהוד״*‪ .‬במשך שלושה ימים השתולל‬ ‫האספסוף‪ ,‬הרג‪ ,‬שדד ובזז‪ ,‬כשבין המשתתפים בהרג גם אנשי כוחות הביטחון של‬ ‫עירק‪ .‬סיכומו של ה״פרהוד״ היה כ־‪ 180‬הרוגים‪ ,‬פצועים רבים ונזק רב לרכוש‪.‬‬ ‫ה״פרהוד״ גרם להלם ולזעזוע עמוק בקרב יהודי עירק‪ .‬היו אמנם קודם לכן פגיעות‬ ‫ביהודים‪ ,‬אך היה זה מקרה ראשון מזה מאות בשנים של פגיעה המונית מאורגנת‬ ‫ביהודי עירק‪ .‬אותות הזעזוע לא נמחו‪ .‬היהודים חשו שאין ביטחון לחייהם בעירק‪.‬‬ ‫לאחר ה״פרהוד״‪ ,‬חודש בסתר הקשר עם היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬בעירק‬ ‫נמצאו יהודים ארץ־ישראלים במסגרת הצבא הבריטי כחיילים וכעובדי סולל בונה‪.‬‬ ‫שליחים נשלחו מהארץ‪ .‬הם ִאמנו את הצעירים היהודים להשתמש בנשק‪ ,‬כדי‬ ‫שאם חלילה תתרחש בעתיד התקפה על היהודים דוגמת ה״פרהוד'' יוכלו היהודים‬ ‫להתגונן‪ .‬השליחים הקימו גם מאגרי נשק מוסתרים היטב ומוכנים לשימוש‪ .‬משימה‬ ‫נוספת שהוטלה על השליחים היתה לארגן עלייה חשאית של צעירים לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הברחת יהודים מעירק לארץ לפני קום המדינה‬ ‫השליחים הביאו את העולים לארץ ישראל בחשאי‪ .‬הם הסתייעו בנהגי "אגד"‪ ,‬שנסעו‬ ‫לעירק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף נשק‪ .‬מאוחר‬ ‫יותר‪ ,‬בשנת ‪ 1947‬התחילה עלייה מעירק בדרך האוויר‪ .‬שני טייסים אמריקאים הציעו‬ ‫* פרהוד‪ :‬היא ִמ ָּלה שמקורה בשפה הכורדית העתיקה‪ .‬היא מורכבת משתי מילים‪ֵ ,‬פיר שפירושה פחד‪,‬‬ ‫ֵאימה‪ .‬והוד פירושה אלימות כלפי אלה שנשלטים‪.‬‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪133‬‬

‫את מטוסם תמורת תשלום להעברת העולים‪ ,‬ובתיאום עם ארגונים ציוניים בעירק‪,‬‬ ‫הגיעו בחשאי שלושה מטוסים לעירק‪ ,‬ועליהם הועלו ‪ 150‬יהודים שעלו לארץ‪.‬‬ ‫העולים הראשונים בקרב יהודי עירק היו צעירים חברי תנועות הנוער‪ ,‬ואחריהם‬ ‫עלו גם בעלי משפחות‪.‬‬ ‫מבצע "עזרא ונחמיה" ‪ -‬מבצע העלאתם של יהודי עירק למדינת ישראל‬ ‫עם הקמת מדינת ישראל‪ ,‬במאי ‪ ,1948‬הוכרז מצב חירום צבאי בעירק‪ ,‬ומצבם של‬ ‫היהודים החמיר‪ :‬התנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק‪ ,‬הוקמו בתי דין צבאיים‪ ,‬ועל‬ ‫מאות יהודים נגזרו עונשי מאסר וקנסות כבדים בעוון השתייכות לתנועות קומוניסטיות‬ ‫או ציוניות‪ .‬כמה מהם הוצאו להורג בתלייה בכיכרות הערים‪ .‬באותה עת מנתה קהילת‬ ‫יהדות עירק כ־‪ 135,000‬איש‪ .‬בדצמבר ‪ 1949‬בוטל מצב החירום ואלפי יהודים נמלטו‬ ‫בדרך לא דרך לאירן‪ .‬חלק מהם המשיך במסע ועלה לישראל‪.‬‬ ‫במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" הועלו למעלה מ־‪ 120‬אלף איש‪ .‬המבצע נקרא על‬ ‫שם שני מנהיגים ביהדות בבל שעמדו בראש קבוצות עולים מבבל לארץ ישראל‬ ‫בשנת ‪ 538‬לפני הספירה ‪ -‬עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה‪.‬‬

‫במטוס בדרך מעירק לישראל‬

‫‪ 134‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫ממשלת ישראל חשבה שהגיע הזמן להוציא לפועל את מבצע "עזרא ונחמיה" בעקבות‬ ‫העברת חוק (ב־‪ 2‬במרס ‪ )1950‬בעירק‪ ,‬לפיו תותר יציאת יהודים מהמדינה בכפוף‬ ‫לכך שיוותרו על אזרחותם העירקית ועל הזכות לשוב לעירק בעתיד‪ .‬המניעים‬ ‫לקבלת החוק אינם ברורים לגמרי‪ ,‬אולם מקובל להניח כי הרצון ליהנות מרכושם‬ ‫של היהודים (אשר רבים מהם היו בעלי הון) והתגברות האיבה ליהודים ככלל‬ ‫שימשו מניעים לעידוד ההגירה‪.‬‬ ‫הטיסות הראשונות לישראל‪ ,‬שאורגנו בעזרתו של ארגון אמריקאי יהודי ‪ -‬הג'וינט‬ ‫(בהסכמת השלטונות בעירק) ‪ -‬ובוצעו על ידי חברת תעופה אמריקאית‪ ,‬עברו דרך‬ ‫קפריסין‪ .‬עם הגידול במספר היהודים הממתינים לצאת‪ ,‬החלה לפעול רכבת אווירית‬ ‫ישירה מבגדד לנמל התעופה בלוד‪ .‬חלקו העיקרי של המבצע הסתיים ביולי ‪,1951‬‬ ‫ב־‪ 1952‬נשארו בעירק כ־‪ 6,000‬יהודים‪ ,‬ומרביתם היגרו מן המדינה בשנים שלאחר מכן‪.‬‬ ‫על פי ההערכה‪ ,‬נכון לשנת ‪ 2008‬מונה קהילת יהודי עירק עשרות בודדות של אנשים‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬האנציקלופדיה המקוונת של ידיעות אחרונות)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כיצד השתנה יחס השלטונות ליהודי עירק בעשור שלפני קום מדינת ישראל?‬ ‫‪ .2‬מה גרם ליהודי עירק לחוש חוסר ביטחון בארץ שבה חיו?‬ ‫‪ .3‬מה היה פועלם החשאי של השליחים מארץ ישראל למען יהודי עירק?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מדוע‪ ,‬לפי הכתוב‪ ,‬החליטה מדינת ישראל ליזום את מבצע "עזרא ונחמיה"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע החליטו לקרוא למבצע העלאת יהודי עירק בשם "מבצע עזרא ונחמיה"?‬ ‫‪ .5‬באילו תנאים הורשו היהודים לעזוב את עירק?‬ ‫‪ .6‬במה שונה עליית יהודי עירק לאחר קום המדינה מעלייתם לפני קום המדינה?‬ ‫השתמשו במילות הניגוד שלמדתם‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬לעתים פותח המחבר את הפסקה במשפט מכליל ובהמשך הפסקה הוא מפרט‪.‬‬ ‫בדקו ומצאו שתי דוגמאות לפחות לפסקות כאלה‪.‬‬ ‫‪ .2‬חשבו‪ ,‬כיצד ארגן הכותב את המידע?‬ ‫העשרת השפה‬

‫‪ .1‬כתבו רשימה של המילים שהיו חדשות עבורכם בקטע‪.‬‬ ‫‪ .2‬הסבירו כיצד הבנתם את המשמעות שלהן‪.‬‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪135‬‬

‫עד עמוד התלייה ‪/‬‬

‫יהודה אשל (עיבד‪ :‬יהודה אטלס)‬

‫היה זה באחד הימים הראשונים של קיץ ‪ .1942‬שני אנשים זרים נכנסו לבנק היהודי‬ ‫"אדוארד עבודי" שבבגדד‪ .‬הם לבשו בגדי חאקי של נהגים‪ .‬לראשם היו כובעים של‬ ‫"אגד"‪ .‬אפשר היה לראות שהם באו מדרך רחוקה‪.‬‬ ‫המשרת דפק על הדלת של המנהל ואמר‪:‬‬ ‫ אדון סלמאן‪ ,‬שני חיילים מבקשים לראות אותך‪.‬‬‫סלמאן סחייק‪ ,‬המנהל הצעיר של הבנק‪ ,‬קם ויצא אל הבאים‪.‬‬ ‫ שלום ‪ -‬אמר אחד מן השניים בעברית‪.‬‬‫סלמאן לא ידע מה לענות‪ .‬הבאים הרגישו שהוא נבוך‪ .‬אחד מהם פתח לרגע קצה‬ ‫מעילו והראה משהו לסלמאן‪.‬‬ ‫סלמאן היה נבוך עוד יותר‪.‬‬ ‫גבריאל? ‪ -‬שאל פתאום‪.‬‬ ‫ כן‪ ,‬כן‪ ,‬גבריאל‪ .‬גבריאל הוא ששלח אותנו‪.‬‬‫סלמאן הכניס את השניים למשרד שלו‪ ,‬סגר את הדלת והלך להזמין בשבילם תה‪.‬‬ ‫כאשר חזר ‪ -‬מצא בחדר שני ג'נטלמנים מושלמים‪ ,‬לבושים חליפות אנגליות יקרות‪.‬‬ ‫סלמאן קרא למשרת‪ ,‬נתן לו חבילת בגדים ואמר‪:‬‬ ‫ רוץ אל אמי ותגיד לה שתחמם את דוד המים‪ .‬יש לנו אורחים הערב‪.‬‬‫שני האורחים היו חברי קיבוץ מארץ ישראל‪ .‬אחד מהם היה שמריהו גוטמן‪ ,‬חבר‬ ‫קיבוץ נען‪ .‬השני היה עזרא כדורי‪ ,‬יליד עירק‪ ,‬שעלה לארץ בגיל ‪ ,12‬חבר קיבוץ מעוז‬ ‫חיים‪ .‬שניהם באו לעירק כשליחים של היישוב העברי בארץ‪ ,‬כדי להקים בה מחתרת‬ ‫ציונית וכדי לפעול למען העלייה של יהודי עירק לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הם הגיעו עם שיירה של חיילים בריטים שנסעו מארץ ישראל לעירק‪ .‬רק המפקד‬ ‫היהודי של השיירה ידע את הסוד שלהם‪ .‬כאשר הגיעו לבגדד‪ ,‬יצאו לטייל בעיר יחד‬ ‫עם הנהגים האחרים של "אגד" שהביאו את החיילים‪ .‬בדרך נפרדו משאר הנהגים‬ ‫ונכנסו לבנק "אדוארד עבודי"‪.‬‬ ‫ תוכלו לגור אצלנו – אמרו סלמאן סחייק ואחיו שאול לשליחים ‪ -‬אבל קודם‬‫אנחנו צריכים לבקש רשות מאבא‪.‬‬ ‫ אני מבקש‪ ,‬אמר שמריהו‪ ,‬שתספרו לו את כל האמת‪ :‬מי אנחנו ומה באנו לעשות‬‫כאן‪.‬‬ ‫הבנים סיפרו לאביהם מי הם שני האורחים; אבל לשמריהו לא היה די בכך‪ .‬הוא ביקש‬ ‫להיפגש עם הזקן "בארבע עיניים"‪ .‬הוא סיפר לו כי הם באו לארגן את הצעירים‬ ‫וללמד אותם גם להשתמש בנשק‪ ,‬כדי שיוכלו להגן על עצמם אם יהיו שוב פרעות‬ ‫ביהודי עירק וכדי שיעלו באחד הימים לארץ ישראל‪ .‬הוא הסביר כי התפקיד שלהם‬

‫‪ 136‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫יהיה מסוכן מאוד‪ :‬ממשלת עירק תרדוף אותם; הבריטים ינסו לתפוס אותם; גם‬ ‫רבים מן היהודים בעירק יתנגדו לפעולות שלהם‪ .‬למרות הכול‪ ,‬הם החליטו להישאר‬ ‫ולעשות את המלאכה‪ .‬אם הוא יסכים שיגורו אצלו‪ ,‬אמרו‪ ,‬הוא מסכן את עצמו ואת‬ ‫בני משפחתו‪.‬‬ ‫כאשר דיבר שמריהו‪ ,‬ירדו דמעות מעיניו של הזקן‪ .‬הוא אמר‪:‬‬ ‫ הבית הזה כבר אינו הבית שלי ‪ -‬שלכם הוא; המשפחה הזאת ‪ -‬שלכם‪ .‬אם יהיה‬‫קשה ‪ -‬יעברו עלינו ייסורי גאולה‪ .‬אני יהודי דתי‪ ,‬אני‪ .‬איני יודע אם אתם יודעים‬ ‫מה פירוש ייסורי גאולה‪ .‬אני מאמין לכם שתעשו כל מה שצריך‪ .‬יותר מזה איני רוצה‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫אחר כך קרא לבנים שלו ואמר‪:‬‬ ‫ ילָ ַדי‪ ,‬למען ארץ ישראל ‪ -‬עד עמוד התלייה!‬‫(מעובד מתוך‪" :‬עד עמוד התלייה ‪ -‬עלילות המחתרת הציונית בעירק")‬

‫בית ספר יהודי בבגדד‪ ,‬שנות השלושים של המאה ה־‪20‬‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪137‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כמה שנים לפני קום מדינת ישראל‪ ,‬הגיעו הזרים אל סלמאן?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬המספר מציין שסלמאן היה נבוך‪ ,‬כלומר היסס‪ ,‬נבהל‪ ,‬לא ידע מה עליו‬ ‫לעשות כאשר הזרים פנו אליו בעברית‪ .‬חשבו מדוע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חשבו מדוע גברה מבוכתו של סלמאן כשאחד הזרים פתח את מעילו?‬ ‫(שערו לעצמכם‪ ,‬מה היה מתחת למעיל?)‬ ‫ג‪ .‬מדוע מדגיש המספר את מבוכתו של סלמאן?‬ ‫‪ .3‬מה הפתיע אתכם בסיפור?‬ ‫‪ .4‬הזקן ידע שהשליחים פועלים באופן בלתי חוקי‪ .‬מדוע הסתכן וקיבל אותם יפה‬ ‫והיה מוכן לעזור להם?‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬למה התכוון הזקן באומרו לילדיו‪ :‬״למען ארץ ישראל עד עמוד התלייה"?‬ ‫קראו‪:‬‬

‫כאשר חרבה ירושלים וחרב המקדש הראשון‪ ,‬שבנה שלמה המלך‪ ,‬הוגלו חלקים מתושבי יהודה‬ ‫לבבל‪ .‬בספר תהילים פרק קל"ז‪ ,‬מסופר שהם נשבעו‪" :‬אם ֶאשכחך ירושלים תשכח ימיני"‪.‬‬ ‫שבועה זו ליוותה את העם היהודי בכל הגלויות ובכל הדורות‪.‬‬

‫‪ .6‬א ‪ .‬הסבירו‪ :‬מה כוונת השבועה?‬ ‫ב‪ .‬האם תוכלו למצוא קשר בין שבועת היהודים הגולים לבין דבריו של הזקן‬ ‫לבניו? הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫‪ 138‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫עולים פורקים את מטענם‪ ,‬מעברת שער עלייה ‪ .1949 -‬צילם‪ :‬זולטן קלוגר‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫התבוננו בתצלום‪ .‬בחרו וענו על אחת משתי המשימות‪:‬‬ ‫‪ .1‬איזו אווירה משדרת התמונה?‬ ‫‪ .2‬התבוננו בפניה של האישה היושבת על המזוודות‪.‬‬ ‫כתבו‪ ,‬על מה לדעתכם היא חושבת? מה היא מרגישה?‬ ‫‪ִ .3‬אילו היה שם כתב רדיו שהיה רוצה לתאר את המתרחש‪,‬‬ ‫מה היה מספר למאזיניו? הכינו את הכתבה והציגו‪.‬‬ ‫‪ .4‬נסו לשער‪ :‬מדוע קראו לשיכונים הזמניים ַמ ְע ָ ּב ָרה?‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪139‬‬

‫ללכת לירושלים ‪/‬‬

‫עדותו של משה‪ ,‬עולה מאתיופיה‬

‫כשהייתי ילד קטן הייתי חולם על ישראל‪ .‬היו לי ציפיות לעלות לארץ‪ .‬אחי הגדול‬ ‫עלה שנים רבות קודם‪ ,‬ואני קיימתי איתו קשר מכתבים‪ .‬חלמתי שיום אחד הוא יבוא‬ ‫וייקח אותי לישראל‪ .‬הייתי יהודי בבית ספר נוצרי‪ ,‬וגם הקללות כלפי היהודים גרמו‬ ‫לי להרגיש לא נעים‪ .‬התחלתי לחשוב על הליכה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫הורי סירבו‪ .‬הם פחדו מהצפוי בדרך‪ .‬הם הרי ידעו טוב ממני מה יכול לקרות בדרך‪.‬‬ ‫החלטתי לצאת למסע עם אחי‪ .‬הייתי זקוק לכסף‪ ,‬אבל לא ביקשתי‪ .‬ידעתי שאם‬ ‫אבקש כסף מהורי הם יאסרו עלי לצאת‪ .‬שתקתי‪ .‬ולאחי אמרתי‪" :‬מה שיספיק ‪-‬‬ ‫יספיק‪ ,‬ואלוהים יעזור לנו‪".‬‬ ‫באותו יום אמא שלי ליוותה אותי לגונדר‪ ,‬וכשהגענו לעיר הלכתי לבית הספר והיא‬ ‫הלכה לכיוון אחר‪ .‬לא אמרתי לה שאני הולך לארץ ישראל‪ .‬לא היה לי אומץ להגיד‬ ‫לה‪ .‬ידעתי שאם אספר לה היא תבכה‪ .‬וזה היה גורם לי למשבר‪ ,‬כך שלא הייתי יכול‬ ‫לצאת‪ .‬אז לא סיפרתי לה‪ .‬לאחר זמן כתבו לי לישראל שבאותו יום חיכתה לי אמי‬ ‫עד שעות הערב‪ .‬חיכתה שאחזור מבית הספר‪.‬‬ ‫מגונדר יצאתי עם אחי‪ ,‬והלכנו שלושה־ארבעה ימים לכיוון הבית של סבתא‪ .‬שם‬ ‫המתנו במשך חודש‪ ,‬עד שיתאספו מספיק אנשים ותהיה קבוצה גדולה שישתלם‬ ‫למורי הדרך לקחת אותנו‪ .‬בינתיים הגיע בזמן הזה צבא של הממשלה האתיופית‬ ‫ֵ‬ ‫לאזור‪ .‬השהות במקום הפכה להיות מסוכנת‪ ,‬ואנחנו ברחנו ליערות‪ .‬באתיופיה אסור‬ ‫לעבור ממקום למקום ללא אישור‪ ,‬ולנו לא היה אישור‪ .‬אם היינו נתפסים הם לא היו‬ ‫שואלים הרבה ולא מתעניינים יותר מדי‪ .‬היינו נמסרים לממשלה‪ .‬ומי שתפס אותנו‬ ‫היה מקבל את כל הרכוש שלנו כפרס‪ .‬היו פוגעים לא רק בנו‪ ,‬אלא גם במשפחות‬ ‫שהיינו אצלן‪ .‬היינו ביער כשלושה שבועות‪ .‬בלילות היינו מתגנבים לאכול‪ .‬ככה‬ ‫העברנו את הזמן‪ .‬ההרגשה ביער לא היתה נעימה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬הצבא עזב את המקום ואנחנו יצאנו לדרך‪ .‬היינו שבעה יהודים ושני‬ ‫גברים מהאזור‪ ,‬שמשפחותינו הכירו‪ .‬הם ידעו את הדרך‪ ,‬לכן סיכמנו איתם שייקחו‬ ‫אותנו‪ .‬בהתחלה הם לא רצו לקחת אותי כי הייתי קטן‪ .‬הם אמרו לי שיש יום שלם‬ ‫של הליכה בדרך בלי מים ושזה אמצע הקיץ‪ .‬אמרתי להם‪" :‬יהיה מה שיהיה‪ ".‬יצאתי‬ ‫לדרך ארוכה וידעתי מראש מה יכול לקרות לי‪ ,‬ולא אוותר‪.‬‬ ‫הלכנו מהר‪ .‬הקצב היה מהיר‪ .‬בשלושה שבועות הגענו‪ .‬אני זוכר את היום הראשון‬ ‫להליכה‪ .‬לא אשכח אותו לעולם! בבוקר שלמחרת לא יכולתי להזיז את השרירים‬ ‫שלי‪ .‬הלכנו בלילה‪ .‬גם בגלל השמש וגם כדי שלא יתפסו אותנו‪ .‬היה לנו אוכל יבש‪.‬‬ ‫האדם שלקח אותנו ידע איפה יש מים ואיפה נובע כל מעיין‪ ,‬כך שלא היתה לנו‬

‫‪ 140‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫בעיית מים‪ ,‬אך היינו צריכים ללכת בדרכים עקיפות כדי להגיע למים‪ .‬אם היינו לבד‬ ‫ללא מורה הדרך‪ ,‬היינו מסתכנים‪ .‬היינו עלולים להגיע לאזורים של יערות שאף פעם‬ ‫לא היינו מצליחים לצאת מהם‪ .‬אבל הוא ידע את הדרך והוביל אותנו‪.‬‬ ‫כאשר הגענו לסודן חשבתי שישר אעלה לארץ‪ .‬לא ציפיתי שיכול לקחת חודש‪,‬‬ ‫חודשיים‪ ,‬שנה‪ ,‬שנתיים בסודן‪ .‬כאשר הייתי בסודן לא הרגשתי טוב‪ .‬לא למדתי‪ ,‬לא‬ ‫עשיתי כלום‪ .‬האוכל היה שם שונה‪ ,‬מאוד לא נעים היה שם‪ .‬העמדנו פנים שאנחנו‬ ‫לא יהודים‪ .‬קנינו בשר שהם שוחטים כדי שלא יחשדו שאנחנו יהודים‪ .‬כי יהודים‬ ‫נתנו לכלבים‪ .‬חיינו בתרמית‪.‬‬ ‫אפשר להכיר לפי הבשר הכשר‪ .‬את הבשר ָ‬ ‫בסופו של דבר הגעתי לישראל‪ .‬אני חושב שבדרך למדתי להתמודד עם כל מיני סוגים‬ ‫של בעיות‪ .‬אתה שואל אותי אם אני נזכר בזה לפעמים? איך אני יכול לשכוח אם‬ ‫ההורים שלי עוד שמה? תמיד אני חושב על זה‪...‬‬ ‫(מעובד בשינויים קלים מתוך‪ :‬כמו אור בכד מאת ג' בן־עזר‪ ,‬הוצאת מס‪)1992 ,‬‬

‫גג בית הכנסת היהודי בגונדר‪ ,‬אתיופיה‬ ‫מצבה בבית הקברות היהודי בגונדר‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪141‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫בדקו‪ ,‬לפי איזה סדר סיפר משה את סיפור עלייתו ארצה?‬ ‫תוכלו להכין את הכתבה שלהלן בסדר דומה‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו לעיתון ילדים כתבה על מישהו או על מישהי שעלו לארץ בילדותם‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫•תוכלו להכין את הכתבה כך‪:‬‬ ‫•אספו מידע על העלייה מארץ מוצאו של העולה ועל דרך הקליטה של‬ ‫עולים אחרים מארץ זו‪ .‬המידע יעזור לכם להכין שאלות לריאיון‪.‬‬ ‫•בקשו מהעולה שיספר את סיפור עלייתו‪ ,‬הקשיבו‪ ,‬ושאלו מדי פעם שאלות‬ ‫לפי המידע שאספתם‪.‬‬ ‫•כתבו כתבה מלאה על העולה לפי הסיפור שסיפר ולפי המידע שאספתם‪.‬‬ ‫•אם תרצו‪ ,‬צלמו את המרואיין או המרואיינת וצרפו את התמונות לכתבה‪.‬‬

‫הכתבה אמורה לכלול‪:‬‬ ‫ •רקע על ארץ המוצא‬ ‫ •עיקרי הדברים מסיפור עלייתו‪/‬ה‬ ‫ •שתיים־שלוש שאלות ותשובות ישירות מן הריאיון‬ ‫ •משפט מסיים שלכם ככותבי הכתבה‬ ‫ •אם תרצו‪ ,‬צלמו את המרואיין‪/‬נת‬ ‫ •הכניסו לתלקיט לאחר שתתקנו את הטיוטה בעצמכם או בעזרת חבר‬ ‫‪ .2‬מדינת ישראל ארגנה את עלייתם של יהודי אתיופיה בשני מבצעים‪:‬‬ ‫האחד ‪" -‬מבצע משה"‪ ,‬והשני ‪" -‬מבצע שלמה"‪.‬‬ ‫חפשו שני מקורות מידע שונים (באנציקלופדיה או באינטרנט) על "מבצע שלמה"‬ ‫וכתבו סיכום קצר על מבצע זה‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫ •הוציאו משני מקורות המידע את כל הפרטים על "מבצע שלמה"‪.‬‬ ‫ •כתבו את המידע המתאים מתוך כל אחד מהמקורות שבחרתם על דף נפרד‪.‬‬ ‫ •השוו בין פרטי המידע שאספתם ובדקו אילו פרטים חוזרים על עצמם‬ ‫ואילו משלימים זה את זה‪ .‬בדיקה זו באה למנוע חזרות מיותרות‪.‬‬

‫‪ 142‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫ •חשבו באיזה סדר להביא את הדברים‪.‬‬ ‫ •בפתיחת הסיכום אתם יכולים להתייחס אל ייחודו של "מבצע שלמה"‬ ‫לעומת "מבצע משה"‪ ,‬שקדם לו‪.‬‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪143‬‬

‫העצב ‪/‬‬ ‫וכ ַּכר ֶ‬ ‫ׂמחה ִ‬ ‫הש ָ‬ ‫ִּכ ַּכר ִ‬

‫נורית זרחי‬

‫לבדה בבית‪ ,‬שעה שנשמעו שלוש דפיקות על הדלת‪ ,‬ומיד‪ ,‬בלי‬ ‫ּ‬ ‫נוֹ עה נְ יו ָּטה ישבה‬ ‫לחכות לתשובה‪ ,‬נכנס אל החדר שולחן כבד בעל ארבע רגליים‪ ,‬אחריו כיסא גְ ַב ּה‬ ‫וסקרה את החדר הריק‬ ‫סעד‪ ,‬ואחריהם אישה זרה בעלת שְׂ ער שֵׂ יבה גזוּז‪ .‬היא עמדה ָ‬ ‫ִמ ָ‬ ‫על ארבעת קירותיו החשׂ ופים‪.‬‬ ‫"אבא ואמא אינם? ודאי יצאו לסידורים‪ .‬אין דבר‪ ,‬ילדה‪ ,‬תגידי לאמא שהבאתי לכם‬ ‫המטען שלכם מן הנָ מל‪".‬‬ ‫כמה חפצים עד שיבוא ִ‬ ‫"את מבינה מה שאמרתי?"‬ ‫ראשה של נועה‪ַ :‬‬ ‫ּ‬ ‫להחליק על‬ ‫התכוונה ַ‬ ‫היא‬ ‫ַּ‬ ‫גבה‪ .‬היא לא רצתה שום ַמגָ ע עם‬ ‫אבל נועה ניוטה כיווְ צה את כתפיה והפנתה את ּ‬ ‫אחר כאן במקום‪ .‬אף שלא הבינה בדיוק את‬ ‫האישה הזאת‪ ,‬וגם לא עם שום אדם ֵ‬ ‫בידה‬ ‫ּ‬ ‫בראשה לאות ֵהן כדי לשׂ ים קץ לשׂ יחה‪ .‬האישה נופפה‬ ‫ּ‬ ‫ֵּפ ֶשר הדברים‪ ,‬הניעה‬ ‫לבדה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫והלכה לה‪ ,‬ונועה ניוטה נשארה‬ ‫היא גררה את השולחן הזָ ר למרכז החדר‪ ,‬טיפסה על הכיסא והציצה בעד החלון‪.‬‬ ‫בשפע רב‪ :‬חול! לא עצי גן ולא עצי‬ ‫בחוץ לא היה כלום‪ ,‬כלומר ‪ -‬היה שם משהו ֶ‬ ‫שתכּ נ ּו היו כל הקומות ריקות‪ ,‬כי הדיירים‬ ‫פרי‪ ,‬אף לא פני אדם‪ .‬גם בבית שבּ וֹ ִה ַ‬ ‫שעתידים היו לגור ּפֹה לא הגיעו עדיין לארץ‪ .‬רק הם הזדרזו ובאו ֵהנה ראשונים‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫כאילו בלעדיהם לא היו יכולים להסתדר‪ .‬והיא‪ ,‬ניוטה‪ ,‬שהיתה התלמידה המצטיינת‬ ‫במחלקה הרביעית‪ ,‬חייבת עתה ללמוד ְקרוא וּכְ תוב מההתחלה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"אל ַתקשי עלינו‪ ",‬אומרת אמא‪" ,‬גם בלעדי זה די קשה לנו‪".‬‬ ‫ומי אשם בכך אם לא הם? מי בכלל ביקש ֵמהם לבוא ֵהנה? הרי שם נשארו חברותיה‬ ‫שבכיכר העיר‪ .‬ניוטה העבירה את‬ ‫הטובות‪ ,‬היַ ער‪ ,‬הטיולים אל הנהר‪ ,‬הגנים היפים‬ ‫ַּ‬ ‫העבר האחר‪ ,‬שבעדו נראו שלושה עצים רזים וילדים משַׂ חקים‬ ‫שמן ֵ‬ ‫הכיסא אל החלון ִ‬ ‫בצמתה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫בכדור‪ .‬אתמול ניגשה ֲאליהם‪ ,‬אך הם לא שיתפו אותה‪ ,‬ואחד מהם אפילו משך‬ ‫וה ֱעמידה אותו אצל השולחן‪ .‬מאחת התיבות ָשלפה‬ ‫שוב גררה נועה ניוטה את הכיסא ֶ‬ ‫לה ספר וישבה לקרוא‪ .‬כעבור רגע הרימה את עיניה מן הדף‪ .‬אף בכך אין טעם‪ .‬אין‬ ‫זו השפה שבּ ּה מדברים הילדים שבחוץ‪ .‬הנה הם צועקים‪" :‬אלַ י‪ ,‬אלַ י‪ .‬יותר גבוֹ ּה!"‬ ‫סעד‬ ‫ניוטה כבר מבינה מילים אחדות‪ ,‬אף על פי שהיא שונאת את השפה החדשה‪ִ .‬מ ַ‬ ‫הכיסא ְמגוּלָ ף ציורים שונים‪ :‬הנה לימון מוארך גדול‪ ,‬וּלידו עוד אחד‪ .‬נועה לחצה‬ ‫בעה חור בכיסא‪ .‬לא‬ ‫המסעד בכוח כדי שלא תפרוץ בבכי‪ ,‬ונבהלה‪ :‬נדמה לה שנִ ָ‬ ‫על ִ‬ ‫חור ‪ -‬אלא מנהרה שלֵ מה! והיא צועדת בה והולכת‪ .‬המנהרה חשוכה‪ ,‬והיא פוחדת‬ ‫בחשכה מעידות על כך‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫קצת‪ ,‬אך נראה שיֵ ש לה ָקצה‪ :‬קרני האור הבוקעות‬ ‫"מה זה?" צועקת ניוטה‪.‬‬ ‫ניצבת היא ִ ּבשׂ ֵדרה גדולה של לימונים‪ ,‬העומדים כולם בפריחה‪ .‬נועה משפשפת את‬ ‫ֶ‬ ‫לקראתה‪ .‬היא חוששת לגשת ֲאליהם‪ ,‬אבל הם קוראים לה‬ ‫ּ‬ ‫עיניה‪ :‬נער ונערה רצים‬

‫‪ 144‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫ראה זה פלא ‪ -‬היא מבינה מה הם אומרים‪" .‬הבה‬ ‫בקול נעים‪ .‬שׂ פתם זרה אמנם‪ ,‬אך ֵ‬ ‫הכרה‪ ",‬אומר הנער‪" ,‬שמי מוֹ ני‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬זה הכּ ינוּי של שמי האמיתי ‪ -‬מוֹ ן‪.‬‬ ‫נעשה ָּ‬ ‫וזו‪ ",‬הצביע הוא על הנערה‪" ,‬זו לִ י‪".‬‬ ‫שניהם צהו ֵ ּ​ּבי שֵׂ יער‪ ,‬וגם עיניהם זרוּעוֹ ת נקודות צהבהבּ ות ירוקות‪ .‬הם מושיטים לה‬ ‫"שמך נועה‪ ,‬האין זאת?"‬ ‫יד‪ֵ .‬‬ ‫בגרונה ְּפ ַקעת של דמעות‪" ,‬שמי ניוטה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫"לא‪ ",‬אומרת ניוטה‪ ,‬והיא מרגישה שוב איך עולָ ה‬ ‫כך קראו לי כשנולדתי‪ֵ ׁ .‬שם אינו דבר שמחליפים אותו כמו שׂ מלה‪ ,‬כפי שחושבים ּפֹה‬ ‫האנשים‪' :‬שמך ניוטה? כמה נחמד‪ .‬הרי זה בדיוק נועה‪ .‬תתחדשי‪ ,‬ילדה‪ ,‬בשמך החדש!'"‬ ‫מראהו של האיש שקיבל את פניהם בנמל כשהוא מדבּ ר‬ ‫ֵ‬ ‫מחקה את קולו ואת‬ ‫נועה ַ‬ ‫נקסיו‪.‬‬ ‫ֲאליהם מתוך ּ ִפ ָ‬ ‫"אין מה לכעוס‪ ",‬אומר מוֹ ן בקולו הנעים‪" ,‬הרי ֵשם אינו אלא סימן‪ .‬לא אותך החליפו‪,‬‬ ‫בשל כך‪ .‬מזל שהגעת אלינו בדיוק‬ ‫אלא רק את הסימן שלך‪ַ .‬אל לך להטריד את עצמך ֶ‬ ‫לשעת המיץ‪".‬‬ ‫בצל אחד העצים‪ .‬איש איש מהם נושא‬ ‫לִ י ומוֹ ני מושיבים אותה על ְתלוּלית ֲחמימה ֵ‬ ‫בידו גביע שקוף‪ ,‬ובתוכו נוזל צהבהב‪ .‬מעבירים הם את הגביעים מיָ ד ליָ ד‪ ,‬וכל אחד‬ ‫בתורו לוגם לגימה מן הנוזל החמוץ עד כדי צמרמוֹ רת‪.‬‬ ‫לעווֵ ת את פניה‪ ,‬אך נראה שלִ י מנחשת במה העניין‪.‬‬ ‫ניוטה מנסה שלא ַ‬ ‫להמתיק את ַמאכלֵ ינו‪ .‬אוהבים אנו את החמוץ‬ ‫"חמוץ?" שואלת היא‪" ,‬אנו לא נוהגים ַ‬ ‫שתתרגלי‪ֵ ,‬ת ָיהני גם ַאת כפליים‪ .‬יש אלף ומאה גווָ נים‬ ‫חמוץ ואת המתוק מתוק‪ .‬לאחר ִ‬ ‫של טעם ויש אלף ומאה ואחד מינים של בני אדם‪ .‬כלום לא שׂ מת לב לכך‪ ,‬כמה שונים‬ ‫הם זה מזה כבר מרגע לידתם? האם חשבת רגע מדוע שונים הם?" ומוני אמר‪:‬‬ ‫וכיכר העצב‪:‬‬ ‫יכר השׂ מחה‬ ‫ַּ‬ ‫"שבי ואספר לך את הסיפור על כּ ַּ‬ ‫לידה‬ ‫ּ‬ ‫ניצבת כיכר לחם ענקית‪ ,‬היא כיכר השמחה‪.‬‬ ‫"בעברו האחד של העולם‪ִ ,‬מחוּצה לו‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫עומדות המון ֲעריסות זעירות‪ ,‬ובתוכן התינוקות העתידים להיווָ לד‪ .‬ליד כיכר הלחם‬ ‫לבנים וכוכבי בד גבוהים‬ ‫הענקית עומדים שני אנשים‪ ,‬והם לבושים חלו ֵּקי אופים ָ‬ ‫לשם כך משכיבים הם‬ ‫לשגר את התינוקות הקטנים אל העולם‪ֵ .‬‬ ‫לראשם‪ .‬תפקידם הוא ַ‬ ‫ּפתה אל המקום המיועד לו‪ .‬אך‬ ‫את התינוק במין נדנדה ענקית‪ ,‬וזו מביאה אותו בתנו ּ‬ ‫כיווָ ן שהדרך ארוכה‪ ,‬חוששים האנשים ֶש ָמא ירעבו התינוקות בדרך‪ ,‬ולכן צובטים הם‬ ‫ַקמצוּץ של לחם מן הכיכר הגדולה ומכניסים אותו לפי התינוק‪ .‬עבודתם מייַ געת למדי‪,‬‬ ‫רהרים בשמחת האבות והאמהות‪ ,‬בכל הדברים הנפלאים העתידים לקרות‬ ‫אולם הם ְמ ַה ֲ‬ ‫נמ ָסה בפי התינוק‬ ‫את הילדים בּ בוֹ אם אל העולם עד שיהיו בו לאנשים‪ .‬צביטת הלחם ַ‬ ‫בדמו נספגים פירורים מכיכר השמחה‪.‬‬ ‫עוד בהיותו בדרך‪ ,‬אך ָ‬ ‫לידה‬ ‫ּ‬ ‫ניצבת כיכר לחם ענקית‪ .‬זוהי כיכר העצב‪.‬‬ ‫"מעברו האחר של העולם‪ִ ,‬מחוּצה לו‪ֶ ,‬‬ ‫ֶ‬ ‫עומדות המון עריסות‪ ,‬ובהן תינוקות העתידים להיוולד‪ .‬שני האנשים העומדים שם‬ ‫לבושים חלוקים אפורים‪ ,‬ולראשיהם כּ וּמתוֹ ת בד ֵדהוֹ ת‪ .‬משכיבים הם את התינוקות‬

‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪145‬‬

‫שעליהם להרים‪,‬‬ ‫אותה תנופה עזה כדי שיגיעו למקומם‪ִ .‬עם כל תינוק ֲ‬ ‫ּ‬ ‫ומניפים‬ ‫בנדנדה ְ‬ ‫עם כל דחיפה שעליהם לדחוף‪ ,‬נאנחים השניים ואומרים‪' :‬הו‪ ,‬מה קשה תפקידנו‪ַ .‬עד‬ ‫ולשם מה? כלום חסרים שם בני אדם?‬ ‫עולם מוּטל עלינו להביא התינוקות לעולם‪ֵ .‬‬ ‫הצער והעבודה הקשה הצפוּיים להם!'‬ ‫מה ַצר על התינוקות האוּמללים! מה רבים ַ‬ ‫ובעוד הם נאנחים‪ ,‬דוחפים הם לפי התינוקות צביטה אחת מן הכיכר הענקית‪ ,‬ועד‬ ‫'לשם מה ֲע ֵמלים אנו?' אומרים‬ ‫עולם לא יוכל עוד התינוק לגרש את הצער מלִ בּ ו‪ֵ .‬‬ ‫השניים‪' ,‬כלום אי אפשר לעשות זאת בלעדינו?' והם מרחמים על עצמם וטופחים זה‬ ‫עמל וצער יש בחיים!"‬ ‫על גבו של זה‪' :‬כמה ָ‬ ‫בקולה הנעים‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫נועה ניוטה הביטה נְ בוכה בפניו של מוֹ ני‪ ,‬אבל לִ י אמרה‬ ‫"אבל אנשים משתנים‪ ,‬כמובן‪ ,‬אם הם רוצים‪ .‬כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר‬ ‫שכחת‬ ‫ְ‬ ‫משלו‪ ,‬כיכר שמחה או כיכר של עצב‪ .‬זה תלוי באדם עצמו‪ .‬אנו חשבנו‪ ,‬שאולי‬ ‫ֶ‬ ‫את כיכר השמחה שלך בארץ אחרת‪ ,‬ולכן החלטנו לתת לך טעימה קטנה מן הכיכר‬ ‫שבידינו‪ִ ּ .‬פתחי את פיך!"‬ ‫ֵ‬ ‫יטם הלימון מאחד הענפים הנמוכים והכניסה אותו לפיה של נועה‪.‬‬ ‫לי צבטה את קצה ִּפ ַ‬ ‫לא הספיקה נועה לעמוד על טעמוֹ ‪ ,‬והנה נִ טרקה הדלת‪ ,‬ולפתע נָ גוֹ ז הכול ‪ -‬שׂ ֵדרות‬ ‫שמעבר לחלון ואמא שבאה עייפה הביתה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הלימונים הפורחים‪ ,‬לִ י ומוֹ ן‪ .‬נותרו רק החול‬ ‫"מאיִ ן השולחן והכיסא האלה?" שאלה בקול ַחששני‪.‬‬ ‫היא פחדה ֶשמא תתפרץ נועה שוב‪ ,‬אבל נועה תיארה לפניה את האישה‪ ,‬וחיוך מוזר‬ ‫ְמ ַרצד על שפתיה‪.‬‬ ‫כשסיפרה זאת אמא לאבא עם ערב‪ ,‬נָ ד בראשו בדוּמייה‪ .‬הוא כבר שמע על האישה‬ ‫מפי האנשים שיָ שבו וחיכו איתו בלשכּ ת העבודה‪ .‬יום אחד הופיעה ֵהנה מאחד‬ ‫וא ֱעשֶׂ נָ ה‪".‬‬ ‫היישובים הוותיקים שבמרכז הארץ ואמרה‪" :‬תנו לי כל עבודה נחוּצה ֶ‬ ‫וכך‪ ,‬ימים על ימים שוטפת היא את הדירות לפני בוא העוֹ לים ֲאליהן‪ ,‬מנַ כּ שת את‬ ‫הקוצים בכניסה לבית‪ ,‬ובבוֹ אם מטפלת היא בתינוקות ומלמדת את האמהות כיצד‬ ‫לעשות את כל הדברים בארץ החדשה‪.‬‬ ‫מה והניחה אותו בצריף קטן ִ ּבמבואות הכפר‪ ,‬ובבוא‬ ‫רכושה הביאה ִע ּ‬ ‫ּ‬ ‫את כל‬ ‫להקל‬ ‫מחלקת‪ ,‬כדי ָ‬ ‫ביתה‪ .‬את הכול היא ַ‬ ‫ּ‬ ‫מחפצי‬ ‫ֵ‬ ‫מחלקת היא להם חפצים‬ ‫העולים ַ‬ ‫עליהם בימים הראשונים‪ .‬פעם היה לה ֶמשק מפואר ופרדס מן המובחרים בשרון‪,‬‬ ‫שנתפרסם בלימוניו ובטעמם המיוחד; אבל היא נָ טשה הכול ובאה הנה‪ .‬כך סיפרו‬ ‫היום בלשכּ ה‪.‬‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬שעה שהכול הלכו לענייניהם‪ ,‬היתה נועה ניוטה לוחצת‬ ‫שבעה ימים‪ֵ ,‬‬ ‫על ִמסעד הכיסא ושוקעת עמוק במנהרה‪ ,‬עד שהיתה ַמגיעה אל שׂ ֵדרת הלימונים‪.‬‬ ‫חבריה החדשים ומשׂ חקת ִאתם‪ .‬הם היו עליזים כל כך‪ ,‬עד‬ ‫ָ‬ ‫שם היתה פוגשת את שני‬ ‫תופחת ועולה‪.‬‬ ‫שהיא חשה ַ ּב ֲעליל איך כיכר השמחה שלה ַ‬ ‫כבדה‪ ,‬נמוכת קומה‪,‬‬ ‫ביום השביעי‪ ,‬רק יצאו אבא ואמא מן הבית‪ ,‬שוב נכנסה האישה‪ֵ .‬‬ ‫ראשה של נועה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ּספסת על‬ ‫ערה הגזוז חרוּך מן השמש‪ ,‬העבירה את ּ‬ ‫ושְׂ ּ‬ ‫ידה המחו ּ‬ ‫‪ 146‬והבאתי אתכם אל אדמתכם‬

‫הפעם לא הפנתה נועה את גבּ ּה והתבוננה בעיני האישה‪ ,‬שהיו אפורות וצלולות‪.‬‬ ‫המטען‬ ‫"שלום‪ ,‬ילדתי‪ .‬באתי לקחת את השולחן והכיסא‪ .‬אינך זקוקה להם עוד‪ .‬היום יגיע ִ‬ ‫שלכם‪ ,‬ואיתו יבואו עוד אנשים אשר יִ זדקקו לשולחן ולכיסא‪ ,‬עד שיגיעו החפצים שלהם‪".‬‬ ‫נועה לא הבינה את ּפשר המילים‪ ,‬אבל היטב הבינה מה מבקשת האישה לומר‪ַ :‬את‪,‬‬ ‫שהצמחת כבר את הכיכר שלך‪ ,‬יכולה לתת את הכיסא לילד אחר שיבוא היום‪ .‬נועה‬ ‫ִ‬ ‫רצתה להודות לאישה‪ ,‬להתנצל על התנהגותה בימים הראשונים‪ .‬היא הושיטה את‬ ‫ידה הקטנה והניחה אותה בתוך כף היד המחוספסת‪ ,‬השזופה ואמרה‪" :‬שלום!"‬ ‫היתה זו המילה הראשונה שאמרה בעברית‪.‬‬ ‫האישה לחצה את ידה‪ ,‬ובאותו רגע ּ ָפשט בחדר ריח עז וחריף של פריחת לימונים‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לניוטה יש טענות כלפי הוריה‪ .‬ל ּו סיפרה לכם על כך‪ ,‬מה הייתם מסבירים לה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬נועה ניוטה יוצאת למסע בעולם הדמיון‪ .‬תארו את המסע לפי הנקודות‬ ‫הבאות‪ :‬המקומות במסע; התחנות לאורכו; הפגישות; מה היא לומדת‬ ‫במסע? מי מלמד אותה?‬ ‫ב‪ .‬נועה ניוטה היא בעלת דמיון‪ .‬כיצד עזרו לה הדמיונות להרגיש טוב‬ ‫ולהתאקלם בארץ?‬ ‫‪ .3‬בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה הלֶ קח שלומדת הילדה מהסיפור על כיכר השמחה וכיכר העצב?‬ ‫ב‪" .‬כיכר השמחה" ו"כיכר העצב" בסיפור הם ביטויים מושאלים‪ .‬מה הם‬ ‫מייצגים? (הסבר מהו ביטוי מושאל תמצאו בעמוד ‪).20‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬ציינו היכן מופיע הלימון במהלך העלילה?‬ ‫ב‪ .‬איזו תכונה של הלימון בולטת?‬ ‫ג‪ .‬מה מסמל הלימון? שערו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬בדקו את שמות הילדה בתחילת הסיפור ובסופו – מה גיליתם?‬ ‫מדברים על זה‬

‫‪ .1‬אפשר לחלק את הסיפור לחלקים אחדים‪.‬‬ ‫א‪ .‬דונו והחליטו לכמה חלקים אפשר לחלק אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדקו‪ ,‬היכן בסיפור מופיעה האישה שבאה לעזור לעולים?‬ ‫ג‪ .‬באילו חלקים בסיפור משוחחת הילדה בדמיונה‬ ‫עם מון ולי?‬ ‫ד‪ .‬היכן בסיפור מופיע מה שסיפרו לי ומון לניוטה?‬ ‫ה‪ .‬נסו להכין תרשים של חלקי הסיפור‪.‬‬ ‫והבאתי אתכם אל אדמתכם ‪147‬‬

‫ישראל שלנו‬

‫"קוּ ם ִה ְת ַה ֵּל ְך ָּב ָא ֶרץ ְל ָא ְר ָּכ ּה וּ ְל ָר ְח ָּב ּה ִּכי ְל ָך ֶא ְּתנֶ ָּנה‪".‬‬ ‫(בראשית יג‪)17 ,‬‬

‫"כל ַה ְּמ ַה ֵּל ְך ד' ַא ּמוֹ ת ְּב ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל ‪ֻ -‬מ ְב ָטח לוֹ ׁ ֶשהוּ א ֶּבן‬ ‫ָּ‬ ‫ָהעוֹ ָלם ַה ָּבא‪".‬‬ ‫(כתובות קי"א)‬

‫"היוּ הוֹ ְל ִכין ר' יוֹ ָחנָ ן וְ ַת ְל ִמ ָידיו ִמ ָּמקוֹ ם ְל ָמקוֹ ם ְּכ ֵדי ֶל ֱאכֹל‬ ‫ָ‬ ‫תוּקים וְ טוֹ ִבים‪ְ ...‬וּבוַ דַּ אי ָהיוּ ְמ ַכ ְ ּונִ ים ָּבזֶ ה ִּב ׁ ְש ִביל‬ ‫ּ ֵפרוֹ ת ְמ ִ‬ ‫תוּקים וַ ֲח ׁש ִוּבים ׁ ֶש ָּל ּה‪"...‬‬ ‫ִח ּבוּב ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל ֶל ֱאכֹל ִמ ּ ֵפרוֹ ת ַה ְּמ ִ‬ ‫(עירובין ל‪ ,‬ע"א; ברכות מד)‬

‫"מ ְצוָ ה ְל ַט ֵ ּיל ְּב ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬ל ְראוֹ ת ַהנּ וֹ ף וּ ְל ִה ְת ּ ַפ ֵעל ִמ ָּמה‬ ‫ִ‬ ‫ׁ ֶש ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א נָ ַתן ָלנוּ ‪ֶ ,‬א ֶרץ ֶח ְמדָּ ה טוֹ ָבה וּ ְר ָח ָבה‪".‬‬ ‫(לפי הרב משה ברנד)‬

‫‪ 148‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••על העונג ועל הגמול המובטחים למטייל בארץ ועל אהבת ארץ‬ ‫ישראל נקרא במובאות מן המקורות בשער המדור‪.‬‬ ‫••מה אתם יודעים על אזור ים המלח? תתוודעו לאורח החיים בקיבוץ‬ ‫עין גדי השוכן סמוך לים המלח מנקודת מבטו של אחד מחברי‬ ‫הקיבוץ ונקרא את העדות‪" :‬עין גדי מזווית אישית"‪ .‬הכותב מזכיר‬ ‫בעדותו את ציפור הטריסטמית שחיה בעיקר באזור עין גדי‪ .‬נלמד על‬ ‫ציפור זו בקטע המידעי‪" ,‬הטריסטמית"‪ .‬השיר "עין גדי" מתאר את‬ ‫ים המלח ואת עין גדי הסמוכה מנקודת מבטו של המשורר‪.‬‬ ‫••בוודאי תרצו לדעת כיצד נוצר ים המלח? מדוע הוא מלוח כל כך?‬ ‫ומה התועלת שמפיק ממנו האדם? נקרא על כך שני קטעי מידע‪:‬‬ ‫"ים המלח" מאת זיוה מימוני ו"ים המלח מאגר של משאבי טבע"‪.‬‬ ‫••נכיר בקטע מידעי קצר את "תופעת הבולענים" שבאזור ים המלח‬ ‫ונקרא ידיעה מהעיתונות על הסכנה שבתופעה זו‪.‬‬ ‫••אזור ים המלח הוא אזור מדברי‪ .‬תשובה לשאלה כיצד מצליחים צמחים‬ ‫להתקיים במדבר תמצאו בקטע המידעי‪" :‬תנאי האקלים במדבר"‪.‬‬ ‫••הטבע בארצנו מגוון ומעניין אולם פעולות האדם מזיקות לא אחת‬ ‫לחי ולצומח‪ .‬נקרא על כך בסיפור "הצב האחרון שנותר במי הנחל"‬ ‫מאת נילי חור‪ .‬על הפעולות שנעשות כדי להציל את הצבים בנחל‬ ‫אלכסנדר נקרא בקטע המידעי‪" :‬מבצע ההצלה הגדול"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••לקטעי מידע יש סגנון כתיבה מקובל‪ .‬כשנקרא את קטעי המידע‬ ‫במדור נלמד על השימוש בפעלים סבילים בקטעים כאלה‪.‬‬ ‫••בעקבות קריאת קטעי המידע במדור‪ ,‬נתנסה בעריכה של קטע מידע‬ ‫לשם סיכומו‪.‬‬ ‫••נלמד גם על תפקיד הסוגריים בקטעים מדעיים‪.‬‬ ‫ ‪149‬‬

‫עין גדי מזווית אישית ‪ /‬דוד שליטא‬ ‫עד היום‪ ,‬לאחר שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עזבתי את עין גדי לטובת תל אביב‪,‬‬ ‫כשאני מזדמן לשם‪ ,‬לעין גדי ‪ -‬לאירוע שמח או עצוב (כגון אזכרה לחבר שאיננו)‪,‬‬ ‫ומזיכרונותי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫אני מרגיש שזה עדיין בית‪ .‬מקום שיש בו חלק ממני‪ ,‬חלק מנשמתי‬ ‫הגעתי לעין גדי כשהייתי מאוד צעיר‪ .‬היה זה דרך תנועת נוער‪ ,‬שבימים ההם היתה‬ ‫המסגרת הכי חשובה בחיינו‪ ,‬יותר מבית הספר ואפילו יותר מבית ההורים‪ .‬תנועת‬ ‫חברי (שנקראה ״גרעין") ללכת ולהתיישב בקיבוץ עין‬ ‫הנוער כיוונה אותי עם קבוצת ַ‬ ‫גדי השוכן לחופי ים המלח‪ ,‬שהיה אז קיבוץ קטן וצעיר מאוד‪.‬‬ ‫באותם ימים (שקוראים להם סוף שנות החמישים) היתה עין גדי אחד היישובים‬ ‫המבודדים והמרוחקים ביותר בכל הארץ‪ .‬וכשאומרים מרוחקים מתכוונים בדרך כלל‬ ‫מרוחקים מתל אביב ‪ -‬כאילו שהיא נמצאת במרכז העולם‪ .‬לעין גדי היו נוסעים אז‬ ‫דרך באר שבע‪ ,‬משם דרך דימונה לסדום ומשם לאורך ים המלח עד עין גדי‪ .‬את‬ ‫הנסיעה היינו עושים בדרך כלל באוטובוס כבד של אגד‪ ,‬והיא היתה נמשכת כחמש‬ ‫וחצי שעות‪ .‬בחורף היתה הנסיעה עלולה להימשך יום או יומיים‪ ,‬כי היו שיטפונות‬ ‫לחופי ים המלח‪ .‬זרמי מים אדירים אלה היו גורפים עמם סלעים ענקיים והיו חותכים‬ ‫את הדרכים ומנתקים את עין גדי מכל צדדיה‪ .‬במצב כזה צריך היה לחכות לטרקטור‬ ‫גדול שיבוא ויזיז את הסלעים הענקיים ויתקן את הדרך‪ .‬היום נוסעים לעין גדי‬ ‫דרך ירושלים‪ ,‬והנסיעה מתל אביב נמשכת פחות מחצי הזמן‪ ,‬אבל עדיין יש בחורף‬ ‫שיטפונות והם עדיין מנתקים לפעמים את הדרך לעין גדי‪ .‬ובאמת ‪ -‬גם היום אפשר‬ ‫להרגיש שעין גדי נמצאת בעולם שונה מאוד מהעולם של מרכז הארץ‪.‬‬ ‫עין גדי היתה ונשארה מקום שהוא מבין החמים ביותר בארץ‪ .‬יש ימים רבים בקיץ‬ ‫שהחום בהם עולה על ‪ 43‬מעלות ַ ּב ֵצל‪ .‬ובימים כאלה היינו עובדים בשדה‪ ,‬לא ַ ּב ֵצל אלא‬ ‫בשמש החזקה והשׂ ורפת‪ .‬מסקלים את השדה (מסלקים את האבנים שלא יפריעו לעיבוד‬ ‫השדה)‪ ,‬קוטפים תירס‪ ,‬בצל‪ ,‬חצילים או בוצרים ענבים‪ .‬היו לי חברים שלמדו איתי‬ ‫יחד בתיכון בתל אביב והם ניסו להבין למה בחרתי בחיים כל כך קשים במקום ללכת‬ ‫לאוניברסיטה או לעבוד באיזה בנק ממוזג בעיר הגדולה‪ .‬האמת היא שהחיים של אז לא‬ ‫נראו לנו בכלל קשים‪ ,‬אולי אפילו להפך‪ ,‬כי חיינו חיים של שיתוף ‪ -‬שזה אומר שהרבה‬ ‫בעיות אפשר לפתור ביחד ולהתחלק בקושי‪ .‬חוץ מזה הרגשנו שאנחנו עושים משהו‬ ‫שהוא גם חשוב למדינה ‪ -‬כי הרי מישהו חייב לגדל ירקות ופירות וגם לחיות בקצוות של‬ ‫הארץ (שהיום קוראים להם ּ ֶפ ִר ֶיפ ְריָ ה) ולשמור בהזדמנות זאת על הגבולות של המדינה‪.‬‬ ‫מספר החברים בעין גדי היה אז כ־‪ ,70‬וזה בערך מספר הדיירים בבית דירות עירוני‬ ‫של שלוש קומות‪ .‬כמובן הכרנו היטב את כולם ונפגשנו איתם כמעט כל יום‪ .‬זה מאוד‬ ‫נחמד בדרך כלל‪ ,‬אבל לפעמים זה היה קצת מעיק שכולם כל כך קרובים זה לזה‪.‬‬ ‫אמנם לא רקדנו "הורה" כל לילה כמו שסיפרו פעם על החיים של החלוצים‪ ,‬אבל‬ ‫שמחות שבחיי העיר לא כל כך מכירים אותן ‪ -‬למשל כשנפתחה‬ ‫היו בחיינו המון ָ‬ ‫‪ 150‬ישראל שלנו‬

‫לראשונה כיתה א' בעין גדי (למדו בה שישה ילדים)‪ ,‬או כשחנכו‬ ‫את הכביש לסדום במקום דרך העפר הישנה‪ ,‬או כשבנו עוד‬ ‫כמה בתים והיישוב גדל לפתע‪ ,‬או כששתלו עוד דשא ועצים‬ ‫ופרחים‪ ,‬והצבע הירוק הלך וכיסה את פני היישוב‪ ,‬או כשהיתה‬ ‫מסיבת חג מוצלחת שבה השתתפו כל החברים וכל הילדים‬ ‫וכמה אורחים‪.‬‬ ‫עין גדי היתה ונשארה אחד המקומות היפים בארץ לטיול‪.‬‬ ‫בשבתות היינו לוקחים כובע ומצלמה‪ ,‬מתרחקים בהליכה‬ ‫(קניון הוא לא‬ ‫כחצי שעה מהבית וכבר היינו בתוך קניון צר ֶ‬ ‫ַקניון עזריאלי ‪ -‬אלא וַ אדי עמוק שצוקי סלע מתרוממים משני‬ ‫צדדיו) ונחל מלא מים זורם בתוכו‪ ,‬ומסביבנו מטיילים חופשי‪,‬‬ ‫ללא פחד‪ ,‬יְ ֵעלֵ י סלע עם קרניים ענקיות‪ ,‬והאוויר מלא צפצופים‬ ‫יס ֶט ְר ִמיוֹ ת ונמצאות‬ ‫חזקים של ציפורים שחורות הנקראות ְט ִר ְ‬ ‫רק בעין גדי‪.‬‬ ‫בלילות ירח ירדנו לעתים לים המלח להתרחץ‪ .‬המים היו חמים‬ ‫ושמנוניים ‪ -‬היה זה כמו להתרחץ בשמן מכונות שחור‪.‬‬ ‫אך הדבר הכי מיוחד בעיני בחיים ההם של יישוב קטן ומרוחק‬ ‫היה הידיעה שאת כל מה שאנחנו צריכים לחיֵ ינו ‪ -‬אנחנו צריכים‬ ‫לעשות במו ֵידינו‪ .‬להכשיר בעצמנו את השדות ולגדל את הירקות‬ ‫והתמרים (טרם "המציאו" בארץ את העובדים התאילנדיים)‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לקיים את החינוך של הילדים שלנו‪ ,‬מהגן ועד סוף בית הספר‪,‬‬ ‫ולהחליט בעצמנו על כל דבר שחשוב לנו‪ .‬עלינו לעשות בעצמנו‬ ‫תרבות וחגים וחוּגים וחיי חברה ‪ -‬בקיצור ‪ -‬מה שלא נעשֶׂ ה‬ ‫לעצמנו ‪ -‬לא יהיה לנו‪ ,‬וזה שונה מאוד מהדרך שבה חיים רוב‬ ‫אזרחי המדינה‪ ,‬שיש להם עירייה ומערכת חינוך‪ ,‬ותיאטרון‪,‬‬ ‫וקולנוע‪ ,‬ומשרדי ממשלה‪ ,‬קופת חולים‪ ,‬סופרמרקט וחנויות‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬כשאני מגיע לעין גדי‪ ,‬אני נדהם כל פעם מחדש למראה‬ ‫הצמחייה הענקית המכסה את כל היישוב‪ ,‬עד כי יש בתים שבקושי‬ ‫רואים אותם מבעד לעלים הרחבים של הצמחים הטרופיים‬ ‫שנראים יותר כתפאורה לסרט על גן עדן מאשר גינת נוי ליד הבית‪.‬‬ ‫קיבוץ עין גדי כיום הוא גם גן בוטני מוגן ומפורסם בעולם כולו‪.‬‬ ‫מספר החברים והילדים רב בהרבה ואיש כבר אינו עובד בגן‬ ‫הירק או בכרם הענבים‪ .‬אך אני ממשיך לראות בעין גדי אותו‬ ‫קסם שהיה לה אז‪ ,‬בימים הרחוקים של הקיבוץ הקטן עם קומץ‬ ‫הצעירים שחיו בו‪.‬‬

‫ ‪151‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫הכותב זוכר‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬החיים בעין גדי היו קשים ביחס למקומות אחרים‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫אותם לטובה‪ .‬הסבירו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה היה הדבר המיוחד והמרתק ביותר בעיני הכותב בחייהם של חברי קיבוץ‬ ‫עין גדי?‬ ‫‪ .3‬עין גדי פעם ועכשיו‪ .‬השלימו לפי מידע מן המאמר‪:‬‬ ‫ואילו היום‬ ‫ •פעם‬ ‫לעומת זאת בימינו‬ ‫ •בעבר‬ ‫ •כשרק הוקם הקיבוץ‬

‫אבל עכשיו‬

‫הקישוריות‪ :‬ואילו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ואבל משמשות לתיאור ניגוד‪.‬‬ ‫הן מחברות בין חלקי המשפט או מחברות בין משפטים‪.‬‬

‫‪ִ .4‬אספו מן הכתוב את כל הנתונים על עין גדי והכינו ערך אנציקלופדי על מקום זה‪.‬‬ ‫הדרכה‬

‫ ‬

‫א ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬‬

‫תוך כדי קריאה במאמר נסחו כמה שאלות מידע על קיבוץ עין גדי‪.‬‬ ‫הקפידו לא לכלול שאלות הקשורות לחוויות‪ ,‬להתרשמויות ולרגשות של‬ ‫הכותב‪ .‬באנציקלופדיה כותבים רק עובדות‪.‬‬ ‫בדקו על אילו מן השאלות שכתבתם יש תשובות במאמר והתייחסו רק אליהן‪.‬‬ ‫סדרו את התשובות בסדר הנראה לכם המתאים ביותר‪.‬‬ ‫כתבו אותן ברצף‪.‬‬

‫ל לדיון‬

‫נסו לחשוב על כל השאלות שהייתם צריכים לשאול את עצמכם‪ ,‬אילו הייתם חלק‬ ‫מהקבוצה שהקימה את עין גדי‪ ,‬כדי להתארגן לפני עלייתכם על הקרקע‪.‬‬

‫‪ 152‬ישראל שלנו‬

‫ ענייני לשון‬ ‫הכותב מרבה בכתיבתו בסוגריים‪ .‬סוגריים משמשים בכתיבה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬להערת אגב‪.‬‬ ‫א‪ .‬לפירוט‪ ,‬לפירוש או להסבר‪.‬‬ ‫בכל המקרים הסוגריים מוסיפים מידע התורם להבנת הכתוב או מעורר מחשבה‬ ‫נוספת אצל הקורא‪ ,‬אבל אינם פוגעים ברצף הקריאה‪.‬‬

‫‪ .1‬קראו שוב את הטקסט וכתבו איזה שימוש בסוגריים עושה הכותב בכל פעם‪.‬‬ ‫ ‬

‫מידע התורם להבנת הכתוב ‬

‫מידע המעורר מחשבה‬

‫‪ .2‬העתיקו את הטבלה למחברת‪ִּ .‬כתבו בטור הימני שמות פועל מן הכתוב ובטור‬ ‫השמאלי משפט לפי הדוגמה‪.‬‬ ‫שם הפועל‬

‫המשפט‬

‫לַ ֲעשׂ וֹ ת‬

‫לעצמנו ‪ -‬לא יהיה לנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫מה שלא נעשֶׂ ה‬

‫לְ ִה ְת ַר ֵחץ‬

‫מתר ֲחצים בלילה בים המלח‪.‬‬ ‫הכותב וחבריו היו ַ‬

‫נחל דוד הסמוך לעין גדי‬

‫ישראל שלנו ‪153‬‬

‫יס ְט ָר ִמית‬ ‫ַה ְט ִר ְ‬ ‫הטריסטרמית היא ציפור שיר השייכת למשפחת הזרזירים‪ .‬היא נקראת על שמו‬ ‫יס ְט ַרם‪ ,‬שבא לחקור את ארץ הקודש והיה הראשון שלכד‬ ‫של הכומר האנגלי ‪ְ -‬ט ִר ְ‬ ‫את הטריסטרמית בשנת ‪.1864‬‬ ‫סימני זיהוי‪ :‬אורכה כ־‪ 25‬ס"מ‪ ,‬משקלה ‪ 140 -100‬גר' ומוטת כנפיה ‪ 45-44‬ס"מ‪.‬‬ ‫צבעו של הזכר שחור עם ברק כחול־סגול‪ .‬אברות הכנף הפנימיות צבועות בחום־‬ ‫ערמוני ובולטות בזמן המעוף‪ .‬המקור כפוף במקצת‪ ,‬הכנפיים קצרות והזנב ארוך‪.‬‬ ‫הנקבה דומה‪ ,‬אך ראשה אפרפר‪ .‬שירתן של הטריסטרמיות מסולסלת וערבה לאוזן‪.‬‬ ‫חברתיות‪ :‬הטריסטרמית היא ציפור חברתית החיה בקבוצות קטנות המורכבות‬ ‫מבני משפחה‪ .‬הקבוצות נוהגות ללון לינה מקובצת במקום קבוע‪ ,‬במדרונות הקניונים‪.‬‬ ‫תפוצתה בארץ‪ :‬טריסטרמית נמצאת קבועה בנגב עד צפון ים המלח‪ .‬בזמן השוטטות‬ ‫היא יכולה להתרחק מרחק רב ‪ -‬עד הרי הכרמל וחניתה שבגליל המערבי‪.‬‬ ‫אזור מחיה‪ :‬גאיות ומדרונות חשופים‪ .‬לאחרונה גם ליד‬ ‫מגורי אדם‪ .‬דוגרת בנקיקי הרים צחיחים במיוחד בתוך‬ ‫קניונים‪ ,‬ובשנים האחרונות בבניינים גבוהים בערד‪.‬‬ ‫מזונה העיקרי ‪ -‬פירות בר‪ ,‬ענבים‬ ‫ּ‬ ‫תזונה‪:‬‬ ‫ותמרים ושאריות מזון של אדם‪ .‬היא‬ ‫יכולה להסתדר עם מעט מים‪.‬‬ ‫קינון ודגירה‪ :‬הקשר בין בני הזוג נשמר‬ ‫כל השנה‪ ,‬גם בתוך הלהקה‪ .‬בני הזוג‬ ‫אוכלים יחד‪ ,‬שותים יחד ומסדרים‬ ‫נוצות זה לזה‪ .‬עונת הקינון מתחילה במרס ונמשכת עד סוף יוני‪ .‬הקן נבנה בנקיקי‬ ‫סלע‪ ,‬לרוב במערה‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬אתר המשרד להגנת הסביבה)‬

‫ל לדיון‬

‫נסו לשער ‪ -‬אילו שינויים במזג האוויר‪ ,‬בצמחייה ובשטח עלולים להזיק‬ ‫לטריסטרמית ולהפוך את אזור ים המלח לתחנה פחות מוצלחת עבורה‪.‬‬ ‫נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.10‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫כתבו קטע מידע על ציפור לפי בחירתכם‪ .‬העזרו בדגם לפיו נכתב המידע‪.‬‬

‫‪ 154‬ישראל שלנו‬

‫ֵעין ּגֶ ִדי ‪ /‬אֵיתָן ֶּפרֶץ‬

‫יָ ם ַה ָּמוֶ ת ַה ָּכחֹל ַ ּב ָּלאט יָ נו ַּע‬ ‫ו ִּמ ַּמ ַעל ֲענָ נָ ה ְק ַט ָ ּנה ָּת ׁשוּט‪.‬‬ ‫ֵעץ ָה ֵא ׁ ֶשל ִ ּב ְד ָמ ָמה יָ זו ַּע‬ ‫וְ כָ ל ַקו ַ ּבחוֹ ל יָ ֶפה ָחרוּט‪.‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַּת ְצ ִהיב ְ ּבלַ ַהט ׁ ֶש ֶמ ׁש‬ ‫וְ ָא ָבק ַמ ְחנִ יק יָ עוּף ָ ּברוּם‬ ‫ַא ְך ֵעין ֶ ּג ִדי ל ֹא ִּתבּ ֹל ַ ּב ָּכ ֵמ ׁש‪,‬‬ ‫ָ ּב ּה יִ ׁ ְשל ֹט ָ ּגוָ ן יָ רֹק וְ חוּם‪.‬‬

‫יָ ם ַה ָּמוֶ ת ַה ָּכחֹל ַ ּב ָּלאט יָ נו ַּע‬ ‫וְ כָ ל ַהר בּ וֹ יִ ְתנַ ּ ֵׂשא ֵ ּג ֶאה וָ ָרם‪.‬‬ ‫נַ ַחל ֲערוּגוֹ ת‪ ,‬זֶ ה ַה ָ ּידו ַּע‬ ‫ַמ ֲהלָ כוֹ יַ יְ ׁ ִשיר ֶאל ּתוֹ ְך ַה ָ ּים‪.‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ַּת ְצ ִהיב ְ ּבלַ ַהט ׁ ֶש ֶמ ׁש‪,‬‬ ‫ַא ְך ֵעין ֶ ּג ִדי ִהיא נְ וֵ ה ִמ ְד ָ ּבר‬ ‫יוֹ ם ָח ָד ׁש ֵאינוֹ דּ וֹ ֶמה לְ ֶא ֶמ ׁש‬ ‫וְ ָע ִתיד ַמזְ ִהיר צוֹ ֵפן לָ ּה ַה ָּמ ָחר‪.‬‬

‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ִּכי ָצ ַמ ְח ְּת ַ ּב ַח ָּמה‬ ‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ּ ְפלָ גִ ים ָ ּב ְך חוֹ ְת ִרים ַ ּב ׁ ּ ְש ָמ ָמה‬ ‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‪,‬‬ ‫ָ ּב ְך ַה ּי ִֹפי יוֹ ָפע ְ ּבכָ ל הוֹ ד‬ ‫וְ ַה ֵּלב יְ ַה ְר ֵהר וְ יַ ְחמֹד‬ ‫וְ ַה ֵּלב יְ ַה ְר ֵהר וְ יַ ְחמֹד‪.‬‬

‫ֵעין ֶ ּג ִדי‪ֵ ,‬עין ֶ ּג ִדי‪...‬‬

‫נחל ערוגות‪,‬‬ ‫שמורת עין גדי‬

‫ישראל שלנו ‪155‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫קראו את הכותרת‪ ,‬כותרות המשנה‪ ,‬התבוננו בתצלומים ובתרשימים בעמודים ‪,167-158‬‬ ‫והסבירו אילו רמזים גיליתם על העניינים הקשורים לים המלח שעליהם נלמד‪.‬‬

‫ ‬

‫ים המלח ‪ -‬תופעה ייחודית בעולם‬ ‫ארצנו מצטיינת בנופים מעניינים ומגוּוָ נים‪ .‬אחת התופעות הייחודיות בנוף ארצנו‬ ‫היא ים המלח‪ ,‬שאליו נשפכים ֵמימיו של נהר הירדן‪.‬‬ ‫ים המלח הוא ימה* סגורה בבקעת ים המלח‪ ,‬שהיא אחת משרשרת הבקעות שנוצרו‬ ‫בעת שאירע השבר הגיאולוגי הסורי־אפריקאי** לפני מיליוני שנים‪ .‬בקעת ים המלח‬ ‫***‬ ‫היא המקום הנמוך ביותר בעולם‪ ,‬וגובהה ‪ 400‬מטר מתחת לפני הים‪.‬‬ ‫הב ַקע החלה זרימת מים מהעמקים הצפוניים‪ִ ,‬מנְ חלים ובעיקר מנהר‬ ‫לאחר שנוצר ֶ ּ‬ ‫הירדן‪ .‬זרימת המים מילאה את הבקע לא רק במים אלא גם במינֶ רלים ובמלחים‬ ‫שונים שנסחפו עם אדמת הסחף‪ :‬גיר‪ ,‬גֶ בס‪ ,‬ומלח מאכל‪.‬‬ ‫מדוע הים מלוח? אקלים האזור היה חם ויבש מאוד מאז ומתמיד‪ ,‬ולכן ההתאדות היתה‬ ‫גדולה והמלחים השונים שקעו על הקרקעית‪ .‬בשל ההתאדות הגדולה‪ ,‬הנמשכת כל‬ ‫העת‪ ,‬ים המלח הוא הים המלוח ביותר בעולם‪ .‬ליטר מים מכיל שלושים ושלוש מאיות‬ ‫מלחים לעומת שלוש מאיות מלחים בממוצע בים התיכון‪ .‬כתוצאה מאחוז המלחים‬ ‫הגבוה‪ ,‬בעלי חיים וצמחי מים מתקשים לחיות במימיו‪ ,‬ומכאן שמו הנוסף‪ :‬ים המוות‪.‬‬ ‫ים המלח הוא משאב טבע חשוב ביותר והמינרלים והמלחים שבו מנוצלים לצרכים‬ ‫שונים‪ :‬מפעלֵ י ים המלח מפיקים מלח למאכל‪ ,‬חומרים לתעשיות מזון ולדשנים‬ ‫בחקלאות‪ ,‬לתרופות‪ ,‬להיגיינת הגוף ולתמרוקים‪.‬‬ ‫מי הים משמשים לריפוי מחלות שונות‪ ,‬ובעיקר מחלות עור‪ .‬לחופי ים המלח‬ ‫התפתח ענף התיירות‪ ,‬וחולים רבים מגיעים מכל העולם לרחוץ במימיו ולמרוח את‬ ‫הבוץ על גופם בשל תכונותיו הרפואיות‪.‬‬

‫(מעובד מתוך‪ :‬אתר הספרייה הווירטואלית)‬

‫מדוע מצטמק ים המלח?‬ ‫המתא ָדה ממנו‪ .‬אמנם‬ ‫ַ‬ ‫המפלס של ים המלח מושפע מכמות המים הנכנסת אליו ומכמות המים‬ ‫גורמים טבעיים‪ ,‬כמו האקלים‪ ,‬השפיעו תמיד על המפלס של ים המלח‪ ,‬אך כיום הוא מושפע בעיקר‬ ‫מפעולות האדם‪ .‬פעולות אלה מפחיתות במידה ניכרת את כמות המים המגיעה אל ים המלח‪ .‬כך‬ ‫למשל‪ֶ ,‬ס ֶכר ְדגָ נְ יָ ה‪ ,‬שנבנה במוצא הירדן מן הכינרת ייבש את הירדן הדרומי‪ ,‬ומימיו הפסיקו להגיע‬ ‫אל ים המלח‪ .‬גם הפעילות של מפעלי ים המלח גורמת לירידת המפלס של ים המלח‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬אתר סבבה‪ ,‬שומרים על הסביבה)‬

‫* ימה‪ :‬גוף מים קטן וסגור ללא מוצא‪.‬‬ ‫** השבר הסורי־אפריקאי הוא ֵע ֶמק ארוך במיוחד‪ .‬אורכו יותר מ־‪ 6,000‬ק"מ‪ .‬תחילתו בצפון סוריה‪ ,‬והוא עובר‬ ‫לאורכה של ארץ ישראל ומשם עד לטנזניה שבאפריקה‪.‬‬ ‫*** גובה פני הים הוא גובה אפס שממנו מודדים את גובהם של פני השטח בכל מקום בעולם‪ .‬נקבע שנקודת האפס‬ ‫מתחילה במקום שבו קו מי הים נפגש עם קו החוף החולי‪.‬‬

‫‪ 156‬ישראל שלנו‬

‫ללא כותרת (ים המלח) ‪ / 2009‬אבי יאיר‬ ‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כיצד נוצר ים המלח?‬ ‫‪ .2‬מה מאפיין את בקעת ים המלח?‬ ‫‪ .3‬מה ייחודם של מי ים המלח?‬ ‫ממי ים המלח?‬ ‫יצרים ֵ‬ ‫‪ .4‬אילו מוצרים מיַ ְ‬ ‫‪ .5‬מדוע התפתח ענף התיירות והנופש‬ ‫באזור ים המלח? ענו לפי הכתוב‪.‬‬ ‫‪ .6‬הביאו שתי דוגמאות למשפט שיש בו‬ ‫הכללה ופירוט‪.‬‬ ‫‪ .7‬חפשׂ ּו את הערך העוסק בים המלח‬ ‫ב"ויקיפדיה" באינטרנט או בכל אתר אחר‬ ‫ובררו מהי צורתו הנוכחית של ים המלח‪.‬‬ ‫האם צורתו של ים המלח עכשיו דומה‬ ‫לזו שבציורו של אבי יאיר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .8‬יצירתו של אבי יאיר עוסקת במקום‬ ‫מסוים כפי שהוא נראה בעבר‪ִ .‬חשבו‬ ‫על מקום שאתם מכירים שעבר שינוי‬ ‫(לדוגמה ‪ -‬מגרש ריק בשכונתכם שנבנה‬ ‫וחלק ּו אותו‬ ‫בו בניין)‪ ,‬קחו דף נייר ַ‬ ‫לשניים‪ .‬בצד אחד ציירו או תארו את‬ ‫המקום לפני השינוי‪ ,‬ובצד השני את‬ ‫המקום לאחר השינוי‪ .‬בתחתית הדף‬ ‫כתבו את תחושותיכם לגבי השינוי‪.‬‬

‫ישראל שלנו ‪157‬‬

‫ים המלח ‪ -‬מאגר של משאבי טבע‬ ‫ים המלח נמצא בבקעת הירדן במקום הנמוך ביותר בעולם (כ־‪ 400‬מטרים מתחת‬ ‫לפני הים)‪ .‬בצפון נשפך אליו הירדן אך אין לים המלח מוצא‪ .‬המים של ים המלח‬ ‫מתנדפים לאוויר‪ ,‬ומכיוון שים המלח נמצא באזור מדברי שהאקלים בו חם ויבש‬ ‫(בחורף ‪ 20oC‬ובקיץ ‪ ,)40oC‬התנדפות והתאדות המים מהירה‪.‬‬ ‫במי ים המלח יש כמות גדולה מאוד של מלחים (‪ 310‬גרמים של מלח בליטר של‬ ‫מי ים) שהיא גבוהה פי עשרה מזו המצויה במי הים התיכון (כ־‪ 33‬גרמים לליטר)‪.‬‬ ‫המדענים סבורים שהתרומה העיקרית לכמות הגדולה של המלחים במים מקורה‬ ‫בנביעות תת־קרקעיות של מעיינות מלוחים‪.‬‬ ‫המלחים במי ים המלח הם בין משאבי הטבע החשובים ביותר של מדינת ישראל‪:‬‬ ‫מפיקים ממנו אשלג‪ ,‬מגנזיום וברום‪ ,‬המופנים בעיקר ליצוא לארצות רבות בעולם‪.‬‬ ‫בתהליך הפקת האשלג מתקבל גם מלח מאכל‪ ,‬המופנה בעיקר לתעשייה בארץ‪.‬‬

‫ים המלח‬ ‫תחילת המאה ה–‪21‬‬

‫תחילת המאה ה–‪20‬‬

‫רום מפלס‪ 415 :‬מטר‬ ‫שטח‪ 650 :‬קמ“ר‬ ‫נפח‪ 135 :‬ק“מ מעוקב‬

‫רום מפלס‪ 390 :‬מטר‬ ‫שטח‪ 950 :‬קמ“ר‬ ‫נפח‪ 155 :‬ק“מ מעוקב‬

‫פשחה‬

‫פשחה‬

‫עין גדי‬

‫עין גדי‬

‫מצדה‬

‫מצדה‬

‫בריכו‬

‫ת אידוי‬

‫הלשון‬

‫‪ 158‬ישראל שלנו‬

‫סדום‬

‫במשך שנים רבות היו בים המלח שני חלקים‪:‬‬ ‫החלק הצפוני ‪ -‬שאורכו כ־‪ 50‬ק"מ ועומק המים בו מגיע לכ־‪ 400‬מ'‪.‬‬ ‫החלק הדרומי ‪ -‬שאורכו כ־‪ 30‬ק"מ ובו המים רדודים‪ .‬בין שני החלקים הפריד חצי אי‬ ‫שיוצר מעין לשון יבשה‪ ,‬ומכאן שמו‪ :‬הלשון‪ .‬הרוחב המרבי של האגם הוא כ־‪ 17.5‬ק"מ‪.‬‬ ‫בעבר הגיעו לים המלח מים משלושה מקורות והחליפו את המים שהתאדו‪:‬‬ ‫ נחלים שנשפכים לים המלח‬‫ מי שיטפונות‬‫ מעיינות מלוחים תת־קרקעיים הנובעים בקרקעית הים‪.‬‬‫תפיסת מי הירדן ומי נחלים הנשפכים לים המלח על ידי ישראל ועל ידי ירדן כמקור‬ ‫למי שתייה‪ ,‬פגעה קשות בים המלח‪ .‬שטחו הצטמצם במידה ניכרת‪ .‬כיום נעלם‬ ‫לחלוטין חלקו הדרומי של האגם‪ ,‬וים המלח מסתיים מול מצדה‪.‬‬ ‫בעבר כונה ים המלח גם בשם ים המוות‪ ,‬בגלל מליחותו הגבוהה‪ .‬סברו שחיים‬ ‫אינם יכולים להתקיים בו‪ .‬במהלך המאה ה־‪ 20‬התברר שבמי ים המלח מתקיימים‬ ‫אצות וחיידקים‪ ,‬ולכן השם "ים המוות" אינו נכון‪ .‬עם זאת‪ ,‬העלייה במליחות של מי‬ ‫הים עקב התערבות האדם עלולה לפגוע בהמשך קיומם של היצורים החיים בהם‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע מדע"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫לפגיעה קשה בים המלח‪.‬‬ ‫התערבות האדם גרמה ְ‬ ‫‪ .1‬ציינו כיצד משפיעות פעולות האדם על ים המלח‪.‬‬ ‫‪ .2‬הציעו חלופות אפשריות אחרות לשימושים של האדם כדי להפחית את‬ ‫הפגיעה בים המלח‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד מהמפה בעמוד הקודם על התהליך שעבר (ועובר) ים המלח‬ ‫במשך ‪ 100‬השנים האחרונות?‬

‫ ‬

‫כותבים קטע מידעי לפי שני מקורות‬

‫התבקשתם לכתוב מאמר על ים המלח‪ .‬בידיכם שני מקורות‪.‬‬ ‫‪ .1‬קראו את הקטעים המופיעים בספר בעמוד ‪ 156‬ובעמוד ‪.158‬‬ ‫‪ .2‬עתה הכינו רשימת עובדות חשובות שמצאתם בכל אחד מהקטעים שקראתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬סמנו בצבע בשני הטורים נקודות משותפות לשני הקטעים‪.‬‬ ‫‪ .4‬עכשיו אתם מוכנים לכתיבת המאמר שלכם‪ .‬תחילה כתבו את הנקודות‬ ‫המשותפות בשני הקטעים‪ ,‬ולאחר מכן הוסיפו את הפרטים שאינם משותפים‪.‬‬ ‫‪ .5‬תוכלו להוסיף את מסקנותיכם האישיות‪.‬‬ ‫ישראל שלנו ‪159‬‬

‫ ‬

‫לצפייה ולדיון‬

‫גלשו באתר בריינפופ‪ .‬הקישו על חלון "ים המלח" וצפו בסרטון‪.‬‬ ‫מה למדתם מהסרטון על אזור ים המלח?‬ ‫הפקת מלח ִמ ֵמי הים לשימושים שונים‬ ‫בימים קדומים כינו את המלח "הזהב הלבן" בשל חשיבותו ומחירו היקר‪ .‬באותם‬ ‫זמנים לא היו אמצעי קירור ולכן המליחו בשר‪ ,‬דגים וירקות‪ ,‬כדי לשמרם לזמן רב‬ ‫(המלח מונע ריקבון)‪.‬‬ ‫על ערכו של המלח בעבר אנחנו לומדים מכך שהוא שימש לעתים כאמצעי תשלום‪.‬‬ ‫בעברית קיים הצירוף "מלח הארץ"‪ ,‬זהו כינוי לאדם בעל תכונות מעולות‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬הרופאים ממליצים להשתדל להפחית בכמות המלח היומית לתיבול האוכל‪,‬‬ ‫משום שצריכה רבה מדי פוגעת בבריאות‪.‬‬ ‫הר סדום שליד ים המלח בנוי מסלעים של מלח ַמ ֲאכָ ל‪ .‬בעבר הפיקו במקום מלח‪.‬‬ ‫אפשר ללמוד על כך מהתגליות בחפירות ארכיאולוגיות באזור ים המלח מהתקופה‬ ‫שבה שלטו הרומאים בארץ‪ .‬אך איכות המלח בהר סדום אינה טובה‪ ,‬ולכן שימש‬ ‫למאכל ְ ּב ֵהמות יותר מאשר למאכל של בני אדם‪.‬‬ ‫עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ הוקם בשנת ‪ 1922‬מפעל המלח‬ ‫הראשון‪ ,‬ליד עתלית שלחוף הים התיכון‪ .‬כיום קיימים בארץ עוד שני מפעלים‬ ‫להפקת מלח מאכל‪ :‬בים המלח ובאילת‪ .‬לאחרונה הוקם מפעל נוסף להפקת‬ ‫בקלְ יָ ה שבצפון ים המלח‪ ,‬בשיתוף עם הירדנים‪.‬‬ ‫מלח ַ‬ ‫בים המלח יש כמות גדולה של מלחים מסוגים שונים כמו ַא ׁ ְשלְ גָ ן‪ַ ,‬מגְ נֶ זְ יוּם‪ּ ְ ,‬ברוֹ ם‬ ‫ומלח מאכל (ראו גם בהמשך)‪ .‬אזור הלשון שבמרכז ים המלח עשיר במיוחד‬ ‫במלח מאכל‪ .‬כיום מפיקים את מלח המאכל ִמיָ ם המלח כחלק מתהליך ההפקה של‬ ‫האשלג‪ .‬רוב מלח המאכל מים המלח משמש אחר כך במפעלי תעשייה בארץ‪.‬‬ ‫המפעל הגדול ביותר בארץ להפקת מלח מאכל נמצא היום באילת‪.‬‬ ‫מי הים משמשים כמקור עיקרי להפקת מלח המאכל באילת‪ ,‬בים המלח ובעתלית‪.‬‬ ‫אך באילת יש מקור חשוב נוסף למלח‪ :‬המתקנים להתפלת מים שמספקים מים‬ ‫טובים לשתייה לתושבי המקום‪ .‬המלחים מתקבלים כתוצר לוואי (חומר שמתקבל‬ ‫בנוסף לתוצר העיקרי ‪ -‬מים טובים לשתייה) של תהליך ההתפלה‪ .‬התפלת המים‬ ‫משמשת מקור לכמעט ממחצית כמות מלח המאכל שמפיקים במפעל באילת‪.‬‬ ‫למלח המאכל שימוש רב בכל בית‪ ,‬בעיקר לתיבול המזון‪.‬‬ ‫מלח מאכל משמש גם לצורך ריפוי‪ :‬תמיסות מלח פוגעות בגורמי מחלה (חיידקים)‬ ‫שגורמים דלקות בגוף‪ .‬כך למשל מסייעת שטיפת הפה בתמיסת מלח לטפל בדלקת‬

‫‪ 160‬ישראל שלנו‬

‫בחניכיים‪ .‬שתיית תמיסת מלח עוזרת לטפל בדלקת בגרון‪ .‬שימוש בתמיסות מלח‬ ‫מאכל עוזר גם להסרת כתמים מהבגדים‪ ,‬לפתיחת סתימות בצינורות ולניקוי‪.‬‬ ‫גם למדיח הכלים מוסיפים מלח מיוחד שמונע משקעים בכלי האוכל‪.‬‬ ‫שימוש במלח מאכל לצרכים שונים‬ ‫מזון לבעלי חיים‬ ‫ריכוך מים‬ ‫תעשיות כימיות‬ ‫תעשיות טקסטיל‬ ‫תעשיית‬ ‫מזון‬ ‫שימוש ביתי‬

‫רוב מלח המאכל שמפיקים היום (יותר מ־‪ )95%‬מיועד לשימוש בתעשייה לכמה‬ ‫צרכים‪ ,‬כמתואר בתרשים הבא‪:‬‬

‫(מתוך‪" :‬מסע מדע"‪ ,‬הוצאת כנרת־זמורה)‬

‫תעשיית‬ ‫צבעים‬

‫ייצור נייר‬

‫שימור מזון‬

‫ריכוך מים‬ ‫וחיטוי מים‬

‫שימושים במלח‬ ‫מאכל בתעשייה‬

‫עיבוד עורות‬

‫תעשיית טקסטיל‬ ‫(חוטים ובדים)‬

‫ייצור מזון לאדם‬ ‫ולחיות משק‬

‫ייצור חומרי‬ ‫ניקוי‬

‫ישראל שלנו ‪161‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ענו על השאלות ‪ ,4-1‬או כתבו את עיקר המידע בנקודות‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה מיוחד בהפקת מלח ַמ ֲאכָ ל מהר סדום?‬ ‫‪ .2‬ציינו מהו המקור העיקרי למלח מאכל בכל המקומות שמפיקים אותו בארץ?‬ ‫‪ .3‬מה מיוחד במפעל להפקת מלח מאכל באילת?‬ ‫‪ .4‬מה מיוחד בהפקת מלח מאכל בים המלח?‬ ‫‪ .5‬הסבירו כיצד מראה התרשים בעמוד הזה שהשימוש העיקרי בארץ במלח מאכל‬ ‫הוא בתעשייה?‬ ‫‪ .6‬איזה שימוש במלח המאכל קשור לתחום החקלאות?‬ ‫‪ .7‬בארצות שבהן האקלים קר ויורדים שלגים רבים משתמשים במלח מאכל‬ ‫להמסת קרח שמצטבר על כבישים ועל מדרכות‪.‬‬ ‫לאיזה תחום לדעתכם קשור שימוש זה במלח המאכל?‬

‫מלח מוכן למשלוח במפעלי ים המלח‬

‫‪ 162‬ישראל שלנו‬

‫תופעת ה"בולענים" ‪ /‬ד"ר יוסף יחיאלי וד"ר דניאל וקס‬ ‫בשנות ה־‪ 70‬של המאה העשרים החלה תופעה של היווצרות בולענים ‪ -‬בורות‬ ‫שעומקם עלול לעלות על ‪ 10‬מ' וקוטרם עלול להגיע ל־‪ 25‬מ' ‪ -‬במערב ים המלח‪,‬‬ ‫מעין גדי דרומה‪ ,‬הן בתוך הים הן בסביבתו‪ .‬בשנות ה־‪ 90‬החלה התופעה להתפשט‬ ‫גם צפונה מעין גדי‪ .‬תדירות התופעה בכללותה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד‪.‬‬ ‫ההנחה הבסיסית היא כי היווצרות הבּ וֹ רוֹ ת קשורה לירידת מפלס ים המלח‪ ,‬שהרי‬ ‫זה הגורם העיקרי שהשתנה בשנים האחרונות‪ ,‬ושינוי בולט‪.‬‬ ‫ניתן לתאר שלבים מספר בהיווצרות הבורות‪ :‬ירידה ניכרת במפלס ים המלח‬ ‫גורמת לירידה במפלס מי התהום‪ ,‬שכבת המלח באה במגע עם מי תהום שאינם‬ ‫רוויים במלח וכתוצאה מכך נמסה‪ .‬הבורות נוצרים כאשר קורסים פני השטח לחלל‬ ‫הנוצר מתחת לפני הקרקע בשל ההמסה של שכבת מלח‪ .‬כיום אין אפשרות לחזות‬ ‫בוודאות היכן ומתי ייפער בור‪ .‬לפי התצפיות‪ ,‬כשהבור מופיע אפשר לצפות לבורות‬ ‫נוספים בסביבתו‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬גליליאו‪ ,‬כתב עת למדע ולמחשבה‪,‬‬ ‫המאמר‪" :‬בורות פעורים בממלכת המלח" ‪ SBC‬לבית מוטיי תקשורת)‬

‫בולענים באזור ים המלח‬

‫ישראל שלנו ‪163‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מתי התחילו להיווצר "בולענים"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע בחרו לכנות תופעה זו בשם בולענים?‬ ‫ג‪ .‬מהי הסכנה בבולענים שנוצרו?‬ ‫‪ .2‬לפניכם רשימת שלבי ההיווצרות של הבולענים‪ ,‬המתוארת בקטע‪ .‬השלבים‬ ‫מופיעים בסדר אקראי‪ .‬רשמו אותם מחדש כך שיתארו את תהליך היווצרות‬ ‫הבולענים‪:‬‬ ‫ ≥ היווצרות מגע בין שכבת המלח לבין מי התהום שאינם רוויים מלח‬ ‫ ≥ ירידת ִמ ְפלָ ס ים המלח‬ ‫ ≥ קריסת פני השטח‬ ‫ ≥ המסה של שכבת המלח‬ ‫ ≥ ירידה במפלס מי התהום‬ ‫ ≥ היווצרות חלל מתחת לפני השטח‬ ‫‪ .3‬קראתם קטעי מידע על ים המלח וסביבתו‪.‬‬ ‫סכמו שלושה עניינים מרכזיים שלמדתם מקטעים אלו על ים המלח‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬מאיזה שורש נגזרה המילה "בּ וֹ לְ ָען"?‬ ‫"ת ִדירוּת התופעה בכללוּתה והתפשטותה צפונה מואצות מאוד"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוב‪ְּ :‬‬ ‫"ת ִדירוּת" וכתבו מילה מנוגדת למילה זו‪.‬‬ ‫א‪ .‬בדקו במילון את פירוש המילה ְּ‬ ‫‪ .3‬היעזרו במחסן המילים והשלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪ .‬כאשר מזרזים סוס‪ ,‬מהירותו‬ ‫השימוש במחשבים בבתי הספר‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעל המפעל האשים את העובדים בבטלנות ודרש מהם‬ ‫קצב העבודה‪.‬‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫הו ַּאץ לְ ָה ִאיץ מו ֶּא ֶצת‬

‫"ה ָא ָצה"?‬ ‫‪ .4‬מהי המילה שמנוגדת למילה ֶ‬

‫‪ 164‬ישראל שלנו‬

‫את‬

‫מפקד החילוץ‪" :‬הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר"‬ ‫מאת אפרת וייס‬ ‫‪17.4.2009‬‬ ‫"הבולען נפער מתחת לרגליהם של‬ ‫צעיר וצעירה"‪ ,‬כך תיאר מפקד יחידת‬ ‫החילוץ מגילות ים המלח‪ ,‬נועם אלדן‪,‬‬ ‫את האירוע בו נפל אחר הצהריים צעיר‬ ‫לבולען בעומק ‪ 20‬מטרים‪ .‬לאחר כמה‬ ‫שעות הוא חולץ ומצבו מוגדר קשה‪.‬‬ ‫הצעירה שהיתה עמו לא נפגעה‪.‬‬ ‫אלדן סיפר ל־‪" :ynet‬השניים‪ ,‬בני ‪20‬‬ ‫ו־‪ ,24‬טיילו כ־‪ 300‬מטר מזרחית לכביש‬ ‫‪ ,90‬צפונית לקיבוץ מצפה שלם שבצפון‬ ‫ים המלח‪ .‬לפתע נפער בולען מתחתם‪,‬‬ ‫הבחור נפל לעומק של ‪ 20‬מטר‪ .‬הבחורה‬ ‫לא נפלה‪ .‬היא הזעיקה אותנו‪".‬‬ ‫לדברי מפקד יחידת ההצלה‪ ,‬בכל זמן‬ ‫פעולות החילוץ היה חשש שהבולען‬

‫יגדל ובכך ייפגעו גם אנשי ההצלה‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬קוטר החור שנפער באדמה היה‬ ‫פחות ממטר‪.‬‬ ‫על פעולות החילוץ הוא סיפר‪" :‬מתחנו‬ ‫חבלים בין שתי חצובות משני הצדדים‪.‬‬ ‫מתחנו חבל שבאמצעותו ירד איש‬ ‫יחידת החילוץ לחלץ את הבחור‪ .‬הוא‬ ‫רתם אותו בחבל ובאמצעות החבל‬ ‫העלינו את הפצוע למעלה‪ .‬הבחור היה‬ ‫מעורפל ולא דיבר‪ .‬מצבו היה קשה‪.‬‬ ‫הענקנו לו טיפול ראשוני והוא פונה‬ ‫באמצעות מסוק של יחידת ‪ 669‬של‬ ‫חיל האוויר לבית החולים הדסה עין‬ ‫כרם בירושלים‪".‬‬ ‫(מתוך‪ ,ynet :‬העיתון המקוון של ידיעות אחרונות)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כל ידיעה בעיתון עונה על חמש שאלות‪.‬‬ ‫כתבו את התשובה לכל שאלה מתוך הידיעה העיתונאית שקראתם על הבולען‪:‬‬ ‫מי? (על מי מסופר?) ‬ ‫מה? (מה מסופר עליו?) ‬ ‫מתי? (מתי קרה הדבר?) ‬ ‫מדוע? (מדוע זה קרה?) ‬ ‫מקום האירוע? (היכן התרחש האירוע? )‬ ‫‪ .2‬על איזה מקור מתבססת הידיעה?‬ ‫‪ .3‬הציעו שלושה כללי זהירות למטיילים באזור הבולענים‪.‬‬ ‫‪ .4‬במה שונה ידיעה עיתונאית מהמידע שקראתם בעמוד הקודם?‬ ‫ישראל שלנו ‪165‬‬

‫במ ְד ָּבר‬ ‫תנאי האקלים ִ‬ ‫טמפרטורות גבוהות ומיעוט מים הם שני המאפיינים הבולטים של המדבר‪ .‬יש גם‬ ‫הבדלים בין אזורים שונים במדבר‪ .‬לעתים יורדות כמויות גדולות של גשם ְ ּב ָמקום‬ ‫מסוים במדבר‪ ,‬ואילו באותו הזמן‪ ,‬במקום אחר קרוב אליו‪ ,‬לא יורד גשם כלל‪ .‬כך‪,‬‬ ‫אזורים שונים של המדבר מקבלים כמויות שונות של מים‪.‬‬ ‫אחת הבעיות הקשות העומדות בפני היצורים החיים במדבר היא חוסר היכולת‬ ‫לחזות מתי ירד גשם‪ ,‬כמה גשם יָ ַרד והיכן בדיוק יֵ ֵרד‪.‬‬ ‫לחלחל לתוכה‪ .‬במקומות‬ ‫ֵ‬ ‫במקומות רבים במדבר הקרקע אינה מאפשרת למים‬ ‫כאלה מי הגשמים זורמים על פני הקרקע אל מקומות נמוכים יותר ומתנקזים בדרך‬ ‫כלל לערוצי נחלים‪ .‬כאשר יורדת כמות גדולה של גשם במשך זמן קצר‪ ,‬עולים ערוצי‬ ‫הנחלים על גדותיהם‪ .‬כך נוצרים שיטפונות במדבר‪.‬‬ ‫העננוּת במדבר נמוכה‪ ,‬והעננים המעטים במדבר אינם מגנים מפני הקרינה החזקה‬ ‫שמי‬ ‫של השמש‪ .‬השילוב של טמפרטורות גבוהות וקרינת השמש החזקה גורם לכך ֵ‬ ‫הגשמים מתאדים במהירות‪ .‬גם שכבות הקרקע העליונות מאבדות מים במהירות‪.‬‬ ‫דבר בפני הצמחים הגדלים בו שני קשיים עיקריים‪ :‬מחסור במים ואי‬ ‫המ ָ ּ‬ ‫כך מעמיד ִ‬ ‫סדירות בירידת הגשמים‪.‬‬ ‫רק חלק קטן מהקרקע במדבר מכוסה בצמחים‪ .‬רוב שטחו של המדבר חשׂ וּף ולא‬ ‫מוצאים בו צמחים כלל רוב ימות השנה‪.‬‬ ‫(מתוך‪" :‬מסע מדע לכיתה ה׳ ‪ -‬מסע בתחנת חלל מסביב לכדור הארץ"‪ ,‬הוצאת כנרת‪ ,‬זמורה)‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬שערו‪ :‬כיצד משפיעה ירידה לא סדירה של גשמים על הצמחים?‬ ‫‪ .2‬כיצד אפשר להסביר את הפריחה ואת יצירת הזרעים מיד לאחר שיורד הגשם?‬ ‫‪ .3‬לפניכם איורים המציגים שתי מערכות שורשים שונות‪.‬‬ ‫איזו מבין שתי מערכות השורשים יכולה לסייע לצמחים לקלוט ביעילות רבה‬ ‫יותר מים מהקרקע במדבר? הסבירו מדוע‪.‬‬

‫‪ 166‬ישראל שלנו‬

‫במי הנחל ‪ /‬נילי חּור‬ ‫הצב האחרון שנֹותר ֵ‬ ‫נחלים ֵזקן‪ .‬כן‪ ,‬זקן מפני שאני עדיין זוכר את הימים שבהם זָ רם הנחל‬ ‫שלום! אני ַצב ָ‬ ‫בזֶ רם ַעז של מים זַ כּ ים ומינֵ י דגים ועופות מים ָשכנו בו‪ .‬או‪ ,‬כן‪ ,‬אני רואה איך אתם‬ ‫שפ ַעם‪ ,‬כשהם היו צעירים‪,‬‬ ‫ְמ ַעקמים את האף וחושבים‪ֵ :‬‬ ‫הזקנים האלה תמיד חושבים ּ‬ ‫היה טוב יותר‪ .‬אולי באמת ִה ָ‬ ‫המרבּ ים להתלונן‪ ,‬אבל אני אינני‬ ‫נך פוגש לפעמים זקנים ַ‬ ‫ובשנים האחרונות אין גם בפנֵ י מי להתלונן‪ ,‬ואולי לא הייתם שומעים‬ ‫טפ ָטנים‪ָ ,‬‬ ‫הפ ּ‬ ‫מן ּ‬ ‫מימי הקיץ‬ ‫באחד ֵ‬ ‫למלֵ א פגשתי את נילי ודלית‪ .‬וכך היה‪ :‬בוקר אחד‪ֶ ,‬‬ ‫את סיפורי ִא ָ‬ ‫וצפתי על פני המים כדי לראות מהו מזג האוויר‪ .‬פעם יכולתי‬ ‫האחרונים‪ ,‬התעוררתי ַ‬ ‫מבעד למים‪ ,‬מבלי לצאת מתוך‬ ‫לראות אם זורחת השמש‪ ,‬ואפילו את העננים בשמיִ ם‪ּ ַ ,‬‬ ‫למתוח את צווָ ארי יָ מינה ושׂ מאלה ומיד יכולתי‬ ‫ַ‬ ‫גל חלו ֵּקי הנחל שבּ וֹ אני גר‪ַ .‬די היה לי‬ ‫בשריון ולהמשיך‬ ‫להסתגר ִ‬ ‫לדעת אם היום יפה לטיול או אם יום סגרירי הוא וכדאי ִ‬ ‫שהשמש אינה‬ ‫ֶ‬ ‫והעל ּו יְ רוֹ ֶקת‪ ,‬עד‬ ‫שבשנים האחרונות ִהזדהמ ּו המים כל כך ֶ‬ ‫ָ‬ ‫לישון‪ .‬אלא‬ ‫וסמיך‪ .‬ובכן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬עליתי אל פני המים‪ ,‬לאט‬ ‫אפל ָ‬ ‫חודרת דרכּ ם‪ ,‬והכול בפנים ֵ‬ ‫מפנֵ י הזִ קנה‪ ,‬ופתאום‬ ‫לאט כי גם ׁ ִשריוֹ נִ י התכּ סה בירוֹ ֶקת והוא כבד יותר‪ ,‬ואולי גם ּ‬ ‫שמעתי קולות בני אדם‪.‬‬ ‫אינני מחבּ ב ביותר בני אדם‪ ,‬אני בעצם כועס עליהם מאוד‪ ,‬וכבר עמדתי לִ צלוֹ ל ולשוב‬ ‫אל ַתחתית הנחל‪ ,‬אך גָ ברה עלי הסקרנוּת ועמדתי להקשיב‪" :‬הביטי‪ ,‬דלית‪ ",‬אמרה‬ ‫לספר‬ ‫נילי‪" ,‬הנה ַצב יָ ם‪ ".‬״צב ים?״ חשבתי‪ ,‬״איך התגלגל לכאן צב ים?״ כמעט שכחתי ּ‬ ‫לכם שאני גר בנחל שׂ וֹ ֵרק‪ִ .‬הבּ טתי בזהירות יָ מינה ושׂ מאלה ולא ראיתי דבר‪"ְ .‬ראי איך‬ ‫הוא מכוּסה ירוֹ ֶקת‪ ,‬איך הוא מצליח לחיות במים האלה?" ואז הבנתי כי הן מתכּ וונות‬ ‫אלַ י‪ ,‬וכמעט שאמרתי‪ :‬אני צב נחלים ובאמת קשה לי ו‪ ...‬אלא שנילי המשיכה ואמרה‪:‬‬ ‫יפטו ִּסים העתיקים ממוּל‬ ‫הא ָקלִ ּ ְ‬ ‫ְ"ראי כמה יפה כאן‪ְ ,‬קנֵ י סוּף‪ְ ,‬סבך של ּ ֶפטל וחוּרשת ֵ‬ ‫האגַ ִמיוֹ ת‪ָ ",‬צווחה דלית בשמחה‪" ,‬תראי איך הן מכּ וֹ ת‬ ‫כל כך סבוּכה וירוקה‪" ".‬ראי את ֲ‬ ‫בכבדוּת על פני המים‪ .‬הנה ָּכ ָחל! וזאת סו ִּפית‪ ,‬אני חושבת‪".‬‬ ‫בכַ נפיהן ֵ‬ ‫לש ּפירית אדומת‬ ‫ישבו להן נילי ודלית על שׂ פת הנחל‪ ,‬הקשיבו למקהלת הציפורים‪ַ ,‬‬ ‫שריחפה על פני המים‪ ,‬ונאנחו בעוֹ נֶ ג‪" .‬כמה יפה כאן‪ ",‬אמרו‪ .‬ואני כל כך שמחתי‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫בטן‬ ‫מסריח‪ ,‬בואו נלך‬ ‫ַ‬ ‫במשך שנים‪ ,‬בכל פעם שעוברים כאן בני אדם אני שומע‪" :‬אוּף‪,‬‬ ‫מכאן‪ ".‬אף אחד אינו אוהב שיאמרו דברים כאלה על ביתו‪ ,‬גם אם הדברים נכונים‪,‬‬ ‫שפניתי ֲאליהן‬ ‫כשאין הוא ָא ֵשם בכך‪ .‬לכן כל כך שמחתי‪ ,‬עד ָּ‬ ‫ֵ‬ ‫ועל אחת כמה וכמה‬ ‫ואמרתי‪" :‬שלום‪ ,‬אני צב הנחלים‪ ".‬נילי ודלית ישבו ּפעוּרוֹ ת פה‪ ,‬שכמעט ופרצתי‬ ‫בצחוק‪ ,‬אלא שאני צב מנוּמס ועל כן חזרתי ואמרתי‪" :‬כן‪ ,‬זה אני מדבּ ר ֲאליכן‪ ,‬צב‬ ‫לספר לכן את סיפורי‪ ,‬רוצות לשמוע?"‬ ‫נחלים ֵזקן‪ ,‬שמעתי את שׂ יחתכן ואני רוצה‬ ‫ּ‬ ‫ספר!" אמרו‪ .‬ישבו שתיהן על שפת הנחל ואני‪ ,‬כשרֹאשי ֵמציץ מן המים‪,‬‬ ‫"או‪ ,‬כן כן‪ּ ,‬‬ ‫פתחתי וסיפרתי‪:‬‬ ‫יחכה דלית‪" ,‬אם כך‪ ,‬איך ִהגעת לכאן? בּ ַרכּ בת?"‬ ‫"סבי נולד בירושלים‪" ".‬ירושלים?" גִ ֲ‬ ‫ָ‬ ‫ישראל שלנו ‪167‬‬

‫בהרי‬ ‫"הקשיבי בסבלנות‪ ",‬גערתי בה‪" .‬ובכן‪ ,‬לא בדיוק בירושלים‪ ,‬אך לא רחוק משם‪ֵ ,‬‬ ‫במדרונות ההרים אל‬ ‫יהוּדה‪ָ .‬שם ְמקום מוֹ ָצא הנחל‪ ,‬סיפר לי סבי‪ ,‬משם הוא זורם לו ִ‬ ‫השפלה וסביבוֹ חוּרשוֹ ת עצי ַאלוֹ ן‪ְ ,‬ק ָטלָ ִבים ואפילו עצי ַאגָ ס‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫החלמוֹ ניוֹ ת‬ ‫סבי נהג לטייל במוֹ רד הנחל במקום ָשם אפשר לראות בסתיו את ֶ‬ ‫פורחות בפריחה צהוּבּ ה זוהרת‪ ,‬וזהו אולי המקום היחיד בארץ שבּ וֹ אפשר לראות‬ ‫מתחתיו‬ ‫השפלה‪ָ ,‬חצב הנחל כּ ֹה עמוק בין ההרים‪ ,‬עד כי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫אותן‪ .‬בדרכּ וֹ למטה‪ ,‬אל‬ ‫נראים הצ ּוקים כנוֹ געים בשמיִ ם‪ .‬כך ממשיך וזורם הוא בדרכו למטה‪ ,‬מעוּטר מינֵ י‬ ‫שׂ יחים ופרחים וקולות ציפורים עליזות ובעלי חיים אחרים הבאים לשתות מים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬יום אחד טייל סבי והגיע אל ַתחתית הנחל ומצא שם בני אדם עוסקים‬ ‫ומצחינים‪ ,‬אשר‬ ‫כשסייְ מ ּו‪ָּ ,‬פרצו מתוך הצינור מים כּ הים ַ‬ ‫ִ‬ ‫בהנָ חת צינור גדול‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫השחירו את מי הנחל והשאירו על פני המים מין ֶקצף לבן שכּ יסה את פני השמש‪.‬‬ ‫הפוֹ לטים מים‬ ‫לקח סבי את בני משפחתו ואמר‪' :‬נברח למקום שבּ וֹ אין צינורות ּ‬ ‫ַמצחינים‪'.‬‬ ‫מורד הנחל‪ ,‬אל הים‪ ,‬ובכל מקום שאליו‬ ‫טה־מטה‪ ,‬עם ַ‬ ‫ַ‬ ‫"וכך נדדו סבי ובני משפחתו ַמ‬ ‫ומי‬ ‫המצחינים)‪ֵ ,‬‬ ‫באו מצאו צינורות הפולטים ֵמי ִ ּביוּב (כך‪ ,‬למדנו‪ ,‬נקראים המים ַ‬ ‫לקנֵ ן‪.‬‬ ‫הנחל הוֹ ריק ּו והצמחייה נִ רקבה ושוב לא באו עופות ַ‬ ‫לספר‪" ,‬ואז עדיין היו המים‬ ‫"כשהגעתי לכאן הייתי עדיין צב קטן‪ ",‬הוסיף צב הנחלים ּ‬ ‫יתנה‪ ,‬אלא שגם לכאן הגיע צינור ֵמי הבּ יוּב ולי אין לאן ללכת‪,‬‬ ‫וזרימתם ֵא ָ‬ ‫ָ‬ ‫צלוּלים‬ ‫מפני שהדרך היחידה הפתוחה לפני היא אל הים‪ ,‬ואני צב נחלים ואינני יכול לחיות‬ ‫הצבּ ים נעלמו וגם הציפורים כבר כמעט שאינן באות‬ ‫בים‪ .‬וכך אני חי לי לבדי‪ .‬רוב ַ‬ ‫אפם ואומרים‪' :‬אוּף‪ ,‬מסריח!' ולי אין‬ ‫לכאן‪ ,‬ובני אדם העוברים כאן סותמים את ּ‬ ‫אפילו בפני מי להתלוֹ נן‪ ",‬סיים הצב‪.‬‬ ‫"זה סיפור עצוב‪ ",‬אמרה נילי‪" ,‬איך אפשר לעזור לך?"‬ ‫באנחה‪.‬‬ ‫"אינני יודע‪ ",‬אמר הצב ֲ‬ ‫ואספר‬ ‫הטבע‬ ‫לר ׁשוּת שמוּרוֹ ת ֶ‬ ‫"אני יודעת‪ ",‬אמרה דלית‪" ,‬עוד היום אכתוב מכתב ָ‬ ‫ּ‬ ‫להם הכול‪".‬‬ ‫"מה זה רשוּת שמוּרוֹ ת הטבע?" שאלו נילי והצב‪.‬‬ ‫שביתו של צב הנחלים‬ ‫"ובכן‪ ,‬רשוּת שמוּרוֹ ת הטבע מורכּ בת מאנשים שאכפת להם ֵ ּ‬ ‫שאליהם יוכלו לשוב‬ ‫ישוב להיות נקי‪ ,‬שחשוב להם לשמור על מקומות יפים‪ֲ ,‬‬ ‫הציפורים‪ .‬אולי הם יוכלו לעשות משהו‪".‬‬ ‫"אולי‪ ",‬נאנח הצב‪ ,‬וצלל אל תחתית הנחל‪.‬‬

‫‪ 168‬ישראל שלנו‬

‫הצב הרך‪ :‬תעודת זהות‬ ‫מקור שמו‪ :‬בשריון השטוח של הצב הרך אין לוחיות‪ ,‬כמו שאנחנו מכירים בצבים‬ ‫אחרים‪ ,‬ובמקום זה הוא עטוף בשכבת עור רכה‪ ,‬שנתנה לו את שמו‪.‬‬ ‫אורך‪ :‬כמטר אחד‪ ,‬ולעתים אף יותר‪.‬‬ ‫משקל‪ :‬עד חמישים קילוגרם‪.‬‬ ‫מזון עיקרי‪ :‬תולעים‪ ,‬רכיכות ודגים‪.‬‬ ‫מועד הטלת הביצים‪ :‬נקבת הצב הרך מטילה את הביצים באזורי הטלה שהיא‬ ‫מכינה בגדות הנחל‪ .‬ההטלה מתרחשת בחודשים מאי־יוני‪ ,‬וכעבור חודשיים בוקעים‬ ‫הצבים הקטנים‪.‬‬ ‫מתי אפשר להתבונן בו‪ :‬הצב הרך אוהב להתחמם בשמש‪ ,‬ולכן אפשר לראות אותו‬ ‫בעיקר בשעות הבוקר המאוחרות ובצהריים מאפריל עד דצמבר (באביב ובקיץ)‪.‬‬

‫ישראל שלנו ‪169‬‬

‫מבצע ההצלה הגדול ‪ /‬מיכל בן דוד‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬

‫‪ 2‬‬

‫ ‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫ ‬

‫‪ 170‬ישראל שלנו‬

‫הצב הרך שחי בנחל אלכסנדר כמעט נכחד מרוב זיהום‪ .‬הקרן הקיימת לישראל‬ ‫נחלצה לעזרתו ממש ברגע האחרון והוכיחה שוב שאם רק נרצה ‪ -‬נוכל לחיות‬ ‫בגן עדן‪.‬‬ ‫"צב"‪ ,‬מה עולה לכם ברֹאש? ִשריון? עלֵ י חסה‬ ‫כשאתם שומעים את המילה ָ‬ ‫טריִ ים? אולי תחרוּת עם ארנָ ב? חובבי טבע חושבים על דברים אחרים‪ :‬שקיות‬ ‫ִ‬ ‫ניילון‪ ,‬שאריות מזון‪ ,‬פסולת‪ ,‬זיהום‪ ,‬סבל לבעלי החיים‪ .‬והנה‪ ,‬בני האדם תפסו‬ ‫את עצמם בידיים‪ ,‬ורגע לפני שהצבים נכחדו‪ ,‬החלו לשקם את הנחל‪ .‬הנה סיפורם‬ ‫של צבים שהצליחו לשרוד כנגד כל הסיכויים‪ ,‬והיום הם חיים באחת מפינות‬ ‫החמד הכי קסומות במרכז הארץ‪.‬‬ ‫הטבע חוזר הביתה‬ ‫בשנים עברו הוזרמה כמות גדולה של מי ביוב לנחל אלכסנדר‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬מטיילים‬ ‫שעברו באזור היו מאכילים את בעלי החיים בדברים שאסור להם לאכול והיו‬ ‫משליכים למים פסולת‪ ,‬ובגלל הזיהום הנורא‪ ,‬הצבים הקטנים שבקעו מהביצים‬ ‫לא הצליחו לשרוד‪ .‬בשנת ‪ 1991‬גם ירדו באזור גשמים רבים שגרמו להצפה‬ ‫מספר‬ ‫ֵּ‬ ‫ולמותם של כמאתיים צבים‪" .‬אוכלוסיית הצבים הרכים התמעטה מאוד‪",‬‬ ‫עדי‪ ,‬מנהל מטעם הקרן הקיימת לישראל‪" ,‬והבנו שאם לא נפעל מיד‪ ,‬הצב הרך‬ ‫ייכחד לגמרי מהאזור‪".‬‬ ‫כדי לשקם בעל חיים‪ ,‬צריך קודם כול לשקם את אזור המחיה שלו‪ ,‬ובקרן הקיימת‬ ‫לישראל החלו להשקיע את עיקר המאמצים בנחל אלכסנדר‪ .‬ראשית‪ ,‬הם דאגו‬ ‫שהמפעלים והיישובים יפסיקו להזרים ביוב וחומרים מזהמים אל הנחל‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫במבצע ניקיון ענק אספו את הפסולת מצדי הנחל ומתוכו‪ ,‬ולסיום שתלו פרחים‬ ‫ועצים רבים על גדות הנחל‪ ,‬כמו שהיו בו בימיו היפים‪.‬‬ ‫"היום המצב הרבה יותר טוב‪ ",‬מספר עדי בשמחה‪" ,‬הניקיון עוד לא מושלם‪,‬‬ ‫אבל נחל אלכסנדר חזר להיות בית גידול רענן ומקסים לדגים‪ ,‬ציפורים‪ ,‬נוטריות‪,‬‬ ‫נמיות ועוד בעלי חיים שהדירו את רגליהם מהאזור‪ ".‬בזכות התרומות הרבות‬ ‫שאספה הקרן הקיימת לישראל נסללו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל‪ ,‬הותקנו‬ ‫מקומות לפיקניקים‪ ,‬והמטיילים יכולים להתבונן בנחת בבעלי החיים הרבים‬ ‫ששבו לכאן‪ .‬וזה רק מוכיח שבדיוק כמו שאנחנו יכולים להרוס את הטבע‪ ,‬אנחנו‬ ‫יכולים גם לשמור עליו וליהנות ממנו‪.‬‬ ‫הנחלים קמים לתחייה‬ ‫נחל אלכסנדר אינו היחיד שזוכה בשנים האחרונות לשיקום על ידי אנשי הקרן‬ ‫הקיימת לישראל‪ .‬עוד נחלים ששוקמו הם נחל תנינים‪ ,‬נחל ציפורי‪ ,‬נחל שורק‪,‬‬ ‫נחל לכיש‪ ,‬נחל חרוד ונחל באר שבע‪.‬‬

‫‪ 6‬‬

‫‪ 7‬‬

‫ ‬

‫‪ 8‬‬

‫‪ 9‬‬

‫המטרה העיקרית בשיקום הנחלים היא להבריא את הסביבה‪ ,‬כלומר להשיב‬ ‫אליהם את הפעילות השוקקת של עולם החי והצומח‪ .‬אבל מלבד כל אלה‪,‬‬ ‫כשמשקמים נחל דואגים גם ליצור בו מקומות שבהם מטיילים יכולים ליהנות‬ ‫בשלווה מחיק הטבע‪ ,‬למשל בשיט‪ ,‬דיג‪ ,‬טיול ברגל‪ ,‬רכיבה על אופניים ותצפיות‪.‬‬ ‫אלה הקטנים גדולים יהיו‬ ‫ולא שכחנו כמובן את הצבים הרכים‪ :‬במסגרת השיקום של הנחל תחמו אנשי‬ ‫רשות הטבע והגנים אזורי הטלה מיוחדים לצבים כדי להגן עליהם‪" .‬הצבים‬ ‫הרכים פגיעים במיוחד לפני הבקיעה‪ ",‬מסביר עדי‪" ,‬כלומר כשהם עוד בתוך‬ ‫הביצים‪ ,‬וגם מיד אחרי שהם בוקעים‪ .‬בשלבים אלה הם טרף קל לנמיות‬ ‫ולשועלים‪ ,‬לנחשים‪ ,‬לדגים‪ ,‬וגם לציפורים‪ ,‬שבשבילן ביצי צבים הן מעדן של‬ ‫ממש‪ .‬לכן היה הכי חשוב לדאוג שהצבים יבקעו ויגדלו זמן־מה באין מפריע‬ ‫באזורים מוגנים‪".‬‬ ‫ואכן‪ ,‬יותר ויותר צבים עוברים עכשיו בשלום את תקופת חייהם הראשונה‬ ‫באזורי ההטלה המוגנים ונשארים לחיות באושר ובעושר בנחל הנקי והירוק‬ ‫שחידשו למענם‪ .‬חלק מהצבים מועברים גם לנחלים אחרים‪ ,‬שבהם חיו בעבר‬ ‫ונכחדו מהם‪ ,‬למשל נחל תנינים‪" .‬תיקון הנזק שגרם האדם לנחלים לוקח זמן‪",‬‬ ‫אומר עדי‪" ,‬אבל בהחלט אפשר לשקם את הצב הרך‪ ,‬ואנחנו עושים הכול כדי‬ ‫שזה יצליח‪".‬‬ ‫אז בפעם הבאה שמתחשק לכם להאכיל את החיות‪ ,‬או כשאין לכם מה לעשות‬ ‫באריזה של החטיף‪ ,‬חשבו על הצב הרך ועל סיפור ההצלה שלו‪ ,‬והחזיקו את‬ ‫הזבל בתיק עד הפח הקרוב‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מסע צעיר‪ ,117 ,‬דצמבר ‪)2007‬‬

‫ישראל שלנו ‪171‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הכתבה‪ .‬הסבירו את המילים והצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬רגע לפני שהצבים נִ כְ ֲחדוּ‪ ,‬החלו לְ ׁ ַש ֵ ּקם את הנחל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נחל אלכסנדר חזר להיות ֵ ּבית ִ ּגדּ וּל רענן ומקסים לדגים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להשיב את הפעילות ַה ּׁשוֹ ֶק ֶקת של עולם החי והצומח‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה סיכן את חיי הצבים הרכים בנחל אלכסנדר? כתבו יותר מסכנה אחת‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהו התנאי ההכרחי להבטחת חיי בעל חיים הנמצא בסכנת הכחדה?‬ ‫‪ .4‬באיזה אופן יכולים‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬השינויים שנעשו בנחל אלכסנדר לטובת‬ ‫המטיילים‪ ,‬לתרום לשמירת החי והצומח בו?‬ ‫ ‬

‫כותבים סיכום‬

‫סכמו את תהליך שיקומו של נחל אלכסנדר (כתבו רק פרטים חשובים‪ .‬כהכנה‬ ‫לכתיבה תוכלו להכין טבלה מארגנת‪.).‬‬ ‫השתמשו בביטויי זמן שונים כמו‪ :‬בהתחלה‪ ,‬בשלב שני‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬לבסוף‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫נשער שבעל מפעל תעשייה פנה לוועדה המקומית לאישור תוכניות בנייה‪ ,‬בבקשה‬ ‫לבנות מפעל סמוך לשמורת טבע‪ .‬הוועדה הזמינה את בעל המפעל שינמק את‬ ‫בקשתו ואת פקח השמורה מטעם החברה להגנת הטבע‪ ,‬כדי שיעלה את טיעוניו‬ ‫נגד האישור‪.‬‬ ‫ערכו את הדיון במליאה‪.‬‬

‫נחל אלכסנדר‬

‫ ענייני לשון‪h‬‬

‫בקטעים עיוניים כתובים הפעלים בדרך כלל בצורתם הסבילה‪ .‬בקטע פגשתם‬ ‫פעלים כמו‪ :‬שו ַּקם הנחל‪ ,‬נִ סלְ ל ּו גם מסלולי אופניים לאורך הנחל‪ ,‬הוּתקנו מקומות‬ ‫הס ִביל שלהם‪.‬‬ ‫לפיקניקים‪ .‬הפעלים מופיעים בצורת ָ‬ ‫צורות פועל בסביל אינן מציינות את עושה הפעולה‪ .‬למשל‪ ,‬במשפט "הנחל שוקם"‪,‬‬ ‫מסופר לנו מה קרה לנחל ולא מי ִש ֵיקם אותו‪ .‬אין מציינים את עושה הפעולה‬ ‫כשהוא ברור מן ההקשר או כשהוא בלתי חשוב בהקשר‪.‬‬ ‫צורות הסביל הנפוצות בעברית הן‪ :‬צורות מבניין ּ ֻפ ַעל המקבילות לצורות מבניין‬ ‫ִּפ ֵעל‪ֻ :‬סדַּ ר ‪ִ -‬סדֵּ ר; צורות מבניין ָה ְפ ַעל המקבילות לצורות מבניין ִה ְפ ִעיל‪ֻ :‬ה ְדלַ ק ‪-‬‬ ‫ִה ְדלִ יק וצורות מבניין נפעל המקבילות לצורות מבניין ּ ָפ ַעל‪ :‬נִ ְס ַ ּגר ‪ָ -‬סגַ ר‪.‬‬ ‫‪ .1‬מצאו וכתבו דוגמאות פעלים נוספים בסביל בקטע שקראתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את הטבלה במחברת לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫סביל‬

‫פעיל‬

‫הוּזְ ְר ָמה פסולת לנחל‪.‬‬

‫ִהזְ ִרימ ּו פסולת לנחל‪.‬‬

‫נִ סללו מסלולי אופניים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫הותקנו בגן מתקני ספורט שונים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫חלק מהצבים הועברו לנחלים אחרים‪.‬‬

‫‪--‬‬‫ָאספ ּו תרומות לשיקום הנחל‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫שתלו פרחים ועצים על גדות הנחל‪.‬‬ ‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מאז שיקמו נחלים רבים בארץ‪.‬‬

‫‪---‬‬

‫שידרו ברדיו תכנית מיוחדת על מבצע‬ ‫ההצלה של הצבים‪.‬‬

‫‪ .3‬השלימו את הפעלים במשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו בדוגמה‪:‬‬ ‫א‪ .‬הצב הרך שבנחל אלכסנדר כמעט נכחד‪ ,‬ואנשי הקרן הקיימת לישראל‬ ‫החליטו לעשות הכול כדי שהצב הרך לא ייכחד‪.‬‬ ‫לקראת החג כדי‬ ‫ב‪ .‬האזור לא נסגר לתנועה בינתיים‪ ,‬אך הוא‬ ‫לאפשר למטיילים לנוע בו בחופשיות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עד עתה נסללו בעיר שני מסלולי אופניים‪ .‬בעתיד‬ ‫מסלולים נוספים‪.‬‬

‫ישראל שלנו ‪173‬‬

‫תיק תקשורת‬

‫‪ 174‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫תקשורת המונים‬ ‫••בזמננו העיתון‪ ,‬הרדיו‪ ,‬הטלוויזיה והאינטרנט מקשרים‬ ‫את האדם לנעשה בארץ ובעולם במהירות ובזמן אמת‪.‬‬ ‫נלמד‪ ,‬באילו אמצעים הגיעו ידיעות לבני האדם בזמנים‬ ‫קדומים‪ ,‬כאשר לא עמדו לרשותם אמצעי התקשורת‬ ‫המודרניים וכיצד הביא השליט ידיעות וצווים לידיעת‬ ‫נתיניו? נקרא על כך בקטע המידעי "ראשית התקשורת"‬ ‫מאת תמר אורי‪.‬‬ ‫••על תולדות העיתונות ועל כוחה נלמד בקטע מידעי מאת‬ ‫רפי מן‪.‬‬ ‫תקשורת אישית‬ ‫••בני אדם מתקשרים זה עם זה באופן מילולי בכתב ובעל‬ ‫ּ ֶפה‪ ,‬וגם באופן לא מילולי‪.‬‬ ‫••כיצד תיקשרה הלן קלר ‪ -‬ילדה קטנה עיוורת‪ ,‬חירשת‬ ‫ואילמת עם בני האדם למרות נכותה הקשה? נלמד עליה‬ ‫בקטע המידעי "הלן קלר"‪ ,‬ובשירה של לאה גולדברג‬ ‫"שפת הילדים"‪ .‬על תקשורת חזותית בסרטים ובמיוחד‬ ‫על הנפשה (אנימציה) כאמצעי להעברת מסרים‪ ,‬בכתבה‬ ‫"אנימציה במילים פשוטות"‪.‬‬ ‫••ילדים מרבים לתקשר זה עם זה בפייסבוק‪ .‬נקרא את‬ ‫"מכתבו של מתן" לחבריו‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••למדנו שבכתיבת קטעי מידע מרבים להשתמש בצורת‬ ‫הסביל‪ .‬נשוב ונתרגל את השימוש בה‪.‬‬

‫ ‪175‬‬

‫ראשית התקשורת ‪ /‬תמר אורי‬ ‫ ‪ 1‬בתקופה העתיקה העבירו ידיעות באמצעות שליחים רצים‪ .‬הרץ המפורסם ביותר‬ ‫הוא השליח היווני‪ ,‬שרץ במאה החמישית לפני הספירה ממרתון לאתונה לאורך‬ ‫‪ 35‬קילומטר‪ ,‬כדי לבשר לתושבי אתונה על ניצחון צבאם על הצבא הפרסי‪ .‬הוא‬ ‫הגיע עד שערי העיר אתונה‪ ,‬צעק בשארית כוחותיו‪" :‬שׂ מחי‪ ,‬אתונה‪ ,‬ניצחנו!" ואז‬ ‫קרס ומת‪ .‬העברת מידע באמצעות שליחים נמשכה זמן רב והיתה כרוכה בסכנות‬ ‫שארבו לרץ בדרך‪.‬‬ ‫‪ 2‬שבטים ועמים שונים פיתחו דרכים מגוונות להעברת מידע למרחק‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫אחרי חורבן בית המקדש השני ההודעות על מועד ראשי החודשים ועל תחילת שנה‬ ‫מעו ֶ ּ​ּב ֶרת הועברו מארץ ישראל לגולת בבל באמצעות משואות שהודלקו על ראשי‬ ‫ההרים‪ .‬גם האינדיאנים נהגו להעביר מידע באמצעות סימני עשן‪ ,‬ושבטים באפריקה‬ ‫השתמשו לצורך זה בתופי טם־טם‪ .‬אולם דרך זו להעברת מידע היתה מוגבלת‪.‬‬ ‫ ידיעות ומסרים של השלטון אל ההמונים הועברו מאז העת העתיקה גם על ידי‬ ‫סוחרים‪ ,‬רוכלים ושליחים שעברו ממקום למקום‪ .‬הם נכתבו ביד‪ ,‬והיקפם היה‬ ‫מצומצם‪.‬‬ ‫ ‪ 3‬משואת איתות היא מדורה גדולה אשר מבעירים על ראש הר או על נקודה הנראית‬ ‫למרחוק כדי להעביר ידיעות או לאותת על סכנה‪ .‬בעבר שימשו משואות איתות‬ ‫להעברת מסרים מהירה‪ .‬כמו כן השתמשו במשואות לסימון מקומות מסוכנים‬ ‫לספינות בים‪ ,‬כעין מגדלור‪ .‬המסרים היו פשוטים‪ ,‬לרוב ניצחון בקרב או בקשת סיוע‪.‬‬ ‫כאשר הועברו ידיעות בלילה היתה חשיבות לגודל הלהבה‪ ,‬וכאשר הועברו ידיעות ביום‬ ‫החשיבות היתה לכמות העשן‪ ,‬ולעתים גם לצבעו (על מנת להעביר מסרים שונים)‪.‬‬ ‫יש לזכור שלפני המאה העשרים הלילות היו חשוכים יותר‪ ,‬האוויר צלול יותר ופחות‬ ‫מבנים הסתירו את ההרים‪.‬‬ ‫‪ 4‬הדרך הנפוצה ביותר להעברת מסר באמצעות משואות איתות היתה הכנת רשת אתרי‬ ‫הדלקה על ראשי הרים שיש ביניהם קו ראייה‪ .‬בכל אתר עמד צופה‪ ,‬אשר צפה אל‬ ‫ראשי ההרים הנראים לעין ולצדו ערמת עצים מוכנה להדלקה‪ .‬כאשר ראה הצופה‬ ‫משואה נדלקת על אחד מראשי ההרים‪ ,‬היה מדליק את משואתו וכך היה המסר עובר‬ ‫במהירות‪ .‬ברשת טובה‪ ,‬עם צופים ומדליקים מיומנים‪ ,‬יכול היה מסר לעבור תוך כרבע‬ ‫שעה יותר מ־‪ 1,000‬קילומטר‪.‬‬ ‫‪ 5‬שכונת "גבעת משואה" בירושלים נקראת בשם זה ֵּכיוָ ון שהיא פסגה גבוהה עליה‬ ‫הושאו משואות איתות מהארץ לגולת בבל כדי להודיע על תחילת חודש או‬ ‫התחלת חג‪.‬‬ ‫ זכר למשואות האיתות נותר בתרבות הישראלית בדמות טקס הדלקת המשואות‪,‬‬ ‫הנערך בערב יום העצמאות‪.‬‬ ‫‪ 176‬תיק תקשורת‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬רשמו את סוגי התקשורת המתוארים בקטע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מיינו אותם לשתי קבוצות‪ .‬תנו שם לכל קבוצה‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מהו היתרון ומהו החיסרון של העברת מידע על ידי הדלקת משואות?‬ ‫ב‪ .‬מהו היתרון ומהו החיסרון של העברת מידע על ידי שליח?‬ ‫‪ .3‬בפסקה השנייה כתוב שהיתה חשיבות לגודל הלהבה של המשואות‪ ,‬לכמות‬ ‫העשן ולצבעו להעברת מסרים שונים‪.‬‬ ‫נסו לשער ֵאילו מסרים העבירו בזמן הקדום בעזרת השיטות האלה‪.‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬כיצד הועברה לגולת בבל מירושלים ההודעה על התחלת חודש או התחלת חג?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ :‬מדוע היה חשוב לעשות זאת?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫המילים המודגשות בצירופי המילים שלהלן גזורות משורש אחד‪ ,‬ולכולן משמעות‬ ‫משותפת‪:‬‬ ‫הדלקת משואה; רם ונִ ישָׂ א; נשיא המדינה; נְ שׂ וּא פנים; טיפוס ִמ ְתנַ ֵּ ׂשא; נוֹ ֵ ׂשא כלים‪.‬‬ ‫א ‪ .‬ציינו מהי המשמעות המשותפת למילים אלו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד היא מתבטאת בכל אחד מן הצירופים? היעזרו במילון‪.‬‬

‫מירוץ נושאי הלפיד‪ ,‬ציור יְ וָ ני על כלי חרס מהמאה ה־‪ 3‬לפנה״ס‬

‫תיק תקשורת ‪177‬‬

‫סיפורי מגדלורים (פרט) ‪ / 2010 -‬ליאת לבני‬ ‫המגדלור הוא מבנה קדום שמטרתו לסייע למלחים לנווט בקו חוף סלעי ולסמן‬ ‫את הכניסה לנמל‪ .‬מראשו של המגדלור נשלחה אלומת אור שהופקה על ידי בערה‬ ‫כלשהי‪ .‬בתקופה המודרנית נעשה שימוש בחשמל להפקת הבזקי האור‪ .‬כיום‪ ,‬הודות‬ ‫למכשירי ניווט מתקדמים‪ ,‬הצורך במגדלורים פחת והם הפכו לנדירים יותר‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫גם בתקופתנו המילה מגדלור נשמרה בשפה כאמצעי לתקשורת ולאזהרה‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬התבוננו ביצירה שלפניכם‪ .‬איזו תחושה עולה בכם?‬ ‫‪ .2‬מה חש לדעתכם האדם שנשען על המעקה ומשקיף על הספינה הטובעת?‬

‫‪ 178‬תיק תקשורת‬

‫תולדות העיתונות ‪ /‬רפי מן‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫ ‬

‫כבר ברומא העתיקה‪ ,‬לפני כאלפיים שנה‪ ,‬התנוססו לוחות שעליהם היו כתובים‬ ‫"אירועי היום" ששילבו ממש כמו היום ידיעות על הנעשה בקיסרות הרומית וגם‬ ‫רכילות‪ .‬באמצעות הלוחות האלה נודע לציבור מה החליט הקיסר‪ ,‬באיזה קרב ניצח‬ ‫הצבא וגם מי נולד‪ ,‬מי מת ומי התחתן‪ .‬באותה תקופה נבטו ניצני עיתונות גם בסין‪ ,‬שם‬ ‫נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי הממלכה כדי לעדכן את הפקידים ואת המפקדים‬ ‫בנעשה במדינה‪ .‬לסינים היה יתרון‪ :‬הם כתבו את הדוחות על נייר‪ .‬עברו עוד כ־‪1000‬‬ ‫שנים עד שההמצאה הזאת הגיעה לאירופה ושימשה את תעשיית העיתונות‪.‬‬ ‫אנשים סקרנים מטבעם לדעת מה קורה‪ .‬אבל לא תמיד סיפקה התקשורת את כל‬ ‫המידע‪ .‬במשך שנים רבות קבעו הקיסרים ואנשי הכנסייה מה ידע העם‪ ,‬ורק אחרי‬ ‫המצאת הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש‪ .‬ב־‪ 1566‬יצא לאור בעיר‬ ‫ונציה שבאיטליה העיתון הראשון‪" :‬חדשות כתובות"‪ ,‬ובעקבותיו ראו אור עיתונים‬ ‫רבים ברחבי אירופה‪ .‬לאט־לאט השתלבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום‬ ‫על סוסים שנגנבו‪ ,‬על ילדים שנעלמו וגם על תרופות פלא למחלות‪ ,‬על קפה ועל‬ ‫בירה‪ .‬כך קיבל קהל הקוראים מידע על מוצרים‪ ,‬ובעלי העיתון זכו במקור הכנסה‪.‬‬ ‫השיטה הזאת מלווה את אמצעי התקשורת עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫העיתונות אינה רק ספקית מידע‪ ,‬אלא גם במה להפצת רעיונות‪ .‬במשטרים עריצים‬ ‫מוטלת צנזורה כבדה על העיתונות כדי למנוע הפצת מידע חתרני וביקורת על‬ ‫השליטים‪ .‬על הגישה הזאת אפשר ללמוד מדבריו של הקיסר נפוליון ב־‪" :1809‬דפוס‬ ‫כמוהו כמחסן נשק‪ ,‬אי אפשר לתת לכל אחד גישה אליו אלא רק לאנשים שהממשלה‬ ‫נותנת בהם אמון‪ ".‬לעומת זאת‪ ,‬במשטרים נאורים חופש העיתונות חשוב ביותר‪.‬‬ ‫ביטא זאת הנשיא האמריקאי תומס ג'פרסון‪ ,‬ממייסדיה של ארצות הברית‪ ,‬שאמר‪:‬‬ ‫"אם תבקשו ממני להחליט אם עדיפה ממשלה ללא עיתונים או עיתונים ללא‬ ‫ממשלה‪ ,‬אבחר ללא היסוס באפשרות השנייה‪".‬‬ ‫תיאודור הרצל היה עיתונאי יהודי בעיר וינה שבאוסטריה‪ .‬כשהיה כתב בפריז הוא‬ ‫סיקר את משפט דרייפוס‪ ,‬ולנוכח אשמת השווא שהטיחו בקצין היהודי דרייפוס‪,‬‬ ‫שהואשם בבגידה בצרפת‪ ,‬הבין הרצל שהפתרון נגד אנטישמיות הוא הקמת מדינה‬ ‫ליהודים בארץ ישראל‪ .‬אליעזר בן יהודה היה לא רק מחיה הלשון העברית אלא גם‬ ‫עיתונאי נמרץ‪ .‬הוא ייסד את העיתון העברי "הצבי"‪ ,‬ובנו איתמר בן אב"י יסד את‬ ‫העיתון "דואר היום"‪ .‬בעיתונים אלה דיווחו גם על פשעים ועל רכילויות‪.‬‬ ‫בימינו העיתונות הנפוצה בישראל היא עיתונות חופשית‪ ,‬אבל עורכי העיתונים‬ ‫הסכימו לקבל על עצמם את הצנזורה הצבאית‪ ,‬כלומר ביקורת של הצבא על ידיעות‬ ‫ביטחוניות‪ ,‬כדי למנוע פרסום ידיעה שעלולה לפגוע בביטחון המדינה‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪" :‬הדפוס הוא מחסן נשק"‪ ,‬עיניים‪ ,‬גיליון ‪)115‬‬

‫תיק תקשורת ‪179‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫קראו שנית את הפסקה הראשונה‪.‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד העביר יוליוס קיסר חדשות לידיעת הציבור ברומא העתיקה?‬ ‫ב‪ .‬אילו סוגי ידיעות הובאו לידיעת תושבי רומא?‬ ‫‪ .2‬על איזה חומר נכתבו הידיעות בסין?‬ ‫‪ .3‬אילו תכנים נכתבו בעיתונים הראשונים?‬ ‫קראו שנית את הפסקה השנייה‪.‬‬ ‫‪ .1‬מתי יצא לאור העיתון הראשון באירופה?‬ ‫‪ .2‬אילו תכנים נכתבו בעיתונים הראשונים שיצאו לאור?‬ ‫קראו שנית את הפסקה השלישית‪.‬‬ ‫‪ .1‬מדוע יש מדינות שאוסרות פרסום ביקורת על התנהגות השליטים?‬ ‫עורכים השוואה כדי למצוא את הדומה ואת השונה בין שתי דעות‪ ,‬שני סיפורים‪ ,‬שתי‬ ‫דמויות וכדומה‪( .‬לעתים עורכים השוואה כדי לבדוק אם יש בכלל מקום להשוות‪).‬‬ ‫להשוואה מבנה קבוע‪ :‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ ,‬נקודות להשוואה (תבחינים)‪ ,‬מסקנה מההשוואה‪.‬‬

‫במשימה הבאה תבחנו את הדומה ואת השונה בגישת שני אישים לעיתונות‬ ‫חופשית‪.‬‬ ‫‪ .2‬ערכו השוואה בין גישתו של ג'פרסון לבין גישתו של נפוליאון בנושא חופש‬ ‫העיתונות‪.‬‬ ‫א‪ .‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬לבדוק האם גישתו של ג'פרסון לחופש העיתונות דומה או שונה‬ ‫מגישתו של נפוליאון‪.‬‬ ‫גישתו של ג'פרסון‬

‫גישתו של נפוליאון‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬במה שונות הגישות?‬ ‫ג‪ .‬עם איזו גישה אתם מסכימים? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫‪ 180‬תיק תקשורת‬

‫"צנְ זו ָּרה"‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬בדקו במילון את פירוש המושג ֶ‬ ‫ב‪ .‬במדינת ישראל יש חופש ביטוי לעיתונות‪.‬‬ ‫באילו מקרים הצנזורה במדינת ישראל אוסרת על פרסום ידיעה?‬ ‫ג‪ .‬מדוע מסכימים לכך העיתונאים?‬ ‫‪ .5‬מצאו את המשפט המרכזי בכל פסקה‪ .‬הסבירו את בחירתכם זה לזה‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו אחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כותב הכתבה מצטט את נפוליאון‪ ,‬שהמשיל את הדפוס למחסן נשק‪.‬‬ ‫לְ מה לדעתכם התכוון נפוליאון?‬ ‫ב ‪ .‬האם אתם מסכימים עם טענתו של נפוליאון או מתנגדים לה? הביאו נימוקים‬ ‫לבחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו הייתם שר או חבר כנסת‪ ,‬האם הייתם נעזרים באמצעי התקשורת‬ ‫או נזהרים מהם?‬ ‫‪ .3‬מה דעתכם‪ ,‬האם לרדיו‪ ,‬לטלוויזיה ולעיתון מקוון יש יתרון על העיתון‬ ‫המודפס? נהלו את הדיון לפי ההדרכה בעמוד ‪.10‬‬ ‫העשרת אוצר המילים‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מחבר הכתבה משתמש בביטויים שונים כדי לציין הופעה של עיתון‪.‬‬ ‫מצאו בכתבה שלושה ביטויים כאלה‪.‬‬ ‫‪ .2‬במחסן המילים שלפניכם כמה מונחים בעברית מתחום התקשורת‬ ‫שקבעה האקדמיה ללשון העברית‪ .‬נסו להתאים להם את המילה הלועזית‬ ‫(לע"ז ‪ -‬לשון עם זר) המתאימה‪.‬‬ ‫רשת האינטרנט ּ ְפרוֹ מוֹ גִ 'ינְ גֶ ל ‪s.m.s‬‬ ‫ ‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫ְק ִדימוֹ ן זַ ְמ ִריר ִמ ְר ׁ ֶש ֶּתת ִמ ְסרוֹ ן‬

‫תיק תקשורת ‪181‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫למדנו שבקטעים עיוניים מרבים להשתמש בצורת הסביל‪.‬‬ ‫לפ ָעלִ ים הסבילים המודגשים ונסחו את המשפטים מחדש‪:‬‬ ‫הפ ִעיל ּ ְ‬ ‫מצאו את בן הזוג ּ ָ‬ ‫האימפריה כדי לעדכן את הפקידים‬ ‫ֶּ‬ ‫א‪ .‬בסין נשלחו דוחות מעיר הבירה לרחבי‬ ‫ואת המפקדים בנעשה במדינה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשנת ‪ 1566‬הודפס בעיר ונציה שבאיטליה לראשונה עיתון שנקרא‪:‬‬ ‫"חדשות כתובות"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הקצין היהודי דרייפוס הואשם בבגידה בצרפת‪.‬‬ ‫ד‪ .‬רק אחרי שהומצא הדפוס החלו לצוץ באירופה עיתונים של ממש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לאט־לאט שולבו בין הידיעות והמאמרים מודעות בתשלום של אנשים‬ ‫שרצו להודיע על גנֵ בה או לפרסם מוצר חדש‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הידיעה פורסמה בכל העיתונים‪.‬‬

‫ראו את הציור בעמוד הבא‪:‬‬ ‫הּפרסומת על חיינו; הפרסומת מפתה‬ ‫הצייר יעקב פיסנטה רצה להפנות את תשומת לבנו להשפעת ִ‬ ‫אותנו לעתים לרכוש מוצר על ידי הצגתו כאילו הוא טוב יותר ומועיל יותר ממה שהוא במציאות‪.‬‬ ‫לדוגמה – ילד ביקש לרכוש ילקוט יקר לאחר שהושפע מפרסומת שמציגה אותו כילקוט מיוחד‪.‬‬ ‫לאחר הקנִ ייה‪ ,‬התברר לילד שהילקוט נפרם במהירות‪.‬‬ ‫יעקב פיסנטה עוסק בציור שלפנינו בדוגמה מעולם הפרסומות למבוגרים; בציור אפשר לראות כיצד‬ ‫הפרסומת מנסה לפתות אנשים לקנות בית‪ .‬את הבית שבפרסומת מציגים כאילו הוא צבעוני‪ ,‬גדול‬ ‫וטוב יותר משאר הבתים שבסביבתו‪ ,‬אפילו שבמציאות הוא בוודאי בית ככל הבתים‪ .‬הצבעוניות‬ ‫מסמלת את הפיתוי של הפרסומת‪ ,‬הצובעת את המציאות החד־גונית‪ .‬הפרסומת אינה מתארת את‬ ‫המוצר כפי שהוא על מעלותיו ומגרעותיו‪ ,‬אלא מעניקה לו זוהר ַמ ְט ֶעה‪.‬‬

‫‪ 182‬תיק תקשורת‬

‫כוח הפרסומות ‪ /‬יעקב פיסנטה (‪)1980‬‬

‫ ‬

‫משימות לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬באיזו דרך בחר הצייר להבליט שהפרסומת משפיעה עלינו בכך שהיא מגזימה?‬ ‫‪ .2‬הצייר קרא לציור‪" :‬כּ וֹ ַח ַה ּ ִפ ְרסוֹ מוֹ ת" – מהו ַהכּ ַֹח שיש לְ ִפ ְרס ֶֹמת על בני האדם?‬ ‫‪ .3‬מדוע מתאים הציור למדור "תיק תקשורת"?‬

‫תיק תקשורת ‪183‬‬

‫מכתבו של מתן‬ ‫את המכתב שלפניכם כתב מתן לחבריו בפייסבוק‪:‬‬ ‫הי‪,‬‬ ‫היום התווכחתי עם ההורים שלי‪ .‬הם דורשים שאצמצם את זמן הצפייה שלי‬ ‫בטלוויזיה וגם את זמן הגלישה באתרים השונים במחשב לשעה וחצי ביום‪ .‬הם‬ ‫אומרים שהישיבה הארוכה פוגעת בכושר הגופני שלי‪ ,‬שאני מזיק לראייה ולעמוד‬ ‫השדרה; יש להם ביקורת על כך שסדרות הטלוויזיה אינן מצטיינות ברמה גבוהה;‬ ‫לדעתם‪ ,‬הטלוויזיה אינה דורשת חשיבה ואני מושפע מדי מהפרסומות‪.‬‬ ‫ההורים שלי גם טוענים שחיי החברה שלי מצומצמים מפני שאני מסתגר בחדרי‪,‬‬ ‫גולש ומדבר הרבה בטלפון‪ .‬הם חושבים שאני לא מבקר מספיק אצל חברים ואני לא‬ ‫משחק בחוץ אחר הצהריים‪ .‬הם מעדיפים שאקדיש זמן לקריאה‪ ,‬למשחק ולפעילויות‬ ‫עם חברים‪ .‬הם רוצים שאלך ברגל לספרייה במקום לחפש מידע באינטרנט‪ .‬כל‬ ‫הניסיונות לשכנע אותם שיש גם תועלת בצפייה בטלוויזיה ובגלישה במחשב לא‬ ‫עוזרים‪ .‬מה קורה אצלכם בבית? יש לכם רעיונות איך לשכנע את ההורים שלי?‬ ‫כתבו לי‪.‬‬

‫חבריו של מתן מגיבים‪:‬‬ ‫יוסי‪ :‬אולי הנימוק שבטלוויזיה יש ערוצי מדע‪ ,‬טבע והיסטוריה ישכנע אותם‬ ‫שהטלוויזיה היא מכשיר מועיל ואפשר ללמוד ממנה הרבה‪.‬‬ ‫נעמה‪ :‬אמי מרשה לי לראות טלוויזיה חופשי‪ ,‬אבל אם אני צופה בסדרה היא דורשת‬ ‫ממני לציין אחר כך מה לא מתקבל על הדעת בעלילה‪ .‬אולי אם תציע את זה להוריך‬ ‫הם ישתכנעו להסכים‪.‬‬ ‫גיא‪ :‬איך ההורים שלך לא מבינים שהזמן שלנו‬ ‫שונה מהזמן כאשר הם היו ילדים?! בימינו ילדים‬ ‫אוהבים לצפות ביוטיוב‪ ,‬להתכתב בפייסבוק‪,‬‬ ‫וגם לשלוח מסרונים בטלפון הנייד‪ .‬כל אלה‬ ‫מגדילים דווקא את אפשרויות התקשורת‪.‬‬

‫‪ 184‬תיק תקשורת‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬ציינו שלושה טיעונים שונים שהעלו ההורים של מתן נגד הצפייה בטלוויזיה‬ ‫והגלישה באינטרנט‪.‬‬ ‫‪ .2‬באילו מטיעוני ההורים הייתם מתחשבים? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזה מבין הטיעונים שהציעו חבריו של מתן הוא המשכנע ביותר לדעתכם?‬ ‫נמקו‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫יש תלמידים הטוענים שכל הלמידה צריכה להיעשות בכיתה‪ .‬לעומתם‪ ,‬תלמידים‬ ‫אחרים טוענים שאסור לבטל את שיעורי הבית‪ .‬מה דעתכם בנושא זה?‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫‪ִ .1‬חשבו וְ כתבו שני נימוקים שונים זה מזה בעד קיצור החופש הגדול ושנֵ י‬ ‫נימוקים נגדו‪ .‬עתה החליטו מהי עמדתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חשבו על דוגמאות נוספות שיחזקו את דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬אפשר להתחיל את הדיון במשפט‪ :‬יש טענה האומרת‪ ...‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫אני חושב ש‪ ...‬נימוקי הם‪ ...‬עתה קבעו את סדר הדוברים במליאה‪.‬‬ ‫‪ .4‬לאחר שתאזינו לנימוקים השונים בעד או נגד‪ ,‬בדקו כמה מחברי הכיתה שינו‬ ‫את דעתם בעקבות הדיון‪.‬‬ ‫‪ .5‬בררו ֵאיל ּו נימוקים גרמו להם לשנות את דעתם‪.‬‬ ‫‪ .6‬בסוף הדיון‪ ,‬אם תרצו‪ִ ,‬ספרו את מספר התלמידים שהם בעד ומספר התלמידים‬ ‫שהם נגד‪ .‬הכינו על גבי דף משובץ או במחשב דיאגרמה טורית שתבטא את‬ ‫המספרים‪.‬‬

‫תיק תקשורת ‪185‬‬

‫ְׂש ַפת יְ ָל ִדים ‪/‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֲאנִ י ָּכל ָּכ ְך ְמ ֻא ׁ ּ ֶש ֶרת‪:‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ְ ּבגַ ִ ּני ּ ָפ ְרח ּו ׁשוֹ ׁ ַש ִ ּנים‪.‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֵמ ֶא ֶרץ זָ ָרה‪ַ ,‬א ֶח ֶרת‪,‬‬ ‫ִה ִ ּגיע ּו ֵאלֵ ינ ּו ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דּ וֹ ָדנִ ים‪.‬‬ ‫ׁ ְשלוֹ ׁ ָשה דּ וֹ ָדנִ ים‪ְ ׁ ,‬שלוֹ ׁ ָשה ַא ִחים‪,‬‬ ‫ָמה־טוֹ ב ַה ּיוֹ ם לְ ַהכְ נִ יס אוֹ ְר ִחים!‬ ‫ָה ֶא ָחד הוּא ֶ ּבן ׁ ֵש ׁש‪ ,‬וְ ֶא ָחד ֶ ּבן ׁ ְשנָ ַתיִ ם‪,‬‬ ‫ר־מ ְצוָ ה‪,‬‬ ‫וְ ֶא ָחד יִ ְהיֶ ה עוֹ ד ְמ ַעט ַ ּב ִ‬ ‫ֵהם ֵאינָ ם יוֹ ְד ִעים ִע ְב ִרית ֵ ּבינְ ַתיִ ם‪,‬‬ ‫ַא ְך ַעל ָּכל ׁ ְש ֵאלָ ה יֵ ׁש לָ ֶהם ְּת ׁשו ָּבה‪:‬‬ ‫ִּכי ֲאנַ ְחנ ּו ְּכ ָבר ָּכל ַה ּיוֹ ם יְ ִד ִידים‬ ‫וְ כֻ ָּלנ ּו יוֹ ְד ִעים שְׂ ַפת־יְ לָ ִדים‪.‬‬ ‫יצים ַעל ִמ ְר ּ ֶפ ֶסת‪,‬‬ ‫ֵהם ְמשַׂ ֲח ִקים ִא ִּתי ַ ּב ֲע ִצ ִ‬ ‫וְ ָה ָאח ַה ָ ּגדוֹ ל ְמ ַסדֵּ ר ֶאת בּ וּלַ י;‬ ‫ֵהם יוֹ ְר ִדים לֶ ָח ֵצר לְ שַׂ ֵחק ְ ּבתוֹ ֶפ ֶסת‪,‬‬ ‫ו ְּבכָ ל דָּ ָבר ֵהם ּפוֹ נִ ים ֵאלַ י‪.‬‬ ‫וְ ַהכּ ֹל‪ָּ ,‬כל ָמה ׁ ֶש ֵהם אוֹ ְמ ִרים‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ְמ ַת ְר ֶ ּג ֶמת ִמ ָ ּיד לַ הוֹ ִרים‪.‬‬ ‫יח ֵתנ ּו אוֹ ֶמ ֶרת ִא ָּמא‪:‬‬ ‫לְ ִמ ׁ ְש ַמע שִׂ ָ‬ ‫"הם לָ ְמד ּו ֶא ְס ּ ֵפ ַרנְ טוֹ ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּיוֹ ם!"‬ ‫ֵ‬ ‫ימה!"‬ ‫וְ ַא ָ ּבא צוֹ ֵחק‪" :‬זוֹ ַמ ָּמ ׁש ּ ַפנְ טוֹ ִמ ָ‬ ‫לַ ְ ּגדוֹ לִ ים יֵ ׁש ִמ ִּלים ‪ -‬זֶ ה נוֹ ָרא וְ ָאיֹם‬ ‫ַרק דָּ ָבר ּ ָפ ׁשוּט ֵהם ֵאינָ ם יוֹ ְד ִעים‪:‬‬ ‫לְ ַד ֵ ּבר ְ ּבלִ י ִמ ִּלים ִ ּבשְׂ ַפת־יְ לָ ִדים!‬

‫‪ 186‬תיק תקשורת‬

‫ֵלאָה גֹו ְל ְד ֶּברְג‬

‫ֶה ֶלן ֶק ֶלר‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫‪ 3‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫‪ 5‬‬

‫‪ 6‬‬

‫ ‬

‫ריקאית‪ ,‬עיוֶ ורת‬ ‫אמ ָ‬ ‫הלן ֶקלֶ ר (‪ )1968-1880‬היתה סופרת ֶ‬ ‫נודעה בזכוּת‬ ‫ָ‬ ‫המלֵ א ‪ -‬הלן קלר ַא ַד ְמס)‪.‬‬ ‫(בשמה ָ‬ ‫ּ‬ ‫וח ֶירשת‬ ‫ֵ‬ ‫קשר עם הסביבה ולִ יצוֹ ר‪ ,‬על אף‬ ‫לת ֵ‬ ‫לתה המוּפלָ ָאה ַ‬ ‫יכוֹ ּ‬ ‫הקשוֹ ת‪.‬‬ ‫מגבלוֹ תיה הגוּפניוֹ ת ָ‬ ‫באלב ָמה‪ ,‬כבת למשפחה מכו ֶ ּ​ּב ֶדת‪ .‬בגיל שנה‬ ‫ָּ‬ ‫היא נולדה‬ ‫הקשוֹ ת‬ ‫שתוצאוֹ ֶתיה ָ‬ ‫ְ‬ ‫חריפה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫בשפ ַעת‬ ‫לקתה ַּ‬ ‫חודשים ָ‬ ‫ושבעה ָ‬ ‫ִ‬ ‫וחירשוּת ‪ -‬ליו ּו אותה עד סוף חייֶ ה (בגיל ‪.)88‬‬ ‫ עיוָ ורון ֵ‬‫המחלה‪ ,‬הפכה‬ ‫ֲ‬ ‫קלר‪ ,‬שהיתה פעוטה בריאה וחברוּתית עד‬ ‫גבלותיה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫לתקשר עם הסביבה‪ .‬בגלל ִמ‬ ‫ֵ‬ ‫וחסרת יכולֶ ת‬ ‫ַ‬ ‫לימה‬ ‫ָא ָ‬ ‫רבים בסביבתה הניח ּו כי חלה ירידה ברמתה השִׂ כלית‪ ,‬אך‬ ‫אמה לכל מקום‬ ‫ּ‬ ‫נשרכה אחר‬ ‫לוותר‪ְ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫מיאנה‬ ‫כבר אז היא ֲ‬ ‫רצונותיה‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שיביעו את‬ ‫סימנים ִ ּ‬ ‫ולמדה מספר ָ‬ ‫סאליבן‪ .‬מאוחר‬ ‫ֶ‬ ‫הוריה למורה פרטית‪ַ ,‬אן מאנספילְ ד‬ ‫כשהיתה בת שבע שלחו אותה ֶ‬ ‫יה‪ .‬סאליבן לימדה‬ ‫יותר תיארה הלן קלר את פגישתה עם סאליבן כיום החשוב בחיֶ ָ‬ ‫ולדבר‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫את קלר לקרוא כְ ַתב ְ ּב ַרייל‬ ‫ומתיש ודרש ַּת ֲעצוּמוֹ ת‬ ‫ולימודה של הלן קלר היה בתחילה ָק ֶשה ַ‬ ‫ּ‬ ‫חינוכה‬ ‫ּ‬ ‫תהליך‬ ‫מבעד‬ ‫ממורתה הצעירה ַאן‪ .‬משימתה הראשונה של סאליבן היתה לפרוֹ ץ ַ ּ‬ ‫ּ‬ ‫נפש‬ ‫והעלָ טה שאפפ ּו את הלן הקטנה‪ .‬בתחילה ניסתה סאליבן‬ ‫ֲ‬ ‫למחסומי הדממה‬ ‫ֵ‬ ‫הוריה‪ ,‬אך ֵמ ֲח ַמת התנהגו ָּתה האלימה ֵהבינה סאליבן שיש‬ ‫בבית ֶ‬ ‫קשר עם קלר ֵ‬ ‫לת ֵ‬ ‫ַ‬ ‫מאביה של הלן לבוֹ ֵד ָדה משאר המשפחה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שמ ַעת ודרשה‬ ‫למ ַ‬ ‫לחנכָ ה ִ‬ ‫ַ‬ ‫לשם‬ ‫במחווֹ ת גו ָּפנִ יוֹ ת ובמישוּש הפנים ֵ‬ ‫נעשתה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫התקשורת הראשוֹ נית בין השתיים‬ ‫ֶ‬ ‫לק ֵשר בין ֲע ָצמים‬ ‫ללמד את הילדה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫העת‬ ‫לימוּד ההבעוֹ ת‪ .‬סאליבן ניסתה כל ֵ‬ ‫הע ָצמים (בתחילה חפצים מוכרים‪ ,‬כבוּבה וכלב)‬ ‫שונים לבין ְשמוֹ ֵתיהם‪ .‬את ְשמוֹ ת ֲ‬ ‫ידה של הילדה‪ .‬בשלב הראשוני לא הבינה הלן שיֵ ש‬ ‫ִאיְ יתה בשְׂ פת הסימנים בכף ּ‬ ‫הע ֶצם אותו היא מחזיקה‪ .‬נקוּדת‬ ‫ידה לבין ֶ‬ ‫תנועותיה של המורה בכף ּ‬ ‫ָ‬ ‫ֶק ֶשר בין‬ ‫ידה של הלן‪ ,‬ותוֹ ך כדי‬ ‫הבאר לכף ּ‬ ‫ֵ‬ ‫שאבה מים מן‬ ‫המפנֶ ה התרחשה כאשר המורה ֲ‬ ‫ידה‪ .‬ברגע זה הבינה הילדה שלכל עצם יש‬ ‫פעוּלה זו ִאיְ יתה את המילה "מים" לכף ּ‬ ‫ֵשם‪ .‬כעבור שנתיים כבר קראה הלן וכתבה בכתב ְ ּב ַרייל באופן שוטף‪.‬‬ ‫נראה הדבר כבלתי‬ ‫לדבר‪ .‬אף על פי שבתחילה ָ‬ ‫בגיל עשר החליטה הלן ללמוד ֵ ּ‬ ‫אפשרי‪ ,‬סאליבן הבינה שקלר יכוֹ לה ללמוד צלילים לפי הוויברציות (התנוּדוֹ ת)‬ ‫גרונה‪ ,‬כדי‬ ‫ּ‬ ‫תלמידתה הוּנח ּו על‬ ‫ּ‬ ‫יה של‬ ‫שמפיק הלוֹ ַע‪ .‬וכך‪ ,‬כאשר דיברה המורה‪ֶ ,‬יד ָ‬ ‫ֵ‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫ויב ַר ְציוֹ ת ותוכל לחקוֹ ת אותן בניסיונותיה ֵ ּ‬ ‫שתחוּש בוִ ְ ּ‬ ‫קשר עם העולם‪ ,‬הלכה קלר לבית ספר לעיוורים ולאחר‬ ‫ולת ֵ‬ ‫לאחר שלמדה לדבר ַ‬ ‫מורתה‬ ‫ּ‬ ‫מכן לקוֹ לֶ ג' ֶר ְד ְִקליף‪ ,‬אותו סיְ ימה בהצטיינות בשנת ‪ ,1904‬בעזרתה של‬ ‫תיק תקשורת ‪187‬‬

‫הנֶ אמנה שליוותה אותה לכל שיעור ושיעור‪ .‬בהיותה תלמידה התחילה לכתוב‬ ‫ופרסמה אוֹ טוֹ ִ ּביוֹ גְ ַר ְפיָ ה ‪" -‬סיפור חיי"‪.‬‬ ‫מאמרים ִ‬ ‫שירים‪ֲ ,‬‬ ‫במגְ זָ ִרים חלָ שים‪ ,‬כגון נָ שים‪ ,‬שחוֹ רים‪ ,‬נֵ כים וכמובן עיוורים‪.‬‬ ‫ ‪ 7‬לאחר הלימודים תמכָ ה ִ‬ ‫ארצה‪ ,‬הרצתה והמשיכה לכתוב כל העת ספרים ומאמרים בנושאים‬ ‫ּ‬ ‫היא תרה את‬ ‫ֶחברתיים‪ .‬בשנת ‪ 1952‬ביקרה הלן קלר בישראל והרצתה במקומות שונים‪ ,‬בין‬ ‫החירשים בתל אביב‪ .‬בהזדמנות זו הסכימה קלר‬ ‫השאר גם לפני חברי אגודת ֵ‬ ‫שמה‪ .‬הבניין‪" ,‬בית הלן קלר"‬ ‫ּ‬ ‫כי בניינה החדש של אגודת החירשים ייקרא על‬ ‫שבשכונת יד אליהו בתל אביב נחנך בשנת ‪.1953‬‬ ‫מותה‪ֲ .‬א ָפ ָרה‬ ‫טיקט‪ ,‬שם חיה עד יום ָ‬ ‫ בשנת ‪ 1936‬עברה הלן קלר להתגורר בקונֶ ֶ‬ ‫הא ֶפר של סאליבן ‪ -‬מורתה האהובה‪.‬‬ ‫הונח ליד ֵ‬ ‫)מתוך‪ :‬האנציקלופדיה המקוונת ‪(ynet‬‬

‫הלן ומורתה אן‪ .‬איור‪ :‬איה גורדון‬

‫‪ 188‬תיק תקשורת‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו על מה לענות בכתב ועל מה לשוחח‪.‬‬ ‫מה עוד לפני שלמדה עם מוֹ ָר ָתה?‬ ‫‪ .1‬כיצד יצרה הלן קלר קשר עם ִא ּ‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬שערו‪ :‬מדוע היתה הלן הקטנה אלימה ופרוּעה?‬ ‫למשמ ַעת? שערו מדוּע‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לחנכָ ה‬ ‫מורתה של הלן קלר לעשות כדי ַ‬ ‫ּ‬ ‫ב‪ .‬מה ֶהחליטה‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬באיזה חוּש נעזרה אן סאליבן כדי ללמד את הלן לזַ הוֹ ת עצמים?‬ ‫צמים? כתבו את הדוגמה המוּזכרת‬ ‫הע ָ‬ ‫לה המורה את ְשמות ֲ‬ ‫ב‪ .‬כיצד ִה ְקנְ ָתה ּ‬ ‫בכתוב‪.‬‬ ‫לדבר?‬ ‫ג‪ .‬כיצד לימדה אן סאליבן את הילדה ֵ ּ‬ ‫קשה ומתיש‪ ,‬היו כמה שלַ ִ ּבים‪.‬‬ ‫ּכה ולימו ָּד ּה של הלן קלר‪ ,‬שהיה ֶ‬ ‫‪ .4‬בתהליך חינו ּ‬ ‫ַציינ ּו אותם‪.‬‬ ‫יה? מדוע?‬ ‫‪ .5‬באילו מגזָ רים פעלה הלן קלר במהלך חיֶ ָ‬ ‫לשם עולם? (פסקות ‪.)7-6‬‬ ‫‪ .6‬בזכוּת מה זכתה הלן קלר ֵ‬ ‫‪ .7‬כיצד ארגן הכותב את הביוגרפיה של הלן קלר?‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫ורה של הלן קלר מחדש‪ ,‬מפי מורתה אן סאליבן‪.‬‬ ‫סיפ ּ‬ ‫‪ִּ .1‬כתבו את ּ‬ ‫(ארגנו את כתיבתם לפי הדגם על תולדות חייה)‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬

‫כתבו בגוף ראשון‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪" :‬שמי אן סאליבן‪"...‬‬ ‫בחרה אן‬ ‫לפני כתיבת הסיפור מחדש ִערכו לעצמכם רשימת שאלוֹ ת‪ ,‬למשל‪ :‬מדוע ֲ‬ ‫שלה בהתחלה? מה היו‬ ‫ּ‬ ‫החששוֹ ת‬ ‫ָ‬ ‫ללַ ֵמד את הלן קלר בדרך שבה בחרה? מה היו‬ ‫קשיִ ים נִ תקלָ ה? במה ֶהאמינה? על מה ויתרה למענה?‬ ‫ההתלבטוּיוֹ ת בהמשך? באילו ָ‬ ‫סיפוּרכם‪.‬‬ ‫ועוד‪ .‬התשובות לשאלות אל ּו ֲ‬ ‫יעשיר ּו את ּ‬ ‫שבכתבה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לסיפוּר‪ֶ ,‬שיִ הי ּו שונים מאלה‬ ‫ִחשבו על פתיחה ועל סיוּם‬ ‫ּ‬

‫תיק תקשורת ‪189‬‬

‫אנימציה במילים פשוטות ‪/‬‬

‫דוד שליטא‬

‫ ‪ 1‬לפני כ־‪ 15‬אלף שנים‪ ,‬האדם הקדמון‪ ,‬שרצה לצייר חיה רצה במהירות‪ ,‬צייר‬ ‫לה כמה זוגות רגליים‪ .‬במאה התשע־עשרה ידעו לבנות מתקן עגול עם ציורים‬ ‫עוקבים של תנועת אנשים‪ .‬כשסובבו את המתקן‪ ,‬ראו את הציורים זזים‪ ,‬קופצים‬ ‫ורוקדים (והצופים התרגשו כאילו ראו פלא או קסם)‪ .‬אבל סרטים מצוירים‬ ‫(הנקראים גם אנימציה) אפשר היה לעשות רק אחרי שהמציאו את מצלמת‬ ‫לידתה‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫הקולנוע‪ ,‬ממש לפני תחילת המאה העשרים‪ .‬מצלמת הקולנוע‪ ,‬מרגע‬ ‫ידעה לצלם במהירות רבה (‪ 24‬תמונות בכל שנייה)‪ ,‬וכך אפשר להראות אנשים‬ ‫(אמיתיים) הולכים ברחוב או יוצאים מהמפעל או רכבת שנעצרת בתחנה‪.‬‬ ‫‪ 2‬מצלמת הקולנוע הותאמה גם לצלֵ ם תמונה בודדת בכל לחיצה של כפתור‪.‬‬ ‫בדרך זאת ניתן היה לצלם אבן עומדת על השולחן‪ ,‬להזיז אותה מעט ולצלם‬ ‫שוב רק תמונה אחת‪ .‬וכך שוב ושוב‪ .‬כאשר הקרינו את התמונות הרצופות‬ ‫במהירות‪ ,‬נראתה האבן כשהיא זזה מעצמה ‪ -‬כאילו יש לה חיים משלה‪ ,‬נפש‬ ‫משלה (אנימציה פירושה לתת נפש או נשמה לעצם דומם ‪ -‬חסר חיים)‪.‬‬ ‫ כך נולדו סרטי האנימציה‪ ,‬שבהם אפשר להזיז אבנים‪ ,‬חפצי בית וגם ציורים‬ ‫שכל אחד שונה במעט מקודמו‪ .‬בתחילה עשו סרטים מצוירים די טיפשיים על‬ ‫עזים שרוקדות ועכברים שגונבים גבינה‪ ,‬אך די מהר השתכללו הסרטים‪ ,‬הומצאו‬ ‫דמויות מצוירות שהפכו במהרה לכוכבי קולנוע מפורסמים‪ ,‬כמו סלבריטאים‬ ‫אמיתיים‪ .‬ביניהם היו מיקי מאוס‪ ,‬דונאלד דאק‪ ,‬ואחריהם באגס באני‪ ,‬טום וגֶ 'רי‪,‬‬ ‫פופאי והמון אחרים‪.‬‬ ‫ חשבתם פעם למה דמויות אלה הפכו כל כך אהובות על ילדים ומבוגרים?‬ ‫‪ 3‬קודם כול הדמויות המצוירות האלה יכולות לעשות כל מה שאנשים אמיתיים לא‬ ‫יכולים לעשות; הן משנות במהירות את מקומן‪ ,‬את צורתן‪ ,‬הן מעיפות את עצמן‬ ‫באוויר או מתגנבות בתוך האדמה‪ .‬וכשמשהו מפוצץ או מועך אותן‪ ,‬הן שבות מיד‬ ‫לצורתן המקורית‪ ,‬כאילו לא אירע דבר‪ .‬הדמויות האלה נוחות מאוד לעבודה‪ ,‬הן‬ ‫לא מבקשות העלאה במשכורת (כמו כוכבי הקולנוע הסלבריטאים)‪ ,‬לא מסרבות‬ ‫לאף תפקיד‪ ,‬ותמיד נשארות צעירות וחמודות‪ .‬אחר כך החלו לעשות סרטים‬ ‫ארוכים באנימציה (סרטים מצוירים) ‪ -‬הראשון שבהם היה "שלגייה ושבעת‬ ‫הגמדים"‪ .‬האנימציה הפכה לצורת בידור מאוד מקובלת‪ .‬אחר כך באה הטלוויזיה‪,‬‬ ‫ימ ְּפסוֹ נִ ים ועוד ועוד)‪ ,‬וסרטי‬ ‫הס ְ‬ ‫(הפלִ ינְ ְסטוֹ נְ ס‪ ,‬הדרדסים‪ִ ,‬‬ ‫ונולדו סדרות הטלוויזיה ְ‬ ‫האנימציה הפכו לצורת הבילוי השכיחה ביותר על ילדים בכל העולם‪.‬‬ ‫ במשך רוב שנותיה של האנימציה השתמשו בעיקר בציורים ידניים על שקפים ‪-‬‬ ‫שיטה שדרשה כמויות עצומות של עבודת ידיים‪ ,‬ולכן היו סרטי האנימציה‬ ‫יקרים מאוד וגם נדרש זמן רב להשלים אותם‪.‬‬

‫‪ 190‬תיק תקשורת‬

‫ ‪ 4‬בשנות ה־‪ 90‬נכנס לייצור האנימציה המחשב‪ ,‬שיכול היה‪ ,‬בתחילה‪ ,‬להחליף את‬ ‫המצלמה‪ ,‬ואף לצבוע את הציורים‪ .‬אך השינוי האמיתי שהביא המחשב לאנימציה‬ ‫היה היכולת ליצור דמויות‪ ,‬נופים‪ ,‬בתים וחפצים ‪ -‬כולם תלת־ממדיים‪ .‬פריט‬ ‫תלת־ממדי יכול להיות דומה מאוד לפריט אמיתי‪ ,‬עד כדי כך שקשה להבחין‬ ‫שצויר במחשב‪.‬‬ ‫ מרגע זה הלך המחשב וכבש את האנימציה המצוירת‪ ,‬שהלכה והצטמצמה‪ .‬סרטים‬ ‫"שרק"‪" ,‬מחפשים את נֶ מו" ורבים אחרים‪ ,‬הם‬ ‫כמו "צעצוע של סיפור" ואחר כך ֶ‬ ‫כולם סרטי אנימציה בשיטת התלת־ממד‪.‬‬ ‫‪ 5‬אך המחשב הביא לעוד שינוי משמעותי מאוד‪ :‬הקולנוע הרגיל גילה שהאנימציה‬ ‫מאפשרת להראות דברים שאינם קיימים בעולם האמיתי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הדינוזאורים‬ ‫ב"פארק היורה" הם דמויות אנימציה ממוחשבת‪ .‬אפשרויות אלה של המחשב‬ ‫משלֵ ב שחקנים חיים עם קטעי אנימציה‬ ‫הביאו לכך שהיום כמעט כל סרט ַ‬ ‫ממוחשבת‪ ,‬למשל‪ ,‬להראות מרדפי מכוניות או תפאורות היסטוריות‪ ,‬שנבנו‬ ‫בעבר בעלויות כבירות והיום נוצרים במחשב קטן בסטודיו‪.‬‬ ‫ האנימציה יכולה ליצור כל מה שיעלה על הדעת‪ :‬יצורים דמיוניים‪ ,‬נופים שאינם‬ ‫קיימים‪ ,‬ארמונות ויערות‪ ,‬כמו שראיתם בסרטי "הארי פוטר"‪" ,‬שר הטבעות"‪,‬‬ ‫"אווטאר" וכמעט בכל סרט שרואים היום בקולנוע‪.‬‬ ‫‪ 6‬הנה כך‪ ,‬במשך ‪ 115‬שנה מיום שנולדה האנימציה‪ ,‬היא הפכה מאמנות של עכברים‬ ‫מזַ מרים וחתולים רשעים ‪ -‬לכְ לי השולט בקולנוע שמאפשר לו להראות כל מה‬ ‫שיעלה על דעתו של כל במאי או תסריטאי בעל דמיון‪.‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫ואוצר את פסטיבל האנימציה שמתקיים מדי שנה בסינמטק ת"א)‬ ‫ֵ‬ ‫(דוד שליטא עוסק באנימציה‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬ספרו בקצרה על סרט אנימציה (סרט מצויר) שאהוב עליכם במיוחד‪.‬‬ ‫הסבירו לחבריכם מדוע‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד המחיש האדם הקדמון תנועת בעלי חיים?‬ ‫‪ .3‬הסבירו במילים שלכם מה תרמה המצאת מצלמת הקולנוע להתפתחות‬ ‫הסרטים המצוירים‪.‬‬ ‫‪ .4‬לאילו שינויים הובילה העבודה במחשב ביצירת סרטים?‬ ‫‪ .5‬סכמו בנקודות‪ ,‬מהם השלבים החשובים בהתפתחות אמנות האנימציה?‬ ‫‪ .6‬כיצד ִארגֵ ן הכותב את המידע?‬

‫תיק תקשורת ‪191‬‬

‫הדינמיקה של כלב הקשור ברצועה – ‪ / 1912‬ג'אקומו בלה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫היצירה שלפניכם צוירה על ידי האמן האיטלקי ג'אקומו בלה בשנת ‪.1912‬‬ ‫הצייר מצייר גברת וכלבלב ההולכים ברחוב‪.‬‬ ‫קשה לתאר תנועה‪ .‬כיצד מוצגת תחושת התנועה ביצירתו של בלה?‬ ‫וב ִציור ֶ‬ ‫‪ּ ְ .1‬ב ִצילום ְ‬ ‫‪ִ .2‬קראו את המשפט הראשון בקטע "אנימציה במילים פשוטות"‪ .‬הסבירו כיצד‬ ‫הוא קשור ליצירה שלפניכם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬איזו תחושה עולה בכם מהתבוננות בציור? האם היא רצינית או משועשעת? מדוע?‬

‫‪ 192‬תיק תקשורת‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫מעשה בצייר‬ ‫מאת לאה גולדברג‬ ‫הוצאת ספריית פועלים‬

‫לשיחה ולכתיבה לפני הקריאה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬ערכו רשימה של חלומות שהייתם רוצים מאוד‬ ‫להגשימם‪ .‬איך תשיגו אותם? מתי?‬ ‫‪ .2‬כתבו רשימה של חלומות שכבר הגשמתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתבו במשך שבוע רשימה של חמישה אירועים משמחים שקרו לכם‪.‬‬ ‫האם אפשר להגדיר אותם כחלומות שהתגשמו? נמקו‪.‬‬ ‫לדיון‬

‫איזו הרגשה היתה לַ צייר כאשר הסתובב בעולם? לאיזו מסקנה הגיע?‬ ‫יוצרים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מהמשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬עבודת קולאז'‪ .‬בעבודת קולאז' משתמשים בגזרי שבועונים צבעוניים‪ ,‬נייר‬ ‫או אריג‪ ,‬מדביקים על בריסטול ויוצרים תמונה‪ .‬תוכלו גם אתם ליצור תמונת‬ ‫קולאז' שנושאה הרעיון המובע בעמוד הפתיחה של הספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו במחשב מצגת מלווה בתמונות מתוך גוגל תמונות‪ ,‬שתביע את הרעיון‬ ‫המובע בעמוד הפתיחה‪.‬‬ ‫‪ .3‬דמיינו וציירו את הנערה שציֵ יר הציָ יר בלילה‪.‬‬ ‫ ‬

‫מציגים‬

‫הציגו אחת מהאפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫‪ . 1‬מפגש דמיוני ‪ -‬שערו שאתם נפגשים עם הצייר‪ .‬מה הייתם שואלים אותו ומה‬ ‫היה עונה לכם? עבדו בזוגות‪ .‬תכננו את הפגישה‪ .‬אחד יהיה הצייר והשני ישאל‬ ‫את השאלות‪ .‬העלו על הכתב את השאלות ואת התשובות והציגו את הפגישה‪.‬‬ ‫‪ .2‬התכוננו והציגו שיחה דמיונית בין הצייר לחברו כאשר חזר מהמסע‪ .‬הצייר‬ ‫יספר מה ראה ומה למד מהמסע‪ ,‬וחברו ישאל על כך שאלות‪.‬‬ ‫תיק תקשורת ‪193‬‬

‫ימים נוראים‬

‫יום הכיפורים‪ ,‬צייר מאוריציו גוטליב‬

‫‪ 194‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••האם תוכני החגים והמנהגים בחגים משתנים במשך‬ ‫השנים? האם תמיד היה ראש השנה "יום הדין"‪ ,‬כלומר‬ ‫היום שבו נקבע גורלו של האדם בשנה הבאה‪ ,‬לפי האמונה‬ ‫היהודית? נקרא מובאות* שונות מהמקורות היהודיים‪.‬‬ ‫••נקרא את שיר התפילה "לראש השנה" מאת שמואל בס‪,‬‬ ‫שיר שנכתב לפני כ־‪ 70‬שנים‪ .‬נשווה בינו לבין תפילה‬ ‫לראש השנה שכתובה במחזור התפילות לימים הנוראים‪.‬‬ ‫••"הימים הנוראים" הם ימי בקשת סליחה והתפייסות בין‬ ‫בני האדם‪ .‬נקרא את הסיפור "איחרתי לבקש סליחה"‬ ‫מאת רעיה בלטמן העוסק בנושא זה‪ ,‬נקרא במדרש האגדה‬ ‫"רבי אלעזר והמכוער" ונחשוב מדוע הסכים המכוער‬ ‫לסלוח לר' אלעזר שהעליב אותו‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נכיר מילים שבהן השתמשו חכמינו וגם בעברית של ימינו‬ ‫לעתים משתמשים בהם‪.‬‬ ‫••נחזור על מילים שמשתמשים בהן לצורך השוואה‪.‬‬ ‫* מובאות ‪ -‬ציטטות‪ .‬קטעים מדברים שמישהו‬ ‫אמר או כתב והם מובאים בדיוק כפי שהופיעו במקור‪.‬‬

‫ ‪195‬‬

‫יום הכיפורים ‪/‬‬

‫מאוריציו גוטליב‬

‫הציור "יום הכיפורים" שבשער המדור‪ ,‬נמצא במוזיאון תל אביב לאמנות‪.‬‬ ‫את התמונה ציֵ יר מאוריציו גוטליב בשנת ‪ ,1884‬לפני שנפטר בבית חולים‬ ‫בפולין‪ ,‬בהיותו בן עשרים ושמונה‪.‬‬ ‫בין קהל הגברים ציֵ יר הציָ יר את עצמו שלוש פעמים‪ ,‬בשלושה שלבים בחייו‪:‬‬ ‫כילד צעיר הניצב לבדו בקדמת התמונה וכיפה על ראשו‪ ,‬כנער צעיר ליד‬ ‫העמוד וכבחור צעיר המחזיק את ראשו בידו‪.‬‬ ‫בעזרת הנשים מופיעה פעמיים דמותה של אהובתו לאורה‪ ,‬שעזבה אותו‬ ‫ונישאה לאיש אחר‪ .‬פעם אחת היא עומדת זקופה‪ ,‬מביטה לפנים ומחזיקה את‬ ‫מחזור התפילה לימים הנוראים‪ ,‬ופעם שנייה היא מתכופפת ורוכנת אל אמה‬ ‫ולוחשת לה דבר־מה או אולי קוראת במחזור של האם‪ .‬לפי דברי הצייר‪ ,‬חלק‬ ‫מהדמויות הם קרובי משפחה שמתו‪ ,‬ואת כולם צייר מזיכרונו‪.‬‬ ‫הציור הוא מעין מבט על חייו‪ ,‬על ילדותו‪ ,‬על נעוריו‪ ,‬על בני משפחתו‪ ,‬על‬ ‫אהובתו ועל אמונתו היהודית‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬כותרת המדור‪" :‬ימים נוראים"‪ .‬מצאו במילון וכתבו את משמעות‬ ‫הצירוף‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו והסבירו מדוע נבחרה התמונה לשמש כשער למדור הימים‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפי מה אפשר לזהות שלפנינו בית כנסת?‬ ‫‪ֵ .4‬אילו דמויות בולטות מבין המתפללים?‬ ‫‪ .5‬בציור תמצאו סמלים מהתרבות היהודית‪ .‬מהם?‬

‫‪ 196‬ימים נוראים‬

‫ְלרֹאׁש ַה ָּׁש ָנה ‪/‬‬ ‫ִ ּב ְפרֹס ַח ֵ ּגנ ּו‬ ‫ֵעת ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָּת ֵחל‬ ‫ָ ּב ֵר ְך ׁ ְשנָ ֵתנ ּו‬ ‫ׁ ָשנָ ה טוֹ ָבה‪ָ ,‬ה ֵאל!‬ ‫ַח ֵ ּזק יָ ֵדנ ּו‬ ‫יָ ד ָּכל בּ וֹ נֶ ה ָע ֵמל‬ ‫ַּכ ֵ ּנס ּ ְפזו ֵּרינ ּו‬ ‫לְ ֶא ֶרץ יִ שְׂ ָר ֵאל!‬

‫ ‬

‫ׁשְ מּואֵל ּבַס‬

‫ֵּתן‬ ‫ֶח ֶסד אוֹ ר‬ ‫ִ ּגיל ו ְּדרוֹ ר‬ ‫ִ ּב ְר ַּכת־דּ וֹ ר‪.‬‬ ‫ֵּתן‬ ‫אשר ּתֹם‬ ‫ֶׁ‬ ‫לַ יִ ל וָ יוֹ ם‪.‬‬ ‫ַא ְך לַ ּטוֹ ב ּפֹה נִ ּ ָפ ֵק ָדה‬ ‫נִ ּ ָפ ֵק ָדה נִ ָּכ ֵת ָבה‬ ‫נִ ָּכ ֵת ָבה נָ א‬ ‫ֹאש ַה ׁ ּ ָשנָ ה!‬ ‫ְ ּבר ׁ‬

‫ֶאת שְׂ דוֹ ֵתינ ּו‬ ‫ָ ּב ֵר ְך ְ ּב ׁ ֶש ַפע ַ ּבר‬ ‫וַ ֲע ָד ֵרינ ּו‬ ‫יִ ְרבּ ּו ַ ּב ַ ּגיְ א‪ּ ָ ,‬ב ָהר‬ ‫יִ ְמ ַתק ּ ִפ ְריֵ נ ּו‬ ‫יִ נְ ַעם זֶ ה ּ ְפ ִרי ָה ָדר‬ ‫ַחדֵּ ׁש יָ ֵמינ ּו‬ ‫ימי ָע ָבר‪.‬‬ ‫ְּכ ִב ֵ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מיהם אלה שלמענם מתפלל המשורר בבית הראשון?‬ ‫ב‪ .‬מיהם המוזכרים בבית השני?‬ ‫‪ .2‬השיר נכתב בשנת ‪ ,1947‬לפני הקמת המדינה‪ .‬אילו מהברכות הכתובות בו‬ ‫מתאימות גם למדינת ישראל בימינו?‬ ‫‪" .3‬אך לטוב פה נִ ּ ָפ ֵק ָדה"‪ .‬אילו בחרתם אתם לכתוב ברכה זו‪ ,‬לְ מה הייתם‬ ‫מתכוונים? פרטו‪.‬‬ ‫‪ .4‬באילו ברכות נוספות (שהדובר לא מזכיר) הייתם מברכים את מדינתנו?‬ ‫(תוכלו לעצב את הברכה במחשב‪).‬‬ ‫‪ .5‬גלשו באינטרנט‪ ,‬האזינו לשיר והצטרפו לשירה‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫יש האומרים שהשיר הוא שיר תפילה‪ .‬האם אתם מסכימים עם דעה זו?‬ ‫נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫ימים נוראים ‪197‬‬

‫מן התורה‬ ‫כתוב בספר ויקרא פרק כג‪ ,‬פסוקים ‪:25-24‬‬ ‫יעי ְּב ֶא ָחד ַלח ֶֹד ׁש יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם ׁ ַש ָּבתוֹ ן ‪ -‬זִ ְכרוֹ ן‬ ‫"דַּ ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ֵלאמֹר‪ַּ :‬בח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִ‬ ‫אכת ֲעב ָֹדה לֹא ַת ֲעשׂ וּ "‪.‬‬ ‫ל־מ ֶל ֶ‬ ‫ְּתרוּ ָעה ִמ ְק ָרא־ק ֶֹד ׁש‪ָּ .‬כ ְ‬ ‫כתוב בספר במדבר פרק כט‪ ,‬פסוק ‪:1‬‬ ‫אכת ֲעב ָֹדה לֹא ַת ֲעשׂ וּ ‪:‬‬ ‫יעי ְּב ֶא ָחד ַלח ֶֹד ׁש ִמ ְק ָרא ק ֶֹד ׁש יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם ָּכל ְמ ֶל ֶ‬ ‫"וּבח ֶֹד ׁש ַה ּׁ ְש ִב ִ‬ ‫ַ‬ ‫יוֹ ם ְּתרוּ ָעה‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם"‪.‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬על החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים כתוב בשמות פרק יב פסוק ‪:2‬‬ ‫אשוֹ ן הוּ א ָל ֶכם‪ְ ,‬ל ָח ְד ׁ ֵשי ַה ּׁ ָשנָ ה‪".‬‬ ‫ים‪ .‬ר ׁ‬ ‫ֹאש ֳח ָד ׁ ִש ִ‬ ‫"הח ֶֹד ׁש ַה ֶ ּזה ָל ֶכם‪ ,‬ר ׁ‬ ‫ַ‬ ‫ ‬

‫חשבו מהו החודש הראשון לפי התורה וענו‪:‬‬ ‫מדוע תשרי הוא החודש השביעי לפי מניין החודשים בתורה?‬

‫‪ .2‬התאימו לביטויים הסבר מתוך מחסן המילים‪:‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ַ ׁ .‬ש ָ ּבתוֹ ן‬ ‫ב‪ִ .‬מ ְק ָרא ק ֶֹד ׁש ‬ ‫ג‪ .‬זִ כְ רוֹ ן ְּתרו ָּעה ‬

‫מחסן מילים‪:‬‬

‫השמעת תרועה באמצעות שופר‬

‫איסור עבודה‬

‫קריאה והכרזה שהחג מקודש‬

‫‪ .3‬א ‪ .‬כיצד מכונה ראש השנה בספר ויקרא‪ ,‬וכיצד בספר במדבר?‬ ‫ב‪ .‬מה לומדים מכך על המצווה המרכזית בראש השנה?‬

‫‪ 198‬ימים נוראים‬

‫רק במשנָ ה מוזכר בפעם הראשונה א' בתשרי כראש השנה המיועד לספירת השנים‪:‬‬ ‫ֹאש ַה ּׁ ָשנָ ה ְל ׁ ָשנִ ים‪".‬‬ ‫"ב ֶא ָחד ְּב ִת ׁ ְש ֵרי ר ׁ‬ ‫ְּ‬ ‫ראש השנה מכונה "יום הדין"‬ ‫בתורה‪ ,‬ראש השנה אינו נזכר כיום הדין‪ .‬אך בתוספתא למסכת ראש השנה א כתוב‪:‬‬ ‫ֹאש ַה ּׁ ָשנָ ה ְוּגזַ ר דִּ ינָ ם ִמ ְת ַח ֵּתם [נֶ ְח ָּתם] ְּביוֹ ם ַה ִּכ ּפוּ ִרים‪".‬‬ ‫"ה ּכֹל נִ דּ וֹ נִ ים ְּבר ׁ‬ ‫ַ‬ ‫כלומר‪ ,‬ראש השנה הוא יום הדין‪ ,‬שבו עומד האדם למשפט על מעשיו בשנה‬ ‫שחלפה ונידון גורלו של כל אדם לשנה החדשה שתבוא‪ .‬ביום זה נאמרות תפילות‬ ‫המביעות את קבלת מלכותו של ה' על כל העולם‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫חכמינו קשרו בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬בכך שקבעו את הימים שבין א' בתשרי‬ ‫ל־י' בתשרי כ"עשרת ימי תשובה"‪ .‬היום הראשון של ראש השנה הוא הראשון‬ ‫לעשרת ימי תשובה‪ ,‬ויום הכיפורים הוא האחרון שבהם‪ .‬חכמינו קבעו שבימים‬ ‫אלה עדיין ניתנת לאדם אפשרות לתקן את מעשיו‪ .‬בימים אלה האדם היהודי מרבה‬ ‫להתפלל‪ ,‬מפשפש במעשיו בשנה החולפת‪ ,‬מתחרט על מעשה רע שעשה‪ ,‬מבקש‬ ‫סליחה מאנשים שפגע בהם ומקבל על עצמו לתקן את התנהגותו‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬שערו‪ :‬מדוע נקבע א' בתשרי כראש השנה?‬ ‫‪ .2‬מדוע מכונה ראש השנה "יום הדין"?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬אילו מועדים נכללים ב"עשרת ימי תשובה"?‬ ‫ב‪ .‬חשבו מה הסיבה שחכמינו קבעו "עשרת ימי תשובה"?‬ ‫ג‪ .‬כיצד נוהגים יהודים ב"עשרת ימי תשובה"?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫לומדים את שפת החכמים‬ ‫כתבו בלשון הכתוב‪.‬‬ ‫א‪ .‬נחתם גזר הדין שלהם ‬ ‫ב‪ .‬עומדים לדין לפני השופט (ה') ‬ ‫ימים נוראים ‪199‬‬

‫מתוך התפילה‬ ‫‪ֱ 1‬אל ֵֹהינוּ וֵ אל ֵֹהי ֲאבוֹ ֵתינוּ ‪ ,‬זָ ְכ ֵרנוּ ְּבזִ ָּכרוֹ ן טוֹ ב ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך‬ ‫וּ ָפ ְק ֵדנוּ ִּב ְפ ֻקדַּ ת יְ ׁשוּ ָעה וְ ַר ֲח ִמים ִמ ּׁ ְש ֵמי ׁ ְש ֵמי ֶק ֶדם ‬

‫ָ[פ ְק ֵדנוּ ‪ -‬זכור אותנו]‬

‫‪ 3‬וּ זְ כֹר ָלנוּ ה' ֱאל ֵֹהינוּ ֶאת ַה ְּב ִרית וְ ֶאת ַה ֶח ֶסד וְ ֶאת ַה ּׁ ְשבוּ ָעה‬ ‫ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת ְל ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ ְּב ַהר ַה ּמוֹ ִר ָ ּיה‪,‬‬ ‫‪ 5‬וְ ֵת ָר ֶאה ְל ָפנֶ ָ‬ ‫יך ֲע ֵק ָדה ׁ ֶש ָע ַקד ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ‬ ‫ֶאת יִ ְצ ָחק ְּבנוֹ ַעל ַ ּג ֵּבי ַה ִּמזְ ֵּב ַח‬ ‫‪ 7‬וְ ָכ ַב ׁש ַר ֲח ָמיו ַל ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נְ ָך ִּב ְל ַבב ׁ ָש ֵלם‪ ,‬‬ ‫ֵּכן יִ ְכ ְּב ׁשוּ ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך ֶאת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָע ֵלינוּ ‪,‬‬

‫ָּ[כ ַב ׁש ‪ -‬עצר]‬

‫טוּב ָך ַה ָ ּגדוֹ ל יָ ׁשוּב ֲחרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך ֵמ ַע ְּמ ָך וּ ֵמ ִע ְיר ָך וּ ֵמ ַא ְר ְצ ָך וּ ִמ ַּנ ֲח ָל ְת ָך‪.‬‬ ‫‪ְ 9‬וּב ְ‬ ‫כעסך]‬ ‫ֲ[חרוֹ ן ַא ּ ְפ ָך ‪ֲ -‬‬ ‫ ‬ ‫וְ ַק ֵ ּים ָלנוּ ה' ֱאל ֵֹהינוּ ֶאת ַהדָּ ָבר ׁ ֶש ִה ְב ַט ְח ָּתנוּ ְּבתוֹ ָר ֶת ָך‬ ‫משה ַע ְבדֶּ ָך ִמ ּ ִפי ְּכבוֹ ֶד ָך ָּכ ָאמוּ ר‪:‬‬ ‫‪ַ 11‬על יְ ֵדי ׁ ֶ‬ ‫אתי אוֹ ָתם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫אשוֹ נִ ים ֲא ׁ ֶשר הוֹ ֵצ ִ‬ ‫וְ זָ ַכ ְר ִּתי ָל ֶהם ְּב ִרית ִר ׁ‬ ‫‪ְ 13‬ל ֵעינֵ י ַהגּ וֹ יִ ים ִל ְהיוֹ ת ָל ֶהם ֵלאל ִֹהים‪ֲ ,‬אנִ י ה'‪.‬‬ ‫ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִּנ ׁ ְש ָּכחוֹ ת ַא ָּתה הוּ א ֵמעוֹ ָלם‬ ‫‪ 15‬וְ ֵאין ׁ ִש ְכ ָחה ִל ְפנֵ י ִּכ ֵּסא ְּכבוֹ ֶד ָך‪,‬‬ ‫וַ ֲע ֵק ַדת יִ ְצ ָחק ְלזַ ְרעוֹ ַה ּיוֹ ם ְּב ַר ֲח ִמים ִּתזְ ּכֹר‪.‬‬ ‫‪ָּ 17‬ברוּ ְך ַא ָּתה ה' זוֹ ֵכר ַה ְּב ִרית‪.‬‬ ‫(מתוך תפילת מוסף לראש השנה)‬

‫‪ 200‬ימים נוראים‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה המשותף למשפטים הבאים מתוך התפילה?‬ ‫ ≥ זָ כְ ֵרנ ּו ְ ּבזִ ָּכרוֹ ן טוֹ ב לְ ָפנֶ ָ‬ ‫ ≥ ו ָּפ ְק ֵדנ ּו ִ ּב ְפ ֻקדַּ ת יְ ׁשו ָּעה וְ ַר ֲח ִמים‬ ‫יך ‬ ‫ ≥ יִ כְ ְ ּב ׁש ּו ַר ֲח ֶמ ָ‬ ‫יך ֶאת ַּכ ַע ְס ָך ֵמ ָעלֵ ינ ּו ≥ יָ ׁשוּב ֲחרוֹ ן ַא ְּפ ָך ֵמ ַע ְּמ ָך ו ֵּמ ִע ְיר ָך ו ֵּמ ַא ְר ְצ ָך ו ִּמ ַ ּנ ֲחלָ ְת ָך‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מדוע נאמרת התפילה בלשון רבים?‬ ‫‪ .3‬בזכות מה מבקשים המתפללים שאלוהים ירחם עליהם ויסלח להם ביום הדין?‬ ‫‪ .4‬המתפללים מבקשים‪" :‬וְ ַק ֵ ּים לָ נ ּו יְ הֹוָ ה ֱאל ֵֹהינ ּו ֶאת ַהדָּ ָבר ׁ ֶש ִה ְב ַט ְח ָּתנ ּו ְ ּבתוֹ ָר ֶת ָך‪".‬‬ ‫קראו בספר בראשית פרק כב‪ ,‬פסוקים ‪ 18-16‬וכתבו‪ :‬מה הבטיח ה'?‬ ‫‪ .5‬מדוע מבקשים המתפללים מה' שינהג כמו שנהג אברהם?‬ ‫‪ .6‬איזו ברית מזכיר המתפלל בשורות ‪?13-12‬‬ ‫‪ .7‬בחרו בתפילה משפט אחד או יותר שמצאו חן בעיניכם ולמדו אותם בעל פה‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬במה דומה ובמה שונה התפילה הזו מהשיר בעמוד ‪?197‬‬ ‫במשנה במסכת ראש השנה כתוב‪:‬‬ ‫"א ַמר ר' ַא ָּבהוּ ‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫ָל ָּמה ּתוֹ ְק ִעין ְּב ׁשוֹ ָפר ׁ ֶשל ַאיִ ל?‬ ‫ָא ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪:‬‬ ‫ִּ'ת ְקעוּ ְל ָפנַ י ְּב ׁשוֹ ָפר ׁ ֶשל ַאיִ ל‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ֶאזְ ּכֹר ָל ֶכם ֲע ֵק ַדת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם‪"'.‬‬ ‫‪ .1‬קראו את הקטע מתוך המשנה וענו‪:‬‬ ‫מדוע‪ ,‬לפי המשנה‪ ,‬יש לתקוע בשופר העשוי דווקא מקרן של ַאיִ ל?‬ ‫‪ .2‬איזה רעיון חוזר גם בתפילה וגם במשנה?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫ מכירים את שפת החכמים‬ ‫‪ .1‬בתנ"ך מכנים את האל בכינוי אלוהים או ה'‪.‬‬ ‫כיצד מכנים החכמים את האל בקטע מתוך המשנה?‬ ‫‪ .2‬הידעתם שבתקופה שבה נכתב הקטע מתוך המשנה לא אמרו "נישואים" אלא‬ ‫"נישואין"? כך גם במקום "מסובים" (יושבים סביב השולחן) אמרו "מסובין"‪.‬‬ ‫מצאו בקטע לעיל דוגמה נוספת כזו‪.‬‬ ‫ימים נוראים ‪201‬‬

‫ִאיחרתי לבקש סליחה ‪/‬‬

‫רעיה בלטמן‬

‫פסקת‪ ,‬כשהתכּ וֹ ננה אמא לרדת אל השכֵ נים‪,‬‬ ‫המ ֶ‬ ‫הכיפוּרים‪ ,‬אחרי הסעוּדה ַ‬ ‫בערב יום‬ ‫ּ‬ ‫נהגה מדי שנה בשנה‪ ,‬שאלה דורית‪" :‬מדוע ַאת נוהגת‪ ,‬אמא‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫כמ ּ‬ ‫ִ‬ ‫המכרים שלנו?" הושיבה אמא את דורית ליָ דה‬ ‫לבקש את סליחתם של השכנים ושל‬ ‫ָּ‬ ‫וסיפרה‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫להי מלחמת העולם השנייה‪ .‬הייתי אז ילדה כמוך‪ ,‬דורית‪ .‬באותם הימים‬ ‫בש ֵ‬ ‫היה זה ִ‬ ‫לכיתתנו‬ ‫ֵ‬ ‫הבאים‪ .‬לילי הגיעה‬ ‫ֵה ֵחל ּו להגיע ַארצה ניצוֹ לֵ י השוֹ ָאה‪ .‬גם לִ ילִ י היתה בין ָ ּ‬ ‫ההשמדה‪ ,‬וכי‬ ‫במחנוֹ ת ַ‬ ‫הוריה מצאו את מוֹ תם ַ‬ ‫ָ‬ ‫ספית‪ .‬סיפרו כי‬ ‫יפה‪ְ ,‬תמירה ו ְּפזיזה כּ כַ ּ‬ ‫היא ניצלה בנֵ ס מאותו גוֹ רל‪ .‬ועוד סיפרו כי לילי הגיעה ארצה עם סבתא זקנה‪" .‬היכן‬ ‫ַאת גרה‪ ,‬לילי?" שאלו אותה הבנות‪.‬‬ ‫בפזמון שהיה שגוּר בּ פי כול באותם ימים‪:‬‬ ‫כמתלוֹ צצת‪ִ ,‬‬ ‫לילי ענתה ִ‬ ‫לקשת בענן!"‬ ‫מעבר ֶ‬ ‫"אי ָשם ֵ‬ ‫ההשמדה‪ ",‬אמרה רותי‪" ,‬תמיד שרה‪ ,‬תמיד‬ ‫ממחנוֹ ת ַ‬ ‫"לא רואים עליה שהיא באה ַ‬ ‫מתחפשׂ ת?" שאלה חנה‪,‬‬ ‫רוקדת‪ ,‬תמיד מתלוצצת‪" ".‬ואולי‪ ...‬ואולי היא נסיכה‬ ‫ּ‬ ‫לבנו חשבנו כי‬ ‫בסתר ֵ ּ‬ ‫לדבריה של חנה‪ ,‬אבל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫שהרבּ תה לקרוא סיפורי אגדות‪ .‬צחקנו‬ ‫ִ‬ ‫שמה שונֶ ה ומקסים ‪ -‬לִ ילִ י!‬ ‫ּ‬ ‫ומקסימה‪ .‬ואפילו‬ ‫לילי שונה מאיתנו‪ .‬שונה ַ‬ ‫מורנו חיים להכין הצגה לחגיגת‬ ‫צה‪ .‬התכּ וֹ נַ נו ביַ חד עם ֵ‬ ‫לק ּ‬ ‫שנת הלימודים ָקרבה ִ‬ ‫הסיוּם‪ִ .‬התברר ֶשלילי מחוֹ נֶ נֶ ת בכִ שרון ְד ָר ָמ ִתי‪" .‬ממש שׂ חקנית‪ִ ",‬התמוֹ גֵ ג המורה‬ ‫לעבר לילי‪" ,‬אני בטוח שלילי תהיה שׂ חקנית מפורסמת באחד הימים‪".‬‬ ‫וחייך ֵ‬ ‫חיים‪ִ ,‬‬ ‫וכך בדיוק חשבו כל אותם הורים ואורחים‪ ,‬שבאו לַ ֲחזות בהצגה שלנו‪ .‬כולם מחא ּו‬ ‫כף לְ לילי‪ .‬כולם שיבּ ח ּו את לילי‪ .‬כולם הילְ ל ּו את לילי‪ .‬והיא עמדה על הבמה‪ ,‬יפה‪,‬‬ ‫"ס ָב ִתי אישה ֵזקנה‪ ,‬ולא יכלה לבוא לחגיגה‪ ",‬הסבירה‬ ‫ְתמירה‪ ,‬וחייכה לכל ֵעבר‪ָ .‬‬ ‫אחר פנתה‪ ,‬וצעדה בודדת ומקסימה במורד‬ ‫ממהרת לפרוֹ ׁש‪ַ .‬‬ ‫למוֹ רה חיים מדוע היא ַ‬ ‫אה‪,‬‬ ‫והרגשתי כאילו צביטה בלִ בּ י‪ .‬קינאתי בלילי‪ .‬לפני בּ וֹ ּ‬ ‫הרחוב‪ִ .‬ה ַ ּבטתי אחריה‪ִ ,‬‬ ‫אה הייתי אני "מלכת הכיתה"‪,‬‬ ‫שיחקתי אני את התפקידים הראשיים בהצגות‪ .‬לפני בּ וֹ ּ‬ ‫ואילו עכשיו‪ ...‬באה הזָ רה הזאת‪ ,‬וגָ זלה את מקומי‪.‬‬ ‫תה ביחד‬ ‫וא ּ‬ ‫כשהתחדשו הלימודים ָשבה לכיתה‪ִ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫כל ימות הקיץ לא ראינו את לילי‪.‬‬ ‫תאקלם לילי בכיתה‪ ,‬ותהפוך‬ ‫חזרו ִרגשוֹ ת הקנאה לִ שכּ וֹ ן בלִ בּ י‪' .‬לאט לאט‪ ',‬חשבתי‪'ִ ,‬ת ַ‬ ‫לראש כולנו‪'.‬‬ ‫נאתי גדלה מיום ליום‪ .‬התחלתי ללחוש לחברותיי בסוד כי לילי יְ הירה היא‪ ,‬ולכן‬ ‫ִק ָ‬ ‫לביתה‪ .‬דברי מצאו ֵהד בּ לבּ ן של הבנות‪ ,‬והן ָר ֲחק ּו מלילי‪ ,‬לא‬ ‫ּ‬ ‫איננה מזמינה אותנו‬ ‫תה כמעט‪ ,‬והיא סוֹ בבה בינינו‪ ,‬יפה‪ ,‬תמירה וּבודדת‪ ...‬אחרי ראש השנה ָחדלה‬ ‫דיבּ רו ִא ּ‬ ‫לילי לבוא לכיתה‪.‬‬ ‫ותב ֵררנה מדוע אינה מופיעה ללימודים‪ ",‬אמר המורה‬ ‫שתב ֵקרנה בביתה ָ‬ ‫ַ‬ ‫רוצה‬ ‫"הייתי ֶ‬

‫‪ 202‬ימים נוראים‬

‫במחלת היְ הירוּת!" אבל אותו‬ ‫חיים‪ ,‬ואנו לחשנו זו לזו‪" :‬כנראה לילי חלתה! חלתה ַ‬ ‫כששכבתי במיטתי‪ ,‬חשבתי לפתע‪ ,‬שלא נהגנו יפה בלילי‪ ,‬חשבנו שלילי בודדת‬ ‫ָ‬ ‫לילה‪,‬‬ ‫ומאם‪ ,‬וחברות וידידוֹ ת אין לה‪ .‬ולפתע‪ ...‬לפתע התעורר ֲחשש‬ ‫היא‪ ,‬יתומה מאב ֵ‬ ‫באשמתי‪ .‬חולה כיוון שאני איחלתי לה זאת‪,‬‬ ‫בלבּ י‪ ,‬שאכן חולה לילי באמת‪ .‬חולה ַ‬ ‫בביתי‪,‬״ החלטתי‪.‬‬ ‫לביתה‪ ,‬ואזמין אותה לבקר ֵ‬ ‫ּ‬ ‫בסתר לבּ י‪ .‬״מחר אלך‬ ‫ֵ‬ ‫לביתה של לילי‪ ,‬וגם ביום הבא לא‬ ‫ּ‬ ‫אבל לַ מחרת הייתי טרוּדה משוּם מה‪ ,‬ולא הלכתי‬ ‫ספרנו‪,‬‬ ‫בתה של לילי‪ ,‬במזכירוּת בית ֵ‬ ‫הלכתי‪ .‬ורק בערב יום הכיפורים ִהשׂ גתי את כּ תוֹ ּ‬ ‫לביתה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫והלכתי‬ ‫בקצה העיר‪.‬‬ ‫לפ ְר ָ ּבר מרוּחק ֵ‬ ‫הלכתי משכונה לשכונה‪ ,‬עברתי רחובות רבים‪ ,‬עד שהגעתי ַ‬ ‫וחשתי בּ וּשה‪:‬‬ ‫הצבע‪ַ ,‬‬ ‫ועתיק‪ ,‬גרה לילי‪ .‬עמדתי ליד דלת העץ מקוּלפת ֶ‬ ‫שם‪ ,‬בבית ישן ַ‬ ‫כאן‪ ,‬בדירת מרתף זו‪ ,‬גרות לילי וסבתא שלה‪ .‬לכן לא הזמינה אותנו לבקר בביתה‪ .‬אכּ נס‬ ‫ותיהפך לחברתי הטובה‪.‬‬ ‫אליה ואבקש את סליחתה‪ .‬היא בוודאי תסלח לי ֵ‬ ‫ָ‬ ‫צלצלתי בפעמון הדלת‪ .‬איש לא ענה לצלצוּלי‪ .‬ניסיתי לפתוח את הדלת‪ ,‬היא היתה‬ ‫נעולה‪" .‬אלוהים העניש אותי‪ִ ",‬מלמלתי ֶחרש לעצמי‪" ,‬חשבתי מחשבות נוראות על‬ ‫לצ ֵער‬ ‫שתחלה כדי ַ‬ ‫לילי‪ .‬בימים הנוראים חשבתי מחשבות אלה! ואלוהים גרם ללילי ֶ‬ ‫אותי!" לילי בוודאי חולה מאוד‪ .‬ואולי נוֹ טה למות! ואולי מתה כבר! אולי מתה לילי‬ ‫סליחתה‬ ‫ּ‬ ‫סליחתה? ערב הכיפורים היום‪ ,‬ולא אוּכל לבקש‬ ‫ּ‬ ‫לפני שהספקתי לבקש את‬ ‫העוול שעשׂ יתי ללילי‪.‬‬ ‫לכפר על ָ‬ ‫של לילי? אין יום הכיפורים מכַ ּפר‪ ,‬ואני לא אוּכל עוד ּ‬ ‫העוול שעשׂ יתי לה‪ ,‬לעולם! לעולם!‬ ‫לכפר על ָ‬ ‫לעולם לא אוכל ּ‬ ‫ַ ּב ֲח ַמת זַ ַעם צלצלתי בפעמון‪ ,‬עד שיָ רד אחד השכנים‬ ‫הזקנה‬ ‫וצעק‪" :‬לכי הביתה‪ ,‬ילדה! לחינם ַאת מצלצלת‪ֵ ,‬‬ ‫ונכדתה אינן בבית‪ ,‬הן נסעו‪ ,‬נסעו לאמריקה‪ִ .‬היגר ּו‬ ‫ּ‬ ‫לאמריקה! לכי הביתה‪ ,‬לכי‪ ".‬ואני‪ ...‬אני פניתי והלכתי‬ ‫לביתי וכל הדרך הביתה בכיתי‪ .‬וגם בשעת הסעוּדה‬ ‫ובבית הכּ נסת המשכתי לבכות‪ .‬ועד‬ ‫המפסקת בכיתי‪ֵ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫בסתר לבּ י‪ ,‬יש ובוכה אני‪ .‬בוכה וחושבת‪,‬‬ ‫היום הזה ֵ‬ ‫באשמתי נסעה לילי לאמריקה‪ .‬ולכן‪ ,‬דוֹ רית‪,‬‬ ‫שאולי ַ‬ ‫מדי שנה בשנה לבקש את סליחת השכנים‬ ‫הולכת אני ֵ‬ ‫והמכרים בערב יום כיפור‪ִ .‬מזדרזת אני ללכת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ָּ‬ ‫אאחר לעשות זאת כמו שאיחרתי אז‪ ,‬לפני שנים רבות‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫בקשת סליחה שלי טמוּנה‬ ‫ַ‬ ‫לביתה של לילי‪ .‬ובכל‬ ‫ּ‬ ‫להגיע‬ ‫הספק‬ ‫ֵ‬ ‫אף בקשת סליחה מלילי‪ ,‬שתמיד תמיד יִ ישאר בי‬ ‫ׁ ֶשמא בגללי נסעה‪...‬‬ ‫כמנהגה מדי‬ ‫ּ‬ ‫כך סיפרה אמא‪ ,‬ומיהרה לרדת אל השכנים‪,‬‬ ‫שנה בשנה‪ ,‬בערב יום הכיפורים‪.‬‬

‫ימים נוראים ‪203‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫תה?‬ ‫לב ּ‬ ‫‪ .1‬באיזו הזדמנות בחרה המספרת לספר את סיפורה ִ‬ ‫‪ .2‬בחלקים שונים בסיפור משתמשת הכותבת בזמן הווה ולא בזמן עבר‪ .‬שערו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה היתה לילי שונה משאר ילדי הכיתה?‬ ‫ב‪ .‬לילי‪ ,‬התלמידה החדשה והמוכשרת‪ ,‬הפכה למלכת הכיתה‪ .‬רגשי קנאה‬ ‫ממלאים את לבה של המספרת‪ ,‬חברתה לכיתה‪.‬‬ ‫כיצד היא מתמודדת עם הקנאה?‬ ‫ג‪ .‬האם אתם יכולים להבין את התנהגותה של המספרת כלפי לילי? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬אילו קשיים היו ללילי? כיצד היא התמודדה איתם?‬ ‫‪" .5‬אחרי ראש השנה חדלה לילי לבוא לכיתה" ‪ -‬כיצד משפיע אירוע זה מכאן‬ ‫ואילך על המספרת?‬ ‫‪ .6‬כיצד התגלה מה עלה בגורלה של לילי?‬ ‫‪ .7‬אמרו חז"ל‪:‬‬ ‫"עברוֹ ת שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים ְמכַ ֵּפר עד שירצה חברו‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫האמרה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו את ִ‬ ‫ב‪ .‬כיצד משמש סיפור זה דוגמה לאמירת חז"ל?‬ ‫ ‬

‫ָאסּור ְל ָא ָדם ִל ְהיֹות ַא ְכ ָז ִרי וְ ֹלא יִ ְת ַּפּיֵ ס ‪ /‬הרמב"ם‬ ‫"אסוּ ר ְל ָא ָדם ִל ְהיוֹ ת ַא ְכזָ ִרי וְ לֹא יִ ְת ּ ַפ ֵ ּיס‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶא ָּלא יְ ֵהא נוֹ ַח ְל ַר ּצוֹ ת וְ ָק ׁ ֶשה ִל ְכעֹס‪,‬‬ ‫ְוּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ְּמ ַב ֵ ּק ׁש ִמ ֶּמנּ וּ ַהחוֹ ֵטא ִל ְמחֹל ‪-‬‬ ‫מוֹ ֵחל ְּב ֵלב ׁ ָש ֵלם ְוּבנֶ ֶפ ׁש ָח ֵפ ָצה‪.‬‬ ‫וַ ֲא ִפ ּלוּ ֵה ֵצר לוֹ וְ ָח ָטא לוֹ ַה ְר ֵּבה‪ ,‬לֹא יִ קוֹ ם וְ לֹא יִ ּטוֹ ר"‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הלכות תשובה ב‪ ,‬יד)‬

‫לומדים את שפת החכמים‬

‫‪ .1‬כתבו לכל צירוף את הסברו‪ .‬היעזרו במחסן המשפטים‪.‬‬ ‫חפצה‬ ‫ב‪ .‬נפש ֵ‬ ‫לרצות ‬ ‫א‪ .‬נוח ַ‬ ‫ד‪ .‬לא יטוֹ ר‬ ‫ג‪ .‬לא יקוֹ ם ‬ ‫מחסן משפטים‪: :‬‬ ‫לא תנקום גם אם תהיה לך הזדמנות מהיר להתפייס ישכח את כעסו מתפייס בקלות‬ ‫‪ .2‬מצאו בקטע צירוף מנוגד ל"נוח לכעוס"‪.‬‬ ‫‪ 204‬ימים נוראים‬

‫ַר ִּבי ֶא ְל ָע ָזר וְ ַה ְּמכ ָֹער‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 10‬‬

‫‪ 15‬‬

‫‪ 20‬‬

‫‪ 23‬‬

‫ַמ ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ָּבא ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ִמ ִּמ ְגדַּ ל ְ ּגדֹר ִמ ֵּבית ַר ּבוֹ‬ ‫וְ ָהיָ ה ָרכוּב ַעל ַה ֲחמוֹ ר וּ ְמ ַט ֵ ּיל ַעל שְׂ ַפת ַה ָ ּים‪,‬‬ ‫וְ ָהיָ ה שָׂ ֵמ ַח שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ָּל ַמד ּתוֹ ָרה ַה ְר ֵּבה‪.‬‬ ‫נִ זְ דַּ ֵּמן לוֹ ָא ָדם ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה ְמכ ָֹער ְּביוֹ ֵתר‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ָ ׁ :‬שלוֹ ם ָע ֶל ָ‬ ‫(שלוֹ ם)‬ ‫יך ַר ִּבי! וְ לֹא ֶה ְחזִ יר לוֹ ׁ ָ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר)‪ֵ :‬ר ָיקה‪ֶ ׁ ,‬ש ָּמא ָּכל ְּבנֵ י ִע ְיר ָך ְמכ ָֹע ִרין ְּכמוֹ ְת ָך?‬ ‫ית"‪.‬‬ ‫"כ ָּמה ְמכ ָֹער ְּכ ִלי זֶ ה ׁ ֶש ָעשִׂ ָ‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ֵ :‬ל ְך ֱאמֹר ָל ֻא ָּמן ׁ ֶש ָעשָׂ נִ י‪ַּ ,‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ ַ‬ ‫ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּי ַדע ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר) ְּב ַע ְצמוֹ ׁ ֶש ָח ָטא‪ ,‬יָ ַרד ִמן ַה ֲחמוֹ ר וְ נִ ׁ ְש ַּת ַּטח ְל ָפנָ יו‪,‬‬ ‫יתי ְל ָך‪ְ ,‬מחֹל ִלי‪.‬‬ ‫וְ ָא ַמר לוֹ ‪ :‬נַ ֲענֵ ִ‬ ‫"כ ָּמה ְמכ ָֹער‬ ‫ֹאמר ָל ֻא ָּמן ׁ ֶש ָעשָׂ נִ י‪ַּ :‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ֵ :‬אינִ י מוֹ ֵחל ְל ָך ַעד ׁ ֶש ֵּת ֵל ְך וְ ת ַ‬ ‫ָא ַמר לו ַ‬ ‫ית"‪.‬‬ ‫ְּכ ִלי ׁ ֶש ָעשִׂ ָ‬ ‫וְ ָהיָ ה ַ(ר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר) ְמ ַט ֵ ּיל ַא ֲח ָריו ַּכ ֲח ִצי ִמיל‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער) ְל ִעירוֹ יָ ְצאוּ ַאנְ ׁ ֵשי ִעירוֹ ִל ְק ָראתוֹ ‪.‬‬ ‫יע ַ‬ ‫ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִה ִ ּג ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ָ ׁ :‬שלוֹ ם ָע ֶל ָ‬ ‫יך ַר ִּבי‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ְ :‬ל ִמי ַא ֶּתם קוֹ ְר ִאין ַר ִּבי?‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ָ :‬לזֶ ה ׁ ֶש ְּמ ַט ֵ ּיל ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫(ה ְּמכ ָֹער)‪ִ :‬אם זֶ ה ַר ִּבי ‪ְּ -‬כמוֹ תוֹ ַאל יִ ְר ּבוּ ְּביִ שְׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם ַ‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ִ :‬מ ּ ְפנֵ י ָמה?‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם‪ָּ :‬כ ְך וְ ָכ ְך ָעשָׂ ה ִלי‪.‬‬ ‫ָא ְמרוּ לוֹ ‪ַ :‬אף ַעל ּ ִפי ֵכן‪ְ ,‬מחֹל לוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ָא ָדם ָ ּגדוֹ ל ַּב ּתוֹ ָרה הוּ א‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָל ֶהם‪ֲ :‬ה ֵרינִ י מוֹ ֵחל לוֹ ‪ִ ,‬וּב ְל ַבד ׁ ֶש ּלֹא יְ ֵהא ָר ִגיל ַל ֲעשׂ וֹ ת ֵּכן‪.‬‬ ‫ִמ ָ ּיד נִ ְכנַ ס ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן ֶּבן ֶא ְל ָעזָ ר ְל ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‬ ‫וְ ָד ַר ׁש‪ְ :‬לעוֹ ָלם יְ ֵהא ָא ָדם ַר ְך ַּכ ָ ּקנֶ ה וְ ַאל יְ ֵהא ָק ׁ ֶשה ָּכ ֶא ֶרז‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת תענית כ ע"א)‬

‫ימים נוראים ‪205‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע היה רבי אלעזר בן שמעון גאה בעצמו?‬ ‫‪" .2‬הווה מקדים בשלום כל אדם" (משנה‪ ,‬פרקי אבות פרק ד‪ ,‬טו) ‪ -‬כיצד קיים‬ ‫רבי אלעזר מצווה זו?‬ ‫‪ .3‬מדוע העליב רבי אלעזר את האיש? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .4‬כיצד הגן האיש על עצמו מהעלבון?‬ ‫‪ .5‬מה הבין רבי אלעזר בן שמעון מתשובתו של האיש?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מה עשה רבי אלעזר מרגע שהבין שהוא חטא?‬ ‫ב‪ .‬מתוך מה בכתוב אפשר להבין שבקשת הסליחה של רבי אלעזר היא אמיתית‬ ‫ומעומק הלב?‬ ‫‪ .7‬קראו את דברי הרמב"ם בעמוד ‪ 204‬והסבירו כיצד קשורים דבריו של הרמב"ם‬ ‫למדרש האגדה על רבי אלעזר בן שמעון והמכוער‪.‬‬

‫הפתגם‬

‫‪ .1‬קראו את שורה ‪ .23‬במה שונה הקנה מהארז לפי הפתגם שדרש רבי אלעזר?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬איזו תכונה אצל בני אדם מייצג הארז? ואיזו תכונה מייצג הקנה?‬ ‫ב‪ .‬מי מהדמויות במדרש הוא הארז ומי הקנה? ‬ ‫‪ .3‬מה למדתם מהמדרש? תוכלו לציין יותר ממסקנה אחת‪.‬‬ ‫‪ 206‬ימים נוראים‬

‫ל לדיון‬

‫בחרו מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬אילו נדרשתם להגן על הסירוב של המכוער להתפייס‪ ,‬מה הייתם אומרים?‬ ‫ב‪ .‬אילו נדרשתם לגנות את סירובו‪ ,‬מה הייתם אומרים?‬ ‫‪ .2‬קראו שנית שורות ‪ .21-12‬המכוער לא ויתר לרבי אלעזר בן שמעון ואולי‬ ‫בצדק‪ .‬נסו לשער‪ :‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬נענה לבני עירו וסלח לו?‬ ‫לומדים את שפת החכמים‬

‫בשורה ‪ 6‬כתוב‪" :‬שמא כל בני עירך מכוערין כמותך"‪.‬‬ ‫‪ .1‬במילון יש פירושים אחדים למילה שמא‪:‬‬ ‫‪ £‬האם ייתכן ש‪,...‬‬ ‫ ‪ £‬פן‪ ,‬כדי שלא‪,‬‬ ‫העתיקו את הפירוש המתאים למשפט‪.‬‬

‫‪ £‬אולי‪ ,‬האם?‬

‫‪ .2‬בימינו אומרים ביחיד "מכוער" וברבים "מכוערים"‪ .‬מהו הרבים של מכוער‬ ‫בשפת חכמים?‬ ‫‪ .3‬בזמן שבית המקדש השני היה קיים‪ ,‬העם דיבר בשפה הארמית‪ .‬לכן מילים‬ ‫מארמית נכנסו לשפה העברית; אחת מהן היא המילה‪ " :‬ריקא" או "ריקה"‪.‬‬ ‫בדקו במילון את פירושה‪.‬‬ ‫"הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן"‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשורה ‪ 21‬כתוב‪ֵ :‬‬ ‫א‪ .‬כתבו הריני בשתי מילים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬השלימו את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫ •אני מוכן להשתתף בחבורה ובלבד שלא‪...‬‬ ‫ •אתפייס איתו ובלבד שלא‪...‬‬ ‫ •אני מסכימה לגור עם אחותי בחדר משותף ובלבד שתסכים‪...‬‬ ‫‪ .5‬מצאו במילון וכתבו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מהו "בית מדרש"?‬ ‫ב‪ .‬מה פירוש המילה "דרש" בשורה ‪?23‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫מהו הלקח שלמד רבי אלעזר בן שמעון לגבי יחסים בין בני אדם?‬ ‫כתבו זאת על גבי בריסטול או במחשב‪ ,‬בעזרת אמנות הטיפוגרפיה‬ ‫(וראו עמוד ‪.)56‬‬

‫ימים נוראים ‪207‬‬

‫ֻסּכֹות‬ ‫"וַ ִּת ֵּתן ָלנוּ ה' ֱאל ֵֹהינוּ ְּב ַא ֲה ָבה‬ ‫מוֹ ֲע ִדים ְלשִׂ ְמ ָחה‪,‬‬ ‫ַח ִ ּגים וּ זְ ַמ ִּנים ְלשָׂ שׂ וֹ ן‪,‬‬ ‫ֶאת יוֹ ם ַחג ַה ֻּס ּכוֹ ת ַה ֶ ּזה זְ ַמן שִׂ ְמ ָח ֵתנוּ‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם‪".‬‬ ‫יצ ַ‬ ‫ִמ ְק ָרא ק ֶֹד ׁש‪ ,‬זֵ ֶכר ִל ִ‬ ‫מן התפילה‬

‫‪ 208‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נקרא את "סוכה רחבת ידיים" ‪ -‬סיפור חסידי שזמן‬ ‫התרחשותו הוא סוכות‪ ,‬אבל כדרך סיפורים חסידיים‪ ,‬יש‬ ‫לו מסר שמתאים לכל אדם ולכל ימי השנה‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נלמד ששימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור‪.‬‬

‫ ‪209‬‬

‫סוכה רחבת ידיים ‪/‬‬

‫סיפור חסידי‬

‫בערב חג הסוכות היה הרב הקדוש רבי זו ׁ ָּשא טורח הרבה ודואג שסוכתו תהיה גדולה‬ ‫ורחבת ידיים‪.‬‬ ‫אל הסוכה הזו היו באים יהודים פשוטים ועמי ארצות רבים‪ ,‬ורבי זושא היה מקדמם‬ ‫בזרועות פתוחות ומכניסם לסוכתו בסבר פנים יפות‪ .‬הוא היה נותן לפניהם מאכל‬ ‫ומשקה‪ ,‬והיה משמח את לבם בזמירות ובשירות‪.‬‬ ‫בכל יום מימי הסוכות היה הרב הקדוש נוהג כמנהג הזה בסוכתו‪ :‬לאחר שהאכיל‬ ‫והשקה את אורחיו‪ ,‬היה רוקד איתם ומשמח את לבם‪ .‬מעגל גדול של יהודים פשוטים‬ ‫האוחזים איש בכתף רעהו ורוקדים ריקוד של אחווה נתהווה בסוכתו של רבי זושא‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬הרב הקדוש‪ ,‬היה משתלב במעגל‪ ,‬ורוקד עמם יחד ברוב שמחה והתלהבות‪.‬‬ ‫תמהו מקורביו של רבי זושא על מנהגו זה ושאלוהו‪:‬‬ ‫"רבנו‪ ,‬מדוע אתה מכניס לסוכתך אנשים פשוטים ועמי ארצות‪ ,‬ולמה אתה כל כך‬ ‫ֵּ‬ ‫שמח בהם‪ ,‬שר ומרקד איתם?"‬ ‫ענה להם הצדיק בענוותו הרבה‪:‬‬ ‫"כאשר יבוא המשיח‪ ,‬ישבו כל הצדיקים בסוכת עורו של הלווייתן‪ ,‬והנה יבוא איש‬ ‫אחד בשם זושא‪ ,‬וידחק עצמו‪ ,‬וירצה להיכנס גם הוא לסוכה הזו ולשבת אצל הצדיקים‬ ‫הגדולים וליהנות מזיו השכינה הזורח מהם‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫אפשר שלא ירשו לזושא זה להיכנס לסוכת עורו‬ ‫של לווייתן‪ ,‬ויאמרו לו‪:‬‬ ‫'מי אתה‪ ,‬שאתה מבקש לשבת בין צדיקים גדולים‪,‬‬ ‫בסוכה נכבדה זו?'‬ ‫אז יענה להם זושא תשובה ניצחת‪ ,‬וכה יאמר להם‪:‬‬ ‫'תנו נא לי להיכנס! גם אני הכנסתי אנשים פשוטים‬ ‫לסוכתי ושימחתי שם את לבם‪ .‬גם אני לא בדקתי מי‬ ‫ראוי להיכנס ומי אינו ראוי‪ ,‬לכולם יהא מקום בסוכתי‪'.‬‬ ‫'אם כן' ‪ -‬יאמרו לו‪ ,‬לזושא ‪' -‬אם אכן כך נהגת‬ ‫בסוכתך‪ ,‬ראוי אתה להיכנס לסוכת עורו של לווייתן‪"'.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה עשה רבי זושא כדי לשמח את אורחיו?‬ ‫‪ .2‬מה משותף לכל הביטויים האלה‪:‬‬ ‫בזרועות פתוחות בסבר פנים יפות‬

‫‪ 210‬סוכות‬

‫בזמירות ובשירות‬

‫ברוב שמחה והתלהבות‬

‫‪ .3‬לאיזה שכר קיווה רבי זושא לפי הסיפור?‬ ‫‪ .4‬מה יכולים בני האדם ללמוד מהסיפור?‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫כפי שלמדנו‪ ,‬השימוש בשמות תואר מעשיר את הסיפור‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫"אז יענה להם רבי זושא תשובה ניצחת‪ ".‬תשובה ניצחת פירושה תשובה‬ ‫חד־משמעית‪ ,‬תשובה במלוא מובן המילה‪.‬‬ ‫ישנם שמות תואר נוספים הבאים עם השם כדי לחזק את משמעותו‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫ניצחון מוחץ‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬התאימו לכל שם מקבוצה א' שם תואר מקבוצה ב'‪ ,‬לדוגמה‪ֶ :‬ע ְמ ָדה נֶ ְח ֶר ֶצת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חברו עם הצירוף שקיבלתם משפט משלכם‪.‬‬ ‫קבוצה א' ‪ֶ :‬ע ְמ ָדה‪ִּ ,‬כ ׁ ּ ָשלוֹ ן‪ ,‬עֹנִ י‪ ,‬זָ ֵקן‪ֱ ,‬א ֶמת‪ָ ,‬טעוּת‪ ,‬יְ ִדידוּת‪ ,‬אוֹ יֵ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ֶקר‪.‬‬ ‫יצה‪ֻ ,‬מ ְפלָ ג‪ָ ,‬מ ָרה‪ְ ,‬צרו ָּפה‪.‬‬ ‫קבוצה ב'‪ֻ :‬מ ׁ ְש ָ ּבע‪ְ ,‬מ ַשֹ ֵ ּו ַע‪ָ ,‬חרוּץ‪ ,‬נֶ ְח ֶר ֶצת‪ּ ַ ,‬גס‪ֲ ,‬א ִמ ָ‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫‪ .2‬מצאו בסיפור מילה נרדפת ליהודים פשוטים שאינם יודעי תורה ואינם‬ ‫משכילים?‬ ‫"ס ָּכה ַר ֲח ַבת יָ ַדיִ ם"‪ .‬מה ֵּפירוש "רחב ידיים"? הסבירו והביאו‬ ‫‪ .3‬שם הסיפור הוא ֻ‬ ‫דוגמה לשימוש בצירוף‪.‬‬ ‫‪ .4‬למילה "יד" יש צירופים שונים‪ .‬התאימו את הצירוף להסברו במחסן הצירופים‪:‬‬ ‫ד‪ִ .‬מ ְתנַ ֵהג ְ ּב ַק ְמ ָצנ ּות ‬ ‫ ‬ ‫א‪ָ ׁ .‬ש ַמר ֶאת ַה ּסוֹ ד ‬ ‫ש‬ ‫ה‪ִ .‬ה ְתיָ ֵא ׁ ‬ ‫ ‬ ‫ב‪ִ .‬ה ְפ ִסיד ְ ּב ַמ ֲא ָבק ‬ ‫ו‪ .‬עוֹ זְ רוֹ ַה ֶ ּנ ֱא ָמן ‬ ‫ ‬ ‫ג‪ .‬נוֹ ֵהג ִ ּבנְ ִדיב ּות ‬ ‫ז‪ּ ְ .‬ב ׁ ֶש ַפע‪ִ ,‬מ ָּכל ט ּוב ‬

‫מחסן צירופים‪:‬‬

‫ְּכיַ ד ַה ֶּמלֶ ְך יָ ד ְקמו ָּצה יָ ד ָק ׁ ָשה ָה ִרים יָ ַדיִ ם יָ ד יְ ִמינו יָ דוֹ ַעל ַה ַּת ְח ּתוֹ נָ ה יָ ד לְ ֶפה‪.‬‬ ‫‪ .5‬בחרו שניים מהצירופים שלעיל והשתמשו בהם במשפטים‪.‬‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫אם תרצו‪ ,‬ציירו אחדים מהצירופים‪.‬‬

‫סוכות ‪211‬‬

‫יום הזיכרון‬ ‫ליצחק רבין‬

‫‪ 212‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ב־‪ 4‬בנובמבר ‪ ,1995‬שלוש יריות אקדח שמו קץ לחייו‬ ‫של ראש ממשלת ישראל‪ ,‬יצחק רבין‪ ,‬אשר שאף להגיע‬ ‫להסכם שלום עם הפלסטינים‪ .‬רבין נרצח בידי אדם‬ ‫שהתנגד לשיתוף הפעולה שלו עם הפלסטינים‪.‬‬ ‫••נתבונן בפוסטר שעיצבה שירן בחרי ונחשוב מה המסר‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫••רבין האמין שעדיפה דרך השלום על דרך המלחמה‪ .‬כיצד‬ ‫הוא מסביר רעיון זה נקרא בקטע "מתוך נאומו האחרון‬ ‫של רבין"‪.‬‬ ‫••מדוע נחשב רצח מנהיגים לבזוי במיוחד? נקרא על כך‬ ‫במאמר‪" :‬בדמוקרטיה ‪ -‬הרוב הוא הקובע" מאת חנה ברנר‪.‬‬ ‫••נקרא את השיר‪" :‬היונה הלבנה כבר זקנה" מאת יהונתן‬ ‫גפן‪ .‬בשיר זה מביע המשורר משאלה שלא יהיו יותר‬ ‫מלחמות‪ .‬האין זו גם המשאלה שלכם?‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••כאשר נקרא את המובאה מנאומו של רבין‪ ,‬נשים לב‬ ‫למטרת הנאום ולאמצעים שבהם הוא נוקט כדי לשכנע‬ ‫את שומעיו‪.‬‬

‫ ‪213‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫את הכרזה שלפניכם עיצבה שירן בחרי‪ ,‬לקראת יום השנה התשיעי לרצח‬ ‫יצחק רבין‪.‬‬ ‫‪ .1‬על רקע צילומו של יצחק רבין שובצו פסוקים מהתורה‪.‬‬ ‫א‪ .‬האם תוכלו לומר ֵאיל ּו פסוקים הם? תוכלו להיעזר בפרק כ' בספר שמות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם שובצו פסוקים אלו בכרזה?‬ ‫‪ .2‬מדוע הודגשו המילים "לא תרצח"?‬

‫‪ 214‬יום הזיכרון ליצחק רבין‬

‫מתוך נאומו האחרון של רבין בכיכר מלכי ישראל‬ ‫"‪ ---‬הממשלה הזו‪ ,‬שיש לי זכות לעמוד ברֹאשה‪ ,‬החליטה לתת הזדמנות לשלום‪,‬‬ ‫לשלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל‪ ...‬הייתי איש צבא ‪ 27‬שנים‪.‬‬ ‫נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום‪ .‬אני מאמין שיש סיכּ וּי לשלום‪ ,‬סיכוי גדול‪,‬‬ ‫וחייבים לנצל אותו למען אלה שעומדים פֹה‪ ,‬למען אלה שאינם עומדים פה‪ ,‬והם‬ ‫בקשיִ ים‪ ,‬גם במכאובים‪ .‬אין דרך לישראל בלי מכאובים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫רבים בעם‪ - - - .‬זה כרוך‬ ‫עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה‪ .‬אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא‬ ‫ושר ביטחון‪ ,‬ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל‪ .‬למענם‪ ,‬למען בנינו‬ ‫ונכדינו‪ ,‬במקרה שלי‪ ,‬אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ‪ ,‬כל אפשרות‪,‬‬ ‫לקדם ולהגיע לשלום כולל‪".‬‬

‫נרות זיכרון ופרחים לפני ארונו של יצחק רבין בכנסת‪ ,‬ירושלים‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪215‬‬

‫בדמוקרטיה ‪ -‬הרוב הוא הקובע ‪ /‬חנה ברנר‬ ‫הידברות‪ ,‬כלומר קיום שיחות ודיונים‬ ‫ְ‬ ‫ ‪ 1‬יצחק רבין‪ ,‬זִ כרו לברכה‪ ,‬בחר בדרך של‬ ‫עם ההנהגה הפלסטינית‪ ,‬על מנת להגיע להסכם ולסיים את הסכסוך בין העמים‪.‬‬ ‫ההידברות שלו עם הפלסטינים‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ רבין המנוח ידע שיש קבוצות המתנגדות לדרך‬ ‫אולם הוא האמין שבזכות היות השלטון במדינת ישראל שלטון דמוקרטי‪,‬‬ ‫פתוחות בפני החולקים על דרכו אפשרויות להביע את התנגדותם באופן חופשי‬ ‫על ידי פנייה ישירה אליו‪ ,‬באמצעי התקשורת‪ ,‬בהפגנות‪ ,‬בכנסים‪ ,‬במודעות‪,‬‬ ‫בשלטי חוצות‪ ,‬וכמובן באופן הצבעתם בבחירות הבאות‪ .‬אי לכך איש לא האמין‬ ‫שמישהו יפנה למעשה אלימות נגדו או נגד שרי ממשלתו‪ .‬בשלטון דמוקרטי יש‬ ‫תמיד פתח להפלת הממשלה בהצבעת אי־אמון בכנסת‪ ,‬ובכך לפתוח אפשרות‬ ‫לבחירות חדשות לשינוי השלטון‪ ,‬אם נציגי המפלגות יחליטו שהממשלה טעתה‪.‬‬ ‫דמוקרטיה היא צורת שלטון שבה אזרחי המדינה בוחרים את נציגי המפלגה‬ ‫שמציגה דעות הקרובות לדעותיהם ‪ -‬לכנסת‪ .‬המפלגה שזכתה במספר הגדול‬ ‫ביותר של נציגים לכנסת מוזמנת על ידי הנשיא להרכיב את הממשלה‪ .‬המפלגה‬ ‫שזכתה בבחירות מצרפת לממשלה מפלגות נוספות שמסכימות לתוכניותיה‬ ‫למען העם‪.‬‬ ‫‪ 2‬במדינה דמוקרטית נקבעות ההחלטות על ידי הרוב‪ ,‬נציגי העם מחויבים להישמע‬ ‫לרצונו של הרוב‪ ,‬עיקרון זה הוא השיטה היעילה ביותר לסיום ויכוח ולקבלת‬ ‫החלטה‪ ,‬מאחר שאי אפשר לקבוע באופן מוחלט לפני מעשה ולעתים גם לאחר‬ ‫מעשה מה טוב למען העם ומה רע‪ ,‬לכן אין אלא להישמע לרצון הרוב‪ .‬‬ ‫(על פי הספר "אזרחות במדינת ישראל" מאת ד"ר דוד שחר)‬

‫‪ 216‬יום הזיכרון ליצחק רבין‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מה עשה רבין על מנת להגיע להסכם עם הפלסטינים?‬ ‫‪ֵ .2‬אילו מההיגדים הבאים אינם מתאימים למושג הידברות? נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫• להקשיב לצד השני‪.‬‬ ‫• לנהל משא ומתן הוגן‪.‬‬ ‫• לוותר על מקצת מדרישותיכם‪.‬‬ ‫• להתעקש שרק הצד השני יוותר‪.‬‬ ‫• רצון להגיע להסכם שבו שני הצדדים מרוצים‪.‬‬ ‫• לא לבוא בדרישות לפני התחלת ההידברות‪.‬‬ ‫‪ . 3‬א‪ .‬באילו דרכים יכולים אזרחי מדינה דמוקרטית להביע התנגדות להחלטות‬ ‫הממשלה?‬ ‫ב‪ .‬מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית‪ .‬הסבירו מהי דמוקרטיה‪ .‬היעזרו‬ ‫במילון‪.‬‬ ‫‪ .4‬שערו מדוע צריכה המפלגה המנצחת בבחירות לצרף מפלגות נוספות לממשלה‬ ‫שהיא מקימה‪ .‬נמקו‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראו את פסקה ‪ 2‬והסבירו בשפתכם‪ :‬מדוע הרוב הוא הקובע בשלטון‬ ‫דמוקרטי?‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪217‬‬

‫ּיֹונה ַה ְּל ָב ָנה ְּכ ָבר ְז ֵק ָנה ‪/‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ִהיא עוֹ ֶמ ֶדת לָ ּה ׁ ָשם ְּכ ָבר ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת‬ ‫ַא ֶּתם יוֹ ְד ִעים‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫לְ ִצ ּפוֹ ִרים ֲא ֵחרוֹ ת ְ ּבגִ ילָ ּה ְּכ ָבר יֵ ׁש נְ כָ ִדים‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ַה ְר ׁש ּו לָ ּה לָ ֶר ֶדת ֵמ ַהדְּ גָ לִ ים וְ לִ ְמצֹא לָ ּה‬ ‫ׁשוֹ ָב ְך ַ ּב ִ ּג ָ ּנה‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫יע ַה ְ ּז ַמן ׁ ֶש ַ ּגם לָ ּה יִ ְהיֶ ה גּוֹ זָ ל ָק ָטן‬ ‫ְּכ ָבר ִה ִ ּג ַ‬ ‫ֶ ּבן יוֹ נָ ה‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫יוֹ ֵתר ִמדַּ י ִמלְ ָחמוֹ ת עוֹ ְמדוֹ ת ֶא ְצלָ ּה ַ ּב ּתוֹ ר‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ֲענַ ף ַה ַ ּזיִ ת ִמ ְתיַ ֵ ּב ׁש לָ ּה ַ ּב ַּמ ּקוֹ ר‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ו ִּמ ּיוֹ ם לְ יוֹ ם ִהיא ּ ָפחוֹ ת לְ ָבנָ ה‬ ‫וְ יוֹ ֵתר ִח ֶ ּו ֶרת‬ ‫ַה ּיוֹ נָ ה ַה ְּל ָבנָ ה ְּכ ָבר זְ ֵקנָ ה‬ ‫ַּת ִ ּגיד ּו לָ ּה ׁ ֶש ַ ּקלּ ּו ַה ַּמיִ ם‬ ‫וְ ׁ ֶש ִהיא ְמ ׁ ֻש ְח ֶר ֶרת‪.‬‬

‫‪ 218‬יום הזיכרון ליצחק רבין‬

‫י ְהֹונָתָן ּגֶפֶן‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מדוע נבחרה היונה ְּכסמל לשלום?‬ ‫ב‪ .‬קראו בספר בראשית פרק ח‪ ,‬פסוק ‪.11‬‬ ‫אילו רמזים לסיפור תיבת נוח אפשר למצוא בשיר?‬ ‫‪ .2‬יש קשר בין צורת השיר לתוכנו‪ .‬כאשר המשורר מעוניין שנשים לב לרעיון המובע‬ ‫באחד מבתי השיר‪ ,‬לעתים הוא משנה בו את מספר השורות ואת החריזה‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסתכלו בשיר כאילו הוא תמונה‪ .‬זַ ה ּו איזה בית בשיר שונה משאר הבתים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהי לדעתכם השורה החשובה ביותר בבית הזה?‬ ‫‪ .3‬במה שונה החריזה בבית הזה מהחריזה בשאר בתי השיר?‬ ‫‪ .4‬הבית השלישי קצר מיֶ תר הבתים‪ .‬מה רצה המשורר להדגיש בכך?‬ ‫‪ .5‬איזו שורה חוזרת בשיר? שערו מה באה החזרה להדגיש‪.‬‬ ‫מאחל הדובר בשיר ל"יונה מהדגלים"?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬מה‬ ‫ב‪ .‬איזה תנאי צריך להתקיים כדי שהיונה תוכל "לרדת מהדגלים"?‬ ‫‪ .7‬מדינת ישראל שואפת לשלום‪ ,‬אך בסמל המדינה אין יונה‪ .‬מה מסמל את השאיפה‬ ‫לשלום בסמל המדינה?‬

‫יום הזיכרון ליצחק רבין ‪219‬‬

‫חנוכה‬ ‫נֵ רוֹ ַתי ַה ְ ּז ִע ִירים‬ ‫ָמה ַרבּ ּו ַה ִּס ּפו ִּרים‬ ‫לִ י יִ לְ ַאט ָהאוֹ ר‪.‬‬ ‫(מילים‪ :‬מוריס רוזנפלד‬ ‫תרגום‪ :‬ראובן אבינועם)‬

‫‪ 220‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••נלמד על השתלשלות האירועים שהביאו למרד החשמונאים‬ ‫(המקבים) בקטע "הרקע ההיסטורי לחג החנוכה"‪ .‬נשווה‬ ‫בין האירועים כפי שהם מסופרים במובאות מ"ספר‬ ‫המקבים" שהוא אחד המקורות החשובים לחג‪ ,‬לבין‬ ‫הקטע מספר לימוד בן ימינו‪.‬‬ ‫••נלמד את משמעות המושג "לפני הספירה" ו"לספירה"‪.‬‬ ‫••אחד הסיפורים המפורסמים שקשורים לחנוכה הוא סיפור‬ ‫נס פך השמן שמוכר לכולנו‪ .‬על מעשה פלאי שאירע מאות‬ ‫שנים מאוחר יותר‪ ,‬תקראו במעשייה היהודית "החנוכייה‬ ‫שלא דלקה" מאת משה רבי‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בדרך כלל לא מנקדים קטעי מידע‪ .‬בכדי לסייע לקוראים‬ ‫לקרוא ולהבין את הכתוב נוהגים לכתוב בכתיב מלא‪.‬‬ ‫••נלמד להבחין בין כתיב מלא (ללא ניקוד) לכתיב חסר‬ ‫(עם ניקוד)‪.‬‬

‫חנוכייה‪ ,‬טרזין ‪1944‬‬

‫ ‪221‬‬

‫הרקע ההיסטורי לחג החנוכה‬ ‫בשנת ‪ 332‬לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון (המכונה גם אלכסנדר הגדול) את‬ ‫ממלכת פרס האדירה‪ .‬ארץ ישראל היתה חלק מממלכת פרס‪ ,‬ולכן אף היא עברה‬ ‫לשלטונו‪ .‬באותה עת ישבו היהודים בעיקר במרכז הארץ‪ ,‬ביהודה‪ .‬אלכסנדר מוקדון‬ ‫הבטיח ליהודים‪ ,‬כמו לעמים כבושים אחרים‪ ,‬את האפשרות להמשיך לחיות לפי‬ ‫דתם ולנהל את חייהם בעצמם‪ .‬הדרישה היחידה שלו היתה שהתושבים יעבירו‬ ‫לידיו את המסים ששילמו לשליטים הפרסיים‪.‬‬ ‫אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון פרצו מלחמות בין יורשיו על השליטה בממלכה‬ ‫רחבת הידיים שהשאיר אחריו‪ .‬בסופו של דבר חילקו היורשים את הממלכה‬ ‫לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫‪ .1‬חלק אחד‪ ,‬שמרכזו בסוריה‪ ,‬היה נתון לשלטון מלכים מבית ֶסלֶ ווקוּס‪.‬‬ ‫‪ .2‬החלק השני‪ ,‬שמרכזו במצרים‪ ,‬היה נתון תחת שלטון מלכים מבית ַּתלְ ַמי‪.‬‬ ‫‪ .3‬החלק השלישי של הממלכה היה ביוון‪.‬‬ ‫יפנֶ ס היה אחד המלכים בחלק הממלכה שמרכזו בסוריה‪.‬‬ ‫אנטיוכום ֶא ּ ִפ ָ‬

‫מפת כיבושי אלכסנדר הגדול ממוקדון ועד הודו‬

‫אלכסנדר מוקדון‬

‫‪ 222‬חנוכה‬

‫ציר זמן‬

‫‪1000‬‬ ‫‪900‬‬ ‫‪800‬‬ ‫‪700‬‬

‫‪500‬‬

‫אחרי הספירה‬

‫‪600‬‬

‫ספירת הנוצרים היא השיטה שלפיה נמנות שנים‪,‬‬ ‫ביחס לשנת לידתו המשוערת של ישוע‪.‬‬ ‫באירועים היסטוריים שקרו לפני הולדתו של ישוע‪,‬‬ ‫מצוינת השנה‪ ,‬ובצמוד לה המונח "לפני הספירה"‪.‬‬ ‫באירועים שקרו לאחר לידתו ‪ -‬בצמוד לשנת האירוע‬ ‫תצוין המילה ״לספירה״‪ .‬נהוג שאם לא מצוינת שנה‬ ‫כלל ‪ -‬הכוונה היא לספירה (ולא לפניה)‪.‬‬

‫‪400‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪100‬‬ ‫חורבן ירושלים‬ ‫ובית המקדש השני ‪-‬‬ ‫‪ 70‬לספירה‬

‫‪0‬‬ ‫‪-100‬‬

‫מרד המכבים ‪-‬‬ ‫‪ 167‬לפנה"ס‬

‫ כיבוש ארץ ישראל‬ ‫ע"י אלכסנדר מוקדון ‪-‬‬ ‫‪ 332‬לפנה"ס‬

‫‪-200‬‬ ‫‪-300‬‬

‫ ‬

‫‪-400‬‬

‫‪ַ .1‬חשבו לפני כמה שנים כבש אלכסנדר‬ ‫מוקדון את ירושלים‪ .‬היעזרו בציר הזמן‪.‬‬

‫‪-600‬‬ ‫‪-700‬‬ ‫‪-800‬‬

‫לפני הספירה‬

‫‪-500‬‬ ‫כיבוש ירושלים וחורבן‬ ‫בית המקדש הראשון ‪-‬‬ ‫‪ 586‬לפנה"ס‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .2‬אילו זכויות ואילו חובות היו ליהודים‬ ‫תחת שלטונו של אלכסנדר מוקדון?‬ ‫כתבו אותן בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .3‬מדוע פרץ מאבק בין יורשיו של‬ ‫אלכסנדר מוקדון?‬ ‫‪ .4‬מה היה המרכז של כל אחד מחלקי‬ ‫הממלכה?‬

‫‪-900‬‬ ‫ כיבוש ירושלים‬ ‫ע"י דוד המלך ‪-‬‬ ‫‪ 1000‬לפנה"ס‬

‫‪-1000‬‬

‫חנוכה ‪223‬‬

‫בשנת ‪ 202‬לפני הספירה כבש אנטיוכוס את יהודה‪:‬‬ ‫"ב ׁ ְשנַ ת ׁ ָשל ֹׁש וְ ַא ְר ָּב ִעים וּ ֵמ ָאה‪ ,‬וַ ַ ּי ַעל ַעל יִ שְׂ ָר ֵאל ַל ִּמ ְל ָח ָמה‪ ,‬וַ ָ ּיבֹא ְּב ַחיִ ל ָּכ ֵבד‬ ‫ִּ‬ ‫וְ ָעצוּ ם יְ רוּ ׁ ָש ַליְ ָמה‪.‬‬ ‫ימה‪ ,‬וַ ִ ּי ַ ּקח ֶאת ִמזְ ֵּב ַח ַה ָ ּז ָהב וְ ֶאת ַה ְּמנוֹ ָרה וְ ֶאת ָּכל‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ְּב ַע ּזוּ ת ֵמ ַצח ֶאל ַה ּק ֶֹד ׁש ּ ְפנִ ָ‬ ‫יה‪ ,‬וְ ֶאת ׁ ֻש ְל ַחן ַה ּ ָפנִ ים וְ ֶאת ְק ָערוֹ ָתיו וְ ֶאת ַּכ ּפוֹ ָתיו‪ ,‬וְ ֶאת ַה ִּמזְ ָרקוֹ ת וְ ֶאת ָפר ֶֹכת‬ ‫ֵּכ ֶל ָ‬ ‫יכל‪ ,‬וַ יְ ַק ֵ ּצץ אוֹ ָתם‬ ‫ַה ָּמ ָס ְך וְ ֶאת ַה ּכוֹ ָתרוֹ ת‪ ,‬וְ ָכל ֲע ַדיֵ י ַה ָ ּז ָהב ֲא ׁ ֶשר ִל ְפנֵ י ַה ֵה ָ‬ ‫וַ ִ ּי ַ ּקח ַ ּגם ֶאת ַה ֶּכ ֶסף וְ ֶאת ַה ָ ּז ָהב וְ ָכל ְּכ ֵלי ֶח ְמדָּ ה וְ ָכל אוֹ ַצר ָטמוּ ן ֲא ׁ ֶשר ָמ ָצא‪ ,‬וַ ִ ּי ָ ּק ֵחם‬ ‫וְ יַ ֲע ִב ֵירם ְל ַא ְרצוֹ ‪".‬‬ ‫(ספר המקבים א‪ ,‬פרק א)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬לפני כמה שנים כבש אנטיוכוס את ארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬כיצד מתאר כותב ספר המקבים את צבאו של אנטיוכוס?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד התנהג אנטיוכוס בירושלים?‬ ‫ב‪ .‬באיזה כינוי מכנה כותב ספר המקבים את התנהגותו‬ ‫של אנטיוכוס בירושלים?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ :‬מדוע מצא לנכון מחבר ספר המקבים לפרט את‬ ‫פריטי הביזה מתוך המקדש?‬ ‫‪ .5‬שערו‪ :‬מדוע שדד אנטיוכוס את אוצרות המקדש?‬

‫מטבע עתיק‬ ‫ועליו דמות אנטיוכוס‬

‫‪ .6‬הקטע מספר המקבים מביא עובדות על מעשי אנטיוכוס בירושלים‪ ,‬אבל אפשר‬ ‫למצוא בו גם דעה אישית של המחבר‪ .‬מצאו אותה והעתיקו‪.‬‬ ‫בתקופה זו נכתבו ספרים רבים שלא נכללו בתנ"ך‪ ,‬ולפיכך הם מכונים "ספרים חיצוניים" ‪ -‬כלומר‬ ‫מחוץ לתנ"ך‪" .‬ספר החשמונאים"‪ ,‬או בשמו הנוסף "ספר המקבים"‪ ,‬הוא אחד מספרים אלו‪.‬‬ ‫ספר המקבים א נכתב עבור קוראי עברית בשפה העברית‪ ,‬והוא מכיל שפע של מידע על אירועי‬ ‫התקופה בארץ ישראל‪ .‬נמצא בו תיאור חשוב של מרד החשמונאים ושל מלחמתם בצבא‬ ‫אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬וכן מידע על ממלכת החשמונאים‪ ,‬שקמה לאחר ניצחון המרד‪.‬‬ ‫לאחר חתימת התנ"ך לא ראו חכמי ישראל בעין יפה קריאה בספרי המקבים‪ ,‬ולכן הפסיקו‬ ‫להעתיק אותם‪ .‬בשל העובדה שלא היו חלק מהתנ"ך‪ ,‬הם הלכו ונשתכחו ברבות השנים‪ .‬אולם‬ ‫הם תורגמו ליוונית‪ ,‬ובזכות זה ניתן היה בימינו לתרגמם ולהוציאם לאור בעברית‪.‬‬

‫‪ 224‬חנוכה‬

‫גזרות השמד‬ ‫בשנת ‪ 167‬לפני הספירה הודיע אנטיוכוס על הגזרות הבאות‪:‬‬ ‫ה ְ[ס ָפ ִרים ‪ִ -‬מ ְכ ָּת ִבים]‬ ‫הוּד ‬ ‫רוּש ַליִ ם וְ ֶאל ָע ֵרי יְ ָ‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ַה ֶּמ ֶל ְך ְס ָפ ִרים ְּביַ ד ַמ ְל ָא ִכים ֶאל יְ ׁ ָ‬

‫ָל ֶל ֶכת ַא ֲח ֵרי ֻח ִ ּקים זָ ִרים ָל ָא ֶרץ‪.‬‬ ‫וּ ְל ַה ׁ ְש ִּבית עוֹ לוֹ ת וְ זֶ ַבח וְ נֵ ֶס ְך ִמן ַה ִּמ ְקדָּ ׁש וּ ְל ַח ֵּלל ׁ ַש ָּבתוֹ ת וְ ַח ִ ּגים ְ[ל ַה ׁ ְש ִּבית ‪ְ -‬ל ַה ְפ ִסיק]‬ ‫וְ ַל ָּט ֵמא ִמ ְקדָּ ׁש וּ ְקדוֹ ׁ ִשים‬ ‫ילים וְ ִלזְ ּב ַֹח ֲחזִ ִירים ְוּב ֵהמוֹ ת ְט ֵמאוֹ ת‬ ‫יכלוֹ ת וּ ְפ ִס ִ‬ ‫ִל ְבנוֹ ת ָּבמוֹ ת‪ ,‬וְ ֵה ָ‬ ‫[יָ ִמירוּ ‪ -‬יַ ֲח ִליפוּ ]‬ ‫ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְּכחוּ ֶאת ַה ּתוֹ ָרה וַ ָ ּי ִמירוּ ֶאת ָּכל ַה ֻח ִ ּקים‪ .‬‬ ‫וְ ָכל ֲא ׁ ֶשר לֹא יַ ֲעשֶׂ ה ִּכ ְד ַבר ַה ֶּמ ֶל ְך יוּ ַמת‪.‬‬ ‫ַוּב ּיוֹ ם ַה ֲח ִמ ּׁ ָשה ֶעשֶׂ ר ְּב ִכ ְס ֵלו ִּב ׁ ְשנַ ת ֵמ ָאה ַא ְר ָּב ִעים וְ ָח ֵמ ׁש ָּבנָ ה ַה ֶּמ ֶל ְך‬ ‫[ש ּקוּ ץ ‪ֶ -‬פ ֶסל]‬ ‫ִׁ‬ ‫ׁ ִש ּקוּ ץ ְמ ׁשוֹ ֵמם ַעל ַה ִּמזְ ֵּב ַח‪ְ .‬וּב ָע ֵרי יְ הוּ ָדה ָס ִביב ָּבנוּ ָּבמוֹ ת‪ .‬‬ ‫וְ ֶאת ִס ְפ ֵרי ַה ּתוֹ ָרה ֲא ׁ ֶשר ָמ ְצאוּ ָק ְרעוּ וְ שָׂ ְרפוּ ְּב ֵא ׁש‪.‬‬ ‫ַ[ה ּ ְפ ֻקדָּ ה ‪ְ ּ -‬פקוּ ַדת ַה ֶּמ ֶל ְך]‬ ‫יהן ְל ִפי ַה ּ ְפ ֻקדָּ ה ‬ ‫וַ ָ ּי ִמיתוּ ֶאת ַה ָּנ ׁ ִשים ֲא ׁ ֶשר ָמלוּ ֶאת ְּבנֵ ֶ‬ ‫ספר המקבים א‪ ,‬פרק א‬

‫גזרות אנטיוכוס מכונות "ּגְ ֵזרֹות ְׁש ַמד"‪ ,‬כלומר חוקים שמטרתם להשמיד את היהדות‪( .‬יהודי‬ ‫שנשמע לגזרות השמד כונה משומד‪ ,‬משום שהשמיד את האמונה שבלבו ועזב אותה‪ ).‬גזרות‬ ‫אלו היו האות לפרוץ מרד המקבים‪ .‬רוב רובו של העם נשאר נאמן לדת ישראל והיה מוכן להילחם‬ ‫בהתלהבות ובנחישות נגד סכנת ההכחדה של היהדות‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ֵ .1‬אילו מגזרות אנטיוכוס נגעו לחיים הפרטיים של האנשים‪ ,‬ואילו מגזרותיו נגעו‬ ‫לבית המקדש? כתבו את הגזרות בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו מלכים אחרים‪ ,‬שכבר למדתם עליהם‪ ,‬גזרו גזרות ׁ ְשמד על היהודים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה ההבדל בין גזרות המן לגזרות אנטיוכוס?‬ ‫ב‪ .‬מדוע נוהגים לכנות גזרות אלה " ְ ּגזֵ רוֹ ת ׁ ְש ַמד"?‬ ‫‪ .4‬קראו שנית בעמוד ‪ .222‬במה שונה יחסו של אלכסנדר מוקדון ליהודים מיחסו‬ ‫של אנטיוכוס?‬ ‫חנוכה ‪225‬‬

‫‪ .5‬א‪ .‬שערו מה "הרוויח" אלכסנדר מוקדון מהאופן שבו התייחס ליהודים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם תוכלו להסביר מדוע החליט אנטיוכוס לגזור גזרות קשות על‬ ‫היהודים?‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬אילו ספרים נוהגים לכנות בשם "ספרים חיצוניים"?‬ ‫ב‪ .‬מהי חשיבותו של "ספר המקבים" לעם ישראל?‬ ‫‪ .7‬מדוע היה חשוב לתרגם את ספר המקבים מיוונית לעברית?‬ ‫‪ .8‬כיצד החל תהליך ההתייוונות?‬

‫המתייוונים‬ ‫חלק מהיהודים שעמדו בקשרים עם הכובשים היוונים הושפעו מהתרבות ההלניסטית‬ ‫הזרה (תערובת של תרבות יוון ושל תרבות סוריה ומצרים)‪ .‬הם למדו את השפה‬ ‫היוונית‪ ,‬אימצו לעצמם שמות יווניים‪ ,‬התלבשו בסגנון יווני‪ ,‬סיגלו לעצמם את מנהגי‬ ‫היוונים‪ ,‬דיברו יוונית וקראו ספרות יוונית‪ .‬הם ראו בתרבות היוונית – תרבות שראוי‬ ‫ללמוד ממנה‪ .‬הם כונו בשם‪" :‬מתייוונים"‪.‬‬ ‫קבוצות שונות בירושלים‪ ,‬שנמנו עם המעמד הגבוה בחברה‪ :‬כוהני המקדש‪ ,‬סוחרים‬ ‫אמידים ובעלי אדמות‪ ,‬ראו בהתייוונות דרך להשגת הטבות וזכויות מהשלטון הזר‪.‬‬ ‫(לפי‪" :‬בימי יוון ורומא"‪ ,‬מאת ברוריה בן דוד)‬

‫יצים וַ ְ ּי ַפ ּתוּ ַר ִּבים ֵלאמֹר‪ :‬נֵ ֵל ְך נָ א וְ נִ ְכרֹת‬ ‫"וַ ֵ ּי ְצאוּ ִמ ִ ּישְׂ ָר ֵאל ַּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם ְּבנֵ י ּ ָפ ִר ִ‬ ‫ְּב ִרית ִעם ַהגּ וֹ יִ ים ֲא ׁ ֶשר ְס ִב ֵיבנוּ ‪ִּ ,‬כי ֵמ ָאז נִ ְבדַּ ְלנוּ ֵמ ֶהם ְמ ָצאוּ נוּ ָרעוֹ ת ַר ּבוֹ ת‪.‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יטב ַהדָּ ָבר ְּב ֵעינֵ ֶ‬ ‫וַ ִ ּי ַ‬ ‫וַ ִ ּי ּ ָׂשא ֵחן ְּב ֵעינֵ י ֲאנָ ׁ ִשים ִמ ֶ ּק ֶרב ָה ָעם וַ ִ ּי ְסעוּ ֶאל ַה ֶּמ ֶל ְך‪ ,‬וַ ִ ּי ֵּתן ָל ֶהם ִר ּׁ ָשיוֹ ן ַל ֲעשׂ וֹ ת‬ ‫ְּכ ֻח ֵ ּקי ַהגּ וֹ יִ ים‪.‬‬ ‫אסיוֹ ן ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם ְּכ ֻח ּקוֹ ת ַהגּ וֹ יִ ים‪.‬‬ ‫ימנַ ְ‬ ‫וַ ִ ּי ְבנוּ ִ ּג ְ‬ ‫‪...‬וַ ַ ּי ַעזְ בוּ ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪ ,‬וַ ִ ּי ָ ּצ ְמדוּ ֶאל ַהגּ וֹ יִ ים וַ ִ ּי ְת ַמ ְּכרוּ ַל ֲעשׂ וֹ ת ָה ַרע‪".‬‬ ‫ספר המקבים א‪ ,‬פרק א‪ ,‬יא‪-‬יד‬

‫‪ 226‬חנוכה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫משווים בין שני מקורות מידע‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיצד התחיל תהליך ההתייוונות לפי שני הקטעים בעמוד הקודם‪ :‬הקטע מספר‬ ‫הלימוד והקטע מספר המקבים? כתבו בשני טורים‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד מכנה מחבר ספר המקבים את המתייוונים? חפשו במילון את פירוש‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע משתמש מחבר הספר בפועל ''ויתמכרו'' בהקשר זה? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫‪ .3‬במה מואשמים המתייוונים לפי ספר המקבים? כתבו בנקודות‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬שערו לאיזו קבוצה בעם השתייך מחבר ספר המקבים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו על מה הסתמכתם בהשערתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראתם שני מקורות על תופעת ההתייוונות‪ .‬כתבו במה נבדלים התיאורים‬ ‫המוצגים בהם‪.‬‬ ‫‪ִ .6‬אילו כתב יהודי מתייוֵ ון היה כותב את הקטע‪ ,‬כיצד היה מתאר את התופעה?‬ ‫כתבו‪.‬‬

‫ירושלים בתקופת בית המקדש השני‪ ,‬ציֵ יר יֶ ְבגֶ נִ י ַּב ְר ָׁשקֹוב‪ ,‬איור מתוך הספר‪" :‬רחוב בירושלים"‬

‫חנוכה ‪227‬‬

‫מרד החשמונאים (המקבים)‬ ‫במודיעין הונף נס המרד‪.‬‬ ‫מודיעין היה כפר קטן מצפון־מערב לירושלים‪ .‬מנהיג הכפר היה כהן זקן‪ ,‬ושמו‬ ‫מתתיהו החשמונאי‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשנת ‪ 167‬לפני הספירה‪ ,‬הגיעו שליחי המלך אנטיוכוס‬ ‫יפנֶ ס לכפר‪ ,‬הציבו בו פסל והקימו לכבודו מזבח‪ .‬שליח המלך דרש מן התושבים‬ ‫ֶא ִּפ ָ‬ ‫להקריב קורבן לאלים זרים ופנה אל מתתיהו‪:‬‬ ‫אשוֹ ן וַ ֲעשֵׂ ה ִמ ְצוַ ת ַה ֶּמ ֶל ְך‪,‬‬ ‫ֹאש וְ נִ ְכ ָּבד וְ ָגדוֹ ל ַא ָּתה ָּב ִעיר ַה ּזֹאת‪ַ ...‬ע ָּתה ְק ַרב ִר ׁ‬ ‫"ר ׁ‬ ‫ָ‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָעשׂ וּ ָּכל ָה ַע ִּמים וְ ַאנְ ׁ ֵשי יְ הוּ ָדה ַה ִּנ ׁ ְש ָא ִרים ִּבירוּ ׁ ָש ַליִ ם‪ ...‬וְ ַא ָּתה ָוּבנֶ יך ְּת ֻכ ְּבדוּ‬ ‫ְּב ֶכ ֶסף ְוּבזָ ָהב ְוּב ַמ ָּתנוֹ ת ַר ּבוֹ ת‪".‬‬ ‫(מקבים א פרק ב‪)19-17 ,‬‬

‫אך מתתיהו השיב לו‪:‬‬ ‫"גם ִאם ַעל ָה ַע ִּמים ֲא ׁ ֶשר ְּב ֵבית ַמ ְלכוּ ת ַה ֶּמ ֶל ְך ׁשוֹ ְמ ִעים לוֹ ‪ֲ ...‬אנִ י ָוּבנַ י וְ ַא ַחי נֵ ֵל ְך‬ ‫ַּ‬ ‫ְ‬ ‫ילה ָלנוּ ַל ֲעזֹב ּתוֹ ָרה וּ ִמ ְצווֹ ת‪ְ .‬ל ִד ְב ֵרי ַה ֶּמ ֶלך לֹא נִ ׁ ְש ַמע‪".‬‬ ‫ִּב ְב ִרית ֲאבוֹ ֵתינוּ ‪ָ .‬ח ִל ָ‬ ‫(מקבים א פרק ב‪)22-20 ,‬‬

‫מתתיהו כעס מאוד על יהודי שניגש להקריב קורבן כמצוַ ות המלך‪ ,‬והרגוֹ ‪ .‬בין היוונים‬ ‫לבין תושבי הכפר פרצה ִּתגרה‪ ,‬ובמהלכה נהרג שליח המלך‪.‬‬ ‫היה זה מעשה שאין ממנו חזרה‪ ,‬והוא מסמל את ראשית המרד ביוונים‪ .‬מתתיהו‬ ‫החליט לעזוב את הכפר‪ ,‬להסתתר בהרים‪ ,‬ומשם להמשיך להילחם באויב‪ .‬יחד איתו‬ ‫הלכו חמשת בניו‪ .‬בהרים הצטרפו אל מתתיהו המתנגדים לשלטון היוונים ולמתייוונים‪.‬‬ ‫ממקום מחבואם החלו המורדים להתארגן למלחמה‪ .‬הם השליטו את חוק התורה‪,‬‬ ‫ומל ּו את הבנים שלא נימולו‪.‬‬ ‫הרסו את המזבחות שהוקמו לאלי יוון ָ‬ ‫אחת ההחלטות הראשונות של מתתיהו היתה להתיר ליהודים להילחם בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫שעד אז שבתו היהודים ממלחמה ביום זה‪ ,‬והיוונים ניצלו זאת פעם אחר פעם‪.‬‬ ‫מתתיהו עמד בראש המרד שנה אחת‪ ,‬עד ליום מותו‪ .‬על פי צוואתו‪ ,‬כפי שמסופר‬ ‫בספר מקבים א' תפס את מקומו בנו השלישי‪ ,‬יהודה‪ ,‬המכונה "מקבי" (כנראה מלשון‬ ‫מקבת‪ ,‬כלומר פטיש)‪.‬‬

‫‪ 228‬חנוכה‬

‫המורדים מנצחים בהנהגת יהודה המקבי‬ ‫צבאו של יהודה המקבי נחל הצלחות בשדה הקרב‪ .‬היוונים התחילו להבין שגזֵ רות‬ ‫הדת שהוטלו על היהודים היו טעות חמורה‪ ,‬והם החליטו לבטלן‪ .‬אנטיוכוס שלח‬ ‫למועצת היהודים פקודת חנינה‪ .‬נאמר בה שהמורדים יכולים לחזור לבתיהם ללא‬ ‫עונש ולחיות לפי חוקי היהדות‪ .‬אך כמה דברים חשובים היו חסרים בפקודת החנינה‪:‬‬ ‫יהודה המקבי לא נזכר בה כלל‪ ,‬וחשוב יותר ‪ -‬לא נאמר בה דבר על טיהור המקדש‬ ‫ועל סילוק עבודת אלים זרים מהארץ‪.‬‬ ‫יהודה לא היה מוכן לקבל זאת‪ ,‬והוא המשיך להילחם ביוונים‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע‪ ,‬מת‬ ‫אנטיוכוס אפיפנס בפרס‪ .‬יהודה מיהר לנצל את שעת הכושר והשתלט על ירושלים‪.‬‬ ‫השנה היתה ‪ 164‬לפני הספירה‪.‬‬ ‫לוחמי יהודה מטהרים את המקדש‬ ‫ירושלים נכבשה כולה בידי היהודים‪ .‬נותר רק לכבוש את המצודה שבה ישבו חיילים‬ ‫יוונים‪ .‬חלק מהלוחמים נשלחו לכבוש את המצודה‪ ,‬והשאר עלו למקדש‪ .‬לעיניהם‬ ‫נגלה מחזה קשה‪ :‬המקדש שומם והמזבח מחולל‪ .‬אנשי יהודה החלו מיד לטהר את‬ ‫המקדש‪ .‬הם הרסו את המזבח שחולל בקורבנות טמאים לאל זר‪ ,‬ובמקומו בנו מזבח‬ ‫חדש‪ .‬הם הכינו כלים חדשים למקדש‪ ,‬במקום הכלים ששדד אנטיוכוס‪.‬‬ ‫בכ"ה בכסלו‪ ,‬בדיוק שלוש שנים אחרי‬ ‫שאנטיוכוס הציב פסל במקדש‪ ,‬נחנך‬ ‫המקדש המטוהר‪ .‬לציון המאורע נקבע‬ ‫מאז חג לדורות ‪ -‬חג החנוכה‪.‬‬ ‫טיהור המקדש וחנוכת המזבח סימלו‬ ‫את סוף עידן גזרות הדת ואת שוּבה‬ ‫של העצמאות הדתית ליהודה‪ .‬המדינה‬ ‫החשמונאית התקיימה משנת ‪ 167‬עד‬ ‫לשנת ‪ 73‬לפנה״ס‪ ,‬וחוק התורה חזר‬ ‫להיות חוק המדינה אך הארץ המשיכה‬ ‫להיות נתונה תחת שלטון מלכים מבית‬ ‫ֶסלֵ ווּקוּס‪.‬‬

‫ניצחון יהודה המקבי‪ ,‬פטר פול רובנס‪,‬‬ ‫צייר הולנדי‪1649-1577 ,‬‬

‫חנוכה ‪229‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו אחת משתי המשימות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו התבקשתם להסביר לתייר לא יהודי על חג החנוכה‪ ,‬מה הייתם מספרים?‬ ‫‪ .2‬כתבו מכתב משמעון ‪ -‬ילד שחי בירושלים בתקופת המרד — אל סבו שגר‬ ‫באלכסנדריה שבמצרים‪ .‬תארו את האירועים שהוא ֵעד להם‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫קריאה ללא ניקוד עוצרת לעתים את קריאתנו‪ .‬אנחנו תוהים איך לקרוא את המילה‬ ‫במדויק ללא ניקוד‪.‬‬ ‫מה עשו הבלשנים‪ ,‬כדי להקל את הקריאה? שימו לב לדוגמאות‪:‬‬ ‫המקבילות המנוקדות של המילים ניצחת ו־ניצחון הן נִ ַ ּצ ְח ָּת ו־נִ ָ ּצחוֹ ן‪,‬‬ ‫המקבילות המנוקדות של המילים כתובת ו־בורג הן ְּכת ֶֹבת ו־בּ ֶֹרג‪,‬‬ ‫ו־כ ָּלם‪.‬‬ ‫והמקבילות המנוקדות של המילים עובדה ו־כולם הן ֻע ְבדָּ ה ֻּ‬ ‫‪ .1‬מה אפשר ללמוד מכך על התפקיד של האותיות וו ו־יוד שנוספו למילים שאינן‬ ‫מנוקדות?‬ ‫‪ .2‬הביאו מהקטע כמה דוגמאות של כתיב מלא‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתבו את המשפט המנוקד מחדש בכתיב מלא‪:‬‬ ‫הוּא ִס ּ ֵפר לִ י ַעל ַה ַּכלְ ָ ּבה ַה ְּמ ֻת ָ ּקה ׁ ֶש ִ ּק ֵ ּבל ַהבּ ֶֹקר ְ ּב ַמ ָּתנָ ה ֵמהוֹ ָריו‪.‬‬ ‫‪ .4‬המילים שלהלן‪ ,‬כשהן מופיעות ללא ניקוד וללא כתיב מלא‪ ,‬כתובות בכתיב חסר‬ ‫והן עשויות להתפרש בשתי דרכים שונות‪.‬‬ ‫הוסיפו את האותיות וו ויוד במקומות הנדרשים כדי לקבוע משמעות אחת‬ ‫למילה‪ .‬למשל ‪ -‬ספר (את המטבעות) ‪ -‬סיפר (את הסיפור)‪.‬‬ ‫ְּפסֹלֶ ת; בּ ֶֹקר; רֹב; ג ֶֹדל; ִצ ּפוּי‪.‬‬ ‫עורכים חידון‬

‫ַחלקו דף למשבצות גדולות‪ .‬בכל משבצת כתבו שאלה על חנוכה (תוכלו לעשות‬ ‫זאת גם במחשב ולהוציא תדפיס)‪.‬‬ ‫גזרו את המשבצות‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬כשכל שאלה על פיסת נייר נפרדת‪ ,‬קפלו כל פתק כך שהשאלה לא תיראה‪.‬‬ ‫שימו את הפתקים המקופלים בכובע או בסלסילה קטנה‪.‬‬ ‫כל משתתף יוציא פתק בעיניים עצומות‪ ,‬יפתח את הפתק ויענה על השאלה‪.‬‬ ‫תוכלו להחליף את השאלות שהכנתם בין הקבוצות ולהתחיל סיבוב חדש‪.‬‬ ‫‪ 230‬חנוכה‬

‫החנוכייה שלא דלקה ‪ /‬רשם משה רבי‪ ,‬מפי הרב יוסף משאש ממרוקו‬ ‫בימי רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) חי בפאדובה שבאיטליה עשיר אוהב מצוות וטוב‬ ‫לב‪ .‬מגרעת אחת היתה בו‪ְּ :‬כ ׁ ֶשלָ וָ ה כסף לא אהב לפרוע את חובו במועד‪ .‬תמיד היה‬ ‫דוחה את בעל החוב בלֵ ְך וָ שוֹ ב‪ ,‬וכשכבר שילם‪ ,‬היה נותן טיפין טיפין‪ .‬כחודש ימים לפני‬ ‫חנוכה בא אליו בעל חוב ותבע ממנו את חובו‪ ,‬אך האיש דחה אותו בלך ושוב‪ .‬בעל‬ ‫החוב התחנן לפניו‪" :‬אני זקוק לכסף‪ ,‬ולך יש כסף רב‪ .‬מדוע לא תפרע חובך?"‬ ‫הדבר הגיע לאוזני ראב"ע‪ ,‬והוא ציווה על העשיר לשלם את חובו בבת אחת‪ ,‬ככתוב‬ ‫בתורה‪ .‬אך העשיר לא שם לבו לדברי ראב"ע ולא פרע את חובו‪.‬‬ ‫כשבוע ימים לפני חג החנוכה פגש ראב"ע את העשיר אצל הצורף וראה אותו מזמין‬ ‫חנוכייה יקרה‪ ,‬משובצת אבנים יקרות‪ .‬פנה ראב"ע אל העשיר‪" :‬יפה מאוד שאתה‬ ‫מחבב מצוות‪ ,‬אך בכסף של החנוכייה המהודרת אתה יכול לפרוע את כל חובותיך‪,‬‬ ‫וזו מצווה חשובה יותר‪ ".‬העשיר לא שם לבו לדברי רבי אברהם והזמין את החנוכייה‬ ‫אצל הצורף‪ .‬אמר ראב"ע‪" :‬אני מתפלל שהמלאך ֵמ ִחבּ וּב מצווה יילחם בך‪ ",‬ופנה‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫בערב חנוכה בא העשיר לצורף וביקש לקחת את החנוכייה‪ .‬הצורף ביקש את התשלום‬ ‫המלא‪ ,‬אך העשיר ניסה לדחותו‪" :‬אשלם לך בעוד חודש‪ ".‬הצורף סירב להצעה‪,‬‬ ‫וכשלא קיבל תשלום לקח את החנוכייה המהודרת לביתו והדליק בה נר ראשון‬ ‫של חנוכה‪ .‬העשיר לא רצה לוותר על החנוכייה‪ ,‬ולמחרת שילם לצורף את מחירה‬ ‫וייקחנה לביתו בשמחה‪ .‬מילא העשיר את הגביעים שמן והכין פתילות‪ ,‬ובערב עמדו‬ ‫הש ָמש ויברך בקול רם את‬ ‫כל אנשי ביתו ליד החנוכייה היקרה‪ ,‬והוא החזיק בידו את ַ‬ ‫ברכות החנוכה‪ ,‬וכשרצה להבעיר את הפתילות‪ ,‬לא דלקו‪ .‬ניסה פעמים אחדות‪ ,‬אך‬ ‫הדבר לא עלה בידו‪ .‬ניסו גם בניו להדליק את החנוכייה ולא הצליחו‪ .‬עננה כיסתה‬ ‫את פניו‪.‬‬ ‫למחרת מיהר לביתו של סעדיה‪ ,‬רב העיר‪ ,‬וסיפר לו את אשר אירע לו ולחנוכייה‬ ‫שלא דלקה‪ .‬הרב‪ ,‬שלא האמין למשמע אוזניו‪ ,‬הלך עם העשיר לביתו‪ ,‬ניסה להדליק‬ ‫גם הוא את החנוכייה ולא הצליח‪ .‬החנוכייה לא דלקה‪ .‬שאל הרב את העשיר‪" :‬ממי‬ ‫קנית את החנוכייה? האם לחש מישהו איזה לחש או כישוף בזמן הקנייה?"‬ ‫ענה העשיר‪" :‬לפני הקנייה אמר לי רבי אברהם אבן עזרא משהו שלא הבינותי‪".‬‬ ‫שלח הרב להביא את ראב"ע‪ ,‬ויחד הלכו לבית העשיר‪ .‬ניסה גם ראב"ע להדליק את‬ ‫החנוכייה ונכשל‪ .‬אמר ראב"ע‪" :‬כנראה שתפילתי נתקבלה‪ .‬מאחר שהייתי אצל הצורף‬ ‫כשהזמין את החנוכייה‪ ,‬וידעתי כי העשיר לא פרע את חובותיו‪ ,‬התפללתי שהמלאך‬ ‫[של חיבוב המצווה] יילחם בו‪ .‬מאחר שתפילתי נתקבלה‪ ,‬הוא חייב עתה לקיים את‬ ‫מצווֹ ת התורה ולפרוע כל חובותיו‪".‬‬ ‫העשיר הוכרח לסכם כל חובותיו‪ ,‬קרא לבעלי החוב ופרע את חובו במלוא‪ .‬אז חזר‬ ‫והדליק את החנוכייה ברוב שמחה ופאר‪.‬‬ ‫חנוכה ‪231‬‬

‫ט"ו בשבט‬

‫כרזת יום העצמאות תשכ"ג‬

‫‪ 232‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ט"ו בשבט נחשב למועד תחילת האביב ומבשר את‬ ‫התחלת הפריחה והאביב‪ .‬המשורר נתן אלתרמן משתף‬ ‫את הקוראים הצעירים בהרגשתו כשמתחילה הפריחה‬ ‫בשירו‪" :‬חג האילנות"‪.‬‬ ‫••אחד החגים שתוכנם ומנהגיהם במהלך הדורות הוא ט"ו‬ ‫בשבט‪ .‬נקרא על כך בקטע המידע "ט"ו בשבט – גלגולו‬ ‫של חג"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בשירו "חג האילנות" מרבה המשורר להשתמש בסימן‬ ‫קריאה‪ .‬נבדוק כיצד משרת סימן הקריאה את האווירה‬ ‫בשיר‪ ,‬וכיצד הוא מסייע בקריאה בהנגנה מתאימה‪.‬‬

‫חג לאילנות וחג ייסוד הכנסת‬

‫ ‪233‬‬

‫ילנֹות‬ ‫ַחג ָה ִא ָ‬ ‫ְרא ּו ׁ ָשנָ ה וְ גַ ם ׁ ִש ְפטו ָּה –‬ ‫ִמי יָ ֶפה ָ ּב ּה ָּכ ָא ִביב?!‬ ‫"מדּ ו ַּע?"‬ ‫ִאם ֶא ָחד יִ ׁ ְש ַאל ַ‬ ‫ֹאמר ו ָּמה נָ ׁ ִשיב?‬ ‫ָמה נ ַ‬ ‫"בן ָא ָדם‪,‬‬ ‫ֶּ‬ ‫ימה לֵ ב!‬ ‫שִׂ ָ‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ְמלַ ְבלֵ ב‪...‬‬ ‫ִציץ ִּפ ַּתח‪,‬‬ ‫נִ יב ֵהנִ יב‪,‬‬ ‫אוֹ ר נִ ַּת ְך‪,‬‬ ‫זֶ ה ָא ִביב!"‬ ‫וְ ַעל ֵּכן ִה ֵ ּנה יָ ָצאנ ּו‬ ‫ִמן ַה ַ ּביִ ת ֶאל ָה ְרחוֹ ב‬ ‫לְ ַה ִ ּגיד‪ָ :‬א ִביב ׁ ֶש ָּלנוּ‪,‬‬ ‫ֲא ִב ֵיבנ ּו ַה ּטוֹ ב‪-‬טוֹ ב‪,‬‬ ‫וְ ֵאיכָ כָ ה‪,‬‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך נִ גְ מֹל‬ ‫ִעם יָ ְד ָך ַעל ַהכּ ֹל?‬ ‫קוֹ ל ַה ּתוֹ ר‪,‬‬ ‫ּתוֹ ר ַה ְ ּצחוֹ ק‪,‬‬ ‫ְצחוֹ ק ָהאוֹ ר‬ ‫ַה ָּמתוֹ ק‪...‬‬

‫‪ 234‬ט"ו בשבט‬

‫ּת ְרמַן‬ ‫‪ /‬נָתָן ַא ְל ֶ‬

‫ָה ָא ִביב ׁ ָש ַמע וַ ֵ ּיט ֶאת‬ ‫ּ ִפיו ֵאלֵ ינ ּו וַ ִ ּילְ ַאט‪:‬‬ ‫"זֶ ה ַה ּיוֹ ם לִ י יוֹ ם ֻה ֶּל ֶדת‪,‬‬ ‫ֲח ִמ ׁ ּ ָשה ָעשָׂ ר ִ ּב ׁ ְש ָבט!‬ ‫ַ ּב ִ ּב ְק ָעה‬ ‫ו ָּב ָהר‬ ‫ֲחגִ יגָ ה‬ ‫ְּת ֻסדַּ ר! קוּמוּ‪-‬קוּם‪,‬‬ ‫בּ וֹ א ּו בּ וֹ א‪,‬‬ ‫ָּכל ַה ְ ּיקוּם יְ ִהי ּפֹה!"‬ ‫קוֹ ל ׁ ִש ָירה‪,‬‬ ‫ָהמוֹ ן רוֹ ֵק ַע‪,‬‬ ‫ָה ָא ִביב צוֹ ֵהל ֻּכלּ וֹ –‬ ‫הוּא יוֹ ֵד ַע‪ ,‬הוּא יוֹ ֵד ַע ָמה ֵה ֵבאנ ּו‬ ‫ִ ּב ׁ ְש ִבילוֹ ‪.‬‬ ‫ָּכל ֶא ָחד‬ ‫יֶ ֶרק ׁ ְש ִתיל‬ ‫לְ ַמ ָּתת‬ ‫לוֹ יוֹ ִביל‪.‬‬ ‫"הוֹ י‪ָ ,‬א ִביב‪,‬‬ ‫טוֹ ב ַה ׁ ּ ַשי?"‬ ‫"בוַ דַּ אי!"‬ ‫הוּא ֵמ ׁ ִשיב‪ּ ְ :‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו שנית את הבית הראשון בשיר‪ .‬על איזו שאלה מנסה הדובר לענות?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬קראו שנית את הבית השני‪ .‬כיצד משיב הדובר על השאלה?‬ ‫ב‪ .‬בבית השני כתוב‪:‬‬ ‫קול התור‬ ‫תור הצחוק‬ ‫מה פירוש המילה "תור" בכל שורה?‬ ‫‪ .3‬מה מוסיפים הבית השלישי והרביעי על הכתוב בבית השני?‬ ‫‪ .4‬העתיקו את השורות שיש בהן האנשה של האביב‪.‬‬ ‫‪ .5‬מצאו את השורה שבה המשורר מסיים את המשפט בשלוש נקודות‪ .‬שערו‪ ,‬למה‬ ‫הוא מתכוון בכך?‬ ‫‪ .6‬המשורר מרבה להשתמש בסימן קריאה‪ .‬מצאו משפטים כאלה בשיר והסבירו‪,‬‬ ‫מהו הרגש שסימן הקריאה מדגיש? (ראו עמוד ‪.)112‬‬ ‫‪ .7‬מהי האווירה בשיר? הסבירו על אילו שורות בשיר הסתמכתם בתשובתכם?‬ ‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו לבטא את האווירה בשיר באחת הדרכים שלהלן לפי בחירתכם‪ :‬קריאה‬ ‫בלוויית ריקוד‪ ,‬תנועה‪ ,‬נגינה או עבודת קולאז'‪.‬‬

‫ט"ו בשבט ‪235‬‬

‫ט"ו בשבט ‪ -‬גלגּולֹו של חג ‪/‬‬

‫רבקה לוי‬

‫אבותינו היו עובדי אדמה וקרובים לטבע ולנוף‪ .‬הם התפרנסו מפרי האדמה ומגידול‬ ‫צאן‪ .‬הם שמו לב שהצומח והחי בארצנו מתעוררים באמצע חודש שבט‪ ,‬והעצים‬ ‫מתחילים לפרוח וללבלב‪ .‬משום כך החליטו חז"ל [חכמינו זכרונם לברכה] לקבוע‬ ‫את ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן"‪ .‬הכוונה לא היתה לקבוע חג אלא לציין‬ ‫תאריך בלוח השנה החקלאית‪ .‬התורה ציוותה על בני ישראל לתת ַמ ֲעשֵׂ ר מפירות‬ ‫העצים של אותה שנה לכוהנים וללוויים‪ ,‬שעבודתם היתה בבית המקדש ולא היה‬ ‫להם מקור פרנסה‪ .‬כיוון שחל איסור לתת את המעשר מהפירות של השנה שעברה‬ ‫עבור המעשר של השנה החדשה‪ ,‬היה צורך לקבוע תאריך שבו התחילה שנת המס‬ ‫לתשלום מעשר מפירות האילן‪.‬‬ ‫בארצות הגולה השתנה אופיו של ט"ו בשבט‪ .‬בין היהודים התפשט המנהג לערוך‬ ‫ביום זה שולחן חגיגי ולאכול מפירות הארץ‪ ,‬לשתות יין מארץ ישראל‪ ,‬לקרוא‬ ‫פסוקים מהתורה ולספר מדרשים שעניינם עצים‪ .‬כך הביעו היהודים את הקשר‬ ‫העמוק ואת הגעגועים העזים שהרגישו כלפי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫לפני כארבע מאות שנה‪ ,‬בעיר צפת‪ ,‬הנהיגו טקס חדש‪" :‬סדר ליל ט"ו בשבט"‪ .‬אנשי‬ ‫צפת הסבו לשולחן חג וקראו פרקים מהמקורות היהודיים העוסקים בפירות‪ ,‬שתו‬ ‫ארבע כוסות יין וחיברו תפילה מיוחדת לחג‪ .‬במהלך השנים נשכח מנהג זה‪ ,‬ורק‬ ‫מעטים מקיימים אותו בימינו‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1892‬כאשר הגיעו ראשוני החלוצים לארץ ישראל‪ ,‬הארץ היתה צחיחה‪ .‬לא היו‬ ‫בה יערות‪ ,‬לא גינות נוי ולא צל‪ .‬ב־‪ 1908‬יצאו ילדי ישראל ומוריהם בפעם הראשונה‬ ‫אל הטבע‪ ,‬ובטקסים חגיגיים נטעו עצים כדי לעזור במלאכת ייעור הארץ‪ .‬כך‬ ‫התחילה מסורת חדשה‪ ,‬ונוסף לט"ו בשבט השם‪" :‬חג הנטיעות"‪.‬‬ ‫ט"ו בשבט הוא גם יום הולדתה של הכנסת‪ .‬בתאריך זה בשנת ‪ 1949‬נערכה הישיבה‬ ‫הראשונה של הכנסת בירושלים‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬במדינת ישראל‪ ,‬הפרחת השממה‪ ,‬אהבת הארץ‪ ,‬קשר לאדמה והגנת הטבע‬ ‫באים לידי ביטוי בנטיעות‪ ,‬באכילת פירות מתוקים ובטיולים בטבע‪ .‬ט"ו בשבט‬ ‫הוכרז כ"יום שמירת הטבע"‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬ספר המועדים)‬

‫‪ 236‬ט"ו בשבט‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מהי משמעות המילה "גלגול" בכותרת הקטע שקראנו? העתיקו למחברת את‬ ‫הפירוש המתאים לכותרת הקטע‪:‬‬ ‫א‪ .‬הזזות משהו (לרוב עגול) כדי שיסתובב סביב עצמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תנועה שבה מישהו או משהו מתגלגל סביב עצמו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שלב במחזור החיים של בעל חיים (למשל מזחל לגולֶ ם)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שלבי ההתפתחות מתקופה לתקופה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מהם השלבים השונים של התפתחות החג? כתבו כל שלב במשפט אחד‬ ‫במחברתכם‪:‬‬ ‫א‪ .‬תחילה‪ ...‬‬ ‫ב‪ .‬בארצות הגולה‪ ...‬‬ ‫ג‪ .‬לפני כ־‪ 400‬שנים‪ ...‬‬ ‫ד‪ .‬לפני כ־‪ 100‬שנים‪ ...‬‬ ‫ה‪ .‬בימינו‪...‬‬ ‫‪ .3‬היזכרו בחגים נוספים שנוספו להם מנהגים ודינים במהלך הדורות‪ ,‬וספרו‪.‬‬ ‫ ‬

‫השקדייה פורחת‬

‫ט"ו בשבט ‪237‬‬

‫פורים‬

‫" ומשלוח מנות איש לרעהו "‬

‫(מתוך‪ :‬מגילת אסתר)‬

‫‪ 238‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••פורים הוא חג שכולו שמחה‪ .‬על הסיבות לקביעת החג‬ ‫נקרא במובאה מתוך "מגילת אסתר"‪.‬‬ ‫••נקרא מובאה מתוך הספר‪" :‬משנה תורה" שכתב הרמב"ם‬ ‫שהיה אחד מגדולי חכמי ישראל‪ ,‬ולמד על המשמעות‬ ‫החברתית שיש לפורים‪.‬‬ ‫••נקרא את הסיפור "נורית נקמה בפורים" מאת יפרח חביב‪.‬‬ ‫הסיפור מתרחש בחג הפורים בימינו‪ .‬נחשוב כיצד הוא‬ ‫קשור לרעיון "ונהפוך הוא"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נתנסה בכתיבת הסיפור מנקודת המבט של אחת‬ ‫מהדמויות‪.‬‬ ‫••נחזור ונתרגל את ו' ההיפוך‪.‬‬

‫ ‪239‬‬

‫ִׁשּכֹור ְּכלֹוט ‪/‬‬ ‫ָּת ִמיד ַמ ָּמ ׁש לִ כְ בוֹ ד ּפו ִּרים‬ ‫ַ ּגם ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם ִמ ְת ַא ּ ְפ ִרים‬ ‫ימל לְ ֵטית וָ ו‬ ‫ו ֵּבין יוּד ִ ּג ֶ‬ ‫יע ַ ּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם ָעב‪.‬‬ ‫מוֹ ִפ ַ‬ ‫הוּא ִמ ְת ַה ֵּל ְך לוֹ ׁ ָשם ׁ ָשתוּי‪,‬‬ ‫ְּכמוֹ ׁ ָשכַ ח ֶאת ָה ִע ּתוּי‪,‬‬ ‫וְ צוֹ ֲע ִקים לוֹ ִמ ָּס ִביב‪:‬‬ ‫"עצֹר‪ֲ ,‬ח ִב ִיבי‪ּ ,‬פֹה ָא ִביב!‬ ‫ֲ‬ ‫ּפֹה יְ לָ ִדים לָ ְב ׁש ּו ַמדִּ ים‪,‬‬ ‫ּפֹה יֵ ׁש קוֹ ְס ִמים וְ ׁשוֹ ְד ִדים‪,‬‬ ‫ּפֹה נְ ָערוֹ ת ְּכ ָבר ְמ ַט ְ ּילוֹ ת‬ ‫ְ ּב ַת ְח ּפוֹ שׂ וֹ ת כּ ֹה ַק ִּלילוֹ ת!"‬ ‫ַא ְך ֶה ָענָ ן ׁ ִשכּ וֹ ר ְּכלוֹ ט‪,‬‬ ‫ַ ּגם הוּא רוֹ ֶצה ְק ָצת לְ ַבלּ וֹ ת‪.‬‬

‫‪ 240‬פורים‬

‫חּג ִית ֶּבנְז ִימָן‬ ‫ַ‬

‫לוֹ ל ֹא ִאכְ ּ ַפת ָמה ׁ ֶשאוֹ ְמ ִרים‪,‬‬ ‫ַ ּגם הוּא חוֹ גֵ ג ֶאת ַחג ּפו ִּרים‪,‬‬ ‫וְ ִעם ָהרו ַּח ַה ׁ ּ ִשכּ וֹ ר‬ ‫ֵמ ִביא ָהרו ַּח ַמ ׁ ּ ָשב ׁ ֶשל קֹר‬ ‫אוּלַ י ָצ ִר ְ‬ ‫יך ּ ָפ ׁשוּט ְמאוֹ ד‬ ‫ֶאת ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם לְ ַה ְטעוֹ ת‬ ‫ַעל ֶה ָענָ ן לְ ַה ֲע ִרים‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא יֵ ַדע ָמ ַתי ּפו ִּרים‬ ‫ל־כ ְך ֲח ָבל –‬ ‫ַ ּגם ַה ׁ ּ ָשנָ ה – ָּכ ָּ‬ ‫ׁשוּב נֶ ֱה ַרס ַה ַ ּק ְרנָ ָבל‬ ‫ִּכי ָה ָא ִביב ׁ ִש ָ ּנה ָּפנָ יו‬ ‫וְ ִה ְת ַח ֵּפשׂ ּ ִפ ְתאוֹ ם לִ ְס ָתו‪.‬‬

‫ִּב ְמ ִג ַּלת ֶא ְס ֵּתר נֶ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫ל־מ ִדינוֹ ת ַה ֶּמ ֶל ְך‬ ‫ת־הדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה וַ ִ ּי ׁ ְש ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָּכל ַה ְ ּיהוּ ִדים ֲא ׁ ֶשר ְּב ָכ ְ‬ ‫"וַ ִ ּי ְכ ּתֹב ָמ ְרדְּ ַכי ֶא ַ‬ ‫יהם ִל ְהיוֹ ת עֹשִׂ ים ֶאת יוֹ ם ַא ְר ָּב ָעה ָעשָׂ ר ְלח ֶֹד ׁש ֲא ָדר‬ ‫ֲא ַח ׁ ְשוֵ רוֹ ׁש ַה ְ ּקרוֹ ִבים וְ ָה ְרחוֹ ִקים‪ְ ,‬ל ַק ֵ ּים ֲע ֵל ֶ‬ ‫יהם וְ ַהח ֶֹד ׁש‬ ‫וְ ֶאת יוֹ ם ֲח ִמ ּׁ ָשה ָעשָׂ ר ּבוֹ ְּב ָכל ׁ ָשנָ ה וְ ׁ ָשנָ ה‪ַּ :‬כ ָ ּי ִמים ֲא ׁ ֶשר נָ חוּ ָּב ֶהם ַה ְ ּיהוּ ִדים ֵמאוֹ יְ ֵב ֶ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר נֶ ְה ַפ ְך ָל ֶהם ִמ ּיָגוֹ ן ְלשִׂ ְמ ָחה וּ ֵמ ֵא ֶבל ְליוֹ ם־טוֹ ב‪ַ ,‬ל ֲעשׂ וֹ ת אוֹ ָתם יְ ֵמי ִמ ׁ ְש ֶּתה וְ שִׂ ְמ ָחה וּ ִמ ׁ ְשל ַֹח‬ ‫ָמנוֹ ת ִא ׁיש ְל ֵר ֵעהוּ וּ ַמ ָּתנוֹ ת ָל ֶא ְביוֹ נִ ים‪".‬‬ ‫(מגילת אסתר ט‪ ,‬פסוקים ‪)22-20‬‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫ ‬

‫לפי הכתוב‪:‬‬ ‫‪ .1‬מהו תאריך החג?‬ ‫‪ .2‬מי ציווה על קיום החג?‬ ‫‪ .3‬מדוע חוגגים?‬ ‫‪ .4‬מהן מצוות החג?‬ ‫העשרת השפה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מצאו זוגות מילים מנוגדות בקטע‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו מילה נרדפת (מקבילה) למילה אביונים‪.‬‬ ‫ ענייני לשון‬

‫כבר למדנו על ו' ההיפוך במדור "והבאתי אתכם אל אדמתכם"‪ ,‬עמוד ‪ 128‬בספר‪.‬‬ ‫השלימו לפי הקטע ממגילת אסתר‪:‬‬ ‫בשפת ימינו‬

‫בשפת התנ"ך ‬ ‫‪ .1‬וַ ִ ּיכְ ּתֹב ‬

‫ ‬

‫‪ .2‬וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח ‬

‫ׁ ָשלַ ח‬

‫‪ .3‬וַ ֵּתלֶ ד ‬ ‫‪ .4‬‬

‫ ‬

‫הוֹ ִסיף‬

‫‪ .5‬‬

‫ ‬

‫ָהלְ כ ּו‬

‫פורים ‪241‬‬

‫ְל ַׂש ֵּמ ַח ֵלב‬ ‫"מוּ ָטב ְל ָא ָדם ְל ַה ְר ּבוֹ ת ְּב ַמ ְּתנוֹ ת ֶא ְביוֹ נִ ים ִמ ְּל ַה ְר ּבוֹ ת ִּב ְס ֻעדָּ תוֹ ְוּב ִמ ׁ ְשלוֹ ַח ָמנוֹ ת ְל ֵר ָעיו‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ֵאין ׁ ָשם שִׂ ְמ ָחה ְ ּגדוֹ ָלה וּ ְמפ ָֹא ָרה ֶא ָּלא ְלשַׂ ֵּמ ַח ֵלב ֲענִ ִ ּיים וִ יתוֹ ִמים וְ ַא ְל ָמנוֹ ת וְ ֵג ִרים‪.‬‬ ‫ֲא ָבל ִמי ׁ ֶשנּ וֹ ֵעל דַּ ְלתוֹ ת ֲח ֵצרוֹ וְ אוֹ ֵכל וְ ׁשוֹ ֶתה הוּ א ָוּבנָ יו וְ ִא ׁ ְש ּתוֹ וְ ֵאינוֹ ַמ ֲא ִכיל וּ ַמ ׁ ְש ֶקה‬ ‫ָל ֲענִ ִ ּיים וּ ְל ָמ ֵרי נֶ ֶפ ׁש ֵאין זוֹ שִׂ ְמ ַחת ִמ ְצוָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא שִׂ ְמ ַחת ְּכ ֵרסוֹ ‪"...‬‬ ‫לר ְמ ַּב"ם‪ִ ,‬הלכֹות ְמגילה)‬ ‫(מתוך‪ :‬משנֵ ה תורה ַ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬בקטע שלפניכם נזכרות שלוש מצוות לפורים‪ .‬מהן?‬ ‫‪ .2‬מהי המצווה החשובה ביותר בפורים‪ ,‬על פי הרמב"ם?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬אילו קבוצות של אנשים נזכרות בקטע?‬ ‫ב‪ .‬מה משותף לכל הקבוצות הללו?‬ ‫‪ .4‬התאימו כותרת לכל איור‪ .‬השתמשו בשפתו של הרמב"ם‪.‬‬

‫כרסו" ‪ -‬הסבירו‬ ‫‪ .5‬הרמב"ם השתמש בשני צירופי לשון‪" :‬שמחת מצווה" ו"שמחת ֵ‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫‪ 242‬פורים‬

‫נורית ָנקמה בפורים ‪/‬‬

‫יפרח חביב‬

‫במגרש הציבּ וּרי של הכפר‪ ,‬כדי‬ ‫בילדוּתנו‪ ,‬נהוּג היה בּ ינֵ ינו להתאסף בחג הפורים ִ‬ ‫רבנ ּו את קבוצת‬ ‫מק ֵ ּ‬ ‫לאחר טקס שבּ וֹ ָהיינו בוחרים ִ‬ ‫ַ‬ ‫במסכוֹ ת הטובות ביותר‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫לבחור‬ ‫התחפושׂ וֹ ת בעלת הרעיון המשותף המוצלח ביותר‪ ,‬ו ְּמ ַשגרים אותה בין בתי הספר‬ ‫כדי להביא לנו את "משלוח המנות" של המוֹ ַשבניקים‪ .‬שנה שנה נִ תחלפה הקבוצה;‬ ‫מבית‬ ‫אינדיאנים‪ ,‬ופעם שוטרים‪ .‬בלֶ כתם ַ ּ‬ ‫ַ‬ ‫שודדי ים‪ ,‬פעם ‪ֵ -‬פיוֹ ת‪ ,‬פעם‬ ‫ֵ‬ ‫פעם היו אלה‬ ‫המשׂ חקים שלנו‪ ,‬וּבשוּבם – היינו ָעטים על‬ ‫רכ ֵתי מגרש ִ‬ ‫ַ‬ ‫לבית היינו ַממתינים להם ביַ ְּ‬ ‫השלל‪ :‬תוּפינים ו ְּרקיקים ואוֹ זנֵ י ָה ָמן שונים ומשונים‪ ,‬כיָ דן הטובה של ִאמוֹ ֵתינוּ‪ .‬וּבשעה‬ ‫ָ‬ ‫קרבה ובאה נורית הקטנה אל החבורה‪.‬‬ ‫שמסוּבּ ים היינו אל סעוּדת פורים זו – היתה ֵ‬ ‫קתה איוּמה‪ .‬אך דווקא משום שהיתה‬ ‫ותסרוֹ ּ‬ ‫קטנה היתה נורית ומנוּמשת‪ ,‬תמיד פרועה ִ‬ ‫ִּכ ְר ֵחלָ ה אילֶ מת המוּבלת לגֵ ז‪ִ ,‬התעללנו בה‪ ,‬ויותר מכולנו ִהפליא תעלוליו בה – ֶאביָ תר‪,‬‬ ‫שפעם הלשינה עליו בבית הספר‪ ,‬ומאז הוא נוֹ ֵטר‬ ‫ראש חבורת הילדים‪ .‬נדמה היה לנו ּ‬ ‫במעל‪ .‬לא פעם ולא פעמיים קרע לה‬ ‫ידה היתה ַ‬ ‫לה טינה‪ ,‬אף כי נִ תגלה והוּכַ ח שלא ּ‬ ‫והורינו‪ .‬כך נמשך הדבר‬ ‫מורינו ֵ‬ ‫דברי הכּ יבּ וּשין של ֵ‬ ‫את התחפושׂ וֹ ת בפורים‪ ,‬ולא הוֹ עילו ֵ‬ ‫שנים אחדות‪ ,‬עד שבא יום הפורים הגדול‪.‬‬ ‫וסגרירי‪ .‬גשם אמנם לא ירד‪ ,‬אך רו ֵּחנ ּו עגוּמה היתה‪,‬‬ ‫אותו יום פורים קוֹ דר היה ַ‬ ‫גם התחפושות לא היו מוצלחות ביותר‪ ,‬ואף כי שודדי הים יָ רו באקדחי ּ ְפקקים‬ ‫הפוּרימית‬ ‫ָ‬ ‫בחצים‬ ‫והאינדיאנים ִ‬ ‫ַ‬ ‫"ק ּפצוֹ נים"‪,‬‬ ‫והשוטרים באקדחי ַ‬ ‫ובקשתות‪ ,‬והסעודה ּ‬ ‫וחסר טעם‪ ,‬ולא היה‬ ‫נפשנו ֵריקה ֵוריקנית‪ .‬היה זה חג אפור ַ‬ ‫תה – היתה ֵ‬ ‫כהלכָ ּ‬ ‫נערכה ִ‬ ‫לנו חשק להמשיך בו‪.‬‬ ‫לענו בפינוּ‪ ,‬ופירוּרי‬ ‫כדרכנו‪ ,‬ובעוֹ ד ִ ּב ֵ‬ ‫המשחקים‬ ‫רכ ֵתי מגרש ִ‬ ‫ֵּ‬ ‫ישבנו ֵאפוא ַמשמימים ביַ ְּ‬ ‫הפרג שבהם מתפזרים על תחפושותינו המקוּמטות‪ ,‬התחלנו לחוּש‬ ‫אוזני המן וגרגירי ּ‬ ‫לעברו‪ ,‬וַ ֲחסל סדר פורים‪.‬‬ ‫הרגיל – נתפזר לנו איש ֶ‬ ‫כי אם לא יִ קרה דבר היוצא מגֶ דר ָ‬ ‫בריָ ה‪ ,‬ואיפה נורית?" נשמע לפתע קולה של תמי‪" .‬ולמה תבוא?" ִצייצה נירה‬ ‫"ח ַ‬ ‫ֶ‬ ‫הקטנטונת‪" .‬הרי בין כּ ֹה קורעים לה כאן את התחפושות‪".‬‬ ‫וחגוּר זוג אקדחים‪ ,‬שלא היה אלא אביתר‪.‬‬ ‫"שקט!" גָ ער בה שודד ים אחד‪ְ ׁ ,‬שתוּם עין ֲ‬ ‫"השנה נורית היא זֶ ֶר ׁש‪ֵ ,‬אשת המן‪ ,‬ואנחנו מחכים לה כאן עד שתבוא‪ .‬אם תבוא –‬ ‫נתלה אותה על עץ‪ .‬ואם תפטפטי ַאת‪ ,‬נירה‪ ,‬יותר מדי‪ ,‬תהיי ַאת ָהמן‪ ".‬הפעם התחלנו‬ ‫כולנו להתרגז‪ .‬פתאום נִ תחשק לנו שתוֹ פיע‪ ,‬שתבוא – ותהיה זֶ רש‪ .‬הרי אי אפשר‬ ‫תמיד לחוֹ ג אותו פורים עם אותם הפנים ואותן התחפושות‪ .‬צריך למצוא משהו חדש‬ ‫בכל שנה‪.‬‬ ‫"חבריה‪ ,‬הביטו!" נשמעה לפתע קריאתה של תמי‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ושם‪ ,‬ליד שער הכדורגל של מגרש המשחקים‪ָ ,‬צצה מין‬ ‫מבטינו לִ ְפ ַאת ַמערב‪ָ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ִהפנינו‬ ‫דמות משונה – ספק דחליל‪ ,‬ספק ליצן‪ .‬עודנו לוֹ טשים עינֵ ינו – וקול משונה עוד‬ ‫יותר ָ ּבקע מתוך הדמות‪.‬‬ ‫פורים ‪243‬‬

‫"אביָ תר! אב‪-‬י‪-‬תררר!"‬ ‫"נדמה לי שזאת נורית‪ ",‬אמר אביתר‪" .‬אני אלך ואראה‪ .‬חכו לי ּפֹה‪".‬‬ ‫לעצמנו כי נורית‬ ‫ֵ‬ ‫ופיטפטנו לנו‪ .‬תיארנו‬ ‫הוא הלך לעבר ה"דחליל"‪ ,‬ואנחנו ישבנו ִ‬ ‫כמתגָ רה באביָ תר‪ ,‬ואם אך יופיע –‬ ‫והריהי עומדת מרחוק‪ִ ,‬‬ ‫התחפשה השנה לדחליל‪ֵ ,‬‬ ‫תימלט‪" .‬גם כן פחדנית‪ ",‬לִ יגלגה תמי‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫עברו חמש־עשרה דקות‪ ,‬ואביתר ֶטרם בא‪ִ .‬הבּ טנו לעבר הדחליל והוא עדיין ניצב‬ ‫שם‪ ,‬אף כי נדמה לנו שזָ ז מעט‪" .‬מישהו ראה שם קוֹ דם את הדחליל?" שאלתי‪" .‬לא‪",‬‬ ‫ענה לי ׁ ַשייְ ֶקה‪" ,‬פתאום צץ‪" ".‬מה פירוש פתאום?" "מתוך האדמה‪ ,‬טמבל‪'ָ ,‬תה לא‬ ‫פריקני אחד‪ ,‬שלא היה אלא דני‬ ‫מבין?" "נכון‪ ,‬מתוך האדמה‪ ",‬נשמע קולו של ַא ָ‬ ‫השמן‪" .‬שטויות‪ ,‬יצאתם מדעתכם?!" קרא דוֹ ֶבה'לֶ ה‪ ,‬ידידו של אביתר‪" ,‬אתם‪ ,‬כולכם‬ ‫מבוּלבּ לים‪ ,‬בואו‪ ,‬נראה מה זה ָשם‪ ,‬ודי‪".‬‬ ‫כמתחת לאדמה‪ ,‬אביתר עם‬ ‫"לא צריך ללכת‪ ",‬צייץ קול משונה בינֵ ינו‪ ,‬והפעם צץ לו‪ִ ,‬‬ ‫והמסכה היתה ֲהדוּקה לפניו‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫שני אקדחיו וניצב בתוכֵ נו‪ .‬קול מוזר היה לו‪ ,‬לאביתר‪,‬‬ ‫שראינו ָּה‪.‬‬ ‫ומטפחתוֹ האדומה מקומטת יותר מכפי ְ‬ ‫ִ‬ ‫"מה קרה‪ ,‬אביתר?" שאל דובה'לה‪ ,‬מודאג ומוטרד‪.‬‬ ‫אביתר ָרמז באקדחיו לעבר הדחליל וצייץ‪" :‬שם – נורית! בואו! נלך להרביץ!" והוא‬ ‫בחדווה‪ ,‬בשׂ מחה ובתרוּעת שׂ שׂ ון‪ .‬אכן‪ ,‬נורית‬ ‫רץ ראשון לעבר הדחליל‪ ,‬וכולנו אחריו ֶ‬ ‫היא‪ ,‬נורית ולא אחרת‪ ,‬שהתחפשה לדחליל‪ .‬הפעם נעלֶ ה אותה על ראש התוֹ ֶרן של‬ ‫אוניית השודדים שלנו‪ ,‬את המלשינה הזאת! הפעם ֵתדע את עוֹ ֶצם יָ ֵדנוּ‪ .‬הפורים‬ ‫ומצנֶ פת דחליל‬ ‫וקרעי בגדים‪ִ ,‬‬ ‫לא יהיה משעמם עוד‪ .‬הנה היא‪ ,‬נורית‪ ,‬לבושה שׂ קים ִ‬ ‫כבתם ָעבה כאשר תהיה‪.‬‬ ‫למגן‪ ,‬תהיה ִש ָ‬ ‫ֹאשה‪ .‬בגדים ָ ּבלים אלה לא יהיו לה ָ‬ ‫משונה לר ּ‬ ‫ֲחבוֹ ט בה‪ֲ ,‬חבוֹ ט! אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪...‬‬ ‫ופרמנו את סרטיו וקישו ָּריו‪ ,‬ואת‬ ‫ִה ַתרנו את שׂ קי הדחליל‪ ,‬השלכנו את מעילָ יו ָ‬ ‫לתדה ָמתנו הנוראה מצאנו בפנים‪ ,‬קשור‬ ‫ֵ‬ ‫ִתסבּ וֹ כת חוטי הברזל שלָ ְפפה אותה‪ ,‬והנה –‬ ‫ומתייפח –‬ ‫לעמוד‪ ,‬את אביתר! אביתר בכבודו ובעצמו‪ ,‬חבוּט ומרוּט וסרוּט‪ ,‬בוכה‬ ‫ּ‬ ‫המסכה‬ ‫ֵ‬ ‫אביתר הגדול‪ ,‬ראש החבורה‪ ...‬באותה שעה השליך "אביתר" שודד הים את‬ ‫מעל פניו ואת המטפחת האדומה‪ ,‬ולנגד עינינו נִ גלה פרצופה השחור ִמ ְשחור של‬ ‫ברנו‪ ,‬לַ גלְ גניות עד אין קץ‪...‬‬ ‫לע ֵ‬ ‫נורית‪ ,‬וטוּר שיניים נֶ חשׂ ף ֶ‬ ‫סוף דבר‬ ‫לתאר‬ ‫אומר? פורים כזה לא היה‪ ,‬ואולי אף לא יהיה לעולם‪ .‬לא אבוא ָ‬ ‫מה אוסיף ומה ַ‬ ‫כל אשר ֵאירע באותו ערב בכפר וכיצד דיברנו על המאוֹ רע ימים ולילות וחוֹ דשים‬ ‫אסתפק‪.‬‬ ‫ידידי‪ ,‬ובזה‬ ‫אספר לכם‪ַ ,‬‬ ‫ושנים‪ .‬רק קיצורו של עניין‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫במשך שנה שלמה תיכננה נורית ַתחבּ וּלה נאה‪ ,‬שאיש לא היה ַמעלה על דעתו‪ָ .‬חפרה‬ ‫צניע היטב את השוּחה‪ ,‬וסמוּך‬ ‫לה ַ‬ ‫בדמדומי בין הערביים ׁשוּחה קטנה‪ .‬היא ִהשׂ כּ ילה ַ‬ ‫ִ‬

‫‪ 244‬פורים‬

‫אליה‪ .‬תפרה בביתה‬ ‫ָ‬ ‫לחג הפורים כיסתה אותה בשׂ קים ופתחה ֶּפתח בגָ דר‪ ,‬כדי להגיע‬ ‫דחליל נאה‪ ,‬שחוּבּ ר אל מסגרת חוטי ברזל מלו ָּּפפים‪ .‬את הדחליל ֵהניחה‪ּ ְ ,‬בבוֹ קר יום‬ ‫השוּחה‪ ,‬ואל עמוד הברזל שליד הגדר קשרה חבל‪ ,‬עם עניבה ִמתהדקת‬ ‫הפורים‪ ,‬על יד ׁ‬ ‫לראשה זוג קרני פרה צבועות‬ ‫ּ‬ ‫במשחה שחורה והידקה‬ ‫ניה ִ‬ ‫בקצהו‪ .‬היא עצמה ָמרחה ּ ָפ ָ‬ ‫ֵ‬ ‫תה אותנו מתאספים‪ ,‬הרימה אט אט את הדחליל וקשרה אותו לעצים‬ ‫באדום‪ .‬בראוֹ ּ‬ ‫לעבר השוּחה‪ .‬ברוּצוֹ‬ ‫הסמוכים‪ .‬אחר כך קראה לאביתר‪ .‬היא כיווְ נה אותו בקריאות ֵ‬ ‫ובטרם התאוֹ שש‪ ,‬זינקה עליו‪ֵ ,‬הטילה לעברו את העניבה ו ִּפלְ ְצ ָרה‬ ‫אליה נפל פנימה‪ֶ ,‬‬ ‫המפלצתי נדהם‪ ,‬ובעודו ָהלוּם – קשרה את פיו במטפחת‪.‬‬ ‫ּפה ִ‬ ‫אותו‪ .‬בראותו את פרצו ּ‬ ‫על פי דרישתה – ֵהסיר מעל גופו את אקדחיו‪ֲ ,‬חגוֹ רוֹ ‪ ,‬מגָ פיו ותלבושת שודד הים‬ ‫אשר לו‪ ,‬ונְ ָתנם לה‪ .‬היא לבשה אותם‪ ,‬ואותו ִהצמידה לדחליל‪ .‬אחר כך ִהקיפה את‬ ‫הפרדס ואת בית ָה ָעם‪ָ ,‬קרבה אלינו ֶחרש ֶחרש ונתייצבה בתוכֵ נו‪ ,‬מבלי שנחוּש בה‪,‬‬ ‫כי עיני כולנו הלוֹ א היו נשׂ וּאוֹ ת אל הדחליל הרחוק‪.‬‬ ‫לבל ניפול לתוכה‪,‬‬ ‫לעבר הדחליל‪ ,‬התייצבה ברגליים ּפשׂ וּקוֹ ת על ׁשו ָּחתוֹ ‪ַ ,‬‬ ‫כאשר רצנו ֵ‬ ‫כוחנו באביתר‪ִ ,‬סייַ ענו לנקום את נקמתה‪ ...‬אכן בת ַחיִ ל היא‬ ‫ובהיוֹ ֵתנו חובטים בכל ֵ‬ ‫נורית! מאז אותו יום נעשׂ תה ַד ָ ּברית לילדי הכפר וראשוֹ נה לכל ִמבצע‪ .‬ואילו נושֵׂ א‬ ‫יה הנאמן אינו אלא אביתר‪ ,‬המוליך את נורית לכל מקום‪ ,‬כּ ָהמן בשעתוֹ ‪ ,‬להבדיל‪,‬‬ ‫ֵּכלֶ ָ‬ ‫המוליך את מרדכי וקורא‪" :‬ככה יֵ יעשׂ ה לאיש‪ ,‬אשר המלך ָחפץ ִ ּב ָיקרוֹ "‪.‬‬

‫פורים ‪245‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬סיפורנו הוא סיפור שיכול להתרחש במציאות; ענו לפי פסקת הפתיחה (ההיצג)‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה זמן ההתרחשות?‬ ‫ב‪ .‬מהו מקום ההתרחשות?‬ ‫ג‪ .‬מיהן הדמויות?‬ ‫ד‪ .‬למדנו שאירוע מאתחל הוא אירוע שממנו ואילך –מתפתחת עלילת הסיפור‪.‬‬ ‫עיינו בפסקה הראשונה‪ .‬מהו האירוע המאתחל של הסיפור?‬ ‫‪ .2‬האירועים בסיפור אינם מסופרים לפי הסדר שהם קרו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬על ההכנות‬ ‫המוקדמות שעשתה נורית כדי לנקום באביתר‪ ,‬נודע לנו רק בסופו של הסיפור‪.‬‬ ‫סדרו את האירועים בסיפור לפי זמן התרחשותם (מה קודם ומה אחר כך)‪.‬‬ ‫התחילו כך‪ :‬אביתר חושד בנורית שהלשינה עליו בבית הספר‪.‬‬ ‫‪ .3‬בסיפור אנחנו נפגשים בדעות שונות על נורית‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה דעתו של אביתר על נורית?‬ ‫ב‪ .‬מה דעותיהם של ילדי החבורה?‬ ‫ג‪ .‬במה הן שונות מדעתה של נורית?‬ ‫‪ .4‬האם אפשר היה לפתור את המצב בין נורית ואביתר באופן אחר?‬ ‫הציעו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬השלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫ בסיפור מתהפך הגלגל‪:‬‬ ‫נורית החלשה הופכת ל‪...‬‬ ‫אביתר המנהיג הופך ל‪.....‬‬ ‫ב‪ .‬גם במגילת אסתר מתרחשים היפוכים‪.‬‬ ‫בתחילת המגילה היה להמן תפקיד רם בחצר המלך‪ ,‬ובהמשך‪...‬‬ ‫התכנית היתה להרוג את היהודים ובמקום זה‪...‬‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם ענישה בדרך של נקמה משיגה את מטרתה?‬ ‫ב‪ .‬מהן הסכנות בנקמה?‬ ‫‪ .2‬האם נכון לומר שמחבר הסיפור השתמש בדגם שבו נכתבה מגילה אסתר?‬ ‫הסבירו‪.‬‬

‫‪ 246‬פורים‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫עלילת הסיפור מסופרת מנקודת מבטם של בני החבורה‪ .‬כתבו את הסיפור בגוף‬ ‫ראשון מפי נורית‪.‬‬ ‫ מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬דימוי הוא ציור לשוני שהמספר נעזר בו‪ ,‬כדי לומר לנו משהו על הדמות‪.‬‬ ‫מד ֶמה המספר את נורית לכִ בשׂ ה צעירה שמובילים אותה‬ ‫בתחילת הסיפור ַ‬ ‫צמרה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫לגזיזת‬ ‫א‪ .‬מצאו את המשפט שבו משובץ הביטוי והעתיקו אותו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה אתם לומדים על נורית מהציור הלשוני הזה?‬ ‫‪ .2‬בסיפור כתוב‪" :‬ולא הועילו דִּ ְב ֵרי ַה ִּכבּ ו ׁ ִּשין של מורינו והורינו"‪.‬‬ ‫במילון "לשון ראשון" מאת איתן אבניאון כתוב‪:‬‬ ‫דִּ ְב ֵרי ַה ִּכבּ ו ׁ ִּשין ‪ -‬דברי מוסר שיש בהם לכבוש את הלב ולהשפיע עליו לחזור בו‬ ‫מדרכו הרעה‪.‬‬ ‫כתבו מקרה קצר שבו פנו אל מישהו או מישהי בדברי כיבושין והשתמשו בניב‬ ‫הזה‪.‬‬

‫פורים ‪247‬‬

‫חג הפסח‬ ‫זמן חירותנו‬ ‫" ְל ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת־יוֹ ם ֵצ ְ‬ ‫את ָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‪ּ ,‬כֹל יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָיך ‪" .‬‬

‫(דברים טז‪)3 ,‬‬

‫קערת פסח‪ .‬טרזין ‪1944‬‬

‫‪ 248‬‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••מדוע אנו מקיימים את חג הפסח? נקרא על כך בקטע‬ ‫מן התורה‪ .‬מהי חובת האב לילדיו בחג הפסח? מדוע‬ ‫מוטלת עליו חובה זו? נקרא על כך בקטע מן ההגדה‪.‬‬ ‫••חג הפסח הוא החג שבו אנחנו נדרשים לחוות כל פעם‬ ‫לחרוּת‪ .‬כיצד מקיימים‬ ‫מחדש את חוויית היציאה מעבדוּת ֵ‬ ‫מצווה זו? נלמד זאת מתוך המובאות מהמקורות היהודיים‪.‬‬ ‫••גם במצבים קשים‪ ,‬במחנות הריכוז בשואה‪ ,‬ואפילו בשבי‬ ‫הסורים‪ ,‬חיפשו יהודים דרכים לקיים את מצוות חג‬ ‫הפסח‪ .‬נקרא את עדותו של פיני נחמני שגם בתנאי שבי‬ ‫הצליח ּו הוא וחבריו לקיים את חג הפסח‪.‬‬ ‫••בהתחלת ה"סדר" נוהגים להזמין "כל דכפין" ‪ -‬כל מי‬ ‫שסובל‪ ,‬בודד‪ ,‬ואין לו עם מי לחגוג‪ ,‬להצטרף לביתנו לסדר‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫••הסיפור "במה עלינו לדקדק" שנקרא הוא סיפור חסידי‬ ‫המפנֶ ה את תשומת לבנו לחלשים בחברה‪.‬‬ ‫ַ‬

‫כוס אליהו לפסח‪ ,‬מגרמניה ‪1900‬‬

‫ ‪249‬‬

‫כתוב בספר דברים פרק טז‪ ,‬פסוקים ‪3-1‬‬ ‫ית ּ ֶפ ַסח ַלה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך‪ִּ ,‬כי ְּבח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב‬ ‫"שמוֹ ר ֶאת ח ֶֹד ׁש ָה ָא ִביב וְ ָעשִׂ ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫יא ָך יְ הוָ ה ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ָליְ ָלה‪.‬‬ ‫הוֹ ִצ ֲ‬ ‫"וְ זָ ַב ְח ָּת ּ ֶפ ַסח ַלה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך צֹאן ָוּב ָקר ַּב ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר־יִ ְב ַחר יְ הוָ ה ְל ׁ ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ‬ ‫ׁ ָשם‪.‬‬ ‫ל־ע ָליו ַמ ּצוֹ ת ֶל ֶחם עֹנִ י ִּכי‬ ‫ֹאכ ָ‬ ‫ֹאכל ָע ָליו ָח ֵמץ‪ִ ׁ .‬ש ְב ַעת יָ ִמים ּת ַ‬ ‫"לֹא־ת ַ‬ ‫את ָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫את ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ְל ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר ֶאת־יוֹ ם ֵצ ְ‬ ‫ְב ִח ּ ָפזוֹ ן יָ ָצ ָ‬ ‫ּכֹל יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָ‬ ‫יך‪".‬‬

‫מן ההגדה‬ ‫"ב ָכל דּ וֹ ר וָ דוֹ ר ַח ָ ּיב ָא ָדם ִל ְראוֹ ת ֶאת ַע ְצמוֹ ְּכ ִא ּלוּ הוּ א יָ ָצא ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‪,‬‬ ‫ְּ‬ ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪'.‬‬ ‫'וְ ִה ַ ּג ְד ָּת ְל ִבנְ ָך ַּביוֹ ם ַההוּ א ֵלאמֹר‪ַּ ,‬ב ֲעבוּ ר זֶ ה ָע ָ ׂשה יְ יָ ִלי ְּב ֵצ ִ‬ ‫לֹא ֶאת ֲאבוֹ ֵתינוּ ִּב ְל ָבד ָ ּג ַאל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ,‬א ָּלא ַאף אוֹ ָתנוּ ָ ּג ַאל‬ ‫ִע ָּמ ֶהם‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪' :‬וְ אוֹ ָתנוּ הוֹ ִציא ִמ ׁ ָשם‪ְ ,‬ל ַמ ַען ָה ִביא א ָֹתנוּ ‪ָ ,‬ל ֶתת ָלנוּ ֶאת‬ ‫ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּבע ַל ֲאב ֵֹתינוּ ‪"'.‬‬

‫‪ 250‬חג הפסח זמן חרותנו‬

‫שירי חירות בכלא דמשק ‪/‬‬

‫פיני נחמני‬

‫ביום חמישי‪ 2 ,‬באפריל ‪ ,1970‬הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק‪ .‬שני‬ ‫אנשי הצוות הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר‪ .‬היו אלה שני השבויים‬ ‫הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים‪ .‬אחד השבויים‪,‬‬ ‫פיני נחמני‪ ,‬כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא אל־מאזה בדמשק‪.‬‬ ‫היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה ‪ -‬כ־‪ 300‬עמודים בסך הכול‪...‬‬ ‫ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתא כלאו‪ .‬על ליל הסדר השני כתב ביומנו כך‪:‬‬ ‫הנה עבר הפסח‪ ,‬החג הלאומי בה"א הידיעה של עמנו‪ .‬ואנחנו בין הבודדים שנמנע‬ ‫מהם לחוג אותו עם בני ביתנו‪ .‬את אווירת החג אצלנו קשה לתאר‪ :‬מבעוד בוקר‬ ‫עשינו ניקוי יסודי בתא‪ ,‬ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו‪ .‬על חתיכת‬ ‫קרטון ציירנו את צלחת הסדר‪ ,‬כאשר במרכזה מגן־דוד‪ ,‬שבכל אחד מקצותיו מקום‬ ‫למצרכי הצלחת‪ .‬אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית‪ ,‬במים צוננים כקרח‪,‬‬ ‫ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח ולציפייה לערב כי ירד‪.‬‬ ‫אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש‪ ,‬של זיכרונות האסיר השבוי‪ ,‬הגואים‬ ‫והפורצים עד מחנק‪ .‬לחשוב על הבית‪ ,‬לנסות ולחוש את האוויר הספוג ריח ואווירת חג‬ ‫של שעות בין הערביים‪ .‬להרגיש על בשרך את האוויר החגיגי והקריר הגולש מההרים‬ ‫אל העמק‪ ,‬כמו עוטף את יוקנעם במעטה של קדושת חג‪ .‬לדעת שכל בית ישראל בלבן‪,‬‬ ‫שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים‪ ,‬ואתה עדיין כאן‪ ,‬מתהפך חסר אונים מצד לצד על‬ ‫המזרן המסריח‪ ,‬והזמן זוחל לאט‪ ,‬כמו נצמד הוא למקצב שקבע לעצמו‪.‬‬ ‫שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך נתנו הרגשה‬ ‫של סדר פסח אמיתי‪.‬‬ ‫הסדר שטף וקלח‪ .‬כשבועז‪ ,‬הצעיר בינינו‪ ,‬כמעט ילד‪ ,‬שר את הקושיות‪ ,‬דמעות עלו‬ ‫בגרוני‪ .‬אך אלו היו שניות של היסחפות‪ ,‬משום שמיד באה שירה מתרוננת‪ .‬המחזה‬ ‫היה כל כך מוזר‪ .‬במדינה אויבת‪ ,‬בבית הכלא השמור ביותר‪ ,‬יושבים שלושה ישראלים‬ ‫שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות‪.‬‬ ‫בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה‪ ,‬הופיעו השומרים ודרשו‬ ‫מאיתנו לחדול ממעשינו‪ .‬בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה‪ ,‬נור אל־‬ ‫דין ַא ַתאסי‪ ,‬האיש שכלא אותנו וקבע ש"הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!"‬ ‫ושעכשיו (אחרי שחאפז אל־אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית) היה איתנו באותה‬ ‫סירה‪ .‬נראה ששירתנו הפריעה לו‪ ,‬והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו‪ .‬אנחנו‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬סירבנו להפסיק‪ ,‬גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק כעונש על‬ ‫האיום בבידוד‬ ‫הרעש שאנחנו עושים‪ .‬אבל את רעש החירות לא יכול להשתיק גם ִ‬ ‫בצינוק הנורא‪.‬‬

‫עם ספר פתוח ‪251‬‬

‫אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת "חד גדיא"‪ ,‬והמשכנו בשירה ישראלית אמיתית‬ ‫וחמה ‪" -‬ירושלים של זהב"‪" ,‬שנינו מאותו הכפר" ועוד שירים שדבר אין להם עם‬ ‫הפסח ‪ -‬הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה ולנקום את נקמתנו‬ ‫הקטנה‪...‬‬ ‫מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך‪ .‬צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים‬ ‫את אשר נאמר ב"הגדה" ‪" -‬והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה‪"...‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הלילה הזה ‪ -‬הגדה ישראלית‪ ,‬מישאל ונעם ציון)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬לפי מה אפשר לדעת שתנאי השבי היו קשים?‬ ‫ב‪ .‬כיצד השתדלו שהסדר יהיה כהלכתו?‬ ‫‪ .2‬כיצד קיימו השבויים את שנאמר בהגדה‪" :‬והיו מספרים כל הלילה ביציאת‬ ‫מצרים"?‬ ‫‪ .3‬אם הייתם פוגשים את פיני‪ ,‬מה הייתם שואלים אותו? מה הייתם אומרים לו?‬ ‫‪ .4‬מדוע חשוב היה לשבויים הישראלים לחוג את הפסח?‬

‫‪ 252‬חג הפסח זמן חרותנו‬

‫במה עלינו לדקדק?‬ ‫הרב ישראל סלנטר* היה נוהג‪ ,‬כמו רבנים רבים אחרים‪ ,‬להשגיח בעצמו על הפועלים‬ ‫ועל הפועלות שהיו מכינים את המצות בעיר מגוריו‪ .‬הוא היה נוכח בשעת הלישה‬ ‫ובשעת האפייה‪ ,‬בודק שהכול מתנהל לפי ההלכה‪ ,‬על כל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬שנה‬ ‫אחת חלה הרב ישראל בערב הפסח‪ ,‬ולא יכול היה ללכת בעצמו למאפייה‪ .‬שלח את‬ ‫תלמידיו במקומו‪ .‬לפני שהלכו למאפייה שאלו אותו‪:‬‬ ‫"ילמדנו רבנו‪ ,‬באיזה דברים עלינו להיות זהירים ביותר ולדקדק באפיית המצות?"‬ ‫השיב הרב ישראל‪" :‬הוו זהירים ביותר באישה שלשה את העיסה במאפייה ‪ -‬שלא‬ ‫לגעור בה ולא לגרום לה צער‪ .‬ענייה זו ‪ -‬אלמנה היא‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬הלילה הזה ‪ -‬הגדה ישראלית‪ ,‬מישאל ונעם ציון)‬

‫*הרב ישראל סלנטר ‪ -‬מייסד תנועת המוסר‪ ,‬ליטא‪ ,‬המאה התשע־עשרה‪.‬‬

‫מצות‬

‫חג הפסח זמן חרותנו ‪253‬‬

‫יום הזיכרון‬ ‫לשואה ולגבורה‬

‫‪ 254‬עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••ביום השואה מזכירים את הסבל הבלתי יתואר של‬ ‫היהודים בשואה‪ .‬מזכירים גם את גבורת ההתנגדות‬ ‫לכובש הנאצי בארצות אירופה‪ .‬במדור תמצאו מבט על‬ ‫חיי ילדים בשואה כפי שמשתקף בסיפור "מרים אמא‬ ‫קטנה" מאת פרדריקה מזיא‪ ,‬ובסיפור "אולי גם בשבילך‬ ‫כוכב‪ ,‬אדוני?" שמספר על אות הקלון‪ ,‬הטלאי הצהוב‪,‬‬ ‫שהיהודים נדרשו להצמיד לשרוול או לדש הבגד‪.‬‬ ‫••על הרגשתם ועל מחשבותיהם של הילדים שצוו לשאת‬ ‫את הטלאי‪ ,‬תקראו בקטעי יומנים שכתבו‪.‬‬ ‫••על מלחמתם של בודדים וקבוצות בכובש הנאצי תקראו‬ ‫במאמר "הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי"‪ .‬גם הכתבה‬ ‫מאת שגיא כהן "חיי פרטיזן יהודי" עוסקת בנושא‪ .‬נלמד‬ ‫את "המנון הפרטיזנים" מאת הירש גליק‪.‬‬

‫אנדרטת זיכרון‬ ‫ללוחמי גטו ורשה ביד ושם‬

‫עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה ‪255‬‬

‫הנאצים חוקקו את החוק שלהלן‪ ,‬בכל מדינה שכבשו‪.‬‬

‫חוק סימון יהודים‬ ‫באזור הכיבוש הגרמני‬ ‫כל היהודים והיהודיות‪ ,‬השוהים באזור‬ ‫הכיבוש ועברו את שנתם העשירית‪,‬‬ ‫חייבים‪ ,‬החל ב־‪ 1‬בדצמבר ‪,1939‬‬ ‫לשאת על השרוול הימני של הלבוש‬ ‫ובבגד העליון סרט לבן עם מגן דוד‬ ‫ברוחב של לפחות ‪ 10‬ס"מ‪.‬‬ ‫את הסרטים הללו חייבים‬ ‫היהודים והיהודיות להשיג בעצמם‬ ‫ולסמנם בסימן ההיכר האמור‪ .‬כל העובר‬ ‫על הוראה זו ייענש במאסר‪.‬‬

‫‪ 256‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫מרים אמא קטנה ‪/‬‬

‫מרים פרדריקה מזיא‬

‫נאמר כי שמה היה מרים‪ .‬את שמה הנכון איני זוכרת עוד‪ .‬כי הרבה שנים עברו מאז‬ ‫ראיתיה‪ .‬ואולי נקרא לה מרים גם מטעם זה ששם אחיה הקטן היה משה (זאת אני‬ ‫זוכרת בוודאי!)‪ .‬ובכן‪ ,‬משה ומרים‪ ,‬אח ואחות‪ .‬כמשה שמסופר עליו בתורה כי הוא‬ ‫הוציא את עם ישראל משבי מצרים‪ ,‬ובצאתם יצאה מרים‪ ,‬אחותו של משה‪ ,‬בתופים‬ ‫ובמחולות לפני המחנה‪.‬‬ ‫ודאי זוכרים אתם גם זאת מסיפורי המקרא‪ ,‬שבימים ההם‪ ,‬כאשר היהודים התגוררו‬ ‫במצרים‪ ,‬גזר עליהם פרעה‪ ,‬מלך המצרים‪ ,‬כל מיני גזרות רעות‪ .‬ולבסוף ציווה כי כל‬ ‫בן זכר יהודי אשר ייוולד יושלך למי היאור הגדול של מצרים‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר נולד משה‬ ‫רבנו‪ ,‬הסתירה אותו אמו כמה חודשים מעין השוטרים המצרים‪ .‬וכאשר גדל מאוד‪,‬‬ ‫והיא לא יכלה עוד להסתירו‪ ,‬לקחה האם תיבת גומא וציפתה אותה בזפת ושמה‬ ‫את התיבה בסוּף אשר על שפת היאור‪ .‬מה עשתה מרים‪ ,‬אחותו של משה התינוק?‬ ‫עמדה גם היא על שפת היאור‪ ,‬אך מרחוק‪ :‬לראות מה ייעשה לאחיה‪ .‬וכשראתה כי‬ ‫עמה‬ ‫ּ‬ ‫לבה לקחת את הילד‬ ‫בת פרעה באה לרחוץ ביאור‪ ,‬נתקרבה אליה ודיברה על ּ‬ ‫בביתה‪ ,‬וכך הצילה את אחיה ממוות‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫ולגדלו‬ ‫כל זה קרה למשה ולמרים שבתורה‪ .‬ועתה אספר אני לכם על מרים ומשה שלי‪.‬‬ ‫גם אלה הילדים חיו בימים קשים לעם ישראל‪ .‬באחת המדינות הגדולות‪ ,‬בגרמניה‪,‬‬ ‫תפס את השלטון איש רע ואכזר‪ .‬וגם הוא‪ ,‬כפרעה המצרי‪ ,‬רצה להשמיד את כל‬ ‫היהודים‪ .‬הוא הקים לו צבא גדול‪ ,‬מאומן היטב‪ ,‬שמילא בחריצות את פקודות‬ ‫השליט‪ .‬ואז יצא הצבא‪ ,‬בפקודת אדונו‪ ,‬לכבוש ארצות אחרות‪ ,‬ובכל מקום שנכנס‬ ‫אליו הצבא‪ ,‬בכל הערים והעיירות הנכבשות‪ ,‬היו החיילים מתפרצים לבתים‬ ‫ומוציאים את היהודים מתוכם‪ ,‬מכַ נסים את כולם למקום אחד‪ ,‬וכאן היו יורים‬ ‫בהם וממיתים את כולם‪.‬‬ ‫ֵאימה נפלה אז על היהודים במדינת פולין‪ ,‬שנכבשה על ידי הגרמנים‪ .‬בצערם הרב‬ ‫התפללו לאלוהים לישועה‪ .‬הם גם ניסו לבוא בדברים עם שכניהם הגויים וביקשו‬ ‫להסתתר אצלם‪ .‬אבל גם כאשר לב הגויים לא היה קשה כל כך‪ ,‬לא רצו להסתכן‪,‬‬ ‫כי הגרמנים היו עונשים כל מי שהסתיר יהודים‪ .‬וכך היו היהודים עזובים לנפשם‪,‬‬ ‫שרויים בפחד יומם ולילה‪ ,‬ללא מקום להסתתר בו ולברוח אליו‪.‬‬ ‫באחת העיירות האלה גרו ההורים של מרים ומשה‪ .‬כמה פעמים הצליחו הם‬ ‫וילדיהם להינצל מפני החיילים הגרמנים‪ ,‬והיו מסתתרים במרתף שבביתם‪ .‬אך‬ ‫בחשכת־הלילה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬פעם אחת קרה הדבר‪ ,‬שהחיילים נכנסו לעיירה פתאום ֶ‬ ‫והיהודים לא הרגישו כלל בבואם ולא הספיקו להתחבא בעוד זמן‪ .‬לפתע התפרצו‬ ‫הגרמנים לבתים‪ ,‬הוציאו את היהודים ממיטותיהם‪ ,‬וכפי שעמדו ‪ -‬בכותנות‬ ‫ובפיז'מות ‪ -‬גירשו אותם לשדה‪.‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪257‬‬

‫אמא של מרים הספיקה להלביש לה מעיל‪ ,‬כדי שלא תסבול מן הקור ששרר בלילה‬ ‫ההוא‪ .‬גם את משה הקטן‪ ,‬תינוק בן חצי שנה‪ ,‬תפסה מהר והוציאה אותו ממיטתו‪,‬‬ ‫עטוף בשמיכה שהיה מכוסה בה‪.‬‬ ‫החיילים הריצו אותם מהר־מהר‪ ,‬עד שהגיעו למגרש גדול שליד היער‪ .‬מיד ראו‬ ‫היהודים כי המגרש נשמר על ידי גרמנים רבים‪ ,‬ובידי כולם רובים ומקלעים‪ ,‬וברור‬ ‫היה כי הם מתכוננים להרוג את כל היהודים שהובאו לכאן‪.‬‬ ‫אמא של מרים משכה אליה את בתה הקטנה ולחשה לה‪" :‬מירי‪ ,‬בתי! קחי את‬ ‫משה ותנסי לברוח עמו‪ .‬את קטנה‪ ,‬ואולי לא ירגישו בך בחושך‪ ...‬תשמרי על אחיך‪,‬‬ ‫ואלוהים יהיה בעזרך‪ ...‬רוצי‪ ,‬בתי‪ ,‬היער קרוב והוא יסתיר אותך‪ ...‬אולי תפגשי‬ ‫אנשים טובים‪ ,‬שירחמו על יתומים ויעזרו לך‪ ...‬רוצי‪ ,‬בתי הקטנה!"‬ ‫לקחה מרים מידי אמה את משה והתחילה לרוץ‪ .‬קשה היה לה‪ .‬השמיכה של משה‬ ‫הכבידה עליה‪ .‬אך היא אימצה את אחיה הפעוט אל לבה ורצה ככל אשר יכלה‪ .‬הנה‬ ‫כבר קרוב היער‪ ...‬עוד קצת‪ ...‬רק עוד רגע עליה לרוץ‪ ,‬והעצים הגדולים יסתירו‬ ‫אותה‪ ...‬מאחוריה שמעה יריות‪ .‬ורועדת מפחד הוסיפה לרוץ מהר‪ ,‬מהר‪ ...‬היא לא‬ ‫הרגישה באבן המוטלת על דרכה‪ ,‬נתקלה בה ונפלה‪ .‬משה פרץ בבכי‪ ,‬והיא שכבה‬ ‫עמו על הארץ והשתדלה להרגיעו‪" :‬הס‪ ,‬משה'לה‪ ,‬שקט‪ ,‬אל נא תבכה‪ ,‬שמא ישמעו‬ ‫אנשים רעים ויתפסו אותנו‪ ...‬שקט‪ ,‬שקט‪ ,‬משה'לה‪ ...‬עכשיו אתה ילד שלי‪ ...‬ילד טוב‬ ‫ששומע בקולי‪ - "...‬כך לחשה אל הפעוט‪ ,‬כשהיא מנענעת אותו בשמיכתו‪ ,‬עד שהוא‬ ‫נרגע ונרדם‪.‬‬ ‫ושוב קמה מרים‪ ,‬לקחה את אחיה הקטן בזרועותיה וצעדה הלאה‪ ,‬הלאה‪ ,‬בחשכת‬ ‫הלילה‪ ,‬בין עצים גבוהים‪ ,‬בלי לדעת לאן היא הולכת‪ .‬רגליה וידיה כאבו מאוד‪ .‬בעמל‬ ‫רב נשאה את צרורה הכבד‪ .‬שעות על שעות הלכה כך‪.‬‬ ‫היה כבר יום בהיר כאשר התקרבה לאיזה כפר פולני וראתה איכרה עומדת בחצר‬ ‫ביתה‪ .‬האישה הזרה ריחמה על הילדה ונתנה לה ספל חלב חם‪ ,‬ומרים השקתה את‬ ‫אחיה‪ ,‬ואת השארית שתתה בעצמה‪ .‬לאחר שנחה מעט והתחזקה‪ ,‬המשיכה בדרכה‪.‬‬ ‫הלוא אמא צוותה עליה להתרחק מן המקום‪ ,‬לרוץ הרחק־הרחק‪...‬‬ ‫כך עברה דרך ארוכה־ארוכה‪ .‬עור רגליה היחפות נסדק ונפצע‪ .‬מעילה התלכלך משכיבה‬ ‫על האדמה‪ .‬שערה השחור היה פרוע ‪ -‬לא מסורק‪ ,‬ופניה שחורים‪ ,‬מלוכלכים מאבק‬ ‫הדרך‪ .‬מזמן לזמן נמצאו על דרכה אנשים רחמנים‪ ,‬שנתנו לה מעט חלב או פת לחם‪,‬‬ ‫ובזה קיימה את נפשה ואת נפש משה הקטן‪ .‬חלש היה מאוד ולא יכול ללעוס את‬ ‫הלחם‪ ,‬והיתה מרים לועסת קודם את הלחם בפיה עד שנהפך לדייסה‪ ,‬ואז האכילה‬ ‫את אחיה‪ .‬כשהיתה עייפה מאוד‪ ,‬היתה שוכבת על הארץ ולוחצת את משה אל לבה‪.‬‬ ‫מאוד דאגה לו‪ .‬לא עוד היה מצטחק אליה בדברה אליו‪ .‬פעמים היה בוכה בקול‬ ‫חרישי‪ ,‬בלא כוח‪ ,‬אך רוב הזמן כאילו ישן היה‪.‬‬

‫‪ 258‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫אני פגשתי את מרים בוקר אחד‪ ,‬בלכתי לעבודה‪ .‬הייתי אז אחות־מטפלת במעון תינוקות‪,‬‬ ‫והיה עלי להגיע לשם בשעה מוקדמת‪ ,‬כדי להכין דייסה בשביל הילדים המובאים‬ ‫למעון על ידי אמותיהם‪ ,‬בלכתן לעבודתן‪ .‬על כן מיהרתי מאוד‪ .‬אך בכל זאת נעצרתי‬ ‫למראה ילדה קטנה העומדת דומם‪ ,‬נשענת אל קיר הבית‪ .‬התכופפתי אליה וליטפתי‬ ‫את ראשה הפרוע‪.‬‬ ‫ מה את עושה כאן‪ ,‬ילדה? ‪ -‬שאלתי‪.‬‬‫היא הסתכלה בי בעיניים גדולות‪ ,‬שחורות‪ ,‬עצובות מאוד־מאוד‪ ,‬ולא ענתה דבר‪ .‬רק‬ ‫צרורה‪ .‬פתחתי את השמיכה וראיתי את הילד הרך העטוף בה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הושיטה לי את‬ ‫לקחתי את שניהם למעון‪ .‬מהר־מהר בישלתי דייסה ונתתי צלחת גדולה למרים‪ .‬אך‬ ‫היא לא רצתה לאכול‪" .‬קודם תתני למשה‪ ",‬ביקשה‪" ,‬הוא ודאי רעב מאוד!" אולם משה‬ ‫הקטן היה כבר חלש כל כך‪ ,‬שלא יכול עוד לאכול‪ ,‬לא יכול להניע את שפתיו‪ ,‬חולה היה‬ ‫מאוד‪ .‬טיפות־טיפות שפכתי אל פיו‪ ,‬ומרים עמדה על ידי ודיברה אליו‪:‬‬ ‫ משה‪ ,‬משה'לה‪ ,‬תאכל‪ ,‬זה טוב‪ ...‬תאכל נא‪ ,‬משה'לה‪...‬‬‫באה הרופאה ובדקה את שני הילדים ‪ -‬את משה ואת מרים‪ .‬היא מצאה כי שניהם‬ ‫חלשים מאוד‪ .‬ולמשה היה חום גבוה‪ .‬מרים לא רצתה לזוז ממנו‪ .‬רק כאשר הבטחנו לה‬ ‫שנטפל בו יפה ונעשה הכול כדי שיבריא‪ ,‬הסכימה‪ ,‬סוף־סוף‪ ,‬לשבת אל השולחן לאכול‪.‬‬ ‫אך בו ברגע שישבה על הכיסא‪ ,‬גם בטרם הספיקה לאחוז בכף‪ ,‬עצמה את עיניה ונרדמה‪.‬‬ ‫שנתה הפשטתי אותה וחבשתי‬ ‫ּ‬ ‫לקחתי אותה על הידיים והשכבתיה במיטה‪ .‬תוך כדי‬ ‫את פצעיה‪ ,‬והיא לא הרגישה דבר‪ .‬כל כך היתה עייפה‪...‬‬ ‫הרופאה הזריקה למשה תרופות שונות‪ .‬לרגעים טיפטפנו לפיו כמה טיפות של חלב‪ .‬‬ ‫רחצנו אותו‪ ,‬נשאנו אותו על ידינו‪ ,‬ובלבנו תפילה כי נצליח להציל אותו‪.‬‬ ‫מרים ישנה יום ולילה רצופים‪ ,‬בלי הפסק‪ .‬רק למחרת התעוררה‪ .‬אך ברגע שפקחה את‬ ‫עיניה התבוננה סביב וקפצה מעל המיטה בצעקה‪" :‬איה משה?"‬ ‫"הנה הוא‪ ",‬הרגעתיה‪" ,‬ישן הוא במיטה שעל־ידך‪ ,‬ילדונת‪".‬‬ ‫היא חיבקה אותי בזרועותיה הרזות‪ ,‬נלחצה אלי והסתכלה בילד השוכב במיטה הנקייה‪,‬‬ ‫ואחרי כן גם בי‪ ,‬ולחשה‪:‬‬ ‫"אמא לא תכעס עלי‪ ,‬כי לא שמרתי עליו? נכון‪ ...‬נכון‪ ,‬שהוא כבר בריא?"‬ ‫"לא‪ ,‬חמודה‪ ,‬אמך לא תכעס עלייך‪ ...‬משה יבריא‪ .‬שמרת עליו יפה!"‬ ‫שנים הרבה עברו מאז‪ .‬מירי הקטנה שלי היתה יכולה כבר להיות אמא טובה ומסורה‬ ‫לילדיה־היא‪ ...‬ומשה‪ ,‬אילו זכה‪ ,‬יכול היה להיות עכשיו בחור מבוגר‪ ,‬חייל‪ ,‬אולי אלוף‬ ‫בצבא ההגנה לישראל‪ ,‬איכר בנגב‪ ,‬ואולי איש מלומד?‬ ‫אבל יד החיילים הגרמנים הרעים השיגה אותם‪ ,‬גם במקומם החדש‪ ,‬והמיתה את‬ ‫שניהם‪ .‬הם מתו כמו רבים‪ ,‬רבים מילדי ישראל בימי המלחמה הנוראה‪ ...‬רק בלבי חי‬ ‫זכרם של האח הקטן ואחותו‪ ,‬הילדה שהיתה לו לאם‪...‬‬ ‫(מתוך‪ :‬חברי הקטנים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד)‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪259‬‬

‫אולי גם בשבילָך כוכב‪ *,‬אדֹוני? ‪/‬‬

‫אידה ווס‬

‫עילה‪,‬‬ ‫היום זו הפעם הראשונה שרחל נאלצת ללכת לבית הספר עם כוכב צהוב על ְמ ּ‬ ‫ובמרכּ זוֹ כתוב "יהודי"‪ ,‬כך שכּ ל אחד יוכל לראות שהיא יהודייה‪.‬‬ ‫כוכב צהוב גדול ֶ‬ ‫הגרמנים דורשים זאת‪ ,‬והיא חושבת שזה נורא‪ .‬אתמול בערב לא עשׂ תה אמא דבר‪,‬‬ ‫רק תפרה כוכבים‪.‬‬ ‫ודבריה אפילו הצחיקו‪...‬‬ ‫ָ‬ ‫"אני כבר רואה כוכבים ביום‪ ",‬אמרה אמא‪,‬‬ ‫תא ֲחרו לבית הספר‪".‬‬ ‫שמלית‪ ",‬אומר אבא‪" .‬בואו‪ ,‬הזדרזו‪ ,‬שלא ַ‬ ‫לח ַ‬ ‫"אני ֲאלַ ווֶ ה ֶאתכן ַ‬ ‫הם לובשים את מעילֵ יהם‪ .‬כמה גדול הכוכב של אסתר‪ ,‬אפילו גדול ִמ ֶשלה‪" .‬זה רק‬ ‫נראה כך‪ ",‬מסביר אבא‪" .‬לאסתר גוף קטן כזה ולכן נראה הכוכב שלה גדול יותר‪".‬‬ ‫שמלית הם ַמבחינים באנשים רבים העוֹ נדים כוכבים‪ְּ ,‬כ ֶשלהם‪ ,‬אנשים גדולים‬ ‫לח ַ‬ ‫קרוב ַ‬ ‫וקטנים‪" .‬כולם יהודים‪ ",‬אומר איש ֵזקן‪" .‬אתמול עוד לא ידעתי שהם יהודים‪ ,‬אף על‬ ‫פי שהיתה לי הרגשה כזאת‪".‬‬ ‫מתחת לַ זרוֹ ע ולא על הכוכב‪ ",‬מסביר אבא‪.‬‬ ‫"את פשוט צריכה להחזיק את הילקוט שלך ַ‬ ‫ַ‬ ‫ורחל ַמסמיקה‪ .‬הנה‪ ,‬אבא גילה שהיא מנַ סה להסתיר את הכוכב‪.‬‬ ‫להתרגל לזה מהר יותר‪.‬‬ ‫"זה קשה‪ ,‬אבל אם לא תחביאי עכשיו את הכוכב‪ ,‬תוכלי ִ‬ ‫כה את כל הכוכבים שבעולם‪".‬‬ ‫כשהמלחמה תסתיים‪ ,‬נדליק מדוּרה גדולה ונזרוק לתוֹ ּ‬ ‫סריח‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"זה בטח יַ‬

‫* כינוי לטלאי הצהוב‬

‫‪ 260‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫יח כשלבשתי את המעיל‪".‬‬ ‫בר ַ‬ ‫"הרגשתי ֵ‬ ‫מסריח כבר עכשיו‪ ",‬אומר לֵ יאוֹ ‪ִ .‬‬ ‫ַ‬ ‫"זה‬ ‫החשמלית מתקרבת‪ ",‬קורא אבא‪.‬‬ ‫"ילדים‪ַ ,‬‬ ‫עליה לעלות לחשמלית בפעם הראשונה עם הכוכב‬ ‫ָ‬ ‫הנה‪ ,‬עכשיו זה עומד לקרוֹ ת‪.‬‬ ‫המכוער‪.‬‬ ‫"נא להיכּ נס פנימה!" קורא הנהג‪" .‬הנה מגיע עכשיו האביב האמיתי לחשמלית שלי‪.‬‬ ‫ילדים בנַ רקיסים צהובים על המעיל‪ .‬איל ּו יכולתי גם אני לענוֹ ד אחד‪"...‬‬ ‫מוחאים כפיים‪ ,‬כמו בתיאטרון‪ .‬היא אינה מבינה‬ ‫בתוך החשמלית‪ ,‬רבים מהנוסעים ֲ‬ ‫להשתחווֹ ת‪ ,‬זה לכבודכם‪ ,‬לכבוד הכוכבים שלכם‪".‬‬ ‫שום דבר‪ .‬מישהו נוגע בה‪" .‬צריך ִ‬ ‫היא לא ְמ ִעזָ ה לזוּז‪ .‬מה קורה? האם האנשים מוֹ חאים כפיים לכוכב הצהוב הגדול‬ ‫הזה?‬ ‫הילדים מביטים זה בזה‪.‬‬ ‫"הם מוחאים לנו כפיים‪ ",‬קורא ליאוֹ והוא משתחווה לקהל‪" ,‬תודה רבה‪ ,‬רבּ וֹ תי‪ ,‬תודה‬ ‫רבה!"‬ ‫יש אנשים שאינם ִמצטרפים למחיאות הכפיים‪ .‬הם מביטים לְ ָפנים‪ .‬ליאוֹ פונה ֲאליהם‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫בשבילך כוכב‪ ,‬אדוני?"‬ ‫"גברתי‪ ,‬גם ַאת רוצה כוכב? מחר אביא לך אחד‪ .‬אולי גם‬ ‫ִ‬ ‫"תסתלק מכאן‪ ,‬יהוּדוֹ ן‪ ",‬אומר האיש‪ ,‬ולאישה שיושבת על ידו הוא אומר‪" :‬כבר אי‬ ‫לדכא את היהודים האלה‪ ,‬לא את הגדולים ולא את הקטנים‪".‬‬ ‫אפשר ַ‬ ‫(מתוך‪ :‬מישהו לפני ומישהו מצדדי מאת אידה ווס;‬ ‫תרגום‪ :‬תמי דבס ויוסיפינה וֹוס)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬באילו מקומות מתרחשות השיחות בסיפור?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ :‬מדוע ליווה האב את הילדים?‬ ‫‪ .3‬מדוע התביישה רחל מאביה על שהסתירה את הטלאי הצהוב? מה אמרה?‬ ‫‪ .4‬במה שונה תגובתה של רחל מתגובתו של ליאו לענידת הטלאי הצהוב?‬ ‫בחרו וענו על ‪ 5‬או ‪:6‬‬ ‫‪ .5‬לא כל הנוסעים הלא יהודים בחשמלית הגיבו באותו אופן‪ .‬תארו את התגובות‬ ‫השונות‪.‬‬ ‫‪ .6‬במצבים קשים נוטים בני אדם להתבדח כדי להקל על מתח ועל פחד‪.‬‬ ‫איך רואים זאת בסיפור?‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪261‬‬

‫לא יכולתי ללבוש את הטלאי ‪ /‬מתוך יומנו של יצחק רודאשבסקי‬ ‫הצו שהאוכלוסייה היהודית בווילנה חייבת ללבוש טלאים‪.‬‬ ‫"‪ 8‬ביולי‪ .‬יצא ַ‬ ‫מלפנים ומאחור ‪ -‬עיגול צהוב ובתוכו האות ‪ -‬יהודי‪ .‬זמן רב לא יכולתי ללבוש‬ ‫את הטלאי‪ ,‬לא מפני שיגלו כי אני יהודי‪ ,‬אלא מפני שהדבר כאב לי‪ .‬התביישתי‬ ‫בחוסר־האונים שלנו ‪ -‬יכסו אותנו מכף רגל ועד ראש בטלאים‪ ,‬ואנחנו לא נוכל‬ ‫לעשות כלום‪.‬‬ ‫כאב לי מפני שלא ראיתי שום מוצא‪ .‬כעת אנחנו כבר לא שמים לב לטלאים‪ .‬איננו‬ ‫מתביישים בטלאים‪ .‬יתביישו בהם אלה שהדביקו אותם עלינו‪".‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מיומנו של נער יהודי בווילנה מאת יצחק רודאשבסקי)‬

‫הט ַלאי הצהוב מּפי ילדים‬ ‫על ְ‬ ‫להבליט אותם‬ ‫לתפוֹ ר מגן דוִ ד צהוב על בגדיהם העליונים‪ ,‬כדי ַ‬ ‫יהודי הוּנגַ ריה ִה ַ‬ ‫"כל ֵ‬ ‫צטו ּו ּ‬ ‫בכיתתי‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שפלה הזאת פגעה והרגיזה אותי מאוד‪ .‬הייתי היהודי היחיד‬ ‫הה ָּ‬ ‫וּלבוֹ דד אותם‪ַ .‬‬ ‫הטלאי הצהוב‪".‬‬ ‫ולא בלב שקט הלכתי לבית הספר ביום הראשון שבּ וֹ ָענדתי את ְ‬ ‫משה ס'‪ ,‬בן ‪ ,17‬הונגריה‬

‫הקלוֹ ן' על בגדינו העליונים‪ִ ,‬מצד שׂ מאל‪ .‬הטלאי היה מגן‬ ‫"נֶ ֱאלַ צנ ּו לענוֹ ד את 'אות ָ‬ ‫דוִ ד‪ ,‬ועליו המילה 'יהודי'‪".‬‬ ‫משה פ'‪ ,‬בן ‪ ,16‬הולנד־בלגיה‬

‫ּמבי‪ .‬אסור היה‬ ‫להזדהות בפו ֵ ּ‬ ‫המחייבות את כל היהודים ִ‬ ‫ַ‬ ‫"מהר מאוד נִ תלו מודעות‬ ‫ָ‬ ‫חייך‬ ‫מפתח ביתו בלי סרט על הזרוֹ ַע ועליו מגן דוִ ד‪ .‬גם אז לא היו‬ ‫ליהודי לצאת ּ ֶ‬ ‫לסלק את השלג‬ ‫בטוחים‪ :‬כל גרמני היה עלוּל לתפוס אותך פתאום ולגרוֹ ר אותך ַ‬ ‫לעתים קרובות גילח ּו שְׂ ערן‬ ‫שפלה‪ִ ,‬‬ ‫או לצחצח מגפיים של נַ אצים‪ .‬וכדי להוסיף ַה ּ ָ‬ ‫שהרשו להן לחזור למשפחוֹ ֵתיהן‪".‬‬ ‫של נערות‪ ,‬לפני ִ‬ ‫קיטי‪ ,‬בת ‪ ,13‬פולין‬

‫שצר‬ ‫"אנשים שהלכו לעבודה הביטו בנו מתוך השתתפוּת בצער‪ .‬מתוך פניהם ראית ַ‬ ‫הצ ֲעקני דיבר בעד‬ ‫הטלאי הצהוב ַ‬ ‫להם שאינם יכולים להציע לנו נסיעה במכוניתם; ְ‬ ‫עצמו‪".‬‬ ‫אנה‪ ,‬בת ‪ ,13‬גרמניה־הולנד‬ ‫מּבעד לעינינו ‪ -‬ילדים חֹווים את השואה)‬ ‫(מתוך‪ַ :‬‬

‫‪ 262‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫בחרו אחת מהשאלות‪:‬‬ ‫‪ .1‬קראו בקול רם רק את המשפטים המביעים את הרגשתם של הנערים והנערות‬ ‫כשנצטוו לשאת טלאי צהוב‪.‬‬ ‫‪ .2‬למה התכוון יצחק כשכתב‪" :‬איננו מתביישים בטלאים‪ .‬יתביישו אלה שהדביקו‬ ‫אותם עלינו‪".‬‬ ‫‪ .3‬שערו‪ :‬מה היה הסיכון בענידת טלאי צהוב?‬

‫משלוח של יהודים מגטו ורשה למחנות הריכוז‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪263‬‬

‫הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי ‪ /‬גדעון רפאל בן־מיכאל‬ ‫‪ 1‬החל מאמצע ‪ ,1942‬לאחר הכיבוש הנאצי‪ ,‬התארגנו קבוצות אזרחים במדינות‬ ‫שונות באירופה הכבושה‪ ,‬במטרה לחבל במאמץ המלחמה של הצבא הגרמני‪ .‬הם‬ ‫כונו בשם "פרטיזנים"‪ .‬הם לא היו מסוגלים להילחם בשדה הקרב פנים מול פנים‬ ‫נגד הצבא הגרמני‪ ,‬שהיה מאורגן וחזק‪ ,‬לכן הם פעלו ביחידות קטנות שהסתתרו‬ ‫ביערות‪ ,‬בביצות ובהרים‪ .‬משם יצאו לפעילות צבאית במטרה לפגוע בנקודות‬ ‫תורפה של הגרמנים‪ :‬במפקדות‪ ,‬ברכבות שהובילו ציוד צבאי‪ ,‬ובעמודי הטלגרף‪.‬‬ ‫יבל ּו ברכבות‬ ‫יבל ּו באספקת חשמל ומים‪ ,‬פוצצו גשרים ומסילות ברזל‪ִ ,‬ח ְ ּ‬ ‫הם ִח ְ ּ‬ ‫שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם ותקפו גרמנים מן המארב‪.‬‬ ‫‪ 2‬צעירים יהודים‪ ,‬שחיו בארצות הכיבוש הנאצי‪ ,‬שאפו אף הם להילחם בכובש‬ ‫האכזר‪ .‬הם רצו לחבור לפרטיזנים‪ ,‬אך במקרים רבים הם נתקבלו בעוינות‪ ,‬או‬ ‫שסירבו לקבלם כלל בגלל יהדותם‪ .‬הם נדרשו‪ ,‬ככל מי שרצה להצטרף לקבוצת‬ ‫פרטיזנים‪ ,‬להביא עמו נשק אישי שלא היה בנמצא בגטאות‪ .‬לכן הקימו היהודים‬ ‫יחידות פרטיזנים יהודים‪ .‬היחידות היהודיות עסקו‪ ,‬לצד הלחימה בגרמנים‪ ,‬גם‬ ‫באיתור יהודים בודדים שנמלטו אל היערות ובהצלתם‪ ,‬וכן במעשי נקמה נגד‬ ‫משתפי פעולה עם הנאצים בקרב האוכלוסייה המקומית‪.‬‬ ‫‪ 3‬לפרטיזנים היהודים היו קשיים רבים‪ :‬הלוחמה הפרטיזנית התאימה למעשה רק‬ ‫לצעירים רווקים וחזקים שיכלו להגיע ליערות ולשרוד שם בתנאים הקשים של‬ ‫מחסור וקור‪ .‬הניתוק מהמשפחה העמיד את הפרטיזן היהודי בפני בעיות קשות‪:‬‬ ‫אם יעזוב ליערות‪ ,‬מה יהיה גורל בני המשפחה‪ ,‬מי ידאג להם‪ ,‬מתי ישוב ויראה‬ ‫את בני משפחתו?‬

‫קבוצת פרטיזנים יהודים‬ ‫לאחר הניצחון‬

‫‪ 264‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫‪ 4‬בעוד שתנועות המחתרת נהנו ממקומות מסתור נוחים ביערות ובהרים ומתמיכה של‬ ‫האוכלוסייה המקומית‪ ,‬הפרטיזנים היהודים לא נהנו מהתנאים האלו‪ .‬האוכלוסייה‬ ‫המקומית שנאה ברובה את יחידות הפרטיזנים היהודים‪ ,‬סירבה להושיט להם עזרה‪,‬‬ ‫ולא פעם קרה שאיכרים הסגירו את הלוחמים היהודים‪ .‬חרף הקשיים ומקרים של‬ ‫כישלונות ושל אובדן חיים‪ ,‬פעלו פרטיזנים יהודים בכל ארצות אירופה הכבושות‪.‬‬ ‫(מתוך הביטאון "שמירת זיכרון השואה"‪ ,‬בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש אייבשיץ חיפה)‬

‫פרטיזנים יהודים בפעולה‬ ‫הלוחמים יצאו ליעדם‪ ,‬תחנת רכבת המרוחקת כ־‪ 30‬ק"מ מן המחנה שלהם‪ .‬ההוראה היתה‬ ‫לחבל רק ברכבת הנוסעת מזרחה לחזית‪ .‬משהגיעו ליעד‪ ,‬בלילה‪ ,‬שכבו הלוחמים בהסתר וארבו‬ ‫לרכבת‪ .‬בתחנה היתה תכונה רבה‪ ,‬הגרמנים צרחו וירו כל הזמן לכל הכיוונים‪ .‬המשמר הגרמני‬ ‫צעד הלוך ושוב וכל הזמן בדק את המסילה‪ .‬נאלצנו לחכות לרגע האחרון לפני בוא הרכבת‪ ,‬כדי‬ ‫שהשומרים לא יגלו את המוקש שלנו‪ .‬כשראינו מרחוק את פנסי הקטר והבודקים התרחקו‪ ,‬עלו‬ ‫במהירות שניים מחברינו על המסילה והטמינו את המטען‪ .‬הוא התפוצץ כצפוי‪ ,‬והרכבת‪ ,‬על‬ ‫ציודה (טנקים ותותחים) ואנשיה‪ ,‬הורדה מן הפסים‪ .‬הגרמנים פתחו באש תופת לכל הכיוונים‪,‬‬ ‫ואנחנו ניצלנו את המהומה ומיהרנו לסגת‪ .‬למחנה הגענו לפנות בוקר‪ ...‬נמסר לו (למפקד) כי‬ ‫נפצעו ונהרגו כ־‪ 80‬גרמנים ורב היה הנזק לציוד הקרבי‪.‬‬ ‫(מתוך הספר‪ :‬הפלוגה ה־‪ 51‬מאת שרה שנר נשמית)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים הבאים‪ .‬היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬בתחנה היתה תכונה רבה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הגרמנים פתחו באש תופת לכל הכיוונים‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו מטרות קבעו לעצמם הפרטיזנים?‬ ‫‪ .3‬הפרטיזנים ידעו שאין בכוחם לגרש או להשמיד את הצבא הנאצי‪.‬‬ ‫מדוע בכל זאת קיימו מאבק?‬ ‫‪ .4‬בחרו וענו על סעיף אחד בלבד‪:‬‬ ‫א‪ .‬מדוע‪ ,‬ברוב המקרים‪ ,‬לא קיבלו הפרטיזנים את היהודים לשורותיהם?‬ ‫ב‪ .‬מה עשו היהודים שרצו להילחם בנאצים‪ ,‬כאשר ראו שאינם רצויים אצל‬ ‫הפרטיזנים?‬ ‫‪ .5‬במה היה שונה מצבם של הפרטיזנים היהודים מקבוצות פרטיזנים אחרות?‬ ‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪265‬‬

‫חיי פרטיזן יהודי ‪/‬‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 2‬‬ ‫ ‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 4‬‬

‫שגיא כהן‬

‫איך הופכים לפרטיזן? במקרה של טוביה ביֶ ילסקי ושני אחיו‪ ,‬לא היתה להם‬ ‫ברירה – משפחתם נרצחה והם נאלצו להימלט ליערות כדי לשרוד‪.‬‬ ‫בשלהי שנת ‪ 1941‬דהרו צבאותיו של היטלר לתוך ערבות ברית המועצות‪ ,‬כשהם‬ ‫וה ֶרג בדרכם למוסקבה‪ ,‬בירת רוסיה‪ .‬בכל אזור שכבשו הנאצים הוצאו‬ ‫זורעים הרס ֶ‬ ‫יהודים מבתיהם‪ ,‬נורו במקום או נשלחו לגטאות ולמחנות‪.‬‬ ‫שלושת האחים ממשפחת ביילסקי‪ :‬טוביה‪ ,‬עשָׂ האל וזוּס‪ ,‬החליטו להימלט אל‬ ‫היערות יחד עם יהודים נוספים‪ .‬בחורף התכסו היערות בשכבת שלג‪ ,‬והם נאלצו‬ ‫לשרוד ללא מחסה הגון וברשותם מעט מאוד אוכל שלקחו מהכפריים‪.‬‬ ‫בהדרגה החלו האחים להבין את גודל המשימה שקיבלו על עצמם‪ .‬מספר חברי‬ ‫הקבוצה היהודית ביער הלך וגדל‪ .‬היה עליהם להשיג נשק כדי להגן על עצמם ואף‬ ‫לצאת לפשיטות בכפרים הסמוכים כדי להשיג אוכל‪ .‬מבלי שתיכננו זאת מראש‪,‬‬ ‫הקבוצה היתה לקבוצה לוחמת נגד הכיבוש הנאצי‪.‬‬ ‫טוביה הפך באופן טבעי למנהיג הקבוצה‪ .‬כמי ששירת בצבא הפולני‪ ,‬לא היה מתאים‬ ‫ממנו לפקד על קבוצת הלוחמים‪ֶ .‬אחיו עשהאל וזוס מונו לסגניו‪ .‬הם החליטו לנסות‬ ‫ולהציל כמה שיותר יהודים‪ .‬הפרטיזנים של ביילסקי הפכו לארגון הצלה של ממש‪.‬‬ ‫שליחיהם סיירו בכפרים‪ ,‬בעיירות ובגטאות‪ ,‬הוציאו מהם יהודים והובילו אותם למסתור‬ ‫ביער‪ ,‬כל מי שביקש להצטרף – התקבל מיד וללא שאלות‪ ,‬גם נשים‪ ,‬זקנים וילדים‪.‬‬ ‫הביילסקים לא ויתרו גם על פעולות צבאיות‪ .‬טוביה ואחיו הכירו היטב כל שביל‬ ‫אבדות‬ ‫וכל כפר באזור‪ .‬הם חיבלו ברכבות‪ ,‬פוצצו מסילות רכבת וגשרים – וגרמו ֵ‬ ‫לצבא הגרמני‪ .‬לא פלא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהנאצים הציעו בסופו של דבר פרס בסך ‪100‬‬ ‫אלף מארקים על ראשו של טוביה ביילסקי‪ ,‬מנהיג קבוצת הפרטיזנים‪ .‬הם נאלצו‬ ‫לנדוד‪ ,‬והקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד‪ .‬היתה זו "עיר"‬ ‫של ממש‪ :‬היתה בה מרפאה‪ ,‬מאפייה‪ ,‬מטבח ובית ספר‪ֵ .‬עדר פרות סיפק חלב‪,‬‬ ‫ובכל בוקר התפללו אנשי הקבוצה בבית כנסת קטן‪ .‬היה להם אפילו ֵ ּבית כלא ובית‬ ‫משפט‪ .‬הם הפכו לקהילה שנאבקת על הישרדותה בכל יום מחדש‪.‬‬

‫סוף המאבק – אך לא סוף התלאות‬

‫ ‪ 5‬בקיץ ‪ 1944‬הגיע לסיומו מאבקו של טוביה והפרטיזנים שלו‪ .‬הצבא הרוסי שעט‬ ‫במתקפה נגד הנאצים‪ ,‬ודבר לא עצר בעדם‪ ,‬עד שכבשו והחריבו את ברלין בירת‬ ‫גרמניה‪ .‬שוכני היערות של ביילסקי שוחררו‪ .‬האח האמצעי עשהאל גויס לצבא הרוסי‪,‬‬ ‫נשלח לחזית ומצא את מותו בגרמניה בשנה שלאחר מכן‪ .‬זוס וטוביה עלו לישראל‪,‬‬ ‫שם הם חוו שוב את טעם הקרב כאשר השתתפו בקרבות מלחמת העצמאות‪.‬‬ ‫ סיפור הפרטיזנים של האחים ביילסקי הוא סיפור נדיר של גבורה יהודית בשואה‪.‬‬ ‫‪ 1,236‬יהודים ניצלו בזכותם‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך‪ :‬כתבה באתר מאקו)‬

‫‪ 266‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בסיפור כתוב‪" :‬הקימו את ביתם בלב השממה המרוחקת של יערות העד‪ .‬היתה‬ ‫זו עיר של ממש‪ ".‬כתבו סיפור קצר (כעשרה משפטים) על חיי היהודים ב"כפר‬ ‫הפרטיזנים"‪ ,‬מנקודת ראותם של חבורת ילדים שחיה שם‪.‬‬

‫ִׁשיר ַה ַּפ ְר ִט ָיז ִנים ‪/‬‬ ‫"ה ֵ ּנה דַּ ְר ִּכי ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה‪,‬‬ ‫ֹאמר‪ִ :‬‬ ‫ַאל נָ א ּת ַ‬ ‫ֶאת אוֹ ר ַה ּיוֹ ם ִה ְס ִּתיר ּו ׁ ְש ֵמי ָה ֲענָ נָ ה"‪,‬‬ ‫זֶ ה יוֹ ם נִ כְ ַס ְפנ ּו לוֹ עוֹ ד יַ ַעל וַ ָ ּיבוֹ א‪,‬‬ ‫ו ִּמ ְצ ָע ֵדנ ּו עוֹ ד יַ ְר ִעים‪:‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה!‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ַה ָּת ָמר ַעד יַ ְר ְּכ ֵתי ְּכפוֹ ִרים‪,‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה ‪ּ ְ -‬ב ַמכְ אוֹ בוֹ ת וְ יִ ּסו ִּרים‪,‬‬ ‫ו ַּב ֲא ׁ ֶשר ִט ּ ַפת דָּ ֵמנ ּו ׁ ָשם נִ ְ ּג ָרה‪,‬‬ ‫ֲהל ֹא יָ נוּב עוֹ ד עֹז רו ֵּחנ ּו ִ ּבגְ בו ָּרה‪.‬‬ ‫ַע ּמוּד ַה ׁ ּ ַש ַחר ַעל יוֹ ֵמנ ּו אוֹ ר יָ ֵהל‪,‬‬ ‫ִעם ַה ּצוֹ ֵרר יַ ְחל ֹף ְּתמוֹ לֵ נ ּו ְּכמוֹ ֵצל‪.‬‬

‫הִירְׁש גְלִיק‬

‫ַא ְך ִאם‪ָ ,‬חלִ ילָ ה‪ ,‬יְ ַא ֵחר לָ בוֹ א ָהאוֹ ר –‬ ‫יס ָמה יְ ֵהא ַה ׁ ּ ִשיר ִמדּ וֹ ר לְ דוֹ ר‪.‬‬ ‫ְּכמוֹ ִס ְ‬ ‫ִ ּבכְ ַתב ַהדָּ ם וְ ָהעוֹ ֶפ ֶרת הוּא נִ כְ ָּתב‪,‬‬ ‫הוּא ל ֹא ׁ ִש ַירת ִצ ּפוֹ ר ַהדְּ רוֹ ר וְ ַה ֶּמ ְר ָחב‪,‬‬ ‫ִּכי ֵ ּבין ִקירוֹ ת נוֹ ְפלִ ים ׁ ָשרוּה ּו ָּכל ָה ָעם‪,‬‬ ‫יַ ְחדָּ ו ׁ ָשרוּה ּו וְ ֶא ְקדּ וֹ ַח ְ ּביָ ָדם‪.‬‬ ‫ֹאמר‪" :‬דַּ ְר ִּכי ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה‪,‬‬ ‫ַעל ֵּכן ַאל נָ א ּת ַ‬ ‫זֶ ה אוֹ ר ַה ּיוֹ ם ִה ְס ִּתיר ּו ׁ ְש ֵמי ָה ֲענָ נָ ה"‪,‬‬ ‫זֶ ה יוֹ ם נִ כְ ַס ְפנ ּו לוֹ עוֹ ד יַ ַעל וַ ָ ּיבוֹ א‪,‬‬ ‫ו ִּמ ְצ ָע ֵדנ ּו עוֹ ד יַ ְר ִעים‪:‬‬ ‫ֲאנַ ְחנ ּו ּפֹה!‬ ‫(תרגם‪ :‬אברהם שלונסקי)‬

‫הירש גליק נולד בווילנה שבליטא ב־‪ 1922‬ונרצח ב־‪ 1944‬על ידי הנאצים‪ .‬משורר‬ ‫ופרטיזן‪ .‬בהיותו נער החל בכתיבת שירים ביידיש‪ ,‬שפת אמו‪ .‬עם פלישת הגרמנים‪,‬‬ ‫נשלח לעבודת פרך במכרה ולאחר מכן‪ ,‬בראשית ‪ ,1943‬הועבר לגטו וילנה והצטרף‬ ‫ללוחמים הצעירים בארגון המחתרת‪ .‬הוא כתב את "שיר הפרטיזנים" שהפך להמנון‬ ‫תנועת הפרטיזנים היהודים‪ .‬ב־‪ 1‬בספטמבר ‪ ,1943‬בעת חיסול הגטו‪ ,‬ניסה הירש‬ ‫גליק לברוח אל הפרטיזנים ביער‪ ,‬אך נתפס בידי הגסטאפו ונשלח למחנה השמדה‪ .‬בקיץ ‪ ,1944‬כאשר החל‬ ‫הצבא האדום במתקפה על המדינות הבלטיות‪ ,‬נמלט גליק עם שמונה מחבריו הפרטיזנים‪ .‬הוא המשיך‬ ‫להילחם‪ ,‬אף שמרבית חבריו נתפסו ונרצחו‪ .‬הוא נפל בקרב נגד הגרמנים ביער בקרבת מחנה הריכוז‪.‬‬ ‫שיר הפרטיזנים תורגם לעברית ופורסם בעיתון "על המשמר" בשנת ‪.1945‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‪267‬‬

‫יום הזיכרון‬

‫לנופלים במערכות ישראל‬

‫‪ 268‬עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••בשנת ‪ ,1948‬מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל‪,‬‬ ‫פרצה מלחמת העצמאות‪ .‬היתה זו מלחמה קשה ומרה‬ ‫ורבים היו הנופלים‪ .‬חיים גורי הקדיש להם את שיר‬ ‫פותח המדור‪.‬‬ ‫"הרעות" שבו ֵ‬ ‫••נקרא פרק מתוך הספר "אחי אחי" מאת רעיה הרניק‪,‬‬ ‫המספר מה עובר על אחיו של גיורא מרגע שנודע לו‬ ‫שאחיו נהרג בצבא‪.‬‬

‫רכב משיירות תש"ח‪ ,‬אנדרטה בדרך לירושלים‬

‫עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה ‪269‬‬

‫ָה ֵרעּות ‪/‬‬

‫חַּי ִים ּגּורִי‬

‫ַעל ַה ֶ ּנגֶ ב יוֹ ֵרד לֵ יל ַה ְּס ָתו‬ ‫ו ַּמ ְר ִעיד כּ וֹ כָ ִבים ֶח ֶר ׁש ֶח ֶר ׁש‬ ‫ֵעת ָהרו ַּח עוֹ ֵבר ַעל ַה ַּסף‬ ‫ֲענָ נִ ים ְמ ַה ְּלכִ ים ַעל ַהדֶּ ֶר ְך‬ ‫ְּכ ָבר ׁ ָשנָ ה‪ ,‬ל ֹא ִה ְר ַ ּג ׁ ְשנ ּו ִּכ ְמ ַעט‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ָע ְבר ּו ַה ְ ּז ַמ ִ ּנים ִ ּבשְׂ דוֹ ֵתינ ּו‬ ‫ְּכ ָבר ׁ ָשנָ ה‪ ,‬וְ נוֹ ַת ְרנ ּו ְמ ַעט‬ ‫ָמה ַר ִ ּבים ׁ ֶש ֵאינָ ם ְּכ ָבר ֵ ּבינֵ ינ ּו‬ ‫ַא ְך נִ זְ כּ ֹר ֶאת ֻּכ ָּלם‬ ‫ֶאת יְ ֵפי ַה ְ ּבלוֹ ִרית וְ ַה ּת ַֹאר‬ ‫ִּכי ֵרעוּת ׁ ֶש ָּכזֹאת לְ עוֹ לָ ם‬ ‫ל ֹא ִּת ֵּתן ֶאת לִ ֵ ּבנ ּו לִ ׁ ְשכּ ַֹח‪.‬‬ ‫ַא ֲה ָבה ְמ ֻקדֶּ ׁ ֶשת ְ ּב ָדם‬ ‫ַא ְּת ָּת ׁשו ִּבי ֵ ּבינֵ ינ ּו לִ ְפר ַֹח‪.‬‬ ‫ָה ֵרעוּת‪ ,‬נְ שָׂ אנו ְּך ְ ּבלִ י ִמ ִּלים‬ ‫ֲאפ ָֹרה‪ַ ,‬ע ְק ׁ ָשנִ ית וְ ׁשוֹ ֶת ֶקת‬ ‫ימה ַה ְ ּגדוֹ לִ ים‬ ‫ִמ ֵּלילוֹ ת ָה ֵא ָ‬ ‫ַא ְּת נוֹ ַת ְר ְּת ַאדִּ ָירה וְ דוֹ לֶ ֶקת‪.‬‬ ‫ָה ֵרעוּת‪ִּ ,‬כנְ ָע ַריִ ְך ֻּכ ָּלם‬ ‫ׁשוּב ִ ּב ׁ ְש ֵמ ְך נְ ַח ֵ ּי ְך וְ נֵ לֵ כָ ה‬ ‫ִּכי ֵר ִעים ׁ ֶש ָ ּנ ְפל ּו ַעל ַח ְר ָ ּבם‬ ‫ֶאת ַח ַ ּייִ ְך הוֹ ִתיר ּו לְ זֵ כֶ ר‪.‬‬

‫‪ 270‬יום הזיכרו‬

‫מתוך אחי אחי ‪/‬‬

‫רעיה הרניק‬

‫בקיץ האחרון נהרג אחי‪.‬‬ ‫זה היה בתחילת שנת הלימודים‪ .‬בכיתה למדו על הסתיו ועל החגים‪ ,‬אבל בחוץ היה‬ ‫חמסין‪ ,‬ואני חשבתי איך אלוהים מסדר את הדברים‪ ,‬כך שתמיד בפורים כשאומרים‬ ‫שכבר הגיע האביב יורד גשם‪ ,‬וביום כיפור יש תמיד חמסין‪ ...‬עכשיו אני זוכר‬ ‫שחלמתי בשיעור‪ ,‬כאשר המנהל נכנס לכיתה וקרא למורה‪ ,‬קישקשתי במחברת‪,‬‬ ‫ופתאום שמעתי שאומרים לי לצאת מהכיתה‪.‬‬ ‫כבר רציתי להגיד "מה פתאום אני ‪ -‬לא עשיתי שום דבר‪ "...‬המנהל אמר בקול רציני‪,‬‬ ‫"וגם ליטל‪ ",‬ליטל היא התלמידה הכי טובה בכיתה‪ .‬חשבתי שאולי רוצים שנכין טקס‬ ‫לחגים‪ .‬לא עלה בדעתי שקרה משהו רע‪.‬‬ ‫עד עכשיו אני לא יכול להבין את זה‪ .‬בלילה הקודם ישנתי טוב‪ ,‬הלכתי לבית ספר כמו‬ ‫בכל יום‪ ,‬ולא הרגשתי כלום‪ .‬אפילו כשהמנהל סגר את דלת החדר שלו לא הבנתי‪.‬‬ ‫ורק כשאמר שאלך מהר הביתה כי קרה משהו לאחי בצבא ‪ -‬מיד ידעתי שגיורא‬ ‫נהרג‪ .‬אפילו שהוא לא אמר את זה‪ .‬והרי גם אילו היה רק פצוע היו מבקשים שאבוא‬ ‫הביתה‪ ,‬אבל אני ידעתי שהוא כבר מת‪.‬‬ ‫המנהל ביקש שליטל תלווה אותי‪ .‬אני לא אוהב במיוחד את ליטל‪ ,‬אבל טוב שהיא‬ ‫הלכה איתי‪ .‬אפילו שכל הדרך לא דיברנו‪ .‬אני זוכר רק שפתאום היה לי קר מאוד‪,‬‬ ‫והסתכלתי בשמים לראות אם באמת בא הסתיו עם עננים ‪ -‬אבל השמש זרחה כמו‬ ‫קודם‪ ,‬ואולי יותר‪ .‬רעדתי בכל הגוף‪ .‬אבל כשראיתי שליטל מזיעה מחום ‪ -‬הבנתי‬ ‫שרק לי קר‪ .‬בשום ספר לא קראתי שלאנשים נהיה קר כשקורה אסון‪ .‬הם בוכים‬ ‫וצועקים ומתעלפים ‪ -‬אבל לא קראתי שקר להם‪ .‬אני אפילו לא בכיתי‪ ,‬ובטח שלא‬ ‫התעלפתי‪ .‬אני בטוח ששום אדם ברחוב לא הרגיש שהאח שלי נהרג‪ .‬הלכנו סתם‬ ‫ככה‪ .‬כשהגענו ראיתי על יד הבית המון אנשים‪ .‬ליטל החווירה פתאום‪ ,‬אמרה מהר‬ ‫שלום ורצה לרחוב‪.‬‬ ‫אבל לי לא היתה ברירה‪ .‬רציתי לרוץ אחריה‪ ,‬אבל נכנסתי הביתה‪ .‬אף אחד לא הרגיש‬ ‫שבאתי‪ .‬אבא ישב עם קצין אחד ודיבר איתו בשקט‪ ,‬אמא ישבה על הכיסא כאילו‬ ‫היא לא רואה אף אחד‪ ,‬למרות שהחדר היה מלא אנשים‪ .‬היו שם שכנים‪ ,‬וחברים של‬ ‫אבא ואמא מהעבודה‪ ,‬וסבא שלי‪ ,‬ואחרים שאני לא זוכר‪ .‬עמדתי עם הילקוט החדש‬ ‫הגזעי שלי ‪ -‬ולא ידעתי מה לעשות‪.‬‬ ‫ואז אמא ראתה אותי וצעקה "רונן" ופרשה את זרועותיה‪ .‬רצתי אליה‪ ,‬ופתאום כל‬ ‫הדמעות יצאו לי‪ ,‬וגם היא התחילה לבכות‪ .‬זה היה מוזר נורא ‪ -‬במשפחה שלנו לא‬ ‫מתחבקים הרבה‪ ,‬ובטח שלא בוכים הרבה‪ ,‬אבל זה היה בדיוק כמו בסרטים ‪ -‬כאילו‬ ‫כבר למדנו מה צריך לעשות כשמישהו מת‪ .‬אני בכיתי באמת‪ ,‬אבל גם ראיתי‪ ,‬כאילו‬ ‫"שכּ וּלָ ה" ‪ -‬וזה היה‬ ‫בסרט‪ ,‬את הילד הזה‪ ,‬רונן‪ ,‬בוכה בזרועות אמו‪ ,‬שהיא עכשיו ׁ ַ‬ ‫בסדר‪ .‬כך צריך להיות כשאח שלך נהרג‪...‬‬ ‫יום הזיכרון ‪271‬‬

‫עבר המון זמן עד ללוויה‪ ,‬אפילו שזה היה באותו יום אחרי הצהריים‪ .‬אני לא כל כך‬ ‫זוכר מה עשיתי‪ .‬בינתיים באו אחותי הגדולה‪ ,‬ואחי שלומד בתיכון‪ ,‬וכל מיני אנשים‬ ‫נכנסו ויצאו‪ ,‬כולם רצו שאמא תנוח והביאו המון אוכל‪ ,‬כמו היתה זו איזו מסיבה‪,‬‬ ‫ודיברו על גיורא כאילו הוא מת לפני שנים‪ .‬אפילו הוציאו אלבומים שלו כשהיה‬ ‫תינוק ‪ -‬ואני הרי זוכר אותו משבת‪ ,‬כשהיה בבית ב"רגילה" ‪ -‬אז למה אני צריך‬ ‫להסתכל באלבומים כאילו שכחתי איך הוא נראה? כל הזמן אף אחד לא דיבר איתי‬ ‫ולא הסביר לי מה קרה‪ .‬הבנתי שגיורא נהרג בלילה‪ ,‬אבל לא ידעתי איך‪ .‬כל שעה‬ ‫פתחתי את הרדיו‪ ,‬שיגידו משהו‪ ,‬אבל לא אמרו‪ .‬בטח היתה תאונה‪ ,‬כי אם היתה‬ ‫מלחמה‪ ,‬או משהו כזה‪ ,‬היו מדברים על זה בחדשות‪ .‬כל פעם בא מישהו וסגר אותו‪,‬‬ ‫כאילו אני עושה דבר לא נאה‪.‬‬ ‫אבא אפילו לא הסתכל עלי‪ .‬אבל אני דווקא הסתכלתי עליו‪ ,‬וכשאף אחד לא ראה‪,‬‬ ‫הלכתי אחריו למקלחת וראיתי שהוא בוכה‪ .‬הוא עמד על יד הכיור והסתכל בראי‬ ‫ופתאום התחילו דמעות זולגות לו מהעיניים‪ .‬הוא פתח את הברז‪ ,‬כדי שיחשבו שהוא‬ ‫שוטף את הפנים‪ ,‬אבל הדמעות המשיכו לזלוג‪ .‬רק כשקראו לו אמר "רגע" ומחה את‬ ‫אפו ‪ -‬והרטיב קצת את השיער‪ ,‬אולי כדי שיחשבו שרק התרחץ‪ .‬הלכתי משם מהר‬ ‫כדי שלא ידע שראיתי אותו‪.‬‬ ‫נזכרו בי רק כשהתחילו להזיז את הכיסאות ולהגיד שצריך להתכונן ללוויה‪ .‬אוטובוס‬ ‫גדול בא לקחת את כולם‪ ,‬ומונית מיוחדת הגיעה למשפחה‪ .‬כששאלו מי נוסע במונית‪,‬‬ ‫התברר שאבא‪ ,‬אמא‪ ,‬הילה‪ ,‬איתן וסבא ממלאים את המונית‪ .‬שאלתי איפה אני אהיה‪.‬‬ ‫פתאום כולם התעניינו בי‪ .‬היו אנשים שאמרו שלא צריך לקחת "ילד קטן" ללוויה‪ ,‬זה‬ ‫יעשה לי "טראומה"‪ .‬אחרים אמרו שחשוב שאהיה בלוויה‪ .‬מעולם לא הייתי בלוויה‪,‬‬ ‫ואפילו לא בבית קברות ‪ -‬אבל לא חשבתי שמישהו יעז להציע שלא אסע עם המשפחה‪.‬‬ ‫גיורא אח שלי בדיוק כמו של הילה ושל איתן‪ .‬ואני אפילו כבר החלפתי בגדים‪ ,‬למרות‬ ‫שלא אמרו לי‪ ,‬ולבשתי את החולצה שגיורא הביא לי‪ ,‬שהיה עליה סמל היחידה שלו‬ ‫בצבא‪ .‬התחלתי לצעוק כמו משוגע‪ ,‬שלא אשאר בבית‪ ,‬שארוץ אחרי המכונית‪ ,‬וכולם‬ ‫אמרו‪" :‬שקט‪ ,‬תירגע‪ ,‬אמא תשמע אותך ‪ -‬רק זה חסר לה‪ ",‬ודברים כאלה‪ .‬ואני דווקא‬ ‫רציתי שאמא תשמע ‪ -‬אפילו שתתעצבן‪ ,‬ולא היה אכפת לי שאבא ייתן לי סטירה‬ ‫ העיקר שלא ישכחו אותי‪ ,‬ולא ישאירו אותי בבית‪ .‬מרוב צעקות התחלתי לבכות‪,‬‬‫ואז רמי‪ ,‬החבר הכי טוב של גיורא שבדיוק בא ישר מהצבא ‪ -‬כולו מלוכלך ובמדי ב'‬ ‫שלו ‪ -‬אמר‪" :‬מה הבעיה‪ ,‬אם הוא רוצה‪ ,‬שיבוא‪ ,‬אני אקח אותו במכונית הצבאית‬ ‫והוא יהיה איתי כל הזמן‪ ".‬מיד כולם הסכימו‪ .‬זה היה מוזר איך פתאום כל מה שהיה‬ ‫קשור בצבא נהיה "קדוש" בבית‪ .‬כשהגיע מישהו מהצבא ‪ -‬פינו לו מיד מקום על יד‬ ‫אבא ואמא‪ .‬האחרים עמדו קצת מרחוק ‪ -‬כאילו משמיעים שם סודות חשובים מאוד‪.‬‬ ‫די היה שרמי‪ ,‬שאמנם היה חבר של גיורא עוד מהתיכון‪ ,‬אבל אפילו לא היה עדיין‬ ‫קצין‪ ,‬יגיד שהוא לוקח אותי ללוויה‪ ,‬ומיד השתתקו כולם והסכימו‪.‬‬

‫‪ 272‬יום הזיכרו‬

‫אני כמעט לא זוכר מה קרה בלוויה‪ .‬אמא והילה עמדו מחובקות ובכו‪ .‬כן‪ .‬אבא עמד‬ ‫לבד‪ ,‬קצת מהצד ולא בכה‪ .‬רק כשהיה צריך להתפלל אחרי הרב‪ ,‬התבלבלו לו המילים‪,‬‬ ‫והרבי תיקן לו‪ ,‬כאילו היה ילד בכיתה ב'‪ .‬אני עמדתי מאחורי רמי‪ ,‬כדי שלא אראה‬ ‫את הבור שאליו מכניסים את גיורא ‪ -‬אבל ראיתי איך הכתפיים של רמי רועדות‪,‬‬ ‫אפילו שלא שמעתי אותו בוכה‪ .‬אני גם זוכר שאחרי שירו את מטחי הכבוד ‪ -‬פתאום‬ ‫עפו בשמים המון ציפורים מבוהלות‪ .‬ולפני כן לא ראיתי אף ציפור‪ .‬יותר אני לא זוכר‪.‬‬ ‫כנראה שהייתי די מבולבל‪ .‬כשאני מנסה לחשוב עכשיו איפה היו איתן‪ ,‬או סבא‪ ,‬אני‬ ‫לא יודע‪ .‬גם המורה שלי ומנהל בית הספר היו ‪ -‬אבל אני לא זוכר אם ראיתי אותם‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובלילה ישבתי על המיטה ושמעתי את כל הרעשים של הבית‪ .‬אנשים באו והלכו‬ ‫ודיברו‪ .‬ישבתי לבד בחושך ולא יכולתי להירדם‪ ,‬כי כל פעם שנשכבתי ראיתי את‬ ‫הפנים של גיורא צוחקות אלי‪ .‬אפילו ביקשתי ממנו בלב‪" :‬לך מכאן‪ ,‬אתה כבר מת"‪,‬‬ ‫אבל זה לא עזר‪...‬‬ ‫כי בינתיים גם נודע לי איך גיורא נהרג‪ .‬זה לא היה בתאונה‪ ,‬כמו שחשבתי‪ ,‬אלא‬ ‫ב"פעילות מבצעית" בצפון‪ .‬בתשע הלכתי עם רמי לשכנים לראות חדשות‪ ,‬ושם‬ ‫סיפרו הכול‪ .‬שמעתי שם שנהרג עוד מישהו מהמחלקה של גיורא ‪ -‬יחיאל מקיבוץ‬ ‫בדרום‪ ,‬והראו את הלוויה שלו‪ ,‬ואיך אמו התעלפה על יד הקבר‪ ,‬והכול‪ .‬ואמרו על‬ ‫גיורא ש"לפי בקשת המשפחה לא צילמו את הלוויה"‪ ,‬אני לא זוכר שמישהו שאל‬ ‫אותנו‪ .‬בטח לא אותי ‪ -‬וגם אני משפחה‪ ,‬אבל אולי טוב שלא צילמו ולא ראו איך‬ ‫אבא התבלבל בתפילה‪ .‬אחרי שראיתי טלוויזיה כבר לא הייתי בטוח כל כך מה היה‬ ‫בלוויה של גיורא ומה בזאת של יחיאל‪ .‬רק שני מראות אני זוכר ‪ -‬את הציפורים‬ ‫שעפו מבוהלות בשמים ואת הגב הרועד של רמי‪.‬‬ ‫מאותו יום כאילו הפכנו משפחה אחרת‪.‬‬

‫יום הזיכרון ‪273‬‬

‫החייל הפצוע ‪ / 1948‬מרסל ינקו‪1984-1895 ,‬‬

‫‪ 274‬יום הזיכרו‬

‫ם‬

‫מועדו‬

‫ן קוראי‬

‫אח בוגר‬ ‫מאת אורי אורלב‬ ‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬

‫בחרו פגישה אחת בין יוסי ליואב‪ ,‬שהייתם רוצים‬ ‫להצטרף אליה‪ .‬קראו בקול רם בכיתה את הקטע‬ ‫המספר על הפגישה‪.‬‬ ‫הסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫ל לדיון‬

‫כיצד אתם מציעים לדון בספר? דונו לפי הצעותיכם‬ ‫או בחרו מבין ההצעות שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬מי מהדמויות בסיפור מוצאת חן בעיניכם? נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יכולים ילדי הכיתה להקל על יוסי?‬ ‫‪ .3‬יואב נעלם לזמן־מה מחייו של יוסי‪ .‬האם לדעתכם ראוי יואב לגינוי על כך?‬ ‫נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫כותבים‬

‫ ‬

‫דמיינו וכתבו פרק המשך לסיפור‪ .‬תכננו את ההמשך‪ .‬חשבו כיצד ימשיכו להתנהל‬ ‫היחסים בין יוסי ויואב? האם יחול שיפור ביחסים של יואב עם אחותו?‬ ‫(התמקדו באחת האפשרויות)‬ ‫‪ v‬‬

‫יוצרים‬

‫מצאו דרך לבטא באופן יצירתי את חוויית הקריאה‪ .‬תוכלו להכין פנטומימה‪ ,‬הצגה‪,‬‬ ‫איור‪ ,‬משחק טריוויה‪ ,‬להתאים מוזיקה כרקע לקריאת אחד הפרקים או כל רעיון‬ ‫אחר שיעלה בדעתכם‪.‬‬

‫יום הזיכרון ‪275‬‬

‫יום העצמאות‬

‫‪ 276‬עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••יום העצמאות הוא חג צעיר שמנהגיו מתגבשים בהדרגה‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות נהגו המוני ישראלים לצאת לרחובות‬ ‫לשמוח‪ ,‬לשיר ולרקוד‪ .‬במהלך השנים השתנו מנהגי החג‪,‬‬ ‫והישראלים מבטאים את שמחת החג בארוחות חגיגיות‬ ‫ובערבי שירה בבתים וכן בפיקניקים בחיק הטבע‪.‬‬ ‫••הטקס המרכזי של יום העצמאות הוא טקס הדלקת‬ ‫שירה של אלה‬ ‫ּ‬ ‫המשואות בהר הרצל‪ .‬נקרא על כך את‬ ‫דור־און "סבתא אסתרקה מדליקה משואה"‪ .‬נקרא את‬ ‫הסיפור "הלפיד היתום" מאת דן בניה־סרי‪ .‬בסיפור מסופר‬ ‫על רגשותיו ועל זיכרונותיו של הסופר בשנה שבה נבחר‬ ‫להדליק לפיד בטקס הדלקת המשואות‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••בסיפור "הלפיד היתום" נחזור על משמעות פשוטה‬ ‫ומשמעות מושאלת‪.‬‬

‫עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה ‪277‬‬

‫ּׂשּואה ‪/‬‬ ‫יקה ַמ ָ‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְד ִל ָ‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‪.‬‬ ‫ְ ּב ׁ ֵשם ַה ַּמ ְח ֶּת ֶרת ׁ ֶשל "אוֹ ׁ ְשוִ יץ" ‪-‬‬ ‫ַהנּוֹ ָרא ְ ּב ַמ ֲחנוֹ ת ַה ַה ׁ ְש ָמ ָדה‪.‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‪.‬‬ ‫ְק ַט ָ ּנה‪ַ ׁ ,‬ש ְב ִר ִירית‪ְּ ,‬כ ָבר ל ֹא ְצ ִע ָירה‪,‬‬ ‫יטה נִ כְ ָח ּה‪.‬‬ ‫עוֹ ֶמ ֶדת זְ קו ָּפה‪ַ ,‬מ ִ ּב ָ‬ ‫ו ְּת ִפ ַּלת ַה ַח ָ ּזן וְ ׁ ִש ַירת ַה ְ ּילָ ִדים‬ ‫ַמזְ ִּכ ִירים לָ ּה קוֹ לוֹ ת ִמ ָ ּי ִמים ֲא ֵח ִרים –‬ ‫קוֹ לוֹ ת זוֹ ֲע ִקים‪ ,‬קוֹ לוֹ ת דּ וֹ ְמ ִמים‪,‬‬ ‫קוֹ לוֹ ת ׁ ֶשל הוֹ ִרים‪ֶ ׁ ,‬של ַא ִחים וְ ֵר ִעים‪...‬‬ ‫ו ְּצלִ ילֵ י ַה ִּתזְ מ ֶֹרת ׁ ֶשל ְצ ָבא ֲהגָ נָ ה‬ ‫ִמ ְת ַח ְּל ִפים ִ ּב ְצלִ ילִ ים ׁ ֶשל ִמ ְצ ַעד ַה ׁ ְש ָמ ָדה‪...‬‬

‫‪ 278‬יום העצמאות‬

‫ֵאלָה ּדֹור־אֹון‬

‫וְ ַה ּקֹר ַה ָ ּנ ִעים ׁ ֶשל ִעיר ַה ִ ּב ָירה‬ ‫וְ ָהרו ַּח ָה ַרן ֵ ּבין דִּ גְ לֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה‪,‬‬ ‫יהה ַ ּבת ַאלְ ּ ַפיִ ם ׁ ָשנָ ה‬ ‫ַמזְ ִּכ ִירים לָ ּה ְּכ ִמ ָ‬ ‫ׁ ֶשל ַעם לְ ָב ָדד ִ ּבכְ פוֹ ר וְ ִצ ָ ּנה‪...‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‬ ‫יה ְמ ַר ֶ ּצ ֶדת ָה ֵא ׁש ‪-‬‬ ‫וּמוּל ֵעינֶ ָ‬ ‫ֵא ׁש ַה ִּמשְׂ ָרפוֹ ת וְ ֵא ׁש ַה ְּתקו ָּמה‪.‬‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶא ְס ֵּת ְר ָקה ַמ ְדלִ ָיקה ַמ ּ ׂשו ָּאה‬ ‫וַ ֲאנִ י צוֹ ֶפה ָ ּב ּה ֵ ּג ֶאה ‪-‬‬ ‫וְ ִא ִּתי צוֹ ָפה ָה ֻא ָּמה‪.‬‬

‫הלפיד היתום ‪/‬‬

‫דן בניה־סרי‬

‫ה־סרי‪ ,‬סופר יליד ירושלים‪ ,‬בן בתיה ויוסף סרי‪ ,‬שנפל במלחמת יום‬ ‫"אני‪ָ ,‬דן ְ ּבנָ יָ ֶ‬ ‫העצמאות‪ ,‬מתכבד להדליק ַמשׂ ו ָּאה זו‪"...‬‬ ‫כך‪ ,‬במילים אלו‪ ,‬פתחתי את דברי‪ ,‬קודם הדלקת המשואה לשנת ה־‪ 45‬למדינת ישראל‪.‬‬ ‫היבש של תולדותיו‪ ,‬גם את סיפור הלֵ ב ִעמו‬ ‫לכל מדליק משואה יש‪ ,‬בצד הסיפור ֵ‬ ‫ימה זו את כל‬ ‫מטפס הוא לבמת מדליקי המשואות‪ .‬זה הלב‪ ,‬הזוכר בשעה ַמ ְפ ִע ָ‬ ‫רעדה היד שהחזיקה‬ ‫התפילות‪ ,‬החלומות‪ ,‬הדמעות ִעמם נולד‪ִ ,‬עמם ָצמח‪ִ ,‬עמם ֲ‬ ‫בלפיד‪ .‬על אחת הדמעות‪ ,‬אותה בכיתי בליל המשואות‪ ,‬אתוַ ֶודה ‪ -‬אבי ז"ל‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬יוסף‪ ,‬נפל ְּכחייל במלחמת יום העצמאות‪ ,‬ואני ילד כבן אחת־עשרה שנה בלבד‪.‬‬ ‫דלפק עצוב של זיתים וגבינות בחנות‬ ‫כל יָ ָמיו היה אבא ֶחנְ וָ ונִ י צנוע‪ ,‬נסתר מאחורי ֵ‬ ‫המכולת בשכונת הבּ וּכָ רים‪ .‬בבוקר‪ ,‬סמוך לַ ׁ ַשחר‪ ,‬היה משכים לעבודתו‪ ,‬ובלילה‪,‬‬ ‫ְּפ ָע ִמים כמעט ַ ּב ֲחצות‪ ,‬היה שב מו ָּתש ועייף אל הבית‪ .‬הוא לא ָר ַטן ֵמעוֹ לם‪ .‬לא תלה‬ ‫שופך לבו בצער בפני אלוהים‪,‬‬ ‫באיש את ייִ סוּרי פרנסתו הקשה‪ ,‬ואף בבית הכנסת‪ֵ ,‬‬ ‫האמנתי שמתפלל הוא רק למען ילדיו‪ ,‬למען אמא‪ ,‬ועליו‪ ,‬כך נדמה היה לי אותם‬ ‫ביקש כלוּם‪.‬‬ ‫ימים נוראים‪ ,‬לא ֵ‬ ‫כשמת‪ ,‬גילתה לי אמא את סוֹ ד תפילתוֹ האמיתית‪" .‬אבא שלך‪ ",‬כך אמרה אוֹ תוֹ‬ ‫ֵ‬ ‫רק‬ ‫"מעוֹ לם לא ביקש להיוֹ ת חנוָ ונִ י‪ .‬מעוֹ לם‪ .‬כל ימיו התפלל‬ ‫כשש ְבנו מבית הקברות‪ֵ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫יוֹ ם‬ ‫הפ ְרנָ ָסה‪ ,‬ואז יוכל לָ ׁ ֶש ֶבת לבדוֹ‬ ‫הקשה‪ ,‬מצער ַּ‬ ‫לאלוהים שיניח לו מעט מעבוֹ דתוֹ ָ‬ ‫בקולה‬ ‫ּ‬ ‫במטבח‪ ,‬ומתחת למנוֹ רת נֵ פט חיוֶ ורת‪ ,‬לכתוב סיפורים‪ .‬כן‪ ",‬המשיכה אמא‬ ‫העצוב‪" ,‬אבא ֶש ָ‬ ‫לך היה בעל נשמה של משורר‪ .‬הפרנסה הנוראה ָש ְב ָרה את רוחו‪,‬‬ ‫וע ָמ ּה גם את שוּלחן המטבח‪ ,‬שנוֹ תר יָ תוֹ ם מן הסיפורים‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫אז‪ ,‬אוּלי‪ ,‬לראשוֹ נה בחיי‪ ,‬נָ ַד ְר ִתי את הנֵ דר למלא את צוָ ואתוֹ היתוֹ מה של אבי‪ .‬להמשיך‬ ‫ַ ּב ָמקוֹ ם בו לא התחיל ֵמעוֹ לָ ם‪ ,‬ולכתוב מלִ בּ וֹ הבּ וֹ כֶ ה סיפורים‪ .‬וחלפ ּו שנים‪ .‬וכתבתי‬ ‫סיפוּרים‪ .‬ופרסמתי ספרים‪ .‬ועדיין לִ ִ ּבי זוֹ ֵעק‪ .‬מבקש ִ ּב ְת ִחינָ ה נואשת לוֹ ַמר לאבא‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫האבן השוֹ תקת של מנו ָּחתוֹ ‪ ,‬תודה‪ .‬תודה על המילים ועל הנְ ָש ָמה ועל תפילתוֹ‬ ‫מוּל ֶ‬ ‫לאלוהים שנענתה‪ ,‬לבסוף‪ ,‬בילדוֹ ‪.‬‬ ‫והברכיים ָּכ ׁ ְשל ּו כי אל נוֹ כַ ח אש ָהאבוּקוֹ ת‬ ‫המשׂ ו ָּאה‪ .‬והיד ָר ֲע ָדה‪ּ ִ .‬‬ ‫ואחזתי אז בלפיד ַ‬ ‫קיבל את תודתי‪ .‬את ִמנְ ַחת‬ ‫תה שעה ָּפניו ַה ְמפוּיָ ִסים של אבא‪ .‬הוּא ֵ ּ‬ ‫ריחפ ּו למוּלי אוֹ ּ‬ ‫הסיפו ִּרים שכתבתי‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫הלפיד ׁשּוב אינֹו יָ תֹום ‪ -‬סיפור בתוך סיפור‬ ‫בסיפור שלפנינו יש למעשה שני סיפורים‪ .‬הראשון הוא הסיפור המתחיל בזמן הווה‪ ,‬וממנו אנחנו‬ ‫נכנסים לסיפור נוסף שקרה בעבר‪ .‬בסיום אנחנו חוזרים לסיפור הראשון‪ .‬לסוג כזה של סיפור קוראים‬ ‫סיפור בתוך סיפור‪ .‬לסיפור הראשון קוראים סיפור המסגרת‪ ,‬כיוון שהוא משמש מעין מסגרת לסיפור‬ ‫השני‪ ,‬שהוא הסיפור הפנימי‪.‬‬

‫יום העצמאות ‪279‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫המס ּ ֵפר בזמן הטקס הדלקת המשואות?‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬במה נזכר‬ ‫‪ .2‬בסיפור לא כתוב במפורש שהמשפחה היתה ענייה‪ .‬מצאו רמזים לכך בסיפור‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מיהם היתומים בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מי יתום במציאות‪ ,‬ומי יתום בדמיון המספר?‬ ‫‪ .4‬בחרו אחד מהסעיפים וענו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה קיבל הבן מתנה מאביו?‬ ‫ב‪ .‬איזה לפיד עבר מדור לדור במשפחת המספר?‬ ‫‪ .5‬מדוע נראה לַ ֵ ּבן שפני האב רגועים ומפויסים?‬ ‫‪ .6‬אתרו בסיפור את שני חלקיו‪.‬‬ ‫א‪ .‬הציעו כותרת לסיפור הראשון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הציעו כותרת לסיפור השני‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מה הקשר בין שני הסיפורים?‬ ‫ל לדיון‬

‫בחרו מתוך הנושאים את אלה שאתם רוצים לדון בהם ולספר עליהם‪:‬‬ ‫‪ .1‬לכל משפחה יש לפיד העובר מדור לדור‪ .‬איזה לפיד תיקחו איתכם מהמשפחה‬ ‫שלכם?‬ ‫‪ .2‬אם שמעתם או צפיתם בטלוויזיה בטקס עולמי שמעבירים בו לפיד‪ ,‬ספרו על‬ ‫כך‪.‬‬ ‫‪ .3‬בסיפור יש ביטויים מושאלים‪ .‬מצאו אותם והסבירו מהו השימוש המושאל‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו הסבר לילד צעיר על טקס הדלקת המשואות‪.‬‬ ‫הדרכה לפני הכתיבה‬

‫‪ .1‬קראו באתר ויקיפדיה על טקס הדלקת המשואות‪.‬‬

‫‪ 280‬יום העצמאות‬

‫‪ .2‬צפו ביו טיוב‪ ,‬בטקס הדלקת המשואות הר הרצל‪ ,‬ירושלים תשס"ט ‪.2009‬‬ ‫‪ .3‬ענו במחברת‪ .‬תוכלו להוסיף תצלומים מתאימים מהאינטרנט‪.‬‬ ‫ •היכן נערך הטקס‪ ,‬ומדוע במקום זה?‬ ‫ •מהי התוכנית הקבועה בטקס?‬ ‫ •מדוע מדליקים דווקא שתים־עשרה משואות?‬ ‫‪ .4‬הראו לחבריכם את הדף שהכנתם ושאלו לחוות דעתם‪ .‬תקנו בהתאם להערות‬ ‫ולהצעות שנראות בעיניכם חשובות‪.‬‬ ‫‪ .5‬אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬

‫חפשו באינטרנט פרטים על האופן בו חוגגים יום עצמאות במדינות אחרת (אפשר‬ ‫לבחור ‪ -‬ארצות הברית‪ ,‬צרפת וכו')‪ .‬השוו בין דרכי החג בישראל לאלה של המדינה‬ ‫שבחרתם‪.‬‬

‫ ‬

‫מעשירים את השפה‬

‫‪ .1‬לפניכם משפטים מתוך הסיפור‪ .‬הסבירו את המילים ואת הצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬כל ימיו היה אבא חנוָ וני צנוע‪.‬‬ ‫שופך את לבו בצער בפני האלוהים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬נָ ַד ְר ִתי את הנֵ דר למלא את צוָ ואתוֹ ‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬העתיקו מתוך הסיפור צירופי לשון עם המילה "לֵ ב"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חפשו במילון שני צירופי לשון נוספים עם מילה זו‪ .‬כתבו משפטים ושבצו‬ ‫בהם את הצירופים שמצאתם‪.‬‬ ‫‪ .3‬העתיקו מהסיפור את כל המילים הקשורות לאש‪.‬‬ ‫‪ .4‬בסיפור כתוב‪ :‬הפרנסה הנוראה שברה את רוחו‪ ,‬כלומר גרמה לו להתייאש‬ ‫וּלאבד את הרגשת הכבוד‪ .‬לפניכם צירופים נוספים עם הפועל שבר‪ .‬הסבירו‬ ‫את משמעותם המושאלת‪:‬‬ ‫א‪ .‬שבר את השיא‬ ‫ב‪ .‬שבר את הקרח‬ ‫ג‪ .‬שבר את ַר ֲעבונו‬ ‫מטה לחמו‬ ‫ד‪ .‬שבר את ֶ‬ ‫ה‪ .‬שבר את הראש‬

‫יום העצמאות ‪281‬‬

‫מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי‬ ‫שמה של מדינת ישראל מעיד על זהותה ‪ -‬היא מדינתו של עם ישראל‪.‬‬ ‫מקורותיו של דגל המדינה הם שני פסי התכלת‪ ,‬המזכירים את פסי הטלית‪ ,‬ומגן דוד‪,‬‬ ‫שהוא סמל יהודי‪ .‬המנון המדינה‪" ,‬התקווה"‪ ,‬מביע את שאיפת הדורות להיות עם‬ ‫חופשי בארצנו‪ ,‬וחוק השבות שחוקקה כנסת ישראל מאפשר לכל יהודי המעוניין בכך‬ ‫לעלות ארצה ולקבל אזרחות ישראלית‪.‬‬ ‫במגילת העצמאות כתוב‪:‬‬ ‫"בארץ ישראל קם העם היהודי‪ - - - ,‬בה חי חיי קוממיות ממלכתית‪ ,‬בה יצר נכסי‬ ‫תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי‪.‬‬ ‫לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו בכוח הזרוע‪ ,‬שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו‪ ,‬ולא‬ ‫חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית‪ .‬מתוך קשר‬ ‫היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור ודור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה;‬ ‫ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים‪ ,‬וחלוצים‪ ,‬מעפילים ומגינים הפריחו נשמות‪ ,‬החיו‬ ‫שפתם העברית‪ ,‬בנו כפרים וערים‪ ,‬והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו‪,‬‬ ‫שוחר שלום ומגן על עצמו‪ ,‬מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות‬ ‫ממלכתית‪".‬‬ ‫מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית‪ .‬כל אזרחיה הם בעלי זכויות שוות‪ .‬חברי‬ ‫הכנֶ ֶסת‪ ,‬שהיא בית המחוקקים‪ ,‬נבחרים אחת לארבע שנים על ידי האזרחים מגיל‬ ‫ְּ‬ ‫שמונה־עשרה ומעלה‪.‬‬ ‫אזרחי המדינה מוגדרים לפי הלאום שאליו הם שייכים‪ .‬הקבוצה הגדולה ביותר היא‬ ‫היהודים‪ ,‬וקבוצת המיעוט היא ערבים‪ .‬אחד מכל חמישה אזרחים במדינתנו הוא‬ ‫ערבי־מוסלמי‪ ,‬ערבי־נוצרי או ערבי דרוזי‪.‬‬ ‫השפות הרשמיות בישראל הן עברית וערבית‪ ,‬אך אזרחי המדינה מדברים בשפות‬ ‫נוספות‪ .‬לכן יש ערוצי רדיו באתיופית‪ ,‬ברוסית‪ ,‬ובטלוויזיה יש מהדורת חדשות‬ ‫יומית באנגלית וערוץ ברוסית‪ ,‬מלבד הערוצים דוברי העברית והערבית‪.‬‬ ‫חברה דמוקרטית היא חברה המכירה בשוני שבין הקבוצות‪ ,‬איננה מעדיפה תרבות‬ ‫אחת על השנייה ואינה מדכאת אף אחת מהקבוצות‪ .‬חברה דמוקרטית מתנהגת‬ ‫בסובלנות לכל קבוצה‪ ,‬לומדת להכיר את תרבות הקבוצות האחרות ומגלה סובלנות‬ ‫כלפיהן‪ .‬המדינה דורשת מכל הקבוצות לציית לחוקיה‪.‬‬ ‫‪ 282‬יום העצמאות‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד מבטאים סמלי המדינה את אופייה היהודי?‬ ‫ב‪ .‬מה חשיבותו של חוק השבות?‬ ‫‪ .2‬במדינת ישראל שתי שפות רשמיות‪ :‬עברית וערבית‪.‬‬ ‫מהי שפה רשמית?‬ ‫העתיקו רק היגדים נכונים‪:‬‬ ‫ •התוויות על מוצרי מזון כתובות בעברית ובערבית‪.‬‬ ‫ •שלטי הדרכים כתובים גם בערבית‪.‬‬ ‫ •כל הודעות האזהרה‪ ,‬כמו "הים סוער"‪" ,‬הכניסה אסורה" כתובות גם‬ ‫בערבית‪.‬‬ ‫ •בקול ישראל יש שידורי רדיו בערבית‪.‬‬ ‫ •כל אזרחי המדינה נדרשים לשלוט בערבית ובעברית‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד אפשר לדעת לפי הכתבה שישראל היא מדינה קולטת עלייה?‬

‫יום העצמאות ‪283‬‬

‫כיצד הפכה "התקווה" להמנון ‪/‬‬

‫ד"ר דוד שחר‬

‫"הקהל מתבקש לקום לשירת 'התקווה'"‪ .‬כך פונה הכרוז לקהל בעצרות הזיכרון ביום‬ ‫הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל‪ ,‬בפתיחת חגיגות‬ ‫העצמאות ובאירועים לאומיים מיוחדים‪.‬‬ ‫לעתים שר הקהל את ההמנון בשקט כתפילה‪ ,‬ולפעמים בהתלהבות ובשמחה גדולה‪.‬‬ ‫השירה מלכדת ומרגשת את הקהל‪ .‬השירה המשותפת מחזקת את הרגשת השייכות‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬את שותפות הגורל‪ ,‬ואת הגאווה שאחרי ‪ 2000‬שנות גלות אנחנו חיים‬ ‫במדינת ישראל העצמאית ואנחנו עם ככל העמים‪.‬‬ ‫"התקווה"‪ ,‬הוא שיר בן תשעה בתים שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר‪ .‬מאז הפך‬ ‫השיר להמנון העם היהודי‪ ,‬נהוג לשיר את שני הבתים הראשונים של השיר‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1882‬הגיע נפתלי הרץ אימבר לארץ ישראל ושהה בה עד ‪ .1887‬הוא הרבה לבקר‬ ‫במושבות ולכתוב שירים שהוקדשו למושבות המארחות‪.‬‬ ‫ב־‪ 1886‬יצא לאור בירושלים קובץ שירים עבריים שחיבר אימבר‪ ,‬בשם ברקאי‪.‬‬ ‫השירים נכתבו על ארץ ישראל‪ ,‬על יישוב ארץ ישראל ועל המושבות העבריות‪,‬‬ ‫"כולם ברוח לאומי" ‪ -‬כהגדרתו של אימבר‪.‬‬ ‫בקובץ ברקאי נכלל גם השיר "תקוותנו"‪ ,‬שאותו נהג אימבר לקרוא בפני מאזיניו‬ ‫במושבות‪ .‬השיר נקרא אחר כך בשם "התקווה"‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כאשר התפרסם השיר‪,‬‬ ‫סיפר אימבר שאת הטיוטה הראשונה של השיר כתב ברומניה בדרך נדודיו לקושטא‬ ‫(ואחר כך לארץ ישראל)‪ .‬בארץ ישראל הוסיף לשיר עוד בתים‪ ,‬וכך תפח ועלה מספר‬ ‫בתי השיר "תקוותנו" לעשרה‪.‬‬ ‫נסיבות חיבורו של הלחן ל"התקווה" אינן ברורות‪ .‬לפי‬ ‫מּבֶר‬ ‫הרְץ אִי ְ‬ ‫ּתלִי ֶ‬ ‫ַה ִּת ְקוָ ה ‪ /‬נ ַ ְפ ָ‬ ‫גרסה אחת‪ ,‬אימץ איכר מראשון לציון לחן של שיר עם‬ ‫רומני וצירף אותו למילים של "התקווה"‪ ,‬בשינויים קטנים‬ ‫ימה‬ ‫ָּכל עוֹ ד ַּב ֵּל ָבב ּ ְפנִ ָ‬ ‫מאוד‪ .‬לפי גרסה אחרת‪ ,‬אימבר התאים את מילות שירו‬ ‫נֶ ֶפ ׁש יְ הוּ ִדי הוֹ ִמ ָ ּיה‬ ‫למנגינת הפתיחה של הפואמה הסימפונית "מולדבה" מאת‬ ‫המלחין הצ'כי‪ְ ,‬ס ֶמ ָטנָ ה‪ .‬כך או כך‪ ,‬ראוי לציין שבתקופת‬ ‫ימה‬ ‫וּ ְל ַפ ֲא ֵתי ִמזְ ָרח‪ָ ,‬ק ִד ָ‬ ‫העליות הראשונות היה זה מנהג נפוץ למדי להתאים‬ ‫ַעיִ ן ְל ִצ ּיוֹ ן צוֹ ִפ ָ ּיה ‪-‬‬ ‫מנגינות עממיות לשירים עבריים‪.‬‬ ‫משנת ‪ ,1898‬ללא החלטה רשמית או מוסדית‪ ,‬נעשה השיר‬ ‫עוֹ ד לֹא ָא ְב ָדה ִּת ְקוָ ֵתנוּ‬ ‫"תקוותנו"ס או "התקווה" ‪ -‬השיר הלאומי של היישוב‬ ‫העברי החדש בארץ ישראל והשיר הלאומי של התנועה‬ ‫ַה ִּת ְקוָ ה ַּבת ׁ ְשנוֹ ת ַא ְל ּ ַפיִ ם‬ ‫הציונית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשנת ‪ 1898‬ביקר בנימין זאב הרצל‬ ‫ִל ְהיוֹ ת ַעם ָח ְפ ׁ ִשי ְּב ַא ְר ֵצנוּ‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬בביקורו במושבה רחובות קידמוהו קהל רב‬ ‫ֶא ֶרץ ִצ ּיוֹ ן וִ ירוּ ׁ ָש ַליִ ם‪.‬‬ ‫ופרשים יהודים‪ ,‬ונערה לבושה בשמלת תכלת־לבן הגישה‬

‫‪ 284‬יום העצמאות‬

‫לו זר פרחים ושרה את "התקווה"‪ ,‬והקהל‬ ‫הצטרף לשירתה בהתלהבות‪ .‬בשנת ‪1900‬‬ ‫התקיים הקונגרס הציוני בלונדון‪ .‬עם נעילת‬ ‫הקונגרס שרו המשתתפים‪ ,‬כנהוג באנגליה‪,‬‬ ‫את ההמנון האנגלי‪ ,‬ומיד לאחריו שר כל הקהל‬ ‫בעוצמה רבה ובהתלהבות את "התקווה"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1903‬התקיים הקונגרס הציוני השישי‪,‬‬ ‫שבו הועלתה "הצעת אוגנדה"‪ ,‬שהיתה פתח‬ ‫שירת 'התקווה' ביום הכרזת המדינה‬ ‫לוויכוח מר ונוקב בין "ציונֵ י ציון"‪ ,‬המתנגדים‬ ‫בה' באייר תש"ח‪ ,‬ה־‪ 14‬במאי ‪ 1948‬קרא דוד בן גוריון‬ ‫להצעה‪ ,‬לבין תומכיה‪ .‬הקונגרס הסתיים‬ ‫את מגילת העצמאות לפני חברי מועצת העם בתל‬ ‫בשירת "התקווה"‪ .‬למילות השיר היתה הפעם‬ ‫אביב‪ .‬בסיום ההקראה הכריז בן גוריון‪" :‬קמה מדינת‬ ‫משמעות מיוחדת במינה‪ ,‬בעיקר לאור העובדה‬ ‫ישראל! תמה הישיבה הזאת!" כל הנוכחים פרצו‬ ‫שהרצל נשבע בפני "ציוני ציון"‪" :‬אם אשכחך‬ ‫במחיאות כפיים סוערות לצלילי 'התקווה'‪.‬‬ ‫ירושלים תשכח ימיני!" מאז נקבע למנהג‬ ‫שכל קונגרס ציוני מסתיים בשירת "התקווה"‪,‬‬ ‫(מעובד מתור הספר‪ :‬״התקווה״ עבר הווה עתיד‬ ‫ומזמרים רק את בתיו הראשונים של השיר‪.‬‬ ‫מאת אסתרית בלצן)‬ ‫"התקווה" התקבלה כהמנון ההסתדרות‬ ‫הציונית‪ ,‬ועם ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל‪ ,‬בה' באייר תש"ח (‪ 14‬במאי ‪,)1948‬‬ ‫היה שיר זה להמנונה של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫דגל המדינה וסמל המדינה זכו‪ ,‬כאמור‪ ,‬להכרה רשמית בחוק בשנת ‪ .1949‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫השיר "התקווה" ‪ -‬ההמנון הלאומי של מדינת ישראל ‪ -‬לא היה מעוגן בחוק‪ .‬רק ב־‪2004‬‬ ‫נחקק "חוק ההמנון" שקבע כי "התקווה" היא ההמנון הרשמי של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫שירת התקווה במחנה ברגן בלזן בגרמניה‬ ‫בחודש אפריל בשנת ‪ ,1945‬שיחרר הצבא הבריטי‬ ‫את היהודים הכלואים במחנה ההשמדה ברגן בלזן‬ ‫בגרמניה‪ .‬הרב הצבאי הבריטי ארגן טקס קבלת‬ ‫שבת לניצולים תחת כיפת השמים‪ .‬מאות האסירים‪,‬‬ ‫ניצולים‪ ,‬חלשים ותשושים התחבקו ובכו בשמחת‬ ‫השחרור‪ ,‬במאמץ אדיר עמדו על רגליהם ושרו את‬ ‫'התקווה' כשעיניהם זולגות דמעות‪.‬‬

‫(מתוך ספר "אזרחות במדינת ישראל"‪ ,‬הוצאת כנרת‪ ,‬זמורה)‬

‫ ‬

‫קוראים ומבינים‬

‫‪ .1‬כתבו כיצד התגלגל והפך שירו של נפתלי הרץ אימבר‬ ‫''תקוותנו'' להמנון הרשמי של מדינת ישראל‪ .‬כתבו בשלבים‪.‬‬ ‫‪ .2‬איזה משפט בפסקה הרביעית מלמד שבחירת ״הסתקווה״‬ ‫להמנון היתה בחירה עממית?‬ ‫ל לדיון‬

‫‪ .1‬למדינות השונות בעולם יש דגל‪ ,‬סמל והמנון‪.‬‬ ‫מהי‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬חשיבות הדגל‪ ,‬הסמל וההמנון? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע חשוב היה לניצולי ברגן בלזן לשיר את התקווה‬ ‫עם שחרורם?‬

‫נפתלי הרץ אימבר‬

‫יום העצמאות ‪285‬‬

‫יום ירושלים‬ ‫מתוך חוק ירושלים‪:‬‬ ‫‪ .1‬ירושלים השלֵ מה והמאוחדת היא בירת ישראל‪.‬‬ ‫‪ .2‬ירושלים היא מקום מוֹ שבם של נשׂ יא המדינה‪ ,‬הכּ נסת‪ ,‬הממשלה ובית המשפט העליון‪.‬‬ ‫אחרת ומפני כל דבר העלוּל לפגוע בחופש‬ ‫‪ .3‬המקומות הקדושים יהיו שמוּרים מפני חילוּל וכל פגיעה ֶ‬ ‫ברגשותיהם כלפי אותם המקומות‪.‬‬ ‫ַהגִ ישה של בני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ִ‬

‫‪ 286‬עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫••עד ‪ 1967‬היתה ירושלים חצויה‪ .‬ירושלים המערבית‬ ‫היתה בירת ישראל‪ ,‬וירושלים המזרחית היתה בשליטת‬ ‫ממלכת ירדן‪ .‬במלחמת ששת הימים כבשו הצנחנים את‬ ‫ירושלים העתיקה‪ ,‬ושני חלקי העיר אוחדו‪.‬‬ ‫ נקרא מתוך חוק ירושלים שחוקקה הכנסת לרגל איחוד‬ ‫העיר‪ .‬נקרא גם את המקאמה "הצנחנים בוכים" מאת‬ ‫חיים חפר ואת השיר "ירושלים" מאת רחל חלפי‪.‬‬

‫עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה ‪287‬‬

‫ּבֹוכים ‪/‬‬ ‫ַה ַּצ ְנ ָח ִנים ִ‬

‫חפֶר‬ ‫חַּי ִים ֵ‬

‫ ‪ַ 1‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ׁ ָש ַמע ַה ְר ֵ ּבה ְּת ִפלּ וֹ ת ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה ַה ְר ֵ ּבה חוֹ מוֹ ת נוֹ ְפלוֹ ת ‪/‬‬ ‫ַהכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָח ׁש יְ ֵדי נָ ׁ ִשים ְמקוֹ נְ נוֹ ת ו ִּפ ְת ָקאוֹ ת ַה ִ ּנ ְת ָחבוֹ ת ֵ ּבין ֲא ָבנָ יו‬ ‫יס ִרים ָק ִמים‬ ‫ ַהכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה ֶאת ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה ַה ֵּלוִ י נִ ְר ָמס לְ ָפנָ יו ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה ֵק ָ‬ ‫וְ נִ ְמ ִחים ‪ַ /‬א ְך ַהכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ל ֹא ָר ָאה ֲע ַדיִ ן ַצנְ ָחנִ ים בּ וֹ כִ ים‪.‬‬ ‫‪ַ 2‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה אוֹ ָתם ֲעיֵ ִפים ו ְּסחו ִּטים ‪ַ /‬הכּ ֶֹתל ַה ֶ ּזה ָר ָאה אוֹ ָתם ּ ְפצו ִּעים ו ׁ ְּשבו ִּרים‬ ‫‪ָ /‬ר ִצים ֵאלָ יו ְ ּב ַהלְ מוּת לֵ ב‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ָאגוֹ ת‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ִת ָיקה ‪ /‬ו ְּמזַ ְ ּנ ִקים ִּכ ְמט ָֹר ִפים‪ּ ְ ,‬ב ִס ְמ ְטאוֹ ת‬ ‫ָה ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה ‪ /‬וְ ֵהם ׁ ְשטו ֵּפי ָא ָבק‪ ,‬ו ְּצרו ֵּבי שְׂ ָפ ַתיִ ם ‪ /‬וְ ֵהם לוֹ ֲח ׁ ִשים‪ֵ :‬א ְ‬ ‫יך ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך‪,‬‬ ‫יְ רו ׁ ָּשלַ יִ ם ‪ /‬וְ ֵהם ַק ִּלים ַּכ ֶנ ׁ ֶּשר‪ ,‬וְ ַע ִ ּזים ַּכ ָּל ִביא ‪ /‬וְ ַה ַּטנְ ִקים ׁ ֶש ָּל ֶהם ‪ִ -‬מ ְר ֶּכ ֶבת ָה ֵא ׁש ׁ ֶשל‬ ‫ֵאלִ ָ ּיה ּו ַה ָ ּנ ִביא ‪ /‬וְ ֵהם עוֹ ְב ִרים ְּכ ַר ַעם ‪ /‬וְ ֵהם עוֹ ְב ִרים ְ ּבזַ ַעם ‪ /‬וְ ֵהם זוֹ כְ ִרים ֶאת ָּכל‬ ‫ַה ׁ ּ ָשנִ ים ַהנּוֹ ָראוֹ ת ‪ֶ ׁ /‬ש ָ ּב ֶהן ל ֹא ָהיָ ה לָ נ ּו ֲא ִפלּ ּו כּ ֶֹתל‪ְּ ,‬כ ֵדי לִ ׁ ְש ּפ ְֹך ָעלָ יו דְּ ָמעוֹ ת‪.‬‬ ‫יטים ָעלָ יו ִ ּבכְ ֵאב‬ ‫ ‪ 3‬וְ ִה ֵ ּנה ֵהם ָּכאן עוֹ ְמ ִדים לְ ָפנָ יו‪ ,‬וְ נוֹ ׁ ְש ִמים ָעמֹק ‪ /‬וְ ִה ֵ ּנה ֵהם ָּכאן‪ַ ,‬מ ִ ּב ִ‬ ‫ָמתוֹ ק ‪ /‬וְ ַהדְּ ָמעוֹ ת יוֹ ְרדוֹ ת‪,‬‬ ‫יך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ּצנְ ָחנִ ים בּ וֹ כִ ים ‪ֵ /‬איךְ‬ ‫יך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֵ ,‬א ְ‬ ‫יטים זֶ ה ָ ּבזֶ ה וּבוֹ כִ ים ‪ֵ /‬א ְ‬ ‫ וְ ֵהם ַמ ִ ּב ִ‬ ‫זֶ ה קוֹ ֶרה ׁ ֶש ֵהם נוֹ גְ ִעים נִ ְר ָ ּג ׁ ִשים ַ ּב ִ ּקיר ‪ֵ /‬א ְ‬ ‫יך זֶ ה קוֹ ֶרה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמן ַה ְ ּבכִ י ֵהם עוֹ ְב ִרים לְ ׁ ִשיר ‪/‬‬ ‫אוּלַ י זֶ ה ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ְ ּבנֵ י י"ט‪ֶ ׁ ,‬שנּוֹ לְ ד ּו ִעם קוּם ַה ְּמ ִדינָ ה ‪ /‬נוֹ שְׂ ִאים ַעל ַ ּג ָ ּבם ַאלְ ּ ַפיִ ם ׁ ָשנָ ה‪.‬‬

‫‪ 288‬יום ירושלים‬

‫הצנחנים מגיעים אל הכותל‬ ‫במלחמת ששת הימים‪.‬‬ ‫צלם‪ :‬דוד רובינגר‬

‫אמה‪.‬‬ ‫"הצנחנים בוכים" הוא ָמ ָק ָ‬ ‫המקאמה מספרת סיפור קצר שמשפטיו מסתיימים בחרוזים‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬היצירה מחולקת לשלושה חלקים‪ .‬תנו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מדוע בכו הצנחנים על פי השיר?‬ ‫ב‪ .‬מצאו במקאמה רמזים לשחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מצאו במקאמה ארבעה דימויים וכתבו אותם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד מצטיירים הצנחנים בדימויים אלה?‬ ‫לצמח‪ ,‬לבעלי חיים או לדוממים לצחוק‪ ,‬לכעוס‪ ,‬להבין‬ ‫‪ .4‬כאשר הסופר מאפשר ֶ‬ ‫שפת בני אדם ולדבר בשפת בני אדם אנחנו אומרים שזאת ַה ֲאנָ ׁ ָשה‪.‬‬ ‫העתיקו מהמקאמה משפט שיש בו האנשה‪.‬‬ ‫‪ .5‬מצאו במקאמה משפט המבטא ניגוד במצב רוחם של הלוחמים וכתבו אותו‪.‬‬ ‫‪ .6‬מה תורמת החריזה למקאמה?‬ ‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התאמנו בקריאה מדויקת ומוטעמת של המקאמה‪ .‬קראו את המקאמה כך‬ ‫המספר‪.‬‬ ‫ֵּ‬ ‫שחבריכם יחושו בהתרגשות של‬

‫רּוׁש ַליִ ם ‪ /‬רָ חֵל ַפ ְרחִי‬ ‫יְ ָ‬

‫ֹאש‬ ‫יח לְ בוֹ נָ ה‪ַ ,‬ה ּמו ַּא ִ ּזין קוֹ ֵרא ֵמר ׁ‬ ‫ּ ַפ ֲעמוֹ ן ְמ ַצלְ ֵצל ֵר ַ‬ ‫ִמ ְס ָ ּגד‪ ,‬וְ ֵאזוֹ ב ָק ָטן ׁ ֶש ָ ּצ ַמח ַעל ֶא ֶבן ָ ּב ִסיס ַעל ֶא ֶבן‬ ‫ָק ְדקוֹ ד וְ קוֹ ל ְּת ִפ ָּלה קוֹ ל דְּ ָמ ָמה דַּ ָ ּקה‪.‬‬ ‫ׁ ָשלוֹ ׁש ְּת ִפלּ וֹ ת וְ ִעיר ָּכל ָּכ ְך ַע ִּת ָיקה‪.‬‬

‫יום ירושלים ‪289‬‬

‫שבועות‬

‫‪ 290‬עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה‬

‫מה במדור?‬

‫ ‬

‫הרגָ לים הם חגים‬ ‫••למדנו שהימים הנוראים ושלושת ְ‬ ‫מהתורה‪.‬‬ ‫••נקרא מובאות מהתורה על מצוות החג‪ .‬מקורו של חג‬ ‫השבועות הוא בחגיגות הקציר ובעלייה לרגל שנערכו מדי‬ ‫שנה בימים קדומים‪ .‬קראו את השיר "שיבולת בשדה"‬ ‫המתאר את אווירת הקציר ביישובים החקלאיים בימינו‪.‬‬ ‫••כאשר יצא עם ישראל לגָ לוּת‪ ,‬נוספה לחג משמעות‬ ‫נוספת‪ :‬חג מתן תורה‪.‬‬ ‫••נקרא את מדרש האגדה "מעשה בחבר" על חשיבות לימוד‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫••בשבועות הנהיגו חכמינו את קריאת "מגילת רות" בבתי‬ ‫הכנסת‪ .‬במגילה מסופר על רות שעזבה את משפחתה‬ ‫ואת ארץ מואב ובחרה לחיות בבית לחם שביהודה‪ .‬היא‬ ‫אמרה לנעמי‪" :‬עמך עמי ואלוהייך אלוהי‪ ".‬נקרא שלושה‬ ‫סיפורים על גיור‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫••נעסוק במילים אופייניות לשפת חכמים‪.‬‬ ‫••ללשון חכמינו‬

‫עברית‪ ,‬שפה עתיקה־חדשה ‪291‬‬

‫ָּכתוּב ַ ּב ּתוֹ ָרה‪:‬‬

‫"וְ ַחג ַה ָ ּק ִציר ִּב ּכוּ ֵרי ַמ ֲע ֶ ׂש ָ‬ ‫יך‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִּתזְ ַרע ַּב ּ ָ ׂש ֶדה‪.".‬‬ ‫(שמות פרק כג‪ ,‬פסוק ‪)23‬‬

‫**‬ ‫‪ :‬מ ָה ֵחל ֶח ְר ֵמ ׁש‪ַּ ,‬ב ָ ּק ָמה ָּת ֵחל‬ ‫"ש ְב ָעה ׁ ָש ֻבעֹת ִּת ְס ּ ָפר ָל ְך ֵ‬ ‫ִׁ‬ ‫ית ַחג ׁ ָש ֻבעוֹ ת לה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך‬ ‫ִל ְס ּפֹר ׁ ִש ְב ָעה ׁ ָש ֻבעוֹ ת‪ .‬וְ ָעשִׂ ָ‬ ‫ִמ ַּסת נִ ְד ַבת יָ ְד ָך ֲא ׁ ֶשר ִּת ֵּתן ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָיְב ֶר ְכ ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך"‪.‬‬ ‫(דברים פרק טז‪ ,‬פסוקים ‪)10-9‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מצאו את המשפט בו מצווים בני ישראל‪:‬‬ ‫א‪ .‬לא לעבוד בחג‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לחוג את החג ִשבעה שבועות מאז תחילת קציר העומר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לתת לכהנים במקדש תרומה מראשית פרי אדמתם‪.‬‬ ‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬

‫‪ .2‬חפשו באנציקלופדיות ובאינטרנט מידע על "ספירת העומר" וכתבו על כך‬ ‫סיכום קצר‪.‬‬

‫‪ 292‬שבועות‬

‫מעשה בחבר‬ ‫"מ ֲעשֶׂ ה ְ ּב ָח ֵבר ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה ִ ּב ְס ִפינָ ה ִעם ּ ְפ ַר ְק ָמטוֹ ִטין (סוחרים) ַה ְר ֵ ּבה‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ָהי ּו אוֹ ְמ ִרים לְ אוֹ תוֹ ָח ֵבר‪'ֵ :‬היכָ ן ּ ְפ ַר ְק ַמ ְטיָ א (סחורה) ׁ ֶש ְּל ָך?'‬ ‫ָהיָ ה אוֹ ֵמר לָ ֶהם‪'ְ ּ :‬פ ַר ְק ַמ ְטיָ א ׁ ֶש ִּלי ְ ּגדוֹ לָ ה ִמ ׁ ּ ֶש ָּלכֶ ם‪'.‬‬ ‫ָ ּב ְדק ּו ַ ּב ְּס ִפינָ ה וְ ל ֹא ָמ ְצא ּו ְּכלוּם‪.‬‬ ‫ִה ְת ִחיל ּו שׂ וֹ ֲח ִקים ָעלָ יו‪.‬‬ ‫יהם לִ ְס ִטים (שודדים) וְ נָ ְטל ּו ָּכל ָמה ׁ ֶש ִ ּנ ְמ ָצא ַ ּב ְּס ִפינָ ה‪.‬‬ ‫נָ ְפל ּו ֲעלֵ ֶ‬ ‫ְיָצא ּו לַ ּי ָ ַּב ׁ ָשה וְ נִכְ נְס ּו לַ ְּמ ִדינָה‪ ,‬ל ֹא ָהיָה לָ ֶהם ל ֹא לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל וְ ל ֹא ְּכסוּת (בגד) לִ לְ בּ ׁש‪.‬‬ ‫ָמה ָעשָׂ ה אוֹ תוֹ ָח ֵבר?‬ ‫נִ כְ נַ ס לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ ,‬יָ ׁ ַשב וְ ָד ַר ׁש‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָרא ּו ְ ּבנֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה ׁ ֶשהוּא ֶ ּבן ּתוֹ ָרה ְמ ֻר ָ ּבה‪ ,‬נָ ֲהג ּו בּ וֹ ָּכבוֹ ד ָ ּגדוֹ ל‬ ‫וְ ִה ְת ִחיל ּו לְ ַפ ְרנֵ ס אוֹ תוֹ ‪.‬‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָרא ּו ַה ּ ְפ ַר ְק ָמטוֹ ִטין ָּכ ְך‪ּ ָ ,‬בא ּו ֶא ְצלוֹ ו ִּפ ְ ּיסוּה ּו וְ ָא ְמר ּו לוֹ ‪:‬‬ ‫ְ ּ'ב ַב ָ ּק ׁ ָשה ִמ ְּמ ָך‪ּ ִ ,‬ב ׁ ְש ִביל ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ִּכיר אוֹ ָתנ ּו לָ ֵמד ָעלֵ ינ ּו זְ כוּת לְ ִפי ְ ּבנֵ י ָה ִעיר‬ ‫וְ ל ֹא נָ מוּת ָ ּב ָר ָעב‪'.‬‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪'ֲ :‬הל ֹא ָא ַמ ְר ִּתי ֲאלֵ יכֶ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ְפ ַר ְק ַמ ְטיָ א ׁ ֶש ִּלי ְ ּגדוֹ לָ ה ִמ ׁ ּ ֶש ָּלכֶ ם;‬ ‫ׁ ֶש ָּלכֶ ם ָא ְב ָדה‪ֶ ׁ ,‬ש ִּלי ַק ֶ ּי ֶמת‪'.‬‬ ‫(מדרש תנחומא לשמות פרק כה סימן ב‪ ,‬פרשת תרומה)‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬מדוע זילזלו הסוחרים בחבר?‬ ‫‪ .2‬מה אפשר לדעת מהסיפור על תושבי המדינה שאליה הגיעו?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬איזה היפוך התרחש בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬למה התכוונו הסוחרים כאשר ביקשו מהחבר‪" :‬למד עלינו זכות"?‬ ‫‪ .4‬בחרו וענו על א' או ב'‪:‬‬ ‫א‪ .‬מהו הלקח שהיו יכולים הסוחרים ללמוד? כתבו יותר מאחד‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬האגדה נכתבה במטרה לחנך את הקוראים‪ .‬לְ מה רוצה המחבר לחנכם?‬

‫שבועות ‪293‬‬

‫מאֵת ּבְי ַאלִיק ו ְ ַר ְבנ ִי ְצקִי‬ ‫ה ַאּגָדָה ֵ‬ ‫ספֶר ָ‬ ‫מּתֹוְך ֵ‬ ‫ּפּורים ַעל ִּגּיּור ‪ִ /‬‬ ‫לֹוׁשה ִס ִ‬ ‫ְׁש ָ‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪ָ ׁ 1‬שנ ּו ַרבּ וֹ ֵתינוּ‪:‬‬ ‫ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪.‬‬ ‫"כ ָּמה ּתוֹ רוֹ ת יֵ ׁש לָ כֶ ם?"‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ַּ :‬‬ ‫ל־פה‪".‬‬ ‫"ש ַּתיִ ם‪ּ ,‬תוֹ ָרה ׁ ֶש ִ ּבכְ ָתב וְ תוֹ ָרה ׁ ֶש ְ ּב ַע ֶּ‬ ‫ָא ַמר לוֹ [שמאי]‪ְ ׁ :‬‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ל־מנָ ת‬ ‫ל־פה ֵאינִ י ַמ ֲא ִמינֶ ך; ַ ּג ְ ּי ֵרנִ י ַע ְ‬ ‫"ש ִ ּבכְ ָתב ֲאנִ י ַמ ֲא ִמינְ ך וְ ׁ ֶש ְ ּב ַע ּ ֶ‬ ‫‪ָ 5‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ֶ ׁ :‬‬ ‫ׁ ֶש ְּתלַ ְּמ ֵדנִ י ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ִ ּבכְ ָתב‪".‬‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ָ ּג ַער בּ וֹ [שמאי] וְ הוֹ ִציאוֹ ִ ּבנְ זִ ָ‬ ‫ָ ּבא [הנכרי] לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫[את ׁ ְשמוֹ ת ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת וְ ִסדְּ ָרן]‪".‬‬ ‫‪ָ 10‬א ַמר לוֹ [הלל]‪" :‬א"ב‪ ,‬ג"ד‪ .‬לְ ָמ ָחר ָה ַפך לוֹ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ָא ַמר לו [הנכרי]‪" :‬וַ ֲה ֵרי ֶא ְתמוֹ ל ל ֹא ָא ַמ ְר ָּת לִ י ָּכך!"‬ ‫ל־פה ָעלַ י ְסמ ְֹך‪".‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הלל]‪" :‬ל ֹא ָעלַ י ַא ָּתה סוֹ ֵמ ְך? ַאף ְ ּבתוֹ ָרה ׁ ֶש ְ ּב ַע ּ ֶ‬ ‫ב ‪.‬‬ ‫ׁשוּב ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪.‬‬ ‫ל־ה ּתוֹ ָרה כֻ ָּל ּה‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ֲאנִ י עוֹ ֵמד ַעל ֶרגֶ ל‬ ‫ל־מנָ ת ׁ ֶש ְּתלַ ְּמ ֵדנִ י ָּכ ַ‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ּ ַ " :‬ג ְ ּי ֵרנִ י ַע ְ‬ ‫ת־ה ִ ּבנְ יָ ן ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪.‬‬ ‫ַא ַחת‪ ".‬דְּ ָחפוֹ [שמאי] ְ ּב ַא ַּמ ַ‬ ‫‪ּ ָ 15‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ל־ה ּתוֹ ָרה כֻ ָּל ּה‪ ,‬וְ ַה ׁ ּ ְש ָאר‬ ‫ה־ש ּ ָׂשנאוּי ָעלֶ יך ל ֹא ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֲח ֵב ֶרך ‪ -‬זוֹ ִהי ָּכ ַ‬ ‫"מ ׁ ֶ‬ ‫ָא ַמר לוֹ ‪ָ :‬‬ ‫ּ ֵפרו ּׁש הוּא ‪ -‬לֵ ְך לְ ַמד‪".‬‬ ‫ג ‪.‬‬ ‫ית־ה ְּכנֶ ֶסת וְ ׁ ָש ַמע קוֹ ל סוֹ ֵפר‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה‬ ‫ׁשוּב ַמ ֲעשֶׂ ה ְ ּבנָ כְ ִרי ֶא ָחד ׁ ֶש ָהיָ ה עוֹ ֵבר ֲאחוֹ ֵרי ֵב ַ‬ ‫חשן וְ ֵאפוֹ ד"‪.‬‬ ‫אוֹ ֵמר‪" :‬וְ ֵא ֶּלה ַה ְ ּבגָ ִדים ֲא ׁ ֶשר יַ ֲעשׂ ּו ׁ ֶ‬ ‫"ה ָּלל ּו לְ ִמי?"‬ ‫‪ָ 20‬א ַמר‪ַ :‬‬ ‫ָא ְמר ּו לוֹ ‪" :‬לְ כ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫"אלֵ ך וְ ֶא ְת ַ ּג ֵ ּיר ִ ּב ׁ ְש ִביל ׁ ֶשיְ שִׂ ימוּנִ י כּ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל"‪.‬‬ ‫ָא ַמר אוֹ תוֹ ַה ָ ּנכְ ִרי ְ ּב ַע ְצמוֹ ‪ֵ :‬‬ ‫ת־ה ִ ּבנְ יָ ן‬ ‫ימנִ י כּ ֵֹהן־ ָ ּגדוֹ ל‪ ".‬דְּ ָחפוֹ ְ ּב ַא ַּמ ַ‬ ‫ל־מנָ ת ׁ ֶש ְּתשִׂ ֵ‬ ‫ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ‪ּ ַ " :‬ג ְ ּי ֵרנִ י‪ַ ,‬ע ְ‬ ‫ׁ ֶש ְ ּביָ דוֹ ‪.‬‬ ‫‪ּ ָ 25‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל ‪ּ ִ -‬ג ְ ּירוֹ ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫יסי‬ ‫יסי ַמלְ כוּת‪ ,‬לֵ ך לְ ַמד ַטכְ ִס ֵ‬ ‫"כלוּם ַמ ֲע ִמ ִידין ֶמלֶ ך ֶא ָּלא ִמי ׁ ֶש ּיוֹ ֵד ַע ַטכְ ִס ֵ‬ ‫ָא ַמר לו [הלל]ֹ‪ְּ :‬‬ ‫יע לְ "וְ ַה ָ ּזר ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת"‪,‬‬ ‫ַמלְ כוּת‪ָ ".‬הלַ ְך וְ ָק ָרא‪ֵּ ,‬כוָ ן ׁ ֶש ִה ִ ּג ַ‬ ‫"מ ְק ָרא זֶ ה ַעל ִמי נֶ ֱא ָמר?"‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הנכרי]‪ִ :‬‬ ‫ְ‬ ‫"א ִפלּ ּו ַעל דָּ וִ ד ֶמלֶ ך יִ שְׂ ָר ֵאל‪".‬‬ ‫ָא ַמר לוֹ [הלל]‪ֲ :‬‬

‫‪ 294‬שבועות‬

‫‪ 30‬נָ שָׂ א אוֹ תוֹ גֵ ר ַקל־וָ ח ֶֹמר [על אחת כמה וכמה] ְ ּב ַע ְצמוֹ ‪" :‬ו ָּמה יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּנ ְק ְרא ּו בּ נִ ים‬ ‫יהם‬ ‫לַ ָּמקוֹ ם [כינוי לה'] ו ִּמ ּתוֹ ְך ַא ֲה ָבה ׁ ֶש ֲא ֵה ָבם ָק ָרא לָ ֶהם‪'ּ ְ :‬בנִ י ְבכ ִֹרי יִ שְׂ ָר ֵאל'‪ ,‬נֶ ֱא ַמר ֲעלֵ ֶ‬ ‫'וְ ַה ָ ּזר ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת' ‪ֵ -‬גּר ַה ַ ּקל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבא ְ ּב ַמ ְקלוֹ ו ְּב ַת ְר ִמילוֹ ‪ַ -‬על ַא ַחת ַּכ ָּמה וְ כַ ָּמה!"‬ ‫ן־גדוֹ ל‪ ,‬וַ ֲהל ֹא נֶ ֱא ַמר‬ ‫"כלוּם ָראוּי ֲאנִ י לִ ְהיוֹ ת כּ ֵֹה ָ ּ‬ ‫ָ ּבא לִ ְפנֵ י ׁ ַש ַּמאי‪ָ ,‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ְּ :‬‬ ‫ַ ּב ּתוֹ ָרה‪' :‬וְ ַה ָ ּזר ַה ָ ּק ֵרב יו ָּמת'?‬ ‫ֹאש ָך‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְק ַר ְב ַּתנִ י‬ ‫"ענְ וְ ָתן ִה ֵּלל! יָ נוּח ּו לְ ָך ְ ּב ָרכוֹ ת ַעל ר ׁ ֶ‬ ‫‪ּ ָ 35‬בא לִ ְפנֵ י ִה ֵּלל‪ָ ,‬א ַמר לוֹ [הנכרי]‪ַ :‬‬ ‫ַּת ַחת ַּכנְ ֵפי ַה ׁ ּ ְשכִ ינָ ה‪".‬‬ ‫"ק ְפדָּ נוּת ּו‬ ‫לְ יָ ִמים נִ זְ דַּ ְ ּוג ּו [נפגשו] ׁ ְשלָ ׁ ְש ָּתם [הנוכרים שהלל גייר] לְ ָמקוֹ ם ֶא ָחד‪ָ ,‬א ְמרוּ‪ַ :‬‬ ‫ׁ ֶשל ׁ ַש ַּמאי ִ ּב ְ ּק ׁ ָשה לְ ָט ְר ֵדנ ּו ִמן ָהעוֹ לָ ם; ַענְ וְ ָתנוּתוֹ ׁ ֶשל ִה ֵּלל ֵק ְר ָב ְתנ ּו ַּת ַחת ַּכנְ ֵפי ַה ׁ ּ ְשכִ ינָ ה‪.‬‬ ‫[מ ָּכאן ָא ְמר ּו ֲחכָ ִמים]‪" :‬לְ עוֹ לָ ם יְ ֵהא ָא ָדם ַענְ וְ ָתן ְּכ ִה ֵּלל וְ ַאל יְ ֵהא ַק ְּפ ָדן ְּכ ׁ ַש ַּמאי" (שבת לא)‪.‬‬ ‫ִ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫הסיפור הראשון‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מהו התנאי שמעמיד הנוכרי שמעוניין להתגייר?‬ ‫ב‪ .‬מהי תשובת החכם שמאי לבקשתו? ‬ ‫ג‪ .‬מהי תשובת החכם הלל? ‬ ‫‪ .2‬מדוע מסרב שמאי לגייר את הנוכרי?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה שונה תגובת הלל לבקשת הנוכרי‪ ,‬מתגובתו של שמאי?‬ ‫ב‪ .‬אילו נפגשו שמאי והלל ושוחחו בעניינו של הנוכרי‪ ,‬שערו‪ :‬מה היה אומר‬ ‫שמאי להלל ומה היה עונה לו הלל?‬ ‫הסיפור השני‪:‬‬ ‫‪ .1‬היעזרו במילון והסבירו את המושגים והביטויים‪:‬‬ ‫א‪" .‬על רגל אחת"‪.‬‬ ‫"א ַּמת בניין"‪.‬‬ ‫ב‪ַ .‬‬ ‫‪ .2‬מדוע כעס שמאי על הנוכרי?‬

‫שבועות ‪295‬‬

‫‪ .3‬מדוע גייר הלל את הנוכרי‪ ,‬על אף שהתנאי שהתנה אינו מתקבל על הדעת?‬ ‫‪ .4‬מצאו בספר ויקרא פרק יט‪ ,‬פסוק ‪ 19‬משפט המביע רעיון זהה למשפט שאמר‬ ‫הלל לנוכרי והעתיקו אותו‪.‬‬ ‫‪ .5‬ספרו בקצרה על מקרים שקרו לכם או שקראתם עליהם ובהם לא נשמר הכלל‪:‬‬ ‫ה־ש ּ ָׂשנוּא ָעלֶ ָ‬ ‫יך ל ֹא ַּת ֲעשֶׂ ה לַ ֲח ֵב ֶר ָך"?‬ ‫"מ ׁ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫‪ .6‬גישתו של מי מהחכמים עדיפה בעיניכם?‬ ‫הסיפור השלישי‪:‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מדוע רצה הנוכרי שבסיפורנו להתגייר?‬ ‫ב‪ .‬מדוע סירב שמאי לגייר את הנוכרי?‬ ‫ג‪ .‬האם אפשר להצדיק את סירובו של שמאי?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד נוהג הלל בנוכרי?‬ ‫ב‪ .‬מה הבין הנוכרי כאשר למד את החוקים הקשורים במעמד הכהנים?‬

‫"מתוך שלא לִ ְׁש ָמּה אתה בא לִ ְׁש ָמּה" (פסחים ג) הוא ניב שמשמעותו‪:‬‬ ‫כשאתה עוסק במשהו לא מתוך אהבת הדבר‪ ,‬בסופו של דבר תגיע לאהוב אותו‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫לא אהבתי לנגן בפסנתר‪ ,‬אך לאחר שנות לימוד אחדות‪ ,‬מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה‬ ‫‪ -‬גיליתי שאני נהנה מהנגינה‪.‬‬

‫‪ .3‬א‪ .‬כתבו דוגמאות נוספות והשתמשו בניב‪" :‬מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה"‪.‬‬ ‫לסיפורנו?‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬כיצד מתקשר ניב זה‬ ‫‪ .4‬קראו את ההיגדים הבאים וציינו מה מתאים למחשבתו של שמאי ומה מתאים‬ ‫להלל‪:‬‬ ‫א‪ .‬אינו מעוניין בגיור המוני‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חושב שמניעי המתגיירים אינם חשובים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬חושש שהמתגיירים יכניסו ליהדות מנהגים ומסורות זרים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לא מוכן לקבל גרים שמתנים תנאים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מאמין שגרים יכולים ללמוד על היהדות עוד ועוד אחרי הגיור‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מרגיש חובה לגייר כל מי שפונה אליו‪.‬‬

‫‪ 296‬שבועות‬

‫ מעשירים את השפה‬ ‫ ‬

‫‪" .1‬שנה" היא מילה שנכנסה לשפה העברית מארמית‪ ,‬ופירושה‪ :‬למד‪ ,‬שינן‪ .‬הסיפור‬ ‫נפתח במילים‪" :‬שנו רבותינו" כתבו את המילים בשפתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬העתיקו והשלימו את הטבלה‪.‬‬ ‫בשפת ימינו אומרים‪:‬‬ ‫שׂ נוּא‬

‫בשפת חכמים אומרים‪:‬‬ ‫(שורה ‪)16‬‬

‫סילק אותו בנזיפה‬

‫(שורה ‪)7‬‬

‫על אחת כמה וכמה‬

‫(שורה ‪)29‬‬

‫אלהים‬

‫(שורה ‪)30‬‬

‫שביקש לסלקני מהעולם‪ ,‬לגרום למותי‬

‫(שורה ‪)33‬‬

‫שבועות ‪297‬‬

‫ִׁשּב ֶֹלת ַּב ָּׂש ֶדה ‪/‬‬ ‫ׁ ִשבּ ֹלֶ ת ַ ּב ּ ָׂש ֶדה‬ ‫כּ וֹ ְר ָעה ָ ּברו ַּח‬ ‫ֵמע ֶֹמס ַ ּג ְר ִעינִ ים ִּכי ַרב‪.‬‬ ‫ו ְּב ֶמ ְר ַחב ָה ִרים‬ ‫יוֹ ם ְּכ ָבר יָ פו ַּח‪,‬‬ ‫ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ֶּכ ֶתם וְ זָ ָהב‪.‬‬ ‫עוּרוּ‪ ,‬הוֹ י עוּרוּ!‬ ‫ׁשוּרוּ‪ּ ְ ,‬בנֵ י ְּכ ָפ ִרים!‬ ‫ָק ָמה ֵהן ָ ּב ׁ ְשלָ ה ְּכ ָבר‬ ‫ַעל ּ ְפנֵ י ַה ָּכ ִרים‪.‬‬ ‫ִק ְצרוּ‪ִ ׁ ,‬שלְ ח ּו ַמ ָ ּגל ‪-‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר!‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬

‫‪ 298‬שבועות‬

‫ּתתְי ָהּו ׁשֶ לֶם‬ ‫מ ִ‬ ‫ַ‬

‫שְׂ ֵדה שְׂ עוֹ ִרים ַּת ָּמה‪,‬‬ ‫זֵ ר ַחג עוֹ ֶט ֶרת‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ַפע יְ בוּל ו ְּב ָרכָ ה‪.‬‬ ‫לִ ְק ַראת בּ וֹ א ַה ּקוֹ ְצ ִרים‬ ‫ְ ּבז ַֹהר ַמזְ ֶה ֶרת‬ ‫ֶח ֶרשׂ לָ ע ֶֹמר ְמ ַח ָּכה‪.‬‬ ‫ָהב ּו ָהנִ יפוּ!‬ ‫נִ יר ּו לָ כֶ ם נִ יר‬ ‫ַחג לַ ָ ּק ָמה‪,‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר‪.‬‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬ ‫ִק ְצרוּ‪ִ ׁ ,‬שלְ ח ּו ַמ ָ ּגל ‪-‬‬ ‫אשית ַה ָ ּק ִציר‪.‬‬ ‫ֵעת ֵר ׁ ִ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד מתוארת השיבולת?‬ ‫ב‪ .‬מה מסמלת השיבולת?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬אל מי פונֶ ה הדובר בשיר?‬ ‫מזרז הדובר את אנשי הכפר?‬ ‫ב‪ .‬מדוע ֵ‬ ‫‪ .3‬מתי זמן ראשית הקציר?‬ ‫‪ .4‬נושא השיר הוא ראשית קציר השעורים המתקיים בפסח‪ ,‬אך נוהגים לשיר את‬ ‫השיר הזה גם בחג השבועות‪ .‬שערו מדוע‪.‬‬ ‫‪ .5‬בשיר יש ֵהדים לטקס שנערך ביישוב כפרי בימינו ולטקס קדום מימים עברו‪.‬‬ ‫מהם שני הטקסים?‬ ‫‪ .6‬השיר נכתב בראשית הציונות‪ ,‬אך יש בו רמזים גם לעבר הרחוק של עם ישראל‪.‬‬ ‫מהם הרמזים?‬ ‫‪ .7‬מצאו בבית הראשון מילה נרדפת לזהב‪.‬‬

‫הקציר‬ ‫ראשית ָ‬ ‫הׂשעורה מבשילה לפני הבשלת החיטה‪ְ .‬קציר השעורים מתחיל בפסח‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫קציר העומר הראשון נערך בחגיגיּות גדולה במוצאי ט"ו בניסן‪ ,‬יום‬ ‫טוב ראשון של פסח (מנחות י'‪ ,‬ג')‪ .‬טקס הנפת העומר‪ ,‬התקיים בבית‬ ‫המקדש ביום ט"ז בניסן‪ ,‬יום ראשון של חול המועד פסח‪.‬‬

‫שבועות ‪299‬‬

‫תוכן ענייני לשון‬ ‫פעלים ‪182 ,173 ,121 ,39 ,21‬‬ ‫שורש ‪57 ,39 ,38‬‬ ‫גזירת מילים ‪177 ,164 ,103 ,38‬‬ ‫ ‬ ‫משמעות משותפת ‪177 ,103 ,96 ,38‬‬ ‫ ‬ ‫משמעות שונה ‪39‬‬ ‫ ‬ ‫שמות ‪21‬‬ ‫שם עצם ‪57 ,34‬‬ ‫ ‬ ‫יחיד ורבים ‪91‬‬ ‫ ‬ ‫שם תואר ‪211 ,57 ,34‬‬ ‫ ‬ ‫שם פועל ‪153 ,121‬‬ ‫ ‬ ‫דימוי ‪247‬‬ ‫הלחם מילים ‪38‬‬ ‫היצג ‪70‬‬ ‫ו ההיפוך ‪241 ,128‬‬ ‫כתיב מלא וכתיב חסר ‪230‬‬ ‫מירכאות ‪118‬‬ ‫משלב ‪96‬‬ ‫משמעות פשוטה ומשמעות מושאלת ‪20‬‬ ‫ניסוח כללים ‪121‬‬ ‫סוגריים ‪153‬‬ ‫סימן קריאה ‪235 ,112‬‬ ‫פעיל וסביל ‪182 ,173‬‬ ‫צירוף מלים וביטויים ‪247 ,211 ,204 ,177 ,129 ,96 ,95 ,81 ,57 ,53 ,49 ,45 ,38 ,26 ,20 ,16 ,9‬‬ ‫שפת חכמים ‪297 ,281 ,207 ,204 ,201 ,199‬‬ ‫תנאי ‪59‬‬ ‫ביטוי מושאל ‪20‬‬ ‫תקבולת ‪132‬‬

‫תמונות אמנות‬ ‫נערה צעירה קוראת ‪ /‬ז'אן אונורה פראגונאר ‪11‬‬ ‫ללא כותרת ‪ / 2003‬מאיר פיצ'חדזה ‪14‬‬ ‫התרשמות ‪ /‬קלוד מונה ‪101‬‬ ‫העיוורים ‪/‬ברויגל האב ‪67‬‬ ‫ספר בשער יפו ‪ /‬ראובן רובין ‪119‬‬ ‫ללא כותרת (ים המלח) ‪ /‬אבי יאיר ‪157‬‬ ‫סיפורי מגדלורים ‪ /‬ליאת לבני ‪178‬‬ ‫כוח הפרסומות ‪ /‬יעקב פיסנטה ‪183‬‬ ‫הדינמיקה של כלב הקשור ברוצועה – ‪ / 1912‬ג'אקומו בלה ‪192‬‬ ‫יום הכיפורים ‪ /‬מאוריציו גוטליב ‪194‬‬ ‫לא תרצח ‪ /‬שירן בחרי ‪214‬‬ ‫ניצחון יהודה המכבי ‪ /‬פטר פול רובנס ‪229‬‬ ‫החייל הפצוע ‪ /‬מרסל ינקו ‪274‬‬ ‫‪ 300‬רשימת מקורות‬

‫רשימת המקורות‬ ‫© כל הזכויות שמורות לאקום ולמחברים‬ ‫גזרות אנטיוכוס ‪ -‬פסוקים מתוך ספר המקבים א‪ ,‬בתרגום אוריאל רפפורט‪ ,‬יד בן צבי;‬ ‫הטריסטרמית ‪ -‬מקוצר מתוך אתר הסביבה‪ :‬הלן קלר‪ ,‬מבצע עזרא ונחמיה‪ ,‬שפה חדשה עתיקה‬ ‫ָ‬ ‫והעורב מתוך‪ :‬משלי ִאיזוֹ ּפוּס‪ ,‬תרגום‪ :‬חנה לבנת הוצאת‬ ‫ֵ‬ ‫מתוך‪ :‬אנציקלופדיה ‪ ;YNET‬השועל‬ ‫כנרת‪ ;2008 ,‬ילדים מדברים על השואה‪ ,‬מתוך‪ :‬מבעד לעינינו ‪ -‬ילדים חווים את השואה‪ ,‬תודה‬ ‫ליצחק ב' טיטלבוים‪ ,‬דפוס דודו בע"מ‪ ,‬קרית ארבע‪( 1988 ,‬מהדורה שנייה ‪ ;)1993‬מתן לחבריו ‪-‬‬ ‫מתוך הבלוג האישי; ראש ממשלה נרצח‪ ,‬מתוך‪" :‬ישראל ‪ ,"50‬הוצאת מעריב; ראשית התקשורת‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬אביב אנציקלופדיה לנוער‪ ,‬ערך‪ :‬תקשורת; תרגום התנ"ך ליוונית ‪ -‬מתוך‪ :‬אביב חדש‪,‬‬ ‫האנציקלופדיה הישראלית לנוער; אליגון‪-‬רוז תלמה ‪ -‬אלבום התמונות של סבתא שם הגדולה;‬ ‫אלפון דב ‪ -‬תמיד יהיו סיפורים‪ ,‬מתוך ‪":‬עיניים"‪ ,‬חוברת ספר עיתון לילדים ונוער; אלתרמן נתן‬ ‫ חג האילנות; אנדרסן הנס כריסטיאן ‪ -‬בגדי המלך החדשים‪ ,‬תרגום‪ :‬יעל ולדמן‪ ,‬עריכה‪ :‬חנה‬‫לבנה‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר האגדות של אנדרסן‪ ,‬כנרת זמורה ביתן‪ ;2008 ,‬קורות חייו‪ ,‬מעובד מתוך אתר‬ ‫משרד החינוך ‪http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tochniyot_Limudim/‬‬ ‫‪ ; /Chinuch_Leshoni/KishoriSafa/Andersen‬אשל יהודה ‪ -‬עד עמוד התלייה‪ ,‬מעובד בידי‬ ‫יהודה אטלס‪ ,‬מתוך הספר‪" :‬עד עמוד התלייה – עלילות המחתרת הציונית בעירק"; בורלא יהודה ‪-‬‬ ‫הדינר הגזול‪ ,‬מתוך‪ :‬קסמי מולדת‪ ,‬יבנה‪ ,‬תשי"ד; בלטמן רעיה ‪ -‬איחרתי לבקש סליחה‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫הארץ שלנו; בן גוריון מיכה יוסף ‪ -‬מעשה בשני אמנים; בן דוד ברוריה ‪ -‬מהי התייוונות‪ ,‬מי הם‬ ‫המתייוונים? עיבוד מתוך הספר‪ :‬בימי יוון ורומא; בן דוד מיכל ‪ -‬המדע הבדיוני מצית את דמיון‬ ‫החוקרים‪ ,‬מתוך‪ :‬ממעמקי הדמיון למרומי המציאות‪ ,‬גלילאו צעיר מבית מוטו תקשורת (יוני ‪;)2010‬‬ ‫בן דוד מיכל ‪ -‬מבצע ההצלה הגדול‪ ,‬מתוך‪ :‬מסע צעיר‪ ,‬דצמבר ‪ ,2007‬גיליון ‪ ;117‬עכשיו גליליאו‬ ‫צעיר‪ ,‬חברת מסע אחר‪ ,‬אונליין בע"מ‪ ,‬המגזין מודפס ע"י קבוצת מוטו תקשורת‪ .‬מתוך גליליאו‬ ‫צעיר ‪ ;SBC‬בן דור דתיה ‪ -‬ככה זה בעברית‪ ,‬מתוך‪ :‬כה זה בעברית‪ ,‬עם עובד ‪ ;1991‬בן עזר ג' ‪-‬‬ ‫ללכת לירושלים‪ ,‬עדותו של משה‪ ,‬מעובד מתוך‪ :‬כמו אור בכד‪ ,‬מאת ג' בן עזר‪ ,‬הוצאת מס‪;1992 ,‬‬ ‫בנאי פרץ ‪ -‬כל הכבוד לאבא‪ ,‬מתוך‪ :‬חמצן‪ ,‬סתווית תש"ם; בנזימן חגית ‪ -‬שיכור כלוט‪ ,‬מתוך‪ :‬ילד‬ ‫בערך‪ ,‬הוצאת דומינו; בניה סרי דן ‪ -‬הלפיד היתום; בס שמואל ‪ -‬לראש השנה; גולדברג לאה ‪ -‬דג‬ ‫הזהב‪ ,‬על שלושה דברים‪ ,‬מתוך‪ :‬מה עושות האיילות‪ ,‬ספריית פועלים‪ ;1971 ;1980 ,‬עם הספר על‬ ‫שפת הים‪ ,‬שפת ילדים‪ ,‬ספריית פועלים; גורי חיים ‪ -‬הרעות‪ ,‬מתוך‪ :‬אלכסנדר ארגוב‪ ,‬ככה סתם‪,‬‬ ‫ידיעות אחרונות ‪ ;1979‬גפן יהונתן ‪ -‬אומרים שחתולים‪ ,‬מתוך‪ :‬ספר שלם על חתול אחד‪ ,‬כנרת‪,‬‬ ‫‪ ;1980‬היונה הלבנה כבר זקנה‪ ,‬מתוך‪ :‬פחות אבל כואב‪ ,‬שוקן‪ ;1980 ,‬דאמיציס אדמונדו ‪ -‬מעשה‬ ‫נדיב‪ ,‬מתוך‪" :‬הלב"‪ ,‬תרגום‪ :‬מרים שוסטר פדובאנו‪ ,‬זמורה ביתן; דה בובאור סימון ‪ -‬הקריאה היא‬ ‫הרפתקה‪ ,‬תרגום‪ :‬ל' קופרשטיין; דודה אלפונס ‪ -‬הטוחן הזקן‪ ,‬תרגום‪ :‬יעקב שטיינברג‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫מכתבים מן הטחנה‪ ,‬הוצאת משרד הביטחון; דור און אלה ‪ -‬סבתא אסתרקה מדליקה משואה;‬ ‫דור גיא ‪ -‬ביות בעלי חיים‪ ,‬מעובד מתוך‪ :‬מחיות הבא לחיות הבית‪ ,‬מאת מיכל פורת ומיכל ברושי‬ ‫בן‪-‬לוי‪ ,‬אגף הנוער מוזיאון ישראל ירושלים‪ .‬טבע וארץ ינואר ‪ 1991‬חוברת ל"ג ‪ 2‬החברה להגנת‬ ‫הטבע; דורון נרי ‪ -‬פנו דרך‪ ,‬מתוך‪ :‬גלילאו צעיר ‪ ,76‬מאי ‪ ;2010‬הראל נירה ‪ -‬אמא של אסף כותבת‬ ‫מכתב; הרניק רעיה ‪ -‬מתוך אחי אחי; ווס אידה ‪ -‬אולי גם בשבילך כוכב‪ ,‬אדוני‪ ,‬תרגום‪ :‬תמי‬ ‫דבס ויוספון ווס‪ ,‬מתוך‪ :‬מישהו לפני ומישהו מצדדי‪ ,‬ספריית פועלים‪ ,‬תש"ן; וייס אפרת ‪ -‬מפקד‬ ‫החילוץ‪" :‬הבולען נפער מתחת לרגלי הצעיר" ‪ ,‬מתוך ‪ ;YNET‬זרחי נורית ‪ -‬כיכר השמחה וכיכר‬ ‫העצב‪ ,‬מתוך‪ :‬הכורסא המתנדנדת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשל"א; חגית בנזימן ‪ -‬שיכור כלוט; חור נילי‬ ‫ האחרון שנותר במי הנחל‪ ,‬מתוך‪ :‬הארץ שלנו (כרך כ"ו); חפר חיים ‪ -‬הצנחנים בוכים‪ ,‬מתוך‪:‬‬‫אף מילה רעה (כמעט) זמורה ביתן ‪ ;1998 ,‬טולסטוי לב ‪ -‬חמשת העיוורים‪ ,‬תרגם ועיבד חיים‬ ‫נחמן ביאליק מתוך‪ :‬בתוך הגן‪ ,‬דביר‪ ;1983 ,‬יחיאלי יוסף ווקס דניאל ‪ -‬תופעת הבולענים‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫מט"ח הספרייה הווירטואלית‪ ,‬המאמר‪ :‬בורות פעורים בממלכת המלח; יפרח חביב ‪ -‬נורית נקמה‬

‫רשימת מקורות ‪301‬‬

‫בפורים‪ ,‬מתוך‪ :‬דבר לילדים מיתרים ו'‪ ,‬מסדה‪ ;1997 ,‬כהן אסיף שלומית ‪ -‬כיסא גלגלים‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫המחבוא של הרוח‪ ,‬עם עובד; כהן שגיא ‪ -‬חיי פרטיזן יהודי‪ ,‬מתוך אתר מאקו; כיצד הפכה התקווה‬ ‫להמנון? שחר דוד‪ ,‬מתוך‪ :‬אזרחות במדינת ישראל‪ ,‬כנרת; מזיא פרדריקה ‪ -‬מרים אמא קטנה‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬חברי הקטנים‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ;1962 ,‬מן רפי ‪ -‬תולדות העיתונות‪ ,‬מתוך‪" :‬הדפוס הוא‬ ‫מחסן נשק"‪ ,‬עיניים גיליון ‪ ;115‬נוי יצחק ‪ -‬החייכן; נחמני פיני ‪ -‬שירי חרות בכלא דמשק‪ ,‬מתוך‪:‬‬ ‫הלילה הזה – הגדה ישראלית‪ ,‬מישאל ונועם ציון; סוקרטס ‪ -‬העיוור והמשותק‪ ,‬שלושת המסננות‪,‬‬ ‫משלים פילוסופיים לילדים‪ ,‬מישל פיקמל‪ ,‬מצרפתית‪ :‬ראובן מירן‪ ,‬הוצאת אחוזת בית; פרחי רחל ‪-‬‬ ‫ירושלים; פרץ איתן ‪ -‬עין גדי; רבי משה‪ ,‬רשם ‪ -‬החנוכייה שלא דלקה‪ ,‬הרב יוסף משאש ממרוקו‬ ‫מתוך חג לעם‪ ,‬כתר‪ ;1990 ,‬רביקוביץ דליה ‪ -‬הנער שביקש לדוג לויתן‪ ,‬מתוך‪ :‬מסיבה משפחתית‪,‬‬ ‫עם עובד‪ ;1974 ,‬רודאשבסקי יצחק ‪ -‬לא יכולתי ללבוש את הטלאי‪ ,‬מתוך‪" :‬מיומנו של נער יהודי‬ ‫בווילנה"; יצחק רודאשבסקי‪ ,‬הוצאת מסדה; ריינס דורית ‪ -‬הדפוס‪ ,‬המצאה ששינתה את חיי‬ ‫האדם‪ ,‬מתוך‪" :‬פשוש"‪ ,‬חוברת עיתון הילדים של טבע וארץ‪ ,‬החברה להגנת הטבע; רפאל גדעון ‪-‬‬ ‫הפרטיזנים לחמו נגד הכיבוש הנאצי‪ ,‬מתוך‪ :‬חוברת בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש אייבשיץ‪,‬‬ ‫חיפה ; שי ש' – הספרים החיצוניים‪ ,‬מתוך‪ :‬אביב חדש‪ :‬האנציקלופדיה הישראלית לנוער; שליטא‬ ‫דוד ‪ -‬אנימציה במילים פשוטות‪ ,‬עין גדי; שלם מתיתיהו ‪ -‬שיבולת בשדה‪ ,‬זמרים‪ ,‬מרכז לתרבות‬ ‫ולחינוך‪ ;1969 ,‬שפרה שמואלביץ ‪ -‬איך הפר הנחש את השבועה שנשבע לנשר? מתוך‪ :‬סיפור מתוך‬ ‫עלילות אנזו הנשר הגדול‪ ,‬עם עובד‪.2009 ,‬‬

‫תמונות ותצלומים‬

‫איורים‪ :‬עדי ניר; אייל אילת ‪ ;166‬יבגני ברשקוב ‪ ;227‬שרה בת אור ‪ ;77‬איה גורדון־נוי ‪;188‬‬ ‫ורדית דפני ‪ ;260 ,78 ,46‬אינה זולטרסקי ‪ ;58‬שירז פורמן ‪ ;242 ,45‬איילת שליטין אופירם ‪,64‬‬ ‫‪ ;110‬הילית שפר ‪12‬‬ ‫תצלומים‪ :‬בריג'מן ארט‪ ,‬שאטר סטוק‪ ,‬לשכת העיתונות הממשלתית והצלמים‪ :‬זולטן קלוגר‪ ,‬אבי‬ ‫אוחיון‪ ,‬יעקב סער‪ ,‬דורון הורוביץ‪ ,‬זיו קורן‪ ,‬דוד רובינגר; תמי פרמונט‪ ,‬איילת שליטין‪-‬אופירם‪,‬‬ ‫חנה שליטא‪ .‬צילום העטיפה‪ :‬שרית רוזנברג‬

‫תודה‬ ‫שירן בחרי‪ ,‬כרזה רבין‬ ‫יבגני ברשקוב‪ ,‬איור מתוך הספר "רחוב בירושלים"‪ ,‬הוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪.‬‬ ‫סרגי טונין‪ ,‬ביחד‪ ,‬מתוך התערוכה "קריקטורות בקונפליקט"‪ ,‬ספטמבר ‪ ,2009‬מוזיאון הקומיקס חולון‪.‬‬ ‫אבי יאיר‪ ,‬ללא כותרת ‪( 2009‬ים המלח)‪ ,‬תודה לגלריה ‪Raw Art info@rawart-gallery.com‬‬ ‫מרסל ינקו‪ ,‬החייל הפצוע‪ ,‬באדיבות משפחת האמן ומוזיאוני חיפה‪ ,‬אוסף מוזיאון חיפה לאמנות‪,‬‬ ‫ צלמת‪ :‬שחר עמית‪.‬‬ ‫ליאת לבני‪ ,‬סיפורי מגדלורים‪ ,‬שנה ‪ 40 ,2010‬שכבות נייר‪ ,‬רישום ואור ‪ 45x40‬ס"מ‪.‬‬ ‫מאיר פיצ'חדזה‪ ,‬שנה ‪ ,2003‬באדיבות עזבון המנוח מאיר פיצ'חדזה‪ ,‬על ידי מנהל העזבון‪ ,‬עו"ד‬ ‫ דביר אביאל‬ ‫שרה קלצ'קו על הציטוטים מתוך הספר "מסע מדע לכיתה ה" ‪ -‬מסע בתחנת חלל מסביב לכדור‬ ‫ הארץ״‪ ,‬הוצאת כנרת‪ ,‬זמורה‪.‬‬ ‫ראובן רובין ‪ -‬ספר ערבי בשער יפו‪ ,1924 ,‬שמן על בד‪ 66x55 ,‬ס"מ‪ ,‬באדיבות מוזיאון בית ראובן‬ ‫ ‪http://www.rubinmuseum.org.il‬‬ ‫מערכת ‪YNET‬‬ ‫אתר ‪MAKO‬‬ ‫בולי סדרת איכות הסביבה‪ ,‬באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל‪ ,‬מעצב הסדרה‪ :‬אליעזר‬ ‫ וייסהוף‪9.12.1975 ,‬‬ ‫הוצאת כתר‪ ,‬הוצאת מודן‬ ‫‪ 302‬רשימת מקורות‬