צועדים בדרך המילים ו ממ"ד

‫צועדים בדרך המילים ו'‬ ‫לימודי השפה העברית‬ ‫לחינוך הממלכתי דתי‬

‫בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫התאמה לחינוך הממלכתי־דתי‪ :‬דבורה כהן‬ ‫ייעוץ ספרותי‪ :‬ד"ר רבקה איילון‬

‫‪2829‬‬ ‫‪26.6.2019‬‬

‫חינוך לשוני‪ :‬עברית ‪ -‬שפה‪ ,‬ספרות‪ ,‬תרבות‬

‫עיונים ספרותיים‪ :‬ד"ר רבקה איילון‪ ,‬ד"ר יפה בנימיני‪ ,‬ד"ר אורית מיטל‪ ,‬ד״ר יהושבע בנטוב‬ ‫עריכה ועיבוד פדגוגי ודידקטי‪ :‬בינה גלר־טליתמן וחנה שליטא‬ ‫התאמה לחינוך הממלכתי דתי‪ :‬דבורה כהן‬ ‫ייעוץ מגדרי‪ :‬ד"ר צפרירה שחם‬ ‫איורים‪ :‬ניר עדי ומאיירים נוספים (ר׳ עמוד ‪)323‬‬ ‫עיצוב וגרפיקה‪ :‬לילי פרזי‬ ‫הפקה‪ :‬תמי פרמונט‬

‫תודה מיוחדת לד"ר דנה טאובה על שקראה‪ ,‬העירה והציעה‪.‬‬

‫‪2829‬‬ ‫‪26.6.19‬‬

‫הספר יצא באישור משרד החינוך‪ ,‬אישור מספר ‪ 2829‬מיום ‪26.6.19‬‬ ‫הספר ערוך על פי תכנית הלימודים לחינוך לשוני עברית — שפה‪ ,‬ספרות ותרבות תשס"ג‬ ‫והתוויות תשע"א‪.‬‬ ‫לספר נלווה מדריך למורה מפורט‪.‬‬ ‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-982-4‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל‬ ‫סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‪,‬‬ ‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק התעשייה חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬

‫כנרת בית הוצאה לאור‬ ‫© כל הזכויות שמורות ‪ 2019‬כנרת‪ ,‬זמורה‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬

‫תוכן העניינים‬

‫חיי בית הספר ‬

‫צלקת ‪ /‬יאנוש קורצ'אק | עיבד‪ :‬אריה ביכנר ‬ ‫מהי אנטישמיות ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫מהפכה בחינוך העיוורים ‪ /‬חנה ברנר ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬לא רואים עליה ‪ /‬חגית אהרונוף ‬ ‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬ג'סי סטיוארט ‬

‫ְּב ָא ֳה ָלּה של תורה ‬

‫‪6‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬

‫‪32‬‬

‫אגדה ‪ /‬יעקב פיכמ ן‬ ‫מתן תורה ולימוד תורה ‪ /‬מן המקורות ‬ ‫עשה תורתך קבע ‪ /‬שמאי ‬ ‫יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ‪ /‬מתוך פרקי אבות ‬ ‫תחילתו של ר' אליעזר בן הורקנוס ‬ ‫לימוד תורה בשואה ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬רוץ ילד רוץ ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪47‬‬

‫היחיד והיחד ‬

‫‪48‬‬

‫‪50‬‬ ‫ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות ‪ /‬מן המשנה ‬ ‫‪51‬‬ ‫המגביה ידו על חברו ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫‪53‬‬ ‫למה תכה רעך? ‪ /‬יִ ְצ ָחק וַ ְקנִ ין ‬ ‫‪54‬‬ ‫שנאת חינם ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית ‪ /‬שרה ליפקין ‪56‬‬ ‫‪57‬‬ ‫על משחק הכדורגל ‪ /‬שולה פרידור ‬ ‫‪60‬‬ ‫הציפור פמפלה ‪ /‬נורית זרחי ‬ ‫‪63‬‬ ‫נּורית זַ ְר ִחי ‬ ‫לדוכיפת ‪ִ /‬‬ ‫‪67‬‬ ‫הרוכל ורבי ינאי ‪ /‬מדרש ‬ ‫‪68‬‬ ‫האב‪ ,‬הבן והחמור ‪ֵ /‬איזֹוּפֹוס ‬

‫"‪...‬עֹולם ֶח ֶסד יִ ָּבנֶ ה‪ "...‬‬ ‫ָ‬

‫מעשים של ממש ‪ /‬סיפור חסידי ‪ /‬עיבד‪ :‬אדיר כהן ‬ ‫ר' אריה לוין‪" ,‬הצדיק הנסתר" ‪ /‬חנה בר ‬ ‫הנער דוד וכדי דבש ‪ /‬ח"נ ביאליק ‬ ‫הביצה ‪ /‬חיים נחמן ביאליק ‬ ‫תרומתו של ביאליק לתרבות היהודית בארץ ‪ /‬רבקה לוי ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬לידיה מלכת ארץ ישראל ‪ /‬אורי אורלב ‬ ‫שירת הליווייתנים ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫רוח של אחווה ‬

‫מה מלמד אותנו ספר הספרים? ‪ /‬דוד בן גוריו ן‬ ‫ִא ְיק ַּבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי ‪ /‬רחל כץ ‬ ‫מדוע נאבקו הנשים בעולם שיהיו להן זכויות? ‪/‬‬ ‫צפרירה שחם ‬ ‫הנשר ‪ /‬פ"מ דוסטוייבסקי ‬ ‫ְמשל הנשר ‪ /‬ג'יימס אגרי ‬ ‫גזענות ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫מוצאם של האפרו־אמריקאים ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם ‪ /‬ידיעה מהעיתון ‬ ‫מרטין לותר קינג ‪ /‬ענת בלזברג ‬ ‫יש לי חלום ‪ /‬מרטין לותר קינג ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬תום סויר ‪ /‬מארק טווין ‬

‫ְל ָע ְב ָדּה ָ‬ ‫ּולש ְמ ָרּה ‬

‫בית המרפא של חיות הבר הנטושות ‪ /‬צפריר רינת ‬ ‫האנרגיה לתועלת האדם ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫כמויות החשמל המופקות בישראל ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫לא לזרוק פחית לפח ‪ /‬ג'ון ג'אבנה ‬ ‫החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו‬ ‫נמצאים בסכנת הכחדה ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר ‬

‫‪70‬‬

‫‪72‬‬ ‫‪73‬‬ ‫‪78‬‬ ‫‪82‬‬ ‫‪86‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪89‬‬

‫‪90‬‬

‫‪92‬‬ ‫‪93‬‬

‫‪98‬‬ ‫‪101‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪107‬‬ ‫‪109‬‬ ‫‪111‬‬ ‫‪114‬‬ ‫‪119‬‬ ‫‪121‬‬

‫‪123‬‬

‫‪126‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪131‬‬ ‫‪132‬‬ ‫‪134‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪3‬‬

‫ארץ ישראל ‬

‫‪137‬‬

‫ארץ ישראל — ארץ ההבטחה ‪ /‬מהמקורות ‬ ‫הארץ הטובה ‬ ‫שחפים ‪ /‬לאה גולדברג ‬ ‫שחפים ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר ‬ ‫הליכה לקיסריה ‪ /‬חנה סנש ‬ ‫אגדת היַ רדן ‪ /‬עיּבדה‪ :‬דבורה עומר ‬ ‫נהר הירדן ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫לשיר זה כמו להיות ירדן ‪ /‬נעמי שמר ‬ ‫כנרת ‪ /‬רחל ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬הביתה מערבות השמש ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪139‬‬ ‫‪139‬‬ ‫‪142‬‬ ‫‪143‬‬ ‫‪145‬‬ ‫‪147‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪153‬‬ ‫‪154‬‬ ‫‪156‬‬

‫שבת ‬

‫‪157‬‬

‫קבלת שבת ‪ /‬אליעזר כהן ‬ ‫מן המקורות ‬ ‫למה צחק הצדיק? ‪ /‬מרטין בובר ‬ ‫המבדיל בין קודש לחול ‪ /‬הרב אליעזר מלמד ‬ ‫לנר ולבשמים ‪ /‬רבי סעדיה בר יוסף ‬

‫‪159‬‬ ‫‪160‬‬ ‫‪161‬‬ ‫‪165‬‬ ‫‪167‬‬

‫מעגל השנה היהודי‪ ,‬חגים ומועדים ‬ ‫ימי סליחה וחסד‪ ,‬ימים נוראים ‬

‫‪169‬‬ ‫‪170‬‬

‫מתוך הלכות תשובה ‪ /‬הרמב"ם ‬ ‫מן המקורות ‬ ‫בן אדם מה לך נרדם? ‪ /‬ר' יהודה אבן ַּבלְ ָעם ‬ ‫זוליכה בת כתון ‪ /‬דן בניה־סרי ‬ ‫מתוך תפילת נעילה ‬ ‫רציתי להתפלל ולא ידעתי ‪ /‬מרדכי בר־און ‬

‫סוכות ‬

‫מן המקורו ‬ ‫ת‬ ‫חוני המעגל ‪ /‬מן המשנה ‬ ‫תפילה המונית לגשם בעת בצורת ‬ ‫גבּורֹות גשמים ‪ /‬מתוך המשנה ‬ ‫ברּכַ ת השנים ‪ /‬מתוך תפילת העמידה ‬ ‫אל־חי יפתח אוצרות שמים ‪ /‬מתוך סידור התפילה ‬ ‫גשם ‪ /‬אסתר ראב ‬ ‫גשם בוא ‪ /‬תרצה אתר ‬

‫חנוכה ‬

‫תפילת "על הניסים" ‬ ‫מן המקורות ‬ ‫ָׁשם בחנוכה שנת ‪ / 1943‬עובד בן־ישי ‬

‫‪4‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪172‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪174‬‬ ‫‪177‬‬ ‫‪181‬‬ ‫‪182‬‬

‫‪184‬‬

‫‪186‬‬ ‫‪188‬‬ ‫‪190‬‬ ‫‪191‬‬ ‫‪192‬‬ ‫‪194‬‬ ‫‪196‬‬ ‫‪198‬‬

‫‪199‬‬

‫‪201‬‬ ‫‪204‬‬ ‫‪205‬‬

‫ט"ו בשבט ‬

‫תפילת האילן‪ ,‬המנון שמורות הטבע של מוזמביק ‬ ‫מאי ט"ו בשבט? ‪ /‬מידע הלכתי ‬ ‫המקום בו נמצאת הנשמה ‪ /‬אברהם שטאל ‬ ‫ספרנו ‪ /‬מתוך עיתון בית ספר בפולין ‬ ‫ט"ו בשבט בבית ֵ‬

‫פורים ‬

‫‪210‬‬

‫‪211‬‬ ‫‪212‬‬ ‫‪214‬‬ ‫‪216‬‬

‫‪219‬‬

‫מתוך מגילת תעני ‬ ‫ת‬ ‫שלושה חגים בישראל שזורים באור ‪ /‬הרב קּו ‬ ‫ק‬ ‫הופעת הלצים ‪ /‬נתן אלתרמן ‬

‫‪221‬‬ ‫‪221‬‬ ‫‪222‬‬

‫פסח ‬

‫‪223‬‬

‫כי הנה סתיו עבר ‪ /‬שיר השירי ‬ ‫ם‬ ‫מקורבן הפסח בימי בית המקדש‬ ‫ועד קריאת ההגדה בליל הסדר ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫לס ֵּפר בניסים ונפלאות ‪ /‬הרמב"ם ‬ ‫ַ‬ ‫כוס הדורות ‪ /‬אשר ברש ‬ ‫אליהו הנביא מבשר הגאולה ‬ ‫ביעור חמץ ‪ /‬חנה ניר ‬ ‫שביתת רעב בליל הסדר ‪ /‬גולדה מאיר ‬

‫‪227‬‬ ‫‪229‬‬ ‫‪231‬‬ ‫‪236‬‬ ‫‪237‬‬ ‫‪238‬‬

‫יום הזיכרון לשואה ולגבורה ‬

‫‪240‬‬

‫מאוד רציתי לחיות ‪ /‬סיפר מאקס שווַ אּב ‬ ‫להסתתר ‪ /‬אידה ווס ‬ ‫חסידי אומות העולם ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫זרים סיכנו את עצמם למען הצלת יהודים ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫קול דניה הלוחמת ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫ָׁש ְמּבֹון‪ ,‬כפר של חסידי אומות העולם ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫חסידי אומות העולם ‪ /‬חיים חפר ‬ ‫מועדון קוראים‪ :‬האי ברחוב הציפורים ‪ /‬אורי אורלב ‬

‫‪225‬‬

‫‪243‬‬ ‫‪246‬‬ ‫‪249‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪252‬‬ ‫‪252‬‬ ‫‪255‬‬ ‫‪257‬‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנספים בפעולות האיבה ‪258‬‬ ‫בלדה לחובש ‪ /‬דן אלמגור ‬

‫‪260‬‬

‫יום העצמאות ‬

‫‪264‬‬

‫צל ומי באר ‪ /‬יורם טהרלב ‬ ‫כ"ט בנובמבר ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫מתוך מגילת העצמאות ‬ ‫זיכרונות מטקס הכרזת העצמאות ‪ /‬זאב שרף ‬ ‫הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה ‪ /‬דוד בן גוריון ‬

‫‪266‬‬ ‫‪269‬‬ ‫‪272‬‬ ‫‪273‬‬ ‫‪277‬‬

‫ל"ג בעומר ‬

‫ר' שמעון ובנו במערה ‪ /‬תלמוד בבלי ‬ ‫מרד בר כוכבא ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫ ‬ ‫רבי עקיבא‬ ‫האריה והקורא ‪ /‬מדרש ‬ ‫הזאב והאנפה ‪ /‬איזופוס ‬ ‫מדורה גדולה ומדורה קטנה‪ /‬עמוס לוין ‬

‫בזוכרנו את ציון ‬

‫אם אשכחך ירושלים ‪ /‬תהילים קל"ז ‬ ‫זכר לחורבן ירושלים והמקדש ‪ /‬קטע מידעי ‬ ‫העיפרון ‪ /‬ימימה טשרנוביץ ‬ ‫ירושלים בירת מדינת ישראל‪ ,‬היא עיר מעורבת ‪/‬‬ ‫חיה דור וזיוה מימוני ‬

‫ענייני לשון ומושגים ספרותיים‬

‫אופן הפעולה ‪208‬‬ ‫אקרוסטיכון ‪168‬‬ ‫אנפורה ‪195‬‬ ‫בנייני הפועל ‪183 ,77-76‬‬ ‫ה"א היידוע ‪113 ,97 ,17‬‬ ‫האנשה ‪318 ,155 ,159 ,149 ,64‬‬ ‫דימוי ‪155‬‬ ‫הכללה ופירוט ‪321 ,305 ,140 ,58‬‬ ‫השאלה ‪318 ,316 ,268 ,175 ,159 ,155 ,31‬‬ ‫הרמז ‪175 ,35‬‬ ‫טיפוגרפיה ‪308‬‬ ‫כותרות ‪133‬‬ ‫לשון המדרש ולשון ימינו ‪44‬‬ ‫לשון התנ"ך ולשון חכמים ‪56 ,43‬‬ ‫לשון התנ"ך ולשון ימינו ‪160 ,84 ,81‬‬ ‫מילות השוואה ‪12‬‬ ‫מילות יחס ‪217‬‬ ‫מילות קישור ‪217 ,136 ,118 ,112‬‬ ‫מילות שייכות ‪203 ,202‬‬ ‫מקאמה ‪256‬‬ ‫משפחות מילים ‪202 ,193 ,180 ,175 ,172 ,164 ,75‬‬ ‫סימני פיסוק ‪263‬‬ ‫סלנג ‪262‬‬ ‫סמיכות ‪97 ,92‬‬

‫‪278‬‬

‫‪280‬‬ ‫‪284‬‬ ‫‪288‬‬ ‫‪289‬‬ ‫‪290‬‬ ‫‪291‬‬

‫‪295‬‬

‫‪297‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪301‬‬

‫שבועות ‬

‫‪306‬‬

‫ותלמוד תורה כנגד כולם ‪ /‬מן המשנה ‬ ‫נמשלו דברי תורה במים ‪ /‬מדרש שיר השירים ‬ ‫כתר ארם צובא ‪ /‬יהושבע בנטוב ‬ ‫עדותו של פאחם ‪ /‬אמנון שמוש ‬ ‫מה היה [היתה] תחילתו של רבי עקיבא? ‬ ‫קציר ‪ /‬זרובבל גלעד ‬

‫‪308‬‬ ‫‪309‬‬ ‫‪310‬‬ ‫‪312‬‬ ‫‪315‬‬ ‫‪317‬‬

‫משחק‪ :‬סולמות וחבלים ‬ ‫דרכי ארגון טקסטים עיוניים ‬ ‫רשימת מקורות ‬

‫‪319‬‬ ‫‪321‬‬ ‫‪322‬‬

‫‪304‬‬

‫פועל בסביל ‪312 ,230 ,128‬‬ ‫צירופים מושאלים ‪318 ,268 ,253 ,175‬‬ ‫צירופי סמיכויות (ה"א היידוע) ‪112 ,97 ,92‬‬ ‫שם הפועל ‪144 ,100 ,76‬‬ ‫שם הפעולה ‪230 ,144 ,128 ,108‬‬ ‫תיאור אופן הפעולה ‪208‬‬ ‫תואר השם (שם תואר) ‪209 ,149 ,113 ,62‬‬

‫הדרכה‬

‫לארגון כתיבת טקסטים עיוניים ‪321‬‬ ‫לכתיבת דו־שיח ‪64‬‬ ‫לניהול דיון ‪52 ,30‬‬ ‫לכתיבת הגדרה ‪65‬‬ ‫לכתיבת השוואה מילולית ‪108 ,20‬‬ ‫לכתיבת מחזה ‪85‬‬ ‫לכתיבת מכתב רשמי ‪314 ,136‬‬ ‫לכתיבת סיכום ‪263 ,59‬‬ ‫לכתיבת טקסט מידעי ‪268 ,166‬‬ ‫לכתיבת ריאיון ‪13‬‬ ‫לכתיבת טקסט למטרת שכנוע ‪52‬‬ ‫לכתיבת תולדות חיים ‪13‬‬ ‫לכתיבת תעודת הערכה ‪62‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪5‬‬

‫חיי בית הספר‬ ‫"טֹובים ַה ְּׁשנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד‪ֲ ,‬א ֶׁשר יֵ ׁש לָ ֶהם ָׂשכָ ר טֹוב ַּב ֲע ָמלָ ם‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ּכִ י ִאם יִ ּפֹלּו‪ָ ,‬ה ֶא ָחד יָ ִקים ֶאת ֲח ֵברֹו‪,‬‬ ‫וְ ִאילֹו ָה ֶא ָחד ֶׁשּיִ ּפֹול‪ ,‬וְ ֵאין ֵׁשנִ י לַ ֲה ִקימֹו‪.‬‬

‫ָע ָמל ‪ -‬עבודה‬

‫(קהלת פרק ד‪ ,‬פסוקים ט‪-‬י)‬ ‫יכְך יִ ְקנֶ ה לֹו ָא ָדם ָח ֵבר‪...‬‬ ‫טֹובים ַה ְּׁשנַ יִ ם ‪ -‬לְ ָכל ָּד ָבר ִמן ָה ֶא ָחד‪ .‬לְ ִפ ָ‬ ‫רש"י מפרש‪ִ :‬‬ ‫אכה נַ ֲע ֵׂשית ְּב ָׁשנִ ים ֶׁש ֵאין ַהּיָ ִחיד ַמ ְת ִחיל ָּבּה לְ ַבּדֹו‪.‬‬ ‫ַה ְר ֵּבה ְמלָ ָ‬ ‫(ח ֵברֹו) וְ ֹלא ִּד ְק ֵּדק ֶאת ֲא ֶׁשר ָׁש ַמע ִמ ִּפי ַרּבֹו‬ ‫‪....‬אם יִ ָּכ ֵׁשל ֲ‬ ‫ִּכי ִאם יִ ּפֹלּו ‪ְּ -‬כ ַמ ְׁש ָמעֹו ִ‬ ‫ּומ ֲע ִמידֹו ַעל ָה ֱא ֶמת‪...‬‬ ‫ָּבא ֲח ֵברֹו ַ‬

‫מטרת הפתגם או האמירה המופיעים בראש טקסט‪ ,‬או במקרה שלנו בראש המדור‪,‬‬ ‫היא לרמוז על הרעיון המרכזי של התוכן ועל כוונות היוצר או העורך‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫אכה ‪ -‬עבודה‬ ‫ְמ ָל ָ‬ ‫ִּד ְק ֵּדק ‪ -‬דייק‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫קראו את המשפט שבשער המדור‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬לפי הפסוק מספר קֹהלת ‪ -‬מדוע טובים השניים מן האחד?‬ ‫ב‪ .‬היזכרו בדוגמאות מחייכם המלמדות שטובים השניים מן האחד וספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד מתפרשים דברי קהלת אצל רש"י?‬ ‫‪ .3‬היזכרו בשיתוף פעולה בין שניים בחומש שמות‪ ,‬שמלמד שכוחם של שניים טוב‬ ‫יותר מכוחו של יחיד וספרו‪.‬‬ ‫‪ .4‬ספרו על מקרה שבו חבר‪/‬ה עזר‪/‬ה לכם או נעזר בכםֹ‪.‬‬

‫"מה ַּב ְרזֶ ל זֶ ה‪ֶ ,‬א ָחד ְמ ַח ֵּדד ֶאת ֲח ֵברֹו ‪-‬‬ ‫ חז"ל אמרו‪ָ :‬‬ ‫ַאף ְשנֵ י ַּתלְ ִמ ֵידי ֲחכָ ִמים ְמ ַח ְּד ִדין זֶ ה ֶאת זֶ ה ַּב ֲהלָ כָ ה‪"...‬‬ ‫(תלמוד בבלי מסכת תענית‪ ,‬דף ז‪ ,‬עמוד א)‬

‫ ‬

‫ר' יוסף כספי מפרש‪:‬‬ ‫שמנהג הטבחים לעשות כן בסּכִ ינָ ם;‬ ‫מתחדד בברזל אחר כמו ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ברזל‬ ‫בורתו‪ ,‬אם בלימוד החכמות‪ ,‬אם בעצות‬ ‫כן האיש (הלומד) מתחדד בחברו‪ַּ ,‬ב ֲח ָ‬ ‫הצריכות‪.‬‬ ‫‪ .5‬קראו את פירושו של ר' יוסף כספי‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה המשל ומה הנמשל במאמר חז"ל?‬ ‫ב‪ .‬מה המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות המושאלת של המילה "מחדדים"?‬ ‫‪ .6‬מהם היתרונות של לימוד עם חבר? ספרו מניסיונכם‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪7‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫הקריאה במדור מעוררת מחשבה על היחס לשונים בחברה‪.‬‬ ‫ ∞נקרא שני סיפורים )"צלקת" מאת יאנוש קורצ'אק‪ ,‬ו־"עץ הדובדבן השבור" מאת ג'סי‬ ‫סטיוארט( שמגוללים אירועים חברתיים מימי בית הספר‪ ,‬במקומות שונים ובתקופות‬ ‫שונות‪ .‬נחשוב‪ ,‬כיצד אנחנו נוהגים במצבים דומים? איך אנחנו מגיבים כאשר דוחים‬ ‫מישהו בחברה? האם אנחנו נחלצים להגן על ילדים פגועים ולחזק אותם? האם‬ ‫טוב להבליג כאשר מישהו פוגע בנו או רצוי לשתף ולבטא את הרגשותינו בקול רם?‬ ‫מאחרים‪ ,‬משתנָ ה‬ ‫ֵ‬ ‫ ∞מה קורה כאשר גישת החברה ביחס לקבוצת בני אדם שונים‬ ‫לטובה? כיצד זה משפיע עליהם? נקרא על כך בטקסט "מהפכה בחינוך העיוורים"‪.‬‬ ‫ ∞האם יש קשר בין היחס שלנו אל השֹונּות שלנו לבין יחס החברה כלפינו? נקרא על‬ ‫כך בספר המרתק "לא רואים עליה" מאת חגית אהרונוף‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫ ∞נלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון מדויקת‬ ‫הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬ ‫ ∞נבחין בלשון ציורית‪ ,‬כלומר בביטויים מושאלים ובדימויים‪.‬‬ ‫ ∞נתנסה בכתיבת דו־שיח ובעריכת ריאיון‪.‬‬ ‫ ∞נכתוב סיפור או כתבה לפי בחירתנו‪.‬‬ ‫ ∞נחזור ונתרגל איסוף מידע וארגונו בטבלה‪.‬‬ ‫ ∞ננהל דיונים בנושאים שונים‪.‬‬ ‫ ∞נחקור ונכתוב סיכום על תולדות חייו של יאנוש קורצ'אק‪ ,‬מחבר הסיפור "צלקת"‪.‬‬

‫למשפט‪ ,‬ציטטה או פתגם שמופיעים בראש יצירה ספרותית או במקרה שלנו‪,‬‬ ‫בראש המדור‪ ,‬קוראים מוטו‪ .‬המוטו מרמז על התוכן או על כוונת היוצר‪,‬‬ ‫ובמקרה שלנו‪ ,‬על תוכנו של המדור‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •לפי שם הסיפור שערו על מה יסופר בו?‬ ‫ •בזמן הקריאה שימו לב‪:‬‬ ‫‪ .1‬במה התבטא היחס ליאשק כילד דחוי בכיתה?‬ ‫הבוכה אליה ועד‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .2‬עקבו אחר התנהגותה של המורה מרגע שהיא קוראת לילד‬ ‫שהיא מוציאה את הסיכה משערותיה‪ .‬מה הרגשתם בזמן קריאת הקטע הזה?‬

‫צלקת ‪ /‬יאנוש קורצ'אק | עיבד‪ :‬אריה ביכנר‬ ‫שום תלמיד לא רצה לשבת ִאתו על ספסל אחד‪ .‬ובכן‪ ,‬כאשר לא רצו‪ ,‬לא ישבו‪ ,‬וחסל‪.‬‬ ‫אׁשק הוא שקט‪ ,‬אפילו כאשר אינו רוצה‪ ,‬אבל מישהו מצווה‪ ,‬יציית‪ ,‬רק לא נעים לו‪.‬‬ ‫אבל יָ ֶ‬ ‫היום הראשון בבית הספר‪.‬‬ ‫יושב יאשק‪ ,‬זז עד קצה הספסל‪ ,‬אבל כאשר יסתכל‪ ,‬מיד יזכור‪ .‬עליו להיזהר‪ .‬רק היום‬ ‫להחזיק מעמד‪ .‬כאשר ילך הביתה‪ ,‬יספר לאמא וישאל‪ :‬מה לעשות‪ ,‬כדי לא לשבת‬ ‫יחד ִאתו‪.‬‬ ‫המורה‪ ,‬איך צריכים תלמידים ללמוד בחריצות‪ .‬את המחברות לא‬ ‫ָ‬ ‫שומע יאשק את דברי‬ ‫לק ֵמט‪ ,‬לנקות במברשת את השיניים ולא להפריע בשיעורים‪ .‬הוא שומע ועיניו דומעות‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫והמורה אינה מכירה עדיין את הנערים ואומרת‪:‬‬ ‫"בוא נא אלי‪ ,‬אתה‪ ,‬מהספסל האחרון‪ ,‬מה שמך? מדוע אתה בוכה?"‬ ‫הסתובבו כולם אחורה‪ ,‬רואים ואומרים‪:‬‬ ‫"מפני שהוא‪ ,‬המורה‪ ,‬אינו רוצה לשבת עם יהודי‪".‬‬ ‫"לשם מה בא הנה יהודי?"‬ ‫יצאו אפילו מהספסלים כדי לראות טוב יותר‪ ,‬ואז‪:‬‬ ‫מֹוׁשק!"‬ ‫"יהודון — רבי — ֶ‬ ‫המורה קמה‪ .‬השתתקו במקצת‪ ,‬כי אינם יודעים אם מותר‪ .‬אבל שוב‪:‬‬ ‫"ריח בצל נודף ממנו — מסריח‪".‬‬ ‫"לך לבית הכנסת!"‬ ‫"לחדר!"‬ ‫"אין אנו רוצים בך!"‬ ‫המורה עומדת‪ ,‬מחכה‪ ,‬והנערים סקרנים מה תגיד‪.‬‬ ‫אבל המורה אינה אומרת כלום‪ ,‬רק סיכת ראש הוציאה משערותיה והשערות התפזרו‪.‬‬ ‫ולמורה יש שערות יפות‪ ,‬ארוכות‪ ,‬בהירות‪ ,‬מסורקות למשעי‪ .‬מה יהיה כאן?‬ ‫דממה‪.‬‬ ‫"ובכן מה?" שואלת המורה‪" ,‬גמרתם כבר?"‬ ‫"מה היה עלינו לגמור?" אומר הנער‪ ,‬אשר השליך אבנים בחצר‪.‬‬ ‫"נסדר ליהודי ‘חימום' כזה שילך לו‪ ",‬מוסיפים האחרים‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪9‬‬

‫"לא ילך‪ ",‬אומרת המורה‪" ,‬גם אם כל יום תכו אותו הוא מוכרח להישאר כי כך אומר‬ ‫החוק‪ .‬ועכשיו הירגעו ואספר לכם את תולדות הצלקת הזאת‪ .‬התדעו מה זאת צלקת?"‬ ‫המורה התכופפה והראתה מקום ריק‪ ,‬חסר שערות על ראשה — מקום ָצלּוק‪ .‬כאשר‬ ‫שערותיה היו מסורקות ומסודרות כראוי‪ ,‬הצלקת לא נראתה כלל‪.‬‬ ‫"אתם רואים?"‬ ‫"זה ודאי מאבן‪"...‬‬ ‫"אולי סוס בעט במורה?"‬ ‫רעי לב‪.‬‬ ‫"לא סוס‪ ,‬כי אם אנשים‪ ",‬השיבה המורה‪" ,‬אנשים לא נבונים‪ֵ ,‬‬ ‫"הייתי אז ילדה‪ ,‬בערך בגילכם‪ .‬אמי גרה בעיירה‪ .‬הפולנים בעיירה היו מעטים‪ ,‬רק‬

‫‪10‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫גרמנים היו‪ .‬אבי מת‪ .‬היינו רק שתינו‪ :‬אמא ואני‪ .‬והאזור ההוא של פולין היה שייך אז‬ ‫לגרמניה‪ .‬וגם אצל הגרמנים היה אז חוק‪ ,‬שהילדים מוכרחים לבקר בבית הספר‪ .‬ובכן‬ ‫רשמה אותי אמא לבית הספר‪ ,‬אחרת היתה משלמת קנס‪ ,‬או שהיו מושיבים אותה‬ ‫בבית הסוהר‪.‬‬ ‫כאשר הלכתי בפעם הראשונה לבית הספר הגרמני‪ ,‬נישקה אותי אמא‪ ,‬דמעות זלגו‬ ‫עֹוטה אומללה'‪ ...‬ואני השתוממתי‪ ,‬כי הייתי מרוצה ושמחתי שאהיה‬ ‫‘פ ָ‬ ‫מעיניה ואמרה‪ָ ּ :‬‬ ‫כבר תלמידה‪ .‬מפני מה אמא מפחדת‪ ,‬ועל מה צר לה כל כך?‬ ‫"נו‪ ,‬ומה? חדלתי להשתומם‪ .‬אתם ודאי כבר מתארים לעצמכם? כאשר צעקתם זה‬ ‫עתה והעלבתם את הנער מפני שהוא יהודי‪ ,‬נזכרתי ביום העצוב‪ ,‬ביום הראשון שלי‬ ‫בבית הספר‪ .‬ונזכרתי באמי שראתה את אשר עוללו לי ואמרה‪‘ :‬אלוהים יעניש אותם‬ ‫על מעשיהם הרעים‪ ,‬את הגרמנים‪'.‬‬ ‫"נו‪ ,‬מספיק ילדים‪ .‬זה היה לפנים‪ .‬כבר עבר‪ .‬לא נעים להיזכר‪".‬‬ ‫המורה לא רצתה להמשיך את סיפורה‪ ,‬אבל הנערים התחילו לבקש ולהתחנן‪:‬‬ ‫"שהמורה תספר איך זה היה?!"‬ ‫"איך היה? אף אחד לא רצה לשבת ִאתי על ספסל אחד‪ .‬אמרו‪‘ :‬חזירה פולנית!' ‘פולנייה‬ ‫ארורה!' ‘אביך שיכור!' ואבי אף פעם לא שתה יין ָׂש ָרף‪ .‬אפילו בירה הוא לא שתה‪.‬‬ ‫הבינותי אז רק מעט גרמנית ואינני יודעת מה עוד אמרו‪ .‬אבל — היתה רשעות כזאת‬ ‫ושנאה איומה‪ .‬רק ארבעה לא הציקו לי‪ .‬שלושה בנים ובת אחת‪ .‬ביקשתיה אחר כך‬ ‫שלא תגן עלי‪ ,‬שתעמיד פנים‪ ,‬כאילו גם היא אינה אוהבת אותי‪ .‬נו‪ ,‬והתחילו להדריך‬ ‫את מנוחתה‪ .‬שאלו אותה‪ ,‬כמה שילמתי לה בעד שתגן עלי‪ .‬רע‪ ,‬נורא רע היה לי בבית‬ ‫הספר הגרמני הזה‪".‬‬ ‫פעמון בית הספר הפסיק את סיפורה של המורה‪ .‬חבל!‬ ‫פעמים רבות אחרי כן ביקשו הילדים שהמורה תספר מי ואיך פצעו אותה באבן‪ .‬אבל‬ ‫המורה עמדה על דעתה‪ ,‬לא רצתה ולא סיפרה‪.‬‬ ‫"זה היה לפנים‪ ,‬לא נעים להיזכר‪ .‬לא כדאי! ומה יש לספר? אבן ידוע ֶׁש ָּק ָשה היא‪.‬‬ ‫והתרּפא‪ .‬עדיין אינכם מבינים‪ ,‬ילדים‪ :‬צלקת על הראש אינה כואבת‪ ,‬אבל גם‬ ‫ֵ‬ ‫ָּכ ַאב —‬ ‫בלב נשארה צלקת מאותה אבן‪ .‬והצלקת שבלב — כואבת‪.‬‬ ‫"אל תרגיזו‪ ,‬ילדים‪ ,‬לא אותו‪ ,‬ולא שום אדם‪ָ .‬הגֵ ּנּו על כבוד בית הספר! אל יֵ ֵצא איש‬ ‫מבית הספר עם צלקות‪ ,‬כמו שלי‪ ,‬על הראש ובלב!"‬ ‫(מתוך‪ :‬דת הילד‪ ,‬הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד)‬

‫ָא ַמר ַר ִּבי יִ צְ ָחק‪ּ :‬כָ ל ַה ַּמ ְקנִ יט ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְד ָב ִרים — ָצ ִריְך לְ ַפּיְ סֹו‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת יומא פז)‬

‫רפסה תיב ייח ‪11‬‬

‫משתפים ומגיבים‬ ‫שֹוחחו על התרשמותכם מהסיפור‪ .‬מה חשבתם על התנהגות הדמויות השונות‬ ‫ואילו מחשבות התעוררו אצלכם במהלך הקריאה?‬ ‫המופיעות בו? ֵאילו רגשות ֵ‬ ‫עשו כן בכל יצירות הספרות שתלמדו‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬על המורה צעקו‪" :‬פולנייה ארורה! אביך שיכור"‪.‬‬ ‫לילד אמרו‪" :‬יהודון! ריח בצל נודף ממנו"‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬איזו תופעה הם מייצגים?‬ ‫א ‪ .‬מה המשותף לשני המשפטים? ‬ ‫‪ .2‬המורה מפסיקה את סיפורה באמצע ואומרת‪" :‬נו‪ ,‬מספיק ילדים‪ ...‬לא נעים‬ ‫להיזכר"‪ .‬היא ממשיכה לספר רק לאחר שהילדים מפצירים בה‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע לא‬ ‫מספרת המורה את הסיפור ברצף?‬ ‫‪ .3‬מה רצתה המורה ללמד את תלמידיה באמצעות הסיפור מימי ילדותה?‬ ‫‪ .4‬בחרו והעתיקו משפט מהסיפור שהוא חשוב בעיניכם‪ .‬נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬המילה "צלקת" מופיעה בסיפור פעמיים‪ .‬פעם במשמעות פשוטה ופעם‬ ‫שאלָ ה‪ .‬באיזה ֶה ְק ֵשר בסיפור מופיעה המילה בהשאלה? (ראו על ַה ְש ָאלָ ה‬ ‫ּבה ָ‬ ‫ַ‬ ‫בעמוד ‪).31‬‬ ‫‪ .6‬אפשר לערוך השוואה בין מצב הילד היהודי בכיתת המורה לבין מצבה של המורה‬ ‫בילדותה בעזרת מילות ההשוואה שבמאגר‪ .‬כתבו משפטים כגון‪ :‬התלמידים‬ ‫התעללו גם בילד היהודי בכיתה שרוב תלמידיה פולנים וגם במורה הפולניה‬ ‫בילדותה‪ ,‬ללא עוול בכפם‪.‬‬ ‫מאגר מילות השוואה‪ :‬בדומה ל‪ ...‬גם‪ | ...‬הן במקרה של‪ ...‬והן במקרה של‪ | ...‬יש‬ ‫דמיון רב בין‪ ...‬לבין‪ ... | ...‬דומה מאוד ל‪...‬‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬בסיפור מסופרים שני אירועים‪ .‬איזה אירוע קורה בהווה‪ ,‬ואיזה אירוע קרה בעבר?‬ ‫ב‪ .‬האם לדעתכם מתאים לומר ש"צלקת" הוא סיפור בתוך סיפור? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬מה דעתכם‪ ,‬האם הצליחה המורה להשפיע על התלמידים? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .2‬המורה פונה אל התלמידים ואומרת להם‪ " :‬צלקת על הראש אינה כואבת‪ ,‬אבל‬ ‫גם בלב נשארה צלקת מאותה אבן‪ .‬והצלקת שבלב — כואבת"‪.‬‬

‫ ‬

‫האם אתם מסכימים עם האמירה של המורה? נמקו והתבססו על דוגמאות‬ ‫מחייכם‪ .‬או מסיפורים שקראתם‪.‬‬ ‫זכותי שלא יכאיבו לי‪ ,‬שלא יעליבו אותי ושלא ישפילו אותי‪ .‬אחריותי לא לפגוע באחרים גם‬ ‫באופן מילולי או באופן פיזי‪ .‬‬ ‫(מתוך הזכויות שלי ושלכם ‪ /‬האחריות שלי ושלכם‪ ,‬משרד החינוך)‬

‫‪12‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫כותבים‬

‫ ‬

‫אתם עורכים ריאיון עם הוריכם או עם מבוגרים אחרים על מורה שהם זוכרים במיוחד‪.‬‬ ‫כדי למצוא את הדמיון והשוני‪ ,‬התעניינו לדעת על נושאי הלימוד שלימדו אז‪ ,‬על‬ ‫האופן שבו לימד‪/‬ה המורה‪ ,‬על יחסו‪/‬ה לתלמידים‪ ,‬על המכשירים או הכלים שבהם‬ ‫נעזר המורה‪ ,‬על המשחקים בהפסקות ועוד‪ .‬במהלך השיחה השוו וספרו על הנעשה‬ ‫בכיתתכם ובבית ספריכם בימינו‪.‬‬ ‫הכינו רשימת שאלות לריאיון כגון‪:‬‬ ‫ •מה המחשבה הראשונה שעלתה בראשך לגבי המורה שבו נזכרת?‬ ‫ •באיזו כיתה למדו עם אותו‪/‬ה המורה?‬ ‫ •מה הייתה שיטת הלימוד אז?‬ ‫ •במהלך השיחה רשמו לעצמכם נקודות עיקריות‪ .‬שבעזרתם תוכלו לכתוב בהמשך‬ ‫רּואיָ ין‪.‬‬ ‫המ ֲ‬ ‫דו־שיח ביניכם לבין ְ‬ ‫ •הראו את הריאיון הכתוב לחבריכם‪ .‬שפרו בהתאם להצעות שאתם מסכימים איתן‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫‪ . 1‬חפשו בלקסיקון לאישים‪ ,‬באנציקלופדיה או באינטרנט פרטים על‬ ‫קֹור ַצ'אק וכתבו עליהם בקצרה במחברת‪.‬‬ ‫תולדות חייו של יַ אנּוש ְ‬

‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת תולדות חיים‬ ‫ •בדקו טקסטים אחדים ובחרו ִּבשניים המתאימים‬ ‫למשימה שלפניכם‪.‬‬ ‫קֹור ַצ'אק‬ ‫יַ אנּוש ְ‬ ‫ •הדפיסו או צלמו עותק של הטקסטים שבחרתם‪.‬‬ ‫ •סמנו בצבע את הפרטים העיקריים בתולדות חייו‪.‬‬ ‫ •הקפידו לכתוב לפי סדר הזמנים מן המוקדם אל המאוחר‪.‬‬ ‫ •חשוב שתכתבו על חידושיו בשיטות החינוך‪.‬‬ ‫ •רשימת הפעלים שלהלן תעזור לכם לצמצם את המידע לפרטים החשובים‪:‬‬ ‫נולד‪ ,‬גדל‪ ,‬התחנך‪ ,‬השלים את לימודיו‪ ,‬עבד כ‪ ...‬טיפל ב‪ ...‬השתתף ב‪ ...‬פיתח‬ ‫שיטה חינוכית‪ ..‬יצר‪ ,‬פעל‪ ,‬נלחם למען‪ ,‬כתב‪ ,‬חינך‪ ...‬הקדיש את חייו ל‪ ...‬שנותיו‬ ‫האחרונות‪ ...‬מותו‪...‬‬ ‫ •בסוף העבודה כתבו בסוגריים את המקורות שעליהם הסתמכתם‪.‬‬ ‫ •אם תרצו הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫לאחר שתכירו את תולדות חייו וחידושיו כמחנך‪ ,‬הסבירו מדוע מתאים דווקא‬ ‫ליאנוש קורצ'ק לכתוב סיפור זה‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪13‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫בסיפור "הצלקת"‪ ,‬קראתם על יחסם של הילדים לבן כיתתם היהודי‪.‬‬ ‫הטקסט "אנטישמיות" מסביר שהיחס הזה הוא חלק מתופעה נרחבת‪.‬‬ ‫‪ .1‬קראו את הכותרת בלבד‪ .‬מה אתם יודעים על האנטישמיות? ספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו שאלות שמעניין אתכם לדעת על האנטישמיות‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את הטקסט‪ .‬האם מצאתם בו מענה לשאלותיכם?‬

‫מהי אנטישמיות ‪ /‬חנה ברנר‬ ‫“אנטישמיות“ היא כינוי לתופעה של שנאת היהודים‪ .‬מילה זו מורכבת משתי‬ ‫מילים‪“ :‬אנטי“ שפירושה נגד‪ ,‬ו“שמים“ שפירושה צאצאיו של שם‪ ,‬בן נח‪.‬‬ ‫היהודים והערבים נמנים עם בני שם‪ ,‬אך “אנטישמים“ הם שונאי יהודים בלבד‪.‬‬ ‫תופעות אנטישמיות בעבר‬ ‫שנאת היהודים היא עתיקת יומין‪ .‬תופעות אנטישמיות לבשו צורה ופשטו צורה במשך‬ ‫אלפי שנים בארצות שבהן חי מיעוט יהודי‪ .‬היהודים היו שונים בדתם ובמנהגיהם משאר‬ ‫תושבי הארצות שבהן התגוררו‪ ,‬והם התבלטו בתרבותם ובחוכמתם‪ .‬בימים ָע ָברו‪ ,‬לפני‬ ‫מאות שנים‪ ,‬הם היו מיעוט שסירב לדרישה להמיר את דתֹו לנצרות או לאסלאם ועל כן‬ ‫היו נתונים לעתים להתנכלויותיהם של השליטים‪ .‬בארצות מסוימות היהודים צוו לעבור‬ ‫לגור בשכונות נפרדות ‪ -‬גטאות‪ ,‬לחבוש כובע מיוחד או לענוד טלאי מיוחד שיזהה אותם‬ ‫בפומבי כיהודים‪ .‬השליטים הטילו מיסים מיוחדים על היהודים ואף הגבילו את אפשרויותיהם‬ ‫להתפרנס בכך שאסרו עליהם לעסוק במקצועות שונים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬לפני למעלה מ־‪900‬‬ ‫שנים אולצו יהודי תימן להתאסלם והיו יהודים שלמראית עין התאסלמו כדי להציל‬ ‫את חייהם‪ .‬כדי לעודדם במצבם הקשה שלח להם הרמב"ם איגרת המפורסמת בשם‬ ‫"איגרת תימן" ‪ .‬באיגרת זו פסק שאין דינם כדין עובדי‪ ‬עבודה זרה ולא חל עליהם הכלל‬ ‫של‪" ‬ייהרג ואל יעבור" כלומר אין הם צריכים למות עבור אמונתם‪ .‬הרמב"ם זרז אותם‬ ‫לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר‪ ,‬לחיות במקומות שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי‪.‬‬ ‫סירובם של היהודים באירופה להתנצר כדרישת השליטים‪ ,‬גרם לגירושם מהארצות‬ ‫שבהם חיו במשך מאות רבות של שנים‪ .‬בשנת ‪ 1290‬הם גורשו מאנגליה‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ - 1306‬מצרפת‪ ,‬בשנת ‪ - 1492‬מספרד וב־‪ - 1497‬מפורטוגל (לאנגליה ולצרפת‬ ‫הורשו היהודים לחזור כעבור ‪ 300‬שנים)‪.‬‬ ‫האנטישמיות במאה העשרים‬ ‫בתחילת המאה ה־‪ 20‬בכמה ממדינות אירופה הגבילו את מספר היהודים שרשאים‬ ‫ללמוד באוניברסיטה וכן נאסר עליהם לעבוד במקצועות מסוימים‪ .‬האנטישמיות גברה‬ ‫ובוצעו פשעי שנאה נגד יהודים‪ .‬לדוגמה‪ :‬בעיר קישינוב שבממלכה הרוסית (כיום בירת‬ ‫מולדבה)‪ ,‬בערב פסח‪ ,‬פרצו פרעות נגד היהודים‪ .‬הפורעים רצחו ‪ 49‬יהודים ופצעו מאות‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הם בזזו דירות וחנויות והמשטרה התערבה רק אחרי יומיים‪ .‬פרעות אלו היו תחילתם‬ ‫של ‪ 600‬מקרים דומים במקומות שונים ברחבי הממלכה הרוסית‪ .‬כעשר שנים לאחר‬ ‫מכן האשימו בעיר קייב שבאוקראינה את היהודים שהם משתמשים בדם ילד נוצרי‬ ‫לקיום מצוותיהם‪ֶ .‬מנְ ֶדל ֵּבייליס‪ ,‬יהודי תושב העיר‪ ,‬הואשם ברצח ילד בן ‪ .12‬למרות‬ ‫שבמשפט הובאו עדויות כוזבות ושקריות יצא בייליס זכאי‪.‬‬ ‫במאה העשרים‪ ,‬לאחר התבוסה של גרמניה ואוסטריה במלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫קמו מפלגות אנטישמיות שהאשימו את היהודים במפלה ובמצב הכלכלי הקשה לאחר‬ ‫המלחמה‪ .‬הם חרטּו על דגלם את שנאת היהודים‪ .‬הנאצים בגרמניה‪ ,‬ובראשם היטלר‪,‬‬ ‫הכריזו שהגרמנים הם ה“גזע העליון“‪ .‬הם הציגו את היהודים בתור “גזע נחּות“‪ ,‬הם אויבי‬ ‫גרמניה ואויבי האנושות כולה‪ .‬הם גם העלילו עליהם שהם מתכננים להשתלט על העולם‪.‬‬ ‫בשנת ‪( 1933‬שש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה)‪ ,‬נבחר היטלר‪ ,‬מנהיג המפלגה‬ ‫הנאצית‪ ,‬לתפקיד נשיא גרמניה‪ .‬בחירתו שינתה לרעה את מצב היהודים בארץ זו‪ :‬מנהיגים‬ ‫יהודים נכלאו‪ ,‬נהרס רכוש יהודי ונאסר על יהודים להיות בקשרים חברתיים עם גרמנים‪.‬‬ ‫אסור היה ליהודים להתחתן עם בני העם הגרמני‪ ,‬לפרסם ספרים ועיתונים‪ ,‬להופיע על במות‬ ‫התיאטרון והאופרה‪ ,‬להיכנס למקומות ציבוריים או להיראות בפומבי בשעות מסוימות‪.‬‬ ‫החל מחודש פברואר ‪ ,1939‬לא הותר עוד ליהודים להיכנס לקרונות שינה או לקרונות‬ ‫מסעדה ברכבות‪ .‬בית המחוקקים הגרמני חוקק חוקים לפיהם אין זכות בחירה ליהודים‪,‬‬ ‫יש לפטר את עובדי המדינה היהודים ויש להגביל את מספר התלמידים והסטודנטים‬ ‫היהודיים בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות‪.‬‬ ‫נאסרו קשרים עסקיים בין יהודים לבין גרמנים בני‬ ‫"הגזע העליון"‪ :‬חל איסור לקנות בחנויות בבעלות‬ ‫יהודים‪ ,‬אסור היה לפנות לרופא או לעורך דין‬ ‫יהודי ועוד‪ .‬תלמידים יהודים הושפלו בבתי ספר‪,‬‬ ‫וכאשר צולמו תמונות כיתתיות‪ ,‬נדרשו התלמידים‬ ‫היהודיים להפנות את הגב למצלמה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫"יְטמאו" את התצלום‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הביטוי הנורא ביותר לאנטישמיות‪ ,‬לשנאת‬ ‫היהודים‪ ,‬היה בשואה‪ :‬בשנים ‪1945-1939‬‬ ‫התחוללה מלחמת העולם השנייה‪ .‬הנאצים‬ ‫כבשו את מרבית ארצות אירופה‪ .‬בכל מקום‬ ‫שכבשו הם היכו‪ ,‬השפילו והפחידו את היהודים‪.‬‬ ‫הנאצים ריכזו את היהודים בגטאות‪ ,‬שכונות‬ ‫מוקפות חומות ברובעים העניים והמוזנחים‬ ‫בערים‪ .‬לאחר זמן העבירו את היהודים למחנות‬ ‫השמדה‪ .‬במלחמת העולם השנייה נספו כשישה‬ ‫מיליון יהודים עד תבוסת גרמניה‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪15‬‬

‫האנטישמיות בימינו‬ ‫גם בימינו קיימת אנטישמיות שמוצאת ביטוי אלים באירועים רבים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬דיווחו‬ ‫בּב ִּבי־יַ אר‪,‬‬ ‫אמצעי התקשורת שהאנדרטה לזכר עשרות אלפי היהודים שנרצחו ביריות ַ‬ ‫נּותצה‪ .‬בצרפת הותקפו יהודים פעמים רבות ברחוב‪ ,‬בבלגיה הותקף הרב‬ ‫ָ‬ ‫באוקראינה‪,‬‬ ‫הראשי של בריסל על ידי צעירים שבעטו בפניו‪ .‬בברלין הושלך בקבוק תבערה לעבר‬ ‫בית כנסת‪ .‬בפולין‪ ,‬על אף שכמעט לא חיים בה יהודים‪ ,‬קיימת אנטישמיות שהתבטאה‬ ‫בעיקר בהשחתת מצבות ובריסוס צלבי קרס בבית הקברות היהודי באושוויץ‪ .‬היו גם‬ ‫במעשי רצח למשל בארצות הברית‪ ,‬בצרפת ובבלגיה‪.‬‬ ‫בימינו נחשבים גילויים אנטישמיים כפשע שנאה‪ .‬ממשלת ישראל‪ ,‬יחד עם ארגונים‬ ‫יהודיים בעולם‪ ,‬קבעו לעצמם מטרה להילחם באנטישמיות‪.‬‬ ‫(על־פי אתרים באינטרנט וידיעות המתפרסמות בעיתונות)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬האם מטרת שלוש השורות הראשונות ‪:‬‬ ‫ב‪ .‬לְ יַ ֵד ַע שהאנטישמיות עדיין קיימ ‬ ‫ת‬ ‫א‪ .‬לעורר עניין להמשיך לקרוא ‬ ‫לפרש פירוש מילוני‪ .‬את המילה אנטישמיות‬ ‫ג‪ָ .‬‬ ‫‪ .2‬האפליה כלפי היהודים בארצות אירופה התבטאה בדרכים שונות ‪ .‬קראו שנית‬ ‫את החלק שכותרתו‪" :‬תופעות אנטישמיות בעבר"‪ .‬וכתבו דוגמה אחת או יותר‬ ‫א‪ .‬לאפליה ולהשפלה חברתית ‬

‫ב‪ .‬לפגיעה ביכולת לפרנס את המשפחה‬

‫ ‬ ‫ג‪ .‬לביזת רכוש יהודי‬

‫ד‪ .‬לסילוק מהמדינה‬

‫ה‪ .‬דרישה להמרת הדת‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד ִארגנה הכותבת את החלק שכותרתו‪ :‬תופעת האנטישמיות בעבר"?‬ ‫ההיגֵ דים שלהלן‪ ,‬דונו ביניכם בזוגות או בקבוצה ונמקו את בחירתכם‬ ‫קראו את ֶ‬ ‫ב‪ .‬השוואה בין הדומה והשונה‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬בעיה ופתרון‬ ‫ד‪ .‬לפי סדר הזמנים מן המוקדם למאוחר‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ג‪ .‬סיבה ותוצאה‬ ‫‪ .5‬קראו שנית את חלק הטקסט שכותרתו‪" :‬האנטישמיות במאה העשרים"‪.‬‬ ‫בחלק הזה שלוש פסקות‪ .‬מהו הנושא של כל אחת מהן?‬ ‫‪ .6‬בעמוד ‪ 15‬מופיע תצלום ובו כתוב בגרמנית‪.‬‬ ‫כיצד אפשר לדעת שהכתוב בתמונה הוא אמירה אנטישמית‪ ,‬אף שאיננו דוברי‬ ‫גרמנית?‬

‫‪16‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫והגיעו להסכמה‪:‬‬ ‫‪ .7‬כיצד מאורגן הטקסט? קראו את ההיגדים שלהלן‪ ,‬דונו ביניכם ַ‬ ‫ב‪ .‬סיבה ותוצאה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬בעיה ופתרון‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לפי סדר הזמנים (מן המוקדם אל המאוחר)?‬ ‫ג‪ .‬הכללה ופירוט ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫איזה מידע חדש לכם למדתם מהטקסט?‬

‫ ענייני לשון‬

‫ה"א היידוע‬ ‫"השליטים הנוצרים" היא אמירה בתוך משפט‪" :‬היהודים היו נתונים‬ ‫להתנכלויותיהם של השליטים הנוצרים"‪.‬‬ ‫משּפט ִּבפנֵ י עצמו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫לעומת זאת ָה ֲאמירה "היהודים שונים" היא‬ ‫יּודע‪ ,‬לפנֵ ינּו‬ ‫ושם ַהתֹואר אינֹו ְמ ָ‬ ‫יּודע ֵ‬ ‫השם ְמ ָ‬ ‫ְּבמילים ֲאחרֹות‪ּ ,‬כַ אשר ֵ‬ ‫משּפט ואפשר לשים אחריו נקודה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫משפטים ֶשלְ ַהלָ ן‪ .‬לפנֵ י שתכתבו‪,‬‬ ‫ָּ‬ ‫שב ַמ ְח ַסן המילים ַ ּב‬ ‫‪ַ 1.1‬שּבצּו את המילים ְ ּ‬ ‫ידּוע‪.‬‬ ‫ידּוע ּומתי הוא יֹופיע ללא יִ ַ‬ ‫ִחשבּו מתי יֹופיע ֵשם התֹואר עם ֵה"א ַהיִ ַ‬ ‫א‪ _____ .‬והדת של היהודים היו שונים משל שכניהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הנאצים שללו את זכות _____ של ______‪.‬‬ ‫ג‪ _______ .‬היא כינוי לתופעה של שנאת היהודים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יש לפטר את עובדי _____ היהודים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יש להגביל את מספר _____ _____ באוניברסיטאות‪.‬‬ ‫ו‪ָ _____ .‬ערכו ְּפ ָרעות בתושבים _______‪.‬‬ ‫ז‪ּ _____ .‬כּונו ליל הבדולח‪.‬‬ ‫ח‪ .‬במלחמת העולם השנייה נספו כשישה מיליון _____‬ ‫מאגר מילים‪ :‬אנטישמיות | הנאצים | הצבעה | פרעות | תרבות‬ ‫יהודים | ממשלה | תלמידים‬ ‫השני‬ ‫‪ .2‬חברו שני משפטים‪ .‬שלבו במשפט אחד את המילה "אפליָ ה" ובמשפט ֵ‬ ‫את המילה בתוספת ה"א היידוע‪" :‬האפליה"‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪17‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫‪ .1‬קראו את הכותרת‪ .‬כדי להבין אותה נתמקד במילה "מהפכה"‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את אותיות השורש של המילה "מהפכה"‪.‬‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו מילים אחרות מאותו השורש ובמשמעות דומה אתם מכירים?‬ ‫ואמם‬ ‫ג‪ .‬מהי משמעות המילה מהפכה במשפט‪" :‬דן ואחיו עשו מהפכה בחדר ִ‬ ‫כעסה"?‬ ‫ד‪ .‬באחד המילונים נכתב שפירוש המילה "מהפכה" הוא שינוי יסודי‪.‬‬ ‫האם הפירוש הזה מתאים גם לכותרת וגם למשפט בסעיף ג שלעיל? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬עתה קראו את הטקסט‪.‬‬

‫מהפכה בחינוך העיוורים ‪ /‬חנה ברנר‬ ‫עד סוף המאה השמונה־עשרה לא הלכו ילדים עיוורים לבית ספר‪ ,‬ולא נעשה שום‬ ‫מאמץ ללמד אותם מקצוע ולשלבם בחברה‪ .‬איש לא חשב שעיוורים רוצים להתבטא‬ ‫בכתב או לקרוא דברים שכתבו אחרים‪ .‬במאה השמונה־עשרה הוקם בפריז בית מחסה‬ ‫לילדים ולנערים עיוורים‪ ,‬בני השכבות העניות בצרפת‪ .‬החוסים שם קיבלו מזון‪ ,‬ביגוד‬ ‫ומקום לינה‪ ,‬ונשלחו לרחובות כדי לקבץ נדבות למחייתם‪.‬‬ ‫הּואי (ששלט היטב בשתים־עשרה שפות!) מטבע‬ ‫בשנת ‪ 1771‬נתן הבלשן הצעיר וָ לֶ נְ ִטין ִ‬ ‫לילד עיוור שעמד ברחוב‪ .‬הוא הופתע כשהילד מישש את המטבע ואמר לו את ערכה‬ ‫המדויק‪ .‬הדבר עורר בהואי את המחשבה שאפשר ללמד את העיוורים דברים רבים‪ ,‬ואולי‬ ‫אפילו לקרוא בעזרת חוש המישוש‪ .‬הוא‬ ‫התחיל לִ שקוד על פיתוח הרעיון הזה‪ ,‬ולשם‬ ‫כך עקב אחר חינוכם של ילדים עיוורים בבתי‬ ‫אצילים‪ .‬הוא פיתח שיטה שבעזרתה אפשר‬ ‫ללמד את הילדים העיוורים לקרוא‪ .‬בשנת‬ ‫‪ ,1774‬פתח הואי בפריז פנימייה חינוכית‬ ‫לעיוורים שהיתה הראשונה מסוגה בעולם‪.‬‬ ‫בפנימייה היו עשרים וארבעה תלמידים‪ .‬הם‬ ‫למדו סריגה‪ ,‬אריגה‪ְ ,‬טוִ ויית חוטים וקליעת‬ ‫חבלים‪ .‬הם למדו מקצועות עיוניים‪ ,‬כגון‬ ‫גיאוגרפיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬מתמטיקה ומוזיקה‪.‬‬ ‫רעיון הפנימייה החינוכית לעיוורים לפי‬ ‫שיטתו של הואי התפשט באירופה‪ ,‬ובתי ספר‬ ‫דומים הוקמו בגרמניה‪ ,‬ברוסיה‪ ,‬בדנמרק‬ ‫בית חינוך לעיוורים בירושלים‬ ‫ובאנגליה‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫בשנת ‪ 1818‬הצטרף לפנימיית בית הספר לעיוורים לואי ְּב ַריְ יל‪ ,‬בן העשר‪ .‬בהיותו בן‬ ‫שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו‪ ,‬נפצע ממכשיר חד והתעוור‪ .‬לואי ברייל היה‬ ‫לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר‪ .‬כשהיה בן חמש־עשרה‪ ,‬הציג ברייל בבית הספר‬ ‫אל"ף בי"ת חדש שהמציא כדי לאפשר לעיוורים לתקשר בכתב‪ .‬זה היה קוד פשוט‪,‬‬ ‫שכל אות בו היתה מורכבת מנקודות בולטות על גבי נייר עבה‪ ,‬הנקראות באמצעות‬ ‫מישוש בקצות האצבעות‪ .‬הוא גילה שאפשר להשתמש בשש נקודות בשישים ושלושה‬ ‫אופנים שונים‪ .‬המצאתו התקבלה בהתלהבות על ידי התלמידים‪ ,‬אך המורים הפיקחים‬ ‫(הרואים) בפנימייה‪ ,‬שהתקשו ללמוד את כתב ברייל‪ ,‬התנגדו לשימוש בו‪ .‬המנהל תמך‬ ‫בלואי ברייל‪ ,‬וכשהיה ברייל בן שבע־עשרה מינה אותו למורה בבית הספר‪.‬‬ ‫כאשר התמנה אחד מהמורים למנהל‪ ,‬הוא אסר על השימוש בכתב ברייל בבית‬ ‫הספר‪ .‬אך התלמידים המשיכו להשתמש בו בסתר‪ .‬הם כתבו יומנים סודיים ופתקים‬ ‫איש לרעהו‪ ,‬כשהם משתמשים בסיכות ובמזלגות כדי ליצור נקודות בולטות על גבי‬ ‫הנייר‪ .‬מי שנתפס כותב בכתב ברייל‪ ,‬נענש במכות על כפות ידיו ונמנעה ממנו ארוחת‬ ‫הצהריים‪ .‬אך התלמידים לא ויתרו‪ .‬הבוגרים לימדו בסתר את הצעירים להשתמש‬ ‫בשיטה זו‪ ,‬על אפו ועל חמתו של המנהל החדש‪ .‬רק כשהבין המנהל שהתלמידים‬ ‫לא יוותרו‪ ,‬נסוג מהתנגדותו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1854‬הפך כתב ברייל לשיטת התקשורת הרשמית לעיוורים בצרפת‪ .‬משם התפשטה‬ ‫השיטה לשפות אחרות‪ ,‬ביניהן השפה העברית‪ .‬עם התקדמות הטכנולוגיה‪ ,‬נבנו תוכנות‬ ‫מחשב שסורקות דף כתוב ומתרגמות אותו לכתב ברייל‪.‬‬ ‫בימינו עיוורים הם בני אדם משכילים‪ ,‬עובדים לפרנסתם ומשתלבים בחברה ככל בני‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫(תורגם ועובד מאנגלית על פי תולדות החינוך לעיוורים)‬

‫כתב ברייל‬

‫אם תרצו‪ ,‬כתבו את שמכם בכתב ברייל‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪19‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע נוהגים לכנות את השינויים בחיי העיוורים מהפכה?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬ערכו השוואה בין חיי העיוורים לפני המצאת כתב הברייל לבין חייהם לאחר‬ ‫שההמצאה נכנסה לשימוש‪.‬‬ ‫ השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה למצוא את השוני בין מצב העיוורים‬ ‫לפני המצאת כתב ברייל למצבם אחרי המצאתו‬ ‫תבחינים‬

‫לפני כתב הברייל‬

‫אחרי כתב הברייל‬

‫השכלה‬ ‫עיסוק ופרנסה‬ ‫מצב חברתי‬ ‫מסקנה מההשוואה‪:‬‬

‫ב‪ .‬עתה כתבו במחברת השוואה מילולית‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת השוואה מילולית‪:‬‬ ‫ •כדי להשוות במשפטים משלנו‪ ,‬נכתוב תחילה משפט פתיחה כגון‪ :‬מטרת‬ ‫ההשוואה למצוא נקודות דמיון ושוני בין‪....‬‬ ‫ •בהמשך נכתוב את גוף ההשוואה‪ .‬נפרט במה הם דומים ואחר כך במה הם שונים‪.‬‬ ‫ •במשפט הסיכום נכתוב מסקנות‪ ,‬מה למדנו מההשוואה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בחרו מתוך המשפטים האלה משפט המסביר את טיבה של המצאת הכתב‬ ‫לעיוורים‪.‬‬ ‫א‪ .‬לואי ברייל היה לתלמיד הצעיר ביותר בבית הספר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לואי ברייל המציא כתב המבוסס על צורות שונות של צירוף נקודות בולטות‪.‬‬ ‫מעל הנייר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מי שנתפס כותב בכתב ברייל בבית הספר נענש במכות על כפות ידיו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בהיותו בן שלוש שיחק ברייל בבית המלאכה של אביו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬גם בעברית העיוורים משתמשים בכתב ברייל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כיום‪ ,‬תוכנות מחשב סורקות דף כתוב ומתרגמות אותו לכתב ברייל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בימינו‪ ,‬העיוורים משכילים ומשתלבים בעבודה ובחברה‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬ ‫‪ . 1‬בטקסט כתוב ש במאה השמונה־עשרה הוקם בפריז בית מחסה לילדים עיוורים‪.‬‬ ‫עוד כתוב שהתלמידים למדו בסתר את כתב ברייל על אפו ועל חמתו של המנהל‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו במשפט משלכם את הצירופים המודגשים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו זה לזה כיצד הבנתם את משמעותם‪ .‬חשבו וכתבו על מקרה שאפשר‬ ‫לשלב אחד מהם לפחות‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫בחרו באחד מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬ספרו על מחשבות שהתעוררו אצלכם בעקבות קריאת הטקסט‪.‬‬ ‫‪ .2‬שוחחו במה שונים ובמה דומים בתי מחסה ופנימיות חינוכיות?‬ ‫היעזרו בהדרכה להשוואה מילולית בעמוד ‪.20‬‬ ‫˘˘˘‬

‫האמירה שלהלן נאמרת בהקשר ללימוד תורה‬ ‫יאמר לְ ָך ָא ָדם‬ ‫ִאם ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫יגַ ְע ִתי וְ לא ָמ ָצ ִ‬ ‫אתי ‪ַ -‬אל ַּת ֲא ֵמן‪,‬‬ ‫אתי ‪ַ -‬אל ַּת ֲא ֵמן‬ ‫ּומ ָצ ִ‬ ‫לא יָ גַ ְע ִתי ָ‬ ‫ ‬ ‫אתי ‪ַּ -‬ת ֲא ֵמן"‬ ‫ּומ ָצ ִ‬ ‫יָ גַ ְע ִתי ָ‬ ‫‪2‬‬

‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת מגילה‪ ,‬דף ו עמ' ב)‬

‫יָ גַ ְע ִּתי‪ - 1‬התאמצתי‪ ,‬השקעתי את כל כולי בעניין‪ ,‬עבדתי קשה‪.‬‬ ‫אתי‪ - 2‬השגתי את מבוקשי‪.‬‬ ‫ָמ ָצ ִ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד אתם מבינים את המילה‪" :‬יגעתי" בהקשר ללימוד תורה?‬ ‫‪ .2‬ספרו על אנשים שאתם מכירים או שלמדתם עליהם שהתייגעו והשקיעו מעל‬ ‫ומעבר בלימוד תורה‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד מסבירים את המילה “מצאתי“ במשפט מדברי חז“ל?‬ ‫‪ .4‬מה דעתם של חז"ל על האמירות האלה‪:‬‬ ‫א‪" .‬יגעתי ולא מצאתי" ב‪ .‬לא יגעתי ומצאתי"‬ ‫‪ .5‬דן אמר לאחיו‪" :‬לא למדתי למבחן ובכל זאת קבלתי ציון טוב‪ .‬האח ענה לו‬ ‫במשפט מאמירת חז"ל שערו מה בחר האח לצטט?‬ ‫‪" .6‬לְ פּום ַצ ֲע ָרא ַאגְ ָרא" היא אמירה בארמית (פרקי אבות פרק ה‪ ,‬משנה כ"ג)‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לפי גודל הצער ‪ ,‬כלומר לפי מידת ההשקעה והיגיעה ‪ -‬כך גודל השכר‪.‬‬ ‫א‪ .‬האם יש קשר בין אמירה זו לקטע מהתלמוד? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו על מקרה שבו אפשר להשתמש בניב הזה‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪21‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫לא רואים עליה מאת חגית אהרונוף‬ ‫ ‬

‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪2008 ,‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫מה אפשר לשער מתוך שמו של הספר משהו על תוכנו? הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שמצאו חן בעיניכם‬ ‫או בחרו לפי רצונכם מבין נושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מדוע התעקשה שיר לספר על עצמה כאשר נכנסה בפעם הראשונה‬ ‫לכיתה?‬ ‫ב‪ .‬באחת הכיתות אמר יוסי‪ :‬זהו ספר הרפתקאות‪.‬‬ ‫רות לא הסכימה ִאתו וטענה שנושא הספר הוא דווקא התמודדות עם‬ ‫עיוורון‪ .‬המשיכו את הדיון בקבוצה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מה אתם יכולים ללמוד מהתנהגותה של שיר?‬ ‫ד‪ .‬האם לדעתכם שם הספר מוצלח? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחת מההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬כתבו תעודת הוקרה לשיר על חלקה בפתרון התעלומה‪.‬‬ ‫תוכלו להקליד ולעצב במחשב‪ ,‬או להכין בכתב ידכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בספר לא מסופר על הקשיים ועל אופן התמודדותה של שיר עם למידה‬ ‫(חשבו ֵאילו קשיים יהיו לה? כיצד‬ ‫בכיתת פיקחים‪ .‬כתבו על כך פרק לספר‪ִ .‬‬ ‫אפשר להתגבר עליהם?)‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬אילו מהתכונות של שיר יש גם לכם?‬ ‫ב‪ .‬אילו מהתכונות של שיר הייתם רוצים שיהיו לכם?‬

‫יוצרים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬אם תרצו‪ ,‬הכינו אלבום תמונות קבוצתי לספר‪ .‬כל אחד מחברי הקבוצה‬ ‫יצייר תמונה מתוך הספר‪.‬‬ ‫ ‬

‫אפשר גם להכין תמונת קולאז' בעזרת גזרי עיתונים צבעוניים‪.‬‬ ‫(חשבו איך לבטא בציור את עיוורונה)‪.‬‬ ‫‪ .2‬ציירו דיוקן של שיר ִ‬ ‫‪ .3‬הכינו פאזל המתאים לספר‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫עץ הדובדבן השבור ‪ /‬ג'סי סטיוארט | תרגום‪ :‬ליאורה הרציג‬

‫"לא אכפת לי להישאר אחרי הלימודים‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" ,‬אבל אני מעדיף‬ ‫שתלקה אותי עכשיו ותיתן לי ללכת הביתה מוקדם‪ .‬אבא ילקה אותי בין כך ובין כך‬ ‫ֶ‬ ‫אם אגיע באיחור של שעתיים‪".‬‬ ‫"אתה כבר גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואני חייב להעניש אותך מפני‬ ‫שטיפסת על עץ הדובדבן ההוא‪ .‬אתם‪ ,‬בנים‪ ,‬ידעתם שזה אסור! חמשת האחרים‬ ‫שילמו דולר כל אחד‪ .‬אתה היחיד שלא שילם בעד הנזק‪ .‬אינך יכול ללוות דולר אחד?"‬ ‫"אני לא יכול‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אצטרך לשאת בעונש‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט עמד והביט בי‪ .‬הוא היה איש מגודל‪ .‬הוא לבש חליפה אפורה‪ .‬החליפה‬ ‫הלמה את שערו האפור‪.‬‬ ‫"אתה לא מכיר את אבא שלי‪ ",‬אמרתי לפרופסור הרברט‪" .‬אפשר להגיד עליו שהוא‬ ‫ש'חוׂשך‬ ‫ֵ‬ ‫קצת מיושן‪ .‬הוא מחייב אותנו לשמוע בקולו עד גיל עשרים ואחת‪ .‬הוא מאמין‬ ‫שבטו שונא בנו'‪ .‬אין שום סיכוי שהוא יגלה הבנה בקשר לעץ הדובדבן‪ .‬אני הראשון‬ ‫במשפחה שהולך לבית ספר תיכון‪".‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪23‬‬

‫"תצטרך לשאת בעונש‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬היום תישאר שעתיים אחרי הלימודים‬ ‫ומחר שעתיים‪ .‬אשלם לך עשרים וחמישה סנט לשעה‪ .‬זה סכום הגון לתלמיד בגילך‪.‬‬ ‫תוכל לשטוף את הרצפה‪ ,‬לנגב את הלוח ולנקות את החלונות‪ .‬אני אשלם את הדולר‬ ‫במקומך‪".‬‬ ‫בזמן שטיפת הרצפה חשבתי לי‪" :‬מה יעשה לי אבא? איזה שקר אספר לו כשאשוב‬ ‫הביתה? למה בכלל טיפסנו על עץ הדובדבן ושברנו אותו? שישה חבר'ה על עץ דובדבן‬ ‫קטן רודפים אחרי לטאה קטנה‪ .‬למה העץ נשבר והתמוטט יחד ִאתנו? למה איף‬ ‫ּבטרי בדיוק חרש שם בסביבה ותפס אותנו על עץ הדובדבן שלו? למה קנס אותנו‬ ‫ְק ֶר ִ‬ ‫בשישה דולר?"‬ ‫בשש בערב יצאתי מבית הספר‪ .‬לפני היה מרחק הליכה של עשרה קילומטרים‪.‬‬ ‫אגיע הביתה אחרי שבע ועוד ממתינה לי המון עבודה‪ .‬לחלוב שבע פרות‪ ,‬להאכיל‬ ‫תשעה־עשר בני בקר‪ ,‬לקצוץ עצי הסקה ולשאוב מים‪ .‬עד שאגיע כבר יעשה אבא‬ ‫את העבודה בעצמו‪ .‬הוא יתפוצץ מכעס וישאל את עצמו מה מעכב אותי!‬ ‫נחפזתי הביתה בדרך קיצור‪ .‬את ספרי הלימוד שמטתי מעלי בחצר‪ ,‬ואפילו לא החלפתי‬ ‫בגדים‪ ,‬אלא רצתי מיד אל המתבן‪ .‬ראיתי שאבא עושה את העבודה במקומי‪ .‬אמרתי‪:‬‬ ‫"תשאיר לי את העבודה‪ ,‬אבא‪ .‬אני אעשה את זה‪ .‬אני פשוט קצת איחרתי‪".‬‬ ‫"רואים‪ ",‬אמר אבא ועיניו יורות ברקים‪" .‬מה עיכב אותך‪ ,‬לכל הרוחות? למה לא הגעת‬ ‫הנה לעזור לי? רוצים לעשות בן אדם מילד אחד במשפחה ותראו‬ ‫מה יוצא!"‬ ‫לא אמרתי כלום‪ .‬לא רציתי לספר לו מדוע איחרתי הביתה‪.‬‬ ‫הוא הביט בי‪ .‬אחר כך אמר‪" :‬למה איחרת? תגיד‪ ,‬או שאני‬ ‫מצליף בך על המקום‪".‬‬ ‫אמרתי‪" :‬הייתי חייב להישאר אחרי הלימודים‪".‬‬ ‫אבא אמר‪" :‬ולמה היית חייב להישאר אחרי הלימודים?"‬ ‫אמרתי‪" :‬הכיתה שלנו יצאה לטיול בזמן השיעור בביולוגיה‪ .‬שישה‬ ‫חבר'ה שברו עץ דובדבן והיו חייבים לשלם דולר כל אחד בעד הנזק‪.‬‬ ‫לי לא היה דולר‪ .‬פרופסור הרברט מעביד אותי תמורת הסכום‬ ‫הזה‪ .‬הוא משלם לי עשרים וחמישה סנט לשעה‪ .‬הצטרכתי‬ ‫להישאר היום אחר הצהריים‪ .‬וגם מחר אחר‬ ‫הצהריים!"‬ ‫"אתה מספר לי את האמת?" שאל אבא‪.‬‬ ‫"אני מספר לך את האמת‪ ",‬אמרתי‪" .‬תלך‬ ‫ותבדוק בעצמך‪".‬‬ ‫"זה בדיוק מה שאעשה בבוקר‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫"של מי בדיוק עץ הדובדבן ששברתם?"‬

‫‪24‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫"של איף קרבטרי‪".‬‬ ‫"מה עשיתם שם כל כך רחוק אצל איף קרבטרי?" אמר אבא‪" .‬הוא גר חמישה קילומטר‬ ‫מהתיכון האזורי‪ .‬לא מלמדים אתכם מתוך ספרים בבית הספר הזה? סתם נותנים‬ ‫לכם לצאת ולהתרוצץ בכל הסביבה? אם זה כל מה שעושים שם‪ ,‬אני אשאיר אותך‬ ‫בבית‪ ,‬דייב‪ .‬לא חסרה לי פה עבודה בשבילך!"‬ ‫"אבא‪ ",‬אמרתי‪" ,‬האביב עוד מעט מגיע‪ .‬יש לנו שיעור בבית הספר שדרושים לנו בשבילו‬ ‫חרקים‪ ,‬נחשים‪ ,‬פרחים‪ ,‬לטאות‪ ,‬צפרדעים וצמחים‪ .‬קוראים לזה ביולוגיה‪ .‬שישה חבר'ה‬ ‫ראו לטאה באותו הזמן מתחממת על עץ הדובדבן‪ .‬כולנו טיפסנו על העץ לתפוס אותה‪.‬‬ ‫העץ נשבר‪ .‬איף קרבטרי חרש שם למטה בסביבה‪ .‬הוא רץ למעלה והשיג את השמות‬ ‫שלנו‪ .‬שאר הבנים שילמו דולר כל אחד‪ .‬לי לא היה‪ .‬פרופסור הרברט שילם במקומי‪.‬‬ ‫אני חייב לעבוד בבית הספר כדי להחזיר לו את הכסף‪".‬‬ ‫"בן עניים!" קרא אבא‪" .‬אני כבר אטפל בפרופסור הרברט! אני אגש לשם מחר בבוקר‬ ‫לדבר ִאתו‪ .‬איזה מין בית ספר זה בכלל?"‬ ‫"בבקשה‪ ,‬אבא‪ ,‬אל תיגש לשם‪ ",‬אמרתי‪" ,‬פשוט תיתן לי חמישים סנט להשלים את‬ ‫הקנס‪ .‬אני לא רוצה שתיגש לשם! אני לא רוצה שום עניינים אצל פרופסור הרברט!"‬ ‫"מתבייש באבא שלך‪ ,‬מה?" אמר אבא‪" ,‬אחרי כל השנים שעבדתי לשלוח אותך לבית‬ ‫הספר כדי שתוכל להתפרנס יותר טוב ממני?"‬ ‫מה לעשות? אולי כדאי לעזוב את בית הספר ואת הבית לתמיד‪ .‬אינני יכול לחזור‬ ‫עכשיו לבית הספר‪ .‬אבא ייקח את האקדח שלו ואולי הוא יירה בפרופסור הרברט‪ .‬אבא‬ ‫בררה‪ .‬צריך‬ ‫לא מבין שבית הספר היום זה לא מה שהיה בזמנים שהוא היה ילד‪ .‬אין ֵ‬ ‫להישאר ולגמור את עבודות הבית וללכת עם אבא לבית הספר מחר בבוקר‪.‬‬ ‫אחרי שסיימתי את חובותי נכנסתי הביתה‪ .‬שמעתי את אבא מספר לאמא איך נשארתי‬ ‫בבית הספר אחרי הלימודים‪" .‬הבן שלי מוצלח בדיוק כמו כולם‪ ,‬לא? לא יזיק למורה‬ ‫ההוא כדור בבטן על בטוח‪ .‬מחר‪ ,‬כמו שזורחת השמש‪ ,‬אני הולך להסדיר את העניין‪".‬‬ ‫אכלתי ארוחת ערב‪ ,‬עליתי לחדרי להכין שיעורים‪ .‬ניסיתי לשכוח מכל העניין‪ .‬למדתי‬ ‫גיאומטריה‪ ,‬אחר כך למדתי ביולוגיה‪ .‬בקושי למדתי‪ ,‬כל הזמן חשבתי על אבא‪ :‬הוא‬ ‫יבוא ִאתי לבית הספר מחר בבוקר‪ ,‬הוא ייקח את האקדח ִאתו! מה יחשוב עלי פרופסור‬ ‫הרברט? אחרי שאבא ילך‪ ,‬אני אסביר לו שלא יכולתי לעשות כלום‪ .‬אבל אבא עוד‬ ‫מסוגל לירות בו‪ .‬אולי הוא יֵ ירגע במשך הלילה ולא יבוא ִאתי מחר‪.‬‬ ‫אבא לא שכח בבוקר המחרת‪" .‬טוב‪ ,‬דייב‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬צריך לקום לבית הספר‪ .‬אני בא‬ ‫איתך הבוקר לבדוק מה זאת אומרת ללמוד חרקים‪ ,‬ללמוד צפרדעים‪ ,‬ללמוד לטאות‬ ‫ונחשים ולשבור עצי דובדבן!"‬ ‫ידעתי שאבא לא ירגיש בנוח בבית הספר התיכון‪ .‬לבוש היה סרבל‪ ,‬מגפיים גדולים‪,‬‬ ‫חולצה כחולה ומעיל פרוות כבשים‪ ,‬ולראשו כובע שחור ישן‪ .‬הוא תקע את האקדח‬ ‫בחגור‪ .‬פנינו וצעדנו לבית הספר שמאחורי הגבעה‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪25‬‬

‫היתה שעת בוקר מוקדמת כשהגענו לבניין בית הספר התיכון המחוזי‪ .‬פרופסור הרברט‬ ‫זה עתה נכנס בפתח‪ .‬אבא ניגש אליו בלא שהיות‪" .‬אתה המורה כאן‪ ,‬נכון?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ואתה אביו של דייב?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪ ,‬חלץ את אקדחו והניח אותו על הכיסא במשרדו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫עיני פרופסור הרברט התרחבו מאחורי משקפיו שחורי המסגרת למראה אקדחו של‬ ‫אבא‪ .‬סומק עלה בלחייו החיוורות‪.‬‬ ‫"רק כמה דברים על בית הספר הזה שהייתי רוצה לדעת‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אני מנסה‬ ‫לעשות מדייב בחור משכיל‪ .‬הוא היחיד מאחד־עשר הילדים שלי ששלחתי לבית הספר‪.‬‬ ‫והנה הוא מגיע הביתה מאוחר ומשאיר לי את כל העבודה! אתמול הוא היה צריך‬ ‫להישאר שעתיים אחרי הלימודים ולעבוד בשביל עץ הדובדבן הזה שהוא שבר! זה‬ ‫בסדר לדעתך?"‬ ‫"וב־ב־כ־ן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬אני משער שכן‪ ".‬הוא הציץ באקדחו של אבא‪.‬‬ ‫"אז אני אומר לך‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬שזה לא בית ספר תיכון‪ ,‬זה בית ספר מחורבן לחרקים‪.‬‬ ‫בית ספר של לטאות‪ ,‬של נחשים! זה אפילו לא בית ספר‪".‬‬ ‫"למה הבאת את האקדח הזה?" שאל פרופסור הרברט את אבא‪.‬‬ ‫אבא נטל והרים את האקדח‪" .‬אתה רואה את החור הקטן הזה?" אמר אבא‪" .‬יכול‬ ‫לצאת ממנו כדור שהורג עשירים בדיוק כמו עניים‪ .‬אבל אחרי שראיתי אותך כבר ברור‬ ‫לי שאני לא אצטרך אותו‪ .‬עם האגרוף הזה שלי אני גומר ִאתך אחת ושתיים‪".‬‬ ‫אבא עמד גדול‪ ,‬קשה‪ ,‬שחום עור ורב־כוח ליד פרופסור הרברט‪ ,‬שלא נראה כל כך‬ ‫גדול לצדו של אבא‪.‬‬ ‫"רק מילאתי את חובתי‪ ,‬מר סקסטון‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬בהתאם לתוכנית‬ ‫הלימודים שהמדינה מספקת לנו‪".‬‬ ‫"תוכנית לימודים!" קרא אבא‪" .‬איזה לימודים? של חרקים? לוקחים את הילדים ליער‪.‬‬ ‫בנים ובנות ביחד‪ ,‬ואבא ואמא שלהם המסכנים בבית עובדים כמו חמורים להחזיק‬ ‫אותם בבית ספר ולתת להם השכלה!"‬ ‫תלמידים נכנסו לבניין בית הספר‪ .‬ניגשתי וסגרתי את הדלת‪ .‬רעדתי כמו עלה נידף‪.‬‬ ‫חשבתי שבכל רגע אבא עלול להרביץ לפרופסור הרברט‪ .‬הפנים שלו הלכו והאדימו‪.‬‬ ‫"מה עוד יכולתי לעשות בקשר לדייב‪ ,‬מר מרק סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪" .‬הוא‬ ‫אמר שאין לו דולר וגם אין לו ממי ללוות‪ .‬אז שילמתי במקומו‪ .‬אני מאפשר לו לממן‬ ‫את התשלום‪ .‬הוא אינו עובד בשבילי‪ ,‬הוא עובד בשביל בית הספר!"‬ ‫"היית צריך להלקות אותו‪ ,‬זה מה שהיית צריך‪ ",‬אמר אבא‪.‬‬ ‫"הוא גדול מדי לזה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪ ,‬מורה עלי באצבע‪" .‬הוא כבר גבר לפי‬ ‫הממדים שלו‪".‬‬ ‫"אצלי הוא לא גדול מדי בשביל לחטוף‪ ",‬אמר אבא‪" .‬עד גיל עשרים ואחת הם לא‬ ‫גדולים מדי אצלי! זה פשוט לא נראה לי הוגן! להעביד ילד אחד ולהרשות ליתר ללכת‬ ‫הביתה כי היה להם כסף‪ .‬אני לא מבין מה הקשר בין חרקים לבית ספר תיכון!"‬

‫‪26‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫אבא לקח ותחב את האקדח בחזרה בחגור‪ .‬הסומק סר מפניו של פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫הוא המשיך לדבר אל אבא‪ .‬אבא התרכך במקצת‪ .‬היה מצחיק לראות את אבא בבית‬ ‫הספר‪ .‬זו הפעם הראשונה שרגלו דרכה שם‪.‬‬ ‫"אנחנו מחפשים לא רק נחשים‪ ,‬צפרדעים‪ ,‬פרחים‪ ,‬פרפרים ולטאות‪ ",‬אמר פרופסור‬ ‫הרברט‪" ,‬חיפשתי גם‪ ,‬מר סקסטון‪ ,‬עשב יבש להצמיח עליו חד־תאיים במדגרה‪".‬‬ ‫"אני לא יודע למה אתה מתכוון‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מדגרה זה השיטה החדישה לרמות את‬ ‫התרנגולות‪ .‬אני לא בטוח שאני מכיר את סוג התרנגולות שהזכרת‪".‬‬ ‫"על חיידקים שמעת‪ ,‬מר סקסטון?" אמר פרופסור הרברט‪.‬‬ ‫"תקרא לי לֶ ְס ֶטר‪ ,‬אם לא אכפת לך‪ ",‬אמר אבא בנחת‪.‬‬ ‫"בסדר‪ .‬על חיידקים שמעת‪ ,‬לסטר?"‬ ‫"כן‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬אבל אני לא מאמין בהם‪ .‬אני בן שישים וחמש‪ ,‬ועד היום לא ראיתי‬ ‫אף חיידק‪".‬‬ ‫"אי אפשר לראות חיידקים בעין גלויה‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק תשאיר את האקדח‬ ‫הזה בחגור ותישאר ִאתי היום בבית הספר‪ .‬יש כמה דברים שאני רוצה להראות לך‪.‬‬ ‫אבן השיניים ההיא בפה שלך‪ ,‬יש עליה חיידקים‪".‬‬ ‫"מה‪ ",‬הזדעק אבא‪" ,‬אתה רוצה להגיד שיש לי חיידקים על השיניים! אני לא מתכוון‬ ‫להתווכח ִאתך‪ ,‬אבל תהרוג אותי אם אני מאמין בזה‪ .‬אני לא מאמין שיש לי חיידקים‬ ‫על השיניים!"‬ ‫"תישאר כאן היום ואני אראה לך‪ .‬בתי הספר בסביבה השתנו מאוד מאז שהיית תלמיד‪.‬‬ ‫אני לא חושב שהיו בתי ספר תיכוניים באזור הזה בזמן שהיית ילד‪".‬‬ ‫"נכון‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬רק קריאה וכתיבה וחשבון‪ .‬שום שיעור בחרקים‪ ,‬ושום חיידקים‬ ‫שמוצאים לך על השיניים‪ .‬העולם משתנה‪".‬‬ ‫"אמת‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" ,‬ומשתנה לטובה‪ ,‬אני מקווה‪ .‬ובחורים כמו הבן שלך‬ ‫שישנּו אותו‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫הם‬ ‫הפעמון ִצלצל והלימודים החלו‪ .‬כשנכנסתי לשיעור ראיתי את אבא ופרופסור הרברט‬ ‫מסתובבים בבניין בית הספר; התלמידים בוודאי שאלו את עצמם מה עושה כאן האיש‬ ‫במ ְת ֲארו של האקדח תחת מעילו של‬ ‫המראה הזה‪ .‬וכל אותה עת יכולתי להבחין ִ‬ ‫ֶ‬ ‫גַ ס‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬כשנכנסתי לשיעור בביולוגיה‪ ,‬ראיתי את אבא בכיתה‪ .‬יושב היה על‬ ‫אחד מאותם דרגשים גבוהים ליד המיקרוסקופ‪ .‬אבא הוציא את אולרו וגירד אבן שיניים‬ ‫מאחת משיניו‪ .‬פרופסור הרברט הניח את אבן השיניים מתחת לעדשה ומיקד את‬ ‫המיקרוסקופ בשביל אבא‪ .‬ואז אמר‪" :‬עכשיו תסתכל‪ ,‬לסטר‪ ,‬עין אחת תכוון למקום‬ ‫האור‪ .‬את השנייה תעצום‪".‬‬ ‫"אני רואה אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬מי היה מאמין? ישר על השן של הבן אדם! ישר בתוך‬ ‫הפה של הבן אדם! אתה בטוח‪ ,‬פרופסור‪ ,‬שאין כאן שום רמאות?"‬

‫רפסה תיב ייח ‪27‬‬

‫"לא‪ ,‬לסטר‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬הוא קיים‪ .‬זה החיידק‪ .‬החיידקים חיים בעולם‬ ‫שאי אפשר לראות בעין גלויה‪ .‬חייבים להשתמש במיקרוסקופ‪ .‬בגוף שלנו יש מיליוני‬ ‫חיידקים‪ .‬חלקם מזיקים‪ ,‬חלקם מועילים‪ .‬ועכשיו הקשב לי‪ .‬יש לנו כאן נחש שחור גדול‬ ‫שלכדנו אתמול‪ .‬נרדים וננתח אותו ונראה לך שגם לו יש חיידקים בגוף‪".‬‬ ‫"שלא תהרגו אותו‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אני מאמין לך‪ .‬אני פשוט לא רוצה שתהרוג את הנחש‬ ‫השחור‪ .‬אני אף פעם לא הורג אותם‪ .‬הם ציידי עכברים מצוינים ועוזרים לנו המון בחווה‪.‬‬ ‫אני אוהב נחשים שחורים‪ .‬אני פשוט שונא לראות שהורגים אותם‪ .‬אצלי בבית אני לא‬ ‫מרשה להרוג אותם‪".‬‬ ‫התלמידים בכיתה לטשו עיניים באבא‪ .‬אחרי מה שאמר‪ ,‬הוא התחיל‪ ,‬כנראה‪ ,‬למצוא‬ ‫חן בעיניהם‪ .‬אבא עם אקדח בכיס‪ ,‬אבל לב רחום בחזה לנחשים‪ ,‬ולאו דווקא לבני אדם!‬ ‫אחרי השיעור בביולוגיה יצאתי מן הכיתה‪ .‬זה היה השיעור האחרון באותו היום‪ .‬הייתי‬ ‫צריך לטאטא עוד כשעתיים כדי להשלים את הקנס על עץ הדובדבן השבור‪ .‬תהיתי‬ ‫אם אבא ירשה לי להישאר‪ .‬עומד היה במסדרון ומלווה במבטו את התלמידים הנוהרים‬ ‫החוצה‪ .‬הוא נראה אבוד בתוך החבורה הזאת‪ .‬הוא נראה כעלה שהצהיב על ענף‪ ,‬בתוך‬ ‫צמרת של עלים מלבלבים‪.‬‬ ‫התחלתי לטאטא את החדר‪ .‬פרופסור הרברט ניגש אלי ואמר‪" ,‬תוכל לעשות זאת‬ ‫בפעם אחרת‪ .‬עכשיו לך הביתה עם אבא שלך‪ .‬הוא מחכה לך שם‪".‬‬

‫‪28‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ספרי וירדתי למטה‪ .‬אבא אמר‪" ,‬ומה בקשר לשעתיים‬ ‫הנחתי את המטאטא‪ ,‬אספתי את ַ‬ ‫שאתה צריך לטאטא?"‬ ‫אמרתי‪" :‬פרופסור הרברט אמר שאוכל לטאטא בפעם אחרת‪ ,‬הוא אמר שאלך איתך‬ ‫הביתה‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אתה תעשה בדיוק מה שהוא אומר‪ .‬הוא איש טוב‪ .‬בית הספר‬ ‫השתנה מאז הזמנים שלי‪ .‬אני עלה נבול‪ ,‬דייב‪ ,‬אני כבר גמרתי‪ .‬אני לא שייך לכאן‪.‬‬ ‫תשיג לי מטאטא ושנינו נעבוד יחד שעה‪ .‬זה ישלים את החוב‪ .‬אני אשאל אם הוא‬ ‫מרשה לי לעזור לך‪".‬‬ ‫"אני מתכוון לבטל את החוב‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬רק רציתי שתבין‪ ,‬לסטר‪".‬‬ ‫"אני מבין‪ ",‬אמר אבא‪" ,‬ובגלל שאני מבין‪ ,‬הוא חייב לשלם בעד העץ‪ ,‬ואני הולך לעזור לו‪".‬‬ ‫"בשום פנים ואופן‪ ",‬אמר פרופסור הרברט‪" .‬זה על חשבוני‪".‬‬ ‫"ככה לא מתנהגים‪ ",‬אמר אבא‪" .‬אנחנו אנשים ישרים‪ .‬אנחנו לא רוצים לקבל דברים‬ ‫בחינם‪ .‬פרופסור הרברט‪ ,‬עכשיו אתה טועה ואני צודק‪ .‬תצטרך להקשיב לי‪ .‬למדתי ממך‬ ‫המון‪ .‬הבן שלי חייב להמשיך‪ .‬העולם השתנה מאז שגידלתי את המשפחה וחרשתי‬ ‫בגבעות‪ .‬אני אדם ישר‪ .‬אני לא מתעלם מחובות‪ .‬אני עצמי אין לי הרבה השכלה‪ ,‬אבל‬ ‫אחרי שבדקתי כמו שצריך‪ ,‬אני יודע להבדיל בין צודק ולא צודק‪".‬‬ ‫פרופסור הרברט הלך הביתה‪ ,‬ואבא ואני נשארנו וטיאטאנו במשך שעה‪ .‬היה מצחיק‬ ‫לראות את אבא אוחז במטאטא‪ .‬בבית לא אחז מטאטא מעולם‪ .‬אמא עבדה במטאטא‬ ‫ואבא במחרשה‪.‬‬ ‫אמרתי‪" :‬אתה יודע שפרופסור הרברט היה יכול להתלונן עליך במשטרה שהבאת‬ ‫אקדח לבית הספר?"‬ ‫"תירגע‪ ",‬אמר אבא‪" .‬פרופסור הרברט לא הולך לתבוע אותי‪ .‬הוא מחבב אותי ואני‬ ‫אותו‪ .‬אתה תמשיך ללכת לבית הספר‪ .‬אני איש חזק לא פחות מכל אחד אחר בסביבה‪,‬‬ ‫בהתחשב בגילי ובעבודה הקשה שעבדתי כל החיים‪ .‬אבל אני גמרתי דייב‪ ,‬אני איש קטן‪.‬‬ ‫הידיים שלך יהיו יותר רכות משלי‪ .‬הבגדים שלך יהיו טובים יותר‪ .‬תמיד תיראה יותר‬ ‫לחיות‬ ‫נקי מאבא שלך‪ .‬רק תזכור‪ ,‬דייב‪ ,‬לשלם חובות ולהיות אדם ישר‪ .‬ושתהיה טוב ַ‬ ‫ולא תציק לנחשים‪ .‬זה כל מה שיש לי נגד בית הספר‪ .‬שמרדימים נחשים ופותחים‬ ‫להם את הבטן‪".‬‬ ‫היתה שעה מאוחרת כשהגענו הביתה‪ .‬היו כוכבים בשמים וירח עלה‪ .‬אבא צעד בנחת‪.‬‬ ‫עד שסיימנו את העבודה ואכלנו ארוחת ערב כבר היתה השעה עשר‪ .‬אבא התיישב‬ ‫לפני האח ואמר לאמא שבאחד הימים הוא מתכוון לקחת אותה ולהראות לה חיידק‪.‬‬ ‫גם אמא לא ראתה חיידק מימיה‪ .‬אבא סיפר לה על בית הספר‪ ,‬ואיזה בחור מצוין הוא‬ ‫פרופסור הרברט‪ ,‬ואיך השתנָ ה בית הספר מן הזמנים ההם‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬מראות‪ ,‬האגף לתוכניות לימודים‪ ,‬תשנ"ב)‬

‫רפסה תיב ייח ‪29‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬

‫דייב והמורה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מדוע העניש המורה את דייב ואת חבריו?‬ ‫ב‪ .‬האם לדעתכם העונש שקיבל דייב הוגן? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫בחרו אחד משני הסעיפים וענו עליו‪:‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה אפשר לדעת על האב מהדברים שאמר דייב למורה בפתיחת הסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מדוע חושב דייב שאביו "מיושן"?‬ ‫השיחה בין דייב לאביו‬ ‫‪ .3‬מי שגרם נזק לעץ הוא הבן‪ .‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬כועס האב על המורה?‬ ‫‪ .4‬מדוע חושש דייב מתוכניתו של האב להגיע לבית הספר?‬ ‫המורה והאב‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬על מה מתנהל הוויכוח בין האב לבין המורה? פרטו תשובתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהם הנימוקים של כל אחד מהם?‬ ‫‪ .6‬לאיזו מסקנה מגיע האב לאחר שיחתו עם המורה?‬ ‫האב מתארח בשיעור‬ ‫‪ .7‬כיצד הצליח המורה לשנות את יחסו של האב לבית הספר?‬ ‫‪ .8‬כיצד קנה האב את לבבם של התלמידים?‬ ‫השיחה בין דייב לבין אביו‬ ‫‪ .9‬מה היתה דעתו של האב על המורה בתחילת פגישתם וכיצד השתנתה דעתו‬ ‫עליו בסוף היום?‬ ‫‪ .10‬כיצד עזר ביקורו של האב בבית הספר לקרב בינו לבין בנו?‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫‪ .1‬א ‪ .‬מהו המעשה שסביבו הולך ונבנה המתח בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מתי מתפוגג המתח בסיפור?‬ ‫‪ .2‬צפו באינטרנט‪" :‬עץ הדובדבנים השבור" ביוטיוב‪.‬‬ ‫מה עדיף בעיניכם‪ :‬לקרוא את הסיפור או לצפות בסרט?‬

‫הדרכה לניהול דיון‬ ‫ • ַהחליטו מה דעתכם על הנושא‪.‬‬ ‫ • ִרשמו ִ ּבנקודות נימּוקים ודוגמאות לחיזּוק דעתכם‪.‬‬ ‫ •עתה ִערכו דיון במסגרת הקבּוצה‪.‬‬ ‫ •קבעו את סדר הדוברים‪.‬‬ ‫ •דברו בנחת והקשיבו בתשומת לב לדברי חבריכם‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫שהבעת‬ ‫ •תוכלו להשתמש במשפטים‪ :‬אני מבקש‪/‬ת להוסיף על דבריך‪ ...‬הדעה ִ‬ ‫מקובלת עלי או יש לי מחשבה אחרת‪...‬‬ ‫ •עודדו חברים שאינם משתתפים להביע את דעתם‪.‬‬ ‫הדגֶ ם הזה‪:‬‬ ‫ • ַסכמו את הדיון ִ ּבמשּותף לפי ֶ‬ ‫ספר ַהחברים בקבוצה שהעדיפו צפייה בסרט על קריאה‬ ‫ • ִמ ּ ַ‬ ‫ •הם נִ מקּו את דעתם ַ ּבנִ ימוקים האלה‬ ‫ •מספר החברים בקבוצה שהעדיפו קריאה על צפייה בסרט‬ ‫ •הם נִ מקו את דעתם ַ ּבנימוקים האלה‬ ‫להסכמה ש‬ ‫ •הקבוצה הגיעה‬ ‫ָּ‬ ‫להסכמה‬ ‫הקבוצה לא הגיעה‬ ‫ָּ‬ ‫ילּופי הדעות ְ ּב ַמ ֲהלָ ך הדיון ועל הסיכום‬ ‫וח לִ ְמליאת הכיתה על ִח ֵ‬ ‫ • ַ ּב ֲחרּו נָ ציג ֶשיְ ַדוֵ ַ‬ ‫שאליו הגיעו חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫הצבעה‪ :‬מי ִמיַ לְ ֵדי הכיתה מעדיפים סרט על פני‬ ‫ָּ‬ ‫ •אחרי שכל הקבוצות ִדוְ וחו‪ִ ,‬ערכו‬ ‫קריאה‪.‬‬

‫מציגים‬

‫ ‬

‫אתם מוזמנים לבחור קטע מהסיפור ולהמחיזו‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫ַה ְש ָאלָ ה‬ ‫“עב ֶּכ ֶרס“‪ ,‬אבל משתמשים בצירוף זה גם לגבי‬ ‫על אדם שמן אומרים לעתים שהוא ַ‬ ‫ספר עבה‪“ :‬הספר עב כרס“‪ .‬אנחנו "משאילים" את תכונת הבטן לספר‪.‬‬ ‫דוגמה זו ממחישה מהו האמצעי הספרותי הקרוי “השאלה"‪.‬‬

‫‪ .1‬למה מתכוון האב כאשר הוא אומר לבנו‪ " :‬אני עלה נבול"?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מה משמעות ההשאלה‪" :‬עיניו יורות ברקים"?‬ ‫ב‪ .‬הדגימו זה לזה כיצד נראה בן אדם כאשר "עינו יורות ברקים" או כאשר הוא‬ ‫מעיד על עצמו שהוא‪" :‬עלה נבול"‪.‬‬

‫רפסה תיב ייח ‪31‬‬

‫שער‬ ‫ְּב ָא ֳה ָלּה של תורה‬ ‫תור ֶתָך"‬ ‫"ה ֵאר ֵעינֵ ינּו‪ְּ 1‬ב ָ‬ ‫ָ‬

‫(מתוך ברכת אהבה רבה שבברכת השחר)‬

‫ָה ֵאר ֵעינֵ ינּו‪ -1‬עזור לנו להבין היטב ולהחכים בלימוד תורה‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞נקרא ונאזין לשיר "אגדה" מאת יעקב פיכמן ונלמד אותו‬ ‫ ∞נלמד את המדרש "תחילתו של רבי אליעזר"‬ ‫ ∞נכיר אמירות על לימוד התורה‪.‬‬ ‫ ∞נקרא עדות על לימוד תורה בתקופת השואה‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬שם המדור הוא "באוהלה של תורה"‪ .‬למילה "אוהל" יותר ממשמעות אחת‪.‬‬ ‫בדקו במילון וכתבו את המשמעויות השונות‪.‬‬ ‫‪ . 2‬היזכרו‪ ,‬מי מאבות האומה מתואר כ"י ֵֹׁשב א ָֹהלִ ים" (רמז תמצאו בבראשית‬ ‫כה‪ ,‬פסוק כז)‬ ‫• סעדיה גאון מפרש‪" :‬יושב אוהלים ‪ -‬מקום תורה"‪.‬‬ ‫• ר' דוד קמחי (רד"ק) מפרש‪":‬ואמר אוהלים – (בלשון) רבים‪ ,‬כי היה לומד‬ ‫(תורה) עם כל חכם שהיה מוצא"‪.‬‬ ‫ • ספורנו מפרש‪" :‬יושב אוהלים" שני מיני אוהלים האחד אוהל רועה‪,‬‬ ‫ּבֹוראֹו וְ נִ ְק ָּדׁש בכבודו‪.‬‬ ‫והשני אוהל שבו התבונן להכיר ְ‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מה משותף לכל הפירושים?‬ ‫ב‪ .‬במה שונים הפירושים?‬ ‫‪ .4‬אילו צירופים נוספים למילה "אוהל" אתם מכירים? (תוכלו להיעזר במילון)‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪33‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬על שפת ים כנרת יעקב פיכמן יוטיוב‪.‬‬ ‫האזינו לשיר בביצועה של עפרה חזה או בביצועו של אריק אינשטיין‪.‬‬

‫ַא ָּג ָדה‪ /‬יעקב פיכמן‬ ‫ַעל ְׂש ַפת יַ ם ִּכּנֶ ֶרת‬ ‫ב־ּת ְפ ֶא ֶרת;‬ ‫ַא ְרמֹון ַר ִ‬ ‫טּוע‪,‬‬ ‫ּגַ ן ֵא־ל ָׁשם נָ ַ‬ ‫נּוע‪.‬‬ ‫ּבֹו ֵעץ ֹלא יָ ַ‬ ‫ִמי גָ ר ָׁשם? ַרק נַ ַער‪,‬‬ ‫ָּכעֹוף ִּב ְד ִמי יַ ַער‪;1‬‬ ‫ּתֹורה הּוא‬ ‫לֹומד ָׁשם ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ִמ ִּפי ֵאלִ ּיָ הּו‪.‬‬ ‫ַהס! ּגַ ל ֹלא קֹולֵ ַח‪,‬‬ ‫ּפֹור ַח‬ ‫ָּכל עֹוף ַה ֵ‬ ‫ׁשֹומ ַע ‪-‬‬ ‫עֹומד וְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ּתֹורת ֵא־ל ּבֹולֵ ַע‪.‬‬ ‫ַ‬

‫ִּב ְד ִמי יַ ַער‪ְּ - 1‬ב ִד ְמ ַמת היער‪ַּ ,‬בשקט שביער‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬תארו את מקום המגורים והסביבה שבה חי הנער‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד משפיעה הסביבה שבה חי הנער על לימוד התורה?‬ ‫‪ .2‬אילו הייתם במקומו של הנער‪ ,‬מה הייתם מעוניינים ללמוד עם אליהו?‬ ‫‪ .3‬שערו מדוע בחר המשורר בשם "אגדה" לשיר?‬ ‫‪ .4‬הציעו כותרת משלכם לשיר‪.‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬בדקו‪ ,‬לפי איזה סדר בחר המשורר לתאר את המקומות בשירו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע לפי הסדר הזה?‬

‫‪34‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪ .6‬א‪ .‬קראו מדרש שמות רבה המתאר את מתן תורה‪:‬‬

‫יֹוחנָ ן‪:‬‬ ‫ָא ַמר ר' ַא ָּבהּו ְּב ֵשׁם ר' ָ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫ּכְ ֶשּׁנָ ַתן ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶאת ַה ָ‬ ‫צִ ּפֹור ֹלא צִ ּיֵ ץ‪,‬‬ ‫ֹלא‪ּ ‬פ ַרח‪ ,1‬‬ ‫ָ‬ ‫עֹוף‬ ‫ׁשֹור ֹלא ּגָ ָעה‪,‬‬ ‫אֹופּנִ ים‪ֹ 2‬לא ָעפּו‪ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫‪3‬‬ ‫ְש ָׂר ִפים ֹלא ָא ְמרּו ָקדֹוׁש ‪ ,‬‬ ‫ַהיָ ּם ֹלא‪ ‬נִ זְ ַּד ְעזֵ ַע ‪ ,4‬‬ ‫ַה ְּב ִרּיֹות‪ֹ 5‬לא ִּד ְּברּו‪ ,‬‬ ‫ׁשֹותק ַּומ ֲח ִריׁש ‪-‬‬ ‫ֶאּלָ א ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫ ‬ ‫ֹלהיָך"‬ ‫"אנֹכִ י ה' ֱא ֶ‬ ‫וְ יָ צָ א ַהּקֹול‪ָ :‬‬

‫ָּפ ַרח‪ - 1‬עף‬ ‫אֹופנִ ים‪ - 2‬המלאכים שבמרכבת‬ ‫ַ‬ ‫הקב"ה‬ ‫ְש ָר ִפים ֹלא ָא ְמרּו ָקדֹוׁש‪- 3‬‬ ‫מלאכים לא שרו לקב"ה "קדוש"‬ ‫נִ זְ ַד ְעזֵ ע‪ - 4‬זָ ז וְ גָ ַעׁש‬ ‫ַה ְב ִרּיֹות‪ - 5‬בני האדם‬

‫(שמות כ‪ ,‬ב)‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד באה לידי ביטוי במדרש הקדּושה שירדה לעולם בזמן מתן תורה?‬ ‫‪ .2‬המשורר מעוניין שניזָ כר במדרש על מתן תורה ִּבשעת קריאת השיר‪.‬‬ ‫אילו איזכורים למתן תורה אפשר למצוא בשיר?‬ ‫כאשר קוראים שיר או סיפור והוא מזכיר לנו סיפור‪ ,‬מדרש או שיר ידוע אחר‪ .‬קוראים לכך‪ֶ :‬ה ְר ֵמז‪.‬‬ ‫ֶה ְר ֵמז הוא רמיזה באמצעות מילה או ביטוי המופיעים בתוך יצירה כלשהי אל יצירה אחרת‬ ‫בספרות‪ ,‬בקולנוע‪ ,‬בציור ופיסול‪ ,‬במוזיקה‪ ,‬או רמיזה לאירוע היסטוריים‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫האזינו שנית לשיר‪ .‬האם לדעתכם המנגינה מתאימה לו? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬הסבירו את הצירוף המודגש‪:‬‬ ‫ ‬ ‫ב־ּת ְפ ֶא ֶרת‪.‬‬ ‫א‪ .‬ארמון ַר ִ‬

‫ב‪ִּ .‬ב ְד ִמי יַ ַער‪.‬‬

‫קֹול ַח"‪.‬‬ ‫"הס! ּגַ ל ֹלא ֵ‬ ‫‪ .2‬כתוב בשיר‪ַ :‬‬ ‫א‪ .‬כתבו מילה מקבילה ודומה למילה "הס"‪.‬‬ ‫"מקלחת" חוץ מהשורש?‬ ‫ב‪ .‬מה הקשר בין הפועל "קולח" לשם ִ‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪35‬‬

‫אחרי מות משה‪ ,‬ה' בוחר ביהושע להנהיג את העם‪ .‬ה' מצווה עליו לכבוש את‬ ‫הארץ ולחלק אותה בין השבטים‪.‬‬ ‫ה' אומר ליהושע‪:‬‬ ‫ספר התורה הזה ‪-‬‬ ‫ספר משנה תורה‬ ‫(דברים) היה לפניו‪.‬‬ ‫ֹלא־יָ מּוׁש ‪ -‬לא יזוז‪.‬‬ ‫תקרא ותלמד בתורה‪.‬‬ ‫ית ּבֹו ‪ -‬תלמד‬ ‫וְ ָהגִ ָ‬ ‫את התורה ותעמיק‬ ‫לחשוב על הכתוב בה‪.‬‬ ‫ַּת ְׂש ִּכיל ‪ -‬תפעל‬ ‫בשכל ובתבונה‪.‬‬

‫ּתֹורה ַהּזֶ ה ִמ ִּפיָך‪ ,‬‬ ‫ֹלא־יָ מּוׁש ֵס ֶפר ַה ָ‬ ‫יֹומם וָ לַ יְ לָ ה‪ ,‬‬ ‫וְ ָהגִ ָית ּבֹו ָ‬ ‫לְ ַמ ַען ִּת ְׁשמֹר לַ ֲעׂשֹות‪ּ ,‬כְ כָ ל ַהּכָ תּוב ּבֹו‪ :‬‬ ‫ ‬ ‫ּכִ י ָאז ַּתצְ לִ ַיח ֶאת ְּד ָרכֶ ָך‪ ,‬וְ ָאז ַּת ְׂשּכִ יל‪.‬‬

‫(יהושע א‪ ,‬פסוק ח)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מה מצווה ה' על יהושע‪ ,‬לפי פסוק ח?‬ ‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬דברי ה' ליהושע הם דברי עידוד? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬במה תורם לכם לימוד התורה? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את דברי שמאי בראש העמוד הבא‪ .‬האם אפשר למצוא קשר בין דברי ה'‬ ‫ליהושע לדברי שמאי בראש עמוד ‪ ?37‬נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫יס ָטן‪ .‬צולם לפני כ־‪ 90‬שנים‪.‬‬ ‫לימוד תורה בעיר ָס ַמ ְר ַקנְ ד ֶׁשבאּוזְ ֶּב ִק ְ‬

‫‪36‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫תֹור ְתָך ֶק ַבע"‪ .‬‬ ‫"ע ֵשׂה ָ‬ ‫אֹומר‪ֲ :‬‬ ‫ַש ַּׁמאי ֵ‬

‫(פרקי אבות פרק א‪ ,‬משנה טו)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את פירושו של רש"י לאמירת שמאי‪:‬‬ ‫"‪ָּ ...‬כל יֹום ַּת ֲע ֶׂשּנָ ה‪ָ 1‬עלֶ יָך ֶק ַבע‪...‬‬ ‫ִּת ְק ַּבע לְ ָך ִע ִּתים לְ לִ ּמּוד‬ ‫ ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ד אֹו ה ְּפ ָר ִקים"‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ַּת ֲע ֶׂשּנָ ה‪- 1‬‬ ‫אֹותּה‪.‬‬ ‫ַּת ֲע ֶׂשה ָ‬

‫ ה ְס ִּבירּו במילים שלכם מה פירוש "עשה תורתך קבע"‪ ,‬לפי רש"י‪.‬‬ ‫א‪ַ .‬‬ ‫"ּת ְק ַּבע"‪.‬‬ ‫"ק ַבע"; ִ‬ ‫ב‪ .‬בפירושו של רש"י מופיעות מילים משורש קב"ע‪ֶ :‬‬ ‫מה באה החזרה על מילים משורש זה להדגיש?‬ ‫˘˘˘‬

‫‪ .2‬קראו את ההסבר לדברי שמאי מתוך ֲאבֹות ְּד ַר ִּבי נָ ַתן‪:‬‬ ‫ "מלַ ֵּמד ֶׁש ִאם ָׁש ַמע ָא ָדם ָּד ָבר ִמ ִּפי ָח ָכם ְּב ֵביִ ת ַה ִּמ ְד ָרׁש‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ַאל יַ ֲע ֶׂשה אֹותֹו ֲע ַראי‪ֶ ,‬אּלָ א יַ ֲע ֶׂשה אֹותֹו ֶק ַבע‪.‬‬ ‫ּומה ֶׁשּלָ ַמד ָא ָדם‪ ,‬יַ ֲע ֶׂשה וִ ילַ ֵּמד לַ ֲא ֵח ִרים וְ יַ ֲעׂשּו‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ׂשֹותם"‪.‬‬ ‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם לַ ֲע ָ‬ ‫אֹותם ְ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ּ(ְ :‬ד ָב ִרים ה) "ּולְ ַמ ְד ֶּתם ָ‬ ‫ ‬

‫א ‪ .‬מה מוסיף פירוש "אבות דרבי נתן "על פירושו של רש"י?‬ ‫ב ‪ .‬מה המילה המנוגדת למילה "קבע"?‬ ‫˘˘˘‬

‫נּורא מסביר את דברי ַשמאי כך‪:‬‬ ‫מּב ְר ָט ָ‬ ‫‪ .3‬רבי עובדיה ַ‬ ‫ּתֹורה‪,‬‬ ‫תֹור ֶתָך ֶק ַבע ‪ֶׁ -‬שּיִ ְהיֶ ה ִע ָּקר ִע ְס ֶקָך ַּבּיֹום ַּובּלַ יְ לָ ה ַּב ָ‬ ‫"ע ֵׂשה ָ‬ ‫ָ‬ ‫אכה"‪.‬‬ ‫ּוכ ֶׁש ִּת ְהיֶ ה יָגֵ ַע ִמן ַהּלִ ּמּוד ַּת ֲע ֶׂשה ְמלָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫א‪ .‬במה שונֶ ה פירושו של ר' עובדיה מברטנורא מהפירושים שלעיל?‬ ‫ב‪ .‬כתבו מילה מקבילה ונרדפת למילה "יָ גֵ ַע"‪ .‬היעזרו במילון לפי הצורך‪.‬‬ ‫‪ .4‬איזה מהפירושים שלעיל מדגיש ש‪:‬‬ ‫א‪ .‬עיקר עיסוקו של האדם צריך להיות לימוד תורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חייבים לא רק ללמוד תורה אלא גם לקיים את מה שנלמד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האדם חייב ללמוד כל יום מספר פרקים קבוע‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הלומד חייב ללמד את שלמד לאחרים‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫"ק ַבע" בכל אחד מהפירושים?‬ ‫‪ .1‬מה פירוש המילה ֶ‬ ‫‪ .2‬מה משותף לכל הפירושים?‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪37‬‬

‫אֹומר‪ :‬‬ ‫יאל ֵ‬ ‫ַר ָּבן ּגַ ְמלִ ֵ‬

‫ּתֹורה ִעם ֶּד ֶרְך ֶא ֶרץ ֶׁשּיְ גִ ַיעת ְׁשנֵ ֶיהם ְמ ַׁשּכַ ַחת ָעוֹון‪.‬‬ ‫יָ ֶפה ַתלְ מּוד ָ‬ ‫גֹור ֶרת ָעוֹון‪.‬‬ ‫סֹופּה ְּב ֵטלָ ה וְ ֶ‬ ‫ּתֹורה ֶׁש ֵאין ִע ָּמּה ְמלָ אכָ ה‪ָ ,‬‬ ‫וְ כָ ל ָ‬ ‫(משנה‪ ,‬פרקי אבות פרק ב משנה ב)‬

‫רבי עובדיה מברטנורא מפרש‪:‬‬ ‫דרך ארץ ‪( -‬עיסוק) במלאכה או סחורה (מסחר)‪. ‬‬ ‫יהם ְמ ַׁש ַּכ ַחת ָעוֹון ‪ -‬שהתורה ַמ ֶּת ֶׁשת (מחלישה) כוחו של אדם‪ ,‬והמלאכה‬ ‫יעת ְׁשנֵ ֶ‬ ‫ֶׁשּיְ גִ ַ‬ ‫ּומ ַׁש ֶּב ֶרת את הגוף‪ ,‬ומתוך כך יצר הרע ָּב ֵטל ממנו‪ .‬‬ ‫מפרכת ְ‬ ‫עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא‬ ‫יהא ֵ‬ ‫וכל תורה שאין עמּה מלאכה ‪ -‬ואם תאמר ֵ‬ ‫ְמ ַׁשּכַ ַחת עוון‪ ,‬ומה צורך למלאכה‪ ,‬לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה‬ ‫ּומ ַׁשּכֵ ַח תלמודו‪ .‬‬ ‫ּומלַ ְס ֵטם (גוזל‪ ,‬שודד) את הבריות ְ‬ ‫בטלה‪ ,‬לפי שאי אפשר לו בלא מזונות‪ְ ,‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬לצירוף "דרך ארץ" יש משמעויות שונות לפי ההקשר‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את משמעות הצירוף הזה באמירת רבן גמליאל ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו משמעויות נוספות שאתם מכירים לצירוף "דרך ארץ"‪.‬‬ ‫‪ .2‬לימוד תורה הוא ערך מרכזי באמונה היהודית‪.‬‬ ‫מדוע חושב רבן גמליאל שיש לשלב אותה עם חיי עבודה?‬ ‫העתיקו את המשפט המתאים מדבריו והסבירו אותו‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו את פירושו של רבי עובדיה מברטנורא‪ .‬כיצד הוא מסביר את המשפט‬ ‫יהם ְמ ַׁש ַּכ ַחת ָעוֹון"‪ .‬‬ ‫יעת ְׁשנֵ ֶ‬ ‫"יְגִ ַ‬ ‫סֹופּה‬ ‫ּתֹורה ֶׁש ֵאין ִע ָּמּה ְמלָ אכָ ה‪ָ ,‬‬ ‫‪ .4‬הסבירו לפי הבנתכם‪ ,‬את המשפט‪" :‬וְ ָכל ָ‬ ‫ְּב ֵטלָ ה"‪.‬‬ ‫‪ .5‬נסחו בלשונכם שני משפטי סיבה ותוצאה לפי הרעיון המובע בדברי רבן גמליאל‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬התבוננו בסמל תנועת בני עקיבא משמאל‪ .‬מה רואים בסמל?‬ ‫‪ .2‬לְ ָמה מחנכת תנועת בני עקיבא את החניכים לפי הסמל?‬ ‫‪ .3‬נסו להסביר‪ ,‬מדוע אנחנו לומדים בבית הספר‪ ,‬נוסף‬ ‫למקצועות הקודש גם מקצועות כלליים כמו מדעים‪,‬‬ ‫מתמטיקה‪ ,‬היסטוריה ועוד?‬

‫‪38‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫סמל תנועת "בני עקיבא"‬

‫הּור ָקנֹוס‬ ‫ְּת ִח ָּלתֹו ֶׁשל ר' ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֶּבן ְ‬ ‫חלק א‬ ‫הּור ָקנֹוס?‬ ‫יעזֶ ר ֶּבן ְ‬ ‫ָמה ָהיְ ָתה ְּת ִחּלָ תו ֶׁשל ר' ֱאלִ ֶ‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫ּוׁש ַּתיִ ם ָׁשנָ ה ָהיָ ה וְ ֹלא לָ ַמד ָ‬ ‫ֶּבן ֶע ְׂש ִרים ְ‬ ‫חֹור ִׁשים ַה ְר ֵּבה‪.‬‬ ‫וְ ָא ִביו ָהיָ ה ָע ִׁשיר ּגָ דֹול וְ ָהיּו לֹו ְ‬ ‫‪2‬‬ ‫חֹור ִׁשים ַעל ּגַ ֵּבי ַה ַּמ ֲענָ ה‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיּו ֶא ָחיו ְ‬ ‫חֹורׁש ִּב ְט ָר ִׁשים‪.‬‬ ‫וְ הּוא ָהיָ ה ֵ‬ ‫ּבֹוכה‪.‬‬ ‫יָ ַׁשב לֹו ַעל ּגַ ֵּבי ַה ַּמ ֲענָ ה וְ ָהיָ ה ֶ‬ ‫ּבֹוכה?‬ ‫ָא ַמר לֹו ָא ִביו‪ִ :‬מ ְּפנֵ י ָמה ַא ָּתה ֶ‬ ‫‪3‬‬ ‫ֶׁש ָּמא ִמ ְצ ַט ֵער ַא ָּתה‪ֶׁ ,‬ש ַא ָּתה ֵ‬ ‫חֹורׁש ִּב ְט ָר ִׁשים ?‬ ‫חֹורׁש ַעל ּגַ ֵּבי ַה ַּמ ֲענָ ה‪.‬‬ ‫ַע ְכ ָׁשיו ַא ָּתה ֵ‬ ‫‪2‬‬ ‫ּבֹוכה‪.‬‬ ‫יָ ַׁשב לֹו ַעל ּגַ ֵּבי ַה ַּמ ֲענָ ה וְ ָהיָ ה ֶ‬ ‫ּבֹוכה?‬ ‫ָא ַמר לֹו ָא ִביו‪ִ :‬מ ְּפנֵ י ָמה ַא ָּתה ֶ‬ ‫חֹורׁש ַעל ּגַ ֵּבי ַה ַּמ ֲענָ ה?‬ ‫ֶׁש ָּמא ִמ ְצ ַט ֵער ַא ָּתה‪ֶׁ ,‬ש ַא ָּתה ֵ‬ ‫ּבֹוכה?‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ :‬לָ או‪ - .‬וְ לָ ָּמה ַא ָּתה ֶ‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֶׁ :‬ש ֲאנִ י ְמ ַב ֵּקׁש לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ּתֹורה?!‬ ‫ּוׁש ַּתיִ ם ָׁשנָ ה ַא ָּתה ‪ -‬וְ ַא ָּתה ְמ ַב ֵּקׁש לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ :‬וַ ֲהֹלא ֶּבן ֶע ְׂש ִרים ְ‬ ‫יכם לְ ֵבית ַה ֵּס ֶפר‪.‬‬ ‫ֶאּלָ א ַקח לְ ָך ִא ָּׁשה וְ תֹולִ יד לְ ָך ָּבנִ ים ‪ -‬וְ ַא ָּתה מֹולִ ָ‬ ‫‪1‬‬

‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ּכַ אי‪.‬‬ ‫ּתֹורה לִ ְפנֵ י ַר ָּבן ָ‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָא ַמר‪ֵ :‬אלֵ ְך וְ ֶאלְ ַמד ָ‬ ‫טֹועם ַעד ֶׁש ַּת ֲחרֹש ְמלֹוא ַמ ֲענָ ה‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו ָא ִביו‪ִ :‬אי ַא ָּתה ֵ‬ ‫ִה ְׁש ִּכים וְ ָח ַרׁש ְמלֹוא ַמ ֲענָ ה‪.‬‬ ‫נָ ְפלָ ה ָּפ ָרתֹו וְ נִ ְׁש ְּב ָרה ַרגְ לָ ּה‪.‬‬ ‫טֹוב ִתי נִ ְׁש ְּב ָרה ֶרגֶ ל ָּפ ָר ִתי‪.‬‬ ‫ָא ַמר‪ :‬לְ ָ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‪.‬‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ִּב ָ‬ ‫ָּב ַרח וְ ָהלַ ְך לֹו ֵא ֶצל ַר ָּבן ָ‬ ‫ָא ְמרּו‪ :‬אֹותֹו ַהּיֹום ֶע ֶרב ַׁש ָּבת ָהיָ ה‬ ‫‪4‬‬ ‫וְ ֹלא ָט ַעם ְּכלּום ִמ ֵּׁשׁש ָׁשעֹות ֶׁשל ֶע ֶרב ַׁש ָּבת‬ ‫‪5‬‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת‬ ‫ַעד ֵׁשׁש ָׁשעֹות ֶׁשל ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ְּכ ֶׁשהּוא הֹולֵ ְך ַּב ֶּד ֶרְך ָר ָאה ֶא ֶבן ְׁש ֵד ָמה‬ ‫ּונְ ָטלָ ּה ּונְ ָתנָ ּה לְ תֹוְך ִּפיו‪.‬‬ ‫ ‬

‫ְּת ִח ָּלתו‪ - 1‬ראשית דרכו כתלמיד חכם‬ ‫ַמ ֲענָ ה‪ - 2‬אדמת מישור‬ ‫ְט ָר ִׁשים‪ - 3‬אדמה סלעית שקשה לחרוש אותה‬ ‫ִמ ֵּׁשׁש ָׁשעֹות‪ - 4...‬מצהרי יום שישי‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת‪ - 5‬עד חצות הלילה שאחרי צאת השבת‬ ‫ָ‬ ‫ַעד ֵׁשׁש ָׁשעֹות ֶׁשל‬ ‫ֶא ֶבן ְש ֵד ָמה‪ - 6‬גוש קטן של עפר בשדה‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪39‬‬

‫חלק ב‬ ‫ּבֹוכה‪.‬‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי וְ ָהיָ ה ֶ‬ ‫ָּבא וְ יָ ַׁשב לֹו לִ ְפנֵ י ַר ָּבן ָ‬ ‫ּבֹוכה?‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ִ :‬מ ְּפנֵ י ָמה ַא ָּתה ֶ‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ְ :‬רצֹונִ י לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֹ :‬לא לָ ַמ ְד ָּת ִמּיָ ֶמיָך?‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ :‬לָ או‪.‬‬ ‫ּוׁש ֵּתי ֲהלָ כֹות ְּבכָ ל יֹום‪,‬‬ ‫ּוב ְר ַּכת ַה ָּמזֹון ְ‬ ‫ּות ִפּלָ ה ִ‬ ‫יאת ְׁש ַמע ְ‬ ‫ִה ְת ִחיל ְמלַ ְּמדֹו ְק ִר ַ‬ ‫יהן ְ‬ ‫ּוב ַׁש ָּבת ָהיָ ה חֹוזֵ ר ֲעלֵ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ּומ ַד ְּב ָקן‪.7‬‬ ‫ָע ָׂשה ְׁשמֹונָ ה יָ ִמים וְ ֹלא ָט ַעם ְּכלּום‪,‬‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי‪.‬‬ ‫יח ִּפיו לִ ְפנֵ י ַר ָּבן ָ‬ ‫ַעד ֶׁש ָעלָ ה ֵר ַ‬ ‫יעזֶ ר ְּבנִ י‪ְּ ,‬כלּום ָס ַע ְד ָּת ַהּיֹום?‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי‪ֱ :‬אלִ ֶ‬ ‫ָא ַמר לֹו ַר ָּבן ָ‬ ‫ָׁש ַתק‪.‬‬ ‫ׁשּוב ָא ַמר לֹו ‪ -‬וְ ָׁש ַתק‪.‬‬ ‫סֹועד ֶא ְצלִ י‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ַ :‬חּיֶ יָך‪ַ ,‬הּיֹום ַא ָּתה ֵ‬ ‫‪8‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ְּ :‬כ ָבר ָס ַע ְד ִּתי ֵא ֶצל ַא ְכ ַסנְ יָ א ֶׁשּלִ י‪.‬‬ ‫יֹוחנָ ן לְ ַתלְ ִמ ָידיו‪ַ :‬חּיֵ ֶ‬ ‫ָא ַמר ַר ָּבן ָ‬ ‫יכם‪ֶׁ ,‬ש ְּת ַב ְּקרּו‪ֶ 9‬את ַה ָּד ָבר‪.‬‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‬ ‫ׁשּוקי יְ ָ‬ ‫ָהיּו ַה ַּתלְ ִמ ִידים ְמ ַחּזְ ִרים ְּב ָכל ֵ‬ ‫וְ ֲ‬ ‫ׁשֹואלִ ים ְּב ֻפנְ ְּד ָקאֹות‪:10‬‬ ‫יֵ ׁש ָּכאן ָח ֵבר ַא ְכ ְסנַ י? יֵ ׁש ָּכאן ָח ֵבר ַא ְכ ְסנַ י?‬ ‫ָא ְמרּו לָ ֶהם‪ :‬לָ או‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁש ָּבאּו ֵא ֶצל ִא ָּׁשה ַא ַחת‬ ‫וְ ָא ְמ ָרה לָ ֶהם‪ֵ :‬הן‪.‬‬ ‫ָא ְמרּו לָ ּה‪ :‬יֵ ׁש לֹו ָּכאן ְּכלּום?‬ ‫ָא ְמ ָרה לָ ֶהם‪ :‬יֵ ׁש לֹו ַׂשק ֶא ָחד‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ֵ‬ ‫נֹותן רֹאׁשֹו לְ תֹוכֹו‬ ‫ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ּומֹוצץ ְּכנֵ ֶבל יַ יִ ן ‪.‬‬ ‫ָא ְמרּו לָ ּה‪ַ :‬ה ְר ִאינּו אֹותֹו‪.‬‬ ‫ּומ ָצאּוהּו ָמלֵ א ָע ָפר‪.‬‬ ‫יהם‪ְּ ,‬פ ָתחּוהּו ְ‬ ‫יאה ֶאת ַה ַּׂשק לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫ֵה ִב ָ‬ ‫יעזֶ ר ֶא ְצלְ ֶכם ַהּיֹום?‬ ‫ָא ְמרּו לָ ּה‪ּ :‬כְ לּום ָס ַעד ֱאלִ ֶ‬ ‫ָא ְמ ָרה‪ :‬לָ או‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫סֹועד ‪ -‬וַ ֲה ֵרי ְׁשמֹונָ ה יָ ִמים ֶׁשֹּלא ָט ַעם ּכְ לּום‪.‬‬ ‫ָא ַמ ְרנּו‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ֵא ֶצל ַר ִּבי ָהיָ ה ֵ‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי‪.‬‬ ‫ָהלְ כּו וְ ָא ְמרּו לְ ַר ָּבן ָ‬ ‫ ‬

‫ְמ ַד ְּב ָקן‪ - 7‬משנֵ ן בעל פה ויורד לעומקן‬ ‫ַא ְכ ַסנְ יָ א‪ - 8‬בעל(ת) המקום שבו התארח‪ .‬המילה נכנסה לעברית מיוונית ומשמעותה אירוח‪ ,‬הכנסת אורחים‬ ‫ְּת ַב ְּקרּו‪ - 9‬תבדקו‬ ‫כסניה‪ ,‬מקום לינה‪.‬‬ ‫ֻפנְ ְּד ָקאֹות‪ַ - 10‬אכסניות‪ ,‬ביחיד ַא ַ‬ ‫נֵ ֶבל יַ יִ ן‪ - 11‬נאד יין‬ ‫ֶׁש ָּמא‪ - 12‬אולי‬

‫‪40‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ָא ַמר‪:‬‬ ‫ְּכ ֶׁש ָּׁש ַמע ַר ָּבן ָ‬ ‫‪13‬‬ ‫יעזֶ ר‪ֶׁ ,‬ש ָהיִ ָ‬ ‫ִאי לְ ָך‪ֱ ,‬אלִ ֶ‬ ‫ינֹותינּו!‬ ‫ית ֻמ ְׁשלָ ְך ֵּב ֵ‬ ‫ּתֹורה ִמ ִּפיָך‬ ‫יח ָ‬ ‫יח ִּפיָך לְ ָפנַ י‪ָּ ,‬כְך יֵ ֵצא ֵר ַ‬ ‫ֲא ָבל א ַֹמר לְ ָך‪ְּ :‬כ ֵׁשם ֶׁש ָעלָ ה ֵר ַ‬ ‫ִמּסֹוף ָהעֹולָ ם וְ ַעד סֹופֹו‪.‬‬ ‫ָק ַבע לֹו ְמזֹונֹות וְ נִ ְת ַר ֵּפא‪.‬‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ָׁשלֹוש ָׁשנִ ים‪.‬‬ ‫ָע ָׂשה לִ ְפנֵ י ַר ָּבן ָ‬ ‫חלק ג‬ ‫יעזֶ ר ִּבנְ ָך‪,‬‬ ‫יהם‪ְ :‬ר ֵאה‪ֶ ,‬מה ָע ָׂשה לְ ָך ֱאלִ ֶ‬ ‫הּור ָקנֹוס לַ ֲא ִב ֶ‬ ‫ָא ְמרּו ָּבנָ יו ֶׁשל ְ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫יחָך ְּבזִ ְקנָ ְתָך וְ ָהלַ ְך לִ‬ ‫ִהּנִ ֲ‬ ‫לֵ ְך וְ ַה ֵּדר אֹותֹו ִמּנְ ָכ ֶסיָך‪.14‬‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם לְ ַה ִּדיר ֶאת ְּבנֹו ִמּנְ ָכ ָסיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫הּור ָקנֹוס לִ‬ ‫ָעלָ ה ְ‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי‬ ‫ָא ְמרּו‪ :‬אֹותֹו ַהּיֹום ָהיָ ה יֹום טֹוב לְ ַר ָּבן ָ‬ ‫סֹוע ִדים ֶא ְצלֹו‪:‬‬ ‫וְ ָכל ּגְ דֹולֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה ֲ‬ ‫בּוע‪.‬‬ ‫ּובן ַּכלְ ָּבא ָׂש ַ‬ ‫ּגֹוריֹון ֶ‬ ‫יצית ַה ֶּכ ֶסת וְ נַ ְק ִּדימֹון ֶּבן ְ‬ ‫ֶּבן ִצ ִ‬ ‫הּור ָקנֹוס ֶׁש ָּבא‪,‬‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ַעל ְ‬ ‫ָׁש ַמע ַר ָּבן ָ‬ ‫ָא ַמר‪ֲ :‬עׂשּו לֹו ָמקֹום‪.‬‬ ‫הֹוׁשיבּוהּו ֵּבין ּגְ דֹולֵ י ַה ְּמ ִדינָ ה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫יהם ְ‬ ‫יֹוׁשב ֵּבינֵ ֶ‬ ‫ָהיָ ה ֵ‬ ‫ּומ ַר ֵּתת‪.15‬‬ ‫יעזֶ ר‬ ‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ֵעינָ יו ְּבר' ֱאלִ ֶ‬ ‫נָ ַתן ַר ָּבן ָ‬ ‫וְ ָא ַמר לֹו‪ְּ :‬פ ַתח ְּודרֹש‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֵ :‬אינִ י יָ כֹול לִ ְפּת ַֹח‪.‬‬ ‫יֹותר ִמ ָּמה ֶׁשהּוא ַמכְ נִ יס‪,‬‬ ‫הֹוציא ַמיִ ם ֵ‬ ‫ָמ ָׁשל לְ בֹור ֶׁש ֵאינֹו יָ כֹול לְ ִ‬ ‫יֹותר ִמ ָּמה ֶׁש ִּק ַּבלְ ִּתי ִמ ְּמָך‪.‬‬ ‫ּתֹורה ֵ‬ ‫לֹומר ִּד ְב ֵרי ָ‬ ‫ָּכְך ֵאין ֲאנִ י יָ כֹול ַ‬ ‫ּומֹוציא ַמיִ ם ֵמ ֵאלָ יו‪ַ ,‬אף ַא ָּתה ּכָ ְך‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫נֹוב ַע‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ְּ :‬בנִ י‪ָ ,‬מ ָׁשל לְ ַמ ְעיָ ן ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ָּד ַחק ָעלָ יו‪ְּ 16‬וד ָחקּוהּו ַה ַּתלְ ִמ ִידים‪.‬‬ ‫ּופ ַתח וְ ָד ַרׁש ִּב ְד ָב ִרים ֶׁשֹּלא ְׁש ַמ ְע ָתן אֹזֶ ן ֵמעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ָע ַמד ָ‬ ‫וְ ָהיּו ָּפנָ יו ְמ ִאירֹות ְּכאֹור ַה ַח ָּמה‬ ‫יֹוצאֹות ְּכ ַק ְר ָ‬ ‫נֹותיו ְ‬ ‫וְ ַק ְר ָ‬ ‫נֹותיו‪ֶׁ 17‬של מ ֶֹשה‪,‬‬ ‫‪18‬‬ ‫וְ ֵאין ָא ָדם ֵ‬ ‫יֹוד ַע ִאם יֹום וְ ִאם לַ יְ לָ ה‪.‬‬ ‫ ‬

‫ֻמ ְׁש ָלך‪ - 13‬מוזנח‬ ‫ַה ֵּדר אֹותֹו ִמּנְ ָכ ֶסיך‪ַ - 14‬ה ֵדר ‪ -‬הרחק‪ ,‬כתוב בצוואה שלך שלא יקבל דבר מרכושך אחרי מותך‪.‬‬ ‫ְמ ַר ֵּתת‪ -15‬רועד מאימת הכבוד לשבת בין הנכבדים‪.‬‬ ‫דחק ָע ָליו‪ - 16‬דחק בו‪ ,‬הפציר ולחץ‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫נֹותיו‪ - 17‬קרניים של אור‪.‬‬ ‫ַק ְר ָ‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪41‬‬

‫יֹוחנָ ן ֶּבן זַ ַּכאי ּונְ ָׁשקֹו ַעל רֹאׁשֹו‬ ‫ָע ַמד ַר ָּבן ָ‬ ‫וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ַא ְׁש ֵר ֶ‬ ‫יכם‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב‪ֶׁ ,‬שּיָ ָצא זֶ ה ֵמ ֲחלָ ֵציכֶ ם !‬ ‫הּור ָקנֹוס‪ :‬לְ ִמי ָא ַמר ָּכְך?‬ ‫ָא ַמר ְ‬ ‫יעזֶ ר ִּבנְ ָך‪.‬‬ ‫ָא ְמרּו לֹו‪ :‬לֶ ֱאלִ ֶ‬ ‫לֹומר‪ֶ ,‬אּלָ א‪ַ :‬א ְׁש ֵרי ֲאנִ י ֶׁשּיָ ָצא זֶ ה ֵמ ֲחלָ ַצי!‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ֹ :‬לא ּכָ ְך ָהיָ ה לֹו ַ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫הּור ָקנֹוס ַעל ַה ַּס ְפ ָסל וְ ָא ַמר לִ ְפנֵ י ְּבנֵ י יְ ָ‬ ‫ָעלָ ה ְ‬ ‫יעזֶ ר ְּבנִ י ִמּנְ כָ ַסי;‬ ‫אתי ֶאּלָ א לְ ַה ִּדיר ֱאלִ ֶ‬ ‫ּבֹותי‪ֲ ,‬אנִ י ֹלא ָּב ִ‬ ‫ַר ַ‬ ‫יעזֶ ר ְּבנִ י‪ ,‬וְ ָכל ֶא ָחיו ֵאין לָ ֶהם ָּב ֶהם ּכְ לּום‪.‬‬ ‫ַע ְכ ָׁשו ָּכל נְ ָכ ַסי יְ הּו נְ תּונִ ים לֶ ֱאלִ ֶ‬ ‫נֹותן לִ י‪,‬‬ ‫יעזֶ ר‪ִ :‬אּלּו ַק ְר ָקעֹות ִּב ַּק ְׁש ִּתי ִמּלִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ‪ָ -‬היָ ה ֵ‬ ‫ָא ַמר לֹו ר' ֱאלִ ֶ‬ ‫לֹואּה" (תהילים כד‪ ,‬א);‬ ‫ּומ ָ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪" :‬לַ ה' ָה ָא ֶרץ ְ‬ ‫נֹותן לִ י‪,‬‬ ‫ִאּלּו ֶּכ ֶסף וְ זָ ָהב ִּב ַּק ְׁש ִּתי ‪ָ -‬היָ ה ֵ‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪" :‬לִ י ַה ֶּכ ֶסף וְ לִ י ַהּזָ ָהב נְ ֻאם ה' ְצ ָבאֹות" (חגי ב‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ּתֹורה ִּבלְ ַבד‪.‬‬ ‫לא ִּב ַּק ְׁש ִּתי ִמּלִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶאּלָ א ָ‬ ‫ ‬

‫יֹודע‪ - 18‬מעוצמת האור המסנוור‪.‬‬ ‫ֵאין ָא ָדם ֵ‬ ‫יכם‪ - 19‬מצאצאיכם הוא‪.‬‬ ‫ּיָ ָצא זֶ ה ֵמ ֲח ָל ֵצ ֶ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫חלק א‬ ‫‪ .1‬מה אפשר לדעת על משפחתו של הורקנוס לפי המסופר בחלק א?‬ ‫א‪ .‬בדקו כמה פעמים חוזרת המילה "בוכה" בחלק הראשון של המדרש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במדרשים לא מסופר על רגשות הדמויות אלא על מעשיהם‪ .‬מה באה‬ ‫החזרה הרבה על המילה "בוכה" לרמוז על רגשותיו של אליעזר?‬ ‫‪ .2‬אחד ממאפייני המדרש הוא קיומם של ניגודים בין הדמויות בדעות או במעשים‪.‬‬ ‫כיצד באים לידי ביטוי הניגודים‬ ‫א‪ .‬בין האחים להורקנוס?‬ ‫ב‪ .‬בין הורקנוס האב לבנו?‬ ‫‪ .3‬נקודת מפנה היא אירוע המחולל שינוי בחיי הדמות‪ .‬מהי נקודת המפנה בפרק‬ ‫א?‬ ‫חלק ב‬ ‫‪ .1‬קראו שנית את חלק ב‪ .‬במה מתבטא יחסו האבהי של רבי יוחנן בן זכאי‬ ‫לאליעזר תלמידו? כתבו שלושה עניינים‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪ .2‬המילה כלום מופיעה בפרק ב פעמים אחדות בשתי משמעויות שונות‪.‬‬ ‫א‪ .‬כלום במשמעות משהו ב‪ .‬כלום במשמעות האם?‬ ‫ העתיקו משפט דוגמה לכל אחת מהמשמעויות‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬משמעות המילה "כלום" שונה בעברית של ימינו ממשמעותה בלשון חכמים‪ .‬גם "כלום"‬ ‫וגם "לא כלום" פירושם זֵ הה בעברית שלנו‪ :‬אין‪ֵ ,‬ריק‪ ,‬בעוד שבלשון חכמים כלום פירושו משהו‪.‬‬ ‫בעברית של ימינו אפשר לענות על השאלה "מה עשית?" כך‪" :‬כלום"‪" ,‬לא כלום"‪ ,‬וגם "לא עשיתי‬ ‫(לפי רוביק רוזנטל)‬ ‫ ‬ ‫כלום!"‪ .‬כך נעלמה לה בימינו ה"לא" בתוך ה"כלום"‪.‬‬

‫חלק ג‬ ‫‪ .1‬האחים חושבים שאליעזר אינו ראוי לקבל חלק מירושת אביו‪ ,‬כיצד הם מנמקים‬ ‫את דעתם?‬ ‫‪ .2‬לשם מה עולה הורקנוס האב לירושלים?‬ ‫‪ .3‬לעיתים מופיע במדרשים משל‪ ,‬לאיזה צורך השתמש רבי אליעזר במשל?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה טיבו של הבור לפי המשל?‬ ‫ב‪ .‬את מי מסמל הבֹור?‬ ‫ג‪ .‬מהו הנמשל למשל של רבי אליעזר?‬ ‫‪ .5‬אף רבי יוחנן בן זכאי משתמש במשל כדי לשכנע את רבי אליעזר לדרוש לפני הקהל‪.‬‬ ‫א‪ .‬במה שונה המשל של רשב"י מהמשל של רבי אליעזר בן הורקנוס?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתו של רשב"י על רבי אליעזר תלמידו‪ ,‬לפי המשל?‬ ‫‪ .6‬במה שונה השיחה האחרונה בין האב לאליעזר מהשיחות הקודמות ביניהם בחלק א?‬

‫בֹור ‪ -‬נחצב בקרקע ואליו נאספים מי גשמים‪.‬‬

‫מעין ‪ -‬מקווה מים שאליו פורצים מי תהום‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪43‬‬

‫להדיר את בנו מהירושה?‬ ‫‪ .7‬מדוע ביטל האב את החלטתו ָ‬ ‫‪ .8‬לעיתים קרובות מופיעים במדרש ציטוטים מהתנ"ך‪.‬‬ ‫א‪ .‬מי המצטט במקרה זה? באיזה ֶהקשר ציטט?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬לשם מה מופיע הציטוט מהתנ"ך במדרש?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫‪ . 1‬ספרו את עלילת המדרש‪.‬‬ ‫‪ .2‬למדנו שלמדרשים קיימים מאפיינים משותפים‪ .‬הנה אחדים מהם‪:‬‬ ‫ א‪ .‬ניגוד בדעות ובמעשים בין הדמויות ב‪ .‬שיכנוע בעזרת משל או פתגם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬דו־שיח (שיחה בין שניים‪).‬‬ ‫ג‪ .‬ציטוט מהתנ"ך ‬ ‫ הדגימו את המאפיינים האלה מתוך המדרש‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬העברית של המדרש‪ ,‬שונה לעיתים מהעברית בת ימינו‪.‬‬ ‫התאימו בין הביטוי או המשפט מהמדרש ללשון ימינו‪.‬‬ ‫ ‬

‫לשון המדר ‬ ‫ש‬ ‫א‪ֲ .‬עׂשּו לֹו ָמקֹום ‬ ‫טֹועם ‬ ‫ב‪ִ .‬אי ַא ָּתה ֵ‬ ‫ג‪ .‬נְ ָתנָ ּה לְ תֹוְך ִּפיו ‬ ‫ד‪ .‬לְ ַה ִּדיר ִמּנְ ָכ ָסיו ‬ ‫ה‪ִ .‬מּסֹוף ָהעֹולָ ם וְ ַעד סֹופֹו ‬ ‫ו‪ .‬יֵ ׁש לֹו ָּכאן ְּכלּום? ‬ ‫סעדת היום? ‬ ‫ָ‬ ‫ז‪ְּ .‬כלּום‬

‫לשון ימינו‬ ‫‪ .1‬לא לתת לו חלק ברכוש לאחר מות האב‬ ‫‪ .2‬פינו לו מקום‪.‬‬ ‫‪ .3‬הכניס לפיו‬ ‫‪ .4‬אל תאכל‬ ‫‪ .5‬יש לו כאן משהו?‬ ‫‪ .6‬האם אכלת היום?‬ ‫‪ .7‬מקצה העולם ועד קצהו‪ ,‬העולם כולו‪.‬‬

‫‪ .2‬באילו מן הביטויים בלשון המדרש שבמטלה ‪ 1‬משתמשים גם בעברית של ימינו?‬ ‫"א ְכ ַסנְ יָ ה" למילה "ּפּונְ ָדק"? העתיקו את ההיגד המתאים‪:‬‬ ‫‪ .3‬מה הקשר בין המילה ַ‬ ‫א‪ .‬המילים מקבילות (נרדפות) ב‪ .‬המילים מנוגדות‪.‬‬ ‫לקדם את העלילה‪.‬‬ ‫‪ .4‬ביטויי זמן כגון‪ :‬אתמול‪ ,‬עכשיו‪ ,‬בעוד שעה‪ ,‬עוזרים ֵ‬ ‫מצאו דוגמאות לביטויי זמן במדרש‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫לאחיו ובו הוא מספר להם על קורותיו‬ ‫נשער שרבי אליעזר העביר עם אביו מכתב ֶ‬ ‫בירושלים ועל המפגש עם אביו‪ .‬כתבו בגוף ראשון את המכתב‪.‬‬

‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬

‫התחלקו לזוגות‪ .‬בחרו את אחת מהשיחות המתקיימות במדרש התכוננו לקריאה‬ ‫מדויקת בקול ובהנגנה מתאימה‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לימוד תורה בשואה‬ ‫בחצר‪ ,‬בדירה מוסתרת בגֶ טו מתקיימים לימודי קודש‪ .‬הדירה היא דירה ַמ ְח ַת ְר ִתית‪.‬‬ ‫פותחים רק לְ ֵאלֶ ה שמשמיעים סיסמה מיוחדת‪ .‬במקום מסתתרת קבוצה גדולה של‬ ‫בחורי ישיבה צנומים ובעלי זקנים‪ .‬הם יושבים על ספסלי עץ מסביב לשולחן‪ ,‬רוכנים‬ ‫מעל ספרי הקודש ומשמיעים ניגון תוך כדי לימוד‪ .‬אחד ְמ ַעיֵ ן ב'עין‪-‬יעקב'‪ ,‬השני לומד‬ ‫פרק תהלים והשלישי עוסק בדף גמרא‪ .‬מזונם‪ ,‬פרוסת לחם וקצת מים חמים‪ .‬דבר‬ ‫זה לא מפריע להם ללמוד כל היום ואף עד מאוחר בלילה"‪.‬‬ ‫˘‬

‫ניד ַחת מתחת לבניין הרוס למחצה‪ַּ ,‬בּבּונְ ֶקר במעמקי האדמה לומדים ‪19‬‬ ‫בסמטה ַ‬ ‫ִ‬ ‫בחורים תורה‪ .‬מזה שבוע ָאזְ לּו צורכי האוכל שלהם‪ ,‬אך הם אינם יוצאים לאור היום‬ ‫לחפש מזון‪ ,‬יוצאים בלילה בין ‪ 2.00‬ל‪ 4.00-‬מחשש שיתפסו על ידי הנאצים וישלחו‬ ‫רּוקנים ומחפשים‪.‬‬ ‫ּומ ָ‬ ‫למחנות העבודה‪ .‬הם נכנסים בחשאי לבתים יהודיים עזּובים ְ‬ ‫לדיָ ֵירי הגטו שאולי בנמצא אצלם מעט מזון ומבקשים לקבל משהו‪ .‬נשים‬ ‫הם פונים ַ‬ ‫אחדות אוספות עבורם מזון‪ ,‬אופות‪ ,‬מבשלות ומחכות שיבואו לקחת את המאכל‪.‬‬ ‫בכל לילה יוצאים שתיים‪-‬שלוש חבּורֹות לחיפוש אוכל‪ .‬זה האמצעי היחיד שלא לגווע‬ ‫בקרבת מקום מטבח עממי‪ ,‬ושם יכולים לקבל מרק‪ .‬אבל האוכל‬ ‫ברעב‪ .‬אמנם יש ִ‬ ‫ר‪-‬ס ְמכָ א‪ ,‬לאכול מרק‪.‬‬ ‫שם איננו כשר‪ .‬אמנם לחלק מהם‪ ,‬לחלשים ביותר התיר רב ַּב ַ‬ ‫אבל אומרים הם ‪ -‬האם אנו מוכרחים לעשות כל מה שמותר?! נמצא מוצא גם בלי‬ ‫זה ‪ -‬עיניך הרואות‪ .‬ליל מנוחה ‪ -‬לא‪ ,‬בעצם‪ ,‬בוקר טוב‪ ,‬שהרי כבר קרוב היום להאיר!‬ ‫(לפי אתר דעת‪ ,‬החינוך התורני בוורשה בתקופת השואה‪/‬משה גליקסברג)‬

‫ ‬

‫קוראים ומגיבים‬

‫העדּות‪.‬‬ ‫שוחחו על המחשבות והרגשות שהתעוררו אצלכם בעקבות קריאת ֵ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬למה משמשת הדירה המחתרתית?‬ ‫‪ .2‬אילו סכנות ארבו ללומדי התורה בגטו?‬ ‫‪ .3‬כיצד באה לידי ביטוי מסירות הנפש של לומדי התורה בגטו?‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫לימוד תורה לא פסק מעולם בעם ישראל‪.‬‬ ‫במדינת ישראל אנחנו ממשיכים את שרשרת הלימוד של הדורות ומקיימים בה‬ ‫לימודי תורה במסגרות שונות‪.‬‬ ‫ספרו על לימוד התורה‪ :‬א‪ .‬בבתיכם ב‪ .‬בבית ספרכם ג‪ .‬בקהילתכם‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪45‬‬

‫לומדי תורה‪ ,‬אדוארד פרנקפורט‪ ,‬צייר יהודי הולנדי‪ ,‬חי בשנים ‪1920-1866‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬התבוננו בציור‪ .‬מה אתם רואים?‬ ‫‪ .2‬שימו לב לתנועות הידיים של הנוכחים‪ .‬מי שואל השאלה ומי העונֶ ה?‬ ‫‪ .3‬הציעו כותרת מתאימה לציור‪.‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬אילו ֲאזורים מוארים בציור?‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע בחר הצייר להאיר אותם?‬

‫‪46‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫השנה נתמקד בעיקר בקריאת ספרים שלמים מפרי עטו של הסופר אורי אורלב‪.‬‬

‫ ‬ ‫רוץ ילד רוץ מאת אורי אורלב‬ ‫ ‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫בחרו קטע שהשאיר עליכם רושם חזק במיוחד מתוך הספר‪ .‬קראו אותו לחבריכם‬ ‫והסבירו מדוע בחרתם בו‪ .‬תוכלו להתחיל כך‪ :‬הקטע שהשאיר עלי רושם הוא‪....‬‬

‫אחרי הקריאה‬ ‫לדיון‬

‫ ‬

‫בחרו לפי רצונכם מתוך הנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬החליפו ביניכם רשמים על האירועים ועל האנשים בספר‪ .‬תוכלו לפתוח כך‪:‬‬ ‫התרשמתי מאוד מ‪ ...‬התרגשתי כשקראתי על‪ ...‬נבהלתי נורא כש‪...‬‬ ‫‪ . 2‬מה דעתכם‪ ,‬האם היה הספר שונה לּו כתב אותו סופר פולני? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬מאיזה קטע מתוך הספר לקוח שמו? (שערו גם מדוע בחר הסופר בשם הזה)‬ ‫הערה‪ :‬אם ברצונכם לדון בנושא נוסף‪ ,‬הציעו אותו לדיון‪.‬‬

‫מציגים‬

‫ ‬

‫בחרו אחת מן ההצעות‪:‬‬ ‫‪ .1‬אם אתם מרגישים שאתם יכולים להיכנס לדמותו של יורק ויכולים לספר על‬ ‫אירוע שקרה לו‪ ,‬ספרו בגוף ראשון כאילו אתם יורק‪.‬‬ ‫(סניגור);‬ ‫‪ .2‬ערכו משפט לרופא הצעיר‪ .‬בחרו תובע; עורך דין מטעם ההגנה ָ‬ ‫חמישה עדים; הרכב של שלושה שופטים‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה‬ ‫א‪ .‬התובע יכין כתב אשמה בשיתוף צוות עוזריו‪.‬‬ ‫יּפֹוק ָר ֶטס (שבועת הרופא) באתר ויקיפדיה‪ .‬חשבו‬ ‫ •חפשו מידע על שבועת ִה ְ‬ ‫כיצד אפשר לשלב אותה בכתב האשמה‪.‬‬ ‫ •חשבו על מניעי הרופא כשסירב לטפל בילד והוסיפו אותם לכתב האשמה‪.‬‬ ‫ •הדגישו את הנזק‪ ,‬הכאב והסבל שנגרמו ליורק‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסניגור יכין כתב הגנה בשיתוף צוות עוזריו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬העדים במשפט‪ :‬הילד יורק סטאניאק; גברת הרמן; ד"ר זורבסקי; החולה‬ ‫המבוגר‪.‬‬ ‫ •כל אחד מהעדים יכין את עדותו‪ ,‬יענה לשאלות התובע ולשאלות מטעם‬ ‫ההגנה‪.‬‬ ‫ •גם הנאשם‪ ,‬הרופא הצעיר‪ ,‬יעיד מטעם ההגנה על האירועים מנקודת מבטו‪.‬‬ ‫ •השופטים יתייעצו‪ ,‬יכתבו את גזר הדין ויקראו אותו בפני הקהל‪.‬‬

‫ות לשּהָלֳהָאְּב ‪47‬‬

‫והיחד‬ ‫היחיד‬ ‫שער‬

‫רֹוביו וְ ָעם ּכָ ל ָא ָדם‪,‬‬ ‫"לְ עֹולָ ם יְ ֵהא ָא ָדם ‪ַ ...‬מ ְר ֶּבה ָׁשלֹום ִעם ֶא ָחיו וְ ִעם ְק ָ‬ ‫וַ ֲא ִפילּו ִעם נָ כְ ִרי ַּבּׁשּוק‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיְ ֵהא ָאהּוב לְ ַמ ְעלָ ה וְ נֶ ְח ָמד לְ ַמ ָּטה‪,‬‬ ‫יהא ְמ ֻק ָּבל ַעל ַה ְּב ִרּיֹות‪.‬‬ ‫וִ ֵ‬ ‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ברכות יז עמוד א)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬ההתנהגות הנכונה לפי הכתוב בתלמוד היא לְ ַה ְרּבֹות שלום‪.‬‬ ‫הסבירו לפי הבנתכם‪ ,‬כיצד אפשר להרבות שלום?‬ ‫‪ .2‬מה תורמים יחסי שלום הן ליחיד והן לחברה?‬ ‫שעמן יש להרבות שלום?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬לפי איזה סדר מוזכרות הקבוצות ִ‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע הובאו הדברים בסדר זה?‬

‫‪48‬‬

‫‪ .4‬מה ׂשכרו של מרבה שלום לפי התלמוד?‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞המדור עוסק בשני נושאים‬ ‫ ∞ הנושא הראשון‪ ,‬יחסם של חכמי ישראל ומשוררים בני זמננו לאלימות לסוגיה‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את דברי שמאי על התנהגות ראויה בין בני אדם‪ ,‬כפי שהם מובאים במשנה‪.‬‬ ‫"ה ַּמגְ ִּב ַיּה יָ דֹו ַעל חברו" והמדרש "שנאת חינם"‪.‬‬ ‫ ∞נלמד שתי מובאות מהתלמוד ַה ַּב ְבלִ י ַ‬ ‫ ∞משוררים בני זמננו מביעים את רגשותיהם ביחס לאלימות‪ .‬נלמד את השיר "למה‬ ‫תכה רעך?" מאת יצחק וקנין‪.‬‬ ‫ ∞נקרא את הטקסט ‪":‬על משחק הכדורגל" ונדון בבעיית האוהדים שלעיתים מגלים‬ ‫אלימות‪.‬‬ ‫ ∞הנושא השני הוא ההשפעה שיש ללחץ חברתי על כל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫ ∞נלמד שניים משיריה של נורית זרחי‪" :‬הציפור פמפלה ו"לדוכיפת"‪.‬‬ ‫ ∞נסיים בלימוד המדרש "הרוכל ורבי ינאי" ונחשוב‪ ,‬האם רכילות אף היא סוג של‬ ‫אלימות‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נבחין באופן ארגון טקסט למטרות טיעון ושכנוע‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נעסוק בהכללה ובפירוט ונתרגל את מציאת המשפט העיקרי בכל פסקה בטקסט‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬ננסח משפטי סיבה ותוצאה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב פרק המשך ליומן אישי‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד על שימוש נכון בה״א היידוע‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך להעשיר את שפתנו במילים‪ ,‬בביטויים ובניבים חדשים‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪49‬‬

‫ַׁש ַּמאי הזקן‬ ‫שמאי היה מגדולי חכמי‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הוא חי כמאה שנה לפני‬ ‫חורבן בית שני‪ ,‬בתקופה‬ ‫שבה עמדו בכל דור שני‬ ‫חכמים בראש העם‪ ,‬ולכן‬ ‫נודעה בכינוי "תקופת‬ ‫הזּוגֹות"‪ .‬שמאי היה‬ ‫בן זוגו של ִהלֵ ל הזקן‪,‬‬ ‫ויחד ִעמו הנהיג את עם‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לשמאי‪ ,‬שהיה שמרן‬ ‫וקפדן‪ ,‬היו תלמידים‬ ‫רבים שלמדו בבית‬ ‫מדרשו‪ .‬תלמידים אלה‪,‬‬ ‫שהיו מחמירים בשמירת‬ ‫חוקי ההלכה‪ ,‬כשם‬ ‫שלמדו ממורם‪ ,‬נקראו‬ ‫"בית שמאי"‪.‬‬ ‫המשנה היא סדרה של‬ ‫שישה ספרים שנקראים‬ ‫שישה סדרי משנה‬ ‫(ש"ס)‪.‬‬ ‫המשנה היא תקציר‬ ‫הדינים והחוקים‬ ‫המשלימים את‬ ‫דיני התורה שבכתב‬ ‫והמפרשים אותם‪.‬‬ ‫המשנה היא חלק‬ ‫מהתורה שבעל פה‪.‬‬

‫ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‬ ‫אֹומר‪ֱ :‬הוֵ י ְמ ַק ֵּבל ֶאת ּכָ ל ָה ָא ָדם ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪.‬‬ ‫ַׁש ַּמאי ֵ‬ ‫ֱהוֵ י ‪ֱ -‬היֶ ה‬ ‫ּכֵ יצַ ד?‬ ‫ְמלַ ֵּמד ֶׁש ִאם נָ ַתן ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו ּכָ ל ַמ ָּתנֹות טֹובֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם ָּופנָ יו‬ ‫זְ עּומֹות ּוכְ בּוׁשֹות ָּב ָא ֶרץ‪ ,‬נֶ ְח ָׁשב ַה ָּד ָבר ּכְ ִאּלּו ֹלא נָ ַתן לֹו כְ לּום; ֲא ָבל‬ ‫ַה ְּמ ַק ֵּבל ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֹלא נָ ַתן לֹו כְ לּום‪ ,‬נֶ ְח ָׁשב‬ ‫ַה ָּד ָבר ּכְ ִאּלּו נָ ַתן לֹו ֶאת ּכָ ל ַה ַּמ ָּתנֹות ַהּטֹובֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם‪.‬‬ ‫(מסכת אבות א‪ ,‬משנה‪ ,‬טו)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫"הוֵ י ְמ ַק ֵּבל ָּכל ָא ָדם ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות"‪ ,‬לפי הקטע?‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד מתפרשת האמירה ֱ‬ ‫ב‪ .‬מצאו בכתוב משפט מנוגד ל"סבר פנים יפות"‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד מרגיש אדם שמקבלים אותו בסבר פנים יפות?‬ ‫‪ .3‬לפי הכתוב‪ ,‬נתינה רגשית עולה על נתינה חומרית‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו את המושגים‪" :‬נתינה חומרית" ו"נתינה רגשית"‪ .‬הביאו דוגמה לכל‬ ‫אחד מהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד קשורים המושגים בסעיף א לדברי שמאי?‬ ‫‪ .4‬האם לדעתכם‪ ,‬קשורה המשנה שלעיל גם למדור "חיי בית הספר"? נמקו‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬א‪ .‬בדקו במילון את הצירופים שלהלן‪ֵ .‬אילו מהם מקבילים (נרדפים) לביטוי‪:‬‬ ‫"סבר פנים יפות"?‬ ‫ְמאֹור פנים | לֹלא ַמּׂשֹוא פנים | קבלת פנים | ִהלְ ִּבין פני חברו | העמיד פנים |‬ ‫ ‬ ‫ֶה ְח ִמיץ ּפנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחרו שניים מהצירופים והציעו להם משפטים‪.‬‬

‫מתוך התלמוד מסכת אבות פרק א‪,‬‬ ‫כתב יד קאופמן של המשנה מלפני‬ ‫כ־‪ 800‬שנים‬

‫‪50‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫בתחילת השיעור התלונן יוסי על ניר‪ .‬הוא אמר שבהפסקה ניר איים עליו שיכה‬ ‫אותו‪ ,‬אם לא ייתן לו את הכדור‪ .‬ניר קפץ ואמר‪" :‬לא הרבצתי לו‪ ,‬רק הזהרתי‪".‬‬ ‫במהלך הבירור‪ ,‬הפנתה המורה את הכיתה לדבריו של החכם ריש לקיש‪.‬‬ ‫קראו גם אתם את דבריו‪.‬‬

‫ַה ַּמגְ ִּב ַיּה יָ דֹו ַעל ֲח ֵברֹו‬ ‫ָא ַמר ֵריׁש לָ ִקיׁש‪:‬‬ ‫ַה ַּמגְ ִּב ַיּה יָ דֹו ַעל ֲח ֵברֹו‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהּכָ הּו‪ ,‬נִ ְק ָרא ָר ָׁשע‪.‬‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬ ‫(שמות פרק ב‪ ,‬פסוק יג)‪.‬‬ ‫"וַ ּיֹאמר לָ ָר ָׁשע לָ ָּמה ַּתּכֶ ה ֵר ֲעָך" ‬ ‫"לָ ָּמה ִהּכִ ָית" ֹלא נֶ ֱא ַמר‪ֶ ,‬אּלָ א "לָ ָּמה ַּתּכֶ ה"‪.‬‬ ‫ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהּכָ הּו‪ ,‬נִ ְק ָרא ָר ָׁשע‪.‬‬

‫שריׁש ָל ִקיׁש‬ ‫מסופר ֵ‬ ‫היה בצעירותו מנהיג‬ ‫חבורת שודדים‪.‬‬ ‫באחד הימים פגש‬ ‫את רבי יוחנן‪ ,‬שאמר לו‪:‬‬ ‫"כוחך לתורה"‪ ,‬והזמין‬ ‫אותו ללמוד בבית‬ ‫המדרש שלו‪ .‬לימים‬ ‫הפך ריש לקיש‬ ‫לגדול בתורה‪.‬‬

‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סנהדרין נח‪ ,‬ע"ב)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הפנתה המורה את הילדים אל דברי ֵריש לקיש?‬ ‫‪ .2‬כדי לנמק את דעתו‪ַ ,‬מפנֶ ה ריש לקיש את הקוראים למשה רבנו‪.‬‬ ‫עיינו בספר שמות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬פסוק יג‪ ,‬וענו‪ :‬מהו האירוע הנזכר בפסוק זה?‬ ‫‪ .3‬בעזרת מאגר המילים‪ ,‬השלימו‪ ,‬מה ֵה ִסיק ריש לקיש מהסיפור על משה‪:‬‬ ‫היתה‬ ‫‪--‬‬‫בלשון‬ ‫‪--‬‬‫אילו היה כתוב בסיפור על משה‬ ‫‪--‬‬‫בלשון‬ ‫‪--‬‬‫הכוונה למכות ממש‪ .‬אך מאחר שכתוב‪:‬‬ ‫‪ ,‬גם‬ ‫‪--‬‬‫הכוונה לאיּומים בלבד‪ .‬מאחר שבתורה מכנים את המאיֵ ים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ריש לקיש מכנה אותו‬ ‫מאגר מילים‪ :‬עתיד | למה תכה | למה הכית | רשע | עבר‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬איזה משפט בדברי ריש לקיש חוזר פעמיים?‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע הוא חוזר עליו‪.‬‬ ‫‪ .5‬מהו הלקח שלמדתם מדברי ריש לקיש?‬

‫דחיהו דיחיה ‪51‬‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫באחת הכיתות אמר דן‪" :‬אני בכל זאת חושב שיש הבדל בין ִאיום ובין אלימות של ממש‪".‬‬ ‫יהושע אמר‪" :‬גם כשמאיימים‪ ,‬זו הפעלת כוח‪ ,‬כי המאיֵ ים מפחיד ומכריח לציית לו‪".‬‬ ‫נמקו כל אחת מהדעות והסבירו עם מי אתם מסכימים‪ .‬היזכרו בדוגמאות שיכולות‬ ‫לחזק את דעתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫הדרכה לשיחה ולדיון‬

‫לשיחה שני חלקים‪ .‬בחלק הראשון שוחחו ביניכם בקבוצה ובחלק השני דווחו‬ ‫במליאת הכיתה על עיקרי הדברים שנאמרו‪.‬‬ ‫ • ַהקדישו מחשבה לנושא‪.‬‬ ‫ •אלה החושבים שיש הבדל בין איומים לבין אלימות ממש ישוחחו ביניהם בנפרד‬ ‫ויציעו נימוקים לחיזוק דעתם‪ .‬ואלה החושבים שגם איום הוא הפעלת כוח ישוחחו‬ ‫אף הם בנִ פרד וִ יגבשו נימוקים‪.‬‬ ‫ •נחזור למסגרת הקבוצה ונדווח על הנימוקים שהועלו‪.‬‬ ‫והציגו אותם לפני הכיתה‪.‬‬ ‫ • ַהחליטו ֵאילו מהנימוקים של כל ֵדעה הם נימוקים חזקים ַ‬ ‫הׂשיח בקבוצה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫לאחר הדיון שוחחו על האופן שבו התנַ ֵהל‬ ‫לדברי חברינו?‬ ‫ֵ‬ ‫ •האם ִהקשבנו‬ ‫לדבר?‬ ‫ •האם ִאפשרנו לכל חברי הקבוצה ֵ ּ‬ ‫החברים בקבוצה יְ ַסיימו את ִד ְב ֵריהם?‬ ‫ֵ‬ ‫ •האם חיכינּו בסבלנּות שכל‬ ‫בסֹובלָ נּות ּובכבוד לְ דעות מנּוגָ דות לַ דעות שלנו?‬ ‫ְ‬ ‫ •האם התייחסנו‬

‫ • כותבים‬ ‫כתבו פסקה שמטרתה לשכנע שאיום באלימות כמוהו כאלימות‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר בדוגמאות ובנימוקים שהועלו בדיון‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת טקסט למטרת שכנוע‪.‬‬ ‫ •כתבו משפט פתיחה המציג את הנושא‪.‬‬ ‫ •אפשר שתכתבו תחילה את הדעה המנוגדת לדעתכם‪ .‬יש הסבורים ש‪ ...‬הם מחזקים‬ ‫את דעתם בנימוק‪/‬ים לעומתם דעתי‪ ....‬או התחילו מיד מהבעת דעתכם‪.‬‬ ‫ •הביעו את דעתכם וחזקו אותה בנימוקים ודוגמאות תוכלו להיעזר ברעיונות שהועלו‬ ‫בדיון‪ .‬לדעתי‪.....‬‬ ‫ •כתבו משפט סיכום שיש בו פנייה לקוראים ובו המלצות מסקנות או ַה ַּב ַעת ִמ ְׁש ָאלָ ה‪.‬‬ ‫ •כתבו כותרת לפסקה‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫קנ ִין‬ ‫ָל ָּמה ַּת ֶּכה ֵר ֲעָך? ‪ /‬יִצְחָק ו ַ ְ‬

‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה ֵר ֲעָך‬ ‫ִאם הּוא לָ בּוׁש ְמ ִעיל ַּב ַּקיִ ץ אֹו ֵערֹם ַּבח ֶֹרף‬ ‫אפּיָ ה‬ ‫ּכֹובע אֹו ַּכ ִ‬ ‫ִאם הּוא ָחבּוׁש ִּכ ָּפה‪ַ ,‬‬ ‫אֹו ְס ָתם יָ ָדיו ַעל רֹאׁשֹו‬ ‫יֹוד ַע אֹו ָׁש ַכח‬ ‫ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִאם הּוא ָר ָׁשע אֹו ָּתם‬ ‫ִאם הּוא ֲענָ ק וְ ָחזָ ק אֹו ָק ָטן וְ ַחּלָ ׁש‬ ‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה‬ ‫אֹוהב אֹו ׂשֹונֵ א‬ ‫ִאם הּוא ֵ‬ ‫ִאם הּוא ָׁשחֹור ָּכתֹם לָ ָבן אֹו ָּכחֹל ַא ְרּגָ ָמן‬ ‫ִאם הּוא ַמ ֲא ִמין ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּב ֵאׁש אֹו ָּב ָהר‬ ‫ִאם הּוא ִמ ְת ַּפּלֵ ל ַּב ֲע ִמ ָידה ַעל ִּב ְר ַּכיִ ם אֹו ִּב ְׁש ִכ ָיבה‬ ‫לָ ָּמה ַּת ֶּכה ֶאת ֵר ֲעָך‪ ,‬לָ ָּמה? ֲה ֵרי הּוא ְס ָתם ָע ָפר ָּכמֹוָך‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬עיינו שנית בשמות פרק ב‪ ,‬פסוק יג‪ .‬מאיזה אירוע שאב המשורר את שם השיר?‬ ‫א‪ .‬אל מי פונה הדובר?‬ ‫ב‪ .‬מצאו את השורות בשיר המתארות את הסיבות לאלימות לפי הנקודות האלה‪:‬‬ ‫ •אלימות על רקע דתי‬ ‫ •אלימות שנובעת מיחס גזעני‬ ‫ •אלימות שמבטאת ניצול של החלש‬ ‫ •אלימות שמקורה באי קבלת השונה‬ ‫‪ .2‬האם אפשר למצוא בשיר סיבות נוספות לאלימות? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬איזה משפט חוזר בשיר? ‬

‫ב‪ .‬מה הוא בא להדגיש?‬

‫‪ .4‬חזרו לעמוד ‪ 51‬וקראו שוב את דברי ריש לקיש שבמסגרת‪.‬‬ ‫האם אפשר למצוא קשר בין דברי ריש לקיש לשיר? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫וח ְּברּו‬ ‫"אם“ היא המילה הפותחת את מרבית שורות השיר‪ .‬אם תרצו ַּב ֲחרּו נושא ַ‬ ‫“אם“‪.‬‬ ‫גם אתם שיר שבו כל שורה פותחת במילה ִ‬

‫דחיהו דיחיה ‪53‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬

‫בשנת ‪ 66‬לספירה מרדו היהודים בשליטים הרומאים בארץ ישראל‪ .‬במהלך המרד‪,‬‬ ‫שכונה "המרד הגדול"‪ ,‬התעוררו חילוקי דעות קשים‪ .‬המתונים בעם‪ ,‬חיפשו דרך‬ ‫לשיתוף פעולה עם המושלים הרומאים‪ ,‬ואילו הקנאים קראו למרד‪ .‬היהודים היו‬ ‫מפולגים לשלוש מפלגות שנלחמו זו בזו‪ .‬חז"ל טענו שהסיבה למלחמת אחים היא‬ ‫"שנאת חינם"‪ .‬המדרש שתקראו להלן מהווה דוגמה ליחסים בין היהודים בתקופה זו‪.‬‬ ‫ולשרפת מאגרי התבואה בירושלים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫השנאה והמריבות בין הקבוצות גרמו למעשי רצח‬ ‫תושבי העיר נותרו ללא המזון שהכינו לימי המצור‪ ,‬ובלעדיו לא יכלו תושבי ירושלים‬ ‫ומגיניה להחזיק מעמד‪ .‬הרעב בעיר היה קשה‪.‬‬ ‫כעבור שלוש שנות מצור נפלה ירושלים בידי הרומאים‪ ,‬בית המקדש נשרף‪ ,‬והיהודים‬ ‫הוגלו מארצם‪ .‬מאז ועד הקמת מדינת ישראל‪ ,‬חי העם היהודי בגלות‪.‬‬ ‫ַק ְמ ָצא‪ — 1‬שם של אדם‪.‬‬ ‫בא מהמילה לקמוץ‪,‬‬ ‫לאסוף (אין הכוונה‬ ‫לקמצן)‬ ‫ַּבר ַק ְמ ָצא‪ — 2‬שם של‬ ‫אדם (בר פירושו בן)‬ ‫ַׁש ָּמׁשֹו‪ — 3‬משרתו‬ ‫ֵלְך וְ ָה ֵבא‪ — 4‬לך ותזמין‬ ‫לסעודה‬ ‫ֲעמֹד וְ ֵצא‪ — 5‬קום וצא‬ ‫מביתי‬ ‫יחנִ י‪— 6‬‬ ‫אתי ַהּנִ ֵ‬ ‫ּוב ִ‬ ‫הֹואיל ָ‬ ‫ִ‬ ‫מכיוון שבאתי‪ ,‬הרשה לי‬ ‫להישאר‬ ‫ְּד ֵמי‪ — 7‬כספי‬ ‫חכמינו קבעו‪:‬‬ ‫הׁשנִ י‪...‬‬ ‫המ ְק ָּדׁש ֵ‬ ‫"בית ִ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫עֹוס ִקין ַּב ָ‬ ‫ֶׁש ָהיּו ְ‬ ‫ְּוב ִמ ְצוֹות וְ ִבגְ ִמילּות‬ ‫ֲח ָס ִדים ִמ ְּפנֵ י ָמה ָח ַרב?‬ ‫ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָהיְ ָתה ּבֹו‬ ‫ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם"‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי‪,‬‬ ‫מסכת יומא טי ע"ב)‬ ‫ִׂשנְ ַאת ִחינָ ם ‪ -‬שנאה‬ ‫שאדם או קבוצת‬ ‫אנשים חשים ללא סיבה‬ ‫כלפי יחיד‪ ,‬כלפי קבוצת‬ ‫אנשים בעלי דעות‪,‬‬ ‫מראה‬ ‫ֶ‬ ‫התנהגות או‬ ‫שונֶ ה משלו‪.‬‬ ‫אהבת חינם ‪ -‬אהבה‬ ‫הניתנת לכל בני האדם‬ ‫אפילו למי שאינו ראוי‬ ‫לאהבה‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם‬

‫אֹוהבֹו ַק ְמצָ א‪ 1‬וְ ׂשֹונְ אֹו ַּבר ַק ְמצָ א‪.2‬‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּב ָא ָדם ֶׁש ָהיָ ה ֲ‬ ‫עּודה‪.‬‬ ‫ָע ָׂשה ְס ָ‬ ‫ָא ַמר לְ ַׁש ָּמׁשֹו‪ :3‬לֵ ְך וְ ָה ֵבא לִ י‪ֶ 4‬את ַק ְמצָ א‪.‬‬ ‫ָהלַ ְך וְ ֵה ִביא לֹו ֶאת ַּבר ַק ְמצָ א‪.‬‬ ‫יֹוׁשב‪.‬‬ ‫עּודה ְּומצָ אֹו ֵ‬ ‫ָּבא ַּב ַעל ַה ְּס ָ‬ ‫‪5‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֲ :‬ה ֵרי ׂשֹונֵ א ַא ָּתה לִ י‪ ,‬לָ ָּמה לְ ָך ּכָ אן? ֲעמֹד וְ צֵ א !‬ ‫אתי‪ַ ,‬הּנִ ֵיחנִ י‪ ,6‬וְ ֶא ֵּתן לְ ָך ְּד ֵמי‪ּ 7‬כָ ל ֶׁשאֹוכַ ל וְ ֶא ְׁש ֶּתה‪.‬‬ ‫הֹואיל ָּוב ִ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ִ :‬‬ ‫ ֹלא!‬‫עּוד ְתָך‪.‬‬ ‫ ֶא ֵּתן לְ ָך ַמ ֲחצִ ית ְּד ֵמי ְס ָ‬‫ ֹלא!‬‫עּוד ְתָך‪.‬‬ ‫ ֶא ֵּתן לְ ָך ְּד ֵמי ּכָ ל ְס ָ‬‫ ֹלא!‬‫ְּת ָפסֹו ְּביָ דֹו‪ֶ ,‬ה ֱע ִמידֹו וְ הֹוצִ יאֹו‪...‬‬ ‫ּנֹוח לָ ֶהם‪ֵ ,‬אלֶ ְך‬ ‫הֹואיל וְ יָ ְׁשבּו ֲחכָ ִמים וְ ֹלא ִמחּו ּבֹו — ִמּכְ לָ ל ֶׁש ַ‬ ‫ָא ַמר ַּבר ַק ְמצָ א‪ִ :‬‬ ‫רֹומא ֶׁש ָהיָ ה ָאז ַׁשּלִ יט ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל]‪.‬‬ ‫וְ ַאלְ ִׁשין ֲעלֵ ֶיהם לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ֵ[ק ַיסר ָ‬ ‫הּודים‪.‬‬ ‫ָהלַ ְך וְ ָא ַמר לֹו ָמ ְרדּו ְּבָך ַהיְ ִ‬ ‫(לפי איכה רבה)‬ ‫˘˘˘‬

‫"מּוטב ֶׁש ֶאּכָ ֵׁשל ְּב ַא ֲה ַבת ִחּנָ ם וְ ֹלא ְּב ִׂשנְ ַאת ִחּנָ ם"‪.‬‬ ‫ָ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫(הרב אברהם יצחק קוק)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫המס ֵּפר לפני הקוראים את הדמויות‪ ,‬את המקום שבו מתרחש‬ ‫ַ‬ ‫בפסקת הפתיחה מציג‬ ‫הסיפור‪ ,‬וכן מתי הוא מתרחש‪ .‬לעתים "שותל" המספר בפתיחה רמז על בעיה שעלולה‬ ‫להתרחש בהמשך העלילה‪.‬‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫‪ .7‬‬

‫ ‬

‫קראו את ארבע השורות הראשונות‪ .‬איזו בעיה שהתעוררה בהמשך הסיפור‬ ‫נרמזת בפתיחה?‬ ‫ִאילו המחזתם את המדרש‪ ,‬מי מהדמויות היתה נמצאת על הבימה בהתחלה?‬ ‫בהמשך? בסוף המחזה?‬ ‫במה חטא בעל הבית?‬ ‫במדרשים מסופר מה אמרו הדמויות ומה עשו‪ ,‬אבל לא מסופר על רגשותיהם‪,‬‬ ‫שערו‪ ,‬וכתבו מה הרגיש בר קמצא בבית המארח? הוכיחו את דבריכם לפי‬ ‫המסופר במדרש‪.‬‬ ‫בתלמוד כתוב‪" :‬המלבין פני חברו ברבים כאילו ָׁש ַפך ָּד ִמים‪ ",‬כלומר המעליב‬ ‫מישהו‪ ,‬כאילו רצח אותו‪ .‬איך מתקשרת ִאמרה זו למדרש?‬ ‫אילו היתה לכם הזדמנות לפגוש את קמצא ובר קמצא ולהביע את דעתכם על‬ ‫התנהגותם ‪ -‬מה הייתם אומרים להם‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה לקח אפשר ללמוד מהמדרש?‬ ‫ב‪ .‬קראו את דברי חז"ל בהערות השוליים בעמוד הקודם‪ .‬מה הקשר בין דבריהם‬ ‫לבין המדרש?‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫בחרו אחד או יותר מבין הנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬המדרשים כתובים בדרך כלל בקיצור ואינם ַמ ְר ִּבים בפרטים‪.‬‬ ‫אילו פרטים נוספים אתם מעוניינים לדעת על האירוע הזה ועל משתתפיו?‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬מתי סיפרו את המדרש — לפני שפרץ המרד ברומאים? בזמן‬ ‫המרד? או אחרי החורבן? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬יש הסוברים שבעל הבית ובר קמצא הם למעשה דמויות ספרותיות המדגימות‬ ‫את היחסים שהיו בין שני ראשי מפלגות יריבות בירושלים של הימים ההם‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה רצה בעל המדרש ללמד אותנו‪ ,‬הקוראים‪ ,‬באמצעות המדרש?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫כתבו את המשפטים הבאים בעברית של ימינו‪:‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬אתן לך מחצית ְד ֵמי סעודתי‬ ‫ב‪ .‬הואיל וישבו חכמים ולא מיחו בו‬

‫דחיהו דיחיה ‪55‬‬

‫רֹובד לשוני ‪ -‬הוא‬ ‫ֶ‬ ‫תקופת שימוש בלשון‪.‬‬ ‫קיימים שינויים בשפה‬ ‫מתקופה לתקופה‪,‬‬ ‫כלומר מרובד לרובד‪.‬‬ ‫לשפה העברית ‪4‬‬ ‫רובדים‪:‬‬ ‫הרובד הראשון‬ ‫בעברית הוא לשון‬ ‫התנ"ך‪.‬‬ ‫הרובד השני ‪ -‬לשון‬ ‫חכמי המשנה והתלמוד‪.‬‬ ‫הרובד השלישי ‪ -‬לשון‬ ‫ימי הביניים‪.‬‬ ‫הרובד הרביעי ‪-‬‬ ‫העברית שהתפתחה‬ ‫במשך ‪ 150‬השנים‬ ‫האחרונות‪ .‬והיא שואבת‬ ‫אוצר מילים‪ ,‬צירופי‬ ‫לשון וניבים ֵמ ָה ְר ָב ִדים‬ ‫שקדמו לה‪.‬‬

‫לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית ‪ /‬שרה ליפקין‬

‫המעבר מלשון המקרא ללשון אחרת היה תהליך אטי והדרגתי שנמשך שנים‬ ‫רבות‪ .‬בסביבות שנת ‪ 300‬לפני הספירה כבר דיברו בארץ עברית שונָ ה‪ ,‬עברית‬ ‫שהיום אנו מכנים אותה "לְ שון חכמים" או "לשון חז"ל" (חכמינו זכרם לברכה)‪.‬‬ ‫בלְ שון חז"ל דיברו בני ישראל כשעלו לרגל לבית המקדש השני‪ ,‬בלשון זו נלחמו‬ ‫המכבים‪ ,‬בלשון זו הכירו רבי עקיבא ורחל‪ ,‬בלשון זו פקד בר כוכבא על לוחמיו בעת‬ ‫המרד נגד הרומאים‪ ,‬בלשון זו פירשו חכמינו את התורה ולמדו מתוכה הלכות‪ ,‬ומאוחר‬ ‫יותר נכתבה המשנה בלשון זו‪.‬‬ ‫אנו מכירים את לשון חז"ל מן המשנה ומסיפורי האגדות והמעשיות שהורישו לנו‬ ‫חכמינו‪ .‬לשון חז"ל נשתמרה גם בפתגמים ובאמרות‪ ,‬כמו‪" :‬יהא ּכְ בֹוד חברך חביב עליך‬ ‫ו־"ּבשלושה דברים אדם ניכר‪ :‬בכֹוסֹו‪ ,‬בכִ יסֹו ובכַ ֲעסֹו"‪.‬‬ ‫יחין בסעודה" ִ‬ ‫כשלך"‪" ,‬אין ְמ ִס ִ‬ ‫ֶ‬ ‫(קטע מתוך מאמר‪ :‬הספרייה הווירטואלית של מט"ח)‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫השפה העברית שאנו מדברים וכותבים בה היום כוללת מילים וצירופים גם מלשון‬ ‫המקרא וגם מלשון חכמים‪.‬‬ ‫להלן טבלת השוואה בין לשון חכמים לבין לשון המקרא‪:‬‬ ‫ִּב ְלׁשֹון ֲח ָכ ִמים‬

‫ִּב ְלׁשֹון ַה ִּמ ְק ָרא‬

‫ָא ַמר‪ָ ,‬הלַ ְך‪ ,‬נָ ְתנָ ה‬

‫ֹאמר‪ ,‬וַ ֵּילֶ ְך‪ ,‬וַ ִּת ֵּתן‬ ‫וַ ּי ֶ‬

‫ּׂשּואין‪ְ ,‬מע ָֹר ִבין‪ֲ ,‬אנָ ִׁשין‬ ‫נִ ִ‬

‫ּׂשּואים‪ְ ,‬מע ָֹר ִבים‪ֲ ,‬אנָ ִׁשים‬ ‫נִ ִ‬

‫ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‬

‫ֹלקים‪ ,‬ה'‬ ‫ֱא ִ‬

‫ַח ָּמה‬

‫ֶׁש ֶמׁש‬

‫ִאילָ ן‬

‫ֵעץ‬

‫‪ .1‬קראו את הכתוב בשוליים‪ .‬מה הוסיף המידע על השפה העברית?‬ ‫‪ .2‬מדוע חשוב להכיר את לשון החכמים?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬לשון חז"ל שרה ליפקין‪ .‬קראו מהפסקה שכותרתה‪:‬‬ ‫מסימני לשון חז"ל ועד סוף הטקסט‪.‬‬ ‫ציינו במשפטים משלכם הבדלים נוספים בין לשון המקרא ללשון חז"ל‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ אם צפיתם או השתתפתם במשחק הכדורגל‪ ,‬ספרו את התרשמותכם‪.‬‬

‫על משחק הכדורגל ‪ /‬שולה פרידור‬ ‫כיום הכדורגל הוא המשחק הנפוץ והאהוב ביותר בעולם‪ .‬המונים רבים מבלים‬ ‫בישיבה על היציעים שמסביב למגרש הכדורגל וצופים בהתרגשות ובהנאה במשחק‪.‬‬ ‫אחת לארבע שנים העולם עוצר את נשימתו וצופה בדריכות בטורניר כדורגל עתיר‬ ‫"כוכבים" שמתחרים ביניהם על גביע העולם‪ .‬לטורניר זה קוראים "המונדיאל"‪ .‬משחקי‬ ‫האולימפידה והמונדיאל נחשבים לאירועי הספורט הגדולים בעולם‪.‬‬

‫ ‬ ‫אוהדים מניפים דגלים במשחק כדורגל‬

‫תצלום‪ :‬רויטרס‬

‫כדורגל יכול להשפיע על מדינה שלמה‪ .‬בזמן המלחמה שהיתה בניגֶ ריה‪ ,‬הנמצאת‬ ‫לּפלֶ ה‪ ,‬הכדורגלן הברזילאי הדגול‪,‬‬ ‫באפריקה‪ ,‬הוכרזה הפסקת אש ליום אחד כדי לאפשר ֶ‬ ‫לשחק‪ .‬משחק הכדורגל מרתק אליו צופים רבים מכל שכבות הציבור‪ ,‬מפשוטי העם‬ ‫ועד נכבדיו‪ .‬המשחקים משודרים באמצעי התקשורת‪ ,‬ועיתונאים‪ ,‬שדרנים ופרשנים‬ ‫מספקים מידע למי שנבצר מהם לצפות במשחק במגרש עצמו‪.‬‬ ‫סביב המשחק התפתחה תרבות שלמה של אוהדים הנאמנים ללא סייג לקבוצה שלהם‪.‬‬ ‫הם משמיעים קריאות עידוד‪ ,‬שרים המנונים ושירים שחיברו במיוחד לכבוד קבוצתם‪,‬‬ ‫ולובשים בגדים בצבעים האופייניים לה‪ .‬די לומר "האדומים" או "הירוקים"‪ ,‬כדי שכולם‬ ‫יבינו במי מדובר‪ .‬סביב קבוצות מפורסמות בארץ ובעולם מתפתחת תעשייה שלמה‬ ‫של מוצרים ומזכרות‪ .‬כל סמל של הקבוצה מעורר גאווה‪ ,‬והאוהדים מוכנים להגן עליו‬ ‫בחירוף נפש; בגדי השחקנים משוכפלים ונמכרים במחיר יקר לאוהדים‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪57‬‬

‫משחקי הכדורגל מעוררים רגשות עזים אצל האוהדים‪ ,‬ולפעמים מתעוררות בעיות‬ ‫קשות של אלימות במגרשים‪ ,‬הפוגעות ברוח הספורטיבית של המשחק‪ .‬הנטייה לנצח‬ ‫בכל מחיר‪ ,‬הצורך לבטא כעס על הפסד והרצון להשפיל את היריב מובילים לתופעות‬ ‫שליליות כמו קטטות‪ ,‬רמייה‪ ,‬ניבול פה ושנאת היריב‪ .‬כוחות משטרה וכוחות ביטחון‬ ‫מאבטחים את המשחקים‪ ,‬בעיקר כדי שאוהדי קבוצה אחת לא יתנגשו באוהדיה של‬ ‫הקבוצה היריבה‪.‬‬ ‫הספורט ביסודו מבוסס על הגינות‪ ,‬אדיבות‪ ,‬כבוד והערכה ליריב‪ .‬עצם ההשתתפות‬ ‫במשחק וההנאה ממנו חשובים יותר מהניצחון והתוצאה הסופית‪ .‬ההתמודדות עם‬ ‫יריב בספורט איננה התנצחות עם "אויב"‪ .‬כיצד מתמודדים עם תופעה כה חמורה‬ ‫אצלנו ובעולם כולו? יש ניסיונות להגדיר באופן מדויק כללי התנהגות של הצופים‬ ‫במשחק‪ ,‬ולא רק של השחקנים‪ .‬קיימת אמנה להגינות בספורט‪ ,‬ולצד עשרת הכללים‬ ‫להתנהגות ספורטיבית של הספורטאי‪ ,‬נמצאים עשרת הכללים להתנהגות ספורטיבית‬ ‫של הצופים והאוהדים‪.‬‬ ‫חוקרי משחקי הכדור גילו שכבר בתרבויות העתיקות שיחקו במשחקי כדור קבוצתיים‪.‬‬ ‫משחקים קבוצתיים בכדור נערכו בסין כבר לפני כאלפיים שנים‪ ,‬וגם ביוון העתיקה ובאימפריה‬ ‫הרומית‪ .‬משחק הכדורגל כפי שהוא מוכר לנו כיום הונהג לפני כ־‪ 800‬שנים באנגליה‪ ,‬וממנה‬ ‫התפשט לצרפת ולאיטליה‪ .‬בסוף המאה התשע־עשרה התפצל המשחק לשני משחקים‪ ,‬על‬ ‫גּבי‪.‬‬ ‫פי צורתו של הכדור‪ .‬הכדור העגול נקרא פוטבול והכדור המוארך נקרא ַר ִ‬ ‫(על פי כתבה עיתונאית מעריב‪)2005 ,‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬

‫הפסקה הראשונה פותחת במשפט‪" :‬כיום הכדורגל הוא המשחק הנפוץ והאהוב‬ ‫ביותר בעולם" ‪ -‬באילו דוגמאות מחזקת הכותבת את האמירה הזאת?‬ ‫מהם שמות אירועי הספורט הגדולים הנערכים בעולם?‬ ‫גם במשפט השני וגם במשפט השלישי בפסקה הראשונה‪ ,‬מופיע ו"ו החיבור‪.‬‬ ‫מה תפקידו במשפט?‬ ‫כתבו היבטים שליליים (מזיקים או מפריעים) והיבטים חיוביים (מועילים וטובים)‬ ‫לתופעת האוהדים‪.‬‬ ‫מה הקשר בין פסקה ‪ 3‬לפסקה ‪?4‬‬ ‫ג‪ .‬קשר של סיבה ותוצאה‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬קשר של השוואה‬ ‫ד‪ .‬קשר של בעיה ופתרון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קשר של הכללה ופירוט ‬

‫‪ .6‬לאיזה תחום‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬שייך הטקסט? (אפשר לבחור יותר מתחום אחד)‬ ‫ד‪ .‬ספורט‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ג‪ .‬פנאי‬ ‫א‪ .‬חינוך ב‪ .‬חברה ‬ ‫נמקו את בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .7‬מה מוסיף הכתוב במסגרת על תולדות משחק הכדורגל?‬

‫‪58‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬כתבו את משמעות המילים והצירופים המודגשים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬משחק הכדורגל ְמ ַר ֵתק אליו צופים רבים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרצון להשפיל את היריב מוביל לתופעות שליליות כמו ניבול ֶּפה‪.‬‬ ‫‪ .2‬שימוש במילות קישור עוזר לחבר באופן הגיוני בין חלקי המשפט או בין‬ ‫משפטים‪ .‬השלימו את מילות הקישור בעזרת מאגר המילים‪:‬‬ ‫א‪ .‬גם במשחקי ספורט ו ‪ ---‬במלחמה יש נטייה לנצח בכל מחיר‪.‬‬ ‫‪ , --‬שלא כמו במלחמה‪ ,‬היריב במשחק אינו אויב‪.‬‬‫ב‪ --- .‬במשחק העיקר הוא התחרות‪ --- ,‬במלחמה העיקר הוא הניצחון‪.‬‬ ‫ ‬

‫מאגר מילים‪ :‬יתר על כן | גם | ואילו | ולכן | אולם | כאשר | מכיוון | אבל‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו "כדורסל ויקיפדיה"‪ .‬קראו את הכתוב וכתבו סיכום כולל‬ ‫לאחר שתשוחחו על העקרונות לכתיבת סיכום‪.‬‬ ‫סכמו את הטקסט שקראתם‪.‬‬ ‫ הדרכה לכתיבת סיכום‬ ‫ כתיבת סיכום משמשת אותנו לצורך הכנת עבודת ֵחקר‪ ,‬לצורך דיווח בכתב או‬ ‫בעל פה‪ ,‬להכנת הרצאה וכדי לזכור טוב יותר את עיקר הנלמד‪.‬‬ ‫ סיכום פירושו קיצור בכמות המידע‪ .‬קיצור פירושו ויתור על פרטים‪ ,‬ויתור כזה‬ ‫מחייב להחליט מה יותר חשוב ממה‪.‬‬ ‫לקצר תלוי במטרת כתיבת הסיכום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫לקצר ועד כמה‬ ‫ֵ‬ ‫ הבסיס לשיקול הדעת מה‬ ‫כאשר מתכוננים למבחן ורוצים לזכור את עיקר הכתוב בספר הלימוד כותבים סיכום‬ ‫כולל‪ ,‬כלומר סיכום הכולל את פרטי התוכן העיקריים‪ .‬במקרים אחרים מטרת‬ ‫הסיכום מכוונת לעניין מרכזי אחד כגון‪ :‬הטיעונים (הדעות וההנמקות) בטקסט‪,‬‬ ‫הסיבות והתוצאות לאירוע מסוים או סיכום תהליך‪ ,‬במקרים כאלה מסכמים סיכום‬ ‫בורר שבו משמיטים את כל הפרטים שאינם שייכים למטרת הסיכום‪.‬‬ ‫ •צלמו במכונת הצילום או הדפיסו מהאינטרנט את הטקסט‪.‬‬ ‫ •קראו בעיון את הכתוב ושימו לב לפתיחה ולסיום‪.‬‬ ‫ •בכל פסקה שתקראו מצאו משפטי הכללה ומשפטי פירוט‪.‬‬ ‫ •שאלו את עצמכם‪ :‬מהו נושא הפסקה? אילו פרטים הם בלתי חשובים ואפשר‬ ‫לוותר עליהם? מחקו אותם בטקסט‪.‬‬ ‫ •קראו את המשפטים שלא מחקתם‪ .‬כתבו אותם במילים שלכם‪.‬‬ ‫ •קראו את הסיכום שכתבתם ובדקו‪ ,‬האם הצלחתם לקצר את כמות המידע‬ ‫באופן משמעותי? האם לא החמצתם רעיון חשוב‪ ,‬או מידע חשוב?‬

‫דחיהו דיחיה ‪59‬‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •איזו מילה דומה ומקבילה למילה מגרעת אתם מכירים?‬ ‫ •איזו מילה מנוגדת ל"מגרעות"?‬ ‫ •נקרא שיר המתחיל במשפט‪" :‬הציפור פמפלה‪ /‬כל מגרעת בעולם הייתה לה"‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה יכולות להיות המגרעות שלה?‬

‫ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפ ָלה ‪ /‬נּורִ ית ז ַרְחִי‬ ‫ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפלָ ה‬ ‫ּכָ ל ִמגְ ַר ַעת ָּבעֹולָ ם ָהיְ ָתה לָ ּה‬ ‫ַס ְק ָרנִ ית‬ ‫ּגַ נְ ְּד ָרנִ ית‬ ‫זַ ְמ ָרנִ ית‬ ‫יַ ְׁשנּונִ ית‬ ‫ִט ְּפׁשֹונִ ית‬ ‫ַׁש ְכ ָחנִ ית‪.‬‬ ‫יׁשה ַה ִּצּפֹור ַּפ ְמ ָּפלָ ה‬ ‫ִה ְרּגִ ָ‬ ‫ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לִ ְחיֹות ָּכְך ָהלְ ָאה‪.‬‬ ‫ְּביֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּגָ ְב ָרה ַעל ָה ָרצֹון לִ יׁשֹן‪.‬‬ ‫ְּביֹום ֵׁשנִ י‬ ‫ָח ְדלָ ה לִ ְהיֹות ַׁש ְכ ָחנִ ית‪.‬‬ ‫יׁשי‬ ‫ְּביֹום ְׁשלִ ִ‬ ‫ָּפ ְס ָקה ִמ ָּכל ִה ְרהּור ִט ְּפ ִׁשי‪.‬‬ ‫יעי ָח ְדלָ ה לְ ִה ְס ַּת ְק ֵרן‪.‬‬ ‫ָּב ְר ִב ִ‬ ‫יׁשי — לְ ִה ְתּגַ נְ ֵּדר‪.‬‬ ‫ַּב ֲח ִמ ִ‬ ‫ַּב ִּׁש ִּׁשי‬ ‫ּגָ ְב ָרה ַעל ָה ָרצֹון לָ ִׁשיר‬ ‫יֹותר‬ ‫ּוב ַׁש ָּבת ֹלא נִ ְׁש ַאר לָ ּה ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ַעל ָמה לְ וַ ֵּתר‪.‬‬ ‫וְ ָכְך ָק ָרה לָ ּה‬ ‫לְ ַּפ ְמ ָּפלָ ה ַּב ִּסּיּום —‬ ‫ֶׁשֹּלא נִ ְׁש ַאר לָ ּה ְּכלּום‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬פמפלה אינה מתנהגת כציפור‪ .‬לפי מה בשיר אפשר לראות זאת?‬ ‫ב ‪ .‬איזו התנהגות אנושית מייצגת פמפלה?‬ ‫‪ .2‬מבין התכונות שמאפיינות את פמפלה‪ ,‬האם יש לדעתכם‪:‬‬ ‫א‪ .‬תכונה או תכונות שכדאי שתוותר עליהן?‬ ‫ב‪ .‬תכונה או תכונות שמועילות לה?‬ ‫ג‪ִ .‬אילו היה הדבר אפשרי‪ֵ ,‬אילו תכונות הייתם מציעים לה לאמץ לעצמה?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע פמפלה רצתה לוותר על תכונותיה?‬ ‫‪ .4‬פמפלה החליטה "להיפרד ממגרעותיה"‪ .‬הדוברת אינה אומרת במפורש מה‬ ‫הרגישה פמפלה לאחר ש"נפרדה" מהן‪ .‬שערו והסבירו‪.‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬ניגודים בשיר מעוררים עניין אצל הקוראים‪ .‬אילו ניגודים יש בשיר?‬ ‫ב‪ .‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יש בשיר משום הגזמה? אם כן‪ ,‬הביאו דוגמאות מהשיר‪.‬‬ ‫‪ .6‬האם אתם מכירים אצלכם או אצל חבריכם תכונת אופי‪ ,‬שאילו היו משתמשים‬ ‫בה פחות או אולי יותר היא היתה תכונה מועילה? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .7‬במרכז האיור בעמוד הקודם עומדת פמפלה‪.‬‬ ‫מה דעתכם — האם זו פמפלה שבתחילת השיר או פמפלה כפי שהיא בסוף‬ ‫השיר? נמקו דעתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬האם תמיד רע להתחשב בדעת הסביבה? מתי כן? מתי לא?‬ ‫‪ .2‬קראו את השיר לאחר שדנתם בו‪ .‬במה שונה קריאתכם הפעם מקריאתכם‬ ‫הראשונה?‬

‫ ‬

‫מציגים‬ ‫בשיר יש התייחסות ישירה לשש תכונות של פמפלה‪ .‬הציגו אותן בפנטומימה‬ ‫(תנועה ללא דיבור)‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪61‬‬

‫כותבים‬

‫ ‬

‫המילים סקרנית‪ ,‬גנדרנית‪ ,‬שכחנית‪ ,‬ישנונית הן דוגמאות לשמות תואר‬ ‫שבהן משתמשת המשוררת כדי שנתרשם מאישיותה של פמפלה‬

‫לפניכם רשימה של שמות תואר מחמיאים‪ .‬כתבו בעזרתם תעודת הערכה למישהו‬ ‫שאתם אוהבים ומעריכים‪:‬‬ ‫אמיץ | ֵערני | סבלני | כישרוני | עדין | עליז | זריז | דייקן | נבון | נאמן | כישרוני‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף לרשימה שמות תואר נוספים‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת תעודת הערכה‬ ‫ •חשבו על דמות מסוימת שאתם מכירים ומעריכים‪.‬‬ ‫ •חשבו על דוגמאות בחייה או בהתנהגותה של אותה דמות שיצדיקו את השימוש‬ ‫בשמות התואר שבחרתם וכתבו אותן‪.‬‬ ‫ •החליטו באיזה סדר כדאי להביא את הדוגמאות ואת התכונות התואמות להן‬ ‫(לפי תחומי הצלחה או התבלטות בלימודים‪ ,‬בעבודה‪ ,‬ביחסים עם אנשים ועוד)‪.‬‬ ‫ •אם תרצו ‪ ,‬עטרו את התעודה ומסרו או שלחו אותה לאדם שכתבתם אותה עבורו‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬הוסיפו מילה מקבילה (נרדפת) למילים‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬מגרעת ‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬הרהור ‬ ‫ג‪ .‬ציינו שתי מילים מנוגדות (הפוכות) למילה "מגרעת"‪.‬‬ ‫היעזרו במחסן המילים לפי הצורך‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪62‬‬

‫מחסן מילים‪ :‬חיסרון | מחשבה | מידה שלילית (רעה) |‬ ‫מידה חיובית (טובה) | פגם‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ִ‬

‫ִ‬

‫יפת ‪ /‬נּורית ז ַ ְרחי‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫ַל ִ‬ ‫יפת‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫לַ ִ‬ ‫ְּכלָ ל ֹלא ִא ְכ ַּפת‪,‬‬ ‫ָמ ַתי יֹום חֹול‪,‬‬ ‫ָמ ַתי ַׁש ָּבת‪,‬‬ ‫אֹור ִחים‬ ‫ִאם יֵ ׁש ְ‬ ‫ִאם ִהיא לְ ַבד‪,‬‬ ‫ָּת ִמיד ִהיא ְּב ִבגְ ֵדי ַׁש ָּבת‪.‬‬ ‫יפת —‬ ‫ּדּוכ ַ‬ ‫לַ ִ‬ ‫ְּכלָ ל ֹלא ִא ְכ ַּפת‪,‬‬ ‫ִאם יֵ ׁש לָ ּה ְק ַה‬ ‫ל־צֹופים נִ ְכ ָּבד‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫אֹו ַּב ְּׂש ֵד ָרה ֵאין ִאיׁש‪,‬‬ ‫ִמּלְ ַבד‬ ‫ַׁש ְּבלּול ֶא ָחד ִעּוֵ ר ִּכ ְמ ַעט‪.‬‬ ‫ּגֹוע ִרים‪:‬‬ ‫י־ה ָּבר ָּבּה ֲ‬ ‫ִּפ ְר ֵח ַ‬ ‫רֹורים!‬ ‫יטי נָ א ַעל ַה ְּד ִ‬ ‫"ה ִּב ִ‬ ‫ַ‬ ‫ַהּגִ ִידי‪ֵ ,‬איְך ֹלא ִּת ְת ַּבּיְ ִׁשי‬ ‫יׁשי?"‬ ‫יצית לַ ְחּבֹוׁש ְּביֹום ְׁשלִ ִ‬ ‫ִצ ִ‬ ‫ָאז ִהיא עֹונָ ה‪:‬‬ ‫"לִ י ֹלא ִא ְכ ַּפת ָמה ֵהן עֹוׂשֹות —‬ ‫ֲאנִ י ָּכזֹאת!"‬

‫דחיהו דיחיה ‪63‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫ ‬

‫כאשר המשוררת מאפשרת לבעלי חיים להתנהג כמו בני אדם קוראים לכך האנשה‪.‬‬ ‫העתיקו דוגמאות להאנשה בשיר‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזו התנהגות של בני אדם מזכירה הדוכיפת?‬ ‫ב‪ .‬איזו התנהגות של בני אדם מזכירים פרחי הבר?‬ ‫הדוכיפת חשה בנוח כשהיא לבדה‪ ,‬ולא מתרגשת מביקורת‪ .‬העתיקו את השורות‬ ‫שמהן עולה אופייה של הדוכיפת‪.‬‬ ‫מה דעתכם על התנהגות הדוכיפת? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫ֵאילו שמות תואר מתאימים לדוכיפת? היעזרו במאגר‪ .‬הסבירו את בחירתכם‪.‬‬ ‫מאגר מילים‪ :‬עקשנית | שתקנית | אמיצה | עצמאית | גנדרנית | אדישה‬ ‫נתבונן באיור וננסה לגלות‪ :‬באיזה אופן רומזת לנו המאיירת שלפנינו שיר־משל‪,‬‬ ‫וכי הדוכיפת מייצגת‪ ,‬בעצם‪ ,‬סוג של התנהגות אנושית?‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬האם לדעתכם גם היום ילעגו לילד או לילדה רק משום שהם מתלבשים יפה או‬ ‫יקר מדי? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬הדוכיפת נבחרה כציפור הלאומית של ישראל‪ .‬האם לדעתכם הבחירה קשורה‬ ‫ליופייה של הציפור? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫כתבו במחברת דו־שיח בין הציפור פמפלה לדוכיפת (‪ 8-6‬שורות)‪.‬‬ ‫השיחה צריכה להדגיש את ההבדלים באישיות של שתי הציפורים‪.‬‬ ‫הקפידו על פיסוק נכון‪ :‬שימוש בנקודתיים אחרי ציון הדובר ושימוש במירכאות כפולות‬ ‫לציון הדיבור הישיר‪.‬‬ ‫ ‬

‫הדרכה לכתיבת דו־שיח‬ ‫עבדו בזוגות או בקבוצות‪.‬‬ ‫ •דמיינו והקדישו זמן למחשבה על נושא השיחה ביניהן‪.‬‬ ‫ •כתבו והקפידו על שימוש בנקודתיים ובמירכאות‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪--‬‬‫ פמפלה פנתה לדוכיפת ואמרה‪" :‬‬ ‫"‬ ‫‪--‬‬‫ הדוכיפת ענתה‪" :‬‬ ‫ •אחרי שתסיימו את הכתיבה‪ ,‬בקשו מחבריכם לבדוק אם מה שכתבתם אכן‬ ‫מדגיש את הניגודים בין שתי הציפורים‬ ‫ •תקנו בהתאם להצעותיהם‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכניסו לתלקיט‪.‬‬

‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬ ‫אם תרצו‪ ,‬כתבו לנורית זרחי מכתב‪ .‬ספרו לה מה הרגשתם ועל מה חשבתם כשקראתם‬ ‫את השירים‪ .‬שאלו אותה שאלות שמעניינות אתכם‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ענייני לשון‬

‫ ‬

‫נתכונן למשימה ‪ 2‬שלהלן ונלמד כיצד כותבים הגדרה‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת הגדרה‬ ‫הגדרה בנויה לעתים קרובות משני חלקים‪:‬‬ ‫חלק ראשון‪ :‬הסוג‬ ‫חלק שני‪ :‬התכונות המאפיינות‬ ‫בהגדרה כזאת מציינים קודם כול את הסוג או הקבוצה שאליהם שייך המושג שרוצים‬ ‫להגדיר‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫ •שולחן שייך לקבוצת הרהיטים‬ ‫ •בית ספר הוא מוסד חינוכי‬ ‫ •חסה היא סוג של ירק‬ ‫ •נשר שייך למשפחת העופות הדורסים‬ ‫בתכונות המאפיינות מפרטים את התכונות המיוחדות השייכות למה שמגדירים‪.‬‬ ‫תכונות המייחדות את הדוכיפת הן‪ ,‬למשל‪ ,‬גודלה‪ ,‬צבעיה‪ ,‬המזון שהיא אוכלת‪.‬‬ ‫והתאימו בין שם העצם לסוג המתאים לו‪:‬‬ ‫‪ .1‬העתיקו ַ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫תפוח ‬ ‫אהבה ‬ ‫אדמת ‬ ‫ֶ‬ ‫יהדות ‬ ‫עיתון ‬ ‫הארי פוטר ‬ ‫יהודי ‬ ‫נחושת ‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫רגש‬ ‫מחלה‬ ‫מחצב‬ ‫אדם‬ ‫פרי‬ ‫דת‬ ‫כלי תקשורת‬ ‫ספר‬

‫‪ .2‬התנסו בניסוח הגדרה‪.‬‬ ‫א‪ .‬חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על שני בעלי כנף שונים‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬ציינו את ההבדלים ביניהם (התייחסו להבדלים בגודל‪ ,‬בצורה‪ ,‬בשטח המחיה‬ ‫וכו')‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הגדירו אחד מהם במחברתכם בעזרת המידע שמצאתם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הוסיפו להגדרתכם תצלום מתוך גוגל תמונות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬דונו ביניכם בטיב ההגדרות שנאספו ובדקו אם בכל אחת מהן הקפדתם‬ ‫לציין קודם את הסוג ולאחר מכן את המאפיינים‪.‬‬ ‫ו ‪ .‬בקשו מחבריכם לתקן או להשלים את ההגדרות שכתבתם ושאינן שלמות‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הכינו בכיתה תערוכה קטנה של בעלי כנף‪ ,‬הגדרה ‪ +‬תצלום‪.‬‬ ‫ח‪ .‬בחרו את ההגדרות המדויקות ביותר לתערוכה‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪65‬‬

‫רֹוכל וְ ַר ִּבי יַ ּנַ אי‬ ‫ָה ֵ‬ ‫(עיר‬ ‫ּפֹורי ִ‬ ‫(עֹובר ִמ ַּביִ ת לְ ַביִ ת) ַּב ֲעיָ רֹות ַה ְּסמּוכֹות לְ ִצ ִ‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה ְּברֹוכֵ ל ֶא ָחד ֶׁש ָהיָ ה ַמ ְחזִ יר ֵ‬ ‫‪1‬‬ ‫רּופה‬ ‫(ּת ָ‬ ‫אֹומר‪ִ :‬מי ְמ ַב ֵּקׁש לִ ָיקח (לִ ְקנֹות) ַסם ַחּיִ ים ְ‬ ‫ַּבּגָ לִ יל ַה ַּת ְחּתֹון) וְ ָהיָ ה ַמ ְכ ִריז וְ ֵ‬ ‫אֹומ ִרים לֹו‪ֵּ :‬תן לָ נּו ַסם ַחּיִ ים‪.‬‬ ‫(אלָ יו) וְ ְ‬ ‫לַ ַחּיִ ים)? ָהיּו ַהּכֹל ִמ ְת ַּכּנְ ִסים ָּוב ִאים ֶא ְצלו ֵ‬ ‫ּקֹומה ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ֶׁש ְּב ֵביתֹו)‪.‬‬ ‫אֹור ִחים ַּב ָ‬ ‫(ּב ֲח ַדר ָה ְ‬ ‫ּתֹורה ִּב ְט ַר ְקלִ ינֹו ַ‬ ‫לֹומד ָ‬ ‫יֹוׁשב וְ ֵ‬ ‫ָהיָ ה ַר ִּבי יַ ּנַ אי ֵ‬ ‫רֹוכל ַמ ְכ ִריז‪ִ :‬מי ְמ ַב ֵּקׁש ַסם ַחּיִ ים?‬ ‫ָׁש ַמע ֶׁש ָה ֵ‬ ‫‪5‬‬ ‫(א ְמּכֹר) וְ ֹלא‬ ‫(הרֹוכֵ ל)‪ֹ :‬לא לְ ָך ֶ‬ ‫ּומכֹר לִ י‪ָ .‬א ַמר לֹו ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו ַ(ר ִּבי יַ ּנַ אי)‪ּ :‬בֹוא וַ ֲעלֵ ה לְ ָכאן ְ‬ ‫מֹותָך‪.‬‬ ‫לְ ֶׁש ְּכ ְ‬ ‫(ה ְפ ִציר) ּבֹו ַר ִּבי יַ ּנַ אי וְ ָעלָ ה ֶא ְצלֹו‪.‬‬ ‫ִס ְר ַהב ִ‬ ‫“מי ָה ִאיׁש ֶה ָח ֵפץ ַחּיִ ים‪ ,‬נְ צֹר לְ ׁשֹונְ ָך‬ ‫(הרֹוכֵ ל) ֵס ֶפר ְּת ִהּלִ ים וְ ֶה ְר ָאה לֹו ָּפסּוק‪ִ :‬‬ ‫הֹוציא לֹו ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּוׂש ָפ ֶתיָך ִמ ַ ּד ֵּבר ִמ ְר ָמה"‪.‬‬ ‫‪ֵ 10‬מ ַרע ְ‬ ‫ׁשֹומר ִמ ָּצרֹות‬ ‫ֵ‬ ‫“ׁשֹומר ִּפיו ּולְ ׁשֹונֹו‬ ‫ֵ‬ ‫אֹומר‪:‬‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי יַ ּנַ אי‪ַ :‬אף ְׁשֹלמֹה ַה ֶּמלֶ ְך ַמ ְכ ִריז וְ ֵ‬ ‫יֹוד ַע ּכַ ָּמה הּוא ָּפׁשּוט‪ַ ,‬עד‬ ‫יתי ֵ‬ ‫קֹורא ֶאת ַה ָּפסּוק ַהּזֶ ה וְ ֹלא ָהיִ ִ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫נַ ְפׁשֹו"‪ָּ .‬כל יָ ַמי ָהיִ ִ‬ ‫יע‪.‬‬ ‫הֹוד ַ‬ ‫רֹוכל) וְ ִ‬ ‫(ה ֵ‬ ‫ֶׁש ָּבא זֶ ה ָ‬ ‫(ויקרא רבה וילנא‪ ,‬פרשה טז)‬ ‫עלה‬ ‫ומכור לי‬

‫מי‬ ‫מבקש ליקח‬ ‫סם חיים?‬

‫המדרש על רבי ינאי והרוכל מסופר בקשר לפרשת מצורע שבספר ויקרא‪ .‬חז"ל האמינו‬ ‫שמחלה זו היא תוצאה של התנהגות בלתי נאותה‪ ,‬שהתרופה לה היא התנהגות מוסרית‬ ‫בהתאם לחוקי התורה‪ .‬חז"ל אמרו שמצורע הוא מוציא שם רע‪ .‬הם למדו מכך‪ ,‬שמי‬ ‫שמדבר רעות על אחרים‪ ,‬לוקה במחלת הצרעת‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪. 3‬‬ ‫‪ .4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫‪ .7‬‬

‫במדרש מסופר על שתי דמויות‪ .‬מה ידוע על כל אחת מהן?‬ ‫גם הרוכל וגם רבי ינאי מייצגים סוגים שונים של אנשים‪.‬‬ ‫איזו התנהגות חברתית מייצג הרוכל ואיזה רבי ינאי?‬ ‫שערו‪ ,‬מדוע התפתה רבי ינאי המתבודד בטרקלינו לדבר עם הרוכל?‬ ‫האם גם אתם הייתם מתפתים לקנות את סחורתו של הרוכל? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫מדוע מסרב הרוכל למכור את סחורתו לחכם? צטטו והסבירו‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזה פסוק מתהילים משמיע הרוכל לרבי ינאי?‬ ‫ב‪ .‬אילו מההיגדים הבאים מפרשים במדויק את הפסוק מתהילים? העתיקו רק‬ ‫את ההיגדים המתאימים‪:‬‬ ‫ •לא ראוי לדבר דברי רכילות‬ ‫ •אסור לקלל‬ ‫ •צריך להימנע ככל האפשר מלשוחח עם בני אדם‬ ‫ •לא להעליב‬ ‫ •אסור לשקר‪ ,‬לרמות ולהפיץ שמועות‬ ‫ •לא להיות בחברת בני אדם כדי לא להיכשל בדברי רכילות‬ ‫ •להימנע ממריבות‬ ‫א‪ .‬מה למד רבי ינאי מהרוכל?‬ ‫ב ‪ .‬אילו תכונות אופי של רבי ינאי למדתם להכיר מתגובתו לדברי הרוכל? נמקו‬ ‫וצטטו‪.‬‬

‫‪ֵ .7‬אילו מהמאפיינים שקיימים במדרשים אפשר למצוא במדרש "הרוכל ורבי ינאי"?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫בחרו מבין הנושאים להלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬מה הלקח שאפשר ללמוד מהמסופר במדרש בקשר להתנהגות הנכונה בחיי היום‬ ‫יום?‬ ‫‪ .2‬מיהי לדעתכם הדמות המרכזית בסיפור? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫עֹורה‬ ‫ומ ֶ‬ ‫‪ִ .3‬הּלֵ ל הזקן אומר‪" :‬אל תפרוש מן הציבור"‪ ,‬כלומר עליך להיות מעורב ְ‬ ‫בחברת בני האדם‪.‬‬ ‫ברי הלל ובין המדרש? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫האם לדעתכם אפשר למצוא קשר בין ִד ֵ‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫נשער שרבי ינאי שיתף את תלמידיו בחוויית הפגישה עם הרוכל‪ .‬כתבו את דבריו‪.‬‬ ‫תוכלו להוסיף לפי דמיונכם את רגשותיו ומחשבותיו במהלך האירוע‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪67‬‬

‫ָה ָאב‪ַ ,‬ה ֵּבן וְ ַה ֲחמֹור ‪ /‬אֵיזֹוּפֹוס‬ ‫ּובנֹו ָהיּו ְמ ַהּלְ ִכים ַּב ֶּד ֶרְך‬ ‫ָאב ְ‬ ‫מֹורם ִע ָּמ ֶהם‪.‬‬ ‫וַ ֲח ָ‬ ‫ָרכַ ב ָה ָאב‪,‬‬ ‫וְ ַה ֵּבן ָהלַ ְך ַא ֲח ָריו‪.‬‬

‫אֹותם ָא ָדם ֶא ָחד וְ ָא ַמר לָ ָאב‪:‬‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"איְך ֹלא ָתחּוס ַעל ַהּנַ ַער ָה ַרְך?"‬ ‫ֵ‬ ‫יָ ַרד ָה ָאב‪,‬‬ ‫וְ ִה ְרּכִ יב ֶאת ַה ֵּבן‪.‬‬

‫אֹותם ָא ָדם ֵׁשנִ י וְ ָא ַמר לַ ֵּבן‪:‬‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"איְך ֹלא ָתחּוס ַעל ַרגְ לֵ י ָא ִביָך ַהּזָ ֵקן?"‬ ‫ֵ‬ ‫ָעלָ ה ּגַ ם ָה ָאב‪,‬‬ ‫יהם יַ ְח ָּדיו‪.‬‬ ‫וְ ָר ְכבּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫יׁשי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫אֹותם ָא ָדם ְׁשלִ ִ‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫"הֹוי‪ַ ,‬א ְכזָ ִרים‪ֶׁ ,‬ש ֵאינְ ֶכם ָח ִסים‬ ‫רֹוכ ִבים ָעלָ יו ִּב ְׁשנַ יִ ם!"‬ ‫ַעל ַה ֲחמֹור וְ ְ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ָהלְ כּו ְּב ִצ ֵּדי ַה ֲחמֹור‪.‬‬ ‫יָ ְרדּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫יהם וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫יעי‪ ,‬לִ גְ לֵ ג ֲעלֵ ֶ‬ ‫אֹותם ָא ָדם ְר ִב ִ‬ ‫ָר ָאה ָ‬ ‫מֹורים ְמ ַהּלְ ִכים‬ ‫לׁשה ֲח ִ‬ ‫"ׁש ָ‬ ‫ְ‬ ‫רֹוכב ַעל ַה ֵּׁשנִ י!"‬ ‫זֶ ה ְּב ַצד זֶ ה — וְ ֵאין ֶא ָחד ֵ‬ ‫"מה לַ ֲעשֹות ְּכ ֵדי לָ ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל?"‬ ‫ָא ְמרּו ָה ָאב וְ ַה ֵּבן‪ָ :‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יהם ָּב ֶרגֶ ל — וְ ֶאת ַה ֲחמֹור ִה ְר ִּכיבּו ַעל ּגַ ֵּב ֶ‬ ‫ָהלְ כּו ְׁשנֵ ֶ‬

‫‪68‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מדוע שינה האיכר את דעתו בכל פעם?‬ ‫ב‪ .‬איזה מבין המצבים במשל הוא‪ :‬א‪ .‬המגוחך ביותר‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫ב‪ .‬הצודק ביותר?‬

‫‪ . 2‬א‪ .‬היזכרו במקרה שבו התנהגתם לפי דעתם של אחרים וכתבו‪ .‬הסבירו גם מדוע‬ ‫פעלתם כך?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע שמע האיכר בכל פעם לעצתו של ֵהלֶ ך אחר?‬ ‫‪ .3‬מה לדעתכם למד הבן מהתנהגותו של אביו?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪.‬‬ ‫‪ .1‬האיכר שמע לעצתם של בני האדם‪ ,‬מה רע בזה?‬ ‫‪ .2‬באילו מקרים רצוי להקשיב לדעה של אחרים ולהתייעץ עמם לפני שמקבלים‬ ‫החלטה‪ ,‬ובאילו מקרים חשוב שלא לעשות כן? הביעו דעתכם ונמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזה לקח שיועיל לכם בחייכם תוכלו ללמוד מהמשל?‬ ‫‪ .4‬האיכר אומר‪" :‬לשם מה נוצר החמור‪ ,‬אם לא בשביל לשאת אותי על גבו?"‬ ‫האם אתם מסכימים עם דעתו? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫"מה לַ ֲעשֹות ְּכ ֵדי ָל ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל"‪.‬‬ ‫‪ .1‬במשל כתוב‪ָ :‬א ְמרּו ָה ָאב וְ ַה ֵּבן‪ָ :‬‬ ‫"ל ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹל"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה משמעות הצירוף‪ָ :‬‬ ‫ב‪ .‬המילה "יד" מופיעה בצירופי לשון רבים‪ .‬להלן כמה מהם‪ .‬חפשו את‬ ‫משמעותם במילון ושבצו אותם במשפטים משלכם‪:‬‬ ‫יד קשה | יד רחבה | ָק ְצ ָרה ידו | ְּבמֹו יָ ָדיו | יֵ ש לְ ֵאל יָ דֹו‪.‬‬

‫דחיהו דיחיה ‪69‬‬

‫"‪...‬עֹולם ֶח ֶסד יִ ָּבנֶ ה‪"...‬‬ ‫ָ‬ ‫(תהילים פרק פט‪ ,‬פסוק ג)‬

‫ ‬

‫פירוש המשפט‪ :‬העולם כולו קיים בחסדי הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫אולם נוהגים להשתמש לעיתים במשפט כניב‪ ,‬המדגיש את חשיבות מעשי‬ ‫החסד של בני האדם‪ ,‬מעשים שבזכותם העולם נִ ְבנָ ה וקיים‪.‬‬

‫קופת צדקה ‪ -‬ציור בחזית בית כנסת בצפת‬

‫‪70‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫במדור כלולות יצירות שנושאן הוא רגישות לזולת וגמילות חסדים‪.‬‬ ‫ ∞על ַתפקידו של השופט בעולם של חסד נחשוב כאשר נקרא את האגדה "הביצה" מאת‬ ‫חיים נחמן ביאליק ואת האגדה "הנער דוד וכדי הדבש"‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את המעשייה החסידית "מעשים של ממש" ונקרא על חייו של אדם שחייו הוקדשו‬ ‫למעשים של ממש‪" :‬ר' אריה לוין ‪ -‬הצדיק הנסתר"‪.‬‬ ‫ ∞מאות אלפי ילדים נמכרים לעבדים בארצות העניות‪ .‬נקרא כתבה על קורותיו של‬ ‫איקבל מאסי‪ ,‬ילד מפקיסטן‪ ,‬שחייו מייצגים את חייהם של רבים אחרים‪.‬‬

‫ ∞נלמד על תרּומתו של המשורר חיים נחמן ביאליק להעשרת אוצר המילים בעברית‬ ‫של ימינו‪.‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •גמילות חסדים ‪ -‬שם כולל למצוֹות התורה שבין אדם לחברו‪ .‬מצוות אלו מחייבות לעזור‬ ‫לאחרים כאשר הם בצרה ּומצוקה ומחייבות להתנהג בהגינות כלפי החלשים בחברה‪.‬‬ ‫גמילּות חסדים?‬ ‫וחשבו מה הקשר בינם לבין ִ‬ ‫ •קראו את הדברים הכתובים במסגרת ִ‬

‫וְ ָא ְמרּו‪ּ" :‬כָ ל ַהּגֹוזֵ ל לַ ּיָ תֹום וְ לָ ַאלְ ָמנָ ה‪ּ ,‬כְ ִאּלּו ּגֹוזֵ ל לַ ַה ָּק ָּב"ה‪ֶׁ ,‬שהּוא ֲא ִב ֶיהם‬ ‫ּכֹועס ָעלָ יו"‪.‬‬ ‫ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם‪ ,‬וְ הּוא ֵ‬ ‫(שמות רבה ל‪ ,‬ח)‬

‫♦‬

‫נֹוהגִ ין ִע ָּמ ֶהם (עם היתום והאלמנה)? ֶׁשֹּלא נְ ַד ֵּבר ֲאלֵ ֶיהם ֶאּלָ א ַרּכֹות וְ ֹלא‬ ‫וְ ֵה ַיאְך ֲ‬ ‫בֹודה וְ ֹלא יַ לְ ִּבינָ ם ִּב ְד ָב ִרים‪,‬‬ ‫ּגּופן ָּב ֲע ָ‬ ‫יִ נְ ָהג ָא ָדם ָּב ֶהם ֶאּלָ א ִמנְ ָהג ּכָ בֹוד‪ ,‬וְ ֹלא יַ כְ ִאיב ָ‬ ‫יֹותר ִמ ָּממֹון ַעצְ מֹו‪.‬‬ ‫וְ יָ חּוס ַעל ָממֹונָ ם ֵ‬ ‫ֵ(ס ֶפר ַה ִחּנּוְך‪ ,‬מצווה סה)‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪71 "...‬‬

‫מעשים של ממש ‪ /‬סיפור חסידי | עיבד‪ :‬אדיר כהן‬ ‫חסיד אחד‪ ,‬שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק‪ ,‬בא אחרי שנים אחדות לבקר את רבו‪.‬‬ ‫ְׁשאלו הרבי‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫"השבח לאל‪ ",‬השיב לו‪" ,‬אני בריא ושמח בחלקי‪ ,‬עוסק במסחר ומצליח‪".‬‬ ‫ֶ‬ ‫המשיך הרבי בשיחתם‪ ,‬ואחרי דקות אחדות שב ושאלו‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫"ברוך השם‪ ,‬אני רואה ברכה במעשי ידי‪ ",‬השיב החסיד‪.‬‬ ‫לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו‪" :‬מה מעשיך?"‬ ‫ָּת ַמּה החסיד ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬זו פעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה‪ ,‬והן כבר‬ ‫השבתי לך עליה‪".‬‬ ‫"צר לי‪ ",‬אמר הרבי‪" ,‬לא ֵה ַשבת לי עליה‪ .‬אני שואל אותך מה מעשיך ואתה מספר‬ ‫לי על בריאותך‪ ,‬עיסוקיך במסחר והצלחתך‪ .‬אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של‬ ‫בורא עולם למענך‪ ,‬ואילו אני שואל אותך על מעשיך אתה‪ :‬האם נותן אתה צדקה?‬ ‫ֵ‬ ‫האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים‬ ‫ולקשי־יום?"‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬למה התכוון הרב בשאלתו "מה מעשיך"‪ ,‬ועל מה ענה החסיד?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע חוזר הרבי על שאלתו ואינו מסביר לחסיד את כוונתו מייד?‬ ‫ללמד את הקוראים באמצעות הסיפור?‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬מה רצה המספר‬ ‫‪ .4‬קראו את הפסוקים מחומש דברים שלהלן‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מצווה התורה לפי הפסוקים האלה?‬ ‫מּב ִריסק את הכתוב בתורה?‬ ‫ב‪ .‬במה מזכירים דברי הרבי ְ‬

‫ֹלהיָך נ ֵֹתן‬ ‫״ּכִ י יִ ְהיֶ ה ְבָך ֶא ְביֹון ֵמ ַא ַחד ַא ֶחיָך‪ְּ ...‬ב ַא ְרצְ ָך ֲא ֶׁשר ה' ֱא ֶ‬ ‫לָ ְך‪ֹ ,‬לא ְת ַא ֵּמץ ֶאת לְ ָב ְבָך וְ ֹלא ִת ְקּפֹץ ֶאת יָ ְדָך ֵמ ָא ִחיָך ָה ֶא ְביֹון‬ ‫ּכִ י ָפת ַֹח ִּת ְפ ַּתח ֶאת יָ ְדָך לֹו״‪.‬‬ ‫(דברים טו‪ ,‬ז‪-‬ח)‬

‫‪72‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫"צדיק נסתר" ‪ -‬כינוי לאדם פשוט המתפרנס ממלאכתו‪ ,‬חי חיי עוני ומקדיש את חייו‬ ‫למעשים טובים‪ .‬לפי חז"ל‪ ,‬בכל דור קיימים ‪ 36‬צדיקים נסתרים שבזכות מעשיהם‬ ‫העולם קיים‪.‬‬

‫ר' אריה לוין‪" ,‬הצדיק הנסתר" ‪ /‬חנה בר‬ ‫קול צעדים חפוזים נשמע‪ .‬יחזקאל שפשף את עיניו‪" .‬מה‬ ‫השעה" שאל את חברו‪ .‬הלה הביט בו וגיחך‪" .‬מה השעה‬ ‫מה אכפת לך? הרי לגבינו הכול ַהיְ ינו הך‪ .‬לילה אחד ארוך‬ ‫וחשוך‪ .‬שכחת איפה אנחנו?"‬ ‫יחזקאל חייך חיוך עגום‪ .‬איך אפשר לשכוח?!‬ ‫הצעדים התקרבו והדלת נפתחה‪ .‬יהודי נמוך קומה‪ ,‬לבוש‬ ‫יְימל" לראשו‪ ,‬ניצב לפניהם‪" .‬שבת שלום‪",‬‬ ‫ו"ׁש ְט ַר ְ‬ ‫במעיל שחור ְ‬ ‫אמר‪ ,‬ועיניו מאירות במבט מלא חמלה ואהבה‪ .‬הוא ליטף את‬ ‫ידיהם באהבה ובחום ועודד את רוחם‪ .‬היה זה רבי אריה לוין‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬לרגע אחד‪ ,‬הצליחו השניים לשכוח כי הם בבית הכלא‬ ‫‪1‬‬ ‫המרכזי בירושלים‪ ,‬וכי זה עתה נתפׂשו בידי הבריטים בשל השתייכותם למחתרת ‪,‬‬ ‫וגזר דינם — מאסר עולם!‬ ‫רבי אריה המשיך בביקורו‪ .‬הוא הגיע אל הצינוק האפל‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬לבוש בבגדיו האדומים — בגדי הנידון למוות‪ ,‬ישב יעקב‪ .‬רוחו נכאה ומבטו מושפל‬ ‫לרצפה‪.‬‬ ‫"הרגשתי אז כי מלאך המוות מרחף בתאי‪ ",‬סיפר אחר כך יעקב‪ ,‬וכשנפתחה הדלת‬ ‫אפילו לא הרמתי את עינַ י‪ ...‬ולפתע חשתי את חום ידיו‪ .‬הוא לפת אותי בשתי ידיו‬ ‫הטובות כמו אב המחבק את בנו האהוב ואמר בביטחון‪' :‬הם לא יזכו לתלות יהודי‬ ‫בירושלים!' אחר כך‪ ,‬התפלל ִאתי‪ ,‬נתן לי ספר תהילים ואמר בהתרגשות‪' :‬קרא בספר‬ ‫זה והאמן כי לא תעלה לגרדום‪'.‬‬ ‫'גזר הדין כבר ניתן‪ ',‬מלמלתי בייאוש‪.‬‬ ‫האמן כי לא תיתלה‪ '.‬אמונה כל כך חזקה זרמה מתוכו‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫'לא!' זעק‪' .‬אסור להתייאש!‬ ‫וכמו במטה קסם התעוררה בי תקווה‪ ,‬אולי‪ ...‬אולי בכל זאת‪...‬‬ ‫לאחר שבוע הודיעו לי כי מפקד הצבא הבריטי העניק לי חנינה והחליף את דיני במאסר‬ ‫בגדי האדומים הוחלפו בבגדים חומים‪ ,‬והוחזרתי לתא רגיל‪ .‬כשראה אותי הרב‬ ‫עולם‪ַ .‬‬ ‫בין האסירים הרגילים התרגש כל כך‪ ,‬ושעה ארוכה החזיק בידי ִמ ְּבלִ י יכולת להיפרד‪.‬‬ ‫יחד ִאתו אמרתי את ברכת הגומל‪".‬‬ ‫מחתרת‪ - 1‬קבוצה מיהודי ארץ ישראל שפעלה לסילוק השלטון הבריטי בארץ ישראל‪,‬‬ ‫לפני הקמת המדינה‪ .‬היו שלוש מחתרות‪ :‬אצ"ל‪ ,‬הגנה‪ ,‬ולח"י‪.‬‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪73 "...‬‬

‫וכך‪ ,‬במשך יובל שנים‪ ,‬מדי שבת בשבתו‪ ,‬היה רבי אריה לוין‪ ,‬הנודע בכינויו "רב האסירים"‪,‬‬ ‫בא לבית הסוהר‪ ,‬מבקר את האסירים ומתפלל עמהם‪ .‬לא גשם‪ ,‬לא שלג ולא חמסין‬ ‫מנעו ממנו לבוא‪ .‬את כל האסירים ביקר‪ .‬אפילו את האסירים הפליליים‪ ,‬הפושעים‬ ‫הקשים והגנבים‪ .‬חלקם חזרו למּוטב בזכותו‪.‬‬ ‫יחס מיוחד במינו היה לו לאסירי המחתרת‪ .‬הוא העריץ אותם בכל לבו‪" .‬מקנא אני בכם‪",‬‬ ‫נהג לומר‪" ,‬יש לכם זכות גדולה‪ ,‬לסבול למען גאולת ישראל‪ .‬תנו לי רק מעט מסבלכם‪".‬‬ ‫כשנדון אחד הבחורים למוות‪ ,‬הוא לא אכל ולא שתה‪ .‬התדפק על כל הדלתות בארץ‬ ‫ובשמים‪ .‬ביקש חנינה והפיח תקווה‪.‬‬ ‫ומסּכֵ ן‪.‬‬ ‫נפש מיוחדת היתה לו‪ ,‬פתוחה ורחומה לכל קשה יום ִ‬ ‫באחד הימים בלכתו אל הכותל פגש אישה ממררת בבכי נורא‪ .‬ניגש אליה ובדאגה‬ ‫רבה שאל‪" :‬מה קרה‪ ,‬גברת? אפשר לעזור במשהו?" היא סיפרה שאותו בוקר הכניסה‬ ‫את בנה לבית החולים למצורעים‪ .‬צרעת היא מחלת עור מדבקת‪ .‬המצורעים שרויים‬ ‫בבדידות מוחלטת ואסור לאיש לבקרם‪ .‬אך הוא הבטיח לאישה לבקר את בנה‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫ששנים‬ ‫המראה היה נורא‪ .‬כשראו חולים אומללים אלה את רבי אריה‪ ,‬פרצו בבכי ואמרו ָ‬ ‫לא בא אדם מן החוץ לבקרם‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬מדי יום שישי היה נוהג לבקרם‪ .‬הוא אמנם לא לחץ את ידיהם‪ ,‬אך שוחח עמהם‪,‬‬ ‫דאג לאוכל כשר וקרא להם מפרשת השבוע‪.‬‬ ‫נשמה מיוחדת היתה לו‪ .‬נשמה של צדיק‪.‬‬ ‫אך מי יודע מי הם? הם אינם נואמים בכיכר העיר‪ ,‬אינם מופיעים ברדיו ובטלוויזיה‪,‬‬ ‫ותמונותיהם אינן מתנוססות בעיתון‪ .‬איך נדע?‬ ‫כשראינו את עיניו המאירות‪ ,‬חשנו בחום ידיו‪ ,‬ידענו‪ .‬זה הוא! אחד מל"ו הצדיקים‪ .‬כך‬ ‫סיפרו רבים לאחר שפגשו את רבי אריה‪ .‬איך קרה שאדם כזה שישב בבית קטן ודל‬ ‫ִהקרין למרחקים?‬ ‫הרי הוא לא כתב מאמרים ולא נשא דרשות‪ .‬מצאו אותו מבקר אצל מוכי גורל‪ ,‬אסירים‪,‬‬ ‫מצורעים וחולים ומשוחח שיחה פשוטה ורגילה‪.‬‬ ‫אמתית לכל אדם‬ ‫אם כך‪ ,‬כיצד השפיע? סוד הקסם היא מילה אחת‪ .‬אהבה‪ .‬אהבה ִ‬ ‫מישראל‪ .‬ללא תנאי וללא גבול‪.‬‬ ‫רבי אריה לוין נולד בו' בניסן תרמ"ה (‪ )1885‬באורלא ברוסיה הלבנה‪ .‬בן זקונים לאביו‬ ‫בנימין ולאמו עטיל‪ .‬אביו‪ ,‬שהיה קשיש בלידתו‪ ,‬הפסיק לעבוד‪ .‬מילדותו ידע רק עוני‬ ‫ומחסור‪ .‬אפילו חגיגת בר מצווה לא חגגו לו‪ .‬כששאל אותו פעם מישהו על בר המצווה‬ ‫סיפר‪" :‬שאלתי תפילין מחבר והנחתי אותן‪" ".‬זה הכול? כן‪ ,‬זה הכול‪ ",‬השיב‪.‬‬ ‫הוא נדד על פני ישיבות ידועות כשהוא ישן על ספסלי בית הכנסת ואוכל בבתי משפחות‬ ‫מכניסות אורחים‪ .‬במיוחד אהב להסתופף בין גדולי ישראל‪ ,‬רבנים וצדיקים‪" .‬אהבתי‬ ‫מאוד לשמוע סיפורי צדיקים‪ .‬מכל סיפור למדתי לקח ומוסר השכל לעצמי‪ ",‬סיפר‪.‬‬ ‫בהיותו בן עשרים עלה לישראל‪ ,‬לאחר שתורם שילם עבורו את כרטיס הנסיעה‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫תקופה קצרה שימש כרב‪ .‬רוב שנותיו היה משגיח בתלמוד תורה 'עץ חיים' בירושלים‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬אשתו וילדיו גרו בבית קטן בן שני חדרים בירושלים‪.‬‬ ‫אשתו חנה היתה צדקת גדולה‪ ,‬אצילה ונדיבה‪ .‬נוסף על ילדיה גידלה ילדים זרים‪ .‬הדירה היתה‬ ‫תמיד מלאה בידידים ובאורים‪ .‬לא פעם הלכה לישון במטבח ואת חדרה נתנה לאורחים‪.‬‬ ‫כשהגיע אורח הביתה‪ ,‬האכילו אותו‪ ,‬הציעו לו מיטה לישון‪ ,‬ואת בגדיו כיבסו יחד עם‬ ‫בגדי בני הבית‪ .‬לקיים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬כמוך — ממש! בשנותיו הרבות‬ ‫זכה לראות בתקומת מדינת ישראל ובשחרור ירושלים‪ .‬לאחר מלחמת ששת הימים‬ ‫נוהג היה ללכת כל ערב שבת להתפלל מנחה ליד הכותל‪ .‬הוא האמין כי בשעה זו‬ ‫פוקדים האבות את הכותל וכך יזכה להתפלל עמהם‪ .‬בשנותיו האחרונות חלה מאוד‬ ‫וסבל ייסורים רבים‪ ,‬אך נזהר מאוד שלא להתלונן‪ .‬הוא נפטר בגיל ‪ .84‬אלפי אנשים‬ ‫ליוו את ארונו‪ .‬נכבדי עם ואנשים פשוטים‪ ,‬דתיים וחילוניים‪ .‬כולם אהבו אותו‪ .‬אדם אחד‬ ‫שנתן לכולם את הלב‪.‬‬ ‫מצוואתו‪:‬‬ ‫כל מי שיודע שאני חייב לו אפילו פרוטה‪ ,‬הנני מבקש שימחול לי‪,‬‬ ‫וכן אני מוחל לכל מי שחייב לי‪.‬‬ ‫תמיד היתה ְמגַ ָמתי להשריש בלבי אמונה חזקה בהשגחה פרטית‪.‬‬ ‫נזהרתי לקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪...‬‬ ‫אבקש שלא להספידני כלל‪...‬‬ ‫(לפי הספר "איש צדיק היה" מאת שמחה רז)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬לַ ְקטּו מתוך הטקסט את המעשים שזיכו את ר' לוין בתואר‪" :‬צדיק נסתר"‬ ‫וכתבו אותם בלשונכם בסעיפים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה ממעשיו של ר' אריה לוין הרשים אתכם במיוחד? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חלקו את הטקסט לחלקים‪ .‬כתבו כותרת משנה לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה אפשר ללמוד על ר' אריה לוין מצוואתו?‬ ‫ב‪ .‬ר' אריה לוין כותב בצוואתו שהוא מאמין בהשגחה פרטית‪ .‬למה הכוונה‬ ‫בצירוף המודגש?‬ ‫‪ .4‬בצוואה כתוב‪" :‬תמיד היתה ְמגַ ָמ ִתי לְ ַה ְש ִריש בליבי אמונה עמוקה‪"...‬‬ ‫א‪ .‬הסבירו בעזרת המילון את המילה "מגמה" ואת המילה "להשריש"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המילה ְל ָש ֵרש והמילה ְל ַה ְש ִריש נגזרו ונוצרו מהשורש‪ :‬שר"ש‪.‬‬ ‫האם הן מנוגדות או מקבילות (נרדפות)? היעזרו במילון‪.‬‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪75 "...‬‬

‫לדיון ולשיחה‬

‫ ‬

‫עיינו ֵשנית במעשייה החסידית "מעשים של ממש" בעמוד ‪ .72‬האם אפשר למצוא‬ ‫קשר בין הרעיון שבמעשייה לבין הקטע שקראתם? הסבירו דעתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫הּפועל‬ ‫ַ‬ ‫ֵשם‬ ‫להלן משפטים מהטקסט שמופיע בהם שם הפועל‪:‬‬ ‫ •הם לא יזכו ִלתלות יהודי בירושלים‪.‬‬ ‫ •אסור להתייאש!‬ ‫ •החזיק בידי מבלי להיפרד‪.‬‬ ‫ •יש לכם זכות גדולה לסבול למען גאולת ישראל‪.‬‬ ‫ •נזהר שלא להתלונן‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬שם הפועל לא מציין את הזמן ולא את הגוף‪ .‬רוב צורות שם הפועל‬ ‫מתחילות באות ל‪.‬‬ ‫השלימו את החסר על ידי שימוש בשם הפועל לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫ ‬ ‫א‪ .‬ר' אריה לוין עזר לנזקקים‬

‫ר' אריה לוין נהג לעזור לנזקקים‪.‬‬

‫ ‬ ‫ב‪ .‬מדוע אתה מגחך? שאל האסיר‬

‫תפסיק‬

‫ ‬ ‫ג‪ .‬רבי אריה המשיך בביקורו‬

‫רבי אריה רצה‬

‫ ‬ ‫ד‪ַ .‬ה ֲא ֵמן כי לא תיתלה‬

‫תמשיך‬

‫ ‬ ‫ה‪ .‬מצאו אותו מבקר אצל מוכי גורל‬

‫הוא הלך ______ אצל מוכי גורל‪.‬‬

‫ ‬ ‫ו‪ .‬האורח נכנס לביתו בברכה‬

‫האורח בחר ______ לביתו‪.‬‬

‫ ‬

‫אמר האסיר‪.‬‬ ‫בביקורו‪.‬‬ ‫כי לא תיתלה‪.‬‬

‫ענייני לשון‬

‫הּפֹועל‬ ‫ַ‬ ‫ִּבנְ יָ ינֵ י‬ ‫כפי שכבר למדתם יש שבעה בניינים לפעלים בעברית‪.‬‬ ‫הוא ָל ַפת אותי בידו‪ָ .‬ל ַפת הוא פועל בבניין ָּפ ַעל‪.‬‬ ‫זה עתה נִ ְת ְּפׂשּו בידי הבריטים‪ .‬נִ ְת ְּפׂשּו הוא פועל בבניין נִ ְפ ַעל‪.‬‬ ‫יעל‪.‬‬ ‫יטף הוא פועל בבניין ִּפ ֵ‬ ‫יטף את ידיהם באהבה וחום‪ִ .‬ל ֵ‬ ‫הוא ִל ֵ‬ ‫ּפּועל‪.‬‬ ‫סּוּפר הוא פועל בבניין ַ‬ ‫ַ‬ ‫סּוּפר על ידי יעקב‪.‬‬ ‫הסיפור ַ‬ ‫יח הוא פועל בבניין ִה ְפ ִעיל‪.‬‬ ‫יח לאישה לבקר את בנה‪ִ .‬ה ְב ִט ַ‬ ‫ר' אריה לוין ִה ְב ִט ַ‬ ‫הּופ ַעל‪.‬‬ ‫הּוחזַ ְר ִּתי הוא פועל בבניין ְ‬ ‫הּוחזַ ְר ִּתי לתא רגיל‪ְ .‬‬ ‫ְ‬ ‫עֹור ָרה הוא פועל בבניין ִה ְת ַּפ ֵעל‪.‬‬ ‫עֹור ָרה בי תקווה‪ִ .‬ה ְת ְ‬ ‫כמו במטה קסם ִה ְת ְ‬

‫‪76‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לכל פועל אפשר לשאול את השאלות האלה‪:‬‬ ‫מהו גוף הפועל?‬ ‫לאיזה בניין שייך הפועל?‬ ‫באיזה זמן נעשתה הפעולה?‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫הפועל ָּכ ַת ְב ִּתי הוא בגוף ראשון ‪ -‬אני; הוא מציין זמן עבר והוא שייך לבניין ָּפ ַעל‪.‬‬ ‫הפעלים נִ ְת ַקף וְ נִ ְת ַּפס שייכים לאותו הבניין‪ ,‬בניין נִ ְפ ַעל‪.‬‬ ‫הפעלים ָּת ַקף וְ ָת ַפס שייכים אף הם לאותו בניין‪ ,‬בניין ָּפ ַעל‪.‬‬ ‫הּפ ָעלים בעברית משתנים אם כן‪ ,‬לפי הגּוף‪ :‬אני כתבתי‪ ,‬אתה כתבת‪ ,‬אנחנו‬ ‫ְ‬ ‫כתבנו לפי הזמן‪ :‬אתמול כתבתי; עכשיו אני כותב; ומחר אכתוב וכן לפי הבניין‪.‬‬ ‫זכרו‪ :‬את שם הבניין אפשר לזהות לפי צורת הפועל בעבר‪ ,‬יחיד‪ ,‬זכר (הוא)‬ ‫‪ .1‬השלימו את הטבלה לפי הדוגמאות‪:‬‬ ‫הפועל‬

‫הגוף‬

‫הזמן‬

‫כתבנו‬

‫אנחנו ‪ -‬גוף ראשון‬

‫עבר‬

‫ְּת ַס ֵּפר‬

‫אתה‪ -‬גוף ראשון‬

‫עתיד‬

‫יזּכור‬

‫הוא‪ -‬גוף שלישי‬

‫עתיד‬

‫צּולַ ְמנּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יּושלם‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫התרגֵ ש‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫נַ ֲאזִ ין‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫התרגש‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫התרשמנו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬שרטטו טבלה לפי הדוגמה שלהלן והשלימו אותה‪.‬‬ ‫בטור הימני ַש ְּבצו את הפעלים האלה‪:‬‬ ‫ּכֹוסּה • ִה ְת ִחילָ ה •‬ ‫זֹוכ ִרים • ִת ְסלְ חּו • ַת ִקיפּו • ְמ ַב ֵטא • ָ‬ ‫ִה ְרגַ ְשנּו • נִ ְפ ְת ָחה • ְ‬ ‫יַ ַה ְרגּו • יִ ְת ַּפלְ לּו • ָמנְ עּו • ָּפ ְר ָצה • ֶאלְ ַמד • יִגָ ֲאלּו • מּוזְ ָּכר‬ ‫ּפֹועל‬ ‫ַה ַ‬

‫הזמן‬

‫הבניין‬

‫ַהגּוף‬

‫ִה ְת ַרגַ ְשנּו‬

‫ִה ְת ַּפ ֵעל‬

‫ָע ַבר‬

‫ֲאנַ ְחנּו ‪ -‬גּוף ִראשֹון ַר ִּבים‪.‬‬

‫ִשילֵ ם‬

‫ּפ ֵֹועל‬

‫ָע ַבר‬

‫יׁשי יָ ִחיד‪.‬‬ ‫הּוא ‪ -‬גּוף ְשלִ ִ‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪77 "...‬‬

‫ַהּנַ ַער ָּדוִ ד וְ ַכ ֵּדי ַה ְּד ָבׁש‪ /‬חַּי ִים נ ַחְ מָן ּבְי ַאלִיק‬

‫וַ יַ ֲחרֹׁש ְמזִ ּמֹות‪ָ - 1‬ח ַׁשב‬ ‫ַמ ֲח ָׁשבֹות לְ ָה ַרע‪.‬‬ ‫וַ ֶּת ֱאגֹור‪ֲ - 2‬א ֵס ָפה‪,‬‬ ‫ָצ ְב ָרה‬ ‫וַ ִּת ְט ְמנֵ ם‪ִ - 3‬ה ְס ִּת ָירּה‪,‬‬ ‫יאה‬ ‫ֶה ְח ִּב ָ‬ ‫ֶח ֶרׂש‪ֶ - 4‬ח ֶרס‪ ,‬חומר‬ ‫מֹודע‪ - 5‬מֹכֵ ר‪ֶ ,‬ח ֶבר‬ ‫ַ‬ ‫וַ ּיִ ְמ ַעל ַמ ַעל‪ָּ - 6‬בגָ ד‬ ‫ְּב ֵאמּון ֶׁשּנִ ָּתן לֹו‪.‬‬

‫צֹודה‪ - 7‬לוכד‪ ,‬תופס‬ ‫ֶ‬ ‫אּומה‪- 8‬‬ ‫ֵאין נִ גְ ָרע ְמ ָ‬ ‫לא חסר כלום‬ ‫רֹותּה‪ - 9‬כאשר‬ ‫ְב ָע ָ‬ ‫שפכה‬ ‫רּוח‪ - 10‬עצובה‪,‬‬ ‫ְק ַׁשת ַ‬ ‫מדוכאת‬ ‫ְׂש ֵב ַעת ָע ָמל‪ - 11‬סבלתי‬ ‫מספיק‬ ‫ויַ ֵּט אֹזֶ ן‪ - 12‬הקשיב‬

‫‪78‬‬

‫א‬ ‫יש ִּתים ִא ָּׁשה ַאלְ ָמנָ ה ִמן ָה ִע ְב ִרּיֹות‪ .‬וְ ָה ִא ׁ ָּשה‬ ‫ימי ָשאּול ַה ֶּמלֶ ך יָ ְש ָבה ְב ַא ְש ְקלֹון ְּב ֶק ֶרב ַה ְּפלִ ְ‬ ‫ִּב ֵ‬ ‫טֹובת ַמ ְר ֶאה ַעד ְמאֹד‪ ,‬וְ ֶכ ֶסף ַרב לָ ּה‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ִהנְ ִחילָ ּה ַּב ְעלָ ּה ֶה ָע ִׁשיר ְּבמֹותֹו‪.‬‬ ‫יְ ַפת ּת ַֹאר וְ ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫יאּה ֶאל ֵּביתֹו‬ ‫שּה ּולְ ֲה ִב ָ‬ ‫וַ ּיִ ְר ֶאּנָ ה נְ ִציב ְּפלִ ְׁש ִּתים וַ ּיִ ָׂשא ֵעינָ יו ֵאלֶ ָ‬ ‫יה‪ ,‬וַ י ֲַחרֹׁש ְמזִ ּמֹות לְ ָת ְפ ָ ׂ‬ ‫בּפלִ ְׁש ִּתים‪ ,‬וַ ָּת ָרם יָ ָדם ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ּי ֲַעׂשּו‬ ‫נֹוד ָעה עֹוד יַ ד ׁ ָשאּול ְ‬ ‫ְב ָחזְ ָקה‪ּ ,‬כִ י ַבּיָ ִמים ָה ֵהם ֹלא ְ‬ ‫יּמתֹו ָה ָר ָעה‪,‬‬ ‫ת־מזִ ָ‬ ‫ָב ֶהם ִּכ ְרצֹונָ ם‪ .‬וַ ִּת ָירא ָה ִא ׁ ָּשה ְמאֹד לְ נַ ְפ ׁ ָשּה‪ֶּ ,‬פן יַ ֲע ֶשׂה ָּבּה ַה ְּפלִ ׁ ְש ִּתי ֶא ְ‬ ‫ת־ּכ ִ‬ ‫וַ ָּת ָקם וַ ֶּת ֱאגֹור‪ֶ 2‬א ָ‬ ‫ל־ׁש ְקלֵ י זְ ָה ָבּה וְ כַ ְס ָּפּה וַ ִּת ְט ְמנֵ ם‪ְּ 3‬בכַ ֵּדי ֶח ֶרׂש‪ְּ ,4‬וב ִפי ַהּכַ ִּדים ָׂש ָמה‬ ‫ְד ַבׁש‪ ,‬וַ ִּת ָּש ֵׂאן ַּב ֵּס ֶתר לִ ׁ ְש ֵכנָ ּה ָה ִע ְב ִרי‪ ,‬הּוא ַ‬ ‫מֹודע‪ַּ 5‬ב ְעלָ ּה ֵמ ָאז‪ ,‬וַ ַּת ְפ ִק ֵידן ְּביָ דֹו ִּב ְפנֵ י ֵע ִדים‪,‬‬ ‫ְּוד ַבר ַהּכֶ ֶסף וְ ַהּזָ ָהב ַה ְּטמּונִ ים ׁ ָשם ֹלא ִהּגִ ָידה לֹו‪ַּ .‬ובּלַ יְ לָ ה ַההּוא ָּב ְר ָחה ָה ִא ׁ ָּשה ִמן ָה ִעיר‬ ‫אֹוצרֹו ְּב ַא ַחת ַה ִּפּנֹות וַ ּיִ ׁ ְשּכָ ֵחן‪.‬‬ ‫ּומֹודע ָה ַאלְ ָמנָ ה ָט ַמן ֶאת ּכַ ֵּדי ַה ְּד ַבׁש ְּב ָ‬ ‫הּופ ָרה‪ַ .‬‬ ‫יּמת ַהּנָ ִציב ָ‬ ‫ּומזִ ַ‬ ‫ְ‬ ‫רּואים‪,‬‬ ‫וַ יְ ִהי ַהּיֹום וַ ּי ַ​ַעׂש ָה ִאיׁש ִמ ְׁש ֶּתה ְּב ֵביתֹו‪ִּ ,‬כי ֵה ִביא ִא ָּׁשה לִ ְבנֹו‪ ,‬וַ ּי ֶָׂשם ְּד ַבׁש לִ ְפנֵ י ַה ְּק ִ‬ ‫אֹוצרֹו לִ ׁ ְש ָאל לֹו ְמ ַעט ְּד ַבׁש ִמן ַהּכַ ִּדים‪ ,‬וַ יְ ִהי‬ ‫וְ ֹלא ָמ ָצא לְ ֻכּלָ ם‪ .‬וַ ּיִ זְ ּכֹור ֶאת ַה ִּפ ָיּקדֹון‪ ,‬וַ ָיבֹא לְ ָ‬ ‫נֹוצ ִצים ִמ ִּק ְר ָּבּה‪ .‬וַ יְ ַח ֵּפׂש ּגַ ם ְּביֶ ֶתר ַהּכַ ִּדים וְ ִהּנֵ ה‬ ‫ַּב ֲה ִריקֹו ֶאת ַהּכַ ד ָה ַא ַחת ‪ -‬וְ ִהּנֵ ה זָ ָהב וָ כֶ ֶסף ְ‬ ‫‪6‬‬ ‫יתהּו ְּב ַרק ַהּזָ ָהב‪ ,‬וַ ּיִ ְמ ַעל ַמ ַעל ‪,‬‬ ‫ֻכּלָ ן ְמלֵ אֹות ִׁש ְקלֵ י ֶכ ֶסף וְ זָ ָהב ִמ ַּת ַחת לְ ִמ ְכ ֵסה ַה ְּד ַבׁש; וַ יְ ִס ֵ‬ ‫וַ ּיִ ׁ ְשלַ ח יָ ד ְּב ִפ ְקדֹון ְׁשכֶ נְ תֹו ָה ַאלְ ָמנָ ה‪ ,‬וַ ּיִ ַּקח ַּב ֵּס ֶתר ֶאת־ּכָ ל ַהּכֶ ָסף וְ ַהּזָ ָהב וַ ּי ֶָׂשם ְּב ֵכלָ יו‪ ,‬וְ ֶאת‬ ‫ַהּכַ ִּדים ִמּלֵ א ַא ֲח ֵר ֵ‬ ‫ּתֹוע ָבה וַ ּיִ ַמח‬ ‫ת־ה ֵ‬ ‫י־כן ְּד ַבׁש ַעד ְׂש ָפ ָתן ְּכ ָב ִראׁשֹונָ ה‪ּ ,‬וכְ כַ ּלֹותֹו‪ 7‬לַ ֲעׂשֹות ֶא ַ‬ ‫יָ ָדיו וַ ּי ֵ​ֵצא‪ ,‬וַ ּי ַ‬ ‫ֹאכל‪ ,‬וַ ּי ְֵׁש ְּת‪ ,‬וְ ִאיׁש ֹלא יָ ַדע ֶאת־ּגְ נֵ ָבתֹו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וַ ּיְ ִהי ִמּיָ ִמים וַ ּי ֵ​ֵצא ׁ ָשאּול לְ ַקּצֹות ַּב ְּפלִ ְׁש ִּתים‪ ,‬וַ ּיְַך ָּב ֶהם ַמּכָ ה גְ דֹולָ ה וַ ּי ֵַּפל ֵמ ֶהם ָרב‪ ,‬וְ גַ ם נְ ִציב‬ ‫ּצֹודה‪ 7‬לָ ּה‪ ,‬וַ ְּת ָב ֶרְך ֶאת־‬ ‫ּנֹופלִ ים‪ .‬וַ ִּת ׁ ְש ַמע ָה ֶא ׁ ְשקלֹונִ ית ִּכי ֵמת ָה ִאיׁש ַה ֶ‬ ‫ַא ׁ ְש ְקלֹון נָ ַפל ַּב ְ‬ ‫יה‬ ‫ּיֹוצא ֵאלֶ ָ‬ ‫יתּה‪ .‬וַ ָּתבֹא ֶאל ְׁשכֵ נָ ּה לָ ַק ַחת ִּפ ְּקדֹונָ ּה‪ ,‬וַ ֵ‬ ‫ֹלהים‪ ,‬וַ ְּת ַמ ֵהר וַ ָּת ׁ ָשב ֶאל ִע ָירּה וְ ֶאל ֵּב ָ‬ ‫ֱא ִ‬ ‫יהן‪,‬‬ ‫ּבפנֵ י ָה ֵע ִדים ָה ִראׁשֹונִ ים‪ּ ,‬כֻ ּלָ ן ּכְ ִמ ְס ָּפ ָרן ּוכְ ַמ ְר ֵא ֶ‬ ‫ל־ה ַּכ ִּדים ַעד ַא ַחת וַ יְ ִׁש ֵיבן לְ יָ ָדּה ְ‬ ‫ת־ּכ ַ‬ ‫ֶא ָ‬ ‫‪8‬‬ ‫אּומה ‪ .‬וְ ָה ִא ָּׁשה לָ ְק ָחה ֶאת־‬ ‫ְמלֵ אֹות ְּד ַבׁש ַעד ְׂש ָפ ָתן‪ַּ ,‬כיֹום ֲא ֶׁשר ָה ְפ ְקדּו ְביָ דֹו‪ֵ ,‬אין נִ גְ ָרע ְמ ָ‬ ‫יתּה‪ ,‬וַ יְ ִהי ְב ָע ָ‬ ‫ַהּכַ ִּדים וַ ִּת ָׂש ֵאן ֶאל ֵּב ָ‬ ‫תֹוכן ֶאת־ּכַ ְס ָּפּה ּוזְ ָה ָבּה‪.‬‬ ‫אֹותן וְ ִהּנֵ ה ֹלא ָמ ְצ ָאה ְב ָ‬ ‫רֹותּה‪ָ 9‬‬ ‫כּוׁשּה יֹום ֶא ָחד‪,‬‬ ‫ל־ר ָ‬ ‫ה־ּת ֲע ֶׂשה ַע ָּתה ַּב ֲאבֹד לָ ּה ּכָ ְ‬ ‫וַ ִּת ָׂשא ָה ִא ׁ ָּשה ֶאת־קֹולָ ּה וַ ֵּת ְבְך ְמאֹד‪ּ ,‬כִ י ַמ ַ‬ ‫‪11‬‬ ‫ׁשֹופט ָה ִעיר‬ ‫דּודים‪ .‬וַ ָּת ָרץ וַ ִּת ְצ ַעק ֶאל ֵ‬ ‫ּוׂש ֵב ַעת ָע ָמל ּונְ ִ‬ ‫רּוח‪ְ 10‬‬ ‫ּוק ַׁשת ַ‬ ‫וְ ִהיא ִא ָּׁשה ַאלְ ָמנָ ה ְ‬ ‫‪12‬‬ ‫ת־צ ֲע ָק ָתּה‪ ,‬ויַ ֵּט אֹזֶ ן לְ כָ ְ ּ‬ ‫ּׁשֹופט ֶא ַ‬ ‫וַ ְּת ַס ֶּפר לֹו ֶאת ָּכל ַה ָּד ָבר‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ַמע ַה ֵ‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫יה וַ י ַ‬ ‫ל־ד ָב ֶר ָ‬ ‫"ּב ִּתי‪ַ ,‬היֵ ׁש לָ ְך ֵע ִדים ִּכי ַׂש ְמ ְּת ַּכ ְס ֵּפְך ּוזְ ָה ֵבְך ַּב ַּכ ִּדים?"‬ ‫ִ‬ ‫ֹאמר ָה ִא ׁ ָּשה‪:‬‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫"איִ ן‪".‬‬ ‫ָ‬ ‫ּׁשֹופט‪:‬‬ ‫ֹאמר ַה ֵ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫יעְך הּוא‪".‬‬ ‫יֹוׁש ֵ‬ ‫"אם ֵּכן ָמה ֶא ֱע ֶׂשה לָ ְך‪ִּ ,‬ב ִּתי? לְ ִכי ֶאל ַה ֶּמלֶ ך ָׁשאּול‪ ,‬אּולַ י ִ‬ ‫ִ‬ ‫יה‪ ,‬וַ ּיִ ְׁשלָ ֶחנָ ה ֶאל ַהּזְ ֵקנִ ים ֲא ֶׁשר ְּב ַׁש ַער‬ ‫ת־ּד ָב ֶר ָ‬ ‫וַ ֵּתלֵ ך וַ ָּתבֹא לִ ְפנֵ י ׁ ָשאּול‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ַמע ּגַ ם הּוא ֶא ְ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫יהם‬ ‫ית־אל וַ ְּת ַס ֵּפר ְּב ָאזְ נֵ ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ּבב‬ ‫ּוׁשנַ יִ ם ַהּזְ ֵקנִ ים ֲא ֶׁשר ֵ‬ ‫ית־אל‪ ,‬וַ ָּתבֹא וַ ַּת ֲעמֹוד לִ ְפנֵ י ִׁש ְב ִעים ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵּב‬ ‫‪13‬‬ ‫ת־ּכ ְ‬ ‫ֶא ָ‬ ‫כּוׁשּה‪.‬‬ ‫ל־ר ָ‬ ‫ל־ּד ַבר ַה ַּמ ַעל ֲא ֶׁשר ָמ ַעל ְׁש ֵכנָ ּה ַּב ִּפ ָּקדֹון וַ ּי ִַּציגֶ ּנָ ה יֹום ֶא ָחד ֵר ָיקה ִמּכָ ְ‬ ‫ּׁשֹופט לֵ אמֹר‪:‬‬ ‫וַ ּיִ ְׁש ָאלֶ ּנָ ה גַ ם נְ ִׂשיא ַהּזְ ֵקנִ ים ִּכ ְׁש ֵאלַ ת ַה ֵ‬ ‫"ּב ִּתי‪ַ ,‬היֵ ׁש לָ ְך ֵע ִדים ִּכי ָא ְמנָ ם ֵּכן הּוא ִכ ְד ָב ַריִ ְך‪ִּ ,‬כי ַׂש ְמ ְּת ּכַ ְס ֵּפְך ּוזְ ָה ֵבְך ִמ ַּת ַחת לַ ְּד ָבׁש?"‬ ‫ִ‬ ‫ֹאמר ָה ִא ׁ ָּשה‪:‬‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫יׁש ִּתים ָעלַ י‪".‬‬ ‫יּפזֹון ִמ ַּפ ַחד נְ ִציב ְּפלִ ְ‬ ‫יתי ְּב ָע ְר ָמה ְּוב ִח ָ‬ ‫ֹל־ע ִדים ֵאין לִ י‪ִּ ,‬כי ָע ִׂש ִ‬ ‫"א ָהּה‪ֲ ,‬אדֹנִ י‪ ,‬וְ כ ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫ֹאמר נְ ִׂשיא ַהּזְ ֵקנִ ים‪:‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫‪14‬‬ ‫ִ‬ ‫ֹלהים‪".‬‬ ‫יעך ֱא ִ‬ ‫יֹוׁש ֵ‬ ‫יעך‪ִ .‬‬ ‫הֹוׁש ֵ‬ ‫ּׁשֹופ ִטים ֵמ ִ‬ ‫"אם ֵע ִדים ֵאין לָ ְך ָק ְצ ָרה גַ ם יַ ד ַה ְ‬ ‫ג‬ ‫יתּה ָהלֹוך ָּובכֹה‪,‬‬ ‫וַ ֵּת ֵצא ָה ַאלְ ָמנָ ה ֵמ ֵאת ְּפנֵ י ַהּזְ ֵקנִ ים ְּב ַמ ַּפח נָ ֶפׁש ‪ ,‬וַ ֵּתלֶ ְך ַּב ֶּד ֶרְך לָ ׁשּוב ֶאל ֵּב ָ‬ ‫ת־ה ִעיר‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ֶח ֶבר נְ ָע ִרים‬ ‫זּובה‪ ,‬וְ ֵאין יֶ ׁשע וְ ֵאין ִּת ְקוָ ה‪ִ .‬היא יָ ְצ ָאה ֶא ָ‬ ‫ּכִ י ָר ֲא ָתה ֶאת־נַ ְפ ָׁשּה ֲע ָ‬ ‫יה‪ְ ,‬מ ַׂש ֲח ִקים יַ ַחד ַעל יַ ד ַה ֶּד ֶרְך‪ .‬וַ ּי ֵ​ֵצא ָה ֶא ָחד‪ ,‬וְ הּוא נַ ַער ַא ְדמֹונִ י ִעם יְ ֵפה ֵעינַ יִ ם‪,‬‬ ‫ְק ַטּנִ ים לְ ָפנֶ ָ‬ ‫וַ ּיִּגַ ׁש וַ ּיִ ְׁש ָאלֶ ָה ְּב ַר ֲח ִמים‪:‬‬ ‫ֹלהים ִאם יַ ד ָא ָדם?"‬ ‫"מה־ּלָ ְך‪ִ ,‬א ׁ ָּשה‪ִּ ,‬כי ִת ְב ִּכי‪ ,‬וְ יַ ד ִמי ָהיְ ָתה ָבך? ֲהיַ ד ֱא ִ‬ ‫ַ‬ ‫ת־א ׁ ֶשר ֵה ִׁשיבּו‬ ‫ֲ‬ ‫ל־ה ָר ָעה ֲא ֶשר ָע ָׂשה לָ ּה ְׁש ֵכנָ ּה ָה ִע ְב ִרי וְ ֶא‬ ‫ת־ּכ ָ‬ ‫ָ‬ ‫וַ ְּת ַס ֶּפר־לֹו ַה ִא ׁ ָּשה ֶא‬ ‫‪16‬‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫ת־צ ֲע ָק ָתּה ֵר ָיקם ‪ֵ ,‬מ ֵאין ֵע ִדים לָ ּה‪ .‬וַ ֵּת ְבְך ְמאֹד וַ ּת ַ‬ ‫ּׁשֹופ ִטים ֶא ַ‬ ‫ַה ְ‬ ‫ּומ ְׁש ֵענָ ה‪ּ ,‬כי ִא ׁ ָּשה ַאלְ ָמנָ ה ָאנֹכִ י‪,‬‬ ‫יתי‪ ,‬וְ לִ י ֵאין ַמ ׁ ְש ֵען ַ‬ ‫"א ָהה‪ְּ ,‬בנִ י! ֵאיכָ כָ ה ָאׁשּוב ַע ָּתה ֶאל ֵּב ִ‬ ‫ֲ‬ ‫ְּוביָ ִדי ֵאין ַע ָּתה ּכֹל‪".‬‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫יה ַר ֲח ָמיו‪ ,‬וַ יְ נַ ֲח ֶמ ָה וַ ּי ַ‬ ‫וַ ּי ֵ​ֵצא לְ ַבב ַהּנַ ַער לִ ְד ָב ֶריה‪ִּ ,‬כי נִ ְכ ְמרּו ָעלֶ ָ‬ ‫‪17‬‬ ‫"אל נָ א ִת ְב ִּכי‪ִ ,‬א ׁ ָּשה‪ ,‬עֹוד ֹלא ַפ ָּסה כָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ל־ּת ְקוָ ה ‪.‬‬ ‫ל־ה ֶּמלֶ ך ׁ ָשאּול ַּוב ְּק ִׁשי ֵמ ִעּמֹו ִּכי יִ ֵּתן‬ ‫ׁשּובי לְ ִכי ֶא ַ‬ ‫ִ‬ ‫יאנּו לָ אֹור‪ַ .‬מ ֲה ִרי לְ כִ י‪,‬‬ ‫אֹוצ ֶ‬ ‫ת־מ ְׁש ָּפ ֵטך ְּביָ ִדי וַ ֲאנִ י ִ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫ׁשּובְך‪".‬‬ ‫וְ ֲאנִ י ֲא ַח ֶּכה לָ ְך ּכֹה ַעד ֵ‬ ‫וַ ַּת ַעׂש ָה ִא ׁ ָּשה כִ ְד ָב ָריו וַ ָּת ָשב ֶאל ַה ֶּמלֶ ך וַ ַּתּגֶ ד־לֹו‬ ‫ֹאמר ַה ֶּמלֶ ך‪:‬‬ ‫ת־ּד ְב ֵרי ַהּנָ ַער‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֶא ִ‬ ‫יאיהּו ֵאלָ י‪".‬‬ ‫"ה ִב ִ‬ ‫ֲ‬ ‫וַ ִּת ְק ָרא ָה ִא ׁ ָּשה לְ ָּדוִ ד‪ ,‬וַ ָּיבֹא וַ ּיִ ְׁש ַּתחּו לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫נֹותיו וַ ּיִ לְ ַעג‬ ‫ַא ַּפיִ ם ָא ְר ָצה‪ .‬וְ ַה ֶּמלֶ ְך ָר ָאה ֶאת־רְֹך ְׁש ָ‬ ‫ֹאמר לֹו‪:‬‬ ‫לֹו ְּבלִ ּבֹו וַ ּי ֶ‬ ‫"ה ַא ָּתה הּוא זֶ ה ַהּנַ ַער ֲא ֶשר ִה ְת ָּפ ֵאר ְּב ָאזְ נֵ י ָה ִא ׁ ָּשה‬ ‫ַ‬ ‫ת־מ ְׁש ָּפ ֵטְך לָ אֹור?"‬ ‫אֹוציא ֶא ִ‬ ‫לֵ אמֹר‪ֲ :‬אנִ י ִ‬ ‫וַ ּי ַ​ַען ַהּנַ ַער‪:‬‬ ‫אֹלהים ְּוב ַח ְסּדֹו ֶא ְב ַטח‪ .‬יְ ַצוּוֶ ה ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫ִ‬ ‫"ה ִּמ ְׁש ָּפט לֵ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלהים אֹותֹו ֶא ְׁשמֹר לַ ֲעׂשֹות‪".‬‬ ‫יֹורנִ י ֱא ִ‬ ‫ת־ע ְבּדֹו‪ ,‬וַ ֲא ֶשר ֵ‬ ‫ֶא ַ‬

‫ִּפ ָּקדֹון‪ - 13‬כסף או חפץ‬ ‫שנמסר למשמרת‪.‬‬ ‫ָק ְצ ָרה יַ ד‪ֵ - 14‬אין‬ ‫יכלְ תֹו‪ ,‬הוא אינו מסוגל‬ ‫ִ ּב ָ‬

‫‪15‬‬

‫ַמ ַּפח נָ ֶפׁש‪ - 15‬אכזבה‬ ‫קשה‬ ‫יקם‪- 16‬‬ ‫ֵה ִׁשיבּו ֵר ָ‬ ‫המבקש חזר בלי לקבל‬ ‫כלום‪ ,‬דחה את בקשתו‪.‬‬ ‫ֹלא ַפ ָּסה ִּת ְקוָ ה‪ - 17‬לא‬ ‫אבדה התקווה‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪79 "...‬‬

‫ֹאמר‪:‬‬ ‫יּשה וַ ּי ַ‬ ‫וַ ּי ֵַּסב ַה ֶּמלֶ ְך ָּפנָ יו ֵמ ִעּמֹו ֶאל ָה ִא ׁ ָ‬ ‫יּוכל‪".‬‬ ‫יעְך‪ִ ,‬אם ָ‬ ‫יֹוׁש ֵ‬ ‫"לְ ִכי ִעּמֹו וְ ִ‬ ‫ת־ה ִאיׁש ֲא ֶשר‬ ‫יאן‪ ,‬וַ ּי ְַר ֵאן ֶא ָ‬ ‫ּתֹוצ ֵ‬ ‫ת־הּכַ ִּדים‪ ,‬וַ ִ‬ ‫הֹוציא ֵאלָ יו ֶא ַ‬ ‫יּׁשה‪ ,‬וַ יְ ַצּוֶ ּנָ ה לְ ִ‬ ‫וַ ּיֵלֶ ְך ַהּנַ ַער ִעם ָה ִא ָ‬ ‫ָה ְפ ְקדּו ְּביָ דֹו‪ ,‬וַ ּיִ ׁ ְש ָאלֵ הּו‪:‬‬ ‫"ה ֶּכר־נָ א‪ַ ,‬ה ֵאּלֶ ה ֵהן ַה ַּכ ִּדים ֲא ֶשר ָהיּו ֻמ ְפ ָקדֹות ְּביָ ֶדיָך?"‬ ‫ַ‬ ‫ֹאמר ָה ִאיׁש‪:‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫"אּלֶ ה!"‬ ‫ֵ‬ ‫ל־ה ְּד ַבׁש ֶאל ּכֵ לִ ים ֲא ֵח ִרים‪ַ .‬א ֲח ֵרי־כֵ ן ֵה ִרים ֶאת ַהּכַ ִּדים ַא ַחת‬ ‫וַ יְ ַצו ַהּנַ ַער עֹוד‪ ,‬וַ ּי ִָריקּו ֶאת־ּכָ ַ‬ ‫נֹוצ ִצים‬ ‫ַא ַחת וַ יְ נַ ְּפ ֵצן לְ ֵעינֵ י ָּכל ַהּנִ ָּצ ִבים ָׁשם‪ ,‬וַ יְ ִהי ְּבנַ ְּפצֹו‪ ,‬וַ ּיִ ָּמ ְצאּו ִפ ְתאֹם ְׁשנֵ י ִׁש ְקלֵ י זָ ָהב ְ‬ ‫ְּבתֹוְך ַה ׁ ְּש ָב ִרים‪ִּ ,‬כי ָד ְבקּו ֶאל ַצלְ עֹות ַה ַּכ ִּדים‪ ,‬וְ ֹלא ִה ִׂשיגָ ַתם יַ ד ַהּגַ ּנָ ב‪ ,‬וַ ּיִ ָׁש ֲארּו ָׁשם‪.‬‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫ָאז יָ ִרים ַהּנַ ַער ֶאת ְׁשנֵ י ַה ְּׁש ָקלִ ים לְ ֵעינֵ י ָכל ַה ָּק ָהל וַ ּי ַ‬ ‫ּוׁשנֵ י ַה ְּׁש ָקלִ ים ָה ִאּלְ ִמים ּגִ יּלּו ֲעוֹנֹו‬ ‫ּתֹוע ָבה ַּב ֵּס ֶתר ְ‬ ‫ִהּנֵ ה ְׁשנֵ י ָה ֵע ִדים‪ָ .‬ה ִאיׁש ָע ָׂשה ֶאת ַה ֵ‬ ‫ַּב ָּק ָהל‪".‬‬ ‫אּומה‪ֹ.‬‬ ‫ּתֹודה‪ ,‬וַ ּי ֶָׁשב ֶאת ָּכל ַה ִּפ ָקדֹון לָ ִא ׁ ָּשה‪ֹ ,‬לא ֶה ְח ִסיר ְמ ָ‬ ‫וַ ּי ְַרא ַהּגַ ּנָ ב ִּכי נִ גְ ּלה ֲעוֹנֹו‪ ,‬וַ ּיִ ֵּתן ָ‬ ‫עֹוׁש ָקּה‪.‬‬ ‫ּיֹוׁשע ַהּנַ ַער ַּביֹום ַההּוא ְב ָח ְכ ָמתֹו ֶאת ָה ַאלְ ָמנָ ה ִמּיַ ד ְ‬ ‫וַ ַ‬ ‫ת־ּד ַבר ַה ִּמ ְׁש ָּפט ֲא ׁ ֶשר ָע ָׂשה ַהּנַ ַער וַ ּיִ ְׁש ָּתאּו‪ .‬וַ ּי ְֵדעּו כֻ ּלָ ם ּכָ י‬ ‫וְ ׁ ָשאּול וְ כָ ל־יִ ְׂש ָר ֵאל ָׁש ְמעּו ֶא ְ‬ ‫ֹלהים ּבֹו‪.‬‬ ‫רּוח ֱא ִ‬ ‫ית־הּלַ ְח ִמי‪ֲ ,‬א ֶשר ָהיָ ה ַא ֲח ֵרי־כֵ ן לְ ֶמלֶ ך ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫וְ ֵׁשם ַהּנַ ַער ָּדוִ ד‪ ,‬הּוא ָּדוִ ד ֶּבן יִ ַׁשי ֵּב‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע החליטה האלמנה לעזוב את העיר?‬ ‫‪ .2‬הפעולות שעושה האלמנה כדי לשמור על כספה מלמדות שמצד אחד היא‬ ‫החליטה לתת לשכן לשמור על הכסף ומצד שני היא לא ָּב ְט ָחה בו בלב שלם‪.‬‬ ‫א‪ .‬איזו פעולה מעידה שהאלמנה בטחה ַּב ָשכן?‬ ‫ב‪ .‬איזו פעולה מוכיחה שלא ממש בטחה בו?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מדוע לא הצליח השופט המקומי לִ ְפסֹוק בעניינה של האלמנה?‬ ‫ב‪ .‬האישה פונה אל שאול שישּפוט בינה לבין השכן‪ .‬מדוע ִהפנה אותה לזקנים?‬ ‫ג‪ .‬מה אפשר לטעון בעד פסק הדין של הזקנים? מה אפשר לטעון נגדו?‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬על ְסמך מה דוד היה משוכנע שהוא יצליח להוכיח את צדקת האלמנה?‬ ‫העדים שהצליח דוד לגלות?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬מי הם ֵ‬ ‫ב‪ .‬אילו תכונות אופי מייחסת האגדה לדוד?‬

‫‪80‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬עיינו ֵשנית בכתוב במסגרת בעמוד ‪ 72‬במסגרת‪.‬‬ ‫האם אפשר למצוא קשר בין הכתוב למסופר באגדה? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬באגדה‪ ,‬שאול מכיר את דוד לראשונה כשופט חכם‪ .‬עיינו בשמואל א' פרק טז‪,‬‬ ‫פסוקים יז‪-‬כג‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה מסופר על דמותו של דוד בשמואל א' פרק טז?‬ ‫ההיּכֶ רות בין שאול לשמואל באגדה מהמסופר על כך בספר שמואל?‬ ‫ב ‪ .‬במה שונה ֵ‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬השלימו את המשפטים היעזרו במחסן המילים‪:‬‬ ‫א‪ .‬התלמיד _________ לדברי המורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על חנה אשת אלקנה נאמר שהיתה ___________‪.‬‬ ‫ג‪ֲ .‬ע ַדיִ ין _____________ לשלום עם שכנינו‪.‬‬ ‫הפועל בבנק שימש אותו בזִ קנתו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ד‪ .‬ה______ החודשי שהפקיד‬ ‫לאמץ כלב בביתנו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ה‪ .‬חשתי _______ כאשר הורי התנגדו‬ ‫רּוח | ַמ ַּפח נָ ֶפׁש | היטה אֹזֶ ן | ֹלא ַפ ָּסה ִּת ְקוָ ה | ַמ ְעלָ ה |‬ ‫ ק ַׁשת ַ‬ ‫מאגר מילים‪ְ :‬‬ ‫ִּפ ָיקדֹון‬ ‫‪ .2‬הסיפור ָּכתּוב בלשון התנ"ך‪ .‬כתבו את המשפטים שלהלן בעברית בת ימינו‪.‬‬ ‫במקרה הצורך היעזרו במילון‪.‬‬ ‫טֹובת ַמ ְר ֶאה‪.‬‬ ‫א‪ .‬וְ ָה ִא ׁ ָּשה יְ ַפת ּת ַֹאר וְ ַ‬ ‫ה־ּת ֲע ֶׂשה ַע ָּתה ַּב ֲאבֹד לָ ּה ּכָ ל־‬ ‫ וַ ִּת ָׂשא ָה ִא ׁ ָּשה ֶאת־קֹולָ ּה וַ ֵּת ְבְך ְמאֹד‪ִּ ,‬כי ַמ ַ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כּוׁשּה‪.‬‬ ‫ְר ָ‬ ‫ג‪ְ .‬‬ ‫ּתֹוע ָבה וַ ּיִ ַמח יָ ָדיו וַ ּי ֵ​ֵצא‪ ,‬וַ ּיֹאכַ ל‪ ,‬וַ ּי ְֵׁש ְּת‪.‬‬ ‫ת־ה ֵ‬ ‫ּוכ ַכּלֹותֹו לַ ֲעׂשֹות ֶא ַ‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אֹותן וְ ִהּנֵ ה ֹלא‬ ‫רֹותּה ָ‬ ‫יתּה‪ ,‬וַ יְ ּ ִהי ְב ָע ָ‬ ‫ת־ה ַּכ ִּדים וַ ִּת ָׂש ֵאן ֶאל ֵּב ָ‬ ‫ וְ ָה ִא ָּׁשה לָ ְק ָחה ֶא ַ‬ ‫ָמ ְצ ָאה ְב ָ‬ ‫ת־ּכ ְס ָּפּה ּוזְ ָה ָבּה‪.‬‬ ‫תֹוכן ֶא ַ‬ ‫ֹלהים‪.‬‬ ‫יֹוׁש ֵיעך ֱא ִ‬ ‫הֹוׁש ֵיעך‪ִ .‬‬ ‫ּׁשֹופ ִטים ֵמ ִ‬ ‫ה ‪ִ .‬אם ֵע ִדים ֵאין לָ ְך ָק ְצ ָרה גַ ם יַ ד ַה ְ‬ ‫נֹוצ ִצים ְּבתֹוְך ַה ׁ ְּש ָב ִרים‪ּ ,‬כִ י ָד ְבקּו ֶאל ַצלְ עֹות‬ ‫ו ‪ .‬וַ ּיִ ָּמ ְצאּו ִפ ְתאֹם ְׁשנֵ י ִׁש ְקלֵ י זָ ָהב ְ‬ ‫ַה ַּכ ִּדים‪ ,‬וְ ֹלא ִה ּ ִׂשיגָ ַתם יַ ד ַהּגַ ּנָ ב‪ ,‬וַ ּיִ ָׁש ֲארּו ָׁשם‪.‬‬

‫ ‬

‫קוראים בקול רם‬ ‫בחרו את אחת השיחות המופיעות באגדה וקראו בקול ובהנגנה מתאימה‪.‬‬

‫מתבוננים באיור‬ ‫אילו רמזים לתוכן האגדה אפשר לגלות באיור בעמוד ‪?79‬‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪81 "...‬‬

‫יצה ‪ /‬חַּיִים נַחְמָן ּבְיַאלִיק‬ ‫ַה ֵּב ָ‬ ‫ְל ַמ ֵּלא נַ ְפׁשֹו‪- 1‬‬ ‫להשביע רעבונו‬ ‫ּמֹועד‪ — 2‬בזמן‬ ‫ַל ֵ‬ ‫בּוא ָתּה‪ — 3‬התוצרת‬ ‫ְּת ָ‬ ‫שלה‬ ‫וַ ּיֵ ַקל ַה ָּד ָבר ְּב ֵעינַ י‪— 4‬‬ ‫הוא זילזל‪ ,‬לא שקל‬ ‫ברצינות‬ ‫וַ ּיֵ אֹות‪ — 5‬הסכים‬ ‫נִ ְׁשיֹו‪ - 6‬מה שמגיע לו‬ ‫(נשי = חוב שהגיע זמן‬ ‫הפירעון שלו)‬

‫‪1‬‬

‫‪5‬‬

‫‪10‬‬ ‫וַ ּיִ קֹב‪ — 7‬קבע‪ ,‬ציין‬ ‫במפורש‬ ‫ֲה ַד ְע ְּתָך ִה ְת ַּב ָּל ָעה?‪— 8‬‬ ‫האם יצאת מדעתך?‬ ‫ְמ ַת ְע ֵּת ַע ִּבי‪ — 9‬מרמה‬ ‫אותי‬ ‫ית ֶּפה‪ — 10‬נדרת‬ ‫ָּפ ִצ ָ‬

‫‪15‬‬

‫‪20‬‬

‫וַ ּיֵ ֵצא ְּב ָפ ֵחי נֶ ֶפׁש‪- 11‬‬ ‫באכזבה וביֵ אוש‬

‫יצה ְמגֻ ְלּגֶ ֶלת‪— 12‬‬ ‫ֵּב ָ‬ ‫ביצה מבושלת‬

‫‪82‬‬

‫‪25‬‬

‫ֹאכלּו ִמן ַה ֵּצ ָידה ֲא ֶׁשר לָ ְקחּו ִא ָּתם‬ ‫רֹועי ָּדוִ ד ַּב ָּׂש ֶדה לִ ְסעֹד לִ ָּבם‪ ,‬וַ ּי ְ‬ ‫וַ יְ ִהי ַהּיֹום וַ ּי ְֵׁשבּו ֵ‬ ‫רֹועים ֹלא ָמ ָצא לֹו ּכְ ֵדי ָׂש ְבעֹו‪ ,‬וַ ַיְב ֵּקׁש‬ ‫יצים ְמ ֻב ָּׁשלֹות‪ .‬וְ ֶא ָחד ִמן ָה ִ‬ ‫קּוטם‪ ,‬לֶ ֶחם ֵּוב ִ‬ ‫ְּביַ לְ ָ‬ ‫‪1‬‬ ‫ֹאמר לֹו ֵר ֵעהּו‪ֹ" :‬לא ַא ְׁש ִאילְ ָך‬ ‫יצה ְמ ֻב ֶּׁשלֶ ת ַא ַחת‪ ,‬לְ ַמּלֵ א נַ ְפׁשֹו ‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֵמ ֵר ֵעהּו לְ ַה ְׁש ִאילֹו ֵּב ָ‬ ‫‪2‬‬ ‫אֹותּה וְ ַעל‬ ‫ּמֹועד ‪ָ ,‬‬ ‫יצה לַ ֵ‬ ‫ַעד ִאם נָ ַד ְר ָּת ְּב ִפיָך‪ִּ ,‬וב ְפנֵ י ֵע ִדים‪ּ ,‬כִ י ָה ֵׁשב ָּת ֶׁשב לִ י ֶאת ַה ֵּב ָ‬ ‫ָּכל ְּת ָ‬ ‫ּמֹועד ַההּוא‪".‬‬ ‫יה ַעד ַה ֵ‬ ‫יצה לִ ְב ָעלֶ ָ‬ ‫בּוא ָתהּ‪ֲ 3‬א ֶׁשר ָּת ִביא ֵּב ָ‬ ‫יצה‬ ‫ה־ּתֹוסיף ֵּב ָ‬ ‫ִ‬ ‫ּומ‬ ‫ה־ּת ִביא ָ‬ ‫וַ ּי ֵַקל‪ַ 4‬ה ָּד ָבר ְּב ֵעינֵ י ַה ְמ ַב ֵּקׁש וְ ֹלא ֲח ָׁשבֹו‪ִּ ,‬כי ָא ַמר‪ָ :‬מ ָ‬ ‫"הן‪ ,‬לּו יְ ִהי ִּכ ְד ָב ֶריָך‪".‬‬ ‫ֹאמר‪ֵ :‬‬ ‫יה? — וַ ּיֵאֹות‪ 5‬וַ ּי ַ‬ ‫לִ ְב ָעלֶ ָ‬ ‫יצה וַ ּי ַָעד ֵע ִדים‪.‬‬ ‫וְ ָה ִאיׁש ִה ְׁש ִאילֹו ֵּב ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ יָ ִמים ַר ִּבים וַ ּיָבֹוא ַה ַּמ ְׁש ִאיל לִ ְדרׁש ֶאת נִ ְׁשיֹו ‪.‬‬ ‫יצה ַא ַחת‪".‬‬ ‫"אין לְ ָך ְּביָ ִדי ִּבלְ ִּתי ִאם ֵּב ָ‬ ‫ּׁשֹואל‪ֵ :‬‬ ‫ֹאמר לֹו ַה ֵ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ית‪ָ ,‬א ִחי‪ .‬לְ ִפי ֶח ְׁשּבֹונִ י ֲאנִ י‪ָ ,‬עלֶ יָך לְ ַׁשּלֵ ם לִ י ּכָ זֶ ה וְ כָ זֶ ה‪".‬‬ ‫"ׁשגִ ָ‬ ‫ֹאמר ַה ַּמ ְׁש ִאיל‪ָ :‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫‪7‬‬ ‫וַ ּיִ ּקֹב לֹו ֶאת ִמ ְכ ַסת ַה ֶּכ ֶסף‪ִ ,‬מ ְס ָּפר ָעצּום‪ַ ,‬רב ְמאֹוד ֵמ ֲא ֶׁשר ַּת ִּׂשיג יַ ד ַהּנִ ְת ָּבע‪.‬‬ ‫ֹאמר‪ֲ :‬‬ ‫וַ ּיִ ְרּגַ ז ָה ִאיׁש וַ ּי ַ‬ ‫"ה ַד ְע ְּתָך ִה ְת ַּבּלָ ָעה?‪ִ 8‬מי ָר ָאה אֹו ִמי ָׁש ַמע ֵמעֹודֹו‪ִּ ,‬כי יְ ֻׁשּלַ ם הֹון‬ ‫‪9‬‬ ‫ַרב ַּכ ֲא ֶׁשר נָ ַק ְב ָּת ֵחלֶ ף ֵּב ָ‬ ‫יצה ֶא ָחת? ֵאין זֹאת ּכִ י ִאם ְמ ַת ְע ֵּת ַע ַא ָּתה ִּבי‪".‬‬ ‫רּוטה‪ .‬וַ ּי ִָריבּו ַה ְּׁשנַ יִ ם ְּב ָחזְ ָקה‪,‬‬ ‫וְ אּולָ ם ַה ַּמ ְׁש ִאיל ִה ְק ָׁשה לִ ְדרׁש ַּכ ֲא ֶׁשר נָ ַקב‪ֹ ,‬לא ּגָ ַרע ְּפ ָ‬ ‫הּובא לִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ָּדוִ ד‪ .‬וַ יְ ִהי ּכִ ְׁשמ ַֹע ַה ֶּמלֶ ְך ֶאת ִּד ְב ֵרי ַּב ֲעלֵ י‬ ‫זֶ ה ְּבכֹה וְ זֶ ה ְּבכֹה — וְ ַה ָּד ָבר ָ‬ ‫יצה‪ַׁ ,‬שּלֵ ם‬ ‫ׁשֹואל ַה ֵּב ָ‬ ‫"א ָּתה ֵ‬ ‫ּיֹוצא ִמ ְׁש ָּפט לֵ אמֹר‪ַ :‬‬ ‫ָה ִריב וְ גַ ם ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ֵע ִדים ָׁש ַמע‪ ,‬וַ ֵ‬ ‫‪10‬‬ ‫ית ֶּפה‪".‬‬ ‫ְּת ַׁשּלֵ ם לְ ַב ַעל ְּד ָב ֶריָך ַה ַּמ ְׁש ִאיל ְּכ ָכל ֲא ֶׁשר ָּפ ִצ ָ‬ ‫"א ָהּה‪ֲ ,‬אדֹונִ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וְ ָאנ ִֹכי ֹלא ֵא ַדע ַּכ ָּמה?"‬ ‫וַ ּיִ ְצ ַעק ָה ִאיׁש‪ֲ :‬‬ ‫רֹוח ֶא ָחד‪.‬‬ ‫יצה ַא ַחת ִּת ָּב ַקע ֶא ְפ ַ‬ ‫"ּב ָ‬ ‫ּיֹוׁשט לֹו ִאיׁש ִריבֹו ֶאת ָּפ ָר ַׁשת ַה ֶח ְׁשּבֹון לֵ אמֹר‪ֵ :‬‬ ‫וַ ֶ‬ ‫רֹוחים‬ ‫רֹוחים‪ ,‬וְ כֵ ן ְּבכָ ל ָׁשנָ ה‪ֵ .‬אּלֶ ה ָה ֶא ְפ ִ‬ ‫ה־ע ָׂשר ֶא ְפ ִ‬ ‫רֹוח ִיָביא ִּב ְׁשנָ תֹו ַה ְּׁשנִ ּיָ ה ְׁשמֹונָ ָ‬ ‫ָה ֶא ְפ ַ‬ ‫יצה וְ ַעד‬ ‫רֹוחים לְ ָׁשנָ ה‪ִ .‬מּיֹום ָה ְׁש ֲאלָ ה ַה ֵּב ָ‬ ‫ה־ע ָׂשר ֶא ְפ ִ‬ ‫ִיָביאּו ּגַ ם ֵהם ָּכל ֶא ָחד ְׁשמֹונָ ָ‬ ‫ַהּיֹום ָע ְברּו ַא ְר ַּבע ָׁשנִ ים‪"...‬‬ ‫יצה‪ָ ,‬עצּום ְמאֹוד‪ָ ,‬עצּום ִמ ֵּדי‬ ‫ּלּומת ַה ֵּב ָ‬ ‫סֹוף ָּד ָבר‪ַ ,‬ה ֶח ְׁשּבֹון ֶח ְׁשּבֹון נָ כֹון‪ ,‬וְ תֹכֶ ן ַהּכֶ ֶסף‪ִׁ ,‬ש ַ‬ ‫‪11‬‬ ‫ַה ֵּׂשג יַ ד ַהּנִ ְת ָּבע‪ .‬וַ ּי ֵ​ֵצא ִמּלִ ְפנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך ְּב ַפ ֵחי נֶ ֶפׁש‪.‬‬

‫עֹודּנּו נַ ַער ָק ָטן ָּב ֵעת ַה ִהיא‪ָּ ,‬בא‬ ‫ּוׁשֹלמֹה ֶבן ַה ֶּמלֶ ְך‪ֶ ,‬‬ ‫‪ 26‬הּוא יָ ָצא ִמ ֶּפ ַתח ֵּבית ַה ֶּמלֶ ְך‪ְ ,‬‬ ‫זֹוע ִפים‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו ַעל ּכָ כָ ה‪ .‬וַ יְ ַס ֵּפר לֹו ָה ִאיׁש‬ ‫ת־ּפנֵ י ָה ִאיׁש וְ ִהּנָ ם ֲ‬ ‫לִ ְק ָראתֹו‪ .‬וַ ּי ְַרא ְׁשֹלמֹה ֶא ְ‬ ‫‪12‬‬ ‫יצה ְמ ֻגלְ ּגֶ לֶ ת‬ ‫ֶאת ֲא ֶׁשר ָק ָרהּו וְ ֵאת ֲא ֶׁשר ְׁש ָפטֹו ַה ֶּמלֶ ְך לְ ַׁשּלֵ ם לְ ַב ַעל ְּד ָב ָריו ֵחלֶ ף ֵּב ָ‬ ‫ַא ַחת הֹון ָעצּום‪ִ ,‬מ ְר ֶּבה ִמ ַּמ ַּׂשג יָ דֹו‪.‬‬ ‫"ׁש ַמע‪ִ ,‬א ָיע ְצָך‪ ,‬זֹאת ֲע ֵׂשה‪ ,‬וְ נֶ ֱחלַ ְצ ָּת‬ ‫ֹאמר‪ְ :‬‬ ‫‪ 30‬וַ ּי ְַרא ְׁשֹלמֹה ְּב ָצ ַרת נֶ ֶפׁש ָה ִאיׁש וַ ּי ְַחמֹל ָעלָ יו וַ ּי ַ‬ ‫ּמֹועד יֵ ֵצא ַה ֶּמלֶ ְך ָא ִבי לִ ְפקֹד ֶאת‬ ‫יצה‪ְּ .‬ביֹום ְּפלֹונִ י לַ ֵ‬ ‫ִמן ַה ָּצ ָרה ַה ָּב ָאה ָעלֶ יָך ִּבגְ לַ ל ַה ֵּב ָ‬ ‫את ַה ָּׂש ֶדה ּגַ ם ַא ָּתה‪ .‬וְ נִ ְק ַר ְב ָּת ֶאל ַה ָּמקֹום‬ ‫ּמֹועד‪ ,‬וְ יָ ָצ ָ‬ ‫דּודי ְצ ָבאֹו ַּב ָּׂש ֶדה‪ .‬וְ ָׁש ַמ ְר ָּת לַ ֵ‬ ‫ּגְ ֵ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫‪45‬‬

‫‪50‬‬

‫את‬ ‫ּומּלֵ ָ‬ ‫בֹואם‪ִ ,‬‬ ‫ּומ ֵּדי ָ‬ ‫דּודי ַה ֶּמלֶ ְך‪ .‬וְ ָהיָ ה ִמ ֵּדי לֶ ְכ ָּתם ִ‬ ‫ֲא ֶׁשר יִ ְצ ְּבאּו‪ 13‬וַ ֲא ֶׁשר יַ ַע ְברּו ָׁש ָּמה ּגְ ֵ‬ ‫אֹותיו‬ ‫יצֹותם לְ ֵעינֵ י ַה ֶּמלֶ ְך‪ּ .‬ולְ ֵעינֵ י ִצ ְב ָ‬ ‫ֶאת ָח ְפנֶ יָך ּפֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים‪ֵ ,‬מ ֲא ֶׁשר ָּתכִ ין לְ ָך‪ ,‬וַ ֲה ִפ ָ‬ ‫עֹוב ִרים ָעלֶ יָך‪ָ :‬מה‬ ‫ַעל ְּפנֵ י ַה ָּׂש ֶדה ֶה ָחרּוׁש ָה ֵפץ וְ זָ ר ַֹע ָה ֵפץ וְ זָ ר ַֹע‪ .‬וְ ָהיָ ה ּכִ י יִ ְׁש ָאלּוָך ָה ְ‬ ‫זֹור ַע‪ .‬וְ כִ י יִ ְת ְמהּו ָעלֶ יָך וְ ָא ְמרּו‪ִ :‬מי‬ ‫ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ַהּזֶ ה לָ ְך? וְ ָא ַמ ְר ָּת‪ּ :‬פֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים ָאנ ִֹכי ֵ‬ ‫יצים ְמ ֻב ָּׁשלֹות ִּת ָּב ַק ְענָ ה‬ ‫ָר ָאה ּפֹולִ ים ְמ ֻב ָּׁשלִ ים נִ זְ ָר ִעים? — וְ ָא ַמ ְר ָּת‪ִ :‬מי ָר ָאה ִּכי ֵּב ִ‬ ‫ּוצ ָבאֹו ַּב ָּׂש ֶדה‪".‬‬ ‫רֹוחים? — ּכֹה ַּת ֲע ֶׂשה וְ כֹה ְת ַד ֵּבר ִמ ֵּדי ֲעבֹר ַעל ָּפנֶ יָך ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬ ‫ֶא ְפ ִ‬ ‫‪14‬‬ ‫וַ ּי ַ​ַעׂש ָה ִאיׁש ְּככֹל ֲא ֶׁשר ָ‬ ‫ּוצ ָבאֹו‬ ‫הֹורהּו ְׁשֹלמֹה‪ֹ ,‬לא ִה ִּפיל ָּד ָבר‪ .‬וַ יְ ִהי ְּב ֵעת ֵצאת ַה ֶּמלֶ ְך ְ‬ ‫זֹור ַע ּפֹולִ ים‬ ‫דּודים ַעל ְּפנֵ י ֶחלְ ַקת ֲא ָד ָמה ַא ַחת‪ ,‬וַ ּיִ ְמ ְצאּו ָׁשם ִאיׁש ֵ‬ ‫ַה ָּׂש ֶדה‪ ,‬וַ ּי ַ​ַע ְברּו ַהּגְ ִ‬ ‫ְמ ֻב ָּׁשלִ ים וַ ּיִ ְׁש ָּתאּו לָ ִאיׁש ּולְ ַמ ֲע ֵׂשהּו‪ .‬וְ יֵ ׁש ֵמ ֶהם ֲא ֶׁשר ֹלא ִה ְת ַא ְּפקּו ִמ ְּׁשאֹל ֶאת ָה ִאיׁש‬ ‫עֹוׂשה?" וַ ּי ֲַענֵ ם ָה ִאיׁש ְּככֹל ֲא ֶׁשר ָׂשם‬ ‫"מה ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ַהּזָ ר ַהּזֶ ה ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ֶ‬ ‫לֵ אמֹר‪ָ :‬‬ ‫ְׁשֹלמֹה ְּב ִפיו‪ ,‬וַ יְ ִהי לְ ִח ָידה‪.‬‬ ‫יצה‪ ,‬וַ יְ ַצו לְ ָה ִביא לְ ָפנָ יו ֶאת‬ ‫יע ַעד ַה ֶּמלֶ ְך‪ ,‬וַ ּיִ זְ ּכֹר ַה ֶּמלֶ ְך ּכְ ֶרגַ ע ֶאת ִמ ְׁש ַּפט ַה ֵּב ָ‬ ‫וְ ַה ָּד ָבר ִהּגִ ַ‬ ‫‪15‬‬ ‫"הּגִ ָידה לִ י‪ָ ,‬ה ִאיׁש‪ַ ,‬אל ְּתכַ ֵחד‪ַ :‬ה ֵאין יַ ד ְּבנִ י ְׁשֹלמֹה‬ ‫ָה ִאיׁש‪ ,‬וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו ַה ֶּמלֶ ְך לֵ אמֹר‪ַ :‬‬ ‫וַ ֲע ָצתֹו ְּב ָכל ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה?"‬ ‫"חי נַ ְפ ְׁשָך‪ַ ,‬ה ֶּמלֶ ְך‪ִ ,‬אם ֹלא ַּכ ֲא ֶׁשר ָא ַמ ְר ָּת ֶּכן הּוא‪ ".‬וַ יְ ַס ֵּפר לַ ֶּמלֶ ְך ֶאת ּכָ ל‬ ‫וַ ּי ַ​ַען ָה ִאיׁש‪ֵ :‬‬ ‫הֹורהּו לַ ֲעׂשֹות ּולְ ַד ֵּבר‪ֹ ,‬לא כִ ֵחד ָּד ָבר‪.‬‬ ‫ֲא ֶׁשר יְ ָעצֹו ְׁשֹלמֹה וְ ֵאת ֲא ֶׁשר ָ‬ ‫"מה‬ ‫ָאז יִ ְׁשלַ ח ַה ֶּמלֶ ְך לְ ָה ִביא ֵאלָ יו ֶאת ְׁשֹלמֹה‪ְּ .‬וב ִתּתֹו בֹו ֵעין ּתֹוכֵ ָחה ָא ַמר ְּבזַ ַעף‪ָ :‬‬ ‫ְּב ִפיָך ַעל ַה ָּד ָבר ַהּזֶ ה?"‬

‫יִ ְצ ְּבאּו‪ — 13‬יתאספו‬

‫ֹלא ִה ִּפיל ָּד ָבר‪ — 14‬עשה‬ ‫באופן מדויק את מה‬ ‫שאמרו לו לעשות‬

‫ַאל ְת ַכ ֵחד‪ — 15‬אל‬ ‫תסתיר דבר‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪83 "...‬‬

‫ֹלא ַחת‪ — 16‬לא פחד‬ ‫ִמ ְּללּו‪ — 17‬דיברו‪ ,‬אמרו‬ ‫יּוׁשת ָע ָליו‪ — 18‬יטילו‬ ‫ַ‬ ‫עליו‬

‫וְ אּולָ ם ַהּנַ ַער ַה ָּק ָטן ְׁשֹלמֹה ֹלא ַחת‪ִ 16‬מּזַ ַעף ָא ִביו וְ ֶאת ֲא ֶׁשר ִּבלְ ָבבֹו אֹותֹו ִמּלְ לּו‪ְׂ 17‬ש ָפ ָתיו‬ ‫יצה‬ ‫יצה ְמ ֻגלְ ּגֶ לֶ ת לָ ַקח ָה ִאיׁש ֵמ ֵר ֵעהּו‪ֵּ ,‬ב ָ‬ ‫"אדֹונִ י ָא ִבי ַה ֶּמלֶ ְך‪ַ ,‬ה ִאם ֹלא ֵּב ָ‬ ‫ֹאמר‪ֲ :‬‬ ‫ָּברּור‪ ,‬וַ ּי ַ‬ ‫‪18‬‬ ‫יּוׁשת ָעלָ יו לְ ָה ִׁשיב ִׁש ְב ִעים‬ ‫רֹוח? וְ ַע ָּתה לָ ָּמה זֶ ה ַ‬ ‫ֲא ֶׁשר ֹלא ִּת ָּדגֵ ר וְ ֹלא ִּת ָּב ַקע ֶא ְפ ַ‬ ‫ּופנֵ י ַה ֶּמלֶ ְך אֹורּו ְמאֹוד ּכְ ָׁש ְמעֹו ֶאת ִּד ְב ֵרי ְׁשֹלמֹה‪ּ ,‬כִ י ִהּכִ יר ֵמ ֶהם‬ ‫מּור ָתּה?" ְ‬ ‫וְ ִׁש ְב ָעה ְּת ָ‬ ‫"אכֵ ן‬ ‫ֹאמר‪ָ :‬‬ ‫יׁשר לְ ָבבֹו וְ ֶאת עֹז רּוחֹו‪ .‬וַ ּיִ ָּׁש ֵקהּו ַעל ִמ ְצחֹו וַ ּי ַ‬ ‫‪ֶ 55‬את טּוב ֵׂש ֶכל ַהּנַ ַער‪ֶ ,‬את ֶ‬ ‫אֹלהים ּכִ י ְמנַ ְע ָּתנִ י ֵמ ָעוֶ ל‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫ָצ ַד ְק ָּת‪ְּ ,‬בנִ י‪ַ ,‬ה ַּפ ַעם ִמ ֶּמּנִ י ְּב ִמ ְׁש ָּפ ֶטָך‪ָּ ,‬וברּוְך ַא ָּתה לֵ‬ ‫יצה ֶא ָחת‪".‬‬ ‫ִּוב ְפנֹותֹו ֶאל ָה ִאיׁש ָא ַמר‪" :‬לֵ ְך וְ ַׁשּלֵ ם לְ ֵר ֲעָך ֵּב ָ‬

‫הביצה והנער דוד הן אגדות שנכתבו בסגנון העברית המקראית‪.‬‬ ‫בעברית של היום לא משתמשים בלשון המקרא כפי שהיא‪ .‬לעברית של ימינו יש מבנה‬ ‫משלה‪ ,‬ואף על פי שמשּולָ בים בה מילים וצירופים מן המקרא‪ ,‬היא שונה לגמרי‪ .‬אחד‬ ‫ההבדלים הבולטים הוא שבעברית של היום אין משתמשים עוד בצורות מהופכות‪.‬‬ ‫רועי דוד‪ ,"...‬כשמתכוונים לציין מה‬ ‫כלומר‪ ,‬אין נוהגים להשתמש בצורת עתיד "וַ ּיֵ שבו ֵ‬ ‫שקרה בעבר‪ ,‬ואין משתמשים בצורת עבר "וְ נֶ ֱחלַ ְצ ָּת ִמן ַה ָּצ ָרה ַה ָּב ָאה ָעלֶ יָך‪ ,"...‬כאשר‬ ‫מתכוונים למשהו שטרם התרחש‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו שורות ‪.8-1‬‬ ‫שואל הביצה למשאיל‪:‬‬ ‫א‪ .‬כתבו את תנאי ההסכם בין ֵ‬ ‫ אני המשאיל דורש ‪...‬‬ ‫ אני השואל מתחייב ‪...‬‬ ‫ב‪ .‬במה שגה שואל הביצה?‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪.16-9‬‬ ‫א‪ .‬מדוע התעורר ויכוח בין השואל ובין המשאיל?‬ ‫ב‪ .‬מי לדעתכם צדק בוויכוח? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו שורות ‪.25-16‬‬ ‫א‪ .‬מה היה פסק הדין של דוד המלך?‬ ‫ב‪ .‬מה דעתכם על פסק הדין הזה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬כאשר יש תסבוכת במעשייה היא נפתרת בהתערבות כוח על טבעי או‬ ‫באמצעות מעשה קסם כל שהוא‪ .‬בעזרת מה פתר שלמה את התסבוכת?‬ ‫‪ .5‬שערו‪ ,‬מדוע לא פנה שלמה אל אביו ישירות והעמידו על העוול שגרם פסק הדין?‬ ‫‪ .6‬מהו הקשר בין הסיפור לבין נושא המדור?‬

‫‪84‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מהן לדעתכם תכונות האופי הנדרשות משופט צדק?‬ ‫‪ .2‬אם אתם מכירים סיפורים אחרים על שופטי צדק‪ַ ,‬ספרו לחבריכם‪.‬‬

‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬

‫ •ערכו מחקר קטן‪ .‬אספו מידע על עמותות חסד בישראל‪ .‬התעניינו אצל מבוגרים‬ ‫ו‪/‬או גלשו באינטרנט‪ .‬דווחו בכיתה‪.‬‬ ‫ •כיצד יכולים מעשי חסד של ילדים לתרום למשפחה‪ ,‬לבית הספר ולחברה?‬

‫כותבים‬

‫ ‬

‫‪ .1‬נתנסה בכתיבת קטע מהאגדה ְּכמחזה‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת מחזה‬ ‫ ‬

‫שימו לב לכמה עניינים חשובים‪:‬‬ ‫ •במחזה הדמויות מדברות באופן ישיר‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫המשפט‪" :‬ואחד הרועים לא מצא כדי ָׂש ְבעֹו‬ ‫ויבקש מרעהו להשאילו ביצה מבושלת"‪,‬‬ ‫לא יופיע במחזה‪ .‬במקומו נוכל לכתוב כך‪:‬‬ ‫יוסף‪" :‬הארוחה לא השביעה את רעבוני‪ .‬אולי‬ ‫תסכים‪ ,‬ראובן‪ ,‬להשאיל לי ביצה מבושלת?‬ ‫בהזדמנות ראשונה אחזיר לך ביצה אחרת‪".‬‬ ‫ •כאשר ממחיזים אגדה‪ ,‬יכול מחבר המחזה להוסיף‬ ‫דמויות בדיוניות‪ .‬למשל‪ ,‬אפשר לצרף לדמויות את דמות‬ ‫אשתו של השואל‪ .‬אפשר לחשוב על תמונה במחזה שבה היא מגיבה על דרישתו‬ ‫של המשאיל‪ .‬היא יכולה לצעוק על המשאיל ולנהל ִאתו חילּופי דברים קשים;‬ ‫אפשר גם להוסיף תמונה שבה היא ובעלה מיואשים‪ .‬הם משוחחים ומביעים‬ ‫דאגה מנַ יִ ן ישיגו את הכסף‪.‬‬ ‫ •כתבו הוראות מדויקות לבמאי היכן יעמדו הדמויות בכל תמונה‪ ,‬אילו קולות‬ ‫יושמעו‪ ,‬באיזה טֹון יאמרו השחקנים את דבריהם‪ ,‬מה ילבשו‪ ,‬באיזה מקום‬ ‫תתרחש כל תמונה‪ ,‬איזו תפאורה לבנות‪ ,‬מה יהיו הצבעים הבולטים בכל תמונה‬ ‫ותמונה ועוד‪.‬‬ ‫ •תוכלו להציג את הקטע שהמחזתם‪.‬‬

‫‪ .2‬אם תרצו כתבו סיפור‪ ,‬שנושאו הוא משפט צדק‪ .‬תוכלו לחברו על מקרה מעולם‬ ‫הילדים‪ .‬היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.59‬‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪85 "...‬‬

‫תרומתו של ביאליק לתרבות היהודית בארץ‬

‫‪ /‬רבקה לוי‬

‫המשורר‪ ,‬הסופר‪ ,‬המתרגם וממחדשי השפה העברית‪ ,‬חיים נחמן ביאליק‬ ‫(‪ ,)1934-1887‬נולד ברוסיה‪ .‬ביאליק היה מגדולי היוצרים העברים בתקופת תחיית‬ ‫התרבות העברית‪ .‬הוא עלה לארץ בשנת ‪ 1924‬והתגורר בתל אביב‪ .‬עוד מתחילת‬ ‫דרכו כמשורר זכה ביאליק להכרה רחבה ולהערצה‪ ,‬והיתה לו השפעה רבה על החיים‬ ‫הציבוריים‪ .‬הוא התגורר בתל אביב ותרם להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של‬ ‫היישוב העברי בארץ ישראל‪ ,‬בכך שיזם מפגשי תרבות עם אמנים וסופרים‪ ,‬בשם‪" :‬עונג‬ ‫שבת"‪.‬‬ ‫התרבות היהודית היתה יקרה ללבו‪ .‬הוא האמין שטובה‬ ‫רבה צמחה לעם היהודי מכך שבכל הדורות יהודים היו‬ ‫לומדים את ספרי הקודש‪ :‬התנ"ך‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד‪,‬‬ ‫ספרי המדרשים ודומיהם‪ .‬כאשר נוכח ביאליק לדעת‬ ‫עוד לפני עלותו ארצה‪ ,‬שבימיו גדל מספר היהודים‬ ‫שעזבו את אורח החיים הדתי והחליפו אותו בלימודים‬ ‫הקשורים בהשכלה כללית ובאורח חיים חילוני‪ ,‬התעורר‬ ‫אצלו חשש שיהודים אלו אולי לא יכירו את אוצרות‬ ‫התרבות היהודית לדורותיה‪ ,‬והספרים ישכנו על מדפי‬ ‫הספרים כאבן שאין לה הופכין‪.‬‬ ‫חיים נחמן ביאליק‪ ,‬שהיה בעל ידע נרחב ביהדות‪,‬‬ ‫שיתף בדאגתו את ידידו העיתונאי והמוציא לאור‪,‬‬ ‫יהושע ַר ְבניצקי‪ ,‬וביחד הם הגו רעיון ללקט את‬ ‫ח"נ ביאליק בחברת יהושע רבניצקי‬ ‫האגדות המצויות בספרי המדרש‪ ,‬בתלמוד הבבלי‬ ‫ובתלמוד הירושלמי‪ ,‬לסדר אותן לפי נושאים ולתרגם את אלו הכתובות בארמית לעברית‪.‬‬ ‫את מלאכת ארגון החומרים ותרגומם‪ ,‬עשו כדי שהצעירים והצעירות החילונים יכירו‬ ‫ויעריכו את התרבות היהודית וירגישו קשר אליה‪ .‬הם החלו במלאכת כינּוס האגדות‬ ‫ועריכתן לפי נושאים בשנת ‪ ,1903‬ובסיומה יצא לאור "ספר האגדה"‪ ,‬שזכה להצלחה‬ ‫רבה ולתפוצה נרחבת‪ .‬היה אפשר לראותו כמעט בכל בית יהודי בארץ‪.‬‬ ‫בש ְבתֹו בגולה‪ ,‬ולאחר מכן בארץ‪.‬‬ ‫ביאליק היה מעורב גם בפעילות לחידוש השפה העברית ִ‬ ‫עוד בימים שבהם למד בישיבת וֹולוז'ין ברוסיה‪ ,‬הוא גילה עניין באופן שבו חידשו אחרים‬ ‫מילים בשפה העברית‪ .‬הוא השתדל להקפיד ולחדש בעצמו מילים לפי כללי השפה‪ ,‬כפי‬ ‫שהיא כתובה במקורותינו‪ .‬הוא התמיד בחידוש מילים בעברית כל חייו והיה שותף בוועדות‬ ‫לחידושי מילים‪ .‬רוב המילים שחידש נקלטו בשפה‪ ,‬ובהן המילים‪ :‬מטוס‪ ,‬מצלמה‪ ,‬מענק‪,‬‬ ‫פריון‪ ,‬יבוא ויצוא‪ ,‬תגובה‪ ,‬גחלילית‪ ,‬שלדג‪ַּ ,‬פ ָ ּקח‪ ,‬רשרוש ועוד‪.‬‬ ‫אתם מוזמנים להוסיף ולקרוא על ספר האגדה באתר‪:‬‬ ‫‪http://bookme.co.il/Books/1‬־‪/675‬ספר־האגדה‪ 2( ,‬כרכים) ביאליק‪ ,‬רבניצקי‪ ,‬שלפיו נכתב הטקסט‬

‫‪86‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫=‬

‫בדברי ההספד‬ ‫ּתֹורה ֶש ְּביַ אלִ יק ֹלא ָע ָׂשה ּבֹו"‪ ,‬כותב ש"י עגנון ִ‬ ‫צֹוע ֶׁש ַּב ָ‬ ‫"אין לָ ֶכם ָּכל ִמ ְק ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ּופירש סדר של משנָ יות וסידר את שירי רבותינו‬ ‫שכתב לביאליק‪ּ" :‬כינֵ ס את האגדה ֵ‬ ‫המשוררים הראשונים‪ ...‬והוסיף על לשונֵ נּו אוצר טוב ‪ "...‬‬ ‫(ש"י עגנון‪" ,‬על ח"נ ביאליק")‬

‫ ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬ציינו שלושה תחומים שבהם פעל ביאליק לחיזוק התרבות ‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬באיזו פסקה מוצגת הבעיה שהטרידה את ביאליק ובאיזו – הפתרון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ הבעיה היתה‬ ‫‪--‬‬‫ הפתרון שנמצא‬ ‫‪ .3‬איזו אישיות נוספת מוזכרת בטקס‪ ,‬מה היה עיסוקה?‬ ‫‪ .4‬לפי איזה עיקרון חידש ביאליק מילים שהיו חסרות בעברית?‬ ‫‪ .5‬כתבו דוגמה לעובדה ודוגמה לדעה מתוך הטקסט‪.‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬ ‫שערו‪ ,‬איזו טובה צמחה לעם היהודי מלימוד התנ"ך‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד והמדרשים‬ ‫במהלך הדורות?‬

‫ ענייני לשון‬ ‫הֹופ ִכין" הוא ניב שמשמעותו משהו שאיש אינו רוצה בו עוד‪.‬‬ ‫"ּכ ֶא ֶבן ֶׁש ֵאין לָ ּה ְ‬ ‫‪ְ .1‬‬ ‫א‪ .‬באיזה ֵה ְקשר משתמש הכותב בניב זה בפסקה הראשונה?‬ ‫ב‪ .‬כתבו משפט והשתמשו בניב זה‪.‬‬ ‫‪ .2‬בשפה הדבורה אומרים‪" :‬הם חשבו על רעיון"‪ .‬מצאו והעתיקו מתוך הטקסט את‬ ‫הצירוף המקביל שמשתמשים בו בשפה הכתובה‪.‬‬ ‫‪ .3‬עיינו בפסקה הרביעית‪:‬‬ ‫"ּפרּו ְּורבּו"‪ .‬איזו מילה עברית מקבילה חידש ביאליק?‬ ‫א‪ .‬בבראשית כתוב ְ‬ ‫ֹלקים ָּב ָרא אֹותֹו"‪ .‬איזו מילה עברית חידש ביאליק‬ ‫"ּב ֶצ ֶלם ֱא ִ‬ ‫ב‪ .‬בבראשית כתוב‪ְ :‬‬ ‫בעקבות משפט זה? (תמצאו רמז במשפט האחרון בקטע זה‪).‬‬ ‫‪ .4‬כתבו ליד כל ֵשם שלהלן פעלים מאותו השורש‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬מצלמה ‪ -‬צילמתי; יצלמו; ְמצּולֶ ֶמת‬ ‫ג‪ .‬אגדה‬ ‫א‪ִ .‬רשרוש ב‪ .‬מטוס ‬ ‫ ‬ ‫ו‪ .‬מדרש‬ ‫ה‪ .‬ידיד ‬ ‫ד‪ַּ .‬פ ָ ּקח ‬ ‫ ‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪87 "...‬‬

‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫על חידוש המילה ִר ְׁשרּוׁש כתב ביאליק‪:‬‬

‫ושופ ַמן —‬ ‫ְ‬ ‫ְּב ֶרנֶ ר‬ ‫סופרים עבריים‬ ‫שחיו בזמנו‬ ‫של ביאליק‬

‫קלוזנר — פרופסור‬ ‫להיסטוריה‬

‫הנה הפועל "רִ ׁשרֵ ׁש" למשל‪ ,‬שאני הפושע חידשתי‪ ,‬פשוט ְּב ִדיתִ יו‬ ‫מן הלב‪ִ .‬הבלעתיו לראשונה באחד מסיפורי שופמן שנערכו על‬ ‫ידי‪ ,‬ומה תמהתי בראותי מִ ֵקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט‬ ‫שימושה של מילה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא‪:‬‬ ‫ברנר‪ ,‬שופמן עצמו ואפילו סֹוקֹולֹוב במאמר ראשי ב"הצפירה" —‬ ‫בשורה הראשונה ממש‪ .‬כולם החלו פתאום ברשרוש מרשרשים‪ .‬על‬ ‫דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחר מוצאה של מילה זו‪ ,‬והכול‬ ‫לֹוזנֶ ר התערב‬ ‫שק ְ‬ ‫סוברים שהיא מילה עתיקה‪ .‬הגיע הדבר לידי כך ְ‬ ‫עמי כי ראה מילה זו במדרש או בתלמוד‪ ...‬עוד מעט אתחיל גם‬ ‫אני להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים‪ .‬גדול כוחה של‬ ‫השפעה‪ .‬אולם אודה כי אני עצמי נמנעתי מלהשתמש במילה זו‬ ‫שנים רבות אחרי שחידשתִ יה‪.‬‬ ‫(מתוך מכתב שהתפרסם בעיתון "הדואר" ‪)1920‬‬

‫‪ .1‬בחרו סעיף אחד בלבד וענו עליו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מה אפשר ללמוד מדבריו של ביאליק על יחסו לחידוש מילים? הסבירו‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬חשבו‪ ,‬מהו‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬המיוחד בחידוש המילה "רשרוש"?‬ ‫‪ .2‬גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬אווירון ומטוס האקדמיה ללשון עברית"‪.‬‬ ‫א‪ .‬קראו את הטקסט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סכמו את עיקר הטקסט‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.59‬‬

‫‪88‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬ ‫לידיה מלכת ארץ ישראל ‪ /‬אורי אורלב‬ ‫ לדיון‬

‫הוצאת כתר‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים ודונו בהם‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיצד משתנים חייה של לידיה כתוצאה מהעזיבה הפתאומית של האב?‬ ‫‪ .2‬הן בילדותה המוקדמת הן כנערה‪ ,‬לידיה צריכה להתמודד עם אירועים קשים‬ ‫שלא היתה לה שליטה עליהם‪ .‬מה לדעתכם היה האירוע הקשה ביותר בעבורה?‬ ‫הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬אם אתם חושבים שהוריה של לידיה שגו‪ ,‬הסבירו את דעתכם והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .4‬אילו מחשבות ורגשות עלו אצלכם במהלך הקריאה?‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬נשער שלידיה החלה לכתוב בעברית יומן פרטי‪ .‬כתבו את אחד הפרקים ביומן‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם הייתם ממליצים על הספר לקריאה? אם כן‪ ,‬המליצו עליו‪.‬‬ ‫הדרכה‬ ‫ •כתבו פסקה קצרה על התוכן העיקרי של הספר‪.‬‬ ‫ •הסבירו מדוע הקריאה היתה חוויה בעבורכם‪.‬‬ ‫ •כתבו משפט סיכום‪.‬‬

‫שירת הלווייתנים ‪ /‬אורי אורלב ‬ ‫ ‬

‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫בחרו קטעים שמהם אפשר ללמוד על סבא רפאל ולהכיר אותו‪ ,‬וקראו לפני הכיתה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬בפרק הראשון מציג המספר את מייקל‪ .‬במה שונה התנהגותו ממרבית בני גילו?‬ ‫‪ . 2‬א ‪ .‬הביאו דוגמאות אחדות המלמדות שמיכאל וסבא רפאל נהנו עד מאוד איש‬ ‫ מחברת רעהו‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬כיצד אפשר להסביר את הקרבה הגדולה בין השניים? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה למד מיכאל על סבו כשזה העביר אליו את חלומותיו?‬

‫ ‬

‫לדיון‬ ‫הציעו נושאים לשיחה או בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬אילו היה הדבר אפשרי‪ ,‬לאיזו מהפעילויות המשותפות של מיכאל וסבו הייתם‬ ‫שמחים להצטרף? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו יכולתם להשמיט את אחת הדמויות מהספר‪ ,‬במי הייתם בוחרים? נמקו‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו בקבוצה בקול רם את הפרק "שיני הזאב התותבות"‪.‬‬ ‫למה התכוון הסבא כשדיבר עם מיכאל על "הצד האפל"? הסבירו והביאו דוגמאות‪.‬‬

‫ ‬

‫מציירים‬ ‫בחרו אחד מהחלומות בספר וציירו אותו‪.‬‬

‫‪..‬הֶנָּבִי דֶסֶח םָלֹ וע‪89 "...‬‬

‫שער‬ ‫רוח של אחווה‬ ‫"ּכָ ל ָא ָדם זַ ּכַ אי לִ זְ כּויֹות ּולְ ֵחרּויֹות ‪ ...‬לְ ֹלא ַא ְפלָ יָ ה ּכָ לְ ֶׁש ִהי ִמ ַט ֲּע ֵמי גֶ זַ ע‪,‬‬ ‫ֶצ ַבע‪ִ ,‬מין‪ ,‬לָ ׁשֹון‪ָ ,‬דת‪ֵ ,‬ד ָעה ּפֹולִ ִיטית אֹו ֵד ָעה ִּב ְב ָעיֹות ֲא ֵחרֹות"‪.‬‬ ‫(מתוך הצהרת זכויות האדם של האו"ם ‪)1948‬‬

‫‪90‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מתמ ֵקד בשוויון ערך האדם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫המדור‬ ‫ ∞על שוויון ערך האדם‪ .‬נקרא בדברי דוד בן גוריון "מה מלמד אותנו ספר הספרים?"‬ ‫נלמד את דברי חז"ל בנושא‪.‬‬ ‫ ∞נקרא על איקבל מאסי‪ ,‬הילד מפקיסטן ֶש ֵה ֵעז לצאת נגד ִשיעּבּודו לעבודה במפעל‬ ‫שטיחים‪.‬‬ ‫ ∞נקרא סקירה קצרה על מאבק הנשים בעולם לשוויון זכויות מאת צפרירה שחם‪.‬‬ ‫ ∞נלמד שני סיפורים עם יסודות משל על הצורך של האדם בחירות‪" :‬הנשר" מאת‬ ‫דוסטוייבסקי ו"משל הנשר" מאת ג'יימס אגרי‪.‬‬ ‫ ∞נקרא מובאה מתוך אנציקלופדיה על "גזענות" ועל שלילת זכויות האדם בטקסט‬ ‫"עבדות באמריקה"‪.‬‬ ‫ ∞מרטין לותר קינג פעל לשוויון זכויות למען האפרו‪-‬אמריקאים‪ .‬נקרא את תולדות‬ ‫חייו ופרטים על המאבק בכתבה מאת ענת בלזברג‪ .‬נלמד גם את מאפייני הנאום‬ ‫בנאומו‪" :‬יש לי חלום"‪.‬‬ ‫ ∞במסגרת מועדון הקוראים נקרא להנאתנו את הספר‪" :‬תום סויר" מאת מרק טווין‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נלמד לנסח בתמציתיות בעזרת שימוש בשמות פעולה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נתנסה בתכנון ובעריכה של ריאיון טלוויזיוני‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נערוך דיונים; ננסח מכתב רשמי ונכתוב דו־שיח‪.‬‬ ‫ ‬

‫הווחא לש חור ‪91‬‬

‫מה מלמד אותנו ספר הספרים? ‪ /‬דוד בן גוריון‬ ‫"ספר הספרים" שלנו אינו מתחיל מתולדות היהודי הראשון‪ ,‬אלא מתולדות‬ ‫האדם הראשון‪ ,‬ואדם הראשון לא היה יהודי‪ ,‬אלא אדם‪ ,‬סתם אדם‪ ,‬ואדם זה‪,‬‬ ‫להתנּכר‬ ‫ֵ‬ ‫מלמד אותנו ספר הספרים‪ ,‬נברא בצלם אלוקים‪ ...‬ואין אנו רשאים‬ ‫לענּות האדם באשר הוא‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד מכונה התנ"ך בכותרת הקטע?‬ ‫מכנים את התנ"ך בכינוי הזה?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע ַ‬ ‫‪ .2‬אל מי פונה הכותב?‬ ‫‪ .3‬מה נדרש מכל יהודי‪ ,‬לדעתו של דוד בן גוריון?‬ ‫‪ .4‬הצירוף ספר הספרים הוא צורת סמיכות‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהו המיוחד בצורת סמיכות זו? מה היא מביעה?‬ ‫ב‪ .‬האם אתם מכירים סמיכויות נוספות מסוג זה?‬ ‫"עינּויִ ים" מלבד השורש?‬ ‫"ענּות" למילה ִ‬ ‫‪ .5‬מה הקשר בין המילה ֱ‬

‫ֹאמר ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו‪ַ :‬א ָּבא ּגָ דֹול‪ֵ 2‬מ ָא ִביָך‪"...‬‬ ‫"לְ ִפיכָ ְך נִ ְב ָרא ָה ָא ָדם‪ 1‬יְ ִח ִידי‪ֶ ....‬שֹּׁלא י ַ‬ ‫(משנה‪ ,‬סנהדרין ד‪,‬ו)‬

‫האדם‪ -1‬הכוונה לאדם הראשון‪.‬‬ ‫גדול‪ -2‬חשוב‪ ,‬מכובד‪.‬‬

‫‪ .1‬כתבו את האמירה במילים משלכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד קשור המשפט מהמשנה למשפט שבשער המדור?‬

‫‪92‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫יק ַּבל מאסי — הילד שזכה לפרסום עולמי ‪ /‬רחל כץ‬ ‫ִא ְ‬ ‫לא כל הילדים בעולם זוכים ללמוד בבית הספר‪ .‬ילדים רבים נלקחים לעבודה‬ ‫מגיל צעיר‪ ,‬וחלקם אף עובדים בתנאי עבדות — בתנאים קשים‪ ,‬ללא תשלום‬ ‫וללא יכולת לעזוב‪.‬‬ ‫בתעשיית השטיחים בהודו ובפקיסטן מבוקשים ילדים צעירים שיכולים באצבעותיהם‬ ‫הקטנות לקשור את אלפי החוטים הצבעוניים המרכיבים את השטיחים‪ .‬שטיחים יפים‬ ‫אלה מבוקשים בכל רחבי העולם‪ ,‬ובדרך כלל הקונים אינם יודעים שהשטיחים נארגו‬ ‫יק ַּבל מאסי מפקיסטן‪ ,‬שעבד‬ ‫על ידי ילדים עבדים‪ .‬ילד כזה שזכה לפרסום עולמי הוא ִא ְ‬ ‫באריגת שטיחים מגיל צעיר‪ .‬יחד עם אלפי ילדים אחרים‪ ,‬ישב איקבל מאסי ליד הנול‬ ‫(המתקן שבעזרתו אורגים שטיחים) במשך כ־‪ 12‬שעות ביממה‪ ,‬שבעה ימים בשבוע‪.‬‬ ‫לא היו לו זכויות לחופש‪ ,‬חינוך ובריאות‪ .‬העבודה היתה קשה ומפרכת‪ .‬איקבל וחבריו‬ ‫ישנו לצד הנול או היו קשורים אליו‪ .‬העונש על טעות בקשירת החוטים היה מכות או‬ ‫שלילת מזון‪ .‬ידיו התעוותו עם הזמן כתוצאה מעבודת הקשירה‪ ,‬ובגלל הישיבה המרובה‬ ‫והתזונה הלקויה נעצרה התפתחותו הגופנית‪.‬‬ ‫איך נמסר איקבל מאסי לעבדות? הוריו הם שמסרו אותו למנהל מפעל השטיחים מפני‬ ‫שקיוו בדרך זו להחזיר חובות‪ .‬אולם לאחר שעבד שש שנים‪ ,‬החוב של ההורים רק הלך‬ ‫וגדל‪ ,‬מפני שהמעסיק הוריד מהכסף שהגיע לו "החזר הוצאות" ואיים על הוריו שאם‬ ‫יוציאו אותו מהמפעל ייקח במקומו את אחיו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1967‬בוטלה העבדות בפקיסטן‪ ,‬אבל הממשלה לא דאגה שבעלי המפעלים‬ ‫ישחררו את הילדים שברשותם‪ .‬הילדים עצמם לא ידעו על ביטול העבדות ועל כך‬ ‫שהם מועסקים באופן בלתי חוקי‪.‬‬ ‫באותה תקופה קם בפקיסטן ארגון שמטרתו היתה לדאוג לשחרורם של הילדים‬ ‫המועסקים בעבדות בניגוד לחוק‪ .‬בשנת ‪ 1992‬הגיעו אנשי הארגון הזה לעיר שבה חי‬ ‫איקבל מאסי ואירגנו הפגנה נגד עבדות של ילדים‪ .‬איקבל הצליח לברוח יחד עם אחיו‬ ‫ולהגיע להפגנה‪ .‬כאשר שאלו מעל הבמה אם יש מישהו בקהל שרוצה לדבר‪ ,‬עלה‬ ‫הילד בן העשר‪ ,‬שהיה אז קטן מכפי גילו‪ ,‬וסיפר כמה גופו כואב בגלל הישיבה הכפופה‬ ‫והממושכת מול הנול‪ .‬הוא סיפר איך נוהגים בהם ה"בוסים" ולא תיאר לעצמו שהדברים‬ ‫שאמר יגיעו לכל רחבי העולם‪ .‬מארגני ההפגנה שילמו כסף לבעל המפעל ושחררו את‬ ‫הילד מהעבדות‪ .‬הם דאגו ללימודיו וגייסו אותו להופיע‪ ,‬לדבר ולהשמיע את קולו מעל‬ ‫במות רבות גם מחוץ לפקיסטן — בתחילה בשוודיה‪ ,‬אחר כך בארצות הברית‪ .‬נאומיו‬ ‫היו מזעזעים ומרגשים‪ .‬הוא נפגש עם תלמידים‪ ,‬התראיין לעיתונות ולטלוויזיה‪ ,‬נפגש‬ ‫עם אנשי ארגונים לזכויות האדם‪ ,‬ואף הוזמן על ידי הארגון יוניס"ף (קרן למען הילדים‬ ‫באו"ם) לנאום בעצרת האומות המאוחדות‪.‬‬ ‫איקבל חזר וקרא מעל כל במה לא לקנות שטיחים שיוצרו בפקיסטן בעבודתם של‬ ‫ילדים עבדים‪ .‬הוא כינה את השטיחים האלה "דמם של ילדים"‪ .‬מאסי סיפר באומץ‬

‫הווחא לש חור ‪93‬‬

‫רב גם על הקשיים של ההורים לשחרר‬ ‫את ילדיהם‪ ,‬מכיוון שהמשטרה בפקיסטן‬ ‫משתפת פעולה עם יצרני השטיחים וההורים‬ ‫מוטרדים על ידי המשטרה ואף נאסרים‪.‬‬ ‫לאחר ששהה בארצות הברית וחשב‬ ‫להתחיל את לימודיו באוניברסיטה שם‪,‬‬ ‫חזר מאסי לבית הוריו בפקיסטן‪ .‬אולם ב־‪16‬‬ ‫באפריל ‪ 1992‬נקטעו לפתע חייו‪ .‬כאשר‬ ‫יצא יום אחד עם שני בני דודו‪ ,‬שלושתם‬ ‫רכובים על זוג אופניים אחד‪ ,‬כדי להביא‬ ‫אוכל לדודו בשדה‪ ,‬הוא נורה ונהרג במקום‪.‬‬ ‫נסיבות מותו לא ברורות עד היום‪ .‬המשטרה‬ ‫המקומית טוענת שדודו ירה בו בטעות‪ ,‬אבל‬ ‫פעילי זכויות האדם משוכנעים שמאסי‬ ‫"מאפיית השטיחים"‪ ,‬מפני‬ ‫ְ‬ ‫נרצח בשליחות‬ ‫שנאומיו גרמו לירידה במכירות השטיחים‬ ‫שהם ייצרו‪.‬‬ ‫פעולתו של מאסי למען הילדים האורגים לא‬ ‫נעצרה עם הירצחו‪ .‬כל מה שהתרחש אחרי‬ ‫מותו הוא הוכחה מדהימה לכוחם של ילדים לשנות את העולם ולפעול למען ילדים‬ ‫אחרים‪ .‬הראשון שהמשיך את דרכו של מאסי היה נער קנדי בן ‪ ,12‬קרייג קילבורגר‪,‬‬ ‫שהסיפור נגע ללבו‪ .‬הוא נסע לפקיסטן כדי לחקור את נסיבות מותו של מאסי ונפגש‬ ‫שם עם בני משפחתו‪ .‬אחר כך הקים תנועה ששמה "שחררו את הילדים"‪ ,‬בנה אתר‬ ‫אינטרנט‪ ,‬ובכך סחף מאות אלפי ילדים לפעולות נגד עבדות ילדים בעולם‪ .‬פעולתם‬ ‫העיקרית של הילדים היתה לכתוב מכתבים לאישים חשובים בעולם‪ ,‬ביניהם הילרי‬ ‫קלינטון‪ ,‬אשת נשיא ארצות הברית באותה התקופה‪ ,‬והיא העלתה את הנושא כאשר‬ ‫נפגשה עם ראש ממשלת פקיסטן; החתמה המונית דרך האינטרנט הביאה לדיון במצב‬ ‫הילדים בפקיסטן בוועידה של ארגון העבודה העולמי בז'נווה באמצע שנת ‪.1998‬‬ ‫סיפורו של מאסי נלמד בבתי ספר ברחבי העולם‪ ,‬והוא הונצח בספרות‪ ,‬באמנות ובקולנוע‪.‬‬ ‫בית ספר על שמו הוקם בפקיסטן‪ ,‬בכפר מורידיקה‪ ,‬שבו נולד‪ .‬לבית הספר מתקבלים‬ ‫ילדים ששוחררו ממפעלי השטיחים‪ .‬הלימודים בבית הספר הזה הם חינם והוא פועל‬ ‫במתכונת של בית ספר פתוח‪ .‬בכך הוגשם חלומו של מאסי לזכות הילדים ללימודים‪.‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬מספרם של הילדים העבדים עדיין גבוה מאוד בארצות כמו הודו‪,‬‬ ‫פקיסטן‪ ,‬ברזיל‪ ,‬גאנה‪ ,‬אינדונזיה‪ ,‬נפאל‪ ,‬תאילנד ועוד‪ .‬לא כל המדינות בעולם מכבדות‬ ‫את זכויות הילדים לחינוך בריאות וחופש‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך כתבה מעיתון הארץ‪)1995 ,‬‬

‫‪94‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫איקבל מאסי נרצח‬ ‫מאת קרייג קילבורגר‬

‫הנער מפקיסטן שקרא בכל הזדמנות להפסיק את קניית השטיחים‬ ‫שיוצרו בידי ילדים עבדים‪ ,‬נרצח בפקיסטן‪.‬‬ ‫איקבל מאסי חזר לכפרו בתום מסע נאומים‬ ‫לגיוס דעת הקהל בארצות הברית‪.‬‬ ‫הוא יצא אתמול בשעות הצהריים עם שני‬ ‫בני דודיו לשדה כדי להביא אוכל לדודו‪.‬‬ ‫שלושתם רכבו על אופניים כשלפתע נפתחה‬ ‫עליהם אש‪.‬‬

‫איקבל נפצע פצעים אנושים ומת מאוחר‬ ‫יותר מפצעיו‪ .‬המשטרה טוענת שדודו ירה‬ ‫בו בשוגג‪.‬‬ ‫פעילי זכויות האדם דורשים לחקור את‬ ‫המקרה‪ .‬הם חושדים שידם של בעלי מפעלי‬ ‫השטיחים בפקיסטן בדבר‪.‬‬

‫ידיעה בעיתון בית ספר תיכון בקנדה שכתב קרייג קילבורגר בן ה־‪ 17‬שהסיפור נגע ללבו‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מהו הנושא העיקרי שבו עוסק הטקסט?‬ ‫‪ .2‬בטקסט מידעי מוסרים עובדות‪ .‬הביאו שלוש דוגמאות לעובדות מתוך הטקסט‪.‬‬ ‫‪ .3‬קראו שנית את שני המשפטים הראשונים בפסקה ‪.1‬‬ ‫כיצד קשור המשפט השני למשפט הראשון? בחרו מתוך ההיגדים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬המשפט השני מנוגד למשפט הראשון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המשפט השני מוסיף על המשפט הראשון‪.‬‬ ‫ג‪ .‬המשפט השני הוא תוצאה של המשפט הראשון‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אין קשר בין המשפטים‪.‬‬ ‫‪ .4‬לַ קטו מתוך הטקסט תיאורים על סבלם של הילדים ‪ -‬העבדים‪ .‬וכתבו‬ ‫במשפטים משלכם‪ .‬התייחסו‪ :‬‬ ‫ב‪ .‬לנזק הגופני ‬ ‫א‪ .‬לשעות העבודה ‬ ‫ד ‪ .‬ללימודים ולזמן פנאי למשחקים‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ג‪ .‬ליחס האדונים המעבידי ‬ ‫‪ .5‬באיזו פסקה אפשר למצוא תשובה לשאלה‪ :‬מהן הסיבות שקיימת עבדות‬ ‫ילדים?‬ ‫‪ .6‬אילו מהפכים עבר איקבל בימי חייו?‬

‫הווחא לש חור ‪95‬‬

‫‪ .7‬לאיזה תחום שייך הטקסט? נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫א‪ .‬חברה‬

‫ ‬

‫ב‪ .‬גיאוגרפיה‬

‫ג‪ .‬היסטוריה‬

‫ד‪ .‬עולם הילדים‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫‪ .1‬שערו‪ ,‬מה מטרתה של הכותבת בפרסום הטקסט הזה?‬

‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו את המשפט שבו הכותבת מביעה את דעתה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬על מה מהכתוב בטקסט מבססת הכותבת את דעתה?‬ ‫ג‪ .‬האם אתם מסכימים עם דעתה? האם זה תמיד כך? נמקו דבריכם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ידיעה בעיתון מספרת בקצרה על אירוע עכשווי‪ ,‬חשוב‪ ,‬מסקרן או מעניין שאירע בארץ‬ ‫או בעולם‪ .‬בידיעה מציג הכתב בקצרה את העובדות אך אינו מביע את דעתו על האירוע‬ ‫ואינו כותב על התרשמותו‪.‬‬

‫בעמוד ‪ 95‬תמצאו ידיעה מתוך עיתון‪ .‬קראו את הידיעה ּובדקו האם המאפיינים‬ ‫שלהלן נמצאים בידיעה שקראתם?‬ ‫מה מאפיין ידיעה?‬ ‫ •הכותרת מוסרת מידע וכתובה בהבלטה‪.‬‬ ‫ •מתחת לכותרת מופיעה כותרת משנה‬ ‫ •עונה על חמש שאלות‪ :‬על מי מסופר? מה קרה? באיזה מקום? מתי זה קרה?‬ ‫מדוע זה קרה?‬ ‫ •מתמקדת בעובדות הקשורות לאירוע או לעניין אחד בלבד‪.‬‬ ‫ •מוסרת מידע עכשווי שיש בו עניין לקוראים‪.‬‬ ‫ •הכתב אינו מביע את דעתו על נושא הידיעה‪.‬‬ ‫כותבים ידיעה‬ ‫נשער שבשכונה שבה אתם גרים בנו מועדון נוער חדש‪ .‬כתבו ידיעה למקומון על‬ ‫טקס פתיחת המועדון‪ .‬היעזרו במאפייני הידיעה שלעיל‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬כתבה עיתונאית היא ידיעה מורחבת‪ .‬היא כוללת את הנקודות שלעיל‪ ,‬מופיעות‬ ‫בה עובדות אך גם חלק סיפורי‪ .‬לעיתים מביע הכותב את דעתו על נושא הכתבה‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫בכתבה שקראתם מופיעים שמות כמו שהם או עם ה״א היידוע‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ילדים רבים נמכרים לעבדות‪ .‬הילדים אורגים שטיחים‪ .‬השטיחים מרהיבים ביופיים‪.‬‬ ‫הוספנו את ה"א היידוע למילים "ילדים" ו"שטיחים" מפני שבפעם השנייה שהם‬ ‫מופיעים הם כבר ידועים לנו; אנחנו כבר יודעים שמדובר בילדים שנמכרו לעבדות‬ ‫ושהם אורגים שטיחים‪.‬‬ ‫בצירופי סמיכויות הבנויים משני שמות תואר או יותר — מופיעה ה״א היידוע‪ ,‬בעיקר‬ ‫בלשון הכתובה‪ ,‬רק לפני אחד השמות — כלומר לפני הסומך‪ ,‬שהוא השם השני‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬בית ספר על שמו של איקבל הוקם בכפרו‪ .‬לבית הספר מתקבלים ילדים‬ ‫ששוחררו מעבדות‪.‬‬ ‫הנה דוגמאות נוספות‪:‬‬ ‫ביטול העבדות; בעלי המפעלים; תעשיית השטיחים; זכויות הילדים‪.‬‬

‫‪ .1‬הוסיפו לצירופי הסמיכויות שלהלן את ה"א היידוע‪:‬‬ ‫ד‪ .‬אלפי ילדים‬ ‫א‪ .‬עבדות ילדים ‬ ‫ה‪ .‬שלילת מזון‬ ‫ב‪ .‬תנאי עבדות ‬ ‫ו‪ .‬בעלי מפעלים‬ ‫ג‪ .‬אריגת שטיחים ‬ ‫‪ .2‬שבצו את צירופי הסמיכויות ממשימה ‪ 1‬במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫בפקיסטן נעשית בידי ילדים בני עשר‬ ‫‪--‬‬‫א‪ .‬‬ ‫על ידי הוריהם‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫הנמכרים ל‬ ‫העובדים במפעלים‬ ‫‪--‬‬‫מ‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬‬ ‫בפקיסטן היא רק היבט אחד של ההתאכזרות כלפיהם‪.‬‬ ‫בכל מקום בעולם‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬יש להילחם מלחמת חורמה ב‬ ‫בפקיסטן מתבטאים בעבודה קשה ללא כל‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ .‬‬ ‫תשלום‪ ,‬תוך שלילה מוחלטת של זכויות יסוד‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬הסמיכות יכולה להיות מורכבת גם משלושה שמות ולפעמים אף‬ ‫ממספר רב יותר (ראו‪ :‬אשת נשיא ארצות הברית)‪ .‬תווית היידוע תופיע בכל‬ ‫מקרה לפני השם האחרון‪ :‬פעילי זכויות האדם; הצהרת זכויות הילד‪.‬‬ ‫‪ .3‬הציעו דוגמות נוספות‪.‬‬ ‫בסגול לפני מילים המתחילות באותיות ע‪,‬‬ ‫בעברית תקינה‪ ,‬ה"א היידוע מנוקדת לעיתים ֶ‬ ‫ה‪ ,‬ח מנוקדות בקמץ ‪ .‬כגון‪ֶ :‬ה ָעלים ⋅ ֶה ָערּוץ ⋅ ֶה ָהרים ⋅ ֶה ָחבר ⋅ ֶה ָחלִ יל ⋅ ֶה ָחתּול‬

‫הווחא לש חור ‪97‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫במדינת ישראל‪ ,‬נהנות הנשים משוויון זכויות‪ .‬נשים לומדות לימודים גבוהים‬ ‫באוניברסיטה‪ ,‬הן חופשיות לבחור ולהיבחר לכנסת ולשמש בתפקיד חברת כנסת או‬ ‫שרה בממשלה‪ .‬הן בעלות מקצוע ועובדות בכל תחום שהן מעוניינות‪.‬‬ ‫על מצב הנשים בחברה בעבר תקראו בטקסט שלהלן‪.‬‬

‫מדוע נאבקו הנשים בעולם שיהיו להן זכויות? ‪/‬‬

‫צפרירה שחם‬

‫במשך אלפי שנים היה מעמדן של הנשים בעולם שונה ונחּות מזה של הגברים‪ .‬למעשה‬ ‫נשלט העולם על ידי הגברים‪ .‬הם היו ראשי המדינות (השליטים) שקבעו מהלכים‬ ‫גורליים‪ ,‬כמו מלחמה או הסכמים בין מדינות‪ ,‬והשפיעו על חיי החברה‪ ,‬התרבות‬ ‫והכלכלה‪ .‬הם כתבו את יצירות הספרות וההגות הגדולות ויצרו את יצירות האמנות‪.‬‬ ‫הגברים היו ראשי המשפחה ובעלי הרכוש המשפחתי‪ .‬הנשים היו תלויות לפרנסתן‬ ‫בבעליהן‪ .‬לנשים לא היה רכוש משלהן והיה עליהן לציית לבעליהן בכול‪ .‬הן היו רכוש‬ ‫בעליהן‪ .‬לנשים היה אסור לרכוש השכלה גבוהה ולכן לא יכלו להשתלב במקצועות‬ ‫הדורשים ידע‪ .‬מסיבה זו נמנע מהן להיות רופאות‪ ,‬מהנדסות‪ ,‬שופטות‪ ,‬בנקאיות‪,‬‬ ‫סופרות או טייסות‪ .‬כך החזיקו הגברים בכל המשרות החשובות בחברה‪ .‬הגברים אף‬ ‫חשבו כי הנשים אינן מסוגלות ללמוד‪ ,‬מכיוון שיש להן מוח קטן יותר משל הגברים —‬ ‫דבר שהוא כמובן שטות מוחלטת‪ .‬למעשה‪ ,‬הגברים לא רצו לוותר על עמדות הכוח‬ ‫שצברו במשך הרבה מאוד שנים‪ .‬כאשר במדינות דמוקרטיות נערכו בחירות לראשי‬ ‫המדינה ולנציגי העם‪ ,‬נאסר על הנשים לבחור ולהיבחר; זכות זו נשמרה לגברים בלבד‪.‬‬ ‫לפני כמאה שנים החלו הנשים באמריקה ובאירופה להיאבק על זכויותיהן לבחור‬ ‫ולהיבחר‪ ,‬ללמוד באוניברסיטאות‪ ,‬לקבל שכר שווה לגברים ולהיות עצמאיות מבחינה‬ ‫כלכלית כדי שתוכלנה לפרנס את עצמן‪ .‬כדי להבין עד כמה מאבק הנשים היה קשה‬ ‫וממושך‪ ,‬כדאי לדעת כי בצרפת קיבלו הנשים זכות בחירה ב־‪ 96( 1944‬שנים לאחר‬ ‫שניתנה זכות זו לגברים)‪ .‬בשווייץ קיבלו הנשים זכות זו רק ב־‪ 123( 1971‬שנים אחרי‬ ‫הגברים!)‪ .‬מעניינת העובדה שהנשים החלוצות שחיו בקיבוצים ובמושבות בארץ ישראל‬ ‫זכו לשוויון זכויות מלא כבר ב־‪.1926‬‬ ‫אבל לא בכל רחבי העולם זכו הנשים בשוויון זכויות‪ ,‬ועדיין יש ארצות לא דמוקרטיות‬ ‫שבהן נשים נתפסות כרכושו של הבעל וחייבות לציית לו בכול‪ .‬הן אינן זוכות בהשכלה‪,‬‬ ‫וחובה עליהן לכסות את פניהן ואת גופן מכף רגל ועד ראש כאשר הן יוצאות מחוץ לבית‪.‬‬ ‫גברים ונשים שונים במראה ובמבנה הגוף‪ ,‬אבל האם יש להבדילם משום כך גם‬ ‫בזכויות? האם הם שונים בתכונות ובכישרונות שלהם? היום אנו יודעים שלא כך‬ ‫הדבר‪ .‬עובדה‪ ,‬יש נשים המנהיגות מדינות והמשמשות שופטות‪ ,‬רופאות‪ ,‬טייסות‬ ‫וכדומה‪ .‬כאשר נפתחו אפשרויות השכלה לפני הנשים‪ ,‬הן הוכיחו שאינן נופלות‬

‫‪98‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫בכישוריהן מהגברים‪ .‬אמת‪ ,‬גברים ונשים אינם דומים בכול‪ ,‬אך חברה שוויונית היא‬ ‫זו המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך ׁשֹונּות‪.‬‬ ‫במשך יותר ממאה שנות הציונות הגיעו לארץ גברים ונשים מכל העולם‪ ,‬וכל קבוצה‬ ‫הביאה ִאתה מנהגים ואמונות משלה‪ .‬הנשים החלוצות שבאו לארץ לפני כמאה שנים‬ ‫חשבו שעליהן לעבוד ולהיות "כמו גברים" כדי לזכות בשוויון‪ .‬היום לנשים יש זכות‬ ‫לשכלה ולתפקידים שווים לאלה של הגברים‪.‬‬ ‫חברה נאורה מכבדת את ההבדלים שבין נשים וגברים‪ ,‬ועם זאת פועלת למען שוויון‬ ‫הזדמנויות לכולם‪.‬‬ ‫(ד"ר צפרירה שחם מטפלת באמנויות ועוסקת בנושאי מגדר)‬

‫גולדה מאיר‪ ,‬ראש הממשלה הרביעית‬

‫חנה סנש‪ ,‬לוחמת בנאצים‬

‫עדה יונת‪ ,‬כלת פרס נובל לכימייה‪ ,‬במעבדה‬

‫הווחא לש חור ‪99‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬הכותרת מנוסחת כשאלה‪ .‬כתבו את הכותרת ּכַ ֲאמירה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ערכו השוואה בין מעמד הנשים למעמד הגברים בעבר‪.‬‬ ‫העתיקו והשלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬למצוא הבדלים בין זכויות הגברים לזכויות הנשים בעבר‬ ‫גברים‬

‫נשים‬

‫תבחינים‬ ‫פעילות ציבורית‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫זכות הצבעה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫תעסוקה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יצירה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי מההשוואה‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬מהן הזכויות שנשים ביקשו לעצמן?‬ ‫‪ .4‬במה שונה האופן שבו ִמ ְמשּו את זכויות הנשים בראשית הציונות מהאופן שבו‬ ‫שבו ְמ ַמ ְמ ִשים אותו במדינת ישראל בימינו?‬ ‫‪ . 5‬למאמר יש שלוש פסקות‪ .‬מצאו אותם והציעו כותרת משנה מתאימה לכל פסקה‪.‬‬ ‫‪ .6‬התבוננו בתצלומים והציעו להם כותרת משותפת‪.‬‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬בקטע כתוב‪" :‬גברים ונשים אינם דומים בכול‪ ,‬אך חברה שוויונית היא זו‬ ‫המעניקה הזדמנויות שוות לכול ודוגלת בשוויון מתוך שֹונּות"‪.‬‬ ‫למה הכוונה בהזדמנויות שוות? מה פירוש "שוויון מתוך שונות"? הביאו דוגמאות‬ ‫להוכחת דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד ארגנה הכותבת את הטקסט? שוחחו ביניכם והחליטו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדרך של השוואה‬ ‫א‪ .‬לפי בעיה ופתרון ‬ ‫ד‪ .‬לפי סיבה ותוצאה‬ ‫ג‪ .‬לפי סדר הזמנים ‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬מצאו במשפט שלהלן שלושה שמות פועל והעתיקו אותם‪.‬‬ ‫"לפני כ־‪ 100‬שנים‪ ,‬החלו הנשים באירופה ובאמריקה להיאבק על זכויותיהן‬ ‫לבחור ולהיבחר"‪.‬‬ ‫‪ .2‬מצאו והעתיקו מהטקסט עוד שלושה שמות פעולה‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הנשר ‪ /‬פ"מ דוסטוייבסקי | תרגום‪ :‬מ"ז וולּפובסקי‬ ‫במאה ה־‪ ,19‬בזמן שבו‬ ‫נכתב הסיפור‪ ,‬רוסיה‬ ‫היתה ממלכה אדירה‬ ‫ועשירה שנשלטה‬ ‫על ידי הצאר (קיסר‬ ‫ברוסית)‪ .‬דוסטוייבסקי‪,‬‬ ‫מחבר הסיפור‪ ,‬נשפט‬ ‫ונשלח לבית הסוהר‬ ‫עם קבוצה מחבריו‪,‬‬ ‫משום שהעבירו ביקורת‬ ‫על חיי המותרות‬ ‫והשחיתות של הצאר‬ ‫והאצילים בעוד שהמוני‬ ‫העם סובלים מעוני‬ ‫מחפיר‪ .‬הקבוצה דרשה‬ ‫לנצל את העושר של‬ ‫הממלכה כדי לשפר את‬ ‫מצב העם ולהיטיב עימו‪.‬‬ ‫הסיפור הנשר לקוח‬ ‫מהספר "רשימות מבית‬ ‫המוות"‪ ,‬המתאר חיי‬ ‫אסירים במחנה עבודה‬ ‫ברוסיה‪.‬‬ ‫את הספר כתב‬ ‫דוסטוייבסקי‪ ,‬מחשובי‬ ‫הסופרים הרוסים במאה‬ ‫התשע־עשרה‪.‬‬

‫זמן־מה התגורר אצלנו בבית הסוהר נשר‪ ,‬מגזע נִ שרי הערבה הקטנים‪ .‬מישהו‬ ‫הביא אותו לבית הסוהר‪ ,‬פצוע ומעונה‪ .‬כל האסירים ִהקיפּוהּו; הוא לא יכול לעוף‪:‬‬ ‫זכּורנִ י‪ ,‬כיצד היה סוקר סביבו‬ ‫ְּכנף־יְ מינֹו נסרחה על פני האדמה‪ ,‬רגל אחת נקעה‪ַ .‬‬ ‫בזעם‪ ,‬מתבונן בקהל הסקרן‪ ,‬והיה פוער את ַמקורו המגּוּבן‪ ,‬מתכונן למכור חייו במחיר‬ ‫יקר‪ .‬לאחר שהסתכלו בו לְ ַמ ַדי‪ ,‬והאנשים התחילו להתפזר‪ ,‬ניתר‪ ,‬צולע‪ ,‬מדדה על‬ ‫רגל אחת ומניע בכנפו הבריאה‪ ,‬עד שהגיע אל קצהו המרוחק ביותר של בית הסוהר‪,‬‬ ‫והתכנס שם בפינה‪ ,‬נלחץ היטב אל קורות הגדר‪ .‬כאן בילה אצלנו כשלושה יְ ָרחים‪,‬‬ ‫וכל אותו הזמן לא יצא אפילו פעם אחת מפינתו‪ .‬בתחילה היו באים תכופות להסתכל‬ ‫בחימה‪ ,‬אבל אין זאת כי פחד‬ ‫בו‪ְ ,‬מ ַשסים בו את הכלב‪ּ" .‬כדּורי" היה מׂשתער עליו ֵ‬ ‫להתקרב‪ ,‬והדבר היה משעשע מאוד את האסירים‪" .‬חיית בר!" — היו אומרים — "אינו‬ ‫נכנע!" אחרי כן התחיל גם "ּכדורי" להתעלל בו מאוד; הפחד עבר‪ּ ,‬וכשהיו משסים‬ ‫אותו‪ ,‬הׂשכיל לתּפוס ִּבכנפו הדוּויה של הנשר‪ .‬הנשר התגונן בכל כוחותיו בציפורניו‬ ‫ּופרא‪ ,‬כמלך פצוע‪ ,‬את הסקרנים הבאים להתבונן‬ ‫ּובמקורו‪ ,‬והיה סוקר במבט גֵ א ֶ‬ ‫ּוש ָכחּוהּו‪ ,‬ואף על פי כן אפשר היה לראות‬ ‫לענְ יֵ ין איש; הכול ֲעזָ בּוהּו ְ‬ ‫בו‪ .‬לְ בסוף חדל ַ‬ ‫יום יום על ידו פיסות בשר טרי ומים בחרס‪ .‬הרי שמישהו נתן בכל זאת דעתו עליו‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪101‬‬

‫תחילה גם ֵמ ֵאן לאכול‪ ,‬וכמה ימים לא אכל מאומה; לבסוף החל לקבל מזון‪ ,‬אך לא‬ ‫לעינֵ י אנשים‪ .‬לא אחת הייתי מתבונן בו מרחוק‪ .‬פעמים‪ ,‬אם לא ראה‬ ‫ִמ ֵידי איש ולא ֵ‬ ‫ּוב ָח ְׁשבֹו כי לבדו ִהּנֵ הּו‪ ,‬היה ַמ ְר ִהיב לצאת מפינתו‪ ,‬בלי להרחיק‪ְ ,‬מ ַד ֶדה לאורך‬ ‫איש‪ְ ,‬‬ ‫הקירות כדי תריסר צעדים ממקומו‪ .‬אחרי כן היה חוזר‪ ,‬ושוב יוצא‪ ,‬כעושה תרגיל‪.‬‬ ‫ִמ ֶש ָר ַאנִ י‪ ,‬היה נחפז מיד למקומו בכל כוחותיו‪ ,‬צולע ּומנתר‪ ,‬מפשיל ראשו לאחור‪,‬‬ ‫לרּכך‬ ‫ֵ‬ ‫פוער את מקורו‪ְ ,‬מ ַס ֵמר נוצתו‪ ,‬מתכונן מיד לקרב‪ .‬בשום ליטופים לא יכולתי‬ ‫ּומתחּבט‪ ,‬את הבשר לא היה נוטל ממני‪ ,‬וכל הזמן‪ ,‬מדי ָע ְמ ִדי על‬ ‫ֵ‬ ‫אותו‪ :‬היה נושך‬ ‫ידו‪ ,‬היה ַמּביט אל עינַ י‪ ,‬לוטש־לוטש עלי את מבטו הזועם‪ ,‬הנוקב‪ .‬בודד וזָ עּוף חיכה‬ ‫למותו‪ ,‬בלי ֵּתת אמון באיש ובלי להשלים עם איש‪ .‬לבסוף כמו נזכרו בו האסירים‪ ,‬ואם‬ ‫כי במשך חודשיים ימים לא נתן איש דעתו עליו‪ ,‬גם לא העלה זִ כרו‪ ,‬הנה נתעוררה‬ ‫פתאום אהדה אליו בכל לב‪ .‬הושמעו דברים‪ ,‬כי יש להוציא את הנשר החוצה‪" .‬ואפילו‬ ‫ייִ ּפח נפשו‪ ,‬אך לא בבית הסוהר‪ ",‬אמרו אחדים‪.‬‬ ‫נענו אחרים‪.‬‬ ‫— ודאי‪ ,‬ציפור דרור היא‪ ,‬עזה‪ ,‬לא תרגיל אותה לבית סוהר — ֲ‬ ‫כמותנו היא — הוסיף מי‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫— הרי שלא‬ ‫— ֲה ַבאי שכזה‪ :‬הוא הלא ציפור הנהו‪ ,‬ואנחנו‪ַ ,‬משמע‪ ,‬אנשים‪.‬‬ ‫— הנשר‪ ,‬אחים‪ ,‬הוא מלך היערות‪ ...‬פתח סקּוראטֹוב‪ ,‬אך הפעם לא נטו לשמוע דבריו‪.‬‬ ‫יום אחד אחרי הצהריים‪ ,‬לאחר שנשמע קול התוף הקורא לעבודה‪ ,‬לקחו את הנשר‪,‬‬ ‫ולפי שהתחיל להילחם בזעם‪ ,‬הידקו מקורו ביד‪ ,‬והֹוציאּוהּו מבית הסוהר‪ .‬הגיעו עד‬ ‫הסוללה‪ .‬כשנים־עשר איש‪ ,‬שהיו בחבורה זו‪ ,‬להוטים היו לראות‪ ,‬לאן ילך הנשר‪ .‬מופלא‬ ‫לחירות כלשהי‪.‬‬ ‫הדבר‪ :‬הכול היו מרוצים משום־מה‪ִּ ,‬כביכול הם עצמם יצאו ֵ‬ ‫— ְראיתם‪ ,‬כלב שבכלבים‪ :‬עושים לו טובה‪ ,‬והוא אינו פוסק מלנשוך! — דיבר האחד‬ ‫שהחזיק אותו‪ ,‬מסתכל באהבה כמעט בעוף הזועם‪.‬‬ ‫יט ָקה!‬ ‫יק ִ‬ ‫— ְשלָ ֵחהּו לנפשו‪ִ ,‬מ ִ‬ ‫— משמע‪ ,‬להטי ליצן בקופסה לא ייקחו לבו‪ .‬אתה‪ ,‬חופש הבא לו‪ ,‬חופש בן דרור‪ ,‬כמו שנאמר‪.‬‬ ‫הסתיו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫בא ֲחרית‬ ‫ֵה ִטילו את הנשר מעל הסוללה אל הערבה‪ .‬היה יום קר ּומעונן ַ‬ ‫ויָבש‪ .‬הנשר ָׂשם‬ ‫הרוח שרק בשדה המעּורטל והמה בעשב הערבה המדּובלל‪ ,‬שהצהיב ַ‬ ‫צּפינה עינָ יו‪.‬‬ ‫פניו ישר‪ ,‬מניע בכנפו החולה‪ ,‬וכנחפז להרחיק מאתנו אל אשר ִת ֶ‬ ‫האסירים התבוננו בסקרנות אל ראשו המרפרף בתוך העשב‪.‬‬ ‫— כך ִהנֵ הּו! — הגה אחד‪ ,‬מהּורהר‪.‬‬ ‫חוריו — הוסיף אחר — אפילו פעם אחת‪ ,‬אחים‪ ,‬לאחוריו לא הביט‪,‬‬ ‫— גם לא יציץ לַ ֲא ָ‬ ‫מפליג ורץ!‬ ‫— ואתה סבור היית כי ישוב להודות לך? — העיר שלישי‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬ ‫— עניין ברור‪ ,‬חופש‪ .‬חופש ֵה ִר ַ‬ ‫— ֵחירות‪ ,‬משמע‪.‬‬ ‫— כבר אין רואים עוד‪ ,‬אחים‪...‬‬ ‫— מה לכם עומדים? קדימה! — קראו חיָ לֵ י המשמר ִּבגְ ערה‪ ,‬והכול הׂשתרכו דּומם לעבודה‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬‬

‫‪ .2‬‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫מתי כינו האסירים את הנשר‪:‬‬ ‫א‪ .‬מלך פצוע‬ ‫ב‪ .‬חיית בר‬ ‫ג‪ .‬ציפור דרור‬ ‫בחרו וענו על א' או ב'‪:‬‬ ‫א‪ .‬לפניכם משפטים שמתארים את השינוי ביחס האסירים אל הנשר‪.‬‬ ‫ַחלְ קּו אותם לקבוצות‪ .‬תנו כותרת לכל קבוצה‪.‬‬ ‫מש ִסים בו את הכלב‪.‬‬ ‫— ַ‬ ‫— היו באים תכּופות להסתכל בו‪.‬‬ ‫— נתעוררה אהדה אליו‪.‬‬ ‫ נשמעה הטענה כי יש להוציא את הנשר החוצה‪.‬‬‫ חדל לעניין איש‪.‬‬‫ הטילו את הנשר מעל הסוללה‪.‬‬‫ב‪ .‬בכל אדם יש "יצר טוב" ו"יצר רע"‪ .‬האסירים פעלו פעם על פי האחד ופעם‬ ‫על פי האחר‪ .‬הוכיחו זאת בדוגמאות מהסיפור‪.‬‬ ‫מה מסמל הנשר בסיפור?‬ ‫האסירים מצאו נשר‪ ,‬אך בדברים אחדים הוא נוהג כבן אדם‪ .‬לאיזה סוג של‬ ‫אנשים דומה התנהגות הנשר?‬

‫‪ .5‬קראו את הערת השוליים‪ .‬שערו‪ ,‬את מי מסמל הכלב בסיפור?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬בסיפור מתרחשים מהפכים ברגשות האסירים כלפי הנשר‪ .‬מתי זה קורה?‬ ‫נסו להסביר מדוע‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬האם אפשר למצוא דמיון בין קורות הנשר בבית האסורים לחיי‬ ‫האסירים שם? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫תוכלו להיעזר במילות ההשוואה שבעמוד ‪.12‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫ ‬

‫שערו וכתבו בגוף ראשון את מחשבותיו של הדובר כאשר ראה את הנשר עף‪,‬‬ ‫מתרחק‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪103‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •קראו את הכתוב במסגרת‪.‬‬

‫ְמשל הנשר ‪ /‬ג'יימס אגרי‬ ‫איש אחד הלך ביער לתור אחר ציפור כלשהי‪.‬‬ ‫ּבקרב‬ ‫לכד נשר צעיר‪ֱ ,‬הביאו אל ּביתו ּונְ ָתנו ֶ‬ ‫ּומזון עופות‬ ‫עופותיו‪ְ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫גולותיו ּוברוָ זָ יו ּושאר‬ ‫ָ‬ ‫תרנְ‬ ‫ְ‬ ‫נתן לו לְ ָאכְ לָ ה אף כי נשר היה זה‪ ,‬מלך ַּבעלֵ י‬ ‫כנף‪.‬‬ ‫מקץ חמש שנים בא חוקר טבע אחד לִ ראותו‪,‬‬ ‫ואחרי עֹוברו בגנֹו אמר‪" :‬הציפור הזאת נשר‬ ‫היא‪ ,‬לא תרנגולת‪".‬‬ ‫פתיו‬ ‫"אמנם כן‪ ",‬אמר הבעלים‪" ,‬אך אילַ ִ‬ ‫להיות תרנגולת‪ .‬שוב אין הוא נשר‪ ,‬תרנגולת‬ ‫כנפיו ְשמונֶ ה אמות‬ ‫מּוטת ָ‬ ‫היא זאת‪ ,‬גם אם ַ‬ ‫מק ֶצה עד קצה‪".‬‬ ‫אורּכּה ָ‬ ‫"לא‪ ",‬אמר חוקר הטבע‪" ,‬אף על פי כן‪ ,‬נשר‬ ‫מרומי שמים‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫רקיעהּו לִ‬ ‫הוא‪ :‬לב נשר לו‪ ,‬וַ ֲאני ַא ֵ‬ ‫"לא‪ ",‬אמר הבעלים‪" ,‬תרנגולת היא זאת‪,‬‬ ‫ולעולם לא תעוף‪".‬‬ ‫לה ֲעמידו במבחן‪ .‬נטל חוקר הטבע את הנשר‪ֱ ,‬ה ִרימֹו‪ּ ,‬ובכווָ נה מרּוּבה אמר‬ ‫הם הסכימו ַ‬ ‫כנפיָך וְ עּוף‪".‬‬ ‫מקומך ולא על האדמה הזאת; פרֹוׂש ֶ‬ ‫ְ‬ ‫אליו‪" :‬נשר‪ ,‬נשר הנך; בשמים‬ ‫נִ פנה הנשר לכאן ּולכאן‪ ,‬ואחר השפיל מבטו וראה את העופות אוכלים את אֹוכלם — וקפץ‪.‬‬ ‫אמר הבעלים‪" :‬אמרתי לך כי תרנגולת היא‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬אמר חוקר הטבע‪" ,‬נשר הוא‪ ,‬נַ ֵּסהּו עוד פעם מחר‪".‬‬ ‫המ ֳח ָרת אל גג הבית ויֹאמר‪" :‬נשר‪ ,‬נשר הנך; פרוש כנפיך ועוף‪".‬‬ ‫וכך לְ ָקחֹו ביום ָ‬ ‫אך שוב‪ ,‬בראותו את התרנגולות אוכלות‪ ,‬קפץ הנשר מטה וַ יֹאכל ִע ָמהן‪.‬‬ ‫ואז אמר הבעלים‪" :‬אמרתי לך כי תרנגולת היא זאת‪".‬‬ ‫"לא‪ ",‬עמד חוקר הטבע על שלו‪" ,‬נשר הוא‪ ,‬ועדיין לִ בו לב נשר; רק נסהּו אך עוד פעם‪,‬‬ ‫ומחר יעוף־יִ ְד ֶאה‪".‬‬ ‫גבוּה‪ .‬השמש‬ ‫ַ‬ ‫למוחרת בבוקר השכים קום והוציא את הנשר אל מחוץ לעיר‪ ,‬למרגְ לות הר‬ ‫בחדוות הבוקר היפה הזה‪.‬‬ ‫וה ֵפזָ ה את ראש ההר‪ ,‬וכל צוק סלע היה מתנוצץ ֶ‬ ‫עתה זה זרחה ֵ‬ ‫הוא אחז בנשר ויאמר אלָ יו‪" :‬נשר‪ ,‬נשר ִהנך; בשמים מקומך ולא על האדמה הזאת;‬ ‫כנפיך ועוף!"‬ ‫פרוש ֶ‬ ‫הביט הנשר על סביבו ורעד כאילו חיים חדשים נפחו בו; אולם לא עף‪ .‬אז ִה ְפנָ הּו חוקר‬

‫לפני כ־‪ 150‬שנים השתלטו מדינות חזקות‬ ‫באירופה כגון‪ ,‬בריטניה‪ ,‬צרפת על מדינות‬ ‫ביבשת אפריקה‪ .‬הם השתלטו על אוצרות‬ ‫הטבע של היבשת‪ :‬זהב‪ ,‬יהלומים‪ ,‬נחושת‪,‬‬ ‫ברזל‪ ,‬קקאו‪ ,‬גומי ועוד‪ .‬הם הביאו מאירופה‬ ‫לאפריקה אנשים שינהלו את המדינות‪ ,‬העבידו‬ ‫את התושבים המקומיים בתנאי ניצול וראו‬ ‫בהם אנשים נחותים‪ .‬לאפריקאים לא ניתנה‬ ‫האפשרות ללמוד ולהתפתח‪.‬‬ ‫לאחר מלחמת העולם השנייה גברה באפריקה‬ ‫השאיפה והמאבק למען שחרור מעול מדינות‬ ‫אירופה‪ .‬ואכן‪ ,‬החל משנת ‪ ,1957‬אחרי הקמת‬ ‫ארגון האומות המאוחדות (האו"ם)‪ ,‬קבלו מדינות‬ ‫אפריקה את עצמאותן‪.‬‬ ‫הסיפור שתקראו נכתב בימי המאבק לשחרור‬ ‫אפריקה‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ווחת נשר ִהרקיע ַמ ְעלה־מעלה‬ ‫ובצ ַ‬ ‫כנפיו‪ִ ,‬‬ ‫הטבע היישר אל מול השמש‪ .‬לפתע פרש ָ‬ ‫ולא שב עוד לעולם‪ .‬נשר היה זה‪ ,‬אף כי הוחזק ואּולף כתרנגולת!‬ ‫עוררּונּו לַ ְחשוב כי‬ ‫נבראנו בצלם האלוקים‪ ,‬אך בני אדם ְ‬ ‫אחיי‪ ,‬בני אפריקה‪ ,‬אנחנו ֵ‬ ‫תרנגולות הננו‪ ,‬וַ ֲעדיין אנו חושבים שכך הננו; אבל נשרים הננו‪ִּ .‬פרשּׂו ּכַ נְ פיכם ועּופו!‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬

‫נשר‪ ,‬רודי להמן‪ ,‬צייר ישראלי‪1997-1903 ,‬‬

‫‪ .1‬במשל מופיע דו־שיח בין בעל הנשר לחוקר הטבע‪.‬‬ ‫לפניכם היגדים‪ .‬כתבו ליד כל היגד מי אמר אותו‪ ,‬הצייד או החוקר?‬ ‫ •מי שנולד נשר‪ ,‬יישאר נשר‪.‬‬ ‫תגדל נשר בלּול תרנגולות‪ ,‬הוא יקבל תכונות של תרנגולת‪.‬‬ ‫ •אם ֵ‬ ‫ •מקומו של נשר בשמים‪ ,‬ולא בלול תרנגולות‪.‬‬ ‫ •נשר שתיתן לו הזדמנות אמיתית‪ ,‬יתנהג כמו נשר‪.‬‬ ‫ •אם מאלפים נשר להיות תרנגולת‪ ,‬הוא מתנהג כתרנגולת‪.‬‬ ‫‪ .2‬הסיפור הוא סיפור ִמ ְשלִ י‪.‬‬ ‫א‪ .‬את מי מסמל הנשר ַּבּכְ לוב ואת מי מסמלות התרנגולות?‬ ‫ב‪ .‬את מי מייצג בעל הנשר ואת מי ‪ -‬חוקר הטבע?‬ ‫‪ .3‬מה הייתה מטרתו של המספר בכתיבת הסיפור?‬ ‫‪ .4‬מהו הקשר בין הסיפור לנושא המדור? התייחסו בתשובתכם לשתי השורות‬ ‫האחרונות בסיפור‪.‬‬ ‫‪ . 5‬אילו הפכנו את הסיפור המשלי למחזה‪ ,‬כמה מערכות היו לו? תנו כותרת לכל‬ ‫מערכה‪.‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫החליפו בשתי השורות האחרונות את בני אפריקה בעם ישראל‪ .‬האם אתם זוכרים‬ ‫מצבים בחיי עם ישראל שמשפט זה יכול להתאים? ספרו‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪105‬‬

‫לפניכם קטע מידעי קצר‪ .‬קראו‪:‬‬ ‫נשר‬ ‫עוף דורס גדול‪ .‬ראשו וצווארו הארוך מכוסים פלומה‬ ‫לבנבנה ונראים כאילו נשרו נוצותיהם‪ ,‬ומכאן שם‬ ‫העוף‪ .‬שאר גופו עוטה נוצה אפורה חומה‪ .‬מקור הנשר‬ ‫כפוף בתבנית ֶק ֶרס‪ ,‬רגליו חזקות וארוכות‪ ,‬ציפורני‬ ‫אצבעותיו כפופות מעט ואינן חדות ביותר‪ .‬הנשר ניזון‬ ‫דאיָ יה נהדרה‪ ,‬הוא בונה‬ ‫בעיקר מפגרים‪ .‬תעופתו תעופת ִ‬ ‫את ִקנו במרומי ההרים‪ .‬הנשר נחשב למלך העופות והוא‬ ‫מסמל מהירות תעופה‪ ,‬כוח ועוז‪.‬‬

‫‪ . 6‬א‪ִ .‬מ ְצאּו בקטע המידעי שבמסגרת את חלקי ההגדרה שלמדנו‪ :‬הסוג והמאפיינים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קראו את ‪ 12‬השורות הראשונות בעמוד ‪ 104‬ומצאו משפט מן המשל‬ ‫שאפשר לשלב בהגדרה המדעית‪ ,‬אם כי בשינויי ניסוח קלים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במה שונה האופן שבו מצטייר הנשר בקטע המידעי מן האופן שבו הוא מופיע‬ ‫במשל?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫הרקיע מעלה־מעלה"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫‪ .1‬בסיפור כתוב‪" :‬הנשר‬ ‫א‪ .‬אפשר לומר‪" :‬המחירים כאן מרקיעי שחקים‪ ,‬אי אפשר לקנות שום דבר"‬ ‫מה פירוש הצירוף "מרקיע שחקים"?‬ ‫ב‪ .‬לאיזו מילה נרדפות ומקבילות שתי המילים "שחקים" ו"מרומים"?‬ ‫"המריא" ו"נָ ַסק" הן שלוש מילים קרובות במשמעותן‪ .‬מצאו מילה‬ ‫"הרקיע"‪ִ ,‬‬ ‫ג‪ִ .‬‬ ‫נוספת השייכת לקבוצה זו‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬כפי שלמדתם‪ ,‬לכל מדינה בעולם יש סמל לאומי משלה‪ .‬כמה מהמדינות‬ ‫ בחרו לשבץ נשר בסמלן‪ .‬שערו והסבירו את הסיבות לבחירתן זו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חפשו בגוגל תמונות תצלומים של סמלי המדינות האלה‪ ,‬הדפיסו אותם‬ ‫והדביקו במחברתכם‪.‬‬

‫‪106‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫גזענות‬ ‫גזענות פירושה רדיפה‪ ,‬גרימת סבל‪ ,‬ניצול וקיפוח אנשים בגלל שוני‪ ,‬בצבע העור‬ ‫ובאמונה‪ .‬בימינו‪ ,‬אפליה כזאת היא בלתי חוקית במדינות רבות וגם במדינת ישראל‪.‬‬ ‫במאה התשע־עשרה חילקו מדענים את בני האדם לגזעים שונים‪ .‬הם טענו שגזעים‬ ‫מסוימים עולים על גזעים אחרים ביכולתם הׂשכלית‪ ,‬בכישרונותיהם ובכוחם‪ .‬כתוצאה‬ ‫מכך ִה ְפלו מדינות מסוימות לרעה שחורים‪ ,‬יהודים וצוענים בטענה שהם בני גזע נחות‪.‬‬ ‫הא ַּפ ְר ְט ַהיְ יד (משטר ההפרדה בין לבנים לשחורים) שהיה‬ ‫גרמניה הנאצית ומשטר ַ‬ ‫בדרום אפריקה‪ ,‬הם שתי דוגמאות בולטות של גזענות‪ .‬הנאצים בגרמניה הכריזו שהם‬ ‫שמן הראוי שישלוט בעולם ושאר העמים נחותים מהם‪ ,‬על כן יש‬ ‫הגזע הארי העליון ִ‬ ‫לשעבד אותם לטובת הגזע הארי הגרמני‪ .‬לתורת הגזע הנאצית היו‬ ‫להשמיד אותם או ַ‬ ‫תוצאות מחרידות‪ :‬בגללה רצחו הנאצים מיליוני יהודים ובני עמים אחרים‪.‬‬ ‫כיום מקובל על המדענים שיש הבדלים בין בני האדם‪ .‬ההבדלים מתבטאים‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫בסוג הדם‪ ,‬בגובה‪ ,‬בצבע העור‪ ,‬בהשכלה‪ ,‬בכישרונות‪ .‬אבל המדענים מוצאים הבדלים‬ ‫כאלה בתוך כל גזע ולכן לגזענות אין שום בסיס מדעי‪ .‬אף על פי שבני האדם שונים‬ ‫זה מזה‪ ,‬הם שווים בערכם ובזכויותיהם‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך אוקספורד‪ ,‬האנציקלופדיה לילדים‪ ,‬הוצאת יבנה)‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫מס ֶפר שמות על אפליה ממושכת בידי השליט‪.‬‬ ‫‪ .1‬היזכרו והביאו דוגמה ֵ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה אופייני למחשבתם של אנשים שיש להם רעיונות גִ זעניים?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע יש צורך לחוקק חוקים נגד גזענות בימינו?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬ערכו השוואה בין “גזענות“ לבין “אנטישמיות“ (ראו הכתבה בעמוד ‪ .)14‬במה‬ ‫דומות התופעות? במה הן שונות? השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫מטרת ההשוואה‪ :‬לבדוק האם התופעות שונות או דומות?‬ ‫גזענות‬

‫אנטישמיות‬

‫תבחינים‬ ‫הדמיון‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫השוני‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מהי מסקנתכם?‬

‫ב‪ .‬ערכו השוואה מילולית (במילים שלנו) בין גזענות לאנטישמיות (היעזרו‬ ‫בהדרכה בעמוד הבא)‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪107‬‬

‫הדרכה לכתיבת השוואה‬ ‫ •כתבו תחילה משפט פתיחה המסביר את מטרת ההשוואה‪.‬‬ ‫ •גוף ההשוואה‪:‬‬ ‫ אם קיים דמיון בין התופעות כתבו‪.‬‬‫היעזרו במילות השוואה לציון הדומה‪:‬‬ ‫גם‪ .....‬וגם‪ ,.....‬בדומה ל‪ ,...‬כשם ש‪ ,...‬כך גם‪ ,...‬כפי ש‪ ...‬כך גם‪ ,...‬בהשוואה ל‪....‬‬ ‫ ‪ -‬אם קיים שוני בין התופעות‪ ,‬כתבו‪.‬‬ ‫היעזרו במילות השוואה המציינות שוני‪ :‬לעומת זאת‪ ,...‬אלא ש‪ ,...‬בניגוד ל‪...‬‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫ •סיום כתבו מה למדתם מההשוואה‪.‬‬ ‫‪ .4‬הערך שקראתם נלקח מתוך אנציקלופדיה‪ .‬במה הוא שונה מידיעה בעיתונות?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬האם קרה שהייתם עדים להתנהגות גזענית במדינת ישראל או שמעתם עליה?‬ ‫ספרו‪.‬‬ ‫‪ .2‬כיצד לדעתכם‪ ,‬אפשר למנוע תופעות גזעניות במדינתו?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫לשם הּפעּולה‪ .‬המילים האלו‬ ‫למדנו שהצלחה‪ ,‬למידה‪ ,‬בקשה‪ ,‬הן דוגמאות ֵ‬ ‫פועל מכיוון שלא מצוין בהן מי עוׂשה הפעולה (הגוף)‬ ‫מציינות פעולה אבל הן אינן ַ‬ ‫ובאיזה זמן נעשתה (הזמן)‪.‬‬ ‫השלימו את ְשמות הפעולה המתאימים לפעלים המסומנים במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫‪ .1‬במאה התשע־עשרה היו מדענים שטענו כי קבוצות אנשים מסוימות נחותות‬ ‫כזאת מבטאת גזענות במלוא מובן המילה‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מאחרות‪.‬‬ ‫‪ .2‬רבים טוענים שהעולים החדשים שהגיעו בשנות ה־‪ 50‬לארץ קופחו על ידי‬ ‫היה מכוון‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫המדינה‪ ,‬אבל לא כולם סבורים שה‬ ‫‪ .3‬הפקידים במחלקה השמידו מסמכים שהיו יכולים להפליל אותם‪.‬‬ ‫המסמכים נחשבת לשיבוש הליכי משפט‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ .4‬התלמידים שלטו בחומר הלימודים ו‬

‫‪108‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪---‬‬

‫זו הביאה אותם להישגים‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •קראו את כותרת הטקסט ‪ .‬אילו שאלות היא מעוררת אצלכם?‬ ‫"מוצא" ומי מכונים "אפרו ‪-‬אמריקאים" הסבירו‬ ‫ָ‬ ‫ •אם ידוע לכם למה הכוונה במילה‬ ‫במליאת הכיתה‪.‬‬

‫מוצאם של האפרו־אמריקאים‬ ‫בין המאה ה־‪ 16‬למאה ה־‪ ,19‬נתפסו ונִ שבו באפריקה מיליוני צעירים וצעירות שחורים‬ ‫בידי סוחרי עבדים‪ .‬השבויים‪ ,‬אשר בדרך כלל לא ידעו דבר על הגורל המצפה להם‪,‬‬ ‫עברו מסלול ייסורים קשה מהרגע שבו נלכדו ועד הגעתם ליבשת אמריקה‪ .‬מסעם‬ ‫היה כרוך בסבל רב ובתנאים קשים‪ .‬הם הועלו על אוניות רעועות‪ ,‬נקשרו בשלשלאות‬ ‫ונאלצו להצטופף על גבי ַד ְרגָ שים בבטן האונייה‪ .‬החטופים קיבלו מעט מזון‪ ,‬סבלו‬ ‫ממגפות‪ ,‬ורבים מהם מתו בדרך‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו האוניות ליבשת אמריקה‪ ,‬נמכרו האנשים ששרדו את המסע האכזרי‬ ‫כבהמות בשוק לכל המרבה במחיר‪ .‬המסחר הזה בבני אדם התנהל ללא כל רגש‬ ‫חפצים‪ .‬רבים מהעבדים לא‬ ‫אנושי כלפיהם — הסוחרים מכרו את האנשים כאילו היו ָ‬ ‫האריכו לחיות אצל אדוניהם בשל תנאי העבודה הקשים ובשל עונשי המכות שקיבלו‪.‬‬ ‫ומ ַמדי המסחר בבני‬ ‫כתוצאה מכך היה צורך באספקה שוטפת של עבדים חדשים‪ְ ,‬‬ ‫אדם הלכו וגדלו‪.‬‬ ‫באותן שנים היגרו רבים מתושבי אירופה לאמריקה והתיישבו ברחבי היבשת‪ .‬המתיישבים‬ ‫נזקקו לעובדים וקנו תמורת כסף את המוני האפריקאים שהובאו‪ .‬הם העסיקו אותם‬ ‫בעבודה במטעים‪ ,‬בשדות הכותנה ובמכרות‪ ,‬שם חצבו מחצבים בבטן האדמה‪ .‬העבדים‬ ‫האפריקאים גם שירתו בעלי אחוזות בבתיהם‪ .‬המתיישבים הלבנים ניצלו את העבדים‬ ‫ואת ילדיהם מבלי לשלם להם שכר‪ .‬הם התייחסו לעבדים כאל נחּותים‪ ,‬סיפקו להם‬ ‫מגורים עלובים‪ ,‬העבידו אותם בפרך‪ ,‬התעמרו בהם‪ ,‬הכו אותם והענישו את מי שניסה‬ ‫לברוח בעונשי מלקות קשים‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪109‬‬

‫בשנת ‪ ,1865‬לאחר מלחמת האזרחים שבה ניצחו מדינות הצפון את מדינות הדרום‪,‬‬ ‫דרשו מדינות הצפון להפסיק את התופעה המכוערת של העבדות‪ ,‬ואולם בעלי האחוזות‬ ‫במדינות הדרום התנגדו לשחרור העבדים‪ .‬רק לאחר שנחקק חוק לביטול העבדות‬ ‫אפשר היה להכריח בעלי עבדים לשחררם‪.‬‬ ‫גם אחרי ששוחררו המוני העבדים‪ ,‬מצבם היה עדיין בכי רע‪ :‬הם היו חסרי כול וחסרי‬ ‫בררה הם המשיכו לעבוד במקום‬ ‫השכלה‪ ,‬ורובם הגדול לא ידע קרוא וכתוב‪ .‬מחוסר ֵ‬ ‫עבודתם הקודם תמורת שכר זעום‪.‬‬ ‫בהדרגה החלו אפרו־אמריקאים רבים לעזוב את מדינות הדרום לערים הגדולות שבצפון‬ ‫ארצות הברית‪ .‬הם התיישבו בשכונות ישנות ודלות‪ .‬רובם עבדו בעבודות פשוטות‬ ‫והשתכרו מעט‪.‬‬ ‫מעמדם בחברה המשיך להיות קשה מאוד עד המחצית השנייה של המאה העשרים‪.‬‬ ‫הם הושפלו‪ ,‬סבלו מקריאות גנאי והופלו לרעה‪ ,‬נאסר עליהם להיכנס למקומות ציבוריים‬ ‫המיועדים ללבנים‪ ,‬ובבתי הספר למדו ילדי הלבנים בנפרד מילדי האפרו־אמריקאים‪ .‬לא‬ ‫אחת העלילו על אפרו־אמריקאים ביצוע פשעים שנעשו בידי לבנים ואף נעשו מעשי‬ ‫לינץ' באפרו־אמריקאים‪ .‬לפני כ־‪ 60‬שנים‪ ,‬עדיין אפשר היה למצוא שלטים‪" :‬הכניסה‬ ‫לשחורים‪ ,‬ליהודים ולכלבים אסורה" — החברה האמריקאית המשיכה להיות גזענית‪.‬‬ ‫לאחר שנים רבות של אפליה והשפלה‪ ,‬הבינו מנהיגי האפרו־אמריקאים באמריקה שבלי‬ ‫מאבק לא ישתנה מצבם לטובה‪ .‬בשנת ‪ 1955‬הם התחילו לפעול למען מימוש זכויותיהם‪.‬‬ ‫(מעובד ומקוצר מתוך הספרייה הווירטואלית של מט"ח)‬

‫יחה שהתקיימה מאז ומקדם אצל כל העמים ובמידה מסוימת היא‬ ‫העבדות היתה תופעה ְש ִכ ָ‬ ‫קיימת גם היום‪.‬‬ ‫חוקי התורה מבחינים בין עבד עברי לבין עבד כנעני (נוכרי)‪ .‬התורה מתנגדת לעבדות של עברי‪,‬‬ ‫אתי א ָֹתם‬ ‫הֹוצ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫י־ע ָב ַדי ֵהם‪ֲ ,‬א ֶשׁר‬ ‫“ּכ ֲ‬ ‫מפני שלפי התורה‪ ,‬כל אחד מבני ישראל הוא עבד לאלוקים ִ‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪ֹ ,‬לא יִ ָּמ ְכרּו ִמ ְמ ֶּכ ֶרת ָע ֶבד"‬ ‫ּוב ְּׁש ִב ִעת יֵ ֵצא לַ ָח ְפ ִׁשי‪ִ ,‬חּנָ ם‪".‬‬ ‫"ּכי ִת ְקנֶ ה ֶע ֶבד ִע ְב ִרי‪ֵׁ ,‬שׁש ָׁשנִ ים יַ ֲעבֹד; ַ‬ ‫לכן התורה מצווה‪ִ :‬‬ ‫(שמות פרק כא‪ ,‬פסוק א)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬הוסיפו פירוט לְ ֶהיגֵ דים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬השבויים מאפריקה עברו מסלול ייסורים קשה בדרכם לאמריקה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האדונים הלבנים התעמרו בעבדיהם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם אחרי ששוחררו המוני העבדים מצבם המשיך להיות בכי רע‪.‬‬ ‫‪ . 2‬האם עיקר הכתוב בטקסט עוסק‪:‬‬ ‫א‪ .‬בהשערות? ב‪ .‬בדעות? ג‪ .‬באירוע? ד‪ .‬בשכנוע? ה‪ .‬בתופעה?‬ ‫שֹוחחו ביניכם והגיעו להסכמה‪.‬‬

‫‪110‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫העבדות ממשיכה להתקיים ברחבי העולם‬ ‫בעולם מתקיים עדיין סחר בבני אדם אף על פי‬ ‫שהעבדות אסורה לפי הכרזת זכויות האדם של‬ ‫האו"ם והחוק הבינלאומי‪.‬‬ ‫מחקר שנערך בשנת ‪ 2013‬קובע שחיים בעולם‬ ‫וש ָפחות‪.‬‬ ‫עשרים ושבעה מיליון עבדים ׁ ְ‬ ‫מרבית העבדים והשפחות נמכרו לעבדות משום‬ ‫שלקחו הלוואות שהם אינם מסוגלים להחזיר‪ .‬עלות‬ ‫עבד במדינות העניות של דרום אסיה כ־‪,₪ 600‬‬

‫ואילו החוב הממוצע של האיש שנמכר לעבדות‬ ‫כ־‪ .₪ 250‬המחקר מלמד שעבד נשאר אצל אדוניו‬ ‫בממוצע שש שנים‪ ,‬שאחריהן לעתים הוא בורח‪,‬‬ ‫משלם את חובו או מת‪.‬‬ ‫הענף המרכזי שבו מועסקים ילדים עבדים הוא‬ ‫בק ְמ ּבודיה‪ ,‬אינְ דוֹ נֶ זיה‪ ,‬הפיליפינים‪,‬‬ ‫הדיג (בעיקר ַ‬ ‫ופרוּ )‪.‬‬ ‫גאנה‪ ,‬אוגנדה ּ ֶ‬ ‫לפי ידיעה בעיתון "הארץ" ‪8.3.13‬‬

‫‪ . 3‬חלקו את הטקס לחלקים‪ .‬הציעו כותרת משנֶ ה לכל חלק‪.‬‬ ‫(שימו לב‪ ,‬לעיתים ציוני הזמן מסייעים לנו לחלק את הטקסט לחלקים)‬ ‫‪ .4‬קראו את המשפט מתוך הצהרת זכויות האדם של האו"ם הכתוב בעמוד ‪.90‬‬ ‫אילו מזכויות האדם ֵה ֵפרּו האמריקאים בתקופת העבדות ולאחריה?‬ ‫‪ .5‬מהן הסיבות שהביאו את מנהיגי האפרו־אמריקאים למסקנה שעליהם לצאת‬ ‫למאבק?‬ ‫‪ .6‬קראו את הכתוב בידיעה בראש העמוד‪.‬‬ ‫א‪ .‬מאין הועתקה הידיעה?‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע חשבו עורכי העיתון שחשוב להביא את המידע לידיעת הקוראים‬ ‫למרות שהיא אינה עוסקת במצב בישראל?‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬כתוב במסגרת בעמוד ‪ 110‬שהעבדות היא תופעה שכיחה‪ .‬מהי משמעות‬ ‫שכיח)‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫המילה? במקרה הצורך היעזרו במילון ( זִ כרו לחפש במילון בלשון זכר ‪-‬‬ ‫ב‪ .‬כתבו משפט והשתמשו במילה המודגשת‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫אילו מאפיינים של ידיעה עיתונאית אתם מזהים בטקסט שבמסגרת?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫הכינו עבודת סיכום על חוקי העבד בתורה‪ .‬היעזרו בהדרכה לכתיבת סיכום בעמוד ‪.59‬‬ ‫א‪ .‬בחלק הראשון סכמו את הזכויות שהתורה מעניקה לעבדים‪ .‬היעזרו במקורות‬ ‫האלה‪ :‬בראשית פרק יז‪ ,‬פסוק יג שמות פרק יב‪ ,‬פסוקים מב ו־מג ויקרא פרק‬ ‫כב‪ ,‬פסוק יא דברים פרק ה‪ ,‬פסוק יד דברים פרק טז‪ ,‬פסוק יד‪.‬‬ ‫‪£‬‬

‫‪£‬‬

‫‪£‬‬

‫‪£‬‬

‫ב‪ .‬בחלק השני של העבודה סכמו את זכויות העבד העברי בתורה‪ .‬לפי חומש‬ ‫שמות פרק כא‪ ,‬פסוקים ב‪-‬ו חומש ויקרא‪ ,‬פסוקים לג‪-‬מג‪.‬‬ ‫‪£‬‬

‫הווחא לש חור ‪111‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬מילות קישור‪ ,‬כמו‪ :‬כדי‪ ...‬כי‪ ...‬משום ש‪ ...‬מפני ש‪ ...‬ועוד‪ ,‬מחברות בין חלקי‬ ‫המשפט‪ .‬השלימו את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מיליוני צעירים וצעירות מיבשת אפריקה נשבו ונלקחו באניות לאמריקה‬ ‫‪--‬‬‫כדי‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ .‬האדונים הלבנים ניצלו את העבדים‪ ,‬כי‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ .‬שוק העבדים פרח משום ש‬ ‫ד‪ .‬מצב האפרו־אמריקאים באמריקה המשיך להיות קשה גם לאחר ביטול‬ ‫‪--‬‬‫העבדות מפני ש‬ ‫‪ .2‬מצאו בין מילות הקישור שלעיל מילות סיבה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בטקסט מצויים שני צירופים שבהם המילה "בטן"‪ .‬מצאו אותם והסבירו את‬ ‫משמעותם‪.‬‬

‫ירּופי ְסמיכּויות‬ ‫ֵצ ֵ‬ ‫לק ֵצר ֵצירּופים לדוגמה‪:‬‬ ‫בעברית נהוג ַ‬ ‫ִּבמקום לומר ַה ִבקתה של העבדים אומרים‪" :‬בקתת העבדים"‪.‬‬ ‫דוגמה נוספת‪:‬‬ ‫לֹומר‪" :‬הכאב של העבדים" אומרים בקיצור‪" :‬כאב העבדים"‪.‬‬ ‫במקום ַ‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫ַּבסמיכויות האלה מופיע ֵשם ובסמוך לו ֵשם ֵ‬ ‫"צירוף סמיכות"‪.‬‬ ‫לצורה המקוצרת קוראים בשם‪ֵ :‬‬

‫‪ .4‬לפניכם צירופי סמיכּות‬ ‫העתיקו את הטבלה או ְצרּו אותה ַ ּב ַמחשב והשלימו לפי הדוגמה‪:‬‬ ‫צירוף הסמיכות‬ ‫ְׂש ֵדה הכותנה‬ ‫צאצאי העבדים‬ ‫כריתת העצים‬ ‫ִשחרור העבדים‬ ‫ּוח השחורים באמריקה‬ ‫קיּפ ַ‬

‫‪112‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫פירוק הסמיכות‬ ‫הׂש ֶדה של הכותנה‬ ‫ָ‬

‫ידּוע נוספת לְ ֵצירּוף ְס ִמיכּות‪.‬‬ ‫ֵה"א היִ ַ‬ ‫לדוגמה‪ :‬זכויות האדם לא נשמרות בכל מדינה ומדינה‪.‬‬ ‫מעשי הזוועה שנעשו בעבדים באמריקה הוצדקו באמירה שלשחורים אין רגשות‪.‬‬ ‫ּבצירוף הסמיכות‪.‬‬ ‫השני ֵ‬ ‫מצטרפת תמיד לַ ֵשם ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ׂשימו לב‪ :‬ה"א היִ ידוע‬ ‫"הּבית מלאכה סגור"‪.‬‬ ‫"ּבית המלאכה סגור" ולא‪ֵ :‬‬ ‫לכן בעברית ַּתקינָ ה אומרים‪ֵ :‬‬

‫‪ .5‬העתיקו מתוך הפסקה שלהלן לפחות שלושה צירופי סמיכות‪:‬‬ ‫מיליוני הצעירים נִ ְשּבּו ונלקחו לעבדות הרחק ממקומות מגוריהם‪ .‬אדונֵ י‬ ‫העבדים ִה ְת ַע ְמרּו בהם והעבידו אותם בפרך‪ .‬העבדים פחדו מעריצּות האדונים‪,‬‬ ‫ּומ ַהשפלה‪ .‬בימינו‪ ,‬הוקם בוושינגטון בירת ארצות הברית‪ ,‬מוזיאון‬ ‫ממּכות ֵ‬ ‫המנציח חיי הסבל של העבדים‪.‬‬

‫ַּבׂשפה העברית קיֶ ימת קבוצה נוספת של ֵצירופים‪ִּ .‬בקבוצה הזו מופיעים ֵשם‬ ‫בתוספת תֹואר‪:‬‬ ‫התואר‪" :‬כפוף"‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לדוגמה הצירוף "גב כפוף"‪" :‬גב" הוא ֵשם ונוסף לו‬ ‫"חמּור"‪.‬‬ ‫בצירוף‪" :‬עונש ָחמּור"‪" :‬עונש" הוא שם ונוסף לו התואר ָ‬

‫מּודה המתאימה‪:‬‬ ‫בע ָ‬ ‫הצירּופים השונים ֲ‬ ‫‪ .6‬שרטטו את הטבלה שלהלן וכתבו את ֵ‬ ‫בית הספר ; עבודת ֶּפ ֶרְך; שמש לוהטת; שחרור העבדים; בית העבדים;‬ ‫תיבת דואר ; משמר האחוזה;‬ ‫ַ‬ ‫צירוף סמיכות‬ ‫בית האחוזה‬

‫צירוף שהוא שם בתוספת שם תואר‬ ‫אחוזה גדולה‬

‫הווחא לש חור ‪113‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫קּוחה מתוך ירחון לילדים ונוער‪.‬‬ ‫ •הכתבה על מרטין לותר קינג לְ ָ‬ ‫יח‪ .‬קראו את הפתיח‪.‬‬ ‫הּפ ִת ַ‬ ‫בכתבות מסוג זה מקובל להבליט את ָ‬ ‫ •מה תפקידו של הפתיח‪ ,‬לדעתכם?‬ ‫ •באיזה מידה מעורר הפתיח את סקרנותכם להכיר את אישיותו של מרטין לותר קינג?‬ ‫ •עתה קראו את הכתבה‪.‬‬

‫מרטין לותר קינג ‪ /‬ענת בלזברג‬ ‫תארו לעצמכם שהייתם עולים לאוטובוס והיו מרשים לכם לשבת רק ְּב ֶח ְלקֹו‬ ‫חֹורי‪ .‬למה? משום שצבע העור שלכם אינו כמו של כולם‪ .‬תארו לעצמכם‬ ‫ָה ֲא ִ‬ ‫שהייתם רוצים להתקבל לחוג כלשהו אבל לא היו מקבלים אתכם‪ .‬למה? מפני‬ ‫שצבע העיניים שלכם אינו כמו של כולם‪ .‬דמיינו שלא הייתם יכולים ללכת‬ ‫לבית הקולנוע‪ ,‬לבית הספר ואפילו ַלּמּוזֵ יאֹונִ ים‪ ,‬רק מפני שאתם קצת שונים‪.‬‬ ‫זה נשמע לכם הוגן? בוודאי שלא‪.‬‬ ‫חורים (אפרו־אמריקאים) ְּב ַא ְרצֹות‬ ‫ובכן‪ ,‬תאמינו או לא‪ ,‬אבל זה היה מצבם של ַה ְּׁש ִ‬ ‫ַה ְּב ִרית עד שנות ה־‪ 50‬של המאה העשרים‪ .‬לאנשים בעלי ֶצ ַבע עֹור ּכֵ ֶהה לא היו אותן‬ ‫זְ כוּיֹות כמו לאנשים בעלי ֶצ ַבע עֹור בהיר‪ .‬מצב זה נמשך שנים רבות‪ ,‬עד שיום אחד קם‬ ‫לּותר ִקינְ ג‪ ,‬פעיל זְ כוּיֹות אדם‪ ,‬והחליט לשנות את המצב‪.‬‬ ‫ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫לּותר ִקינְ ג ג'וניור (‪ )1968-1929‬האמין שאסור לְ ַה ְפלֹות בין בני האדם וכי‬ ‫ד"ר ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫לכולם זְ כוּיֹות ָׁשוֹות‪ .‬הוא סחף אחריו רבבות מאמינים והצליח לבטל חוקים ּגִ זְ ָענִ יים‪.‬‬ ‫זהו סיפורו של אחד ֵמ ַה ַּמנְ ִהיגִ ים ַהּבֹולְ ִטים של המאה העשרים‪.‬‬

‫מרטין לותר קינג‬

‫‪114‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ילד שחור בעולם לבן‬ ‫שבא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫לּותר ִקינְ ג נולד ב־‪ 15‬בינואר ‪ְּ 1929‬ב ַא ְטלַ נְ ָטה‪ ,‬ג'ו ְֹרגְ 'יָ ה‪,‬‬ ‫ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫רֹו־א ֶמ ִר ָיק ִאי‪.‬‬ ‫למשפחה דתית ממוצא ַא ְפ ָ‬ ‫כבר בהיותו ילד נתקל ִקינְ ג בהתנהגות ּגִ זְ ָענִ ית שהופנתה כלפיו רק משום שצבע‬ ‫עורו היה שחור‪ .‬באחת הפעמים נאמר לו כי הוא אינו יכול לשחק עם הילדים הלבנים‬ ‫בשכונה‪ ,‬ובפעם אחרת נאסר עליו להיכנס לחנות נעליים כיוון ששהו בה באותה העת‬ ‫אנשים לבנים‪.‬‬ ‫יטה‪ ,‬ובשנת ‪1955‬‬ ‫לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר המשיך ִקינְ ג ללמוד ָּבאּונִ ֶיב ְר ִס ָ‬ ‫ּבֹוסטֹון‪ .‬במסגרת לימודיו הוא‬ ‫יטת ְ‬ ‫ּדֹוקטֹור בתחום לימודי ַה ָּדת ְּבאּונִ ֶיב ְר ִס ַ‬ ‫ּתואר ְ‬ ‫קיבל ַ‬ ‫הושפע מאוד מהמאבק הבלתי אלים שהנהיג ַה ָּמ ַה ְט ָמה ּגַ נְ ִּדי ְּבהודּו‪ ,‬מאבק שמטרתו‬ ‫היתה להשיג זְ כויֹות שוות לכל תושבי המדינה‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו המשיך ִקינְ ג בדרכו של אביו וְ ִה ְת ַמּנָ ה בשנת ‪ 1959‬לכומר של הכנסייה‬ ‫כומר‬ ‫גֹומ ִרי ֶׁש ְּב ָאלַ ָּב ָמה‪ ,‬בדרום ארצות הברית‪ .‬כבר בתחילת דרכו ּכְ ֶ‬ ‫מֹונט ֶ‬ ‫ְ‬ ‫יס ִטית ְּב‬ ‫ַה ַּב ְּפ ִט ְ‬ ‫נֹוׂש ֵאי ָּדת‪ ,‬אלא יִ יטול ֵחלֶ ק ָּפ ִעיל בחייהם של מאמינים‪ .‬אפילו‬ ‫החליט שלא יעסוק רק ְּב ְ‬ ‫ִקינְ ג עצמו לא צפה כי הוא עומד לגרום לשינוי ַמ ְה ְּפ ָכנִ י בחייהם של ַמ ֲא ִמינָ יו‪.‬‬ ‫ֵח ֶרם האוטובוסים‬ ‫לּותר ִקינְ ג כי היחס שמקבלים‬ ‫חורים רבים בתקופתו‪ ,‬האמין ַמ ְר ִטין ֶ‬ ‫כמו אנשים ְׁש ִ‬ ‫חורים אינו הוגן‪ ,‬אך מה שגרם לו לעמוד ְּברֹאׁש ַה ַּמ ֲא ָבק להשגת שוויון זְ כוּיֹות‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫ארקס‪ ,‬בשנת ‪ .1955‬באחד מן‬ ‫היה מקרה שקרה לפעילת זְ כוּיֹות אדם בשם רֹוזָ ה ַּפ ְ‬ ‫הימים עלתה ַּפארקס לאוטובוס וסירבה לוותר על כיסאּה לטובת אדם לבן‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫נהוג באותם הימים‪ַּ .‬פארקס נענשה‪ ,‬והעניין עורר סערה גדולה בקרב ְּבנֵ י ַה ְּק ִהילָ ה‬ ‫חורה בעיירה‪.‬‬ ‫ַה ְּׁש ָ‬

‫רוזה פארקס ומרטין לותר קינג‬ ‫בהפגנה במונטגומרי‪ ,‬אלבמה‬

‫הווחא לש חור ‪115‬‬

‫היה זה גם מה שהביא את ִקינְ ג למסקנה שאי אפשר להמשיך ולחיות בדרך זו‪ ,‬וכי‬ ‫נּוע‬ ‫ּכוׁשר ִׁש ְכ ַ‬ ‫צריך לקום ולעשות מעשה שיגרום לשינוי המצב הקיים‪ .‬כיוון שהיה לו ֶ‬ ‫יוצא דופן‪ִ ,‬ה ְת ַאּגְ דּו סביבו תומכים רבים מבני קהילתו‪ ,‬ויחד החליטו כולם להטיל‬ ‫הח ֶרם)‪ ,‬העדיפו‬ ‫ֵח ֶרם על האוטובוסים באותה עיירה‪ .‬במשך כשנה (משך תקופת ֵ‬ ‫חורים ללכת ברגל ולא להיעזר בתחבורה הציבורית‪ ,‬שנוהלה בידי הלבנים‪ִ .‬קינְ ג‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫חורים בלבד‪ .‬אותו ֵח ֶרם‪ ,‬שזכה‬ ‫אף אירגן אוטובוס מיוחד שהיה מיועד לנוסעים ְׁש ִ‬ ‫בא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪ ,‬הסתיים רק‬ ‫חורים בערים אחרות ַ‬ ‫לתמיכה רחבה מצד קהילות ְׁש ִ‬ ‫כאשר בית המשפט קבע ֶׁש ַה ַה ְפ ָר ָדה ַהּגִ זְ ִעית באוטובוסים אינה חוקית‪ .‬במהלך אותה‬ ‫חורים ללבנים בעיירה‪ ,‬בהן גם פיצוץ ביתו‬ ‫שנה אירעו תקריות אלימות רבות בין ְׁש ִ‬ ‫של ִקינְ ג‪ .‬מובן שהוא לא הרים ידיים‪.‬‬ ‫"יש לי חלום"‬ ‫הח ֶרם שהנהיג‪ ,‬החליט קינג‬ ‫בעקבות ַה ְּת ִמיכָ ה ַהציבורית שלּה זכה ובעקבות הצלחת ֵ‬ ‫כי עליו לעמוד בראש תנועה שתפעל להשגת שוויון זְ כוּיֹות בין האזרחים‪ .‬בשנת ‪1957‬‬ ‫הוא היה ממקימי ארגון לשוויון זכוּיֹות האזרח וְ ֵה ֵחל לְ ַק ֵּדם ולהפיץ את תורתו ברחבי‬ ‫ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪ .‬הוא האמין כי את הזכויֹות יש להשיג במאבק לא אלים‪ .‬הוא עודד‪,‬‬ ‫חורים ַהּנִ ְד ָּכ ִאים‪ ,‬עד שלא היה אדם שלא הכיר‬ ‫הּׁש ִ‬ ‫תמך‪ ,‬נאם וחיזק את ידיהם של ְ‬ ‫את שמו ואת פועלו‪.‬‬ ‫ואולם אל תחשבו לרגע שהמאבק היה קל‪ .‬רבים התנגדו לרעיונותיו ואף יצאו‬ ‫תֹומ ָכיו‪ .‬בשנת ‪ ,1963‬למשל‪ ,‬בזמן מצעד שנערך‬ ‫למאבקים אלימים נגד ִקינְ ג וְ ְ‬ ‫ָּב ֲעיָ ָרה ִּב ְיר ִמינְ גְ ַהם ֶׁש ְּב ָאלַ ָּב ָמה‪ ,‬המשטרה המקומית‪ ,‬שהתנגדה למצעד‪ ,‬תקפה‬ ‫באלימות את המפגינים‪ ,‬ובהם גם ילדים ובני נוער‪ִ .‬קינְ ג עצמו נעצר פעמים רבות‬ ‫ילויֹותיו‪ ,‬אך הדבר לא גרם לו להתייאש‪ ,‬אלא להפך — הוא המשיך‬ ‫ָ‬ ‫ּופ ִע‬ ‫עֹותיו ְ‬ ‫בשל ֵּד ָ‬ ‫ִּב ְמלֹוא ַה ֶּמ ֶרץ‪.‬‬ ‫וֹוׁשינְ ּגְ טֹון ַה ִּב ָירה‪ ,‬שאליו הגיעו‬ ‫ב־‪ 26‬באוגוסט ‪ 1963‬אירגנו ִקינְ ג ותומכיו מצעד גדול ְּב ִ‬ ‫יותר מ־‪ 200‬אלף בני אדם! בסיום המצעד נאספו כולם ליד ָה ַאנְ ַּד ְר ָטה לזכרו של הנשיא‬ ‫ַא ְּב ָר ָהם לִ ינְ קֹולְ ן — שם נשא ִקינְ ג את הנאום ההיסטורי שלו‪ ,‬שזכה לשם‪" :‬יש לי חלום"‪.‬‬ ‫בנאום זה הביע ִקינְ ג את תקוותו כי ארבעת ילדיו יזכו לחיות במדינה שבה יישפטו לפי‬ ‫אישיותם ולא לפי צבע עורם‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬לאחר שנים רבות לא פשוטות בכלל‪ ,‬המאבק נשא פרי‪ .‬בשנת ‪ 1964‬חוקק‬ ‫הקונגרס של ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית חוק המבטל את ַה ַה ְפ ָר ָדה ַהּגִ זְ ִעית ומעניק לכל התושבים‬ ‫נֹוּבל לשלום‪ ,‬ובגיל ‪ 35‬היה‬ ‫שוויון זְ כוּיֹות מוחלט‪ .‬בעקבות פועלו קיבל ִקינְ ג את ְּפ ַרס ֶ‬ ‫לאדם הצעיר ביותר שזכה בפרס הזה‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫סוף עצוב אך גם מעודד‬ ‫למרבה הצער רבים לא אהבו את ִקינְ ג‪ ,‬ואולי אף פחדו מהצלחתו‪ .‬ב־‪ 4‬באפריל‬ ‫‪ 1968‬הגיע ִקינְ ג לעיר ֶמ ְמפיס שבמדינת ֶטנֶ סי‪ ,‬כדי לתמוך במאבקם של עובדי‬ ‫'יימס ֵא ְרל ֵרי ניצל את ההזדמנות הזו כדי להרוג אותו‬ ‫התברואה השחורים בעיר‪ .‬גֵ ְ‬ ‫יטיֹות‪ .‬בעקבות הרצח החל להתפשט גַ ל ַאלִ ימּות‬ ‫עֹותיו ַהּפֹולִ ִ‬ ‫בדם קר‪ ,‬רק בגלל ֵד ָ‬ ‫ברחבי ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית‪.‬‬ ‫ומה המצב כיום? ובכן‪ ,‬כיום נהנים כל אזרחי ַא ְרצֹות ַה ְּב ִרית משוויון זְ כוּיֹות מלא‪,‬‬ ‫לּותר ִקינְ ג? הוא ייזכר‬ ‫ומ ְר ִטין ֶ‬ ‫ואיש אינו יכול לְ ַה ְפלֹות איש אחר על רקע גזע או דת‪ַ .‬‬ ‫בא ְרצֹות ַה ְּב ִרית במאה העשרים‪.‬‬ ‫לְ עֹולָ ם וָ ֶעד כאחד מגדולי המנהיגים ַ‬ ‫(מתוך‪" :‬גלילאו הצעיר" ‪)2010‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את הפסקה הראשונה‪ .‬באילו אמצעים מעוררת הכותבת את הקוראים‬ ‫להתעניין ולהמשיך לקרוא את הכתבה?‬ ‫‪ .2‬אפשר להבחין באירועים החשובים בחייו של קינג בעזרת רשימת התאריכים‬ ‫המוזכרים בטקסט‪ .‬רשמו ליד כל תאריך מה קרה באותה שנה‪:‬‬ ‫‪- 1955‬‬ ‫‪ - 1929‬‬ ‫‪- 1959‬‬ ‫‪ - 1957‬‬ ‫‪- 1964‬‬ ‫‪ - 1963‬‬ ‫‪- 1968‬‬ ‫‪ .3‬מרטין לותר קינג האמין שאפשר להשיג שוויון זכויות לשחורים באמריקה ללא‬ ‫שימוש באלימות‪ .‬כיצד פעל למען מטרה זו?‬ ‫‪ .4‬באילו קשיים נתקל קינג במהלך פעולותיו?‬

‫הווחא לש חור ‪117‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬קראו את המשפט הראשון בחלק שכותרתו "חרם האוטובוסים"‪ .‬מופיעה בו‬ ‫"אך"‪.‬‬ ‫מילת הקישור ַ‬ ‫א‪ .‬אילו ממילות הקישור שלהלן אפשר להחליף במילה "אך"?‬ ‫ אולם ‪ /‬אבל ‪ /‬הודות ל‪ / ..‬בגלל ‪ /‬לעומת זאת ‪ /‬כדי‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידה של מילת הקישור אך במשפט שקראתם? בחרו את התשובה‬ ‫הנכונה‪:‬‬ ‫ מילה המציינת תוספת ‪ /‬מילה המציינת ניגוד‪ /‬מילה המציינת סיבה‪ /‬מילה‬ ‫המציינת תוצאה‬ ‫חורים‬ ‫"קינְ ג אף אירגן אוטובוס מיוחד שהיה מיועד לנוסעים ְׁש ִ‬ ‫‪ .2‬בטקסט כתוב‪ִ :‬‬ ‫בלבד"‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו ממילות הקישור שלהלן אפשר להחליף במילת הקישור אף?‬ ‫ גם‪ /‬כדי ש‪ / ..‬אמנם‪ /...‬כמו כן‪ /‬זאת ועוד ‪ /‬למרות‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידה של מילת הקישור אף במשפט‪:‬‬ ‫ מילה המציינת תוספת ‪ /‬מילה המציינת ניגוד‪ /‬מילה המציינת סיבה‪/‬‬ ‫מילה המציינת תוצאה‬ ‫‪ִ .3‬קינְ ג הגיע לעיר ֶמ ְמפיס שבמדינת ֶטנֶ סי‪ ,‬כדי לתמוך במאבקם של עובדי‬ ‫התברואה השחורים בעיר‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו ממילות הקישור שלהלן אפשר להחליף במילה כדי?‬ ‫משום ש‪ /...‬לשם כך ‪ /‬במטרה ל‪ /...‬על מנת‬ ‫ב‪ .‬מה תפקידה של מילת הקישור כדי במשפט? בחרו את התשובה הנכונה‪:‬‬ ‫מילה המציינת סיבה ‪ /‬מילה המציינת תוצאה ‪ /‬מילה המציינת מטרה (תכלית) ‪/‬‬ ‫מילה המציינת הוספה‪.‬‬ ‫‪ .4‬כתוב שמרטין לותר קינג לא הרים ידיים למרות הקשיים‪ .‬הסבירו את הצירוף‬ ‫המודגש לפי הקשרו בעמוד ‪ ,116‬בסוף הפסקה הראשונה‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫הכותבת מזכירה את מהטמה גנדי‪ ,‬האדם שהאמין במאבק בלתי ָאלים ואמונתו זו‬ ‫השפיעה על מרטין לותר קינג‪.‬‬ ‫קראו עליו בשני מקורות מידע וכתבו בקצרה (כעשרה משפטים) את הביוגרפיה‬ ‫(תולדות החיים) שלו‪.‬‬

‫‪118‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫בעשרים ושמונה באוגוסט ‪ 1963‬נערך מצעד בוושינגטון בירת ארצות הברית‪ .‬השתתפו‬ ‫בו למעלה מרבע מיליון אמריקאים‪ .‬היתה זו הפגנה ענקית למען זכויות שוות לכל‬ ‫אזרחי ארצות הברית‪ .‬בסיום המצעד התקיים טקס שבו נאם מרטין לותר קינג‪.‬‬

‫קראו את הנאום‪.‬‬

‫יש לי חלום ‪ /‬מרטין לותר קינג‬

‫אני אומר לכם היום‪ ,‬ידידי‪:‬‬ ‫ניתקל בקשיים היום ובקשיים מחר‪ ,‬עדיין יש לי חלום‪.‬‬ ‫גם אם ָ‬ ‫זהו חלום שנטוע עמוק בחלום האמריקאי‪.‬‬ ‫יש לי חלום שיום אחד תקום האומה הזאת ותקיים את עיקרי אמונתה‪...‬‬ ‫ש"כל בני האדם נולדו שווים" ‪*.‬‬ ‫בגבעות ָיה האדומות של ג'ו ְֹרגְ 'יָ ה ‬ ‫ֶ‬ ‫יש לי חלום‪ ,‬שיום אחד‬ ‫לש ָעבר לשבת יחד עם בניהם של‬ ‫יוכלו בניהם של עבדים ֶ‬ ‫הא ְחווה‪...‬‬ ‫אדונים לשעבר לשולחן ַ‬ ‫*‬

‫ילדי הקטנים יחיו יום אחד בתוך אּומה‬ ‫יש לי חלום שארבעת ַ‬ ‫שתשפוט אותם לא על פי צבע עֹורם כי אם על פי תוכן אופיים‪...‬‬ ‫תקוותנו‪ .‬זוהי אמונָ ֵתנו‪ֶּ .‬ב ֱאמונה זו נוכל לַ חצוב מהר הייאוש‬ ‫ֵ‬ ‫זוהי‬ ‫את אבן התקווה‪.‬‬ ‫* משפט זה הוא ציטוט ממגילת העצמאות האמריקאית‪.‬‬ ‫* ג'ורג'יה — אחת ממדינות הדרום בארצות הברית‪.‬‬

‫הווחא לש חור ‪119‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קהל עצום האזין לנאום ובכל זאת הצליח מרטין לותר קינג להעניק למאזינים‬ ‫הרגשה של ִקרבה בינו לבינם‪ .‬כיצד עשה זאת? קראו את שלוש השורות‬ ‫הראשונות לפני שתענו‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬אחד ממאפיֵ יני הנאום הוא החזרה‪ .‬מהו המשפט החוזר בנאום?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מה תפקיד החזרה בנאום?‬ ‫‪ .3‬הנואם חוזר ואומר‪" :‬יש לי חלום"‪ .‬למילה "חלום" משמעויות שונות‪:‬‬ ‫ •מראות ומקומות שאדם רואה לפעמים בשנתו‪.‬‬ ‫ •דמיון הזיה‪.‬‬ ‫ •חזון‪ ,‬תקווה לשינוי מצבם של בני האדם‪.‬‬ ‫איזה מהפירושים למילה "חלום" מתאים לתוכן הנאום?‬ ‫בה ְש ָאלות (ביטויים ציוריִ ים) הוא אחד ממאפיֵ יני הנאום‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬שימוש ַ‬ ‫כאשר הנואם מדבר על בני העבדים‪ ,‬שישבו עם בני האדונים ל"שולחן‬ ‫האחווה" אין הוא מתכוון לשולחן של ממש‪ .‬מה מסמל אם כן "שולחן‬ ‫האחווה" בנאומו?‬ ‫ב‪ .‬מצאו והעתיקו צירופים מושאלים נוספים בנאום‪.‬‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד על מצבם של האפרו‪-‬אמריקאים בעבר מתוך הנאום?‬ ‫‪ .6‬מה הייתה מטרתו של מרטין לותר קינג כאשר שיתף בחלומו את קהל השומעים?‬ ‫ ‬

‫גולשים ומאזינים‬

‫גלשו באינטרנט וכתבו‪ :‬יש לי חלום‪ ,‬נאומו של מרטין לותר קינג ‪ -‬מתורגם יוטיוב‪.‬‬ ‫האזינו ושימו לב לטון הדיבור‪ ,‬ולתגובות הקהל‪ .‬מה אפשר ללמוד מהצפייה על‬ ‫ּכִ שרונו של קינג כנואם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫ראינו שמאפייני נאום טוב הם‪ :‬פנייה אישית אל‬ ‫המאזינים‪ ,‬חזרה על משפט מרכזי וחשוב‪,‬‬ ‫ומשפט מסכם המביע את הרעיון העיקרי‪.‬‬ ‫"יש לי חלום‪ "...‬חוזר ואומר מרטין לותר קינג‪,‬‬ ‫חשבו על עניין שאתם אולי חולמים להגשים‬ ‫בחייכם הפרטיים‪ ,‬בחיי החברה בכיתה או‬ ‫במדינה והשתדלו לכתוב לפי תבנית הנאום‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪120‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מדליית פרס נובל לשלום ניתנה‬ ‫למרטין לותר קינג‬

‫תום סויר‬ ‫ ‬

‫מאת מארק טווין‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫הוצאת ידיעות ספרים ‪ /‬תרגום‪ :‬שרון פרמינגר‬ ‫או הוצאת אריה ניר‪ ,‬מהדורה מוערת ‪ /‬תרגום‪ :‬יניב פרקש‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ֵאילו סוגים של שמות ספרי קריאה אתם מכירים?‬ ‫לאיזה סוג שייך השם "תום סויר"?‬

‫במהלך הקריאה‬

‫ ‬

‫‪ .1‬קראו בקול רם את הקטע על צביעת הגדר‪.‬‬ ‫האם לדעתכם מתגלה תום בקטע זה ּכְ רמאי? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬בחרו וקראו בקול רם קטעים שמתוכם אפשר ללמוד על אופיו של תום‪.‬‬ ‫הסבירו מדוע בחרתם בהם ואיזו תכונה של תום גיליתם‪.‬‬

‫ ‬

‫דנים ומשוחחים‬

‫‪ .1‬איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ומצאו חן‬ ‫בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬החליפו ביניכם רשמים על האירועים והדמויות בספר‪ .‬תוכלו לפתוח‬ ‫כך‪ :‬אני התרשמתי מאוד מ‪ ...‬התלהבתי כשקראתי על‪ ...‬נבהלתי נורא‬ ‫כש‪ ...‬התפלאתי על‪ ...‬הוקסמתי מ‪...‬‬ ‫ב‪ .‬עלילת הספר מתרחשת לפני כ־‪ 150‬שנים‪ .‬אילו חייתם בתקופה זו‪,‬‬ ‫מה הייתם מרוויחים? מה הייתם מפסידים?‬ ‫‪ .2‬הזמינו את הסרט "הרפתקאות תום סויר" באינטרנט וצפו בסרט‪.‬‬ ‫לאחר הצפייה שוחחו‪:‬‬ ‫א‪ .‬במה שונה הסרט מהספר?‬ ‫ב‪ .‬מה גרם לכם יותר הנאה‪ ,‬הספר או הסרט?‬

‫הווחא לש חור ‪121‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו בהצעה אחת מבין ההצעות הבאות‪:‬‬ ‫‪ .1‬האם אתם מחבבים את תום? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬אילו היה הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הדודה פולי‪ ,‬במה הוא היה שונה?‬ ‫‪ .3‬אילו התבקשתם לכתוב למקומון על התרשמותכם מהספר‪ ,‬מה הייתם‬ ‫כותבים? הכינו את הכתבה‪.‬‬

‫ ‬

‫מציגים‬

‫בחרו מבין ההצעות הבאות או הציעו רעיון משלכם שמתאים להצגה‪.‬‬ ‫‪ .1‬הציגו דו־שיח בין הדודה ובין תום‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכינו תוכנית טלוויזיה שמוקדשת לתום‪ ,‬בשם‪" :‬חיים שכאלה"‪.‬‬ ‫בתוכנית זו יושב תום ליד המנחה (לבוש בהתאם לדמותו בספר)‪.‬‬ ‫המנחה מזמין‪/‬נה בזה אחר זה דמויות שמכירות את תום לספר עליו‪.‬‬ ‫הדמות מספרת על תום מנקודת מבטה‪.‬‬ ‫לסּפר — תום מגיב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫כאשר הדמות מסיימת‬ ‫בחרו מנחה‪.‬‬ ‫הציעו מועמדים לתפקידי הדמויות ובחרו מבין המעוניינים‪.‬‬ ‫הדמות המסוימת תכין את סיפור החוויות שלה עם תום ותופיע בתחפושת‪.‬‬ ‫תום יתבקש לזהות את הדמות‪ .‬הדמות תספר ותום יוכל להגיב (כגון האם‬ ‫הסיפור מדויק‪ ,‬איך הדברים נראו מנקודת מבטו ועוד)‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תפזורת שנושאה‪ :‬דמויות ומקומות בספר‪.‬‬ ‫‪ .2‬עצבו פרסומת כתובה ומאוירת לספר או ג'ינגל (זַ ְמ ִריר)‪.‬‬ ‫‪ .3‬תכננו שער אחר לספר‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ּ ּ‬

‫ְל ָע ְב ָדה ו ָ‬ ‫לש ְמ ָר ּה‬

‫(בראשית פרק ב‪ ,‬פסוק טו)‬

‫ֶׁשֹּלא ְּת ַקלְ ֵקל וְ ַת ֲח ִריב ֶאת עֹולָ ִמי‪,‬‬ ‫ֶׁש ִאם ִקלְ ַקלְ ָּת ֵאין ִמי ֶׁשּיְ ַת ֵּקן ַא ֲח ֶריָך‪.‬‬ ‫(מדרש קהלת רבה‪ ,‬פרק ט)‬

‫חניה לטווח ארוך‪ ,‬פסל סביבתי‪ ,‬הפסל‪ :‬ארמן‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪123‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫אורח החיים שלנו על הטבע‬ ‫המדור מסב את תשומת לבנו להשלכות החמורות של ַ‬ ‫והנוף על פני כדור הארץ בכלל‪ ,‬ובאזור הים התיכון ובארץ ישראל בפרט‪ .‬הטקסטים‬ ‫מצביעים על נזקים שונים ועל ניסיונות ודרכים למנוע אותם‪.‬‬ ‫נקרא את הטקסט המידעי "האנרגיה לתועלת האדם" מתוך ספר הלימוד "מסע‬ ‫מדע" לכיתה ו' ונחשוב על הנזק הסביבתי שגורם ייצור החשמל‪ .‬נקרא את הכתבה‬ ‫"בית חולים לחיות בר נטושות"‪ ,‬מאת צפריר רינת‪ ,‬ואת המידע בטקסט "מי יציל‬ ‫את הים התיכון" מאת ד"ר פנחס זמיר‪ .‬נלמד את הטקסט הטיעוני "לא לזרוק פחית‬ ‫מאתנו לעשות להצלת הסביבה‪.‬‬ ‫לפח" מאת ג'ון גבאנה‪ .‬נחשוב מה יכול כל אחד ִ‬ ‫בסיום לימוד המדור ננסה לפענח מהו המסר הטמון בפסל שבשער המדור‪" :‬חניה‬ ‫לטווח ארוך"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בטקסטים שמתארים תופעה יש התייחסות לסיבותיה ולתוצאותיה‪ .‬נבחין בין‬ ‫ ‬ ‫סיבות לתוצאות‪.‬‬ ‫‪ ‬נחזור ּונתרגל כתיבת מכתב רשמי‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך להעשיר את שפתנו במילים ובביטויים חדשים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נתרגל פעלים בלשון פעיל וסביל‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪124‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫על שער המדור‬ ‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מה ידוע לכם על הנזקים והקלקולים שהאדם גורם לעולם הטבע בימינו?‬ ‫א‪ .‬קראו בבראשית פרק ב פסוק ט"ז באיזה ֶה ְק ֵשר כתוב הצירוף "לשמרה‬ ‫ולעבדה" בפסוק הזה?‬ ‫ב‪ .‬באיזה הקשר נוהגים לעיתים להשתמש בצירוף הזה בימינו?‬ ‫‪ .3‬עיינו במדרש קהלת רבה פרשה ז שלהלן‪:‬‬ ‫ְ ּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ָ ּב ָרא ַה ָ ּקדֹוׁש ָ ּברּוְך הּוא ֶאת ָא ָדם ָה ִראׁשֹון‬ ‫נְ ָטלֹו וְ ֶה ֱחזִ ירֹו ַעל ָּכל ִאילָ נֵ י ַ ּגן ֵע ֶדן‬ ‫ּומ ֻׁש ָ ּב ִחין ֵהן‬ ‫וְ ָא ַמר לֹו‪ְ :‬ר ֵאה ַמ ֲע ַשׂי ַּכ ָּמה נָ ִאים ְ‬ ‫אתי‪,‬‬ ‫אתי ‪ּ ִ -‬ב ׁ ְש ִבילְ ָך ָ ּב ָר ִ‬ ‫וְ ָכל ָמה ׁ ֶש ָ ּב ָר ִ‬ ‫ַּתן ַ ּד ְע ְּתָך ׁ ֶשֹּלא ְּת ַקלְ ֵקל וְ ַת ֲח ִריב ֶאת עֹולָ ִמי‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִאם ִקלְ ַקלְ ָּת ֵאין ִמי ׁ ֶשיְ ּ ַת ֵ ּקן ַא ֲח ֶריָך‪ .‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬איזה תפקיד הטיל הקדוש ברוך הוא על האדם?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע הוטל התפקיד דווקא עליו?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬כתוב במדרש‪" :‬שלא תחריב את עולמי"‪ -‬מדוע כתוב "עולמי" ולא "עולמך"?‬ ‫ב‪ .‬מה כוונת המשפט" "אין מי שתקן אחריך"?‬ ‫‪ .6‬בתצלום השער רואים פסל גדול ְמ ַמ ִדים ּובֹו משובצות מכוניות חדשות‪.‬‬ ‫הפסל ניצב ביער ליד פריז‪ .‬שערו‪ ,‬על איזו בעיה הקשורה לשימור הקיים רומז‬ ‫הפסל?‬ ‫‪ .7‬א ‪ .‬הציעו הצעות כיצד אפשר למנוע שימוש מוגזם של האדם באוצרות הטבע?‬ ‫ב ‪ .‬מה כל אחד‪/‬ת מכם יכול‪ /‬ה לעשות למען ההגנה על הסביבה?‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪125‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫קראו את כותרת המשנה והסבירו‪ :‬מה היא מוסיפה על הכותרת?‬

‫בית המרפא של חיות הבר הנטושות ‪ /‬צפריר רינת‬ ‫בעלי חיים פצועים מכל רחבי הארץ מגיעים לטיפול שיקומי ברמת הנדיב‬ ‫לעופ ֵרי צבאים שנמצאו בשטח על ידי מטיילים ונלקחו לגני חיות‪ ,‬או לינשופי עצים‬ ‫ָ‬ ‫שנפלו מהקן‪ ,‬יש כיום סיבה לא לאבד את התקווה‪ :‬גם הם יוכלו לשוב בעתיד הלא‬ ‫רחוק אל הטבע‪ .‬זאת הודות לפעילות ההולכת ומתרחבת של טיפול בחיות בר וַ ֲהשבתן‬ ‫אל הטבע המתנהלת בפארק הטבע רמת הנדיב‪ ,‬דרומית לזכרון יעקב‪.‬‬ ‫תחת פיקוח של רשות הטבע והגנים‪ ,‬מתקיימת בפארק התוכנית לטיפול בחיות בר‬ ‫שנמצאו נטושות או טופלו בבתי חולים לאחר שנפצעו‪ .‬ביל‪ ,‬מטפל ותיק בבעלי חיים‪,‬‬ ‫קולט את בעלי החיים ומנסה לגדל אותם בתנאים מתאימים‪ ,‬עד לשחרור המיוחל לטבע‪.‬‬ ‫מכל רחבי הארץ מגיעים אל הפארק תנשמות‪ ,‬ינשופי עצים‪ ,‬עופות דורסים ממינים‬ ‫שונים וגם יונקים‪ ,‬ובהם גיריות‪ ,‬סמורים‪ ,‬ולאחרונה גם צבוע אחד‪" .‬אנחנו מנסים לגדל‬ ‫אותם כך שלא יתרגלו מדי למגע קרוב של בני אדם‪ ",‬מסביר ביל‪.‬‬ ‫בכלוב גדול המיועד לעופות דורסים התקין ביל ִמ ְת ָקן מיוחד עם זכוכית חד־כיוונית‬ ‫ופתחים מיוחדים להחדרת ידיים‪ ,‬המאפשרים להתבונן בעוף המטופל ולהאכיל אותו‬ ‫מבלי שהוא יבחין באדם שעושה זאת‪.‬‬ ‫"הצבוע נדרס על ידי רוכבי טרקטורון‪ ,‬והם קראו‬ ‫לאנשי רשות הטבע והגנים שטיפלו בו‪ ",‬מספר‬ ‫ביל‪" ,‬הוא הובא לכאן ונמצא בכלוב מיוחד‪ .‬אני‬ ‫לא רואה אותו כלל ורק מניח לו אוכל‪ .‬המעקב‬ ‫אחריו הוא באמצעות מצלמה מיוחדת המתעדת‬ ‫את תנועותיו בלילה‪ .‬אני מקווה שהוא ישוב לטבע‬ ‫בתוך כמה שבועות‪".‬‬ ‫אל הפארק מגיעים עופות רבים מהמינים בז אדום‬ ‫ובז מצוי‪ .‬אחד הבזים המצויים שוחרר לטבע‪ ,‬אך‬ ‫פיתח בכל זאת קשר מיוחד עם ביל‪ .‬הוא עוקב אחריו‬ ‫לכל מקום שאליו הוא נוסע ברכבו‪ ,‬וגונב מדי פעם‬ ‫שּביל מביא לבזים האחרים‪" .‬הוא גם משמש‬ ‫מזון ִ‬ ‫תצפיתן שלי‪ ,‬כי הוא משמיע קולות בכל פעם שהוא‬ ‫רואה בעל חיים מתקרב‪ ",‬מספר ביל‪ .‬גם תנשמות‬ ‫מגיעות לפארק‪ ,‬ולאחר שהן משוחררות‪ ,‬הן יכולות‬ ‫להיעזר בתיבות קינון שהוכנו בשבילן מחוץ לכלובים‪ .‬ינשוף בבית המרפא‬

‫‪126‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫המּור ָּכבּות של ההשבה לטבע‪ ,‬מעיד‬ ‫ְ‬ ‫על מידת‬ ‫סיפורם של הנשרים שגודלו במקום‪ .‬אל מול הכלוב‬ ‫שלהם צמחה שכונת מגורים של זכרון יעקב‪,‬‬ ‫והנשרים ששוחררו מהכלוב לטבע החלו לנחות‬ ‫על גגות בתים‪ ,‬ובעקבותיהם חבריהם‪ .‬הדבר עורר‬ ‫בהלה מסוימת בקרב חלק מהתושבים‪ ,‬ולכן הוחלט‬ ‫להפעיל כלוב אחר בצד שקט יותר של הפארק‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר שוחררו בפארק רמת הנדיב ארבעה‬ ‫עופרי צבאים‪ ,‬שנלקחו מהטבע בידי מטיילים‬ ‫משחררים לטבע‬ ‫שסברו בטעות שהם ננטשו על ידי אמהותיהם‪.‬‬ ‫מדובר בתופעה החוזרת על עצמה כל שנה‪ ,‬אך הפעם החליטה לראשונה רשות הטבע‬ ‫והגנים לנסות ולהשיבם לטבע ולא להשאירם בגני חיות או בפינות החי‪.‬‬ ‫העופרים שהו בכלוב מיוחד ברמת הנדיב‪ .‬אולם לניסיון לשחררם היה סוף עצוב‪ :‬כל‬ ‫העופרים נמצאו מתים במרחק קצר ממקום השחרור‪" .‬כנראה שהם לא היו מוכנים‬ ‫עדיין לתנאים בחוץ‪ ",‬אומר ביל‪" .‬אני מעריך שבפעם הבאה ננסה לגדל אותם בכלוב‬ ‫מיוחד קרוב לשטח שבו הם ישוחררו‪ ,‬כדי שיוכלו להתרגל לרעשים‪ ,‬לריחות ולבעלי‬ ‫החיים שיש בסביבה‪".‬‬ ‫בכל מקרה של היתקלות בחיה פצועה או נטושה‪ ,‬ממליצה רשות הטבע והגנים ליצור‬ ‫עמה קשר באופן מיידי‪ ,‬ולא לגעת בחיה או לטפל בה‪.‬‬ ‫(מתוך‪ :‬עיתון "הארץ"‪)2009 ,‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד באה לידי ביטוי בכתבה‪ ,‬אחריותו של האדם לחיות הבר?‬ ‫‪ .2‬אילו בעיות מציגה הכתבה‪ ,‬ומה הפתרון שנמצא להן? כתבו זה מול זה‪:‬‬ ‫הבעיה‬

‫הפתרון‬

‫‪ .3‬ערכו שתי רשימות ‬ ‫ א‪ .‬רשימה של בעלי כנף המוזכרים בכתבה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬רשימה של חיות בר שאינם בעלי כנף המופיעים בכתבה‪.‬‬ ‫‪ .4‬כבר למדנו שבכתבה מופיע חלק שהוא מידע עובדתי וחלק סיפורי‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו דוגמאות אחדות לעובדות המופיעות בכתבה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה מהחלק הסיפורי שבכתבה משך במיוחד את תשומת לבכם?‬ ‫‪ .5‬קראו את משפט הסיום‪ .‬האם הוא ‪:‬‬ ‫ב‪ .‬משפט המזרז לפעולה‪.‬‬ ‫א‪ .‬משפט מסקנה‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬משפט אזהרה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬משפט שמביע תקווה‪ .‬‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪127‬‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מדוע חשוב להחזיר את בעלי החיים אל הטבע? נמקו לפי הכתבה‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם אפשר למצוא קשר בין כותרת המדור לכתבה? הסבירו דבריכם‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד מתייחסת התורה לבעלי חיים? לפני השיחה עיינו בחומש שמות פרק כב‪,‬‬ ‫פסוקים ה‪ ,‬יב; בחומש דברים‪ :‬פרק כד פסוקים ד‪ ,‬יב‪.‬‬

‫ ‬

‫הס ִביל‬ ‫ענייני לשון ‪ -‬צורת ָ‬

‫למדנו שבטקסט עיוני מרבים להשתמש בצורת הסביל‪ .‬צורות פועל בסביל אינן מציינות‬ ‫"טּוּפלּו בבתי חולים" מסופר מה קרה לבעלי‬ ‫ְ‬ ‫את עושה הפעולה‪ .‬כך למשל במשפט‪:‬‬ ‫החיים ולא מי טיפל בהם‪ .‬אין מציינים את עושה הפעולה כשהוא ברור מן ההקשר‪.‬‬ ‫צורות הסביל הנפוצות בעברית הן‪:‬‬ ‫צורות מבניין ֻּפ ַעל המקבילות לצורות מבניין ִּפ ֵעל‪ִׁ :‬ש ֵּקם — ֻׁש ַּקם‪.‬‬ ‫צורות מבניין ָּפ ַעל המקבילות לצורות מבניין נִ ְפ ַעל‪ָ :‬סגַ ר — נִ ְסּגַ ר‪.‬‬ ‫צורות מבניין ֻה ְפ ַעל המקבילות לבניין ִה ְפ ִעיל‪ִ :‬ה ְרּגִ יׁש — ֻה ְרּגַ ׁש‪.‬‬ ‫‪ .1‬מצאו והעתיקו דוגמאות לשימוש בסביל בכתבה‪.‬‬ ‫‪ .2‬השלימו את צורות הפועל החסרות בטבלה לפי הדוגמה שלהלן‪:‬‬ ‫סביל‬ ‫נִ ְמ ְצאּו‬ ‫נִ לְ ְקחּו‬ ‫‪--‬‬‫הּובא‬ ‫ָ‬ ‫‪--‬‬‫הּוׁש ָבה‬ ‫ְ‬ ‫‪--‬‬‫נִ נְ ְטׁשּו‬ ‫ֻה ְחלַ ט‬

‫ ‬

‫פעיל‬ ‫ָמ ְצאּו‬ ‫לָ ְקחּו‬ ‫‪--‬‬‫ֵה ִביאּו‬ ‫קֹולֵ ט‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫שם הפועל‬ ‫לִ ְמצֹא‬ ‫‪--‬‬‫לְ ַט ֵּפל‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫לְ ָה ִׁשיב‬ ‫לְ ַׁש ְח ֵרר‬ ‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫שם הפעולה‬ ‫יאה‬ ‫ְמ ִצ ָ‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫ישה‬ ‫נְ ִט ָ‬ ‫‪---‬‬

‫העשרה ואתגר‬

‫ודורסי יום‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫דורסי לילה‬ ‫ֵ‬ ‫חפשו בשני מקורות באינטרנט או באנציקלופדיה מידע על‬ ‫הכינו כתבה מלווה בתצלומים‪.‬‬ ‫שימו לב שבסיכום יופיע מענה לשאלות האלה ֶשיְ ַש ְמשּו ראשי פרקים אפשריים‬ ‫לכתבה‪:‬‬ ‫ •מניין נובע השם "דורסים" לעופות הטורפים?‬ ‫ •מה משותף לכל דורסי הלילה?‬ ‫ •מה משותף לכל דורסי היום?‬ ‫ •במה דומים דורסי הלילה לדורסי היום ובמה הם שונים?‬

‫‪128‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫קראו את הכותרת ואת כותרות המשנה‪.‬‬ ‫הקפידו לעיין גם בתצלום‪ ,‬במפה ובגרף ולנסות להפיק מהם ידע‪.‬‬ ‫שערו‪ ,‬מה הוא תוכנו של הטקסט?‬ ‫במהלך הקריאה רשמו שאלות והערות שאתם מעוניינים לברר או לדון עליהם‪.‬‬

‫האנרגיה לתועלת האדם‬ ‫מהם סוגי האנרגיה?‬ ‫בני האדם זקוקים לאנרגיה (כוח) כדי להפעיל את מערכות הבית (תאורה‪ ,‬חימום‪,‬‬ ‫קירור‪ ,‬בישול); את כלי הרכב‪ ,‬את מפעלי התעשייה‪ ,‬את תחנות הכוח (המייצרות‬ ‫חשמל)‪ ,‬וכן כדי להפעיל מטוסים ואוניות‪.‬‬ ‫מׂשרפת‬ ‫ֵ‬ ‫את רוב האנרגיה (הכוח) אנחנו מקבלים‬ ‫דלק מסוגים שונים‪ ,‬ואת מיעּוטּה אנחנו מקבלים‪:‬‬ ‫א ‪ .‬מהשמש (במערכות סולריות = דודי שמש)‪.‬‬ ‫בשבֹות גדולות‪ ,‬ואלו‬ ‫ב‪ .‬מהרוח‪ ,‬המניעה ַש ָ‬ ‫מניעות גֶ נֶ ָרטורים (מחוללים) המייצרים‬ ‫חשמל (מצויים גם אוניות מפרש וגלשנים‬ ‫הנעים בכוח הרוח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מאנרגיה גרעינית — המשמשת בתחנות‬ ‫כוח גרעיניות‪ ,‬להנעת גנרטורים ענקיים‬ ‫המייצרים חשמל‪.‬‬ ‫רוב הדלק בעולם מופק משמן אדמה‪ .‬אולם גם פחם‬ ‫וגז טבעי משמשים כדלק‪ .‬הגז הטבעי‪ ,‬שמן האדמה‬ ‫והפחם נוצרו מעצים וצמחים שצמחו לפני מיליוני‬ ‫שנים‪ ,‬נפלו ונרקבו בביצות‪ .‬שם נמצאו במצב של‬ ‫חוסר אוויר במשך שנים רבות מאוד‪ .‬במקרים אחרים הפכה הביצה ליבשה‪ ,‬והצמחים‬ ‫הנרקבים הפכו לפחם‪ .‬לעתים העצים הנרקבים היו מתחת למקום שהפך לים‪ ,‬והפכו‬ ‫עם הזמן לשמן אדמה (נפט)‪ ,‬ומעליו הצטבר גז טבעי‪ .‬לעתים הים חזר להיות יבשה‪,‬‬ ‫ובמעמקיו מצויים שמן אדמה וגז‪.‬‬ ‫להפקת חשמל בתחנות הכוח יש מחיר סביבתי כבד‬ ‫היו זמנים שבהם בני האדם האירו את בתיהם באמצעות מדורות‪ ,‬לפידים או נרות‪ .‬כלי‬ ‫התחבורה העיקריים היו החמור‪ ,‬הסוס והגמל‪ .‬המים לא זרמו אל הבתים והיה צורך‬ ‫לשאוב אותם ממעיין‪ ,‬מבאר או מנהר‪.‬‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪129‬‬

‫לבנון‬ ‫הים‬

‫צפת‬

‫כנרת‬

‫כנרות‬

‫התי‬

‫חיפה‬ ‫חיפה‬

‫אלון‬ ‫תבור‬

‫כון‬

‫חגית‬

‫עפולה‬ ‫אורות רבין‬

‫נתניה‬ ‫רעננה‬

‫שכם‬

‫רידינג‬

‫תל־אביב יפו‬ ‫עטרות‬

‫גזר‬

‫אשכול‬

‫אשדוד‬

‫ירושלים‬

‫הרטוב‬

‫ם המלח‬ ‫י‬

‫אשקלון‬

‫(על פי הספר "מסע מדע" לכיתה ו'‪,‬‬ ‫מאת ד"ר שרה קלצ'קו‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫רוטנברג‬

‫צפית‬

‫קריית גת‬

‫חברון‬

‫עזה‬

‫איתן‬

‫באר שבע‬

‫ערד‬

‫בימינו בני האדם אינם חיים כך עוד‪ .‬החיים קלים ונוחים‬ ‫יותר‪ .‬אך ַאלְ יָ ה וקוץ בה‪ :‬כאשר משתמשים בחשמל‬ ‫או פותחים ברז מים‪ ,‬אנו משפיעים על הסביבה‪.‬‬ ‫את החשמל מייצרות תחנות הכוח שמפוזרות לכל‬ ‫אורכה של ישראל‪ .‬הן מספקות חשמל על ידי ְׂש ֵרפה‬ ‫של פחם‪ ,‬דלק וגז טבעי‪ .‬בתהליך השרפה משתחררים‬ ‫חלקיקי אפר וגזים רעילים‪ .‬שרפת הפחם‬ ‫ֵ‬ ‫לאוויר‬ ‫משחררת כמויות גדולות במיוחד של אפר וגזים‬ ‫רעילים‪ .‬שרפת גז טבעי היא יעילה ונקייה יותר‪.‬‬ ‫כדי למנוע את פיזורם של האפר והגזים הרעילים‬ ‫באטמוספרה‪ ,‬נעזרים במסננים ובארובות‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫אוספים את האפר באמצעות מסננים מיוחדים‪.‬‬ ‫הגזים מוזרמים לארובות גבוהות‪ :‬חלקם נאסף‬ ‫באמצעות מסננים מיוחדים וחלקם נפלט בגובה רב‬ ‫לאטמוספרה‪.‬‬

‫רמת חובב‬

‫ירדן‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מהם מקורות האנרגיה להפעלת תחנות הכוח‬ ‫לייצור חשמל?‬ ‫‪ .2‬הסבירו כיצד נוצרו שמן אדמה (נפט)‪ ,‬פחם וגז‬ ‫טבעי‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬חפשו באינטרנט תצלום של שבשבת רוח‪.‬‬ ‫ הדפיסו אותו והדביקו במחברתכם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסבירו‪ :‬כיצד יוצרת שבשבת הרוח חשמל?‬

‫מצרים‬

‫‪ .4‬תנו דוגמאות לשימושים בחשמל שאתם ‬ ‫מכירים‪.‬‬ ‫‪ .5‬החשמל חוסך לנו זמן רב‪ .‬הביאו דוגמאות‬ ‫מתאימות מחיי יום־יום‪.‬‬ ‫‪ .6‬במה תורם שימוש בחשמל לאיכות חיינו?‬

‫תחנת כוח‬ ‫אילת‬

‫מפת תחנות הכוח בישראל‬

‫‪130‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫כמויות החשמל המופקות בישראל‬ ‫מודדים את כמות‬ ‫האנרגיה ביחידות‬ ‫של ִקילֹווַ אט לשעה‪,‬‬ ‫כלומר אלף ואט‬ ‫לשעה‪( .‬בראשי תיבות‪:‬‬ ‫קווט"ש)‪.‬‬ ‫נורה חשמלית המאירה‬ ‫בעוצמה של ‪ 100‬וַ ואט‬ ‫צורכת קילוואט במשך‬ ‫‪ 10‬שעות‪.‬‬

‫שינויים בכמות החשמל שמפיקים בישראל בשנה‬ ‫‪2871‬‬

‫‪3000‬‬

‫‪2000‬‬ ‫‪1500‬‬ ‫‪1000‬‬

‫‪955‬‬ ‫‪734‬‬

‫‪443‬‬

‫‪89‬‬

‫פחם‬ ‫‪1991‬‬

‫‪500‬‬ ‫‪24‬‬

‫מזוט‬

‫כמות חשמל‪ ,‬מגה (מיליוני) קווט"ש‬

‫‪2500‬‬

‫‪0‬‬

‫גז טבעי‬

‫‪2006‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ . 1‬על פי הגרף‪ ,‬ציינו אילו שינויים חלו בכמות הכוללת של החשמל שמפיקים בישראל?‬ ‫‪ .2‬מדוע חשוב לחסוך בחשמל? כתבו יותר מנימוק אחד‪.‬‬

‫כוונו את‬

‫המזגן ב‬ ‫קיץ לטמפר‬

‫כל מעל‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫‪ 5%‬מצר‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫מל‬ ‫טורה‬

‫של ‪.25ºC‬‬

‫!‬

‫ן‪.‬‬

‫ורות הלוג ה רבה‪,‬‬ ‫ם אנרגי‬ ‫נ‬ ‫בחדר‪.‬‬ ‫ות ליבון ו סכו לכ‬ ‫האוויר‬ ‫ח‬ ‫ור‬ ‫ו ת ‪ PL‬י‬ ‫ממו את‬ ‫החליפו נ נט ונור‬ ‫ולא יח‬ ‫ורס‬ ‫וך יותר‬ ‫נורות פלוא זמן אר‬ ‫במשך‬ ‫יפעלו‬ ‫אתם מהחדר‬ ‫צ‬

‫או מהכיתה?‬ ‫י‬ ‫כחתם משהו?‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ר ואת המזגן?‬ ‫ביתם את האו‬ ‫כי‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪131‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫הטקסט שתקראו נכתב כדי לשכנע אתכם לקבל את דעתו של הכותב ואף לִ פעול לפיה‪.‬‬ ‫במהלך הקריאה שימו לב לאמצעים שהוא נוקט כדי לשכנע‪.‬‬

‫לא לזרוק פחית לפח ‪ /‬ג'ון ג'אבנה‬ ‫לּומינְ יּום אחת?‬ ‫נסו לנחש‪ :‬כמה פעמים אפשר למחזר פחית ַא ִ‬ ‫א‪ .‬אף פעם ב‪ .‬פעם אחת ג‪ .‬שוב ושוב ושוב‪...‬‬ ‫לפני שפחית המשקה מגיעה לחנות ‪ ‬לפני שיש בתוכה משקה ‪ ‬לפני שהיא‬ ‫פחית ‪ ‬היא חלק מכדור הארץ! ‬ ‫פחיות משקה מיוצרות ממתכת חשובה ששמה אלומיניום‪.‬‬ ‫אנחנו זקוקים לאלומיניום כדי לייצר מטוסים‪ ,‬מכוניות‪ ,‬אופניים והרבה מוצרים אחרים‪.‬‬ ‫עדיין יש אלומיניום באדמה‪ ,‬אבל הוא לא יישאר שם אם בני האדם ימשיכו בכריית אלומיניום‬ ‫מהאדמה בלי הרף‪ .‬לכן חשוב שנשמור על האלומיניום ונמחזר אותו במקום להשליך אותו‪.‬‬ ‫ִמחזור הוא הדרך הטובה ביותר לשמור עליו‪ ,‬כי כך נוכל להשתמש בו שוב ושוב ושוב‪...‬‬ ‫אנחנו צורכים יותר משישה מיליארד וחצי פחיות שתייה מאלומיניום בכל שנה! ואפשר‬ ‫למחזר כל אחת מהן! כך ממחזרים אלומיניום‪ :‬פחיות ומוצרים אחרים המיוצרים‬ ‫מאלומיניום נאספים ונשלחים לבתי חרושת‪ ,‬שבהם טוחנים אותם לפיסות קטנות‬ ‫של מתכת‪ .‬את החתיכות האלה ממיסים והופכים לגושי אלומיניום‪ .‬הגושים מרודדים‬ ‫למשטחי אלומיניום‪ ,‬ואלה נמכרים לבתי חרושת שמייצרים פחיות חדשות‪.‬‬ ‫ִשמרו על האוצרות הקבורים‬ ‫אין גבול למספר הפעמים שאפשר למחזר אלומיניום באמצעות ַה ָתכָ תֹו לנוזל‪.‬‬ ‫פחית המשקה שאתם שותים ממנה יכולה להיות חלק מפחית סודה שממנה שתה‬ ‫מישהו אחר‪ ,‬לפני ‪ 20‬שנים‪ .‬מדהים!‬ ‫כאשר שורפים דלק כדי להפיק את הכוח הדרוש לייצור פחית מבזבזים אנרגיה‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫במחזור פחית‬ ‫ִמחזור חוסך באנרגיה‪ ,‬לא רק באלומיניום‪ .‬למשל‪ ,‬האנרגיה שתחסכו ִ‬ ‫אלומיניום אחת‪ ,‬יכולה להפעיל את הטלוויזיה שלכם במשך שלוש שעות!‬ ‫מה אתם יכולים לעשות?‬ ‫ַמ ְחזְ רּו פחיות אלומיניום‪ ,‬כפי שאתם ממחזרים זכוכית ופלסטיק‪ִ .‬שטפו את הפחיות‬ ‫המחזור‪ .‬החזירו אותן לחנות וקבלו את הפיקדון ששילמתם‬ ‫וזִ רקו אותן לקופסה‪ ,‬עד ליום ִ‬ ‫המחזור בבית הספר‪ .‬זכרו שאפשר למחזר גם מגשי‬ ‫עבורן‪ ,‬או הביאו אותן למרכז ִ‬ ‫אלומיניום נקיים ונייר אלומיניום‪.‬‬ ‫ומ ְחזְ רּו אותן‪.‬‬ ‫ִאספו פחיות אלומיניום שאחרים השאירו ַ‬ ‫(מתוך‪" :‬תשמור על העולם ילד"‪ ,‬מדריך אקולוגי‪ ,‬הוצאת כנרת)‬

‫‪132‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫סוגי כותרות‬ ‫למדנו להבחין בין שלושה סוגי כותרות‪.‬‬ ‫ •כותרת מוסרת מידע שממנו אפשר להבין מה נושא הטקסט‪.‬‬ ‫ •כותרת חידתית שאי אפשר ללמוד ממנה על נושא הטקסט‪ ,‬אך היא מסקרנת‬ ‫לקרוא אותו‪.‬‬ ‫ •כותרת המביעה את עמדתו (דעתו) של הכותב‪.‬‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬לאיזה סוג מהסוגים שלעיל שייכת כותרת הטקסט?‬ ‫‪ .2‬באילו אמצעים נוקט הכותב בפתיח כדי לעורר את סקרנות הקוראים להמשיך‬ ‫לקרוא?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬באיזה נושא מביע הכותב את דעתו?‬ ‫ב‪ .‬אילו עובדות ואילו נימוקים מביא הכותב כדי לשכנע את הקוראים להסכים‬ ‫עם דעתו?‬ ‫‪ .4‬למדנו שיש מטרות שונות לכתיבת טקסטים‪.‬‬ ‫מה המטרה של כתיבת הטקסט הזה? שוחחו ביניכם והחליטו‪:‬‬ ‫ג‪ .‬לשכנע לפעול‬ ‫ב‪ .‬לתת הוראות ביצוע ‬ ‫א‪ .‬למסור מידע ‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬הכותב משתמש בסימני קריאה‪ .‬מצאו אותם והסבירו‪ ,‬מה תפקידם בטקסט?‬ ‫‪ .6‬הכותב משתמש בכתיבתו בפעלים מפעילים כתבו דוגמאות אחדות לפעלים‬ ‫כאלה מתוך הטקסט‪.‬‬ ‫‪ .7‬משפטי הסיכום בטקסט עשויים לכלול לעיתים‬ ‫ג‪ .‬הבעת תקווה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬זירוז לפעולה ‬ ‫א‪ .‬מסקנה ‬ ‫לאיזה מהם שייך משפט הסיכום בטקסט הזה?‬ ‫‪ .8‬את האלומיניום כורים מהאדמה‪ .‬כתבו אם אתם יודעים את שמותיהן של‬ ‫כורה לצרכיו ושאפשר למחזרן‪.‬‬ ‫מתכות אחרות שהאדם ֶ‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫אתרו משפטים בטקסט שמופיעות בהן מילות קישור‪ .‬כל אחד או אחת מכם‪/‬ן‬ ‫יקראו בקול משפט אחד לפני החברים‪/‬ות ויסביר מה תפקיד מילת הקישור‪.‬‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪133‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫קראו את הכותרת‪ .‬מה דעתכם‪ ,‬האם הכותרת נוקטת עמדה (מביעה את דעתו של‬ ‫חידתית‪ ,‬שאי אפשר ללמוד מקריאתה על תוכן הטקסט?‬ ‫הכותב)‪ ,‬האם זו כותרת ָ‬ ‫או האם הכותרת גלּויָ ה ומוסרת מידע על תוכן הטקסט?‬

‫החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו נמצאים בסכנת הכחדה‬ ‫הים התיכון משמש מקור ַּפ ְרנָ ָסה‪ ,‬הנאה‪ ,‬בילוי ונופש לרבים‪ ,‬אולם החי והצומח שחיים‬ ‫בו נמצאים בסכנת הכחדה‪ .‬בעבר‪ ,‬הדייגים הגרים לחופיו התפרנסו ממכירת הדגה‬ ‫העשירה‪ ,‬אבל הדגים התמעטו‪ .‬עובדים בתחום התיירות התפרנסו ממיליון תיירים‬ ‫שנהגו לנפוש לחופיו בבתי מלון‪ ,‬בכפרי נופש ומסעדות לחופי הים‪ ,‬אבל עתה‬ ‫רבים מהתיירים נמנעים להגיע לנופש לחופיו בגלל זיהום מי הים התיכון וחופי הרחצה‪.‬‬ ‫מפעלים שונים המפרנסים ומכלכלים את ‪ 150‬מיליון התושבים הגרים בסביבת החופים‬ ‫מייצרים כמויות גדולות של פסולת רעילה הזורמת ישירות אל הים התיכון ומזהמת‬ ‫אותו‪ .‬אפר הפחם הנוצר בתחנות המייצרות חשמל מושלך אף הוא לים‪ .‬גם מי הביוב‬

‫תצלום הים התיכון מראש הנקרה‬

‫‪134‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מהערים הגדולות לחופי הים התיכון‪ִ ,‬מ ְתנַ ְקזִ ים אל הים ומזהמים אותו‪ .‬קרוב למחצית‬ ‫מהשפכים (מי הביוב) אינם עוברים כלל טיהור ומוזרמים ישירות אל הים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫בים התיכון מתנהלת תנועה ערה של ְמ ַכליות הנושאות נפט‪ .‬כתמי שמן הנפלטים‬ ‫מכלי השיט האלה מזהמים את הים ואף מגיעים אל החופים עם תנועת הגלים‪.‬‬ ‫בני האדם המתרחצים בים משאירים לחופיו שקיות פלסטיק והרוח או הגלים מעבירים‬ ‫אותם לים‪ .‬בעלי החיים שבו בולעים אותם‪ .‬מוצרי הפלסטיק ואלה גורמים לתמותת‬ ‫בעלי החיים הימיים‪ .‬התמעטות הדגה פוגעת קשה בפרנסת הדייגים‪ .‬והדבר פוגע‬ ‫בפרנסת עובדי ענף התיירות‪ .‬גם במדינת ישראל מזהמים את החופים‪ .‬פסולת מי‬ ‫הביוב ופסולת תעשייתית מוזרמות לנחלים ואלה זורמים אל הים‪.‬‬

‫שפכים מוזרמים לנחל‬

‫מה נעשה כדי לטפל בבעיות?‬ ‫בשנת ‪ 2003‬התכנסו בסיציליה שבאיטליה נציגי עשרים ואחת מדינות השוכנות לחופי‬ ‫הים התיכון‪ .‬הם כתבו אמנה המפרטת את הצעדים שיש לנקוט כדי להקטין את זיהום‬ ‫הים התיכון וסביבתו‪.‬‬ ‫הם החליטו שכל מדינה חייבת לחבר את עריה לרשת הביוב ולטהר את השפכים‬ ‫הזורמים בביוב לפני הזרמתם לים‪.‬‬ ‫כל מדינה השוכנת לחופי הים התיכון תצמצם לפחות בחצי את השימוש בחומרים‬ ‫רעילים בתעשייה‪ .‬כמו כן יגויסו כספים מארגונים בינלאומיים לעזרת מדינות עניות‪,‬‬ ‫כדי שגם הן תוכלנה להפסיק לזהם את הים התיכון‪.‬‬ ‫(ערך‪ :‬ד"ר פנחס זמיר לפי כתבה מעיתון "הארץ")‬

‫רְמָשלּו ּהָדְבָעְל ‪135‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ .1‬א‪ .‬מדוע בעלי החיים הימיים הולכים ומתמעטים בים התיכון? כתבו ארבע סיבות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כיצד מושפעים חיי התושבים החיים ליד הים התיכון ממצבו של הים?‬ ‫‪ . 2‬מה יכול כל אחד מאיתנו לעשות כדי להפחית את הסכנה לתמותת בעלי החיים‬ ‫הימיים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬אילו צעדים יש לנקוט לפי האמנה של ארצות הים התיכון כדי להקטין את‬ ‫הנזק לים התיכון?‬ ‫ב‪ .‬אילו מההסכמות באמנה הן לטיפולן של העיריות והממשלות‪ ,‬ואילו‬ ‫לטיפולם של בעלי המפעלים ובעלי האוניות?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫‪ . 1‬השלימו את המשפטים‪:‬‬ ‫א‪ .‬זיהום הים פוגע קשות בפרנסת הדייגים משום ש‪...‬‬ ‫ב‪ .‬זיהום חופי הרחצה מביא לכך ש‪...‬‬ ‫ג‪ .‬התעשייה המספקת את צורכי האוכלוסייה הגדולה‪ ,‬החיה והמבלה לחופי‬ ‫הים התיכון‪ ,‬גורמת לזיהום מימיו וחופיו‪ ,‬שכן‪...‬‬ ‫ד‪ .‬חלק מהדגים וצמחי הים הושמדו‪ ,‬ולחלק אחר נשקפת סכנת הכחדה עקב‪...‬‬ ‫ה‪ .‬מי הביוב של הערים הגדולות השוכנות על חופי הים התיכון‪ ,‬מתנקזים אל‬ ‫הים‪ ,‬ולכן‪...‬‬ ‫‪ . 2‬מיינו את מילות הקישור שבמשימה ‪ 1‬לשתי קבוצות‪:‬‬ ‫ב‪ .‬מילות תוצאה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מילות סיבה ‬

‫אילו היתה מתפרסמת דרישה שבני האדם יפסיקו לחלוטין להשתמש בים התיכון‬ ‫בצורה הגורמת לו נזק — האם היתה הדרישה מתקיימת? הסבירו דעתכם ונמקו‪.‬‬ ‫היעזרו בהדרכה בעמוד ‪.30‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫רבים נוהגים לרחוץ בים התיכון‪ ,‬לעסוק בספורט ימי‪ ,‬במשחקים ובמנוחה על החוף‪.‬‬ ‫הם חוזרים ומתלוננים שהצינורות המובילים לים התיכון שולחים אליו מי ביוב ופסולת‬ ‫המפיצים ריחות רעים‪ ,‬חיידקים ומחלות‪ .‬נשער שאדם אחד פנה למשרד לאיכות‬ ‫הסביבה בתלונה‪ .‬כתבו את מכתב התלונה‪.‬‬ ‫הדרכה לכתיבת מכתב רשמי‬ ‫לבעל תפקיד רשמי כותבים מכתב ְ ּב ֶדגֶ ם של מכתב רשמי‪ .‬שאלו את עצמכם‬ ‫ •האם כתבתי תאריך?‬ ‫ •האם כתבתי פנייה לנמען? (לכבוד מר‪)...‬‬ ‫ •האם פירטתי את הנדון? (תיאור נושא המכתב במשפט אחד)‬ ‫ •האם הסברתי בגוף המכתב את הבעיה ואת הפעולה הנדרשת?‬ ‫ •כיצד סיימתי? (ביטויים של נימוס‪ ,‬כגון בכבוד רב‪ ...‬אצפה לתשובתך‪ ,‬בתודה‪)...‬‬ ‫ •האם חתמתי כמוען‪ּ ,‬כשולֵ ח?‬

‫‪136‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ארץ ישראל‬ ‫"ח ִב ָיבה ָעלַ י ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ֲ‬ ‫אֹותּה ִמּכָ ל ָה ֲא ָרצֹות ֶׁש ָּבעֹולָ ם"‪.‬‬ ‫ֶׁש ִּק ַּד ְׁש ִּתי ָ‬ ‫(מדרש תנחומא פרק כה‪ ,‬סימן א)‬ ‫˘‬

‫(הקדוש ברוך הוא) ָּב ָרא ֲא ָרצֹות ֵּוב ֵרר ַא ַחת ֵמ ֵהן‪,‬‬ ‫אֹותּה ַא ְרצִ י‪,‬‬ ‫זֹו ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ...‬וְ כָ ְך ָק ָרא ָ‬ ‫ת‪-‬א ְרצִ י‪ִ ,‬חּלֵ קּו"‪( .‬יואל ד‪ ,‬ב)‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪" :‬וְ ֶא ַ‬ ‫(מדרש תנחומא פרק כ‪ ,‬סימן יז)‬ ‫˘‬

‫זֹו ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪ֶׁ ,‬ש ָּׁשם ַה ְּׁשכִ ינָ ה חֹונָ ה"‬ ‫(מדרש רבה פרשה ז‪ ,‬סימן י)‬

‫‪137‬‬

‫ לארשי ץרא‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫‪ ‬נלמד על קדושתה של ארץ ישראל ונחזור על ההבטחה לאבות‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד את פירושיהם של ספורנו ושל הרמב"ן לפסוקים מ"דברים"‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬במדור מודגשות הרגשות והמחשבות שמעורר יופיים של מראות הים וסביבתו‬ ‫אצל המשוררים‪ ,‬בטרם ימי זיהומו בשפכי תעשייה ובשפכי ביוב‪.‬‬ ‫‪ ‬נקרא את השיר‪" :‬הליכה לקיסריה" מאת חנה סנש ואת השיר "שחפים" מאת‬ ‫לאה גולדברג‪" ,‬כנרת" מאת רחל‪ ,‬ו"לשיר זה כמו להיות ירדן" מאת נעמי שמר‪.‬‬ ‫ונשתף ברגשות שמתעוררים אצלנו בחוויות שחווינו בטבע‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ניזָ ֵכר‬ ‫‪ ‬נקרא טקסט אנציקלופדי על "נהר הירדן" וסיפור עממי “אגדת הירדן" מאת‬ ‫דבורה עומר‪ .‬נשווה ונמצא את השוני ביניהם‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונלמד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא‬ ‫בלשון מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪ .‬נבחין בלשון ציורית‬ ‫(ביטויים מושאלים ודימויים)‪.‬‬ ‫‪ ‬נתכנן טיול‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נחזור ונלמד על השימוש בשם הפעולה בכתיבת מידע מתומצת‪.‬‬ ‫ ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מה משותף לציטוטים ממדרש תנחומא שבשער המדור?‬ ‫‪ .2‬במה מיוחדת ארץ ישראל משאר ארצות העולם‪ ,‬לפי מדרש רבה?‬ ‫‪ .3‬הציעו כותרת מתאימה למשפטים שבשער‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫בחרו את אחד הציטוטים שבשער המדור והעתיקו אותו על גבי רבע גיליון‬ ‫בריסטול או עצבו במחשב‪ִ .‬חשבו על גודל האותיות‪ ,‬על צורתן‪ ,‬אילו מילים כדאי‬ ‫להבליט להדגיש על ידי שימוש בצבע‪ ,‬גודל אות שונה עובי שונה‪ .‬אולי כדאי‬ ‫שמילים אלו ייכתבו במרכז‪ .‬תכננו את אורך השורה‪ ,‬ואת הרווח בין השורות‪.‬‬ ‫תלו את עבודותיכם בכיתה ובמסדרון‪.‬‬

‫‪138‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ארץ ישראל – ארץ ההבטחה‬ ‫בבראשית יג‪ ,‬פסוק יח בברית בין הבתרים נאמר‪:‬‬

‫"ּבּיֹום ַההּוא‪ּ ,‬כָ ַרת ה' ֶאת ַא ְב ָרם ְּב ִרית לֵ אמֹר‪ :‬לְ זַ ְר ֲעָך נָ ַת ִּתי ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהּזֹאת‪"...‬‬ ‫ַ‬ ‫רש"י מפרש‪ :‬לזרעך נתתי ‪ -‬אמירתו של הקב"ה כאילו היא עׂשּויה‪.‬‬ ‫מלבי"ם מפרש‪ :‬ביום ההוא ָּכ ַרת ‪... -‬כריתת ברית שדינה ּכִ שבועה‪.‬‬ ‫בבראשית פרק כו‪ ,‬פסוק ג אמר ה׳ ליצחק‪:‬‬

‫"ּכִ י לְ ָך ּולְ זַ ְר ֲעָך ֶא ֵּתן ֶאת ּכָ ל ָה ֲא ָרצֹת ָה ֵא־ל וַ ֲה ִקמ ִֹתי ֶאת ַה ְּש ֻׁב ָעה‬ ‫ֲא ֶשׁר נִ ְש ַּׁב ְע ִּתי לְ ַא ְב ָר ָהם ָא ִביָך"‬ ‫רש"י מפרש‪ָ :‬ה ֵא־ל ‪ -‬כמו ָה ֵאלֶ ה‬ ‫בבראשית פרק כח‪ ,‬פסוקים י‪-‬יג ה' אמר ליעקב‪:‬‬

‫"וַ ּיֵ צֵ א יַ ֲעקֹב‪ִ ,‬מ ְּב ֵאר ָׁש ַבע וַ ּיֵ לֶ ְך ָח ָרנָ ה‪ .‬וַ ּיִ ְפּגַ ע ַּב ָּמקֹום וַ ּיָ לֶ ן ָׁשם‪ ...‬וַ ּיִ ַּקח ֵמ ַא ְבנֵ י ַה ָּמקֹום‪,‬‬ ‫וַ ּיָ ֶׂשם ְמ ַר ֲאׁש ָֹתיו‪ .‬וַ ּיִ ְׁשּכַ ב‪ַּ ,‬ב ָּמקֹום ַההּוא וַ ּיַ ֲחֹלם‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ֻסּלָ ם ֻמּצָ ב ַא ְרצָ ה‪ ,‬וְ רֹאׁשֹו ַמּגִ ַיע‬ ‫ֹאמר‪ֲ ,‬אנִ י ה'‬ ‫ֹלהים עֹלִ ים וְ י ְֹר ִדים ּבֹו‪ .‬וְ ִהּנֵ ה ה' נִ ּצָ ב ָעלָ יו‪ ,‬וַ ּי ַ‬ ‫ַה ָּׁש ָמיְ ָמה‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ַמלְ ֲאכֵ י ֱא ִ‬ ‫ֹלהי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביָך‪ָ ,‬ה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ׁשֹכֵ ב ָעלֶ ָיה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ּנָ ה ּולְ זַ ְר ֶעָך"‪.‬‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫רש"י מפרש‪ :‬שוכב עליה ‪ -‬קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו‬ ‫יּכ ֵבש לבניו‪...‬‬ ‫רמז לו שתהא נוחה לְ ִה ָ‬ ‫בחומש במדבר פרק לג‪ ,‬פסוק נג נאמר‪:‬‬

‫יׁש ְב ֶּתם ָּבּה‪ּ .‬כִ י לָ כֶ ם נָ ַת ִּתי ֶאת ָה ָא ֶרץ לָ ֶר ֶׁשת א ָֹתּה"‪.‬‬ ‫הֹור ְׁש ֶּתם ֶאת ָה ָא ֶרץ וִ ַ‬ ‫"וְ ַ‬ ‫יה ואז וישבתם בה‪ ,‬תוכלו להתקיים‬ ‫מיושב ָ‬ ‫ֶ‬ ‫רש"י מפרש‪ :‬והורשתם [תכבשו] אותה‬ ‫בה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬לא תוכלו להתקיים בה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫קראו את הפסוקים ופירושיהם‪.‬‬ ‫‪ .1‬מה משותף לפסוקים מחומש בראשית שלעיל?‬ ‫יה לְ ָך ֶא ְּתנֶ ּנָ ה"?‬ ‫"ה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ׁשֹכֵ ב ָעלֶ ָ‬ ‫‪ .2‬כיצד הסביר רש"י את המשפט שאמר ה' ליעקב‪ָ :‬‬ ‫‪ .3‬באיזה תנאי יקבל עם ישראל את ארץ ישראל לפי הכתוב בחומש במדבר?‬

‫לארשי ץרא ‪139‬‬

‫הארץ הטובה‬ ‫טֹובה‬ ‫"ּכִ י ה' ֱאֹלקיָך ְמ ִב ֲיאָך ֶאל ֶא ֶרץ ָ‬ ‫ֶא ֶרץ נַ ֲחלֵ י ָמיִ ם ֲעיָ נֹת ְּות ֹהמֹת יֹצְ ִאים ַּב ִּב ְק ָעה ָּוב ָהר‪.‬‬ ‫ּוׂשע ָֹרה וְ גֶ ֶפן ְּות ֵאנָ ה וְ ִרּמֹון ֶא ֶרץ זֵ ית ֶׁש ֶמן ְּוד ָבׁש‪.‬‬ ‫ֶא ֶרץ ִח ָּטה ְ‬ ‫ֶא ֶרץ ֲא ֶׁשר ֹלא ְב ִמ ְסּכֵ נֻ ת ּתֹאכַ ל ָּבּה לֶ ֶחם ֹלא ֶת ְח ַסר ּכֹל ָּבּה‬ ‫ֶא ֶרץ ֲא ֶׁשר ֲא ָבנֶ ָיה ַב ְרזֶ ל ֵּומ ֲה ָר ֶר ָיה ַּת ְחצֹב נְ ח ֶֹׁשת‪.‬‬ ‫ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹובה ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְך‬ ‫וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ‬ ‫(דברים פרק ח‪ ,‬פסוקים ז‪-‬י)‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את הציטוט מהתורה‪ .‬המשפט הראשון ַּבמובאה‪ 1‬הוא משפט ַהכְ לָ לָ ה‪.‬‬ ‫מפ ֶר ֶטת התורה את המשפט?‬ ‫כיצד ָ‬ ‫‪ .2‬הצירוף "הארץ הטובה" מופיע פעמיים בתחילת המובאה ובסופה‪ .‬כאשר מופיעה‬ ‫ַּב ְּכתובים חזרה על מילה‪ ,‬משפט או צירוף‪ ,‬קוראים לתופעה בשם "מילה"‪ ,‬או‬ ‫המ ֶסר והרעיון העיקרי שבפסוקים‪.‬‬ ‫"צירוף ַמנְ ֶחה"‪ .‬החזרה עליו מדגישה את ֶ‬ ‫מהו המסר בפסוקים האלה?‬ ‫פֹורנֹו‪:‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬קראו את פירושו של ִס ְ‬ ‫ ‬

‫"א ֶרץ"‪.‬‬ ‫״‪...‬וְ ָס ַפר ֲח ֵמ ׁ ֶשת ִמינֵ י ַה"ּטוב"‪ְּ ,‬וב ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָא ַמר ֶ‬ ‫אֹורים וַ ֲאגַ ִּמים ָה ָר ִעים‪ַ ,‬על‬ ‫ּותהֹמֹת" ‪ -‬לא ֵמי יְ ִ‬ ‫"א ֶרץ נַ ֲחלֵ י ָמיִ ם ֲעיָ נת ְ‬ ‫ָה ִראׁשון‪ ,‬הּוא ֶ‬ ‫‪2‬‬ ‫ֵה ֶפְך "וְ ַה ַּמיִ ם ָר ִעים‪ ,‬וְ ָה ָא ֶרץ ְמ ׁ ַש ֶּכלֶ ת "‬ ‫יכים לְ ָמזֹון‪.‬‬ ‫ׂערה" ‪ַ -‬ה ְ ּצ ִר ִ‬ ‫ּוש ָ‬ ‫"א ֶרץ ִח ָּטה ְ‬ ‫ַה ֵשנִ י הּוא‪ֶ ,‬‬ ‫"א ֶרץ‪-‬זֵ ית ׁ ֶש ֶמן ְּוד ָבׁש" ‪ֶ ׁ -‬ש ֵהם ַמ ֲע ַד ֵ ּני ֶמלֶ ְך‪.‬‬ ‫יׁשי הּוא ֶ‬ ‫ַה ְּׁש ִל ִ‬ ‫ּתאכ ָ ּ‬ ‫ַ‬ ‫"א ֶרץ ֲא ׁ ֶשר לא ְב ִמ ְס ֵּכ ֻנת‬ ‫יעי‪ֶ ,‬‬ ‫ָה ְר ִב ִ‬ ‫ל־בּה לֶ ֶחם" ‪ֶ ׁ -‬שיִ ּ ָּמ ְצאּו ָ ּבּה ָמעֹות ְ ּבזֹול‪...3‬‬ ‫יה ַב ְרזֶ ל" ‪ֶ ׁ -‬ש ָ ּבּה נִ ְמ ָצא ִרּבּוי ֲא ָבנִ ים ָקׁשֹות‬ ‫"א ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ֲא ָבנֶ ָ‬ ‫ישי הּוא‪ֶ ,‬‬ ‫ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫חּושה‪ְ ,‬הּוא ַה ַ ּב ְרזֶ ל ַהּטוב ׁ ֶשהּוא‬ ‫חשת"‪ .‬נְ ׁ ָ‬ ‫"ת ְחצב נְ ׁ ֶ‬ ‫ְּוב ִהירֹות‪ ,‬יָ פֹות וְ טֹובֹות לְ ִבנְ יָ ן‪ַּ .‬‬ ‫ָ ּב ִהיר וְ נָ אֹות לְ ִבנְ יָ ן וְ ֵכלִ ים‪.‬‬ ‫ֹלהיָך ‪ -‬לְ ַמ ַען ִּתזְ ּכֹור ִּכי ֵמ ִאּתֹו ָהיּו ֵאּלֶ ה לְ ָך"‪.‬‬ ‫ּוב ַר ְכ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ‬ ‫ֵ‬

‫פֹורנֹו מחלֵ ק את טּוב הארץ לחמש קבוצות‪ַ .‬הציעו חלוקה משלכם שיש בה‬ ‫‪ִ .4‬ס ְ‬ ‫פחות קבוצות‪.‬‬ ‫מּוב ָאה‪ - 1‬ציטוט ממקור כלשהו שנכנס לספר ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ְמ ׁ ַש ֶּכלֶ ת‪ - 2‬האנשים שמתגוררים בה סובלים משכול‪ ,‬מוות‪.‬‬ ‫ֶׁשּיִ ָּמ ְצאּו ָּבּה ָמעֹות ְּבזֹול‪ - 3‬קל להתפרנס בה‪.‬‬

‫‪140‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ּוׁש ַב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת" ‪ -‬כיצד מנמק‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬המשפט האחרון בדברים מדגיש "וְ ָא ַכלְ ָּת ְ‬ ‫סיפורנו את המצווה הזאת?‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬למדנו שו"ו ההיפוך מהפכת את זמני הפועל בטקסטים מהתנ"ך‪ .‬לאיזה זמן‬ ‫הכוונה בפעלים‪" :‬וְ ָא ַכלְ ָּת וְ ָש ָׂב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת"?‬ ‫‪ .6‬קראו את פירושו של הרמב"ן‪:‬‬ ‫"וְ ָא ַכלְ ָּת וְ ָׂש ַב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת" ‪ -‬כי תזכור עבודת מצרים וְ ִעּנּוי המדבר‪ ,‬וכאשר תאכל‬ ‫ותׂשבע בארץ הטובה תברך עליה את ה'‪ .‬ורבותינו קיבלו שזו מצוות עׂשה‪..."1‬‬ ‫מדוע חשוב לזּכור את ַע ְבדּות מצרים והתלָ אות במדבר‪ ,‬לפי הרמב"ן?‬ ‫‪ .7‬א‪ .‬מה מוסיף הרמב"ן על פירושו של סיפורנו?‬ ‫ב‪ .‬כיצד אנחנו מקיימים את המצווה "וְ ָא ַכלְ ָּת וְ ָׂש ַב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת?"‬ ‫מצוות ֲע ֵשֹה‪ - 3‬בתורה קיימות תרי"ג מצוות שמספרן ‪ .613‬הן מתחלקות לשתי קבוצות‪:‬‬ ‫א‪ .‬מצוות "עשה" כגון‪" ,‬ועבדתם‪ ,‬את ה' אלוהיכם" (שמות פרק כג‪ ,‬פסוק כה)‪ .‬מספרן רמ"ח (‪)248‬‬ ‫ב‪ .‬מצוות "לא תעשה" כגון‪" ,‬לא תרצח" (שמות פרק כ‪ ,‬פסוק יב; דברים פרק ה‪ ,‬פסוק טז)‪ .‬מספרן שס"ה (‪)365‬‬

‫(ה ְד ֵּבק)‪.‬‬ ‫הציעו כותרת לקולאז' ֶ‬

‫לארשי ץרא ‪141‬‬

‫ְׁש ָח ִפים ‪ֵ /‬לאָה ּגֹולְדְּבֶרְג‬ ‫נּוח‬ ‫ְסלָ ִעים וְ יָ ם‪ְׁ ,‬ש ָח ִפים יָ ְׁשבּו לָ ַ‬ ‫ְּכחֹם ַהּיֹום‪.‬‬ ‫רּוח‪,‬‬ ‫ַהּיָ ם ָּכחֹל‪ ,‬לְ ַאט יִ ּׁשֹב ָה ַ‬ ‫ֶמ ְר ָחב וָ רֹום‪.‬‬

‫"שחפים" הוא שיר‬ ‫טבע המתאר נוף‪.‬‬ ‫המשוררת "מציירת"‬ ‫בעזרת מילים נוף‬ ‫שהרשים אותה‪.‬‬

‫ַׁשלְ וָ ה ָּכזֹאת ַעל ֶסלַ ע וְ ַעל ַמיִ ם‪,‬‬ ‫ְּבח ֶֹדׁש ָאב!‬ ‫ִהּנֵ ה ֶא ָחד ִה ְמ ִריא‪ָּ ,‬פ ַרׂש ְּכנָ ַפיִ ם‪,‬‬ ‫וְ ָעף‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬אילו ְּפרטים בנוף מתארת הדוברת?‬ ‫‪ .2‬איזֹו אווירה מורגשת בשיר?‬ ‫‪ .3‬איזה ניגוד אפשר למצוא בשיר?‬ ‫‪ .4‬אילו צבעים מוזכרים בשיר‪:‬‬ ‫א‪ .‬במפורש?‬ ‫ב‪ .‬במרומז?‬ ‫‪ִ .5‬אילו תיארה הדוברת אותו הנוף בחורף‪ ,‬במה היה התיאור שונה?‬ ‫‪ .6‬אפשר לכתוב את המשפט האחרון בשיר בשורה אחת‪:‬‬ ‫"הנה אחד המריא‪ ,‬פרש כנפיים ועף"‪.‬‬ ‫אולם המשוררת בחרה לכתוב כך‪:‬‬ ‫"הנה אחד המריא‪ ,‬פרש כנפיים‬ ‫ועף"‬ ‫ ‬

‫שערו‪ ,‬מדוע עשתה כן?‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫אם תרצו‪ ,‬ציירו תמונת נוף בהשראת השיר‪ .‬תלו את עבודותיכם בכיתה‪.‬‬

‫‪142‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫שחפים ‪ /‬ד"ר פנחס זמיר‬ ‫השחפים הם עופות ים‪ ,‬בהם מינים גדולים ובינוניים‪ .‬יש להם צוואר ארוך וכנפיים ארוכות‬ ‫לדאייה ממושכת בגובה נמוך בעזרת רוחות הים‪ .‬גופם מוצק‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ומחודדות‪ ,‬המתאימות‬ ‫הרגליים קצרות ובעלות קרום שחייה בין האצבעות‪ ,‬והמקור גדול ומותאם לתפישת‬ ‫דגים‪ .‬השחפים אינם שחיינים מהירים‪ ,‬יש להם יכולת טובה לעוף‪ ,‬הם גולשים על המים‬ ‫או דואים מעליהם‪ .‬הם צפים על המים בעזרת האוויר הכלוא בין נוצותיהם‪ .‬השחפים‬ ‫ניזונים מדגים ומצדפות‪ .‬הם נוהגים להיצמד למסלולי אוניות‬ ‫ולאכול את שיירי המזון שזורקים מהאוניות אל הים‪ .‬חלקם של‬ ‫השחפים הסתגל גם לחפש מזון על היבשה‪ .‬השחפים נוברים‬ ‫מקני‬ ‫בהמוניהם במזבלות ישראל או טורפים גוזלים וביצים ִ‬ ‫עופות אחרים‪ ,‬ואפילו תופשים חרקים לעת מצוא‪ .‬השחפים‬ ‫שותים בעת הצורך ֵמי ים ופולטים את עודף המלח דרך‬ ‫נחיריהם‪ .‬בדרך כלל הם שוהים על החופים ואינם מתרחקים‬ ‫למרחק גדול מהיבשה‪.‬‬ ‫לארץ מגיעים מאירופה הקרה כחמישה־עשר מינים של שחפים‪ ,‬כדי לחרוף בה את‬ ‫חודשי החורף‪ .‬הם חיים בלהקות ענקיות המונות לפעמים אלפי שחפים‪ .‬כל זוג שומר‬ ‫הקן שלו‪.‬‬ ‫על תחום ֵ‬ ‫להקות השחפים ממריאות ועפות במסלולי הגישה של מטוסי הנוסעים הנוחתים בנמל‬ ‫התעופה בן גוריון והממריאים ממנו‪ ,‬ובכך הן מסכנות את המטוסים ואת חיי הנוסעים‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬כיצד מותאם מבנה הגוף של השחף לחיי עוף ימי? השלימו בטבלה‪:‬‬ ‫ההתאמה לחיי עוף ימי‬

‫האיבר‬ ‫‪ .1‬הכנפיים‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬הרגליים‬

‫‪---‬‬

‫‪ .3‬המקור‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪.4‬‬

‫כלוא ביניהן אוויר כדי שהשחף יוכל לצוף על פני המים‬

‫‪ .5‬נחיריים‬

‫ב‪ .‬ממה ניזונים השחפים?‬ ‫‪--‬‬‫‪ 1‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 2‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 3‬‬ ‫‪--‬‬‫‪ 4‬‬

‫לארשי ץרא ‪143‬‬

‫‪ .2‬לפניכם רשימה של כותרות‪:‬‬ ‫א‪ .‬סדרו אותן לפי סדר הבאת המידע בקטע‪:‬‬ ‫ •תנועתם של השחפים‬ ‫ •מזונם של השחפים‬ ‫ •מבנה גופם של השחפים‬ ‫ ‬

‫ ּכתבו לאילו שורות בקטע מתייחסת כל אחת מן הכותרות‪.‬‬ ‫ב‪ִ .‬‬ ‫בדקו האם הצלחתם לכלול תחת הכותרות הנ"ל את כל פרטי המידע‬ ‫שבקטע?‬

‫‪ .3‬במה שונה השיר "שחפים" מקטע המידע שקראתם?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫קראתם‪" :‬לעופות המים כנפיים ארוכות המתאימות לדאייה‪ ...‬הם גולשים על המים‬ ‫או דואים מעליהם"‪ .‬את הפעולה שעושים עופות המים אפשר לתאר לא רק על ידי‬ ‫פעלים (דואים) אלא גם על ידי שם הפעולה (דאייה)‪ .‬כך גם לגבי פעולות שונות‬ ‫שעושים בני האדם‪ .‬למשפט‪ :‬הם קמו בבוקר מוקדם‪ ,‬אכלו ושתו אפשר להקביל‬ ‫את שמות הפעולה האלה‪ :‬קימה‪ ,‬אכילה ושתייה‪.‬‬ ‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫הפועל‬ ‫דֹואים‬ ‫שוחים‬

‫שם הפעולה‬

‫שם הפועל‬

‫ְּד ִאיָ יה‬

‫לִ ְדאֹות‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫גלישה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ְׁש ִהיָ יה‬

‫‪---‬‬

‫ציפה‬ ‫ָ‬

‫‪---‬‬

‫המ ָר ָאה‬ ‫ְ‬

‫‪---‬‬

‫ָצ ִפים‬ ‫‪--‬‬‫נ ְֹוב ִרים‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫לעת מצוא"‪.‬‬ ‫‪ .2‬בקטע כתוב על השחפים‪ ,‬שהם "אפילו תופשים חרקים ֵ‬ ‫מה פירוש הצירוף לעת מצוא?‬ ‫"דאֹון"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫"ד ִאייה" לבין ָ‬ ‫‪ .3‬מה הקשר הלשוני בין ְ‬

‫‪144‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫סנ ֶׁש‬ ‫חּנ ָה ֵ‬ ‫יס ְריָ ה ‪ַ /‬‬ ‫ֲה ִל ָיכה ְל ֵק ָ‬ ‫ֵאלִ י‪ֵ ,‬אלִ י‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ּגָ ֵמר לְ עֹולָ ם‬ ‫ַהחֹול וְ ַהּיָ ם‬ ‫ִר ְׁשרּוׁש ֶׁשל ַה ַּמיִ ם‬ ‫ְּב ַרק ַה ָּׂש ַמיִ ם‬ ‫ְּת ִפּלַ ת ָה ָא ָדם‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬לפי כותרת השיר‪ ,‬באיזו חוויה נזכרת הדוברת?‬ ‫‪ .2‬השיר הוא תפילה אישית‪ .‬לפי מה אפשר לראות זאת?‬ ‫‪ .3‬מה מבקשת הדוברת בתפילתה?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬אילו הייתם פונים אל אלוקים בתפילה — מה הייתם אתם מבקשים? ערכו ‬ ‫ רשימה של בקשותיכם‪ .‬התחילו בבקשה החשובה ביותר וסיימו בבקשות ‬ ‫ קלות ערך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קראו שוב את השיר‪ .‬האם יש הבדל בין בקשותיכם לבקשות שבשיר?‬ ‫הסבירו‪.‬‬ ‫‪" .5‬שלא ייגמר לעולם" הפך לניב שמשתמשים בו לעתים כדי להוקיר את מה שיש‪.‬‬ ‫ִערכו רשימה של כל הטוב בחייכם והייתם רוצים "שלא ייגמר לעולם"‪.‬‬ ‫ ‬

‫מאזינים ללחן‬

‫האזינו לשני ביצועים של השיר ביו־טיוב‪ .‬האחד — בביצוע עופרה חזה‪ ,‬והשני — בביצוע‬ ‫הגבעטרון‪ .‬איזה מהביצועים מוצא חן בעיניכם יותר? הסבירו לחבריכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫חפשו באנציקלופדיה או באינטרנט מידע על תולדות חייה של חנה סנש וכתבו טקסט‬ ‫שיהיה בו מענה לשאלות‪:‬‬ ‫מתי והיכן נולדה?‬ ‫מתי עלתה לארץ?‬ ‫היכן חיה בארץ?‬ ‫לאיזו שליחות התנדבה?‬ ‫מה היה גורל השליחות?‬

‫חנה סנש‬

‫‪146‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫אגדת היַ רדן ‪ /‬עיּבדה‪ :‬דבורה עומר‬ ‫פעם‪ ,‬כך מסּפרת לנו אגדה נושנה‪ ,‬לא היה נְ הר היַ רדן בארץ‪ .‬שלושה נחלים זרמו‬ ‫מרֹומי הגָ ליל‪ֵׁ :‬שם הנהר האחד ַח ְצ ַּבנִ י‪ֵׁ ,‬שם השני ַּבנְ יאס ושם השלישי — ָדן‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫להם ִּב‬ ‫הּבנְ יַ אס היה‬ ‫בצד זה ומעולם לא נפגשו‪ ,‬כי תמיד ָרבו והתווַ ּכחו‪ַ .‬‬ ‫זרמו הנהרות זה ַ‬ ‫ּומרווִ ים יותר‪ ".‬הוסיף‬ ‫ימיי ְקרירים ַ‬ ‫אומר‪" :‬אני הגדול מכולם‪ ".‬טען לעּומתֹו הדן‪" :‬אך ֵמ ַ‬ ‫ימיו? אני הוא!" "לי אין צורך‬ ‫צּבנִ י‪" :‬האם ְראיתם נהר שבחֹורף יכּפיל את כמּות ֵמ ָ‬ ‫הח ַ‬ ‫ַ‬ ‫צּבני‪.‬‬ ‫הח ַ‬ ‫ברבן!" קרא לעּומתֹו ַ‬ ‫"אתה סתם ַר ְ‬ ‫"שפע מים לי תמיד‪ַ ".‬‬ ‫בכך‪ ",‬ליגלג הּבניאס‪ֶ ,‬‬ ‫הּבניאס‪" .‬לשניכם גם יַ חד אין ֵשם יפה‪ ,‬קצר ומצלצל כמו זה‬ ‫"ואתה מקנא!" ענה לו ַ‬ ‫שהיה גאה מאוד בשמו‪.‬‬ ‫שלי!" אמר דן‪ָ ,‬‬ ‫וממילים היו עוברים‬ ‫וכך היו שלושת הנהרות ָרבים ביניהם‪ ,‬מתווּכחים וגֹועשים‪ִ .‬‬ ‫למעׂשים‪ַ :‬מתיזים מים זה על זה‪ ,‬זורקים אבנים זה אל ֲאפיקֹו של זה‪ ,‬כדי לעּכב‬ ‫הּבניאס‪,‬‬ ‫שּפרצה ַּב ְסבך המֹוריק שלְ יַ ד ַ‬ ‫הׂשרפה הגדולה‪ָ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫זרימתֹו‪ .‬ויש אומרים כי‬ ‫נגרמה על ידי אחד הנהרות‪ .‬היו המריבות רּבות וקשות‪ ,‬והמהּומה גדולה‪ .‬ואז‪ ,‬כאשר‬ ‫נמשכו המריבות בלי שיוכלּו להחליט מי ביניהם הטוב והיפה ביותר‪ ,‬החליטו הנחלים‬ ‫להביא את ְד ָב ָרם לפני השופט‪ .‬ובגליל ישב אז שופט ָּבא ּביָ מים‪ ,‬נכּבד וחכם‪ .‬פנו אליו‬ ‫הנהרות והוא נַ ֲענה לבקשתם; בא וישב על ֵתל שניצב בין השלושה‪ .‬זרמו הנהרות‬ ‫מסביב לתל וגעשו‪ :‬נחל נחל — וטענָ תֹו‪ ,‬נחל נחל — וַ ֲעצּומתֹו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫"בבקשה ִמּכם‪ַ ,‬דּברּו אחד אחד ואשמע את דבריכם‪ִ ",‬השתיק השופט את הנהרות‬ ‫המתווַ ּכחים‪.‬‬ ‫"לי יש שפע מים‪ ,‬ועצים נותני פרי שותים את‬ ‫מימי‪ ",‬אמר הּבניאס‪" ,‬האין דבר זה עושה‬ ‫ַ‬ ‫אותי לטוב שבין כולם?"‬ ‫מימי בעת‬ ‫"ואני מכפיל את כמות ַ‬ ‫החורף!" אמר החצּבני‪" ,‬האין זה‬ ‫דבר ראוי לציּון?"‬ ‫"מי שיֵ ש לו מים רבים כל השנה‬ ‫יסעֹו הּבניאס‪.‬‬ ‫אינו זקּוק לכך‪ִׁ ",‬ש ְ‬ ‫היסה אותם השופט‪" ,‬ומה‬ ‫"שקט!" ָ‬ ‫בפיָך‪ ,‬דן?" פנה אל השלישי‪.‬‬ ‫ושמות ְּכעּורים‬ ‫"נהרות יפים — ֵ‬ ‫כאלה?" אמר הדן‪" ,‬מה זה חצּבני?‬ ‫מה זה ּבניאס? דן הוא ֵׁשם נָ אה‪,‬‬ ‫קצר וקֹולֵ ַע‪ ,‬נהר ללא ֵׁשם נאה הוא‬ ‫כמו אדם ללא בגד‪".‬‬

‫לארשי ץרא ‪147‬‬

‫"מה חשּוב השם?" רגשו החצּבני והּבניאס‪.‬‬ ‫"חשּוב עד מאוד!" ָּפסק הדן‪.‬‬ ‫הוויּכּוח‪ ,‬אבנים‬ ‫ַ‬ ‫ושוב החלו מתווּכחים ורבים‪ֵ .‬מימיהם געשו וניתזּו לכל ֵעבר בלַ הט‬ ‫שּב ְסבך הירוק‪ .‬המים הקרירים‬ ‫מקרקעית הנחלים והבריחו את הציפורים ַ‬ ‫הושלכו ַ‬ ‫הוויּכּוח שאין לו סוף‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ברגשת‬ ‫תע ְּכרּו ִ‬ ‫התחממּו ונִ ַ‬ ‫ואחר שקע בהרהורים עמוקים‪ .‬לבסוף‬ ‫התל ַ‬ ‫שלרגלֵ י ֵ‬ ‫התבונן השופט בשלושת הנחלים ַ‬ ‫מעלות טובות ּומשּוּבחֹות‪".‬‬ ‫פתח ואמר‪" :‬אכן‪ ,‬צודקים אתם‪ .‬לכל אחד מכם ֲ‬ ‫"אך מי הטוב מכולנו?" ָרגש החצּבני‪.‬‬ ‫"מובן שאני!" קבע הּבניאס‪.‬‬ ‫"לא ולא!" ָרגז הדן‪.‬‬ ‫פיקי הנחלים‪ .‬לוהט כל כך‬ ‫ופרצה מריבה‪ ,‬אשר ָסתמה את ֲא ֵ‬ ‫הוויּכּוח‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ושוב ִהתלהט‬ ‫היה הוויכוח‪ ,‬עד כי פרצה אש בין הׂשיחים‪.‬‬ ‫"חדלו מיד!" ציווה השופט‪" ,‬אם כך תמשיכו — חושש אני שלא זמן רב עוד יהיו מים‬ ‫ִ‬ ‫בחצּבני‪ ,‬יֶ רק לחופי הּבניאס ומים קרים בדן‪".‬‬ ‫לשמע הדברים הללּו‪.‬‬ ‫"מדוע ולמה אתה אומר כך?" נֶ עצבו הנהרות ֵ‬ ‫והביטו מה קרה לׂשיחים ולעצים‬ ‫ְ"ראּו מה רבים המים אשר נשפכו מתוך החצּבני‪ַ .‬‬ ‫ומי הדן הקרירים היו למים רותחים בלַ הט הוויּכוח! עליכם‬ ‫היפים שלִ גדֹות הּבניאס‪ֵ .‬‬ ‫לׂשים קץ למריבות אם רוצים אתם להתקיים‪".‬‬ ‫"אמֹור לנו אתה מי הטוב בינינו — ושוב לא נריב!" ביקשו הנהרות מן השופט‪.‬‬ ‫תח ְּברּו ותהיו לנהר‬ ‫משלו‪ ",‬אמר השופט‪" ,‬ועל כן — אם ִת ַ‬ ‫מעלות ֶ‬ ‫"כל אחד מּכם יש לו ֲ‬ ‫ומרווִ ים‪ ,‬זִ רמֹו שוטף‪ ,‬מימיו מרּוּבים‬ ‫אחד — יהיה הוא לטוב ביותר‪ֵ .‬מימיו יהיו קרירים ַ‬ ‫ושם נאה נקרא לו‪".‬‬ ‫בחורף‪ֲ ,‬אפיקֹו מֹוריק; ֵ‬ ‫שקעו שלושת הנחלים במחשבות עמוקות‪ ,‬וכל אחד ִהרהר לעצמו‪" :‬אכן ִדברי חוכמה‬ ‫מאתנו יש בו דברים טובים ויפים‪ ,‬ואם נהיה לנהר‬ ‫וטעם אמר השופט הזקן‪ .‬כל אחד ִ‬ ‫ַ‬ ‫כאפיק הּבניאס;‬ ‫אחד — יהיה הנהר החדש טוב ויפה פי שלושה‪ֲ :‬אפיקֹו יהיה נאה ומֹוריק ֲ‬ ‫לותיהם‬ ‫מע ֵ‬ ‫ֵמימיו יִ ְרּבּו בחורף כחצּבני‪ִ ,‬ובשמֹו יצלצל שמו הנאה של הדן‪ .‬יהיו בנהר החדש ֲ‬ ‫של כל השלושה יחד‪.‬‬ ‫זרמו כל הנהרות‪ ,‬ירדו למקום אחד והיו לנהר חדש — נהר ְרחב ידיים‪ ,‬שאפיקֹו נאה‬ ‫ושם ניתן לו — יַ ְר ֵדן‪.‬‬ ‫ומֹוריק‪ ,‬מימיו קרירים וזִ רמו ַעז‪ֵ .‬‬

‫= ‬

‫לשיחה ולכתיבה‬

‫‪ִ .1‬אילו חלקו את האגדה לחלקים‪ ,‬כמה חלקים היו בה? הציעו כותרת לכל חלק‪.‬‬ ‫‪ . 2‬בפתיחת האגדה כתוב‪" :‬כי תמיד רבו והתווכחו"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מיהם הרבים? ב‪ .‬מהו נושא המריבה? ג‪ .‬מהו הנזק שגרמה המריבה?‬

‫‪148‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪ .3‬‬ ‫‪. 4‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫ ‬

‫למדנו שהאנשה היא מתן תכונות אנושיות לדומם‪ ,‬לחי או לצומח‪.‬‬ ‫הביאו דוגמאות אחדות להאנשה באגדה‪.‬‬ ‫מה דעתכם על הפתרון שהציע השופט? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫מה מציאותי באגדה?‬ ‫להלן רשימה של כמה ממאפייני סיפורי עם (מעשיות ואגדות) העתיקו והוסיפו‬ ‫דוגמה ליד כל אחד מהם‪:‬‬ ‫א‪ .‬המספר שלוש מופיע ב‪ .‬מתעוררת בעיה ג‪ .‬הבעיה באה על פתרונה‬ ‫ד‪ .‬על פי רוב הסוף טוב ה‪ .‬קיים ֶמסר שנוכל ללמוד ממנו‪.‬‬

‫קוראים בקול רם‬ ‫בחרו את אחת השיחות שבאגדה וקראו אותה בתפקידים‪ .‬הקפידו לקרוא בקול‬ ‫ברור ובהנגנה מתאימה‪ .‬שימו לב לסימני הפיסוק‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬התאימו לכל שם את התואר המתאים מתוך מאגר התארים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬זרם‬ ‫ג‪ֵ .‬שם ‬ ‫א‪ .‬וויכוח ‬ ‫ו‪ְ .‬ס ָבך‬ ‫ד‪ .‬מים ‬ ‫ב‪ .‬מהומה ‬ ‫מאגר תארים‪ :‬קצר ומצלצל | שוטף | לוהט | מֹוריק | גועשים | גדולה‬ ‫"מתּפ ֵאר"‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מצאו בפסקה הראשונה מילה מקבילה למילה‬ ‫ב‪ .‬מצאו בפסקה השנייה צירוף מילים שמשמעותו זקן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מצאו בסוף הפסקה השלישית מילה שמשמעותה ירוק‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברו משפטים והשתמשו בצירופים הבאים‪:‬‬ ‫ב‪ .‬דברי טעם‬ ‫א‪ .‬קצר וקולֵ ע‬ ‫יס ַע את דברי החצבני‪ .‬כלומר קטע והפסיק את‬ ‫‪ .4‬באגדה מסופר שהבניאס ִש ֵ‬ ‫יסע" יש גם פירושים אחרים? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫"ש ֵ‬ ‫דבריו‪ .‬האם לפועל ִ‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫מטרת תרגיל הכתיבה שלהלן הוא שימוש במילים מדויקות‪.‬‬ ‫תלמידי כיתה ו‪ 1‬תפסו לתלמידי כיתה ו‪ 2‬את מגרש הכדורסל בהפסקה‪.‬‬ ‫תארו את הוויכוח שפרץ ביניהם ואת טענותיהם לפני המורה התורן בחצר‪.‬‬ ‫שבצו בתיאור שלכם פעלים מן הרשימה‪.‬‬ ‫טען | שיסע | דרש | תבע | רגז | היסה | ליגלג | ענה | צעק | הרגיע‬

‫לארשי ץרא ‪149‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫ •במהלך קריאת הטקסט‪ ,‬רשמו מילים ומושגים שלא הבנתם‪ .‬כתבו את פירושם‬ ‫בעזרת המילון‪.‬‬ ‫ •עתה קראו פעם נוספת את הטקסט בעזרת המילון הקטן שהכנתם‪.‬‬

‫נהר הירדן‬ ‫הירדן זורם מצפון לדרום לאורך מזרחה של מדינת ישראל‪ ,‬בתוך בקעת הירדן‪ .‬בקעת‬ ‫הירדן היא חלק מן השבר הסורי־אפריקני‪ .‬משני עברי הירדן משתרעות ממלכת ירדן‬ ‫ממזרח ומדינת ישראל במערב‪ .‬הירדן מקבל את מימיו החל מפסגת החרמון‪ ,‬בגובה של‬ ‫‪ 2,814‬מטרים מעל לפני הים‪ ,‬ובסופו של דבר הוא נשפך לים המלח‪ ,‬הנמצא בעומק‬ ‫של כ־‪ 392‬מטרים מתחת לפני הים‪ .‬הוא "יורד"‬ ‫נחל שניר‬ ‫אפוא ירידה של יותר מ־‪ 3,200‬מטרים‪ .‬אורכו‬ ‫(חצבני)‬ ‫של הירדן בקו אווירי הוא כ־‪ 156‬קילומטרים‪ ,‬אך‬ ‫נחל חרמון‬ ‫(בניאס)‬ ‫לבנון‬ ‫בשל פיתוליו הרבים‪ ,‬בחלקו התחתון מגיע אורכו‬ ‫עמק‬ ‫החולה‬ ‫למעשה ל־‪ 250‬קילומטרים‪.‬‬

‫סוריה‬ ‫ים‬ ‫כנרת‬

‫ישראל‬

‫נהר‬ ‫הירמוך‬

‫‪150‬‬

‫ם המלח‬ ‫י‬

‫ירדן‬

‫נהר הירדן‬

‫נחל יבוק‬ ‫(זרקא)‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הירדן העליון‪ :‬ארץ מים רבים‬ ‫מקורות מימיו של הירדן הם מי הפשרת השלגים‬ ‫באזור החרמון‪ ,‬ואליהם נוספים מי גשמים הזורמים‬ ‫על פני הקרקע‪ .‬שני מקורות אלה מזינים את‬ ‫שלושת יובליו הגדולים של הירדן‪ .‬שלושה יובלים אלו‬ ‫הם‪ ,‬ממזרח למערב‪ ,‬נחל חרמון (הבניאס‪ ,‬שמוצאו‬ ‫במערת הבניאס שבגולן)‪ ,‬נחל דן‪ ,‬השופע מכולם‪,‬‬ ‫שמוצאו במעיינות הדן‪ ,‬ומשני עבריו מתנשאים‬ ‫הרי בזלת געשיים‪ .‬קטע זה של הנהר נקרא "הירדן‬ ‫ההררי"‪ .‬המים יורדים בו בשיפוע חד‪ ,‬מ־‪ 60‬מטרים‬ ‫מעל לפני הים ועד ל־‪ 210‬מטרים מתחת לפני‬ ‫(החצּבני)‪ ,‬הארוך מכולם‬ ‫ָ‬ ‫הים‪ .‬השלישי‪ ,‬נחל שניר‬ ‫ומקורותיו לרגלי החרמון‪.‬‬ ‫באזור זה החל קיבוץ כפר הנשיא בשנת ‪1990‬‬ ‫להטות חלק ממימי הירדן ליצירת תחנת כוח לייצור‬ ‫חשמל ופארק מים לנופש ולקיט‪ .‬הטיה זו עוררה‬ ‫התנגדות עזה מצד שוחרי הגנת הטבע‪ ,‬החוששים‬ ‫לאובדן אחד הקטעים האחרונים לאורך הירדן‬ ‫שבהם נשמר צביונו הפראי‪ ,‬הטבעי‪ ,‬של הנהר‪.‬‬

‫הירדן התחתון‬ ‫לאחר ֶׁש ֶפך הירדן לכנרת זורמים מימיו לאורך כ־‪ 21‬קילומטרים בתוך ים כנרת‪ .‬במקום‬ ‫ווּסת לפי‬ ‫יציאתו של הירדן מן הכנרת‪ ,‬בגשר דגניה‪ ,‬הוקם עוד בשנת ‪ 1932‬סכר‪ַ ,‬ה ְּמ ֵ‬ ‫הצורך את כמות המים היוצאים מן הכנרת‪ .‬לאחר כמה שנים גשומות מוזרמים עודפי‬ ‫המים אל הירדן‪.‬‬ ‫מדרום הכנרת ועד לצפון ים המלח מפרידים ‪ 105‬קילומטרים בקו אווירי‪ ,‬אך כאן‬ ‫מתפתל הירדן נפתולים רבים‪ ,‬וארכו הכולל הוא ‪ 223‬קילומטרים‪.‬‬ ‫במרחק של כשבעה קילומטרים מדרום לכנרת‪ ,‬וסמוך לחמת גדר‪ ,‬נשפך לירדן נהר‬ ‫הירמוך‪ .‬בעבר הזרים הירמוך עד ‪ 400‬מיליון מטרים מעוקבים מים בשנה‪ ,‬אך החל‬ ‫בשנות השבעים ִהטו הירדנים חלק גדול ממימיו למפעלי השקיה משלהם‪.‬‬ ‫בהמשך דרכו של הירדן דרומה נשפכים אליו ממזרח‪ ,‬משטח ממלכת הירדן‪ ,‬עוד שמונה‬ ‫נחלים‪ ,‬ביניהם נחל יבוק (זרקא) ונחל חשבון (חסבאן)‪ .‬שפיעתם של נחלים אלה רבה‬ ‫מזו של ֵמי מרבית הנחלים הנשפכים לירדן ממערב‬ ‫(כגון נחל יבנאל‪ ,‬נחל חרוד וואדי קלט); אך הירדנים‬ ‫סכרו את רובם‪ ,‬וכמות המים המגיעה מהם אל הירדן‬ ‫הולכת וקטנה מדי שנה‪.‬‬ ‫"גאון הירדן" ו"כיכר הירדן"‬ ‫הירדן התחתון זורם‪ ,‬בעיקולים ובפיתולים רבים‪,‬‬ ‫בתוך רצועה הנקראת "גאון הירדן"‪ .‬גאון הירדן הוא‬ ‫גיא שבתוכו מפלֵ ס הירדן את דרכו בסלע בהיר‪ ,‬פריך‬ ‫ורך‪ ,‬הנקרא ֵחיוָ ור‪ .‬גאון הירדן מכוסה צמחייה צפופה‬ ‫משני עברי הנהר‪ ,‬למן אצות ועד לעצים ושיחים‬ ‫האופייניים לגדות נחלים‪ ,‬בהם עץ צפצפת הפרת‪,‬‬ ‫שיחי קנה‪ ,‬עצי אשל ועוד‪ .‬כיום הצמחייה בגאון‬ ‫הירדן אינה צפופה כבעבר‪ ,‬בגלל עיבוד השטחים‬ ‫הסמוכים לנהר‪.‬‬ ‫המדרגה שמעל ל"גאון הירדן" נקראת "כיכר הירדן"‪.‬‬ ‫זהו אזור צחיח ולוהט‪ ,‬חוץ מאשר בקטעים שבהם‬ ‫עוברים הנחלים הנשפכים לירדן ממזרח‪ .‬את כיכר‬ ‫ּתֹוח ִמים ממזרח הרי גלעד ומואב‪ ,‬וממערב —‬ ‫הירדן ֲ‬ ‫הרי שומרון ומדבר יהודה‪ .‬היא מגיעה לרוחבה המרבי‪,‬‬ ‫כ־‪ 16‬קילומטרים‪ ,‬סמוך ליריחו‪.‬‬ ‫(מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער‪,‬‬ ‫הוצאת יבנה־הוצאת לרוס)‬

‫גאון הירדן‬

‫לארשי ץרא ‪151‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬השלימו‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיוון זרימתו של הירדן הוא‬ ‫ב‪ .‬הירדן הוא גבול מדיני בין‬ ‫ג‪ .‬אורך הירדן על פיתוליו הוא‪:‬‬ ‫ד‪ .‬מקורות מימיו של הירדן הם‬ ‫‪--‬‬‫ה‪ .‬הירדן נשפך ל‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ובין‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬מה מאפיין את הירדן ההררי?‬ ‫‪ .3‬במה שונה אזור "גאון הירדן" מאזור "כיכר הירדן"?‬ ‫‪ .4‬בפסקה הראשונה כתוב שבקעת הירדן היא חלק מהשבר הסורי אפריקאי ‪.‬‬ ‫חפשו במקורות שונים והסבירו ‪ ,‬כיצד נוצר השבר?‬ ‫‪ .5‬בחלק שכותרתו‪ :‬הירדן העליון מוזכרים "הרי בזלת געשיים"‪ ,‬למה הכוונה?‬ ‫חפשו במילון בערך‪ :‬בזלת ובאנציקלופדיה בערך הרי געש‪.‬‬ ‫‪ .6‬בחלק שכותרתו הירדן התחתון מוזכר "סכר" א‪ .‬מהו סכר? ב‪ .‬מה תפקידו?‬ ‫ּוק ֵטנָ ה?‬ ‫‪ .7‬מדוע כמות המים בירדן הולכת ְ‬ ‫‪ .8‬הטקסט נהר הירדן הוא ערך (נושא) הלקוח מתוך אנציקלופדיה‪.‬‬ ‫מהי מטרת הטקסט? בחרו את ההיגד המתאים‪:‬‬ ‫ב‪ .‬למסור מידע מדויק‬ ‫א‪ .‬לפעול בהתאם להוראות ‬ ‫ד‪ .‬להביע את דעתו של כותב הערך‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לשכנע ‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫‪ .1‬בגלל שימוש יתר במי הירדן לשתייה לרחצה ולהשקיה‪ ,‬כמות המים שבו הולכת‬ ‫ּוק ֵטנָ ה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫כתבו פסקה שמטרתה לשכנע את תושבי ישראל לחסוך במים‪.‬‬ ‫לפני הכתיבה חפשו באינטרנט מידע על מצב המים בישראל‪.‬‬ ‫‪ .2‬ציירו נהר דמיוני‪ .‬הוסיפו לציור במקומות המתאימים את המילים‪ :‬שפך‪ ,‬יובל‪,‬‬ ‫גדה‪ ,‬אפיק‪ ,‬פיתול‪ ,‬מקור‪ ,‬סכר‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬מהי משמעות המילה גאון בצירוף גאון הירדן? היעזרו במילון (חשבו על‬ ‫המשמעות המתאימה ביותר להקשר)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מאיזה שורש גזורות המילים — גאון‪ ,‬גאווה‪ ,‬גֵ אות?‬ ‫מהו קשר המשמעות ביניהם? (היעזרו במילון)‬

‫‪152‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫עמִי ׁשֶ מֶר‬ ‫ָל ִׁשיר זֶ ה ְּכמֹו ִל ְהיֹות יַ ְר ֵּדן ‪ /‬נ ָ ֳ‬ ‫לָ ִׁשיר‬ ‫זֶ ה ְּכמֹו לִ ְהיֹות יַ ְר ֵּדן‪:‬‬ ‫ַא ָּתה ַמ ְת ִחיל לְ ַמ ְעלָ ה ַּב ָּצפֹון‬ ‫ּומ ְת ַח ֵּצף‬ ‫ׁשֹוצף ִ‬ ‫ָצ ִעיר‪ ,‬צֹונֵ ן ֵ‬ ‫ּפֹורים ַּב ְּס ַבְך‬ ‫ׁשֹומ ַע ִצ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ַא ָּתה‬ ‫וְ כָ ל ַא ַחת ֵמ ֶהן‬ ‫ִצּפֹור ּגַ ן ֵע ֶדן‬ ‫ִּכי לָ ִׁשיר‬ ‫זֶ ה ְּכמֹו לִ ְהיֹות יַ ְר ֵּדן‬

‫יָ ֶמיָך‬ ‫ׁשֹוט ִפים ְּכמֹו יַ ְר ֵּדן‬ ‫ְ‬ ‫רֹומה‬ ‫זֹורם ַא ָּתה ָּד ָ‬ ‫ּוכמֹותֹו ֵ‬ ‫ְ‬ ‫צֹומ ַח ֵע ֶׂשב ֶּפ ֶרא‬ ‫חֹופים ֵ‬ ‫ַעל ַה ִ‬ ‫ֲא ָבל ָהלְ ָאה ָהלְ ָאה ָהלְ ָאה‬ ‫ימיָך‬ ‫ּגְ אֹון ֵמ ֶ‬ ‫ֲהֹלא יָ ֶמיָך‬ ‫ׁשֹוט ִפים ְּכמֹו יַ ְר ֵּדן‬ ‫ְ‬

‫הירדן ליד יריחו‬

‫לארשי ץרא ‪153‬‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫ •גלשו באינטרנט והקלידו יוטיוב כנרת רחל‪ .‬בחרו את אחד הביצועים והאזינו לשיר‪.‬‬

‫ִּכּנֶ ֶרת ‪ /‬רָחֵל‬ ‫הֹוׁשט ַהּיָ ד וְ גַ ע ָּבם —‬ ‫ָׁשם ָה ֵרי ּגֹולָ ן‪ֵ ,‬‬ ‫ּבֹוט ַחת ְמ ַצּוִ ים‪ֲ :‬עצֹר‪.‬‬ ‫ִּב ְד ָמ ָמה ַ‬ ‫קֹורנֶ ת נָ ם ֶח ְרמֹון ַה ַּס ָּבא‬ ‫ִּב ְב ִדידּות ֶ‬ ‫‪2‬‬ ‫וְ ִצּנָ ה‪ֶ 1‬‬ ‫נֹוׁש ֶבת ִמ ִּפ ְסּגַ ת ַה ְּצחֹור ‪.‬‬ ‫ָׁשם ַעל חֹוף ַהּיָ ם יֵ ׁש ֶּד ֶקל ְׁש ַפל‪ַ 3‬צ ֶּמ ֶרת‪,‬‬ ‫ׁשֹובב‪,‬‬ ‫ְסתּור‪ֵׂ 4‬ש ַער ַה ֶּד ֶקל ְּכ ִתינֹוק ָ‬ ‫ּוב ֵמי ִּכּנֶ ֶרת‬ ‫ֶׁשּגָ לַ ׁש לְ ַמ ָּטה ְ‬ ‫ְמ ַׁש ְכ ֵׁשְך ַרגְ לָ יו‪.‬‬ ‫ָמה ַרּבּו ְּפ ָר ִחים ַּבח ֶֹרף ַעל ַה ֶּכ ַר ְּך‪,5‬‬ ‫ַּדם ַה ַּכּלָ נִ ית וְ ֶכ ֶתם ַה ַּכ ְרּכֹם‪,‬‬ ‫יֵ ׁש יָ ִמים — ִּפי ֶׁש ַבע ָאז יָ רֹק ַהּיֶ ֶרק‪,‬‬ ‫ִּפי ִׁש ְב ִעים ְּת ֻכּלָ ה ַה ְּת ֵכלֶ ת ַּב ָּמרֹום‪.‬‬ ‫ּגַ ם ִּכי ִאּוָ ֵרׁש‪ 6‬וַ ֲא ַהּלֵ ְך ָׁש ַ‬ ‫חֹוח‪,7‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ַהּלֵ ב לְ ַמּׁשּואֹות‪ 8‬זָ ִרים —‬ ‫אּוכל לִ ְׁשּכ ַֹח‬ ‫ַהאּוכַ ל לִ ְבּגֹד ָּבְך‪ַ ,‬ה ַ‬ ‫עּורים?‬ ‫ֶח ֶסד נְ ִ‬

‫(תל אביב‪ ,‬תרפ"ז)‬

‫ִצנָ ה‪ְ — 1‬ק ִרירּות‪ ,‬קֹר‬ ‫ָצחֹור‪ — 2‬לָ ָבן ְמאֹוד‪ָ ,‬טהֹור‬ ‫נּוע‬ ‫ְׁש ַפל‪ — 3‬נָ מּוְך‪ָ ,‬צ ַ‬ ‫רּוע‪ֹ ,‬לא ְמ ֻס ָּדר‬ ‫ְסתּור‪ָ ּ — 4‬פ ַ‬

‫ֶּכ ַר ְּך‪ֵּ — 5‬בית יֶ ַרח ָה ַע ִּת ָיקה‬ ‫ֶׁש ַעל ְׂש ַפת ַה ִּכּנֶ ֶרת‬

‫ִאּוָ ֵרׁש‪ֶ — 6‬א ְהיֶ ה לְ ָרׁש‪ָ ,‬ענִ י‬ ‫חּוח‪ֵ — 7‬אלֶ ְך‬ ‫ וַ ֲא ַה ֵּלְך ָׁש ַ‬ ‫פּופה ַּת ַחת ּכ ֶֹבד‬ ‫ּכְ ָ‬ ‫ַמּׂשּואֹות‪ִ — 8‬מּׁש ֶֹרׁש נׁש"א‪,‬‬ ‫ִּפּתּוי‪ֲ ,‬ה ָס ָתה‬ ‫אֹותי‬ ‫יאנִ י‪ִּ ...‬פ ָּתה ִ‬ ‫(הּנָ ָחׁש ִה ִּׁש ַ‬ ‫ַ‬ ‫אֹומ ֶרת ַחּוָ ה)‬ ‫ֶ‬

‫קבר רחל המשוררת ליד הכנרת‬ ‫שקיעה בכנרת‬

‫‪154‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו שנית את שלושת הבתים הראשונים של השיר‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו מקומות מוזכרים בהם?‬ ‫ב‪ .‬לפי איזה סדר הם מוזכרים?‬ ‫‪" .2‬כנרת" הוא שיר צבעוני‪ .‬אילו צבעים מוזכרים בשיר במפורש ואילו ברמז?‬ ‫‪ .3‬את מי מאנישה המשוררת? העתיקו את השורה המתאימה‪.‬‬ ‫‪ .4‬מצאו ַה ְש ָאלָ ה ודימוי בתיאור הדקל‪ .‬השלימו‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ •הדימוי הוא‪ :‬‬ ‫‪--‬‬‫ההשאלה היא‪ :‬‬ ‫ָ‬ ‫ •‬ ‫‪ .5‬במה שונה הבית הרביעי מהבתים הקודמים?‬ ‫טֹורית היא שאלה שאין צורך לענות עליה והתשובה עליה מובנת‬ ‫‪ .6‬שאלה ֶר ִ‬ ‫מאליה‪ .‬שאלה רטורית היא אמירה של הכותב‪.‬‬ ‫בשתי השורות האחרונות שואלת המשוררת שאלה רטורית‪ .‬מה אפשר להבין‬ ‫ממנה על הקשר הרגשי של המשוררת לכנרת?‬ ‫האנשה מהי?‬ ‫לצ ַמח‪ ,‬לבעלי חיים או לדוממים‬ ‫זהו אמצעי ספרותי שבו המשורר או הסופר מאפשרים ֶ‬ ‫לצחוק‪ ,‬לכעוס‪ ,‬לדבר אל אנשים או להבין אותם‪.‬‬ ‫דימוי מהו?‬ ‫המילים כמו‪ ,‬כ‪ ...‬בדומה ל‪ ...‬מקשרות בין שני דברים שונים שיש להם משהו במשותף‪.‬‬ ‫הן מרמזות לנו שלפנינו דימוי‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬ערום כנחש‪ ...‬נפוח כמו בלון‪...‬‬ ‫ַה ְׁש ָאלָ ה מהי?‬ ‫פֹורה) שואלת תכונות מדבר אחד לדבר אחר ומקשרת בין שני דברים שונים‪.‬‬ ‫(מ ָט ָ‬ ‫השאלה ֶ‬ ‫לדוגמה‪" :‬לב ים"; "יד הגורל";‬

‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫היעזרו באינטרנט‪ .‬תכננו והציעו טיול לשני מקומות שמוזכרים בשיר‪:‬‬ ‫האחד — מקום מעניין מבחינה היסטורית‪.‬‬ ‫השני — מקום שמתאים לתיירות ולבילוי‪.‬‬ ‫תארו את המסלול וכתבו את דברי ההסבר המתאימים לתיאור המקום‪.‬‬ ‫הוסיפו תמונות ואת מפת הטיול‪.‬‬

‫לארשי ץרא ‪155‬‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬

‫הביתה מערבות השמש ‪ /‬אורי אורלב‬ ‫ ‬

‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫בחרו קטעים שהרשימו אתכם וקראו אותם לפני הכיתה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬לאחר קריאת שני הפרקים הראשונים כתבו‪ :‬כיצד השתנו חיי המשפחה‬ ‫כאשר הגרמנים התקרבו לעיר שבה גרו?‬ ‫‪ .2‬אילו תכונות אופי מתגלות אצל מישקה בקזחסטן? ציינו לפי מה בסיפור‬ ‫קבעתם‪.‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫בחרו מתוך הנושאים האלה או הציעו אתם נושאים לשיחה‪:‬‬ ‫‪ .1‬כיצד הצליחה המשפחה לשרוד בשנים הקשות של המלחמה?‬ ‫‪ .2‬מה תוכלו ללמוד מיחסם של הקזחים למשפחה?‬ ‫‪ .3‬האם אפשר לומר שקץ המלחמה היה גם קץ תלאותיו של מישקה?‬ ‫הסבירו דבריכם‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחד מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬יוסל'ה היה קטן מכדי לזכור את החיים בקזחסטן‪ .‬מה סיפר לו מישקה‬ ‫כשאחיו ביקש לדעת על כך?‬ ‫‪ .2‬נשער שמישקה כתב מכתב לילדי משפחת עזמאת על חייו בקיבוץ‪.‬‬ ‫כתבו את המכתב‪.‬‬

‫‪156‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫שבת‬ ‫שער‬

‫נּוחה ְּוק ֻד ָּׁשה לְ ַע ְּמָך נָ ָת ָּת"‬ ‫"יֹום ְמ ָ‬ ‫(מתוך תפילת ִמנחה שבת)‬

‫תבש ‪157‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫בעשרת הדברות נכללו עיקרי המצוות שבתורה ביניהן מצוות המנוחה בשבת‪ .‬כיצד‬ ‫מסבירה התורה את טעם המצווה? תשובה לכך נמצא בשתי מובאות מהתורה‪,‬‬ ‫האחת מספר שמות והשנייה מספר דברים‪ .‬נשים לב מה מוסיף חומש דברים על‬ ‫הכתוב בחומש בראשית‪.‬‬ ‫נקרא את השיר "קבלת שבת"‪.‬‬ ‫נקרא מעשייה חסידית הקשורה לשבת "למה צחק הצדיק?" מאת מרטין בובר‪.‬‬ ‫נחשוב לאיזו מטרה סופרו הסיפורים כאלה‪ ,‬ואיזה מסר עולה מקריאתם?‬ ‫נלמד על המעבר מקודש לחול בטקסט‪" :‬המבדיל בן קודש לחול" ואת הפיוט‪" :‬לנר‬ ‫ולבשמים" מאת רבי סעדיה בן יוסף‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נתנסה בכתיבת נקודות מבט שונות לאותו עניין‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב סיפור‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת הן בכתב והן בעל פה‪ .‬נבחין בביטויים מושאלים ובדימויים‪.‬‬

‫‪158‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫עז ֶר ּכֹהֵן‬ ‫אלִי ֶ‬ ‫ַק ָּב ַלת ַׁש ָּבת ‪ֱ /‬‬ ‫ַּב ֲא ִפיק ַהּנַ ַחל‬ ‫ָהיּו ְצ ַפ ְר ְּד ִעים ְמ ִכינִ ים ֶאת ַה ַּׁש ָּבת‪.‬‬ ‫ִמ ְת ַקּלְ ִחים‬ ‫ׁשּומר‬ ‫ָ‬ ‫קֹוט ִפים ִּפ ְר ֵחי‬ ‫ְ‬ ‫ְמ ַת ְּבלִ ים ֶאת ַה ָּסלָ ט‪.‬‬

‫ִמן ַה ָּקנִ ים ַה ִּמ ְתּגַ ְּמ ִׁשים‬ ‫רּוח ַהּגְ דֹולָ ה‬ ‫ַּב ֲעבֹר ָה ַ‬ ‫ָהיּו ְמ ַק ְר ְק ִרים‬ ‫ּבֹואי ּכַ ּלָ ה‪.‬‬ ‫ּבֹואי ַּכּלָ ה ִ‬ ‫ִ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד מבטא המשורר את הרגשתו שהבריאה כולה מתכוננת לשבת?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע בחר המשורר בצפרדעים בתיאור ההכנות לשבת?‬ ‫‪ .3‬כיצד מאניש המשורר את הצפרדעים? כיצד מאנישה אותם המאיירת?‬

‫תבש ‪159‬‬

‫בעשרת הדיברות בחומש שמות כתוב‪ :‬בעשרת הדיברות בחומש דברים כתוב‪:‬‬

‫זָ‬

‫" כֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו‪.‬‬ ‫ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָית ּכָ ל ְמלַ אכְ ֶּתָך‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ּוְ ִבנְ ָך ִּוב ֶּתָך‪,‬‬ ‫ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ְּוב ֶה ְמ ֶּתָך‬ ‫וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪.‬‬ ‫ּכִ י ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ָע ָׂשה ה'‬ ‫ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‪,‬‬ ‫ֶאת ַהּיָ ם וְ ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר ָּבם‪,‬‬ ‫וַ ּיָ נַ ח ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי‪.‬‬ ‫ַעל ּכֵ ן ֵּב ַרְך ה'‬ ‫ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת וַ יְ ַק ְּד ֵׁשהּו‪".‬‬ ‫(שמות פרק כ‪ ,‬פסוקים ט‪-‬יא)‬

‫ ‬

‫ָׁש‬

‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫" מֹור ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ַק ְּדׁשֹו ּכַ ֲא ֶׁשר צִ וְ ָּך ה' ֱא ֶ‬ ‫ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִׂש ָית ּכָ ל ְמלַ אכְ ֶּתָך‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‪.‬‬ ‫וְ יֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ַׁש ָּבת לַ ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלא ַת ֲע ֶׂשה כָ ל ְמלָ אכָ ה‪,‬‬ ‫ַא ָּתה וְ ִבנְ ָך וְ ִב ֶּתָך‪,‬‬ ‫ׁשֹורָך וַ ֲחמ ְֹרָך‬ ‫וְ ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ֶתָך וְ ְ‬ ‫ל־ּב ֶה ְמ ֶּתָך וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪,‬‬ ‫וְ כָ ְ‬ ‫נּוח ַע ְב ְּדָך וַ ֲא ָמ ְתָך ּכָ מֹוָך‪.‬‬ ‫לְ ַמ ַען יָ ַ‬ ‫וְ זָ כַ ְר ָּת ּכִ י ֶע ֶבד ָהיִ ָית ְּב ֶא ֶרץ ִמצְ ַריִ ם‬ ‫ֹלהיָך ִמ ָּׁשם‬ ‫וַ ּיֹצִ ֲאָך ה' ֱא ֶ‬ ‫ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה‪,‬‬ ‫ֹלהיָך‬ ‫ַעל ּכֵ ן צִ ּוְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪".‬‬ ‫(דברים פרק ה‪ ,‬פסוקים יב‪-‬טו)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬העתיקו והשלימו‪:‬‬ ‫הדיּבר הפותח ְּבציווי השבת פותח בפועל‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ .‬בספר שמות‬ ‫הדיּבר הפותח ְּבציווי השבת פותח בפועל‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬בספר דברים‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫שני פעלים אלו מופיעים בצורה מיוחדת האופיינית ללשון המקרא — צורת המקור המוחלט‬ ‫המשמש לחיזוק הציווי‪.‬‬

‫ו"שמֹור" הוא קיום מצוות‪ ‬לא תעשה‪.‬‬ ‫עׂשה ָ‬ ‫‪ .2‬הרמב"ן מסביר‪" :‬זָ כֹור" הוא קיּום מצוַ ות ֵ‬ ‫הביאו דוגמה למצוות "עשה" ודוגמה למצוות "לא תעשה" בשבת‪ ,‬מתוך הכתוב לעיל‪.‬‬ ‫הדברות שמופיעות הן בחומש שמות והן בחומש‬ ‫ אילו הן השורות הזֵ הות ַּבעשרת ִ‬ ‫‪ .3‬א‪ֵ .‬‬ ‫דברים? צטטו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אילו משפטים מופיעים רק בחומש שמות? רק בחומש דברים?‬ ‫מּוש ַּבת‪,‬‬ ‫"ש ָּבת" למשפחת המילים שביתה; להשבית; ְ‬ ‫‪ .4‬מה הקשר בין המילה ַ‬ ‫להוציא השורש המשותף?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬התעניינו לדעת מה כוונת האמירה‪" :‬דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים‬ ‫במקום אחר"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שוחחו במליאה‪ :‬בתורה אין מילה מיותרת‪ .‬מהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬הסיבה לחזרה על מצוות‬ ‫השבת גם בספר דברים?‬

‫‪160‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ָל ָּמה ָצ ַחק ַה ַּצ ִּדיק? ‪ /‬מַרְ טִין ּבּוּבֶר‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת‪ְּ ,‬ביֹום ִׁש ִּׁשי ָּב ֶע ֶרב‪ ,‬יָ ַׁשב ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ַעל ֵׁשם טֹוב ִעם ַּתלְ ִמ ָידיו ֶאל ַה ֻּׁשלְ ָחן‪.‬‬ ‫צֹוחק ְּבקֹול ּגָ דֹול‪.‬‬ ‫צּובים ֶׁשל ַה ַּצ ִדיק וְ ִה ְת ִחיל ֵ‬ ‫הע ִ‬ ‫עּודה אֹורּו ִּפ ְתאֹום ָּפנָ יו ֲ‬ ‫ִּב ְׁש ַעת ַה ְּס ָ‬ ‫יׁשים לָ ַד ַעת ַט ַעם ַה ְּצחֹוק ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּתֹוממּו ַעל ַה ָּד ָבר וַ ַיּ ִּביטּו ִאיש ֶאל ֵר ֵעהּו‪ַ ,‬מ ְח ִר ִ‬ ‫ַּתלְ ִמ ָידיו ִה ְׁש ְ‬ ‫יׁשית‪ ,‬וְ ַה ְּצחֹוק‬ ‫ְּבעֹוד ְרגָ ִעים ָׁשב וְ ָצ ַחק ַה ַּצ ִּדיק ַּב ְּׁשנִ ּיָ ה‪ָ .‬ע ְב ָרה ָׁש ָעה ַקּלָ ה וְ ַה ַּצ ִּדיק ָצ ַחק ַּב ְּׁשלִ ִ‬ ‫ָהיָ ה ַעּלִ יז ִּכ ְּצחֹוק יֶ לֶ ד ָּת ִמים‪.‬‬ ‫יהם‪ֵ .‬הם יָ ְדעּו‪ִּ ,‬כי ִאם ִאיׁש ְּכ ַר ָּבם‬ ‫הֹוציא ֶהגֶ ה ִמ ִּפ ֶ‬ ‫ַה ַּתלְ ִמ ִידים יָ ְׁשבּו ֶאל ַה ֻּׁשלְ ָחן‪ִ ,‬מ ְּבלִ י לְ ִ‬ ‫יִ ְצ ַחק‪ְּ ,‬בוַ ַּדאי יֵ ׁש לַ ָּד ָבר ַט ַעם ָחׁשּוב ְמאֹוד‪ַ .‬אְך ִאיׁש ֵמ ֶהם ֹלא ֵה ֵעז לִ ְׁשאֹל ֶאת ִּפיו לְ ֵפ ֶׁשר‬ ‫בּורה‪ֶ ,‬אל ַר ִּבי זְ ֵאב‪ִּ ,‬כי הּוא יִ ְׁש ַאל ֶאת ָה ַרב‪ָ ,‬מה‬ ‫יהם ֶאל ַהּזָ ֵקן ֶׁש ַּב ֲח ָ‬ ‫ַה ְּצחֹוק‪ .‬וַ יִ ּ ְּׂשאּו ֵעינֵ ֶ‬ ‫ָר ָאה ַעל ָּכ ָכה ַה ַּפ ַעם לָ ֵתת ִּב ְצחֹוק קֹולֹו‪.‬‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת‪ַ ,‬א ַחר ַה ַה ְב ָּדלָ ה‪ָ ,‬היָ ה ַר ִּבי זְ ֵאב ַהּזָ ֵקן נִ ּגַ ׁש ֶאל ַה ַּצ ִּדיק‬ ‫וְ כָ ְך ָהיָ ה ַה ִּמנְ ָהג‪ְּ :‬בכָ ל לֵ יל ָ‬ ‫יכֹותיו ְּב ֶמ ֶׁשְך יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ּ .‬כָ כָ ה ָהיָ ה ּגַ ם ַה ַּפ ַעם‪.‬‬ ‫מּובן ַּב ֲהלִ ָ‬ ‫ׁשֹואל ִמ ִּפיו ֵּפ ֶׁשר ָּכל ָּד ָבר ֹלא ָ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ַהּזָ ֵקן נִ ּגַ ׁש ֶאל ָה ַרב וַ ּיִ ְׁש ָאלֵ הּו‪:‬‬ ‫מֹורי וְ ַר ִּבי‪ָ ,‬מה ֵּפ ֶׁשר ַה ְּצחֹוק ֲא ֶׁשר ָצ ַח ְק ָּת ֶא ְתמֹול ָּב ֶע ֶרב‪".‬‬ ‫"לַ ְּמ ֵדנִ י נָ א‪ִ ,‬‬ ‫ַעל זֶ ה ָענָ הּו ָה ַרב‪:‬‬ ‫יע ֶכם ֶאת ַט ַעם ַה ְּצחֹוק‪ִ .‬הּכֹונּו לָ לֶ ֶכת ַא ֲח ַרי ֶאל ַה ָּמקֹום ֲא ֶׁשר ֵאלֶ ְך‬ ‫הֹוד ֲ‬ ‫"טֹוב ֵאפוא‪ִ ,‬הנְ נִ י לְ ִ‬ ‫רֹוצים לָ ַד ַעת‪".‬‬ ‫ֵאלָ יו‪ .‬וְ ָאז ִּת ְׁש ְמעּו וְ ֵת ְדעּו ֶאת ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם ִ‬ ‫וַ יִ ּ ְק ָרא ַה ַּצ ִּדיק לִ ְמ ָׁש ְרתֹו וַ יְ ּ ַצוֵ ּהּו לִ ְרּתֹם ֶאת ָה ֲעגָ לָ ה‪ִּ ,‬כי ָּכְך ָהיָ ה ִמנְ ָהגֹו ֶׁשל ַה ַּצ ִּדיק ָּת ִמיד‪:‬‬ ‫יֹוצא לְ ַטּיֵ ל ַּב ָּׂש ֶדה‪ .‬הּוא ָעלָ ה ִעם‬ ‫מֹוצ ֵאי ַׁש ָּבת ָהיָ ה עֹוזֵ ב לְ ָׁש ָעה ַקּלָ ה ֶאת ָה ִעיר וְ ֵ‬ ‫ְּב ָכל ָ‬ ‫יתם ְּכ ַפ ַעם ְּב ַפ ַעם ַא ֲח ֵרי ֲעבֹר ָׁשעֹות ֲא ָחדֹות‪ִּ ,‬כי ִאם‬ ‫ַּתלְ ִמ ָידיו ַעל ָה ֲעגָ לָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ָׁשבּו ֶאל ֵּב ָ‬ ‫נָ ְסעּו ְּבלִ י א ֶֹמר ֶאל ֲעיָ ָרה ְק ַטּנָ ה ַא ַחת‪ ,‬וְ ַה ַּצ ִּדיק ִצּוָ ה ֶאת ְמ ָׁש ְרתֹו לְ ִה ְתיַ ֵּצב לִ ְפנֵ י ֵּבית ַה ַ ּג ַּבאי‪.‬‬ ‫ּתֹוׁש ֵבי ָה ֲעיָ ָרה ּכִ י ַה ַּצ ִּדיק ָּבא‪ ,‬וַ ּיִ ְת ַק ְּבצּו ּכֻ ּלָ ם‬ ‫הּודים ָ‬ ‫ֹלא ָע ְברּו ְרגָ ִעים ְמ ַע ִּטים וַ ֵיּ ְדעּו ָּכל ַהּיְ ִ‬ ‫ּמֹופת ַהּגָ דֹול וְ לַ ְחֹלק לֹו ָּכבֹוד‪ֲ .‬א ָבל ַה ַּצ ִּדיק‬ ‫ּכְ ִאיׁש ֶא ָחד‪ּ ,‬כַ ּזָ ֵקן ּכַ ּנַ ַער‪ ,‬לִ ְראֹות ֶאת ְּפנֵ י ַּב ַעל ַה ֵ‬ ‫ּכֹורְך‬ ‫ֹלא ָׂשם לִ ּבֹו ֶאל ִאיׁש ֵמ ֶהם‪ִּ ,‬כי ִאם ִצּוָ ה ֶאת ַהּגַ ַּבאי‪ִּ ,‬כי יִ ְׁשלַ ח לִ ְקרֹא ֵאלָ יו ֶאת ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫ַה ְּס ָפ ִרים‪ָׁ .‬ש ַמע ַה ַ ּג ַּבאי ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ַר ִּבי וַ יִ ּ ְת ַּפלֵ א ְמאֹוד וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫יֹוד ִעים ַהּכֹל ֶא ְצלֵ נּו ּכִ י הּוא‬ ‫ית‪ּ ,‬כִ י ִּת ְק ָרא ֶאת ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה? ָא ְמנָ ם ְ‬ ‫"צ ִּדיק וְ ָקדֹוׁש‪ָ ,‬מה ָר ִא ָ‬ ‫ַ‬ ‫ֹלהים ָּכמֹוָך ָד ָבר ֵאלָ יו?"‬ ‫ָא ָדם יָ ָׁשר‪ֲ ,‬א ָבל ְּב ָמה זָ ָכה‪ֶׁ ,‬שּיִ ְהיֶ ה לְ ִאיׁש ֱא ִ‬ ‫ּומּיָ ד‪ָ ",‬ענָ ה ַה ַּצ ִּדיק ִּב ְק ָצ ָרה‪.‬‬ ‫"רֹוצה ֲאנִ י‪ֶׁ ,‬ש ִּת ְק ָרא אֹותֹו לָ בֹוא ֵאלַ י ֵּת ֶכף ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים‪ִ ,‬איׁש ָּבא ַּב ָּׁשנִ ים‪ ,‬וְ הּוא ֹלא ִא ֵחר לָ בֹוא‪ַ .‬ה ַּצ ִּדיק נָ ָׂשא‬ ‫ָׁשלְ חּו וַ ּי ְַב ִהילּו ֶאת ֵ‬ ‫ֹאמר‪:‬‬ ‫ֵאלָ יו ֶאת ֵעינָ יו וַ ּי ֶ‬ ‫"ק ְראּו לִ י ּגַ ם לְ ֵא ֶׁשת ָה ִאיׁש‪ ,‬וְ ָתבֹוא‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫ימין ַּב ֲעלָ ּה‪.‬‬ ‫ָה ִא ָּׁשה ָּב ָאה‪ ,‬וְ ַעל ִּפי ִמ ְצוַ ת ַה ַּצ ִּדיק ִה ְתיַ ְּצ ָבה לִ ִ‬ ‫ית ְּבלֵ יל ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫"ס ְּפ ָרה נָ א לִ י ֶאת ֲא ֶׁשר ָע ִׂש ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים‪ַ ,‬‬ ‫"ע ָּתה‪ָּ ",‬פנָ ה ַה ַּצ ִּדיק ֶאל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫הֹורה‪ַ .‬אל ֵּתבֹוש וְ ַאל ְּתכַ ֵחד ִמ ֶּמּנִ י ָּד ָבר‪".‬‬ ‫ֶׁש ָע ַבר‪ֲ .‬א ָבל ַהּגִ ָידה לִ י ֶאת ָה ֱא ֶמת ַה ְּט ָ‬

‫תבש ‪161‬‬

‫אתי‪ ,‬נָ כֹון ֲאנִ י לְ ַק ֵּבל‬ ‫רֹוצה לְ ַה ֲעלִ ים ִמ ְּמָך ָּד ָבר‪ ,‬וְ ִאם ָח ָט ִ‬ ‫"אינִ י ֶ‬ ‫דֹוׁשי‪ָ ",‬ענָ ה ָה ִאיׁש‪ֵ ,‬‬ ‫ּוק ִ‬ ‫ַ"ר ִּבי ְ‬ ‫ׁשּובה‪".‬‬ ‫ִמ ְּמָך ְּת ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים ְמ ַס ֵּפר‪:‬‬ ‫ִה ְת ִחיל ֵ‬ ‫בּוע ַּב ָּצ ֳה ַריִ ם‬ ‫יׁשי לַ ָּׁש ַ‬ ‫יע ּכַ ַּפי‪ .‬לְ ָפנִ ים ָהיָ ה ִמנְ ָהגִ י ֶׁש ְּבכָ ל יֹום ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫"ּב ַעל ְמלָ אכָ ה ֲאנִ י וְ ַחי ַעל יְגִ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָהיְ ָתה ִא ְׁש ִּתי הֹולֶ ֶכת ֶאל ַהּׁשּוק לִ ְקנֹות ֶאת ָצ ְר ֵכי ַה ַּׁש ָּבת‪ֶ :‬ק ַמח‪ָּ ,‬ב ָׂשר‪ָּ ,‬דגִ ים וְ נֵ רֹות‪ַּ .‬ובּיֹום‬ ‫יע ַה ָּׁשעֹון ֶאת ַה ָּׁש ָעה ָה ֲע ִׂש ִירית ַּבּב ֶֹקר‪ָ ,‬עזַ ְב ִּתי ֶאת ְמלַ אכְ ִּתי וְ ִה ְת ַחלְ ִּתי‬ ‫ַה ִּׁש ִּׁשי‪ְּ ,‬כ ֶׁש ִה ְׁש ִמ ַ‬ ‫לֹותי וְ ָהלַ כְ ִּתי ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת‪ ,‬וְ נִ ְׁש ַא ְר ִּתי‬ ‫ֵמכִ ין ַע ְצ ִמי לְ יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ִ :‬ה ְת ָר ַח ְצ ִּתי וְ ֶה ְחלַ ְפ ִּתי ִׂש ְמ ַ‬ ‫ּכֹוח יָ ַדי ֵאין ִא ִּתי‪ ,‬וַ ֲאנִ י‬ ‫עּורי; ֲא ָבל ַע ָּתה זָ ַקנְ ִּתי‪ַ ,‬‬ ‫נֹוהג ִמּיְ ֵמי נְ ַ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ָׁשם ַעד ּכְ לֹות ָה ֶע ֶרב‪ּ .‬כָ כָ ה ָהיִ ִ‬ ‫מֹוצא ֶאת ַּפ ְרנָ ָס ִתי ְּבד ַֹחק ּגָ דֹול ְמאֹוד‪ ,‬וְ יֵ ׁש ֶׁש ֵאין יָ ִדי ַמ ּ ֶׂשגֶ ת לְ ָה ִכין לִ י ֶאת ָצ ְרכֵ י ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫ֵ‬ ‫ּטֹובים‪ַ .‬אְך ֵאינֶ ּנִ י ְמ ַׁשּנֶ ה ִמ ִּמנְ ָהגִ י ַהּיָ ָׁשן‪ַּ :‬ב ָּׁש ָעה‬ ‫נֹוהג ַּבּיָ ִמים ַה ִ‬ ‫יתי ֵ‬ ‫יׁשי‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ָהיִ ִ‬ ‫ַּבּיֹום ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫ּומ ַא ֵחר ָׁשם ַעד ּכְ לֹות ְּת ִפ ַּלת‬ ‫ָה ֲע ִׂש ִירית ֲאנִ י עֹוזֵ ב ֶאת ְמלַ אכְ ִּתי וְ הֹולֵ ְך ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ְ‬ ‫ַה ַּמ ֲע ִריב‪.‬‬ ‫דֹוׁשי! ָהיֹה ָהיְ ָתה ַה ָּׁש ָעה ָה ֲע ִׂש ִירית ְּביֹום ִׁש ִּׁשי‪ֶ ,‬ע ֶרב ַה ַּׁש ָּבת‬ ‫ּוק ִ‬ ‫יקי ְ‬ ‫"ע ָּתה ַה ְק ִׁש ָיבה‪ַ ,‬צ ִּד ִ‬ ‫ַ‬ ‫רּוטה לִ ְקנֹות ֶאת ְצ ָרכַ י לְ יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ִ .‬מּיָ ַמי ֹלא נִ ְצ ָט ַרכְ ִּתי לַ ְּב ִרּיֹות‬ ‫יסי ֵאין ַאף ְּפ ָ‬ ‫ֶׁש ָע ְב ָרה‪ְּ ,‬ובכִ ִ‬ ‫וְ ָכ ָכה ָח ַפ ְצ ִּתי לְ ִה ְת ַקּיֵ ם ּגַ ם ְּביֹום זֶ ה‪ֶ .‬ה ְחלַ ְט ִּתי‪ִּ ,‬כי טֹוב לִ י לְ ַעּנֹות ְּבצֹום ֶאת נַ ְפ ִׁשי ְּביֹום‬ ‫אתי‪ֶּ ,‬פן יִ כְ ַאב לֵ ב ִא ְׁש ִּתי ִאם ֹלא ִּת ְר ֶאה‬ ‫ַה ַּׁש ָּבת ֵמ ִה ְצ ָט ֵרְך לִ ֵידי ַמ ְּתנַ ת ָּב ָׂשר וָ ָדם‪ֲ ,‬א ָבל יָ ֵר ִ‬ ‫ַאף נֵ ר ֶא ָחד ּדֹולֵ ק ַעל ֻׁשלְ ָחנָ ּה לִ כְ בֹוד יֹום ַה ַּׁש ָּבת וְ לָ ְק ָחה ִמ ֵידי ֵאיזֹו ְׁשכֵ נָ ה ַחּלַ ת לֶ ֶחם ַא ַחת‬ ‫אֹותי לִ ְבלִ י ַק ַחת ֶעזְ ָרה ִמּכָ ל ִאיׁש‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ִאם‬ ‫יח ִ‬ ‫אֹו ָּדגִ ים‪ַ .‬על ּכֵ ן ִּד ַּב ְר ִּתי ַעל לִ ָּבּה‪ִּ ,‬כי ַּת ְב ִט ַ‬ ‫יהם ּגְ דֹולִ ים ֵהם‪ ,‬וְ ָק ֶׁשה יִ ְהיֶ ה‬ ‫יֹוׁש ִבים‪ַ ,‬ר ֲח ֵמ ֶ‬ ‫תֹוכם ָאנּו ְ‬ ‫הּודים‪ֶׁ ,‬ש ְּב ָ‬ ‫יִ ְפ ַצר ָּבּה ְמאֹוד; ִּכי ַהּיְ ִ‬ ‫יחה לַ ֲעׂשֹות‬ ‫יֹוׁש ִבים ְּביֹום ַה ַּׁש ָּבת לִ ְפנֵ י ֻׁשלְ ָחן ֵריק‪ .‬וְ ִא ְׁש ִּתי ִה ְב ִט ָ‬ ‫אֹותנּו ְ‬ ‫לָ ֶהם ַה ָּד ָבר לִ ְראֹות ָ‬ ‫יה‪'ַ :‬הּיֹום ֲא ַא ֵחר לָ ׁשּוב ַה ַּביְ ָתה‪ּ ,‬כִ י ִאם ֶא ֱעזֹב‬ ‫ּכֵ ן‪ .‬לִ ְפנֵ י לֶ כְ ִּתי ֶאל ֵּבית ַהּכְ נֶ ֶסת ָא ַמ ְר ִּתי ֵאלֶ ָ‬

‫‪162‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫אֹותי לְ ִס ַּבת‬ ‫יתי ּכָ ל אֹור‪ָ ,‬אז יִ ְׁש ֲאלּו ִ‬ ‫ֶאת ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת ִעם יֶ ֶתר ַה ִּמ ְת ַּפּלְ לִ ים וְ ֹלא יִ ְראּו ְּב ֵב ִ‬ ‫ַה ָּד ָבר‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֹלא ֵא ַדע ָמה לְ ָה ִׁשיב לָ ֶהם‪'.‬‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫יח ְתנִ י לְ ַמּלֵ א ַא ֲח ֵר ֶ‬ ‫ַּכ ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִּד ַּב ְר ִּתי לְ ִא ְׁש ִּתי וְ ִהיא ִה ְב ִט ַ‬ ‫נֹות ָרה לְ ַב ָּדּה‪ִ ,‬ה ְת ִחילָ ה ְמ ַט ַא ְט ָאה ֶאת ִר ְצ ַּפת ַה ַּביִ ת‪ְ ,‬מ ַט ֶה ֶרת‬ ‫אתי ִמן ַה ַּביִ ת וְ ִהיא ְ‬ ‫ַאְך יָ ָצ ִ‬ ‫ּומ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא נִ ְמ ְצאּו ִא ָּתּה ֵע ִצים לְ ַה ָּס ָקה וְ ֹלא ָהיָ ה לָ ּה לְ ַב ֵּׁשל ָּד ָבר‪ ,‬נִ ְׁש ֲא ָרה‬ ‫ּומנַ ָּקה ְּבכָ ל ִּפּנָ ה‪ִ .‬‬ ‫ְ‬ ‫בֹודה; ּוכְ ֵדי ֶׁשֹּלא ֶּת ֱא ַרְך לָ ּה ָה ֵעת‪ָּ ,‬פ ְת ָחה ֵּת ָבה יְ ָׁשנָ ה וַ יְ ּ ִהי ְּב ַח ְּפ ָׂשּה ּכֹה‬ ‫יֹוׁש ֶבת ְּפנּויָ ה ִמ ְּבלִ י ֲע ָ‬ ‫ֶ‬ ‫וָ כֹה וַ ִּת ְמ ָצא ֵּבין ַה ֲח ָפ ִצים ַה ָּבלִ ים ְמ ִעיל יָ ָׁשן‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָא ַבד לָ נּו לִ ְפנֵ י ָׁשנִ ים ַרּבֹות‪ֲ ,‬א ָבל ַּב ְּמ ִעיל‬ ‫ּתֹורים‬ ‫חּוטי זָ ָהב וְ ֶכ ֶסף‪ְּ .‬כ ֶרגַ ע ּגָ זְ ָרה ָה ִא ָּׁשה ֶאת ַהּכַ ְפ ִ‬ ‫ּתֹורים ֲא ָח ִדים ֲעׂשּויִ ים ֵ‬ ‫ַהּזֶ ה ָהיּו ַּכ ְפ ִ‬ ‫צֹורף ַהּזָ ָהב‪ ,‬וְ הּוא נָ ַתן לָ ּה ִּב ְמ ִח ָירם ַמ ְט ְּבעֹות ּכֶ ֶסף‬ ‫אֹותם ֶאל ֵ‬ ‫ֵמ ַעל ַה ְּמ ִעיל וַ ֵּתלֶ ך וַ ִּת ָּׂשא ָ‬ ‫ֲא ָח ִדים‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִה ְס ִּפיקּו לְ ָצ ְר ֵכי יֹום ַה ַּׁש ָּבת‪ ,‬וְ גַ ם ְׁשנֵ י נֵ רֹות ּגְ דֹולִ ים ָקנְ ָתה וְ עֹוד נִ ְׁש ֲארּו לָ ּה‬ ‫בּוע ַה ָּבא‪.‬‬ ‫ְּפרּוטֹות ֲא ָחדֹות לַ ָּׁש ַ‬ ‫יתי‪ּ ,‬כִ י‬ ‫יתי‪ ,‬וְ עֹוד ֵמ ָרחֹוק ָר ִא ִ‬ ‫ָּב ֶע ֶרב ָׁשב ָּכל ָה ָעם ִמ ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת וַ ֲאנִ י ָהלַ ְכ ִּתי לְ ַאט ַּב ֶּד ֶרְך לְ ֵב ִ‬ ‫רּוח ִמ ַּמ ְר ֵאה ֵעינַ י‬ ‫נֵ ר ּדֹולֵ ק ּבֹו‪ ,‬וְ ָהאֹור — אֹור ֶׁשל ַׁש ָּבת‪ֲ .‬א ָבל ֲאנִ י ֹלא ָהיְ ָתה לִ י ׁשּום ק ַֹרת ַ‬ ‫טֹובים‪'.‬‬ ‫וְ ָח ַׁש ְב ִּתי‪ּ'ְ :‬בוַ ַּדאי ִק ְּבלָ ה ִא ְׁש ִּתי ֶאת ֲא ֶׁשר נָ ְתנּו לָ ּה ֲאנָ ִׁשים ִ‬ ‫אתי‬ ‫נִ כְ נַ ְס ִּתי ֶאל ַה ַּביִ ת וְ ִהּנֵ ה ַה ֻּׁשלְ ָחן ָערּוְך וְ ָעלָ יו ַחּלֹות ֶׁשל ַׁש ָּבת וְ ָדגִ ים‪ ,‬וְ גַ ם יַ יִ ן לְ ִקּדּוׁש ָמ ָצ ִ‬ ‫נּוחת יֹום‬ ‫יע ֶאת ְמ ַ‬ ‫רּוחי ֵמ ִה ְת ַק ֵ ּצף‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁשֹּלא ָח ַפ ְצ ִּתי לְ ַה ְפ ִר ַ‬ ‫ּומ ֻז ָּמן‪ .‬אּולָ ם ָע ַצ ְר ִּתי ְּב ִ‬ ‫מּוכן ְ‬ ‫ָ‬ ‫ַה ַּׁש ָּבת‪ָּ .‬כ ָכה ִה ְת ַא ַּפ ְק ִּתי וַ ֲא ַק ֵ ּדש ַעל ַהּיַ יִ ן וָ א ַֹכל ִמן ַה ָּדגִ ים‪ַ .‬א ַחר ּכָ ְך ָא ַמ ְר ִּתי ֶאל ִא ְׁש ִּתי‪:‬‬ ‫ֹלהים‪ֲ '...‬א ָבל ִהיא ֹלא‬ ‫'רֹואה ֲאנִ י‪ִּ ,‬כי ֵאין לִ ֵּבְך ָחזָ ק ָּכל ָּכְך ְּכ ֵדי לְ ַק ֵּבל ֶאת ָה ַרע ֵמ ֵאת ָה ֱא ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר ְּבקֹול ַעּלִ יז‪:‬‬ ‫אֹותי לְ ַכּלֹות ֶאת ְּד ָב ַרי‪ ,‬וַ ּת ֶ‬ ‫נָ ְתנָ ה ִ‬ ‫ּתֹורי ַהּזָ ָהב ֲא ֶׁשר ָא ַבד לָ נּו זֶ ה ּכַ ָמה? ּכַ ֲא ֶׁשר‬ ‫יׁשי‪ֶ ,‬את ַה ְּמ ִעיל ַהּיָ ָׁשן ִעם ּכַ ְפ ֵ‬ ‫'זֹוכֵ ר ַא ָּתה ֲע ַדיִ ן‪ִ ,‬א ִ‬ ‫צֹורף ַהּזָ ָהב‪,‬‬ ‫ּתֹורים ָמכַ ְר ִּתי לְ ֵ‬ ‫אתיו‪ֶ .‬את ַהּכַ ְפ ִ‬ ‫ּומ ָצ ִ‬ ‫ָּפ ַת ְח ִּתי ַהּיֹום ֶאת ַה ֵּת ָבה ַהּגְ דֹולָ ה‪ַׁ ,‬ש ְב ִּתי ְ‬ ‫ינֹותי ֶאת ָצ ְר ֵכי ַה ַּׁש ָּבת‪'.‬‬ ‫ִּוב ְמ ִח ָירם ֲה ִכ ִ‬ ‫ּתֹודה‬ ‫הֹורידּו ֵעינַ י ְּד ָמעֹות ִמ ִ ּגיל‪ .‬נַ ְפ ִׁשי ָמלְ ָאה ַר ֲח ֵׁשי ָ‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ָׁש ַמ ְע ִּתי ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ִ‬ ‫נֹוצ ִצים‬ ‫ּטֹובים ְ‬ ‫יה ַה ִ‬ ‫אתי ֵעינַ י ֶאל ִא ְׁש ִּתי‪ ,‬וָ ֵא ֶרא ֶאת ָּפנֶ ָ‬ ‫לָ ֵאל‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֹלא ִה ְׁש ִּבית ַׁש ַּב ִּתי‪ .‬נָ ָׂש ִ‬ ‫ִמ ִּׂש ְמ ָחה‪ ,‬וַ ֵיּ ַחם לִ ִּבי ְּב ִק ְר ִּבי וָ ֶא ְׁש ַּכח ֶאת יְ ֵמי ַה ְּד ָאגָ ה ַה ְּמ ֻר ִּבים‪ .‬וָ א ַֹחז ִּב ֵידי ִא ְׁש ִּתי וָ ֵא ֵצא‬ ‫אתי עֹוד ַּפ ַעם ְּב ָמחֹול ִמּטּוב‬ ‫ִא ָּתּה ְּב ָמחֹול‪ַ .‬א ַחר ָּכְך ָא ַכלְ ִּתי ֶאת ַה ָּמ ָרק ֶׁשל ַׁש ָּבת וְ ָאז יָ ָצ ִ‬ ‫ּתֹודה לָ ֵאל‬ ‫יתי לֶ ֱאכֹל ֶאת ַה ֶּל ֶפת‪ָ ,‬ר ַק ְד ִּתי ִרּקּוד ֶׁשל ִׂש ְמ ָחה‪ַ ,‬ה ָּבא ִמּתֹוְך ָ‬ ‫לֵ ב‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶׁשר ּכִ ּלִ ִ‬ ‫יׁשית‪.‬‬ ‫ַּב ְּׁשלִ ִ‬ ‫ְר ֵאה נָ א‪ַ ,‬צ ִּדיק! ּכַ ָּמה ּגָ דֹול ָא ְׁש ִרי‪ֶׁ ,‬ש ִּב ְרּכַ ת ַׁש ָּבת זֹו נִ ְּתנָ ה לִ י ִמּיְ ֵדי ָׁש ַמיִ ם וְ ֹלא ִמּיְ ֵדי ָא ָדם‪.‬‬ ‫טּובָך ֶּד ֶרְך‬ ‫הֹורנִ י נָ א ְּב ְ‬ ‫אתי ִּב ְמחֹולֹות ִעם ִא ְׁש ִּתי — ֵ‬ ‫אתי אּולַ י לִ ְפנֵ י ֵאל ֶעלְ יֹון ְּב ֵצ ִ‬ ‫וְ ִאם ָח ָט ִ‬ ‫ׁשּובה‪ ,‬וְ ֵאלֵ ְך ָּבּה‪".‬‬ ‫ְּת ָ‬ ‫ּכֹורְך ַה ְּס ָפ ִרים ִּכּלָ ה לְ ַד ֵּבר‪ ,‬וְ ַה ַּצ ִּדיק ָק ָרא לְ ַתלְ ִמ ָידיו‪:‬‬ ‫ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫"ׁש ְמעּו נָ א ְּודעּו לָ ֶכם! ּגַ ם ַמלְ ֲא ֵכי ַה ָּׁש ַמיִ ם ָׂשׂשּו וְ ָעלְ זּו לַ ַּמ ְר ֶאה‪ ,‬וְ ָאנֹכִ י‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָחזּו ֵעינַ י ְּב ָכל‬ ‫ִ‬ ‫ּכֹורְך‬ ‫ּקּודים ֶׁשל ַׁש ְּב ַתי ֵ‬ ‫לֹוׁשת ָה ִר ִ‬ ‫ֵאּלֶ ה‪ָ ,‬צ ַח ְק ִּתי ִא ָּתם יַ ַחד ַא ַחת‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם וְ ָׁשלֹוׁש ְּכנֶ גֶ ד ְׁש ֶ‬ ‫ַה ְּס ָפ ִרים ִעם ִא ְׁשּתֹו‪".‬‬

‫תבש ‪163‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬הסיפור פותח בתעלומה‪ .‬מהי התעלומה?‬ ‫ב‪ .‬באילו מקומות ובאילו זמנים מתרחשת עלילת הסיפור?‬ ‫‪ .2‬מדוע ניגש זאב‪ ,‬הרב הזקן‪ ,‬אל הצדיק רק במוצאי שבת?‬ ‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע במקום לענות על שאלת התלמידים מחליט הצדיק לצאת עם‬ ‫תלמידיו לעיירה רחוקה?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה היה יחסם של היהודים לנזקקים בעיירתם?‬ ‫ב‪ .‬במה מתבטאת מסירות הנפש של שבתאי?‬

‫ ‬

‫‪ .5‬שבתאי הופתע כשראה את הבית והשולחן ערוכים לסעודת השבת‪.‬‬ ‫מה חשב על מעשי אשתו ומה קרה באמת?‬ ‫(מ ַע ֵּכב) הרב את המענה גם לשאלת תלמידיו וגם לשאלת‬ ‫‪ .6‬שערו‪ ,‬מדוע ַמ ְׁש ֶהה ְ‬ ‫אנשי העיירה?‬ ‫‪ .7‬מהי התשובה לַ שאלה שבכותרת הסיפור?‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים האלה‪:‬‬ ‫‪ .1‬למרות מצוקתה‪ ,‬האישה שמעה בקולו של שבתאי ולא נעזרה באנשים‪.‬‬ ‫האם נכון לנהוג כך? נמקו דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬להלן כמה מהיסודות שקיימים בסיפור החסידי‪ .‬אילו מיסודות אלה אפשר‬ ‫למצוא בסיפור‪.‬‬ ‫ •הרבי‪ ,‬הצדיק‪ ,‬עומד במרכז הסיפור‪ • .‬בסיפור יש מסתורין‪.‬‬ ‫ •מתרחש בו מעשה פלא‪ .‬‬ ‫ •עבודת אלוקים בסיפור נעשית מתוך שמחה‪ :‬ניגון‪ ,‬שירה וריקודים‪.‬‬ ‫ •בסיפור מופיע משהו הקשור במספר שלוש‪.‬‬ ‫ •לסיפור יש סיום טוב‪.‬‬ ‫‪ .3‬ספרו על האווירה השוררת בסעודת ליל שבת בביתכם‪( .‬במה מיוחדים מאכלי‬ ‫השבת? על מה נסבה השיחה ליד השולחן? מה מוסיפים הנרות להרגשה? ועוד )‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬אתרו את הצירוף המודגש שלהלן בסיפור והסבירו אותו לפי הקשרו בפסקה‪.‬‬ ‫א‪ .‬דיברתי על ִל ָּבה כי תבטיח אותי‪.‬‬ ‫רּוח ממראה עיני‪.‬‬ ‫קֹורת ַ‬ ‫ב‪ .‬לא היתה לי שום ַ‬ ‫רגשי תודה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נפשי ָר ֲח ָׁשה ֵ‬ ‫‪ .2‬בסיפור כתוב‪" :‬ואני אשר ָחזּו עיני בכל אלה"‪ .‬שורש המילה חזו הוא חז"ה‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו משפחת מילים קטנה מהשורש חז"ה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה המשמעות המשותפת שלהן?‬

‫‪164‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •ספרו על טקס ההבדלה בביתכם‪.‬‬ ‫ •אם יש לכם שאלות המעניינות אתכם על "ההבדלה"‪ ,‬כתבו אותן ושוחחו עליהן‬ ‫במליאה‪.‬‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו הבדלה קרליבך יצחק מאיר והאזינו‪.‬‬

‫המבדיל בין קודש לחול‬ ‫מצווה להיפרד מהשבת בהבדלה שבה אנחנו מציינים בדיבור את ההבדל שבין קדושת‬ ‫השבת לימי החול‪ .‬מצוות ההבדלה זֵ ָהה למצוות הקידוש‪ .‬שכשם שאנחנו מזכירים את‬ ‫קדושת השבת בליל שבת בתפילה על כוס יין‪ ,‬כך גם בצאת השבת אנחנו אומרים את‬ ‫נוסח ההבדלה בתפילה ועל כוס יין‪.‬‬ ‫סדר ההבדלה‬ ‫נוהגים לומר תחילה פסוקים של ברכה לסימן טוב לקראת השבוע הקרוב‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מברכים ארבע ברכות‪:‬‬ ‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪".‬‬ ‫ֹלקינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫"ּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫הברכה על היין‪ָ :‬‬ ‫ • ָ‬ ‫"ההבדלה" מתנהלת כדין ה"קידוש"‪ ,‬שכשם שצריך להזכיר את קדושת השבת‬ ‫בליל שבת בתפילה ועל כוס יין כך גם בצאת השבת אומרים את ההבדלה‬ ‫ִּבתפילה ועל כוס יין‪.‬‬ ‫ּבֹורא ִמינֵ י ְב ָׂש ִמים"‪.‬‬ ‫ֹלקינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫"ּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫ • הברכה על ַה ְּב ָׂש ִמים‪ָ :‬‬ ‫בשבת יש ליהודי נשמה יְ ֵת ָרה‪ .‬במוצאי שבת‪ ,‬אחרי שהשבת יוצאת‪ ,‬הנשמה‬ ‫היתרה מסתלקת משום שמתחילים לדאוג לענייני הפרנסה ומצטערים על‬ ‫צאת השבת‪ ,‬לכן ִתקנו חכמים לברך על בשמים ולהריחם בזמן ההבדלה משום‬ ‫שהנשמה נהנית מהם ומתנחמת‪.‬‬ ‫אֹורי ָה ֵאׁש"‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְמ ֵ‬ ‫ֹלקינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬‬ ‫"ּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫ • הברכה על הנר‪ָ :‬‬ ‫האש מייצגת את ימי החול משום שבשבת אסור להדליק אש‪ ,‬וגם משום‬ ‫שבמלאכות רבות יש צורך להשתמש באש או בחשמל‪.‬‬ ‫נבראה‬ ‫אין מברכים על האור אלא במוצאי שבת (ולא במוצאי יום טוב) משום שהאש ְ‬ ‫במוצאי שבת‪ .‬חז"ל אמרו‪ ,‬כי במוצאי שבת זימן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון שני‬ ‫יׁשן ויצא האור מהן‪ֵ ,‬ובירך עליה בורא מאורי האש (פסחים נ"ג)‬ ‫אבנים וְ ִה ִּק ָ‬ ‫ֹלקינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ַ ,‬ה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ חֹל‪ֵּ ,‬ובין‬ ‫"ּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫ •ברכת המבדיל‪ָ :‬‬ ‫יעי לְ ֵׁש ֶׁשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲע ֶׂשה‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה'‪,‬‬ ‫אֹור לְ ח ֶֹשְך‪ֵּ ,‬ובין יִ ְׂש ָר ֵאל לָ ַע ִּמים‪ֵּ ,‬ובין יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫ַה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש לְ חֹל‪.‬‬ ‫בסיום ההבדלה נהוג לשיר זְ ִמירֹות שבהן מברכים את השבוע ֶהחדש‪ .‬ומביעים תקווה‬ ‫לבואו הקרוב של אליהו הנביא‪ ,‬אשר לפי המסורת יגיע במוצאי שבת כדי לבשר על‬ ‫בוא הגאולה‪.‬‬ ‫(לפי אתר ישיבה ‪ /‬הרב אליעזר מלמד)‬

‫ראשי התיבות של‬ ‫הברכות בהבדלה‬ ‫הם יבנ"ה ‪ -‬יין‪,‬‬ ‫בשמים‪ ,‬נר‬ ‫והבדלה‪.‬‬

‫תבש ‪165‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬לאיזה זמן ְמכַ וֵ ון טקס ה"הבדלה"?‬

‫בתורה כתוב‪:‬‬ ‫"לְ ַה ְב ִּדיל ֵּבין ַהּק ֶֹדׁש ֵּובין ַהחֹול" ‬ ‫(בראשית פרק א‪ ,‬פסוק ד)‬ ‫ ‬ ‫"וַ ּיַ ְב ֵּדל ֵּבין ָהאֹור ֵּובין ַהח ֶֹׁשְך"‬ ‫(ויקרא פרק כ‪ ,‬פסוק כו)‬ ‫ ‬ ‫"וָ ַא ְב ִּדיל ֶא ְתכֶ ם ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים"‬ ‫"וַ יְ כַ ל ֱאֹלקים ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי ְמלַ אכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ .‬וַ ּיִ ְׁשּבֹת ַּבּיֹום‬ ‫ַה ְּׁש ִב ִיעי ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ .‬וַ יְ ָב ֶרְך ֱאֹלקים ֶאת יֹום‬ ‫ר‪ּ-‬ב ָרא‬ ‫ַה ְּׁש ִב ִיעי‪ ,‬וַ יְ ַק ֵּדׁש אֹתֹו‪ּ ,‬כִ י בֹו ָׁש ַבת ִמּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֹו‪ֲ ,‬א ֶׁש ָ‬ ‫(בראשית פרק ב‪ ,‬פסוקים ב‪ ,‬ג)‬ ‫ ‬ ‫ֱאֹלקים לַ ֲעׂשֹות"‪.‬‬ ‫(ויקרא פרק ו‪ ,‬פסוק ו)‬

‫‪ .2‬השוו בין הפסוקים מהתורה שלעיל לבין ברכת המבדיל בעמוד ‪ 165‬נקודה‬ ‫אחרונה‪ .‬מצאו ביטויי לשון זֵ הים או דֹומים‪ .‬מה לְ מדתם מההשוואה?‬ ‫‪ .3‬אנחנו מברכים‪" :‬המבדיל‪ ...‬בין ישראל לעמים" במה אנחנו נבדלים ושונים‬ ‫מעמים אחרים?‬ ‫‪ .4‬מדוע אנחנו מזכירים את אליהו הנביא בהבדלה?‬ ‫קראו את הכתוב במסגרת בעמוד הבא לפני שתענו‪.‬‬ ‫‪ .5‬כתבו את משמעות המילים המודגשות במשפטים האלה‪:‬‬ ‫ילים בין חלב ומוצריו לבשר ומוצריו‪.‬‬ ‫א‪ .‬אנחנו ַמ ְב ִד ִ‬ ‫ב‪ .‬תושבי חבל קוויבק מכונים ַּב ְד ָלנִ ים על שום רצונם לְ ִה ְת ַּב ֵדל מקנדה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לא נשאר אפילו ְב ַדל נֵ ר בבית‪ ,‬חייבים ללכת לקנות חפיסת נרות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כאשר סבתא נפטרה‪ ,‬סבי יִ ָּב ֵדל לחיים התאבל מרה על מות אשתו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬התאומים כל כך דומים‪ ,‬אין כלל ֶה ְב ֵדל ביניהם‪.‬‬

‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫גלשו באינטרנט וקראו באתר "מלווה מלכה"‪ ,‬ויקיפדיה וכן באתר ששמו "סעודת‬ ‫מלווה מלכה ‪ -‬מה‪ ,‬מדוע ואיך?" כתבו סיכום קצר הכולל את עיקר המידע שאספתם‪.‬‬ ‫הדרכה לעבודה עם שני מקורות מידע‬ ‫עבדו לפי הנחיות אלו‪:‬‬ ‫ •הדפיסו שני מקורות מידע שמופיע בהם המידע הדרוש לכם‪.‬‬ ‫ •השוו בין פרטי המידע שאספתם‪ .‬סמנו בשני המקורות בצבע אחד פרטים שחוזרים‬ ‫על עצמם ובצבע אחר פרטים שמשלימים זה את זה‪ .‬בדיקה זו באה למנוע חזרות‬ ‫מיותרות‪ .‬מחקו פרטים שּולִ יִ ים (שאינם העיקר)‪.‬‬ ‫ •עתה סכמו בלשונכם את המידע שאספתם‪.‬‬

‫‪166‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫את אליהו הנביא נוהגים להזכיר במוצאי שבת משום שאליהו עתיד להופיע ּולְ ַב ֵשׂר על הגאולה השלֵ מה‪.‬‬ ‫ַּב ַה ְב ָדלָ ה אנחנו שרים על אליהו הנביא ורומזים בכך‪ :‬שמרנו את מצוות השבת‪ ,‬ועתה ְשלח לנו את‬ ‫אליהו הנביא ַמ ְש ָמע ְשלח לנו את המשיח והבא לעמך גאולה שלמה‪.‬‬

‫˘˘˘‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •כיצד אתם מרגישים במוצאי השבת‪ ,‬בזמן המעבר בין קודש לחול?‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬לנר ולבשמים אבי מדינה‪ .‬האזינו לפיוט‪.‬‬ ‫ •עתה קראו את הפיוט‪.‬‬

‫ַלּנֵ ר וְ ַל ְּב ָׂש ִמים ‪ /‬רבי סעדיה בר יוסף‬ ‫תימן‪ ,‬המאה ה־‪17‬‬

‫לַ ּנֵ ר וְ לַ ְ ּב ָׂש ִמים נַ ְפ ִׁשי ְמיַ ֵחלָ ה‬ ‫ִאם ִּת ְּתנּו‪ 2‬לִ י ּכֹוס יַ יִ ן לְ ַה ְב ָּדלָ ה‬ ‫‪1‬‬

‫בֹוכה‬ ‫סֹּלּו ְּד ָר ִכים לִ י‪ַּ 3‬פּנּו לְ נָ ָ‬ ‫ִּפ ְתחּו ְׁש ָע ִרים לִ י ָּכל ַמלְ ֲא ֵכי ַמ ְעלָ ה‬ ‫‪4‬‬

‫ּכֹוסף‬ ‫ֵעינַ י ֲאנִ י ֶא ָּׂשא‪ֶ 5‬אל ֵא‪-‬ל ְּבלֵ ב ֵ‬ ‫ּובּלַ יְ לָ ה‬ ‫ַמ ְמ ִציא‪ְ 7‬צ ָר ַכי לִ י ַּבּיֹום ַ‬ ‫טּובָך‬ ‫אֹוצרֹות ְ‬ ‫ֵּדי ַמ ְחסֹור ֵּתן לִ י ֵמ ְ‬ ‫‪8‬‬ ‫ִּכי לַ ֲח ָס ֶדיָך ֵאין ֵקץ וְ ֵאין ִּת ְכלָ ה‬

‫‪6‬‬

‫ְמיַ ֵח ָלה‪ - 1‬מייחלת‪ ,‬מצפה לבשמים ולנר‬ ‫שיקלו על נפשי לפני שאחזור אל עולם‬ ‫המעשה בימות השבוע‪.‬‬ ‫ִאם ִּת ְּתנּו‪ - 2‬כאשר תתנו‬ ‫סּלּו ְּד ָר ִכים ִלי‪ - 3‬ישרו בפני את הדרך‪,‬‬ ‫הראו לי את הדרך הנכונה‪.‬‬ ‫בוכה‪ - 4‬לנפשי הנבוכה המחפשת‬ ‫ַּפּנּו ְלנָ ָ‬ ‫את דרכה בימות החול‬ ‫ֵעינַ י ֲאנִ י ֶא ָּׂשא‪ - 5‬אפנה בתחינה‬ ‫ּכוסף‪ - 6‬לבי נכסף ומשתוקק אל הקב"ה‬ ‫ֵלב ֵ‬ ‫הדואג לכל מחסורי ומקווה שייענה לי‪.‬‬ ‫ממציא‪ - 7‬מספק‪ ,‬נותן‬ ‫ֵאין ֵקץ וְ ֵאין ִּת ְכ ָלה‪ - 8‬אין סוף לחסדיך‬ ‫והם אינם כלים ונגמרים לעולם‪.‬‬ ‫טוב ִתי‪- 9‬‬ ‫ילי ַט ְר ִפי וְ ָ‬ ‫ית ַח ְּד ָּׁשה ּגִ ִ‬ ‫ְ‬ ‫תתקיים מחדש שמחה‪ ,‬ברכה‬ ‫במעשי ופרנסתי במשך ימי החול‪.‬‬ ‫גֹונֹותי‪ - 10‬צערי וסבלי‬ ‫ַ‬ ‫יְ‬ ‫ַמ ְא ֵפ ָלה‪ - 11‬אפלה‪ ,‬חושך‪.‬‬

‫טֹוב ִתי‬ ‫יִ ְת ַח ְּד ָׁשה ּגִ ילִ י ַט ְר ִפי וְ ָ‬ ‫‪11‬‬ ‫ּומ ְא ֵפלָ ה‬ ‫גֹונֹותי‪ַ 10‬מ ְכאֹוב ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָּת ִסיר יְ‬ ‫‪9‬‬

‫ִהּנֵ ה יְ ֵמי ַמ ְע ֶׂשה ִמ ְת ַח ְּד ִׁשים ָּת ִמיד‬ ‫יִ ְת ַח ְּד ָׁשה ָּב ֶהם ָׁשלֹום וְ טֹוב ֶסלָ ה‬

‫תבש ‪167‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬העתיקו את המילים והצירופים שמהם אפשר ללמוד על מצב רוחו של הפייטן‬ ‫במעבר משבת קודש לִ ימות החול‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬מה מטריד ּומדאיג את הפייטן לקראת החזרה לימות החול?‬ ‫מבקש הפייטן מהקדוש ברוך הוא?‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪ .‬מה‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬מצאו והעתיקו ביטויים בפיוט המאפיינים את ימות החול‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מהם שני הפנים של ימות החול המוצגות בפיוט?‬ ‫‪ .4‬התאימו בין המשפטים בטור א‪ ,‬לציטוט המתאים שבטור ב‪:‬‬ ‫ ‬

‫טור א ‬

‫טור ב‬

‫ ‬

‫א‪ .‬אני מבקש ממך בריאות ‬

‫טּובָך‬ ‫אֹוצרֹות ְ‬ ‫‪ֵּ .1‬די ַמ ְחסֹור ֵּתן לִ י ֵמ ְ‬

‫ ‬

‫ב‪ .‬שלא אחּוש צער ‬

‫‪ָּ .2‬ת ִסיר ‪ַ ...‬מכְ אֹוב‬

‫ ‬

‫ג‪ .‬שלא יֶ ְחסר לי דבר ‬

‫‪ .3‬יִ ְת ַח ְּד ָּׁשה‪ַ ....‬ט ְר ִפי‬

‫ד‪ .‬שאמצא פרנסה ‬

‫יְגֹונֹותי‬ ‫ַ‬ ‫‪ָּ .4‬ת ִסיר‬

‫ ‬

‫רֹוס ִטיכֹון ‪ -‬שיטת כתיבה שבה כל אות ראשונה בשורה או בית בשיר יוצרים את‬ ‫ַא ְק ְ‬ ‫סדר מכוון‪ ,‬כגון סדר אותיות הא"ב‪ ,‬שם המחבר‪ ,‬שם הדמות המרכזית ַּב ִּפיוט או הרעיון‪.‬‬ ‫הספרותי הזה מקובל בפיוטים ובכמה מהתפילות‪.‬‬ ‫הקישוט ִ‬

‫‪ .5‬א‪ .‬העתיקו את האות הראשונה בכל בית לפי הסדר‪.‬‬

‫ב‪ .‬מהו האקרוסטיכון שלפיו יצר המשורר את השיר?‬ ‫ג‪ .‬קראו שנית את הכתוב במסגרת וציינו סוגים אחרים של אקרוסטיכון‪.‬‬

‫‪168‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מעגל השנה היהודי‬ ‫חגים ומועדים‬

‫שנחׂשף בבית כנסת עתיק בבית אלפא שבעמק יזרעאל‬ ‫ַ‬ ‫גלגל המזלות‪ ,‬פסיפס‬

‫םידעומו םיגח ידוהיה הנשה לגעמ ‪169‬‬

‫ימי סליחה וחסד‬ ‫ימים נוראים‬ ‫ׁשּובה ֶׁש ְּמ ַק ַר ַעת‪ּ 1‬גְ זַ ר ִּדינּו ֶׁשל ָא ָדם‪.‬‬ ‫יֹוחנָ ן‪ּ :‬גְ דֹולָ ה ְּת ָ‬ ‫ָא ַמר ַר ִּבי ָ‬ ‫(תלמוד בבלי מסכת ראש השנה‪ ,‬דף יז עמוד ב)‬ ‫(מדרש קהלת רבה‪ ,‬פרק ט)‬ ‫מבטלת‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ְמ ָק ָר ַעת‪ - 1‬קורעת‪,‬‬

‫‪170‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫החל מחודש אלול ועד י' בתשרי אנחנו מהרהרים במע ֵשֹינו‪ ,‬חוזרים בתשובה ומבקשים‬ ‫את סליחתו של מי שפגענו בו‪.‬‬ ‫‪ ‬נקרא קטע מתוך "הלִ כות תשובה" מאת הרמב"ם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד את הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" לימי הסליחות ועשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫‪ ‬נלמד חלק מ"תפילת נעילה" התפילה האחרונה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫‪ ‬נקרא קטע מיומן אישי "רציתי להתפלל ולא ידעתי" מאת מרדכי בראון‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נוסיף ונלמד על הפועל‪ .‬נזהה את זמן הפועל ואת הבניין שאליו הוא שייך‪.‬‬ ‫‪ ‬נלמד להעשיר את כתיבתנו על ידי שימוש בשני פעלים או יותר המציינים פעולה אחת‪.‬‬ ‫ ‬

‫= מדברים על זה‬

‫‪ ‬מה אתם יודעים על המושג "תשובה"‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬כיצד מתקשרת ה"תשובה" לימים הנוראים‪ ,‬לפי דברי ר' יוחנן בעמוד השער?‬ ‫‪ ‬אילו מימרות אחרות על משמעות התשובה אתם מכירים?‬ ‫ ‬

‫יום הכיפורים בבית כנסת בהולנד‪ ,‬המאה ה־‪19‬‬

‫דסחו החילס ימי ‪171‬‬

‫ּפּורים ְמכַ ְּפ ִרין‪ֶ ,‬אּלָ א ַעל ֲע ֵברֹות ֶׁש ֵּבין ָא ָדם לַ ָּמקֹום‪ֲ ,...1‬א ָבל‬ ‫ׁשּובה וְ ֹלא יֹום ַהּכִ ִ‬ ‫"אין ַה ְּת ָ‬ ‫ֵ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חֹובל ֶאת ֲח ֵברֹו אֹו ַה ְמ ַקּלֵ ל ֲח ֵברֹו אֹו גֹוזְ לֹו וְ כַ ּיֹוצֵ א ָּב ֶהן‪,‬‬ ‫ֲע ֵברֹות ֶׁש ֵּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו ּכְ גֹון ַה ֵ‬ ‫‪5‬‬ ‫ֵאינֹו נִ ְמ ָחל‪ 4‬לֹו לְ עֹולָ ם ַעד ֶׁשּיִ ֵּתן לַ ֲח ֵברֹו ָמה ֶׁשהּוא ַחּיָ ב לֹו וִ ָירצֵ הּו ‪.‬‬ ‫ל־ּפי ֶׁש ֶה ְחזִ יר לֹו ָממֹון ֶׁשהּוא ַחּיָ ב לֹו צָ ִריְך לְ ַרּצֹותֹו וְ לִ ְׁשאֹל‪ִ 6‬מ ֶּמּנּו ֶׁשּיִ ְמחֹל לֹו‪.‬‬ ‫ף־ע ִ‬ ‫ַא ַ‬ ‫‪7‬‬ ‫ֲא ִפּלּו ֹלא ִה ְקנִ יט ֶאת ֲח ֵברֹו ֶאּלָ א ִּב ְד ָב ִרים ‪ -‬צָ ִריְך לְ ַפּיְ סֹו וְ לִ ְפגֹע ּבֹו ַעד ֶׁשּיִ ְמ ַחל לֹו‪.‬‬ ‫ֹלׁשה ְּבנֵ י ָא ָדם ֵמ ֵר ָעיו‪ּ 8‬ופֹוגְ ִעין‪ּ 9‬בֹו ְּומ ַב ְּק ִׁשין‬ ‫ׁשּורה ֶׁשל ְׁש ָ‬ ‫ֹלא ָרצָ ה ֲח ֵברֹו לִ ְמחֹל לֹו ‪ֵ -‬מ ִביא לֹו ָ‬ ‫‪11‬‬ ‫ישית ‪.‬‬ ‫ּוׁשלִ ִ‬ ‫ִמ ֶּמּנּו ֹלא נִ ְת ַרּצָ ה‪ 10‬לָ ֶהן ‪ֵ -‬מ ִביא לֹו ְׁשנִ ּיָ ה ְ‬ ‫חֹוטא‪...‬‬ ‫ֹלא ָרצָ ה ‪ַ -‬מּנִ יחֹו וְ הֹולֵ ְך לֹו‪ .‬וְ זֶ ה ֶׁשֹּלא ָמ ַחל הּוא ַה ֵ‬ ‫(רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ב‪ ,‬הלכה ט)‬

‫ָא ָדם ַל ָּמקֹום‪ - 1‬אדם לאלוקים‬ ‫חֹובל‪ - 2‬הפוצע‪ ,‬הגורם חבלה‬ ‫ַה ֵ‬ ‫גֹוזְ לֹו ‪ - 3‬גוזל אותו‪ ,‬לוקח בכוח את מה ששייך לחבר‪,‬‬ ‫ֵאינֹו נִ ְמ ָחל‪ - 4‬לא נסלח‬ ‫וִ ָיר ֵצהוּ‪ - 5‬יפייס אותו‬ ‫וְ ִל ְׁשאֹל‪ - 6‬לבקש‬

‫וְ ִל ְפגֹע‪ 7‬בו ‪ -‬להיפגש איתו‬ ‫ֵמ ֵר ָעיו‪ - 8‬מחבריו של הנפגע‬ ‫ופֹוגְ ִעין‪ 9‬בו ‪ -‬פוגשים אותו‬ ‫ֹלא נִ ְת ַר ָּצה‪ - 10‬לא קיבל את בקשת הסליחה‬ ‫ישית‪ - 11‬שורת חברים שנייה ושלישית‬ ‫ּוׁש ִל ִ‬ ‫ֵמ ִביא לֹו ְׁשנִ ּיָ ה ְ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מהם החטאים שאינם ִמ ְת ַּכ ְּפ ִרים‪ ,‬לפי הרמב"ם?‬ ‫‪ֵ .2‬אילו פעולות צריך אדם לעשות כדי שהנפגע יסלח לו? השלימו‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫‪-------‬‬

‫ ‬

‫ב‪.‬‬

‫‪-------‬‬

‫ג‪.‬‬

‫‪-------‬‬

‫ ‬

‫ד‪.‬‬

‫‪-------‬‬

‫‪ .3‬באיזה מקרה נִ ְמ ָחל לַ ּפוגע אף שהנפגע לא הסכים להתפייס?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫"מ ַח ֵּבל"?‬ ‫"ח ָּבלָ ה" ְ‬ ‫"חֹובל" ַ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .1‬מה הקשר הלשוני בין המילים‬ ‫"ממֹון"? (במידת הצורך היעזרו במילון)‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה משמעות המילה ָ‬ ‫‪ .3‬מצאו בקטע מילה נרדפת למילה "נסלח"‪.‬‬ ‫‪ .4‬השלימו‪ :‬בקטע כתוב "ּופֹוגְ ִעין ּבֹו"‪ ,‬בלשון ימינו אומרים______‬

‫‪172‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •שוחחו ביניכם‪ ,‬כיצד אתם מבינים את המושג תשובה?‬

‫אֹומר לְ ַתלְ ִמ ָידיו‪:‬‬ ‫ַר ִּבי ּבּונֶ ם ִמ ְּפ ִש ְיס ָחא ָהיָ ה ֵ‬ ‫חֹוטא – ַהּנִ ָּסיֹון ָעצּום וְ כֹחֹו ַּדל!‬ ‫״ה ַא ְׁש ָמה ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ָה ָא ָדם ֵאינָ ם ַה ַח ָּט ִאים ֶׁשהּוא ֵ‬ ‫ָ‬ ‫עֹוׂשה״‪.‬‬ ‫ׁשּובה וְ ֵאינֹו ֶ‬ ‫ָה ַא ְׁש ָמה ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ָה ָא ָדם ִהיא ֶׁשּיָ כֹול הּוא ְּבכָ ל ֶרגַ ע לַ ֲעׂשֹות ְּת ָ‬ ‫(מתוך “אור הגנוז" מרטין בובר)‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬כיצד אפשר להבין מדברי רבי ּבּונֶם שהוא הכיר היטב את טבע האדם?‬ ‫‪ .2‬מה מעוניין רבי בונם ללמד אותנו?‬ ‫‪ .3‬היזכרו במקרה שהצלחתם לעמוד בניסיון למרות הקושי‪ .‬אם תרצו‪ ,‬ספרו‪.‬‬ ‫‪ .4‬האם אתם נוהגים לעשות תשובה לא רק בימים הנוראים? אם תרצו‪ ,‬ספרו על‬ ‫מקרה שנהגתם כך‪.‬‬

‫מצוות התשובה ‪ /‬ר' שניאור זלמן מלאדי‬ ‫ּתֹורה ִהיא ֲעזִ ַיבת ַה ֵח ְטא ִּבלְ ַבד‪.‬‬ ‫ׁשּובה ִמן ַה ָ‬ ‫"וְ ִהּנֵ ה ִמצְ וַ ת ַה ְּת ָ‬ ‫ְּד ָהיִ ינּו ֶׁשּיִ גְ מֹר ְּבלִ ּבֹו ְּבלֶ ב ָׁשלֵ ם לְ ַבל יָ ׁשּוב עֹוד לִ כְ ִסילּות‪ 1‬לִ ְמרֹוד ְּב ַמלְ כּותֹו‬ ‫יִ ְת ָּב ַרְך‪ ,‬וְ ֹלא יַ ֲעבֹר עֹוד ִמצְ וַ ת ַה ֶּמלֶ ְך ַחס וְ ָׁשלֹום‪ֵ ,‬הן ְּב ִמצְ וֹות ֲע ֵׂשה ֵהן ְּב ִמצְ וֹות‬ ‫ׁשּובה ‪ -‬לָ ׁשּוב ֶאל ה' ְּבכָ ל לִ ּבֹו ְּובכָ ל נַ ְפׁשֹו‬ ‫ֹלא ַּת ֲע ֶׂשה‪ .‬וְ זֶ הּו ִע ָּקר ֵּפרּוׁש לָ ׁשֹון ְּת ָ‬ ‫ׁשּובה ִהיא ַה ַּת ֲענִ ית"‪.‬‬ ‫וֹותיו וְ ֹלא ּכְ ַד ַעת ֶה ָהמֹון ֶׁש ַה ְּת ָ‬ ‫לְ ָע ְבדֹו וְ לִ ְׁשמֹר ּכָ ל ִמצְ ָ‬ ‫(מתוך אגרת תשובה‪ ,‬פרק א)‬

‫ְּכ ִסילּות‪ִ - 1‬ט ְּפשּות‪ְּ .‬כ ִסיל ‪ -‬טיפש‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד מסביר ר' שניאור מלאדי את המושג ״תשובה״?‬ ‫‪ .2‬את מי מכנה ר' שניאור "המלך"?‬ ‫‪ .3‬מהו העיקר ומהו השּולי בתהליך התשובה לפי ר' שניאור?‬ ‫‪ .4‬מהי המילה המקבילה (הנרדפת)‬ ‫ג‪ .‬למילה ְּכ ִסילּות?‬ ‫"ד ַהיְ ינּו"?‬ ‫ב‪ .‬למילה ְ‬ ‫"ת ֲענִ ית"?‬ ‫א‪ .‬למילה ַ‬ ‫‪ .5‬מה הקשר בין אמירתו של ר' יוחנן בשער המדור לבין דברי‬ ‫ר' בונם ודברי רבי שניאור זלמן שבעמוד הזה? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫דסחו החילס ימי ‪173‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" מושר בקהילות רבות כחלק מאמירת סליחות‪.‬‬ ‫בבתי הכנסת הספרדיים נוהגים לומר פיוט זה בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬בן אדם מה לך נרדם"‪ .‬האזינו לאחד מביצועי הפיוט‪.‬‬

‫ֶּבן ָא ָדם ָמה ְלָך נִ ְר ָּדם? ‪ /‬ר' יהודה אבן ַּב ְלעָם‬ ‫ֶּבן ָא ָדם‪ַ ,‬מה ּלְ ָך נִ ְר ָּדם‪ ,‬קּום ְק ָרא ְּב ַת ֲחנּונִ ים‪ ‬‬ ‫ְׁשפְֹך ִׂש ָ‬ ‫יחה‪ֵ ,‬מ ֲאדֹון ָה ֲאדֹונִ ים‪.‬‬ ‫יחה‪ְּ 1‬דרׁש‪ְ 2‬סלִ ָ‬ ‫ְר ַחץ ְ‬ ‫ּוט ַהר‪ ,3‬וְ ַאל ְּת ַא ֵחר‪ְּ ,‬ב ֶט ֶרם יָ ִמים ּפֹונִ ים‪ 4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ׁשֹוכן ְמעֹונִ ים‬ ‫ּומ ֵה ָרה רּוץ לְ ֶעזְ ָרה‪ ,‬לִ ְפנֵ י ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ּופ ַחד ֵמ ֲאסונִ ים‬ ‫ּומ ֶּפ ַׁשע וְ גַ ם ֶר ַׁשע‪ְּ ,‬ב ַרח ְ‬ ‫ִ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יוד ֵעי יִ ְׂש ָר ֵאל נֶ ֱא ָמנִ ים‪.‬‬ ‫ָאּנָ א ְׁש ֵעה ִׁש ְמָך ְ‬

‫יחה‪ - 1‬התפלל והתחנן‬ ‫ְׁשפְֹך ִׂש ָ‬ ‫ְּדרׁש‪ - 2‬כאן במשמעות ַּב ֵּקׁש‪.‬‬ ‫ּוט ַהר‪ֵ - 3‬מעוֹונות‬ ‫ְר ַחץ ְ‬ ‫ְּב ֶט ֶרם יָ ִמים ּפֹונִ ים‪ - 4‬לפני שהימים‬ ‫(הנוראים) עוברים וחולפים‪.‬‬ ‫ׁשֹוכן ְמעֹונִ ים‪ - 5‬כינוי לה' השוכן בשמים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ָאּנָ א ְׁש ֵעה‪ - 6‬בבקשה תקשיב‬ ‫יוד ֵעי יִ ְׂש ָר ֵאל נֶ ֱא ָמנִ ים‪ - 7‬עם ישראל‬ ‫ִׁש ְמָך ְ‬ ‫שמכירים בגדולתך ונאמנים לך‪.‬‬

‫ֲעמֹד ְּכגֶ ֶבר וְ ִה ְתּגַ ֵּבר‪ ,‬לְ ִה ְתוַ ּדֹות ַעל ֲח ָט ִאים‪.‬‬ ‫יָ ‪ּ-‬ה ֵא‪-‬ל ְּדרׁש‪ְּ ,‬בכ ֶֹבד ראׁש‪ ,‬לְ ַכ ֵּפר ַעל ְּפ ָׁש ִעים‪.‬‬ ‫ִּכי לְ עֹולָ ם לא נֶ ְעלָ ם‪ִ ,‬מ ֶּמּנּו נִ ְפלָ ִאים‪.‬‬ ‫וְ ָכל ַמ ֲא ָמר ֲא ֶׁשר יֵ ָא ֵמר‪ ,‬לְ ָפנָ יו ֵהם נִ ְק ָר ִאים‪.‬‬ ‫ַה ְּמ ַר ֵחם הּוא יְ ַר ֵחם ָעלֵ ינּו‪ְּ ,‬כ ַר ֵחם ָאב ַעל ָּבנִ ים‪.‬‬ ‫ּבׁשת ַה ָּפנִ ים‪.‬‬ ‫לְ ָך ֲאדֹנָ י ַה ְּצ ָד ָקה‪ ,‬וְ לָ נּו ֶ‬ ‫ביום הכיפורים נוהגים לקרוא את ספר יונה הכלול בתנ"ך‪ .‬מסופר בו שאלוקים ציווה על‬ ‫הנביא יונה בן ֲא ִמ ַּתי‪ ,‬ללכת לנינווה בירת ממלכת אשור ולנבא לתושביה שאם לא יחזרו‬ ‫בתשובה‪ ,‬ה' ישמיד אותם ויחריב את עירם‪.‬‬ ‫יונה אינו מוכן לקיים את השליחות‪ .‬הוא מחליט לברוח מפני ה' באונייה‪ .‬האונייה מפליגה‬ ‫וה' מחולל סערה בים‪ .‬המלחים חרדים לגורל הספינה בעוד שיונה אדיש‪ .‬הם פונים אליו‬ ‫ֹלהיָך"‪ .‬כאשר מתברר שיונה הוא הסיבה לסערה‬ ‫"מה‪ּ-‬לְ ָך נִ ְר ָּדם‪ ,‬קּום ְק ָרא ֶאל ֱא ֶ‬ ‫ואומרים‪ַ :‬‬ ‫המלחים מטילים אותו הימה‪ .‬הסערה שוקטת ודג ענק בולע את יונה‪ .‬הוא מתפלל לה'‬ ‫ומבקש שיציל אותו‪ .‬ה' נענה לו והוא מגיע לנינווה ומתנבא על חורבנה הקרוב‪ .‬אנשי‬ ‫נינווה ּומלכם חוזרים בתשובה‪ ,‬צמים ומתפללים‪ .‬ואלוקים מוחל להם‪ .‬יונה מאוכזב‬ ‫מהמחילה‪ .‬הוא חושש שיראו בו נביא שקר‪ .‬הוא יוצא אל המדבר ונח תחת שיח הקיקיון‬ ‫שמשמש לו צל‪ .‬והנה תולעת השמידה את הקיקיון‪ .‬יונה התעלף מחום השמש ומבקש‬ ‫ל‪-‬ה ִּק ָיקיֹון‪ֲ ,‬א ֶשׁר ֹלא ָע ַמלְ ָּת ּבֹו וְ ֹלא‬ ‫"א ָּתה ַח ְס ָּת ַע ַ‬ ‫את נפשו למות‪ .‬ה' פונה אליו ואומר‪ַ :‬‬ ‫ׁש‪ּ-‬בּה‬ ‫ּובן‪-‬לַ יְ לָ ה ָא ָבד‪ .‬וַ ֲאנִ י ֹלא ָאחּוס ַעל נִ ינְ וֵ ה ָה ִעיר ַהּגְ דֹולָ ה‪ֲ ,‬א ֶשׁר יֶ ָ‬ ‫גִ ַּדלְ ּתֹו‪ֶ ,‬ש ִּׁבן לַ יְ לָ ה ָהיָ ה ִ‬ ‫ּוב ֵה ָמה ַר ָּבה?"‬ ‫שמֹאלֹו ְ‬ ‫ַה ְר ֵּבה ִמ ְש ֵּׁתים ֶע ְש ֵׂרה ִרּבֹו ָא ָדם‪ֲ ,‬א ֶשׁר ֹלא יָ ַדע ֵּבין יְ ִמינֹו לִ ְ ׂ‬ ‫( יונה פרק ד‪ ,‬פסוק ט‪ -‬יא)‬

‫‪174‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬אל מי פונה הפייטן בפיוט? ‬

‫ב‪ .‬לָ ָמה הוא פונה אליו?‬

‫‪ .2‬פירוש המילה "נרדם" במשמעות הפשוטה ‪ -‬שקוע בשינה‪ .‬מה משמעותו‬ ‫מּוש ֶאלֶ ת בפיוט?‬ ‫כמילה ְ‬ ‫ּוט ַהר"‪ .‬מהי המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות‬ ‫‪ .3‬בפיוט מופיע הצירוף‪"ְ :‬ר ַחץ ְ‬ ‫המושאלת של הצירוף?‬ ‫‪ .4‬מצאו והעתיקו משפט שחלקו הראשון מנוגד לחלקו השני בבית א ובבית ב‬ ‫"עמֹד ְּכגֶ ֶבר וְ ִה ְת ַ ּג ֵ ּבר לְ ִה ְתוַ וּדֹות ַעל ֲח ָט ִאים"‪ .‬למילה "גֶ ֶבר" ולמילה‬ ‫‪ .5‬בפיוט כתוב‪ֲ :‬‬ ‫"ה ְת ַ ּג ֵ ּבר" שורש זהה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫א ‪ .‬מהו השורש?‬ ‫ב‪ .‬מהי המשמעות החדשה הנוספת לשם "גֶ ֶבר"‪ ,‬לפי הפיוט?‬ ‫‪ .6‬א ‪ .‬מצאו והעתיקו‪ ,‬כיצד מכנֶ ה הפייטן את אלוקים בבית א? בבית ב?‬ ‫ב‪ .‬אילו תכונות מייחס הפייטן לקדוש ברוך הוא?‬ ‫‪ .7‬מהו נושא הפיוט?‬ ‫ֶה ְר ֵמז הּוא צירוף לשוני שמזכיר לקורא יצירה שקדמה ליצירה שהוא קורא‪ .‬הרמז עוזר‬ ‫לנו להבין את הסיפור‪ ,‬השיר‪ ,‬המוסיקה‪ ,‬הציור או הפיסול באופן יותר טוב ומעמיק‪.‬‬

‫‪ .7‬קראו את הכתוב במסגרת בעמוד ‪.174‬‬ ‫א‪ .‬איזה רמז למסופר על יונה הנביא‪ ,‬אפשר למצוא בפיוט?‬ ‫ב‪ .‬שערו מדוע מעוניין הפייטן שניזכר ביונה בימי הסליחות ובעשרת ימי‬ ‫תשובה?‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬קראו את הכתוב בעמוד הקודם על ספר יונה‪.‬‬ ‫מה הלקח שלמד יונה מהשמדת שיח הקיקיון?‬ ‫‪ .2‬שערו‪ ,‬מדוע נוהגים לקרוא את ספר יונה ביום הכיפורים?‬

‫דסחו החילס ימי ‪175‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫יחה"‪.‬‬ ‫"ׁשפְֹך ִׂש ָ‬ ‫‪ .1‬בבית הראשון כתוב ְ‬ ‫לעלי הכהן‬ ‫בשמואל א‪ ,‬פרק א מתפללת חנה אשת אלקנה העקרה ואומרת ֵ‬ ‫הגדול‪" :‬וָ ֶא ְׁשּפְֹך ֶאת־נַ ְפ ִׁשי ִל ְפנֵ י ה'"‪.‬‬ ‫יחה?‬ ‫כיצד עוזרים לנו דברי חנה להבין את הצירוף‪ְׁ :‬שפְֹך ִׂש ָ‬ ‫‪ .2‬הפייטן כותב בבית השלישי‪" :‬יָ ־ּה ֵא־ל ְּדרֹש ְּבכ ֶֹבד רֹאׁש"‪.‬‬ ‫"ּבכ ֶֹבד רֹאׁש"‪.‬‬ ‫בעיתון נכתב‪ :‬הכנסת דנה בבעיית המחסור בדיור ְ‬ ‫א‪ .‬הסבירו את משמעות הצירוף המודגש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חשבו על מקרה והשתמשו בצירוף זה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בפיוט מופיעים ּ ְפ ָעלִ ים ַמ ְפ ִעילִ ים רבים כגון‪" :‬קום"‪" ,‬קרא"‪ .‬מצאו והעתיקו‬ ‫חמישה פעלים מפעילים המופיעים בפיוט‪.‬‬

‫יונה והדג ‪ /‬ניצן אבידור‬

‫‪176‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫זוליכה בת כתון ‪ּ /‬דָן ּבְ נ ָי ָה־סֶ רִי‬ ‫שנה בשנה‪ ,‬עם נעילת יום הכיפורים‪ ,‬שב אני ובוכה על אותה ישישה‪ .‬אישה כבת‬ ‫תשעים שנה היתה‪ .‬מעולם לא ידעה יום של חג‪ .‬אף לא יום של שמחה‪ִּ .‬ב ְהיותּה כבת‬ ‫יה לבחור עני‪ ,‬אם כי יְ ֵרא שמים‪ .‬שישה ילדים העמידה‬ ‫הור ָ‬ ‫שתים־ עשרה ִה ִׂשיאו אותה ֶ‬ ‫שרּה‪ּ ,‬ומת‪.‬‬ ‫לו עד שיום אחד חלה במחלה משונה‪ ,‬שאפילו הרופאים לא ידעו את ִּפ ָ‬ ‫יה וגידלה אותם מתוך‬ ‫יתומ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫מאז לא נישאה האלמנה שנית‪ .‬עמדה כל אותם ימים על‬ ‫עוני וָ ַצער‪ .‬כך‪ ,‬עד שגדלו הילדים נשאו להם נשים ועזבו את ביתּה‪.‬‬ ‫בחדרה הקטן‪ ,‬עד אשר ִּב ְהיותה כבת שמונים וחמש‬ ‫שנים רבות הוסיפה האלמנה ַ‬ ‫ּבבריאּותה‪ .‬הרופא‪ ,‬שאליו הבהילו אותה הבנים‪ ,‬לא מצא עליה כלום‪ ,‬גם חברו‬ ‫חשה ְ‬ ‫לא מצא דבר‪ .‬ואז אמרו שני הרופאים לילדים‪" :‬אמכם אינה חולה במחלה כלשהי‪ .‬היא‬ ‫רק עייֵ פה‪ .‬עייפה מן החיים‪ָ .‬השיבו אותה אל ֵּביתּה‪ .‬היא כבר לא תאריך ימים‪ .‬חודש‪,‬‬ ‫אולי חודשיים‪ ,‬אל תצפו ליותר‪".‬‬ ‫במצווַ ת הרופאים את אמם על ַחדרה ֶהעלוב וחזרו אל בתיהם כשהם‬ ‫הבנים השיבו ִ‬ ‫ממתינים ַּב ֲחרדה נוראה לבשורה המרה‪ .‬הזקנה שבה אף היא אל חייה‪ ,‬וכך יום אחד‪,‬‬ ‫יצאה עם פח האשפה בידה לַ ֲהריקו ֶּבחבית הגדולה‪ .‬והנה‪ ,‬שם‪ ,‬סמוך לשער ֶה ָחצר‪,‬‬ ‫ראתה תיק עור גדול‪ ,‬כמעט חדש‪ ,‬מונח על אבני הרצפה‪ .‬הזקנה‪ ,‬שבתחילה לא‬ ‫התרגשה‪ֵ ,‬הרימה את התיק בידה וכמעט פרחה נשמתה‪ .‬התיק היה צפוף וגדוש‬ ‫ִב ְצרורות עבים של כסף‪ .‬מבלי לתת דין וחשבון לעצמה‪ ,‬מיהרה אל חדרה‪ ,‬נעלה על‬ ‫עצמה במפתח‪ ,‬וכשהיא מסתירה את האוצר מתחת למזרן‪ ,‬התרוצצה כל אותו יום‬ ‫בביתּה‪.‬‬ ‫שרפה ֵ‬ ‫סביב מיטתה כאישה המנסה לכבות ֵ‬ ‫צּועּה‪ ,‬בא חלום מוזר וטרף את שנתה‪ַּ .‬ב ֲחלומה‬ ‫בלילה‪ ,‬כשעלתה לבסוף ְרצּוצה על יְ ָ‬ ‫מצאה עצמה עומדת יְ ֵחפה ליד ֶהחבית הגדולה‪ ,‬ואיש אחד‪ ,‬עטוף שחורים ְּכ ַא ַחד‬ ‫המקוננים‪ ,‬ניצב מּולה ּומדבר מתוך האשפה‪" :‬את‪ ,‬אישה‪ ,‬אולי אינך אשמה‪ .‬את הרי‬ ‫מידייִ ך רק ללחם‬ ‫ילדיִ יך בעושר ושמחה‪ .‬כל הימים זכו ַ‬ ‫יודעת שמעולם לא גידלת את ַ‬ ‫יבש‪ .‬יצאו ממך ִּבסמרטוטים ומעולם לא זכו‪ ,‬כמו ילדי העשירים להחזיק‪ ,‬ולו פעם אחת‬ ‫בחייהם‪ ,‬צעצועים עליזים‪ .‬עכשיו‪ ,‬שנפל ברשותך אות מטמון‪ ,‬אולי תרשי לעצמך לקחת‬ ‫ממנו מעט ולקנות בו לנכדייך העצובים מעט צעצועים‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אישה‪ ,‬מעט צעצועים‪,‬‬ ‫שתצאי בשעה טובה את העולם כשאת רואה אותם סוף סוף צוחקים‪".‬‬ ‫מזּוהמת הלילה מיהרה לשלוח יד אל‬ ‫ֲ‬ ‫ואכן לַ ָּמ ֲח ַרת בבוקר‪ ,‬עוד קודם ששטפה את פניה‬ ‫עבר תיק הכסף‪ ,‬אלא שכמו מפני אש‪ ,‬שבה ידה אחור‪ .‬שוב‪ּ ,‬כִ ְביום אתמול‪ ,‬התרוצצה‬ ‫צּועּה‪ ,‬בא חלום מוזר‬ ‫חסרת מנוחה סביב למיטה‪ ,‬עד אשר בלילה‪ ,‬כשעלתה שוב על יְ ָ‬ ‫מקודמו וטרף את שנתה‪ .‬שוב מצאה עצמה עומדת יחפה ליד ֶהחבית הגדולה ואותו‬ ‫איש עטוף שחורים ניצב מולה ומדבר מתוך האשפה‪" :‬ובכן‪ ,‬אישה‪ ,‬כל שיעצתי לך‬ ‫אתמול‪ ,‬עצה של שטות יעצתי‪ .‬רק להעמידך בניסיון ביקשתי‪ .‬אלא שעתה שוב איני‬

‫דסחו החילס ימי ‪177‬‬

‫יכול עוד להבליג‪ .‬לבי בוכה על בתך הבכורה‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אישה‪ ,‬גם היא‪ ,‬את הרי יודעת‪ ,‬לא‬ ‫נת אותה‪,‬‬ ‫חית ְ‬ ‫זכתה ממר לימים טובים משלך‪ .‬עוד קודם שמלאו לה ארבע עשרה שנה ַ‬ ‫הּפ ָחח‪ .‬אמנם בחור נאה‪ ,‬אמרת אותם ימים‪ ,‬ואפילו יְ ֵרא שמים‪,‬‬ ‫נגד רצונה‪ ,‬עם שאול ֶ‬ ‫אלא שהוא‪ ,‬אותו מנּווָ ל‪ ,‬את בווַ דאי זוכרת‪ ,‬לאחר שהוליד ממנה ארבעה ילדים‪ ,‬יצא‬ ‫יום אחד את הבית ָּוברח‪ .‬כן‪ ,‬אישה‪ ,‬אותו פחח שבחרת לבתך‪ .‬מאז חיה האומללה עם‬ ‫ילדיה ִּב ְצריף עני של פח‪ .‬בחורף‪ ,‬מה אני מלמד אותך‪ ,‬קופאים ילדיה כבתוך שלולית‬ ‫של זכוכית‪ ,‬ובקיץ נשרפים ּכִ ְבתוך ַמחתה של גֶ ָחלים‪ .‬והכל‪ ,‬אישה‪ ,‬אם תסלחי לי‪ ,‬בגלל‬ ‫עיקשותך להׂשיא אותה דווקא לפחח בוכרי‪ .‬אלא שעכשיו‪ ,‬שנפל בידך אותו מטמון‪,‬‬ ‫למה לא תיקחי מעט ממנו ותכפרי על ֶחטאך לבתך‪ .‬בבקשה‪ ,‬שתקנה בו סוף סוף‬ ‫דיה‪ ,‬בית קטן של אבן‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אישה‪ ,‬למה להפריז‪ .‬מספיק‬ ‫המסכנה לעצמה ולִ ילָ ָ‬ ‫פרוזדור קטן‪ .‬ארבע חמש אבנים ושלום על ישראל‪".‬‬ ‫לּמ ֲח ָרת‪ ,‬בוטחת בפעם זאת בכוחה‪ ,‬מיהרה הישישה להרים את המזרן‪ .‬אך עוד‬ ‫וכך ָ‬ ‫קודם שנגעה ברצועת התיק‪ ,‬שוב נָ סוגה ידה אחור‪ .‬ניסתה שנית ושוב כשלה‪ .‬כך‪ ,‬כל‬ ‫הרהרה באותו פחח‪ .‬מים לא שתתה‪ ,‬לחם לא לקחה‪ ,‬עד‬ ‫אותו יום החזיקה במזרן וְ ֲ‬ ‫שבלילה‪ ,‬קודם שתש כוחה‪ ,‬זכרה שאותו פחח היה תימני‪ֵ .‬השיבה את המזרן לִ מקומו‬ ‫והשליכה עצמה עליו‪ .‬כך עבר עליה הלילה השלישי‪ ,‬הרביעי‪ ,‬החמישי‪ .‬שמונה לילות‬ ‫נוראים של חלומות מטורפים‪ ,‬עד שביום התשיעי שוב לא התאפקה‪ ,‬קראה לבתה‬ ‫הבכורה ִּובקשה אותה לְ לַ וֹותה אל תחנת המשטרה‪ .‬שם ִהניחה את התיק על שולחנו‬ ‫של השוטר הנדהם ושבה אל ֵּביתה‪.‬‬ ‫והישישה‪ ,‬הכמעט מטורפת זו‪ ,‬הוסיפה‪ ,‬שלא כדעת אותם רופאים‪ ,‬לחיות עוד חמש‬ ‫שנים‪ .‬עד שלילה אחד‪ ,‬שוב קראה לבתה‪ ,‬וכשקרבה זו אל המיטה‪ ,‬שאלה אותה אמה‪:‬‬ ‫שהבאתי לך‪ֶ ,‬מה היה השם שלו?" וכך‪ ,‬אותו לילה‪ ,‬גם נָ פחה הישישה את‬ ‫"אותו חתן ֵ‬ ‫נִ שמתה‪.‬‬ ‫השגיח בן הזקונים‬ ‫ַ‬ ‫מאבלם‪,‬‬ ‫שישה ימים ישבו הילדים על אמם‪ ,‬עד שבשביעי‪ּ ,‬כשקמו ֶ‬ ‫בספר תפילת יום הכיפורים המּונח על ִתקרת הארון‪ .‬הבן נדהם‪ .‬אמו‪ ,‬שמעולם לא‬ ‫ידעה קרוא וכתוב מחזיקה ספר יקר זה בביתה‪ .‬הוא דפדף בו ודפדף ותדהמתו גדלה‬ ‫שבעתיים‪ .‬בדף החותם את תפילת הנעילה מצא מכתב אותו קיבלה אמו חמש שנים‬ ‫שהשיבה אלָ יו את כספו‪ .‬הבן מיהר אצל‬ ‫קודם מותה מידו של גביר אחד‪ ,‬שהודה לה על ֵ‬ ‫גבאי בית הכנסת וזה גילה בפניו שאכן לפני ְּכחמש שנים באה אצלו אמו עם המכתב‪,‬‬ ‫והיא‪ ,‬לאחר שקרא בפניה את תוכנו‪ ,‬ביקשה אותו ֶשייִ תן בידה את ַמ ֲחזור תפילת יום‬ ‫הכיפורים ויניח את המכתב בדף החותם את תפילת הנעילה‪.‬‬ ‫אז ורק אז הבין הבן את מעשה אמו וידע‪ ,‬ששעה שעמדו המתפללים בתפילת נעילה‬ ‫והתחננו בבכי על נפשם‪ ,‬באותה שעה ממש פתחה אמו את מחזור התפילה‪ ,‬באותו‬ ‫דף במפורש בו הניח בפניה הגבאי את המכתב‪ ,‬ומלמלה‪ ,‬כנראה בקול חלוש‪ :‬ריבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬אתה הרי יודע שמעולם לא למדתי אותיות ומילים לבקש בהן על עצמי‪.‬‬

‫‪178‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫כל תפילתי‪ ,‬כל הסליחה שלמדתי‪ ,‬הוא מכתב זה המונח בפניך‪ .‬אם ראוי מכתב זה‬ ‫כדי‪ ,‬הרי אני שפחתך לפניך‪ .‬אך אם לאו‪ ,‬מהר‬ ‫לדי ּונְ ַ‬ ‫בעיניך שתחוס בזכותו על נפש יְ ַ‬ ‫בצ ֲערם‪.‬‬ ‫וקח אותי מעולמך‪ ,‬כי ַדי ראיתי ַ‬ ‫נּותּה של אותה ישישה‬ ‫ואדון שמים‪ ,‬ששופט נאמן הוא מכל שופט בשר־ וָ דם‪ ,‬שמע לֶ ֱע ָ‬ ‫ופקד ברחמים לא רק על ילדיה ונכדיה‪ ,‬אלא קצב אף לה‪ִּ ,‬כלְ אותו מלך צדיק‪ ,‬עוד‬ ‫חמש שנים תמימות קודם שנטל את נִ שמתה ִּבנְ שיקה‪.‬‬ ‫ועד היום‪ ,‬נשבעים זקני העדה‪ ,‬עם שעולה קול שופר המבשר על סיום תענית הצום‪,‬‬ ‫מחדרּה הנטוש של אותה ישישה‪ ,‬ובת־ קול‬ ‫באותה שעה ממש ניצת לפתע אור ִּפלאי ַ‬ ‫גדולה עוברת בשכונה מסופה‬ ‫ּומבשרת את כל העדה‬ ‫ועד סופה ְ‬ ‫שבאה ְש ַעת הישועה‪ ,‬כי נפתח‬ ‫לישראל שער בעת נעילת שער‪.‬‬ ‫ואותה ַצ ֶדקת‪ ,‬בת ירושלים היתה‪,‬‬ ‫זוליכה בת כתון‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬באילו מקומות מתרחש הסיפור? ציינו אותם לפי הסדר וכתבו מה קרה בכל‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫המספר כלפי זוליכה? ציינו גם לפי מה בסיפור אפשר להבין זאת‪.‬‬ ‫‪ .2‬מה מרגיש ְ‬ ‫‪ .3‬זוליכה חולמת חלום חוזר שמונָ ה לילות רצופים‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו פרטים על חייה ועל חיי משפחתה מתגלים לקורא מהחלום?‬ ‫ב‪ .‬כיצד מגיבה זוליכה בכל פעם לחלום החוזר?‬ ‫מסמל החלום?‬ ‫ֵ‬ ‫ג‪ .‬מה‬

‫דסחו החילס ימי ‪179‬‬

‫‪ .4‬א‪ .‬זוליכה התלבטה אם להחזיר את התיק או להשאירו אצלה‪.‬‬ ‫אילו היינו שואלים את זוליכה מהם נימוקיה נגד החזרת התיק ומה ‪-‬‬ ‫נימוקיה בעד‪ ,‬מה היתה עונה? כתבו בשמה את התשובות‪.‬‬ ‫האש פעמים אחדות‪ .‬לפני שתענו‪ ,‬חזרו לסיפור אתרו את‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬בסיפור מוזכרת ֵ‬ ‫המשפטים שבהם מופיעה אש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה מסמלת האש בסיפור?‬ ‫‪ .6‬במה שונה סמל האש בחלום מסמל האור העולה מחדרה של זוליכה?‬ ‫‪ .7‬לעולם לא מאוחר לחזור בתשובה‪ .‬כיצד אפשר ללמוד זאת מהסיפור?‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬כיצד בא לידי ביטוי האופי החזק של זוליכה?‬ ‫‪ .2‬עלילת הסיפור ברובה כאילו לקוחה מהמציאות‪ ,‬ובכל זאת יש בה גם חלק אגדי‪.‬‬ ‫מה אגדי בסיפור?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬התאימו מילים וביטויים מהסיפור לפירושן‪:‬‬ ‫ ‬

‫בסיפור כתוב ‪:‬‬ ‫א‪ .‬פרחה נשמתה ‬ ‫ב‪ .‬ישישה ‬ ‫ג‪ָ .‬תש כוחה ‬ ‫ד‪ .‬עלתה על יצועה ‬ ‫ה‪ .‬נפחה נשמתה ‬ ‫ו‪ .‬שופט בשר ודם ‬

‫בלשון יום יום אומרים‪:‬‬ ‫שופט‬ ‫אדם שהוא ֵ‬ ‫שכבה לישון‬ ‫נבהלה מאוד‬ ‫מתה‬ ‫זקנה מאוד‬ ‫נחלשה מאוד‪.‬‬

‫‪ .2‬בסיפור כתוב‪" :‬בא חלום מוזר וטרף את שנתה"‪ .‬לצירופי הלשון משורש טר"פ‬ ‫קיימות משמעויות שונות‪ .‬כתבו לצד כל צירוף לשון את פירושו היעזרו במילון‪:‬‬ ‫רּופה‬ ‫א‪ .‬שינה ְט ָ‬ ‫ב‪ .‬נִ ְט ְר ָפה דעתו‬ ‫ג‪ָ .‬ט ַרף את הקלפים‬ ‫ד‪ .‬הספינה נִ ְט ְר ָפה בים‬ ‫ה‪ .‬בשר ָט ֵרף‬

‫‪180‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ביום הכיפורים שבו נחתם גזר דינו של כל אדם לשנה הבאה‪ .‬לארבע התפילות‬ ‫הנהוגות בכל יום נוספת תפילה חמישית שנקראת "תפילת נעילה"‪ .‬תפילת נעילה‬ ‫היא תפילת סיום‪ ,‬היא האחרונה "הנועלת" את שרשרת התפילות נאמרת בזמן‬ ‫ששערי השמים הפתוחים בעשרת ימי תשובה‪ ,‬עומדים לפני סגירה‪.‬‬ ‫תפילת נעילה‪ ,‬היא ביטוי למאמץ אחרון של המתפללים לביטול רוע הגזרה‪ .‬לפי הסבר‬ ‫אחר‪ ,‬תפילת נעילה מתקיימת בשעת נעילת שערי בית המקדש‪ ,‬עם סיום עבודת‬ ‫הקודש ביום כיפור‪.‬‬ ‫ •היזכרו במילים מקבילות ובעלות משמעות דומה למילה "נעילה" וציינו אותן‪.‬‬ ‫ •לפי הכתוב‪ ,‬מדוע שם התפילה הוא "נעילה"‪.‬‬

‫מתוך תפילת נעילה‬ ‫טֹובה‪ָּ ,‬ופ ְק ֵדנּו ּבֹו לִ ְב ָרכָ ה‪,‬‬ ‫ֹלקינּו ּבֹו לְ ָ‬ ‫ּפּורים ַהּזֶ ה‪ ,‬זָ כְ ֵרנּו ה' ֱא ֵ‬ ‫ְּביֹום ַהּכִ ִ‬ ‫ׁשּועה וְ ַר ֲח ִמים‪ ,‬חּוס וְ ָחּנֵ נּו‪,‬‬ ‫(טֹובים) ִּוב ְד ַבר יְ ָ‬ ‫הֹוׁש ֵיענּו ּבֹו לְ ַחּיִ ים ִ‬ ‫וְ ִ‬ ‫הֹוׁש ֵיענּו ּכִ י ֵאלֶ יָך ֵעינֵ ינּו‪ּ ,‬כִ י ֵאל ֶמלֶ ְך ַחּנּון וְ ַרחּום ַא ָּתה‪.‬‬ ‫וְ ַר ֵחם ָעלֵ ינּו וְ ִ‬ ‫חזן וקהל‪ְּ :‬פ ַתח לָ נּו ַׁש ַער‪ְּ ,‬ב ֵעת נְ ִעילַ ת ַׁש ַער‪ּ ,‬כִ י ָּפנָ ה יֹום‪.‬‬ ‫חזן וקהל‪ַ :‬הּיֹום יִ ְפנֶ ה‪ַ ,‬ה ֶּׁש ֶמׁש יָ בֹוא וְ יִ ְפנֶ ה‪ ,‬נָ ב ָֹאה ְׁש ָע ֶריָך‪.‬‬ ‫חזן וקהל‪ָ :‬אּנָ א ֵאל נָ א‪ָׂ ,‬שא נָ א‪ְ ,‬סלַ ח נָ א‪ְ ,‬מ ַחל נָ א‪ֲ ,‬חמֹל נָ א‪ַ ,‬ר ֵחם נָ א‪,‬‬ ‫ּכַ ֵּפר נָ א‪ּ ,‬כְ בֹוׁש ֵח ְטא וְ ָעוֹן‪.‬‬ ‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪ .2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫‪ .5‬‬ ‫‪ .6‬‬

‫מה מבקשים המתפללים מה' בתפילה?‬ ‫באילו נימוקים מנסים המתפללים לשכנע את ה' להיענות לבקשותיהם?‬ ‫"ּפ ַתח לָ נּו ַׁש ַער ְּב ֵעת נְ ִעילַ ת ַׁש ַער ִּכי ָּפנָ ה ַהּיֹום"‪ -‬איזה ניגוד‬ ‫בתפילה נאמר‪ְ :‬‬ ‫אפשר למצוא במשפט הזה?‬ ‫א‪ .‬כמה פעמים מופיעים מילים משורש רח"מ בתפילה?‬ ‫ב‪ .‬מצאו העתיקו מהתפילה מילים דֹומות ומקבילות למילה ַר ֵחם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מדוע מבקשים המתפללים פעמים כה רבות רחמים מה' בתפילה?‬ ‫לקראת סוף הקטע מהתפילה‪ ,‬מילות הבקשה אנא וקיצורה נא ִמ ְת ַרּבֹות‪.‬‬ ‫מה אפשר ללמוד מכך על רגשות המתפללים?‬ ‫הקטע מתפילת נעילה נאמר כשארון הקודש פתוח‪ ,‬המתפללים עומדים‬ ‫ואומרים אותה החזן והקהל‪.‬‬ ‫כיצד לדעתכם משפיע הדבר על האווירה ועל הרגשות ְּב ֶק ֶרב המתפללים?‬

‫דסחו החילס ימי ‪181‬‬

‫מלחמת העצמאות‬ ‫ידועה גם בשם מלחמת‬ ‫השחרור‪ .‬היא פרצה‬ ‫ב־‪ 29‬בנובמבר ‪,1947‬‬ ‫לאחר שהוכרז בעצרת‬ ‫האו"ם על חלוקת ארץ‬ ‫ישראל והקמת שתי‬ ‫מדינות‪ ,‬יהודית וערבית‪.‬‬ ‫ערביי ארץ ישראל תקפו‬ ‫את היישוב העברי‪,‬‬ ‫ואליהם הצטרפו מדינות‬ ‫ערב‪ ,‬שפלשו לארץ‬ ‫ישראל למחרת ההכרזה‬ ‫על הקמת המדינה‬ ‫בה' באייר — ‪ 14‬במאי‬ ‫‪.1948‬‬ ‫התושבים היהודים‬ ‫בימים ההם היו‬ ‫בנחיתות צבאית וספגו‬ ‫אבדות כבדות‪ .‬אחד‬ ‫מכל מאה לוחמים‬ ‫נהרג בקרבות הקשים‬ ‫שהתנהלו‪ .‬המלחמה‬ ‫הסתיימה בניצחון‬ ‫המדינה העברית‬ ‫החדשה‪.‬‬

‫רציתי להתפלל ולא ידעתי ‪ /‬מרדכי בר־און‬ ‫זה היה במלחמת השחרור‪ .‬הייתי מפקד מחלקה‪ .1‬יום אחד ערכתי את ַמ ְחלַ קתי מול‬ ‫‪2‬‬ ‫הצבא המצרי‪ ,‬שהגיע עד אשדוד‪ .‬המחלקה היתה עלובה ּומסכנה‪ ,‬עם כמה ְס ֶטנים‬ ‫ורימונים‪ ,‬ונערכנו בפרדס‪ ...‬היה כמעט מגּוחך לַ ְחשוב שנוכל לעצור את הטנקים‬ ‫המצריים‪ ...‬תוך כדי מעשה לא חשתי פחד‪ :‬הייתי עסוק מדי‪ .‬כיצד לַ ְחּפֹור את השּוחֹות‪,3‬‬ ‫להוציא ַּפטרולים‪ּ 4‬ולגלות את האויֵב‪.‬‬ ‫חשכה‪ ,‬כשהכול היה ערוך ּומוכן ואנחנו ציּפינו לַ התקפה שהיתה צריכה‬ ‫אבל כשירדה ֵ‬ ‫לדמייֵ ן לעצמי מה יקרה ּכְ שיַ ֲעלֶ ה‬ ‫לבוא עם שחר‪ ,‬שכבתי לי באחת השּוחֹות והתחלתי ַ‬ ‫השחר — ואז נתקפתי פחד נורא‪ .‬בדרך כלל לא הייתי פוחד‪ ,‬אך הפעם הרגשתי פחד‬ ‫עד כדי רעד‪ ,‬פחד ֵמעיק ביותר‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬באיזשהו רגע‪ ,‬הרגשתי רצון עז להתפלל‪ ,‬אך לא ידעתי איך‪ .‬שום תפילה לא היתה‬ ‫ְשגּורה על לשוני‪ ...‬בכל זאת התפללתי‪ ,‬בלשון פשוטה‪ ,‬כפי שהבנתי‪ ,‬אבל אני זוכר את‬ ‫הרצון שלי להתפלל ַדווְ קא תפילה שאותה כל היהודים בכל הדורות התפללו‪.‬‬

‫מפקד מחלקה‪ - 1‬קצין המפקד על קבוצת חיילי ַרגְ לִ ים שמונָ ה בין ‪ 30‬ל־‪ 65‬חיילים‪.‬‬ ‫סטנים‪ - 2‬סטן הוא תת מקלע שהיה בשימוש במלחמת השחרור‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ַּפטרולים‪ - 3‬סיורים‪.‬‬ ‫שּוחה‪ - 4‬בור המשמש למחסה בזמן מלחמה‪.‬‬ ‫ָ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫"ּול ָע ְבדֹו ְּב ָכל ְל ַב ְב ֶכם‬ ‫ְ‬ ‫ּוב ָכל נַ ְפ ְׁש ֶכם" (דברים‬ ‫ְ‬ ‫פרק יא‪ ,‬פסוק יג)‪ .‬חז"ל‬ ‫הסבירו שעבודת הלב‬ ‫היא תפילה‪ .‬התפילה‬ ‫היא למען האדם‪ ,‬כדי‬ ‫שיתקרב אל הבורא‪.‬‬ ‫אנחנו מתפללים בעת‬ ‫צרה ומצוקה ובעת‬ ‫הצורך להודות לה' על‬ ‫גודל מעשיו ולהלל אותו‪.‬‬ ‫התפילה מתאימה‬ ‫לכל יהודי ויהודי‪ ,‬אפילו‬ ‫הרשע יכול לחזור בלבו‬ ‫אל ה' ולפנות אליו‬ ‫בתפילה וה' ישמע‬ ‫לתפילתו‪.‬‬

‫‪182‬‬

‫‪ .1‬הטקסט שקראתם הוא חלק מיומן אישי של מפקד בתקופת מלחמה‪ .‬המשפט‬ ‫הפותח הוא‪" :‬זה היה במלחמת השחרור"‪ .‬קראו את הערת השוליים‪ ,‬מה היא‬ ‫מוסיפה להבנת המקום והזמן שעליהם כותב מרדכי בר‪-‬און?‬ ‫‪ .2‬איזו משימה הוטלה על המחלקה?‬ ‫‪ .3‬כיצד אפשר להסביר את ֶה ְת ֵקף הפחד הנורא של המפקד?‬ ‫‪ . 4‬מדוע התעורר אצל הדובר הצורך להתפלל?‬ ‫לׂשאת ולא ידע?‬ ‫‪ . 5‬איזו תפילה רצה הדובר ֵ‬ ‫‪ . 6‬בפסקה השנייה אומר הכותב‪" :‬ואז נתקפתי פחד נורא"‪ .‬הכותב יכול היה לכתוב‬ ‫גם‪" :‬פחדתי נורא"‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הוא בכל זאת משתמש בצירוף המודגש?‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫היזכרו במקרה שבו הרגשתם צורך להתפלל‪ ,‬וכתבו על כך סיפור קצר‪.‬‬ ‫בפ ָעלִ ים‪:‬‬ ‫כאשר הכותב ְמ ַס ֵּפר הוא משתמש ְ‬ ‫מבניין ִה ְפ ִעיל‪ :‬התחלתי‪...‬‬ ‫מבניין נִ ְפ ַעל‪ :‬נתקפתי‪ ...‬נתפסנו‪...‬‬ ‫מבניין ָּפ ַעל‪ :‬ירדה‪... ,‬‬ ‫כפי שכבר למדתם‪ ,‬יש בעברית שבעה בניינים‪.‬‬ ‫פועל נטוי אפשר לשאול את השאלות האלה‪:‬‬ ‫לגבי כל ַ‬ ‫הפועל?‬ ‫ַ‬ ‫הפועל? לאיזה בניין שייך‬ ‫ַ‬ ‫הפועל? מהו זמן‬ ‫ַ‬ ‫מהו גּוף‬ ‫הּפֹועל כתבתי תהיינה אלה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫התשובות לגבי‬ ‫כתבתי הוא בגוף ראשון — אני; הוא מציין זמן עבר והוא שייך לבניין ָּפ ַעל‪.‬‬ ‫הפעלים בעברית משתנים‪ ,‬אם כן‪:‬‬ ‫לפי הגוף (אני כתבתי‪ ,‬אתה כתבת‪ ,‬אנחנו כתבנו)‬ ‫לפי הזמן (אתמול כתבתי‪ ,‬עכשיו אני כותב ומחר אכתוב)‬ ‫לפי הבניין‬ ‫לדוגמה‪ :‬הפעלים "נתקף" ו"נתפס" שייכים לאותו הבניין‪ ,‬בניין נפעל‪.‬‬ ‫הפעלים "תקף" ו"תפס" שייכים אף הם לאותו בניין‪ ,‬בניין פעל‪.‬‬ ‫הפועל ֶּב ָע ָבר‪ ,‬ביחיד‪/‬זכר (הוא)‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫זִ כרו‪ :‬הבניין נקבע לפי צורת‬ ‫‪ .1‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫ַהּפֹו ַֹעל‬

‫ַה ִּבנְ יָ ן‬

‫ַהּזְ ַמן‬

‫ַהּגּוף‬

‫ִה ְת ַּפּלַ לְ ִּתי‬

‫ִה ְת ַּפ ֵעל‬

‫ָע ָבר‬

‫ֲאנִ י (גוף ראשון)‬

‫ִה ְרּגַ ְשנּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ֹוכ ִרים‬ ‫ז ְ‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ִּת ְסלְ חּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ָּת ְקפּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ְמ ַב ֵּטא‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ּכֻ ָּסה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ִה ְת ִחילָ ה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫יֵ ָה ְרגּו‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬שרטטו טבלה לפי הדוגמה והשלימו אותה‪ .‬בטור הימני שבצו את הפעלים‬ ‫זֹוכ ִרים | ִּת ְסלְ חּו | ָּת ְקפּו | ְמ ַב ֵּטא | ּכֻ ָּסה | ִה ְת ִחילָ ה | יֵ ָה ְרגּו‪.‬‬ ‫הבאים‪ִ :‬ה ְרּגַ ְׁשנּו | ְ‬

‫דסחו החילס ימי ‪183‬‬

‫סוכות‬ ‫חג האסיף‬ ‫"ּוב ַחג‪ 1‬נִ ּדֹוניִ ם‪ַ 2‬על ַה ַּמיִ ם"‬ ‫ַ‬ ‫(משנה‪ ,‬מסכת ראֹש השנה‪ ,‬פרק א משנה ב)‬ ‫ַּב ַחג‪ - 1‬בכל מקום שלא נזכר שם החג הכוונה היא לחג הסוכות‪.‬‬ ‫נִ ּדֹונִ ים‪ - 2‬בחג הסוכות נקבע אם ירדו גשמים בשנה החדשה‬ ‫או תהיה חלילה שנת בצורת‪.‬‬

‫סוכה במלחמת יום הכיפורים‪1973 ,‬‬

‫‪184‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫קישוט הסוכה‪ ,‬פרנקפורט‪ ,‬סוף המאה ה־‪19‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞נערוך השוואה בין מצוות התורה הכתובות בחומש "ויקרא" לבין המצוות הכתובות‬ ‫בחומש "במדבר" בקשר לסוכות‪.‬‬ ‫ ∞נקרא תפילות לגשם ושירים בני ימינו שקשורים אף הם לבקשה לגשם‪" :‬גשם"‬ ‫מאת אסתר ראב‪ ,‬ו"גשם בוא" מאת תרצה אתר‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את הפיוט "אל חי יִ פתח אוצרות שמים" מתוך סידור התפילה לעדות המזרח‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את המדרש "חֹוני המעגל“‪ ,‬המספר על שנה שחונה ומה עשו כדי לעורר‬ ‫את ה' להוריד גשמים אפילו בסיום עונת החורף‪.‬‬

‫תוכוס ‪185‬‬

‫בחומש ויקרא פרק כג כתוב‪:‬‬

‫ובחומש דברים פרק טז כתוב‪:‬‬

‫לט ַאְך ַּב ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר יֹום לַ ח ֶֹדׁש ַה ְּׁש ִב ִיעי‪,‬‬ ‫בּואת ָה ָא ֶרץ‪ָּ ,‬תחֹּגּו‬ ‫ת־ּת ַ‬ ‫ְּב ָא ְס ְּפכֶ ם ֶא ְ‬ ‫ת־חג־ה׳‪ִׁ ,‬ש ְב ַעת יָ ִמים; ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון‬ ‫ֶא ַ‬ ‫ַׁש ָּבתֹון‪ַּ ,‬ובּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ַׁש ָּבתֹון‪ .‬‬ ‫מ ּולְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון‪ְּ ,‬פ ִרי ֵעץ ָה ָדר‬ ‫ּכַ ּפֹת ְּת ָמ ִרים‪ ,‬וַ ֲענַ ף ֵעץ ָעבֹת‪ ,‬וְ ַע ְר ֵבי־נָ ַחל;‬ ‫ּוׂש ַמ ְח ֶּתם‪ ,‬לִ ְפנֵ י ה' ֱאֹלקיכֶ ם ִׁש ְב ַעת יָ ִמים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ל־ה ֶאזְ ָרח‪,‬‬ ‫מב ַ‪ּ ‬ב ֻּסּכֹת ֵּת ְׁשבּו‪ִׁ ,‬ש ְב ַעת יָ ִמים; ּכָ ָ‬ ‫ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬יֵ ְׁשבּו‪ַּ ,‬ב ֻּסּכֹת‪ .‬‬ ‫הֹוׁש ְב ִּתי‬ ‫מג‪ ‬לְ ַמ ַען יֵ ְדעּו ֹדר ֵֹתיכֶ ם‪ּ ,‬כִ י ַב ֻּסּכֹות ַ‬ ‫אֹותם ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫ת־ּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‪ְּ ,‬בהֹוצִ ִיאי ָ‬ ‫ֶא ְ‬ ‫ִמצְ ָריִ ם‪.‬‬

‫יג ַחג ַה ֻּסּכֹת ַּת ֲע ֶׂשה לְ ָך‪ִׁ ,‬ש ְב ַעת יָ ִמים‪ְּ :‬ב ָא ְס ְּפָך‬ ‫ִמּגָ ְרנְ ָך‪ִּ ,‬ומּיִ ְק ֶבָך‬ ‫יד‪ ‬וְ ָׂש ַמ ְח ָּת‪ְּ ,‬ב ַחּגֶ ָך‪ַ :‬א ָּתה ִּובנְ ָך ִּוב ֶּתָך‪ ,‬וְ ַע ְב ְּדָך‬ ‫וַ ֲא ָמ ֶתָך‪ ,‬וְ ַהּלֵ וִ י וְ ַהּגֵ ר וְ ַהּיָ תֹום וְ ָה ַאלְ ָמנָ ה‪ֲ ,‬א ֶׁשר‬ ‫ִּב ְׁש ָע ֶריָך‪ .‬‬ ‫ֹלקיָך‪ַּ ,‬ב ָּמקֹום‪ֲ ,‬א ֶׁשר‬ ‫‪ׁ ‬ש ְב ַעת יָ ִמים‪ָּ ,‬תחֹג לַ ה׳ ֱא ֶ‬ ‫טו ִ‬ ‫בּוא ְתָך‬ ‫ֹלקיָך ְּבכֹל ְּת ָ‬ ‫יִ ְב ַחר ה׳‪ּ :‬כִ י יְ ָב ֶרכְ ָך ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ְּובכֹל ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֶדיָך‪ ,‬וְ ָהיִ ָית ַאְך ָׂש ֵמ ַח‪.‬‬ ‫כּורָך ֶאת־‬ ‫‪ׁ ‬שלֹוׁש ְּפ ָע ִמים ַּב ָּׁשנָ ה יֵ ָר ֶאה כָ ל זְ ְ‬ ‫‪ ‬טז ָ‬ ‫ֹלקיָך‪ַּ ,‬ב ָּמקֹום ֲא ֶׁשר יִ ְב ָחר ְּב ַחג ַה ַּמּצֹות‬ ‫ְּפנֵ י ה' ֱא ֶ‬ ‫ת־ּפנֵ י‬ ‫ְּוב ַחג ַה ָּׁש ֻבעֹות‪ְּ ,‬וב ַחג ַה ֻּסּכֹות‪ ,‬וְ ֹלא יֵ ָר ֶאה ֶא ְ‬ ‫ה׳‪ֵ ,‬ר ָיקם‪ .‬‬

‫מתפללים בבית הכנסת בחג הסוכות עם ארבעת המינים‪ .‬צייר אדוארד פרנק‬

‫‪186‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1 ‬גם בספר ויקרא וגם בספר דברים מופיעים מצוות חג הסוכות‪.‬‬ ‫העתיקו את הטבלה או ְצרו אותה במחשב והשלימו אותה‪.‬‬ ‫מטרת ההשוואה לבדוק‪:‬‬ ‫האם בשני החומשים מופיעות אותן המצוות הקשורות לחג הסוכות?‬ ‫בספר ויקרא‬ ‫כן‬

‫תאריך מדויק של החג‬

‫בספר דברים‬ ‫לא‬

‫מקום החג‬ ‫מספר ימי החג‬ ‫הש ָּבתֹון‬ ‫מספר ימי ַ‬ ‫עונת השנה שבה חוגגים‬ ‫ִציּון ימי השבתון‬ ‫לׂשמוח‬ ‫ַ‬ ‫המצווה‬ ‫חובת הדאגה לחלשים בחברה ולעניים כדי שגם הם‬ ‫ישמחו בחג‬ ‫מצוות ארבעת המינים‬ ‫מצוות ישיבה בסוכה‬ ‫מצוות העלייה לָ ֶרגֶ ל‬ ‫מצוות הבאת ִמנְ ָחה למקדש‬

‫‪ .2‬מסקנות מההשוואה‪:‬‬ ‫א‪ֵ .‬אילו מצווׂת מופיעות בשני החומשים?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו מצוות כתובות רק בחומש ויקרא?‬ ‫ג‪ .‬מה מוסיף חומש "דברים" על הכתוב בחומש ויקרא?‬ ‫‪µ‬‬

‫‪ .3‬א‪ .‬לפניכם שני הסברים להבדלים בין חומש "ויקרא" לבין חומש "דברים" קראו‪:‬‬ ‫בפרידה של משה מהעם הוא חוזר על הכתוב בחומשים שקדמו לו‪ ,‬אלא‬ ‫ֵ‬ ‫שבמקרה הזה משה חוזר על הדברים בדרך ֵ ּביאור על דברי ה' בחומשים‬ ‫שקדמו לו (לפי הפרשן אברבנאל‪).‬‬ ‫ העתיקו את המשפט מתוך דברי אברבנאל שמסביר את ההבדל בין חומש‬ ‫"ויקרא" לחומש "דברים"‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪" .‬דברי תורה עניים במקום אחד וַ עשירים במקום אחר"‪.‬‬ ‫הסבירו אמירה זו‪.‬‬ ‫ ב‪ .‬האם האמירה הזאת יכולה לשמש הסבר להבדלים בין שני החומשים?‬ ‫הסבירו תשובתכם‪.‬‬

‫תוכוס ‪187‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •מה אתם יודעים על הסכנות בשנת בצורת בימים קדומים?‬ ‫ •היזכרו בשנות בצורת שעליהן מסופר בתורה‪ .‬ספרו על כך בקצרה‪.‬‬

‫חוני המעגל‬ ‫משמעות השם‪ ,‬חֹונִ י ‪ -‬מלשון ַחּנּון‪ַ ,‬רחּום‪.‬‬ ‫סימן סביבו מעגל באדמה בשעת התפילה; ב‪ .‬לפי ַּפרנסתו‪,‬‬ ‫ַה ְמ ַעּגֵ ל ‪ -‬יש המפרשים א‪ .‬לְ שון עיגול‪ֵ ,‬‬ ‫טיּוח גגות בסיד‪ .‬לכלי‬ ‫ַ‬ ‫שהיה חופר גומות סביב העצים לריכוז ֵמי הגשמים; ג‪ .‬מקצועו של חוני היה‬ ‫העבודה שבו השתמש קראו "מעגילה" כלומר אבן עגולה‪.‬‬ ‫חוני המעגל חי לפני כ־‪ 2,200‬שנים‪ .‬חוני‪ ,‬נחשב בתקופתו כבעל מופתים‪ .‬חוני השתיֵ יך לחוג חכמים‬ ‫מעׂשה" הם שמרו בקפדנות על‬ ‫ֶ‬ ‫קדומים שנקראו "חסידים ראשונים"‪ .‬כינו אותם גם בשם‪" :‬אנשי‬ ‫המצוֹות‪ ,‬האריכו בתפילה‪ ,‬התפרנסו מעבודת כפיים‪ ,‬חיו ְּב ִצנעה והסתפקו במּועט‪ .‬הם ִהרּב ֹּו במעשי‬ ‫צדקה וחסד‪ .‬אין קשר בין הכינוי "חסידים" בימינו לכינוי "חסידים" בימים קדומים‪.‬‬

‫חֹונִ י ַה ְּמ ַע ֵּגל‬ ‫‪ 1‬‬

‫‪ 2‬‬

‫ ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 4‬‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪ 6‬‬ ‫ ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 8‬‬ ‫‪ 9‬‬ ‫‪ 10‬‬ ‫‪ 11‬‬ ‫‪ 12‬‬

‫‪188‬‬

‫ַמ ֲע ֶׂשה‪ֶׁ ,‬ש ָא ְמרּו לֹו לְ חֹונִ י‬ ‫ַה ְּמ ַעּגֵ ל‪ִ :‬ה ְת ַּפּלֵ ל ֶׁשּיֵ ְרדּו‬ ‫ּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ְ :‬צאּו וְ ַה ְכנִ יסּו‬ ‫ּנּורי ְּפ ָס ִחים‪ִּ ,1‬ב ְׁש ִביל‬ ‫ַּת ֵ‬ ‫‪2‬‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ּמֹוקּו ‪.‬‬ ‫ִה ְת ַּפּלֵ ל‪ ,‬וְ ֹלא יָ ְרדּו ּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫תֹוכּה וְ ָא ַמר לְ ָפנָ יו‪:‬‬ ‫ָמה ָע ָׂשה? ָעג עּוגָ ה וְ ָע ַמד ְּב ָ‬ ‫‪3‬‬ ‫ִרּבֹונֹו ֶשל עֹולָ ם‪ָּ ,‬בנֶ יָך ָׂשמּו ְּפנֵ ֶ‬ ‫יהם ָעלַ י ‪ֶׁ ,‬ש ֲאנִ י ּכְ ֶבן ַּביִ ת לְ ָפנֶ יָך‪.‬‬ ‫נִ ְׁש ַּבע ֲאנִ י ְּב ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול‪ֶׁ ,‬ש ֵאינִ י זָ ז ִמ ָּכאן‪ַ ,‬עד ֶׁש ְּת ַר ֵחם‬ ‫תנורי ֶח ֶרס ּכְ ֵׁש ִרים‬ ‫ֵ‬ ‫ּנּורי ְּפ ָס ִחים ‪-‬‬ ‫ַּת ֵ‬ ‫ַעל ָּבנֶ יָך‪.‬‬ ‫לְ ֶפ ַסח שעומדים בחוץ‪.‬‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ּמֹוקּו ‪ֶׁ -‬שֹּלא יִ ַּמס החומר‬ ‫‪4‬‬ ‫ִה ְת ִחילּו ּגְ ָׁש ִמים ְמנַ ְּט ִפין ‪.‬‬ ‫שממנו בנו אותם מהגשם‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יהם ָע ַלי ‪ -‬בניך בוטחים‬ ‫ָּבנֶ יָך ָׂשמּו ְּפנֵ ֶ‬ ‫ּומ ָערֹות‪.‬‬ ‫יחין ְ‬ ‫ָא ַמר‪ֹ :‬לא ּכָ ְך ָש ַאלְ ִּתי‪ֶ 5‬אּלָ א ּגִ ְׁש ֵמי ּבֹורֹות ִׂש ִ‬ ‫בי‬ ‫ְמנַ ְט ִפין ‪ -‬מטפטפים‬ ‫ִה ְת ִחילּו לֵ ֵירד ְּבזַ ַעף‪.‬‬ ‫ָׁש ַא ְל ִּתי ‪ -‬בקשתי‬ ‫ָא ַמר‪ֹ :‬לא ָּכְך ָש ַאלְ ִּתי ֶאּלָ א ּגִ ְׁש ֵמי ָרצֹון ְּב ָרכָ ה ּונְ ָד ָבה‪.‬‬ ‫ּגִ ְׁש ֵמי ּבֹורֹות ‪ -‬גשמים בשפע‬ ‫הממלאים את הבורות לאגירת מי‬ ‫יָ ְרדּו ּכְ ִת ְ‬ ‫יקנָ ן‪.7‬‬ ‫גשמים בירושלים‪.‬‬ ‫יקנָ ן ‪ -‬באופן תקין כרגיל‪.‬‬ ‫ְּכ ִת ְ‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם לְ ַהר ַה ַּביִ ת ִמ ְּפנֵ י ַהּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁשּיָ ְצאּו יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ָ‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫ ‪13‬‬ ‫ ‪14‬‬ ‫ ‪15‬‬ ‫ ‪16‬‬ ‫ ‪17‬‬ ‫ ‪18‬‬ ‫ ‪19‬‬

‫יהם ֶׁשּיֵ ְרדּו‪,‬‬ ‫ָּבאּו וְ ָא ְמרּו לֹו‪ְּ :‬כ ֵׁשם ֶׁש ִה ְת ַּפּלַ לְ ְּת ֲעלֵ ֶ‬ ‫ָּכְך ִה ְת ַּפּלֵ ל ֶׁשּיֵ לְ כּו לָ ֶהן‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ּטֹועים‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהן‪ְ :‬צאּו ְּוראּו‪ִ ,‬אם נִ ְמ ֵחית ֶא ֶבן ַה ִ‬ ‫‪10‬‬ ‫ָׁשלַ ח לֹו ִׁש ְמעֹון ֶּבן ֶׁש ַטח‪ִ :‬אלְ ָמלֵ א חֹונִ י ַא ָּתה ‪,‬‬ ‫ּגֹוזְ ַרּנִ י ָעלֶ יָך נִ ּדּוי‪.11‬‬ ‫ֹלא נִ ְמ ָצא ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם ִמ ְת ַחּלֵ ל ַעל יָ ְדָך‪?12‬‬ ‫ֲא ָבל ָמה ֶא ֱע ֶׂשה לְ ָך ֶׁש ַא ָּתה ִמ ְת ַח ֵּטא‪ 13‬לִ ְפנֵ י‬ ‫עֹוׂשה לְ ָך ְרצֹונְ ָך‪,‬‬ ‫ַה ָּמקֹום וְ ֶ‬ ‫ְּכ ֶבן ֶׁש ִּמ ְת ַח ֵּטא ַעל אביו ועושה לו רצונו‪.‬‬ ‫ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג)‪" :‬יִ ְׂש ַמח ָא ִביָך וְ ִא ְּמָך‬ ‫וְ ָתגֵ ל יֹולַ ְד ֶּתָך"‬

‫ִאם נִ ְמ ֵחית‪ - 8‬אם כולה מכוסה במים‬ ‫ּטֹוען"‪ ‬היתה‬ ‫"א ֶבן ַה ֵ‬ ‫ּטֹועים‪ - 9‬או ֶ‬ ‫ֶא ֶבן ַה ִ‬ ‫סלע גבוה מאוד בירושלים ויש אומרים‬ ‫מחוצה לּה‪ .‬בימי‪ ‬בית המקדש השני‬ ‫כל מי ֶׁש ָא ְב ָדה לו ֲא ֵב ָדה פנה לשם‪ ,‬וכל‬ ‫מי שמוצא ֲא ֵב ָדה ָּפנָ ה לשם‪ ,‬המוצא‬ ‫עומד ומכריז על המציאה המאבד‬ ‫עומד ומוכיח על ידי סימנים שהמציאה‬ ‫שייכת לו‪.‬‬ ‫ִא ְל ָמ ֵלא חֹונִ י ַא ָּתה‪ - 10‬אלמלא אדם‬ ‫גדול ומכובד אתה‪.‬‬ ‫נִ ּדּוי ‪ - 11‬חרם‬ ‫ֵׁשם ָׁש ַמיִ ם ִמ ְת ַח ֵּלל ַעל יָ ְדָך‪- 12‬‬ ‫הורדת את‬ ‫ָ‬ ‫עלולים לחשוב שאתה‬ ‫הגשם ולא לפי ְרצון ה'‪.‬‬ ‫ִמ ְת ַח ֵּטא‪ - 13‬מתפנק‪ ,‬מנצל את אהבת‬ ‫אביו‪ ,‬כדי לבקש בקשות‪.‬‬

‫(משנה‪ ,‬תענית פרק ג‪ ,‬משנה ח)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את הכתוב במסגרת על חוני המעגל והסבירו מדוע פנו לחוני?‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬בדקו לאורך העלילה וענו‪ :‬מתי פונה חוני לקדוש ברוך הוא?‬ ‫לאחריה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ִּבדקו מה קורה לפני כל ְּפנִ יָ יה ומה קורה‬ ‫ב‪ .‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫הפנייה‬

‫מה קורה לפני הפנייה?‬

‫מה קורה אחריה?‬

‫הראשונה‬ ‫השנייה‬ ‫השלישית‬ ‫הרביעית‬ ‫החמישית‬ ‫ג‪ .‬האם לדעתכם קיים קשר בין מה שאירע לפני כל פנייה לבין מה שאירע‬ ‫אחריה? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫רּוצה ממעשיו של חוני?‬ ‫‪ .3‬הסבירו מדוע רבי ִש ְמעֹון ֶּבן ָש ַטח לא היה ְמ ֶ‬ ‫‪ .4‬מהו הלֶ קח שאפשר ללמוד מהמדרש?‬

‫תוכוס ‪189‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬להלן מילים וצירופי לשון שקשורים לגשם‪ .‬חלקו אותם לשתי קבוצות ותנו שם‬ ‫לכל קבוצה‪:‬‬ ‫ ‬

‫שוטף • ָמ ָטר‬ ‫בע ָתם • גשם ֵ‬ ‫טפטוף • ְרביבים • גִ שמי זעף • גשמי ברכה • גשמים ִ‬ ‫מבול‬

‫•‬

‫‪ .2‬כיצד מכנֶ ה חוני את אלוקים וכיצד מכנֶ ה אותו שמעון בן שטח?‬ ‫‪ .3‬במדרש מסופר שחוני פונה לקדוש ברוך הוא ואומר‪" :‬אני בן בית לפנֶ יך‪ ".‬הסבירו‬ ‫את הצירוף‪ :‬בן בית‪.‬‬ ‫כת ְקנָ ם‪ ,‬כלומר בדיוק כמו שצריך‪.‬‬ ‫‪ .4‬במדרש כתוב שהגשמים ירדו ִ‬ ‫כת ְקנֹו‪.‬‬ ‫כתבו בקצרה על אירוע שהתרחש ִ‬

‫= מדברים על זה‬ ‫קראו את הפסוקים שלהלן‪:‬‬

‫"אם ְּב ֻחּק ַֹתי ֵּתלְ כּו‪ ...‬וְ נָ ַת ִּתי גִ ְׁש ֵמיכֶ ם ְּב ִע ָּתם"‬ ‫ִ‬

‫(ויקרא פרק כו‪ ,‬פסוקים ג‪-‬ד)‬

‫בחנוכת בית המקדש התפלל שלמה לה' וביקש‪:‬‬

‫"ּב ֵה ָעצֵ ר ָׁש ַמיִ ם וְ ֹלא יִ ְהיֶ ה ָמ ָטר ּכִ י יֶ ֶח ְטאּו לָ ְך וְ ִה ְת ַּפלְ לּו ֶאל ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה וְ הֹודּו ֶאת ְׁש ֶמָך‬ ‫ְ‬ ‫אתם יְ ׁשּובּון ּכִ י ַת ֲענֵ ם"‪( .‬מלכים א פרק ח‪ ,‬פסוק לה)‪.‬‬ ‫ֵּומ ַח ָּט ָ‬ ‫א‪ .‬מהי סיבת הבצורת‪ ,‬לפי הפסוקים מחומש ויקרא?‬ ‫ב‪ .‬מה על האדם לעשות‪ ,‬כדי להפסיק את הבצורת לפי ספר מלכים א?‬

‫תפילה המונית לגשם בעת בצורת במדינת ישראל‬ ‫בשנים שהגשם ְמ ַא ֵחר לבוא ויש חשש כבד לבצורת‪ ,‬מתקהלים בכותל המערבי אלפים‬ ‫רבים מעם ישראל (מכל קהילות הספרדים והאשכנזים במדינה) לתפילה משותפת‬ ‫כדי לעורר רחמי שמים להורדת גשמים‪.‬‬ ‫גם בטבריה‪ ,‬ליד הכנרת‪ ,‬מתקיימת תפילה המונית לגשם‪.‬‬ ‫לפי המשנָ ה‪ ,‬בז' בתשרי מתחילים להתפלל ולבקש מה' גשם ְּב ִב ְרּכַ ת ַה ָשנִ ים‪ .‬שהיא‬ ‫הברכה התשיעית בתפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫ביום הראשון של פסח אנחנו עוברים ִמ ִּברכת גבורות גשמים וברכת שאילת גשמים‬ ‫להזכרת הטל‪.‬‬

‫‪190‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מכיוון שבקשת גשמים‪ ,‬נאמרת רק ִּבימֹות החול‪ ,‬שואלים לגשמים בפעם האחרונה‬ ‫בתפילת מנחה של ערב חג הפסח‪.‬‬

‫ׁשֹואלִ ין ֶאת ַהּגְ ָׁש ִמים ִּב־ז' ְּב ֶח ְׁשוָ ן"‪.‬‬ ‫"מזְ ּכִ ִירין ּגְ בּורֹות ּגְ ָׁש ִמים ִּב ְׁש ִמינִ י ֲעצֶ ֶרת וְ ֲ‬ ‫ַ‬ ‫‪µ‬‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת תענית‪ ,‬פרק א)‬

‫ׁשֹואלִ ין‪ֶ 1‬את ַהּגְ ָׁש ִמים‪.‬‬ ‫לׁשה ְּב ַמ ְר ֶח ְׁשוָ ן ֲ‬ ‫"ּב ְׁש ָ‬ ‫ִ‬ ‫אֹומר‪ְּ :‬ב ִׁש ְב ָעה ּבֹו‪ֲ ,‬ח ִמ ָּׁשה ָע ָשר יֹום ַא ַחר ֶה ָחג‪,‬‬ ‫ַר ָּבן ּגַ ְמלִ ֵיאל ֵ‬ ‫(פרק א‪ ,‬משנה ג)‬ ‫ּכְ ֵדי ֶׁשּיַ ּגִ ַיע ַא ֲחרֹון‪ֶׁ 3‬ש ְּביִ ְׂש ָר ֵאל לִ נְ ַהר ְּפ ָרת״‪ .‬‬

‫ׁשֹוא ִלין‪ - 1‬מבקשים‬ ‫ֲ‬ ‫יע ַא ֲחרֹון‪...3‬‬ ‫ְּכ ֵדי ֶׁשּיַ ּגִ ַ‬ ‫ כדי שיגיע בשלום גם‬‫אחרון עולי הרגל ֶשגר‬ ‫במקום רחוק מירושלים‬ ‫לביתו‪.‬‬

‫‪µ‬‬

‫הוׁש ַיע‪.‬‬ ‫"א ָּתה ּגִ ּבור לְ עולָ ם ה' ְמ ַחּיֵ ה ֵמ ִתים ַא ָּתה ַרב לְ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּומוריד ַהּגֶ ֶשם‪ְ .‬מכַ לְ ּכֵ ל ַחּיִ ים ְּב ֶח ֶסד‬ ‫רּוח ִ‬ ‫ַמ ִּׁשיב ָה ַ‬ ‫______‬ ‫דומה לָ ך‪"...‬‬ ‫ִמי כָ מוָך ַּב ַעל ּגְ בּורות ִּומי ֶ‬

‫יב ‪ -‬גורם לנשיבת‬ ‫ַמ ִּׁש ַ‬ ‫הרוח‬ ‫ְמ ַכ ְל ֵּכל ‪ -‬דואג למזון‪,‬‬ ‫מפרנס‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מתי מתחילים להזכיר בפעם הראשונה "גְ בּורֹות גשמים" בתפילה?‬ ‫‪ .2‬מדוע מכנים את הזכרת הגשם בתפילה "גבורות גשמים"?‬ ‫‪ .3‬במה באה לידי ביטוי ההתחשבות בעולי הרגל המתגוררים במקומות מרוחקים‬ ‫מירושלים?‬ ‫‪ .4‬באיזו ברכה ִמ ְּב ְרּכֹות תפילת שמונה עשרה מזכירים את גבורות ה' המוריד‬ ‫גשם?‬ ‫‪ .5‬כיצד ְמ ַכנִ ים את ה' בתפילה?‬ ‫‪µµµ‬‬

‫בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי) בתפילת שמונה בברכה השנייה שהיא ברכת "מחיֶ ה‬ ‫לשּב ַח את גבורות ה' המחיֶ ה את העולם בכך‬ ‫ֵ‬ ‫מתים"‪ ,‬אנחנו מזכירים את הגשם‪ ,‬כדי‬ ‫שהוא מעניק לעולמנו גשם‪ֵ .‬שם הברכה‪ :‬גבורות גשמים משום שה' מוריד את הגשמים‬ ‫בעצמו ולא על ידי שליח‪ .‬תפילת גבורות גשמים נאמרת עד היום הראשון של חג הפסח‪,‬‬ ‫בשחרית עדיין מזכירים גשמים‪ ,‬ובמוסף כבר מזכירים את הטל‪.‬‬

‫תוכוס ‪191‬‬

‫ִּב ְר ַּכת ַה ָּשנִ ים‬ ‫ָּב ֵרְך ָעלֵ ינּו ה' ֱאלוקינּו ֶאת ַה ָּׁשנָ ה ַהּזאת‪.‬‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫בּוא ָתּה לְ ָ‬ ‫וְ ֶאת ּכָ ל ִמינֵ י ְת ָ‬ ‫וְ ֵתן ַטל ָּומ ָטר לִ ְב ָרכָ ה ַעל ּכָ ל ְּפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ַרּוֵ ה ‪ -‬שבור את הצימאון למים‬ ‫ּטּובְך‪ .‬‬ ‫וְ ַרּוֵ ה ְּפנֵ י ֵת ֵבל וְ ַׂש ַּבע ֶאת ָהעולָ ם ּכֻ ּלו ִמ ָ‬ ‫יּפק את הרעב‬ ‫ַׂש ַּבע – ִס ֵ‬ ‫עׁשר ַמ ְּתנות יָ ֶדיָך‪ .‬‬ ‫כותיָך ֵּומ ֶ‬ ‫ַּומּלֵ א יָ ֵדינּו ִמ ִּב ְר ֶ‬ ‫ָׁש ְמ ָרה וְ ַהּצִ ילָ ה ָׁשנָ ה זּו ִמּכָ ל ָּד ָבר ָרע‪.‬‬ ‫ּפּור ָענּות‪.‬‬ ‫ִּומּכָ ל ִמינֵ י ַמ ְׁש ִחית ִּומּכָ ל ִמינֵ י ְ‬ ‫טובה וְ ַא ֲח ִרית ָׁשלום‪.‬‬ ‫וַ ֲע ֵׂשה לָ ּה ִּת ְקוָ ה ָ‬ ‫ירות ָיה‪.‬‬ ‫בּוא ָתּה ֵּופ ֶ‬ ‫חּוס וְ ַר ֵחם ָעלֶ ָיה וְ ַעל ּכָ ל ְּת ָ‬ ‫ָּוב ְרכָ ּה ְּבגִ ְׁש ֵמי ָרצון ְּב ָרכָ ה ּונְ ָד ָבה‪.‬‬ ‫ַא ֲח ִרית ‪ -‬סוף‬ ‫ְּות ִהי ַא ֲח ִר ָיתּה ַחּיִ ים וְ ָׂש ָבע וְ ָׁשלום‪ּ .‬כַ ָּׁשנִ ים ַהּטובות לִ ְב ָרכָ ה‪ .‬‬ ‫ּכִ י ֵאל טוב ֵּומ ִטיב ַא ָּתה ְּומ ָב ֵרְך ַה ָּׁשנִ ים‪:‬‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ְ ,‬מ ָב ֵרְך ַה ָּׁשנִ ים‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את המשפט הראשון ואת המשפט האחרון‪ .‬מהו נושא הברכה לפי‬ ‫משפטים אלה?‬ ‫‪ .2‬מהי שנה שאפשר לכנותה מבורכת לפי הכתוב? כתבו בלשונכם וצטטו‪.‬‬ ‫‪ .3‬באילו משפטים מבקשים המתפללים את נוכחות הקדוש ברוך הוא בחייהם?‬ ‫‪ .4‬אילו מילות תואר לגשם כלולות בברכה?‬ ‫‪ .5‬באילו כינויים מכנה בעל התפילה את הקדוש ברוך הוא?‬ ‫‪ .6‬בחרו משפט אחד או יותר מתוך הברכה שמצא חן בעיניכם ושננו אותו‪/‬אותם‬ ‫בעל פה‪.‬‬

‫‪192‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ענייני לשון‬ ‫"ׁש ְמ ָרה וְ ַה ִּצילָ ה‪ִ ...‬מ ָּכל ִמינֵ י ַמ ְׁש ִחית"‪ .‬בחומש בראשית פרק יט‪,‬‬ ‫‪ .1‬בתפילה כתוב‪ָ :‬‬ ‫"ּכי ַמ ְׁש ִחית ה'‪ֶ ,‬את ָה ִעיר"‬ ‫פסוק יג כתוב על סדום ועמורה‪ִ :‬‬ ‫ו"ש ִחיתּות"‬ ‫"מ ְש ֶח ֶתת" ְ‬ ‫"מ ְׁש ִחית"; ַ‬ ‫א‪ .‬מהו השורש המשותף למילים‪ַ :‬‬ ‫ב‪ .‬מה המשמעות המשותפת למשפחת המילים בסעיף א?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬בתפילה כתוב "גשמי נדבה" מה משמעות המילה "נדבה" בצירוף הזה?‬ ‫ב‪ .‬האם קיים קשר בין משמעות "גשמי נדבה" למשמעות המילים מתנדב;‬ ‫נדבן; התנדבות?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬התאימו לכל מילה את המילה המקבילה (הנרדפת) מתוך מאגר המילים‪:‬‬ ‫ּפּור ָענּות ‪ -‬‬ ‫ְ‬ ‫ ‬ ‫ֵת ֵבל ‪ -‬‬ ‫ ‬ ‫ַמ ְׁש ִחית ‪ -‬‬ ‫ ‬ ‫ חּוס ‪ -‬‬ ‫מאגר מילים‪ :‬הורס‪ ,‬מחריב ⋅ רחם ⋅ אסון‪ ,‬צרה‪ ,‬עונש משמיים ⋅ עולם ‪ ,‬יקום‬

‫ ‬

‫ב ‪ .‬מהו שורש המילה פורענות?‬ ‫ג‪ֵ .‬אילו מילים נוספות נגזרו ונוצרו מהשורש הזה?‬ ‫‪ .4‬מהי המילה המנוגדת למילה "אחרית"?‬ ‫מחסן מילים‪ :‬אסון | צרה | מחריב‪ ,‬הורס | רחם | ראשית | עולם | מציירים‬ ‫בחרו משפט מהברכה שאפשר לדמיין וציירו אותו‪.‬‬ ‫ ‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫‪ .1‬מה ההבדלים בין הזכרת גבורות גשמים לשאילת גשמים?‬ ‫‪ .2‬היהודים בכל העולם‪ ,‬גם בארצות ְרוּויֹות גשם‪ ,‬מתפללים את תפילת הגשם‪.‬‬ ‫מה אפשר ללמוד מכך?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫קיימים הבדלים בין נוסח ברכת השנים בקהילות האשכנזים לנוסח הברכה‬ ‫בקהילות הספרדים‪ .‬תוכלו להביא לכיתה סידורי תפילה מביתכם ולערוך השוואה‬ ‫בין הנוסחים‪.‬‬

‫תוכוס ‪193‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫הפיוט "אל חי יפתח אוצרות שמים" הוא חלק מ"תיקון הגשם" ‪ ,‬תפילה הנאמרת‬ ‫לפני מוסף של שמיני‪-‬עצרת לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח‪.‬‬

‫אֹוצרֹות ָׁש ַמיִ ם ‪ /‬מתוך סידור התפילה נוסח עדות המזרח‬ ‫ֵא‪-‬ל ַחי יִ ְפ ַּתח ְ‬ ‫אֹוצרֹות ָׁש ַמיִ ם‪ ,‬יָ ֵּׁשב רּוחֹו יִ זְ ּלּו ָמיִ ם‪.‬‬ ‫ֵא‪-‬ל ַחי יִ ְפ ַּתח ְ‬ ‫בֹותינּו‬ ‫ֱאֹלקינּו וֵ אֹלקי ֲא ֵ‬ ‫אֹורה‪ָּ ,‬ת ִאיר ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ָ‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ְּב ָר ָכה‪ְּ ,‬ת ָב ֵרְך ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי גִ ילָ ה‪ָּ ,‬תגִ יל ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫יצה‪ְּ ,‬ת ָד ֵׁשן ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ִד ָ‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי הֹוד‪ְּ ,‬ת ָה ֵּדר ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי וַ ַעד טֹוב‪ְּ ,‬תוַ ֵעד ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי זִ ְמ ָרה‪ְּ ,‬תזַ ֵּמר ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ַחּיִ ים‪ְּ ,‬ת ַחּיֶ ה ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫יטיב ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫טֹובה‪ֵּ ,‬ת ִ‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ָ‬ ‫יע ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ּתֹוׁש ַ‬ ‫ִ‬ ‫ׁשּועה‪,‬‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי יְ ָ‬ ‫ְּבגִ ְׁש ֵמי ַכלְ ָּכלָ ה‪ְּ ,‬ת ַכלְ ֵּכל ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫יצה‪ .‬לְ הֹוד‪.‬‬ ‫אֹורה‪ .‬לִ ְב ָר ָכה‪ .‬לְ גִ ילָ ה‪ .‬לְ ִד ָ‬ ‫הֹור ֵידהּו לְ ָ‬ ‫ָאּנָ א ִ‬ ‫ישּועה‪ .‬לְ ַפ ְרנָ ָסה ּולְ כַ לְ ּכָ לָ ה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫טֹובה‪ .‬לִ‬ ‫טֹובים‪ .‬לְ ָ‬ ‫לְ וַ ַעד טֹוב‪ .‬לְ זִ ְמ ָרה‪ .‬לְ ַחּיִ ים ִ‬ ‫יע‪.‬‬ ‫הֹוׁש ַ‬ ‫ְּכמֹו ֶׁש ַא ָּתה הּוא ה' ֱאֹלוקינּו ַרב לְ ִ‬ ‫ּומֹוריד ַהּגֶ ֶׁשם לִ ְב ָר ָכה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫רּוח‬ ‫ַמ ּ ִׁשיב ָה ַ‬

‫“שלח טיפות מתוקות‬ ‫על לֵ ב אדם וֲ אדמה"‬

‫‪194‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מהו נושא הפיוט?‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫הפיוט פותח במשפט‪:‬‬

‫"אל ַחי יִ ְפ ַּתח אֹוצְ רֹות ָש ַׁמיִ ם‪ ,‬יָ ֵּשׁב רּוחֹו יִ זְ ּלּו ָמיִ ם"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫˜‬

‫בחומש דברים פרק כח‪ ,‬פסוק יב כתוב‪:‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫"יִ ְפ ַּתח ה' לְ ָך ֶאת אֹוצָ רֹו ַהּטֹוב ֶאת ַה ָּש ַׁמיִ ם‬ ‫לָ ֵתת ְמ ַטר ַא ְרצְ ָך ְב ִּעּתֹו ּולְ ָב ֵרְך ֵאת ּכָ ל ַמ ֲע ֵשׂה יָ ֶדָך"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במה מזכיר המשפט הפותח ַּב ִּפיוט את הכתוב בחומש דברים?‬ ‫‪ .2‬כיצד מכנה הפייטן את הגשם וכיצד ְמכּונֶ ה הגשם בחומש דברים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬באילו שמות תואר מכנה הפייטן את הגשם?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם מרבה הפייטן להשתמש ִּבשמות תואר לגשם?‬ ‫ג‪ .‬לפי איזה סדר כתובים התארים?‬ ‫‪ .4‬מצאו שתי דוגמאות שבהן הפייטן מאניש את האדמה והעתיקו‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬שימו לב למילה הפותחת כל שורה בפיוט ולמילה המסיימת את השורה‪,‬‬ ‫מה גיליתם?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע חוזר הפייטן על המילים האלה?‬

‫לעיתים‪ ,‬משתמשים המשוררים במילה זֵ ָהה בכל התחלת שורה‪ .‬לתופעה ספרותית זו‬ ‫פֹורה‪ .‬ולעיתים ‪ -‬קיים שימוש באותה מילה בסוף כל שורה‪ .‬לתופעה‬ ‫קוראים בשם ָאנָ ָ‬ ‫יפֹורה היא להבליט‬ ‫ובא ִּפ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫פֹורה‬ ‫באנָ ָ‬ ‫יפֹורה‪ .‬מטרת השימוש ָ‬ ‫ספרותית זו קוראים ֶא ִּפ ָ‬ ‫ולהדגיש את המסר‪.‬‬

‫‪ .6‬הוסיפו שורה אחת או יותר לפיוט הקפידו להשתמש באנפורה ובאפיפורה לפי‬ ‫הדגם שבפיוט‪.‬‬

‫תוכוס ‪195‬‬

‫ֶּג ֶׁשם ‪ /‬אֶסְ ּתֵר רַ אּב‬ ‫ָאּנָ א‪ְּ ,‬פ ַתח ֲא ֻרּבֹות ָׁש ַמיִ ם — ֲא ֻר ָּבה ַא ַחת!‬ ‫פּוחים‪ ,‬לַ ִחים —‬ ‫יעת ֲענָ נִ ים ְּת ִ‬ ‫ִס ַ‬ ‫לָ ֶהם ָּכל ַהּזֵ ְרעֹונִ ים ְצ ֵמ ִאים‪.‬‬ ‫ְׁשלַ ח ִטּפֹות ּגְ דֹולֹות‪,‬‬ ‫ּומתּוקֹות —‬ ‫ֲע ֻגּלֹות ְ‬ ‫יחה‪.‬‬ ‫לָ ֲא ָד ָמה ֲא ָד ָמה ְצ ִח ָ‬ ‫ּגָ ֵרׁש רּוחֹות ָרעֹות ִמ ְׁשּתֹולְ לֹות‬ ‫וַ ֲחרּולִ ים ְמ ַר ְׁש ְר ִׁשים ֵיְב ִׁשים‪.‬‬ ‫ַה ֲעלֵ ה לָ נּו ַס ְביֹונִ ים ַר ִּכים‪,‬‬ ‫ְצ ֻה ִּבים ְּכ ֶחלְ מֹונִ ים‪,‬‬ ‫אדּיֹות‬ ‫ַעל ַצלְ עֹות ַהּגְ ָבעֹות; וְ ַכּלָ נִ ּיֹות ְמ ַחּיְ כֹות ַּבּוַ ִ‬ ‫וְ ַח ְמ ִציץ וְ ִצ ְבעֹון‬ ‫יחי ר ֶֹתם יְ ַר ְק ַרק‪,‬‬ ‫ֵּבין ִׂש ֵ‬ ‫עֹורה‬ ‫תֹוריק ַה ְּׂש ָ‬ ‫וְ ִתנְ ּבֹט ַה ִח ָּטה וְ ִ‬ ‫וְ לֶ ֶחם יִ ְהיֶ ה לָ ָא ָדם וְ לַ ְּב ֵה ָמה‪,‬‬ ‫קֹורים ֲאפ ִֹרים‪ְ ,‬ר ֵע ִבים —‬ ‫ְּוד ָׁש ִאים ּגַ ם לָ ַאנְ ִ‬ ‫ָּב ָא ָבק ִמ ְת ַּפּלְ ִׁשים וְ צֹווְ ִחים‪.‬‬ ‫ְּפ ַתח ַׁש ֲע ֵרי ָׁש ַמיִ ם נְ עּולִ ים‪,‬‬ ‫ְׁשלַ ח ִטּפֹות ּגְ דֹולֹות ְמתּוקֹות ַעל לֵ ב ָא ָדם וַ ֲא ָד ָמה‪.‬‬

‫‪196‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬למי פונה הדוברת בשיר? מהי בקשתה?‬ ‫‪ .2‬השלימו בלשונכם את הבקשות שבשיר‪.‬‬ ‫היעזרו במילות הפתיחה המצוטטות‪:‬‬ ‫אנא ⋅ ְּפ ַתח ⋅ ּגָ ֵרש ⋅ ְשלַ ח ⋅ ַה ֲעלֵ ה ⋅ ְּפ ַתח ‬ ‫‪ .3‬מה משותף לכל הפעלים שבשיר?‬ ‫‪ .4‬מי הם הזקוקים לגשם על פי שיר זה? פרטו על פי הסדר בשיר‪.‬‬ ‫‪ .5‬ארבע פעמים מופיעה המילה "אדמה" בשיר‪ .‬פעמיים מופיעה המילה "אדם"‬ ‫בשיר‪ .‬נסו להסביר מדוע הדוברת מדגישה דווקא מילים אלה? מה הקשר ביניהן?‬ ‫במצלֹול שלהן‪.‬‬ ‫ו"א ָד ָמה" דומות הן ַּב ְּכתיב שלהן‪ ,‬והן ִ‬ ‫"א ָדם" ֲ‬ ‫שימו לב! המילים ָ‬ ‫מילים אלו נקראות "צימּודי מילים"‪ ,‬ומטרתן להעשיר ולייפות את השיר‪.‬‬

‫‪ .6‬א‪ .‬השיר הוא שיר "צבעוני" ו"קולָ נִ י"‪ .‬אתרו והעתיקו את כל הביטויים המסמלים‬ ‫צבע וקול‪.‬‬ ‫ביטויים המסמלים קולות בשיר‬

‫ביטויים המסמלים צבעים בשיר‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ב‪ .‬איזו תחושה יוצרים אצלכם הביטויים האלה בשיר?‬ ‫‪ .7‬הביאו דוגמאות להאנשה מתוך השיר‪.‬‬

‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬כפי שראיתם‪ ,‬יש בשיר ריּבּוי פעלים‪ .‬איזו תחושה מעורר הדבר? הסבירו זה לזה‪.‬‬ ‫‪ .2‬האם‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬השיר הוא תפילה אישית? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫ ענייני לשון‬

‫ַמיינּו את הצירופים שלהלן לשתי קבוצות‪ .‬תנו כותרת לכל אחת מן הקבוצות‪.‬‬ ‫יחה | ֲחרּולִ ים ְמ ַר ְׁש ְר ִׁשים | דשא ירוק |‬ ‫פּוחים | זרעונים ְצ ֵמ ִאים | אדמה ְצ ִח ָ‬ ‫עננים ְּת ִ‬ ‫יחי ר ֶֹתם יְ ַר ְק ַרק | אדמה פורייה | שמים נעולים |‬ ‫טיפות גדולות | ַס ְביֹונִ ים ַר ִּכים | ִׂש ֵ‬ ‫אנקורים רעבים | שדות מוריקים | ענפים יבשים | כלניות פורחות‪.‬‬

‫תוכוס ‪197‬‬

‫ֶּג ֶׁשם ּבֹוא ‪ּ /‬תִרְ צָה אֲתָר‬ ‫נַ ְר ִה ָיבה עֹז לִ ְקרֹא לַ ּגֶ ֶׁשם ִּכי יָ ׁשּוב‬ ‫ֶאל ָה ָא ִביב‪ָ ,‬ה ָא ִביב‪.‬‬ ‫ֲעלֵ י ַׁשּלֶ ֶכת יִ ּנָ ְׂשאּו ַּבזֶ ֶרם ׁשּוב ְּכמו ֵמ ָאז‪.‬‬ ‫ׁשּובה ִעם ַה ַּס ַער ִמ ָּס ִביב‬ ‫נִ ְק ָרא לַ ּגֶ ֶׁשם ִּכי יָ ָ‬ ‫לֹוח ֶׁשת וְ דֹולֶ ֶקת ְּבאֹור ָּפז‪.‬‬ ‫רּוח ׁשּוב ֶ‬ ‫ִּת ְהיֶ ה ָה ַ‬

‫ָק ָראנּו ּבֹוא נָ א‪ּ ,‬בֹוא נָ א ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם טֹוב‪,‬‬ ‫ִמן ַה ָּמרֹום‪ַ ,‬ה ָּמרֹום‪.‬‬ ‫ָׂשדֹות ֶׁשל ּכֶ ֶסף יִ ְת ַּפ ְּתלּו ִּב ְס ָע ָרה‪ֵ ,‬הּנָ ה וָ ׁשֹוב‪.‬‬ ‫ּבֹואה וַ ֲחזֹר נָ א ִמן ַהּיַ ַער לְ ָמקֹום‬ ‫ָק ָראנּו ָ‬ ‫ּפֹור ַחת וְ ׁשֹולַ ַחת אֹור זָ הֹב‪.‬‬ ‫ֶׁשּבֹו ַה ֶּד ֶרְך ּכְ ָבר ַ‬

‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‬ ‫ׁשּובה‬ ‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ָ‬ ‫ְּכ ָבר ָא ִביב וְ ַהּגְ ָבעֹות‬ ‫ּבֹוער‪.‬‬ ‫ֻּכּלָ ן יָ רֹק ֵ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ּגֶ ֶׁשם ּבֹוא‬ ‫ׁשּובה‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ּגֶ ֶׁשם ָ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם ׁשּוב ִמן ַהּיְ ָערֹות‬ ‫חֹוקים ַמ ֵהר‪.‬‬ ‫ָה ְר ִ‬

‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‪...‬‬ ‫ַעל ֵאם ַה ֶּד ֶרְך ׁשּוב נִ ְפּגׁש ַּב ֲעלָ מֹות‬ ‫ּוׂש ָע ָרן ָה ָרטֹב‬ ‫ְ‬ ‫נּוע ֶח ֶרׁש ַעל ּכְ ֵת ֵפינּו ְמ ֻתלְ ָּתל וְ נֶ ְה ָּדר‪,‬‬ ‫יָ ַ‬ ‫רּוח ַּת ֲחֹלף‬ ‫הֹו ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא נָ א‪ּ ,‬בֹוא נָ א‪ּ ,‬פֹה ָה ַ‬ ‫לֹוט ֶפת ְּכ ַפ ְר ָּפר‪.‬‬ ‫נֹוׁש ֶקת וְ ֶ‬ ‫אֹוה ֶבת וְ ֶ‬ ‫ָּתׁשּוט ֶ‬ ‫ּגֶ ֶׁשם‪ּ ,‬גֶ ֶׁשם ּבֹוא‪...‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫"ה ְר ָה ָבה"‪.‬‬ ‫‪ .1‬השיר פותח בצירוף‪" :‬נרהיבה עֹוז" מצאו במילון את משמעות המילה ַ‬ ‫הוסיפו אותה למילון המצטבר‪.‬‬ ‫‪ .2‬נסו למצוא דמיון בין השיר "גשם" של אסתר ראב לשיר "גשם בוא" של תרצה אתר‪.‬‬ ‫ •רכזו את נקודות הדמיון במחברת‪.‬‬ ‫ •סכמו כקטע רצוף‪ .‬השתמשו בצירופים כמו‪:‬‬ ‫"בשני השירים…" | "גם בשיר… וגם בשיר…" | "נקודת דמיון נוספת…" |‬ ‫"גם מבחינת… דומים שני השירים" |‬ ‫‪ .3‬מצאו נקודות שוני בין שני השירים‪ .‬תוכלו להשתמש בהתחלת משפטים כאלה‪:‬‬ ‫בניגוד ל‪ | ...‬השיר שכתבה‪ | ...‬שונה מהשיר שכתבה‪ | ...‬לעומת‪| ...‬‬

‫‪198‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫חנוכה‬ ‫הֹוד ָאה‪"1‬‬ ‫ים‪ּ ‬ב ַהּלֵ ל וְ ָ‬ ‫טֹוב ְ‬ ‫ְ"ק ָבעּום וַ ֲע ָׂשאּום יָ ִמים ִ‬ ‫‪( ‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬דף כא‪ ,‬עמוד ב)‬ ‫הֹוד ָאה‪ - 1‬תודה‪.‬‬ ‫ָ‬

‫הכונח ‪199‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫‪ ‬נקרא את דברי הרמב"ם על החג‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נקרא סיפור שיש בו יסוד היסטורי "שם בחנוכה" מאת עובד בן עמי‪.‬‬ ‫‪ ‬נקרא את תפילת "על הנסים" שנאמרת בחנוכה ובפורים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נזהה משפטי פירוט ומשפט הכללה‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נלמד שתיאור אופן הפעולה מעשיר האת הסיפור וגם את ההתבטאות שלנו‬ ‫ ‬ ‫בכתב ובעל פה‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫"על ַהּנִ ִּסים"‬ ‫ְּת ִפ ַּלת ַ‬ ‫ַעל ַהּנִ ִּסים וְ ַעל ַה ֻּפ ְר ָקן וְ ַעל ַהּגְ בּורֹות וְ ַעל ַה ְּתׁשּועֹות‬ ‫וְ ַעל ַהּנִ ְפלָ אֹות וְ ַעל ַהּנֶ ָחמֹות וְ ַעל ַה ִּמלְ ָחמֹות‪,‬‬ ‫בֹותינּו ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם ַּבּזְ ַמן ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ֶׁש ָע ִׂש ָית לַ ֲא ֵ‬ ‫יֹוחנָ ן ּכ ֵֹהן ּגָ דֹול ַח ְׁשמֹונַ אי ָּובנָ יו‪,‬‬ ‫ִּב ֵימי ַמ ִּת ְתיָ הּו ֶּבן ָ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָע ְמ ָדה ַמלְ כּות יָ וָ ן ָה ְר ָׁש ָעה ַעל ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫ּתֹור ֶתָך ּולְ ַה ֲע ִב ָירם ֵמ ֻח ֵּקי ְרצֹונֶ ָך‪,‬‬ ‫לְ ַה ְׁשּכִ ָיחם ָ‬ ‫וְ ַא ָּתה ְּב ַר ֲח ֶמיָך ָה ַר ִּבים ָע ַמ ְד ָּת לָ ֶהם ְּב ֵעת צָ ָר ָתם‪,‬‬ ‫ַר ְב ָּת ֶאת ִר ָיבם‪,‬‬ ‫ַּדנְ ָּת ֶאת ִּדינָ ם‪,‬‬ ‫נָ ַק ְמ ָּת ֶאת נִ ְק ָמ ָתם‪,‬‬ ‫ּבֹורים ְּביַ ד ַחּלָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ָמ ַס ְר ָּת ּגִ ִ‬ ‫וְ ַר ִּבים ְּביַ ד ְמ ַע ִּטים‪,‬‬ ‫הֹורים‪,‬‬ ‫ְּוט ֵמ ִאים ְּביַ ד ְט ִ‬ ‫ְּור ָׁש ִעים ְּביַ ד צַ ִּד ִיקים‪,‬‬ ‫תֹור ֶתָך‪,‬‬ ‫עֹוס ֵקי ָ‬ ‫וְ זֵ ִדים ְּביַ ד ְ‬ ‫ּולְ ָך ָע ִׂש ָית ֵׁשם ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש ְּבעֹולָ ֶמָך‪,‬‬ ‫ׁשּועה ּגְ דֹולָ ה ֻּופ ְר ָקן ּכְ ַהּיֹום ַהּזֶ ה‪.‬‬ ‫ּולְ ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל ָע ִׂש ָית ְּת ָ‬ ‫וְ ַא ַחר ּכָ ְך ָּבאּו ָבנֶ יָך לִ ְד ִביר ֵּב ֶיתָך‪,‬‬ ‫ִּופּנּו ֶאת ֵהיכָ לֶ ָך‪ ,‬וְ ִט ֲהרּו ֶאת ִמ ְק ָּד ֶׁשָך‪,‬‬ ‫וְ ִה ְדלִ יקּו נֵ רֹות ְּב ַחצְ רֹות ָק ְד ֶׁשָך‪,‬‬ ‫וְ ָק ְבעּו ְׁשמֹונַ ת יְ ֵמי ֲחנֻ ּכָ ה ֵאּלּו‪,‬‬ ‫לְ הֹודֹות ּולְ ַהּלֵ ל לְ ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול‪.‬‬

‫נס הוא ביטוי‬ ‫להתערבות הבורא‬ ‫בעולמנו ולכוחו העצום‪.‬‬ ‫לעיתים הנס מופיע כדי‬ ‫להציל‪ ,‬למשל במעבר‬ ‫ים סוף‪ ,‬לעיתים מטרתו‬ ‫להעניש לדוגמה‪,‬‬ ‫עשר המכות‪ .‬קיימים‬ ‫נסים גלויים למשל‪,‬‬ ‫נס פך השמן ונסים‬ ‫נסתרים‪ ,‬כגון ניצחון‬ ‫המעטים על הרבים‬ ‫במרד החשמונאים‪.‬‬ ‫בתפילת שמונה עשרה‬ ‫אנחנו מודים לה' יומיום‬ ‫ואומרים‪" :‬וְ ַעל נִ ֵסיָך‬ ‫ֶש ְב ָכל יֹום ִע ָמנו"‪.‬‬

‫תפילת "על הנִ סים" נאמרת גם בחנוכה וגם בפורים‪ .‬חנוכה ופורים הם חגים ִמ ְד ַר ָּבנָ ן‪ ,‬כלומר‬ ‫נקבעו בידי חכמים ורבנים והם אינם כתובים בתורה‪.‬‬ ‫הנִ סים של חנוכה והנֵ ס של פורים קרו לעם ישראל דורות רבים לאחר מתן תורה‪.‬‬

‫הכונח ‪201‬‬

‫התפילה פותחת במשפט‪" :‬על הנסים ועל ַה ֻּפ ְר ָקן"‪.‬‬ ‫ֻּפ ְר ָקן היא מילה ארמית שנכנסה לשימוש בשפה העברית‪.‬‬ ‫פירוש המילה ֻּפ ְר ָקן הוא שחרור‪ ,‬הצלה משיעבוד‪.‬‬ ‫שורש המילה פורקן הוא פר"ק‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬הסבירו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא ִה ְת ָּפ ֵרק מנשקו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הוא ָּפ ַרק ֵמ ַעל ִלּבֹו את הסוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עיסוק בספורט עוזר ִל ְפרֹק מתח‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הם ָּפ ְרקּו כל עול כשהחליטו על דעת עצמם לצאת לטיול ללא ליווי של‬ ‫מבוגר‪.‬‬ ‫‪ .2‬בתפילה כתוב‪ :‬זֵ ִדים‪ ,‬כלומר רשעים‪ ,‬אנשים שפועלים מתוך רצון להרע‪ .‬שורש‬ ‫המילה הוא זו"ד‪.‬‬ ‫הסבירו את המילים המודגשות‪:‬‬ ‫א‪ .‬הוא הכה אותי ְּבזָ דֹון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יעקב דחף את ירון שלא ְּב ֵמזִ יד והפילו‪.‬‬ ‫"ׁשם ּגָ דֹול" הוא פרסום‬ ‫ית ֵׁשם ּגָ דֹול"‪ .‬פירוש הצירוף ֵ‬ ‫‪ .3‬בתפילה כתוב‪ּ" :‬ולְ ָך ָע ִׂש ָ‬ ‫עולמי‪ ,‬פרסום שכולו שבח‪ .‬על מה יְ ַש ְּבחּו בעולם את הקדוש ברוך הוא?‬ ‫לשם ּגָ דֹול כתבו את שמם וציינו במשפט אחד‬ ‫אם אתם מכירים אנשים שזכו ֵ‬ ‫מדוע זכו לכך‪.‬‬ ‫‪ .4‬מצאו מילים מנוגדות בתפילה והעתיקו אותן למחברת‪.‬‬ ‫‪ .5‬מצאו בתפילה מילים וצירופים דומים מקבילים למילים האלה‪:‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫ִשחרור‬

‫ ‬

‫‪202‬‬

‫בית המקדש ‬

‫‪---‬‬

‫ רשעים ‬

‫‪ - - -‬שבח‬

‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫ ניסים ‬

‫‪---‬‬

‫ הצלה ‬

‫‪---‬‬

‫ִה ַּכרנו שתי צורות של שייכות‪:‬‬ ‫ •הצורה שבה יש שימוש במילת היחס ֶשל‪ ,‬לדוגמה‪ :‬המעיל שלך‪.‬‬ ‫ •צורה מקוצרת של שייכות שבה די במילה אחת‪ :‬מעילך‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪ .6‬העתיקו למחברת והשלימו (היעזרו בתפילה)‪:‬‬ ‫שייכות במילה אחת‬

‫שייכות בשתי מילים‬

‫בֹותינּו‬ ‫לַ ֲא ֵ‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ְּב ַר ֲח ִמים ֶׁשּלְ ָך‬

‫ָּבנָ יו‬

‫‪---‬‬

‫ִר ָיבם‬

‫‪---‬‬

‫ִּדינָ ם‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ַהּנְ ָק ָמה ֶׁשּלָ ֶהם‬

‫‪---‬‬

‫ָּבעֹולָ ם ֶׁשּלְ ָך‬

‫‪---‬‬

‫יכל ֶׁשּלְ ָך‬ ‫ַה ֵה ָ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬על מה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא בתפילת על הניסים?‬ ‫‪ֵ .2‬אילו אירועים מסיפור חנוכה נרמזו בתפילה או הובאו בקיצור רב?‬ ‫‪ .3‬מה בתפילה שייך להווה ומה בתפילה שייך לעבר? כתבו בשני טורים‪:‬‬ ‫שייך להווה‬

‫שייך לעבר‬

‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע לא מוזכרת גבורת המכבים במפורש בתפילה?‬ ‫‪ .5‬השלימו את הטבלה בשפת התפילה‪:‬‬ ‫בתפילה כתוב‪:‬‬ ‫שמות הגיבורים הראשיים של האירוע‬

‫‪---‬‬

‫תיאור האויב הרשע‬

‫‪---‬‬

‫תוכנית האויב להשמיד את התרבות היהודית‬

‫‪---‬‬

‫הופעת הקדוש ברוך הוא לביטול תוכנית האויב ולנקמה בו‬

‫‪---‬‬

‫גאולת העם על ידי נסים ונפלאות מידי ה'‬

‫‪---‬‬

‫תודת העם לאלוקים‬

‫‪---‬‬

‫מּפּור ָקן?‬ ‫ְ‬ ‫‪ .6‬במה שונה נֵ ס‬

‫הכונח ‪203‬‬

‫ְּב ַביִ ת ֵׁשנִ י ּכְ ֶׁש ַּמלְ כּות יָ וָ ן ּגָ זְ רּו ּגְ זֵ רֹות ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ִּוב ְּטלּו ָּד ָתם וְ ֹלא ִהּנִ יחּו‬ ‫נֹות ֶיהם‬ ‫ּתֹורה ְּוב ִמצְ וֹות‪ָּ ,‬ופ ְׁשטּו יָ ָדם ְּב ָממֹונָ ם ִּוב ְב ֵ‬ ‫אֹותם לַ ֲעסֹק ַּב ָ‬ ‫ָ‬ ‫וְ נִ כְ נְ סּו לַ ֵהיכָ ל ָּופ ְרצּו ּבֹו ְּפ ָרצֹות וְ ִט ְּמאֹו ַה ָּט ֳהרֹות‪ ,‬וְ צַ ר לָ ֶהם לְ יִ ְׂש ָר ֵאל ְמאֹד‬ ‫הֹוׁש ָיעם‬ ‫בֹותינּו וְ ִ‬ ‫ֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ִמ ְּפנֵ ֶיהם ּולְ ָחצּום לַ ַחץ ּגָ דֹול ַעד ֶׁש ִר ֵחם ֲעלֵ ֶיהם ֱא ֵ‬ ‫הֹוׁשיעֹו‬ ‫ִמּיָ ָדם וְ ִהּצִ ילָ ם וְ גָ ְברּו ְּבנֵ י ַח ְׁשמֹונַ אי‪ַ ,‬הּכ ֲֹהנִ ים ַהּגְ דֹולִ ים‪ ,‬וַ ֲה ָרגּום‪ ,‬וְ ִ‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל ִמּיָ ָדם וְ ֶה ֱע ִמידֹו ֶמלֶ ְך ִמן ַהּכ ֲֹהנִ ים וְ ָחזְ ָרה ַמלְ כּות לְ יִ ְׂש ָר ֵאל י ֵֹתר‬ ‫אתיִ ם ָׁשנָ ה ַעד ַה ֻח ְר ָּבן ַה ֵּׁשנִ י‪.‬‬ ‫ַעל ָמ ַ‬ ‫(הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א ‪ -‬הרמב"ם)‬ ‫ִ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬התאימו לכל היגד מההיגדים שלהלן ציטוט מתאים מדברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫א‪ .‬אסרו על היהודים לקיים את מצוות התורה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הרסו את מבנה המקדש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גבו מהם מסים‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬חיללו את בית המקדש‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ְ .‬מנו את הישגי בית חשמונאי לפי הרמב"ם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה היה ההישג הגדול ביותר של החשמונאים?‬ ‫‪ .3‬כמה שנים התקיימה מלכות החשמונאים‪ ,‬לפי הרמב"ם?‬ ‫‪ .4‬העתיקו את המשפט המסביר בזכות מה נִ צחו החשמונאים‪.‬‬

‫יֹומי דחנוכה ְּת ָמנְ יָ א ִאינּון ְּדֹלא לְ ִמ ְס ֵּפד‬ ‫ַמאי ֲחנּוּכָ ה? ְּד ָתנּו ַר ָּבנָ ן‪ְּ :‬בכ"ה ְּבכִ ְסלֵ ו ִ‬ ‫ְּבהֹון ְּודלָ א לְ ִה ְת ַעּנֹות ְּבהֹון‪ֶׁ .‬שּכְ ֶׁשּנִ כְ נְ סּו יְ וָ נִ ים לַ ֵהיכָ ל ִט ְּמאּו ּכָ ל ַה ְּׁש ָמנִ ים ֶׁש ַּב ֵהיכָ ל‪.‬‬ ‫ּוכְ ֶׁשּגָ ְב ָרה ַמלְ כּות ַּביִ ת ַח ְׁשמֹונַ אי וְ נִ ּצְ חּום‪ָּ ,‬ב ְדקּו וְ ֹלא ִמצְ אּו ֶאּלָ א ַּפְך ֶא ָחד ֶשל‬ ‫חֹותמֹו ֶשל ּכ ֵֹהן גָ דֹול‪ ,‬וְ ֹלא ָהיָ ה ּבֹו ֶאּלָ א לְ ַה ְדלִ יק יֹום ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ֶׁש ֶמן ֶׁש ָהיָ ה מּונָ ח ְּב ָ‬ ‫נַ ֲע ֶׂשה ּבֹו נֵ ס‪ ,‬וְ ִה ְדלִ יקּו ִמ ֶּמּנּו ְׁשמֹונָ ה יָ ִמים‪ .‬לַ ָּׁשנָ ה ַא ֶח ֶרת ְק ָבעּום וַ ֲע ָׂשאּום יָ ִמים‬ ‫הֹוד ָאה‪.‬‬ ‫טֹובים ְּב ַהּלֵ ל וְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫(תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא‪ ,‬עמוד ב)‬ ‫‪ .1‬קראו את המשפט הראשון בקטע מהתלמוד‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו מילים מהשפה הארמית במשפט הבנתם?‬ ‫ב‪ .‬לאילו מילים אתם זקוקים לפירוש?‬ ‫‪ .2‬מה מוסיף התלמוד על הנאמר בתפילה על הניסים?‬

‫‪204‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ָׁשם בחנוכה שנת ‪ / 1943‬עובד בן־ישי‬ ‫המעשה שאני עומד לספר לכם כאן התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה באי קטן‬ ‫ֵמ ִאיֵ י הים התיכון‪ .‬כשחזרנו משם ארצה‪ ,‬שבעה חיילים יהודים‪ְׂ ,‬ש ֵב ֵעי עמל ּוקרבות‪ ,‬לא‬ ‫קרובי משפחה לא סיפרנו מה שעבר עלינו‪ ,‬שמא יֶ ֶח ְרדּו‬ ‫ֵ‬ ‫ידע עלינו איש דבר‪ .‬אפילו לִ‬ ‫יותר מדי‪.‬‬ ‫מאורעות הרבה עברו עלינו באותו אי קטן‪ ,‬וסיפורים הרבה יש לי לספר‪ ,‬ולא ְּב ַפעם‬ ‫אחת אפשר לעשות זאת‪ .‬אך כיוון שחג החנוכה מתקרב‪ ,‬חג שאין כמוהו לספר על‬ ‫שאירע לנו שם ַּב ֲחנוכה שנת ‪.1943‬‬ ‫נסים ועל גבורות‪ ,‬אתחיל ַּב ֶמה ֵ‬ ‫האגֶ ִאי‪ .‬ולא היה זה דבר של מה בכך‪ .‬אותה שנה‬ ‫נמנֵ ינו עם ֵחיל המצב באי קטן בים ֶ‬ ‫היתה שנה קשה‪ .‬הגרמנים הנאצים גברו מאוד וְ כָ בשו במכת ָּבזק את יוון ואת כל האיים‬ ‫ּופינו את כל האיים עוד‬ ‫הסמוכים לה‪ .‬וְ ָכל כך עצּומה היתה ַמּכתם‪ ,‬שהבריטים מיהרו ִ‬ ‫ּבידיהם‪ ,‬אלא‬ ‫שהתקיפּום הגרמנים‪ .‬בין השאר פינו את האי הקטן הזה שהיה ֵ‬ ‫לפני ִ‬ ‫שהגרמנים לא נכנסו לאי הזה‪ .‬אולי משום שכבר ָּתש כוחם אותה שעה‪ .‬משנודע הדבר‪,‬‬ ‫והנאה המצוי בו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הנמל הקטן‬ ‫החליטו הבריטים לחזור לאי ּולְ ַה ֲחזיק בו בשל ֵ‬ ‫בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי‪ .‬כך הגיעו שמה כמה‬ ‫יפי מראה; כך הגיעו שמה כעשרים‬ ‫גבוהי קומה וִ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫עשרות חיילים בנֵ י הודו שחומים‪,‬‬ ‫חיילים מבני האיים הבריטיים‪ ,‬וכך הגענו שמה גם אנחנו‪ ,‬היהודים‪ .‬יחידתנו שכנה אותו‬ ‫זמן בקפריסין והיינו קרובים למקום‪.‬‬ ‫מאתנו היהודים‪.‬‬ ‫שונים ומשונים היו החיילים שנתלקטו באי‪ .‬שונים אלה מאלה ושונים ִ‬ ‫יחידות רבות ושונות‪ ,‬היו בני מחוזות שונים בארץ מולדתם‪,‬‬ ‫ההודים‪ ,‬פרט לכך שלוקטו ִמ ִ‬ ‫והיו ביניהם כאלה שלא הבינו איש שפת רעהו‪ .‬הבריטים המעטים נאספו מכל פינות‬ ‫האיים הבריטיים‪ :‬מסקולטנד ועד לאירלנד‪ .‬הצד השווה שבהם שכולם הגיעו לכאן‬ ‫מפקדיהם‬ ‫ֵ‬ ‫נגד רצונם והיו מלאי מרירּות ּוטרּונְ יות‪ .‬כולם ידעו לספר מדוע נבחרו על ידי‬ ‫שה ֵפר משמעת‪ ,‬יש רודף קטטה‪ ,‬ויש סתם בטלנים ורשלנים‬ ‫לצאת ִּב ְשליחות זו‪ .‬יש מי ֵ‬ ‫יחידותיהם שמחו להיפטר מהם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שמפקדי‬ ‫ַּבתחילה לא נשאנו חן בעינֵ י חבורה נאה זו‪ .‬כשסיפרנו להם כי התנדבנו לבוא‪ ,‬פרצו‬ ‫ִּב ְצחוק לעג שלא ְש ָכחּוהּו ימים רבים‪.‬‬ ‫תפקידנו היה להגן על האי מפני אווירונֵ י אויב‪ ,‬ואלה הגיעו כבר בשעות הראשונות‬ ‫הנמל‪ .‬בעוד שאחרים סובבו באי באפס מעשה‪ ,‬כבר עמדו‬ ‫ֵ‬ ‫בואנו והפגיזו את אזור‬ ‫לְ ֵ‬ ‫התותחים שלנו בעמדותיהם והשבנו באש חזקה‪ .‬גבוה־גבוה טסו אווירונֵ י האויב ּופיזרו‬ ‫אש על פני שטח רחב מבלי לפגוע באיש‪ .‬הם לא ֵה ֵעזו להנמיך טּוס‪.‬‬ ‫סבורים היינו כי לאחר זאת ישתנה היחס אלינו‪ .‬הן אלמלא אנחנו היו אווירוני האויב‬ ‫צוללים ויורדים ועורכים הצלפות מקרוב‪ .‬אלא שלא כך היה הדבר‪.‬‬ ‫"ׂששים ֲאלֵ י קרב!" קראו לנו בשל היותנו נכונים תמיד לקרב‪ .‬ולא היה זה תואר כבוד‪.‬‬ ‫אווירוני האויב פקדו אותנו לעתים קרובות ביותר‪ ,‬אך מצאו אותנו תמיד דרּוכים‪ .‬ושעה‬

‫במלחמת העולם‬ ‫השנייה התנדבו‬ ‫צעירים יהודים מארץ‬ ‫ישראל לצבא הבריטי‪,‬‬ ‫כדי להילחם בנאצים‪.‬‬ ‫החטיבה שבה שירתו‬ ‫"הּב ִריגָ ָדה‬ ‫נקראה‪ְ :‬‬ ‫היהודית"‪.‬‬

‫הכונח ‪205‬‬

‫ּומשיבים מלחמה‬ ‫שהכול היו מסתתרים עמוק־עמוק בעמדותיהם היינו אנחנו יוצאים ְ‬ ‫ַׁש ְע ָרה‪.‬‬ ‫בצאתם מן החורים‪.‬‬ ‫"כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג ֵ‬ ‫ואם תשאלו‪ ,‬המפקד היכן היה?‬ ‫מפקד האי‪ ,‬בדרגת סרן‪ ,‬כיוון שעמד על טיבם של חייליו‪ ,‬לא טרח להטיל עליהם עול‬ ‫של משמעת‪ָ .‬אמֹור אמר כי אם תבוא שעת הרעה‪ ,‬יילחמו כולם בעל כורחם‪ ,‬ובינתיים‬ ‫כל הרוצה יצא ויילחם‪ ,‬ומי שאינו רוצה יִ ָּכ ֵבד וישב ִּב ְמאורתו‪.‬‬ ‫ואנחנו רצינו להילחם‪.‬‬ ‫"ששים אלי קרב!" כינו אותנו שוב בלעג‪.‬‬ ‫אלא שעד מהרה נשתנו פני הדברים‪ .‬אין לכם דבר ֶה ָעשוי לערער רוחו של חייל‪ ,‬כמו‬ ‫הפצצה מן האוויר שעה שהוא עצמו מסתתר באפס מעשה‪ ,‬ספק ייפגע ספק לא ייפגע‪.‬‬ ‫שבעתיים תתערער רוחם של חיילים כשהם מסתתרים וחשים בחוסר האונים שלהם‪.‬‬ ‫ירערו לחלוטין את‬ ‫וע ֲ‬ ‫ההפצצות החוזרות ונשנות דיכדכו את רוחו של ֵחיל המצב ִ‬ ‫ביטחונם העצמי‪ .‬אמת‪ ,‬שבתחילה פחדנו מאוד‪ ,‬אך משנוכחנו כי יש בידינו לגרש אותם‬ ‫בתותחינו הלך ַּפ ֲחדנו ונָ מֹוג‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בׁשבתם לידינו הם בטוחים‬ ‫אט־אט ֵה ֵחלו כולם לדרוש את ִקרבתנו‪ .‬היה נדמה להם כי ִ‬ ‫יותר‪ .‬כיוון שכל ההתקפות היו מן האוויר‪ ,‬ראו בנו את ְמגניהם היחידים‪ .‬שוב לא לעגו‬ ‫לרוח הקרב שלנו‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם היו מעריצים אותו‪ .‬שוב לא שאלו דרך לעג‪" :‬כמה אווירונים‬ ‫הפלתם הפעם?" אדרבה‪ ,‬הם ביקשו‪ ,‬התחננו‪" :‬אנא‪ ,‬בפעם הבאה ַהּפילו אותם שלא‬ ‫יָ ֵעזו לבוא‪ ".‬והם האמינו כי יש לְ ֵאל ידינו אם רק נרצה‪ ,‬נרצה מאוד‪...‬‬ ‫את האמת ידעו היטב‪ .‬אם אווירוני האויב ימשיכו לטוס גבוה־גבוה לא נפגע בהם‪ .‬גם‬ ‫לא היה זה תפקידנו להפיל אותם‪ ,‬אלא להרחיקם כדי שלא יפגעו במטרה‪ .‬אך הם‬

‫‪206‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ביקשו‪ ,‬התחננו‪ ,‬והיו משוכנעים כי אם נבטיח‪ ,‬גם נפיל‪ .‬ואנחנו הבטחנו‪ .‬כן‪ .‬כך ִּבצחוק‪,‬‬ ‫עמדנו והבטחנו‪.‬‬ ‫"מתקרב ָּובא חג אחד‪ ",‬כך אמרנו להם‪" ,‬חג החנוכה‪ .‬זה חג הנסים והגבורות שלנו‪.‬‬ ‫ַּב ֲחנוכה נפיל אחד‪".‬‬ ‫הדבר התרחש חודש לפני חנוכה‪ .‬קיווינו כי עד חנוכה ישכחו את הבטחתנו‪ ,‬אך התברר‬ ‫כי טעינו‪.‬‬ ‫ההודים‪ ,‬הם שהוציאו עלינו את הקול‪.‬‬ ‫ּומעשי‬ ‫ֵ‬ ‫"הנה עומד לבוא ליהודים חג גדול" — כך סיפרו — "חג שבו מתרחשים להם נסים‬ ‫גבורה‪ ,‬ואז יפילו אותם‪ .‬ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות‪.‬‬ ‫אמונה זו דבקה גם ברבים מן החיילים הבריטיים‪".‬‬ ‫מפקד האי‪ ,‬שהזמין אותנו לבוא ּולְ הסביר את המתרחש‪ ,‬נהנה כל כך מסיפורי חנוכה‬ ‫שסיפרנו לו‪ ,‬עד שהחליט שעלינו לספר אותם לכל חיל המצב‪ .‬עמד וְ ִכינס אותם כולם‬ ‫בערב למקום אחד‪ ,‬וַ ֲאנחנו עמדנו וסיפרנו להם על נס פך השמן ועל מתתיהו החשמונַ אי‬ ‫ועל מלחמות יהודה המכבי — מלחמת המעטים ברבים והצדיקים ברשעים‪ָּ .‬בזֶ ה אחר‬ ‫זה עלינו על ֶהחבית ההפוכה ששימשה לנו דוכן‪ ,‬והשלמנו איש את ִדברי רעהו‪.‬‬ ‫הרושם היה רב‪ .‬אם קודם לכן פיקפק מישהו אם נפיל בחנוכה אווירון אויב‪ ,‬עתה שוב לא‬ ‫ִהטיל איש ספק בדבר‪ .‬אפילו אנחנו התחלנו להאמין כי אמנם יתרחש הנס ונּפיל אחד‪.‬‬ ‫והנה הגיע ערב חנוכה‪ִ .‬מ ְּבעֹוד יום תיכנַ נו את המעשה‪ְּ .‬בׁשורה ישרה ֵּבינות לָ ֲע ָמדות‬ ‫הצבנו שמונה פחים מלאים חול ויצקנו לתוכם נפט‪ ,‬למען ישמשו לנו חנוכייה‪ .‬כל חיל‬ ‫בחרדת קודש‪ָ ,‬מ ָשל היינו ּכוהנים העומדים להקריב‬ ‫המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו ֶ‬ ‫קורבן על המזבח‪ִּ .‬ב ְמתינות עשינו את מלאכתנו‪ .‬יישרנו את שורת הפחים וניקינו את‬ ‫השטח סביב‪ .‬עם חשכה הדלקנו את החנוכייה‪ .‬שמונֶ ה ֲאבּוקות ּכִ שמונֶ ה לשונות אש‬ ‫תימרו ועלו מן הפחים‪ .‬האש האירה היטב אותנו ואת עמדות התותחים ואת חיל המצב‪,‬‬ ‫בנעׂשה‪ .‬זה היה פיתיון לאויב‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שהיה מכּונס סביב וצופה בשקט‬ ‫והוא בא‪ .‬שעה קלה לאחר שהודלקה החנוכייה נשמע זמזום קולו של אווירון אויב‪.‬‬ ‫ְק ַהל הצופים נתפזר לכל ֵעבר ואנו אצנו לתותחים‪.‬‬ ‫דרוכים ישבנו ליד התותחים ועצרנו את ִא ֵׁשנו‪ .‬שעה ארוכה חג האווירון מעלינו סחור־‬ ‫נראה‪ ,‬והחליט לצלול‪ .‬קולו הלך חזק‪ ,‬ולפתע ֵהגיח מן‬ ‫סחור‪ ,‬אך עדיין גבוה היה‪ ,‬בלתי ֶ‬ ‫ימתני וצרחני‪.‬‬ ‫האפלה שממעל גוש שחור‪ֵ ,‬א ְ‬ ‫אם הספיק טייסו לפתוח באש‪ ,‬זאת לא נדע‪ ,‬כי כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע‬ ‫מאתנו‪.‬‬ ‫בקול רעש גדול ולא הרחק ִ‬ ‫דממה נשתררה סביב‪ִ .‬מ ְמקום נפילתו של האווירון נזדקרה מדורת אש גדולה‪.‬‬ ‫מאתנו‪" ,‬ולכן הורידו לנו שמש מן‬ ‫"שכחנו להכין ַׁש ָּמש לַ ֲחנוכייה שלנו‪ ",‬אמר מישהו ִ‬ ‫השמים‪".‬‬ ‫כה ֶרף ַעיִ ן נקבצו ָּובאו כולם מסביב‬ ‫מה שהתרחש באותו אי בלילה ההוא קשה לתאר‪ֶ .‬‬ ‫לאווירון שבער‪ .‬הכול רצו לִ ראותו במו עיניהם‪ .‬הכול היו משולהבים כאילו לנגד עיניהם‬

‫הכונח ‪207‬‬

‫ממש נתרחש נס‪ .‬נס מן השמים‪ .‬כולם היו מאושרים‪ .‬לאחר שדעכה אש האווירון‪,‬‬ ‫האשים‪ ,‬הכול טרחו לְ כַ לְ ּכְ לָ ן‬ ‫נתכנסו ובאו סביב ִאשי החנוכייה שלנו‪ .‬כל הלילה דלקו ִ‬ ‫ישן‪ .‬לַ ָמ ֳחרת סיפרו לנו כי הפעם ְּבבֹוא האווירון לא פחדו‪ .‬רבים אפילו‬ ‫בדלק‪ .‬איש לא ַ‬ ‫לא ניסו להסתתר‪ .‬הפחד ברח מן האי‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪. 1‬‬ ‫‪. 2‬‬ ‫‪ .3‬‬ ‫‪ .4‬‬

‫היכן מתרחש הסיפור?‬ ‫אילו אירועים שאינם קשורים לחג החנוכה מסופרים בחלקו הראשון של הסיפור?‬ ‫במה היו שונים חיילי ארץ ישראל ששהו באי משאר החיילים ששהו בו?‬ ‫א‪ .‬כיצד התייחסו אל החיילים היהודים בתחילה?‬ ‫ב‪ .‬מה הרשים במיוחד את החיילים ההודים?‬ ‫ג‪ .‬כיצד הגיבו על הנס שקרה?‬ ‫המ ַס ֵּפר משתמש בצירוף ״נֵ ס מן השמים״‪ .‬בסיפור יש לצירוף הזה שתי‬ ‫ְ‬ ‫משמעויות‪ .‬כתבו אותן‪.‬‬ ‫כיצד התפרסם סיפור החנוכה באי כולו?‬ ‫האם הופתעתם מההתרחשות בחנוכה ‪?1943‬‬ ‫הציעו כותרת אחרת מתאימה לסיפור‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .5‬‬ ‫‪. 6‬‬ ‫‪ .7‬‬ ‫‪ .8‬‬

‫חלק א׳ ‪ -‬תיאור אופן הפעולה‬ ‫‪ .1‬בתיאור התרחשות מציין המספר לעתים קרובות לא רק את הפעולות עצמן‪,‬‬ ‫אלא גם את האופן שבו נעשו‪ .‬למשל‪ ,‬במשפטים כמו‪" :‬בחופזה רבה לוקטו‬ ‫חיילים" או "במתינות עשינו את מלאכתנו"‪.‬‬ ‫אחת הדרכים לתאר את אופי הפעולה היא השימוש במילת היחס ב ‪ +‬שם עצם‪:‬‬ ‫במהירות‪ ,‬בנימוס‪ ,‬בשמחה‪.‬‬ ‫בסיפור שקראתם נעשה שימוש רב בתיאורי אופן כאלה‪.‬‬ ‫‪ .2‬העתיקו את תיאורי אופן הפעולה מהמשפטים שלהלן‪ ,‬הלקוחים מן הסיפור‪:‬‬ ‫ •הגרמנים הנאצים גברו מאוד וְ כָ בשו במכת ָּבזק את יוון ואת כל האיים הסמוכים לה‪.‬‬ ‫ •בחופזה רבה לוקטו חיילים מכל הבא ליד ונשלחו להחזיק באי‪.‬‬ ‫בצאתם מן החורים‪.‬‬ ‫ •"כמה אווירונים הפלתם הפעם?" היו שואלים אותנו בלעג ֵ‬ ‫ •אין לכם דבר ֶה ָעשוי לערער רוחו של חייל‪ ,‬כמו הפצצה מן האוויר שעה שהוא‬ ‫עצמו מסתתר באפס מעשה‪ ,‬ספק ייפגע ספק לא ייפגע‪.‬‬ ‫ •כך ִּבצחוק‪ ,‬עמדנו והבטחנו‪.‬‬ ‫ •ההודים האמינו בכך באמונה שלמה ודיברו על כך בהתלהבות‪.‬‬ ‫בחרדת קודש‪ָ ,‬מ ָשל היינו ּכוהנים‬ ‫ •כל ֵחיל המצב עמד עלינו סביב וצפה בנו ֶ‬ ‫העומדים להקריב קורבן על המזבח‪ִּ .‬ב ְמתינות עשינו את מלאכתנו‪.‬‬ ‫מאתנו‪.‬‬ ‫ •כעבור רגע קל נתרסק אל הקרקע בקול רעש גדול ולא הרחק ִ‬

‫‪208‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫נקּבצו ּובאו כולם מסביב לאווירון שבער"‪.‬‬ ‫"ּכ ֶה ֶרף ַעיִ ן ְ‬ ‫‪ .3‬בפסקה האחרונה כתוב ְ‬ ‫כתבו מה משמעות הצירוף לפי הקשרו במשפט‪.‬‬ ‫בעברית קיימים צירופים רבים למילה "עין"‪ .‬אחדים מהם משמשים לתיאורי רגשותיו של‬ ‫האדם ולאופיו‪ .‬ראו את המשפטים הבאים‪:‬‬ ‫ • המורה בדק בעין בוחנת את העבודה שהגיש התלמיד‪.‬‬ ‫ • מר לוי תרם בעין יפה לאגודה למלחמה בסרטן‪.‬‬ ‫ • הילדה הביטה בעיניים קרועות לרווחה בפעלולי הקוסם‪.‬‬ ‫ • הילד העני הסתכל בעיניים כלות על האופניים הנוצצים בחנות‪.‬‬ ‫ • אני חותם על ההסכם בעיניים עצומות‪.‬‬

‫‪ .4‬התאימו לכל צירוף במשפטים שבמסגרת את פירושו‪ .‬היעזרו במחסן המילים‪.‬‬ ‫ ‬

‫מחסן מילים‪ :‬בהתפעלות | בנדיבות | בקפדנות | ללא היסוס |בקֹוצר רוח‬ ‫"תיאורי ְּפעּולָ ה"‪ .‬תוכלו להיעזר במחסן‪.‬‬ ‫‪ .5‬התאימו לפעלים הבאים ֵ‬ ‫ד‪ֶ .‬החזיקו ה‪ .‬נפל ו‪ .‬תרמו‬ ‫ג‪ .‬שרים‬ ‫ב‪ .‬רצים‬ ‫א‪ .‬למדה‬ ‫היעזרו במחסן או הוסיפו תואר לפועל משלכם‪.‬‬ ‫מחסן מילים‪:‬‬ ‫במהירות | בזהירות | ברעש גדול | בנדיבות | בשקדנות | בהתלהבות‬ ‫חלק ב׳ ‪ -‬תואר השם‬ ‫‪ .1‬למדנו שתואר השם עוזר לנו לדמיין את מראה הדמויות ואת המקומות‬ ‫והנאה"‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫"הנמל הקטן‬ ‫ֵ‬ ‫שמופיעים בסיפור‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫מצאו והעתיקו שני תיאורי שם אחרים המופיעים בסיפור‪.‬‬ ‫יפי מראה‪.‬‬ ‫גבוהי קומה וִ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .2‬בסיפור מתוארים חלק מן החיילים‬ ‫גבה קומה הוא מי שקומתו גבוהה‪ ,‬ויפה מראה הוא מי שמראהו יפה‪.‬‬ ‫השלימו בהתאם את המשפטים האלה‪:‬‬ ‫ ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שעיניו כחולות הוא ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי ששׂערה שחור היא ‬ ‫ ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שצווארם אדום הם ‬ ‫‪--‬‬‫ •מי שדעתו פזורה הוא ‬ ‫‪ .3‬שבצו את הצירופים שלהלן במשפטים משלכם‪:‬‬ ‫ַע ֶ‬ ‫ב־ּכ ֶרס | עתיר־ידע | דל־שומן | רב־פעלים | קצר־רוח | קטן־אמונה‬

‫הכונח ‪209‬‬

‫ט"ו בשבט‬ ‫ל־א ִּדיר ַא ִּד ִירים"‪.‬‬ ‫ָ"אז יְ ַרּנֵ ן ֵעץ ַהיְ ָע ִרים לִ ְפנֵ י ֶא ַ‬ ‫(הבן איש חי‪ ,‬מתוך הפיוט "אז ירנן")‬

‫‪210‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ‪210‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫בט"ו בשבט בימינו בא לידי ביטוי גם יחס האהבה של האדם לטבע‪.‬‬ ‫נקרא להנאתנו את המנון שמורות הטבע של מוזמביק שבאפריקה‪ ,‬המנון שהוא‬ ‫שיר הלל לאילן על כל הטוב שהוא משפיע עלינו‪.‬‬ ‫נלמד על תרומות ומעשרות לט"ו בשבט‪.‬‬ ‫ִמנַ יִ ן צמח חג ט"ו בשבט? ומה טיבו? נלמד על התפתחות החג במהלך הדורות‬ ‫בטקסט לפי אתר התורה והארץ‪.‬‬ ‫יהודי הגולה ביטאו את אהבתם ואת געגועיהם לארץ ישראל בט“ו בשבט‪ .‬נקרא על‬ ‫כך בעדותו של אברהם שטאל‪" ,‬המקום בו נמצאת הנשמה“‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נחזור ונעסוק במילות קישור שתפקידן לחבר בין חלקי המשפט‪.‬‬ ‫ ‬

‫ְּת ִפ ַּלת ָה ִא ָ‬ ‫ּטבַע ׁשֶ ל מֹוז ַמְּבִיק | תרגום‪ּ :‬דִ ידִ י מְנּוסִי‬ ‫ה ֶ‬ ‫המְנֹון ׁשְ מּורֹות ַ‬ ‫ילן ‪ִ /‬‬ ‫יתָך‬ ‫ֲאנִ י ַה ַּמ ִּסיק ַּב ָּק ָרה ֶאת ֵּב ְ‬ ‫בּוקה ְּבלֵ ילֹות ֲח ֵׁש ָכה‬ ‫וַ ֲאנִ י ֲא ָ‬ ‫לֹוהט‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ֵּצל ְּביֹום ַקיִ ץ ֵ‬ ‫ּצֹועד‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ִּמ ְׁש ָען לַ ּיָ ִׁשיׁש ַה ֵ‬

‫ימה ִּב ְק ָּתה‬ ‫ּקֹורה ֶׁש ֵה ִק ָ‬ ‫ִּכי ֲאנִ י ַה ָ‬ ‫וַ ֲאנִ י ַה ֻּׁשלְ ָחן וַ ֲאנִ י ַה ִּמ ָּטה‬ ‫וַ ֲאנִ י הּוא ַה ַּסף וַ ֲאנִ י ַה ַּמ ְׁשקֹוף‬ ‫וַ ֲאנִ י ַהּיָ ִדית ֶׁש ָה ְפכָ ה לְ ָמנֹוף‬

‫ֲאנִ י ַה ֵּמנִ יב ֶאת ַה ְּפ ִרי ַה ֻּמ ְב ָחר‬ ‫לְ ַמ ַען ַּת ְרוֶ ה ּבֹו ּגְ רֹונְ ָך ַהּנִ ָחר‬ ‫אתָך לְ ַפ ְרנֵ ס ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְמ ַח ָּכה‬ ‫ּוב ֵצ ְ‬ ‫ְ‬ ‫ֲאנִ י ֵחץ וְ ֶק ֶׁשת וַ ֲאנִ י ַה ַח ָּכה‬

‫וַ ֲאנִ י ַהּגַ לְ ּגַ ל וַ ֲאנִ י ַה ָּקרֹון‬ ‫וַ ֲאנִ י ָה ָארֹון לְ ַמ ַּסע ַא ֲחרֹון‪...‬‬ ‫עֹובר וָ ָׁשב‪,‬‬ ‫ִמּׁשּום ּכָ ְך ֲאדֹונִ י ָה ֵ‬ ‫ַאל ִּת ְפּגַ ע ִּבי לַ ָּׁשוְ א‬ ‫ַאל ִּת ְפּגַ ע ִּבי לַ ָּׁשוְ א‪.‬‬

‫טבשב ו"ט ‪211‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫מה אתם יודעים על הלכות ומנהגים שמקיימים בט"ו בשבט?‬

‫ַמאי ט"ו בשבט?‬ ‫ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות‪ ,‬לעניין תרומות ומעשרות‪ .‬כאשר מפרישים ְּתרּומֹות‬ ‫ּומ ְע ְׂשרֹות‪ ,‬אין לערבב את הפירות שהתחילו לצמוח בשנה שעברה עם אלו שצמחו‬ ‫ַ‬ ‫השנה‪ .‬לכן יש לדעת מתי מתחילה השנה החדשה‪ ,‬כדי לְ ַע ֵּׂשר בנפרד את פירות כל‬ ‫שנה ושנה‪ .‬התאריך הקובע מאיזו שנה הפרי‪ ,‬הוא ט"ו בשבט‪.‬‬ ‫פירות שחנטו (שהתחילו לצמוח) עד ט"ו בשבט‪ ,‬שייכים לשנת ַה ַּמ ֲע ֵׁשר הקודמת‪ .‬פירות‬ ‫ֶׁש ָחנְ טּו לאחר ט"ו בשבט‪ ,‬שייכים לשנת המעשר הבאה‪ .‬פירות העץ אשר חנטו בשנה‬ ‫הרביעית לנטיעתו נקראים‪" :‬נֶ ַטע ְר ָב ִעי"‪ .‬פירות אלו קדושים ומותר בימינו לְ ָאכְ לָ ם רק‬ ‫ּפֹודים אותם במטבע‪.‬‬ ‫לאחר ֶש ִ‬ ‫ַמ ֲע ֵׂשר ‪ -‬עשירית שחייבים להפריש מהיבול‪ .‬לאחר הפרשת תרומה גדולה לכוהנים‬ ‫ולבני משפחותיהם (כמות התרומה משתנה בהתאם לרצונו של בעלי הפרי)‪ ,‬מפרישים‬ ‫ממה שנשאר עשירית למעשר ראשון עבור הלוויים‪ .‬מן המעשר הראשון שקיבל הלוי‪,‬‬ ‫עליו להפריש עשירית לכהן‪ ,‬לתרומה זו קוראים מעשר‪ .‬אחר כך מפריש בעל הפירות‪,‬‬ ‫עשירית נוספת ממה שנשאר עבור מעשר שני‪ ,‬המתנה מיועדת לבעל הפירות שנהג‬ ‫לאכול את הפירות מהמעשר השני בירושלים בימים שבית המקדש קיים‪ .‬אברבנאל‬ ‫מפרש את טעם אכילת המעשר השני בירושלים כך‪ :‬יש בזה תועלת עצומה והיא‪:‬‬ ‫לשם ִמצווה לפני ה'‪ ,‬תלמד‬ ‫בהפרישך אותו המעשר וְ הֹולִ יכְ ָך אותו לירושלים לְ אֹוכְ לֹו ָשם ֵ‬ ‫ליִ ראה את ה'‪ .‬המעשר הנוסף הוא מעשר עני‪ ,‬הניתן כתרומה לנזקקים‪ .‬מעשר גדול‪,‬‬ ‫מעשר ראשון‪ ,‬ומעשר עני הם תרומות לאלה שהם חסרי אדמה או לאלה שעיסוקם‬ ‫הוא עבודת הקודש במקדש‪.‬‬ ‫(ערוך מתוך אתר למעשה‪ ,‬מכון התורה והארץ‪ ,‬מידע הלכתי לט"ו בשבט)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מהו חשיבותו של ט"ו בשבט לפי ההלכה?‬ ‫‪ .2‬כיצד נקראת המתנה שנותן הלוי לכהן?‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה שונה מעשר שני משאר המעשרות והמתנות?‬ ‫ב‪ .‬מדוע חובה לקיים בירושלים את מצוות המעשר השני?‬ ‫‪ .4‬אילו ממצוות המעשר והמתנות נושאות אופי חברתי?‬

‫‪212‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫"מ ְּפנֵ י ָמה נִ ְת ַאּוָ ה מ ֶֹשה ַר ֵּבנּו לְ ִהּכָ נֵ ס לָ ָא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ כִ י לֶ ֱאכֹול ִמ ִּפ ְריָ ּה הּוא‬ ‫ִ‬ ‫מׁשה‪:‬‬ ‫ּטּובּה הּוא צָ ִריְך? ֶאּלָ א ּכָ ְך ָא ַמר ֶ‬ ‫צָ ִריְך אֹו לִ ְׂשּב ַֹע ִמ ָ‬ ‫ַה ְר ֵּבה ִמצְ וֹות נִ צְ ַטּוּו יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ ֵאין ִמ ְת ַקּיִ ִמין ֶאּלָ א ְּב ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫(ּתלְ מּוד בבלי מסכת סוטה‪ ,‬עמוד יד)‪.‬‬ ‫ַ‬

‫"מצוות התלויות‬ ‫בארץ" הן מצוות‬ ‫התורה שחובה‬ ‫לקיים אותן רק‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬מדוע רצה משה להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬לפי התלמוד?‬ ‫‪ .2‬כיצד קוראים למצוות שיהודים החיים ַּב ְתפוצות אינם מקיימים אותם?‬

‫ ‬

‫גולשים ומשוחחים‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬ארץ המצוות סרטים ארצנו הקדושה‪.‬‬ ‫צפו בסרטים‪ ,‬איזה מידע הוסיפה לכם הצפייה?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫חפשו בספרים או באינטרנט מידע על שנת השמיטה ועל הקשר בינה למנחות‬ ‫ומעשרות‪ .‬כתבו על כך בקצרה‪.‬‬

‫טבשב ו"ט ‪213‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •שערו לפי הכותרת‪ .‬מה מסופר בטקסט?‬ ‫ •קראו בעיון ושימו לב‪ :‬מה אומר הכותב על המקום שבו נמצאת נשמתו?‬ ‫ •האם הכותרת מוסרת מידע על תוכן הטקסט? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫המקום בו נמצאת הנשמה ‪ /‬אברהם שטאל‬ ‫בא ְרצות הגולה היו שונים מהילדים של העמים שבקרבם‬ ‫ילדים וִ ילָ דות יהודים שגדלו ַ‬ ‫חיו‪ .‬כל הילדים הכירו רק את ָה ָארץ שבה הם גרו‪ ,‬רוסיה או מרוקו או תימן או צרפת‪.‬‬ ‫אך הילדים היהודים — גופם היה ְּב ֶארץ הגלות‪ ,‬אך חלק מנשמתם היה באותו זמן בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬מי שלמד ב"חדר"‪ ,‬שבו למדו הבנים הקטנים תורה‪ ,‬או מי שלמד בבית ספר‬ ‫יהודי‪ ,‬בו למדו בנות ָּובנים‪ ,‬שמע על אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב שנדדו בארץ הקודש‪ ,‬על‬ ‫שבטי ישראל שעלו ממצרים והתיישבו בארץ‪ ,‬על השופטים והמלכים‪ ,‬על באר שבע‬ ‫ּושכם‪ ,‬על חברון וִ ירּושלים‪ .‬גם בבית ִהרּבו להזכיר את ארץ ישראל וִ ירּושלים בהזדמנויות‬ ‫ְ‬ ‫רבות‪ְּ .‬ב ֶפסח סיפרו על רבי עקיבא וַ ֲחבריו ִּב ְבני ברק ושרו "לַ שנה הבאה ִּבירּושלים"‪,‬‬ ‫ְּובתשעה באב התאבלו על חורבן בית המקדש והתפללו על ִּבניינו מחדש‪ .‬בל"ג בעומר‬ ‫הזכירו את המלחמות של היהודים ָּברומאים‪ְּ ,‬ובט"ו בשבט השתדלו לאכול מהפירות‬ ‫האופייניים לארץ ישראל‪ ,‬כמו למשל חרובים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫עונות השנה החשובות לא היו אלה של הגולה‪ ,‬אלא העונות של ארץ ישראל‪ ,‬שהיו‬ ‫כשה ָחג‬ ‫ֶ‬ ‫תלויות בחגים הגדולים‪ .‬כשהגיע פסח‪ ,‬היה זה בשביל היהודים ראשית האביב‪ ,‬גם‬ ‫חל בסוף חודש מרס ובפולין היה אמצע החורף ובדרום אפריקה סוף הקיץ‪ְּ .‬ב ֶפסח היו‬ ‫מתפללים תפילת הטל‪ ,‬כי בארץ ישראל אין גשם באביב ַּובקיץ‪ ,‬ובסוכות היו מתפללים‬ ‫"מ ִׁשיב הרוח ּומוריד הגשם"‪ ,‬בלי להתייחס לעובדה‬ ‫תפילת הגשם‪ ,‬ואומרים בתפילה‪ַ :‬‬ ‫שבארץ בה ישבו ייתכן שיורד גשם כל השנה‪ .‬מבחינת ההרגשה‪ ,‬היהודים המשיכו לחיות‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ונשמתם התנהלה לפי האקלים הארציִ ְש ְר ֵאלי‪ ,‬גם כשהם שכנו בגולה‪.‬‬ ‫אני זוכר שנה אחת‪ ,‬מעט אחרי מלחמת העולם השנייה‪ .‬הייתי במוסד ילדים יהודי‬ ‫שא ָחד מהוריהם או שניהם נהרגו בשואה‪.‬‬ ‫ַּב ֲעיירה קטנה בהולנד‪ ,‬עם ילדים אחרים‪ֶ ,‬‬ ‫המוסד היה שייך ל"עליית הנוער"‪ ,‬וכולנו התכוננו לעלות לארץ כשהאנגלים ייתנו רשות‬ ‫לכך‪ .‬באותה שנה היה חורף קשה בהולנד‪ .‬הארץ היתה מכוסה שלג כבד והנהרות‬ ‫והתעלות הרבים היו קפואים‪ .‬בט"ו בשבט אספו אותנו‪ ,‬ילדים ובני נוער ממוסדות‬ ‫אחדים‪ ,‬וערכו לנו מסיבה‪ .‬כיּבדו אותנו ִּב ְשקדים ִּוב ְתמרים מיובשים והיתה תוכנית‬ ‫מיוחדת לחג‪ .‬הופיע גם מרצה‪ ,‬והוא אמר לנו‪" :‬הביטו החוצה‪ ,‬דרך החלון‪ .‬תראו את‬ ‫השלג‪ ,‬את העצים החשופים ללא עלים‪ .‬כאן‪ ,‬בהולנד‪ ,‬עדיין חורף‪ ,‬אין ניצני פריחה‪ ,‬קר‪,‬‬ ‫הכול קפוא‪ ,‬מת‪ .‬אבל בארצנו‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬מהיום מתחיל הטבע להתעורר‪ ,‬מתחילה‬ ‫הצמיחה החדשה‪ .‬היום בארץ ישראל ראש השנה לאילנות‪ .‬כשתבואו לארץ‪ ,‬תראו איך‬ ‫השקדייה פורחת וְ כּולה מכוסה פרחים לבנים ּווְ רודים בתקופה זאת‪".‬‬

‫‪214‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הסתכלתי החוצה וניסיתי לְ ַדמות לעצמי שאני נמצא בארץ‪ ,‬חם ונעים בחוץ (לא ידעתי‬ ‫ּומרס)‪ ,‬ואני עומד ונֶ ֱהנֶ ה‬ ‫אז‪ ,‬שגם כאן יכול עדיין להיות קר וגשום ָּבחודשים פברואר ַ‬ ‫מפרחי השקדייה היפים‪ .‬חשבתי לעצמי‪" :‬הלוואי‪ ,‬הלוואי שהאנגלים כבר ילכו ונעלה‬ ‫יהנות מהחיים בארץ‪ ,‬בה לעולם לא קר כמו בהולנד‪ "...‬ועכשיו‪ ,‬שזכיתי‬ ‫ארצה ונוכל גם לֵ ָ‬ ‫לכך‪ ,‬כשמגיע ט"ו בשבט אני זוכר מדי פעם את היום הקר ההוא בהולנד הרחוקה‪,‬‬ ‫דברי המרצה את רצוני לעזוב את הגולה ולעלות לארץ‪.‬‬ ‫ּוכיצד חיזקו ֵ‬ ‫ֵ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬כיצד התבטא הקשר העמוק שחשו היהודים בארצות הגולה לארץ ישראל?‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬על איזו חוויה אישית מסופר בקטע?‬ ‫המספר?‬ ‫ֵּ‬ ‫ב‪ .‬כיצד השפיעה החוויה הזאת על רגשותיו ִודמיונותיו של‬ ‫‪ .3‬מדוע מרגיש הנער שהוא מכיר את ארץ ישראל בלי שחי בה?‬ ‫‪ .4‬חלקו את הטקסט לשני חלקים‪:‬‬ ‫א‪ .‬החלק הראשון כולל את ִּפסקות ‪ . - - -‬הנושא של חלק זה הוא‪:‬‬ ‫ב‪ .‬החלק השני כולל את פסקות ‪ . - - -‬הנושא של חלק זה הוא‪:‬‬

‫טבשב ו"ט ‪215‬‬

‫ספרנו ‪ /‬מתוך עיתון בית ספר בפולין‬ ‫ט"ו בשבט בבית ֵ‬ ‫החיבור שלפניכם הוא תצלום של כתב יד מקורי‪ ,‬הלקוח מתוך עיתון בית הספר‬ ‫ביַגְ לֶ ניצה בפולין‪ ,‬שיצא לאור בפברואר ‪ּ ,1939‬כַ ֲחצי שנה לפני כיבוש פולין בידי הנאצים‪.‬‬ ‫לפני מלחמת העולם השנייה היתה בפולין רשת בתי ספר עבריים שנקראה "תרבות"‪.‬‬ ‫הלימודים התקיימו בשפה העברית‪ ,‬ולבוגרים הוענקה תעודת בגרות עברית‪ .‬העיתון‬ ‫בביתה של גב' ֶרגינה ברנר מראשון לציון‪ .‬מבין הילדים‬ ‫שבו התפרסם המכתב שמור ֵ‬ ‫הרבים שכתבו בעיתון ניצלה רק אחותה‪ ,‬שושנה‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬במה מזכירה החוויה של ַה ְמ ַס ֵּפר בטקסט‪" :‬המקום בו נמצאת הנשמה" את‬ ‫החוויה של מלכה כפי שהיא כותבת עליה בעיתון בית הספר "תרבות" שבגולה?‬ ‫‪ .2‬במה שונה סוג הטקסט‪" :‬המקום בו נמצאת הנשמה" מסוג הטקסט‬ ‫"ט"ו בשבט בבית ספרנו"?‬

‫‪216‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫ענייני לשון ‪ -‬מילות יַ ַחס‬

‫מילות יחס מקשרות בין ֵשמות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ראש השנה ָלאילנות‪.‬‬ ‫מילות יחס מקשרות גם בין פועל לשם אכלנו ִמפירות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫דוגמאות למילות יחס‪ :‬על‪ִ ,‬מן‪ִ ,‬עם‪ ,‬מול‪ ,‬נגד‪ ,‬של‪ ,‬לפני‪ ,‬אחרי‪ ,‬בתוך‪ ,‬על־יד‪,‬‬ ‫אותיות היחס הן‪ :‬ב‪ ,‬ל‪ ,‬מ‪ ,‬כ‬

‫למילות יחס אפשר להוסיף כינויי גוף‬ ‫יכם‬ ‫ לְ יַ ד ‪ ‬לְ יָ ִדי ‪ ‬לְ יָ ְדך ‪ ‬לְ יָ ְד ֶ‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫ִּבגְ לַ ל ‪ִּ ‬בגְ לָ לֹו ‪ִּ ‬בגְ לָ לָ ם‬ ‫ָּכמֹונִ י ‪ָּ ‬כמֹוך ‪ָּ ‬כמֹוך ‪ָּ ‬כמֹוהּו‪.‬‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫ • חברי הטוב גר מּולי‬ ‫• בן דודי ביקר אצלנו‬ ‫• עשי כמוני‬ ‫• שחק עמו בבקשה‬ ‫שימו לב‪ :‬בניגוד למילות יחס‪ ,‬למילות קישור כגון‪ :‬אבל; למרות‪ ,‬כדי‪ ....‬אי אפשר להוסיף‬ ‫כינויי גוף‪.‬‬

‫‪ .1‬מיינו את המילים שלהלן לשתי קבוצות‪:‬‬ ‫א‪ .‬מילות יחס‬ ‫ב‪ .‬מילות קישור‬ ‫ ‬

‫נֹוסף לְ ָכְך • ַעל • ֶאל • ְּב‪ִ • ...‬מ ְּפנֵ י ֶׁש‪ • ...‬לְ ‪ֶ • ....‬את • ִמּׁשּום ֶׁש‪ֵ • ....‬מ‪ַ • ...‬על־יָ ד‬ ‫ַ‬ ‫מּול • גַ ם • ִעם • לְ ַ‬ ‫עּומת זֹאת • נֶ גֶ ד • ֶׁשל • לִ ְפנֵ י • ַא ֲח ֵרי • ְּבתֹוְך • ּכְ ֵדי ֶׁש‪ֵ • ...‬א ֶצל‬ ‫•‬

‫‪ .2‬הוסיפו את אותיות היחס ב‪ ,‬ל‪ ,‬מ‪ ,‬כ‪ּ ַ ,‬ב ְמקומות המתאימים‪:‬‬ ‫א‪_ .‬ט"ו בשבט השתדלו _אכול מפירות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הטבע מתחיל _התעורר בט"ו _שבט‬ ‫ג‪_ .‬פסח סיפרו __ רבי עקיבא _ סבי‬ ‫ד‪_ .‬שנה הבאה _ירושלים‪.‬‬ ‫ה‪_ .‬תשעה _אב התפללנו __ חורבן בית המקדש _ כותל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עלינו _ ארץ _אתיופיה‪.‬‬ ‫ז‪_ .‬פסח יש לתלמידים _שבועיים חופש מהלימודים‪.‬‬

‫טבשב ו"ט ‪217‬‬

‫‪ .3‬הוסיפו את מילות היחס ואת אותיות היחס החסרות‪.‬‬ ‫התאימו להם את כינויי הגוף המתאימים‪.‬‬ ‫א‪ .‬השקדיות פורחות‪ ,‬הן כולן (כל) מכוסות בפרחים‪.‬‬ ‫עיּכבתם ___ (את) ולכן איחרתי לשיעור‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ב ‬ ‫ג‪ .‬המפקד פקד‪( ____ :‬אחר)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הם שכנים שלנו‪ ,‬הם גרים _____ (על יד)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מי ____ (כמו) באלים ה'‪.‬‬ ‫‪ .4‬הוסיפו את מילות היחס החסרות למשפטים שלהלן‪ .‬היעזרו בכתוב במסגרת‬ ‫לדוגמה‪:‬‬ ‫מֹוהם‪ּ( .‬כְ מֹו)‬ ‫מֹוכם ולא ְּכ ֶ‬ ‫צריך לעשות את העבודה ְּכ ֶ‬ ‫(אל)‬ ‫א‪ .‬בבקשה הקשיבו‪ ,‬אני מדברת ______ ֶ‬ ‫ב‪ .‬אני מצפה ____ לעזרה‪( .‬מן)‬ ‫ג‪ .‬מצטערים‪ ,‬היינו בתור _____ (לפני)‬ ‫ד‪ .‬נבוא _____ אחר הצהרים‪( .‬אל)‬ ‫ה‪ .‬המסיבה תערך ( אצל)‬ ‫ו‪ .‬הם היו בתור (אחרי)‬ ‫בעברית ַת ִקינָ ה אומרים‪:‬‬ ‫מֹוכן‪.‬‬ ‫מֹוכם‪ָּ ,‬כ ֶ‬ ‫ולא‪ּ :‬כ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫מֹוהן‪ ‬‬ ‫מֹוהם‪ְּ ,‬כ ֶ‬ ‫מֹוכן‪ְּ ,‬כ ֶ‬ ‫מֹוכם‪ְּ ,‬כ ֶ‬ ‫ְּכ ֶ‬ ‫ן‪ ‬ולא‪ ‬מ ְמ ֶכם; ִמ ְמ ֶכן‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ִמ ֶּכם‪ִ ,‬מ ֶּכ‬ ‫יכן‪,‬‬ ‫יכם‪ ,‬לְ ָפנֵ ֶ‬ ‫יכן‪ ,‬ולא‪ ‬לְ ָפנֵ ֶ‬ ‫יכם‪ ,‬לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫לִ ְפנֵ ֶ‬ ‫ליהם‬ ‫יהם ולא ֵאליכם‪ֵ ,‬א ֶ‬ ‫יכם‪ֲ ,‬אלֵ ֶ‬ ‫ֲאלֵ ֶ‬ ‫ִמ ֶּכם‪ִ ,‬מ ֶּכן‪ ,‬ולא ִמ ְמ ֶּכם ִמ ְמ ֶּכן‬ ‫יהם‪-‬ן ולא ֵּבינֵ נו‪ֵּ ,‬בינֵ ֶכם‪ֵּ ,‬בינְ ֶהם‬ ‫יכם‪-‬ן‪ֵּ ,‬בינֵ ֶ‬ ‫ֵּבינֵ ינּו‪ֵּ ,‬בינֵ ֶ‬ ‫ן‪ ‬ולא‪ ‬א ְצלָ ֶהם‪ֶ ,‬א ְצלָ ֶהן‬ ‫ֶ‬ ‫ֶא ְצלְ ֶכם ולא ֶא ְצלָ ֶכם; ֶא ְצלָ ם‪ֶ ,‬א ְצלָ‬

‫‪218‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫פורים‬ ‫ׁשּוע ָתם ָהיִ ָית לָ נֶ צַ ח‪ִּ ,‬ת ְקוָ ָתם ְבּכָ ל ּדֹור וָ דֹור"‬ ‫"ּת ָ‬ ‫ְ‬ ‫ ‬

‫(מתוך שושנת יעקב‪ ,‬פיוט)‬

‫תפילת‬ ‫על הניסים‬ ‫לפורים‬

‫תחריט ממגילת אסתר‪ ,‬המאה השבע־עשרה‬

‫םירופ ‪219‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞מדוע נקבע פורים כיום של משתה ושמחה? נקרא על כך בקטע מתוך‬ ‫"מגילת תענית"‬ ‫ ∞הרב קוק מצא קשר בין חנוכה‪ ,‬פורים ופסח‪ ,‬נקרא מה כתב על כך‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את השיר המשעשע "הופעת הלֵ צים"‪.‬‬

‫פורים‪ ,‬צבעי מים על נייר‪ ,‬המאה ה־‪ ,19‬צפת‬

‫‪220‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הֹוׁשּוע ֶּבן ָק ְר ָחה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫"א ַמר ר' יְ‬ ‫ָ‬ ‫א‪ ‬על ַהּזְ כָ ִרים ִּבלְ ַבד‪ּ ,‬גְ ֻאּלַ ת ָמ ְר ְּדכַ י‬ ‫ַּומה ּגְ ֻאּלַ ת ִמצְ ַריִ ם ֶׁשֹּלא נִ גְ זְ ָרה ּגְ זֵ ָרה ֶאּלָ ַ‬ ‫וְ ֶא ְס ֵּתר ֶׁשּנִ גְ זְ ָרה ַעל ַהּזְ כָ ִרים וְ ַעל ַהּנְ ֵקבֹות‪ַ ,‬על ַא ַחת ּכַ ָמה וְ כַ ָּמה ֶׁש ָאנּו ַחּיָ ִבים‬ ‫טֹובים ְּבכָ ל ָׁשנָ ה וְ ָׁשנָ ה‪.‬״‬ ‫אֹותם יָ ִמים ִ‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ָ‬ ‫(מגילת תענית‪ ,‬י"ב)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬כיצד מסביר רבי יהושע בן קרחה את הטעם לשמחה בפורים?‬ ‫ב‪ .‬מה משמעות המילה "אלא" במשפט הראשון בדבריו?‬ ‫ג‪ .‬אילו משמעויות נוספות קיימות למילה "אלא"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ההקשר ַּבקטע‪.‬‬ ‫"על ַא ַחת ַכ ָמה‪ ‬וְ ַכ ָמה"? הסבירו לפי ֶ‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה פירוש הצירוף‪ַ :‬‬ ‫ב‪ .‬אם מעניין אתכם לדעת באיזה מקום נוסף במקורות מופיע הצירוף הזה‪,‬‬ ‫חפשו בהגדה של פסח‪ ,‬וציינו בסיום איזה פיוט הוא מופיע‪.‬‬ ‫‪ .3‬חברו משפט והשתמשו בצירוף‪ַ :‬על ַא ַחת ַכ ָמה וְ ַכ ָמה‪.‬‬

‫‪ .4‬א‪ .‬קראו את המשפט הראשון בדברי ר' יהושוע בן קרחה‪.‬‬ ‫מה משמעות מילת הקישור "אלא"?‬ ‫ב‪ .‬הציעו מילים מקבילות ונרדפות למילת הקישור "אלא"‪.‬‬

‫שלושה חגים בישראל שזורים באור‬

‫"שלושה ימים טובים הם נֶ חגגים בישראל‪ ‬על שם הניסים שנעשו לאבותינו ולנו‪.‬‬ ‫אֹורה‪ .‬‬ ‫שזּורים באור ְּוב ָ‬ ‫ֵואילו הם‪ :‬פסח‪ ,‬פורים וחנוכה ‪ -‬ושלושתם ִ‬ ‫התגּברּות כוחות האור על כוחות החושך שבעולם‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫בֹותם'‪( .‬מכת חושך במצרים)‬ ‫מֹוש ָ‬ ‫פסח‪ּ' :‬ולכל בני ישראל היה אור ְּב ְ‬ ‫פורים‪' :‬ליהודים היתה אורה'‪.‬‬ ‫(הרב צבי יהודה קּוק)‬ ‫ ‬ ‫חנוכה‪' :‬הנרות הללו אנו מדליקים'‪.‬‬ ‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה המשותף לפסח‪ ,‬פורים וחנוכה לפי הרב צבי יהודה קוק?‬ ‫ב‪ֵ .‬אילו נִ סים אירעו לאבותינו בכל אחד מהחגים האלה?‬ ‫‪ .2‬הסבירו לפי הבנתכם את המשפט‪" :‬התגַ ְּברּות כוחות האור על כוחות החושך"?‬

‫םירופ ‪221‬‬

‫ְתֶ ְרמָן‬ ‫הֹופ ַעת ַה ֵּל ִצים ‪ /‬נָתָן אַל ּ‬ ‫ָ‬ ‫צּומה‪,‬‬ ‫יטה ֲע ָ‬ ‫ְּכ ִאּלּו ֻׁשּלְ חּו ִּב ְב ִע ָ‬ ‫ְּכ ִאּלּו נֹורּו‬ ‫ּתֹות ִחים‪,‬‬ ‫ִמּתֹוְך ְׁשנֵ י ָ‬ ‫ ‬ ‫הּומ‬ ‫יעים ַּבּזִ ָירה‪ְּ ,‬ב ָ‬ ‫מֹופ ִ‬ ‫ִ‬ ‫הּומה‪,‬‬ ‫ה־ּומ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ִּדינְ ג‬ ‫וְ דֹונְ ג‬ ‫ַא ִחים!‬ ‫יעף‬ ‫יעים ֵהם ִּב ָ‬ ‫מֹופ ִ‬ ‫ִ‬ ‫יח‪,‬‬ ‫נִ ְת ָקלִ ים ַּב ָּׁש ִט ַ‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ְּט ִחים‬ ‫וְ ָק ִמים‬ ‫ ‬ ‫ַאְך ִמ ֶּד ִחי ֶאל ֶּד ִחי‬ ‫ ‬ ‫יהם ִמ ְתנַ ּגְ ִׁשים‪...‬‬ ‫ִמ ְצ ֵח ֶ‬ ‫יח‬ ‫יהם זֶ ה ַמ ְר ִּת ַ‬ ‫ֶאת ְׁשנֵ ֶ‬ ‫ּובקֹול נֶ ֶפץ ֵהם‬ ‫ְ‬ ‫סֹוט ִרים זֶ ה לָ זֶ ה ַעל לֶ ִחי‪...‬‬ ‫ְ‬ ‫ ‬ ‫יע‬ ‫ּובתֹוְך ָּכְך ַמ ִּכ ִירים ֵהם ְּבא ֶֹפן ַמ ְפ ִּת ַ‬ ‫ְ‬ ‫צֹוח ִקים ַעד ֶּב ִכי!‬ ‫ִאיׁש ָא ִחיו‪ ...‬וְ ָׂש ִׂשים‪ ...‬וְ ֲ‬

‫רֹוק ִדים‪ַ ,‬מ ִּפילִ ים זֶ ה ֶאת זֶ ה ַּב ַּפח‪,‬‬ ‫ֵהם ְ‬ ‫ְמ ַח ְּפ ִׂשים זֶ ה ֶאת זֶ ה ִּבזְ כּוכִ ית ַמגְ ֶּדלֶ ת‪.‬‬ ‫ִאּוַ לְ ָּתם ִהיא ּגְ דֹולָ ה וְ ַר ָּבה ּכָ ל־ּכָ ְך‬ ‫ּומ ָּמׁש‬ ‫יפה ַ‬ ‫וְ כָ ל־ּכָ ְך ַמ ִּק ָ‬ ‫ֹלא־מגְ ֶּבלֶ ת‪,‬‬ ‫ֻ‬ ‫ַעד ּכִ י ּגַ ם ַה ָחכְ ָמה (זֶ ה ִענְ יָ ן ְמ ֻס ָּבְך‪)...‬‬ ‫ָּבּה ּכְ ִאּלּו לְ ֶפ ַתע נִ כְ לֶ לֶ ת‪...‬‬ ‫ְמ ַס ְּפ ִרים ֵהם ְּב ִדיחֹות ִּב ְמ ִהירּות ַה ָּבזָ ק‬ ‫ּולְ ֶ‬ ‫תֹוס ֶפת־ּגִ ּוּון ַמ ִּציגִ ים ֵהם ְּביַ ַחד‬ ‫ַמ ַע ְרכֹון ֲא ֶׁשר ּבֹו ֵהם אֹוכְ לִ ים ָמ ָרק‬ ‫ַ‬ ‫ׁשֹוב ִרים ִא‬ ‫וְ ְ‬ ‫יׁש־על־רֹאׁש־יְ ִדידֹו ַה ַּצּלַ ַחת‪.‬‬ ‫אֹומר‪ַ :‬חד וְ ַדק!‬ ‫צֹוחק ַה ָּק ָהל וְ ֵ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫הֹופ ָעה ֻמ ְצלַ ַחת‪.‬‬ ‫ְּב ֶה ְחלֵ ט ָ‬

‫ָה ֶא ָחד הּוא ָארְֹך ְּכמֹוט‬ ‫ּומּיָ ד ִמ ְת ָּב ֵרר ֶׁשהּוא לֶ ֶמְך‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ַה ֵּׁשנִ י הּוא ָק ָצר ְמאֹוד‬ ‫וְ נִ ְר ֶאה ְק ָצת ֵ‬ ‫ן־ס ֶמְך‪.‬‬ ‫יֹותר ְּכ ֶב ֶ‬ ‫יהם ְּכ ֻתּמֹות‪,‬‬ ‫יהם ֲא ֻד ִּמים‪ִׂ ,‬ש ְפ ֵת ֶ‬ ‫ָח ְט ֵמ ֶ‬ ‫ׁשּוחים ַּב ֶ ּק ַמח‪.‬‬ ‫יהם ְמ ִ‬ ‫ְּפנֵ ֶ‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬כיצד באה לידי ביטוי שמחת פורים בשיר?‬ ‫‪ .2‬ספרו‪ ,‬כיצד מתבטאת שמחת פורים בביתכם‪ ,‬בבית הספר או ביישוב שבו‬ ‫אתם גרים?‬

‫‪222‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫פסח‬ ‫במדור?‬

‫"ּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור‪ַ ,‬חּיָ ב ָא ָדם לִ ְראֹות ֶאת ַעצְ מֹו‬ ‫ְ‬ ‫ּכְ ִאּלּו הּוא יָ צָ א ִמ ִּמצְ ַריִ ם"‪.‬‬ ‫מתוך ההגדה‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬הסבירו את המשפט שבשער המדור לפי הבנתכם‪.‬‬ ‫‪ .2‬איזה קשר אפשר למצוא בין המשפט מתוך ההגדה לתצלומים?‬

‫חספ ‪223‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫חג הפסח נקרא גם בשם‪" :‬חג האביב"‪ .‬נקרא פסוקים משיר השירים ומהרמב"ם‬ ‫הקשורים לאביב‪.‬‬ ‫נקרא על התפתחות החג "מקורבן הפסח בימי בית המקדש ועד טקס קריאת‬ ‫ההגדה בימינו"‪.‬‬ ‫ההגדה של פסח נכתבה נדבך על גבי נדבך במשך כמה וכמה דורות‪ .‬על תהליך‬ ‫כתיבתה תקראו בטקסט המידעי‪" :‬ההגדה של פסח"‪.‬‬ ‫נקרא את הפרשנות של חנה ניר למצוות ביעור שרידי החמץ בשיר “ביעור חמץ“‪.‬‬ ‫נקרא את המעשייה "כוס הדורות" מאת אשר ברש‪ .‬בסיפור הזה‪ ,‬גרמה כוס אליהו‬ ‫לשבר במשפחה‪ ,‬אך גם לאיחודה מחדש‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬השימוש בביטויי זמן עוזר לנו לתאר‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪ ,‬השתלשלות עניינים‬ ‫או תהליך‪ .‬נתרגל שימוש בביטויי זמן‪.‬‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬ ‫שא ְיר ָעה לפני הקמת המדינה‪.‬‬ ‫‪ ‬נקרא על חוויית "פסח" מיוחדת במינה ֵ‬ ‫‪ ‬נחזור ונתרגל פעלים סבילים‪.‬‬ ‫ ‬

‫כיסוי למצות משנת ‪1900‬‬

‫‪224‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫מגילת שיר השירים כלולה בחמש מגילות בקובץ כתובים שבתנ"ך‪ .‬כתב אותה שלמה‬ ‫המלך‪ .‬משמעות השם שיר השירים היא השיר המובחר שבשירי שלמה המלך‪ .‬המגילה‬ ‫היא משל ליחסי האהבה שבין ה' לעמו ישראל‪ .‬נוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים‬ ‫בעדות שונות בשבת חול המועד של פסח‪ .‬משום שיש בה תיאורים של האביב‪ .‬ומשום‬ ‫שבחג הפסח מרבים לקרוא בשירים שבתנ״ך (שירת הים‪ ,‬שירת דוד ועוד)‪.‬‬

‫(לפי דעת מקרא)‬

‫דֹודי וְ ָא ַמר לִ י‪ :‬‬ ‫"‪...‬ענָ ה ִ‬ ‫ָ‬ ‫ּולְ כִ י־לָ ך‪ .‬‬ ‫קּומי לָ ְך ַר ְעיָ ִתי יָ ָפ ִתי ‬ ‫ִ‬ ‫ַהּגֶ ֶׁשם ָחלַ ף ָהלַ ְך לֹו‬ ‫ּכִ י ִהּנֵ ה ַה ְּס ָתו ָע ָבר ‬ ‫ֵעת ַהּזָ ִמיר ִהּגִ ַיע‬ ‫ַהּנִ ּצָ נִ ים נִ ְראּו ָב ָא ֶרץ ‬ ‫וְ קֹול ַהּתֹור נִ ְׁש ַמע ְּב ַא ְרצֵ נּו‪.‬‬ ‫וְ ַהּגְ ָפנִ ים ְס ָמ ַדר נָ ְתנּו ֵר ַיח;‬ ‫ַה ְּת ֵאנָ ה ָחנְ ָטה ַפּגֶ יהָ ‬

‫דֹודי ‪ -‬אהובי‬ ‫ִ‬ ‫ַר ְעיָ ִתי ‪ -‬בת זוגי‬ ‫ַה ְּס ָתו ‪ -‬ימות הגשמים‪ ,‬חורף‬ ‫ָחנְ ָטה ‪ -‬הפרי שלה התחיל להבשיל‬ ‫יה ‪ -‬תאניה שטרם הבשילו‪ .‬בוסר‬ ‫ַפּגֶ ָ‬ ‫רחי הגפן הקטנים‬ ‫סמדר ‪ִּ -‬פ ֵ‬

‫(מגילת "שיר השירים" פרק ב‪ ,‬פסוקים י‪-‬יג)‬

‫ ‬

‫גולשים ומאזינים‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬יוטיוב‪/‬יהורם גאון‪/‬כי הנה סתיו עבר‪.‬‬ ‫האזינו לשיר ואם תרצו הצטרפו לשירה‪.‬‬

‫פגת התאנה‬

‫פריחת הגפן‬

‫חספ ‪225‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬שערו‪ ,‬מיהו הדובר בשיר?‬ ‫‪ .2‬כיצד מתואר האביב?‬ ‫קראו את פירוש של רש"י לפסוקים משיר השירים‪:‬‬ ‫קומי לכי ‪ -‬כתיב יוד יתירה קום לך לקבל עשרת הדברות‪.‬‬ ‫הנה הסתיו עבר ‪ -‬אין עכשיו טורח בדרך‪( ,‬סתיו כאן הכוונה לחורף)‬ ‫כי הנה הסתיו עבר ‪ -‬אלו ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫הגשם ‪ -‬שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו‪ ,‬כלומר שמונים ושש שנה של‬ ‫קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם‪.‬‬ ‫הניצנים נראו בארץ ‪ -‬הרי משה ואהרון מוכנים לכם לכל צורכיכם‪.‬‬ ‫עת הזמיר הגיע ‪ -‬שאתם עתידים לומר שירה על הים‪.‬‬ ‫וקול התור הגיע ‪ -‬קול שהגיע זמן יציאתכם ממצרים‪.‬‬ ‫התאנה חנטה ָּפגֶ יה ‪ -‬הגיע זמן של ביכורים לקרוב שתיכנסו לארץ‪.‬‬ ‫והגפנים סמדר נתנו ריח ‪ָ -‬ק ֵרב זמן נסכי יין (במקדש)‪.‬‬ ‫‪ .3‬לפי פירושו של רש"י‪ ,‬איזו תקופה בחיי עם ישראל מסמל‪:‬‬ ‫א‪ .‬הסתיו והגשם?‬ ‫ב‪ .‬הופעת הניצנים?‬ ‫ג‪ .‬קול התור?‬ ‫ד‪ .‬פגי התאנה וריח הגפנים?‬ ‫‪ .4‬כיצד מקשר רש"י את הפסוקים משיר השירים ליציאת מצרים?‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬מדוע נהוג לקרוא את שיר השירים בפסח? קראו על כך בהסבר לשיר‬ ‫השירים שבראש העמוד הקודם וכתבו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איזה נימוק נוסף לקריאת המגילה בפסח אפשר להסיק מפירושו של רש"י?‬ ‫‪ .6‬כדאי לשנן בעל פה את ארבע השורות האחרונות משיר השירים מהקטע‬ ‫המצוטט במסגרת בעמוד הקודם‪.‬‬ ‫אילנות־ה ַמ ֲאכָ ל בחודש‬ ‫ַ‬ ‫יֹופיָ ים של פרחי‬ ‫בברכת האילנות אנחנו מברכים על ְ‬ ‫ניסן‪ .‬כדי לברך צריך שיהיו לפחות שני אילנות מלבלבים‪.‬‬

‫ֹלקינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪ֶ ,‬שֹּׁלא ִח ֵּסר ָּבעֹולָ מֹו ּכְ לּום ָּוב ָרא ּבֹו ְּב ִרּיֹות‬ ‫"ּברּוְך ַא ָּתה ה' ֱא ֵ‬ ‫ָ‬ ‫טֹובֹות וְ ִאילָ נֹות טֹובֹות‪ ,‬לֵ ָהנֹות ָּב ֶהן ְּבנֵ י ָא ָדם"‪.‬‬

‫‪226‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מקורבן הפסח בימי בית המקדש ועד קריאת ההגדה בליל הסדר‬ ‫בלוח השנה העברי נמצא חג אחד‪ ,‬חג הפסח‪ ,‬שבמרכזו קיימת החובה לספר לילדי המשפחה‬ ‫את סיפור יציאת מצרים‪ .‬בתורה כתוב‪" :‬וְ ִהּגַ ַד ְָת לְ ִבנְ ָך ַּבּיֹום ַההּוא" (שמות פרק יג‪ ,‬פסוק‬ ‫ח) כלומר מצוות עשה לספר בחג הפסח את סיפור הגאולה וחוויַ ת יציאת מצרים לילדי‬ ‫ית ְ ּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם וַ ּי ִֹצ ֲאָך ה' ֱאֹלקיָך ִמ ָּׁשם‬ ‫המשפחה‪ ,‬ולקיים את הציווי‪ּ“ :‬וזְ ָכ ַר ָת ּכִ י ֶע ֶבד ָהיִ ָ‬ ‫ְ ּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה" (דברים פרק טו פסוק טו)‪.‬‬ ‫בימי הבית הראשון עדין לא היה נוסח קבוע לסיפור יציאת מצרים‪ .‬משערים שעולי הרגל‬ ‫ִס ְּפרו את סיפור הגאולה מעבדות בשעת אכילת הזבח בירושלים‪ .‬כל הורה סיפר אותו לבניו‬ ‫לפי הסיפור שמסר לו אביו‪.‬‬ ‫כאשר נבנה הבית השני התחדשה העלייה לרגל‪ .‬קורבן הפסח נשחט בחצר המקדש‬ ‫ונאכל בבתים ובחצרות שבהם התארחו עולי הרגל‪ .‬לאכילתו התלוותה שירת הלל‪ .‬כבר‬ ‫אז קבעו חכמינו שיש לקרוא את פסוקי פרשת "ארמי אובד אבי" (דברים פרק כו‪ ,‬פסוקים‬ ‫ה‪-‬ח) שבה מסופר בקצרה על יציאת מצרים‪ .‬פסוקים אלה היו ידועים בעל־פה‪ ,‬הם נאמרו‬ ‫והסבירו את משמעותם לילדים‪.‬‬ ‫בקול ִ‬ ‫תהליך חיּבּור ההגדה של פסח התחיל לאחר חורבן בית המקדש השני‪ .‬אופי החג השתנה‬ ‫מכיוון שפסקו העלייה לרגל וזבח הפסח עבר מוקד החג לליל הסדר שמתקיים מאז ועד‬ ‫היום במסגרת הבית והמשפחה‪.‬‬ ‫החרוסת‪ ,‬מצה ּומרור וכן‬ ‫ֶ‬ ‫החזֶ ֶרת וְ‬ ‫במשנה שנערכה במאה השנייה‪ ,‬מוזכרים ארבע קושיות‪ַ ,‬‬ ‫שחּובר אחרי המשנה נוספו דברי רבן גמליאל על ארבעת‬ ‫ַּ‬ ‫הברכות על היין‪ּ ַ .‬בתלמוד הבבלי‬ ‫הבנים ‪ -‬חכם‪ ,‬רשע‪ ,‬תם ושאינו יודע לשאול‪ .‬הטקסטים עברו מדור לדור והעריכה הסופית‬ ‫נעשתה כפי הנראה‪ ,‬זמן מה אחרי חתימת התלמוד הבבלי במאה השמינית‪.‬‬ ‫עותק ההגדה השלם הקדום ביותר שהגיע אלינו ִּב ְשלֵ מּותו הוא העותק הכלול בסידור‬ ‫ֶ‬ ‫התפילה שערך רבי עמרם גאון לפני יותר מאלף שנים‪.‬‬

‫חספ ‪227‬‬

‫ההגדה של פסח כוללת שלושה עניינים עיקריים‪ :‬סיפור הגאולה ממצרים‪ַ ,‬הלֵ ל‬ ‫וברכות‪ .‬מופיע בה לֶ ֶקט של טקסטים מתקופות שונות‪ :‬פסוקים מהתנ"ך‪ ,‬קטעים‬ ‫מהמשנה‪ ,‬מדרשים ופיוטים‪ .‬היא כוללת שאלות וקושיות וכן ַה ְמ ָחשֹות באמצעות‬ ‫קערת הסדר‪ ,‬אפיקומן ושירים‪ ,‬שתפקידם לשתף את הילדים‪ ,‬לעורר את סקרנותם‬ ‫ולסייע להם להישאר ֵערים עד סיּום ליל הסדר‪.‬‬ ‫את חלקּה הראשון של ההגדה קוראים לפני הסעודה‪ .‬אחרי הסעודה ִּוב ְר ַּכת המזון‬ ‫ממשיכים לקרוא בהגדה ּומסיימים בשירים‪.‬‬ ‫ההגדה של פסח היא המאּויֶ ֶרת ביותר מבין הספרים שבארון הספרים היהודי‪.‬‬ ‫במהלך הדורות נכתבו יותר מ ‪ 500-‬פירושים להגדה‪ ,‬ומאז המצאת הדפוס היא נדפסה‬ ‫לעשׂרות שפות‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫באלפי מהדורות ותורגמה‬ ‫לסיכום‪ ,‬קריאת ההגדה נועדה למען הדור הצעיר ‪ -‬הבנים והבנות‪ .‬להם צריך לְ ַס ּ ֵפר‬ ‫ִ ּביציאת מצרים‪ ,‬כדי שיֵ ידעו ‪ -‬ויעבירו את סיפור הגאולה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫(לפי אתרים שונים באינטרנט)‬

‫הגדת הציפורים‪ ,‬כתב יד לפני ‪ 700‬שנים‬

‫‪ .1‬התבוננו באיור‪ ,‬מה רואים בו?‬ ‫‪ .2‬שערו מדוע לא אייר המאייר ראשי אדם?‬

‫‪228‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬קראו את הפסקה הראשונה והאחרונה‪ .‬מהן מדגישות?‬ ‫ב‪ .‬מדוע חשוב לקיים את מצוות‪" :‬והגדת לבנך"?‬ ‫‪ .2‬במה שונה אופן חגיגת הפסח לפני חורבן בית המקדש השני מציּון החג בשנים‬ ‫שלאחר החורבן?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬ההגדה של פסח התגבשה במשך מאות שנים‪ .‬כל דור חכמים הוסיף לה‬ ‫קטעים לקריאה או הוראות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם תרצו‪ ,‬הכינו ציר זמן מחורבן המקדש לקיום ליל הסדר‪ .‬בית המקדש‬ ‫השני חרב במאה הראשונה (שנת ‪ 70‬לספירה); המשנה נכתבה ונחתמה‬ ‫בתחילת המאה השלישית; התלמוד נחתם במאה החמישית‪.‬‬ ‫‪ .4‬פתחו את ההגדה של פסח‪ ,‬חפשו את הקטעים שהנושא שלהם הוא סיפור‬ ‫הגאולה ממצרים‪ .‬וקראו קטע לפי בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬מהו הספר הקדום ביותר שמצוי בו נוסח ההגדה של פסח?‬ ‫ב‪ .‬קראו את הערת השוליים בעמוד זה‪ .‬מה שם הספר המוזכר בהערת‬ ‫השוליים?‬ ‫ג‪ .‬מדוע הספר חשוב?‬

‫ר' עמרם גאון‬ ‫נולד במאה השמינית‬ ‫בבבל‪ .‬חיבר "סדר‬ ‫תפילות של כל השנה"‬ ‫עם הדינים השייכים‬ ‫לתפילות ולחגים לפי‬ ‫בקשת יהודי ספרד‪.‬‬ ‫הסידור ערוך לפי‬ ‫מנהג הישיבות בבבל‪,‬‬ ‫ונתקבל ע"י גדולי‬ ‫ההלכה‪.‬‬

‫‪ .6‬למילים "הגדה" ו"אגדה" יש צליל דומה‪ .‬בדקו במילון וכתבו‪ ,‬האם יש שוני‬ ‫במשמעות שלהן?‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫מה הוסיפה לכם הקריאה בטקסט על ידיעותיכם?‬ ‫קראו את דברי הרמב"ם שבמסגרת‪:‬‬

‫ּתֹורה לְ ַס ֵּפר ְּבנִ ִּסים וְ נִ ְפלָ אֹות‬ ‫“מצְ וַ ת ֲע ֵׂשה ֶשׁל ָ‬ ‫ִ‬ ‫בֹותינּו ְּב ִמצְ ַריִ ם ְּבלֵ יל ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר ְּבנִ ָיסן‪,‬‬ ‫ֶׁשנַ ֲעׂשּו לַ ֲא ֵ‬ ‫אתם ִמ ִּמצְ ַריִ ם‪,‬‬ ‫ֶׁשנֶ ֱא ָמר‪ :‬זָ כֹר ֶאת ַהּיֹום ַהּזֶ ה ֲא ֶׁשר יָ צָ ֶ‬ ‫ּכְ מּו ֶׁשנֶ ֱא ָמר‪ :‬זָ כֹר ֶאת יֹום ַה ַּׁש ָּבת לְ ָק ְדשֹ​ֹו"‪.‬‬ ‫(רמב"ם זמנים‪ ,‬הלכות חמץ ומצה פרק ז)‪.‬‬

‫ ‬

‫על מה מתבסס הרמב"ם כשהוא קובע שהציווי לזכור את יציאת מצרים שווה‬ ‫בחשיבותו למצוות שמירת השבת?‬

‫חספ ‪229‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון ‪-‬‬ ‫שם הפעולה‬ ‫לשם המציין פעולה ונוצר מן הפועל קוראים "שם הפעולה"‪.‬‬ ‫הוא‪ ":‬הּגָ ָדה"‬ ‫ַ‬ ‫"הּגִ יד" שם הפעולה‬ ‫לדוגמה‪ :‬הפועל הוא‪ִ :‬‬

‫‪ .1‬מצאו והעתיקו מהכתוב לפחות שני ְשמות ְּפעולה‪.‬‬ ‫פועל או ֵשם ַה ְּפעּולָ ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬כתבו ליד כל מילה האם הוא ַ‬ ‫ ג‪ָ .‬ש ַקל ‬ ‫‬‫ ב‪ .‬להשפיע ‪ -‬‬ ‫א‪ .‬המלצה ‪ -‬‬ ‫ ו‪ .‬שיפור ‪ -‬‬ ‫ ה‪ .‬להתארגן ‪ -‬‬ ‫ד‪ .‬התרגש ‪ -‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫‪ .3‬כתבו את שם הפעולה של הפעלים האלו‪:‬‬ ‫שומרים‬ ‫לומדים‬ ‫תרקוד נושמים‬

‫מתבודדים‬

‫ישתמשו‬

‫˘˘˘‬

‫ְּפ ָע ִלים בסביל‬ ‫צורות הפועל בסביל נמצאות בשימוש בטקסטים מדעיים‪ ,‬בכתבות ובידיעות‬ ‫מהעיתונות‪ .‬במשפטים לדוגמה‪ ,‬ההגדה לא נִ כתבה בידי אדם אחד‪",‬נִ פסקה‬ ‫העלאת קורבן הפסח"‬ ‫צורות הסביל הנפוצות בעברית‬ ‫הפעלים בסביל אינם מציינים את עושה הפעולה‪ ,‬כשהוא ברור מן ַה ֶה ְקשר או‬ ‫כשהוא בלתי חשוב בהקשר‪.‬‬ ‫סּודר ‪ִ -‬ס ֵידר‪.‬‬ ‫יעל‪ַ :‬‬ ‫ּפּועל מקבילות לצורות מבניין ִּפ ֵ‬ ‫‪ .1‬צורות מבניין ַ‬ ‫הּודלַ ק ‪ִ -‬הדליק‬ ‫הּופ ַעל מקבילות לצורות מבניין ִה ְפ ִעיל‪ְ :‬‬ ‫צורות מבניין ְ‬ ‫צורות מבניין נִ ְפ ַעל המקבילות לצורות מבניין ָּפ ַעל‪ :‬נִ ְסגַ ר ‪ָ -‬סגַ ר‪.‬‬ ‫הסביל‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ּפועל ַּבמשפטים לצורת ָ‬ ‫‪ִ .2‬הפכו כל ַ‬ ‫לה ֲעלות את קורבן הפסח‪.‬‬ ‫אחרי חורבן המקדש הפסיקו הכוהנים ַ‬ ‫אחרי חורבן המקדש נִ פסקה העלאת הקורבנות‪.‬‬ ‫א‪ .‬ההורים ְמ ַס ְּפרים לילדיהם בכל פסח את סיפור יציאת מצרים‪.‬‬ ‫בכל פסח‪.‬‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬ ‫ב‪ .‬בסידור התפילה שערך רבי סעדיה גאון מופיעה ההגדה של פסח‪.‬‬ ‫על ידי רבי סעדיה גאון מופיעה ההגדה של‬ ‫בסידור התפילה ש‬ ‫פסח‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דודי ִאיֵ יר הגדה של פסח‪.‬‬ ‫על ידי דודי‪.‬‬ ‫ההגדה של פסח‬ ‫ד‪ .‬במשפחתי ְמ ַש ְת ִפים את הילדים בקריאת ההגדה‪.‬‬ ‫גם הילדים‪.‬‬ ‫בקריאת ההגדה‬ ‫ה‪ .‬במאה השמינית ָח ְתמּו את התלמוד‪.‬‬ ‫במאה השמינית‪.‬‬ ‫התלמוד‬

‫‪230‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫כוס הדורות ‪ /‬אשר ברש‬ ‫ְּב ַמגֶ נְ ָצא היה סוחר עשיר ושמו ְקלֹונִ ימּוס‪ .‬היתה לו בתוך כלֵ י הּפסח כוס של אליהו‬ ‫הנביא‪ ,‬ועליה חקוק "גרשֹום ַּבר יהודה"‪ .‬קבלה היתה ִּב ֵידי משפחת קלונימוס‪,‬‬ ‫חכמינו בגרמניה‪ ,‬חי במאה‬ ‫ֵ‬ ‫מר ֵּבנּו גרשום מאֹור הגולה (מגדולֵ י‬ ‫שירושה היא להם ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫העשירית)‪ .‬כוס כזֹו ִּב ֵידי אדם ולא יִ נְ ְצ ֶרּנָ ה ְּכ ָבבת עינֹו? היה מחזיקה סגורה על ַמסגֵ ר‬ ‫ולא הוציאה אלא ללילות ה"סדר" של פסח‪ ,‬והיה ממלאּה יין ומעמידּה באמצע השולחן‬ ‫כמנהג ישראל‪ ,‬והיתה ַמשרה מזיווּה על השולחן ועל המסּוּבים‪ .‬וְ לִ ְקלונימוס שני בנים‪,‬‬ ‫ושם הצעיר בועז‪ .‬נָ ְׂשאּו הבנים נשים והעמידו ילדים‪ּ ,‬וקלונימּוס אהב‬ ‫ֵשם הבכור יכין ֵ‬ ‫את כולם אהבת נפש‪ ,‬גם הם ֲא ָהבּוהּו והיתה סוכת שלום פרושה על המשפחה‪.‬‬ ‫לביתו וקרא "ראשי‪ ,‬ראשי!" ועד‬ ‫יום אחד הלך קלונימוס ברחוב וְ ִה ַּכּתּו השמש‪ .‬בא ֵ‬ ‫דקותיו בסתר‬ ‫ָ‬ ‫שצ‬ ‫יוודע ִ‬ ‫שהבהילו את הרופא יצאה נשמתו‪ .‬היה ֵא ֶבל כבד בבית ובעיר וַ ַ‬ ‫מצדקותיו בגלוי‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫היו מרוּבות‬ ‫כשעברו שבעת ימי האבל אמר יכין לבועז‪ :‬אבינו מת בלא צוואה‪ 2‬ועלֵ ינו לחלק את‬ ‫יְ רּושתו‪ .‬קח אתה את הרכוש ואת הכוס תן לי‪.‬‬ ‫ּומתנצחים‪ ,‬זה אומר‪" :‬לי הכוס ולך הרכוש‪ ",‬וזה אומר‪" :‬לך הרכוש ולי‬ ‫היו מתדיינים ִ‬ ‫הכוס‪ ".‬ולא יכלו להתפשר ביניהם‪ .‬אמרו‪ :‬נלך אל הרב‪ .‬ובמגנצא רב זקן‪ ,‬גדול בתורה‬ ‫ְּובמעשים‪ ,‬והוא בעינֵ י העם כמלאך ה' צבאות‪.‬‬ ‫והרצו לפנָ יו ַט ֲענותיהם‪.‬‬ ‫הלכו האחים אצל הרב ִ‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬למה תריבו‪ ,‬בנַ י? אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום‪ .‬מה אתם טוענים?‬ ‫יה"‪ ,‬זה אומר‪" :‬אני רציתיה"‪ ,‬לחלֵ ק את הכוס אי אפשר‪ .‬על כן‬ ‫ית ָ‬ ‫זה אומר‪" :‬אני ְר ִצ ִ‬ ‫לחברו‪ .‬כי מה' משפט הגורל‪,‬‬ ‫ַא ִּפיל גורל‪ ,‬ומי שיזכה בכוס — לו תהיה‪ ,‬והרכוש יהיה ֲ‬ ‫"ּב ֵחיק יּוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫כמאמר ֶהחכם מכל האדם‪ַ :‬‬ ‫אמרו האחים‪ :‬עׂשה‪ ,‬רבנו‪ּ ,‬כְ ָחכמתך‪.‬‬ ‫קרא הרב לתינוק שעבר ברחוב והפיל לעיניהם הגורל‪ ,‬ונפלה הכוס בחלקו של בועז‪.‬‬ ‫לבתיכם בשלום וישמח כל אחד בחלקו שמינּו לו מן השמים‪.‬‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬עתה לכו ֵ‬ ‫הלכו האחים לבית אביהם ולקחו איש חלקו‪ ,‬כמשפט הגורל‪.‬‬ ‫היה בועז שמח בחלקו‪ ,‬ויכין — קנאתו שמורה לו בלבו‪ .‬היה יכין עושה מסחר ברכוש‬ ‫שירש מאביו ּומסחרו פרץ בארץ ּובמדינות הים‪ ,‬עד שהוכפל הונו פי ארבעה וחמישה‬ ‫ועשה לו שם גדול‪ .‬ובועז‪ ,‬שלא היה בידו כלום חוץ מן הכוס‪ ,‬היה טורח ְּב ָכל עבודה‬ ‫קשה ולא ראה ברכה ַּב ֲעמלו‪ .‬בא לגור עם בני ביתו בבית חומר ששכר לו מחוץ לעיר‬ ‫והיה לחם חוקם — העוני והמחסור‪ .‬רק נֶ חמה אחת היתה לו‪ :‬הכוס שנפלה בגורלו‪.‬‬ ‫היה מוציאּה בכל יום מן הארון ּומעמידּה לפניו על השולחן וזן בה את עינָ יו‪ ,‬עד ששכח‬

‫כוס חמישית‬ ‫בליל הסדר‬ ‫בליל הסדר נוהגים‬ ‫למזוג ארבע כוסות יין‬ ‫לכבוד גאולת ישראל‬ ‫וכוס חמישית‪ ,‬המכונה‬ ‫“כוס אליהו"‪ ,‬שאין‬ ‫שותים אותה‪.‬‬ ‫וכל כך למה?‬ ‫בעבר התעוררה‬ ‫מחלוקת בין חכמי‬ ‫ישראל‪ :‬חלק סברו‬ ‫שיש לשתות במהלך‬ ‫ליל הסדר חמש כוסות‬ ‫יין‪ ,‬וחלק סברו שיש‬ ‫לשתות ארבע כוסות‬ ‫בלבד‪ .‬החכמים לא‬ ‫הצליחו לגשר על חילוקי‬ ‫הדעות‪ .‬הם החליטו‬ ‫לדחות את ההכרעה‬ ‫עד בוא הגאולה‪ ,‬כאשר‬ ‫יבוא אליהו הנביא ויכריע‬ ‫בוויכוח‪.‬‬ ‫מכאן השם‪ :‬כוס אליהו‪.‬‬

‫יִ נְ ְצ ֶרּנָ ה‪ - 1‬ישמרנה‪ ,‬ישמור אותה‪.‬‬ ‫ָצוואה‪ - 2‬הוראות בכתב שבה מודיע הכותב מה יֵ ָע ֶשׂה ברכושו לאחר מותו‪.‬‬

‫חספ ‪231‬‬

‫ִרשֹו‪ .1‬וברוב הימים בא האיש עד כיכר לחם והילדים לא יכלו לצאת מפתח ביתם מפני‬ ‫הבושה‪ ,‬שלא היתה ּכּותֹונת לִ בשרם ונעל לרגלם‪.‬‬ ‫הגיעו ימי הפסח ובועז לא יכול לקנות לא מצות ולא בשר וָ יַיִ ן‪ַּ ,‬כנהוג בישראל‪ .‬היה‬ ‫הקדרה‪ .‬אמרה לו אשתו‪ :‬עד מתי אתה מתהלך כך? לך‬ ‫ֵ‬ ‫מתהלך ּופנָ יו שחורים כשולֵ י‬ ‫זהוּבים אחדים ונעשה את החג‪ .‬לִ כשירחיב השם גבולנו‪ ,‬נפרע לו בתודה‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫אל אחיך ויַ לווֶ ָך‬ ‫אמר בועז‪ :‬אינך יודעת‪ ,‬שאחי שונא אותי בלבו?‬ ‫רחמי אח‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אמרה‪ :‬אף על פי כן לא כלו‬ ‫הלך כמי שעולה לגרדום‪ .‬כששמע אחיו בקשתו אמר לו‪ :‬ראה להיכן הגעת‪ ,‬ולמה‬ ‫תסבול אתה ובני ביתך חינם? קח את הרכוש שירשתי מאבינו עליו השלום‪ ,‬ותן לי‬ ‫הכוס‪ .‬ועוד אוסיף לך כוס של זהב משובצת אבנים טובות‪ ,‬שלחו לי מתנה מארץ הודו‪.‬‬ ‫ענה בועז‪ :‬אם גם את נפשי תיקח‪ ,‬לא אתן לך את הכוס‪ .‬ואנו — כאשר רעבנו — רעבנו‪.‬‬ ‫נתכעס יכין אל אחיו וגֵ ירשו מביתו‪ .‬לֵ ְך לְ ָך‪ ,‬דל גֵ א!‬ ‫חזר בועז לביתו וסיפר לאשתו‪ .‬אמרה לו‪ :‬לך אצל שכנֵ ינו‪ ,‬אפשר יַ לוּוָך זהּוב או שניים‬ ‫כי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬איך אבקש מהם ִמלווה ּוכבר לוויתי מהם פעמים רבות ולא פרעתי‪ .‬אל‬ ‫דברייִ ך‪.‬‬ ‫ערנּו ִּב ַ‬ ‫תוסיפי לְ ַצ ֵ‬ ‫הגיע ערב פסח‪ .‬כל בתי ישראל נתמלאו כל טוב ובית בועז ריק מכול‪ .‬בכו הילדים‪ֶ :‬מה‬ ‫חטאנו שאנו אין לנו לא מצות ולא יין ולא אגוזים? איך נסדר את ה"סדר" ואיך נשאל‬ ‫ארבע הקושיות?‬ ‫שמע בועז את ִּבכייָ ם ונשבר לבו בקרּבו‪ .‬אמר לנפשו‪" :‬אצא לשוק‪ ,‬אפשר יזדמן לי‬ ‫צורכי ֶה ָחג‪".‬‬ ‫ֵ‬ ‫איזה ֶרווַ ח ואקנה‬ ‫מּבכייָ ה‪ .‬אמרו‪ :‬רוצים אנו לילך לבית‬ ‫כשנשארו הילדים בבית עם אמם לא פסק פיהם ְ‬ ‫יה ולא יכלה לראות עוד‬ ‫ילד ָ‬ ‫הכנסת ואין לנו לבוש ונעל‪ .‬נתעוררו ַר ֲחמי האישה על ֶ‬ ‫ילדי‪ ,‬הנה אלך ואביא מצות ָּובשר וָ יַין‪ ,‬ולכם‬ ‫ְּב ַצ ֲערם‪ .‬נשקה להם ואמרה‪ :‬אל תבכו‪ַ ,‬‬ ‫אביא בגדים חדשים ונשמח בחג ֵחירותנו ככל שאר היהודים‪.‬‬ ‫ילדי‪ ,‬בשלווָ ה‬ ‫הוציאה בסתר את הכוס והסתירתּה תחת סינרה‪ ,‬ולילדים אמרה‪ :‬שבו‪ַ ,‬‬ ‫שאחזור‪.‬‬ ‫עד ֶ‬ ‫יה‪,‬‬ ‫הלכה האישה אל גיסה העשיר ואמרה לו‪ :‬הבאתי לך את הכוס‪ ,‬מהר תן לי את ָד ֶמ ָ‬ ‫שאספיק לקנות צורכי החג‪ .‬חטף יכין מידה את הכוס‪ ,‬הכוס שחשק בה כמה שנים‪,‬‬ ‫מילא כיסּה ִּבזהוּבים וגם את כוס הזהב המשובצת אבנים טובות נתן לה‪ּ ,‬וכשהלכה‬ ‫אחריה‪ :‬אחרי ֶהחג תבואי ואתן לך עוד‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫קרא‬ ‫ּומגדנים לרוב‪ ,‬וגם בגדים חדשים וכלי‬ ‫מיהרה האישה אל השוק וקנתה מצות ּובשר ויין ִ‬ ‫ֲ‬ ‫לביתה‪ .‬כשראו הילדים‬ ‫ילדיה‪ ,‬נתנה הכול בסל גדול ושכרה סּבל שיֹובילֹו ֵ‬ ‫ָ‬ ‫משחק קנתה לִ‬ ‫את אמם וכל הטוב שבידה שמחו שמחה גדולה‪ ,‬עד שרקדו מפני השמחה‪ .‬רחצו פניהם‬ ‫ִרשֹו‪ - 3‬עוניו‪ ,‬רש‪ ,‬עני‪.‬‬

‫‪232‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫וִ ֵידיהם ולבשו את הבגדים החדשים‪ .‬אמרו‪ :‬נשב בנימוס ונמתין לאבא‪ .‬כשיבוא לא יַ ּכִ ֵירנּו‪.‬‬ ‫ישבו והמתינו ִּברעדה‪.‬‬ ‫ּוש ָאלָ ם לעבודה ולא נמצא‬ ‫ּובועז עבר את השוק לאורּכו ּולרוחּבו‪ ,‬עיּכֵ ב כמה אנשים ְ‬ ‫בפ ֵחי נפש‪.‬‬ ‫לו כל עבודה‪ .‬חזר לביתו ַ‬ ‫מה השתומם בועז כשמצא את ביתו מלא מזון והילדים יושבים נקיים ּולבושים ּכִ ְבני מלכים!‬ ‫נתמלאו עיניו דמעות ושאל את אשתו‪ :‬מאין?‬ ‫ענתה האישה‪ :‬אודה על אמת? לא יכולתי לראות בצערם של ילדינו‪ .‬הלכתי אל יכין‬ ‫ומכרתי לו את כוסו של אליהו‪ .‬נתן לי בדמיה כמאה זהובים וגם כוס של זהב נתן לי‪.‬‬ ‫הנה היא בארון‪.‬‬ ‫אוצרות אבי‪ ,‬שהפילו‬ ‫כששמע בועז כך הלבינו פניו‪ ,‬בכה וצעק‪ :‬הכוס‪ ,‬שיְ קרה לי מכל ְ‬ ‫והליט פניו בכפיו‪.‬‬ ‫בחלקי מן השמים — מכרת לאחי ׂשונְ אי? ֶמה ָעשית לי‪ ,‬האישה? ישב ֵ‬ ‫קרבו אליו הילדים‪ ,‬חיבקוהו וגיפפוהו‪ .‬אמרו‪ :‬אל תבכה‪ ,‬אבא‪ .‬תעמיד כוס זו על השולחן‪,‬‬ ‫תראה שאליהו הנביא ישמח בה‪.‬‬ ‫ילדי‪ .‬חג חירותנו‬ ‫שמע בועז שיחת הילדים‪ ,‬מחה דמעה מעל לחיו ואמר‪ :‬ברוך טעמכם‪ַ ,‬‬ ‫הוא‪ ,‬והקדוש ברוך הוא ציווה לנו לשמוח בו‪ .‬החליף את בגדיו והלך עם ילדיו לבית הכנסת‪.‬‬ ‫והאיר לה פנים‪ .‬היה השולחן ערוך‬ ‫כשחזר מבית הכנסת ֵּב ַרך את אשתו ְּב ִב ְר ַּכת החג ֵ‬ ‫כהלכתו וקראו ּבהגדה‬ ‫בכל טוב וכוס הזהב עמדה באמצע השולחן‪ .‬ערכו את ה"סדר" ִ‬ ‫הקּוׁשיות‪ .‬שתו ארבע כוסות ואכלו ַמעדנים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫של פסח‪ .‬הצעיר שבבנים שאל ארבע‬

‫חספ ‪233‬‬

‫ּובועז ַמביט כל העת אל הכוס הזרה העומדת על שולחנו ונפשו בוכה בו על הכוס של‬ ‫אחיו ִּבמחיר ה"סדר" הזה‪.‬‬ ‫אבותיו‪ ,‬שבאה לבית ִ‬ ‫ָ‬ ‫כשהגיעו ל"שפוך חמתך" רץ הבן הבכור ופתח את הדלת‪ .‬כשנפתחה הדלת נעלמה‬ ‫כוס הזהב מן השולחן ִּובמקומה עמדה כוס הדורות‪ ,‬היא כוסו של אליהו שחקוק עליה‬ ‫"גרשום בר יהודה"‪ ,‬והיא משרה מזיווָ ּה על השולחן ועל המסּוּבים‪.‬‬ ‫שלח בועז את ידו‪ ,‬נְ ָטלָ ּה וקרא בשמחה — ראו מה עשה לנו התשבי‪ ,‬זכור לטוב‪ :‬החזיר‬ ‫לנו כוס אבי‪ ,‬עליו השלום! ּובבית בועז היתה אורה ושמחה וששון וִ ָיקר‪ ,‬והאריכו ב"סדר"‬ ‫עד אחר חצי הלילה‪.‬‬ ‫אותו מעשה ֵאירע גם ְּב ֵבית יכין‪ .‬כשפתח את הדלת ִּב"שפוך חמתך" נעלמה כוסו של‬ ‫אחיו‪ .‬פנה זיוום של השולחן‬ ‫אליהו מעל השולחן ִּובמקומה עמדה כוס הזהב‪ ,‬שנתן לאשת ִ‬ ‫ושל המסובים‪ .‬נשבתה שמחת החג‪ ,‬קיצרו ב"סדר" ועלו על מיטתם בצער‪ .‬בבוקר הלך‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫שמזָ גָ ּה ֵ‬ ‫יכין לבית אחיו וראה שם כוס אביהם עומדת על השולחן מלאה יין כמו ְ‬ ‫אמר לאחיו‪ :‬עתה ידעתי שמן השמים היא לך‪ .‬סלח לי אחי‪ ,‬על הצער שגרמתי לך‪.‬‬ ‫צווארי אחיו ָּובכו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫נפלו איש על‬ ‫ְּובליל ה"סדר" השני באו יכין ובני ביתו אל בית החומר של בועז אחיו‪ ,‬ערכו יחד את‬ ‫ה"סדר" ונהנו מזיו כוסו של אליהו‪ ,‬שהיתה ְמאירה באור שבעת הימים‪ּ .‬ובמוצאי החג‬ ‫יהם היו האהבה והשלום שרּויים ֵּביניהם‪.‬‬ ‫ימ ֶ‬ ‫לאחיו חצי הונו‪ ,‬וכל ֵ‬ ‫ִ‬ ‫נתן יכין‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬קראו שנית את הפסקה הראשונה‪ .‬למה מתכוון המספר כשהוא אומר על‬ ‫משפחת קלונימוס‪" :‬והיתה סוכת שלום פרּוׂשה על המשפחה"?‬ ‫שלומָך"‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ב‪ .‬אם זכור לכם מתי אנחנו אומרים בתפילה‪ּ" :‬ופרוש עלינו סוכת‬ ‫כתבו‪.‬‬ ‫‪ .2‬א ‪ .‬איזו בעיה מתעוררת בסיפור?‬ ‫ב‪ .‬מדוע לא נפתרת הבעיה בין האחים לבין עצמם?‬ ‫‪ .3‬אילו ערכים יהודיים מעוניין הרב ללמד את האחים?‬ ‫‪ .4‬מה אפשר לדעת על תכונות האופי של יכין ובועז‪:‬‬ ‫ב‪ .‬לפי דברי המספר?‬ ‫א‪ .‬לפי התנהגותם?‬ ‫‪ .5‬אילו ניגודים מופיעים בסיפור?‬ ‫‪ .6‬לפניכם כמה ממאפייני סיפור‪-‬עם‪ .‬הביאו דוגמה מהסיפור לכל מאפיין‪.‬‬ ‫ •פתיחה וסיום שלווים‪.‬‬ ‫ •מתעוררת בעיה והעלילה שואפת לפתור אותה‪.‬‬ ‫ •מתרחש מעשה פלא‪.‬‬ ‫ •מתקיים בסיפור דו־שיח‪.‬‬ ‫ •מופיע המספר שלוש‪.‬‬

‫‪234‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= מדברים על זה‬ ‫היזכרו בסיפורים נוספים על התגלות אליהו הנביא בליל הסדר וספרו לחבריכם‪.‬‬

‫ענייני לשון‬

‫ ‬

‫כיצד כותבים‪ְ :‬פרוׂש או פרוס?‬ ‫המילה ְפרוׂש מופיעה בתנ"ך במשמעות פתח לרווחה‪ .‬חז"ל כתבו פרוס‪ .‬לכן הכתיב נכון‬ ‫האופנִ ים‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫בשני‬

‫‪ .1‬הסבירו את הצירוף "בבת עין"‪ .‬היעזרו במילון לפי הצורך‪.‬‬ ‫‪ . 2‬למילים נרדפות ומקבילות יש פירוש דומה אך לא זהה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ :‬שמש‪-‬חמה‪ • .‬ריקוד‪-‬מחול • גנב‪-‬שודד‪.‬‬ ‫ּומתנצחים"‪ .‬מה השוני בין דיון והתנצחות?‬ ‫ כתוב בסיפור‪" :‬היו מתדיינים ִ‬ ‫כשּולי ְק ֵד ָרה"‪ .‬דימוי זה הוא ניב‪ .‬הסבירו אותו על ידי‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬א‪" .‬פניו שחורים‬ ‫‪--‬‬‫ההקשר ובדקו במילון‪.‬‬ ‫ב‪" .‬הלך כמי שעולה לגַ ְרדֹום"‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫פירושו‪ :‬הלך כמו אדם‬ ‫בפחי נפש"‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ג‪" .‬חזר לביתו‬ ‫‪--‬‬‫פירושו‪ :‬חזר לביתו‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬לפניכם כמה צירופים נוספים לנפש‪ .‬התאימו בין הצירוף בטור א להסברו‬ ‫בטור ב‪.‬‬ ‫ ‬

‫טור א '‬ ‫ • ַמר נֶ ֶפׁש ‬ ‫ • ַא ֲה ַבת נֶ פש ‬ ‫ •באו מים עד נפש ‬ ‫ •בלֵ ב ונֶ ֶפׁש ‬ ‫ •מבקש את נפשו ‬ ‫מבקש ַעל נפשו ‬ ‫ • ֵ‬

‫טור ב‬ ‫המצב קשה מאוד‬ ‫רוצה להורגו‬ ‫עצוב מאוד‪ ,‬מריר‪ ,‬כועס‬ ‫מתחנן שלא יפגעו בו‬ ‫אהבה עמוקה וחזקה‬ ‫במסירות גדולה‪ ,‬מכל הלב‬

‫ב‪ .‬חברו במחברתכם משפט לשלושה מהצירופים בטור א לפי בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬הסבירו את המילים המודגשות במשפטים שלהלן‪:‬‬ ‫א‪" .‬מסחרו ָּפ ַרץ"‬ ‫ב‪" .‬נתן ֲח ִצי הֹונֹו"‬

‫חספ ‪235‬‬

‫אליהו הנביא מבשר הגאולה‬ ‫סיפורים ּומנהגים רבים קשורים ִּבדמותו של אליהו הנביא‪ ,‬המופיע בליל הסדר בדמותו‬ ‫של אורח‪ ,‬של ֵהלך זקן או של עני‪.‬‬ ‫לפי המסורת‪ ,‬אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה‪ ,‬על פי הכתוב בספר מלאכי פרק ג‪,‬‬ ‫ּנֹורא‪,‬‬ ‫"הּנֵ ה ֲאנִ י ׁשֹולֵ ַח לָ ֶכם ֶאת ֵאלִ ּיָ ה ַהּנָ ִביא לִ ְפנֵ י ּבֹוא יֹום ה' ַהּגָ דֹול וְ ַה ָ‬ ‫פסוקים כג‪-‬כד‪ִ :‬‬ ‫וְ ֵה ִׁשיב לֵ ָ‬ ‫בֹותם‪"...‬‬ ‫ל־א ָ‬ ‫ב־אבֹות ַעל ָּבנִ ים וְ לֵ ב ָּבנִ ים ַע ֲ‬

‫אליהו הנביא מבשר הגאולה‪ ,‬צייר בוריס שץ‬

‫‪236‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •מה נחשב לחמץ בפסח?‬ ‫ •כיצד מבערים חמץ בביתכם?‬

‫חּנ ָה נ ִיר‬ ‫ִּבעּור ָח ֵמץ ‪ַ /‬‬ ‫ֶאת ּכָ ל ֶה ָח ֵמץ‬ ‫ֶׁשּלִ ִּבי ְמ ַא ֵּמץ‬ ‫ְּביָ ִמים ֶׁשל ַסגְ ִריר וְ ֶׁשל קֹר‪,‬‬ ‫ִעם ּבֹוא ַה ַח ָּמה‬ ‫ְּביָ ד נִ ְכלָ ָמה‬ ‫ֶ‬ ‫ְּכ ֵע ֶׂשב‬ ‫ׁשֹוטה‪ֶ 1‬א ֱעקֹר‪.‬‬ ‫כּוחים‬ ‫ֶעלְ ּבֹונֹות ְׁש ִ‬ ‫‪2‬‬ ‫ּכּוכים‬ ‫ְּבנִ ְב ֵכי ַה ִ‬ ‫ְמ ִרירּות ֶׁש ָּצ ְמ ָחה ַּב ִּמ ְסּתֹור‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י־ח ָד ִרים‬ ‫ֵמ ַח ְד ֵר ֲ‬ ‫ַא ֲעלֶ ה וְ ָא ִרים‬ ‫אֹוציא לַ ָח ְפ ִׁשי לְ ִפי ּתֹור‪.‬‬ ‫וְ ִ‬

‫ׁשֹוטה‪ - 1‬עשב בר‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ֵע ֶׂשב‬

‫ּכּוכים ‪ -‬בעומק השקעים שבקיר‪.‬‬ ‫ְּבנִ ְב ֵכי ַה ִ‬ ‫בהשאלה הכוונה לנבכי הלב‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫י־ח ָד ִרים‪ - 3‬המקום הנסתר ביותר‪.‬‬ ‫ַח ְד ֵר ֲ‬

‫יַ ַע ְברּו ָאז ַּב ָּסְך‬ ‫ִרגְ ׁשֹות לֵ ב ְמ ֻס ְכ ָסְך‪,‬‬ ‫ַּפ ַחד‪ַּ ,‬כ ַעס‪ִ ,‬קנְ ָאה‪ַּ ,‬ת ֲחרּות‪,‬‬ ‫וְ ֵר ָיקה ִמ ִּמ ְט ָען‬ ‫ֶא ְתיַ ֵּׁשב לַ ֻּׁשלְ ָחן‬ ‫וְ ָאחֹג לִ י ֶאת ַחג ַה ֵחרּות‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מה מסמלים הסגריר והקור בבית הראשון?‬ ‫‪ .2‬מהו ה"חמץ" בשיר?‬ ‫‪ .3‬כיצד מבערת הדוברת את החמץ?‬ ‫‪ .4‬מהו התנאי להרגשת ֵחירות פרטית על פי השיר?‬ ‫‪ .5‬מצאו בשיר רמזים לחג הפסח‪.‬‬

‫חספ ‪237‬‬

‫גולדה מאיר (‪ )1978-1878‬עמדה בראש הוַ ועד הלאומי‬ ‫של היישוב היהודי בארץ ישראל לפני קום המדינה‪ .‬כאשר‬ ‫הבריטים ששלטו בארץ אסרו על עלִ יַ ית יהודים ניצוליֵ‬ ‫השואה לארץ‪ ,‬היא השתתפה במאבק למען העלייה‬ ‫ולמען עצמאות ישראל‪.‬‬ ‫שגרירת ישראל‬ ‫ַ‬ ‫לאחר הקמת המדינה שימשה בתפקיד‬ ‫במוסקבה ּולאחר מכן בתפקיד ראש ממשלת ישראל‪.‬‬

‫שביתת רעב בליל הסדר ‪ /‬גולדה מאיר‬ ‫ב־‪ 8‬באפריל ‪ ,1948‬קבלתי ֶש ֶדר דחוף מהאונייה "דוב הוז" שעגנה באיטליה וזו לשונה‪:‬‬ ‫ ‬ ‫"אנחנו אלף ומאה פליטים יהודים‪.‬‬ ‫עלינו בנמל ְס ַּפ ְציָ ה שבאיטליה על האונייה "דוב הוז"‬ ‫כדי להגיע לארץ ישראל שהיא התקווה האחרונה שלנו‪.‬‬ ‫המשטרה הבריטית עצרה אותנו על האונייה‪.‬‬ ‫אנחנו דורשים להרשות לנו להמשיך בדרך לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אנחנו מזהירים‪ :‬אנחנו נִ טבע עם האונייה בים אם לא נוכל‬ ‫להמשיך בדרך שלנו לארץ‪ ,‬מפני שכבר הגענו אל השלב האחרון של הייאוש"‪.‬‬ ‫וועד הלאומי בארץ דרש מהם להפסיק לצּום‬ ‫למחרת פתחו הפליטים בשביתת רעב‪ַ .‬ה ַ‬ ‫בגלל חשש למחלות משום שהתנאים היו קשים על האונייה‪ ,‬אבל החלטנו שאנחנו‪,‬‬ ‫נציגי הוועד הלאומי שבארץ‪ ,‬נצום בשבילם ונפתח בשביתת רעב בארץ עד שהאונייה‬ ‫תקבל רשות להפליג לארץ‪ .‬ביום ַה ֵשני של שביתת הרעב התקיים צום כללי של כל‬ ‫היהודים בארץ מגיל שלוש־עשרה ומעלה‪ .‬הרגשנו פתאום שאנחנו עם מלּוּכָ ד‪.‬‬

‫אוניית המעפילים‬ ‫"דוב הוז"‬

‫‪238‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ביום השלישי לצֹום חל ערב פסח‪ .‬ואלפים מכל רחבי הארץ עלו לירושלים להביע‬ ‫הזדהות כשהם נושאים פרחים‪ .‬הרבנים הראשיים צמו יחד ִאיתנו וניהלו את הסדר‬ ‫המיוחד‪ .‬הם החליטו שכל אחד יאכל חתיכת מצה קטנה ּכַ זיִ ת‪ .‬על השולחן ַׂשמנו כוסות‬ ‫תה במקום כוסות יין בשביל האנשים הצמים‪ .‬קראנו מתוך ההגדה‪" :‬בכל דור ודור חייב‬ ‫אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים‪ ...‬לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה‬ ‫אלא אף אותנו גאל עמהם"‪ .‬כל שנה‪ ,‬בליל הסדר אנחנו אומרים את המילים האלה‪,‬‬ ‫אבל הפעם הזאת הבנו אותן בדרך חדשה‪.‬‬ ‫אני לא אשכח לעולם את הילדים שלי שבאו אלי לבניין הסוכנות היהודית‪ ,‬כדי להיות‬ ‫הס ֶדר הזה אולי השיעור החשוב ביותר ַּב ֵס ֶבל של עם‬ ‫איתי בליל הסדר‪ .‬בשבילם היה ֵ‬ ‫ישראל‪ ,‬באהבת ישראל‪ ,‬ובעקשנות של עמנו‪.‬‬ ‫למחרת ליל הסדר קבלנו את הידיעה שהפליטים על האונייה קיבלו רשות לעלות‬ ‫לארץ‪ .‬כך ביום א' של פסח נגמר הצום שנמשך ‪ 101‬שעות‪.‬‬ ‫(על פי גולדה מאיר‪ ,‬מעריב ‪)10.04.1960‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬במה מזכיר מצב העולים באנייה את מצב בני ישראל במצרים?‬ ‫‪ .2‬כיצד באה לידי ביטוי אחדות עם ישראל לפי הכתוב?‬ ‫‪ .3‬מדוע התירו הרבנים לשנות את ליל הסדר בשנה ההיא?‬ ‫‪ .4‬במה היה שונה הסדר שערכו הרבנים עם מנהיגי היישוב באותה שנה מסדר‬ ‫פסח בימים כתיקונם?‬ ‫‪ .5‬מדוע התחזקה אצל יושבי הסדר ההרגשה ש"לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה‬ ‫אלא אף אותנו גאל עמהם?"‬ ‫‪ .6‬שערו‪ ,‬מה למדו ילדיה של גולדה מאיר מסדר הפסח בשנה ההיא?‬ ‫‪ . 7‬האם הטקסט מתאר א‪ .‬תופעה? ב‪ .‬התרחשות? ג‪ .‬רגשות? ד‪ .‬נמקו בחירתכם‪.‬‬

‫חספ ‪239‬‬

‫שער‬ ‫יום הזיכרון‬ ‫לשואה ולגבורה‬ ‫"ּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ֲאנָ ִׁשים ִה ְׁש ַּת ֵּדל לִ ְהיֹות ִאיׁש"‬ ‫ְ‬ ‫(משנה‪ִּ ,‬פ ְר ֵקי ָאבֹות ֶּפ ֶרק ֵׁשנִ י ִמ ְׁשנָ ה ה)‬ ‫* עשו את המעשה הראוי והנכון כשאתם רואים מצב הדורש תיקון ואין אנשים אחרים שיעשו לתיקונו‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' חמ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מוקדש ל"חסידי אומות העולם" — אזרחים לא יהודים‪ ,‬בארצות שנכבשו על‬ ‫ידי הנאצים‪ ,‬שעשו כל מה שביכולתם להציל יהודים‪ .‬הם סיכנו את חייהם ואת חיי‬ ‫להתנכר לאסונם של היהודים‪.‬‬ ‫משפחתם‪ ,‬אך הם נשמעו לצו לבם שאסר עליהם‬ ‫ֵּ‬ ‫נקרא את המודעה על החוק הקובע עונש מוות לכל העוזר ליהודי‪.‬‬ ‫נקרא את עדותו של הנער מאקס ְשוַ ואב‪" :‬מאוד רציתי לחיות“‪ ,‬המספר כיצד ניצל‬ ‫בזכות אישה שהסתכנה למענו‪.‬‬ ‫נקרא את הסיפור "להסתתר" מאת אידה ווס‪.‬‬ ‫נקרא על זרים שסיכנו חייהם כדי להציל יהודים‪ :‬סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו; “קול‬ ‫דניה הלוחמת“ מתוך שידור רדיו; ו“שמבון — כפר של חסידי אומות עולם“‪.‬‬ ‫נקרא את המקאמה של חיים חפר "חסידי אומות העולם‪ “.‬ונשאל את עצמנו את‬ ‫עֹושׂה?‪ִ ...‬אם ֲאנִ י‬ ‫יתי ֶ‬ ‫קֹומם ָמה ָהיִ ִ‬ ‫השאלה ששאל את עצמו המשורר‪" :‬לּו ֲאנִ י ִ ּב ְמ ָ‬ ‫נֹותן ִמ ְסּתֹור לְ ֶבן ַעם ַא ֵחר"?‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ָהיִ ִ‬ ‫במסגרת "מועדון קוראים" נקרא את הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב‬ ‫המגולל את סיפורו של ילד בוורשה שבפולין בשואה‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪241‬‬

‫הנותן בכוונה מסתור ליהודים‬ ‫או עוזר להם בצורות אחרות‬ ‫(כגון מציע להם לינת לילה‪,‬‬ ‫מזון או מסיע אותם בכלי רכב‬ ‫כלשהם וכו') —‬ ‫מתחייב בעונש מוות‪.‬‬ ‫גזר הדין יתבצע בידי‬ ‫בית משפט מיוחד בוורשה‪.‬‬ ‫אני מפנה את תשומת הלב של כל‬ ‫אוכלוסיית מחוז ורשה לתקנון החדש‪,‬‬ ‫הואיל ומעתה ואילך הוא יוצא אל‬ ‫הפועל בחומרה וללא רחמים‪.‬‬ ‫על החתום‬ ‫מושל מחוז ורשה‪ ,‬פולין‪ ,‬נובמבר ‪1941‬‬

‫‪242‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מאוד רציתי לחיות ‪ /‬סיפר מאקס שוו ַאּב‬ ‫יהודי העיירה‪ ,‬ואני הצלחתי לברוח לשדות‪ .‬הייתי אז‬ ‫הגרמנים הוציאו להורג את כל ֵ‬ ‫ילד‪ .‬ראיתי איכר קוצר‪ ,‬קרבתי וביקשתי שייתן לי עבודה‪ .‬הפסיק האיכר את עבודתו‬ ‫והציץ בי‪ .‬הוא הכיר במקרה את אבי ומוכן היה לעזור לי‪ .‬מיד הביא לי אוכל וציווה על‬ ‫הנערים שעבדו ִאתו שלא יספרו לשום איש על בואי‪.‬‬ ‫— "אתה תרעה את הפרות" — אמר לי‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬עבדתי‪ ,‬והנערים היו טובים אלי והיו מביאים לי אוכל לשדה‪.‬‬ ‫בת כפר אחת‪ ,‬פולנייה‪ ,‬הרשתה לי לישון בבור ריק של תפוחי אדמה‪.‬‬ ‫בימים הייתי רועה את העדר או עובד בשדה‪ .‬לא סבלתי רעב‪ .‬רק הקור הציק לי מאוד‪.‬‬ ‫וגם חוסר הנעליים‪ .‬היה כבר סתיו מאוחר‪ .‬התהלכתי יחף בשדה ַה ֶּׁשלֶ ף וכפות רגלי‬ ‫פצועות‪.‬‬ ‫וכך עברו חודשיים‪ .‬בשבילי היו אלה ימים טובים‪ .‬אך לא ניתן לי לשקוט לאורך ימים‪.‬‬ ‫אוקראיני אחד‪ ,‬שנודע לו דבר מציאותי‪ ,‬החל לעקוב אחרי‪ְ .‬מ ַהּלֵ ְך היה בשדות‪ ,‬בולש‬ ‫בכל פינה‪ .‬הוא רצה לקבל את פרס הכסף ששילמו הגרמנים בעד תפיסת ילד יהודי‪.‬‬ ‫עתה אנוס הייתי להסתתר מפניו גם ביום ולא יכולתי לעבוד‪ .‬הנערים היו אולי עוזרים‬ ‫לי‪ ,‬אך הם התייראו מאוד‪.‬‬ ‫ורק האישה‪ ,‬בת הכפר‪ ,‬שהניחה לי לישון בבור של תפוחי אדמה‪ ,‬סיכנה את עצמה‬ ‫והיתה מזהירה אותי בהתקרב האוקראיני מבקש נפשי‪.‬‬ ‫הוא בלש אחרי כל הימים ואני הייתי חומק מפניו‪ .‬הוא ארב לי כחתול לעכבר‪.‬‬ ‫הקור הלך והתגבר‪ .‬קרב החורף‪ .‬הבור נתמלא תפוחים ולא יכולתי עוד לישון בו‪ .‬בשדה‬ ‫הפתוח השתוללו רוחות‪ ,‬והאדמה קפאה בלילות‪ .‬אי אפשר היה לישון בחוץ‪.‬‬ ‫ואז הרשתה לי האישה הפולנייה ללון במלונת הכלב שלה‪.‬‬ ‫היה שם חם‪ ,‬רק סבלתי מן הדוחק‪ .‬וכשנעשה עוד יותר קר‪ ,‬הביאה לי האישה שמיכה‬ ‫למלונה‪.‬‬ ‫ׁשּומ ְס ָקה‪ .‬היתה אישה קשישה‪ ,‬אלמנה‪ ,‬גבוהת קומה ופניה גרומות‪ .‬היה לה‬ ‫שמה היה ְ‬ ‫בן נגר ובת תופרת שהתגוררה אצלה עם בעלה‪ .‬שומסקה ניהלה בעצמה את המשק‪.‬‬ ‫הכול נתייראו מפניה‪ ,‬כי היתה כעסנית‪ ,‬אך לי היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת‬ ‫כלב — ובימים ההם היה זה ָׁשקּול כנגד ארמונות‪ .‬שהרי הצילה אותי ממוות ורעב וקור‪,‬‬ ‫ואף על פי שידעה איזו סכנה צפויה לה‪ ,‬לא היססה ונתנה לי מקלט‪.‬‬ ‫היא הסתירה אותי לא רק מעיני הגרמנים והאוקראינים‪ ,‬השכנים הפולנים והנערים‬ ‫שבכפר‪ .‬היא שמרה את מציאותי בסוד גם מפני ילדיה שלה‪.‬‬ ‫בטרם שחר‪ ,‬כאשר בחוץ עמדה עוד חשכה והכול נמו שנתם‪ ,‬אנוס הייתי לעזוב את‬ ‫מלונת הכלב ולהתרחק מתחומי הבית‪ .‬מאוחר בלילה‪ ,‬כאשר נרדמו כולם‪ ,‬הייתי‬ ‫מתגנב וחומק אל המלונה‪ .‬לפעמים גיששתי ומצאתי שם צלחת עם אוכל של הכלב‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪243‬‬

‫ולאחר מכן הייתי ִמ ְצ ַטּנֵ ף לפקעת‪ ,‬מתכרבל ומתעטף בתוך השמיכה ובמשך כמה‬ ‫ושכחה הייתי מאושר מאוד‪.‬‬ ‫שעות קצרות של שינה ִ‬ ‫כך עברו עלי שבועיים‪ ,‬ומשחלפה הסכנה יצאתי שוב לרעות את הפרות‪.‬‬ ‫פעם אחת רעיתי את העדר בשדה יחד עם הנערים‪ .‬והנה‪ ,‬השגחנו מרחוק בשני גברים‬ ‫זרים שהלכו וקרבו אלינו‪ .‬משניגשו‪ ,‬שאלו שמא ראינו בכפר יהודון קטן המסתתר בו‪,‬‬ ‫עטו עליי‪ִ ,‬ה ִפילּונִ י‪ ,‬בעטו בי והחלו סוחבים אותי לעיירה‪ ,‬אל המשטרה‪ .‬הייתי קרוב‬ ‫לייאוש‪ .‬הם נהגו בי בגסות איומה כל כך‪ ,‬שלא נותרה בי כל תקווה שירפו ממני‪.‬‬ ‫ואז פדתה אותי מידם פולנייה אחת‪ .‬והיה זה כך‪:‬‬ ‫בעיבּורּה של העיירה‪ ,‬והחוטפים הובילוני ליד ביתה‪ ,‬ואותה אישה יצאה בדיוק‬ ‫ָ‬ ‫כבר היינו‬ ‫לפזר גרעינים לתרנגולות‪ .‬ומשראתה כיצד הם סוחבים אותי‪ ,‬נכמרו רחמיה עלי‪ .‬נעצרה‬ ‫והחלה מטיפה להם מוסר‪:‬‬ ‫— איך לא תבושו? — אמרה — כלום אין אלוהים בלבכם? האם הייתם רוצים שמישהו‬ ‫יגרור את ילדכם שלכם למוות? הניחו לילד ויחיה!‬ ‫הבטיחה להם בקבוק ייש וכל כך הרבתה דברים‪ ,‬עד שלא יכלו לסרב ושיחררוני‪ .‬אך‬ ‫היה זה למראית עין בלבד‪ .‬משנתרחקתי מביתה‪ ,‬הלכו בעקבותי ותפסוני שוב‪ .‬הביאוני‬ ‫למשטרה‪ .‬ובתחנת המשטרה ישב אותו יום שוטר אחד ויחיד‪ ,‬כי כל חבריו השתתפו‬ ‫במצוד שנערך על יהודים‪.‬‬ ‫השוטר הכניסני לתא ונעל את הדלת‪ .‬ואני הצלחתי לפרוץ את הדלת‪ ,‬עברתי בקפיצה‬ ‫את הגדר וברחתי‪.‬‬

‫‪244‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫עתה‪ ,‬לאחר שנים‪ ,‬איני מבין היכן לקחתי את הכוח הדרוש לפריצת הדלת‪ .‬הרי הייתי‬ ‫ילד‪ ,‬והדלת‪ ,‬אם כי עשויה עץ‪ ,‬היתה חזקה למדי‪ .‬אלא שרצון חזק מגביר כנראה את‬ ‫כוחותיו של האדם‪.‬‬ ‫ובשדה רבוץ היה השלג‪ .‬מסביב היה צחור ומסנוור עיניים‪ .‬הכפור עז היה‪ ,‬וידי ורגלי‬ ‫קפאו‪ ,‬ואני הלכתי באין מטרה‪.‬‬ ‫לבסוף חזרתי אל שומסקה‪ ,‬שבמלונת הכלב שלה התגוררתי בטרם נחטפתי‪ .‬האישה‬ ‫שמחה עם בואי‪ ,‬ואז הבינותי שהיא תעזור לי גם להבא‪ .‬ואני מאוד רציתי לחיות‪.‬‬ ‫(מתוך "משמר לילדים"‪ ,‬כרך יד)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬שוחחו על רגשות ומחשבות שעלו אצלכם במהלך הקריאה‪.‬‬ ‫‪ .2‬באילו תנאים קשים הצליח הנער לשרוד?‬ ‫שּומ ְס ָקה סיכנה את חייה פעמיים למען הצלת הילד היהודי‪ .‬ספרו‬ ‫‪ .3‬האיכרה ְ‬ ‫בקצרה על המקרים האלה‪.‬‬ ‫‪ .4‬שערו‪ ,‬מדוע החליטה שּומסקה להציל את הילד?‬

‫ ‬

‫ענייני לשון ‪-‬‬

‫הסבירו את המילים והצירופים המודגשים בכל משפט‪ .‬תוכלו להיעזר במילון‪.‬‬ ‫א‪ .‬התהלכתי יחף בשדה ַה ֶּׁש ֶלף וכפות רגלי פצועות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬היא נתנה בור תפוחי אדמה ומלונת כלב‪ .‬ובימים ההם היה זה ָׁשקול כנגד‬ ‫ארמונות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הייתי ִמ ְצ ַטּנֵ ף לפקעת‪.‬‬ ‫ומ ַסנְ וור עיניים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬השלג מסביב היה ָצחֹור ְ‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪245‬‬

‫להסתתר ‪ /‬אידה ווס | תרגום‪ :‬עילית ון פרג‬ ‫"תכירו את גברת ֶהלְ סלוט‪ ",‬אומרת אמא‪" ,‬היא באה לקחת ֶאתכן‪ .‬אתן הולכות‬ ‫להסתתר‪".‬‬ ‫"להסתתר?"‬ ‫לא ברור על מה אמא מדברת‪.‬‬ ‫"אני לא הולכת‪ ",‬אומרת רחל‪.‬‬ ‫"את מוכרחה‪ ,‬חמודה‪".‬‬ ‫את ואבא‪ ,‬מה זה בכלל להסתתר?"‬ ‫"למה לא דיברתם ִאתנו קודם‪ְ ,‬‬ ‫לשבת בבית ּולְ חכות להם עד שיבואו‬ ‫"להסתתר זה להתחבא מהנאצים‪ ,‬מסוּכן מדי ֶ‬ ‫ּומחר היא‬ ‫לקחת אותנו‪ .‬קדימה‪ ,‬את ואסתר תלונו לילה אחד אצל גברת ֶהלְ סלוט‪ָ ,‬‬ ‫תיקח אתכן לִ ְכפר אחד ַּבסביבה‪ ,‬שם אבא וַ ֲאני נחכה לכן‪ .‬בואי‪ ,‬חמודה‪ ,‬קחי את‬ ‫הקורקינט‪ ,‬קדימה‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫אמא אומרת זאת כך שרחל מרגישה שהיא מוכרחה לשמוע בקולה‪.‬‬ ‫ממילָ א לא‬ ‫"אל תשכחי את הקורקינט‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪" ,‬זה בשביל ַאנְ ָקה‪ֵ ,‬‬ ‫תוכלו לשחק בו ֵּבינְ תיים‪".‬‬ ‫"מי זאת אנקה?"‬ ‫"הבת הקטנה שלי‪ ,‬את תראי אותה כשנגיע הביתה‪".‬‬ ‫"לאן הולכים?" שואלת אסתר‪.‬‬ ‫"אני לא יכולה לגלות‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪" .‬תארי לעצמך שהגרמנים היו עוצרים‬ ‫אותנו עכשיו ושואלים אתכן לאן אתן הולכות‪ .‬מוטב שלא תדעו לאן‪ ,‬בינתיים‪".‬‬ ‫יה של גברת הלסלוט‪ ,‬הכול קרה כל כך מהר‪.‬‬ ‫מדבר ָ‬ ‫ֶ‬ ‫היא לא מבינה דבר‬ ‫"בואי‪ ",‬אמא נותנת לה נשיקה‪" ,‬אני אמסור לאבא דרישת שלום ִמּכֶ ן‪ ,‬מחר שוב נתראה‪".‬‬ ‫היא נותנת לאמא נשיקה ושתי הילדות יוצאות לדרך‪ ,‬היא ואסתר על הקורקינט ּוגברת‬ ‫לצדן‪.‬‬ ‫הלסלוט הולכת ִ‬ ‫שּב ִפינת הרחוב תלוי דגל גרמני‪ .‬לרגלי הדגל יושבות שתי ילדות ואוכלות‪.‬‬ ‫על הבית ְ‬ ‫לוטה ואלי‪ .‬הן חוגגות את יום ההולדת של היטלר‪.‬‬ ‫"להיטלר שלנו יש מחר יום הולדת‪ ",‬סיפרה לוטה לרחל אתמול‪" ,‬אנחנו נזלול עוגות‬ ‫ואתן לא תקבלו שום דבר‪".‬‬ ‫"תמשיכו להתקדם ואל תסתכלו אחורנית!" אומרת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫כעבור עשר דקות הן נמצאות ברחוב שלא היו בו מעולם‪.‬‬ ‫"עצרו רגע‪ ,‬משהו חשוב יקרה עכשיו‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫יה ואל‬ ‫ּומקרבת אותם אלֶ ָ‬ ‫היא נוגעת ְּבכִ יס המעיל שלה‪ ,‬מוציאה משם זוג מספריים ְ‬ ‫אסתר‪.‬‬ ‫היא מרגישה שגברת הלסלוט מושכת בטלַ אי שלה‪ .‬היא מרגישה שגברת הלסלוט‬ ‫חותכת את התפרים‪.‬‬

‫‪246‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫יתּפסו אותנו‪ ".‬היא רוצה‬ ‫"לא!" היא צועקת‪" ,‬אסור לנו לצאת החוצה בלי טלַ אי‪ ,‬הם ְ‬ ‫לעצור את גברת הלסלוט‪ ,‬אבל גברת הלסלוט תופסת אותה בידה‪.‬‬ ‫אותך‪ .‬אסור לך‬ ‫שיתפסו ָ‬ ‫ְ‬ ‫"רחל‪ ,‬מעכשיו את חייבת לשמוע בקולי‪ ,‬אם את לא רוצה‬ ‫ללכת יותר עם הטלאי‪".‬‬ ‫ּופיסת הבד הצהובה בידיה‪ .‬הן עומדות‬ ‫גברת הלסלוט ממשיכה לגזור‪ ,‬עוד משיכה אחת ִ‬ ‫ליד פתח הביוב‪ .‬הטלאי נעלם בתוכו‪ .‬עכשיו מגיע תורה של אסתר‪.‬‬ ‫לאסתר לא אכפת‪ .‬היא מרשה לגברת הלסלוט לעשות בה ּכִ ְרצונה‪.‬‬ ‫"בואו‪ ,‬ילדות‪ ,‬נמשיך ללכת‪".‬‬ ‫שוב הן עולות על הקורקינט‪ ,‬אסתר מלפנים ורחל מאחור‪.‬‬ ‫פיה‪" ,‬ראי רחל!" היא מצביעה על‬ ‫"לעזאזל‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט ּומכסה בידה את ָ‬ ‫המעיל שעליו היה הטלאי רק לפני רגע‪.‬‬ ‫"אפשר לראות בדיוק איפה היה הטלאי הארור‪ .‬על מעיל התכלת שלך נשאר כתם‬ ‫כחול כהה במקומו של הטלאי‪".‬‬ ‫"אסתר‪ ,‬השתדלי להחזיק את הראש כל הזמן על ֶהחזה של רחל‪".‬‬ ‫רחל פוחדת עד מוות‪ .‬היא מרגישה שידיה מתכסות בזיעה ולבה פועם חזק בצווארה‪,‬‬ ‫כמה היתה רוצה לחזור הביתה‪ ,‬לאבא ולאמא‪ ,‬ובכלל‪ ,‬היא אינה רוצה להסתתר‪ָ .‬ת ֲארו‬ ‫לעצמכם את הגרמנים באים ּומגלים את הכתם הכחול ִּב ְמעילה‪" .‬היינץ‪ ",‬יגיד גרמני‬ ‫אחד לַ ֲחברו‪" ,‬הילדה הזאת הורידה את הטלאי וזה אסור‪ ,‬אנחנו נעצור אותה‪".‬‬ ‫אחרי הליכה של רבע שעה אומרת גברת הלסלוט‪" :‬הגענו‪ ,‬תיכנסו פנימה מהר‪ ".‬הן‬ ‫נכנסות לְ ַבית שיושבים בו ְסביב שולחן גבר ושלוש ילדות‪.‬‬ ‫"זהו בעלי ואלה הילדות‪".‬‬ ‫"שלום אדוני‪ ",‬הן לוחצות את יד בעלה של גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫"הורידו את המעילים‪ ",‬אומר האדון‪" ,‬אלוהים‪ ,‬טינה‪ ,‬איך ֵהעזת ללכת כך עם הילדה‬ ‫ברחוב? יש לה כוכב כחול‪".‬‬ ‫נסה‬ ‫"אני יודעת‪ ",‬אומרת גברת הלסלוט לבעלה‪" ,‬מזל שעברנו את זה בשלום‪ .‬הערב ֲא ֶ‬ ‫הע ֵקבות‪".‬‬ ‫להבהיר את הכוכב הכחול‪ ,‬אולי אצליח לטשטש את ֲ‬ ‫"אני מקווה‪ ",‬אומר אדון הלסלוט‪.‬‬ ‫"אתן רוצות פרוסת לחם? לחם חי‪ ,‬חום וטעים עם חתיכה קטנה של ְּבשר חזיר?"‬ ‫"חזיר?" כמה רע לה כשאומרים את המילה הזאת‪‘ ,‬חזיר'‪ .‬האם האדון הזה אינו יודע‬ ‫שלִ ילָ דים יהודים אסור לאכול חזיר?‬ ‫"מצטער‪ ",‬אומר אדון הלסלוט‪" .‬לא חשבתי על זה‪ .‬אתם הרי אינכם אוכלים חזיר‪".‬‬ ‫בערב משכיבה אותן גברת הלסלוט לישון‪.‬‬ ‫לדלְ ְפט‬ ‫"שינה מתוקה‪ ",‬היא אומרת‪" .‬מחר אקח אתכן להורים שלכן‪ ,‬ניסע בחשמלית ֶ‬ ‫ואת ההמשך כבר תראו בעצמכן‪".‬‬ ‫"כבר מזמן אסור לנו לעלות לחשמלית‪ ",‬היא רוצה להגיד‪ ,‬אבל היא נאנחת ושותקת‪.‬‬ ‫עייפות כבדה נופלת עליה‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪247‬‬

‫"אנסה להבהיר את המעיל שלך‪ ,‬כדי שמחר‪ ,‬כשנצא לדרך‪ ,‬כבר לא יהיה לך שום‬ ‫ֲ‬ ‫כוכב — לא צהוב ולא כחול‪ .‬לילה טוב‪".‬‬ ‫שתיהן מקבלות נשיקה מגברת הלסלוט‪ .‬כמה נחמד מצדה‪ ,‬היא חושבת‪.‬‬ ‫הן נצמדות זו אל זו‪ ,‬בעצם ֵדי נעים לשכב יחד במיטה אחת‪ ,‬בבית הן נוהגות לישון בנפרד‪.‬‬ ‫"איפה אנחנו?" לוחשת אסתר‪.‬‬ ‫"חכי רגע‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬אני הולכת לבדוק‪".‬‬ ‫היא ַמ ֲחליקה מהמיטה ִּבזְ הירות‪ְ ,‬מסיטה את הווילון‪ .‬ממול ניצב שלט ועליו שם הרחוב‪:‬‬ ‫"אלל‪ ...‬אר‪ ...‬אני לא מצליחה לקרוא‪".‬‬ ‫"חכי רגע‪ ",‬אומרת אסתר‪" ,‬אני אדליק את האור‪ ",‬והיא מושכת בחבל התלוי מעל‬ ‫למיטה‪.‬‬ ‫"אל תעשו זאת אף פעם! מי שמסתתר אסור לו להדליק אור כשהווילונות פתוחים‪,‬‬ ‫בעצם אסור אף פעם להזיז את הווילונות‪ ,‬כדי שאיש לא יראה שאתן פה!"‬ ‫בחדר עומדת גברת הלסלוט‪.‬‬ ‫מעשי שטות כאלה‪ ,‬בסדר?"‬ ‫ֵ‬ ‫"תצטרכו להתרגל לָ זה‪ ,‬זה יהיה קשה‪ ,‬אל תעשו יותר‬ ‫"בסדר‪ ,‬גברת‪ ",‬אומרות שתיהן ביחד‪.‬‬ ‫"זה לא כל כך מסתדר עם המעיל שלך‪ ,‬אבל בסוף זה יצליח‪".‬‬ ‫"ומה אם לא זה לא יצליח?"‬

‫‪248‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫"את תצטרכי ללבוש את המעיל בכל מקרה‪ .‬רק תצטרכי להחזיק ספר ַּבמקום שבו‬ ‫היה הטלאי‪".‬‬ ‫להירדם‪ ,‬על ידה שוכבת אסתר‪ .‬נשימותיה שקטות‪ ,‬היא דווקא‬ ‫רחל אינה מצליחה ֵ‬ ‫מצליחה לישון‪.‬‬ ‫רחל חושבת על מחר‪ .‬אולי תצטרך לצאת החוצה בלי כוכב ְּובכל זאת עם כוכב‪ .‬כמה‬ ‫מסובך הכול היום‪.‬‬ ‫הדלת נפתחה בשקט‪.‬‬ ‫גברת הלסלוט עומדת לצד המיטה‪.‬‬ ‫"זה הצליח‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬אף אחד לא יבחין שהיה לך טלאי על המעיל‪ .‬לילה טוב‪,‬‬ ‫שינה מתוקה‪".‬‬ ‫"לילה טוב‪ ,‬גברת‪ ",‬היא נאנחת‪" .‬ותמסרי ִּב ְשמי דרישת שלום גם לאדון‪".‬‬

‫חסידי אומות העולם‬

‫השם "חסידי אומות העולם" הוא כינוי לאזרחים לא יהודים שסיכנו את חייהם כדי להציל‬ ‫יהודים בודדים‪ ,‬משפחות ולעתים קבוצות שלמות מידי הנאצים ועוזריהם‪ .‬המצילים‬ ‫פעלו ממניעים שונים‪ :‬רגשי חמלה ואהבת האדם‪ ,‬שנאה לנאצים והתנגדות למעשיהם‪.‬‬ ‫אחד מתפקידיו של מוסד "יד ושם" הוא להנציח ולהוקיר מצילי יהודים בזמן השואה‬ ‫ולטעת עצים על שמם‪ ,‬בשדרה הקרויה "שדרת חסידי אומות העולם"‪ .‬ועדה מיוחדת‬ ‫ב"יד ושם" בודקת מקרים של הצלת יהודים בעזרת לא יהודים ומעניקה לאנשים‬ ‫הראויים את התואר "חסיד אומות העולם"‪ .‬במהלך שנות עבודתה של הוועדה קיבלו‬ ‫את התואר הזה יותר מ־‪ 20,000‬אלף אנשים‪ :‬איכרים ובני עיר‪ ,‬אנשי כמורה‪ ,‬אנשי ציבור‬ ‫ואנשי צבא‪ ,‬דיפלומטים ואנשי חינוך‪ .‬על המדליה שמקבל "חסיד אומות העולם" חרוט‬ ‫המשפט מפרקי אבות‪" :‬כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא"‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪249‬‬

‫זרים סיכנו את מעמדם למען הצלת יהודים‬ ‫יה ָרה‬ ‫ֶס ְמּפֹו סֹוגִ ָ‬ ‫בקובנָ ה שבליטא‪ .‬במסגרת תפקידו בשנת‬ ‫ְ‬ ‫ֶס ְמפֹו סוגיהרה כיהן בתפקיד קונסול יפן‬ ‫‪ 1940‬עזר לפליטים יהודים‪.‬‬ ‫סוגיהרה ָהגָ ה תוכנית להצלת אלפי פליטים יהודים שברחו מפולין על ידי ַהנְ ָּפ ַקת‬ ‫מעבר לארצות שאינן תחת כיבוש גרמני‪ .‬שלטונות טוקיו סירבו לבקשותיו‬ ‫ַא ְׁשרֹות ֲ‬ ‫המתנה‬ ‫החוזרות ונשנות של סוגיהרה לאשר את הנפקת האשרות‪ ,‬וכאשר חש כי ְ‬ ‫נוספת עלולה להביא לאסון‪ִ ,‬ה ְמ ָרה את פי הממונים עליו והחל להנפיק את האשרות‪.‬‬ ‫מה גרם לו להפר את הוראות שלטונות יפן?‬ ‫קׁשיִ ים‪ ,‬ושני לילות נדדה שנתי‪ .‬חשבתי בלבי‪ :‬אני יכול להנפיק‬ ‫הוא סיפר על כך‪" :‬היו לי ָ‬ ‫אשרות מעבר‪ ...‬בתוקף סמכותי כקונסול‪ .‬איני יכול לתת לבני האדם הללו למות‪ ,‬בני‬ ‫אדם שבאו אלי לקבל עזרה כשהמוות מרחף מעל ראשיהם‪ .‬יהא העונש שאקבל אשר‬ ‫יהיה‪ ,‬ברור לי כי עלי לפעול על פי צו מצפוני‪".‬‬ ‫יה ָרה היה הדיפלומט הזר האחרון שעזב את קובנה‪ .‬הוא המשיך לחתום על אשרות‬ ‫סֹוגִ ָ‬ ‫מן החלון הפתוח של הרכבת הנוסעת‪ .‬כשחזר סוגיהרה לטוקיו בשנת ‪ ,1947‬פוטר‬ ‫משירות החוץ בשל הסיוע שהושיט לפליטים היהודים בשנת ‪.1940‬‬ ‫ב־‪ 1984‬הוכר סוגיהרה כחסיד אומות העולם מטעם "יד ושם"‪.‬‬ ‫פנג שאן הו‬ ‫פנג שאן הו‪ ,‬קונסול סין בווינה‪ ,‬ראה את מצוקת היהודים תחת השלטון הנאצי והחל‬ ‫להנפיק אשרות יציאה לשנחאי לכל דורש‪ .‬קבלת אישור יציאה מאוסטריה היתה מותנֵ ית‬ ‫בהצגת אשרת כניסה לארץ אחרת‪ .‬הוא עשה כן למרות איסור מפורש של שגריר סין‬ ‫בברלין‪ ,‬בירת גרמניה‪ .‬לאחר שהנאצים הלאימו את בניין הקונסוליה הסינית‪ ,‬שהיה‬ ‫בבעלות יהודית‪ ,‬וממשלת סין סירבה לפתוח את הקונסוליה מחדש במקום חלופי‪,‬‬ ‫אחר והמשיך בהנפקת אשרות כניסה לסין‪ .‬פנג‬ ‫מימן פנג שאן מכספו שכירת משרד ֵ‬ ‫שאן הוחזר לסין בשנת ‪ 1940‬ונרשמה הערה בתיק השירות האישי שלו על אי ציות‬ ‫במילוי תפקידו‪ .‬בשנת ‪ 2001‬הוכר כחסיד אומות העולם‪.‬‬ ‫סמפו סוגיהרה ופנג שאן הו סייעו ליהודים הנרדפים להגיע לשנחאי‬ ‫בסוף שנות השלושים גילו יהודים שניסו להימלט מידי הנאצים שרוב דלתות העולם‬ ‫נעולות בפניהם‪ .‬ברוב המדינות נדרשה אשרת כניסה‪ ,‬שרק יהודים בעלי קשר משפחתי‬ ‫או עסקי זכו לה‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬רק בעיר הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים‬ ‫פתוחים ולא נדרשה אשרת כניסה‪ .‬כל מהגר יכול היה להיכנס באופן חוקי ולחיות‬ ‫בשנחאי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יהודים שביקשו לעזוב את גרמניה‪ ,‬את פולין או את אוסטריה ולעבור‬ ‫לשנחאי‪ ,‬היו צריכים אשרות יציאה מהמדינות שבהן חיו‪ .‬לעזרתם באו סמפו סוגיהרה‪,‬‬

‫‪250‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הקונסול היפני בליטא‪ ,‬ופנג‬ ‫שאן הו‪ ,‬שהיה באותה עת‬ ‫הקונסול הכללי של סין בווינה‪,‬‬ ‫בירת אוסטריה‪ ,‬שהנפיקו להם‬ ‫אשרות‪ .‬יותר מ־‪ 20,000‬יהודים‬ ‫ניצלו את ההזדמנות והגיעו‬ ‫אחרי מסע מפרך לשנחאי‪ ,‬שם‬ ‫מצאו מחסה בשנות המלחמה‪.‬‬

‫תצלום תעודת תושב שקיבל נער יהודי בשנחאי‬

‫הדברים שכתב יצחק רבין ז"ל בביקורו במוזיאון היהודי בשנחאי‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪251‬‬

‫קול דניה הלוחמת ‪ -‬הרדיו של המחתרת‬ ‫"קול דניה הלוחמת‪ .‬אתם מאזינים לתחנת השידור של תנועת ההתנגדות הלאומית‬ ‫הדנית‪ .‬אתמול הוציא הפולש הנאצי צו חדש‪ .‬אם יּוצא לּפועל יּוכתם שם מולדתנו‬ ‫לׂשאת על ִּבגדיהם טלאי צהוב‬ ‫אזר ֵחינו בעלי הדת היהודית ֵ‬ ‫לנצח‪ .‬הפולשים ציוו על ָ‬ ‫בצורת מגן דוד‪ .‬כך הם רוצים להראות שהיהודים הם בני גזע נחות‪ .‬צו זה הוא למעשה‬ ‫החלק הראשון של תוכנית זְ דונית להשמיד אלפים ֵמאזרחינו‪ .‬אסור לנו‪ ,‬לִ בנֵ י האומה‬ ‫הדנית‪ ,‬להרשות שתוכנית זדונית זו תוצא לפועל‪ .‬לכן קוראת תנועת ההתנגדות‬ ‫הלאומית לכל האזרחים‪ ,‬מכל הדתות‪ ,‬אשר אינם רוצים שיוכתם כבוד מולדתם‪ ,‬לענוד‬ ‫את הטלאי הצהוב ּולְ ָה ְפכֹו אות כבוד וגאווה‪ ,‬למען ייכשל צוום‬ ‫הזְ דוני של כובשי ארצנו‪".‬‬ ‫נראה הטלאי הצהוב על בגדיהם של מרבית תושבי‬ ‫לַ ָּמ ֳח ָרת ָ‬ ‫דניה‪ ,‬וגם המלך ענד אותו‪.‬‬

‫מבצע ויקינג — זהו שמו של מבצע ההצלה של יהודי דנמרק‬ ‫שהתקיים באוקטובר ‪ .1943‬כשנודע למחתרת האנטי־נאצית‬ ‫בדנמרק שהכובש הגרמני מתכוון להשמיד את היהודים‪,‬‬ ‫העבירו בלילה ַּב ֲחשאי את כל יהודי דנמרק לִ ְשוודיה הנֵ יטרלית‪.‬‬ ‫הם עשו זאת ְּבדרך הים‪ ,‬בסירות דיג ְּוברפסודות‪.‬‬

‫ָׁש ְמּבֹון‪ ,‬כפר של חסידי אומות העולם‬ ‫ָׁש ְמּבֹון סּור לִ ינְ יֹון הוא כפר קטן הנמצא בדרום צרפת ליד הגבול עם שווייץ‪.‬‬ ‫רֹוקֹומה‪ ,‬אל התושבים וביקש‬ ‫ָ‬ ‫במלחמת העולם השנייה פנה כומר הכפר‪ַ ,‬אנְ ְד ֶרה ְט‬ ‫מהם לעזור ליהודים שנרדפו בידי הנאצים‪.‬‬ ‫כל אנשי הכפר הסתירו בבתיהם יהודים‬ ‫לתקופות של עד ארבע שנים‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫הם דאגו לצייד יהודים שהגיעו אליהם בתעודות‬ ‫מזויפות ועזרו להם להימלט לשווייץ או לספרד‪,‬‬ ‫שלא נכבשו בידי הגרמנים‪ .‬בסך הכול הצילו‬ ‫כ־‪ 5,000‬יהודים‪ .‬אף אחד מתושבי הכפר לא‬ ‫ֵסירב להושיט עזרה ליהודים וכולם שמרו את‬ ‫הדבר בסוד‪ ,‬כדי שלא ייוודע לגרמנים על כך‪.‬‬ ‫כל הכפר זכה במשותף בשנת ‪ 1990‬בתואר‪:‬‬ ‫"חסידי אומות העולם"‪.‬‬

‫‪252‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫שוחחו ביניכם‪:‬‬ ‫קראתם על ארבעה מקרים של פעולות יחידים וקבוצות למען הצלת יהודים בשואה‪.‬‬ ‫איזו מהן הרשימה אתכם במיוחד? הסבירו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬העתיקו את טבלת ההשוואה והשלימו‪.‬‬ ‫ מטרת ההשוואה‪ :‬לבדוק אם יש דמיון בפעולות האישים המוזכרים במידע‬ ‫פנג שאן הו‬

‫סמפו סוגיהרה‬

‫כיצד עזרו ליהודים הנרדפים?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫איזה סיכון לקחו על עצמם?‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫מסקנתי מההשוואה‪:‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .2‬כיצד קרה שיהודים רבים מצאו מקלט בשנחאי‪ ,‬ואילו במדינות אחרות ובערים‬ ‫אחרות לא איפשרו להם למצוא מקלט?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כיצד אותתו בני העם הדני לנאצים שלא יסבלו את השפלת היהודים‬ ‫בארצם?‬ ‫ב‪ .‬מה הוא "מבצע ויקינג"?‬ ‫‪ .4‬לדעתכם‪ ,‬מה ראוי להערכה מיוחדת בעזרה שהושיטו תושבי הכפר ָש ְמבֹון סּור‬ ‫לִ ינְ יֹון ליהודים?‬

‫"‪...‬אפילו גוי יכול להיות צדיק"‬

‫(מדרש תהילים פ' קמ)‬

‫‪ .5‬מה הקשר בין המשפט ממדרש תהילים לנושא המדור?‬ ‫‪ .6‬הציעו מילה נרדפת ומקבילה למילה "אפילו" שבמשפט ממדרש תהילים‪.‬‬ ‫‪ .7‬הסבירו את משמעותו המושאלת של הביטוי המודגש במשפט הבא‪" :‬רק בעיר‬ ‫הבינלאומית שנחאי שבסין נשארו השערים פתוחים"‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪253‬‬

‫להסתּכן והושיטו יד לעזרה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫למרות האיסור החמור לעזור ליהודים‪ ,‬היו אנשים שהעזו‬ ‫להלן מספרם על פי ארצות המוצא נכון ל־‪ 1‬בינואר ‪.2018‬‬

‫מספרם של חסידי אומות העולם בארצות הכיבוש הנאצי‬ ‫המדינה‬

‫המספר‬

‫המדינה‬

‫המספר‬

‫פולין‬

‫‪6,863‬‬

‫מולדבה‬

‫‪69‬‬

‫הולנד‬

‫‪5,669‬‬

‫אוסטריה‬

‫‪109‬‬

‫צרפת‬

‫‪4,056‬‬

‫לטביה‬

‫‪136‬‬

‫אוקראינה‬

‫‪2,619‬‬

‫רומניה‬

‫‪65‬‬

‫בלגיה‬

‫‪1,742‬‬

‫אלבניה‬

‫‪75‬‬

‫הונגריה‬

‫‪861‬‬

‫שווייץ‬

‫‪49‬‬

‫ֶּבלָ רוס‬

‫‪650‬‬

‫ספרד‬

‫‪9‬‬

‫צ'כיה‬

‫‪118‬‬

‫דנמרק‬

‫‪22‬‬

‫בוסניה‬

‫‪47‬‬

‫בולגריה‬

‫‪20‬‬

‫מקדוניה‬

‫‪10‬‬

‫אנגליה (כולל סקוטלנד)‬

‫‪22‬‬

‫סלובניה‬

‫‪10‬‬

‫נורווגיה‬

‫‪24‬‬

‫ליטא‬

‫‪893‬‬

‫שוודיה‬

‫‪10‬‬

‫קרואטיה‬

‫‪117‬‬

‫ארמניה‬

‫‪10‬‬

‫רוסיה‬

‫‪206‬‬

‫ספרד‬

‫‪3‬‬

‫סלובקיה‬

‫‪592‬‬

‫אסטוניה‬

‫‪3‬‬

‫גרמניה‬

‫‪616‬‬

‫אינדונזיה‬

‫‪2‬‬

‫איטליה‬

‫‪694‬‬

‫ברזיל‬

‫‪2‬‬

‫יוון‬

‫‪347‬‬

‫סין‬

‫‪2‬‬

‫מדינות שונות‪ :‬יפן‪ ,‬לוקסמבורג‪ ,‬פורטוגל‪ ,‬טורקיה‪ ,‬ארה"ב (‪ 1‬מכל מדינה)‬

‫‪254‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪6‬‬

‫עֹולם ‪ /‬חַּי ִים חֶפֶר‬ ‫ֲח ִס ֵידי אֻ ּמֹות ָה ָ‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 20‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ ‬

‫"ח ִס ֵידי ָה ֻאּמֹות" וַ ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה‪,‬‬ ‫ׁשֹומ ַע ֶאת ַה ִּכּנּוי ֲ‬ ‫ֲאנִ י ֵ‬ ‫ּומ ֲח ֶסה‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב ַעל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנָ ְתנּו לִ י ִמ ְסּתֹור ַ‬ ‫עֹוׂשה?‬ ‫יתי ֶ‬ ‫קֹומם ָמה ָהיִ ִ‬ ‫ׁשֹואל‪ :‬לּו ֲאנִ י ִּב ְמ ָ‬ ‫ׁשֹומ ַע‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ֲאנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב‪ ,‬וְ ֵ‬ ‫ּובֹוער‪,‬‬ ‫מֹוטט ֵ‬ ‫אֹוקיָ נֹוס ֶׁשל ִׂשנְ ָאה‪ ,‬מּול עֹולָ ם ִמ ְת ֵ‬ ‫ִאם ֲאנִ י‪ְּ ,‬בתֹוְך ְ‬ ‫נֹותן ִמ ְסּתֹור לְ ֶבן ַעם ַא ֵחר?‬ ‫יתי ֵ‬ ‫ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫מּוכנִ ים‬ ‫יתי מּוכָ ן‪ִ ,‬אם ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ָהיּו ָ‬ ‫ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫ד־ּת ִמיד ָּכזֶ ה ְּבתֹוְך ָה ְרחֹוב‪ֵּ ,‬בין ַה ְּׁש ֵכנִ ים‪,‬‬ ‫לִ ְחיֹות ְּב ַפ ַח ָ‬ ‫לַ ֲחלֹום ַּבּלֵ ילֹות ֶאת ַצ ֲע ָדם ַה ָּכ ֵבד וְ ַה ְּמ ַאּיֵ ם ֶׁשל ַה ַּתלְ יָ נִ ים‪,‬‬ ‫מּוכן לְ ַה ְמ ִׁשיְך ּולְ ַהּלֵ ְך ֵּבין ַמ ְּט ֵחי ַהּיְ ִרּיֹות וְ לַ ֲה ֵבי ַה ַּסּכִ ינִ ים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ּומלְ מּול ַה ְּׁשמּועֹות וְ ִּת ְקוַ ת ַה ַּמלְ ִׁשינִ ים‪,‬‬ ‫ְּבתֹוְך לַ ֲח ֵׁשי ָה ְר ִכילּות ִ‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ֹ ,‬לא לַ יְ לָ ה ֶא ָחד‪ֹ ,‬לא ח ֶֹדׁש ָׁשלֵ ם‪ֶ ,‬אּלָ א ָׁשנִ ים!‬ ‫יצת יָ ָדם‪.‬‬ ‫וְ ָכל זֹאת ְּבלִ י לְ ַב ֵּקׁש ָׂש ָכר ִמן ַה ָּק ְר ָּבנֹות‪ַ ,‬רק ֶאת לְ ִח ַ‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ַ ,‬רק ִמ ְּפנֵ י ֶׁש ָא ָדם לָ ָא ָדם‪ַ ,‬חּיָב לִ ְהיֹות ָא ָדם‪.‬‬ ‫וְ ָכל זֹאת‪ִּ ,‬כי ֶּבן ֱאנֹוׁש ִמ ְתּגַ ּלֶ ה ְּבָך ַרק ְּב ָׁשעֹות ָּכ ֵאּלֶ ה ֶׁשל ִמ ְב ָחן‪.‬‬ ‫מּוכן?‬ ‫יתי ָ‬ ‫ַה ִאם ֲאנִ י‪ַ ,‬ה ִאם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬ ‫"ח ִס ֵידי ָה ֻאּמֹות"‪,‬‬ ‫אֹותם‪ֶ ,‬את ֵאּלֶ ה ַה ְּמ ֻכּנִ ים ֲ‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫אֹותם ְּב ֶא ֶרץ ַה ְּק ָב ִרים‪ַ ,‬חּיִ ים ֶאת ְׁשנֵ י ָהעֹולָ מֹות‪.‬‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫ּׂשֹור ִפים‪,‬‬ ‫רֹוצ ִחים וְ ַה ְ‬ ‫יׁשים‪ֶׁ ,‬של ְמ ַׁש ְּת ֵפי ַה ְּפ ֻעּלָ ה‪ֶׁ ,‬של ָה ְ‬ ‫ֶאת ָהעֹולָ ם ֶׁשל ָה ֲא ִד ִ‬ ‫ַחּיִ ים ּבֹו ַּבזְ ַמן ֶאת ָהעֹולָ ם ֶה ָחׁשּוְך ֶׁשל ַח ְס ֵרי ָהאֹונִ ים וְ ַהנִ ְר ָּד ִפים‪.‬‬ ‫ּכֹוב ִׁשים‪,‬‬ ‫אֹותם ַחּיִ ים ֶאת ְׁשנֵ י ָהעֹולָ מֹות ָה ֵאּלֶ ה‪ַּ ,‬ת ַחת עֹולָ ם ֶׁשל ַה ְ‬ ‫רֹואה ָ‬ ‫ֲאנִ י ֶ‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְהיֹות ַּדוְ ָקא ְּב ַעד ַה ַחּלָ ִׁשים‪.‬‬ ‫בּורה וְ ַה ַּפ ַחד‪ֵ ,‬הם ֲ‬ ‫וְ ָׁשם‪ ,‬וְ ָאז‪ֵּ ,‬בין ַהּגְ ָ‬ ‫ימה ַה ְּמ ַר ֶח ֶפת ֶׁשל ָּכל ַה ִּמיתֹות וְ ָה ֳענָ ִׁשים‪.‬‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְחיֹות ָּב ֵא ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ֵהם ְמ ַס ְּכנִ ים ֹלא ַרק ֶאת ַע ְצ ָמם‪ִּ ,‬כי ִאם ּגַ ם ֶאת ַחּיֵ י ַהּיְ לָ ִדים וְ ַהּנָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ֹלהים ֶׁש ְּבתֹוְך לֵ ב ָה ֲאנָ ִׁשים‪,‬‬ ‫ּבֹוח ִרים לִ ְהיֹות ֶצלֶ ם ֱא ִ‬ ‫ֲ‬ ‫לִ ְהיֹות ַה ִּת ְקווה ָה ַא ֲחרֹונָ ה ַה ְּמלַ ֶּט ֶפת ֶאת ַה ְּמי ָֹא ִׁשים‪.‬‬ ‫ּנֹור ָאה ֵהם ֵהם ֶׁש ָע ְמדּו יֹום־יֹום ַּב ְּק ָרב‪,‬‬ ‫ְּבתֹוְך ַה ִּמלְ ָח ָמה ַה ָ‬ ‫כּותם ָהעֹולָ ם ֹלא ָח ַרב‪,‬‬ ‫יקים ֶׁש ִּב ְסדֹום‪ֶׁ ,‬ש ִּבזְ ָ‬ ‫וְ ֵהם ַה ַּצ ִּד ִ‬ ‫צּוח‪ַ ,‬הּיָ רּוי וְ ַה ֵּמת‬ ‫דֹותיו ֶׁשל ַע ִּמי ָה ָר ַ‬ ‫ֵהם ְּבתֹולְ ָ‬ ‫עֹומד‪.‬‬ ‫יהם ָהעֹולָ ם ֵ‬ ‫ּמּודי ַה ֶח ֶסד וְ ָה ַר ֲח ִמים‪ֶׁ ,‬ש ֲעלֵ ֶ‬ ‫ָהיּו ַע ֵ‬ ‫בּור ָתם‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ֲע ַדיִ ן לָ נּו ִח ָידה‬ ‫יהם ִּוב ְפנֵ י ּגְ ָ‬ ‫ִּוּב ְפנֵ ֶ‬ ‫תֹודה‪.‬‬ ‫אׁשינּו ְּב ָ‬ ‫הּודים‪ַ ,‬מ ְר ִּכינִ ים ֶאת ָר ֵ‬ ‫ֲאנַ ְחנּו‪ַ ,‬הּיְ ִ‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪255‬‬

‫"חסידי אומות העולם" היא מקאמה‪ .‬המקאמה היא יצירה המספרת סיפור קצר‬ ‫שמשפטיו מסתיימים בחרוזים‪ .‬מקור המילה מקאמה הוא בשפה הערבית‪ ,‬ופירושה‬ ‫"מקום"‪ ,‬כי בימים ההם קראו ליצירה על שם המקום שבו התאספו האנשים לשמוע‬ ‫את המקאמה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו בשורות ‪ :12 ,7 ,5 ,1‬מי מכונה לפי שורות אלה "חסיד אומות העולם"?‬ ‫‪ .2‬קראו שורות ‪ 7 ,3‬והשיבו‪ :‬אילו שאלות מעלה הדובר בשיר?‬ ‫‪ .3‬מה מלמדות שאלות אלה על יחס השואל ל"חסידי אומות העולם"?‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬הדובר במקאמה מנסה לענות על השאלות שהעלה‪ .‬הביאו כמה‬ ‫ מתשובותיו‪.‬‬ ‫כּותם ָהעֹולָ ם ֹלא ָח ַרב" —‬ ‫יקים ֶׁש ִּב ְסדֹום‪ֶׁ ,‬ש ִּבזְ ָ‬ ‫ב‪ .‬הדובר בשיר אומר‪" :‬וְ ֵהם ַה ַּצ ִּד ִ‬ ‫איזה סיפור מספר בראשית מזכיר משפט זה?‬ ‫ג‪ .‬מה הקשר בין שני הסיפורים?‬ ‫‪ .5‬אילו רגשות עולים אצל הדובר כלפי חסידי אומות העולם?‬ ‫ּומ ֲח ֶסה"‪ .‬חיים‬ ‫‪ .6‬בשיר כתוב‪ֲ ":‬אנִ י ְמנַ ֶּסה לַ ֲחׁשֹוב ַעל ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנָ ְתנּו ִלי ִמ ְסּתֹור ַ‬ ‫חפר הוא יליד תל אביב ולא חי תחת כיבוש נאצי‪ .‬כיצד אפשר להסביר את‬ ‫כתיבתו בגוף ראשון?‬ ‫‪ .7‬כיצד לדעתכם צריכים הניצולים לגמול למציליהם?‬ ‫‪ִ .8‬חזרו לעמוד השער וקראו את המשפט מפרקי אבות‪ .‬הסבירו כיצד הוא מתקשר‬ ‫לשיר‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫המדור מוקדש לחסידי אומות העולם‪.‬‬ ‫כתבו ִּפסקה קצרה‪ :‬ופרטו את התרשמותכם מהנלמד‪ .‬מה חשבתם?‬ ‫מה הרגשתם? מה הייתם אומרים לחסידי אומות העולם אילו אפשר היה שתפגשו‬ ‫אותם?‬

‫‪256‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬

‫ ‬

‫אילו מחשבות ואילו רגשות עורר אצלכם כשיר?‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫האי ברחוב הציפורים ‪ /‬מאת אורי אורלב‬ ‫ ‬

‫מועדון‬ ‫קוראים‬ ‫הוצאת כתר‬

‫במהלך הקריאה‬ ‫עם סיום קריאת הפרק הראשון כתבו‪ :‬כיצד השתנו החיים במשפחתו של אלכס‬ ‫כתוצאה מהכיבוש הגרמני?‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫איך אתם מציעים לדון בספר? דונו בהתאם להצעות שהועלו ביניכם ומצאו חן‬ ‫בעיניכם או בחרו לפי רצונכם מנושאי הדיון האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬החליפו ביניכם רשמים על דמותו של אלכס‪ .‬תוכלו לפתוח כך‪ :‬אני‬ ‫התרשמתי מאוד מ‪ ...‬נבהלתי נורא כש‪ ...‬התפלאתי על‪...‬‬ ‫ב ‪ .‬אלכס מצא את עצמו במצבים קשים ומסוכנים‪ .‬בזכות מה הצליח לשרוד?‬ ‫ג‪ .‬אלכס היה בודד בזמן שהסתתר באי ברחוב הציפורים‪ .‬כיצד סיפק את‬ ‫הצורך שלו בחברה?‬ ‫ד‪ .‬שערו והסבירו‪ ,‬מדוע קרא הסופר לספר "האי ברחוב הציפורים"?‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫בחרו אחד או יותר מהנושאים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .1‬דמיינו וכתבו פרק קצר על הפגישה שאולי התקיימה בין אלכס לבין סטשיה‬ ‫סיּפרּו זה לזה?)‬ ‫כשהגיעו לארץ ישראל‪( .‬אילו זיכרונות העלו? מה ְ‬ ‫‪ .2‬חברו סוף אחר לסיפור‪.‬‬ ‫‪ .3‬איזו דמות הייתם רוצים להשמיט מהספר? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .4‬הספר עובד לסרט‪ .‬הזמינו את הסרט ב־‪ v.o.d‬וצפו בו‪ .‬התחלקו לזוגות ודונו‪:‬‬ ‫האם הסרט נאמן לספר? נמקו דעתכם‪.‬‬

‫ ‬

‫מציגים‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬המחיזו את השיחה בין אלכס לבין אדון וגברת גרין בבונקר‪.‬‬ ‫‪ .2‬המחיזו את השיחה בין ד"ר פולבסקי לבין אלכס‪.‬‬ ‫‪ .3‬המחיזו את אחת הפעמים בהן משתף אלכס את שלג בעניינים שונים‬ ‫(תוכלו להכין עכבר מגרב)‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬ ‫בחרו לפי רצונכם‪:‬‬ ‫‪ .1‬הכינו תצרף (פאזל) של האי ברחוב הציפורים‪.‬‬ ‫‪ .2‬עצבו עטיפה חדשה לספר‪.‬‬

‫הרובגלו האושל ןורכיזה םוי ‪257‬‬

‫יום הזיכרון‬

‫לחללי מערכות ישראל‬ ‫ולנספים בפעולות האיבה‬ ‫טּורי ַהּנִ יּצָ חֹון‬ ‫"יִ ְהיּו ַחלְ לֵ י ַמ ַע ְרכֹות יִ ְש ָׂר ֵאל ֲע ֵ‬ ‫תּומים‪ְּ 1‬בלֵ ב יִ ְש ָֹר ֵאל לְ דֹור ּדֹור‪".‬‬ ‫ֲח ִ‬ ‫(מתוך יזכור לחללי מערכות ישראל)‬ ‫תּומים‪ - 1‬שמורים‬ ‫ֲח ִ‬

‫‪258‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫המדור מתאר מעשה אומץ וגבורה של הלוחמים למען קיומה ושלומה של מדינתנו‪.‬‬ ‫גבורתו של החובש בשיר "בלדה לחובש"‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נבדוק את השימושים של סימן הקריאה ביצירות ספרות‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ‬נכתוב סיכום לפי שני מקורות מידע‪.‬‬ ‫ ‬

‫ ןורכיזה םוי ‪259‬‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •כותרת השיר היא “בלדה לחובש"‪ .‬בלדה היא שיר סיפורי קצר שתוכנו עצוב‪.‬‬ ‫בבלדה עומדות הדמויות באומץ ובאיפוק מול גורלן‪.‬‬ ‫ •השיר נכתב בשנת ‪ 1967‬אחרי מלחמת ששת הימים‪ .‬עלילת הבלדה מתרחשת‬ ‫בזמן כיבוש גבעת התחמושת מידי בצבא הירדני‪ .‬הירדנים היו מבוצרים והתחפרו‬ ‫במקום בתעלות מגן‪ .‬הקרב היה קשה ועקּוב מדם‪ ,‬אך בסופו כבשו חיילי צה"ל‬ ‫את המקום‪.‬‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו “גבעת התחמושת יוטיוב"‪ .‬האזינו לשיר‪.‬‬ ‫ •עתה קראו את הבלדה‪.‬‬

‫חֹובׁש ‪ּ /‬דָ ן ַא ְלמָגֹור‬ ‫ָּב ָל ָדה ַל ֵ‬ ‫גּוע‪.‬‬ ‫ֵהם ִה ְת ַק ְּדמּו לְ ַאט‪ַ .‬הּכֹל ָהיָ ה ָר ַ‬ ‫נּוע‪.‬‬ ‫ָה ֵאׁש ּכְ ֵב ָדה‪ּ ,‬כְ ֵב ָדה‪ָ .‬ק ֶׁשה‪ָ ,‬ק ֶׁשה לָ ַ‬ ‫ִמּנֶ גֶ ד — ַהּנָ ָהר וְ ג ֶֹמא ְמ ַר ְׁש ֵרׁש‪...‬‬ ‫ַרק ֹלא לְ ִה ְתיָ ֵאׁש‪ַ ,‬רק ֹלא לְ ִה ְתיָ ֵאׁש‪.‬‬ ‫צּוע!"‬ ‫"ּפ ַ‬ ‫ִּפ ְתאֹום ָר ַעם ָּב ָרק‪ֶ .‬א ָחד ָצ ַעק‪ָ :‬‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫אֹותָך ָּת ִמיד‪ ",‬נִ ְׁש ַּבע ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"אזְ ּכֹר ְ‬ ‫ֶ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י ְּכ ָבר ָּבא!" ָענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫ַ"רק ֹלא לִ ּפֹל‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫מֹוקׁש!" ָצ ַעק ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"עלִ ינּו ַעל ֵ‬ ‫ָ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫מֹותָך‪ ",‬נִ ְׁש ַּבע ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"ׁשלְ ָך ַעד יֹום ְ‬ ‫ֶ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י ָּכאן‪ ,‬לְ ִצ ְּדָך‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫מֹותי‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫"הּיֹום הּוא יֹום ִ‬ ‫ַ‬

‫‪260‬‬

‫טּוע‪,‬‬ ‫ָּב ָרד ֶׁשל ֵאׁש נִ ַּתְך‪ָּ ,‬ב ָרד ָּכ ֵבד‪ָ ,‬ק ַ‬ ‫רֹוחׁש‪.‬‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לַ ּנָ ָהר‪ ,‬לַ ּג ֶֹמא ָה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫אֹותי ָּכאן‪ִּ ",‬ב ֵּקׁש ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"ה ְׁש ִאירּו ִ‬ ‫ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"עזֹב ְׁשטּויֹות‪ָ ",‬ענָ ה ָאז ַה ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"ּת ִּציל ֶאת ַע ְצ ְמָך!" ִּב ֵּקׁש ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אנִ י נִ ְׁש ָאר ִא ְּתָך!" ָענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֲ‬

‫רּוח‬ ‫ִּפ ְתאֹום ֲענַ ן ָא ָבק‪ִּ ,‬פ ְתאֹום ָעלְ ָתה ָה ַ‬ ‫רֹועׁש‪.‬‬ ‫וְ ֵצל ַעל ַה ַּק ְר ַקע‪ ,‬וְ הּוא ָק ֵרב‪ֵ ,‬‬ ‫צּוע‪,‬‬ ‫"נִ ַּצלְ נּו! ֵהם ָּב ִאים!" ֵיִּבב ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫ַאְך ֹלא ָׁש ַמע ִמּלָ ה ִמן ַה ֵ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"א ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י!" ֵיִּבב ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לַ ּנָ ָהר ַהּג ֶֹמא ְמ ַר ְׁש ֵרׁש‪.‬‬

‫תּוח‪.‬‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ַה ָּׂש ֶדה ָּפ ַ‬ ‫נֹותרּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫וְ ֵהם ְ‬ ‫יהם‪ ,‬וְ ֵהם ּגְ לּויִ ים לָ ֵאׁש‪.‬‬ ‫נֹותרּו ְׁשנֵ ֶ‬ ‫וְ ֵהם ְ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫בּודים‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫"אנַ ְחנּו ֲא ִ‬ ‫ֲ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫"אחֹז ִּבי טֹוב‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫ֱ‬ ‫צּוע‪.‬‬ ‫"נִ ְפ ַצ ְע ָּת ּגַ ם ַא ָּתה‪ִ ",‬מלְ ֵמל ָאז ַה ָּפ ַ‬ ‫חֹובׁש‪.‬‬ ‫נֹורא‪ָ ",‬ענָ ה לֹו ַה ֵ‬ ‫"עזֹב‪ ,‬זֶ ה ֹלא ָ‬ ‫ֲ‬

‫"א ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י!‬ ‫ָ‬ ‫ָא ִחי‪ָ ,‬א ִחי ֶׁשּלִ י‪.‬‬ ‫ָא ִחי!"‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬אילו רגשות ואילו מחשבות התעוררו אצלכם אחרי ההאזנה לשיר וקריאתו?‬ ‫‪ .2‬ספרו במילים שלכם את המעשה המסופר בבלדה‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬שתי הדמויות בבלדה נמצאות במצב קשה‪ .‬האם תוכלו למצוא הבדלים‬ ‫בתגובתם למצב? הסבירו וחזקו תשובתכם בעזרת ציטוט מהבלדה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע נקטע דו‪-‬השיח בין החובש והפצוע?‬ ‫‪ .4‬אילו רמזים אפשר למצוא בבלדה לכך שהסוף יהיה עצוב?‬ ‫‪ .5‬כאשר המשורר משנה את מבנה אחד הבתים שבשיר הוא מעוניין להפנות את‬ ‫תשומת הלב אליו‪.‬‬ ‫א‪ .‬הסתכלו על השיר כעל תמונה‪ .‬לאיזה מבתי השיר יש מבנה שונה?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה הבית הזה משאר בתי השיר?‬ ‫ג‪ .‬איזה רגש בא לידי ביטוי בבית הזה?‬

‫תעלות המגן בגבעת התחמושת‬

‫ ןורכיזה םוי ‪261‬‬

‫קוראים בקול רם‬

‫ ‬

‫בבלדה מופיע דובר ודו־שיח בין הפצוע לחובש‪.‬‬ ‫התחלקו לקבוצות של שלושה וחלקו ביניכם את התפקידים‪ .‬התכוננו לקריאה‬ ‫וקראו את הבלדה בדייקנות ובהנגנה המתאימה‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬האירוע המתרחש בבלדה אירע במציאות בזמן כיבוש ירושלים המזרחית‬ ‫במלחמת ששת הימים‪.‬‬ ‫אם ידועים לכם סיפורי גבורה אחרים של חיילים במלחמות ישראל‪ ,‬ספרו‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ . 1‬המשורר משלֵ ב בבלדה שני סוגי לשון — לשון גבוהה (אוצר מילים ספרותי‪ ,‬עשיר)‬ ‫ולשון נמוכה (לשון דיבור יומיומית — סלנג)‪ .‬הביאו מתוך הבלדה דוגמאות לשני‬ ‫הסוגים‪.‬‬ ‫גומא‪ ,‬ניתך‪ ,‬יִ ֵיּבב‪.‬‬ ‫‪ .2‬היעזרו במילון ופרשו את המילים‪ :‬מנגד‪ֶ ,‬‬ ‫‪ .3‬המשורר מתאר את האש הכבדה ומשלב בתיאור רעשים שונים‪.‬‬ ‫השלימו את הצירופים שלהלן‪ .‬היעזרו במאגר המילים‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫התותחים‬ ‫העלים‬ ‫הפגזים‬ ‫הפצועים‬

‫מחסן מילים‪ :‬רעם | ָיְב ַבת | בו | שאון | רשרוש‬

‫‪262‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫תפקידם של סימני פיסוק הוא לסייע לנו בקריאה נכונה ובהבנת הכתוב‪ .‬אחד מהם הוא‬ ‫סימן הקריאה (!)‪ .‬הוא יבוא בדרך כלל לציין פקודה או כדי להביע עוצמת רגש מסוימת‪,‬‬ ‫כמו‪ :‬השתוממות‪ ,‬שמחה‪ ,‬פחד‪ ,‬מתח ועוד‪.‬‬

‫‪ .4‬צטטו מתוך הבלדה שלושה משפטים המסתיימים בסימן קריאה‪.‬‬ ‫מה בא סימן הקריאה להדגיש בכל משפט?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫‪ .1‬השיר שלפנינו מציג אירוע שהתרחש במלחמת ששת הימים (‪.)1967‬‬ ‫קראו על קרב גבעת התחמושת באתר ‪ ynet‬או בוויקיפדיה וכתבו סיכום קצר‪.‬‬ ‫היעזרו בנקודות האלה‪:‬‬ ‫א‪ .‬היכן נמצאת גבעת התחמושת?‬ ‫ב‪ .‬מתי התחולל הקרב?‬ ‫ג‪ .‬מה היתה חשיבותו של קרב זה?‬ ‫ד‪ .‬מדוע הפך הקרב לסמל?‬ ‫הדרכה לכתיבת סיכום‬ ‫ •בחרו שני מקורות אפשר מאנציקלופדיה ומהאינטרנט‪ .‬צלמו במכונת צילום‬ ‫את המידע מהאנציקלופדיה‪ .‬הדפיסו את המידע מהאינטרנט‪.‬‬ ‫ •מחקו פרטים טפלים (שוליים‪ ,‬בלתי חשובים) בכל אחד מהמקורות‪.‬‬ ‫ •סמנו בצבע אחד פרטים זהים שמופיעים בכל אחד מהדפים‪.‬‬ ‫ •סמנו בשני צבעים אחרים פרטים שמופיעים רק בדף אחד‪.‬‬ ‫ •עתה קראו שנית את הדפים וכתבו‪.‬‬ ‫ •לאחר הכתיבה בדקו אם יש בסיכום מענה לשאלות שלעיל‪.‬‬

‫ ןורכיזה םוי ‪263‬‬

‫יום העצמאות‬ ‫"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"‬ ‫(מתוך מגילת העצמאות)‬

‫‪264‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫מדור יום העצמאות כולל שני נושאים‪:‬‬ ‫‪ ‬הנושא הראשון הוא ההגבלה על העלייה לארץ על ידי השלטון הבריטי שקדם‬ ‫לקום המדינה‪ :‬נקרא את השיר "צל ומי באר" מאת יורם טהר לב ואת האירוע‬ ‫שעורר אותו לכתוב את השיר‪.‬‬ ‫‪ ‬הנושא השני הוא תאריכים מכוננים בתולדות עמנו‪ .‬נקרא על כ"ט בנובמבר‬ ‫והכרזת המדינה‪ .‬נקרא עדות שכתב זאב שרף‪" :‬זיכרונות מטקס העצמאות"‪.‬‬ ‫נלמד חלק ממגילת העצמאות‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬נמשיך ללמוד מילים וצירופים חדשים שיעשירו את אפשרויותינו להתבטא בלשון‬ ‫ ‬ ‫מדויקת‪ ,‬הן בכתב והן בעל פה‪.‬‬

‫ת‬

‫תואמצעה םוי ‪265‬‬

‫ה ְרלֵב‬ ‫ט ַ‬ ‫ּומי ְּב ֵאר ‪ /‬יֹורָם ַ‬ ‫ֵצל ֵ‬ ‫אדי‬ ‫ַּב ִּמ ְדרֹון ֵמ ַעל ַהּוָ ִ‬ ‫ּפֹור ַח‬ ‫ֵעץ ַה ְּׁש ֵק ִדּיָ ה ֵ‬ ‫יחֹוח ֲה ַד ִּסים‬ ‫ַ‬ ‫ָּב ֲאוִ יר נִ‬ ‫זֶ ה ַהּזְ ַמן לִ ְפנֵ י ַה ַּקיִ ץ‬ ‫ּפֹות ַח‬ ‫ְׁש ָע ָריו ַהּלֵ ב ֵ‬ ‫רּוכים ַהּנִ ְכנָ ִסים‪.‬‬ ‫וְ ָת ִמיד ְּב ִ‬ ‫ְּביָ ִמים ֲא ֶׁשר ָּכ ֵאּלֶ ה‬ ‫ְמ ַח ִּכים ַעד ּבֹוא ַהּלַ יִ ל‬ ‫ְמ ַח ִּכים לִ ְצ ָע ִדים ְק ֵר ִבים‬ ‫יח‬ ‫ֹלא סֹוגְ ִרים ֶאת ַה ְּב ִר ַ‬ ‫עֹוצ ִמים ֶאת ָה ֵעינַ יִ ם‬ ‫ֹלא ְ‬ ‫ְּביָ ִמים ָּכ ֵאּלֶ ה ַמ ְק ִׁש ִיבים‪.‬‬ ‫ִמי ֶׁש ָר ֵעב יִ ְמ ָצא ֶא ְצלֵ נּו ַּפת ֶׁשל לֶ ֶחם‬ ‫ּומי ְּב ֵאר‬ ‫ִמי ֶׁש ָעיֵ ף יִ ְמ ָצא ּפֹה ֵצל ֵ‬ ‫נֹופלֶ ת‬ ‫ִמי ֶׁש ֻּס ָּכתֹו ֶ‬ ‫ֶח ֶרׁש יִ ָּכנֵ ס ַּב ֶּדלֶ ת‬ ‫יּוכל לְ ִה ָּׁש ֵאר‪.‬‬ ‫וְ ָת ִמיד ַ‬ ‫זֶ ה ַה ַּביִ ת ֶׁש ָּבנִ ינּו‬ ‫זֶ ה ָהא ֶֹרן ֶׁשּנָ ַט ְענּו‬ ‫זֹוהי ַה ְּב ֵאר‬ ‫זֶ ה ַה ְּׁש ִביל וְ ִ‬ ‫ִמי ֶׁש ָּבא לְ פֹה — ַא ִחינּו‬ ‫ִמי ֶׁש ָּבא יָ ֵסב ִא ָּתנּו‬ ‫וְ ַה ַּׁש ַער ׁשּוב ֹלא יִ ָּסגֵ ר‪.‬‬ ‫(פורסם לראשונה ב"אותיות"‪,‬‬ ‫עיתון הילדים מבית "מקור ראשון")‬

‫צל ומי באר הוא שיר זמר‪ .‬בחרו באחד הביצועים לשיר ביוטיוב והאזינו לשיר‪.‬‬

‫‪266‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הסיפור שמאחורי השיר‬ ‫‪ 9‬באוקטובר ‪ .1945‬שעת צהריים בקיבוץ יגור‪ .‬צלצול פעמון מזעיק את החברים‪.‬‬ ‫הימים — ימי מאבק על העלייה‪ ,‬ספינות עולים בלתי חוקיים עושות דרכן לארץ‬ ‫ונתפסות בידי הבריטים‪ ,‬שמגבילים את כניסתם של היהודים ששרדו את השואה‬ ‫ורוצים לבנות את ביתם בארץ ישראל‪ .‬הם נכלאים במחנה המעצר בעתלית ומחכים‬ ‫שישלחו אותם למחנה מעצר בקפריסין‪ .‬בלילה שלפני ההפלגה פורץ כוח של הפלמ"ח‬ ‫למחנה המעצר‪ ,‬משחרר את העולים ומנסה לפזרם ביישובי האזור‪ ,‬כדי שיסתתרו‪.‬‬ ‫צלצול פעמון מזעיק את החברים בקיבוץ יגור‪ .‬לקול הפעמון ממהרים כל חברי המשק‬ ‫לעבר הכרמל‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬בעקבותיהם‪ .‬והנה ראינו במדרון שמעל הוואדי יורדים‬ ‫אנשים תשושים כשהם נתמכים זה בזה‪ ,‬אלה מעפילי כלא עתלית‪ ,‬שאנשי הפלמ"ח‬ ‫הבריחו אותם אל החופש‪ .‬המעפילים טיפסו בשעות החשכה ברגל מעתלית לראש‬ ‫הכרמל אל קיבוץ בית אורן‪ ,‬אך בבוקר נתגלו על ידי הצבא הבריטי ונאלצו להמשיך‬ ‫ללכת בחום אל צדו השני של ההר‪ ,‬אל קיבוץ יגור‪ .‬הם הגיעו אחרי מסע קשה עייפים‪,‬‬ ‫רעבים ומותשים‪ .‬מחסן הבגדים נפתח‪ ,‬ולבאים ניתנו בגדי עבודה כחולים‪ .‬מחדר האוכל‬ ‫הגיע לחם טרי והעולים נשלחו אל חדרי החברים לקראת חיפוש אפשרי של הבריטים‪.‬‬ ‫אז גם ניתנה ההוראה‪ :‬על כל שאלה שתישאל יש רק תשובה אחת‪" :‬אני יהודי מארץ‬ ‫ישראל"‪ .‬יורם טהרלב היה אז בן שבע בקיבוץ יגור והיה ֵעד לאירוע‪" .‬במשך שנים היה‬ ‫חוזר לעיני המראה הקשה של אנשים יורדים במדרון בחפשם מקלט‪ .‬מראה זה ליווה‬ ‫אותי כשכתבתי את השיר שנים רבות לאחר מכן‪".‬‬ ‫(מתוך אתר משרד החינוך)‬

‫תואמצעה םוי ‪267‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את הטקסט‪" :‬הסיפור שמאחורי השיר"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מי הם הנמצאים בואדי ?‬ ‫ג‪ .‬כיצד הם מתקבלים בקיבוץ יגור? ‬

‫ב‪ .‬ממה הם חוששים?‬ ‫ד‪ .‬מדוע נתנו להם בגדי עבודה?‬

‫‪ . 2‬לפי "הסיפור שמאחורי השיר" ‪ -‬האירוע קרה בחודש אוקטובר שהוא ראשית‬ ‫הסתיו‪.‬‬ ‫א‪ .‬באיזו עונת שנה מתרחש האירוע בשיר? לפי איזו שורה בשיר הבנתם זאת?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע החליט יאיר רוזנבלום לשנות את עונת השנה? (תוכלו למצוא‬ ‫רמז בחומש שמות פרק לד‪ ,‬פסוק יח‪).‬‬ ‫‪ .3‬במה מתבטא הניגוד באווירה בבית א'?‬ ‫‪ .4‬אילו שורות בשיר מזכירות את המסופר על אברהם אבינו בבראשית פרק יח‪,‬‬ ‫פסוקים ד‪-‬ה?‬ ‫‪ֵ .5‬אילו רגשות באים לידי ביטוי בבית ב'?‬ ‫מּוש ָאלִ ים‪.‬‬ ‫‪" .6‬לא סוגרים את הבריח" ו"השער שוב לא ייסגר" הם משפטים ְ‬ ‫המּוש ֶאלֶ ת שלהם?‬ ‫ְ‬ ‫מהי המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות‬ ‫‪ .7‬המשורר בחר לכותרת צירוף מתוך השיר‪ .‬הציעו אתם כותרת אחרת שאף היא‬ ‫צירוף או שורה מהשיר‪.‬‬ ‫‪ .8‬א ‪ .‬קראו את הכתוב במסגרת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מה המשמעות הפשוטה ומהי המשמעות המושאלת של "סוכה" ושל‬ ‫"דלת" במשפט המצוטט מהשיר?‬ ‫הדובר בשיר אומר‪" :‬מי שסוכתו נופלת חרש ייכנס בדלת"‪.‬‬ ‫כלומר כל מי שביתו ָח ַרב ומשפחתו נספתה בגולה ייכנס ַּב ֲח ַשאי בלי שייתגלה על ידי‬ ‫השלטונות הבריטים‪.‬‬ ‫הביטוי סוכה נופלת מבוסס על הפסוק מספר עמוס (בקובץ נביאים אחרונים בתנ"ך)‪:‬‬ ‫"אקים את ֻסכת דויד הנֹפלת" (עמוס ט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬מלכות בית דוד שנחרבה‪ ,‬נפלה והוגלתה — תקום מחדש‪.‬‬

‫העשרה ואתגר‬

‫ ‬ ‫חפשו מידע על אוניית המעפילים "יציאת אירופה" וכתבו את קורותיה‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪268‬‬

‫הדרכה‪:‬‬ ‫ •לפני החיפוש במאגרי המידע הכינו שאלות שונות שלפיהן תוכלו לרכז את‬ ‫המידע שאספתם‪ ,‬למשל‪ ,‬מתי החלה תנועת ההעפלה לארץ? מי אירגן את‬ ‫ההעפלות? מהו המיוחד בסיפורה של אוניית המעפילים "יציאת אירופה"? ועוד‪.‬‬ ‫ •בחרו לכתוב את הדברים ככתבה עיתונאית או כסיפור חווייתי‪ ,‬כאילו הייתם‬ ‫אתם על סיפון האונייה‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לקראת קריאה‬

‫ ‬

‫ •כדי להבין טוב יותר את הטקסט קראו את ההסבר שלהלן ‪:‬‬ ‫מאז הכיבוש הבריטי של ארץ־ישראל‪ ,‬עם סיום מלחמת־העולם הראשונה‬ ‫(‪ ,)1918‬סירבה המנהיגות הערבית הפלסטינית להכיר בזכות היישוב היהודי על‬ ‫ארץ־ישראל‪ .‬המנהיגים הפלסטינים לא הסכימו להידבר עם נציגי היישוב על‬ ‫עתיד הארץ‪ .‬הם דרשו מהבריטים ששלטו בארץ א‪ .‬להפסיק את העלייה היהודית‪,‬‬ ‫ב‪ .‬לֶ ֱאסֹור רכישת קרקעות על־ידי יהודים ג‪ .‬לבטל את השלטון הבריטי ולהקים‬ ‫ממשלה פלסטינית עצמאית‪.‬‬ ‫ארגון האומות המאוחדות הקים וועדה שמטרתה לפתור את בעיית ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ •קראו את הכותרת‪ .‬ספרו‪ ,‬מה אתם יודעים על התאריך הזה‪.‬‬ ‫ •אילו שאלות עוררה אצלכם הכותרת?‬

‫ •‬

‫כ"ט בנובמבר‬ ‫כט בנובמבר ‪ ,1947‬הוא תאריך ְמכֹונֵ ן בחיי העם היהודי‪ .‬ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ ,1947‬בעצרת‬ ‫האומות המאוחדות (האו"ם) החליטו נציגי האומות על סיום השלטון הבריטי בארץ‬ ‫ישראל וחלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל‪ ,‬מדינה יהודית ומדינה‬ ‫ערבית‪ .‬עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה הם שטח בפיקוח האו"ם כלומר שטח שנמצא‬ ‫מחוץ לגבולות שתי המדינות העתידות לקום‪ .‬ההצעה התקבלה ברוב קולות‪33 :‬‬ ‫מדינות בעד‪ 13 ,‬נגד‪ 10 ,‬נמנעו ומדינה אחת נעדרה מההצבעה‪.‬‬ ‫ההסתדרות הציונית והנהגת היישוב העברי בארץ החליטו לקבל את הצעת החלוקה‬ ‫למרות הקושי לקבל את העובדה שהשטח שהוקצה למדינה היהודית מצומצם ולמרות‬ ‫שירושלים לא נכללה בשטח המדינה היהודית‪ .‬היתה לדעתם חשיבות רבה להכרה של‬ ‫עמי העולם ִּבזכות היהודים למדינה משלהם‪ .‬לעומתם‪ ,‬נציגי הערבים באו"ם הצהירו‬ ‫ֵ‬ ‫על התנגדותם להחלטה ואף הזהירו כי תגובת ערביי ארץ ישראל עלולה להיות אלימה‪.‬‬ ‫למחרת ההצבעה אמר דוד בן גוריון‬ ‫"נקווה שנהיה ראויים לשעה זו‪ .‬נזכור‬ ‫בראש ובראשונה את אחינו במחנות‬ ‫(ניצולי השואה שהיו במחנות‬ ‫פליטים בגרמניה וחיכו לעלות‬ ‫ארצה) ובגלויות תימן‪ ,‬עירק ושאר‬ ‫ארצות המזרח‪ .‬נשתדל להעלותם‬ ‫ארצה‪ .‬יחי העם היהודי!" אף‬ ‫הסוכנות היהודית הוציאה הודעה‪:‬‬ ‫"ברגשי תודה עמוקים יזכור העם‬ ‫היהודי לנצח את כל אותן אומות‬ ‫העולם שתרמו את תרומתן ועזרו‬

‫תואמצעה םוי ‪269‬‬

‫לקבלת ההחלטה הזאת‪ ...‬יד אחים נאמנה הננו מושיטים למדינה הערבית העתידה לקום‬ ‫בא"י וקוראים לערבים לשתף פעולה לטובת שני העמים יחד"‪.‬‬ ‫בלילה‪ ,‬לאחר שנודע בארץ על תוצאות ההצבעה באו"ם‪ ,‬יצאו המונים לרחובות בריקודים‬ ‫ובהבעות שמחה‪ .‬אך כבר למחרת ב‪ 30-‬בנובמבר נדחקו החגיגות בגלל התקפות‬ ‫של ערבים כנגד הישוב היהודי בארץ‪ .‬הוועד הערבי העליון שהנהיג את היישוב הערבי‬ ‫בארץ הכריז על שביתה כללית כמחאה על ההחלטה‪ .‬השביתה הידרדרה למעשי‬ ‫אלימות נגד יהודים בערים המעורבות בירושלים‪ ,‬בחיפה‪ ,‬בטבריה‪ ,‬בצפת ובפאתי תל‬ ‫אביב‪ .‬אוטובוס אגד הותקף ליד פתח תקווה ושישה מהנוסעים נהרגו‪ .‬הותקפו שיירות‬ ‫של נוסעים ומכוניות המובילות אספקת מזון לירושלים וצלפים ירו ביהודים‪ .‬תקיפות‬ ‫אלה נַ ֲענּו בפעולות נגדיות מצד כוחות "ההגנה"‪ ,‬האצ"ל ( ארגון צבאי לאומי) והלח"י‬ ‫( ארגון לוחמי חירות ישראל )‪.‬‬ ‫החלטת האו"ם סללה את הדרך להכרזת העצמאות ולהקמת מדינת ישראל בה'‬ ‫באייר תש"ח‪.‬‬ ‫(לפי אתרים שונים באינטרנט)‬

‫מטולה • • קרית שמונה‬

‫• חיפה‬

‫עין גב •‬

‫• נתניה‬ ‫• שכם‬ ‫• אשדוד‬ ‫• אשקלון‬ ‫• בית לחם‬

‫• רצ‬

‫ועת‬

‫עזה‬

‫• חברון‬ ‫• עין גדי‬

‫• מצפה רמון‬

‫• אילת‬

‫מפת תוכנית החלוקה‬

‫‪270‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬הציעו כותרת ִמשנֶ ה לפסקה הראשונה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ענו לפי הפסקה השנייה ולפי הנקודה הראשונה ב"לקראת קריאה"‪,‬‬ ‫א‪ .‬מדוע מנהיגי היהודים הסכימו עם החלטת האו"ם‬ ‫ב‪ .‬מדוע מנהיגי הערבים סירבו לקבלה?‬ ‫‪ .3‬מה הדגיש דוד בן גוריון בדבריו לאחר ההחלטה‪ ,‬ועל מה ָׂשמּו ראשי הסוכנות‬ ‫היהודית את הדגש?‬ ‫‪ .4‬מה היה המצב בארץ לאחר שהחלטת האו"ם התקבלה?‬ ‫‪ .5‬מה המטרה העיקרית של הטקסט? שוחחו ביניכם ובחרו את ההיגד המתאים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לשתף בחוויה‬ ‫א‪ .‬לתת הוראות לביצוע ‬ ‫ד‪ .‬לשכנע לקבל את דעת הרוב‬ ‫ג‪ .‬למסור מידע ‬ ‫‪ .6‬מאיזה תחום לקוח המידע?‬ ‫א‪ .‬תחום ידיעת הארץ ‬ ‫ג‪ .‬תחום המדע ‬

‫ב‪ .‬תחום ההיסטוריה של ארץ ישראל‬ ‫ד‪ .‬תחום לימודי היהדות‪.‬‬

‫מעיינים במפה‬ ‫חזרו אל המפה בעמוד ‪.270‬‬ ‫‪ .1‬היעזרו במקרא המפה‪.‬‬ ‫א‪ .‬באיזה שטח נמצא הישוב שלכם לפי החלטת האו"ם דאז?‬ ‫ב‪ .‬אילו ישובים עבריים היו אמורים להיות חלק מהשטח הערבי לפי החלטת‬ ‫החלוקה?‬ ‫‪ .2‬אילו ישובים שיש לעם היהודי קשר רגשי עמוק לא נכללו בשטח המדינה‬ ‫היהודית לפי החלוקה לשתי מדינות?‬

‫לדיון‬

‫ ‬

‫האם אתם חושבים שהחלטת המנהיגים הציוניים לקבל את הצעת החלוקה למרות‬ ‫מגרעותיה היתה נכונה? חשבו על נימוקים בעד ונגד לפני שתחליטו‪ .‬נמקו את‬ ‫דבריכם‪.‬‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬

‫גלשו באינטרנט והקלידו‪ :‬כ"ט בנובמבר‪ ,‬האקדמיה ללשון‪.‬‬ ‫קראו את ההסבר הלשוני‪.‬‬ ‫איזה תאריך חשוב נוסף מוזכר שם בהקשר לכ"ט בנובמבר?‬

‫ ‬

‫תואמצעה םוי ‪271‬‬

‫לקראת קריאה‬ ‫בה' באייר תש"ח‪ 14 ,‬במאי ‪ ,1948‬הגיע השלטון הבריטי‬ ‫לקצו‪ ,‬ודוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה‪ .‬ההכרזה נערכה‬ ‫ִ‬ ‫במעמד חגיגי באולם המוזיאון ברחוב רוטשילד בתל אביב‪.‬‬

‫מתוך מגילת העצמאות‬

‫ב־‪ 29‬בנובמבר ‪ 1947‬קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה‬ ‫המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל; העצרת תבעה מאת‬ ‫תושבי ארץ־ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם‬ ‫הם לביצוע ההחלטה‪ .‬הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם‬ ‫היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה‪.‬‬ ‫זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות‬ ‫עצמו במדינתו הריבונית‪.‬‬ ‫לפיכך נתכנסנו‪ ,‬אנו חברי מועצת העם‪ ,‬נציגי הישוב העברי והתנועה‬ ‫הציונית‪ ,‬ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ובתוקף זכותנו‬ ‫הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות‬ ‫אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל‪ ,‬היא‬ ‫מדינת ישראל‪.‬‬ ‫אנו קוראים ‪ -‬גם בתוך התקפת דמים הנערכת עלינו זה חודשים ‪-‬‬ ‫לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול‬ ‫חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות‬ ‫מתאימה בכל מוסדותיה‪ ,‬הזמנים והקבועים‬ ‫ ‬

‫לדיון‬ ‫‪ .1‬מהם הנושאים הכתובים בחלק הזה מתוך מגילת‬ ‫העצמאות?‬ ‫‪ .2‬מה משמעות המילה "הפקעה" במשפט האחרון בפסקה‬ ‫הראשונה?‬ ‫‪ .3‬במגילה כתוב‪" :‬בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית‪,‬‬ ‫אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל‪".‬‬ ‫א‪ .‬למה הכוונה ב"זכות טבעית"?‬ ‫ב‪ .‬מדוע יש לעם ישראל "זכות היסטורית" בארץ‬ ‫ישראל? כתבו יותר מסיבה אחת‪.‬‬

‫‪272‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫זיכרונות מטקס הכרזת העצמאות ‪ /‬זאב שרף‬ ‫ּוכחולמים היינו‪ .‬שמחה וַ ֲחרדה‬ ‫יום ככל הימים היה היום‪ ,‬עשינו את עבודתנו ָּכרגיל‪ְ ,‬‬ ‫יחדיו‪...‬‬ ‫כרוכות היו ָ‬ ‫ּותעודת ההכרזה‬ ‫הולכים אנו ִּב ְׂשדרות רוטשילד שבתל אביב‪ ,‬אצים אל אולם המוזיאון ְ‬ ‫בידינו‪ .‬השמירה שמסביב לבניין קפדנית היתה‪ ,‬שרשרת ִמ ְּפנים לשרשרת‪,‬‬ ‫על המדינה ֵ‬ ‫ומסביבן ִמ ְת ַק ֲהלִ ים אנשים‪ ,‬באים מכל עבר ומכל פינה‪ .‬האם הגיעה השמועה אל‬ ‫האויב? האם לא יזדרזו ויפציצו? ליד המדרגות‪ ,‬בכניסה לבניין‪ ,‬עומד משמר של חיילים‬ ‫רחי קצינים של הצבא היהודי‪ ,‬וַ ֲחגורותיהם הלבנות ַמ ְב ִהיקֹות לְ ֵמרחוק‪ .‬האולם‬ ‫צעירים‪ִּ ,‬פ ֵ‬ ‫הקטן קושט במיוחד לכבוד קדושת היום‪ִּ .‬במקום תערוכת התמונות הרגילה נקבעו‬ ‫על גבי הקירות תמונות של ציירים עבריים‪ .‬במרכז תלויה‪ ,‬על רקע של בדי תכלת־לבן‪,‬‬ ‫ּומזה דגלי תכלת־לבן‪ .‬מתי אמר‪:‬‬ ‫ּומשני צדדיו מזה ִ‬ ‫תמונתו הגדולה של ֵתיאֹודֹור הרצל‪ִ ,‬‬ ‫"מדינת היהודים היא צורך עולם‪ ,‬ולכן קֹום תקּום‪".‬‬ ‫האולם היה מלא עד אפס מקום‪ ,‬שקט היה בו והחום לוהט‪ .‬צלמי קולנוע וצלמי עיתונים‬ ‫שׂש ַרר באולם‪ .‬נדמה‬ ‫שהפיקו מנּורֹותיהם הוסיף על החום ָ‬ ‫באו מארצות שונות‪ ,‬והחום ֵ‬ ‫כאילו ממלאים העיתונאים והצלמים את האולם‪ ,‬כה רבים היו‪.‬‬ ‫בשעה ארבע בדיוק קם בן גוריון‪ִ ,‬הקיש בפטיש על השולחן וכל הנוכחים קמו על‬ ‫שּכן את ההמנון‬ ‫רגליהם; פורצת שירת "התקווה"‪ .‬השירה לא היתה לפי התוכנית‪ֵ ,‬‬ ‫היתה צריכה לנגן התזמורת הפילהרמונית‪ ,‬שהיתה כמו מוסתרת בקומה השנייה‪,‬‬ ‫אולם השירה הקדימה את הנגינה‪ .‬הכול יושבים‪ּ ,‬ובן גוריון פותח‪" :‬אקרא לפניכם את‬ ‫מגילת היסוד של מדינת ישראל אשר אּושרה ִּב ְקריאה ראשונה על ידי מועצת העם‪".‬‬ ‫כאילו היה מושב זה המשך הישיבה הקודמת והמגילה הזו‪ ,‬לְ ייִ סוד מדינת ישראל‪,‬‬ ‫נֹוה ִרים כאשר הפסוקים יוצאים מפיו והופכים חוויות‬ ‫מּובאת כאן לִ קריאה שנייה‪ .‬פנָ יו ֲ‬ ‫ֵ‬ ‫מּוחׁשֹות‪" :‬בארץ ישראל קם העם היהודי" — הנה יהושע בן־נון ודוד המלך‪ ,‬נחמיה‬ ‫ָ‬ ‫והחשמונאים; "בה עּוצבה דמותו הרוחנית‪ ,‬הדתית והמדינית‪ ,‬בה יצר נכסי תרבות‬ ‫לל־אנושיים‪ ".‬הנה הנביאים ועזרא הסופר ואנשי הכנסת הגדולה; "והוריש‬ ‫ֱ‬ ‫ּוכ‬ ‫לאומיים ְ‬ ‫לעולם כולו את ספר־הספרים הנצחי‪".‬‬ ‫עשרה סעיפים קרא‪ָּ ,‬ובהם הטעמים להכרזה‪ ,‬הפסיק קריאתו כדי רגע ואחר הרים את‬ ‫חברי מועצת העם‪ ,‬נציגי היִ ישוב העברי והתנועה הציונית‪,‬‬ ‫קולו וקרא‪" :‬לְ ִפיכך נתכנסו‪ ,‬אנו ֵ‬ ‫ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל‪ְּ ,‬ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל‬ ‫עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים ָּבזאת על הקמת מדינה יהודית‬ ‫יְ סוד החלטת ֶ‬ ‫בארץ ישראל היא מדינת ישראל‪".‬‬ ‫לשמע דברים אלה קם כל הקהל על רגליו ּופתח ִּבמחיאות כפיים ממושכות‪ .‬הרב י"ל‬ ‫ֵ‬ ‫פישמן בירְך בקול רועד וחנוק מדמעות‪" ,‬שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪ .‬אותו רגע‬ ‫היה אולם המוזיאון בית כנסת‪ ,‬והקהל ענה "אמן" בקול‪ .‬הטקס כולו כסמל היה‪ ,‬אולם‬

‫תואמצעה םוי ‪273‬‬

‫בו גופו לא היו מעשים סמליים; לא הורדו דגלי זרים ולא הונפו דגלי האומה‪ ,‬יריות לא‬ ‫נֹורּו‪ ,‬צבא לא צעד‪ ,‬ואפילו נאומים לא נשמעו בו‪ .‬צנוע היה בתכלית הצניעות‪.‬‬ ‫חברי מועצת העם‪ ,‬דוד בן גוריון תחילה והאחרים לפי סדר הא"ב‪ ,‬חתמו אחד־‬ ‫ ‬ ‫אחד על המגילה‪.‬‬ ‫משנסתיימה החתימה נשמעה פתאום נגינת "התקווה" על ידי התזמורת‪ .‬הנגינה באה‬ ‫מלמעלה‪ ,‬כאילו נפתחו השמים ועליונים כביכול פצחו רינה על תקומת העם‪ .‬דומם‬ ‫עמדו האנשים‪ ,‬לא נעו ולא זעו והקשיבו לנגינה המופלאה שבאה ממקום לא נראה —‬ ‫יה‪ ,‬אמר היושב ראש‪" :‬קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזאת‪".‬‬ ‫ּומ ֶשנאלַ ם ַא ֲחרון צלילֶ ָ‬ ‫ִ‬ ‫‪ 32‬דקות ארכה הישיבה‪ ,‬בה הכריז על חירותו העם ֶׁשנתּון היה במשך ‪1,887‬‬ ‫ ‬ ‫שנים לשיעבוד מלכויות‪ .‬מלכות אחר מלכות‪ .‬רומי וביזנטיון‪ ,‬גלות אדום וגלות ישמעאל‬ ‫מערב ּומזרח‪.‬‬ ‫אנשים חיבקו זה את זה ּובירכו זה את זה‪ ,‬נפלו כל המחיצות ּובּוטלו המעצורים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫הוזלו ִדמעות גיל והיתה תּוגה על בנים שנפלו וַ ֲחרדה על בנים שגורלם לא היה ידוע‪,‬‬ ‫אלא שהתוגה והחרדה כבושות היו עמוק־עמוק בלב‪.‬‬ ‫בינתיים נתקבצו המונים מכל קצווי העיר מסביב לבניין‪ ,‬פרצו כל שרשרות השמירה‬ ‫והתערבו עם השומרים‪ ,‬מחאו כפיים והריעו לכבוד האנשים שיצאו מן האולם‪ .‬רחובות‬ ‫תל אביב נתמלאו המונֵ י בני אדם שהאזינו עד אותו רגע לשידור הטקס ועתה פרצו‬ ‫בשמחתם כי ָר ְבתה‪ּ ,‬ופתאום היתה כל העיר כחוגגת‪ ,‬בלי שאורגן או הוכן ְדבר‬ ‫החוצה ִ‬ ‫החגיגה‪ .‬מחלונות הבתים בקעו נגינותיו של "קול ישראל" ומלמעלה חגו אווירונים‪,‬‬ ‫שפיזרו כרזות הקוראות לַ ֲחתימה על ִמלווה העצמאות‪ ,‬והיום יום טוב היה והעיר‬ ‫ָצ ֲהלה ושמחה‪ .‬על לוחות המודעות המשיכו עובדי העירייה להדביק מודעות על הגיוס‬ ‫שיתנהל כל השבת ועל ַה ֲא ָפלָ ה בלילה ועל אספות שייֵ ערכו אותו ערב וְ לַ ָּמ ֳחרת בבוקר‪.‬‬ ‫בבית הדפוס "הפועל הצעיר" הודפס גיליון מספר ‪ 1‬של "העיתון הרשמי" ובו‬ ‫ ‬ ‫"הכרזה על הקמת מדינת ישראל"‪ ...‬חיכיתי להדפסת הטפסים הראשונים ולקחתי‬ ‫עמי שני גיליונות‪ .‬אחד בשביל ד' בן גוריון‪ .‬כאשר הבאתי אותו אליו שאל‪" :‬מה נשמע‬ ‫בעיר?" אמרתי‪" :‬תל אביב צהלה ושמחה‪ ".‬השיב ואמר‪" :‬בי אין ָצ ֲהלָ ה‪ .‬רק חרדה עמומה‬ ‫אבל בין השמחים‪".‬‬ ‫כמו ביום ‪ 29‬בנובמבר‪ ,‬כאשר הייתי ֵ‬

‫‪274‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪.1‬‬

‫‪.2‬‬ ‫תואמצעה םוי ‪275‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו את המשפט הפותח‪ .‬להלן ֶהיגדים המסבירים את הצירוף‪ּ​ּ" :‬כְ חולמים‬ ‫היינו‪ ".‬באיזה מהם הייתם מעדיפים להשתמש כדי להסביר אותו? נמקו‪.‬‬ ‫ •אי אפשר לקלוט את עוצמת האירוע‪ ,‬כאילו הוא חלום ולא מציאות‪.‬‬ ‫ •תחושת 'החלום' היא ההרגשה שקורה מאורע משמח ַה ְמ ַשנֶ ה את חיי העם‪.‬‬ ‫ •כל מה שחיכינו לו בגלות הארוכה ִמ ְת ַמ ֵמש היום‪.‬‬ ‫‪ .2‬מדוע ליוותה את השמחה גם הרגשת חרדה?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬מה בהתנהגות הנוכחים באולם ביטא את התרגשותם הרבה עם פתיחת‬ ‫הטקס?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬איזו שורה בשיר ששרו ריגשה את הנוכחים במיוחד?‬ ‫‪ .4‬במה נזכר שרף בשעה שבן גוריון קרא את מגילת העצמאות (לפי פסקה ‪?)3‬‬ ‫‪ .5‬א ‪ .‬כיצד השפיעו דברי הרב פישמן זצ"ל על הנוכחים באולם המוזיאון?‬ ‫ב‪ .‬למה מדמה זאב שרף את הרגע שבו בירך הרב?‬ ‫‪ .6‬באיזה דימוי ציורי משתמש הכותב כדי לבטא את הרגשתו בזמן נגינת התקווה‬ ‫בסיום הטקס?‬ ‫‪ .7‬הציעו כותרות לכל תצלום בעמוד ‪.275‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬הקלידו באינטרנט "יוטיוב הכרזת המדינה" וידיאו ארוך וצפו בסרטון‪.‬‬ ‫א‪ .‬אילו מהתיאורים של זאב שרף אפשר לראות בסרטון?‬ ‫ב‪ .‬מה יותר הרשים אתכם הסרטון או הזיכרונות של שרף? הסבירו‪.‬‬ ‫‪ .2‬במה שונה סוג הטקסט הזה מסוג הטקסט‪" :‬כ"ט בנובמבר"?‬

‫ ‬

‫יוצרים‬ ‫שחזרו את טקס הכרזת העצמאות‪.‬‬ ‫ •הקרינו על המסך את תמונתו של הרצל‪.‬‬ ‫ •קשטו את הכיתה בהתאם לחשיבות האירוע‪.‬‬ ‫ •בחרו חברים שישמשו בתפקיד דוד בן גוריון והרב פישמן‪.‬‬ ‫ •ילדי הכיתה יהיו בתפקיד הקהל באולם המוזיאון ויגיבו בהתאם למתואר בטקסט‪.‬‬ ‫ •בתום הטקס הקלידו יוטיוב התקווה ‪ -‬ההמנון הלאומי של ישראל ‪ ,‬הצטרפו‬ ‫לשירה‪.‬‬

‫‪276‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫‪ .1‬הסבירו במילים שלכם את המילים המסומנות בקו במאגר המילים שלמטה‪.‬‬ ‫היעזרו במילון‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפעלים שלהלן לקוחים מעדותו של זאב שרף‪.‬‬ ‫התאימו לכל אחד מהם שמות עצם ממאגר המילים שלהלן‪.‬‬ ‫בקע ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬ ‫ ‬

‫שרר ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫פרץ ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫אירע ‬

‫‪---‬‬

‫;‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫מחסן מילים‪ :‬אור | שקט | ויכוח | אסון | צליל | מהומה | תאונה | אש |‬ ‫דומייה | תקלה | אפרוח‬

‫לפני קום מדינת ישראל היה דוד בן גוריון מראשי המנהיגים של היישוב היהודי‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬הודות למאמציו ולאומץ לבו הוכרז על ֲהקמת מדינת ישראל‪.‬‬ ‫כיהן כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל‪ ,‬בשנים ‪.1963-1949‬‬

‫הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‬ ‫דוד בן גוריון סיפר‪:‬‬ ‫"מומחים צבאיים ִמ ִיד ֵידינו הזהירו אותנו‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‪ ,‬כי ִצבאות ערב הודיעו‬ ‫שהם ייִ לחמו במדינה‪ ,‬והמומחים היו בטוחים ש'ההגנה'‪ ,‬שאין לה אימון צבאי ואין לה‬ ‫נשק כבד בכלל‪ ,‬לא תוכל לעמוד והייִ שוב ייִ ָשמד כולו‪ .‬היה גם מומחה צבאי נורווגי‪,‬‬ ‫קולונל לונד‪ ,‬שעבד ִאתנו וידע היטב מה יש ומה אין לנו‪ .‬הוא הזהיר אותי‪ִּ ,‬כשלושה‬ ‫ָשבועות לפני הכרזת העצמאות‪ ,‬שלא נכריז על מדינה‪ ,‬כי לא נוכל לעמוד בפני צבאות‬ ‫במנהלת העם‪ .‬היו שהציעו להכריז רק על‬ ‫סדירים של מדינות ערב‪ .‬היו גם היסוסים ִ‬ ‫ממשלה יהודית‪ .‬הרוב‪ ,‬יחד ִאתי לא קיבל זאת‪".‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬מדוע הזהירו אנשים שונים את מנהיגי היישוב העברי בארץ ישראל‪ ,‬לא להכריז‬ ‫על הקמת מדינה?‬ ‫‪ .2‬מה דעתכם‪ ,‬האם היתה להם כוונה טובה או כוונה רעה? נמקו תשובתכם‪.‬‬

‫תואמצעה םוי ‪277‬‬

‫ל"ג מה‬ ‫בעומר‬ ‫במדור?‬ ‫יֹוחאי"‬ ‫ּתֹורה‪ֲ ,‬אדֹונֵ נּו ַּבר ַ‬ ‫"מ ֶּמּנּו ֵּתצֵ א ָ‬ ‫ִ‬ ‫(מתוך פיוט בר יוחאי מאת הבן איש חי)‬

‫‪278‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞נלמד את המדרש "ר' שמעון במערה" על התמסרותו ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ ∞נקרא על הסיבות למרד בר כוכבא על מהלך המרד ועל תוצאותיו‪.‬‬ ‫ ∞נלמד משל שחיבר ר' יהושע בן חנניה בשם האריה והקורא ונגלה את הקשר שלו‬ ‫למרד בר כוכבא‪.‬‬ ‫ ∞נקרא את הסיפור מדורה גדולה ומדורה קטנה מאת עמוס לוין‪.‬‬

‫לוח מיוחד לספירת‬ ‫העומר משנת ‪,1800‬‬ ‫פראג‪ ,‬צ'כיה‪.‬‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה אתם יודעים על מנהגי האבלות בל"ג בעומר?‬ ‫ב‪ .‬מהי הסיבה שאנחנו אבלים בימים אלו?‬ ‫‪ .2‬מהי הסיבה להפסקת האבל בל"ג בעומר?‬

‫רמועב ג"ל ‪279‬‬

‫לפי המסורת‪ ,‬רבי שמעון בר יוחאי נולד ונפטר בל"ג בעומר‪.‬‬

‫ר' שמעון ובנו במערה‬

‫ֻא ָמה זֹו‪ - 1‬עם זה‪,‬‬ ‫הכוונה לממלכה‬ ‫הרומית ששלטה בארץ‪.‬‬

‫נַ ֲענָ ה‪ - 2‬פתח ואמר‬

‫ֶמ ֶכס‪ - 3‬מס מעבר‬

‫ִע ָלה‪ - 4‬שיבח את מעשי‬ ‫המלכות‬

‫יהן‪- 1‬‬ ‫ַד ְע ָתן ַק ָלה ֲע ֵל ֶ‬ ‫אינן יכולות לעמוד‬ ‫בלחץ ובעינויים‬ ‫רּוה‪ - 2‬יענו אותה‬ ‫יְ ַצ ֲע ָ‬ ‫עינויים קשים‬

‫א‪ .‬הפגישה‬ ‫יֹוסי וְ ר' ׁ ִש ְמעֹון‬ ‫הּודה וְ ר' ֵ‬ ‫יָ ׁ ְשבּו ר' יְ ָ‬ ‫הּודה ֶ ּבן ֵ ּג ִרים‪.‬‬ ‫וְ יָ ׁ ַשב ֶא ְצלָ ם יְ ָ‬ ‫‪1‬‬ ‫יהם ׁ ֶש ֻ‬ ‫ש ֶ‬ ‫ּ ָפ ַתח ר' יְ ָ‬ ‫ל‪ ‬א ָּמה זֹו!‬ ‫הּודה וְ ָא ַמר‪ַּ :‬כ ָּמה נָ ִאים ַמ ֲע ֵ ׂ‬ ‫ִּת ְ ּקנּו ׁ ְשוָ ִקים‪ִּ ,‬ת ְ ּקנּו ְ ּג ׁ ָש ִרים‪ִּ ,‬ת ְ ּקנּו ֶמ ְר ֲח ָצאֹות‪.‬‬ ‫יֹוסי ׁ ָש ַתק‪.‬‬ ‫ר' ֵ‬ ‫יֹוחאי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫נַ ֲענָ ה‪ 2‬ר' ׁ ִש ְמעֹון ֶ ּבן ַ‬ ‫ָּכל ָמה ׁ ֶש ִּת ְ ּקנּו ֹלא ִּת ְ ּקנּו ֶא ָּלא לְ צ ֶֹרְך ַע ְצ ָמם‪:‬‬ ‫ִּת ְ ּקנּו ׁ ְשוָ ִקים‪ֶ ...‬מ ְר ֲח ָצאֹות ‪ -‬לְ ַע ֵ ּדן ָ ּב ֶהם ַע ְצ ָמם‪,‬‬ ‫ְ ּג ׁ ָש ִרים ‪ -‬לִ ּטֹל ֵמ ֶה ֶ‬ ‫ם‪ ‬מ ֶכס‪.3‬‬ ‫יהם וְ נִ ׁ ְש ְמעּו לַ ַּמלְ כּות‪.‬‬ ‫הּודה ֶ ּבן ֵ ּג ִרים וְ ִס ּ ֵפר ִ ּד ְב ֵר ֶ‬ ‫ָהלַ ְך יְ ָ‬ ‫‪4‬‬ ‫ָא ְמרּו‪ :‬יְ ָ‬ ‫הּודה ׁ ֶש ִע ָּלה ‪ -‬יִ ְת ַע ֶּלה‪,‬‬ ‫ּפֹורי‪,‬‬ ‫יֹוסי ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַתק ‪ -‬יִ גְ לֶ ה לְ ִצ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ׁ ִש ְמעֹון ׁ ֶש ִ ּג ָ ּנה ‪ -‬יֵ ָה ֵרג‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המחבוא בבית המדרש‬ ‫ּובנֹו וְ נִ ְת ַח ְ ּבאּו ְ ּב ֵבית ַה ִּמ ְד ָרׁש‪.‬‬ ‫ָהלַ ְך ר' ׁ ִש ְמעֹון ְ‬ ‫יאה לָ ֶהם ּ ַפת וְ ַכד ׁ ֶשל ַמיִ ם וְ ָס ֲעדּו‪.‬‬ ‫ָּכל יֹום ָהיְ ָתה ִא ׁ ְשּתֹו ְמ ִב ָ‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ָ ּג ְב ָרה ַה ְ ּגזֵ ָרה ָא ַמר לִ ְבנֹו‪ :‬נָ ׁ ִש ַ ּ‬ ‫ים‪ ‬ד ְע ָּתן ַק ָּלה ֲעלֵ ֶ‬ ‫יהן‪,1‬‬ ‫ׁ ֶש ָּמא יְ ַצ ֲע ָ‬ ‫ּותגַ ֶּלה‪.‬‬ ‫רּוה‪ְ 2‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מה נושא הדיון בין החכמים?‬ ‫ב‪ .‬השוו בין דברי רשב"י על השלטון הרומי לדברי ר' יהודה‪ .‬השלימו את הטבלה‪:‬‬ ‫נושא ההשוואה‪ :‬במה שונה דעתו של רשב"י מדעתו של רבי יהודה‬ ‫ומנמק‬ ‫טוען‬ ‫רבי יהודה‬ ‫רשב"י‬

‫‪280‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫השלימו את המסקנה מהעיון בטבלה‪:‬‬ ‫בעוד שרבי יהודה‪...‬‬ ‫רשב"י ‪...‬‬ ‫‪ .2‬יש הטוענים שרבי יהודה הסכים בלִ בו עם דעת רשב"י‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע בכל זאת‬ ‫דיבר בשבח הרומאים?‬ ‫‪ .3‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬שותק ר' יוסי?‬ ‫‪ .4‬כיצד הגיע דבר הדיון לשליטים הרומאים?‬ ‫‪ .5‬מה אפשר ללמוד מהמדרש על יחס השליטים הרומאים ליהודים? הסבירו‬ ‫והביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫‪ .6‬א‪ .‬אילו יתרונות אפשר למצוא בהחלטתו של רשב"י להסתתר בבית המדרש?‬ ‫ב‪ .‬מדוע הגיע רשב"י למסקנה שעליו לעזוב את מקום מחבואו בבית המדרש?‬ ‫רּוה" אנחנו משתמשים בצירוף‪" :‬צער בעלי‬ ‫"ׁש ָּמא יְ ַצ ֲע ָ‬ ‫‪ .7‬רשב"י אומר על אשתו‪ֶ :‬‬ ‫חיים"‪ .‬מה קשר המשמעות בין המילים המודגשות?‬ ‫הּודה ׁ ֶש ִע ָּלה‪ - ‬יִ ְת ַע ֶּלה"‪.‬‬ ‫‪ .8‬מה הכוונה במשפט‪" :‬יְ ָ‬

‫ג‪ .‬המחבוא במערה והיציאה ממנה‬ ‫ָהלְ כּו וְ נִ ְת ַח ְ ּבאּו ִ ּב ְמ ָע ָרה‪.‬‬ ‫ּומ ְעיָ ן‪,‬‬ ‫שה נֵ ס וְ נִ ְב ָרא לָ ֶהם ָחרּוב ַ‬ ‫נַ ֲע ָ ׂ‬ ‫ּארם ַ ּבחֹול‪.‬‬ ‫יֹוש ִבים ַעד ַצוָ ָ‬ ‫יהם וְ ׁ ְ‬ ‫ּפֹוש ִטים ִ ּבגְ ֵד ֶ‬ ‫וְ ָהיּו ׁ ְ‬ ‫ּומ ְת ּ ַפ ְּללִ ים‪,‬‬ ‫ּומ ְת ַע ְּט ִפים ִ‬ ‫ּתֹורה‪ּ ִ :‬בזְ ַמן ְּת ִפ ָּלה ָהיּו ִמ ְתלַ ְ ּב ׁ ִשים ִ‬ ‫ָּכל ַהּיֹום ָע ְסקּו ַ ּב ָ‬ ‫ְ‬ ‫יהם‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש‬ ‫ּופֹוש ִטים ִ ּבגְ ֵד ֶ‬ ‫וְ ַא ַחר ָּכְך ָהיּו חֹוזְ ִרים ׁ ְ‬ ‫ֹּלא‪ ‬יִבלּו‪.1‬‬ ‫ש ֵרה ׁ ָשנָ ה ַ ּב ְּמ ָע ָרה‪.‬‬ ‫יָ ׁ ְשבּו ׁ ְש ֵּתים ֶע ְ ׂ‬ ‫ָ ּבא ֵאלִ יָ ּהּו וְ ָע ַמד ַעל ּ ֶפ ַתח ַה ְּמ ָע ָרה‪,‬‬ ‫ּוב ְטלָ ה ְ ּגזֵ ָרתֹו?‬ ‫יסר ָ‬ ‫יֹוחאי ׁ ֶש ֵּמת ַה ֵ ּק ָ‬ ‫יע לְ ֶבן ַ‬ ‫יֹוד ַ‬ ‫ָא ַמר‪ִ :‬מי ִ‬ ‫זֹור ִעים‪.‬‬ ‫חֹור ׁ ִשים וְ ְ‬ ‫יָ ְצאּו וְ ָראּו ְ ּבנֵ י ָא ָדם ְּכ ׁ ֶש ֵהם ְ‬ ‫יח ַ‬ ‫ָא ַמר‪ַ :‬מ ִ ּנ ִ‬ ‫עֹוס ִקין ְ ּב ַחיֵ ּי ׁ ָש ָעה!‬ ‫ין‪ ‬חיֵ ּי עֹולָ ם‪ 2‬וְ ְ‬ ‫ש ָרף‪,‬‬ ‫ּנֹותנִ ים ֵעינֵ ֶ‬ ‫ָּכל ָמקֹום ׁ ֶש ְ‬ ‫יהם ִמיָ ּד נִ ְ ׂ‬ ‫‪3‬‬ ‫יָ ְצ ָא ַ ּ‬ ‫אתם?‬ ‫ה‪ ‬בת קֹול ‪ ‬וְ ָא ְמ ָרה לָ ֶהם‪ :‬לְ ַה ֲח ִריב עֹולָ ִמי יְ ָצ ֶ‬ ‫ִחזְ רּו לִ ְמ ָע ַר ְת ֶכם!‬

‫ישת ֲחקו‪.‬‬ ‫יִ ְבלּו‪ַ - 1‬‬

‫עֹולם‪ - 2‬עיסּוק‬ ‫ַחיֵ י ָ‬ ‫בתורה (המבטיח חיי נצח)‬ ‫ַבת קֹול‪ - 3‬קול שיצא‬ ‫משמים‪.‬‬

‫רמועב ג"ל ‪281‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬במה שונים היו תנאי החיים של רשב"י ובנו במערה מחייהם כאשר הסתתרו‬ ‫בבית המדרש?‬ ‫ב‪ .‬אילו יתרונות אפשר למצוא בחיי רשב"י ובנו במערה ואילו מגרעות?‬

‫כתבו בשני טורים‪:‬‬ ‫יתרונות‬

‫מגרעות (חסרונות)‬

‫‪ .2‬א‪ .‬מה ראו רשב"י ובנו כשיצאו מהמערה?‬ ‫ב‪ .‬מדוע כעס רשב"י על עובדי האדמה שעסקו במלאכתם? העתיקו את‬

‫המשפט המסביר‪.‬‬ ‫‪ .3‬מדוע החזיר הקדוש ברוך הוא את ר' שמעון בר יוחאי ובנו למערה?‬

‫ִמ ְש ַָפט‪ - 1‬עונש‬

‫צּודתֹו‪ - 2‬רשת לציד‬ ‫ְמ ָ‬ ‫ציפורים‬ ‫ִדימֹוס‪ - 3‬הצלה‪ ,‬שחרור‬ ‫קּולא‪ - 4‬עונש מוות‬ ‫ְס ֵפ ָ‬ ‫ִמ ַב ְל ֲע ֵדי ָש ַמיִ ם‪ - 5‬בלי‬ ‫גזירה ממרום‬

‫עֹולם ֲאנִ י וְ ַא ָתה‪- 6‬‬ ‫ַדי ָל ָ‬ ‫די אם שנינו בלבד נעסוק‬ ‫בתורה‬

‫ֵבין ַה ְש ָמׁשֹות‪ - 7‬סמוך‬ ‫לכניסת השבת‬ ‫“שמור ו"זָ כֹור"‪- 8‬‬ ‫נאמר על שמירת השבת‬ ‫בעשרת הדברות‪ .‬‬

‫‪282‬‬

‫הש ִהיָ יה השנייה במערה והיציאה ממנה‬ ‫ד‪ְ .‬‬ ‫שר ח ֶֹדׁש‪,‬‬ ‫ָחזְ רּו וְ ָהלְ כּו וְ יָ ׁ ְשבּו ׁ ְשנֵ ים ָע ָ ׂ‬ ‫ִ‬ ‫ָא ְמ‬ ‫שר ח ֶֹדׁש‪.‬‬ ‫רּו‪ :‬מ ׁ ְש ּ ַפט‪ְ 1‬ר ׁ ָש ִעים ְ ּבגֵ ִ‬ ‫יה ּ ֹנם ׁ ְשנֵ ים ָע ָ ׂ‬ ‫יָ ְצ ָאה ַ ּבת קֹול וְ ָא ְמ ָרה‪ְ :‬צאּו ִמ ְּמ ָע ַר ְת ֶכם!‬ ‫‪2‬‬ ‫ס‪ ‬מ ָ‬ ‫ּופֹור ְ‬ ‫ּפֹורים ֵ‬ ‫עֹומד וְ ָצד ִצ ִ‬ ‫יָ ְצאּו וְ יָ ׁ ְשבּו ַעל ּ ֶפ ַתח ַה ְּמ ָע ָרה‪ָ .‬ראּו ַציָ ּד ֵ‬ ‫צּודתֹו ‪.‬‬ ‫‪,3‬‬ ‫אֹומ ֶרת‪ּ ִ :‬‬ ‫ּוכ ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַמע ר' ׁ ִש ְמעֹון ַ ּבת קֹול ֶ‬ ‫ְ‬ ‫"דימֹוס ִ ּדימֹוס" ‪ַ -‬ה ִ ּציּפֹור נִ ּצֹולֶ ת;‬ ‫‪4‬‬ ‫אֹומ ֶרת‪ְ :‬‬ ‫ּוכ ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַמע ַ ּבת קֹול ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ּצֹודת וְ נִ לְ ֶּכ ֶדת‪.‬‬ ‫"ס ֵפקּולָ א " ‪ָ -‬היְ ָתה נִ ֶ‬ ‫‪5‬‬ ‫ִ‬ ‫ָא ַמר‪ִ :‬צ‬ ‫ּצֹודת‪ ,‬נֶ ֶפׁש ָא ָדם ֹלא ָּכל ׁ ֶש ֵּכן‪.‬‬ ‫‪ ‬אינָ ּה נִ ֶ‬ ‫ּפֹור‪ ‬מ ַ ּבלְ ֲע ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם ֵ‬ ‫יָ ְצאּו ִמן ַה ְּמ ָע ָרה‪.‬‬ ‫ָּכל ָמקֹום ׁ ֶש ָהיָ ה ר' ֶאלְ ָעזָ ר ַמ ֶּכה ָהיָ ה ר' ׁ ִש ְמעֹון ְמ ַר ּ ֵפא‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ּ ְ :‬בנִ ַ ּ‬ ‫י‪ ,‬די לָ עֹולָ ם ֲאנִ י וְ ַא ָּתה‪.6‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אֹוחז ְ ּביָ דֹו ׁ ְש ֵּתי ֲח ִבילֹות ׁ ֶשל ֲה ָד ִסים‬ ‫ֶע ֶרב ׁ ַש ָ ּבת ִעם ֲח ׁ ֵש ָכה ָראּו זָ ֵקן ֶא ָחד ְּכ ׁ ֶשהּוא ֵ‬ ‫וְ ָר ֵ ּ‬ ‫ץ‪ ‬בין ַה ׁ ּ ְש ָמׁשֹות‪.7‬‬ ‫ָא ְמרּו לֹו‪ֵ :‬אּלּו לָ ָּמה לְ ָך?‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ :‬לִ ְכבֹוד ׁ ַש ָ ּבת‪.‬‬ ‫יהא ַ ּדי לְ ָך ְ ּב ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ וִ ֵ‬‫‪8‬‬ ‫ ֶא ָחד ְּכנֶ גֶ ד‪" ‬זָ כֹור"‪( ‬שמות כ‪ ,‬ז) וְ ֶא ָחד ְּכנֶ גֶ ׁ ָ‬‫ד‪" ‬שמֹור" ‪( ‬דברים ה‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ש ָר ֵאל‪.‬‬ ‫ָא ַמר לֹו ר' ׁ ִש ְמעֹון לִ ְבנֹו‪ְ :‬ר ֵאה‪ַּ ,‬כ ָּמה ֲח ִביבֹות ִמ ְצוֹות ַעל יִ ְ ׂ‬ ‫נִ ְתיַ ׁ ּ ְש ָבה ַ ּד ְע ָּתם‪.‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬באיזה נימוק בקשו האב ובנו חנינה מהקדוש ברוך הוא? העתיקו את המשפט‬ ‫המתאים‪.‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬מה המראה שראה רשב"י כאשר יצא מהמערה בפעם השנייה?‬ ‫ב‪ .‬במה תלוי גורלה של הציפור‪ ,‬לפי דברי רשב"י?‬ ‫ג‪ .‬מה למד רשב"י מבת הקול ששמע? העתיקו את המשפט המתאים‪.‬‬ ‫‪ .3‬כיצד השפיע מראה הזקן על רבי שמעון בר יוחאי ובנו?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה היתה דעתו הראשונה של ר' שמעון על החיים המתאימים לבני אדם?‬ ‫ב‪ .‬מה הבין אחרי היציאה השנייה מן המערה?‬

‫= מדברים על זה‬ ‫במה באה לידי ביטוי מסירותו של רבי שמעון בר יוחאי ללימוד התורה לפי המסופר‬ ‫במדרש?‬

‫מערת ר׳ שמעון בר יוחאי‪.‬‬

‫פתח המערה‬

‫רמועב ג"ל ‪283‬‬

‫ ‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫שישים שנים לאחר המרד הגדול שבו חרבה ירושלים ונשרף בית המקדש‪ ,‬פרץ‬ ‫המרד השני נגד הרומאים‪ .‬קראו עליו בקטע שלהלן‪ .‬רשמו לעצמכם שאלות שונות‬ ‫שהתעוררו אצלכם במהלך הקריאה ודונו עליהן‪.‬‬

‫מרד בר כוכבא‬ ‫להסדר עם היהודים בארץ ישראל בדרכי נועם‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ 1‬אדריינוס‪ ,‬הקיסר הרומי‪ ,‬ביקש להגיע‬ ‫ובקרב היהודים נפוצה שמועות שהוא מתכנן לִ ְבנֹות מחדש את בית המקדש ּולשקם‬ ‫את ירושלים מחורבנה‪ .‬התוכניות האלה עוררו שמחה והתלהבות בלב היהודים בארץ‬ ‫ַּובתפוצות‪ .‬רבים שציפו לכך בקוצר רוח מאז החורבן‪ ,‬ביקשו לתרום כספים להקמת‬ ‫המקדש‪ .‬רבים האמינו שהגאולה קרובה‪ .‬אלא שאדריינוס בנה עיר אלילית ּומקדש‬ ‫שבו יוכל הוא עצמו להשתתף בהקרבת הקורבן‪ .‬אכזבתם של היהודים היתה כה מרה‬ ‫עד החליטו לצאת ולהילחם בכובש הרומי למען עצמאותם‪ .‬סיבה נוספת למרד היה‬ ‫הצו שאסר על היהודים לערוך ברית מילה לבניהם‪ .‬מצוות המילה היא כה מרכזית‬ ‫ממילָ א‪,‬‬ ‫ביהדות שהיהודים לא יכלו להשלים עם הגזרה הזאת‪ .‬התסיסה שהיתה קיימת ֵ‬ ‫בעקבות האכזבה מהתוכנית לבנייתו מחדש של בית המקדש‪ ,‬עמדה להתפרץ‪.‬‬ ‫ העם מתלכד מאחורי בר כוכבא‬ ‫‪ 2‬המרד פרץ רק אחרי חודשים ארוכים של הכנות מדוקדקות‪ .‬אשר כללו הכנת כמויות‬ ‫ ‬ ‫גדולות של נשק‪ ,‬חפירת מערכת תת קרקעית של חדרים‪ ,‬מנהרות ומחסנים‪ ,‬ואגירת‬ ‫ּומ ְת ַר ֵקם‬ ‫מזון‪ .‬ההכנות נערכו בסודיות גמורה ולכן לא חשדו הרומאים כי מרד הולך ִ‬ ‫מתחת לאפם‪.‬‬ ‫ּכֹוס ָּבה‪ ‬שּכּונה‬ ‫ העם התלכד כולו מאחורי מנהיג ומפקד המרד ִשמעֹון ֶּבן ְ‬ ‫"בר כוכבא" את הכינוי הזה העניק לו כפי הנראה רבי עקיבא‪ ,‬מגדולי חכמי ישראל‪,‬‬ ‫שהיה המנהיג הרוחני של המרד‪ .‬חכמי ישראל תיארו את בר־כוכבא כגיבור וחזק‪,‬‬ ‫אדם קשה ותקיף‪ ,‬שהנהיג בצבאו משמעת חמורה‪.‬‬

‫מנהרות מתחת לאדמה חצובות בסלע‪ .‬הן קשורות ביניהן במעברים נמוכים וצרים‪ .‬מקומות המסתור היו חלק‬ ‫מההכנות של לוחמי בר כוכבא למרד‪.‬‬

‫‪284‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מהלך מרד בר כוכבא ותוצאותיו‬ ‫יאנּוס סיים את ביקורו‬ ‫‪ 3‬עיתוי המרד נבחר בקפידה‪ .‬הוא פרץ אחרי שהקיסר ַא ְד ִר ָ‬ ‫בסוריה ועזב את האזור יחד עם צבאו‪ .‬מאחר שכל ההכנות למרד נעשו בסתר‪,‬‬ ‫הצליחו המורדים להפתיע את הרומאים‪ ,‬וכוחות הצבא המועטים שהיו באותו הזמן‬ ‫בארץ לא עמדו בפני בר כוכבא וחייליו‪ .‬הלוחמים היהודים‪ ,‬שנקטו בשיטה של לחימה‬ ‫לאבדות רבות בקרב הכוחות הרומיים‪.‬‬ ‫זעירה (גֶ רילָ ה) והצליחו בתחילת המרד לגרום ֵ‬ ‫כלומר לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות ולא על ידי צבא סדיר מאומן היטב‪.‬‬ ‫לוחמת הגרילה (לוחמה זעירה) ִאפשרה למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול‬ ‫של השלטון הרומי בשיטת פגע וברח‪ ,‬התנפלות בהפתעה‪ ,‬שריפת מחנות ועוד‪.‬‬ ‫‪ 4‬למרד בר כוכבא היו שלושה שלבים עיקריים‪ :‬השלב הראשון ‪ -‬כיבוש ירושלים‪ ,‬היה‬ ‫"גולת הכותרת של המרד"‪ ,‬שכן הפיכתה לעיר רומית הייתה גורם מרכזי למרד‪,‬‬ ‫ּכֹוס ַּבה לחדש את המדינה היהודית ובכך להעמיד בסכנה את‬ ‫במקביל הצליח בר ְ‬ ‫שלמותה של ממלכת רומא‪ .‬שלב זה נמשך כשנה ויותר‪ .‬שמעון בר־כוכבא כונה‪:‬‬ ‫'שמעון נשיא ישראל"‪ .‬הוא הנהיג בתחום שלטונו סדרי חיים יהודיים עצמאיים ואף‬ ‫טבע מטבעות עבריות ‪ -‬סמל לעצמאות מדינית‪.‬‬ ‫מטבעות מימי בר־כוכבא‪:‬‬

‫בול בר־כוכבא‪:‬‬

‫לולב ואתרוג‬

‫בית המקדש‬

‫‪ 5‬בשלב השני של המרד התנהלה המלחמה בין המורדים ובין תגבורת של מיטב יחידות‬ ‫לדּכא את המרד‪ .‬בראש היחידות‬ ‫ֵ‬ ‫הצבא הרומי‪ ‬שהגיעו מסוריה‪ ,‬מצרים ואירופה‬ ‫שהגיעו מאירופה עמד אחד המצביאים הרומיים הגדולים ‪ -‬יּולְ יּוס ֶסוֶ ורּוס‪ .‬הוא הגיע‬ ‫לביתר והביא‬ ‫לארץ ישראל בסוף שנת ‪ 133‬לספירה‪ ,‬ותוך שנה דחק את המורדים ֵ‬ ‫למפנה במלחמה לטובת הרומאים‪ .‬השלב השלישי והמכריע החל בסתיו שנת ‪134‬‬ ‫לספירה‪ .‬חמישים מבצרים של המורדים ו־‪ 950‬מן הישובים נהרסו בידי הרומאים‪ .‬חמש‬ ‫מאות ושמונים אלף יהודים מתו ברעב‪ ,‬בחולי וקרב‪ ,‬וכך הפכה יהודה כולה לשממה‪.‬‬

‫רמועב ג"ל ‪285‬‬

‫ ‬

‫ ‬

‫במלחמה על העיר ֵּב ָיתר‪ָ ,‬מעוזָ ם האחרון של לוחמי בר כוכבא‪ .‬בעיר התרכזו פליטים‬ ‫רבים ולוחמים ‪ -‬ובראשם בר כוכבא עצמו‪ .‬אחרי מצור קשה וממושך של הרומאים על‬ ‫ולוחמיה‬ ‫ָ‬ ‫יושביה‬ ‫ָ‬ ‫העיר וניתוקה ממקורות מים‪ ,‬נפלה ביתר בתשעה באב שנת ‪ ,135‬וכל‬ ‫הטבח הנורא של הרומאים ביהודים מתואר גם במקורות‪ ‬חז"ל "והיו‬ ‫נהרגו או הומתו‪ֶ .‬‬ ‫[הרומאים] הורגין והולכין עד ששקע הסוס [סוסי הלוחמים הרומאים] בדם עד חוטמו"‪.‬‬ ‫(ירושלמי תענית‪ ,‬דף כד עמוד ב) ‪ ‬כ־‪ 600,000‬יהודים נהרגו בקרבות‪ ,‬ונוסף על כך מתו‬ ‫יהודים רבים ברעב ובמגיפות‪ .‬ארץ יהודה נחרבה‪.‬‬ ‫הרומאים התייחסו באכזריות גדולה עד מאוד למרד בר כוכבא‪ .‬הם ביקשו לנקום ביהודים‬ ‫המּפלות הקשות שספגו מלוחמי בר‪-‬כוכבא‪ .‬כאמצעי ענישה והרתעה‪ ,‬גזר הקיסר‬ ‫ָ‬ ‫על‬ ‫יאנּוס על היהודים גזֵ ירות קשות‪ ,‬שנקראו בשם‪ ":‬גזירות ַהשמד"‪ .‬הרומאים‬ ‫הרומי ַא ְד ִר ָ‬ ‫אסרו על היהודים לקיים מצוות‪ ,‬אסור היה ליהודים להקים בית דין‪ ,‬להתפלל בבית‬ ‫כנסת‪ ,‬לקרוא בתורה‪ ,‬להדליק נרות שבת או חנוכה‪ ,‬לאכול מצה בפסח ועוד‪ .‬מי שעבר‬ ‫על הגזֵ ירות ונתפס מקיים את המצוות ‪ -‬נדון על־פי רוב למוות‪ .‬גזירות אלה ‪ -‬ובהן‬ ‫האיסור לערוך ברית מילה שכבר היה קיים לפני מרד בר־כוכבא ‪ -‬מנעו מן היהודים‬ ‫לקיים מצוֹות‪ .‬אבל יש לזכור כי גזירות הרומאים‪ ,‬קשות ככל שהיו‪ ,‬לא הכריחו את‬ ‫יפנֶ ס‪.‬‬ ‫היהודים לעבור עבירות‪ ,‬כפי שהיה בתקופת היוונים בימי ַאנְ ִטיוכּוס ֶא ִּפ ָ‬ ‫ֹוכ ִרים‪.‬‬ ‫מיעוט היהודים ששרדו את המרד הוגלו ממקומות מגוריהם ובמקומם הושיבו נ ְ‬ ‫על חורבות ירושלים הוקמה עיר רומית בשם‪" :‬איליה קפיטולינה" ועל הר הבית נבנה‬ ‫יָה‪ּ-‬פלֶ ְׂש ִתינָ ה"‪,‬‬ ‫לא ְד ִר ָיאנּוס‪ .‬הרומאים שינו את שמה של יהודה מ"י ֵּוד ָיאה" ‪" -‬לס ְּור ָ‬ ‫מקדש ַ‬ ‫ל"ּפלֶ ְׂש ִתינָ ה"‪ .‬כישלון המרד הביא לירידה המונית של היהודים מארץ ישראל‪.‬‬ ‫ואחר כך ָ‬

‫עם התחלת השיבה לארץ ישראל לפני כ־‪ 100‬שנים‪ ,‬נקשר ל"ג בעומר ליום שבו ניצח בר כוכבא‬ ‫באחד הקרבות החשובים במלחמתו נגד הרומאים‪ .‬בימינו ל"ג בעומר הוא גם יום חג לציון הגבורה‬ ‫היהודית וגבורתו של בר־כוכבא שהפך לדמות מופת של לוחם גיבור לעצמאות עם ישראל‪.‬‬ ‫(לפי ספר הלימוד "בימי יוון ורומא" ואתר לקסיקון לתרבות ישראל)‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬מהו נושא הפסקה הראשונה?‬ ‫ב‪ .‬לפי מה ארגנה הכותבת את הפסקה הראשונה?‬ ‫ א‪ .‬בעיה ופתרון ב‪ .‬סיבה ותוצאה ג‪ .‬השוואה ד‪ .‬הכללה ופירוט‬ ‫ דונו ביניכם והגיעו להחלטה משותפת‪:‬‬ ‫‪ .2‬כיצד אפשר להסביר את הצלחת לוחמי בר‪-‬כוכבא במלחמתם מול הצבא‬ ‫הרומאי בשלב הראשון של המרד? התייחסו‪:‬‬ ‫ב‪ .‬לְ מנהיגותו של בר כוכבא‬ ‫א‪ .‬לַ הכנות למרד ‬ ‫ד‪ .‬לִ מקום הצבא הרומאי‬ ‫ג‪ .‬לִ בחירת העיתוי לפרוץ המרד ‬

‫‪286‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫‪ .3‬א‪ .‬מה היו הישגי המרד בשלב הראשון של הלחימה?‬ ‫ב‪ .‬מדוע נכשל המרד? התבססו בתשובתכם גם על המפה ומקרא המפה שלהלן‪.‬‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מהן "גזירות ַה ְש ָמד"? ( מי הגוזר? ‪ /‬על מי נגזרו? ‪ /‬הסיבה לגזירות)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מדוע לדעתכם הענישו הרומאים את היהודים באכזריות כה רבה אחרי‬ ‫כישלון המרד?‬ ‫‪ .5‬התבוננו בתצלומים בעמוד ‪ .284‬למה שימשו המערות?‬ ‫מה אפשר ללמוד מהם על מטרת המרד?‬ ‫‪ .6‬עיינו במפה ושימו לב למקרא המפה‪ .‬השוו בין השטח המשוחרר על ידי‬ ‫המורדים בשנים ‪ 133-132‬לבין השטח שבידם בשנת ‪ .135‬מה אפשר ללמוד‬ ‫מכך על מהלך המרד?‬

‫מרד בר־כוכבא‬ ‫(‪ 132-135‬לספירה)‬

‫רמועב ג"ל ‪287‬‬

‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫‪ .1‬התבוננו במפה והיעזרו במקרא המפה‪:‬‬ ‫א‪ .‬מה אפשר ללמוד מהמפה על מהלך מרד בר כוכבא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬באיזו תקופה של המרד היה בידי המורדים השטח הגדול ביותר?‬ ‫הקטן ביותר?‬ ‫ג‪ .‬מאין הגיע צבא רומי לדיכוי המרד?‬ ‫‪ .2‬כתבו שלוש דוגמאות לשמות ישובים נוכריים המופיעים במפה‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬התבוננו בתצלום מטבעות בר־כוכבא בעמוד ‪.285‬‬ ‫מה היתה חשיבות טביעתן בימי בר־כוכבא?‬ ‫לחקר המרד?‬ ‫ב‪ .‬מה תורמת מציאת המטבעות ֵ‬

‫ ‬

‫לדיון‬

‫אילו חייתם בתקופת בר כוכבא‪ ,‬האם הייתם מצטרפים למרד או מתנגדים לו? נמקו‬ ‫דבריכם‪.‬‬

‫רבי עקיבא המנהיג הרוחני של המרד‬ ‫לרבי עקיבא בן יוסף מגדולי חכמי ישראל היה חלק מרכזי‬ ‫במרד בר כוכבא‪ .‬הוא תמך במנהיגותו של בר כוזבא והאמין‬ ‫שהוא משיח‪ ‬שעתיד לגאול את ישראל‪ .‬מספרים שכאשר רבי‬ ‫עקיבא היה רואה את בר כוזבא‪ ‬היה אומר עליו‪" :‬הנה מלך‬ ‫המשיח"‪ .‬הרמב"ם‪ ‬תיאר את רבי עקיבא כ"נושא כליו של בר‬ ‫כוכבא"‏‪.‬‬ ‫לפי הרמב״ם‪ ,‬רבי עקיבא לא היה היחיד שתמך בבר כוכבא‬ ‫וראה בו משיח‪ ,‬אלא "הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך‬ ‫המשיח‪ ,‬עד שנהרג‪ .‬כיוון שנהרג נודע להם שאינו"‪.‬‬

‫‪288‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫לא כל חכמי ישראל תמכו ברעיון של מרד נגד ממלכת רומי‪ .‬היו שבקשו‬ ‫מרבי יהושוע בן חנניה להשפיע על העם לבטל את הקריאה למרד‪.‬‬ ‫רבי חנניה בחר בדרך של משל כדי להביע את דעתו‪.‬‬ ‫קראו את המשל‪.‬‬

‫המדרש לקוח מבראשית‬ ‫רבה — אסּופה של‬ ‫מדרשים ואגדות על‬ ‫ספר בראשית‪ .‬התחברה‬ ‫במאות הרביעית עד‬ ‫השישית לספירה‪.‬‬

‫ּקֹורא‬ ‫ָה ַא ְריֵ ה וְ ַה ֵ‬ ‫ֲא ִרי ָט ַרף ֶט ֶרף וְ ָע ַמד ֶע ֶצם‪ִּ 1‬בגְ רֹונֹו‪.‬‬ ‫ָא ַמר‪ָּ :‬כל ִמי ֶׁשּיָבֹוא וְ ִ‬ ‫יֹוציאֹו‪ֶ 2‬א ֵּתן לֹו ְׂש ָכרֹו‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫קֹורא ִמ ְצ ִרי‪ֶׁ 3‬ש ַּמּקֹורֹו ָארְֹך‪ ,‬נָ ַתן ַמּקֹורֹו‬ ‫ָּבא ֵ‬ ‫הֹוציא ֶאת ָה ֶע ֶצם‪.‬‬ ‫לְ תֹוְך ִּפיו וְ ִ‬ ‫ָא ַמר לֹו‪ֵּ :‬תן לִ י ְׂש ָכ ִרי‪.‬‬

‫ָע ַמד ֶע ֶצם‪ — 1‬נתקעה עצם‬ ‫יֹוציאֹו‪ — 2‬יחלץ את העצם‬ ‫ִ‬ ‫קֹורא ִמ ְצ ִרי‪ — 3‬שם של ציפור‬ ‫נָ ַתן ַמּקֹורֹו‪ — 4‬הכניס מקורו‬

‫ָא ַמר לֹו ָה ֲא ִרי‪ :‬לֵ ְך וֶ ֱהיֵ ה ִמ ְׁש ַּת ֵּב ַח‬ ‫אתי ְּב ָׁשלֹום —‬ ‫אֹומר‪ :‬נִ ְכנַ ְס ִּתי לְ ִפי ֲא ִרי ְּב ָׁשלֹום וְ יָ ָצ ִ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫וְ ֵאין לְ ָך ָׂש ָכר ּגָ דֹול ִמּזֶ ה‪.‬‬ ‫(מדרש בראשית רבה‪ ,‬סד)‬

‫האריה והקורא‪ ,‬מרסל ינקו‪,‬‬ ‫צייר ישראלי‪1984-1895 ,‬‬

‫רמועב ג"ל ‪289‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ . 1‬קראו את הערת השוליים בעמוד הקודם משמאל והשלימו בעזרתה את הנמשל‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫ • ָה ֲא ִרי הוא‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫הקורא הוא‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ •‬ ‫‪--‬‬‫ •"להיכנס לפי הארי"‪ ,‬פירושו‪:‬‬ ‫‪ .2‬אילו היגדים שלהלן מסבירים מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה לפנות לשומעיו‬ ‫במשל ולא בדברי שכנוע גלויים?‬ ‫א‪ .‬אנשים נמשכים למשל ואוהבים לשמוע משל‪ ,‬כי יש בו משהו חידתי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעזרת משל אפשר להסביר דברים קשים בצורה פשוטה ומובנת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בעזרת משל אפשר לרמוז אמת לא נעימה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בעזרת משל אפשר לשעשע את השומעים‪.‬‬ ‫‪ .3‬מהו המסר המרכזי של המשל? העתיקו את התשובה המתאימה ביותר‪:‬‬ ‫א‪ .‬גם לאיש החזק ביותר יש רגע של חולשה שבו הוא נזקק לעזרה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אל תתמרמר על שלא קיבלת תגמול שציפית לו‪ .‬תגיד תודה על שהצלחת‬ ‫בכלל לצאת בחיים ממצב מסוכן ביותר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שיתוף פעולה בין אנשים שונים זה מזה מביא לפתרון בעיות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שכר אינו נמדד תמיד בכסף או במתנות‪.‬‬ ‫למ ָׁשל? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬כיצד המילים "הבלגה" ו"הישרדות" מתקשרות ָ‬ ‫ב‪ .‬מדוע בחר רבי יהושע בן חנניה דווקא באריה כדמות במשל?‬

‫הזאב והאנפה ‪ /‬איזופוס‬ ‫זאב אחד‪ ,‬נתקעה עצם בגרונו‪ ,‬והיה מהלך ָאנֶ ה וָ ָאנָ ה ומחפש מי שיושיענו בצרתו‪.‬‬ ‫נזדמנה לו אנפה וביקש ממנה שתוציא את העצם מגרונו ותבוא על שכרּה‪.‬‬ ‫לֹוע הזאב והוציאה משם את העצם‪ ,‬ואחר ביקשה‬ ‫הכניסה האנפה את ראשה אל ַ‬ ‫ׂשכרּה לפי ההסכם‪ .‬אמר לה הזאב‪" :‬אנפה‪ ,‬אנפה‪ ,‬לא די שהוצאת את ראשך‬ ‫שלֵ ם ובריא מפי הזאב‪ ,‬ועוד את מבקשת ָׂשכָ ר לעצמך?"‬

‫‪ .5‬במה מזכיר משל "הזאב והאנפה" את משל "האריה והקורא"?‬ ‫‪ .6‬האם המסר העולה מהמשלים האלה מתאים גם לימינו? הביאו דוגמאות לחיזוק‬ ‫דעתכם‪.‬‬ ‫‪ .7‬הדגימו לפני חבריכם את הצירוף‪" :‬מהלֵ ך אנה ואנה"‪.‬‬ ‫באיזה מצב נוהגים בני אדם להלך אנה ואנה?‬

‫‪290‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מדורה גדולה ומדורה קטנה‪ /‬עמוס לוין‬ ‫"ואני אומר לכם‪ ",‬טען צביקה בהתרגשות‪" ,‬המדורה שלנו בל"ג בעומר‪ ,‬תהיה הכי‬ ‫גבוהה בעולם‪ "...‬עיניו נצצו‪ּ ,‬ופניו הסמיקו‪ ,‬זרועותיו נמתחו לצדדים‪ ,‬ואחר כך התרוממו‪,‬‬ ‫כאילו ביקש לתאר את ְמ ַמ ֵדי המדורה הצפויה‪" .‬אבל‪ ",‬ביקשה רינָ תי לומר דבר מה‪.‬‬ ‫"הכי גבוהה בעולם!" חזר צביקה והבטיח‪" ,‬אתם שומעים? עד לשמיים היא תגיע! יראו‬ ‫אותה אפילו מקצה העולם‪".‬‬ ‫"אבל‪ ",‬לא ויתרה רינתי‪" ,‬איך עושים מדורה כזאת?"‬ ‫"פשוט מאוד‪ ",‬מיהר צביקה להשיב‪" ,‬מניחים את העצים‪ ,‬אלה על אלה‪ .‬כמו קומות‬ ‫של בית‪ ,‬כמו קומות של בית רב־קומות‪".‬‬ ‫"ואיך נטפס כל כך גבוה?" התעניין גדי‪.‬‬ ‫"פשוט מאוד‪ ",‬אמר צביקה‪ ,‬והשתתק פתאום‪.‬‬ ‫"אתם‪ ...‬אתם נורא מרגיזים!" התפרץ בצעקה‪" .‬כל כך הרבה שאלות אתם שואלים‪.‬‬ ‫צריך לעשות‪ ,‬צריך פשוט לעשות מדורה‪ ,‬וזה הכול‪".‬‬ ‫"בטח שצריך לעשות‪ ",‬אמר גיורא ששתק עד כה‪" ,‬אבל למה דווקא מדורה כל כך‬ ‫גבוהה?"‬ ‫"ולמה לא?" קרא צביקה בכעס‪.‬‬ ‫"לא טוב‪ ",‬הסביר גיורא את דעתו‪" ,‬כי דווקא מדורה קטנה ִתבער הרבה זמן‪".‬‬ ‫"אבל אף אחד לא יראה אותה‪ ",‬אמר צביקה‪" ,‬רק אנחנו‪ ,‬אולם אם נדליק מדורה‬ ‫גבוהה‪ "...‬וכאן היה מפליג והולך ותיאר כיצד אותה מדורה ענקית תהיה באמת ענקית‬ ‫מאוד‪ ,‬והיא תאיר למרחקים כמין מגדלור גדול של אש‪.‬‬ ‫צביקה הצליח‪ :‬התלהבותו דבקה גם בנו‪ .‬כבר דיברנו בה! במדורה הגדולה העתידה‬ ‫ניצ ֶבת עתה לפנינו‪ .‬רק גיורא עמד ושתק‪ .‬מן הסתם‪ ,‬לא ראה את‬ ‫שלנו‪ ,‬כאילו היא ֶ‬ ‫אשר ראינו אנחנו‪.‬‬ ‫נותרו ימים אחדים עד ערב החג‪ .‬שעות רבות עשינו במלאכת איסוף העצים‪ .‬חרשנו‬ ‫את השכונה לאורכה ולרוחבה‪ .‬תרנו אחר מחבואים נעלמים‪ ,‬וסרקנו פינות נשכחות‪.‬‬ ‫שמחנו על שבר של ארגז‪ ,‬ועל כל ְּב ַדל עץ‪ ,‬כמו על אוצר גדול‪ .‬ובאמת‪ ,‬ערימה גדולה‬ ‫נערמה במגרש הריק שבקצה השכונה‪.‬‬ ‫ניצח על המלאכה כמו בנאי ותיק ומנוסה‪ .‬תחילה הנחנו את ה"יסודות" ‪ -‬בסיס‬ ‫צביקה ַ‬ ‫רחב ומוצק‪ ,‬עשוי לוחות ארוכים‪ ,‬שניתנו לנו במתנה על ידי ַקּפֹולְ נִ יק‪ ,‬בעל הנגרייה‬ ‫הגדולה‪ .‬בין הלוחות ִהנחנו ענפים דקים ויבשים‪" .‬זה כמו אוכל בשביל האש‪ ",‬הסביר‬ ‫צביקה‪.‬‬ ‫למעלה מהם ִהינַ חנו מכל הבא ליד‪ :‬ארגזים‪ ,‬קרשים וענפים‪ .‬תחילה לא צריכים היינו‪,‬‬ ‫אלא להושיט יד כדי לבנות את בניין המדורה‪ ,‬לאחר מכן התרוממנו על קצות אצבעותינו‪,‬‬ ‫ובסופו של דבר‪ ,‬נזקקנו לסולם שצביקה הביא מביתו‪ .‬המדורה צמחה וגבהה לנגד‬

‫רמועב ג"ל ‪291‬‬

‫עינינו‪ ,‬וכבר היתה לה צורה נאה ‪ -‬מין מגדל שראשו בשמיים‪ .‬עמדנו לידה‪ ,‬נושאים‬ ‫אליה את ראשינו בגאווה‪.‬‬ ‫"יא!" קראה רינתי בהתפעלות‪.‬‬ ‫קֹורן מאושר‪ .‬הוא לא אמר מילה‪ ,‬אבל עיניו כמו סיפרו את‬ ‫צביקה תמך במותניו‪ּ ,‬כּולֹו ֵ‬ ‫הגאווה הגדולה הממלאה את ליבו‪.‬‬ ‫כל אותה שעה לא ראינו את גיורא‪ .‬רק עם ערב בא אל המגרש‪ ,‬נושא בידו חבילה של‬ ‫קרשים‪ .‬הוא ערך מדורה לבדו בקצה המגרש‪ .‬לא יכולנו שלא לצחוק למראה המדורה‬ ‫שהקים‪ .‬אבל גיורא טרח ְּבשלו‪ ,‬והתעלם מצחוק הלגלוג שלנו‪.‬‬ ‫העלובה ֵ‬ ‫ּמּבעוד ערב באנו אל המגרש‪ .‬הלילה נפל עלינו פתאום‪ .‬המונֵ י כוכבים כמו עיניים נוצצות‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫האפלים‪ .‬קולות רחוקים נִ ְתנַ גְ נּו במקהלה‪ .‬עמדנו אצל המדורה‪ ,‬ולא‬ ‫ֵ‬ ‫נפקחו בשמים‬ ‫העזנו להעלות בה אש‪ .‬חבל היה לקלקל את המגדל הנאה והגבוה הזה‪...‬‬ ‫"עכשיו!" פקד צביקה והדליק גפרור‪.‬‬ ‫הסתכלנו בלהבה הקטנה‪ ,‬ובמגדל הגבוה בעיניים ִמ ְש ָּתאות‪ .‬כאשר השליך צביקה‬ ‫את הגפרור הבוער אל תוך המגדל הניצב לפנינו‪ ,‬ליווינו בעינינו את נְ ִת ָיבה ַה ֵמאיר של‬ ‫הלהבה הקטנה‪ .‬היא באה בתוך ערימת העצים‪ ,‬ולא נודע כי באה אל ִקרבה‪.‬‬ ‫בעינָ ּה‪ ,‬וכמו דבר לא אירע‪ִּ .‬כמכושפים היבטנו במגדל‪ .‬האם ֵת ָא ֵחז בו‬ ‫החשיכה עמדה ֵ‬ ‫האש? ושמא לא תעז לגעת בו?‬ ‫"צריך להדליק עוד גפרור‪ ",‬הציע גדי‪.‬‬ ‫צביקה לא נַ ֲענָ ה להצעתו‪ .‬הוא כרע אצל בסיסו של מגדל העצים‪ .‬פתאום אירע הדבר‪:‬‬ ‫הלהבה הקטנה נתגלתה בתוך סבך העצים של המגדל‪ ,‬וכמין פרפר מאיר היתה מרחפת‬ ‫בין הענפים והקרשים‪ ,‬הולכת וגדלה לעינינו‪ .‬קולות משונים עלו באוזנינו‪ ,‬כביכול אין‬ ‫זו אש בוערת בלבד‪ ,‬אלא תזמורת פלאים המשמיעה מנגינות נפלאות‪.‬‬ ‫המצטנֶ ֶפת לה בתחתית המגדל‪ ,‬אלא להבה‬ ‫ַ‬ ‫האש גברה‪ .‬שוב לא היתה זו להבה קטנה‬ ‫אדירה שהתפצלה להרבה להבות ִמשנֶ ה ‪ -‬ים של להבות השוטפות בדרכן‪ ,‬ממהרות‬ ‫להגיע אל פסגתו הגבוהה של המגדל‪ ,‬אל השמיים הרחוקים‪ ...‬החום של המדורה שלנו‬ ‫הציף את פנינו‪ֲ .‬ע ָשנָ ה העלה בעינינו דמעות צורבות‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬לא זזנו ממקומנו‪.‬‬ ‫השמחה פרצה מגרוננו בהמון קריאות וזעקות‪ ,‬שהחרידו את הדממה הגדולה שמסביב‪.‬‬ ‫התנׂשא לתוך השמיים האפלים‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫שוב לא היתה זו אש‪ ,‬ושוב לא היה זה מגדל‪ :‬לַ ִּפיד ענק‬ ‫והילה אדומה עוטרת לו‪ .‬מראה כזה עדיין לא ראינו אף פעם‪ .‬עכשיו ידענו‪ :‬אפילו בקצה‬ ‫העולם רואים את המדורה שלנו‪ ,‬מוכרחים לראות אותה מכל מקום ‪ -‬מגדל ענק של אש‪.‬‬ ‫צביקה היה מדלג ומקפץ מסביב לאש‪ ,‬כולו שמחה פרועה‪.‬‬ ‫איני זוכר כמה זמן בערה האש‪ .‬אך פתאום אירע דבר נורא‪ :‬המגדלור הגדול קרס‪-‬נפל‬ ‫תחתיו‪ ,‬והמון גִ צים בוערים נָ פֹוצּו לכל ֵע ֶבר‪ .‬האש כבתה באחת‪ ,‬וַ ֲאפלה כבדה ומוזרה‬ ‫ִּכסתה אותנו‪ .‬מבוהלים עמדנו במקומנו‪ .‬לא ידענו מה אירע‪ .‬דומה כאילו יד נעלָ מה‬ ‫היתה ַּבדבר‪ ,‬היא ולא אחרת‪...‬‬

‫‪292‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫דומה כאילו עברה עלינו שעה ארוכה‪ .‬ואז לפתע פתאום‪ ,‬עלתה לקראתנו להבה אחת‬ ‫קטנה‪ ,‬מתוך האפלה‪ .‬משונה היה הדבר‪ :‬מנין באה זו?‬ ‫הצט ֲעקה לפתע רינָ תי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫"גיורא!"‬ ‫כן‪ ,‬עכשיו‪ ,‬רק עכשיו נזכרנו‪ :‬הרי גיורא בחר לעשות לעצמו מדורה קטנה!‬ ‫אט אט קרבנו אל מדורתו‪ .‬אומנם קטנה היתה‪ ,‬אולם מעגל אורה כמו נתרחב והלך‪.‬‬ ‫גיורא ישב אצל האש‪ ,‬ועיניו נעוצות בה‪ .‬מן הסתם ראה בה דברים יפים‪ .‬נעימה חרישית‬ ‫עלתה ממנה‪ .‬להבותיה הבהירות לא התנשאו לגבהים‪ ,‬לא ביקשו להאיר מרחקים‪ .‬הן‬ ‫בערו בשקט‪ ,‬אך בהתמדה‪ ,‬כאילו כך‪ ,‬במיוחד‪ ,‬בשביל גיורא בלבד‪...‬‬ ‫גיורא הרגיש בנו‪ .‬הוא הסב את ראשו ולא אמר דבר‪ .‬גם אנחנו שתקנו‪ .‬תחילה עמדנו‬ ‫לידו נבוכים‪ .‬אחר כך ישבנו‪ .‬מעגל האור הבהיר ִה ִקיף אותנו יותר ויותר‪ .‬דומה כאילו‬ ‫לא ֵא ַירע דבר‪ .‬כאילו לא היתה המדורה הגדולה מעולם‪.‬‬ ‫רק צביקה עדיין נותר עומד אצל הריסות המדורה הגדולה‪ :‬קשתה עליו הפרידה‪ .‬אולם‬ ‫ּכובש את פניו בברכיו‬ ‫לבסוף גם הוא הצטרף אלינו‪ .‬כמתגנב בא וישב בצד המעגל‪ֵ ,‬‬ ‫ושותק‪.‬‬ ‫הזמן חלף לאיטו‪ .‬היתה דממה גדולה‪ .‬שמחה אחרת באה לנו עכשיו‪ ,‬שקטה ועצובה‬ ‫עֹודן‪ .‬נעימתה החרישית‬ ‫כלשהי‪ .‬עינינו היו נעוצות בלהבות הקטנות כאילו לא ראו אש ֵמ ָ‬ ‫של האש מו התגנבה בנו‪ ,‬וטוב היה‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫צביקה והמדורה הגדולה‬ ‫‪ .1‬מדוע החליט צביקה שכדאי להקים מדורה גדולה?‬ ‫‪ .2‬מדוע התלהבו הילדים מהצעתו של צביקה? כתבו יותר מעניין אחד‪.‬‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד על תכונות האופי של צביקה מהתנהגותו ומדבריו מרגע‬ ‫שהציע לבנות מדורה גדולה ועד הרגע שהמדורה הוקמה?‬ ‫‪ .4‬המספר מתאר את האש במדורה הגדולה כך‪" :‬וכמין פרפר היתה מרחפת בין‬ ‫הענפים והקרשים"‪ .‬ידוע שפרפר חי זמן קצר בלבד ביחס לבעלי חיים אחרים‪.‬‬ ‫איזה רמז שותל המספר על גורלה של המדורה הגדולה כשהוא מדמה את האש‬ ‫לפרפר?‬

‫רמועב ג"ל ‪293‬‬

‫גיורא והמדורה הקטנה‬ ‫‪ .1‬חזרו ועיינו בעמוד ‪:291‬‬ ‫א‪ .‬כיצד מנמק גיורא את הצעתו לבנות מדורה קטנה?‬ ‫ב‪ .‬באיזה נימוק התנגד צביקה להצעתו של גיורא?‬ ‫‪ .2‬מה אתם חושבים על התנהגותו של גיורא שהחליט להקים מדורה לבד?‬ ‫‪ .3‬מה למדתם על תכונות האופי של גיורא מהמשפטים האלה‪:‬‬ ‫א‪" .‬לא טוב"‪ ,‬הסביר גיורא את דעתו‪" ,‬כי דווקא מדורה קטנה תבער הרבה זמן"‪.‬‬ ‫ב‪" .‬גיורא בחר לעשות לעצמו מדורה קטנה!"‬ ‫ג‪" .‬גיורא הסב ראשו ולא אמר דבר" (כאשר החבורה הצטרפה למדורה הגדולה)‬

‫= מדברים על זה‬ ‫‪ .1‬אתרו בסיפור משפטים שמהם אפשר ללמוד על יחסי החברות בין הילדים‪.‬‬ ‫מה אפשר ללמוד ממשפטים אלה על החברות בין ילדי הכיתה?‬ ‫‪ .2‬מהו הלקח שלמדתם מהסיפור?‬ ‫‪ .3‬אילו היה הדבר אפשרי‪ ,‬במי הייתם בוחרים לחבר בגיורא או בצביקה? נמקו בחירתכם‪.‬‬ ‫‪ .4‬מיהו‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הדמות המרכזית בסיפור? נמקו דבריכם‪.‬‬

‫‪294‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫בזוכרנו את ציון‬ ‫ירּוׁשלַ יִ ם ִע ְירָך ְּב ַר ֲח ִמים ָּתׁשּוב"‬ ‫"וְ לִ ָ‬ ‫(מתוך תפילת שמונה עשרה)‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪295‬‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫ ∞נלמד את מזמור קל"ז בתהילים‪.‬‬ ‫ ∞נלמד את הסיפור "העיפרון" המספר על הקשר העמוק של יהודי הגולה לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬לירושלים ולשפה העברית‪.‬‬ ‫ ∞נקרא על מנהגי אבלות שמתקיימים גם בימינו לזכר החורבן‪.‬‬ ‫ ∞נלמד על התפתחותה וצמיחתה של ירושלים המאוחדת בטקסט "ירושלים עיר‬ ‫מעורבת" מאת חיה דור וזיוה מימוני‪.‬‬

‫מבכים את החורבן‪ ,‬בוריס ש"ץ‬

‫‪296‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫ •בתשעה באב כבש מלך בבל את ירושלים‪ ,‬החריב אותה ואת בית המקדש הראשון‪.‬‬ ‫הוא ִהגלה וגֵ רש את התושבים לבבל‪.‬‬ ‫ •מזמור קלז פותח את תפילת ערבית בליל תשעה באב בקהילות הספרדיות‪.‬‬ ‫ •גלשו באינטרנט והקלידו‪" :‬עומר אדם על נהרות בבל יוטיוב"‪ .‬האזינו למזמור‪.‬‬ ‫ •עתה קראו את המזמור‪.‬‬

‫אם אשכחך ירושלים ‪ /‬תהילים פרק קלז (פסוקים א‪-‬ו)‬ ‫א ַעל נַ ֲהרֹות‪ָּ ,‬ב ֶבל ָׁשם יָ ַׁש ְבנּו‪ּ 1‬גַ ם ָּב ִכינּו ְּבזָ ְכ ֵרנּו ֶאת ִצּיֹון‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ֹרֹותינּו‪.‬‬ ‫תֹוכּה ָּתלִ ינּו ִּכּנ ֵ‬ ‫ ַעל ֲע ָר ִבים‪ְּ 2‬ב ָ‬ ‫ׁשֹובינּו‪ִּ ,‬ד ְב ֵר ִ‬ ‫ ּכי ָׁשם ְׁש ֵאלּונּו‪ֵ 3‬‬ ‫ג ִ‬ ‫י־ׁשיר וְ תֹולָ לֵ ינּו‪ִׂ 4‬ש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫ִׁשירּו לָ נּו ִמ ִּׁשיר ִצּיֹון‪.‬‬ ‫ד ֵאיְך נָ ִׁשיר ֶאת ִׁשיר ה' ַעל ַא ְד ַמת נֵ ָכר‪.‬‬ ‫ם־א ְׁש ָּכ ֵחְך יְ ָ‬ ‫ה ִא ֶ‬ ‫רּוׁש ִָלם ִּת ְׁש ַּכח יְ ִמינִ י‪.5‬‬ ‫ו ִּת ְד ַּבק לְ ׁשֹונִ י לְ ִח ִּכי‪ִ 6‬אם ֹלא ֶאזְ ְּכ ֵר ִכי‬ ‫רּוׁש ִַלם ַעל רֹאׁש ִׂש ְמ ָח ִתי‪.‬‬ ‫ִאם־ֹלא ַא ֲעלֶ ה‪ֶ ,‬את יְ ָ‬ ‫רּוׁש ִָלם‬ ‫ז זְ כֹר ה' לִ ְבנֵ י ֱאדֹום ‪ֵ ‬את יֹום יְ ָ‬ ‫ָהא ְֹמ ִרים‪ָ ,‬ערּו ָערּו‪ַ 7‬עד ַהיְ סֹוד ָּבּה‪.‬‬ ‫דּודה‪:‬‬ ‫ת־ּב ֶבל ַה ְּׁש ָ‬ ‫ח ַּב ָ‬ ‫ַא ְׁש ֵרי ֶׁשיְ ַׁשּלֶ ם־לָ ְך‪ֶ ‬את־ּגְ מּולֵ ְך‪ֶׁ ,‬שּגָ ַמלְ ְּת לָ נּו‪.‬‬ ‫ט ַא ְׁש ֵרי‪ֶׁ ,‬שּי ֵ‬ ‫ל־ה ָּסלַ ע‪.‬‬ ‫ֹאחז וְ נִ ֵּפץ ֶאת עֹלָ לַ יִ ְך‪ֶ 8‬א ַ‬

‫יָ ַׁש ְבנּו‪ - 1‬גרנו‪.‬‬ ‫ֲע ָר ִבים‪ - 2‬עצי ערבה‪.‬‬ ‫ְׁש ֵאלּונּו‪ - 3‬בקשו אותנו‪.‬‬ ‫שובינו‪,‬‬ ‫תֹול ֵלינּו‪ֵ - 4‬‬ ‫ָ‬ ‫שונאינו‪.‬‬ ‫ִּת ְׁש ַּכח יְ ִמינִ י‪ - 5‬תשכח‬ ‫יד ימיני לנגן‪.‬‬ ‫תדבק לשוני‪ - 6‬מכיוון‬ ‫שלא אוכל לשיר את‬ ‫מילות השיר‪.‬‬ ‫ָערּו ָערּו‪ָ - 7‬הרסו עד‬ ‫היסוד‬ ‫עולליך‪ - 8‬תינוקותיך‪,‬‬ ‫התינוקות שלך‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬שוחחו על הרגשות והמחשבות שהמזמור ושירתו של עומר אדם עוררו אצלכם‪.‬‬ ‫קראו שנית פסוקים א ‪ -‬ד‬ ‫‪ .2‬המשורר מתבטא בלשון רבים‪ .‬בשם מי הוא מדבר?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬בפסוקים א‪-‬ד "מצייר" המשורר תמונה במילים‪.‬‬ ‫מה אתם רואים בדמיונכם כאשר אתם קוראים את הפסוקים האלה?‬ ‫‪ .4‬א‪ .‬מה מבקשים הבבלים מהגולים?‬ ‫‪ .5‬תשובת הגולים לבקשת הבבלים היא שאלה רטורית‪ ,‬שאלה שאין צורך לענות‬ ‫עליה‪ .‬והיא בעצם אמירה‪ .‬מה אומרים הגולים?‬ ‫‪ .6‬הציעו כותרת לפסוקים א עד ד‪.‬‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪297‬‬

‫למילה "איך" שתי משמעויות‪.‬‬ ‫א‪ .‬היא משמשת כמילת שאלה‪ .‬למשל‪" :‬איך מכינים את העוגה?"‬ ‫טֹורית כאשר מקוננים על אובדן גדול‬ ‫ב‪ .‬המילה משמשת לעיתים כשאלה ֶר ִ‬ ‫או אובדן חיי אדם‪ .‬לדוגמה‪ :‬דוד מקונן על מות דוד ויהונתן במלחמה נגד‬ ‫"איְך נָ ְפלּו גִ ּב ִֹרים ְּבתֹוְך ַה ִּמלְ ָח ָמה"‪( .‬שמואל‬ ‫הפלישתים בגלבוע‪ .‬הוא אומר‪ֵ :‬‬ ‫ב פרק א‪ ,‬פסוק כה)‪ ,‬כלומר לא ייתכן‪ ,‬לא מתקבל על הדעת שהגיבורים‬ ‫נפלו בקרב‪.‬‬ ‫קראו שנית פסוקים ה‪ -‬ו‬ ‫‪ .1‬בבל היתה ארץ עשירה ותרבותית וקל היה להיקלט בה‪ ,‬אך הגולים נזהרו שלא‬ ‫להכות בה שורש‪ .‬כיצד בא הדבר לידי ביטוי בפסוקים האלה?‬ ‫‪ .2‬מה תוכן הנאמר בפסוקים אלה?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬באילו הזדמנויות נאמרים פסוקים אלה?‬ ‫ב‪ .‬מדועבהזדמנויות אלו?‬ ‫‪ .4‬באחת הכיתות הציעו התלמידים שלוש הצעות לכותרת לפסוקים ה‪-‬ו‪.‬‬ ‫א‪ .‬נאמנות לירושלים‬ ‫ב‪ .‬שבועת המשורר‬ ‫ג‪ .‬המשורר נשבע להישאר נאמן לירושלים‪.‬‬ ‫איזו מההצעות מתאימה יותר לדעתכם‪ ,‬נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬א‪ .‬השלימו את המשפט‪ :‬בפסוקים א‪-‬ד מדבר המשורר בגוף שלישי רבים ואילו‬ ‫‪--‬‬‫מכיוון ש‬ ‫‪--‬‬‫בפסוקים ה‪-‬ו הוא עובר לדבר בגוף‬ ‫קראו שנית פסוקים ז‪ -‬ט‬ ‫‪ .1‬הציעו כותרת מתאימה לפסוקים ז‪-‬ט‪.‬‬ ‫דֹומים?‬ ‫‪ .2‬מדוע כועסים וזועמים הגולים על ָה ֱא ִ‬ ‫מהמשאלה‬ ‫ִ‬ ‫‪ .3‬מה אפשר ללמוד על התנהגות הבבלים כלפי אנשי ירושלים‬ ‫המופיעה בסוף המזמור?‬

‫‪298‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫לסיכום‬ ‫‪ִ .1‬רגְ שות הגולים משתנים במהלך המזמור‪ .‬מהו מצב רוחם הגולים בכל אחד‬ ‫מחלקי המזמור? השלימו‪:‬‬ ‫החלקים‬

‫מצב הרוח של הגולים‬

‫מפסוק א עד פסוק ד‬ ‫בפסוקים ה‪ ,‬ו‬ ‫מפסוק ז עד פסוק ט‬

‫‪--‬‬‫‪--‬‬‫‪---‬‬

‫‪ .2‬במזמור מופיעים ניגודים‪ .‬מצאו וכתבו‪.‬‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬כמה פעמים מוזכרות המילים "ציון" ו"ירושלים" במזמור?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע מרבה המשורר להזכיר אותן?‬

‫ ‬

‫"צּיָ ה" מילה‬ ‫ציון הוא שם נוסף לירושלים ולארץ ישראל‪ .‬השם "ציון" הוא מלשון ִ‬ ‫שמשמעותה ִמ ְד ָּבר‪ ,‬אזור שיש בו מעט מאוד מים ועשב‪ .‬השם ציון קשור לכך‬ ‫שירושלים נמצאת בגבול מדבר יהודה‪.‬‬ ‫‪ .4‬א ‪ .‬כמה פעמים מוזכרות המילים "ציון" ו"ירושלים" במזמור?‬ ‫ב‪ .‬שערו‪ ,‬מדוע מרבה המשורר להזכיר אותן?‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫חשבו על דרך יצירתית ‪ -‬בקבוצות או ביצירה עצמית כדי לבטא את המזמור‪.‬‬ ‫תוכלו להציג שיחה בין שני גולים או בין גולה לאחד השובים‪.‬‬ ‫אפשר‪ .‬להתאים למזמור לַ ַחן משלכם; לחבר ריקוד; לצייר; להכין עבודת קולאז'‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫הציגו את עבודותיכם לפני הכיתה‪.‬‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪299‬‬

‫זכר לחורבן ירושלים והמקדש‬ ‫זכר ירושלים וחורבן בית המקדש מּונְ ַצח בחיינו ִּבימות החול‪ ,‬בשבתות‪ ,‬בחגים ַּובחגיגות‪.‬‬ ‫אבל וצם על חורבן בית המקדש בעשרה בטבת‪ ,‬היום שבו שמו אויבינו‬ ‫עם ישראל ֵ‬ ‫מצור על ירושלים‪ ,‬בי"ז בתמוז היום שבו הבקיעו האויבים את חומת ירושלים ובתשעה‬ ‫באב היום שבו חרב המקדש‪.‬‬ ‫לשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב קוראים בשם "יְ ֵמי ֵּבין ַה ְמ ָצ ִרים"‪ .‬השם‬ ‫יגּוה‪ֵּ ,‬בין ַה ְּמ ָצ ִרים" בימים אלו‬ ‫יה ִה ִּׂש ָ‬ ‫"ּכל־ר ְֹד ֶפ ָ‬ ‫לקוח מספר איכה פרק א פסוק ג‪ָ :‬‬ ‫אנחנו מקיימים מנהגי אבלות על חורבן ירושלים‪ .‬במשנה‪ ,‬מסכת תענית כו‪ ,‬בנאמר‪:‬‬ ‫"מ ֶּׁשּנִ ְכנַ ס ַאב ְמ ַמ ֲע ִטים ְּב ִׂש ְמ ָחה"‪ .‬ימי תחילת חודש אב הם ימי אבל על חורבן בית‬ ‫ִ‬ ‫המקדש‪ .‬על כן לא מקיימים בהם אירועים משמחים‪ ,‬אין אוכלים בהם בשר ואין שותים‬ ‫יין ועוד‪ .‬שמחתנו איננה שלמה בשל חורבן ירושלים והמקדש‪ .‬לכן החתן נוהג לשבור‬ ‫כוס מתחת לחופה תוך כדי אמירת "אם אשכחך ירושלים‪."...‬‬ ‫כאשר בונים בית חדש יש הנוהגים להשאיר פיסת קיר ללא סיוד זכר לחורבן‪.‬‬

‫בספר זכריה בקובץ נביאים שבתנ"ך כתוב בפרק ח פסוק יט‪:‬‬

‫יׁשי‪ 2‬וְ צֹום ַה ְּׁש ִב ִיעי (צום גדליהו)‬ ‫"ּכֹה ָא ַמר ה' צְ ָבאֹות‪ ,‬צֹום ָה ְר ִב ִיעי‪ 1‬וְ צֹום ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫טֹובים‪"...‬‬ ‫הּודה לְ ָׂשׂשֹון ּולְ ִׂש ְמ ָחה‪ּ ,‬ולְ מ ֲֹע ִדים ִ‬ ‫וְ צֹום ָה ֲע ִׂש ִירי‪ 3‬יִ ְהיֶ ה לְ ֵבית יְ ָ‬ ‫_____________‬ ‫צום הרביעי‪ - 1‬הוא צום חודש תמוז החל בי"ז בתמוז‪ ,‬התאריך שבו נכבשה ירושלים‪.‬‬ ‫צום החמישי‪ - 2‬הצום בחודש אב ב‪-‬ט' באב‪ ,‬התאריך שבו נחרב ונשרף המקדש‪.‬‬ ‫צֹום ָה ֲע ִׂש ִירי‪ - 3‬הצום בי' בטבת‪ ,‬תאריך התחלת המצור על ירושלים‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬לאיזו תקופה אנחנו קוראים בשם‪" :‬יְ ֵמי ֵּבין ַה ְמ ָצ ִרים"?‬ ‫"מ ַצר" והסבירו את משמעות השם‪:‬‬ ‫ב‪ .‬בררו במילון את משמעות המילה ֵ‬ ‫המצרים"‪.‬‬ ‫"ימי בין ֵ‬ ‫‪ .2‬אילו מנהגי אבלּות נהוגים בימי בין המצרים?‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬קראו את הכתוב במסגרת‪ .‬מהו נושא נבואת זכריה?‬ ‫ב‪ .‬באילו מצבים‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬הנבואה חיזקה ועודדה את היהודים בגולה ובארץ?‬

‫‪300‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ ‬

‫לקראת קריאה‬ ‫הסיפור מתרחש בברית המועצות‪ .‬שהיתה עד לפני כ־‪ 25‬שנים ַמ ֲע ָצ ָמה חזקה‪ .‬היא‬ ‫כללה את רוסיה אוקרינה‪ ,‬לטביה‪ ,‬ליטא‪ ,‬ארמניה‪ ,‬גרוזיה‪ ,‬אוזבקיסטן ועוד‪ .‬שליטי‬ ‫ברית המועצות לא הרשו ליהודים לקיים את מצוות היהדות‪ ,‬ללמוד עברית‪ ,‬לעלות‬ ‫לישראל או לשמור על קשר עם יהודים מחוץ לברית המועצות‪.‬‬ ‫המחברת ימימה טשרנוביץ אבידר‪ ,‬הצטרפה לבעלה שהיה שגריר ישראל במוסקבה‬ ‫והיא מספרת בסיפור שלהלן על פגישה מיוחדת ‪ ‬במינה‪.‬‬

‫העיפרון ‪ /‬ימימה טשרנוביץ־אבידר‬ ‫רועי־בקר‪ֲ .‬עיירה זו‬ ‫ביה ֵ‬ ‫שתוש ָ‬ ‫ֶ‬ ‫סיפור זה התרחש על שפת הים השחור‪ַּ ,‬ב ֲעיירה קטנה‬ ‫יה הקטנים‪.‬‬ ‫בת ָ‬ ‫יה‪ ,‬המכריזים על סחורתם ועל ֶ‬ ‫המ ִצילים‪ ,‬המון רוכלֶ ָ‬ ‫יה ְ‬ ‫זכורה לי על דקלֶ ָ‬ ‫ואתנו נַ ערה ילידת־הארץ כבת שש־‬ ‫יש ְר ֵאלים‪ִ ,‬‬ ‫הזד ַמנּו לַ ֲעיירה קטנה זו‪ .‬היינו שלושה ְ‬ ‫ַ‬ ‫עשרה‪ ,‬שהצטרפה לסיורנו‪ .‬חיפשנו את בית־הכנסת ַּב ֲעייָ רה‪ .‬שאלנו עליו עוברים‬ ‫ושבים‪ .‬בסוף עמדנו ליד בניָ ין בן שתי קומות‪ ,‬שלפנָ יו מדרגות רחבות‪ .‬על המדרגות‬ ‫עמדה נערה‪ .‬משראתה אותנו‪ ,‬פנתה אלינו ושאלה‪:‬‬ ‫אתם תייָ רים?‬ ‫שאלתּה היתה מלּווה בסקרנות רבה‪ .‬בימים ההם לא היו ִּב ְברית־המועצות תיירים‬ ‫ֵ‬ ‫תושבי המקום‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬ולכן כל תייר שהגיע עורר סקרנות בקרב ָ‬ ‫כן ‪ -‬אמרנו לה‪ - .‬היגענו לכאן ִמירּושלים‪.‬‬ ‫מירושלים?! ‪ -‬פרצה הנערה בזעקה קולנית ‪ -‬זה לא יכול להיות!‬ ‫ כן‪ ,‬ילדה‪ ,‬אנחנו מירושלים‪.‬‬‫ אבל אם אתם מירושלים‪ ,‬הרי אתם מלאכים ‪ -‬ואינני רואה אצלְ כֶ ם את הכנפיים!‬‫גּבינו ּומחפשות את הכנפיים‪.‬‬ ‫יה ָתרות מאחורי ֵ‬ ‫בשטף‪ ,‬כשעינֶ ָ‬ ‫דברים אלה אמרה ֶ‬ ‫הסברנו לה את אשר הסברנו‪ ,‬אך הנערה ‪ -‬כאילו דיּבוק נכנס בה‪ .‬היא ֶה ֱחזיקה בידינו‬ ‫והחלה מושכת אותנו אחריה‪ ,‬כשהיא מוליכה אותנו על מדרגות‪ ,‬שירדו למרתף עמוק‪.‬‬ ‫עכשיו עמדו רגלֵ ינו ַּב ֲחדר־מגורים‪ ,‬שהיה‬ ‫ָ‬ ‫בקושי מצאנו דרכנו ַּב ֲחשכה שהיתה מסביב‪.‬‬ ‫בנעשה בו‪ .‬גם הלחישות שלחשה‬ ‫ֶ‬ ‫למ ֱחצה ולא יכולנו להבחין‬ ‫במרתף‪ .‬החדר היה חשוך ֶ‬ ‫אותה נערה על־ידנו‪ ,‬יצרו אווִ ירה מוזרה ביותר‪ :‬הנערה לא חדלה ללחוש את המילה‬ ‫“ירושלים‪ ,‬ירושלים"‪ ,‬כאילו מילים אלו היה בהן קסם‪ ,‬משהו בלתי מציאותי‪ ,‬משהו כמו‬ ‫מילת־לחש‪ ,‬שבה אפשר להפוך מטפחת לארנבת חיה‪.‬‬ ‫עמדנו באמצע החדר‪ ,‬וזמן רב לא הבחנו‪ ,‬שיש מישהו על־ידנו‪ .‬רק כאשר התרגלנו לַ ֲחשכה‬ ‫מסביב‪ ,‬הבחנו ְּבכּוך חצוב ַּבקיר ּובֹו ישנה אישה עטופה ִּב ְׂשמיכה ססגונית‪ .‬האישה ישנה‬ ‫וה ֵחלה מטלטלת אותה בעוז‪:‬‬ ‫שינה עמוקה ולא שמעה ְצ ָעדינו‪ .‬הנערה רצה לאישה ֵ‬ ‫אמא‪ ,‬אמא! אורחים באו! אורחים ִמירּושלים! מארץ־הקודש! והם סתם אנשים ולא‬ ‫מלאכים!‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪301‬‬

‫האישה התעוררה משנתה‪ ,‬וברגע הראשון לא הבינה את המילים בפי הנערה‪ .‬אותה‬ ‫יה הרועדות החלו מחטטות ִּב ְמגֵ רת השולחן‪,‬‬ ‫ויד ָ‬ ‫שעה רצה הנערה אל ְק ֵצה החדר‪ֶ ,‬‬ ‫שעמד בפינה ‪ -‬וכבר היא שלפה משם עיפרון ּופיסת־נְ ייָ ר‪ ,‬ובקול ַת ֲחנונים פנתה אלינו‪:‬‬ ‫אם באתם מירושלים‪ ,‬אתם בוודאי יודעים עברית‪ .‬למדו אותי‪ ,‬אנא למדו אותי‪ .‬איך‬ ‫אומרים בעברית‪ :‬שולחן‪ ,‬כיסא‪ ,‬מיטה? למדו אותי‪ .‬אני צריכה לדעת‪ ,‬חייבת!‬ ‫השיעור‪ .‬ישבנו על־יד‬ ‫והיד הרועדת ֶה ֱחזיקה בעיפרון‪ ,‬מוכנה לרשום את המילים של ִ‬ ‫הנערה‪ ,‬וכבר החל השיעור בעברית‪ :‬היא רשמה‪ ,‬ואנו חזרנו ואמרנו לה את אשר רצתה‬ ‫דומה היה עלֵ ינו‪ ,‬שאותו עיפרון ופיסת־הנייר המתינו לנו ִּבמגֵ רת השולחן ֵמאות‬ ‫לדעת‪ֶ .‬‬ ‫בשנים‪ ,‬כשם שהמתינה הנערה לשיעור העברי הזה‪ .‬כל האווירה בחדר היתה כל־כך‬ ‫מוזרה‪ ,‬עד כי דומה היה עלינו שאנו חולמים חלום זר ּומוזר‪ ,‬והיו רגעים שכמעט והרגשנו‬ ‫מאחורי הגב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שאכן כנפיים של מלאכים צמחו לנו‬ ‫לנּפץ את‬ ‫עֹודנּו נתונים ַּב ֲאווירה של חלום רחוק‪ ,‬נשמע לפתע קול גבר‪ ,‬שכאילו רצה ֵ‬ ‫סביבנו ויצרו כעין מעגל של‬ ‫ֵ‬ ‫החלום‪ .‬רק עכשיו הבחנו‪ ,‬שהחדר מלא אנשים‪ ,‬אשר עמדו‬ ‫יהודים‪ ,‬שבאו לראות את האורחים ִמירּושלים‪ .‬לא ידענו מיהו אשר ֵהפיץ את השמועה‬ ‫בקרב היהודים‪ ,‬והן הכול היה כל־כך לא מוחשי עד כי לא שאלנו שאלות ולא חקרנו‬ ‫במּופלא מאתנו‪.‬‬ ‫ּוסביבנו יהודים רבים‪ .‬ואז נשמע‬ ‫ֵ‬ ‫עתה היינו במרכז‪ ,‬כשהנערה והעיפרון והנְ ייָ ר בידה ‪-‬‬ ‫קּורי החלום‪ ,‬בו היינו נתונים‪:‬‬ ‫הקול של אותו האיש‪ ,‬אשר קרע את ֵ‬ ‫ לא מירושלים באתם! ‪ -‬אמר בקול‬‫יתם באים מירושלים‪,‬‬ ‫פסקני‪ .‬לּו ֱהיִ ֶ‬ ‫יתם יודעים לקרוא עברית‪.‬‬ ‫ודאי ֱהיִ ֶ‬ ‫ יודעים אנו לקרוא עברית ‪-‬‬‫אמרנו לו‪.‬‬ ‫ אם יודעים אתם לקרוא עברית‪,‬‬‫עמכם‪,‬‬ ‫הרי גם הנערה שבאה ָ‬ ‫צריכה לדעת לקרוא ִּבלְ שון־הקודש‪.‬‬ ‫הן בישראל מלמדים עברית‬ ‫בבתי־הספר!‬ ‫ֵ‬ ‫ בוודאי‪ - ,‬אמרנו לו ‪ -‬הנערה יודעת‬‫לקרוא עברית‪.‬‬ ‫ אם כך‪ ,‬עליה לקרוא לפנֵ ינו‬‫ְּבכִ תבי־הקודש ‪ -‬קרא האיש‪ .‬מיהר‬ ‫לפינת החדר והביא משם ספר תנ"ך‪,‬‬ ‫דּפיו הבלּויים היו קשורים במן‬ ‫אשר ָ‬ ‫חוט דק לְ ַבל יתפרקו‪.‬‬

‫‪302‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫הספקן‪ .‬הנערה הישראלית עמדה‬ ‫ ִקראי בספר! ‪ -‬נשמעה הפקודה מפי היהודי ַ‬‫במרכז המעגל ועינֵ י כל נשּואות אליה‪ .‬והעיניים מתחננות לבל ייֵ הרס מגדל התקוות‪,‬‬ ‫שנבנָ ה זה עתה‪ .‬כאילו ביקשו המבטים‪:‬‬ ‫ רק שלא תכזיב הנערה מירושלים‪ ,‬רק שתדע לקרוא בכתוב‪.‬‬‫ ִּפתחי את הספר ְּב ָמקום שייִ ּפתח ‪ -‬ציווה היהודי‪ ,‬כאילו חשש שמא תקרא הנערה‬‫פרק‪ ,‬שהיא יודעת בעל־פה‪.‬‬ ‫וה ֵחלה קוראת‪ּ .‬וכְ כָ ל הדברים‪ ,‬שהתרחשו בחדר‪,‬‬ ‫והנַ ֲערה היִ ְׁש ְראלית פתחה את הספר ֵ‬ ‫ואחיו‪,‬‬ ‫שהיו מוזרים כל־כך‪ ,‬נפתח ספר התנ"ך במקרה בפרק המתאר את פגישת יוסף ֶ‬ ‫והנערה קראה בקול ְּובהטעמה‪:‬‬ ‫עֹודנּו ַחי?‪ ...‬וַ ַּיְב ֵּקש‬ ‫יכם ַהּזָ ֵקן‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֲא ַמ ְר ֶּתם‪ַ ,‬ה ֶ‬ ‫ּיאמר‪ֲ :‬ה ָׁשלֹום ֲא ִב ֶ‬ ‫“וַ ּיִ ְש ַאל לָ ֶהם לְ ֹ ָׁשלֹום וַ ֶ‬ ‫לִ ְבּכֹות וַ ּיָבֹוא ַה ַח ְד ָרה וַ ּי ְֵבְך ָׁש ָּמה‪"...‬‬ ‫היא המשיכה לקרוא בכתוב‪ ,‬ורק אז ראינו את ְק ַהל האנשים והנה הם בוכים‪ ,‬כיוסף‬ ‫בתנַ "ְך‪.‬‬ ‫יחידות‪ ,‬ככתוב ַּב ֶּפרק ַ‬ ‫אשר נפגש עם ֶא ָחיו‪ .‬איש לא יצא מהחדר על מנת לבכות ִּב ִ‬ ‫יחדיו ָּובכינו ‪ -‬וכך חלפו כמה רגעים‪ ,‬עד שנסגר ספר התנ"ך‪ .‬ובידי הרועדת‬ ‫עמדנו שם ָ‬ ‫הרגשתי את העיפרון‪ ,‬שעבר מידיה של הנערה בעלת הצמות השחורות לידי שלי‪.‬‬ ‫תמה הפגישה‪ ,‬תם השִ יעור בעברית‪ .‬לאט לאט החל הקהל להתפזר‪ ,‬כשהוא עולה‬ ‫ִּבצעדים כבדים על פני המדרגות לבית־הכנסת על מנת להתפלל תפילת “מעריב"‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬היכן מתרחשת העלילה?‬ ‫ב ‪ .‬מי הן הדמויות המופיעות בסיפור?‬

‫‪ .2‬א‪ .‬כיצד הגיבה הנערה כאשר שמעה שהאנשים באו מירושלים?‬ ‫ב‪ .‬מדוע הנערה הגיבה כך?‬

‫‪ .3‬שערו‪ ,‬מדוע גילו היהודים שהתאספו בבית הנערה חשדנות כלפי‬ ‫האורחים?‬ ‫‪ .4‬האם אפשר למצוא קשר בין הפגישה של האורחים עם יהודי המקום לבין‬ ‫פגישת יוסף ואחיו? נמקו תשובתכם‪.‬‬ ‫‪ .5‬כיצד באים לידי ביטוי בסיפור הגעגועים והכיסופים לירושלים?‬ ‫‪ .6‬א ‪ .‬מדוע קראה הסופרת לסיפור בשם “העיפרון"?‬ ‫ב‪ .‬הציעו שם אחר לסיפור‪.‬‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪303‬‬

‫ירושלים‪ ,‬בירת מדינת ישראל‪ ,‬היא עיר מעורבת ‪/‬‬ ‫חיה דור וזיוה מימוני‬ ‫בירושלים חיות וגרות זו לצד זו קבוצות אוכלוסייה מגוונות ושונות זו מזו‪ :‬ויש בהן בני‬ ‫עדות שונות‪ ,‬בעלי אמונות שונות ובני לאומים שונים (יהודים‪ ,‬ערבים‪ ,‬ארמנים)‪ ,‬וכל‬ ‫קבוצה וקבוצה מנהלת אורח חיים משלה‪ ,‬השונה מאוד מזה של שכנתה‪.‬‬ ‫בירושלים חיים זה לצד זה יהודים חילונים‪ ,‬יהודים דתיים ויהודים חרדים‪ .‬חיים בה‬ ‫יהודים לצד ערבים פלסטינים‪ ,‬נוצרים ומוסלמים‪.‬‬

‫יהודים‪506,000 :‬‬ ‫מוסלמים‪280,000 :‬‬ ‫נוצרים‪16,000 :‬‬ ‫אחרים‪10,000 :‬‬

‫‪63%‬‬

‫‪34%‬‬

‫‪1% 2%‬‬

‫מספר התושבים המתגוררים בירושלים בשנת ‪ 2018‬הגיע ל־‪.900,000‬‬ ‫ממלחמת העצמאות (‪ )1948‬ועד מלחמת ששת הימים (‪ )1967‬היתה ירושלים חצויה‬ ‫על ידי קו גבול שהפריד בין החלק המערבי שבתחום מדינת ישראל לבין החלק המזרחי‬ ‫שבתחום ממלכת ירדן‪ .‬הגבול הפריד בין שני חלקי העיר ובין תושבי העיר היהודים‬ ‫לערבים‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬כאשר ירושלים אוחדה תחת שלטון ישראל‪ ,‬הוסרה גדר‬ ‫הגבול‪ ,‬והמעבר בין שני חלקי העיר נעשה חופשי — נוצר מפגש יומיומי בין תושבים‬ ‫יהודים לבין תושבים ערבים‪ ,‬אבל לא קמו שכונות מעורבות‪.‬‬ ‫מאז החלה תנופת בנייה גדולה בירושלים‪ .‬בעיר העתיקה שוקם ונבנה הרובע היהודי‪.‬‬ ‫נבנו שכונות יהודיות במקומות שהיו קודם לכן באזור הגבול‪ .‬שכונות יהודיות הוקמו‬ ‫גם מסביב לעיר‪ ,‬כדי ליצור רצף של היישוב היהודי העירוני בירושלים‪.‬‬ ‫גם החלק המזרחי של ירושלים‪ ,‬שבו חיים התושבים הערבים‪ ,‬הלך והתרחב‪.‬‬

‫‪304‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫למ ְטרֹוּפֹולין‬ ‫צמיחתה של ירושלים מעיר ֶ‬ ‫בגלל מבנה פני השטח של הרי ירושלים‪ ,‬התפתחה העיר בעבר בעיקר לכיוון מערב‪,‬‬ ‫מאחר שבאזור זה ההרים נמוכים יותר מאלה שממזרח ומדרום לה‪ ,‬ומדרונותיהם‬ ‫תלולים פחות מהמדרונות המזרחיים‪ .‬סיבה נוספת לכך שהעיר לא התפתחה בעבר‬ ‫לכיוון מזרח היא שהמזרח גובל במדבר‪ .‬הצפון היה כיוון התפתחות נוסף של העיר‪,‬‬ ‫משום שאין בו הרים גבוהים ותלולים ותנאי האקלים בו נוחים‪.‬‬ ‫כיום העיר מתרחבת לכיוונים שונים‪ ,‬משום שהבנייה אינה מוגבלת עוד על ידי פני‬ ‫השטח‪ .‬האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות האדם בימינו מאפשרים זאת‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬נוספו לירושלים יישובים שהיו בסביבתה‪.‬‬ ‫(מתוך ספר לימוד בגיאוגרפיה‪ :‬ירושלים בירת ישראל)‬

‫התרחבות העיר ירושלים בין ‪ 1967‬לבין ‪1998‬‬

‫‪1967‬‬

‫לפני מלחמת‬ ‫ששת הימים‬

‫‪1998‬‬ ‫עטרות‬

‫נווה יעקב‬ ‫פסגת זאב‬

‫בית חנניה‬ ‫שעפט‬

‫רמות אלון‬

‫גבעת‬ ‫שפירא רמות אשכול‬ ‫עיסאוויה‬ ‫קריית‬ ‫בן גוריון‬ ‫הר הרצל‬

‫רמת‬ ‫רחל‬

‫גבעת רם‬ ‫גבעת‬ ‫מרדכי‬ ‫קריית‬ ‫יובל‬ ‫גונן‬

‫עין כרם‬

‫מוצא‬

‫עזאריה‬ ‫סילואן‬ ‫ג'בל‬ ‫מוכבר‬

‫רמת‬ ‫רחל‬

‫מנחת‬ ‫גילה‬

‫צור באחר‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬תנו שם לקבוצה לפי הפירוט בכל סעיף‪:‬‬ ‫שם הקבוצה (הכללה)‬

‫מי בקבוצה? (פירוט)‬

‫‪---‬‬

‫יהודים‪ ,‬ערבים‪ ,‬ארמנים‬

‫‪---‬‬

‫מוסלמים‪ ,‬יהודים‪ ,‬נוצרים‬

‫‪ .2‬כיצד השפיעה מלחמת ששת הימים על התפתחותה של ירושלים? ענו לאחר‬ ‫שתעיינו במפות שלעיל‪.‬‬ ‫‪ .3‬א ‪ .‬במה שונים כיוּוני התרחבות העיר בעבר מכיווני ההתרחבות בימינו?‬ ‫ב‪ .‬במה שונה עיר ממטרופולין? היעזרו במילון ובמפה ‪.2‬‬

‫ ןויצ תא ונרכוזב ‪305‬‬

‫מה‬ ‫שבועות‬ ‫במדור?‬

‫תֹורה ּכְ נֶ גֶ ד ּכֻ ּלָ ם"‬ ‫"‪...‬וְ ַתלְ מּוד ָ‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת פא א‪ ,‬א)‬

‫‪3‬‬

‫‪306‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מה‬ ‫במדור?‬ ‫נלמד קטעים מהמשנה ומהמדרש על התורה‪.‬‬ ‫שבועות הוא חג מתן תורה‪ .‬המדור כולל מידע על "כתר ארם צובה" — ספר התנ"ך‬ ‫שנקבע כנוסח מוסמך יחיד לספר התנ"ך שבידינו‪ .‬נקרא קטע מעדותו של האיש‬ ‫שהיה לו אומץ להבריח את הכתר מסוריה‪ .‬נכיר את מנהג "תיקון ליל שבועות"‬ ‫ונקרא מדרש על ר' עקיבא מגדולי חכמי ישראל‪.‬‬ ‫שבועות הוא חג חקלאי מימי קדם שמבטא את שמחת האיכרים בעונת הקציר‪.‬‬ ‫שבועות הוא גם "חג הקציר" נקרא את השיר “קציר" מאת זרובבל גלעד‪.‬‬ ‫לשון ושיח‬ ‫‪ ‬בעקבות קריאת מכתבו של יצחק בן צבי נתנסה בניסוח מכתב בקשה רשמי‪.‬‬ ‫‪ ‬נחזור ונבדוק את השימוש בסביל בקטעי מידע‪.‬‬ ‫ ‬

‫תועובש ‪307‬‬

‫ּתֹורה ְּכנֶ ֶגד ּכֻ ָּלם‬ ‫וְ ַת ְלמּוד ָ‬ ‫‪1‬‬

‫ֵאּלּו ְד ָב ִרים ֶש ֵׁאין לָ ֶהם ִשׁעּור‬ ‫ ‪ּ - -‬כִ ּבּוד ָאב וָ ֵאם‪,‬‬‫ּוגְ ִמילּות ֲח ָס ִדים‪,‬‬ ‫וַ ֲה ָב ַאת ָשׁלֹום ֵּבין ָא ָדם לַ ֲח ֵברֹו;‬ ‫ ‬ ‫ּתֹורה ּכְ נֶ גֶ ד ּכֻ ּלָ ם‪.2‬‬ ‫וְ ַתלְ מּוד ָ‬

‫(משנה‪ ,‬מסכת פא א‪ ,‬א)‬

‫אין להם שיעור‪ - 1‬אין להם מידה מדויקת (שיור‪ -‬כמות) והכוונה‪ :‬שכל המרבה בהם הרי זה משובח‪.‬‬ ‫כנגד כולם‪ - 2‬שקולה כנגד כל כול המצוות‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬קראו שנית את שלוש המצוות הראשונות המוזכרות במשנה‪ .‬מה המשותף להן?‬ ‫‪ .2‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬קבעו חכמינו‪" :‬ותלמוד תורה כנגד כולם"?‬ ‫‪ .3‬בעברית של ימינו משתמשים בצירוף‪" :‬לְ ֵאין שיעור" במשמעות "הרבה יותר"‬ ‫לדוגמה‪ :‬הגלידה שאנחנו מכינים בבית טעימה לאין שיעור מהגלידה בחנות‪.‬‬ ‫הוסיפו גם אתם דוגמאות למשפטים שאפשר להשתמש בהם בצירוף הזה‪.‬‬ ‫טיפוגרפיה היא אמנות סידור ועיצוב משפט או קטע כתוב‪ .‬סידור האותיות כולל‬ ‫בחירת סוג אות‪ ,‬גודל אות‪ ,‬אורך שורה‪ ,‬רווח בין שורות‪ ,‬בין מילים‪ ,‬בין אותיות‬ ‫ובין צמדי אותיות‪ .‬וכן בחירת צבעים‪.‬‬ ‫מעצבים (גרפיקאים)‪ ,‬מעצבי אותיות ופרסומאים עוסקים באומנות הטיפוגרפיה‪.‬‬

‫ ‬

‫יוצרים‬

‫כתבו על גבי בריסטול או במחשב את הכתוב במסגרת בעזרת אומנות הטיפוגרפיה‪.‬‬ ‫הדרכה לעבודה‬ ‫ •השתמשו בדף נייר או ברבע גיליון בריסטול‪ ,‬או עצבו במחשב‪.‬‬ ‫ •העתיקו אליו מתוך הקטע את המשפט שחשוב לזכור ביחסים בין חברים‪.‬‬ ‫ •חשבו על גודל האותיות‪ ,‬על צורתן‪ ,‬אילו מילים במשפט כדאי להבליט? אולי על‬ ‫ידי שימוש בצבע אחר משאר המילים‪ ,‬אולי על ידי שימוש בגודל אות אחר? אולי‬ ‫על ידי שימוש בצורת אות אחרת או בעובי אחר? אפשר לתכנן שמילים מסוימות‬ ‫ייכתבו במרכז הדף ואחרות למטה או למעלה‪ .‬חשבו גם על אפשרויות נוספות‪(.‬‬ ‫ •תלו את עבודותיכם בכיתה או במסדרון בית הספר‪.‬‬

‫‪308‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫תֹורה ְּב ַמיִ ם‬ ‫נִ ְמ ְשלּו ִד ְב ֵרי ָ‬ ‫ּתֹורה ִמּסֹוף ָהעֹולָ ם וְ ַעד סֹופֹו‬ ‫ָמה ַמיִ ם ִמּסֹוף ָהעֹולָ ם וְ ַעד סֹופֹו‪ָּ - 1‬כְך ָ‬ ‫ּתֹורה ַחּיִ ים לְ עֹולָ ם‪.‬‬ ‫ָמה ַמיִ ם ַחּיִ ים לְ עֹולָ ם ‪ָּ -‬כְך ָ‬ ‫ּתֹורה ִמן ַה ָּׁש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫ָמה ַמיִ ם ִמן ַה ָּׁש ַמיִ ם ‪ָּ -‬כְך ַה ָ‬ ‫ּתֹורה ְמ ַט ֶה ֶרת ַהּגּוף‬ ‫ּומה ַה ַּמיִ ם ְמ ַט ֲה ִרים ַהּגּוף ‪ָּ -‬כְך ָ‬ ‫ָ‬ ‫‪2‬‬ ‫יֹור ִדין ִט ִּפ ִ‬ ‫ּומה ַה ַּמיִ ם ְ‬ ‫ָ‬ ‫ּתֹורה‪:‬‬ ‫ין־ט ִּפין וְ נַ ֲע ִׂשים נְ ָחלִ ים־נְ ָחלִ ים ‪ּ -‬כָ ְך ָ‬ ‫‪3‬‬ ‫ּוׁש ֵּתי לְ ָמ ָחר ַעד ֶׁשּנַ ֲע ָׂשה ּכְ נַ ַחל ֵ‬ ‫לֹומד ְׁש ֵּתי ֲהלָ כֹות ַהּיֹום ְ‬ ‫ָא ָדם ֵ‬ ‫נֹוב ַע ‪.‬‬ ‫לֹומר לַ ָ ּק ָטן‪ַ :‬ה ְׁש ֵקנִ י ַמיִ ם ‪-‬‬ ‫ּומה ַמיִ ם ֵאין ָא ָדם ּגָ דֹול ִמ ְת ַּבּיֵ ׁש ַ‬ ‫ָ‬ ‫לֹומר לַ ָּק ָטן‪ :‬לַ ְּמ ֵדנִ י ֶּפ ֶרק ֶא ָחד‪ָּ ,‬ד ָבר ֶא ָחד‪ָּ ,‬פסּוק‬ ‫ּתֹורה ֵאין ַהּגָ דֹול ִמ ְת ַּבּיֵ ׁש ַ‬ ‫ָּכְך ִּד ְב ֵרי ָ‬ ‫ֶא ָחד‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו אֹות ַא ַחת‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫(מדרש שיר השירים רבה א‪ ,‬יט)‬

‫עֹולם וְ ַעד סֹופֹו‪ - 1‬כשם שלמים הנמצאים בימים ובנהרות יש התחלה אך סופם אינו נראה לעין‪.‬‬ ‫ָמה ַמיִ ם ִמּסֹוף ָה ָ‬ ‫ין־ט ִּפין‪ - 2‬טיפות‪ ,‬טיפות‪ .‬לאט‪ ,‬לאט‪.‬‬ ‫ִט ִּפ ִ‬ ‫נֹוב ַע‪ - 3‬נחל שופע מים‪.‬‬ ‫נַ ַחל ֵ‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬באילו נימוקים מנמק המדרש את הדמיון בין התורה למים?‬ ‫‪ .2‬כתבו בלשון המדרש‪:‬‬ ‫א‪ .‬את התורה לומדים בכל העולם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לימוד התורה נעשה בהדרגה‬ ‫ג‪ .‬הידע המצטבר בלימוד תורה דומה לנחל המתמלא בהדרגה במים‪.‬‬ ‫‪ .3‬‬

‫ל־מ ַל ְמ ַדי ִה ְש ַכ ְל ִתי" ‪-‬‬ ‫"מ ָכ ְ‬ ‫כתוב בתהילים פרק קיט פסוק צ"ט‪ִ :‬‬ ‫כלומר אפשר ללמוד מכל אדם משהו חדש‪ .‬מצאו אמירה במדרש המביעה‬ ‫רעיון מקביל‪.‬‬

‫תועובש ‪309‬‬

‫צֹובא ‪ /‬ד״ר יהושבע בנטוב‬ ‫כתר ארם ָ‬ ‫בשם כתר תורה‬ ‫נוהגים לכנות כתב יד‬ ‫עתיק של המקרא‪.‬‬ ‫בעלי המסורה ‪-‬‬ ‫בעלי מסירה‪.‬‬ ‫היו חכמים שמסרו‬ ‫והעבירו מדור לדור‬ ‫את הנוסח המדויק‬ ‫של המקרא‪ .‬הם‬ ‫שמרו על קריאה‬ ‫מדויקת במקרא‬ ‫וכתיב נכון‪ .‬הם ניקדו‬ ‫את המילים כדי‬ ‫שבדורות הבאים‬ ‫יוכלו לקרוא באופן‬ ‫מדויק בתנ"ך‪.‬‬ ‫בעלי המסורה גם‬ ‫חלקו את המקרא‬ ‫לפסוקים ולפרשות‪.‬‬ ‫במשך מאות שנים‬ ‫של העתקת המקרא‬ ‫נפלו שגיאות בכתוב‬ ‫ונמצאו נוסחים‬ ‫שונים‪ .‬לפני כאלף‬ ‫שנה התקדש נוסח‬ ‫אחד לכל ספרי‬ ‫התנ"ך‪ .‬הוא נקרא‪:‬‬ ‫נוסח המסורה‪ .‬מאז‬ ‫אין מוסיפים ואין‬ ‫מחסירים מנוסח זה‪.‬‬

‫לפני יותר מאלף שנה‪ ,‬בעיר טבריה‪ ,‬נכתב כתר אשר קיבל במהלך השנים את הכינוי‬ ‫"כתר ארם צובא" או "הכתר"‪ .‬זהו כתב היד העתיק‪ ,‬המדויק והמוסמך ביותר של התנ"ך‬ ‫שנשתמר עד ימינו‪ֶ .‬ה ֱע ִתיק אותו ביד על גבי דפי קלף הסופר סת"ם שלמה בן בויעא‪,‬‬ ‫יּה אותו‪ .‬בזכות עבודתם‪ ,‬מרבית ספרי‬ ‫והגִ ַ‬ ‫גדול בעלי המסורה‪ ,‬ואהרון בן אשר ניקד ִ‬ ‫התנ"ך הם אחידים בניסוח‪ ,‬בכתיב‪ ,‬בניקוד‪ ,‬בחלוקה לפרשות וכיוצא באלה‪.‬‬ ‫יש המייחסים ל"כתר" קדושה מיוחדת מאחר שהרמב"ם קרא בו והסתמך עליו כאשר‬ ‫כתב את ספריו‪.‬‬ ‫בתחילה עבר "הכתר" לירושלים‪ ,‬משם נדד לקהילה היהודית בקהיר‪ .‬לפני כ־‪ 600‬שנה‬ ‫הועבר "הכתר" למשמרת לבית הכנסת הקדמון בעיר ָחלֶ ּב שבסוריה (שמה המקראי‬ ‫של חלב הוא "ארם צובא")‪ ,‬ו"הכתר" נשמר שם בארון ברזל מיוחד‪ .‬כיום "הכתר" נמצא‬ ‫במוזיאון ישראל בירושלים‪.‬‬ ‫איך הגיע "הכתר" לישראל? יצחק בן־צבי‪ ,‬אשר היה לימים הנשיא השני של מדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬ראה את "הכתר" בביקורו בחלב בשנת ‪ .1935‬במלחמת העולם השנייה נתמלא‬ ‫בן־צבי דאגה לגורל "הכתר"‪ .‬הוא כתב ב־‪ 1943‬אל רחמים נחמד‪ ,‬ראש קהילת יהודי‬ ‫חלב‪ ,‬והפציר בו להעביר את "הכתר" לירושלים‪ ,‬כדי שאפשר יהיה לשומרו בבית הגְ נָ זים‬ ‫הלאומי על הר הצופים‪ .‬ראשי הקהילה בחלב סירבו לבקשה‪.‬‬

‫כתר ארם צובא‬

‫לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת ‪ 1947‬פרצו בחלב פרעות‪ ,‬ובית הכנסת‬ ‫שבו היה שמור "הכתר" עלה באש‪" .‬הכתר" ניזוק אך לא הושמד‪( .‬נשארו כשני שלישים‬ ‫מד ֵּפי הספר)‪ .‬לאחר השרפה הופעל לחץ רב על רבני העיר חלב להעביר את ה"כתר"‬ ‫ַ‬ ‫למדינת ישראל‪.‬‬ ‫יהודי ושמו מרדכי פחאם הבריח את כתב היד העתיק‪ ,‬תוך סיכון עצמי רב‪ ,‬לטורקיה‪,‬‬ ‫ומשם העבירו בשנת ‪ 1959‬לישראל‪ .‬בבואו‪ ,‬הציג לפני בן־צבי שני כתרי תורה שהבריח‬ ‫מחלב לישראל‪.‬‬

‫‪310‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫החלַ ִּבית בישראל‬ ‫לאחר הבאת "הכתר" לירושלים הוחלט על דעת בן־צבי ונציגי העדה ַ‬ ‫לשמור את הדבר בסוד מפני הציבור הרחב‪ ,‬כדי לא לסכן את בני העדה שנשארו בחלב‪.‬‬ ‫ל"כתר" מונה ועד נאמנים שכלל נציגים מעולי חלב‪ ,‬והם החליטו שהספר יימסר‬ ‫למשמרת בידי מוסד ציבורי למטרות דתיות ולמטרות מחקר‪ .‬הספר ניתן ליד בן־צבי‪.‬‬ ‫כיום הספר מושאל למוזיאון ישראל והוא מוצג בהיכל הספר‪.‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫קראו את הטקסט קריאה ראשונה‪.‬‬ ‫‪ .1‬מהו עיקר המידע שהפקתם בקריאה הראשונה?‬ ‫‪ .2‬מהם הקשיים בהבנה שבהם נתקלתם? רשמו במחברת ובררו אותם‪.‬‬ ‫‪ .3‬השלימו‪:‬‬ ‫ ‬

‫ה"כתר" הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫בעלי המסורה הם‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫נוסח המסורה הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫ ‬

‫סופר סת"ם הוא‪ :‬‬

‫‪---‬‬

‫‪ .4‬מה פירוש ‪" :‬כתב יד עתיק של המקרא"?‬ ‫‪ .5‬ברשימה מסופר על פי רצף זמנים סיפור הבאתו של כתר התורה מהעיר חלב‬ ‫בסוריה לירושלים אחרי הקמת מדינת ישראל‪ .‬לפניכם רשימת התאריכים‬ ‫הנמצאים בקטע‪ .‬רשמו ליד כל שנה מה קרה בה‪:‬‬ ‫‪--‬‬‫א‪ 1935 .‬‬ ‫‪--‬‬‫ב‪ 1943 .‬‬ ‫‪--‬‬‫ג‪ 1947 .‬‬ ‫‪--‬‬‫ד‪ 1959 .‬‬ ‫‪ .6‬א ‪ .‬מדוע מייחסים חשיבות גדולה ל"כתר ארם צובא"?‬ ‫ב‪ .‬מה מסמל הכתר?‬ ‫‪ .7‬מה הקשר בין הכתר לחג השבועות?‬ ‫ ‬

‫העשרה ואתגר‬ ‫"כתר ארם צובא" הוא אוצר תרבות נדיר של עם ישראל‪ .‬עיינו באתר היכל הספר‬ ‫ובאתר כתב יד לֶ נינְ גְ ראד‪ .‬כתבו על כך פסקה‪.‬‬

‫תועובש ‪311‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬ ‫במשפט "לפני יותר מאלף שנים נכתב בעיר טבריה ספר תורה" או במשפט "'הכתר' נשמר‬ ‫בארון ברזל מיוחד"‪ ,‬הפעלים נכתב ו־נשמר אינם מציינים את עושה הפעולה (הכותב או‬ ‫השומר)‪ ,‬אלא מתארים התרחשות (כתיבת ספר או שמירת "הכתר")‪.‬‬ ‫לפעלים כאלה קוראים פעלים ְסבילים‪.‬‬

‫בסביל הן אלה‪:‬‬ ‫דוגמאות נוספות לפעלים ָ‬ ‫ •הכדור נזרק מעבר לגדר‪ .‬‬ ‫צורף לקבוצה‪.‬‬ ‫‪ £‬הילד ַ‬ ‫ •השיעור הופסק באמצע‪.‬‬ ‫‪ .1‬כתבו דוגמאות נוספות לפעלים בסביל במחברתכם‪.‬‬ ‫השימוש בסביל נפוץ כאשר הסיפור מתמקד בנושא אחד‪ ,‬במקרה שלנו — "כתר ארם צובא"‪.‬‬

‫‪ .2‬הוסיפו בקטע שלפניכם פעלים בסביל‪ .‬היעזרו במאגר הפעלים‪.‬‬ ‫"כתר ארם צובא" נכתב לפני יותר מאלף שנה בידי סופר סת"ם בשם שלמה בן בויעא‪.‬‬ ‫בידי אהרון בן אשר‪ .‬מטבריה התגלגל הספר לירושלים‬ ‫‪--‬‬‫הוא‬ ‫הספר על ידי אנשי הקהילה‬ ‫‪--‬‬‫למצרים‪ .‬בקהיר‬ ‫‪--‬‬‫ו‬ ‫בבית הכנסת העתיק בעיר‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫ו‬ ‫הספר לידי הקהילה היהודית בעיר חלב‬ ‫‪--‬‬‫לפני כשש מאות שנים‬ ‫‪ .‬בסופו של דבר "הכתר"‬ ‫‪--‬‬‫שבסוריה‪ .‬ב־‪ 1948‬בית הכנסת בעיר‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מאגר פעלים בסביל‪ :‬הֹועבר | הּוברח | שוּכַ ן | נִ פדה | נשדד | נמסר | נ ַּוקד | נשרף | ניצל‬

‫עדותו של פאחם ‪ /‬אמנון שמוש‬ ‫ערב נסיעתי לארץ ישראל הלכתי לבית הכנסת להיפרד מהרבנים ומחברי‪ .‬הרב משה‬ ‫טאוויל אמר לי‪" :‬אני רוצה לספר לך משהו‪ ,‬אבל חושש לשלומך‪ ,‬כי בדבר הזה יש סכנת‬ ‫נפשות‪ ,‬מי שיתפסו אותו עושה דבר זה מוציאים אותו להורג בתלייה‪ ".‬אמרתי לו‪" :‬אם‬ ‫אתה חושש לחיי לא היית צריך לומר לי מילה‪ ,‬אבל אתה אמרת לי‪".‬‬ ‫הפצרתי ברב שיספר לי‪.‬‬ ‫אמר לי‪" :‬הדבר שאני מתכוון אליו זה כתר התורה‪ ,‬אשר הגיע לידי הממשלה לאחר‬ ‫השרפות‪ .‬הרב משה מזרחי ביקש לקבלו‪ ,‬ענו לו בחיוב‪ ,‬אבל בתנאי שלא יוציאו מסוריה‪.‬‬ ‫ואם יוצא והוא בחיים‪ ,‬יהרגו זאת‪ ,‬וכל מי שיתפסו והכתר ברשותו יחתכו אותו לחתיכות‪.‬‬ ‫הרב חתם על התנאי הזה‪ .‬הוא נפטר והכתר נשאר באותו מקום ששם אותו‪ ,‬אצל אחד‬

‫‪312‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫מרדכי פאחם הוא‬ ‫האיש שהבריח את‬ ‫"כתר ארם צובא"‬ ‫מחלב לישראל‪.‬‬

‫מבני העדה‪ ".‬אמרתי לו‪" ,‬כיוון שסיפרת לי‪ ,‬אני לא מוותר עליו‪ .‬בעזרת האל אוציא אותו‪.‬‬ ‫אל תחשוש לחיי‪ ,‬כי אם בורא עולם גזר שיוצא על ידי‪ ,‬זה יהיה נס גדול שעשה לי בורא‬ ‫עולם‪ .‬ואם אתפס לא נורא‪ ,‬אני כבר ראיתי את המוות יותר מפעם וזה יהיה יומי הכתוב לי‪".‬‬ ‫הרב קרא לרב ַסלֶ ם זעפראני וסיפר לו את כל מה שאמרתי וזה אמר לו‪ ,‬אם הוא לוקח‬ ‫את הכתר הזה על עצמו תן לו לעשות אותו‪ .‬אני אמרתי לו שברצוני להוציא את הכתר‪,‬‬ ‫לא אשאירו בידי הגויים‪ ,‬ואני מסכים שיחתכו אותי לחתיכות אבל בעזרת השם אוציא‬ ‫אותו‪ .‬אז אמר לי‪" :‬הכתר נמצא אצל פלוני‪ ,‬אנחנו נגיד לו שיביא לך אותו הביתה‪".‬‬ ‫פלוני זה הביא לי את הכתר הביתה‪ ,‬שמתי אותו בין החפצים האישיים שלנו ונסענו‪.‬‬ ‫במכס רצו לחפש בחפצים‪ .‬פתחו את החבילה הראשונה ואז אמרתי לו‪ ,‬לפקיד המכס‪,‬‬ ‫"למה אתה פותח?" הצעתי את הדרכון שלי והסברתי שאני חזרתי לכאן באישור‪ .‬הוא‬ ‫אמר שהוא עושה את מלאכתו‪ .‬היה בינינו ריב ומדון‪ .‬בא המנהל שלו‪ ,‬שאל‪" :‬מה העניין?"‬ ‫"מּורד פחאם‪ ".‬שאל‪" :‬אתה שהגלו אותך לפני שנתיים?"‬ ‫אמר לי‪" :‬מה שמך?" אמרתי לו‪ַ :‬‬ ‫אמרתי‪" :‬כן‪ ".‬הוא פנה לפקיד ואמר לו‪" :‬הגלו אותו כיוון שהוא ציוני‪ ,‬הממשלה תפסה‬ ‫את כל רכושו ועכשיו חזר‪ .‬תראה איזו עזות מצח‪ ,‬איך הוא מעז לחזור מבלי לחשוש‬ ‫לחייו לאחר שגירשוהו באשמת ציונות?!" אני התערבתי בשיחה‪ .‬אמרתי לו‪" ,‬אני חזרתי‬ ‫כיוון שאני חף מפשע‪ ".‬אז אמר לפקיד‪" ,‬עזוב אותו! אל תחפש בחפציו‪ ,‬תן לו שיסתלק‬ ‫מכאן‪ ".‬זה מה שקרה ִאתנו‪ ,‬בורא עולם היה בעזרתנו‪ ,‬ניצלנו והגענו לישראל‪.‬‬ ‫מכתבו של יצחק בן־צבי למרדכי פאחם‪:‬‬ ‫קראו וזַ הּו את מאפייני מכתב האישי‬ ‫נשיא מדינת ישראל‬ ‫ירושלים‪ ,‬י"ב כסלו תש"ך‬ ‫‪ 13‬בדצמבר ‪1959‬‬

‫מר פחאם הנכבד‪,‬‬ ‫אני רואה לנכון להביע לך בזה את תודתי האישית על מאמציך המוצלחים‪,‬‬ ‫אשר השקעת בהצלת שני הכתרים היקרים‪ ,‬שהאחד מהם הוא הכתר של בן‬ ‫אשר‪ ,‬שהיו שמורים במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הקדמון בארם צובא‪.‬‬ ‫אני יודע להעריך את העמל ואת מסירות הנפש שלך בהצלת הכתרים‪,‬‬ ‫שהיתה כרוכה בסכנת נפשות‪ ,‬והקב"ה עזר לך בדרכך‪ .‬כל זאת עשית שלא‬ ‫על מנת לקבל פרס או תמורה כל שהיא ומסרת את שני הכתרים לידי‬ ‫באמצעות מר ש"ז שרגאי‪ ,‬ויהיה מכתבי זה לך לעדות שהכתרים נמסרו לידי‪.‬‬

‫בברכה‬

‫יצחק בן צבי‬

‫תועובש ‪313‬‬

‫יצחק בן־צבי (‪)1884-1963‬‬ ‫נשיאה השני של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫היה חבר במועצת המדינה הזמנית ומחותמי‬ ‫מגילת העצמאות‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1952‬לאחר מות חיים ויצמן‪ ,‬נבחר לנשיא‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬לכהונה רמה זו נבחר שוב ב־‪1957‬‬ ‫ופעם נוספת ב־‪ ,1962‬ובה כיהן עד יום מותו‪ .‬היה‬ ‫נשיא אהוד ומקובל‪ ,‬וביתו היה פתוח לשכבות‬ ‫רחבות בחברה הישראלית‪.‬‬ ‫יצחק בן־צבי שפע רעיונות‪ִ ,‬הרבה לכתוב בעיתונים‬ ‫וחיבר עבודות מחקר על קהילות וכיתות יהודיות ועל‬ ‫שבטי ישראל‪ .‬הוא עמד בראש מכון לחקר קהילות ישראל שמאז שנת ‪ 1952‬נקרא על שמו‪" ,‬מכון‬ ‫בן־צבי"‪ .‬לאחר מותו הוקם לזכרו מכון המחקר הנקרא "יד בן־צבי"‪.‬‬ ‫נוותנּותֹו‪ ,‬פשטות דרכו ואהבתו לכל‬ ‫הוא גם תרם תרומה חשובה לחקר ההיסטוריה היהודית‪ַ .‬ע ָ‬ ‫עדות ישראל עשוהו יקר לכל תושבי המדינה‪.‬‬

‫ ‬

‫כותבים‬

‫נַ סחו בשמו של יצחק בן־צבי מכתב בקשה רשמי לוועד הנאמנים של "הכתר"‪ .‬בן‬ ‫צבי מנסה לשכנע אותם למסור את הספר למכון יד בן־צבי‪ .‬לפני הכתיבה חשבו אילו‬ ‫נימוקים עשויים לשכנע את הוועד להיענות לבקשת הנשיא?‬ ‫הדרכה לכתיבת מכתב בקשה רשמי‬ ‫לבעל תפקיד רשמי כותבים מכתב ְ ּב ֶדגֶ ם של מכתב רשמי‪ .‬שאלו את עצמכם‪:‬‬ ‫ •האם כתבתי תאריך?‬ ‫ •האם כתבתי פנייה לנמען? (לכבוד מר‪)...‬‬ ‫ •האם פירטתי את הנדון? (תיאור נושא המכתב במשפט אחד)‬ ‫ •האם הסברתי בגוף המכתב את הבקשה ואת נימוקיה?‬ ‫ •כיצד סיימתי? (ביטויים של נימוס‪ ,‬כגון בכבוד רב‪ ...‬אצפה לתשובתך‪ ,‬בתודה‪)...‬‬ ‫ •האם חתמתי כמוען (השולח(?‬

‫‪314‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫[היְ ָתה] ְּת ִח ָּלתֹו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא?‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ָ‬ ‫ֶמה ָהיָ ה ְּת ִחּלָ תֹו ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא?‬ ‫‪1‬‬ ‫ָא ְמרּו ֶּבן ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה ָהיָ ה וְ ֹלא ָׁשנָ ה ְּכלּום‪.‬‬ ‫עֹומד ַעל ִּפי ַה ְּב ֵאר‪.‬‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָהיָ ה ֵ‬ ‫ָא ַמר‪ִ :‬מי ָח ַקק‪ֶ 2‬א ֶבן זֹו?‬ ‫יה ְּב ָכל יֹום?‬ ‫נֹופלִ ים ָעלֶ ָ‬ ‫ָא ְמרּו‪ֹ :‬לא ַה ַּמיִ ם ֶׁש ָּת ִדיר ְ‬ ‫‪5‬‬ ‫קֹורא ֲא ָבנִ ים ָׁש ֲחקּו ַמיִ ם?‬ ‫ָא ְמרּו לֹו‪ֲ :‬ע ִק ָיבא ִאי ַא ָּתה ֵ‬ ‫‪3‬‬ ‫ּתֹורה‬ ‫ִמּיָ ד ָהיָ ה ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ָּדן ַקל וָ ח ֶֹמר ְּב ַע ְצמֹו‪ָ :‬מה ַרְך ִּפ ֵּסל ֶאת ַה ָּק ֶׁשה‪ִּ ,‬ד ְב ֵרי ָ‬ ‫ֶׁש ָּק ָׁשה ַּכ ַּב ְרזֶ ל ַעל ַא ַחת ַּכ ָּמה וְ ַכ ָּמה ֶׁשּיַ ְח ְקקּו ֶאת לִ ִּבי ֶׁשהּוא ָּב ָׂשר וָ ָדם! ִמּיָ ד ָחזַ ר‬ ‫ּתֹורה‪.‬‬ ‫לִ לְ מֹד ָ‬ ‫ּתֹורה‪ָ .‬א ַחז ַר ִּבי‬ ‫ּובנֹו וְ יָ ְׁשבּו ֵא ֶצל ְמלַ ְּמ ֵדי ִּתינֹוקֹות‪ָ .‬א ַמר לֹו‪ַ :‬ר ִּבי לַ ְּמ ֵדנִ י ָ‬ ‫‪ָ 10‬הלַ ְך הּוא ְ‬ ‫לֹומד וְ הֹולֵ ְך‬ ‫ּלּוח‪ָּ .‬כ ַתב לֹו ָאלֶ ף ֵּבית ּולְ ָמ ָדּה‪ָ .‬היָ ה ֵ‬ ‫ּלּוח ְּובנֹו ְּברֹאׁש ַה ַ‬ ‫ֲע ִק ָיבא ְּברֹאׁש ַה ַ‬ ‫ּתֹורה ֻּכּלָ ּה‪.‬‬ ‫ַעד ֶׁשּלָ ַמד ָּכל ַה ָ‬ ‫‪1‬‬

‫ּבֹותי‪ִּ ,‬פ ְתחּו לִ י ַט ַעם‬ ‫הֹוׁש ַע‪ָ .‬א ַמר לָ ֶהם‪ַ :‬ר ַ‬ ‫יעזֶ ר וְ לִ ְפנֵ י ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫‪ָ 13‬הלַ ְך וְ יָ ַׁשב לִ ְפנֵ י ַר ִּבי ֱאלִ ֶ‬ ‫‪5‬‬ ‫(אלֶ ף זֹו לָ ָּמה‬ ‫ִמ ְׁשנָ ה‪ּ .‬כֵ יוָ ן ֶׁש ָא ַמר לֹו ֲהלָ כָ ה ַא ַחת‪ָ ,‬הלַ ְך וְ יָ ַׁשב לֹו ֵּבינֹו לְ ֵבין ַע ְצמֹו‪ָ ,‬א ַמר ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ּוׁש ָאלָ ן וְ ֶה ֱע ִמ ָידן ַּב ְּד ָב ִרים ‪.‬‬ ‫‪ 15‬נִ ְכ ְּת ָבה ֵּבית זֹו לָ ָּמה ּנִ ְכ ְּת ָבה) ָּד ָבר זֶ ה לָ ָּמה נֶ ֱא ַמר? ָחזַ ר ְ‬

‫‪4‬‬

‫אֹומר ֶא ְמׁשֹל לְ ָך ָמ ָׁשל‪.‬‬ ‫ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֶּבן ֶאלְ ָעזָ ר ֵ‬ ‫ּדֹומה ִׁש ַּטת ַהּלִ ּמּוד ֶׁשל ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא)?‬ ‫ּדֹומה (לְ ָמה ָ‬ ‫לְ ָמה ַה ָּד ָבר ֶ‬ ‫‪7‬‬ ‫לְ ַס ָּתת ֶׁש ָהיָ ה ְמ ַס ֵּתת ֶּב ָה ִרים‪ַּ ,‬פ ַעם ַא ַחת נָ ַטל ַק ְר ֻּדּמֹו ְּביָ דֹו וְ ָהלַ ְך וְ יָ ַׁשב ַעל ָה ָהר‬ ‫וְ ָהיָ ה ַמ ֶּכה ִמ ֶּמּנּו ְצרֹורֹות ַּדּקֹות‪.8‬‬ ‫עֹוׂשה?‬ ‫‪ָּ 20‬ובאּו ְּבנֵ י ָא ָדם וְ ָא ְמרּו לֹו‪ָ :‬מה ַא ָּתה ֶ‬ ‫ּומ ִטילֹו ְּבתֹוְך ַהּיַ ְר ֵּדן‪ָ .‬א ְמרּו לֹו‪ִ :‬אי ַא ָּתה יָ כֹול‬ ‫עֹוקר ְ‬ ‫(ה ַּס ָּתת)‪ֲ :‬ה ֵרי ֲאנִ י ֵ‬ ‫ָא ַמר לָ ֶהם ַ‬ ‫יע ֵא ֶצל ֶסלַ ע ּגָ דֹול‪ .‬נִ כְ נַ ס ַּת ְח ָּתיו‪,‬‬ ‫לַ ֲעקֹר ֶאת ּכָ ל ָה ָהר! ָהיָ ה ְמ ַס ֵּתת וְ הֹולֵ ְך ַעד ֶׁש ִהּגִ ַ‬ ‫קֹומָך ֶאּלָ א ָמקֹום זֶ ה‪.‬‬ ‫ֲע ָקרֹו וְ ִה ִּטילֹו ֶאל ַהּיַ ְר ֵּדן וְ ָא ַמר לֹו‪ֵ :‬אין זֶ ה ְמ ְ‬ ‫הֹוׁש ַע‪.‬‬ ‫יעזֶ ר וְ ַר ִּבי יְ ֻ‬ ‫ָּכְך ָע ָׂשה לָ ֶהם ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא לְ ַר ִּבי ֱאלִ ֶ‬ ‫‪9‬‬ ‫אֹורה‪.‬‬ ‫יאם ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא לְ ָ‬ ‫הֹוצ ָ‬ ‫ָא ַמר לֹו ַר ִּבי ַט ְרפֹון‪ְּ :‬ד ָב ִרים ַה ֻּמ ְס ָּת ִרים ִמ ְּבנֵ י ָא ָדם ִ‬ ‫(לפי אבות דרבי נתן‪ ,‬נוסח א‪ ,‬פרק שישי)‬

‫ָׁשנָ ה‪ — 1‬לָ ַמד‬ ‫ָח ַקק‪ִּ — 2‬פ ֵּסל‪ִׁ ,‬שּנָ ה ֶאת‬ ‫צּורתֹו‬ ‫ָ‬

‫ַקל וָ ח ֶֹמר‪ — 3‬על אחת‬ ‫כמה וכמה‪ .‬להסיק‬ ‫מסקנה מעניין אחד‬ ‫לעניין אחר‪.‬‬

‫ַט ַעם‪ִ — 4‬ס ָּבה‬ ‫ֲה ָל ָכה‪ִּ — 5‬דין אֹו ִּדינִ ים‬ ‫ַּבּיַ ֲהדּות‬ ‫וְ ֶה ֱע ִמ ָידן ַּב ְּד ָב ִרים‪— 6‬‬ ‫ָׁש ַאל ְׁש ֵאלֹות ָקׁשֹות‬ ‫ׁשּובה‪,‬‬ ‫יהן ְּת ָ‬ ‫ֶׁש ֵאין ֲעלֵ ֶ‬ ‫אֹותם‬ ‫ְׁש ֵאלֹות ֶׁש ִאּלְ צּו ָ‬ ‫לַ ֲעמֹד ֵמ ָח ָדׁש ַעל ָה ִענְ יָ ן‬ ‫ַהּנִ לְ ָמד ּולְ ָב ְררֹו ְּביֶ ֶתר‬ ‫ַע ְמקּות‬ ‫ַק ְרּדֹם‪ַ — 7‬מּקֹוׁש‪ְּ ,‬כלִ י‬ ‫ֲח ִצ ָיבה‬ ‫ְצרּורֹות ַּדּקֹות‪— 8‬‬ ‫ֲא ָבנִ ים ְק ַטּנֹות‬

‫ֻמ ְס ָת ִרים‪ — 9‬נִ ְס ָּת ִרים‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬בחרו וענו על סעיף א או ב‪:‬‬ ‫א‪ .‬איזו תופעה בטבע עודדה את רבי עקיבא להתחיל ללמוד בגיל מבוגר?‬ ‫ב‪ .‬איזו דוגמה ל"קל וחומר" נתן רבי עקיבא בשורות ‪?11-5‬‬ ‫‪ .2‬א‪ .‬שערו‪ ,‬כיצד הרגיש רבי עקיבא כשלמד אצל מלמד התינוקות עם בנו הצעיר‬ ‫את אותיות הא״ב?‬ ‫ב‪ .‬מה אפשר ללמוד על רבי עקיבא מכך שלמד עם ילדים צעירים מאוד?‬

‫תועובש ‪315‬‬

‫‪ .3‬לאחר שהשלים את לימוד התורה‪ ,‬היכן המשיך רבי עקיבא ללמוד?‬ ‫רבי שמעון בן אלעזר מסביר את שיטת הלימוד של רבי עקיבא על ידי משל‪.‬‬ ‫א‪ .‬כתבו בקיצור נמרץ את תוכן המשל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬את מי מייצג הסתת במשל?‬ ‫‪ .5‬מה ממעשיו של הסתת מלמד אותנו שרבי עקיבא‪:‬‬ ‫א‪ .‬מתייחס לכל אות ולכל מילה בתורה בפרטי פרטים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ב ‪ .‬שהוא היה הראשון שהבדיל בין שני סוגי מדרשים‪ :‬מדרשי הלכה ומדרשי אגדה ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬העתיקו את המשפט מהמדרש שאפשר להבין ממנו שרבי עקיבא היה מגדולי‬ ‫חכמי ישראל‪.‬‬ ‫‪ .6‬מהו הלקח שבעל המדרש מעוניין ללמדנו‪.‬‬ ‫‪ .7‬מהו המסר של המדרש?‬ ‫‪ .8‬זהו במדרש מאפיינים שלמדתם עליהם‪.‬‬

‫ ‬

‫ענייני לשון‬

‫"א ָבנִ ים ׁ ָש ֲחקּו ַמיִ ם‪ "...‬הוא משפט מספר ִאיֹוב בקובץ כתובים שבתנ"ך (פרק יד‪,‬‬ ‫‪ֲ .1‬‬ ‫פסוק ט)‪ .‬כלומר המים הרכים שמטפטפים או זורמים על הסלע מצליחים לשחוק‬ ‫ולפורר את הסלעים הקשים‪ְּ .‬וב ַה ְׁש ָאלָ ה‪ :‬בכוח הרצון ובהתמדה‪ ,‬אפשר להתגבר‬ ‫על דברים שקשה לנו לעשותם‪.‬‬ ‫א‪ .‬באיזה ֶה ְק ֵׁשר נאמר המשפט במדרש?‬ ‫ב‪ .‬כתבו דוגמה אחת או יותר למצבים שאפשר להשתמש בהם במשפט‪:‬‬ ‫"אבנים ָׁש ֲחקּו מים"‪.‬‬ ‫‪ .2‬חברו משפטים לשני הניבים שלהלן‪:‬‬ ‫ָׁש ָתה ַּב ָ ּצ ָמא ֶאת ְ ּד ָב ָריו‪.‬‬ ‫התאּבק בעפר רגליו‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪ .3‬א‪ .‬ספרו בקצרה מקרה והשתמשו בצירוף הצירוף "קל וחומר" (על אחת כמה וכמה)‪.‬‬ ‫יקה ַל ֲח ָכ ִמים‪ַ ,‬קל וָ ח ֶֹמר‬ ‫ב‪ .‬הסבירו במילים שלכם את ִא ְמ ַרת חז"ל‪" :‬יָ ָפה ְׁש ִת ָ‬ ‫ְל ִט ְּפ ִׁשים" (מסכת פסחים פרק ט‪ ,‬משנה צ"ט)‪.‬‬ ‫קיימים שני סוגי מדרשים‪:‬‬ ‫"מדרשי הלכה" ‪ -‬מחברים בין הפסוקים הכתובים בתורה ובין ההלכה אותה אנחנו מקיימים‪ .‬מדרשי הלכה מראים כיצד אנחנו‬ ‫לומדים מן הפסוקים את ההלכה‪.‬‬ ‫מדרשי אגדה" ‪ -‬כוללים סיפורים ומשלים שמחנכים להתנהגות טובה‬ ‫ויחסים טובים בין אדם לחברו‪ ,‬ויחסים קרובים בין אדם לאלוקים‪.‬‬

‫ ‬

‫לשיחה ולדיון‬ ‫לרבי עקיבא היתה מטרה ללמוד ולהעמיק בתורה‪ .‬האם גם לכם יש מטרה אחת או‬ ‫יותר שאתם פועלים להגשמתה? ספרו זה לזה‪.‬‬

‫‪316‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫ּכּורי ַמ ֲע ֶׂשיָך‪,‬‬ ‫"וְ ַחג ַה ָּקצִ יר ִּב ֵ‬ ‫ֲא ֶׁשר ִּתזְ ַרע ַּב ָּׂש ֶדה‪"...‬‬ ‫(שמות פרק כג‪ ,‬פסוק טז)‬

‫‪ .1‬מדוע מכונה חג השבועות בחומש‬ ‫שמות בשם חג הקציר וחג הביכורים?‬ ‫‪ .2‬כיצד בא לידי ביטוי חג השבועות כחג‬ ‫הקציר?‬

‫ָק ִציר ‪ /‬ז ְרֻ ּבָ בֶל ּג ִ ְלעָד‬ ‫ַה ֶּׁש ֶמׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם‬ ‫ָׁש ָרה ִׁשיר זָ ָהב‪,‬‬ ‫נֹוה ֶרת‬ ‫וְ ַה ָּק ָמה ֶ‬ ‫ְּב ַצ ֲחקֹות זָ ָהב —‬ ‫רּוח ְמנַ ּגֶ נֶ ת‬ ‫רּוח‪ַ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ַמנְ ּגִ ינָ ה ֶׁשל אֹור‬ ‫חֹוחית ְק ַטּנָ ה חֹוזֶ ֶרת‬ ‫וְ ִ‬ ‫ַעל אֹותֹו ִמזְ מֹור‪.‬‬ ‫ּובאֹות יְ לָ דֹות ִּב ְׂש ָמלֹות לְ ָבנֹות‬ ‫ָ‬ ‫ִעם ִר ְק ַמת זָ ָהב‪,‬‬ ‫קֹוׁשרֹות ִׁש ֳּבלִ ים‪ֲ ,‬אלֻ ּמֹות ֲאלֻ ּמֹות‪,‬‬ ‫וְ ְ‬ ‫ְּבחּוט זָ ָהב‪,‬‬ ‫ָאז יִ ָּמלֵ א ַה ָּׂש ֶדה ָה ָר ָחב‬ ‫רּועת זָ ָהב‪.‬‬ ‫ִּב ְת ַ‬ ‫חֹוח זָ ֵקן וְ ָעזּוב‬ ‫וַ ֲא ִפּלּו ַ‬ ‫ְּכ ָבר ֵאינֶ ּנּו ָעצּוב‪,‬‬ ‫צֹוחק —‬ ‫וְ ֵ‬ ‫ִּב ְפ ָר ִחים ֶׁשל זָ ָהב‪.‬‬

‫תועובש ‪317‬‬

‫= לשיחה ולכתיבה‬ ‫‪ .1‬אילו שורות בשיר מרמזות שמדובר ביום חג? העתיקו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מהי המילה החוזרת בשיר?‬ ‫ב‪ .‬מה היא באה להדגיש?‬ ‫"צ ַבע" את השדה ב"זהב"?‬ ‫ג‪ .‬מה ָ‬ ‫‪ .2‬את מי ַמ ֲאניש הדובר? הביאו דוגמאות‪.‬‬ ‫רּועת זָ ָהב"; שערּו‪ ,‬מה מבשרת התרועה?‬ ‫‪" .3‬אז יִ ָּמלֵ א ַה ָּׂש ֶדה ָה ָר ָחב ִּב ְת ַ‬ ‫‪ .4‬הביאו דוגמאות לשיתוף החושים בחגיגה‪:‬‬ ‫חוש השמיעה‬ ‫חוש הראייה‬ ‫ּזֹור ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ְב ִרּנָ ה יִ ְקצֹרּו";‬ ‫"ה ְ‬ ‫‪ַ .5‬‬ ‫מה פירוש הפתגם? מהו הקשר בין השיר לפתגם?‬ ‫א‪ְ .‬מנו את הדברים הזהובים בשיר‪ .‬חשבו‪ :‬א‪ .‬מה זהוב בטבע ומה מציאות?‬ ‫ב‪ .‬מהם הדברים הזהובים שהם ביטוי מושאל?‬ ‫העתיקו את הטבלה‪.‬‬ ‫במציאות‬

‫בהשאלה‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫‪---‬‬

‫ ענייני לשון‬ ‫"חֹוח" ל"חֹוחית"? היעזרו במילון‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ .1‬א ‪ .‬מה ההבדל בין‬ ‫ב‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬בחר המשורר לכתוב דווקא עליהם?‬ ‫נֹוה ֶרת"‪ .‬לשורש נה"ר שתי משמעויות — זו הבאה לביטוי‬ ‫"והק ָמה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫‪ .2‬בשיר כתוב‬ ‫נהרו אל הכיכר לשמוע את הנאומים"‪ ,‬כלומר המון אדם זרמו‬ ‫במשפט‪" :‬המונים ֲ‬ ‫ביחד לכיכר‪ ,‬וזו הבאה לידי ביטוי במשפט‪" :‬אושר ונהרה פשטו על פניו"‪ ,‬כלומר‬ ‫פניו נראו זוהרים באור רב‪.‬‬ ‫איזו משתי המשמעויות מתאימה לשיר? ואולי שתיהן?‬

‫‪318‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫משחק‪ :‬סולמות וחבלים‬ ‫מס' שחקנים‪ 4-2 :‬ומנהל המשחק‬

‫הוראות‬ ‫אביזרים‬ ‫‪ .1‬לוח משחק מודבק על פיסת קרטון או על בריסטול ‬ ‫‪ 2‬קוביית משחק‬ ‫‪ .3‬כפתור או מטבע שונים לכל משתתף‬ ‫‪ .4‬כל משתתף יכין שאלות רבות ככל האפשר הנוגעות בהעשרת הלשון‪:‬‬ ‫מילים נרדפות‪ ,‬מילים מנוגדות‪ ,‬ניבים‪ ,‬צירופי לשון שלמדתם במהלך השנה‪.‬‬ ‫לדוגמה‪:‬‬

‫מילה נרדפת למילה "עני"‬

‫פתגם האומר‬ ‫תוכלו להשיג כל מה שתרצו‬

‫‪ .5‬דף תשובות‬

‫שלבי המשחק‬ ‫‪ .1‬כל משתתף או משתתפת זורקים בתורם את הקובייה ומתקדמים לפיה‪.‬‬ ‫‪ .2‬אם המשתתף מגיע למשבצת ובה מעוין הוא מרים כרטיס שאלה מהקופה‪.‬‬ ‫‪ .3‬מנהל המשחק בודק את התשובה בדף התשובות‪.‬‬ ‫‪ .4‬עניתם נכון — עלו בסולם‪ ,‬אם התשובה שגויה — גלשו בחבל‪.‬‬ ‫המנצח הוא מי שהגיע ראשון למספר ‪.100‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪319‬‬

‫‪100‬‬

‫‪91‬‬

‫‪92‬‬

‫‪93‬‬

‫‪94‬‬

‫‪95‬‬

‫‪96‬‬

‫‪97‬‬

‫‪98‬‬

‫‪99‬‬

‫‪90‬‬

‫‪89‬‬

‫‪88‬‬

‫‪87‬‬

‫‪86‬‬

‫‪85‬‬

‫‪84‬‬

‫‪83‬‬

‫‪82‬‬

‫‪81‬‬

‫‪71‬‬

‫‪72‬‬

‫‪73‬‬

‫‪74‬‬

‫‪75‬‬

‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪78‬‬

‫‪79‬‬

‫‪80‬‬

‫‪70‬‬

‫‪69‬‬

‫‪68‬‬

‫‪67‬‬

‫‪66‬‬

‫‪65‬‬

‫‪64‬‬

‫‪63‬‬

‫‪62‬‬

‫‪61‬‬

‫‪51‬‬

‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫‪57‬‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬

‫‪60‬‬

‫‪50‬‬

‫‪49‬‬

‫‪48‬‬

‫‪47‬‬

‫‪46‬‬

‫‪45‬‬

‫‪44‬‬

‫‪43‬‬

‫‪42‬‬

‫‪41‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫‪36‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫‪39‬‬

‫‪40‬‬

‫‪30‬‬

‫‪29‬‬

‫‪28‬‬

‫‪27‬‬

‫‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫‪24‬‬

‫‪23‬‬

‫‪22‬‬

‫‪21‬‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪15‬‬

‫‪16‬‬

‫‪17‬‬

‫‪18‬‬

‫‪19‬‬

‫‪20‬‬

‫‪10‬‬

‫‪9‬‬

‫‪8‬‬

‫‪7‬‬

‫‪6‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫סוף‬

‫התחלה‬

‫‪320‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫דרכי ארגון טקסטים עיוניים‬ ‫כותבי הטקסטים העיוניים מארגנים את כתיבתם לפי מטרת‬ ‫הכתיבה‪ .‬לכן כדאי להקדיש מחשבה לשאלה מה מטרת‬ ‫הטקסט‪ :‬למסור מידע? להשוות? לתאר תופעה? או לשכנע?‬ ‫להלן מבנים אופייניים של טקסטים עיוניים‪:‬‬ ‫ •רצף כרונולוגי — טקסט המוסרים מידע לפי סדר‪:‬‬ ‫מן המוקדם אל המאוחר‪.‬‬ ‫ •בעיה ופתרון — טקסט המציג בעיה ומציע דרך או דרכי‬ ‫פתרון אפשריים‪.‬‬ ‫ •סיבה ותוצאה — טקסטים המלמדים על הקשר בין סיבה‬ ‫לתוצאה‪.‬‬ ‫ •טענה והוכחה (טיעון ושכנוע) — טקסטים שבנויים סביב טענה‬ ‫בתוספת דוגמאות והסברים להצדקת הטענה‪.‬‬ ‫ •הכללה ופירוט — טקסט שיש בו משפט הכללה ראשי‬ ‫שאחריו בא פירוט של דוגמאות והסברים‪.‬‬ ‫ •השוואה — טקסטים שמשווים בין תופעות דעות ורעיונות‬ ‫ובסופם מסקנה או מסקנות מההשוואה‪.‬‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪321‬‬

‫‪322‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫רשימת מקורות‬ ‫© כל הזכויות שמורות לאקו"ם ולמחברים אלא אם מצוין אחרת‬ ‫נהר הירדן‪ ,‬מתוך אנציקלופדיה ידיעות אחרונות לנוער‪ ,‬הוצאת יבנה־לרוס; אגרי ג'יימס ‪ -‬משל‬ ‫הנשר; אדיר כהן ‪ -‬מעשים של ממש סיפור חסידי‪ ,‬מתוך‪ :‬איפה גר האלוהים; אידה ווס ‪ -‬להסתתר‪,‬‬ ‫תרגום עילית ון פרג‪ ,‬מתוך‪ :‬אדם בצלם; אלמגור דן ‪ -‬בלדה לחובש; אלתרמן נתן ‪ -‬הופעת הלצים;‬ ‫אתר תרצה ‪ -‬גשם בוא; בובר מרטין ‪ -‬למה צחק הצדיק; בלזברג ענת ‪ -‬מרטין לותר קינג‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬גלילאו צעיר ‪ ;2010‬בן ישי עובד ‪ -‬שם בחנוכה שנת ‪ ;1943‬בנטוב יהושבע ‪ -‬כתר ארם‬ ‫צובא; בניה־סרי‪ ,‬דן ‪ -‬זוליכה בת כתון; בר חנה ‪ -‬אריה לוין הצדיק הנסתר; בר־און מרדכי (מודי) ‪-‬‬ ‫רציתי להתפלל ולא ידעתי איך; ברש אשר ‪ -‬כוס הדורות; ג'אבנה ג'ון ‪ -‬לא לזרוק פחית לפח‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬תשמור על העולם ילד‪ ,‬מדריך אקולוגי‪ ,‬הוצאת כנרת; גולדברג לאה ‪ -‬שחפים‪ ,‬ספריית‬ ‫פועלים הקיבוץ המאוחד; גלעד זרובבל ‪ -‬קציר; דוסטוייבסקי פיוטר‪ ,‬תרגום מ"ז וולופובסקי ‪ -‬הנשר‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬רשימות מבית המוות‪ ,‬הקיבוץ המאוחד; דור חיה ומימוני זיוה ‪ -‬ירושלים עיר מעורבת‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬ירושלים בירת ישראל‪ ,‬עם עובד תשנ"ז; וקנין יצחק ‪ -‬למה תכה רעך‪ ,‬מתוך‪ :‬מה המשל‬ ‫הזה‪ ,‬מסדה ‪ ;1980‬זמיר פנחס ‪ -‬שחפים‪ ,‬החי והצומח בים התיכון ולאורך חופיו נמצאים‬ ‫בסכנת הכחדה; זרחי נורית ‪ -‬הציפור פמפלה‪ ,‬מתוך‪ :‬אני אוהב לשרוק ברחוב‪ ,‬מסדה; לדוכיפת;‬ ‫חפר חיים‪ ,‬חסידי אומות עולם‪ ,‬מתוך‪ :‬יהודה השבויה‪ ,‬שקמונה; טהרלב יורם ‪ -‬צל ומי באר; כהן‬ ‫אליעזר ‪ -‬קבלת שבת; לוין עמוס ‪ -‬מדורה גדולה ומדורה קטנה מתוך‪ :‬מדוע בוכה הים‪ ,‬יבנה;‬ ‫ליפקין שרה‪ ,‬לשון חכמים — הרובד השני של השפה העברית‪ ,‬קטע מתוך מאמר על לשון חז”ל‪,‬‬ ‫מתוך‪ :‬הספרייה הווירטואלית של מט"ח; מוהר עלי (תרגום) מרטין לותר קינג‪ ,‬יש לי חלום; הרב‬ ‫אליעזר מלמד ‪ -‬המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬מתוך‪ :‬מתוך הספר "פניני הלכה" המתפרסם באתר‬ ‫ישיבה; תפילת האילן‪ ,‬מנוסי דידי‪ ,‬תרגום; ניר חנה ‪ -‬ביעור חמץ; סטיוארט ג’סי ‪ -‬עץ הדובדבן‬ ‫השבור‪ ,‬תרגום‪ :‬ליאורה הרציג‪ ,‬מתוך‪ :‬מראות‪ ,‬האגף לתכניות לימודים תשנ”ב; סנש חנה ‪ -‬הליכה‬ ‫לקיסריה; עומר דבורה ‪ -‬אגדת הירדן; פיכמן יעקב ‪ -‬אגדה; פרידור שולה ‪ -‬על משחק הכדורגל;‬ ‫קורצ'אק יאנוש צלקת‪ ,‬עיבוד אריה ביכנר‪ ,‬מתוך ‪ :‬דת הילד ‪ -‬הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ‬ ‫המאוחד; קלצ'קו שרה ‪ -‬האנרגיה לתועלת האדם‪ ,‬מתוך‪ :‬מסע מדע לכיתה ו‪ ,‬הוצאת כנרת ; ראב‬ ‫אסתר ‪ -‬גשם; רינת צפריר ‪ -‬הסנטוריום של חיות הבר הנטושות‪ ,‬מתוך‪ :‬עיתון הארץ ‪© 2009‬‬ ‫כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" בע"מ‪COPYRIGHT© "HA'ARETZ" DAILY NEWSPAPER LTD .‬‬ ‫; שוואב מקס ‪ -‬מאוד רציתי לחיות‪ ,‬מתוך‪ :‬משמר לילדים כרך י"ד; שחם צפרירה ‪ -‬מדוע נאבקות‬ ‫הנשים על זכויותיהן; שטאל אברהם‪ ,‬עיבוד‪ -‬המקום בו נמצאת הנשמה‪ ,‬מנהגי צדקה שהיו‬ ‫נהוגים בישראל; שמוש אמנון ‪ -‬עדותו של מרדכי פאחם; שמר נעמי‪ -‬לשיר זה כמו להיות ירדן;‬ ‫שרף זאב ‪ -‬זכרונות מטכס הכרזת העצמאות‪ ,‬מתוך‪ :‬שלושה ימים‪ ,‬עם עובד‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪323‬‬

‫‪324‬‬

‫ צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד‬

‫תודה‬

‫הוצאת כנרת מודה לכל הארגונים והאנשים אשר נתנו את אישורם להדפסת התמונות והיצירות‬ ‫בספר‪ .‬אנו מתנצלים בפני כל גורם שנעשה שימוש ביצירתו ושאינו מוזכר בספר‪ .‬נשמח לשמוע מכל‬ ‫אחד אשר זכותו לא הוכרה כאן ולתקן במהדורות הבאות‬ ‫ניצן אבידור ‪ ,‬הפסל יונה והדג ‪176‬‬ ‫החברה הממשלתית למדליות ‪249‬‬ ‫המשכן לאמנות עין חרוד‪ ,‬מבכים את החורבן — בוריס ש"ץ ‪296‬‬ ‫מוזיאון ישראל‪ ,‬אליהו הנביא בוריס ש"ץ ‪236‬‬ ‫מוזיאון ישראל‪ ,‬ציור מבית כנסת הולנדי ‪171‬‬ ‫מוזיאוני חיפה‪ ,‬על ציורו של מרסל ינקו עמוד ‪289‬‬ ‫משפחת הצייר מרסל ינקו‪ ,‬האריה והקורא‪ ,‬עמוד ‪289‬‬ ‫מכון בן צבי ‪ -‬כתר ארם צובא ‪310‬‬ ‫השירות הבולאי — בול עליית יהודי דנמרק ‪252‬‬ ‫משפחת המשורר זרובבל גלעד‪ ,‬קיבוץ עין חרוד מאוחד ‪317‬‬ ‫משפחת הצייר רודי להמן‪ ,‬נשר ‪105‬‬ ‫הוצאות הספרים‪ :‬כתר‪ ,‬ידיעות ספרים‪ ,‬ספריית הפועלים ‪ -‬הקיבוץ המאוחד על עטיפות הספרים‬

‫איורים‬

‫עדי ניר; ורד אלפרט ‪ ;79‬ולדימיר גורביץ׳ ‪ ;287 ,43‬גאולה דוברשטיין ‪ ;233 ,63‬לריסה הלר ‪;94‬‬ ‫שירלי ויסמן ‪ ;68‬אינה זולוטרסקי ‪ ;302‬אמרי זרטל ‪ ;277 ,88‬יפעת נחשון ‪;62 ,60 ,10‬‬ ‫איילת שליטין–אופירם ‪313 ;227 ,222 ,198 ,179 ,162 ,159 ,48‬‬

‫תצלומים‬

‫אוסף התצלומים הלאומי והצלמים‪ :‬צביקה ישראלי ‪ ;266 ,99‬זולטן קלוגר ‪ ;275 ,151‬משה מילנר‬ ‫‪ ;223‬הנס פין ‪ ; 275‬וכן בעמודים‪ ;264 ,154 ,153 :‬לאה אחי מרים ‪ ;90‬גילה ברנד ‪ -‬ויקיפדיה‬ ‫‪ ;157‬ריקרדו טוליו גנדלמן‪ ,‬מאתר פליקר ‪ ;34‬צביקה הלפרין ‪ ;57‬מתוך אתר האינטרנט של המשרד‬ ‫לאיכות הסביבה ‪ ;www.sviva.gov.il 135 ,129 ,124‬ביל וודלי ‪ ;127-126‬יד ושם ‪ ;252‬זיו טורנר‪,‬‬ ‫מאתר פליקר ‪ ;278‬מיקי קורן‪ ,‬מכון ויצמן למדע ‪ ;99‬הדס רגב ‪ ;261‬זאב רדובן ‪ ;169‬סוכנות הידיעות‬ ‫רויטרס ‪ ;57‬ספריית הקונגרס האמריקאי לתצלומים ‪ ;36‬אורית רובינשטיין ‪ ;307 ,200‬זמיר שליטא‬ ‫‪ ;134‬איילת שליטין־אופירם ‪ ;267‬עידו פרץ ‪ ;137‬שאטר סטוק‪ ,‬ויקיפדיה‬

‫צועדים בדרך המילים ו' ממ״ד ‪325‬‬