:4ללא שם סט ממין זכר שימוש לפמיני :8הוראות ת חלומותיך... די להגשים א :12כ תקיפה מינית :22 עשה בחולצה :24מ חוויות מכוננות :27שתי :35ורד ואני ניכור ושיעבוד העצמית שלי :38 ם על המיניות :42כמה מילי רגע של כנות :45
הקדמה: שוביניסטים כותבים על מין :הם יוצרים תסריטים של סרטים הוליוודיים ,מעצבים מודעות פרסומת ,ומספרים בדיחות מיניות ,שבהם נבנות ומשומרות תפיסות על תפקידי הגבר והאישה ,על מה נחשב סקסי ,ועל מיהו גבר אמיתי. נשים פמיניסטיות כותבות על מין :הן מראות איך התפיסות המקובלות פוגעות במיניות של נשים ,ואיך הן מחזקות את יחסי הכוח בין המינים. גם אנחנו רוצים לכתוב על מין .אנחנו זכרים ואנחנו פמיניסטים .זה גם חלק מהחיים שלנו ,גם אם אנחנו לא נוהגים להשוויץ בכיבושים מיניים בפני חברים בפאב עם כוס בירה ,לספר בדיחות על בלונדיניות וכושים, ולהשוות גדלים במלתחות. זה גם חלק מהחיים שלנו ,אבל אנחנו מגלים – כשאנחנו מדברים בינינו במקומות שיצרנו עבור שיח של בנים פמיניסטים – שזה חלק שטומן בתוכו הרבה בושה ,מבוכה ,הסתרה והרבה הרבה בילבול .המיניות שחונכנו אליה ,כמי שגודלו כגברים ,מעוררת הרבה סיבות טובות להתבייש בה .הגילוי שלפעמים מאוד קשה להשתחרר ממנה הוא משהו שקשה לנו לומר בקול רם. כתבנו את הפאנזין הזה כדי לדבר עם בנים אחרים על הדברים שנראה שאסור לדבר עליהם ,או שמביך מדי לעשות את זה (וגם כדי שבנות יוכלו לקרוא ואולי להבין טוב יותר את הבנים שהן מכירות) .כתבנו אותו כי אנחנו חושבים שחשיפת הדברים והעלאתם לדיון הם אקטים משחררים ,הם מאפשרים להתבונן על עצמינו ולהתחיל להבין .זה הצעד הראשון כדי ליצור מיניות לא אלימה ,לא כוחנית ,אוהבת .וכדי שנוכל “להיות סקסייים כפי שרק אנחנו יכולים להיות“ [נעמי וולף “מיתוס היופי“]. למדנו שזה יכול להיות ככה בקבוצות הבנים הפמיניסטים שלנו .בהתחלה התמקדנו בקבוצות בעיקר במקום שיכול להיות לבנים בניסיון להצטרף למאבק הפמיניסטי של בנות ,מתוך הנחה שזו מהות הפמיניזם. הקבוצה גם השתמשה יותר בטקסטים ,בשיח רעיוני .אבל עם הזמן גילינו שפמיניזם זה לא רק זה .גילינו שכל אחד מאתנו בעצם יכול לזהות מנגנונים של החברה הפטריאכלית שפגעו ופוגעים בו כבן ,וכך למדנו בהדרגה לפתח שיח פמיניסטי של בנים ,ויצרנו מקום בטוח בשביל בנים לחלוק חוויות ,רגשות ומחשבות אישיות שקשורות ליחס שלנו לעצמנו כבנים ,לגוף שלנו ,למיניות שלנו ,לאירוטיקה ,לרומנטיקה ,לציפיות החברתיות מאתנו ,לנורמות התנהגות של בנים ,לבנות ,לחברה הפטריאכלית ובכלל . מתוך מחשבה שהחוויות האלה משותפות לא רק לנו ,ושחשוב לנו ליצור קשר עם עוד בנים שהנושאים האלה מעניינים אותם ,החלטנו לפתוח את עצמנו קצת לסביבה :על ידי יצירת קומונת-אינטרנט לבנים פמיניסטים ( )http://communa.tapuz.co.il/malefemעל ידי עידוד של הקמת קבוצות דומות נוספות, וגם ע»י הפאנזין הזה. אבל רגע ,פאנזין שלם על מין? זה כל מה שיש לבנים בראש? טוב ,כמו הפמיניזם בכלל ,גם הפאנזין הזה היה רעיון של נשים ,שאנחנו באנו ואימצנו .הפאנזין יוצא במקביל לפאנזין פמיניסטי אחר ,שנכתב ע»י נשים בלבד ,ועוסק גם הוא במין .תקוותנו היא לתת בשתי החוברות הנפרדות הללו שתי זויות הסתכלות .הדיון התוך-מיני הזה הוא ההתחלה של דיון בין-מיני ,דיון שכבר מתקיים בהתכתבות בין שני הפאנזינים. אבל מין הוא לא רק מין – כי המיניות שלנו קשורה ,כמו שתיראו בפאנזין ,להרבה נושאים אחרים :לדימוי הגוף שלנו ,ליחסינו אל קבוצת המין וקבוצת המגדר שלנו ,ליחסינו עם בנות המין השני ,לאהבה...
אנחנו מקווים שתהנו ,שתמצאו את עצמיכם בהרבה מקומות בין הדפים ,ושלאחר מכן תחלקו איתנו את מה שאתם מרגישים וחושבים – על ידי השתתפות בקבוצות שלנו או כתיבה בקומונת-האינטרנט. קריאה מהנה. שני טקסטים מומלצים לקריאה נוספת (שלא נכנסו לפאנזין בגלל האורך שלהם) איך קורה ,שלמרות הטּוב ,הנעימות והעדינות שטבועים בנו ,אנו גדלים ומוצאים את עצמינו מתנהגים בגבריות כוחנית ,צורכים פורנוגרפיה גסה ומשפילה ,או מאבדים את היכולת והרצון “לעשות אהבה“ ובמקום זה יותר ויותר פעמים רק “מזדיינים“? כדי לענות על כך ,חן נרדי מנסה לענות על שאלות אחרות :כיצד נער, בשנים המעצבות של ההתבגרות המינית שלו ,מסוגל להתמודד עם השיחות בסביבה החברתית שלו על זיונים ,עם הבושה שמוצמדת לבתולים וחוסר נסיון מיני ,ועם הציווי החברתי “לכבוש“ כמה שיותר בנות? למה הרבה זכרים מצליחים לקבל חום ואהבה רק דרך יחסי מין ,אפילו בתוך קשר זוגי קבוע? איך כל זה משפיע על היחס שלנו לבנות זוג ועל הראייה שלנו את עצמינו? במאמר יפה ומומלץ זה נרדי (פסיכולוג ומטפל זוגי ,חבר “התנועה לגבריות חדשה“ ו“התנועה לשיוויון ולשלום בין המינים“) ,מתאר כיצד נערים אשר מתייחסים למין כדבר מתחשב ,עדין ורומנטי ,הופכים לגברים שרואים מין כמשהו גס וכוחני וטכני .הוא מתאר את השלבים בתהליך ,וכיצד ה“תרבות הפורנוגרפית“ מוליכה את הנער לאורך השלבים הללו .נרדי מתאר את הדברים באופן מעניין ומרגש ,תוך שילוב של תאוריה וחוויות אישיות מההתבגרות שלו. כדי לקבל את המאמר כיתבו אל חן נרדיnardi-r@a2z.net.il : השכיחות הרבה של תקיפות מיניות ,והרצון לא לפגוע ,עלולים להביא אצל בנים פמיניסטיים לתפיסה של המיניות שלהם עצמם כאלמנט תוקפני והרסני .אלמנט אשר מאיים על היותם פמיניסטים ,ויוצר הרבה רגשי אשמה .הטקסט “גוף זר“ עוסק ,בין השאר ,בהסבר כיצד זה קורה ,ואיך זה קשור ליחסנו אל הגוף שלנו .כדי לקבל את המאמר כיתבו אל אלכסנדרberggase19@yahoo.com : את שני הטקסטים (וטקסטים מומלצים נוספים) ניתן למצוא גם בדף הקבצים בקומונות האינטרנט שלנו עריכה ועיצוב :תמר וודקוק ,רונאל ברזילי ויותם בן מאיר
הוראות שימוש לפמיניסט ממין זכר מאת :נמרוד עברון (יש לראות בקטע זה רשימה חלקית בלבד ,הנעשית בהומור ובכוונות טובות)
אם יש לך ביצים באמת -אל תהיה גבר :בשביל להיות «גבר-גבר» אתה .1 צריך תמיד להיות חזק ,להיות אלים ,לשלוט באישה «שלך» ,לא לבכות ,לא להראות רגשות ושחס-וחלילה לא יעברו יותר מחמש שניות בלי שתחשוב על לזיין .התנהגות כזאת לא רק מדכאת את המין האחר ,היא גם הופכת אותך לסוג של פחית קוקה- קולה -טיפש ,אטום ,צבוע וחסר כל ערך פנימי .דווקא ההתנתקות מהתנהגות זו (ומהתופעה הגדלה של התמכרות לקוקה-קולה) היא זו שדורשת «ביצים» .מה קשה יותר -להרביץ לאדם שקילל את אמ-אמא שלך או להירגע ולהשלים איתו? מה אמיץ יותר -להיות באיגרוף תאילנדי או לרקוד בלט בטו-טו?
תהיה מי שאתה :שכח לרגע מה שאמרו לך על מה זכר צריך להיות והסתכל .2 פנימה .שאל את עצמך את השאלות החשובות באמת -מי אתה? מה אתה אוהב לעשות? איך אתה היית רוצה לחיות? מה חשוב לי בחיים ומה אני רוצה להשיג? ואז פעל לפי התשובות לשאלות האלו .דע לך שזה בסדר אם אתה אוהב כדורסל, אבל זה גם בסדר לאהוב סריגה .זה טוב להיות מדען או חקלאי אם זה מה שאתה רוצה ,אבל זה גם מכובד להיות «עקר בית» ולגדל את הילדים אם זה מה שאומר לך ליבך .אל תנסה לפצות על «רגשות נשיים» על-ידי התנהגות גברית מוגזמת .ניסיון להוכיח את הגבריות שלך עלול לגרום לך לעשות דברים מטופשים כגון :להתנהג באופן גס ואגרסיבי ,להתייחס לנשים כמו ּכּוס מהלך ,להתגייס לגבעתי או אפילו להצביע לליכוד.
קבל ואהוב את גופך :גם אם אתה לא ארי בלונדיני .3 עם עיניים כחולות בגובה ,1.90רחב כתפיים ובעל חזה ובטן שנראים כמו תשבץ ,אתה לא צריך להרגיש רגשי נחיתות. קבל את הגוף שלך ואהוב אותו כמו שהוא -רק דאג שיהיה בריא .אין שום צורך לפצות על הרגשה של נחיתות פיזית על ידי לבישת מסכה של ביטחון עצמי מופרז או הפגנת קשיחות יתר.
אל תרגיש אשמה על זה שנולדת .4 זזכר :תאמינו או לא ,כמעט כל הזכרים הפמ מיניסטים מרגישים בשלב מסוים רגשות אשמה על כך שנולדו למין המדכא .לפעמים שוכחים שיש תכונות גבריות חיוביות יותר מתקיעת גרפעסים וגירבוצים מול משחק הכדורגל -כמו אומץ ,נחישות ,ביטחון עצמי ואחריות. עשה לך תרגיל כושר :אם אתה .5 עובר בפיצוצייה והבעלים לא מסתכל, תפוס במהירות את ערמת המגזינים של ««בננה» (מגזין של מודעות זנות וסחר בנש שים) ,רוץ איתם והשלכם לפח -רצוי לפח למחזור נייר אם יש כזה בקרבת מקום.
נשים הן לא צלחות חד-פעמיות :אי-אפשר פשוט לקנות אותן בזול, .6 להשתמש בהן לסיפוק צורך פיזי ואז לזרוק אותן לזבל. נשים הן לא מכשירים חשמליים :אי-אפשר פשוט להדליק אותן בשביל .7 להשתמש בהן לצורכי ניקוי ובישול וכל פעם שהן פותחות את הפה להוציא את התקע. נשים הן בני אדם :אתה יכול להתוודע לכך על-ידי תרגיל מתמטי פשוט .8 קח אישה אקראית והתבונן בה היטב כשאתה מצויד בטבלה ועט .ספור אתמספר הידיים ,הרגליים ,הראשים ,העיניים ,הנחיריים שלה וכו’ ורשום אותם בטור הראשון שבטבלה .עכשיו עשה את אותו תרגיל עם עצמך בטור השני. השוואה של הטורים תגלה את הממצא המפתיע כי המספרים שווים .בדיקה מעמיקה יותר תגלה כי לנשים יש אותה צורה של לב ,כבד ,מעיים ואפילו (ולזה אתה ממש לא תאמין) אותו גודל מוח .מה לעשות ,גברים ונשים זה אותו יצור ויש להתייחס אחד לשניה בהתאם.
למד עברית :עיין במילון אבן-שושן תחת המילה «לא». .9 שים לב שבאף מקום בהגדרה לא כתוב שהפירוש של «לא» זה «כן»« .לא» אומר «לא» ,ואם אתה באמת חושב שאישה אומרת לך «לא» כשהיא מתכוונת ל»כן» ,אתה בהחלט מוזמן לשלוח אותה לאקדמיה העברית ללימודי לשון. עודד את הסובבים והסובבות אותך להיות פמיניסטים/ .10 ות :שכנע את חברותיך שבשביל להיות יפות הן לא צריכות להיראות כמו פליטות שואה ,עודד אותן ליזום יותר ותן להן להרגיש נוח יותר בחברת גברים -אתה יודע ,כאילו ,הן יכולות להיות דומיננטיות בשיחה גם בלי מחשוף עמוק או סופר- אקסטרה-אקסטרה מיני סקירט .עודד זכרים לדבר על רגשות, חבק אותם כשאפשר ,אפילו תרקוד איתם (אם אתה יכול בלי לקבל אגרוף) .אם הם מתחילים לתת מספרים מ 1-עד 10לנשים לפי כמה הן «כוסיות» ,הער להם בנימוס ובאהדה שהם חזירים שוביניסטים. תעודת אחריות -בין אם ארוך או קצר ,שחור .11 או לבן ,אתה שולט על איברך המוצנע ולא להפך .יש גברים שפוטרים את עצמם מאחריות כאילו הזין שלהם הוא איזושהי ישות מיסטית זרה שמשתלטת על הגוף ושיקול הדעת .זה כמו לדקור מישהו בלב ולצפות שיזכו אותך בבית-משפט בטענה שזאת «אשמת היד» .בניגוד לסטריאוטיפ ,לזכר יש רק מוח אחד ,והוא נמצא למעלה. דבר על רגשות -לגבר אסור לדבר על רגשות .12 ובטח שלא לבכות .זה הופך אותו לחלש ,ילדותי ,רכרוכי, אפילו ל»-הומו» (חס וחלילה!) .על הגבר מופלת המון אחריות (הוא הלוחם שיציל את המדינה ,הוא המפרנס של המשפחה ,הוא הנהג ,המנהיג או סתם זה שירים את הדברים הכבדים בבית) ולכן הוא צריך להיות חזק ויציב כמו עמוד בטון .ל»-גבר» אין רגשות ,כולו רק זין ,כסף,ספורט ,אגו ולפעמים גם מוצרי חשמל .הפעמים היחידות שבהם גבר אמיתי בוכה בגלוי הם כשהקבוצה האהובה עליו הפסידה באליפות .אבל כשאדם לוכד את כל מה שבתוכו בפנים ,זה תוסס ועלול להתפרץ ,או להפוך אותו לאדם ריקני ורעוע -ואז מר גורלו של עמוד הבטון וגם של הבניין אותו הוא מחזיק.
למד תקשורת :זה שאישה הולכת עם חולצת בטן ,מחשוף או חצאית ברחוב .13 לא הופך אותה לכלבלב שאפשר לקרוא או לשרוק לו בשביל שיבוא וילקק אותך .זה לא הופך אותה לחלון ראווה של חנות ממתקים שאפשר להיצמד עליו ולהזיל ריר. זה לא הופך אותה למכונת קזינו שצריך ללחוץ על הכפתורים שלה בשביל לדעת אם זכית ב . Jackpot-אם באמת קשה לך להתאפק ,לך לקנות סוכרייה סע ללאס וגאס.
למד להתחיל עם בחורות :איך להתחיל עם .14 בחורות זאת חידה איתה העם הגברי מנסה להתמודד כנראה משחר האנושות .נראה כי ניסינו הכול :נהמנו בקול חזק וסקסי תוך כדי דפיקות חזקות על החזה החשוף שלנו ,גילינו או יצרנו כל מיני דברים מבריקים בשביל לתת להן ,הלכנו לכל מיני הרפתקאות מסוכנות ומטופשות, המצאנו כל מיני דברים ששינו את פני האנושות ,פיתחנו את המדע ,כבשנו כפרים ,ערים ויבשות ,חיברנו יצירות מופת ,טסנו לחלל ,והכול כך נדמה ,בשביל שנשים יפלו מרצונן לרגלינו .אז זהו ,שבדיוק בגישה זאת נעוצה הבעיה .אנחנו מתייחסים לאישה כאילו היא חתיכת אדמה שיש לגלות ,לכבוש על ידי זה שנהמם אותה עם היכולות שלנו ,לתקוע בה דגל שאומר «שלי» ,להנחיל בה את זרעינו בכדי להפרות בה את השממה .אחר כך יש לעבור לאדמה פורייה יותר או לבנות סביבה ביצורים בכדי להגן עליה מכל כובש שהוא לא אנו .העצה שלי היא שבמקום להתאמץ כל-כך לכבוש או להמם אותה אפשר פשוט לראות אותה כשווה ולהיות רגיש ונחמד .אולי זה לא יעבוד כל פעם ,אבל בטוח יש לזה סיכוים גבוהים יותר מלשאול «תגידי ,אבא שלך גנן?»
כדי להגשים את חלומותיך עליך להיות ער. כדי לא להגשים אותם עליך להיות ער לכך שחלק מהם הם אך ורק חלומות (ולדעת להבחין בין הסוג הראשון והשני) מאת :אלכסנדר חיפושאי
«מה עושה כאן הפסיכואנליזה ,זולת זאת שהיא מאשרת מאמר קדמון של אפלטון ,שהצדיקים הם אלה שמסתפקים בחלומות על מה שהאחרים ,הרשעים ,אמנם עושים?» מישהו ,בן פמיניסט אחד ,אמר פעם בגילוי לב, משהו בערך כזה :אני מתנהג באופן פמיניסטי ,כל מה שאני עושה הוא בסדר ,אבל עמוק בפנים אני עדיין רוצה דברים אחרים .אנשים רואים רק את איך שאני מתנהג ,שזה רק החיצוניות שלי ,ולא יודעים שבעצם בפנים אני בן אדם רע. אנחנו מנסים לנהוג באופן מוסרי ,פמיניסטי, מתחשב .ואז אנו רואים שלמרות איך שאנחנו מתנהגים “על פני השטח” ,עמוק בפנים נשארים בנו מאַ וִַיים (רצונות ,תשוקות ,מישאלות) פוגעניים, שליליים .ואז אנחנו מנסים “להתגבר” על המאוויים הללו .אבל האם זה בכלל אפשרי? האם אנחנו באמת מבטלים אותם או שאנחנו רק מעלימים אותם מעינינו ,מדחיקים אותם ,כי כך קל יותר – אנחנו לא מודעים לקיומם של החלקים הרעים הללו בנו ,ואז אנחנו יכולים יותר בקלות לקבל את עצמנו ,להעריך ולאהוב את עצמנו? כאשר אנו מדחיקים את המאוויים הפוגעניים ,הם מופיעים לפעמים בחלומות הלילה שלנו .בדר”כ הם יופיעו באופן סמלי ,נסתר ,מעוות .כי אם הם יופיעו באופן ברור וגלוי ,אנחנו נתעורר מפחד .אם אני אראה את עצמי בחלום פוגע במישהי/ו ,עושה משהו שבחיי הערות שלי אני מתנגד אליו בכל תוקף ,אני נאבק נגדו במישור הציבורי והאישי, לא אוכל להמשיך לישון בשקט ,פשוטו כמשמעו. הנפש יודעת את זה ,ולכן יוצרת חלומות בלתי- מובנים .אבל כאשר מנתחים את החלומות הללו
בעזרת הכלים של הפסיכואנליזה ,מוצאים שהם עשויים לבטא מאוויים נוראיים ואיומים :רצון שִיקרה משהו רע למישהו שאני אוהב ,רצונות אלימים כלפי מישהו ,תשוקות לא מוסריות, שאיפות מיניות כוחניות ,ואפילו חלומות על רצח ואונס. הטקסט הזה הולך להתבסס על משפט של פרויד. לפרויד יש תדמית שלילית ,בעיקר בתוך התאוריה הפמיניסטית ,תדמית שבחלק ממנה הוא זכה בצדק .אבל למרות אי-ההסכמות שלי עם חלק מהדברים שהוא כתב ,דֹוד זיגמונד הצליח להבין כמה דברים מאוד עמוקים ומשמעותיים על נפש האדם .כמה דברים שמאוד השפיעו עליי .הציטוט שאיתו פתחתי (שלקוח מ”מבוא לפסיכואנליזה” שלו ,עמוד )96היה תלוי בכניסה לחדר שלי במשך זמן ארוך – כדי שלא אשכח .הוא עזר לי לקבל את עצמי ,להבין את עצמי ,להתמודד עם מאוויים לא-רצויים שיש לי ,ועזר לי “להתגבר” על מאוויים אלו – כלומר לגרום לכך שהם לא יבואו לידי ביטוי באופן פעיל ,להיות פחות פוגעני בחיים שלי .סדר הדברים במשפט האחרון הוא הסדר הכרונולוגי והסדר הלוגי ההכרחי – קודם כל לקבל ,לפני שאפשר להמשיך הלאה .וכדי לקבל צריך להבין את משמעות הציטוט של פרויד .ואני אסביר ,אבל לפני זה:
«וכשבא אל ארץ יצורי הפרא הם שאגו את השאגות הנוראות שלהם וחרקו בשיניים הנוראות שלהם». פגיעה מינית ופמיניזם אחד הנושאים המרכזיים בתיאוריה פמיניסטית וביום-יום פמיניסטי הוא הנושא של פגיעה מינית .בנות רבות נפגעות (וגם לא מעט בנים), ותאורטיקניות שונות ,כמו קת’רין מקינון ,הראו כיצד החברה שלנו לא רק שאינה מנסה למנוע תקיפה והטרדה מינית של נשים ,אלא אפילו מעודדת מעשים אלו – מכיוון שהם עוזרים לשימור יחסי הכוחות בין המינים .מכאן ,שאחד האתגרים של כל בן פמיניסט הוא כיצד לא לפגוע ,כיצד לא לקחת חלק במשחק הכוחות הזה. מבחוץ( ,עבור מי שהיא לא בן) ,הנסיון להימנע
מלפגוע יכול להיראות קל ,אבל הוא לא . 1כך לגבי מעשים שמוטמעים בתרבות המיינסטרים ,ושרוב האנשים לא יראו אותם כמשהו שדורש התייחסות מיוחדת ,ולא יגדירו אותם כתקיפה או פגיעה מינית – החל מהצצה למלתחות של הבנות ועד חוסר הקשבה לרצונות של בת הזוג או הפעלת לחץ נפשי מתון-יחסית על מישהי כדי לקיים יחסי מין .אנחנו מחונכים מגיל אפס בתוך תרבות שמעודדת את יחסי הכוח בין המינים .תרבות שגורמת לנו לקבל מעשים שונים שפוגעים בבנות כמילוי טבעי של הצרכים הביולוגיים שלנו וכחלק לגיטימי מהחיים החברתיים .הורים ,גני ילדים, בתי ספר ,ומוסדות חינוכיים מרכזיים אחרים
- 1וגם להגיד את הדברים הללו זה לא קל ,אפילו מסוכן -זה עלול להתפס בעיניי אנשים מסויימים כלגיטימציה לפגוע. עם זאת ,אנסה להבהיר בהמשך שפרשנות שכזו לדברים שאני אומר היא עיוות חמור של המסר של הטקסט
כמו תוכניות הטלוויזיה והוליווד ,מלמדים אותנו שעלינו לקחת את תפקיד הגבר ,וליהנות מזה, ומחדירים לנו אל מתחת לעצמות ואל מתחת למודע את המחשבה ש”זה בסדר ,יש לי צרכים” וש”היא נהנית מזה ,גם אם היא אומרת משהו אחר” .ההתייחסות המקובלת למיניות גם גורמת לנו לראות מעשים מסוימים כפעוטים ,ולא להבין את המידה שבה הם עשויים לפגוע. זו התרבות שהיינו שבויים בידיה רוב שנות חיינו ,ובעיקר בשנים המעצבות של הילדות .כך שההיחשפות שלנו לתרבות פמיניסטית אינה מספיק חזקה כדי למחוק את הקעקועים שתרבות המיינסטרים ציירה על נפשנו .אנו נזקקים לשנים ארוכות כדי להתנקות מהזבל הסקסיסטי והמגדרי שמוחדר לנו כמעט מגיל אפס ,וכנראה שאף פעם לא נצליח להשתחרר ממנו לגמרי .לפעמים גם הבנות שאנחנו בקשרים איתן מעבירות לנו את אותו המסר (כי גם הן חונכו ע”י אותה תרבות) ורוצות שניקח את תפקיד הגבר ,ש”ניקח אותן”, שנתעקש. אני חושב שיש ארבע דרכים שניתן להשתמש בהן כדי להתמודד מול כל זה ,כדי להתקרב ככל האפשר למצב בו אנחנו בכלל לא פוגעים .אציין אותן בקצרה ואתמקד באחת מהן: * פיתוח תודעה פמיניסטית :לפעמים הפגיעה נגרמת בגלל אי-הבנה של ההשפעות של המעשים שלנו ,מתוך הקושי לראות את הדברים מנקודת המבט של בת .שיחה פתוחה ,מתוך תיאבון להקשיב וללמוד ,עם בנות בכלל ובעיקר עם בנות שאנחנו ביחסים קרובים איתן ,תֵ לַמד אותנו לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת .לפעמים המנהגים הפוגעים כל כך מוטמעים בתרבות ,שגם האנשים שנפגעים מהם לא מודעים לכך (למשל מודל היופי) .קריאת הגות וביקורת-תרבות פמיניסטית יכולה לעזור לפקוח את העיניים. * “רפואה מונעת נפשית” :למשל לכבות את
הטלויזיה כשמשודרות פרסומות סקסיסטיות ,או להימנע מפורנוגרפיה שמחנכת לזיהוי של הנאה מינית עם שליטה כוחנית. * להתמודד עם פגיעות שגרמנו :תקיפות מיניות מתרחשות בשני הכיוונים – גם בנות פוגעות וגם בנים נפגעים .אבל בגלל שהמצב הנפוץ יותר, ושיש לו יותר עידוד חברתי ,הוא בנים שפוגעים בבנות ,האתגר המרכזי שעומד בפני שני המינים כשהם מתעסקים בפגיעה מינית ובפמיניזם -הוא שונה .כמו שאני מבין את זה ,פמיניסטיות מתמודדות בעיקר עם השאלה איך לא להיפגע, ואיך להתמודד עם תקיפות שהן חַ וּו .אחד הקשיים – והאתגרים – שעומדים בפניהן הוא להעיד על מקרים בהן הן נפגעו .לכאורה ,כאשר פמיניסטית אומרת “הותקפתי” (ולא ע”י אדם זר חמוש באקדח ברחוב חשוך) ,היא מודה באיזשהי חולשה ,בחוסר אסרטיביות ,בכישלון במימוש העמדות הפמיניסטיות שלה .אך כדי שבנות יוכלו להתמודד באמת עם המציאות ,הן צריכות את האומץ לדבר על מקרים כאלה. באופן דומה ,והפוך ,כאשר פמיניסטים מתמודדים עם הנסיון לא לפגוע ,קיים קושי – ואתגר – להודות במקרים בהם אני פוגע או פגעתי ,או בנטיות פוגעניות שיש לי .זה מעיד על כישלונות בפמיניזם שלי .אבל כדי להיאבק עם המצב באופן אמיתי, להשתפר ,צריך שנוכל להודות (לפחות בפני עצמנו ,או בפני בנים פמיניסטים אחרים) במקומות האלה .רק כך נוכל למנוע פגיעה עתידית. ויש גם דרך רביעית: ללמוד להבחין בין מאוויים למעשים ניתן להשוות בין היהדות (לפחות בגירסה המוקדמת שלה) והנצרות על בסיס ההבחנה הזו .ביהדות ,מי שעושה מעשה שמנוגד למצוות האלוהיות הוא חוטא .הנצרות מחמירה יותר. בהתייחסו ליהדות שלפניו אומר ישו ,למשל (מתי ה’ “ :)27שמעתם כי נאמר ‘אל תנאף’ .ואני אומר
לכם שכל המביט באישה מתוך תאווה כבר נאף אותה בליבו” .כלומר -החטא יכול להיות גם במחשבה .ה”כוונה הרעה” כשלעצמה היא חטא .כי למרות שלא פגעת באף אחד ,היא מעידה (לדעתו של ישו) משהו על מי ומה שאתה .היא מעידה שבעצם אתה רע מבפנים (מאוויים) ,גם אם כלפי חוץ (מעשים) אתה אדם טוב. למשל -אם יש מישהי שאני נמשך אליה ורוצה לשכב איתה .אבל היא לא רוצה לשכב איתי. לשיטת היהדות :כל עוד אני לא מנסה לכפות עליה מין או ללחוץ עליה ,אין פה חטא ,או במילים שלנו: אין פה משהו לא מוסרי ,לא פמיניסטי .לשיטת הנצרות :אם קיים בי הרצון לשכב איתה ,למרות חוסר הרצון שלה ,אם יש בי עדיין את התשוקה שזה יקרה ,אם אני ממשיך להימשך אליה (ואולי בלילה אני חולם שאני שוכב איתה ,או אפילו שאני כופה עליה מין) – זה מעיד משהו שלילי על המוסריות שלי .ולא משנה שזה נשאר רק חלום.
אחד הדברים שהאוסטרי הזקֶ ן עם הזקַ ן והסיגר השכיל להבין הוא ,שרגשות סותרים ורצונות סותרים יכולים לדור “בכפיפה אחת” בנפש האדם ,להתקיים בו-זמנית .החשיבה ההגיונית האינטואיטיבית שלנו מתקשה לקבל את הרעיון שיכול להיות שאני רוצה גם לפגוע במישהו וגם לעשות לו טוב .או לקבל שאני שונא ואוהב בעת-ובעונה-אחת .החשיבה ההגיונית שלנו לא מתאימה כדי להבין את הלא-מודע שלנו. עד שנחשפתי לפסיכואנליזה ,הייתי שואל את עצמי בהתלבטויות “מה אני בעצמ רוצה?” .עכשיו אני יודע שזוהי שאלה רטורית ,מפני שהתשובה עליה כמעט תמיד היא :גם וגם .אם חלמתי בלילה חלום כחול על ידידה ,זה אכן יכול להעיד שיש בי את הרצון לשכב איתה -למרות שהיא לא רוצה. אז מה? עדיין יכול להיות שבאותו זמן אני גם רוצה לא לשכב איתה ,כי אני יודע שזה יפגע בה.
«וגלגלו את עיניהם הנוראות ושלפו את ציפרניהם הנוראות».
קשה לקבל את התפיסה שרגשות סותרים יכולים להתקיים במקביל ,לא רק בגלל שהיא מנוגדת להגיון האינטואיטיבי ,אלא גם בגלל התפיסה הרוחנית של “היה מי שאתה” ,במובן שלפיו עליך לנהוג כמו שאתה “באמת” מרגיש שאתה רוצה. קשה ליישם את “היה מי שאתה” כשאתה יודע שאתה באמת רוצה את שני הדברים .וזה שאחד מהרצונות הוא “פנימי” יותר לא בהכרח מעיד שהרצון הזה חזק יותר או “אמיתי” יותר ,אלא רק (לפעמים) שהרצון הזה נסתר יותר ,מודחק יותר. אבל צריך להבחין בין האיוּוי (הרצון) לבין המעשה. אם יש בי איווי שהוא פוגעני ולא מוסרי ,או אם אני עושה מעשה כזה -אלה שני דברים שונים לגמרי. להגיד את זה זה קל ,לעכל ולהבין את זה – זה כבר יותר קשה .מילא אם אני חולם על מין עם מישהי שאין לי איתה יחסים מיניים ,אבל מה אם אני חולם על אונס? אם ככה ,כבר עדיף לי לבחור
לא להאמין לפסיכואנליזה שאומרת שחלומות מבטאים מישאלות כמוסות ,או לקבל את התפיסה המוקדמת יותר לפיה חלומות לא מבטאים דברים שאנחנו רוצים ,אלא דברים שאנחנו פוחדים מהם – כלומר שאני כל כך מתנגד לתקיפה מינית שאחד הדברים הכי מפחידים עבורי הוא לחשוב על עצמי עושה את זה .רק שקיימת בעיה קטנה עם התפיסה של החלום כמבטא פחדים – היא לא סותרת את התפיסה האחרת .אם יכולים להתקיים בי רצונות סותרים בכפיפה אחת ,כי אז בדיוק אותו דבר שיש בי איווי אליו יכול להיות גם הדבר שאני מפחד ממנו .הפחד הרי נובע מהאיווי הסותר ,האיווי לא לעשות את זה.
«עד שמקס קרא «שקט!» והכניע אותם בתכסיס קסמים»:
“תסתכלי לי בעיניים ,עמוק ,במערבולת” יש בנו יצר מיני .יש בנו משהו פנימי שדוחף להשיג הנאה מינית .יש בנו את הרצון לתקוע עיניים למחשוף של מישהי סקסית ברחוב ,את הרצון להציץ למלתחות של הבנות ,את הרצון להעביר יד על התחת של מישהי באוטובוס צפוף, את הרצון האגואיסטי להשיג מין גם על חשבון סבל של מישהו אחר .2ויש בנו גם משהו פנימי שדוחף אותנו לנהוג באופן שמתחשב באחרים, שנמנע מלפגוע .אני מדגיש שהוא פנימי ולא חיצוני ,מכיוון שהמוסריות נובעת קודם כל מדחף- אהבה בסיסי ועמוק ,ורק אח”כ היא יוצרת שיקולים שכליים .ועדיין יש בנו גם את הרצון האגואיסטי להשיג הנאה מינית .אל תצפו מהנפש ומהרגש לקוהרנטיות ,להחלטות חד-משמעיות בכיוון אחד. אבל מההתנהגות שלנו ,מהמעשים שלנו ,כן ניתן (וצריך) לצפות להחלטה מוסרית חד-משמעית. אבל רגע ,ג’ון (עזרא) יקירי (אתם בטח שואלים), האם אפשר בכלל ליהנות ממשהו שגורם למישהו אחר סבל? לדעתי ,כן .גם כי יש בנו את החלק האגואיסטי (שלא סותר את קיומו של החלק האלטרואיסטי והמתחשב ,אלא חי לצידו ,אם כי לא ביחסי שלום ושכנות טובה) ,וגם בגלל יצר התוקפנות: פרויד טוען ,וניסיון החיים שלי דוחף אותי להסכים איתו גם כאן ,שקיים בכל אדם יצר בסיסי של הרס ותוקפנות (התַ נַטּוס) .3בגללו יכול להיות לנו רצון
לפגוע באחרים ,ואנחנו יכולים ליהנות מאלימות ומאגרסיביות .יצר התוקפנות קיים לצד יצר האהבה שלנו ,היצר לעשות טוב (האֶ רֹוס) .והמאבק בין שני הדחפים האלו הוא המערבולת הנפשית העיקרית ממנה נובעים המאוויים שלנו( .לא לשכוח שגם יצר התוקפנות יכול להוביל למעשים טובים ,אם הוא מופנה לדוגמא אל חלון הראווה של מקדונלדס.)... כלומר“ :גם אם כולנו טובים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה הפמיניסטית” ,גם בנו יכול להיות קיים רצון להשיג הנאה מינית ,גם כשזה כרוך בפגיעה במישהו (ואני מדבר פה לא רק על הקוראים של הפאנזין ,אלא גם על הקוראות שלו! ולא רק על הקוראים ,אלא גם על הכותב). ההבדל “הקטן” ,אבל המשמעותי מאוד ,בינינו לבין המטרידים ,התוקפים ,האנסים ,הגברים המאצ’ואים המגעילים ,הוא שלמרות שהיינו יכולים להשיג מזה סוג מסוים של הנאה ,לא היינו עושים את זה. לא היינו עושים את זה ,בין השאר ,מכיוון שיותר משאנחנו היינו מפיקים מכך הנאה היינו סובלים מזה – בגלל ייסורי המצפון שהיו לנו ,ובגלל המחשבות הרעות שהיו לנו על עצמינו אח”כ .ושוב ההנאה והסבל מתקיימים במקביל ,זה לצד זה.הרצון להכאיב והרצון להנעים ,הרצון לפגוע והרצון לא לפגוע ,היצר התוקפני והיצר האוהב ,ההנאה והסבל -כל אלה יכולים להתקיים באותו מקום
2אגב ,הכתוב בלשון זכר בטקסט הזה מתייחס ,ברוב המקרים ,גם אליכן -הבנות .אלימות ,אגרסיביות, תוקפנות ,הן ודאי תכונות שאופייניות יותר למגדר הגברי ,אבל גם בנות אינן מחוסנות מפניהן (והכתוב בלשון הטרוסקסואלית מתייחס בדר”כ גם להומוסקסואליות). 3לא אסביר כאן ממה היצר הזה נובע ,בגלל קוצר המקום .אבל אני ממליץ על המאמר של פרויד בנושא “מעבר לעקרון העונג” .מלבד האנלוגיה המדהימה שהוא עושה שם בין הרצון לחזור לרחם והרצון למות,הוא נותן שם את אחד התיאורים היפים ביותר בסיפרות של תשוקה מינית ושל אורגזמה זכרית ,שאותה ניתן לכנות לשיטתו “המוות הקטן”.
ובאותו זמן בעולם הפנימי שלנו ,בנפש שלנו. המקום והזמן בו הם הופכים סותרים אחד לשני, בו צריך להכריע ביניהם ,הוא במעבר בין הרצון לַמעשה .בעולם “החיצוני” .הצעד המעשי שאנחנו עושים הוא השורה התחתונה ,אליה מתנקזים כל הרגשות והלבטים והסיבות ,הוא המקום בו נדרשת החלטה חד-משמעית .במקום הזה ,ורק בו ,נמדדת המוסריות שלנו. לא ניתן לשלוט במה שאנחנו מרגישים ,לא קל לומר זאת מי שמצדיקים פגיעה מינית אומרים שהיצר המיני הוא בלתי נשלט .גם אני יכול להגיד את זה במובן מסוים .ההבדל בין מה שאני אומר למה שהם אומרים הוא שב”בלתי נשלט” אנחנו מתכוונים לדברים אחרים לגמרי .אני טוען שלא ניתן לשלוט בו בפנים ,לא ניתן לכוון אותו או להעלים אותו. לא ניתן לגרום לעצמי לא לרצות לתקוע מבט למחשוף של מישהי סקסית ,או שיהיה בי רצון למין עם מישהי שלא רוצה אותו דבר איתי .אבל ניתן לא לעשות את זה .וזה מה שחשוב .הם אומרים שהזכר לא יכול לשלוט על עצמו ולכן הוא אונס או הולך לזונה (שזה בדרך כלל סוג של אונס) .אני אומר שבמאוויים שלנו אנחנו לא יכולם לשלוט, אבל במעשים שלנו אנחנו יכולים ועוד איך. ודרך זה אני רוצה להגיד במילים מפורשות :גם האיווי לאנוס הוא איווי שיכול להיות קיים בכל אחד. גם בבן הכי פמיניסט (וגם בבת הכי פמיניסטית). וגם בבן לא-הכי-פמיניסט-אבל-שמשתדל ,שכותב את הטקסט הזה .אבל האיווי הוא לא מה שחשוב. מה שחשוב זה מה שהאדם עושהּ .בַ פועל. משהו על פדופיליה .כשמדברים על פדופילים, ובעיקר כשאומרים את המילה הזאת בתקשורת, אנשים חושבים על אדם נורא ואיום ,על אנס ילדים. כשאני שומע על מישהו שהוא פדופיל המחשבה הראשונה שלי היא :אדם מִ סכן .לפדופיל/ית יש
«הוא הביט ישר לתוך העיניים הצהובות שלהם בלי למצמץ אפילו פעם אחת והם נבהלו נורא וקראו לו יצור הפרא הכי הכי פראי». בעיה נפשית -הוא נמשך מינית לילדים .זו בעיה שקשה לחיות איתה ,הוא צריך להתאמץ כדי להתגבר על המשיכה המינית הזאת .אם הוא לא מצליח להתגבר עליה ,ואונס ילדים או צורך פורנו של ילדים ,הוא כבר יוצא ממשבצת המסכן ועובר למשבצת הפושע והשנוא .אבל עצם המשיכה לילדים -כל עוד היא לא מגיעה לידי מימוש מעשי היא לא משהו בעייתי מבחינה מוסרית.באופן מקביל ,כשאני שומע “מאצ’ואיסט/גבר ממוצע” ,אני חושב :חרא של בן אדם .אבל כשאני שומע “זכר שגדל בחברה הסקסיסטית והממוגדרת שלימדה אותו שזה בסדר ‘לקחת’ מבנות את מה שהוא רוצה ,שאם הוא לא יתנהג כך הוא לא-גבר כלומר חסר ערך ,ושהוא נמדד בכמה שהוא מזיין”, אני חושב :מסכן .ואני גם חושב על המילה :קורבן. אם הזכר הזה לא יעשה
את המאמצים הנחוצים כדי להתמודד מול החינוך הסקסיסטי ומול המאוויים המיניים והתוקפניים השליליים שלו ,אני אשנא אותו ואכעס עליו .אבל אם הוא כן עושה את המאמצים ,אני מרחם עליו על הקושי שנדרש כדי לחיות כמו שהוא רואה לנכון ,ואני בעיקר מזדהה איתו. הקושי להבחין בין האיווי והמעשה גם מקשה עלינו לדבר עם אחרים על התשוקות הפוגעניות שלנו (עם ידידים או ידידות ,או עם בן או בת הזוג). כי גם הם נוטים שלא לעשות את ההבחנה הזו. נראה שאם אני אספר לה שיש בי משהו אגרסיבי כלפיה ,היא תכעס עליי ,במקום שנדבר ביחד על ההתמודדות שלי עם הרגשות התוקפניים. ובמקום שנבין ביחד כיצד יכול להיות לי קל יותר לממש את ההחלטה שלי לא לתת לאיווי הפוגעני להתבטא. כתבתי שקל להבין את הטענות הללו באופן שכלי, אבל קשה יותר להבין אותם באופן רגשי .הנקודה בחיים בה נפל לי האסימון מהשכל אל הלב ,קרתה כשהיתה לי אפשרות להתחלה של רומן עם מישהי .ידעתי עליה שהיא מאוד זקוקה לקשר זוגי, ושבגלל זה היא רוצה אותי ,ושהיא מאוד לא חזקה נפשית .סיבות טובות כדי לא להיכנס לזה .אבל רציתי .וחשבתי לי שאם אני רוצה את הטוב שייתן לי הקשר איתה ,רוצה את זה למרות שאני יודע שזה יהיה לה רע ,זה אומר שעליי לעשות את זה (“ללכת עם מה שאני מרגיש”) ,וזה גם אומר עליי משהו שלילי .כי אם זה מה שאני “באמת רוצה” שם עמוק ,אז אני צריך לעשות את זה ,לא? אבל מה זה שם עמוק? יש גם את הרצון לא לפגוע, והרצון הזה הוא פה קרוב באותה מידה שהוא גם שם עמוק .וכשהצלחתי לעכל מבחינה רגשית (בעקבות משהו שאמרה לי ידידה) ,שמה שחשוב הוא לא אם יש בי איווי פוגעני ,אלא אם אני מממש אותו ,הבנתי שהדבר הנכון הוא לא להיכנס לרומן הזה .ושדבר נכון נוסף הוא לא לכעוס על עצמי – כי
סיבת הכעס היא אך ורק איווי ,איווי שהיה רק טבעי שאני ארגיש. כן ניתן לשלוט במה שאנחנו עושים ,לא קל לעשות זאת כתבתי שמה שאנחנו רוצים ומרגישים הוא בלתי- נשלט .לכאורה יש דרך לשלוט עליו -לנסות לא להרגיש את זה .אבל זה לא ריאלי ,אנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות .כשנדמה לנו שהצלחנו, בדרך-כלל זה אומר רק שהצלחנו להדחיק אותם אל הלא-מודע .מתוך איך שאני רוצה לחשוב על עצמי ,אני מדחיק את המאוויים השליליים עמוק, וכך מסתיר מעצמי את העובדה שהם חלק ממני. אנחנו מכסים עם הידיים את העיניים ואומרים “אני לא רואה אותם” ,אני לא רואה אותי .אבל הם לא נעלמים ,זו אשליה .ובגלל שהלא-מודע חזק יותר ומתוחכם הרבה יותר מהמודעות ,הוא צוחק לה בפנים .יותר נכון -צוחק עליה מאחורי הגב. אם לא נותנים לאיווי להיכנס בדלת הראשית ,הוא ייכנס בדלת האחורית .ואם גם אותה חוסמים ,הוא ייכנס דרך החלון (יותר נכון -ייצא דרך הדלת או החלון .הוא הרי כבר בפנים) .ואז הוא נהיה יותר מסוכן. דוגמא למצב כזה היא כאשר אני כועס על מישהו, אבל יודע שהכעס שלי לא מוצדק .ולכן אני לא מרשה לעצמי לכעוס עליו ,מדחיק את הכעס. אבל כשאני משוחח איתו יוצא לי “במקרה” משהו פוגע ,אולי איזו פליטת פה .אולי אני רוצה להגיד לו שהוא נראה חולה ,ובמקום להגיד «”אתה נראה רע היום” יוצא לי “אתה רע היום” .דוגמא בנושא שלנו :תשוקה ליחסי מין אגרסיביים ,רצון “לזיין”, אשר “מטופלת” על-ידי הדחקה ,תחפש דרכים לצאת .היא עלולה להפוך למשיכה בלתי מובנת לציפייה בפורנוגרפיה אלימה ,או לנטייה להתעצבן מהר ולהתפרץ בצעקות -התוקפנות תמצא את הפתח
דרכו היא תצליח להתפרץ החוצה .ואם אני כל כך מוכשר (או כל כך פוחד) שאני אצליח לנעול את כל הדלתות ולהגיף את כל החלונות כדי לשמור על העולם שבחוץ מפני עצמי -אז התוקפנות, במקום לצאת ,תופנם ,תהפוך לאגרסיביות כלפי עצמי :אולי לנטייה מזוכיסטית לא מובנת לגרום לעצמי כאב (למשל לגרד פצעים עד זֹובדַ ם) ,או לנטייה להביא את עצמי למצבים בהם אני מרגיש מושפל. אז האם זה אומר שאיווי פוגעני בהכרח יהפוך לפגיעה ,אין מה לעשות נגדו? לא .בהחלט ניתן “להתגבר” על מאוויים לא-רצויים .הדרך לכך מתחילה בלעשות היכרות איתם ,להבין אותם ,בין השאר על ידי לדבר אותם -עם אחרים או עם עצמך .כך הם יוצאים מהלא-מודע אל התודעה, ולכן יותר ניתן לשלוט בהשפעות שלהם .השלב הבא הוא לנסות להבין מאיפה הם נובעים ,על אילו תסבוכות או חסכים נפשיים הם עונים. כלומר ,עבודה אנליטית על הלא-מודע (בעזרת פסיכולוג/ית או לבד). (המודעות לרצון “לזיין” ,היכולת להתבונן עליו, עשויה גם להביא לאפשרות לממש אותו באופן לא פוגעני -בתוך קשר שבו יש מספיק הבנה עצמית והבנה הדדית .כאשר שני בני הזוג מוכנים להתנסות באקטים שיש בהם אגרסיביות ,אבל הם מודעים לכך שזהו רק משחק ,התנסות מעניינת ,ששני הצדדים שותפים לה ומסכימים לה .במשחק שכזה ניתן גם לבחון את התחושות בשני המקומות -במקום הסאדיסטי ובמקום המאזוכיסטי (במובנים הרחבים של מונחים אלו ,לא צריך שוט ואזיקים כדי לבחון מה עושה לנו החוויה של לגעת בתוקפנות) .אבל לדעתי, התנסות בריאה ביחסי מין שכאלה ,יכולה לבוא
רק ממקום בו שני בני הזוג נמצאים כבר בתהליך מתקדם של מודעות למאוויים שלהם). אכן ,כדי לטפל באמת במאוויים הללו יש להתבונן בהם בעיניים פקוחות ,לשים אותם על השולחן ולא רק מתחת לחגורה ,לחשוף אותם לאור .עבודה כזו דורשת הרבה אומץ אישי – היא דורשת הודאה בפני עצמי בדברים שאני מאוד לא רוצה לחשוב על עצמי .לקבל את הידיעה שזה חלק ממני .חלק שהייתי מעדיף שלא יהיה קיים ,אבל הוא קיים. הצדיקים אבל קל יותר להתבונן במפלצות הלא-מודע הללו, שגרות מתחת למיטה ויוצאות בחושך כשאנחנו ישנים ,קל יותר להוציא את הפחדרון מהארון (למי שזוכר את ספר הילדים הנהדר) ,כשמבינים את הציטוט שלמעלה .ויש עוד משהו חשוב להגיד על הציטוט הזה של אפלטון/פרויד :שימו לב לבחירת המילים“ :הצדיקים הם אלה שמסתפקים בחלומות על מה שהאחרים ,הרשעים ,אמנם עושים” .לא “הלא-רשעים” או “אלה שהם די בסדר” מסתפקים בחלומות .רוצה לומר :זה שיש להם חלומות כאלה ,אבל הם מסתפקים בלחלום אותם ,בלי להוציא אותם לפועל ,אומר שהם בהחלט יכולים להיות צדיקים גדולים – או ,במילים שלנו כאן, פמיניסטים גדולים. למעשה ,אתם יודעים מה (אומר פרויד ואני מנפנף ידיים בהסכמה נלהבת)? זה שיש להם חלומות כאלה אומר שהם עוד יותר צדיקים מאשר אם לא היה להם אותם .בןאדם לא יכול לבחור מה יהיו המאוויים שלו ,לא יכול לשלוט בהם .אם לאדם
שצוטט בתחילת הטקסט יש תשוקות פוגעניות ,והוא לא נותן להן להתבטא באופן מעשי – כי הוא אדם מוסרי ,כי יש לו לב טוב ,כי הוא מתחשב באחרים ,כי אכפת לו מהאנשים שהוא עלול לפגוע בהם – הרי יש להעריך אותו הרבה יותר ,מאשר אם לא היו לו בכלל תשוקות כאלה .זה אומר שהוא נאלץ להשקיע מאמץ ,זה אומר שהמוסריות והלב-הטוב שלו הינם מספיק חזקים כדי לנהוג באופן לא פוגעני ,למרות שזה לא קל לו. קיומם של “רצונות רעים” בתוכי אינו סותר את קיומו של רצון טוב .הרצון להשיג משהו אגואיסטי ממישהו הוא טבעי ומובן מאוד -והוא לא מבטל את הרצון להיות אדם טוב ולא הופך את הרצון-לא-לפגוע לפחות אמיתי .השאלה אינה האם התשוקות והדחפים שקיימים בי בפנים הם “טובים” או “רעים” .התשובה על השאלה הזו ידועה מראש :גם וגם .גם רצונות להכאיב וגם רצונות להנעים .גם אינטרסים אגואיסטיים וגם התחשבות אלטרואיסטית .בפראפראזה על ציטוט אחר“ :השאלה אינה האם הפמיניסט/ית יכול לרצות לנצל מינית ,להטריד ,לתקוף .השאלה היא האם הוא עושה את זה”.
לילה טוב, וחלומות נעימים ומספקים, צדיקים שלי.
אימיילים של הכותבים בפמזין:
עידו (אלכסנדר חיפושאי)berggase19@yahoo.com - רונאל ברזיליronel.b@gmail.com - אורי ביתןurib@mail.sapir.ac.il - חגי מטרhaggai@hotmail.com - נמרוד עברוןnimrodevron@gmail.com - שאול (שם שאול)shaulshemshaul@gmail.com - יוסי (יוספה)jooxz@yahoo.co.uk -
תקיפה מינית היא כל התנהגות ו/או מעשה מיני הנכפה על אישה ,גבר או ילד ללא הסכמתם. תקיפה מינית כוללת פגיעה באישה ,בילד ובגבר על ידי גבר ,אישה או ילד. תקיפה מינית היא אלימות המתבטאת במין ,ולא דחף מיני בלתי נשלט .זהו פשע שמטרתו להשפיל ולשלוט בקרבן. אלימות מינית היא תופעה חברתית הקיימת בכל חברה שמקבלת התנהגות אגרסיבית וחוסר שיווין בין המינים ,וישראל ביניהם .תקיפה מינית היא אקט של אלימות שנוקט התוקף כלפי מי שנתפס בעיניו כחלש ממנו .האקט המיני הוא אמצעי להשפלת הקרבן .המאפיינים של פגיעה מינית הם ביטוי ליחסי כוח ,ולכן מטבעם הנפגעים הם החלשים .ככל שיש יותר זכרים חלשים (מכל מיני סיבות: כיבוש ,מוצא ,השכלה ,ילדים ונוער ,אסירים וכו) כך הם יותר נפגעים.
סטטיסטיקה
בשנת 2006פנו כ 1238למרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית 1 .מ 7-גברים עוברים פגיעה מינית ,אך הסטטיסטיקה חסרה ,לא קיימים מספיק נתונים על פגיעה מינית בכלל ,לא כל שכן של זכרים ויש הרבה ויכוחים גם סביב מה שיודעים מתוך הנתונים עולה כי עד גיל ,12מספר קרוב למחצית מהפגיעות מתרחשות בבית .רק ,%17.2מהפגיעות קורות בחוץ ,במוסדות חינוך מתרחשות %7.3מהפגיעות ונתון דומה במקומות בילוי ,קרוב ל %9.5 -במקומות עבודה ,מעל %3בעת קבלת טיפול כלשהו. בצבא מתרחשות %2מהפגיעות ובמקומות אחרים.
מה אפשר לעשות הסיוע לנפגעים ההתנדבות במרכז הסיוע מתבצעת במספר דרכים :קו סיוע טלפוני ,פגישות סיוע עם נפגעים וקרוביהם ,ליווי בהליך הפלילי ,סדנאות חינוך בבתי ספר ובקהלים שונים ועוד.
קורס ההכשרה למתנדבים מרכז הסיוע מקיים קורס הכשרה ייחודי וחווייתי בן שישה חודשים ( 20פגישות שבועיות) ,שבסופו מוסמך המתנדב לסיוע לנפגעי תקיפה מינית .הקורס משלב תכנים רלוונטיים לסיוע בצד עבודה אישית וקבוצתית על המסייע שבך ,האדם המקשיב, האמפטי ,המודע למציאות חברתית קשה והמוכן להתגייס לשנותה. המעוניינים מוזמנים לפנות לרן יקיר טל> 5167664-03 :שלוחה ,202או בדואל men_hotline@net.il.012ויוזמנו לראיון. מקור :אתר המרכז לנפגעי תקיפה מינית
מעשה
בחולצה
שתי חוויות ְמכֹונֵנות מאת :עידו (אלכסנדר חיפושאי)
ובינתיים ,בהפגנה של נשים בשחור...
.1 המקומות :כיכר שעומד בה שער שלא מוביל לשום מקום (אולי לנרניה) ,חורשה באמצע עיר, סניף של ארגון שמאל מתון במרתף בחצר אבן ,חדר בקומה שניה של בית פרטי עם מדף מעל המיטה ועליו טייפ עם קסטות של הדורס ,סוזאן וגה ובוב דילן .הזמן :סוף החורף ,לפני הרבה שנים .הדמות הראשית :מישהי שאהבתי מאוד ,והקשר איתה השפיע לי מאוד על החיים בהרבה צורות .מכירים ,מתאהבים תוך ימים ספורים ,ופותחים את כל החיים שלנו אחת בפני השנייה. אני סיפרתי לה את הסיפור שמופיע בחלק השני של טקסט זה .היא סיפרה לי על “גיורא”. מוזר לי לקרוא לו בשם בדוי ,כי השם שלו הפך אצלי בחיים להרבה יותר משם ,למושג, מושג שמבטא את כל מה ששלילי במיניות גברית .אבל אני חושש מהסיכוי הקטן שמישהו/י שקורא את הפאנזין הזה מכיר את אחת הנפשות הפועלות ,וכך אחשוף פרטים אינטימיים שלה (מ”גיורא” לא אכפת לי בכלל) .את השם בחרתי כמחווה ל”ספר הדקדוק הפנימי” של דוד גרוסמן ,שיש שם מישהו עם השם הזה שקצת מזכיר לי את אותו אדם. “גיורא” היה הקשר הזוגי האחרון שהיה לה ,זמן מה לפני שאנחנו הכרנו .הוא לחץ עליה לעשות דברים שהיא לא רצתה ,בכל הדרכים והנימוקים הרגילים של גברים במצבים כאלה. אני נאלץ להגביל את הכתיבה שלי לאמירות מאוד כלליות כדי לא לחשוף דברים שלה .והיא עשתה את רוב הדברים ,בגלל המחשבה שכך צריך לעשות ובגלל כל הפחדים וחוסר הביטחון הרגילים של נשים במצבים כאלה .אני רואה שבאמת לא צריך לכתוב הרבה פרטים כדי שהעיקר יהיה מובן. כשהכרתי אותה ,כשהתאהבתי בה ,היא היתה מאוד פגועה ממנו וכועסת עליו .הדמעות שלה בגללו נספגו בעור שלי ,חילחלו דרכו .הן עדיין בתוכי ומעצבות את היחס שלי למין (ולזוגיות בכלל).
בעקבות סיפור האהבה שלי איתה ,כך הבנתי אחרי שנים ,המיניות שלי התעצבה מתוך הרצון להיות ההיפך ממנו ,להוות אנלוגיה ניגודית מוחלטת אליו .היה לי חשוב לא לעשות שום דבר שיַראה שיש איזשהו סיכוי לקוים משותפים ביני ובין “גיורא” .הוא הפך לסמל שלי לכפייה מינית ,לחוסר התחשבות מינית ולשימוש באלימות נפשית כדי להשיג מין .לאיך שמין גברי יכול לפגוע.
הוא יוצר אצלי רתיעה ממה שקראו לו אז אצלנו “למצוץ” ,והיום קוראים לו ”לרדת” .עד היום יש לי קושי גדול לקבל את הרעיון שמישהי תרד לי ,צריך לעבור זמן וצריכה להיווצר קירבה מאוד גדולה ותחושת ביטחון כדי שזה יקרה בתוך קשר שאני נמצא בו (אין לי שום בעיה עם המצב ההפוך ,נהפוך הוא) .למרות שזה נעשה בהסכמה מלאה ,זה דומה מדי לסיטואציה מסויימת שקיימת לי בראש ,שנעשתה מתוך כפייה ,זה מתקשר אצלי אליו .ההשפעה של “גיורא” הביאה גם לחשוש ממין עם בת (בעיקר בהתחלת קשר) ,גם אם היא אומרת באופן ברור שהיא רוצה .חשש שזה מוקדם מדי ,שזה הופך את המין לחלק חשוב מדי בקשר בינינו, שעלול להשתמע שאני בקשר בשביל המין ,או חשש שתמיד קיים שהיא לא באמת רוצה אלא נענית לא מתוך הסכמה מלאה – אפילו אם בכל תחום אחר של הקשר שלנו אני סומך באופן מלא על הכנות שלה איתי .באותו אופן קשה לי להאמין שהיא באמת מסכימה “לרדת” לי ,שזה לא נורא מגעיל אותה. שני המקומות האלה מרתיעים כי יש בהם קוי דמיון אל דברים ש“גיורא” עשה .נכון ,יש בזה גם משהו שונה ,אני יודע ,אבל יש בזה גם משהו דומה .ואני יודע שמה שאני צריך בשביל עצמי הוא לשים לב ,ולהזכיר לעצמי ,שבדברים החשובים באמת (ההסכמה ,ההנאה ההדדית) אני שונה ממנו ,ולא דומה אליו .אבל תשומת הלב לכך דורשת עבודה על עצמי ,והיא לא תמיד מספיקה .עם השנים והעבודה הפסיכואנליטית זה נעשה פחות קשה. אולי הוא השפיע עלי כל כך הרבה (אפילו שאף פעם לא פגשתי אותו) שלא הספיק לי להיות שונה ממנו ,אחרת ממנו ,אלא רציתי (רוצה) להיות לגמרי ההיפך ממנו ,כי רק כך אוכל להיות בטוח לגמרי עם עצמי שאין בינינו שום קשר (והפסיכולוג שלי היה אומר :אתה כל כך מפחד למצוא קוֵי דמיון ביניכם ,בגלל שבלא-מודע שלך אתה יודע שהם קיימים ,שיש בך מַאוַיים לעשות דברים שגיורא עשה ,ואתה פוחד כל כך מהמאוויים האלה .)4
(מהתחלה של רומן עם משוררת)
שיר היפוטתי את המין ממך אני רוצה מחר את הזיונים איתך נדחה מעט לגעת לך בשדיים - לא דחוף לי ,אפשר בהמשך הלילה את גופך המתלהב אני רוצה אחרי עוד כוס קפה את הזכות לראות את עירומך החשוף והמחמיא לי אשמור לשימוש מאוחר יותר
את ליטופייך הרכים על עורי המשתוקק אני רוצה לדחות עד הזריחה. כרגע אני רוצה אותך כדי שתגידי לי שאין ביני לבין גיורא שום קשר
.2 מטא-כתיבה על חוויה מכוננת לילה ,אני מסטול מעייפות .זה הזמן הנכון לכתוב .החוויה הזאת היתה הסוד הגדול שלי (בעצמ ,בזמן שאני כותב ,היא עדיין) .במשך שנים ,בכל קשר של אהבה שהיה לי ,הגיע השלב בו הרגשתי מספיק קרוב וסיפרתי לה את הסוד .הפסיכולוג שלי היה אומר ,בוַדאי ,שרציתי לראות אם היא תישאר איתי אחרי זה .עם השנים והפעמים שסיפרתי הגעתי למצב בו אני כבר לא יכול לספר פשוט את מה שהיה .נהייתי מודע ,מודע הרבה יותר מדי ,לאיך שאני מספר .לא רציתי בכך ,אבל לא הייתי יכול שלא לשים לב ,לפחות בדיעבד ,בגלל שעצם האקט של לספר היה כל כך חשוב בשבילי .ועכשיו אני כבר לא יכול לברוח מהמודעות הזאת .מצד אחד אני רוצה שלמרות שאני מספר לה ,ועכשיו – לכם ,וגם ,אין להימלט מלהודות בעובדה – לכן ,היא תחשוב שאני פמיניסט ומוסרי .האמצעים הספרותיים :הקדמה שמתארת עד כמה אני מרגיש רע עם מה שעשיתי ,כדי שיהיו לה ציפיות למשהו יותר חמור וכאשר היא תישמע את העובדות עצמן היא תחשוב “זה בעצמ לא כל-כך נורא” .תיאור העלילה עצמה באופן שמחמיר עם עצמי ,כדי שהיא תעריך את כמה שאני מרגיש רע בעקבות זה ,וכתוצאה מכך יסולח לי .ייסורי המצפון משמשים ,גם אם זו רק תוצאת לוואי שלהם ,כאמצעי התגוננות .כמו בתא וידוי קתולי – מביא את הסיפור אל כומר ,שמייצג את האל ,או אל אישה אהובה ,שבשבילי באותו זמן 4ופרויד היה אומר ,שהקושי והאתגר הוא להפריד בין המאוויים והמעשים ,ולראות מה החשוב מביניהם (אני מתייחס לזה בטקסט אחר)
מייצגת את הנשים כולן ,ואני מצפה שהיא תכעס עלי או תסלח לי בשם הנשים כולן. לא הפעלתי את כל האמצעים הספרותיים האלה כדי להשיג את האפקט הזה ,לפחות לא במודע, אך לאחר כמה פעמים כבר ידעתי שככה הם פועלים .ועכשיו אני כבר לא יכול לדעת למה אני מספר את הדברים ככה .כל מיני סוציולוגים פוסט-מודרנים יכולים להריץ קטעים על איך המציאות עצמה אבדה ונשאר רק הטקסט שמתאר אותה. מצד שני ,גם לא רציתי שהיא תחשוב שזה היה בסדר ,ושהיא תגיד שזה לא היה כל כך נורא (אז מה אם זה סותר את הצד הראשון .נא לא לצפות ממני לקוהרנטיות) .גם – כי זה יוכיח בעינַי משהו רע על הפמיניזם שלה .וגם – כי בשביל מה לכל הרוחות אני מספר לה אם לא כדי שתכעס עלי ,כדי שאקבל את מה שמגיע לי על מה שעשיתי ,את העונש שאני מחכה לו (ואולי העונש שציפיתי לו היה שמישהי באמת תעזוב אותי בגלל זה). ועכשיו ,כשאני כותב ,אני כותב אל כמה קהלים :אני כותב אל עצמי ,אני עדיין כותב אל מי שפגעתי בה אז ,למרות שהיא לא מוכנה לקרוא ,אני כותב אל נ( .למה אני כותב את זה לה? כי היא מייצגת את כל הנשים) .אני כותב אל הבנים שקוראים אותי ,ובשבילם אני רוצה להגיד שיש להתמודד עם פגיעות שפגענו ,ולשם כך יש להגיד בקול רם (גם אם בחדר הסגור ,כשרק האדם שאומר את זה לבדו שומע) :כן ,גם אני פגעתי .בשבילם אני רוצה לא להפחית בחומרת המעשים ,כדי לאפשר התמודדות אמיתית .ואני כותב גם אל הבנות שקוראות את זה ,אני מנסה לא לחשוב על העובדה שגם בנות קוראות את זה – בנות שהן ידידות שלי ,בנות שאולי יהיה לי איתן קשר בעתיד – ועל איך אני עשוי להיראות בעיניהן ,אבל לא מצליח ,ובשבילן אני רוצה להפחית בחומרת הדברים ,כדי שלא יחשבו עליי דברים רעים ,כדי שלא יחשבו עלי שאני לא פמיניסט .או לחילופין ,להחמיר בתיאור הדברים ,וזה אותו דבר -כדי שיחשבו עלי שאני מאוד פמיניסט ,כי אני חש רע כל כך על מה שהיה ,וכי יש לי את האומץ להגיד את הדברים בפה מלא.5 אז כן ,זהו טקסט מבולבל .אבל אם הוא לא היה מבולבל הוא לא היה אמיתי. החופש הגדול ,מחנה ביער המקום :חורשה של קק”ל .הזמן :לילה ,אמצע הקיץ .הדמות הראשית :מישהי שהפכה להיות הידידה הכי טובה שלי .מצאתי את הסיפור כמו שכתבתי אותו לבלוג ,MyBodyכאשר עורכת הבלוג ניסתה ליזום שלצד הסיפורים שם של נשים שנפגעו ,יהיו גם סיפורים של אנשים שפגעו (זה לא פורסם שם בסוף) .כך לא אצטרך לספר אותו עוד פעם: אני אקליד מחדש ,ולא אעשה “העתק והדבק” דווקא כדי לספר אותו עוד פעם: “[ 5אשמה היא מסך הגנה בלתי-חדיר .מה יותר קל מאשר להכריז על אשמתך ,להגיד בקול רם וצלול ,להכות על חטא? בעולם בו אנו חיים ,הצהרת אשמה פומבית כמוה ככפרה .אני מרגיש אשם ,משמע אני חף מפשע. כאילו שהרגשת האשמה היא עונש כשלעצמה )...( .כל המרבה להודות באשמה ,הרי זה משובח” (מיכאל הנדלזלץ)]
מחנה של אחת מתנועות הנוער ,לא אכתוב יותר כדי להפחית את הסיכוי שמישהו קורא את זה ויזהה אותה בטקסט ,למרות שגם פה זה סיכוי מאוד קטן .נקרא לה אריאלה. המחנה הזה -אחת החוויות הכי טובות ומשמעותיות בחיים שלי ,הרבה מזה בזכותה .במחנה הפכנו ,אני והיא ,לידידים מאוד טובים ובמשך איזה שנה אח”כ היא היתה הידידה הכי טובה שלי .זה הזמן לשים ברקע ,לכבודך ,את האלבום songs of love and hateשל לאונרד כהן. “צעדתי לתוך מערבולת ,האבק כיסה לי את הנשמה ”...חלק מהמשמעות של הסיפור הזה בשבילי ,הוא שעשיתי את מה שעשיתי למישהי שהיתה כל כך חשובה לי ,ושנתנה לי כל כך הרבה בחיים. חילקו אותנו לקבוצות ,כך שהייתי בקבוצה שלא היה בה אף אחד/ת שהיכרתי קודם ,אבל האוירה של המקום ודברים אחרים גרמו להתקרבות מאוד מהירה בין כולנו .כבר בערב השני אני ואריאלה היינו מיודדים ,הרגשנו די קרובים .זה היה מחנה באיזו חורשה .וכשהגיע הלילה השני (“למות בלעדייך ,ולא לעבור את הלילה השני )”...אז היא ועוד מישהי (היוזמה באה מאחת מהן ,לא זוכר ממי ,בטח מאריאלה) הציעה שנישן ביחד על שק שינה אחד ונתכסה בשניים ,או להיפך ,לא זוכר .לא מתוך שום כוונות מיניות ,אלא מתוך החופשיות הפשוטה והשמחה של ידידּות .היא התייחסה לזה כמשהו פשוט וטבעי. ֵ אותי זה מאוד ריגש – הייתי אז נער לא מקובל ,בלי חברים ,ובטח ובטח שבלי שום קשרים עם בנות ,וההצעה שלה החמיאה לי מאוד .לא תפסתי את זה באופן מיני (למרות שאני לא יודע אם היתה לי אז הבחנה ברורה בראש ,כמו שיש לי היום ,בין מה מיני ומה לא .בעצמ גם היום אין לי הבחנה ממש ברורה .אבל בשום אופן לא תפסתי את זה כרמז למשהו שלא נאמר ,אלא כהבעת קירבה). הלכנו לישון כשאריאלה באמצע ,הנערה השניה מצד אחד שלה ואני מהצד השני .גם אני וגם היא היינו עם מכנסיים קצרים או תחתונים ,לא זוכר( .כתוב את הדברים כפשוטם ,אל תמשיך להסתבך בהסברים .מי שיִקרא יקרא ,מי שתקרא תקרא .אתה מספיק מודע לעצמך ומספיק למדת לקבל את עצמך בשנים האחרונות כדי להתמודד עם זה ):באמצע הלילה התעוררתי והרגשתי את הרגל שלי נוגעת ברגל שלה .אולי בגלל זה התעוררתי .אני זוכר את המגע הנעים של השערות על הרגל שלה .היא שכבה על הגב או על הצד ,ואני על הצד עם פנים אליה. התחלתי לאונן .אני לא זוכר אם גם קירבתי את הרגל שלי יותר אל הרגל שלה .אחר-כך הלכתי לשירותים לשטוף את עצמי .אני לא זוכר אם שפכתי שם בשק שינה או שהלכתי לסיים את העניין בשירותים .המידע הזה נמצא בחלק המודחק של הזיכרון. למחרת קמנו והיא לא ידעה מזה כלום. מה שטוב ַּבחטא זה הקטע של “ועונשו” שנתיים אחרי המקרה הכרתי את מה שהפכה להיות סיפור-האהבה-ההדדית הראשון שלי. מכיוון ששיערתי שאני הולך לשכב עם מישהי פעם ראשונה בחיים ,כתבתי לאריאלה מכתב ארוך שמתוודה על מה שהיה .הרגשתי שאני לא יכול לשכב עם מישהי לפני שאקבל אישור מאריאלה לכך .אולי – לטהר את העבר המיני שלי ,כדי ש”הפעם הראשונה” תהיה באמת
החוויה המינית הראשונה ,להתנקות לפני שאני מכניס את יחסי המין לחיים שלי .נתתי לאהובתי לקרוא את המכתב ,אבל אז כבר דברים קרו מהר ולא שלחתי אותו אל אריאלה. מאז אני מחפש בכל אחת שאני מתקרב אליה עד-כדי-לספר את התגובה שלה לסיפור .אהובה אחת אמרה לי שאני מספר את זה כי אני רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר .היא צדקה ,חלקית .אני לא רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר .אני כן רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר .אני לא רוצה שיגידו לי את זה .אני רוצה שיגידו ואני גם רוצה שיכעסו עלי ושני הדברים האלה לא מסתדרים ביחד באופן קוהרנטי ולא אכפת לי. בדיעבד אני מבין את ההשפעות שהיו לסיפור הזה עלי ,אולי לא את כולן .עד גיל מסוים הייתי מאונן ולא הרגשתי עם זה שום דבר רע .החל מזמן כלשהו התחלתי להרגיש רע עם כל פעם שאוננתי ,התקשרו לזה הרבה רגשי אשמה .לא זכרתי מה היתה נקודת השינוי ,הדחקתי אותה, אבל לפני כמה חודשים כשקראתי שוב את המכתב שכתבתי לה אז ,קיבלתי אישור להשערה שלי שזה קרה בגלל מה שהיה .השפעה אחרת – נוזל הזרע נתפס אצלי כמשהו מאוד מגעיל, משהו שאם הוא חס וחלילה נוגע בגוף של מישהי הוא מלכלך אותה ,אולי מטמא אותה .יש לכך עוד סיבות (בין השאר החוויה המכוננת הראשונה שסיפרתי עליה) ,אבל אני משער שזה קשור בקשר חזק לשם. לפני פחות משנה החלטתי להביא לאריאלה את המכתב שלא נשלח (שלא נסלח) .מצאתי את הטלפון שלה ,דיברנו וקבענו שאני יביא לה לקרוא ויום אח”כ ניפגש ונדבר .ביום שאח”כ היא לא ענתה לטלפונים ממני .יכול להיות שהיה טעות לתת לה את המכתב ,שנתינת המכתב פגעה בה שוב .במחשבות בעקבות זה הבנתי שההשפעה שהיתה לחוויה הזאת עלי – השפעה ספציפית בדברים שתיארתי למעלה ודברים אחרים והשפעה כללית בכך שהוא הכניס לי רגשי אשמה לכל יחסי מין מאז (לא רק בגלל זה ,אבל גם בגלל זה) – היא מחיר שאני משלם על מה שהיה .ואני שמח לשלם את המחיר הזה ,כי הוא מאפשר לי לסבול בגלל מה שהיה ובכך להרגיש שאני מכפר על זה ,יוצר אפשרות של סליחה לעצמי. כתבתי לעצמי אחרי שנתתי לה את המכתב :השאלה היא אם כבר סיימתי לשלם ,כבר שילמתי כלוַדא ששילמתי את מלוא מספיק ,או עוד לא .נתינת המכתב ,כמו שהוא היה כתוב ,כמוה ְ המחיר .אני מפסיד את החיבה וההערכה של אריאלה ,וככה מפסיד בדיעבד את הקשר איתה – קשר שלתפיסתי לא הייתי ראוי לו אחרי מה שעשיתי ,שהשגתי אותו ברמאות ,כי היא לא ידעה ולכן היא חשבה שאני בנאדם טוב. קיבלתי את העונש שלי ,סיימתי לשלם על הפשע ,בכך שעכשיו היא שונאת אותי .בכך שעכשיו היא חושבת עלי אחורה ֵאל העבר לרעה ,והפסדתי בדיעבד את הידידות שלה. לאחר כל זה ,אני יכול עכשיו להגיד לעצמי ,לפחות באופן שכלי אבל אולי לא רק ,שכן הייתי ראוי לקשר איתה .שהמעשה לא היה כל כך חמור עד כדי להפסיד בגללו את כל הקשר ,ושזכיתי ַּבקשר גם בזכות חלקים טובים בי ודברים טובים שעשיתי לה וכלפיה ,והם מכסים לפחות באופן חלקי על המעשה הרע.
* המקום :כל מקום .הזמן :כל זמן .הדמות הראשית :אני .כתבתי את שתי החוויות בסדר הפוך מהסדר הכרונולוגי שלהן ,כי בשלב מוקדם יותר של החיים הבנתי עד כמה היתה לי משמעותית החוויה הראשונה שתיארתי וכיצד היא השפיעה עלי ,ורק יותר מאוחר הבנתי את זה לגבי החוויה האחרת .לא צריך להיות מומחה גדול לפסיכואנליזה כדי לדעת שהבנתי קודם את ההשפעה של “גיורא” ,בגלל שהיה לי קל יותר להיות מודע לחוויה הזאת ולעכל אותה – היא לא אומרת עלי דברים רעים. היחס שלי למין ולמיניות עוצב ,כמובן ,ע”י דברים נוספים מלבד שתי החוויות האלו .גם ע”י חוויות אחרות וגם על ידי אלמנטים שונים בתרבות מסביב .עד לפני פחות משנה חשבתי שהיה לי מזל גדול בכך שהחוויות המיניות הראשונות שלי היו טובות ,בתוך קשר טוב ומקבל ומעצים (גם אם אז עוד לא הכרתי את המילה הזאת) .אבל עכשיו אני חושב שאולי החוויה המינית הראשונה שלי היתה זו עם אריאלה ביער בלילה .אני לא יודע מה לחשוב .ניסיתי למחוק אותה כ»פעם ראשונה» בטרם תהיה הפעם הראשונה הממשית ע”י מכתב ההתוודות הזאת בפניה (תא הוידוי הראשון שבניתי לי היה בתוך חבילת עיתונים ,עם מוזיקה של ה – doorsחשבתי אז שהצלחתי להבין מה היא הצעקה של הפרפר) ,וכאשר לא עשיתי את זה (כי לא שלחתי את המכתב) ניסיתי פשוט להדחיק אותה. היתה לשתי החוויות גם השפעה משותפת .בעקבותיהן הפין (אין אף שם מוצלח לאיבר הזה) נתפס אצלי כמשהו מלוכלך ,מלכלך ,מטמא“ .גיורא” השתמש בו כדי לפגוע בזו שאהבתי ולהשפיל אותה .השימוש שלי בפין ליכלך את אריאלה – לא פיזית ,אבל במחשבה שלי. אותן כמה דקות בתחילת הקשר שלנו הכתימו את כל הידידות הקרובה שהיתה בינינו שנה ויותר אח”כ .הפין הפך לדבר מלוכלך ,ויותר מכל התוצר המיני שיוצא ממנו .בביקורת על פורנוגרפיה אומרים שסצנות בהן גברים שופכים בפה של אישה או עליה הם אמצעים להביע שליטה של הגבר והשפלה של האישה .אני לא זקוק לתרבות הפורנוגרפית כדי להרגיש ככה. אני חושב על קשר אהבה טוב שהיה לי בשנים האחרונות – כמה הרבה לקח לי עד שהסכמתי שהיא תיגע בפין שלי ,וכמה הרבה היה דרוש כדי להסכים שהיא תעשה את זה עם הפה שלה. פעם ראשונה שהתחבקנו ערומים ,ועמד לי ,וזה ליכלך אותה ,והתנצלתי על כך והיא אמרה שלא צריך להתנצל והיה לי קשה להאמין שהיא מדברת בכנות ,למרות שתמיד היא כנה .אני חושב על הלילות שהלכנו לישון ביחד ולבשתי שני זוגות תחתונים כדי לא ללכלך – לטמא את האהבה שלי – מתוך זיקפה בלילה מבלי שאשלוט בכך. ועל מישהי חכמה מאוד שכשדיברתי איתה בהתלהבות על הספר “מיתוס היופי“ היא אמרה “אתה חושב שלנו הנשים קל כל כך לקבל את הגוף שלנו? שלא הייתי צריכה לעשות הרבה עבודה כדי לקבל את הגוף שלי?“ ושלחה אותי ללמוד לאהוב את הגוף שלי מול המראה ,כן, גם את האיבר ההוא ,ונתנה לי תרגילים כדי לקבל אפילו את התוצר ההוא שלו. ולא מדובר רק על הפין ,אלא גם על המין .המיניות של גיורא שימשה כדי להשפיל את אהובתי, ומתוך התשוקה המינית שלו הוא ניצל אותה .הפעם הראשונה שהתעוררתי ליד מישהי והרגשתי גירוי מיני ,שם ביער ,גרמה לי לעשות את הדבר הזה .גיורא התייחס אליה כאובייקט מיני
ובכך שיטח אותה ,התעלם מהנפש והעומק שלה .וכך גם אני עשיתי כלפי אריאלה ביער .היא סמכה עלי ,הסכימה להתקרב אליי ,לתת בי אמון (בכך שרצתה לישון לידי) ,חשבה שאני משהו אחר ממה שהייתי .ואני הוכחתי שהיא טעתה כשהיא נתנה בי אמון. ----כתבתי קודם שאני לא מסוגל לדבר על אריאלה ,ובעצמ על המיניות שלי בכלל ,בפורום פתוח כמו זה מבלי לחשוב איך אני נשמע .אולי באופן כללי אני יכול לכתוב את הדברים רק בגלל שעזבתי את ת”א ,ואני יכול יותר לבחור עכשיו את האנשים שאני פוגש .והאנשים שאני קרוב אליהם יש בי אמונה שיקבלו אותי ויַבינו .ואני חושב על איך שעיצבתי את שני הסיפורים על עצמי – את הסיפור בו אני הגיבור הטוב והשונה ואת הסיפור בו אני הגיבור הרע ,והנורמלי – וכמה מילים בניתי מסביב כך שלא נתתי לגיטימציה לקורא/ת לכעוס עלי, וכמה התגוננתי מהקוראת הפוטנציאלית ,והאם במקום להצליח ליצור שיח אחר וכנה יותר ויותר מודה בחולשות בקרב בנים פמיניסטים – בעצם גם הקשתי על יצירת שיח כזה .אבל זה כמה שאני יכול. ולא כתבתי לטקסט הזה מסקנה ברורה .חשוב לי להשאיר אותו מבולבל ,וחשוב לי לא למחוק את החלקים שכתבתי מתוך עייפות וחוסר שליטה במקלדת ,כי אחרת לא הייתי כותב“ .אם נוקזתי ממנה כמו שגאתה בי – מוטב” .היַם יותר רגוע עכשיו ,עבדתי מספיק על החוויות האלה בחיים כדי להיות פחות מבולבל ויותר שלם ,אבל הן לא ינוקזו לגמרי אף פעם ,גם לא כשהסוד הזה יֵצא עכשיו .אני גם לא רוצה שזה יקרה.
«בן-רגע הבין את האמת :פרצופו של הדרקון שבבריכה היה בבואת פניו שלו! לא היה ספק בכך. הוא הפך ל דרקון בשעה שיָשן! כשחשב על כך ,נשא הדרקון המסכן ,שהיה פעם יוסטס ,את קולו ופרץ בבכי .דרקון רב-עוצמה, הבוכה בדמעות-שליש לאור הירח בעמק נטוש ,הם מחזה וקול שקשה להעלותם על הדעת».
ורד ואני מאת :רונאל ברזילי אני לא בדיוק יודע באיזה שלב של ההתבגרות התחילו השיחות על מין ,בהתחלה השיחות היו מאוד חשאיות ,משהו כזה שאסור לדבר עליו כי הוא גס ,בשלב מאוחר יותר המין עבר סוג של חילון כשהתחילו הבדיחות המפורשות על הנושא, אבל זאת עדיין היתה רק עוד צורה להתמודד בצורה עקיפה עם הנושא הכה מביך הזה. כשהייתי בן ,23מרבית חבריי וחברותיי כבר קיימו יחסי מין ,ומכל כיוון שמעתי סיפורים על מין ועל זיונים .היה לי קשה להיות בחוץ, הרגשתי שזה מועדון אקסקלוסיבי ,שכל מי שכבר קיים יחסי מין נמצא בו ,ויודע דברים שאף אחד אחר לא יודע ,ועד שאני לא אעבור את החוויה, אני לא חלק ,ויכולים לספר לי כמה שרוצים על זה ,אבל זה לא כמו הדבר האמיתי! הכרתי את ורד בפורום באינטרנט ,והיא היתה הראשונה שאיתה שכבתי .מהרגע הראשון היא הקסימה אותי ,משהו בנועזות שלה ,בבשלות שלה ,אני הייתי (ועודני) ילד .יש משהו מאוד מרגש ומסעיר בקשר אינטרנטי ,עם מישהי, זה הפוטנציאל למשהו שמעבר ,קיימת סוג של התרגשות מינית ממש אף על פי שזאת מישהי שמעולם לא פגשת ,ודווקא בגלל זה ,כי באותו רגע עדיין הכל פתוח .ורד ואני דיברנו בערך חודש בטלפון לפני שנפגשנו ,והיינו כבר מאוד קרובות. אני זוכר את הערב בו נפגשנו בבהירות רבה,
היא גרה בחיפה באותו זמן ,ונסעתי אליה בטרמפים בערב שישי ממשגב .הגעתי עם טרמפ עד לטכניון ומשם לקחתי מונית ,ירדתי בגשר ,והגעתי אליה הביתה .היה מוזר לראות אותה פתאום ,משהו מאוד מציאותי .ידעתי שהיא מושכת בעיניי גם נפשית וגם פיזית .אכלנו ועלינו אליה לחדר ,שכבנו על המיטה הענקית שלה שמענו מוזיקה הייתי נבוך מהקירבה הפתאומית מהדיסוננס שבין לדבר עם מישהי בטלפון לבין להיות איתה שם .הסרט שתיכננו לראות «חמשת החושים» עמד להתחיל ולכן נשכבנו על גבנו ,שלחתי את ידי וחיבקתי ואז התחלנו לגעת אחת בשני ,שלב שבשבילי היה מאוד נכון ונעים. דברים התחילו לקרות בקצב מאוד מהיר ,מאוד יכול להיות שאם הייתי יודע כיצד ארגיש אח»כ הייתי מנסה לפחות להאיט את הקצב. ורד לא ביזבזה זמן וכעבור מספר דקות כבר היתה עירומה לחלוטין ,ואני הייתי בשוק ,בתוך כל הסיטואציה הזאת היה לי קשה ,הייתי מבולבל ,ולא לגמרי הבנתי מה מצופה ממני לעשות ,היא האיצה בי ושכבנו .מתישהו באמצע שאלתי אותה אם היא רוצה
אולי שנעשה הפסקה ונלך לטייל או נלך להתנדנד קצת ,אמירה שנשמעת הזויה ,אבל הרגשתי שממש צריך עוד זמן! כל הזמן הזה של הטלפון ,ועדיין כשפגשתי אותה לראשונה היא הרגישה לי קצת זרה. לאחר מכן שכבנו במיטה בחושך והיה לי חם מדי והזעתי ,דיברנו ושאלתי אותה אם זה אומר שאנחנו ביחד ,היא צחקה ואמרה שלא ,שזה סתם היה בשביל הכיף« .אז מה זה אומר ,לגבי מה שהולך להיות מעכשיו בינינו?» ,והיא אמרה בצורה מאוד טבעית ופשוטה שהכל ממשיך כרגיל אבל לפעמים כשבא אז יכול להיות כיף .אבל בשבילי זה היה אחרת ,אני זוכר שנסעתי ביום שבת בבוקר ,אל סבא וסבתא שלי ,מורד ,המחשבה הראשונה היתה ,איזה מגניב זה שמישהי רצתה אותי רק בשביל סקס ,אח»כ כשחזרתי הביתה הסתגרתי ובכיתי .הרגשתי שהחוויה היתה בשבילי קשה נפשית .הרגשתי ניכור עצום ,והיה לי קשה עם הדחייה ,הרגשתי מרומה ,ואולי זה הסוד הענק ,שמין זה בסה»כ מין .ההחלטה העיקרית אליה הגעתי באותו לילה שיחסי מין בצורה כזאת אני לא רוצה יותר לחוות לעולם.
לאחר אותו לילה הקשר ביני לבין ורד הלך והתרופף, היה לי קשה איתה וקשה עם האי התייחסות הכוללת לכל מה שהיה .פגשתי אותה עוד מספר פעמים ,אבל מעולם לא הצלחנו לשקם את מה שהיה בינינו לפני כן. אני גיליתי מחדש את המין כעבור מספר שנים ,אבל הפעם זה נעשה בצורה הנכונה בשבילי -לאט לאט אבל עם המון ביטחון שזה הדבר הנכון.
ניכור ושיעבור -שרשור בפורום פמיניסטים בתפוז קומונה אינטרנטית של בנים פמיניסטים :הקומונה (באתר «תפוז») היא מקום בטוח בשביל בנים פמיניסטים ,שבו אפשר להחליף חוויות ,סיפורים ,מאמרים ,דעות ,לשמוע ולתמוך אחד בשני. כל מה שצריך לעשות כדי להצטרף זה לגלוש ל http://communa.tapuz.co.il/malefem ולבקש להצטרף .אם אין לך שם משתמש בתפוז אז צריך קודם להירשם לתפוז :לגלוש לכאן http://www.tapuz.co.il וללחוץ על הקישור למעלה שאומר «רישום לתפוז אנשים». תמיכה טכנית ביישום הצעדים הנ»ל אפשר לקבל אצל יוסי בכתובת האימיילjooxz@ - yahoo.co.uk נשמח מאוד אם תצטרפו אלינו לקומונה (וכמובן שאתם מוזמנים להזמין גם חברים שלכם).
כמה מילים על המיניות העצמית שלי שכבתי במיטה ,מכוסה בשמיכה ,וקראתי את הספר של גילי פליסקין על אוננות נשים («דברים שרציתי לגעת :מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים») .זה ספר מקסים ,שמציג בצורה נועזת ,פתוחה וישירה ,חמה ונוגעת ,חוויות של נשים שקשורות באוננות שלהן. גילי מקדישה פיסקה בהקדמה לספר כדי להזמין אותי ,הקורא הגבר ,להשתתף בחוויה ובמסע שהספר יוצר .לנצל את הקריאה לא כדי להציץ ל ,...אלא כדי להציץ פנימה אל תוך נפשי שלי ,ללמוד על עצמי דרך החוויות המתוארות .זו הזמנה שמתאימה לי מאוד :בדיוק בשביל זה לקחתי את הספר ליד .אני מרגיש מוזמן למסע אינטימי, וטוב לי. משהו קורה לי תוך כדי הקריאה .כאמור ,הקריאה בספר היא סוג של מסע אינטימי ,וכאמור ,אני משתתף במסע הזה מתוך החמימות הביתית של המיטה .והמסע הזה סובב כולו סביב החקירה של המיניות העצמית ,וזה מסע של גילוי שהוא לעתים גם מעורר ומחרמן ,ופה ושם עולה החשק לגעת בעצמי .ללוש את הזין ,ללטף את הביצים, לעסות את פי הטבעת .לאונן. עכשיו ,אני יכול לשער שלו הייתי אשה לא היה דבר טבעי מזה .הספר הרי לא כתוב כאיזה מחקר מרוחק ומנוכר ,אלא כמבט אינטימי .ברור גם שהוא נכתב מתוך רצון לעודד נשים להיפתח להנאה שאוננות יכולה להסב להן ,ולחקור אותה מתוך הקריאה .אבל אני הרי גבר .לא סתם גבר .גבר הטרו .וזה עושה את הדברים הרבה פחות פשוטים. בפיסקה שבה גילי מזמינה אותי ,הקורא הגבר ,אל הספר, היא מתייחסת במרומז לאוננות של גברים .היא מציינת שהרבה פעמים אוננות של נשים משמשת כלי לגירוי מיני של גברים ,ומבקשת ממני לזכור שהספר לא נכתב כטקסט פורנוגרפי .הבקשה הזו הוגנת ומקובלת בעיני ,אבל היא משאירה אצלי שאלות פתוחות ,שקצת מבלבלות אותי. הקריאה בספר היא באמת שונה מאוד עבורי מהקריאה בטקסט פורנוגרפי (אני קורא כאלו לא מעט) .מאוד ניכר שהוא לא נכתב כדי לגרות ,וגם בחלקים שמעוררים אותי ,העוררות שהוא יוצר בי היא שונה .יש בה משהו יותר משתתף ,פחות מסתכל מהצד ,יותר חמים ופחות «מזיל ריר» .גם באוננות שמתבקשת עבורי מהחוויה של הקריאה יש משהו לא כל כך ממוקד-מטרה .משהו יותר רך .יותר נשי אולי. ועדיין ,אני גבר הטרו שמאונן עם סיפורים אינטימיים,
אישיים ,של נשים על המיניות שלהן .סיפורים שלא נועדו לגרות אותי .ואני לא בטוח איך להתייחס לזה לאור הבקשה ממני ,הקורא הגבר ,בהקדמה .מצד אחד יש לי תחושה שזה באמת כשר ,שיש הבדל עדין אבל קריטי בין מה שאני עושה לבין התייחסות לחוויות האישיות שמתוארות כאל טקסט פורנוגרפי .התחושה היא שהאוננות שלי היא סוג של השתתפות בחוויה של בנות האדם שמספרות לי מבין הדפים על החוויות והתחושות שלהן ,שהיא מכבדת אותן ולא מנצלת אותן, ושבלעדיה הקריאה שלי תהיה מרוחקת מדי ,לא שלמה .אבל מצד שני אני יכול להרגיש את העין הפמיניסטית המדומיינת צופה בי ונוזפת: אתה משתמש בחוויות אישיות של נשים ככלי לגירוי המיני שלך!
כמה קור וניכור יש במילים הללו :ניצול .שימוש .כלי לגירוי. איזו תפיסה אינסטרומנטלית של המיניות הגברית ,המיניות שלי, עולה מתוכן .אני נזכר בויכוח שהייתי נוכח בו לפני כמה זמן ,על הבעייתיות שבאימוץ-לכאורה של דפוסים גבריים במיניות לסבית- קווירית-רדיקלית .דיברו שם על השאלה האם שימוש בדילדו הוא חיקוי של איבר מין גברי ,של זין .עלתה שם הטענה שלא :שדילדו לא חייב להיות פאלוס ,שחדירה יכולה להיות רק חדירה ,ולא יותר מזה .רציתי לומר ,והתביישתי ,שגם זין לא חייב להיות פאלוס .לפעמים זין הוא רק זין! וגם גבר הוא רק גבר. מתוך המחשבות הללו ,יש קטעים בספר שהקריאה שלהם מזמנת לי תחושות קצת מוזרות .אחת המשתתפות מספרת שבנעוריה התחושה
שלה היתה שאוננות של בנים היא באיזשהו אופן מוכרת ולגיטימית, בעוד אוננות של בנות היא מעין סוד מביך ומביש ,ולא מדובר. בעצם הקריאה של הקטע הזה ,החוויה שלי היא תמונת ראי של מה שמסופר :אוננות של נשים מקבלת לגיטימציה ,היא נתפסת כפעילות מענגת ,משחררת ומעצימה .את האוננות שלי ,כגבר ,אני חווה כמשהו מפוקפק ,מוטל בספק ,שלא בטוח שהוא ראוי לבוא בקהל של קבוצת ההתייחסות הפמיניסטית ,הפוליטית ,שלי. אני מרגיש שבכתיבה של הטקסט הזה אני הולך על חבל דק .אני מגלה לאחרונה שהמיניות העצמית שלי היא לא בהכרח ז ִַי ִנית ,ושגם כשהיא ז ִַי ִנית היא לא בהכרח פאלית .זין אינו פאלוס .לא תמיד .אני כותב מתוך רצון לתת מקום לצד הזה במיניות שלי ,החדש ,המתעורר ,זה שיכול להתגרות מטקסט בלי «להשתמש בו כאובייקט לגרוי» .יש כאן הבדל עדין שאני לא מרגיש שאני מסוגל להסביר עד הסוף ,אבל הוא נוכח עבורי ואני רוצה לעמוד עליו. אבל אני לא רוצה ליצור את הרושם שרק ככה נראית המיניות העצמית שלי .גם כעת (ואני לא יודע מה יהיה בעתיד) ,המיניות העצמית מהסוג הזה היא אלטרנטיבה חיוורת ושברירית לצד השני, הדומיננטי הרבה יותר ,זה שבא לידי ביטוי כשאני מאונן עם טקסטים פורנוגרפיים .זהו הצד האינסטרומנטלי של להשתמש ולזרוק ,לגמור ולסגור .כשאני רוצה ללכת עם האוננות שלי «עד הסוף» ,הצד הזה הוא (לפחות כעת) האופציה הבלעדית .אני לא רוצה להתכחש לצד הזה .יכול להיות שמה שאני מנסה לעשות זה ליצור רצף שבו הצד הפאלי-פורנוגרפי יותר הוא אפשרות אחת מבין כמה אפשרויות ,ושיש לי את היכולת לבחור ביניהן בהתאם למה שנכון ברגע ובסיטואציה. ועל המיניות הזוגית שלי ,שהיא נושא מורכב הרבה יותר ,לא התחלתי לכתוב. אני רוצה להגיד תודה לגילי פליסקין המגניבה והנועזת ,ולכל הנשים האמיצות שהשתתפו איתה בכתיבה של הספר ,על המחשבות והתהיות הללו שהקריאה בו פתחה לי .שלום. שאול (שם שאול)2007/6/13 ,
רגע של כנות /אורי ביתן
המקלדת היא המשך ישיר של הזין שלי מחוברת ישר בשרשרת לטבעת נעוצה בזין שלי וכשאני כותב שיר או מכתב אני מזיין
הזין שלי הוא המשך ישיר ללב שלי מחובר ישר בשרשרת לחור בלב שלי וכשאני מזיין ,את התחתונים כמובן אני אוהב
הלב שלי הוא המשך ישיר של הראש שלי מחובר ישר בחוט חשמל אל הראש שלי וכשאני אוהב חולם או כואב אני חושב
הראש שלי הוא המשך ישיר של העינים שלי נשפך לתעלה שמתנקזת לעינים שלי וכשאני חושב על משהו בכלל אני מביט
העינים שלי הן המשך ישיר של האזניים שלי מחוברות בשרשרת לחורים בתנוכי האזניים שלי וכשאני מביט ביופי או בכיעור אני עונד עגילים
האזנים שלי הן המשך ישיר של הפה שלי מחוברות בתהום שקופה אל הפה שלי וכשאני מעביר מתכת בבשר התנוך אני מדבר הפה שלי הוא המשך ישיר של העור שלי מחובר באלף חוטי בשר אל העור שלי וכשאני מדברִ ,אתך או עם אחרת אני נוגע. לכן אני מין ומספר ,אהבה ומגדר מטרד מיני באמצע הככר