Femzine פמזין

Page 1

‫‪ :4‬ללא שם‬ ‫סט ממין זכר‬ ‫שימוש לפמיני‬ ‫‪ :8‬הוראות‬ ‫ת חלומותיך‪...‬‬ ‫די להגשים א‬ ‫‪ :12‬כ‬ ‫תקיפה מינית‬ ‫‪:22‬‬ ‫עשה בחולצה‬ ‫‪ :24‬מ‬ ‫חוויות מכוננות‬ ‫‪ :27‬שתי‬ ‫‪ :35‬ורד ואני‬ ‫ניכור ושיעבוד‬ ‫העצמית שלי‬ ‫‪:38‬‬ ‫ם על המיניות‬ ‫‪ :42‬כמה מילי‬ ‫רגע של כנות‬ ‫‪:45‬‬


‫הקדמה‪:‬‬ ‫שוביניסטים כותבים על מין‪ :‬הם יוצרים תסריטים של סרטים הוליוודיים‪ ,‬מעצבים מודעות פרסומת‪ ,‬ומספרים‬ ‫בדיחות מיניות‪ ,‬שבהם נבנות ומשומרות תפיסות על תפקידי הגבר והאישה‪ ,‬על מה נחשב סקסי‪ ,‬ועל מיהו‬ ‫גבר אמיתי‪.‬‬ ‫נשים פמיניסטיות כותבות על מין‪ :‬הן מראות איך התפיסות המקובלות פוגעות במיניות של נשים‪ ,‬ואיך הן‬ ‫מחזקות את יחסי הכוח בין המינים‪.‬‬ ‫גם אנחנו רוצים לכתוב על מין‪ .‬אנחנו זכרים ואנחנו פמיניסטים‪ .‬זה גם חלק מהחיים שלנו‪ ,‬גם אם אנחנו‬ ‫לא נוהגים להשוויץ בכיבושים מיניים בפני חברים בפאב עם כוס בירה‪ ,‬לספר בדיחות על בלונדיניות וכושים‪,‬‬ ‫ולהשוות גדלים במלתחות‪.‬‬ ‫זה גם חלק מהחיים שלנו‪ ,‬אבל אנחנו מגלים – כשאנחנו מדברים בינינו במקומות שיצרנו עבור שיח של‬ ‫בנים פמיניסטים – שזה חלק שטומן בתוכו הרבה בושה‪ ,‬מבוכה‪ ,‬הסתרה והרבה הרבה בילבול‪ .‬המיניות‬ ‫שחונכנו אליה‪ ,‬כמי שגודלו כגברים‪ ,‬מעוררת הרבה סיבות טובות להתבייש בה‪ .‬הגילוי שלפעמים מאוד קשה‬ ‫להשתחרר ממנה הוא משהו שקשה לנו לומר בקול רם‪.‬‬ ‫כתבנו את הפאנזין הזה כדי לדבר עם בנים אחרים על הדברים שנראה שאסור לדבר עליהם‪ ,‬או שמביך מדי‬ ‫לעשות את זה (וגם כדי שבנות יוכלו לקרוא ואולי להבין טוב יותר את הבנים שהן מכירות)‪ .‬כתבנו אותו כי‬ ‫אנחנו חושבים שחשיפת הדברים והעלאתם לדיון הם אקטים משחררים‪ ,‬הם מאפשרים להתבונן על עצמינו‬ ‫ולהתחיל להבין‪ .‬זה הצעד הראשון כדי ליצור מיניות לא אלימה‪ ,‬לא כוחנית‪ ,‬אוהבת‪ .‬וכדי שנוכל “להיות‬ ‫סקסייים כפי שרק אנחנו יכולים להיות“ [נעמי וולף “מיתוס היופי“]‪.‬‬ ‫למדנו שזה יכול להיות ככה בקבוצות הבנים הפמיניסטים שלנו‪ .‬בהתחלה התמקדנו בקבוצות בעיקר במקום‬ ‫שיכול להיות לבנים בניסיון להצטרף למאבק הפמיניסטי של בנות‪ ,‬מתוך הנחה שזו מהות הפמיניזם‪.‬‬ ‫הקבוצה גם השתמשה יותר בטקסטים‪ ,‬בשיח רעיוני‪ .‬אבל עם הזמן גילינו שפמיניזם זה לא רק זה‪ .‬גילינו‬ ‫שכל אחד מאתנו בעצם יכול לזהות מנגנונים של החברה הפטריאכלית שפגעו ופוגעים בו כבן‪ ,‬וכך למדנו‬ ‫בהדרגה לפתח שיח פמיניסטי של בנים‪ ,‬ויצרנו מקום בטוח בשביל בנים לחלוק חוויות‪ ,‬רגשות ומחשבות‬ ‫אישיות שקשורות ליחס שלנו לעצמנו כבנים‪ ,‬לגוף שלנו‪ ,‬למיניות שלנו ‪ ,‬לאירוטיקה‪ ,‬לרומנטיקה‪ ,‬לציפיות‬ ‫החברתיות מאתנו‪ ,‬לנורמות התנהגות של בנים‪ ,‬לבנות‪ ,‬לחברה הפטריאכלית ובכלל ‪.‬‬ ‫מתוך מחשבה שהחוויות האלה משותפות לא רק לנו‪ ,‬ושחשוב לנו ליצור קשר עם עוד בנים שהנושאים‬ ‫האלה מעניינים אותם‪ ,‬החלטנו לפתוח את עצמנו קצת לסביבה‪ :‬על ידי יצירת קומונת‪-‬אינטרנט לבנים‬ ‫פמיניסטים (‪ )http://communa.tapuz.co.il/malefem‬על ידי עידוד של הקמת קבוצות דומות נוספות‪,‬‬ ‫וגם ע»י הפאנזין הזה‪.‬‬ ‫אבל רגע‪ ,‬פאנזין שלם על מין? זה כל מה שיש לבנים בראש?‬ ‫טוב‪ ,‬כמו הפמיניזם בכלל‪ ,‬גם הפאנזין הזה היה רעיון של נשים‪ ,‬שאנחנו באנו ואימצנו‪ .‬הפאנזין יוצא במקביל‬ ‫לפאנזין פמיניסטי אחר‪ ,‬שנכתב ע»י נשים בלבד‪ ,‬ועוסק גם הוא במין‪ .‬תקוותנו היא לתת בשתי החוברות‬ ‫הנפרדות הללו שתי זויות הסתכלות‪ .‬הדיון התוך‪-‬מיני הזה הוא ההתחלה של דיון בין‪-‬מיני‪ ,‬דיון שכבר‬ ‫מתקיים בהתכתבות בין שני הפאנזינים‪.‬‬ ‫אבל מין הוא לא רק מין – כי המיניות שלנו קשורה‪ ,‬כמו שתיראו בפאנזין‪ ,‬להרבה נושאים אחרים‪ :‬לדימוי‬ ‫הגוף שלנו‪ ,‬ליחסינו אל קבוצת המין וקבוצת המגדר שלנו‪ ,‬ליחסינו עם בנות המין השני‪ ,‬לאהבה‪...‬‬

‫אנחנו מקווים שתהנו‪ ,‬שתמצאו את עצמיכם בהרבה מקומות בין הדפים‪ ,‬ושלאחר מכן תחלקו איתנו את מה‬ ‫שאתם מרגישים וחושבים – על ידי השתתפות בקבוצות שלנו או כתיבה בקומונת‪-‬האינטרנט‪.‬‬ ‫קריאה מהנה‪.‬‬ ‫שני טקסטים מומלצים לקריאה נוספת (שלא נכנסו לפאנזין בגלל האורך שלהם)‬ ‫איך קורה‪ ,‬שלמרות הטּוב‪ ,‬הנעימות והעדינות שטבועים בנו‪ ,‬אנו גדלים ומוצאים את עצמינו מתנהגים‬ ‫בגבריות כוחנית‪ ,‬צורכים פורנוגרפיה גסה ומשפילה‪ ,‬או מאבדים את היכולת והרצון “לעשות אהבה“ ובמקום‬ ‫זה יותר ויותר פעמים רק “מזדיינים“? כדי לענות על כך‪ ,‬חן נרדי מנסה לענות על שאלות אחרות‪ :‬כיצד נער‪,‬‬ ‫בשנים המעצבות של ההתבגרות המינית שלו‪ ,‬מסוגל להתמודד עם השיחות בסביבה החברתית שלו על‬ ‫זיונים‪ ,‬עם הבושה שמוצמדת לבתולים וחוסר נסיון מיני‪ ,‬ועם הציווי החברתי “לכבוש“ כמה שיותר בנות?‬ ‫למה הרבה זכרים מצליחים לקבל חום ואהבה רק דרך יחסי מין‪ ,‬אפילו בתוך קשר זוגי קבוע? איך כל זה‬ ‫משפיע על היחס שלנו לבנות זוג ועל הראייה שלנו את עצמינו?‬ ‫במאמר יפה ומומלץ זה נרדי (פסיכולוג ומטפל זוגי‪ ,‬חבר “התנועה לגבריות חדשה“ ו“התנועה לשיוויון‬ ‫ולשלום בין המינים“)‪ ,‬מתאר כיצד נערים אשר מתייחסים למין כדבר מתחשב‪ ,‬עדין ורומנטי‪ ,‬הופכים לגברים‬ ‫שרואים מין כמשהו גס וכוחני וטכני‪ .‬הוא מתאר את השלבים בתהליך‪ ,‬וכיצד ה“תרבות הפורנוגרפית“‬ ‫מוליכה את הנער לאורך השלבים הללו‪ .‬נרדי מתאר את הדברים באופן מעניין ומרגש‪ ,‬תוך שילוב של תאוריה‬ ‫וחוויות אישיות מההתבגרות שלו‪.‬‬ ‫כדי לקבל את המאמר כיתבו אל חן נרדי‪nardi-r@a2z.net.il :‬‬ ‫השכיחות הרבה של תקיפות מיניות‪ ,‬והרצון לא לפגוע‪ ,‬עלולים להביא אצל בנים פמיניסטיים לתפיסה של‬ ‫המיניות שלהם עצמם כאלמנט תוקפני והרסני‪ .‬אלמנט אשר מאיים על היותם פמיניסטים‪ ,‬ויוצר הרבה רגשי‬ ‫אשמה‪ .‬הטקסט “גוף זר“ עוסק‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בהסבר כיצד זה קורה‪ ,‬ואיך זה קשור ליחסנו אל הגוף שלנו‪ .‬כדי‬ ‫לקבל את המאמר כיתבו אל אלכסנדר‪berggase19@yahoo.com :‬‬ ‫את שני הטקסטים (וטקסטים מומלצים נוספים) ניתן למצוא גם בדף הקבצים בקומונות האינטרנט שלנו‬ ‫עריכה ועיצוב‪ :‬תמר וודקוק‪ ,‬רונאל ברזילי ויותם בן מאיר‬




‫הוראות שימוש לפמיניסט ממין זכר‬ ‫מאת‪ :‬נמרוד עברון‬ ‫(יש לראות בקטע זה רשימה חלקית בלבד‪ ,‬הנעשית בהומור ובכוונות טובות)‬

‫אם יש לך ביצים באמת ‪ -‬אל תהיה גבר‪ :‬בשביל להיות «גבר‪-‬גבר» אתה‬ ‫‪ .1‬‬ ‫צריך תמיד להיות חזק‪ ,‬להיות אלים‪ ,‬לשלוט באישה «שלך»‪ ,‬לא לבכות‪ ,‬לא להראות‬ ‫רגשות ושחס‪-‬וחלילה לא יעברו יותר מחמש שניות בלי שתחשוב על לזיין‪ .‬התנהגות‬ ‫כזאת לא רק מדכאת את המין האחר‪ ,‬היא גם הופכת אותך לסוג של פחית קוקה‪-‬‬ ‫קולה ‪ -‬טיפש‪ ,‬אטום‪ ,‬צבוע וחסר כל ערך פנימי‪ .‬דווקא ההתנתקות מהתנהגות זו‬ ‫(ומהתופעה הגדלה של התמכרות לקוקה‪-‬קולה) היא זו שדורשת «ביצים»‪ .‬מה קשה‬ ‫יותר ‪ -‬להרביץ לאדם שקילל את אמ‪-‬אמא שלך או להירגע ולהשלים איתו? מה‬ ‫אמיץ יותר ‪ -‬להיות באיגרוף תאילנדי או לרקוד בלט בטו‪-‬טו?‬

‫תהיה מי שאתה‪ :‬שכח לרגע מה שאמרו לך על מה זכר צריך להיות והסתכל‬ ‫‪ .2‬‬ ‫פנימה‪ .‬שאל את עצמך את השאלות החשובות באמת ‪ -‬מי אתה? מה אתה אוהב‬ ‫לעשות? איך אתה היית רוצה לחיות? מה חשוב לי בחיים ומה אני רוצה להשיג?‬ ‫ואז פעל לפי התשובות לשאלות האלו‪ .‬דע לך שזה בסדר אם אתה אוהב כדורסל‪,‬‬ ‫אבל זה גם בסדר לאהוב סריגה‪ .‬זה טוב להיות מדען או חקלאי אם זה מה שאתה‬ ‫רוצה‪ ,‬אבל זה גם מכובד להיות «עקר בית» ולגדל את הילדים אם זה מה שאומר לך‬ ‫ליבך‪ .‬אל תנסה לפצות על «רגשות נשיים» על‪-‬ידי התנהגות גברית מוגזמת‪ .‬ניסיון‬ ‫להוכיח את הגבריות שלך עלול לגרום לך לעשות דברים מטופשים כגון‪ :‬להתנהג‬ ‫באופן גס ואגרסיבי‪ ,‬להתייחס לנשים כמו ּכּוס מהלך‪ ,‬להתגייס לגבעתי או אפילו‬ ‫להצביע לליכוד‪.‬‬

‫קבל ואהוב את גופך‪ :‬גם אם אתה לא ארי בלונדיני‬ ‫‪ .3‬‬ ‫עם עיניים כחולות בגובה ‪ ,1.90‬רחב כתפיים ובעל חזה ובטן‬ ‫שנראים כמו תשבץ‪ ,‬אתה לא צריך להרגיש רגשי נחיתות‪.‬‬ ‫קבל את הגוף שלך ואהוב אותו כמו שהוא ‪ -‬רק דאג שיהיה‬ ‫בריא‪ .‬אין שום צורך לפצות על הרגשה של נחיתות פיזית על‬ ‫ידי לבישת מסכה של ביטחון עצמי מופרז או הפגנת קשיחות‬ ‫יתר‪.‬‬

‫אל תרגיש אשמה על זה שנולדת‬ ‫‪ .4‬‬ ‫זזכר‪ :‬תאמינו או לא‪ ,‬כמעט כל הזכרים הפמ‬ ‫מיניסטים מרגישים בשלב מסוים רגשות‬ ‫אשמה על כך שנולדו למין המדכא‪ .‬לפעמים‬ ‫שוכחים שיש תכונות גבריות חיוביות יותר‬ ‫מתקיעת גרפעסים וגירבוצים מול משחק‬ ‫הכדורגל ‪ -‬כמו אומץ‪ ,‬נחישות‪ ,‬ביטחון עצמי‬ ‫ואחריות‪.‬‬ ‫עשה לך תרגיל כושר‪ :‬אם אתה‬ ‫‪ .5‬‬ ‫עובר בפיצוצייה והבעלים לא מסתכל‪,‬‬ ‫תפוס במהירות את ערמת המגזינים של‬ ‫««בננה» (מגזין של מודעות זנות וסחר בנש‬ ‫שים)‪ ,‬רוץ איתם והשלכם לפח ‪ -‬רצוי לפח‬ ‫למחזור נייר אם יש כזה בקרבת מקום‪.‬‬

‫נשים הן לא צלחות חד‪-‬פעמיות‪ :‬אי‪-‬אפשר פשוט לקנות אותן בזול‪,‬‬ ‫‪ .6‬‬ ‫להשתמש בהן לסיפוק צורך פיזי ואז לזרוק אותן לזבל‪.‬‬ ‫נשים הן לא מכשירים חשמליים‪ :‬אי‪-‬אפשר פשוט להדליק אותן בשביל‬ ‫‪ .7‬‬ ‫להשתמש בהן לצורכי ניקוי ובישול וכל פעם שהן פותחות את הפה להוציא את‬ ‫התקע‪.‬‬ ‫נשים הן בני אדם‪ :‬אתה יכול להתוודע לכך על‪-‬ידי תרגיל מתמטי פשוט‬ ‫‪ .8‬‬ ‫ קח אישה אקראית והתבונן בה היטב כשאתה מצויד בטבלה ועט‪ .‬ספור את‬‫מספר הידיים‪ ,‬הרגליים‪ ,‬הראשים‪ ,‬העיניים‪ ,‬הנחיריים שלה וכו’ ורשום אותם‬ ‫בטור הראשון שבטבלה‪ .‬עכשיו עשה את אותו תרגיל עם עצמך בטור השני‪.‬‬ ‫השוואה של הטורים תגלה את הממצא המפתיע כי המספרים שווים‪ .‬בדיקה‬ ‫מעמיקה יותר תגלה כי לנשים יש אותה צורה של לב‪ ,‬כבד‪ ,‬מעיים ואפילו (ולזה‬ ‫אתה ממש לא תאמין) אותו גודל מוח‪ .‬מה לעשות‪ ,‬גברים ונשים זה אותו יצור‬ ‫ויש להתייחס אחד לשניה בהתאם‪.‬‬


‫למד עברית‪ :‬עיין במילון אבן‪-‬שושן תחת המילה «לא»‪.‬‬ ‫‪ .9‬‬ ‫שים לב שבאף מקום בהגדרה לא כתוב שהפירוש של «לא» זה‬ ‫«כן»‪« .‬לא» אומר «לא»‪ ,‬ואם אתה באמת חושב שאישה אומרת‬ ‫לך «לא» כשהיא מתכוונת ל»כן»‪ ,‬אתה בהחלט מוזמן לשלוח‬ ‫אותה לאקדמיה העברית ללימודי לשון‪.‬‬ ‫עודד את הסובבים והסובבות אותך להיות פמיניסטים‪/‬‬ ‫‪ .10‬‬ ‫ות‪ :‬שכנע את חברותיך שבשביל להיות יפות הן לא צריכות‬ ‫להיראות כמו פליטות שואה‪ ,‬עודד אותן ליזום יותר ותן להן‬ ‫להרגיש נוח יותר בחברת גברים ‪ -‬אתה יודע‪ ,‬כאילו‪ ,‬הן יכולות‬ ‫להיות דומיננטיות בשיחה גם בלי מחשוף עמוק או סופר‪-‬‬ ‫אקסטרה‪-‬אקסטרה מיני סקירט‪ .‬עודד זכרים לדבר על רגשות‪,‬‬ ‫חבק אותם כשאפשר‪ ,‬אפילו תרקוד איתם (אם אתה יכול בלי‬ ‫לקבל אגרוף)‪ .‬אם הם מתחילים לתת מספרים מ‪ 1-‬עד ‪ 10‬לנשים‬ ‫לפי כמה הן «כוסיות»‪ ,‬הער להם בנימוס ובאהדה שהם חזירים‬ ‫שוביניסטים‪.‬‬ ‫תעודת אחריות ‪ -‬בין אם ארוך או קצר‪ ,‬שחור‬ ‫‪ .11‬‬ ‫או לבן‪ ,‬אתה שולט על איברך המוצנע ולא להפך‪ .‬יש‬ ‫גברים שפוטרים את עצמם מאחריות כאילו הזין שלהם‬ ‫הוא איזושהי ישות מיסטית זרה שמשתלטת על הגוף‬ ‫ושיקול הדעת‪ .‬זה כמו לדקור מישהו בלב ולצפות שיזכו‬ ‫אותך בבית‪-‬משפט בטענה שזאת «אשמת היד»‪ .‬בניגוד‬ ‫לסטריאוטיפ‪ ,‬לזכר יש רק מוח אחד‪ ,‬והוא נמצא למעלה‪.‬‬ ‫דבר על רגשות ‪ -‬לגבר אסור לדבר על רגשות‬ ‫‪ .12‬‬ ‫ובטח שלא לבכות‪ .‬זה הופך אותו לחלש‪ ,‬ילדותי‪ ,‬רכרוכי‪,‬‬ ‫אפילו ל‪»-‬הומו» (חס וחלילה!)‪ .‬על הגבר מופלת המון‬ ‫אחריות (הוא הלוחם שיציל את המדינה‪ ,‬הוא המפרנס‬ ‫של המשפחה‪ ,‬הוא הנהג‪ ,‬המנהיג או סתם זה שירים את‬ ‫הדברים הכבדים בבית) ולכן הוא צריך להיות חזק ויציב‬ ‫ כמו עמוד בטון‪ .‬ל‪»-‬גבר» אין רגשות‪ ,‬כולו רק זין‪ ,‬כסף‪,‬‬‫ספורט‪ ,‬אגו ולפעמים גם מוצרי חשמל‪ .‬הפעמים היחידות‬ ‫שבהם גבר אמיתי בוכה בגלוי הם כשהקבוצה האהובה‬ ‫עליו הפסידה באליפות‪ .‬אבל כשאדם לוכד את כל מה‬ ‫שבתוכו בפנים‪ ,‬זה תוסס ועלול להתפרץ‪ ,‬או להפוך אותו‬ ‫לאדם ריקני ורעוע ‪ -‬ואז מר גורלו של עמוד הבטון וגם של‬ ‫הבניין אותו הוא מחזיק‪.‬‬

‫למד תקשורת‪ :‬זה שאישה הולכת עם חולצת בטן‪ ,‬מחשוף או חצאית ברחוב‬ ‫‪ .13‬‬ ‫לא הופך אותה לכלבלב שאפשר לקרוא או לשרוק לו בשביל שיבוא וילקק אותך‪ .‬זה‬ ‫לא הופך אותה לחלון ראווה של חנות ממתקים שאפשר להיצמד עליו ולהזיל ריר‪.‬‬ ‫זה לא הופך אותה למכונת קזינו שצריך ללחוץ על הכפתורים שלה בשביל לדעת‬ ‫אם זכית ב‪ . Jackpot-‬אם באמת קשה לך להתאפק‪ ,‬לך לקנות סוכרייה סע ללאס‬ ‫וגאס‪.‬‬

‫למד להתחיל עם בחורות‪ :‬איך להתחיל עם‬ ‫‪ .14‬‬ ‫בחורות זאת חידה איתה העם הגברי מנסה להתמודד‬ ‫כנראה משחר האנושות‪ .‬נראה כי ניסינו הכול‪ :‬נהמנו‬ ‫בקול חזק וסקסי תוך כדי דפיקות חזקות על החזה החשוף‬ ‫שלנו‪ ,‬גילינו או יצרנו כל מיני דברים מבריקים בשביל לתת‬ ‫להן‪ ,‬הלכנו לכל מיני הרפתקאות מסוכנות ומטופשות‪,‬‬ ‫המצאנו כל מיני דברים ששינו את פני האנושות‪ ,‬פיתחנו‬ ‫את המדע‪ ,‬כבשנו כפרים‪ ,‬ערים ויבשות‪ ,‬חיברנו יצירות‬ ‫מופת‪ ,‬טסנו לחלל‪ ,‬והכול כך נדמה‪ ,‬בשביל שנשים יפלו‬ ‫מרצונן לרגלינו‪ .‬אז זהו‪ ,‬שבדיוק בגישה זאת נעוצה‬ ‫הבעיה‪ .‬אנחנו מתייחסים לאישה כאילו היא חתיכת‬ ‫אדמה שיש לגלות‪ ,‬לכבוש על ידי זה שנהמם אותה עם‬ ‫היכולות שלנו‪ ,‬לתקוע בה דגל שאומר «שלי»‪ ,‬להנחיל‬ ‫בה את זרעינו בכדי להפרות בה את השממה‪ .‬אחר כך‬ ‫יש לעבור לאדמה פורייה יותר או לבנות סביבה ביצורים‬ ‫בכדי להגן עליה מכל כובש שהוא לא אנו‪ .‬העצה שלי היא‬ ‫שבמקום להתאמץ כל‪-‬כך לכבוש או להמם אותה אפשר‬ ‫פשוט לראות אותה כשווה ולהיות רגיש ונחמד‪ .‬אולי זה‬ ‫לא יעבוד כל פעם‪ ,‬אבל בטוח יש לזה סיכוים גבוהים‬ ‫יותר מלשאול «תגידי‪ ,‬אבא שלך גנן?»‬


‫כדי להגשים את חלומותיך עליך להיות ער‪.‬‬ ‫כדי לא להגשים אותם עליך להיות ער לכך שחלק מהם הם אך ורק חלומות‬ ‫(ולדעת להבחין בין הסוג הראשון והשני)‬ ‫מאת‪ :‬אלכסנדר חיפושאי‬

‫«מה עושה כאן הפסיכואנליזה‪ ,‬זולת זאת שהיא מאשרת מאמר קדמון של אפלטון‪ ,‬שהצדיקים הם אלה‬ ‫שמסתפקים בחלומות על מה שהאחרים‪ ,‬הרשעים‪ ,‬אמנם עושים?»‬ ‫מישהו‪ ,‬בן פמיניסט אחד‪ ,‬אמר פעם בגילוי לב‪,‬‬ ‫משהו בערך כזה‪ :‬אני מתנהג באופן פמיניסטי‪ ,‬כל‬ ‫מה שאני עושה הוא בסדר‪ ,‬אבל עמוק בפנים אני‬ ‫עדיין רוצה דברים אחרים‪ .‬אנשים רואים רק את‬ ‫איך שאני מתנהג‪ ,‬שזה רק החיצוניות שלי‪ ,‬ולא‬ ‫יודעים שבעצם בפנים אני בן אדם רע‪.‬‬ ‫אנחנו מנסים לנהוג באופן מוסרי‪ ,‬פמיניסטי‪,‬‬ ‫מתחשב‪ .‬ואז אנו רואים שלמרות איך שאנחנו‬ ‫מתנהגים “על פני השטח”‪ ,‬עמוק בפנים נשארים‬ ‫בנו מאַ וִַיים (רצונות‪ ,‬תשוקות‪ ,‬מישאלות) פוגעניים‪,‬‬ ‫שליליים‪ .‬ואז אנחנו מנסים “להתגבר” על המאוויים‬ ‫הללו‪ .‬אבל האם זה בכלל אפשרי? האם אנחנו‬ ‫באמת מבטלים אותם או שאנחנו רק מעלימים‬ ‫אותם מעינינו‪ ,‬מדחיקים אותם‪ ,‬כי כך קל יותר‬ ‫– אנחנו לא מודעים לקיומם של החלקים הרעים‬ ‫הללו בנו‪ ,‬ואז אנחנו יכולים יותר בקלות לקבל את‬ ‫עצמנו‪ ,‬להעריך ולאהוב את עצמנו?‬ ‫כאשר אנו מדחיקים את המאוויים הפוגעניים‪ ,‬הם‬ ‫מופיעים לפעמים בחלומות הלילה שלנו‪ .‬בדר”כ‬ ‫הם יופיעו באופן סמלי‪ ,‬נסתר‪ ,‬מעוות‪ .‬כי אם הם‬ ‫יופיעו באופן ברור וגלוי‪ ,‬אנחנו נתעורר מפחד‪ .‬אם‬ ‫אני אראה את עצמי בחלום פוגע במישהי‪/‬ו‪ ,‬עושה‬ ‫משהו שבחיי הערות שלי אני מתנגד אליו בכל‬ ‫תוקף‪ ,‬אני נאבק נגדו במישור הציבורי והאישי‪,‬‬ ‫לא אוכל להמשיך לישון בשקט‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪.‬‬ ‫הנפש יודעת את זה‪ ,‬ולכן יוצרת חלומות בלתי‪-‬‬ ‫מובנים‪ .‬אבל כאשר מנתחים את החלומות הללו‬

‫בעזרת הכלים של הפסיכואנליזה‪ ,‬מוצאים שהם‬ ‫עשויים לבטא מאוויים נוראיים ואיומים‪ :‬רצון‬ ‫שִיקרה משהו רע למישהו שאני אוהב‪ ,‬רצונות‬ ‫אלימים כלפי מישהו‪ ,‬תשוקות לא מוסריות‪,‬‬ ‫שאיפות מיניות כוחניות‪ ,‬ואפילו חלומות על רצח‬ ‫ואונס‪.‬‬ ‫הטקסט הזה הולך להתבסס על משפט של פרויד‪.‬‬ ‫לפרויד יש תדמית שלילית‪ ,‬בעיקר בתוך התאוריה‬ ‫הפמיניסטית‪ ,‬תדמית שבחלק ממנה הוא זכה‬ ‫בצדק‪ .‬אבל למרות אי‪-‬ההסכמות שלי עם חלק‬ ‫מהדברים שהוא כתב‪ ,‬דֹוד זיגמונד הצליח להבין‬ ‫כמה דברים מאוד עמוקים ומשמעותיים על נפש‬ ‫האדם‪ .‬כמה דברים שמאוד השפיעו עליי‪ .‬הציטוט‬ ‫שאיתו פתחתי (שלקוח מ”מבוא לפסיכואנליזה”‬ ‫שלו‪ ,‬עמוד ‪ )96‬היה תלוי בכניסה לחדר שלי במשך‬ ‫זמן ארוך – כדי שלא אשכח‪ .‬הוא עזר לי לקבל‬ ‫את עצמי‪ ,‬להבין את עצמי‪ ,‬להתמודד עם מאוויים‬ ‫לא‪-‬רצויים שיש לי‪ ,‬ועזר לי “להתגבר” על מאוויים‬ ‫אלו – כלומר לגרום לכך שהם לא יבואו לידי ביטוי‬ ‫באופן פעיל‪ ,‬להיות פחות פוגעני בחיים שלי‪ .‬סדר‬ ‫הדברים במשפט האחרון הוא הסדר הכרונולוגי‬ ‫והסדר הלוגי ההכרחי – קודם כל לקבל‪ ,‬לפני‬ ‫שאפשר להמשיך הלאה‪ .‬וכדי לקבל צריך להבין‬ ‫את משמעות הציטוט של פרויד‪ .‬ואני אסביר‪ ,‬אבל‬ ‫לפני זה‪:‬‬

‫«וכשבא אל ארץ יצורי הפרא הם שאגו את השאגות הנוראות שלהם וחרקו בשיניים‬ ‫הנוראות שלהם‪».‬‬ ‫פגיעה מינית ופמיניזם‬ ‫אחד הנושאים המרכזיים בתיאוריה פמיניסטית‬ ‫וביום‪-‬יום פמיניסטי הוא הנושא של פגיעה‬ ‫מינית‪ .‬בנות רבות נפגעות (וגם לא מעט בנים)‪,‬‬ ‫ותאורטיקניות שונות‪ ,‬כמו קת’רין מקינון‪ ,‬הראו‬ ‫כיצד החברה שלנו לא רק שאינה מנסה למנוע‬ ‫תקיפה והטרדה מינית של נשים‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫מעודדת מעשים אלו – מכיוון שהם עוזרים לשימור‬ ‫יחסי הכוחות בין המינים‪ .‬מכאן‪ ,‬שאחד האתגרים‬ ‫של כל בן פמיניסט הוא כיצד לא לפגוע‪ ,‬כיצד לא‬ ‫לקחת חלק במשחק הכוחות הזה‪.‬‬ ‫מבחוץ‪( ,‬עבור מי שהיא לא בן)‪ ,‬הנסיון להימנע‬

‫מלפגוע יכול להיראות קל‪ ,‬אבל הוא לא‪ . 1‬כך לגבי‬ ‫מעשים שמוטמעים בתרבות המיינסטרים‪ ,‬ושרוב‬ ‫האנשים לא יראו אותם כמשהו שדורש התייחסות‬ ‫מיוחדת‪ ,‬ולא יגדירו אותם כתקיפה או פגיעה‬ ‫מינית – החל מהצצה למלתחות של הבנות ועד‬ ‫חוסר הקשבה לרצונות של בת הזוג או הפעלת‬ ‫לחץ נפשי מתון‪-‬יחסית על מישהי כדי לקיים‬ ‫יחסי מין‪ .‬אנחנו מחונכים מגיל אפס בתוך תרבות‬ ‫שמעודדת את יחסי הכוח בין המינים‪ .‬תרבות‬ ‫שגורמת לנו לקבל מעשים שונים שפוגעים בבנות‬ ‫כמילוי טבעי של הצרכים הביולוגיים שלנו וכחלק‬ ‫לגיטימי מהחיים החברתיים‪ .‬הורים‪ ,‬גני ילדים‪,‬‬ ‫בתי ספר‪ ,‬ומוסדות חינוכיים מרכזיים אחרים‬

‫‪ - 1‬וגם להגיד את הדברים הללו זה לא קל‪ ,‬אפילו מסוכן‪ -‬זה עלול להתפס בעיניי אנשים מסויימים כלגיטימציה לפגוע‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אנסה להבהיר בהמשך שפרשנות שכזו לדברים שאני אומר היא עיוות חמור של המסר של הטקסט‬


‫כמו תוכניות הטלוויזיה והוליווד‪ ,‬מלמדים אותנו‬ ‫שעלינו לקחת את תפקיד הגבר‪ ,‬וליהנות מזה‪,‬‬ ‫ומחדירים לנו אל מתחת לעצמות ואל מתחת‬ ‫למודע את המחשבה ש”זה בסדר‪ ,‬יש לי צרכים”‬ ‫וש”היא נהנית מזה‪ ,‬גם אם היא אומרת משהו‬ ‫אחר”‪ .‬ההתייחסות המקובלת למיניות גם גורמת‬ ‫לנו לראות מעשים מסוימים כפעוטים‪ ,‬ולא להבין‬ ‫את המידה שבה הם עשויים לפגוע‪.‬‬ ‫זו התרבות שהיינו שבויים בידיה רוב שנות‬ ‫חיינו‪ ,‬ובעיקר בשנים המעצבות של הילדות‪ .‬כך‬ ‫שההיחשפות שלנו לתרבות פמיניסטית אינה‬ ‫מספיק חזקה כדי למחוק את הקעקועים שתרבות‬ ‫המיינסטרים ציירה על נפשנו‪ .‬אנו נזקקים לשנים‬ ‫ארוכות כדי להתנקות מהזבל הסקסיסטי והמגדרי‬ ‫שמוחדר לנו כמעט מגיל אפס‪ ,‬וכנראה שאף פעם‬ ‫לא נצליח להשתחרר ממנו לגמרי‪ .‬לפעמים גם‬ ‫הבנות שאנחנו בקשרים איתן מעבירות לנו את‬ ‫אותו המסר (כי גם הן חונכו ע”י אותה תרבות)‬ ‫ורוצות שניקח את תפקיד הגבר‪ ,‬ש”ניקח אותן”‪,‬‬ ‫שנתעקש‪.‬‬ ‫אני חושב שיש ארבע דרכים שניתן להשתמש‬ ‫בהן כדי להתמודד מול כל זה‪ ,‬כדי להתקרב ככל‬ ‫האפשר למצב בו אנחנו בכלל לא פוגעים‪ .‬אציין‬ ‫אותן בקצרה ואתמקד באחת מהן‪:‬‬ ‫* פיתוח תודעה פמיניסטית‪ :‬לפעמים הפגיעה‬ ‫נגרמת בגלל אי‪-‬הבנה של ההשפעות של המעשים‬ ‫שלנו‪ ,‬מתוך הקושי לראות את הדברים מנקודת‬ ‫המבט של בת‪ .‬שיחה פתוחה‪ ,‬מתוך תיאבון‬ ‫להקשיב וללמוד‪ ,‬עם בנות בכלל ובעיקר עם‬ ‫בנות שאנחנו ביחסים קרובים איתן‪ ,‬תֵ לַמד אותנו‬ ‫לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת‪ .‬לפעמים‬ ‫המנהגים הפוגעים כל כך מוטמעים בתרבות‪ ,‬שגם‬ ‫האנשים שנפגעים מהם לא מודעים לכך (למשל‬ ‫מודל היופי)‪ .‬קריאת הגות וביקורת‪-‬תרבות‬ ‫פמיניסטית יכולה לעזור לפקוח את העיניים‪.‬‬ ‫* “רפואה מונעת נפשית”‪ :‬למשל לכבות את‬

‫הטלויזיה כשמשודרות פרסומות סקסיסטיות‪ ,‬או‬ ‫להימנע מפורנוגרפיה שמחנכת לזיהוי של הנאה‬ ‫מינית עם שליטה כוחנית‪.‬‬ ‫* להתמודד עם פגיעות שגרמנו‪ :‬תקיפות מיניות‬ ‫מתרחשות בשני הכיוונים – גם בנות פוגעות וגם‬ ‫בנים נפגעים‪ .‬אבל בגלל שהמצב הנפוץ יותר‪,‬‬ ‫ושיש לו יותר עידוד חברתי‪ ,‬הוא בנים שפוגעים‬ ‫בבנות‪ ,‬האתגר המרכזי שעומד בפני שני המינים‬ ‫ כשהם מתעסקים בפגיעה מינית ובפמיניזם ‪-‬‬‫הוא שונה‪ .‬כמו שאני מבין את זה‪ ,‬פמיניסטיות‬ ‫מתמודדות בעיקר עם השאלה איך לא להיפגע‪,‬‬ ‫ואיך להתמודד עם תקיפות שהן חַ וּו‪ .‬אחד‬ ‫הקשיים – והאתגרים – שעומדים בפניהן הוא‬ ‫להעיד על מקרים בהן הן נפגעו‪ .‬לכאורה‪ ,‬כאשר‬ ‫פמיניסטית אומרת “הותקפתי” (ולא ע”י אדם זר‬ ‫חמוש באקדח ברחוב חשוך)‪ ,‬היא מודה באיזשהי‬ ‫חולשה‪ ,‬בחוסר אסרטיביות‪ ,‬בכישלון במימוש‬ ‫העמדות הפמיניסטיות שלה‪ .‬אך כדי שבנות יוכלו‬ ‫להתמודד באמת עם המציאות‪ ,‬הן צריכות את‬ ‫האומץ לדבר על מקרים כאלה‪.‬‬ ‫באופן דומה‪ ,‬והפוך‪ ,‬כאשר פמיניסטים מתמודדים‬ ‫עם הנסיון לא לפגוע‪ ,‬קיים קושי – ואתגר – להודות‬ ‫במקרים בהם אני פוגע או פגעתי‪ ,‬או בנטיות‬ ‫פוגעניות שיש לי‪ .‬זה מעיד על כישלונות בפמיניזם‬ ‫שלי‪ .‬אבל כדי להיאבק עם המצב באופן אמיתי‪,‬‬ ‫להשתפר‪ ,‬צריך שנוכל להודות (לפחות בפני‬ ‫עצמנו‪ ,‬או בפני בנים פמיניסטים אחרים) במקומות‬ ‫האלה‪ .‬רק כך נוכל למנוע פגיעה עתידית‪.‬‬ ‫ויש גם דרך רביעית‪:‬‬ ‫ללמוד להבחין בין מאוויים למעשים‬ ‫ניתן להשוות בין היהדות (לפחות בגירסה‬ ‫המוקדמת שלה) והנצרות על בסיס ההבחנה‬ ‫הזו‪ .‬ביהדות‪ ,‬מי שעושה מעשה שמנוגד למצוות‬ ‫האלוהיות הוא חוטא‪ .‬הנצרות מחמירה יותר‪.‬‬ ‫בהתייחסו ליהדות שלפניו אומר ישו‪ ,‬למשל (מתי‬ ‫ה’ ‪“ :)27‬שמעתם כי נאמר ‘אל תנאף’‪ .‬ואני אומר‬

‫לכם שכל המביט באישה מתוך תאווה כבר נאף‬ ‫אותה בליבו”‪ .‬כלומר ‪ -‬החטא יכול להיות גם‬ ‫במחשבה‪ .‬ה”כוונה הרעה” כשלעצמה היא חטא‪ .‬כי‬ ‫למרות שלא פגעת באף אחד‪ ,‬היא מעידה (לדעתו‬ ‫של ישו) משהו על מי ומה שאתה‪ .‬היא מעידה‬ ‫שבעצם אתה רע מבפנים (מאוויים)‪ ,‬גם אם כלפי‬ ‫חוץ (מעשים) אתה אדם טוב‪.‬‬ ‫למשל ‪ -‬אם יש מישהי שאני נמשך אליה ורוצה‬ ‫לשכב איתה‪ .‬אבל היא לא רוצה לשכב איתי‪.‬‬ ‫לשיטת היהדות‪ :‬כל עוד אני לא מנסה לכפות עליה‬ ‫מין או ללחוץ עליה‪ ,‬אין פה חטא‪ ,‬או במילים שלנו‪:‬‬ ‫אין פה משהו לא מוסרי‪ ,‬לא פמיניסטי‪ .‬לשיטת‬ ‫הנצרות‪ :‬אם קיים בי הרצון לשכב איתה‪ ,‬למרות‬ ‫חוסר הרצון שלה‪ ,‬אם יש בי עדיין את התשוקה‬ ‫שזה יקרה‪ ,‬אם אני ממשיך להימשך אליה (ואולי‬ ‫בלילה אני חולם שאני שוכב איתה‪ ,‬או אפילו‬ ‫שאני כופה עליה מין) – זה מעיד משהו שלילי על‬ ‫המוסריות שלי‪ .‬ולא משנה שזה נשאר רק חלום‪.‬‬

‫אחד הדברים שהאוסטרי הזקֶ ן עם הזקַ ן והסיגר‬ ‫השכיל להבין הוא‪ ,‬שרגשות סותרים ורצונות‬ ‫סותרים יכולים לדור “בכפיפה אחת” בנפש‬ ‫האדם‪ ,‬להתקיים בו‪-‬זמנית‪ .‬החשיבה ההגיונית‬ ‫האינטואיטיבית שלנו מתקשה לקבל את הרעיון‬ ‫שיכול להיות שאני רוצה גם לפגוע במישהו‬ ‫וגם לעשות לו טוב‪ .‬או לקבל שאני שונא ואוהב‬ ‫בעת‪-‬ובעונה‪-‬אחת‪ .‬החשיבה ההגיונית שלנו לא‬ ‫מתאימה כדי להבין את הלא‪-‬מודע שלנו‪.‬‬ ‫עד שנחשפתי לפסיכואנליזה‪ ,‬הייתי שואל את‬ ‫עצמי בהתלבטויות “מה אני בעצמ רוצה?”‪ .‬עכשיו‬ ‫אני יודע שזוהי שאלה רטורית‪ ,‬מפני שהתשובה‬ ‫עליה כמעט תמיד היא‪ :‬גם וגם‪ .‬אם חלמתי בלילה‬ ‫חלום כחול על ידידה‪ ,‬זה אכן יכול להעיד שיש בי‬ ‫את הרצון לשכב איתה ‪ -‬למרות שהיא לא רוצה‪.‬‬ ‫אז מה? עדיין יכול להיות שבאותו זמן אני גם רוצה‬ ‫לא לשכב איתה‪ ,‬כי אני יודע שזה יפגע בה‪.‬‬

‫«וגלגלו את עיניהם הנוראות ושלפו את ציפרניהם הנוראות‪».‬‬


‫קשה לקבל את התפיסה שרגשות סותרים יכולים‬ ‫להתקיים במקביל‪ ,‬לא רק בגלל שהיא מנוגדת‬ ‫להגיון האינטואיטיבי‪ ,‬אלא גם בגלל התפיסה‬ ‫הרוחנית של “היה מי שאתה”‪ ,‬במובן שלפיו עליך‬ ‫לנהוג כמו שאתה “באמת” מרגיש שאתה רוצה‪.‬‬ ‫קשה ליישם את “היה מי שאתה” כשאתה יודע‬ ‫שאתה באמת רוצה את שני הדברים‪ .‬וזה שאחד‬ ‫מהרצונות הוא “פנימי” יותר לא בהכרח מעיד‬ ‫שהרצון הזה חזק יותר או “אמיתי” יותר‪ ,‬אלא רק‬ ‫(לפעמים) שהרצון הזה נסתר יותר‪ ,‬מודחק יותר‪.‬‬ ‫אבל צריך להבחין בין האיוּוי (הרצון) לבין המעשה‪.‬‬ ‫אם יש בי איווי שהוא פוגעני ולא מוסרי‪ ,‬או אם אני‬ ‫עושה מעשה כזה ‪ -‬אלה שני דברים שונים לגמרי‪.‬‬ ‫להגיד את זה זה קל‪ ,‬לעכל ולהבין את זה – זה‬ ‫כבר יותר קשה‪ .‬מילא אם אני חולם על מין עם‬ ‫מישהי שאין לי איתה יחסים מיניים‪ ,‬אבל מה אם‬ ‫אני חולם על אונס? אם ככה‪ ,‬כבר עדיף לי לבחור‬

‫לא להאמין לפסיכואנליזה שאומרת שחלומות‬ ‫מבטאים מישאלות כמוסות‪ ,‬או לקבל את התפיסה‬ ‫המוקדמת יותר לפיה חלומות לא מבטאים דברים‬ ‫שאנחנו רוצים‪ ,‬אלא דברים שאנחנו פוחדים‬ ‫מהם – כלומר שאני כל כך מתנגד לתקיפה מינית‬ ‫שאחד הדברים הכי מפחידים עבורי הוא לחשוב‬ ‫על עצמי עושה את זה‪ .‬רק שקיימת בעיה קטנה‬ ‫עם התפיסה של החלום כמבטא פחדים – היא‬ ‫לא סותרת את התפיסה האחרת‪ .‬אם יכולים‬ ‫להתקיים בי רצונות סותרים בכפיפה אחת‪ ,‬כי אז‬ ‫בדיוק אותו דבר שיש בי איווי אליו יכול להיות גם‬ ‫הדבר שאני מפחד ממנו‪ .‬הפחד הרי נובע מהאיווי‬ ‫הסותר‪ ,‬האיווי לא לעשות את זה‪.‬‬

‫«עד שמקס קרא «שקט!» והכניע אותם בתכסיס קסמים‪»:‬‬

‫“תסתכלי לי בעיניים‪ ,‬עמוק‪ ,‬במערבולת”‬ ‫יש בנו יצר מיני‪ .‬יש בנו משהו פנימי שדוחף‬ ‫להשיג הנאה מינית‪ .‬יש בנו את הרצון לתקוע‬ ‫עיניים למחשוף של מישהי סקסית ברחוב‪ ,‬את‬ ‫הרצון להציץ למלתחות של הבנות‪ ,‬את הרצון‬ ‫להעביר יד על התחת של מישהי באוטובוס צפוף‪,‬‬ ‫את הרצון האגואיסטי להשיג מין גם על חשבון‬ ‫סבל של מישהו אחר‪ .2‬ויש בנו גם משהו פנימי‬ ‫שדוחף אותנו לנהוג באופן שמתחשב באחרים‪,‬‬ ‫שנמנע מלפגוע‪ .‬אני מדגיש שהוא פנימי ולא‬ ‫חיצוני‪ ,‬מכיוון שהמוסריות נובעת קודם כל מדחף‪-‬‬ ‫אהבה בסיסי ועמוק‪ ,‬ורק אח”כ היא יוצרת שיקולים‬ ‫שכליים‪ .‬ועדיין יש בנו גם את הרצון האגואיסטי‬ ‫להשיג הנאה מינית‪ .‬אל תצפו מהנפש ומהרגש‬ ‫לקוהרנטיות‪ ,‬להחלטות חד‪-‬משמעיות בכיוון אחד‪.‬‬ ‫אבל מההתנהגות שלנו‪ ,‬מהמעשים שלנו‪ ,‬כן ניתן‬ ‫(וצריך) לצפות להחלטה מוסרית חד‪-‬משמעית‪.‬‬ ‫אבל רגע‪ ,‬ג’ון (עזרא) יקירי (אתם בטח שואלים)‪,‬‬ ‫האם אפשר בכלל ליהנות ממשהו שגורם למישהו‬ ‫אחר סבל? לדעתי‪ ,‬כן‪ .‬גם כי יש בנו את החלק‬ ‫האגואיסטי (שלא סותר את קיומו של החלק‬ ‫האלטרואיסטי והמתחשב‪ ,‬אלא חי לצידו‪ ,‬אם כי‬ ‫לא ביחסי שלום ושכנות טובה)‪ ,‬וגם בגלל יצר‬ ‫התוקפנות‪:‬‬ ‫פרויד טוען‪ ,‬וניסיון החיים שלי דוחף אותי להסכים‬ ‫איתו גם כאן‪ ,‬שקיים בכל אדם יצר בסיסי של הרס‬ ‫ותוקפנות (התַ נַטּוס)‪ .3‬בגללו יכול להיות לנו רצון‬

‫לפגוע באחרים‪ ,‬ואנחנו יכולים ליהנות מאלימות‬ ‫ומאגרסיביות‪ .‬יצר התוקפנות קיים לצד יצר‬ ‫האהבה שלנו‪ ,‬היצר לעשות טוב (האֶ רֹוס)‪ .‬והמאבק‬ ‫בין שני הדחפים האלו הוא המערבולת הנפשית‬ ‫העיקרית ממנה נובעים המאוויים שלנו‪( .‬לא‬ ‫לשכוח שגם יצר התוקפנות יכול להוביל למעשים‬ ‫טובים‪ ,‬אם הוא מופנה לדוגמא אל חלון הראווה‬ ‫של מקדונלדס‪.)...‬‬ ‫כלומר‪“ :‬גם אם כולנו טובים וכולנו נבונים וכולנו‬ ‫יודעים את התורה הפמיניסטית”‪ ,‬גם בנו יכול‬ ‫להיות קיים רצון להשיג הנאה מינית‪ ,‬גם כשזה‬ ‫כרוך בפגיעה במישהו (ואני מדבר פה לא רק‬ ‫על הקוראים של הפאנזין‪ ,‬אלא גם על הקוראות‬ ‫שלו! ולא רק על הקוראים‪ ,‬אלא גם על הכותב)‪.‬‬ ‫ההבדל “הקטן”‪ ,‬אבל המשמעותי מאוד‪ ,‬בינינו‬ ‫לבין המטרידים‪ ,‬התוקפים‪ ,‬האנסים‪ ,‬הגברים‬ ‫המאצ’ואים המגעילים‪ ,‬הוא שלמרות שהיינו‬ ‫יכולים להשיג מזה סוג מסוים של הנאה‪ ,‬לא היינו‬ ‫עושים את זה‪.‬‬ ‫לא היינו עושים את זה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מכיוון שיותר‬ ‫משאנחנו היינו מפיקים מכך הנאה היינו סובלים‬ ‫מזה – בגלל ייסורי המצפון שהיו לנו‪ ,‬ובגלל‬ ‫המחשבות הרעות שהיו לנו על עצמינו אח”כ‪ .‬ושוב‬ ‫ ההנאה והסבל מתקיימים במקביל‪ ,‬זה לצד זה‪.‬‬‫הרצון להכאיב והרצון להנעים‪ ,‬הרצון לפגוע והרצון‬ ‫לא לפגוע‪ ,‬היצר התוקפני והיצר האוהב‪ ,‬ההנאה‬ ‫והסבל ‪ -‬כל אלה יכולים להתקיים באותו מקום‬

‫‪ 2‬אגב‪ ,‬הכתוב בלשון זכר בטקסט הזה מתייחס‪ ,‬ברוב המקרים‪ ,‬גם אליכן ‪ -‬הבנות‪ .‬אלימות‪ ,‬אגרסיביות‪,‬‬ ‫תוקפנות‪ ,‬הן ודאי תכונות שאופייניות יותר למגדר הגברי‪ ,‬אבל גם בנות אינן מחוסנות מפניהן (והכתוב‬ ‫בלשון הטרוסקסואלית מתייחס בדר”כ גם להומוסקסואליות)‪.‬‬ ‫‪ 3‬לא אסביר כאן ממה היצר הזה נובע‪ ,‬בגלל קוצר המקום‪ .‬אבל אני ממליץ על המאמר של פרויד בנושא‬ ‫ “מעבר לעקרון העונג”‪ .‬מלבד האנלוגיה המדהימה שהוא עושה שם בין הרצון לחזור לרחם והרצון למות‪,‬‬‫הוא נותן שם את אחד התיאורים היפים ביותר בסיפרות של תשוקה מינית ושל אורגזמה זכרית‪ ,‬שאותה‬ ‫ניתן לכנות לשיטתו “המוות הקטן”‪.‬‬


‫ובאותו זמן בעולם הפנימי שלנו‪ ,‬בנפש שלנו‪.‬‬ ‫המקום והזמן בו הם הופכים סותרים אחד לשני‪,‬‬ ‫בו צריך להכריע ביניהם‪ ,‬הוא במעבר בין הרצון‬ ‫לַמעשה‪ .‬בעולם “החיצוני”‪ .‬הצעד המעשי שאנחנו‬ ‫עושים הוא השורה התחתונה‪ ,‬אליה מתנקזים‬ ‫כל הרגשות והלבטים והסיבות‪ ,‬הוא המקום בו‬ ‫נדרשת החלטה חד‪-‬משמעית‪ .‬במקום הזה‪ ,‬ורק‬ ‫בו‪ ,‬נמדדת המוסריות שלנו‪.‬‬ ‫לא ניתן לשלוט במה שאנחנו מרגישים‪ ,‬לא קל‬ ‫לומר זאת‬ ‫מי שמצדיקים פגיעה מינית אומרים שהיצר המיני‬ ‫הוא בלתי נשלט‪ .‬גם אני יכול להגיד את זה במובן‬ ‫מסוים‪ .‬ההבדל בין מה שאני אומר למה שהם‬ ‫אומרים הוא שב”בלתי נשלט” אנחנו מתכוונים‬ ‫לדברים אחרים לגמרי‪ .‬אני טוען שלא ניתן לשלוט‬ ‫בו בפנים‪ ,‬לא ניתן לכוון אותו או להעלים אותו‪.‬‬ ‫לא ניתן לגרום לעצמי לא לרצות לתקוע מבט‬ ‫למחשוף של מישהי סקסית‪ ,‬או שיהיה בי רצון למין‬ ‫עם מישהי שלא רוצה אותו דבר איתי‪ .‬אבל ניתן‬ ‫לא לעשות את זה‪ .‬וזה מה שחשוב‪ .‬הם אומרים‬ ‫שהזכר לא יכול לשלוט על עצמו ולכן הוא אונס או‬ ‫הולך לזונה (שזה בדרך כלל סוג של אונס)‪ .‬אני‬ ‫אומר שבמאוויים שלנו אנחנו לא יכולם לשלוט‪,‬‬ ‫אבל במעשים שלנו אנחנו יכולים ועוד איך‪.‬‬ ‫ודרך זה אני רוצה להגיד במילים מפורשות‪ :‬גם‬ ‫האיווי לאנוס הוא איווי שיכול להיות קיים בכל אחד‪.‬‬ ‫גם בבן הכי פמיניסט (וגם בבת הכי פמיניסטית)‪.‬‬ ‫וגם בבן לא‪-‬הכי‪-‬פמיניסט‪-‬אבל‪-‬שמשתדל‪ ,‬שכותב‬ ‫את הטקסט הזה‪ .‬אבל האיווי הוא לא מה שחשוב‪.‬‬ ‫מה שחשוב זה מה שהאדם עושה‪ּ .‬בַ פועל‪.‬‬ ‫משהו על פדופיליה‪ .‬כשמדברים על פדופילים‪,‬‬ ‫ובעיקר כשאומרים את המילה הזאת בתקשורת‪,‬‬ ‫אנשים חושבים על אדם נורא ואיום‪ ,‬על אנס ילדים‪.‬‬ ‫כשאני שומע על מישהו שהוא פדופיל המחשבה‬ ‫הראשונה שלי היא‪ :‬אדם מִ סכן‪ .‬לפדופיל‪/‬ית יש‬

‫«הוא הביט ישר לתוך העיניים הצהובות‬ ‫שלהם בלי למצמץ אפילו פעם אחת והם‬ ‫נבהלו נורא וקראו לו יצור הפרא הכי הכי‬ ‫פראי»‪.‬‬ ‫בעיה נפשית ‪ -‬הוא נמשך מינית לילדים‪ .‬זו בעיה‬ ‫שקשה לחיות איתה‪ ,‬הוא צריך להתאמץ כדי‬ ‫להתגבר על המשיכה המינית הזאת‪ .‬אם הוא לא‬ ‫מצליח להתגבר עליה‪ ,‬ואונס ילדים או צורך פורנו‬ ‫של ילדים‪ ,‬הוא כבר יוצא ממשבצת המסכן ועובר‬ ‫למשבצת הפושע והשנוא‪ .‬אבל עצם המשיכה‬ ‫לילדים ‪ -‬כל עוד היא לא מגיעה לידי מימוש מעשי‬ ‫ היא לא משהו בעייתי מבחינה מוסרית‪.‬‬‫באופן מקביל‪ ,‬כשאני שומע “מאצ’ואיסט‪/‬גבר‬ ‫ממוצע”‪ ,‬אני חושב‪ :‬חרא של בן אדם‪ .‬אבל כשאני‬ ‫שומע “זכר שגדל בחברה הסקסיסטית והממוגדרת‬ ‫שלימדה אותו שזה בסדר ‘לקחת’ מבנות את מה‬ ‫שהוא רוצה‪ ,‬שאם הוא לא יתנהג כך הוא לא‪-‬גבר‬ ‫כלומר חסר ערך‪ ,‬ושהוא נמדד בכמה שהוא מזיין”‪,‬‬ ‫אני חושב‪ :‬מסכן‪ .‬ואני גם חושב על המילה‪ :‬קורבן‪.‬‬ ‫אם הזכר הזה לא יעשה‬

‫את המאמצים הנחוצים כדי להתמודד מול החינוך‬ ‫הסקסיסטי ומול המאוויים המיניים והתוקפניים‬ ‫השליליים שלו‪ ,‬אני אשנא אותו ואכעס עליו‪ .‬אבל‬ ‫אם הוא כן עושה את המאמצים‪ ,‬אני מרחם עליו‬ ‫על הקושי שנדרש כדי לחיות כמו שהוא רואה‬ ‫לנכון‪ ,‬ואני בעיקר מזדהה איתו‪.‬‬ ‫הקושי להבחין בין האיווי והמעשה גם מקשה עלינו‬ ‫לדבר עם אחרים על התשוקות הפוגעניות שלנו‬ ‫(עם ידידים או ידידות‪ ,‬או עם בן או בת הזוג)‪.‬‬ ‫כי גם הם נוטים שלא לעשות את ההבחנה הזו‪.‬‬ ‫נראה שאם אני אספר לה שיש בי משהו אגרסיבי‬ ‫כלפיה‪ ,‬היא תכעס עליי‪ ,‬במקום שנדבר ביחד‬ ‫על ההתמודדות שלי עם הרגשות התוקפניים‪.‬‬ ‫ובמקום שנבין ביחד כיצד יכול להיות לי קל יותר‬ ‫לממש את ההחלטה שלי לא לתת לאיווי הפוגעני‬ ‫להתבטא‪.‬‬ ‫כתבתי שקל להבין את הטענות הללו באופן שכלי‪,‬‬ ‫אבל קשה יותר להבין אותם באופן רגשי‪ .‬הנקודה‬ ‫בחיים בה נפל לי האסימון מהשכל אל הלב‪ ,‬קרתה‬ ‫כשהיתה לי אפשרות להתחלה של רומן עם‬ ‫מישהי‪ .‬ידעתי עליה שהיא מאוד זקוקה לקשר זוגי‪,‬‬ ‫ושבגלל זה היא רוצה אותי‪ ,‬ושהיא מאוד לא חזקה‬ ‫נפשית‪ .‬סיבות טובות כדי לא להיכנס לזה‪ .‬אבל‬ ‫רציתי‪ .‬וחשבתי לי שאם אני רוצה את הטוב שייתן‬ ‫לי הקשר איתה‪ ,‬רוצה את זה למרות שאני יודע‬ ‫שזה יהיה לה רע‪ ,‬זה אומר שעליי לעשות את זה‬ ‫(“ללכת עם מה שאני מרגיש”)‪ ,‬וזה גם אומר עליי‬ ‫משהו שלילי‪ .‬כי אם זה מה שאני “באמת רוצה”‬ ‫שם עמוק‪ ,‬אז אני צריך לעשות את זה‪ ,‬לא? אבל‬ ‫מה זה שם עמוק? יש גם את הרצון לא לפגוע‪,‬‬ ‫והרצון הזה הוא פה קרוב באותה מידה שהוא‬ ‫גם שם עמוק‪ .‬וכשהצלחתי לעכל מבחינה רגשית‬ ‫(בעקבות משהו שאמרה לי ידידה)‪ ,‬שמה שחשוב‬ ‫הוא לא אם יש בי איווי פוגעני‪ ,‬אלא אם אני מממש‬ ‫אותו‪ ,‬הבנתי שהדבר הנכון הוא לא להיכנס לרומן‬ ‫הזה‪ .‬ושדבר נכון נוסף הוא לא לכעוס על עצמי – כי‬

‫סיבת הכעס היא אך ורק איווי‪ ,‬איווי שהיה רק טבעי‬ ‫שאני ארגיש‪.‬‬ ‫כן ניתן לשלוט במה שאנחנו עושים‪ ,‬לא קל לעשות‬ ‫זאת‬ ‫כתבתי שמה שאנחנו רוצים ומרגישים הוא בלתי‪-‬‬ ‫נשלט‪ .‬לכאורה יש דרך לשלוט עליו ‪ -‬לנסות לא‬ ‫להרגיש את זה‪ .‬אבל זה לא ריאלי‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫יכולים לשלוט ברגשות‪ .‬כשנדמה לנו שהצלחנו‪,‬‬ ‫בדרך‪-‬כלל זה אומר רק שהצלחנו להדחיק אותם‬ ‫אל הלא‪-‬מודע‪ .‬מתוך איך שאני רוצה לחשוב על‬ ‫עצמי‪ ,‬אני מדחיק את המאוויים השליליים עמוק‪,‬‬ ‫וכך מסתיר מעצמי את העובדה שהם חלק ממני‪.‬‬ ‫אנחנו מכסים עם הידיים את העיניים ואומרים‬ ‫“אני לא רואה אותם”‪ ,‬אני לא רואה אותי‪ .‬אבל הם‬ ‫לא נעלמים‪ ,‬זו אשליה‪ .‬ובגלל שהלא‪-‬מודע חזק‬ ‫יותר ומתוחכם הרבה יותר מהמודעות‪ ,‬הוא צוחק‬ ‫לה בפנים‪ .‬יותר נכון ‪ -‬צוחק עליה מאחורי הגב‪.‬‬ ‫אם לא נותנים לאיווי להיכנס בדלת הראשית‪ ,‬הוא‬ ‫ייכנס בדלת האחורית‪ .‬ואם גם אותה חוסמים‪ ,‬הוא‬ ‫ייכנס דרך החלון (יותר נכון ‪ -‬ייצא דרך הדלת או‬ ‫החלון‪ .‬הוא הרי כבר בפנים)‪ .‬ואז הוא נהיה יותר‬ ‫מסוכן‪.‬‬ ‫דוגמא למצב כזה היא כאשר אני כועס על מישהו‪,‬‬ ‫אבל יודע שהכעס שלי לא מוצדק‪ .‬ולכן אני לא‬ ‫מרשה לעצמי לכעוס עליו‪ ,‬מדחיק את הכעס‪.‬‬ ‫אבל כשאני משוחח איתו יוצא לי “במקרה” משהו‬ ‫פוגע‪ ,‬אולי איזו פליטת פה‪ .‬אולי אני רוצה להגיד‬ ‫לו שהוא נראה חולה‪ ,‬ובמקום להגיד «”אתה נראה‬ ‫רע היום” יוצא לי “אתה רע היום”‪ .‬דוגמא בנושא‬ ‫שלנו‪ :‬תשוקה ליחסי מין אגרסיביים‪ ,‬רצון “לזיין”‪,‬‬ ‫אשר “מטופלת” על‪-‬ידי הדחקה‪ ,‬תחפש דרכים‬ ‫לצאת‪ .‬היא עלולה להפוך למשיכה בלתי מובנת‬ ‫לציפייה בפורנוגרפיה אלימה‪ ,‬או לנטייה להתעצבן‬ ‫מהר ולהתפרץ בצעקות ‪ -‬התוקפנות תמצא את‬ ‫הפתח‬


‫דרכו היא תצליח להתפרץ החוצה‪ .‬ואם אני כל כך‬ ‫מוכשר (או כל כך פוחד) שאני אצליח לנעול את‬ ‫כל הדלתות ולהגיף את כל החלונות כדי לשמור‬ ‫על העולם שבחוץ מפני עצמי ‪ -‬אז התוקפנות‪,‬‬ ‫במקום לצאת‪ ,‬תופנם‪ ,‬תהפוך לאגרסיביות כלפי‬ ‫עצמי‪ :‬אולי לנטייה מזוכיסטית לא מובנת לגרום‬ ‫לעצמי כאב (למשל לגרד פצעים עד זֹובדַ ם)‪ ,‬או‬ ‫לנטייה להביא את עצמי למצבים בהם אני מרגיש‬ ‫מושפל‪.‬‬ ‫אז האם זה אומר שאיווי פוגעני בהכרח יהפוך‬ ‫לפגיעה‪ ,‬אין מה לעשות נגדו? לא‪ .‬בהחלט ניתן‬ ‫“להתגבר” על מאוויים לא‪-‬רצויים‪ .‬הדרך לכך‬ ‫מתחילה בלעשות היכרות איתם‪ ,‬להבין אותם‪ ,‬בין‬ ‫השאר על ידי לדבר אותם ‪ -‬עם אחרים או עם‬ ‫עצמך‪ .‬כך הם יוצאים מהלא‪-‬מודע אל התודעה‪,‬‬ ‫ולכן יותר ניתן לשלוט בהשפעות שלהם‪ .‬השלב‬ ‫הבא הוא לנסות להבין מאיפה הם נובעים‪ ,‬על‬ ‫אילו תסבוכות או חסכים נפשיים הם עונים‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬עבודה אנליטית על הלא‪-‬מודע (בעזרת‬ ‫פסיכולוג‪/‬ית או לבד)‪.‬‬ ‫(המודעות לרצון “לזיין”‪ ,‬היכולת להתבונן עליו‪,‬‬ ‫עשויה גם להביא לאפשרות לממש אותו באופן‬ ‫לא פוגעני ‪ -‬בתוך קשר שבו יש מספיק הבנה‬ ‫עצמית והבנה הדדית‪ .‬כאשר שני בני הזוג מוכנים‬ ‫להתנסות באקטים שיש בהם אגרסיביות‪ ,‬אבל‬ ‫הם מודעים לכך שזהו רק משחק‪ ,‬התנסות‬ ‫מעניינת‪ ,‬ששני הצדדים שותפים לה ומסכימים‬ ‫לה‪ .‬במשחק שכזה ניתן גם לבחון את התחושות‬ ‫בשני המקומות ‪ -‬במקום הסאדיסטי ובמקום‬ ‫המאזוכיסטי (במובנים הרחבים של מונחים‬ ‫אלו‪ ,‬לא צריך שוט ואזיקים כדי לבחון מה עושה‬ ‫לנו החוויה של לגעת בתוקפנות)‪ .‬אבל לדעתי‪,‬‬ ‫התנסות בריאה ביחסי מין שכאלה‪ ,‬יכולה לבוא‬

‫רק ממקום בו שני בני הזוג נמצאים כבר בתהליך‬ ‫מתקדם של מודעות למאוויים שלהם‪).‬‬ ‫אכן‪ ,‬כדי לטפל באמת במאוויים הללו יש להתבונן‬ ‫בהם בעיניים פקוחות‪ ,‬לשים אותם על השולחן ולא‬ ‫רק מתחת לחגורה‪ ,‬לחשוף אותם לאור‪ .‬עבודה‬ ‫כזו דורשת הרבה אומץ אישי – היא דורשת הודאה‬ ‫בפני עצמי בדברים שאני מאוד לא רוצה לחשוב‬ ‫על עצמי‪ .‬לקבל את הידיעה שזה חלק ממני‪ .‬חלק‬ ‫שהייתי מעדיף שלא יהיה קיים‪ ,‬אבל הוא קיים‪.‬‬ ‫הצדיקים‬ ‫אבל קל יותר להתבונן במפלצות הלא‪-‬מודע הללו‪,‬‬ ‫שגרות מתחת למיטה ויוצאות בחושך כשאנחנו‬ ‫ישנים‪ ,‬קל יותר להוציא את הפחדרון מהארון (למי‬ ‫שזוכר את ספר הילדים הנהדר)‪ ,‬כשמבינים את‬ ‫הציטוט שלמעלה‪ .‬ויש עוד משהו חשוב להגיד על‬ ‫הציטוט הזה של אפלטון‪/‬פרויד‪ :‬שימו לב לבחירת‬ ‫המילים‪“ :‬הצדיקים הם אלה שמסתפקים בחלומות‬ ‫על מה שהאחרים‪ ,‬הרשעים‪ ,‬אמנם עושים”‪ .‬לא‬ ‫“הלא‪-‬רשעים” או “אלה שהם די בסדר” מסתפקים‬ ‫בחלומות‪ .‬רוצה לומר‪ :‬זה שיש להם חלומות‬ ‫כאלה‪ ,‬אבל הם מסתפקים בלחלום אותם‪ ,‬בלי‬ ‫להוציא אותם לפועל‪ ,‬אומר שהם בהחלט יכולים‬ ‫להיות צדיקים גדולים – או‪ ,‬במילים שלנו כאן‪,‬‬ ‫פמיניסטים גדולים‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬אתם יודעים מה (אומר פרויד ואני מנפנף‬ ‫ידיים בהסכמה נלהבת)? זה שיש להם חלומות‬ ‫כאלה אומר שהם עוד יותר צדיקים מאשר אם‬ ‫לא היה להם אותם‪ .‬בןאדם לא יכול לבחור מה יהיו‬ ‫המאוויים שלו‪ ,‬לא יכול לשלוט בהם‪ .‬אם לאדם‬

‫שצוטט בתחילת הטקסט יש תשוקות פוגעניות‪ ,‬והוא לא נותן להן להתבטא באופן מעשי – כי הוא אדם‬ ‫מוסרי‪ ,‬כי יש לו לב טוב‪ ,‬כי הוא מתחשב באחרים‪ ,‬כי אכפת לו מהאנשים שהוא עלול לפגוע בהם – הרי יש‬ ‫להעריך אותו הרבה יותר‪ ,‬מאשר אם לא היו לו בכלל תשוקות כאלה‪ .‬זה אומר שהוא נאלץ להשקיע מאמץ‪ ,‬זה‬ ‫אומר שהמוסריות והלב‪-‬הטוב שלו הינם מספיק חזקים כדי לנהוג באופן לא פוגעני‪ ,‬למרות שזה לא קל לו‪.‬‬ ‫קיומם של “רצונות רעים” בתוכי אינו סותר את קיומו של רצון טוב‪ .‬הרצון להשיג משהו אגואיסטי ממישהו‬ ‫הוא טבעי ומובן מאוד ‪ -‬והוא לא מבטל את הרצון להיות אדם טוב ולא הופך את הרצון‪-‬לא‪-‬לפגוע לפחות‬ ‫אמיתי‪ .‬השאלה אינה האם התשוקות והדחפים שקיימים בי בפנים הם “טובים” או “רעים”‪ .‬התשובה על‬ ‫השאלה הזו ידועה מראש‪ :‬גם וגם‪ .‬גם רצונות להכאיב וגם רצונות להנעים‪ .‬גם אינטרסים אגואיסטיים וגם‬ ‫התחשבות אלטרואיסטית‪ .‬בפראפראזה על ציטוט אחר‪“ :‬השאלה אינה האם הפמיניסט‪/‬ית יכול לרצות לנצל‬ ‫מינית‪ ,‬להטריד‪ ,‬לתקוף‪ .‬השאלה היא האם הוא עושה את זה”‪.‬‬

‫לילה טוב‪,‬‬ ‫וחלומות‬ ‫נעימים‬ ‫ומספקים‪,‬‬ ‫צדיקים שלי‪.‬‬


‫אימיילים של‬ ‫הכותבים בפמזין‪:‬‬

‫עידו (אלכסנדר חיפושאי)‪berggase19@yahoo.com -‬‬ ‫רונאל ברזילי‪ronel.b@gmail.com -‬‬ ‫אורי ביתן‪urib@mail.sapir.ac.il -‬‬ ‫חגי מטר‪haggai@hotmail.com -‬‬ ‫נמרוד עברון‪nimrodevron@gmail.com -‬‬ ‫שאול (שם שאול)‪shaulshemshaul@gmail.com -‬‬ ‫יוסי (יוספה)‪jooxz@yahoo.co.uk -‬‬

‫תקיפה מינית‬ ‫היא כל התנהגות ו‪/‬או מעשה מיני הנכפה על אישה‪ ,‬גבר או ילד ללא הסכמתם‪.‬‬ ‫תקיפה מינית כוללת פגיעה באישה‪ ,‬בילד ובגבר על ידי גבר‪ ,‬אישה או ילד‪.‬‬ ‫תקיפה מינית היא אלימות המתבטאת במין‪ ,‬ולא דחף מיני בלתי נשלט‪ .‬זהו פשע‬ ‫שמטרתו להשפיל ולשלוט בקרבן‪.‬‬ ‫אלימות מינית היא תופעה חברתית הקיימת בכל חברה שמקבלת התנהגות‬ ‫אגרסיבית וחוסר שיווין בין המינים‪ ,‬וישראל ביניהם‪ .‬תקיפה מינית היא אקט של‬ ‫אלימות שנוקט התוקף כלפי מי שנתפס בעיניו כחלש ממנו‪ .‬האקט המיני הוא‬ ‫אמצעי להשפלת הקרבן‪ .‬המאפיינים של פגיעה מינית הם ביטוי ליחסי כוח‪ ,‬ולכן‬ ‫מטבעם הנפגעים הם החלשים‪ .‬ככל שיש יותר זכרים חלשים (מכל מיני סיבות‪:‬‬ ‫כיבוש‪ ,‬מוצא‪ ,‬השכלה‪ ,‬ילדים ונוער‪ ,‬אסירים וכו) כך הם יותר נפגעים‪.‬‬

‫סטטיסטיקה‬

‫בשנת ‪ 2006‬פנו כ‪ 1238‬למרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית‪ 1 .‬מ‪ 7-‬גברים עוברים פגיעה‬ ‫מינית‪ ,‬אך הסטטיסטיקה חסרה‪ ,‬לא קיימים מספיק נתונים על פגיעה מינית בכלל‪ ,‬לא‬ ‫כל שכן של זכרים ויש הרבה ויכוחים גם סביב מה שיודעים‬ ‫מתוך הנתונים עולה כי עד גיל ‪ ,12‬מספר קרוב למחצית מהפגיעות מתרחשות בבית‪ .‬רק‬ ‫‪ ,%17.2‬מהפגיעות קורות בחוץ‪ ,‬במוסדות חינוך מתרחשות ‪ %7.3‬מהפגיעות ונתון דומה‬ ‫במקומות בילוי‪ ,‬קרוב ל‪ %9.5 -‬במקומות עבודה‪ ,‬מעל ‪ %3‬בעת קבלת טיפול כלשהו‪.‬‬ ‫בצבא מתרחשות ‪ %2‬מהפגיעות ובמקומות אחרים‪.‬‬

‫מה אפשר לעשות‬ ‫הסיוע לנפגעים‬ ‫ההתנדבות במרכז הסיוע מתבצעת במספר דרכים‪ :‬קו סיוע טלפוני‪ ,‬פגישות סיוע עם‬ ‫נפגעים וקרוביהם‪ ,‬ליווי בהליך הפלילי‪ ,‬סדנאות חינוך בבתי ספר ובקהלים שונים ועוד‪.‬‬

‫קורס ההכשרה למתנדבים‬ ‫מרכז הסיוע מקיים קורס הכשרה ייחודי וחווייתי בן שישה חודשים (‪ 20‬פגישות‬ ‫שבועיות)‪ ,‬שבסופו מוסמך המתנדב לסיוע לנפגעי תקיפה מינית‪ .‬הקורס משלב תכנים‬ ‫רלוונטיים לסיוע בצד עבודה אישית וקבוצתית על המסייע שבך‪ ,‬האדם המקשיב‪,‬‬ ‫האמפטי‪ ,‬המודע למציאות חברתית קשה והמוכן להתגייס לשנותה‪.‬‬ ‫המעוניינים מוזמנים לפנות לרן יקיר טל>‪ 5167664-03 :‬שלוחה ‪ ,202‬או בדואל‬ ‫‪ men_hotline@net.il.012‬ויוזמנו לראיון‪.‬‬ ‫מקור‪ :‬אתר המרכז לנפגעי תקיפה מינית‬


‫מעשה‬

‫בחולצה‬


‫שתי חוויות ְמכֹונֵנות‬ ‫מאת‪ :‬עידו (אלכסנדר חיפושאי)‬

‫ובינתיים‪ ,‬בהפגנה‬ ‫של נשים בשחור‪...‬‬

‫‪.1‬‬ ‫המקומות‪ :‬כיכר שעומד בה שער שלא מוביל לשום מקום (אולי לנרניה)‪ ,‬חורשה באמצע עיר‪,‬‬ ‫סניף של ארגון שמאל מתון במרתף בחצר אבן‪ ,‬חדר בקומה שניה של בית פרטי עם מדף מעל‬ ‫המיטה ועליו טייפ עם קסטות של הדורס‪ ,‬סוזאן וגה ובוב דילן‪ .‬הזמן‪ :‬סוף החורף‪ ,‬לפני הרבה‬ ‫שנים‪ .‬הדמות הראשית‪ :‬מישהי שאהבתי מאוד‪ ,‬והקשר איתה השפיע לי מאוד על החיים בהרבה‬ ‫צורות‪ .‬מכירים‪ ,‬מתאהבים תוך ימים ספורים‪ ,‬ופותחים את כל החיים שלנו אחת בפני השנייה‪.‬‬ ‫אני סיפרתי לה את הסיפור שמופיע בחלק השני של טקסט זה‪ .‬היא סיפרה לי על “גיורא”‪.‬‬ ‫מוזר לי לקרוא לו בשם בדוי‪ ,‬כי השם שלו הפך אצלי בחיים להרבה יותר משם‪ ,‬למושג‪,‬‬ ‫מושג שמבטא את כל מה ששלילי במיניות גברית‪ .‬אבל אני חושש מהסיכוי הקטן שמישהו‪/‬י‬ ‫שקורא את הפאנזין הזה מכיר את אחת הנפשות הפועלות‪ ,‬וכך אחשוף פרטים אינטימיים שלה‬ ‫(מ”גיורא” לא אכפת לי בכלל)‪ .‬את השם בחרתי כמחווה ל”ספר הדקדוק הפנימי” של דוד‬ ‫גרוסמן‪ ,‬שיש שם מישהו עם השם הזה שקצת מזכיר לי את אותו אדם‪.‬‬ ‫“גיורא” היה הקשר הזוגי האחרון שהיה לה‪ ,‬זמן מה לפני שאנחנו הכרנו‪ .‬הוא לחץ עליה‬ ‫לעשות דברים שהיא לא רצתה‪ ,‬בכל הדרכים והנימוקים הרגילים של גברים במצבים כאלה‪.‬‬ ‫אני נאלץ להגביל את הכתיבה שלי לאמירות מאוד כלליות כדי לא לחשוף דברים שלה‪ .‬והיא‬ ‫עשתה את רוב הדברים‪ ,‬בגלל המחשבה שכך צריך לעשות ובגלל כל הפחדים וחוסר הביטחון‬ ‫הרגילים של נשים במצבים כאלה‪ .‬אני רואה שבאמת לא צריך לכתוב הרבה פרטים כדי שהעיקר‬ ‫יהיה מובן‪.‬‬ ‫כשהכרתי אותה‪ ,‬כשהתאהבתי בה‪ ,‬היא היתה מאוד פגועה ממנו וכועסת עליו‪ .‬הדמעות שלה‬ ‫בגללו נספגו בעור שלי‪ ,‬חילחלו דרכו‪ .‬הן עדיין בתוכי ומעצבות את היחס שלי למין (ולזוגיות‬ ‫בכלל)‪.‬‬

‫בעקבות סיפור האהבה שלי איתה‪ ,‬כך הבנתי אחרי שנים‪ ,‬המיניות שלי התעצבה מתוך הרצון‬ ‫להיות ההיפך ממנו‪ ,‬להוות אנלוגיה ניגודית מוחלטת אליו‪ .‬היה לי חשוב לא לעשות שום דבר‬ ‫שיַראה שיש איזשהו סיכוי לקוים משותפים ביני ובין “גיורא”‪ .‬הוא הפך לסמל שלי לכפייה‬ ‫מינית‪ ,‬לחוסר התחשבות מינית ולשימוש באלימות נפשית כדי להשיג מין‪ .‬לאיך שמין גברי‬ ‫יכול לפגוע‪.‬‬


‫הוא יוצר אצלי רתיעה ממה שקראו לו אז אצלנו “למצוץ”‪ ,‬והיום קוראים לו ”לרדת”‪ .‬עד היום‬ ‫יש לי קושי גדול לקבל את הרעיון שמישהי תרד לי‪ ,‬צריך לעבור זמן וצריכה להיווצר קירבה‬ ‫מאוד גדולה ותחושת ביטחון כדי שזה יקרה בתוך קשר שאני נמצא בו (אין לי שום בעיה‬ ‫עם המצב ההפוך‪ ,‬נהפוך הוא)‪ .‬למרות שזה נעשה בהסכמה מלאה‪ ,‬זה דומה מדי לסיטואציה‬ ‫מסויימת שקיימת לי בראש‪ ,‬שנעשתה מתוך כפייה‪ ,‬זה מתקשר אצלי אליו‪ .‬ההשפעה של‬ ‫“גיורא” הביאה גם לחשוש ממין עם בת (בעיקר בהתחלת קשר)‪ ,‬גם אם היא אומרת באופן‬ ‫ברור שהיא רוצה‪ .‬חשש שזה מוקדם מדי‪ ,‬שזה הופך את המין לחלק חשוב מדי בקשר בינינו‪,‬‬ ‫שעלול להשתמע שאני בקשר בשביל המין‪ ,‬או חשש שתמיד קיים שהיא לא באמת רוצה אלא‬ ‫נענית לא מתוך הסכמה מלאה – אפילו אם בכל תחום אחר של הקשר שלנו אני סומך באופן‬ ‫מלא על הכנות שלה איתי‪ .‬באותו אופן קשה לי להאמין שהיא באמת מסכימה “לרדת” לי‪ ,‬שזה‬ ‫לא נורא מגעיל אותה‪.‬‬ ‫שני המקומות האלה מרתיעים כי יש בהם קוי דמיון אל דברים ש“גיורא” עשה‪ .‬נכון‪ ,‬יש בזה‬ ‫גם משהו שונה‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אבל יש בזה גם משהו דומה‪ .‬ואני יודע שמה שאני צריך בשביל‬ ‫עצמי הוא לשים לב‪ ,‬ולהזכיר לעצמי‪ ,‬שבדברים החשובים באמת (ההסכמה‪ ,‬ההנאה ההדדית)‬ ‫אני שונה ממנו‪ ,‬ולא דומה אליו‪ .‬אבל תשומת הלב לכך דורשת עבודה על עצמי‪ ,‬והיא לא תמיד‬ ‫מספיקה‪ .‬עם השנים והעבודה הפסיכואנליטית זה נעשה פחות קשה‪.‬‬ ‫אולי הוא השפיע עלי כל כך הרבה (אפילו שאף פעם לא פגשתי אותו) שלא הספיק לי להיות‬ ‫שונה ממנו‪ ,‬אחרת ממנו‪ ,‬אלא רציתי (רוצה) להיות לגמרי ההיפך ממנו‪ ,‬כי רק כך אוכל להיות‬ ‫בטוח לגמרי עם עצמי שאין בינינו שום קשר (והפסיכולוג שלי היה אומר‪ :‬אתה כל כך מפחד‬ ‫למצוא קוֵי דמיון ביניכם‪ ,‬בגלל שבלא‪-‬מודע שלך אתה יודע שהם קיימים‪ ,‬שיש בך מַאוַיים‬ ‫לעשות דברים שגיורא עשה‪ ,‬ואתה פוחד כל כך מהמאוויים האלה ‪.)4‬‬

‫(מהתחלה של רומן עם משוררת)‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫שיר היפוטתי‬ ‫את המין ממך‬ ‫אני רוצה מחר‬ ‫את הזיונים איתך‬ ‫נדחה מעט‬ ‫לגעת לך בשדיים ‪-‬‬ ‫לא דחוף לי‪ ,‬אפשר בהמשך הלילה‬ ‫את גופך המתלהב אני רוצה‬ ‫אחרי עוד כוס קפה‬ ‫את הזכות לראות את עירומך החשוף והמחמיא לי‬ ‫אשמור לשימוש מאוחר יותר‬

‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫את ליטופייך הרכים על עורי המשתוקק‬ ‫אני רוצה לדחות עד הזריחה‪.‬‬ ‫כרגע אני רוצה אותך כדי שתגידי לי‬ ‫שאין ביני לבין גיורא שום קשר‬

‫‪.2‬‬ ‫מטא‪-‬כתיבה על חוויה מכוננת‬ ‫לילה‪ ,‬אני מסטול מעייפות‪ .‬זה הזמן הנכון לכתוב‪ .‬החוויה הזאת היתה הסוד הגדול שלי‬ ‫(בעצמ‪ ,‬בזמן שאני כותב‪ ,‬היא עדיין)‪ .‬במשך שנים‪ ,‬בכל קשר של אהבה שהיה לי‪ ,‬הגיע השלב‬ ‫בו הרגשתי מספיק קרוב וסיפרתי לה את הסוד‪ .‬הפסיכולוג שלי היה אומר‪ ,‬בוַדאי‪ ,‬שרציתי‬ ‫לראות אם היא תישאר איתי אחרי זה‪ .‬עם השנים והפעמים שסיפרתי הגעתי למצב בו אני כבר‬ ‫לא יכול לספר פשוט את מה שהיה‪ .‬נהייתי מודע‪ ,‬מודע הרבה יותר מדי‪ ,‬לאיך שאני מספר‪ .‬לא‬ ‫רציתי בכך‪ ,‬אבל לא הייתי יכול שלא לשים לב‪ ,‬לפחות בדיעבד‪ ,‬בגלל שעצם האקט של לספר‬ ‫היה כל כך חשוב בשבילי‪ .‬ועכשיו אני כבר לא יכול לברוח מהמודעות הזאת‪ .‬מצד אחד אני‬ ‫רוצה שלמרות שאני מספר לה‪ ,‬ועכשיו – לכם‪ ,‬וגם‪ ,‬אין להימלט מלהודות בעובדה – לכן‪ ,‬היא‬ ‫תחשוב שאני פמיניסט ומוסרי‪ .‬האמצעים הספרותיים‪ :‬הקדמה שמתארת עד כמה אני מרגיש‬ ‫רע עם מה שעשיתי‪ ,‬כדי שיהיו לה ציפיות למשהו יותר חמור וכאשר היא תישמע את העובדות‬ ‫עצמן היא תחשוב “זה בעצמ לא כל‪-‬כך נורא”‪ .‬תיאור העלילה עצמה באופן שמחמיר עם‬ ‫עצמי‪ ,‬כדי שהיא תעריך את כמה שאני מרגיש רע בעקבות זה‪ ,‬וכתוצאה מכך יסולח לי‪ .‬ייסורי‬ ‫המצפון משמשים‪ ,‬גם אם זו רק תוצאת לוואי שלהם‪ ,‬כאמצעי התגוננות‪ .‬כמו בתא וידוי קתולי‬ ‫– מביא את הסיפור אל כומר‪ ,‬שמייצג את האל‪ ,‬או אל אישה אהובה‪ ,‬שבשבילי באותו זמן‬ ‫‪ 4‬ופרויד היה אומר‪ ,‬שהקושי והאתגר הוא להפריד בין המאוויים והמעשים‪ ,‬ולראות מה החשוב מביניהם (אני‬ ‫מתייחס לזה בטקסט אחר)‬


‫מייצגת את הנשים כולן‪ ,‬ואני מצפה שהיא תכעס עלי או תסלח לי בשם הנשים כולן‪.‬‬ ‫לא הפעלתי את כל האמצעים הספרותיים האלה כדי להשיג את האפקט הזה‪ ,‬לפחות לא במודע‪,‬‬ ‫אך לאחר כמה פעמים כבר ידעתי שככה הם פועלים‪ .‬ועכשיו אני כבר לא יכול לדעת למה‬ ‫אני מספר את הדברים ככה‪ .‬כל מיני סוציולוגים פוסט‪-‬מודרנים יכולים להריץ קטעים על איך‬ ‫המציאות עצמה אבדה ונשאר רק הטקסט שמתאר אותה‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬גם לא רציתי שהיא תחשוב שזה היה בסדר‪ ,‬ושהיא תגיד שזה לא היה כל כך נורא‬ ‫(אז מה אם זה סותר את הצד הראשון‪ .‬נא לא לצפות ממני לקוהרנטיות)‪ .‬גם – כי זה יוכיח‬ ‫בעינַי משהו רע על הפמיניזם שלה‪ .‬וגם – כי בשביל מה לכל הרוחות אני מספר לה אם לא כדי‬ ‫שתכעס עלי‪ ,‬כדי שאקבל את מה שמגיע לי על מה שעשיתי‪ ,‬את העונש שאני מחכה לו (ואולי‬ ‫העונש שציפיתי לו היה שמישהי באמת תעזוב אותי בגלל זה)‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬כשאני כותב‪ ,‬אני כותב אל כמה קהלים‪ :‬אני כותב אל עצמי‪ ,‬אני עדיין כותב אל מי‬ ‫שפגעתי בה אז‪ ,‬למרות שהיא לא מוכנה לקרוא‪ ,‬אני כותב אל נ‪( .‬למה אני כותב את זה לה?‬ ‫כי היא מייצגת את כל הנשים)‪ .‬אני כותב אל הבנים שקוראים אותי‪ ,‬ובשבילם אני רוצה להגיד‬ ‫שיש להתמודד עם פגיעות שפגענו‪ ,‬ולשם כך יש להגיד בקול רם (גם אם בחדר הסגור‪ ,‬כשרק‬ ‫האדם שאומר את זה לבדו שומע)‪ :‬כן‪ ,‬גם אני פגעתי‪ .‬בשבילם אני רוצה לא להפחית בחומרת‬ ‫המעשים‪ ,‬כדי לאפשר התמודדות אמיתית‪ .‬ואני כותב גם אל הבנות שקוראות את זה‪ ,‬אני מנסה‬ ‫לא לחשוב על העובדה שגם בנות קוראות את זה – בנות שהן ידידות שלי‪ ,‬בנות שאולי יהיה לי‬ ‫איתן קשר בעתיד – ועל איך אני עשוי להיראות בעיניהן‪ ,‬אבל לא מצליח‪ ,‬ובשבילן אני רוצה‬ ‫להפחית בחומרת הדברים‪ ,‬כדי שלא יחשבו עליי דברים רעים‪ ,‬כדי שלא יחשבו עלי שאני לא‬ ‫פמיניסט‪ .‬או לחילופין‪ ,‬להחמיר בתיאור הדברים‪ ,‬וזה אותו דבר ‪ -‬כדי שיחשבו עלי שאני מאוד‬ ‫פמיניסט‪ ,‬כי אני חש רע כל כך על מה שהיה‪ ,‬וכי יש לי את האומץ להגיד את הדברים בפה‬ ‫מלא‪.5‬‬ ‫אז כן‪ ,‬זהו טקסט מבולבל‪ .‬אבל אם הוא לא היה מבולבל הוא לא היה אמיתי‪.‬‬ ‫החופש הגדול‪ ,‬מחנה ביער‬ ‫המקום‪ :‬חורשה של קק”ל‪ .‬הזמן‪ :‬לילה‪ ,‬אמצע הקיץ‪ .‬הדמות הראשית‪ :‬מישהי שהפכה להיות‬ ‫הידידה הכי טובה שלי‪ .‬מצאתי את הסיפור כמו שכתבתי אותו לבלוג ‪ ,MyBody‬כאשר עורכת‬ ‫הבלוג ניסתה ליזום שלצד הסיפורים שם של נשים שנפגעו‪ ,‬יהיו גם סיפורים של אנשים שפגעו‬ ‫(זה לא פורסם שם בסוף)‪ .‬כך לא אצטרך לספר אותו עוד פעם‪:‬‬ ‫אני אקליד מחדש‪ ,‬ולא אעשה “העתק והדבק” דווקא כדי לספר אותו עוד פעם‪:‬‬ ‫‪“[ 5‬אשמה היא מסך הגנה בלתי‪-‬חדיר‪ .‬מה יותר קל מאשר להכריז על אשמתך‪ ,‬להגיד בקול רם וצלול‪ ,‬להכות‬ ‫על חטא? בעולם בו אנו חיים‪ ,‬הצהרת אשמה פומבית כמוה ככפרה‪ .‬אני מרגיש אשם‪ ,‬משמע אני חף מפשע‪.‬‬ ‫כאילו שהרגשת האשמה היא עונש כשלעצמה‪ )...( .‬כל המרבה להודות באשמה‪ ,‬הרי זה משובח” (מיכאל‬ ‫הנדלזלץ)]‬

‫מחנה של אחת מתנועות הנוער‪ ,‬לא אכתוב יותר כדי להפחית את הסיכוי שמישהו קורא את זה‬ ‫ויזהה אותה בטקסט‪ ,‬למרות שגם פה זה סיכוי מאוד קטן‪ .‬נקרא לה אריאלה‪.‬‬ ‫המחנה הזה ‪ -‬אחת החוויות הכי טובות ומשמעותיות בחיים שלי‪ ,‬הרבה מזה בזכותה‪ .‬במחנה‬ ‫הפכנו‪ ,‬אני והיא‪ ,‬לידידים מאוד טובים ובמשך איזה שנה אח”כ היא היתה הידידה הכי טובה‬ ‫שלי‪ .‬זה הזמן לשים ברקע‪ ,‬לכבודך‪ ,‬את האלבום ‪ songs of love and hate‬של לאונרד כהן‪.‬‬ ‫“צעדתי לתוך מערבולת‪ ,‬האבק כיסה לי את הנשמה‪ ”...‬חלק מהמשמעות של הסיפור הזה‬ ‫בשבילי‪ ,‬הוא שעשיתי את מה שעשיתי למישהי שהיתה כל כך חשובה לי‪ ,‬ושנתנה לי כל כך‬ ‫הרבה בחיים‪.‬‬ ‫חילקו אותנו לקבוצות‪ ,‬כך שהייתי בקבוצה שלא היה בה אף אחד‪/‬ת שהיכרתי קודם‪ ,‬אבל‬ ‫האוירה של המקום ודברים אחרים גרמו להתקרבות מאוד מהירה בין כולנו‪ .‬כבר בערב השני‬ ‫אני ואריאלה היינו מיודדים‪ ,‬הרגשנו די קרובים‪ .‬זה היה מחנה באיזו חורשה‪ .‬וכשהגיע הלילה‬ ‫השני (“למות בלעדייך‪ ,‬ולא לעבור את הלילה השני‪ )”...‬אז היא ועוד מישהי (היוזמה באה‬ ‫מאחת מהן‪ ,‬לא זוכר ממי‪ ,‬בטח מאריאלה) הציעה שנישן ביחד על שק שינה אחד ונתכסה‬ ‫בשניים‪ ,‬או להיפך‪ ,‬לא זוכר‪ .‬לא מתוך שום כוונות מיניות‪ ,‬אלא מתוך החופשיות הפשוטה‬ ‫והשמחה של ידידּות‪ .‬היא התייחסה לזה כמשהו פשוט וטבעי‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אותי זה מאוד ריגש – הייתי אז נער לא מקובל‪ ,‬בלי חברים‪ ,‬ובטח ובטח שבלי שום קשרים עם‬ ‫בנות‪ ,‬וההצעה שלה החמיאה לי מאוד‪ .‬לא תפסתי את זה באופן מיני (למרות שאני לא יודע‬ ‫אם היתה לי אז הבחנה ברורה בראש‪ ,‬כמו שיש לי היום‪ ,‬בין מה מיני ומה לא‪ .‬בעצמ גם היום‬ ‫אין לי הבחנה ממש ברורה‪ .‬אבל בשום אופן לא תפסתי את זה כרמז למשהו שלא נאמר‪ ,‬אלא‬ ‫כהבעת קירבה)‪.‬‬ ‫הלכנו לישון כשאריאלה באמצע‪ ,‬הנערה השניה מצד אחד שלה ואני מהצד השני‪ .‬גם אני וגם‬ ‫היא היינו עם מכנסיים קצרים או תחתונים‪ ,‬לא זוכר‪( .‬כתוב את הדברים כפשוטם‪ ,‬אל תמשיך‬ ‫להסתבך בהסברים‪ .‬מי שיִקרא יקרא‪ ,‬מי שתקרא תקרא‪ .‬אתה מספיק מודע לעצמך ומספיק‬ ‫למדת לקבל את עצמך בשנים האחרונות כדי להתמודד עם זה‪ ):‬באמצע הלילה התעוררתי‬ ‫והרגשתי את הרגל שלי נוגעת ברגל שלה‪ .‬אולי בגלל זה התעוררתי‪ .‬אני זוכר את המגע הנעים‬ ‫של השערות על הרגל שלה‪ .‬היא שכבה על הגב או על הצד‪ ,‬ואני על הצד עם פנים אליה‪.‬‬ ‫התחלתי לאונן‪ .‬אני לא זוכר אם גם קירבתי את הרגל שלי יותר אל הרגל שלה‪ .‬אחר‪-‬כך הלכתי‬ ‫לשירותים לשטוף את עצמי‪ .‬אני לא זוכר אם שפכתי שם בשק שינה או שהלכתי לסיים את‬ ‫העניין בשירותים‪ .‬המידע הזה נמצא בחלק המודחק של הזיכרון‪.‬‬ ‫למחרת קמנו והיא לא ידעה מזה כלום‪.‬‬ ‫מה שטוב ַּבחטא זה הקטע של “ועונשו”‬ ‫שנתיים אחרי המקרה הכרתי את מה שהפכה להיות סיפור‪-‬האהבה‪-‬ההדדית הראשון שלי‪.‬‬ ‫מכיוון ששיערתי שאני הולך לשכב עם מישהי פעם ראשונה בחיים‪ ,‬כתבתי לאריאלה מכתב‬ ‫ארוך שמתוודה על מה שהיה‪ .‬הרגשתי שאני לא יכול לשכב עם מישהי לפני שאקבל אישור‬ ‫מאריאלה לכך‪ .‬אולי – לטהר את העבר המיני שלי‪ ,‬כדי ש”הפעם הראשונה” תהיה באמת‬


‫החוויה המינית הראשונה‪ ,‬להתנקות לפני שאני מכניס את יחסי המין לחיים שלי‪ .‬נתתי לאהובתי‬ ‫לקרוא את המכתב‪ ,‬אבל אז כבר דברים קרו מהר ולא שלחתי אותו אל אריאלה‪.‬‬ ‫מאז אני מחפש בכל אחת שאני מתקרב אליה עד‪-‬כדי‪-‬לספר את התגובה שלה לסיפור‪ .‬אהובה‬ ‫אחת אמרה לי שאני מספר את זה כי אני רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר‪ .‬היא צדקה‪ ,‬חלקית‪ .‬אני‬ ‫לא רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר‪ .‬אני כן רוצה שיגידו לי שהייתי בסדר‪ .‬אני לא רוצה שיגידו‬ ‫לי את זה‪ .‬אני רוצה שיגידו ואני גם רוצה שיכעסו עלי ושני הדברים האלה לא מסתדרים ביחד‬ ‫באופן קוהרנטי ולא אכפת לי‪.‬‬ ‫בדיעבד אני מבין את ההשפעות שהיו לסיפור הזה עלי‪ ,‬אולי לא את כולן‪ .‬עד גיל מסוים הייתי‬ ‫מאונן ולא הרגשתי עם זה שום דבר רע‪ .‬החל מזמן כלשהו התחלתי להרגיש רע עם כל פעם‬ ‫שאוננתי‪ ,‬התקשרו לזה הרבה רגשי אשמה‪ .‬לא זכרתי מה היתה נקודת השינוי‪ ,‬הדחקתי אותה‪,‬‬ ‫אבל לפני כמה חודשים כשקראתי שוב את המכתב שכתבתי לה אז‪ ,‬קיבלתי אישור להשערה‬ ‫שלי שזה קרה בגלל מה שהיה‪ .‬השפעה אחרת – נוזל הזרע נתפס אצלי כמשהו מאוד מגעיל‪,‬‬ ‫משהו שאם הוא חס וחלילה נוגע בגוף של מישהי הוא מלכלך אותה‪ ,‬אולי מטמא אותה‪ .‬יש‬ ‫לכך עוד סיבות (בין השאר החוויה המכוננת הראשונה שסיפרתי עליה)‪ ,‬אבל אני משער שזה‬ ‫קשור בקשר חזק לשם‪.‬‬ ‫לפני פחות משנה החלטתי להביא לאריאלה את המכתב שלא נשלח (שלא נסלח)‪ .‬מצאתי את‬ ‫הטלפון שלה‪ ,‬דיברנו וקבענו שאני יביא לה לקרוא ויום אח”כ ניפגש ונדבר‪ .‬ביום שאח”כ‬ ‫היא לא ענתה לטלפונים ממני‪ .‬יכול להיות שהיה טעות לתת לה את המכתב‪ ,‬שנתינת המכתב‬ ‫פגעה בה שוב‪ .‬במחשבות בעקבות זה הבנתי שההשפעה שהיתה לחוויה הזאת עלי – השפעה‬ ‫ספציפית בדברים שתיארתי למעלה ודברים אחרים והשפעה כללית בכך שהוא הכניס לי רגשי‬ ‫אשמה לכל יחסי מין מאז (לא רק בגלל זה‪ ,‬אבל גם בגלל זה) – היא מחיר שאני משלם על‬ ‫מה שהיה‪ .‬ואני שמח לשלם את המחיר הזה‪ ,‬כי הוא מאפשר לי לסבול בגלל מה שהיה ובכך‬ ‫להרגיש שאני מכפר על זה‪ ,‬יוצר אפשרות של סליחה לעצמי‪.‬‬ ‫כתבתי לעצמי אחרי שנתתי לה את המכתב‪ :‬השאלה היא אם כבר סיימתי לשלם‪ ,‬כבר שילמתי‬ ‫כלוַדא ששילמתי את מלוא‬ ‫מספיק‪ ,‬או עוד לא‪ .‬נתינת המכתב‪ ,‬כמו שהוא היה כתוב‪ ,‬כמוה ְ‬ ‫המחיר‪ .‬אני מפסיד את החיבה וההערכה של אריאלה‪ ,‬וככה מפסיד בדיעבד את הקשר איתה‬ ‫– קשר שלתפיסתי לא הייתי ראוי לו אחרי מה שעשיתי‪ ,‬שהשגתי אותו ברמאות‪ ,‬כי היא לא‬ ‫ידעה ולכן היא חשבה שאני בנאדם טוב‪.‬‬ ‫קיבלתי את העונש שלי‪ ,‬סיימתי לשלם על הפשע‪ ,‬בכך שעכשיו היא שונאת אותי‪ .‬בכך שעכשיו‬ ‫היא חושבת עלי אחורה ֵאל העבר לרעה‪ ,‬והפסדתי בדיעבד את הידידות שלה‪.‬‬ ‫לאחר כל זה‪ ,‬אני יכול עכשיו להגיד לעצמי‪ ,‬לפחות באופן שכלי אבל אולי לא רק‪ ,‬שכן הייתי‬ ‫ראוי לקשר איתה‪ .‬שהמעשה לא היה כל כך חמור עד כדי להפסיד בגללו את כל הקשר‪ ,‬ושזכיתי‬ ‫ַּבקשר גם בזכות חלקים טובים בי ודברים טובים שעשיתי לה וכלפיה‪ ,‬והם מכסים לפחות‬ ‫באופן חלקי על המעשה הרע‪.‬‬

‫*‬ ‫המקום‪ :‬כל מקום‪ .‬הזמן‪ :‬כל זמן‪ .‬הדמות הראשית‪ :‬אני‪ .‬כתבתי את שתי החוויות בסדר הפוך‬ ‫מהסדר הכרונולוגי שלהן‪ ,‬כי בשלב מוקדם יותר של החיים הבנתי עד כמה היתה לי משמעותית‬ ‫החוויה הראשונה שתיארתי וכיצד היא השפיעה עלי‪ ,‬ורק יותר מאוחר הבנתי את זה לגבי‬ ‫החוויה האחרת‪ .‬לא צריך להיות מומחה גדול לפסיכואנליזה כדי לדעת שהבנתי קודם את‬ ‫ההשפעה של “גיורא”‪ ,‬בגלל שהיה לי קל יותר להיות מודע לחוויה הזאת ולעכל אותה – היא‬ ‫לא אומרת עלי דברים רעים‪.‬‬ ‫היחס שלי למין ולמיניות עוצב‪ ,‬כמובן‪ ,‬ע”י דברים נוספים מלבד שתי החוויות האלו‪ .‬גם ע”י‬ ‫חוויות אחרות וגם על ידי אלמנטים שונים בתרבות מסביב‪ .‬עד לפני פחות משנה חשבתי שהיה‬ ‫לי מזל גדול בכך שהחוויות המיניות הראשונות שלי היו טובות‪ ,‬בתוך קשר טוב ומקבל ומעצים‬ ‫(גם אם אז עוד לא הכרתי את המילה הזאת)‪ .‬אבל עכשיו אני חושב שאולי החוויה המינית‬ ‫הראשונה שלי היתה זו עם אריאלה ביער בלילה‪ .‬אני לא יודע מה לחשוב‪ .‬ניסיתי למחוק אותה‬ ‫כ»פעם ראשונה» בטרם תהיה הפעם הראשונה הממשית ע”י מכתב ההתוודות הזאת בפניה‬ ‫(תא הוידוי הראשון שבניתי לי היה בתוך חבילת עיתונים‪ ,‬עם מוזיקה של ה‪ – doors‬חשבתי‬ ‫אז שהצלחתי להבין מה היא הצעקה של הפרפר)‪ ,‬וכאשר לא עשיתי את זה (כי לא שלחתי את‬ ‫המכתב) ניסיתי פשוט להדחיק אותה‪.‬‬ ‫היתה לשתי החוויות גם השפעה משותפת‪ .‬בעקבותיהן הפין (אין אף שם מוצלח לאיבר הזה)‬ ‫נתפס אצלי כמשהו מלוכלך‪ ,‬מלכלך‪ ,‬מטמא‪“ .‬גיורא” השתמש בו כדי לפגוע בזו שאהבתי‬ ‫ולהשפיל אותה‪ .‬השימוש שלי בפין ליכלך את אריאלה – לא פיזית‪ ,‬אבל במחשבה שלי‪.‬‬ ‫אותן כמה דקות בתחילת הקשר שלנו הכתימו את כל הידידות הקרובה שהיתה בינינו שנה‬ ‫ויותר אח”כ‪ .‬הפין הפך לדבר מלוכלך‪ ,‬ויותר מכל התוצר המיני שיוצא ממנו‪ .‬בביקורת על‬ ‫פורנוגרפיה אומרים שסצנות בהן גברים שופכים בפה של אישה או עליה הם אמצעים להביע‬ ‫שליטה של הגבר והשפלה של האישה‪ .‬אני לא זקוק לתרבות הפורנוגרפית כדי להרגיש ככה‪.‬‬ ‫אני חושב על קשר אהבה טוב שהיה לי בשנים האחרונות – כמה הרבה לקח לי עד שהסכמתי‬ ‫שהיא תיגע בפין שלי‪ ,‬וכמה הרבה היה דרוש כדי להסכים שהיא תעשה את זה עם הפה שלה‪.‬‬ ‫פעם ראשונה שהתחבקנו ערומים‪ ,‬ועמד לי‪ ,‬וזה ליכלך אותה‪ ,‬והתנצלתי על כך והיא אמרה‬ ‫שלא צריך להתנצל והיה לי קשה להאמין שהיא מדברת בכנות‪ ,‬למרות שתמיד היא כנה‪ .‬אני‬ ‫חושב על הלילות שהלכנו לישון ביחד ולבשתי שני זוגות תחתונים כדי לא ללכלך – לטמא את‬ ‫האהבה שלי – מתוך זיקפה בלילה מבלי שאשלוט בכך‪.‬‬ ‫ועל מישהי חכמה מאוד שכשדיברתי איתה בהתלהבות על הספר “מיתוס היופי“ היא אמרה‬ ‫“אתה חושב שלנו הנשים קל כל כך לקבל את הגוף שלנו? שלא הייתי צריכה לעשות הרבה‬ ‫עבודה כדי לקבל את הגוף שלי?“ ושלחה אותי ללמוד לאהוב את הגוף שלי מול המראה‪ ,‬כן‪,‬‬ ‫גם את האיבר ההוא‪ ,‬ונתנה לי תרגילים כדי לקבל אפילו את התוצר ההוא שלו‪.‬‬ ‫ולא מדובר רק על הפין‪ ,‬אלא גם על המין‪ .‬המיניות של גיורא שימשה כדי להשפיל את אהובתי‪,‬‬ ‫ומתוך התשוקה המינית שלו הוא ניצל אותה‪ .‬הפעם הראשונה שהתעוררתי ליד מישהי והרגשתי‬ ‫גירוי מיני‪ ,‬שם ביער‪ ,‬גרמה לי לעשות את הדבר הזה‪ .‬גיורא התייחס אליה כאובייקט מיני‬


‫ובכך שיטח אותה‪ ,‬התעלם מהנפש והעומק שלה‪ .‬וכך גם אני עשיתי כלפי אריאלה ביער‪ .‬היא‬ ‫סמכה עלי‪ ,‬הסכימה להתקרב אליי‪ ,‬לתת בי אמון (בכך שרצתה לישון לידי)‪ ,‬חשבה שאני‬ ‫משהו אחר ממה שהייתי‪ .‬ואני הוכחתי שהיא טעתה כשהיא נתנה בי אמון‪.‬‬ ‫‪----‬‬‫כתבתי קודם שאני לא מסוגל לדבר על אריאלה‪ ,‬ובעצמ על המיניות שלי בכלל‪ ,‬בפורום‬ ‫פתוח כמו זה מבלי לחשוב איך אני נשמע‪ .‬אולי באופן כללי אני יכול לכתוב את הדברים‬ ‫רק בגלל שעזבתי את ת”א‪ ,‬ואני יכול יותר לבחור עכשיו את האנשים שאני פוגש‪ .‬והאנשים‬ ‫שאני קרוב אליהם יש בי אמונה שיקבלו אותי ויַבינו‪ .‬ואני חושב על איך שעיצבתי את שני‬ ‫הסיפורים על עצמי – את הסיפור בו אני הגיבור הטוב והשונה ואת הסיפור בו אני הגיבור‬ ‫הרע‪ ,‬והנורמלי – וכמה מילים בניתי מסביב כך שלא נתתי לגיטימציה לקורא‪/‬ת לכעוס עלי‪,‬‬ ‫וכמה התגוננתי מהקוראת הפוטנציאלית‪ ,‬והאם במקום להצליח ליצור שיח אחר וכנה יותר‬ ‫ויותר מודה בחולשות בקרב בנים פמיניסטים – בעצם גם הקשתי על יצירת שיח כזה‪ .‬אבל זה‬ ‫כמה שאני יכול‪.‬‬ ‫ולא כתבתי לטקסט הזה מסקנה ברורה‪ .‬חשוב לי להשאיר אותו מבולבל‪ ,‬וחשוב לי לא למחוק‬ ‫את החלקים שכתבתי מתוך עייפות וחוסר שליטה במקלדת‪ ,‬כי אחרת לא הייתי כותב‪“ .‬אם‬ ‫נוקזתי ממנה כמו שגאתה בי – מוטב”‪ .‬היַם יותר רגוע עכשיו‪ ,‬עבדתי מספיק על החוויות‬ ‫האלה בחיים כדי להיות פחות מבולבל ויותר שלם‪ ,‬אבל הן לא ינוקזו לגמרי אף פעם‪ ,‬גם לא‬ ‫כשהסוד הזה יֵצא עכשיו‪ .‬אני גם לא רוצה שזה יקרה‪.‬‬

‫«בן‪-‬רגע הבין את האמת‪ :‬פרצופו‬ ‫של הדרקון שבבריכה היה בבואת‬ ‫פניו שלו! לא היה ספק בכך‪.‬‬ ‫הוא הפך ל דרקון בשעה שיָשן!‬ ‫כשחשב על כך‪ ,‬נשא הדרקון‬ ‫המסכן‪ ,‬שהיה פעם יוסטס‪ ,‬את‬ ‫קולו ופרץ בבכי‪ .‬דרקון רב‪-‬עוצמה‪,‬‬ ‫הבוכה בדמעות‪-‬שליש לאור הירח‬ ‫בעמק נטוש‪ ,‬הם מחזה וקול‬ ‫שקשה להעלותם על הדעת‪».‬‬

‫ורד ואני‬ ‫מאת‪ :‬רונאל ברזילי‬ ‫אני לא בדיוק יודע באיזה שלב של ההתבגרות‬ ‫התחילו השיחות על מין‪ ,‬בהתחלה השיחות היו‬ ‫מאוד חשאיות‪ ,‬משהו כזה שאסור לדבר עליו כי‬ ‫הוא גס‪ ,‬בשלב מאוחר יותר המין עבר סוג של‬ ‫חילון כשהתחילו הבדיחות המפורשות על הנושא‪,‬‬ ‫אבל זאת עדיין היתה רק עוד צורה להתמודד‬ ‫בצורה עקיפה עם הנושא הכה מביך הזה‪.‬‬ ‫כשהייתי בן ‪ ,23‬מרבית חבריי וחברותיי כבר‬ ‫קיימו יחסי מין‪ ,‬ומכל כיוון שמעתי סיפורים‬ ‫על מין ועל זיונים‪ .‬היה לי קשה להיות בחוץ‪,‬‬ ‫הרגשתי שזה מועדון אקסקלוסיבי‪ ,‬שכל מי שכבר‬ ‫קיים יחסי מין נמצא בו‪ ,‬ויודע דברים שאף אחד‬ ‫אחר לא יודע‪ ,‬ועד שאני לא אעבור את החוויה‪,‬‬ ‫אני לא חלק‪ ,‬ויכולים לספר לי כמה שרוצים על‬ ‫זה‪ ,‬אבל זה לא כמו הדבר האמיתי!‬ ‫הכרתי את ורד בפורום באינטרנט‪ ,‬והיא היתה‬ ‫הראשונה שאיתה שכבתי‪ .‬מהרגע הראשון היא‬ ‫הקסימה אותי‪ ,‬משהו בנועזות שלה‪ ,‬בבשלות‬ ‫שלה‪ ,‬אני הייתי (ועודני) ילד‪ .‬יש משהו מאוד‬ ‫מרגש ומסעיר בקשר אינטרנטי‪ ,‬עם מישהי‪,‬‬ ‫זה הפוטנציאל למשהו שמעבר‪ ,‬קיימת סוג של‬ ‫התרגשות מינית ממש אף על פי שזאת מישהי‬ ‫שמעולם לא פגשת‪ ,‬ודווקא בגלל זה‪ ,‬כי באותו‬ ‫רגע עדיין הכל פתוח‪ .‬ורד ואני דיברנו בערך‬ ‫חודש בטלפון לפני שנפגשנו‪ ,‬והיינו כבר מאוד‬ ‫קרובות‪.‬‬ ‫אני זוכר את הערב בו נפגשנו בבהירות רבה‪,‬‬


‫היא גרה בחיפה באותו זמן‪ ,‬ונסעתי אליה בטרמפים‬ ‫בערב שישי ממשגב‪ .‬הגעתי עם טרמפ עד לטכניון‬ ‫ומשם לקחתי מונית‪ ,‬ירדתי בגשר‪ ,‬והגעתי אליה‬ ‫הביתה‪ .‬היה מוזר לראות אותה פתאום‪ ,‬משהו מאוד‬ ‫מציאותי‪ .‬ידעתי שהיא מושכת בעיניי גם נפשית וגם‬ ‫פיזית‪ .‬אכלנו ועלינו אליה לחדר‪ ,‬שכבנו על המיטה‬ ‫הענקית שלה שמענו מוזיקה הייתי נבוך מהקירבה‬ ‫הפתאומית מהדיסוננס שבין לדבר עם מישהי בטלפון‬ ‫לבין להיות איתה שם‪ .‬הסרט שתיכננו לראות «חמשת‬ ‫החושים» עמד להתחיל ולכן נשכבנו על גבנו‪ ,‬שלחתי‬ ‫את ידי וחיבקתי ואז התחלנו לגעת אחת בשני‪ ,‬שלב‬ ‫שבשבילי היה מאוד נכון ונעים‪.‬‬ ‫דברים התחילו לקרות בקצב מאוד מהיר‪ ,‬מאוד יכול‬ ‫להיות שאם הייתי יודע כיצד ארגיש אח»כ הייתי‬ ‫מנסה לפחות להאיט את הקצב‪.‬‬ ‫ורד לא ביזבזה זמן וכעבור מספר דקות כבר היתה‬ ‫עירומה לחלוטין‪ ,‬ואני הייתי בשוק‪ ,‬בתוך כל‬ ‫הסיטואציה הזאת היה לי קשה‪ ,‬הייתי מבולבל‪ ,‬ולא‬ ‫לגמרי הבנתי מה מצופה ממני לעשות‪ ,‬היא האיצה בי‬ ‫ושכבנו‪ .‬מתישהו באמצע שאלתי אותה אם היא רוצה‬

‫אולי שנעשה הפסקה ונלך לטייל או נלך להתנדנד‬ ‫קצת‪ ,‬אמירה שנשמעת הזויה‪ ,‬אבל הרגשתי שממש צריך‬ ‫עוד זמן! כל הזמן הזה של הטלפון‪ ,‬ועדיין כשפגשתי‬ ‫אותה לראשונה היא הרגישה לי קצת זרה‪.‬‬ ‫לאחר מכן שכבנו במיטה בחושך והיה לי חם מדי‬ ‫והזעתי‪ ,‬דיברנו ושאלתי אותה אם זה אומר שאנחנו‬ ‫ביחד‪ ,‬היא צחקה ואמרה שלא‪ ,‬שזה סתם היה בשביל‬ ‫הכיף‪« .‬אז מה זה אומר‪ ,‬לגבי מה שהולך להיות‬ ‫מעכשיו בינינו?»‪ ,‬והיא אמרה בצורה מאוד טבעית‬ ‫ופשוטה שהכל ממשיך כרגיל אבל לפעמים כשבא אז‬ ‫יכול להיות כיף‪ .‬אבל בשבילי זה היה אחרת‪ ,‬אני‬ ‫זוכר שנסעתי ביום שבת בבוקר‪ ,‬אל סבא וסבתא‬ ‫שלי‪ ,‬מורד‪ ,‬המחשבה הראשונה היתה‪ ,‬איזה מגניב זה‬ ‫שמישהי רצתה אותי רק בשביל סקס‪ ,‬אח»כ כשחזרתי‬ ‫הביתה הסתגרתי ובכיתי‪ .‬הרגשתי שהחוויה היתה‬ ‫בשבילי קשה נפשית‪ .‬הרגשתי ניכור עצום‪ ,‬והיה לי‬ ‫קשה עם הדחייה‪ ,‬הרגשתי מרומה‪ ,‬ואולי זה הסוד‬ ‫הענק‪ ,‬שמין זה בסה»כ מין‪ .‬ההחלטה העיקרית אליה‬ ‫הגעתי באותו לילה שיחסי מין בצורה כזאת אני לא‬ ‫רוצה יותר לחוות לעולם‪.‬‬

‫לאחר אותו לילה הקשר ביני לבין ורד הלך והתרופף‪,‬‬ ‫היה לי קשה איתה וקשה עם האי התייחסות הכוללת‬ ‫לכל מה שהיה‪ .‬פגשתי אותה עוד מספר פעמים‪ ,‬אבל‬ ‫מעולם לא הצלחנו לשקם את מה שהיה בינינו לפני‬ ‫כן‪.‬‬ ‫אני גיליתי מחדש את המין כעבור מספר שנים‪ ,‬אבל‬ ‫הפעם זה נעשה בצורה הנכונה בשבילי ‪ -‬לאט לאט‬ ‫אבל עם המון ביטחון שזה הדבר הנכון‪.‬‬


‫ניכור ושיעבור‪ -‬שרשור בפורום‬ ‫פמיניסטים בתפוז‬ ‫קומונה אינטרנטית של בנים פמיניסטים‪ :‬הקומונה (באתר «תפוז») היא מקום בטוח בשביל‬ ‫בנים פמיניסטים‪ ,‬שבו אפשר להחליף חוויות‪ ,‬סיפורים‪ ,‬מאמרים‪ ,‬דעות‪ ,‬לשמוע ולתמוך‬ ‫אחד בשני‪.‬‬ ‫כל מה שצריך לעשות כדי להצטרף זה לגלוש ל‬ ‫‪http://communa.tapuz.co.il/malefem‬‬ ‫ולבקש להצטרף‪ .‬אם אין לך שם משתמש בתפוז אז צריך קודם להירשם לתפוז‪ :‬לגלוש‬ ‫לכאן‬ ‫‪http://www.tapuz.co.il‬‬ ‫וללחוץ על הקישור למעלה שאומר «רישום לתפוז אנשים»‪.‬‬ ‫תמיכה טכנית ביישום הצעדים הנ»ל אפשר לקבל אצל יוסי בכתובת האימייל‪jooxz@ -‬‬ ‫‪yahoo.co.uk‬‬ ‫נשמח מאוד אם תצטרפו אלינו לקומונה (וכמובן שאתם מוזמנים להזמין גם חברים‬ ‫שלכם)‪.‬‬



‫כמה מילים על המיניות העצמית שלי‬ ‫שכבתי במיטה‪ ,‬מכוסה בשמיכה‪ ,‬וקראתי את הספר של גילי פליסקין‬ ‫על אוננות נשים («דברים שרציתי לגעת‪ :‬מבט אינטימי לעולם המיניות‬ ‫העצמית של נשים»)‪ .‬זה ספר מקסים‪ ,‬שמציג בצורה נועזת‪ ,‬פתוחה‬ ‫וישירה‪ ,‬חמה ונוגעת‪ ,‬חוויות של נשים שקשורות באוננות שלהן‪.‬‬ ‫גילי מקדישה פיסקה בהקדמה לספר כדי להזמין אותי‪ ,‬הקורא‬ ‫ ‬ ‫הגבר‪ ,‬להשתתף בחוויה ובמסע שהספר יוצר‪ .‬לנצל את הקריאה לא‬ ‫כדי להציץ ל‪ ,...‬אלא כדי להציץ פנימה אל תוך נפשי שלי‪ ,‬ללמוד‬ ‫על עצמי דרך החוויות המתוארות‪ .‬זו הזמנה שמתאימה לי מאוד‪ :‬בדיוק‬ ‫בשביל זה לקחתי את הספר ליד‪ .‬אני מרגיש מוזמן למסע אינטימי‪,‬‬ ‫וטוב לי‪.‬‬ ‫משהו קורה לי תוך כדי הקריאה‪ .‬כאמור‪ ,‬הקריאה בספר היא‬ ‫ ‬ ‫סוג של מסע אינטימי‪ ,‬וכאמור‪ ,‬אני משתתף במסע הזה מתוך החמימות‬ ‫הביתית של המיטה‪ .‬והמסע הזה סובב כולו סביב החקירה של המיניות‬ ‫העצמית‪ ,‬וזה מסע של גילוי שהוא לעתים גם מעורר ומחרמן‪ ,‬ופה‬ ‫ושם עולה החשק לגעת בעצמי‪ .‬ללוש את הזין‪ ,‬ללטף את הביצים‪,‬‬ ‫לעסות את פי הטבעת‪ .‬לאונן‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬אני יכול לשער שלו הייתי אשה לא היה דבר טבעי‬ ‫ ‬ ‫מזה‪ .‬הספר הרי לא כתוב כאיזה מחקר מרוחק ומנוכר‪ ,‬אלא כמבט‬ ‫אינטימי‪ .‬ברור גם שהוא נכתב מתוך רצון לעודד נשים להיפתח להנאה‬ ‫שאוננות יכולה להסב להן‪ ,‬ולחקור אותה מתוך הקריאה‪ .‬אבל אני הרי‬ ‫גבר‪ .‬לא סתם גבר‪ .‬גבר הטרו‪ .‬וזה עושה את הדברים הרבה פחות‬ ‫פשוטים‪.‬‬ ‫בפיסקה שבה גילי מזמינה אותי‪ ,‬הקורא הגבר‪ ,‬אל הספר‪,‬‬ ‫ ‬ ‫היא מתייחסת במרומז לאוננות של גברים‪ .‬היא מציינת שהרבה פעמים‬ ‫אוננות של נשים משמשת כלי לגירוי מיני של גברים‪ ,‬ומבקשת ממני‬ ‫לזכור שהספר לא נכתב כטקסט פורנוגרפי‪ .‬הבקשה הזו הוגנת ומקובלת‬ ‫בעיני‪ ,‬אבל היא משאירה אצלי שאלות פתוחות‪ ,‬שקצת מבלבלות אותי‪.‬‬ ‫הקריאה בספר היא באמת שונה מאוד עבורי מהקריאה בטקסט‬ ‫ ‬ ‫פורנוגרפי (אני קורא כאלו לא מעט)‪ .‬מאוד ניכר שהוא לא נכתב כדי‬ ‫לגרות‪ ,‬וגם בחלקים שמעוררים אותי‪ ,‬העוררות שהוא יוצר בי היא‬ ‫שונה‪ .‬יש בה משהו יותר משתתף‪ ,‬פחות מסתכל מהצד‪ ,‬יותר חמים‬ ‫ופחות «מזיל ריר»‪ .‬גם באוננות שמתבקשת עבורי מהחוויה של הקריאה‬ ‫יש משהו לא כל כך ממוקד‪-‬מטרה‪ .‬משהו יותר רך‪ .‬יותר נשי אולי‪.‬‬ ‫ועדיין‪ ,‬אני גבר הטרו שמאונן עם סיפורים אינטימיים‪,‬‬ ‫ ‬

‫אישיים‪ ,‬של נשים על המיניות שלהן‪ .‬סיפורים שלא נועדו לגרות‬ ‫אותי‪ .‬ואני לא בטוח איך להתייחס לזה לאור הבקשה ממני‪ ,‬הקורא‬ ‫הגבר‪ ,‬בהקדמה‪ .‬מצד אחד יש לי תחושה שזה באמת כשר‪ ,‬שיש הבדל‬ ‫עדין אבל קריטי בין מה שאני עושה לבין התייחסות לחוויות האישיות‬ ‫שמתוארות כאל טקסט פורנוגרפי‪ .‬התחושה היא שהאוננות שלי היא‬ ‫סוג של השתתפות בחוויה של בנות האדם שמספרות לי מבין הדפים‬ ‫על החוויות והתחושות שלהן‪ ,‬שהיא מכבדת אותן ולא מנצלת אותן‪,‬‬ ‫ושבלעדיה הקריאה שלי תהיה מרוחקת מדי‪ ,‬לא שלמה‪ .‬אבל מצד שני‬ ‫אני יכול להרגיש את העין הפמיניסטית המדומיינת צופה בי ונוזפת‪:‬‬ ‫אתה משתמש בחוויות אישיות של נשים ככלי לגירוי המיני שלך!‬

‫כמה קור וניכור יש במילים הללו‪ :‬ניצול‪ .‬שימוש‪ .‬כלי לגירוי‪.‬‬ ‫איזו תפיסה אינסטרומנטלית של המיניות הגברית‪ ,‬המיניות שלי‪,‬‬ ‫עולה מתוכן‪ .‬אני נזכר בויכוח שהייתי נוכח בו לפני כמה זמן‪ ,‬על‬ ‫הבעייתיות שבאימוץ‪-‬לכאורה של דפוסים גבריים במיניות לסבית‪-‬‬ ‫קווירית‪-‬רדיקלית‪ .‬דיברו שם על השאלה האם שימוש בדילדו הוא חיקוי‬ ‫של איבר מין גברי‪ ,‬של זין‪ .‬עלתה שם הטענה שלא‪ :‬שדילדו לא חייב‬ ‫להיות פאלוס‪ ,‬שחדירה יכולה להיות רק חדירה‪ ,‬ולא יותר מזה‪ .‬רציתי‬ ‫לומר‪ ,‬והתביישתי‪ ,‬שגם זין לא חייב להיות פאלוס‪ .‬לפעמים זין הוא‬ ‫רק זין! וגם גבר הוא רק גבר‪.‬‬ ‫מתוך המחשבות הללו‪ ,‬יש קטעים בספר שהקריאה שלהם מזמנת‬ ‫ ‬ ‫לי תחושות קצת מוזרות‪ .‬אחת המשתתפות מספרת שבנעוריה התחושה‬


‫שלה היתה שאוננות של בנים היא באיזשהו אופן מוכרת ולגיטימית‪,‬‬ ‫בעוד אוננות של בנות היא מעין סוד מביך ומביש‪ ,‬ולא מדובר‪.‬‬ ‫בעצם הקריאה של הקטע הזה‪ ,‬החוויה שלי היא תמונת ראי של מה‬ ‫שמסופר‪ :‬אוננות של נשים מקבלת לגיטימציה‪ ,‬היא נתפסת כפעילות‬ ‫מענגת‪ ,‬משחררת ומעצימה‪ .‬את האוננות שלי‪ ,‬כגבר‪ ,‬אני חווה כמשהו‬ ‫מפוקפק‪ ,‬מוטל בספק‪ ,‬שלא בטוח שהוא ראוי לבוא בקהל של קבוצת‬ ‫ההתייחסות הפמיניסטית‪ ,‬הפוליטית‪ ,‬שלי‪.‬‬ ‫אני מרגיש שבכתיבה של הטקסט הזה אני הולך על חבל דק‪ .‬אני מגלה‬ ‫לאחרונה שהמיניות העצמית שלי היא לא בהכרח ז ִַי ִנית‪ ,‬ושגם כשהיא‬ ‫ז ִַי ִנית היא לא בהכרח פאלית‪ .‬זין אינו פאלוס‪ .‬לא תמיד‪ .‬אני כותב‬ ‫מתוך רצון לתת מקום לצד הזה במיניות שלי‪ ,‬החדש‪ ,‬המתעורר‪ ,‬זה‬ ‫שיכול להתגרות מטקסט בלי «להשתמש בו כאובייקט לגרוי»‪ .‬יש כאן‬ ‫הבדל עדין שאני לא מרגיש שאני מסוגל להסביר עד הסוף‪ ,‬אבל הוא‬ ‫נוכח עבורי ואני רוצה לעמוד עליו‪.‬‬ ‫אבל אני לא רוצה ליצור את הרושם שרק ככה נראית המיניות‬ ‫ ‬ ‫העצמית שלי‪ .‬גם כעת (ואני לא יודע מה יהיה בעתיד)‪ ,‬המיניות‬ ‫העצמית מהסוג הזה היא אלטרנטיבה חיוורת ושברירית לצד השני‪,‬‬ ‫הדומיננטי הרבה יותר‪ ,‬זה שבא לידי ביטוי כשאני מאונן עם טקסטים‬ ‫פורנוגרפיים‪ .‬זהו הצד האינסטרומנטלי של להשתמש ולזרוק‪ ,‬לגמור‬ ‫ולסגור‪ .‬כשאני רוצה ללכת עם האוננות שלי «עד הסוף»‪ ,‬הצד הזה‬ ‫הוא (לפחות כעת) האופציה הבלעדית‪ .‬אני לא רוצה להתכחש לצד‬ ‫הזה‪ .‬יכול להיות שמה שאני מנסה לעשות זה ליצור רצף שבו הצד‬ ‫הפאלי‪-‬פורנוגרפי יותר הוא אפשרות אחת מבין כמה אפשרויות‪ ,‬ושיש‬ ‫לי את היכולת לבחור ביניהן בהתאם למה שנכון ברגע ובסיטואציה‪.‬‬ ‫ועל המיניות הזוגית שלי‪ ,‬שהיא נושא מורכב הרבה יותר‪ ,‬לא התחלתי‬ ‫לכתוב‪.‬‬ ‫אני רוצה להגיד תודה לגילי פליסקין המגניבה והנועזת‪ ,‬ולכל הנשים‬ ‫האמיצות שהשתתפו איתה בכתיבה של הספר‪ ,‬על המחשבות והתהיות‬ ‫הללו שהקריאה בו פתחה לי‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫שאול (שם שאול)‪2007/6/13 ,‬‬

‫רגע של כנות ‪ /‬אורי ביתן‬

‫המקלדת היא המשך ישיר של הזין שלי‬ ‫מחוברת ישר בשרשרת לטבעת נעוצה בזין שלי‬ ‫וכשאני כותב שיר או מכתב‬ ‫אני מזיין‬

‫הזין שלי הוא המשך ישיר ללב שלי‬ ‫מחובר ישר בשרשרת לחור בלב שלי‬ ‫וכשאני מזיין‪ ,‬את התחתונים כמובן‬ ‫אני אוהב‬

‫הלב שלי הוא המשך ישיר של הראש שלי‬ ‫מחובר ישר בחוט חשמל אל הראש שלי‬ ‫וכשאני אוהב חולם או כואב‬ ‫אני חושב‬

‫הראש שלי הוא המשך ישיר של העינים שלי‬ ‫נשפך לתעלה שמתנקזת לעינים שלי‬ ‫וכשאני חושב על משהו בכלל‬ ‫אני מביט‬


‫העינים שלי הן המשך ישיר של האזניים שלי‬ ‫מחוברות בשרשרת לחורים בתנוכי האזניים שלי‬ ‫וכשאני מביט ביופי או בכיעור‬ ‫אני עונד עגילים‬

‫האזנים שלי הן המשך ישיר של הפה שלי‬ ‫מחוברות בתהום שקופה אל הפה שלי‬ ‫וכשאני מעביר מתכת בבשר התנוך‬ ‫אני מדבר‬ ‫הפה שלי הוא המשך ישיר של העור שלי‬ ‫מחובר באלף חוטי בשר אל העור שלי‬ ‫וכשאני מדבר‪ִ ,‬אתך או עם אחרת‬ ‫אני נוגע‪.‬‬ ‫לכן אני מין ומספר‪ ,‬אהבה ומגדר‬ ‫מטרד מיני באמצע הככר‬


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.