אחדות
الوحدة
אלטרנטיבה כתב-עת של הארגון האנרכו-קומוניסטי "אחדות" בישראל-פלסטין
גיליון — 5חורף 2014
2
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
תוכן הענינים
4 7
אבא עני ,ילד עני /גיא מור
עושר ,עוני ודרכים ביקורתיות לחשוב עליהם
קומוניזם סמכותני ומחנה העונשין מורדוביה /דניאל אלסון אנרכיזם קומוניסטי‘ ,קומוניזם’ סמכותני וההבדלים ביניהם
8 10 12 13
רוח ללא תקנון :כמה מילים בעקבות יממה בקיבוץ סמר /יוליה כסלו
רשמים מביקור בקיבוץ “סמר” בערבה
בלי אלוהים ,בלי מנהל ובלי בעל :הקבוצה האנרכה-פמיניסטית הראשונה בעולם
סקירה היסטורית של פעילותה של הקבוצה האנרכה-פמיניסטית הראשונה בעולם בסוף המאה ה 19-בארגנטינה
הגיגים פסיכולוגיים על פעילות מהפכנים /אילן שליף הגיג-ים של פסיכולוג ופעיל חברתי ותיק על פעילות אקטיביסטית
מפעל חייו של האנרכיסט עומאר עזיז והשפעתו על התארגנות עצמית במהפכה הסורית /לילה שרומס בעקבות מותו של האנרכיסט הסורי עומאר עזיז
16 19
על התופעה של עבודות חרטא /דיוויד גרייבר
האנרכיסט האמריקני פרופ’ דיוויד גרייבר על “עבודות חרטא” בכלכלה הקפיטליסטית
מאפיה אנרכיסטית בפריז
סיפורה של המאפייה הקואופרטיבית “כיבוש הלחם”
צור קשר אתרunityispa.wordpress.com : פייסבוק :אחדות ,בית ספר למדעי החופש מיילispaunity@gmail.com :
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
3
מי אנחנו? אחדות -אנו ארגון אנרכיסטי קומוניסטי הפועל בישראל-פלסטין .מטרת הארגון היא איחוד המאמצים בתוך התנועה האנרכיסטית והחירותנית של הגורמים השואפים ליצירת קומוניזם ליברטרי (חירותני ,לא ממסדי). הארגון מבקש לקדם תהליך מהפכני בו מועצות ואיגודים חופשיים ,ועדים ,קומונות ,ארגוני עובדים ,אחוות סטודנטים וכיוצא באלו, הנוקטים בעיקרון הניהול העצמי ,ימוטטו את הסדר הקפיטליסטי ואת המדינה ויחליפו אותם בחברה חופשית שתהיה מאורגנת על בסיס צרכי האוכלוסיה ורצונותיה.
עקרונות ומטרות מטרתנו העיקרית היא בנייה של חברה המבוססת על עקרונות של חופש ,ניהול עצמי ,ארגון עצמי, סולידריות ופדרליזם .הארגון «אחדות» נאמן לעקרונות שהוא מפיץ :שוויון ,אחווה ,העדר שלטון ,חופש מכל כפייה ,חופש אמונה ,עזרה הדדית ,חופש בחירה וגיוון .בהתאם לעקרונות אלה ,הארגון קורא למאבק בסדר הקפיטליסטי והמדיני ,בפשיזם ,בגזענות ,בסקסיזם ,באפליית להטבא”ק ,בכיבוש ובאימפריאליזם ,במלחמות, בהרס הסביבה וכיוצא באלו.
אנרכיזם הוא התפיסה החברתית של התנועה .אנרכיזם
הוא רעיון חברתי השואף לארגון-מחדש מהפכני של החברה .אנרכיסטים מתנגדים למנגנונים סמכותניים והיררכיים לניהול החברה ,כגון המדינה ,הנוטלת את כוח ההשפעה האפקטיבי מהציבור ,ומציעים גישה חירותנית ופדרטיבית לניהול חברה משגשגת וחופשית .חברה אנרכיסטית מאופיינת בניהול-עצמי של החברה באמצעות ארגונים דמוקרטיים מבוזרים ,שליטה קהילתית ודמוקרטיה ישירה .אנרכיסטים תומכים בהעצמה של הקהילה ושל היחיד ,ותהליך קבלת החלטות דמוקרטי על ידי אלו המושפעים מתוצאותיהן .העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם חירות ,שוויון ,סולידריות וניהול-עצמי.
קומוניזם הוא התפיסה הכלכלית של התנועה .קומוניזם היא שיטה כלכלית המוגדרת כביטול המעמדות הכלכליים-חברתיים ובעלות מוחלטת של החברה בכללותה על הנכסים השונים שלה, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי ניכר וללא קיומם של מדינה או מוסדות שלטון סמכותניים. אנרכו-קומוניזם מדגיש את השוויוניות ,ביטול מערכת השוק והמטבע (ביטול הכסף) ,ושימוש בכלכלה המתוכננת באופן דמוקרטי ומבוזר על ידי העובדים לשם סיפוק צרכי החברה .העקרון הבסיסי של הקומוניזם הוא «מכל אחד לפי יכולתו ,לכל אחד לפי צרכיו».
4
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
אבא עני ,ילד עני
גיא מור
א
חת ההצדקות האידיאולוגיות המשמעותיות לקפיטליזם היא שלמרות חוסר השיוויון הגדול תחתיו ,במסגרת השוק החופשי לכל אחד יש הזדמנות נאותה להצליח בגדול ולהיעשות עשיר – אם רק ירצה זאת באמת ואם «יש לו את זה» ,כלומר את הכישורים והיכולות הטבעיים שדרושים כדי להצליח. אפילו על פי המיתוס עצמו ,לא «כל אחד יכול» אלא רק מי שבורך בתכונות אופי המאפיינות אנשים עשירים – כושר המצאה ,כושר ניהול ,ניהול סיכונים מחושבים ,קור רוח ,וכיו’’ב( .חלקכן אולי שמתן לב שהתכונות הללו לא באמת מאפיינות אנשים עשירים. מאפיינים נפוצים יותר הם היוולדות להורים עשירים, ניצול משאבים טבעיים ומינוף כספי ציבור).
לחשוב כמו עשירים על פי תפיסה רווחת ,יש משהו חיובי שהעשירים עושים ,שבזכותו הם נעשים עשירים וחשוב לא פחות ,ממשיכים להישאר עשירים .ספרי עזרה עצמית בסגנון «אבא עשיר ,אבא עני» מבטיחים ללמד את הקורא בהם את סודותיהם של אנשי העסקים
המצליחים ,כך שעם מעט התמדה ועבודה קשה ,כל אחד יוכל להפוך בעצמו לעשיר. כפי שג’ינה ריינהרט ,האישה העשירה ביותר בעולם והאדם העשיר ביותר באוסטרליה ,מייעצת לעניים
באשר הם« :אין מונופול על להיות מיליונר .אם אתם מקנאים במי שיש לו יותר כסף ,אל תשבו בחיבוק ידיים ותתלוננו .עשו משהו כדי להרוויח יותר כסף בעצמכם – בזבזו פחות זמן בשתייה או עישון ובילוי עם חברים, ויותר זמן בעבודה ».ריינהרט ,יש לציין ,קיבלה את הונה בירושה. בארה’’ב העשירים אף מכונים «בוראי מקומות עבודה» ( ,)job creatorsמעין נאו-אלילים של מיתולוגיה עסקית חדשה (גברים ולבנים על פי רוב) .נכון שבישראל הערצת עשירים מעולם לא התבססה באותה המידה כמו בארה’’ב ,ונתקשה עוד יותר למצוא שרידים שלה לאחר לאחר מחאת קיץ ( 2011כעת אנשים כמו רני רהב טוענים שהבעיה בחברה היא דווקא «שנאת העשירים») ,אך בכל זאת התפיסה לפיה מצב כלכלי משקף תכונות אופי של הפרט עודנה טבועה בחלק ניכר מהשיח אודות עוני, שיח המתווה את האופן בו אנו ניגשים לסוגיות כלכליות- חברתיות רבות.
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
תרבות העוני אחד הרעיונות החשובים בשיח הציבורי והאקדמי על עוני הוא הרעיון על כך שקיימת בקרב אנשים החיים בעוני «תרבות עוני» ייחודית ,עם מאפיינים ייחודיים משלה( .למעשה תפיסה שכזו מרומזת בעצם השימוש בביטוי «עניים» ולא «אנשים החיים בעוני» – ביטוי ממנו עולה תפיסה המתייחסת לאדם החי בעוני כמי
שהעוני טבוע בו). המונח «תרבות העוני» נטבע על ידי האנתרופולוג אוסקר לואיס ( )Oscar Lewisבעקבות מחקרו על שכונות עוני באמריקה .במחקרו בשנות ה 60-בקרב אוכלוסיות החיות בעוני טען לואיס כי אוכלוסיות אלה מפתחות «תרבות עוני» שממשיכה להנציח את עצמה גם כאשר הגורמים המבניים שהביאו להיווצרותה השתנו. על פי לואיס תרבות זו מאופיינת בתחושת שוליות ,חוסר אונים ,תלות ,נחיתות ,חוסר שליטה על דחפים וחוסר יכולת תכנון .תרבות זו מוטבעת באישיותם של ילדים החיים בעוני כבר בגיל צעיר ,כך שקשה לשנותה. על אף שליבו של לואיס ,שבעצמו גדל בתנאי עוני ומחסור ,היה מאז ומעולם עם האנשים החיים בעוני, ומטרתו העיקרית הייתה להפנות אצבע מאשימה כלפי החברה שבה מתקיים העוני ,התאוריה שפיתח אומצה בחום על ידי אלו שביקשו להאשים את העניים במצבם. שכן מתפיסת «תרבות העוני» משתמע שהעניים יחדלו להיות עניים אילו רק ישנו את תרבותם .מעבר לכך, תפיסה זו קובעת שלאנשים החיים בעוני יש אמונות, ערכים והתנהגויות די אחידים וצפויים .במילים אחרות, העני אינו נתפס כסובייקט המשפיע על המציאות אלא כבסך-הכל-עני .כפי שמציינת מיכל קרומר-נבו ,תפיסה זו גוזרת מביטויים התנהגותיים של אנשים החיים בעוני תכונות אופי אינהרנטיות ,מבלי לבחון את הנסיבות ואת ההקשר הרחב של אותן התנהגויות:
«אם נתבונן במחקריו של לואיס ,כמו גם במחקריהם של חוקרים רבים אחרים ,נמצא שהוא מתחקה אחר חוסר ההצלחה ברמה התפקודית של האנשים שהוא כותב עליהם ,ואז יוצר זיהוי בין חוסר ההצלחה לבין תכונותיהם של אותם אנשים .כך ,לדוגמה ,מתפרש הקושי לא לחרוג מתקציב מצומק (ביטוי התנהגותי) כהוכחה חותכת לחוסר יכולת לארגן ולתכנן תקציב ,בלי התייחסות לשאלה אם גודלו של התקציב המצומק אמנם מאפשר תכנון
5
או ארגון יעילים יותר; הקושי להתמיד בעבודה נתפש כביטוי למחסור בהרגלי עבודה ולא נבחן בתוך ההקשר הרחב ,שבו הרגלי העבודה הנדרשים בתחומי העיסוק הפתוחים בפני אנשים שאינם משכילים הם לרוב נכונות לעסוק שעות ארוכות בעבודה חדגונית ומשעממת, צייתנות אינסופית והסתפקות במועט»1*. תפיסת «תרבות העוני» של לואיס התקבלה בברכה על ידי קובעי מדיניות ,כדוגמת דניאל פטריק מויניהאן, עוזר שר העבודה בממשלת לינדון ג'ונסון .הדו’’ח המפורסם שחיבר מויניהאן בשנת 1965על העוני בקרב משפחות שחורות בארה’’ב נתפס ככתב אישום על המבנה הרעוע של המשפחה השחורה כגורם האחראי לעוני בקרב משפחות שחורות וכמכניס מימד גזעי חדש לתפיסת «תרבות העוני». התיאוריה של לואיס העניקה כסות אקדמית ומדעית להאשמת העני ,כלי אידיאולוגי חשוב בשירות השיטה הכלכלית הקפיטליסטית ,שהרי אם העניים אינם אשמים במצבם… אולי זו השיטה שאשמה?
קבלת החלטות בתנאי עוני עוני הוא מצב שנוטה להנציח את עצמו .עוני עובר בירושה .בדומה למבנים חברתיים-כלכליים אחרים עוני נוטה לשעתק את עצמו ,לא מחמת תרבות עוני שמסרבת לעבור מן העולם אלא בשל יחסי הכוח בחברה המקבעים את התנאים לשימורו. אחת מהדרכים שבהם נראה כי עוני מנציח את עצמו, ייתכן ותפתיע דווקא את אלה שמבקרים את תפיסת «תרבות העוני» ואת הרעיון לפיו עניים הם עניים מאחר שהם מקבלים החלטות גרועות .שורה של מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית מצאו כי קיים קשר הדוק בין עוני לבין החלטות «גרועות» .אלא שהסיבתיות היא הפוכה :עניים אינם עניים כיוון שהם מקבלים החלטות גרועות – הם נוטים לקבל החלטות גרועות בדיוק מאחר שהם חיים בעוני. החוקרים סנדהיל מולאינתן ואלדר שפיר מצאו כי הימצאות במצבי מחסור (כגון מחסור בכסף או בזמן) מקשה על התהליך הקוגנטיבי של קבלת החלטות .שפיר ומולאינתן מבקרים את אחת הדעות הרווחות במחקר בנוגע לעוני אשר «מייחסת לעניים מגוון כשלים
וגרעונות פסיכולוגיים וגישתיים אנדמיים שהופכים
6
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
את ראייתם את הדברים למוטעת ,את התנהגויותיהם מעמדיים .מבני הכוח הללו הם המייצרים עוני ,שהוא ללוקות בחסר ואת בחירותיהם לרוויות שגיאות ,ושמים תופעה חברתית ולא קללה שאיתה האנושות מוכרחה להתמודד ללא כל ברירה .התפיסה האנרכיסטית קוראת אותם במצב בו הם זקוקים הנחייה פטרנליסטית»2*. להתמודדות עם שורש הבעיה ולא עם הסימפטומים עמדה נוספת אותה הם מבקרים היא זו לפיה אנשים הנראים שלה. הם רציונליים ביותר ופועלים בצורה מחושבת להשגת בד בבד עם שחיקתה של מדיניות הרווחה בשל חוסר יעדים ללא צורך בעזרה וללא עשיית שגיאות רבות. הסבלנות הנאו-ליברלי לכל 'ויתור' כלפי העובדים תפיסה חלופית ,בה מחזיקים שפיר ומולאינתן ,טוענת כי והעניים ,מתעצמת התפיסה לפיה הבדלי מעמדות הם דבר אנשים החיים בעוני אינם פועלים בחישוביות רציונלית בלתי נמנע ועלינו לזנוח את העיסוק בשיוויון ולהתמקד מושלמת אך גם לא באיזו פזרנות טבעית מולדת .הם ב«הגדלת העוגה» – כך שפרוסת העוגה של כל אחד טוענים כי אנשים החיים בעונים מבצעים את אותן ואחת ,כולל האנשים שחיים בעוני ,תהיה גדולה יותר. השגיאות שכל האנשים מבצעים בתחומי חיים אחרים, כך השאלות אודות מי משרתת הגדלת העוגה ,איך בדיוק אלא שמרחב השגיאה ( )margin of errorשלהם צר גידול בצמיחה כשלעצמו משפר את איכות חיינו ,והאם הרבה יותר ,וההשלכות של «טעויות פיננסיות» חמורות השיטה הכלכלית אכן פועלת בהתאם לצרכים ולרצונות הרבה יותר בהיעדר רשתות בטחון חברתיות. האוכלוסייה ,מטואטאות מתחת לשטיח. בנוסף לכך הם טוענים כי מצב של דלות ומחסור יוצר מטרתו של שיח ביקורתי אודות עוני אינה רק להבין את פסיכולוגיה משלו .עוני גורם להכבדה מנטלית וריקון הדינמיקה של העוני בחברה הקפיטליסטית .כדבריו של המשאבים הקוגנטיביים המוגבלים שלנו“ .רוחב הפס הסוציאליסט החירותני אוסקר ויילד ,המטרה היא אף המנטלי» מועמס באינספור דאגות. להרהיב עוז ו«לבנות מחדש את החברה כך שעוני יהיה על אף שממצאיהם של שפיר ומולאינתן עלולים להתפרש לבלתי אפשרי». כביטוי נוסף של «האשמת העני במצבו» ,לא מדובר כאן על מציאתם של כשלי אופי בקרב אנשים החיים בעוני .מדובר על החסמים והגורמים האובייקטיביים הערות שוליים: איתם מתמודדים האנשים החיים בעוני ,ועל השפעותיה של ההימצאות בעוני – השפעות שיחולו על כל אדם .1מיכל קרומר-נבו“ ,להביט בעיני אנשים החיים במצב דומה .כפי שמציין החוקר דין ספירס שערך בעוני» מחקר דומה ,שיבוץ אקראי של נבדקים לתנאי «עוני» http://acheret.co.il/?cmd=articles.156&act=r ו«עושר» בהקשר של הניסויים שנערכו הוביל באופן ead&id=715 עקבי לקשיים בקבלת החלטות בקרב ה«עניים»3*. Marianne Bertrand, Sendhil Mullainathan .2 & Eldar Shafir, “Behavioral Economics and פתרונות סימפטומטיים ,בעיה שורשית Marketing in Aid of Decision-Making among כיום רבים יסכימו ,יש לקוות ,כי אנשים החיים בעוני ”the Poor זקוקים לשינוי מערכתי ,ולא לספרי עזרה-עצמית .אך http://web.mit.edu/idi/pdf%20downloads/ לאיזה שינוי מייחלים ,ומה מכנים שינוי מערכתי – Decision%20Making.pdf בנקודה זו רבה המחלוקת .השיח החברתי המקובל כיום Dean Spears, “Economic decision-making in .3 כלל אינו מדבר על חיסול העוני אחת ולתמיד ,אלא לכל ”poverty depletes cognitive control היותר על הפיכתו לנסבל יותר באמצעות מדיניות רווחה http://www.princeton.edu/chw/ וחלוקה מחדש של הכנסות ,המשתלבים במסגרת הסדר events_archive/repository/Spears120110/ הכלכלי הקיים מבלי לאיים בערעור יסודותיו. Spears120110.pdf בניגוד לכך ,קוראת הגישה האנרכיסטית למבט ביקורתי על מבני הכוח בחברה המייצרים הבדלים
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
7
קומוניזם סמכותני ומחנה העונשין מורדוביה דניאל אלסון
התנהלות מחנה העונשין מורדוביה (לפי תיאורה של התנגדות לשליטה משמעותה פחות זמן בו האסירה נדז’דה טולוקוניקובה) מדגימה בעיני באופן מצוין את המתנגדת עסוקה בעבודתה ,משמע שמישהי אחרת שאינה מתנגדת תהיה בעלת יותר ערך ממנה ,תייצר יותר חליפות ההבדל בין קומוניזם סמכותני לבין אנרכו-קומוניזם. בקומוניזם סמכותני ,יעד הייצור חשוב יותר מרווחתך ממנה ,כי הייתה עסוקה בעבודתה ולא בהתנגדות. ובטחונך מכיוון שערכך נמדד על פי תרומתך (החומרית) אף אחד אינו רוצה להרגיש שהוא פחות ערך מאדם לכלל בניגוד לגישה האנרכיסטית שלפיה ערכך קיים אחר. מכיוון שהינך בן-אדם והוא אינו נמדד כלל ,תרומתך היא האליטה השולטת במדינה קומוניסטית סמכותנית או מתוך רצון לחיות בתנאים טובים במקום מגוריך. ההנהלה במחנה העונשין המנוהל בשיטה דומה יכולים הקהילה יכולה להחליט שאם אינך תורם אך אינך מזיק ואולי הינך תורם בדרכים שאינן חומרניות (ארגון ערבי תרבות ומוזיקה ,למשל) ,אין סיבה שלא לאפשר לך לחיות על מעמלם של אחרים כי עם יחידים שאינם תורמים חומרית הקהילה יכולה להתמודד.
להפוך את תנאי המחיה והעבודה לפחות ופחות נסבלים ללא התנגדות ,כי ככל שהתנאים גרועים יותר ,כך רצונה של כל אסירה (או במקרה של מדינה ,רצונו של כל אזרח) להפוך לבעל/ת ערך ,גדל ,מכיוון שבעיני שליטי המדינות (או הנהלת המחנה) ההבנה כי אינך בעל ערך מתבהרת, ובעזרת הכסף שנחסך על חשבון תנאי המחיה של האסירות ניתן להשקיע מעט יותר בכל מקרה התנגדות ,מעבר לעובדה שכל הרעה בתנאים מדכאת התנגדות ומוזילה עלויות להנהלה גם יחד.
כוונתי היא שעל פי הגישה הקומוניסטית הסמכותנית ערכך נמדד על פי תרומתך החומרית ולפי הגישה האנרכו- קומוניסטית ערכך קיים מתוך היותך חבר קהילה ותרומתך לקהילה הינה מתוך רצון להמשיך להתקיים בתנאים טובים ולא להוות מעמסה על אחרים.
בגלל המצבים שתיארתי כאן ,אני מאמין שהדרך היחידה להימנע מניצול עובדים היא עבודה בהנהלה שיתופית .רוב תפקידי ההנהלה הפרקטיים יכולים לעבור הסבה לתפקיד שיתופי של כל עובדי המפעל ,לכל מפעל מספר רב של פועלים ועובדים (בתפקידים שונים שאינם מסתכמים בייצור נטו).
אם אינך תורם אך אתה מזיק לקהילה או מוסיף עול לעבודת אחרים שאינך שותף לה (לדוגמה מלכלך ולא מנקה אחריך ,משתכר ושובר דברים בעקבות כך) אין זה אלא צדק שהמשך מגוריך בקהילה יוטל בספק.
מחנה העונשין מנוהל כך שהאסירה שמייצרת את המספר הרב ביותר של חליפות באופן קבוע מקבלת סיכוי טוב להשתחרר מוקדם יותר בעוד שאסירה שמייצרת פחות מהמכסה היומית (ואין כל לקיחה בחשבון של תנאיה הגופניים והנפשיים) נענשת על ידי הנהלת המחנה על אי- עמידה בתנאיהם ועל ידי שאר האסירות על הפלת עבודתה עליהן. מצב כזה של חוסר סולידריות נוצר באופן טבעי כאשר ערכך נמדד על פי כמות התוצר שהפקת ,מכיוון שכל אסירה רוצה להיות בעלת ערך בדיוק כמו שרצונו הטבעי (באופן יחסי) של אדם החי בעולם הקפיטליסטי הוא להיות בעל כסף ,גם אם זה רק מספיק כסף כדי לשכור דירה צנועה, לשלם את החשבונות ולאכול. האסירות אינן רוצות «פרזיטים» ,הן אינן רוצות עוד עבודה מכיוון שעוד עבודה משמעותה עוד צעד יומי כדי להיות בעלות ערך .כאמור ,ערכך נמדד על פי כמות התוצר שהפקת.
אם כל העובדים יחליטו יחדיו בנוגע לנושאים מנהליים, כאשר לכל אדם יש זכות וטו ,ניתן להגיע להסכמה בנוגע לרוב הנושאים ולוודא שאין עובד או פועל שנפגע כתוצאה מהחלטה הנוגעת אליו אך לעולם לא הייתה בשליטתו. בהנהלה שיתופית שכזו אין לאף אחד אפשרות להרוויח על גב הפועלים מכיוון שההחלטות נעשות על ידי הפועלים עצמם .הרעה בתנאים לעובד אחד משמעותה הרעה בתנאים לעובד אחר ,מכיוון שאם המכונות לא פועלות כמו שצריך ויש לתקן אותן ,עד שזה לא יקרה כל העובדים ייאלצו לעבוד בעזרת ציוד מיושן .הנהלה שאינה מורכבת על ידי הפועלים עצמם עשויה להחליט שלא להחליף את הציוד על מנת לא להוציא כסף (שרובו יגיע כמובן לאותה ההנהלה שמכריעה בנוגע להחלטה הזו) .החלטה כזו לא תפגע בה ולכן אין מה שמונע ממנה לעשות זאת.
איני חושב ששינוי כזה יכול לבוא ברגע אחד ,אך אני רואה בחברה שבה איננו שולטים ואיננו נשלטים ,אנרכו- קומוניזם ,כפתרון היחיד לבעיית ניצול הפועלים ובמובן מצב זה של חוסר סולידריות ,שכמו שהבהרתי ,הינו טבעי זה ,ניהול שיתופי שאינו היררכי כצורת הניהול האפשרית במסגרת קומוניסטית סמכותנית ,גורם לכך שבמקרה היחידה. של הרעה בתנאים ,העובדות יימנעו מלהתנגד יחדיו,
8
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
רוח ללא תקנון :כמה מילים בעקבות יממה בקיבוץ סמר יוליה כסלו
ח
לשני המושגים הנרדפים ביותר בימינו«“ :אנרכיזם» ו«קומוניזם» – ונוסף-על-כך מעוררת מחשבה מחודשת על המונח «כאוס».
ברי קיבוץ סמר מסרבים בנימוס להגדרות אידאולוגיות .הם אינם עוסקים הרבה בתיאוריה ולא מעודכנים יותר מדי בהתפתחויות אחרונות בשיח בכל ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית היו שני קיבוצים האקטיביסטי .מבחינתם «קומוניזם» זה עדיין משהו בלבד שהוקמו על ידי בני קיבוצים ,הילדים הסוררים שקשור לסטלין ו«אנרכיזם» זה משהו שפעם אמרו שהחליטו לעשות את זה אחרת – קיבוץ כרם שלום וקיבוץ עליהם ,כשהחליטו לצאת נגד העולם הקיבוצי ולמרוד סמר .המוטיבציה המרכזית של מקימי סמר ,באותו הזמן צעירים ונועזים בני ,19-20הייתה לומר“ :כן לקיבוץ ,לא בעקרונות הקולקטיביסטיים המוכרים. לסמכותנות”. הם לא שואלים את עצמם יותר מדי כיצד זה עובד והמקסימום שהם יכולים לומר הוא שהם מתנהלים בסמר אין תקנון ,יש רוח ועקרון בסיסי אחד – לא לפגוע בצורה כאוטית .יש לציין שהם גם אינם אוהבים באחרים .אין ישיבות ואין מועצות .כשמתעוררת בעיה שמדברים עליהם ברבים « -אתם»« ,הם» – כל אחד מסוימת ,מכנסים אסיפה כללית ומחליטים באמצעות דמוקרטיה ישירה .ישנן מספר מצומצם של ועדות חיוניות הוא משהו אחר ,אין כאן שורות לאחד. כמו מזכירות ,ועדת משק ,ועדת דיור וועדת קליטה בסמר כל אחד נותן לפי היכולת ומקבל לפי צרכיו ,שעוזרות לתפקוד בסיסי ותיאום בקהילה. כאשר הערך העליון הוא חירות הפרט .שתי קצוות אלה שנראות לרבים כבלתי-ניתנות לחיבור ,מתקיימות כל הרכוש משותף ,לכל אחד כרטיס אשראי של הקיבוץ באותו מרחב אנושי בהצלחה לא מבוטלת מאז הקמתו וכל אחד יכול להוציא במידה שהוא צריך (בסמר בוחרים של הקיבוץ ב .1976-חברי סמר בסך הכל חיפשו במקרה זה להשתמש במילה «צריך» ולא «רוצה»). דרך התנהלות אופטימלית שתאפשר לכל אחד לנשום אולי הדבר הקשה ביותר לעיכול עבור האדם האורבני חופשי מבלי לפגוע באינטרס הכלל וככה ,בספונטניות ,זה «לקבל לפי צרכיו» – הרי לכל אחד יש צרכים שונים, הגיעו למעשה לשיטה אנרכו-קומוניסטית .אפשר וברור שיהיו פערים בין אחד לשני .מסתבר שגם לומר שדוגמת סמר מחזירה את השם הטוב בסמר יש לאנשים צרכים שונים וגם שם יש פערים.
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014 בחדר האוכל תלוי דף עם גרף הוצאות אישיות שהקו שלו מזנק בפתאומיות כאשר הוא מגיע לאותו .1%מה שבולט לעין זה שהפער בין מי שצריך יותר למי שצריך פחות מסתכם בפי 10בשני הקצבות (כאחוז אחד מכל צד) ,כאשר באמצע הפער הוא כ .1:4לא שהפער הזה אינו מטריד חברים אחרים ,אבל בסמר מעדיפים לא לבחור בכלים כוחניים נגד אותם «בזבזנים» (יותר מאדם אחד אמר לנו עליהם «מה לעשות ,לאנשים האלו יש בעיה, צריך לעזור להם») .יש מי שאומר« :השיטה דפוקה» ,אך הרוב בכל זאת מעדיפים להמשיך לחפש דרכים יצירתיות לטפל בבעיה .מעניין שבמזכירות ניתן לראות את גרף ההוצאות עם השמות ,אך איש אינו ניגש לבדוק מהם. כבוד הפרט במקרה זה מאזן את טובת הכלל מצד אחד ,ומצד שני עקרון השיתופיות ,שפוטר אנשים מהצורך בצבירת רכוש ,עוזר להם להישאר שפויים יחסית ,שומר אותם מחוץ לגבולות האובססיה ומאזן את ה«אינדיבידואליזם» הדורסני הכה מאוס והמוכר לכולנו. למען היושר יש לציין כי לא כל אחד יכול להתקבל לקיבוץ סמר .יש סלקציה בכניסה ,ומי שאינו בנוי באמת לחיים משותפים ושיתופיים לא יעבור .גם זה עוזר, בוודאי ,לשמור על האיזון. האווירה בקיבוץ נינוחה ,האנשים נחמדים ,אך אין חיי קהילה הדוקים מדי .אין התלהבות מטקסים .אף אחד אינו מתערב לאף אחד אחר ,לא בענייני אמונות ולא בענייני דעות פוליטיות. כמו כן ,אין כאן הרבה עניין בהפצת הבשורה בשם הצלת העולם .אפשר לראות באכזבה מסוימת את חוסר העניין של אנשי סמר במה שקורה מחוץ לגבולות הקיבוץ .יש להניח שהם יקבלו זאת בהשלמה – כשצריכים לתחזק יחסים תקינים בקהילה של יותר מ 150 -איש ואישה מבלי להסתמך על כללים וחוקים ,לא נשאר הרבה פנאי לתהות על מה חושבים עליך אחרים. אז השיטה אינה מושלמת ,וטוב שכך ,לדעת אנשי סמר. דרושה כאן השקעה משמעותית של תשומת לב ,גמישות ויצירתיות .זהו המחיר שמשלמים תושבי סמר על מעורבות פעילה בחייהם ,בכל התחומים .אך מי שבוחר להיות בעצמו הגיבור הראשי של סיפור חייו במקום לצפות בסיפורים של אחרים על גבי מסך הטלוויזיה יהיה מוכן לשלם ,יהא המחיר אשר יהיה. השאלה שנשארת פתוחה היא – האם ואיך ניתן בכל זאת להעביר את הדרך לדורות הבאים מבלי לקבע אותה בצורת משנה אידאולוגית סדורה? האם ילדי סמר שגדלו ונסעו לראות את העולם יחזרו וימשיכו לגדל את מה שנטעו הוריהם? האם צעירים שנקלטים בקיבוץ ומקימים בו משפחות חדשות ישמרו על הגחלת לאורך זמן?
9
נקווה שכן .ואולם רק הזמן יספר ,שכן אחד הדברים היפים ביותר בסמר הוא היעדרן המוחלט של דוגמות ואמיתות אבסולוטיות כלשהן .רוח חופשית בועטת שבלתי אפשרי לחזות לאן מועדות פניה.
«לכל אחד לפי צרכיו?» – זאת הסיסמה אשר על פיה מחלקים את הנכסים בחברת האנרכיה הקומוניסטית« .לכל אחד לפי כשרונות!» – מה אמר הסוציאליזם הישן .וכי יעלה על דעתך להטיל על מי שהוא את האחריות בעד מדת כשרונותיו ולהצדיק בזה את חלקו המצומצם? – «לכל אחד כמדת פעולותיו!” – פסקה אחרי כן הסוציאל-דימוקרטיה .אולם – ,וזהו אחד הרעיונות החביבים על קרופוטקין ועליו הוא מתעכב לעתים תכופות ובפרוטרוט – ,כיצד למצוא את אמת- המדה לפעולת כל אחד ואחד ,אם פעולה זו באה מתוך התאמצות של כל כחות העובד? ומי הוא אשר יעיז להתפאר בפעולתו העצמית בתוך חברה שכל כלי וכל מפעל נעשים בה כתוצאת ההתאמצות המאוחדת של דורות-ממציאים ,מגלים ועובדים? מי הוא אשר ירים על נס את מהות עבודתו בתוך קואופרציה ענקית היוצרת את כל נכסיה על יסוד של שתוף כל הכחות? וכשיבוא פעם שחרור החברה מעול הנצול והשלטון ,והקומונה האנרכית תדע להשתמש בצורות-עבודה כאלה – ,ועתיד זה אינו, לדעת קרופוטקין ,חלום ואוטופיה כי אם מציאות ממשית – ,אזי יקבל כל אחד את חלקו בעושר של הכלל ,כמדת צרכיו ולפי מצבו הפרטי .הקומונה היחידה תצטרף לשניה ,או לקבוצת הקומונות רק במדה שתראה בזה הכרח חיוני לקיומה .בתוך ברית חפשית תסדרנה הקומונות מתוך שתוף כחות את עניניהן המשותפים .מתוך מזיגה הרמונית זו תוצר חברת-העתיד הנכספה ,שקרופוטקין יודע לתאר אותה בשלל פרטים מענינים ובשפעת צבעים. החברה של העתיד ,האומה בתור פידירציה גדולה של קבוצות קומוניסטיות חפשיות – ,כזאת היא המטרה האחרונה הרומזת לנו ככוכב מדריך ומזהיר מתוך מלחמת קרופוטקין ויצירתו.
חיים ארלוזורוב ( .1899-1933עסקן ציוני .מתוך חיבורו על הגותו של האנרכיסט פיוטר קרופוטקין )
10
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
בלי אלוהים ,בלי מנהל ובלי בעל :הקבוצה האנרכה-פמיניסטית הראשונה בעולם
תרגמה מאנגלית :יסמין חוסרי
ה
קבוצה הראשונה בעולם שהייתה אנרכה-פמיניסטית באופן מוצהר נוסדה כחלק מהתנועה האנרכיסטית הפורחת במאה ה 19-בארגנטינה .היא הוציאה לאור את העיתון האנרכה-פמיניסטי הראשוןLa Voz de la« , «( »Mujerקול האישה») .למרבה הצער ,ההיסטוריה של האנרכה-פמיניזם בארגנטינה אינה מוכרת לרבים ,ובמקרה הטוב ביותר היא מאוזכרת בקצרה .במקרים אחרים היא נשכחת לחלוטין. רק תשעה גיליונות של La Voz de la Mujerיצאו לאור בבואנוס איירס ,החל מה 8 -בינואר 1896עד לכמעט שנה לאחר מכן ,בליל השנה החדשה ( .)1897בין הכותבות נמנוו «קבוצת הנשים הנוקמות»« ,אחת שרוצה למלא תותח עם ראשים של בורגנים»« ,תחי הדינמיט»« ,תחי אהבת חינם»« ,פמיניסטית»« ,נחשית אוכלת בורגנים»« ,מלאה בבירה»« ,גבר עם סימפתיה לנשים» .הרוב נכתב בספרדית, עם כתבה באיטלקית מדי פעם .אין זה מפתיע ,בהתחשב בעובדה שהרעיון האנרכה-פמיניסטי הגיע לארגנטינה דרך ספרד בעיקר .אפילו החומר הפמיניסטי בעיתונות האיטלקית נכתב בעיקרו על ידי כותבות דוברות ספרדית .גרסה נוספת לעיתון ,תחת אותו שם ,התפרסמה בעיירה רוסאריו (העורכת שלו ,וירג'יניה בולטן ,הייתה האישה היחידה שידוע כי גורשה תחת 'חוק התושבות' מ 1902-שאפשר למשטר לגרש מהגרים שהיו פעילים בקבוצות פוליטיות) .עיתון נוסף בשם La Voz de la Mujerהתפרסם גם במונטווידאו ,אורוגוואי, העיר שאליה גורשה בולטן. La Voz de la Mujerתיאר את עצמו כ«מוקדש לקידום האנרכו-קומוניזם» .הנושא המרכזי שלו היה הפנים המרובות של דיכוי הנשים .כתבת מערכת ציינה «אנחנו מאמינות שבחברה שלנו כיום אין דבר ואין אף אחד שנמצא במצב מצער ואומלל יותר מהנשים» .נשים ,הן
אמרו ,היו מדוכאות כפליים – הן על ידי החברה הבורגנית והן על ידי הגברים שחברים בה .אפשר להבחין בפמיניזם של העיתון דרך הקו התקיף שלו נגד מוסד הנישואין ונגד השליטה הגברית על הנשים .הכותבות לעיתון ,כמו אנרכה-פמינסטיות במקומות אחרים ,פיתחו גישה לדיכוי שהתמקדה בדיכוי מגדרי .הנישואין היו מוסד בורגני שהגביל את חירותן של הנשים ,כולל החופש המיני שלהן .נישואין ללא אהבה ,הנאמנות דרך הפחדה ולא רצון ,דיכוי נשים על ידי גברים שהן שנאו – נתפסו כסימפטומים של הכפייה הכלולה בחוזה הנישואין .ניכור זה של הרצון האישי הוא שהאנרכה-פמיניסטיות גינו וביקשו לתקן ,תחילה באמצעות אהבה חופשית ולאחר מכן ,באופן יסודי יותר ,באמצעות מהפכה חברתית. La Voz de la Mujerהיה עיתון שנכתב לנשים על ידי נשים. הוא היה ביטוי עצמאי של זרם פמיניסטי בתוך תנועת העובדים הדרום אמריקאית ,והיה אחד המקרים המתועדים הראשונים של היתוך הרעיונות הפמיניסטיים עם גישה פועלית מהפכנית .כמו עם אמה גולדמן ,לואיז מישל ווולטרין דה קלייר ,זרם זה היה שונה מהזרם המרכזי של הפמיניזם ,כיוון שעלה ממעמד הפועלים והעמיד את המאבק בפטריארכיה כחלק ממאבק רחב יותר נגד מעמדות והיררכיות כלכליים וחברתיים באופן כללי .זרם זה לא התמקד בנשים משכילות ממעמד הביניים ,שהפמיניזם שלהן נדחה כ«בורגני» או «רפורמיסטי». האנרכיזם הפמיניסטי צמח בבואנוס איירס בשנת ,1890בתקופה בה הצמיחה במשק הגדילה את הביקוש לעובדים מהגרים בקנה מידה עצום .הקבוצה האתנית הגדולה ביותר שהיגרה הייתה האיטלקים ,אחריהם הספרדים ואחריהם הצרפתים .בקרב קהילות מהגרים אלה קמה הקבוצה שייסדה והפעילה את הVoz de la - .Mujerכמו במקומות אחרים באמריקה ,הרעיון האנרכיסטי הגיע במקור ממהגרים מאירופה ,שם הייתה התנועה האנרכיסטית חזקה – איטליה ,ספרד ,צרפת .הקבוצות האנרכיסטיות
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014 ופרסומיהן הראשונים החלו להופיע בדרום אמריקה בשנים 1860- ,70ומצאו קרקע פורייה בשל התנאים החברתיים בארגנטינה. בדומה לקהילות המהגרים מהם הגיעו ,האנרכיסטים היו חלק בלתי נפרד ממעמד הפועלים בארגנטינה ,בעיצוב רעיונותיו ומאבקיו .האנרכיסטים היו שותפים ליצירת ארגוני העובדים הראשונים ,וכן ארגון הפגנות ושביתות .בשנות ה 80-וה90- של המאה ה 19-פורסמו כ 20-עיתונים אנרכיסטיים בכל רגע נתון ,בצרפתית ,איטלקית וספרדית. La Voz de la Mujerיצא לאור לראשונה לאחר חצי מאה של פעילות אנרכיסטית רצופה .הוא היה חלק מהמסורת האנרכו- קומוניסטית והוקדש להפלתה של החברה הקיימת ויצירת סדר חברתי חדש ,צודק ,שוויוני ומאורגן לפי העיקרון «מכל אחת לפי יכולתה ,לכל אחת לפי צרכיה» .כפי שקרה במקומות אחרים, הזרם פמיניסטי הייחודי התפתח כאשר הדחיפה הרעיונית העיקרית לאנרכה-פמיניזם הגיעה מפעילים ספרדים (עם זאת ,גולים איטלקים כמו אריקו מלטסטה ופייטרו גורי תמכו ברעיונות הפמיניסטים בה בעיתוניהם ובמאמרים פרי עטם). בשנת ,1901הדרישה לשכר שוויוני לנשים הועלה ונתמכה על ידי מספר משמעותי של איגודי עובדים בפדרציית הפועלים של ארגנטינה. העמדה המיליטנטית והאנטי-רפורמיסטית של הVoz de la - Mujerעוררה תגובה בקרב נשים עובדות בערים בואנוס איירס, לה פלטה ורוסאריו ,בין השאר משום שיצא לאור במשך שנה והודפסו בין 1,000-2,000עותקים לכל גיליון ,מספר מכובד לעיתון אנרכיסטי בזמנו .העורכות השתייכו להקהילות הספרדיות והאיטלקיות הגדולות וזיהו עצמן עם נשות מעמד הפועלים. ייחודו ככתב-עת אנרכיסטי היה במודעותו לייחודיות של דיכוי הנשים .העיתון קרא לנשים להתגייס ולפעול כנגד הכפפתן ,הן כנשים והן כפועלות .מאמר המערכת הראשון שלו היה קריאת «די!» להוטה של נשים רבות« :נמאס לנו מכל כך הרבה דמעות וכל כך הרבה אומללות; נמאסו עלינו עבודות הפרך האינסופיות של הטיפול בילדים (אף שהם יקרים לנו); נמאס לנו להתחנן ולבקש; נמאס לנו להיות עושות דברם של מעבידים ידועים לשמצה או אישים נתעבים .החלטנו להרים קול גדול ולדרוש, כן ,לדרוש קצת הנאה במשתאות החיים». בעת התפרסם המאמר ,הוא קיבל תגובות מעורבות מיתר התנועה האנרכיסטית ,מהתעלמות ועוינות ועד תשבחות .עיתון אחד נתן לו קבלת פנים חמה במיוחד וקבע כי «קבוצת נשים מיליטנטיות פרשו את הדגל האדום של האנרכיה ומתכוונות להפיץ עיתון תעמולה בין חבריהן לעבודה ולסבל .אנו מברכים את יוזמותיו של פרויקט זה ,ובו בזמן אנו קוראים לכל חברינו לתמוך בהן» .הדבר לא היה מפתיע ,מאחר שחלק נרחב מהעיתונות האנרכיסטית נטה אהדה לסוגיות פמיניסטיות באותו זמן .באמצע שנות התשעים של המאה ה ,19 -ראו בארגנטינה כיסוי הולך ונרחב לנושאים הקשורים לשוויון של נשים ,בפרט נישואין, משפחה ,זנות ושליטה של גברים על נשים .עיתונים מסוימים אפילו פרסמו סדרה של חוברות שהוקדשו ל«שאלת האישה». ««( »La Questione Socialeהשאלה החברתית») ,העיתון בשפה האיטלקית שנוסד על ידי מלטסטה בבואו לארגנטינה בשנת ,1883פרסם סדרה של חוברות ש«הוקדשו במיוחד לניתוח של נושאים בענייני נשים» .כתב העת «ג'רמינל» ,שיצא לאור לראשונה בשנת ,1897הראה דאגה מיוחדת ל«שאלת האישה», פרסם מספר מאמרים תחת הכותרת הכללית «פמיניזם», והגן על «אופי מהפכני וצודק מאוד של פמיניזם» כנגד
11
האישום של חלק שטענו כי הפמיניזם היה פרי יצירתן של «נשים קטנות ואלגנטיות» .רוב ,אם לא כל החומר הפמיניסטי בעיתונות האנרכיסטית ,נכתב על ידי נשים. עם זאת ,האהדה העקרונית לפמיניזם שנראתה בקרב אנרכיסטים ,לכאורה ,עוררה גם אופוזיציה משמעותית בפועל. נראה כי הגיליון הראשון של ה Voz de la Mujer -עורר עוינות ניכרת ,מאחר שבגיליון העוקב העורכים תקפו נחרצות את העמדות האנטי-פמיניסטיות הנפוצות בקרב גברים בתנועה. כלשונן: «כשאנו הנשים ,בלתי ראויות ובורות כפי שאנחנו ,נטלנו יוזמה והוצאנו לאור את ,Voz de la Mujerהיינו צריכות לדעת ,הו נוכלים מודרנים ,כיצד תגיבו עם הפילוסופיה המכניסטית הישנה שלכם ליוזמה שלנו .אתם צריכים להבין שלנו ,הנשים הטיפשות, יש יוזמה ושהיא תוצאתה של חשיבה .אתם יודעים ,אתם גם חושבים . . .העותקים של הגיליונות הראשונים של הVoz - de la Mujerהופצו וכמובן פרצה מהומת אלוהים« :שחרור הנשים? בשביל מה?» « שחרור הנשים? בשום פנים ואופן!» . « . .תנו לשחרורנו לבוא קודם ,ולאחר מכן ,כאשר אנו הגברים נהיה משוחררים וחופשיים ,נחשוב גם עליכן». למראה היחס העוין הזה הגיעו העורכות למסקנה שנשים אינן יכולות לסמוך על גברים שייטלו יוזמה בדרישת שוויון לנשים. אותו גיליון הכיל מאמר שכותרתו «לכבוד משחיתי הרעיון» שבו הזהירו גברים« :כדאי שתבינו אחת ולתמיד שהמשימה שלנו אינה מצטמצמת לגידול ילדיכם וכיבוס הבגדים שלכם ,ושיש גם לנו זכות לשחרר את עצמנו ולהיות חופשיות מכל מיני חסויות, בין אם כלכליות או משפחתיות» .מאמר המערכת בגיליון השלישי הדגיש כי הם אינן תוקפות את האנרכיסטים הגברים ככלל אלא את אותם «אנרכיסטים לריק» ,מעמידי פנים שלא רצו להגן על «אחד האידיאלים היפים ביותר באנרכיזם – שחרור הנשים». זעמן של העורכות היה מוצדק בהתחשב בכך שאנרכיסטים דגלו בחופש ושוויון לכל בני האדם ,לא רק גברים ,כאשר נשים שדוכאו על ידי הפטריארכיה יכלו בצדק ,כקבוצה מדוכאת, לדרוש תמיכה מעמיתיהם האנרכיסטים במאבק השחרור. עם זאת ,מבחינת גברים אנרכיסטים רבים ניתן היה להתעלם מבעיות אלה עד «לאחר המהפכה» ,גישה שעורכות הVoz de- la Mujerדחו בצדק כצרה ואנוכית .אין זה מפתיע שהאנרכיזם היה מסוגל לאמץ את המאבק בפטריארכיה יותר מאסכולות אחרות של סוציאליזם שנטו להתמקד בעיקר בענייני ניצול כלכלי .עם זאת ,תמיכה תיאורטית זו בפמיניזם לוותה לעיתים קרובות בסקסיזם בפועל. קל לראות מדוע פמיניסטיות נמשכו לאנרכיזם ומדוע הן התנגדו בצדק לצביעות האנרכיסטית הגברית .הרעיון המרכזי של האנרכיזם הוא הצורך במאבק בסמכות ובשעבוד מכל סוג, כולל הכפייה ושלילת החירות מנשים בענייני נישואין ומשפחה. על כל האנרכיסטים לשאוף לחירות בתוך מערכות יחסים .הדגש האנרכיסטי על דיכוי ויחסי כוחות יצר מרחב שבתוכו ניתן היה לראות נשים בו-זמנית הן כקורבנות של החברה המעמדית והן כקורבנות של סמכות גברית La Voz de la Mujer .ביטא זאת בגיליונו הרביעי« :אנו שונאות את הסמכות כי אנחנו שואפות להיות בנות אדם ולא .מכונות לביטוי רצונות ה'אחר' ,בין אם תהיה זו סמכות ,דת או כל דבר אחר» .ניתן לסכם את מטרת העיתון בצורה בטובה ביותר באמצעות חתימתה של אחת הכותבות« :בלי אלוהים ,בלי מנהל ובלי בעל».
12 הגיגים פסיכולוגיים על פעילות מהפכנית אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
אילן שליף גלגלי ההיסטוריה סובבים לאט… ואנשים חסרי מנוח רוצים לזרז את מהלכם .הפעילות למען הרעיון על חברה מסוג אחר בה יחליפו שוויון ,חופש, ואחווה את הניצול ,השעבוד ,והניכור השוררים בסדר החברתי הקפיטליסטי .פעילות כזאת הן מקלה את הסבל האישי הנגרם לפעילים והן מקדמת שינוי. כמו כל פעילות אנושית אנחנו יכולים לעשות זאת באופן יעיל יותר ואפילו מהנה .מניסיון של פעילות רב שנים ורכישת ידע בתחומים הנוגעים לעניין, נראה לי שנוכל לעשות זאת טוב יותר אם נשים לב לדברים הבאים: כיום ,כמעט כל אדם שאינו משוחד ואינו שטוף מוח (רוב האוכלוסייה העובדת ושאינה עובדת) יודע שהשיטה הקפיטליסטית מבוססת על ניצול ,דיכוי, וניכור .אבל הרוב הגדול גם אם מתמרמר ,נירתע מלהתקומם נגד השיטה גם אם מדי פעם לא הולכים בתלם ואפילו עושים משהו בנדון – בדיבור או אף במעשה. הגורם העיקרי המשמר את המערכת הנוכחית של חוסר שוויון ,חופש ,ואחווה/סולידריות הוא הנטייה לקבל את הסמכות של העילית השלטת ושולחיה והפעילות השוטפת של שולחיה לשמר את הסמכותנות. הפעילות המרכזית של כל מי שרוצה להחליף את השיטה הקיימת בחלופה אנושית יותר היא בהחלשתה עד דעיכתה של הסמכותנות והנטייה להיכנע לה. מספר גורמים מרתיעים מפני פעילות כוללת נגד השיטה הקיימת. הגורם העיקרי המרתיע מלפעול בזמנים רגילים הוא כמובן הלחץ והפחד מרשויות המערכת שממש לא אוהבים את המתנגדים לשיטה ועוד יותר מכך את המציעים ופועלים למען חלופה לה. הגורם השני בחשיבותו הוא תקווה מעטה מדי או אף נעדרת לגבי האפשרות להילחם נגד השיטה הקיימת ועוד פחות מכך התקווה שאפשר להביא להבסתה ולהחלפתה במשהו טוב יותר. מאחר ועל אף המאמצים והכוח של העילית השלטת ועושי דברה הנטייה להתנגד למערכת וחוקיה ואף למרוד בה די נפוצים לא צריך להמציא מחדש את הגלגל ולהתחיל מאפס. רבים פעלו בעבר ואף פועלים בהווה כנגד השיטה הקיימת .חלקם אף «ראו את האור» ובפועלם קידמו את המהלך ההיסטורי ,אבל היכולת של בודדים ואף חוגים לא מאורגנים דיים לקדם את השינוי המהותי באירגון החברתי האנושי מוגבלת.
קבוצות של פעילים – גם אם קטנות מאוד ,הראו בעבר ומראים בהווה שאפשר גם אפשר לנצל «סדקים של חופש» במשטר הקפיטליסטי המודרני כדי להתנגד למערכת ,כדי להשפיע לצמצום הרתיעה של רבים נוספים מלפעול נגד היבטים שונים של המערכת ,וכדי לטפח את התקווה שאכן אפשר להביס את העילית השלטת ואת השיטה בכללותה ואפשר להחליפה במשהו יציב אחר. היתרון העיקרי של קבוצות פעילים על פני פעילים מאורגנים פחות הוא בשני גורמים עיקריים: היתרון האחד הוא שבהתנהלותם הם יכולים להדגים את החלופה לסמכותנות חסרת החופש ,השוויון ,והאחווה, בדמוקרטיה ישירה שיכולה לשמש דוגמית חינוכית למערכת לא סמכותנית של חופש ,שוויון ואחווה. היתרון השני בחשיבותו הוא שפעילות שוטפת נעשית ברמה משמעותית של אי וודאות .בתווך פעילות מתמשכת יכולתם של קולקטיבים וארגון של קולקטיבים להגיע להחלטות טובות ויצירתיות יותר ,לפעול במציאות החברתית ,ולתקן שגיאות עולים לעין ערוך על זו שהייתה להם אילו היו פועלים כאינדיבידואלים בלבד. גם «האשראי» הציבורי שצוברים קולקטיבים משמעותי יותר. בעבר ,שוחרי השינוי החברתי סברו ברובם שהדרך לשינוי היא לשכנע את המועמדים לפעילות השינוי בכך שהרעיון של שוחרי השינוי הוא ראוי וההצטרפות של רוב המנוצלים היא הדרך לכך .ניסיון העבר ומחקר שיטתי על הדרך בה מתפתחות ומשתנות הדעות/עמדות/השקפות של בני אדם מראה כי המציאות הרבה יותר מורכבת. אפשר להרחיב על כך רבות ,אך בצמצום לפסקה אחת נאמר כבר ידוע שלאדם יש בראשו לא רק את «השוטר» שמונע ממנו למרוד אלא גם מערכת מורכבת של דעות/ עמדות/השקפות שחלקן שונות זו מזו גם לגבי דברים דומים ,חלקן דומיננטיות יותר וחלקן נידחות במצבים רגילים מפני הדעות האחרות .כמו שבדרך כלל לא מצליחים לשכנע בר פלוגתא במהלך וויכוח שהוא טועה ובמקרה הטוב מערערים את הביטחון בדעה הקיימת וגורמים לחשיבה מחודשת בהמשך ,כך גם פעילות פוליטית והפצת הרעיונות על עולם חדש מחלחלת בהדרגה ומתבטאת במצבים מיוחדים בשינוי מערך העמדות של הפרט ושל ציבורים שלמים (לפעמים זה אלה של שוטר בשולי הפגנה שמשנה באופן זמני או אף לגמרי את הפרט .לפעמים זה מעשה לא אנושי של רשויות החוק שמביא כעס שמבלגן את הסדר בראש של רבים .לפעמים זה מאבק בתחום מצומצם של כמה אלפי פעילים כמו במאבק נגד העלאת דמי הנסיעה בברזיל לאחרונה שהצית מאבק רחב יותר וסחף מיליון וחצי נוספים).
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
13
סוריה :מפעל חייו של האנרכיסט עומאר עזיז והשפעתו על התארגנות עצמית במהפכה הסורית מאת ליילה שרומס /מאנגלית :גיא מור
עזיז התעודד מהגל המהפכני שאחז במדינה והאמין ש”ההפגנות המתמשכות הצליחו לשבור את הדומיננטיות של הכוח האבסולוטי” ]2[ .אך הוא ראה היעדר סינרגיה בין הפעילות המהפכנית לבין חייהם היומיומיים של האנשים. עבור עזיז ,לא היה כל היגיון להשתתף בהפגנות הדורשות את הפלת המשטר ועדיין לחיות במסגרת מבנים היררכיים וסמכותניים נוקשים הנכפים על ידי המדינה .הוא תיאר חלוקה זו כקיומם של שני זמנים חופפים שבהם נתונה סוריה“ :זמן הכוח” ש“עדיין מנהל את פעילויות החיים”, ו”זמן המהפכה” המשתייך לאלו הפועלים להפלת המשטר. [ ]3עזיז האמין שעבור המשכיותה וניצחונה של המהפכה, על הפעילות המהפכנית לחלחל אל כל היבטי החיים .הוא קרא לשינויים רדיקליים בצורת הארגון ובמערכת היחסים החברתית כדי לאתגר את יסודותיה של שיטה המבוססת על שליטה ועל ניצול.
עומאר עזיז (ידוע בפי חברים בשם אבו כמאל) נולד בדמשק .הוא חזר לסוריה מגלות בערב הסעודית ובארה”ב בימיה המוקדמים של המהפכה הסורית .אינטלקטואל, כלכלן ,אנרכיסט ,בעל ואב בגיל ,63הוא התמסר למאבק המהפכני .הוא עבד יחד עם פעילים מקומיים לאיסוף סיוע הומניטרי וחלוקתו לפרברים של דמשק שהיו תחת מתקפה על ידי המשטר .באמצעות כתיבתו ופעילותו הוא קידם ממשל-עצמי מקומי ,התארגנות אופקית ובלתי היררכית, שיתוף פעולה ,סולידריות ועזרה הדדית כאמצעים שדרכם יוכל הציבור לשחרר את עצמו מרודנותה של המדינה. יחד עם שותפים למאבק ,עזיז ייסד את הוועדה המקומית הראשונה בשכונת ברזה בדמשק .הדוגמה התפשטה ברחבי סוריה ואיתה חלק מהדוגמאות המבטיחות ביותר ,שהחזיקו מעמד זמן רב ,להתארגנות עצמית בלתי-היררכית שיצאה ממדינות האביב הערבי. במחוותה לעומאר עזיז ,כותבת בודור חסאן“ :הוא לא לבש מסכת ונדטה [מסכת גאי פוקס] ,ולא יצר בלוקים שחורים. הוא לא היה אחוז אובססיה לתת ראיונות לתקשורת… . [אך] בזמן שמרבית האנטי-אימפריאליסטים ביכו את קריסתה של המדינה הסורית ואת ‘חטיפתה’ של מהפכה שבה הם לא תמכו מלכתחילה ,עזיז ושותפיו למאבק חתרו ללא לאות עבור חירות בלתי מותנית מכל צורות הרודנות וההגמוניה המדינית]1[ ”.
עזיז ראה דוגמאות חיובית רבות מסביבו .הוא קיבל חיזוק מהיוזמות המקומיות הרבות שצצו ברחבי הארץ, לרבות אספקה וולונטרית של אמצעי רפואת חירום ותמיכה משפטית ,הפיכת בתים לבתי חולים שדה ואיסוף חבילות מזון לחלוקה .הוא ראה במעשים מסוג זה את “הרוח החיה של התנגדות הציבור הסורי לברוטליות של המערכת, ההרג השיטתי וחורבן הקהילה ]4[ ”.חזונו של עומאר היה להפיץ את הפרקטיקות הללו והוא האמין שהדרך לכך הייתה באמצעות הקמת מועצות מקומיות .בחודש השמיני להמהפכה בסוריה ,כאשר ההפגנות ההמוניות נגד המשטר עוד היו ברובן בלתי אלימות ,עומאר עזיז כתב נייר עמדה על המועצות המקומיות בסוריה שבו הוא שטח את חזונו. בראייתו של עזיז המועצה המקומית הייתה הפורום שבאמצעותו אנשים המגיעים מתרבויות שונות ומגוונות ותנאים חברתיים שונים יוכלו לעבוד יחד להשגתן של שלוש מטרות עיקריות :לנהל את חייהם באופן עצמאי ממוסדות וזרועות המדינה; לספק את המרחב המאפשר את שיתוף הפעולה הקולקטיבי בין אינדיבידואלים; ולהחיל את המהפכה החברתית ברמה המקומית ,האזורית והלאומית. במאמרו עזיז מפרט את מה שלדעתו צריכים להיות עיסוקיהם העיקריים של המועצות המקומיות: .1קידום סולידריות אנושית ואזרחית באמצעות שיפור תנאי המחייה ,בעיקר על ידי הקצאת דיור בטוח לעקורים ולפליטים; מתן סיוע ,הן פסיכולוגי והן מטריאלי למשפחות של הפצועים והעצורים; מתן סיוע רפואי ומזון; הבטחת המשך הפעולה של שירותי החינוך;
14
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
ותיאום ותמיכה בפעילויות התקשורתיות .עזיז מציין שעל פעולות אלה להיות וולונטריות ולא להוות תחליף לרשתות תמיכה משפחתיות או חמולתיות .הוא האמין שייקח זמן עד שהציבור יוכל להרגיש בנוח מחוץ לתחומם של שירותי המדינה ,ושהתנהגותם החברתית של האנשים תותאם לכך שתהיה יותר שיתופית .עזיז האמין שתפקיד המועצה צריך להיות מינימלי כדי לאפשר את התפתחותן של יוזמות קהילתיות ייחודיות. .2קידום של שיתוף פעולה ,כולל בניית יוזמות קהילתיות מקומיות ופעולות המקדמות חדשנות ויוזמה ,דברים שעזיז ראה כמוחנקים לאחר כחצי מאה של שלטון עריץ. המועצה המקומית תהיה הפורום שבאמצעותו אנשים יוכלו לדון בבעיות שהם חווים בחייהם ועל תנאיהם היומיומיים. המועצה המקומית תתמוך בשיתוף פעולה ותאפשר לאנשים להגות פתרונות הולמים לבעיות שהם חווים ,כולל עניינים הנוגעים לתשתיות ,הרמוניה חברתית וסחר ,וכמו כן עניינים הדורשים פתרונות החיצוניים לקהילה המקומית .עזיז ראה חשיבות גדולה בהגנת הטריטוריה באזורים הכפריים והעירוניים שהיו נתונים להפקעה והלאמה על ידי המדינה. הוא דחה את ההפקעה העירונית של האדמה ואת דחיקת רגליהן של הקהילות הכפריות לשוליים ,דברים שהוא ראה בהם אמצעי של המשטר לכפיית מדיניות השליטה וההדרה החברתית .עזיז ראה הכרח בהבטחת גישה לאדמה שיכולה לספק את צרכי החיים של כולם וקרא לגילוי מחדש של הרכוש השיתופי והציבורי .הוא היא ריאליסט אך גם אופטימיסט .הוא ציין כי “ברור שמעשים כאלו נוגעים לאזורים בטוחים ש’שוחררו’ למחצה מידי השלטון .אך ניתן להעריך את מצבו של כל אזור ולקבוע מה ניתן להשיג בו” .עזיז תמך בקיומם של חיבורים אופקיים בין המועצות ליצירת חיבור ותלות הדדית בין אזורים גאוגרפיים שונים. .3מערכת היחסים עם הצבא הסורי החופשי ( )FSAויחסי הגומלין בין הגנת הקהילה והמשכיותה של המהפכה.עזיז האמין שישנו הכרח לתאם בין ההתנגדות העממית האזרחית להתנגדות העממית החמושה .הוא ראה את תפקידו של ה FSA -בהבטחת הביטחון וההגנה עבור הקהילה בייחוד בזמן הפגנות ,סיוע בשמירה על קווי תקשורת בין אזורים שונים ,ומתן הגנה לתנועה ,מוביליות ואמצעים לוגיסטיים. תפקיד המועצה יהיה לספק מזון ודיור לכל חברי הFSA - ולהיות בתיאום עם ה FSA -בכל הנוגע לביטחון הקהילה ואסטרטגיית ההגנה של האזור. .4הרכב המועצות המקומיות ומבנים ארגוניים .עזיז ראה מספר אתגרים הניצבים בפני יצירתן של מועצות מקומיות מרובות .הראשון היה המשטר ,אשר ביצע פשיטות חוזרות ונשנות על ערים ועיירות על מנת לשתק את התנועה, לבודד את האנשים במובלעות ולמנוע שיתופי פעולה .עזיז טען שכדי להגיב להתקפות כאלה מצד המדינה ,על מנגנוני ההתנגדות להיות גמישים וחדשניים .מועצות ייאלצו להתרחב או להצטמצם בהתאם לצורך ולהסתגל ליחסי הכוחות על הקרקע .הוא האמין שגמישות זו הייתה
הכרחית כדי שרצון הקהילה לחירות יוכל להתממש .כמו כן הוא הכיר באתגר שקיים בעידוד צורות חיים ומערכות יחסים חברתיות שהיו חדשות ובלתי מוכרות בקרב האנשים. כמובן ,על אספקת השירותים השונים להימשך ללא הפרעה ולפיכך היה צורך במקור כוח עצמאי ,הן לנוכח הקיצוצים והן בשביל תמיכה בהתפתחותן של פעילויות כלכליות וחברתיות נוספות וחדשות .מסיבה זו הוא האמין שהמועצה המקומית צריכה לכלול בין חבריה עובדים סוציאליים ואנשים בעלי מומחיות בתחומים החברתיים ,הארגוניים והטכניים השונים ,אנשים אשר זוכים לכבוד מצד הציבור ויש להם האפשרות והרצון לעבוד באופן וולונטרי .עבור עזיז המבנה הארגוני של המועצה המקומית הוא תהליך אשר מתחיל במינימום הנחוץ ומתפתח בהתאם לרמת הטרנספורמציה שהושגה על ידי המהפכה ,יחסי הכוחות באזור נתון ומערכת היחסים עם האזורים השכנים .הוא עודד את המועצות המקומיות לחלוק ידע ,ללמוד מהניסיונות של מועצות אחרות ולשתף פעולה באופן אזורי. .5תפקיד המועצה הלאומית הוא לתת ליוזמה לגיטימיות ולקבל את הסכמתם של הפעילים .עליה למצוא מקורות מימון כדי להמשיך בביצוע העבודה החיונית ולשם כיסוי הוצאות שייתכן כי לא יהיה ניתן לכסות ברמה המקומית. המועצה הלאומית תסייע בתיאום בין אזורים למציאת מכנה משותף ולעידוד תלות הדדית הדוקה יותר]5[ . לעבודתו של עומאר עזיז הייתה השפעה כבירה על ההתארגנות המהפכנית בסוריה .בזמן שהאופוזיציה הפוליטית המיינסטרימית כשלה בלהשיג דבר מה הראוי לציון במהלך השנתיים האחרונות ,תנועת האופוזיציה העממית ,אל מול דיכוי אלים ,נותרה דינמית וחדשנית וגילמה את הרוח האנרכיסטית .ליבתה של האופוזיציה העממית היא הנוער ,בעיקר מקרב העניים ומעמד הביניים, שבו נשים וקבוצות דתיות ואתניות שונות מגלמות תפקידים אקטיביים (ראו כאן וכאן) .רבים מאקטיביסטים אלה נותרים לא מזוהים עם האידיאולוגיות הפוליטיות המסורתיות אך הם מונעים על ידי דאגה לחירות ,לכבוד האדם וזכויות האדם הבסיסיות .מטרתם העיקרית נותרה הפלתו של המשטר ,ולא פיתוח תוכניות גדולות לעתידה של סוריה. צורת הארגון המהפכני העיקרית הייתה באמצעות התפתחותן של התנסיקיאט :מאות מועצות מקומיות שהוקמו בשכונות ועיירות ברחבי הארץ .כאן פעילים מהפכנים עוסקים במגוון פעילויות ,מתיעוד ודיווח על הפרות של זכויות אדם על ידי המשטר (וכמו כן יותר ויותר על ידי אלמנטים מהאופוזיציה) לארגון מחאות ומערכות אי-ציות אזרחי (כגון שביתות וסירוב לשלם חשבונות), ואיסוף ואספקת סיוע ומצרכים הומניטריים לאזורים הנמצאים תחת הפצצה או מצור .אין מודל יחיד בנמצא אך הן לעיתים קרובות פועלות כקבוצות אופקיות וחסרות מנהיגים ,המורכבות מכל חלקי החברה .הן היו הבסיס של התנועה המהפכנית ,ויצרו סולידריות בקרב
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014 האנשים ,תחושה קהילתית ופעולה קולקטיבית .ראו כאן על המאמצים ביאברוד (פרבר בדמשק) להתארגן בהיעדר המדינה .מספר מועצות מקומיות בחרו נציגים כמו בכאפר נאבל ,אידליב ,שם וועדה ייצוגית נבחרת הכינה חוקה משלהם (ראו כאן) .אקטיביסטים צעירים מכאפר נאבל שומרים על תנועת המחאה הפופולרית בחיים וזכו לתהילה עולמית בשל שימושם בבאנרים צבעוניים וסאטיריים בהפגנות השבועיות (ראו כאן) .הם גם עוסקים בפעילויות אזרחיות כמו מתן סיוע פסיכוסוציאלי לילדים ופורומי דיון למבוגרים בנושאים כמו אי-ציות אזרחי והתנגדות בלתי אלימה.
15
2013אנשים מפגינים כנגד מעצרים של בני משפחה על ידי ג’בהט אל-נוסרא .הנשים צועקות “התביישו! בגדתם בנו בשם האיסלאם” .במהלך אוגוסט 2013תושבי אל-ראקה הפגינו באופן כמעט יומיומי נגד ארגון “המדינה האיסלאמית של עיראק והלבאנט” ( )ISISודרשו את שחרורם של מאות עצורים ,חטופים ונעדרים .בדומה ,באלפו מהפכנים פתחו במערכה בשם ‘זה מספיק’ ,הקוראת לשים סוף לפגיעות מצד המורדים ולמען מתן דין וחשבון .הפגנה זו מיוני 2013 נערכה מול בית הדין השרעי באלפו לאחר הריגתו של ילד שלכאורה העליב את הנביא מוחמד .המפגינים כאן קוראים להעמדה לדין של הרוצחים וקוראים “ועדת השריעה נעשתה למודיעין חיל האוויר!“ (מודיעין חיל האוויר הוא זרוע הביטחון הברוטלית ביותר של משטר אסד) .גם באידליב אנשים הפגינו נגד ועדת שריעה שהוקמה .כאן הם אומרים “אנו נגד המשטר ,נגד הרג קיצוני ודיכוי“, וקוראים לחזרתם של עורכי הדין המקצועיים (הרשות השופטת העצמאית) לבתי המשפט ,במקום אנשי הדת.
ברמת העיר והמחוז הוקמו מועצות מהפכניות – מאג’ליס ת’אוואר .הן לעיתים קרובות המבנה האדמיניסטרטיבי האזרחי העיקרי באזורים ששוחררו משליטת המדינה, כמו גם אזורים מסוימים שנותרו תחת שליטת המדינה. [ ]6הן מבטיחות את אספקתם של שירותים בסיסיים, מתאמות את הפעילויות של וועדות מקומיות ונמצאות בתיאום עם כוחות ההתנגדות העממית החמושה .ללא ספק ,עומאר עזיז לא זכה לראות את האתגרים ,שלעיתים ככל שהאספקה המדינית של שירותים נעלמה מאזורים קרובות נראים כבלתי אפשריים ,העומדים בפני המהפכנים מסוימים והמצב ההומניטרי בהם הידרדר ,הן גילמו תפקיד בסוריה ,או את ההצלחות והכישלונות של הניסיונות נחוץ יותר ויותר .אין מודל יחיד למועצות המקומיות ,בהתארגנות עצמית מקומית .ב 20-בנובמבר ,2012הוא אך הן נוטות לצורה כלשהי של דמוקרטיה ייצוגית .חלק נעצר מביתו על ידי המוחבראת (השירות החשאי מטיל מהן הקימו מחלקות אדמיניסטרטיביות שונות לביצוע האימה) .זמן קצר לפני מעצרו הוא אמר “אנו לא פחות פעולות שעד כה היו בסמכותה של המדינה .חלק היו יותר מאשר העובדים בקומונה הפריזאית :הם התנגדו במשך מוצלחות ואינקלוסיביות מאשר אחרות ,שהתקשו לעקור 70ימים ואנו עודנו דוחפים הלאה וממשיכים לאחר שנה את הביורוקרטיה של המשטר הישן או שסבלו ממריבות וחצי“ ]8[ .עזיז הוחזק בתא מעצר מודיעיני של 4על 4 פנימיות]7[ . מטרים שנחלק עם 85אנשים נוספים .סביר שזה הוסיף בזמן שבסיס הפעילות העיקרית הוא במידה רבה ברמה להידרדרות בבריאותו הרופפת מלכתחילה .לאחר מכן המקומית ,ישנן מספר “קבוצות מטריה” שהוקמו לשם תיאום הוא הועבר לכלא אידרא שבו מת מסיבוכי לב בפברואר ורישות ברמת המחוז וברמה הלאומית .אלה כוללות את ,2013יום לפני יום הולדתו ה .64-ייתכן ושמו של עומאר ועדות התיאום המקומיות ( ,)LCCועדות הפעולה הלאומיות עזיז לעולם לא יהיה ידוע ברבים ,אך הוא ראוי להכרה ( ,)NACפדרציית ועדות התיאום של המהפכה הסורית כדמות עכשווית מובילה בהתפתחות המחשבה והפרקטיקה ( ,)FCCוהוועדה הכללית של המהפכה הסורית ( .)SRGCהאנרכיסטית .הניסיונות בהתארגנות מהפכנית עממית אף אחת מהן אינה מייצגת את מכלול הוועדות והמועצות שהוא נתן להם השראה מעניקים תובנות להתארגנות המקומיות ויש להן מבנים ארגוניים שונים ורמות שונות אנרכיסטית למהפכות עתידיות ברחבי העולם. של זיקה או חוסר-זיקה למפלגות פוליטית רשמיות .ראו כאן מפה אינטראקטיבית המציגה את הוועדות המתאמות Budour Hassan, ‘Omar Aziz: Rest in Power’, 20 February .1 ואת המועצות ,וכן את פריחתן של יוזמות אזרחיות רבות 2013 נוספות בארץ שבה פעילות זו זכתה בעבר לדיכוי ברוטלי. http://budourhassan.wordpress.com/2013/02/20/
קיים איום משמעותי העומד בפני יוזמות אלו ,מלבד הרדיפה של אקטיביסטים על ידי המשטר ,היעדר משאבים, מתקפתה של המדינה על אזורים אזרחיים והתנאים הבטחוניים וההומניטריים אשר הולכים ומידרדרים. מספר מועצות מקומיות ‘נחטפו’ בידי כוחות ריאקציוניים ואנטי-מהפכניים .כך למשל ,באל-ראקה קבוצות מורדים לא מקומיות בעלות נטיה סלפית/טקפירית נטלו חלק ניכר מהכוח מהמועצה המקומית .כאשר ניסו לכפות חזון איסלאמי ,שזר עבור כמעט כולם ,תושבי ראגה החלו לקיים מחאות מתמשכות נגדם .בסרטון הזה מיוני
/omar-aziz Omar Aziz, ‘A discussion paper on Local Councils,’ (in( .2 Arabic _http://www.facebook.com/note.php?note id=143690742461532 For a report on Local Councils see in Gayath Naisse .6 :’‘Self organization in the Syrian people’s revolution ttp://www.internationalviewpoint.org/spip. php?article30 .4,5,3,7,שםות Via @Darth Nader https://twitter.com/ .8 DarthNader/status/304015567231266816
16
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
על התופעה של עבודות חרטא / דיוויד גרייבר מאנגלית :א .ג .ולדמן – קולקטיב אחדות
ב
שנת ,1930ג’ון מיינרד קיינס* חזה שעד סוף המאה תתקדם הטכנולוגיה במידה מספקת כדי שבארצות כמו בריטניה וארצות הברית יתקיים שבוע עבודה בן 15שעות .ישנן סיבות רבות להאמין שהוא צדק .במונחים טכנולוגיים ,אנו די מסוגלים לכך .ובכל זאת זה לא קרה .במקום זאת, הטכנולוגיה גויסה למציאת דרכים כדי לגרום לכולנו לעבוד עוד .כדי להשיג זאת עבודות שהן, למעשה ,חסרות כל טעם היו מוכרחות להיווצר. קיימות קבוצות ענק של אנשים ,באירופה ובצפון אמריקה בפרט ,המעבירים את מלוא חיי העבודה הבוגרים שלהם בביצוע מטלות שהם בסתר חושבים שלא באמת צריכות להיות מבוצעות .הנזק המוסרי והרוחני שנגרם כתוצאה ממצב זה הוא ניכר .זוהי צלקת על גבי נשמתנו הקולקטיבית .אך עדיין ,אף אחד למעשה לא מדבר על כך. מדוע האוטופיה המובטחת של קיינס – לה עדיין חיכו בציפייה בשנות ה – 60-מעולם לא התגשמה? הטענה הסטנדרטית כיום היא שקיינס לא התחשב בגידול האדיר בצרכנות .בהינתן בחירה בין פחות שעות לבין יותר צעצועים ותענוגות ,בחרנו באופן קולקטיבי בבחירה השנייה .עניין זה מציג סיפור בעל מוסר השכל חביב ,אך אפילו הרהור של רגע מראה שזה לא יכול להיות נכון .כן ,חזינו ביצירתו של מגוון אינסופי של עבודות ותעשיות חדשות מאז שנות ה ,20-אך למעטים ביותר יש כל קשר עם הייצור וההפצה של סושי ,אייפונים או נעלי סניקרס. אז מהן בדיוק אותן עבודות חדשות? דיווח מהזמן האחרון המנתח את התעסוקה בארה''ב בין השנים 1910ו 2000-נותן לנו תמונה ברורה (ואני מציין ,תמונה המצטיירת בקווים דומים ביותר לזו של בריטניה) .במהלך מאה השנים האחרונות ,מספר העובדים המועסקים בבית המעביד ( ,)domestic servantsבתעשייה ובסקטור החקלאי נפל באופן דרמטי .בו בזמן, מספר ה“עובדים המקצועיים ,הניהוליים ,עובדי הדת ,המכירות והשירותים» גדל פי שלושה,
מ«רבע אחד לשלושה רבעים מהתעסוקה הכוללת». במילים אחרות ,עבודות פרודוקטיביות ,בדיוק כפי שנחזה ,עברו במידה רבה אוטומציה ונעלמו (גם אם מתייחסים לעובדים התעשייתים באופן גלובלי ,כולל ההמונים העובדים בהודו ובסין ,עדיין עובדים מסוג זה אינם אחוז גדול מאוכלוסיית העולם כפי שהיה בעבר). אך במקום לאפשר הפחתה מסיבית בשעות העבודה ולשחרר את אוכלוסיית העולם ללכת בעקבות הרעיונות,
דיוויד גרייבר ( )David Graeberהוא פרופסור לאנתרופולוגיה ,אנרכיסט ופעיל חברתי אמריקני. גרייבר היה פעיל מרכזי בתנועת « ”Occupyבארה’’ב. הפרויקטים ,החלומות והתענוגות שלהן ושלהם ,ראינו את הניפוח של הסקטור האדמיניסטרטיבי אף יותר מסקטור «השירותים» ,עד וכולל יצירת תעשיות חדשות כמו שירותים פיננסיים או טלמרקטינג ,או ההתרחבות חסרת התקדים של סקטורים כמו עריכת דין תאגידית ומסחרית ,אדמיניסטרציה אקדמית ובריאותית ,משאבי אנוש ויחסי ציבור .ומספרים אלה אף אינם משקפים את כל אותם האנשים שעבודתם היא לספק תמיכה אדמיניסטרטיבית ,טכנית או בטחונית לתעשיות הללו ,או המגוון הרחב של תעשיות משניות (רוחצי כלבים ,משלוחי פיצה )24/7שקיימות אך ורק כי כל השאר מעבירים כל כך הרבה מזמנם בעבודה בשאר התעשיות. אלו הן מה שאני מציע לכנות «עבודות חרטא» (.)bullshit jobs זה נראה כאילו שמישהו אי שם ממציא עבודות חסרות טעם רק כדי שאנו נמשיך לעבוד .ובנקודה זו בדיוק מונחת התעלומה .תחת הקפיטליזם ,זהו בדיוק מה שלא אמור לקרות .כמובן ,במדינות הסוציאליסטיות הישנות והבלתי יעילות כמו ברית המועצות ,שבהן תעסוקה נחשבה הן לזכות והן לחובה מקודשת ,המערכת המציאה כמה עבודות
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
17
שמחה ופרודוקטיבית עם זמן חופשי בידיים היא סכנה חמורה (תחשבו על מה שהתחיל לקרות כאשר זה אך התחיל להתקרב לכך בשנות ה .)60-ומנגד, התחושה שעבודה היא בפני עצמה ערך מוסרי ,ושלכל מי שאינם מוכנים להכניע את עצמם למשטר עבודה אינטנסיבי כלשהו למרבית שעות הערות שלהם לא מגיע דבר ,נוחה באופן יוצא מהכלל עבורם.
John Riordan
פעם ,כאשר הרהרתי בצמיחה הנראית כמעט אינסופית בסוגי האחריות האדמיניסטרטיבית במחלקות האקדמיות הבריטיות ,חשבתי על על חיזיון אפשרי אחד לגיהנום .הגיהנום הוא אוסף של אינדיבידואלים שמבלים את מרבית זמנם בעבודה על מטלה שהם אינם אוהבים ואינם טובים בה במיוחד .נאמר שהם הועסקו כיוון שהם היו בוני ארונות מעולים ,ואז גילו שהם מצופים להעביר חלק גדול מזמנם בטיגון דגים .אף המטלה עצמה לא באמת חייבת להיעשות – לפחות ,יש מספר מוגבל מאוד של דגים שצריכים להיות מטוגנים .ועדיין ,הם כולם נעשים אחוזי אובססיה וכעס למחשבה שכמה מהקולגות שלהם עשויים לבלות חלק גדול יותר מזמנם בבניית ארונות, ולא עושים את חלקם ההוגן בטיגון הדגים ,כך שתוך זמן קצר ישנה ערימה אינסופית של דגים מבושלים רע וחסרי תועלת הנערמים בכל מקום ,וזה כל מה שכולם עושים.
שהיא רק הייתה צריכה (זוהי הסיבה שבחנויות כלבו סובייטים הזדקקו ל 3-פקידים כדי למכור חתיכת בשר) .אך כמובן ,זהו בדיוק סוג הבעיה שתחרות בשוק אמורה לפתור .על פי התאוריה הכלכלית, לפחות ,הדבר האחרון שפירמה המחפשת רווח תעשה הוא לשלם כסף לעובדים שהיא לא באמת צריכה להעסיק .ולמרות זאת ,איכשהו זה עדיין קורה. בזמן שחברות עסוקות בקיצוצים חסרי רחמים, הפיטורים וההתייעלויות באופן קבוע נוחתים על אותו מעמד של אנשים שבאמת עושים ,מזיזים מתקנים ומתחזקים דברים; דרך איזושהי אלכמיה מוזרה שאף אחד איננו מסוגל להסביר ,מספר עובדי המשרד ( )paper pushersהולך וגדל ,ועוד ועוד עובדים מוצאים את עצמם ,בדומה למעשה לעובדים הסובייטים ,עובדים שבועות של 40או אפילו 50 שעות על הנייר ,אך בפועל יותר כמו 15השעות שקיינס חזה ,כיוון ששאר זמנם מוצא על ארגון והשתתפות בסמינרי מוטיבציה ,עדכון הפרופילים שלהם בפייסבוק או הורדת סדרות טלוויזיה. התשובה בבירור איננה כלכלית :היא מוסרית ופוליטית .המעמד השליט הבין שאוכלוסיה
אני חושב שזהו דווקא תיאור די מדויק של הדינמיקות המוסריות של הכלכלה שלנו. אני מבין כמובן שכל טענה כזו תיתקל בהתנגדויות מיידיות“ :מי אתה שתאמר אילו עבודות הן באמת 'לא הכרחיות'? מה בכלל הכרחי? אתה פרופסור לאנתרופולוגיה ,מה ה'צורך' בכך?” (ואמנם קוראי צהובונים רבים ייסתכלו על קיומה של עבודתי כהגדרה עצמה של הוצאה חברתית בזבזנית) .וברמה מסוימת ,זה ללא ספק נכון .לא יכול להיות כל מדד אובייקטיבי של ערך חברתי. אני לא אעז לומר למי שמשוכנע שהוא עושה תרומה משמעותית לעולם ,שבפועל – הוא לא .אך מה עם אותם האנשים שבעצמם משוכנעים שהעבודות שלהם חסרות כל משמעות? לפני זמן לא רב חזרתי לקשר עם חבר מבית הספר שלא ראיתי מאז גיל .12נדהמתי לגלות שבינתיים הוא נעשה ראשית למשורר ,ואז לזמר מוביל בלהקת אינדי רוק .שמעתי כמה משיריו ברדיו מבלי שהיה לי מושג שהזמר הוא מישהו שהכרתי. הוא היה ללא ספק מבריק ,חדשני ,ועבודתו בהחלט שיפרה והאירה על חייהם של אנשים בכל העולם. ואולם ,לאחר מספר אלבומים לא מוצלחים ,הוא
18
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
איבד את החוזה שלו ,ותחת עול החובות ותינוקת חדשה ,הוא גמר ,כדבריו“ ,בלקיחת ברירת המחדל של אנשים חסרי כיוון כה רבים :לימודי משפטים». כעת הוא עורך דין תאגידי העובד בפירמה ניו יורקית חשובה .הוא היה הראשון להודות שהעבודה שלו הייתה חסרת כל חשיבות ,לא תרמה דבר לעולם ,ועל פי הערכתו שלו ,לא באמת צריכה להתקיים. ישנן שאלות רבות שניתן לשאול כאן ,החל מזו: מה זה אומר על החברה שלנו שנראה שהיא מייצרת ביקוש מוגבל ביותר למשוררים-מוזיקאים מוכשרים, אך כפי הנראה ביקוש בלתי נגמר למומחים במשפט תאגידי? (תשובה :אם 1%מכל האוכלוסיה שולט במרבית העושר הנזיל ,מה שאנו מכנים «השוק» משקף את מה שהם חושבים לשימושי או לחשוב, ולא כל השאר ).אך מעבר לכך ,זה מראה שמרבית האנשים בעבודות הללו בסופו של דבר מודעים לכך. למעשה ,אני לא בטוח שאי פעם פגשתי עורך דין תאגידי שלא חשב שהעבודה שלו הייתה חרטא .אותו הדבר לגבי כל התעשיות שתוארו לעיל .ישנו מעמד שלם של מומחים בשכר ,שאם תפגשו בהם במסיבות ותודו שאתם עושים משהו שעשוי להיחשב למעניין (אנתרופולוג ,למשל) ,ירצו להימנע לחלוטין אפילו מלדון בעבודתם .תנו להם כמה משקאות ,והם יחלו לפלוט נאומי תוכחה כועסים על כמה חסרת טעם ומטופשת העבודה שלהם באמת. זוהי אלימות פסיכולוגית מעמיקה .כיצד ניתן כלל להתחיל לדבר על כבוד ( )dignityבעבודה כאשר אנשים מרגישים בסתר שעבודתם לא צריכה להתקיים? איך זה יכול שלא ליצור תחושה של כעס עמוק ותרעומת .אך זוהי הגאונות יוצאת הדופן של החברה שלנו ששליטיה מצאו דרך ,כפי שבמקרה של מטגני הדגים ,לוודא שהכעס מופנה בדיוק כלפי אלו שבאמת יוצא להם לעשות עבודה משמעותית. לדוגמא :נראה כי קיים חוק כללי בחברה שלנו ,לפיו ככל שעבודה מסויימת תורמת לאנשים אחרים בצורה ברורה יותר ,כך התשלום שניתן לצפות לקבל ממנה ייפחת .שוב ,קשה למצוא מדד אובייקטיבי ,אך דרך פשוטה אחת לקבל תחושה היא לשאול :מה היה קורה אילו מעמד שלם זה של אנשים היה פשוט נעלם? תאמרו מה שתאמרו על אחיות ואחים ,עובדי זבל או מכונאים ,ברור שאילו הם היו נעלמים במסך עשן, התוצאות היו מיידיות וקטסטרופליות .עולם ללא מורים או עובדי נמל יהיה במהרה בבעיה ,ואפילו עולם ללא כותבי מדע בדיוני או מוזיקאי סקא יהיה מקום פחות טוב .אין זה ברור לגמרי איך תסבול האנושות אילו כל מנכ''לי קרנות ההשקעות הפרטיות ,הלוביסטים ,אקטוארים ,טלמרקטרים
או יועצים משפטיים ייעלמו באופן דומה( .רבים חושדים שהעולם עשוי להשתפר באופן ניכר) .מלבד חופן משווק היטב של יוצאים מן הכלל (רופאים), החוק ממשיך להתקיים ולחול במידה מפתיעה. באופן אף יותר פרוורטי ,נראה שישנו מובן רחב שבו זוהי הצורה שבה הדברים צריכים להיות .זוהי אחת מנקודות הכוח הסודיות של הפופוליזם הימני .ניתן לראות זאת כאשר הצהובונים משלהבים גלי תרעומת כנגד עובדי הרכבת על ששיתקו את לונדון במהלך סכסוכי עבודה :עצם העובדה שעובדי הרכבת מסוגלים לשתק את לונדון מראה שעבודתם היא למעשה חיונית ,אך נראה שזהו בדיוק מה שמעצבן אחרים. זה אפילו ברור יותר בארה''ב ,היכן שהרפובליקנים זכו להצלחה כבירה בגיוס תרעומת ציבורית כנגד מורי בתי הספר ועובדי תעשיית הרכב (ולא ,חשוב לציין ,כנגד האדמיניסטרטורים של בתי הספר או מנהלי תעשיית הרכב שבאמת גורמים לבעיות) בשל משכורותיהם המנופחות לכאורה ותנאיהם .נדמה כאילו נאמר להם“ :אבל יוצא לכם ללמד ילדים! או לייצר מכוניות! יוצא לכם לעבוד בעבודות אמיתיות! ובנוסף לכל זה יש לכם את החוצפה לצפות לפנסיות וביטוחי בריאות של מעמד הביניים?” אילו מישהו היה מתכנן משטר עבודה המותאם בצורה מושלמת לשימור הכוח של ההון הפיננסי, קשה לראות כיצד היה ניתן לבצע עבודה טובה יותר. עובדים אמיתיים ופרודוקטיביים נסחטים ומנוצלים ללא רחם .השאר מתחלקים בין השכבה מושלטת הטרור והשנואה אוניברסלית של חסרי העבודה, ושכבה גדולה עוד יותר של אנשים שבפשטות מקבלים תשלום כדי לא לעשות דבר ,בעמדות המתוכננות לגרום להם להזדהות עם נקודות המבט והתודעה של המעמד השליט (מנהלים ,אדמיניסטרטורים וכו') – ובייחוד התגלויותיו הפיננסיות – אך ,בו בזמן, מטפחים בקרבם טינה כנגד כל מי שלעבודתו יש ערך חברתי ברור ובלתי ניתן להכחשה .כמובן ,המערכת מעולם לא תוכננה ביודעין .היא תוצר של כמעט מאה שנים של ניסוי וטעייה .אך זהו ההסבר היחיד למה, למרות כל יכולותינו הטכנולוגיות ,אנו לא כולנו עובדים 3-4שעות ביום. * ג’ון מיינרד קיינס ( )1883-1946היה כלכלן בריטי מודרני .קיינס טען שיש צורך בהתערבות אקטיבית ומתמשכת של המדינה בכלכלה כדי לשמור על מצב של צמיחה כלכלית – .המתרגם
אלטרנטיבה
גיליון 5חורף 2014
מאפיה אנרכיסטית בפריז “כיבוש הלחם” – כך נקראת חנות הממוקמת באחת השכונות בפאתי פריז שב ה 9אנשים מכינים בא�ג טים ,קרואסונים ולחמניות עם שוקולד .מבחינת המג ראה החיצוני החנות הזאת זהה ל 35-אלף מאפיות אחרות הפזורות ברחבי צרפת. ובכל זאת זוהי המאפיה האנרכיסטית היחידה באזור של הבירה הצרפתית“ .אנחנו – המאפיה שמנוהלת על-ידי העובדים עצמם .אין כאן מנהלים .אנחנו עוג בדים בשיתוף פעולה ובכל שבועיים מקיימים אסיג פות כלליות שבהן מחליטים מה נעשה .כולם מקבלים אותו שכר – 1350אירו בחודש ,ורווחים מתחלקים ביננו באופן שווה” – ,מסביר פייר פווין שבהשראתו הוקם הקואופרטיב יוצא הדופן הזה. “כיבוש הלחם” הופיע לפני 3שנים במונטרי שהייתה בעבר מעוז של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית וכיום נמצאת תחת שליטתם של “הירוקים” .מספר אנרכיסטים החליטו לעבור מתיאוריה לפרקטיקה ולהקים פרויקט בניהול עצמי. הם קראו לחנות שלהם “כיבוש הלחם” כמחווה לספרו של פיוטר קרופוטקין – אנרכו-קומוניסט מהמאה ה .19 -בתור סמל הם בחרו צללית מציורו של דלקרואה“ ,חירות על בריקדות” ,שבו אדם מחליף אקדחים לכיכר לחם ודגנים. “עבדתי בתחום מדעי המחשב ולא למדתי לאג פות לחם .פעם התקשר אלי פייר ואמר לי :במשך 10שנים דיברת על אלטרנטיבות .בוא להקים מאפיה ,לעבוד עימנו” ,מספר טומה שעזב את עבודתו בבית הספר לעסקים והתחיל להכין באג גטים. לאחר 3שנים ממועד פתיחתה המאפייה מהווה עסק רווחי למדי .היא ממחזרת 2טונות של קמח בשבוע; מועסקים בה 7עובדים ו 2 -תלמידים. טומה אינו מתחרט על כך שהצטרף ליוזמה הזאת שמזכירה את “לה פרטרנל” – מאפיה בניהול עצמי שהוקמה בתחילת המאה ה 20-והתקיימה במשך 90שנה. “כאן אני מרגיש הרבה יותר טוב .אני יודע בשג ביל מה אני עובד ,אף שמבחינה פיזית זה הרבה יותר קשה” ,מודה טומה תוך כדי לימוד אחד התלמידים כיצד להכין קרם שוקולד. המאפיה מייצרת מוצרים משלה (כמע ט 35ס�ו גים שונים) ,נקיים ,באופן כללי ,מבחינה אקולוג גית .המוצרים האלו נושאים שמות שמזכירים את המהפכנים ההיסטוריים :סנדביץ’ “באקונין” עם בצל“ ,דורוטי” עם קארי“ ,מארקס” עם ירקות . אם מישהו מהקונים אומר שיש לו קשיים כלכג
19
ליים הוא מקבל אוטומטית זכאות ל”מחיר משבר”. ”די בלבקש מהמאפיה כרטיס המקנה זכאות להנחה .על מוצרים חיוניים ההנחה היא 25%ועל כל השאר .10% - באגט עולה אירו ,ועם ההנחה 75 -סנט” ,אומר פייר. לדבריו” ,אנשים יודעם שזוהי מאפיה אנרכיסטית ,אבל באים לכאן משום שכאן אופים לחם טוב ,ואנחנו שמחים שהם באים”. נכון לעכשיו עובדי המאפיה לא מחלקים ביניהם רווחים, אלא מוציאים אותם לצורך לפירעון הלוואות ,צמצום זמן העבודה וגיוס עובדים חדשים. אין מדובר ביישום אידיאלים גדולים בקנה מידה גלובג לי .המשתתפים מקווים שהפרויקט שלהם ימשיך לתפקד על בסיס שיתוף פעולה ויספק עבודה לאנשים נוספים. ”להאמין שנוכל לשנות את החברה באמצעות ניהול עצמי כזה -זה כמו לקוות לשנות את העולם באמצעות אופניים” ,מתבדח פייר.
כשהכל משקרים אמירת אמת היא מעשה מהפכני ג'ורג' אורוול
אחדות
الوحدة