אגדה וטבע

‫שער‬

‫מוקדש באהבה והערכת אין קץ‬ ‫לשליחי ‘בני עקיבא’ סביב הגלובוס‪,‬‬ ‫העושים לילותיהם ימים‪ ,‬קיציהם חורפים‪ ,‬‬ ‫בתיהם סניפים וילדיהם שליחונים‬ ‫למען השבת בנים לגבולם‬

‫זכויות‬

‫תוכן‬

‫אגדה וטבע‬ ‫בית ספר שדה חז”לי‬ ‫תוכן‬

‫במפתן בית המדרש – פתיחה‪ ,‬הקדמה ומבוא‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ :‬אילמלא לא ניתנה תורה‬ ‫היינו למדין צניעות מחתול‪ ,‬וגזל מנמלה‪ ,‬ועריות מיונה‪.‬‬ ‫(בבלי עירובין ק‪):‬‬

‫בתריסר מילים אלו מציג רבי יוחנן‪ ,‬הגדול והנערץ באמוראי ארץ ישראל‪ ,‬מהפכה‬ ‫תפיסתית‪ .‬ראשית מגלה הוא לנו כי התורה והטבע עשויים מאותו חומר‪ ,‬ניזונים‬ ‫ומגלים אותם ערכים אלא שהתורה באה לספר לנו בגלוי מה שאומר לנו הטבע‬ ‫בהסתר‪ .‬או במילים אחרות‪ ,‬עלינו לדעת כי התורה טבעית לנו ולעולם כולו‪ ,‬וכי‬ ‫נדרשים אנו לעיין בטבע ולחשוף מתוכו את אמיתותיה וערכיה של התורה‪.‬‬ ‫למעשה מנסח רבי יוחנן בחדות את משנתו של התנא רבן גמליאל‪ ,‬נשיא ישראל‪.‬‬ ‫כשנתקל רבן גמליאל בתלמיד זלזלן ומתריס מחליט הוא לשנות את הגישה‪ ,‬ובוחר‬ ‫להראות לו שתורת בית המדרש מתקיימת ברחוב‪ ,‬בטבע ובשוק ובכך לרכוש את‬ ‫אמונו בתורה‪ ,‬בערכיה ובמלמדיה –‬

‫“ישב רבן גמליאל והיה דורש‪ :‬עתידה אשה שתלד בכל יום‪ ,‬שנאמר‪“ :‬הרה ויולדת‬ ‫יחדיו”‪ .‬ליגלג עליו אותו תלמיד‪ ,‬אמר‪ :‬אין כל חדש תחת השמש!‬ ‫אמר לו‪ :‬בא ואראך דוגמתן בעולם הזה‪ ,‬יצא והראה לו תרנגולת (שמטילה ביצה‬ ‫בכל יום)”‬ ‫(בבלי שבת ל‪.):‬‬

‫הבנה כי אמיתות התורה מופיעות במקביל‪ ,‬אם כי בהסתר ובצימצום גם בטבע‬ ‫מתחילה כבר בתהילים כאשר דוד מציג בפרק אחד שני ערוצי הכרה בקב”ה ערוץ‬ ‫ההתבוננות בטבע וערוץ לימוד התורה ‪-‬‬ ‫“לַ ְמנַ ֵ ּצ ַח ִמזְ מוֹ ר לְ ָדוִ ד‪ַ :‬ה ּׁ ָש ַמיִ ם ְמ ַס ּ ְפ ִרים ְּכבוֹ ד ֵאל ו ַּמ ֲעשֵׂ ה יָ ָדיו ַמ ִ ּגיד ָה ָר ִקיע‪ :‬יוֹ ם‬ ‫לְ יוֹ ם יַ ִ ּב ַיע א ֶֹמר וְ לַ יְ לָ ה ְּללַ יְ לָ ה יְ ַח ֶ ּוה דָּ ַעת‪ֵ :‬אין א ֶֹמר וְ ֵאין דְּ ָב ִרים ְ ּבלִ י נִ ׁ ְש ָמע קוֹ לָ ם‪ּ ְ :‬בכָ ל‬ ‫ָה ָא ֶרץ יָ ָצא ַק ָ ּום ו ִּב ְק ֵצה ֵת ֵבל ִמ ֵּל ֶיהם לַ ּׁ ֶש ֶמ ׁש שָׂ ם א ֶֹהל ָ ּב ֶהם‪ :‬וְ הוּא ְּכ ָח ָתן י ֵֹצא ֵמ ֻח ּ ָפתוֹ‬ ‫יָ שִׂ ישׂ ְּכגִ בּ וֹ ר לָ רוּץ א ַֹרח‪ִ :‬מ ְק ֵצה ַה ּׁ ָש ַמיִ ם מוֹ ָצאוֹ ו ְּתקו ָּפתוֹ ַעל ְקצוֹ ָתם וְ ֵאין נִ ְס ָּתר‬ ‫ֵמ ַח ָּמתוֹ ”‬

‫עד כאן כבוד אל המסתתר בטבע ומכאן גדולתו המפורשת בתורה ‪-‬‬

‫ימת ּ ֶפ ִתי‪ִ ּ :‬פ ּקו ֵּדי ה’ יְ ׁ ָש ִרים‬ ‫ימה ְמ ׁ ִש ַיבת נָ ֶפ ׁש ֵעדוּת ה’ נֶ ֱא ָמנָ ה ַמ ְח ִּכ ַ‬ ‫“תוֹ ַרת ה’ ְּת ִמ ָ‬ ‫ּ‬ ‫ְמשַׂ ְּמ ֵחי לֵ ב ִמ ְצוַ ת ה’ ָ ּב ָרה ְמ ִא ַירת ֵעינָ יִ ם‪ :‬יִ ְר ַאת ה’ ְטהוֹ ָרה עוֹ ֶמ ֶדת לָ ַעד ִמ ׁ ְש ּ ְפ ֵטי ה’‬ ‫ֱא ֶמת ָצ ְדק ּו יַ ְחדָּ ו‪ַ :‬ה ֶ ּנ ֱח ָמ ִדים ִמ ָ ּז ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב ו ְּמתו ִּקים ִמדְּ ַב ׁש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים”‬ ‫(תהלים יט‪ ,‬א‪-‬יא)‬

‫חכמי הסוד הצליחו לתמצת תפיסת עולם חובקת כל זו בארבע מילים מטלטלות‬ ‫ובנות אלמוות – “התבונן באוריתא וברא עלמא” – הסתכל בתורה וברא את העולם‪.‬‬

‫ללמדך שהתורה והעולם משקפים‪ ,‬ממחישים ומבטאים זה את זו וזו את זה‪.‬‬ ‫פירט רבנו הגדול הראי”ה קוק תפיסה זו בפסקתו הגדולה ‘שיר מרובע’–‬ ‫יש שהוא שר שירת נפשו‪,‬‬ ‫ובנפשו הוא מוצא את הכל‪,‬‬ ‫את מלא הסיפוק הרוחני במילואו‬ ‫ויש שהוא שר שירת האומה‬ ‫יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית‬ ‫שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי ולא מיושבת ישוב אידיאלי‬ ‫שואף למרומי עז‬ ‫והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל‬ ‫ויש אשר תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל‬ ‫לשיר את שירת האדם‬ ‫רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו‬ ‫שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה‬ ‫וממקור חיים זה הוא שואב את כללות‬ ‫הגיונותיו ומחקריו‪ ,‬שאיפותיו וחזיונותיו‬ ‫ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא‬ ‫עד שמתאחד עם כל היקום כולו‬ ‫עם כל הבריות‪ ,‬ועם כל העולמים‪,‬‬ ‫ועם כולם אומר שירה‬ ‫זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום‬ ‫שמובטח לו שהוא בן העולם הבא‬

‫ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד לאגודה אחת‬ ‫וכולם נותנים את קולותיהם‬ ‫כולם יחד מנעימים את זמריהם‬ ‫וזה לתוך זה נותן לשד וחיים‬ ‫קול ששון וקול שמחה קול צהלה וקול רנה קול חדוה וקול קדושה‪...‬‬ ‫(אורות הקודש ב‪ ,‬עמ’ תמד)‬

‫בספר זה נפסע בעקבות חז”ל ונהפוך את ה’שטח’ – החיים המוחשיים שסביבנו‪,‬‬ ‫לבית מדרש מתמיד לעיצוב מידות והטמעת ערכים‪ .‬בעקבות חזל ננסה לפצח‬ ‫את העומקים והרעיונות המובעים בצמחים‪ ,‬בעלי החיים והדברים הסובבים אותנו‬ ‫ולהפוך כל מפגש עמם לאירוע רוחני‪ ,‬רעיוני וערכי הממשיך לעצב ולחטב את‬ ‫אישיותנו וערכינו בכל עת‪.‬‬ ‫זו היא תורת ארץ ישראל ששבנו אליה‪ .‬תורה המאחדת ספרים וחיים‪ ,‬הלכות ונופים‪,‬‬ ‫מילים ומעשים‪ .‬זהו בית המדרש הארץ ישראלי שקירותיו שקופים וחלונותיו‬ ‫פתוחים שאינו מסתפק בעשיית תורותיו לתפילות אלא ממשיך והופך מילים לחיים‬ ‫וחיים למילים‪.‬‬ ‫בתודה לבורא עולם שזיכני בדור שכזה‪ ,‬בתורה שכזו‪ ,‬במשפחה שכזו ובתלמידים‬ ‫שכאלה‪ ,‬ובתפילה כי תורתנו תעשה נחת רוח לפניו יתברך‪.‬‬ ‫נעם‬ ‫סוסיא שבהרי חברון‬ ‫סיון תשע”ג‬

‫הוא גדל בטבע מדרום‪-‬מערבסין‪ ‬מערבה עד לבלקנים‪.‬‬ ‫העץ מניב פירות במשך כ‪ 100-‬שנה‪ .‬פירות העץ נאכלים‬ ‫ומשמשים לתעשייה‪.‬‬ ‫בתקופה הקלאסית השתמשו בפרי לטיפול נגד רעלים‪,‬‬ ‫ארס בעלי חיים ונשיכות כלבים‪ ,‬לסילוק תולעי מעיים‪,‬‬ ‫לטיפול בדלקות פנימיות‪ ,‬בנמק ובהפרשות מוגלתיות‪.‬‬

‫אגוז‬

‫בימינו משמש האגוז ושמן המופק ממנו לחיזוק הגוף‪,‬‬ ‫לשיפור מראה הפנים‪ ,‬לחיזוק השיער‪ ,‬וכמרכיב בתרופות‬ ‫רבות‏‪.‬‬

‫אגוז מלך‪ ‬הוא‪ ‬עץ נשיר‪ ‬המתנשא לגובה של ‪ 25-35‬מטר‬ ‫ובעל גזע‪ ‬בקוטר של עד ‪ 2‬מטר‪.‬‬ ‫מכונה גם‪ ‬אגוז אנגלי‪ ‬או‪ ‬אגוז קליפורניה‪.‬‬ ‫קיימים ‪ 59‬זנים‪.‬‬

‫‪ | 15-14‬זוגא‬

‫מתי כבר‬ ‫יגיע היום‬ ‫ֶאל ִ ּג ַ ּנת ֱאגוֹ ז יָ ַר ְד ִּתי לִ ְראוֹ ת‬ ‫ְ ּב ִא ֵ ּבי ַה ָ ּנ ַחל‬ ‫לִ ְראוֹ ת ֲה ָפ ְר ָחה ַה ֶ ּג ֶפן ֵהנֵ צ ּו‬ ‫ָה ִר ּמֹנִ ים‪:‬‬ ‫לֹא יָ ַד ְע ִּתי נַ ְפ ׁ ִשי שָׂ ַמ ְתנִ י‬ ‫ַמ ְר ְּכבוֹ ת ַע ִּמי נָ ִדיב‪:‬‬ ‫(שיר השירים ו‪ ,‬יא – יב)‬

‫העלמה מתארת לאהובה בשיר השירים את כמיהתה וציפייתה שיגיע‬ ‫וישאה לאישה‪ .‬מצפה היא להגעתו באביב ולפיכך יוצאת היא מהעיר‬ ‫יורדת למטע האגוזים‪ ,‬הנטוע על גדות הנחל‪ ,‬ובודקת האם הגיעו‬ ‫סימני האביב‪ ,‬הפרחה הגפן ההנצו עצי הרימון השתולים בינות לשורות‬ ‫האגוזים?‬ ‫כה מתרגשת העלמה למראה הפריחה וההתחדשות האביבית במטע‬ ‫האגוז‪ ,‬חשה היא באהוב לבה ההולך ומתקרב וכבר מפליגה בחלומותיה‬ ‫ורואה עצמה נישאת על כפיו באבירות ג’נטלמנית אל מרכבתו השבה‬ ‫אל העיר לקחתה לו לאישה‪ .‬כך מתוארת כמיהת ישראל לגאולתם‬ ‫ולאיחודם המחודש עם הקב”ה‪ ,‬כך מסופר סיפור ההמתנה והבדיקה‬ ‫המתמדת האם כבר הגיע הזמן להתאחדות מחודשת בין בורא עולם‬ ‫לעמו וכך הופך האגוז למעורר הגדול לבדיקה מתמדת האם כבר‬ ‫הגיעה העת – לחידוש קשרים שנותקו‪ ,‬לפיוס‪ ,‬לנישואין‪ ,‬לעלייה‬ ‫ארצה‪ ,‬לבניית בית ולבניין המקדש‪.‬‬

‫הקץ‬ ‫לצלקות‬ ‫ֶאל ִ ּג ַ ּנת ֱאגוֹ ז יָ ַר ְד ִּתי לִ ְראוֹ ת‬ ‫ְ ּב ִא ֵ ּבי ַה ָ ּנ ַחל‬ ‫לִ ְראוֹ ת ֲה ָפ ְר ָחה ַה ֶ ּג ֶפן ֵהנֵ צ ּו‬ ‫ָה ִר ּמֹנִ ים‪:‬‬ ‫לֹא יָ ַד ְע ִּתי נַ ְפ ׁ ִשי שָׂ ַמ ְתנִ י‬ ‫ַמ ְר ְּכבוֹ ת ַע ִּמי נָ ִדיב‪:‬‬ ‫(שיר השירים ו‪ ,‬יא – יב)‬ ‫מה אגוז זה אם נופל לתוך‬ ‫הטנופת את נוטלו ומורקו‬ ‫ושוטפו ומדיחו והוא חוזר‬ ‫כתחילתו והוא יפה לאכילה‪,‬‬ ‫כך כל מה שישראל‬ ‫מתלכלכין בעונות כל ימות‬ ‫השנה‪ ,‬בא יום הכפורים‬ ‫ומכפר עליהם‪ ,‬זה הוא‬ ‫שכתוב – “כי ביום הזה יכפר‬ ‫עליכם לטהר אתכם”‬ ‫(שיר השירים רבה ו)‬

‫כמה קשה ומאתגר להיפטר מתכונה רעה המקננת באישיותנו‪ ,‬מה ארוכה‬ ‫הדרך להשתחררות מצרות עין‪ ,‬מגאווה‪ ,‬מקמצנות או מתאוות בצע‪.‬‬ ‫חטאים מכים שורשים ויוצרים צלקות בבעליהם‪ ,‬שרשים המכריחים את‬ ‫האדם לחזור וליפול באותן נקודות בהן כבר נכשל וצלקות שאינן מאפשרות‬ ‫לו לחייך ולשמוח בדמותו המשתקפת במראה‪ ,‬אף אם חדל והתרחק מן‬ ‫החטא‪.‬‬ ‫בדיוק בתחושות איומות אלה בא המדרש להילחם‪ .‬מזכיר המדרש לכולנו‬ ‫כי לאגוזים אנו משולים‪ ,‬אגוזים קליפתם קשה ואטומה וכל לכלוך וטינופת‬ ‫הדבקים בהם לעולם טפולים הם מבחוץ בלבד‪ ,‬קלי ניקוי והסרה וחסרי‬ ‫השפעה על הפרי עצמו‪.‬‬ ‫כאגוזים אל לנו להיבהל מהחטא‪ .‬כאגוזים צריכים אנו לדעת כי לעולם לא‬ ‫יוכל החטא לחדור באמת לתוככי אישיותנו‪ .‬אם רק נזכור כי אגוזים אנו נוכל‬ ‫לחייך הן אל מול החטא והן אל מול צלקותיו המדומות שאינן אלא איפור קל‬ ‫המצפה להסרה‪.‬‬ ‫מרגישים לכודים במלתעות החטא והיצר? איבדתם אמון ביכולתכם לתקן‬ ‫ולפתוח דף חדש? סורו לחנות הפיצוחים הקרובה קנו מאה גרם אגוזים ושבו‬ ‫לאכילה מהורהרת‪.‬‬

‫‪ | 17-16‬זוגא‬

‫סכנת‬ ‫החלקה‬ ‫אמר ריש לקיש‪:‬‬ ‫מה אגוז זה חלק‪...‬‬ ‫וכל מי שעולה לראשו ואינו‬ ‫נותן דעתו האיך יעלה‬ ‫הוא נופל ומת ונוטל שלו מן‬ ‫האגוז‪,‬‬ ‫כך כל מי שהוא מנהיג שררה‬ ‫על הציבור בישראל‬ ‫ואינו נותן דעתו היאך הוא‬ ‫מנהיג את ישראל‪,‬‬ ‫סוף שהוא נופל ונוטל שלו‬ ‫מתחת ידיהם‪,‬‬ ‫זה הוא שכתוב – “ק ֶֹד ׁש יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫אשית ְּתבו ָּאתֹה‬ ‫לה’ ֵר ׁ ִ‬ ‫ָּכל אֹכְ לָ יו יֶ ְא ׁ ָשמ ּו ָר ָעה ָּתבֹא‬ ‫ֲאלֵ ֶיהם נְ ֻאם ה’“‪.‬‬ ‫שיר השירים רבה ו‪ ,‬א)‬

‫אין תפקיד מסוכן כתפקיד הנהגה בעם ישראל‪ .‬מנהיג בישראל אינו‬ ‫זוכה אפילו למאה ימים של חסד‪ ,‬מנהיג בישראל חשוף לביקורת‬ ‫עמוקה מתמדת ומקפת מכל צד ובכל תחום‪.‬‬ ‫דומה הטיפוס במעלה פירמידת ההנהגה בישראל לטיפוס על גזע‬ ‫האגוז החלקלק והממעיד‪ .‬מחייב טיפוס שכזה תכנון וחשיבה מראש‪,‬‬ ‫ריכוז מרבי לאורך כל הדרך והכרה במשמעויותיו ההרסניות של כל‬ ‫כישלון ומעידה‪.‬‬ ‫אין לך מטרות מוגדרות‪ ,‬אינך מגיע עם תוכניות עבודה מפורטות‬ ‫ושקולות‪ ,‬אינך מודע לגודל האחריות שבהובלת עם ישראל עשה‬ ‫טובה לך ולכולנו והתרחק מתפקידי הנהגה והובלה‪ .‬שב לפצח גרעינים‬ ‫ואל תתחיל לטפס על אגוזים‪.‬‬

‫אי הבעיה‬ ‫הדמוגרפית‬ ‫ֶאל ִ ּג ַ ּנת ֱאגוֹ ז יָ ַר ְד ִּתי לִ ְראוֹ ת‬ ‫ְ ּב ִא ֵ ּבי ַה ָ ּנ ַחל‬ ‫לִ ְראוֹ ת ֲה ָפ ְר ָחה ַה ֶ ּג ֶפן ֵהנֵ צ ּו‬ ‫ָה ִר ּמֹנִ ים‪:‬‬ ‫(שיר השירים ו‪ ,‬יא)‬ ‫“אל גנת אגוז ירדתי” ‪-‬‬ ‫מה אגוז זה השק מלא‬ ‫אגוזים בידך‬ ‫את נותן לתוכו כמה‬ ‫שומשמים כמה חרדלים והן‬ ‫מחזיקין‪,‬‬ ‫כך כמה גרים באו ונתוספו‬ ‫בישראל‪,‬‬ ‫זה הוא שכתוב ‪-‬‬ ‫“מי ָמנָ ה ֲע ַפר יַ ֲעקֹב ו ִּמ ְס ּ ָפר‬ ‫ִ‬ ‫ֶאת ר ַֹבע יִ שְׂ ָר ֵאל”‬ ‫(שיר השירים רבה ו‪ ,‬א)‬

‫שק מלא אגוזים‪ ,‬גם אם גדוש על גבול ההתבקעות‪ ,‬עדיין מלא הוא‬ ‫בחללים מרובים הנוצרים בין אגוז לאגוז‪ .‬שק שכזה‪ ,‬לכאורה מלא‪,‬‬ ‫עדיין ניתן למלאו באינספור זרעי חרדל ושומשום זעירים שידחקו‬ ‫ברווחים שבין האגוזים לבין עצמם‪.‬‬ ‫הוא הדין‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬בנוגע לעם ישראל המשול לאגוז‪ .‬תמיד‬ ‫ימצא מקום בעם‪ ,‬בארצו ובלבבו לאינספור גרים שיצטרפו אליו‪ .‬מבנהו‬ ‫הארגוני והנפשי של עם ישראל מאפשר‪ ,‬שלא לומר מזמין‪ ,‬גרים‬ ‫להצטרפות והסתפחות‪ ,‬גם אם קשים הם לעתים לישראל כספחת‬ ‫ומלאים אתגרים כרימון‪.‬‬ ‫“מי ָמנָ ה ֲע ַפר יַ ֲעקֹב ו ִּמ ְס ָּפר ֶאת רֹבַ ע‬ ‫זו כוונתו של בלעם בברכתו‪ִ :‬‬ ‫יִ ְ ׂש ָר ֵאל” – איש בעולם אינו יכול לספור‪ ,‬למנות ולחזות את גודלו של‬ ‫עם ישראל שהרי איש אינו יכול לצפות כמה מהגויים יסתפחו לעמנו‬ ‫מתוך הערצת סגולתו‪ ,‬מורשתו ואיכותו הרוחנית‪.‬‬ ‫חושש מהבעיה הדמוגרפית? מלא כוס זכוכית באגוזים‪ ,‬דחוס שומשום‬ ‫מלמעלה וחזור לחייך ולהאמין‪.‬‬

‫האזוב פורח בחודשים אפריל עד ספטמבר ופרחיו דו‪-‬‬ ‫מיניים‪ ,‬זעירים ולבנים‪ .‬התפרחת צפופה ודמוית שיבולת‪.‬‬ ‫לכל חלקי הצמח ריח אופייני שמקורו בשמן האתרי‬ ‫שבהם‪.‬‬ ‫למרות העובדה שהאזוב נפוץ מאוד בישראל‪ ,‬בעקבות‬ ‫קטיף בכמויות מסחריות של הצמח בבר‪ ,‬עמד המשך‬ ‫קיומו בסכנה‪ ,‬לכן הוא הוכרז כצמח מוגן‪ .‬הצמח תורבת‪,‬‬ ‫ומגודל בארץ כגידול חקלאי‪ .‬את העלים ניתן לאסוף‬ ‫במשך כל השנה‪.‬‬

‫אזוב‬

‫השמן האתר‏י באזוב מכיל חומרים נוגדי כאבים ובעלי‬ ‫תכונות אנטי‪ -‬דלקתיות חזקות ומכאן גם השימוש הנרחב‬ ‫בו כצמח מרפא‪.‬‬ ‫על פי הרפואה העממית‪ ‬עיסוי בשמן האזוב (השריית‬ ‫העלים בשמן זית) מקל על כאבי ראש ומכייח‪ ,‬מריחתו‬ ‫על דלקות מסייעת בריפוין ושתייתו מקלה על כאבי בטן‪,‬‬ ‫בחילות‪ ,‬תולעים בבטן ושיעול‪.‬‬

‫ֵאזוֹ ב ָמצוּי‪ ‬הוא בן שיח‪ ‬רב שנתי ממשפחת השפתניים‪.‬‬ ‫זהו המרכיב העיקרי בתבלין‪ ‬הזעתר‪.‬‬ ‫צומח לגובה של ‪ 30‬עד ‪ 50‬סנטימטרים‪ .‬ענפיו זקופים‪ ,‬עליו‬ ‫נגדיים (שני עלים בכל מפרק)‪ ,‬פשוטים‪ ,‬מעוגלים בצורתם‬ ‫בצבע אפור‪-‬ירקרק ומכוסים שערות‪.‬‬

‫‪ | 21-20‬בוזא‬

‫דגל‬ ‫יום העצמאות‬ ‫וּלְ ַק ְח ֶּתם ֲאגֻ דַּ ת ֵאזוֹ ב ו ְּט ַבלְ ֶּתם‬ ‫ַ ּבדָּ ם ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ַּסף‬ ‫וְ ִה ַ ּג ְע ֶּתם ֶאל ַה ַּמ ׁ ְשקוֹ ף וְ ֶאל ׁ ְש ֵּתי‬ ‫ַה ְּמז ּוזֹת ִמן ַהדָּ ם ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ָּסף‬ ‫וְ ַא ֶּתם לֹא ֵת ְצא ּו ִא ׁיש ִמ ּ ֶפ ַתח‬ ‫ֵ ּביתוֹ ַעד בּ ֶֹקר‪:‬‬ ‫וְ ָע ַבר ה’ לִ נְ גּ ֹף ֶאת ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫וְ ָר ָאה ֶאת ַהדָּ ם ַעל ַה ַּמ ׁ ְשקוֹ ף‬ ‫וְ ַעל ׁ ְש ֵּתי ַה ְּמז ּוזֹת‬ ‫ו ָּפ ַסח ה’ ַעל ַה ּ ֶפ ַתח וְ לֹא יִ ֵּתן‬ ‫ַה ַּמ ׁ ְש ִחית לָ בֹא ֶאל ָ ּב ֵּתיכֶ ם לִ נְ גּ ֹף‪:‬‬ ‫(שמות יב‪ ,‬כב – כג)‬

‫האזוב הנו “מברשת הצבע” באמצעותה צבעו ישראל את מזוזות‬ ‫בתיהם בדם קרבן הפסח‪ .‬האזוב הודיע קבל עם ועולם כי ‘כאן נשחט‬ ‫ללא מורא אלהי מצרים’‪ .‬האזוב הוא המשחרר הגדול של עם ישראל‬ ‫משעבודו המנטלי למצרים‪ ,‬לא רק ששחטנו את הכבשים המקודשות‬ ‫למצרים אלא אפילו אנו גאים בכך ומפרסמים זאת בראש חוצות‪ .‬אל‬ ‫להם לישראל לצאת מביתם ולברוח מהבית שמשקופיו זועקים מרד‬ ‫ומלחמה במצרים ובתרבותם‪ .‬חייבים היהודים לשהות לילה שלם בבית‬ ‫המפליל ולראות ששום דבר לא קורה‪ ,‬המצרים איבדו את כוחם וזעקת‬ ‫האזוב נותרה ללא מענה או תגובה‪.‬‬ ‫אולי כדאי להניף אגודת אזוב בסמוך לדגל ישראל גם ביום העצמאות‬ ‫שלנו ולהטעין משמעות ישנה – חדשה במילים ‘להיות עם חופשי‬ ‫בארצנו’‪.‬‬

‫חכמה‬ ‫קטנה‬ ‫וַ ֵּת ֶרב ָחכְ ַמת ׁ ְשלֹמֹה‬ ‫ֵמ ָחכְ ַמת ָּכל ְ ּבנֵ י ֶק ֶדם ו ִּמכּ ֹל‬ ‫ָחכְ ַמת ִמ ְצ ָריִ ם‪...‬‬ ‫וַ יְ ַד ֵ ּבר ַעל ָה ֵע ִצים ִמן ָה ֶא ֶרז‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ְּל ָבנוֹ ן‬ ‫וְ ַעד ָה ֵאזוֹ ב ֲא ׁ ֶשר י ֵֹצא ַ ּב ִּקיר‬ ‫וַ יְ ַד ֵ ּבר ַעל ַה ְ ּב ֵה ָמה וְ ַעל ָהעוֹ ף‬ ‫וְ ַעל ָה ֶר ֶמשׂ וְ ַעל ַהדָּ גִ ים‪:‬‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ּו ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים לִ ׁ ְשמ ַֹע ֵאת‬ ‫ָחכְ ַמת ׁ ְשלֹמֹה‬ ‫ֵמ ֵאת ָּכל ַמלְ כֵ י ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ׁ ָש ְמע ּו ֶאת ָחכְ ָמתוֹ ‪:‬‬ ‫(מלכים א ה‪ ,‬י – יד)‬

‫חכמתו של שלמה המלך מפורסמת היא בכל העולם העתיק‪ .‬בקיא‬ ‫שלמה בחכמות הטבע בבוטניקה ובזאולוגיה‪ ,‬שולט הוא ברזי הצומח‬ ‫החל מהקטן הזמין והמיידי – אזוב הקיר ועד העצום‪ ,‬הגדול והמרוחק‬ ‫ ארז הלבנון‪.‬‬‫בקיא גדול היה שלמה המלך בעולם בעלי החיים הן שוכני היבשה‪ ,‬הן‬ ‫דרי הים והן בעלי הכנף והרצאותיו המרתקות על הצומח והחי מציבות‬ ‫את ירושלים בראש רשימת ערי החכמה והדעת של העולם העתיק‪.‬‬ ‫תיירות אקדמאית גדשה את ירושלים מפה לפה ומיצבה את ישראל‬ ‫כמעצמת תרבות וידע וכאתר עליה לרגל למלכי העולם כולו‪.‬‬ ‫מזכיר לכולנו האזוב הנמוך והקטן את כוחו של הידע‪ ,‬את הפוטנציאל‬ ‫הטמון בו ואת הימים אליהם חולמים כולנו לשוב‪ ,‬ימים שבהם נתפוס‬ ‫את מקומנו בראש עולם הידע והתבונה העולמי ונחזור להיות אור‬ ‫לגויים כשהיינו‪.‬‬

‫‪ | 23-22‬בוזא‬

‫בחור‬ ‫כארז‬ ‫האזוב נראה לאדם שאינו כלום‬ ‫וכחו גדול לפני האלהים‬ ‫שמשל אותו לארז בכמה‬ ‫מקומות‬ ‫בטהרת מצורע בשריפת הפרה‬ ‫ובמצרים צוה לעשות מצוה‬ ‫באזוב שנאמר – “ולקחתם‬ ‫אגודת אזוב”‪,‬‬ ‫וכן בשלמה אומר –‬ ‫“וידבר על העצים מן הארז‬ ‫אשר בלבנון ועד האזוב אשר‬ ‫יוצא בקיר”‬ ‫ללמדך שהקטן שוין לפני‬ ‫הקב”ה‪ ,‬קטנים הוא עושה‬ ‫נסים ועל ידי אזוב שהוא שפל‬ ‫שבאילנות גאל את ישראל‪...‬‬ ‫(שמות רבה יז‪ ,‬ב)‬

‫תג‬ ‫מחיר‬ ‫העין האנושית מבדילה בין גדול לקטן‪ .‬נוטים אנו להתרשם מעצי‬ ‫ארז וקצת להתעלם מאזובי קיר‪ ,‬משלמים כדי לראות ג’ירפות ופילים‬ ‫ומשמידים בביטול נמלים וזבובים‪ ,‬מחסירים פעימה תחת גורדי שחקים‬ ‫ובוהים באפטיות בשיכונים אפורים‪.‬‬ ‫בא המדרש ומתריע מפני שיפוטיות חיצונית שכזו‪ .‬מבהיר המדרש‬ ‫לכולנו כי שלמה המלך‪ ,‬החכם באדם‪ ,‬לא הקדיש פחות זמן והתפעלות‬ ‫לאזובי הקיר הזעירים מזה שהקדיש לארזי הלבנון העצומים‪ .‬מזכיר‬ ‫הוא כי את משימת חילוץ ישראל ממצרים הטיל הקב”ה על האזוב‬ ‫המוטבל בדם קרבן הפסח ומורח את דמו על משקופי הבתים ולא על‬ ‫ענפיהם ועליהם של השיטים‪ ,‬האקליפטוסים או הסקויות‪ .‬ובכלל‪ ,‬כולנו‬ ‫למדנו מה היה גובהו של נפוליאון‪.‬‬

‫אמר רבי אבא בר כהנא ‪-‬‬ ‫משכר לקיחה אתה למד‬ ‫שכר לולב‬ ‫לקיחה במצרים –‬ ‫“ולקחתם אגודת אזוב”‬ ‫בכמה היה מחירו בארבעה‬ ‫מנה והוא גרם לישראל‬ ‫לירש ביזת הים ביזת‬ ‫סיחון ועוג ביזת שלושים‬ ‫ואחת מלך‪,‬‬ ‫לולב שעומד על האדם‬ ‫בכמה דמים וכמה מצות‬ ‫יש בו על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫לפיכך משה מזהיר את‬ ‫ישראל ואומר להם‬ ‫ולקחתם לכם ביום‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה אמור ל‪ ,‬ג)‬

‫מדוע צריך משה להדגיש לישראל כי ארבעת המינים אותם נוטל‬ ‫היהודי בסוכות חייבים להיות שלו ובבעלותו ‘ולקחתם לכם ‘– משלכם?‬ ‫מבהיר רבי אבא בר כהנא כי רכישת ארבעת המינים הינה משימה‬ ‫כלכלית נכבדת אולם כדאית ביותר היא ההשקעה בה‪ .‬אם רק נזכור‬ ‫מצווה קודמת הנאמרת בלשון לקיחה וניזכר בשכר שהיה בצדה נפתח‬ ‫את ארנקנו בקלות ושמחה לרכישת ארבעת המינים‪.‬‬ ‫מצוות ‘ולקחתם’ הנאמרת במצרים מצווה על רכישת‪ ,‬לקיחת‪ ,‬אגודת‬ ‫אזוב למריחת דם קרבן הפסח בדרך ליציאה ממצרים‪ .‬השקיע יהודי‬ ‫כמה פרוטות ברכישת אגודת אזוב בשווקי קאהיר וזכה בתרומתה‬ ‫ליציאה מעבדות‪ ,‬ביזת צבא מצרים הנפלט מים סוף ושלל שלושים‬ ‫ואחד מלכי ארץ כנען אותם כבשנו והכל בדמי אזוב זעומים‪ .‬צא‬ ‫וחשוב‪ ,‬אומר רבי אבא‪ ,‬איזה שכר ממתין לך בזכות מאות השקלים‬ ‫אותם הוצאת לרכישת ארבעת המינים שגם בהם הציווי הנו ‘ולקחתם’‪,‬‬ ‫ורכשתם‪.‬‬ ‫אם קשה עליך פתיחת הארנק להשקעה במצוות‪ ,‬חפש אזוב‪ ,‬קטוף‪,‬‬ ‫מולל‪ ,‬ברך‪ ,‬רחרח ופתח ארנקך ביד קלה ובנפש חפצה‪.‬‬

‫‪ | 25-24‬בוזא‬

‫לדבר‬ ‫על העצים‬ ‫וַ יְ ַד ֵ ּבר ַעל ָה ֵע ִצים ִמן‬ ‫ָה ֶא ֶרז ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ְּל ָבנוֹ ן‬ ‫וְ ַעד ָה ֵאזוֹ ב ֲא ׁ ֶשר י ֵֹצא ַ ּב ִּקיר‪...‬‬ ‫(מלכים א‪ ,‬יג)‬ ‫וידבר על העצים‬ ‫וכי אפשר לאדם לדבר על‬ ‫העצים?!‬ ‫אלא אמר שלמה‪:‬‬ ‫מפני מה מצורע נטהר בגבוה‬ ‫שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים‬ ‫ בעץ ארז ובאזוב‬‫על ידי שהגביה עצמו כארז‬ ‫לקה בצרעת‬ ‫כיון שהשפיל עצמו כאזוב‬ ‫נתרפא על ידי אזוב‬ ‫(במדבר רבה יט‪ ,‬ג)‬

‫מה משמעות דיבור שלמה המלך על העצים‪ ,‬שאותו מתאר הפסוק?‬ ‫דיבור עמם – פלאי מדי‪ ,‬שיעורים בבוטניקה – טכני מדי‪.‬‬ ‫מוצא המדרש את הכוונה הנסתרת דווקא בתחום הסמלי והפסיכולוגי‪.‬‬ ‫צרעת ניחתת על האדם עקב ‘לשון הרע’ ושיחה שלילית אודות חברו‪,‬‬ ‫שיחה רעה‪ ,‬שיפוטית ודורסנית שכזו יכולה לבא אך ורק מתוך תחושת‬ ‫התנשאות גאוותנית והתבוננות מגבוה כארז בעצי היער‪.‬‬ ‫אדם שחטא בהתנהגות ארזית שחצנית ולפיכך לקה בצרעת מחוייב‬ ‫כדי להירפא לתקן דרכיו‪ ,‬לחשוב בענווה‪ ,‬מתוך הכרת מוגבלותו‪,‬‬ ‫חסרונותיו ושיעור קומתו הזעיר‪ .‬רק מחשבה אזובית וענוותנית תתקן‬ ‫את נפשו‪ ,‬תרפא צרעתו ויוכל לשוב לחיק החברה בה פגע‪ .‬לכן לטהרתו‬ ‫מחוייב המצורע להביא עץ ארז – כנגד מה שהיה ואזוב לבטא את‬ ‫תפיסתו העצמית העכשווית‪.‬‬ ‫מרגיש מורם מעם? חש שיפוטי ויודע כל? ‘בעל לשון הרע’? קטוף‬ ‫אזוב והחל לחשוב‪.‬‬

‫בספר מלכים מסופר כי שלמה המלך ביקש מחירם‬ ‫מלך העיר הלבנונית צור‪ ,‬ספקית הארזים הגדולה‬ ‫בעולם העתיק‪ ,‬עצי ארזים לבניית בית המקדש הראשון‪ ‬‬ ‫ותמורתם שילם שלמה עשרים אלף כור חיטים‪ ,‬ועשרים‬ ‫אלף כור שמן כתית (מלכים א‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫תושבי שומרון בירת ישראל עונים בשחץ וגאווה לנביא‬ ‫ישעיהו כי כל חורבן שיגיע עליהם רק ידרבן אותם לבנייה‬ ‫איכותית ויוקרתית יותר בסטנדרט אבני גזית ותקרות‬ ‫ארזים‪“ :‬וְ יָ ְדע ּו ָה ָעם ֻ ּכלּ וֹ ֶאפְ ַריִ ם וְ יוֹ ׁ ֵשב ׁש ְֹמרוֹ ן ְ ּבגַ ֲאוָ ה וּבְ ג ֶֹדל‬ ‫לֵ בָ ב לֵ אמֹר‪ :‬לְ בֵ נִ ים נָ פָ ל ּו וְ גָ זִ ית נִ בְ נֶ ה ׁ ִש ְק ִמים ֻ ּגדָּ ע ּו וַ ֲא ָרזִ ים‬ ‫נַ ֲחלִ יף” (ישעיהו ט‪ ,‬ח ‪ -‬ט)‪.‬‬ ‫העץ והשמן המופק ממנו ידועים כדוחי עש וזו אחת‬ ‫הסיבות שעץ הארז משמש לבניית ארונות בגדים‪.‬‬ ‫מיני ארז אחרים הם ארז הימלאי‪ ,‬ארז טורקי‪ ,‬ארז‬ ‫קפריסין‪ ‬וארז האטלס‪ .‬ארזי בר גדלו בעבר הרחוק בגליל‬ ‫העליון המזרחי (אזור צפת והרי מירון) אך נכחדו‪ .‬היום‬ ‫ניתן לראות ארזים אטלנטים ב”מצפור הארזים ע”ש טוביה‬ ‫אשבל אשר ביער ביריה וארזי לבנון בהר הרצל וברחבת‬ ‫המוסדות הלאומיים בירושלים‪.‬‬

‫ארז הלבנון הוא עץ הררי הגדל בעיקר בקרקע סלעית החל‬ ‫מגובה ‪ 1000‬מטרים מעל פני הים‪ .‬עץ מחטני גדול שאינו‬ ‫גדל בר בארץ ישראל‪ ‬פרט לחרמון‪ .‬הארז גדל בלבנון‪ ‬בה‬ ‫הוא משמש סמל המדינה‪ .‬מגיע לגובה של ‪ 40‬מטר ומאריך‬ ‫ימים‪ .‬עליו מחטניים‪ ,‬קצרים‪ ,‬נוקשים וערוכים בקבוצות‪.‬‬ ‫ארז הלבנון נחשב לעץ בניה חזק ויוקרתי‪ .‬בתנ”ך‪ ‬הוא‬ ‫משמש כסמל לגודל‪ ,‬עוצמה ורושם‪ ,‬וניצב בהנגדה לשפל‬ ‫שבצמחים‪ ,‬אזוב‪ ‬הקיר‪ .‬משחר ההיסטוריה נודע ערך רב‬ ‫לארזי הלבנון‪ .‬עמי קדם השתמשו בהם לבנייה ממלכתית‬ ‫מפוארת‪ ,‬לבניית אתרים מקודשים ולהכנת ארונות קבורה‬ ‫יקרים עבור מלכים ואישים רמי מעלה‪.‬‬

‫ארז‬

‫‪ | 29-28‬זרא‬

‫כי ידע‬ ‫זה ביטוח חיים‬ ‫וַ ִ ּי ְשלַ ח ׁ ְשלֹמֹה ֶאל ִח ָירם‬ ‫לֵ אמֹר‪ ...‬וְ ִהנְ נִ י א ֵֹמר לִ ְבנוֹ ת ַ ּביִ ת‬ ‫לְ ׁ ֵשם ה’ ֱאל ָֹהי‪...‬‬ ‫וְ ַע ָּתה ַצ ֵ ּוה וְ יִ כְ ְרת ּו לִ י ֲא ָרזִ ים ִמן‬ ‫ַה ְּל ָבנוֹ ן וַ ֲע ָב ַדי יִ ְהי ּו ִעם ֲע ָב ֶד ָיך‬ ‫וּשְׂ כַ ר ֲע ָב ֶד ָיך ֶא ֵּתן לְ ָך ְּככֹל‬ ‫ֹאמר ִּכי ַא ָּתה יָ ַד ְע ָּת ִּכי‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ּת ֵ‬ ‫ֵאין ָ ּבנ ּו ִא ׁיש י ֵֹד ַע לִ כְ ָרת ֵע ִצים‬ ‫ַּכ ִ ּצדֹנִ ים‪ ...:‬וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח ִח ָירם ֶאל‬ ‫ׁ ְשלֹמֹה לֵ אמֹר ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ֵאת ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ׁ ָשלַ ְח ָּת ֵאלָ י ֲאנִ י ֶא ֱעשֶׂ ה ֶאת‬ ‫ָּכל ֶח ְפ ְצ ָך ַ ּב ֲע ֵצי ֲא ָרזִ ים ו ַּב ֲע ֵצי‬ ‫ְברוֹ ׁ ִשים‪ֲ :‬ע ָב ַדי י ִֹרד ּו ִמן ַה ְּל ָבנוֹ ן‬ ‫ימם דּ ְֹברוֹ ת ַ ּב ָ ּים‬ ‫יָ ָמה וַ ֲאנִ י ֲאשִׂ ֵ‬ ‫ַעד ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ִּת ׁ ְשלַ ח ֵאלַ י‬ ‫וְ נִ ּ ַפ ְצ ִּתים ׁ ָשם וְ ַא ָּתה ִת ּ ָׂשא‬ ‫וְ ַא ָּתה ַּת ֲעשֶׂ ה ֶאת ֶח ְפ ִצי לָ ֵתת‬ ‫לֶ ֶחם ֵ ּב ִיתי‪:‬‬ ‫(מלכים א ה‪ ,‬טז – כג)‬

‫דוד המלך אינו כובש את הצידונים יושבי הר הלבנון‪ ,‬ולא במקרה‪ .‬שתי‬ ‫אומנויות יש להם לצידונים והעולם כולו נזקק לשירותיהם‪ :‬כריתת‬ ‫ארזים והובלה ימית‪ .‬בהעדר ארזים הנכרתים ומובלים כראוי לא יוכל‬ ‫להיבנות שום בית מפואר ראוי לשמו ובהעדר תובלה ימית יספגו‬ ‫המסחר הבינלאומי ורמת החיים בעולם העתיק מכה אנושה ובלתי‬ ‫נסבלת‪.‬‬ ‫מודעים הצידונים כי קיומם כאומה תלוי ארזים והפלגה הוא ולפיכך אין‬ ‫חירם מלכם נעתר לבקשת שלמה לשיתוף פעולה בתהליכי הכריתה‬ ‫וההשטה ומוכן להביא את הארזים עד הנמל הסמוך לבית הלקוח‪.‬‬ ‫כך הארז הופך לסמלה של לבנון ולתזכורת לעוצמתה ולביטחון‬ ‫שמקנה ידע לאדם ולעם‪.‬‬

‫קץ‬ ‫האליטות‬ ‫ִּכי יוֹ ם לַ ה’ ְצ ָבאוֹ ת ַעל ָּכל‬ ‫ֵ ּג ֶאה וָ ָרם וְ ַעל ָּכל נִ ּ ָׂשא וְ ׁ ָש ֵפל‪:‬‬ ‫וְ ַעל ָּכל ַא ְרזֵ י ַה ְּל ָבנוֹ ן ָה ָר ִמים‬ ‫וְ ַה ִ ּנ ּ ָׂש ִאים וְ ַעל ָּכל ַאלּ וֹ נֵ י‬ ‫ַה ָ ּב ׁ ָשן‪:‬‬ ‫וְ ַעל ָּכל ֶה ָה ִרים ָה ָר ִמים וְ ַעל‬ ‫ָּכל ַה ְ ּג ָבעוֹ ת ַה ִ ּנ ּ ָׂשאוֹ ת‪:‬‬ ‫וְ ַעל ָּכל ִמגְ דָּ ל ָ ּגב ַֹּה וְ ַעל ָּכל‬ ‫חוֹ ָמה ְבצו ָּרה‪:‬‬ ‫וְ ַעל ָּכל ֳאנִ ּיוֹ ת ַּת ְר ׁ ִש ׁיש וְ ַעל‬ ‫ָּכל שְׂ כִ ּיוֹ ת ַה ֶח ְמדָּ ה‪:‬‬ ‫וְ ׁ ַשח ַ ּג ְבהוּת ָה ָא ָדם וְ ׁ ָש ֵפל רוּם‬ ‫ֲאנָ ׁ ִשים וְ נִ שְׂ ַ ּגב ה’ לְ ַבדּ וֹ ַ ּב ּיוֹ ם‬ ‫ַההוּא‪:‬‬ ‫(ישעיהו יב‪ ,‬יז)‬

‫הנביא ישעיהו מתמודד עם האליטות הדורסניות שבדורו‪ .‬אליטות‬ ‫מורמות מעם העושקות את העשירונים הנמוכים בכדי לאפשר לעצמן‬ ‫חיי פינוק והוללות‪.‬‬ ‫החגיגה עומדת להסתיים‪ ,‬מזהיר ישעיהו‪ ,‬הקב”ה כבר שלח לדרכו את‬ ‫הצבא האשורי העצום והאימתני ועם הגעתו תחוסלנה האליטות ויחזרו‬ ‫כולם להבין שיש בעל בית המשגיח על עולמו וחיי פשוטי העם אינם‬ ‫הפקר‪.‬‬ ‫לארבעה סוגי אליטות פונה הנביא‪ :‬השלטונית ‪ -‬הארזים והאלונים‪,‬‬ ‫הנדל”נית – ההרים והגבעות‪ ,‬הבטחונית – החומות והמגדלים‪,‬‬ ‫והעיסקית – האניות ושכיות החמדה בהן תולה הוא את אשמת‬ ‫העיוותים החברתיים שבדורו ואת קריסתן הוא מנבא‪ .‬כך הופך הארז‬ ‫הרם והנשא למודל הנהגה יהיר‪ ,‬לקוי וכושל‪.‬‬

‫‪ | 31-30‬זרא‬

‫אל תעזור‬ ‫ואל תפריע‬ ‫‪...‬אדריאנוס קיסר הרג בביתר‬ ‫שמונים אלף רבוא בני אדם‬ ‫ושמונים אלף תוקעי קרנות‬ ‫היו צרין על ביתר‬ ‫והיה שם בן כוזיבא והיו לו‬ ‫מאתים אלף מקוטעי אצבע‪,‬‬ ‫שלחו לו חכמים‪ :‬עד מתי אתה‬ ‫עושה לישראל בעלי מומין?!‬ ‫אמר להם‪ :‬והיאך יבדקו?‬ ‫אמרו לו‪ :‬כל מי שאינו‬ ‫עוקר ארז מלבנון אל יכתב‬ ‫באיסרטיא שלך‪ ,‬והיו לו‬ ‫מאתים אלף מכאן ומכאן‬ ‫ובשעה שהיו יוצאין למלחמה‬ ‫היו אומרים‪ :‬אל תסייע ואל‬ ‫תשפיל‪.‬‬ ‫(איכה רבה ב‪ ,‬ד)‬

‫עץ הארז מזכיר לכולנו את בר כוכבא‪ ,‬צבאו‪ ,‬מרידתו‬ ‫וכישלונו ההרסני‪ .‬בר כוכבא מגבש סביבו צבא עז נחוש‬ ‫ומקצועי‪ .‬מבחן הכניסה לצבא המורדים מהווה תעודת‬ ‫זהות לאופיו וסגנון לוחמתו ‪ -‬חייב כל מועמד לגיוס‬ ‫לקטוע אצבע לעצמו ובכך להביע את אומצו‪ ,‬מידת‬ ‫הקרבתו ויכולתו לשאת סבל‪‘ .‬לא קטעת לא גויסת’ יש‬ ‫לבר כוכבא מספיק מעומדים‪.‬‬ ‫חכמים אינם מוכנים למבדקים שכאלה‪ .‬שום מבדק‬ ‫אינו מצדיק הטלת מומים בישראל‪ .‬חכמים מציעים‬ ‫חלופה לבר כוכבא ‪ -‬עקירת ארז מהר הלבנון‪ .‬בר‬ ‫כוכבא מבחינתו מקבל את ההצעה וכך נוצרים שני סוגי‬ ‫חיילים בצבאו‪ :‬אוגדת ‘כרותי האצבעות’ וחטיבת ‘עוקרי‬ ‫הארזים’‪.‬‬ ‫לאחר הצלחה חסרת תקדים‪ ,‬מדוכא מרד בר כוכבא‬

‫>> במצור אדיר של הצבא הרומי‪ ,‬צבא המוזרם לארץ ישראל‬ ‫בבהילות מכל רחבי האימפריה‪ .‬ביתר‪ ,‬בירת המרד‪ ,‬מוכנעת‬ ‫ונטבחת‪ ,‬נחלי דם מציפים את ארץ יהודה‪ ,‬היישובים היהודים‬ ‫חרבים וישראל גולים‪.‬‬ ‫נראה שהלוחמים ‪ -‬שסיסמתם הייתה ‘הקב”ה שב בצד‪ ,‬אל‬ ‫תפריע ואל תעזור’ ‪ -‬נזקקו בכל זאת לקצת עזרת שמים‪,‬‬ ‫בטחו הם מדי ביכולותיהם ובמנהיגם ושלחו את כולנו ל‪-‬‬ ‫‪ 1800‬שנות גלות בטרם נשוב לבנות מדינה בעזרתו יתברך‪.‬‬ ‫רק הארז נותר בשטח כדי לספר לכולנו את הסיפור ולעוררנו‬ ‫להסקת מסקנות‪.‬‬

‫‪ | 33-32‬זרא‬

‫גמישות‬ ‫זה שם המשחק‬ ‫נֶ ֱא ָמנִ ים ּ ִפ ְצ ֵעי אוֹ ֵהב‬ ‫וְ נַ ְע ָּתרוֹ ת נְ ׁ ִשיקוֹ ת שׂ וֹ נֵ א‬ ‫(משלי כז‪ ,‬ו)‬ ‫דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪:‬‬ ‫מה זה שכתוב – “נאמנים פצעי אוהב ונעתרות‬ ‫נשיקות שונא” – טובה קללה שקילל אחיה השילוני‬ ‫את ישראל יותר מברכה שברכן בלעם הרשע; אחיה‬ ‫השילוני קללן בקנה‪ ,‬אמר להם לישראל – “ והכה‬ ‫ה’ את ישראל כאשר ינוד הקנה” ‪ -‬מה קנה זה עומד‬ ‫במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין‪ ,‬ואפילו‬ ‫כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ‪ -‬אין מזיזות‬ ‫אותו ממקומו‪ ,‬אלא הולך ובא עמהן‪ .‬דממו הרוחות ‪-‬‬ ‫עמד הקנה במקומו‪.‬‬ ‫אבל בלעם הרשע בירכן בארז‪ ,‬שנאמר – “כארזים‬ ‫עלי מים”‪ ,‬מה ארז זה אינו עומד במקום מים‪ ,‬ואין‬ ‫גזעו מחליף‪ ,‬ואין שרשיו מרובין‪ ,‬אפילו כל הרוחות‬ ‫שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו‪ ,‬כיון‬ ‫שנשבה בו רוח דרומית ‪ -‬עוקרתו והופכתו על פניו‪...‬‬ ‫(בבלי תענית כ)‬

‫כולנו חובבי ברכות‪ ,‬חיזוקים ופרגונים ומפוחדי‬ ‫קללות‪ ,‬ביקורות ואיומים‪ .‬אולם‪ ,‬מלמדנו רבי‬ ‫יונתן‪ ,‬את מרכז הכובד צריכים אנו לתת לדמות‬ ‫הדובר ולא לתוכן דבריו‪ .‬ביקורת‪ ,‬ואפילו קטלנית‪,‬‬ ‫מאדם אהוב‪ ,‬הרוצה בטובתנו‪ ,‬עדיפה עשרת‬ ‫מונים על פרגונים וחיזוקים ממתנגדינו‪ ,‬אויבינו‬ ‫וחורשי רעתנו‪.‬‬ ‫קחו לדוגמא את קללת הנביא אחיה השילוני‬ ‫על היות ישראל חלשים ומתנודדים כקנה ברוח‪.‬‬ ‫קללה איומה ועונש כבד‪ ,‬אכן‪ .‬אולם מתחת‬ ‫לכסות הכעס והנוקשות נגלית הבטחה מדהימה‪.‬‬ ‫בדיוק כמו הקנה תהיו‪ ,‬אומר אחיה‪ ,‬כמו הקנה‬ ‫המתכופף ברוח אך נותר במקומו ולבסוף‪ ,‬עם‬ ‫שוך הרוחות מזדקף‪.‬‬ ‫בלעם הרשע‪ ,‬בברכתו לישראל‪ ,‬הנו הדוגמא‬ ‫ההופכית‪ .‬לכאורה להיות גדולים‪ ,‬חזקים ויציבים‬

‫>> כארז ברכה אדירה היא‪ ,‬אולם בלעם יודע כי ברוח דרומית‬ ‫ארזים מתרועעים‪ ,‬נעקרים ולעולם אינם מתחדשים וזו עומק‬ ‫כוונת ברכתו המצופה בסוכר‪ ,‬חנופה וברכה לכאורה‪.‬‬ ‫הארז מבהיר כמה צריך להיזהר מחיבוקי אויבים וכמה לשמוח‬ ‫ב”קללות” חברים‪.‬‬

‫‪ | 35-34‬זרא‬

‫מבעד‬ ‫לטינופת‬ ‫רבי יוסי אומר‪( :‬משל) לאחד‬ ‫שהיה לו קצצה של ארזין‬ ‫ומכרה בדבר קל‪,‬‬ ‫והלך הלוקח ועשה בה תיבות‬ ‫ומגדלים שידה ושידות‬ ‫התחיל המוכר רואה ונחנק‬ ‫ואומר‪ :‬ווי מה אבדתי‪,‬‬ ‫כך כשהיו ישראל במצרים היו‬ ‫משועבדין בטיט ולבנים‬ ‫והיו מאוסין בעיני המצריים‪,‬‬ ‫וכיון שראום דגלים חונים על‬ ‫הים בטקסיס מלכים‪,‬‬ ‫התחילו המצריים נחנקין‬ ‫ואומרים‪ :‬ווי מה שלחנו‬ ‫מארצנו‪,‬‬ ‫שנאמר ‪“ -‬ויהי בשלח פרעה”‪.‬‬ ‫(שיר השירים רבה ד‪ ,‬א)‬

‫גם הארז‪ ,‬המובחר שבעצים‪ ,‬היוקרתי והיקר שבהם עלול להראות‬ ‫כגזע כרות מלוכלך ובלתי מזוהה‪ .‬כמה מעורר רחמים הוא האדם שהיה‬ ‫ברשותו גזע שכזה ומכרו במחיר זעום לאדם המבין בעצים ומזהה‬ ‫איכות אף מבעד לבוץ‪ ,‬אבק וטינופת‪ .‬מי יוכל לתאר את שברון לבו של‬ ‫המוכר כשיראה לראשונה את הרהיטים והכלים היוקרתיים שהכין‬ ‫הקונה מהגזע שאך נוקה‪ ,‬עובד ולוטש‪.‬‬ ‫כזו הייתה תחושתם של המצרים כשראו את ישראל חונה לשבטיו‬ ‫במחנה עצום‪ ,‬מסודר ומעורר יראת כבוד על גדות ים סוף‪ .‬אותה אומה‬ ‫שבורה ורצוצה שרק לפני מספר ימים גרשו הם ממצרים בשאט נפש‬ ‫ובמחיר “זעום”‪.‬‬ ‫כמה גזעי ארז מטונפים אנושיים נמצאים סביבותינו ומה גדול יהיה‬ ‫שברון לבנו כשנבין מה יכולנו ליצור ומה פספסנו במו ידינו‪ ,‬ראו‬ ‫הוזהרנו‪.‬‬

‫כדי למנוע התאדות נחצב הבור בצורת פעמון שרק פתח‬ ‫השאיבה שלו חשוף לאור השמש ואף הוא נחסם ב’אבן‬ ‫חוליה’ ובמכסה שלא בזמן השאיבה‪ .‬מבנה זה של בור‬ ‫המים הקנה לו את שמו ‘בור פעמון’‪ .‬מבנה הפעמון חיוני‬ ‫גם כן לחלוקת עומסי התקרה ומניעת קריסת הבור‪.‬‬ ‫בור המים מאפשר התיישבות גם באזורים הרריים וחסרי‬ ‫נגישות למי תהום ולפיכך שיחקה חציבת הבורות תפקיד‬ ‫משמעותי ביותר בהתנחלות בני ישראל בשדרת ההר בימי‬ ‫יהושע בן נון‪.‬‬ ‫בורות המים מילאו תפקיד חשוב בירושלים של ימות‬ ‫המקדש‪ .‬שכן העיר ההררית המסתמכת על שני מעיינות‬ ‫בלבד‪ ,‬הגיחון ועין רוגל‪ ,‬הייתה צריכה להשקות מברזיה‬ ‫ולטהר במקוואותיה מאות אלפי עולי רגל שלוש פעמים‬ ‫בשנה‪ .‬לצורך זה נחצבו בעיר ובדרכים המובילות אליה‬ ‫בורות ענק שיספקו את צרכי העולים לרגל ובהמותיהם‪.‬‬ ‫בורות המים הפכו לאחד מסמליה של ירושלים ונצרבו‬ ‫בתודעת העם בשיר הכיסופים ‘ירושלים של זהב’‪“ :‬חזרנו‬ ‫אל בורות המים לשוק ולכיכר שופר קורא בהר הבית בעיר‬ ‫העתיקה”‪.‬‬

‫בור‬ ‫בור המים הנו חלל חצוב בסלע המהווה מאגר מים תת‬ ‫קרקעי‪ .‬הבור ממוקם בתחתית מדרון סלעי וכך הוא מנקז‬ ‫את מי הנגר העילי הזורמים בימות הגשמים על גבי הסלע‪.‬‬ ‫את הבור מקפידים לטייח בטיח עשיר בסיד ושברי חרסים‬ ‫בכדי למנוע את חלחול המים דרך דפנות הבור‪.‬‬ ‫בשונה מהבאר‪ ,‬הבור אוגר את מי הגשמים ואינו מגיע אל מי‬ ‫התהום לפיכך הנו מוגבל ביותר בכמות מימיו אשר איכותם‬ ‫הולכת ויורדת ככל שמתקדם הקיץ‪.‬‬

‫‪ | 39-38‬רוב‬

‫שנאת חינם‬ ‫זה כאן‬ ‫וַ יְ ִהי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָ ּבא יוֹ ֵסף ֶאל ֶא ָחיו‬ ‫וַ ַ ּי ְפ ׁ ִשיט ּו ֶאת יוֹ ֵסף ֶאת ֻּכ ָּתנְ ּתוֹ‬ ‫ֶאת ְּכתֹנֶ ת ַה ּ ַפ ִּסים ֲא ׁ ֶשר ָעלָ יו‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ָּק ֻחה ּו וַ ַ ּי ׁ ְשלִ כ ּו אֹתוֹ ַהבּ ָֹרה‬ ‫וְ ַהבּ וֹ ר ֵרק ֵאין בּ וֹ ָמיִ ם‪:‬‬ ‫(בראשית לז‪ ,‬כג – כד)‬

‫הורדת יוסף אל הבור הנה תחילת מסעם הארוך של בני יעקב לגלות‬ ‫ושיעבוד מצרים‪ .‬הורדתו אל הבור של אח מתנשא‪ ,‬חסר טקט‪ ,‬מופלה‬ ‫לטובה‪ ,‬מוחצן ומסלסל בשערו ולבושו היא ראשיתה של שנאת החינם‬ ‫שתלווה ותעצב את קורות עמנו‪.‬‬ ‫הורדת יוסף לבור המים הריק הנה חלופה שמציע ראובן הבכור‪ ,‬לרצח‬ ‫האח שאותו זממו יתר האחים בראשות שמעון ולוי‪.‬‬ ‫ראובן אכן מתכנן את הצלתו החשאית של יוסף מן הבור אלא‬ ‫שבהיעדרו יימכר יוסף לשיירת סוחרים ישמעאלים ויורד מצרימה‪,‬‬ ‫האחים יסתבכו בשקר לאביהם‪ ,‬עולמו של יעקב ייחרב עליו ועננת‬ ‫אשמה‪ ,‬תוגה ואבלות תאפוף את אוהל ישראל‪.‬‬ ‫מאותו יום מהווה בור המים בתולדותינו תמרור אזהרה מפני שנאת‬ ‫חינם ותוצאותיה האיומות‪.‬‬

‫סתימת פיות‬ ‫תת קרקעית‬ ‫כּ ֹה ָא ַמר ה’ ִה ָ ּנתֹן ִּת ָ ּנ ֵתן ָה ִעיר‬ ‫ַה ּזֹאת ְ ּביַ ד ֵחיל ֶמלֶ ְך ָ ּב ֶבל‬ ‫וּלְ כָ ָד ּה‪:‬‬ ‫ֹאמר ּו ַה ּ ָׂש ִרים ֶאל ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫יו ַּמת נָ א ֶאת ָה ִא ׁיש ַה ֶ ּזה‬ ‫ִּכי ַעל ֵּכן הוּא ְמ ַר ּ ֵפא ֶאת יְ ֵדי‬ ‫ַאנְ ׁ ֵשי ַה ִּמלְ ָח ָמה ַה ִ ּנ ׁ ְש ָא ִרים‬ ‫ָ ּב ִעיר ַה ּזֹאת‪...‬‬ ‫וַ ִ ּי ְקח ּו ֶאת יִ ְר ְמיָ ה ּו וַ ַ ּי ׁ ְשלִ כ ּו‬ ‫אֹתוֹ ֶאל ַהבּ וֹ ר ַמלְ ִּכ ָ ּיה ּו ֶבן‬ ‫ַה ֶּמלֶ ְך‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ַ ּב ֲח ַצר ַה ַּמ ּ ָט ָרה וַ יְ ׁ ַש ְּלח ּו‬ ‫ֶאת יִ ְר ְמיָ ה ּו ַ ּב ֲח ָבלִ ים‬ ‫ו ַּבבּ וֹ ר ֵאין ַמיִ ם ִּכי ִאם ִטיט‬ ‫וַ ִ ּי ְט ַ ּבע יִ ְר ְמיָ ה ּו ַ ּב ּ ִטיט‪:‬‬ ‫(ירמיהו לח‪ ,‬ג‪-‬ו)‬

‫צדקיהו ושריו‪ ,‬היוצאים למרד חסר סיכוי מול האימפריה הבבלית‪ ,‬אינם‬ ‫יכולים לשאת את נבואות ירמיהו‪ .‬ירמיהו המסביר לעם וללוחמיו כי‬ ‫הקב”ה חפץ בשלטון הבבלים ומרידה בהם מלחמת התאבדות מיותרת‬ ‫היא‪ ,‬מהווה אתגר גדול מדי לשלטון הירושלמי‪ .‬מנהיגי העיר חוששים‬ ‫כי האמת תמצא מסילות ללב הלוחמים והעיר תפתח שעריה בפני‬ ‫הבבלים הצרים מסביב‪ .‬בור מים ריק הנו פתרון מושלם לסתימת פיו‬ ‫והשתקת קולו של הנביא המערער על צדקת הדרך‪ .‬בור מים ריק אינו‬ ‫מאפשר טיפוס ובריחה שכן צורתו פעמונית והקולות מקרקעיתו אינם‬ ‫נשמעים בחוץ‪ .‬אפלה‪ ,‬קור‪ ,‬בדידות והתבוססות בטיט ‪ -‬בהחלט מקום‬ ‫מושלם לחשבון נפש‪ ,‬חינוך מחדש וחשיבה ריאליסטית על זכויות‬ ‫חופש הדיבור ומחירן‪.‬‬ ‫כך הופך בור המים למיצג הניסיון לבריחה מן האמת‪ ,‬להשתקת ביקורת‬ ‫ונקיפות מצפון ולסילוק מן הדרך של אלו הקוראים תיגר על בחירותיך‬ ‫והחלטותיך‪.‬‬

‫‪ | 41-40‬רוב‬

‫בור סוד שאינו‬ ‫מאבד טיפה‬ ‫חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי‬ ‫אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי‬ ‫הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך‬ ‫הוא היה מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור‬ ‫סיד שאינו מאבד‪ ...‬ורבי אלעזר בן ערך‬ ‫מעין המתגבר‬ ‫(אבות ב‪ ,‬ח)‬ ‫מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון‪ ,‬ושאלוהו‬ ‫שלשים הלכות בהלכות סוכה‪ ,‬שתים עשרה אמר‬ ‫להם שמעתי‪ ,‬שמונה עשר אמר להם‪ ,‬לא שמעתי‪...‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬כל דבריך אינן אלא מפי השמועה? אמר‬ ‫להם‪ :‬הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי‪.‬‬ ‫מימי לא קדמני אדם בבית המדרש‪ .‬ולא ישנתי‬ ‫בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי‪ ,‬ולא‬ ‫הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי‪ ,‬ולא שחתי‬ ‫שיחת חולין‪ ,‬ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫(בבלי סוכה כח‪).‬‬

‫להיות בור סיד משמעותו להידמות לבור מים‬ ‫מסויד ומטויח‪ .‬בור מים שכזה מצליח‪ ,‬בזכות‬ ‫מיקומו‪ ,‬ללכוד‪ ,‬לקלוט ולאגור את מי הגשמים‬ ‫הזורמים על מדרון הסלע שמעליו ובזכות‬ ‫טיוחו וסיודו נאטם הוא הרמטית לכל חלחול‬ ‫וזליגה של המים שאגר לשכבות הסלע שבהן‬ ‫הוא חצוב‪ .‬בור המים המטויח והמתוחזק‬ ‫ שום נביעה פנימית אין בו‪ ,‬אולם כל מה‬‫שנקלט בו מן החוץ יישמר לאורך זמן ובאופן‬ ‫מושלם‪.‬‬ ‫גם בתוככי בית המדרש‪ ,‬מסביר רבי יוחנן‬ ‫בן זכאי‪ ,‬מבחינים אנו בשני בעלי כישרונות‬ ‫הופכיים‪ :‬רבי אליעזר ורבי אלעזר‪ ,‬הבור‬ ‫והמעיין‪ ,‬הזוכר והמחדש‪ ,‬זה שכל תורתו‬ ‫מן החוץ לעומת זה שכל תורתו חידושים‬ ‫עצמיים הנובעים מאישיותו וחשיבתו‪.‬‬

‫>> יתרון וחיסרון להם לבור ולמעיין‪ .‬הבור משמר את מורשת‬ ‫הדורות‪ ,‬נאמן למקור ופוסע על קרקע יציבה אולם אינו‬ ‫מסוגל להתאים עצמו למציאות המשתנה ולרענן את פסקיו‪,‬‬ ‫רעיונותיו ותפיסותיו‪ .‬המעיין לעומתו מפכה בהתמדה‪ ,‬רענן‪,‬‬ ‫מרתק ומתחדש אולם נאמנותו למקור ולמורשת הדורות‬

‫‪ | 43-42‬רוב‬

‫אין הבור‬ ‫מתמלא מחוליתו‬ ‫דאמר רב אחא בר ביזנא אמר‬ ‫רבי שמעון חסידא‪:‬‬ ‫כנור היה תלוי למעלה ממטתו‬ ‫של דוד‪ ,‬וכיון שהגיע חצות‬ ‫לילה בא רוח צפונית ונושבת‬ ‫בו ומנגן מאליו‪,‬‬ ‫מיד היה עומד ועוסק בתורה‬ ‫עד שעלה עמוד השחר‪.‬‬ ‫כיון שעלה עמוד השחר נכנסו‬ ‫חכמי ישראל אצלו‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬אדונינו המלך‪ ,‬עמך‬ ‫ישראל צריכין פרנסה‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬לכו והתפרנסו זה‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬אין הקומץ משביע‬ ‫את הארי ואין הבור מתמלא‬ ‫מחוליתו‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות ג‪):‬‬

‫המדרש פותח צוהר לסדר יומו המופלא והראוי לחיקוי של דוד המלך‪.‬‬ ‫יקיצתו של דוד הנה מתוך רגישות לשינויי הטבע ולמתרחש מחוץ לארמונו‪.‬‬ ‫דוד תולה כינור למראשותיו וישן ‘עם חלון פתוח’ ולמעשה מפתח מנגנון‬ ‫מוסיקלי שיתרגם עבורו את מצב הרוח מחוץ לכותלי ארמונו‪ .‬לימוד‬ ‫התורה של דוד‪ ,‬המתבצע בעוד נתיניו ישנים על מיטותיהם “מחוץ לשעות‬ ‫העבודה”‪ ,‬הוא התשתית והבסיס למדיניותו ולכל הכרעותיו‪.‬‬ ‫עם שחר פתוחה דלתו של דוד לבקשות העם‪ ,‬תלונותיו וצרכיו‪ .‬דוד איש‬ ‫הרוח המסתפק במועט רואה בסחר פנים פתרון מספק לפרנסת נתיניו ‘צאו‬ ‫והתפרנסו זה מזה’ מציע הוא לחכמי ישראל‪ .‬חכמים המכירים את צרכיו‪,‬‬ ‫רצונותיו ומאוויו האמיתיים של העם מבינים כי תוכניתו הכלכלית של דוד‬ ‫אינה מהווה פתרון אמיתי לנתיני ממלכתו וכך נטבע הפתגם בן האלמוות‪:‬‬ ‫“אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו” – מנה זעומה‪,‬‬ ‫קומץ מזון‪ ,‬לא ישביעו אריה גדול ומעט מי גשמים הנכנסים לבור המים‬ ‫דרך פתח החוליה‪ ,‬דלת השאיבה‪ ,‬לעולם לא ימלאוהו‪ .‬אריה ישבע רק‬ ‫מטריפת זברה שלמה‪ ,‬בור מים מתמלא מפתח המילוי שבתחתיתו המנקז‬ ‫את מי הנגר בכל המדרון שמעליו ועם ישראל לא יוכל להתפרנס מכמה‬ ‫שקלים המחליפים ידיים בין הסנדלר לשרברב‪.‬‬

‫מפעל‬ ‫מים חיים‬ ‫מעשה בבתו של נחוניא חופר‬ ‫שיחין (בורות מים) שנפלה‬ ‫לבור הגדול‪ ,‬ובאו והודיעו לרבי‬ ‫חנינא בן דוסא‪ ,‬שעה ראשונה ‪-‬‬ ‫אמר להם‪ :‬שלום‪ ,‬שניה ‪ -‬אמר‬ ‫להם‪ :‬שלום‪ ,‬שלישית ‪ -‬אמר‬ ‫להם‪ :‬עלתה‪ .‬אמר לה‪ :‬בתי‪,‬‬ ‫מי העלך? אמרה לו‪ :‬זכר של‬ ‫רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬נביא אתה? אמר‬ ‫להם‪ :‬לא נביא אנכי ולא בן‬ ‫נביא אנכי‪ ,‬אלא דבר שהצדיק‬ ‫מתעסק בו‪ ,‬יכשל בו זרעו?‬ ‫אמר רבי אבא‪ :‬אף על פי כן מת‬ ‫בנו בצמא‪ ,‬שנאמר‪“ :‬וסביביו‬ ‫נשערה מאד” – מלמד‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם‬ ‫סביביו כחוט השערה‪.‬‬ ‫(בבלי יבמות קכא‪):‬‬

‫מפעל חייו של נחוניא חופר שיחין הנו השקיית עולי רגלים‪ .‬נחוניא‬ ‫מקדיש את הונו‪ ,‬מרצו וימיו לחציבת בורות מים למען עולי הרגל‬ ‫למקדש‪ .‬כל עולמו של נחוניא‪ ,‬מבוקר עד ליל‪ ,‬הנו חשיבה וחציבה‬ ‫למען אספקת מים לעם ישראל‪.‬‬ ‫לכן כשנופלת בתו של נחוניא לתוך בור מים ענק אין צדיק הדור‪ ,‬רבי‬ ‫חנינא בן דוסא‪ ,‬נלחץ‪ .‬מבין הוא כי לא ייתכן שמפעל החיים ההתנדבותי‬ ‫של האב ימית את בתו או בלשונו‪“ :‬לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי‪,‬‬ ‫אלא דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו?” הקב”ה כבר יזמן‬ ‫פיתרון‪ ,‬טבעי או נסי‪ ,‬אולם הבת תצא בחיים מן המים‪.‬‬ ‫אם כן מדוע מת בנו של נחוניא חופר שיחין בצמא? האם זכות האבות‬ ‫נתונה רק לבנות ולא לבנים? האם תקפה ההיא רק בעיר ולא במדבר?‬ ‫מסביר ‘הפלא יועץ’ (רבי אליעזר פאפו) כי זקוקה זכות האבות‬ ‫להפעלה על ידי בשר ודם‪ .‬דבריו של רבי חנינא על אודות זכויות‬ ‫האב הם שהפעילו את מנגנון הצדק האלוקי והצילו את בתו‪ .‬אילו היה‬ ‫מישהו מפעיל את זכות הסנגוריה כלפי הבן האובד במדבר היה אף הוא‬ ‫ניצל‪ ,‬ולא היה זרעו של הצדיק נכשל במה שנתעסק בו אביו‪.‬‬

‫ריסים הארוכים המגנים על עיני הגמל מפני סופות החול‬ ‫המדבריות‪.‬‬ ‫פרוותו כולאת אוויר ומבודדת‪.‬‬ ‫גובהו מאפשר תצפית למרחקים אחר מים‪.‬‬ ‫יכולת ניוד טמפרטורות הגוף בין ‪ 36-42‬מעלות צלזיוס‪.‬‬

‫גמל‬

‫הגמל ‪ -‬ספינת המדבר‪ ,‬הנו יקירן של כל תרבויות הנוודים‬ ‫מימים ימימה‪ ,‬מאז המדיינים והעמלקים רוכבי הגמלים‪,‬‬ ‫עבור דרך הנבטים מובילי שיירות הבשמים וכלה בבדואים‬ ‫המגדלים גמלים עד היום לבשר‪ ,‬חלב‪ ,‬צמר וכמותג מעמדי‪.‬‬

‫הגמל הנו כלי התעבורה ורכב המשא המדברי המושלם‪ ,‬הוא‬ ‫מסוגל לשאת כ‪ 300 -‬ק”ג מטען למרחק של ‪ 35‬ק”מ ביממה‪.‬‬ ‫מבנה גופו מותאם לתנאי המדבר הקיצוניים‪:‬‬ ‫הגמל מסוגל שלא לשתות במשך ‪ 14‬יום אך גומע ‪ 150‬ליטר‬ ‫מים בחמש דקות‪.‬‬ ‫בעל רגליים ארוכות המרחיקות את הגוף מהחום הנפלט מן‬ ‫הקרקע‪ .‬כפות רגלים שטוחות שאינן שוקעות בחול‪.‬‬

‫‪ | 47-46‬למג‬

‫מי היא‬ ‫יהודיה?‬ ‫וַ ְּת ַמ ֵהר וַ ּתוֹ ֶרד ַּכדָּ ּה ֵמ ָעלֶ ָיה‬ ‫ֹאמר ׁ ְש ֵתה וְ גַ ם ְ ּג ַמ ֶּל ָיך ַא ׁ ְש ֶקה‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫וָ ֵא ׁ ְש ְּת וְ גַ ם ַה ְ ּג ַמ ִּלים ִה ׁ ְש ָק ָתה‪:‬‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬מו)‬

‫גמלים מעלים געגועים לדמותה של רבקה אמנו‪.‬‬ ‫האם המופיעה על במת התנ”ך במופע חסד מדהים‬ ‫ומשקה את העבד הזר ועשרת גמליו ללא גינוני‬ ‫טקס או ציפייה לתגמול‪ .‬צא וחשב ‪ -‬מאה ליטר‬ ‫לגמל‪ ,‬כפול עשרה גמלים‪ ,‬חלקי חמישה ליטר‬ ‫לכד סטנדרטי והרי לך מאתיים שאיבות רצופות‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬האישה הראויה להינשא ליצחק‪,‬‬ ‫להמשיך את משפחת אברהם ולייסד את בית‬ ‫ישראל‪.‬‬

‫הדוד סם‬ ‫המקראי‬ ‫ַמ ּ ָׂשא ַ ּב ֲהמוֹ ת נֶ גֶ ב ְ ּב ֶא ֶרץ‬ ‫ָצ ָרה וְ צו ָּקה לָ ִביא וָ לַ יִ ׁש ֵמ ֶהם‬ ‫ֶא ְפ ֶעה וְ שָׂ ָרף ְמעוֹ ֵפף‬ ‫יִ שְׂ א ּו ַעל ֶּכ ֶתף ֲעיָ ִרים ֵחילֵ ֶהם‬ ‫וְ ַעל דַּ ֶ ּב ׁ ֶשת ְ ּג ַמ ִּלים אוֹ ְצר ָֹתם‬ ‫ַעל ַעם לֹא יוֹ ִעילוּ‪:‬‬ ‫ו ִּמ ְצ ַריִ ם ֶה ֶבל וָ ִריק יַ ְעזֹר ּו לָ כֵ ן‬ ‫אתי לָ זֹאת ַר ַהב ֵהם ׁ ָש ֶבת‪:‬‬ ‫ָק ָר ִ‬ ‫(ישעיהו ל‪ ,‬ו‪-‬ז)‬

‫הגמלים‪ ,‬ספינות המדבר‪ ,‬הצועדים בשיירות במדבריות‬ ‫מסוכנים ויובשניים הנם גיבוריו של פרק ל’ בספר‬ ‫ישעיהו‪ .‬ישעיהו מתאר שיירת גמלים היוצאת מארץ‬ ‫יהודה ויורדת מצרימה עמוסת אוצרות זהב וכסף‬ ‫לגיוס המצרים לסייע לישראל‪ .‬התקווה לעזרה מול‬ ‫צבא אשור המאיים בחיסול מלכות יהודה גורם למלך‬ ‫חזקיהו לשלוח את אוצרות ירושלים דרך מדבריות‬ ‫מסוכנים ושורצי נחשים ארסיים לארמונו של מלך‬ ‫מצרים‪ .‬כמה מגוחך‪ ,‬אומר הנביא‪ ,‬לצאת לדרך‬ ‫המסוכנת‪ ,‬לבזבז את כל אוצרות הממלכה ולהסתמך‬ ‫על המצרים שממילא לא יעמדו בהתחייבותיהם‪.‬‬ ‫לא יותר פשוט‪ ,‬הנביא תמה‪ ,‬להתפלל לקב”ה‪ ,‬לתקן את‬ ‫העוולות החברתיות וממילא צבא אשור יתנדף מאליו?‬ ‫מדוע אינכם לומדים מהניסיון וממשיכים לחפש עזרה‬ ‫מסביב במקום לתקן את הנדרש מכם ולזכות בעזרת‬ ‫שמים?!‬

‫‪ | 49-48‬למג‬

‫זה‬ ‫בגלל הרוח‬ ‫שאל אדריאנוס לעקילס על מה‬ ‫העולם עומד?‬ ‫אמר לו‪ :‬על הרוח ‪ -‬רצונך לידע הבא‬ ‫גמל‪ .‬והביא גמל ונתן משאו עליו‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬עמוד ועמד‪ ,‬שב וישב‪,‬‬ ‫נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל‬ ‫על צוארו‪ .‬אמר לו למשוך‪ ,‬משך‬ ‫זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬אמור לגמל שיעמוד‪ ,‬אמר‬ ‫לו אדריאנוס‪ :‬אתה חנקתו והוא‬ ‫יעמוד?!‬ ‫אמר לו‪ :‬ומה הרגתי אותו או שמא‬ ‫חסר אחד מאיבריו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬הוצאת את רוחו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬ומה אם הגמל לא היה‬ ‫סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח‬ ‫שבו‪ ,‬מלך מלכי המלכים הקב”ה אין‬ ‫רוחו סובל את העולם כולו?!‬ ‫(תנחומא בראשית סימן ה)‬

‫הגמל הנו גיבור הדיון בין עקילס גר‪-‬הצדק הרומאי‬ ‫לבין דודו הקיסר האכזר והסקרן אדריינוס‪,‬‬ ‫שהחריב את ארץ יהודה וטבח מאות אלפים‬ ‫מיהודיה‪.‬‬ ‫אדריינוס‪ ,‬נציג האימפריה הרומית האדירה‬ ‫והחומרנית המושל ברוב רובו של העולם מנסה‬ ‫לברר מה מקיים‪ ,‬מניע ומוביל את העולם שתחת‬ ‫שליטתו‪ .‬תשובה מפתיעה ומתגרה זוכה הוא לקבל‬ ‫מהאחיין שזה עתה התגייר‪ :‬הרוח‪ ,‬האוויר‪ ,‬הנשמה‪,‬‬ ‫הצד הרוחני והבלתי נראה שבבריאה הוא המקיים‬ ‫ומניע אותה והוא מקור כוחה‪ ,‬דודי היקר‪ ,‬ולא עולם‬ ‫החומר העצום על אף נוכחותו ומוחשיותו‪.‬‬ ‫את ההוכחה מספק האחיין מניסוי בגמל‪.‬‬ ‫הגמל בהמת המשא אולטימטיבית עצומת ממדים‪,‬‬ ‫בעלת כוחות נדירים‪ ,‬הנושאת מטען עצום‪,‬‬ ‫למרחקים דמיוניים בתנאי שטח ואקלים קיצוניים‪,‬‬

‫>> אף הוא למרות שריריו וגודלו תלוי נשימה הוא‪ .‬גם הגדול‪,‬‬ ‫החזק והממושמע שבגמלים חסר כל ערך הוא ללא יכולת‬ ‫נשימה‪ ,‬ללא הנעה רוחנית בלי מוטיבציה ‘נשמתית’‪ ,‬למרות‬ ‫שמבחינה פיזית אין הוא חסר אף אחד מאיבריו‪.‬‬ ‫העולם כולו ובני האדם במיוחד‪ ,‬מבהיר עקילס לכולנו‪ ,‬מונעים‬ ‫מהעולם הרוחני‪ ,‬הרגשי‪ ,‬והערכי‪ .‬גם אם נוכחותו של הגוף‬ ‫והחומר ממלאים את חלל העולם‪ ,‬הם חסרי כל ערך ללא‬ ‫הנשמה ומערכת הערכים המפעילה ומניעה אותם‪.‬‬

‫‪ | 51-50‬למג‬

‫רגישות‬ ‫יתר‬ ‫שנה רבי ישמעאל‬ ‫לפי כח הגמל משאו‪,‬‬ ‫בנוהג שבעולם שני בני אדם‬ ‫נכנסין למסעדה‬ ‫אחד אומר – הבא שיפוד בשר‪,‬‬ ‫פת מעולה ויין איכותי‬ ‫ואחד אומר – הבא לחם ותרד‬ ‫זה אוכל וניזוק וזה אוכל ולא‬ ‫ניזוק‬ ‫זהו‪ :‬על זה היא רבה (מזיקה)‬ ‫ועל האחר אין היא רבה‬ ‫(בראשית רבה יט‪ ,‬א)‬

‫‘לפום גמלא שיחנא’‪ ,‬או בעברית ‪ -‬לפי כוח הגמל משאו‪ ,‬או‬ ‫בפשטות ‪ -‬ככל שתהיה חזק יותר יעמיסו עליך יותר‪.‬‬ ‫לעתים‪ ,‬קובע המדרש‪ ,‬הופכים יתרונותיו של האדם‬ ‫לחסרונות עבורו‪ .‬אותו אנין טעם המתואר במדרש‪ ,‬הרגיל‬ ‫בסעודות גורמה‪ ,‬המבחין בין טעמים ובני טעמים ורגיש‬ ‫לכל סטייה מזמני הבישול המדוייקים או ליחסי הטעמים‬ ‫בין סוגי התבלינים השונים‪ ,‬נכנס הוא למסעדה מזמין‬ ‫מנת איכות יקרה ואנינה ויוצא בפחי נפש‪ ,‬אכזבה ואולי‬ ‫אף כאב בטן‪ .‬אחריו בתור ניצב אדם פשוט ‪ -‬מזמין לאפה‬ ‫עם שווארמה חומוס חריף וצ’יפס בשמן ממוחזר ‪ -‬אוכל‪,‬‬ ‫משביע רעבונו וממשיך הלאה בחיים‪ .‬נמצא שדווקא יתרון‬ ‫חוש הטעם והעדינות של אנין הטעם פועלים נגדו והם‬ ‫מקור צערו וסבלו‪.‬‬ ‫כך אומר המדרש‪ ,‬בחיים לעתים היתרון האישי הופך‬ ‫לחיסרון‪ .‬אתה חזק – תסחוב יותר‪ ,‬הנך עדין נפש – תיפגע‬ ‫יותר‪ ,‬קולך ערב ‪ -‬תאלץ להפוך ל’חזן הבית’‪ ,‬בשלן – תמיד‬

‫>> תהיה הראשון שמנודב למטבח‪ ,‬עשיר – יכבידו עליך את עול‬ ‫המסים‪.‬‬ ‫אולם כל אחד מבין כי בכל זאת ולמרות הכול עדיף להיות‬ ‫אנין טעם המצליח להבחין בקומפוזיצית טעמים וניואנסים‬ ‫מעודנים גם אם לעתים עולה הדבר בכאב בטן‪ ,‬להיות עשיר‬ ‫גם אם לעתים יוכבד עליך עול המסים ולהיות חזק ובעל‬ ‫עוצמות גם אם תידרש למשא ואחריות הרבה מעבר למקובל‬ ‫בסביבתך‪.‬‬

‫‪ | 53-52‬למג‬

‫לא הכול‬ ‫שפיט‬ ‫צדק צדק תרדף ‪ -‬אחד לדין‬ ‫ואחד לפשרה‪.‬‬ ‫כיצד? שתי ספינות עוברות‬ ‫בנהר ופגעו זה בזה‪,‬‬ ‫אם עוברות שתיהן ‪ -‬שתיהן‬ ‫טובעות‪ ,‬בזה אחר זה ‪ -‬שתיהן‬ ‫עוברות‪ .‬וכן שני גמלים שהיו‬ ‫עולים במעלות בית חורון ופגעו‬ ‫זה בזה‪ ,‬אם עלו שניהן ‪ -‬שניהן‬ ‫נופלין‪ ,‬בזה אחר זה ‪ -‬שניהן‬ ‫עולין‪ .‬הא כיצד?‬ ‫טעונה ושאינה טעונה ‪ -‬תידחה‬ ‫שאינה טעונה מפני טעונה‪.‬‬ ‫קרובה ושאינה קרובה ‪ -‬תידחה‬ ‫קרובה מפני שאינה קרובה‪.‬‬ ‫היו שתיהן קרובות‪ ,‬שתיהן‬ ‫רחוקות ‪ -‬הטל פשרה ביניהן‪,‬‬ ‫ומעלות שכר זו לזו‪.‬‬ ‫(בבלי סנהדרין לב‪):‬‬

‫הובלת גמלים על מטענם העצום ורב הנפח מביאה את האדם להתמודדות‬ ‫עם מורכבות החיים וריבוי הכוחות שבהם‪ .‬מפגש שני גמלים עמוסים‬ ‫בתחתית מעלה בית חורון הצר והמפותל‪ ,‬ראשיתו הקדומה של כביש ‪,443‬‬ ‫מחייב את האדם להפעיל את מלוא רוחב ועומק שיקוליו ורגישותו‪.‬‬ ‫מי קודם לעלות? מה המרכיב המכריע את זכות הקדימה? המטען אותו‬ ‫נושא הגמל? המרחק מן היעד אליו צועד הגמל? הנזק שבעיכוב הגמל‬ ‫והמטען שעליו? מצב מורכב שכזה מביא את האדם להבנה כי לעתים ניתן‬ ‫להכריע מי קודם על פי המטען‪ ,‬מי יפסיד יותר‪ ,‬מי יתקשה יותר או מי‬ ‫הגיע ראשון‪ .‬אך כמו במקרה הגמלים כך גם בסיטואציות נוספות בחיים‬ ‫ לא כל מצב הנו פתיר ולא כל אירוע הנו שפיט‪ .‬ישנם בחיים מצבים‬‫שקולים שאין ברי פיתרון משפטי‪ ,‬מצבים שחייבים לפתור אותם בכלי‬ ‫ההבנה‪ ,‬ההסכמה‪ ,‬הרגישות ההדדית‪ ,‬האמון והגישור‪ .‬למצוא פשרה מתוך‬ ‫הקשבה‪ ,‬אמון הערכת נזקים ופיצוי הדדי‪.‬‬ ‫כך הדבר כששני הגמלים טעונים והגיעו באותו הזמן לתחתית המעלה‪ ,‬וכך‬ ‫הדבר בשני ערכים המתנגשים זה בזה בצמתי החיים ונאבקים על משבצת‬ ‫זמן בסדר יומנו – האמת והשלום‪ ,‬הכלל והפרט‪ ,‬העבודה והמשפחה‪ ,‬לימוד‬ ‫התורה וגמילות החסדים‪.‬‬

‫הגפן מפתחת גם קנוקנת ‪ -‬ענף מנוון הקנוקנת משמש את‬ ‫הגפן לטיפוס ולאחיזה‪ .‬ניתן לראות גפני בר מטפסות על‬ ‫גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים‪.‬‬ ‫פרחיה זעירים‪ ,‬ערוכים באשכולות‪ .‬הם מואבקים על ידי‬ ‫הרוח‪.‬‬ ‫בעת העתיקה גודלו גפנים בעיקר להפקת יין‪ ,‬ולכן ברכת‬ ‫בורא פרי הגפן מבורכת על היין ולא על הענבים‪.‬‬

‫גפן‬

‫הגפנים גודלו כרוגליות – שרועות‪ ,‬אדרות – מוצמדות‬ ‫לתומך‪ ,‬בעריסים – שורות או בסוכות המשתרגות סביב‬ ‫רשת ברזל או עץ‪.‬‬ ‫לאחר הבציר עשו האשכולות את דרכם אל הגת להפקת‬ ‫התירוש בדריכה‪ ,‬כאן המשיך התירוש בזרימה לבור‬ ‫האיגום לשם תסיסה ראשונית ממנו המשיך בכדי חרס‬ ‫מוגפים ואטומים לתסיסה ארוכה במהלכה יהפוך סוכר‬ ‫הענבים לאלכוהול במערת היקב האפלה והקרירה‪.‬‬

‫מלבלבת ופורחת בתחילת האביב‪.‬‬ ‫עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד‪.‬‬ ‫ענפיה הצעירים נקראים שריגים‪ ,‬ורק לקראת סוף העונה‬ ‫הם מתעצים והופכים לזמורות‪ .‬השריגים צומחים במהירות‬ ‫רבה (לעתים עד לאורך של ‪ 4.5‬מטרים בעונה ‪ -‬כ‪ 3-‬ס”מ‬ ‫ליום)‪ ,‬צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ‪.‬‬ ‫הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים‬ ‫בעגה החקלאית “עיניים‪/‬פקעים”) מהם יצאו שריגים‪ ,‬ובני‬ ‫שריגים‪.‬‬

‫‪ | 57-56‬ןפג‬

‫שאלה‬ ‫של מינון‬ ‫ַמ ְצ ִמ ַיח ָח ִציר לַ ְ ּב ֵה ָמה וְ ֵעשֶׂ ב‬ ‫לַ ֲעב ַֹדת ָה ָא ָדם לְ הוֹ ִציא לֶ ֶחם ִמן‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫וְ יַ יִ ן יְ שַׂ ַּמח לְ ַבב ֱאנוֹ ׁש לְ ַה ְצ ִהיל‬ ‫ּ ָפנִ ים ִמ ּׁ ָש ֶמן וְ לֶ ֶחם לְ ַבב ֱאנוֹ ׁש‬ ‫יִ ְס ָעד‪:‬‬ ‫(תהילים קד‪ ,‬יד – טו)‬ ‫וַ ָ ּי ֶחל נ ַֹח ִא ׁיש ָה ֲא ָד ָמה וַ ִ ּי ּ ַטע‬ ‫ָּכ ֶרם‪:‬‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ְש ְּת ִמן ַה ַ ּייִ ן וַ ִ ּי ׁ ְש ָּכר וַ ִ ּי ְת ַ ּגל‬ ‫ְ ּבתוֹ ְך ָא ֳהלֹה‪:‬‬ ‫(בראשית ט‪ ,‬כא)‬

‫הגפן מופיעה בתנ”ך תמיד כאחד משלושת אבות המזון‬ ‫האנושי ‪ -‬הדגן‪ ,‬התירוש והיצהר‪ .‬בתיאור הבריאה בפרק ‘ברכי‬ ‫נפשי’ בתהילים מוגדר תפקידה המדויק הנפשי והמורלי של‬ ‫הגפן על שולחננו כ’משמחת לבב אנוש’‪ .‬הגפן‪ ,‬אם האלכוהול‪,‬‬ ‫ויצרנית היין היא הגורם המשמח‪ ,‬המעודד והמרומם על‬ ‫שולחנם של בני האדם‪ ,‬לכך נוצרה ולשם כך עלינו להשתמש‬ ‫בה‪.‬‬ ‫אלא שכגודל השמחה שהגפן מביאה לעולם גודל העצב‬ ‫והנזק הכרוכים בה‪ .‬מעט ממנה מעודד ומשמח‪ ,‬אולם ריבויה‬ ‫וההתמכרות לה מחריבים את האדם ואת החברה‪ ,‬עיינו ערך‬ ‫נח שיכרותו והתפרקות משפחתו‪ .‬גפן‪ ,‬יין ואולי החיים בכלל‬ ‫אינם אלא שאלה של מינון‪.‬‬

‫ויעש‬ ‫באושים‬ ‫ָא ׁ ִש ָירה ָ ּנא לִ ִיד ִידי ׁ ִש ַירת דּ וֹ ִדי לְ כַ ְרמוֹ ֶּכ ֶרם‬ ‫ָהיָ ה לִ ִיד ִידי ְ ּב ֶק ֶרן ֶ ּבן ׁ ָש ֶמן‪:‬‬ ‫וַ יְ ַע ְ ּז ֵקה ּו וַ יְ ַס ְּקלֵ ה ּו וַ ִ ּי ּ ָט ֵעה ּו שׂ ֵֹרק וַ ִ ּי ֶבן ִמגְ דָּ ל‬ ‫ְ ּבתוֹ כוֹ וְ גַ ם יֶ ֶקב ָח ֵצב בּ וֹ וַ יְ ַקו לַ ֲעשׂ וֹ ת ֲענָ ִבים‬ ‫וַ ַ ּי ַעשׂ ְ ּב ֻא ׁ ִשים‪ :‬וְ ַע ָּתה יוֹ ׁ ֵשב יְ רו ׁ ָּש ִַלם וְ ִא ׁיש‬ ‫יְ הו ָּדה ׁ ִש ְפט ּו נָ א ֵ ּבינִ י ו ֵּבין ַּכ ְר ִמי‪:‬‬ ‫ַמה ַּל ֲעשׂ וֹ ת עוֹ ד לְ כַ ְר ִמי וְ לֹא ָעשִׂ ִיתי בּ וֹ ַמדּ ו ַּע‬ ‫ִק ֵ ּו ִיתי לַ ֲעשׂ וֹ ת ֲענָ ִבים וַ ַ ּי ַעשׂ ְ ּב ֻא ׁ ִשים‪:‬‬ ‫וְ ַע ָּתה אוֹ ִד ָיעה ָ ּנא ֶא ְתכֶ ם ֵאת ֲא ׁ ֶשר ֲאנִ י עֹשֶׂ ה‬ ‫לְ כַ ְר ִמי ָה ֵסר ְמשׂ ו ָּ​ּכתוֹ וְ ָהיָ ה לְ ָב ֵער ּ ָפרֹץ ְ ּג ֵדרוֹ‬ ‫וְ ָהיָ ה לְ ִמ ְר ָמס‪:‬‬ ‫וַ ֲא ׁ ִש ֵיתה ּו ָב ָתה לֹא יִ ָ ּז ֵמר וְ לֹא יֵ ָע ֵדר וְ ָעלָ ה‬ ‫ׁ ָש ִמיר וָ ׁ ָשיִ ת וְ ַעל ֶה ָע ִבים ֲא ַצ ֶ ּוה ֵמ ַה ְמ ִטיר ָעלָ יו‬ ‫ָמ ָטר‪:‬‬ ‫ִּכי כֶ ֶרם ה’ ְצ ָבאוֹ ת ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל וְ ִא ׁיש יְ הו ָּדה‬ ‫נְ ַטע ׁ ַש ֲע ׁשו ָּעיו וַ יְ ַקו לְ ִמ ׁ ְש ּ ָפט וְ ִה ֵ ּנה ִמשְׂ ּ ָפח‬ ‫לִ ְצ ָד ָקה וְ ִה ֵ ּנה ְצ ָע ָקה‪:‬‬ ‫(ישעיהו ה‪ ,‬א – ז)‬

‫השקעה אינסופית משקיע בנו הקב”ה מבחירת ארץ ישראל‬ ‫והאבות‪ ,‬דרך כיבוש הארץ מתן תורה ובניין המקדש ועד הגנה‬ ‫מאויבים וטיפוח חברתי כלכלי‪ .‬אולם אנו מאכזבים וחוטאים‪,‬‬ ‫או במילים אחרות‪ ,‬מגדלים באושים‪.‬‬ ‫עתה בואו נראה מה יקרה כש’הכורם’ המאוכזב יסיר השגחתו‬ ‫מהכרם הסורר‪ .‬אין פגיעה גדולה בחיים מכפיות טובה ואין‬ ‫תוצאה קשה מההפקרה וההתעלמות שבעקבותיה‪.‬‬

‫‪ | 59-58‬ןפג‬

‫ותודה‬ ‫לעלים‬ ‫אמר רבי שמעון בן לקיש‪:‬‬ ‫אומה זו כגפן נמשלה‪,‬‬ ‫זמורות שבה ‪ -‬אלו בעלי‬ ‫בתים‪,‬‬ ‫אשכולות שבה ‪ -‬אלו‬ ‫תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫עלין שבה ‪ -‬אלו עמי הארץ‪,‬‬ ‫קנוקנות שבה ‪ -‬אלו ריקנים‬ ‫שבישראל;‬ ‫וזה הוא ששלחו משם‬ ‫(מארץ ישראל)‪ :‬יבקשו‬ ‫רחמים האשכולות על‬ ‫העלים שאלמלא העלים‬ ‫מתקיימים לא מתקיימים‬ ‫האשכולות‪.‬‬ ‫(בבלי חולין צב‪).‬‬

‫בעקבות המשלת עם ישראל לגפן במקומות רבים בתנ”ך מנסים‬ ‫חכמים לעיין במבנה הגפן וללמוד ממנו על מבנה עם ישראל‬ ‫ותפקודו‪ .‬חכמים מוצאים ארבעה חלקים מרכזיים בגפן וכנגדם‬ ‫ארבעה סוגי יהודים כל אחד ואופיו וכל אחד ותפקידו בצמח ובעם‪.‬‬ ‫הזמורות‪ ,‬ענפי הגפן הנושאים עליהם את העלים והאשכולות‪,‬‬ ‫מקבילים לבעלי הבתים‪ ,‬אנשי העמל והעשייה‪ ,‬עמוד השדרה של‬ ‫המשק הנושא במרב נטל החזקת האומה בניינה‪ ,‬פרנסתה‪ ,‬המיסוי‬ ‫והמילואים‪.‬‬ ‫האשכולות‪ ,‬הפרי שלשמו ניטעה ומטופחת הגפן מקבילים לתלמידי‬ ‫החכמים אנשי הרוח‪ ,‬המוסר והחזון אשר הם פירותיו ועיקר מפעלו‬ ‫של עם ישראל בעולם‪ ,‬שכן רק לשם מפעלנו הרוחני והרעיוני‬ ‫מחזיקים אנו מדינה וצבא ונאבקים על קיומנו על במת ההיסטוריה‪.‬‬ ‫העלים‪ ,‬רוב רובו של העץ‪ ,‬המשמשים ליצירת אנרגיה לצמיחת‬ ‫העץ ולהצללה והגנה על פירותיו אלו הם המוני עמי הארץ אנשים‬ ‫פשוטים‪ ,‬טובים‪ ,‬טבעיים שהנם רוב מנינו ובניינו של העם‪.‬‬ ‫הקנוקנות אותם מחושים מסולסלים המתפתחים בבסיס עלי‬

‫>> הגפן נכרכים סביב ענף‪ ,‬חוט או זיז ומאפשרים את טיפוסה‬ ‫ושגשוגה‪ ,‬הם הריקנים שבישראל הנראים כמיותרים אולם‬ ‫עצם הימצאותם מאפשרת את התפתחותנו‪.‬‬ ‫חייבים לזכור‪ ,‬מזהיר רבי שמעון‪ ,‬כי בהעדר עלים היוצרים‬ ‫אנרגיה והגנה אין אשכולות‪ .‬ידעו זאת עמי הארצות ויזכרו‬ ‫זאת תלמידי החכמים‪.‬‬

‫‪ | 61-60‬ןפג‬

‫שותפות‬ ‫עם השטן‬ ‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה‬ ‫כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬מה אתה נוטע? אמר לו‪ :‬כרם‪...‬‬ ‫אמר לו שטן‪ :‬בא ונשתתף שנינו בכרם זה‪,‬‬ ‫אמר לו‪ :‬לחיי (בשמחה)‪ ,‬מה עשה שטן? ‪ -‬הביא‬ ‫כבש והרגו תחת הגפן‪ ,‬אחר כך הביא ארי והרגו‪,‬‬ ‫ואחר כך הביא חזיר והרגו‪ ,‬ואחר כך הביא קוף‬ ‫והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם‬ ‫והשקוהו מדמיהן‪ ,‬רמז לו‪ :‬שקודם שישתה אדם‬ ‫מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום‬ ‫וכרחל לפני גוזזיה נאלמה‪ ,‬שתה כהוגן הרי הוא‬ ‫גבור כארי ואומר‪ :‬אין כמותו בעולם‪ ,‬כיון ששתה‬ ‫יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים‬ ‫ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד‬ ‫ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע‬ ‫מה יעשה‪ ,‬וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק‬ ‫שהקב”ה פירש שבחו כך‪ ,‬שאר בני אדם על אחת‬ ‫כמה וכמה‪.‬‬ ‫(תנחומא יח‪ ,‬ג)‬

‫מבירא עמיקתא‬ ‫לאיגרא רמא‬ ‫הגפן ‪ -‬פרי שותפות עם השטן היא‪ .‬מוזנת היא כל גפן‬ ‫בעולם מאבות המזון של הכרם המשותפת הראשונה‬ ‫בעולם‪ ,‬אם כל הכרמים‪ ,‬כרמם של נח והשטן‪ .‬מרוכזת‬ ‫בכל אשכול ענבים תמצית דמם של הכבש‪ ,‬האריה‪,‬‬ ‫החזיר והקוף אותם שחט השטן ביסוד אם כל הכרמים‬ ‫וממתינה היא שם לכל אחד מאתנו‪.‬‬ ‫היין מיעוטו משמח‪ ,‬מחיה ומעודד אולם שתייתו מדרון‬ ‫חלקלק הוא‪ .‬גורם היין לאדם לעבור ממצב שה תמים‬ ‫שלא יודע מה מחכה לו‪ ,‬למצב אריה המעריך את‬ ‫כוחותיו ויכולותיו הרבה מעבר לממשותם‪ ,‬עוד כוס אחת‬ ‫והנך הופך לחזיר שאינו שולט בסוגריו ובהפרשותיו‬ ‫ועם המשך השתייה גזרה היא כי תאבד את שארית‬ ‫מחסומיך ומודעותך ותהפוך לבדיחה מהלכת‪ ,‬מפזזת‪,‬‬ ‫תמהונית‪ ,‬מקללת‪ ,‬מחרפת ומנאצת‪.‬‬ ‫הגפן שותפות השטן יש בה‪ .‬זכור כי נח הצדיק לא‬ ‫הצליח להבין את רמזיו השקופים של השטן ודע כי אין‬ ‫סיבה לחשוב שאתה תצליח להפנימם‪.‬‬

‫מה הגפן הזו נמוכה מכל‬ ‫האילנות ושולטת בכל‬ ‫האילנות כך הם ישראל‬ ‫נראים כאלו שפלים בעולם‬ ‫הזה אבל לעתיד לבא הן‬ ‫עתידין לירש מסוף העולם‬ ‫ועד סופו‪...‬‬ ‫מה גפן זו בתחלה היא‬ ‫נרפסת ברגל ואחר כך עולה‬ ‫לשולחן מלכים‬ ‫כך ישראל נראין כאלו‬ ‫מאוסין בעולם הזה‬ ‫שכתוב – “הייתי שחוק לכל‬ ‫עמי נגינתם כל היום”‬ ‫אבל לעתיד לבא – “ונתנך‬ ‫ה’ עליון” שכתוב – “והיו‬ ‫מלכים אומניך ושרותיהם‬ ‫מניקותיך”‬ ‫(ויקרא רבה לו‪ ,‬ב)‬

‫שני שלבים מנוגדים ‘חווים’ הגפן ופריה במהלך ‘חייהם’‪ .‬הראשון הנו‬ ‫קטן‪ ,‬דל ומושפל והשני עצום‪ ,‬מורם מעם‪ ,‬אדיר ואריסטוקרטי‪.‬‬ ‫הגפן עצמה המתחילה את חייה באופן קטן ועלוב‪ ,‬שתיל רך‪ ,‬ספק‬ ‫עץ ספק שיח‪ ,‬חסר עמוד שידרה הרופס על הקרקע‪ .‬אולם עם‬ ‫התפתחותה מרימה הגפן ראש‪ ,‬נאחזת בקנוקנותיה בעצים אחרים‪,‬‬ ‫בקירות ובזיזים ומטפסת על גבי כל האילנות שמסביבה‪.‬‬ ‫זהה הוא סיפורו של היין‪ ,‬פרי הגפן‪ .‬את הענבים בוצרים ומובילים‬ ‫לגת‪ ,‬שם נדרכים הם ברגלי הפועלים‪ ,‬התירוש מופק מהם ומוכנס‬ ‫להתססה בחביות עד שיהפוך ליין‪ .‬היין‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הופך למשקה‬ ‫איכות ומועלה על שולחנות המלכים והאריסטוקרטיה בסעודות פאר‬ ‫אקסלוסיביות בארמונות המלכים ובטרקליני האליטות כולן‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬זהו סיפורו של עם ישראל‪ .‬קטן‪ ,‬שנוא‪ ,‬דחוי‬ ‫ומושפל בשלב ראשון אך מנהיג‪ ,‬מוביל‪ ,‬מחוזר ונערץ בסופו של יום‪.‬‬ ‫קשה? מתסכל? מייאש? סיבוב בכרם או כוסית יין יזכירו וימחישו לכם‬ ‫את סוף הסיפור‪.‬‬

‫אורך חייה של הפועלת מושפע מכמות העבודה שהיא‬ ‫מבצעת‪ ,‬ונע בין ‪ 33‬יום בקיץ‪ ,‬עד ל‪ 8-‬חודשים בחורף‪.‬‬ ‫הדבורה יכולה לעקוץ דבורים אחרות וגם חרקים‪ ‬אחרים‬ ‫מבלי שהיא תיפגע אולם בעקיצת בעלי חוליות ‪ -‬דבורת‬ ‫הדבש אינה יכולה למשוך את העוקץ המשונן חזרה מגוף‬ ‫בעל החיים‪ .‬כאשר היא מנסה לעשות כן‪ ,‬העוקץ נשאר‬ ‫תקוע בתוך הגוף הנעקץ‪ ,‬נקרע מגוף הדבורה ויחד עמו‬ ‫חלק מן האברים הפנימיים שלה והדבורה מתה כעבור‬ ‫מספר רגעים‪.‬‬ ‫בישראל פזורות כ‪ 90,000-‬כוורות בעלות ערך רב הן לענף‬ ‫הדבש הן לגידולים חקלאיים רבים הזקוקים להאבקת‬ ‫דבורים‪ ,‬בעיקר גידולי אבוקדו‪ ,‬תפוח‪ ,‬חמניות ואבטיח‪ .‬‬ ‫הדבורים מתקשרות בעיקר על ידי‪ ‬פרומונים – מולקולות‬ ‫ריח‪ .‬המלכה מפרישה פרומונים מיוחדים המודיעים‬ ‫לפועלות שיש לאסוף מזון‪ .‬פרומונים אחרים נמצאים‬ ‫בארס הדבורים‪.‬‬ ‫כשדבורה עוקצת‪ ,‬חשות הדבורים בריח של הפרומון הזה‪,‬‬ ‫יודעות שישנה סכנה‪ ,‬ובאות לעזור בהגנה‪.‬‬ ‫דרך תקשורת אחרת‪ ,‬היא על ידי ריקוד מיוחד‪ .‬דבורה‬ ‫המוצאת מקור מזון מגיעה לקן‪ ,‬ורוקדת על חלה ריקוד‬ ‫המודיע לדבורים אחרות על מיקומו וכמותו של המזון‪.‬‬

‫דבורת הדבש הנה חרק מעופף הניזון מצוף פרחים‬ ‫שממנו הוא מייצר דבש‪.‬‬ ‫לדבורת הדבש מערכת הגנה המורכבת מבלוטת ארס‬ ‫ועוקץ המיועד להחדרת הארס לגוף הקרבן‪.‬‬ ‫דבורות הדבש חיות במושבות המונות עשרות עד מאות‬ ‫אלפי פרטים‪.‬‬ ‫בכל מושבה יש לרוב מלכה והיא בדרך כלל אמם של‬ ‫הפרטים האחרים במושבה שכן בדרך כלל רק המלכה‬ ‫מטילה ביצים‪.‬‬ ‫אורך חייה של המלכה‪ ,‬מגיע ל‪ 5-‬שנים‪.‬‬ ‫מרבית הפרטים במושבה הן נקבות “פועלות” והן אלה‬ ‫שמבצעות את כל עבודות איסוף המזון‪ ,‬טיפול בוולדות‪,‬‬ ‫שמירה ותחזוקה בכוורת‪.‬‬

‫דבורה‬

‫‪ | 65-64‬הרובד‬

‫מעז‬ ‫יצא מתוק‬ ‫וַ ֵ ּי ֶרד ׁ ִש ְמ ׁשוֹ ן וְ ָא ִביו וְ ִא ּמוֹ‬ ‫ִּת ְמנָ ָתה וַ ָ ּיבֹא ּו ַעד ַּכ ְר ֵמי‬ ‫ִת ְמנָ ָתה וְ ִה ֵ ּנה ְּכ ִפיר ֲא ָריוֹ ת ׁש ֵֹאג‬ ‫לִ ְק ָראתוֹ ‪ :‬וַ ִּת ְצלַ ח ָעלָ יו רו ַּח ה’‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ְּס ֵעה ּו ְּכ ׁ ַש ַּסע ַה ְ ּג ִדי ו ְּמאו ָּמה‬ ‫ֵאין ְ ּביָ דוֹ ‪...‬‬ ‫וַ ָ ּי ַסר לִ ְראוֹ ת ֵאת ַמ ּ ֶפלֶ ת ָה ַא ְריֵ ה‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ֲע ַדת דְּ בוֹ ִרים ִ ּבגְ וִ ַ ּית‬ ‫ָה ַא ְריֵ ה ו ְּד ָב ׁש‪...:‬‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ֵמ ָהאֹכֵ ל יָ ָצא ַמ ֲאכָ ל‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ו ֵּמ ַעז יָ ָצא ָמתוֹ ק‬ ‫וְ לֹא יָ כְ ל ּו לְ ַה ִ ּגיד ַה ִח ָידה ׁ ְשל ׁ ֶֹשת‬ ‫ֹאמר ּו לוֹ ַאנְ ׁ ֵשי ָה ִעיר‬ ‫יָ ִמים‪ ...‬וַ ּי ְ‬ ‫ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִיעי ְ ּב ֶט ֶרם יָ בֹא‬ ‫ַה ַח ְר ָסה ַמה ָּמתוֹ ק ִמדְּ ַב ׁש ו ֶּמה‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם לוּלֵ א‬ ‫ַעז ֵמ ֲא ִרי וַ ּי ֶ‬ ‫אתם‬ ‫ֲח ַר ׁ ְש ֶּתם ְ ּב ֶעגְ לָ ִתי לֹא ְמ ָצ ֶ‬ ‫ִח ָיד ִתי‪:‬‬ ‫(שופטים יד‪ ,‬ה‪-‬יח)‬

‫המפורסמת בדבורי התנ”ך היא עדת הדבורים המתנחלות בפגר האריה‬ ‫שאותו משסע שמשון‪ ,‬בונות בו את כוורתן וממלאות אותו בדובשן‪.‬‬ ‫דבורים אלה הן הבסיס לחידתו המפורסמת של שמשון לפלישתים‪:‬‬ ‫‘מהאוכל’ – האריה הטורף‪‘ ,‬יצא מאכל’ – דבש הדבורים‪.‬‬ ‫‘ומעז’ – עוצמת האריה והפחד מפניו‪‘ ,‬יצא מתוק’ – דבש הדבורים‪.‬‬ ‫בעומקה מסכמת החידה את חיי שמשון ופועלו‪ :‬הטורף שהפך לנטרף‬ ‫ונהרג ביד פלישתים‪ .‬מצד אחד עולה האבל והכאב על מותו הטראגי‪,‬‬ ‫אולם מצד שני ‪“ָּ -‬תמוֹ ת נַ פְ ׁ ִשי ִעם ְּפלִ ׁ ְש ִּתים” ‪ -‬חיסול כל ההנהגה‬ ‫והאריסטוקרטיה הפלישתית שהתכנסה לראות בקלונו ומתה בקריסת‬ ‫הבית עליהם‪.‬‬ ‫כך נכנסו הדבורים והדבש לשפה העברית ולתרבות היהודית כביטוי‬ ‫לאירוע קשה ומר המוביל לתוצאות נפלאות ומתוקות‪.‬‬

‫הדברת טרור‬ ‫המתאבדים‬ ‫ָּכל גּ וֹ יִ ם ְס ָבבוּנִ י ְ ּב ׁ ֵשם ה’ ִּכי‬ ‫ֲא ִמילַ ם‪:‬‬ ‫ַסבּ וּנִ י גַ ם ְס ָבבוּנִ י ְ ּב ׁ ֵשם ה’ ִּכי‬ ‫ֲא ִמילַ ם‪:‬‬ ‫ַסבּ וּנִ י כִ ְדבוֹ ִרים דּ ֲֹעכ ּו ְּכ ֵא ׁש‬ ‫קוֹ ִצים ְ ּב ׁ ֵשם ה’ ִּכי ֲא ִמילַ ם‪:‬‬ ‫(תהילים קיח‪ ,‬י‪-‬עב)‬

‫בתהילים מופיעות הדבורים כמשל להמוני אויבים המקיפים את האדם‬ ‫ותוקפים אותו מכל עבר‪ ,‬נחיל דבורים המסתער בו זמנית מכל צד‬ ‫ולכאורה אינו מותיר לאדם סיכוי לעמוד מולו‪.‬‬ ‫רק כאשר פועל האדם בשם ה’‪ ,‬אומר המשורר‪ ,‬רק אז יוכל להתמודד‬ ‫עם התקפות רב חזיתיות שכאלה‪ ,‬לעוקרן ולהשתחרר מהן חיש קל‪.‬‬ ‫במהירות הבזק‪ -‬כאש בשדה קוצים‪ ,‬יכול המאמין בה’ להתמודד עם‬ ‫נחילי אויבים שכאלה ואולי אף בעזרת אש הקוצים והעשן המניס את‬ ‫הדבורים עד עצם היום הזה‪ .‬ייתכן שמרמז המשורר לגורל האויבים‬ ‫שהעזו לתקוף את ישראל שדומים הם לדבורה הגוזרת על עצמה גזר‬ ‫דין מוות עם סיום מתקפתה ונעיצת עוקצה‪.‬‬

‫‪ | 67-66‬הרובד‬

‫על הדבש‬ ‫ועל העוקץ‬ ‫“א ֶּלה ַהדְּ ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר דִּ ֶ ּבר מ ׁ ֶֹשה‬ ‫ֵ‬ ‫ֶאל ָּכל יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ֵע ֶבר ַה ַ ּי ְרדֵּ ן”‬ ‫(דברים א‪ ,‬א)‬ ‫‘אלה הדברים’ ‪-‬‬ ‫מה הדבורה הזו דובשה לבעלה‬ ‫ועוקצה לאחרים‬ ‫כך הן דברי תורה‬ ‫סם חיים לישראל וסם המות‬ ‫לעובדי כוכבים‬ ‫(דברים רבה א‪ ,‬ו)‬

‫כדי ליהנות מדבש הדבורים חייב אדם להיות מקצועי ומיומן באופן‬ ‫שבו הוא ניגש לכוורת הדבורים‪ ,‬באופני הטיפול בה ורדיית הדבש‬ ‫האגור בתוכה‪.‬‬ ‫דבוראי מקצוען ובעל ציוד וידע מתאימים מצליח באופן פשוט ועל‬ ‫בסיס יומיומי להפיק כמויות דבש גדולות מכוורותיו בעוד אדם הזר‬ ‫למקצוע וחסר היכרות עם עולם הדבורים והכוורת יזכה להתקפות זעם‬ ‫מדבורי הכוורת ויברח ממנה בידיים ריקות ועקוצות‪.‬‬ ‫דברי תורה‪ ,‬מזהיר אותנו המדרש‪ ,‬הנן כדבש הדבורים‪ .‬הדרך להנאה‬ ‫ממתקן תלויה בכלים נכונים‪ ,‬במסורת דורות ובגישה אמונית בסיסית‬ ‫ִ‬ ‫שעם ישראל זכה לה במעמד הר סיני ובמסורת הדורות של לימוד‬ ‫התורה‪ .‬ללא כל אלה לא יצליח אדם ליהנות מן התורה ולהתענג על‬ ‫ִמתקה אלא יצא חבול‪ ,‬עקוץ‪ ,‬כואב ומתוסכל מן המפגש עמה והניסיון‬ ‫ללומדה‪ .‬זה הרעיון העמוק שהתורה רומזת לו בכנותה את תורת משה‬ ‫– ‘אלה הדברים’ כרמז והפניה לעולמן של הדבורים‪.‬‬

‫תודעת‬ ‫השליחות‬ ‫“א ֶּלה ַהדְּ ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר דִּ ֶ ּבר‬ ‫ֵ‬ ‫מ ׁ ֶֹשה ֶאל ָּכל יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ֵע ֶבר‬ ‫ַה ַ ּי ְרדֵּ ן” (דברים א‪ ,‬א)‬ ‫אמר רבי יהודה בן רבי סימון‬ ‫בשם רבי לוי‬ ‫מה הדבורה הזאת כל מה‬ ‫שהיא מסגלת לבעליה‬ ‫כך כל מה שישראל מסגלין‬ ‫מצות ומעשים טובים‬ ‫הם מסגלים לאביהם‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫(דברים רבה א‪ ,‬ו)‬

‫התרוצצותה המתמדת של הדבורה מפרח לפרח ומצמח לצמח בכדי ללקוט‬ ‫מעט צוף‪ ,‬להופכו לדבש ולהביאו לכוורת הנה תופעה מיוחדת‪ ,‬שהרי הדבורה‬ ‫כמעט שאינה משתמשת בדבש אותו היא מייצרת ואוגרת ללא הפסק אלא‬ ‫‘עובדת’‪ ,‬ללא ידיעתה‪ ,‬עבור הדבוראי אשר בסופו של יום הוא זה שירדה‬ ‫את הדבש ויתפרנס ממנו‪ .‬מודל זה‪ ,‬לדעת רבי לוי‪ ,‬מביע היטב את מערכת‬ ‫היחסים בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫אף אנו‪ ,‬כמו הדבורים‪ ,‬עמלים‪ ,‬מתרוצצים‪ ,‬פועלים‪ ,‬מפתחים את העולם‪,‬‬ ‫מתקנים ומטייבים אותו ואף אנו כמותן לא מספיק מודעים לעובדה כי כל‬ ‫ההישגים‪ ,‬התיקונים והשיפורים אינם אלא חלק מתפקידנו ופרק בתוכנית‬ ‫האלוהית לתיקונו ושדרוגו של העולם שאנו חיים בו‪.‬‬ ‫כמו הדבורים‪ ,‬אף אנו נתקן ונקדם את העולם גם ללא מודעות לקיומו של‬ ‫בעל הבית עבורו אנו פועלים‪ ,‬אלא שבניגוד לדבורים כדאי שנכיר במציאות‬ ‫זו ונשמח ונרווה אושר מהקרבה והשותפות למי שאנו עובדים עבורו‪ .‬לכך‬ ‫רומזת התורה בכנותה את תורת משה ‘אלה הדברים’ – אתם הדבורים‪.‬‬ ‫מעתה כל מפגש עם דבורה או כוורת יזכיר לנו עבור מי אנו עובדים את‬ ‫הסיבה והטעם לכל התרוצצויותינו ומפעלי חיינו‪.‬‬

‫‪ | 69-68‬הרובד‬

‫אל תגע‬ ‫פן תיפגע‬ ‫וַ ֵ ּי ֵצא ָה ֱאמ ִֹרי ַה ּי ׁ ֵֹשב ָ ּב ָהר ַההוּא‬ ‫אתכֶ ם‬ ‫לִ ְק ַר ְ‬ ‫וַ ִ ּי ְרדְּ פ ּו ֶא ְתכֶ ם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲעשֶׂ ינָ ה‬ ‫ַהדְּ ב ִֹרים“‬ ‫(דברים א‪ ,‬מד)‬ ‫מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה‬ ‫לאדם מיד היא מתה‪,‬‬ ‫אף אתם כיון שהיה אחד מהם‬ ‫נוגע בכם מיד היתה נפשו‬ ‫יוצאה‪.‬‬ ‫(תנחומא (בובר) שלח הוספה‬ ‫סימן כ)‬

‫ערב הכניסה לארץ מזכיר משה רבנו לעם ישראל את מחיר היציאה‬ ‫למלחמה כנגד רצון ה’ וצוויו‪ .‬לאחר חטא המרגלים נאסרו עלינו‬ ‫הכניסה לארץ וכיבושה ונשלחנו לתחלופת דורות בת ארבעים שנה‬ ‫במדבר‪ .‬אולם חלק מהעם‪ ,‬החונה על סף שערה הדרומי של הארץ‪,‬‬ ‫מנסה בכוח להיכנס לארץ ולכובשה‪ .‬ניסיון זה נכשל בגדול‪ ,‬והמעפילים‬ ‫נגד רצון ה’ מובסים על ידי האמורים יושבי הארץ ונמלטים המדברה‬ ‫בבושת פנים‪ .‬מרדף האמורים אחרי היהודים הנמלטים מתואר בפסוק‬ ‫כנחיל דבורים התוקף אדם ומניסו מטריטורית המרעה שלו‪.‬‬ ‫דווקא מסיטואציה חוטאת זו לומד המדרש את אי ההיגיון ואת מנגנון‬ ‫ההשמדה העצמית שמפעילים הגויים בתקיפתם את ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫הדבורים הממיתות עצמן כתוצאה מהשארת עוקצן בגוף האדם‪ .‬עומק‬ ‫משמעותה של האנטישמיות והלוחמנות שהגויים מפגינים כלפינו‪,‬‬ ‫מסביר המדרש‪ ,‬אינה אלא התאבדות עבורם‪ .‬לכן בחר הפסוק לתאר‬ ‫את האמורים במרדפם כעדת דבורים תוקפנית במסע השמדה עצמי‪.‬‬ ‫מביאים אנו להם בשורה‪ ,‬ברכה‪ ,‬אור של מוסר וקידמה והם במו ידיהם‬ ‫פוגעים בנו ובכך פוגעים גם בעצמם ובחייהם‪.‬‬

‫‘מערכת קו הצד’ מאפשרת לדג לזהות תנודות ותנועה‬ ‫במים הסובבים אותו‪ ,‬ומקנה לו מודעות מרחבית ויכולת‬ ‫ניווט‪ .‬מערכת זו משחקת תפקיד מכריע בפעולות הטריפה‪,‬‬ ‫הגנה מטורפים‪ ,‬התמצאות‪ ,‬וחיברות להקות‪.‬‬ ‫שוק הדיג העולמי הינו שוק עצום ההולך ומתרחב‬ ‫ובהתאמה הולך ומרוקן את האוקינוסים מדגתם‪ ,‬בעיה‬ ‫הניצבת לפתח האנושות כולה‪ .‬הדייגים המקצועיים‬ ‫משתמשים במגוון רשתות‪ :‬רשתות הקפה‪ ,‬מכמורת‪,‬‬ ‫רשתות ראי ורשתות זימים אותן הם משליכים מסירות‬ ‫וספינות דיג‪ .‬בנוסף הולך ומתפתח בארץ ובעולם ענף‬ ‫החקלאות הימית ‪ -‬גידול דגים בבריכות ובכלובים‪.‬‬

‫דגים‬

‫התורה מכשירה למאכל כל דג בעל סנפירים ומכוסה‬ ‫קשקשים ואינה מחייבת את שחיטתו‪.‬‬ ‫הדגים‪ ,‬עקב פיריונם העצום ותנועתם בלהקות‪ ,‬מהווים‬ ‫סמל להצלחה‪ ,‬פיריון ושגשוג וכחיסון מפני ‘עין הרע’ –‬ ‫‘וידגו לרוב בקרב הארץ’ ‪ -‬מה דגים שבים ‪ -‬מים מכסין‬ ‫עליהן ואין העין שולטת בהן‪ ,‬אף זרעו של יוסף אין העין‬ ‫שולטת בהן (סוטה לו‪.):‬‬

‫שלל משפחות הדגים ומיניהם מחולקים לשני סוגים‪ :‬דגי‬ ‫מים מתוקים ‪ -‬החיים בנהרות‪ ‬ובאגמים‪ ‬ודגי מים מלוחים‪-‬‬ ‫החיים ימים‪ ‬ובאוקיינוסים‪.‬‬ ‫הדגים נושמים דרך זימיהם את מולקולות החמצן‬ ‫המומסות‪ ‬במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות‬ ‫תרכובת‪ ‬המים)‪ .‬‬ ‫כדי להימנע משקיעה‪ ,‬התפתחה אצל דגי גרם רבים‬ ‫‘שלפוחית אוויר’‪ ‬המכוונת את ציפת הדג במים באמצעות‬ ‫הזרמת גזים וניפוח‪ .‬‬

‫‪ | 73-72‬םיגד‬

‫תעתועי‬ ‫זיכרון רומנטים‬ ‫זָ כַ ְרנ ּו ֶאת ַהדָּ גָ ה ֲא ׁ ֶשר נֹאכַ ל‬ ‫ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ִח ָ ּנם‬ ‫ֵאת ַה ִּק ּׁ ֻש ִאים וְ ֵאת ָה ֲא ַב ּ ִט ִחים‬ ‫וְ ֶאת ֶה ָח ִציר וְ ֶאת ַה ְ ּב ָצלִ ים וְ ֶאת‬ ‫ַה ּׁשו ִּמים‪:‬‬ ‫וְ ַע ָּתה נַ ְפ ׁ ֵשנ ּו יְ ֵב ׁ ָשה ֵאין כּ ֹל‬ ‫ִ ּבלְ ִּתי ֶאל ַה ָּמן ֵעינֵ ינוּ‪:‬‬ ‫(במדבר יא‪ ,‬ה‪-‬ו)‬

‫הטרגדיה של היום הופכת לחוויה של מחר‪ ,‬כך מתוכנת המוח האנושי‬ ‫וכך בוחר הוא למחזר ולזכור את עברו‪ .‬התבוננות רומנטית לאחור‬ ‫הנה כלי נפלא להתמודדות עם העבר אולם זו שיטה הרסנית להסקת‬ ‫מסקנות ועיצוב העתיד‪.‬‬ ‫בני ישראל במצרים לא אכלו דגים חינם‪ ,‬הם בישלו דגים למצרים‬ ‫חינם וללא תמורה ואל מול קשיי המדבר התחברו הדגים והחינם לכלל‬ ‫מנעמי המטבח המצרי המפואר אשר ‪ 210‬שנה שטפו בני ישראל את‬ ‫כליו‪ ,‬הגישו את מנותיו וסחבו מן השוק את מוצריו‪.‬‬ ‫דגים‪ ,‬זו מילת הקוד ותמרור האזהרה מפני שכחת העבר וצביעתו‬ ‫בוורוד מסוכן אל מול אתגרי ההווה‪.‬‬

‫חבל‬ ‫על הזמן‬ ‫ִּכי ַ ּגם לֹא יֵ ַדע ָה ָא ָדם ֶאת ִע ּתוֹ‬ ‫ַּכדָּ גִ ים ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ָחזִ ים ִ ּב ְמצוֹ ָדה‬ ‫ָר ָעה וְ כַ ִ ּצ ּ ֳפ ִרים ָה ֲא ֻחזוֹ ת ַ ּב ּ ָפח‬ ‫ָּכ ֵהם יו ָּק ׁ ִשים ְ ּבנֵ י ָה ָא ָדם לְ ֵעת‬ ‫ָר ָעה ְּכ ׁ ֶש ִּת ּפוֹ ל ֲעלֵ ֶיהם ּ ִפ ְתאֹם‪:‬‬ ‫(קהלת ט‪ ,‬יב)‬

‫לעת זקנתו וכסיכום לתובנות חייו העמוסים ורבי התחומים‪ ,‬התקופות‬ ‫והגוונים מזהיר שלמה המלך את כולנו‪ .‬כל אחד מאיתנו הוא דג בים‪,‬‬ ‫דג שאינו יודע מתי‪ ,‬היכן ואיך תיפול הרשת‪ ,‬תוצב המלכודת או יונח‬ ‫הפיתיון שיסיים את פרק חייו‪ .‬הסיפור של כולכם‪ ,‬מזהיר שלמה‪ ,‬עלול‬ ‫להסתיים במקום וברגע הכי לא צפויים‪.‬‬ ‫שכל אחד ייקח תובנת זקנה זו לאן שיחפוץ ‪ -‬לחרדתיות‪ ,‬לרצינות‪,‬‬ ‫לפעלתנות או להצבת יעדים והשגתם‪ .‬הקם משפחה‪ ,‬עסוק בעיקר‪ ,‬אל‬ ‫תבזבז זמן‪ ,‬רק אל תתעלם מן העובדה שהכול יכול להסתיים ברגע הכי‬ ‫בלתי צפוי‪.‬‬ ‫אקווריום בסלון או אמנון במחבת בהחלט יכולים להוות תזכורת‬ ‫מתמדת לדברי החכם ‪ -‬ואולי המנוסה ‪ -‬באדם‪.‬‬

‫‪ | 75-74‬םיגד‬

‫ביטוח‬ ‫חיים‬ ‫“וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱאל ֶֹה ָיך ְ ּבכָ ל לְ ָב ְב ָך ו ְּבכָ ל נַ ְפ ׁ ְש ָך ו ְּבכָ ל ְמא ֶֹד ָך”‬ ‫(דברים ו‪ ,‬ה) רבי עקיבא אומר‪ :‬בכל נפשך אפילו נוטל‬ ‫את נפשך‪ .‬תנו רבנן‪ :‬פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא‬ ‫יעסקו ישראל בתורה‪ ,‬בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי‬ ‫עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה‪ .‬אמר‬ ‫לו‪ :‬עקיבא‪ ,‬אי אתה מתירא מפני מלכות?‬ ‫אמר לו‪ :‬אמשול לך משל‪ ,‬למה הדבר דומה – לשועל‬ ‫שהיה מהלך על גב הנהר‪ ,‬וראה דגים שהיו מתקבצים‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬אמר להם‪ :‬מפני מה אתם בורחים?‬ ‫אמרו לו‪ :‬מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם‪ .‬אמר‬ ‫להם‪ :‬רצונכם שתעלו ליבשה‪ ,‬ונדור אני ואתם כשם שדרו‬ ‫אבותי עם אבותיכם? אמרו לו‪ :‬אתה הוא שאומרים עליך‬ ‫פקח שבחיות? לא פקח אתה‪ ,‬אלא טפש אתה! ומה‬ ‫במקום חיותנו אנו מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת‬ ‫כמה וכמה!‬ ‫אף אנחנו‪ ,‬עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬שכתוב‬ ‫בה – “כי הוא חייך וארך ימיך” כך‪,‬‬ ‫אם אנו הולכים ומבטלים ממנה ‪ -‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות סא‪):‬‬

‫הוויכוח בין רבי עקיבא לפפוס בן יהודה על‬ ‫אודות לימוד התורה למרות גזרת הרומאים‪,‬‬ ‫לובש במדרש דמות ויכוח בין שועל לדגים‪.‬‬ ‫השועל שאינו חפץ אלא להוציא את הדגים מן‬ ‫המים ולאוכלם משתדל בערמומיותו וחלקת‬ ‫לשונו לשכנעם כי כדאי וחיוני לביטחונם לצאת‬ ‫מן המים‪ .‬מפברק השועל את ההיסטוריה הדגית‬ ‫ומספר על ימים הרמוניים רחוקים‪ ,‬שלא היו‬ ‫ולא נבראו‪ ,‬ובהם חיו שועלים ודגים יחדיו על‬ ‫היבשה‪ .‬הדגים אינם מתפתים ומשיבים לשועל‬ ‫בהיגיון שועלי ‪ -‬אם במקום הטבעי לנו בקושי‬ ‫אנו שורדים מה יהיה גורלנו‪ ,‬שועל יקר ונוכל‪,‬‬ ‫במקום וסביבת חיים לא לנו?!‬ ‫כך מסביר רבי עקיבא לפפוס מדוע לא ישכנעו‬ ‫לחדול מלימוד התורה והוראתה‪ .‬לימוד התורה‪,‬‬ ‫ערכיה ומצוותיה הם סביבת החיים הטבעית‬

‫>> וההכרחית לעם ישראל‪ .‬טיעוני ‘בואו ונפסיק להרגיז את‬ ‫האומות והתרבויות מסביב כדי לשפר את מצבנו’ מקסם שווא‬ ‫הם במקרה הטוב ועצה שועלית‪ ,‬נכלולית וערמומית במקרה‬ ‫המתקבל על הדעת‪.‬‬ ‫כך הופכים הדגים לנושאי דגל התורה והמצוות‪ ,‬המזכירים‬ ‫לכל יהודי מה סביבת חייו הטבעית‪ ,‬היכן הוא מוגן והיכן יוכל‬ ‫לחיות ולהתפתח כטבעו‪.‬‬

‫‪ | 77-76‬םיגד‬

‫פק”מ‬ ‫שבת‬ ‫יוסף מוקיר שבת היה נוכרי‬ ‫מתגורר בשכנותו‬ ‫אמרו לו האסטרולוגים‪ :‬כל‬ ‫נכסיך‪ ,‬יוסף מוקיר שבת יאכלם‬ ‫הלך ומכרם לכל נכסיו‪ ,‬קנה‬ ‫בהם מרגלית והכניסה בכובעו‬ ‫בזמן שעבר על הגשר נשבה‬ ‫הרוח‪ ,‬עף כובעו המימה ובלע‬ ‫דג את המרגלית דגוהו והביאוהו‬ ‫למכירה בערב שבת בין השמשות‬ ‫אמרו‪ :‬מי יקנה דג עכשיו?!‬ ‫אמרו להם‪ :‬לכו והביאוהו ליוסף‬ ‫מוקיר שבת שרגיל לקנות‬ ‫הביאוהו אליו וקנאו‪ ,‬חתכו ומצא‬ ‫בו את המרגלית הלך מכרה‬ ‫בשלש עשרה חדרים מלאי דינרי‬ ‫זהב פגש בו אותו זקן‪ ,‬אמר‪ :‬מי‬ ‫שלווה לשבת השבת פורעת לו‪.‬‬ ‫(בבלי שבת קיט‪).‬‬

‫קרח‬ ‫לאסקימוסים‬ ‫כוחות תת קרקעיים ותת מימיים בלתי נראים הם שליחיו של בורא‬ ‫העולם לניתוב המשאבים‪ ,‬מאדם לאדם‪ ,‬מאומה לאומה ומיבשת‬ ‫ליבשת‪.‬‬ ‫אי אפשר להתמודד עם כוחות אלו‪ ,‬כפי שהנוכרי‪ ,‬שידע כי יוסף מוקיר‬ ‫שבת ירש את רכושו‪ ,‬לא הצליח למנוע או לעכב את התהליך הצפוי‬ ‫והכואב עבורו‪.‬‬ ‫מאז יוסף מוקיר שבת‪ ,‬נכרכו הדגים‪ ,‬השבת וההבטחה לכיסוי‬ ‫הוצאותיה יחדיו‪ .‬בעומדך מול מבחר הפיצוחים‪ ,‬מקרר הגבינות‪ ,‬בתור‬ ‫לקצביה או בחנות הממתקים אל תתלבט‪ ,‬מחייך המדרש‪ .‬הכסף לכיסוי‬ ‫ההוצאות כבר יצא לדרכו‪ ,‬באיזה מקום בעולם בולע דג ברגע זה יהלום‬ ‫גדול ועושה את דרכו בשחייה תמימה לרשת שתביא אותו לשולחנך‬ ‫ואת תשואתו לחשבונך‪ .‬על תתלבט‪ ,‬קנה‪ ,‬התשלום עלי‪.‬‬

‫וַ ָ ּיבֹא מ ׁ ֶֹשה וְ ַא ֲהרֹן ֶאל ּ ַפ ְרעֹה‬ ‫וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו כֵ ן ַּכ ֲא ׁ ֶשר ִצ ָ ּוה ה’ וַ ַ ּי ׁ ְשלֵ ְך ַא ֲהרֹן ֶאת ַמ ּ ֵטה ּו‬ ‫לִ ְפנֵ י ַפ ְרעֹה וְ לִ ְפנֵ י ֲע ָב ָדיו וַ יְ ִהי לְ ַת ִ ּנין‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא ַ ּגם ּ ַפ ְרעֹה לַ ֲחכָ ִמים וְ לַ ְמכַ ּׁ ְש ִפים‬ ‫וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו גַ ם ֵהם ַח ְר ֻט ֵּמי ִמ ְצ ַריִ ם ְ ּבלַ ֲה ֵט ֶיהם ֵּכן‪:‬‬ ‫(שמות ז י‪ ,‬יא)‬ ‫“ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים”‪,‬‬ ‫באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם‬ ‫ומקרקר אחריהם כתרנגולת‬ ‫ואומר להם‪ :‬כך אותותיו של אלהיכם?!‬ ‫בנוהג שבעולם ב”א בני אדם מוליכין‬ ‫פרקמטיא (סחורה) למקום שצריכין להם‬ ‫כלום מביאין מורייס לאספמיא?!‬ ‫דגים לעכו?!‬ ‫אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן?!‬ ‫מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם‬ ‫ועשו אף הם כך‪.‬‬ ‫???‬

‫יבואן דגים לעכו‪ ,‬מעצמת הדיג‪ ,‬יפשוט את הרגל בדיוק‬ ‫כמו יבואן נפט לערב הסעודית או סוחר קרח שיפתח חנות‬ ‫בקוטב הצפוני‪ .‬נוהג העולם להרשים בסחורות שאינן‬ ‫מצויות בשוק ולא בסחורות המציפות ממילא את השוק‬ ‫המקומי‪.‬‬ ‫מה פתאום אתה מנסה להרשים אותי‪ ,‬מלך מצרים בירת‬ ‫הכשפים‪ ,‬בכשפים?! שואל פרעה את משה‪ .‬על פי תכנית‬ ‫הלימודים של משרד החינוך המצרי הפיכת מטה לנחש‬ ‫אינו אלא תת סעיף בבחינת המעבר מכתה ד’ לכתה ה’‪ .‬הנך‬ ‫מעליב את עצמך בטריקים ילדותיים שכאלה‪ ,‬גועה פרעה‬ ‫מצחוק ומיד אוסף כמה ילדים בדרך מבית הספר לבחינת‬ ‫פתע ושם את משה לקלס‪.‬‬ ‫הביאו משהו ייחודי‪ ,‬מבקש מאתנו המדרש‪‘ ,‬כמו כולם’ זה‬ ‫מיותר‪ ,‬מגוחך ולא מוכר‪ .‬אל תהיו יבואני דגים לעכו ולא‬ ‫מוכרי קרח בקוטב‪ ,‬דגים בקוטב וקרח בעכו דווקא נשמע‬ ‫הרבה יותר מבטיח‪.‬‬

‫אוכלוסיית הזאבים בישראל מונה כמה מאות פרטים‪,‬‬ ‫ומצויה בעיקר בגולן‪ ,‬בגליל ובערבה‪.‬‬ ‫ביוון ממשיל המשלים אזופוס מספר על אובדן האמון‬ ‫ברועה הזועק בכל עת ‘זאב זאב’‪.‬‬ ‫סימלה של רומא היא הזאבה שריחמה על זוג התאומים‬ ‫רומוס ורומלוס שננטשו על גדות נהר הטיבר‪ ,‬והניקה‬ ‫אותם‪ .‬כאשר הם ייסדו את העיר ‪ -‬הנציחו אותה‪.‬‬

‫זאב‬

‫במהלך הדורות ראה האדם בזאב את הקטלני שבטורפים‬ ‫ורדפו עד חורמה כדי להגן על משפחתו ועדריו מפגיעת‬ ‫הזאבים‪.‬‬ ‫הזאב הוא גיבורם של אגדות עם רבות‪ ,‬בדרך כלל כדמות‬ ‫שלילית‪.‬‬

‫הזאב הנו טורף חברתי ממשפחת הכלביים החי בלהקות‬ ‫הנשלטות על ידי זכר אלפא ונקבת אלפא‪‘ ,‬הזוג המלכותי’‪,‬‬ ‫השומרים על נאמנות זה לזה‪.‬‬ ‫גופו של הזאב המצוי בנוי לריצה ארוכת טווח‪ ,‬עם בית חזה‬ ‫קטן למדי ועם שרירי גב ורגליים חזקים ולכן נבחין פעמים‬ ‫רבות בזאב החוטף מזון או ציוד ממאהל מטיילים ורץ עם‬ ‫שללו למרחקים‪.‬‬ ‫זאב מצוי חי ‪ 6-9‬שנים בטבע ובשבי הוא עשוי לחיות עד‬ ‫גיל ‪ 16‬שנים‪.‬‬

‫‪ | 81-80‬באז‬

‫וגר זאב‬ ‫עם כבש‬ ‫וְ יָ ָצא ח ֶֹטר ִמ ֵ ּגזַ ע יִ ׁ ָשי וְ נֵ ֶצר‬ ‫ִמ ּׁ ָש ָר ׁ ָשיו יִ ְפ ֶרה‪...:‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ֶצ ֶדק ֵאזוֹ ר ָמ ְתנָ יו וְ ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫ֵאזוֹ ר ֲחלָ ָציו‪:‬‬ ‫וְ גָ ר זְ ֵאב ִעם ֶּכ ֶבשׂ‬ ‫וְ נָ ֵמר ִעם ְ ּג ִדי יִ ְר ָ ּבץ‬ ‫וְ ֵעגֶ ל וּכְ ִפיר ו ְּמ ִריא יַ ְחדָּ ו וְ נַ ַער‬ ‫ָקטֹן נ ֵֹהג ָ ּבם‪:‬‬ ‫ו ָּפ ָרה וָ דֹב ִּת ְר ֶעינָ ה יַ ְחדָּ ו יִ ְר ְ ּבצ ּו‬ ‫יַ לְ ֵד ֶיהן‬ ‫וְ ַא ְריֵ ה ַּכ ָ ּב ָקר יֹאכַ ל ֶּת ֶבן‪:‬‬ ‫(ישעיהו יא‪ ,‬א – ז)‬

‫הנביא ישעיהו התמודד מול דור שהצטיין בעבודת המקדש והקרבת‬ ‫הקרבנות אולם מצבו החברתי היה ירוד ושפל‪ .‬העשירים ניצלו את‬ ‫העניים‪ ,‬הדיינים נטלו שוחד וההנהגה דאגה למעמדה הכלכלי האישי‬ ‫והתעלמה מצרכי העם והמדינה‪.‬‬ ‫על רקע דורו מבהיר ישעיהו כי הפתרון יהיה כריתת עץ ההנהגה‬ ‫והצמחת ענף חדש מתוקן וישר מן הגדם הטרי‪ .‬ענף צעיר זה‪ ,‬החוטר‪,‬‬ ‫יצטיין בחוש נדיר לאבחון צדק‪ ,‬מפעל חייו יעסוק במשפט וצדקה‬ ‫ודווקא הוא יצליח להביא שלום והרמוניה בין ישראל לאומות ולבסוף‬ ‫אף שלום והרמוניה בטבע בין טורפים ונטרפים‪.‬‬ ‫השלום בטבע יחל בהתגוררות משותפת של טורף קטן וטרפו – “וגר‬ ‫זאב עם כבש”‪ ,‬כך הופך הזאב לסמל המהפך ההרמוני בעולם החי‬ ‫ואותו יוביל עם ישראל בתקנו את מערכת המשפט והצדקה בארצו‪.‬‬ ‫המהפך ימשיך להרמוניה בין הגדולים באמת הפרה והדוב ובסופו‬ ‫יהפוך טורף העל האולטימטיבי‪ ,‬האריה‪ ,‬אף הוא לצמחוני – “ואריה‬ ‫כבקר יאכל תבן”‪.‬‬

‫שוד‬ ‫ושבר‬ ‫ֵאלֲ כָ ה ִּלי ֶאל ַה ְ ּגדֹלִ ים‬ ‫וַ ֲא ַד ְ ּב ָרה אוֹ ָתם‬ ‫ִּכי ֵה ָּמה יָ ְדע ּו דֶּ ֶר ְך ה’ ִמ ׁ ְש ּ ַפט‬ ‫ֱאל ֵֹה ֶיהם‬ ‫ַא ְך ֵה ָּמה יַ ְחדָּ ו ׁ ָש ְבר ּו עֹל נִ ְּתק ּו‬ ‫מוֹ ֵסרוֹ ת‪:‬‬ ‫ַעל ֵּכן ִה ָּכם ַא ְריֵ ה ִמ ַ ּי ַער‬ ‫זְ ֵאב ֲע ָרבוֹ ת יְ ׁ ָש ְד ֵדם‬ ‫נָ ֵמר ׁש ֵֹקד ַעל ָע ֵר ֶיהם‬ ‫ָּכל ַה ּיוֹ ֵצא ֵמ ֵה ָ ּנה יִ ּ ָט ֵרף‬ ‫ִּכי ַרבּ ּו ּ ִפ ׁ ְש ֵע ֶיהם ָע ְצמ ּו‬ ‫ְמ ׁשוּבוֹ ֵת ֶיהם‪:‬‬ ‫(ירמיהו ה‪ ,‬ה‪-‬ו)‬

‫הנביא ירמיהו מתמודד בנבואתו עם העדר אמונה וצדק ברחובות‬ ‫ירושלים הוא מנסה לתלות את סיבת אי הצדק הירושלמי בדלות‬ ‫תושבי העיר ועוניַ ם ולפיכך פונה לחפש יושר וצדק בקרב גדולי העיר‬ ‫עשיריה‪ ,‬מנהיגיה וראשיה‪.‬‬ ‫אולם ירמיהו מתאכזב לראות כי גם האליטות הירושלמיות פרקו עול‬ ‫והתנתקו מדרכי המוסר‪ .‬לכן מנבא ירמיהו לתושבי ירושלים על הגעת‬ ‫אויב המשול לשלוש חיות טרף שהשילוב ביניהן ייצור מצב בלתי נסבל‬ ‫בירושלים‪ :‬אריה המכה והורג‪ ,‬זאב השודד ובוזז ונמר המסייר סביב‬ ‫וממתין לטרף שיצא מהעיר‪ .‬זה שכרה וזו אחריתה של עיר נטולת‬ ‫רחמים המטפחת תרבות רצח‪ ,‬שוד ואימה ברחובותיה – מידה כנגד‬ ‫מידה‪.‬‬ ‫תפקיד הזאבים בקוקטייל הפורענויות הירושלמי הנו השוד‪ ,‬שכן‬ ‫הזאבים מתאפיינים ביכולת נטילת טרף או שאר פרטי מזון חטיפתם‬ ‫ובריחה עמם כדי לאוכלם במקום מרוחק ובטוח‪.‬‬

‫‪ | 83-82‬באז‬

‫חינוך מתחיל‬ ‫ונגמר בבית‬ ‫שנו חכמים‪ :‬מעשה במרים בת בילגה‬ ‫שהמירה דתה‪,‬‬ ‫והלכה ונשאת לסרדיוט (קצין) אחד‬ ‫ממלכי יוונים‪.‬‬ ‫כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת‬ ‫בסנדלה על גבי המזבח‪,‬‬ ‫ואמרה‪ :‬לוקוס לוקוס (זאב זאב)‪,‬‬ ‫עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל‬ ‫ואין אתה עומד עליהם בשעת הדחק!‬ ‫וכששמעו חכמים בדבר קבעו את‬ ‫טבעתה‪ ,‬וסתמו את חלונה‬ ‫(טבעת השחיטה וחלון שמירת הסכינים‬ ‫שיוחדו בעזרה למשמרת בלגה)‪...‬‬ ‫בגלל הבת קונסים את כל המשפחה?!‬ ‫אמר אביי‪ :‬כן‪,‬‬ ‫כפי שאומרים האנשים‪ :‬דברי התינוק‬ ‫בשוק או של אביו או של אמו הם‪.‬‬ ‫(בבלי סוכה נו‪):‬‬

‫דמות מעוררת חלחלה היא מרים בת משפחת הכהונה‬ ‫בילגה‪ .‬בת כוהנים האמורה להוביל את עם ישראל לדבקות‬ ‫באמונתו במורשתו ובתרבותו‪ ,‬אישה שכולם נושאים אליה‬ ‫עיניים במאבק הקיומי והרוחני מול היוונים ותרבותם‪ .‬יהודיה‬ ‫המחליטה לחצות את הקווים האמוניים והלאומיים להתחתן‬ ‫עם האויב ולבזות את אמונת אבותיה‪.‬‬ ‫נכנסת מרים עם הצבא היווני המחלל את המקדש‪ ,‬מטפסת‬ ‫על המזבח בסנדליה‪ ,‬בועטת בו ומחרפת אותו‪ .‬טוענת היא כי‬ ‫המזבח גנב בשר הוא בדיוק כמו הזאב חוטף‪ ,‬טורף ונעלם‪,‬‬ ‫אוכל ואינו נותן תמורה‪ ,‬שלא כמו בעלי חיים אחרים אותם‬ ‫מזין האדם ומקבל מהם בתמורה שירותי הסעדה ושמירה‬ ‫כגון הכלבים‪ ,‬בני דודיו המבויתים של הזאב‪ .‬השקעה רבה‬ ‫משקיע עם ישראל בקרבנות‪ ,‬טוענת מרים‪ ,‬אולם תמורה‬ ‫והגנה משמים – אין‪.‬‬ ‫תגובת חכמים לחירופיה של מרים הינה מפתיעה‪ ,‬אגרסיבית‬ ‫וקולקטיבית‪ .‬דברים שאומר ילד אינם המצאה שלו אלא‬

‫>> פיתוח ועיבוד אמירות וצלילים אותם שמע‪ ,‬ספג וחש‬ ‫הוא בביתו‪ .‬נראה כי משפחת בילגה אינה מאמינה עוד‬ ‫במשמעות ובתועלת שבקרבנות ולכן ייסתמו טבעת השחיטה‬ ‫המשפחתית ותא איכסון הסכינים שהיו שמורים למשמרת‬ ‫בילגה בבית המקדש‪.‬‬ ‫כך הפך הזאב סמל לאדם המקבל שכר ואינו מבצע את‬ ‫עבודתו ולילד המשקף במילותיו את רוח בית הוריו‪.‬‬

‫‪ | 85-84‬באז‬

‫חטיפה‬ ‫כרונית‬ ‫ִ ּבנְ יָ ִמין זְ ֵאב יִ ְט ָרף ַ ּבבּ ֶֹקר יֹאכַ ל‬ ‫ַעד וְ לָ ֶע ֶרב יְ ַח ֵּלק ׁ ָשלָ ל‪:‬‬ ‫(בראשית מט‪ ,‬כז)‬ ‫“בנימין זאב יטרף”‪ -...‬מדבר במלכותו‪,‬‬ ‫מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת‬ ‫המלוכה‪ ,‬זה הוא שכתוב – “ותלקח‬ ‫אסתר אל המלך אחשורוש‪ ...‬וישם‬ ‫כתר מלכות בראשה וימליכה תחת‬ ‫ושתי“‪“ ,‬בבקר יאכל עד” – “ביום ההוא‬ ‫נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה‬ ‫את בית המן”‪“ ,‬ולערב יחלק שלל” –‬ ‫“ותשם אסתר את מרדכי על בית המן”‪,‬‬ ‫מדבר בארצו‪ ,‬מה הזאב הזה חוטף כך‬ ‫היתה ארצו של בנימין חוטפת את‬ ‫פירותיה‪“ ,‬בבקר יאכל עד” ‪ -‬זו יריחו‬ ‫שהיתה מבכרת‪“ ,‬ולערב יחלק שלל” ‪-‬‬ ‫זו בית אל שהיא מאפלת‪.‬‬ ‫(בראשית רבה צט‪ ,‬ג)‬

‫יכולות החטיפה המהירה והבריחה עם הטרף והשלל שבהן נתברך‬ ‫הזאב הופכות אותו בעיני חז”ל למקור ההשראה לכל החוטפים‬ ‫הזריזים שבכל המקומות ובכל הדורות‪.‬‬ ‫לכן מתברך בנימין‪ ,‬צעיר השבטים‪ ,‬מפי יעקב אבינו בברכת הזאב‪ .‬גם‬ ‫בניו וגם נחלתו של בנימין מתאפיינים בחטיפה מהירה וזריזה המובילה‬ ‫לחלוקת שלל מתונה ומקיפה‪.‬‬ ‫אסתר המלכה‪ ,‬בת שבט בנימין נחטפת במהירות לארמון אחשוורוש‬ ‫מלך פרס וחיש קל מוצאת עצמה מלכת האימפריה הגדולה בעולם‪.‬‬ ‫לאחר כיבוש עמדת המלכה מובילה אסתר‪ ,‬מהלך ארוך ומחושב‬ ‫שבסופו יורש מרדכי‪ ,‬בן דודה‪ ,‬את רכוש המן‪ ,‬ראש ממשלת פרס‪,‬‬ ‫מעמדו וסמכויותיו‪.‬‬ ‫כך גם נחלתו של שבט בנימין‪ ,‬שמדברה החם הסובב את העיר יריחו‬ ‫ראשון הוא לבכר את פירות הארץ כשיתר נחלות השבטים עדיין‬ ‫שרויות בצינת החורף‪ .‬שבועות רבים אחרי הבשלת פירות יריחו‬ ‫תמשיך נחלת בנימין להבשיל פירותיה עד שיסתיימו הבציר והמסיק‬ ‫בהרי בית אל שבפסגותיה הקרירות של ארץ בנימין‪ .‬כך הופכים הזאב‬ ‫ושבט בנימין לאבות הזריזים והחוטפים שבכל זמן ומקום‪.‬‬

‫רחמנות‬ ‫ללא חשבון‬ ‫קו ָּמה ה’ ַקדְּ ָמה ָפנָ יו ַהכְ ִר ֵיעה ּו ּ ַפ ְּל ָטה‬ ‫נַ ְפ ׁ ִשי ֵמ ָר ׁ ָשע ַח ְר ֶ ּב ָך‪:‬‬ ‫ִמ ְמ ִתים יָ ְד ָך ה’ ִמ ְמ ִתים ֵמ ֶחלֶ ד ֶחלְ ָקם‬ ‫ַ ּב ַח ִ ּיים ו ְּצפוּנְ ָך ְּת ַמ ֵּלא ִב ְטנָ ם יִ שְׂ ְ ּבע ּו‬ ‫ָבנִ ים וְ ִה ִ ּניח ּו יִ ְת ָרם לְ עוֹ לְ לֵ ֶיהם‪:‬‬ ‫(תהילים יז‪ ,‬יג– יד)‬ ‫“ישבעו בנים” ‪ -‬זה אספסיינוס‬ ‫וחביריו‪“ .‬והניחו יתרם לעולליהם” ‪-‬‬ ‫שני יתומים שנשתיירו מהם רומוס‬ ‫ורומולוס זימנת להם זאבה מניקה‬ ‫שהניקה אותם‪ ,‬עד שגדלו ונעשו‬ ‫מלכים גדולים‪.‬‬ ‫“והניחו יתרם לעולליהם” ‪ -‬שבנו‬ ‫רומי הרשעה‪ ,‬ועשו בה בירניים‬ ‫(מבצרים ובתי אוצרות)‪,‬‬ ‫והניחו למלכי רומי המרשעת‪.‬‬ ‫(מדרש תהילים יז‪ ,‬יב)‬

‫פרק י”ז בתהילים “תפילה לדוד שמעה ה’” מפורש במדרש‬ ‫כתיאור התמודדות עם ישראל מול הממלכות שקמו להשמידנו‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬ובעיקר מלכות רומי שהחריבה את בית המקדש‪,‬‬ ‫טבחה בישראל והגלתה אותנו מארצנו‪.‬‬ ‫את הפסוק המתאר עושר עצום אותו מותירים הרשעים‬ ‫לצאצאיהם מבאר המדרש כרמיזה עבה לאגדה הרומית על‬ ‫היווצרות עירם המפוארת‪ .‬כאן מובאת המסורת הרומית ככתבה‬ ‫וכלשונה על שני תינוקות שננטשו ביער‪ ,‬האחד שמו רומוס‬ ‫והשני רומלוס וכאשר כמעט נפחו נשמתם ברעב הגיעה זאבה‬ ‫והיניקה אותם עד שגדלו ומשבגרו הקימו באותו מקום את העיר‬ ‫רומא שתהיה לבירת האימפריה החזקה‪ ,‬העשירה והדורסנית‬ ‫שבהיסטוריה האנושית‪.‬‬ ‫סיפור זה מגייס המדרש ללמדנו כמה רחום הקב”ה‪ ,‬כיצד מרחם‬ ‫הוא על זוג התינוקות הגוועים ברעב למרות שיודע הוא כי‬ ‫הצלתם תגרור בחלוף הדורות לשבר‪ ,‬הרג‪ ,‬חורבן וגלות לעמו‬ ‫ישראל‪ .‬לו רק נמנע הקב”ה מלזמן את הזאבה לרומוס ורומלוס‬

‫‪ | 87-86‬באז‬

‫אזי היתה ההיסטוריה היהודית שונה בתכלית ‪ -‬שמחה יותר‪,‬‬ ‫מפוארת יותר ומדממת הרבה פחות‪.‬‬ ‫כך הופך המדרש את הזאבה הרומית האגדית למופת וסמל‬ ‫לחסד ללא גבולות‪ ,‬חסד הניתן למרות הנזקים העתידיים אותו‬ ‫עלול הוא לגרום‪ ,‬חסד לאדם הנזקק באשר הוא שם‪.‬‬

‫הנקבה מטילה את ביציה‪ ‬הלבנות והמוארכות בקבוצות‬ ‫של ‪ 150–100‬הישר אל מזונם של הזחלים‪ ,‬או סמוך מאוד‬ ‫לו‪ .‬כן מוטלות ביצים בשולי זרימות ביוב‪ ‬ובמאגריהן‪ .‬נקבה‬ ‫עשויה להטיל במהלך חייה ‪ 1,500–1,000‬ביצים‪.‬‬ ‫הרימות‪ ‬מתפתחות בעיקר במצבורי אשפה‪ ,‬בסוסים‪ ‬ופרות‪,‬‬ ‫ובצואת‪ ‬בני אדם ובעלי חיים אחרים‪.‬‬ ‫משך מחזור החיים תלוי בגורמים שונים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫בטמפרטורה‪ .‬בתנאים מיטביים‪ ,‬נמשך המחזור‪ ,‬מביצה‬ ‫לבוגר‪ ,‬שבעה ימים‪.‬‬

‫זבוב‬

‫אורך החיים הממוצע הוא בין שבוע לשלושה שבועות‪,‬‬ ‫תלוי בתנאי הסביבה‪ .‬בתנאי מעבדה אורך חייו של הזבוב‬ ‫הוא ‪ 17‬ימים‪ ,‬ושל הנקבות ‪ 29‬ימים‪.‬‬ ‫הזבובים הבוגרים מהווים מטרד קשה לבני אדם ובעלי‬ ‫חיים‪ ,‬ומעבירים תולעים‪ ‬ומפיצי מחלות‪ ‬שהם נושאים‬ ‫על גופם‪ ,‬בעיקר ברגליהם‪ ,‬בחדקם‪ ‬ובמעיהם‪ .‬בין יתר‬ ‫המחלות המועברות דרך מגע הזבובים‪ ,‬נמנות מחלות‬ ‫מעיים כמו טיפוס‪ ,‬שיתוק ילדים‪ ,‬שחפת‪ ,‬ומחלות עיניים‪.‬‬ ‫במקומות רבים‪ ,‬המצאות של זיהומי מעיים קשורה לשפע‬ ‫של זבובים‪ ,‬ובמקרים רבים הדברת‪ ‬הזבובים צמצמה‬ ‫משמעותית את התחלואה‪.‬‬

‫חרק‪ ‬מסדרת הזבובאים המשתייך למשפחת הזבוביים‪ .‬אזור‬ ‫מחייתו קשור לבני אדם‪ ‬ובעלי חיים ובעיקר למזונם‪.‬‬ ‫צבעו אפור‪ ,‬ארבעה פסים כהים נמשכים לאורך חזהו‪ .‬אורך‬ ‫גופו ‪ 5-7‬מ”מ‪.‬‬ ‫לזבוב שתי עיניים‪ ‬בלבד אך מספר העדשות וצרורות חיישני‬ ‫האור שבתוך העין יכול להגיע ל‪ .2,000-‬העיניים מופרדות זו‬ ‫מזו‪ ,‬עיני הזכר קרובות יותר‪.‬‬

‫‪ | 91-90‬בובז‬

‫השריקה‬ ‫הטראגית‬ ‫וְ ָהיָ ה ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּא יִ ׁ ְשרֹק ה’‬ ‫לַ ְ ּזבוּב ֲא ׁ ֶשר ִ ּב ְק ֵצה יְ א ֵֹרי ִמ ְצ ָריִ ם‬ ‫וּלַ דְּ בוֹ ָרה ֲא ׁ ֶשר ְ ּב ֶא ֶרץ ַא ּׁשוּר‪:‬‬ ‫ו ָּבא ּו וְ נָ ח ּו כֻ ָּלם ְ ּבנַ ֲחלֵ י ַה ַ ּב ּתוֹ ת‬ ‫ו ִּבנְ ִק ֵיקי ַה ְּסלָ ִעים‬ ‫ו ְּבכֹל ַה ַ ּנ ֲעצו ִּצים ו ְּבכֹל‬ ‫ַה ַ ּנ ֲהלֹלִ ים‪:‬‬ ‫(ישעיהו ז‪ ,‬יח – יט)‬

‫לעיוותים חברתיים יש מחיר‪ ,‬מתרה ישעיהו הנביא‪ .‬עיוותים חברתיים‬ ‫עלולים להפוך לטרגדיות לאומיות עקובות מדם‪ .‬עושק הגר היתום‬ ‫והאלמנה‪ ,‬הניצבים בתחתית ‘שרשרת המזון החברתית’‪ ,‬הנה חטא בל‬ ‫יסלח המצדיק מבחינת הבורא הנעת מלחמת עולם שהפעם לא תיעצר‬ ‫במדבריות אל עלמיין‪.‬‬ ‫לפקודתו של הקב”ה מצפים צבאות ענק בכל רחבי העולם שרק‬ ‫ממתינים לשריקתו‪ ,‬סדרי כוחות בל יאמנו כנחילי זבובים ודבורים‬ ‫ושכמותם חודרים הם לכל פינה‪ .‬חיילות שאינם מותירים סיכוי‬ ‫להתחמק מהם ומפגיעתם‪ .‬צבאות נחיליים שעם הגעתם חונים בכל‬ ‫שדה‪ ,‬מעופפים בכל ערוץ‪ ,‬עוקצים בכל רחוב ומטריפים את הדעת‬ ‫בכל חדר ופינה‪.‬‬ ‫עיוותים חברתיים הנם הדלק הנסתר‪ ,‬השריקה האלוהית‪ ,‬שתספק‬ ‫מניע מספק מבחינתם של צבאות אשור ומצרים להציף את ארץ‬ ‫ישראל כזבובים‪ ,‬הצפה שלא תותיר כאן פיסת נורמליות‪ .‬כדאי‬ ‫שנחשוב על הצבא האירני או הסיני בכל מפגש עם עניי עירנו‪ ,‬ועל‬ ‫עניי עירנו בכל עת שמוטרדים אנו מזמזומי זבובינו‪.‬‬

‫המאבד עולמו‬ ‫במשפט אחד‬ ‫זְ בו ֵּבי ָמוֶ ת יַ ְב ִא ׁיש יַ ִ ּב ַיע‬ ‫ׁ ֶש ֶמן רוֹ ֵק ַח‬ ‫יָ ָקר ֵמ ָחכְ ָמה ִמ ָּכבוֹ ד ִסכְ לוּת‬ ‫ְמ ָעט‪:‬‬ ‫(קהלת י‪ ,‬א‪-‬ב)‬

‫שלמה המלך‪ ,‬החכם באדם‪ ,‬קובע לעת זקנתו ולאור ניסיון חייו‪ ,‬כי‬ ‫לעתים עיוות קטן ופגם שולי עלולים לקלקל ולהשחית מפעל חיים‬ ‫מדהים ורב ערך‪ .‬מוצא שלמה המלך סימוכין לקביעתו הן בחוקי הטבע‬ ‫והן בסדרי החברה‪ .‬בטבע ‪ -‬שכן זבוב מת (זבובי מוות) הנופל לתוך‬ ‫בקבוק בושם איכותי (שמן רוקח) עלול להסריח (יבאיש יביע) את‬ ‫כולו‪ .‬ובחברה – שהרי לעתים אדם חכם ומכובד מוציא דבר‪ ,‬או מעשה‪,‬‬ ‫שטות חד פעמי (מעט סכלות) מפיו והיא ההופכת לעיקרי מורשתו‬ ‫ותדמיתו לדורות‪.‬‬ ‫זבוב אחד‪ ,‬חי או מת‪ ,‬הנקרה בדרכנו אמור להזכיר לנו כי לעולם חייב‬ ‫אדם לשקול כל מילה היוצאת מפיו וממקלדתו‪ ,‬וכל מעשה ומהלך‬ ‫בחייו שכן משפט טיפשי אחד ומעשה נמהר בודד עלולים למחוק אותו‬ ‫ואת מפעלו ולהופכו לאויב האומה והאנושית‪.‬‬

‫‪ | 93-92‬בובז‬

‫מבחן אנינות‬ ‫ומבדק זוגיות‬ ‫היה רבי מאיר אומר‪ :‬כשם שדיעות במאכל‬ ‫כך דיעות בנשים יש לך אדם שהזבוב עובר‬ ‫על גבי כוסו מניחו ואין טועמו זה חלק רע‬ ‫בנשים שנתן עיניו באשתו לגרשה יש לך אדם‬ ‫שהזבוב שוכן בתוך כוסו זורקו ואין שותהו‬ ‫כגון פפוס בן יהודה שנעל דלת בפני אשתו‬ ‫ויצא ויש לך אדם שהזבוב נופל בתוך כוסו‬ ‫זורקו ושותהו זו מדת כל אדם שראה את‬ ‫אשתו שמדברת עם שכיניה ועם קרובותיה‬ ‫ומניחה יש לך אדם שהזבוב נופל בתוך תמחוי‬ ‫(קערה) שלו נוטלו מוצצו וזורקו ואוכל את‬ ‫מה שבתוכה זו מדת אדם רשע שראה את‬ ‫אשתו יוצאת וראשה פרוע‪ ,‬יצאת וצדדיה‬ ‫פרומים לבה גס בעבדיה לבה גס בשפחותיה‬ ‫יוצא וטווה בשוק רוחצת ומשחקת עם כל‬ ‫אדם מצוה לגרשה‬ ‫שנאמר – “ כי יקח איש אשה‪ ...‬כי מצא בה‬ ‫ערות דבר‪ ...‬ושלחה מביתו”‪.‬‬ ‫(תוספתא סוטה ה‪ ,‬ט)‬

‫אם רוצה אתה לדעת מה רמת עדינותו של אדם צא‬ ‫ובדוק כיצד מגיב הוא לזבוב שנפל לתוך צלחתו‪ ,‬כוסו‪,‬‬ ‫מאכלו או משקהו‪.‬‬ ‫אניני הטעם שבינינו מיד עם הופעת זבוב באזור‬ ‫שולחנם נוטשים את האוכל בזעזוע ובגועל‪ .‬אנינים‬ ‫פחות יוותרו על המשקה רק אם הזבוב נחת הישר‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫הבלתי אנינים בהחלט‪ ,‬יוציאו את הזבוב וימשיכו‬ ‫לשתות את המשקה כאלו לא קרה מאומה ואלו גסי‬ ‫הרוח יוציאו את הזבוב שבקערה ימצצוהו כדי למצות‬ ‫את המאכל שדבק בו וימשיכו בסעודתם בתאבון‪.‬‬ ‫אותן דרגות ‘אנינות טעם’‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬מצויות גם‬ ‫ביחסים בין בני זוג‪ .‬ישנם כאלה המחליטים להתגרש‬ ‫ללא שום סיבה ממשית‪ ,‬מחשבת ההיפרדות חלפה‬ ‫בראשם וההחלטה נפלה‪ .‬ישנם זוגות המקבלים‬ ‫החלטת פרידה עקב אירוע משברי אחד ללא נתינת‬

‫>> סיכוי לתיקון או לשיקום זוגיותם‪ .‬האנשים הנורמלים‪ ,‬לדברי‬ ‫המדרש‪ ,‬מפרקים את החבילה רק לאחר שבן הזוג מאבד כל‬ ‫עניין בבן זוגו‪ ,‬בבית ובמשפחה ומבלה את שעותיו בחברת‬ ‫קרובים רחוקים או זרים‪ ,‬וישנם גסי הרוח שהנאמנות והזוגיות‬ ‫אינן מהוות גורם במערכת היחסים ביניהם‪ .‬אותם שבתאוותם‬ ‫מוכנים להתעלם ולקבל כל עיוות וכל סטייה מדרכי המוסר‬ ‫והקוד האתי הזוגי המקובלות בין בני אדם‪.‬‬ ‫ממליץ המדרש הן בזוגיות והן באנינות להשתייך לקבוצה‬ ‫השלישית המוציאה את הזבוב וממשיכה הלאה‪.‬‬

‫‪ | 95-94‬בובז‬

‫אני קיים‬ ‫משמע אני נצרך‬ ‫וְ יִ ְתרוֹ ן ֶא ֶרץ ַ ּבכּ ֹל היא הוּא‬ ‫ֶמלֶ ְך לְ שָׂ ֶדה נֶ ֱע ָבד‬ ‫(קהלת ה‪ ,‬ח)‬ ‫רבותינו אמרו ‪-‬‬ ‫מה הוא “ויתרון ארץ בכל‬ ‫היא”?‬ ‫אפילו דברים שאתה רואה‬ ‫אותן כאלו הם מיותרין בעולם‬ ‫כגון זבובים ופרעושים ויתושין‬ ‫הן היו בכלל ברייתו של עולם‬ ‫שנאמר – “וירא אלהים את כל‬ ‫אשר עשה והנה טוב מאד”‬ ‫(שמות רבה י‪ ,‬א)‬

‫אפילו דברים הנראים לנו מיותרים‪ ,‬גם בריות מציקות ומטרידות‪ ,‬ואפילו‬ ‫מזיקות ‪ -‬מקום ותפקיד יש להן בעולם שאם לא כן לא היו נבראות‬ ‫ואם נסתיים תפקידן לא היו ממשיכות להתקיים‪ .‬יש בעל בית לעולם‬ ‫והוא הודיע ופרסם כי מבחינתו הבריאה מושלמת “וירא אלהים את כל‬ ‫אשר עשה והנה טוב מאוד” – ללא חסר וללא יתר‪.‬‬ ‫תרומתם של הזבובים לעולם משתנה מסוג זבוב אחד למשנהו חלק‬ ‫מן המינים מועילים לאדם בהדברת כנימות ומזיקים‪ ,‬חלק מאביקים‬ ‫צמחים ובכך יוצרים את פרים‪ ,‬חלק מהווים טרף לבעלי חיים גדולים‬ ‫מהם ומאפשרים את התקיימותם ואת יציבות שרשרת המזון והשאר‬ ‫מועילים כמפיצי מחלות ומחסלי ‘חשבונות קטנים’ בשרות ההשגחה‬ ‫האלוקית‪.‬‬ ‫אם הזבוב נברא בכוונה תחילה ואינו מיותר בעולם‪ ,‬ודאי שלא ימצא‬ ‫אדם מיותר וחסר תפקיד על פני הגלובוס‪ ,‬צריך רק לפקוח עיניים‪,‬‬ ‫לחפש היטב ולהתאזר בסבלנות כדי להבינו‪’.‬‬

‫ננו‬ ‫למידה‬ ‫אמרו עליו על רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי‪ ,‬שלא הניח פרשה אחת‬ ‫בתורה שלא למדה‪,‬‬ ‫ולמד במקרא ותרגום מדרש‬ ‫הלכות ואגדות ומשלות‪ ,‬הכל‬ ‫למד‪ ,‬וכן אמרו עליו שאמר‪:‬‬ ‫אם יהיו כל השמים יריעות‪,‬‬ ‫וכל האילנות קולמוסין‪,‬‬ ‫וכל הימים דיו‪ ,‬אינן כדי‬ ‫לכתוב את חכמתי שלמדתי‬ ‫מרבותי‪ ,‬ולא אצלתי‬ ‫מחכמתן אלא כשם שהזבוב‬ ‫הזו הטובלת בים הגדול‬ ‫ומשהו מחסרה;‬ ‫וממי קבל תורה‪ ,‬מהילל‬ ‫ומשמאי‪.‬‬ ‫(מסכת סופרים טז‪ ,‬ו)‬

‫כדי להבין מי היו גדולי התנאים‪ ,‬מאיזה גובה‪ ,‬עומק ורוחב דעת‬ ‫השתלשלו אלינו פירורי התורה שאנו זוכים להם‪ ,‬כדאי להפנים את‬ ‫תחושתו של רבי יוחנן בן זכאי‪ .‬גדול הדור‪ ,‬מנהיג האומה בימי חורבן‬ ‫המקדש‪ ,‬האיש שלא מש מבית המדרש‪ ,‬שידע את כל התורה על‬ ‫אגפיה השונים‪ ,‬האדם לו אנו חייבים את עיצוב היהדות בעידן בו אין‬ ‫עוד קרבנות וירושלים חרבה‪ .‬הענק שהכיר בכוחותיו וידע לספר על‬ ‫עצמו כמה עצום ורחב הידע שרכש מרבותיו אולם באותה נשימה‬ ‫הודה כי מדובר במעט שבמעט מתוך מה שהיה לרבותיו‪ ,‬הלל ושמאי‪,‬‬ ‫להציע‪ .‬כמו זבוב הטובל באוקיינוס‪.‬‬ ‫ההכרה בגודלם של גדולי התנאים הופכת כל טרוניה ו’הרמת גבה’ על‬ ‫דבריהם לכתב אשמה כלפינו אנו‪ .‬לא בדבריהם טמונה הבעיה אלא‬ ‫בהבנתנו‪ ,‬ולא בסברותיהם אלא בקוטן השגתנו‪ .‬ואם בכל זאת משתרבב‬ ‫לעתים בדל תמיהה למוחנו כדאי שנחפש מיד זבוב בסביבה‪ ,‬נדמיין‬ ‫אותו טובל באוקיינוס וניזכר מי אנו‪ ,‬מה גודלנו ומה יכולת קליטתנו‬ ‫מתורת רבותינו העצומים‪.‬‬

‫בתהליך עצירת השמן שלושה שלבים עיקריים‪ :‬שבירה‬ ‫וריסוק של הזיתים‪ ,‬סחיטת הזיתים המרוסקים והפרדת‬ ‫השמן מן המוהל‪.‬‬ ‫בעבר נעשה ריסוק הזיתים במפרכה‪ ,‬מתקן בו מונחים‬ ‫הזיתים על משטח תחתון עגול‪ ,‬וגלגל אבן גדול וכבד‬ ‫סובב ודורסם‪ .‬את הזיתים המרוסקים העבירו ל’עקלים’ ‪-‬‬ ‫סלים יעודיים שטוחים ועגולים‪ .‬העקלים המלאים הוכנסו‬ ‫למכבש לסחיטת השמן‪.‬‬ ‫קורת בית הבד שהועמסה באבנים שמשה כמנוף לסחיטת‬ ‫הזיתים‪ .‬מאוחר יותר נכנס לשימוש מכבש בורג ולאחרונה‬ ‫משמש מכבש הידראולי‪.‬‬ ‫‪ 99%‬של שמן הזית ברחבי העולם מופק‬ ‫בארצות‪ ‬אגן הים התיכון‪.‬‬ ‫יצרניות שמן הזית הגדולות בעולם הן ספרד‪ ,‬איטליה‪ ‬ויוון‪.‬‬ ‫שמן הזית המיוצר בארץ ישראל נחשב לאיכותי יותר מזה‬ ‫המיוצר במדינות ים‪-‬תיכוניות אחרות וכבר בתמשיחי קיר‬ ‫במצרים העתיקה מתוארת ארץ ישראל כיצואנית שמן‬ ‫זית לאימפריה המצרית‪ .‬שמן זית שימש להדלקת המנורה‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬למשיחת כהים ומלכים וכתוספת לקרבנות‪.‬‬ ‫בשמן הזית כמות גדולה של‪ ‬חומצה אולאית בכך תורם‬ ‫השמן למניעת מחלות לב‪ ,‬מחלות דם‪ ,‬בעיות בכלי הדם‪,‬‬ ‫אופטימלי לספיגת סידן‪ .‬השמן מונע התפתחות תאים‬ ‫סרטניים‪ ,‬בליה והזדקנות של תאי הגוף ומופיע כבר אצל‬ ‫חז”ל כמשפר זיכרון בדוק ומוכח‪.‬‬

‫מקורו של עץ הזית הוא במזרח התיכון‪,‬‬ ‫בארץ ישראל ודרום סוריה‪.‬‬ ‫‪ ‬עץ הזית מסוגל להגיע לגיל מבוגר מאוד למעלה מ‪1,000-‬‬ ‫שנים‪ ,‬לעתים אפילו לכ‪ 2,000-‬שנים‪.‬‬ ‫בארץ ישראל מצויים כמה מאות עצי זית עתיקים מאוד‪.‬‬ ‫שניים בכפר‪ ‬דיר חנא‪ ‬מוערכים לגיל של כ‪ 3,000-‬שנים‪ .‬‬ ‫גידול הזיתים בארץ ישראל היה ענף חקלאות עיקרי‪ ,‬כאשר‬ ‫רוב היבול שימש להפקת שמן זית‪ .‬‬ ‫הפקת שמן זית נקראת עצירה ונעשית בבית בד‪.‬‬ ‫שמן זית איכותי עוצרים בסחיטה‪ ‬במכבש‪ ‬וללא חימום‪.‬‬ ‫תהליך זה נקרא “כבישה קרה”‪.‬‬

‫זית‬

‫‪ | 99-98‬תיז‬

‫יונה עם‬ ‫עלה של זית‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה ֵמ ִא ּתוֹ לִ ְראוֹ ת‬ ‫ֲה ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל ּ ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‪:‬‬ ‫וְ לֹא ָמ ְצ ָאה ַה ּיוֹ נָ ה ָמנוֹ ַח לְ כַ ף‬ ‫ַרגְ לָ ּה‬ ‫וַ ָּת ׁ ָשב ֵאלָ יו ֶאל ַה ֵּת ָבה ִּכי ַמיִ ם‬ ‫ַעל ּ ְפנֵ י כָ ל ָה ָא ֶרץ‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח יָ דוֹ וַ ִ ּי ָּק ֶח ָה וַ ָ ּי ֵבא א ָֹת ּה‬ ‫ֵאלָ יו ֶאל ַה ֵּת ָבה‪:‬‬ ‫וַ ָ ּי ֶחל עוֹ ד ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ֲא ֵח ִרים‬ ‫וַ ּי ֶֹסף ׁ ַש ַּלח ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה ִמן ַה ֵּת ָבה‪:‬‬ ‫וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ֲעלֵ ה זַ יִ ת ָט ָרף ְ ּב ִפ ָיה‬ ‫וַ ֵ ּי ַדע נ ַֹח ִּכי ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬ח‪-‬יא)‬

‫היונה היא שליחתו הנאמנה של נח לברור המצב לאחר המבול‪ .‬פעמיים‬ ‫יוצאת היונה לשליחותה וחוזרת‪ .‬בפעם הראשונה מבהירה היא כי הכול‬ ‫מוצף ועדין אי אפשר לבנות את העולם מחדש‪ ,‬אולם בפעם השנייה‬ ‫מביאה היא בחזרתה הוכחה מוחשית כי התחלה חדשה אפשרית‪.‬‬ ‫תמונת היונה השבה ועלה זית בפיה‪ ,‬ומוכיחה כי האדמה שבה ונחשפת‬ ‫מבהירה לנח ולכולנו כי ניתן להתחיל בבנייה של עולם חדש‪ ,‬טוב יותר‬ ‫ומתוקן מזה שחרב‪.‬‬ ‫כך הופכת היונה עם עלה הזית לסמל לאופטימיות‪ ,‬תיקון ובניית עולם‬ ‫חדש‪.‬‬

‫העושים‬ ‫לביתם‬ ‫ָהלוֹ ְך ָהלְ כ ּו ָה ֵע ִצים לִ ְמ ׁש ַֹח‬ ‫ֲעלֵ ֶיהם ֶמלֶ ְך‬ ‫ֹאמר ּו לַ ַ ּזיִ ת מלוכה ָמלְ כָ ה‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫ָעלֵ ינוּ‪:‬‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ַה ַ ּזיִ ת‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֶה ֳח ַדלְ ִּתי ֶאת דִּ ׁ ְשנִ י ֲא ׁ ֶשר ִ ּבי‬ ‫יְ כַ ְ ּבד ּו ֱאל ִֹהים וַ ֲאנָ ׁ ִשים‬ ‫וְ ָהלַ כְ ִּתי לָ נו ַּע ַעל ָה ֵע ִצים‪:‬‬ ‫(שופטים ט‪ ,‬ח‪-‬ט)‬

‫יותם‪ ,‬השורד היחיד מבני השופט גדעון‪ ,‬ניצב במרומי הר גריזים ונושא‬ ‫משל בן אלמוות בדבר העצים המחפשים להם מלך‪ .‬מתאר יותם כיצד‬ ‫מוצעת המלוכה ראשית כל לזית‪ ,‬החסון והפורה שבעצי ארצנו‪ ,‬אשר‬ ‫פריו משמש הן למאכל והן למאור‪ ,‬אולם הזית דוחה באלגנטיות את‬ ‫ההצעה למלוך על עצי היער שכן עסוק הוא בעסקיו הפרטיים כיצרן‬ ‫שמני איכות למשיחה ולהקרבה‪ .‬לאחר סירובו של הזית מורידים‬ ‫העצים קריטריונים ומנמיכים צפיות ופונים לתאנה ואחריה לגפן אולם‬ ‫אף הן בתורן מסרבות משיקולים דומים‪ .‬כך מוצאים עצמם העצים עם‬ ‫היחיד שהסכים למלוך‪ ,‬האטד‪ ,‬הקוץ הנמוך והדוקר שלבסוף יבעיר‬ ‫את החורש כולו‪.‬‬ ‫מזהיר משל יותם את הזיתים שבנו‪ ,‬החזקים והמוכשרים שבחברתנו‬ ‫כי אם יתנערו מהנהגת הציבור ו’יעשו לביתם’ ישאו הם באחריות‬ ‫למנהיגות כושלת וקריסת החברה כולה‪.‬‬

‫‪ | 101-100‬תיז‬

‫מרירות‬ ‫מתוקה‬ ‫וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ֲעלֵ ה זַ יִ ת ָט ָרף ְ ּב ִפ ָיה‬ ‫וַ ֵ ּי ַדע נ ַֹח ִּכי ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬יא)‬ ‫ואמר רבי ירמיה בן אלעזר‪:‬‬ ‫מה הוא שכתוב ‪“ -‬והנה עלה‬ ‫זית טרף בפיה”?‬ ‫אמרה יונה לפני הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫יהיו מזונותי מרורין כזית‬ ‫ומסורין בידך‪,‬‬ ‫ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין‬ ‫ביד בשר ודם‪.‬‬ ‫כתוב כאן ‪“ -‬טרף”‪,‬‬ ‫וכתוב שם ‪“ -‬הטריפני לחם‬ ‫חקי” (משלי ל‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫(בבלי עירובין יח‪):‬‬

‫מדוע התורה רואה צורך לתאר איזה עלה בדיוק הביאה היונה לנח כדי‬ ‫לבשרו על התייבשות כדור הארץ? איזו קומה נוספת במסר לנח‪ ,‬ולנו‪ ,‬בונה‬ ‫הידיעה כי מדובר בעלה זית ולא בעלה תאנה או אקליפטוס?‬ ‫מבאר רבי ירמיה כי המילה ‘טרף’ ‪ -‬כינוי לעלה ומשמעותה השנייה הנה‬ ‫‘מזון’ ‪ -‬מסגירה את כוונת היונה ועומק משמעות הפסוק‪ .‬היונה משאירה‬ ‫מכתב פרידה מנומק לנח בדמות עלה זית‪ ,‬מכתב פרידה המסביר מדוע‬ ‫לא תשוב עוד לתיבה למרות ארוחות הגורמה‪ ,‬היחס החם ותנאי החיים‬ ‫המפנקים‪ .‬מבהירה היונה כי עדיף לה‪ ,‬ולכולנו‪ ,‬לאכול ארוחות דלות‬ ‫ומרירות הטעונות עמל ויזע כזיתים ולא להיות סמוכים על שולחנם‪ ,‬חסדם‪,‬‬ ‫תקציבם וטוב לבם של בני אדם אחרים‪.‬‬ ‫ארוחות דלות המגיעות בעמלנו וזיעתנו ישירות מידו הפתוחה‪ ,‬או הקפוצה‪,‬‬ ‫של הבורא‪ ,‬ערב טעמן ומשמחת אכילתן הרבה יותר מסעודות מלכים‬ ‫שמקורן בצדקה‪ ,‬קצבה‪ ,‬טובה אישית או פטרונות אנושית‪.‬‬ ‫רבים מאיתנו נוטים לעמעם ולהשתיק תחושה פנימית‪ ,‬טבעית ובריאה‬ ‫זו ולפיכך מבהיר המדרש כי זו התובנה הניצבת בבסיס בנינו של העולם‬ ‫המתוקן‪ ,‬העולם שלאחר המבול‪.‬‬

‫בדרך‬ ‫הקשה‬ ‫זַ יִ ת ַר ֲענָ ן יְ ֵפה ְפ ִרי ת ַֹאר ָק ָרא ה’ ׁ ְש ֵמ ְך‬ ‫(ירמיהו יא‪ ,‬טז)‬ ‫‪ ...‬מה הזית הזה עד שהוא באילנו‬ ‫מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן‬ ‫הזית ונחבט‪ ,‬ומשחובטין אותו מעלין‬ ‫אותו לגת ונותנין אותן במטחן‬ ‫ואחר כך טוחנין אותן ואחר כך מקיפין‬ ‫אותן בחבלים‪ ,‬ומביאין אבנים ואחר כך‬ ‫נותנין את שומנן כך ישראל באין עובדי‬ ‫כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום‬ ‫וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין‬ ‫ומקיפין אותן טרטיוטין (חבלים)‬ ‫ואחר כך עושין תשובה והקב”ה עונה‬ ‫להם‪ ,‬מנין? ‪ -‬שנאמר – “ויאנחו בני‬ ‫ישראל”‪ ,‬וכן – “בצר לך ומצאוך‬ ‫כל הדברים האלה‪ ...‬כי אל רחום ה’‬ ‫אלהיך”‪ ,‬זה הוא – “זית רענן יפה פרי‬ ‫תואר קרא ה’ שמך”‪.‬‬ ‫(שמות רבה לו‪ ,‬א)‬

‫הטיפול בפרי הזית שונה מהטיפול בפירות הגפן‪ .‬בכדי להפיק את‬ ‫התירוש מן הענבים מספקת דריכת רגליים יחפות במשטח הגת‬ ‫וכבר זורם לו התירוש לבור האיגום וממנו לכדים וליקב‪ ,‬הפקת‬ ‫השמן מן הזית לעומת זאת שונה היא בתכלית‪.‬‬ ‫בית הבד‪ ,‬מפעל הפקת השמנים‪ ,‬דומה הוא למרתפי‬ ‫האינקוויזיציה‪ .‬ראשית מרוסקים הזיתים ב’מטחן’ תחת לחץ מאות‬ ‫הקילוגרמים של אבן הממל המסתובבת‪ .‬מן המטחן מועבר רסק‬ ‫הזיתים ל’עקלים’‪ ,‬שקים עגולים עשויי חבל‪ ,‬וללחץ פיזי ארוך‬ ‫ובלתי מתון תחת בורג או קורה עמוסי אבני משקולת‪ .‬רק לאחר‬ ‫טיפול סדיסטי שכזה נעתרים הזיתים להתחיל ולהטיף את השמן‬ ‫האיכותי האגור בהם‪.‬‬ ‫לא בכדי‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬נמשלים ישראל לזית‪ .‬אנו‪ ,‬הן כעם‬ ‫והן כפרטים‪ ,‬איננו מוכנים ללמוד שום דבר בקלות ולא נעתרים‬ ‫להבין רמזים עדינים‪ .‬בדיאטה מתחילים אחרי התקפי לב‪ ,‬לילדים‬ ‫מתייחסים רק לאחר מרידותיהם‪ ,‬מתאחדים רק בלחץ האויבים‪...‬‬ ‫הלנצח נאכל זית?!‬

‫‪ | 103-102‬תיז‬

‫שומרי משקל‬ ‫סגולי‬ ‫לְ ֵר ַיח ׁ ְש ָמנֶ ָיך טוֹ ִבים‬ ‫ׁ ֶש ֶמן ּתו ַּרק ׁ ְש ֶמ ָך‬ ‫ַעל ֵּכן ֲעלָ מוֹ ת ֲא ֵהבו ָּך‪:‬‬ ‫(שיר השירים א‪ ,‬ג)‬

‫“לריח שמניך טובים “‬ ‫מה שמן אין יכול להתערב‬ ‫במשקין אחרים‬ ‫אף ישראל – “ואבדיל אתכם‬ ‫מן העמים”‪,‬‬ ‫מה השמן נעשה עליון‬ ‫אף ישראל ‪“ -‬ונתנך ה’ אלהיך‬ ‫עליון”‪.‬‬ ‫(ילקוט שמעוני‬ ‫ישעיהו רמז תפ)‬

‫דומים ישראל לשמן‪ ,‬מבהיר המדרש‪ .‬השמן משקלו הסגולי נמוך‬ ‫בהרבה ממשקלם הסגולי של המים ויתר הנוזלים והמשקים ולפיכך‬ ‫לעולם לא יוכל להתערב בהם‪ .‬יהודי תמיד יהיה שונה מגוי‪ ,‬מזכיר‬ ‫המדרש‪ ,‬וכל ניסיונות ההיטמעות‪ ,‬ההתערבבות וההידמות לגויים לא‬ ‫יצלחו‪ .‬יכולים ניסיונות שכאלה להחזיק מעמד באופן מלאכותי לפרק‬ ‫זמן מוגבל‪ ,‬כערבוב מים ושמן‪ ,‬אולם בסופו של יום יובדל היהודי‬ ‫מן הגוי‪ .‬היבדלות זו עשויה לבוא בטוב בהתעוררות ה’זיק היהודי’‬ ‫שבנשמתו או ברע בהתעשתות החברה הגויית והקאת היהודי מתוכה‬ ‫באמצעים אנטישמיים מגוונים‪ ,‬תת הכרתיים ובלתי נשלטים‪.‬‬ ‫משקלנו הסגולי הרוחני לעולם יציבנו מעל תרבויות הגויים‪ ,‬טוען‬ ‫המדרש‪ ,‬תמיד ניקרא מתוכנו פנימה להיות רוחניים יותר‪ ,‬מוסריים יותר‬ ‫וחלוצים בכל דרך לתיקונו של עולם‪ .‬כדאי להקשיב לקולות פנימיים‬ ‫אלו שבתוכנו‪ ,‬מעורר המדרש‪ ,‬שכן ממילא אין הם עומדים להרפות‬ ‫מאיתנו‪.‬‬

‫החורבות שימשו את נביאי ישראל כ’שוט תלוי על הקיר’‬ ‫כדי להזכיר לעם מה עלול לקרות לבתיהם ויישוביהם אם‬ ‫“על ַא ְד ַמת ַע ִּמי‬ ‫לא יטיבו את דרכם ויתקנו את מעשיהם ַ‬ ‫קוֹ ץ ׁ ָש ִמיר ַּת ֲעלֶ ה ִ ּכי ַעל ָ ּכל ָ ּב ֵתי ָמשׂוֹ ׂש ִק ְריָ ה ַע ִ ּליזָ ה‪ּ ִ :‬כי‬ ‫ַא ְרמוֹ ן נֻ ָּט ׁש ֲהמוֹ ן ִעיר ֻע ָּזב עֹפֶ ל וָ בַ ַחן ָהיָ ה בְ ַעד ְמ ָערוֹ ת ַעד‬ ‫עוֹ לָ ם ְמשׂוֹ ׂש ְּפ ָר ִאים ִמ ְר ֵעה ֲע ָד ִרים” (ישעיהו לב‪ ,‬יג‪-‬יד)‪,‬‬ ‫מצד שני שימשו אותן חורבות עצמן כתזכורת לנחמה‬ ‫ולתיקון שבדרך ִ ּ‬ ‫“כי נִ ַחם ה’ צִ ּיוֹ ן נִ ַחם ָ ּכל ָח ְרב ֶֹת ָיה וַ ָ ּי ֶׂשם‬ ‫ִמ ְד ָ ּב ָר ּה ְ ּכ ֵע ֶדן וְ ַע ְרבָ ָת ּה ְ ּכגַ ן ה’ ָׂששׂוֹ ן וְ ִ ׂש ְמ ָחה יִ ָּמ ֵצא בָ ּה ּתוֹ ָדה‬ ‫וְ קוֹ ל זִ ְמ ָרה” (ישעיהו נא‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫חורבות ארץ ישראל הנן מקור עשיר להבנת החיים בארץ‬ ‫לאורך התקופות ההיסטוריות השונות‪ ,‬להכרות עם מפת‬ ‫ההתיישבות בארץ בכל דור וכאתגר התיישבותי לדורות‬ ‫הבאים‪.‬‬ ‫יישוב אנושי בכל דור ובכל מקום נדרש למספר תנאי‬ ‫קיום ראשוניים – מקור מים‪ ,‬יכולת הגנה‪ ,‬עורף חקלאי‬ ‫ודרך‪ .‬כך שמרב הסיכויים שנקודת יישוב שחרבה מבורכת‬ ‫בתשתיות שיתאימו לאיכלוסה גם בדורות הבאים‪.‬‬ ‫מכאן נגזרים דברי הנביא “כּ ֹה ָא ַמר ה’ ִהנְ נִ י ׁ ָשב ׁ ְשבוּת‬ ‫ָא ֳהלֵ י יַ ֲעקוֹ ב ו ִּמ ׁ ְש ְ ּכנ ָֹתיו ֲא ַר ֵחם וְ נִ בְ נְ ָתה ִעיר ַעל ִּת ָ ּל ּה וְ ַא ְרמוֹ ן‬ ‫ַעל ִמ ׁ ְש ָּפטוֹ יֵ ׁ ֵשב” (ירמיהו ל‪,‬יח) – העיר תשוב ותיבנה על‬ ‫תל החורבות בו התקיימה בדורות הקודמים‪ .‬מכאן קצרה‬ ‫הדרך לפיוט הכיסופים ‘לכה דודי’ “לא תבושי ולא תיכלמי‪,‬‬ ‫מה תשתוחחי ומה תהמי‪ ,‬בך יחסו עני עמי‪ ,‬ונבנתה עיר על‬ ‫תלה”‪.‬‬

‫ארץ ישראל כגשר יבשתי בין מרכזי התרבות הקדומים‬ ‫היוותה תמיד ארץ מעבר לשיירות מסחר בימי שלום‬ ‫ולמסעות כיבוש בימי מלחמה‪ .‬כך נכבשה וחרבה הארץ‬ ‫בידי צבאות אשור‪ ,‬בבל‪ ,‬פרס‪ ,‬יוון ורומא‪.‬‬ ‫צבאות אחרים כבשו והחריבו יישובים בארץ מתוך רצון‬ ‫לאחוז בה כ’ארץ הקודש’‪ .‬הוא הדין לכיבושים המוסלמים‬ ‫והוא הדין למסעות הצלב ובמובן מסויים אף לכיבוש‬ ‫הבריטי‪ .‬ערביי ארץ ישראל שנסו על נפשם לכל עבר‬ ‫במלחמת העצמאות הותירו אף הם יישובים חרבים ובתים‬ ‫נטושים בכל רחבי הארץ‪ ,‬וכך הפכו החרבות והמבנים‬ ‫הנטושים וההרוסים‪ ,‬הח’ירבות‪ ,‬לפרט נוף נפוץ ומצוי בנופי‬ ‫ארצנו‪.‬‬

‫חורבה‬

‫‪ | 107-106‬הברוח‬

‫על רווחה‬ ‫והתיישבות‬ ‫ֲהלוֹ א ָפרֹס לָ ָר ֵעב לַ ְח ֶמ ָך וַ ֲענִ ִ ּיים‬ ‫ְמרו ִּדים ָּת ִביא ָביִ ת‬ ‫ִּכי ִת ְר ֶאה ָערֹם וְ כִ ִּסיתוֹ ו ִּמ ְ ּבשָׂ ְר ָך‬ ‫לֹא ִת ְת ַע ָּלם‪:‬‬ ‫ָאז יִ ָ ּב ַקע ַּכ ּׁ ַש ַחר אוֹ ֶר ָך וַ ֲא ֻרכָ ְת ָך‬ ‫ְמ ֵה ָרה ִת ְצ ָמח‬ ‫וְ ָהלַ ְך לְ ָפנֶ ָיך ִצ ְד ֶק ָך ְּכבוֹ ד ה’‬ ‫יַ ַא ְס ֶפ ָך‪...:‬‬ ‫ו ָּבנ ּו ִמ ְּמ ָך ָח ְרבוֹ ת עוֹ לָ ם מוֹ ְס ֵדי‬ ‫דוֹ ר וָ דוֹ ר ְּתקוֹ ֵמם‬ ‫וְ ק ָֹרא לְ ָך גּ ֵֹדר ּ ֶפ ֶרץ ְמ ׁש ֵֹבב‬ ‫נְ ִתיבוֹ ת לָ ׁ ָש ֶבת‪:‬‬ ‫(ישעיהו נח‪ ,‬ז – יב)‬

‫הדרך להחייאת חורבות‪ ,‬לבנין חבלי ארץ הרוסים ולהגשמת מיטב‬ ‫החזון הציוני‪ ,‬קובע ישעיהו‪ ,‬עוברת במשרד הרווחה ולא במשרדי‬ ‫הביטחון‪ ,‬האוצר או הבינוי והשיכון‪.‬‬ ‫לחורבן יש סיבה‪ ,‬מבהיר הנביא‪ ,‬ובביטולה תוכל החורבה להיבנות ויוכלו‬ ‫החיים לשוב ולשכון ברחובותיה‪ .‬חברה מתוקנת המושתתת על אחריות‬ ‫וערבות ההדדית היא מנוע הצמיחה והבניין האמתי של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫כשנפרוס מלחמנו לרעב‪ ,‬כשנכניס עניים מרודים לסלון המשפחתי‬ ‫ולחדרי האירוח שלנו נבחין באופן פלאי כי עוד ועוד יישובים יוצאים‬ ‫מחורבנם ועוד ועוד חבלי ארץ נגאלים ופורחים‪.‬‬ ‫חורבות הן בהחלט מקום אידיאלי לחשבון נפש חברתי‪.‬‬

‫ונבנו‬ ‫החרבות‬ ‫כּ ֹה ָא ַמר ה’ א‪-‬לוהים ְ ּביוֹ ם‬ ‫ַט ֲה ִרי ֶא ְתכֶ ם ִמכּ ֹל ֲעוֹ נוֹ ֵתיכֶ ם‬ ‫וְ הוֹ ׁ ַש ְב ִּתי ֶאת ֶה ָע ִרים וְ נִ ְבנ ּו‬ ‫ֶה ֳח ָרבוֹ ת‪:‬‬ ‫וְ ָה ָא ֶרץ ַה ְ ּנ ׁ ַש ָּמה ֵּת ָע ֵבד ַּת ַחת‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָהיְ ָתה ׁ ְש ָמ ָמה לְ ֵעינֵ י‬ ‫ָּכל עוֹ ֵבר‪ :‬וְ ָא ְמר ּו ָה ָא ֶרץ ַה ֵּלז ּו‬ ‫ַה ְ ּנ ׁ ַש ָּמה ָהיְ ָתה ְּכגַ ן ֵע ֶדן‬ ‫וְ ֶה ָע ִרים ֶה ֳח ֵרבוֹ ת וְ ַהנְ ׁ ַש ּמוֹ ת‬ ‫וְ ַה ֶ ּנ ֱה ָרסוֹ ת ְ ּבצוּרוֹ ת יָ ׁ ָשבוּ‪:‬‬ ‫וְ יָ ְדע ּו ַהגּ וֹ יִ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ּׁ ָש ֲאר ּו‬ ‫ְס ִביבוֹ ֵתיכֶ ם ִּכי ֲאנִ י ה’ ָ ּבנִ ִיתי‬ ‫ַה ֶ ּנ ֱה ָרסוֹ ת נָ ַט ְע ִּתי ַה ְ ּנ ׁ ַש ָּמה ֲאנִ י‬ ‫ה’ דִּ ַ ּב ְר ִּתי וְ ָעשִׂ ִיתי‪:‬‬ ‫(יחזקאל לו‪ ,‬לג – לו)‬

‫בתים חרבים וערים שוממות בארץ ישראל יוצרות בעיה אמונית‪ ,‬מבהיר‬ ‫יחזקאל הנביא‪ .‬אם הקב”ה הנו כל יכול‪ ,‬כיצד ייתכן שהארץ בה בחר‬ ‫מכל בארצות עבור בניו שאותם בחר מכל האומות שוממה וחרבה?‬ ‫חורבות בארץ ישראל הנן חילול ה’ ואלו בניינן ואכלוסן היא תפארתו‬ ‫והתגלותו‪.‬‬ ‫לכן הגאולה הנה אינטרס אלוהי ראשון במעלה ויישוב הארץ והפרחתה‬ ‫הנם תהליך אלוהי שיגיע ללא תלות במעשינו ובפעולותינו‪ .‬הקב”ה‬ ‫יטהר אותנו מחטאינו‪ ,‬ישיב אותנו לארצנו‪ ,‬החורבות ייבנו‪ ,‬השממות‬ ‫יינטעו ושם ה’ יחזור למעמדו ותפארתו‪.‬‬

‫‪ | 109-108‬הברוח‬

‫מנהמת‬ ‫כיונה‬ ‫אמר רבי יוסי‪ :‬פעם אחת הייתי מהלך בדרך‪,‬‬ ‫ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים‬ ‫להתפלל‪ .‬בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על‬ ‫הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי‪.‬‬ ‫לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי‪ :‬שלום עליך‪,‬‬ ‫רבי! ואמרתי לו‪ :‬שלום עליך‪ ,‬רבי ומורי!‬ ‫ואמר לי‪ :‬בני‪ ,‬מפני מה נכנסת לחורבה זו?‬ ‫אמרתי לו‪ :‬להתפלל‪..‬‬ ‫ואמר לי‪ :‬בני‪ ,‬מה קול שמעת בחורבה זו?‬ ‫ואמרתי לו‪ :‬שמעתי בת קול שמנהמת כיונה‬ ‫ואומרת‪ :‬אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי‬ ‫את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים‬ ‫לבין האומות‪ .‬ואמר לי‪ :‬חייך וחיי ראשך‪,‬‬ ‫לא שעה זו בלבד אומרת כך‪ ,‬אלא בכל יום‬ ‫ויום שלש פעמים אומרת כך; ואומר‪ :‬אשרי‬ ‫המלך שמקלסין אותו בביתו כך‪ ,‬מה לו לאב‬ ‫שהגלה את בניו‪ ,‬ואוי להם לבנים שגלו מעל‬ ‫שולחן אביהם‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות ג‪).‬‬

‫חורבות הנן מקום מעורר השראה‪ .‬בחורבות‪ ,‬בעיקר‬ ‫בחורבות ירושלים‪ ,‬ניתן להאזין לקולות שלא ניתן לזהות‬ ‫אותם בהמולת החיים של ערים תוססות ויישובים שוקקי‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫רבי יוסי הנכנס להתפלל בחורבה מחורבות ירושלים‬ ‫מצליח לשמוע‪ ,‬לחוות ולחוש‪ ,‬את התסכול השורר‬ ‫בעולם מאז חורבנו של בית המקדש‪ .‬תסכולו היומיומי‬ ‫של אב – מלך שנאלץ בחטאי בניו להחריב את ביתו‪,‬‬ ‫לשרוף את ארמונו ולהגלותם לממלכות זרות‪ .‬חורבן‬ ‫המקדש וגלות ישראל אותן הבאנו על עצמנו‪ ,‬מבין רבי‬ ‫יוסי‪ ,‬הנן טרגדיה כפולה הן משפחתית והן לאומית‪ ,‬גם‬ ‫חובן בית אבא וגם התפוררות ממלכת מלך מלכי המלכים‪,‬‬ ‫גם טראומה לאב וגם שבר לבנים‪.‬‬ ‫מאז החורבן מלווה תחושה‪ ,‬בת קול‪ ,‬זו את העולם‬ ‫כגרגור יונה חלוש‪ ,‬עמוק‪ ,‬טורדני ומלא געגועים‪ .‬תוגה‬ ‫זו פורצת וניתנת להאזנה דווקא בזמן התפילות‪ ,‬הזמנים‬

‫>> המיוחדים לתפילה וקשר בין האב לבניו ובין המלך ונתיניו‪.‬‬ ‫איך הכול היה יכול להיות אחרת‪ ,‬איך הקשר והכמיהה בינינו‬ ‫דלים ומדוללים והכל בגלל חטאינו שכפו על הקב”ה את‬ ‫החורבן והגלות‪ .‬חורבן וגלות הנוכחים בכל רגע בכל חורבות‬ ‫ארצנו וניתנים לשיקום ובנייה בדיוק כמותן‪.‬‬ ‫תפוס לך חורבה‪ ,‬שב והאזן לקולותיה והתפלל לאבינו מלכנו‪,‬‬ ‫אולי גם אתה תזכה לפגוש ביציאה את אליהו זכור לטוב‪.‬‬

‫‪ | 111-110‬הברוח‬

‫המשפט האפריקאי‬ ‫קווים לדמותו‬ ‫אלכסנדר מוקדון‪ ...‬הלך למדינה אחרת ושמה‬ ‫אפריקה‪ .‬אמר להם‪ ...‬דיניכם באתי לראות‬ ‫עד שהם יושבים הגיעו שני אנשים לדין לפני‬ ‫המלך‪ .‬אחד אמר‪ :‬אדוני המלך חורבה קניתי מזה‬ ‫האיש גרפתיה ומצאתי אוצר‬ ‫ואמרתי לו קח אומרך שחורבה קניתי ואוצר לא‬ ‫קניתי‪ .‬והאחר אומר‪ :‬כמו שאתה מפחד מעונש‬ ‫גזל כך מפחד אני כשמכרתי לך חורבה וכל שיש‬ ‫בתוכה מכרתי לך‪ .‬קרא המלך לאחד מהם‪ .‬אמר‬ ‫לו‪ :‬יש לך בן? אמר לו‪ :‬כן קרא לאחר‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫יש לך בת? אמר לו‪ :‬כן‬ ‫אמר להם‪ :‬ילכו ויזאו זה לזו ויקבלו שניהם‬ ‫האוצר‪ .‬היה אלכסנדרוס מוקדון תמה‬ ‫אמר לו המלך‪ :‬מדוע אתה תמה? וכי לא דנתי‬ ‫כראוי?‪ ...‬אמר לו‪ :‬אלו היה דין זה בארצכם מה‬ ‫היית עושה?‬ ‫אמר לו‪ :‬מסיר ראשו של זה וראשו של זה‬ ‫והאוצר לבית המלך‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה כז‪ ,‬א)‬

‫דין החורבה הניצב בלב המפגש בין אלכסנדר מוקדון‬ ‫למלך אפריקה יוצר התנגשות משפטית יזומה בכדי‬ ‫לברר ולהבהיר את דעת חכמינו על אודות מערכת‬ ‫המשפט היוונית – רומית‪.‬‬ ‫אלכסנדר מוקדון הכובש הנאור והנערץ מגיע לאפריקה‬ ‫לא כדי לכובשה‪ ,‬לשדוד אותה ולשלוט בה‪,‬אלא כדי‬ ‫ללמוד את מערכת חוקיה ותרבותה‪ .‬בארמון מלך אפריקה‬ ‫פוגש אלכסנדר בדינה של חורבה המבהיר לכולנו כמה‬ ‫ירודה ומפגרת התרבות השלטונית שממנה הוא בא‬ ‫לעומת התרבות המתוקנת והראויה השוררת אי שם‬ ‫במרחבי אפריקה‪.‬‬ ‫ניצב אלכסנדר מוקדון המום ופעור פה מהתהום‬ ‫התרבותית הפעורה בין ארצו לאפריקה‪ .‬הוא מבין כמה‬ ‫שונה הפחד מן הגזל ומעונשו המוטבע בנתיני הממלכה‬ ‫האפריקנית מתאוות הבצע המניעה את התרבות היוונית‬ ‫– רומית‪.‬‬

‫>> שני המלכים מציגים פתרונות יצירתיים ביותר לנוכח‬ ‫המחלוקת הממונית המוצגת בפניהם‪,‬אלא שהאחד שם במרכז‬ ‫את עצמו ואת ארמונו ואלו השני את עמו ואת המשכיותו‪.‬‬ ‫האחד אשף הרצח והחקיקה התועלתנית‪ ,‬והשני אמן הגישור‬ ‫האנושי‪.‬‬ ‫ראויה כל חורבה להציב בפנינו את דמותו של מלך אפריקה‬ ‫ואת תרבות מדינתו ולעורר בנו את השאלה היכן ניצבים אנו‬ ‫אישית‪ ,‬תרבותית ומשפטית לעומת הממלכה האפריקאית‬ ‫המופלאה‪.‬‬

‫‪ | 113-112‬הברוח‬

‫מחלקת השיקום‬ ‫והשיחזור‬ ‫ואמר רבי חלבו אמר רב הונא‪:‬‬ ‫כל הנהנה מסעודת חתן ואינו‬ ‫משמחו ‪ -‬עובר בחמשה‬ ‫קולות‪ ,‬שנאמר ‪-‬‬ ‫“קול ששון וקול שמחה קול‬ ‫חתן וקול כלה‬ ‫קול אומרים הודו את ה’‬ ‫צבאות”‪.‬‬ ‫ואם משמחו מה שכרו?‪...‬‬ ‫רב נחמן בר יצחק אמר‪ :‬כאילו‬ ‫בנה אחת מחורבות ירושלים‪,‬‬ ‫שנאמר‪“ :‬כי אשיב את שבות‬ ‫הארץ כבראשונה אמר ה’”‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות ו‪):‬‬

‫שיקום חורבה הנה מבצע שונה בתכלית מבניין בית‪ .‬אדם המשקם‬ ‫חורבה כבול הוא לקווי המתאר של המבנה ההרוס ואינו הוא חופשי‬ ‫‘להתפרע’ ולבנות ככל העולה על רוחו‪.‬‬ ‫בנין חורבות הוא מקצוע בפני עצמו‪ ,‬מקצוע המצריך רגישות ועדינות‪,‬‬ ‫פירוק והרכבה‪ ,‬הקשבה להלך רוחו של האדריכל המקורי והתחשבות‬ ‫בתשתיות שהונחו הרבה שנים ודורות לפני שהגעת לכאן‪.‬‬ ‫לכן מקפיד רב נחמן בר יצחק לדמות חתונה יהודית לבניית חורבה‬ ‫מחורבות ירושלים‪ .‬בית יהודי הנו בנייה על יסודות שכבר הונחו הרבה‬ ‫לפני שנולדנו‪ ,‬בית יהודי נבנה על גבי נדבכים רעיוניים ורוחניים‬ ‫שהונחו בדורות קודמים‪ .‬זוג צעיר שמתחתן אינו מייסד בית אלא‬ ‫משקם חורבה‪ ,‬בונה הוא את קומתו על גבי תשתיות העבר‪ ,‬מחיה אותן‪,‬‬ ‫ומוסיף את הקומה שלו‪ ,‬מעצב ומרהט על פי טעמו הזוגי והופך את‬ ‫החורבה לבית החי הצבעוני והתוסס שלו‪.‬‬ ‫חורבות הנן בהחלט מקום מעורר השראה למחשבות ותוכניות כיצד‬ ‫יראה ביתנו‪ ,‬מה הם נדבכי התשתית שאנו מקבלים מהדורות שקדמונו‬ ‫ומה הקומה והעיצוב שאותם נוסיף אנחנו‪.‬‬

‫עם החטים החדים שלהם‪ .‬הנקבה‪ ,‬בעלת חטים קטנים‬ ‫יותר‪ ,‬מסתערת בראש מורם ופה פתוח לנשיכה‪ .‬התקפות‬ ‫כאלה עשויות להביא לטראומה ולאיבוד דם רב מפציעות‬ ‫קשות‪.‬‬ ‫עקב גודלו‪ ,‬עוצמתו ותוקפנותו הפך חזיר הבר לסמל‬ ‫לעוצמה‪ ,‬אחד משנים עשר מעשי הגבורה המיתולוגים של‬ ‫הרקולס הנו ציִ ד חזיר בר‪ .‬‬ ‫בעולם הרומי הפך החזיר לגיבור תרבות דמותו הוטבעה‬ ‫על מטבעות והופיעה תדיר על דגלי הליגיונות הרומים‬ ‫שכבשו את העולם‪ .‬מפורסם סיפור חייו של הקיסר‬ ‫דיוקלטיאנוס שהיה רועה חזירים בזוי והפך לקיסר‬ ‫מפורסם ומוצלח‪.‬‬

‫חזיר‬

‫בתרבות היהודית והן המוסלמית נחשב החזיר לסמל של‬ ‫כיעור‪ ,‬מיאוס וגסות‪.‬‬ ‫חזיר הבר הנו אוכל‪-‬כל החי בעדרים‪.‬‬ ‫החזירים הם פעילי לילה ומחפשים מזון החל מרדת הערב‬ ‫ועד צאת החמה‪ .‬הם אוכלים כמעט כל דבר שנקרה בדרכם‪.‬‬ ‫חזירי בר הם הפרסתנים היחידים שחופרים מאורות‪ ,‬כנראה‬ ‫עקב רגישותם הרבה לקור‪.‬‬ ‫חזירי הבר יכולים להגן על עצמם ועל צאצאיהם בתקיפות‪.‬‬ ‫הזכרים מרכינים את ראשם‪ ,‬מסתערים ונוגחים כלפי מעלה‬

‫‪ | 117-116‬ריזח‬

‫עולם‬ ‫מורכב‬ ‫ַא ְך ֶאת זֶ ה לֹא תֹאכְ ל ּו ִמ ַּמ ֲעלֵ י‬ ‫ַה ֵ ּג ָרה ו ִּמ ַּמ ְפ ִר ֵיסי ַה ּ ַפ ְר ָסה‬ ‫ֶאת ַה ָ ּג ָמל ִּכי ַמ ֲעלֵ ה גֵ ָרה הוּא‬ ‫ו ַּפ ְר ָסה ֵאינֶ ּנ ּו ַמ ְפ ִריס ָט ֵמא הוּא‬ ‫לָ כֶ ם‪:‬‬ ‫וְ ֶאת ַה ּׁ ָש ָפן ִּכי ַמ ֲעלֵ ה גֵ ָרה הוּא‬ ‫ו ַּפ ְר ָסה לֹא יַ ְפ ִריס ָט ֵמא הוּא‬ ‫לָ כֶ ם‪:‬‬ ‫וְ ֶאת ָה ַא ְרנֶ ֶבת ִּכי ַמ ֲעלַ ת ֵ ּג ָרה‬ ‫ִהוא ו ַּפ ְר ָסה לֹא ִה ְפ ִר ָיסה ְט ֵמ ָאה‬ ‫ִהוא לָ כֶ ם‪:‬‬ ‫וְ ֶאת ַה ֲחזִ יר ִּכי ַמ ְפ ִריס ּ ַפ ְר ָסה‬ ‫הוּא וְ ׁש ַֹסע ׁ ֶש ַסע ּ ַפ ְר ָסה וְ הוּא‬ ‫ֵ ּג ָרה לֹא יִ ָ ּגר ָט ֵמא הוּא לָ כֶ ם‪:‬‬ ‫(ויקרא יא‪ ,‬ד‪-‬ז)‬

‫בעלי החיים המותרים באכילה על פי התורה‪ ,‬מתאפיינים בפרסות‬ ‫שסועות ובמערכת עיכול מעלת גרה‪ .‬רק בעלי חיים הנושאים סימני‬ ‫טהרה אלה יוכלו להישחט ולעלות על שולחנו של יהודי ולהחיות את‬ ‫נפשו‪ .‬אך ישנם גם מצבי ביניים – חיות הנושאות עמן סימן טהרה יחיד‬ ‫– ואותן יש לזהות בשמן המפורש‪ .‬גמל‪ ,‬שפן‪ ,‬ארנבת וחזיר‪ -‬הן חיות‬ ‫מבלבלות ומטעות – וכך גם עלולים החיים להיות אם לא נדע להישמר‪.‬‬

‫על היופי‬ ‫והאופי‬ ‫נֶ זֶ ם זָ ָהב ְ ּב ַאף ֲחזִ יר‬ ‫ִא ּׁ ָשה יָ ָפה וְ ָס ַרת ָט ַעם‪:‬‬ ‫(משלי יא‪ ,‬כב)‬

‫חושי האדם הנם גששיו ושגריריו לתפיסת המציאות שמולו‪ .‬הראייה‪,‬‬ ‫השמיעה‪ ,‬הריח והמישוש הם המבארים לנו את שנמצא מולנו והם‬ ‫שותפיו הבכירים של השכל לגיבוש דעותינו ועיצוב התייחסויותינו‪.‬‬ ‫אולם אליה וקוץ בה‪ ,‬החושים כולם‪ ,‬וחוש הראייה בפרט‪ ,‬מתרשמים‬ ‫מחיצוניותם של הדברים בלבד ולפיכך עלולים להפילנו בפח השיפוט‬ ‫הרדוד והמוטעה‪ .‬אנשים יפים‪ ,‬דוברים רהוטים וניחוחות מבושמים‬ ‫מפתים בקלות ומשכיחים את בדיקת התוך‪ ,‬הפנים והעומק‪ .‬כך נופלים‬ ‫אנו בהערכת יתר לאישה יפה ומצודדת עין תוך דחיקת טיפשותה‬ ‫ואופיה המזעזע לירכתי תודעתנו‪ .‬כדי להימנע מעיוות שיפוטי שכזה‬ ‫מזכיר לנו שלמה המלך בחוכמתו כי יופי המורכב על גבי אופי ירוד‬ ‫ואישיות דלה אינו מגוחך‪ ,‬עלוב ודוחה פחות מנזם זהב הנעוץ בחוטמו‬ ‫של חזי‪,‬ר שחיש קל‪ ,‬עם הנבירה הראשונה באשפה‪ ,‬יכוסה בטינופת‬ ‫וגועל ואיש לא יתן לבו אליו‪ .‬היזהרו מן היופי החלול‪ ,‬שאין בו עומק‪.‬‬

‫‪ | 119-118‬ריזח‬

‫פשוט‬ ‫חזירות‬ ‫אין מגדלין חזירים בכל מקום‬ ‫תנו רבנן‪ :‬כשצרו בית חשמונאי‬ ‫זה על זה‪ ,‬היה הורקנוס מבפנים‬ ‫ואריסטובלוס מבחוץ‪.‬‬ ‫ובכל יום היו משלשים להם בקופה‬ ‫דינרין‪ ,‬והיו מעלים להם תמידין‬ ‫(כבשים לקרבן התמיד)‪.‬‬ ‫היה שם זקן אחד שהיה מכיר‬ ‫בחכמת יוונית‪ ,‬אמר להם‪ :‬כל זמן‬ ‫שעוסקין בעבודה אין נמסרים‬ ‫בידכם‪ .‬למחר שילשלו דינרין‬ ‫בקופה‪ ,‬והעלו להם חזיר‪ .‬כיון‬ ‫שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו‬ ‫בחומה‪ ,‬ונזדעזעה ארץ ישראל‬ ‫ארבע מאות פרסה על ארבע מאות‬ ‫פרסה‪ .‬באותה שעה אמרו‪ :‬ארור‬ ‫האיש שיגדל חזירים‪ ,‬וארור האדם‬ ‫שילמד את בנו חכמת יוונית‪.‬‬ ‫(תלמוד בבלי מסכת‬ ‫בבא קמא פב‪):‬‬

‫מהיכן נובעת הרתיעה היהודית מחזירים? מדוע אסרו חכמים לגדל‬ ‫חזירים בארץ ישראל ולא אסרו על גידול בעלי חיים טמאים אחרים?‬ ‫שורש העניין‪ ,‬מבהיר התלמוד הבבלי‪ ,‬הנו באירוע טראומטי משלהי‬ ‫מלחמת האחים החשמונאית‪ ,‬בין הורקנוס שהיה נצור בבית המקדש‬ ‫לבין אחיו התאום אריסטובלוס המנסה לכבוש את המקדש מידיו‪.‬‬ ‫ברגעי היריבות המרים ביותר של מלחמת האחים ברור היה לשני‬ ‫הצדדים כי הקרבת הקרבנות שהנה עורק החיים של הקיום היהודי‬ ‫והעולמי נותרת מחוץ לשדה הקרב והיריבות ביניהם‪ .‬הקרבת קרבן‬ ‫התמיד היומי “את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני‬ ‫תעשה בין הערביים” – חייבת להתקיים במועדה‪ ,‬כתקנה וכהלכתה בכל‬ ‫מצב וללא תנאי‪ .‬לצורך הקרבה זו הוכרזו בכל יום עשר דקות הפסקת‬ ‫אש וסל נושא תשלום שולשל מעבר לחומת המקדש הוטען בשני‬ ‫כבשים לקרבן התמיד נמשך חזרה אל על ועם הגעת הכבשים ליעדם‬ ‫חודשה שיגרת המלחמה‪.‬‬ ‫יועץ זר‪ ,‬שאינו משלנו – ‘מכיר בחכמת יוונית’ ‪ -‬הוא שנתן‬ ‫לאריסטובלוס עצת אחיתופל שסופה להחריב את המקדש‪ ,‬את שני‬

‫>> האחים ואת מלכות החשמונאים גם יחד ולהביא לארץ ישראל‬ ‫שלטון רומאי‪.‬‬ ‫העצה ללכת עד הסוף‪ ,‬לנתק את שיתוף הפעולה בהקרבת‬ ‫הקרבנות‪ ,‬למנוע את יכולת הכוהנים לקיים את הקשר עם‬ ‫הקב”ה היא שתזעזע את הארץ‪ ,‬תמוטט את שארית הממלכה‬ ‫החשמונאית ותפתח עידן חדש נטול מקדש‪ ,‬קרבנות וקשר‬ ‫גלוי בין הקב”ה לעם ישראל‪.‬‬ ‫החזיר‪ ,‬סמלה של רומי‪ ,‬המועלה בציניות לעגנית אל הכוהנים‬ ‫המצפים לכבש לקרבן הוא הפותח פרק חדש ועגום מדמם‬ ‫וחרב בתולדות עמנו‪.‬‬ ‫כך הופך החזיר לתג מחירה העקוב מדם של התערבות זרה‬ ‫בעניינים יהודיים‪ .‬למען לא ישכחו תוצאותיה של התערבות‬ ‫זו נאסרו החזירים בגידול והיוונית בלימוד בכל רחבי ארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬

‫‪ | 121-120‬ריזח‬

‫על חזירות‬ ‫וצביעות‬ ‫ֶ ּג ֶפן ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ַּת ִּס ַיע ְּתגָ ֵר ׁש גּ וֹ יִ ם‬ ‫וַ ִּת ּ ָט ֶע ָה‪ ...:‬יְ כַ ְר ְס ֶמ ָ ּנה ֲחזִ יר ִמ ָ ּי ַער‬ ‫וְ זִ יז שָׂ ַדי יִ ְר ֶע ָ ּנה‪:‬‬ ‫(תהילים פ‪ ,‬ט‪ -‬יד)‬ ‫רבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי‬ ‫סימון‪...:‬למה נמשלה בחזיר?‬ ‫לומר לך‪ :‬מה חזיר הזה בשעה‬ ‫שהוא רבוץ ומוציא טלפיו ואומר‬ ‫‘ראו שאני טהור’‪ ,‬כך היתה מלכות‬‫הרשעה הזו מתגאה וחומסת וגוזלת‬ ‫ונראית כאילו שהיא מצעת בימה‪.‬‬ ‫מעשה בשלטון (שופט) אחד‬ ‫בקיסרי שהיה הורג את הגנבים ואת‬ ‫המנאפין ואת המכשפין‬ ‫ואמר לסנקליטין (עוזרים) שלו‪:‬‬ ‫שלשתן עשה אותו האיש (עשיתי‬ ‫אני) בלילה אחד‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה (מרגליות)‬ ‫פרשת שמיני יג‪ ,‬ה)‬

‫החזיר בעל חיים טמא הוא ואסור באכילה שכן מערכת העיכול שלו אינה‬ ‫מעלת גרה למרות שניתן לטעות בו שכן בהיותו בעל פרסות שסועות‬ ‫נראה הוא כלפי חוץ כבעל חיים טהור‪.‬‬ ‫החזיר‪ ,‬מסביר רבי סימון‪ ,‬אינו אלא סמל לצביעות‪ ,‬התחזות והונאה‪ .‬החזיר‬ ‫רובץ על הקרקע כשפרסותיו לפנים כבא להטעות ולומר ‘ראו שטהור‬ ‫אני’ בעוד סימן הטומאה שבו‪ ,‬מערכת העיכול‪ ,‬הנו פנימי ואינו ניכר לעין‪.‬‬ ‫כך הופך החזיר לסמלם של כל המתחזים והנוכלים שאין תוכם כברם‬ ‫המתחזים לכשרים‪ ,‬אוהבים‪ ,‬אוהדים ותומכים בעוד שאינם אלא טמאים‪,‬‬ ‫שונאים‪ ,‬מתנגדים ומכשילים‪.‬‬ ‫אף אומות ותרבויות שלמות‪ ,‬מסביר רבי סימון‪ ,‬עלולות להתאפיין בצביעות‬ ‫חזירית‪ ,‬האימפריה הרומית למשל מקיימת מערכות משפט חוק ומשפט‬ ‫מפוארות ומורכבות כשלמעשה אין בינן לבין אמת וצדק מאום‪ .‬שופטות הן‬ ‫בחומרה ובפומבי את המנאפים‪ ,‬המכשפים והגנבים ויוצרות מצג מוסרנות‬ ‫שקרי בעוד השופטים עצמם אינם בושים להודות כי הם עצמם שטופי‬ ‫זימה‪ ,‬גזל ופאגניות גם יחד‪.‬‬ ‫כך הפך לו החזיר לנושא דגלה של הצביעות העולמית הפרטית‪ ,‬הלאומית‬ ‫והבינלאומית‪.‬‬

‫אל תסתכל‬ ‫בקנקן‬ ‫מעשה בשעת הגזירה בחנוני אחד מישראל שהיה‬ ‫מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר שלא ירגשו בו‬ ‫שהוא יהודי וכן היה מנהגו כל מי שנכנס לחנות שלו‬ ‫ולא נטל ידיו‪ ,‬יודע שהוא עובד כוכבים ונותן לפניו‬ ‫בשר חזיר‪ .‬וכל מי שנטל ידיו ומברך‬ ‫יודע שהוא ישראל ומאכילו בשר טהור‬ ‫פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם ולא נטל ידיו‬ ‫והיה סבור שהוא עובד כוכבים נתן לפניו בשר חזיר‬ ‫אכל ולא בירך בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל‬ ‫הבשר‪ .‬אמר לו‪ :‬יש לי עליך כך וכך מן הבשר שהאכלת‬ ‫שחתיכה עולה עשרה מנה‪ .‬אמר לו‪ :‬אתמול אכלתי‬ ‫אותה בשמונה והיום אתה רוצה ליטול ממני עשרה?!‬ ‫אמר לו‪ :‬זו שאכלת של חזיר היא כיון שאמר לו כך‬ ‫עמדו שערותיו נבהל ונחפז‪ .‬אמר לו בצנעה‪ :‬יהודי‬ ‫אני ונתת לי בשר חזיר?! אמר לו‪ :‬תיפח רוחך (הלוואי‬ ‫שתמות) שכשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא‬ ‫ברכה הייתי סבור שאתה עובד כוכבים‪ .‬מיכן שנו‬ ‫חכמים ‪ -‬מים ראשונים האכילו בשר חזיר‬ ‫אחרונים הרגו את הנפש‬ ‫(במדבר רבה בלק כ‪ ,‬כא)‬

‫היכולת להגדיר ולתייג אנשים על פי התנהגותם‬ ‫ומראם החיצוני היא הניצבת במרכז הסיפור על‬ ‫אודות אכילת בשר החזיר‪ .‬לא כל מי שמבשל ומוכר‬ ‫בשר חזיר הוא גוי ‪ -‬פותח המדרש‪ .‬ולפיכך לא ניתן‬ ‫לדעת על פי ההקפדה בברכות ובנטילת ידיים מי‬ ‫הוא יהודי בכלל ומי הוא יהודי מאמין בפרט – חותם‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫אדם יכול לחפף בברכות ובנטילת ידיים ולהיראות‬ ‫כגוי מושלם ועדיין להזדעזע ולסמור שערות מעצם‬ ‫המחשבה כי אכל בשר חזיר‪.‬‬ ‫כמה עלוב הוא החנווני שהתיימר לזהות יהדות על פי‬ ‫נטילת ידיים ולהיכן הביאה אותו צדיקותו שהכשיל‬ ‫יהודי והאכילו בידיו ממש בשר חזיר‪.‬‬ ‫כמה מתאים החזיר להיות גיבורו של מדרשנו שכן‬ ‫אף הוא אין תוכו כברו‪ ,‬מבחוץ מפריס הוא פרסה‬ ‫ונראה טהור אולם מבפנים אינו מעלה גרה ולפיכך‬ ‫טמא הוא לנו‪.‬‬

‫אורך חיי החמור הוא ‪ 20-50‬שנה‪ .‬מזונו הוא צמחים‬ ‫ועשבים‪ ,‬קש חציר ותבן‪.‬‬ ‫הפרד הנו יצור כלאיים של החמור והסוסה‪ .‬הפרד עקר‬ ‫ואינו מעמיד צאצאים‪.‬‬ ‫האדם מנצל את החמור כבהמת משא‪ ,‬וביכולתו לשאת‬ ‫משאות כבדים יותר מאשר הסוס‪ ,‬אלא שהוא מגושם‬ ‫ואיטי ממנו בהרבה‪.‬‬

‫חמור‬

‫לחמור יוחסו התכונות עיקשות וטיפשות‪ ,‬למרות‬ ‫שמחקרים שונים גילו של סטיגמה‪ ‬זו אין בסיס‪.‬‬ ‫בעברית‪ ‬קיימים מספר ביטויים מזלזלים כלפי החמור‪ ,‬בהם‬ ‫“חמור נושא ספרים” לציין מי שאוגר ידע אבל איננו נבון‬ ‫ואינו יודע לעשות בו שימוש מושכל‪“ .‬מי שחמור שיאכל‬ ‫קש” כמו “מי שבישל את הדייסה שיאכל אותה”‪“ ,‬חמור‬ ‫חמורותיים” לציין מישהו טיפש ואטום במיוחד‪ .‬ו”קבורת‬ ‫חמור” מציין קבורה‪ ‬לא ראויה‪ ,‬על בסיס דברי הנביא‬ ‫ירמיהו ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה‪.‬‬

‫החמור הוא בעל חיים ממשפחת הסוסיים‪.‬‬ ‫בויית מהערוד – חמור הבר‪.‬‬ ‫מקובל לחלק את החמורים לגזעים‪ :‬חמור מצרי‪ ,‬חמור פרסי‬ ‫וחמור ערבי‪.‬‬ ‫בעל דמיון לסוס‪ ,‬אך בכל זאת שונה ממנו חיצונית‪.‬‬ ‫ראשו‪ ‬גדול יותר‪ ,‬אוזניו‪ ‬ארוכות יותר (“אוזני חמור”)‪ ,‬יש לו‬ ‫רעמת שיער דלילה יותר מאשר לסוס‪ ,‬וצליל קולו‪ ‬שונה‬ ‫ממנו ‪ -‬בעוד הסוס צוהל‪ ,‬החמור נוער‪.‬‬

‫‪ | 125-124‬רומח‬

‫האתון‬ ‫האינטואיטיבית‬ ‫וַ ֵּת ֶרא ָה ָאתוֹ ן ֶאת ַמלְ ַא ְך ה’‬ ‫וַ ִּת ְר ַ ּבץ ַּת ַחת ִ ּבלְ ָעם‬ ‫וַ ִ ּי ַחר ַאף ִ ּבלְ ָעם וַ ַ ּי ְך ֶאת ָה ָאתוֹ ן‬ ‫ַ ּב ַּמ ֵּקל‪:‬‬ ‫ֹאמר‬ ‫וַ ִ ּי ְפ ַּתח ה’ ֶאת ּ ִפי ָה ָאתוֹ ן וַ ּת ֶ‬ ‫לְ ִבלְ ָעם ֶמה ָעשִׂ ִיתי לְ ָך ִּכי‬ ‫ִה ִּכ ַיתנִ י זֶ ה ׁ ָשל ֹׁש ְרגָ לִ ים‪:‬‬ ‫(במדבר כב‪ ,‬כז – כח)‬

‫לעתים אין אנו מוכנים לפקוח עיניים ולהישיר מבט אל המציאות‪,‬‬ ‫לפעמים אין אנו נותנים לעובדות לסתור את התאוריה שבנינו במוחנו‬ ‫ומוליכה אותנו לאבדון‪ .‬לפעמים אתון רואה מה שנביא מדופלם אינו‬ ‫מצליח להבחין בו‪ .‬כדאי לנו להאזין לאינטואיציה הטבעית הנטועה בנו‬ ‫ומנסה להציל אותנו מסברות עקומות ומניעים מעוותים‪ .‬אילו כל אתון‬ ‫הייתה יכולה לפתוח את פיה וכל אינטואיציה לבסס את תחושותיה‬ ‫היינו טועים פחות ומשתכנעים יותר שלא לדבוק בטעויות חיינו‪ .‬נראה‬ ‫שעם קצת יותר כבוד לאתונות היינו ניצלים מכמה וכמה תאונות‪.‬‬

‫חמורו‬ ‫של משיח‬ ‫ִ ּגילִ י ְמאֹד ַ ּבת ִצ ּיוֹ ן ָה ִר ִיעי ַ ּבת‬ ‫יְ רו ׁ ָּש ִַלם ִה ֵ ּנה ַמלְ ֵּכ ְך יָ בוֹ א לָ ְך‬ ‫ַצדִּ יק וְ נוֹ ׁ ָשע הוּא‬ ‫ָענִ י וְ רֹכֵ ב ַעל ֲחמוֹ ר וְ ַעל ַעיִ ר‬ ‫ֶ ּבן ֲאתֹנוֹ ת‪:‬‬ ‫זכריה ט‪ ,‬ט)‬

‫המלך המשיח‪ ,‬אותו מנהיג המופיע וגואל את ישראל מכל צרותיהם‬ ‫מתואר על ידי זכריה הנביא כ’עני ורוכב על חמור’‪ .‬נחלקו הפרשנים‬ ‫והדרשנים לדורותיהם מה הוא אותו עוני המאפיין את המלך המשיח‬ ‫ומדוע רוכב הוא על חמור‪ .‬האם העוני הנו ענוותנות ואם כך תכונת‬ ‫המשיח הנה ענווה המביאה לרכיבה על חמור פשוט וזול ולא על סוס‬ ‫אציל‪ ,‬או שמא מדובר בעוני כלכלי שאינו מאפשר רכישת סוס ואולי‬ ‫החמור אינו אלא עוני בדעת בתורה ובמצוות שיאפיינו את דור הגאולה‪.‬‬ ‫כך או כך עבור היהודי מבטא כל חמור חולף את הצפייה והאמונה‬ ‫בעולם טוב ומתוקן יותר עולם ימות המשיח‪ ,‬שבו לא נושא גוי אל גוי‬ ‫חרב ולא מלמדים עוד מלחמה‪.‬‬

‫‪ | 127-126‬רומח‬

‫דמי‬ ‫בטלה‬ ‫ַא ַחר ַהדְּ ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה ִ ּגדַּ ל ַה ֶּמלֶ ְך ֲא ַח ׁ ְשוֵ רוֹ ׁש ֶאת‬ ‫ָה ָמן ֶ ּבן ַה ְּמ ָד ָתא ָה ֲאגָ גִ י וַ יְ נַ ּ ְׂש ֵאה ּו‬ ‫וַ ָ ּישֶׂ ם ֶאת ִּכ ְסאוֹ ֵמ ַעל ָּכל ַה ּ ָׂש ִרים ֲא ׁ ֶשר ִא ּתו‬ ‫(אסתר ג‪ ,‬א)‬ ‫משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה‬ ‫והיה נותן לחזירה בלא מדה לחמורה ולסייחה‬ ‫במדה‪ ,‬אמרה סייחה לחמורה מה שוטה זה‬ ‫עושה אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל‬ ‫הבית נותן לנו במדה ולחזירה שהיא בטלה‬ ‫שלא במדה‪ ,‬אמרה לה תבא השעה ואת רואה‬ ‫במפלתה שאין מאכילין אותה יותר לכבודה‬ ‫אלא לרעתה‪ ,‬כיון שבא קלנדס (חג אלילי)‬ ‫מיד נטלו לחזירה ונחרוה‪,‬‬ ‫התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה‬ ‫והיתה מנשבת בהן ולא אכלה‪ ,‬אמרה לה אמה‬ ‫בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת‪ ,‬כך‬ ‫לפי שכתוב וישם את כסאו מעל כל השרים‬ ‫אשר אתו לפיכך ויתלו את המן‪.‬‬ ‫(אסתר רבה ז‪ ,‬א)‬

‫שלושה דגמים אנושיים מציג לפנינו המדרש‪ ,‬החזירה‬ ‫הנהנתנית והגרגרנית בעלת התפריט העשיר והמגוון ותוחלת‬ ‫החיים הקצרה; החמורה העמלנית החרוצה והחכמה המבינה‬ ‫כי עמל ויזע הנם פוליסת ‘ביטוח החיים’ המיטבית; והסייחה‪,‬‬ ‫האתון הצעירה‪ ,‬המתבוננת בהשתאות ובלבול על אירועי‬ ‫החיים ומנסה לבחור את הדרך בה תצעד‪.‬‬ ‫עושר‪ ,‬פיטום והצלחה‪ ,‬אינם ערובה לאריכות ימים ושכר‪,‬‬ ‫מבהירה החמורה לבתה הצעירה‪ ,‬ראי את החזירה שכנתנו‬ ‫שהתברר כי חיי הבטלה והפיטום נועדו להשמינה ולרכך‬ ‫בשרה בדרך לצלחתו של בעליה הגוי‪.‬‬ ‫לעתים האכלת אדם יותר מכבודו מנבאת את מפלתו ורעתו‬ ‫שבפתח‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬ממשיכה החמורה בהרצאתה לבתה‪ ,‬כשהארוחות‬ ‫הדשנות מגיעות בשכר עבודה קשה ועמל מרובה מבטאות‬ ‫הן הכרת הטוב של הבעלים ועדות לשביעות רצונו מן‬ ‫התפקוד וההשקעה של חמורו‪ ,‬של עובדיו או עדות לנחת‬

‫>> הרוח של הבורא מיציר כפיו‪ .‬אם ההצלחה והשגשוג פירותיו‬ ‫של עמל הן ‪ -‬הנך בדרך למעלה ואילו סעודות מלכים‬ ‫שראשיתן בטלה ועצלות תמרור אזהרה הן בדרך לסוף המר‪.‬‬ ‫תובנה חמורית זו נשגבה מהבנתו של המן הרשע המקודם‬ ‫ללא סיבה בארמון אחשוורוש והיא העשויה להציל כל אחד‬ ‫מאיתנו מגורל דומה‪.‬‬

‫‪ | 129-128‬רומח‬

‫החמורה‬ ‫המחמירה‬ ‫חמורתו של רבי פנחס בן יאיר לקחוה‬ ‫ליסטים‪ .‬עשתה אצלם שלושה ימים ולא‬ ‫טעמה כלום‪ .‬אמרו‪ :‬סופה מתה ומסריחה‬ ‫המערה עלינו נמסרה לבעליה‬ ‫שלחוה ונכנסה לבית בעליה‬ ‫כיון שנכנסה נהקה וזיהה קולה‬ ‫אמר‪ :‬פתחו לאותה העניה ותנו לה‬ ‫שתאכל שיש לה שלושה ימים שלא‬ ‫טעמה כלום נתנו לה שעורים ולא טעמה‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬רבי נתנו‬ ‫לה שעורים ולא טעמתן‬ ‫אמר להם‪ :‬מתוקנות הן? אמרו לו‪ :‬כן‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬שמא דמאי (ספק מעושר) הן?‬ ‫אמרו לו‪ :‬כן לימדתנו רבינו “הלוקח זרע‬ ‫לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן‬ ‫לסוך בו את הכלים פטורין מן הדמאי”‪,‬‬ ‫אמר להם‪ :‬מה נעשה לה והיא מחמירה על‬ ‫עצמה?!‬ ‫(בראשית רבה ס‪ ,‬ח)‬

‫רבי פנחס בן יאיר הנו המודל לצדיק הסביבתי המושלם‪ .‬חש‬ ‫הוא את סביבתו‪ ,‬מחובר אליה ומשפיע מאישיותו על כל סובביו‪.‬‬ ‫מכיר רבי פנחס את אתונו‪ ,‬מזהה את קולה ומבחין בצרכיה‬ ‫המדוייקים ובכל חסרונותיה גם כשנוהקת היא מבעד לשערי‬ ‫ביתו‪.‬‬ ‫האתון מצדה אפילו היא מושפעת מקרבתה לצדיק ומצליחה‬ ‫להידבק בדרכיו‪ ,‬מדקדקת היא בהלכות כשרות‪ ,‬מוכנה למות‬ ‫ברעב ולא לאכול מזון ספק גזול או ספק מעושר וכשר‪ .‬נוהגת‬ ‫האתון בעצמה מנהג חסידים‪ ,‬בדיוק כבעליה‪ ,‬ואפילו מחמירה‬ ‫היא על עצמה מעבר לנדרש ולמצופה מיהודיים הלכתיים‬ ‫פשוטים וכשרים‪.‬‬ ‫אתונו של רבי פנחס מציבה רף אישיותי כפול בפני כולנו‪ .‬מחד‬ ‫להיות כבעליה‪ ,‬רגישים וקשובים לכל סביבותינו ליהודי לגוי‬ ‫לבהמה ולעוף ומאידך להידבק באנשי מופת ומעלה המצויים‬ ‫בקרבתנו לדבוק במידותיהם ולאמץ את הנהגותיהם הנהגות‬ ‫שבין אדם לבוראו‪ ,‬בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו‪.‬‬

‫לפער הדורות‬ ‫הידד‬ ‫אמר רבי זירא אמר רבא בר‬ ‫זימונא‪:‬‬ ‫אם ראשונים בני מלאכים ‪-‬‬ ‫אנו בני אנשים‪,‬‬ ‫ואם ראשונים בני אנשים ‪-‬‬ ‫אנו כחמורים‬ ‫ולא כחמורו של רבי חנינא בן‬ ‫דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר‪,‬‬ ‫אלא כשאר חמורים‪.‬‬ ‫(בבלי שבת קיב‪):‬‬

‫היחס לדורות הראשונים‪ ,‬לגובה השגתם‪ ,‬לעומק מחשבתם ולנפלאות‬ ‫צדקותם הוא מאבני היסוד של התרבות היהודית‪ .‬הולך העולם ומתקדם‪ ,‬הולך‬ ‫ומשתכלל והולך ומשכיל‪ ,‬אולם גדולי הדורות הולכים ומתקטנים‪ ,‬מתכווצים‬ ‫ומונמכים‪.‬‬ ‫התפתחותנו הטכנולוגית המדהימה והמואצת ונגישות המידע המופלאה אותה‬ ‫פיתחנו עלולות להגביה את לבבנו‪ .‬עלולים אנו לראות בגדולי הדורות שקדמונו‬ ‫נחותי הבנה‪ ,‬מוגבלי ראייה וחסרי רלוונטיות בעוד ההיפך הוא הנכון‪ .‬גדולי‬ ‫הדורות שעברו מניחי התשתיות הרוחניות‪ ,‬ההלכתיות והמוסריות הרחיקו‬ ‫ראות והגביהו חשוב מאיתנו ומגדולי דורנו‪ .‬קרובים היו למקור‪ ,‬למעמד הר‬ ‫סיני‪ ,‬מאיתנו‪ .‬קשובים ורגישים היו לחשיבת עומק ולפיתוח הבחנות דקות‬ ‫שעוד רבה הדרך לפנינו עד שנרד לחקר חכמתם ונגביה לגבהי מעופם‪.‬‬ ‫אין אנו מוכרחים לציירם כמלאכים שכן אנשים היו אולם את הפער בינינו‬ ‫חייבים אנו להפנים‪ .‬ההכרה בפער זה היא הערובה להתפתחותנו‪ .‬אם הם בני‬ ‫אדם אנו חמורים‪ ,‬חמורים פשוטים הנקראים להידבק בגדולי הדורות ולאמץ‬ ‫מידותיהם והנהגותיהם כחמורי רבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר שדבקו‬ ‫בבעליהם והצליחו לצאת מחמוריותם‪.‬‬

‫כל עוד הכלי נמצא על האובניים יכול היוצר להתחרט‬ ‫ולעצבו מחדש אולם משיבש החומר‪ ,‬ובוודאי אם הוכנס‬ ‫לתנור‪ ,‬איש לא יוכל להחזיר את התהליך לאחור ולהשיב‬ ‫את החרס לגמישותו ה’חימרית’‪.‬‬ ‫מגרעותיו של כלי החרס הנם בשבירותו ובנוקשותו‪,‬‬ ‫נוקשות שאינה מאפשרת לשאתו למרחקים ולכן ביציאה‬ ‫לדרך יועברו הנוזלים ל’נאדות עור’‪ ,‬והשבירות שגורמת‬ ‫לכלי החרס להיות ‘חד פעמי’ ונתון לאיום שבר מתמיד‪,‬‬ ‫לא תהיה מכשול‪ .‬שבירות זו ואי יכולת מחזורם של שברי‬ ‫החרס הופכות אותו לאהוב הארכיאולוגים המשתמשים‬ ‫בשברי החרס‪ ,‬הרכבם‪ ,‬צורתם ודרכי עיבודם כמתארכי‬ ‫תקופות ומאפייני תרבויות‪.‬‬ ‫חז”ל ראו באדם‪,‬תוצר האדמה ומעשה ידי היוצר האלקי‪,‬‬ ‫סוג של כלי חרס הנתון ביד היוצר – “כי הנה כחומר ביד‬ ‫היוצר ברצותו מאריך וברצותו מקצר”‪ ,‬שכל יום עלול‬ ‫להישבר ולסיים ללא שוב את קצבת חייו הקצרצרה –‬ ‫“כחרס הנשבר וכענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף”‪.‬‬

‫כלי החרס מיוצרים מאדמה עשירה בחרסית המתאפיינת‬ ‫באטימות למים‪ .‬אטימות זו היא התכונה הגורמת לשימוש‬ ‫הנרחב שנעשה בכלי חרס בכל הדורות ככלי אגירה ושימור‬ ‫נוזלים כיין‪ ,‬שמן‪ ,‬מים וחלב‪.‬‬ ‫ראשית תהליך יצירת הכלי הנו בהכנת תערובת החרסית‬ ‫והמים‪ ,‬משם ממשיך חופן ה’חמר’ אל האובניים המסתובבות‬ ‫במהירות וכאן בידי אומן ‘כחומר ביד היוצר’ הופך הוא להיות‬ ‫כד‪ ,‬ספל‪ ,‬צלחת או פינכה‪.‬‬ ‫לאחר התייבשות ראשונית בשמש‪ ,‬שהעניקה לחרס את‬ ‫שמו‪ ,‬נשלח הכלי לצריפה בתנור המעניקה לו את יציבותו‬ ‫ואטימותו‪.‬‬

‫חרס‬

‫‪ | 133-132‬סרח‬

‫כחומר‬ ‫ביד היוצר‬ ‫וָ ֵא ֵרד ֵ ּבית ַה ּיוֹ ֵצר והנהו וְ ִה ֵ ּנה‬ ‫הוּא עֹשֶׂ ה ְמלָ אכָ ה ַעל ָה ָא ְבנָ יִ ם‪:‬‬ ‫וְ נִ ׁ ְש ַחת ַה ְּכלִ י ֲא ׁ ֶשר הוּא עֹשֶׂ ה‬ ‫ַ ּבח ֶֹמר ְ ּביַ ד ַה ּיוֹ ֵצר‬ ‫וְ ׁ ָשב וַ ַ ּי ֲעשֵׂ ה ּו ְּכלִ י ַא ֵחר ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫יָ ׁ ַשר ְ ּב ֵעינֵ י ַה ּיוֹ ֵצר לַ ֲעשׂ וֹ ת‪:‬‬ ‫וַ יְ ִהי ְד ַבר ה’ ֵאלַ י לֵ אמוֹ ר‪:‬‬ ‫ֲהכַ ּיוֹ ֵצר ַה ֶ ּזה לֹא אוּכַ ל לַ ֲעשׂ וֹ ת‬ ‫לָ כֶ ם ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל נְ ֻאם ה’‬ ‫ִה ֵ ּנה כַ ח ֶֹמר ְ ּביַ ד ַה ּיוֹ ֵצר ֵּכן ַא ֶּתם‬ ‫ְ ּביָ ִדי ֵ ּבית יִ שְׂ ָר ֵאל‪:‬‬ ‫(ירמיהו יח‪ ,‬ג – ו)‬

‫בית היוצר ‘הקליניקה לקדרות וחרס’ הנה המקום הטוב ביותר‬ ‫להמחשת קלות התשובה והיכולת לשנות מציאות‪ .‬יוצר החרס המעצב‬ ‫את כלי החמר הרך על האובניים לא תמיד מרוצה מתוצרתו‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מתחרט ומחליט ליצור כלי אחר מזה שעיצב‪ .‬במקרים כאלה לוחץ הוא‬ ‫על הכלי הרך הופכו חזרה לגוש חמר ומעצב ממנו כלי חדש‪ .‬כך מסביר‬ ‫ירמיהו לעם את מעשי הקב”ה ותוכניותיו‪ ,‬נכון שהצבא הבבלי האדיר‬ ‫מתחיל לעשות דרכו לארץ ישראל‪ ,‬נכון שתכנית החורבן והגלות‪ ,‬ההרג‬ ‫והשכול כבר כתובה ויצאה לדרך אולם הכלי על האובניים ו’כחומר ביד‬ ‫היוצר’ יכול הקב”ה לשנות את התכניות – הכול בידיים שלכם ותלוי‬ ‫בהטבת דרככם‪.‬‬

‫נקודת‬ ‫האל חזור‬ ‫כּ ֹה ָא ַמר ה’ ָהלוֹ ְך וְ ָקנִ ָית‬ ‫ַב ְק ֻ ּבק יוֹ ֵצר ָח ֶרשׂ ו ִּמ ִ ּז ְקנֵ י ָה ָעם‬ ‫ו ִּמ ִ ּז ְקנֵ י ַהכּ ֲֹהנִ ים‪:‬‬ ‫את ֶאל ֵ ּגיא ֶבן ִה ּנֹם ֲא ׁ ֶשר‬ ‫וְ יָ ָצ ָ‬ ‫ּ ֶפ ַתח ׁ ַש ַער החרסות ַה ַח ְר ִסית‬ ‫את ּׁ ָשם ֶאת ַהדְּ ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר‬ ‫וְ ָק ָר ָ‬ ‫ֲא ַד ֵ ּבר ֵאלֶ ָיך‪...:‬‬ ‫וְ ׁ ָש ַב ְר ָּת ַה ַ ּב ְק ֻ ּבק לְ ֵעינֵ י‬ ‫ָה ֲאנָ ׁ ִשים ַההֹלְ כִ ים אוֹ ָת ְך‪:‬‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ָּת ֲאלֵ ֶיהם כּ ֹה ָא ַמר ה’‬ ‫ְצ ָבאוֹ ת‬ ‫ָּככָ ה ֶא ׁ ְשבּ ֹר ֶאת ָה ָעם ַה ֶ ּזה‬ ‫וְ ֶאת ָה ִעיר ַה ּזֹאת‬ ‫ַּכ ֲא ׁ ֶשר יִ ׁ ְשבּ ֹר ֶאת ְּכלִ י ַה ּיוֹ ֵצר‬ ‫ֲא ׁ ֶשר לֹא יוּכַ ל לְ ֵה ָר ֵפה עוֹ ד‬ ‫ו ְּבת ֶֹפת יִ ְק ְ ּבר ּו ֵמ ֵאין ָמקוֹ ם‬ ‫לִ ְקבּ וֹ ר‪:‬‬ ‫(ירמיהו יט‪ ,‬א – יא)‬

‫ישנה בחיים נקודת אל חזור‪ ,‬מבהיר ירמיהו לבני דורו‪ .‬בקבוק חרס‬ ‫בהיותו על האובניים עדין יוכל להפוך לקערה‪ ,‬ברצון היוצר‪ ,‬אולם אחרי‬ ‫שהוכנס הכלי לתנור השריפה איבד הוא את יכולתו להשתנות יכול הוא‬ ‫רק להתנפץ‪.‬‬ ‫הנכם ניצבים ברגע התיקון האחרון מבהיר הנביא‪ ,‬גזירת החורבן‬ ‫מוכנסת ל’תנור היוצר’ ותהפוך לבלתי הפיכה ובלתי ניתנת למחזור‪,‬‬ ‫בדיוק כחרסים הפזורים בכל רחבי ארצנו שאיש לא טרח לאוספם עקב‬ ‫אי היכולת למחזרם‪.‬‬ ‫בחיים‪ ,‬כמו בעולם החרסים‪ ,‬חייבים לזהות את נקודות האל חזור ולא‬ ‫למתוח את החבל מעבר להן‪ ,‬מזהיר כל שבר חרס‪ ,‬בואו נקשיב לו לפני‬ ‫שיהיה מאוחר מדי‪.‬‬

‫‪ | 135-134‬סרח‬

‫אחריות‬ ‫יצרן‬ ‫מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו?‬ ‫אמרו ישראל רבון העולם אתה הכתבת לנו‪-‬‬ ‫“הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית‬ ‫ישראל”‪ ,‬לכך אף על פי שאנו חוטאים‬ ‫ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו‬ ‫למה? שאנחנו החומר ואתה יוצרנו‪,‬‬ ‫בא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח‬ ‫בה צרור (אבן)‪ ,‬כיון שיוצאה מן הכבשן אם‬ ‫יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום‬ ‫הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה‪,‬‬ ‫מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה‬ ‫היוצר שהניח בו את הצרור‪,‬‬ ‫כך אמרו ישראל לפני הקב”ה‪ :‬רבון העולם‬ ‫בראת בנו יצר הרע מנעורינו‬ ‫שנאמר – “כי יצר לב האדם רע מנעוריו”‪,‬‬ ‫והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק‬ ‫ממנו את החטייא‬ ‫אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא‬ ‫עושים רצונך‬ ‫(שמות רבה מו‪ ,‬ד)‬

‫אבן קטנה המשתרבבת לחמר‪ ,‬לחומר הגלם המונח על‬ ‫האובניים‪ ,‬חורצת את גורל הכד המיוצר לעולמי עד‪ .‬אבן‬ ‫שכזו אינה מתגבלת עם סביבותיה ובתהליך השרפה יווצר‬ ‫סביבה חלל דרכו ימצא הנוזל שיאוכסן בכד את דרכו מבעד‬ ‫לדפנות החוצה‪ .‬כלי שכזה‪ ,‬באשמת יוצרו‪ ,‬הנו חסר תקנה‪,‬‬ ‫ולעולם יישאר פגום‪ ,‬דולף ומנטף‪ .‬יוצר שהחליט להניח אבן‬ ‫בחומר הגלם לא הותיר ברירה לכלי אלא לנטף ולדלוף ולכן‬ ‫מראש בבואו לאכסן נוזלים בכלי‪ ,‬אותו יצר‪ ,‬אין הוא מצפה‬ ‫לאיטום הרמטי ושמירה מוחלטת על המים‪ ,‬היין או השמן‬ ‫שאכסן בתוכו‪.‬‬ ‫כך מסנגר המדרש עלינו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬שלא מצליחים לשמור‬ ‫את המצוות כל יוצרנו על כל דקדוקיהן ובכל נסיבות חיינו‪.‬‬ ‫הרי‪ ,‬אומר המדרש‪ ,‬יצר הרע הנטוע בכל אחד מאיתנו הוא‬ ‫האבן שהכניס היוצר‪ ,‬הבורא‪ ,‬לכדו‪ .‬מכיר הקב”ה את האבן‬ ‫שהותיר בטיט ולכן מודע הוא לעובדה שכדו דולף ומנטף‬ ‫ולא יכול לשמור את כל הניתן בו לאורך זמן‪.‬‬

‫>> אל לו לכד להיסדק ולהישבר עקב דליפות קלות שאינו‬ ‫מצליח להתגבר עליהן‪ ,‬חייב הוא להמשיך במאמציו לשימור‬ ‫השמן‪ ,‬היין‪ ,‬המים ‪ -‬התורה‪ ,‬המצוות והמידות‪ ,‬אולם אל לו‬ ‫להישבר מנפילות‪ ,‬כישלונות ומעידות שכן האבן הנעוצה‬ ‫בדפנותיו בכוונת מכוון ניתנה בו‪ .‬והיוצר האוהב והמחושב אינו‬ ‫מצפה מכדו המאותגר למאה אחוז הצלחה אלא למאתיים‬ ‫אחוז השתדלות‪.‬‬

‫‪ | 137-136‬סרח‬

‫שר הפנים‬ ‫ושרת החוץ‬ ‫ואמר רבי אושעיא‪ :‬למה נמשלו דברי תורה לשלשה‬ ‫משקין הללו‪ :‬במים‪ ,‬וביין‪ ,‬ובחלב‪...‬‬ ‫לומר לך‪ :‬מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא‬ ‫בפחות שבכלים‪ ,‬אף דברי תורה אין מתקיימין אלא‬ ‫במי שדעתו שפלה‪.‬‬ ‫כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה‪:‬‬ ‫אי‪ ,‬חכמה מפוארה בכלי מכוער!‬ ‫אמר לה‪ :‬אביך מאכסן יין בכלי חרס‪.‬‬ ‫אמרה לו אלא במה יאכסנם? אמר לב‪ :‬אתם‬ ‫שחשובים אתם אכסנו בכלי זהב וכסף‪ .‬הלכה ואמרה‬ ‫לאביה‪ .‬איכסן היין בכלי זהב וכסף והחמיץ‪ .‬הלכו‬ ‫ואמרו לו‪.‬‬ ‫אמר לה לבתו‪ :‬מי אמר לך כך?‬ ‫אמרה לו‪ :‬רבי יהושע בן חנניה‬ ‫הביאוהו‪ .‬אמר לו‪ :‬מדוע אמרת לה כך? אמר לו‪ :‬כפי‬ ‫שאמרה לי אמרתי לה‬ ‫והרי יש יפים שלומדים‬ ‫אם היו מכוערים – יותר היו לומדים!‬ ‫(בבלי תענית דף ז‪).‬‬

‫דווקא היקרים‪ ,‬המזינים והחשובים שבמשקים‬ ‫מאוכסנים בכדי חרס זולים‪ ,‬שבירים‪ ,‬חד פעמיים‪.‬‬ ‫אכסון נוזלים אלה בכדי מתכת מפוארים תזרז את‬ ‫החמצתם‪ ,‬תפגע בטעמם ולא תאפשר לנו‪ ,‬בני האדם‪,‬‬ ‫ליהנות מהם לאורך זמן‪.‬‬ ‫כך מבהיר רבי יהושע‪ ,‬גדול חכמי בית המדרש‬ ‫והמכוער שבו‪ ,‬לבת הקיסר גדולת המתיפיפות‬ ‫הרומיות‪ .‬כיעור הנו תנאי פתיחה נפלא לרכישת‬ ‫חכמה שכן המכוער אינו משחית זמנו בניסיונות‬ ‫אבודים לשקם את מראהו‪ .‬פטור המכוער ממסעות‬ ‫קניות‪ ,‬התאמת ביגוד‪ ,‬בזבוז משאבי זמן וכוחות‬ ‫נפש מול המראה או הוצאת סכומי עתק בחנויות‬ ‫יוקרה‪ .‬איש לא יצליח לשקם את חזותו ולפיכך פנוי‬ ‫הוא להשקיע את כל הונו ואונו ברכישת דעת‪ ,‬ידע‬ ‫והעמקה‪.‬‬ ‫בנות קיסר מהודרות ונבובות רק ימיטו אסון על‬

‫>> אביהם וממלכתו‪ .‬שיגעון ההחצנה והיופי וקידוש ערך‬ ‫ה’ניראות’ עלול להביא כל אחד מאתנו להחלפת כדי החרס‬ ‫הזולים והמכוערים בכדי זהב וכסף יוקרתיים ולהחמיץ את‬ ‫חלבן‪ ,‬יינו‪ ,‬חייו ואישיותו‪.‬‬ ‫לא רבי יהושע ובת הקיסר הנם גבורי המדרש אלא התרבויות‬ ‫אותן הם מיצגים‪ .‬תרבות היופי‪ ,‬המוחצנות והפאר הרומית‬ ‫העסוקה בחיצוניות ונבובה מתוכן‪ ,‬אל מול התרבות היהודית‬ ‫שאינה מצודדת עין ופנויה לפיתוח חכמה‪ ,‬עמקות והתבוננות‬ ‫פנים‪‘ .‬לעיונכם ובחירתכם’ מכריז המדרש‪.‬‬

‫‪ | 139-138‬סרח‬

‫קנקן חרס‬ ‫מתצוגה‬ ‫“ ה’ צדיק יבחן ורשע ואוהב‬ ‫חמס שנאה נפשו”‬ ‫(תהילים יא‪ ,‬ה)‬ ‫אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו‬ ‫בודק קנקנים מרועעים‪,‬‬ ‫שאינו מספיק לקוש עליהם‬ ‫אחת עד שהוא שוברם‪,‬‬ ‫ומי הוא בודק בקנקנים יפים‬ ‫אפילו מקיש עליהם כמה‬ ‫פעמים אינם נשברים‪,‬‬ ‫כך אין הקב”ה מנסה את‬ ‫הרשעים אלא את הצדיקים‬ ‫שנאמר – “ה’ צדיק יבחן”‬ ‫וכתוב – “והאלהים נסה את‬ ‫אברהם”‬ ‫(בראשית רבה לב‪ ,‬ג)‬

‫מדוע הצדיקים זוכים לניסיונות? מדוע נראה לעתים כי הקב”ה מעניק מנות‬ ‫גדושות של סבל וניסיונות דווקא לצדיקים? הדבר מתחיל באברהם אבינו‬ ‫ועשרת ניסיונותיו וממשיך מהימים ההם ועד הזמן הזה‪.‬‬ ‫אחת התשובות לדבר‪ ,‬אומר המדרש‪ ,‬ניתנת להבנה מתוך עיון בעולמם של‬ ‫מוכרי הכדים‪ .‬כאשר רוצה מוכר הכדים לשווק את סחורתו נוטל הוא את אחד‬ ‫הכלים ומקיש עליו‪ ,‬מנסה הוא לשכנע את הלקוחות כי כלי החרס שלו הנם‬ ‫עמידים וחזקים ובעלי יכולת התמודדות עם כלל אתגרי השימוש בהם לאורך‬ ‫זמן‪ .‬מובן שלצורך ההמחשה והשכנוע יבחר המוכר את החזק שבכליו ולא‬ ‫ייקח סיכון שכלי ההדגמה ייסדק או יישבר ואיש לא ירצה לקנות את כדיו‪.‬‬ ‫כך נוהג גם הקב”ה‪ ,‬אומר המדרש‪ ,‬ניסיונות באים על בני אדם כדי להבהיר‬ ‫לכולם את פוטנציאל הכוחות והעוצמות הנטועים בכולנו‪ .‬אם לצורך ההמחשה‬ ‫יבחר היצרן באדם חלוש‪ ,‬פגום וסדוק אישיותית‪ ,‬יתכן ויקרוס תחת עול‬ ‫הניסיון ויביא לתוצאה הפוכה מכוונת המשורר‪.‬‬ ‫ניסיונות הניחתים על ראש הצדיקים הנם למענינו‪ ,‬קהל הצופים‪ ,‬בכדי להבהיר‬ ‫לנו מה הם כוחותינו ולמה אנו מסוגלים‪ .‬ולגבי שכרם ועונשם של הצדיקים‪,‬‬ ‫קנקני התצוגה‪ ,‬בואו ניתן לקב”ה לנהל את חשבונותיו המורכבים ורבי הממדים‬ ‫שבן אנוש‪ ,‬מעצם הגדרתו‪ ,‬לא יכירם‪.‬‬

‫היונים ידועות כנשאיות ומפיצות של מחלות בקרב בעלי‬ ‫חיים ובני אדם‪ .‬מרבית המחלות מועברות על ידי לשלשת‬ ‫היונים‪.‬‬ ‫לשלשת היונים העשירה בזרחן ידועה כדשן חקלאי‬ ‫מעולה המתפרק במהירות ומתאים במיוחד לאדמות‬ ‫גירניות‪.‬‬ ‫יונה מייצרת בשנה כ ‪ 10‬ק”ג לשלשת‪ ,‬שאיסופה ומכירתה‬ ‫היוו בעולם העתיק ענף כלכלי רווחי ומפותח בפני עצמו‪.‬‬ ‫נאמנותה של היונה לקינה ולבן זוגה בתוספת יכולת ניווט‬ ‫מופלאה המאפשרת לה לשוב לקן מכל מקום הביאו את‬ ‫בני האדם להשתמש ביונים להעברת דואר‪.‬‬ ‫אדם נושא עמו בכליו יונה שגודלה בביתו‪ ,‬מצמיד לרגלה‬ ‫מיכל זעיר‪ ,‬מכניס פתק למיכל ומשחרר את היונה‬ ‫שתימצא את דרכה הביתה במהירות ‪ 50‬קמ”ש‪ .‬שימוש‬ ‫זה ידוע כבר מימי ג’ינג’יס חאן‪ ,‬הכובש המונגולי‪ ,‬ועד ימי‬ ‫פעילותה של מחתרת ניל”י כנגד הטורקים‪.‬‬ ‫בצה”ל הצעיר הוקמה מק”י (מחלקת קשר יונים) שתרמה‬ ‫רבות להצלחת שחרור הנגב ב’מבצע חורב’‪.‬‬

‫בעולם ישנם כ‪ 318-‬מיני יונים‪ ,‬שלושה מתוכם חיים‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫היונים הן מונוגמיות‪ ,‬ומחליפות בני זוג רק במקרה של מות‬ ‫אחד מבני הזוג ולכן הפכו לסמל אהבה וזוגיות ‘זוג יונים’‪.‬‬ ‫היונה מטילה ביצה אחת או שתיים וכל אחד מבני הזוג‬ ‫מאכיל גוזל אחד מחלב יונים אשר נוצר בגרונם‪.‬‬ ‫זמן הדגירה על הביצים הנו ‪ 17-19‬יום‪ ,‬הגוזלים יכולים לעוף‬ ‫כעבור בערך ‪ 4-5‬שבועות מבקיעת הביצה ותוחלת חייהן‬ ‫כ‪ 5 -‬שנים‪.‬‬

‫יונה‬

‫‪ | 143-142‬הנוי‬

‫יונה עם עלה‬ ‫של זית‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה ֵמ ִא ּתוֹ לִ ְראוֹ ת‬ ‫ֲה ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל ּ ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‪:‬‬ ‫וְ לֹא ָמ ְצ ָאה ַה ּיוֹ נָ ה ָמנוֹ ַח לְ כַ ף‬ ‫ַרגְ לָ ּה וַ ָּת ׁ ָשב ֵאלָ יו ֶאל ַה ֵּת ָבה ִּכי‬ ‫ַמיִ ם ַעל ּ ְפנֵ י כָ ל ָה ָא ֶרץ וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח‬ ‫יָ דוֹ וַ ִ ּי ָּק ֶח ָה וַ ָ ּי ֵבא א ָֹת ּה ֵאלָ יו ֶאל‬ ‫ַה ֵּת ָבה‪:‬‬ ‫וַ ָ ּי ֶחל עוֹ ד ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ֲא ֵח ִרים‬ ‫וַ ּי ֶֹסף ׁ ַש ַּלח ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה ִמן ַה ֵּת ָבה‪:‬‬ ‫וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ֲעלֵ ה זַ יִ ת ָט ָרף ְ ּב ִפ ָיה וַ ֵ ּי ַדע‬ ‫נ ַֹח ִּכי ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ָ ּי ֶחל עוֹ ד ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ֲא ֵח ִרים‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה וְ לֹא יָ ְס ָפה‬ ‫ׁשוּב ֵאלָ יו עוֹ ד‪:‬‬ ‫בראשית ח‪ ,‬ח‪-‬יב)‬

‫היונה היא שליחתו הנאמנה של נח לברר מה קורה מחוץ לתיבה‪.‬‬ ‫שלוש פעמים יוצאת היונה מן התיבה‪ ,‬בראשונה מביאה היא את‬ ‫הידיעה כי העולם עדיין מכוסה מים ולא ניתן לחדש את החיים בו‪,‬‬ ‫בשליחותה השנייה חוזרת היונה כשבפיה עלה זית ומבהירה כי החיים‬ ‫יכולים להתחדש ויש עתיד לעולם בכלל ולאנושות בפרט‪ .‬משליחותה‬ ‫השלישית אין היונה חוזרת לתיבתו של נח ובכך נותנת היא את האות‬ ‫לבנייתו של העולם החדש הטוב‪ ,‬המתוקן והמבטיח מזה שחרב במבול‪.‬‬ ‫כך הפכה היונה בתרבות האנושית למבשרת חיים ופתיחת עידנים‬ ‫חדשים‪ ,‬מתוקנים ומבטיחים‪.‬‬

‫השמיעיני‬ ‫את קולך‬ ‫יוֹ נָ ִתי ְ ּב ַחגְ וֵ י ַה ֶּסלַ ע ְ ּב ֵס ֶתר‬ ‫ַה ַּמ ְד ֵרגָ ה‬ ‫ַה ְר ִאינִ י ֶאת ַמ ְר ַאיִ ְך‬ ‫ַה ׁ ְש ִמ ִיעינִ י ֶאת קוֹ לֵ ְך‬ ‫ִּכי קוֹ לֵ ְך ָע ֵרב‬ ‫ו ַּמ ְר ֵא ְיך נָ אוֶ ה‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬יד)‬

‫בשיר השירים‪ ,‬קובץ שירי האהבה‪ ,‬הכמיהה והכיסופים בין האוהבים‪,‬‬ ‫בין הרעיה לדודה‪ ,‬בין עם ישראל לקב”ה מדמה הדוד את רעייתו ליונה‪.‬‬ ‫מתחנן הוא בפניה כי תצא מן המסתור שבו היא חבויה‪ ,‬מבינות דרגשי‬ ‫הסלע שבצלם היא מסתתרת ותתגלה בפניו‪ .‬מייחל הוא כי תשמיע את‬ ‫קולה ותתן לו הזדמנות להתענג על ציוציה הענוגים‪ .‬שכן‪ ,‬מסביר הדוד‪,‬‬ ‫קולך כה ערב ומראך כה נאווה‪.‬‬ ‫ציוצי היונה‪ ,‬הסתתרותה החיננית והמוצנעת בין חגווי הסלע ונאמנותה‬ ‫חסרת התקדים לבן זוגה הופכים את היונה לסמל כמיהה‪ ,‬חן‪ ,‬צניעות‬ ‫וזוגיות הן בין בני זוג והן בין הקב”ה לעמו ישראל‪.‬‬

‫‪ | 145-144‬הנוי‬

‫מר‬ ‫אבל מתוק‬ ‫וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ֲעלֵ ה זַ יִ ת ָט ָרף ְ ּב ִפ ָיה‬ ‫וַ ֵ ּי ַדע נ ַֹח ִּכי ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬יא)‬ ‫ואמר רבי ירמיה בן אלעזר‪:‬‬ ‫מה הוא שכתוב – “והנה עלה‬ ‫זית טרף בפיה”?‬ ‫אמרה יונה לפני הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫יהיו מזונותי מרורין כזית‬ ‫ומסורין בידך‪,‬‬ ‫ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין‬ ‫ביד בשר ודם‪.‬‬ ‫כתיב הכא טרף‪,‬‬ ‫(תלמוד בבלי עירובין יח‪):‬חקי”‬ ‫(משלי ל)‪.‬‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬יא)‬

‫המדרש מנסה להבין מדוע ביציאתה השלישית מן התיבה החליטה‬ ‫היונה שלא לשוב עוד לתיבתו הבטוחה‪ ,‬המזינה והמגוננת של נח? את‬ ‫הפיתרון מחפש רבי ירמיה בן אלעזר ב’מכתב הפרידה’ אותו הותירה‬ ‫היונה מאחוריה – עלה הזית שהביאה עמה בגיחתה הקודמת אל‬ ‫העולם ההולך ומתייבש ממי המבול‪ .‬הזית ‪ -‬המר שבפירות הוא‪ ,‬מברר‬ ‫רבי ירמיה את ‘צוואת היונה’‪ .‬כנראה רוצה היא להבהיר לנוח ולכולנו‬ ‫כי עדיף להתפרנס בקושי‪ ,‬בעמל‪ ,‬ביגיעה ובמרירות מידו הפתוחה‬ ‫של הבורא ולא להיות תלויים בחסדיו‪ ,‬מתנתו ותמיכתו של בשר ודם‪.‬‬ ‫ואכן תיאור עלה הזית כ ‘טרף בפיה’ מתבאר בספר משלי כהטרפה –‬ ‫האכלה כפי שמבקש שלמה המלך מהקב”ה כי הוא עצמו יזונו ויאכילו‬ ‫“הטריפני לחם חוקי”‪.‬‬ ‫בכך הופך רבי ירמיה בן אלעזר את היונה לנושאת דגל העמל והעבודה‪,‬‬ ‫מבהיר הוא כי היונה היא הלוחמת הגדולה כנגד מלגות‪ ,‬קצבאות‪,‬‬ ‫מתנות והטבות גם אם שמנות‪ ,‬נוחות ומפנקות הן‪.‬‬

‫תמימים‬ ‫אבל נחשים‬ ‫ימי ָד ֶר ְך‬ ‫ַא ׁ ְש ֵרי ְת ִמ ֵ‬ ‫ַההֹלְ כִ ים ְ ּבתוֹ ַרת ה’‪:‬‬ ‫(תהילים קיט‪ ,‬א)‬ ‫אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת‬ ‫ה’‪ .‬זהו שאמר הכתוב יונתי בחגוי‬ ‫הסלע‪.‬‬ ‫אמר ר’ יהודה הלוי בר שלום בשם‬ ‫ר’ יהודה בר סימון אין כתיב יונה‬ ‫אלא יונתי‪ ,‬ומה יונתי‪,‬‬ ‫אמר הקב”ה אצלי הם תמים כיונה‪,‬‬ ‫אבל אצל אומות העולם ערומים‬ ‫כנחשים‪ ,‬לכך נאמר יונתי‪,‬‬ ‫אמר הקב”ה נתתי להם מצות עשה‬ ‫וקבלו עליהן‪ ,‬וכן מצות לא תעשה‬ ‫וקבלו עליהן‪ ,‬ולא פירשתי להם‬ ‫מתן שכרן‪ ,‬ולא אמרו לי דבר‪,‬‬ ‫ועוד כמה מצות‪,‬‬ ‫לכך קורא אותם יונתי‪.‬‬ ‫(מדרש תהלים קיט‪ ,‬א)‬

‫את עינו של רבי יהודה בר סימון צד כינוים של ישראל ‘יונתי’‪ .‬מדוע‬ ‫אין אנו מכונים ‘יונה’ סתם‪ ,‬אלא רק בקשרינו עם הקב”ה? מסביר רבי‬ ‫יהודה כי היונה בעל חיים תמים ופתי הוא המאמין לכל דבר‪ ,‬לכן קל‬ ‫ללכוד‪ ,‬לצוד ולאלף את היונה התמימה והבלתי חשדנית‪ .‬עם ישראל‬ ‫אף הוא תמים הוא בקשריו עם הקב”ה‪ ,‬מקבל מראש וללא ערעור את‬ ‫חוקיו ומצוותיו של הבורא בהכרזת ‘נעשה ונשמע’‪ .‬מוכן הוא להעמיס‬ ‫על עצמו מצוות עשה ומצוות לא תעשה‪ ,‬מצוות דאוריתא ומצוות‬ ‫דרבנן‪ ,‬מצוות הפרט ומצוות הכלל‪ ,‬חובות האיברים וחובות הלבבות ללא‬ ‫צורך בהוכחה‪ ,‬איום או הבטחת שכר ברורה‪.‬‬ ‫תמימות זו‪ ,‬מבהיר רבי יהודה בר סימון‪ ,‬שמורה באופינו רק כלפי‬ ‫הקב”ה‪ .‬כלפי הקב”ה תמימים אנו כיונים וכלפי בני אדם חשדניים‪,‬‬ ‫ערמומיים וקטלניים אנו כנחשים כלפי בני אדם חשדנים אנו‪ ,‬בררנים‪,‬‬ ‫ערמומיים‪ .‬לא נאמין לאיש‪ ,‬לא נבטח בשום אומה חיים אנו בתחושת‬ ‫נרדפות תמידית וכל גוי בו נפגוש יוגדר כאויב ועוין כל עוד לא יוכח‬ ‫אחרת ואפילו אם יוכח‪.‬‬ ‫והיונה היא נותרה סמל התמימות והפשטות אי החשדנות והפתיות‪.‬‬

‫‪ | 147-146‬הנוי‬

‫להצמיח‬ ‫כנפיים‬ ‫ולמה קראו לו אלישע בעל‬ ‫כנפים?‬ ‫שפעם אחת גזרה מלכות רומי‬ ‫הרשעה גזירה על ישראל‪,‬‬ ‫שכל המניח תפילין ינקרו את‬ ‫מוחו‪ .‬והיה אלישע מניחם‬ ‫ויוצא לשוק‪.‬‬ ‫ראהו קסדור (חייל רומי) אחד‬ ‫ רץ מפניו‪ ,‬ורץ אחריו‪.‬‬‫וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו‬ ‫ואחזו בידו‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה זה‬ ‫בידך? אמר לו‪ :‬כנפי יונה‪.‬‬ ‫פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה‪.‬‬ ‫לפיכך קורין אותו אלישע בעל‬ ‫כנפים‪ ...‬מה יונה כנפיה מגינות‬ ‫עליה ‪ -‬אף ישראל מצות‬ ‫מגינות עליהן‪.‬‬ ‫(בבלי שבת דף מט‪).‬‬

‫סיפורו של אלישע בעל כנפיים מספר את סיפורם של ישראל ושל‬ ‫המצוות כולן‪.‬‬ ‫אלישע המסתיר בכפות ידיו את התפילין האסורות יודע כי כנפי‬ ‫יונה בידו‪ .‬מבין הוא כי המצוות המעשיות מאפשרות ליהודים לברוח‬ ‫מפני השעבוד לאומות אחרות‪ ,‬המצוות מאפשרות לחמוק מלכידה‪,‬‬ ‫להתעופף אל עולם הרוח והדבקות בקב”ה ולהיות בני חורין תמיד‪ .‬לא‬ ‫פלא שמגדיר אלישע את התפילין‪ ,‬ואת המצוות כולן‪ ,‬ככנפי יונה ‪-‬‬ ‫כדרך המילוט הבטוחה מציד והתנשאות אל על לעולם של חרות‪.‬‬ ‫אם רק נחיה מתוך הבנה שכזו עולם ומלואו יראו במצוות כנפי יונה של‬ ‫יהודים המבטיחות את חרותם ונצחיותם בדיוק כפי שקרה לקסדור‬ ‫הרומי המתבונן בתפיליו של אלישע‪ .‬כך הופכת היונה לביטוי מוחשי‬ ‫וטבעי לעולם המצוות והבטחת החיים והחרות הגנוזה בהן‪.‬‬

‫הגלים נוצרים על פני הים במפגש שבין הרוח‪ ‬דוחפת את‬ ‫המים בכיוון תנועתה‪ .‬למעשה מה שזז במים הוא איננו‬ ‫חומר אלא הפרעה‪ .‬האנרגיה עוברת ולא המים‪ .‬את הדבר‬ ‫ניתן לראות כשמתבוננים במצוף של חכה‪ .‬הוא אומנם‬ ‫עולה ויורד אבל איננו זז ממקומו ימינה או שמאלה‪.‬‬ ‫חלק עצום מן המים בכדור הארץ מרוכזים כקרחונים‬ ‫בקטבים‪ .‬ככל שכדור הארץ מתחמם הקרחונים מופשרים‪,‬‬ ‫גובה פני הים עולה וממילא מוצפים חלקי יבשה הסמוכים‬ ‫לחופים‪.‬‬

‫ים‬

‫חציית הימים בכלי שיט היוותה משחר התרבות האנושית‬ ‫אתגר אינטלקטואלי וכלכלי עבור האנושות‪ .‬הפלגה‬ ‫למרחקים מגלה ארצות‪ ,‬חושפת תרבויות ופותרת חידות‬ ‫מחד‪ ,‬ומהווה אפשרות עסקית ליבוא‪ ,‬יצוא והשתלטות על‬ ‫אוצרות וקרקעות מאידך‪.‬‬ ‫בעת העתיקה התבססה הימאות על שיט חופים המתבצע‬ ‫סביב היבשות‪ ,‬וככל שהשתכללו כלי השיט‪ ,‬מיומנות‬ ‫הימאים וטכניקות הניווט‪ ,‬העז האדם לחצות את הימים‬ ‫והאוקינוסים‪ ,‬לגלות ארצות ולפתח נתיבי סחר‪.‬‬

‫קרוב ל‪ 71% -‬משטח כדור הארץ‪ ‬מכוסה ים‪.‬‬ ‫הצמחייה הימית מייצרת אחוז גבוה מהחמצן בכדור הארץ‪,‬‬ ‫בין ‪ 50%‬ל‪ 70%-‬לפי הערכות שונות‪.‬‬ ‫מחזור גאות ושפל מתרחש פעמיים ביום‪ .‬הזמן בין גאות‬ ‫אחת לשנייה הוא כ‪ 12-‬שעות ו‪ 24-‬דקות‪ ,‬כתוצאה משילוב‬ ‫סיבוב כדור הארץ‪ ‬סביב עצמו עם מסלולו של הירח סביב‬ ‫כדור הארץ‪.‬‬

‫‪ | 151-150‬םי‬

‫תזכיר לי‬ ‫בן כמה אתה‬ ‫ֵאיפֹה ָהיִ ָית ְ ּביָ ְס ִדי ָא ֶרץ ַה ֵ ּגד ִאם‬ ‫יָ ַד ְע ָּת ִבינָ ה‪...:‬‬ ‫ְ ּב ָרן יַ ַחד כּ וֹ כְ ֵבי ב ֶֹקר וַ ָ ּי ִריע ּו ָּכל‬ ‫ְ ּבנֵ י ֱאל ִֹהים‪:‬‬ ‫וַ ָ ּי ֶס ְך ִ ּב ְדלָ ַתיִ ם יָ ם ְ ּבגִ יחוֹ ֵמ ֶר ֶחם‬ ‫יֵ ֵצא‪:‬‬ ‫ְ ּבשׂ ו ִּמי ָענָ ן לְ ֻב ׁשוֹ וַ ֲע ָר ֶפל‬ ‫ֲח ֻת ָּלתוֹ ‪:‬‬ ‫וָ ֶא ׁ ְשבּ ֹר ָעלָ יו ֻח ִּקי וָ ָאשִׂ ים ְ ּב ִר ַיח‬ ‫ו ְּדלָ ָתיִ ם‪:‬‬ ‫וָ א ַֹמר ַעד ּפֹה ָתבוֹ א וְ לֹא ת ִֹסיף‬ ‫ּופֹא יָ ׁ ִשית ִ ּבגְ אוֹ ן ַ ּג ֶּל ָיך‪:‬‬ ‫(איוב לח‪ ,‬ד‪-‬יא)‬

‫העמידה מול הים מבהירה לאדם מה מועט כוחו ומה מצומצם כוח‬ ‫השגתו‪ .‬איפה היית כשבראתי את העולם? שואל הקב”ה את איוב‬ ‫המתיימר להבין את מדיניות ניהול העולם של הקב”ה‪ .‬האם זוכר‬ ‫אתה כיצד נשפכו המים‪ ,‬הגיחו מן ‘הרחם האלוקי’ ומילאו את הים?‬ ‫האם זוכר אתה את תחילת התאדות העננים כחיתול העוטף את פני‬ ‫האוקיינוסים? הזוכר אתה את מאבק האיתנים והגדרת חוקי הטבע‬ ‫המכווצים את הים ולא מאפשרים לו להציף שנית את היבשה?‬ ‫לא היית‪ ,‬לא ראית‪ ,‬לא הבנת‪ ,‬לא היית שותף‪ .‬אז למה הנך חושב‬ ‫שתוכל להבין את שיטות הניהול‪ ,‬ההובלה והתגמול בעולם?‬ ‫הים‪ ,‬האיתן והעצום בנבראים‪ ,‬מכניס את כולנו לפרופורציות בדבר‬ ‫יכולת הבנתנו ורלוונטיות ביקורתנו כלפי הגמול השכר והעונש‬ ‫העולמיים‪.‬‬

‫אמונה‬ ‫יום יומית‬ ‫יוֹ ְר ֵדי ַה ָ ּים ָ ּב ֳאנִ ּיוֹ ת עֹשֵׂ י‬ ‫ְמלָ אכָ ה ְ ּב ַמיִ ם ַר ִ ּבים‪:‬‬ ‫ֵה ָּמה ָרא ּו ַמ ֲעשֵׂ י ה’‬ ‫וְ נִ ְפלְ אוֹ ָתיו ִ ּב ְמצוּלָ ה‪:‬‬ ‫ֹאמר וַ ַ ּי ֲע ֵמד רו ַּח ְס ָע ָרה‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ְּתרוֹ ֵמם ַ ּג ָּליו‪:‬‬ ‫יַ ֲעל ּו ׁ ָש ַמיִ ם יֵ ְרד ּו ְתהוֹ מוֹ ת‬ ‫נַ ְפ ׁ ָשם ְ ּב ָר ָעה ִת ְתמוֹ גָ ג‪:‬‬ ‫יָ חוֹ גּ ּו וְ יָ נוּע ּו ַּכ ּׁ ִשכּ וֹ ר וְ כָ ל‬ ‫ָחכְ ָמ ָתם ִּת ְת ַ ּב ָּלע‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ְצ ֲעק ּו ֶאל ה’ ַ ּב ַ ּצר לָ ֶהם‬ ‫ו ִּמ ְּמצ ּוק ֵֹת ֶיהם יוֹ ִצ ֵיאם‪:‬‬ ‫יָ ֵקם ְס ָע ָרה לִ ְד ָמ ָמה וַ ֶ ּי ֱח ׁש ּו‬ ‫ַ ּג ֵּל ֶיהם‪:‬‬ ‫וַ ִ ּישְׂ ְמח ּו כִ י יִ ׁ ְש ּתֹק ּו וַ ַ ּינְ ֵחם ֶאל‬ ‫ְמחוֹ ז ֶח ְפ ָצם‪:‬‬ ‫יוֹ ד ּו לַ ה’ ַח ְסדּ וֹ וְ נִ ְפלְ אוֹ ָתיו‬ ‫לִ ְבנֵ י ָא ָדם‪:‬‬ ‫(תהילים קז‪ ,‬כג – לא)‬

‫מלחים ויורדי ים הם אנשי האמונה הגדולים בעולם‪ .‬מלחים ויורדי ים‬ ‫הם היחידים החווים על בסיס יומיומי את עוצמת הבורא ובריאתו‪ ,‬את‬ ‫אפסות האדם ותחושת קטנותו אל מול הטבע‪ .‬מלחים ויורדי ים הם‬ ‫המאמינים הגדולים בהשגחתו של הקב”ה ובעמידתו בעת צרה לימין‬ ‫המאמינים בו‪ .‬מלחים ויורדי ים הם המתפללים הגדולים שבכל דור‬ ‫ודור‪.‬‬ ‫מחפש שיעור אמונה טוב? מחפש חוויית תפילה מרוממת? רד לנמל‬ ‫אמץ מלח ועשה אוזנך כאפרכסת‪.‬‬

‫‪ | 153-152‬םי‬

‫לפעמים‬ ‫עדיף אילמים‬ ‫משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים‬ ‫והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה‬ ‫ובאצבע ובמנולין‪,‬‬ ‫אמר המלך‪ :‬אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה‪ ,‬תמהא‪,‬‬ ‫הושיב בה המלך דיורין פקחין‬ ‫עמדו והחזיקו בפלטין‪ .‬אמרו‪ :‬אין פלטין זו של מלך‪,‬‬ ‫שלנו היא‪ ,‬אמר המלך‪ :‬תחזור פלטין לכמו שהיתה‪,‬‬ ‫כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקב”ה‬ ‫עולה אלא מן המים זה הוא שכתוב ‪“ -‬מקולות מים‬ ‫רבים אדירים משברי ים”‪ ,‬ומה היו אומרין? “אדיר‬ ‫במרום ה’”‪ ,‬אמר הקב”ה‪ :‬מה אם אלו שאין להן לא פה‬ ‫ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי‪ ,‬כשאברא‬ ‫אדם על אחת כמה וכמה‪ ,‬עמד דור המבול ומרד בו‪ ,‬עמד‬ ‫דור אנוש ומרד בו‪ ,‬דור הפלגה ומרד בו‪,‬‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן‬ ‫שישבו בהן מקודם‬ ‫זה הוא שכתוב – “ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום‬ ‫וארבעים לילה”‬ ‫(בראשית רבה ה‪ ,‬א)‬

‫המים הם תושביו הקדומים של ארמון המלך‪,‬‬ ‫של היבשה‪ .‬מים כיסו את העולם לפני בצבוץ‬ ‫היבשות ומילאו את תפקיד הבריאה בנאמנות‪.‬‬ ‫הבריאה כולה אמורה להורות‪ ,‬להעיד ולשורר‬ ‫כמה גדול בוראה וזאת עושים המים ובגדול‪,‬‬ ‫בגליהם‪ ,‬בעומקם‪ ,‬בגווניהם ובהרכבם‪.‬‬ ‫אולם עדיין דלת הבעה ורבת פרשנויות‬ ‫היא עוצמת המים וניתן לשכללה בהבעתה‬ ‫היצירתית‪ ,‬המורכבת והמפוקחת של האנושות‪.‬‬ ‫לשם כך החליט הבורא להחליף את הדיירים‬ ‫האילמים‪ ,‬בדיירים אנושיים חכמים‪ ,‬מפוקחים‪,‬‬ ‫מורכבים‪ ,‬יצירתיים ובעלי כושר ביטוי משוכלל‬ ‫וברור‪.‬‬ ‫אלא שהכישרון ויכולת הביטוי עלולה להתברר‬ ‫כחרב פיפיות‪ .‬בני האדם עלולים לשכוח מי‬ ‫בראם ולשם מה‪ ,‬כפי שאכן קרה בדור המבול‪.‬‬

‫>> לעתים צריך הקב”ה להזכיר לברואיו המוכשרים כי אלה‬ ‫שקידמום באכלוס היבשה הם המים‪ ,‬ותמיד ניתן להחזירם‬ ‫ולאכלס בהם את יבשות כדור הארץ‪ ,‬את ארמונו של המלך‪.‬‬ ‫בסופו של יום‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬עדיפים הלל ושבח מרומזים‬ ‫על פני מרד והכחשה יצירתיים ומפעימים‪.‬‬ ‫נראה שהתרופה היעילה ביותר לתחושת כוחי ועוצם ידי הנה‬ ‫הגעה לחוף הים‪ ,‬בעיקר בחורף‪ ,‬ותזכורת לחלופות שקדמונו‪.‬‬

‫‪ | 155-154‬םי‬

‫טוב אחרית‬ ‫דבר מראשיתו‬ ‫טוֹ ב ׁ ֵשם ִמ ּׁ ֶש ֶמן טוֹ ב וְ יוֹ ם ַה ָּמוֶ ת ִמ ּיוֹ ם ִה ָ ּולְ דוֹ ‪:‬‬ ‫(קהלת ז)‬ ‫רבי פנחס אמר‪ ...:‬נולד אדם הכל שמחין‪ ,‬מת‬ ‫הכל בוכין‪ ,‬ואינו כן‪ ,‬אלא נולד אדם ואין שמחין‬ ‫לו‪ ,‬שאין יודעין באיזה פרק ומעשים יעמוד‪,‬‬ ‫אם צדיק ואם רשע אם טוב ואם רע‪,‬‬ ‫ומת הם צריכין לשמוח שנפטר בשם טוב‬ ‫ויצא מן העולם בשלום‪ ,‬משל לשני ספינות‬ ‫פורשות לים הגדול‪ ,‬אחת יוצאת מן הלמן‬ ‫(נמל) ואחת נכנסת ללמן היוצאת מן הלמן הכל‬ ‫שמחין והנכנסת ללמן לא שמחו לה‪ ,‬היה שם‬ ‫פקח אחד אמר להם חילוף הדברים אני רואה‬ ‫זו שהיתה יוצאה מן הלמן לא צריכין לשמוח‬ ‫עמה שאין יודעין באיזה פרק עומדת כמה‬ ‫ימים מזדווגת לה כמה עלעולין הן מזדווגות‪,‬‬ ‫ושנכנסת ללמן הכל צריכין לשמוח שנכנסה‬ ‫לשלום‪ ,‬כך מת אדם הכל צריכין לשמוח ולשבח‬ ‫שנפטר בשם טוב בשלום מן העולם הוא‬ ‫ששלמה אמר ‪“ -‬ויום המות מיום הולדו”‬ ‫(קהלת רבה ז‪ ,‬ד)‬

‫החיים דומים למסע בים‪ ,‬מכריז המדרש‪ .‬היציאה לים אין‬ ‫בה שום שמחה‪ ,‬אלא מתח וחרדה מפני העתיד‪ .‬מה יהיה‬ ‫גובה הגלים? האם לא נטעה בניווט? האם נפגוש בשודדי‬ ‫ים ומה יהיה משטר הרוחות לאורך מסענו? שמחתו‬ ‫הגדולה של המסע בלב ים הנו בסיומו‪ .‬עמדנו במשימה‪,‬‬ ‫הגענו אל היעד‪ ,‬יצאנו מזה בחיים והצלחנו להביא עמנו‬ ‫את המטען‪ ,‬הסחורות‪ ,‬הידע והחוויות לחוף מבטחים‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬טוען החכם מפוקח העיניים הניצב בנמל‪ ,‬איני מבין‬ ‫מה החגיגות בתחילת ההפלגה והדממה שבסיומה‪ .‬ההיפך‬ ‫הוא הנדרש והמתבקש ומדוע האנשים כה טיפשים?‬ ‫אותה שאלה שואל המדרש לגבי לידות ולוויות‪.‬‬ ‫מה מקום השמחה בלידת תינוק? מי יודע מה מצפה‬ ‫לו? אילו קשיים‪ ,‬אילו אסונות‪ ,‬כמה קשיים לימודיים‪,‬‬ ‫חברתיים‪ ,‬זוגיים‪ ,‬כלכליים ורוחניים יערמו בדרכו? דווקא‬ ‫לוויה הנה אירוע מרנין‪ ,‬ממשיך החכם‪ ,‬אדם צלח את ים‬ ‫החיים‪ ,‬נטל את שנטל‪ ,‬פעל את שפעל ועתה ניצב הוא‬ ‫השקט ובוטח על קרקע יציבה‪.‬‬

‫מאזן‬ ‫האימה‬ ‫כּ ֹנֵ ס ַּכ ֵ ּנד ֵמי ַה ָ ּים נ ֵֹתן ְ ּבא ָֹצרוֹ ת‬ ‫ְּתהוֹ מוֹ ת‪:‬‬ ‫יִ ְירא ּו ה’ ָּכל ָה ָא ֶרץ ִמ ֶּמ ּנ ּו יָ גוּר ּו‬ ‫ָּכל י ׁ ְֹש ֵבי ֵת ֵבל‪:‬‬ ‫(תהילים לג‪ ,‬ז – ח)‬ ‫“והאלהים עשה שייראו‬ ‫מלפניו” ‪-‬‬ ‫משל למדינה שמרדה במלך‬ ‫שלח המלך לגיון קשה‬ ‫והקיפה כדי שיראו אותו בני‬ ‫המדינה ויתיראו מלפניו‬ ‫כך למה – “כונס כנד מי‬ ‫הים”?‬ ‫בשביל – “וייראו מה’ כל‬ ‫הארץ“‬ ‫(בראשית רבה ה‪ ,‬ו)‬

‫כינוס מי הים וקיבוצם בקרחוני הקטבים אינו רק כלי טכני לחשיפת‬ ‫האדמה והתפתחות החיים האנושיים‪ .‬הרבה יותר יש בה בהתכנסות‬ ‫המים וקפיאתם בקטבים ממה שנראה במבט ראשון‪ ,‬מבהיר המדרש‪.‬‬ ‫קרחוני העד הקוטביים הנם הלגיון האכזרי של הקב”ה הניצב סביב‬ ‫האנושות המרדנית‪ .‬לגיון קטלני המזכיר לכל באי עולם כי בכל רגע‬ ‫נתון ניתן להעלות את הטמפרטורה בכדור הארץ בעשר מעלות‪ ,‬להמיס‬ ‫את הקרחונים ולהציף את פני כדור הארץ כבראשונה‪.‬‬ ‫אל תסתבכו עם חיל הים שלי‪ ,‬מזהיר הקב”ה‪ ,‬הוא כבר פרוש בשטח‬ ‫וממתין לפקודת הסתערות נחשולית‪ .‬נראה כי האנושות‪ ,‬כאותה עיר‬ ‫מורדת‪ ,‬מיטיבה את דרכיה אל מול איום מוחש וזמין שכזה‪ ,‬ועוקרת‬ ‫מחשבות מרד המבעבעות תמידית מתחת לפני השטח‪.‬‬ ‫מצער לדעת כי כולנו נזקקים לתשתית עבודת ה’ מיראה קיומית‬ ‫ונמוכה שכזו‪ ,‬אך מנחם לחשוב כמה יציבה ומושרשת בנו הכרה זו‬ ‫וכיצד מיישרת היא במודע ובתת מודע את אורחותינו‪.‬‬

‫תקופת ההיריון נמשכת ‪ 148‬יום כשרוב הטלאים נולדים‬ ‫מסוף החורף ועד אמצע האביב‪.‬‬ ‫תוחלת החיים של כבש הנה ‪ 15‬שנים ויותר‪.‬‬ ‫הכבשים ידועים בחוש העדר המפותח שלהם‪ .‬עדרים‬ ‫גדולים של כבשים (עד ‪ 1,000‬ויותר) נעים כגוש אחד‪.‬‬ ‫כבשים שהופרדו מהעדר מגלים סימני מצוקה והם פועים‬ ‫בקול רם או בוטשים בקרקע‪.‬‬

‫כבש‬

‫בעדר ניתן למצוא כבשים בעלות תפקידים מיוחדים‬ ‫כ’סיירות’ המאתרות מרעה משובח ו’משכוכיות’ המנתבות‬ ‫את העדר ו’מאשרות’ תנועה בעקבות ממצאי ה’סיירות’‪.‬‬ ‫מהחיות הראשונות שבויתו על ידי האדם‪.‬‬ ‫הכבש הנו קל לגידול ומסוגל לשרוד גם כשמזונו מכיל רק‬ ‫תאית‪ ,‬עמילן‪ ‬או סוכר‪ ‬כמקור לאנרגיה‪.‬‬ ‫במרעה מסוגל הכבש לבלוע כמות גדולה של מזון בזמן‬ ‫קצר ואחר כך פורש הוא למנוחה‪ ,‬במהלכה מעלה הוא גרה‬ ‫ולועס מחדש את המזון שבלע‪.‬‬ ‫לאורך הדורות פיתח האדם‪ ,‬באמצעות הכלאות‪ ,‬כ‪ 200-‬זני‬ ‫כבשים שונים‪ ,‬זני בשר‪ ,‬זני חלב וזני צמר‪.‬‬

‫‪ | 159-158‬שבכ‬

‫כבשת‬ ‫הרש‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְשלַ ח ה’ ֶאת נָ ָתן ֶאל דָּ וִ ד וַ ָ ּיבֹא ֵאלָ יו‬ ‫ֹאמר לוֹ ׁ ְשנֵ י ֲאנָ ׁ ִשים ָהי ּו ְ ּב ִעיר ֶא ָחת‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫אש‪ :‬לְ ָע ׁ ִשיר ָהיָ ה‬ ‫ֶא ָחד ָע ׁ ִשיר וְ ֶא ָחד ָר ׁ‬ ‫צֹאן ו ָּב ָקר ַה ְר ֵ ּבה ְמאֹד‪:‬‬ ‫וְ לָ ָר ׁש ֵאין כּ ֹל ִּכי ִאם ִּכ ְבשָׂ ה ַא ַחת‬ ‫ְק ַט ָ ּנה ֲא ׁ ֶשר ָקנָ ה וַ יְ ַח ֶ ּי ָה וַ ִּתגְ דַּ ל ִע ּמוֹ‬ ‫וְ ִעם ָ ּבנָ יו יַ ְחדָּ ו ִמ ּ ִפ ּתוֹ תֹאכַ ל ו ִּמכּ ֹסוֹ‬ ‫ִת ׁ ְש ֶּתה ו ְּב ֵחיקוֹ ִת ׁ ְש ָּכב‬ ‫וַ ְּת ִהי לוֹ ְּכ ַבת‪ :‬וַ ָ ּיבֹא ֵהלֶ ְך לְ ִא ׁיש‬ ‫ֶה ָע ׁ ִשיר וַ ַ ּי ְחמֹל לָ ַק ַחת ִמצּ ֹאנוֹ ו ִּמ ְ ּב ָקרוֹ‬ ‫לַ ֲעשׂ וֹ ת לָ א ֵֹר ַח ַה ָ ּבא לוֹ וַ ִ ּי ַּקח ֶאת‬ ‫ִּכ ְבשַׂ ת ָה ִא ׁיש ָה ָר ׁ‬ ‫אש וַ ַ ּי ֲעשֶׂ ָה לָ ִא ׁיש‬ ‫ַה ָ ּבא ֵאלָ יו‪ :‬וַ ִ ּי ַחר ַאף דָּ וִ ד ָ ּב ִא ׁיש ְמאֹד‬ ‫ֹאמר ֶאל נָ ָתן ַחי ה’ ִּכי ֶבן ָמוֶ ת ָה ִא ׁיש‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ָהעֹשֶׂ ה זֹאת‪ :‬וְ ֶאת ַה ִּכ ְבשָׂ ה יְ ׁ ַש ֵּלם‬ ‫ַא ְר ַ ּב ְע ָּתיִ ם ֵע ֶקב ֲא ׁ ֶשר ָעשָׂ ה ֶאת ַהדָּ ָבר‬ ‫ֹאמר נָ ָתן‬ ‫ַה ֶ ּזה וְ ַעל ֲא ׁ ֶשר לֹא ָח ָמל‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֶאל דָּ וִ ד ַא ָּתה ָה ִא ׁיש‪...‬‬ ‫(שמואל ב יב‪ ,‬א‪-‬ה)‬

‫כבשת הרש הנה‪ ,‬כנראה‪ ,‬הכבשה המפורסמת בתולדות האנושות‪.‬‬ ‫כבשתו של העני גיבורת משל המוּסר הנוקב שאותו מעניק נתן‬ ‫הנביא לדוד לאחר חטא בת שבע‪.‬‬ ‫המשל מספר את סיפורו קורע הלב של אדם עני המגדל כבשה‬ ‫יחידה ומתייחס אליה כבת בין בניו והנה יום אחד מגיע אורח לשכנו‬ ‫העשיר בעל העדרים ועל מנת לכבדו בארוחה דשנה מחליט מארחו‬ ‫הנדיב לשחוט כבש לכבודו אולם ברוב נבלותו ואכזריותו בוחר הוא‬ ‫לשחיטה דווקא את כבשתו היחידה‪‘ ,‬בתו המאומצת’ של שכנו הדל‪.‬‬ ‫דוד המזדעזע מסיפורו אכזריותו של השכן העשיר אץ לפסוק את‬ ‫דינו – על הנזק ישלם פי ארבע ועל העיוות המוסרי ישלם העשיר‬ ‫בחייו‪ .‬דוד אינו מבין כי דמות העשיר עוצבה על ידי נתן בדמותו הוא‬ ‫ושחיטת הכבשה אינה אלא נטילת אשתו היחידה של אוריה החתי‪,‬‬ ‫בת שבע‪ .‬מה רבה הפתעתו של דוד כשנתן חושף באחת את כוונתו‬ ‫הנסתרת וקובע נחרצות – “אתה האיש”‪.‬‬ ‫מרגע זה לא יהיה עוד שום דבר בחיי דוד וקורות ממלכתו כשהיה‪.‬‬ ‫משל כבשת הרש מהווה נקודת תפנית ושבר בקורות דוד וממלכתו‬

‫>> אשר ממנו והלאה ילך המלך וייענש ותלך מלכותו ותדרדר‬ ‫מדחי אל דחי ממות הילד למעשה אמנון ותמר‪ ,‬משם לחיסול‬ ‫אמנון יורש העצר‪ ,‬למרד אבשלום ומותו‪ ,‬למרד שבע בן בכרי‬ ‫ועד לזקנתו חסרת האונים של דוד ומרד אדוניה‪.‬‬ ‫כך הופכת ‘כבשת הרש’ לאות ומופת לחטא ועונשו והיפוך‬ ‫הגלגל בחיי האדם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – מגג גבוה‬ ‫לבור עמוק‪.‬‬

‫‪ | 161-160‬שבכ‬

‫בית ספר‬ ‫למנהיגות‬ ‫“ה’ צדיק יבחן” (תהילים יא‪ ,‬ה) ‪-‬‬ ‫ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן‪ ,‬בדק לדוד בצאן ומצאו‬ ‫רועה יפה שנאמר – “ויקחהו ממכלאות צאן”‪ ,‬מה הוא‬ ‫ממכלאות צאן? כמו – “ויכלא הגשם”‪ ,‬היה מונע הגדולים‬ ‫מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב‬ ‫הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית‪,‬‬ ‫ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה‪,‬‬ ‫אמר הקב”ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא‬ ‫וירעה בעמי‪ ,‬זה הוא שכתוב – “מאחר עלות הביאו לרעות‬ ‫ביעקב עמו”‪ ,‬ואף משה לא בחנו הקב”ה אלא בצאן‪,‬‬ ‫אמרו רבותינו כשהיה מרע”ה רועה צאנו של יתרו במדבר‬ ‫ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית‬ ‫כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי‬ ‫לשתות‪ ,‬כיון שהגיע משה אצלו אמר‪ :‬אני לא הייתי יודע‬ ‫שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והיה‬ ‫מהלך‪ ,‬אמר הקב”ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם‬ ‫כך חייך אתה תרעה צאני ישראל‪,‬‬ ‫זה ‪“ -‬ומשה היה רועה”‪.‬‬ ‫(שמות רבה ב‪ ,‬ב)‬

‫העדר הנו בית ספר למנהיגות‪ .‬הובלת עדר‬ ‫כבשים והנהגתו חושפת ומפתחת את תכונות‬ ‫ההנהגה הנדרשות להובלתם הנכונה של בני‬ ‫אדם‪ .‬עדר הצאן‪ ,‬בדיוק כמו העדר האנושי‪,‬‬ ‫זקוק לחלוקת משאבים הוגנת‪ ,‬שילוב‬ ‫בין צרכים ויכולות והתאמת המזון הראוי‬ ‫לסקטור המתאים‪ .‬במבחן עדרי זה עומד‬ ‫דוד המלך בהצלחה‪ .‬מתגלה הוא כרועה‬ ‫המצליח להבחין מה צרכיו ויכולותיו של כל‬ ‫חלק ממרכיבי עדרו‪ ,‬אינו חושש מתגובת‬ ‫החזקים והשתלטנים מחד גיסא ואינו מתעלם‬ ‫מצרכיהם מאידך גיסא‪ .‬זו בחינת ההסמכה‬ ‫למלך בישראל‪.‬‬ ‫משה רבנו גם הוא נבחן ונבחר להנהגה‬ ‫בתקופה שהיה רועה צאן‪ .‬משה מתגלה‬ ‫כמנהיג המסוגל להבחין בצרכי הפרט‬

‫>> ומצוקותיו ואף להכיר בטעויותיו כמנהיג‪ .‬גם גדי בודד שווה‬ ‫מרדף למרחקים‪ ,‬גם בריחתו זוקקת מחשבה מה חסר לו‪,‬‬ ‫לאיזה צורך מצרכיו לא האזנתי וכיצד אני מחזירו לעדר מתוך‬ ‫התחשבות בעייפותו‪.‬‬ ‫כך בתודעה היהודית הופך העדר למבחן בסיס למנהיגות‬ ‫והכבש הפרטי לראש מעייניו של כל רועה ומנהיג‪.‬‬

‫‪ | 163-162‬שבכ‬

‫אם לא נביאים‬ ‫בני נביאים‬ ‫שאלו להלל הזקן‪ :‬מה‬ ‫לעשות לעם שלא הביאו‬ ‫סכיניהן עמהם‬ ‫(לשחיטת קרבן הפסח בערב‬ ‫פסח שחל בשבת)‬ ‫אמר להן הלכה שמעתי‬ ‫ושכחתי‬ ‫אלא הניחו להן לישראל אם‬ ‫אינן נביאים בני נביאים הן‬ ‫מיד כל מי שהיה פסחו טלה‬ ‫היה תוחבה בגיזתה‬ ‫גדי היה קושרו בקרניו‬ ‫ונמצאו פסחיהן מביאין‬ ‫סכיניהן עמהן‬ ‫כיון שראה מעשה נזכר הלכה‬ ‫אמר להן‪ :‬כך שמעתי מפי‬ ‫שמעיה ואבטליון‬ ‫(ירושלמי שבת פ”ט ה”ה)‬

‫מעשה בהלל הזקן‪ ,‬נשיא ישראל‪ ,‬ששכח הלכה אותה למד מפי‬ ‫רבותיו שמעיה ואבטליון‪ .‬כיצד יוצאים מהסבך ההלכתי בערב פסח‬ ‫שחל ביום השבת? כיצד ינהגו אלפי מביאי קרבנות הפסח לשחיטה‬ ‫במקדש? הרי מצד אחד חייבים הם להביא את סכיני השחיטה עמם‬ ‫אולם מצד שני אסור לטלטל שום חפץ ברשות הרבים בשבת –‬ ‫כיצד ניתן לפתור מלכוד הלכתי שכזה?‬ ‫הלל הזקן לא זכר מה מסרו לו רבותיו בעניין‪ ,‬ובצר לו החליט‬ ‫לסמוך על המסורת והאינטואיציה הציבורית‪ .‬הרי המון העם‬ ‫מחזיק במורשת אבותיו ואף אם אין מורשת שכזו בידיו ודאי לאחר‬ ‫אלפי שנות חיים הלכתיים רכש ציבור יראי ה’ ההולכים בדרכיו‬ ‫אינטואיציה כיצד פותרים סבך הלכתי שכזה‪.‬‬ ‫מחליט הלל הזקן להרפות מהסוגיא ולהמתין ולראות כיצד ינהגו‬ ‫ישראל שהרי ‘אם לא נביאים הרי בני נביאים הם’ ואכן העם אינו‬ ‫מאכזב ויוצר‪ ,‬או משמר‪ ,‬פתרון גאוני רב ברירתי ‪ -‬מי שהחליט‬ ‫להביא טלה‪ ,‬כבש צעיר‪ ,‬לקרבן הפסח תוחב את סכין השחיטה‬ ‫בצמרו ומי שהחליט להקריב גדי‪ ,‬זכר עזים צעיר ונטול צמר‪ ,‬קושר‬

‫>> את הסכין בין קרניו וכך הסבך ההלכתי מותר מאליו והקרבן‬ ‫נושא את סכינו לבית המקדש‪.‬‬ ‫כך נכרך טלה הכבשים באמונה הגדולה באינטואיציה‬ ‫ההלכתית של שומרי המצוות וכך נולד ביטוי האמון המוחלט‬ ‫בנשמת עם ישראל ומנהגיו – ‘הניחו להן לישראל אם אינן‬ ‫נביאים בני נביאים הן’‪.‬‬

‫‪ | 165-164‬שבכ‬

‫יהודי‬ ‫זה מסובך‬ ‫וַ ִ ּי ּ ָׂשא ַא ְב ָר ָהם ֶאת ֵעינָ יו וַ ַ ּי ְרא וְ ִה ֵ ּנה ַאיִ ל‬ ‫ַא ַחר נֶ ֱא ַחז ַ ּב ְּס ַב ְך ְ ּב ַק ְרנָ יו‬ ‫וַ ֵ ּילֶ ְך ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ּי ַּקח ֶאת ָה ַאיִ ל וַ ַ ּי ֲעלֵ ה ּו‬ ‫לְ עֹלָ ה ַּת ַחת ְ ּבנוֹ ‪:‬‬ ‫(בראשית כב‪ ,‬יג)‬ ‫רבי חונה בשם רבי חיננה בר יצחק ‪-‬‬ ‫כל אותו היום היה אברהם רואה את‬ ‫האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא‬ ‫נאחז בחורש זה וניתור ויוצא‬ ‫נאחז בסבך הזה וניתור ויוצא‬ ‫אמר לו הקב”ה‪ :‬אברהם כך עתידין בניך‬ ‫נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות‬ ‫מבבל למדי ממדי ליון ומיון לאדום‬ ‫אמר לפניו‪ :‬רבון העולמים יהיה כן‬ ‫לעולם? אמר לו‪ :‬וסופן להיגאל בקרניו‬ ‫של איל הזה “וה’ אלהים בשופר יתקע‬ ‫והלך בסערות תימן”‬ ‫(ירושלמי תענית פ”ה ה”ד)‬

‫האיל‪ ,‬זכר הכבשים מגודל הקרניים הפך לזיכרונה המובהק של‬ ‫עקידת יצחק‪ .‬עד כדי כך מזוהה האיל עם העקידה שבראש‬ ‫השנה כשנזקקים אנו לזכות האבות ולהתעוררות לצעידה‬ ‫בדרכיהם תוקעים אנו בשופר ‪ -‬בקרנו של איל‪.‬‬ ‫האיל בו מבחין אברהם בהר המוריה בעת עקידת יצחק‪ ,‬מבאר‬ ‫המדרש‪ ,‬היה איל בעל כשרון הסתבכות מיוחד‪ ,‬נתפס בעץ אך‬ ‫בקושי מצליח להשתחרר ונלכד בחורש מצליח להיחלץ ונתקע‬ ‫בסבך‪ .‬מבהיר הקב”ה לאברהם כי איל זה מבטא את אופי וגורל‬ ‫בניו להסתבך בכל חטא אפשרי‪ ,‬להשתעבד לכל אימפריה‬ ‫המופיעה על במת ההיסטוריה אך לבסוף לצאת מכל התסבוכות‪,‬‬ ‫כל החטאים וכל ההשפלות ולהוביל את העולם לגאולתו ‪“ -‬וה’‬ ‫אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן”‪.‬‬ ‫כך הופך האיל‪ ,‬זכר הכבשים מגודל הקרניים לסמלו של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬לנטיית ההסתבכות הרוחנית והלאומית בה ניחנו‪ ,‬ובעיקר‬ ‫לעתידנו המזהיר בצעידה אחר קול שופרו של הקב”ה בדרכנו‬ ‫המשותפת לגאולת העולם‪.‬‬

‫יכולות ההרחה המפותחות של הכלבים נובעות מאזורי‬ ‫חישת הריח מפותחים ביותר במוח הכלב‪ ,‬והודות למספר‬ ‫עצום של תאי עצב‪ ‬עשירים בקולטני ריח‪ ‬באף הכלב‪ .‬‬ ‫חוש השמיעה אצל הכלבים מפותח הרבה יותר מאשר‬ ‫בבני האדם‪ .‬לכלבים יכולת לשמוע גלי קול בתחום תדרים‬ ‫עצום וגבוה פי שניים עד שלושה מרגישות השמיעה של‬ ‫בני אדם‪.‬‬

‫כלב‬

‫צה”ל‪ ‬משתמש בכלבים למטרות צבאיות‪ .‬בין היתר לשם‬ ‫פריצה לבתים בהם מוחזקים בני ערובה ולמעקב אחר‬ ‫עקבות מחבלים‪.‬‬

‫הכלב הנו תת‪-‬מין של הזאב המצוי וכנראה הנו ראשון בעלי‬ ‫החיים שבויתו בידי האדם‪.‬‬ ‫תוחלת החיים של הכלב הנה ‪ 10-12‬שנים‪.‬‬ ‫חושי הריח והשמיעה מפותחים ביותר אצל כלבים ולפיכך‬ ‫שימשו כלבים בכל הדורות במשימות שמירה ואבטחה‪.‬‬

‫‪ | 169-168‬בלכ‬

‫ה’מגבש’‬ ‫הראשון‬ ‫וַ ּיוֹ ֶרד ֶאת ָה ָעם ֶאל ַה ָּמיִ ם‬ ‫ֹאמר ה’ ֶאל ִ ּג ְדעוֹ ן כּ ֹל ֲא ׁ ֶשר‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫יָ לֹק ִ ּבלְ ׁשוֹ נוֹ ִמן ַה ַּמיִ ם ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫יָ לֹק ַה ֶּכלֶ ב ַּת ִ ּציג אוֹ תוֹ לְ ָבד וְ כֹל‬ ‫ֲא ׁ ֶשר יִ כְ ַרע ַעל ִ ּב ְר ָּכיו לִ ׁ ְש ּתוֹ ת‪:‬‬ ‫וַ יְ ִהי ִמ ְס ּ ַפר ַה ֲמלַ ְק ִקים ְ ּביָ ָדם‬ ‫ֶאל ּ ִפ ֶיהם ׁ ְשל ֹׁש ֵמאוֹ ת ִא ׁיש וְ כֹל‬ ‫יֶ ֶתר ָה ָעם ָּכ ְרע ּו ַעל ִ ּב ְרכֵ ֶיהם‬ ‫ֹאמר ה’ ֶאל‬ ‫לִ ׁ ְש ּתוֹ ת ָמיִ ם‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫ִ ּג ְדעוֹ ן ִ ּב ׁ ְשל ֹׁש ֵמאוֹ ת ָה ִא ׁיש‬ ‫ַה ֲמלַ ְק ִקים אוֹ ׁ ִש ַיע ֶא ְתכֶ ם וְ נָ ַת ִּתי‬ ‫ֶאת ִמ ְדיָ ן ְ ּביָ ֶד ָך וְ כָ ל ָה ָעם יֵ לְ כ ּו‬ ‫ִא ׁיש לִ ְמקֹמוֹ ‪:‬‬ ‫(שופטים ז‪ ,‬ד‪-‬ז)‬

‫מחנה מתנדבים גדול מדי מתאסף סביב גדעון למלחמה בשעבוד‬ ‫המדייני‪ .‬בדבריו אל גדעון מנחה הקב”ה על בניית צבא קטן אותו ינחה‬ ‫עד לניצחון שיהיה ברור שהוא ניצחון בסיוע שמיימי‪ .‬לפיכך מצווה‬ ‫הקב”ה את גדעון להקטין את צבאו ובורר את לוחמיו באמצעות ‘מבחן‬ ‫המים’‪.‬‬ ‫לוחמים הכורעים בקרביות על ברכיהם וגומאים מים ישירות בפה‬ ‫נפסלים ואילו לוחמים המלקקים בעדינות מתוך ידם ככלב הטובל‬ ‫לשונו במים‪ ,‬ומכניס לפיו כמות נוזלים זעירה בכל ליקוק הם הנבחרים‬ ‫כלוחמים ויוצאים לקרב‪ .‬נראה כי מבחן זה מזהה את העדינים‬ ‫והשבריריים שבלוחמים‪ ,‬אותם אלו שאף אחד לא יוכל לחשוב שאכן‬ ‫הם הביאו את הניצחון ולא הקב”ה‪ ,‬מה עוד שנשלחים הם לקרב‬ ‫חמושים בכדים לפידים ושופרות ונטולי נשק‪.‬‬ ‫כך הופך הכלב במורשתנו לתזכורת מתמדת מי הוא האדריכל האמתי‬ ‫של ניצחונותינו והצלחותינו בכל תחום‪.‬‬

‫אוזני‬ ‫כלב‬ ‫ַמ ֲחזִ יק ְ ּב ָאזְ נֵ י כָ לֶ ב ע ֵֹבר‬ ‫ִמ ְת ַע ֵ ּבר ַעל ִריב לּ ֹא לוֹ ‪:‬‬ ‫(משלי כו‪ ,‬יז)‬

‫כמה צרות היה חוסך האדם מעצמו לו נמנע מלהתערב במריבות לא לו‪,‬‬ ‫ונזהר מלהיכנס לעימותים שאינם נוגעים לו ולענייניו‪.‬‬ ‫כדי להמחיש לכולנו את האבסורד שבהתערבות שכזו ממשיל שלמה‬ ‫המלך את הדבר למשיכה באזני כלב רחוב שכלל לא מאיים או מתייחס‬ ‫אליך‪ .‬מדוע לך לחפש צרות‪ ,‬לספוג נשיכות להתחיל בטיפולים נוגדי‬ ‫כלבת?! תן לכלב לעבור‪ ,‬התעלם ממנו והימנע מצרות ההתעסקות עמו‪.‬‬ ‫בכל פעם שיצרך תוקפך לנקוט עמדה או לצדד באחד מבעלי מחלוקת‬ ‫הצף בדמיונך את הכלב המשוטט ומוכה הכלבת מספר משלי וחשוב‬ ‫האם באמת כדאי למשוך‪ ,‬מיוזמתך‪ ,‬באוזניו?!‬

‫‪ | 171-170‬בלכ‬

‫יהודי דווקא‬ ‫אוהב כלבים‬ ‫וְ ַאנְ ׁ ֵשי ק ֶֹד ׁש ִּת ְהיוּן לִ י ו ָּבשָׂ ר‬ ‫ַ ּב ּ ָׂש ֶדה ְט ֵר ָפה לֹא תֹאכֵ ל ּו לַ ֶּכלֶ ב‬ ‫ַּת ׁ ְשלִ כוּן אֹתוֹ ‪:‬‬ ‫(שמות כב‪ ,‬ל)‬

‫למה לכלב?‬ ‫אמר הקב”ה חייבים אתם‬ ‫לכלבים שבשעה שהרגתי‬ ‫בכורי מצרים והיו המצריים‬ ‫יושבין כל הלילה וקוברין‬ ‫מתיהם והכלבים נובחין להם‬ ‫ולישראל אינן נובחין שנאמר –‬ ‫“ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב‬ ‫לשונו”‪ ,‬לפיכך אתם חייבים‬ ‫לכלבים שנאמר – “ לכלב‬ ‫תשליכון אותו”‬ ‫(שמות רבה לא‪ ,‬ט)‬

‫מצאת בשר טרפה? נתקעת עם שאריות בשר משבת? התקלקל הבשר‬ ‫הטחון שקנית? במקום לזרוק לפח האשפה אולי כדאי לסגור חוב‬ ‫היסטורי נושן? אולי כדאי לחזק את הכרת הטוב?!‬ ‫הכרת הטוב היא הכוח המניע את העולם‪ֵ ,‬אם כל תכונות האופי‪,‬‬ ‫מגדירת מערכות היחסים בינינו ובין בוראנו ובינינו ובין הורינו‪ .‬הכרת‬ ‫הטוב מדלגת על עידנים היסטוריים וחוצה קטגוריות וממלכות בין‬ ‫הנבראים‪.‬‬ ‫לכן כל בשר שאינו ראוי לשימושנו יוקצה מיידית כמנת הכרת הטוב‬ ‫לכלבי הרחוב‪ .‬אותם כלבים שאבות אבותיהם נמנעו מנביחה‪ ,‬תקיפה‬ ‫וחריצת לשון כלפי אבות אבותינו במצרים‪ ,‬ועל כך זוכים בני בניהם‬ ‫לתמורה‪ ,‬כבוד ויקר מאיתנו ומבני בנינו‪.‬‬

‫פני הדור‬ ‫כפני הכלב‬ ‫בעקבות המשיח החוצפא‬ ‫תגאה והיוקר יאמיר‬ ‫הגפן תתן פריה והיין ביוקר‬ ‫והמלכות תהפך למינות ואין‬ ‫תוכחה בית ועד יהיה לזנות‬ ‫והגליל יחרב והגבלן ישום‬ ‫ואנשי הגבול יסובבו מעיר‬ ‫לעיר ולא יחוננו וחכמת‬ ‫סופרים תסרח ויראי חטא‬ ‫ימאסו והאמת תהא נעדרת‬ ‫נערים פני זקנים ילבינו‬ ‫זקנים יעמדו מפני קטנים‬ ‫בן מנוול אב בת קמה באמה‬ ‫כלה בחמותה אויבי איש‬ ‫אנשי ביתו פני הדור כפני‬ ‫הכלב הבן אינו מתבייש‬ ‫מאביו ועל מי יש לנו להשען‬ ‫על אבינו שבשמים‬ ‫(משנה סוטה ט‪ ,‬טו)‬

‫עזות וחוצפה הם שני מאפייניהם של כלבים‪ ,‬בעיקר כלבים משוטטים‪,‬‬ ‫והם הם מאפייניו של הדור מבשר הגאולה‪.‬‬ ‫הקדימון העגום לבניית עולם מתוקן הנו התמוטטות סדרי העולם‬ ‫הקיים‪ .‬הסופרים פושטים רגל מוסרית‪ ,‬יראי החטא ובעלי המוסר‬ ‫מוצבים בתחתית הסולם החברתי‪ .‬אין כבוד למבוגרים והתחושה‬ ‫השלטת הנה כי העולם שייך לצעירים בעוד הקשישים אינם אלא‬ ‫גיבנת ונטל תקציבי על דור ההמשך‪ .‬ההררכיה המשפחתית ובעקבותיה‬ ‫התא המשפחתי כולו מתפוררים ובמקום שיהוו מקום בטוח יציב‬ ‫ומגונן הם הופכים לאיום קיומי מתמיד‪ .‬אבדה הבושה וכל חטא ועיוות‬ ‫מתבצעים בכל פורום ולעין כל‪.‬‬ ‫התמוטטות רב מערכתית זו מוגדרת במשנה בארבע מילים המכילות‬ ‫את כל השבר והתסכול גם יחד – פני הדור כפני הכלב‪.‬‬ ‫כך הופך הכלב למבשר הכאוס החברתי ‪ -‬מחד‪ ,‬אולם סמן הגאולה‪,‬‬ ‫עקבות המשיח וצמיחת המערכת החברתית החדשה והמתוקנת ‪-‬‬ ‫מאידך‪.‬‬

‫‪ | 173-172‬בלכ‬

‫תרגיל‬ ‫עוקץ כלבי‬ ‫לַ ּ ֶפ ַתח ַח ּ ָטאת ר ֵֹבץ‬ ‫(בראשית ד‪ ,‬ז)‬ ‫אמר רבי תנחום בר מריון‪:‬‬ ‫יש כלבים ברומי שיודעים‬ ‫לפתות הולך ויושב לפני‬ ‫מאפיה ועושה עצמו מתנמנם‬ ‫ואף בעל המאפיה מתנמנם‬ ‫והוא (הכלב) שומט ככר לחם‬ ‫התחתונה (בערימה) על הארץ‬ ‫ועד שבעל החנות חוזר ואוסף‬ ‫אותן מרוויח (הכלב) ככר אחת‬ ‫ומסתלק עמה‬ ‫(בראשית רבה כב‪ ,‬ו)‬

‫את יצר הרע הרובץ לפתחו של האדם ומצפה לנפילתו מתאר המדרש‬ ‫כאחד הכלבים המצויים ברומי‪ .‬כלבי רומא‪ ,‬ואולי אף הרומאים עצמם‪,‬‬ ‫מתוחכמים הם ומלמדים בתחכומם את דרכי התנהלותו של יצר הרע‬ ‫האורב לפתחו של כל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫הכלב ברומי נוקט בטקטיקת ההרדמה‪ :‬רובץ הוא בפתח החנות‬ ‫ומתחזה כמנמנם‪ .‬החנווני שאינו מרגיש מאויים מהכלב המנומנם מוריד‬ ‫אף הוא מדריכותו‪ ,‬מתיישב על שרפרף בפתח החנות‪ ,‬מתמתח אל‬ ‫מול השמש הרומאית המלטפת עד שחוטפתו תנומה‪ .‬בדיוק לרגע זה‬ ‫ממתין הכלב‪ .‬הוא מתגנב לחנות הופך את ערימת ככרות הלחם ועד‬ ‫שהחנווני המבועת מתרוצץ לאוספן נוטל הכלב ככר אחת מן הרצפה‬ ‫ומסתלק מחוייך לדרכו‪.‬‬ ‫כך דרכו של יצר הרע‪ ,‬מבהיר רבי תנחום בר מריון‪ :‬מרדים אותנו‪ ,‬גורם‬ ‫לכולנו להסיר את מנגנוני ההגנה ולכבות את מערכות ההתראה ואז‬ ‫מכה‪ ,‬מבלגן את חיינו ומשתלט על חלק מהם‪.‬‬ ‫כשיהודי רואה כלב מנמנם נזכר הוא בכלבי רומי ובדברי רבי תנחום‬ ‫ומחפש את הכלב המתנמנם למראית עין באישיותו פנימה‪.‬‬

‫במהלכו נסים הלוחמים והפליטים היהודים ומסתתרים‬ ‫במערות ומנהרות‪ ,‬טבעיות וחצובות‪ ,‬בשפלת ובמדבר‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫משלו של אפלטון ‘המערה’ הנו נכס צאן ברזל בתרבות‬ ‫האנושית‪ .‬המשל מתאר קבוצת אסירים הכבולה‬ ‫בשלשלאות בתוך מערה וקולטת את העולם שבחוץ‬ ‫דרך צללים עמומים הנופלים על קיר המערה‪ .‬במאמצים‬ ‫עילאיים מצליח אחד מהם להינתק מכבליו‪ ,‬לצאת החוצה‬ ‫ולפגוש העולם כפי שהוא באמת על אנשיו‪ ,‬עציו‪ ,‬פרחיו‪,‬‬ ‫כוכביו וציפוריו‪ .‬האסיר מחליט לחזור למערה‪ ,‬על מנת‬ ‫לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ‬ ‫ולשחררם‪ .‬אך כאשר הוא חוזר למערה‪ ,‬שוב אינו יכול‬ ‫לראות דבר‪ ,‬משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן‬ ‫יכולות לראות בחשכה‪ ,‬והאסירים האחרים לועגים לו‬ ‫וטוענים שהוא התעוור‪ .‬הוא מנסה להסביר להם על העולם‬ ‫שבחוץ‪ ,‬אך הם מבטלים את דבריו בזלזול‪ .‬האסיר שיצא‬ ‫לאור עומד על דעתו‪ ,‬ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו‬ ‫הכבולים‪ ,‬אך הם מחליטים שאם מישהו ינסה לשחרר‬ ‫אותם מכבליהם ולהוציא אותם מהמערה‪ ,‬הם ירצחו אותו‬ ‫כדי לא להתעוור בעצמם (המדינה פתיחת פרק ז)‬

‫מערה‬ ‫רוב המערות בארץ ובעולם נוצרו עקב תהליכים‬ ‫קארסטיים‪ - ‬המסת‪ ‬סלעים רכים‪ ,‬כאבן גיר‪ ‬וקירטון על‬ ‫ידי גשמים‪ ‬ונחלים‪ .‬תהליך כזה יוצר אחת מתופעות הטבע‬ ‫היפות ביותר ‪ -‬מערות נטיפים‪.‬‬ ‫המערה הנה מבודדת ממזג האוויר שבחוץ‪ ,‬שומרת על‬ ‫טמפרטורה יציבה ומגנה מפני רוח‪ ,‬גשם ושמש‪ ,‬ולפיכך‬ ‫לאורך כל ימי ההיסטוריה האנושית שימשו מערות ומנהרות‬ ‫למקום מילוט והסתתרות עד יעבור זעם‪ ,‬בין אם בימי‬ ‫שמואל הנביא‪“ :‬וַ ָּת ָעז יַ ד ִמ ְדיָ ן ַעל יִ ְ ׂש ָר ֵאל ִמ ְּפנֵ י ִמ ְדיָ ן ָע ׂש ּו‬ ‫לָ ֶהם ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂש ָר ֵאל ֶאת ַה ִּמנְ ָהרוֹ ת ֲא ׁ ֶשר ֶ ּב ָה ִרים וְ ֶאת ַה ְּמ ָערוֹ ת‬ ‫וְ ֶאת ַה ְּמ ָצדוֹ ת” (שופטים ו‪ ,‬ב) ובין אם במרד בר כוכבא‬

‫‪ | 177-176‬הרעמ‬

‫אנשי‬ ‫המערות‬ ‫וַ ַ ּי ַעל לוֹ ט ִמצּ וֹ ַער וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ָ ּב ָהר‬ ‫ו ׁ ְּש ֵּתי ְבנ ָֹתיו ִע ּמוֹ ִּכי יָ ֵרא לָ ׁ ֶש ֶבת‬ ‫ְ ּבצוֹ ַער‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ַ ּב ְּמ ָע ָרה הוּא ו ׁ ְּש ֵּתי ְבנ ָֹתיו‪:‬‬ ‫ֹאמר ַה ְ ּבכִ ָירה ֶאל ַה ְ ּצ ִע ָירה‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫ָא ִבינ ּו זָ ֵקן וְ ִא ׁיש ֵאין ָ ּב ָא ֶרץ לָ בוֹ א‬ ‫ָעלֵ ינ ּו ְּכ ֶד ֶר ְך ָּכל ָה ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫לְ כָ ה נַ ׁ ְש ֶקה ֶאת ָא ִבינ ּו יַ יִ ן‬ ‫וְ נִ ׁ ְש ְּכ ָבה ִע ּמוֹ וּנְ ַח ֶ ּיה ֵמ ָא ִבינ ּו‬ ‫זָ ַרע‪:‬‬ ‫(בראשית יט‪ ,‬ל – לא)‬

‫אנשים המסתגרים בתוך מערה נוטים לחשוב שכל העולם תלוי בהם‬ ‫וניצב על כתפיהם‪ .‬ניתוקם של אנשי המערות מן העולם משריש‬ ‫בקרבם את ההכרה כי בחוץ אין כלום ועתידו של העולם מוטל על‬ ‫כתפיהם בלבד‪ .‬כך חושבות בנות לוט‪ ,‬מתארות הן לעצמן כי העולם‬ ‫כולו חרב והן‪ ,‬כמו משפחת נח בזמנה‪ ,‬גרעינו של העולם החדש‪.‬‬ ‫אחריות עצומה זו מביאה אותן לחמור שבמעשים‪ ,‬לעקומה שבסטיות‬ ‫ולהמשכה של מורשת סדום‪ .‬לו רק היו מעזות בנות לוט לצאת לסיבוב‬ ‫קצר מחוץ למערה הייתה נמנעת הבושה מהן ומזרען ולא היה אביהם‬ ‫נאלץ לשאת את אות הקין של אבי נכדיו‪ .‬מערות הן אמנם מקום מוגן‬ ‫אך לא פחות מסוכן‪.‬‬

‫מנהיגות‬ ‫באפלה‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ֶאל ִ ּג ְדרוֹ ת ַהצּ ֹאן ַעל‬ ‫ַהדֶּ ֶר ְך וְ ׁ ָשם ְמ ָע ָרה‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ׁ ָשאוּל לְ ָה ֵס ְך ֶאת ַרגְ לָ יו‬ ‫וְ ָדוִ ד וַ ֲאנָ ׁ ָשיו ְ ּביַ ְר ְּכ ֵתי ַה ְּמ ָע ָרה‬ ‫י ׁ ְֹש ִבים‪:‬‬ ‫ֹאמר ּו ַאנְ ׁ ֵשי ָדוִ ד ֵאלָ יו ִה ֵ ּנה‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫ַה ּיוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ָא ַמר ה’ ֵאלֶ ָיך‬ ‫ִה ֵ ּנה ָאנֹכִ י נ ֵֹתן ֶאת אֹיִ ְב ָך‬ ‫ְ ּביָ ֶד ָך וְ ָעשִׂ ָית לּ וֹ ַּכ ֲא ׁ ֶשר יִ ַטב‬ ‫ֹאמר לַ ֲאנָ ׁ ָשיו‬ ‫ְ ּב ֵעינֶ ָיך‪...‬וַ ּי ֶ‬ ‫ָחלִ ילָ ה ִּלי ֵמה’ ִאם ֶא ֱעשֶׂ ה‬ ‫ֶאת ַהדָּ ָבר ַה ֶ ּזה לַ אדֹנִ י לִ ְמ ׁ ִש ַיח‬ ‫ה’ לִ ׁ ְשל ַֹח יָ ִדי בּ וֹ ִּכי ְמ ׁ ִש ַיח‬ ‫ה’ הוּא‪:‬‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּסע דָּ וִ ד ֶאת ֲאנָ ׁ ָשיו‬ ‫ַ ּבדְּ ָב ִרים וְ לֹא נְ ָתנָ ם לָ קוּם ֶאל‬ ‫ׁ ָשאוּל וְ ׁ ָשאוּל ָקם ֵמ ַה ְּמ ָע ָרה‬ ‫וַ ֵ ּילֶ ְך ַ ּבדָּ ֶר ְך‪:‬‬ ‫(שמואל א כד‪ ,‬ג – ז)‬

‫מאז מפגשם המפתיע של דוד ושאול במערה הפכו המערות בתודעתנו‬ ‫לכתת מנהיגות מעוררת השראה‪ .‬דוד ואנשיו שוכבים חמושים במעבה‬ ‫המערה במצוקי עין גדי ולפתע נכנס רודפם‪ ,‬שאול המלך‪ ,‬ללא‬ ‫מאבטחים‪ ,‬מסיר את נשקו ומתפנה ללא מודעות כי “אויביו” נמצאים‬ ‫מטר ממנו ומכוונים אל גבו‪ .‬עכשיו מגיע מבחן המנהיגות של דוד כיצד‬ ‫יעמוד בלחץ אנשיו הרואים בסיטואציה דרישה אלוקית לחיסול שאול‪,‬‬ ‫הפסקת חודשי מנוסתם המפרכים והעברת הכתר לדוד מפקדם‪ .‬אולם‬ ‫דוד‪ ,‬עושה את הבלתי אפשרי‪ ,‬באפלת המערה‪ ,‬בלחישות נחרצות וחד‬ ‫משמעיות מבהיר כי איש אינו קם‪ ,‬שולף או נוגע בשאול משיח ה’‪.‬‬ ‫הדחת שאול נתונה אך ורק בידי מי שמינהו ‪ -‬הקב”ה‪‘ .‬רות סוף!’ וכולם‬ ‫מתאבנים במקומם‪.‬‬ ‫מני אז ועד היום מערה הנה תזכורת למנהיגות שאינה מיישרת קו עם‬ ‫דעת הקהל אלא מנתבת אותה‪.‬‬

‫‪ | 179-178‬הרעמ‬

‫שטינקרים‬ ‫החוצה‬ ‫רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין‬ ‫בשם רבי לוי אמרו מצינו תינוקות‬ ‫בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא‬ ‫היו יודעין לדרוש את התורה מ”ט‬ ‫פנים טמא ומ”ט פנים טהור‪ ...‬אחר כל‬ ‫השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין?!‬ ‫אלא על ידי שהיו בהם דלטורין‬ ‫(מלשינים) היו נופלין‪ ...‬אבל דורו של‬ ‫אחאב כולן עובדי עבודת כוכבים היו‬ ‫ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו‬ ‫יוצאין למלחמה ונוצחין הוא שעובדיה‬ ‫אמר לאליהו – “הלא הוגד לאדוני‬ ‫את אשר עשיתי‪ ...‬ואחביא מנביאי ה’‬ ‫מאה איש‪ ...‬במערה ואכלכלם לחם‬ ‫ומים” ואליהו מכריז בהר הכרמל‬ ‫ואומר – “אני נותרתי נביא לה’ לבדי”‬ ‫וכל העם יודעים ואינם מפרסמים‬ ‫למלך‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה כו‪ ,‬ב)‬

‫איך ייתכן שדור שטוף תורה‪ ,‬כדורו של דוד יוצא לקרבות וניגף‬ ‫בפני אויביו ודווקא דורו להוט העבודה זרה של אחאב יוצא‬ ‫לקרבות מול ארם ומנצח?! תמה המדרש‪.‬‬ ‫נראה ששורש ההצלחה אינו נמצא בבית המדרש‪ .‬שורש‬ ‫הניצחונות במלחמה מצוי בשדה הלכידות‪ ,‬הערבות והפרגון‬ ‫הלאומי‪ .‬זהו צינור ההזנה האמתי המתדלק את מסירות הנפש‬ ‫למען האח‪ ,‬החבר והשכן והוא המשכנע את הקב”ה לבוא וללחום‬ ‫איתנו את מלחמותינו‪.‬‬ ‫דור תלמידי החכמים של ימי דוד הלשין לשאול על כל צעד‬ ‫מצעדי דוד הנס על נפשו‪ .‬דור מלשינים שכזה אינו יכול לנצח‬ ‫בקרב גם אם מלאה כרסו בש”ס ובפוסקים‪ .‬דורו של אחאב ידע‬ ‫כולו כי עובדיה‪‘ ,‬מנכ”ל בית המלך’‪ ,‬מחביא מאה נביאים בשתי‬ ‫מערות‪ ,‬מבצע שכזה הדורש הספקה מתמדת של מזון ומים אינו‬ ‫נעלם מעין איש ועוד בימי בצורת ורעב‪ ,‬ולמרות זאת אין פוצה‬ ‫פה ומעביר מידע לשלטון האימה של איזבל ואחאב בעלה‪ .‬עד‬ ‫כדי כך בטוח אליהו בקשר השתיקה שהנו יכול להתריס בפני‬

‫>> אחאב על הר הכרמל “אני נותרתי נביא לה’ לבדי” ולהיות‬ ‫בטוח שאף אחד בקהל לא יגחך‪ ,‬יתקן‪ ,‬יעיר ויסגיר את‬ ‫המסתתרים‪.‬‬ ‫מבחינתנו‪ ,‬כל מערה בארץ הנה גל עד למערת עובדיה ובכל‬ ‫מערה נקראים אנו לחזק את הערבות‪ ,‬האהבה וההתנזרות‬ ‫מלשון הרע‪.‬‬

‫‪ | 181-180‬הרעמ‬

‫מערת‬ ‫החינוך מחדש‬ ‫נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר‪ :‬כל מה שתקנו ‪ -‬לא תקנו‬ ‫אלא לצורך עצמן‪,‬‬ ‫תקנו שווקין ‪ -‬להושיב בהן זונות‪ ,‬מרחצאות ‪ -‬לעדן בהן עצמן‪,‬‬ ‫גשרים ‪ -‬ליטול מהן מכס‪.‬‬ ‫הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם‪ ,‬ונשמעו למלכות‪...‬‬ ‫הלכו ישבו במערה‪ ,‬נעשנ נס ונבראו להם חרוב ומעיין מים‪...‬‬ ‫ישבו שתים עשרה שנים במערה בא אליהו (הנביא) וניצב‬ ‫בפתח המערה‪ .‬אמר‪ :‬מי יודיע לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה‬ ‫גזירתו? יצאו‪ .‬ראו איש שחורש וזורע‪ .‬אמר‪ :‬מניחין חיי עולם‬ ‫ועוסקין בחיי שעה?!‬ ‫כל מקום שנותנין עיניהן ‪ -‬מיד נשרף‪.‬‬ ‫יצתה בת קול ואמרה להם‪ :‬להחריב עולמי יצאתם? חיזרו‬ ‫למערתכם! חזרו הלכו‪ .‬ישבו (במערה) שנים עשר חודשי‬ ‫שנה‪ ...‬יצתה בת קול ואמרה‪ :‬צאו ממערתכם! יצאו‪...‬‬ ‫שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו‪ ,‬הכניסו לבית‬ ‫המרחץ‪ ...‬אמר (רשב”י)‪ :‬הואיל והתרחש נס – אלך ואתקן‬ ‫משהוא שכתוב – “ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ ...‬ויחן את פני‬ ‫העיר” אמר רב‪ :‬מטבע תיקן להם‪ ,‬ושמואל אמר‪ :‬שווקים תיקן‬ ‫להם‪...‬‬ ‫(בבלי שבת לג‪):‬‬

‫תהליך מופלא עובר רבי שמעון במערה‬ ‫שאליה נאלץ לברוח‪ .‬פרסום עמדתו‬ ‫כלפי מפעלם של הרומאים בארץ והמניע‬ ‫הנסתר שמאחוריו ממיט על ראשו עונש‬ ‫מוות‪ .‬שווקים הקימו למיסוד הזנות‪,‬‬ ‫מרחצאות לפינוק גופם וגשרים לנטילת‬ ‫מכסים ומילוי קופת האימפריה‪ ,‬מבהיר‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬וכשהכוונה עקומה התוצאות‬ ‫איומות‪ ,‬הוא קובע‪ .‬אחרי הוצאת גזר דין‬ ‫המוות לא נותר לרבי שמעון מוצא אלא‬ ‫לברוח עם אלעזר בנו למערה ללימוד‬ ‫תורה מנותק‪ ,‬פלאי ועטור נסי חרוב ומעיין‬ ‫למשך שתים עשרה שנים‪.‬‬ ‫יציאת אדם מהסתגרות רבת שנים שכזו‪,‬‬ ‫אינה פשוטה‪ .‬מתברר שתורת רבי שמעון‬ ‫אינה רלוונטית לעולם שהתנתק ממנו‬

‫>> ואליו חזר וממיטה היא מוות‪ ,‬הרס וחורבן בכל פינה‪ .‬רק לאחר‬ ‫תקופת צינון‪ ,‬הסתגלות והתאמות בת י”ב חודש מסוגל רבי‬ ‫שמעון לצאת מבלי למצמץ ולהסתמא מן האור שבחוץ‪.‬‬ ‫עתה לאחר י”ב חודשי התעמקות וי”ב חודשי הסתגלות‬ ‫חוזר רבי שמעון אל העולם ומשנה את דעותיו משורשן‪ .‬אנו‬ ‫מוצאים אותו משתמש לרפואתו בבית המרחץ שנועד לפינוק‬ ‫הרומאים ואותו גינה‪ .‬רבי שמעון מאמץ את דרכי יעקב אבינו‪,‬‬ ‫המפתח שווקים ומטבעות בעיר שכם שלפתחה חנה‪ ,‬אותם‬ ‫שווקים שהשמיץ רבי שמעון כמעוזי זנות ואותם המטבעות‬ ‫הניתנים בתחנות המיסוי שבגשרים‪.‬‬ ‫מתברר שרבי שמעון שיצא מן המערה רבי שמעון אחר הוא‬ ‫מזה שנכנס אליה וכי הסתגרות במערה מאפשרת לרדת‬ ‫לשרשי הבנת המציאות שבחוץ גם אם מבודדת היא ומחייבת‬ ‫יציאה מודרגת‪.‬‬

‫‪ | 183-182‬הרעמ‬

‫זהירות‬ ‫היסטריה‬ ‫“לא יצא איש בסנדל המסומר‬ ‫(בשבת)” מה הטעם?‬ ‫אמר שמואל‪ :‬שלפי השמד‬ ‫(סיומות מרד בר כוכבא) היו‪,‬‬ ‫והיו נחבאין במערה‪,‬‬ ‫ואמרו‪ :‬הנכנס ‪ -‬יכנס‪ ,‬והיוצא‬ ‫ אל יצא‪ .‬נהפך סנדלו של‬‫אחד מהן‪ ,‬סבורין הם‪ :‬אחד מהן‬ ‫יצא‪ ,‬וראוהו אויבים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫באין עליהן‪ ,‬דחקו זה בזה והרגו‬ ‫זה את זה יותר ממה שהרגו‬ ‫בהן אויבים‪.‬‬ ‫רבי אילעאי בן אלעזר אומר‪:‬‬ ‫במערה היו יושבין‪,‬‬ ‫ושמעו קול מעל גבי המערה‪.‬‬ ‫כסבורין היו שבאו עליהם‬ ‫אויבים‪ ,‬דחקו זה בזה והרגו זה‬ ‫את זה יותר ממה שהרגו בהן‬ ‫אויבים‪.‬‬ ‫(בבלי שבת ס‪).‬‬

‫אין אנו זוכרים במדויק את שורשו של איסור הצעידה בסנדלים מסומרי‬ ‫סוליות בשבת‪ ,‬אולם זוכרים אנו בוודאות כי מערה‪ ,‬סנדל מסומר‪ ,‬היסטריה‬ ‫מוטעית וטבח מיותר הנם המוטיבים המרכזיים באירוע הטראגי‪.‬‬ ‫שאריות חיילי בר כוכבא ומשפחותיהם מסתתרים במערות מבודדות‬ ‫במדבר יהודה‪ ,‬מתפללים הם לה’ לאי הגעתם של הלגיונות הרומים‪ .‬טעות‬ ‫בנעילת סנדל מסומר מותירה בפתח המערה עקבות מפתיעים‪ ,‬או שמא‬ ‫היו אלה קולות דמיוניים של סנדלי הצבא הרומי הגורמים לבהלה אדירה‪,‬‬ ‫ניסיונות בריחה והידחקות בפתחי המערה ולבסוף הטרגדיה של רמיסת‬ ‫איש בידי אחיו‪.‬‬ ‫מני אז לא צעדו יהודים בסנדלים מסומרים בשבת כדי להזכיר לכולם את‬ ‫מחירן העקוב מדם של היסטריות‪ ,‬את חרדתם הקיומית והמסוכנת של‬ ‫המסתגרים במערות ואת העובדה כי הלחץ‪ ,‬הפחד והדמיונות מזיקים לעם‬ ‫ולאדם הרבה יותר מאשר אויביו האמתיים האנושיים והטבעיים‪.‬‬ ‫רק ביקור במערה יכול להצית בקרבנו את חווית הקלסטרופוביה‪ ,‬עמעום‬ ‫הקולות ופעילות היתר של בלוטת הדמיון והלחץ בה ניחנו כולנו‪ .‬נדע‬ ‫וניזהר‪.‬‬

‫נחשים הם ‘בעלי דם קר’ כשאר הזוחלים‪ ,‬ולכן בחורף‬ ‫ובבקרים הנם כבדים‪ ,‬מסורבלים ומוגבלי תנועה‪.‬‬ ‫הנחשים הנם אוכלי בשר ומעכלים את מזונם לאט‪ ,‬ולכן גם‬ ‫אוכלים לעתים רחוקות יחסית‪.‬‬ ‫לנחשים אין ִשני לעיסה ולכן עליהם לבלוע את הטרף‬ ‫בשלמותו‪ .‬כדי להתגבר על מכשול זה הם פורקים את‬ ‫לסתותיהם‪ ‬ומאפשרים למזון גדול להיכנס‪ .‬לאחר הכנסת‬ ‫המזון לגופם‪ ,‬מערך שרירים מפותח מוחץ את הטרף ובכך‬ ‫מחליף את שיני הלעיסה‪.‬‬ ‫הנחשים הארסיים מכישים באמצעות דחיסת הארס‬ ‫משיניהם החלולות לתוך בשר הטרף‪ .‬הארס משתק את‬ ‫המערכת העצבית ועלול להביא לשיתוק המותקף ואף‬ ‫למותו‪ ,‬בהתאם לכמות הארס‪ ,‬עוצמתו וגודל גופו של‬ ‫הטרף‪.‬‬ ‫פיתוי חוה לאכילה מעץ הדעת בגן העדן יצר מערכת‬ ‫‘יחסי ציבור’ איומה לנחשים ופתח עידן איבה ומלחמת‬ ‫חורמה בין נחשים לבין האנושות הרואה בנחש חיה רעה‪,‬‬ ‫ארסית‪ ,‬חלקלקה‪ ,‬מסוכנת וערמומית‪.‬‬ ‫משה רבנו יצר במדבר את נחש הנחושת שכל הנשוך‬ ‫התבונן בו וחי‪ .‬המעשה הפך את הנחש לסמל הרופאים‪,‬‬ ‫הרפואה ובתי המרקחת בעולם כולו‪.‬‬ ‫יחידות צבא ומערכות נשק רבות נקראות בשמות נחשים‬ ‫ומתיימרות להיות מהירות‪ ,‬חמקמקות‪ ,‬מפתיעות וקטלניות‬ ‫כדוגמת הצפע‪ ,‬האפעה‪ ,‬הפתן‪ ,‬השרף והפיתון‪.‬‬

‫ידועים כ‪ 2,300-‬מיני נחשים המחולקים ל‪ 15-‬משפחות‪.‬‬ ‫הנחשים מכוסים במעטה קשקשים שאותו הם משילים‬ ‫מספר פעמים בתקופת חייהם עם התארכות גופם‪ .‬העור‬ ‫הישן נקרא “נֶ ֶׁשל” ונותר כרוך סביב קוצים ואבנים‪.‬‬ ‫הנחש זוחל על גחונו באמצעות מערכת שרירים חזקה ועד‬ ‫‪ 400‬חוליות‪.‬‬ ‫שמיעתם וראיתם של הנחשים הנה עמומה אולם הם ניחנו‬ ‫בחוש ריח‪ ‬מפותח ביותר‪.‬‬ ‫הנחש מוציא את לשונו‪ ,‬אוסף את מולקולות‪ ‬הריח ומעבירם‬ ‫בחכּ ו העליון‪ ,‬המשדר את אותות‬ ‫ל’איבר יעקובסון’ הנמצא ִ‬ ‫הריח למוח‪.‬‬

‫נחש‬

‫‪ | 187-186‬שחנ‬

‫אם כל‬ ‫המלחמות‬ ‫ֹאמר ה’ ֱאל ִֹהים ֶאל ַה ָ ּנ ָח ׁש‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ִּכי ָעשִׂ ָית ּזֹאת ָארוּר ַא ָּתה ִמ ָּכל‬ ‫ַה ְ ּב ֵה ָמה ו ִּמכּ ֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָׂש ֶדה‬ ‫ַעל ְ ּגחֹנְ ָך ֵתלֵ ְך וְ ָע ָפר ּתֹאכַ ל ָּכל‬ ‫יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָיך‪:‬‬ ‫וְ ֵא ָיבה ָא ׁ ִשית ֵ ּבינְ ָך ו ֵּבין ָה ִא ּׁ ָשה‬ ‫ו ֵּבין זַ ְר ֲע ָך ו ֵּבין זַ ְר ָע ּה‬ ‫ֹאש וְ ַא ָּתה ְּת ׁשו ֶּפ ּנ ּו‬ ‫הוּא יְ ׁשו ְּפ ָך ר ׁ‬ ‫ָע ֵקב‪:‬‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יד טו)‬

‫התורה מלמדת אותנו כי הנחש מייצג את מקור צרות כולנו‪ .‬בו נתלית‬ ‫אשמת גירושנו מגן העדן‪ ,‬הוא אבי אבות הפיתוי‪ ,‬החטא‪ ,‬הנתק בין‬ ‫האדם לעצמו‪ ,‬לבת זוגו ולאלוהיו‪ .‬בגללו גורשנו מגן העדן ההרמוני‬ ‫שיועד עבורנו‪ .‬בעטיו מתרוצצים אנו אחר פרנסה‪ ,‬האדמה אינה‬ ‫מפרגנת לנו‪ ,‬בצער יולדים ומגדלים אנו את ילדינו‪ ,‬מתכסים בבגדינו‬ ‫ובושים בעצמנו‪.‬‬ ‫יש הרואים בנחש מסיפור גן העדן ביטוי ליצר הרע המנהל מלחמה‬ ‫עם המין האנושי משחר בריאתו‪ ,‬הוא המנסה להכישנו בעקב – בנמוך‬ ‫שבאיברנו ואנו מחפשים את הדרך לרוצץ את גולגלתו ולהתפטר‬ ‫מנוכחותו והשלכותיה הקטלניות‪ .‬במלחמה כמו במלחמה‪.‬‬

‫חוק‬ ‫כלים שלובים‬ ‫וְ יָ ָצא ח ֶֹטר ִמ ֵ ּגזַ ע יִ ׁ ָשי וְ נֵ ֶצר‬ ‫ִמ ּׁ ָש ָר ׁ ָשיו יִ ְפ ֶרה‪...:‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ֶצ ֶדק ֵאזוֹ ר ָמ ְתנָ יו‬ ‫וְ ָה ֱאמוּנָ ה ֵאזוֹ ר ֲחלָ ָציו‪:‬‬ ‫וְ גָ ר זְ ֵאב ִעם ֶּכ ֶבשׂ וְ נָ ֵמר ִעם‬ ‫ְ ּג ִדי יִ ְר ָ ּבץ‪ ...‬וְ ַא ְריֵ ה ַּכ ָ ּב ָקר‬ ‫יֹאכַ ל ֶּת ֶבן‪:‬‬ ‫וְ ׁ ִש ֲע ׁ ַשע יוֹ נֵ ק ַעל ֻחר ּ ָפ ֶתן‬ ‫וְ ַעל ְמאו ַּרת ִצ ְפעוֹ נִ י ָ ּגמוּל יָ דוֹ‬ ‫ָה ָדה‪:‬‬ ‫לֹא יָ ֵרע ּו וְ לֹא יַ ׁ ְש ִחית ּו ְ ּבכָ ל‬ ‫ַהר ָק ְד ׁ ִשי‬ ‫ִּכי ָמלְ ָאה ָה ָא ֶרץ דֵּ ָעה ֶאת ה’‬ ‫ַּכ ַּמיִ ם לַ ָ ּים ְמכַ ִּסים‪:‬‬ ‫(ישעיהו יא‪ ,‬א‪-‬ט)‬

‫אל דאגה‪ ,‬מרגיע אותנו ישעיהו הנביא‪ ,‬עוד נשוב לגן העדן שממנו‬ ‫גורשנו שכן חוק הכלים השלובים פועל גם בעולם הרוח והמקום ממנו‬ ‫נפלת הוא המקום אליו תשוב בסופו של יום‪.‬‬ ‫עוד יעמוד להם משיח לישראל מצאצאי בית דוד‪ ,‬מנהיג נושא דגל‬ ‫הצדק האמונה והמשפט‪ .‬הוא המנהיג שיתקן את ההרמוניה בעם‬ ‫ישראל ומשם קצרה הדרך להשבת ההרמוניה בבריאה כולה וכמו בגן‬ ‫העדן טרום עידן הטורפים והנטרפים‪ :‬זאב גר עם כבש‪ ,‬גדי עם נמר‪,‬‬ ‫עגלים ודובונים רועים יחדיו והאריה‪ ,‬מלך הטורפים ניזון מלחמניות עם‬ ‫נקניקיות צמחוניות‪.‬‬ ‫אך הגבוהה שבפסגות הנה השבת השלום בין בני האדם לנחשים‬ ‫כשתינוקות משחקים בנחשים שהיו בעבר ארסיים– פתן וצפעוני ‪ -‬על‬ ‫בסיס יומיומי‪ .‬אשרי עין ראתה כל אלה‪.‬‬

‫‪ | 189-188‬שחנ‬

‫אין שכל‬ ‫אין דאגות‬ ‫“וְ ַה ָ ּנ ָח ׁש ָהיָ ה ָערוּם ִמכּ ֹל ַח ַ ּית ַה ּ ָׂש ֶדה‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָעשָׂ ה ה’ ֱאל ִֹהים”‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬א)‬ ‫כתוב – “כי ברב חכמה רב כעס‬ ‫ויוסיף דעת יוסיף מכאוב” (קהלת א‪,‬‬ ‫יח)‪ ,‬על ידי שאדם מרבה עליו חכמה‬ ‫הוא מרבה עליו כעס‪,‬‬ ‫ועל ידי שהוא מוסיף דעת הוא‬ ‫מוסיף עליו מכאוב‪,‬‬ ‫אמר שלמה על ידי שהרביתי עלי‬ ‫חכמה הרביתי עלי כעס‪,‬‬ ‫ועל ידי שהוספתי עלי דעת הוספתי‬ ‫עלי מכאוב‪,‬‬ ‫שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא‬ ‫צינה עליו‪ ,‬כמה חככים באה עליו‪,‬‬ ‫והיכן הן יסורין מצויין‪ ,‬על בני אדם‪.‬‬ ‫(בראשית רבה יט‪ ,‬א)‬

‫המדרש שלפנינו עוסק בדור כשלנו הסוגד לשכל‪ ,‬ידע‪ ,‬ומנות‬ ‫משכל‪ .‬לא ראיתי‪ ,‬טוען המדרש‪ ,‬כי עודף שכל מביא בהכרח‬ ‫לחיים טובים‪ ,‬מוסריים שמחים או איכותיים יותר‪.‬‬ ‫עודף שכלו של הנחש בגן עדן הביא קללה לכל הבריאה‬ ‫ובראשה לנחש עצמו‪ .‬חכמה עלולה להוביל לערמומיות ולגלגל‬ ‫גירוש מגן עדן‪ ,‬מוות‪ ,‬זחילה על גחון ואכילת עפר על בסיס‬ ‫יומיומי‪.‬‬ ‫שלמה המלך‪ ,‬החכם באדם‪ ,‬אף הוא לא רווה נחת מחכמתו‪,‬‬ ‫לא מצא בה סיפוק והיא זו שהביאה לקריסתו‪ .‬חשב שלמה‬ ‫להתחכם ולהתעלם מאיסורי המלך הכתובים בתורה – ִהרבה לו‬ ‫נשים‪ ,‬הרבה סוסים והרבה כסף וזהב ובכך גזר את עתיד מלכותו‬ ‫לפילוג‪ ,‬היחלשות‪ ,‬מלחמות אחים וירידה מעל במת ההיסטוריה‬ ‫העולמית‪ .‬אולי קצת פחות שכל היה מיטיב עם שלמה‪ ,‬מלכנו‬ ‫הנערץ וממלכתו‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬קובע המדרש‪ ,‬קיים מתאם הפוך בין רמת אינטיליגנציה‬ ‫לתסבוכות ומחלות גוף ונפש שהרי פגעיו ומחלותיו של המין‬

‫>> האנושי רבות סבוכות ומורכבות הן ממחלותיהם ופגעיהם של‬ ‫בעלי החיים נחותי האינטיליגציה ודלי הידע‪.‬‬ ‫לסיכום – ראית נחש זוחל על גחונו‪ ,‬עצור שנייה וחשוב האם‬ ‫שכלו הנו בהכרח יתרון או שמא מתכון בטוח לתסבוכות‪ ,‬סבל‬ ‫ואובדן דרך‪.‬‬

‫‪ | 191-190‬שחנ‬

‫לשון הרע?!‬ ‫זה לא מדבר אלי‬ ‫אמר רבי שמואל בר נחמני‬ ‫אמרו לו לנחש‪:‬‬ ‫‪ ...‬למה אתה נושך באבר אחד‬ ‫וארסך מהלך בכל האיברים?‬ ‫אמר להם‪:‬‬ ‫ולי אתם אומרים ‘אין יתרון‬ ‫לבעל הלשון’‬ ‫שיושב ברומי והורג בסוריה‬ ‫בסוריה והורג ברומי‬ ‫(ויקרא רבה כו‪ ,‬ב)‬

‫התבוננות בנחש ובתוצאות הכשתו אמורים להזכיר לכולנו את עוצמת‬ ‫הלשון אשר בפינו‪ .‬הנחש מכיש את האדם בעקבו אולם השפעת ארסו‬ ‫מתפשטת על פני הגוף כולו ואת הנזקים וקריסת המערכות יחווה‬ ‫האדם בלבו ובמוחו הרחק מאזור ההכשה ופתח חדירת הארס‪.‬‬ ‫לשוננו ארוכת טווח היא פי כמה מארס הנחש‪ ,‬מזהיר המדרש‪ ,‬לשון‬ ‫הרע הנאמרת על אדם בתל אביב יכולה לגרום לביטול חוזה עמו‬ ‫בחיפה‪ ,‬שיחת רעים בסלון ניו יורקי עלולה להביא לפיטורים בלונדון‬ ‫בדיוק כפי שהלשנה ברומא עלולה הייתה להוביל לצליבתו של אדם‬ ‫בירושלים ורכילות דמשקאית לחיסול חשבונות אלכסנדרוני‪.‬‬ ‫במפגש עם נחש‪ ,‬מכל סוג ותת מין‪ ,‬מומלץ שניזכר בתוצאות לשון‬ ‫הרע אותה מכר הנחש לחוה בגן עדן‪ ,‬לשון הרע על בורא העולם‬ ‫ֹאמר‬ ‫החושש לכאורה מהתפקחות ברואיו וערעור על מעמדו – “וַ ּי ֶ‬ ‫ַה ָ ּנ ָח ׁש ֶאל ָה ִא ׁ ּ ָשה לֹא מוֹ ת ְּת ֻמתוּן‪ּ ִ :‬כי י ֵֹד ַע ֱאל ִֹהים ִ ּכי ְ ּביוֹ ם ֲאכָ לְ כֶ ם ִמ ֶּמ ּנ ּו‬ ‫וְ נִ פְ ְקח ּו ֵעינֵ יכֶ ם וִ ְהיִ ֶיתם ֵ ּכאל ִֹהים י ְֹד ֵעי טוֹ ב וָ ָרע” – ובתוצאותיה הרות‬ ‫האסון של שיחה זו לאנושות כולה‪.‬‬

‫על חטאים‬ ‫ומערכת חיסונית‬ ‫שנו חכמים‪:‬‬ ‫מעשה במקום אחד שהיה‬ ‫ערוד (נחש ארסי) והיה מזיק‬ ‫את הבריות‪,‬‬ ‫באו והודיעו לו לרבי חנינא‬ ‫בן דוסא‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬הראו לי את חורו!‬ ‫הראוהו את חורו‪,‬‬ ‫נתן עקבו על פי החור‪ ,‬יצא‬ ‫ונשכו ומת אותו ערוד‪.‬‬ ‫נטלו על כתפו והביאו לבית‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬ראו בני‪ ,‬אין ערוד‬ ‫ממית אלא החטא ממית‪.‬‬ ‫באותה שעה אמרו‪ :‬אוי לו‬ ‫לאדם שפגע בו ערוד‬ ‫ואוי לו לערוד שפגע בו רבי‬ ‫חנינא בן דוסא‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות לג‪).‬‬

‫מפגש קטלני בין נחש ארסי לאדם עלול להסתיים דווקא במות הנחש ‪-‬‬ ‫תלוי מי הוא האדם‪.‬‬ ‫רבי חנינא בן דוסא המגיע לבית המדרש כשנחש מת על כתפו מנצל‬ ‫את האירוע לשדרוג מוסרי של לומדי התורה‪ .‬לעולם אל תחפשו את‬ ‫האשמה בסביבה‪ ,‬מבהיר רבי חנינא‪ ,‬אלא טלו את מלא האחריות על‬ ‫כתפיכם‪.‬‬ ‫מחלות מתלבשות על אנשים בעלי מערכת חיסונית ירודה‪ ,‬בעלי חיים‬ ‫תוקפים אנשים המשדרים חולשה ואויבים מתנכלים לאומות המשדרות‬ ‫רפיסות ואובדן דרך‪.‬‬ ‫מי שעולמו הרוחני שלם‪ ,‬מידותיו מתוקנות‪ ,‬בטוח הוא בדרכו ובאורחות‬ ‫חייו ‪ -‬ייצא מנצח ממפגשים ומחלות שבהם אנשים אחרים היו מוצאים‬ ‫את מותם‪.‬‬

‫‪ | 193-192‬שחנ‬

‫נאבקים‬ ‫או זורמים?‬ ‫רבי ינאי היה יושב ודורש‬ ‫בפתח עירו‪,‬‬ ‫ראה נחש מרתיע ובא‪,‬‬ ‫והיה מרדפו מצד זה והיה חוזר‬ ‫מצד זה ועוד היה רודפו מצד‬ ‫זה וחוזר מצד זה‬ ‫אמר‪ :‬זה הולך לעשות‬ ‫שליחותו‪,‬‬ ‫מיד נפלה הברה בעיר‪ :‬פלוני בן‬ ‫פלוני נשכו נחש ומת‪.‬‬ ‫(בראשית רבה י‪ ,‬ז)‬

‫עד מתי מחוייב האדם להילחם במחלה‪ ,‬בתהליך הנראה לו כשלילי או‬ ‫בתופעה המאיימת‪ ,‬להבנתו‪ ,‬על הציבור‪ ,‬החברה והדור? האם מותר‬ ‫להרים ידיים ולומר ‘כנראה שכך צריך להיות’‪‘ ,‬נראה שזו כוונת הבורא’‪,‬‬ ‫‘אולי איני מצליח להבחין בטוב ובחיוב שבעניין’?‬ ‫מלחמת החורמה אותה מנהל רבי ינאי בנחש החודר לעיר מהווה מודל‬ ‫רוחני להתמודדויות ממין זה‪ .‬רבי ינאי מנסה להדוף את הנחש כדי‬ ‫להגן על בני עירו‪ ,‬אין הוא נכנע גם לאחר שהנחש דבק במשימתו‬ ‫וחוזר מצד שני אל שער העיר‪ .‬אולם לאחר שהנחש חוזר בשלישית‬ ‫מסיק רבי ינאי כי הוא מצדו עשה את שלו ונראה שיש כוונת מכוון באי‬ ‫יכולתו לגרש את הנחש‪ .‬ברגע זה מחליט רבי ינאי להרפות ממאבקו‬ ‫בהבינו כי נלחם הוא כנגד רצונו של הקב”ה המתברר‪ ,‬עם כל הטרגדיה‬ ‫שבדבר‪ ,‬כנטילת נשמתו של אדם‪.‬‬ ‫מזכיר לנו נחשו של רבי ינאי לשמור על ערנות ופתיחות מחשבתית‬ ‫האם הרע‪ ,‬המסוכן והשלילי בעניינו אכן מזוהה נכוחה והאם המאבק‬ ‫מולו אינו מאבק סרק המתנגד לרצון הבורא במקום לזרום איתו למרות‬ ‫הקושי והצער שבדבר‪.‬‬

‫מישוש‪ - ‬הן נוגעות במחושיהן זו בזו כדי להבחין בין בנות‬ ‫קן לפולשים‪ ,‬וכדי להפיץ מידע על מקור מזון‪ ‬חדש או על‬ ‫סכנה‪.‬‬ ‫בנוסף למחושים יש לנמלים גם זוג צבתות המשמשות‬ ‫אותן לאחיזת מזון וללחימה‪.‬‬ ‫הנמלה מתפתחת בגלגול מלא‪ :‬מביצה לזחל‪ ,‬הופכת‬ ‫לגולם‪ ‬ואחר כך לנמלה בוגרת‪.‬‬ ‫סוג התזונה שנותנים לזחלים הוא שיקבע אם הזחל‬ ‫יתפתח‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להיות מלכה או פועלת‪ ,‬ואיזה סוג‬ ‫של פועלת‪.‬‬ ‫נמלה הבוקעת מהגולם כפועלת‪ ,‬מתחילה שלב זה של‬ ‫חייה בטיפול במלכה ובזחלים‪ .‬לאחר מכן היא עוברת‬ ‫לעבוד בחפירה ועבודות אחרות הקשורות לתחזוקת‬ ‫הקן‪ .‬לאחר מכן היא עוברת לעבוד בהגנה ובחיפוש מזון‪.‬‬ ‫החלפת ה”מקצוע” נעשית במהירות רבה‪ .‬‬

‫ידועים כ‪ 12,000 -‬מיני נמלים כשאחד הסוגים הבולטים‬ ‫בארץ הנו ‘נמלת הקציר’‪.‬‬ ‫הנמלים נראות לרוב כשהן נעות בשיירות ארוכות על פני‬ ‫שבילים‪ ,‬נושאות‪ ‬זרעים‪ ‬לאגירה בקן‪ ‬הנמצא בתוך הקרקע‪.‬‬ ‫הקינים עשויים להגיע לעומק של ‪ 3‬מטרים ויותר ועשויים‬ ‫להכיל עשרות ק”ג של גרגרי תבואה‪.‬‬ ‫לנמלים גוף המורכב משלושה חלקים‪ :‬ראש‪ ,‬חזה ובטן‪.‬‬ ‫בראשן ישנו זוג מחושים‪ ‬המאפשר להן הרחה‪.‬‬

‫נמלה מסוגלת לשאת מזון הזהה למשקל גופה ומסוגלת‬ ‫לנווט את דרכה לקן ממרחק ‪ 200‬מ’‪ ,‬השקולים ל ‪ 60‬ק”מ‬ ‫לבן אנוש‪.‬‬

‫התקשורת בין חברי המושבה נעשית בעזרת פרומונים‬ ‫(חומרי הפרשה בעלי טעם וריח)‪.‬‬

‫בתרבויות רבות הנמלה הנה מופת לחריצות ולא לחינם‬ ‫העמידה אזופוס מול הצרצר הזמר הבטלן‪.‬‬

‫הנמלים מרבות לנקות את מחושיהן‪ ,‬מכיוון שכל גרגר‬ ‫לכלוך עליהם מפריע להן בהרחה‪.‬‬

‫נמלה‬

‫‪ | 197-196‬הלמנ‬

‫ראה דרכיה‬ ‫וחכם‬ ‫לֵ ְך ֶאל נְ ָמלָ ה ָע ֵצל ְר ֵאה ְד ָרכֶ ָיה‬ ‫וַ ֲחכָ ם‪:‬‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ֵאין לָ ּה ָק ִצין ׁש ֵֹטר ּומ ׁ ֵֹשל‪:‬‬ ‫ָּתכִ ין ַ ּב ַּקיִ ץ לַ ְח ָמ ּה ָאגְ ָרה ַב ָּק ִציר‬ ‫ַמ ֲאכָ לָ ּה‪:‬‬ ‫ַעד ָמ ַתי ָע ֵצל ִּת ׁ ְש ָּכב ָמ ַתי ָּתקוּם‬ ‫ִמ ּׁ ְשנָ ֶת ָך‪:‬‬ ‫ְמ ַעט ׁ ֵשנוֹ ת ְמ ַעט ְּתנוּמוֹ ת ְמ ַעט‬ ‫ִח ֻ ּבק יָ ַדיִ ם לִ ׁ ְש ָּכב‪:‬‬ ‫אש ָך ו ַּמ ְחס ְֹר ָך‬ ‫ו ָּבא כִ ְמ ַה ֵּל ְך ֵר ׁ ֶ‬ ‫ְּכ ִא ׁיש ָמגֵ ן‪:‬‬ ‫(משלי ו‪ ,‬ו‪-‬יא)‬

‫שלמה המלך רתם את הנמלה למלחמת החורמה נגד העצלות‪.‬‬ ‫התבוננות בקן הנמלים רוחש הפעילות בו אלפי נמלים פועלות‪ ,‬עמלות‬ ‫ונעות בתזזיתיות מהווה שיעור מוסר ו’שיחת התעוררות’ מן המעלה‬ ‫הראשונה‪ .‬דווקא בקיץ כשמזונן מצוי עמלות הנמלים ללא לאות מתוך‬ ‫הבנה שזה הזמן האידיאלי לחיסכון ל’יום סגריר’‪ ,‬לעונה שבה לא תהיה‬ ‫התבואה מצויה‪ .‬הקול המצווה והמניע לנצל את הזמן אינו מגיע ממושל‬ ‫קצין או שוטר הכופים את הנמלה לפעילות‪ ,‬אלא נובע מהכרה פנימית‬ ‫וטבעית אותה עלינו לאמץ ואותה לרכוש מהתבוננות בקן הנמלים‪ .‬אדם‬ ‫שאינו רוצה להתרושש ולחוות מחסור חייב להפסיק לשכב על הגב‬ ‫בחיבוק ידיים‪ ,‬גם אם כרגע מצבו הכלכלי יציב ומספק שכן כבר ניתן‬ ‫לשמוע את הלמות צעדיהם של ימי המצוקה והמחסור ומי שרוצה‬ ‫לקדם את פניהם חייב למעט בשינה ובשעות בטלה‪ .‬לך אל הנמלה‪,‬‬ ‫עצל‪ ,‬ראה דרכיה ‪ -‬וחכם!‬

‫קטנים‬ ‫וחכמים‬ ‫ַא ְר ָ ּב ָעה ֵהם ְק ַט ֵ ּני ָא ֶרץ וְ ֵה ָּמה‬ ‫ֲחכָ ִמים ְמ ֻח ָּכ ִמים‪:‬‬ ‫ַה ְ ּנ ָמלִ ים ַעם לֹא ָעז וַ ָ ּיכִ ינ ּו‬ ‫ַב ַּקיִ ץ לַ ְח ָמם‪:‬‬ ‫ׁ ְש ַפ ִ ּנים ַעם לֹא ָעצוּם וַ ָ ּישִׂ ימ ּו‬ ‫ַב ֶּסלַ ע ֵ ּב ָיתם‪:‬‬ ‫ֶמלֶ ְך ֵאין לָ ַא ְר ֶ ּבה וַ ֵ ּי ֵצא ח ֵֹצץ‬ ‫ֻּכלּ וֹ ‪:‬‬ ‫שְׂ ָמ ִמית ְ ּביָ ַדיִ ם ְּת ַת ּ ֵפשׂ וְ ִהיא‬ ‫ְ ּב ֵהיכְ לֵ י ֶמלֶ ְך‪:‬‬ ‫(משלי ל‪ ,‬כד‪-‬כח)‬

‫התבוננות שלמה המלך בטבע מפגישה אותו עם ארבעה בעלי חיים‬ ‫זעירים אשר תחכומם וכישוריהם מפצים על גודלם ומיעוט כוחם‪.‬‬ ‫השפנים חסרי יכולת החפירה והבנייה המותאמים למגורים בין‬ ‫סלעים; הארבה חסר המנהיג שנתברך בחוש המתזמן תעופה ונחיתה‬ ‫משותפת כנחיל רב עוצמה; השממית שכושר טיפוסה המדהים על‬ ‫קירות ותקרות מאפשר לה לחדור אפילו להיכלי מלכים; וכמובן הנמלה‬ ‫המפצה על גודלה בהתארגנות ארוכת טווח ובהכנות מבעוד מועד‪.‬‬ ‫דומה הנמלה לתלמיד בעל יכולות בינוניות המפתח כוח רצון ועמל‬ ‫ומגיע להישגים נפלאים בכוח התמדתו ולא בכוח הברקתו‪.‬‬ ‫כך מבין שלמה שאין ברייה שלא חננה הקב”ה בכישורים ייחודיים‬ ‫המאפשרים את שגשוגה והצלחתה‪ ,‬כך בעולם החי ובטח שכך בבני‬ ‫אדם‪ .‬מצא את יתרונותיך וממילא יתפוגגו מגבלותיך‪.‬‬

‫‪ | 199-198‬הלמנ‬

‫אופטימיות‬ ‫חסרת תקנה‬ ‫זה שאמר הכתוב – “לך אל נמלה עצל‬ ‫ראה דרכיה וחכם” (משלי ו‪ ,‬ו)‬ ‫‪ ...‬מה ראה שלמה ללמד לעצל מן‬ ‫הנמלה‪ ,‬חכמים אמרו‪ :‬הנמלה הזו‬ ‫שלשה בתים יש לה ואינה כונסת‬ ‫בעליון מפני הדלף (הגשם) ולא‬ ‫בתחתון מפני הטינה (הבוץ) אלא‬ ‫באמצעי ואינה חיה אלא ששה חדשים‬ ‫למה שמי שאין לו גידים ועצמות אינה‬ ‫חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה‬ ‫אינה אלא חטה ומחצה והיא הולכת‬ ‫ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חיטין‬ ‫ושעורין ועדשים‬ ‫אמר רבי תנחומא‪:‬‬ ‫וכל חיה אינה אלא חטה ומחצה והיא‬ ‫כונסת את אלו ולמה היא עושה כן?!‬ ‫שאמרה שמא יגזור עלי הקב”ה חיים‬ ‫ויהיה לי מוכן לאכול‪...‬‬ ‫(דברים רבה ה‪ ,‬ב)‬

‫קן הנמלים בנוי כמחסן תת קרקעי אדיר ממדים ומתוחכם‪ .‬אוגרות‬ ‫הנמלים כמויות עצומות של גרגרי חיטה בימות הקיץ‪ ,‬באולמות רב‬ ‫קומתיים המחוברים זה לזה על ידי מסדרונות ומעברים מרשימים‪,‬‬ ‫הרבה מעבר לצורכי מחייתן וליכולת אכילתן כל ימי חייהם‪ .‬מה יכולים‬ ‫אנו ללמוד מהקילוגרמים הרבים של החיטה הנאספת בעמל ויזע‬ ‫מיותרים לכאורה? שואל את עצמו רבי תנחומא‪.‬‬ ‫רואה רבי תנחומא בתכונת האגירה של הנמלה מרידה במוסכמות‬ ‫וקיבעונות מחשבתיים‪‘ :‬מי אמר’ – משדרת הנמלה באגירתה – ‘כי מה‬ ‫שהיה הוא שיהיה? מי אמר שאין חריגות בטבע? מי אמר שהטבע‬ ‫קבוע ובלתי משתנה? מנין הוודאות שאמות לאחר ששה חודשים כמו‬ ‫כל הנמלים שחיו עד היום? אני מכינה את עצמי לטוב האופטימלי‪,‬‬ ‫לחיי נצח‪ ,‬שאם אזכה בו יהיו בידי הכלים להכילו ולקבלו’‪.‬‬ ‫כך הופך רבי תנחומא את הנמלה למורה פרטית לאופטימיות כרונית‬ ‫הבזה לתקדימים‪ ,‬לקביעות רופאים‪ ,‬לניתוחי כלכלנים‪ ,‬דמוגרפים‬ ‫ומומחי ביטחון ויודעת שהקב”ה מעצב את העולם כרצונו ומחדש‬ ‫בכל יום תמיד מעשה בראשית‪.‬‬

‫מוסר‬ ‫זה כנראה בטבע‬ ‫מה הוא ‪“ -‬ראה דרכיה וחכם”‬ ‫(משלי ו‪ ,‬ו)‬ ‫רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה‬ ‫שבורחת מן הגזל‪,‬‬ ‫אמר רבי שמעון בן חלפתא ‪-‬‬ ‫מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה‬ ‫אחת והיו כולם באות ומריחות בה‬ ‫ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה‬ ‫באה אותה שהיתה שלה ונטלה‬ ‫אותה ראה חכמה שיש בה וכל‬ ‫השבח הזה שיש בה‬ ‫שלא למדה מבריה ולא שופט‬ ‫ולא שוטר יש לה שנאמר – “אשר‬ ‫אין לה קצין שוטר ומושל” אתם‬ ‫שמניתי לכם שופטים ושוטרים על‬ ‫אחת כמה וכמה שתשמעו להן‬ ‫זה הוא – “ שופטים ושוטרים תתן‬ ‫לך בכל שעריך”‪.‬‬ ‫(דברים רבה ה‪ ,‬ב)‬

‫כמה אנרגיה משקיעה החברה האנושית למניעת גזל ופגיעה כלכלית‬ ‫בין חבריה‪ :‬יוצרת מערכות חוקים סבוכות להגדרת והסדרת בעלויות‪,‬‬ ‫מטפחת מערכת משפט שתוכל לדון‪ ,‬להכריע ולברור היכן נמצא‬ ‫הצדק מי הפוגע ומי הנפגע‪ ,‬מחזיקה מערכת ענישה וכליאה מסועפת‬ ‫ואימתנית להרתעת גזלנים פוטנציאלים ומלמדת את זכויות הקניין‬ ‫וחובת השמירה עליהן מינקות ועד שיבה ועדיין מרובים הגזלנים‬ ‫בעלי הצווארונים הכחולים או הלבנים‪ ,‬גזלני הפרוטות וגנבי המיליונים‬ ‫מאחורי הסורג והבריח ומחוצה להם גם יחד‪.‬‬ ‫מציע רבי שמעון בן חלפתא לכולנו להקדים שיעור טבע לתואר‬ ‫הראשון במשפטים‪ .‬דורש הוא מכולנו להתבונן בנמלים ובהתרחקותם‬ ‫הטבעית מכל גרגר חיטה שסומן בריחה הייחודי של נמלה אחרת‪,‬‬ ‫גם אם הוזנח על ידה למספר דקות‪ .‬מבקש הוא מאיתנו להאמין כי‬ ‫המוסר טבעי הוא לנבראים ומקנן עמוק בתוכנו לפחות כפי שמוטבע‬ ‫הוא באופין של הנמלים‪ .‬מזכיר הוא לכולנו כי תפקידם של השופטים‬ ‫והשוטרים הנו רק להזכיר לנו מי אנו ומה טבענו האמתי‪ .‬בואו ונשמע‬ ‫להם‪ ,‬הבה ונודה להם‪.‬‬

‫‪ | 201-200‬הלמנ‬

‫סלחנות‬ ‫ניווטית‬ ‫“ה ְ ּנ ָמלִ ים ַעם לֹא ָעז וַ ָ ּיכִ ינ ּו ַב ַּקיִ ץ לַ ְח ָמם”‬ ‫ַ‬ ‫(משלי ל‪ ,‬כד – כח)‬ ‫כיצד “הנמלים עם לא עז “?‬ ‫הנמלים הללו‪ ,‬כשהן מבקשין לצאת בימי‬ ‫החמה מחוריהן‪,‬‬ ‫הן משלחין תייר לפניהן לידע אם פג השרב‪,‬‬ ‫ואם לאו‪ ,‬וכשהוא בא ואומר ‪‘ -‬פג השרב’‬ ‫הם יוצאין‪ ,‬ואם מצאו החום‪ ,‬הן חוזרין אפילו‬ ‫כמה פעמים‪ .‬ואתם‪ ,‬הרי התיירין נשתלחו‬ ‫לפניכם‪ ,‬אלו הנביאים‪,‬‬ ‫ובאו והודיעו אתכם שיש דין וחשבון‪,‬‬ ‫ואין אתם שומעין להן –‬ ‫שנאמר‪“ :‬אשר אמרו לרואים לא תראו‪ ,‬סורו‬ ‫מני דרך” לכן – “ כה אמר קדוש ישראל יען‬ ‫מאסתם בדבר הזה‪...‬‬ ‫לכן יהיה לכם העון הזה ְּכ ֶפ ֶרץ נ ֵֹפל נִ ְב ֶעה‬ ‫ְ ּבחוֹ ָמה נִ שְׂ ָ ּג ָבה”‬ ‫(משנת רבי אליעזר פרשה ג)‬

‫חוסר האמון בנביאי האומה ובמנהיגיה הוא הסדק המאיים על‬ ‫קריסת האומה גם אם כרגע נראה מצבה מדהים‪ ,‬איתן יציב‬ ‫ומבטיח ‪ּ ְ “ -‬כפֶ ֶרץ נֹפֵ ל נִ בְ ֶעה ְ ּבחוֹ ָמה נִ ְ ׂש ָ ּגבָ ה” (ישעיהו ל‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫המדרש מלמד אותנו לבטוח במנהיגינו גם אם טועים הם‬ ‫לעתים‪ .‬מסביר הוא לנו כי הנהגה חייבת לקבל אשראי מן‬ ‫העם אף אם טעתה בטעויות גורליות וכי אומה שאינה‬ ‫מעניקה אשראי וסלחנות למנהיגיה מובילה את עצמה‬ ‫לאבדון‪.‬‬ ‫המדרש ממליץ לכולנו להתבונן בקן הנמלים השולח נמלה‬ ‫נווטת לחוש את השטח ולבדוק האם הגיע הקיץ ובשלו‬ ‫התנאים והטמפרטורות ליציאה בטוחה מן הקן המגונן‪.‬‬ ‫וכשחוזרת הנמלה הנווטת ובשורת ‘תם השרב’ בפיה‪ ,‬זוכה‬ ‫היא לאמון מוחלט משאר דיירות הקן אף אם הוכח כי טעתה‬ ‫רק אתמול בהערכותיה‪.‬‬ ‫רק הנהגה הזוכה לאמון ופירגון‪ ,‬גם לאחר טעויות‪ ,‬מסוגלת‬ ‫להסיק מסקנות ולנתב כראוי את החברה ליעדיה‪.‬‬

‫האגרסיביות שבה נוהגים סוסים בוגרים כלפי סוסות‪,‬‬ ‫הפכה אותם סמל ליצריות אגרסיבית וחסרת שליטה‬ ‫וגורמת לסירוס ועיקור של רבים מהזכרים‪.‬‬ ‫בני האדם בייתו את הסוס לצרכי מזון‪ ,‬משא‪ ,‬רכיבה‬ ‫ומלחמה‪.‬‬ ‫הסוס והרוכב שעל גבו הפכו ברבות השנים‪ ,‬האימונים‬ ‫והקרבות המשותפים ליחידה אורגנית אחת ולעתים היה‬ ‫הסוס מומת לאחר מות רוכבו ונקבר עמו‪.‬‬

‫סוס‬

‫חילות פרשים ומרכבות היוו את עמוד השדרה של‬ ‫הצבאות המפותחים בעולם העתיק והיוו נשק הכרעה‬ ‫בקרבות באזורים מישוריים‪.‬‬ ‫מצרים הייתה מעצמת גידול ואילוף הסוסים בימי התנ”ך‬ ‫וכך מוצאים אנו את הסוסים ורוכביהם שועטים אחר בני‬ ‫ישראל היוצאים ממצרים וטובעים ‘סוס ורוכבו’ בים סוף‪.‬‬ ‫כיום משמשים הסוסים לעבודות שיטור‪ ‬וטיפול בהפרות‬ ‫סדר‪ ,‬מרוצי סוסים‪ ,‬ותחרויות ראווה שונות‪.‬‬ ‫הסוס משמש גם לרכיבה טיפולית‪ ,‬המסייעת לנכים‪ ,‬בעלי‬ ‫מוגבלויות‪ ,‬ילדים בעלי צרכים מיוחדים ולמחקר רפואי‪.‬‬

‫מבנה גופו של הסוס‪ ,‬ובעיקר רגליו הדקות החזקות‬ ‫והארוכות בעלות האצבע היחידה והפרסה הקרנית‪ ,‬מקנים‬ ‫לו כושר ריצה מהירה ויציבה בשטחים מישוריים‪.‬‬ ‫כאשר טמפרטורת גופו של הסוס עולה‪ ,‬מקרר הוא את גופו‬ ‫על ידי הגברת קצב נשימותיו‪ ,‬מ ‪ 10-20‬בדקה‪ ,‬ל‪200-300 -‬‬ ‫נשימות בדקה‪ .‬באופן זה הוא מבצע את פעולת ההלחתה‪,‬‬ ‫גורם להתאדות מואצת של נוזלים מלשונו וקנה הנשימה‬ ‫שלו‪ ,‬וחום גופו יורד‪.‬‬

‫‪ | 205-204‬סוס‬

‫הוא פשוט‬ ‫שיריונר‬ ‫ֲה ִת ֵּתן לַ ּסוּס ְ ּגבו ָּרה ֲה ַתלְ ִ ּב ׁיש‬ ‫ַצ ָ ּוארוֹ ַר ְע ָמה‪:‬‬ ‫יש ּנ ּו ָּכ ַא ְר ֶ ּבה הוֹ ד נַ ְחרוֹ‬ ‫ֲה ַת ְר ִע ׁ ֶ‬ ‫ימה‪:‬‬ ‫א‬ ‫ֵ ָ‬ ‫יַ ְח ּ ְפר ּו ָב ֵע ֶמק וְ יָ שִׂ ישׂ ְ ּבכ ַֹח יֵ ֵצא‬ ‫לִ ְק ַראת נָ ׁ ֶשק‪:‬‬ ‫יִ שְׂ ַחק לְ ַפ ַחד וְ לֹא יֵ ָחת וְ לֹא‬ ‫יָ ׁשוּב ִמ ּ ְפנֵ י ָח ֶרב‪:‬‬ ‫ָעלָ יו ִּת ְרנֶ ה ַא ׁ ְש ּ ָפה לַ ַהב ֲחנִ ית‬ ‫וְ כִ ידוֹ ן‪:‬‬ ‫ְ ּב ַר ַע ׁש וְ רֹגֶ ז יְ גַ ֶּמא ָא ֶרץ וְ לֹא‬ ‫יַ ֲא ִמין ִּכי קוֹ ל ׁשוֹ ָפר‪:‬‬ ‫ֹאמר ֶה ָאח ו ֵּמ ָרחוֹ ק‬ ‫ְ ּב ֵדי ׁש ָֹפר י ַ‬ ‫יָ ִר ַיח ִמלְ ָח ָמה ַר ַעם שָׂ ִרים‬ ‫ו ְּתרו ָּעה‪:‬‬ ‫(איוב לט‪ ,‬יט – כה)‬

‫בתנ”ך מופיע הסוס בתפקיד ה’טנק’ ולא בתפקיד בהמת הרכיבה‬ ‫האצילית המוכרת לכולנו בתרבויות המזרח והמערב העכשוויות גם‬ ‫יחד‪ .‬הסוס התנ”כי‪ ,‬המתואר בצבעים עזים בפי איוב‪ ,‬הנו בעל חיים‬ ‫תאב קרבות וצמא דם‪ ,‬השש לקראת כל עימות צבאי ומתאכזב מרות‬ ‫עם ‘שריקת הסיום’ המכריזה על סיום הקרב לחיים ולמוות‪.‬‬ ‫הסוס‪ ,‬מכונת מלחמה משומנת‪ ,‬השועטת לרמיסת האויב כשעל גבה‬ ‫מיטלטלות אשפות חצים‪ ,‬חניתות וכידונים המופעלת בידי רוכבים‬ ‫מיומנים המסוגלים לירות חצים‪ ,‬להטיל כידונים ולשסף אויבים תוך‬ ‫כדי דהרה חסרת מעצורים‪ .‬כוח מחץ בקרבות מישוריים ואבן נגף‬ ‫בזירה הררית וטרשית‪.‬‬

‫על‬ ‫הסוס‬ ‫ֹאמר ַה ֶּמלֶ ְך לְ ָה ָמן ַמ ֵהר ַקח‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֶאת ַה ְּלבו ּׁש וְ ֶאת ַה ּסוּס ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫דִּ ַ ּב ְר ָּת‬ ‫וַ ֲעשֵׂ ה כֵ ן לְ ָמ ְרדֳּ כַ י ַה ְ ּיהו ִּדי‬ ‫ַה ּיוֹ ׁ ֵשב ְ ּב ׁ ַש ַער ַה ֶּמלֶ ְך ַאל ַּת ּ ֵפל‬ ‫דָּ ָבר ִמכּ ֹל ֲא ׁ ֶשר דִּ ַ ּב ְר ָּת‪:‬‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ָה ָמן ֶאת ַה ְּלבו ּׁש וְ ֶאת‬ ‫ַה ּסוּס וַ ַ ּילְ ֵ ּב ׁש ֶאת ָמ ְרדֳּ כָ י‬ ‫וַ ַ ּי ְר ִּכ ֵיבה ּו ִ ּב ְרחוֹ ב ָה ִעיר‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא לְ ָפנָ יו ָּככָ ה יֵ ָעשֶׂ ה‬ ‫לָ ִא ׁיש ֲא ׁ ֶשר ַה ֶּמלֶ ְך ָח ֵפץ‬ ‫ִ ּב ָיקרוֹ ‪:‬‬ ‫(אסתר ו‪ ,‬י – יא)‬

‫כמה הפכפכה היא המציאות‪ .‬כמה שעות תכנון‪ ,‬חלום ופנטוז השקיע‬ ‫המן הרשע בעיצוב טקס השפלת מרדכי‪ .‬כבר ראה בעיני רוחו את‬ ‫מרדכי המרכיבו על גבי הסוס המלכותי ברחובות שושן הבירה ומכריז‬ ‫כי המן הוא האיש אשר המלך חפץ ביקרו ובקידומו לעמדת הנהגה‬ ‫באימפריה הפרסית‪.‬‬ ‫ואכן התכנית הצליחה ובגדול אלא שבהבדל קטן ‪ -‬מרדכי הוא זה‬ ‫שרכב על הסוס והמן הוא זה שהוליכו וקרא לפניו ‘ככה יעשה לאיש‬ ‫אשר המלך חפץ ביקרו’‪.‬‬ ‫סיפור זה מעורר מחשבות על אודות תכניות והגשמתן‪ ,‬חלומות ושברם‬ ‫ובכלל על פערי תכנון מול ביצוע או כפי שניסחו אבותינו בחכמתם –‬ ‫האדם מתכנן וא‪-‬להים צוחק‪.‬‬

‫‪ | 207-206‬סוס‬

‫העולם‬ ‫שייך לצעירים?‬ ‫“ואל משה אמר עלה אל ה’ “‬ ‫(שמות כד‪ ,‬א)‬ ‫מלמד שהיו משה ואהרן הולכין‬ ‫תחלה ונדב ואביהוא מהלכין‬ ‫אחריהן וכל ישראל אחריהן‬ ‫ואומרים‪ :‬מתי שני זקנים הללו‬ ‫מתים ואנו נוהגין שררה על‬ ‫הציבור?‬ ‫רבי יודן בשם רבי איבו אמר‪:‬‬ ‫בפיהם אמרו זה לזה‬ ‫רבי פנחס אמר‪ :‬בלבם הרהרו‬ ‫אמר רבי ברכיה‪ :‬אמר להם‬ ‫הקב”ה – “אל תתהלל ביום‬ ‫מחר”‬ ‫הרבה סייחין מתו ונעשו‬ ‫עורותיהן שטוחין על גבי‬ ‫אמותיהן‬ ‫(ויקרא רבה כ‪ ,‬י)‬

‫רבים הצעירים שדוחקת להם השעה‪ .‬רבים הצעירים הממתינים בקוצר‬ ‫רוח לתפיסת מקומם ליד הגה המפעל‪ ,‬המשפחה‪ ,‬הקהילה והמדינה‪.‬‬ ‫בטוחים בני התשחורת כי העתיד כבר דופק בדלת וכי הגיעה שעתם‬ ‫להחליף את מנהיגי הדור הקודם ‪ -‬הזקנים‪ ,‬המיושנים‪ ,‬חסרי המעוף‬ ‫והבלתי רלוונטים‪.‬‬ ‫כדאי להם לצעירי הצאן להתבונן סביב ולראות כמה סוסות נושאות‬ ‫על גבן אוכפים העשויים מעור בניהן‪ ,‬הסייחים הפזיזים שהיו בטוחים‬ ‫שהגיע שעתם להחליף את אימותיהם‪.‬‬ ‫כנראה שלא כדאי כל כך לדחוק את הקץ ולזרז את החלפת המשמרות‬ ‫בגשר הפיקוד‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬דף אחד של ניסיון רלוונטי הרבה יותר‬ ‫מכרכים רבים של ידע ולהט נעורים‪.‬‬ ‫התבוננו בסוסים ובאוכפים‪ ,‬זכרו את נדב ואביהו שאצה להם הדרך‬ ‫להנהגה ונקברו בחיי אביהם‪ ,‬והסבלנות תיכנס בכם מאליה‪.‬‬

‫אשליות ופנטזיות‬ ‫בדרך לאבדון‬ ‫“לְ ֻס ָס ִתי ְ ּב ִרכְ ֵבי ַפ ְרעֹה‬ ‫דִּ ִּמ ִית ְיך ַר ְעיָ ִתי”‬ ‫(שיר השירים א‪ ,‬ט)‬ ‫מה הוא – “דמיתיך רעיתי”‬ ‫שנדמו גלי הים לסוסיות‬ ‫נקבות ומצרים הרשעים‬ ‫לסוסים זכרים מזוהמין‬ ‫והיו רצים אחריהם עד‬ ‫שנשתקעו בים שנאמר –‬ ‫“סוס ורוכבו רמה בים”‪ ,‬והיה‬ ‫המצרי אומר לסוסו‪ :‬אתמול‬ ‫הייתי מושכך להשקותך מים‬ ‫ולא היית בא אחרי עכשיו‬ ‫אתה בא לשקעני בים?!‬ ‫והיה הסוס אומר לו – “ רמה‬ ‫בים” ראה מה בים‪ ,‬רומו של‬ ‫עולם אני רואה בים‪.‬‬ ‫(שמות רבה כג‪ ,‬יד)‬

‫כיצד משך הקב”ה את המצרים למלכודת המוות בים סוף‪ ,‬איך פעלו‬ ‫המצרים כנגד כל היגיון ושעטו אל הים העתיד להיסגר עליהם‪ ,‬על‬ ‫סוסיהם ומרכבותיהם?‬ ‫מסביר המדרש כי פנטזיה של הסוסים היא שהביאה את החורבן על‬ ‫צבא מצרים‪ .‬ראו הסוסים בגלי הים סוסות נקבות ויצרם חסר השליטה‬ ‫הביאם למרדף אחרי האשליה לתוככי ים סוף‪.‬‬ ‫אך לא על סוסי מצרים בא ללמדנו המדרש אלא על יצרנו אנו‪ .‬תכונה‬ ‫יש לו ליצר העריות לצייר מציאות של אשליה בפני האדם ולגרום לו‬ ‫לרדוף אחריה בלהט ובדורסנות‪ .‬האדם אינו מבחין כי מסתער הוא אל‬ ‫התרסקותו‪ ,‬אבדן עולמו הרוחני‪ ,‬המשפחתי‪ ,‬החברתי והאישיותי‪ .‬שבוי‬ ‫הוא בקורי האשליה אותה טווה ואינו מסוגל הוא להבחין בין מציאות‬ ‫לדמיון ולשקול שיקולי נזק מול תועלת‪.‬‬ ‫היזהרו ביצר ובאשליותיו‪ ,‬מזכיר לנו הסוס‪ ,‬ואל תסתערו אל חורבנכם‬ ‫עבור אשליה מבית מדרשו המסעיר של יצרכם‪.‬‬

‫‪ | 209-208‬סוס‬

‫ותודה‬ ‫לנהג‬ ‫ֹאמר ֵאלָ יו ָה ֱא‪-‬ל ִֹהים ַ ּב ֲחלֹם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ַ ּגם ָאנֹכִ י יָ ַד ְע ִּתי ִּכי ְב ָתם לְ ָב ְבך ָעשִׂ ָית‬ ‫ּזֹאת וָ ֶא ְחשׂ ְֹך ַ ּגם ָאנֹכִ י אוֹ ְת ָך ֵמ ֲחטוֹ לִ י‬ ‫ַעל ֵּכן לֹא נְ ַת ִּת ָיך לִ נְ גּ ַֹע ֵאלֶ ָיה‬ ‫(בראשית כ‪ ,‬ו)‬ ‫רבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫‪ ...‬משל לגבור רוכב על הסוס והסוס‬ ‫רץ וראה תינוק אחד מושלך ומשך‬ ‫הסוס ולא הזיק את התינוק למי הכל‬ ‫מקלסים לסוס או לרוכב? לא לרוכב?!‬ ‫כך – “על כן לא נתתיך לנגוע אליה” ‪-‬‬ ‫מחטונך לי‬ ‫יצרך המחטיאך בידי הוא מסור‪ ,‬ואני‬ ‫מנעתיך מלחטוא‪ ,‬משכתיך מן החטא‪,‬‬ ‫והשבח שלי הוא ולא שלך‪.‬‬ ‫(בראשית רבה נב‪ ,‬ז)‬

‫יצר האדם דומה לסוס שועט‪ .‬נעדר הוא את יכולת העצירה תוך‬ ‫כדי מרוצתו‪ .‬כדי לעצור את היצר בדהרתו זקוקים אנו לרחמי‬ ‫שמים ולסיוע חרום מן החוץ‪ .‬ההתמודדות עם עולם היצרים חייב‬ ‫להיעשות מבעוד מועד‪ ,‬בטרם יתחילו הם בשעטתם ובמרדפם‬ ‫אחר – הקנאה‪ ,‬התאווה והכבוד ויוציאו חלילה את האדם מן‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫משהתחילו יצרינו בדהרתם רק התערבות פעילה מן החוץ תעצור‬ ‫אותם‪ ,‬ועל כן עצירה שכזו דורשת מתן קרדיט לבורא עולם‪ ,‬לבל‬ ‫נחשוב כי ביכולותינו נוכל לרסן את הסוסים לאחר שהתרשלנו‬ ‫בשמירתם בארווה‪.‬‬ ‫זה המסר הגנוז בדברי הקב”ה לאבימלך מלך פלישתים הלוקח‬ ‫את שרה לביתו ולא נוגע בה‪ .‬אל תחשוב שמבחירתך לא נגעת‬ ‫בה‪ ,‬מבהיר הקב”ה‪ .‬במצבים כאלה איש לא יכול לעצור לולא‬ ‫התערבות פעילה שלי‪.‬‬ ‫זה הרעיון אותו עלינו להפנים בכל מפגש עם סוס וזה ‘טיפ‬ ‫האלופים’ לחיים שמחים ונשלטים‪.‬‬

‫כל זוג עורבים מקים לעצמו קן‪ ,‬בדרך‪-‬כלל לא יותר‬ ‫ממשטח זרדים במרומי עץ גבוה‪ .‬שני בני הזוג דוגרים‬ ‫חליפות על שתי הביצים הלבנות – ירקרקות ‪ ‬ומאכילים את‬ ‫הגוזלים בשותפות שוויונית ומעוררת התפעלות‪.‬‬ ‫העורב האפור הנו מין עורב המראה סימני‬ ‫אינטליגנציה‪ ‬גבוהה במיוחד עד כדי שימוש בכלים להשגת‬ ‫מטרותיו‪ .‬מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים‬ ‫ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים‬ ‫ארוכים‪ .‬ניתן לאלף אותם ואף ללמד אותם לחקות קול‬ ‫אדם‪ ,‬בדומה לתוכי‪.‬‬

‫עורב‬

‫בישראל‪ ‬נמצאים המינים‪ :‬עורב הודי‪ ,‬עורב מזרע‪ ,‬עורב‬ ‫אפור‪ ,‬עורב חום עורף‪ ,‬עורב שחור‪ ,‬עורב קצר זנב‪ ‬וקאק‪.‬‬ ‫העורב עלול להתגלות כתוקפן‪ ,‬כנקמן‪ ,‬וכמסוכן לחקלאות‪,‬‬ ‫לעופות אחרים ואפילו לבני אדם‪.‬‬

‫העורבים הנם מין בסדרת ציפורי השיר‪.‬‬ ‫העורבים שחורים‪ ‬לרוב‪ ,‬בעלי רגליים קצרות וחזקות‬ ‫ומקורים‪ ‬מסיביים‪.‬‬ ‫הם אוכלי כל‪ ,‬אך הם מעדיפים בשר ובמיוחד נבלות‪.‬‬ ‫העורבים הם חיות חברותיות ולעתים נאספים לקבוצות‬ ‫גדולות‪ ,‬אך אינם יוצרים מושבות‪.‬‬

‫‪ | 213-212‬ברוע‬

‫היצ’קוק‬ ‫וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ ַא ְר ָ ּב ִעים יוֹ ם וַ ִ ּי ְפ ַּתח‬ ‫נ ַֹח ֶאת ַחלּ וֹ ן ַה ֵּת ָבה ֲא ׁ ֶשר ָעשָׂ ה‪:‬‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ ֵ ּי ֵצא יָ צוֹ א‬ ‫וָ ׁשוֹ ב ַעד יְ ב ׁ ֶֹשת ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל‬ ‫ָה ָא ֶרץ‬ ‫(בראשית פרק ח‪ ,‬ו –ז)‬

‫העורב הנו שליחו הראשון של נח לברר האם יבשו מי המבול והאם‬ ‫אפשר להתחיל במלאכת שיקומו של העולם ובבריאתו מחדש‪ .‬העורב‬ ‫אינו מצליח להביא בשורה לנח‪ .‬מבחינת נח העורב נכשל בשליחותו‬ ‫ולכן הוא בוחר בשליחה אחרת‪ ,‬שאולי היא תביא את הבשורה‬ ‫המיוחלת‪ ,‬היונה‪.‬‬ ‫כך הופך העורב לאבי אבות מבשרי הצרות‪ ,‬לראש וראשון לאלה‬ ‫שאינם מסוגלים לספק תקווה לטוב‪.‬‬

‫המלצר‬ ‫ולא רק התפריט‬ ‫ֹאמר ֵאלִ ָ ּיה ּו ַה ִּת ׁ ְש ִ ּבי ִמ ּת ׁ ָֹש ֵבי‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫גִ לְ ָעד ֶאל ַא ְח ָאב ַחי ה’ ֱאל ֵֹהי‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָע ַמ ְד ִּתי לְ ָפנָ יו ִאם יִ ְהיֶ ה‬ ‫ַה ּׁ ָשנִ ים ָה ֵא ֶּלה ַטל ו ָּמ ָטר ִּכי‬ ‫ִאם לְ ִפי ְד ָב ִרי‪:‬‬ ‫‪...‬וַ ֵ ּילֶ ְך וַ ַ ּי ַעשׂ ִּכ ְד ַבר ה’ וַ ֵ ּילֶ ְך‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ְ ּבנַ ַחל ְּכ ִרית ֲא ׁ ֶשר ַעל‬ ‫ּ ְפנֵ י ַה ַ ּי ְרדֵּ ן‪:‬‬ ‫וְ ָהע ְֹר ִבים ְמ ִב ִיאים לוֹ לֶ ֶחם‬ ‫ו ָּבשָׂ ר ַ ּבבּ ֶֹקר וְ לֶ ֶחם ו ָּבשָׂ ר‬ ‫ָ ּב ָע ֶרב ו ִּמן ַה ַ ּנ ַחל יִ ׁ ְש ֶּתה‪:‬‬ ‫וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ יָ ִמים וַ ִ ּי ַיב ׁש ַה ָ ּנ ַחל‬ ‫ִּכי לֹא ָהיָ ה גֶ ׁ ֶשם ָ ּב ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫(מלכים א יז‪ ,‬א‪-‬ז)‬

‫אליהו‪ ,‬הקנאי שבנביאינו‪ ,‬גוזר על ישראל בצורת ורעב ארוכים כדי‬ ‫לנתקם מהדבקות באלילים ובעבודה הזרה‪ .‬כתגובה לגזרה זו שולח‬ ‫הקב”ה את אליהו לחיים במדבר‪ ,‬לשתיית מי נחל‪ ,‬שיבש עם התקדמות‬ ‫הבצורת‪ ,‬ולתזונה יום יומית המובאת לנחל במנות זעומות‪ ,‬במקורם של‬ ‫העורבים‪.‬‬ ‫תוכן תפריטו של אליהו עשיר ומזין‪ ,‬לחם ובשר‪ ,‬אולם המלצר ‪-‬‬ ‫העורב מבשר הרע שאינו דואג לגוזליו ‪ -‬הנו חלק בלתי נפרד מהמסר‬ ‫שמעביר הקב”ה לאליהו‪ .‬ניתן להחזיר את ישראל בתשובה גם בדרכים‬ ‫אחרות‪ ,‬אוהבות וסבלניות ולא בגזרת רעב אכזרית‪ .‬לא זו דרכו של‬ ‫מנהיג האוהב את עמו כבנים‪.‬‬

‫‪ | 215-214‬ברוע‬

‫עת לכל חפץ‬ ‫תחת השמים‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ַּלח ֶאת ָהע ֵֹרב וַ ֵ ּי ֵצא יָ צוֹ א וָ ׁשוֹ ב ַעד‬ ‫יְ ב ׁ ֶֹשת ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ‬ ‫(בראשית פרק ח‪ ,‬ז)‬ ‫“וישלח את העורב”‬ ‫זה הוא שכתוב – “שלח חשך ויחשיך”‪,‬‬ ‫“ויצא יצא ושוב” ‪ -‬התחיל משיבו‬ ‫תשובה‬ ‫מכל בהמה ועוף שיש כאן אי אתה‬ ‫משלח אלא לי? אמר לו‪ :‬מה צורך‬ ‫לעולם בך ‪ -‬לא לאכילה ולא לקרבן!‬ ‫אמר לו הקב”ה‪ :‬קבלהו שעתיד העולם‬ ‫ליצטרך לו‪ .‬אמר לו‪ :‬אימתי?‬ ‫אמר לו‪“ :‬עד יבשת המים” ‪ -‬עתיד צדיק‬ ‫אחד לעמוד וליבש את העולם‬ ‫זה הוא שכתוב – “והעורבים מביאים לו‬ ‫לחם”‪.‬‬ ‫(ילקוט שמעוני בראשית רמז נח)‬

‫נח עושה חשבון את מי ישלח אל הלא נודע‪ ,‬את מי מבעלי החיים‬ ‫שבתיבה‪ ,‬גרעין הרבייה של העולם החדש יכול הוא לסכן‪ .‬כך‬ ‫נבחר העורב העוף הטמא שאין בו תועלת לקב”ה‪ ,‬שכן אינו ראוי‬ ‫לקרבן‪ ,‬ואינו מועיל לאדם שכן טמא הוא ואסור באכילה‪.‬‬ ‫העורב אינו מוכן לקבל הגזרה‪ ,‬מסרב הוא לשליחות וחוזר שוב‬ ‫ושוב לתיבה‪ .‬מבהיר הוא כי לא יתכן לסכן אותו‪ ,‬דווקא כמין טמא‬ ‫שהעלוהו לתיבה זוג אחד ‪ -‬זכר ונקבה – הרי הוא העורב הזכר‬ ‫היחידי בעולם‪ ,‬לא ייתכן שנברא הוא לשווא וחסר ייעוד הוא‪.‬‬ ‫אם מסכנים מישהו צריך לסכן עוף טהור‪ ,‬שממנו מצויים בתיבה‬ ‫שבעה פרטים מכל מין ומין‪.‬‬ ‫למרבה הפלא מצדד הקב”ה דווקא בתחושותיו של העורב הטמא‬ ‫ולא בסברותיו של נח הצדיק התמים‪ .‬תפקיד עתידי מיוחד וגורלי‬ ‫מזומן לעורב‪ ,‬עתיד הוא להחיות את אליהו בשנות הרעב וללמדו‬ ‫לקח על אודות טיפול בעם ישראל באמצעות בצורת ורעב‪ .‬סיכון‬ ‫העורב משמעותו סיכון קיומו העתידי של עם ישראל‪.‬‬ ‫כך הופך העורב למטיף מעופף בדבר תפקידו של כל אדם עלי‬

‫>> אדמות‪ .‬דורש העורב מכולנו סבלנות אין קץ עד שתבשיל‬ ‫המציאות‪ ,‬תתבהר התמונה ויגיעו כל אדם‪ ,‬רעיון ותנועה‬ ‫לייעודם‪.‬‬

‫‪ | 217-216‬ברוע‬

‫בחתונה‬ ‫זה יעבור‬ ‫וַ יְ ִהי ֵעשָׂ ו ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ִא ּׁ ָשה ֶאת יְ הו ִּדית ַ ּבת ְ ּב ֵא ִרי ַה ִח ִּתי וְ ֶאת ָ ּבשְׂ ַמת ַ ּבת ֵאילֹן‬ ‫ַה ִח ִּתי‪ :‬וַ ִּת ְהיֶ יןָ מ ַֹרת רו ַּח לְ יִ ְצ ָחק וּלְ ִר ְב ָקה‪:‬‬ ‫(בראשית כו‪ ,‬לד – לה)‬ ‫“את כל עורב למינו”‬ ‫בימי רבי חייא הגדול עלה (התעופף) זרזיר אחד לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬באו טענוהו והביאוהו לרבי חייא הגדול אמרו לו‪:‬‬ ‫מה הוא שנאכלו?‬ ‫אמר להם‪ :‬לכו תנו אותו על הגג‬ ‫וכל עוף שיבוא על גביו ממנו הוא‬ ‫הלכו ונתנוהו על הגג ובא אותו עורב מיצרי ושכן על גביו‬ ‫אמר‪ :‬טמא הוא שמן מינו הוא שכתוב – “ואת כל עורב‬ ‫למינו” אמרו לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו‪,‬‬ ‫כך לפי שכתוב בו – “כי החרם תחרימם” יבוא זה מחוק‬ ‫השם וישא לזו מחוקת השם‬ ‫(בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק)‬ ‫פרשת תולדות פרשה סה‪ ,‬כו)‬

‫אחריות הורית‬ ‫ואחריות לאומית‬ ‫רגע החתונה הוא הרגע החושף לעין כל את‬ ‫פנימיותו ועולם רצונותיו של אדם‪ .‬בת הזוג‬ ‫שבחרת היא הצהרת הכוונות הברורה למה‬ ‫מצפה אתה מעצמך ומהחיים‪ ,‬איזה בית הנך‬ ‫הולך להקים‪ .‬זו הצהרת הכוונות הכנה ביותר‬ ‫על אודות מי הנך‪ ,‬מה סולם ערכיך ולמה‬ ‫מצפה הנך מן החיים‪.‬‬ ‫הזדווגות העורב עם הזרזיר מעידה מה היא‬ ‫השתייכותו הפנימית של הזרזיר‪ ,‬נישואי‬ ‫עשו לבנות עם החתים‪ ,‬שאותו מצווה הקב”ה‬ ‫להכרית עם הכניסה לארץ‪ ,‬מבהירה מי הוא‬ ‫באמת עשו‪ .‬הכלה שתעמוד לצדך בחופה‬ ‫מבהירה מי אתה באמת ולא רק איך אתה‬ ‫מתנהג ולמה הנך מחופש‪ ,‬והבעל בו בחרת‬ ‫הוא החשיפה הגדולה וההצהרה הברורה מי‬ ‫את ולאן רוצה את לנתב את חייך‪.‬‬

‫דּ וֹ ִדי ַצח וְ ָאדוֹ ם דָּ גוּל ֵמ ְר ָב ָבה‪:‬‬ ‫ֹאשוֹ ֶּכ ֶתם ּ ָפז ְקוֻ צּ וֹ ָתיו ַּתלְ ַּת ִּלים‬ ‫ר ׁ‬ ‫ׁ ְשחֹרוֹ ת ָּכעוֹ ֵרב‪:‬‬ ‫(שיר השירים ה‪ ,‬י‪ -‬יא)‬ ‫“שחרות כעורב”‬ ‫במי אתה מוצאן ‪ -‬במי שמשכים‬ ‫ומעריב עליהן לבית המדרש‪.‬‬ ‫רבה אמר‪ :‬במי שמשחיר פניו‬ ‫עליהן כעורב‪.‬‬ ‫רבא אמר‪ :‬במי שמשים עצמו‬ ‫אכזרי על בניו ועל בני ביתו‬ ‫כעורב‪ .‬כזה שרב אדא בר מתנא‬ ‫היה הולך לבית רב‪ .‬אמרה ליה‬ ‫אשתו‪ :‬ילדים שלך מה אעשה להם‬ ‫(כיצד אפרנסם?)‬ ‫אמר לה‪ :‬האם אזל הגומא באגם?‬ ‫(בבלי עירובין כא‪):‬‬

‫את דימויו של הקב”ה לעורב שחור מנסה המדרש להבין‬ ‫כהמלצות כיצד להידבק בבורא באמצעות לימוד תורתו‪.‬‬ ‫ייתכן שלימוד התורה נרכש רק בלימוד מתמיד וטוטלי מן השחר‬ ‫עד הערב כדעת רבה‪ ,‬או שמא על ידי התעמקות‪ ,‬מאמץ‪ ,‬רצינות‬ ‫והתמדה עד השחרת הפנים מפיח נרות‪ ,‬מקושי וממאמץ כדעת‬ ‫רבא‪.‬‬ ‫אך ללא ספק התובענית והקשה לעיכול שבהבנות הפסוק הנה‬ ‫הבנתו של רב אדא בר אהבה הדורש הידמות לעורב המתכחש‬ ‫לאחריותו לגוזליו‪ .‬דורש רב אדא יצירת ניתוק רגשי‪ ,‬לזמן מוגבל‪,‬‬ ‫מהמשפחה הילדים ומן האחריות לפרנסתם ולרווחתם‪ .‬אם רוצים‬ ‫אתם להתקדם בעולם התורה אל תשלו את עצמכם שהדבר ייתכן‬ ‫מתוך שגרת חיים ואחריות משפחתית הנדרשת מכל הורה בעולם‪.‬‬ ‫העורב מציב מודל התנהגות תובעני‪ ,‬על גבול האכזרי‪ ,‬מכל אדם‬ ‫הנועד לגדולות ורוצה לטפס למרום האחריות וההנהגה של‬ ‫אומתו‪.‬‬

‫חלב העז וגבינותיה קלים לעיכול מחלב הפרה ומוצריו‪.‬‬ ‫העזים נתברכו ברגליים חזקות המותאמות לטיפוס‬ ‫במדרונות תלולים‪ ,‬ומכאן המושג ‘שבילי עזים’‪.‬‬ ‫לעז שינים חזקות המאפשרות רעייה באזורים קשים‬ ‫ולעיסת שרשים והופכות את העז לאויב החקלאות‬ ‫והחורש הטבעי‪.‬‬ ‫המפורסמת בעזים הנה העז גיבורת סיפורו של ש”י‬ ‫עגנון ‘מעשה העז’ המובילה את הנער האוחז בזנבה‬ ‫במערה סודית מן הגלות הדוויה לארץ ישראל המבורכת‬ ‫ועם חזרתה נשחטת על ידי אביו‪ ,‬שבמו ידיו מחסל את‬ ‫האפשרות שלו ושל קהילתו לעלייהנוחה‪ ,‬קלה ונעימה‬ ‫בחזרה לארץ אבות וכחתימתו שם –‬ ‫נתאבל על העז ימים רבים וימאן להתנחם ויאמר‪ ,‬אוי לי‬ ‫שהייתי יכול לעלות לארץ ישראל בקפיצה אחת ועכשיו‬ ‫אקפח את ימי בגלות הזאת‪ .‬מני אז פי המערה סמוי מן‬ ‫העין‪ ,‬ודרך קצרה עוד אין‪ .‬ואותו בחור אם לא מת‪ ,‬עוד ינוב‬ ‫בשיבה דשן ורענן‪ ,‬בארצות החיים שקט ושאנן‪.‬‬

‫עז‬ ‫העז הנה אחד מבעלי החיים הראשונים שביית האדם‪.‬‬ ‫העז מגודלת לצרכי בשר‪ ,‬חלב‪ ,‬ושימוש בעורה ופרוותה‪.‬‬ ‫בעברית מכונה נקבת העז ‘עיזה’‪ ,‬הזכר ‘תיש’ הצאצאים‬ ‫‘גדיים וגדיות’‪ ‬והזכר הצעיר ‘שעיר‪.‬‬ ‫עז מניבה כ ‪ 5‬ליטר חלב ביום וחלבה הנו בעל תכונות‬ ‫בריאותיות ותזונתיות יחודיות‪.‬‬

‫‪ | 221-220‬זע‬

‫הונאה‬ ‫משפחתית‬ ‫לֶ ְך נָ א ֶאל ַהצּ ֹאן וְ ַקח לִ י ִמ ּׁ ָשם‬ ‫ׁ ְשנֵ י ְ ּג ָדיֵ י ִע ִ ּזים ט ִֹבים וְ ֶא ֱעשֶׂ ה‬ ‫א ָֹתם ַמ ְט ַע ִּמים לְ ָא ִב ָיך ַּכ ֲא ׁ ֶשר‬ ‫את לְ ָא ִב ָיך וְ ָאכָ ל‬ ‫ָא ֵהב‪ :‬וְ ֵה ֵב ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַ ּב ֲע ֻבר ֲא ׁ ֶשר יְ ָב ֶרכְ ך לִ ְפנֵ י מוֹ תוֹ ‪:‬‬ ‫ֹאמר יַ ֲעקֹב ֶאל ִר ְב ָקה ִא ּמוֹ ֵהן‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֵעשָׂ ו ָא ִחי ִא ׁיש שָׂ ִער וְ ָאנֹכִ י ִא ׁיש‬ ‫ָחלָ ק‪:‬‬ ‫אוּלַ י יְ ֻמ ּׁ ֵשנִ י ָא ִבי וְ ָהיִ ִיתי ְב ֵעינָ יו‬ ‫אתי ָעלַ י ְקלָ לָ ה‬ ‫ִּכ ְמ ַת ְע ֵּת ַע וְ ֵה ֵב ִ‬ ‫וְ לֹא ְב ָרכָ ה‪:‬‬ ‫‪...‬וַ ִּת ַּקח ִר ְב ָקה ֶאת ִ ּבגְ ֵדי ֵעשָׂ ו‬ ‫ְ ּבנָ ּה ַה ָ ּגדֹל ַה ֲח ֻמדֹת ֲא ׁ ֶשר ִא ָּת ּה‬ ‫ַ ּב ָ ּביִ ת וַ ַּתלְ ֵ ּב ׁש ֶאת יַ ֲעקֹב ְ ּבנָ ּה‬ ‫ַה ָּק ָטן‪ֵ :‬את עֹרֹת ְ ּג ָדיֵ י ָה ִע ִ ּזים‬ ‫ישה ַעל יָ ָדיו וְ ַעל ֶחלְ ַקת‬ ‫ִהלְ ִ ּב ׁ ָ‬ ‫אריו‪:‬‬ ‫ַצ ָ ּו ָ‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬ט‪-‬טז)‬

‫העז הנה גיבורה ראשית בתרגיל ההונאה אותו מבצע יעקב בפקודת‬ ‫רבקה אמו‪ .‬יעקב חושש להתחזות לעשו אחיו ולקבל את ברכת יצחק‬ ‫אביו העיוור במרמה‪ .‬פוחד הוא פן ינסה אביו לאמת את זהות עשו‬ ‫באמצעות מישוש ידיו ומשיבחין בידיו החלקות של יעקב יקללו‬ ‫במקום לברכו‪.‬‬ ‫רבקה‪ ,‬המנוע שמאחורי יוזמת ההונאה‪ ,‬מוצאת פתרון גם לכך‪.‬‬ ‫משתמשת היא בעורות שני גדיי העזים השעירים‪ ,‬שמהם הכינה‬ ‫מטעמים ליצחק‪ ,‬ועוטפת בהם את ידיו וצווארו של יעקב בנה הצעיר‬ ‫והחלק והופכת אותו באחת לאיש שעיר כעשו אחיו‪.‬‬

‫איך שגלגל‬ ‫מסתובב לו‬ ‫וַ ִ ּי ְקח ּו ֶאת ְּכתֹנֶ ת יוֹ ֵסף‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ֲחט ּו שְׂ ִעיר ִע ִ ּזים וַ ִ ּי ְט ְ ּבל ּו‬ ‫ֶאת ַה ֻּכ ּתֹנֶ ת ַ ּבדָּ ם‪:‬‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ְּלח ּו ֶאת ְּכתֹנֶ ת ַה ּ ַפ ִּסים‬ ‫ֹאמר ּו‬ ‫וַ ָ ּי ִביא ּו ֶאל ֲא ִב ֶיהם וַ ּי ְ‬ ‫זֹאת ָמ ָצאנ ּו ַה ֶּכר נָ א ַה ְּכתֹנֶ ת‬ ‫ִ ּבנְ ָך ִהוא ִאם לֹא‪:‬‬ ‫ֹאמר ְּכתֹנֶ ת ְ ּבנִ י ַח ָ ּיה‬ ‫וַ ַ ּי ִּכ ָיר ּה וַ ּי ֶ‬ ‫ָר ָעה ֲאכָ לָ ְתה ּו ָטרֹף ט ַֹרף יוֹ ֵסף‪:‬‬ ‫(בראשית לז‪ ,‬לא – לג)‬

‫באחרית ימיו של יעקב מופיע שעיר העזים שנית בחייו אלא שהפעם‬ ‫מוליך הוא שולל את יעקב עצמו‪ .‬בני יעקב שמכרו את יוסף אחיהם‬ ‫השנוא לשיירה היורדת מצרימה צריכים ליצור סיפור כיסוי שיסביר‬ ‫ליעקב אביהם להיכן נעלם יוסף בנו האהוב‪ .‬אף הבנים אורגים סיפור‬ ‫הונאה הכולל את כתונת הפסים הייחודית של יוסף הטבולה בדם שעיר‬ ‫עזים ומוכיחה את טענתם כי ‘טרוף טורף יוסף’‪ .‬שנות שכול ושברון לב‬ ‫נגזרות על יעקב ההולך שולל אחרי דם השעיר וחושבו לדם בנו‪ .‬קשה‬ ‫להתעלם מן העובדה כי מי שהונה את אביו באמצעות שעירי עזים‬ ‫ממיט על עצמו חורבן ושבר באותו כלי בו השתמש הוא עצמו‪.‬‬ ‫שעיר העזים הופך באחת לבטא גם את ההתחזות וגם את מחירה‪ ,‬הן‬ ‫את החטא הן את עונשו ומתעצב כתמרור אזהרה בדרכם של המתחזים‬ ‫כולם‪.‬‬

‫‪ | 223-222‬זע‬

‫עומד‬ ‫אחר כותלנו‬ ‫ׁ“שוֹ ר אוֹ כֶ שֶׂ ב אוֹ ֵעז ִּכי יִ ָ ּולֵ ד‬ ‫וְ ָהיָ ה ׁ ִש ְב ַעת יָ ִמים ַּת ַחת ִא ּמוֹ‬ ‫ו ִּמ ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִמינִ י וָ ָהלְ ָאה יֵ ָר ֶצה לְ ָק ְר ַ ּבן ִא ּׁ ֶשה‬ ‫לַ ה’‪”.‬‬ ‫(ויקרא כב‪ ,‬כז)‬ ‫אמר רבי יהודה בר רבי סימון‪-‬‬ ‫אמר הקב”ה‪ :‬עשרה מיני בהמות מסרתי לך‬ ‫שלשה ברשותך ושבעה אינן ברשותך‬ ‫שלשה ברשותך – שור שה כשבים ושה‬ ‫עזים ושבעה אינן ברשותך ‪ -‬איל וצבי‬ ‫ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר‬ ‫לא הטרחתי עליכם‬ ‫ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא‬ ‫לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך‬ ‫אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסיך‬ ‫זה הוא שכתוב – “שור או כשב או עז”‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה כז‪ ,‬ו)‬

‫מדוע דווקא שוורים כבשים ועזים נבחרו לקרבנות על מזבח‬ ‫ה’‪ ,‬מדוע אין הקב”ה חפץ בקרבנות מיתר סוגי הבהמות‬ ‫הטהורות והמותרות באכילה? בהיגיון אנושי נראה שהקרבת‬ ‫צבי או אייל התובעים מאתנו השתדלות והתמסרות‪ ,‬זיעה‬ ‫ועמל‪ ,‬איתור מרדף ולכידה ‪ -‬למבצע כזה ראוי לקרוא הקרבה‬ ‫ושללו הוא הקרבן המעיד כמה אוהבים אנו את בוראנו‪.‬‬ ‫אלא שההיגיון האלוקי הפוך הוא‪ .‬הקרבן בפרט והמצוות‬ ‫כולן לא באים להבהיר כמה חפצים אנו להתקרב לבורא‪ ,‬אלא‬ ‫הפוך‪ ,‬הקרבנות והמצוות כולן באות לספר כמה קרוב הקב”ה‬ ‫אלינו‪ .‬מאמץ קטן ואנו מחוברים‪ ,‬קרבנות אך ורק מהמצוי‬ ‫ממילא בחצרנו‪ ,‬קיום המצוות באמצעים פשוטים המלווים‬ ‫ממילא את חיינו ומידות המצויות באופן טבעי בתוככי‬ ‫אישיותנו ורק דורשות חשיפה‪ ,‬עיצוב‪ ,‬ליטוש והברקה‪.‬‬ ‫העז‪ ,‬כמו השור והכבש‪ ,‬מזכירה לכולנו כי כל כך פשוט‬ ‫להתקרב שכן הקב”ה ממילא ניצב אחר כותלנו ורק מחכה‬ ‫להצהרת כוונות בסיסית מצדנו‪.‬‬

‫שודדת‬ ‫חמושה‬ ‫מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו‬ ‫(מרוב חולי)‪,‬‬ ‫ושאלו לרופאים‪,‬‬ ‫ואמרו‪ :‬אין לו תקנה עד שינק חלב‬ ‫רותח (מן העטין) משחרית לשחרית;‬ ‫והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה‬ ‫והיה יונק ממנה משחרית לשחרית‪.‬‬ ‫לימים נכנסו חבריו לבקרו‪,‬‬ ‫כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי‬ ‫המטה חזרו לאחוריהם‪,‬‬ ‫ואמרו‪ :‬לסטים מזויין בביתו של זה‪,‬‬ ‫ואנו נכנסין אצלו!‬ ‫ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו‬ ‫עון של אותה העז‪.‬‬ ‫ואף הוא בשעת מיתתו אמר‪:‬‬ ‫יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה‬ ‫העז‪ ,‬שעברתי על דברי חברי‪.‬‬ ‫(בבלי בבא קמא פ‪).‬‬

‫העזים הנן האויב הגדול של החקלאות בארץ ישראל‪ .‬העז מסוגלת‬ ‫בכוח שיניה העצום לעקור‪ ,‬לשרש ולברא אזורים שלמים מכל‬ ‫הצומח בהם לכן נאסר בחרם חמור‪ ,‬לגדל עזים באזורים המיושבים‬ ‫והמעובדים של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫שום אינטרס פרטי אינו יכול לעמוד מול הצורך בהגנה על החקלאים‬ ‫מפני העז ‪ -‬גם לא איכות חייו של צדיק גדול הגונח מלבו ומרותק‬ ‫למיטתו‪.‬‬ ‫לעתים נקראים אנו שלא לגלות התחשבות שמא נבוא לתקן ונמצה‬ ‫מקלקלים‪ ,‬פן ננצח בקרב קטן ונפסיד במערכה כולה‪.‬‬ ‫בהקשר החקלאי ‪ -‬עז הינה ליסטים‪ ,‬שודדת חמושה בלסתות‬ ‫קטלניות ‪ -‬בלי ‘רק’ וללא ‘אבל’ וגם חסיד גדול הגונח מלבו חייב‬ ‫לישר קו עם הנהגת הציבור ולא להכתים את מסכת חייו הטהורה‬ ‫והמפוארת‪.‬‬

‫‪ | 225-224‬זע‬

‫לך‬ ‫לעזאזל‬ ‫וְ לָ ַקח ֶאת ׁ ְשנֵ י ַה ּ ְׂש ִע ִירם וְ ֶה ֱע ִמיד א ָֹתם לִ ְפנֵ י ה’‬ ‫ּ ֶפ ַתח א ֶֹהל מוֹ ֵעד‪ :‬וְ נָ ַתן ַא ֲהרֹן ַעל ׁ ְשנֵ י ַה ּ ְׂש ִע ִירם‬ ‫גּ וֹ ָרלוֹ ת גּ וֹ ָרל ֶא ָחד לה’ וְ גוֹ ָרל ֶא ָחד לַ ֲעזָ אזֵ ל‪:‬‬ ‫וְ ִה ְק ִריב ַא ֲהרֹן ֶאת ַה ּ ָׂש ִעיר ֲא ׁ ֶשר ָעלָ ה ָעלָ יו‬ ‫ַהגּ וֹ ָרל לה’ וְ ָעשָׂ ה ּו ַח ּ ָטאת‪:‬‬ ‫וְ ַה ּ ָׂש ִעיר ֲא ׁ ֶשר ָעלָ ה ָעלָ יו ַהגּ וֹ ָרל לַ ֲעזָ אזֵ ל יָ ֳע ַמד‬ ‫ַחי לִ ְפנֵ י ה’ לְ כַ ּ ֵפר ָעלָ יו לְ ׁ ַש ַּלח אֹתוֹ לַ ֲעזָ אזֵ ל‬ ‫ַה ִּמ ְד ָ ּב ָרה‪:‬‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ז‪-‬י)‬ ‫וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים‬ ‫בשערו ואומרים לו טול (את חטאינו) וצא‪...‬‬ ‫מה היה עושה‬ ‫חולק לשון של זהורית חציו קשר בסלע‬ ‫וחציו קשר בין שתי קרניו‬ ‫ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד‬ ‫ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים‬ ‫אברים‬ ‫(משנה יומא ד –ו)‬

‫בעיצומו של יום הכיפורים ניצבים שני שעירי עזים זהים‬ ‫בפני הכהן הגדול‪ ,‬שווים הם בקומתם‪ ,‬בצבעם ובמראם ואף‬ ‫על פי כן קובע הגורל כי האחד יעלה עולה לה’ ואלו השני‬ ‫יישא את חטאי העם ויתרסק במדבר‪.‬‬ ‫רק לאחר התרסקות השעיר לעזאזל בצוקי מדבר יהודה‬ ‫תלבין לשון הצמר האדומה הקשורה בסלע והעם ידע‬ ‫שחטאיו נמחלו‪.‬‬ ‫שתי בשורות נפלאות נושאים השעירים לעם כולו‪ :‬ראשית‬ ‫מבין העם כי גם אם דומה הוא בחיצוניותו לכל העמים הרי‬ ‫שרק בו בחר הקב”ה לעמו גם אם אין כל סיבה הנראית לעין‬ ‫ממש כבגורל‪.‬‬ ‫הבשורה השנייה מבהירה לנו כי חטאינו אינם מושרשים בנו‬ ‫אלא‬ ‫נדבקים אל המעטפת החיצונית של אישיותנו בלבד‬ ‫ולפיכך במאמץ קטן יכולים הם להיות מועברים אל השעיר‬ ‫ולהתנדף בין מצוקי המדבר‪.‬‬

‫>> מאז ועד היום שעיר עזים מזכיר ליהודי כי לא חשוב להיכן‬ ‫הידרדר ומה מצבו הרוחני והמוסרי‪ ,‬לאמתו של דבר ‪ -‬מעולם‬ ‫לא השתרש החטא בנשמתו וברגע אחד יכול הוא להתנער‬ ‫ממנו ולפתוח דף חדש וצחור בחייו‪.‬‬

‫העכברים פעילי לילה‪ ,‬ולכן חושיהם מפותחים ביותר‬ ‫ומסייעים להם להתמודד עם טורפיהם הרבים עמם נמנים‬ ‫החתולים והנחשים‪.‬‬ ‫ההיריון‪ ‬של נקבת העכבר נמשך כעשרים יום‪ ,‬ובסופו‬ ‫היא ממליטה ‪ 5-8‬גורים‪ .‬בגיל חודש עומדים כבר הגורים‬ ‫ברשות עצמם‪ ,‬ושישה ימים אחרי ההמלטה יכולה הנקבה‬ ‫להרות שוב‪ .‬תוחלת חייו כ־ ‪ 2-3‬שנים‪.‬‬ ‫מינים מסוימים של עכברים משמשים בניסויים מדעיים‪.‬‬ ‫העכבר הוא אחת מחיות המודל‪ ‬החשובות ביותר במדעי‬ ‫החיים בתחומים רבים כמו גנטיקה‪ ,‬ביולוגיה התפתחותית‪,‬‬ ‫פיזיולוגיה ועוד‪.‬‬ ‫עכברים נחשבים מזיקים‪ ,‬שכן הם פוגעים בגידולים‬ ‫חקלאיים‪ ,‬באסמי תבואה‪ ‬משמשים פונדקאים למגוון‬ ‫רחב של מחלות‪ ‬וטפילים‪ ,‬עכברים עלולים לנשוך בני אדם‬ ‫ובעיקר ילדים בשנתם‪ ,‬וגם למשוך את טורפיהם‪ ,‬כמו‬ ‫הנחשים‪ ,‬למגורי האדם‪ .‬על מנת למנוע את הנזק שגורמים‬ ‫העכברים‪ ,‬ביית האדם את החתול‪.‬‬

‫העכבר‪ ‬הנו יונק‪ ‬קטן מסדרת המכרסמים‪ .‬מין העכבר הנפוץ‬ ‫ביותר הוא העכבר המצוי‪ ,‬המצוי כמעט בכל העולם‪ .‬כל מיני‬ ‫העכברים חיים בסביבת אדם‪.‬‬ ‫אורכם של רוב העכברים מגיע לכ‪ 9-‬ס”מ‪ .‬כל גופם מכוסה‬ ‫בפרווה‪ ,‬פרט לזנבם‪.‬‬ ‫לרוב צמחוניים‪ ,‬אך למעשה הם אוכלי כל‪ - ‬הם אינם בוחלים‬ ‫בבשר חלזונות‪ ‬ובגופות של עכברים אחרים‪ ,‬וכבר נצפו‬ ‫עכברים שניזונו מזנבם שלהם בשעת רעב‪.‬‬

‫עכבר‬ ‫וחולדה‬

‫‪ | 229-228‬רבכע‬

‫מי‬ ‫צריך למי?‬ ‫חמשה תלמידים היו‬ ‫לו לרבי יוחנן בן זכאי‬ ‫כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו‪,‬‬ ‫כשנפטר הלכו ליבנה‪,‬‬ ‫והלך רבי אלעזר בן ערך אצל אשתו‬ ‫לאמאוס‪ ,‬מקום מים יפים ונוה יפה‪,‬‬ ‫המתין להם שיבאו אצלו ולא באו‪,‬‬ ‫כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא‬ ‫הניחתו אשתו‪ ,‬אמרה‪ :‬מי צריך למי‪,‬‬ ‫אמר לה‪ :‬הן צריכין לי‪,‬‬ ‫אמרה לו‪ :‬חמת העכברים מי דרכו‬ ‫לילך אצל מי‪ ,‬העכברים אצל החמת‪,‬‬ ‫או החמת אצל העכברים‪ ,‬שמע לה‬ ‫וישב לו עד ששכח תלמודו‪ ,‬מאחר‬ ‫זמן באו אצלו שאלו אותו‪ :‬פת חטין‬ ‫או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן‬ ‫ולא ידע להשיבן‬ ‫(קהלת רבה ז‪ ,‬ב)‬

‫התלבטותה של משפחת בן ערך היכן לקבוע את דירתה עם מות‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי מוכרת לרבים מאיתנו‪ .‬האם להמשיך עם החבר’ה‬ ‫ולקנות דירה ביבנה‪ ,‬וכך לשלם מחיר ברמת החיים אך לשמור‬ ‫על החבורה המלוכדת ובעלת ההפריה ההדדית? או שמא הגיע‬ ‫הזמן לשדרג את רמת החיים ולעבור לאמאוס‪ ,‬מודיעין‪-‬מזרח‪ ,‬עיר‬ ‫היוקרה בעלת המרחצאות החמים וההזדמנויות העסקיות ולקוות‬ ‫שהחבר’ה יבואו אחרי?‬ ‫אשתו של רבי אלעזר‪ ,‬ברוב הערכתה לבעלה‪ ,‬קוראת את המפה‬ ‫באופן שגוי וממיטה חורבן עליו ועל תורתו‪ .‬האישה מבינה כי‬ ‫בעלה‪ ,‬המעיין המתגבר‪ ,‬המרתק והמקורי שבבני החבורה הוא‬ ‫עמוד התווך של בית המדרש כולו‪ .‬בטוחה אשת רבי אלעזר כי‬ ‫בעלה הוא החמת‪ ,‬הכד ההפוך‪ ,‬המעניק מסתור וביטחון בתורתו‬ ‫לשאר בני החבורה‪ ,‬שהסתופפו תחת חסותו ובצל כנפיו‪ ,‬לכן‬ ‫מחליטה היא להעדיף את רמת החיים על פני הדבקות בחבורה‬ ‫שממילא תחזור לבסוף ותדבק בבעלה שכן ‘דרך העכברים לילך‬ ‫אצל החמת ואין דרך החמת לילך אצל העכברים’‪.‬‬

‫>> אלא שכנראה רבי אלעזר אינו החמת‪ ,‬חבריו אינם עכברים‬ ‫ובית הקברות מלא אנשים שאין להם תחליף‪ ,‬רבי אלעזר‬ ‫נשאר בבדידותו‪ ,‬אינו מתחדש בתורתו ונדחק לשולי עולם‬ ‫התורה ובניינו‪.‬‬ ‫ללמדך שאתה אינך חמת‪ ,‬חבריך אינם עכברים ואיכות‬ ‫חברתית חשובה עשרת מונים על רמת חיים‪.‬‬

‫‪ | 231-230‬רבכע‬

‫העכבר‬ ‫או החור?‬ ‫וְ נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָטא וְ ׁ ָש ְמ ָעה קוֹ ל ָאלָ ה‬ ‫וְ הוּא ֵעד אוֹ ָר ָאה אוֹ יָ ָדע ִאם לוֹ א יַ ִ ּגיד וְ נָ שָׂ א ֲעוֹ נוֹ ‪:‬‬ ‫(ויקרא ה‪ ,‬א)‬ ‫זה הוא שכתוב “חולק עם גנב שונא‬ ‫נפשו אלה ישמע ולא יגיד” (משלי כט‪ ,‬כד)‪,‬‬ ‫מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין (הלקוחות)‬ ‫ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה‬ ‫כראוי‪ ,‬מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר‪ :‬כל העם‬ ‫לקומפון (לכיכר העיר) מה עשה הביא חולדות ונתן‬ ‫לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין‬ ‫אותם לחורים‪ ,‬למחר הוציא כרוז ואמר‪ :‬כל העם לקומפון‬ ‫(לככר העיר) הביא חולדות נתן לפניהן מנות וסתם את‬ ‫החורים והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן‬ ‫לחורין ומוצאות אותן מסותמות‬ ‫ומחזירות את המנות למקומן‬ ‫לומר שאין הכל אלא מן הקבלנין‬ ‫(ויקרא רבה ו‪ ,‬ב)‬

‫מכריע המדרש שלפנינו בשאלה העתיקה‬ ‫מה היא הביצה ומה התרנגולת בתהליך הגנבה‬ ‫ומי קדמה למי‪ .‬האם גנבים גונבים כיוון שיש‬ ‫להם למי למכור או שמא הקונים רכוש גנוב‬ ‫אינם אלא תוצר לוואי לתעשייה עתיקת יומין‬ ‫שתמיד הייתה ולעולם תתקיים‪ .‬או בלשון‬ ‫התלמוד האם העכבר הוא הגנב או שמא החור‪,‬‬ ‫בו מאכסן העכבר את המזון שגנב הוא הגנב‬ ‫האמתי?‬ ‫המלך החכם המתואר במדרש החליט להחמיר‬ ‫עם סוחרי הרכוש הגנוב ולהוציאם להורג אף‬ ‫על פי שלא פשעו או גנבו ואילו את הגנבים‬ ‫עצמם היה משחרר לחופשי ללא עונש גם אם‬ ‫הצליח ללוכדם‪ .‬המלך הבין כי הגנב הנו תוצר‬ ‫חברתי לשוק ההיצע והביקוש האחריות לגל‬ ‫גנבות הרכב מצוי בידי סוחרי וצרכני החלפים‬

‫>> המשומשים‪ ,‬האחריות לגנבות פלאפונים ומחשבים חלה על‬ ‫רוכשי וסוחרי המחשבים המפורמטים במחירי רצפה וכנראה‬ ‫שהאחריות לסחר בסמים מוטלת על הסוחרים ולא על‬ ‫המבריחים‪.‬‬ ‫אם אין לעכבר חור וכתובת היכן לאכסן את המזון הגנוב‪ ,‬רוב‬ ‫רובו של המזון לא ייגנב ולא ייעלם‪.‬‬

‫‪ | 233-232‬רבכע‬

‫תום וג’רי‬ ‫הקדמונים‬ ‫אמרו ‪ -‬בתחלה בימי אדם הראשון‬ ‫היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפין זה‬ ‫עם זה‪ .‬יום אחד נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול‬ ‫והלך אצל אדם‪ ,‬אמר לו‪ :‬אדוני תן לי רשות על החתול‬ ‫להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס (חוטף)‬ ‫אמר לו אדם הואיל וספרת עליו לשון הרע תהיה לו‬ ‫למאכל‪ .‬מיד קפץ החתול על העכבר והרגו‪.‬‬ ‫כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן‬ ‫ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר‪,‬‬ ‫אמרו‪ :‬עוד לא תהיה פלטה לפני החתול אויבינו‪.‬‬ ‫כשבא נח והכניסן בתבה‪,‬‬ ‫יום אחד היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו‪,‬‬ ‫אמר החתול לנקבתו‪ :‬זכורני כשהייתי תינוק‬ ‫הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב‬ ‫למאכל‪ ,‬ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו‪.‬‬ ‫כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו ורדף החתול‬ ‫אחריו‪ ,‬ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם‪.‬‬ ‫(בראשית רבתי פרשת נח עמוד ‪)59‬‬

‫באינטואיציה האנושית שלנו נתפס החתול כטורף‬ ‫אכזר הרודף אחרי עכברים להורגם ואלו העכבר‬ ‫הנו הקרבן המסכן הנרדף על לא עוול בכפו‪,‬‬ ‫המדרש מנסה לספר את הסיפור מחדש ולעצב את‬ ‫הבנתנו מזווית אחרת עמוקה ומרעננת‪.‬‬ ‫העכבר אינו כה תמים מסביר המדרש‪ .‬היריבות בין‬ ‫חתולים לעכברים אינה אלא מחיר אותו משלמים‬ ‫העכברים על שיגעון הגדלות של אבי אבותם ופרי‬ ‫הבאושים של לשון הרע שדיבר‪.‬‬ ‫בניסיונו להרוג את החתול פונה העכבר המרושע‬ ‫למנהל ‘גן החיות הקדמוני’‪ ,‬אדם הראשון‪ ,‬ומתאר‬ ‫את החתול כאויב הטבע גנב וחוטף אכזר‪ .‬אדם‬ ‫הראשון הערני‪ ,‬מאז חטאו ועלילות הנחש‪ ,‬לענייני‬ ‫לשון הרע דוחה מיד את הטענה והופך את‬ ‫המעליל לקרבן עלילתו ומאז נרדפים ונחבאים‬ ‫עכברים מפני חתולים‪.‬‬

‫>> כבר בימי נח‪ ,‬מסביר המדרש‪ ,‬נשתכח הסיפור וטעמו‬ ‫מהמורשת החתולית וחתולים ממשיכים לרדוף עכברים‬ ‫כמטעם ולא כשיעור מוסר‪.‬‬ ‫העכבר המתרוצץ מזהיר את כולנו מפני מחירה רחוק הטווח‬ ‫של לשון הרע ומבהיר כי גם לאחר שכחת הסיבה ושקיעת‬ ‫האבק ממשיכים המלשינים והתככנים לשלם את פרי‬ ‫מעלליהם‪.‬‬

‫‪ | 235-234‬רבכע‬

‫חס‬ ‫על החי‬ ‫(יסורין) של רבי על ידי מעשה‬ ‫באו ועל ידי מעשה הלכו‪.‬‬ ‫על ידי מעשה באו מה היא?‬ ‫שאותו העגל שהיו מובילים‬ ‫אותו לשחיטה‬ ‫הלך ודחק ראשו בבגדו של‬ ‫רבי והיה בוכה‪ .‬אמר לו‪ :‬חך‪ ,‬כי‬ ‫לכך נוצרת‪ .‬אמרו (בשמים)‪:‬‬ ‫הואיל ולא מרחם יבואו עליו‬ ‫יסורין! ועל ידי מעשה הלכו‬ ‫– יום אחד טיטאה שפחתו‬ ‫של רבי את הבית היו שם‬ ‫עכברונים וטיטאה אותם‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬עיזבי אותם‪ ,‬כתוב –‬ ‫“ורחמיו על כל מעשיו”‪.‬‬ ‫אמרו (בשמים)‪:‬‬ ‫הואיל ומרחם ‪ -‬נרחם עליו‪.‬‬ ‫(בבלי בבא מציעא פה‪).‬‬

‫עגל אולי נוצר לשחיטה‪ ,‬אומר התלמוד‪ ,‬אולם עגל המגיע אליך בבקשת‬ ‫רחמים אינך יכול להתעלם מרגשותיו‪ ,‬ועליך לפחות לנחמו בדרך לבית‬ ‫המטבחיים‪ .‬תגובת “לך להישחט כי לכך נוצרת” חושפת אטימות וחוסר‬ ‫רצון להתחבר לתחושות הסובב‪ ,‬גם אם בעל חיים הוא‪ .‬ממנהיג העם ונשיאו‬ ‫מצפה הקב”ה ליותר ולפיכך ייאלץ רבי לשאת ייסורים ולזכות לרחמי‬ ‫הסביבה גם אם יש לייסוריו תפקיד בעיצובו וזיקוק אישיותו ו’לכך נוצרת’‪.‬‬ ‫הקץ לייסורי רבי יגיע עם ההוכחה כי רגישותו לסובב נתחדדה ונתקבעה‬ ‫באישיותו‪ .‬רק אחרי הפגנת הרחמים על גורי העכברים הזעירים שרמת‬ ‫החיות שבהם ועולם תחושותיהם קטנים עשרת מונים מחיות העגל ועולם‬ ‫תחושותיו‪.‬‬ ‫באמת עכברים אין מקומם בבית האדם אולם רחמנות יתר עליהם‪ ,‬הרבה‬ ‫מעבר למצופה‪ ,‬מעידה על ‘תשובת המשקל’ ועיצוב עמדה נפשית הופכית‬ ‫לעמדה הקלוקלת שנשתרשה באישיותך‪ ,‬מה עוד שמנהיג האומה אתה‪.‬‬ ‫בפעם הבאה שנפזר מלכודות דבק לעכברים שבבתינו כדאי שניזכר ברבי‬ ‫ולפחות נמירם במלכודות פח המרחיקות את הפולש ולא מחסלות אותו‬ ‫באכזריות‪.‬‬

‫העלים העשירים בסלצין וגליקוזיד דומים בתכונותיהם‬ ‫לאספרין ומשמשים כמשככי כאבים ומורידי חום‪.‬‬ ‫בתנ”ך מופיעה הערבה כאחד מארבעת המינים אותם‬ ‫אנו מצווים ליטול בחג הסוכות ועמם להלל את הקב”ה‬ ‫עם אסיף הפירות‪ ,‬סיום העונה החקלאית ופתיחת עונת‬ ‫התפילות לגשמים בעיתם בשנה החקלאית שבפתח‪.‬‬ ‫במקדש הייתה ‘מצוות ערבה’ נוהגת בחג הסוכות‬ ‫במסגרתה היו יורדים הכוהנים ליישוב מוצא‪ ,‬שבו גדלו‬ ‫עצי ערבה ענקיים‪ ,‬נטלו ארבעה עצי ערבה ואותם זקפו‬ ‫בארבע פינותיו של מזבח העולה‪.‬‬

‫ערבה‬ ‫הערבה הינה סוג מרובה מינים של שיחים הגדלים בסמוך‬ ‫למקורות מים‪.‬‬ ‫העצה בעלת הנקבוביות קלה וחזקה למדי ולפיכך משמשת‬ ‫לנגרות ולבניית סירות‪.‬‬ ‫ענפי הערבה הרכים וקליפת גזעה משמשים לקליעת סלים‪.‬‬

‫‪ | 239-238‬הברע‬

‫לא‬ ‫נתחיל לשיר‬ ‫ַעל נַ ֲהרוֹ ת ָ ּב ֶבל ׁ ָשם יָ ׁ ַש ְבנ ּו ַ ּגם‬ ‫ָ ּבכִ ינ ּו ְ ּבזָ כְ ֵרנ ּו ֶאת ִצ ּיוֹ ן‪:‬‬ ‫ַעל ֲע ָר ִבים ְ ּבתוֹ כָ ּה ָּתלִ ינ ּו‬ ‫ִּכ ּנֹרוֹ ֵתינוּ‪:‬‬ ‫ִּכי ׁ ָשם ׁ ְש ֵאלוּנ ּו ׁשוֹ ֵבינ ּו דִּ ְב ֵרי‬ ‫ׁ ִשיר וְ תוֹ לָ לֵ ינ ּו שִׂ ְמ ָחה ׁ ִשיר ּו לָ נ ּו‬ ‫ִמ ּׁ ִשיר ִצ ּיוֹ ן‪:‬‬ ‫ֵא ְיך נָ ׁ ִשיר ֶאת ׁ ִשיר ה’ ַעל ַא ְד ַמת‬ ‫נֵ כָ ר‪ִ :‬אם ֶא ׁ ְש ָּכ ֵח ְך יְ רו ׁ ָּש ִָלם‬ ‫ִּת ׁ ְש ַּכח יְ ִמינִ י‪:‬‬ ‫(תהילים קלז)‬

‫המזמור בתהילים מתאר את הלוויים‪ ,‬משוררי המקדש‪ ,‬הגולים לבבל‬ ‫אחרי חורבן בית המקדש הראשון‪ .‬יושבים הלויים בנוף הפסטורלי‬ ‫הבבלי על גדות הפרת והחידקל ותולים את הכינורות על עצי הערבה‬ ‫העצומים הגדלים לאורך הנהרות המדהימים ואינם מסוגלים לשיר‪.‬‬ ‫תחנוני הבבלים לשמוע משירי ציון נתקלים בסירוב‪ .‬הבבלים‪ ,‬שכבר‬ ‫שכחו את איימי מלחמת החורבן‪ ,‬רואים באוכלוסיית הגולים הזדמנות‬ ‫פז למפגש תרבויות והרחבת אופקים אולם היהודים הגולים חיים‬ ‫במקום אחר‪.‬‬ ‫מבהירים הגולים לבבלים‪ ,‬לעצמם ולנו כי יהודי בגלות לא יכול לנגן‬ ‫ולשיר‪ ,‬נגינה ושירה הנם הבעת הרמוניה והזרמת כוחות חיים אשר‬ ‫מתאפשרת ליהודי רק במקומו הטבעי בארץ ישראל ולא על אדמת‬ ‫נכר‪.‬‬ ‫כך נולדה שבועת האמונים הנצחית לירושלים ‘אם אשכחך ירושלים‬ ‫תשכח ימיני’ וכך הפכו עצי הערבה לסמל נאמנות לארץ ישראל והכרה‬ ‫במעלותיה‪.‬‬

‫שירים‬ ‫עד כאן‬ ‫ִּכי ׁ ָשם ׁ ְש ֵאלוּנ ּו ׁשוֹ ֵבינ ּו דִּ ְב ֵרי ׁ ִשיר וְ תוֹ לָ לֵ ינ ּו שִׂ ְמ ָחה‬ ‫ׁ ִשיר ּו לָ נ ּו ִמ ּׁ ִשיר ִצ ּיוֹ ן‪:‬‬ ‫ֵא ְיך נָ ׁ ִשיר ֶאת ׁ ִשיר ה’ ַעל ַא ְד ַמת נֵ כָ ר‪:‬‬ ‫(תהילים קלז‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫אמר להם נבוכדנצר‪ :‬מה אתם יושבים ובוכים‬ ‫והוא קורא לשבטו של לוי ואמר להם‪ :‬הכינו‬ ‫עצמכם עד שאנו אוכלין ושותין אני מבקש‬ ‫שתעמדו ותקישו לפני בכנורות שלכם‪,‬‬ ‫כדרך שהייתם מקישין לפני אלהיכם‪,‬‬ ‫מסתכלים אלו באלו ואמרו‪ :‬לא דיינו שהחרבנו‬ ‫את מקדשו‪ ,‬אלא עכשיו אנו עומדים להקיש לפני‬ ‫הננס הזה?!‪ ...‬עמדו כלם ושלטו בעצמם‪,‬‬ ‫ונטלו אליוני ידיהם (קצות אצבעותיהם) לתוך‬ ‫פיהם ומרצצים אותם‪ .‬שירו לנו משיר ציון לא‬ ‫נשיר לא נאמר‪ ,‬אלא איך נשיר‪,‬‬ ‫מראים אצבעותיהם ואומרים‪ :‬היינו כפותים‪,‬‬ ‫ונתקטעו אצבעותינו‬ ‫(מדרש תהילים מזמור קלז)‬

‫תליית הכינורות על עצי הערבה הנה תיאור דהוי ומושאל‬ ‫בלבד לדרמה המתחוללת בגלות בבל‪ ,‬מסביר המדרש‪.‬‬ ‫למעשה בקשת הנגינה משירי ציון אינה התעניינות‬ ‫תרבותית עממית‪ ,‬כפי שנראה מעיון בפסוקים‪ ,‬אלא חלק‬ ‫ממסע השפלה לאומית אותו עורך נבודנצאר מלך בבל‪.‬‬ ‫נבוכדנצאר מנסה להציב עצמו כתחליף לקב”ה ומצפה מן‬ ‫הלוויים גולי ציון להנעים את סעודותיו בנעימות ובנגינות‬ ‫בהם ליוו את הקרבת הקרבנות את “סעודות” הקב”ה‪.‬‬ ‫‘עד כאן’ אומרים הגולים‪‘ .‬המקדש חרב בעוונותינו‬ ‫ואיננו מתכוננים להוסיף חטא על פשע’‪ .‬הלויים שולטים‬ ‫בעצמם‪ ,‬בכאבם הפיזי‪ ,‬בכאבם האישיותי הכרוך באובדן‬ ‫יכולתם לנגן ובמחשבות על עתידם כגולים נטולי אצבעות‬ ‫ומרסקים את ראשי אצבעותיהם בשיניהם‪ .‬מאתה לא‬ ‫יוכל איש לדרוש מהם לנגן משירי ציון על אדמת נכר‪.‬‬ ‫בשליטתם העצמית הופכים הגולים את הערבה לסמל‬ ‫הגלות‪ ,‬השליטה העצמית והשמירה על כבודנו הלאומי‬ ‫אל מול העמים‪.‬‬

‫‪ | 241-240‬הברע‬

‫מאותגרי‬ ‫תוחלת חיים‬ ‫אשוֹ ן‬ ‫וּלְ ַק ְח ֶּתם לָ כֶ ם ַ ּב ּיוֹ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ּ ְפ ִרי ֵעץ ָה ָדר ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים‬ ‫וַ ֲענַ ף ֵעץ ָעבֹת וְ ַע ְר ֵבי נָ ַחל‬ ‫וּשְׂ ַמ ְח ֶּתם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹהיכֶ ם ׁ ִש ְב ַעת‬ ‫יָ ִמים‪:‬‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬מ)‬ ‫“פרי עץ הדר” ‪ -‬זו שרה‬ ‫שהידרה הקב”ה בשיבה טובה‪ ,‬שנאמר‬ ‫– “ואברהם ושרה זקנים”‪,‬‬ ‫“כפות תמרים” ‪ -‬זו רבקה‬ ‫מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה‬ ‫עוקצין כך העמידה רבקה צדיק ורשע‪,‬‬ ‫“וענף עץ עבות” ‪ -‬זו לאה‬ ‫מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה‬ ‫רחושה בבנים‪“ ,‬וערבי נחל” ‪ -‬זה רחל‬ ‫מה ערבה זו כמושה לפני ג’ המינין כך‬ ‫רחל מתה לפני אחותה‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה ל‪ ,‬י)‬

‫את ארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות מזהה המדרש עם‬ ‫ארבע אמהותיו של עם ישראל‪ .‬האתרוג‪ ,‬פרי עץ ההדר מייצג‬ ‫את הדרת שיבתה של שרה אמנו‪ .‬הלולב המתברך בתמרים‬ ‫וקוצים הנו נציגה של רבקה אם יעקב ועשו‪ ,‬הפרי והקוץ‪ .‬ההדס‬ ‫המכוסה בעלים בן מינה של לאה מרובת הבנים הוא ואילו הערבה‬ ‫המקדימה להתייבש ולכמוש היא היא רחל שהקדימה להיפטר מן‬ ‫העולם עוד בחיי אחותה‪.‬‬ ‫המדרש הופך את הערבות למנציחותיהן של כל אותם אנשים‬ ‫אהובים שלא זכו לאריכות ימים‪ .‬אותם חברים שפטירתם מן‬ ‫העולם בגיל צעיר מועצמת פי כמה על רקע המשך החיים‪,‬‬ ‫היצירה וההתפתחות של חבריהם בני גילם‪ .‬יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫על טעם‬ ‫ועל ריח‬ ‫“פרי עץ הדר” ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה אתרוג זה יש‬ ‫בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם‬ ‫שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‬ ‫“כפות תמרים” ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה הזו‬ ‫יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם‬ ‫שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים‬ ‫“וענף עץ עבות” ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה הדס יש בו‬ ‫ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם‬ ‫מעשים טובים ואין בהם תורה‬ ‫“וערבי נחל” ‪ -‬אלו ישראל מה ערבה זו אין בה‬ ‫טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני‬ ‫אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‬ ‫ומה הקב”ה עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר? אלא‬ ‫אמר הקב”ה‪ :‬יוקשרו כולם אגודה אחת והן‬ ‫מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה‬ ‫אני מתעלה זה הוא שכתוב – “הבונה בשמים‬ ‫מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה” ואימתי הוא‬ ‫מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה ל‪ ,‬יב)‬

‫הערבה שלא זכתה לריח טוב כאתרוג וכהדס ואינה מגדלת‬ ‫פירות כלולב וכאתרוג נותרת המין היחידי בארבעת המינים‬ ‫שאין בו שום הנאה לאדם‪ .‬לכן מייצגת הערבה את אותם‬ ‫יהודים שלא זכו ללמוד תורה וגם מעשים טובים ומידות‬ ‫תרומיות אין בהם ולכאורה אין לבורא תועלת בקיומם‪.‬‬ ‫הציווי לאגוד את הערבה עם יתר המינים אינה אלא‬ ‫תביעה מוסרית מיתר סוגי היהודים‪ .‬קריאה אלוקית שלא‬ ‫להזניח ולהפקיר את ה’ערבות’ שבינינו‪ .‬הפקרת ובידוד דלי‬ ‫הכשרונות ונכשלי הבחירות תביא לאובדנם והיעלמותם‬ ‫מהציבוריות בעוד קירובם‪ ,‬חיבורם וחיבוקם יאפשר‬ ‫להם חיים‪ ,‬תרומה והתקדמות כחלק מעסקת חבילה כלל‬ ‫ישראלית‪.‬‬ ‫עצי הערבה מזהירים אותנו לבל נתעלם מחסרי הטעם‬ ‫והריח‪ ,‬מזכירים הם לנו כי חלק מכלל ישראל הם ועל‬ ‫כתפינו אנו‪ ,‬שזכינו לתורה או למעשים טובים או לשניהם‬ ‫גם יחד לחברם ולחבקם ולדאוג להמשך קיומם‪.‬‬

‫שמו המדעי (‪ )Rubus sanguineus‬מורה על צבעם‬ ‫של הפירות‪ .‬חז”ל‪ ‬קראו לצמח גם ורדינא‪ ,‬כי פרחיו‪ ‬דומים‬ ‫בצבעם וצורתם לוורד‪.‬‬ ‫חז”ל זיהו בצמח את ה’סנה’ השיח הבוער ואינו מתאכל‬ ‫דרכו נגלה הקב”ה למשה רבנו כדי להטיל עליו את הוצאת‬ ‫עם ישראל משעבוד מצרים‪.‬‬ ‫פריחת הצמח מתרחשת בחודשים אפריל‪-‬ספטמבר‪.‬‬ ‫הפרחים בעלי כותרת בצבע ורוד או אדמדם‪ ,‬ופרותיו‬ ‫ירוקים בהתחלה ולאחר מכן נעשים אדומים ומשחירים‬ ‫בהמשך הבשלתם‪ ,‬הם בעלי טעם מתוק‪-‬חמצמץ וטובים‬ ‫למאכל‪.‬‬ ‫ההאבקה של הפרחים נעשית על ידי דבורי דבש‪.‬‬ ‫הזרעים‪ ‬מופצים על ידי ציפורים האוכלות את הפירות‬ ‫העסיסיים‪.‬‬ ‫בישראל מגדלים באזורים הרריים פטל לשוק המקומי‬ ‫ולייצוא‪ .‬מן הפירות ‪ ‬מכינים סירופ פטל וריבות‪ ,‬וניתן לייצר‬ ‫מהם גם דבש‪.‬‬ ‫בימי קדם ידעו להכין יין מפירותיו ולנצל את כל חלקיו‬ ‫להכנת תרופות לריפוי פצעים‪.‬‬

‫פטל קדוש הוא מין שיח קוצני של הסוג פטל‪ ‬ממשפחת‬ ‫הוורדיים‪ ,‬המגיע לגובה של עד ‪ 2‬מטר‪.‬‬ ‫השיח יוצר סבך בגדות‪ ‬נחלים‪ ,‬באזורי מעיינות‪ ‬וביצה‬ ‫ובקרקעות לחות הכולאות מים‪.‬‬ ‫ענפיו ארוכים וסבוכים‪ ,‬מכוסים קוצים כפופים וחדים‪ .‬בעלה‬ ‫שלושה או חמישה עלעלים והם מצוידים בבליטות קוצניות‬ ‫מאונקלות‪ ,‬המסייעות להם להיאחז בענפים ובעצמים‬ ‫שכנים‪ .‬העלעלים משוננים בשפתם‪ ,‬ומצוידים בקוצים‬ ‫קטנים ומאונקלים‪.‬‬

‫פטל‬ ‫קדוש‬

‫‪ | 245-244‬לטפ‬

‫חסין‬ ‫אש‬ ‫וַ ֵ ּי ָרא ַמלְ ַא ְך ה’ ֵאלָ יו ְ ּבלַ ַ ּבת ֵא ׁש ִמ ּתוֹ ְך‬ ‫ַה ְּסנֶ ה וַ ַ ּי ְרא‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ַה ְּסנֶ ה בּ ֵֹער ָ ּב ֵא ׁש וְ ַה ְּסנֶ ה ֵאינֶ ּנ ּו ֻא ָּכל‪:‬‬ ‫ֹאמר מ ׁ ֶֹשה ָא ֻס ָרה ָ ּנא וְ ֶא ְר ֶאה ֶאת‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ַה ַּמ ְר ֶאה ַה ָ ּגדֹל ַה ֶ ּזה‬ ‫ַמדּ ו ַּע לֹא יִ ְב ַער ַה ְּסנֶ ה‪:‬‬ ‫וַ ַ ּי ְרא ה’ ִּכי ָסר לִ ְראוֹ ת‬ ‫ֹאמר‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא ֵאלָ יו ֱאל ִֹהים ִמ ּתוֹ ְך ַה ְּסנֶ ה וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ִה ֵ ּננִ י‪:‬‬ ‫מ ׁ ֶֹשה מ ׁ ֶֹשה וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ַאל ִּת ְק ַרב ֲהלֹם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ׁ ַשל נְ ָעלֶ ָיך ֵמ ַעל ַרגְ לֶ יך ִּכי ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ַא ָּתה עוֹ ֵמד ָעלָ יו ַא ְד ַמת ק ֶֹד ׁש הוּא‪:‬‬ ‫ֹאמר ָאנֹכִ י ֱאל ֵֹהי ָא ִב ָיך ֱאל ֵֹהי ַא ְב ָר ָהם‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֱאל ֵֹהי יִ ְצ ָחק וֵ אל ֵֹהי יַ ֲעקֹב‬ ‫וַ ַ ּי ְס ֵּתר מ ׁ ֶֹשה ּ ָפנָ יו ִּכי יָ ֵרא ֵמ ַה ִ ּביט ֶאל‬ ‫ָה ֱאל ִֹהים‪:‬‬ ‫‪...‬וְ ַע ָּתה לְ כָ ה וְ ֶא ׁ ְשלָ ֲח ָך ֶאל ּ ַפ ְרעֹה וְ הוֹ ֵצא‬ ‫ֶאת ַע ִּמי ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪:‬‬ ‫(שמות ג‪ ,‬ב‪-‬י)‬

‫לית אתר‬ ‫פנוי מניה כלל‬ ‫הסנה‪ ,‬שיח הפטל‪ ,‬הוא הצמח שדרכו בחר הקב”ה להתגלות‬ ‫למשה רבנו לראשונה‪ .‬לאחר הרג המצרי‪ ,‬המנוסה למדיין‪,‬‬ ‫המלחמה למען בנות יתרו המופלות ליד הבאר ולאחר עמידה‬ ‫במבחן הרעייה מגיע שלב ההתגלות והטלת המשימה – הוצא‬ ‫את עמי ישראל מארץ מצרים‪.‬‬ ‫שיח קטן ונמוך הבוער ואינו מתכלה הוא הוא אותו עם זעיר‬ ‫ונצחי ששום ניסיון עקירה ושריפה לא יצליחו להכניעו‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬רועה הצאן המבחין בפלא‪ ,‬אינו מתעלם ממנו אלא‬ ‫מתפעל וניגש לראות הוא יהיה המנהיג הנבחר שיזכה להתגלות‬ ‫הבורא‪ ,‬להוצאת העם משעבוד מצרים ולהובלתו אל אדמת‬ ‫הקודש האמתית אל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מאותו רגע‪ ,‬מאותה התגלות‪ ,‬הופך הסנה לביטוי נצחיותו של‬ ‫עם ישראל‪ ,‬לתזכורת מתמדת לדמותו המופלאה של משה רבנו‬ ‫ולצורך המתמיד לצאת משעבוד מצרים שבכל דור ובכל מקום‪.‬‬

‫וַ ִ ּי ְק ָרא ֵאלָ יו ֱאל ִֹהים ִמ ּתוֹ ְך‬ ‫ֹאמר מ ׁ ֶֹשה מ ׁ ֶֹשה‬ ‫ַה ְּסנֶ ה וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ִה ֵ ּננִ י‪:‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫(שמות ג‪ ,‬ד)‬ ‫שאל גוי אחד את רבי יהושע‬ ‫בן קרחה‪:‬‬ ‫מה ראה הקב”ה לדבר עם‬ ‫משה מתוך הסנה?‬ ‫אמר לו‪ :‬אלו מתוך חרוב‬ ‫או מתוך שקמה כך היית‬ ‫שואלני‬ ‫אלא להוציאך חלק אי אפשר‬ ‫למה מתוך הסנה?‬ ‫ללמדך שאין מקום פנוי בלא‬ ‫שכינה אפילו סנה‬ ‫(שמות רבה ב‪ ,‬ה)‬

‫מדוע מתגלה הקב”ה למשה ומטיל עליו את תפקיד גאולת עם ישראל דרך‬ ‫שיח פטל קטן‪ ,‬נמוך ושרוע? מדוע לא נבחרו למשימה גדולי העצים הראויים‬ ‫להופעתו של מלך מלכי המלכים? שואל הגוי בחיוך‪.‬‬ ‫אסור להתעלם משאלות‪ ,‬מזהירנו רבי יהושע בן קרחה‪ ,‬אפילן שאלות‬ ‫קנטרניות‪ ,‬התנגחותיות ונעדרות רצון להעמקה עשויות לחדד ולבנות את‬ ‫עולמם של השואל ושל הנשאל גם יחד‪.‬‬ ‫רבי יהושע מתעלם מהנימה הקנטרנית וממוטיבצית ה’שאלה לשם שאלה’‬ ‫ומלמד את כולנו יסוד גדול לחיים‪ .‬ההתגלות דרך שיח פטל נמוך ושרוע‬ ‫באה ללמד את כולנו שהדרך לגאולה עוברת דרך הפרטים הקטנים‪ .‬השכינה‪,‬‬ ‫הנוכחות האלוקית‪ ,‬מצויה בכל נברא מהנבראים אותם ברא ומקיים הבורא‪ .‬את‬ ‫טביעות אצבעותיו של הקב”ה ניתן לזהות ביערות הגשם ובהתרבות החיידקית‬ ‫באותה מידה‪ ,‬נוכחותו ניכרת בסופות הוריקן ובמעוף הדבורה גם יחד ובו נפגוש‬ ‫בשעת לידת ילדינו ובשטיפת הכלים מארוחת הערב השגרתית והיומיומית‪.‬‬ ‫כדי להיגאל מעולם החומר השגרתי והאטום איננו צריכים לטפס להימליה או‬ ‫להפליג לאיי הגלאפגוס‪ ,‬כדי לפגוש את הבורא צריך פשוט לפקוח עיניים ולב‬ ‫ולהתבונן מסביב‪.‬‬

‫‪ | 247-246‬לטפ‬

‫המדיום הוא המסר‬ ‫והכלי הוא התוכן‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא ֵאלָ יו ֱאל ִֹהים ִמ ּתוֹ ְך ַה ְּסנֶ ה‬ ‫ֹאמר מ ׁ ֶֹשה מ ׁ ֶֹשה‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ִה ֵ ּננִ י‪:‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫(שמות ג‪ ,‬ד)‬ ‫אמר רב יוסף‪ :‬לעולם ילמד‬ ‫אדם מדעת קונו‪,‬‬ ‫שהרי הקב”ה הניח כל הרים‬ ‫וגבעות והשרה שכינתו על‬ ‫הר סיני‪,‬‬ ‫והניח כל אילנות טובות‬ ‫והשרה שכינתו בסנה‬ ‫(סוטה ה‪).‬‬

‫הבחירה בהתגלות דווקא בשיח הפטל הנמוך והשרוע מהותית היא‪,‬‬ ‫טוען רב יוסף‪ ,‬בדיוק כבחירתו של הקב”ה להופיע ולתת תורה על הר‬ ‫נמוך וחסר ייחודיות כהר סיני שאיש עד יום לא מסוגל לזהותו‪.‬‬ ‫התורה לא ניתנת לא על התבור ולא על החרמון ובשורת הגאולה לא‬ ‫מגיעה מארז או מעץ סקויה בגובה מאה וחמישים מטר‪ .‬אין הקב”ה‬ ‫בוחר בגדולים‪ ,‬בגבוהים‪ ,‬בגאים ובמלאי ערך עצמם אלא דווקא‬ ‫בנמוכים‪ ,‬בענוותנים ובאלו שבחרו שלא להתבלט ולהתנשא‪.‬‬ ‫מלאות האדם בערך עצמו ובנוכחותו אינם מותירים מקום לקב”ה‬ ‫להידחק לתוך עולמו ולהתגלות דווקא הענווה ופינוי המקום מאפשרת‬ ‫לקב”ה להופיע בתוכנו ובעולם ולחזר אחר שותפות עמנו‪.‬‬

‫קבלני‬ ‫גידור‬ ‫וַ ֵ ּי ָרא ַמלְ ַא ְך ה’ ֵאלָ יו ְ ּבלַ ַ ּבת‬ ‫ֵא ׁש ִמ ּתוֹ ְך ַה ְּסנֶ ה וַ ַ ּי ְרא‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה ַה ְּסנֶ ה בּ ֵֹער ָ ּב ֵא ׁש וְ ַה ְּסנֶ ה‬ ‫ֵאינֶ ּנ ּו ֻא ָּכל‪:‬‬ ‫(שמות ג‪ ,‬ב)‬ ‫רבי יוחנן אמר‪:‬‬ ‫מה הסנה הזה עושין אותו‬ ‫גדר לגנה‬ ‫כך ישראל גדר לעולם‬ ‫(שמות רבה ב‪ ,‬ה)‬

‫עיקר שימושו של שיח הפטל הנו בקוציו ולא בפירותיו‪ .‬פירות הפטל‬ ‫מתוקים הם אולם קטנטנים ובלתי משתמרים לכן עיקר שימושו הנו‬ ‫כצמח משוכה‪ ,‬גדר קוצנית להגנת גינתו של האדם מפני פולשים‪ ,‬הן‬ ‫בעלי חיים והן בני אדם‪ .‬אם לפטל נמשלנו בהתגלות למשה בסנה‪,‬‬ ‫נראה שתפקידנו העיקרי בעולם הנו לשמש גדר מוסרית וערכית בפני‬ ‫האנושות‪.‬‬ ‫ההתגלות בסנה מבהירה לכולנו כי נגאלנו ממצרים כדי לשמש גדר‬ ‫לעולם‪ .‬תפקידנו הנו לעצור את העולם מהתדרדרות מוסרית‪ ,‬חייבים‬ ‫אנו להוות תמרורי אזהרה מפני הסתאבות לאנושות כולה‪.‬‬ ‫תפקיד הגדר לא נעים הוא אך הכרחי‪ ,‬קוצני ומציק אך מציל חיים‪,‬‬ ‫גורר יחס תוקפני ואינסוף עימותים ורדיפות אך בפנים בפנים‪ ,‬עמוק‬ ‫עמוק יודעת האנושות כולה לאן היינו מגיעים ללא גדרות‪ ,‬תמרורי‬ ‫מוסר ומשוכות פטל קדוש‪.‬‬

‫בעולם העתיק שימשו הפרות‪ ,‬בעיקר השוורים‪ ,‬לעבודות‬ ‫חקלאיות וברבות מן התרבויות זכו להילת קדושה‪.‬‬ ‫במצרים העתיקה ‪ -‬פולחן הפר‪ ‬היה פולחן מקובל וידוע‬ ‫בעיר‪ ‬מוף (ממפיס) וסימל את האל‪ ‬אפיס‪-‬אל הפוריות‪.‬‬ ‫בבית הקברות של העיר נמצא אתר קבורה תת‪-‬קרקעי‬ ‫לפרים (סרפאום) ובו כ‪ 60-‬פרים חנוטים בארונות אבן‪ .‬כל‬ ‫אחד בתורו היווה אליל חי‪ ,‬לאחר מותו היו חונטים אותו‬ ‫ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר‪.‬‬ ‫מכאן קצרה הדרך לחטא העגל אותו יצרו ועבדו אבותינו‬ ‫ביציאתם ממצרים ולעגלים שהכין ירבעם בן נבט מלך‬ ‫ישראל כתחליף למקדש ה’ בירושלים‪.‬‬

‫הפרות מהוות נדבך מרכזי במשק החי המודרני‪ .‬בעולם‬ ‫מגודלות כיום כ ‪ 1.5‬מליארד פרות לבשר ולחלב‪.‬‬ ‫הפרה‪ ,‬כמעלי גירה נוספים‪ ,‬אוכלת את מזונה במהירות‬ ‫וכמעט ללא לעיסה‪.‬‬

‫פרה קדושה‪ ‬נחשבת לאמם של כל האלים בהינדואיזם‪,‬‬ ‫בהודו מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו‪ ,‬ניתן לראות‬ ‫פרות משוטטות באופן חופשי‪ ,‬ועל פי המנהג יש להתייחס‬ ‫לפרה בכבוד‪ ,‬כאל אמא‪ ,‬כהכרת תודה על החלב שהיא‬ ‫מספקת‪.‬‬

‫המזון נאגר באחד ממדורי הקיבה שם הוא מפורק ומותסס‬ ‫ומועלה חזרה ללעיסה מחדש והעברה לחלק אחר של‬ ‫הקיבה עד לעיכולו המלא‪.‬‬

‫בבורסות העולם מסמל הפר מגמת עליה בעוד הדב מיצג‬ ‫את מגמת הירידה‪.‬‬

‫באופן זה מסוגלת הפרה לאכול כמויות גדולות של מזון‬ ‫במהירות רבה‪ ,‬ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר‬ ‫כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן‪.‬‬

‫מלחמות שוורים הנן “ספורט” מקובל בתרבות הספרדית‬ ‫והלטינית כשבסופו מומת השור על ידי הגלדיאטור בזירה‪,‬‬ ‫או להיפך‪...‬‬

‫פרה אוכלת כ‪ 6-‬שעות וחצי ביום‪ .‬חיה באופן טבעי ‪ 20‬שנה‬ ‫ובאופן תעשייתי כ‪ 5 -‬שנים‪ ,‬ומייצרת כ – ‪ 130‬כוסות חלב‬ ‫ביום‪.‬‬

‫פרה‬

‫‪ | 251-250‬הרפ‬

‫תחליף‬ ‫יקר‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח ִמ ָ ּי ָדם וַ ָ ּי ַצר אֹתוֹ ַ ּב ֶח ֶרט‬ ‫וַ ַ ּי ֲעשֵׂ ה ּו ֵעגֶ ל ַמ ֵּסכָ ה‬ ‫ֹאמר ּו ֵא ֶּלה ֱאל ֶֹה ָיך יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫וַ ּי ְ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ֶה ֱעלו ָּך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪...‬‬ ‫וַ יְ ִהי ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָק ַרב ֶאל ַה ַּמ ֲחנֶ ה‬ ‫וַ ַ ּי ְרא ֶאת ָה ֵעגֶ ל ו ְּמחֹלֹת‬ ‫וַ ִ ּי ַחר ַאף מ ׁ ֶֹשה וַ ַ ּי ׁ ְשלֵ ְך ִמ ָ ּי ָדיו ֶאת‬ ‫ַה ֻּלחֹת וַ יְ ׁ ַש ֵ ּבר א ָֹתם ַּת ַחת ָה ָהר‪:‬‬ ‫(שמות לב‪ ,‬ד‪ -‬יט)‬

‫מראה הבקר‪ ,‬ובעיקר עגלים צעירים‪ ,‬מעורר בתוכנו חוויות‬ ‫פוסט טראומטיות עתיקות יומין ותחושת פיספוס קשה‪.‬‬ ‫יצאנו ממצרים‪ ,‬הלכנו אחרי משה וחצינו את ים סוף‪ ,‬ראינו‬ ‫את צבא פרעה האימתני טובע‪ ,‬הגענו לרגלי הר סיני‪ ,‬חווינו‬ ‫את עוצמות מעמד מתן התורה ‪ -‬והתרסקנו‪ .‬משה רבנו‬ ‫מתעכב בראש ההר ואנחנו בשיא ההיסטריה רצים לייצר‬ ‫תחליף‪‘ ,‬עגל זהב’ שנוכל לחולל לפניו ולו נוכל להשתחוות‪,‬‬ ‫כאילו לא שמענו רק לפני רגע את הקב”ה מצווה בכבודו‬ ‫ובעצמו ‘לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים‬ ‫ממעל ואשר בארץ מתחת’‪ .‬משה ירד‪ ,‬ינפץ את הלוחות‬ ‫האלוהיים ואנו נשלם את מחיר הפספוס עד סוף כל‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫מאז חטא העגל רואה היהדות בעגלים בפרט ובמשפחת‬ ‫הבקר בכלל קטגורים המזכירים לנצח את חטאנו‪ .‬לכן‬ ‫פסולות קרניהם להכנת שופר בטיעון הפסיכולוגי העמוק‬ ‫ש ‘אין קטגור נעשה סנגור’ (בבלי ראש השנה כו‪).‬‬

‫על הכרת טוב‬ ‫וזכויות עובדים‬ ‫לֹא ַת ְחסֹם ׁשוֹ ר ְ ּב ִד ׁישוֹ ‪:‬‬ ‫(דברים כה‪ ,‬ד)‬

‫התורה מצווה כי לא יתכן שתעביד את שורך בגורן‪ ,‬במלאכת הדיש‪,‬‬ ‫ברמיסה מתמדת של תבואת השדה כדי להפריד את גרגריה מהקש‬ ‫והגבעולים‪ ,‬ולא תאפשר ל’פועל המסור’ לטעום מהתבואה שהוא כה‬ ‫משתוקק לה‪.‬‬ ‫מה עוד שהשור אינו ‘עוד בעל חיים מזדמן’ אלא גיבורה הבלתי‬ ‫מעורער של מלאכת השדה – החורש‪ ,‬המוביל והדש שכמויות היבול‬ ‫תלויות בעיקר באיכות מלאכתו וזיעת עבודתו‪ ,‬שכן ּבְ ֵאין ֲאלָ פִ ים‬ ‫ֵאבּוס ּבָ ר וְ ָרב ְּתבּואֹות ּבְ כ ַֹח ׁשֹור (משלי יד‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫לקראת הכניסה לארץ מצווה התורה את כולנו על רגישות לסובב‪,‬‬ ‫לצרכיו‪ ,‬לתחושותיו ואפילו ל’רגשותיהם’ של בעלי החיים‪.‬‬ ‫רגישות לתחושות הסובב‪ ,‬קובעת התורה‪ ,‬אינה תכונת מותרות אלא‬ ‫דרישה בסיסית מיהודי גם אם מחירה הנו הפסד שעת עבודה או‬ ‫אובדן רווחים מזערי‪.‬‬ ‫אם נתאמן על נדיבות ורגישות כלפי עובדינו בעלי החיים‪ ,‬כנראה‬ ‫שרגישות לצרכי עובדינו בני האדם כבר תהיה מובנת לנו מאליה‪.‬‬

‫‪ | 253-252‬הרפ‬

‫אחריות‬ ‫סביבתית‬ ‫פרתו של רבי אלעזר בן עזריה‬ ‫היתה יוצאה (בשבת) ברצועה‬ ‫שבין קרניה שלא ברצון‬ ‫חכמים‪:‬‬ ‫(משנה שבת ה‪ ,‬ד)‬ ‫פרתו של רבי אלעזר בן עזריה‬ ‫– ופרה אחת היתה לו?‬ ‫והרי אמר רב ויש אומרים אמר‬ ‫רב יהודה בשם רב‪:‬‬ ‫שנים עשר אלפי עגלים היה‬ ‫מעשר רבי אלעזר בן עזריה‬ ‫מעדרו כל שנה ושנה!‬ ‫שנינו‪ :‬לא שלו היתה‪ ,‬אלא של‬ ‫שכנתו היתה‪,‬‬ ‫ומתוך שלא מיחה בה ‪ -‬נקראת‬ ‫על שמו‪.‬‬ ‫(בבלי שבת נד)‬

‫עד היכן מגיעה אחריות האדם על סביבתו ‪ -‬לומדים אנו מפרת שכנתו‬ ‫של רבי אלעזר בן עזריה נשיא ישראל‪ .‬הנשיא הצדיק‪ ,‬רב הפעלים‬ ‫ורב העסקים‪ ,‬ראש בית המדרש ונציג היהדות בפני השלטון הרומי‪.‬‬ ‫האיש העסוק ביותר בעולם היהודי‪ ,‬האדם הנקרע בין אחריות ציבורית‬ ‫חובקת עולם לעסקים פרטיים עצומים‪ ,‬עסקים שכדי לתאר את היקפם‬ ‫מספרת הגמרא כי עשרה אחוזים מההמלטות השנתיות בעדרו היו‬ ‫שנים עשר אלף‪ .‬אותו מנהיג דגול לא שם לב‪ ,‬או לא מצא זמן להעיר‬ ‫לשכנתו כי עוברת היא על איסור טלטול בשבת בכך שאינה מסירה‬ ‫רצועה הקשורה בקרני פרתה עם כניסת היום הקדוש‪ .‬על חוסר שימת‬ ‫לב שכזו מוכנה המשנה לכתוב את רבי אלעזר בן עזריה לדיראון עולם‬ ‫במשנה‪ ,‬להציג את פרת השכנה הסוררת כפרתו האישית ולציירו‬ ‫כמועל בתפקידו ומזלזל בתקנות חכמים שעל הטמעתן אחראי הוא‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫התנהלות החברה שסביבך היא באחריותך‪ :‬הפרה‪ ,‬הכלב המשוטט‬ ‫ברחובות ומפחיד ילדים‪ ,‬או הנהג המתפרע בכביש ‪ -‬ואם לא תמחה על‬ ‫המעשים השליליים‪ ,‬הם עלולים להיקרא גם על שמך‪.‬‬

‫קצת‬ ‫פרופורציה‬ ‫זֹאת ֻח ַּקת ַה ּתוֹ ָרה ֲא ׁ ֶשר‬ ‫ִצ ָ ּוה ה’ לֵ אמֹר דַּ ֵ ּבר ֶאל ְ ּבנֵ י‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל וְ יִ ְקח ּו ֵאלֶ ָיך ָפ ָרה‬ ‫ימה ֲא ׁ ֶשר ֵאין ָ ּב ּה‬ ‫ֲא ֻד ָּמה ְּת ִמ ָ‬ ‫מוּם ֲא ׁ ֶשר לֹא ָעלָ ה ָעלֶ ָיה‬ ‫עֹל‪ :‬וּנְ ַת ֶּתם א ָֹת ּה ֶאל ֶאלְ ָעזָ ר‬ ‫ַהכּ ֵֹהן וְ הוֹ ִציא א ָֹת ּה ֶאל ִמחוּץ‬ ‫לַ ַּמ ֲחנֶ ה וְ ׁ ָש ַחט א ָֹת ּה לְ ָפנָ יו‪:‬‬ ‫(במדבר יט‪ ,‬ב – ג)‬ ‫ומה צוה הקב”ה להביא פרה‬ ‫אדומה לכפר‬ ‫על מעשה העגל?‬ ‫משל לולד‬ ‫שטינף לחצר המלך‬ ‫אמר המלך תבוא אם זה‬ ‫הולד ותקנח צואת בנה‪,‬‬ ‫כך אמר הקב”ה‪ :‬תבוא פרה‬ ‫ותכפר על מעשה העגל‬ ‫(מדרש אגדה במדבר יט)‬

‫מדוע כל הקרבנות במקדש הנם זכרים ודווקא לקרבן ייחודי המטהר את‬ ‫הנטמאים בטומאת מת נבחרה פרה נקבה – פרה אדומה תמימה אשר לא‬ ‫עלה עליה עול?‬ ‫על כך עונה המדרש בתיאור בן השפחה העושה את צרכיו באמצע ארמון‬ ‫המלך‪ .‬ברחמיו אין המלך מעניש לא את השפחה ולא את בנה‪ ,‬אלא מסתפק‬ ‫בדרישה לניקוי יסודי של הטינופת‪ .‬המלך מבין כי אין במעשה התינוק‬ ‫מרידה או התרסה חלילה נגדו ונגד מלכותו‪ ,‬אמנם התוצאה דוחה ומבזה‪,‬‬ ‫אולם המעשה אין בו יותר מתקלה טבעית ומתקבלת על הדעת בהתחשב‬ ‫בגיל התינוק ובעובדה כי השפחה חיה בארמון והנה חלק בלתי נפרד מצוות‬ ‫העובדים‪.‬‬ ‫כך מסביר המדרש את חטא העגל ‪ -‬מגעיל‪ ,‬דוחה‪ ,‬אולם אחרי הכול אין‬ ‫מדובר אלא בתוצר לוואי של דור צעיר ובלתי בשל‪ ,‬המגויס לעבודה בהיכל‬ ‫המלך‪ .‬נכון שחייבים לנקות ולכפר בכל הדורות על חטא העגל‪ ,‬אולם אין‬ ‫הדבר יותר מניקיון הלכלוך ולא ענישה על הרשאה בעוון בגידה וכפיות‬ ‫טובה‪ .‬נראה שבחיים לא רק התוצאה המעשית חשובה אלא בעיקר הקשרה‬ ‫והכוונה הניצבת מאחוריה‪.‬‬

‫‪ | 255-254‬הרפ‬

‫מדפקט‬ ‫לאפקט‬ ‫חטאו בעגל – בחורב‬ ‫ולקו בעגל ‪-‬‬ ‫אפרים עגלה מלומדה אוהבתי‬ ‫לדוש (הושע י‪ ,‬יא)‬ ‫ומתנחמים בעגל –‬ ‫ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק‬ ‫(מלאכי ג‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫(פסיקתא רבתי לג)‬

‫אין חטא‪ ,‬טעות ואפילו בגידה‪ ,‬שאי אפשר לכפר עליהם ‪ -‬שלוש‬ ‫פעמים מופיע העגל בתנ”ך וכל פעם בהקשר שונה‪:‬‬ ‫בספר שמות מופיע העגל כגיבורו המפוקפק של חטא דור המדבר‪.‬‬ ‫תחליף מגוחך למשה שליח הקב”ה או אולי אפילו לקב”ה בכבודו‬ ‫ובעצמו‪.‬‬ ‫בשנית (הושע י‪ ,‬יא) מופיע העגל בתור עגלה הרתומה למורג הדיש‬ ‫בגורן‪ ,‬לוקה ומתייסרת ממלמד הבקר – מוט הדירבון המחודד הננעץ‬ ‫בגופה‪ ,‬סובלת ומסתובבת‪ ,‬מתייסרת ודשה‪ .‬משל זה הנו ביטוי לעונש‬ ‫הקשה ורב הדורות אותו מרצים אנו על חטא העגל‪.‬‬ ‫ובפעם השלישית (מלאכי ג‪ ,‬כ) מופיע העגל בדמות עגלים מפוטמים‬ ‫הרועים בשלווה באחו מלחכים עשב‪ ,‬תופסים שמש‪ ,‬מתפטמים‬ ‫ומשמינים – תיאור שכר אידילי‪ ,‬המפרסם בראש חוצות כי חטא העגל‬ ‫לא רק שנתכפר אלא אף מניב שכר עבורנו כדין הזדונות הנעשים‬ ‫לזכויות בתהליך תשובה ראוי‪.‬‬

‫לצבי רגליים דקות וגוף שלוח ועדין‪ .‬תנועתו מהירה והוא‬ ‫מיטיב לרוץ ולדלג‪ .‬תגובותיו חדות ומרשימות עד מאוד‪.‬‬ ‫במצבי מצוקה ביכולתו של הצבי לדלג מעל מכשולים‬ ‫של שלושה מטרים ויותר‪ ,‬ולרוץ במהירות המגיעה עד ‪80‬‬ ‫קמ”ש‪ .‬הדבר הופך את הצבי לטרף שקשה לתופסו‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬רבים הם טורפיו‪.‬‬ ‫קרניו של הצבי הן אמצעי ההגנה שלו‪ .‬הן משמשות זכרים‬ ‫להגנה ולבדיקת יריבם‪ .‬הנקבות אף הן משתמשות בקרניהן‬ ‫להגנה – על עצמן ועל ָעפריהן‪.‬‬ ‫הצבי המצוי ניזון בעשבים‪ ,‬בפרט דגניים‪ ,‬בעלים של‬ ‫שיחים ועצים וכן במזון אחר מהצומח ‪ -‬ככל שיימצא‬ ‫בסביבה‪.‬‬

‫בארץ שני סוגי צבאים‪ :‬הצבי הארץ‪-‬ישראלי וצבי המדבר‪.‬‬

‫בעקבות ריבוי דימויי הצבאים בשיר השירים הפך הצבי‬ ‫לסמל אהבה וחן‪.‬‬

‫באזורים צפופים חיים הצבאים בעדרים חד מיניים ובאזורים‬ ‫בעלי צפיפות נמוכה במסגרת משפחתית‪.‬‬

‫קרני הזכרים והנקבות מחודדות ביותר בקצותן ואולי מכאן‬ ‫הגיע הביטוי ‘הניח כספו על קרן הצבי’ כביטוי למקום‬ ‫בלתי יציב ולקיחת סיכון בלתי מחושב‪.‬‬

‫הצבי הזכר משתלט על טריטוריה ומסמן את גבולות נחלתו‬ ‫בהטלת גללים ויצירת ‘תחנות הרחה’‪.‬‬ ‫מערכת היחסים בין האדם לצבי הנה מורכבת‪ ,‬שכן על פי‬ ‫רוב עולים הצבאים על חלקות חקלאיות ומשחיתים יבולים‬ ‫אולם חוק המדינה מגביל את אפשרויות הציד והלכידה של‬ ‫צבאים כדי להבטיח את הישרדותם‪.‬‬

‫צבי‬

‫‪ | 259-258‬יבצ‬

‫נוכח‬ ‫נפקד‬ ‫קוֹ ל דּ וֹ ִדי ִה ֵ ּנה זֶ ה ָ ּבא‬ ‫ְמ ַד ֵּלג ַעל ֶה ָה ִרים ְמ ַק ּ ֵפץ ַעל‬ ‫ַה ְ ּג ָבעוֹ ת‪:‬‬ ‫דּ וֹ ֶמה דוֹ ִדי לִ ְצ ִבי אוֹ לְ ע ֶֹפר‬ ‫ָה ַא ָ ּילִ ים‬ ‫ִה ֵ ּנה זֶ ה עוֹ ֵמד ַא ַחר ָּכ ְתלֵ נ ּו‬ ‫ַמ ׁ ְש ִ ּג ַיח ִמן ַה ַחלּ ֹנוֹ ת ֵמ ִציץ ִמן‬ ‫ַה ֲח ַר ִּכים‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬ח‪-‬ט)‬

‫בשיר השירים‪ ,‬שיר האהבה המופלא בין הקב”ה לעמו ישראל‪ ,‬בוחר‬ ‫עם ישראל להמשיל את הקב”ה אהובו לצבי‪ .‬תכונת הדילוג וההופעה‬ ‫הפתאומית כמו ההיעלמות הזריזה והמפתיעה של הצבי היא ההופכת‬ ‫אותו לכה מתאים לשמש כמשל לקב”ה‪ .‬רגע אחד מופיע פועל גואל או‬ ‫מכה ובמשנהו נעלם ו’מנתק קשר’‪ ,‬רגע אחד מלווה ומסייע ומיד אחריו‬ ‫מנתק מגע ומצפה לעצמאות מאומתו אהובתו‪.‬‬ ‫אך מעל הכול מרחפת באוויר התחושה והידיעה כי משקיף הוא כצבי‬ ‫כל העת ממקום מסתורו וגם כשאינו מתגלה אין הוא גורע עין מעמו‪,‬‬ ‫בבת עינו‪.‬‬

‫אימת‬ ‫השבועות‬ ‫ִה ׁ ְש ַ ּב ְע ִּתי ֶא ְתכֶ ם ְ ּבנוֹ ת‬ ‫יְ רו ׁ ָּש ִַלם ִ ּב ְצ ָבאוֹ ת אוֹ‬ ‫ְ ּב ַאיְ לוֹ ת ַה ּ ָׂש ֶדה‬ ‫ִאם ָּת ִעיר ּו וְ ִאם ְּתעוֹ ְרר ּו ֶאת‬ ‫ָה ַא ֲה ָבה ַעד ׁ ֶש ֶּת ְח ּ ָפץ‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬ז)‬

‫הצביות‪ ,‬או בלשון שיר השירים‪‘ ,‬צבאות’ משמשות בשיר השירים‬ ‫כתמרור אזהרה‪ .‬אזהרה שאין לדחוק בקץ ולזרז את הגאולה בטרם‬ ‫תבשיל העת‪ .‬גאולה כמו אהבה חייבת להתפתח ולהתקדם באיטיות‬ ‫ורק לאחר שיבשילו התנאים תוכל האהבה להתממש‪ ,‬הצבי והצביה‬ ‫יוכלו להיפגש ולבנות דור צבאים חדש והקב”ה ועמו יוכלו לבנות את‬ ‫ממלכת הכוהנים והגוי הקדוש שהם חולמים עליה‪ .‬מפגש כפוי בטרם‬ ‫עת יתברר כאהבת בוסר שאינה יכולה לשאת פרי וממילא נזקו רב על‬ ‫תועלתו‪.‬‬ ‫פסוקים אלה הרתיעו דורות יהודים מאמינים מלעלות לארץ ישראל‬ ‫ומלהצטרף למעשה הציוני בתחושה כי לא הגיע העת ואל לנו לדחוק‬ ‫בקץ‪ .‬היום במבט לאחור רואים כולנו כי בשלו התנאים‪ ,‬הצביה פגשה‬ ‫בצבי החמקמק‪ ,‬כנסת ישראל מאוחדת עם דודה ומי שהתלבט האם‬ ‫לבוא לאירוסין מוזמן להגיע באיחור‪ ,‬לפחות לרקוד בחתונה – קמה‬ ‫מדינת ישראל !‬

‫‪ | 261-260‬יבצ‬

‫אל ארץ צבי אל‬ ‫דבש שדותיה‬

‫הערצת‬ ‫גרים‬ ‫ה’ א ֵֹהב ַצדִּ ִיקים‪ :‬ה’ ׁש ֵֹמר ֶאת ֵ ּג ִרים (תהילים קמו‪ ,‬ח – ט)‬ ‫הרבה הקב”ה אוהב את הגרים‪ .‬למה הדבר דומה?‬ ‫למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן‬ ‫בכל יום‪ .‬פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל‬ ‫העזים היה רועה עמהם נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם‬ ‫יצאת לרעות יצא עמהם‪ .‬אמרו למלך‪ :‬הצבי הזה נלוה עם‬ ‫הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס‬ ‫עמהם‪ .‬היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה‬ ‫מפקיד רועה יפה לרצונו ‘לא יכה אדם אותו הזהרו בו’ ואף‬ ‫כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם ‘תנו לו וישתה’ והיה‬ ‫אוהבו הרבה‪ .‬אמרו לו‪ :‬מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים‬ ‫יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו ועל הצבי הזה‪,‬‬ ‫בכל יום ויום את מצוינו? אמר להם המלך‪ :‬הצאן רוצה ולא‬ ‫רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן‬ ‫בתוך הדיר‪ ,‬הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס‬ ‫לישוב בני אדם‪ .‬לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר‬ ‫הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?! כך אין‬ ‫אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו‬ ‫והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו?!‬ ‫(במדבר רבה ח‪ ,‬ב)‬

‫ראויים הגרים להערצה‪ ,‬קובע המדרש‪ .‬אנו שנולדנו‬ ‫יהודים דומים אנו לעדר כבשים הרגילים בחיי שבי‪,‬‬ ‫חוקים‪ ,‬מוסכמות ותלות ברועים ובבעל העדר‪.‬‬ ‫אולם גוי שהחליט להתגייר דומה לצבי שחי בטבע‬ ‫ללא מגבלות‪ ,‬ללא חוקים או תלות שכל הנאות‬ ‫העולם פתוחות בפניו‪ ,‬והוא ביוזמתו החליט לקבל‬ ‫את מרות העדר‪ ,‬מגבלותיו וסדרי חייו‪.‬‬ ‫ראוי צבי שכזה ליחס מיוחד‪ ,‬לאהבת יתר על‬ ‫בחירתו המודעת באורח החיים היהודי על שלל‬ ‫מגבלותיו ומצוותיו‪ .‬אנו ואבותינו נולדנו ליהדות‬ ‫המוטבעת בנו מדורי דורות‪ ,‬הגר שהגיע ביוזמתו‬ ‫זכאי למלוא חופניים אהבה‪ ,‬קירוב והערצה מצד‬ ‫כולנו‪.‬‬ ‫חיי צבי הם חיי החופש המוחלט ויתור עליהם‬ ‫מבחירה דורש כוח רצון והתבוננות עומק נדירה‬ ‫ומעוררת השתאות‪.‬‬

‫ָאנֹכִ י ָא ַמ ְר ִּתי ֵא ְיך ֲא ׁ ִש ֵית ְך ַ ּב ָ ּבנִ ים‬ ‫וְ ֶא ֶּתן לָ ְך ֶא ֶרץ ֶח ְמדָּ ה נַ ֲחלַ ת ְצ ִבי ִצ ְבאוֹ ת‬ ‫גּ וֹ יִ ם וָ א ַֹמר ָא ִבי ִּת ְק ְר ִאי לִ י ו ֵּמ ַא ֲח ַרי לֹא‬ ‫ָת ׁשו ִּבי‪:‬‬ ‫(ירמיהו ג‪ ,‬יט)‬ ‫ומה הוא ‘נחלת צבי’?‬ ‫למה הוא מושלה לצבי מה הצבי‬ ‫משאדם מפשיטו אין עורו מחזיק את‬ ‫בשרו‪ .‬כך בשעה שזכו ישראל אין‬ ‫ארץ ישראל מחזקת פירותיה‪,‬‬ ‫דבר אחר ‪ -‬מה צבי זה קל לאכול כך‬ ‫ארץ ישראל פירותיה קלין לאכול‪,‬‬ ‫וחכמים אומרים ‪ -‬מה צבי זה רגליו‬ ‫קלין יותר מכל בהמה ומן החיה‪ .‬כך‬ ‫ארץ ישראל ממהרת לבשל פירותיה‬ ‫יותר מכל הארצות‪ ,‬וכל כך למה?‬ ‫אמר להם הקב”ה לישראל ‪ -‬כדי‬ ‫שיהא שמי מיוחד עליכם‬ ‫(שמות רבה לב‪ ,‬ב)‬

‫מדוע מכונה ארץ ישראל בספר ירמיהו ‘נחלת צבי’?‬ ‫לכך מביא המדרש שלש תשובות‪ :‬הראשונה בשם רב חסדא‪ ,‬השם‬ ‫את הדגש על כושר ההתמתחות המיוחד של עור הצבי‪ .‬לאחר‬ ‫פשיטתו של עור הצבי מבשרו איש לא מצליח להבין כיצד פיסת עור‬ ‫כה קטנה ומכווצת הצליחה לכסות את כל גוף הצבי ממנו נפשטה זה‬ ‫עתה‪ .‬ארץ ישראל אף היא כך‪ ,‬קובע רב חסדא‪ ,‬כה קטנה בשטחה‪,‬‬ ‫אולם אם זוכים אנו‪ ,‬מסוגלת היא להפיק כמויות ואיכויות בלתי‬ ‫נתפסות של פירות שונים ומגוונים‪.‬‬ ‫תשובה שנייה הינה האיכות ‪ -‬בשר הצבי הנו מהיר הכנה ועיכול יותר‬ ‫מכל יתר הבשרים וכן פירותיה של ארץ ישראל מזינים את האדם‬ ‫במהירות ואינם מכבידים ומעיקים על תפקודו של הניזון מהם‪.‬‬ ‫חכמים מצביעים על נקודת דמיון שלישית‪ .‬הם שמים את לבם לממד‬ ‫המהירות והזריזות‪ ,‬מהירה ארץ ישראל בהבשלת פירותיה בדיוק כפי‬ ‫שקל הצבי ברגליו יותר משאר חיות ארצנו‪.‬‬ ‫בין כך ובין כך הצבי הוא סימלה האולטימטיבי של ארץ ישראל בעולם‬ ‫החי וראוי הוא להפעיל בקרבנו את מנגנוני אהבתה והשמחה בה‪.‬‬

‫‪ | 263-262‬יבצ‬

‫מחבואים‬ ‫של גאולה‬ ‫דּ וֹ ֶמה דוֹ ִדי לִ ְצ ִבי אוֹ לְ ע ֶֹפר ָה ַא ָ ּילִ ים‬ ‫ִה ֵ ּנה זֶ ה עוֹ ֵמד ַא ַחר ָּכ ְתלֵ נ ּו‬ ‫ַמ ׁ ְש ִ ּג ַיח ִמן ַה ַחלּ ֹנוֹ ת ֵמ ִציץ ִמן ַה ֲח ַר ִּכים‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬ט)‬ ‫“דומה דודי לצבי”‬ ‫אמר רבי יצחק‪:‬‬ ‫אמרו ישראל לפני הקב”ה –‬ ‫רבון העולמים אתה אמרת לנו אתה‬ ‫בא אלינו תחילה‬ ‫“דומה דודי לצבי” ‪ -‬מה הצבי הזה‬ ‫נגלה וחוזר ונכסה‬ ‫כך גואל הראשון נגלה ונכסה‬ ‫רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר‪ :‬כגואל‬ ‫הראשון כך גואל האחרון‬ ‫הגואל הראשון זה משה נגלה להם‬ ‫וחזר ונכסה מהם‬ ‫(במדבר רבה יא‪ ,‬ב)‬

‫יסוד גדול מלמדנו רבי יצחק‪ .‬תהליכי גאולה אינם תהליכים שקופים‬ ‫ופומביים שניתן לעקוב אחריהם ואפשר לסקר אותם באופן‬ ‫רציף‪ .‬תהליכי גאולה מורכבים מהופעות והיעלמויות‪ ,‬מהתגלויות‬ ‫והתכסויות‪.‬‬ ‫כבר משה רבנו ‘אבי הגואלים’‪‘ ,‬הגואל הראשון’ בלשון המדרש‪,‬‬ ‫מרים את נס המרד והורג את המצרי אולם מיד בורח לשנים רבות‬ ‫למדין‪ ,‬ולא מלבה את אש המרד בשעבוד מצרים‪ .‬רק לאחר חזרת‬ ‫משה מצרימה מתברר שהגאולה עשתה צעד ענק וסמוי קדימה‬ ‫ משה הקים משפחה‪ ,‬התמחה ברעיית צאן‪ ,‬זכה להתגלות וקיבל‬‫‘כתב מינוי’ ופקודה מפורטת בסנה ושב מצרימה‪ .‬עתה מתברר שגם‬ ‫בשלבי הנסיגה‪ ,‬ההקפאה וההתנתקות לכאורה המשיכה הגאולה‬ ‫בהתקדמותה באופן סמוי מן העין שרק עתה אנו מכירים בה‪.‬‬ ‫בכך דומה הגאולה באופן מושלם לריצת הצבי המתגלה ונעלם‬ ‫ומתגלה שנית במקום שונה לחלוטין אליו הגיע בריצה ודילוג‬ ‫שאינם בשדה ראייתנו‪ .‬הגאולה תמיד בהתקדמות אך לעולם לא‬ ‫במעקב צמוד‪.‬‬

‫לרוב חסרי הזנב אורח חיים מימי‪-‬למחצה‪ ,‬אך הם‬ ‫מתניידים בקלות על היבשה בעזרת ניתור או טיפוס‪.‬‬ ‫הנקבה מטילה כמות גדולה מאוד של ביצים‪ ,‬לרוב במקווי‬ ‫מים‪ - ‬בשלוליות‪ ,‬באגמים‪ ‬או בבריכות‪.‬‬ ‫לאחר בקיעת הביצים‪ ,‬מגיעים חסרי הזנב לשלב‬ ‫הלרווה‪ - ‬ראשנים‪ ‬בעלי זימים‪ ‬החיים במים‪ ‬בלבד‪.‬‬

‫צפרדע‬

‫בשלב הבא בהתפתחותם הם מפתחים ריאות‪ ‬ומסוגלים‬ ‫לחיות הן במים הן ביבשה‪ ,‬אך הזנב עדיין קיים‪.‬‬ ‫בשלב האחרון הזנב מתכנס אל תוך הגוף וחסר הזנב מגיע‬ ‫לבגרות‪.‬‬ ‫חסרי הזנב הבוגרים הם טורפים‪ ,‬ותזונתם מתבססת על פי‬ ‫רוב על פרוקי רגליים‪ ,‬תולעים‪ ‬טבעתיות וחלזונות‪.‬‬ ‫לצפרדעים הזכרים שתי שלפוחיות בצדי הראש‬ ‫המשמשות כמהודים להגברת קולם והם הסוד שמאחורי‬ ‫קרקוריהם הרמים של בעלי החיים הזעירים‪.‬‬ ‫לקרקור של חסרי הזנב מספר תפקידים‪ ,‬המרכזי שבהם‬ ‫הוא קריאת הזכרים לנקבות בעת תקופת החיזור בקיץ‪.‬‬

‫משפחת הצפרדעים מונה כ‪ 45 -‬סוגים ובהם ‪ 600‬מינים‬ ‫שתפוצתם כלל עולמית‪.‬‬ ‫בישראל קיים רק מין אחד – צפרדע הנחלים‪ .‬צפרדע זו חיה‬ ‫במקווי מים וצמודה למקווי מים יותר מכל דו‪-‬חי אחר‪.‬‬ ‫הצפרדעים בעלות רגליים אחוריות ארוכות‪ ,‬אצבעות‬ ‫שקרומי‪-‬שחייה‪ ‬מתוחים ביניהן‪ ,‬עיניים‪ ‬בולטות וגדולות‬ ‫יחסית וללא זנב‪.‬‬

‫‪ | 267-266‬יבצ‬

‫הקמיקזה‬ ‫הירוק‬ ‫עוד זו דרש תודוס איש‬ ‫רומי‪ :‬מה ראו חנניה מישאל‬ ‫ועזריה שמסרו [עצמן] על‬ ‫קדושת השם לכבשן האש?‬ ‫נשאו קל וחומר בעצמן‬ ‫מצפרדעים‪ ,‬ומה צפרדעים‬ ‫שאין מצווין על קדושת‬ ‫השם‪ .‬כתוב בהן “ועלו ובאו‬ ‫ועלו‪ ...‬בביתך ובתנוריך‬ ‫ובמשארותיך”‬ ‫אימתי משארות (קערות‬ ‫בצק) מצויות אצל תנור?‬ ‫הרי זה בשעה שהתנור חם‪,‬‬ ‫אנו שמצווין על קדושת‬ ‫השם ‪ -‬על אחת כמה וכמה !‬ ‫(בבלי פסחים נג‪):‬‬

‫חנניה‪ ,‬מישאל ועזריה הנם נערים מוכשרים ומיוחסים מגולי‬ ‫ירושלים הנלקחים לארמון נבוכדנצר מלך בבל ל’חינוך מחדש’‪.‬‬ ‫מלך בבל מנסה לבנותם כמנהיגים פרו בבליים שיובילו את דור‬ ‫העתיד היהודי בהשתלבותו בממלכה הבבלית‪.‬‬ ‫מה רבה פליאתו של נבוכדנצר‪ ,‬ופליאתנו אנו‪ ,‬למשמע סירובם של‬ ‫חנניה‪ ,‬מישאל ועזריה‪ ,‬או בשמות הבבליים שהוענקו להם שדרך‪,‬‬ ‫מישך ועבד נגו‪ ,‬להשתחוות לפסל שמקים מלך בבל‪ .‬כיצד מעזים‬ ‫הם בפרהסיא‪ ,‬לעין כל‪ ,‬לא לכרוע למרות הפקודה המפורשת כי מי‬ ‫שיעז לא להשתחוות בעת שריקת המשרוקית ייזרק לכבשן האש?‬ ‫מסביר תודוס איש רומי כי הצפרדעים היוו את מקור ההשראה‬ ‫להחלטתם האמיצה‪ .‬הנערים זכרו את מה שלמדו על אודות‬ ‫מכת הצפרדע והבינו שהצפרדעים‪ ,‬כנגד טבען כדו‪ -‬חיים תלויי‬ ‫מים‪ ,‬קפצו לתנורי המצרים בעודם מוסקים‪ .‬כך מסרו הצפרדעים‬ ‫במצרים את נפשן למיתה כדי לקיים רצון בוראן אף על פי שלא‬ ‫צוו על מיתה למען קידוש ה’‪ .‬אנו ‪ -‬מחשבים חנניה מישאל ועזריה‬ ‫‪ -‬שמחוייבים במסירות נפש אל מול עבודה זרה‪ ,‬בוודאי שנקבל‬

‫>> על עצמנו סיכון שכזה‪.‬‬ ‫כך הופכות הצפרדעים למקור השראה לדורות לכל נשרפי‬ ‫האינקוויזיציה‪ ,‬לכל הנתלים והנשחטים על יהדותם ולכל‬ ‫המזנקים על רימונים להצלת חבריהם‪.‬‬

‫‪ | 269-268‬עדרפצ‬

‫תסבוכות‬ ‫תוצרת בית‬ ‫ֹאמר ה’ ֶאל מ ׁ ֶֹשה ֱאמֹר ֶאל ַא ֲהרֹן‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫נְ ֵטה ֶאת יָ ְדך ְ ּב ַמ ּ ֶטך ַעל ַה ְ ּנ ָהרֹת ַעל‬ ‫ַהיְ א ִֹרים וְ ַעל ָה ֲאגַ ִּמים וְ ַה ַעל ֶאת‬ ‫ַה ְצ ַפ ְרדְּ ִעים ַעל ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪ :‬וַ ֵ ּיט‬ ‫ימי ִמ ְצ ָריִ ם וַ ַּת ַעל‬ ‫ַא ֲהרֹן ֶאת יָ דוֹ ַעל ֵמ ֵ‬ ‫ַה ְ ּצ ַפ ְרדֵּ ַע וַ ְּתכַ ס ֶאת ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪:‬‬ ‫וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו כֵ ן ַה ַח ְר ֻט ִּמים ְ ּבלָ ֵט ֶיהם וַ ַ ּי ֲעל ּו‬ ‫ֶאת ַה ְצ ַפ ְרדְּ ִעים ַעל ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִ ם‪:‬‬ ‫(שמות ח א‪-‬ג)‬ ‫כתוב אחד אומר ‪“ -‬ושרץ היאור‬ ‫צפרדעים” וכתוב אחד אומר –‬ ‫“ותעל הצפרדע”‪,‬‬ ‫רבי עקיבא אומר‪ :‬צפרדע אחת‬ ‫היתה והיו המצרים מכין אותה‬ ‫ומתזת צפרדעים הרבה‬ ‫(תנחומא יד‪ ,‬יד)‬

‫משונה לשון התורה בתיאור מכת הצפרדעים הניחתת על‬ ‫המצרים‪ .‬מצד אחד מכונה המכה בלשון יחיד ‘מכת צפרדע’‬ ‫ומצד שני מתוארת היא בלשון רבים “ושרץ היאור צפרדעים”‬ ‫מדוע אין התורה שומרת על קו אחיד בתיאור המכה?‬ ‫בא רבי עקיבא ללמדנו כי יכול אדם‪ ,‬בהתנגדותו למכה הניחתת‬ ‫עליו‪ ,‬רק להעצימה ולהביאה לממדי קטסטרופה‪ .‬צפרדע אחת‬ ‫שמכים בה עלולה להתיז צפרדעים הרבה ולהפוך למכה בלתי‬ ‫נסבלת‪ ,‬פצע פתוח שנוברים ונוברים בו הופך לזיהום מסכן חיים‪,‬‬ ‫ועלבון ופגיעה שדשים בהם ללא הפסק הופכים לקרע בלתי‬ ‫ניתן לאיחוי‪ .‬אל תטעו בטעות המצרים‪ ,‬מזהיר רבי עקיבא‪ ,‬הניחו‬ ‫לה לצפרדע ואל תהפכוה במו ידיכם למכה בלתי נסבלת‪.‬‬ ‫ראית או שמעת צפרדע‪ ,‬עצור לרגע‪ ,‬והפנם את מחיר המאבק‬ ‫המיותר בכל תקלה או משברון הנקרה בדרכך‪.‬‬

‫תעבורה‬ ‫יצירתית‬ ‫“זה הים גדול ורחב ידים שם‬ ‫רמש ואין מספר” (תהילים‬ ‫קד‪ ,‬כה)‬ ‫ללמדך שבכל מקום הקב”ה‬ ‫עושה שליחותו ולא ברא‬ ‫דבר אחד לבטלה‬ ‫פעמים שעושה שליחותו על‬ ‫ידי צפרדע‬ ‫ופעמים על ידי צרעה‬ ‫ופעמים על ידי עקרב‪,‬‬ ‫אמר רבי חנין דצפורי‪:‬‬ ‫מעשה בעקרב אחד‬ ‫שהלך לעשות שליחותו של‬ ‫הקב”ה בעבר הירדן‬ ‫וזימן לו הקב”ה צפרדע אחת‬ ‫ועבר עליה‬ ‫והלך אותו עקרב ועקץ את‬ ‫האדם‬ ‫(במדבר רבה יח‪ ,‬כב)‬

‫אינספור כלים מצויים ב’ארגז הכלים האלוקי’ כדי להוציא את תוכניותיו‬ ‫וגזרותיו של הקב”ה לפועל‪ .‬לעתים משתף הבורא בהנהגת עולמו‬ ‫אנשים‪ ,‬עמים ומדינות ולעתים פועל הוא בדרכים ננו‪-‬ביולוגיות ורותם‬ ‫למשימותיו צפרדעים‪ ,‬צרעות ועקרבים‪.‬‬ ‫אולם פסגת הפגישה בשלטון הבורא בעולמו הנה כאשר בריות‪ ,‬אומות‬ ‫וכוחות העוינים זה לזה מתגברים על טבעם וחוברים יחדיו לקידום‬ ‫תכניות הבורא‪ .‬לעתים‪ ,‬על פי עדותו של רבי חנין מצפורי‪ ,‬מסוגלת‬ ‫צפרדע לשמש מעבורת ימית לעקרב היוצא למשימת חיסול אף כי‬ ‫מודעת היא לסיכון הכרוך בהובלה ימית שכזו‪ ,‬הרי עקרב‪ ,‬אחרי הכול‪,‬‬ ‫תמיד נשאר עקרב‪.‬‬ ‫הצפרדע מזכירה לכולנו כי בבואנו לפעול ולתקן את העולם אל לנו‬ ‫לחשוש מפוליטיקות‪ ,‬אינטרסים והתנגדויות‪ ,‬שהרי אם לרצון ה’ נכוון‬ ‫אף אויבינו ומתנגדינו עשויים לבוא לעזרתנו‪.‬‬

‫‪ | 271-270‬עדרפצ‬

‫דבש‬ ‫צפרדעים‬ ‫וְ ִאם ָמ ֵאן ַא ָּתה לְ ׁ ַש ֵּל ַח‬ ‫ִה ֵ ּנה ָאנֹכִ י נֹגֵ ף ֶאת ָּכל ְ ּגבוּלְ ָך‬ ‫ַ ּב ְצ ַפ ְרדְּ ִעים‬ ‫(שמות ז‪ ,‬כז)‬ ‫את כל גבולך בצפרדעים‪,‬‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה אמרו–‬ ‫המכות שהביא הקב”ה על המצריים‬ ‫גרם להם שיעשו שלום ביניהם‪,‬‬ ‫כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין‬ ‫בני המצריים‪ ,‬המצריים אומרים עד‬ ‫כאן תחומנו והכושים אומרים עד כאן‬ ‫תחומנו כיון שבאו הצפרדעים עשו‬ ‫שלום ביניהם‪ ,‬הגבול שהיו נכנסות‬ ‫לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו‬ ‫שנאמר – “ את כל גבולך” ‪ -‬גבולך‬ ‫ולא של אחרים‬ ‫(שמות רבה י‪ ,‬ב)‬

‫המדרש מלמד אותנו להקשיב היטב למילות הפסוקים‬ ‫ולהטות אוזן לצלילי החיים‪ .‬בתוך תיאורה האיום של‬ ‫מכת הצפרדע החודרת לכל מקום ותחום בחיי המצרים‬ ‫בקירקורים מטריפי דעת‪ ,‬בהידבקות למצעי המיטות ובתוככי‬ ‫התנורים מסתתר צמד מילים בעל פוטנציאל לנחמה ואור‪:‬‬ ‫‘בכל גבולך’‪.‬‬ ‫אם תפוצת הצפרדעים מוגבלת לגבולות מצרים‪ ,‬מבהיר‬ ‫המדרש‪ ,‬הרי פוטנציאל עצום לפתרון סכסוכי גבול נושנים‬ ‫ועקובים מדם יש כאן‪ .‬מעתה אין צורך במלחמות או ועדות‬ ‫או”ם כדי לקבוע בוודאות את גבולות הממלכה המצרית‪.‬‬ ‫אם יש צפרדעים ‪ -‬זו מצרים‪ ,‬אם אין צפרדעים מתברר‬ ‫שהשטח ראוי להיות בבעלות השכנים‪ :‬כוש‪ ,‬כנען או לוב‪.‬‬ ‫בסופו של יום חוו המצרים טראומה לאומית בת שבועיים אך‬ ‫סוף סוף יישבו משברים בני דורות‪.‬‬ ‫מלמדנו המדרש‪ ,‬באמצעות הצפרדעים‪ ,‬לחפש את קורטוב‬ ‫הטוב וקרן האור המצויים בכל טרגדיה בחיינו ולהופכה‬

‫>> בתודעתנו למרכז החיים ותמצית האירועים‪ .‬אם נזכה‬ ‫לראות בכל פיטורין הזדמנות לעיצוב סדר יום חדש‪ ,‬בכל‬ ‫פרידה הזמנה לפתיחת פרק משודרג ובכל מחלה הזדמנות‬ ‫להעצמה וליכוד משפחתי ‪ -‬הרי כל חיינו דבש והכול בזכות‬ ‫הצפרדעים‪.‬‬

‫קוץ‬ ‫קוץ‪ ‬הוא הכינוי הרווח לקבוצת צמחים בעלי‬ ‫פרחים‪ ‬המאופיינת בעלים‪ ‬עם קצוות חדים בשוליהם‪ ,‬לרוב‬ ‫במשפחת הצמחים‪ ‬המורכבים‪.‬‬ ‫לאורך הדורות שימשו הקוצים לבניית משוכות על גבי‬ ‫גדרות אבן בכדי למנוע חדירת אורחים לא רצויים‪ ,‬הולכי על‬ ‫שתיים או על ארבע‪ ,‬לחצרות‪ ,‬שדות ומטעים‪.‬‬

‫‪ | 275-274‬ץוק‬

‫הבורר‬ ‫וּלְ ָא ָדם ָא ַמר ִּכי ׁ ָש ַמ ְע ָּת לְ קוֹ ל‬ ‫ִא ׁ ְש ֶּת ָך‬ ‫וַ ּתֹאכַ ל ִמן ָה ֵעץ ֲא ׁ ֶשר ִצ ִ ּו ִית ָיך‬ ‫לֵ אמֹר לֹא תֹאכַ ל ִמ ֶּמ ּנ ּו‬ ‫ֲארו ָּרה ָה ֲא ָד ָמה ַ ּב ֲעבו ֶּר ָך ְ ּב ִע ָ ּצבוֹ ן‬ ‫ּתֹאכֲ לֶ ָ ּנה כּ ֹל יְ ֵמי ַח ֶ ּי ָיך‪:‬‬ ‫וְ קוֹ ץ וְ ַד ְרדַּ ר ַּת ְצ ִמ ַיח לָ ְך וְ ָאכַ לְ ָּת‬ ‫ֶאת ֵעשֶׂ ב ַה ּ ָׂש ֶדה‪:‬‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יז‪-‬יח)‬

‫שיעור‬ ‫בזוגיות‬ ‫הקוצים הנם תוצאות לוואי לחטאו של אדם הראשון‪ .‬האכילה מעץ‬ ‫הדעת והיכולת להבדיל בין טוב לרע מאפשרת לטוב ולרע לגדול ביחד‬ ‫ומטילה על האדם את הצורך לברור ביניהם באופן מתמיד‪.‬‬ ‫‘רציתם להבדיל בין טוב לרע ‪ -‬אז קדימה לעבודה’‪ .‬כל גידול וכל‬ ‫השקעה של האדם יצרו מהיום והלאה תבואה איכותית ועמה קוצים‬ ‫ודרדרים‪ ,‬מעתה תאלצו להשתמש ביכולת המופלאה‪ ,‬כושר ההבדלה‬ ‫בין טוב לרע‪ ,‬אותה רכשתם בחטא‪.‬‬ ‫קוצים הנם תוצאה טבעית של חטאים‪ ,‬ומכאוביהם הנם תזכורת‬ ‫לעובדה היכן הינו יכולים להיות ועם מה נאלצים אנו להתמודד כשאנו‬ ‫נכנעים לפיתויים ובוחרים לסור מדרך הטוב‪ ,‬הישר והבריא‪.‬‬

‫ֲאנִ י ֲח ַב ֶ ּצלֶ ת ַה ּׁ ָשרוֹ ן ׁשוֹ ׁ ַש ַ ּנת‬ ‫ָה ֲע ָמ ִקים‪:‬‬ ‫ְּכ ׁשוֹ ׁ ַש ָ ּנה ֵ ּבין ַהחוֹ ִחים ֵּכן‬ ‫ַר ְעיָ ִתי ֵ ּבין ַה ָ ּבנוֹ ת‪:‬‬ ‫ְּכ ַת ּפו ַּח ַ ּב ֲע ֵצי ַה ַ ּי ַער ֵּכן דּ וֹ ִדי‬ ‫ֵ ּבין ַה ָ ּבנִ ים‬ ‫ְ ּב ִצלּ וֹ ִח ַּמ ְד ִּתי וְ יָ ׁ ַש ְב ִּתי ו ִּפ ְריוֹ‬ ‫ָמתוֹ ק לְ ִח ִּכי‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬א‪-‬ג)‬

‫אהבת הקב”ה לישראל אינה מאפשרת לו לראות בנו היפה בפרחים‬ ‫אלא מכריזה כי כל שאר האומות הנן קוצים ואנו הפרח היחידי באחו‪.‬‬ ‫וכן אהבת ישראל לבוראם לא תופסת את הקב”ה כבחיר עצי הפרי‬ ‫בבוסתן‪ ,‬כתפוח בין משמשים‪ ,‬אלא כעץ הפרי היחידי בין עצי היער‬ ‫נטולי הפירות ומחוסרי הערך התזונתי‪ .‬כך צריכים אנו לראות את בני‬ ‫זוגנו ‪ -‬היחידים בעולם‪ ,‬ללא כל אפשרות להשוואה ולא האופציה‬ ‫הנבחרת מבין כמה אפשריות‪ .‬רק ככה בונים אומה ואמונה‪ ,‬וזו הדרך‬ ‫היחידה לביסוס בית ומשפחה‪.‬‬

‫‪ | 277-276‬ץוק‬

‫חוח‬ ‫או שושן?‬ ‫ְּכ ׁשוֹ ׁ ַש ָ ּנה ֵ ּבין ַהחוֹ ִחים‬ ‫ֵּכן ַר ְעיָ ִתי ֵ ּבין ַה ָ ּבנוֹ ת‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב‪ ,‬ב)‬ ‫רב חנן דציפורי פתר הפסוק‬ ‫בגמילות חסדים בנוהג‬ ‫שבעולם עשרה בני אדם נכנסין‬ ‫לבית האבל ואין אחד מהם‬ ‫יכול לפתוח את פיו ולברך‬ ‫ברכת אבלים ואחד מהם פותח‬ ‫פיו ומברך דומה כשושנה בין‬ ‫החוחים בנוהג שבעולם עשרה‬ ‫בני אדם נכנסין לבית הכנסת‬ ‫ואין אחד מהם יכול לפרוס על‬ ‫שמע ולעבור לפני התיבה‬ ‫ואחד מהם יודע דומה כשושנה‬ ‫בין החוחים‪.‬‬ ‫(שיר השירים רבה ב‪ ,‬ד)‬

‫חמור מצבם הרוחני של אנשי ציפורי‪ ,‬מסביר רב חנן‪ .‬רמת הידע‬ ‫והמוטיבציה התורנית בעיר מדורדרת עד כדי מביכה‪ .‬מעטים הם‬ ‫היודעים לומר את ברכת ניחום האבלים ומעטים הם מסוגלים או‬ ‫מעוניינים לגשת ולהפוך לשליחי ציבור בבתי הכנסת בעיר‪.‬‬ ‫למעשה מכירים אנו את הסיטואציות המביכות מחיינו אנו‪.‬‬ ‫ברגעים כאלה‪ ,‬מסביר רבי חנן‪ ,‬נבחן כל אחד מאיתנו האם הנו קוץ‬ ‫או שמא שושן צחור‪ ,‬האם הוא מאותם בורים או אלו המתחמקים‬ ‫מאחריות ציבורית או שמא מאותם ידענים ו’ראשים גדולים’ שהציבור‬ ‫תלוי בהם ואליהם נושא הוא את עיניו‪ .‬חוח או שושן? הבחירה בידינו‪.‬‬

‫שריפת‬ ‫קוצים‬ ‫וְ ֵא ֶּלה ַה ְּמלָ כִ ים ֲא ׁ ֶשר ָמלְ כ ּו ְ ּב ֶא ֶרץ ֱאדוֹ ם לִ ְפנֵ י ְמלָ ְך ֶמלֶ ְך‬ ‫לִ ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪...‬‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ֶשב יַ ֲעקֹב ְ ּב ֶא ֶרץ ְמגו ֵּרי ָא ִביו ְ ּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען‪ֵ :‬א ֶּלה ּתֹלְ דוֹ ת‬ ‫יַ ֲעקֹב יוֹ ֵסף‪...‬‬ ‫(בראשית לו – לז)‬ ‫אמר רבי לוי‪:‬‬ ‫משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי‬ ‫פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים ונכנסו‬ ‫למדינה‪ .‬אמר‪ :‬אנה יכנסו כל החבילות הללו?‬ ‫והיה שם פקח אחד‪ ,‬אמר לו‪ :‬מאלו אתה מתיירא?!‬ ‫גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן‪,‬‬ ‫כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא‪,‬‬ ‫אמר לו הקב”ה‪ :‬מאלו אתה מתיירא?!‬ ‫גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם‬ ‫כולם‪ ,‬זה הוא שכתוב ‪“ -‬והיה בית יעקב אש ובית יוסף‬ ‫להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלוםולא יהיה שריד‬ ‫לבית עשו כי ה’ דבר”‪.‬‬ ‫(בראשית רבה פד‪ ,‬ה)‬

‫הנפח עומד נפעם ומאוים מנפח חבילות הקוצים‬ ‫העצומות הנכנסות לעיר‪ ,‬נבהל הוא מהנפח‬ ‫העצום המשכיח ממנו את דליקותם של הקוצים‬ ‫ואת עוצמת הכלים הנתונים ברשותו‪ .‬הנפח זקוק‬ ‫לתזכורת מן החוץ‪ ,‬להרגעתו של הפיקח‪ ,‬כי‬ ‫בידיו ובידי בנו לחסל את עוצמת הקוצים ולבטל‬ ‫את נוכחותם ברגע‪ .‬גץ אחד ממדורת הנפח וזיק‬ ‫אחד מפחמי הזהבי‪ ,‬הצורף‪ ,‬והקוצים עולים‬ ‫בעשן השמימה ללא הותרת גחל וזכר‪.‬‬ ‫מזהיר רבי לוי את היהודים שבכל דור ובכל‬ ‫מקום לבל יתרשמו ויאלמו לנוכח כמות הגויים‬ ‫וכוחם‪ .‬מזכיר הוא לכולנו כי כוחות הנפש‬ ‫והרוח האצורים בנו‪ ,‬האש והלהבה‪ ,‬יכלו את‬ ‫מיליוני אויבינו אם רק נפעילם כראוי‪ .‬קוצים לא‬ ‫משאירים גחלים ואויבי ישראל‪ ,‬למרות כמותם‬ ‫ואשלית עוצמתם‪ ,‬יכלו ללא שריד‪.‬‬

‫‪ | 279-278‬ץוק‬

‫בוטניקה‬ ‫פסיכולוגית‬ ‫ִאם ָעלַ י ַא ְד ָמ ִתי ִתזְ ָעק וְ יַ ַחד‬ ‫ְּתלָ ֶמ ָיה יִ ְב ָּכיוּן‪:‬‬ ‫ִאם כּ ָֹח ּה ָאכַ לְ ִּתי ְבלִ י כָ ֶסף וְ נֶ ֶפ ׁש‬ ‫ְ ּב ָעלֶ ָיה ִה ּ ָפ ְח ִּתי‪:‬‬ ‫ַּת ַחת ִח ּ ָטה יֵ ֵצא חוֹ ַח וְ ַת ַחת‬ ‫שְׂ ע ָֹרה ָב ְא ׁ ָשה ַּת ּמ ּו דִּ ְב ֵרי ִא ּיוֹ ב‪:‬‬ ‫(איוב לא‪ ,‬לח – מ)‬ ‫“תחת חטה יצא חוח ותחת‬ ‫שערה באשה” ‪-‬‬ ‫שנה רבי הושעיא ‪ -‬לימדתך‬ ‫תורה דרך ארץ‪,‬‬ ‫שדה שהיא מעלה חוחים‪ ,‬יפה‬ ‫לזורעה חטים‪ ,‬שדה שמעלה‬ ‫באושים‪ ,‬יפה לזורעה שעורים‪,‬‬ ‫מה הטעם? שכתוב – “תחת‬ ‫חטה יצא חוח ותחת שעורה‬ ‫באשה”‪.‬‬ ‫(תנחומא (בובר) יג‪ ,‬יג)‬

‫איוב המיוסר זועק לקב”ה וטוען לחפותו‪ .‬מכריז איוב כי אם הונה או גזל את‬ ‫האנשים מהם רכש את שדותיו או את פועליו ואריסיו מקבל הוא על עצמו‬ ‫שיהפכו לשדות בור המגדלים צמחי בר בלבד‪‘ .‬מוכן אני כי שדות החיטה‬ ‫יחזרו ויצמיחו חוחים ושדות השעורה באשה’ – מצהיר איוב‪.‬‬ ‫‘לימדתך תורה דרך ארץ’ – מבהיר רבי הושעיא את דברי איוב‪ ,‬טיפ גדול‬ ‫לחיים מוענק לנו בפסוקים אלה‪ .‬ניתן לזהות את הפוטנציאל החקלאי של‬ ‫שדה גם כשהוא שדה בור המגדל קוצים דרדרים וצמחית פרא‪ .‬אם צמחי‬ ‫באושה הוא מגדל הרי שבעיבוד נכון והשקעה ראויה יכול הוא להפוך לשדה‬ ‫שעורה משגשג ואם חוחים הוא מעלה הרי שדה חיטה אידיאלי לפנינו‬ ‫שמעולם לא זכה לתשומת לב ועיבוד ראויים‪.‬‬ ‫חידושו של רבי הושעיא תקף גם בשדה האנושי‪ .‬כוחות הפרא‪ ,‬המרד‬ ‫והשלילה המתפרצים מאישיותו של אדם מעידים על הפוטנציאל הגלום‬ ‫בו‪ .‬מספרים הם לכל החפץ להאזין מה מסוגל הוא להצמיח למען החברה לו‬ ‫יזכה ליחס ועיבוד ראויים‪ ,‬נכון הדבר בכל שלב וגיל ומדוייק שבעתיים בגיל‬ ‫ההתבגרות בו סוערים‪ ,‬גועשים ומתפרצים הכוחות ללא סדר וכיוון מוגדרים‪.‬‬ ‫מרידות גדולות מעידות על עוצמות גדולות והתפרצויות ייחודיות אות הן‬ ‫לכישרונות ייחודיים‪.‬‬

‫עמיד בכמויות ניכרות של מליחות וזיהום לכן הוא אחד‬ ‫הצמחים השולטים בנוף של נחלי הארץ שזוהמו במי‬ ‫שופכין‪.‬‬ ‫לעתים צומח הקנה המצוי ליד סוף מצוי שגם הוא צומח‬ ‫בגדות נחלים ושולי מים מתוקים‪ ,‬זה המקור לאזכורם יחד‬ ‫במקרא‪“ :‬קנה וסוף קמלו”‪ .‬ברבות הימים השתבש הביטוי‬ ‫לצירוף השגוי “קנה סוף” כשמו של הצמח‪ ,‬טעות השגורה‬ ‫בפי רבים‪.‬‬ ‫מקור הביטוי ‘קנה מידה’ הינו מוט באורך של שש אמות‬ ‫ששימש בימי קדם ככלי מדידה‪“ :‬וְ ִה ֵנּה חוֹ ָמה ִמחוּץ לַ ַבּיִ ת‪,‬‬ ‫א ּמוֹ ת ָב ַּא ָּמה‬‫ָסבִ יב ָסבִ יב; וּבְ יַ ד ָה ִא ׁיש ְקנֵ ה ַה ִּמ ָ ּדה‪ֵׁ ,‬ש ׁש ַ‬ ‫וָ טֹפַ ח‪ ,‬וַ ָ ּי ָמד ֶאת‪-‬ר ַֹחב ַה ִבּנְ יָ ן ָקנֶ ה ֶא ָחד‪ ,‬וְ קוֹ ָמה ָקנֶ ה ֶא ָחד‪”.‬‬ ‫(יחזקאל מ‪ ,‬ה)‬ ‫עניים‪ ,‬חסרי פרנסה היו נוהגים לצאת למקווי הים (לאגם)‬ ‫ולקצוץ (לקטול) קנים להכנת מחצלות וגדרות ומכאן מקור‬ ‫הכינוי ‘קוטל קנים’ לאדם דל פרנסה‪ ,‬חסר השכלה ובשולי‬ ‫החברה‪ .‬‬ ‫ביוונית היה קרוי הקנה המצוי ‘קולמוס’ וממנו גילפו כלי‬ ‫כתיבה פופולרי שראשו המחודד נטבל בקסת הדיו בסיום‬ ‫כל כמה מילים‪ .‬המילה ‘קולמוס’ המשיכה לתאר את כלי‬ ‫הכתיבה גם דורות רבים לאחר שהוחלף הקנה בנוצה‪,‬‬ ‫הנוצה בעט והעט במקלדת‪.‬‬

‫קנה פירושו מקל או גבעול חלול‪ .‬‬ ‫בתי־הגידול של הקנה המצוי הם‪ :‬גדות נחלים‪ ,‬שולי‬ ‫מעיינות‪ ,‬ביצות‪ ,‬מלחות‪ ‬ולאורך תעלות ביוב פתוחות‪.‬‬ ‫הגבעול עטוף בקליפה דקה גמישה‪ ,‬מבריקה וחזקה מאוד‬ ‫הקרויה במקורות “קרומית של קנה”‪ .‬הקנה חלול לאורך‬ ‫הפרק‪ ,‬אך במפרק הוא מלא בחומר רך‪ ,‬הקרוי במשנה‪ ‬בשם‬ ‫“ככִ י”‪.‬‬ ‫ְּ‬ ‫הגבעול יכול להגיע לגובה של עד ‪ 5‬מטר‪ ,‬אך בדרך כלל‬ ‫גובהו ‪ 3–2‬מטר‪.‬‬ ‫נפוץ בכל חלקי ארץ ישראל‪.‬‬

‫קנה‬

‫‪ | 283-282‬הנק‬

‫גמישות‬ ‫יתר‬ ‫וְ ִה ָּכה ה’ ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ַּכ ֲא ׁ ֶשר יָ נוּד‬ ‫ַה ָּקנֶ ה ַ ּב ַּמיִ ם‬ ‫וְ נָ ַת ׁש ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ֵמ ַעל ָה ֲא ָד ָמה‬ ‫ַה ּטוֹ ָבה ַה ּזֹאת ֲא ׁ ֶשר נָ ַתן‬ ‫לַ ֲאבוֹ ֵת ֶיהם‬ ‫וְ זֵ ָרם ֵמ ֵע ֶבר לַ ָ ּנ ָהר‬ ‫יַ ַען ֲא ׁ ֶשר ָעשׂ ּו ֶאת ֲא ׁ ֵש ֵר ֶיהם‬ ‫ַמכְ ִע ִיסים ֶאת ה’‪:‬‬ ‫(מלכים א יד‪ ,‬טו)‬

‫ירבעם בן נבט‪ ,‬המוביל את פיצול מלכות ישראל מיהודה‪ ,‬פספס בגדול‬ ‫את הזדמנות חייו‪ .‬תחת הקמת חלופה עובדת ה’ לשושלת דוד‪ ,‬חלופה‬ ‫שתוכל להוות אלטרנטיבה‪ ,‬ולו זמנית‪ ,‬למלכות שלמה החוטאת בוחר‬ ‫הוא למרוד בה’ להקים מקדשים לעגלים‪ ,‬לבדות חגים מלבו ולמנות‬ ‫כוהנים שאינם מבני אהרון‪.‬‬ ‫אחיה השילוני‪ ,‬הנביא ששלח את ירבעם למרוד ולייסד מדינה חלופית‪,‬‬ ‫הוא המבשר לאשת ירבעם על חורבן משפחתה‪ ,‬שושלתה ועמה‪.‬‬ ‫מתאר אחיה את גורל העם המגורש מעל אדמתו ומתפזר מעבר לנהר‬ ‫פרת כקנה שכל רוח קלה מניעה אותו וכופפת את קומתו‪ .‬אמרת קנה‬ ‫אמרת חוסר יציבות והיעדר עמוד שדרה‪.‬‬

‫משענת‬ ‫הקנה הרצוץ‬ ‫ַע ָּתה ִה ֵ ּנה ָב ַט ְח ָּת ְּל ָך‬ ‫ַעל ִמ ׁ ְש ֶענֶ ת ַה ָּקנֶ ה ָה ָרצוּץ ַה ֶ ּזה‬ ‫ַעל ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫ֲא ׁ ֶשר יִ ָּס ֵמ ְך ִא ׁיש ָעלָ יו ו ָּבא‬ ‫ְבכַ ּפוֹ וּנְ ָק ָב ּה‬ ‫ֵּכן ּ ַפ ְרעֹה ֶמלֶ ְך ִמ ְצ ַריִ ם לְ כָ ל‬ ‫ַהבּ ְֹט ִחים ָעלָ יו‪:‬‬ ‫(מלכים ב יח‪ ,‬כא)‬

‫רבשקה‪ ,‬שליחו המיוחד של סנחריב מלך אשור לענייני מלחמה‬ ‫פסיכולוגית‪ ,‬ניצב לרגלי חומת ירושלים המורדת‪ .‬רבשקה מנסה‬ ‫לשכנע את חיילי חזקיהו להניח את נשקם ולהניח לאשורים להשלים‬ ‫את כיבוש הארץ‪ .‬מנסה רבשקה לשכנע את המלך ואת חייליו כי‬ ‫מרידתם באשורים נידונה לכישלון מראש שכן חיילים ונשק כמעט‬ ‫ואין להם‪ ,‬הקב”ה נגדם ואם על סיוע צבאי מפרעה מלך מצרים הם‬ ‫בונים ‪ -‬כדאי שיתפקחו‪ .‬פרעה אינו אלא קנה רצוץ‪ ,‬סדוק‪ ,‬הנראה‬ ‫כמשענת עבה ויציבה אך תוכו חלול ודפנותיו סדוקות וברגע שנאחזים‬ ‫הוא מתרסק‪ ,‬הנשען מתמוטט וידו האוחזת בקנה נפצעת‪.‬‬ ‫בעקבות דברי רבשקה הקנה הרצוץ הופך לאזהרה נצחית מפני‬ ‫הישענות על אנשים ועל מעצמות הנראים מבטיחים ואמינים אולם לא‬ ‫יעמדו לימיננו בעת פקודה‪.‬‬

‫‪ | 285-284‬הנק‬

‫פצעי‬ ‫אוהב‬ ‫טוֹ ָבה ּתוֹ כַ ַחת ְמגֻ ָּלה ֵמ ַא ֲה ָבה ְמ ֻס ָּת ֶרת‪:‬‬ ‫נֶ ֱא ָמנִ ים ּ ִפ ְצ ֵעי אוֹ ֵהב וְ נַ ְע ָּתרוֹ ת נְ ׁ ִשיקוֹ ת שׂ וֹ נֵ א‪( :‬משלי כז‪ ,‬ה –ו)‬ ‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪:‬‬ ‫מה הוא שכתוב – “נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא”‬ ‫טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה‬ ‫שברכן בלעם הרשע; אחיה השילוני קללן בקנה‪,‬‬ ‫אמר להם לישראל והכה ה’ את ישראל כאשר ינוד הקנה‪,‬‬ ‫מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין‪,‬‬ ‫ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ‪ -‬אין מזיזות‬ ‫אותו ממקומו‪ ,‬אלא הולך ובא עמהן‪.‬‬ ‫דממו הרוחות ‪ -‬עמד הקנה במקומו‪.‬‬ ‫אבל בלעם הרשע בירכן בארז‪ ,‬שנאמר – “כארזים עלי מים”‪,‬‬ ‫מה ארז זה אינו עומד במקום מים‪ ,‬ואין גזעו מחליף‪ ,‬ואין‬ ‫שרשיו מרובין‪,‬‬ ‫אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו‬ ‫ממקומו‪ ,‬כיון שנשבה בו רוח דרומית ‪-‬‬ ‫עוקרתו והופכתו על פניו‪...‬‬ ‫(בבלי תענית כ‪).‬‬

‫כולנו אוהבים פרגונים וחיזוקים ונרתעים‬ ‫מביקורות ותוכחות מוסר‪ ,‬אולם לעתים‬ ‫מתעתעות בנו המילים כשמחמאות‬ ‫מסתירות בתוכן קללות ותוכחות באות‬ ‫לכסות על הררי ברכה ואהבה‪.‬‬ ‫הפורענות הקשה שחוזה אחיה השילוני‬ ‫לישראל א‪,‬ף היא מאותן ברכות המצופות‬ ‫תוכחה‪ .‬אחיה מזהיר את ישראל ומודיעם‬ ‫כי יגלו בחטאיהם וינודו כקנה שכל‬ ‫רוח מצויה כופפתו ומצמידתו לקרקע‪,‬‬ ‫אולם כוונתו הפנימית בדימוי הקנה הנה‬ ‫לעובדה שהקנה נותר תמיד מחובר‬ ‫למקומו ובשוך הרוחות מזדקף הוא‬ ‫מחדש‪ .‬אף אתם‪ ,‬מנחמנו אחיה באהבה‪,‬‬ ‫תשובו ארצה בסיום ריצוי גלותכם בדיוק‬ ‫כקנה שדיברתי עליו‪.‬‬

‫>> לעומת זאת ברכתו של בלעם לישראל המדמה אותנו לעצי‬ ‫ארז חסונים ומרשימים קללה מוצפנת בה‪ ,‬שכן עם כל חוסנו‬ ‫של הארז אין הוא מסוגל לעמוד ברוחות דרומיות עזות‬ ‫העוקרות ארזים ששוב אינם יכולים להשתרש ולהתחדש‬ ‫באדמה‪ .‬כך תחת ציפוי ברכה מתוק ומלבב‪ ,‬ממלכד בלעם את‬ ‫עתידו של עם ישראל‪.‬‬ ‫הקנה מהווה תזכורת לעולם כולו כי לא כל הנוצץ זהב‬ ‫ולעתים דברי תוכחה ומוסר הנם מחבקים ואוהבים יותר‬ ‫ממתק שפתיים מפרגן ומחמיא‪.‬‬

‫‪ | 287-286‬הנק‬

‫לסמן‬ ‫או לכסח‬ ‫וְ י ֵֹתר ׁ ֶש ָהיָ ה ק ֶֹהלֶ ת ָחכָ ם עוֹ ד לִ ַּמד דַּ ַעת ֶאת‬ ‫ָה ָעם וְ ִא ֵ ּזן וְ ִח ֵּקר ִּת ֵּקן ְמ ׁ ָשלִ ים ַה ְר ֵ ּבה‬ ‫(קהלת יב‪ ,‬ט)‬ ‫“ואזן” ‪ -‬דברי תורה “וחקר” דברי תורה‬ ‫עשה אזנים לתורה‬ ‫רב נחמן אמר שנים (פירושים)‬ ‫רב נחמן אמר לפלטין גדולה שהיו בה‬ ‫פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה‬ ‫טועה מדרך הפתח‪ ,‬בא פקח אחד ונטל‬ ‫הפקעת ותלאה דרך הפתח היו הכל נכנסים‬ ‫ויוצאין דרך הפקעת‪,‬‬ ‫כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול‬ ‫להשכיל דברי תורה‬ ‫וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין‬ ‫תורה‪ ,‬רב נחמן לישנא אחרת‪:‬‬ ‫לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס‬ ‫בה ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח‬ ‫התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין‬ ‫(שיר השירים רבה א‪ ,‬ח)‬

‫מה הוא האתגר הגדול שבכניסה לעולם התורה ובחיים‬ ‫בתוכו? שואל המדרש‪ .‬האם מדובר באתגר התמצאות‬ ‫בארמון רב חדרים‪ ,‬טרקלינים‪ ,‬ומבואות? שכן עולם התורה‬ ‫רחב‪ ,‬עצום‪ ,‬רב תחומים‪ ,‬רב דעות‪ ,‬רב ענפים ורב ספרים‪,‬‬ ‫חיבורים‪ ,‬עידנים וזרמים הוא‪ .‬אם אכן כך הם פני המציאות‬ ‫הרי כל שעלינו לעשות הנו למצוא אדם חכם שיסמן‬ ‫עבורנו את הנתיב הנכון‪ ,‬או המתאים לנו‪ ,‬בין החדרים‬ ‫המסדרונות והטרקלינים כדי שנוכל אף אנו לצאת‬ ‫ולהיכנס בביטחון ובשמחה לארמון התורה ולהפוך לאזרחי‬ ‫בית המדרש‪ ,‬עולם התורה ודרך המצוות‪.‬‬ ‫אולם יתכן‪ ,‬מציע המדרש‪ ,‬כי דווקא סבך קנים הוא עולם‬ ‫התורה‪ .‬אל לנו לפנטז על דרך מוכנה הדורשת בחירה‬ ‫וסימון בלבד‪ .‬את דרכנו ביערות התורה עלינו לפרוץ‬ ‫ולפלס בעצמנו‪ .‬נדרשים אנו לבחור בנתיב בו רוצים אנו‬ ‫להתקדם‪ ,‬לחתור ליעדים ולאזורים בתורה המדברים אל‬ ‫לבנו ומפריחים את אישיותנו‪ .‬נקראים אנו לכסח ולחתוך‪,‬‬

‫>> להנגיש ולהרחיב את הדרך בה בחרנו אנו והאחרים כבר יבואו‬ ‫אחרינו ביתר קלות ונוחות ובמיעוט מאמץ‪ ,‬יזע וסיכון‪.‬‬ ‫ויתכן כי שתי האפשרויות מתקיימות במקביל באנשים שונים‪,‬‬ ‫בגילאים שונים‪ ,‬בחברות שונות ובתקופות שונות‪.‬‬ ‫כך הופך סבך הקנים לקריאה לאדם האמיץ והנחוש לפרוץ‬ ‫את דרכו‪ ,‬להגיע בעמל ויזע ליעדיו ולאפשר לרבים ללכת‬ ‫בדרכו‪.‬‬

‫‪ | 289-288‬הנק‬

‫חלול‬ ‫זה חשוד‬ ‫וְ נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָטא וְ ׁ ָש ְמ ָעה קוֹ ל ָאלָ ה וְ הוּא ֵעד אוֹ‬ ‫ָר ָאה אוֹ יָ ָדע ִאם לוֹ א יַ ִ ּגיד וְ נָ שָׂ א ֲעוֹ נוֹ ‪:‬‬ ‫(ויקרא ה‪ ,‬א)‬ ‫אמר רבי יונה אמר רבי סימון –‬ ‫אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על‬ ‫השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ‬ ‫אחר השבועה‪...‬‬ ‫מעשה היה שהפקיד אדם אצל בר טלמיון מאה‬ ‫דינרים‪ .‬הלך וביקש אותם ממנו‪ .‬אמר לו‪ :‬מה‬ ‫שהפקדת בידי מסרתי בידך‪ .‬אמר לו‪ :‬הישבע לי‪.‬‬ ‫מה עשה בר טלמיון נטל קנה אחד חקקו ונתן בו‬ ‫אותם הדינרים והחל נסמך עליו‪ .‬אמר לו‪ :‬החזק‬ ‫קנה זה בידך ואני נשבע לך כיון שהגיע לבית‬ ‫הכנסת אמר‪ :‬אדון הבית הטוב הזה מה שמסרת‬ ‫בידי מסרתי בידך‪ .‬אותו שהקנה בידו תפסו‬ ‫והטיחו ברצפה החלו הדינרים להתפזר והחל הוא‬ ‫מלקטם אמר לו (בר טלמיון)‪ :‬לקט לקט שמשלך‬ ‫אתה מלקט‬ ‫(ויקרא רבה ו‪ ,‬ג)‬

‫בר טלמיון המנוול שהחליט לנכס לעצמו את מאת‬ ‫הדינרים שהופקדו אצלו הבין את פוטנציאל ההסלקה‬ ‫שבקנה החלול הארוך והעבה‪ .‬לוקח בר טלמיון את הקנה‬ ‫ומטמין בחללו הפנימי את הדינרים שזה עתה גזל‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫משיעזור לו המפקיד בהחזקת מטה הקנה עליו נסמך‬ ‫בר טלמיון בדרך לטקס השבועה בבית הכנסת‪ ,‬יוכל הוא‬ ‫להישבע בשמחה ובביטחון כי הכסף אכן הוחזר לידי‬ ‫המפקיד ולהיפטר מתשלום‪.‬‬ ‫שכח בר טלמיון שחלילות הקנה משמעות כפולה לה‪:‬‬ ‫אפשרות הסלקה מחד אך שבריריות וחלישות מאידך‪,‬‬ ‫וכך הופך הקנה משותף לפשע לעד מדינה‪ ,‬מתרסק‪,‬‬ ‫מפזר המעות‪ ,‬מחזיר ממון לבעליו ומביא את הגנב‬ ‫להודאה בחטאו‪.‬‬ ‫מאז תרגיל הקנה של בר טלמיון נזהרים אנו‪ ,‬מהססים‬ ‫להתחייב ולהישבע ובודקים שוב ושוב באותיות הקטנות‪,‬‬ ‫בחללי החוזים ובלקונות החוק‪.‬‬

‫ענפי הרותם ולא עליו‪ ,‬הם אלה המבצעים את תהליך‬ ‫הפוטוסינתזה‪ – ‬ובכך נמנעים מאיבוד נוזלים בהתאדות‬ ‫דרך העלים‪ .‬תכונה הנקראת רותמיות‪.‬‬ ‫שורשי הרותם העמוקים הם אחת מדרכי ההסתגלות של‬ ‫הצמח לחולות הנודדים ולמדבר‪ .‬לרותם שתי מערכות‬ ‫של שורשים‪ :‬שורשים המגיעים לעומק ‪ 20‬מטרים ויותר‬ ‫המשמשים בימי הקיץ‪ ,‬ושורשי רוחב לקליטת מים‪ ‬בחורף‪.‬‬

‫רותם‬

‫רותם המדבר הוא צמח מוגן‪ ‬על פי החוק בישראל‪ .‬בעבר‬ ‫הכינו תושבי המדבר גחלים משרשי הרותם‪.‬‬ ‫לרותם שימושים רפואיים שונים בקרב כמה חברות‬ ‫מסורתיות בקרב יהודי תימן מוכר השימוש ברותם המדבר‬ ‫כמזור למחלת הצהבת‪ .‬מסורת הריפוי הייתה נתונה‬ ‫בידי משפחת מוסא בן חיים בדיחי‪ .‬עם עלייתם לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬המשיכו בני המשפחה במסורת קטיפת הגבעולים‬ ‫וייבושם בחולות נתניה וגבעת אולגה‪ ,‬ואף סיפקו את‬ ‫הצמח לנזקקים לו בצירוף דף הוראות‪ .‬דיווחים שהתקבלו‬ ‫מעדים עולי תימן מצביעים על יעילותו הרבה בהורדת‬ ‫רמת הבילירובין בקרב אנשים חולי צהבת‪ .‬עם זאת‪ ,‬הצמח‬ ‫עלול להיות רעיל ואף לגרום למוות‪ ,‬שכן שימוש במינון‬ ‫גבוה מדי של התרופה הנעשית ממנו עשויה להביא לכשל‬ ‫נשימתי‪.‬‬

‫רו‏תם המדבר‪ ‬הוא שיח‪ ‬שכיח למדי בכל שטחי הנגב‪,‬‬ ‫באפיקים יבשים של נחלים‪ ‬בכל השטח המדברי בבקעת‬ ‫הירדן‪ ‬ובחולות מישור החוף‪.‬‬ ‫בעת פריחת‪ ‬רותם המדבר בחודשי החורף‪ ‬הוא מתכסה‬ ‫בפריחה מרהיבה של פרחים פרפרניים קטנים‪ ,‬לבנים עם‬ ‫כתם סגול קטן‪ .‬פרחי הרותם עשירים בצוף‪ .‬ההאבקה‬ ‫נעשית על ידי חרקים‪ .‬ללא הפריחה‪ ,‬מראהו אינו מרשים‪,‬‬ ‫כמו רוב סוגי הצמחים האופייניים לאזור הנגב‪.‬‬

‫‪ | 293-292‬םתור‬

‫תחת‬ ‫הרתם‬ ‫וְ הוּא ָהלַ ְך ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר דֶּ ֶר ְך יוֹ ם וַ ָ ּיבֹא‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ֶשב ַּת ַחת ר ֶֹתם אחת ֶ(א ָחד)‬ ‫ֹאמר‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ַאל ֶאת נַ ְפ ׁשוֹ לָ מוּת וַ ּי ֶ‬ ‫ַרב ַע ָּתה ה’ ַקח נַ ְפ ׁ ִשי ִּכי לֹא טוֹ ב‬ ‫ָאנֹכִ י ֵמ ֲאב ָֹתי‪:‬‬ ‫ישן ַּת ַחת ר ֶֹתם ֶא ָחד‬ ‫וַ ִ ּי ׁ ְש ַּכב וַ ִ ּי ׁ ַ‬ ‫ֹאמר לוֹ‬ ‫וְ ִה ֵ ּנה זֶ ה ַמלְ ָא ְך נֹגֵ ַע בּ וֹ וַ ּי ֶ‬ ‫קוּם ֱאכוֹ ל‪:‬‬ ‫וַ ַ ּי ֵ ּבט וְ ִה ֵ ּנה ְמ ַר ֲא ׁש ָֹתיו ֻעגַ ת‬ ‫ְר ָצ ִפים וְ ַצ ּ ַפ ַחת ָמיִ ם וַ ּיֹאכַ ל‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ְש ְּת וַ ָ ּי ׁ ָשב וַ ִ ּי ׁ ְש ָּכב‪:‬‬ ‫(מלכים א ד‪-‬ו)‬

‫אליהו הנביא שובר את הכלים‪ .‬מקנא הוא לה’ ואינו מוכן להמשיך‬ ‫ולעבוד מול עם שראה בעיניים את נפלאות מעמד הר הכרמל‪ ,‬ראה‬ ‫שהבעל ופולחנו אינם אלא מקסם שווא‪ ,‬זעק עד לב השמים כי “ה’‬ ‫הוא האלהים” ותוך יום חזר לסורו והכריז על נביא ה’ כ’מבוקש’ ודרוש‬ ‫לתלייה מידית‪.‬‬ ‫אליהו הזועם בורח מעמק יזרעאל דרומה לבאר שבע ומשם להר חורב‪,‬‬ ‫הר סיני כדי להגיש קובלנה לבורא עולם ואולי ‘להזדכות’ ולהחזיר את‬ ‫התורה השמימה‪.‬‬ ‫אין מתאים משיח הרותם‪ ,‬יצרן הגחלים שאינן כבות‪ ,‬מלהלין תחת‬ ‫ענפיו את אליהו הממאן לצנן קנאותו‪ ,‬ואין מתאימה מעוגת רצפים ‪-‬‬ ‫פיתה הנאפית בגחלי(רצפי) הרותם ‪-‬מלהזין את אליהו הבוער והנסער‪.‬‬ ‫כך הופך הרותם לביתם הטבעי של הנסערים‪ ,‬הקנאים‪ ,‬ובורקי העיניים‬ ‫שבכל דור ודור‪.‬‬

‫רחוק יותר‪,‬‬ ‫אנוש יותר‪ ,‬בוער יותר‬ ‫ׁ ִשיר ַה ַּמ ֲעלוֹ ת ֶאל ה’ ַ ּב ָ ּצ ָר ָתה‬ ‫אתי וַ ַ ּי ֲענֵ נִ י‪:‬‬ ‫ִּלי ָק ָר ִ‬ ‫ה’ ַה ִ ּצילָ ה נַ ְפ ׁ ִשי ִמ ּ ְׂש ַפת ׁ ֶש ֶקר‬ ‫ִמ ָּל ׁשוֹ ן ְר ִמ ָ ּיה‪:‬‬ ‫ַמה ִ ּי ֵּתן לְ ָך ו ַּמה ּי ִֹסיף לָ ְך לָ ׁשוֹ ן‬ ‫ְר ִמ ָ ּיה‪:‬‬ ‫ִח ֵ ּצי גִ בּ וֹ ר ׁ ְשנוּנִ ים ִעם ַ ּג ֲחלֵ י‬ ‫ְר ָת ִמים‪:‬‬ ‫(תהילים קכ‪ ,‬א‪-‬ד)‬

‫לשון הרמייה ושפת השקר‪ ,‬או בלשוננו‪ ,‬הדיבה והוצאת השם הרע‬ ‫הנם הקטלניים בכלי הנשק המצויים ברשות בני אנוש‪ .‬מה הנאה יש לו‬ ‫לאדם המכפיש את חברו ‪ -‬שואל המזמור?‬ ‫דע לך כי הדיבה מגיעה למרחקים כחץ המשוגר מקשתו של גיבור‬ ‫מלחמה שרירי ומאומן חץ המעופף למרחקים‪ ,‬הרחק מטווח הראייה‬ ‫והשמיעה של משגרו‪ .‬חציה של הדיבה משוננים הם ולפיכך כל ניסיון‬ ‫לשולפם‪ ,‬להכחישה ולהתנער ממנה רק מסבך ומחמיר את מצבו של‬ ‫הנפגע וקורע עוד ועוד פיסות מרקמת גופו‪ ,‬שמו הטוב‪ ,‬חייו ושנותיו‪.‬‬ ‫דומה היא הדיבה לגחלי הרותם הממשיכים לבעור ולבעור ימים רבים‬ ‫אף אם נראה כי כבו זה מכבר‪ .‬העלבון‪ ,‬הפגיעה‪ ,‬והנזק רוחשים שנים‬ ‫רבות מתחת לפני השטח וסופם שיתלקחו מחדש ויציתו שוב ושוב את‬ ‫אש השנאה‪ ,‬המדנים והמחלוקת‪.‬‬

‫‪ | 295-294‬םתור‬

‫לא נסלח‬ ‫לא נשכח‬ ‫“חצי גבור שנונים”‬ ‫ומה ראה למשלן בחץ מכל‬ ‫כלי זיין?‬ ‫אלא כל כלי זיין מכין במקומן‬ ‫וזה מכה מרחוק‪ ,‬כך הוא לשון‬ ‫הרע דאמור ברומי וקטיל‬ ‫בסוריא‪ ,‬ולא ככל גחלים‬ ‫אלא כגחלי רתמים‪ ,‬שכל‬ ‫גחלים כבים מבפנים אבל‬ ‫גחלי רתמים אף על פי שהוא‬ ‫כבה מבחוץ עדיין הוא בוער‬ ‫מבפנים‪ ,‬כך כל מי שהוא מקבל‬ ‫לשון הרע אף על פי שאתה‬ ‫הולך ומפייסו והוא מתפייס‬ ‫עדיין הוא בוער מבפנים‪,‬‬ ‫מעשה ברותם אחד שהציתו בו‬ ‫את האור והיה דולק י”ב חדש‪,‬‬ ‫חורף וקיץ וחורף‪.‬‬ ‫(בראשית רבה צח‪ ,‬יט)‬

‫לשון הרע אינה יודעת גבולות ואין היא כפופה לכל כוח פיזקלי שיגביל‬ ‫את תפוצתה או יצר את צעדי התפשטותה‪ .‬חוצה היא יבשות‪ ,‬נעה‬ ‫במטוסים‪ ,‬מחלחלת דרך האקוויפר‪ ,‬מתפשטת כמגפה ופוגעת בטווח‬ ‫אלפי קילומטרים‪ .‬שיחת חולין בברוקלין תבטל שידוך בבני ברק‪ ,‬ריכולי‬ ‫סלון בבנגקוק יחסלו עסקת מיליארדים בניו יורק ופטפוטי מסעדות‬ ‫ברומא יחשפו רשת ריגול בטהראן‪.‬‬ ‫בת אלמוות היא הדיבה‪ ,‬כגחלי רתמים תשוב ותידלק היא מחדש‪,‬‬ ‫כעבור שבוע‪ ,‬לאחר שנים או במרחק דורות‪.‬‬ ‫הרותם‪ ,‬יצרן הגחלים שאינן כבות‪ ,‬הוא תמרור האזהרה ופילטר הסינון‬ ‫המוענק על ידי חז”ל לפה של כולנו‪.‬‬

‫בדיקת‬ ‫אימהות‬ ‫וַ ִ ּיכְ ל ּו ַה ַּמיִ ם ִמן ַה ֵח ֶמת וַ ַּת ׁ ְשלֵ ְך ֶאת ַה ֶ ּילֶ ד‬ ‫ַּת ַחת ַא ַחד ַה ּ ִׂש ִיחם‪:‬‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך וַ ֵּת ׁ ֶשב לָ ּה ִמ ֶ ּנגֶ ד ַה ְר ֵחק ִּכ ְמ ַט ֲחוֵ י‬ ‫ֶק ׁ ֶשת ִּכי ָא ְמ ָרה ַאל ֶא ְר ֶאה ְ ּבמוֹ ת ַה ָ ּילֶ ד‬ ‫וַ ֵּת ׁ ֶשב ִמ ֶ ּנגֶ ד וַ ִּת ּ ָׂשא ֶאת קֹלָ ּה וַ ֵּת ְב ְּך‪:‬‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬טו‪-‬טז)‬ ‫“ותשלך את הילד תחת אחד השיחם”‬ ‫אמר רבי מאיר‪ :‬שכן דרך הרתמים להיות‬ ‫גדלים במדבר‪...‬‬ ‫“ותלך ותשב לה מנגד” ‪-‬‬ ‫נאמר כאן – “ותשב לה מנגד”‪,‬‬ ‫ולהלן הוא אומר – “מנגד סביב לאהל‬ ‫מועד”‪“ ,‬הרחק” ‪-‬‬ ‫כאן אתה אומר – “הרחק כמטחוי קשת”‪,‬‬ ‫ולהלן אתה אומר – “אך רחוק יהיה‬ ‫ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה”‬ ‫הרי למדנו נגד מנגד‪ ,‬ורחוק מרחוק‬ ‫(בראשית רבה נג‪ ,‬יג)‬

‫דמות מעוררת רחמים הינה הגר התועה במדבר באר שבע בחום‬ ‫ובצמא‪ .‬חמלה ורחמים מגלים אנו כלפי האם המניחה את ישמעאל‬ ‫בנה לגווע בצמא תחת אחד משיחי המדבר ומתרחקת בשברון לב‬ ‫מן המקום‪.‬‬ ‫הלו‪ ,‬זועק המדרש‪ ,‬לא התבלבלתם? הרי התורה זועקת ‘מנגד’ –‬ ‫מסביב‪ ,‬מאחורה במקום שלא רואים כמו בחניה מסביב למשכן‪,‬‬ ‫לשם ברחה הגר‪ .‬ולא עוד אלא ‘הרחק’‪ ,‬הרחק הנו טווח ידוע‬ ‫בתורה ‪ -‬אלפיים אמה‪ ,‬קילומטר‪ .‬זו התמונה האמתית‪ ,‬אימא‬ ‫המעמידה את עצמה ואת רגשותיה במרכז‪ ,‬המרחמת על עצמה‬ ‫במקום על בנה העומד למות בצמא‪ ,‬אימא הבורחת הרחק ומסביב‬ ‫למקום ממנו לא רואים ולא שומעים את הבן בנשימותיו האחרונות‪,‬‬ ‫אמא הרוצה לחסוך מעצמה את הטראומה במקום להחזיק את ידו‬ ‫של בנה וללטפו בשעותיו האחרונות‪.‬‬ ‫רבי מאיר רואה צורך לזהות את השיח שתחתיו הושלך והוזנח‬ ‫ישמעאל למות‪ ,‬רוצה הוא להציב תזכורת חיה ונצחית ל’מה היא‬ ‫אימהות’ ואיך היא צריכה לבוא לידי ביטוי בחיי כל יהודי ובן אנוש‪.‬‬

‫‪ | 297-296‬םתור‬

‫המשבר‬ ‫האחרון‬ ‫וְ ַע ָּתה שָׂ ֲחק ּו ָעלַ י ְצ ִע ִירים ִמ ֶּמ ִ ּני לְ יָ ִמים‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָמ ַא ְס ִּתי ֲאבוֹ ָתם לָ ׁ ִשית ִעם ַּכלְ ֵבי צֹאנִ י‪...:‬‬ ‫ַה ּק ְֹט ִפים ַמלּ ו ַּח ֲעלֵ י שִׂ ַיח וְ ׁש ֶֹר ׁש ְר ָת ִמים לַ ְח ָמם‪:‬‬ ‫(איוב ל‪ ,‬א – ד)‬ ‫“ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף‬ ‫מאתים ותשעים” וכתוב “אשרי המחכה ויגיע‬ ‫לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה”‬ ‫אלו היתרים כמה הם?‬ ‫ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה‬ ‫להם ולהיכן מעלה אותן?‬ ‫יש שאומרים‪ :‬למדבר יהודה‬ ‫ויש שאומרים‪ :‬למדבר סיחון ועוג‬ ‫כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שורשי‬ ‫רתמים ועלי מלוחים‪ .‬זה הוא שכתוב – “הקוטפים‬ ‫מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם”‬ ‫וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים‬ ‫לאומות העולם ובסוף אומות העולם הורגין אותו‬ ‫(במדבר רבה יא‪ ,‬ב)‬

‫ספר דניאל‪ ,‬המתאר בקודים מוצפנים את קץ‬ ‫הימים‪ ,‬את תהליך הגאולה‪ ,‬מזכיר שני מספרים‬ ‫שונים כתאריך היעד לגאולת עם ישראל‪ ,‬שני‬ ‫תאריכים שהפער ביניהם הנו ארבעים וחמישה‬ ‫ימים‪ ,‬או ארבעים וחמש שנים‪.‬‬ ‫פער זה מוסבר על ידי המדרש כנסיגה‪ ,‬משבר‬ ‫ומבחן בתהליך גאולתם של ישראל וחזרתם לארצם‪.‬‬ ‫תהליך הגאולה עומד להיעצר‪ ,‬להיעלם ולהיתקע‬ ‫וזה הוא מבחנו הגדול של דור הגאולה‪ .‬מי מבני‬ ‫הדור שיחזור לחיק הגויים ותרבותם סופו שיאבד‬ ‫ויושמד על ידי הגויים עצמם ואלו אותם שיהיו‬ ‫מוכנים לצאת לחיי מדבר‪ ,‬מחסור וצנע‪ ,‬בדיוק‬ ‫כביציאת מצרים‪ ,‬יזכו לשוב לארץ אבות ולהביא את‬ ‫תהליך הגאולה לפסגתו ושלמותו‪.‬‬ ‫שורשי הרותמים ועלי שיח המלוח אותם מתאר‬ ‫איוב כתפריט רועי עדרו‪ ,‬הם תפריט המאמינים‬

‫>> הפורשים למדבר בימי הקפאת הגאולה והם המבחן האחרון‬ ‫שבטרם החזרת ישראל למעמדם ותיקונו של העולם‪.‬‬ ‫הרותם ושורשיו קוראים לכולנו שלא להתייאש ממשברי‬ ‫הדרך‪ ,‬תובעים הם עוד מעט סבלנות ומבשרים את המשבר‬ ‫האחרון שלפני קו הסיום‪.‬‬

‫מימים קדומים מוכרים שני זנים‪ ‬עיקריים של הרימון‪:‬‬ ‫לאחד פירות בעלי ציפה כהה וטעם‪ ‬חמצמץ‪ ,‬ולשני פירות‬ ‫בעלי ציפה בהירה וטעם מתוק‪.‬‬ ‫פרי הרימון נחשב לפרי בעל חיי מדף‪ ‬ארוכים במיוחד וניתן‬ ‫לשמרו ללא קירור במשך למעלה מחודש ימים‪ .‬בזכות‬ ‫סגולה זו נסחר‪ ‬הרימון באופן נרחב כבר מהעת העתיקה‪,‬‬ ‫בשיירות במדבר‪ ‬ובמסחר ימי‪.‬פפירוס‪ ‬מימי רעמסס‬ ‫השלישי‪ ‬מעיד על יבוא רימונים למצרים‪ ‬מארץ ישראל‬ ‫במאה ה‪ 12-‬לפנה”ס‪.‬‬ ‫כבר בימי קדם נודע הרימון בסגולותיו הרפואיות‪.‬‬ ‫הרמב”ם‪ ‬מציין כי ניתן להשתמש בקליפת רימון לעצירת‬ ‫דימום‪ ‬מפצעים‪ ,‬ובמיץ הרימון לעצירת שלשול‪ ‬ולהקלה‬ ‫על בחילות ועל כאבי ראש‪ ‬שלאחר שכרות‪.‬‬ ‫הפרי וקליפתו מכילים סדרה של חומרים הקרויים‬ ‫ּפוּניקַ‏לאגינים ומהם נוצרת חומצה אלגית‪ ‬הנוגדת‬ ‫חמצון‪ ‬ומונעת יצירת רדיקלים חופשיים‪ ,‬ובכך מונעת‬ ‫ומעכבת התפתחות תאים סרטניים‪.‬‬ ‫למיץ הרימון יכולת נוגדת חימצון גבוהה מאוד‪ ,‬יותר מאשר‬ ‫ליין אדום‪ ‬או‪ ‬לתה ירוק‪ .‬בניסוי‪ ‬מתו תאי‪ ‬סרטן הערמונית‬ ‫שנחשפו למיץ רימון‪ ,‬וככל שריכוז המיץ עלה ‪ -‬כך מתו‬ ‫יותר תאים‪ .‬מחקרים אלו גרמו לעלייה מטאורית בביקוש‬ ‫לרימונים‪ ,‬במחיריהם בעולם ובנטיעתם האינטנסיבית‬ ‫בארץ ובעולם‪.‬‬

‫רימון מצוי הוא עץ‪ ‬תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים‪,‬‬ ‫שמוצאו באזור הים הכספי‪ ,‬באיראן‪ ‬של ימינו‪ ,‬משם הופץ‬ ‫לכל ארצות אגן הים התיכון‪.‬‬ ‫פרי הרימון‪ ,‬המכיל מאות גרעינים עסיסיים‪ ,‬נאכל ונסחר‬ ‫מאז העת העתיקה‪ ,‬בזכות עמידותו לאורך זמן ובזכות טעמו‬ ‫וסגולותיו הרפואיות‪.‬‬ ‫הוא אחד משבעת המינים‪ ,‬ומסמל בתרבויות שונות שפע‬ ‫ופיריון‪ ,‬יופי‪ ‬וחוכמה‪ .‬בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים‪ ,‬נפוץ‬ ‫השימוש בצורתו לעיטור מבנים‪ ,‬מטבעות‪ ,‬לבוש ועוד‪,‬‬ ‫ומקומות רבים קרויים על שמו‪.‬‬

‫רימון‬

‫‪ | 301-300‬םתור‬

‫התתכן למידה‬ ‫סלקטיבית?!‬ ‫תנו רבנן מעשה ב’אחר’ שהיה רוכב‬ ‫על הסוס בשבת‪ ,‬והיה רבי מאיר‬ ‫מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬מאיר‪ ,‬חזור לאחריך‪ ,‬שכבר‬ ‫שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום‬ ‫שבת‪ .‬אמר לו‪ :‬אף אתה חזור בך‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬ולא כבר אמרתי לך‪ :‬כבר‬ ‫שמעתי מאחורי הפרגוד –‬ ‫“ שובו בנים שובבים ‪ -‬חוץ‬ ‫מאחר”‪ ...‬מצאו רבה בר שילא‬ ‫לאליהו (הנביא)‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה עושה‬ ‫הקדוש ברוך הוא? אמר לו‪ :‬אומר‬ ‫סוגיות מפיהם של כל חכמים ומפיו‬ ‫של רבי מאיר לא אומר‬ ‫אמר לו‪ :‬למה משום שלמד סוגיות‬ ‫מפיו של ‘אחר’ אמר לו‪ :‬מדוע? רבי‬ ‫מאיר רמון מצא‪ ,‬תוכו אכל‪ ,‬קליפתו‬ ‫זרק!‬ ‫(בבלי חגיגה טו‪).‬‬

‫אחר’‪ ,‬אלישע בן אבויה‪ ,‬אותו תנא עצום ששנה ופירש‪ ,‬שלט בכל‬ ‫מכמני התורה ונתפקר‪ ,‬מציב דילמה קשה בפני באי בית המדרש‬ ‫בכלל ובפני תלמידיו בפרט‪ .‬האם להחרים את החכם הגדול ואת‬ ‫ידיעותיו בגלל תפיסותיו ואמונותיו או שמא להמשיך וללמוד‬ ‫תורה מפיו מתוך פעולות ברירה וקילוף מתמידות של אימוץ‬ ‫הידע ודחיית האמונות והדעות‪.‬‬ ‫רבי מאיר‪ ,‬תלמידו הגדול של ‘אחר’‪ ,‬אינו מוכן להתייאש‬ ‫מאפשרות התשובה של רבו ואינו משלים עם אובדן תורתו‬ ‫וידיעותיו‪ .‬מהלך רבי מאיר אחרי רבו מחלל השבת‪ ,‬הרוכב‬ ‫בהתרסה ברחוב העיר על סוסו ולומד תורה מפיו‪.‬‬ ‫תורה זו‪ ,‬אומר אליהו הנביא לרבה בר שילא‪ ,‬אינה מקובלת על‬ ‫הקב”ה‪ .‬בחיים האמתיים אי אפשר לברור בין קליפת הרימון‬ ‫הקשה והבלתי אכילה לבין פריו המתוק והמזין‪ .‬הלומד תורה‬ ‫מ’אחר’ סופו שיפנים לתוכו את דעותיו ותפיסת עולמו הנושקים‪,‬‬ ‫מעורבים ועוטפים את ידיעותיו וסברותיו‪.‬‬ ‫לא פלא שבאחרית ימיו יגורש רבי מאיר‪ ,‬בנסיבות אחרות‪ ,‬מבית‬

‫>> המדרש וייענש בהופעה בתלמוד תחת שם המותג ‘אחרים‬ ‫אומרים’‪.‬‬ ‫כך הופכים הרימונים וקליפותיהם לתזכורת בשערי בתי‬ ‫המדרש והקתדראות על אודות התערובת ואולי התרכובת‬ ‫הנצחית בין ידע לערכים ובין ניתוח ותפיסות עולם‪.‬‬

‫‪ | 303-302‬םתור‬

‫על רימונים‬ ‫וריקנים‬ ‫ׁ ִש ַ ּניִ ְך ְּכ ֵע ֶדר ָה ְר ֵחלִ ים ׁ ֶש ָעל ּו‬ ‫ִמן ָה ַר ְח ָצה ׁ ֶש ֻּכ ָּלם ַמ ְת ִאימוֹ ת‬ ‫וְ ׁ ַש ֻּכלָ ה ֵאין ָ ּב ֶהם‪ְּ :‬כ ֶפלַ ח ָה ִר ּמוֹ ן‬ ‫ַר ָּק ֵת ְך ִמ ַ ּב ַעד לְ ַצ ָּמ ֵת ְך‪:‬‬ ‫(שיר השירים ו‪ ,‬ו‪-‬ז)‬ ‫“וירח את ריח בגדיו ויברכהו‬ ‫ויאמר ראה ריח בני כריח שדה‬ ‫אשר ברכו ה’” ‪-‬‬ ‫אל תקרא “בגדיו” אלא בוגדיו‪,‬‬ ‫כגון יוסי בן מסית ויקים איש‬ ‫צרורות‪ ,‬וכן הוא אומר ‪-‬‬ ‫“כפלח הרמון רקתך” ‪-‬‬ ‫אפילו רקנין שבך מלאים‬ ‫מצות כרימון‪:‬‬ ‫(שכל טוב בראשית כח ד”ה‬ ‫ורבותנו דרשו)‬

‫ברכת יצחק ליעקב עם הרחת בגדיו מוסברת על ידי המדרש כהכרת‬ ‫יצחק אבינו במעלתם הפנימית של הבוגדים בעם ישראל – אל תקרא‬ ‫‘בגדיו’ אלא ‘בוגדיו’‪ .‬תיאור רקותיה היפיפיות של הרעיה המבצבצות‬ ‫תחת צמתה בשיר השירים נדרש אף הוא כמחמאה ליהודים פשוטים‬ ‫הנראים כריקנים אך למעשה עתירי אמונה‪ ,‬מידות ומעשים טובים הם‬ ‫מתחת לפני השטח‪.‬‬ ‫כהוכחה לדרשה מביא המדרש שתי דמויות של יהודים רשעים‬ ‫ובוגדניים שנתגלתה מעלתם המיוחדת דווקא שעה אחת לפני מותם‪.‬‬ ‫את סיפורו המופלא של יקים איש צרורות‪ ,‬בן אחותו של יוסי בן יועזר‬ ‫איש צרדה‪ ,‬אנו מכירים מהמדרש‪ .‬פוגש האחיין הבוגד הרכוב על סוסו‬ ‫את דודו הצדיק המובל לצליבה ושואלו‪ :‬האם עשה אדם בעולם רצונו‬ ‫יותר ממך ואיך אתה מוצא להורג? אמר לו דודו‪ :‬ואם כך לעושי רצונו‬ ‫קל וחומר למכעיסיו‪ ,‬חשוב מה מחכה לך!‬ ‫נכנס בו הדבר כארס של נחש‪ ,‬הלך וקיים בו ארבע מיתות בית דין‬ ‫סקילה שריפה הרג וחנק גם יחד‪.‬‬ ‫מה עשה? הביא קורה ונעצה בארץ ועשה סביבה גדר אבנים וקשר‬

‫>> בה חבל ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב בלב המדורה‪.‬‬ ‫טיפס ונתלה בקורה‪ ,‬נקרע החבל ונחנק‪ ,‬השתפד על החרב‪,‬‬ ‫התמוטטה עליו הגדר ונשרף‪.‬‬ ‫נתנמנם יוסי בן יועזר וראה את מיטתו של יקים אחיינו פורחת‬ ‫באוויר‪ ,‬ואמר‪ :‬בשעה קלה קידמני זה לגן עדן‬ ‫(על פי בראשית רבה (תאודור – אלבק) סה כז)‪.‬‬ ‫היזהרו בבוגדים וריקנים‪ ,‬מזהיר הרימון‪ ,‬אל תאמינו לקליפתם‬ ‫הנוקשה‪ ,‬הסירוה ִוחשפו את היהודי המתוק והמדהים החי‬ ‫מתחתיה‪.‬‬

‫‪ | 305-304‬ןומיר‬

‫רימוני‬ ‫ההתראה‬ ‫וְ ָעשִׂ ָית ֶאת ְמ ִעיל ָה ֵאפוֹ ד ְּכלִ יל‬ ‫ְּתכֵ לֶ ת‪...:‬וְ ָעשִׂ ָית ַעל ׁשוּלָ יו‬ ‫ִר ּמֹנֵ י ְּתכֵ לֶ ת וְ ַא ְר ָ ּג ָמן וְ תוֹ לַ ַעת‬ ‫ׁ ָשנִ י ַעל ׁשוּלָ יו ָס ִביב ו ַּפ ֲעמֹנֵ י‬ ‫זָ ָהב ְ ּבתוֹ כָ ם ָס ִביב‪:‬‬ ‫ּ ַפ ֲעמֹן זָ ָהב וְ ִר ּמוֹ ן ּ ַפ ֲעמֹן זָ ָהב‬ ‫וְ ִר ּמוֹ ן ַעל ׁשוּלֵ י ַה ְּמ ִעיל ָס ִביב‪:‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ַעל ַא ֲהרֹן לְ ׁ ָש ֵרת וְ נִ ׁ ְש ַמע‬ ‫קוֹ לוֹ ְ ּבבֹאוֹ ֶאל ַה ּק ֶֹד ׁש לִ ְפנֵ י ה’‬ ‫ו ְּב ֵצאתוֹ וְ לֹא יָ מוּת‪:‬‬ ‫(שמות כח‪ ,‬לא – לה)‬

‫הרימון הנו העיטור המייחד ומאפיין את בגדי הכוהן הגדול‪ .‬בשולי‬ ‫מעילו של הכוהן הגדול מעוצבים רימוני בד בצבעי תכלת‪ ,‬ארגמן‬ ‫ותולעת שני ובתוכם רימוני זהב‪.‬‬ ‫רימוני הזהב מקרקשים בכל פסיעה שפוסע הכוהן הגדול ומזכירים לו‬ ‫את כובד אחריותו‪ ,‬בפני מי הוא עומד ואת מחירה האיום של כל טעות‬ ‫בעבודתו‪ .‬עבודת הפנים בתוך הקודש‪ ,‬ובוודאי בקודש הקודשים‪ ,‬דומה‬ ‫להרכבת פצצה גרעינית‪ ,‬חקר חיידקי טיפוס‪ ,‬או טיפול בקו מתח עליון‬ ‫– אין לעשות טעויות‪ ,‬המציאות אינה סולחת וכל הכוונות הטובות לא‬ ‫יעצרו את כולנו בדרך אל הגהינום‪ .‬תשאלו את נדב ואביהו‪ ,‬את אנשי‬ ‫בית שמש ואת עוזה והפנימו היטב את התראת הרימון בשטח‪ ,‬בשוק‬ ‫או מבין אבני הפסיפס‪.‬‬

‫נסיכי הגאות‬ ‫והשפל‬ ‫ַ ּגן נָ עוּל ֲאח ִֹתי כַ ָּלה ַ ּגל נָ עוּל‬ ‫ַמ ְעיָ ן ָחתוּם‪:‬‬ ‫ׁ ְשלָ ַחיִ ְך ּ ַפ ְרדֵּ ס ִר ּמוֹ נִ ים ִעם ּ ְפ ִרי‬ ‫ְמגָ ִדים ְּכ ָפ ִרים ִעם נְ ָר ִדים‬ ‫( שיר השירים ד‪ ,‬יב‪-‬יג)‬ ‫שלחיך פרדס רמונים‪.‬‬ ‫מה הפרדס של רמונים שהוא‬ ‫נאה‪ .‬כך היו ישראל נאים‬ ‫ומעשיהם הולכים חוץ מהם‪.‬‬ ‫ולמה נמשלו לפרדס‬ ‫רמונים? מה הרמון הזה‬ ‫גודעו פורעו (מצמיחו לכל‬ ‫עבר)‪ .‬כך ישראל כובשים‬ ‫עצמם במצרים וכשהגיע‬ ‫הקץ פרעו עצמן ויצאו‪.‬‬ ‫(מדרש זוטא‬ ‫שיר השירים ד‪ ,‬יג)‬

‫תכונה מיוחדת יש לו לרימון‪ ,‬אם תרצה לגרום לזירוז צמיחתו כדאי‬ ‫דווקא לכורתו‪ ,‬לקצץ ענפיו ובכך תגרום להתפרצות צימוח עתידית‬ ‫להגדלת נופו וגודלו של העץ‪.‬‬ ‫מסיבה זו נמשלו ישראל לפרדס רימונים‪ ,‬גם ישראל‪ ,‬בדיוק כמו‬ ‫הרימון‪ ,‬כריתתם וצמצומם הנם שלב לפני פריצתם ושגשוגם‪ ,‬כך‬ ‫במצרים וביציאה ממנה כאומה‪ ,‬כך בחורבן בית המקדש והיצירה‬ ‫הרוחנית שבעקבותיו וכך בשואה ובתקומת האומה והקמת המדינה‪.‬‬ ‫תכונה זו לדעת המדרש הנה גם תכונה רצונית‪ ,‬יכול היהודי לעצור‬ ‫עצמו להתכנס לתוכו לצורכי התפתחות והתעצמות ולאחר זמן לשחרר‬ ‫את הבלמים ולצמוח לממדים עצומים‪.‬‬ ‫רימונים ויהודים אמני ההתכנסות וההתפרצות הם‪ ,‬הגדיעה והשגשוג‪,‬‬ ‫החורבן והתקומה‪ ,‬מאונס ומרצון‪.‬‬

‫אישוני השועל צרים ומותאמים לראיית לילה‪ .‬השועל‬ ‫פעיל בלילה‪ ‬ולעתים גם בשעות הבוקר המוקדמות‪ ,‬ביום‬ ‫הוא מסתתר בחורבות ובמחילות שחפר בעצמו או שמצא‬ ‫בשטח‪.‬‬ ‫לפני ההמלטה‪ ,‬מורטת הנקבה פרווה מבטנה ומרפדת בה‬ ‫את מקום ההמלטה שבמחילה‪ ‬שלה‪ .‬מספר הגורים ‪2-6‬‬ ‫גורים‪.‬‬

‫שועל‬

‫הגורים נולדים עיוורים ומשקלם יכול להגיע עד ‪ 150‬גרם‪.‬‬ ‫תוחלת החיים‪ ‬של שועל בשבי היא ‪ 12‬שנה‪ ,‬אך בטבע הם‬ ‫חיים בדרך כלל ‪ 3‬שנים‪.‬‬ ‫מחד‪ ,‬השועל מסייע לאדם בהדברת מכרסמים ומזיקים‬ ‫שונים לחקלאות‪ ,‬ומאידך הוא האחראי הראשי להפצתה‬ ‫של מחלת הכלבת‪.‬‬

‫בעל חיים בינוני בגודלו בהשוואה ליתר הכלביים‪ .‬משקלו נע‬ ‫בין ‪ 3-5‬ק”ג בהתאם לאזור שהוא חי בו‪.‬‬

‫השועל הפך לסמל חכמה להרע‪ ,‬תחכום וערמומיות אף על‬ ‫פי שבטבע יתר הטורפים אינם נופלים ממנו בתחכומם‪.‬‬

‫תפוצתו בארץ הינה מרמת הגולן בצפון ועד הערבה והנגב‬ ‫בדרום‪.‬‬

‫‘משלי שועלים’ ‪ -‬שם זה העניק במאה ה ‪ 13‬רבי ברכיה‬ ‫בן נטרונאי הנקדן לילקוט שקיבץ ויצר ‪ 107‬משלים‪ ,‬בהם‬ ‫ממנה‬ ‫מוצג השועל כחיה ערמומית שהאדם יכול ללמוד‬ ‫ּ‬ ‫מוסר השכל‪.‬‬

‫השועל חי בשטחים פתוחים‪ ,‬באזורי חולות‪ ,‬ביער‪ ,‬בחורש‪,‬‬ ‫במדבר‪ ,‬בנאות מדבר וליד מקווי מים‪.‬‬ ‫בעל חיים טריטוריאלי המסמן את תחום מחייתו בהטלת‬ ‫גללים במקומות בולטים‪.‬‬

‫‪ | 309-308‬לעוש‬

‫משחקים‬ ‫באש‬ ‫ֹאמר לָ ֶהם ׁ ִש ְמ ׁשוֹ ן נִ ֵּק ִיתי‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ַה ּ ַפ ַעם ִמ ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתים ִּכי עֹשֶׂ ה ֲאנִ י‬ ‫ִע ָּמם ָר ָעה‪:‬‬ ‫וַ ֵ ּילֶ ְך ׁ ִש ְמ ׁשוֹ ן וַ ִ ּילְ כּ ֹד ׁ ְשל ֹׁש ֵמאוֹ ת‬ ‫ׁשו ָּעלִ ים‬ ‫וַ ִ ּי ַּקח לַ ּ ִפ ִדים וַ ֶ ּי ֶפן זָ נָ ב ֶאל‬ ‫זָ נָ ב וַ ָ ּישֶׂ ם לַ ּ ִפיד ֶא ָחד ֵ ּבין ׁ ְשנֵ י‬ ‫ַה ְ ּזנָ בוֹ ת ַ ּב ָּתוֶ ְך‪:‬‬ ‫וַ ַ ּי ְב ֶער ֵא ׁש ַ ּב ַּל ּ ִפ ִידים וַ יְ ׁ ַש ַּלח‬ ‫ְ ּב ָקמוֹ ת ּ ְפלִ ׁ ְש ִּתים וַ ַ ּי ְב ֵער ִמ ָ ּג ִד ׁיש‬ ‫וְ ַעד ָק ָמה וְ ַעד ֶּכ ֶרם זָ יִ ת‪:‬‬ ‫(שופטים ט‪ ,‬ג‪-‬ה)‬

‫שמשון‪ ,‬הנזיר היהודי בעל הכוחות העצומים אינו מוכן למחול על‬ ‫הפגיעה בו‪ ,‬באשתו ואולי אף בכבוד אומתו‪ .‬אין הוא מוכן להבליג‬ ‫לחותנו הפלישתי המעביר את אשתו לאחר כמיטב מסורת התרבות‬ ‫הפלישתית ההוללת והערלה‪ .‬שמשון מחליט להיפרע לא רק מחותנו‬ ‫אלא מהעם הפלישתי כולו‪ .‬הוא לוכד שלוש מאות שועלים‪ ,‬קושר לכל‬ ‫זוג זנבות לפיד אש ומבעיר בליל קיץ אחד את תנובתה השנתית של‬ ‫ארץ פלשת כולה‪.‬‬ ‫האם פועל שמשון במודעות של שליחות לאומית ואלוקית או שמא‬ ‫מיישב את חשבונותיו האישיים בלבד? זאת לעולם לא נדע‪ ,‬אולם את‬ ‫שועליו המיוסרים הופך שמשון למושג וסמל לתעוזה‪ ,‬מקוריות וכוח‬ ‫הלוחם הבודד לדורות רבים של לוחמים סביב הגלובוס כולו‪.‬‬

‫על שועלים‬ ‫ומחבלים‬ ‫ֶא ֱחז ּו לָ נ ּו ׁשו ָּעלִ ים ׁשו ָּעלִ ים‬ ‫ְק ַט ִ ּנים ְמ ַח ְ ּבלִ ים ְּכ ָר ִמים‬ ‫וּכְ ָר ֵמינ ּו ְס ָמ ַדר‪:‬‬ ‫דּ וֹ ִדי לִ י וַ ֲאנִ י לוֹ ָהר ֶֹעה‬ ‫ַ ּב ּׁשוֹ ׁ ַש ִ ּנים‪:‬‬ ‫ַעד ׁ ֶש ָ ּיפו ַּח ַה ּיוֹ ם וְ נָ ס ּו ַה ְ ּצלָ לִ ים‬ ‫סֹב דְּ ֵמה לְ ָך דוֹ ִדי לִ ְצ ִבי אוֹ‬ ‫לְ ע ֶֹפר ָה ַא ָ ּילִ ים ַעל ָה ֵרי ָב ֶתר‪:‬‬ ‫(שיר השירים ב טו – יז)‬

‫במגילת שיר השירים מוצג השועל כאויבה הגדול של הכרם‪.‬‬ ‫כשאשכולות הכרם גדולים ומפותחים אין השועל מסוגל לאיים על‬ ‫קיומם אולם בהיות האשכולות קטנטנים ועובריים‪ ,‬סמדר‪ ,‬אפילו‬ ‫שועלים קטנים וחדלי אישים עלולים למנוע את התפתחותם‪.‬‬ ‫לכן אומרת הרעיה לאהובה‪ ,‬טרם בשלו התנאים לנישואינו‪ ,‬אהבתנו‬ ‫עדיין בוסרית ומאויימת מכל משבר מקרי וצל חולף – משועלים‬ ‫קטנים‪ .‬לכן כדאי להמתין להבשלתה וייצובה‪ .‬כדאי שתחזור‪ ,‬אהובי‪,‬‬ ‫להרים המבותרים ולכרי המרעה המרוחקים עד שיתבהר המצב‪,‬‬ ‫יבשילו התנאים וייעלמו הצללים‪ ,‬האיומים והשועלונים‪.‬‬ ‫מאז ועד היום שועל קטן מהווה איום גדול על תהליכים ראשוניים‬ ‫ומצבים נזילים‪.‬‬

‫‪ | 311-310‬לעוש‬

‫בין חכמה‬ ‫לערמומיות‬ ‫“וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱאל ֶֹה ָיך ְ ּבכָ ל לְ ָב ְב ָך‬ ‫ו ְּבכָ ל נַ ְפ ׁ ְש ָך ו ְּבכָ ל ְמא ֶֹד ָך” (דברים ו‪ ,‬ה)‬ ‫רבי עקיבא אומר‪ :‬בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך‪.‬‬ ‫תנו רבנן‪ :‬פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו‬ ‫ישראל בתורה‪ ,‬בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא‬ ‫שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫עקיבא‪ ,‬אי אתה מתירא מפני מלכות?‬ ‫אמר לו‪ :‬אמשול לך משל‪ ,‬למה הדבר דומה –‬ ‫לשועל שהיה מהלך על גב הנהר‪ ,‬וראה דגים שהיו‬ ‫מתקבצים ממקום למקום‪ ,‬אמר להם‪ :‬מפני מה אתם‬ ‫בורחים? אמרו לו‪ :‬מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם‪.‬‬ ‫אמר להם‪ :‬רצונכם שתעלו ליבשה‪ ,‬ונדור אני ואתם כשם‬ ‫שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו‪ :‬אתה הוא שאומרים‬ ‫עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה‪ ,‬אלא טפש אתה! ומה‬ ‫במקום חיותנו אנו מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת‬ ‫כמה וכמה! אף אנחנו‪ ,‬עכשיו שאנו יושבים ועוסקים‬ ‫בתורה‪ ,‬שכתוב בה – “כי הוא חייך וארך ימיך” כך‪ ,‬אם‬ ‫אנו הולכים ומבטלים ממנה ‪ -‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫(בבלי ברכות סא‪):‬‬

‫הוויכוח בין רבי עקיבא לפפוס בן יהודה על‬ ‫אודות לימוד התורה למרות גזרת הרומאים‪,‬‬ ‫לובש במדרש דמות ויכוח בין שועל לדגים‪.‬‬ ‫השועל שאינו חפץ אלא להוציא את הדגים מן‬ ‫המים ולאוכלם משתדל בערמומיותו וחלקת‬ ‫לשונו לשכנעם כי כדאי וחיוני לביטחונם לצאת‬ ‫מן המים‪ .‬מפברק השועל את ההיסטוריה‬ ‫הדגית ומספר על ימים הרמוניים רחוקים‪ ,‬שלא‬ ‫היו ולא נבראו‪ ,‬ובהם חיו שועלים ודגים יחדיו‬ ‫על היבשה‪ .‬הדגים אינם מתפתים ומשיבים‬ ‫לשועל בהיגיון שועלי ‪ -‬אם במקום הטבעי לנו‬ ‫בקושי אנו שורדים מה יהיה גורלנו‪ ,‬שועל יקר‬ ‫ונוכל‪ ,‬במקום וסביבת חיים לא לנו?!‬ ‫כך מסביר רבי עקיבא לפפוס מדוע לא ישכנעו‬ ‫לחדול מלימוד התורה והוראתה‪ .‬לימוד התורה‪,‬‬ ‫ערכיה ומצוותיה הם סביבת החיים הטבעית‬

‫>> וההכרחית לעם ישראל‪ .‬טיעוני ‘בואו ונפסיק להרגיז את‬ ‫האומות והתרבויות מסביב כדי לשפר את מצבנו’ מקסם שווא‬ ‫הם במקרה הטוב ועצה שועלית‪ ,‬נכלולית וערמומית במקרה‬ ‫המתקבל על הדעת‪.‬‬ ‫כך הופכים השועלים לנושאי דגל הערמומיות‪ ,‬כוונות הזדון‬ ‫והפעלת כלי השכל וההיגיון למטרות תועלתניות ומפוקפקות‪.‬‬

‫‪ | 313-312‬לעוש‬

‫אופטימיזם‬ ‫כרוני‬ ‫ַעל זֶ ה ָהיָ ה ָדוֶ ה לִ ֵ ּבנ ּו ַעל ֵא ֶּלה ָח ׁ ְשכ ּו ֵעינֵ ינוּ‪:‬‬ ‫ַעל ַהר ִצ ּיוֹ ן ׁ ֶש ּׁ ָש ֵמם ׁשו ָּעלִ ים ִה ְּלכ ּו בוֹ (איכה ה‪ ,‬יז – יח)‬ ‫וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי‬ ‫עקיבא‪ ...‬עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם‬ ‫הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים‬ ‫התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה‬ ‫משחק‪ ,‬אמר להם‪ :‬אתם למה אתם בוכים?‬ ‫אמרו לו ולא נבכה?! מקום שכתוב בו – “והזר הקרב יומת”‬ ‫והרי שועל יוצא מתוכו ועליו נתקיים הפסוק – “על הר ציון‬ ‫ששמם שועלים הלכו בו”‪,‬‬ ‫אמר להם‪ :‬אף אני לכך אני משחק‪...‬‬ ‫“צ ּיוֹ ן שָׂ ֶדה ֵת ָח ֵר ׁש וִ ירו ׁ ָּשלַ יִ ם ִע ִ ּיים‬ ‫מה אמר אוריה – ִ‬ ‫ִּת ְהיֶ ה‪ ,”...‬ומה אמר זכריה – “ עֹד יֵ ׁ ְשב ּו זְ ֵקנִ ים וּזְ ֵקנוֹ ת‬ ‫ִ ּב ְרחֹבוֹ ת יְ רו ׁ ָּש ִָלם וְ ִא ׁיש ִמ ׁ ְש ַענְ ּתוֹ ְ ּביָ דוֹ ֵמרֹב יָ ִמים‪ ...‬ו ְּרחֹבוֹ ת‬ ‫ָה ִעיר יִ ָּמלְ א ּו יְ לָ ִדים וִ ילָ דוֹ ת ְמשַׂ ֲח ִקים ִ ּב ְרחֹב ֶֹת ָיה” ושמחתי‬ ‫שנתקיימו דברי אוריה ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים‪,‬‬ ‫ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו‬ ‫(איכה רבה ה‪ ,‬יח)‬

‫רבי עקיבא שונה מרבותיו הזקנים ובעלי‬ ‫הניסיון‪ .‬אין הוא מוכן לשרות בצער ועצבות‬ ‫ממראה שועל‪ ,‬סמל החורבן ודייר החורבות‪,‬‬ ‫היוצא מבית קדשי הקדשים‪ .‬למרות שיודע‬ ‫הוא‪ ,‬כמו רבותיו‪ ,‬כי בעוונותינו שועלים‬ ‫מהלכים בקודש הקודשים החרב‪ ,‬במקום‬ ‫שאליו נכנס רק הכוהן הגדול ורק פעם‬ ‫בשנה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫זוכר רבי עקיבא את נבואת החורבן של‬ ‫אוריה אך גם את נבואת השגשוג של זכריה‪.‬‬ ‫כשרואה רבי עקיבא את השועל מבין הוא כי‬ ‫חלק א’‪ ,‬הקשה והמר‪ ,‬כבר כאן ולפיכך נראה‬ ‫שהעסקה יצאה לפועל והעתיד המזהיר‪,‬‬ ‫שהיה תלוי במחיקת ההווה‪ ,‬כבר יצא לדרכו‬ ‫ואושר לביצוע‪ .‬מבין רבי עקיבא כי חרישת‬ ‫ירושלים וחורבנה תנאי הם בדרך לבניין‬

‫>> מפואר ועתיד מזהיר הממתין למימוש והתגשמות‪.‬‬ ‫זו שיטתו של רבי עקיבא ‪ -‬לחיות את הטוב שבפתח ולנשום‬ ‫אוויר פסגות גם בינות לקוצים ולטרשים שבדרך‪ .‬השועל‬ ‫יכול להוות סמל חורבן וצער אך יכול להיות ממבשרי הבניין‬ ‫המופלא המתרגש ובא‪ ,‬תלוי אם החלטת לפסוע בדרכי רבי‬ ‫עקיבא‪.‬‬

‫האנרגיה של קרינת השמש‪ ‬תומכת בכל החיים בכדור‬ ‫הארץ ומניעה את האקלים‪ ‬ומזג האוויר הגלובלי שכן‬ ‫אנרגית השמש היא היא מקור האנרגיה להתפתחות‬ ‫הצמחים והיא הנאגרת בהם ומועברת לגוף בני האדם‬ ‫ובעלי החיים עם אכילתם‪ ,‬היא המאדה את המים ולפיכך‬ ‫מטעינה אותם באנרגיה לקראת נפילה‪ ,‬זרימה ותנועה והיא‬ ‫המחממת ומאירה את העולם‪.‬‬ ‫לפיכך ראו כל התרבויות האליליות בשמש אלוהות‬ ‫המניעה‪ ,‬מנהלת וחורצת את גורל העולם והאדם‪.‬‬

‫שמש‬

‫לעתים מסתיר הירח‪ ‬את השמש מעיני צופים הנמצאים‬ ‫על כדור הארץ‪ .‬תופעה זו קרויה ליקוי חמה‪ ,‬ובמשך דורות‬ ‫רבים הטילה אימה על האדם‪.‬‬ ‫ַה ֶש ֶמ ׁש‪ ‬היא כוכב‪ ‬במרכז‪‘ ‬מערכת השמש’ יחד עם יתר‬ ‫כוכבי הלכת‪ ,‬אסטרואידים‪ ,‬שביטים‪ ‬ואבק כוכבים חגים סביב‬ ‫השמש במסלול קבוע עקב כוח המשיכה שלה‪ .‬הגופים‬ ‫הגדולים (כוכבי הלכת) במערכת השמש מצויים במסלולים‬ ‫יציבים של סיבוב סביב השמש‪ ,‬כאשר כוח הכבידה של‬ ‫השמש הוא הכוח המחזיק אותם במסלול‪ ,‬ומונע מהם לברוח‬ ‫לחלל הרחוק‪.‬‬ ‫כאשר מסתכלים על השמש רואים אותה במצבה כפי שהיה‬ ‫לפני כ‪ 8-‬דקות לערך‪.‬‬

‫‪ | 317-316‬שמש‬

‫כחתן‬ ‫יוצא מחופתו‬ ‫לַ ְמנַ ֵ ּצ ַח ִמזְ מוֹ ר לְ ָדוִ ד‪:‬‬ ‫ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ְמ ַס ּ ְפ ִרים ְּכבוֹ ד ֵאל‬ ‫ו ַּמ ֲעשֵׂ ה יָ ָדיו ַמ ִ ּגיד ָה ָר ִק ַיע‪:‬‬ ‫יוֹ ם לְ יוֹ ם יַ ִ ּב ַיע א ֶֹמר וְ לַ יְ לָ ה‬ ‫ְּללַ יְ לָ ה יְ ַח ֶ ּוה דָּ ַעת‪:‬‬ ‫ֵאין א ֶֹמר וְ ֵאין דְּ ָב ִרים ְ ּבלִ י נִ ׁ ְש ָמע‬ ‫קוֹ לָ ם‪:‬‬ ‫ְ ּבכָ ל ָה ָא ֶרץ יָ ָצא ַק ָ ּום ו ִּב ְק ֵצה‬ ‫ֵת ֵבל ִמ ֵּל ֶיהם לַ ּׁ ֶש ֶמ ׁש שָׂ ם א ֶֹהל‬ ‫ָ ּב ֶהם‪:‬‬ ‫וְ הוּא ְּכ ָח ָתן י ֵֹצא ֵמ ֻח ּ ָפתוֹ יָ שִׂ ישׂ‬ ‫ְּכגִ בּ וֹ ר לָ רוּץ א ַֹרח‪:‬‬ ‫ִמ ְק ֵצה ַה ּׁ ָש ַמיִ ם מוֹ ָצאוֹ ו ְּתקו ָּפתוֹ‬ ‫ַעל ְקצוֹ ָתם וְ ֵאין נִ ְס ָּתר ֵמ ַח ָּמתוֹ ‪:‬‬ ‫(תהילים יט‪ ,‬א – ז)‬

‫וכבודו דוד המלך מציע בפרק שתי דרכים להכיר בגדולת הבורא‪.‬‬ ‫הראשונה הנה התבוננות בטבע והשנייה פגישה עם נפלאות התורה‪.‬‬ ‫בטבע מפנה דוד את תשומת לבנו לרקיע האומר את דברו ללא‬ ‫השמעת קול מיום ליום ומלילה ללילה‪ .‬ברקיע תמצא את הגדולה‬ ‫שבעדויות על אודות הבורא‪ ,‬השמש המחממת ומצמיחה‪ ,‬מאירה‬ ‫וזורחת כחתן היוצא מחופתו וחותרת בהתמדה ודבקות להשלמת‬ ‫מסלולה כגיבור מלחמה הרץ לקרב‪“ .‬מקיפה” השמש את כל כדור‬ ‫הארץ ואין פינה על פני האדמה הנסתרת ממנה ומאור פניה המרפא‬ ‫והמצמיח‪ .‬אם זו עוצמת המשרת‪ ,‬מסביר דוד‪ ,‬לא נותר לנו אלא לדמיין‬ ‫את עוצמתו וטובו של האדון‪ ,‬היצרן ובעל הבית‪.‬‬

‫אין חדש‬ ‫תחת השמש‬ ‫דִּ ְב ֵרי ק ֶֹהלֶ ת ֶ ּבן דָּ וִ ד ֶמלֶ ְך‬ ‫ִ ּבירו ׁ ָּש ִָלם‪:‬‬ ‫ֲה ֵבל ֲה ָבלִ ים ָא ַמר ק ֶֹהלֶ ת ֲה ֵבל‬ ‫ֲה ָבלִ ים ַהכּ ֹל ָה ֶבל‪:‬‬ ‫ַמה ִ ּי ְתרוֹ ן לָ ָא ָדם ְ ּבכָ ל ֲע ָמלוֹ‬ ‫ׁ ֶש ַ ּי ֲעמֹל ַּת ַחת ַה ּׁ ָש ֶמ ׁש‪:‬‬ ‫דּ וֹ ר הֹלֵ ְך וְ דוֹ ר ָ ּבא וְ ָה ָא ֶרץ‬ ‫לְ עוֹ לָ ם ע ָֹמ ֶדת‪:‬‬ ‫וְ זָ ַרח ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ו ָּבא ַה ּׁ ָש ֶמ ׁש וְ ֶאל‬ ‫ְמקוֹ מוֹ ׁשוֹ ֵאף זוֹ ֵר ַח הוּא ׁ ָשם‪:‬‬ ‫(קהלת א‪ ,‬א‪-‬ה)‬

‫לעת זקנה‪ ,‬באחרית ימיו הגדושים והסוערים עורך שלמה את סיכום‬ ‫פועלו ומהרהר שמא למרות חכמתו‪ ,‬עושרו ומעמדו הבינלאומי כל חייו‬ ‫הבליים וחסרי משמעות היו‪.‬‬ ‫מה יכולתנו להשפיע על העולם? שואל שלמה בביקורתיות‪ ,‬עולם‬ ‫בו שולטת הרוטינה והחזרה האינסופית והמשמימה‪ .‬הדורות הולכים‬ ‫ובאים‪ ,‬השמש כל יום זורחת ושוקעת באותו מקום ושום דבר אינו‬ ‫משתנה באמת‪.‬‬ ‫השמש סמל היציבות‪ ,‬השגרה והקביעות היא‪ ,‬בהופעתה‪ ,‬בכיוונה‪,‬‬ ‫במסלולה ובאורה ישנם המשתעממים ומתייאשים וישנם השואבים‬ ‫מכך שמחה‪ ,‬יציבות אופטימיות והתחדשות‪.‬כנראה שהבחירה היא בידי‬ ‫כל אחד מאתנו‪.‬‬

‫‪ | 319-318‬שמש‬

‫מבחן החמה‬ ‫ונרתיקה‬ ‫אומרים העובדי כוכבים לפני הקב”ה‪:‬‬ ‫רבונו של עולם ישראל שקיבלוה היכן‬ ‫קיימוה?‬ ‫אמר להם הקב”ה אני מעיד בהם שקיימו‬ ‫את התורה [כולה]‪ ...‬אמרו לפניו‪ :‬רבונו‬ ‫של עולם‪ :‬תנה לנו מראש ונעשנה‪ ,‬אמר‬ ‫להן הקב”ה‪ :‬שוטים שבעולם‪ ,‬מי שטרח‬ ‫בערב שבת יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא טרח‬ ‫בערב שבת מהיכן יאכל בשבת?‬ ‫אלא אף על פי כן‪ ,‬מצוה קלה יש לי‬ ‫וסוכה שמה‪ ,‬לכו ועשו אותה‪...‬‬ ‫ומדוע קורא לה מצוה קלה? משום שאין‬ ‫בה חסרון כיס‪ .‬מיד כל אחד ואחד נוטל‬ ‫והולך ועושה סוכה בראש גגו‪ ,‬והקדוש‬ ‫ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת‬ ‫תמוז‪ ,‬וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו‬ ‫ויוצא‪ ,‬שנאמר – “ננתקה את מוסרותימו‬ ‫ונשליכה ממנו עבותימו”‪.‬‬ ‫(בבלי עבודה זרה ג‪).‬‬

‫מבחן גדול יוצרים לכולנו השמש והחום‪ ,‬מבחן ההתייחסות‪ .‬עומס‬ ‫חום מקשה על החיים‪ ,‬מבטל תכניות‪ ,‬מקשה על התפקוד‪ ,‬אולם‬ ‫מברר מה יחסנו הפנימי לדברים אותם אנו עושים‪.‬‬ ‫יש המבטל תכניות בצער וביגון ויש המשנה לו”ז בהקלה וחיוך‪,‬‬ ‫אולם ישנם הנפרדים מחובותיהם בטריקת דלת ובבעיטה אלה‬ ‫הם אותם שאינם מאמינים במשימותיהם ואינם חיים את תפקידם‪.‬‬ ‫מצווה קלה היא מצוות סוכה‪ ,‬אין בה חסרון ממון אלא ציווי של‬ ‫יציאה מן הבית לחסות בצל הסכך וכנפי השכינה‪ .‬לעתים אין‬ ‫הבורא משתף פעולה עם כוונותינו אלא מקדיר את השמים‬ ‫ומוריד גשמים או מוציא חמה מנרתיקה ושולח אותנו חזרה מן‬ ‫הסוכה לבתינו‪.‬‬ ‫זהו רגע האמת‪ ,‬כיצד נעזוב את הסוכה על הקמתה עמלנו‬ ‫בטריקת דלת ובעיטה שיעידו כי סיפוקינו האישי הוא המניע‬ ‫את עבודתנו‪ ,‬או שמא בחיוך נבוך שיציב את הקב”ה ורצונו בלב‬ ‫האירוע ומשמעותו‪.‬‬ ‫נראה כי דווקא בתנאי עומס חום כבד אנו נבחנים מה הם מניעינו‬ ‫וכיצד תופסים אנו את משימות חיינו‪.‬‬

‫לא אלמן‬ ‫ישראל‬ ‫וְ זָ ַרח ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ו ָּבא ַה ּׁ ָש ֶמ ׁש‬ ‫וְ ֶאל ְמקוֹ מוֹ ׁשוֹ ֵאף זוֹ ֵר ַח הוּא ׁ ָשם‪:‬‬ ‫(קהלת א‪ ,‬א‪-‬ה)‬ ‫דאמר מר‪:‬‬ ‫כשמת רבי עקיבא נולד רבי‪,‬‬ ‫כשמת רבי נולד רב יהודה‪,‬‬ ‫כשמת רב יהודה נולד רבא‪,‬‬ ‫כשמת רבא נולד רב אשי‪,‬‬ ‫ללמדך‪ ,‬שאין צדיק נפטר מן‬ ‫העולם עד שנברא צדיק כמותו‪,‬‬ ‫שנאמר – “וזרח השמש ובא‬ ‫השמש”‪,‬‬ ‫עד שלא כבתה שמשו של‬ ‫עלי זרחה שמשו של שמואל‬ ‫הרמתי‪ ,‬שנאמר – “ונר אלהים‬ ‫טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל‬ ‫ה’”‪.‬‬ ‫(קידושין עב‪):‬‬

‫זריחת השמש של מחר קודמת לשקיעת השמש של היום‪ ,‬כך מבאר‬ ‫המדרש את דברי שלמה המלך בקהלת‪ .‬בטרם יסתלק גדול הדור המאיר‬ ‫את חיי העם ייוולד גדול הדור הבא שימלא את מקומו‪.‬‬ ‫תחושת האובדן והחלל הנוצרים עם הסתלקות צדיק מן העולם‪ ,‬מבהיר‬ ‫המדרש‪ ,‬הם מוגזמים על גבול המיותרים שכן פטירתו אינה אלא הודעה‬ ‫פומבית קבל עם ועולם שגדול הדור הבא כבר מצוי בינינו ועלינו מוטלת‬ ‫חובת איתורו וטיפוחו‪.‬‬ ‫כך הוא בימי התנאים כשרבי עקיבא מפנה מקומו לרבי‪ ,‬כך במעבר בין‬ ‫תקופות כשרבי מפנה את מקומו לרב יהודה וכך עד חתימת התלמוד‬ ‫כשרבא מפנה את מקומו לרב אשי‪ .‬אלא ששורשיה של השיטה כבר‬ ‫בתנ”ך מצויים כששמואל השוכב בהיכל ה’ מקבל נבואה ראשונה בטרם‬ ‫ייפול עלי הכוהן הגדול מכיסאו‪ ,‬ישבור את מפרקתו וימות‪.‬‬ ‫הסתלקות גדול אינה מותירה את דורו יתום אלא מבשרת את הגדול הענק‬ ‫שבדרך‪ ,‬גדול שייטול את המקל ויאיר את דרכנו ליעדים חדשים ובלתי‬ ‫מוכרים‪ .‬כך בימים ההם וכך בזמן הזה‪.‬‬ ‫שקיעת השמש‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אינה מאורע מעציב ומדכא אלא אירוע מרהיב‬ ‫ומרגש המכריז על זריחת המחר שכבר יצאה לדרכה‪.‬‬

‫‪ | 321-320‬שמש‬

‫היא רבה‬ ‫והולכת‬ ‫רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן‬ ‫חלפתא‬ ‫היו מהלכים בבקעת הארבל‬ ‫עם שחר‬ ‫וראו איילת השחר שבקע אורה‬ ‫אמר רבי חייא הגדול לרבי‬ ‫שמעון בן חלפתא‬ ‫בירבי כך היא גאולתן של‬ ‫ישראל‬ ‫בתחילה קימעא קימעא‬ ‫כל מה שהיא הולכת היא רבה‬ ‫והולכת‬ ‫(ירושלמי ברכות פ”א ה”א)‬

‫ברוכים הבאים לטיול הזריחה המפורסם בהיסטוריה‪ .‬צועדים התנאים‬ ‫הגליליים‪ ,‬רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא בבקעת הארבל עם‬ ‫עלות השחר ומבחינים כי התבהרות הרקיע‪ ,‬הפצעת האור וזריחת‬ ‫החמה אינם תהליך בעל קצב קבוע‪ .‬מבחינים הם כי התחלת הארת‬ ‫העולם הנה קשה איטית וגוררת רגליים אולם המשכה מהיר‪ ,‬מואץ‬ ‫והנה השמש בשמים‪ .‬אם כך פועלת הארת העולם הפיזי‪ ,‬הרי שכך‬ ‫בדיוק מתנהלת הארת העולם הרוחנית והמוסרית‪ ,‬קובע רבי חייא‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫גם אורם של ישראל המתחיל להופיע בגאולתם מתקשה להבקיע סדק‬ ‫ו’גורר רגליים’ בתחילת התהליך‪ .‬אולם ככל שיחלוף הזמן גם גאולתנו‬ ‫תתפוס תאוצה וחיש קל תאוץ לה הדרך לקיבוץ הגלויות‪ ,‬לכינון‬ ‫השלטון‪ ,‬לבניין הכוח הצבאי והריבוני ומשם במסלול מזורז להארה‬ ‫הרוחנית ותיקונו של עולם במלכות שדי‪.‬‬ ‫מרגיש שנתקענו‪ ,‬מרגיש שהכול הולך לאט וקשה? השכם לסיור‬ ‫זריחה ובחן את המציאות לאורה‪.‬‬

‫התאנים מתחלקות לפגות זכריות ונקביות‪ :‬הפגות הנקביות‬ ‫מכילות פרחים ארוכים בעלי שחלות‪ ,‬ואילו הפגות הזכריות‬ ‫מכילות פרחים קצרים בעלי אבקנים‪ ‬ופרחים נקביים‬ ‫קצרים‪.‬‬ ‫הכניסה לפגת התאנה מצומצמת‪ ,‬ורק צרעות‪ ‬מסוימות‬ ‫נכנסות פנימה על מנת להאביק‪ ‬את התאנה‪ .‬צרעות אלו‬ ‫נמשכות לתאנים על מנת להטיל בתוך השטח המוגן את‬ ‫ביציהן‪ .‬במקומות שבהם הצרעה אינה נמצאת לא תתבצע‬ ‫הפריה של הפגות ובתאנים לא יתפתחו זרעים‪.‬‬ ‫קטיף התאנים נקרא ‘אריה’‪.‬‬ ‫פרי התאנה מתחלק לשני סוגים הנבדלים בצבעם האחד‬ ‫ירוק והשני סגול‪ ,‬או בלשון חכמים ‘לבנות ושחורות’‪.‬‬ ‫חוץ מהיותה סמל לשלום ושלווה ‘איש תחת גפנו ותחת‬ ‫תאנתו’ (מלכים א ה‪ ,‬ה) היוותה התאנה מרכיב תזונתי‬ ‫מרכזי בימי המקרא‪ ,‬המשנה והתלמוד ויעידו על כך ‪25‬‬ ‫הפעלים (כגון‪ :‬ארה‪ ,‬בחל‪ ,‬גמם‪ ,‬קצע) ו‪ 20 -‬השמות (כגון‪:‬‬ ‫פגה‪ ,‬ביכורה‪ ,‬צמל‪ ,‬דבלה‪ ,‬קיץ ועוד) ששימשו לתיאור‬ ‫התאנה‪ ,‬גידולה ועיבודה בשפה העברית‪.‬‬ ‫‘חלב’ התאנה הניגר מפטוטרות עלים ופירות בוסר‬ ‫שנקטפו משמש ברפואה העממית להסרת שומות ונגעי‬ ‫עור שונים‪.‬‬

‫ְּת ֵאנָ ה‪ ,‬או בשמה המדעי‪ ,‬פיקוס התאנה‪ ,‬היא עץ‪ ‬ממשפחת‬ ‫התותיים‪.‬‬ ‫העץ נשיר‪ ,‬ומגיע לגובה ‪ 3-10‬מטרים‪.‬‬ ‫אחד מ שבעת המינים‪ ‬שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪.‬‬ ‫העץ גדל בר ליד מעיינות‪.‬‬ ‫הפצת הזרעים‪ ‬של התאנה נעשית באמצעות בעלי‬ ‫חיים‪ ‬אוכלי פירות ואילו ההאבקה‪ ‬נעשית על ידי‬ ‫צרעה‪ ‬ששמה בלסטופגה‪.‬‬ ‫בצורת‪ ‬פ ָגּה‪ - ‬משטח עליו פורחים בצפיפות‬ ‫התאנה פורחת‬ ‫ַּ‬ ‫עשרות פרחים קטנים‪ .‬המשטח מקומר כלפי פנים‪ ,‬ויוצר‬ ‫כדור חלול כמעט סגור‪ ,‬שכל דופנו הפנימית פורחת‬ ‫בצפיפות‪ .‬צורת פריחה זו אופיינית לכלל מיני הפיקוס‪.‬‬

‫תאנה‬

‫‪ | 325-324‬הנאת‬

‫עלה‬ ‫תאנה‬ ‫וַ ֵּת ֶרא ָה ִא ּׁ ָשה ִּכי טוֹ ב ָה ֵעץ‬ ‫לְ ַמ ֲאכָ ל‬ ‫וְ כִ י ַת ֲאוָ ה הוּא לָ ֵעינַ יִ ם וְ נֶ ְח ָמד‬ ‫ָה ֵעץ לְ ַהשְׂ ִּכיל‬ ‫וַ ִּת ַּקח ִמ ּ ִפ ְריוֹ וַ ּתֹאכַ ל וַ ִּת ֵּתן ַ ּגם‬ ‫יש ּה ִע ָּמ ּה וַ ּיֹאכַ ל‪:‬‬ ‫לְ ִא ׁ ָ‬ ‫וַ ִּת ּ ָפ ַק ְחנָ ה ֵעינֵ י ׁ ְשנֵ ֶיהם וַ ֵ ּי ְדע ּו ִּכי‬ ‫ֵע ֻיר ִּמם ֵהם‬ ‫וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲעלֵ ה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו לָ ֶהם‬ ‫ֲחגֹרֹת‪:‬‬ ‫(בראשית‪ ,‬ג ו‪-‬ז)‬

‫עלה התאנה הנו הפתרון הטבעי והראשוני לכיסוי מבושיו ובושתו‬ ‫של האדם‪ .‬עם האכילה מעץ הדעת וירידת הבושה לעולם מחפשת‬ ‫האנושות המצומצמת כיצד להסתיר את בושתה‪ ,‬הבושה בעצמה‪,‬‬ ‫בגופה‪ ,‬בחטאה ובשונותה‪ .‬חבים אנו תודה לתאנה‪ ,‬ענקית הביגוד מגן‬ ‫העדן‪ ,‬שסיפקה לאנושות כיסוי מאחוריו נוכל להרגיש בטוחים ומוגנים‬ ‫ונוכל להמשיך להתקיים ולפעול בביטחון וללא בושה בתוך עולם‬ ‫המחייב הסתרות ומונע בבושת פנים‪.‬‬ ‫עלה התאנה‪ ,‬ממנו נתפרו מלבושינו הראשונים מהווה תזכורת‬ ‫להרמוניה‪ ,‬לטבעיות ולהיעדר הבושה ששררו כאן בטרם חטאנו‪.‬‬

‫הסבלנות‬ ‫משתלמת‬ ‫ַ ּב ְרזֶ ל ְ ּב ַב ְרזֶ ל יָ ַחד וְ ִא ׁיש יַ ַחד‬ ‫ּ ְפנֵ י ֵר ֵעהוּ‪:‬‬ ‫נ ֵֹצר ְּת ֵאנָ ה יֹאכַ ל ּ ִפ ְריָ ּה וְ ׁש ֵֹמר‬ ‫ֲאדֹנָ יו יְ כֻ ָ ּבד‪:‬‬ ‫ַּכ ַּמיִ ם ַה ּ ָפנִ ים לַ ּ ָפנִ ים ֵּכן לֵ ב‬ ‫ָה ָא ָדם לָ ָא ָדם‪:‬‬ ‫(משלי כז‪ ,‬יז – יט)‬

‫שלוש מערכות יחסים בין‪-‬אישיות המבוססות על שלוש תופעות טבע‬ ‫מציג לפנינו שלמה המלך בספר משלי‪.‬‬ ‫תכונת הברזל המתחדד ומושחז אך ורק מתוך שפשוף בברזל אחר‬ ‫מלמדת את האדם כי ללא חבר לצדו לעולם לא יוכל להגיע למיצוי‬ ‫כוחותיו ויכולותיו‪.‬‬ ‫הבשלתה הסלקטיבית של התאנה מחייבת את בעליה לשומרה‬ ‫ולבודקה בסבלנות בכל יום ולראות אילו תאנים בשלו ומוכנות לאריה‬ ‫היום‪ .‬מן התאנה לומד משלי כי רק הדבק באדוניו בהתמדה ובסבלנות‬ ‫יזכה לגמול ושכר ראויים‪.‬‬ ‫מהשתקפות פני האדם בחזרה אליו מן המים מלמדנו שלמה המלך כי‬ ‫תגובות סביבתך אליך אין אלא השתקפות סבר פניך אל הסביבה‪.‬‬ ‫כך הופכת התאנה לסמל הסבלנות וההשקעה לאורך זמן ששכרן בצדן‪.‬‬

‫‪ | 327-326‬הנאת‬

‫לא ניפטר‬ ‫בטרם עת‬ ‫רבי עקיבא ותלמידיו היו נוהגין לשבת וללמוד תחת‬ ‫תאנה אחת ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה‬ ‫ומלקט תאנתו‪,‬‬ ‫אמרו‪ :‬נשנה את מקומנו שמא חושדנו‪,‬‬ ‫מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר‪ ,‬השכים בעל‬ ‫התאנה ולא מצאן‪ ,‬הלך וחזר אחריהם עד שמצאן‪,‬‬ ‫אמר להם‪ :‬רבותי מצוה אחת הייתם עושין לי ואתם‬ ‫מבקשין למנעה ממני?‬ ‫אמרו לו‪ :‬חס ושלום‪ ,‬ומפני מה הנחתם מקומכם‬ ‫וישבתם במקום אחר? אמרנו שמא אתה חושדנו‪,‬‬ ‫אמר להם חס ושלום‪ ,‬אלא אומר לכם מפני מה אני‬ ‫משכים ללקוט תאנתי‪ ,‬שכיון שהחמה זורחת על‬ ‫התאנים הן מתליעות‪ ,‬מיד חזרו לשם‬ ‫אותו היום מצאו שלא לקט‪ ,‬נטלו מהן ופצעו אותם‬ ‫ומצאום מותלעות‪ ,‬אמרו‪ :‬יפה אמר בעל התאנה‪,‬‬ ‫ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה‪ ,‬כך‬ ‫הקב”ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא‬ ‫מסלקן‪.‬‬ ‫(שיר השירים רבה ו)‬

‫רבי עקיבא ותלמידיו שוברים‪ ,‬ללא ידיעתם‪ ,‬את לב‬ ‫בעל התאנה שתחתיה למדו בכל יום‪.‬הם אינם מפרשים‬ ‫נכונה את השכמתו לאריית התאנים וחושבים כי חושד‬ ‫הוא בהם בגזל פירותיו‪ .‬כמה גאה היה אותו כפרי‬ ‫בקשר עם גדולי הדור הלומדים תחת תאנתו‪ ,‬מקור‬ ‫גאוותו היו ואולי כל קשרו לתורה‪ ,‬ללימודה וללומדיה‪.‬‬ ‫ראה הוא בעצמו ובמשפחתו ‘אכסניה של תורה’ ולאור‬ ‫תפיסתו זו חינך ועיצב את בניו והשרה רוח קדושה‬ ‫בביתו‪ .‬עתה חרב עולמו הרוחני‪ ,‬יבש המעיין ונקצץ‬ ‫האילן והוא מהלך סהרורי בבוסתני האזור כדי להחזיר‬ ‫עטרה ליושנה‪.‬‬ ‫רבי עקיבא ותלמידיו הבודקים את התולעים בחזרתם‬ ‫לבוסתן נוכחים שאכן תאנים שלא נארו עם שחר‬ ‫מתליעות ואובדות‪ ,‬איש לא חושד בהם והם בחוסר‬ ‫הבנתם פגעו במארחם אישיותית וכלכלית והתליעו את‬ ‫פירותיו היומיים‪.‬‬

‫>> אולם רבי עקיבא‪ ,‬תחת לשקוע במרה שחורה ולפתוח במסכת‬ ‫התנצלויות רוכש כלי אדיר לחיים מן האירוע‪ ,‬ודאי בדור‬ ‫שלאחר דיכוי מרד בר כוכבא בנהרות דם לוחמינו‪ .‬יודע‬ ‫הבעלים מתי לארות תאנתו ולכן ברור שיודע הקב”ה מתי‬ ‫בדיוק הרגע המושלם לסלק אדם מן העולם‪ ,‬מבין רבי עקיבא‪.‬‬ ‫תובנה זו הופכת את התאנה למקור נחמה בעת לוויתו של‬ ‫אדם צעיר שלתחושתנו נפטר קודם זמנו‪ .‬שוללת התאנה‬ ‫מכולנו את ה’נפטר בטרם עת’ ומגדירה כל לוויה כ’בעתה‬ ‫ובזמנה’ שכן יודע בעל התאנה אימתי ללקט תאנתו‪.‬‬

‫‪ | 329-328‬הנאת‬

‫טיפה ועוד טיפה‬ ‫תהינה לים‬ ‫נ ֵֹצר ְּת ֵאנָ ה יֹאכַ ל ּ ִפ ְריָ ּה‬ ‫וְ ׁש ֵֹמר ֲאדֹנָ יו יְ כֻ ָ ּבד‪:‬‬ ‫(משלי כז‪ ,‬יח)‬ ‫למה נמשלה תורה כתאנה?‬ ‫שרוב האילנות הזית הגפן‬ ‫התמרה נלקטים כאחת‬ ‫והתאנה נלקטת מעט מעט‬ ‫וכך התורה היום לומד מעט‬ ‫ולמחר הרבה‬ ‫לפי שאינה מתלמדת לא בשנה‬ ‫ולא בשתים‬ ‫עליו נאמר – “נוצר תאנה”‬ ‫מהו יאכל פריה?‬ ‫פרי של תורה‬ ‫(במדבר רבה יב‪ ,‬ט)‬

‫מיוחדת היא התאנה באופן הבשלתה‪ .‬אין פירות התאנה מבשילים ונארים‬ ‫בבת אחת‪ ,‬ביום אחד ובריבוי פועלים‪ .‬אין האריה מתנהלת כדרך שנקצרים‬ ‫שדות‪ ,‬נבצרות גפנים‪ ,‬נמסקים זיתים‪ ,‬נגדדים תמרים או נקטפים מטעים‪.‬‬ ‫בכל יום מבשילות מספר תאנים על גבי העץ ורק אותן יארה הבעלים‬ ‫וימכרם‪ ,‬לכן מחוייב בעל התאנה לבקרה בימות הקיץ בכל יום ולהסתפק‬ ‫במספר תאנים מצומצם מתוך המאות הנמצאות על העץ שבבוסתנו‪.‬‬ ‫תכונה מיוחדת זו‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬מיוחדת גם ללימוד התורה‪ .‬התורה‬ ‫איננה חבילת מידע שאותו יש לזכור‪ ,‬לנהל וליישם‪ .‬התורה הנה תפיסת‬ ‫עולם וחיים ואותה יש להפנים‪ .‬שלא כלימודים אחרים הניתנים לרכישה‬ ‫והשלמה באופן מרוכז ב’מכינה’ לאוניברסיטה‪ ,‬ב’מרתון’ לימודי או‬ ‫בקורסים מרוכזים את התורה יש ללמוד לאט לאט‪ .‬כמה הלכות בבוקר‪,‬‬ ‫פרק תנ”ך בצהרים ודף יומי לפני השינה‪ .‬כך צעד אחר צעד‪ ,‬נרכשת‬ ‫התורה במוחנו‪ ,‬משוקעת באישיותנו‪ ,‬מתפרקת בדמנו ומנתבת את חיינו‪.‬‬ ‫התאנה מנפצת את חלומותינו בדבר ‘זבנג וגמרנו’‪‘ ,‬לאט לאט’ מכריזה‬ ‫התאנה‪ ,‬דונם פה ודונם שם ולבסוף טיפה ועוד טיפה תהיינה לים‪.‬‬

‫שיעור‬ ‫באחריות‬ ‫וַ ִּת ּ ָפ ַק ְחנָ ה ֵעינֵ י ׁ ְשנֵ ֶיהם וַ ֵ ּי ְדע ּו ִּכי ֵע ֻיר ִּמם ֵהם‬ ‫וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲעלֵ ה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲעשׂ ּו לָ ֶהם ֲחגֹרֹת‪:‬‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬ז)‬ ‫מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם‬ ‫וחוה?‪...‬רבי יוסי אומר תאנים היו‪ ,‬דבר‬ ‫למד מענינו משל לבן שרים שקלקל‬ ‫עם אחת מן השפחות‪ ,‬כיון ששמע השר‬ ‫טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר‬ ‫על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות‬ ‫אותו אבל אותה שקלקלה עמו פתחה‬ ‫דלתיה וקבלתו‪ ,‬כך בשעה שאכל אדם‬ ‫הראשון מאותו האילן‪ ,‬טרדו הקב”ה‬ ‫והוציאו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל‬ ‫אילנות ולא היו מקבלין אותו‪...‬אבל‬ ‫תאנה שאכל מפירותיה‪ ,‬פתחה דלתיה‬ ‫וקבלתו‪ ,‬זה הוא שכתוב ‪ -‬ויתפרו עלה‬ ‫תאנה‬ ‫(בראשית רבה טו‪ ,‬ז)‬

‫אין התורה חושפת בפנינו מי היה אותו ‘עץ הדעת’ שהביא‬ ‫על כולנו את אסון הגירוש מגן העדן‪ ,‬גזר על כולנו עונש מוות‬ ‫והמיט על האנושות כולה את זעת הפרנסה וצער הלידה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬טוען המדרש‪ ,‬מתוך העיון בהמשך התפתחות האירוע‬ ‫נוכל להסיק מי הוא האשם והשותף לדבר העברה‪ .‬לא בכדי‬ ‫מספקת התאנה עלים לכיסוי בושת האדם בחטאו‪ ,‬מי שנחלץ‬ ‫לתיקון השבר כנראה היה שותף להתרחשותו ומי שנרתמה‬ ‫לכיסוי הבושה ודאי שהייתה שותפה להופעתה‪.‬‬ ‫משל בן המלך החוטא עם אחת השפחות מציג את השפחה‬ ‫הלוקחת אחריות על מעשיה וחלקה בחטא‪ ,‬אף כי יכלה‬ ‫להיפטר בטענה משפטית של ‘ניצול יחסי מרות’‪ .‬פותחת היא‬ ‫את דלתי ביתה למרות הסיכון והבושה שבדבר ובכך מהווה‬ ‫מודל לכולנו בדבר לקיחת אחריות למרות הבושה‪ ,‬המחיר‬ ‫ושבר התדמית‪.‬‬ ‫זו התאנה ואלו דבריה לכל החוטאים‪ ,‬המועדים והמזיקים‬ ‫המתלבטים האם ליטול אחריות או להתחמק ממנה באלגנטיות‪.‬‬

‫ההבשלה מתרחשת בחודשים ספטמבר‪-‬אוקטובר‪ .‬הגדיד‪,‬‬ ‫איסוף הפרי‪ ,‬מתבצע עוד בטרם ההבשלה‪ ,‬והפירות‬ ‫מובחלים באורח מלאכותי‪.‬‬ ‫התמר נזקק לכמויות מים אדירות מחד ולחום גבוה מאידך‬ ‫על כן נאמר עליו כי “ראשו באש ורגליו במים”‪.‬‬ ‫פרי התמר לא נזכר במקרא‪ .‬הפרשנים המסורתיים‬ ‫של התלמוד‪ ‬מפרשים את ה”דבש” השביעי שבשבעת‬ ‫המינים‪ ‬כדבש תמרים‪.‬‬ ‫ישנם זנים‪ ‬שונים של תמרים‪ ,‬רובם יובאו או הוברחו לארץ‬ ‫מעיראק‪ ,‬על ידי בן ציון ישראלי‪ ‬מקבוצת כנרת מחיה‬ ‫גידול התמרים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בין זני התמר נמנים הברהיתמרי‪ - ‬התמר הצהוב‪ ,‬חיאני‪- ‬‬ ‫תמר לח בצבע אדום‪ ,‬והמג’הול‪ - ‬תמר גדול ממדים‪ ,‬יבש‪,‬‬ ‫הזן החשוב ביותר מבחינה מסחרית‪ .‬עוד זנים הקיימים‬ ‫בארץ‪ :‬דקל נור‪ ,‬חלאווי‪ ,‬חדראווי‪ ,‬זהידי‪ ,‬דרי‪ ‬ואמרי‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2005‬הונבט בישראל גלעין תמר מימי בית שני‬ ‫שנמצא בחפירות במצדה‏‏‪.‬‬

‫התמר‪ ‬הנו עץ פרי זקוף וגבוהה ממשפחת הדקליים‪.‬‬ ‫בתנ”ך‪ ‬מופיע שם העץ ּתֹ ֶמר או ָּת ָמר‪.‬‬ ‫התמר הוא דו ‪ -‬ביתי‪ ,‬ישנם עצים זכריים ועצים נקביים‪.‬‬ ‫בתקופת האביב מתפתחות בין העלים תפרחות‪ .‬בעצי הזכר‬ ‫מתפתחת תפרחת אבקנית ובעצי הנקבה מתפתחת תפרחת‬ ‫עליינית‪ .‬הפרי גדל כמובן‪ ,‬רק על עצי הנקבה‪ .‬מסיבה זו‪,‬‬ ‫מטע תרבותי מורכב ברובו מעצי נקבה הנותנים פרי וממספר‬ ‫מועט בלבד של עצי זכר אשר תפקידם לאפשר את תהליך‬ ‫ההאבקה‪ .‬‬ ‫ההאבקה במטע נעשית באורח מלאכותי‪ ,‬בידי האדם‪,‬‬ ‫באבקה טרייה או באבקה מהשנה הקודמת אשר כוח החיות‬ ‫שלה נשמר‪ .‬מן התפרחות המופרות מתפתחים אשכולות‬ ‫הפרי‪ .‬משקלו של אשכול כזה יכול להגיע עד לעשרים ק”ג‬ ‫ולכן הוא זקוק לקשירה או תמיכה‪ ,‬כדי שלא יישבר‪.‬‬

‫תמר‬

‫‪ | 333-332‬רמת‬

‫להיתמר‬ ‫אל על‬ ‫ַצדִּ יק ַּכ ָּת ָמר יִ ְפ ָרח ְּכ ֶא ֶרז ַ ּב ְּל ָבנוֹ ן‬ ‫יִ שְׂ ֶ ּגה‪:‬‬ ‫ׁ ְשתוּלִ ים ְ ּב ֵבית ה’ ְ ּב ַח ְצרוֹ ת‬ ‫ֱאל ֵֹהינ ּו יַ ְפ ִריחוּ‪:‬‬ ‫עוֹ ד יְ נוּבוּן ְ ּבשֵׂ ָיבה דְּ ׁ ֵשנִ ים‬ ‫וְ ַר ֲענַ ִ ּנים יִ ְהיוּ‪:‬‬ ‫(תהילים צב‪ ,‬יג‪-‬יד)‬

‫מקובלת בתנ”ך השוואתו של הצדיק לעצים יציבים‪ ,‬גבוהים וחסונים‬ ‫הנטועים היטב באדמה בעוד הרשע מדומה בתבן‪ ,‬מוץ‪ ,‬קש‪ ,‬קוצים‬ ‫ושיחים דלי אחיזה בקרקע שכל רוח עוקרתם ומעיפתם הרחק מטווח‬ ‫ראייה‪ .‬מזמורנו מבהיר לכל המופתעים משגשוג הרשעים והצלחת‬ ‫הפושעים כי הצלחתם הנה קצרת מועד כלבלוב עשבים במדבר‬ ‫המופיעים לאחר יום גשם וקמלים בסוף יום שמש‪ .‬הצדיק‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אמנם מתפתח לאט ובהתמדה כארז וכתמר אולם נוכחותו נצחית‬ ‫כמותם‪ ,‬חוסנו כחוסן ארזים ופרחיו ופירותיו מרובים כתמר‪.‬‬ ‫יניקתו ומקור כוחותיו של הצדיק הנם המקדש וחצרותיו‪ ,‬הקשר עם‬ ‫הקב”ה וקיום מצוותיו וזו היא הערובה לחיי שגשוג ותנובה לאורך זמן‪.‬‬ ‫התמר היונק את מימיו מן הקרקע מיתמר בהתמדה אל על‪ ,‬מפריח‬ ‫מיליוני פרחים‪ ,‬מגדל אלפי פירות‪ ,‬ירוק כל השנה כולה ומתקיים לאורך‬ ‫שנים רבות הוא התזכורת הצומחת אודות הצדיקות ופירותיה‪.‬‬

‫אעלה‬ ‫בתרמ”ב‬ ‫זֹאת קוֹ ָמ ֵת ְך דָּ ְמ ָתה לְ ָת ָמר‬ ‫וְ ׁ ָש ַדיִ ְך לְ ַא ׁ ְשכּ ֹלוֹ ת‪:‬‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי ֶא ֱעלֶ ה ְב ָת ָמר א ֲֹחזָ ה‬ ‫ְ ּב ַסנְ ִס ָ ּניו‬ ‫וְ יִ ְהי ּו נָ א ׁ ָש ַדיִ ְך ְּכ ֶא ׁ ְש ְּכלוֹ ת‬ ‫ַה ֶ ּג ֶפן וְ ֵר ַיח ַא ּ ֵפ ְך ַּכ ַּת ּפו ִּחים‪:‬‬ ‫(שיר השירים ז‪ ,‬ח‪-‬ט)‬

‫הרעיה האהובה בשיר השירים‪ ,‬אנו עם ישראל אהובי הקב”ה‪ ,‬מתוארת‬ ‫כעץ תמר גבוה המיתמר אל על‪ .‬עץ רב פאר ופירות שאשכולות‬ ‫פירותיו הנם גבוהים ומאתגרי השגה‪.‬‬ ‫פסוקים אלה נתגלו במהלך הדורות כמנוע רב עוצמה המניע גל עליה‬ ‫ראשון וחלוצי מתימן לארץ ישראל בשנת ‪ 1882‬שנת תרמ”ב הנדרשת‬ ‫על ידי העולים כשנת “אעלה (לארץ ישראל) בתמר (תרמ”ב)”‪.‬‬ ‫העולים‪ 2500 ,‬במספר‪ ,‬ששמועת שיבת ציון הגיעה אליהם מכרו את‬ ‫כל רכושם ויצאו במסע ארוך ורב תלאות דרך הודו‪ ,‬עירק‪ ,‬ומצרים‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬הארץ קיבלה את פניהם באתגרי דיור‪ ,‬פרנסה ואף‬ ‫הטלת ספק ביהדותם‪ .‬העולים‪ ,‬לא נשברו‪ ,‬נאחזו בכפר השילוח והקימו‬ ‫לאט‪ ,‬בצניעות ובעמל בכל עבודה שכונות תימניות כמעט בכל מושבות‬ ‫העלייה הראשונה‪.‬‬ ‫כך הוציאו עולי תימן את הפסוק בשיר השירים מאלמוניותו והפכו את‬ ‫התמר למופת עלייה ואחיזה בארץ ישראל למרות המכשולים ולעומת‬ ‫הנחשולים‪.‬‬

‫‪ | 335-334‬רמת‬

‫הרהורי כפירה‬ ‫מגובה רב‬ ‫רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית‬ ‫הכנסת ביום הכפורים שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫ושמעתי בת קול מפוצצת ואומרת –‬ ‫“שובו בנים שובבים שובו אלי ואשובה‬ ‫אליכם” חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע‬ ‫כחי ומרד בי‪ ,‬ומהיכן היה לו המעשה הזה?‬ ‫אמרו‪ :‬פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת‬ ‫גינוסר וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל‬ ‫ונטל האם על הבנים וירד בשלום‪,‬‬ ‫במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש‬ ‫הדקל ונטל הבנים ושלח את האם וירד‬ ‫והכישו נחש ומת‪ ,‬אמר‪ :‬כתוב ‪“ -‬שלח תשלח‬ ‫את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב‬ ‫לך והארכת ימים” היכן טובו של זה והיכן‬ ‫אריכות ימים של זה‪ ,‬ולא ידע שדרשה ר’‬ ‫עקיבא בצבור –‬ ‫“למען ייטב לך” ‪ -‬בעולם שכולו טוב‪,‬‬ ‫“והארכת ימים” ‪ -‬לעולם שכולו ארוך‪.‬‬ ‫(רות רבה ו‪ ,‬ד)‬

‫מה גורם לאדם השולט בכל שדות התורה וסודותיה‬ ‫‘לשבור את הכלים’‪‘ ,‬לזרוק את הכיפה’ ולאבד את עולמו‬ ‫במו ידיו? כיצד יכול אדם לחשוב כי שערי תשובה ננעלו‬ ‫בפניו? איך ניתן לשמוע מבית כנסת‪ ,‬ביום כיפור שחל‬ ‫בשבת קול משתק הקובע כי לך אין סיכוי לתקן את אשר‬ ‫עיוותת?‬ ‫הכול מתחיל בעץ תמר אחד‪ ,‬מספר המדרש‪ ,‬בשבת אחת‬ ‫בבקעת גינוסר שבערבה מבחין אלישע ברשע המטפס‬ ‫למרומי עץ הדקל ואינו משלח את האם מן הקן בטרם‬ ‫ייטול את האפרוחים והביצים ‪ -‬ונותר בחיים‪ ,‬ואלו במוצאי‬ ‫השבת מבחין הוא באדם המטפס על הדקל‪ ,‬התמר‪,‬‬ ‫מפריח את האם כציווי התורה ומתרסק ומת בניגוד‬ ‫להבטחת התורה המפורשת – “למען ייטב לך והארכת‬ ‫ימים”‪.‬‬ ‫התנפצותה לכאורה של התאוריה אל מול פני המציאות‪,‬‬ ‫הפער בין מה ששמענו לרגלי הר סיני למה שראינו לרגלי‬

‫>> עץ הדקל מרסק את עולמו הרוחני ואת אמונתו של אלישע‬ ‫בן אבויה‪ .‬הוא לא שמע את הסבר רבו על אודות שכר שאינו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אין הוא פתוח לממדי שכר חדשים‪ ,‬שבוי הוא‬ ‫במראה עיניו ובתפיסת השכר הגולמית והפשטנית ומאבד את‬ ‫עולמו במו ידיו‪.‬‬

‫‪ | 337-336‬רמת‬

‫גם עצים‬ ‫מהלכים‬ ‫אמר לו רבא לרבה בר מרי‪,‬‬ ‫מנין זה הדבר שאומרים אנשים –‬ ‫“מטייל והולך הדקל הרע אצל העצים‬ ‫הבטלים”?‬ ‫אמר לו‪ :‬דבר זה כתוב בתורה‪ ,‬שנוי‬ ‫בנביאים‪ ,‬ומשולש בכתובים‪,‬‬ ‫ושנוי במשנה‪ ,‬ושנינו בבריתא‬ ‫כתוב בתורה – שכתוב‪“ :‬וילך עשו‬ ‫אל ישמעאל”‪ ,‬שנוי בנביאים ‪-‬‬ ‫שכתוב‪”:‬ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים‬ ‫ויהיו עמו” ומשולש בכתובים – שכתוב‬ ‫(בבן סירא)‪”:‬כל עוף למינו ישכון ובני אדם‬ ‫לדומה לו”‬ ‫שנוי במשנה – “כל המחובר לטמא ‪ -‬טמא‪,‬‬ ‫כל המחובר לטהור – טהור”‬ ‫ושנינו בברייתא ‪ -‬רבי אליעזר אומר‪:‬‬ ‫“לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני‬ ‫שהוא מינו”‪.‬‬ ‫(בבלי בבא קמא צב‪):‬‬

‫הפתגם העממי טוען כי “מטייל והולך הדקל הרע אצל‬ ‫העצים הבטלים” ‪ -‬עץ תמר גרוע שאינו מניב פירות‬ ‫יצליח להינתק משורשיו ולטעת את עצמו בין עצי הסרק‬ ‫הנראים לו עצלים כמוהו‪ .‬במילים אחרות טוענת חכמת‬ ‫ההמונים כי החלש‪ ,‬הנכשל‪ ,‬והדחוי ימצא את דרכו‬ ‫לזרועות חלשים ונכשלים כדמותו אפילו אם ייאלץ לצורך‬ ‫זה להתגבר על מחסומי אדם וחוקי טבע‪ .‬לצורך כזה אף‬ ‫עצים מסוגלים ללכת‪.‬‬ ‫חכמת הרחוב האינטואיטיבית ולמודת הניסיון אינה נזקקת‬ ‫להוכחות מלומדות או מקוריות‪ ,‬אולם אנו מחפשים את‬ ‫אישורו של בית המדרש למסקנותינו האינטואיטיביות‪.‬‬ ‫ואכן התורה על כל אגפיה ובכל ממדיה מאשרת את תובנת‬ ‫ההמונים‪ ,‬התורה‪ ,‬הנביאים‪ ,‬הכתובים‪ ,‬המשנה והתוספתא‬ ‫מכריזות יחדיו כי ‘לא לחינם הולך הזרזיר אצל העורב’‪.‬‬ ‫הנכשל יגיע לבסוף למועדון הנכשלים‪ ,‬הפושע לחברת‬ ‫הפושעים והמנודה למעגל המנודים‪ .‬חייבים אנו להסביר‬

‫>> לדקל ‘הרע’ כי שונה הוא מעצי הסרק‪ ,‬הם לעולם לא יניבו‬ ‫פירות ואלו הוא בטיפול ראוי ומאמץ משמעותי יוכל לחזור‬ ‫למעגל העצים המניבים ולחברתם‪.‬‬ ‫בואו נבדיל בין מי שאינו יכול למי שאינו מצליח‪ ,‬מכריז‬ ‫המדרש‪ ,‬ולא נסווג דקלים רעים ואילנות סרק בקבוצה אחת‪.‬‬

‫‪ | 339-338‬רמת‬

‫ללא‬ ‫פסולת‬ ‫זֹאת קוֹ ָמ ֵת ְך דָּ ְמ ָתה לְ ָת ָמר‬ ‫וְ ׁ ָש ַדיִ ְך לְ ַא ׁ ְשכּ ֹלוֹ ת‪:‬‬ ‫(שיר השירים ז‪ ,‬ח)‬ ‫מה תמרה זו אין בה פסולת‬ ‫אלא ‪ -‬תמרים לאכילה‪ ,‬לולבין‬ ‫להילול‪ ,‬חריות לסיכוך‪,‬‬ ‫סיבים לחבלים‪ ,‬סנסנים‬ ‫לכברה‪ ,‬שפעת קורות לקרות‬ ‫בהן את הבית‪.‬‬ ‫כך הם ישראל אין בהם פסולת‬ ‫אלא ‪ -‬מהם בעלי מקרא‪ ,‬מהם‬ ‫בעלי משנה‪ ,‬מהם בעלי אגדה‪,‬‬ ‫מהם בעלי מצות‪ ,‬מהם בעלי‬ ‫צדקות‪.‬‬ ‫(במדבר רבה ג‪ ,‬א)‬

‫מיוחד התמר מכל העצים בריבוי התוצרים המופקים מחלקיו השונים‪ ,‬ניתן‬ ‫לומר כי אין חלק בעץ וב’איבריו’ השונים שאין אנו עושים בו שימוש‪ .‬את‬ ‫התמרים אוכלים‪ ,‬את הלולבים נוטלים למצוות ארבעת המינים בסוכות‪,‬‬ ‫החריות‪ ,‬הענפים‪ ,‬הנם הסכך בסוכות החג ובסוכות הקיץ‪ ,‬מסיבי הגזע‬ ‫שוזרים חבלים‪ ,‬מהסנסנים נושאי הפירות מייצרים כברות לכבירת גרגרי‬ ‫החיטה מהאבנים הקטנות המעורבות בהם והגזעים הישרים והארוכים‬ ‫מותאמים בדיוק לקירוי הבתים‪.‬‬ ‫לא סתם נמשל עם ישראל לתמר‪ ,‬מבהיר המדרש‪ ,‬גם עם ישראל מורכב‬ ‫מפרטים וחלקים שונים וגם בישראל לכל ציבור וציבור ולכל אדם ואדם‬ ‫יתרון ותרומה ייחודיים לאומה כולה‪ .‬ישנם המתמחים בתנ”ך וישנם בהלכה‪,‬‬ ‫אלה בעלי אגדה ואחרים מהדרים במצוות‪ ,‬ישנם בעלי חסד ויוזמות‬ ‫חברתיות ואחרים אנשי מסירות נפש‪ .‬בעיון מעמיק נבחין כי ישנם שייעודם‬ ‫בשדה החינוך‪ ,‬ואחרים בעולם הביטחון‪ ,‬חלקנו בוני יישובים ואחרים‬ ‫כלכלנים‪ ,‬מדענים‪ ,‬רופאים או סוחרים‪ .‬אין יהודי מיותר בעולם ואין ציבור‬ ‫חסר משמעות ותרומה לאומה מפעלה ושירתה‪.‬‬ ‫אם הנך רואה מישהו כמיותר‪ ,‬או חמור מכך את עצמך כמיותר‪ ,‬תפוס לך‬ ‫תמר‪ ,‬שב בצלו וחשוב על הכול מחדש‪.‬‬

‫השתפנות‬ ‫שועלית‬ ‫ְּכ ׁ ֻש ָעלִ ים ָ ּב ֳח ָרבוֹ ת נְ ִב ֶיא ָיך יִ שְׂ ָר ֵאל ָהיוּ‪:‬‬ ‫לֹא ֲעלִ ֶיתם ַ ּב ּ ְפ ָרצוֹ ת וַ ִּתגְ דְּ ר ּו גָ ֵדר ַעל ֵ ּבית‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל לַ ֲעמֹד ַ ּב ִּמלְ ָח ָמה ְ ּביוֹ ם ה’‪:‬‬ ‫(יחזקאל יג‪ ,‬ד‪-‬ה)‬ ‫רבי נחמיה פתח – “כשועלים בחרבות‬ ‫נביאיך ישראל היו”‪ ,‬מה השועל הזה‬ ‫מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה‬ ‫צד יהי בורח‪ ,‬כך כשועלים בחרבות נביאיך‬ ‫לא עליתם בפרצות כמשה למי היה דומה‬ ‫משה רבנו? לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך‬ ‫לחשכה עמד וגדרה משלש רוחותיה‪,‬‬ ‫נשתייר פרצה ולא היה לו שעה לגדרה‬ ‫ועמד הוא בתוך הפרצה בא ארי ועמד‬ ‫כנגדו‪ ,‬בא זאב ועמד כנגדו‪ ,‬אבל אתם‬ ‫לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה‪ ,‬שאלו‬ ‫עליתם בפרצות כמשה‪ ,‬הייתם יכולין‬ ‫לעמוד במלחמה ביום אף ה’‪.‬‬ ‫(רות רבה פתיחתא ה)‬

‫תכונתו של השועל לקפוא על מקומו‪ ,‬לאתר מהיכן מגיעה הסכנה‬ ‫ולברוח במהירות לצד השני היא העומדת בבסיס מדרשנו‪.‬‬ ‫ישנם מנהיגים‪ ,‬אומר המדרש‪ ,‬וישנם מנהיגים‪ .‬ישנם מנהיגים‬ ‫העושים כל שביכולתם להגן על עמם ובשעת הצורך מתעמתים‬ ‫עבור העם‪ ,‬החייל‪ ,‬העובד או התלמיד גם במאבקים דלי עד‬ ‫חסרי סיכוי‪ ,‬ויש מנהיגים החפצים רק בהצלת עצמם‪ ,‬ממתינים‬ ‫הם לראות מהיכן מגיע האיום ומיד נסים לצד השני ‪ -‬דואגים‬ ‫לחייהם‪ ,‬לתדמיתם ולקידומם ומפקירים את אנשיהם בדיוק‬ ‫כשועלים‪.‬‬ ‫משה רבנו היה מן הדגם הראשון‪ .‬דומה היה משה לרועה הבונה‬ ‫מחסה לצאנו ובהעדר זמן להשלמת המבצע ניצב הוא עצמו‬ ‫בפרצה ומחרף נפשו מול אריות וזאבים למען צאנו – העם אשר‬ ‫אותו הוא מנהיג‪.‬‬ ‫לאורך הדורות נבחנים המנהיגים כולם בעתות משבר וסכנה האם‬ ‫יעמדו הם כחומה להגנת דורם מתוך מסירות נפש וללא תנאי או‬ ‫שמא יתגלו כמנהיגים שועליים הממלטים עצמם ומפקירים את‬ ‫דורם לכל הצרות שבעולם‪.‬‬

‫בעקבות הביות והטיפוח חלה עליה ניכרת במשקל גוף‬ ‫התרנגולות ובשיעור ההטלה‪ ,‬עוף הג’ונגל מטיל כ ‪24‬‬ ‫ביצים בשנה בעוד העוף המבויית כ‪.250 -‬‬ ‫התרנגול מסוגל להפוך ביעילות מקורות מזון שבני אדם‬ ‫אינם מסוגלים לאוכלם לחלבון מעולה שערכו התזונתי רב‪.‬‬ ‫בעקבות תיעוש ענף הלול‪ ,‬מתקיימת הפרדה כמעט‬ ‫מוחלטת בין השימוש בתרנגולים לתעשיית הבשר‬ ‫ובין השימוש בהם לתעשיית הביצים‪ ,‬ושתי התעשיות‬ ‫משתמשות בגזעים נפרדים של תרנגולים המותאמים‬ ‫לצרכיהן השונים‪ :‬גזעים מסוימים של תרנגולות עברו‬ ‫ברירה מלאכותית‪ ‬כדי להתאימן להטלה מרובה של‬ ‫ביצים‪ ,‬בעוד שגזעים אחרים הותאמו לגדילה בקצב מואץ‬ ‫ולממדים גדולים‪ ,‬בהתאם לצורכי תעשיית הבשר‪.‬‬

‫תרנגול‬ ‫עדויות ראשונות על ביות התרנגול‪ ,‬בנות כ‪ 5000 -‬שנה‪,‬‬ ‫נמצאו בסין ובהודו‪ .‬מאז התבסס התרנגול במשק החקלאי‬ ‫בעיקר כספק בשר‪ ,‬ביצים ונוצות‪.‬‬ ‫ביות התרנגול הביא לשינויים רבים באורח חייו ובמבנה גופו‬ ‫שכן התרנגול חדל להיות שוכן עצים‪ ,‬הפסיק לעוף וכנפיו‬ ‫התנוונו‪ ,‬החל להתרוצץ ורגליו התעבו‪ ,‬הפסיק לקנן על עצים‬ ‫ועבר לקינון קרקע והפך ממונוגמי לפוליגמי‪.‬‬

‫‪ | 343-342‬רמת‬

‫מכתב‬ ‫לאמא היהודיה‬ ‫וְ כִ י ָתבֹא ּו ֶאל ָה ָא ֶרץ וּנְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲאכָ ל‬ ‫וַ ֲע ַרלְ ֶּתם ָע ְרלָ תוֹ ֶאת ּ ִפ ְריוֹ‬ ‫ׁ ָשל ֹׁש ׁ ָשנִ ים יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם ֲע ֵרלִ ים לֹא יֵ ָאכֵ ל‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬כג)‬ ‫זו התרנגולת כשאפרוחיה צעירים‬ ‫היא מכנסת אותם תחת כנפיה ומשחנא להון‬ ‫ועודרת לפניהם וכשהם גדולים אחד מהם‬ ‫רוצה להתקרב אליה והיא מנקרת לו בראשו‬ ‫ואומרת לו‪ :‬לך עדור לך (נקר) בקלקלתא‬ ‫כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה‬ ‫הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי‬ ‫וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע‬ ‫לפניהם‪ ,‬כיון שנכנסו לארץ‪ ,‬אמר להם משה‪:‬‬ ‫כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו‬ ‫ויצא וישתול שתילים שנאמר – “ כי תבואו‬ ‫אל הארץ ונטעתם”‪.‬‬ ‫(ויקרא רבה (מרגליות) קדושים כה‪ ,‬ה)‬

‫יכולתה של התרנגולת להתאים את יחסה לאפרוחיה על פי‬ ‫הנדרש להתפתחותם היא הניצבת במוקד המדרש‪.‬‬ ‫אימא תרנגולת מגנה‪ ,‬דואגת‪ ,‬עודרת ומאכילה את גוזליה‬ ‫מפיה ממש‪ .‬האפרוח הצעיר זוכה להגנה מלאה‪ ,‬ליווי צמוד‪,‬‬ ‫האכלה בפיה ולאפס דאגות ותקלות‪ .‬אולם האפרוח הבוגר‬ ‫מקבל כבר אמא אחרת לחלוטין – “צא מהבית‪ ,‬פתח חשבון‬ ‫בנק‪ ,‬עבוד לפרנסתך ואם תרצה לקפוץ לביקור אנא תאם‬ ‫מראש” מקרקרת ומנקרת אמו‪ .‬מבינה התרנגולת כי ניקור‬ ‫בראשו של בן שאינו מוכן לעמוד על רגליו הוא לטובתו‬ ‫ולפיכך לא תשוב להכניסו תחת צל כנפיה גם אם יתחנן‪.‬‬ ‫בכך דומה התרנגולת לבורא‪ .‬גם הקב”ה דואג לכל מחסורה‬ ‫של אומתו הצעירה היוצאת מבית עבדים אולם לאחר‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬עם הכניסה לארץ‪ ,‬נסגרים ברזי המימון‪,‬‬ ‫לא עוד מן‪ ,‬באר וחופת עננים‪ .‬תיטעו – תאכלו; תזרעו –‬ ‫תשבעו; תתרשלו ‪ -‬תרעבו ללחם‪ .‬חזרה לימי המן והשלו‬ ‫אינה אופציה‪.‬‬

‫>> ואתם‪ ,‬הורים יקרים‪ ,‬האם מוכנים אתם לאתגר ההורות‬ ‫התרנגולית או מעדיפים להשקיט את המצפון ורגשות האשם‬ ‫על חשבון עיצוב הבנים והבנות?‬

‫‪ | 345-344‬רמת‬

‫חרדת שינוי‬ ‫בדרכי האמורי‬ ‫יוצאין בביצת החרגול‪ ,‬ובשן‬ ‫שועל‪,‬‬ ‫ובמסמר מן הצלוב משום‬ ‫רפואה‪ ,‬דברי רבי מאיר‪,‬‬ ‫וחכמים אוסרין אף בחול‬ ‫משום דרכי האמורי‪...‬‬ ‫האומר‪ :‬שחטו תרנגול זה‬ ‫שקרא ערבית‪,‬‬ ‫ותרנגולת שקראה גברית –‬ ‫יש בו משום דרכי האמורי‪.‬‬ ‫(בבלי שבת סז‪).‬‬

‫דרכי האמורי הנם אותם מעשים מוזרים‪ ,‬תמוהים וחסרי כל זיקה להגיון‬ ‫שאותם עושים אנשים כדי להתרפא‪ ,‬להצליח ולהגן על עצמם ומשפחתם‪.‬‬ ‫רבים ממעשים מוזרים ואמונות טפלות אלה מועברים מאב לבנו ומאם לבתה‬ ‫ומתלווה להם מהילת מסורת הדורות וחרדת קודש‪ ,‬בעוד שלאמתו של דבר‬ ‫מדובר בשיירי פולחני עבודה זרה שהשתרשו בתרבות העממית‪ .‬מנהגים‬ ‫רווחים ו”מקודשים” אלה נאסרים על ידי היהדות בכל תוקף מוגדרים כ’דרכי‬ ‫האמורי’ ומוקצים מחמת מיאוס כעבודה זרה עצמה‪.‬‬ ‫הרצון לשחוט תרנגול החורג ממנהג התרנגולים וקורא ב’טעות’ עם רדת‬ ‫החשכה ולא עם שחר מוגדר כ’מנהג אמורי’ וכמותו הפחד והרצון להיפטר‬ ‫מתרנגולת נקבה המתחילה לקרוא כתרנגולים זכרים עם שחר‪ .‬הפחד מפני‬ ‫שינוי‪ ,‬והשיתוק מפני חריגים‪ ,‬חריגות ושבירת מוסכמות‪ ,‬טוען המדרש‪ ,‬הנו‬ ‫פחד קמאי שניחוח עבודה זרה יש בו‪.‬‬ ‫החריג והחריגה אינם מאיימים על מי שמאמין בבורא ובברואיו ובתהליך‬ ‫תיקונו של העולם‪ .‬ממה נפשך‪ ,‬אם התרנגול והתרנגולת חריגים‪ ,‬הם זקוקים‬ ‫לתמיכה‪ ,‬הקשבה והכלה ומאידך אם מבשרי שינוי בטבע הם ‪ -‬לא אנו נהיה‬ ‫אלה שעוצרים את השינוי אותו מוביל הבורא בעולמו‪.‬‬

‫>> וכך תרנגולים ותרנגולות מהווים פרק חשוב בריסון פחדים‪,‬‬ ‫אמון באדם ואמונה בבורא‪.‬‬

‫‪ | 347-346‬רמת‬

‫מאי דעביד‬ ‫רחמנא לטב עביד‬ ‫חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬ ‫על הטובה‪...‬‬ ‫וכן למדנו משמו של רבי עקיבא‪:‬‬ ‫לעולם יהא אדם רגיל לומר – ‘כל‬ ‫שעשה הקב”ה לטוב עשה’ כאותו‬ ‫מקרה שרבי עקיבא היה הולך בדרך‬ ‫והגיע לעיר אחת‪,‬‬ ‫רצה להתארח ולא נתנו לו‪.‬‬ ‫אמר‪‘ :‬כל שעשה הקב”ה לטוב עשה’‬ ‫הלך ולן מחוץ לעיר והיה עמו תרנגול‬ ‫חמור ונר‪ .‬באה רוח וכיבתה את הנר‪,‬‬ ‫בא חתול ואכל את התרנגול‬ ‫בא אריה ואכל את החמור‪.‬‬ ‫אמר‪‘ :‬כל שעשה הקב”ה לטובה עשה’‬ ‫בו בלילה הגיע גיס ( גדוד רומאי) ושבה‬ ‫את העיר‪.‬אמר להם (לתושבי העיר)‪:‬‬ ‫לא אמרתי לכם ‪ -‬כל מה שעושה‬ ‫הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?!‬ ‫(בבלי ברכות ס‪):‬‬

‫רבי עקיבא‪ ,‬כתלמידו של נחום איש גמזו‪ ,‬מציב במרכז חיי האדם‬ ‫את ההבנה כי הבורא מגלגל הכול לטובה‪ ,‬גם אם אין הדבר נראה‬ ‫כך במבט ראשון‪ .‬דורש הוא מהאדם לשנן את המנטרה‪‘ :‬כל‬ ‫שעשה הקב”ה לטוב עשה’‪.‬‬ ‫סיפור הנר‪ ,‬התרנגול והחמור מבהירים כי תפיסת עולמו של רבי‬ ‫עקיבא עיצבה והצילה את חייו בפועל וכי לא מדובר רק בתאורית‬ ‫חיים נבובה שאינה שורדת אל מול פני המציאות‪ .‬כמה דכדוך‬ ‫ורעל יכול אדם להפיק כלפי עמו וכלפי בוראו כשאיש אינו מוכן‬ ‫להכניסו ולארחו בביתו ונאלץ הוא לישון בבדידות ובפחד מחוץ‬ ‫לגבולות העיר? כיצד הייתי מגיב אני כלפי הקב”ה אחרי כיבוי הנר‬ ‫ואובדן אמצעי התאורה היחיד שברשותי‪ ,‬לאחר טרף התרנגול‬ ‫ואיבוד יכולתי להשכים לדרכי וללימודי ובטח עם מות החמור‬ ‫ותום המסע שאותו תכננתי? אבל מבחינת רבי עקיבא באמת‬ ‫מדובר באירועים חיוביים‪ ,‬שכל חסרונם הנו באי בהירותם‪.‬‬ ‫עם הגעת גדוד העונשין הרומי ושביית תושבי העיר מתברר כי‬ ‫כיבוי הנר והשתקת התרנגול והחמור הם שהצילו את רבי עקיבא‬

‫>> לכן חייב הוא לרוץ לאנשי העיר השבויים ולספר להם שהכול‬ ‫לטובה‪ ,‬כולל העובדה שעתה שבויים הם בידי הרומאים‪.‬‬ ‫לא תמיד נזכה בחיינו לראות ולהבין כיצד הכול מגלגל הבורא‬ ‫לטובה אולם כל שינון של התופעה‪ ,‬כל חיפוש אחר עקבות‬ ‫התגלותה וכל חיוך לתרנגול חולף בהחלט יוכלו לעצב את‬ ‫חיינו כראוי‪.‬‬

‫‪ | 349-348‬לוגנרת‬

‫המבדיל בין‬ ‫אור לחושך‬ ‫ִמי ׁ ָשת ַ ּב ּ ֻטחוֹ ת ָחכְ ָמה‬ ‫אוֹ ִמי נָ ַתן לַ ּ ֶׂשכְ וִ י ִבינָ ה‬ ‫(איוב לח‪ ,‬לו)‬ ‫מי שת בטוחות חכמה או מי‬ ‫נתן לשכוי בינה‬ ‫זה תרנגול‬ ‫אמר רבי לוי‪ :‬בערביא קוראים‬ ‫לתרנגול שכוי‬ ‫(ילקוט שמעוני תורה‪,‬‬ ‫קדושים‪ ,‬רמז תרטו)‬

‫התרנגול זכה לבינה טבעית‪ ,‬אינטואיטיבית‪ ,,‬נתברך הוא ביכולת מולדת‬ ‫להבדלה בין חושך לאור‪ .‬בכל בוקר לקראת עלות השחר מעורר התרנגול‬ ‫ומודיע לעולם כולו שהגיע הזמן להתעורר וכי חל שינוי בעולם‪.‬‬ ‫אולם האזנה לקריאת הגבר‪ ,‬התרנגול‪ ,‬מודיעה דבר נוסף‪ .‬מספרת היא‬ ‫לכולנו כי קיים כוח הבדלה טבעי‪ ,‬אינטואיטיבי המונח בתשתית הברואים‬ ‫כולם‪ .‬קריאת התרנגול מכריזה באוזנינו כי יכולים אנו לסמוך על‬ ‫האינטואיציה‪ ,‬תחושת הבטן‪ ,‬שלנו‪ .‬מבינים אנו בחוש ויכולים להריח ממש‬ ‫את ההבדלים בין אור לחושך‪ ,‬בין קודש לחול‪ ,‬בין אמת לשקר ובין טוב‬ ‫לרע וניתן לסמוך על כושר הבחנה זה‪.‬‬ ‫לו רק נתקלף משכבת הדונג הדקיקה של האינטרסנטיות והיצריות נוכל‬ ‫לקבל החלטות אמתיות וברורות מתוך הקשבה לאינטואיציה‪ ,‬תחושת הבטן‬ ‫הטבעית והאמינה שאותה נטע הבורא בברואיו‪ .‬כך בוחרים מקצוע ומקום‬ ‫עבודה‪ ,‬כך בוחרים בן זוג ומקום מגורים וכך מעצבים דרך חיים וסדר יום‪.‬‬ ‫פגשת תרנגול ‪ -‬כדאי שתיקח את המפגש לתשומת לבך ולביטחונך‬ ‫בעצמך‪.‬‬