האם מסעודה משדרות תגיע ברכבת לתל אביב? \ מרכז-פריפריה וההון הסגולי יהודה גרינפילד-גילת המרחב של העידן האורבני ,המבוסס על יחסים סבוכים בין מרכז ופריפריה )וירת' ,1(1938מגיע מדי פעם לכותרות הודות לדיונים המתקיימים בין זכייניות הטלוויזיה על העדפותיו וטעמו של הצופה הישראלי הממוצע .מסעודה משדרות ,אותה אייקון של צרכנות תקשורת ישראלית שהומצאה על ידי איש הטלוויזיה אלכס גלעדי לפני כמה שנים ,מתגוררת בעיירת פיתוח "ומבטאת עדיין את רוחו 2 המשוקללת של הצופה הישראלי ואת אחוזי הצפייה שהוא מייצר ,שאליהם צריך לכוון את המאמץ". לאחרונה מסעודה משדרות השתלבה היטב במגמה הכוללת להציב את הפריפריה כיקירת התקשורת הטלוויזיונית שכל קברניטי הזכייניות למיניהם משחרים לפתחה .הפריפריה הפכה מילה נרדפת לזהות משולבת באותנטיות ,ומרחבי השוליים הגיאוגרפיים והחברתיים של מדינת ישראל זכו לפתע לעדנה .עדנה זו ,המציגה את הפריפריה כמקום שממנו יוצאת הבשורה,באה לעיתים בהפתעה לרוב רובנו המורגלים באסוציאציות של גזירות כלכליות ,אחוזי אבטלה ותחושת השוליים המתלווים תדיר למושג הפריפריה הישראלי .גם אם מרכיביו השונים של היפוך כותרות זה טרם לובנו עד תום ,אין ספק כי הוא משקף מצוקה מהותית ביחסנו אל המרחב הפריפריאלי שנדמה כהולך ותופס אחוזים אדירים משטחי מדינת ישראל וגם מצביע עליה .אותם שוליים טריטוריאליים אשר בשנות ה- 50- שנות עיצובה ותכנונה של הפריפריה הישראלית -היו אמורים לשקף קונספציה פשוטה ותכליתית, יעילה ומכוונת ,התגלו עד מהרה כנושאים בעייתיות אורבנית בלתי צפויה .יתרה מזאת ,ככל ששוליים אלה ממשיכים להתקיים בחברה הישראלית על מובניהם הגיאוגרפיים ,הסוציאליים והפוליטיים -כך נדמה כי גוברים פערי ההכנסה ,ההשכלה ושוויון ההזדמנויות בינם לבין המרכז ומתעצם ההבדל המונח ביסודם .השיח הרחב המלווה את קיומה של הפריפריה הישראלית בעשרות השנים האחרונות גדוש בביקורת נוקבת על התנהלותו ההגמונית של המרכז ביצירת מרחבי שוליים נטולי תקווה או יכולת עצמאית של ממש .והנה לפתע ,עם פתיחתו של המכרז על הערוץ המסחרי הישראלי ,הסתבר כי קברניטי התקשורת ,קובעי מדיניות ה"מה נצפה" ,מאמצים בחיבוק עז דווקא את הישראלים הנאמנים תושבי שדרות ונתיבות ,והמציאות היומיומית הקשה והמפרכת של ערי הספר ועיירות הפיתוח הופכת לפתע למודל ראוי של יצירת טלוויזיה ישראלית אותנטית .מערכת יחסים מפתיעה זו שבין המרכז לפריפריה מדגימה בוודאי את המורכבות של תפיסת המרחב הישראלית ,אך מעבר לכך היא מהווה המחשה מרתקת של האופן שבו המדיום הווירטואלי עצמו מחלחל לתוך תפיסה זו, מתערבב בה ומעצב אותה. מאמר זה ינסה לבחון את השלכותיו של התהליך שבו מתערבבים המרחב הפיזי והמרחב הווירטואלי זה בזה תוך הדגשתן של שתי תופעות כמעט זהות המתרחשות במקביל :התופעה האחת היא הדמיון הצורני החיצוני שהתפתח בין אזורי פריפריה שונים בישראל ,היינו ,עיירות פיתוח וערי ספר למיניהן, כאינדיקציה לתחושה הפנימית של תושביהן .התופעה השניה היא תופעה מקבילה של דמיון – אך הפעם דמיון תוכני פנימי -המתקיים בין ישויות שונות בעולם המדיה ,בין אם מדובר בעיתונים יומיים או בתוכניות שונות של הטלוויזיה המסחרית .טענת המאמר היא שלא זו בלבד ששתי התופעות, האחת במרחב הפיזי והשנייה במרחב הווירטואלי ,קשורות זו בזו ,אלא ששתיהן נובעות בחלקן הגדול
1בניסוח מוקדם יותר האלמנטים המרכיבים את היחס הוגדרו כמטרופולין ומושבות. 2ציטוט מ"יום הבוחר" מאת חנוך מרמרי הופיע בכתב העת העין השביעית .גיליון ,55מרץ .2005
1
משורש זהה .לאחר מכן ,המאמר ינסה להבהיר כיצד כל אחת מתופעות אלה אינה רק נובעת משורש זהה ,אלא אף ממלאת תפקיד קריטי בעיצובה ההדדי של חברתה. תופעה מספר - 1השעתוק של המרחב :הפריפריה החוזרת על עצמה המצאתה של מכונת הקיטור וכינונה של מסילת הברזל היטיבו כמדומה ,יותר מכול ,להגדיר את חוט השדרה הרעיוני של החשיבה המודרניסטית .התנועה היעילה ביותר בין נקודה Aלנקודה Bקשורה להנחה כי אנו במגמת ייעול מתמדת .אנו שואפים לנוע מנקודה מסוימת לעבר מטרה "מתקדמת" יותר המכילה את קודמתה ומצויה עוד מעבר לה .במילים אחרות :ההנחה המודרניסטית שכללה את המונח Continuityלכדי תפיסת עולם :המגמה המתמדת של תנועה ישירה בין מטרות ,כאשר הנקודה Bהיא תמיד ,לכאורה ,במצב מתקדם יותר ומשופר יותר מנקודה .A ארצות הברית יכולה לשמש מעבדה לבחינת כינון מרחב פיזי בהתאם להנחות יסוד מודרניסטיות .על ידי צפייה בהתארגנות חברתית שחרתה על דגלה ,באמצעות החוקה ,את הנחות היסוד של ה ,progress-אנו יכולים לבחון כיצד הרעיונות המופשטים של תנועת ההתקדמות מנקודה לנקודה מתמצקים והופכים קווי יסוד במרחב הפיזי .תכונה דומיננטית של ארצות הברית היא שקיימות בה ערים גדולות שבהן מתרחשות "תופעות מחוללות" .כלומר ערים המהוות נקודות מוקד פעילות ובהן נוצרים ומתפתחים התעשייה והכלכלה ,ההון והתרבות ,ובעיקר :הפוליטיקה המשמעותית של קבלת ההחלטות; ערים דוגמת ניו יורק ,וושינגטון ,סיאטל ,שיקגו ,פילדלפיה ,לוס אנג'לס ,דאלאס, אטלנטה ,דטרויט ועוד מרכזים עירוניים גדולים המשמשים כמחוללי תרבות .במקביל להתפתחות כוחן ומימדיהן של "הנקודות" המודרניסטיות עצמן התפתחו אף ה"חצים" המובילים אליהן .כלומר מערכות הכבישים המהירים ומסילות הברזל המהווים את היסוד המקשר בפורמט Aו B-ותפקידם לחבר את מיליוני בני האדם הנמצאים בערים השונות אלה לאלה .מערכת זו של קווים ונקודות יוצרת אותה רשת קפיטליסטית של "מטרות" ואת החיבור ביניהם. מערכת כבישי הענק בארצות הברית נתפסת בדרך כלל כייצוג המאפיין ביותר את הוויית החיים הפוסט-תעשייתית .אולם רשת זו של Continuityאינה מייצגת באמת את המיפוי המלא והמקיף של המרחבים המיושבים בארצות הברית .מי אינו מכיר גם אותן עיירות הפזורות לאלפיהן בשולי אותם כבישים הנדמות כבנויות באותה מתכונת אחידה וחוזרת :רחוב ראשי ,תחנת דלק ,מוטלים ,כמה חנויות ובתי מגורים ולעתים גם מרכזי קניות עצומי מימדים .דומה כי הערים והעיירות הללו הניצבות על אם הדרך ,שאפשר בעצם להגדירן כ" ,"Anytownאינן מוצא עצמן כלל בתוך הטרמינולוגיה המודרניסטית של ה ,Continuity-שכן הן אינן Aואף לא .Bלעולם אין הן יעד להגיע אליו ,מטרה להשיגה או מוקד להתכוונן לאורו ,אלא תמיד אכסדרה ,אמצעי או שטח-מעבר בלבד .מבעד לרשת הקדמה של נקודות מטרה וקווים המובילים אליהן אנו יכולים אפוא להבחין בתת-רשת של מרחבים "תקועים" שאינם חלק ממשחק ה ,Continuity-אלא הם מהווים מרחבי ביניים פריפריאליים. תופעה זו של מרחבי ביניים "תקועים" מקבלת ביטוי מרחבי נוסף ומשמעותי ביותר :המרחבים הללו, נציגי תת-הרשת ,הולכים ונעשים דומים זה לזה .קל להבחין בכך שערים ועיירות אלה הניצבים על אם הדרך כמעט זהים זה לזה :כמעט בכולן אותה מערכת בסיסית של יסודות ויזואליים השונה אחת מרעותה רק בהעמדה הפנימית של האלמנטים ובגיאוגרפיה המקומית .באותה מידה מוכרת הקרבה הוויזואלית הקיימת בין הקניונים השונים ומרכזי הקניות הפזורים אף הם מחוץ לרשת ה- .Continuityטענת המאמר היא כי עובדת ההזנחה של "הרשת המודרניסטית" שפסחה על אותן עיירות שוליים והותירה אותן ללא הצדקה קיומית להימצאותן זולת הצורך לשרת את "המטרה", 2
היינו את הכבישים המהירים ואת הנוסעים בין הערים הגדולות ,היא הסימפטום המשמעותי הבא לידי ביטוי בדמיון הוויזואלי והתפקודי הרב ביניהן .השלכותיו של "מצב שוליים" זה על "הדימוי העצמי" המרחבי של העיירות הללו )בלא להתייחס אל הדימוי העצמי הפרטי של תושביהן( אינן יכולות להיות מבוטלות ,שכן כיצד יכול מרחב פיזי להתמודד עם העובדה שהצדקת קיומו באופן בלתי תלוי מוטלת בספק? באופן בלתי נמנע עולה השאלה :מהו בעצם הקשר של הדמיון השעתוקי בין כל אותם מרחבים לעובדת היותם באופן זה או אחר "בלתי רלוונטיים"? האם יש כאן מעין גרסה אורבנית לשורות הפתיחה של אנה קארנינה" :כל הערים האומללות דומות זו לזו וכל עיר מאושרת מאושרת בדרכה שלה"? תופעה זו של דמיון גובר בין מרחבים שאפשר להגדירם כשוליים ולכן "בלתי רלוונטיים" מייצגת לטענת מאמר זה מצב מודרניסטי-גלובלי ולא מקומי בלבד ,והיא ניתנת בנקל לאיתור גם במדינת ישראל .בשני המקרים מעלה התמונה של מרחבי ביניים שוליים את ההבדל התהומי שבין מרכז לפריפריה .המרכז ,אותה נקודה או כמה נקודות אורבניות המשפיעות באורח ממוקד על אורח חייהם של מיליוני בני אדם ,ובהן שוכנים מוסדות הממשל והתרבות ,המוזיאונים וההשכלה הגבוהה ) מי אינו מכיר את החלום לנסוע ולהצליח ב"עיר הגדולה"?( .בין אם המרכז מצטיין בפעילות עסקית בהיקף רחב ,בארכיטקטורה מסגנון מובהק או שהוא מתווה אוונגרדים יצירתיים שונים ומכתיב אופנות לבוש והתנהגות -תמיד הוא מאופיין בנוף מרחבי ותרבותי ייחודי הניתן לזיהוי מיידי .כך הוא ניצב בעוצמתו ובייחודיותו אל מול הפריפריה ,אשר מהווה לו ניגוד חד הן במראיתה והן באורחות חייה )וירת' ;1938 ,זימל.(1903 , אין בכוונת מאמר זה לעסוק במישרין בתיחומים הגיאוגרפיים של המרכז והפריפריה ואף לא לפתח את הדיון ההיסטורי החשוב כשלעצמו בשאלת הסיבות להיווצרותם ,אלא לברר את משמעותה של התופעה הגוברת על פיה נופים פריפריאליים בארץ -כמו בארצות הברית -הולכים ונעשים דומים באופן חזותי האחד לשני .קיימים כמובן הבדלים מסוימים בין שכונות שונות בעיירות הפיתוח או בין מרכזי קניות גדולים המתפתחים על כבישים בינעירוניים .ואף על פי כן ,הטענה היא שמגמת הדמיון בין הארכיטקטורות של השיכונים בעיירות הפיתוח ,כמו גם הדמיון בנוף הוויזואלי של מרכזי הקניות הגדולים ) (Power Centersאו בין הפרברים החדשים של המעמד הבינוני ,היא לאין ערוך מובהקת יותר מאשר מגמת הבידול. עיירות הלוויין המוצבות סביב לבאר שבע -דימונה ) ,(1955ירוחם ) ,(1951אופקים ) ,(1955נתיבות ) ,(1957שדרות ) (1951וקריית גת ) - (1954מהוות דוגמה אחת מני רבות למדיניות תכנון אידאולוגית מכוונת של מרכז ופריפריה )עיירות לוויין המתבססות על תוצרת חקלאית והמשרתות את עיר הנפה – באר שבע( שמדיניות האכלוס שלהן הוצאה לפועל באופן מכוון מן המרכז -תל אביב ,ירושלים ,אל הפריפריה -הנגב ) .(Shadar, Oxman 2003תהליך זה התברר כידוע כבעייתי ביותר .בין אם המדובר בכשל בחיבור האידאולוגי של אדמת ילידים וחברת מהגרים ) ,(Shadar, Oxman 2003בפוליטיקה מרחבית סגרגטיבית שעוצבה כאסטרטגיה מכוונת להשגת מטרות ציוניות )שנהב (2003 ,או במכשיר להכשרת אוכלוסייה טרום-מודרנית במסלול מיוחד כדי שתוכל להשתלב בפרויקט הציוני המודרני תוך יצירת היררכיה חברתית שבראשה עמדה החילוניות האשכנזית מתנועת העבודה שתכננה את עיירות הפיתוח ואת פיזור האוכלוסין )סבירסקי ;1981סבירסקי וברנשטיין ;1980 ,יפתחאל וצפדיה - (1999אין ספק שהתוצאה שהתקבלה הייתה מרחב פריפריאלי מובהק שנוצר במטרה לשמש כאזורי חיץ )שטחי ספר מיושבים על ידי יהודים( וכדי שיגדיר על יד ה"אחרות" שלו את המרכז )שנהב .(2003 מצב פריפריאלי מהותי זה הונצח למעשה ונשאר במובנים רבים כך עד לימינו אלה.
3
חלק חשוב ממקורותיו של הדמיון הנפוץ בין "מרחבי-הביניים" הפריפריאליים ,לפחות במקרה של עיירות הפיתוח ,נעוץ בעובדה שכולן תוכננו ובוצעו על ידי גוף ריכוזי אחד ,שגם החיל על כולן רעיונות אוטופיסטיים-מודרניים אשר התיימרו לעצב מחדש את החברה ששוכנה בהם ) Shadar, Oxman .(2003כולן עוצבו במטרה ליישב קהל גדול ככל האפשר במהירות רבה ככל האפשר על שטחים גדולים ככל הניתן ,באזורים שערכם כנדל"ן אפסי .אבל תופעת השעתוק המרחבי לא נשארה רק בתחומי התכנון והביצוע של מרחבי השוליים לאורך שנות ה 50-וה .60-כיום ,כחמישה עשורים לאחר תחילת היווצרותה של הפריפריה ,מורגשת "תסמונת פריפריה" כוללת יותר ,העוטפת לא רק את ירוחם ושדרות ,אופקים ונתיבות ,אלא גם את נהריה ,קריית גת ,צפת ,רמלה ,לוד ,חדרה ,קריית מלאכי ,מצפה רמון ,עכו ,עפולה ,קריית שמונה ,נצרת ומעלות ועוד ערים ועיירות רבות ברחבי הארץ, כולן נושאות תכונות של "אזורי ביניים" בעלי אופי פריפריאלי מובהק הבא לידי ביטוי בסוג של שכפול ויזואלי חוזר ונשנה .את כולן אופפת מעין "רוח שיכונית" המקנה למרחב סמי-עירוני צביון מובהק של פריפריה על כל המשתמע מכך :תדמית ,מעמד סוציו-אקונומי וגם תקוות לעתיד .בדומה לכך גם אזורי הקניות הגדולים המתוכננים בדרך כלל ליד מחלפים ,על כבישים מהירים )פולג ,שפיים, יקנעם ,ינאי ,גן שמואל ,הקריון ועוד( ,או הקניונים הצצים כפטריות אחר הגשם בשולי הערים )קניון מלחה בירושלים ,קניון באר שבע ,קניון קריית שמונה ,המרינה בהרצליה ,קניון חיפה ,לב המפרץ, המרכז בכניסה לבית שמש ועוד עשרות דוגמאות( ,כולם מהווים השלכות של אותה תופעה של שכפול מרחבי .כאילו המבנים עצמם עברו שעתוק ונשתלו מחדש במיקום אחר" .ארכיטקטורת השכפול של השוליים" ,שנעשתה בת-הבחנה במבט אחד ,התפשטה לאזורי ביניים נוספים ולמעשה היא מגדירה כיום חלקים נרחבים של הארץ כפריפריה .אם לדייק -נדמה כי מחוץ לגוש דן ,אזורים מסוימים בירושלים ועוד כמה איים הפזורים פה ושם ,המדינה כולה הפכה להיות הפריפריה של תל אביב והסביבה .על כך יוכלו להעיד גם הנתונים המוכרים על פערי השכר במשק" .השכר היישובי הממוצע הגבוה ביותר -במחוזות המרכז ותל אביב; הנמוך ביותר -במחוזות הצפון והדרום") 3אטקין .(2002 טענת המאמר היא כי תופעה זו אינה מקרית וכי ההוויה הגיאוגרפית והחברתית המוגדרת כפריפריה מפתחת את תופעת השעתוק המרחבי כסימפטום של ניתוק מרשת המטרות המודרניסטית המבוססת על תנועה המשכית ורציפה קדימה .4את הפרדיגמה של ניתוק זה אפשר לתאר כיציאה מתוך נקודת מוצא מודרניסטית – המפעל הגדול של הקמת מדינה חדשה על בסיס תשתית רעיונית של קדמה, כאשר הפריפריה נשארת במובנים רבים מחוץ לתהליך ומגיעה תוך זמן קצר יחסית למבוי סתום. הדמיון הגובר בין מה שהגדרנו לעיל כמרחבי ביניים שונים הוא במידה רבה הביטוי הוויזואלי לנישולם של מרחבים פריפריאליים אלה מרשת המטרות המודרניסטית והפיכתם לתת-רשת של "."Discontinuity תופעה מס' .2השעתוק של המרחב הווירטואלי דומה כי לא נפריז הרבה אם נקבע שהטלוויזיה היא כיום המכשיר בעל העוצמה האדירה ביותר ביצירת דימויי המציאות שלנו .משמעות העניין היא ברורה :מושגים רבים בחיינו על איכות חיים, הצלחה ,שמחה ,אושר וכד' מושפעים מאוד ממדיום וירטואלי בעל כוונות מסחריות ופוליטיות. בורדייה )בורדייה (1995טוען כי הטלוויזיה הפכה להיות מכשיר דיכוי סמלי ,משום שהיא עורכת 3מתוך פרסומי מכון אדווה. 4אף על פי שזהו נושא חשוב כשלעצמו ,אין בכוונת מאמר זה לעסוק בשאלת הדמיון עצמו וכיצד הוא מתפתח תחת מאפיינים אלו דווקא ,אלא להתמקד בשאלת הדמיון כסימפטום.
4
עיבודים וסלקציות לייצוגי המציאות שלה וכך היא מפעילה למעשה באורח סדיר צנזורה אדירה הסמויה מן העין" .אנסה לפרק כאן מערכת של מנגנונים שכתוצאה מהם מפעילה עלינו הטלוויזיה גרסה ערמומית במיוחד של אלימות סמלית .אלימות המופעלת באמצעות ההסכמה שבשתיקה מצד אלה שנופלים לה קורבן וגם ,לעתים תכופות ,מצד אלה שמפעילים אותה ,במידה ואלה וגם אלה אינם תופסים כלל שהם מפעילים אלימות או סובלים ממנה" )שם ,עמ' .(17 אף על פי שהטלוויזיה נתפסת לכאורה כמקור מידע עיקרי על המציאות ,ברור שהעומדים מאחוריה הם שמחליטים אילו תכנים לשדר ,כיצד לשדר אותם ומהו ההקשר שבתוכו תציב הטלוויזיה את ייצוגיה .הכרעות אלה ,על פי בורדייה ,מתבצעות בשני מישורים עיקריים .המישור האחד הוא מה בוחרים קובעי העניין שלא להקרין :סביר להניח כי בעיות או פרשות שחיתות הקשורות לבעלי רשת טלוויזיה מסוימת לא תכוסינה בהרחבה ביומן החדשות שמשדר הערוץ .המישור השני והמשלים הוא מישור היש .מה בוחרות רשתות הטלוויזיה לשדר? גם אם חברות תקשורת רבות חורתות על דגלן את הדיווח העיתונאי המקצועי והאובייקטיבי ,תנאי השוק מחייבים בכל זאת להניח שמטרתן הראשונית היא לשרוד מבחינה כלכלית ואף לשאת רווחים .לפיכך השיקול הכלכלי ,שיקול הרייטינג ,הוא המפתח העיקרי והדומיננטי בהתנהלותן ,במיוחד בעולם של קפיטליזם גלובלי שטלוויזיה מסחרית היא אחד מסימני ההיכר המובהקים שלו 5.בעל כורחנו אנו נאלצים אפוא לעבור מהתחשבות בשדה מקצועי של דיווח עיתונאי על "המצוי האמיתי" להתחשבות במערכת שיקולים של רייטינג שתמציתם בהיענות להעדפות הצפייה של המשתמש המצוי. חוקים אלה של רווחיות וכדאיות על בסיס רייטינג משנים לחלוטין את המוצר הטלוויזיוני .התוצר, בין אם מדובר בתוכניות אקטואליה או אירוח ,מקבל מאפיינים חדשים שבורדייה קורא להם "הזרימות המעגליות של המידע"" :לנגד עיניי עומדת המחשבה שהתוצרת העיתונאית הומוגנית הרבה יותר מכפי שאנחנו סבורים .ההבדלים הבולטים הנובעים מהגוון הפוליטי של העיתונים )ואגב - גוניהם דוהים מיום ליום( מסתירים קווי דמיון עמוקים הקשורים בעיקר לאילוצים שכופים עליהם מקורותיהם בתוספת שורה ארוכה של מנגנונים שהחשוב בהם הוא הגיון התחרות ] [...שמתי לב שתחרות בין עיתונים הכפופים לאותם אילוצים ,לאותם הסקרים ולאותם המפרסמים יוצרת הומוגניות .השוו את עמודי השער של העיתונים היומיים בצרפת פעם בשבועיים -הכותרות פחות או יותר זהות" )שם ,עמ' .(24טענתו של בורדייה ביחס לעיתונות הכתובה מתקיימת באופן דומה גם בטלוויזיה .יומני החדשות ,תוכניות האירוח ותוכניות הבידור נראים לעינינו פחות או יותר דומים בעוברנו בין ערוצים שונים. נראה כי שוק התקשורת הישראלי אימץ באופן מלא את המאפיינים הגלובליים שעליהם מדבר בורדייה .קשה להתעלם מהדמיון שבין עמוד השער ב"מעריב" לזה של "ידיעות אחרונות" ,או מהתחושה כי תוכניות הטלוויזיה השואפות לרייטינג מופקות בהתאם להערכות מצב הרוח הלאומי והעדפותיו מעת לעת של הצופה את תוכניות הריאליטי על פני שעשועוני הממון ,או את אלה על פני תוכניות האירוח" .כלי התקשורת הם חלק מן הפרויקט הגדול ,הלאומי והאזרחי ,של הנחלת דימויים בחברה ,אך מלאכתם אינה יצירת דימויים ,אלא היא מלאכת תיווך ושעתוק :הם משחזרים דימויים מתוך השיח הדומיננטי ותוך כדי כך הם בו בזמן משתתפים בו .בעת שחזור הדימויים עושים בעלי מלאכה אלה הבלטה והצרה של הדימויים על מנת להשיג דרגה גבוהה של פישוט ,מיקוד והדגשה הנחוצים לתפוס את תשומת הלב הרגשית של צרכני המילים והתמונות" )שירן .(2002
5הגלובליזציה הקפיטליסטית היא אחד הגיבורים העיקריים במהלך התפתחות העולם המודרניסטי הודות לדמוקרטיזציה של המידע .כך טוען למשל תומס פרידמן בספרו הפופולרי הלקסוס ועץ הזית .2000 .הוצאת הד ארצי.
5
תופעה זו של "מכונת השכפול הטלוויזיונית" מתבססת על שניים מעקרונות היסוד של תפיסות מודרניסטיות-גלובליסטיות :הדמוקרטיזציה של המידע מחד-גיסא והדמוקרטיזציה של עסקי הכספים מאידך גיסא .מכונת הקדמה האדירה מניעה אותנו בעזרת השוק החופשי ומובילה אותנו בידנו ,מהנחות היסוד הראשוניות של הקפיטליזם המכריזות על היכולת והאפשרות המודרניסטיות ליצירת רווחים לתועלת הרבים ,ועד לתוצאה הבלתי נמנעת של "ברון הרייטינג" שהזדמנותו הגדולה מתגלגלת לידיו באמצעות אחד המכשירים האדירים ביותר ליצירת ייצוגי מציאות -המדיום הטלוויזיוני .אותו קו ליניארי-מודרניסטי ,המדבר במונחים של " "Continuityומתכוון להמשכיות רציפה בין היכולת של כל גוף לספק מידע כפי ראות עיניו ועד היכולת של כל אדם או גוף להפוך את עצמם למוקד גורף רווחים פיננסיים ,מוצא את עצמו שוב בשדה אחר המייצר שעתוקים של מרחב – והפעם המדובר במרחב וירטואלי .מסתבר כי "המנות הטלוויזיוניות" שאנו מקבלים בצורת תוכניות בידור של פריים-טיים או באמצעות יומני חדשות הנן בעצם "מוצר מדף" של מפעל הרייטינג .היינו, מוצר משועתק של מציאות שנוצר לפי מתכון מיוחד של ההיגיון התחרותי. מערכות של מחסור בהון סגולי עד כה ראינו שתי תופעות של שכפול השייכות לטענתנו לאותו עולם של הנחות יסוד מודרניות .מצד אחד מרחבי הפריפריה ,שהם תוצרים נדרשים של הפרויקט המודרניסטי של הקמת מדינה: הפריפריות נוצרו במכוון מתוך הרצון ליישב שטחי אדמה גדולים ,לייצר מערכות חברתיות הומוגניות ולהגשים חלום אוטופיסטי ,אך נחיצותן העיקרית הייתה בהיותן בעליל "לא המרכז" ) Shadar, .(Oxman 2003מעמדן כפריפריה בשנות ה 50-נראה כיום מונצח יותר מתמיד בכך ש"הרוח הפריפריאלית" שציינה אותם מקיפה כיום חלקים גדלים מן האזורים שהם "לא המרכז" .מרחבי השוליים לובשים מראה זהה יותר ויותר ,עד שהמרחב הפריפריאלי נראה כאילו הוא משכפל עצמו. במקביל עלתה הטענה שקיים מודל מופשט יותר של שכפול מרחב וירטואלי המתרחש באמצעות הטלוויזיה -שוב תוצר מובהק של מערכות דימויים מודרניסטיות המפתחות הפעם את המודל הכלכלי הקפיטליסטי-גלובליסטי בהסתמך על הנחות יסוד ליניאריות המגדירות מטרות ואת הדרך לביצוען .המטרה היא רווח לכל הנוגעים בדבר .האמצעי הרלוונטי הוא המדיום הווירטואלי .משוואה זו ,רייטינג=רווחים ,חושפת דפוסים שעתוקיים מקבילים במוצר הטלוויזיוני. הקשר הראשוני בין שתי התופעות הללו יכול להתברר דרך עיקרון שמנסח בורדייה ,אותו הוא מכנה "אפקט ז'דאנוב" .בורדייה נעזר בפרדיגמת המחקר של ההיסטוריונית ג'יזל ספירו )(Sapiro 1996 שניתחה את התנהגותם של סופרים צרפתים בשנות הכיבוש הנאצי .מטרתה לא הייתה לברר מי שיתף פעולה עם הנאצים ,אלא להבין מדוע בחרו סופרים מסוימים במחנה פוליטי זה או אחר .מסקנותיה, על רגל אחת ,היו שככל שהסופרים היו בעלי יוקרה רבה יותר וזכו להכרה רבה יותר מעמיתיהם למקצוע כך גברה נטייתם לגלות התנגדות לכובש .לעומת זאת ,ככל שסופרים חשו עצמם נטולי מעמד והניחו לגורמים חיצוניים לקבוע להם את הפרקטיקה הספרותית כך הם נגררו לביטול עצמי ולמסחריות וכך גם גברה נטייתם לשתף פעולה עם הכיבוש הנאצי .תכונה זו של הכרה עצמית ושל תחושת מעמד המוענקת על ידי הזולת והמאפשרת לאדם לעמוד על שלו ולא לבטל את עצמיותו מכנה בורדייה בשם "הון סגולי" .העובדה שסופרים שהיו עשירים ב"הון סגולי" יכלו להחזיק מעמד מול לחצי הכובש ,ולעומת זאת אלה שהיו עניים ב"הון סגולי" הפכו למשתפי פעולה ,מלמדת לדעת בורדייה שתחושה זו של "הון סגולי" מהווה תכונת מפתח ביכולתו של האדם להפוך את עצמו למקור של עוצמה ויכולת )וגם להפך( .אדם כזה מסוגל בהתאם לא רק לעמוד על שלו ,אלא גם לייצר תכנים בעלי ערך. 6
בהשאלה לענייננו דומה שאפקט ז'דאנוב הנו רלוונטי גם למרחבים הווירטואליים והפריפריאליים המעסיקים אותנו .לטענת בורדייה ,תוכניות טלוויזיה אשר עוברות דרך שיקולי רייטינג נוטות לשתף פעולה אך ורק עם שיקולי רווח .כתוצאה מן הלחץ הכלכלי הקיים בתהליך של מאבק להישרדות בעולם קפיטליסטי תחרותי הן מאבדות כמעט מיד את "ההון הסגולי" שלהן והופכות להיות ציניות ומניפולטיביות )בורדייה .(1995אחד הביטויים המובהקים של ויתור על נורמות של "דיווח עיתונאי הוגן" או "תוכניות איכות" לטובת תוכניות שבהן שולטים הניסיונות לקלוע לטעמו של הקהל הוא, שוב ,הדמיון המפתיע בין מוצרים טלוויזיוניים של ערוצים מסחריים שונים ומשונים ברחבי העולם. באופן דומה אנו יכולים להתבונן על תופעת ההון הסגולי במרחב הפיזי .אפשר להבדיל בנקל בין העיר המודרנית החדשה והשוקקת ,שבה "נמצאים הדברים" "ומתרחשים" כביכול האירועים מחוללי המציאות ,ובין הפריפריה הסתמית שבה כמעט ש"לא קיים" דבר ו"לא מתרחש" דבר .סביר להניח כי המרחב העירוני ,על תושביו ,יהיה עשיר בתודעה פנימית ובתחושת היכולת להגשמה ומימוש כ"מרכז העולם" וכ"מטרה" העומדת בפני עצמה ,וכך הכרת הערך העצמי שלו מחזקת את תחושת מרכזיותו הייחודית .לעומת זאת המרחב בעיר הקטנה או בעיירה בפריפריה ירגיש חיסרון של "הון סגולי", כלומר חיסרון באותו מרכיב מחולל המאפשר להן להיות גם מטרה בפני עצמה ולא רק אמצעי ,גם "מרכז" בעל תוכן מובהק מסוג מסוים ולא רק שוליים ריקים .לעתים קרובות חסר זה נוצר כתוצאה כמעט בלתי נמנעת ממערכת השיקולים ההגמונית והמלאכותית לחלוטין שהכתיבה את היווצרותן והתנהלותן של ערי הפריפריה בארץ .שכן תהליך נסיגתו של ההון הסמלי מודגש ביתר שאת כאשר מרחב מסוים נקבע מראש כשוליים ,היינו כמקום המהווה תוצר מכוון או בלתי מכוון של החלטות שנעשו במקום אחר .למקומות כאלה קשה עד מאוד לפתח את זהותם העצמית האינדיבידואלית, ולטענת המאמר ,הסימפטום המובהק של הריק הפנימי שנוצר בהן כתוצאה של היעדר הון סגולי בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בפעולת השכפול הספונטנית הנוצרת בהן בין המרכיבים המרחביים. חשוב להדגיש כי במקרה זה לא מדובר במהלך של "התמסחרות" או "ויתור" לצורכי הרייטינג ,כפי שקורה ברשתות המידע למיניהן .אולם מרחבים פריפריאליים אלה שנהגו ,תוכננו והוצאו לפועל בהתאם לתכתיבים הזרים לשיקולי טובתם הישירה של המרחב עצמו או תושביו )שדר ואוקסמן (2003מהווים בבואה מדויקת של נוסחת המרחב הווירטואלי המשועתק שמביא בורדייה: מחסור בהון סגולי )עולם המדיה הווירטואלית מאופיין ככזה( = תכתיבים ושיקולים זרים )דרישת הרייטינג( = שעתוק של המרחב הווירטואלי
6
אלא שכאן ,בענייננו ,סדר המרכיבים משתנה: תכתיבים ושיקולים זרים )מדיניות תכנון ריכוזית( = מחסור בהון סגולי )הפריפריה היא בהכרח "שוליים"( = שעתוק של המרחב הפיזי הנוסחאות הללו מובילות כל אחת בתורה לתוצאה דומה בתחומה :השעתוק של המרכיבים השונים יכול לשמש כסימפטום לכך שההון הסמלי אינו מובן מאליו. לטענת המאמר ,אפשר להסיק תכונה נוספת מתיאור התופעות :מצבן הנתון של שתי המערכות השונות הללו ,המתאפיינות בהיעדר "הון סמלי" עצמי ובשכפול תוכני ויזואלי המהווה סימפטום 6בורדייה מגדיר אותם :תכתיבים שאינם "אוטונומיים" ,וראו בורדייה ,שם .לשאלה מדוע הנחת המוצא היא כי העולם הווירטואלי חסר מלכתחילה הון סגולי ,ראו שם ,עמ' .9
7
שלהן ,יוצר מצב יוצא דופן של הפריה הדדית .במילים אחרות :שתי התופעות הללו ,האחת בתחום הפיזי והשנייה בתחום הווירטואלי ,מתקרבות אחת לשנייה ,משפיעות האחת על השנייה ובסופו של דבר אף מעצבות האחת את השנייה בצורה המאפשרת לשתיהן לייצר מעין טריטוריה מובהקת של עצמן .טענת המאמר באופן ישיר היא כי שני המרחבים הללו ,המרחב הפיזי המשועתק מחד-גיסא והמרחב הווירטואלי המשועתק מאידך גיסא ,מזינים זה את זה ויוצרים מעין מעגל סימביוטי סגור של הפריה הדדית ביקום חסר "הון סגולי" משל עצמו.
הטענה כי שתי התופעות הללו מזינות זו את זו מתחלקת לזוג של מערכות יחסים היוצר את המעגל. הזוג הראשון במעגל הוא: א .המרחב הווירטואלי המשועתק המשפיע על המרחב הפיזי המשועתק הנתון הסטטיסטי הקובע כי תושבי העיירות הקטנות בארצות הברית הם הצרכנים הגדולים של שידורי הטלוויזיה איננו מפתיע .7כך גם הצהרתו של אלכס גלעדי מ 1993-המוזכרת לעיל ,הקובעת כי הערוץ השני מעוניין לשדר את מה ש"מסעודה משדרות" מעוניינת לראות .לא בכדי קיים קשר כמעט אסוציאטיבי בין "העם בפריפריה" הנתון בשאלת ההון הסגולי 8ובין תוכניות הטלוויזיה הממוסחרות עד תום .זיהוי זה ,המוכתב על ידי קברניטי הזכייניות של הטלוויזיה המסחרית ,הוא כמובן סלקטיבי ומתוכנן בקפידה )שירן 9(2002והוא חוזר ומזכיר לנו את הנוסחה הידועה של "מחסור בהון סגולי = תכתיבים חיצוניים וזרים" .עם זאת ,תבניות זיהוי אלה בין צרכני הטלוויזיה בפריפריה )הממשית והמטפורית( ובין תוכניות טלוויזיה שהן חלק ממירוץ הרייטינג צרובות עמוק בתודעתנו ומרמזות על הקשרים נוספים בין המדיום הווירטואלי למדיום הפיזי. 7
Scientific American, February 2002 Issue, "Television Addiction Is No Mere Metaphor" By Robert Kubey and Mihaly Csikszentmihalyi 8במקרה זה עוד הרחיק אלכס גלעדי לכת כאשר חיזק עוד יותר את אפקט ההיעדר של הון סגולי באמצעות השימוש בדימוי של אישה דווקא ,מסעודה ,כמייצגת את תושבי הפריפריה .מבין חסרי ההון הסגולי נשים גם מודרות מתפקידיו המסורתיים של הגבר. 9מתוך האתר של הקשת הדמוקרטית המזרחית ,מאמרה של ד"ר ויקי שירן" ,אנחנו ,מסעודה משדרות", אפריל .2002
8
אפשר להניח כי מרחבים פיזיים שאין להם ביטחון באשר למשמעותם העצמית כיחידות אוטונומיות המסוגלות לייצר הון סגולי )בעיקר משום שבהווה הם אכן אינם חלק מן המערכת בעלת ההון הסגולי( יפנו בסופו של דבר לשאוב משמעות כזו ממקורות מלאכותיים .השימוש המוגבר בטלוויזיה על שלל הדימויים המרצדים על המסך ממלא ככל הנראה פונקציה זו בדיוק .10מכיוון שהמרחב הקונקרטי עצמו והאפשרויות שהוא פותח בפני תושביו בכל הקשור להון סגולי מוטלים בספק ,הרי תושבי מרחב כזה עלולים למצוא אחיזה בתוכניות תדמית ובדמויות מפתח מתאימות השולטות ביקום הווירטואלי המשועתק ,קרי ,בסלבריטאים ובכוכבני טלוויזיה -אותם אנשים שהטלוויזיה גאלה אותם ממחלת האלמוניות ונתנה תוקף לחייהם" .להיות" ,מצטט בורדייה את ברקלי" ,פירושו להיראות" .כוחה של המציאות הווירטואלית הוא ב"סמכות" שמעניקה העוצמה הטלוויזיונית לתכניה .ה"נראות" כשלעצמה מספקת קיום והעצמה המעניקים למעמד תוקף של מקור ,ולכן יכולה ה"נראות" על המסך כשלעצמה להוות מוקד השראה רב-עוצמה למקומות שבהם אין מקורות אחרים להון סגולי.11 ייתכן כי הצלחתו העצומה של המדיום הווירטואלי נובעת מכך שהוא מאפשר לכאורה הצצה אל עולם אחר ,עשיר יותר המספק אשליה שהוא מאפשר יותר .באמצעות תהליכים פשוטים של הזדהות נראה כי דרכו אפשר לכאורה לצאת מן המרחב המשועתק ולהגיע לאותנטי .אבל ייתכן בהחלט שאנשי המרחב הפריפריאלי ,הממשי והמטפורי ,מתעניינים בתוכניות מסחריות משועתקות לא למרות ההיעדר של הון סגולי אמיתי המאפיין אותן ,אלא דווקא בגלל היעדר זה :אם דמויות ותוכניות אלה הגיעו למרכז המחליט והמשפיע למרות היעדר ההון הסגולי ,האם גם אחרים יכולים להגיע למעמד קיומי דומה? אין ספק שבמידה רבה זהו בדיוק סוד כוחה של סדרה מצליחה דוגמת "כוכב נולד" הממחישה כיצד אדם שהיה אלמוני עד אמש -היינו ,חסר בעצם הון סגולי -הופך לפתע לכוכב שפניו המוכרות מופיעות בעיתונים ושלטי חוצות . השפעה זו של המרחב הווירטואלי המשועתק על המרחב הפיזי המשועתק אינה יכולה להיות שלמה בלא צידה השני של המשוואה: ב' :המרחב הפיזי המשועתק המשפיע על המרחב הווירטואלי המשועתק. המאה ה 21-מתאפיינת בשפע אינסופי של דימויי מציאות .הקולנוע ,הפרסומות ,הטלוויזיה והעיתונות משדרים לנו יומם ולילה דימויים על ההתרחשות המציאותית בעולם סביבנו ,ודווקא מציאות זו מקבלת ,על פי סלבוי ז'יז'ק ,תכונות וירטואליות" .החוויה שעומדת בבסיס 'המופע של טרומן') (The Truman showהיא שגן העדן הצרכני של הקפיטליזם המאוחר בקליפורניה ,על כל ההיפר מציאות שבו ,הוא דווקא חסר ממשות ,חסר זהות ,משולל אינרציה מטריאלית" )ז'יז'ק .(2002 המציאות של ימינו ,המעוצבת על ידי גלובליזציה דוהרת וקפיטליזם חופשי ,יוצרת ,על פי ז'יז'ק, חוויה כוללת של מציאות וירטואלית .בסביבה כזו כוחה של הטלוויזיה מתחיל להיות ברור. ה"נראות" והסמכות המתלווה לכך נחוות כידית אחיזה במציאות מוחשית ,בתוך הסבך המבלבל של 10מעניין לציין כי רוב תוכניות הטלוויזיה עוסקות בתכנים ובמרחבים בעלי הון סגולי .לדוגמה ,אופרות הסבון והתוכניות הפופולריות מתרחשות לרוב בעיר כגון ניו יורק או שיקגו ,או לחילופין בשרתון סיטי טאואר וברמת אביב ג' ונותנות הצצה לחיי הזוהר של סלבריטאים אשר חייהם גדושים "הון סגולי" לרוב .לאחרונה החלו התוכניות להיות מתוחכמות יותר ולשאוב את כוחן משפע הסלבריטאים הממלאים את המחסור בהון סגולי, כמו בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה"" ,האלופה" או "השיר שלנו" .סדרה יוצאת דופן הייתה "המשאית" של הבמאי ערן ריקליס ,המתארת את החיים בירוחם ,שצילומיה בעיירה הופסקו בגלל "הצפת הסדרה בסטריאוטיפים שליליים על עיירות הפיתוח" )מתוך "המשאית לא הגיעה לירוחם" מאת אלישיב רייכנר ,מקור ראשון .(31.12.04 ,כמו כן ידועה דוגמת סרטו המושקע של אבי נשר סוף העולם שמאלה ) ,(2004שעורר ויכוח באשר לאפשרות להציג את תושבי העיירה בסטריאוטיפים שליליים. 11זהו המקור ,לפי דעתי ,לכוחן של תוכניות טלוויזיה ורדיו לייצר מצבי התפייסות בשידור חי בין אב לבן שלא דיברו 15שנה ,או להשלים בין בני זוג שנקלעו לקטטה .תוכניותיהם של דודו טופז ,יאיר לפיד או יהורם גאון משתמשות במעמד ה"נראות" והשידור הטלוויזיוני ומקנות למעמד תוקף של "אמת" ,שהרי הקביעה היא ש"זה קרה באמת" ,ו"כעת ,לפני מיליוני צופים ,חיי באמת עברו שינוי מהותי" .באותה מידה תוכנית כמו "פספוסים" של יגאל שילון משתמשת במעמד ה"נראות" להכשיר תכנים שבכל קונסטלציה אחרת היו נחשבים כמעליבים וסרי טעם .אולם מכיוון שהם משודרים בפומבי ,הם מקבלים הכשר של "זה מצחיק את כולם -אז זה בסדר".
9
אינסוף מצבים ודימויים .מקור עוצמתה האדירה של הטלוויזיה במאה הנוכחית טמון אפוא למרבה האירוניה דווקא ביכולתה "לתווך" בינינו ובין המציאות הממשית שם בחוץ" .יכולתה של התמונה המשודרת שוב ושוב ,כמו בהתמוטטותם של מגדלי התאומים ב 11-בספטמבר ,להשיג מחדש אחיזה בקרקע מוצקה כלשהי ב"מציאות הממשית" .לממשי החודר אל חיינו יש סטטוס של מראית עין בדיוק מפני שהוא ממשי .כלומר בשל אופיו הטראומטי והמופרז איננו מסוגלים להטמיע אותו אל תוך המציאות שלנו .לפיכך אין לנו מנוס אלא לראות אותו כחזיון בלהות .כך חווינו את התמונה המרתקת של התמוטטות המגדלים :תמונה החוזרת שוב ושוב ,מראית עין" ,אפקט" שבמקביל לזה סיפק לנו את "הדבר עצמו" )ז'יז'ק .(2002תכונה זו היא אולי הסיבה לכך שהמדיום הווירטואלי נוטה ,לטענת בורדייה ,לאבד במהירות עצומה את תכונת ההון הסגולי שלו .פשוט משום שהוא עסוק תדיר בניסיון לתרגם התרחשויות אי שם במציאות הקשה למנות פרשנות מדודות ,בנות בליעה ,על ידי קהל צרכנים שהתרגל לכך זה מכבר. תכונותיו של המרחב המודרני ,הווירטואלי למחצה ולעתים גם המשועתק ,מאפשרות לטלוויזיה להיות כלי תיווך רב-עוצמה בין התודעה שלנו ולמציאות .כלי תיווך זה מתחזק באופן משמעותי כאשר בצידו מסייעים גם מרחבים פיזיים מיוחדים המתווכים בין המציאות הטלוויזיונית ובין המרחב הפיזי שמוטל ,לטענת ז'יז'ק ,בספק .מרחבים אלה הם הקניונים ואזורי הקניות הגדולים המשמשים כ Power Centers-אזוריים .כמו המרחבים המשועתקים עצמם ,גם רובם של הקניונים ומרכזי הקניות דומים זה לזה באופן מפתיע וללא שום סיבה ברורה .כמו כן ,מיקומם הוא בדרך כלל באזורי הביניים ,לא בעיר אלא בדרך לעיר .כמו העיירות גם הקניונים הם העתקים חוזרים של אותה מהות עצמה ,והפעם מהות צרכנית ,אנונימית ומתווכת .במידה רבה הם מהווים גיבוש של האידאולוגיה הווירטואלית של המרחב לכלל ממשויות של "בטון וזכוכית" .מרחבים צרכניים אלה משמשים כמתווכים בין התודעה שלנו במרחב הפיזי ובין המציאות הווירטואלית הטלוויזיונית .בקניון נפגש המרחב הפיזי הממשי עם עולם הדימויים המלאכותי של הקולנוע ,12המותגים ,השפע וסחרור הצבעים והקולות המוכרים לנו מעל המסך הקטן .הטלוויזיה ,כנציגו הנאמן של הדימוי ,פורשת בפנינו ללא הפסק את כל אשר נוכל להשיג באופן חומרי בקניון .ראית מכשיר די.וי.די ב 300-ש"ח בלבד? במחלקת האלקטרוניקה תוכל לממש את איכות החיים שברכישת הפריט ,ובכך לסגור את המעגל שבין הדימוי למרחב .אם נתעכב על מאפייניו המרחביים של הקניון נראה שהם משרתים בהצלחה את תפקידם כמתווכים :זהותם החיצונית של הקניונים היא קופסה עצומה ואטומה שסביבה פרושים מרחבי חנייה גדולים ,ותפקידם להבטיח גישה אופטימלית לאוצרות המוצעים בפנים .מיקומם של הקניונים במרחבי הביניים משרת גם הוא את אסטרטגיית התיווך שבין הפריפריה לעולם הזוהר הווירטואלי. פנימו של הקניון הוא יקום אוטונומי ,מוחלט ,שבו מתגשמים הדימויים הווירטואליים לכלל מציאות שהיא כאילו ממשית .בצורה זו הקניון מגלם שלב מתווך במרחב המאפשר את ניתוב ההשראה הטלוויזיונית על תחושת הקיום שלנו .די לבחון את כוחה של רשת דוגמת "איקאה" השוכנת במחלף פולג ואשר מושכת כמות עצומה של מבקרים מדי יום או פשוט לספור את כמות המבקרים היומית ברשת חנויות "הום סנטר" .ייתכן שבהלת הקניות הישראלית הידועה ,המתקיימת גם בשבתות ובימי חג לאומיים ,או ההצלחה חסרת התקדים של חנויות ה"דיוטי פרי" בשדה התעופה היא בפשטות אחת הדרכים שבה הציבור הישראלי אחוז תסכול הפריפריה משתתף באופן פעיל ביקום בעל הון סגולי. בכך אנו משלימים את מעגל ההזנה .המרחבים המשועתקים צורכים את עולם הדימויים של המציאות הווירטואלית מתוך הטלוויזיה וגרורותיה ,והטלוויזיה עצמה -סוד עוצמתה נובע מהיכולת שלה לתווך בינינו ובין עולם של מרחבים משועתקים ,וירטואליים .כך במעגל צופי הטלוויזיה שואבים הון 12כידוע ,רוב בתי הקולנוע בארץ נדדו ממרכזי הערים והם נמצאים כיום בקניונים ובאזורי הסחר למיניהם.
10
סגולי מהדימויים המרצדים על המסך השואב את כוחו מיכולתו ליצור חיקוי או הדמיה של הון סגולי באמצעות הפירוש ,הסינון והסגנון שהוא מעניק למציאות ,תוך שהוא קוצב ומעצב אותה במנות השוות לכל נפש ,על מנת לשווק אותה בסופו של דבר לקהל הצרכנים. מה הלאה? השאלה הטבעית היא האם מעגל זה הוא נצחי? האם ההזנה המעגלית של המרחבים המשועתקים מחייבת המשך שעתוקם של מרחבים כאלה? האם יש דרך ליצור גרסה מסוימת של תרבות טלוויזיונית שבה התוצר הטלוויזיוני איננו תבנית אחידה של קהיליית רייטינג? בהתלבטותו באשר לבעייתיות המציינת את הטלוויזיה כותב בורדייה" :אפשר להעלות על הדעת בריתות בין העיתונים לנטרול כמה מהשפעותיה של התחרות .אם חלק מההשפעות המזיקות הוא תולדה של מבנים המכוונים אל התחרות ,שמייצרת את הבהילות ,שמייצרת את הרדיפה אחרי הסקופ ,שמאפשר שידור ידיעה מסוכנת ביותר רק כדי לנצח את המתחרים ] [...אם אכן כך הם פני הדברים ,הפיכת המנגנונים האלו למודעים ומפורשים עשויה להוביל לתיאום עמדות במטרה לנטרל את התחרות ] [...אני גולש פה לאוטופיה ממש ויודע זאת היטב" )עמ' .( 62בורדייה מנסה לראות כיצד למוסס את "אפקט ז'דאנוב" או לטעון את מערכות העיתונים או הטלוויזיה ב"הון סגולי" שיאפשר להם להתמקד במטרה איכותית שהציבו במקום להמשיך ולרדוף אחר סקופים .אף על פי שהוא חושש כי הצעותיו הן בבחינת אוטופיה בלבד ,עדיין הטרמינולוגיה שבה הוא משתמש יכולה להתאים גם לבעייתיות של המרחב הפיזי. כזכור ,הבעיה כפי שהגדרנו אותה מלכתחילה הייתה משמעותם המוטלת בספק של המרחבים הפריפריאליים ברשת המודרניסטית הנתונה במתח שבין מרכז הגמוני לשוליים .אם אנו רוצים לדבר במונחים של "פתרון" או "גישה" לבעיה ,הרי שהדבר מצריך השקעת אנרגיה נוספת .כדי שלא לחשוב על הבעיה במונחים אוטופיים בלבד יהיה עלינו להניח כהנחה אופרטיבית שהנושא איננו חתום וידוע מראש ,היינו שייתכן כי המערכת המודרניסטית של Continuityאינה טומנת בחובה בהכרח את זרעי הניכור של ה ,Discontinuity-ולפיכך אפשרי ואף שומה עלינו לנסות ולבחון כיצד אפשר לטעון "מרחבי ביניים" פריפריאליים ב"הון סמלי" .דוגמה מפורסמת של פרויקט כזה נוכל למצוא בעיירה בילבאו באזור הבאסקי שתחת שלטון ספרד ,שבעקבות הקמת מוזיאון גוגנהיים הפנומנלי של פרנק גרי הפכה בבת אחת מעיר פריפריאלית חסרת חשיבות לאתר תרבות מרכזי ולמוקד של התעניינות עולמית .להתפתחות ספציפית זו הייתה חשיבות פוליטית מיוחדת ,שכן התהליך של הפקת הון סמלי באזור יכול למתן בטווח הארוך את טרוניותיהם וגישתם האלימה של חלק מהבאסקים כלפי המדינה הספרדית .אבל לא רק פרויקטים של מאות מיליוני דולרים יכולים ליצור הון סמלי שישחרר את המרחבים הפריפריאליים מריקנותם הקיומית ויהפוך אותם למרכזים המסוגלים ליצור זהות אינדיבידואלית ולשאת באופן קיומי את עצמם .דוגמה טובה אחרת הוא למשל פרויקט "ערים תאומות" ,המחבר בקשר הדוק ומשמעותי בין עיירה בפריפריה מצד אחד ובין מרכז עירוני בעל שפע של מקורות להון סגולי מצד שני .כך למשל הקשר שנוצר בין קריית מלאכי בישראל לעיר לוס אנג'לס אינו רק קשר שהוא "על המפה" )אם כי בהעלאת קריית מלאכי על המפה יש חשיבות רבה ברכישת הון סגולי( ,אלא מדובר בפרויקטים חינוכיים משותפים ,חילופי תלמידים והשקעות הדדיות .מערכת של "ערים תאומות" מאפשרת לעיירה בעלת דימוי בעייתי למצוא לעצמה מקום על המפה דרך הגושפנקא המוענקת לה על ידי המרכז העירוני המשמש כ"מטרה" .הון סגולי מסוג אחר יכול להיווצר במקומות שבהם מתפתחת מסורת מסוימת בעלת משמעות כלל חברתית ,המזמינה אנשים מן החוץ לבוא ולבקר בעיירה כ"מטרה" ,היינו כמרכז בעל קיום עצמי המצדיק את עצמו .אדינבורו ,שהיא 11
במקורה עיר שדה שולית למדי בצפון סקוטלנד ,פיתחה לעצמה הון סגולי אדיר דרך פסטיבל האמנות השנתי המביא אליה מאות אלפי תיירים בשנה .כך גם הביאנלה בוונציה ,פסטיבל מוצרט בזלצבורג ואף פסטיבל התיאטרון בעכו ועוד .מובן שכדי להפוך להון סגולי של ממש חייבת המסורת המקומית להיות מוכרת על ידי רבים אחרים הנמצאים עמה בקשר ואף מגיעים אל העיירה מתוך הכרה בנכסים הממשיים )במקרה של אתרי תיירות( או התרבותיים והרוחניים שיש בידה להציע .ברגע שבו אנשים תופסים את העיר או העיירה כ"מטרה" ,היינו כמקום שיש טעם להגיע אליו בזכות עצמו ולראות בו תכלית ראויה לתשומת לבם והשקעת הזמן והממון שלהם – כי אז אפשר לומר שהעיר הפריפריאלית קנתה לעצמה הון סגולי מסוים המאפשר לה לחרוג מעבר לעצמה ולשאוף להגדלה נוספת של ערכיה. בשנים האחרונות החלו עיירות פיתוח שונות להתמודד עם שאלת ההון הסגולי ,אם באמצעות פולחני הקברים וההילולות כמו בנתיבות ,ההופכת להיות עיר של מקובלים ,או באמצעות יוצרים ואמנים כמו בשדרות ,שהוציאה לעולם התרבות הישראלי שורה של מוזיקאים מוערכים .תופעות אלה מסייעות ללא ספק בהזרמת הון סגולי אל תוך התודעה העצמית של המרחב הפריפריאלי. גם מרכזי הקניות ויזמי הנדל"ן המתכננים אותם ,המנצלים את הצרכנות כמתווכת בין תושבי הפריפריה ל"עולם הזוהר" ,יכולים לשנות את המדיניות הוויזואלית ולהשתמש באפקט הצריכה המוטמע בנו ככוח המושך אל תוככי העיר" .קניון ערים" של האדריכל משה צור בכפר סבא הוא דוגמה מוצלחת למרכז קניות פתוח המשולב בכיכר ציבורית .צירוף זה הפך באחת לדוגמה של פעילות צרכנית המתערבבת בחוויה עירונית .אף על פי שכפר סבא איננה עומדת בראש רשימת הערים הזקוקות להון סמלי ,קניון ערים הוא דוגמה מקומית לאתר היכול ליצור הון סמלי בתוך מרחב עירוני .מובן שאין בתופעות אלה כדי לפטור את קובעי המדיניות מן האחריות לבחון את תפקידם שלהם בנושא .ואין הכוונה כאן לחזרה הרסנית על המבנה ההגמוני הישן "המייעד" עיירת פיתוח מסוימת להיות "עיר המוזיקה" או המחוקק חוקים דרקוניים אשר מחייבים מרכזי קניות להיות פתוחים לרחוב .אקט פשוט כמו חיבור נתיבות ודימונה למסילת רכבת המובילה ביעילות למרכז הארץ יכול להועיל הרבה יותר בהגדלת המרכז והקטנת הפריפריה במדינת ישראל הקטנה והולכת של .2007
מקורות: אטקין ,אלון" ,מקום מגורים ורמת שכר בישראל 1999 -- 1993 ,שכר ממוצע ,לפי יישוב ולפי מין ושיעור מקבלי שכר מינימום ,לפי יישוב" ,מכון אדווה ,פברואר . 2002 בורדייה ,פייר ,על הטלוויזיה ,הוצאת בבל ,ת"א1999 , ברנשטיין ,דבורה; סבירסקי ,שלמה" .מי עבד במה ,עבור מי ותמורת מה? הפיתוח הכלכלי של ישראל והתהוות חלוקת העבודה העדתית" .הוצאת מחברות למחקר ולביקורת ,חיפה .1980 וירת' לואיס" ,אורבניות כאורח חיים" מתוך אורבניזם -הסוציולוגיה של העיר המודרנית בעריכת עודד מנדה–לוי הוצאת רסלינג ת"א ,2004עמ' 91-117
12
ז'יזק ,סלבוי ,ברוכים הבאים למדבר של הממשי ,חמש מסות על ה 11-בספטמבר ואירועים סמוכים ,תרגום :רינה מרקס הוצאת רסלינג ת"א , 2002עמ' 27-35 זימל ,גיאורג" ,העיר הגדולה וחיי הנפש" מתוך אורבניזם -הסוציולוגיה של העיר המודרנית, בעריכת עודד מנדה–לוי הוצאת רסלינג ת"א 2004עמ' – 23-40 יפתחאל ,אורן וצפדיה ,ארז ,מדיניות וזהות בערי פיתוח :השפעת התכנון והפיתוח על יוצאי צפון אפריקה ,1952-1998הוצאת מרכז הנגב לפיתוח איזורי ,באר שבע 1999 מרמרי ,חנוך" ,יום הבוחר" ,העין השביעית ,המכון הישראלי לדמוקרטיה ,מרץ 2005 סבירסקי ,שלמה" .לא נחשלים אלא מנוחשלים" ,הוצאת מחברות למחקר וביקורת, חיפה.73 – 57 1981, פרידמן ,תומס ,הלקסוס ועץ הזית ,הוצאת "הד ארצי" ,2000עמ' 53-71 שירן ,ויקי" ,אנחנו ,מסעודה משדרות" מאמרים שפורסמו באתר של הקשת הדמוקרטית המזרחית http://www.ha-keshet.org.il ,אפריל 2002 שנהב ,יהודה ,היהודים-הערבים ,לאומיות דת ואתניות ,הוצאת עם עובד ,ת"א 2003עמ' 34- 52 Kubey, Robert and Csikszentmihalyi Mihaly, "Television Addiction Is No Mere Metaphor" Issue, Scientific American, February 2002 Shadar, Hadas and Oxman Robert, "Of Village and City: Ideology in Israeli Public Planning", Journal of Urban Design, Volume 8, October 2003, pp. 243268 Sapiro Gisèle, 1996a, "La raison littéraire. Le champ littéraire français sous l’Occupation (1940-1944)", Actes de la Recherche en Sciences Sociales, n°111112, mars 1996.
13