שמירת טבע
היום שבו הרקפת הרימה ראש האיסור לקטוף פרחי בר ידוע היום לכל פעוט ,אולם הדברים לא היו תמיד כך. ד"ר עוזי פז ,מדור המייסדים של שמירת הטבע בארץ ,מספר את סיפורו של הקמפיין הפרסומי המוצלח בתולדותיה של המדינה -ההגנה על פרחי הבר כתב וצילם :ד"ר עוזי פז ,חוקר החי והצומח של ארץ ישראל רקפת נחמדת מאוד ,שאין קוטפים אותה עוד
ב
יובל ה– 50למדינת ישראל נערך משאל בין בכירי הפרסומאים בארץ :מה היה הקמפיין הטוב ביותר בתולדות המדינה? רובם בחרו בקמפיין להגנת פרחי הבר. אכן ,האיסור על קטיף פרחי בר מוגנים מהווה כיום חלק בלתי נפרד מהקוד ההתנהגותי המקובל. אולם לא כך היו פני הדברים עד שנת 10בשביל הארץ
.1965נהפוך הוא .קטיף פרחי בר היה אחד מהבילויים המקובלים .כיתות על מוריהם וגני הילדים על גננותיהם, השתתפו בחגיגת הקטיף בימות החול. ואילו בשבתות פשטו משפחות רבות בהר ובגיא ,עטו על כל פרח ,והעובדה כי רבים מהזרים נזרקו בסופו של יום - עוד בטרם הגיעו לאגרטל -לא פגמה בחדוות הקטיף.
חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בשנת 1953פורסמה חוברת צנומה וצנועה" :ההגנה על הטבע" ,מאת הוועדה להגנת הטבע .ועדה זו קמה ביוזמתו של פרופסור היינריך מנדלסון ,אבי שמירת הטבע בארץ .החוברת הוקדשה ברובה לחזון להשאיר בארץ המתפתחת שטחים שיישמרו כטבעם -רזרוואטים, כך כינו אותם לפני שהמושג שמורת טבע אומץ על ידי השפה העברית. באותה חוברת נכלל גם פרק שכותרתו "ההגנה על פרחי הבר" .אולם איש לא הרים את הכפפה ודבר לא נעשה בנדון עד .1963 במשך שנים ארוכות הייתה מונחת במשרד הפנים ,כאבן שאין לה הופכין, הצעת "חוק הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע" .רבים ממשרדי הממשלה התנגדו לחוק כי חששו לנחלותיהם .רק בסוף 1962נמצאה הדרך "לרבע את המעגל" .שר הפנים דאז ,משה חיים שפירא ,עדיין היסס להציג את החוק בפני הכנסת ,ועל כן דוד בן גוריון ,שהיה ראש הממשלה, הוא שהגיש לכנסת את הצעת חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע (גם המילה פארקים "גוירה" בינתיים…). חשבתי (הייתי אז המנהל בפועל של המדור לשמירה על הטבע במשרד החקלאות) כי עם התקדמות החקיקה בדבר הגנים הלאומיים ושמורות
אדמונית החורש .במרומי הר מירון
הכרזה הראשונה של פרחי הבר המוגנים שצוירה ועוצבה על ידי ברכה לוי אביגד
איריס הגלבוע .ממצוקי כפר חרוב ועד לספר השומרון
הטבע נפתח חלון הזדמנויות שדרכו ניתן יהיה להשחיל גם את ההגנה על פרחי הבר .הכוונה הייתה לא להסתפק בהיכלי השמורות, שבהן הכול אמור להיות מוגן - "מקרני ראמים ועד ביצי כינים" ,אלא ליצור במקביל וכהשלמה מסגרת חוקית שתאפשר להגן גם על פרחי הבר באשר הם :בצדי דרכים ,בשולי שדות ובכרי מרעה .ולא רק עליהם -גם על בעלי חיים כזוחלים ודו חיים שלא זכו עד אז להגנה כלשהי. אלא שחוק אמור להיות מוגש לכנסת על ידי השר שיהיה אחראי על ביצועו. שר החקלאות דאז היה משה דיין .קבענו איתו פגישה -סמנכ"ל משרד החקלאות עשהאל בן דוד" ,האיש שלנו" בהנהלת המשרד ,ואנוכי .כשהצגנו את הנושא בפני דיין ,עם בקשה שיגיש אותו כהצעת חוק ,הוא ענה לנו ב"דיינית" קצרה ,חדה וברורה" :תשכחו מזה". אבל ,ייאמר לזכותו ,הוא נתן לנו ייפוי כוח לפעול ולקדם את החוק כמיטב הבנתנו ויכולתנו ,ובלבד שלא נערב אותו בהליך. עם שטר זה התייצבנו לפני ועדת השרים
קטיף פרחי בר היה אחד מהבילויים המקובלים .כיתות על מוריהם וגני הילדים על גננותיהם ,השתתפו בחגיגת הקטיף בימות החול. ואילו בשבתות פשטו משפחות רבות בהר ובגיא ,עטו על כל פרח לענייני חקיקה .הוועדה הביעה כמובן את תמיהתה על היעדרו של השר ,אך לא דחתה אותנו ואיפשרה לנו לפרוש את משנתנו .בעקבות דברינו היא הכירה בחשיבות הנושא ואף ראתה את הקשר בינו לבין חוק הגנים הלאומיים ,שהיה כבר בהליכי חקיקה .שר המשפטים פנחס רוזן קיבל על עצמו לפנות ליעקב ריפתין ,יו"ר ועדה מיוחדת שמונתה על ידי הכנסת לדון בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, שייאות לכלול את ההצעה כחלק מהחוק שנדון כבר בוועדה שבראשותו .ריפתין, שהוכנס עוד קודם לכן בסוד העניין, הסכים .כך נוסף לחוק פרק שלא הוגש כלל כהצעת חוק ,כמקובל ,ובלי שעבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת .פרק זה הוא שאפשר להגן על פרחי הבר.
לא יימכר ערך טבע מוגן החוק ,לרבות הפרק על ערכי הטבע המוגנים ,אושר באוגוסט 1963
בישיבתה האחרונה של הכנסת בטרם פגרת הקיץ .עד מהרה התברר כי שמחתנו הייתה מוקדמת מדי .בתהליך החקיקה החפוז נשמט סעיף האוסר את מכירתם של ערכי הטבע המוגנים, ובאותם ימים מכרו זרי ענק של נרקיסים ,כלניות ,רקפות ותורמוסים ברחובות הערים ולאורך כבישי הארץ. כיצד אפשר לפנות לציבור ולבקשו לא לקטוף ,בשעה שהוא יכול לקנות את הפרחים האלה בהמוניהם מילדים בפינת הרחוב או בשולי הכבישים ליד יבנה ופרדיס? היה ברור שאין מנוס מלשוב לכנסת ולבקשּה להוסיף סעיף בחוק ,וזאת עוד בטרם יבשה עליו הדיו. למזלנו כיהן אז בכנסת הסופר ס' יזהר, הוא ח"כ יזהר סמילנסקי ,שהיווה את השדולה הירוקה בכנסת -שדולה שמנתה איש אחד .ביקשנו ממנו להגיש הצעת חוק פרטית ובה סעיף בודד" :לא יימכר ערך טבע מוגן" .הכנסת זכתה אז בשביל הארץ 11
12בשביל הארץ
שדה כלניות ססגוניות .מראה שהתאפשר רק בזכות ההגנה שניתנה להן
באחד מהנאומים המרשימים שנשמעו בין כתליה: "משמידים שונים לפרחי הבר ,ומסתבר שכולם עושים מה שעושים תמיד מתוך כוונות טובות ונעלות .יש מי שקוטף להנאתו ,ויש הנותן להנאתו ,ויש הסוחר בהם להנאת מי שלא קטף ומספק ללקוחותיו תנובת רצח המוני ,שעשה למענם ולסיפוק אהבתם את היפה… סעיף זה המוסף לחוק ,כל עוקצו מכוון כנגד מכירה פרועה ,הבאה מכוח קטיפה פרועה ומכוח הרגשת הפקר .לפיכך שומה עלינו להגביל מכירה זו וקטיפת הפקר זו". דיין ,השר שהיה אמור להיות הממונה על פרק זה בחוק ,צריך היה לענות להצעה - להסכים לה או לדחותה .הוא השיב במשפט אחד" :אני מתנצל מראש על חוסר הפרופורציה בין עושר ההצעה לבין דלות התשובה .אני מסכים להצעת החוק -ככתבה ,כרוחה וכריחה". לכאורה נפתחה הדרך להגן על פרחי הבר אלא שגם הפעם התברר כי מוקדם מלברך על המוגמר .התנגדות בלתי צפויה לתוספת הסעיף צצה מחבר הכנסת יוסף קרמרמן ,איש סיעת חרות .הוא גרס כי חברת תנובה היא העומדת מאחורי ההצעה ,והכוונה (הסמויה) נועדה למנוע תחרות עם משתלות הקיבוצים ,שגידלו אז פרחים למכירה ,והתנגד להצעה -וכל סיעתו
בן חצב יקינטוני .מתנשא כחצב ולפרחיו צבע היקינטון
שמירת טבע
אתו .פגישה קצרה שכנעה אותו שהוא רואה צל הרים כהרים .התנגדותו והתנגדות סיעתו הוסרו מסדר היום, הסעיף אושר ,ונאסרה מכירה של ערכי טבע מוגנים ,ובהם פרחי הבר המוגנים.
צא לנוף אך אל תקטוף החוק העניק את המסגרת .עתה ,כדי לממשו ,עמדו בפנינו שלוש בעיות. הראשונה הייתה אילו פרחי בר לכלול תחת חסותו של החוק .כיום קיים "הספר האדום" של הצמחים בסכנת הכחדה בישראל .ספר זה הוכן בעקבות סקרים מדוקדקים שנמשכו שנים רבות, ורשימת הצמחים שבו נקבעה לפי קריטריונים מדעיים ברורים .אז לא היה בידינו כלי כזה והידע שעמד לרשותנו היה מוגבל יחסית .אבל היינו אמורים לגבש את הרשימה בהקדם והסתמכנו על הכרותינו ועל תחושותינו .הגדרנו לעצמנו ,כמטרה ראשונית ,לשמור על הצמחים שפרחיהם משכו את העין ובעקבותיה את היד ...לא היה ספק כי הכלנית ,הרקפת והנרקיס יתפסו ברשימה מקום של כבוד .לא היה גם ספק לגבי האיריסים הגדולים .עם זאת, היה ברור לנו שרשימת הפרחים המוגנים צריכה להיות פשוטה ככל האפשר ,כדי להסיר ספקות ולמנוע בלבול וטעויות. כך הוכרזו כל מיני האיריס כמוגנים ,לרבות האיריס המצוי והאיריס הארצישראלי,
שהיו ,ועודם" ,טרמפיסטים" .ההנחה הייתה כי יעיל יותר להכריז על האיריס באשר הוא כפרח מוגן ,מאשר להתחיל ולפרט מי מבין מיניו מוגן ומי לא .גם כ– 30בני משפחת הסחלביים הוכרזו כמוגנים ,לרבות הדבורנית השחומה לדוגמה ,שלה פרח קטן וצנוע ,עד כי בקושי מבחינים בו ואין כלל מי שחפץ בו .זאת כדי להבטיח את הגנתם של הסחלבים הנדירים ,הגדולים והיפים כגון דבורנית הדבורה ,בן חורש צריפי או השנק. כבר בסוף 1964הונחה על שולחן הדיונים של מועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בקשה לאשר את רשימת פרחי הבר המוגנים .מעטים האמינו אז שהדבר אפשרי .חברי המועצה היו ספקניים ביותר :איך מיידעים את הציבור? וגם אם ישתכנע שיש פרחים שאסור לקטוף ,איך ידע להבחין בין פרח מוגן לסתם פרח? ומי יאכוף את התקנות? "תעמידו שוטר ליד כל פרח?" ,נשאלנו בציניות .אם נאמר כי היו לנו תשובות מלאות וברורות לשאלות אלו נחטא לאמת .אך האמנו כי ברגע שיינתן האור הירוק - יימצאו התשובות. שאלת המפתח הייתה כיצד ליידע את הציבור הרחב ולהפיץ בקרבו את תודעת השמירה על פרחי הבר ואיסור קטיפתם .כיצד משכנעים את הציבור
שדות של תורמוס ההרים
הנרקיס .עדיין מלך הביצה שושן צחור .בכרמל ובגליל המערבי
הכרזות לוו בסיסמאות" :צא לנוף ,אך אל תקטוף" ומאוחר יותר: "אל תקטוף ,אל תעקור ,אל תקנה ואל תמכור" .התברר כי הילדים הפנימו את המסר עד תום ,והם שהפכו לשומרים האמיתיים על פרחי הבר המוגנים כי פרחים של אף אחד שייכים בעצם לכולם ולאף אחד אין את הזכות לקוטפם? כיצד הדודה שולה ,האדונים פולק ובוזגלו וגם הגננת פנינה ידעו מי ומי בפרחים המוגנים? ההתייעצויות עם מיטב הפרסומאים בארץ הניבו את רעיונות הפרסום השגרתיים באותם ימים :מודעות בעיתונים ,שקופיות בבתי הקולנוע ,תמונות על גבי קופסאות גפרורים ,סיסמאות ברדיו (טלוויזיה טרם הייתה!) וכדומה .אף אחת מההצעות לא נראתה לנו ופסלנו את כולן. יום אחד הגעתי לתחנת הרכבת בחיפה. שתי כרזות צבעוניות צדו את עיניי .בכל אחת מהן היו שלושה פרחים צבעוניים וקריאה גדולה" :אנא אל תקטפו אותנו". בראש הכרזה היה לוגו של עיריית חיפה ובתחתיתה צוין "מוגש על ידי מפעלי בלובנד תלמה" .כשראיתי את הכרזות האלה כמעט צעקתי כארכימדס בשעתו" ,אֵאּוֵרָקה" (מצאתי!) .כך נולד רעיון הכרזות הצבעוניות. עדיין צריך היה להחליט אל מי לשלוח את הכרזה .החלטנו לשגרה לכל משרדי
הממשלה והמוסדות הממשלתיים והציבוריים ברחבי הארץ ,כגון בנקים וסניפי קופות החולים .אבל כבר אז חשבנו על מה שנראה היום כמובן מאליו - שלחנו את הכרזה גם לכל בתי הספר ברחבי המדינה וחשוב עוד יותר ,כפי שהתברר בדיעבד ,שלחנו אותה לכל גני הילדים -עירוניים כפרטיים .הכרזות לוו בססמאות" :צא לנוף ,אך אל תקטוף" ומאוחר יותר" :אל תקטוף ,אל תעקור ,אל תקנה ואל תמכור" .התברר כי הילדים הפנימו את המסר עד תום, והם שהפכו לשומרים האמיתיים על פרחי הבר המוגנים והיו הגורם שחינך את הוריהם להימנע מקטיף פרחי בר.
הוואלס להגנת הצומח לכרזות נוספו שיחות ברדיו ,בעיקר בתוכניתו הפופולרית של עזריה אלון "נוף ארצנו" ששודרה בכל שבת בבוקר ,רשימות שבועיות קצרות על הבולטים שבפרחים המוגנים עם תמונותיהם (בשחור ולבן) ,שפורסמו בימי שישי בעיתונים היומיים דאז ("דבר" "למרחב"" ,על המשמר"",אומר"
"הבוקר" ו"הצופה") ,והרצאות ברחבי הארץ .לכל אלה היה תוצָא של כדור שלג .עיתונאים החלו לחזר על פתחינו כדי לדלות מידע נוסף ,ופרסומאים באו אלינו כדי שנסייע להם בקמפיינים שהתבססו על פרחי הבר :אלבום הפרחים של בלובנד–תלמה ,משחקי רביעיות לילדים ,כרטיסי ההגרלה של מפעל הפיס או גלויות צבעוניות. גם נעמי שמר תרמה את כישרונה ויוקרתה למסע וכתבה את "ואלס להגנת הצומח" המוכר והיפה" :כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע, מרבדים נפרשים בשפלת החוף ,כלנית וכרכום ,אלף גֹון וצבע והחוק שאומר: 'כאן אסור לקטוף!'" אולם מי ישמור הלכה למעשה על הפרחים? ברחבי הארץ עבדו אז פחות ממניין פקחי רשות ,וכמספר הזה לערך היה גם מספרם של מדריכי החברה להגנת הטבע .היה ברור כי אלה לא יוכלו למשימה .נעזרנו לשם כך בעשרות פקחים מתנדבים בכל רחבי הארץ. והתוצאות מדברות כיום במשטחים פורחים במרחבי הארץ.
הכתבה נכתבה על בסיס פרק בספרו של ד"ר עוזי פז“ ,לעבדה ולשמרה -שמירת טבע בישראל“ ,בהוצאת אריאל בשביל הארץ 13