גינת הכלים השבורים
יעקב שבת
יוסף
יעקב שבת
פיתה ואורז היה זה מאותם ימים של פיתה ואורז .עת שקיעה עמדה בירושלים של הסמטאות ,לאורו של נר שמן יחיד ישבנו כולנו ,במעגל ,על מחצלת. לפנינו הונחו שתי פיתות דקות וצלחת אורז .ביד אמונה חילקה אמי את הפיתות לשמונה חלקים שווים ,אספה בכפה והניחה בכל חלק מנה שווה של אורז וגלגלה בזהירות ,שאף גרגר לא יפול ,שמונה לאפות שוות. וכשסיימה לגלגל -חילקה .תחילה לזקנים ,ואחר־כך לאבי ,לאחי ואחיותי. כשנשארו השתיים האחרונות ,שלה ושלי ,היא הניחה אותם בצלחת ,ודחפה אותה לעברי במבט מושפל. נשתררה דממה בחדר ,אחותי הקטנה ,ילדת התפנוקים שלי ,נצמדה אלי פתאום ,והניחה את ראשה עלי. אמי הביטה באבי ,והוא בניע ראש סימן לה דבר מה ,היא קמה והלכה לאחורי החדר ,בשובה ,היה בידה שק שרצועות נתפרו לאורכו וסביב פתחו .היא קרבה אלי והניחה אותו בחיקי ,משתהה לרגע ונושמת עמוק לתוכה ,כאילו רצתה לקלוט ולהחזיק בקרבה איזה ריח. לא עמד בה כוח לומר דבר ,וחזרה למקומה בדממה ,מביטה במבט מתחנן אל אבי. "מחר אתה הולך מכאן". אחותי הקטנה הניחה את הפיתה שלה ,אכולה למחצה ,בצלחת שהוגשה אלי ,וכרכה את ידיה הקטנות סביבי ,יכולתי לחוש את דמעותיה מרטיבות את חולצתי ,אחותי הגדולה ישבה בראש מורכן ,ממחר יתווספו לשיריי הערגה שנהגה לשיר גם שיריי געגועים. ובכן ,האמנם כך נראה הגירוש מגן עדן? כך נראה קץ הילדות? וגן העדן שלנו היה דירה בת חדר אחד ,אחות שהגיעה לפרקה ,ואב שאינו יכול לפרנס את בני ביתו ,לא היו בו נחש ותפוח ,רק רבע פיתה וקומץ אורז.
9
גינת הכלים השבורים
לא ישנתי באותו הלילה .משכתי מזרון לקיר וישבתי עליו ,נשען אל הקיר .שתי אחיותי ישבו לצידי ,נשענות עלי ,דיברתי מעט עם אחותי הגדולה ,אמרתי שאם אוכל ,אשלח אליה כסף .בשבתנו כך בחשיכה ,כתף אל כתף ,לא ראתה את פני .לו רק יכלה לראות את שראיתי בעיני רוחי, הייתה רואה את עצמה ,ניצבת תחת החופה ,גאה וביד מלאה ,אחותי. ואולי ,אינני יודע ,אולי יכלה לראות. את אחותי הקטנה חיבקתי בחיבוק מנחם ,ידי מחליקה על הראש הקטן והחם שנצמד אלי. כשהעמיק הלילה ,נרדמו שתיהן עלי. ובשבתי ביניהן ,כבר הייתי צועד במחשבותי למחוזות אחרים ,רחוקים ושונים ,ותחושות חדשות החלו לנבוע מתוכי ,כאילו כוח חדש נוצק בגופי, זורם לרגלי ,עולה לחזה ולכתפיים. וכאילו שריון של ברזל נוצק במקום שבו נוגע בי ראשה של אחותי הקטנה ,לוכד בתוכו את חום המגע ורטיבות הדמעה שישארו אצורים בתוכי .ואיש לא ידע ואיש לא יחדור את מגן הפלדה הזה. כשעלה השחר ,נרדמו גם אבי ואמי. זזתי בשקט ממקומי ,משכיב את אחיותי על המזרון ומכסה אותן. לקחתי את התרמיל שהכינה לי אמי ,וחרש יצאתי לבוקר המאפיר .עזבתי את ביתי בלא פרידה מיושביו ויצאתי אל העולם ,ובלבי גומלת החלטה שלא לשוב לעולם למקום הזה ,לבית ששולחתי ממנו. צעדתי ברחובות הריקים ,הקרים ,נושא את התרמיל על גבי ,ונושא עמי את אהבתי לרחל ,שהלכתי ממנה בלי פרידה ואשר עתידה היא להיות איתי בקומי ובשכבי ,ביומי ובלילי עוד ימים רבים.
10
יעקב שבת
בתוך הלילה שנים חלפו מאותו שחר. בלילות הקיץ החמים ,יש והייתי מוציא מזרון מחדרי ומניח אותו במרפסת הזעירה הצמודה לחדרי ,הרוח מהים התיכון הייתה נושבת על הבתים הקטנים ,הצפופים של כרם התימנים ,מצננת את מי מאתנו שעשה כמוני ויצא ללון תחת כיפת השמים. ליל קיץ ,עמוק לתוך הלילה ,מסביב דממה ומעל שמים מלאי כוכבים. היכן את עכשיו ,רחל? האם את זוכרת את הנער שישב לצדך ,כף ידך בכפו ,והביט יחד איתך על חופת הכוכבים מעל? לא ראיתי אותה מאז שהלכתי ממנה ,אבל בעיני רוחי ראיתי אותה בכל ערב ,גדלה ומתבגרת ,ואני הולך ונשכח ,הופך לזכרון ילדות רחוק. וידעתי שנישאה לאיש ,והלכה אחריו מירושלים לטבריה. ושהפכה אם לילדים. ולפעמים ,רוח הלילה הייתה נושאת אותי להתבונן בה בשנתה.
11
על רקע סמטאות ירושלים ורחובות שכונת הבוכרים ,בסיפור ששורשיו בשנות השלושים של המאה העשרים ,נפרסים חייהם של בני משפחה אחת .על הנער הצעיר שנאלץ לעזוב את ביתו ולמצוא את מחייתו בכוחות עצמו ,על דרכו חזרה לנוף ילדותו האבודה .סיפורם של בני המשפחה ,בעליות ובמורדות שבחייהם ,נע בין רגעי קסם לרגעי כאב. וכמו גינה הצומחת בתוך הסמטאות מתוך כלי חרס שבורים וסירי נחושת נקובים ,צומחים בני המשפחה משברי חייהם.
12
מחיר 59 :ש"ח יצא לאור ביולי 2015