18
7 8ל י ל ו ת ׀ 2 8 . 02 . 2 014
כל הסימנים העידו שאמי (אמנון) רו־ בינגר יהיה צלם .זה התחיל במגרש של הפועל ירושלים .אבא שלו ,דוד רובינגר ,חתן פרס ישראל לצילום, לקח אותו לשם כדי שישתפשף" .היינו יושבים מא־ חורי השער של הקבוצה היריבה כדי לצלם גולים", נזכר הבן" .אחרי המשחק היינו מפתחים את הפי־ לם ,הוא היה בוחר לי פריים יפה ,היינו שולחים את זה ל'ג'רוזלם פוסט' ,וכשזה התפרסם ' -בן רימוז' הבקיע את השער השלישי' -למטה הופיע קרדיט באנגלית 'פוטו :אמי רובינגר ,בן ."'13 זה המשיך כשהתגייס לצה"ל .רובינגר שירת כצלם צבאי ,וגם שם נתקל באביו" .במלחמת יום כיפור ,הייתי בפיקוד צפון ,פיתחתי תצלומי אוויר, והוא היה בדרכו לחזית .נפגשנו ,נשיקות ו'שמור על עצמך' .הוא היה ברמה עם האלוף ,בתוך התו־ פת ,ואני לא ממש צילמתי את המלחמה .רק זוכר שיצאנו עם איזה גיאולוג ,הבן של בגין .נסענו על זחל"מ והוא חיפש דרכים לפריצת טנקים ומעברים. לא רחוק מאיתנו התפוצצה פרה על מוקש .לא צי־ למתי ,רק פחדתי". זה נגמר כשהיה בן ,22ביום שבו מדינת ישראל עצרה את נשימתה" .כשסאדאת בא לארץ צילצלו לאבא שלי ממלון קינג דיוויד בבלעדיות ' -תבוא לצלם את סאדאת ובגין בחדר' .אבל אבא שלי, שהיה אז צלם ב'טיים' ,לא היה בבית .הוא בדיוק חיכה לשיירה הנשיאותית ביד ושם .לכן אמרתי שאבוא במקומו .לקחתי מצלמת לייקה שלא היה לי מושג איך מתפעלים ונסעתי. "הכניסו אותי למלון ,פתחו דלת של חדר ,ואני רואה את סאדאת ובגין עומדים קרוב ,ברגע היס־ טורי ואינטימי ,כשבחוץ מיליון צלמים מכל העולם שלא נותנים להם להיכנס .הם לחצו ידיים ,ואני צילמתי .צילום אחד ,ואין פלאש ,צילום שני -אין פלאש .אמרו לי 'תודה ,שלום' וסגרו את הדלת. אפילו לא ידעתי אם הכנסתי את הפילם נכון .באתי הביתה ,אבא שלי ואני פיתחנו את הפילם בהתרג־ שות -ולא היה כלום .בצבא צילמתי טנקים בש־ ריון ,מקסימום הפלאש לא עבד ,אבל פה זה היה רגע היסטורי בבלעדיות". איך אבא שלך הגיב? "הוא לא כעס או נזף .גם לו היו פשלות בחיים". אבל הוא המשיך לצלם ,ואתה הפסקת. "הבנתי שהסטרס הזה לא בשבילי ,ושיותר נוח לצייר". הבין ויישם .עד לפני עשור היה רובינגר מהמאיירים העסוקים בארץ. עבד 25שנה ב'הארץ' ,אחר כך ב'ידיעות אחרונות' ,ובגיל 50החליט לפרוש, "ואף אחד לא גילה התנגדות" ,הוא צוחק" .חשבתי שאני אסתדר .קי־ בלתי פיצויים שהספיקו לשנה שבה חשבתי מה לעשות" .כך נולדה הקריירה החדשה שלו כאחד מסופרי הפעוטות הפופולריים בישראל. 'חתול גדול חתול קטן'' ,אין אריות כאלה'' ,בובי בוא בובי לך'' ,האו עד עשר'' ,פשפש מתלבש', 'המפלצת הקופצת'' ,פילים בכל הצבעים'' ,תזמורת מפלצות הקצב'' ,חיות מבולבלות' ("הוצאתי בסבי־ בות ...15 ,12לא ספרתי") -הספרים של רובינגר הם להיט בקרב ילדים בגיל שבו אוהבים לשמוע סיפור ובאותה מידה ללקק אותו .עד עתה מכר כחצי מיליון עותקים משלל כותריו ,אליהם מצט־ רף בימים אלה האח החדש 'מפלצות ופירות' (שיצא כמוהם בהוצאת כתר). הספרים של רובינגר קצרים ,מצחיקים ,מאוירים בצבעים של גלידה ,וכמעט כולם מממשים את אותו טריק מנצח :גם בלי לדעת לקרוא ,הקטנטנים שו־ תפים מלאים לקריאה .כשרואים יצור ורוד וגדול מנגן בתוף ,קשה להישאר אדישים ולא להשלים את" :בום־בום־בום מכה בלי סוף /מפלצתון ורוד ב ."....וכשנתקלים בזה לראשונה ,קשה שלא לח־ שוב :איך לא חשבו על זה קודם? "לא חשבתי ,זה פשוט קרה" ,עונה רובינגר. "הייתה לי אינטואיציה וידעתי שבא לי לצייר ספרי ילדים ולעשות את זה טוב ומיוחד .מסתבר שגם הורים וגם ילדים אוהבים שהילד משתתף .אני מלמד צבעים והפכים וסוגי רכבים או כלי נגינה. דברים שאין עליהם ויכוח -זו גיטרה ,זו חצוצרה, זה כחול ,זה אדום ,ואני מנסה שזה יהיה מצחיק .גם
והעזה להגשים חלום ,אתה לאו דווקא צריך להתיישר לפי המסגרת". קצת כמוך. "כן ,הייתי ממש תלמיד גרוע ,וקל לי להזדהות עם ילדים שמתקשים במסגרות כי נשארתי כיתה והיו לי מלא שליליים וחרדות מבית הספר .אין לי בגרות ,בבגרות בדקדוק קיבלתי ,4ואני הסופר אמי רובינגר".
אמי רובינגר הוא כוכב ישראלי ,עם מעריצים צעירים במיוחד .הם בני שנה עד שלוש בערך ,שבלי לדעת לקרוא בולעים את ספריו ,ביניהם 'חתול גדול חתול קטן', 'אין אריות כאלה' ו'פילים בכל הצבעים'. איך הצליח לסלול את הדרך אל ליבם? ומה הוא חושב על ההורים שלהם? נבו זיו
צילום :יונתן בלום
בקהל הדתי קוראים את הספרים שלי. רואים אריה עם חיתול ,הוא עירום ,אבל אין לו בולבול". ואין לך שום רצון לחנך. "כן ,חלק מההצלחה של הספרים זה בגלל שהם לא דידקטיים .אני לא רואה את עצמי כמחנך ,לא בקטע של להגיד מה טוב ומה לא טוב .עד היום אני מופתע מזה שמישהי כתבה לי פעם ש'לכתוב לי־ לדים לא כל אחד יכול .צריך לכתוב ,וצריך רקע'. בלי לזלזל במקצועות של אנשים ,להיות פרופסור מומחה לספרות ילדים בגיל שנתיים־שלוש נראה לי חנטרוש .אני לא יודע בעצמי מה ילדים אוהבים או לא אוהבים ,אבל לאט־לאט מתחיל לראות מה מצחיק אותם ,למה הם נמשכים". וזה מצליח לך .למה? "אין לי מושג .המון אנשים כותבים ולא יודעים אם ייצא מזה משהו .סביר להניח שיחזירו להם את זה עם מכתב 'תודה אבל לא אצלנו' .כנראה אני מתחבר לרוח של פעוטות ,אולי אני רואה את הדב־ רים איך שהם רואים .לפעמים אני יודע בבטן איזה ציור יצחיק ילד בן שנתיים .ולהורים זה נוח כי אתה מקריא את הספר בדקה וחצי ,זה מאוד קצר .אני מקבל מהם הרבה מכתבים ומיילים .הכי מעניינים הם דווקא אלה שמתלוננים". מתלוננים על מה? "יש ספר בשם 'אנחנו מטיילים' ובכל עמוד יש חיה עם כלי רכב ,אחד מהם הוא זבוב על אבוב. קיבלתי המון מכתבים שמתלוננים על 'למה הז־ בוב לא מופיע על העטיפה עם יתר החיות?' האמת היא שסתם שכחתי .ועל 'חתול גדול חתול קטן' כתבו לי מכתב זועם שזה ספר גזעני
איורים מתוך 'מפלצות ופירות'
כי קוראים לו 'חתול שחור חתול לבן' .לא ככה קו־ ראים לו ,אבל מישהי כתבה ש'אני מקווה שאתה לא גזעני באמת כמו בספרים שלך' .או שיש ספר על הפכים וכתוב בו 'חתול עצוב חתול שמח ,חתול בכ־ לוב חתול בירח' .ימבה מכתבים! "מה פתאום ירח? זה לא ההפך מכלוב!" כחלק מהג'וב של סופר ילדים פופולרי ,יורד רובי־ נגר מדי פעם לשטח" .המפגש עם ילדים קל לי", הוא אומר" .אני לא מתכנן ,מקריא ספרים ומצייר איתם לפי בקשתם .אני נדהם מזה שהם מכירים את הספרים יותר טוב ממני .קורה שאני מקריא ומפ־ נה את הספר אליהם ,אבל אני כל רגע צריך להפוך אותו אליי והילדים צוחקים עליי שאני לא זוכר בעל פה ,למרות שזה טקסט קצר". וההורים שלהם? "לעיתים רחוקות אני מוזמן לגן ילדים לע־ שות שעת סיפור או יום הולדת וגם ההורים באים. ההורים היום פתוחים יותר ,מפרגנים ,מאוד מעו־ רבים בהתפתחות הילד שלהם ,אבל גם נדמה לי שמאוד דוחפים למצוינות .רוצים להכין את הילד לעולם תחרותי ,שיהיה הכי מוצלח .לוקחים לאב־ חונים ולפסיכולוגים ,מאוד מודאגים מהתנהגות לא מובנת ,ממהרים לתת ריטלין כדי שיצליח במבח־ נים .אבל לדעתי העולם היום לא קשור לציונים ותעודות .להפך ,להיות שונה זה סוג של סיכוי". למה? "כי לא להיות עוד אחד עם תואר שני שאין לו עבודה ,זה לא בעיה אלא סיכוי .איכשהו אם יש לך דמיון ויוזמה
גם היום ,בגיל 60וקצת ,רובינגר לא ממש מתיישר עם שום מסגרת .הוא גרוש ,ועם בת זוגו בשש השנים האחרונות מקפיד לשמור על דירות נפרדות .גר חמש דקות מהים במרכז תל־אביב ,ואת שגרת יומו פותח בוקר־בוקר על החוף" .עם חבורה קבועה" ,הוא מספר" ,אוסף לא קשור של אנשים ,כמו במילואים ,שמגיעים כל יום ,עושים ספורט ,שוחים. אני יותר שותה קפה ,קר לשחות עכשיו .הולך בשמו־ נה ,חוזר בעשר וחצי ומתיישב על המחשב .לא מוציא יותר משני ספרים בשנה ואין לחץ להספק ,יש לי כבר שני ספרים קדימה .אז לפעמים אני גם מצייר לעצמי או עושה איזה שולחן .בונה ,לא איקאה". נשמע לא רע. "אני באמת לא עושה הרבה .מוכר יותר מ־100 אלף עותקים בשנה ,מקבל איזה שני שקלים לספר. משכורת של ריקי כהן ,קצת פחות .דירה אני לא אקנה מזה ,אבל אני יכול לחיות .אני צריך להיות שמח בחלקי". אבל? "יש דברים מתסכלים .יש לי ערימות של ציורי שמן ,ומעולם לא עשיתי תערוכה .לא יודע לדחוף, אני צריך שהדברים יקרו לי -כמו בספרים .הוצא־ תי שלושה מהספרים שלי בארה"ב .היה ניסיון לא מוצלח ,שיגעו אותי .הסיפור של להתעשר באמרי־ קה לא עבד לי .הם סגרו אותי בחוזה דרקוני שאסור לי לעבוד עם הוצאה אחרת ולא משנה מה עשיתי, עושה ואעשה -אני חייב להמשיך לספק לה את הספרים שלי ,כולל עמוד של רשימת מחלות שגם אם אקבל אותן ,אני חייב להמשיך". ואם אתה מת? "אז הילדים שלי מחויבים לתת להם מה שיש במגירה .אמרו לי לנסות לתרגם לסינית ,יפנית, איך אני אתרגם? היה מקרה שפנו אליי מהוצאה רו־ סית והסבירו לי שברוסית החרוזים בנויים בשיטה אחרת ,אז שהם יכתבו ואני אצייר .אמרתי שזה לא מקובל עליי .הם אמרו' ,אבל אנחנו יכולים לעשות את זה גם בלעדיך'". אז מה ענית? "תעשו בלעדיי". כיאה לסופר ומאייר לפעוטות ,לו עצמו עדיין אין נכדים" ,לא שאני יודע" ,שני בניו ,איתמר ואביתר ,חברים בלהקת מטאל פסיכדלי בריטית בשם " .Uncle Acid & the Deadbeatsהם מחממים עכשיו את בלאק סבאת' ,עושים איתם סיבוב הופעות .חורשים את אירופה ,ניו־זילנד, תאילנד ,יפן ,ארה"ב .יום אחרי הופעה שלהם במו־ סקבה אני רואה אותם ביוטיוב ,הם מגשימים חלום נדיר". כמוך ,הם גדלו עם אבא שעו־ סק באמנות .אבל האיורים שלך רחוקים מאוד מהצילומים ההיס־ טוריים של אבא שלך. "כן ,הכותל ,התעלה .הוא צילם בכל החזיתות .יש לו את הצילום שבו בגין נועל לעליזה את הנעל במטוס .הוא הב־ טיח לבגין שלא יפרסם אותו ,ואז הבת של בגין אמרה לו' ,תפרסם תפרסם ,זה מצוין' .ויש את הצילום של בגין ישן על מושב במטוס ,אפרו־ פו ביבי והמיטה המעופפת .במלחמת ששת הימים הייתי בכיתה ח' ,ואני זוכר אותו מגיע הביתה ופורץ בבכי .פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה. הוא חזר מהפריצה לכותל ,עם הצילומים .כולם קוראים לזה 'הצנחנים בוכים' ,אבל אף אחד שם לא בוכה .הוא לא התלהב מזה ,אמר 'סתם צנחנים ליד הכותל ,מה יש פה'? אבל אמא שלי אמרה 'תשלח'. "אמא הייתה סוג של צלמת ילדים חצי מקצו־ עית ,היא כבר לא בחיים ,אבל אבא פעיל ומתרוצץ, בעיקר נותן סוג של הרצאה עם צ'יזבטים .עכשיו הוא מעביר מצגת בציריך ,בן 89פלוס .אם אני צריך להיזכר במשהו אני שואל אותו". ' nevo21@gmail.com
"המכתבים הכי מעניינים הם דווקא אלה שמתלוננים .ב'אנחנו מטיילים', למשל ,בכל עמוד יש חיה עם כלי רכב .אחד מהם הוא זבוב על אבוב. קיבלתי המון מכתבים על 'למה הזבוב לא מופיע על העטיפה עם יתר החיות?' האמת היא שסתם שכחתי"
2 8 . 02 . 2 014׀ 7ל י ל ו ת 8
19
"אני באמת לא עושה הרבה .מוכר יותר מ– 100אלף עותקים בשנה, מקבל איזה שני שקלים לספר. משכורת של ריקי כהן ,קצת פחות .דירה אני לא אקנה מזה ,אבל אני יכול לחיות. אני צריך להיות שמח בחלקי"
איפור :בלה בן נון