ליאופולד אטלינגר דברים בזכרה השנתית להורינו יהודה ותרצה אמיר כ"ג תמוז תשע"ב לפני כמה חודשים כאשר חשבנו על נושא לאזכרה השנתית החלטנו לספר על דודי לאופולד .התחלנו לאסוף חומר וביקשנו את עזרתו של פטר .החומר המשמעותי ביותר הגיע ממש בימים האחרונים 01 :מכתבים השופכים אור על חלקם של לאופולד וליזל בהצלתנו.
ליאופולד אטלינגר נולד בקרלסרוה בתאריך .4..1..1.3 אביו היה מהנדס .אמו היתה בעלת השכלה בתחום האמנות .הוא גדל יחד עם אחות בכירה (טרזה) ואחות צעירה(הני) .כשליאופולד הגיע לגיל .4נפטר אביו בעקבות פציעה שנפצע במלחמת העולם הראשונה ,פצע שמעולם לא החלים ממנו לחלוטין .כתוצאה מכך הפך הנער לעלם חזק שנאלץ לדאוג לאמו ולאחיותיו ולמלא ככל הניתן את מקום האב .במקביל ללימודיו בגימנזיום היה ליאופולד פעיל בתנועת נוער יהודית ,חלוצית המכוונת את חניכיה לעלות לארץ ישראל. כדי לקדם מטרה זאת הוא החליט ,בתום בחינות הבגרות ,ללמוד חקלאות .כהכנה לכך הוא עבד במשך שנתיים בחווה חקלאית .כאשר רצה להתחיל ללמוד כבר לא הורשו היהודים ללמוד באוניברסיטאות בגרמניה .כך הוא הגיע בשנת .141לשוויצריה ונרשם לפקולטה לחקלאות במכון הטכנולוגי של
ציריך ETH
באחד הימים הוא נסע לבקר ּאת היינץ ואניה הופ ,ידידי המשפחה .כאשר צלצל בדלת קיבלה את פניו האחיינית אליזבט לחמן .זו היתה אהבה ממבט ראשון. ליזל ,כפי שכינתה את עצמה ,גם היא נאלצה לעזוב את גרמניה .והיא למדה ארכיאולוגיה בבזל.
ב 01נובמבר 0391מיד אחרי ליל הבדולח ,נעצר אבי ,סבא יהודה ונשלח למחנה הסגר בדכאו .כדי להשתחרר משם היה עליו להוכיח שברשותו אישור כניסה למדינה אחרת כלשהי אבל שערי כל המדינות היו נעולים בפני פליטים יהודים .לאופולד וארוסתו הצעירה ליזל ארגנו מבצע התרמה והצליחו לגייס ערבויות בסכום כולל של 0111פרנק .זה הסכום שממשלת שוויץ דרשה כדי לתת לו אישור שהייה זמנית לתקופה של ששה חודשים. כך ,למשל ,כותבת ליזל לגב' שטּוק ,קרובה רחוקה של אביה החורג ,אישה אותה אינה מכירה אישית ,ומבקשת ממנה לחתום על ערבות. למען ההגינות היא מציינת שקיים בהחלט סיכון :עם הגיס המיועד לא יעזוב את שויצריה בזמן הקצוב – הערבות תחולט .אבל ,היא כותבת ,עד אז הוא כבר יגיע לפלסטינה. המבצע הצליח .על סמך האישור השויצרי אבא שוחרר מדכאו אבל מכיוון שלא ניתן היה לקבל סרטיפיקט לא"י הוא הפליג לאנגליה.
1
בפרוץ מלחמת העולם נשללה אזרחותו הגרמנית של לאופולד והוא היה צפוי למעצר כשב"ח בשוויץ ואף לגרוש והסגרה לגרמניה .ממשלת שוויץ "הנאורה" לא הסכימה להכיר ביהודים נרדפי הנאצים כפליטים .בגלל הנייטרליות השויצרית המפורסמת הם טענו ש היהודים נרדפים "רק" מטעמי גזע ואינם פליטים פוליטיים. הפרופסור גוימן – המנחה של לאופולד – נחלץ לעזרתו והצליח להשיג לו אשרת שהייה בתוקף היותו עובד נדרש במכון. לאופולד סיים את לימודיו במכון הטכנולוגי בשנת ,0393והוסמך כמהנדס ואגרונום. בשנת 0391נשא את ארוסתו ליזל והם עברו לדירה בציריך ושם נולדו 2 הבנים :פטר ( )0399ומיכאל ( .)0390הוא קיבל משרה כאסיסטנט במכון הבוטני .בשנת 0390מינה פרופ' גוימן את לאופולד לראש צוות מחקר שהוזמן ע"י חברת הענק ציבא: הפניצילין :הסבר מפי אלון אימו של לאופולד ,אמי אטלינגר ,גורשה מגרמניה למחנה מעצר בגורס בצרפת. לאופולד וליזל הפכו עולמות כדי לחלץ אותה משם .הם גייסו ערבויות בסכום של 0111פרנק (למעלה ממשכורת שנתית !) .הגרמנים הסכימו לשחרר אותה זמנית על סמך בקשת ההגירה שהוגשה לממשלת שוויץ. רק בספטמבר -0390חצי שנה אחרי מפלת הנאצים – משטרת הזרים של קנטון ציריך נאותה סוף סוף לאשר כניסתה של הסבתא – וזאת בכפוף לערבות אישית בסך 0111פרנק שהעמיד היינץ הופף ,דוד של ליזל. במקביל לעבודה חקר הפניצילין המשיך לאופולד לעבוד על הדוקטורט שלו בשנת 0390זכה בתואר דוקטור.
בנושא פטריות רעילות בעצי האורן.
בשנת ,0301בגיל ,99התמנה ליאופולד לפרופסור למיקרוביולוגיה .לקראת תפקידו זה הוא יצא לשנת שבתון במכון פסטר בפריז .עבודת ההוראה העמידה בפניו אתגר שאתו התמודד בהצלחה רבה .במקביל הוא התמנה גם למנהל המכון המיקרוביולוגי. מיכל בבית מש' אטלינגר
2
הוא הצליח לקדם את המעבדה המיושנת במכון שהיתה אז חלק מהפקולטה לחקלאות .המכון הפך ,בזכות עבודתו של ליאופולד ,למכון עצמאי בתוך הפקולטה למדעי הטבע. כעבור 01שנים הפכה המכון בניהולו להיות המכון הביולוגי של האוניברסיטה הפדרלית של שוויצריה .והוא נחשב למכון המוביל באירופה כולה. בצד עבודתו המקצועית היו לליאופולד גם תחביבים שונים .בתחילה היתה זו המוסיקה .הוא הקים מקהלה במסגרת המכון הבוטני .המקהלה התמחתה בשירת קאנונים והיתה פופולרית מאד .בגיל מבוגר הוא למד לנגן בחליל צד ובמשך כמה שנים ניגן בתזמורת חובבים .אחר כך התחיל לעסוק בספורט :שחייה ,רכיבה ,ובשנות השבעים ,כאשר ריצות המרטון הפכו לפופולריות ,הוא השתתף בהן בקביעות. מה שציין במיוחד את ליאופולד הוא אופטימיות והתמדה .הוא המשיך להשתתף בשיעורי נגינה בחליל עד שהמורה אמרה שאין לה יותר מה ללמד אותו .בספורט הוא השתתף לא רק במרטונים ,אלא גם בצעדות אקסטרים ,עד לגיל שמונים .הוא גילה כוח רצון בלתי רגיל .אחרי שיצא לגימלאות הוא התחיל במחקר חדש בנושא המלנין ( . (melaninבמכון איפשרו לו להמשיך במחקריו במעבדה .הוא ערך ניסויים ,פיתח תיאוריות ,חווה כשלונות ,הצלחות – למחצה ,ולעיתים – הצלחות .הוא מעולם לא הרפה .הוא היה קרוב לפיתרון ,אבל לא זכה להגיע למטרתו. נחישותו וכוח רצונו עזרו לו בתקופת המחלה .הוא נאלץ להתמודד עם הידרדרות באיכות חייו ,אבל המשיך לקיים שיגרת חיים גם במצבים החדשים .במקום להתלונן הוא היה משוכנע שמצבו ישתפר.
מי כל רותי ואנ עוד הספקנו להיפרד ממנו בנובמבר 2110כאשר הוא כבר ידע שמצבו סופני ועדיין הוא נשאר אופטימי .כעבור 9חודשים ב – .9.9.2111 הוא הלך לעולמו . יהי זכרו ברוך
3