Daniel Enkaoua
Daniel Enkaoua: Up Close Opening: May 17, 2019 Catalogue editors: Orit Ephrat-Moscovitz and Moria Bachar Design: Nelly Levin English translation: Sivan Raveh Photography: Gasull Fotografia, Barcelona Measurements are given in centimeters, height x length Printed by: Hodfos Rahav
Š 2019 All rights reserved to Litvak Contemporary, Tel Aviv
Litvak Contemporary 3 Shvil Hamifal Street, Tel Aviv 66535, ISRAEL +972-3-7163897 www.litvakcontemporary.com
Daniel Enkaoua: Up Close
Daniel Enkaoua / That Which Remains Jonathan Hirschfeld In the opening of one of the constitutive texts on modern art,
Thus, I suggest understanding Daniel Enkaoua’s paintings as a
Modern Painters (1843), its author John Ruskin suggests a simple exercise: Draw a square and a circle on a white sheet of paper. Darken them well. Hang the paper on a wall and move away. Move to the point from which it is impossible to discern the square from the circle. Ruskin was interested in what remains once distance has blurred the difference between the shapes. He was thinking of the landscape painter painting a tree from afar. Naturally, the painter isn’t depicting every single leaf; the form of the leaves does not appear in the painting. However, the viewer knows that the leaves are there. Something of the leaves survives the sieve of distance, gaze and transformation into painting. Something remains.
search after that same essence that survives the removal of all signifiers of identities and essentialities. Painting of that which remains. We tend to think of vision as a practice of discovery. We identify this discovery with sight and light. Yet vision conceals when light dazzles, brightens and erases. In truth, discovery is often done with eyes shut. With hands, lips, fingers, in the dark, in dream, in thought, in laboratories, in mathematics, in poetry. Appearance is often a screening of ideology. We arrange it on the lens and it colors our perception. Painters in quest of innocent vision know not what they seek.
I often think about people who undergo drastic changes. People who enter witness protection programs, change name, hairstyle, appearance, language. People who recover from an illness, become religious or are “reborn.” Or people who experience a traumatic event that transforms their character. I wonder about that X that remains. Like Theseus’s boat, once the oars, sails and last of the beams are replaced. Is it still Theseus’s boat? I recall Freud’s introduction to the Hebrew translation of Totem
and Taboo where he turns to himself in the name of his Hebrew speaking readership and asks: without religious belief, without keeping Jewish customs and without a link to Zionism, what in you is Jewish? And he answers: most probably the essence.
Mark Tansey, The Innocent Eye Test, 1981, oil on canvas, 198x305 cm, Metropolitan Museum, New York, © Mark Tansey
Hence, the task of the painter determined to capture that which remains is to meet the world that eludes vision. I assume that the exemplary solution is to paint that which you know from the bottom of your heart: your family. Enkaoua paints his wife and children. His familiarity with them goes beyond vision. Even more so in the case of his self-portrait. He paints from life, but his vision contains knowledge that evades sight. He paints the distance. If you spend a long minute gazing at a white wall or at complete darkness, you will see pink and purple flickering in the air. I don’t know what these flicks are. Perhaps the remnants of unsolved visual information. Perhaps minute flecks and moisture in the air that capture random specks of dust that float in the world. The electromagnetic plankton of the ocean of being, to which are sent fishing nets of sight. He paints figures who are fully aware of his gaze. They transmit this awareness back to him. This gaze, which circumvents vision via familiarity, via the glistening and the glowing, via the large white, empty walls that are painted grey purple pink yellow through the atmosphere, is Ruskin’s distant gaze at the square and circle. It is a gaze that loses a lot. The figures are not locked. As in the famous principle of physics, they remain a row of undecided potentials.
and so on. This is Schrödinger’s wife; these are Schrödinger’s children. Most of all I think of the paintings of the children. The greatest painters of children in the history of art were very fast painters. Van Dyck has a wonderful oil sketch of the daughters of Charles I. They were too young to pose and needed to be caught in moments.
Anthony van Dyck, Princess Elizabeth, 1635 - 1650 and Princess Anne, 1637 - 1640. Daughters of Charles I, 1637, oil on canvas, 30x42 cm, National Galleries Scotland
In Enkaoua’s painting, nothing is one thing. Every painterly event is an encounter that gains its value and meaning from its surroundings. It is yellow in relation to grey, which is purple in relation to orange,
I think of Frans Hals’s children paintings, in which not only the children are laughing but so is the entire painting. Especially, I
John Singer Sargent. What makes a painter an excellent painter of children? – Well, I think that apart from speed there also needs to be a certain mental disposition. I call it a basic alienation toward the world. This is so because the thing that must be captured in a painting of a child (and this is where Sargent’s genius shines) is their existence in a world designed and controlled by adults. Their gazes turn upward. Everywhere they see legs and hips. The chairs and door handles are too high for their reach. It is not their world. They are not people but people to be, in training. Great painters are always sensitive to children’s inherent loneliness. I believe Enkaoua paints slowly, continuously, in ongoing sessions, and that his family members are seasoned and adept models. Nonetheless, the feeling is of fast painting, of figures that are somewhat lost, occupying a world that is empty and foreign. Like the Giacometti’s figures, of which Sartre observed that, try as you might to get near them, you will never manage to reach them – they contain distance at the core of their being.
When I look at them, Enkaoua’s figures seem perforated. With mouths that are often open, eyes that are purple holes, open to the abyss, which surely lurks behind all this grey purple pink. I wonder if the thing that pierces them is the gaze of the painter from in front or the purple abyss from behind. I think about Merleau-Ponty, who thought the painter could not attain ownership over the things before his gaze, “the see-er does not appropriate what he sees; he merely approaches it by looking, he opens onto the world.” And then the inversion, which is fitting for the feeling I try to express concerning those purple eye buttons: “And for its part, that world of which he is a part is not in itself, or matter. My movement is not a decision made by the mind, an absolute doing which would decree, from the depths of a subjective retreat, some change of place, miraculously executed in extended space.” 1 This is a gaze that does not discover, affirm, recognize, note, locate, map, enumerate, organize, classify, measure, compare or frame the object but is absorbed in it and returned from it. Merleau-
These are spacious paintings. Almost always depicting one figure. Painting in short brushstrokes. Fast. Rich. The background the same greyish purple wall, containing the forming rhythm of the figure. The basic tension of the paintings stems from the brushstrokes’ will to autonomy, like the stains of Cezanne or Uglow; yet the painting in its completeness strives toward entropy, like a Turner landscape.
Ponty writes: “The painter, any painter, while he is painting, practices a magical theory of vision. He is obliged to admit that objects before him pass into him or else that… the mind goes out through the eyes to wander among objects; for he never ceases adjusting his clairvoyance to them… He must affirm…that vision is a mirror or concentration of the universe or that, in another’s words, the idios kosmos opens by virtue of vision upon a koinos kosmos”. 2
This explains why often our recorded voice sounds unfamiliar to us; why our faded passport picture seems so unlike us, since it contains only the optic in us. We refuse to acknowledge that humans, that we, can be reduced to that which is perceived by the senses. I wish to end in the simplest words. Poetry books are full of love poems, yet only a few “love paintings” are found in museums. Enkaoua’s paintings are love paintings. The painter’s love is directed at that essence in his loved ones, which will persist in them even after every bodily cell of theirs is replaced. Enkaoua paints that which remains.
1 Maurice Merleau-Ponty “The Eye and the Mind,” in Merleau-Ponty, The Primacy
of Perception, ed. James M. Edie, trans. Carleton Dallery, Evanston: Northwestern University Press, 1964. Revised by Michael Smith in The Merleau-Ponty Aesthetics Reader, Galen A. Johnson, ed., Evanston: Northwestern University Press, 1993, p. 3. 2 Ibid., p. 5.
Daniel Enkaoua Born in Meaux, France, 1962. In 1982 he settled in Jerusalem, Israel. Since 2004 he has lived and worked in Barcelona, Spain.
SOLO EXHIBITIONS 2019
‘’à fleur de peau‘’, Esther Verhaeghe Art Concept, Brussels, Belgium.
2017
‘’En Face’‘, Galerie Koch, Hannover, Germany. ‘’Recent Werk’’, De Queeste Art, Abele, Belgium.
2016
Muntanya Humana, Museu de Monserrat, Spain
2015
Facing Spaces and Landscapes, Saarländisches Künstlerhaus, Saarsbrüken, Germany Daniel Enkaoua, Peintures, De Queeste Art, Abele, Belgium Daniel Enkaoua, Esther Verhaeghe Art Concept in Hangar H18 Open Space, Brussels, Belgium Daniel Enkaoua, From an Other’s Perspective, Litvak Contemporary, Tel Aviv, Israel
2014
Daniel Enkaoua, drawings, De Queeste Art, Abele, Belgium
2009
Daniel Enkaoua, New Paintings, Marlborough Fine Art, London, UK
2008
Daniel Enkaoua, Neue Bilder, Galerie Albrecht, Munich, Germany
2007
Daniel Enkaoua, New Paintings, Marlborough Fine Art, London
2006
Daniel Enkaoua, Malerei, Galerie Albrecht, Munich, Germany
2005
Daniel Enkaoua, Galerie Mokum, Amsterdam, Netherlands
2003/4
Daniel Enkaoua, Portrait Landscapes and Still Lifes, Marlborough Gallery, New York
1998
Daniel Enkaoua, Golconda Fine Art, Tel Aviv
1996
Daniel Enkaoua, Marlborough Fine Art, London
GROUP EXHIBITIONS 2019
Daniel Enkaoua, From an Other’s Perspective, Fresh Paint Contemporary Art Fair, Litvak Contemporary, Tel Aviv, Israel Daniel Enkaoua, Art Karlsruhe, Galerie Albrecht, Karlsruhe, Germany 2013
Daniel Enkaoua, Esther Verhaeghe Art Concepts, Brussels, Belgium
2012
Croire-créer, Fundació Vila Casas, Barcelona, Spain
2011
Daniel Enkaoua, Galerie Albrecht, Berlin, Germany
2010
Daniel Enkaoua, Galerie Mokum, Amsterdam, The Netherlands
Corner at Sophienholm, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark ‘’Gelb’’ ‘’Gelb’’ Von farblichen Akzenten zur Monochromie III, Galerie Koch, Cologne, Germany
2018
Corner at Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark Art Karlsruhe, Galerie Koch, Karlsruhe, Germany Art Cologne, Galerie Koch, Cologne, Germany
2017
Manhood, Litvak Contemporary, Tel -Aviv, Israel RESILIENCE, Esther Verhaeghe Art Concept, H18 Open Space, Brussels, Belgium
Art Cologne, Galerie Koch, Cologne, Germany
Corner 2013, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark
Highlights, Internationale Kunstmesse München, Galerie Koch, Munich
The solo project, Galerie Albrecht, Basel, Switzerland El Sur, Galerie Albrecht, Berlin, Germany
Horizon, Litvak Contemporary, Tel Aviv, Israel Art Karlsruhe, Galerie Koch, Karlsruhe, Germany Corner at Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark. 2016
Kunst Zürich, Galerie Albrecht, Zürich 2012
Portrait/Selfportrait, De Queeste Art, Abele, Belgium
Art Karlsruhe, Galerie Koch, Karlsruhe, Germany
Mokum 50 jaar, Galerie Mokum, Amsterdam, The Netherlands
‘’Blau’’ Von Farbrichen Akzenten zur Monochromie II, Galerie Koch, Hannover, Germany
2015
20 Jaar Beklijvende Kunst, De Queeste Art, Abele, Belgium
Art Palm Beach, Litvak Contemporary, West Palm Beach, Florida
Art Brussels, Marlborough Fine Art, Brussels, Belgium
Art Boca Raton, Litvak Contemporary, Boca Raton, Florida
Art Paris Art Fair, Galerie Albrecht, Paris, France
Corner 2016, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark
Art Karlsruhe, Galerie Albrecht, Karlsruhe, Germany
Art Karlsruhe, Galerie Koch, Karlsruhe, Germany
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht, The Netherlands.
60 Jahre Galerie Koch, Galerie Koch, Hannover
Zomertentoonstelling, Galerie Mokum, Amsterdam
Art Palm Beach, Gallery Litvak, West Palm Beach, Florida
Kunst Zürich, Galerie Albrecht, Zürich
Corner 2015, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark 2014
Kunst Zürich, Galerie Albrecht, Zurich, Switzerland
Les ombres errantes, interdisciplinary project with the pianist Moisès Fernández Via, Teatre Principal, Sabadell, Spain
Art Karlsruhe, Galerie Koch, Karlsruhe, Germany
Realism 2012, Galerie Mokum, Amsterdam
RED, from colour accents towards monochrome, Galerie Koch, Hannover
Corner 2012, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark
Miami Art and Design MA+D Art Fair, Miami
2013
Travessa d’instants, Museo Can Framis, Barcelona
2011
My home is my Castel, Galerie Albrecht, Berlin Corner 2011, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark
American International Fine Art Fair AIFAF, Whitley collection, Florida
Wintertentoonstelling, Galerie Mokum, Amsterdam
Corner 2014, Sophienholm Museum, Lyngby, Denmark
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Travessa d’instants, Museo Can Framis, Barcelona
Honoring 100 Years of Teddy Kollek, Dwek Gallery Mishkenot Sha’ananim, Jerusalem, Israel
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht Art Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
Art Antique Utrecht, Galerie Mokum, Utrecht, The Netherlands Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam Kunst Zürich, Galerie Albrecht, Zürich 2010
Zomertentoonstelling, Galerie Mokum, Amsterdam 2007
Accrochage, Marlborough Fine Art, London, UK.
Teddy Kollek, The Lion that Became Silent, Jerusalem Municipal Art Gallery, Jerusalem
Wintertentoonstelling, Galerie Mokum, Amsterdam
Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
Tribute Exhibition for Teddy Kollek, Charim Gallery, Vienna, Austria
Art Brussels, Marlborough Fine Art, Brussels Art Antique Utrecht, Galerie Mokum, Utrecht, The Netherlands
Realisme: Art Fair for Figurative and Realistic Art, Galerie Mokum, Amsterdam
Premi de pintura, Fundació Vila Casas, Barcelona BP Portrait Award 2010, National Portrait Gallery, London; Usher Gallery, Lincoln; Aberdeen Art Gallery, Aberdeen; Aberystwyth Art Centre, Aberystwyth, UK
2005
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Various Artists: Summer Exhibition 2005, Marlborough Fine Art, London
Various Artists: Summer Exhibition 2009, Marlborough Fine Art, London Art Basel, Marlborough Fine Art, Basel, Switzerland
2004
Art Basel, Marlborough Fine Art, Basel
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Prix International d’Art Contemporain, Fondation Prince Pierre de Monaco, Monte Carlo, Monaco
Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
2008
2003
Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
Israel and Art: 60 years in the eyes of Teddy Kollek, Ben Uri Gallery, Jewish Museum London, London
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht Arco Madrid, Galería Malborough, Madrid
Zomertentoonstelling, Galerie Mokum, Amsterdam
Kunst Zürich, Galerie Albrecht, Zürich
The Beauty of Sanctity, The Israel Museum, Jerusalem Pan Amsterdam, Galerie Mokum, Amsterdam
Istanbul Art Fair, Galerie Albrecht, Istanbul, Turkey 2009
Various artists: Summer Exhibition 2007, Marlborough Fine Art, London
Art Basel, Marlborough Fine Art, Basel TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
2002
Focus on Painting, Haifa Museum of Art, Haifa, Israel
Portraits Exhibition, Tel Aviv Museum of Art, Tel Aviv Art Basel, Marlborough Fine Art, Basel TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastrich 2001
1998
Israel Now - An Extensive Presentation, Helena Rubinstein Pavilion for Contemporary Art, Tel Aviv Museum of Art, Tel Aviv
1989
Avni Art Institute, Tel Aviv Bezalel Academy of Art and Design, Jerusalem
Love at First Sight, The Vera, Silvia and Arturo Schwarz Collection of Israeli Art, The Israel Museum, Jerusalem Localities.il - Israeli Art from the Collections, The Israel Museum, Jerusalem
2000
1991
Painting from Nature, Smilansky Cultural Center, Rehovot, Israel
PUBLIC AND PRIVATE COLLECTIONS
Art Basel, Marlborough Fine Art, Basel
Saarländisches Künstlerhaus, Saarbrücken, Germany
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Bindella Collection, Zurich
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht
Draiflessen Collection, Mettingen, Germany
Elogio de lo visible, International Figuration Exhibition, Galería Malborough, Madrid; Centro Cultural Las Claras Fundación Caja Murcia, Murcia; Centro Cultural Casa del Cordon, Burgos; Cultural Rioja, Logrono, Spain
Eileen S. Kaminsky Family Foundation ESKFF, New York Fundació Vila Casas, Barcelona Novartis AG, Basel
The Portrait - Works from the Doron Sebbag Art Collection, Bat Yam Museum of Contemporary Art, Bat Yam, Israel
Röling Collection, The Netherlands The Doron Sebbag Art Collection, Tel Aviv
Stains - From the Israel Museum Collection, The Israel Museum, Jerusalem
The Vera, Silvia and Arturo Schwarz Collection of Israeli Art
Foire Internationale d’Art Contemporain Fiac, Marlborough Fine Art, Paris, France
The Israel Museum, Jerusalem Wiener Museum of Decorative Arts WMODA, Dania Beach, Florida
TEFAF Maastricht, Marlborough Fine Art, Maastricht 1997
City-Scapes, Marlborough Gallery, New York
1995
Mirror/Mirror, The Israel Museum, Jerusalem
1994
Home Works, Herzliya Museum of Contemporary Art, Herzliya, Israel
2010
1993
Those at Home, Those in the Yard, The Israel Museum, Jerusalem
BP Portrait Award 2010: The Visitor’s Choice, third place, National Portrait Gallery, London, UK
2004
Prix Société des Bains de Mer, Monte Carlo, Monaco
1992
To Paint Visible, The Israel Museum, Jerusalem
Zabludowicz Collection, London
PRIZES / AWARDS
Natan, les cheveux ébouriffés, 2016 Oil on canvas mounted on wood 20.2 x 18.7 For inquiries please click here
Liel au sol, 2018 Oil on canvas mounted on wood 19.9 x 27.1 For inquiries please click here
< Liel regardant à l’extérieur, 2017 Oil on canvas 103.2 x 99.7 For inquiries please click here
Les deux citrouilles courbées, 2017 Oil on canvas mounted on wood 17.8 x 23.7 For inquiries please click here
Melon coupé, 2015 Oil on canvas mounted on wood 12 x 18.7 For inquiries please click here
< La Citrouille ouverte, 2018 Oil on canvas 120 x 163.7 For inquiries please click here
Liel en jaune, 2015-16 Oil on canvas mounted on wood 26.4 x 25 For inquiries please click here
Liel de face torse nu, 2017-19 Oil on canvas 207 x 146 For inquiries please click here
Daniel Enkaoua’s still-life paintings reveal a fascinating duality. They suggest a non-hierarchical ontology. The object receives the same gaze and treatment as the “background,” the kind of attention a person “entering the frame” would have received. Throughout the history of Western thought there have been several attempts to think the world from a non-human perspective, most famously in Martin Heidegger’s philosophy. His ontology lacks subject/object relations. It is the opposite of the Cartesian cogito: a recognition of sorts that exists independently and separately from the world of things.
הם, מצד אחד. ישנה שניות מרתקת,בציורי הטבע הדומם של דניאל אנקווה
However, it is obvious that the paintings were painted by a human being. Someone occupied the subjective position. He perhaps tried to be a pure, innocent eye. Surprisingly, these stilllife paintings are full of the quivering flecks of purple and pink light, a Lacanian anxiety of the gaze, of the self-conscious object. Hence, it can be said that it is not that nothing in Enkaoua’s world is subjective. On the contrary, nothing is an object: the inanimate is saturated with the vitality of the gaze.
באותה חרדה של, מלאים באותו רטט של פתיתי אור סגול וורוד,הדומם האלה
Author: Jonathan Hirschfeld
Les poireaux et le chou vert vu de dos, 2014-15 Oil on canvas 200.5 x 220.5 For inquiries please click here
האובייקט זוכה לאותו מבט ולאותו.מעלים על הדעת אונתולוגיה בלתי היררכית לאורך.” כמו שבנאדם היה מקבל לו היה “נכנס לפריים.”טיפול כמו “הרקע ההיסטוריה של המחשבה המערבית היו מספר ניסיונות לחשוב על העולם שלא הדוגמה המפורסמת ביותר היא בוודאי הגותו של מרטין.מנקודת מבטו של האדם היא הפוכה מהקוגיטו. זוהי אונותולוגיה ללא יחסיי סובייקט\אובייקט.היידיגר . איזושהי הכרה הקיימת עצמאית ונפרדת מעולם הדברים:הקרטזיאני הוא. מישהו אייש פה עמדת סובייקט.אבל ברור מאליו שאת הציורים צייר אדם אבל למרבה ההפתעה ציורי הטבע. עין תמימה.ניסה אולי להיות עין טהורה ניתן לומר שלא, כלומר. של האובייקט המודע למבט עליו, הלאקאניאניgaze-ה : שום דבר אינו אובייקט: כי אם ההפך,ששום דבר אינו סובייקט בעולמו של אנקווה .הדומם רווי בחיותו של המבט
יונתן הירשפלד:כותב
Sarah allongĂŠe au sol, 2015-19 Oil on canvas 290.3 x 180 For inquiries please click here
Les raisins allongĂŠs, 2018-19 Oil on canvas mounted on wood 26 x 44.3 For inquiries please click here
< Aure en violet assise, 2018-19 Oil on canvas 120 x 120 For inquiries please click here
Autoportrait, Barcelone 2018-19 Oil on canvas 73 x 65 For inquiries please click here
Liel vu à l’envers, 2018-19 Oil on canvas mounted on wood 70 x 6 For inquiries please click here
< Aure en capuche bleu marine foncé, 2017 Oil on canvas 65.7 x 50.7 For inquiries please click here
אני מתרשם שאנקווה מצייר לאט ,שזהו ציור ממושך ,של מפגשים חוזרים ונשנים,
בזמן שהוא מצייר ,מיישם תיאוריה מאגית של הראייה .עליו להודות שהדברים
שבני משפחתו הם מודלים מנוסים ומיומנים .ובכל זאת ,התחושה היא של ציור
נכנסים לתוכו ...או שהרוח יוצאת דרך העיניים לטייל בדברים ...כל זאת משום
מהיר ,של דמויות אבודות משהו ,בעולם ריק וזר .כמו דמויותיו של ג’יאקומטי,
שהצייר לא חדל מלכוון אל הדברים את ראיית הסתרים שלו ...על הצייר
עליהן כתב סארטר ,כי כל כמה שתתאמץ להתקרב אליהן לא תגיע -הן מכילות
להודות שהראייה היא מראה או תרכיז של היקום ...עולם פרטי הנפתח אל העולם
את המרחק ,בגרעין הווייתן.
2
המשותף ”.זה מה שמסביר מדוע לעיתים קרובות קולנו המוקלט נשמע לנו כה זר ,מדוע תצלום הזיהוי שלנו ברישיון ובדרכון מרגיש כל כך לא דומה לנו .כיוון
אלו הם ציורים מרווחים .כמעט תמיד של דמות אחת .המצוירת במשיכות מכחול
שהוא מכיל רק את האופטי שבנו ,ואנחנו מסרבים להכיר בכך שהאדם ,שאנחנו,
קצרות .מהירות .עשירות .כשהרקע ,אותו קיר אפרפר סגלגל ,ממשיך את מקצב
ניתנים לצמצום לנתפש בחושים.
העשייה של הדמות .המתח הבסיסי של הציורים נובע מכך ,שמשיכות המכחול שואפות לאוטונומיה כמו כתמים של סזאן או יוגלו ,אבל הציור כולו שואף
אני מבקש לסכם במילים פשוטות ככל הניתן .ספרי השירה מלאים בשירי אהבה,
לאנתרופיה ,כמו נוף של טרנר.
אך במוזיאונים נמצא מעט מאד “ציורי אהבה” .הציורים של אנקווה הם ציורי אהבה .אהבת הצייר מופנית אל אותו יסוד באהוביו ,שיתמיד בהם גם כשכל תא
כשאני מביט בהן נראות לי דמויותיו של אנקווה מנוקבות .בפה לעיתים פעור,
ותא בגופם יתחלף .אנקווה מצייר את מה שנשמר.
בעיניים שהן חורים סגולים ,פעורים אל תהום ,שבוודאי אורבת מאחורי כל האפור סגול וורוד הזה .אני תוהה ,אם הדבר שמנקב אותן הוא מבטו של הצייר מקדימה או התהום הסגול שמאחורה .אני חושב על מרלו פונטי ,שטען כי הצייר לא יכול לרכוש בעלות על הדברים במבטו “הוא רק מתקרב אליו באמצעות מבטו ,הוא נפתח אל העולם” ואז בהיפוך שהולם את הרגש שאני מנסה לבטא אודות כפתורי העיניים הסגולים הללו “ -ומצדו שלו ,אותו עולם ,שהרואה מהווה חלק ממנו ,אינו קיים כשלעצמו ואיננו חומר ...תנועתי אינה החלטה של הרוח .היא איננה עשייה מוחלטת הפוקדת ממעמקיה של פרישות סובייקטיבית ...תנועתי היא ההמשך הטבעי של הראיה ..היא הבשלתה 1 ”.זהו מבט שאינו מגלה ,מוודא ,מזהה ,רושם, מאתר ממפה ,ממספר ,ממיין ,מקטלג ,מודד ,משווה או ממסגר את האובייקט, אלא נבלע בו ומוחזר ממנו .פונטי כותב בהמשך אותו טקסט “ :הצייר ,כל צייר,
1מוריס מרלו-פונטי ,העין והרוח ,עורכת לשון :ד”ר מירי הורוביץ בת-משה ,הוצאת רסלינג,2004 , עמ’ .42-43 ( 2שם ,בקיצורים והשמטות)
אם כן ,משימתו של הצייר הנחוש ללכוד את מה שנותר היא לפגוש את העולם מסביב לראיה .אני מניח שהפתרון המובהק הוא לצייר את אותו דבר שאתה מכיר ממעמקי לבך :המשפחה .אנקווה צייר את אשתו וילדיו .היכרותו אותם היא מעבר לנראות .קל וחומר ,כשמדובר בדיוקן עצמי .הוא מצייר מהתבוננות ,בוודאי ,אבל ההתבוננות הזו מכילה ידיעה ,שעוקפת את הראיה. הוא מצייר את המרחק .מי שיביט דקה ארוכה בקיר לבן או בחושך גמור ,יזהה ריצודים וורודים סגולים באוויר .אינני יודע מה אלו .אולי הם שאריות של אינפורמציה ויזואלית בלתי מפוענחת .אולי אלו הם גרגרים זעירים ולחות האוויר ,לוכדים פירורי אור אקראיים הצפים בעולם .הפלנקטון האלקטרומגנטי של אוקיינוס ההוויה ,אליו מושלחת מכמורת הראייה .הוא מצייר דמויות המודעות היטב למבטו .מודעותן למבטו מוחזרת מהן .המבט הזה ,העוקף את הראיה דרך ההיכרות ,דרך הנצנוצים ,ההבהובים ,דרך הקירות הלבנים הגדולים ,הריקים,
אנתוני ואן דייק ,הנסיכה אליזבת 1650-1635 ,והנסיכה אן.1640-1637 , בנותיו של המלך צ’ארלס ,Iה ,1637-שמן על בד 30x42 ,ס”מ ,הגלריה הלאומית ,סקוטלנד.
הנצבעים באפור סגול וורוד צהוב דרך האטמוספירה ,הוא המבט של רסקין אל העיגול והריבוע .הוא מבט שמאבד הרבה .הדמויות לא ננעלות .כמו בעיקרון
אני חושב על ציורי הילדים של פראנס האלס ,בהם לא רק הילדים צוחקים ,כי אם
הפיזיקלי הידוע ,הן נשארות שורה של פוטנציאלים לא מוכרעים .בציור של
כל הציור צוחק .ובמיוחד אני חושב על מי שהוא בעיניי גדול ציירי הילדים ,ג’ון
אנקווה ,שום דבר אינו אחד .כל אירוע ציורי הוא מפגש ,הוא מקבל את ערכו
סינגר סרג’נט .מהו שהופך צייר לצייר ילדים מצוין? ובכן ,לבד מהמהירות נחוצה
ומשמעותו מסביבתו .הוא צהוב ביחס לאפור ,שהוא סגול ביחס לכתום וכך הלאה.
איזו תכונה נפשית .הייתי מכנה אותה זרות בסיסית לעולם .זאת מכיוון שהדבר
זוהי אשתו של שרודינגר .הילדים של שרודינגר.
שאותו יש ללכוד בציורי ילדים (ובזאת גאונותו של סרג’נט) ,הוא שהם חיים בעולם שעיצבו ומנהלים מבוגרים .מבטם נשוא למעלה .הם רואים רגליים ומותניים בכל
במיוחד אני חושב על ציורי הילדים .גדולי ציירי הילדים בתולדות האמנות ,היו
מקום .הכיסאות וידיות הדלתות ,גבוהים להם .זהו לא עולמם .הם לא אנשים ,הם
ציירים מהירים מאד .לואן דייק ,יש סקיצת שמן מרהיבה של תינוקות צ’ארלס
אנשים בדרך ,בהרצה .ציירים גדולים היו תמיד רגישים לבדידותם האינהרנטית
הראשון .הללו קטנות מדי בשביל לדגמן והיה צורך לתפוס אותן ברגעים.
של ילדים.
דניאל אנקווה :מה שנשמר יונתן הירשפלד בפתיחתו של אחד מהטקסטים המכוננים של האמנות המודרנית ( ,Modern Painters
אנחנו נוטים לחשוב על הראיה כעל פרקטיקה של גילוי .אנחנו מזהים את הגילוי
)1843מציע ג’ון רסקין תרגיל פשוט :רשום ריבוע ועיגול על פיסת נייר .השחר
והראיה עם האור .אבל האמת היא שהראיה מסתירה שהאור מסנוור ,מלבין ומוחק.
אותם היטב .הצמד לקיר והתרחק .התרחק עד לנקודה שבה שוב אינך יכול להבחין
האמת היא ,שגילוי נעשה לעיתים קרובות בעיניים עצומות .במגע ,שפתיים,
איזה הוא הריבוע ואיזה הוא העיגול .רסקין מתעניין במה שנשמר כשהמרחק
אצבעות ,בחושך .בחלום ,במחשבה ,במעבדה ,במתמטיקה ,בשירה .מראית העין
טשטש את ההבדל בין ריבוע לעיגול .הוא חושב על צייר נוף המצייר עץ מהמרחק,
היא לעיתים קרובות מיסוך של אידיאולוגיה .אנחנו מרכיבים אותה על העדשות
הוא הרי לא מצייר כל עלה ,צורת העלים כלל לא באה לידי ביטוי בעבודתו .ובכל
והיא צובעת את תפישתנו .הצייר המבקש ראיה תמימה לא יודע מה הוא מבקש.
זאת הצופה יודע שיש שם עלים .אך משהו מהעלים שורד את מסננת המרחק, המבט ,המעבר לציור .משהו נשמר. אני חושב לעיתים קרובות על אנשים שעוברים שינויים דראסטיים .נכנסים לתכנית להגנת עדים .מחליפים שם ,תספורת ,מראה ,שפה .אנשים המחלימים ממחלה ,חוזרים בתשובה או “נולדים מחדש” .או להבדיל ,אנשים שעוברים אירוע טראומתי או חוויה משנת אישיות .אני תוהה ,מהו אותו Xשנשמר .כמו בספינתו של תזאוס ,מרגע שהוחלפו המשוטים ,המפרשים ואחרונת הקורות הוחלפה אף היא, האם היא עודנה ספינתו של תזאוס?
עוד אני נזכר בדברים שכותב פרויד בהקדמה למהדורה העברית של טוטם וטאבו ( :)39הוא פונה אל עצמו בשם הקהל דובר העברית ושואל :בלי אמונה בדת ,בלי שמירה על מנהגים יהודיים ובלי זיקה לציונות מה יהודי בך? -והוא העונה ,כנראה העיקר. ובכן ,אני מציע להבין את ציוריו של דניאל אנקווה ,כחיפוש אחר אותו עיקר, ששורד את קילוף רוב המסמנים של זהויות ומהויות .ציור של מה שנשמר.
מארק טנסי ,מבחן העין התמימה ,1981 ,שמן על בד 198x305 ,ס”מ, מוזיאון המטרופוליטן ,ניו יורק © ,מארק טנסי.
דניאל אנקווה :מקרוב
דניאל אנקווה :מקרוב מאי 2019 ,17
עורכות קטלוג :אורית אפרת מושקוביץ ,מוריה בכר עיצוב :נלי לוין תרגום לאנגלית :סיון רווה צילום ,Gasull Fotografia :ברצלונה המידות נתונות בסנטימטרים ,רוחב xגובה הדפסה :הודפוס רהב
© ,2019כל הזכויות שמורות לליטבק קונטמפוררי
ליטבק קונטמפוררי שביל המפעל ,3תל אביב ,66535 ,ישראל 03-7163897
www.litvakcontemporary.com
דניאל אנקווה
