שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם :תוספות להגדה תשע"ג
מי מסב אתנו לסדר? אלוהינו ואלוהי קדמונינו (אבותינו ,ו ִאמותנּו) .השנה אנו מסובים סביב שולחן הסדר כבני ובנות חורין ,מצווים בזכרנו את השנים הארוכות בהן סבלנו מדיכוי .תורתך מזהירה אותנו לעולם לא להפוך למדכאים/ות ומזכירה לנו "כי גרים הייתם בארץ מצרים" .אולם ,אם נהיה כנים/ות עם עצמנו ,אנו יודעים/ות שכפרעה היינו לעמים אחרים ,ואף לשכבות המוחלשות בקרב עמנו .המודעות שלנו ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" לעתים קרובות גורמת לנו להכביד את לבנו ולראות שנאה במקומות בהם היא אינה קיימת. ולכן אנחנו פונים/ות אליך ,כפי שפנינו בכל דור ודור .עמוד לצידנו כדי שפחדינו לא יעלו ויהיו לנו לנוגשים .עזור לנו לגרש את פרעה מלבנו כדי לפנות מקום לאחרים לשכן שם. בהרחיקנו את פרעה אנחנו נעשים/ות מודעים/ות עד כדי כאב בחילול דמותך הנמצא בכל אדם .כמו עם המכות של הימים ההם ,השמחה שלנו פוחתת כאשר אנחנו שומעים/ות על כל אלו שחייהם נשארו מרים" .השתא עבדי" אנחנו נשארים/ות השנה עבדים/ות בגלל דיכויים .הלילה הזה נוריד מכוס השמחה שלנו ונחדש את התחייבותנו להשגת חירותם/ן ובכך להשלים את חירותנו .אנחנו מפנים/ות מקום בלבבות שלנו וליד השולחן למען: ניתן לבחור אפשרות אחת או יותר .משתתף/ות אחד/ת קורא/ת ,וכולם/ן יכולים/ות לקרוא יחד את השורה האחרונה * לילי ואיציק מנשה – לילי ואיציק התגוררו בדירת הדיור הציבורי של אימו של איציק עד מותה .לאיציק מעולם לא היה בית אחר ,ולאחר חתונתם לילי הצטרפה אליו לדירה .הם נתקלו בקשיים להרות והרופא המליץ להם להוריד את המתח אל מול מצבי חירום רפואיים תמידיים .לכן הם שכרו דירה ,ובילו בה שבוע ימים בכל חודש ,והשכירו אותה בזמן הנותר לאחיין שלהם .הם בורכו בבן .אך בימים אלו שלושתם נמצאים תחת איום של פינוי .העובדה שהם שכרו דירה בזמן שהתגוררו בדירת אימו של איציק, הביאה לשלילת הזכות להישארות בדירת הדיור הציבורי. רשיון הנהיגה של איציק נשלל זמנית ,והוא לא היה יכול יותר לעבוד כנהג .האיום של פינוי שיתק את לילי והיא לא יכלה להמשיך לעבוד .בעזרת פעילי/ות הדיור הציבורי הפינוי נדחה כמה פעמים ,אך המתח גבה את מחירו .והם לא היחידים .אחרי הפינוי בשנה שעברה רחל לוי (מהעיר יבנה) ובתה עדיין נשארו חסרי דיור .משפחות "המעברה" הירושלמית עלולות להיזרק לרחוב בכל עת. משפחות רבות הנמצאות בחוסר ודאות חושבות להתאבד כמו שעשה משה סילמן ז"ל .עשרות אלפי ישראלים/ות זקוקים/ות לדיור ציבורי שאינו קיים ,בשעה שאחרים/ות דועכים/ות בדירות מוזנחות עד סכנת חיים. בבואנו לשיר בערב פסח הזה אדיר הוא ולחלום על היום בו יבנה בית אלוקים ,נשב עם לילי ואיציק ונדע שעלינו קודם כל לבנות בתי קבע לאזרחינו. * חלמי עבד אל עזיז – חלמי נורה בבטנו ונפצע אנושות כאשר בא לעזור לקרובים קשישים בכפר הפלסטיני קוסרא ,הוא הותקף ע"י ישראלים .האזור נמצא במתח כבר זמן רב ונעשה עוד יותר מתוח מאז ש"רבנים למען זכויות אדם" עזרו לחקלאי הפלסטיני פאוזי איברהים לחרוש ולזרוע באדמות שהיו מזה זמן "אזור אסור" מתחת למאחז "אש קודש" .הצבא הישראלי פינה את את חלמי כשהוא במצב של בין חיים ומוות ומחובר לחמצן .הוא הועבר מבית החולים בשכם להדסה עין כרם .כרגע ,תודה לאל ,התייצב מצבו. המצרים הענישו אותנו מפני שחיפשנו חופש וצדק .אנחנו מזמינים/ות לשולחן הסדר שלנו את חלמי וכל אלו שמשלמים/ות היום את המחיר שאנחנו שילמנו אז. * גבריאל קול – גבריאל נס על חייו מדרום סודן למצרים .אך ה ִאּיּום על חייו לא הסתיים .הוא בקושי עבר את הגבול לישראל כשכדור רובה מצרי ברגלו .אהבתו ותודתו לישראל נעלמו כשהמצב התדרדר .אסרו עליו ועל חברי מבקשי המקלט לעבוד ,אח"כ הם סבלו ממכות כאשר ניסו לחדש את השהות אשרות השהיה שתוקפן פג .גבריאל נעצר וגורש בהשאירו מאחוריו את כל רכושו. הוא כמעט מת ממלריה בדרום סודן .בימים אלו עושים דמוניזציה ל 06,666-מבקשי המקלט שנשארים/ות מעבר לגבול של ישראל (שנשאר סגור בפניהם) .לפי ה"החוק נגד הסתננות" אפשר לכלוא אותם ליותר משלוש שנים .הם ברחו מהמדינות המסוכנות ,ובכל זאת מעודדים אותם/ן "לעזוב מרצון" את ישראל ולהיזרק בחזרה אל תוך הסכנה. כשאנחנו פותחים/ות את הדלת ומזמינים/ות את האחר ,נזכור את הדלתות הרבות שהיו סגורות בפנינו במשך שנים ארוכות של רדיפה .יהי רצון שהפסח הזה נפתח את הלבבות והגבולות שלנו לאלו הנסים/ות על חייהם/ן .כמו גבריאל ,ארמי אובד אבי ואנחנו גרים היינו בארץ מצרים.