שי חזקני
קלון או הכרח בל–יגונה? עסקת הנשק הישראלית–הגרמנית הראשונה בראשית 2007נפתחו לראשונה בפני חוקרים ארכיונים של מערכת הביטחון המאפשרים מעקב אחרי עסקאות הנשק שעשתה מדינת ישראל עם מדינות אחרות בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים .על סמך מסמכים אלה (שרובם סווגו אז כסודיים ביותר) ,וכן על סמך עיתונות של התקופה וזיכרונות שפרסמו אנשי ממשל וציבור ,פורש שי חזקני את גלגוליה של עסקת הנשק הראשונה בין ישראל לגרמניה — מכירת תתי–מקלע מסוג עוזי — ואת סערת הרוחות שהיא עוררה בימים ההם, כאשר זיכרון השואה היה עדיין טרי ביותר.
בעשור הראשון למדינת ישראל נתפשה גרמניה בעיני ישראלים רבים כשיקוץ .ההיסטוריון תום שגב ציטט בספרו את האזרח ירמיה יפה ,שכתב לראש הממשלה" :לגרמנים אין תקנה אלא בהשמדה טוטלית או בעיקור טוטלי" .כתבת העיתון ידיעות אחרונות בשנות החמישים ביקשה גם היא להדגיש ,כי "עלינו להחדיר את השנאה לגרמנים בלבות ילדינו הרכים וצאצאיהם". חברי כנסת ,שהתאימו עצמם לרוח התקופה ,התחרו בינם לבין עצמם בחקיקת חוקים שאסרו על כניסת ישראלים לגרמניה ,או על קשרים מסחריים עמה .דווקא על רקע זה הכריע דוד בן–גוריון בשנת ,1951כי על ישראל לפתוח במשא ומתן ישיר לקבלת פיצויים מגרמניה" .מדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה לנהל את ענייניה בבררנות ובחוסר אונים של דרי גטו" ,פסק .ואכן לאחר כשנה של דיונים ,ב–10 בספטמבר ,1952נחתם הסכם השילומים ("הסכם לוקסמבורג") בין מדינת ישראל לגרמניה המערבית .חתימת ההסכם הייתה כאמור שיאו של מאבק בין שתי אסכולות מנוגדות .לכל אחת מהן היו סיבות פוליטיות ורעיוניות לדחות את ההסכם או לקבלו .בן–גוריון ,שטבע את הביטוי "גרמניה האחרת", ביקש להדגיש ,כי "גרמניה של קונרד אדנאואר ()Adenauer והסוציאל–דמוקרטים אינה גרמניה של היטלר" ,ומכאן שמותר לבוא עמה במשא ומתן לשם קבלת פיצויים .בן–גוריון גרס, כי מצבה הכלכלי הקשה של המדינה ,בייחוד לאחר קליטתם של מאות אלפי ניצולי שואה ,חייב מציאת מקורות כספיים _________________________________ שי חזקני לומד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל–אביב ומשמש כתב לענייני צבא וביטחון בערוץ .10מאמר נוסף שלו, "הסרטים האסורים :ניתוח היסטורי של סרטי תעמולה אנטישמיים בתקופת הרייך השלישי והשפעתם על הציבור הגרמני" ,עתיד להתפרסם בכתב העת ילקוט מורשת. דוא"ל:
hazkani@netvision.net.il
/ 102
חדשים .כמו כן הוא הבין ,כי חלון ההזדמנויות לדרישת פיצויים מגרמניה הולך ומצטמצם לנוכח העובדה שהמעצמות, בשל שיקולים הקשורים למלחמה הקרה ,פועלות להחזרתה המהירה של גרמניה אל משפחת העמים. מול רעיונות אלה ,ניצבה אסכולת המתנגדים לשילומים בהובלת סיעת "חרות" בכנסת וניצולי השואה .בראש המתנגדים היה מנחם בגין ,שכינה את ההסכם בהפגנה מול בניין הכנסת בירושלים "המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו" ,והצהיר: "אין קורבן אשר לא נקריב כדי לסכל מזימה זו [ ]...ממשלה זו, שתפתח במשא–ומתן עם המרצחים משמידי עמנו ,תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון" .המפגינים הגיעו עד למפתן הכנסת עצמה :הם זרקו אבנים מבעד לחלון ,ואחדים מחברי הכנסת ,שדנו באותה העת בהסכם ,נפצעו .פעולות אלה לא הרתיעו את ממשלת מפא"י ,שהשיגה את אישור הכנסת לפתיחת משא ומתן ישיר עם גרמניה ,משא ומתן שהביא לבסוף לחתימה על ההסכם ולתחילת זרימת כספי הפיצויים. אלימלך רימלט ,חבר כנסת מטעם "הציונים הכלליים" שהתנגד לשילומים ,קרא מעל בימת הכנסת" :טועה מי שסובר כי אפשר לקחת את הכסף ולהמשיך לשנוא את העם הגרמני ולהחרימו. אי אפשר לקחת את הכסף ולהתמיד במדיניות של 'ברוגז' ,הרי הגויים יודעים את הכלל העתיק' :אם יש מסחר יש חברותא'". אכן ,זמן קצר לאחר שהחל להתקבל הכסף הגרמני ,נראה כי נבואתו של רימלט החלה להתגשם. בניגוד לעמדה המוצהרת ,לפיה גרמניה עודנה "מדינת אויב" ,ביקש בן–גוריון להמשיך בצעדים לקראת נורמליזציה של היחסים .שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם הוא אישר לפתוח במגעים למכירת נשק ישראלי לגרמניה המערבית .מספר שנים נשמרו המגעים בחשאי ,וכאשר נחשפו ,חמש שנים לאחר שהחלו ,התעוררו תגובות קשות בציבור ,שאף גרמו לבסוף לנפילת הממשלה .מתנגדי השילומים ,וגם אחדים מבין מי ז מ נ י ם
למעלה :פס ייצור קני נשק במפעל תע"ש ,שנת ;1955למטה :מנהיג מפלגת "חרות" מנחם בגין נואם בתל–אביב נגד הסכם השילומים ,שנת 1955 / 103
ז מ נ י ם
שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס ( )Straussנפגש עם הרמטכ"ל משה דיין ועם מנכ"ל משרד הביטחון ,שמעון פרס ,בעת ביקורו בארץ בשנת 1957
שתמכו בהם ,התקשו לקבל את הרעיון של "נשק יהודי בידיים גרמניות". הייחוד בעסקה זאת הוא המועד שבו התרחשה — עשור שנים אחד בלבד לאחר רצח היהודים על–ידי גרמניה הנאצית על אדמת אירופה ,ועשור לפני הכינון הרשמי של יחסים דיפלומטיים בין גרמניה לישראל .המסמכים בארכיון של מערכת הביטחון ,שהותרו בשנת 2007לפרסום ,בחלוף חמישים שנה ,מאפשרים הצצה לפעילותם של מקבלי ההחלטות ,ובהם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז ,דוד בן–גוריון ,ומנכ"ל משרד הביטחון ,שמעון פרס .בן–גוריון ופרס העריכו ,כי הודות למכירת תתי–מקלע מסוג עוזי (אותו תת–מקלע קומפקטי, שפותח בתעשייה הצבאית על–ידי עוזיאל גל בסוף שנות הארבעים) ,תוכל ישראל להצטייד בנשק מודרני ולהרחיב את יצוא הנשק שלה לכל אירופה .בצד הגרמני עמד פרנץ יוזף שטראוס ( ,)Franz-Josef Straussשר ההגנה של גרמניה המערבית ,שביקש לכפר בדרכו על מעשי הנאצים ,וייתכן שגם האמין ביכולות הישראליות בתחום הנשק .בשנות החמישים היה עדיין הצבא של גרמניה כפוף למגבלות של המעצמות לגבי ייצור עצמי של נשק ,שהוטלו בעקבות הסכם הכניעה בתום מלחמת העולם השנייה .כלי הנשק שהיו בשימוש של הצבא הגרמני ,דוגמת רובה הקרבין ,היו במצב רע במיוחד וירו רק בקושי .צבא גרמניה נזקק לאספקה מי ָדית כמעט של 50,000 תתי–מקלע .העוזי היה רק אפשרות אחת לרכישה ,והתמודד מול כלי נשק דומים ממדינות אחרות ,אולם שטראוס הכריע בעד הנשק הישראלי. / 104
מגעים ראשונים וחתימת עסקה המסמכים של מערכת הביטחון אינם מתארים את הנסיבות המדויקות שבהם החלו המגעים עם הגרמנים למכירת תתי–מקלע עוזי ,ומציינים רק כי הדיון החל בסוף שנת .1955 החוקר דייוויד ת' שילר ( )Schillerמצא ,כי שבירת הקיפאון במגעים התרחשה לאחר שגרמניה סיפקה לישראל שתי סירות משמר–חופים בשנים .1956-1955מסמכי התעשייה הצבאית מאשרים ,כי בינואר 1956נמסר לגרמנים תת–מקלע עוזי לצורכי בדיקה טכנית ובדיקת ייצור ,וכי בספטמבר אותה שנה הזמין משרד ההגנה הגרמני באופן רשמי 25כלים נוספים להמשך בדיקות .שילר כותב ,כי היה זה העיתונאי הגרמני רולף פוגל ( ,)Vogelמי שתיווך גם בעסקת השילומים, שהעביר את כלי הנשק הראשונים מישראל לגרמניה. מאותו מועד ביקשו אנשי התעשייה הצבאית להפעיל לחץ על שטראוס כדי שיבחר בתת–המקלע הישראלי מבין שלושת כלי הנשק שנבחנו על–ידי משרד ההגנה .פליקס אליעזר שנער, איש משרד החוץ ,שמונה לטפל ביחסים עם גרמניה בין השנים ,1966-1951סיפר בזיכרונותיו ,כי העלה בפני שטראוס בחודש מרס 1957את הרעיון לרכישת תתי–מקלע מסוג עוזי: יכולתי להוסיף ,כי הכלי בדוק ומנוסה ,הצבא ההולאנדי קנה אותו בכמויות ניכרות ,ומדינות אירופיות אחרות, המעונינות בו ,בוחנות אותו כעת ]...[ .תגובתו של שטראוס [ ]...הייתה חיובית ועניינית .הוא הבטיח ,שהרשויות ז מ נ י ם
המוסמכות יבחנו את התת–מקלע ,ועל פי התוצאות יחליט בדבר קנייתו. כהמשך לפגישה זאת כנראה ,ב– 14ביוני ,1957אישר בן–גוריון למשלחת של מומחים גרמנים להגיע למפעלי התעשייה הצבאית לבחינה נוספת של העוזי .מנכ"ל משרד הביטחון ,שמעון פרס, הודיע למנהל התעשייה הצבאית על ההחלטה במכתב אישי בסיווג "סודי ביותר" .צעד זה היה נועז במיוחד מצדו של בן–גוריון ,שכן אילו היה מתגלה דבר הביקור של המומחים הגרמנים אז ,אפשר להניח ,שהתגובה הציבורית הייתה קשה. ב– 8בנובמבר ,בניסיון נוסף ללחוץ על הגרמנים לבחור בעוזי, שלח מנהל התעשייה הצבאית ,צבי דר ,לראש משלחת משרד הביטחון בפריס ,ארתור בן–נתן ,מכתב נוסף ובו ציין ,כי הגיע לידיעתו מידע לפיו הגרמנים עומדים בפני הכרעה ,ולכן "יש צורך באינטרונציה [התערבות] בלוול [בדרג] גבוה על מנת להבטיח את הרצון הטוב של השר ואנשיו ולהשפיע על הסכומים". מכתב זה הוא מקור יחיד כמעט ,שמבהיר מדוע הייתה עסקת הנשק עם הגרמנים כה חשובה לישראל .דר כתב: ישראל מוכרחה להמשיך לשמור על בטחונה ,היא לא יכולה יחד עם זאת לרכוש חומרי גלם למטרה זו ואולי גם מתקנים מיוחדים מגרמניה מכספי השילומים ,כי לפי הסכם השילומים אסור להשתמש בכספי השילומים להגדלת הפוטנציאל המלחמתי( .בהזדמנות זו מזכיר את הרעיון החשוב בדבר הקשר בין הזמנת כלי השייט בגרמניה ולשלם אותם בעוזי או בתוצרת אחרת של התעשייה הצבאית). גרמניה הייתה נתונה באותה עת ללחץ כבד מצד מדינות ערב ומגורמים בינלאומיים אחרים ,שנועד לוודא שכספי השילומים לא ישמשו לחימושה של ישראל .אולם נראה ,כי גרמניה הייתה נכונה למכור כלי מלחמה לישראל ,ובלבד שהדבר ייעשה בנפרד מן השילומים .מדבריו של מנהל התעשייה הצבאית עולה, שישראל הייתה זקוקה לעסקת הנשק כדי לשלם לגרמנים על ציוד צבאי מתקדם ,שאותו ביקשה לרכוש או לקבל .פרס סיפר בריאיון שערכתי עמו ב– 22בפברואר ,2007כי ישראל קיבלה באותן השנים את הטיל הבליסטי הראשון שלה .כמו כן התקבלו אז מטוסי תובלה ,מטוסי אימונים ותותחים נגד מטוסים .החוקר שילר ציין ,שהיה מדובר גם במשאיות ושריון, ואולי אף החלו דיונים ראשוניים על צוללות בייצור גרמני. ואולם פרס הציג בריאיון עניין אחר כסיבה העיקרית לרצונה של ישראל למכור עוזי דווקא לגרמניה: אנחנו רצינו שהעוזי יהיה הנשק הסטנדרטי של נאט"ו. ובאותה תקופה ,מפני שלכל האחרים היה נשק אחר, הדרך הנכונה להכניס אותו היה באמצעות גרמניה .חשבנו, שאם הצבא הגרמני יצטייד בעוזי ,הוא יהפוך לנשק של נאט"ו וזה ייתן כמובן לתעשייה הצבאית שלנו תנופה גדולה מאוד. תימוכין לדבריו של פרס בעניין נאט"ו לא נמצאו במסמכים, למעט משפט מעורפל מפי בכיר בתעשייה הצבאית ,לגבי אפשרויות שיווק נוספות של העוזי לאחר אימוצו על–ידי גרמניה" :ברור שאם הצבא הגרמני יכניס העוזי לשמוש ,אזי יש סיכויים מזהירים לעתיד" .העדר אזכור מפורש של נאט"ו אינו מפתיע ,ולא מן הנמנע כי נושא זה נדון רק בעל–פה. / 105
שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס ,שנת 1957
החוקרת לילי גרדנר פלדמן ( ,)Gardner Feldmanשחקרה את היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה המערבית ,טענה אף היא במחקרה משנת ,1984כי פרס ביקש להפוך את העוזי לנשק הסטנדרטי של נאט"ו וראה במכירתו לגרמניה הזדמנות להכנסתו לשאר מדינות הארגון. במסמך נוסף מחודש נובמבר 1959העריכה התעשייה הצבאית ,שהעסקאות עם הגרמנים ,אם אכן ייחתמו ,יניבו רווח של כשני מיליון דולרים .במסמך זה ,שהופץ אל הדרג הבכיר של משרד הביטחון ,וייתכן שאף לפוליטיקאים נוספים, נזכרות שלוש עסקאות שונות שנדונו עם הגרמנים :האחת, עסקה למכירת תת–מקלע עוזי ,השנייה ,עסקה למכירת רימונים מסוגים שונים ,והשלישית ,עסקה למכירת אבק שֵרפה כדורי .על–פי הכתוב במסמך ,צלח העוזי את מבחני משרד ההגנה הגרמני באופן מרשים .ואולם ,מנהל התעשייה הצבאית שביקר בגרמניה ,ככל הנראה כדי לקדם את העסקה ,הסיק, כי "הסחבת בקבלת ההחלטה סופית מעוררת אותנו לחשוש שעלולים להיות שיקולים אחרים לא טכניים שישפיעו על ההחלטה הסופית" .הוא אף הזהיר מפני "'ידידים' שעלולים להפריע לנו" ,ונראה כי התכוון למדינות ערב .המסמך קרא להתערבות מי ָדית בדרג של שרים כדי להביא להחלטה חיובית מצד הגרמנים .לא מן הנמנע ,שהלחץ שהפעילה הנהלת התעשייה הצבאית על הדרג המדיני ,היה קשור למצב הכלכלי הקשה של החברה .בשנה אחת בלבד ירד היקף ההזמנות מן החברה בשישה מיליון לירות ,ומפעלי התעשייה הצבאית צמצמו את שבוע העבודה לשלושה ימים .נראה כי לחצו של מנהל התעשייה הצבאית הועיל ,כיוון שחודש וחצי אחר–כך ז מ נ י ם
(בסוף דצמבר )1957נסעו מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, חיים לסקוב שעמד להתמנות לרמטכ"ל וראש המשלחת הביטחונית בפריס ,לביקור בגרמניה ופגשו את שטראוס. בדו"ח מפורט על הנסיעה כתב פרס לבן–גוריון ,כי החבורה התקבלה בלבביות מופגנת על–ידי שטראוס בביתו בכפר רוט ( ,)Rotהנמצא כשישים קילומטרים מדרום למינכן .עמוד שלם הקדיש פרס לתיאור התרשמותו משטראוס (שטראוס אמר על עצמו" :אני שייך למועדון של בעלי 100ק"ג") ,מביתו, מאשתו ("מזכירתו לשעבר") ומשני כלביו ("האחד בוורי ,נאמן לאדוניו ,והשני הונגרי ,שחור ובוגדני") .הוא ביקש להדגיש, ש"יחס זה של ידידות בשפע ,מהולה במצב רוח עליז ,לא פסק משך כל שלוש השעות בהן שטפה שיחתנו" .לפי דיווחו ביקש שטראוס לברר בפירוט את המצב הפוליטי בישראל ,ובייחוד את סיכוייה של ממשלת בן–גוריון לשרוד את המשבר הפוליטי. נראה ,ששטראוס התכוון להודעת ההתפטרות שהגיש בן–גוריון באותו יום לנשיא המדינה לאחר שהאופוזיציה פרסמה מידע על כוונתו של בן–גוריון לשגר אישיות בכירה (משה דיין) לשליחות מדינית בגרמניה המערבית .מיד לאחר שהסביר פרס לשטראוס את המצב הפוליטי בישראל התפנו השניים לדון בסוגיית העוזי .פרס כתב לבן–גוריון" :המלצנו ,דרך אגב ,על העוזי שלנו ושטראוס סיפר שהעוזי הינו אחד משלושת הטובים ולמעשה אחד משנים הבאים בחשבון .בינואר יחליטו המומחים סופית בנושא" .עמוד שלם נוסף ,שבו פירט פרס את השיחה על עסקת הנשק ,הושחר על–ידי ארכיון מערכת הביטחון כאשר שוחרר המסמך לפרסום ,וכל שנותר לנו הוא לתהות מדוע .משפט קצר שלא נמחק מאשר את העובדה ,שפרס העביר בפגישה זאת לגרמנים חומרי מודיעין ולקחים שהופקו במסגרת מבצע סיני. בריאיון סיפר פרס את מה שהוסכם בפגישה: אמרתי לו [לשטראוס] :הצרפתים נותנים לנו נשק בתשלום, האמריקנים נותנים כסף בלי נשק ,גרמניה צריכה לתת את שני הדברים .הוא היה איש מזהיר ,איש מבריק .הוא הסכים .אבל כשזה בא לפרלמנט היו שם התנגדויות של סוציאליסטים ואחרים .הוא ביקש ממני שאדבר עם כל מיני חברי פרלמנט — דיברתי איתם .הם אמרו ,ניתן לכם נשק הגנתי .אכן נתנו לנו נשק הגנתי בשווי של כמה מאות מיליוני דולרים ללא תשלום. השגריר הראשון של ישראל בגרמניה ,אשר בן–נתן ,שנכח כנראה גם הוא בפגישה בין פרס לשטראוס ,סיפר ,במלאת עשרים וחמש שנה לכינון היחסים עם גרמניה ,כי בפגישה זאת הונחו היסודות להסכם הסיוע הביטחוני של גרמניה לישראל, שהגיע בשנות השישים למאות מיליוני דולרים .הוא העריך, שהסכם זה והסכמים חשאיים שנחתמו אחריו היו "כעין פיצוי לאי–כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות" .בן–נתן קבע ,כי היו לשטראוס שני מניעים להיענות לבקשת הסיוע הישראלית שעלתה באותה הפגישה :ראשית ,הוא ראה בכך פיצוי על מעשי העבר ואמצעי לחיזוק מדינת ישראל; שנית, הוא ראה בישראל חיץ נגד התפשטות סובייטית באזור .מן הצד הגרמני נראים הדברים אחרת .החוקר שילר מצא ,כי בתחילה התעניין שטראוס בעיקר במידע שהשיגה ישראל על הנשק הסובייטי במבצע סיני .הוא ביקש לקבל לידיו שלל כדי לבחון אותו מול נשק אמריקני שהיה בידי גרמניה המערבית ,ורצה / 106
במיוחד לפגוש את הרמטכ"ל ,משה דיין .הוא ביקש מהעיתונאי פוגל ,שכבר תיווך בעניין הסכם השילומים ,להזמין את דיין לגרמניה .כך ,הסביר שילר ,נולדה פגישת פרס–שטראוס. בפגישה אכן הציג פרס מידע שנאסף במבצע סיני ,ובנוסף דנו הצדדים באפשרות שישראל תספק תחמושת לגרמנים בתמורה למטוס תובלה מסוג נוראטלס ( .)Noratlasזמן קצר אחר–כך, כאשר החליט הדרג המקצועי במשרד ההגנה הגרמני על רכישת תתי–מקלע מסוג קרל גוסטב ( ,)Carl Gustavהחליט שטראוס להתערב ולהפוך את ההחלטה לטובת העוזי הישראלי .כותב שילר: ההחלטה באותם ימים של הדרג הבכיר במשרד ההגנה הייתה לרכוש את תת–במקלע הדני קרל גוסטב [ ]...שטראוס הורה אז להביא את כלי הנשק [מסוג עוזי] למשרד ההגנה בבון ,והוא עצמו בדק אחד מהם במטווח פנימי בקסרקטין סמוך .שבועיים לאחר מכן הוא נתן הוראה למשרד ההגנה להשיג 35,000תתי–מקלע מסוג עוזי. החוקרת גרדנר פלדמן מיעטה בחשיבותה של עסקת העוזי לקידום היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות והסיקה ,כי בין השנים 1965-1957קיבלה גרמניה החלטה אסטרטגית לסייע לישראל .היא מונה 24תחומים כאלה של סיוע ,ומגלה, כי ישראל הייתה המדינה שקיבלה מגרמניה את הסיוע הגדול ביותר (אם לא מביאים בחשבון את מדינות נאט"ו) .ההחלטה לתמוך בישראל נבעה מרצון לכפר על העבר הגרמני ,וכך גם ההחלטה לרכוש מישראל תתי–מקלע מסוג עוזי ,רימונים ותחמושת נוספת .המחיר הזול שהציעה התעשייה הצבאית היה ,לפי גרדנר פלדמן ,עניין שולי .יותר מכך ,היו מדינות שהציעו מחירים דומים ,ובכל זאת החליטה גרמניה לבצע רכישה של תתי–מקלע ישראליים מתעשיית הנשק הישראלית ש"הייתה אז בחיתוליה" .שטראוס ביקש בתמורה ,שישראל תבחין בין גרמניה החדשה לבין גרמניה הישנה–הנאצית .מעניין לציין ,שדווקא הוא היה בין המתנגדים להסכם השילומים, ובמאמר שכתב בשנת 1953העריך כי ההסכם יגרום להפסדים כבדים לגרמניה. בהמשך לפגישתו עם פרס בגרמניה ,הגיע שטראוס למספר ביקורים בישראל .המסמכים שנבחנו אינם מזכירים ביקורים אלה במפורש ,ואולם ישנן בארכיון צה"ל תמונות מביקוריו של שטראוס בתעשייה הצבאית ומפגישותיו עם פרס ואחרים .פרס עצמו אף אמר בריאיון עמו ,כי הוא זוכר ביקורים אלה .לדבריו הביקורים לא היו חשאיים ונודעו ברבים: לא חשאי ,למה חשאי? הוא ביקר בגלוי .הוא נתן הרצאות. אפילו כשאני הזמנתי אותו לארוחה אצלנו בבית ,הייתה הפגנה מתחת לבית וכתבו" :פרס ושטראוס הראוס [החוצה]" — רצו לגרש אותי מן הארץ .אבל אחרי כן כולם הבינו שזה היה צעד נכון. אולם לא מן הנמנע ,שפרס התייחס בדבריו לביקורים מאוחרים יותר של שטראוס ,שהתקיימו לאחר שנחשפה העסקה.
אספקת הנשק בינואר 1958החליטו הגרמנים על רכש של 10,000תתי–מקלע מסוג עוזי ,והתעשייה הצבאית החלה בייצורם תחת השם ז מ נ י ם
קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר ( ,)Adenauerשנת 1953
.MP 2שטראוס ביקש ,שכלי הנשק יועברו לגרמניה בדחיפות עד לסוף חודש מאי .קצין הביטחון של משרד הביטחון העריך, שבואן של האניות יישמר בסוד ולא יתפרסם ,ושאפשר יהיה לסיים את ההטענה של התחמושת שנותרה בלילה אחד .בדו"ח הביניים נכתב ,שכלי הנשק נשלחו כמתבקש ,יחד עם 350,000 רימונים ו– 30,000פגזים למרגמות .עם סיום אספקת כלי הנשק על–ידי ישראל כפי שסוכם בין הצדדים ,התפנו אנשי משרד הביטחון לפעול להשגת חוזה נוסף עם הגרמנים לאספקה של תתי–מקלע עוזי .במברק של נציג משרד הביטחון החדש בגרמניה נאמר ,ששטראוס מואשם בגרמניה בניהול מדיניות עצמאית כלפי ישראל ,ועל–כן יהיה צורך בלחץ ישיר על הקנצלר הגרמני ,קונרד אדנאואר ,כדי להביא לחתימת חוזה נוסף.
עסקת הנשק מתגלה החשיבות הרבה בשמירה על חשאיות הייתה ברורה לשני הצדדים למן הרגע הראשון .בישראל עוד סערו הרוחות סביב הסכם השילומים ,והקברניטים הבינו ,כי פרסום של מכירת נשק יהודי לגרמניה יצית מחדש את הלהבות .גרמניה מצִדה / 107
חששה ,כך נראה ,מתגובתן של מדינות ערב אם ייוודע להן שהיא רוכשת נשק מן הציונים .ואכן ,עד שנת 1959הצליחו הצדדים לשמור על חשאיות מוחלטת כמעט ,ומידע על העברת כלי הנשק והתחמושת לא דלף לכלי התקשורת .אולם בחודש יוני 1959פרסם השבועון הגרמני דר שפיגל ( )Der Spiegel ידיעה על מכירה של תחמושת ישראלית לגרמניה (העיתון לא ידע על מכירת העוזי או שהחליט לא לפרסמה) .המשלחת בפריס ידעה על הכתבה הצפויה ויצאה מנקודת הנחה, שפרסומה לא יביא לביטול חתימת חוזה על רכישת רימונים שהיה צפוי באותם הימים .מכל מקום ,המשלחת הודיעה שתפעל לזירוז חתימת החוזה .נציגי משרד הביטחון בארץ קיבלו הנחיה להודיע לנציגי התקשורת ,כי כל פעילות מסחרית המתנהלת עם גרמניה ,מתנהלת במנותק מן השילומים .במועד זה החלו להתפרסם גם בעיתונות בישראל כתבות ,שציטטו את העיתונות הגרמנית ודיווחו על עסקת התחמושת בין ישראל לגרמניה ,אך מכירת העוזי ,לפחות בראשית חודש יוני ,לא התגלתה — לאנחת רווחה של אנשי משרד הביטחון .עם זאת, היה ברור לכל הנוגעים בדבר ,כי את הסכר שנפרץ יהיה קשה לסכור .משרד ההגנה בגרמניה נשאל ללא הרף על–ידי עיתונאים ז מ נ י ם
הרמטכ"ל חיים לסקוב בשנת 1958
אם נרקמות עסקאות נוספות .הגרמנים ביקשו לקבל אישור ישראלי לפרסום שאר העסקאות .נראה ,כי במועד זה החלו להתפרסם ברחבי העולם ידיעות גם על עסקת העוזי ,ואולם הן לא הובאו לידיעת הקוראים בישראל בהתערבות הצנזורה הצבאית .הן הגרמנים והן הישראלים הפעילו לחץ על עיתונים בחו"ל להימנע מפרסום פרטים על העסקה .כך למשל סוכלה כתבה נרחבת בנושא ,שהייתה אמורה להופיע בהרלד טריביון ( .)Herald Tribuneבמברק דחוף נוסף מקלן ,תיאר הנציג הישראלי את המצב: [ .2הגרמנים] מעוניינים למנוע פרסום בדבר העוזי ,אך אינם משלים את עצמם כי הסוד לא ישאר לאורך ימים, בפרט בתמרונים הנערכים בספטמבר ולאחר שהכלים בידי היחידות המתמרנות. .3פרסום ,ובפרט ציון כמויות מוגזמות ,כגון מאה אלף יחידות ,עלול להזיק להמשך הקניות. .4הפעילו את הצנזור כל זמן וזה ניתן. במברק התגובה ממשרד הביטחון נכתב ,שסופר מעריב בגרמניה, לייסלר ( ,)Leisslerשעבד גם בעיתון גרמני ,העביר לארץ כתבה ובה ביקש לחשוף ,שמגיע משלוח של 7,000תתי–מקלע עוזי לגרמניה .במברק נכתב ,שהצנזורה עיכבה את הכתבה ,וכי נעשים מאמצים להשפיע על הכתב להימנע מפרסום הכתבה גם בגרמניה .הנציג בקלן התבקש לברר מה עמדת הגרמנים בנושא הפרסום .במברק נוסף ביקש נציג המשלחת הביטחונית בקלן / 108
מן המשרד לעקוב במיוחד אחר פעילותו של עיתונאי למרחב הנמצא בגרמניה ,ועלול להעביר ידיעות בקשר לעוזי .למרות אזהרות אלה ניכר ,שאנשי משרד הביטחון הבינו בשלב זה ,כי הפרסום בעניין העוזי הוא עניין קרוב ,בייחוד לאחר חלוקת הנשק ליחידות הצבא שעוסקות בתמרונים .כך תיאר זאת נציג משרד הביטחון בקלן: עוזי חולק ליחידות לפני 8ימים .בת יענה [שם הקוד שניתן לפרנץ יוזף שטראוס] בבקור ביחידה בשעת התמרונים ראה הכלים בשמוש ושאל החיילים מה דעתם על הכלי .התשובה היתה חיובית ונלהבת .הוא שאל לחייל אם ידוע לו מקור הכלי .התשובה הייתה כי ישראל ,הלא הכלי מסומן בכתב עברי. מסתבר ,כי בגרמניה נקשרו בעוזי לא מעט מיתוסים ואגדות. החוקר שילר מצא ,שרבים מחיילי הצבא הגרמני לא ידעו כי מקורו של הנשק בישראל ,וכי אחת הדעות הרווחות הייתה, שמדובר בנשק שיוצר מחלקי ברזל של מיטה צבאית אשר הייתה נפוצה בצבא הגרמני .מכל מקום ,לאחר שהגיע העוזי ליחידות והתרבו הידיעות בעיתונות הגרמנית ,לא הייתה יכולה הצנזורה להמשיך למנוע את הפרסום ,ועסקת מכירת העוזי נחשפה באופן מלא בעיתונות הישראלית ב– 25ביוני .1959זמן קצר לאחר מכן ,בראשית ספטמבר ,1959פרסמה העיתונות הגרמנית תמונה ,שצולמה על–ידי סוכנות איי .פי (Associated ,)Pressובה נראה שטראוס בוחן נשק מסוג עוזי ומשוחח עם חייל גרמני .גם תמונה זו פורסמה בעיתוני הארץ .בעיתון מעריב נכתב יומיים לאחר הפרסום: בהסבר לתמונה נאמר כי זהו "תת מקלע מישראל" וכי יחידות צנחנים של הבונדסוור (הצבא של גרמניה המערבית) חמושות עתה בתת–מקלעים מתוצרת ישראל. בצילום נראה מיניסטר ההגנה משוחח עם צנחן בזמן תמרוני הצבא שנערכו באזור האנובה ]...[ .נודע כי מר שטראוס וקצינים בכירים של הצבא הגרמני נלהבים מן הנשק החדש .על הנשק חרוט באותיות לאטיניות "עוזי– 9מילימטר" ]...[ .פקידים מערב גרמניים בשדה הבטחון שעשו כמיטב יכולתם לשמור על סודיות עיסקת הנשק לאחר שכל העניין כולו יצא לאור בישראל ,היו נבוכים ביותר כאשר ראו את הצילום של מיניסטר ההגנה ב"קלנישע רונדשאו" ובכתבי–עת אחרים ,מבוכתם של הפקידים גברה גם לנוכח העובדה ,שמדינות ערב הגבירו את התנגדותן לעיסקות הנשק הגרמניות–ישראליות ואותה שעה לוחצת קע"ם ללא הצלחה על גרמניה המערבית לקנות תחמושת אצלה. הפרסומים השונים יצרו משבר פוליטי בישראל .דומה ,שהמתנגד העז ביותר לעסקת הנשק היה גם הפעם מנהיג מפלגת "חרות", מנחם בגין .בנאום מעל בימת הכנסת בחודש יוני ,זמן קצר לאחר חשיפת הפרשה אמר: כדי להצדיק את העיסקה ,אתם מביאים גם נימוק כלכלי: דרוש לנו יצוא ,התעש [התעשייה הצבאית] עומד לשבות. הפועלים עמדו לאבד את עבודתם ]...[ .אתם נותנים נימוק בטחוני .מהו? לפני מספר חודשים עמד מנהיגה של מפא"י על במה זו וטען שיש להשיג צוללות ואין להשיגן אלא מארץ אחד — גרמניה .לא חלפו אלא מספר חודשים ז מ נ י ם
פס ייצור רובים במפעל תע"ש ,שנת 1955 / 109
ז מ נ י ם
שר ההגנה הגרמני שטראוס בעת ביקורו במפעל תע"ש ,שנת 1957
והושגו צוללות מארץ אחרת .הרי הוא הטעה ביודעין את העם כדי להסוות על אותה מדיניות של ידידות מוחלטת עם גרמניה .היום הוא חוזר ומטעה את העם שכביכול מסירת נשק יהודי לגרמניה פירושה לבטחון ישראל]...[ . עסקת הנשק היא ירידה לתהום מוסרי ומדיני שאין עמוקה ממנה והעם — שעל גופו הרגיש את שבט הקלגסים שאתם עושים עתה עסקאות ,ישפוט ממשלה זו וידע להורידנה. חברי כנסת אחרים השתמשו בביטויים קשים לא פחות בדיון בהצעת אי–האמון שהוגשה נגד הממשלה באותו חודש .שמואל מיקוניס ממק"י הגדיר את עסקת הנשק כ"עיסקה טמאה עם ממשיכי דרכו של היטלר ,המטילה כתם שחור על ישראל". העיתונות היומית עסקה בעניין בהרחבה .העיתון דבר הבטיח לקוראיו בגיליון מיוחד של דבר השבוע את "סיפורו של יום משבר — הסיפור המלא של פרשת הנשק" .בראשית חודש יולי אישרה מליאת הכנסת ,ברוב של 57חברי כנסת נגד ,45 את הצעת הממשלה שלא לבטל את ייצוא הנשק לגרמניה. בעד ההצעה הצביעו מפלגות מפא"י ,הציונים הכלליים והפרוגרסיבים ,ונגדה מפ"ם ,אחדות העבודה ,חרות ,הסיעה הדתית הלאומית ומק"י .אישור הצעת ההחלטה בכנסת עורר גל הפגנות .אלפי פרטיזנים ולוחמי גטאות הפגינו על חוף ימה של תל–אביב .מבחינתם ,אישור הסכם השילומים היה הקו האדום ,ועסקת נשק הייתה חציה ברורה של אותו קו" .מניין לנו הבטחון שנשק זה שוב לא יופנה פעם נגדנו? אין שום ערובה שגרמניה של היום לא תחזור על מעשי גרמניה של אתמול", אמר ס' גראייק ,אחד המפגינים ,מעל בימת הנואמים .עיתונאי של למרחב ציטט בהרחבה את הבטחת המפגינים ,כי לא ישקטו עד ביטול העסקה" :העם לא ישקוט .תתנהל מערכה מרה כאן ובתפוצות ,עדי תבוטל העיסקה .עדי תוסר מאתנו החרפה]...[ . מכירת הנשק היהודי הטהור מכתימה את זכר מיליוני חללינו / 110
שבצעדם אלי קבר שמענו קריאתם האחרונה :נקמה!" .לא רק פרטיזנים ולוחמים ,אלא גם תומכי המפלגות יצאו לרחוב. "לא בשם 6מיליון — אלא בשם אבי שנרצח" ,קראה הכותרת במעריב ,שהתייחסה להפגנה משותפת של אנשי חרות ומפ"ם נגד העסקה .נראה היה ,שעיתונות התקופה נתנה פתחון–פה נרחב למתנגדים .ב– 12ביולי דיווח העיתון חרות על חמש–עשרה עצרות נגד העסקה שהתקיימו בעת ובעונה אחת .חברי הכנסת תקפו את בן–גוריון ,לגלגו על יכולותיו כמדינאי ואמרו ,כי הוא המנהיג היחיד בעולם המצהיר שגרמניה השתנתה .פליקס שנער ,נציג ישראל בגרמניה באותן שנים ,כתב בזיכרונותיו: המתנגדים לא קיבלו שום נימוק :לא שספקים אחרים אך מחכים לקבלת הזמנה זו ,לא שמדובר בניצול כושר–התפוקה של מפעל חיוני לישראל ,לא שהדבר חשוב ליצוא של ישראל .כידוע ,חוללה הבעיה גם משבר ממשלתי; בן–גוריון לא היה מוכן — בצדק — להיכנע לביקורת ולגינוי לא ענייניים ופולמוסיים — אף שבחלקם נבעו בלא ספק מרגש כן :והוא העדיף את המסקנה הקיצונית של התפטרות על נסיגה. בגלל המשבר סביב עסקת הנשק הגיש בן–גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה ב– 5ביולי .1959הבחירות נקבעו לחודש נובמבר, ובינתיים המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר. יהדות העולם הביעה אף היא עניין בעסקה ,אם כי קשה להעריך באיזו מידה .תחת הכותרת "יהדות העולם מזועזעת מעיסקת הקלון" ,ציטט סופר העיתון חרות בניו–יורק מספר עיתונים של קהילות יהודיות בארצות–הברית שיצאו נגד מכירת הנשק .העיתונאי הבחין ,שהעיתונות היהודית האמריקנית "מטפלת בנושא 'בכסיות משי' ,מתוך מגמה ברורה שלא להרגיז את ממשלת ישראל" ,ואולם הוא השתכנע ,ש"מאוחדת העיתונות היהודית–אמריקנית בדעתה ,כי העיסקה היא תופעה שלילית" .העיתון דבר דיווח דווקא על "פחות משמונים איש באספת 'חרות' בפאריס" ,כך שאין לדעת עד כמה העסיקה עסקת הנשק את יהדות העולם. אפשרות מעניינת נוספת לבחון את הלך הרוח בציבור הישראלי ,וליתר דיוק בשורות צה"ל ,מתאפשרת בזכות מסמך ייחודי "עסקת הנשק עם גרמניה — דעתו של החייל" .נראה כי דעתם של חיילי צה"ל על העסקה ,והחשש כי יביעו התנגדות שעלולה להשפיע על שירותם בצבא הישראלי הצעיר ,הדאיגה מאוד את קברניטי המדינה .במכתב שנשלח באוגוסט 1959 תחת הסיווג "סודי" על–ידי ראש אגף המודיעין ,אלוף–משנה חיים הרצוג ,לשר הביטחון ,לרמטכ"ל ,למנכ"ל משרד הביטחון, לראש אג"מ (אגף המטה) ,ולראש אכ"א (אגף כוח אדם) נכתב: .1הטלתי על הצנזור לבדוק את הנושא הנ"ל על–ידי בדיקת מכתבי החיילים. .2בסכום ,כשבעים וחמישה אחוז מתוך החיילים, המתבטאים במכתבים ,מצדדים בעסקה ,ואילו כעשרים וחמישה אחוז מביעים את התנגדותם. במרוצת שנת 1959ייצאה ישראל לגרמניה 35,000תתי–מקלע מסוג עוזי ו– 2,515,000רימונים מסוגים שונים ,בסך כולל של 9,337,000לירות ישראליות .גרמניה הייתה למדינה שאליה היה הייצוא הצבאי הגדול ביותר של ישראל .אנשי משרד הביטחון ,בהנהגת שמעון פרס ,המשיכו בניסיונותיהם לשכנע ז מ נ י ם
את הגרמנים לחתום על עסקאות נוספות ,למרות המשבר הפוליטי והתפטרותו של בן–גוריון .נראה היה כי המאמצים נשאו פרי .כך דיווח נציג משרד הביטחון בקלן על השיחות שהתקיימו עם שטראוס בנובמבר :1959 בת יענה אמר שאין ספק שיזמינו אצלנו עוד כ– 20-15אלף תמקים ,בהמשך להזמנה הקיימת [ ]...לפי דבריו של בת יענה בתכניתם המקורית לרכוש עד מאה אלף תמקים]...[ . דעתו של בת יענה ,שתמק "עוזי" עדיף על כל יתר התמקים העומדים בתחרות. כעבור שלושה חודשים הודיעה גרמניה ,שבכוונתה לרכוש עוד 15,000תתי–מקלע עוזי מן הדגם המשופר ,שתוקנו בו על–ידי התעשייה הצבאית מספר ליקויים אשר התגלו בדגם הראשון. הוא נמכר תחת השם .MP 2 A1מכאן ,שבסיכום הכולל סופקו 50,000תתי–מקלע עוזי של התעשייה הצבאית הישראלית לצבא הגרמני .בהמשך יוצרו בשביל הצבא הגרמני תתי–מקלע עוזי על–ידי מפעל בלגי שהחזיק ברישיון ייצור ישראלי. בשנים שאחרי עסקת העוזי ידעו היחסים הביטחוניים בין ישראל לגרמניה תהפוכות .באמצע שנות השישים ,בלחץ מדינות ערב ,הפסיקה גרמניה באופן חד–צדדי להעביר נשק לישראל ולא חתמה עמה על עסקאות חדשות .בעשורים הבאים חודשו מכירות הנשק ,בייחוד זה ההגנתי ,וגרמניה אף סיפקה לישראל מספר צוללות מתקדמות .אלה ,על–פי פרסומים זרים ,מהוות את יכולת "המכה השנייה" הגרעינית של מדינת ישראל.
דיוויד ת' שילר" ,אגדת העוזי הגרמני" ,קליבר קרבי — המגזין הישראלי לנשק ,ירי וביטחון ( 2חורף .58-56 ,)2007
סיכום
פליקס אליעזר שנער ,בעול כורח ורגשות :בשליחות המדינה :יחסי ישראל גרמניה 1951עד ,1966ירושלים .1967
כבר בראשית שנות החמישים הבין בן–גוריון ,כי חרף המטען הרגשי הקשה ,אי–אפשר יהיה להתעלם מגרמניה ,שהלכה וצברה כוח בזירה הבינלאומית .תחילה חשש ,כי אם לא תתבע ישראל פיצויים באופן מי ָדי ,היא תאבד את האפשרות לעשות כן .משם ,כפי שהעריך חבר הכנסת רימלט ,התגלגלו הדברים לאִטם ,פעם מתוך אינרציה ופעם בדחיפה של בן–גוריון .בהקשר זה יש לראות גם את עסקת הנשק הראשונה בין המדינות ,שהיה לה אולי מטען רגשי קשה יותר מזה של הסכם השילומים .אי–אפשר לקבוע אם בן–גוריון תכנן משלב מוקדם דרך כה מהירה אל יחסי ידידות קרובים עם גרמניה, אולם אין לפסול את האפשרות שהדברים אכן היו מתוכננים. לאחר מכירת הנשק המשיכו היחסים בין המדינות במסלול הנורמליזציה :הפגישה ההיסטורית בין דוד בן–גוריון לקונרד אדנאואר במרס 1960סימלה התחממות נוספת ביחסי שתי המדינות .הקנצלר הודיע בסיום הפגישה על הגדלת הסיוע
/ 111
לישראל ,הודעה שבה ראה הימין בישראל מכירת הכבוד הלאומי בעבור בצע כסף .אחרי–כן הייתה זאת פרשת המדענים הגרמנים שפעלו במצרים ,שהעיבה לתקופה קצרה על יחסי שתי המדינות .גם אז היה זה בן–גוריון שהכריע ,בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון ,שלא לנקוט צעדים נגד גרמניה כדי לא לסכן את היחסים המיוחדים עמה .נראה, כי ישראל הייתה זאת שדחפה משלב מוקדם לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם גרמניה ,ואולם הגרמנים סירבו בשל חששם מתגובת מדינות ערב .כאשר החליטו מדינות ערב להכיר בגרמניה המזרחית ,נאותה גרמניה המערבית להפוך את יחסיה עם ישראל לפומביים .וכך ,ב– 16במרס 1965הצביעה הכנסת בעד כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית. באוגוסט באותה שנה הגיש השגריר הגרמני הראשון במדינת ישראל את כתב האמנה לנשיא המדינה. לקריאה נוספת: יחיעם ויץ" ,מחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות :משפטי פראג והוויכוח על הסכם השילומים" בתוך :ישראל בעשור הראשון (יחידה עשירית) ,הוצאת האוניברסיטה הפתוחה ,תל–אביב .2002
משה צימרמן ועודד היילברונר (עורכים) ,יחסים 'נורמליים' :יחסי ישראל–גרמניה, ירושלים .1993
יעקב שרת (עורך) ,פולמוס השילומים :משה שרת במערכות המשא–ומתן על הסכם השילומים מגרמניה :קובץ פרוטוקולים ומסמכים ,1953-1950 תל–אביב .2007 Nicholas Balabkins, West German Reparations to Israel, New Brunswick, N.J. 1971. Lily Gardner Feldman, The Special Relationship Between West Germany and Israel, Boston 1984.
מקורות האיורים: תמונות בעמוד ( 103למעלה) :109 ,לשכת העיתונות הממשלתית תמונה בעמוד ( 103למטה) :לשכת העיתונות הממשלתית ,צלם :הנס פין תמונה בעמוד :104ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ,צלם :לא ידוע תמונות בעמודים :107 ,105אימג'בנק ישראל Gettyimages /
תמונה בעמוד :108לשכת העיתונות הממשלתית ,צלם :כהן פריץ תמונה בעמוד :110לשכת העיתונות הממשלתית ,צלם :משה פרידן
ז מ נ י ם