שי חזקני
קלון או הכרח בל–יגונה? עסקת הנשק הישראלית–הגרמנית הראשונה בראשית 2007נפתחו לראשונה בפני חוקרים ארכיונים של מערכת הביטחון המאפשרים מעקב אחרי עסקאות הנשק שעשתה מדינת ישראל עם מדינות אחרות בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים .על סמך מסמכים אלה (שרובם סווגו אז כסודיים ביותר) ,וכן על סמך עיתונות של התקופה וזיכרונות שפרסמו אנשי ממשל וציבור ,פורש שי חזקני את גלגוליה של עסקת הנשק הראשונה בין ישראל לגרמניה — מכירת תתי–מקלע מסוג עוזי — ואת סערת הרוחות שהיא עוררה בימים ההם, כאשר זיכרון השואה היה עדיין טרי ביותר.
בעשור הראשון למדינת ישראל נתפשה גרמניה בעיני ישראלים רבים כשיקוץ .ההיסטוריון תום שגב ציטט בספרו את האזרח ירמיה יפה ,שכתב לראש הממשלה" :לגרמנים אין תקנה אלא בהשמדה טוטלית או בעיקור טוטלי" .כתבת העיתון ידיעות אחרונות בשנות החמישים ביקשה גם היא להדגיש ,כי "עלינו להחדיר את השנאה לגרמנים בלבות ילדינו הרכים וצאצאיהם". חברי כנסת ,שהתאימו עצמם לרוח התקופה ,התחרו בינם לבין עצמם בחקיקת חוקים שאסרו על כניסת ישראלים לגרמניה ,או על קשרים מסחריים עמה .דווקא על רקע זה הכריע דוד בן–גוריון בשנת ,1951כי על ישראל לפתוח במשא ומתן ישיר לקבלת פיצויים מגרמניה" .מדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה לנהל את ענייניה בבררנות ובחוסר אונים של דרי גטו" ,פסק .ואכן לאחר כשנה של דיונים ,ב–10 בספטמבר ,1952נחתם הסכם השילומים ("הסכם לוקסמבורג") בין מדינת ישראל לגרמניה המערבית .חתימת ההסכם הייתה כאמור שיאו של מאבק בין שתי אסכולות מנוגדות .לכל אחת מהן היו סיבות פוליטיות ורעיוניות לדחות את ההסכם או לקבלו .בן–גוריון ,שטבע את הביטוי "גרמניה האחרת", ביקש להדגיש ,כי "גרמניה של קונרד אדנאואר ()Adenauer והסוציאל–דמוקרטים אינה גרמניה של היטלר" ,ומכאן שמותר לבוא עמה במשא ומתן לשם קבלת פיצויים .בן–גוריון גרס, כי מצבה הכלכלי הקשה של המדינה ,בייחוד לאחר קליטתם של מאות אלפי ניצולי שואה ,חייב מציאת מקורות כספיים _________________________________ שי חזקני לומד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל–אביב ומשמש כתב לענייני צבא וביטחון בערוץ .10מאמר נוסף שלו, "הסרטים האסורים :ניתוח היסטורי של סרטי תעמולה אנטישמיים בתקופת הרייך השלישי והשפעתם על הציבור הגרמני" ,עתיד להתפרסם בכתב העת ילקוט מורשת. דוא"ל:
hazkani@netvision.net.il
/ 102
חדשים .כמו כן הוא הבין ,כי חלון ההזדמנויות לדרישת פיצויים מגרמניה הולך ומצטמצם לנוכח העובדה שהמעצמות, בשל שיקולים הקשורים למלחמה הקרה ,פועלות להחזרתה המהירה של גרמניה אל משפחת העמים. מול רעיונות אלה ,ניצבה אסכולת המתנגדים לשילומים בהובלת סיעת "חרות" בכנסת וניצולי השואה .בראש המתנגדים היה מנחם בגין ,שכינה את ההסכם בהפגנה מול בניין הכנסת בירושלים "המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו" ,והצהיר: "אין קורבן אשר לא נקריב כדי לסכל מזימה זו [ ]...ממשלה זו, שתפתח במשא–ומתן עם המרצחים משמידי עמנו ,תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון" .המפגינים הגיעו עד למפתן הכנסת עצמה :הם זרקו אבנים מבעד לחלון ,ואחדים מחברי הכנסת ,שדנו באותה העת בהסכם ,נפצעו .פעולות אלה לא הרתיעו את ממשלת מפא"י ,שהשיגה את אישור הכנסת לפתיחת משא ומתן ישיר עם גרמניה ,משא ומתן שהביא לבסוף לחתימה על ההסכם ולתחילת זרימת כספי הפיצויים. אלימלך רימלט ,חבר כנסת מטעם "הציונים הכלליים" שהתנגד לשילומים ,קרא מעל בימת הכנסת" :טועה מי שסובר כי אפשר לקחת את הכסף ולהמשיך לשנוא את העם הגרמני ולהחרימו. אי אפשר לקחת את הכסף ולהתמיד במדיניות של 'ברוגז' ,הרי הגויים יודעים את הכלל העתיק' :אם יש מסחר יש חברותא'". אכן ,זמן קצר לאחר שהחל להתקבל הכסף הגרמני ,נראה כי נבואתו של רימלט החלה להתגשם. בניגוד לעמדה המוצהרת ,לפיה גרמניה עודנה "מדינת אויב" ,ביקש בן–גוריון להמשיך בצעדים לקראת נורמליזציה של היחסים .שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם הוא אישר לפתוח במגעים למכירת נשק ישראלי לגרמניה המערבית .מספר שנים נשמרו המגעים בחשאי ,וכאשר נחשפו ,חמש שנים לאחר שהחלו ,התעוררו תגובות קשות בציבור ,שאף גרמו לבסוף לנפילת הממשלה .מתנגדי השילומים ,וגם אחדים מבין מי ז מ נ י ם