עסקת הנשק הסודית ישראל-גרמניה

Page 1

‫שי חזקני‬

‫קלון או הכרח בל–יגונה?‬ ‫עסקת הנשק הישראלית–הגרמנית הראשונה‬ ‫בראשית ‪ 2007‬נפתחו לראשונה בפני חוקרים ארכיונים של מערכת הביטחון המאפשרים מעקב אחרי‬ ‫עסקאות הנשק שעשתה מדינת ישראל עם מדינות אחרות בשנות החמישים והשישים של המאה‬ ‫העשרים‪ .‬על סמך מסמכים אלה (שרובם סווגו אז כסודיים ביותר)‪ ,‬וכן על סמך עיתונות של התקופה‬ ‫וזיכרונות שפרסמו אנשי ממשל וציבור‪ ,‬פורש שי חזקני את גלגוליה של עסקת הנשק הראשונה בין‬ ‫ישראל לגרמניה — מכירת תתי–מקלע מסוג עוזי — ואת סערת הרוחות שהיא עוררה בימים ההם‪,‬‬ ‫כאשר זיכרון השואה היה עדיין טרי ביותר‪.‬‬

‫בעשור הראשון למדינת ישראל נתפשה גרמניה בעיני ישראלים‬ ‫רבים כשיקוץ‪ .‬ההיסטוריון תום שגב ציטט בספרו את האזרח‬ ‫ירמיה יפה‪ ,‬שכתב לראש הממשלה‪" :‬לגרמנים אין תקנה אלא‬ ‫בהשמדה טוטלית או בעיקור טוטלי"‪ .‬כתבת העיתון ידיעות‬ ‫אחרונות בשנות החמישים ביקשה גם היא להדגיש‪ ,‬כי "עלינו‬ ‫להחדיר את השנאה לגרמנים בלבות ילדינו הרכים וצאצאיהם"‪.‬‬ ‫חברי כנסת‪ ,‬שהתאימו עצמם לרוח התקופה‪ ,‬התחרו בינם‬ ‫לבין עצמם בחקיקת חוקים שאסרו על כניסת ישראלים‬ ‫לגרמניה‪ ,‬או על קשרים מסחריים עמה‪ .‬דווקא על רקע זה‬ ‫הכריע דוד בן–גוריון בשנת ‪ ,1951‬כי על ישראל לפתוח במשא‬ ‫ומתן ישיר לקבלת פיצויים מגרמניה‪" .‬מדינה ריבונית אינה‬ ‫יכולה להרשות לעצמה לנהל את ענייניה בבררנות ובחוסר‬ ‫אונים של דרי גטו"‪ ,‬פסק‪ .‬ואכן לאחר כשנה של דיונים‪ ,‬ב–‪10‬‬ ‫בספטמבר ‪ ,1952‬נחתם הסכם השילומים ("הסכם לוקסמבורג")‬ ‫בין מדינת ישראל לגרמניה המערבית‪ .‬חתימת ההסכם הייתה‬ ‫כאמור שיאו של מאבק בין שתי אסכולות מנוגדות‪ .‬לכל‬ ‫אחת מהן היו סיבות פוליטיות ורעיוניות לדחות את ההסכם‬ ‫או לקבלו‪ .‬בן–גוריון‪ ,‬שטבע את הביטוי "גרמניה האחרת"‪,‬‬ ‫ביקש להדגיש‪ ,‬כי "גרמניה של קונרד אדנאואר (‪)Adenauer‬‬ ‫והסוציאל–דמוקרטים אינה גרמניה של היטלר"‪ ,‬ומכאן שמותר‬ ‫לבוא עמה במשא ומתן לשם קבלת פיצויים‪ .‬בן–גוריון גרס‪,‬‬ ‫כי מצבה הכלכלי הקשה של המדינה‪ ,‬בייחוד לאחר קליטתם‬ ‫של מאות אלפי ניצולי שואה‪ ,‬חייב מציאת מקורות כספיים‬ ‫_________________________________‬ ‫שי חזקני לומד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת‬ ‫תל–אביב ומשמש כתב לענייני צבא וביטחון בערוץ ‪ .10‬מאמר נוסף שלו‪,‬‬ ‫"הסרטים האסורים‪ :‬ניתוח היסטורי של סרטי תעמולה אנטישמיים בתקופת‬ ‫הרייך השלישי והשפעתם על הציבור הגרמני"‪ ,‬עתיד להתפרסם בכתב העת‬ ‫ילקוט מורשת‪.‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬

‫‪hazkani@netvision.net.il‬‬

‫‪/ 102‬‬

‫חדשים‪ .‬כמו כן הוא הבין‪ ,‬כי חלון ההזדמנויות לדרישת‬ ‫פיצויים מגרמניה הולך ומצטמצם לנוכח העובדה שהמעצמות‪,‬‬ ‫בשל שיקולים הקשורים למלחמה הקרה‪ ,‬פועלות להחזרתה‬ ‫המהירה של גרמניה אל משפחת העמים‪.‬‬ ‫מול רעיונות אלה‪ ,‬ניצבה אסכולת המתנגדים לשילומים‬ ‫בהובלת סיעת "חרות" בכנסת וניצולי השואה‪ .‬בראש המתנגדים‬ ‫היה מנחם בגין‪ ,‬שכינה את ההסכם בהפגנה מול בניין הכנסת‬ ‫בירושלים "המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו"‪ ,‬והצהיר‪:‬‬ ‫"אין קורבן אשר לא נקריב כדי לסכל מזימה זו [‪ ]...‬ממשלה זו‪,‬‬ ‫שתפתח במשא–ומתן עם המרצחים משמידי עמנו‪ ,‬תהיה ממשלת‬ ‫זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון"‪ .‬המפגינים הגיעו עד‬ ‫למפתן הכנסת עצמה‪ :‬הם זרקו אבנים מבעד לחלון‪ ,‬ואחדים‬ ‫מחברי הכנסת‪ ,‬שדנו באותה העת בהסכם‪ ,‬נפצעו‪ .‬פעולות אלה‬ ‫לא הרתיעו את ממשלת מפא"י‪ ,‬שהשיגה את אישור הכנסת‬ ‫לפתיחת משא ומתן ישיר עם גרמניה‪ ,‬משא ומתן שהביא‬ ‫לבסוף לחתימה על ההסכם ולתחילת זרימת כספי הפיצויים‪.‬‬ ‫אלימלך רימלט‪ ,‬חבר כנסת מטעם "הציונים הכלליים" שהתנגד‬ ‫לשילומים‪ ,‬קרא מעל בימת הכנסת‪" :‬טועה מי שסובר כי אפשר‬ ‫לקחת את הכסף ולהמשיך לשנוא את העם הגרמני ולהחרימו‪.‬‬ ‫אי אפשר לקחת את הכסף ולהתמיד במדיניות של 'ברוגז'‪ ,‬הרי‬ ‫הגויים יודעים את הכלל העתיק‪' :‬אם יש מסחר יש חברותא'"‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬זמן קצר לאחר שהחל להתקבל הכסף הגרמני‪ ,‬נראה כי‬ ‫נבואתו של רימלט החלה להתגשם‪.‬‬ ‫בניגוד לעמדה המוצהרת‪ ,‬לפיה גרמניה עודנה "מדינת‬ ‫אויב"‪ ,‬ביקש בן–גוריון להמשיך בצעדים לקראת נורמליזציה‬ ‫של היחסים‪ .‬שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם הוא אישר‬ ‫לפתוח במגעים למכירת נשק ישראלי לגרמניה המערבית‪ .‬מספר‬ ‫שנים נשמרו המגעים בחשאי‪ ,‬וכאשר נחשפו‪ ,‬חמש שנים לאחר‬ ‫שהחלו‪ ,‬התעוררו תגובות קשות בציבור‪ ,‬שאף גרמו לבסוף‬ ‫לנפילת הממשלה‪ .‬מתנגדי השילומים‪ ,‬וגם אחדים מבין מי‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫למעלה‪ :‬פס ייצור קני נשק במפעל תע"ש‪ ,‬שנת ‪ ;1955‬למטה‪ :‬מנהיג מפלגת "חרות" מנחם בגין נואם בתל–אביב נגד הסכם השילומים‪ ,‬שנת ‪1955‬‬ ‫‪/ 103‬‬

‫ז מ נ י ם‬


‫שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס (‪ )Strauss‬נפגש עם הרמטכ"ל משה דיין ועם מנכ"ל משרד הביטחון‪ ,‬שמעון פרס‪ ,‬בעת ביקורו בארץ בשנת ‪1957‬‬

‫שתמכו בהם‪ ,‬התקשו לקבל את הרעיון של "נשק יהודי בידיים‬ ‫גרמניות"‪.‬‬ ‫הייחוד בעסקה זאת הוא המועד שבו התרחשה — עשור‬ ‫שנים אחד בלבד לאחר רצח היהודים על–ידי גרמניה הנאצית‬ ‫על אדמת אירופה‪ ,‬ועשור לפני הכינון הרשמי של יחסים‬ ‫דיפלומטיים בין גרמניה לישראל‪ .‬המסמכים בארכיון של‬ ‫מערכת הביטחון‪ ,‬שהותרו בשנת ‪ 2007‬לפרסום‪ ,‬בחלוף חמישים‬ ‫שנה‪ ,‬מאפשרים הצצה לפעילותם של מקבלי ההחלטות‪ ,‬ובהם‬ ‫ראש הממשלה ושר הביטחון דאז‪ ,‬דוד בן–גוריון‪ ,‬ומנכ"ל‬ ‫משרד הביטחון‪ ,‬שמעון פרס‪ .‬בן–גוריון ופרס העריכו‪ ,‬כי הודות‬ ‫למכירת תתי–מקלע מסוג עוזי (אותו תת–מקלע קומפקטי‪,‬‬ ‫שפותח בתעשייה הצבאית על–ידי עוזיאל גל בסוף שנות‬ ‫הארבעים)‪ ,‬תוכל ישראל להצטייד בנשק מודרני ולהרחיב‬ ‫את יצוא הנשק שלה לכל אירופה‪ .‬בצד הגרמני עמד פרנץ‬ ‫יוזף שטראוס (‪ ,)Franz-Josef Strauss‬שר ההגנה של גרמניה‬ ‫המערבית‪ ,‬שביקש לכפר בדרכו על מעשי הנאצים‪ ,‬וייתכן שגם‬ ‫האמין ביכולות הישראליות בתחום הנשק‪ .‬בשנות החמישים‬ ‫היה עדיין הצבא של גרמניה כפוף למגבלות של המעצמות לגבי‬ ‫ייצור עצמי של נשק‪ ,‬שהוטלו בעקבות הסכם הכניעה בתום‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬כלי הנשק שהיו בשימוש של הצבא‬ ‫הגרמני‪ ,‬דוגמת רובה הקרבין‪ ,‬היו במצב רע במיוחד וירו רק‬ ‫בקושי‪ .‬צבא גרמניה נזקק לאספקה מי ָדית כמעט של ‪50,000‬‬ ‫תתי–מקלע‪ .‬העוזי היה רק אפשרות אחת לרכישה‪ ,‬והתמודד‬ ‫מול כלי נשק דומים ממדינות אחרות‪ ,‬אולם שטראוס הכריע‬ ‫בעד הנשק הישראלי‪.‬‬ ‫‪/ 104‬‬

‫מגעים ראשונים וחתימת עסקה‬ ‫המסמכים של מערכת הביטחון אינם מתארים את הנסיבות‬ ‫המדויקות שבהם החלו המגעים עם הגרמנים למכירת‬ ‫תתי–מקלע עוזי‪ ,‬ומציינים רק כי הדיון החל בסוף שנת ‪.1955‬‬ ‫החוקר דייוויד ת' שילר (‪ )Schiller‬מצא‪ ,‬כי שבירת הקיפאון‬ ‫במגעים התרחשה לאחר שגרמניה סיפקה לישראל שתי‬ ‫סירות משמר–חופים בשנים ‪ .1956-1955‬מסמכי התעשייה‬ ‫הצבאית מאשרים‪ ,‬כי בינואר ‪ 1956‬נמסר לגרמנים תת–מקלע‬ ‫עוזי לצורכי בדיקה טכנית ובדיקת ייצור‪ ,‬וכי בספטמבר‬ ‫אותה שנה הזמין משרד ההגנה הגרמני באופן רשמי ‪ 25‬כלים‬ ‫נוספים להמשך בדיקות‪ .‬שילר כותב‪ ,‬כי היה זה העיתונאי‬ ‫הגרמני רולף פוגל (‪ ,)Vogel‬מי שתיווך גם בעסקת השילומים‪,‬‬ ‫שהעביר את כלי הנשק הראשונים מישראל לגרמניה‪.‬‬ ‫מאותו מועד ביקשו אנשי התעשייה הצבאית להפעיל לחץ‬ ‫על שטראוס כדי שיבחר בתת–המקלע הישראלי מבין שלושת‬ ‫כלי הנשק שנבחנו על–ידי משרד ההגנה‪ .‬פליקס אליעזר שנער‪,‬‬ ‫איש משרד החוץ‪ ,‬שמונה לטפל ביחסים עם גרמניה בין‬ ‫השנים ‪ ,1966-1951‬סיפר בזיכרונותיו‪ ,‬כי העלה בפני‬ ‫שטראוס בחודש מרס ‪ 1957‬את הרעיון לרכישת תתי–מקלע‬ ‫מסוג עוזי‪:‬‬ ‫יכולתי להוסיף‪ ,‬כי הכלי בדוק ומנוסה‪ ,‬הצבא ההולאנדי‬ ‫קנה אותו בכמויות ניכרות‪ ,‬ומדינות אירופיות אחרות‪,‬‬ ‫המעונינות בו‪ ,‬בוחנות אותו כעת‪ ]...[ .‬תגובתו של שטראוס‬ ‫[‪ ]...‬הייתה חיובית ועניינית‪ .‬הוא הבטיח‪ ,‬שהרשויות‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫המוסמכות יבחנו את התת–מקלע‪ ,‬ועל פי התוצאות יחליט‬ ‫בדבר קנייתו‪.‬‬ ‫כהמשך לפגישה זאת כנראה‪ ,‬ב–‪ 14‬ביוני ‪ ,1957‬אישר בן–גוריון‬ ‫למשלחת של מומחים גרמנים להגיע למפעלי התעשייה הצבאית‬ ‫לבחינה נוספת של העוזי‪ .‬מנכ"ל משרד הביטחון‪ ,‬שמעון פרס‪,‬‬ ‫הודיע למנהל התעשייה הצבאית על ההחלטה במכתב אישי‬ ‫בסיווג "סודי ביותר"‪ .‬צעד זה היה נועז במיוחד מצדו של‬ ‫בן–גוריון‪ ,‬שכן אילו היה מתגלה דבר הביקור של המומחים‬ ‫הגרמנים אז‪ ,‬אפשר להניח‪ ,‬שהתגובה הציבורית הייתה קשה‪.‬‬ ‫ב–‪ 8‬בנובמבר‪ ,‬בניסיון נוסף ללחוץ על הגרמנים לבחור בעוזי‪,‬‬ ‫שלח מנהל התעשייה הצבאית‪ ,‬צבי דר‪ ,‬לראש משלחת משרד‬ ‫הביטחון בפריס‪ ,‬ארתור בן–נתן‪ ,‬מכתב נוסף ובו ציין‪ ,‬כי הגיע‬ ‫לידיעתו מידע לפיו הגרמנים עומדים בפני הכרעה‪ ,‬ולכן "יש צורך‬ ‫באינטרונציה [התערבות] בלוול [בדרג] גבוה על מנת להבטיח‬ ‫את הרצון הטוב של השר ואנשיו ולהשפיע על הסכומים"‪.‬‬ ‫מכתב זה הוא מקור יחיד כמעט‪ ,‬שמבהיר מדוע הייתה עסקת‬ ‫הנשק עם הגרמנים כה חשובה לישראל‪ .‬דר כתב‪:‬‬ ‫ישראל מוכרחה להמשיך לשמור על בטחונה‪ ,‬היא לא‬ ‫יכולה יחד עם זאת לרכוש חומרי גלם למטרה זו ואולי‬ ‫גם מתקנים מיוחדים מגרמניה מכספי השילומים‪ ,‬כי‬ ‫לפי הסכם השילומים אסור להשתמש בכספי השילומים‬ ‫להגדלת הפוטנציאל המלחמתי‪( .‬בהזדמנות זו מזכיר את‬ ‫הרעיון החשוב בדבר הקשר בין הזמנת כלי השייט בגרמניה‬ ‫ולשלם אותם בעוזי או בתוצרת אחרת של התעשייה‬ ‫הצבאית)‪.‬‬ ‫גרמניה הייתה נתונה באותה עת ללחץ כבד מצד מדינות ערב‬ ‫ומגורמים בינלאומיים אחרים‪ ,‬שנועד לוודא שכספי השילומים‬ ‫לא ישמשו לחימושה של ישראל‪ .‬אולם נראה‪ ,‬כי גרמניה הייתה‬ ‫נכונה למכור כלי מלחמה לישראל‪ ,‬ובלבד שהדבר ייעשה בנפרד‬ ‫מן השילומים‪ .‬מדבריו של מנהל התעשייה הצבאית עולה‪,‬‬ ‫שישראל הייתה זקוקה לעסקת הנשק כדי לשלם לגרמנים‬ ‫על ציוד צבאי מתקדם‪ ,‬שאותו ביקשה לרכוש או לקבל‪ .‬פרס‬ ‫סיפר בריאיון שערכתי עמו ב–‪ 22‬בפברואר ‪ ,2007‬כי ישראל‬ ‫קיבלה באותן השנים את הטיל הבליסטי הראשון שלה‪ .‬כמו‬ ‫כן התקבלו אז מטוסי תובלה‪ ,‬מטוסי אימונים ותותחים נגד‬ ‫מטוסים‪ .‬החוקר שילר ציין‪ ,‬שהיה מדובר גם במשאיות ושריון‪,‬‬ ‫ואולי אף החלו דיונים ראשוניים על צוללות בייצור גרמני‪.‬‬ ‫ואולם פרס הציג בריאיון עניין אחר כסיבה העיקרית לרצונה‬ ‫של ישראל למכור עוזי דווקא לגרמניה‪:‬‬ ‫אנחנו רצינו שהעוזי יהיה הנשק הסטנדרטי של נאט"ו‪.‬‬ ‫ובאותה תקופה‪ ,‬מפני שלכל האחרים היה נשק אחר‪,‬‬ ‫הדרך הנכונה להכניס אותו היה באמצעות גרמניה‪ .‬חשבנו‪,‬‬ ‫שאם הצבא הגרמני יצטייד בעוזי‪ ,‬הוא יהפוך לנשק של‬ ‫נאט"ו וזה ייתן כמובן לתעשייה הצבאית שלנו תנופה‬ ‫גדולה מאוד‪.‬‬ ‫תימוכין לדבריו של פרס בעניין נאט"ו לא נמצאו במסמכים‪,‬‬ ‫למעט משפט מעורפל מפי בכיר בתעשייה הצבאית‪ ,‬לגבי‬ ‫אפשרויות שיווק נוספות של העוזי לאחר אימוצו על–ידי‬ ‫גרמניה‪" :‬ברור שאם הצבא הגרמני יכניס העוזי לשמוש‪ ,‬אזי‬ ‫יש סיכויים מזהירים לעתיד"‪ .‬העדר אזכור מפורש של נאט"ו‬ ‫אינו מפתיע‪ ,‬ולא מן הנמנע כי נושא זה נדון רק בעל–פה‪.‬‬ ‫‪/ 105‬‬

‫שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס‪ ,‬שנת ‪1957‬‬

‫החוקרת לילי גרדנר פלדמן (‪ ,)Gardner Feldman‬שחקרה את‬ ‫היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה המערבית‪ ,‬טענה אף‬ ‫היא במחקרה משנת ‪ ,1984‬כי פרס ביקש להפוך את העוזי‬ ‫לנשק הסטנדרטי של נאט"ו וראה במכירתו לגרמניה הזדמנות‬ ‫להכנסתו לשאר מדינות הארגון‪.‬‬ ‫במסמך נוסף מחודש נובמבר ‪ 1959‬העריכה התעשייה‬ ‫הצבאית‪ ,‬שהעסקאות עם הגרמנים‪ ,‬אם אכן ייחתמו‪ ,‬יניבו‬ ‫רווח של כשני מיליון דולרים‪ .‬במסמך זה‪ ,‬שהופץ אל הדרג‬ ‫הבכיר של משרד הביטחון‪ ,‬וייתכן שאף לפוליטיקאים נוספים‪,‬‬ ‫נזכרות שלוש עסקאות שונות שנדונו עם הגרמנים‪ :‬האחת‪,‬‬ ‫עסקה למכירת תת–מקלע עוזי‪ ,‬השנייה‪ ,‬עסקה למכירת‬ ‫רימונים מסוגים שונים‪ ,‬והשלישית‪ ,‬עסקה למכירת אבק שֵרפה‬ ‫כדורי‪ .‬על–פי הכתוב במסמך‪ ,‬צלח העוזי את מבחני משרד‬ ‫ההגנה הגרמני באופן מרשים‪ .‬ואולם‪ ,‬מנהל התעשייה הצבאית‬ ‫שביקר בגרמניה‪ ,‬ככל הנראה כדי לקדם את העסקה‪ ,‬הסיק‪,‬‬ ‫כי "הסחבת בקבלת ההחלטה סופית מעוררת אותנו לחשוש‬ ‫שעלולים להיות שיקולים אחרים לא טכניים שישפיעו על‬ ‫ההחלטה הסופית"‪ .‬הוא אף הזהיר מפני "'ידידים' שעלולים‬ ‫להפריע לנו"‪ ,‬ונראה כי התכוון למדינות ערב‪ .‬המסמך קרא‬ ‫להתערבות מי ָדית בדרג של שרים כדי להביא להחלטה‬ ‫חיובית מצד הגרמנים‪ .‬לא מן הנמנע‪ ,‬שהלחץ שהפעילה הנהלת‬ ‫התעשייה הצבאית על הדרג המדיני‪ ,‬היה קשור למצב הכלכלי‬ ‫הקשה של החברה‪ .‬בשנה אחת בלבד ירד היקף ההזמנות מן‬ ‫החברה בשישה מיליון לירות‪ ,‬ומפעלי התעשייה הצבאית‬ ‫צמצמו את שבוע העבודה לשלושה ימים‪ .‬נראה כי לחצו של‬ ‫מנהל התעשייה הצבאית הועיל‪ ,‬כיוון שחודש וחצי אחר–כך‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫(בסוף דצמבר ‪ )1957‬נסעו מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס‪,‬‬ ‫חיים לסקוב שעמד להתמנות לרמטכ"ל וראש המשלחת‬ ‫הביטחונית בפריס‪ ,‬לביקור בגרמניה ופגשו את שטראוס‪.‬‬ ‫בדו"ח מפורט על הנסיעה כתב פרס לבן–גוריון‪ ,‬כי החבורה‬ ‫התקבלה בלבביות מופגנת על–ידי שטראוס בביתו בכפר רוט‬ ‫(‪ ,)Rot‬הנמצא כשישים קילומטרים מדרום למינכן‪ .‬עמוד שלם‬ ‫הקדיש פרס לתיאור התרשמותו משטראוס (שטראוס אמר‬ ‫על עצמו‪" :‬אני שייך למועדון של בעלי ‪ 100‬ק"ג")‪ ,‬מביתו‪,‬‬ ‫מאשתו ("מזכירתו לשעבר") ומשני כלביו ("האחד בוורי‪ ,‬נאמן‬ ‫לאדוניו‪ ,‬והשני הונגרי‪ ,‬שחור ובוגדני")‪ .‬הוא ביקש להדגיש‪,‬‬ ‫ש"יחס זה של ידידות בשפע‪ ,‬מהולה במצב רוח עליז‪ ,‬לא פסק‬ ‫משך כל שלוש השעות בהן שטפה שיחתנו"‪ .‬לפי דיווחו ביקש‬ ‫שטראוס לברר בפירוט את המצב הפוליטי בישראל‪ ,‬ובייחוד‬ ‫את סיכוייה של ממשלת בן–גוריון לשרוד את המשבר הפוליטי‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬ששטראוס התכוון להודעת ההתפטרות שהגיש בן–גוריון‬ ‫באותו יום לנשיא המדינה לאחר שהאופוזיציה פרסמה מידע על‬ ‫כוונתו של בן–גוריון לשגר אישיות בכירה (משה דיין) לשליחות‬ ‫מדינית בגרמניה המערבית‪ .‬מיד לאחר שהסביר פרס לשטראוס‬ ‫את המצב הפוליטי בישראל התפנו השניים לדון בסוגיית‬ ‫העוזי‪ .‬פרס כתב לבן–גוריון‪" :‬המלצנו‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬על העוזי שלנו‬ ‫ושטראוס סיפר שהעוזי הינו אחד משלושת הטובים ולמעשה‬ ‫אחד משנים הבאים בחשבון‪ .‬בינואר יחליטו המומחים סופית‬ ‫בנושא"‪ .‬עמוד שלם נוסף‪ ,‬שבו פירט פרס את השיחה על עסקת‬ ‫הנשק‪ ,‬הושחר על–ידי ארכיון מערכת הביטחון כאשר שוחרר‬ ‫המסמך לפרסום‪ ,‬וכל שנותר לנו הוא לתהות מדוע‪ .‬משפט קצר‬ ‫שלא נמחק מאשר את העובדה‪ ,‬שפרס העביר בפגישה זאת‬ ‫לגרמנים חומרי מודיעין ולקחים שהופקו במסגרת מבצע סיני‪.‬‬ ‫בריאיון סיפר פרס את מה שהוסכם בפגישה‪:‬‬ ‫אמרתי לו [לשטראוס]‪ :‬הצרפתים נותנים לנו נשק בתשלום‪,‬‬ ‫האמריקנים נותנים כסף בלי נשק‪ ,‬גרמניה צריכה לתת‬ ‫את שני הדברים‪ .‬הוא היה איש מזהיר‪ ,‬איש מבריק‪ .‬הוא‬ ‫הסכים‪ .‬אבל כשזה בא לפרלמנט היו שם התנגדויות של‬ ‫סוציאליסטים ואחרים‪ .‬הוא ביקש ממני שאדבר עם כל‬ ‫מיני חברי פרלמנט — דיברתי איתם‪ .‬הם אמרו‪ ,‬ניתן לכם‬ ‫נשק הגנתי‪ .‬אכן נתנו לנו נשק הגנתי בשווי של כמה מאות‬ ‫מיליוני דולרים ללא תשלום‪.‬‬ ‫השגריר הראשון של ישראל בגרמניה‪ ,‬אשר בן–נתן‪ ,‬שנכח‬ ‫כנראה גם הוא בפגישה בין פרס לשטראוס‪ ,‬סיפר‪ ,‬במלאת‬ ‫עשרים וחמש שנה לכינון היחסים עם גרמניה‪ ,‬כי בפגישה זאת‬ ‫הונחו היסודות להסכם הסיוע הביטחוני של גרמניה לישראל‪,‬‬ ‫שהגיע בשנות השישים למאות מיליוני דולרים‪ .‬הוא העריך‪,‬‬ ‫שהסכם זה והסכמים חשאיים שנחתמו אחריו היו "כעין פיצוי‬ ‫לאי–כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות"‪ .‬בן–נתן‬ ‫קבע‪ ,‬כי היו לשטראוס שני מניעים להיענות לבקשת הסיוע‬ ‫הישראלית שעלתה באותה הפגישה‪ :‬ראשית‪ ,‬הוא ראה בכך‬ ‫פיצוי על מעשי העבר ואמצעי לחיזוק מדינת ישראל; שנית‪,‬‬ ‫הוא ראה בישראל חיץ נגד התפשטות סובייטית באזור‪ .‬מן הצד‬ ‫הגרמני נראים הדברים אחרת‪ .‬החוקר שילר מצא‪ ,‬כי בתחילה‬ ‫התעניין שטראוס בעיקר במידע שהשיגה ישראל על הנשק‬ ‫הסובייטי במבצע סיני‪ .‬הוא ביקש לקבל לידיו שלל כדי לבחון‬ ‫אותו מול נשק אמריקני שהיה בידי גרמניה המערבית‪ ,‬ורצה‬ ‫‪/ 106‬‬

‫במיוחד לפגוש את הרמטכ"ל‪ ,‬משה דיין‪ .‬הוא ביקש מהעיתונאי‬ ‫פוגל‪ ,‬שכבר תיווך בעניין הסכם השילומים‪ ,‬להזמין את דיין‬ ‫לגרמניה‪ .‬כך‪ ,‬הסביר שילר‪ ,‬נולדה פגישת פרס–שטראוס‪.‬‬ ‫בפגישה אכן הציג פרס מידע שנאסף במבצע סיני‪ ,‬ובנוסף דנו‬ ‫הצדדים באפשרות שישראל תספק תחמושת לגרמנים בתמורה‬ ‫למטוס תובלה מסוג נוראטלס (‪ .)Noratlas‬זמן קצר אחר–כך‪,‬‬ ‫כאשר החליט הדרג המקצועי במשרד ההגנה הגרמני על רכישת‬ ‫תתי–מקלע מסוג קרל גוסטב (‪ ,)Carl Gustav‬החליט שטראוס‬ ‫להתערב ולהפוך את ההחלטה לטובת העוזי הישראלי‪ .‬כותב‬ ‫שילר‪:‬‬ ‫ההחלטה באותם ימים של הדרג הבכיר במשרד ההגנה‬ ‫הייתה לרכוש את תת–במקלע הדני קרל גוסטב [‪ ]...‬שטראוס‬ ‫הורה אז להביא את כלי הנשק [מסוג עוזי] למשרד ההגנה‬ ‫בבון‪ ,‬והוא עצמו בדק אחד מהם במטווח פנימי בקסרקטין‬ ‫סמוך‪ .‬שבועיים לאחר מכן הוא נתן הוראה למשרד ההגנה‬ ‫להשיג ‪ 35,000‬תתי–מקלע מסוג עוזי‪.‬‬ ‫החוקרת גרדנר פלדמן מיעטה בחשיבותה של עסקת העוזי‬ ‫לקידום היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות והסיקה‪ ,‬כי‬ ‫בין השנים ‪ 1965-1957‬קיבלה גרמניה החלטה אסטרטגית‬ ‫לסייע לישראל‪ .‬היא מונה ‪ 24‬תחומים כאלה של סיוע‪ ,‬ומגלה‪,‬‬ ‫כי ישראל הייתה המדינה שקיבלה מגרמניה את הסיוע הגדול‬ ‫ביותר (אם לא מביאים בחשבון את מדינות נאט"ו)‪ .‬ההחלטה‬ ‫לתמוך בישראל נבעה מרצון לכפר על העבר הגרמני‪ ,‬וכך גם‬ ‫ההחלטה לרכוש מישראל תתי–מקלע מסוג עוזי‪ ,‬רימונים‬ ‫ותחמושת נוספת‪ .‬המחיר הזול שהציעה התעשייה הצבאית‬ ‫היה‪ ,‬לפי גרדנר פלדמן‪ ,‬עניין שולי‪ .‬יותר מכך‪ ,‬היו מדינות‬ ‫שהציעו מחירים דומים‪ ,‬ובכל זאת החליטה גרמניה לבצע‬ ‫רכישה של תתי–מקלע ישראליים מתעשיית הנשק הישראלית‬ ‫ש"הייתה אז בחיתוליה"‪ .‬שטראוס ביקש בתמורה‪ ,‬שישראל‬ ‫תבחין בין גרמניה החדשה לבין גרמניה הישנה–הנאצית‪ .‬מעניין‬ ‫לציין‪ ,‬שדווקא הוא היה בין המתנגדים להסכם השילומים‪,‬‬ ‫ובמאמר שכתב בשנת ‪ 1953‬העריך כי ההסכם יגרום להפסדים‬ ‫כבדים לגרמניה‪.‬‬ ‫בהמשך לפגישתו עם פרס בגרמניה‪ ,‬הגיע שטראוס למספר‬ ‫ביקורים בישראל‪ .‬המסמכים שנבחנו אינם מזכירים ביקורים‬ ‫אלה במפורש‪ ,‬ואולם ישנן בארכיון צה"ל תמונות מביקוריו של‬ ‫שטראוס בתעשייה הצבאית ומפגישותיו עם פרס ואחרים‪ .‬פרס‬ ‫עצמו אף אמר בריאיון עמו‪ ,‬כי הוא זוכר ביקורים אלה‪ .‬לדבריו‬ ‫הביקורים לא היו חשאיים ונודעו ברבים‪:‬‬ ‫לא חשאי‪ ,‬למה חשאי? הוא ביקר בגלוי‪ .‬הוא נתן הרצאות‪.‬‬ ‫אפילו כשאני הזמנתי אותו לארוחה אצלנו בבית‪ ,‬הייתה‬ ‫הפגנה מתחת לבית וכתבו‪" :‬פרס ושטראוס הראוס‬ ‫[החוצה]" — רצו לגרש אותי מן הארץ‪ .‬אבל אחרי כן כולם‬ ‫הבינו שזה היה צעד נכון‪.‬‬ ‫אולם לא מן הנמנע‪ ,‬שפרס התייחס בדבריו לביקורים מאוחרים‬ ‫יותר של שטראוס‪ ,‬שהתקיימו לאחר שנחשפה העסקה‪.‬‬

‫אספקת הנשק‬ ‫בינואר ‪ 1958‬החליטו הגרמנים על רכש של ‪ 10,000‬תתי–מקלע‬ ‫מסוג עוזי‪ ,‬והתעשייה הצבאית החלה בייצורם תחת השם‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר (‪ ,)Adenauer‬שנת ‪1953‬‬

‫‪ .MP 2‬שטראוס ביקש‪ ,‬שכלי הנשק יועברו לגרמניה בדחיפות‬ ‫עד לסוף חודש מאי‪ .‬קצין הביטחון של משרד הביטחון העריך‪,‬‬ ‫שבואן של האניות יישמר בסוד ולא יתפרסם‪ ,‬ושאפשר יהיה‬ ‫לסיים את ההטענה של התחמושת שנותרה בלילה אחד‪ .‬בדו"ח‬ ‫הביניים נכתב‪ ,‬שכלי הנשק נשלחו כמתבקש‪ ,‬יחד עם ‪350,000‬‬ ‫רימונים ו–‪ 30,000‬פגזים למרגמות‪ .‬עם סיום אספקת כלי הנשק‬ ‫על–ידי ישראל כפי שסוכם בין הצדדים‪ ,‬התפנו אנשי משרד‬ ‫הביטחון לפעול להשגת חוזה נוסף עם הגרמנים לאספקה‬ ‫של תתי–מקלע עוזי‪ .‬במברק של נציג משרד הביטחון החדש‬ ‫בגרמניה נאמר‪ ,‬ששטראוס מואשם בגרמניה בניהול מדיניות‬ ‫עצמאית כלפי ישראל‪ ,‬ועל–כן יהיה צורך בלחץ ישיר על הקנצלר‬ ‫הגרמני‪ ,‬קונרד אדנאואר‪ ,‬כדי להביא לחתימת חוזה נוסף‪.‬‬

‫עסקת הנשק מתגלה‬ ‫החשיבות הרבה בשמירה על חשאיות הייתה ברורה לשני‬ ‫הצדדים למן הרגע הראשון‪ .‬בישראל עוד סערו הרוחות סביב‬ ‫הסכם השילומים‪ ,‬והקברניטים הבינו‪ ,‬כי פרסום של מכירת‬ ‫נשק יהודי לגרמניה יצית מחדש את הלהבות‪ .‬גרמניה מצִדה‬ ‫‪/ 107‬‬

‫חששה‪ ,‬כך נראה‪ ,‬מתגובתן של מדינות ערב אם ייוודע להן‬ ‫שהיא רוכשת נשק מן הציונים‪ .‬ואכן‪ ,‬עד שנת ‪ 1959‬הצליחו‬ ‫הצדדים לשמור על חשאיות מוחלטת כמעט‪ ,‬ומידע על העברת‬ ‫כלי הנשק והתחמושת לא דלף לכלי התקשורת‪ .‬אולם בחודש‬ ‫יוני ‪ 1959‬פרסם השבועון הגרמני דר שפיגל ( ‪)Der Spiegel‬‬ ‫ידיעה על מכירה של תחמושת ישראלית לגרמניה (העיתון לא‬ ‫ידע על מכירת העוזי או שהחליט לא לפרסמה)‪ .‬המשלחת‬ ‫בפריס ידעה על הכתבה הצפויה ויצאה מנקודת הנחה‪,‬‬ ‫שפרסומה לא יביא לביטול חתימת חוזה על רכישת רימונים‬ ‫שהיה צפוי באותם הימים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המשלחת הודיעה‬ ‫שתפעל לזירוז חתימת החוזה‪ .‬נציגי משרד הביטחון בארץ‬ ‫קיבלו הנחיה להודיע לנציגי התקשורת‪ ,‬כי כל פעילות מסחרית‬ ‫המתנהלת עם גרמניה‪ ,‬מתנהלת במנותק מן השילומים‪ .‬במועד‬ ‫זה החלו להתפרסם גם בעיתונות בישראל כתבות‪ ,‬שציטטו את‬ ‫העיתונות הגרמנית ודיווחו על עסקת התחמושת בין ישראל‬ ‫לגרמניה‪ ,‬אך מכירת העוזי‪ ,‬לפחות בראשית חודש יוני‪ ,‬לא‬ ‫התגלתה — לאנחת רווחה של אנשי משרד הביטחון‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫היה ברור לכל הנוגעים בדבר‪ ,‬כי את הסכר שנפרץ יהיה קשה‬ ‫לסכור‪ .‬משרד ההגנה בגרמניה נשאל ללא הרף על–ידי עיתונאים‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫הרמטכ"ל חיים לסקוב בשנת ‪1958‬‬

‫אם נרקמות עסקאות נוספות‪ .‬הגרמנים ביקשו לקבל אישור‬ ‫ישראלי לפרסום שאר העסקאות‪ .‬נראה‪ ,‬כי במועד זה החלו‬ ‫להתפרסם ברחבי העולם ידיעות גם על עסקת העוזי‪ ,‬ואולם‬ ‫הן לא הובאו לידיעת הקוראים בישראל בהתערבות הצנזורה‬ ‫הצבאית‪ .‬הן הגרמנים והן הישראלים הפעילו לחץ על עיתונים‬ ‫בחו"ל להימנע מפרסום פרטים על העסקה‪ .‬כך למשל סוכלה‬ ‫כתבה נרחבת בנושא‪ ,‬שהייתה אמורה להופיע בהרלד טריביון‬ ‫(‪ .)Herald Tribune‬במברק דחוף נוסף מקלן‪ ,‬תיאר הנציג‬ ‫הישראלי את המצב‪:‬‬ ‫‪[ .2‬הגרמנים] מעוניינים למנוע פרסום בדבר העוזי‪ ,‬אך‬ ‫אינם משלים את עצמם כי הסוד לא ישאר לאורך ימים‪,‬‬ ‫בפרט בתמרונים הנערכים בספטמבר ולאחר שהכלים בידי‬ ‫היחידות המתמרנות‪.‬‬ ‫‪ .3‬פרסום‪ ,‬ובפרט ציון כמויות מוגזמות‪ ,‬כגון מאה אלף‬ ‫יחידות‪ ,‬עלול להזיק להמשך הקניות‪.‬‬ ‫‪ .4‬הפעילו את הצנזור כל זמן וזה ניתן‪.‬‬ ‫במברק התגובה ממשרד הביטחון נכתב‪ ,‬שסופר מעריב בגרמניה‪,‬‬ ‫לייסלר (‪ ,)Leissler‬שעבד גם בעיתון גרמני‪ ,‬העביר לארץ כתבה‬ ‫ובה ביקש לחשוף‪ ,‬שמגיע משלוח של ‪ 7,000‬תתי–מקלע עוזי‬ ‫לגרמניה‪ .‬במברק נכתב‪ ,‬שהצנזורה עיכבה את הכתבה‪ ,‬וכי‬ ‫נעשים מאמצים להשפיע על הכתב להימנע מפרסום הכתבה גם‬ ‫בגרמניה‪ .‬הנציג בקלן התבקש לברר מה עמדת הגרמנים בנושא‬ ‫הפרסום‪ .‬במברק נוסף ביקש נציג המשלחת הביטחונית בקלן‬ ‫‪/ 108‬‬

‫מן המשרד לעקוב במיוחד אחר פעילותו של עיתונאי למרחב‬ ‫הנמצא בגרמניה‪ ,‬ועלול להעביר ידיעות בקשר לעוזי‪ .‬למרות‬ ‫אזהרות אלה ניכר‪ ,‬שאנשי משרד הביטחון הבינו בשלב זה‪ ,‬כי‬ ‫הפרסום בעניין העוזי הוא עניין קרוב‪ ,‬בייחוד לאחר חלוקת‬ ‫הנשק ליחידות הצבא שעוסקות בתמרונים‪ .‬כך תיאר זאת נציג‬ ‫משרד הביטחון בקלן‪:‬‬ ‫עוזי חולק ליחידות לפני ‪ 8‬ימים‪ .‬בת יענה [שם הקוד שניתן‬ ‫לפרנץ יוזף שטראוס] בבקור ביחידה בשעת התמרונים ראה‬ ‫הכלים בשמוש ושאל החיילים מה דעתם על הכלי‪ .‬התשובה‬ ‫היתה חיובית ונלהבת‪ .‬הוא שאל לחייל אם ידוע לו מקור‬ ‫הכלי‪ .‬התשובה הייתה כי ישראל‪ ,‬הלא הכלי מסומן בכתב‬ ‫עברי‪.‬‬ ‫מסתבר‪ ,‬כי בגרמניה נקשרו בעוזי לא מעט מיתוסים ואגדות‪.‬‬ ‫החוקר שילר מצא‪ ,‬שרבים מחיילי הצבא הגרמני לא ידעו כי‬ ‫מקורו של הנשק בישראל‪ ,‬וכי אחת הדעות הרווחות הייתה‪,‬‬ ‫שמדובר בנשק שיוצר מחלקי ברזל של מיטה צבאית אשר‬ ‫הייתה נפוצה בצבא הגרמני‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לאחר שהגיע העוזי‬ ‫ליחידות והתרבו הידיעות בעיתונות הגרמנית‪ ,‬לא הייתה יכולה‬ ‫הצנזורה להמשיך למנוע את הפרסום‪ ,‬ועסקת מכירת העוזי‬ ‫נחשפה באופן מלא בעיתונות הישראלית ב–‪ 25‬ביוני ‪ .1959‬זמן‬ ‫קצר לאחר מכן‪ ,‬בראשית ספטמבר ‪ ,1959‬פרסמה העיתונות‬ ‫הגרמנית תמונה‪ ,‬שצולמה על–ידי סוכנות איי‪ .‬פי (‪Associated‬‬ ‫‪ ,)Press‬ובה נראה שטראוס בוחן נשק מסוג עוזי ומשוחח עם‬ ‫חייל גרמני‪ .‬גם תמונה זו פורסמה בעיתוני הארץ‪ .‬בעיתון מעריב‬ ‫נכתב יומיים לאחר הפרסום‪:‬‬ ‫בהסבר לתמונה נאמר כי זהו "תת מקלע מישראל"‬ ‫וכי יחידות צנחנים של הבונדסוור (הצבא של גרמניה‬ ‫המערבית) חמושות עתה בתת–מקלעים מתוצרת ישראל‪.‬‬ ‫בצילום נראה מיניסטר ההגנה משוחח עם צנחן בזמן‬ ‫תמרוני הצבא שנערכו באזור האנובה‪ ]...[ .‬נודע כי מר‬ ‫שטראוס וקצינים בכירים של הצבא הגרמני נלהבים‬ ‫מן הנשק החדש‪ .‬על הנשק חרוט באותיות לאטיניות‬ ‫"עוזי–‪ 9‬מילימטר"‪ ]...[ .‬פקידים מערב גרמניים בשדה‬ ‫הבטחון שעשו כמיטב יכולתם לשמור על סודיות עיסקת‬ ‫הנשק לאחר שכל העניין כולו יצא לאור בישראל‪ ,‬היו‬ ‫נבוכים ביותר כאשר ראו את הצילום של מיניסטר ההגנה‬ ‫ב"קלנישע רונדשאו" ובכתבי–עת אחרים‪ ,‬מבוכתם של‬ ‫הפקידים גברה גם לנוכח העובדה‪ ,‬שמדינות ערב הגבירו‬ ‫את התנגדותן לעיסקות הנשק הגרמניות–ישראליות ואותה‬ ‫שעה לוחצת קע"ם ללא הצלחה על גרמניה המערבית לקנות‬ ‫תחמושת אצלה‪.‬‬ ‫הפרסומים השונים יצרו משבר פוליטי בישראל‪ .‬דומה‪ ,‬שהמתנגד‬ ‫העז ביותר לעסקת הנשק היה גם הפעם מנהיג מפלגת "חרות"‪,‬‬ ‫מנחם בגין‪ .‬בנאום מעל בימת הכנסת בחודש יוני‪ ,‬זמן קצר‬ ‫לאחר חשיפת הפרשה אמר‪:‬‬ ‫כדי להצדיק את העיסקה‪ ,‬אתם מביאים גם נימוק כלכלי‪:‬‬ ‫דרוש לנו יצוא‪ ,‬התעש [התעשייה הצבאית] עומד לשבות‪.‬‬ ‫הפועלים עמדו לאבד את עבודתם‪ ]...[ .‬אתם נותנים‬ ‫נימוק בטחוני‪ .‬מהו? לפני מספר חודשים עמד מנהיגה של‬ ‫מפא"י על במה זו וטען שיש להשיג צוללות ואין להשיגן‬ ‫אלא מארץ אחד — גרמניה‪ .‬לא חלפו אלא מספר חודשים‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫פס ייצור רובים במפעל תע"ש‪ ,‬שנת ‪1955‬‬ ‫‪/ 109‬‬

‫ז מ נ י ם‬


‫שר ההגנה הגרמני שטראוס בעת ביקורו במפעל תע"ש‪ ,‬שנת ‪1957‬‬

‫והושגו צוללות מארץ אחרת‪ .‬הרי הוא הטעה ביודעין את‬ ‫העם כדי להסוות על אותה מדיניות של ידידות מוחלטת‬ ‫עם גרמניה‪ .‬היום הוא חוזר ומטעה את העם שכביכול‬ ‫מסירת נשק יהודי לגרמניה פירושה לבטחון ישראל‪]...[ .‬‬ ‫עסקת הנשק היא ירידה לתהום מוסרי ומדיני שאין עמוקה‬ ‫ממנה והעם‪ — ‬שעל גופו הרגיש את שבט הקלגסים שאתם‬ ‫עושים עתה עסקאות‪ ,‬ישפוט ממשלה זו וידע להורידנה‪.‬‬ ‫חברי כנסת אחרים השתמשו בביטויים קשים לא פחות בדיון‬ ‫בהצעת אי–האמון שהוגשה נגד הממשלה באותו חודש‪ .‬שמואל‬ ‫מיקוניס ממק"י הגדיר את עסקת הנשק כ"עיסקה טמאה עם‬ ‫ממשיכי דרכו של היטלר‪ ,‬המטילה כתם שחור על ישראל"‪.‬‬ ‫העיתונות היומית עסקה בעניין בהרחבה‪ .‬העיתון דבר הבטיח‬ ‫לקוראיו בגיליון מיוחד של דבר השבוע את "סיפורו של יום‬ ‫משבר — הסיפור המלא של פרשת הנשק"‪ .‬בראשית חודש‬ ‫יולי אישרה מליאת הכנסת‪ ,‬ברוב של ‪ 57‬חברי כנסת נגד ‪,45‬‬ ‫את הצעת הממשלה שלא לבטל את ייצוא הנשק לגרמניה‪.‬‬ ‫בעד ההצעה הצביעו מפלגות מפא"י‪ ,‬הציונים הכלליים‬ ‫והפרוגרסיבים‪ ,‬ונגדה מפ"ם‪ ,‬אחדות העבודה‪ ,‬חרות‪ ,‬הסיעה‬ ‫הדתית הלאומית ומק"י‪ .‬אישור הצעת ההחלטה בכנסת עורר‬ ‫גל הפגנות‪ .‬אלפי פרטיזנים ולוחמי גטאות הפגינו על חוף ימה‬ ‫של תל–אביב‪ .‬מבחינתם‪ ,‬אישור הסכם השילומים היה הקו‬ ‫האדום‪ ,‬ועסקת נשק הייתה חציה ברורה של אותו קו‪" .‬מניין‬ ‫לנו הבטחון שנשק זה שוב לא יופנה פעם נגדנו? אין שום ערובה‬ ‫שגרמניה של היום לא תחזור על מעשי גרמניה של אתמול"‪,‬‬ ‫אמר ס' גראייק‪ ,‬אחד המפגינים‪ ,‬מעל בימת הנואמים‪ .‬עיתונאי‬ ‫של למרחב ציטט בהרחבה את הבטחת המפגינים‪ ,‬כי לא ישקטו‬ ‫עד ביטול העסקה‪" :‬העם לא ישקוט‪ .‬תתנהל מערכה מרה כאן‬ ‫ובתפוצות‪ ,‬עדי תבוטל העיסקה‪ .‬עדי תוסר מאתנו החרפה‪]...[ .‬‬ ‫מכירת הנשק היהודי הטהור מכתימה את זכר מיליוני חללינו‬ ‫‪/ 110‬‬

‫שבצעדם אלי קבר שמענו קריאתם האחרונה‪ :‬נקמה!"‪ .‬לא רק‬ ‫פרטיזנים ולוחמים‪ ,‬אלא גם תומכי המפלגות יצאו לרחוב‪.‬‬ ‫"לא בשם ‪ 6‬מיליון — אלא בשם אבי שנרצח"‪ ,‬קראה הכותרת‬ ‫במעריב‪ ,‬שהתייחסה להפגנה משותפת של אנשי חרות ומפ"ם‬ ‫נגד העסקה‪ .‬נראה היה‪ ,‬שעיתונות התקופה נתנה פתחון–פה‬ ‫נרחב למתנגדים‪ .‬ב–‪ 12‬ביולי דיווח העיתון חרות על חמש–עשרה‬ ‫עצרות נגד העסקה שהתקיימו בעת ובעונה אחת‪ .‬חברי הכנסת‬ ‫תקפו את בן–גוריון‪ ,‬לגלגו על יכולותיו כמדינאי ואמרו‪ ,‬כי הוא‬ ‫המנהיג היחיד בעולם המצהיר שגרמניה השתנתה‪ .‬פליקס‬ ‫שנער‪ ,‬נציג ישראל בגרמניה באותן שנים‪ ,‬כתב בזיכרונותיו‪:‬‬ ‫המתנגדים לא קיבלו שום נימוק‪ :‬לא שספקים אחרים‬ ‫אך מחכים לקבלת הזמנה זו‪ ,‬לא שמדובר בניצול‬ ‫כושר–התפוקה של מפעל חיוני לישראל‪ ,‬לא שהדבר חשוב‬ ‫ליצוא של ישראל‪ .‬כידוע‪ ,‬חוללה הבעיה גם משבר ממשלתי;‬ ‫בן–גוריון לא היה מוכן — בצדק — להיכנע לביקורת ולגינוי‬ ‫לא ענייניים ופולמוסיים — אף שבחלקם נבעו בלא ספק‬ ‫מרגש כן‪ :‬והוא העדיף את המסקנה הקיצונית של התפטרות‬ ‫על נסיגה‪.‬‬ ‫בגלל המשבר סביב עסקת הנשק הגיש בן–גוריון את התפטרותו‬ ‫לנשיא המדינה ב–‪ 5‬ביולי ‪ .1959‬הבחירות נקבעו לחודש נובמבר‪,‬‬ ‫ובינתיים המשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר‪.‬‬ ‫יהדות העולם הביעה אף היא עניין בעסקה‪ ,‬אם כי קשה‬ ‫להעריך באיזו מידה‪ .‬תחת הכותרת "יהדות העולם מזועזעת‬ ‫מעיסקת הקלון"‪ ,‬ציטט סופר העיתון חרות בניו–יורק מספר‬ ‫עיתונים של קהילות יהודיות בארצות–הברית שיצאו נגד מכירת‬ ‫הנשק‪ .‬העיתונאי הבחין‪ ,‬שהעיתונות היהודית האמריקנית‬ ‫"מטפלת בנושא 'בכסיות משי'‪ ,‬מתוך מגמה ברורה שלא‬ ‫להרגיז את ממשלת ישראל"‪ ,‬ואולם הוא השתכנע‪ ,‬ש"מאוחדת‬ ‫העיתונות היהודית–אמריקנית בדעתה‪ ,‬כי העיסקה היא תופעה‬ ‫שלילית"‪ .‬העיתון דבר דיווח דווקא על "פחות משמונים איש‬ ‫באספת 'חרות' בפאריס"‪ ,‬כך שאין לדעת עד כמה העסיקה‬ ‫עסקת הנשק את יהדות העולם‪.‬‬ ‫אפשרות מעניינת נוספת לבחון את הלך הרוח בציבור‬ ‫הישראלי‪ ,‬וליתר דיוק בשורות צה"ל‪ ,‬מתאפשרת בזכות מסמך‬ ‫ייחודי "עסקת הנשק עם גרמניה — דעתו של החייל"‪ .‬נראה כי‬ ‫דעתם של חיילי צה"ל על העסקה‪ ,‬והחשש כי יביעו התנגדות‬ ‫שעלולה להשפיע על שירותם בצבא הישראלי הצעיר‪ ,‬הדאיגה‬ ‫מאוד את קברניטי המדינה‪ .‬במכתב שנשלח באוגוסט ‪1959‬‬ ‫תחת הסיווג "סודי" על–ידי ראש אגף המודיעין‪ ,‬אלוף–משנה‬ ‫חיים הרצוג‪ ,‬לשר הביטחון‪ ,‬לרמטכ"ל‪ ,‬למנכ"ל משרד הביטחון‪,‬‬ ‫לראש אג"מ (אגף המטה)‪ ,‬ולראש אכ"א (אגף כוח אדם) נכתב‪:‬‬ ‫‪ .1‬הטלתי על הצנזור לבדוק את הנושא הנ"ל על–ידי בדיקת‬ ‫מכתבי החיילים‪.‬‬ ‫‪ .2‬בסכום‪ ,‬כשבעים וחמישה אחוז מתוך החיילים‪,‬‬ ‫המתבטאים במכתבים‪ ,‬מצדדים בעסקה‪ ,‬ואילו כעשרים‬ ‫וחמישה אחוז מביעים את התנגדותם‪.‬‬ ‫במרוצת שנת ‪ 1959‬ייצאה ישראל לגרמניה ‪ 35,000‬תתי–מקלע‬ ‫מסוג עוזי ו–‪ 2,515,000‬רימונים מסוגים שונים‪ ,‬בסך כולל של‬ ‫‪ 9,337,000‬לירות ישראליות‪ .‬גרמניה הייתה למדינה שאליה‬ ‫היה הייצוא הצבאי הגדול ביותר של ישראל‪ .‬אנשי משרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬בהנהגת שמעון פרס‪ ,‬המשיכו בניסיונותיהם לשכנע‬ ‫ז מ נ י ם‬


‫את הגרמנים לחתום על עסקאות נוספות‪ ,‬למרות המשבר‬ ‫הפוליטי והתפטרותו של בן–גוריון‪ .‬נראה היה כי המאמצים‬ ‫נשאו פרי‪ .‬כך דיווח נציג משרד הביטחון בקלן על השיחות‬ ‫שהתקיימו עם שטראוס בנובמבר ‪:1959‬‬ ‫בת יענה אמר שאין ספק שיזמינו אצלנו עוד כ–‪ 20-15‬אלף‬ ‫תמקים‪ ,‬בהמשך להזמנה הקיימת [‪ ]...‬לפי דבריו של בת‬ ‫יענה בתכניתם המקורית לרכוש עד מאה אלף תמקים‪]...[ .‬‬ ‫דעתו של בת יענה‪ ,‬שתמק "עוזי" עדיף על כל יתר התמקים‬ ‫העומדים בתחרות‪.‬‬ ‫כעבור שלושה חודשים הודיעה גרמניה‪ ,‬שבכוונתה לרכוש עוד‬ ‫‪ 15,000‬תתי–מקלע עוזי מן הדגם המשופר‪ ,‬שתוקנו בו על–ידי‬ ‫התעשייה הצבאית מספר ליקויים אשר התגלו בדגם הראשון‪.‬‬ ‫הוא נמכר תחת השם ‪ .MP 2 A1‬מכאן‪ ,‬שבסיכום הכולל סופקו‬ ‫‪ 50,000‬תתי–מקלע עוזי של התעשייה הצבאית הישראלית‬ ‫לצבא הגרמני‪ .‬בהמשך יוצרו בשביל הצבא הגרמני תתי–מקלע‬ ‫עוזי על–ידי מפעל בלגי שהחזיק ברישיון ייצור ישראלי‪.‬‬ ‫בשנים שאחרי עסקת העוזי ידעו היחסים הביטחוניים בין‬ ‫ישראל לגרמניה תהפוכות‪ .‬באמצע שנות השישים‪ ,‬בלחץ מדינות‬ ‫ערב‪ ,‬הפסיקה גרמניה באופן חד–צדדי להעביר נשק לישראל‬ ‫ולא חתמה עמה על עסקאות חדשות‪ .‬בעשורים הבאים חודשו‬ ‫מכירות הנשק‪ ,‬בייחוד זה ההגנתי‪ ,‬וגרמניה אף סיפקה לישראל‬ ‫מספר צוללות מתקדמות‪ .‬אלה‪ ,‬על–פי פרסומים זרים‪ ,‬מהוות‬ ‫את יכולת "המכה השנייה" הגרעינית של מדינת ישראל‪.‬‬

‫דיוויד ת' שילר‪" ,‬אגדת העוזי הגרמני"‪ ,‬קליבר קרבי — המגזין הישראלי לנשק‪ ,‬ירי‬ ‫וביטחון ‪( 2‬חורף ‪.58-56 ,)2007‬‬

‫סיכום‬

‫פליקס אליעזר שנער‪ ,‬בעול כורח ורגשות‪ :‬בשליחות המדינה‪ :‬יחסי ישראל גרמניה‬ ‫‪ 1951‬עד ‪ ,1966‬ירושלים ‪.1967‬‬

‫כבר בראשית שנות החמישים הבין בן–גוריון‪ ,‬כי חרף המטען‬ ‫הרגשי הקשה‪ ,‬אי–אפשר יהיה להתעלם מגרמניה‪ ,‬שהלכה‬ ‫וצברה כוח בזירה הבינלאומית‪ .‬תחילה חשש‪ ,‬כי אם לא‬ ‫תתבע ישראל פיצויים באופן מי ָדי‪ ,‬היא תאבד את האפשרות‬ ‫לעשות כן‪ .‬משם‪ ,‬כפי שהעריך חבר הכנסת רימלט‪ ,‬התגלגלו‬ ‫הדברים לאִטם‪ ,‬פעם מתוך אינרציה ופעם בדחיפה של‬ ‫בן–גוריון‪ .‬בהקשר זה יש לראות גם את עסקת הנשק הראשונה‬ ‫בין המדינות‪ ,‬שהיה לה אולי מטען רגשי קשה יותר מזה של‬ ‫הסכם השילומים‪ .‬אי–אפשר לקבוע אם בן–גוריון תכנן משלב‬ ‫מוקדם דרך כה מהירה אל יחסי ידידות קרובים עם גרמניה‪,‬‬ ‫אולם אין לפסול את האפשרות שהדברים אכן היו מתוכננים‪.‬‬ ‫לאחר מכירת הנשק המשיכו היחסים בין המדינות במסלול‬ ‫הנורמליזציה‪ :‬הפגישה ההיסטורית בין דוד בן–גוריון לקונרד‬ ‫אדנאואר במרס ‪ 1960‬סימלה התחממות נוספת ביחסי שתי‬ ‫המדינות‪ .‬הקנצלר הודיע בסיום הפגישה על הגדלת הסיוע‬

‫‪/ 111‬‬

‫לישראל‪ ,‬הודעה שבה ראה הימין בישראל מכירת הכבוד‬ ‫הלאומי בעבור בצע כסף‪ .‬אחרי–כן הייתה זאת פרשת המדענים‬ ‫הגרמנים שפעלו במצרים‪ ,‬שהעיבה לתקופה קצרה על יחסי‬ ‫שתי המדינות‪ .‬גם אז היה זה בן–גוריון שהכריע‪ ,‬בניגוד‬ ‫לדעתם של ראשי מערכת הביטחון‪ ,‬שלא לנקוט צעדים נגד‬ ‫גרמניה כדי לא לסכן את היחסים המיוחדים עמה‪ .‬נראה‪,‬‬ ‫כי ישראל הייתה זאת שדחפה משלב מוקדם לכינון יחסים‬ ‫דיפלומטיים מלאים עם גרמניה‪ ,‬ואולם הגרמנים סירבו בשל‬ ‫חששם מתגובת מדינות ערב‪ .‬כאשר החליטו מדינות ערב‬ ‫להכיר בגרמניה המזרחית‪ ,‬נאותה גרמניה המערבית להפוך את‬ ‫יחסיה עם ישראל לפומביים‪ .‬וכך‪ ,‬ב–‪ 16‬במרס ‪ 1965‬הצביעה‬ ‫הכנסת בעד כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית‪.‬‬ ‫באוגוסט באותה שנה הגיש השגריר הגרמני הראשון במדינת‬ ‫ישראל את כתב האמנה לנשיא המדינה‪.‬‬ ‫לקריאה נוספת‪:‬‬ ‫יחיעם ויץ‪" ,‬מחלוקות פוליטיות ואידאולוגיות‪ :‬משפטי פראג והוויכוח על‬ ‫הסכם השילומים" בתוך‪ :‬ישראל בעשור הראשון (יחידה עשירית)‪ ,‬הוצאת‬ ‫ ‬ ‫האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬תל–אביב ‪.2002‬‬

‫משה צימרמן ועודד היילברונר (עורכים)‪ ,‬יחסים 'נורמליים'‪ :‬יחסי ישראל–גרמניה‪,‬‬ ‫ירושלים ‪.1993‬‬

‫יעקב שרת (עורך)‪ ,‬פולמוס השילומים‪ :‬משה שרת במערכות המשא–ומתן על‬ ‫הסכם השילומים מגרמניה‪ :‬קובץ פרוטוקולים ומסמכים ‪,1953-1950‬‬ ‫תל–אביב ‪.2007‬‬ ‫‪Nicholas Balabkins, West German Reparations to Israel, New‬‬ ‫‪Brunswick, N.J. 1971.‬‬ ‫‪Lily Gardner Feldman, The Special Relationship Between West‬‬ ‫‪Germany and Israel, Boston 1984.‬‬

‫מקורות האיורים‪:‬‬ ‫תמונות בעמוד ‪( 103‬למעלה)‪ :109 ,‬לשכת העיתונות הממשלתית‬ ‫תמונה בעמוד ‪( 103‬למטה)‪ :‬לשכת העיתונות הממשלתית‪ ,‬צלם‪ :‬הנס פין‬ ‫תמונה בעמוד ‪ :104‬ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון‪ ,‬צלם‪ :‬לא ידוע‬ ‫תמונות בעמודים ‪ :107 ,105‬אימג'בנק ישראל ‪Gettyimages /‬‬

‫תמונה בעמוד ‪ :108‬לשכת העיתונות הממשלתית‪ ,‬צלם‪ :‬כהן פריץ‬ ‫תמונה בעמוד ‪ :110‬לשכת העיתונות הממשלתית‪ ,‬צלם‪ :‬משה פרידן‬

‫ז מ נ י ם‬


Turn static files into dynamic content formats.

Create a flipbook
Issuu converts static files into: digital portfolios, online yearbooks, online catalogs, digital photo albums and more. Sign up and create your flipbook.