הרב גליקסברג-הסיפור שנשאר

‫הוא למד בישיבת בסוויסלוביץ' בפלך‬ ‫מינסק‪ ,‬כיהן כרב בפינסק והיה הרב‬ ‫הראשי של אודסה במשך עשרים שנה‬ ‫(‪.)1937-1917‬‬

‫בשנים ‪ 1928-1923‬נטל חלק בוויכוחי אמונה פומביים שאורגנו על ידי השלטונות‬ ‫באולם התיאטרון ובאצטדיון העיר אודסה שבברית המועצות‪ ,‬בפני קהל של‬ ‫אלפים‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה‬

‫הרב היה איש ספר משכיל‪ ,‬דרשן‪ ,‬מורה‪,‬‬ ‫היסטוריון וסופר‪ .‬הוא היה פעיל ב"חובבי‬ ‫ציון"‪ ,‬השתתף בוועידה המייסדת של‬ ‫"המזרחי" בווילנה (‪ ,)1902‬נבחר לוועדה‬ ‫המרכזית ואף נשלח כציר ל"קונגרס‬ ‫אוגנדה}" (‪ .)1903‬בימי מהפכת פברואר‬ ‫‪ 1917‬השתתף הרב גליקסברג כציר‬ ‫בקונגרס הלאומי ליהודי אוקראינה‪.‬‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג נולד‬ ‫בשנת ‪ 1872‬במזריץ' שבפולין‪ .‬בן למשפחה‬ ‫חסידית אדוקה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1937‬עלה לישראל‪ ,‬כאן כיהן כראש בית הדין הרבני בתל אביב‪.‬‬ ‫בספר זה נערכו לראשונה פרקי זיכרונותיו והנאומים שנשא במסגרת ויכוחי האמונה‪,‬‬ ‫והעלה על הכתב‪.‬‬ ‫שלושת ספריו הקודמים יצאו לאור בארץ בשנות הארבעים בסיוע מוסד הרב קוק‪,‬‬ ‫והם‪:‬‬ ‫הדרשה בישראל ‪ -‬ההיסטוריה של הדרשה היהודית;‬ ‫מושגי החיים ‪ -‬לבירור מושגי מוסר‪ ,‬מידות ודעות בתורה וחיים;‬ ‫תורת הדרשה ‪ -‬כללים ומידות לדרכי הביטוי של הדרשה‪ ,‬תוכנה וצורתה לסוגיה‬ ‫השונים‪.‬‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויכוחי אמונה‬

‫רב ציוני בברית המועצות‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬ ‫ויכוחי אמונה‬ ‫רב ציוני בברית המועצות‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויכוחי אמונה‬ ‫רב ציוני בברית המועצות‬

‫איסוף ותחקיר – רות אפשטיין בת חיים גליקסברג‬ ‫עריכה – אילת אסקוזידו‬ ‫עריכת לשון – ענת ברטמן אלהלל‬ ‫הגהה להערות – סער אביסטריס‬ ‫תקציר הנספח ברוסית ‪ -‬פבל ירצב‬ ‫הקלדה – אלרן שירותי משרד‬ ‫עיצוב גרפי – לילך בוהדנה‬ ‫הפקה ‪ -‬נסים אסקוזידו‬ ‫דפוס – טוטל גרפיקס בע"מ‬ ‫תודה לאלכס גליקסברג על ההערות ועל הסיוע‬ ‫תודה לדניאל רובינוף‪ ,‬אחראי על המסמכים בגנזך הציונות הדתית במוסד הרב קוק‬ ‫תודה לשמואל אבנרי‪ ,‬מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק‬ ‫תצלום בית הכנסת במזריץ' – ‪Team Dustizeff ,2008‬‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬להפיץ או לקלוט בכל דרך או בכל‬ ‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר (לרבות צילום והקלטה) ספר זה או חלקים או קטעים ממנו (כל‬ ‫חלק שהוא מהחומר שבספר זה) ללא אישור ברשות מפורשת בכתב מרות אפשטיין‪.‬‬ ‫ כל הזכויות שמורות לרות אפשטיין‬ ‫נדפס בישראל‬ ‫תשע"א – ‪2011‬‬

‫ ‬

‫ת"ד ‪ 1912‬מזכרת בתיה‬ ‫‪www.sipur4u.co.il‬‬ ‫‪08-9356948‬‬

‫תוכן‬ ‫מבוא ‬

‫‪7‬‬

‫ויכוחי אמונה (תרפ"ג‪-‬תרפ"ח)‬ ‫הקדמה ‬ ‫ויכוח ראשון ‬ ‫ויכוח שני ‬ ‫ויכוח שלישי ‬ ‫ויכוח רביעי ‬ ‫ויכוח חמישי ‬ ‫ויכוח שישי ‬ ‫ויכוח שביעי ‬

‫‪21‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪59‬‬ ‫‪63‬‬

‫פרקי זיכרונות (תרל"ב‪-‬תשי"א)‬ ‫הקדמה ‬ ‫מזריץ' עיר מולדתי ‬ ‫אצל חותני בסוויסלוביץ' ‬ ‫חמש שנים במינסק ‬ ‫אשרי שזכיתי לכך ‪ -‬ייסוד "המזרחי" ‬ ‫הגורל ורבנות פינסק ‬ ‫ועידת מינסק ‬ ‫הקונגרס השישי והרצל ‬ ‫קונגרס אוגנדה ‬ ‫מות הרצל ‬ ‫הרבנות באודסה ‬ ‫בתי הכנסת והקהילה בסוף המאה התשע־עשרה ‬ ‫מוסדות הצדקה ‬ ‫מוסדות החינוך ‬ ‫שבת וחג באודסה ‬ ‫מוסדות הדת והרבנות ‬ ‫"עזרת חולים" ‬ ‫עם אוסישקין באודסה ‬

‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪99‬‬ ‫‪101‬‬ ‫‪104‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪108‬‬ ‫‪113‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪127‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪130‬‬ ‫‪136‬‬ ‫‪139‬‬ ‫‪141‬‬

‫‪143‬‬ ‫‪154‬‬ ‫‪166‬‬

‫חיים בצל מהפכה ושלטון של טרור ‬ ‫עבודת הרבנות ‬ ‫קטעי עיתונות ציונית ‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‬ ‫והשפעתה על היהודים ‬ ‫רשימה של הצעות לכנסייה המאושרת‬ ‫מטעם ממשלת ססס"ר לאוסף בלנינגד ‬ ‫המהפכה ומלחמת האזרחים ‬ ‫מומרים‪ ,‬בעלי תשובה‪ ,‬גרים וקראים ‬ ‫הסוציאליזם ‬ ‫עוני חומרי ועושר רוחני ‬ ‫השנים האחרונות באודסה ‬ ‫החגיגה לרגל עשרים שנות כהונה באודסה ‬ ‫מכתבי הרב לבנו ‬ ‫מכתבי ביאליק ‬

‫‪172‬‬ ‫‪174‬‬ ‫‪180‬‬ ‫‪188‬‬ ‫‪195‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪202‬‬ ‫‪213‬‬

‫אחרית דב ר‬ ‫מילון ארמית ‬ ‫ספרי הרב ובנו ‬ ‫מקורות להערות השוליים ‬ ‫נספח ‬

‫‪220‬‬ ‫‪230‬‬ ‫‪231‬‬ ‫‪232‬‬ ‫‪233‬‬

‫‪169‬‬

‫אובמ | ‬

‫מבוא‬ ‫שמעון־יעקב הלוי גליקסברג נולד בז' אדר תרל"ב‪,‬‬ ‫‪ ,1872‬במזריץ' (‪ ,)Miedzyrzec Podlaski‬בפלך שדליץ‬ ‫שבפולין‪ .‬בן למשפחה חסידית‪ :‬אמו שרה־רבקה בת‬ ‫שלמה פולק ואביו ר' מאיר־דב הלוי גליקסברג‪ ,‬מחסידי‬ ‫לומזה (‏‪)Lomza‬‏‪ .‬אח לבועז וחיה‪.‬‬ ‫האב מאיר־דב היה גדול בתורה‪ ,‬בחסידות ובייחוס‬ ‫אבות‪ ,‬ודאג שבנו‪ ,‬שמצעירותו ניכר כשרונו הנדיר‪,‬‬ ‫יקבל את חינוכו מטובי המלמדים בעיר‪ .‬כשסיים את‬ ‫לימודיו בחדר‪ ,‬עבר שמעון־יעקב לבית המדרש הגדול‬ ‫והמשיך ללמוד תלמוד ופוסקים‪ .‬אביו רצה שירכוש גם ידע כללי בנוסף ללימודי‬ ‫היהדות‪ ,‬ושכר מורים טובים ללמדו עברית ורוסית‪ .‬גליקסברג הצעיר רכש שליטה‬ ‫בשתי השפות ובספרותן‪ .‬כמו כן‪ ,‬החל ללמוד פולנית‪ ,‬גרמנית וצרפתית בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫הוא חילק את יומו בין לימודי קודש וחול‪ ,‬בשקדנות ובחריצות יוצאות דופן‪ .‬למד‬ ‫שעות ללא הפסקה‪ ,‬בבית המדרש או בחדרו‪ .‬הוריו בקושי הצליחו להוציאו להתאוורר‬ ‫קצת מחוץ לבית‪ .‬מזיכרונו המופלג ידע לצטט בעל פה שירים מימי הביניים ומתקופת‬ ‫ההשכלה וגם שירים צרפתיים‪ .‬במהרה נודע כאחד המשכילים בקהילתו‪.‬‬ ‫כשהגיע לפרקו משפחות רבות רצו בו כחתן לבנותיהן‪ ,‬והציעו נדוניות גדולות‪.‬‬ ‫בשנים ההן הגיע למורדי (‪ ,Mordy‬הסמוכה למזריץ')‪ ,‬הרב מרדכי־דוד אלפרט שהיה‬ ‫מצאצאיו של ר' אריה־לייב אפשטיין ("בעל הפרדס" מקניגסברג ‪ .(Königsberg‬אנשי‬ ‫מורדי החסידים רבו ביניהם והזמינו רב ליטאי מתנגד שינסה להשליט שלום בין‬ ‫הקבוצות היריבות‪ .‬כעבור ארבע שנים שבהן כיהן כרב העיירה מורדי עבר הרב אלפרט‬ ‫עם משפחתו לסוויסלוביץ' ובה כיהן כאב בית דין ועסק בכתיבה ובמחקר התלמוד‪.‬‬ ‫באותה עת התוודע שמעון־יעקב לבת הרב‪ ,‬ציפה־מייטה‪ ,‬וביקש את ידה מאביה והלה‬ ‫הסכים בתנאי שהחתן יתעתד להיות רב‪.‬‬ ‫בי"ב בסיוון תרנ"ה נשא את ציפה לאישה‪ .‬במשך שנתיים שהה שמעון־יעקב לצד‬ ‫חותנו בסוויסלוביץ' במחוז מינסק‪ ,‬וממנו למד לדבריו "לשרת במשמרת הקודש"‪.‬‬ ‫יכולתו של שמעון־יעקב‪ ,‬בן למשפחה חסידית‪ ,‬ליצור את השילוב בחייו עם התפיסה‬ ‫הליטאית‪ ,‬מעידה רבות על אופיו המתון והסובלני‪ ,‬על גדולת נפשו‪.‬‬

‫ | הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שמעון־יעקב הוסמך לרבנות על ידי רבו ר' יוסף הכהן רביץ והרבנים ר' חיים־יהודה‬ ‫מסמורגון ור' משה־שמואל שפירא מבוברויסק‪( .‬ראו עמוד ‪.)9‬‬ ‫מסוויסלוביץ' עברו הרב ובני ביתו למינסק‪ ,‬ובשנות שהותו שם הקדיש מזמנו לעבודה‬ ‫חינוכית וציבורית‪ :‬נתן שיעורים בגפ"ת בחברת ש"ס והרצה בקביעות לפני הנוער‬ ‫בחברת "נצח ישראל"‪ ,‬כמו כן לימד מוסר ומחשבת ישראל בבתי הספר התיכוניים‪.‬‬ ‫דבריו נאמרו בטעם הזמן וברוח החיבה לקודשי ישראל ולשאיפות האומה‪ ,‬והוא היה‬ ‫בעל השפעה על שומעיו‪ .‬הרב גליקסברג הצעיר נמנה על קבוצת "שלומי אמוני ציון"‬ ‫וכנציגה נבחר להשתתף בוועידת הייסוד‬ ‫ּ‬ ‫במינסק (אגודה חרדית בתנועת "חובבי ציון")‪,‬‬ ‫של תנועה ציונית־דתית חדשה בווילנה בחורף ‪( 1902‬אדר תרס"ב)‪ .‬הוא אף היה חבר‬ ‫הוועד המרכזי של התנועה החדשה ובאותה אספה נבחר ל"וועדת השלושה" עם הרב‬ ‫זאב יעבץ לעיבוד תכנית ארגונית‪ ,‬קביעת שם ומצע לאגודה הדתית לאומית החדשה‪.‬‬ ‫השם שנבחר היה "המזרחי"‪ .‬הרב גליקסברג התמסר בלב ובנפש להחדרת רעיון התחייה‬ ‫הלאומית בארץ ישראל בלב שלומי אמוני ישראל‪ ,‬הוא הקדיש את מרצו לפעילויות‬ ‫ציוניות‪ .‬מששב למזריץ' כדי להציג דיווח על הוועידה‪ ,‬קהל של אלפים התכנס לשמוע‬ ‫אותו בבית המדרש הגדול‪ ,‬שבו למד בנעוריו‪.‬‬ ‫ב־‪ 1903‬נסע הרב כציר לכינוס הציוני רוסי במינסק ולקונגרס הציוני השישי בבאזל‪.‬‬ ‫לאחר מות הרצל (‪ )1904‬הופיע במספר ערים גדולות כנציג "המזרחי"‪ ,‬כדי לפאר ולקדם‬ ‫את חזון המדינה היהודית ולהספיד את הרצל‪ .‬הוא נבחר ליושב ראש תנועת "המזרחי"‬ ‫באודסה‪ ,‬ובמקביל היה חבר פעיל בוועד "חובבי ציון"‪ .‬הקדיש תשומת לב מיוחדת לנוער‬ ‫ועמל לקרבו לתורה ולמסורת‪ ,‬גם פעל למען עליית הנוער הציוני לארץ ישראל‪.‬‬ ‫ב־‪ 1902‬קיבל הרב גליקסברג משרת רב באחת משכונות העיר פינסק ומיד התפרסם‬ ‫כדרשן בחסד עליון‪ .‬ב־‪ 1906‬הוזמן לשמש כרב באודסה‪ ,‬שם מצא כר נרחב לידע העצום‬ ‫שלו ביהדות‪ ,‬בספרות ישראל והעמים‪ .‬פרשנותו ודרשותיו המבריקות בכל בתי הכנסת‬ ‫בעיר משכו המונים‪ ,‬ואלה האזינו בצמא לכל מילה שלו‪ .‬נאם ביידיש‪ ,‬בעברית וגם בשפה‬ ‫הרוסית‪ .‬הוא הרצה באופן כה משכנע ושובה לב‪ .‬בזכות מידותיו התרומיות‪ ,‬מסירותו‬ ‫לעניינים קטנים כגדולים ושקידתו לטובת המוני העם – רכש הוקרה בכל חוגי הקהילה‪.‬‬ ‫לאחר מהפכת ‪ ,1905‬בימי המצב הצבאי באודסה‪ ,‬פעל להצלת צעירים מישראל‪,‬‬ ‫ובמלחמת העולם הראשונה עשה רבות לטובת הפליטים‪ .‬בנוסף לחובותיו הרשמיות כרב‪,‬‬ ‫הרבה לפעול בתחומי החינוך והעבודה הסוציאלית‪ .‬היה ממייסדי אגודת "עזרת חולים"‬ ‫וישיבת "שומרי תורה"‪ ,‬פרסם חוברת ביידיש וברוסית על עקרונות הצדקה וחסד בכלל‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫גפ"ת – גמרא‪ ,‬פירוש רש"י‪ ,‬תוספות‬ ‫חברת ש"ס – חבורה ללימוד גמרא‬ ‫הרב זאב (ווֹלף) יעבץ (‪ – )1924-1847‬סופר‪ ,‬היסטוריון ואיש חינוך‪ .‬ממחדשי השפה העברית‪.‬‬

‫אובמ | ‬

‫ועל הסיוע והתמיכה לחולים בפרט‪ .‬החוברת הופצה באלפי עותקים‪ .‬מאמציו הובילו‬ ‫להקמת בתי ספר ציבוריים לילדים יהודים מעוטי יכולת ליד בתי כנסת שונים בעיר‪ .‬הוא‬ ‫פעל רבות במולדבנקה‪ ,‬שכונת המצוקה והעוני בעירו‪.‬‬

‫משה־שמואל בהגאון‪ ,‬מוהר"א ליב ז"ל שפירא‪ ,‬החופ"ק‬ ‫באבראיסק‪:‬‬ ‫"‪ ...‬כבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי‪ ...‬ירא וחרד לדרך ד'‪ ,‬המפורסם‬ ‫כשת' מורנו הרב שמעון יעקב ב"ר מאיר הלוי גליקסברג חתן הרב הגאון‬ ‫האבד"ק סוויסלאץ והתמהמה בפה ימים אחדים והשתעשעתי עמו‬ ‫ארוכות‪ ...‬בב"מ ובפוסקים‪ ...‬בהלכה‪ ...‬הן בחלק הש"ס והן בפוסקים‬

‫‪ | 10‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ראשונים ואחרונים‪ ...‬בנעימים‪ ...‬בקיאות‪ ...‬יורה יורה דעה או"ה ידין‬ ‫ידין ד"מ‪ ...‬יהיו שבעי רצון מאתו‪ ...‬גם באגדה ידו הדה והוא דרשן‬ ‫ ‬ ‫מצוין‪"...‬‬

‫משפחת הלוי גליקסברג‪ .‬יושבים מימין‪ :‬שמעון־יעקב‪ ,‬מאיר־דב‪ ,‬שרה־רבקה‪ ,‬ופריידה‬ ‫אשת בועז‪ .‬עומדים‪ :‬יהושע וחיה וינטראוב ובועז‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1912‬נסע הרב גליקסברג למזריץ' ולקראת הנסיעה מרוסיה לפולין נדרש‬ ‫הרב לשורה של היתרי יציאה וחזרה‪ .‬לקראת הנסיעה אף קנה מעיל וכובע חדשים‪.‬‬ ‫אביו מאיר־דב התרגש מאוד לראותו‪ ,‬וזמן קצר לאחר הביקור הנדיר נפטר האב‪.‬‬

‫בימי מהפכת פברואר ‪ 1917‬השתתף הרב גליקסברג כציר לקונגרס הלאומי ליהודי‬ ‫אוקראינה ("הכנסייה הלאומית של יהודי אוקראינה")‪ .‬באותה שנה הוא התמנה לחבר‬ ‫במועצת העיר (הסובייטית) באודסה ומונה רשמית לרב הראשי של העיר – תפקיד‬ ‫שנשא במשך עשרים שנה עד ‪ .1937‬בפרוץ המהפכה הבולשביקית הוסיף הרב לנהל‬ ‫את הרבנות בקומה זקופה‪ ,‬על אף מגבלות החוקה החדשה‪.‬‬ ‫בשנות העשרים הופיע באומץ ובהצלחה בשבעה ויכוחי אמונה פומביים על ענייני‬ ‫אמונות ודעות שנערכו בתאטרון העירוני ובאצטדיון באודסה בנוכחות אלפים‪.‬‬ ‫ כתב היד אינו ברור בקטעים המסומנים בשלוש נקודות‬

‫אובמ | ‪11‬‬

‫בתקופה זו אפשר היה עדיין לערוך ויכוחים פומביים‪ .‬זמן קצר אחר כך הדבר נאסר על‬ ‫ידי השלטונות הסובייטים‪ .‬הוויכוחים‪ ,‬שהתנהלו בסגנון ויכוחי הדת של ימי הביניים‪,‬‬ ‫התקיימו בהשתתפות חברי היבסקציה‪ ,‬אנטולי לונצ'רסקי – שר התרבות והחינוך‪,‬‬ ‫מנהיגים דתיים רוסים כמו הכומר אלכסנדר וידינסקי ומרקסיסטים שניסו לשכנע את‬ ‫ההמונים לעזוב את אמונותיהם ודתותיהם‪ .‬הרב הרשים את ההמונים בעמידתו הזקופה‬ ‫והאיתנה‪ ,‬בכישרונו הרטורי‪ ,‬בהתלהבותו הדתית‪ ,‬בתשובותיו ההולמות והמדויקות‪,‬‬ ‫כמו גם בידע הרחב שלו בפילוסופיה‪ ,‬במדעים ובספרות‪ .‬בשל כושר השכנוע שלו כינה‬ ‫אותו אחד מיריביו לפולמוס "היריב המסוכן"‪ .‬כל מנהיגיה הדתיים של אודסה הודו לו‬ ‫על קידוש השם בפומבי‪.‬‬ ‫בד בבד עם פועלו‪ ,‬שלל תפקידיו ושליחותו הקהילתית־הציבורית – טיפח הרב את‬ ‫משפחתו‪ .‬לשמעון־יעקב ולציפה־מייטה נולדו שבעה ילדים‪ ,‬ארבע בנות ושלושה בנים‪.‬‬ ‫הבת הבכורה ד"ר י ֶנטה גליקסברג־קראסנר (‪ ,)1968-1896‬אשת ד"ר דוד קראסנר‪,‬‬ ‫למדה היסטוריה ופילולוגיה במוסד להשכלה גבוהה לנשים "בסטוצ'ב" באודסה‬ ‫(‪ ,)Bestuzhev Courses‬הייתה בעלת שני תארי מוסמך בהוראה‪ :‬בהיסטוריה יהודית‬ ‫ובספרות רוסית‪ .‬ולימדה בבית הספר הניסויי יוורבמול (‪ )Evrabmol‬באודסה‪ ,‬שאותו‬ ‫ייסדה‪ .‬לימדה בבתי ספר תיכוניים ציבוריים ובמכללה להכשרת מורים‪ .‬בנה אלכסנדר‬ ‫גליקסברג (‪ )1936‬עזב את אודסה וחי היום עם משפחתו בבוסטון‪ ,‬ארצות הברית‪.‬‬ ‫ד"ר יבגניה גליקסברג (‪ ,)1982-1897‬למדה בבית הספר לרפואה באודסה‪ .‬עבדה‬ ‫כרופאה פנימית בבתי חולים‪ .‬הרצתה בפני רופאים במסגרת לימודי המשך ברפואה‪.‬‬ ‫היא שירתה בחיל הרפואה הרוסי במלחמת העולם השנייה בדרגת רב־סרן‪ ,‬וזכתה בשני‬ ‫אותות גבורה (מדליות) של הכוכב האדום‪ .‬פרסמה מאמרים רבים שסיכמו את מחקריה‬ ‫הרפואיים‪.‬‬ ‫יהודית־אידה גליקסברג־אלכסנדרוביץ (‪ ,)1984-1900‬אשת ברוך־בוריס אלכסנדרוביץ‪.‬‬ ‫למדה במוסד להשכלה גבוהה לנשים "בסטוצ'ב" באודסה (‪ .)Bestuzhev Courses‬עבדה‬ ‫כגננת וכמפקחת על גני ילדים באודסה ובאורל‪ .‬שני בניה‪ ,‬לב ומריק־מרדכי‪ ,‬חיים היום‬ ‫ליד בוסטון‪.‬‬ ‫חיים גליקסברג (‪ ,)1970-1904‬למד בסטודיו י"ר ברשדסקי באודסה ובאקדמיה‬ ‫לאמנויות יפות‪ ,‬שם למד בין היתר אצל ק"ק קוסטנדי וסיים את לימודיו כצייר אמן‪.‬‬ ‫בעת שירותו בצבא האדום ביקר במוזיאונים לאמנות‪ ,‬בעיקר במוסקבה ובלנינגרד‪.‬‬ ‫ב־‪ 1945‬פרסם ספר בשם "ביאליק יום־יום" המתאר את פגישותיו עם ידידו המשורר‬ ‫חיים נחמן ביאליק‪ .‬יעץ למאיר דיזנגוף בנושא הקמת מוזיאון תל אביב ב־‪ .1931‬זכה‬ ‫שלוש פעמים בפרס דיזנגוף לציור וב־‪ 1958‬ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה‪.‬‬ ‫הבן שמואל (‪ ,)1914-1907‬נפטר בגיל שבע ממחלת השנית (סקרלטינה)‪.‬‬

‫‪ | 12‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שולמית גליקסברג (‪ ,)1975-1908‬אשת ד"ר יעקב שטיינברג‪ .‬למדה בבית הספר‬ ‫לעובדי מעבדות רפואיות באודסה‪ .‬עבדה כחוקרת רפואית במעבדה למחלות מדבקות‬ ‫באודסה ובסיביר‪ ,‬היה לה סרטיפיקט לישראל לעלייה לישראל אך לא מימשה אותו‪.‬‬ ‫הבן הצעיר‪ ,‬בנימין (‪ .)1990-1909‬למד בבית ספר לאלקטרוניקה באודסה ורכש‬ ‫השכלתו הגבוהה בטכניון בסטרליץ‪ ,‬גרמניה‪ .‬עבד כמהנדס אלקטרוניקה‪ ,‬במשרת‬ ‫מהנדס אנרגיה ראשי במפעל ‪ Novokuznetz Metallurgical Combinat‬עד שנעצר‬ ‫ב־‪ 1937‬ונידון לעשרים שנה במחנות כפייה שהקים סטלין‪ .‬גם לאחר מות סטלין הוא‬ ‫לא הורשה לחזור לאודסה עם אשתו פניה‪ .‬עבד כמהנדס אלקטרוניקה ראשי בנוריסק‬ ‫גולג‪ ,‬ובאחרית ימיו חי באודסה ובה נפטר‪.‬‬ ‫בעשור שבו המתין לאישור עלייה מברית המועצות קיבל הרב גליקסברג הצעות‬ ‫לכהן כרב הראשי של מוסקבה‪ ,‬לשמש כרב הראשי של מקסיקו וכרב בארצות הברית;‬ ‫אבל הוא עמד על כך שמקומו בארץ ישראל‪ ,‬כראוי לציוני בלב ובנפש‪ .‬לאחר שנים‬ ‫רבות וקשות מבחינה חומרית ורוחנית גם יחד‪ ,‬הצליח לצאת מברית המועצות‪ ,‬עלה‬ ‫לארץ ישראל בשנת ‪ 1937‬והשתקע בתל אביב‪ .‬כאן כיהן כראש בית הדין הרבני בתל‬ ‫אביב וכרב של שכונת נורדיה‪ .‬זכה להוקרה רבה מצד המדיינים ומצד אנשי עדתו‪.‬‬ ‫כאיש ספר משכיל‪ ,‬בעל מידות ומוסר‪ ,‬טהור ברוחו ובמחשבתו‪ ,‬ניהל הרב את בית הדין‬ ‫במתינות‪ ,‬בהתחשבות ובנעימות‪.‬‬ ‫הרב גליקסברג פרסם מאות מאמרים בעיתונים "הארץ"‪" ,‬העולם"‪" ,‬הצופה"‪" ,‬סיני"‪,‬‬ ‫"במישור"‪" ,‬היסוד"‪" ,‬נרות שבת"‪" ,‬ההד" ועוד‪ .‬הוציא לאור את כתביו בספרים "הדרשה‬ ‫בישראל"‪" ,‬תורת הדרשה – ישראל ואורייתא" ו"מושגי החיים"‪ .‬בשנים ‪1949-1944‬‬ ‫בשבתו בתל אביב כתב הרב גליקסברג את זיכרונותיו‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬עקב מחלתו לא‬ ‫הספיק לסיים את כתיבת זיכרונותיו‪ ,‬ולא סקר את עשר השנים האחרונות ברוסיה‪ .‬הוא‬ ‫נפטר בכ"ט כסלו תשי"א (‪.)8.12.1950‬‬ ‫עיזבונו‪ ,‬ובו כתבי היד‪ ,‬היה שמור במשך שנים רבות בידי המשפחה‪ ,‬עד שהופקד‬ ‫בארכיון בית הספרים הלאומי‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬בחייו ולאחר מותו‪ ,‬התפרסמו פרקים‬ ‫שונים מכתביו ומזיכרונותיו בעיתונות‪ ,‬אך רק בספר זה נערכו לראשונה כל כתבי‬ ‫זיכרונותיו והנאומים שנשא ב"ויכוחי האמונה" בשנות העשרים בברית המועצות‪.‬‬ ‫לעתים הוחלפו מילים או חלקי משפטים‪ ,‬כדי להתאימם לעברית העכשווית‪.‬‬ ‫בזיכרונותיו ממעט הרב גליקסברג לתאר את קורות חייו האישיים‪ ,‬על כן שולבו‬ ‫בספר זה‪ ,‬לצד פרקי זיכרונותיו‪ ,‬מכתביו ששלח לבנו וקטעים נבחרים מתוך "שמורים‬ ‫בלב"‪ ,‬ספר זיכרונותיו של חיים גליקסברג‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ .1975‬מאמצע שנות‬ ‫העשרים עד עלייתו ארצה רק רמז במכתביו על חיי הקהילה היהודית באודסה‪ ,‬מפחד‬ ‫הצנזורה‪.‬‬

‫אובמ | ‪13‬‬

‫הרבנית ציפורה ציפה–מייטה‬ ‫גליקסברג‬

‫אחותו של הרב גליקסברג‪ ,‬חיה ובעלה‬ ‫יהושע ויינטראוב‪ ,‬עם ילדיהם וגם בועז‬ ‫ופריידה גליקסברג וארבעת ילדים – כולם נספו‬ ‫בטרבלינקה ובאושוויץ‪ .‬בניו של שמעון־יעקב‬ ‫ניצלו במלחמת העולם השנייה משום שברחו‬ ‫בזמן לאזור אורל וסיביר‪ .‬מאז שעזב את רוסיה‬ ‫בשנת ‪ 1937‬לא ראה עוד את ילדיו שחיו בברית‬ ‫המועצות עד יום מותם‪ .‬מסך הברזל הקשה גם‬ ‫על חלופת מכתבים‪ ,‬לכן עברו שנים אחדות עד‬ ‫שאפשר היה למסור לילדיו על פטירתו בשנת‬ ‫תשי"א (‪ )1950‬ועל פטירת רעייתו־אמם בשנת‬ ‫תשט"ו (‪.)1955‬‬

‫בתקופת הצנע יזמה וניהלה הרבנית ציפורה שהייתה רתוקה למיטתה‪ ,‬מפעל צדקה‬ ‫לישיבת "בית יוסף"‪ :‬נשות שכונת נורדיה הפרישו קמח‪ ,‬סוכר‪ ,‬אורז ושאר מצרכי יסוד‬ ‫מקצבתן‪ ,‬וביחד החזיקו את תלמידי הישיבה‪ .‬ציפה חייתה עוד חמש שנים אחרי מות‬ ‫בעלה ותקוותה לראות את ילדיה ונכדיה שנשארו ברוסיה נכזבה‪.‬‬

‫נ' גרינבלט (גורן)‪" ,‬דמות החסד (להרב גליקסברג בן השבעים)"‪,‬‬ ‫"דבר" ‪ 52‬בפברואר ‪:1942‬‬

‫‪ ...‬הרב גליקסברג היה מתהלך באודסה ישר צעד ובהיר עין וזורע סביבו‬ ‫שקט ונועם וחמודות‪ .‬הזעף‪ ,‬הקנאה והקפדנות הבית שמאית שנתלוו‬ ‫לכמה מרבני ישראל בתקופת המלחמה נגד ההשכלה ואחר כך גם נגד‬ ‫הלאומיות והציונות – ניטלו מהרב גליקסברג‪ ...‬והן מילידי מזריץ' ‪-‬‬ ‫העיר הוא‪ .‬וחן המקום‪ ,‬שגידל שוחרי ציון ומחונניה בימים ראשונים‬ ‫לחיבת ציון – היה גם עליו החרד‪ ,‬שאינו מסתייג מרוחות הזמן ויודע‬ ‫לרסנם ולכוונם לרצונו‪ ,‬לדרכו ולהלך־רוחו‪...‬‬ ‫כשהתיישב בשנת תרס"ו באודסה‪ ...‬נתלבלב במלוא אונו‪ .‬דווקא בכרך‬ ‫הדרומי שטוף הטמיעה והנכר נתגלו לפניו אפשרויות רבות לפועלו‬ ‫הציבורי הפורה‪ .‬ההומניות הישראלית הכבירה בת טיפוחיה של הדורות‬ ‫מוליכה אותו למשכנות העוני והמצוקה והתחלואים‪ ,‬לחוננם ולאמצם‪.‬‬

‫‪ | 14‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫והרב גליקסברג מתמסר בחום לבו למפעל הצדקה שחרגה ממסגרת‬ ‫הפילנתרופית הכרכית המכנית‪ ,‬והוזרחה באור נשמות של רחום וחנון‪.‬‬ ‫כבעל בית זך ולבבי‪ ,‬ספוג תבונת התורה‪ ,‬מפלס הוא נתיב ללבות‬ ‫שומעיו בדרשותיו המחודשות ומלושדות בתוכן גרעיני חיוני‪ .‬פרק רב‬ ‫תפארת והוד גבורה בחייו הם ימי שבתו באודסה הסובייטית ועמידתו‬ ‫הגאה והמוצקה על משמר היהדות במלחמתו נגד היבסקים‪ .‬חריפותו‬ ‫ובקיאותו‪ ,‬הארודיציה הכללית בצירוף כוח הביטוי‪ ,‬הכשירוהו ללחום‬ ‫על ערכי היהדות‪ ,‬רוחו עשויה לבלי חת ונכון הוא לקדש את השם‬ ‫ממש‪ .‬הוויכוחים של הרב גליקסברג עם היבסקים באודסה – הוד ויכוחי‬ ‫ברצלונה וטורטוזה היה חופף עליהם‪ ,‬ומידת הגבורה הנפשית שגילה‬ ‫בהם אף היא ממקורות קדומים ינקה‪.‬‬ ‫עם כל היותו מסור לתורה ולמפעלי חיים – לא התנזר גם מהעט‪.‬‬ ‫כאיש ההיגיון הצלול והדעה השקולה‪ ...‬גדושים הם חמש מאות דפיו של‬ ‫ספרו "הדרשה בישראל" הגיגי רוח ומערכי לב‪ ,‬אוצר בלום של רעיונות‬ ‫והערות שנתייחדו לאישים ולמאורעות‪ ,‬לתנועות ציבוריות ודתיות‪ ,‬לחול‬ ‫ולקודש‪" ...‬הדרשה בישראל" – אינו אלא מעין אנציקלופדיה שלמה‬ ‫של היהדות החרדית והלאומית‪ .‬המון "מגידים" ו"מטיפים" ששמם‬ ‫כוסה באבק העתים קמו כאן לתחייה ונתגלו בזוהרם המלא‪ .‬חשיבות‬ ‫היסטורית מיוחדת נודעת לפרקים המוקדשים לתנועות הגדולות‬ ‫בישראל המשיחיות‪ ,‬החסידות‪ ,‬ההשכלה והציונות לגלגוליה השונים עד‬ ‫ימינו‪ .‬כאן חרש הרב גליקסברג כמעט קרקע בתולה והאיר את חיי אישים‬ ‫מופלאים שנדדו בעיירות רוסיה‪ ,‬ליטא ופולין והזריחו באור נאצל את‬ ‫החיים האפורים של יהודים מדוכאים ידועי עוני ומרות‪...‬‬ ‫ואותו הרב גליקסברג ישר הצעד ותמים הדרך‪ ,‬עם בת שחוק טובה‬ ‫ומבט זורח מתהלך כאז באודסה הרחוקה‪ ,‬כן עתה בחוצות תל אביב‪.‬‬ ‫הלבינו שערותיו‪ ,‬והואטו פסיעותיו‪ ,‬והונמך קצת קולו – אבל לא הועם‬ ‫זהרו‪ ,‬וכשאני רואה אותו פוסע לאטו בלוויית בנו הצייר חיים גליקסברג‪,‬‬ ‫אני מבין מאין זו הרעננות הלירית שציורי הבן שופעים‪ .‬גם באב בן‬ ‫השבעים‪ ,‬נשתמרת עדיין רעננות נפשית‪ ,‬חיוך בהיר וטוב‪ ,‬שקט וזיכוך‬ ‫מפויס‪ .‬וכך יתהלך הרב גליקסברג בשכונת נורדיה שבתל אביב וזורע‬ ‫סביבו אור יקרות‪ .‬ויש במבטו משהו טוב ומרגיע ומפייס – ועל זה‬ ‫יבורך‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה‬ ‫(תרפ"ג‪-‬תרפ"ח)‬

‫ויכוחי אמונה | ‪17‬‬

‫הרב רש"י גליקסברג ז"ל‬ ‫בוויכוחי האמונה באודסה ‪ /‬ברוך בר תקווה‬ ‫קטעים מתוך המאמר מאת ברוך בר תקווה‪" ,‬הרב רש"י גליקסברג ז"ל בוויכוחי‬ ‫האמונה באודסה" (פרק זיכרונות)‪" ,‬העבר"‪ ,‬ספר י"ט‪ ,‬אלול תשל"ב‪ ,‬תל אביב‪,‬‬ ‫הוצאת "אלתירא"‪.‬‬ ‫בטרם אנסה להעלות קטעי דברים – המעט מן המעט שנשתמרו בנבכי זיכרוני מוויכוחי‬ ‫האמונה שהתקיימו באודסה עוד בשנות העשרים – אדיר חפצי לשרטט‪ ,‬ולו בקווים‬ ‫כלליים בלבד‪ ,‬את דמותו האצילה רבת אנפין של הרב רבי שמעון יעקב הלוי גליקסברג‬ ‫ז"ל‪ ,‬אשר בהופעותיו המזהירות בוויכוחים אלה קידש שם שמים ברבים והציל‪ ,‬במידה‬ ‫שניתן היה להציל בתנאי השלטון הסובייטי‪ ,‬את כבוד עם ישראל ותורתו‪...‬‬ ‫אישיותו הקסימה את כל אשר בא במגע עמו‪ ,‬כי חננו אלקים במלוא החופניים מכל‬ ‫הטוב והנעלה אשר ב"עולם היצירה"‪ :‬הדרת פניו‪ ,‬קומתו התמירה‪ ,‬תכונותיו הנפשיות‬ ‫ונועם הליכותיו הקנו לו את שם התואר "איש חמודות"‪ .‬היה מכובד גם בחוגים לא‬ ‫יהודיים‪ .‬כולו אש־דת וחרד לדבר ה'‪ ,‬ובאותו זמן אינטליגנט במובן הנעלה של המושג‬ ‫הזה‪ ,‬גדול בהלכה ובאגדה‪ .‬היה גם איש העם‪ ,‬כי ידע את סוד החיים‪ .‬כיצד לרדת אל‬ ‫העם על מנת להעלותו‪ ,‬בחינת "וירד – מן ההר אל העם"‪ ...‬ספריו זכו לשבח ולהערצה‪.‬‬ ‫כן פרסם עשרות מאמרים בירחונים וכן בעיתונות היומית‪.‬‬ ‫בכל שיעור קומתו נתגלה באודסה בבוא המשבר על יהדות רוסיה‪ .‬משעזבו טובי‬ ‫העסקנים את העיר‪ ,‬נשאר הוא לבדו ועמד באומץ לב ובתבונה על משמרת תפקידו‪.‬‬ ‫בשנות תרפ"ג־תרפ"ח קידש את השם בהופעותיו רבות הרושם ובהגנתו האמיצה‬ ‫והנערצת על קודשי ישראל בשבעה ויכוחים בענייני אמונות ודעות – "ויכוחי אמונה"‬ ‫שנערכו על ידי שונאי הדת ורודפיה בברית המועצות‪ .‬פעולה זו מתבלטת באור זיווה‬ ‫ומהווה אחד הדפים המזהירים ביותר בספר חייו ובקורות יהודי רוסיה הסובייטית‪.‬‬ ‫הדבר מצלצל כפרדוקס לגבי תנאי החיים הדתיים ברוסיה הסובייטית‪ ,‬בעת "שנסתם‬ ‫החזון" וקולו של הרב לא נשמע ברמה‪ ,‬נתגלגלה זכות היסטורית זו על ידו‪ ,‬להופיע‬ ‫בפומבי בפני פורום גדול של אנשים אנטי־דתיים ולהשמיע דברי תורה וחכמה מעל‬ ‫במה חופשית של התאטרון העירוני ובאצטדיון‪ ,‬באוזני אנשי הצבא האדום‪ ,‬אנשים‬ ‫הרחוקים מכל הבנת הדת ומהותה כרחוק מזרח ממערב‪.‬‬ ‫הרב הפתיע את קהל המאזינים לדבריו בקומתו הזקופה‪ ,‬בבקיאותו הנרחבת‬ ‫בפילוסופיה‪ ,‬במדע‪ ,‬בספרות העמים ובספרות הרוסית הקלאסית בפרט‪ .‬הוא ידע‬

‫‪ | 18‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫את הסוד "דע מה שתשיב לאפיקורס"‪ ...‬עמדו לו חכמתו והשכלתו הרחבה‪ ,‬כישרונו‬ ‫הרטורי והפולמוסי‪ ,‬להט דתי ואמרה קולעת‪ ,‬המשמשת תבלין בוויכוח‪ ,‬הסברים של‬ ‫עיקרי אמונה‪ ,‬גילוי מאור היהדות וחישוף המומנט המוסרי בנבואה ובהלכה‪ .‬הודות‬ ‫לכוח השכנוע שלו היה ל"מתווכח מסוכן"‪ ,‬כפי שכינהו אחד המתווכחים מצד שכנגד‬ ‫אחרי אחד הוויכוחים‪.‬‬ ‫‪...‬נושא הוויכוח היה‪" :‬להאמין או לא להאמין בה'"‪ .‬בניגוד לדברי הפרופסורים‬ ‫שמתחו קו ביקורת יותר על מנהגי הדת מאשר על עצם הדת‪ ,‬ובניגוד לכומר וידינסקי‪,‬‬ ‫שהסתפק בציטוט מהספרות הקומוניסטית מדברי מרקס ומכתבי לנין ולא התייחס כלל‬ ‫לעצם הנושא על האמונה בכללה‪ ,‬כשהיא לעצמה – השכיל הרב המנוח לשאת נאום‬ ‫מקיף ותקיף‪ ,‬אם כי בצורה תמציתית‪ ,‬על עיקרי האמונה והדת היהודית; בהעבירו‬ ‫קו מקביל בין הוויכוחים שבעבר לבין הוויכוחים של היום‪ ,‬שכן בעבר הרחוק היו‬ ‫מתווכחים נציגי דתות שונות‪ ,‬איזו דת יותר קרובה לאמת נצחית‪ ...‬הקהל הרב והמגוון‬ ‫היה צמוד כולו כאפרכסת‪ ...‬דברי הרב הושמעו תחת מטר של מחיאות כפיים סוערות‪,‬‬ ‫אשר הפסיקו אותו כל פעם‪ ...‬הרגישו שקהל המאזינים שמח לשמוע דברים של טעם‪,‬‬ ‫אחרים לגמרי ממה ששומעים כל השנים בכל הזדמנות מפי מטיפים אנטי־דתיים‪.‬‬ ‫בתשובה לדברי הפרופסור טרטיאקוב‪ ,‬אשר טען כי האמונה היא מכשול על דרך‬ ‫הרבולוציה‪ ...‬והאיש המאמין בה' מטבעו אינו מסוגל להיות רבולוציונר‪ ,‬רעם קולו של‬ ‫הרב‪" :‬הנביאים‪ ,‬אלה מאורי האנושות בכל המובנים‪ ,‬הם היו הרבולוציונרים הגדולים‬ ‫ביותר‪"...‬‬ ‫הוויכוח השביעי‪ ,‬על ברית מילה‪ ,‬היה לו אופי מיוחד‪ .‬מי שהיה נוכח בו לעולם לא‬ ‫ישכחהו‪ .‬זכורני‪ ,‬מה רבה הייתה ההתרגשות בקרב היהודים באודסה ומחוצה לה‪ ,‬כאשר‬ ‫נודע ברבים על ארגון הוויכוח הזה ביזמתה של אגודת "ידידי ילדים" (‪.)Друзья детей‬‬ ‫היזמה העיקרית באה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מצד "אגודת הכופרים הלוחמים" (‪Союэ воинстуюшиж‬‬ ‫‪ .)беэбожников‬פחד ורעדה אחזו לב כל יהודי אשר עניין המסורת ודת ישראל יקרים‬ ‫לו‪ ,‬ובעיקר היה הפחד לתוצאות הוויכוח‪ ,‬שהיה בו משום אקטואליות יתרה בימים‬ ‫ההם‪ ,‬הלכה למעשה! המבוכה גברה וחזקה לאחר שנודע כי מטעם האנטי־דתיים‪,‬‬ ‫יופיעו שוב הפרופסור סוכוב והאקדמיק טרטיאקוב ואחרים‪ ,‬ואילו כנציג הדת סירבו‬ ‫הפעם לתת את הסכמתם לרב גליקסברג‪" ,‬המתווכח המסוכן" בשבילם‪ ...‬בידעם מה‬ ‫רב כוח השכנוע שלו כנואם וכמסביר‪ .‬הם "מינו" את המוהל ר' ישראל ביברגל הי"ד‬ ‫(כעבור שנים הנאצים תלו אותו על עץ במרכז העיר) – כנציג יחידי מטעם הקהילה‬ ‫הדתית היהודית‪ .‬ר' ישראל ביברגל היה אחד המומחים הגדולים במקצוע זה‪ .‬יכול היה‬ ‫להתפאר במספר נימולים על ידו במשך חייו שהגיע ל־‪ 48‬אלף!‪ ...‬אבל בתור נואם‬

‫ויכוחי אמונה | ‪19‬‬

‫לא הצטיין וגם לא שלט בשפה הרוסית‪ .‬ומשום כך היו אנשי הציבור היהודי באודסה‬ ‫מאוד מודאגים משליחותו זו‪ ,‬וגדולה הייתה החרדה לתוצאות הוויכוח‪ ,‬שיש בו מן‬ ‫האקטואליות הרבה בתנאי המציאות הסובייטית‪ .‬הבעיה היחידה שניסרה בחלל העולם‬ ‫היהודי הייתה אחת‪" :‬כיצד להבטיח את השתתפותו של הרב גליקסברג בוויכוח!"‬ ‫בינתיים נודעו פרטים נוספים‪ ,‬כי בתור נציגי עולם המדיצינה יופיעו הפרופסורים‬ ‫זילברברג והימלפארב‪ .‬שמות אלה קצת הרגיעו את הרוחות בקרב היהודים‪ ,‬כי עוד‬ ‫זכור היה בקרב היהודים מה היה ד"ר צבי הימלפארב – מזכיר הוועד הציוני באודסה‪,‬‬ ‫בראשותו של מנחם אוסישקין ז"ל – בשביל הציבוריות היהודית בעיר‪ .‬גם את הפרופסור‬ ‫יעקב זילברברג הכירו רבים מבין יהודי אודסה "כפרופסור בעל לב יהודי חם"‪ ...‬ביום‬ ‫הוויכוח בשעות הבוקר‪ ,‬הלכו שניים‪ ,‬הרב גליקסברג והרב אברהם קצנלנבוגן‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫מלוצק זצ"ל (אביו של כותב הטורים האלה)‪ ,‬אל הפרופסור זילברברג‪ ,‬אולי הוא זקוק‬ ‫קצת ל"מזון רוחני"‪ ...‬הם באו אליו לביתו ברחוב פריאוברז'נסקי‪ ,‬שם היה גם בית‬ ‫החולים הפרטי שלו‪ ,‬ומצאו אותו לבוש בסינר הלבן‪ ,‬בדרך לחדר הניתוחים‪ .‬בראותו‬ ‫אותם התעכב על מפתן החדר והקביל את פניהם בהערצה‪ .‬הרב גליקסברג פתח ואמר‪:‬‬ ‫"גורל היהדות נמצא בידיכם‪ ,‬פרופסורים יהודים‪ ,‬ולבנו חרד לתוצאות‪ "...‬הפרופסור‬ ‫השיב בקצרה‪" :‬אל דאגה! לא נכזיב את מקור מחצבתנו"‪...‬‬ ‫בצאתם מאת הפרופסור נחה דעתם עליהם במקצת‪ ,‬אבל הוחלט לא להסתפק בזה‬ ‫בלבד ולעשות הכול כדי להשיג כרטיס כניסה לאולם בשביל הרב גליקסברג‪ .‬אחד‬ ‫החברים "משלנו" הצליח בדבר‪...‬‬ ‫בערב‪ ,‬אולם התאטרון האמנותי הגדול אשר באודסה היה מלא מפה אל פה‪ ,‬מסביב‬ ‫לבניין המפואר צבאו אנשים לאלפים על יד הרמקולים שהוצאו החוצה‪ .‬לא מתוך‬ ‫סקרנות בלבד‪ ,‬כי לא מעט היו המקרים שעשו שפטים בהורים‪ ,‬אשר "העזו" לימול‬ ‫את בניהם‪ .‬הוציאו אותם ממסלול החיים על ידי שלילת החברות באגודה המקצועית‪,‬‬ ‫שלפי חוקי החיים אשר התם אין אדם יכול לחלום על עבודה כלשהי מבלי להיות‬ ‫חבר באגודה‪ .‬כמו כן המצב לגבי דירה ושאר תנאי החיים‪ .‬על כן רבה הייתה הציפייה‬ ‫והחרדה לקראת הבאות‪ .‬המשימה הראשונה הוכתרה בהצלחה – בין היושבים באולם‬ ‫גם‪ ...‬הרב גליקסברג‪ ,‬ומה הלאה?! אמנם‪ ,‬הפרופסורים היהודים לא הכזיבו!‬ ‫אחרי דברי הפתיחה והנאומים ה"כבדים" של הפרופסור סוכוב והאקדמיק טרטיאקוב‪,‬‬ ‫שדיברו כמובן נגד ברית מילה כ"אבסורד לאומני" וכיוצא בזה‪ ,‬ניתנה רשות הדיבור‬ ‫לפרופסורים מעולם המדיצינה‪ .‬אם כי פרק זמן כה רב‪ ,‬של למעלה מחמישים שנה‪ ,‬חלף‬ ‫מאז‪ ,‬נחרתו עדיין במוחי הדברים שנאמרו על ידיהם‪.‬‬ ‫הפרופסור זילברברג סיים את דבריו בזו הלשון‪" :‬הייתי רואה את עצמי מאושר‬ ‫לוּ היה כל העולם הנאור מקבל עליו את הניתוח הזה"‪ .‬הפרופסור הימלפארב סיים‬

‫‪ | 20‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫במילים אלה‪" :‬מצוות ברית מילה‪ ,‬זוהי מרגלית טובה שעם ישראל הביא דרך אלפיים‬ ‫שנות גלותו במתנה לעמי העולם"‪ .‬רעם של מחיאות כפיים ליווה את דבריהם של‬ ‫הפרופסורים זילברברג והימלפארב‪ .‬אחריהם ניתנה רשות הדיבור למוהל ביברגל‪ .‬ואף‬ ‫על פי שלא הצטיין בכישרון הדיבור‪ ,‬הרי שאחרי מה שהשמיעו נציגי עולם המדיצינה‪,‬‬ ‫גם לדבריו היה חן ומשקל משלהם‪ .‬הוא הצביע על קהל הצעירים שבאולם ואמר‪" :‬בואו‬ ‫וראו! כל אלה המצטופפים כאן הערב באולם הם 'קליינטים' שלי בעבר‪ "...‬צחוק אדיר‬ ‫פרץ מפי כל הנוכחים באולם‪ .‬והנה לפתע‪ ,‬לתמהונם הגדול של מארגני הוויכוח מאנשי‬ ‫היבסקציה‪ ,‬ולשמחתם של אנשי שלומנו‪ ,‬נשמעו קריאות באולם‪" :‬יעלה הרב גליקסברג‬ ‫על הבמה!"‪" ,‬אנו רוצים לשמוע את הרב!" ההתרגשות רבה באולם‪ ,‬המארגנים אובדי‬ ‫עצות‪ ...‬למפלה כזאת לא פיללו‪ ...‬הרב גליקסברג לא החמיץ את השעה של קידוש‬ ‫שם שמים ברבים‪ ,‬קם במלוא קומתו הזקופה ובדיקציה שלו היפה להפליא אמר‪" :‬קהל‬ ‫כשהוא קורא‪ ,‬מצווים לשמוע בקולו"‪ ,‬ועלה על הבמה‪.‬‬ ‫בשפה רוסית קלאסית נתן סקירה מעמיקה ותמציתית כאחת על אחת מן המצוות‬ ‫העיקריות של תורת ישראל ועל ערכה בתורת מכשיר גדול להטבעת חותם הטהרה‬ ‫והקדושה בגזע היהודי ולמזיגת הנפשיות בעצם תכונת רוחו של העם הישראלי‪ ...‬הרב‬ ‫מצא מקום לקדש שם שמים ברבים‪ ,‬קבל כל העולם הנוצרי‪ .‬זכור לי עוד כיום מה‬ ‫הרושם הגדול שעשו דבריו על כל המאזינים‪ .‬הרב סיים את דבריו בקול אדיר וחזק‪:‬‬ ‫"עם ישראל נתן את חלקו הארי לאנושות כולה‪ .‬גם לכם הבולשביקים‪ ,‬נתנו את קרל‬ ‫מרקס! " אחרית דבריו טבעה בים של מחיאות כפיים‪ ,‬כולם קמו על רגליהם ובירכו את‬ ‫הרב תוך התרגשות עצומה!‬ ‫ניכר היה כי לא "אלמן ישראל" אף בין שונאי דת מושבעים‪ ...‬כן הטיח הרב דבריו‬ ‫כלפי "היבסקציה" בשעתה‪ .‬אחרי דברי הרב‪ ,‬שקלעו למטרה באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬הופיע‬ ‫הפרופסור זמילוביץ וסיפר‪ ,‬כי שני אחיו הנוצרים נימולו כדי להרחיק מהם סכנת מחלה‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬הניצחון היה מלא ומובטח בלאו הכי‪ ,‬וכאשר דיבר מן הצד שכנגד ד"ר סרברניקוב –‬ ‫לא ביקשו לשמוע אותו‪...‬‬ ‫הוויכוחים על האמונה בכלל ועל ברית מילה בפרט‪ ,‬היה בהם משום קידוש שם שמים‬ ‫ברבים‪ ,‬הדבר השפיע בשעתו השפעה רבה על תהליכי העניינים היומיומיים בחיי הדת‬ ‫ברוסיה דאז‪ .‬וזכות זו בלבד דיה לו להרב רש"י גליקסברג זצ"ל שיוכנס לדברי ימי היהדות‬ ‫הרוסית‪ ,‬כאחד מאישיה הדגולים‪ ,‬שנלחמו באומץ לב ובתבונה רבה בתנאים הקשים ביותר‬ ‫בתולדותיה למען הרמת קרן ישראל וכבודו בעיני בני ברית ושאינם בני ברית‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה | ‪21‬‬

‫הקדמה‬ ‫מטבע הבריאה‪ ,‬שבני האדם אינם שווים בדעותיהם ונבדלים בהשקפות על מושגי‬ ‫החיים השונים‪ ,‬ולכן הוויכוח מתווך ביניהם‪ .‬המה זקוקים תמיד לדברי ריב ופולמוס של‬ ‫הוכחות כדי לברר עם מי האמת‪ .‬יודעים אמנם בני אדם‪ ,‬שהמושג הנעלה אמת – מעצם‬ ‫מהותו אחד הוא‪ ,‬אבל כל אחד סובר שהאמת אתו‪ .‬האנושות התפרדה לשבטים שונים‪,‬‬ ‫לעמים שונים‪ ,‬לגופים ציבוריים שונים של בני אדם‪ ,‬שכל אחד מחזיק בדעות משלו‪,‬‬ ‫וכאילו יש לו "אמת" משלו‪ .‬וכל אחד בטוח‪ ,‬שרק האמת שלו תרפא תחלואי האנושות‬ ‫ ‬ ‫ותביא פורקן לעולם‪ " .‬אמת אמת תפסיה להאי עלמא"‪.‬‬ ‫בייחוד נתנו מקום לוויכוחים בעיות כלל עולמיות‪ ,‬מחקרים במדעי הרוח‪ ,‬שאלות‬ ‫האמונות והדעות של עולם האצילות‪ ,‬המופלא מהבנת האדם‪ .‬בשטח "הערפל אשר שם‬ ‫האלוקים" עומד השכל האנושי נבוך ונדהם‪ ,‬מאין לו עדיין הלכה פסוקה‪ .‬כאן כאילו‬ ‫הוא משולל הסתכלות ישרה וחזון בהיר וברור‪ ,‬ובעל כורחו הוא שואב אורו ממסורת‬ ‫אבות וממאורי האנושות הקדמוניים‪ .‬וזה נתן חומר רב בשביל ויכוחים עצומים וביקורת‬ ‫מחקרית בחיוב ובשלילה‪.‬‬ ‫גנזי הספרות העולמית‪ ,‬הפילוסופית והמדעית‪ ,‬כוללים בתוכם חומר ויכוחי בשפה‬ ‫ברורה מאוד‪ .‬על צד האמת כמעט בכל ספר מדעי אתה מוצא יסוד ויכוחי שבא לשם‬ ‫סתירת הדעות של החכמים שקדמו למחבר‪ ,‬ולשם ביסוס הנחותיו הוא בהוכחות מדעיות‬ ‫והגיוניות משלו‪ .‬וכל ספר חשוב עורר פולמוס של מבקרי הספר‪ ,‬כל אחד לפי דעתו‬ ‫ותפיסת העולם שלו בהיקף כל אותם העניינים והבעיות שנגע בהם המחבר‪ .‬באופן‬ ‫זה ספר מוליד ספרים‪ ,‬וכל מקצוע של ספרות הוא אילן‪" ,‬עושה שורש למטה ופרי‬ ‫למעלה"‪ .‬אבל הענפים המה תמיד מרובים מן השורשים‪ ,‬וכל גרעין וחידוש יסודי‬ ‫במדע טובע בים של מחקרים ושל משא ומתן ביחס לבירורי המונחים השונים וריבי‬ ‫שפה ופולמוסים מילוליים לפי להטי הדיאלקטיקה המיוחדת לאותו המקצוע‪ ,‬החכמה‪,‬‬ ‫שהספר דן בו‪.‬‬ ‫אבל כאמור‪ ,‬יש בספרות מקצוע מיוחד של ויכוחים דתיים הכלולים בכמה ספרים‬ ‫שהופיעו בתקופות שונות ומוקדשים במלואם לבירור שאלות הדת בצורה של ויכוח‬ ‫(דיאלוג) בין שני אנשים החולקים בדעותיהם על שאלות הדת בכללה ובפרטיה‪.‬‬ ‫הוויכוח הראשון בכתבי הקודש מהווה את התוכן של ספר איוב‪ .‬הייסורים הקשים של‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫אמת אמת תפסיה להאי עלמא – האמת תפסה אותו‪ ,‬גמרא‪ ‬מסכת ברכות פרק ב‪ ,‬דף יד‪ ,‬ע"ב‪.‬‬ ‫מלכים ב יט‪ ,‬ל‬

‫‪ | 22‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫"איש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע" גרמו לוויכוח על רוע הסדר שנראה בהנהגת‬ ‫העולם‪ ,‬כי יש צדיק אובד בעוניו ורשע מתענג על רוב טוב‪.‬‬ ‫באגדות התלמוד והמדרשים אתה מוצא כמה בירורים של מושגי אמונה וחיזוק עיקרי‬ ‫תורת ישראל ושלילת תורות אחרות בצורה של ויכוחים בין חכמי ישראל וחכמי אומות‬ ‫עולם‪ .‬כבר עמדתי על בירורו של אותו הנושא במקום אחר (הדרשה בישראל פרק‬ ‫שישי) ושם ביארתי‪ ,‬כי התכסיס של גדולי ישראל לא היה מעולם לבוא בעקיפין עם‬ ‫הבריות ולהטיל עליהן את דעותיהם‪ .‬משא נפשם היה לראות את עמם נושא האידיאה‬ ‫האלוהית ומפיץ תורת השם בעולם במנהגי חייו המתוקנים‪ ,‬שיהא שם שמים מתאהב‬ ‫על ידו‪ ,‬ושתוך מעשיו הנאים תבוא ממילא ההכרה האלוהית בלב העמים‪ ,‬ויקוים אז‬ ‫הכתוב "ישראל אשר בך אתפאר" (יומא ו‪ ,‬עא)‪ .‬אבל לענות תוקפיו דבר ולהשיב‬ ‫למלעיזים על תורתו‪ ,‬זוהי חובתו של היהודי‪ ,‬וכבר הורוהו רבותיו‪" :‬הווה שקוד ללמוד‬ ‫תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות ב‪ ,‬יד)‪ ,‬ולפיכך היו חכמי ישראל "נדרשים‬ ‫ ‬ ‫לאשר שואלים" להשיב להם כדת וכהלכה‪ .‬רבי יהושע בן חנניא היה מפורסם כנצחן‬ ‫גדול בוויכוחים‪ ,‬ובמותו אמרו רבנן "מאי תהוי עלן מאפיקורסין" (חגיגה ה‪ ,‬עב)‪ .‬חכם‬ ‫תלמודי רב אידית הצטיין מאוד בתשובותיו בוויכוחי אמונה ואמרו‪" :‬מי שיודע להשיב‬ ‫כרב אידית ישוב ואם לא אל ישוב" (סנהדרין ל"ח‪ ,‬ע"ב)‪ .‬מלבד זה היו חכמי ישראל‬ ‫לוקחים חבל בוויכוחים של "בי אבידן" – מקום מרכזי מיוחד בשביל בעלי חכמות‬ ‫ואמונות שונות להתווכח שם (שבת קטז‪ ,‬א; קנב‪ ,‬א)‪ .‬לפי דעת רש"י "בי אבידן" הוא‬ ‫מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם עם ישראל במקראות‪ .‬רבנו חננאל‬ ‫(שם) סובר‪ ,‬שזהו בית שמתקבצים שם החכמים ונושאים ונותנים בדיני כל אומה ולשון‪.‬‬ ‫ובעל "ערוך השלם" מביא דעות חכמי זמננו על תכונתם ותעודתם של "בי אבידן"‬ ‫ו"בי נצרפי"‪ 10‬שנזכר גם כן כמה פעמים בגמרא‪.‬‬ ‫החכמים היו מפיקים תעלומות חכמה ומוסר גם מתוך ויכוחים העשויים בצורה של‬ ‫שקלא וטריא בין כוחות הנפש של האדם‪ .‬כמו בעל "חובות הלבבות" שערך ויכוח‬ ‫ איוב א‪ ,‬ח‬ ‫ במקור – לנצחן‬ ‫ חבל – חלק (כגון‪ :‬חבל ארץ – חלק מהארץ)‬ ‫ בבלי‪ ,‬שבת קטז א‪ ,‬רש"י‪ :‬דבי אבידן – ספרים שכתבו להם המינין להתווכח עם ישראל ומקום‬ ‫שמתווכחים שם קרי ליה בי א בידן‪.‬‬ ‫ בייתוסים – כת של יהודים בימי בית שני שכפרו בקדושת התורה שבעל פה ובכמה מעיקרי‬ ‫האמונה שלח כמי התורה בדורם‪ ,‬והיו קרובים בהשקפתם לצדוקים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫ חנוך קאהוט – (‪ )1894-1842‬ספרו החשוב "ערוך השלם" הוא מעין פירוש על הערוך של ר'‬ ‫נתן ב"ר יחיאל מרומא‬ ‫ ‬ ‫ תעודה – יעד‪ ,‬מטרה‪ ,‬תכלית‬ ‫‪ 10‬רש"י‪ :‬לבי נצרפי – עבודה זרה וכך שמה‬

‫ויכוחי אמונה | ‪23‬‬

‫גדול בין הנפש והשכל‪ ,‬הכולל שישה פרקים שלמים בשער "עבודת האלוהים" על דרך‬ ‫השאלה והתשובה‪ ,‬כדי שיגיע האדם אל תכלית שכלו ובירור הכרתו ויהיה נכסף להגיע‬ ‫לרצון ה' ולעלות במעלות החסידים ופנה לבבו מדאגות העולם הזה וטרדותיו‪ .‬ר' יהודה‬ ‫הלוי חיבר ספר "מלך רב"‪ ,‬ויכוח בין החכמה והעושר במשלים ובחרוזים‪ .‬ר' יהודה‬ ‫אלחריזי בספרו "תחכמוני" ערך "ויכוח הנפש עם הגוף והשכל" בדברי משל וחרוזים‪.‬‬ ‫לסוג ויכוחי אמונה שייכת שורה שלמה של ספרים שבאים ללמד סנגוריה על תורת‬ ‫ישראל ולגולל את האשמות שטפלו עליה בפרט ועל גזע ישראל בכלל‪ .‬החכם יוסף‬ ‫בן מתתיהו הכהן (פלאביוס)‪ 11‬הוציא ספר "נגד אפיון" – הוכחה לקדמות האומה‬ ‫הישראלית ואמתות התורה על ידי משה רבנו ותשובה לחכמי היוונים על גידופיהם‬ ‫ביחס ליהודים וליהדות‪ .‬אפיון‪ 12‬נקרא אפיון המצרי‪ ,‬כי נולד במצרים (עשרים וחמש‬ ‫שנה קודם המספר)‪ .‬הוא מפורסם ביותר בין שונאי ישראל‪ .‬דרש בפומבי בגנות היהדות‪.‬‬ ‫כתב דברי קטגוריה על היהודים והשליך שיקוצים על צור מחצבתם‪.‬‬ ‫הספר "הכוזרי" לר' יהודה הלוי‪ ,‬שהוא באמת פנינה יקרה בספרות הפילוסופיה‬ ‫הדתית ונערך בצורה של ויכוח רב צדדי בין המלך הכוזרי והחבר‪ ,‬גם הוא בא לברר‬ ‫עיקרי התורה ולהראות את ערכה הרב לתיקון חיי הגוף והנפש של האומה הישראלית‬ ‫נגד מגדפיה ומחרפיה בין העמים‪ ,‬כמו שהובלטה תכליתו בשמו של הספר בערבית‪:‬‬ ‫"ספר המופת וההוכחה להגן על האמונה המושפלה"‪ .‬ר' יוסף קמחי‪ ,‬אביו של ר' דוד‬ ‫קמחי (הרד"ק)‪ ,‬חיבר את "ספר הברית"‪ ,‬ויכוח בין מאמין ומין‪ 13‬ותשובות על טענות‬ ‫הנוצרים‪ .‬בנו הרד"ק (תתק"כ‪-‬תתקצ"ה)‪ 14‬חיבר גם כן ויכוח עם הנוצרים‪ 15‬או תשובות‬ ‫הרד"ק ְּבסוף פירושו על תהלים‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫ידועים הוויכוחים של רבנו יחיאל מפריז (נפטר בארץ ישראל ה' אלפים מ"ו) עם‬ ‫המומר ניקולס דונין; הוויכוח של הרמב"ן עם פאולוס‪ .‬עקב נצחונו‪ 17‬הוכרח לעזוב את‬ ‫ארצו ולעלות לארץ ישראל; איגרת הוויכוח "אל תהי כאבותיך" מר' יצחק פרופייט‬ ‫דוראן; איגרת יהושע אלורקי למומר פאול די בורגוס האפודי; ויכוח ר' יוסף אלבו‬ ‫‪1 1‬‬ ‫ ‬ ‫‪1 2‬‬ ‫‪ 13‬‬ ‫‪ 14‬‬ ‫‪ 15‬‬ ‫‪ 16‬‬ ‫ ‬ ‫‪1 7‬‬

‫יוסף בן מתתיהו – נולד בשנת ‪ 38‬לספירה‪ .‬היסטוריון‪ ,‬סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול‪.‬‬ ‫נפל בשבי הרומאים והצטרף אליהם‪.‬‬ ‫אפיון – נולד בערך בשנת ‪ 25‬לפני הספירה‪ .‬מדקדק ופילוסוף יוני‪ .‬נודע בשנאתו העזה ליהודים‪.‬‬ ‫מין – נוצרי‬ ‫‪1235-1160‬‬ ‫במקור – לנוצרים‬ ‫תאריך ומקום קבורתו של ר' יחיאל אפופי מסתורין‪ ,‬והדעות נחלקו‪ .‬יש שמסרו כי נקבר בחיפה‬ ‫ויש שמצאו כי נקבר בעכו‪.‬‬ ‫ככל הנראה בשל אותו ויכוח ופרסומו בכתב‪ ,‬נאלץ הרמב"ן לצאת את ספרד בשנת ‪ ,1267‬ועלה‬ ‫לישראל בגיל ‪.73‬‬

‫‪ | 24‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בספרו "העקרים" פרק כה מאמר ג' (נשמט מטעם הצנזורה); ויכוח ר' ליפמן מילהויזן‬ ‫בעל "הניצחון" עם המומר פסח המכונה פטר; ויכוח ר' שמעון בן יצחק דוראן; ויכוח‬ ‫‪18‬‬ ‫ר' שלמה בן שמעון דוראן (בנו); ויכוח ר' זלמן צבי אופהוזן; הדוכס פרידריך פראנץ‬ ‫קילל את היהודים‪ ,‬וכתב ר' ז"צ ספר להכחיש את דבריו מן התנ"ך וספרות ישראל;‬ ‫בספר "שבט יהודה" לר' שמעון בן וירגא מובאים כמה ויכוחי אמונה; ידוע ספר הוויכוח‬ ‫של ר' דוד ניטו המכונה "כוזרי שני"‪.‬‬ ‫בספרות של התקופות האחרונות אנו מוצאים כמה ויכוחים על נושאים שונים‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬ויכוח על החסידות (תקנ"ח)‪ 19‬מאת הרב ישראל ב"ר יהודה לייב ממוהילב (עיין‬ ‫בספרי "הדרשה בישראל" עמוד שנ"ח); "אפס דעים" מאת ר' יצחק דוב לוינסון – ויכוח‬ ‫נגד עלילת דם; ויכוח על חכמת הקבלה מאת ר' שמואל דוד לוצטו; גם הרב י"ל פישמן‬ ‫הוציא לאור בימי צעירותו ספר "הנותן בים דרך" והוא ויכוח בין חריף ובקי‪ ,‬להוכיח‬ ‫עד כמה גדול כוחה של בקיאות להבנת התורה‪ ,‬להסיר את הלוט מתעלומות כמה‬ ‫עניינים‪ ,‬שהחריף מתלבט בהם וסוף סוף אינו עומד על אופיים הנכון‪.‬‬ ‫ברם כל אותם "הוויכוחים" שבכתב‪ ,‬כפי שישנם היום בידנו‪ ,‬רובם ככולם המה‬ ‫מהווים בפועל רק דברי ספרות שנולדו במוחם של חכמים שהתקנאו לסלול הדרך‬ ‫הישרה בחיים ולהגדרה של האמת באמונות ודעות‪ .‬חיברו ספרים בצורה חיה של‬ ‫אנשים מתווכחים ביניהם‪ ,‬זה שואל‪ ,‬אחר משיב‪ ,‬ובין כך הולך ומתברר הנושא של‬ ‫"הוויכוח" כפי רצונו של המחבר‪ .‬ואין זה אלא "תמרון" ספרותי‪ ,‬וגם המתווכחים וגם‬ ‫השאלות והתשובות – המה רק פרי דמיונו והמצאתו של מחבר‪.‬‬ ‫"ויכוחי אמונה"‪ ,‬שאני מוציא היום לאור‪ ,‬יש להם אופי מיוחד ושונים המה במהותם‬ ‫מרובם של אלה שקדמו להם‪ .‬הוויכוחים הללו‪ ,‬טרם שנרשמו בספר‪ ,‬היו לדברים שבעל‬ ‫פה בפומבי גדול במעמד של אלפי אנשים ונשים‪ ,‬בני מעמדות שונים ועמים שונים‬ ‫בכרך הגדול אודסה‪ ,‬שאני הייתי שרוי בתוכו כרב ראשי‪ .‬והדברים נמסרים כאן מתוך‬ ‫"כלי ראשון"‪ ,‬מידו של המחבר‪ ,‬שלקח חבל בוויכוחים בתור משיב רשמי על כל אותן‬ ‫השאלות שנתעוררו בהרצאות נגד אמונה בה'‪ ,‬ומפיו יצאו הדברים ממש כמו שהם‬ ‫כתובים בלי גירעון והוספה כלל‪.‬‬ ‫הוויכוחים יש להם ערך היסטורי‪ ,‬מהיותם מהווים אחד מן השרטוטים החשובים‬ ‫ביותר ברקע‪ 20‬המאורעות והשתלשלות העניינים שהתרחשו בתקופתנו‪ ,‬ובוודאי כדאי‬ ‫שיירשמו בספרות; הן מצד מהותם שיש בהם מן המחקר הדתי ותשובות לשאלות‬ ‫‪ 1 8‬הדוכס פרידריך פראנץ – (‪ )1806-1750‬אביו של לאופולד הראשון‪ ,‬מלך הבלגים‪.‬‬ ‫‪1798 19‬‬ ‫‪ 20‬במקור – ברקעת‬

‫ויכוחי אמונה | ‪25‬‬

‫בתורה ובדת‪ ,‬והן מצד היחס שלהם אל המאורע ההיסטורי הגדול של זמננו‪.‬‬ ‫ובכל אופן לא פחות כדאי בהקדמה זו להעמיד את הקורא על טיבם של המאורעות‬ ‫שהולידו את הצורך בוויכוחי אמונה‪ ,‬ובייחוד להבהיר כאן את הלך רוחי ותפיסת‬ ‫העולם שלי ביחס אל הוויכוחים‪ ,‬וגם להראות את הנסיבות שבכוחן נמשכתי אל בימת‬ ‫הוויכוחים ואת הרושם המוסרי שנשאר בנפשי אחרי מילוי התפקיד הזה‪ ,‬שהעמיסו‬ ‫עליי מאורעות הזמן‪.‬‬ ‫אחד מעיקרי הרעיון הסוציאליסטי‪ ,‬כידוע‪ ,‬הוא שלילת האמונה בה'‪ .‬ומובן שתכף‬ ‫למיגורו של הצאר והמהפכה הסוציאלית שבאה בעקבו בארץ רוסיה‪ ,‬התחילה תעמולה‬ ‫נגד האמונה‪ .‬התחוקה של ברית המועצות אמנם כוללת בתוכה העיקרון של "חופש‬ ‫המצפון"‪ ,‬שלפיהו אסור לפגוע בשומרי הדת אף פגיעה כל שהיא‪ .‬אבל תעמולה‬ ‫אובייקטיבית נגד הדת מותרת‪ .‬השלטון כאילו לא השתתף באותה תעמולה‪ ,‬שיצאה רק‬ ‫מאת מוסדות המפלגה הקומוניסטית – לא באופן רשמי כל כך נראה לעיניים‪ .‬באמת‬ ‫הייתה תעמולה זו נחוצה למשטר החדש לא רק מטעמים כוחניים מפלגתיים‪ ,‬אלא בעיקר‬ ‫מטעמים מדיניים‪ ,‬לשמור על הקניינים הציבוריים והממשלתיים שרכש לעצמו מעמד‬ ‫הפועלים והאיכרים בכוח המהפכה‪ .‬השלטון היחיד של הצאר היה מאוחד עם שלטון‬ ‫"הסינוד הקדוש"‪ 21‬של הכנסייה הפרבוסלבית‪ ,‬שהיה פורש ממשלתו על פני רוחב כל‬ ‫הארץ‪ ,‬שנחלקה להיררכיות גדולות וקטנות עם כוהני הדת "גבוהים מעל גבוהים"‪,‬‬ ‫שהיו להם גם תפקידים ממשלתיים‪ ,‬ועל כולם הועמד הקטגור של הסינוד ביחד עם‬ ‫המטרופוליט הגבוה שהיה קרוב למלכות‪ .‬וכל המשטר הישן של רוסיה הצארית וכוחם‬ ‫של החצרונים ובעלי האחוזות שהתעמרו במעמד הפועלים והאיכרים היו נשענים על‬ ‫הכנסייה הפרבוסלבית‪.‬‬ ‫התעמולה האנטי־דתית אמנם התחשבה במידה הגונה באמונות אחרות שמספרן היה‬ ‫רב במרחבי המדינה האדירה ובכללן גם בדת ישראל‪ .‬אבל בעיקר נתנה דעתה על‬ ‫החלשת‪ 22‬כוחה ושלטונה של הכנסייה הפרבוסלבית על המון האיכרים‪ .‬והפעולה בשטח‬ ‫זה‪ ,‬בייחוד בשנים הראשונות של המהפכה‪ ,‬גרמה לכמה קשיים למנגנון הממשלה‬ ‫המרכזית מבית ומחוץ‪ .‬ולא אחת יצאו מטעם השלטון להטיף לזהירות יתרה בפעולות‬ ‫התעמולה האנטי־דתית כדי שלא להרגיז את בני ההמון‪ .‬נשאר בזיכרוני מאמרו של‬ ‫אחד מגדולי הקומיסרים של הממשלה האוקריאינית זאטונסקי‪ .‬הוא הוכיח את אלה‬ ‫מחברי המפלגה שאינם יודעים גבול בתעמולתם האנטי־דתית ופוגעים יותר מדי‬ ‫ברגשי המאמינים‪ .‬ומביא למשל עובדה אחת שצעירי הכפר הפריעו לתהלוכה דתית‬ ‫‪ 21‬הסינוד הקדוש – אחד מהגופים העליונים של הכנסייה‪ .‬לקוח מהמושג היווני שמשמעותו‬ ‫אספה או מפגש‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 22‬החלשת כוחה – השלטת כוחה‬

‫‪ | 26‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫עם דגלי הכנסייה‪ ,‬שנוהגים מקדמת דנא להקיף את הכפר לשם המשכת השפע של‬ ‫יבול טוב לשדות הכפר‪ .‬בעל המאמר סובר שתעמולה בכיוון זה שכרה יוצא בהפסדה‪,‬‬ ‫שהיא מביאה לענייני הממשלה‪ .‬ובמשך הזמן התעמולה התרכזה ביותר בנאומים בבתי‬ ‫החרושת‪ ,‬בבתי עם ובמועדונים וגם בבתי החינוך – להראות את הצד השלילי שבמנהגי‬ ‫הדת‪ ,‬המפריעים להתפתחות הסוציאליזם וכו' וכו'‪ .‬ומתוך זה נשתלשלו הדברים והגיעו‬ ‫לרעיון להחליף את התעמולה הצעקנית שבשווקים וברחובות בתעמולה נוחה והגונה‬ ‫ביותר דרך ויכוחים דתיים פומביים באופן רשמי וחגיגי בכל עיר וכפר‪ .‬מצד אחד‬ ‫הרצאותיהם של המלומדים‪ ,‬שוללי הדת‪ ,‬ומצד שני תשובותיהם של כוהני הדת יוכיחו‬ ‫להמון השומעים את המצב האמתי של הדבר‪ .‬ואצל מייסדי הוויכוחים לא היה כל‬ ‫היסוס ופקפוק כל שהוא שהרצאותיהם של המלומדים על יסודות המדע המדויק תהא‬ ‫להן השפעה גדולה על לבות ההמון‪ ,‬וכולם יענו ויאמרו "אין אלוהים בארץ"‪ ,‬אבל‬ ‫למעשה לא היה הדבר כך‪ .‬המציאות הממשית לא הצדיקה את תקוותיהם של יוזמי‬ ‫הוויכוחים‪.‬‬ ‫בשנת תר"פ‪ 23‬התחילו להגיע אלינו ידיעות על דבר ויכוחים דתיים‪ ,‬שנערכו במקומות‬ ‫שונים‪ .‬פעם אחת קיבלתי הזמנה להשתתף בוויכוח שיתקיים בסלובודקה־רומנובקה‬ ‫(פרבר באודסה)‪ .‬להרצאה זו לא נעניתי כלל‪ .‬לפי תפיסת העולם שלי‪ ,‬לפי המסורה של‬ ‫הסביבה שבה חונכתי וגדלתי‪ ,‬חשבתי שאין זה כלל מן הנימוס של רב בישראל להופיע‬ ‫בוויכוחים כמו אלה‪ .‬לא עברו ימים מועטים ובא אליי איש צעיר‪ ,‬מזכיר המפלגה‬ ‫הקומוניסטית בסניף אודסה‪ ,‬כשליח שבא לבקשני באופן רשמי שאשתתף בוויכוח‬ ‫קציָ ה‪ 24‬אומרת לערוך באלה הימים בתאטרון היהודי‪ .‬אני אמרתי לו‪ ,‬שלפי‬ ‫גדול שהיִ ְב ֶס ְ‬ ‫ידיעתי אין זה הולם כלל לערכו של רב להופיע בוויכוח כזה מכמה טעמים; ובייחוד‬ ‫הוכחתי לו שבעניינים כאלה אני תלוי בדעתה של הקהילה ולכן עליהם לפנות אל ועד‬ ‫הקהילה והוא יחליט אם בחיוב אם בשלילה‪.‬‬ ‫בוועד הקהילה אמנם נתקבלה הזמנה‪ ,‬ובישיבה הראשונה של הוועד דנו על שאלה זו‬ ‫והחליטו בשלילה גמורה‪ ,‬שלא אשתתף בוויכוח‪ .‬החלטה זו הייתה לי לרצון‪ ,‬שהרי היא‬ ‫שמה קץ לספקותיי‪ ,‬ואין שמחה כהתרת הספקות‪ .‬מאז הזמינו אותי אל הוויכוח התחילו‬ ‫‪ 2 3‬ב־‪ 1920‬נפתח חלון הזדמנויות צר שבו יכול היה רב בישראל להביע דעה פומבית ולהסביר את דרכה‬ ‫של היהדות‪ .‬בניגוד לוויכוחים באירופה של המאה ה־‪ ,19‬שבהם מטרת הדיון הייתה "להוכיח"‬ ‫את נכונות הדת הנוצרית‪ ,‬כאן נועדו הוויכוחים להחליש את שתי הדתות ולחזק את הקומוניזם‪.‬‬ ‫ ‬ ‫אולם הוויכוחים השיגו לא פעם את ההפך הגמור‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 24‬יבסקציה – המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהוקמה במטרה לדכא את‬ ‫היהדות ו"הלאומניות הבורגנית" ולהחליף את התרבות היהודית המסורתית ב"תרבות פרולטרית"‬ ‫ ‬ ‫בקרב מעמד הפועלים היהודי‪.‬‬ ‫ ‬

‫ויכוחי אמונה | ‪27‬‬

‫אמנם להתרוצץ בקרבי רעיונות שונים‪ .‬כוח הדמיון היה לגורם נגד‪ :‬וכי אפשר לרב‬ ‫בישראל להופיע בצוותא חדא‪ 25‬עם אנשים כמו אלה‪ ,‬שיטיחו דברים כלפי מעלה והמה‬ ‫השליטים במצב וכו' וכו'‪ ,‬ומלבד זה הריהו דבר חדש בשבילי‪ ,‬ומי יודע את התוצאות?‬ ‫אבל לעומת זה התעורר בנפשי רעיון‪ ,‬אולי באמת אין לי רשות להסתלק מתפקיד זה‬ ‫מכיוון שהוא בא לידי‪ .‬בייחוד גבר בלבי רעיון זה אחר שהזדמנו בביתי באותם הימים‬ ‫אילו אנשים בעניין דת והמה פועלים בבית חרושת ידוע; ומכיוון ששמעו שהזמינו‬ ‫אותי לוויכוח הביעו קורת רוחם לדבר זה‪ ,‬ואמרו שבכל עת שבאים לבית החרושת‬ ‫שלהם נואמים להטיף בפניהם נגד אמונה‪ ,‬הם חושבים מה טוב היה אלמלא‪ 26‬היו‬ ‫אותם הפועלים שומעים גם את דברי הרב גליקסברג בבית הכנסת‪ .‬ויעצו לי לבלי‬ ‫לעזוב הזדמנות זו‪ ,‬כי בטוחים המה שהתוצאות תהיינה רק טובות‪ .‬ובין כך הגיעה‬ ‫ידיעה ממוסקבה שגם שם נערך ויכוח והרב מזא"ה‪ 27‬השתתף בו‪ .‬ובין כך הייתי חופשי‬ ‫לנפשי‪ ,‬כי אלמלא צריך הייתי להופיע בוויכוח‪ ,‬שעתיד היה להתקיים בעוד עשרה‬ ‫‪28‬‬ ‫שלו בנפשי במשך פרק הזמן הזה‪ .‬וכי מילתא זוטרתא‬ ‫ימים‪ ,‬בוודאי שלא הייתי ֵ‬ ‫היא "לרקוד על החבל"‪ 29‬בפומבי כל כך גדול בפני אלפי אנשים מאמינים וסקרנים?!‬ ‫וכשהגיע היום של הוויכוח בוודאי שהרגשתי את עצמי כאילו מאושר‪ ,‬שפטור אני מן‬ ‫המבוכה הזאת ששמה "ויכוח"‪.‬‬ ‫והנה בעצם היום הזה‪ ,‬בפרוס הוויכוח‪ ,‬הופיע בביתי ראש הקהילה באודסה ר' פנחס‬ ‫רפופורט (כעת בתל אביב) והודיעני‪ ,‬שהוזמן היום למשרד היבסקציה וביקשו ממנו‬ ‫להשפיע עליי מטעם הקהילה שאשתתף בוויכוח העומד להתקיים בערב‪ .‬ביחד עם זה‬ ‫אמר לי מר רפופורט‪ ,‬שהמרצה נגד האמונה‪ ,‬הפרופסור ָמ ַקרוֹ ב‪ ,‬הוא רק מלומד אבל לא‬ ‫אפיקורוס‪ ,‬והיחס שלו לדת יהיה עדין ובנימוס הראוי‪ ,‬ומשום כך אין לי להסתלק מכמה‬ ‫טעמים הנוגעים גם לענייני הקהילה‪ .‬תשובתי הייתה בשלילה‪ ,‬והסברתי לו שמאחר‬ ‫שזהו היום האחרון‪ ,‬ואני לא הכינותי את עצמי כלל לנאום חשוב כזה הנוגע לכבוד‬ ‫האומה הישראלית וקודשיה‪ ,‬אסור לנו להתנהג בפזיזות רק כדי לעשות רצון מישהו‪.‬‬ ‫מר רפופורט ביקש מאתי רק שאשלח מיד תשובה למשרד היבסקציה‪ ,‬כי כך ביקשו‬ ‫ממנו‪ .‬אני תכף שלחתי את המכתב המבוקש‪ .‬חשבתי שכבר נפטרתי מעסק ביש זה‪,‬‬ ‫אבל לא כן היה הדבר‪.‬‬

‫ ‬

‫‪2 5‬‬ ‫‪ 26‬‬ ‫‪2 7‬‬

‫‪2 8‬‬ ‫‪ 29‬‬

‫בצוותא חדא – כצוות אחד‬ ‫אלמלא – אלו‪ ,‬אם‪ ,‬לו (לפני פועל)‬ ‫יעקב מזא"ה ‪ )1924-1859( -‬כיהן כרב הראשי של מוסקבה‪ .‬הוא מונה על ידי השלטונות כנציגם‬ ‫כלפי הקהילה היהודית‪ .‬התפרסם בעולם היהודי בעקבות עדותו האמיצה כעד מומחה במשפט‬ ‫בייליס‪ ,‬שבו הזים את עלילת הדם כמומחה ליהדות‪ .‬במשפט בא לידי ביטוי גם כישרון הנאום‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫ִמ ְל ָתא זוּ ַט ְר ָּתא = דבר קטן‪ ,‬דבר של מה בכך (מארמית)‬ ‫לוליינות‪ ,‬כמו בקרקס‬

‫‪ | 28‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בשמונה וחצי בערב‪ ,‬אחרי שכבר התחיל הוויכוח‪ ,‬ואני יושב והוגה בספר‪ ,‬נפתחה‬ ‫הדלת בחדרי ונכנס ראש היבסקציה מר ֵארש‪ 30‬ועמו עוד צעיר אחד‪ ,‬ופנו אלי בבקשה‬ ‫קצרה‪" :‬רבנו‪ ,‬יואיל נא לנסוע אתנו יחד אל הוויכוח‪ ,‬שזה אך התחיל בהרצאת הפרופסור‬ ‫מקרוב"‪ .‬אני אמרתי להם‪" :‬הלוא אנשים אחים אנחנו‪ ,‬ולכם כמו לי בוודאי יקר כבוד‬ ‫ישראל‪ ,‬ואיך אפשר להשתתף בנאום בלי הכנה מקסימלית כיאות לוויכוח גדול כזה?"‬ ‫הם סירבו להסכים לי בטענה שבוודאי לא יחסר לי חומר בשביל נאום מתאים למאורע‬ ‫זה‪ .‬אבל אני עמדתי על שלי מתוך הנדון לעיל‪ .‬כאשר כבר רצו לעזוב אותי ועמדו‬ ‫אצל הדלת‪ ,‬אמרו שיש בידם נימוק שבוודאי יפעל עליי לצאת ולנסוע אתם‪ .‬הרי‬ ‫ידוע שאנטישמים מפיצים עלילה שהמהפכה היא מעשה ידי יהודים‪ ,‬וגם הרדיפה על‬ ‫האמונות ברוסיה של היום באה רק מהשפעת היהודים‪ .‬והנה כעת שהיהודים ערכו‬ ‫ויכוח לשלילת הדת בתאטרון היהודי – מי בא ללמד סנגוריה על הדת – רק כמרים של‬ ‫גויים‪ ,‬והרבנים של היהודים יושבים שקטים בביתם ואינם באים כלל להגן על הדת‪,‬‬ ‫וזה יהיה חיזוק גדול לעלילת האנטישמים‪ .‬הדברים הללו‪ ,‬שיצאו מלבם‪ ,‬נכנסו ללבי‬ ‫ותכף נסעתי אתם‪.‬‬ ‫וח ַד ְרנו שמה דרך הכניסה של בימת‬ ‫כשהגענו אל התאטרון הוא היה מלא על כל גדותיו‪ָ ,‬‬ ‫הנשיאות‪ .‬כשנכנסתי פנימה כבר הגיע נאומו של הפרופסור מקרוב אל קצו ושמעתי‬ ‫רק אילו מילים של החתימה‪ .‬על הבימה עלה הכומר שבורסקי‪ ,‬איש זקן בעל צורה‪,‬‬ ‫ואות הצלב תלוי על שרשרת מוזהבת על חזהו‪ .‬לכתחילה הייתי מפקפק בדבר אם כומר‬ ‫שתופס משרה חשובה‪ ,‬יסכים לקחת חבל בוויכוח כזה‪ ,‬אבל בזה טעיתי‪ .‬אצל אמונת‬ ‫הנוצרים נותנים חשיבות יתרה ליסוד המיסיונרי – לתעמולה לשם הפצת עיקרי אמונה‬ ‫ולהגן עליהם בכל מקום וזמן‪ .‬ומתוך זה‪ ,‬כדי לחזק את התעמולה הדתית‪ ,‬נתאסף כאן‬ ‫קהל ענק של אנשים רוסיים‪ ,‬ונראו גם נשים וילדיהן על ידיהן שבאו "לשם מצווה"‪.‬‬ ‫יהודים היו גם כן בכמות מרובה‪ ,‬אבל פחות היה מספרם משל הנוצרים‪.‬‬ ‫הכומר פתח בהבעת תודה למרצה על היחס של זהירות לרגשי האמונה שהשתקף‬ ‫מתוך הרצאתו והתחיל לפתח את רעיונו כי האמונה ממלאה את נפש האדם‪ ,‬ובכוח‬ ‫החינוך הדתי האדם מתעלה ברוחו לידי הגובה הראוי‪ .‬בדבריו היה מעט מן הפיקחות‬ ‫הוויכוחית‪ ,‬וכאילו לא התחשב כלל עם המצב‪ ,‬אלא דיבר דברים כהווייתם בביאור‬ ‫הדוגמטים של הדת הנוצרית‪ ,‬כמו שמדבר לפני צאן מרעיתו בכנסייה‪.‬‬ ‫כשנתנו לי רשות הדיבור היה זה כהפתעה גדולה בשביל קהל הנוצרים שמילא את‬ ‫האולם‪ .‬הם כאילו לא פיללו מראש שתהא חזית אחידה של רב יהודי ביחד עם כוהן‬ ‫‪ 3 0‬במשך רוב זמן הונהגה היבסקציה בידי שמעון דימנשטיין‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה | ‪29‬‬

‫נוצרי לשם הגנה על קדושת הדת‪ ,‬ובייחוד כששמעו אותי מדבר רוסית‪ 31‬היה להם זה‬ ‫לרצון רב‪ .‬בתחילת הוויכוח יצא חבר היבסקציה שניהל את הכינוס לדבר את נאום‬ ‫הפתיחה שלו באידית‪( 32‬לשם העיקרון הלאומי)‪ ,‬אבל מיד השתיקו אותו בצעקות "איננו‬ ‫מבינים!" "איננו מבינים!" את הרצאת הפרופסור מקרוב לא הספקתי לשמוע – ודיברתי‬ ‫באופן כללי נגד מכחישי עיקרי הדת‪ ,‬כפי שיראה הקורא מתוך הוויכוח הראשון‪.‬‬ ‫אחרי נאומי השתמשו ברשות הדיבור כמה אנשים מתוך הקהל‪ .‬המה ביקרו דבריהם‬ ‫של המשיבים וגם של המרצה‪ .‬לפי חוקי הוויכוח נותנים רשות הדיבור גם למרצה‪,‬‬ ‫גם למשיבים באחרונה כדי לענות למבקריהם‪ .‬מחוסר זמן באותו הערב נדחה המשך‬ ‫הוויכוח לאחר שלושה ימים‪ .‬ההתעניינות בוויכוח הלכה וגדלה בין תושבי אודסה‪.‬‬ ‫החצי השני של הוויכוח היה מעניין ביותר‪ ,‬כפי שיש לראות מתוך הוויכוח השני‪.‬‬ ‫הוויכוח השלישי והוויכוח הרביעי עברו עליי בלי התלבטויות יתרות כמו בראשונה‪.‬‬ ‫הוויכוחים הללו נערכו בבתי אולפנה לתכסיסי מלחמה‪ .‬הראשון באולם לאימון של‬ ‫חיל רגלי והשני באולם ללימוד התותחנות‪ .‬בכל ערב קוראים לפני החיילים שיעורים‬ ‫מדעיים על ידי חכמים בעלי מקצוע‪ ,‬ומכיוון שוויכוחי אמונה נעשו לאפנה‪ ,‬התעוררה‬ ‫גם בהם תאווה לטעום מן הסוג החדש של "מדע"‪ .‬קיבלתי בקשה רשמית מאת המשרד‬ ‫הצבאי וגם מכתב מיוחד מאת פרופסור ממכיריי‪ ,‬שהוכיח לי שזהו ויכוח מדעי שכל‬ ‫איש חכם לפי מקצועו צריך להשתתף בו‪ .‬באמת היה לוויכוחים הללו כעין אופי של‬ ‫קריאת שיעורי מדע לפני סטודנטים‪ .‬נגד האמונה קרא הרצאה הפרופסור סוכוב‪,‬‬ ‫מצד האמונה הנוצרית השתתף הכומר צודנובציב‪ .‬הוויכוחים הללו‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא היו‬ ‫פומביים ונערכו באולמות סגורים בשביל קהל מסוים‪ ,‬אבל ערכם גדול היה מאוד בעיני‬ ‫המפקדים של בתי אולפנה הללו‪ ,‬שהמה אחראים לכל הנעשה בתוכם‪ ,‬מפני שהחומר‬ ‫האנושי שצריך היה להיות מושפע מן הוויכוח נודעה לו חשיבות יתרה‪ .‬הנוער הצבאי‪,‬‬ ‫הכוח הרענן של המדינה‪ ,‬שמלבד תכסיסי מלחמה שהיה לומד בבית הזה‪ ,‬היה קולט כאן‬ ‫מאת מוריו גם את העיקרים הסוציאליים שעליהם הוטבעו יסודות החיים החדשים של‬ ‫ברית המועצות‪ .‬וזה היה נראה לעיניים‪ ,‬כי מלבד הדברים שנשמעו במסגרת הוויכוח‪,‬‬ ‫באו כאן עוד דברים נוספים מאת אנשי הלשון של גדולי הצבא‪ ,‬במיוחד לשם תיקון‬ ‫הרושם שקיבלו החיילים בתוך מהלך הוויכוח‪ .‬למשל אחרי הוויכוח הרביעי הופיע‬ ‫בתוך האולם הקומיסר פוטיומקין‪ ,‬שהוא כעת קומיסר להשכלה (נואם מצוין ממדרגה‬ ‫ראשונה)‪ ,‬ופנה אל קהל השומעים‪ ,‬שהיו כולם חיילים מקרב האיכרים‪ ,‬בסיפור קצר‪:‬‬ ‫בשנת ‪ ,1861‬כשאלכסנדר השני קיסר רוסיה‪ ,‬ביטל את שיעבוד האיכרים אל בעלי‬ ‫‪ 3 1‬בתקופת הצאר רוב היהודים ברוסיה דיברו יידיש‪ ,‬למדו ביידיש‪ ,‬כתבו ביידיש‪ ,‬ורק מלימוד התורה‬ ‫קראו בעברית‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 32‬באידית – ביידיש‬

‫‪ | 30‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫פיל ֶרט בדברים הללו‪" :‬אדוני הקיסר‪ ,‬רוחי אינה‬ ‫האחוזות‪ ,‬פנה אליו המטרופוליט ַ‬ ‫יכולה להירגע בזכרי שהרפורמה הזאת פוגעת ברגשות הקדושים ביותר של האנשים‬ ‫הכי טובים באימפריה שלך"‪ .‬וסיים פוטיומקין את דבריו‪" :‬הנה זאת היא האמונה‬ ‫הפרבוסלבית‪ ,‬וזהו (בהצביעו על הכומר צודנובציב שהשתתף בוויכוח) הנציג שלה‬ ‫היושב כאן"‪ .‬דבריו עשו רושם עמוק על השומעים‪.‬‬ ‫ערך גדול יוצא מן הכלל היה לשני הוויכוחים החמישי והשישי‪ .‬הם נערכו באצטדיון‬ ‫(צירק) המפורסם של העיר אודסה‪ .‬מן הניסיון האישי כבר נוכחתי בתועלת הגדולה‬ ‫לחיזוק עיקרי אמונה שהביאה השתתפותי בוויכוחים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כשבאו אליי לבקשני‬ ‫לקחת חבל בוויכוח זה‪ ,‬נתתי מענה בלתי ברור די צורכו (עוד הפעם טבעו של רב‬ ‫וחששותיו לכבוד התורה בהופעה פומבית וכו' וכו') אבל המייסדים הבינו‪ ,‬שאני איני‬ ‫מסרב כל כך להצעתם‪ .‬במשך השבוע קודם הוויכוח גברו אצלי ההיסוסים אם לצאת‬ ‫בוויכוח או לא – מתוך השפעת הדעות השונות ששמעתי מפי נכבדי הקהילה ובאי ביתי‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫האמרה של "בעלמא מעשה עדיף"‪.‬‬ ‫ובטבע הדברים‪ ,‬במצב של ספקנותי מכריעה תמיד ִ‬ ‫ערב הוויכוח קיבלתי עצה להופיע עם ראשי פרקים של הוויכוח‪ .‬על זה השבתי שלצערי‬ ‫בגלל סיבות שונות מוכרח אני להסתלק מהשתתפות בוויכוח‪ .‬בתשובה לזה שלח לי‬ ‫באותו היום הוועד המייסד מכתב חריף בטענות שאני רוצה להרוס את הוויכוח‪ ,‬והם‬ ‫מקווים שמאמינים בה' ובלתי מאמינים יהיו נגדי וכו' וכו'‪ .‬הדבר עשה רושם בנפשי‪,‬‬ ‫כי באמת לבי אמר לי שצריך ללכת‪ ,‬ובשעה האחרונה הייתי מלא פקפוקים ולא ידעתי‬ ‫שלווה בנפשי מרוב הססנות לכאן ולכאן – עד שבא נכבד אחד מקהילת אודסה‪ ,‬ר'‬ ‫מרדכי סובל (כעת בתל אביב)‪ ,‬והתיר את ספקותיי באמרו‪" :‬דעתי אם יש לרב מה‬ ‫להגיד‪ ,‬אל יפקפק וילך שמה בהצלחה"‪.‬‬ ‫בגלל ההתלבטויות והפקפוקים באתי במאוחר‪ .‬יושב הראש של הכינוס בפתיחתו‬ ‫הודיע "שהרב הסתלק מהשתתפות בוויכוח"‪ ,‬וכשבאתי הציע שוב להכניס אותי ברשימת‬ ‫הנואמים‪ .‬הכינוס קיבל אותי בתשואות‪.‬‬ ‫הרושם של כינוס זה היה עצום ביותר‪ .‬אולם רחב‪ ,‬שופע אור החשמל‪ ,‬מלא ממש‬ ‫מפה אל פה‪ .‬הגזוזטראות הרבות‪ ,‬הזירה הענקית – בכל מקום אתה רואה צפופים‬ ‫אנשים מכל הגילים והמעמדות שבאו לשמוע את הנואמים‪ .‬בייחוד היו מעוניינים מה‬ ‫ידברו ואיך ידברו כוהני הדתות‪ .‬באמצע הזירה ישבו חברי הנשיאות ביחד עם הנואמים‪.‬‬ ‫כנציג הדת הנוצרית היה הכומר אלכסנדר וידנסקי‪.‬‬ ‫לוויכוח זה נתנו ערך גדול‪ .‬מלבד התעמולה בהודעות ברחוב ובעיתונות‪ ,‬ניהלו‬ ‫תעמולה מיוחדת בבתי החרושת להכין את הפועלים לקראת הכינוס הגדול הזה‪ .‬כוחות‬ ‫של דברנים מנוסים ומומחים לתעמולה מילולית הוכנו כאן במידה מקסימלית‪ .‬מלבד‬ ‫‪ 3 3‬בעלמא – לעולם‪ ,‬תמיד‬

‫ויכוחי אמונה | ‪31‬‬

‫המרצה הראשי‪ ,‬הפרופסור טרטיאקוב – חכם למדעי הטבע‪ ,‬באו להשתתף בוויכוח זה‬ ‫עוד אנשי מדע וחכמים בעלי השקפות מטריאליסטיות‪ ,‬כמו הפרופסורים קרדאשוב‪,‬‬ ‫סוכוב‪ ,‬פופר‪.‬‬ ‫הפרופסור טרטיאקוב אינו דברן מושך את הלב‪ .‬הוא מתח קו ביקורת על מנהגי‬ ‫הכנסייה הנוצרית‪ ,‬כמו קידוש המים‪ ,‬נרות נשמה‪ ,‬מנהגי חופה וכדומה – והראה שכל‬ ‫אלה הם ענייני מסתורין שאין לנו חלק בהם‪" .‬אצלנו‪ ",‬אמר‪" ,‬הכול ידוע‪ ,‬הכול גלוי‬ ‫וברור"‪ .‬בהרצאתו לא נכנס כלל בעובי הקורה של שלילת האמונה על יסוד מדעי‪ .‬הוא‬ ‫רק ביטל את עצם מושג האמונה במחי יד‪ ,‬כאילו אין כדאי כלל לדבר עליו‪.‬‬ ‫הכומר וידנסקי לא דיבר על האמונה כשהיא לעצמה‪ ,‬אלא הסתפק בהבאת קטעים‬ ‫מהספרות הקומוניסטית‪ ,‬מתוך כתבי לנין ולונצ'רסקי שבהם מצא נימה דתית‪ .‬מלבד‬ ‫זה ביקר את החיים היומיומיים של ברית המועצות באופן חריף (ובזה יצא ממסגרת‬ ‫הוויכוח)‪ .‬ואחר כך כשהגיעה השעה והחלו להשיב לו על טענותיו‪ ,‬ברח מתוך האולם‬ ‫לשם הפגנה‪ ,‬ועמו ברחו גם אלו נשים מאיפרכיה‪ 34‬שלו וזה עשה רושם מוזר על‬ ‫הכינוס‪.‬‬ ‫נאומי הראשון היה מקיף את כל העניין הנדון ולא יצא מתוך סדרי הפרופורציה של‬ ‫חלקי הנאום‪ .‬וגם בנאומי השני נתתי תשובה מספקת לדברי הנואם המבקר את נאומי‬ ‫הראשון‪ ,‬כאשר יראה הקורא מתוך עצם הנאומים להלן‪ .‬הוויכוח השביעי (על ברית‬ ‫מילה) היה לו אופי מיוחד‪ .‬את פרטי הוויכוח ותכניתו ימצא הקורא במבוא שהקדמתי‬ ‫לוויכוח זה בפנים הספר‪.‬‬ ‫כשאני מביט כעת לאחור וחושב חשבונו של עולמי ואת הפעולות שפעלתי בימי חלדי –‬ ‫בלי משים צפים ועולים בזיכרוני אלה הוויכוחים ובולטים בהוד זיוום לנגד עיני רוחי‪.‬‬ ‫אני רואה אותם בכל טוהר ההבנה וזיכוך ההסתכלות כאחד הדפים המזהירים ביותר‬ ‫בספר חיי‪ ,‬ברם אני זכיתי להם בחינת "תחילתם באונס וסופם ברצון"‪ .‬רב בישראל‬ ‫בקהילות רוסיה ששורשי חינוכו נעוצים במסורת בית המדרש וישיבה של תורה עם‬ ‫נימוסים קבועים ומוצקים שאין לזוז מהם אפילו זיז כל שהוא‪ ,‬וכל צעדיו מנויים‬ ‫וספורים בזהירות יתרה‪ ,‬שלא ימעל חס ושלום בשמן המשיחה ולא יעשה קודש חולין –‬ ‫פתאום באים אליו ומכבדים אותו ב"עלייה" לבימת התאטרון והאצטדיון לשם התנגשות‬ ‫עם "בעלי תריסין"‪ 35‬שבכופרים ועם בעלי לשון שבפילוסופים ולהתווכח עמם בדבר‪,‬‬ ‫שלפי הוכחתו המלאה אינו שייך כלל לוויכוחים‪ ,‬ונעלה הוא מכל ספק ופקפוק בעולם‪.‬‬ ‫‪ 3 4‬איפרכיה – מחוז‪ ,‬מדינה‬ ‫‪ 35‬בעלי תריסין – מחזיקי המגנים‪ .‬ובהשאלה – בדרך כלל כינוי לתלמידי חכמים המנצחים זה את זה‬ ‫בהלכה ותורתם היא מגן העם‪ .‬כאן הכוונה לווכחנים עם אידאלוגיה חזקה‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪ | 32‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫אבל דרך התלבטויות נוראות‪ ,‬דרך סרבנות והססנות‪ ,‬ממש דרך ייסורי נפש קשים‪,‬‬ ‫נמשכתי אל בימת הוויכוח‪ .‬ועל זה אני קורא "טוב אחרית דבר מראשיתו"‪ .‬בסופו‬ ‫של דבר הרגשתי את עצמי זכאי ומאושר שזכיתי לידי כך‪ .‬באותה הסביבה שמסיבות‬ ‫כלליות מדיניות נדחקה הרבנות מתוך החיים היומיום‪ 36‬וכאילו פרחה נשמתה מן העולם‬ ‫ונתכנסה לתוך ד' אמות של מניין יהודים מתפללים בחשאי – זכה רב שאישיותו תהא‬ ‫לנקודה מרכזית בדעת הקהל הרחב של בני ברית ושאינם בני ברית‪ .‬קשה לצייר כאן‬ ‫את התעוררות הרוחות שהטיל נאומי בתוך הציבור באודסה ומחוצה לה‪ .‬בקרב המוני‬ ‫הפועלים שבשבילם ערכו את הוויכוח‪ ,‬גברה התעניינות והתווכחות על נושא הוויכוח‪.‬‬ ‫"המסמר" של הוויכוח היה מהווה אצלם נאומו של הרב שהכריע את דעת הקהל לצדו‪.‬‬ ‫וזוהי עובדה שבאו תעמולנים אנטי־דתיים לבתי החרושת ולקחו לעצמם "נאומו של‬ ‫הרב" לנושא דבריהם‪ ,‬וגם השיבו על דבריו שלא בפניו כדי לטשטש את הרושם‪.‬‬ ‫ואם כל עובדה ומאורע בחיים כוללים בתוכם לימוד חי וניסיון בשביל האדם‪ ,‬גם‬ ‫מאורע זה של ויכוחי האמונה נתן לי לקח טוב של הכרת הבדל הכוחות והתכונות‬ ‫שממנו הושפע תהליך הוויכוחים ותוצאותיהם‪.‬‬ ‫אחד המרצים בוויכוחים‪ ,‬הפרופסור אלכסנדר סוכוב‪ ,‬אמר לי שעם רב יהודי קשה‬ ‫להתווכח בענייני אמונה מאשר עם כומר נוצרי‪ .‬ואמנם צודקים דבריו‪ .‬בספרות היהודית‬ ‫יש מחקרים פילוסופים המפיצים אור בהיר של שכל ודעת על עיקרי אמונה והמכניסים‬ ‫יסוד העיון ההגיוני בביאור התורה והמצוות‪ ,‬כמו "ספר האמונות והדעות"‪ 37,‬שער‬ ‫הייחוד של "חובות הלבבות"‪" 38,‬מורה נבוכים"‪" 39,‬העיקרים"‪ 40‬והרב שבא להתווכח‬ ‫בענייני אמונה ודת הריהו בא מזוין בדעות ובעיונים פילוסופים‪ ,‬הנוגעים לדברים שהם‬ ‫"כבשונו של עולם"‪ 41,‬ובשעה שהוא מציע שאלותיו לכופר המתווכח עמו‪ ,‬אין הלה‬ ‫יכול למצוא להן פתרונים‪ .‬הכומר הנוצרי בא עם הדוגמטים שבידו‪ ,‬שאינם נתונים‬ ‫כלל לוויכוחים‪ .‬וגם ביאוריו לעיקרי הדת – אין בהם גמישות שכלית‪ ,‬והשיחה שלו‬ ‫על עניינים דתיים גם כן יבשה‪ ,‬דוגמטית‪ .‬הנאומים של הכמרים היו רק מסביב לאמונה‬ ‫ולא באמונה עצמה‪ .‬אחד מהם (צודנובציב) הביא עמו איזה ספר שבו יש רשימה של‬ ‫מלומדים וחוקרי הטבע שהאמינו בבורא עולם‪ ,‬והתחיל לקרוא מתוך הרשימה הזאת‪,‬‬ ‫‪3 6‬‬ ‫‪ 37‬‬

‫ ‬

‫‪ 38‬‬

‫ ‬

‫‪3 9‬‬ ‫‪ 40‬‬ ‫‪4 1‬‬

‫במקור – הממשיים‬ ‫"ספר האמונות והדעות" מאת רב סעדיה גאון‪ .‬נחשב לחיבור הפילוסופי הראשון שנכתב מנקודת‬ ‫מבט יהודית‪.‬‬ ‫"חובות הלבבות" מאת רבנו בחיי‪ .‬ספר מוסר ומידות‪ ,‬שנכתב בערבית‪ ,‬ורבי יהודה אבן תיבון תרגמו‬ ‫לעברית‪ .‬הספר מחולק לעשרה שערים‪.‬‬ ‫"מורה נבוכים" ‪ -‬ספר שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה־‪.12‬‬ ‫"ספר העיקרים" נכתב בעברית בספרד של המאה החמש־עשרה בידי ר' יוסף אלבו‪ ,‬והציג את עיקרי‬ ‫האמונה היהודית ויסודותיה על בסיס מכנה משותף רחב של ההגות הדתית מאז ימי רמב"ם‪.‬‬ ‫כבשונו של עולם – מהות הקיום‪ ,‬הדברים החשובים ביותר‬

‫ויכוחי אמונה | ‪33‬‬

‫שהביאה את השומעים לידי שינה נעימה‪ .‬הכומר וידנסקי הביא כמה קטעים מספרות‬ ‫סוציאליסטית שמצא בהם איזה דברים שמזדהים עם הדת‪ .‬חיפש לקרוא‪ ,‬חיפש לקרוא‪,‬‬ ‫והרושם היה חלש מאוד‪ .‬צורה של הוכחה כזו מקומה במסיבה קטנה ליד השולחן אבל‬ ‫לא בכינוס ענקי כזה‪.‬‬ ‫וגם זה נוכחתי לדעת‪ ,‬שבוויכוחי אמונה בכלל‪ ,‬בהכרח שתהא ידו של הכופר על‬ ‫התחתונה‪ ,‬מפני שהכפירה נובעת מספקנות המביאה לידי חופש הדעות סתם‪ ,‬ואין‬ ‫הכופר רוצה כלל למצוא נימוקים חיוביים לדעותיו החופשיות; ואין צורך לומר‪ ,‬שאין‬ ‫בידו מופת חותך לסתור את האמונה‪ .‬רק אילו נקודות ממחקר היהדות כבר די בשביל‬ ‫להביא את הספקן במבוכה רבה‪ .‬מובן שהמאמין צריך לקבל על עצמו את התפקיד של‬ ‫מתווכח בזהירות גדולה ולזכור מה שנאמר "ודע מה שתשיב לאפיקורס"‪ .‬מלבד ידיעה‬ ‫הגונה במחקרי אמונה עליו לדעת לא רק "מה להשיב" אלא גם "איך להשיב"‪ ,‬שלא‬ ‫יסתבך בשאלות צדדיות שאינן שייכות אל הוויכוח‪.‬‬ ‫הוויכוחים בתוצאותיהם היו מעין קידוש שם שמים ברבים‪ .‬ואני זכיתי שנתגלגלה‬ ‫זכות על ידי‪ .‬כעת "שנסתם חזון" וקולו של רב לא נשמע ברמה‪ ,‬ניתנה לי הזדמנות‬ ‫להופיע בפומבי כל כך גדול ולהשמיע דברים הראויים להישמע‪ ,‬ולאלה הרחוקים‬ ‫מבית הכנסת ניתנה שוב הזדמנות לשמוע דברים שלא שמעה אוזנם עד כה ושעשו‬ ‫רושם עמוק בנפשם‪ .‬באו אליי אמהות מבנות ישראל והביעו לי תודה בשם בניהן‬ ‫ששמעו אותי‪ .‬עדיין מצלצלת באוזניי ברכה של בת ישראל אחת‪" :‬רבי‪ ,‬תאורנה עיניכם‬ ‫כשם שהארתם עיניהם של בנינו‪ .‬שם בבית חרושת הם שומעים דברים אחרים לגמרי‪,‬‬ ‫והנה זכו לשמוע מפי הרב דברים טובים כאלה"‪ .‬הגבאי של בית הכנסת הגדול ה'‬ ‫יבזרוב‪ ,‬שבא אליי במשלחת למחרת הוויכוח‪ ,‬נתן ביטוי יפה למחשבותיו בסגנון זה‪:‬‬ ‫"עלינו לברך 'שהחיינו' מאחר שיש לנו היום רב חדש‪ ,‬שהרי שונה היא מעלתו של הרב‬ ‫היום ממעלתו של תמול שלשום‪ ,‬ועל זה אמרו 'יש קונה עולמו בשעה אחת'"‪ .‬גם כמה‬ ‫מן הנוצרים באו אליי להביע לי תודה‪ ,‬והיו מהם שבאו בבקשה לפתור להם פרובלמות‬ ‫דתיות‪ ,‬שהיו מפקפקים בהן‪ ,‬כי מתוך הוויכוח הכירו בסמכותו של רב‪.‬‬ ‫האמת ניתנה להיאמר‪ ,‬שאת הצלחת הוויכוחים צריך לייחס במידה מרובה לחופש‬ ‫הדיבור שניתן למתווכחים המאמינים‪ .‬המתווכח‪ ,‬שאין עליו לחץ של כוח וכפייה מן‬ ‫הצד שכנגד‪ ,‬אינו נשאר עומד באמצע הדרך‪ ,‬אלא הוא הולך וממשיך את הפולמוס עד‬ ‫גמירא וממצה את כל עומק ההוכחות שיש לו עד תומן‪ .‬אבל היהודי שנמצא בעצב עגום‬ ‫וירוד בסביבה של פראים אנטישמים‪ ,‬המבקשים את נפשו לבלעה חיים‪ ,‬קשה לו לדבר‬ ‫לפני עם ועדה בעוז רוח ובמלוא כוח ההבעה שלו‪ .‬וכבר אמר המשורר הרוסי‪" :‬לא נעים‬

‫‪ | 34‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫השיר של הזמיר כשהוא תפוס בשיניו של החתול"‪ .42‬השוויון הגמור בחוקי המדינה‬ ‫שבסיֵ ים הפולני‬ ‫ְ‬ ‫לכל אזרחי ברית המועצות נותן עוז ליהודי לדבר באופן חופשי‪ .‬דומני‬ ‫למשל‪ ,‬לא היה לי עוז ואומץ לדבר דברים ברורים כמו שדיברתי בארץ הסובייטים‪.‬‬ ‫זכור לנו היטב טיבם של הנאומים שהשמיעו נציגי היהדות בדוּ ָמה הרוסית בלוויית‬ ‫הצריחות של פורושקיביץ ומרקוב‪ .‬זה היה קול נכאים של נאנחים ונאנקים מחוסרי‬ ‫ישע‪ .‬צריך להודות שהמשטר הסובייטי הוא היחידי שמתייחס אל היהודי כאל אזרח‬ ‫ממדרגה ראשונה להלכה ולמעשה‪ ,‬ודין אנטישמי כדין פושע פלילי‪ .‬אמנם יש שם‬ ‫שאלה של דת‪ ,‬והרבה סבלו‪ ,‬בייחוד כוהני הדתות‪ ,‬ממדיניות זו‪ ,‬אבל זה נוגע גם ל"דת‬ ‫השלטת"‪ 43,‬ואין שם אף שמץ של שאלת הגזע ואין כל אפליה בין עם לעם‪ .‬התגשמות‬ ‫השוויון המוחלט פוגשת על דרכה מכשולים טבעיים‪ ,‬כלכליים וכו'‪ ,‬כי השוויון העממי‬ ‫‪44‬‬ ‫זהו עניין אחר‪ ,‬של מציאות ממשית ברוסיה‪.‬‬ ‫הוויכוחים יש להם בלי ספק ערך היסטורי גדול מצד עצם המאורע שלהם‪ ,‬והתוכן‬ ‫שלהם מצד עצמו לא איבד חשיבותו גם היום‪ .‬וצריך לזכור שהדברים נעתקו לכתב‬ ‫באותו הסגנון והצורה כפי שיצאו מפי הנואם באולם הוויכוחים‪ ,‬ולפיכך אין לבקש‬ ‫בהם עמקות יתרה "ולשון חכמים" שמקומם בספר מחקרי‪ .‬פולמוס ויכוחי בפני ההמון‬ ‫באופן פומבי דורש קודם כול בהירות הרעיון וסגנון פופולארי‪ ,‬נוח וקל להבנה‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫ואני תקווה שהקורא ימצא בוויכוחים הללו עניין להבנת בעיות עולמיות המעסיקות‬ ‫את המחשבה האנושית ומטילות בה מרה של הססנות‪ ,‬המכבידה כנטל האבן על רוח בן‬ ‫האדם‪ .‬הניצוץ של אש דת‪ ,‬המזהיר מתוך תוכם של הנאומים‪ ,‬יגיה אור על הסתכלותו‬ ‫הנפשית וישביח המיית הספקות בלבו ויביא לידי הסתגלות רוחנית לעמוד בשורת אנשי‬ ‫סגולה הישרים בלבותם‪ ,‬שעליהם נאמר "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'"‪.‬‬

‫‪4 2‬‬

‫ ‬

‫‪4 3‬‬ ‫‪ 44‬‬ ‫‪4 5‬‬

‫משל החתול והזמיר של איוון קרילוב פורסם ב־‪ ,1824‬ובא לתאר את מצב הספרות הרוסית‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬כשהצנזורה אסרה לפרסם עיתונות וספרות כמעט בכל תחום‪.‬‬ ‫הקומוניזם‬ ‫במקור – ואם התגשמות השוויון האישי המוחלט פוגשת על דרכה מכשולים טבעיים‪ ,‬כלכליים וכו'‪,‬‬ ‫אבל השוויון העממי זהו עניין אחר‪ ,‬של מציאות ממשית ברוסיה‪.‬‬ ‫במקור – המלפפות‬

‫ויכוחי אמונה | ‪35‬‬

‫ויכוח ראשון‬ ‫אזרחים נכבדים‪ ,‬מסיבות בלתי תלויות בי איחרתי את המועד ובאתי לכאן בשעת‬ ‫חתימת ההרצאה‪ .‬משולל אני אפוא יכולת להשיב דבר דבור על אופניו לפי סדר כל‬ ‫אותם העניינים שנגע בהם המרצה הנכבד פרופסור מקרוב‪ .‬ומשום כך מוכרח אני לדבר‬ ‫דברים אחדים רק בתור פתרון השאלה שפרסמו מייסדי הוויכוח הנוכחי בהודעותיהם‬ ‫שהודבקו ברחובות העיר‪" :‬להאמין או לא להאמין בה'"‪.‬‬ ‫ויכוח דתי במובן זה עושה רושם מיוחד בחידושו‪ .‬יודעים אנחנו מן העבר הרחוק‬ ‫על קיומם של מרכזים מיוחדים לוויכוחים דתיים בערי בבל וספרד‪ .‬אבל לוויכוחים‬ ‫ההם היה אופי אחר לגמרי‪ :‬בעלי אמונות שונות התווכחו זה עם זה להוכיח איזה מהם‬ ‫קרוב בדעתו אל האמת ואיזו מן האמונות עדיפה במובן הפורקן הרוחני שהיא מביאה‬ ‫לבני אדם‪ ,‬וכאן אנו קרואים לפתור את השאלה "מעיקרא דדינא"‪ :‬אם בכלל יש צורך‬ ‫להאמין במציאות ה'?‬ ‫אבל באמת שאלה מעין זו אינה יכולה לשמש חומר לוויכוחים‪ .‬המציאות הרוחנית‬ ‫היא דבר המושג בשכל ומורגש בחוש האנושי ואינה זקוקה כלל לאמונה‪ .‬כשאנו‬ ‫רואים‪ ,‬למשל‪ ,‬פה באולם גדול זה‪ ,‬איך כמה מאות אנשים התאספו לשם בירור שאלות‬ ‫חשובות העומדות ברומו של עולם‪ ,‬וכולם כאיש אחד מרכזים את מחשבתם מסביב‬ ‫לאותה הנקודה של נושא הוויכוח‪ ,‬האין זו התגלות של אותו הניצוץ האלוקי המחיה‬ ‫את החומר העכור של האדם ומעלה אותו מעל לפחיתות החיים הפשוטים? הלוא ברור‬ ‫ושער של‬ ‫הוא שעבודה רוחנית זו אינה באה מתוך בשר ודם‪ ,‬עצמות וגידים‪ ,‬ציפורניים ֵ‬ ‫האדם‪ ,‬אלא היא הופעה נפשית הבאה בכוח השכל הנאצל ממרומים‪ ,‬שהוא חלק אלוה‬ ‫ממעל‪ .‬הנואם הנכבד הקודם‪ ,‬הכומר שבורסקי‪ ,‬אמר כי בעולם הזה שוררת אמונה‬ ‫ולעתיד לבוא תהיה "הסתכלות"‪ .‬אך באמת גם בעולם הזה יש הסתכלות אלוקית‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫האדם מחובר תמיד עם ה' ורואה אותו על כל צעד ושעל – "ובשרי אחזה אלוה"‪,‬‬ ‫ולכן כל הוגי דעות וגאוני המחשבה שהגיהו מחשכי העולם בלפיד אור‪ ,‬שכולם כמו‬ ‫סוקראטס‪ ,‬דקארט‪ ,‬ניוטון‪ ,‬הכירו בהימצאותו של עצם רוחני שהוא למעלה מן הטבע‬ ‫והוא השליט בעולם הגופים‪.‬‬ ‫אך הנה באים בני אדם ואומרים כי צריך לברר בדיון מהותו של אותו כוח העליון‪.‬‬ ‫אבל על מי מוטל הצורך הזה? מי חייב לברר למי? גם אני‪ ,‬עבדכם‪ ,‬הייתי רוצה מאוד‬ ‫להשיג בשכלי ובחושיי לא רק מציאות ה' אלא גם תמונת ה'‪ .‬אבל זהו למעלה מהשגת‬ ‫האדם‪ .‬מונח אמנם בטבע האדם לחקור ולדרוש במופלא ממנו ולהאמין רק באותו דבר‬ ‫‪ 4 6‬איוב יט‪ ,‬כו‬

‫‪ | 36‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שהוא רואה בעיניו‪ .‬אבל הלוא ִק ְצ ֵרי יד אנחנו לצאת מגדרי היכולת האנושית‪ .‬העין‬ ‫רואה רק בשטח ידוע‪ ,‬והאוזן שומעת רק במרחב מוגבל‪ ,‬וגם שכל האדם יש לו גבול‪.‬‬ ‫כמה יגעות יגעו הפילוסופים במשך כל הדורות שעברו למצוא פתרון לשאלת החיים‬ ‫ולגלות את המסכה הנסוכה על סוג הבריאה‪ ,‬וכל עמלם עלה בתוהו‪ .‬ספר החיים עדיין‬ ‫הוא כספר החתום בשביל האנושות‪ ,‬עדיין לא נתפתחו עיניו של אדם לראות ולהבין‬ ‫את הנעשה סביביו‪ .‬כל מה שאנו רואים במרחבי הבריאה נמצא תחת סימן של שאלה‪.‬‬ ‫אפילו הדברים היותר פשוטים והיותר רגילים אצלנו‪ ,‬כשנרצה להיות חכמים ולעמוד‬ ‫‪47‬‬ ‫על אופיים ולחקור על שורשם‪ ,‬אזי נראה כי כל אותן החקירות בערפל חתולתן‪.‬‬ ‫אם יתקבצו כל החכמים שבעולם‪ ,‬לא רק שלא יוכלו לברוא יתוש אחד‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫להבין את מהותו של אותו היתוש‪ ,‬מקור חייו והזיווג של החומר והרוח שבו‪ ,‬גם כן לא‬ ‫יוכלו‪ .‬חוקר הטבע אוחז בידו מוחו של אדם‪ ,‬מסתכל בו ומתאמץ למצוא פשר דבר‪,‬‬ ‫איך אפשר כי גוש חומרי זה יכלול בתוכו כוח המחשבה והדעת? הוא מקמט את מצחו‬ ‫ומחפש בתוך תאי המוח אשר בידו למצוא אך רושם קל של פתרון לאותה השאלה‬ ‫הקשה‪ .‬אך לשווא! לכאורה הלוא זהו עניין של מציאות ממשית שאין לפקפק בה כלל‬ ‫וכלל‪ ,‬אך להבין אותה אי אפשר‪ .‬כאן הגבול ליכולת האנושית‪.‬‬ ‫וכמה מתאים לנדון דידן מה שאמר אחד החכמים על דבר השופטים שדנו את החכם‬ ‫גלילאו‪ ,‬כי באותה שעה שחרצו משפטם נגד הדעה שהארץ סובבת מסביב לשמש‪ ,‬הם‬ ‫בעצמם היו מסתובבים ביחד עם הארץ‪ .‬אותם החכמים עצמם שקוראים הרצאות נגד‬ ‫אמונה‪ ,‬בעצמם מאמינים בה'‪ ,‬כי אין אדם בעולם יכול להסתלק מהכרת כוח השמש‬ ‫וקווי אורה המאירים לכול‪ .‬זהו אינו עניין של דעה שאפשר להסכים לה או לא‪ .‬זהו‬ ‫עניין של מציאות‪ .‬אצל כל אחד ואחד בתוך ההוויה הנפשית שלו‪ ,‬אתה מוצא התגלות‬ ‫אלוקית‪ ,‬ואדם בלי משים הוא "מחובר עם השכינה"‪.‬‬ ‫בתוך ההרכבה של מבנה הגוף אתה מוצא כמה איברים פנימיים שלכאורה אין האדם‬ ‫מרגיש בהם כלל‪ .‬כלום האדם הגס מרגיש במציאות הקיבה שלו ומכיר בכוח קליטתה‬ ‫המוגבלת‪ ,‬ובתנאים המוצקים של פעולותיה הטבעיות? הוא אוכל עד כדי שובע ואינו‬ ‫רוצה כלל להתחשב עם "הפילוסופיה" של קיבה‪ ,‬המכוסה ממנו ואינו רואה אותה‬ ‫במשך כל ימי חייו‪ ,‬ורק כשמרגיש כאב בבטנו‪ ,‬אזי הרופאים באים אליו ומגלים לו סוד‬ ‫זה של מציאות הקיבה‪ .‬ואין צורך לומר כי איברים כמו כליות‪ ,‬לב‪ ,‬כבד וריאה – בזמן‬ ‫שהוא בריא ושלם אין לו כל צורך לדעתם ולהתחשב עמהם‪ .‬ואין חסרון ידיעה על‬ ‫אודותיהם מעכב על המכונה הגופנית לפעול פעולתה עד אפיסת כוחותיה והפסק פתיל‬ ‫חייה‪ .‬ואם בעניינים המוחשיים של הגוף הממשי כך‪ ,‬ענייני הנפש על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫בחביון הנפש של האדם יש קומפלקס שלם של הרגשות וכוחות רוחניים שונים כמו‬ ‫‪ 4 7‬בערפל חתולתן – עטופות‪ ,‬לוטות בערפל‬

‫ויכוחי אמונה | ‪37‬‬

‫שמחה‪ ,‬עצב‪ ,‬אבירות‪ ,‬מורא‪ ,‬תקווה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬גבורת הנפש וכדומה‪ .‬ובתוך כל אותם‬ ‫כוחות הנפש והרגשותיה נמצא רגש מיוחד של אמונה שכל אדם ואדם מחונן בו ושהוא‬ ‫זקוק לו בכל ימי חייו והרפתקאותיהם‪ .‬אבל האדם אינו מרגיש לכאורה ברגש זה ורק‬ ‫החכמים רופאי הנפשות כאילו המציאו רעיון של אמונה‪.‬‬ ‫ובנוגע לדרישה של בירור עצם מהותו של הבורא‪ ,‬אני אומר כי בעצם דרישה זו‬ ‫בולטת אי ההבנה של רעיון אלוהות‪ .‬אלמלא היה הדבר נוגע לאלוהים שעשו להם‬ ‫בני אדם‪ ,‬כמו אלוהי ארם‪ ,‬אלוהי מואב‪ ,‬אלוהי צור וצידון‪ ,‬אלוהי הרומאים והיוונים‬ ‫הקדמונים‪ ,‬אזי אפשר היה הדבר למלא במלואו‪ ,‬אפשר היה להראות את מקומו‪ ,‬מהותו‬ ‫ואופיו של אליל זה או אחר‪ .‬אבל בנוגע לוויכוח שלנו אין כל אפשרות אנושית למלא‬ ‫דרישה זו‪ .‬הבאמת דורש אף אחד מכם להמציא לו "תעודת לידה" של האל הנכבד‬ ‫והנורא "שאין ראשית לראשיתו ואין אחרית לאחריתו"?‪ 48‬האם יש אפשרות אצל כל‬ ‫בר דעת לצמצם מקומו של הקב"ה ש"מלוא כל הארץ כבודו"‪ 49‬והוא "מקומו של עולם‬ ‫ואין העולם מקומו"?‪ 50‬ויפה אמר טולסטוי‪ ,‬כי "באותה אי היכולת להבין מהותו של‬ ‫ה' – שם נמצאה מהותו"‪ .‬רעיון זה כבר יש לו רמז בתורת משה "הערפל אשר שם‬ ‫‪51‬‬ ‫האלוהים"‪.‬‬ ‫ואם נבוא לדבר על דבר התועלת הרוחנית שהביאה לעולם האמונה בה'‪ ,‬בוודאי‬ ‫לא יהיה צורך להרחיב הדיבור‪ .‬האמונה הניחה את היסוד לתרבות האנושית‪ ,‬האמונה‬ ‫הרחיבה חוג געגועיו הרוחניים של האדם והעלתה אותו מעל לדאגות של שפלות חיי‬ ‫הגוף וקצו‪ ,‬בהכרה של נצחיות הרוח והשארת הנפש‪ .‬האמונה הועילה להתאחדות‬ ‫האישים הנפרדים של המין האנושי לחברה אחת‪ְּ ,‬ב ֵת ָת ּה להמוני אנשים רעיונות‬ ‫מוסריים מיוחדים וחוקי צדק מיוחדים לכולם‪ .‬האמונה העמידה בראש כל הרעיונות‬ ‫הרוחניים של האנושות וחובות הלב של האדם את אהבת הבריות "ואהבת לרעך כמוך"‪.‬‬ ‫לפי הכרת היהדות‪ ,‬כל הספרות הגדולה והרחבה של תורת ישראל היא רק ביאור‬ ‫לאהבת הבריות‪.‬‬ ‫אומרים כי האמונה הכניסה פירוד ואיבה בחברת בני אדם‪ .‬אבל אין זה שייך כלל‬ ‫לאמונה כשהיא לעצמה‪ ,‬אלא לריבוי האמונות‪ ,‬להבדל השורר בין אמונה לאמונה‪ .‬אכן‬ ‫אותו הבדל שורר גם בין הלשונות‪ .‬ומובן‪ ,‬כי בשביל זה אין עולה על דעת בן אדם‬ ‫לערער על מתנת אלוהים זו‪ ,‬שחונן בה האדם‪.‬‬ ‫אך אנו בטוחים כי תגיע העת ותתקיים הבטחת הנביא‪" :‬כי מלאה הארץ דעה את ה'‬ ‫‪4 8‬‬ ‫‪ 49‬‬ ‫‪ 50‬‬ ‫‪ 51‬‬

‫מאיר שמחה הכהן מדווינסק‪" ,‬משך חכמה"‪ ,‬במדבר כג‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫ישעיה ו‪ ,‬ג‬ ‫בראשית רבה סח‪ ,‬ט‬ ‫שמות כ‪ ,‬יז‬

‫‪ | 38‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫כמים לים מכסים"‪ 52.‬הים עושה רושם נשגב בשלמות דמותו ובאחדות הכוחות שלו‪.‬‬ ‫הרינו מסתכלים בגאות הים והנה לעינינו משתרע מרחב גדול של מים אדירים‪ .‬על פני‬ ‫כולו שפוך מראה אחד של תכלת‪ .‬מנגינת הגלים מרחפת על פני המים בנעימות של‬ ‫אחדות נפלאה‪ .‬משברי ים עפים ורצים זה אחר זה בתנועה ישרה ומאוחדת לרוח אחד‪.‬‬ ‫אין פה כל פירוד והתפלגות‪ ,‬רק אחדות ושלמות גמורה על פני כל השטח הגדול‪.‬‬ ‫באופן זה תמלא הכרה אלוהית את הארץ‪ .‬לעתיד לבוא יכירו וידעו כל יושבי תבל‪,‬‬ ‫בלי הבדל עם וגזע‪ ,‬את ההכרה של מציאות הבורא‪ .‬אז לא יהיה כל מקום לוויכוחים‬ ‫דתיים‪ ,‬כי אמונת האחדות האמתית‪ ,‬בלי כל תערובות של אלילות‪ ,‬תהיה לקניין כל‬ ‫האנושות כולה‪ ,‬וכל בני האדם יקראו בשם ה'‪.‬‬

‫‪ 5 2‬ישעיה יא‪ ,‬ט‬

‫ויכוחי אמונה | ‪39‬‬

‫ויכוח שני‬ ‫אזרחים נכבדים!‬ ‫אין כל אפשרות לצמצם תשובתי לכל אחד ואחד מן הנואמים במסגרת צרה של אותה‬ ‫השעה שנקבעה לי‪ .‬הריני חושב אפוא לנכון להשיב על דבריהם של שני הנואמים‬ ‫האחרונים‪ ,‬משום שהנואמים הללו הראו פעולתם באופן מיוחד על השומעים‪ .‬הנאומים‬ ‫של החברים סירציוק וקוזאק‪ ,‬כפי הנראה מתוך מחיאת כפיים של חלק ידוע מן השומעים‪,‬‬ ‫באמתות דבריהם ולהגיד לכם‪,‬‬ ‫זכו לשביעת רצון מרובה‪ .‬אבל הרשו נא לי להטיל ספק ִ‬ ‫כי טענותיהם נגד האמונה אינן צודקות כלל וכלל‪ .‬שניהם ביחד דרשו בשבח החכמות‪,‬‬ ‫ומתוך זה באו לידי ְגנות האמונה‪ ,‬כאילו האמונה מעכבת בעד התפתחות המדעים‬ ‫ומסיגה גבול החכמות‪ .‬אך זה אינו מתאים אל המציאות‪" .‬השמים שמים לה' והארץ נתן‬ ‫שורשה בעולם האצילות‪ ,‬והחכמות השימושיות יש להן עסק עם‬ ‫ּ‬ ‫לבני אדם"‪ 53.‬האמונה‬ ‫עולם המעשה ואין אחת נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא‪ 54.‬אדרבה‪ ,‬תורת האמונה‬ ‫מגנה את הבטלה ומרימה ערך המלאכה ועסק האדם ביישובו של עולם‪.‬‬ ‫הנואם סירציוק הביא לנו בשורה רעה‪ ,‬כי בורא העולם כבר מת (לשונו ממש)‪ ,‬אך‬ ‫באותו רגע הוא בא לנחם אותנו‪ ,‬כי לא תיפול חס ושלום רוחנו‪ ,‬מאחר שיש במקומו אל‬ ‫אחר והוא‪ ...‬התנור לאפיית לחם באופן כימי‪ ,‬שלפי השמועה שהגיעה לאוזניי כבר הוא‬ ‫הולך ומתהווה במוחו של ממציא מפורסם‪ .‬ועוד מעט ותתוקן האנושות כולה בהמצאה‬ ‫גדולה זו‪ ,‬והאל החדש הזה יהיה‪ ,‬כפי שמקווה החבר סירציוק‪ ,‬מלוא כל הארץ כבודו‪,‬‬ ‫כי באמת אטו‪ 55‬אפיית לחם באופן כימי מילתא זוטרתא היא‪ ...‬ובאופן זה אמנם יש‬ ‫להתפלא על ריבוי האלים שהמציאו לנו בני אדם במשך הדורות! העגלה בת ארבעה‬ ‫אופנים שהמציאו לפני שנות אלפיים – זהו אל‪ .‬המנורה‪ ,‬השולחן וכל כלי תשמישו‬ ‫של האדם המה אלים‪ .‬ומי ימנה מספר האלים הקטנים עם הגדולים שהמציאו החכמים‬ ‫בכל דור ודור‪ .‬זוהי באמת פילוסופיה דתית מיוחדת במינה‪ .‬זהו מין פנתאיזם חדש שלא‬ ‫שיערוהו אבותינו ואבות אבותינו‪.‬‬ ‫הנואם קוזאק מתרעם על האמונה שהיא מחשיכה‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬את אור השכל‬ ‫במיסטיציזמוס‪ 56‬שלה‪ ,‬כי בעיקרה היא כולה הזיה ומתנגדת אל השכל האנושי‪ .‬אבל‬ ‫הרשות נתונה לבלי להסכים אל דעה זו‪ ,‬שמקורה‪ ,‬נקודת הראות‪ ,‬מוטעית על מושג‬

‫‪5 3‬‬ ‫‪ 54‬‬ ‫‪ 55‬‬ ‫‪ 56‬‬

‫תהלים קטו‪ ,‬טז‬ ‫כמלוא נימא – מילולית‪ :‬כמלוא השערה‪ .‬בהשאלה‪ :‬מעט מאוד‪.‬‬ ‫ַא ּטוּ – האם? וכי?‬ ‫מיסטיציזמוס – מיסטיות‬

‫‪ | 40‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫האמונה בכלל‪ .‬החכם באקל‪ 57‬בספרו "דברי ימי הציוויליזציה באנגליה" מוכיח‪ ,‬כי‬ ‫אמונה לחוד – בלי חכמה ומדע – אין בכוחה לתקן את סדרי החיים‪ ,‬אלא אדרבה היא‬ ‫מביאה הפסד לעולם‪ .‬ואני אומר‪ ,‬כי האמונה שאינה מיוסדת על עיקרי החכמה ושאינה‬ ‫עומדת בפני ההיגיון של השכל האנושי‪ ,‬בוודאי שמפסידה להתפתחות האנושות‬ ‫ומ ַב ֵלי העולם‪,‬‬ ‫ומחשיכה את אור הדעת‪ .‬רצוני לומר כי יש אמונה תפלה של בעלי הזיה ְ‬ ‫וכבר אמר הרמב"ם "האמונה דורשת הבנה שכלית" – רק על ידי התבוננות והסתכלות‬ ‫שכלית באים לכלל אמונה‪ .‬ואמונה זו‪ ,‬אמונה בת השכל‪ ,‬אמונה בה' בורא העולם‪,‬‬ ‫היא היסוד להתפתחות המוסר האנושי‪ ,‬והיא שהעירה את השחר של אשמורת הבוקר‬ ‫ההיסטורי להאיר לבני אדם דרך החיים האמתיים‪ .‬לאור אמונת הייחוד‪ 58‬התעוררו בני‬ ‫אדם מתרדמת ההזיה האלילית ותפקחנה עיניהם בהכרת ערך הטוב והרע‪ ,‬ומני אז החל‬ ‫להתפשט אור הדעת בעולם ורוח האהבה האנושית היה לעיקר בחיים‪.‬‬ ‫תמימות גדולה להגיד כי האמונה מפריעה בעד התפתחות החכמה‪ .‬החופש בענייני‬ ‫אמונה אינו יכול לשמש אות לחכמה‪ ,‬וחסרון חכמה אינו ראיה לרגשי אמונה‪ .‬זה שנות‬ ‫אלפיים האנושות ניזונה בדרך‪ 59‬האמונה‪ ,‬בעוד שהמדעים למקצועותיהם השונים‬ ‫הולכים ומשתכללים מדור דור ומתקופה לתקופה‪ .‬מקדש הדת עומד בצד היכל‬ ‫החכמה‪ ,‬וכל אחד ממלא תפקידו המיוחד לו‪ ,‬והשפעת שניהם גדולה מאוד להתקדמות‬ ‫האנושות ושכלולה בחומר וברוח‪ .‬האמונה אינה מחשיכה אור השכל‪ ,‬מהיותה נותנת‬ ‫פתרון לשאלות שהשכל מתקשה בהן זה שנות נצח‪ .‬האמונה אינה מתנגדת אל השכל‪,‬‬ ‫והשליטה בחוג העולם העליון‪ ,‬שיד‬ ‫ּ‬ ‫אלא אדרבה השכל מצא לו את האמונה עזר כנגדו‬ ‫השכל אינה משגת שם‪.‬‬ ‫הנואם יאנקו בא בטענה על הוריו על כי הפריעו את מנוחתו ומשכו באוזניו אל בית‬ ‫התפילה בעוד שריח השדה משך אותו לשחוק עם בני גילו ולהתענג על הדר הטבע‪,‬‬ ‫ומשמעות הדברים כי מנהגי הדת המה כפייה ואונס‪ .‬אבל עם כל רגשי ההשתתפות שלי‬ ‫בצערו של החבר יאנקו על העונג הזמני ששללו מאתו הוריו בימי ילדותו‪ ,‬איני יכול‬ ‫להבין מה העניין של כפייה זו אצל ויכוח דתי‪ ,‬זוהי שאלה של שיטת החינוך כשהיא‬ ‫לעצמה‪ :‬אם רשאי להשתמש בתחבולות של כפייה אצל חינוך הבנים או לא‪ .‬וכסבור‬ ‫אני שלא רק לבית התפילה אלא גם אל שולחן האכילה משכו אותו הוריו באוזניו בשעה‬ ‫שהיה מסרב לאכול או בשעה שהיה ממאן לשתות מימי הרפואה כדרך הילדים‪ .‬אף על‬ ‫פי כן אינו מתנגד החבר יאנקו אל עסק האכילה והרפואה‪ ,‬שבאו לו בילדותו על ידי‬ ‫כפייה‪ ,‬ורק לאמונה הוא מתנגד מתוך טענה זו‪...‬‬ ‫‪ 5 7‬ד"ר הנרי תומס באקל (‪ ,(1862-1821) - )Buckle‬שחמטאי והיסטוריון אנגלי‪ .‬הקדיש שבע־עשרה‬ ‫שנים לכתיבת ספרו ובו סקירה היסטורית על התרבות האנושית‪.‬‬ ‫‪ 5 8‬אמונת הייחוד – מונותיאיזם‬ ‫‪ 59‬במקור – ניזונית בשביל‬

‫ויכוחי אמונה | ‪41‬‬

‫הנואם סירציוק‪ ,‬בכדי להשפיל תורת ישראל‪ ,‬פשפש ומצא בה דין מפורש כי "מורד‬ ‫במלכות חייב מיתה"‪ ,‬ומתוך זה הוא מוכיח שזוהי תורה של כבוד מלכים ותורה של‬ ‫עונש מיתה‪ .‬אבל משום הא לא איריא‪ 60.‬אין הנדון מדבר בכבוד מלכים אלא בכבוד‬ ‫מלכות‪ 61.‬וגם בתקופתנו ובמדינתנו עדיין לא בטל דין מיתה בשביל מורד במלכות‬ ‫ומתנקש למגר סדרי הממלכה‪ ,‬והנואם סירציוק בא לידי התפעלות רק מתוך איזה דין‬ ‫שנכתב לפני שנות אלפיים ומעלים עין מן הנעשה סביבו בפועל לעיני כול‪ .‬ובנוגע‬ ‫לעונש מיתה בכלל‪ ,‬יש אמנם להתפלא על בקיאותו של החבר סירציוק‪ ,‬שהואיל‬ ‫לצלול במים אדירים של ים התלמוד ולהוציא משם מרגלית טובה כזו‪ ,‬שבאמת אין‬ ‫זה דין מפורש לחייב את המורד מיתת בית דין‪ 62.‬ולמה שכח משנה מפורשת (מכות‬ ‫א) "סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת חבלנית"‪ .‬תורת ישראל אמנם כוללת‬ ‫בתוכה כמה עונשי מיתה בעד חטאים ידועים‪ ,‬אבל בפועל לא היו דנים משפט מוות‪,‬‬ ‫מהיות הסנהדרין ממלאה תפקיד יותר חשוב‪ ,‬והוא לקדם פני הרעה שלא יבואו לידי‬ ‫שפיכת דמים כלל‪ .‬פעולתה צריכה להיות ניכרת בייחוד לא בבתי המשפט אלא בבתי‬ ‫הספר‪ ,‬ללמד את העם תורה ולהורות לפניו את דרך החיים על יסודות האהבה האנושית‪,‬‬ ‫בכדי לעקור את העוון משורשו‪ ,‬ולא היו חוטאים כלל‪ .‬ואם במשך הרבה שנים הוציאו‬ ‫אל הפועל עונש מיתה אחד – הקולר תלוי בראש הסנהדרין ונקראת חבלנית‪ .‬וגם זאת‬ ‫צריך להעיר‪ ,‬איך כי חכמי ישראל היו משתדלים תמיד לבאר את דיני העונשין במובן‬ ‫של הגבלה מוחלטת‪ ,‬למשל "עין תחת עין" – ממון‪ .‬ובשביל דיני נפשות תיקנו אופני‬ ‫חקירה ודרישה‪ ,‬באופן שכמעט אי אפשר היה להוציא אל הפועל עונש מיתה‪.‬‬ ‫ועל דבר ערכה של תורת ישראל בנוגע למוסר האנושי‪ ,‬שכל כך מעסיק את מוחו‬ ‫של החבר סירציוק‪ ,‬כמדומה לי שאין להאריך הרבה‪ .‬כל מי שיש לו אף ידיעה קלה‬ ‫בתורת ישראל יודה שהיא קודמת לתורות אחרות במעלה ובזמן‪ .‬היהדות התאמצה‬ ‫תמיד לטהר את אוויר העולם מזוהמת החומר שמתגלה אצל האדם באופנים שונים‪,‬‬ ‫ועוד לפני שנות אלפיים הכניסה אל תוך האנושות את היסוד של טהרת הרוח וקדושת‬ ‫החיים‪" :‬קדושים תהיו כי קדוש אני ה' מקדשכם"‪ 63.‬היהדות מתאימה את דרישותיה אל‬ ‫המציאות ואינה מפליגה את האדם מן שמחת החיים‪ ,‬אבל ביחד עם זה היא דורשת ממנו‬ ‫הגבלה מפחיתות התאוות ושפלות החומר‪ .‬תורת היהדות מורה לאדם לבלי השפל את‬ ‫ערכו האנושי בעבודה זרה לאליל הזהב ולבלי לבזבז את כוח החיים ברדיפת הממונות‪,‬‬ ‫כי אם להתרומם אל הגובה הרוחני של דעת ה' ואהבת הבריות‪.‬‬ ‫‪6 0‬‬ ‫‪ 61‬‬ ‫‪ 62‬‬ ‫‪ 63‬‬

‫משום הא לא איריא – זה אינו שייך ואינו הוכחה‬ ‫ההדגשה במקור‬ ‫ארבע מיתות בית דין הן שיטות ההוצאה להורג‪ ,‬באמצעותן‪ ,‬על פי המקרא וההלכה‪ ,‬מתבצע עונש‬ ‫מוות‪.‬‬ ‫ויקרא יט‪ ,‬ב‪" :‬קדושים תהיו‪ :‬כי קדוש‪ ,‬אני ה' אלוהיכם"‪ .‬‬

‫‪ | 42‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫רק האמונה הואילה לרכך את לב האדם ְּב ֵת ָת ּה לו היכולת לקלוט את גרעיני המוסר‬ ‫האנושי ולהתרחק מתוך שפלות האהבה העצמית‪ .‬השאיפה העליונה של תורת היהדות‬ ‫היא‪ :‬רחמים‪ ,‬צדקה וחסד‪" .‬קרוב ה' לנשברי לב"‪ 64‬והוא את דכא ושפל רוח‪ 65.‬משפט‬ ‫היהדות דואג בעד הגר‪ ,‬היתום והאלמנה‪ ,‬ומרחיק כל עבדות והכנעה של האדם לאדם‪:‬‬ ‫"עבדי הם ולא עבדים לעבדים"‪ 66.‬ובאופן שהאדם כבר נמכר לרעהו‪ ,‬עליו להיזהר בו‬ ‫ולדאוג לתועלתו "כי טוב לב עמך‪ ,‬עמך במאכל‪ ,‬עמך במשתה‪ ...‬שלא תהא אתה אוכל‬ ‫פת נקייה והוא אוכל פת קיבר" (קידושין כב‪ ,‬ע"א)‪" .‬לא תסגיר עבד אל אדוניו"‪" 67,‬לא‬ ‫תחסום שור בדישו"‪ 68.‬והרעיון הסוציאלי בנוגע לרכישת נכסים מוצא לו הד יפה בציווי‬ ‫‪69‬‬ ‫"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ"‪.‬‬ ‫אילו מן הנואמים הראו על הקרבנות שנפלו מתגרת יד האמונה‪ .‬אבל מדוע לא הראו‬ ‫גם על הקרבנות שנפלו בשביל האמונה‪ ,‬על כל אותם אלפי אלפים של קדושים‪ ,‬שמסרו‬ ‫נפשם על פרסום אמונת הייחוד‪ ,‬בהכרת ערכו הנשגב של הרעיון הקדוש שבשבילו‬ ‫הם נותנים את נפשם! תמונה יותר בהירה ממסורת נפש זו נותנת ההיסטוריה של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬שהיא כולה מגילת אש של המזבח העולמי‪ ,‬שעליו נעקד עם שלם במשך אלפי‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫הנואם סירציוק מבקר קשה את המרצה על כי לא הוכיח את הצד השלילי של אמונה‬ ‫מהמבט הסוציאלי‪ ,‬וסובר כי האמונה היא קניין של בעלי הרכוש ומביאה תועלת רק‬ ‫למפלגת העשירים‪ .‬אבל במציאות אנו רואים לגמרי אחרת‪ .‬חופש בענייני אמונה אתה‬ ‫מוצא דווקא אצל מפלגת העשירים‪ ,‬ודווקא משם‪ ,‬מתוך החלונות הגבוהים‪ ,‬מתוך היכלי‬ ‫עונג וחיי תענוגים החלה נפילת רגשי הדת‪ .‬וגם בתקופתנו‪ ,‬תקופת החופש‪ ,‬אנו רואים‬ ‫איך בקרב השדרות הנמוכות של ההמון הפשוט‪ ,‬בקרב בעלי המלאכה‪ ,‬היגעים מעמל‬ ‫החיים‪ ,‬עדיין חי רוח הדת‪ ,‬וכשתבואו אל מקדשי הדת ובתי התפילה תמצאו שם לא רק‬ ‫בני העשירים אלא בייחוד בני ההמון‪ ,‬הפועלים ועובדי האדמה‪ .‬אלה האנשים‪ ,‬הנושאים‬ ‫סבל משא החיים‪ ,‬מוצאים מנוחה לנפשם בסביבה הרוחנית של הדת‪ .‬יום מנוחה‪ ,‬שבת‬ ‫ויום טוב‪ ,‬הנקדש במסורת הדת של שנות אלפיים‪ ,‬זהו החוף השקט שלהם‪ ,‬שאליו‬ ‫שואפים להחליף כוח ולהתרומם מעל לתלאות החיים של ימות החול‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪70‬‬ ‫האמונה זהו המבצר הרוחני השומר על נפש האדם שלא תתמזמז ותשקע ביְ וֵ ן‬ ‫‪6 4‬‬ ‫‪ 65‬‬ ‫‪ 66‬‬ ‫‪ 67‬‬ ‫‪ 68‬‬ ‫‪ 69‬‬ ‫‪ 70‬‬ ‫‪ 71‬‬

‫תהלים לד‪ ,‬יט‬ ‫ישעיהו נז‪ ,‬טו‬ ‫בבא מציעא י‪ ,‬ע"א‬ ‫דברים כג‪ ,‬טז‬ ‫דברים כה‪ ,‬ד‬ ‫ויקרא כה‪ ,‬כג‬ ‫תתמזמז – תתרכך‪ ,‬תתמסמס‪ ,‬בלשון חז"ל‬ ‫יוון – בוץ‪ ,‬רפש מדמנה‪ ,‬וכן עומק הבור בלשון המקרא‬

‫ויכוחי אמונה | ‪43‬‬

‫מצולת החיים הפחותים‪ .‬המבצר הזה עדיין איתן‪ ,‬ואין בכוח כל רעיון חדש להזיזו‬ ‫ממקומו‪ .‬אפשר רק לטפס עליו ולעשות בו איזו שרטת מבחוץ‪ ,‬אבל לא להרוס אותו‬ ‫ולהפילו‪ .‬מקדש הדת אינו בית קטן שבפרוור מולדבנקה‪ ,‬שמהרסים אותו בנקל בשביל‬ ‫להוציא ממנו עצים להסקה‪ ...‬מקדש זה כבר עמד בניסיון‪ .‬במשך אלפי שנה עמדו עליו‬ ‫כמה מהרסים ולא יכלו לו‪ ,‬והרי הוא בחזקתו‪ ,‬שאין כל הריסה שבעולם שתוכל לנגוע‬ ‫בו לרעה‪.‬‬ ‫ואלה האנשים שכבר מכינים את עצמם להתפלל תפילת השכבה על הדת‪ ,‬אינם אלא‬ ‫טועים‪ .‬הדת עדיין לא ירדה מבימת החיים‪ .‬האנושות טרם גמרה חשבונותיה עם הדת‪,‬‬ ‫שעדיין ממלאת תפקידה כקדם‪.‬‬ ‫דיברו כאן על החכמות ועל ההמצאות החדשות במקצועות המדעים השונים וערכם‬ ‫הגדול לתיקון העולם‪ .‬אין כל אדם יכול להכחיש ערכן של החכמות לתועלת האנושות‪.‬‬ ‫אבל יחד עם זה צריך להודות‪ ,‬כי שלמותו המוסרית של האדם אינה באה מתוך דעת‬ ‫ה' וייחודו‪ .‬וכבר אמר ירמיה הנביא‪" :‬אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור‬ ‫בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעושרו‪ ,‬כי בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני‬ ‫ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיה ט‪ ,‬כב–כג)‪ .‬ואם‬ ‫אנו שומעים היום תלונות על תקופתנו‪ ,‬כי אנשי חסד נאספו ואין עושה משפט וצדקה‬ ‫בארץ – דעו לכם‪ ,‬כי הגורם לזה הוא חוסר דעת ה'‪ .‬כי רק מתוך שתיהן‪ ,‬מתוך החכמה‬ ‫והדת‪ ,‬תשתרע הדרך המובילה את האדם לידי שלמות שכלית ומוסרית גם יחד‪.‬‬

‫‪ | 44‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויכוח שלישי‬ ‫אזרחים נכבדים!‬ ‫בשימת לב גמורה שמעתי הרצאת הנואם הנכבד אלכסנדר אפאנסייוויטש סוכוב‪ .‬לפי‬ ‫דעתי לא מילא הנואם את תפקידו שהתווה לו בוויכוחו הנוכחי‪ .‬כמעט שלא נגע כלל‬ ‫בעצם העניין‪ :‬אם צריך האדם להאמין בה'‪ .‬הוא בא אלינו בצרור של קושיות על סיפורי‬ ‫התורה‪ ,‬ובזה הוא חושב באופן בלתי ישר לערער יסודי האמונה‪ .‬אבל תכסיס כזה אינו‬ ‫עומד בפני הביקורת‪ .‬סיפורי התורה זהו עניין בפני עצמו‪ ,‬שאינו נוגע כלל בעצם‬ ‫הוויכוח שלנו‪ .‬ישנה ספרות עשירה לחכמת האקזיגטיקא‪ ,72‬שתעודתה לברר כל אותם‬ ‫העניינים‪ ,‬שנגע בהם המרצה‪ ,‬ובאמת אולי כדאי היה לערוך ויכוח מיוחד בשביל בירור‬ ‫אמתות סיפורי התורה‪ ,‬אך לעת עתה אין זה שייך לנדון דידן‪ :‬אם יש צורך באמונה?‬ ‫ִ‬ ‫ולכן אנוכי‪ ,‬בתור משיב רשמי על דברי המרצה‪ ,‬בהיות שרגעי התשובה שלי ספורים‪,‬‬ ‫איני יכול להרשות לעצמי לחקות מעשה דנטה ולעשות עמכם טיול בגן עדן בשביל‬ ‫לחקור אצל אדם וחוה על דבר האינצידנט שלהם עם בורא עולם בדבר עץ הדעת‪ .‬אין‬ ‫את נפשי להפוך את האולם הזה‪ ,‬שנועד בשביל לימוד תכסיסי מלחמה‪ ,‬לבית ספר של‬ ‫לימוד התורה ולפרק קושיותיו של המרצה‪ ,‬כי זה דורש מצד השומעים הכנה ידועה‬ ‫בחקירת הלשון העברית ובאופני השימוש של השמות הנרדפים אשר בשפה העשירה‬ ‫הזאת‪ .‬בכדי להבין‪ ,‬למשל‪ ,‬אותו העניין עצמו של עץ הדעת צריך לדעת את ההבדל‬ ‫בין המושגים אמת ושקר‪ ,‬טוב ורע‪ ,‬וכשיעיין המרצה בספר "מורה נבוכים" מאמר א'‬ ‫פרק ב' בוודאי ימצא שם קורת רוח‪ ,‬אבל בנוגע לנושא של הוויכוח שלנו לא יתווסף‬ ‫לא מאומה‪ .‬בכדי לברר את הנושא הזה צריך לדבר באופן ישר מה היא אמונה ועל מה‬ ‫יה‪ 73‬הוטבעו‪.‬‬ ‫ֲא ָדנֶ ָ‬ ‫ישנם אנשים שמביטים על אמונה בה' כעל קניין של חוג אנשים בעלי מסתורין שאין‬ ‫להם חלק בהיגיון של השכל האנושי‪ .‬אבל מבט זה אין לו כל יסוד בעולם המציאות‪.‬‬ ‫הנקודה העיקרית של מקור האמונה הוא שֵׂ ֶכל האדם‪ ,‬ומחוץ לגבול אמונה כזו‪ ,‬הן מימין‬ ‫הן משמאל‪ ,‬מתחלת אמונה תפלה והזיה‪ .‬המסורה תספר כי אברהם אבינו‪ ,‬בהביטו‬ ‫השמימה למצוא בתוך מהלך הכוכבים פשר דבר בנוגע ליבול הארץ‪ ,‬התפעל מיופי‬ ‫הסדר של הבריאה ויקרא‪" :‬אי אפשר לבירה זו בלי מנהיג!" ובאופן זה השיג בשכלו‬ ‫מציאות הבורא‪ .‬וכבר נאמר בספר תהלים "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד‬ ‫הרקיע"‪ 74.‬ההסתכלות בטבע הבריאה מביאה את האדם לידי הכרה של מציאות כוח‬ ‫‪ 7 2‬חקר הדיוק והאמת בסיפורי התורה‬ ‫‪ 73‬אדניה – יסודותיה‬ ‫‪ 74‬תהלים יט‪ ,‬ב‬

‫ויכוחי אמונה | ‪45‬‬

‫עליון‪ ,‬בורא העולם ומנהיגו‪ .‬ואם יבוא אדם ויאמר‪ ,‬למשל‪ ,‬כי הבית שאנו נמצאים בו‬ ‫נבנה מעצמו‪ ,‬בוודאי שנאמר עליו כי הוא מטורף בדעת‪ ,‬מאחר שמן הנמנע שיהיה‬ ‫דבר עושה את עצמו‪ .‬ובאופן זה‪ ,‬בעל אמונה תפלה והכופר בה' – שניהם עומדים על‬ ‫נקודה אחת שהיא מחוץ לגבול האמונה‪ ,‬שיסודה השכל הישר‪ ,‬החופשי מכל הזיה ודעה‬ ‫כוזבת‪.‬‬ ‫כמה קלושה הוכחתו של המרצה‪ ,‬שכל מי שמאמין בה' צריך להראות מהותו‪ .‬אדרבה‬ ‫הכופר במציאות הבורא ידו על התחתונה ועליו הראיה‪ .‬השמים והארץ וכל צבאם כולם‬ ‫מספרים כבוד אל‪ ,‬וכל זמן שלא יביא הכופר ראיה מוכחת בשלילה נגד הבורא‪ ,‬הרי‬ ‫מציאותו עומדת ותקפה‪.‬‬ ‫וגם זאת צריך לדעת‪ ,‬כי חסרון ידיעה במהותו של דבר אינו מכחיש ישותו של‬ ‫אותו דבר‪ .‬עניין זה מוכיח לנו כל מקרה קל בחיי יומיום‪ .‬הולך אדם ברחוב‪ ,‬והנה אבן‬ ‫מושלכת אצלו‪ ,‬והאבן במרוצתה פוגעת בגופו של אותו אדם‪ .‬הרי האדם מרגיש תנועת‬ ‫האבן בגופו בחוש המישוש שלו‪ ,‬רואה אותה בעיניו בחוש הראייה שלו‪ ,‬ומתוך רעידת‬ ‫האוויר מגיעה גם לאוזנו מרוצת האבן ותופס אותה בחוש השמיעה שלו‪ .‬ובעזרת השכל‬ ‫בא האדם לידי הכרה‪ ,‬כי אי אפשר שתידחה האבן בלי כוח הדוחה‪ ,‬מפני שכל פעולה‬ ‫באה רק מתוך כוח הפועל והוברר לו בוודאות גמורה‪ ,‬כי איזה איש השליך את האבן‪.‬‬ ‫אבל בנוגע לשאלה על דבר מהותו‪ ,‬צורתו ותכונתו של אותו האיש זורק האבן‪ ,‬אין‬ ‫ביד השכל לתת אפילו פתרון כל שהוא‪ .‬ומובן כי החיסרון של ידיעה בנוגע למהותו‬ ‫של האיש אינו יכול לבטל את הידוע כבר בדבר ישותו של משליך האבן‪ ,‬מאחר שזה‬ ‫נתאמת מן השכל ואין כל אדם יכול להכחישו‪ .‬ויפה אמר הפילוסוף הרמן כהן‪" :‬די לנו‬ ‫לדעת כי יש לעולם בורא‪ ,‬ויותר אין צורך לדעת ואי אפשר לדעת"‪.‬‬ ‫המרצה מוכיח מן הכתוב "בצלם האלוהים ברא אותו"‪ 75‬כי תורת ישראל אינה מרחקת‬ ‫הגשמת הבורא‪ .‬אבל באמת המילה "צלם" אינה מציינת צורה חיצונית‪ ,‬אלא תכונה‬ ‫טבעית ושכלית (מורה נבוכים‪ ,‬מאמר א'‪ ,‬א')‪ ,‬וכן הוראת המילה הזאת ברוסית (‪.)образ‬‬ ‫תכנית וסדר הפעולה או הרעיון‪ ,‬ומה שהזכיר המרצה בדרך אגב על דבר אהבת ה'‪,‬‬ ‫מזה גם כן אין ראיה על הגשמת הבורא‪ ,‬כי מושג אהבה אין צריך להבין בהוראתה‬ ‫הפשוטה‪ ,‬כאהבת איש לרעהו‪ ,‬אלא במובן נטייה נפשית של נשמת האדם הנמשכת‬ ‫למקורה‪ ,‬ומושג אהבת ה' מציין הכרת המקור הרוחני שממנו נובעת נפש האדם בתור‬ ‫חלק אלוה ממעל‪ .‬ולכן תורת ישראל מיוסדת על הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬כי‬ ‫אהבת הבריות היא תוצאה ישרה מתוך אהבת ה'‪ ,‬כי מאחר שאתה מכיר שנפשך נחצבת‬ ‫ממקור רוחני אחד ביחד עם כל בני אדם‪ ,‬ואותו המקור מאחד אותך עמהם‪ ,‬בוודאי‬ ‫שנפשך תמלא אהבה לרעך; כי רק "גופים מחולקים"‪ ,‬אבל הנפש אין בה כל פירוד‬ ‫‪ 7 5‬בראשית א‪ ,‬כז‬

‫‪ | 46‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫והבדל‪ ,‬ורק "בעל הגוף" יכול להיות רק אוהב עצמו‪ ,‬אבל לא איש הרוח‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬צריך להעיר למרצה‪ ,‬כי באותה שעה שאנו באים לעורר שאלה על דבר אמונה‪,‬‬ ‫הרינו מטילים ספק בערכם של המוסר והתרבות האנושית‪ ,‬כי האמונה היא המדרגה‬ ‫הראשונה של התפתחות האדם במובן הרוחני והמוסרי‪.‬‬ ‫החכם רינן אומר כי התרבות האנושית נבראה על ידי שני לאומים‪ ,‬על ידי היהודים‬ ‫ועל ידי היוונים‪ .‬היוונים נתנו לאנושות את הפיוט ואת הפילוסופיה‪ ,‬והיהודים – אחדות‬ ‫רוחנית ואהבת רעים‪ .‬אבל החכם דרמשטיטר אינו מסכים עמו ואומר שאמונת היהודים‬ ‫נתנה לעולם גם את הפיוט וגם את הפילוסופיה‪ .‬את הפיוט אתה מוצא בספר תהלים‬ ‫ואת הפילוסופיה – אצל הנביאים‪.‬‬ ‫אמונה בה' כוללת בתוכה את התקווה להתגשמות האמת והצדק העולמי‪ .‬בייחוד על‬ ‫ידי אמונת האחדות נברא בסיס לרוח האנושות‪ ,‬וכל מי שבא לזלזל בערכה של אמונה‬ ‫זו‪ ,‬הריהו בא לערער יסודות המוסר האנושי‪ ,‬וחבל כי באים אנשים לסתור את המקדש‬ ‫הרוחני הישן טרם שנתנו לאנושות מקדש חדש במקומו‪.‬‬ ‫המרצה אומר כי אפשר לעלות במעלות הרוח גם בלי עזרת האמונה ומביא ראיה‬ ‫מאנשים הכופרים באמונה ומצטיינים ברוחם ובתכונתם הטובה‪ .‬על זה יש להשיב‪:‬‬ ‫ראשית אין מביאים ראיה מן יחיד או מיחידים; אנו מדברים על ערכה של אמונה בנוגע‬ ‫לתיקונו המוסרי של המון עם‪ .‬וראיות מן יחידים הייתי יכול להביא כדי להוכיח ההפך‬ ‫מן דעת המרצה‪ .‬שנית‪ ,‬מהיכן יודע המרצה שאותם היחידים לא היו מצטיינים יותר‬ ‫ברוחם אלמלא היו באים לידי מעלתם מתוך רגשי האמונה‪ .‬כדאי להביא כאן דבריו‬ ‫של החכם מטרלינק‪( 76‬פילוסוף וסופר מפורסם בימינו‪ ,‬שהשקפת העולם שלו רחוקה‬ ‫מנקודת הדת) במאמרו "החרדה של המוסר דהאידנא"‪ 77.‬הוא אומר כי איש הרוח שעלה‬ ‫למדרגה גבוהה לאור השכל הבריא אינו דומה אל האדם שבא לידי התעלות רוחנית‬ ‫בתוקף כוח הדמיון (הוא מכנה את רגשי הדת בשם דמיון)‪ .‬האחרון הוא בעל נפש נדיבה‬ ‫ביותר ויקר רוח‪ ,‬עושה הטוב לא לשם תועלת עצמית ומוכשר ביותר לאהוב את רעהו‬ ‫ולמסור את נפשו לשם הרעיון‪.‬‬ ‫ואסיים את דבריי באגדה אחת המובאת במדרש רבה‪ :‬אותו היום‪ ,‬שבאו משה ואהרן‬ ‫אל פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים יום גנוסיא היה‪ ,‬יום הולדת פרעה‪ .‬פרעה היה‬ ‫"קוזמקרטור" – תופס העולם – ואליו היו נכנעים הרבה מלכים ונסיכים‪ .‬וביום הזה באו‬ ‫כולם לכבדו והביאו לו דורונות של עטרות והיו מעטרין אותו‪ ,‬וכל אחד מהם הביא גם‬ ‫אלהיו עמו‪ .‬כיוון שראו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה‪ ,‬נכנסו עבדיו‬ ‫‪ 76‬מוריס מטרלינק – משורר ומחזאי ממוצא בלגי‪ ,‬הוגה דעות ומסאי שיצר בצרפת‪ ,‬זוכה פרס נובל‬ ‫לספרות לשנת ‪.1911‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 7 7‬דהאידנא – של זמננו‬

‫ויכוחי אמונה | ‪47‬‬

‫ואמרו‪" :‬שני זקנים עומדים על הפתח"‪ ,‬אמר להם‪" :‬יעלו"‪ .‬כיוון שעלו היה מסתכל‬ ‫בהם שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים‪ ,‬אך המה לא שאלו אפילו בשלומו‪.‬‬ ‫אמר להם‪" :‬מי אתם?" אמרו לו "שלוחיו של הקב"ה אנו"‪" ,‬ומה אתם מבקשים?" אמרו‬ ‫לו‪" :‬כה אמר ה' שלח עמי ויעבדוני"‪ .‬באותה שעה כעס ואמר‪" :‬מי ה' אשר אשמע‬ ‫בקולו לשלוח את ישראל‪ ,‬וכי לא היה יודע לשלוח לי עטרה‪ ,‬אלא בדברים אתם באים‬ ‫אליי‪ ,‬המתינו לי עד שאחפש בספר שלי"‪ .‬מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל‬ ‫אומה ואומה ואלוהיה‪ ,‬התחיל קורא‪" :‬אלוהי מואב‪ ,‬אלוהי עמון‪ ,‬אלוהי צידון"‪ .‬ואלוהי‬ ‫ישראל לא מצא ברשימה שלו‪ .‬אמר להם‪" :‬חיפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו –‬ ‫לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח"‪.‬‬ ‫אמנם צדק פרעה‪ .‬רק מי שאינו יודע את ה' אלוהי ישראל יכול להכביד עולו על בני‬ ‫אדם‪ .‬רק מי שאינו מכיר באמונת האחדות מוכשר ביותר להעלים עין מעיקרי הצדק‬ ‫ויסודות המוסר האנושי‪ .‬אבל מי שנתחנך ברוח אמונת ה' וקולט לתוך נפשו עיקרי‬ ‫תורת היהדות‪ ,‬לבו מתמלא רגשי אהבה לרעהו‪ ,‬מהות התורה הזאת‪ ,‬תורת חסד ואהבה‬ ‫לה' ולכל הנברא בצלמו‪.‬‬

‫‪ | 48‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויכוח רביעי‬ ‫אזרחים נכבדים!‬ ‫מתוך נאומו של המרצה‪ ,‬שנגע בכמה פרטים שאינם שייכים כלל לענייננו‪ ,‬יוצא רעיון‬ ‫עיקרי אחד‪ ,‬כי החכמה והאמונה המה שני דברים המתנגדים זה לזה‪ .‬ומובן‪ ,‬שהוא עומד‬ ‫על צד החכמה להיות לה לסתירה מפני אויבתה האמונה‪ .‬וכמו כן היא דעתו של חלק‬ ‫ידוע מן חברת האדם דהאידנא‪ ,‬כי יש בעולם שני כוחות רוחניים כבירים המתנגשים זה‬ ‫עם זה – החכמה מעבר מזה והאמונה מעבר מזה‪ ,‬וכשתנצח החכמה תבוא גאולה לעולם‬ ‫והאנושות תיוושע תשועת עולמים‪ .‬אבל כשהניצחון יהיה חס ושלום על צד האמונה‪,‬‬ ‫אזי החושך יכסה ארץ והעולם יהיה חוזר לאחוריו‪.‬‬ ‫דעה זו היא טעות מעיקרה ואין בה אף ניצוץ קל של אמת‪ .‬האמונה אינה עומדת כלל‬ ‫מחוץ לגבול החכמה‪ ,‬כי מעודה היא נמצאת מתוך הטרקלין של המדע האנושי‪ .‬היא‬ ‫אחת מן החכמות היותר חשובות בעולם החיים‪ ,‬שיש לה ספרות שלמה וחשובה עד‬ ‫מאוד‪ ,‬המשתרעת על משך של אלפי שנה‪ ,‬וכל גדולי העולם התעסקו בבירור החכמה‬ ‫הזאת לצדדיה השונים‪ .‬אך בעוד ששאר החכמות עוסקות כל אחת מהן במקצוע מיוחד‬ ‫של צורכי החיים השונים‪ ,‬האמונה יש לה עסק עם החיים עצמם ותכליתם‪ .‬האמונה היא‬ ‫פילוסופיה של החיים‪ .‬היא מתחקה על שורשה של מהות החיים בשביל האדם‪ ,‬ובאה‬ ‫לידי תוצאות הגיוניות ידועות בבירור השאלה של אחרית חיי אנוש על הארץ‪ .‬האמונה‬ ‫לזכות אורחו בחיים ונותנת לו מגמה בימי חלדו ואחרית של חיי נצח‪.‬‬ ‫תוֹ ֶרה לאדם במה ּ‬ ‫כל בן אדם‪ ,‬כיוון שיוצא ממצב הילדות ובא לכלל בר דעת‪ ,‬הרי הוא מחשב חשבונו של‬ ‫עולם ומבלי משים מתחלת השאלה של תכלית החיים לנקר במוחו‪" :‬מה יתרון לאדם‬ ‫בעמלו שיעמול תחת השמש?" כיוון שמתחיל האדם להסתכל בעיני השכל אל כל אשר‬ ‫מסביב לו‪ ,‬אי אפשר שלא יתעורר לבו אל מצבו המדוכא בעולם‪ .‬הוא רואה איך כי הכול‬ ‫בטבע הבריאה מוצק וחזק – "יום ולילה קיץ וחורף לא ישבותו"‪ 78,‬כוחות הטבע כבירים‬ ‫‪79‬‬ ‫ונצחיים‪ ,‬הכול הולך וסובב ומחדש ימי נעוריו‪ ,‬ורק הוא השולט בבריאה‪ ,‬הולך תמס‬ ‫עדי שובו לעפרו‪ ,‬רק עליו שפוכה חמת הכיליון‪ ,‬רק עליו נחרץ‬ ‫כל היום‪ ,‬הולך ומתנוון ֵ‬ ‫משפט מוות ואבדון במרחבי אין קץ של היקום והזמן‪ .‬רק האדם חונן בכוח ההכרה של‬ ‫‪80‬‬ ‫האחריות המוסרית המוטלת עליו בעד מעשיו – "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"‪.‬‬ ‫ואחרי הסתכלות זו אי אפשר שלא יהא האדם שואל לנפשו‪ :‬למה כל העמל הזה‪ ,‬למה‬ ‫חיי הבל הקצרים‪ ,‬הכלום כצל עובר בתוך איתני הטבע‪ ,‬העומדים וקיימים שנות עולם?‬ ‫‪ 7 8‬בראשית ח‪ ,‬כב‬ ‫‪ 79‬תהלים נח‪ ,‬ט‪" :‬תמס יהלוך" – הולך ונמק‪ ,‬נחלש ומתנוון‬ ‫‪ 80‬קהלת א‪ ,‬יח‬

‫ויכוחי אמונה | ‪49‬‬

‫וכל בעל שכל רוחו חותר ומבקש לו תשובה על שאלה זו‪ .‬ותשובה הוא מוצא רק אצל‬ ‫אמונה‪ ,‬כי זוהי תעודתה של אמונה למצוא פתרון הגון לשאלת החיים‪.‬‬ ‫האנושות זקוקה לאמונה‪ ,‬כי המדע בפני עצמו אין לאל ידו לתקן רוח אנוש ולרומם‬ ‫את נפשו‪ .‬החכמות השימושיות‪ ,‬אמנם נותנות ביד האדם כלי נשק לעמוד במלחמת‬ ‫החיים ולהגן על עצמו בפני התלאות העלולות לבוא עליו בימי חלדו‪ ,‬אבל אינן פועלות‬ ‫על נפש האדם לרכך את טבעו ולעדן את רוחו‪ .‬החכמות אמנם משמשות לאנושות‬ ‫עמוד אש‪ ,‬המאיר לה את דרכה ממחשכי תהומות עד רום כוכבי שמים‪ ,‬אבל אינן‬ ‫יכולות להגיה חשכת הליל‪ ,‬אשר בתוך נפש האדם פנימה‪ .‬החכמות אין להן עסק עם‬ ‫מידות הטוב והרע ואינן מתחשבות כלל עם הבדל המצב המוסרי של האדם‪ ,‬וכמו‬ ‫מכונה של ברזל הן פועלות בשביל תועלת האדם והפסדו גם יחד‪ .‬אותה החכמה עצמה‪,‬‬ ‫שרפה ומינומייט‬ ‫שהמציאה נסיוב בשביל הרכבת אבעבועות‪ ,‬המציאה גם כן אבק ֵ‬ ‫(‪ .)ПОРОХ, МИНОМËТ‬בבית החרושת של החכמות עוסקים בעשיית סמי מרפא וסם‬ ‫המוות ומכינים כלי מכשירין בשביל שלום ומלחמה ביחד‪ .‬אבל האמונה היא חכמת‬ ‫החיים בתור מטרה בפני עצמה להרחיב את האופק המוסרי של האדם ולרומם את‬ ‫רוחו‪ .‬האמונה ממלאת את הריקניות שהשאירה החכמה בלב האדם‪ .‬האדם מוצא קורת‬ ‫רוח בעיקרי אמונה‪ ,‬מהיותה מאחדת אותו עם חיי הנצח‪ .‬לפי תורת האמונה‪ ,‬האישיות‬ ‫הפרטית של האדם אינה מוגבלת במספר חיי אנוש‪ ,‬מהיות נשמתה חצובה מהעולם‬ ‫העליון‪ ,‬חלק אלוה ממעל‪ ,‬ולכן היא נצחית‪.‬‬ ‫המרצה‪ ,‬כחוקר טבע מנוסה‪ ,‬מביא ראיה על קדמות העולם כי אין לעולם בורא מאחר‬ ‫שיש הרבה חסרונות במכונת הבריאה‪ .‬רעידת האדמה‪ ,‬הררי געש ועוד תופעות טבעיות‬ ‫כמו אלו שמביאות רעות רבות לבני אדם‪ .‬כל זה מוכיח לפי דעת המרצה שאין לעולם‬ ‫בורא אלא הכול נעשה במקרה ומעצמו‪ .‬הנני מודה בהודאה גמורה כי אמנם יש בעולם‬ ‫הרבה והרבה חסרונות‪ .‬יש מחלות‪ ,‬עניות‪ ,‬כל מיני פורענויות‪ ,‬צרות ותלאות שונות‪.‬‬ ‫וזוכר אני גם כן כי קראתי באיזה ספר איך חכם אחד מצא כי עין האדם נבראה שלא‬ ‫כהוגן‪ ,‬והיה אומר‪" :‬אלמלא הביא לי אומן כלי השקפה במצב כזה הייתי מחזיר לו‬ ‫בשביל לתקנו"‪ .‬אבל הוכחה כזו באמת קשה להולמה‪ .‬וכי בשביל להוכיח מעשה נסים‬ ‫של יצירת דבר מעצמו די למצוא איזה חסרון באותו דבר? אפשר רק לבוא בטרוניה עם‬ ‫היוצר על חוסר שלמות ביצירתו ולא יותר! הרינו מתבוננים‪ ,‬למשל‪ ,‬אל הסדר השורר‬ ‫באולם הנוכחי והננו מוצאים בו קצת חיסרון‪ :‬מדרגת הקור היא למעלה מן הדרוש‬ ‫בשביל ויכוח דתי‪ ...‬מנורות קטנות של נפט במקום החשמל‪ ,‬זהו בוודאי גם כן חיסרון‬ ‫בשביל אולם גדול כזה‪ .‬אבל אין זה עדיין מוכיח‪ ,‬כי המנורות הללו‪ ,‬המעלות עשן ואד‬ ‫בלתי נעים‪ ,‬מעצמן טיפסו ובאו על שולחן הנשיאות‪.‬‬ ‫רשאי המרצה להתאונן על בורא העולם בשביל החסרונות שמצא בסדר הבריאה‪,‬‬

‫‪ | 50‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫אבל לא להוציא מזה מסקנה בלתי הגיונית כלל וכלל‪.‬‬ ‫בוודאי אפשר היה לראות מראש כי המרצה‪ ,‬לפי הלך רוחו והוכחתו הפנימית‪ ,‬מכחיש‬ ‫אפשרות קיום הנפש אחרי מות הגוף‪ ,‬כי אז הלוא הנפש חסרה משען חומרי לשלוט‬ ‫עליו‪ .‬אך למה אינו מכחיש גם כן אפשרות של חיבור עצם רוחני בגוף חומרי‪ ,‬שזהו דבר‬ ‫בלתי מושג ומצטייר בשכל האנושי? ואף על פי כן אנו רואים ומרגישים זאת במציאות‪.‬‬ ‫וזוהי עובדה ממשית‪ ,‬שאין כל בן אדם יכול להכחישה! וצריכים אנחנו להודות‪ ,‬כי‬ ‫השגתנו קצרה מהבין בעניינים הנוגעים לנפש האדם‪ .‬וכבר אמר החכם קאנט‪" :‬הנה‬ ‫רחוק ממני לדעת‪ ,‬איך יהיה מעשה הנפש בפרדה מן הגוף‪ ,‬כמו שנעלם ממני איך‬ ‫באה בראשונה אל הגוף‪ ,‬ובכלל אין אני יודע גם כן‪ ,‬איך אני נמצא חי ואיך יפעל‬ ‫עצם רוחני על גוף חומרי?" (קאנט'ס פערמישטע שריפטן‪ ,2 81‬עמוד ‪ .)314‬ולשווא‬ ‫אפוא נבקש מופתים שכליים בעניינים העומדים מחוץ לשכלנו‪ .‬וכבר אמרו חכמים‪ ,‬כי‬ ‫מפאת שכוח התבונה שבקרבנו שוכן בגוף חומרי וכל ההרגשות הבאות אלינו מחוץ‬ ‫יוצאות מן מוחשים גשמיים ועוברות דרך חושים גשמיים‪ ,‬ולכן כל השגה והכרה אצלנו‬ ‫היא רק מלובשת חומר‪ ,‬ואין בטבענו שום ציור ורעיון לשפוט על עצם רוחני‪ ,‬הנעלה‬ ‫מעל כל חומר‪ .‬ואנו רואים איך כי האדם מוגבל בחושיו‪ .‬כל אחד מן החושים יש לו‬ ‫תעודה מיוחדת‪ ,‬שאין החוש השני יכול למלא מקומו‪ .‬כשאדם משולל חוש הראות‪,‬‬ ‫העולם חשך בעדו ואין חוש הריח או חוש השמיעה יכול לתפוס מקומו‪ .‬ותפקיד של כל‬ ‫החושים ביחד כלול רק בחוג צר של צורכי האדם‪ .‬ואלמלא היו אצל האדם עוד חושים‬ ‫בוודאי שהיה מתרחב אז חוק הרגשתו והיה רואה ומבין הרבה דברים המכוסים ממנו‬ ‫היום‪ .‬עכשיו‪ ,‬שהאדם מוגבל רק במספר מצומצם של חמשת חושים‪ ,‬בעל כורחו הוא‬ ‫מסתפק בחלקו‪ ,‬רואה ואינו רואה‪ ,‬שומע ואינו שומע‪ .‬ואפילו בעניינים של חיי החומר‬ ‫דעתו של אדם קצרה‪ ,‬ומה גם בענייני הנפש ששגבו מבינת אנוש‪.‬‬ ‫המרצה מתרעם על האכזריות שנעשתה למלך שאול‪ ,‬כי הסיר אותו שמואל‪ ,‬על פי‬ ‫מצוות ה'‪ ,‬מהיות מלך על ישראל בשביל שנכמרו רחמיו על אגג והשאיר אותו בחיים‪.‬‬ ‫שאול כאיש פרטי אמנם כדאי הוא לסנגוריה כזו‪ ,‬אבל בתור מלך ראוי היה לאותו‬ ‫עונש‪ ,‬כי מכיוון שהדבר נוגע למצב הממלכה אין מקום לוויתורים‪ ,‬וטוּב לבו של שאול‬ ‫להיות מעביר על מידותיו‪ ,‬עלול היה להמיט שואה על ענייני המדינה כולה‪.‬‬ ‫כמו בוויכוח הקודם‪ ,‬המרצה מחזק את דעתו גם הפעם‪ ,‬כי המוסריות אינה זקוקה‬ ‫לאמונה‪ .‬ובתור ראיה הוא מביא עובדה‪ ,‬כי הרבולוציונר הידוע הנסיך קרפוטקין עזב‬ ‫את ביתו ואת רוב עושרו והשליך את נפשו מנגד בשביל תועלת האנושות‪ .‬ולא רק‬ ‫את עושרו החומרי‪ ,‬כי גם מה שחשוב ביותר‪ ,‬את עשרו הרוחני‪ ,‬כבוד סופרים וכישרון‬ ‫היצירה שהצטיין בו‪ ,‬הביא לקרבן על מזבח האידיאל הרוחני שלו‪ ,‬כי עשרות בשנים‬ ‫‪ 8 1‬לקט כתבי קאנט‬

‫ויכוחי אמונה | ‪51‬‬

‫התענה ייסורים קשים בבור שבי בשביל דעותיו‪ .‬אנוכי כבר הבעתי את דעתי בנדון‬ ‫שאלה זו בוויכוח הקודם לזה‪ ,‬וכעת אני אומר‪ ,‬שעדיין לא הוברר הדבר מי נטע בלבו‬ ‫של קרפוטקין אותו הכוח של מסירת נפש‪ ,‬אם התייחסותו בשלילה לרעיון אמונה‬ ‫שנולדה אצלו אחרי כן‪ ,‬או דווקא החינוך הדתי שקיבל בילדותו בבית הוריו‪ .‬אפשר‬ ‫שהכוח הזה בא לו בתוקף החוק הטבעי של אטאביזמוס‪ 82‬בתור ירושה רוחנית מאת‬ ‫אמו זקנתו‪ .‬אפשר שנר התפילה שהדליקה אותה סבתא‪ ,‬פעל על רוחו יותר מאשר פעל‬ ‫עליו המורה שלו לשפה הצרפתית‪ .‬כי בעוד שהתרבות האירופאית משפרת את סדרי‬ ‫החיים ונותנת להם ברק חיצוני‪ ,‬האמונה פועלת על רוח האדם ונוטעת בו כוחות נפש‬ ‫טמירים‪ ,‬שעוברים בירושה מאבות לבנים ואינם פוסקים במשך דורות‪ ,‬מהיות שרשמי‬ ‫אמונה חרותים עמוק בלבו וקלוטים בנפשו ובדמו של האדם‪.‬‬ ‫ואמנם אפשר להראות על שורה שלמה של אנשים בעלי אמונה ששמותיהם מזהירים‬ ‫בלוחות דברי ימי העמים במעשיהם הגדולים לתועלת האנושות‪ ,‬וכל אחד מאתנו יכול‬ ‫להעלות מזיכרונות ימי חייו תמונות יפות של אנשים תמימים בעלי אמונה‪ ,‬שהקדישו‬ ‫חייהם למעשה הצדק והטוב בשם האהבה האנושית‪ ,‬שהיא ראשית ותכלית לתורת‬ ‫הדת‪.‬‬ ‫בחתימת דבריי נזכרתי בסיפור קטן מאת גורקי שקראתי זה לא כבר על דבר‬ ‫הפועלים שעבדו בחפירת התעלה סימפלון אשר באיטליה‪ :‬איך כי בשעה שנגמרה‬ ‫חפירת הטונל‪ 83,‬אשר נמשכה שלושים שנה‪ ,‬נפגש פועל זקן שעבד מתחת לארץ‬ ‫במשך כל הזמן ההוא בפועל צעיר שחפר לעומתו מהעבר השני‪ .‬עבודת החפירה החלה‬ ‫ביחד משני קצוות ההר והלכה ונמשכה שווה בשווה משני הצדדים‪ ,‬ובמידה שהחלל‬ ‫הלך והתעמק בתוך ההר התקרבו הפועלים משני עברי החלל זה לעומת זה‪ .‬וכאשר‬ ‫הגיעה העבודה אל ִקצה וקול מהלומות של כלי החפירה מעבר מזה ומזה חדר לאוזני‬ ‫הפועלים דרך המחיצה הדקה של עפר שעדיין נשארה ביניהם‪ ,‬נשמעו קולות של‬ ‫שמחה וקריאות הידד משני הצדדים‪ .‬וכאשר נהרסה המחיצה האחרונה נפלו הפועל‬ ‫הזקן והפועל הצעיר איש על צווארי רעהו ובידם דגלי תפארה לאות כי החיבור בין‬ ‫הרי האלפים נגמר‪.‬‬ ‫הרעיון העתיק של אמונה בה' והרעיון החדש הסוציאלי‪ ,‬תעודת שניהם לאחד חלקי‬ ‫האנושות הנפרדים (יסוד האמונה‪" :‬ואהבת לרעך כמוך")‪ .‬אין לנו עסק עם אותם‬ ‫האנשים שעושים האמונה או הסוציאליות סחורה בשביל ספקולציה‪ ,‬אלא אנו מדברים‬ ‫על אנשים ישרי לב שתועלת האנושות נגד פניהם‪ .‬האמונה עוסקת זה אלפי שנים‬ ‫בחפירת אותו המנהרה הרוחנית‪ .‬היא הולכת ונוקבת את ההר המפריד בין אדם לאדם‪,‬‬ ‫‪ 82‬אטביזם – נסיגה לאחור לתכונות של אבות קדמונים‪ .‬ההפך האבולוציה‪.‬‬ ‫‪ 83‬הטונל – המנהרה‬

‫‪ | 52‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫והרבה עשתה לתיקונה של האנושות‪ ,‬והנה לעומתה עולה כעת הרעיון הסוציאלי‪.‬‬ ‫צריך לקוות‪ ,‬כי תגיע השעה והמחיצה המפסקת ביניהם תיהרס ויתאחדו שניהם למטרה‬ ‫האמתי והצדק המוחלט‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬ואז יורם הדגל של האנושות המאוחדת‪ ,‬דגל החופש ִ‬

‫ויכוחי אמונה | ‪53‬‬

‫ויכוח חמישי‬ ‫אזרחים נכבדים!‬ ‫שמעתי את נאומו של הפרופסור טרטיאקוב בשים לב‪ .‬הוא שפך כל חמתו על האמונה‪.‬‬ ‫האמונה‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬אשמה בכל הצרות של האנושות‪ .‬האמונה היא מכשול על דרך‬ ‫הרבולוציה‪ ,‬האמונה מחלישה את האומץ של הפרוליטריון‪ .‬הכפירה בה'‪ ,‬להפך‪ ,‬היא‬ ‫הצלה‪ ,‬היא רפואה גמורה לתחלואי האנושות כולה‪ ,‬ובייחוד לענייני הפרוליטריון‪.‬‬ ‫אלמלא‪ 84‬האמונה‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אין פרץ אין יוצאת‪ ,‬ואין צווחה"‪ 85,‬ובני אדם היו‬ ‫מתענגים על רוב שלום‪.‬‬ ‫מובן שזו רק דעתו הפרטית של הפרופסור‪ ,‬זוהי נקודת הראות שלו‪ .‬ואנוכי הייתי‬ ‫יכול להביא לכם כמה וכמה פרופסורים‪ ,‬שהיו מוכיחים לכם דווקא ההפך ממנו‪ .‬הם‬ ‫היו מראים לכם בראיות נכונות‪ ,‬כי האמונה היא המדרגה העליונה בהתפתחות האדם‪,‬‬ ‫כי האמונה תופסת מקום חשוב בהתקדמות העולם‪ ,‬כי האמונה הלכה תמיד שלובת‬ ‫זרוע עם החכמות והתרבות האנושית לשפר ולהיטיב יחסי בני אדם זה עם זה ולרומם‬ ‫רוח האדם‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫אבל זה ידוע מכבר‪ ,‬שהכול תלוי במקום‪ ,‬בהשפעת הסביבה‪ .‬החכם טארד בספרו‬ ‫"החוקים של החיקוי"‪ ,‬אומר כי החיקוי שולט בעולם החיים‪ ,‬והכול נכנע לו‪ .‬ועל צד‬ ‫האמת‪ ,‬אין אצלנו דעות עצמיות בהחלט‪ .‬כמעט בכל הדעות שלנו אתה מוצא שבעים‬ ‫וחמישה אחוזים של תערובות מקומיות מהשפעת הסביבה‪ .‬כל אחד מחקה את רעהו‪,‬‬ ‫מסכים לו והולך בעקבותיו‪ .‬בכל שאתה פונה אתה מוצא רק שלטון "המוֹ ָדה"‪ ,‬המנהג‬ ‫של המקום ולא יותר‪ .‬במדינתנו נוהגים עכשיו לקלל את האמונה ולכן גם הפרופסור‬ ‫טרטיאקוב מקלל‪ .‬ואם היה אותו הפרופסור עצמו מעבר לגבול‪ ,‬בוודאי שהיה מדבר‬ ‫אחרת לגמרי בנוגע לאמונה‪ .‬חבל כי הפרופסור לא חיזק את נקודת הראות שלו בראיות‬ ‫לקוחות מן המציאות הממשית של חיי הפרוליטריון‪ .‬הלוא כבר אנו חיים בשנת השתים־‬ ‫עשרה של הרבולוציה‪ .‬הלוא אין זה זמן קצר של שנה אחת וכדומה – זוהי תקופה‬ ‫שלמה‪ ,‬שכבר הספיקה להביא אותנו לידי זקנה‪ .‬הלא במשך זמן ארוך כזה‪ ,‬למן היום‬ ‫שהתחילה הרדיפה על האמונה ועד היום‪ ,‬בוודאי נאסף חומר סטטיסטי הגון‪ ,‬שעל‬ ‫ידו אפשר היה לדעת אל נכון עד כמה הכפירה בה' הביאה תועלת לפרוליטריון‪ ,‬עד‬ ‫כמה אימצה את כוחו‪ ,‬היטיבה מצבו בגוף ובנפש‪ .‬אך הפרופסור‪ ,‬שכל כך הרבה דואג‬ ‫לפרוליטריון‪ ,‬מאיזו סיבה שהיא לא דאג כלל בשביל להמציא לנו את החומר הזה לשם‬ ‫‪ 8 4‬אלמלא – אם לא (לפני שם עצם)‬ ‫‪ 85‬תהלים קמד‪ ,‬יד‬ ‫‪ 86‬גבריאל טארד הצרפתי‬

‫‪ | 54‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ביסוס דעותיו בדבר האמונה‪ .‬וראיותיו שהביא בנאומו אינן מוכיחות כלל‪.‬‬ ‫כפי ששמעתם‪ ,‬הוא מתאמץ להוכיח כי האמונה מעכבת בעד זרם הרבולוציה‬ ‫ומפריעה להחזקת כל אותם הקניינים שרכשנו על ידה‪ ,‬ולפי דעתו האיש המאמין בה'‬ ‫מטבעו כבר אינו מסוגל להיות רבולוציונר‪ .‬אפשר שזוהי מצדו של המרצה עצה טובה‬ ‫אל הרבולוציונרים‪ ,‬אף על פי שבעצם דבר‪ ,‬אין זה יכול לשמש ראיה לשלילת האמונה‬ ‫כשהיא לעצמה‪.‬‬ ‫אבל רוצה הייתי לשאול את המרצה הנכבד להגיד לי‪ ,‬האם באמת הוא בטוח שכל‬ ‫אותם הרבולוציונרים שלחמו במשך כמה מאות שנים נגד בעלי זרוע‪ ,‬היו אך ורק‬ ‫כופרים בה'? אנוכי לא למדתי היטב את ההיסטוריה של הרבולוציה‪ ,‬אבל פרופסור‬ ‫צריך זאת לדעת‪ .‬כמדומני שהתשובה על שאלה זו יכולה להיות רק שלילית‪.‬‬ ‫הנביאים‪ ,‬אלה מאורי האנושות בכל המובנים‪ ,‬הלוא המה היו הרבולוציונרים היותר‬ ‫גדולים‪ ,‬שלחמו בעד היושר הסוציאלי והרימו את קולם נגד המעמדות השליטים‬ ‫הלוחצים את בני ההמון‪ .‬נתן הנביא בא אל המלך דוד וסיפר לו משל בדבר הכבשה‬ ‫היחידה של העני‪ 87,‬שנגזלה ממנו ונאכלה על ידי אחד מבעלי האחוזה העשירים‪.‬‬ ‫וכאשר כעס המלך למעשה אותו העשיר וקרא "בן מוות הוא"‪ ,‬הנביא צועק לו בפניו‬ ‫"אתה הוא האיש!" אליהו הנביא בא אל אחאב ומוכיח אותו על פניו על מעשה רצח‬ ‫שעשה לאיזה בעל כרם וצועק עליו "רצחת וגם ירשת!" מי הרים קולו נגד עושק‬ ‫וחמס של התקיפים על החלשים אם לא נביאי ישראל? ישעיה מניף שוט לשונו על‬ ‫השקר והתרמית של שרי ירושלים וקורא אותם סוררים וגנבים‪" .‬שריך סוררים וחברי‬ ‫גנבים"‪ 88.‬עמוס מגיד לעמו פשעו ומוכיח לאלה המוצצים דם עניים ואביונים ומתמרמר‬ ‫לאכזריות השאננים בציון השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם ואוכלים כרים‬ ‫מצאן ועגלים מתוך מרבק וגו'‪" .‬ולא נחלו על שבר יוסף"‪ 89.‬כל אותם הנאומים שאנו‬ ‫שומעים בימינו מפי הרבולוציונרים נגד בעלי הזרוע‪ ,‬נופלים בערכם כשאנו משווים‬ ‫אותם עם התוכחה הלוהטת של הנביא נגד תקיפי הדור ובעלי האגרוף מכל הסוגים‬ ‫והמעמדות‪ .‬כפי שהנכם רואים‪ ,‬האמונה אינה מקררת חום הרבולוציה אלא אדרבה היא‬ ‫מוסיפה לה כוח ועוז‪.‬‬ ‫המרצה רוצה להוכיח כי האמונה היא קניין עשירים‪ .‬זה אינו מתאים כלל אל‬ ‫המציאות‪ .‬להפך‪ ,‬רגשי דת טבעיים יותר למעמד הפועלים מאשר למעמד העשירים‪.‬‬ ‫חופש הדעות של העשיר והאדיקות הדתית של הפועל זוהי עובדה שאינה צריכה‬ ‫לראיות‪ .‬היהדות שורשה בחוגים של עובדי אדמה ורועי צאן (אברהם ומשה)‪ .‬מורי‬ ‫‪ 8 7‬שמואל ב יב‬ ‫‪ 88‬ישעיה א‪ ,‬כג‬ ‫‪ 89‬עמוס ו‪ ,‬ו‬

‫ויכוחי אמונה | ‪55‬‬

‫העם‪ ,‬התנאים והאמוראים‪ ,‬כמעט כולם היו פועלים ובעלי מלאכה‪ .‬הלל הבבלי‪ ,‬העמוד‬ ‫התיכון לתורה שבעל פה‪ ,‬היה חוטב עצים‪ .‬מחצית שכרו הוציא לפרנסתו ומחצית‬ ‫על לימוד תורה ("לשומר בית המדרש"‪ .)90‬את היום הקדיש למלאכה ובלילה שמע‬ ‫תורה מפי שמעיה ואבטליון‪ .‬והודות לכישרונותיו ומידות נפשו הטהורה הגיע למעלה‬ ‫רמה ביותר ונבחר לנשיא בבית אולפנה של חכמי ירושלים‪ .‬פעם אחת בא אליו עובד‬ ‫גילולים‪ 91‬וביקש ממנו לגיירו על מנת שילמדהו כל התורה במשך אילו רגעים ("בשעה‬ ‫שיעמוד על רגל אחת")‪ .‬הלל קיבל את בקשתו בסבר פנים יפות ואמר לו‪" :‬מה דעלך‬ ‫‪92‬‬ ‫סני לחברך ולא תעביד – זוהי כל התורה כולה‪ ,‬ואידך – פירושה הוא‪ ,‬זיל גמור"‪.‬‬ ‫אהבת הבריות זוהי תמציתה של התורה‪ ,‬זוהי תכליתה של היהדות‪ .‬חושבני שלוּ היינו‬ ‫שואלים את פי הפרוליטריאט אם צריך הוא לאמונה כזו בוודאי היינו מקבלים ממנו‬ ‫תשובה חיובית על שאלה זו‪.‬‬ ‫כאן נשאלה שאלה "למי נחוצה אמונה?" כדי לתת תשובה על שאלה זו צריך להגיה‬ ‫אור על הרעיון של עיקרי האמונה‪ .‬כי הערכת טיבו של כל מושג תלויה במידת ההבנה‬ ‫המושכלת של אותו המושג‪.‬‬ ‫בלשון העברית יש הרבה שמות נרדפים וגם שמות משותפים שיש לכל אחד מהם‬ ‫אילו הוראות‪ .‬והנה יש בלשון זו מילה "חמר" בעלת שתי הוראות‪ :‬הוראה של בהמה‬ ‫ידועה – חמור‪ ,‬וגם הוראה של יין‪ .‬ושואלים‪ :‬איך אנו יודעים כששומעים אנחנו מילה‬ ‫"חמר" לאיזו מן ההוראות השתיים היא שייכה? ובאה הפיקחות העממית ונותנת תשובה‬ ‫שהדבר תלוי באיזה מקום "החמר" עומד‪ :‬אם הוא עומד ברפת הריהו חמור ואם במרתף‬ ‫הריהו יין‪ .‬אמנם כן‪ .‬כל רעיון תלוי בטיבו של האיש‪ ,‬שקולט אותו לנפשו‪ .‬האיש החכם‬ ‫מעלה ומשכלל את הרעיון‪ ,‬והכסיל מוריד ומזלזל אותו‪ .‬המושג המרומם של אמונה‪,‬‬ ‫כשהוא נמצא בראשו של חכם‪ ,‬הריהו מתעלה למשאת נפש היותר נשגבה של האנושות‪,‬‬ ‫אבל כשנמצא בראשו של כסיל – יורד למושג של הזיה ואמונת שווא‪.‬‬ ‫ברם גישה מושכלת אל שאלת הדת דורשת הכנה מדעית מרובה‪ .‬רבנו סעדיה גאון‬ ‫בהקדמה לחיבורו "האמונות והדעות" אומר‪ ,‬כי שלילת המושג אלוהות באה מתוך‬ ‫אי־הבנה ששורשה בלימוד בלתי שלם‪ .‬ואם החכם לב טולסטוי בספרו "הדת והמוסר"‬ ‫אומר‪ ,‬כי בשביל הבנת מושגי הדת אין האדם צריך לא לפילוסופיה ולא לידיעות‬ ‫מדעיות‪ ,‬דבריו בוודאי צודקים‪ .‬להבין מהותו של מצוי – ראשון הוא בטבע כל בן אדם‪,‬‬ ‫באמתות מציאות הבורא היא עבודה קשה‬ ‫תכף כשיוצא מתוך מצב הילדות‪ .‬אבל לכחש ִ‬ ‫ביותר‪ .‬והניסיון היותר קל במסילה‪ 93‬זו דורש הרבה ידיעות של מדעים פילוסופיים‬ ‫‪9 0‬‬ ‫‪ 91‬‬ ‫‪ 92‬‬ ‫‪ 93‬‬

‫יומא לה‪ ,‬ע"ב‪ .‬בימים ההם גבו כסף בכניסה לבית המדרש‪.‬‬ ‫גילולים – רעי‪ ,‬כינוי גנאי לאלילים‪ ,‬שיקוצים‬ ‫בבלי‪ ,‬שבת לא‪ ,‬א‬ ‫מסילה – מסלול‪ ,‬דרך‬

‫‪ | 56‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ומאמצים גדולים של התפתלות השכל בשביל למצוא ביאורים רציונאלים לסיבה‬ ‫ראשונה של הופעות הטבע וכדומה – עד כי הנך בא במבוכה וסוף סוף אתה מכיר‬ ‫בקטנות המוח שלך ובהגבלת שכלך במקצוע של עניינים כמו אלה‪.‬‬ ‫בשביל משלים והוכחות אין לנו ללכת בדרך רחוקה‪ .‬אותה העבודה השכלית ששנו‬ ‫כאן‪ ,‬אותה ההתעניינות שלנו בפתרון שאלה רמה של בקשת אלוהים‪ ,‬מאין היא באה?‬ ‫בוודאי מקורה לא בעולם הגופים אלא בעולם האצילות של נפש רוח נשמה‪ ,‬שהיא‬ ‫למעלה מהשגה אנושית‪ .‬אנו רואים אותו בחזון ותופסים אותו בהרגשה‪ ,‬אבל סיבתו‬ ‫הראשונה נעלמה מאתנו וידנו קצרה מלבאר מהותו‪ .‬זהו דבר שמחוץ להקף הטבעי‪.‬‬ ‫כאן הגבול של שכל האדם‪ ,‬מכאן מתחילה האמונה במקור השפעה עליונה‪ ,‬במציאות‬ ‫כוח רוחני מסתתר בחביון היצירה שממנו נאצל על כל באי עולם כוח השכל והדעת‪.‬‬ ‫וכל זמן שלא הגיהו אור בהיר על שאלה זו‪ ,‬כל זמן שאין אפשרות בידנו להגיד בבטחה‬ ‫גמורה שכוח רוחני זה אינו כלל במציאות – בשום אופן אין אדם יכול להיות מכחש‬ ‫בה'‪.‬‬ ‫‪94‬‬ ‫נשער נא לעצמנו‪ ,‬אזרחים נכבדים‪ ,‬כי נכנסים אנחנו לבית מועד (קלוב) ומבקשים‬ ‫למצוא שם איזה איש‪ ,‬שעל פי השערתנו הוא צריך להיות שם‪ .‬מבקשים אנחנו אותו‬ ‫בחדר ראשון ואיננו שם‪ ,‬בחדר שני‪ ,‬בחדר שלישי‪ ,‬וגם שם איננו‪ .‬ומובן הדבר כי באופן‬ ‫שבבית יש עוד חדרים נחוץ לחדור גם שמה‪ ,‬כדי לבקש אותו גם שם‪ .‬וכל זמן שלא‬ ‫פשפשנו יפה בכל החדרים ועדיין לא נוכחנו היטב באי מציאותו שם‪ ,‬אין אנחנו יכולים‬ ‫להגיד אל נכון‪ ,‬כי האיש המבוקש לא נמצא שם‪ .‬בכדי להגיד "אין אלוהים בארץ"‬ ‫נחוץ לחדור בדעת ובבינה אל תוך כל חדרי הטבע‪ ,‬אל תוך כל פינות הבריאה ולתת‬ ‫להן ביאורים מבוססים די צורכם‪ ,‬נחוץ לתת פתרון נכון לכל חידות העולם‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫נמצא להן ביאור בעולם המדעים‪.‬‬ ‫אבל מה כוחנו ומה גבורתנו? רק מעטה היא ידיעתנו‪ ,‬רק מצערה היא השגתנו! זה‬ ‫לא כבר בא לידיי ירחון לרפואה היוצא לאור במוסקבה (‪– КЛИНИУЕСКАЯ МЕДИЦИНА‬‬ ‫רפואה קלינית) ומבטי נמשך אחר מאמרו של פרופסור ידוע בשם "איך לסדר באופן‬ ‫רציונלי כלכלת האדם"‪ .‬קורא אני את המאמר וכך ראשיתו‪" :‬החיים המה חידה נפלאה‪.‬‬ ‫מרגישים אנחנו את החיים מפני שבפועל הננו חיים‪ ,‬אבל הסיבה הראשונה של החיים‪,‬‬ ‫למרות החקירות של אלפי שנה אין אנו יודעים"‪" .‬אך זוהי עובדה"‪ ,‬מוסיף הפרופסור‪,‬‬ ‫"כי האכילה מחזיקה את החיים ולפיכך צריך לדאוג לשפר אותה ככל האפשר"‪ .‬הנה‬ ‫כי כן‪ ,‬אזרחים נכבדים‪ ,‬הנכם רואים‪ ,‬איך פרופסור סובייטי במאה העשרים מכיר כל‬ ‫הגבלתה של ההבנה האנושית‪.‬‬ ‫אבל זה אינו זקוק כלל לראיות יתרות‪ .‬במשך שנות אלפיים הפילוסופים והוגי דעות‬ ‫‪ 9 4‬בית מועד‪ ,‬קלוב – מועדון‪ ,‬מקום להתוועדות‪ ,‬להתכנסות‬

‫ויכוחי אמונה | ‪57‬‬

‫היותר גדולים חוגרים כל כוחותיהם המדעיים ומתאמצים לעבור את הגבול של השכל‬ ‫האנושי ולגלות את המסכה הנסוכה על הסודות העולמיים – ולא עלתה בידם‪ .‬תקופה‬ ‫הולכת ותקופה באה‪ ,‬והשכל האנושי עדיין נמצא באותה המבוכה עצמה בהכרת החולשה‬ ‫שלו‪ .‬מסוקראטס ועד טולסטוי הפילוסופים מתלבטים ומסתגפים בצער הספקות ולא‬ ‫העזו פניהם בשאלה של מציאת הבורא להוציא מפיהם המילה השלילית "לא"‪ ,‬ובימינו‬ ‫ובמקומנו נערים קטנים מכנים לעצמם שם "מכחש באלוהים"! האם באמת הם כבר‬ ‫למדו הכול ויודעים הכול?‬ ‫הפרופסור טרטיאקוב הודיע בנאומו כי "אצלנו ובתקופתנו כל סודות הטבע פתוחים‬ ‫לפנינו"‪ .‬האם באמת‪ ,‬פרופסור‪ ,‬מצב הדברים כך הוא?‬ ‫בפועל ספר החיים הוא כספר החתום בשבילנו‪ .‬אנחנו קוראים רק את "השער" שלו‪,‬‬ ‫אבל התוכן עדיין מכוסה ומופלא מאתנו‪ .‬ומי יודע עד כמה עלינו עוד לחכות לביאתו‬ ‫של אותו המשיח‪ ,‬שירפא את האנושות ממחלת העיוורון שלה ותפקחנה עיני האדם‬ ‫לראות את הנעלם ממנו עד כה?‬ ‫הסופר הבלגי מוריס מטרלינק בחיזיון שלו "העיוורים" מתאר קבוצה של עיוורים‬ ‫הולכים לטייל בלוויית מנהלם‪ ,‬כהן דתי זקן‪ ,‬משגיח של בית מחסה לעיוורים‪ .‬המה באו‬ ‫אל היער‪ ,‬ובהשגחת מנהלם התיישבו במקומות שונים בין העצים הרעננים והתענגו‬ ‫על הריחות הטובים ושאפו אווירו הבריא של היער‪ .‬בין כך באה עתו של הכהן הזקן‬ ‫וימת לפתע פתאום‪ .‬גווייתו מוטלת בין העצים באחת מפינות היער‪ ,‬והעיוורים אינם‬ ‫יודעים מזה כלום‪ .‬המה מפנקים את עצמם ומתענגים על ברכי הטבע הנדיב במשך כמה‬ ‫שעות עד אשר הגיעה שעתם לשוב אל בית המחסה‪ .‬התחילו קוראים אל מנהלם ואין‬ ‫עונה‪ .‬המה מתפזרים בכל חלקי היער‪ ,‬מגששים ומבקשים וקוראים אליו – אך אין קול‬ ‫ואין קשב‪ .‬וכה הם תועים בייאוש מר במצב מדוכא‪ ,‬נפרדים ונפזרים זה מזה‪ ,‬נכשלים‬ ‫ונופלים על כל צעד ושעל מאין להם מנהל‪ .‬וכמה גדולה הייתה המהומה והמבוכה בין‬ ‫העיוורים כאשר הרגישו סוף סוף את האבדה של מנהלם הזקן‪.‬‬ ‫במחזה זה מתאר האמן תמונה שלמה ממצבם המוסרי של ההמונים בתקופה שאנו‬ ‫עומדים בה‪ .‬הדת הייתה בכל הזמנים מורה הדרך הרוחני של האנושות‪ .‬וכאשר איבדו‬ ‫בני אדם נקודת המשען באמונה‪ ,‬המה מגששים כעיוורים באפלה ותועים אנה ואנה‬ ‫במבוכת החיים‪.‬‬ ‫זוהי עובדה‪ ,‬כי בני אדם המשוללים כל רגשי אמונה טובעים ביְ וֵ ן מצולה של ספקות‬ ‫וייאוש‪ ,‬הבאים עקב החשבונות של השכל הקר‪ ,‬באין להם כוכב מזהיר ומורה דרך‬ ‫ומשען מוסרי בתהומו של ים החיים‪.‬‬ ‫אמנם כן‪ .‬זוהי עובדה! והנה באים בני אדם ומתאמצים לשלול מאת ההמונים משען‬ ‫זה‪ ,‬לכבות אור האמונה ולהרוס מקדשיה‪ .‬אבל האם כבר הכינו מקדש אחר במקומו‬

‫‪ | 58‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫של ההרוס? לא! מועדונים (קלובים) כבר היו נמצאים בכל הזמנים ובכל המקומות‪.‬‬ ‫הקלוב הוא מקום בשביל לבלות בו את הזמן בענייני משחק ותענוגים חיצוניים עם‬ ‫כל החסרונות של החיים הפשוטים‪ .‬אותה התאווה‪ ,‬אותה הנקמה‪ ,‬אותה הקנאה‪ ,‬אותה‬ ‫החנופה‪ ,‬אותה שנאת הבריות‪ .‬פרישה שלמה לשעה קלה מתוך הבלי העולם הזה‬ ‫ותלאותיו אפשר למצוא רק בצלו של מקדש האמונה‪ .‬שם מוצא האדם מרגוע לרוחו‬ ‫הכואבת והתחדשות לכוחות נפשו‪ ,‬שהתדלדלו מתוך הרעש של חיי יומיום‪.‬‬ ‫לפי דברי המרצה האמונה היא חושך‪ .‬אבל היודעים אתם איך מגרשים את החושך?‬ ‫מדליקים את הנר‪ .‬ובכן הדליקו את הנר! תנו להמונים אור בהיר של תרבות‪ ,‬היו‬ ‫להם למופת במעשיכם הטובים‪ .‬אל תסגרו מקדשי האמונה ואל תכעיסו את התושבים‬ ‫שצריכים ללכת שלובי זרוע עמכם ביחד‪.‬‬ ‫זרעו לכם לברכה‪ ,‬לדעת ולבינה‪ ,‬זרעו לכם לצדק וליושר‪ .‬רק אז תהא הרשות בידכם‬ ‫לבקר את האמונה‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה | ‪59‬‬

‫ויכוח שישי‬ ‫אזרחים נכבדים!‬ ‫הנואם הקודם‪ ,‬החבר נאומוב‪ ,‬הביאני ממש במבוכה‪ .‬אנוכי לא חיכיתי כי אחי בן עמי‬ ‫יהיה מסוגל לצאת בנאומים כמו אלה‪ .‬בשביל להבאיש ריחם של באי כוח העם היהודי‪,‬‬ ‫של אנשי רוח – הרבנים – הוא בודה דברים משונים‪ ,‬כדי לחזק את האשמות שהוא‬ ‫מביא נגדם‪" .‬הרוצה לשקר ירחיק עדותו"‪ .‬החבר נאומוב‪ ,‬כפי שאנו רואים‪ ,‬זקוק היה‬ ‫להביא את הרב צירלסון‪ 95‬מעבר לגבול ולשים בפיו דברים זרים ורחוקים מן האמת‪.‬‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬הרב הזה נתן לשר הפלך עצה מחוכמה ביותר‪ ,‬היינו‪ :‬באופן שיבוא לפניו‬ ‫יהודי‪ ,‬שיש ציצית בבגדו‪ ,‬ידע שיהודי כשר לפניו‪ ,‬יהודי מסור לענייני המלכות‪ ,‬אבל‬ ‫אם תחסרנה ליהודי אותן הציצית – ידע נאמנה כי מרידה לפניו‪ .‬דברים כאלה‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫לא יכלו לצאת מפיו של הרב צירלסון‪ .‬זהו בדותא! כמו כן הודיע לנו נאומוב‪ ,‬כי הרב‬ ‫באודסה‪ ,‬הד"ר קריפס‪ ,‬היה לו יחס אל הממשלה הצארית והיה נגד הרבולוציה‪ .‬הד"ר‬ ‫קריפס כידוע שירת בתור רב רשמי על פי מינוי מצד הממשלה‪ ,‬להנהיג ספרי החיים‬ ‫והמתים ולא הייתה לו שייכות לעולם הרבנים הדתיים‪.‬‬ ‫‪96‬‬ ‫הנואם התנפל על תורת משה‪ ,‬כי נאמר בה "לא תחיה כל נשמה"‪ .‬ידוע כי בתכסיסי‬ ‫מלחמה בייחוד נתקבל העיקר של יחס הדדי‪ .‬אכזריות מצד אחד מביאה לידי אכזריות‬ ‫מצד שני‪ .‬ובכן האם ידוע לנואם אופן הנהגת המלחמה של אותם העמים שנלחמו בעת‬ ‫ההיא עם היהודים? האם בטוח הוא שהם לא היו יותר אכזרים במלחמותיהם מאשר היה‬ ‫עם ישראל בעידן ריתחא של מלחמה? מלבד זה כמה תמוה הדבר וזר לבוא בביקורת‬ ‫על תכסיסי מלחמה שלפני אלפיים שנה‪ .‬הלא גם בתקופת התרבות שלנו העלו שפיכת‬ ‫דמים של עמים שלמים אל מדרגה של חכמה גבוהה‪ .‬הלא בכל מרכזי העולם בנויים‬ ‫לתלפיות בתי אולפנה ואקדמיות של צבא‪ ,‬שבהם לומדים אותה האמנות הגדולה של‬ ‫הרג ואבדן ושפיכת דמים של המוני עם לעיני השמש ולעיני התרבות היפה של התקופה‬ ‫החדשה – והנה בא הנואם בטרוניה עם התקופה שלפני אלפי שנה ותובע ממנה מידת‬ ‫הרחמים בתוך רעש מלחמה‪.‬‬ ‫כדי להראות אכזריותה של אמונת ישראל משתמש הנואם בעובדה של הסרת כתר‬ ‫מלכות מראשו של שאול בשביל שהניח את אגג בחיים ולא המית אותו בפקודת שמואל‬ ‫הנביא‪ .‬אולי באמת כדאי הוא שאול לחוס עליו ולנוד לגורלו‪ ,‬מפני שכאיש פרטי הוא‬ ‫‪ 9 5‬הרב יהודה־לייב צירלסון – (‪ )1941-1859‬אחד המנהיגים הבולטים של היהדות החרדית בבסרביה‬ ‫בין המלחמות‪ ,‬נבחר כאחד מצירי המפלגה היהודית בבית הנבחרים הרומני‪ ,‬שם נאם נאומי הגנה‬ ‫ ‬ ‫על היהודים‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 96‬דברים כ‪ ,‬טז‬

‫‪ | 60‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫היה באמת מצוין במידות נעלות ביותר‪ ,‬אבל כמלך ומנהיג העם הוא לא היה מתאים‬ ‫כלל לתעודתו‪ .‬לתת חופש לרגשותיו הפרטיים של רחמנות בשעת מלחמה היה נגד‬ ‫טובת המדינה שנמסרה בידו בתקופה היסטורית‪ ,‬רבת אחריות כזו‪ ,‬ואין כל פלא כי‬ ‫החיִ ל‬ ‫הסירו אותו מהיות שליט על עמו‪ .‬גורל כזה היה מגיע בוודאי גם לכל מצביא של ַ‬ ‫האדום‪ 97‬במדינתנו בשעת סכנה של מלחמה‪ .‬ובכן המסקנה שמוציא הנואם מן מאורע‬ ‫זה משוללת כל הגיון‪.‬‬ ‫אופן ההרצאה של החבר נאומוב מזכיר לנו את הפמפלטים (כתבי קלון) הידועים‬ ‫נגד היהודים‪ ,‬שאין כאן המקום להזכיר את שמם של מחבריהם‪ .‬די לקחת חלק מאיזה‬ ‫מאמר או פסוק ולעשותו יסוד לאשמות בדויות נגד עם ישראל‪ .‬הרמב"ם מזהיר שלא‬ ‫לנהוג קלות ראש במקורות ובמראי מקומות של ספרים שונים‪ .‬ובאופן שיש נחיצות‬ ‫לחזק איזו השקפה מתוך כתבי הקודש צריך להתייחס לזה בזהירות יתרה ולהביא את‬ ‫המקום בשלמותו ולא רק חלק ממנו‪ .‬ומוכיח הרמב"ם כי באופן של חטיפת קטעים‬ ‫וחלקי מאמרים אפשר להוכיח כי התורה תצווה לרצוח נפש האדם‪ ,‬לגנוב ולעשות‬ ‫כל מיני תועבה‪ ,‬שהרי בעשרת הדיברות אמנם יש המילים "תרצח"‪" ,‬תגנוב" ועוד‪,‬‬ ‫וצריך רק לשכוח לרגע כי לחוקים הנוראים הללו שייכים עוד חלקיהם הקצרים ביותר‬ ‫בתמונת המילה "לא"‪ .‬ולבעלי הפמפלטים די רק לקטוע את החלקים הללו ואז האשמה‬ ‫"מבוססת" די צורכה‪ .‬ובעוד שלמחברי כתבים מאופן כזה נמשכת תועלת למטרתם‪,‬‬ ‫על אחת כמה וכמה מועיל אופן כזה בשביל תעמולה שבעל פה‪ .‬די לנואם לזרוק ניצוץ‬ ‫אחד לתוך המון שומעיו‪ ,‬כדי שיתלהב לשלהבת גדולה‪ .‬ההמון‪ ,‬שאין לו ידיעה במקורי‬ ‫הספרות‪ ,‬מאמין לכל דבר‪ ,‬בייחוד כשהעניין נוגע לאמונה של עם אחר ובפרט לאמונת‬ ‫ישראל‪ ,‬הרדופה והמבוקרת יותר מדי במשך שנות אלפיים‪.‬‬ ‫כפי הנראה אין מתחשבים כלל עם יסודי הצדק ועם היגיון החיים כשהדבר נוגע‬ ‫לתעמולה נגד האמונה‪ .‬הנה מאשים הנואם את הקהילות הישראליות ביחד עם הרבנים‬ ‫על הגישם תשורות של כבוד לצאר וגם לקולטשאק‪ ,‬לדיניקין וכדומה‪ .‬יחס של יושר‬ ‫והכנעה לגבי השלטון זוהי הנהגה של תבונה וחכמה מדינית מצד עם ישראל בכל‬ ‫"באטקים"‪ 98‬שונים‬ ‫התקופות והזמנים‪ .‬ומה שנוגע לתשורות שהגישו היהודים לכל מיני ָּ‬ ‫ולמנהיגי הפוגרומים‪ ,‬הנואם כבר קיבל תשובה נכונה בשעת נאומו מאת אחד השומעים‬ ‫באולם זה‪ ,‬כי הגשה זו עשו היהודים בתקווה להציל את נפשם מסכנת רצח‪ .‬ואני רוצה‬ ‫להוסיף על זה‪ ,‬שאותם הבאטקים עצמם‪ ,‬כאשר באו לעיירה העברית תיכף נתנו פקודה‬ ‫(הטאמן)‪ 99‬הקומוניסטים‪ .‬היודע הנואם‪ ,‬כי השם הנכבד הזה‬ ‫ַ‬ ‫להביא אליהם את מנהיג‬ ‫‪ 9 7‬החיל האדום ‪ -‬הצבא האדום‬ ‫‪ 98‬באטקו – מפקד צעיר קוזאקי אוקראיני‬ ‫הטאמן – קצין צבא של הקוזאקים האוקראינים‬ ‫ַ‬ ‫‪ 99‬‬

‫ויכוחי אמונה | ‪61‬‬

‫נתנו הציניקנים לכל רב בישראל? אבל הוא‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬אינו מסכים לזה‪ .‬הוא סובר‪,‬‬ ‫הטאמן קומוניסטי‪ ,‬אלא אדרבה הוא קונטר־רבולוציונר‪ 100.‬באמת אין אתה‬ ‫ַ‬ ‫שהרב אינו‬ ‫יודע למי להאמין‪ ,‬האם לגנרל דיניקין או לחבר נאומוב?‬ ‫אין אנו יודעים באמת מה מסוגל עוד הנואם להגיש לנו בשם התעמולה של שנאת‬ ‫הדת? אבל זה ברור כי מבלי הבט על השקפותיו העצמיות‪ ,‬נאומים כמו אלה בכל אופן‬ ‫אין מקומם בקרב המון של אלפי אנשים בני לאומים שונים‪.‬‬ ‫***‬ ‫הנה זה בין הפתקאות שהגישו לידי מאת הקהל‪ ,‬יש פתקה בשאלה‪ :‬מדוע אצל האמונה‬ ‫הישראלית "הגוי" אינו נחשב לאדם? פתקה זו ראויה לשימת לב מרובה‪ .‬ודעו לכם‬ ‫אזרחים‪ ,‬כי היא הביאה לי קורת רוח במידה הגונה‪ .‬העניין כך‪ .‬עליי עושה רושם רע‬ ‫כל אותו הרעש‪ ,‬שנתעורר בזמן האחרון בדבר סימני האנטישמיות שנראו בקרב המון‬ ‫האזרחים של מדינתנו‪ .‬לא כל העמים מתעניינים במה שאחרים מדברים על אודותיהם‪.‬‬ ‫האנגלי‪ ,‬למשל‪ ,‬אינו רוצה לדעת כלל אם אוהבים אותו מעבר לגבול או לא‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫עם חזק עומד ברשות עצמו‪ ,‬ומשום כך אחת היא לו מה שאחרים מדברים עליו אם טוב‬ ‫אם רע‪ .‬אצלו העיקר שהוא בעצמו יודע מעלותיו ויותר אין לו כל צורך לדעת‪ .‬אבל‬ ‫את היהודים מפחידים תמיד באנטישמיות‪ .‬זהו סימן רע המראה על חולשתו של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬על מצבו הבלתי בטוח בין העמים‪ .‬ובקבלי את הפתקה הרגשתי בלי משים איזה‬ ‫תענוג פנימי בראותי כי לא רק אנחנו מתחשבים במה שאחרים אומרים עלינו‪ ,‬אלא גם‬ ‫אחרים רוצים לדעת‪ ,‬איך אנחנו חושבים על אודותיהם‪ .‬ובכן הרי יש יחס הדדי בין‬ ‫ישראל לעמים‪ ...‬אבל הנואם הקודם הרס כל מחשבותיי וחלומותיי‪ .‬תוכן נאומו נותן‬ ‫לי יסוד להטיל ספק בדבר‪ ,‬אם פתקה זו נשלחה לי מאת בן עם אחר‪ ,‬מאת "גוי"‪ ...‬יותר‬ ‫אפשר לחשוב‪ ,‬שהיא שייכת ליהודי ממחנה נאומוב‪.‬‬ ‫לפניי מונחת עוד פתקה אחת בשאלה‪" :‬מה זה מצה ומה היא מהותה"? מצה יש לה‬ ‫מטרה להטביע בזיכרונו של היהודי רגע שחרורו מעול גלות מצרים‪ .‬המצה נאפית‬ ‫מקמח טהור בלי תערובת כלשהי‪ ,‬לא מלח ולא שאור‪ ,‬רק קמח ומים‪ .‬אך אוהבינו‬ ‫מתקופת הצאריזם מצאו בשבילה תערובת דם נוצרים‪ ,‬ואוהבינו של תקופה זו המציאו‬ ‫בשביל המצה תערובת ממין חדש לגמרי‪ ,‬והיא קונטר־רבולוציה‪...‬‬ ‫מאין לי אפשרות לענות על כל הפתקאות‪ ,‬חושב אני להכניס תיקון במאמר אחד‬ ‫ֵ‬ ‫שנדפס באלו הימים בעיתון "אודסקיה איזוויסטיה" (‪ )Одесские известия‬בדבר חג‬ ‫‪ 1 00‬קונטר־רבולוציונר – מתנגד למהפכה‬

‫‪ | 62‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫אסקאווי‪( 101‬יהודי)‪ ,‬נאמר כי בסדר של פסח כל יהודי‬ ‫הפסח‪ .‬במאמר זה‪ ,‬החתום בשם ַל ָ‬ ‫קורא מתוך ההגדה‪" :‬שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך"‪ ,‬והכותב מתמרמר על‬ ‫היהודי החרד‪ ,‬שהוא מלא כל כך שנאה ואיבה אל הגויים אשר לא מבני אמונתו‪ .‬בטוח‬ ‫אני‪ ,‬שאלמלא היה החבר לאסקאווי מומחה באותו העניין שהוא כותב‪ ,‬בוודאי שלא‬ ‫היה כותב כך‪ .‬צריך לדעת‪ ,‬כי אותו הקטע המובא מתוך ההגדה של פסח‪ ,‬הוא חלק‬ ‫מפסוק אחד של פרק עט בתהלים‪ .‬כל הפרק מוקדש לאנשי רשע‪ ,‬עושי פוגרומים‪,‬‬ ‫רוצחי נפש עם ישראל‪ .‬וזהו גוף הפרק‪" :102‬אלוהים‪ ,‬באו גויים בנחלתך‪ ,‬טימאו את‬ ‫היכל קודשך‪ ,‬שמו את ירושלים לעיים‪ ,‬נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים‪,‬‬ ‫בשר חסידיך לחיתו־ארץ‪ .‬שפכו דמם כמים סביבות ירושלים‪ ,‬ואין קובר‪ .‬היינו חרפה‬ ‫לשכנינו‪ ,‬לעג וקלס לסביבותינו‪ ,‬עד מה ה' תאנף לנצח‪ ,‬תבער כמו אש קנאתך‪ .‬שפוך‬ ‫חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך‪ ,‬ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו‪ .‬כי אכל את יעקב‬ ‫השמו"‪.‬‬ ‫ואת נווהו ׁ‬ ‫הנה כי כן אתם רואים‪ ,‬אזרחים נכבדים‪ ,‬איך כי נעים זמירות ישראל מתוך המיית לבו‬ ‫והשתפכות הנפש הפיוטית קורא מארה וקללה על ראשי הפורעים ורוצחי עמים ולא‬ ‫סתם על כל גויי הארץ‪ .‬וביחד עם זה צריך לציין את העובדה‪ ,‬כי אותם הגויים‪ ,‬שהחבר‬ ‫לאסקאווי בא לריב ריבם ולהגן עליהם‪ ,‬מכבדים את התהלים במידה שווה עם היהודים‪,‬‬ ‫ובתוך הזמירות בבתי מקדשיהם תופסים מזמורי תהלים מקום ראשון‪ .‬ואלה הגויים‪,‬‬ ‫שלאסקאווי מפחידם ב"שפוך חמתך"‪ ,‬בעצמם קוראים "שפוך חמתך"‪...‬‬ ‫האם בשביל לטפול אשמות נגד העם שממנו יצא‪ ,‬להשתמש בחומר גרוע כזה? לא‪,‬‬ ‫חברים‪ ,‬זה נגד היושר ונגד ההיגיון‪ ,‬זהו עניין של רשעות‪.‬‬

‫‪ 1 01‬לאסקוב או לאסקובי‬ ‫‪" 102‬מזמור לאסף"‪ ,‬תהלים פרק עא‬

‫ויכוחי אמונה | ‪63‬‬

‫ויכוח שביעי‬ ‫(בדבר ברית מילה)‬

‫היחס של המפלגה הקומוניסטית אל ברית מילה הוא בשלילה גמורה‪ .‬כל אזרח במדינה‬ ‫הסובייטית אמנם רשאי למול את בנו מאחר שבספר החוקים אין כל איסור על זה‪ .‬אבל‬ ‫בפועל מתנהלת תעמולה מצד המפלגה נגד מילה‪ ,‬וחוג היהודים המלים את בניהם‬ ‫הולך ומתקטן מזמן לזמן‪ ,‬שהרי האזרחים ברוסיה הסובייטית המה כולם פקידים או‬ ‫פועלים במכונת המדינה‪ ,‬ובטבע הדברים שכל אחד מהם משתדל לעשות רצון בעלים‬ ‫ולהפיס דעת המפלגה השלטת במדינה‪ .‬ואלה שאינם רוצים להפר ברית‪ ,‬ואין כל נימוק‬ ‫וסיבה שבעולם שיכולים להפריע בעדם מלקיים מצוות מילה‪ ,‬עושים זאת בהיחבא‬ ‫בחדרי חדרים‪ .‬ועדיין לא פסו צעירים‪ ,‬הנאמנים בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬וממש‬ ‫במסירות נפש מטביעים חותם ברית קודש בבשר בניהם ואינם חוששים כלל‪ ,‬שבזה‬ ‫יבאישו ריחם בעיני מפירי ברית‪ .‬והרבה צעירים מלים את בניהם בהשפעת יהודים‬ ‫שומרי דת‪ ,‬שבשבילם הרעיון שבני בניהם יהיו ערלים‪ ,‬הוא אסון נורא מחריד לב ונפש‪.‬‬ ‫ויש שאפילו חברי המפלגה הקומוניסטית אינם יכולים לעמוד בפני ניסיון קשה זה‪,‬‬ ‫להדאיב את נפשם של הורים ולמרר את רוחם‪ ,‬ועושים כל מיני התחכמויות ונפתולים‬ ‫כדי שבניהם יהיו נימולים‪ .‬מקבלים תעודות מרופאים כי הנולד זקוק למילה מחשש‬ ‫מחלה בשטח בשר הערלה‪ .‬ויש שמשאירים את הוולד בביתם של ההורים הזקנים‪ ,‬והם‬ ‫מלים את התינוק על דעת עצמם‪ ,‬שלא בידיעת ההורים‪.‬‬ ‫ממקרים כאלה היו תוצאות לכמה משפטים פליליים‪ .‬למשל‪ ,‬היה מעשה והורים של‬ ‫חבר המפלגה הקומוניסטית שנולד לו בן‪ ,‬הביאו את התינוק לבית הרב פ' באודסה‪,‬‬ ‫ושם מלו אותו שלא בפני אבי הנולד‪ .‬באמת נעשה הדבר בידיעתו של האב וברצונו‪,‬‬ ‫אך צריך היה להסב את פני העניין‪ ,‬כאילו הדבר נעשה שלא בידיעתו‪ ,‬כי חבר המפלגה‬ ‫הקומוניסטית‪ ,‬שמל את בנו‪ ,‬מוכרח לצאת מתוך המפלגה מפני שזה מוכיח שהוא שומר‬ ‫דת‪ ,‬והאיש "העושה פשרות עם המצפון שלו" השם קומוניסט אינו הולמו‪ .‬וכדי להראות‬ ‫שהוא אינו מרוצה מזה והדבר נעשה באמת שלא בידיעתו – עליו היה לעורר על הוריו‪,‬‬ ‫על הרב ועל המוהל‪ ,‬אשמה בבית המשפט כי מלו את בנו "שלא בידיעתו" ונגד רצונו‪.‬‬ ‫ובפועל ערכו משפט פומבי גדול‪ ,‬משפט ראווה בבית חרושת מפורסם‪ ,‬בחינת "ירא‬ ‫הקהל וישפוט"; כי ביחד עם עצם המשפט ובירור האשמה כשהיא לעצמה‪ ,‬עורכי‬ ‫המשפט רצו גם לנצל את המאורע לשם ויכוח דתי ולהראות את "הפראות" שבמצוות‬ ‫מילה בכלל‪ .‬הנאשמים היו הסבא והסבתא‪ ,‬המוהל והרב‪ ,‬שבביתו היה "הברית"‪ :‬אני‬ ‫(אקספרט) ביחד עם שני פרופסורים‪ ,‬אחד יהודי (זילברברג)‬ ‫הוזמנתי בתורת מומחה ֶ‬ ‫ואחד נוצרי (ז'ימאלוביץ') לחוות דעה ולהעמיד את הדברים על בירורם מצדם המדעי‪.‬‬

‫‪ | 64‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫המוהל טען שהוא אינו שייך כלל למשרתי הדת (סעיף האשמה נוגע רק ל"משרתי‬ ‫הקוּ לט‪ ,)"103‬ועל פי אוּ מנותנו הוא רק מנתח‪ ,‬כירורג; כי גם עצם המילה הוא עניין של‬ ‫חול‪ ,‬תיקון הגוף והגנה על התינוק ממחלות שונות‪ .‬אז שאל אותו הקטגור‪ ,‬אם באמת‬ ‫הדבר כך‪ ,‬שזהו רק ניתוח של חול‪ ,‬למה הוא מברך "על המילה" קודם הניתוח‪ .‬שאלה‬ ‫זו הדהימה את המוהל והתחיל לגמגם איזו תשובה בלתי ברורה‪ .‬וכשנשאלתי אני על‬ ‫זה – השבתי שהברכה בפני עצמה אינה ראיה על הקדושה שבדבר‪ ,‬כי גם על ענייני‬ ‫חול מברך היהודי ברכות שונות‪ ,‬כמו על אכילה ושתייה וכדומה‪ .‬לאמתו של דבר‬ ‫אין זו תשובה‪ ,‬כי ברכות המצוות לחוד וברכות הנהנין לחוד‪ ,‬אבל במשפט זה שנהפך‬ ‫להפגנה נגד מצוות מילה‪ ,‬תשובה זו נחשבה להוגנת וכולם התפלאו לחכמתו של רב‪...‬‬ ‫הפרופסורים דרשו שניהם בשבחה של ברית מילה‪ ,‬ולפלא היה לשמוע מפי הפרופסור‬ ‫ז'ימאלוביץ' כי שני אחיו הנוצרים נימולו כדי להרחיק מהם סכנת מחלה‪ .‬המוהל נענש‬ ‫עונש ממון‪ ,‬והזקנים והרב יצאו זכאים‪ .‬וגם מצוות מילה כאילו יצאה זכאית בדין‪...‬‬ ‫ב־‪ 15‬בחודש מרס ‪ 1927‬נערך באודסה ויכוח מיוחד בדבר ברית מילה‪ .‬יוזמי הוויכוח‬ ‫היו העסקנים של החברה "ידידי הילדים"‪ 104.‬עסקנים הללו‪ ,‬הדואגים לשלומם ולטובתם‬ ‫של הילדים‪ ,‬בוודאי שלבם נשבר "לצערא דינוקא" ולהם אפוא יאתה‪ 105‬התעודה להציל‬ ‫את התינוקות מן הניתוח הנורא הזה‪ ,‬שמטיל אימה בייחוד על חברי הקומונה‪ .‬אבל‬ ‫עוד צד חיובי אחד היה בעריכתו של ויכוח זה‪ .‬הקופה של החברה "אוהבי הילדים"‬ ‫הייתה דלה וריקה‪ ,‬והתקווה הייתה משעשעת לפני עסקני החברה שוויכוח כזה ימלא‬ ‫את הריקנות שבקופה‪ .‬ובאמת היה הוויכוח עסק יפה מאוד‪ .‬התאטרון האמנותי‪ ,‬ששם‬ ‫נערך הוויכוח‪ ,‬היה מלא על כל גדותיו‪ ,‬השנה הייתה בתקופת נא"פ‪( 106‬היתר המסחר)‪,‬‬ ‫והפרוטה עדיין לא כלתה מן הכיס‪ ,‬והכרטיסים למחזה סנסציוני כזה עלו במחירם‬ ‫יפא‪ 107‬ביותר‪ ,‬וקופת החברה אמנם נתמלאה בסכום הגון‪ .‬אבל תוצאות‬ ‫כזְ ִבינָ א ֲח ִר ָ‬ ‫הוויכוח מצדו הרוחני לא היו כלל משביעות רצון היוזמים‪ ,‬כאשר נראה להלן‪.‬‬ ‫למרצים נגד ברית מילה נמנו שני פרופסורים נוצרים‪ :‬סוכוב וטרטיאקוב‪ .‬למשיב‬ ‫רשמי (אופוננט)‪ 108‬נמנה המוהל ישראל ביברגל‪ .‬מלבד זה הוזמנו לחוות דעה‬ ‫הפרופסורים היהודים זילברברג והימלפארב‪ .‬מינוי נוצרים למרצים נגד מצוות מילה‬ ‫נחשב לטיפשות גדולה מצד היוזמים‪ ,‬בפרט שסוכוב וטרטיאקוב אינם רופאים ואין‬ ‫‪1 03‬‬ ‫‪ 104‬‬ ‫‪ 105‬‬ ‫‪ 106‬‬ ‫‪ 107‬‬ ‫‪ 108‬‬

‫קולט – פולחן‬ ‫המתנגדים למילה‬ ‫יאתה – היה ראוי לה‬ ‫נא"פ – תכנית כלכלית חדשה לשיקום רוסיה בתקופת לנין בראשית שנות ה־‪ 20‬שביטאה נסיגה‬ ‫זמנית מהקומוניזם‪ ,‬ביטלה את הפקעות המזון‪ ,‬אפשרה עסקים פרטיים והתירה עבודה שכירה‬ ‫זבינא חריפא – על יסוד נדרים לא‪ ,‬סחורה שיש לה דורשים רבים‬ ‫אופוננט – מתנגד‪ ,‬יריב‬

‫ויכוחי אמונה | ‪65‬‬

‫להם כל סמכות בשאלה זו‪ .‬בייחוד עורר התנגדות עצומה בקרב היהודים מינוי המוהל‬ ‫ביברגל ל"אופוננט" רשמי בעד מילה‪ .‬ביברגל הוא אמנם מוהל מומחה‪ ,‬בעל ותק של‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬אבל הוא אדם פשוט שאינו יודע לדבר בפני הקהל‪ ,‬ומה גם להופיע בפני‬ ‫קהל גדול של אלפי אנשים בעניין חשוב ואחראי‪ ,‬כוויכוח בדבר ברית מילה‪ .‬לתפקיד‬ ‫זה נחוץ איש חכם‪ ,‬נואם מנוסה‪ ,‬היודע לכלכל דבריו במשפט‪ .‬הציבור היהודי היה‬ ‫משוכנע שהייתה בזה כוונה מיוחדת להכריע את הוויכוח כלפי חפץ היוזמים‪ .‬הרבה‬ ‫אנשים החלו לפנות אליי כי אשתתף אני בוויכוח זה כאיש מציבור השומעים‪ ,‬אף על‬ ‫פי שלא קיבלתי הזמנה מיוחדת‪ .‬בלי רצון קיבלתי עליי תפקיד זה – בפרט אחרי שכבר‬ ‫התראיתי באותו היום עם הפרופסור זילברברג והייתי בטוח שהוא ימלא את תפקידו‬ ‫כיהודי נאמן לעמו ולדתו‪ .‬אבל מאחר שהאיצו בי ביותר‪ ,‬והעניין היה קידוש השם ממש‪,‬‬ ‫הסכמתי להיות נוכח בשעת הוויכוח‪ ,‬וכשיהא צורך בדבר אשתתף גם אני בנאומי‪.‬‬ ‫המרצים שהתנגדו לברית מילה התאמצו להוכיח‪ ,‬כי מילה זהו שיור פראי מהעולם‬ ‫העתיק; ודיברו בכלל על מצוות התורה‪ ,‬בייחוד בנוגע למאכלים האסורים‪ ,‬שלפי דעתם‬ ‫אין בזה כל היגיון‪ ,‬ואגב הוציאו מתוך מכמני הספרות המיוחדה פנינים שיש בהן‬ ‫העלאת גרה של קטרוג ממין הידוע על תורת ישראל‪ .‬אך כל זה היה גיבוב דברים בלי‬ ‫כישרון‪ ,‬ולא עשו רושם על הקהל‪.‬‬ ‫הפרופסור זילברברג‪ ,‬שנתקבל במחיאת כפיים על ידי הקהל‪ ,‬הוכיח על יסוד ראיות‬ ‫מדעיות את תועלתה הגדולה של ברית המילה במובן הקטנת האפשרויות ללקות‬ ‫במחלות ידועות‪ .‬וביחד עם זה הביע את דעתו‪ ,‬כי במנהגי ישראל בכלל אנו מוצאים‬ ‫גם רעיון עמוק אנושי‪ ,‬והראה למשל על מנהגי חג הפסח‪ :‬איך כלי הבית‪ ,‬בייחוד‬ ‫כלי הבישול של היהודים‪ ,‬עוברים דרך הגעלה וליבון באופן יותר טוב מאשר כליו‬ ‫ומכשיריו של הכירורג קודם הניתוח‪.‬‬ ‫הפרופסור הימלפארב התעכב בייחוד על התוצאות המוסריות של ברית מילה בנוגע‬ ‫לדברים שבין איש לאשתו‪ ,‬מאחר שהרחקת הערלה מרגיעה רתיחותה של התאווה‬ ‫הבהמית ועושה אותה ליותר אנושית‪ ,‬וזה מביא תועלת רבה ביחס הזוג זה לזה ובאופן‬ ‫ההולדה‪ .‬וכל זה חיזק הפרופסור בראיות והוכחות מן הניסיון שלו בתור מיילד מפורסם‪,‬‬ ‫וקרא לפני הקהל ציטוטים מאת גדולי החכמים באירופה המפליגים בשבחה של המילה‪.‬‬ ‫הוא סיים את דבריו כך‪" :‬המשורר היינה אמר‪' :‬הכול עזב היהודי ורק תורתו הציל מן‬ ‫השרפה'"‪ .‬ואני אומר‪ :‬טוב עשה היהודי כי שמר את מצוות המילה‪ ,‬כי זהו אמנם דבר‬ ‫ֵ‬ ‫כביר ערך אנושי‪.‬‬ ‫דבריהם‪ ,‬כמובן‪ ,‬עשו רושם מכריע‪ ,‬מהיותם רופאים מומחים מפורסמים בעולם‬ ‫המדעים‪ ,‬בעוד שהמתנגדים המה רק עסקנים ציבוריים‪ ,‬לקטורים‪ 109,‬מומחים כל אחד‬ ‫‪ 1 09‬לקטורים – מרצים‬

‫‪ | 66‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫במקצוע שלו‪ ,‬אבל לא בנדון זה‪ .‬הנואמים מקרב הקהל‪ ,‬שיצאו אחר כך בעד וכנגד‪,‬‬ ‫טשטשו במקצת את הרושם הטוב‪.‬‬ ‫אני חשבתי למותר מטעמים שונים לצאתי בנאומי‪ ,‬בפרט שההכרעה סוף סוף הייתה‬ ‫על צד המצדדים של ברית המילה‪ .‬אבל הוכרחתי לצאת לדרישת הקהל‪ ,‬שהתבטאה‬ ‫ברעש של מחיאת כפיים וקריאות של שמי‪.‬‬ ‫ואלה הם הדברים שהרצתי לפני הקהל‪:‬‬

‫אזרחים נכבדים!‬ ‫הנושא לוויכוח זה הוא אחת מן המצוות העיקריות של תורת ישראל‪ ,‬שיש לה ספרות‬ ‫שלמה בביאור כל מהותה וערכה בתורת מכשיר גדול להטבעת חותם הטהרה והקדושה‬ ‫בגזע היהודי ולמזיגת הנפשיות המיוחדת בעצם תכונת רוחו של העם הישראלי‪ .‬כמה‬ ‫הוגי דעות וחכמי הדורות דורשים וחוקרים בטעמי המצווה הזאת וכל אחד מוסיף נופך‬ ‫משלו בבירור המושג ברית מילה‪ ,‬הנקדש בכמה קדושות‪ ,‬כאחד מן הקניינים הנצחיים‬ ‫של האומה‪ .‬אבל כל זה‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬אינו עניין לכאן‪ .‬אחד הנואמים‪ ,‬שהרצה לפנינו‬ ‫דרוש שלם בזכותה של ברית מילה‪ ,‬והביא כמה פסוקים ומדרשים בערכה הגדול של‬ ‫המצווה – לא היה "מכיר את מקומו"‪ .‬מקום זה אינו מסוגל לדרשות‪ .‬נניח את הדרשות‬ ‫בשביל נאומים בבית הכנסת ובבית המדרש‪ .‬תודה לשם שעדיין מרשים לנו לדרוש‬ ‫במקומות הקדושים שלנו בשבחה של תורה ומצוותיה בכל אופני הביטוי וההרצאה‪.‬‬ ‫כאן באולם התאטרון‪ ,‬בפני קהל רב גוונים כזה‪ ,‬צריכים אנחנו לדבר דברים ברורים‪,‬‬ ‫דברים הגיוניים וישרים‪ ,‬כדי להכריע את מתנגדי המכחישים בערכה של ברית המילה‬ ‫ומעוררים עליה קטרוג‪ .‬לפי דעתם‪ ,‬כפי ששמעתם מפי המרצים‪ ,‬המילה היא רק שפיכת‬ ‫דמים של תינוק בלי כל תועלת אנושית ואנחנו צריכים להראות להם בעליל שלא די‬ ‫שמילה אינה מביאה נזק לתינוק‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא לתועלת גדולה בגוף האדם בכל‬ ‫עתידות חייו‪.‬‬ ‫כל איש בר דעת‪ ,‬מבין דבר לאשורו‪ ,‬הריהו שומר מצוות התורה מתוך הסתכלות‬ ‫והוכחה פנימית ולא "כמצוות אנשים מלומדה"‪ ,‬ומטבעו הוא מתחקה על שורשי‬ ‫המצוות למצוא בהן טעם לפי ההיגיון השכלי‪ ,‬וסוף סוף הוא בא לידי מסקנה שחוקי‬ ‫התורה בכלל המה תיקון הגוף ותיקון הנפש ביחד‪ ,‬ובייחוד מצוות מילה יש לה ערך‬ ‫תרבותי אנושי במידה היותר גבוהה‪.‬‬ ‫ולהרבות כאן בראיות ובהוכחות בכיוון זה‪ ,‬כמדומה לי‪ ,‬אין כל צורך‪ .‬שהרי כבר‬ ‫שמענו מפי הפרופסור זילברברג והפרופסור הימלפארב את כל גודל ערכה של ברית‬ ‫מילה ותועלתה הכללית האנושית לשם הבראת הגוף והצלתו מסכנת מחלות שונות‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה | ‪67‬‬

‫הפרופסור הימלפארב עוד הוסיף להוכיח‪ ,‬איך הניתוח של הערלה יש לו בייחוד השפעה‬ ‫מועילה על עצם ההולדה האנושית‪ .‬ומה נשאר לנו עוד לדבר אחרי דיבורים של סמכות‬ ‫כל כך גדולה של זקני חכמים מפורסמים בעולם המדע? הרספובליקה‪ 110‬הסובייטית‬ ‫נותנת בהם אמון ומסרה בידם מוסדות של רפואה הכי גדולים במדינה‪ .‬ובוודאי אין‬ ‫באמתותם של הדברים‪ ,‬שהם אמנם צודקים ונכונים כנכון היום‪.‬‬ ‫אתם מפקפקים כלל ִ‬ ‫והנני בטוח‪ ,‬אזרחים נכבדים‪ ,‬כי בכל מקרה שתתעורר אצלכם איזו שאלה בענייני‬ ‫רפואת הגוף‪ ,‬בוודאי תבקשו עצה מפי הפרופסורים זילברברג והימלפארב ולא מפי‬ ‫החברים סוכוב וטרטיאקוב‪ .‬אפשר שכבודם במקומם מונח באותם המקצועות שהמה‬ ‫מומחים להם‪ ,‬אבל בשום אופן לא בענייני רפואת הגוף‪ ,‬ניתוח ומילה‪ ,‬שאין להם כל‬ ‫ידיעה קלה בהם‪.‬‬ ‫נשאר לי רק לעשות הערה קטנה לדברי הפרופסור הנכבד זילברברג‪ .‬הוא אמנם הראה‬ ‫על טיב המלאכה של המוהלים מכמה צדדים וסיפר בשבחם‪ ,‬אבל ביחד עם זה העיר כי‬ ‫המציצה בפה אינה עומדת בפני הביקורת‪ ,‬באשר מציצה כזו יכולה להקליט אי־נקיות‬ ‫בדמו של התינוק ולגרום לו אסון נורא‪ .‬זו אמת כי המחזיקים בנושנות שכל מנהג עתיק‬ ‫הוא קדוש בעיניהם ושומרים עליו בקפדנות יתרה‪ ,‬קשה להם לוותר גם על המנהג של‬ ‫מציצה בפה ומוכיחים שבפועל לא היה כל מקרה של אסון לתינוק הנימול מאופן של‬ ‫מציצה כזו‪ .‬אבל צריך לכם לדעת‪ ,‬כי המוהלים כבר משתמשים בשפופרת של זכוכית‪,‬‬ ‫העשויה בייחוד לשם מציצה‪ ,‬והמציצה בפה נשארה רק בזיכרון העבר ואין לה מקום‬ ‫במציאות דהאידנא‪.‬‬ ‫בין הנואמים המתנגדים לברית המילה שאלו‪ ,‬אם אמנם נכון הדבר כמו שהוכיחו כאן‬ ‫הפרופסורים‪ ,‬שהמילה יש לה תועלת כל כך גדולה בחיי הגוף של האדם‪ ,‬מדוע העמים‬ ‫האירופאים התרבותיים‪ ,‬כמו הגרמנים‪ ,‬האנגלים‪ ,‬הצרפתים‪ ,‬אינם מלים את עצמם?‬ ‫על שאלתם זו יש להשיב‪ :‬אם התרבות האמתית אינה רק עניין של ברק חיצוני‪ ,‬אלא‬ ‫עניין של הטבת המידות וטהרת האוויר של העולם מזוהמת הדעות הכוזבות‪ ,‬אזי בנוגע‬ ‫לתרבות זו – עם ישראל קודם בזמן ובמעלה לעמים אחרים והרבה הכניס משלו לתוך‬ ‫התרבות העולמית‪ .‬וזה ידוע מכבר‪ ,‬כי בנוגע למנהגים ולדעות לא תמיד מסכים עם‬ ‫ישראל עם העמים התרבותיים ביותר‪ ,‬והוא משכבר הימים יחיד חולק על רבים‪.‬‬ ‫הרבה לקחו אותם העמים התרבותיים מעם ישראל‪ .‬בין השאר לקחו ממנו יהודי אחד‬ ‫בעל הזיה‪ ,‬וכל הפעמונים מצלצלים לכבודו‪ ,‬ועם ישראל‪ ,‬שממנו יצא "בר אלוהין" זה‪,‬‬ ‫דווקא אינו מסכים עם העמים התרבותיים וכופר בו כפירה גמורה‪ .‬מעריצי הפילוסופיה‬ ‫לקחו מעם ישראל כמה פילוסופים‪ .‬בייחוד רואים המה חזות הכול בתורתו של ברוך‬ ‫‪ 110‬רספובליקה – (מרוסית) רפובליקה‪ .‬משטר שבו לא יכול אף אדם לרכז בידיו כוח רב מדי‪ .‬פירוש‬ ‫המילה – "עניין השייך לציבור"‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪ | 68‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שפינוזה‪ .‬לונצ'רסקי‪ 111‬באחד ממאמריו אומר‪" :‬אלמלא לא נתנו היהודים לעולם רק‬ ‫אותו ברוך לבדו‪ ,‬כבר היה די להם"‪ .‬הסוציאליסטים כורעים ברך לפני היהודי מרקס‪,‬‬ ‫וכולם לסוגיהם השונים אומרים לפניו "קדוש קדוש" ודבריו המה לו כדברי האורים‪.‬‬ ‫והנה היום‪ ,‬באולם זה‪ ,‬באים אלינו צעירים ומצטערים על חוסר תרבות בישראל‪ ,‬כאילו‬ ‫עם ישראל‪ ,‬אותו עם עתיק הימים ורב התרבות‪ ,‬עדיין לא יצא ידי חובתו לתרבות‬ ‫העמים כל עוד שלא יהיה ערל כמוהם‪.‬‬ ‫יודעים אנחנו כמה אנשים מקרבנו‪ ,‬שיש להם מבט מסולף על ערך עמנו ותרבותו‪.‬‬ ‫הם אינם יודעים למצוא קורת רוח בתרבות ישראל‪ ,‬ורוחם מרחפת על מעיינות זרים‬ ‫ומתקנאים רק בתרבות של עמי הנכר‪ .‬אבל לשמוע דברים כאלה ששמענו כאן‪ ,‬זהו‬ ‫באמת דבר חדש לגמרי‪ .‬צעירים‪ ,‬שהם בעצמם נימולים ואבותיהם ואבות אבותיהם‬ ‫עד אברהם אבינו היו כולם נימולים‪ ,‬ופתאום אחזם היום בולמוס של געגועים גדולים‬ ‫אל הערלה של הגויים‪ .‬אמנם ערלי לב המה האנשים הללו‪ .‬הם חובקים אשפתות של‬ ‫הגויים ועוזבים אדמת קודש של האומה שממנה יצאו ואת קנייני התרבות שלה‪.‬‬ ‫המרצים‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬הרגישו את עצמם במצב לא נעים בתחומי הנושא של הוויכוח‪,‬‬ ‫ובעל כורחם חרגו ממסגרותיהם ועברו אל התרבות של בני אדם הקדמונים ומנהגי‬ ‫חייהם שהיו מלאים הזיות ודמיונות‪ .‬וממילא הגיעו אל מנהגי ישראל‪ ,‬שהולכים‬ ‫ונמשכים משנות קדומים עד התקופה האחרונה‪ .‬ואם דבריהם של המרצים צלצלו‬ ‫באוזניי כהרצאה אקדמית‪ ,‬ולא עשו עליי רושם רע‪ ,‬שהרי היהודי רגיל לשמוע על‬ ‫חשבון התרבות שלו דברים יותר חריפים‪ ,‬והדברים עתיקים – הנה דברי הנואמים‪ ,‬שבאו‬ ‫אחריהם וקראו את הדברים בשמותיהם באופן קונקרטי‪ ,‬עשו עליי ממש רושם מגוחך‪.‬‬ ‫החבר ליברזון וחבריו‪ ,‬למשל‪ ,‬באים בטרוניה עם מנהגי ישראל כמו נטילת ידיים‪,‬‬ ‫טבילה במקווה‪ ,‬ורואים בהם "פראות"‪ ,‬שנשארה מן התקופה העתיקה‪ .‬זה לא כבר‬ ‫נדבקו מודעות גדולות על עמודי הרחובות מטעם משרד הבריאות העממית‪ ,‬שהוציא‬ ‫כעין "עשרת הדיברות" בשביל האזרחים לשם זהירות מסכנת הטיפוס‪ ,‬ובין "הדיברות"‬ ‫הללו הובלט שחור על גבי לבן באותיות אדומות‪" :‬להקפיד על רחיצת ידיים לפני כל‬ ‫אכילה ואכילה"‪ .‬בוודאי יודעים המבקרים באולם זה‪ ,‬שטהרת הידיים זהו עיקר גדול‬ ‫לבריאות הגוף‪ .‬והמאמר "המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם" מוצא לו באור לפי‬ ‫הפשט של המציאות הממשית‪ .‬וטבילה במקווה – היודעים המה מבקרינו כי המקווה‬ ‫מסמלת את הטהרה העממית‪ ,‬שבה יש באמת לעם ישראל להתגאות נגד כל העמים‪.‬‬ ‫מלבד שהמקווה בעיקר נועדה לטבילת מצווה‪ ,‬וביאת הגוף במים מעלה את האדם‬ ‫מטומאה לטהרה‪ ,‬עוד יש לו ערך כללי נעלה‪ .‬לפני שנה התגיירה בבית דין צדק שלי‬ ‫‪ 1 11‬אנטולי לונצ'רסקי ‪ )1933-1875( -‬מדינאי‪ ,‬שר לענייני חינוך‪ ,‬מבקר ותאורטיקן רוסי‬

‫ויכוחי אמונה | ‪69‬‬

‫אישה גרמנית אינטליגנטית‪ ,‬מורה בגימנסיה‪ ,‬וכששבה ממקווה אחרי טבילה לשם גיורה‬ ‫הביעה את התפלאותה על קיום אצל עם ישראל מוסד של טהרה כזה‪ ,‬ובייחוד עשתה‬ ‫עליה רושם מיוחד העובדה‪ ,‬שהמקווה הוא מוסד ציבורי דתי ושהטבילה היא הכרחית‬ ‫בשביל הנשים בכל חודש‪ .‬וצריך לדעת‪ ,‬שקודם כל טבילה באה חפיפה (סריקת שער)‬ ‫וטהרה רדיקלית של כל הגוף דרך רחיצה באמבטיה‪ .‬אלמלא המקווה היו בנות ישראל‬ ‫נמקות מתוך סחי של חיי הגלות‪ ,‬והודות למצוות טבילה‪ ,‬אישה ישראלית נעשית בכל‬ ‫חודש לכלה חדשה‪ .‬וזה השפיע הרבה על נקיות הגזע היהודי בכל המובנים‪.‬‬ ‫רושם עגום עשה עליי היחס של רצון‪ ,‬שהראו אנשים מן הנוכחים לדבריו של‬ ‫המרצה הפרופסור סוכוב בנוגע לאיסור אכילה של דגים‪ ,‬שאין להם סימני טהרה סנפיר‬ ‫וקשקשת‪ .‬כמדומה לי‪ ,‬שגם תינוק דלא חכים ודלא טיפש‪ 112‬מבין‪ ,‬שכל איש תרבותי‬ ‫בכלל אינו אוכל מכל הבא בידו‪ ,‬אלא הוא בורר לעצמו את המאכלים היותר קלים‬ ‫לעיכול והיותר ַמברים‪ 113‬את הגוף‪ .‬שהרי יש בני אדם המתנזרים לגמרי מאכילת בעלי‬ ‫חיים‪ ,‬ומובן כי אלה שאוכלים בעלי חיים‪ ,‬בוררים רק את הטוב שבהם‪ ,‬המועיל להזנת‬ ‫הגוף‪ .‬והדגים שנבראו מן הרקק והעפרורית שבמצולות מים‪ ,‬משפיעים על גוף אוכלם‬ ‫כעין כובד של עפרוריות‪ ,‬ורק בעלי סנפיר וקשקשת המתנשאים ושטים על פני שטח‬ ‫המים ומושפעים מאור השמש‪ ,‬המה מסוגלים לאכילת אדם‪ .‬ובכלל החוקים המגבילים‬ ‫את האדם במאכל ובמשתה בוודאי שהשפיעו הרבה על הטבת המזג של היהודי והרחיקו‬ ‫מנפשו כל מידה רעה ואכזריות הלב‪.‬‬ ‫נשאלה כאן שאלה‪ :‬אם אמת נכון הדבר‪ ,‬שברית מילה ושאר המצוות יש בהן תכלית‬ ‫אנושית כללית‪ ,‬למה העטיפו אותם הדברים הטובים בלבוש של קדושה ואצילות‬ ‫מיוחדת מן העולם העליון? למה תיקנו ברכות מיוחדות על ברית מילה‪ ,‬על נטילת‬ ‫ידיים‪ ,‬על טבילה וכדומה‪ ,‬הלוא אם טובים הם הדברים בעצם מהותם‪ ,‬איזו תועלת יש‬ ‫מן סרח העודף של תורה‪ ,‬דת‪ ,‬מצווה? על זה אענה לכם בקצרה‪ :‬אמנם יש ויש בזה‬ ‫תועלת גדולה מוחלטת‪ .‬אלמלא הייתה נפש האדם משובצת בחומר אציל וזך ביותר‪,‬‬ ‫אזי אפשר שלא היה כל צורך "להעמיד עליו מצוות"‪ ,‬אבל מכיוון שהוא נוצר מחומר‬ ‫פחוּ ת‪ ,‬עפר מן האדמה‪ ,‬הוא זקוק לגבורה עילאית כדי שיוכל להחזיק מעמד בתוך‬ ‫עולם הגופים‪ .‬וזוהי עובדה ממשית שאין להכחישה‪ ,‬כי בן אדם שאין עליו מורא שמים‬ ‫וחופשי הוא מן המצוות‪ ,‬אינו יכול לשעבד את נפשו למנהג טוב‪ ,‬שלכאורה הוא מודה‬ ‫בחשיבותו גם מהמבט הרציונאלי‪ .‬כמדומה שהכול מודים בטהרת הידיים כמכשיר גדול‬ ‫לבריאות הגוף‪ ,‬בכל זאת אנו רואים איך החופשיים מזלזלים בנטילת ידיים ואוכלים‬ ‫‪ 112‬דלא חכים ודלא טיפש ‪ -‬על יסוד מנחות כט‪ ,‬מילולית‪ :‬תינוק שאינו חכם ואינו טיפש‪ .‬בהשאלה‪:‬‬ ‫תינוק רגיל ובינוני‪.‬‬ ‫ ‬ ‫‪ 113‬מברים – בלשון המקרא‪ ,‬מאכילים‬

‫‪ | 70‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בידיים מזוהמות‪ .‬מנוחת השבת‪ ,‬גם החופשיים מרוממים את ערכה ממש עד לרקיע –‬ ‫ובפועל אינם שומרים אותה‪ .‬בטוח אני‪ ,‬שאלמלא היו נותנים לברית מילה תוקף של‬ ‫חוק אזרחי (באסיפת הרופאים בפריז בשנת ‪ 1867‬החליטו כי המילה ְמ ִגנה על מחלות‬ ‫שונות וצריך להטילה חובה‪ ,‬כהרכבת אבעבועות) לא הייתה מקובלת בין העם כמו‬ ‫שהיא מקובלת אחרי שהיא מצווה מן התורה‪ .‬כמה תלאות עברו על הרופאים בהפצת‬ ‫האמצעי של הרכבת אבעבועות בין העם‪ ,‬ועד היום היא זקוקה לתעמולה מיוחדת‪ .‬והנה‬ ‫מצוות מילה‪ ,‬אחרי שהיא עיקר מן התורה נתקבלה בשמחה‪ ,‬ועד היום מקיימים אותה‬ ‫בני ישראל בשמחה רבה ובמסירות נפש‪ .‬זוהי עובדה שאינה צריכה לראיות‪.‬‬ ‫וזה ברור שתורת ישראל אינה רק ספר מורה הדת‪ ,‬כעין "קטכיזם"‪ 114‬של שאר‬ ‫הדתות‪ .‬היא תורת חיים‪ ,‬מקיפה את כל מקצועות חיי האדם ונותנת להם משקל ומגמה‪.‬‬ ‫והמשמעת של היהודי לחוקי תורתו – לשם תיקון החיים ושיפורים ברוח הצדק הישר‬ ‫והטוב המשותף לכל בני האומה‪ ,‬זהו סימן מובהק של תרבות אנושית היותר גבוהה‪.‬‬ ‫היהודי הוא "עם הספר" – הוא שומר על שלמות הספר ושומר על כל מה שכתוב‬ ‫בספר‪.‬‬ ‫כפי ששמעתם את נאומו של הפרופסור סוכוב‪ ,‬צריך להודות כי שליט הוא בכל גנזי‬ ‫השפה הרוסית וסגנונו מליצי עד להפליא‪ .‬כאשר רצה להביע התפלאותו על איסור‬ ‫אכילת דגים טמאים ליהודי‪ ,‬דיבר במליצות גבוהות ותיאר את תקופת האביב ויופייה‪,‬‬ ‫ויהודי עומד על היאור ושולה דגים‪ .‬ופתאום נאחז בחכה דג יפה‪ ,‬מתגנדר ומתפאר‬ ‫בשלל צבעיו‪ ,‬וחבל‪ ,‬ליהודי הוא אסור לאכילה! גם אני אשתדל לחקות במקצת סגנונו‬ ‫של החבר סוכוב ולדבר מליצות‪ .‬תקופת האביב! השמים מלאים זיו ועטופים תכלת‪.‬‬ ‫השמש משקיפה ממרומים ושולחת קוויה החמים על פני העיירה היהודית‪ ,‬המתכוננת‬ ‫לקראת חג האביב‪ .‬כל יהודי מוציא את כליו ורהיטי ביתו החוצה‪ .‬מיטות‪ ,‬שולחנות‪,‬‬ ‫תיבות וספסלים‪ ,‬חביות וסלים‪ ,‬כלים ושברי כלים‪ ,‬קערות‪ ,‬מחבתות‪ ,‬מדוכות ונפות‪,‬‬ ‫דפים ללישה וכל מיני מכשירים לבישול ולצלייה – הכול מוטל לפני הבית ומחכה‬ ‫לרחיצה ולניקוי‪ ,‬לשטיפה‪ ,‬להגעלה ולליבון‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬כי בתוך כל אותן הערמות‬ ‫של כלי הבית אתה מוצא ספריות שלמות‪ .‬לפני כל בית ובית מונחים קרשים ודפים‬ ‫ועליהם מסודרים ספרים שונים‪ ,‬שהיו עומדים צפופים בארונות במשך כל השנה‪,‬‬ ‫והיהודי שהספר הוא שעשועיו‪ ,‬מוציא את ספריו החוצה‪ ,‬כדי ש"ישאפו" רוח צח‬ ‫ויתבשמו גם הם באווירו הטוב של האביב‪ .‬והספרים המה מן הסוג המובחר שבספרות‪.‬‬ ‫ספרי מוסר והיגיון‪ ,‬ספרי פילוסופיה ושירה‪ .‬תורה נביאים וכתובים‪ ,‬משנה‪ ,‬גמרא‪,‬‬ ‫"חובות הלבבות"‪" ,‬מורה נבוכים" וכדומה‪ .‬וכמה יפה היה המחזה לראות‪ ,‬איך הרוח‬ ‫הצח של האביב משתעשע בספרים העבריים‪ ,‬מלטף ומדפדף אותם בכל שטח הרחובות‬ ‫‪ 1 14‬קטכיזם – הוראה בדרך של שאלות ותשובות‬

‫ויכוחי אמונה | ‪71‬‬

‫של העיירה‪ .‬וכנוע העלים של עצי היער מפני הרוח‪ ,‬כן התנודדו העלים של הספרים‪,‬‬ ‫אחת הנה ואחת הנה לימין ולשמאל כנשוב בהם הרוח‪ .‬היהודי בגולה‪ ,‬בהיותו נפרד מזיו‬ ‫הטבע ותענוגי החיים העליזים של העולם הזה‪ ,‬גנוזים בשבילו אוצרות של תענוגים‬ ‫רוחניים בסביבה הרוחנית המיוחדת לו בגולה‪ .‬בעוד שעם הארץ מתענג על יפי העלים‬ ‫של האילנות הירוקים בימי האביב‪ ,‬לעם הספר נתנו תמורת זה קורת רוח ושעשועי‬ ‫הנפש בעלים של ספריו‪...‬‬ ‫ואם קנה המידה לתרבות העם הוא כמות הספרים שלו‪ ,‬הלוא עם ישראל הוא עם‬ ‫של התרבות הגבוהה ביותר‪ .‬אם תרצו‪ ,‬חברים‪ ,‬לדעת מידת התרבות של עם ישראל‪,‬‬ ‫בואו עמי למוסד אחד שנמצא לא רחוק מכאן‪ ,‬למשרד האניות ההולכות מאודסה‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬היהודים שבים מן הגולה לארצם‪ ,‬והנה הפקידים של משרד זה עומדים‬ ‫ומשתאים למראה עיניהם‪ .‬מימיהם לא ראו מטען כזה אצל הנוסעים באניות‪ .‬כל אחד‬ ‫מן הנוסעים היהודים מוביל עמו מן הגולה ביבליותיקה‪ 115‬גדולה של ספרים שונים‪.‬‬ ‫כי היהודי הוא מקדמת דנא "עם הספר"‪ .‬הספר מתלווה תמיד ליהודי במסעותיו‪ ,‬והוא‬ ‫משמש קשר נצחי לתפוצות ישראל במרחק זמן ובמרחקי מקום‪ .‬הספר והיהודי כאילו‬ ‫ירדו יחד כרוכים מן השמים‪ ,‬וברוח ספר הספרים‪ ,‬ברוח התרבות משלו‪ ,‬הוא חי ויחיה‬ ‫ויגיע אל תכליתו‪.‬‬ ‫ובנוגע לוויכוח שלנו בדבר ברית מילה כבר אמרתי‪ ,‬כי בענייני אמונות ודעות היהודי‬ ‫עומד ברשות עצמו ואינו נכנע לתרבות העמים כלל וכלל‪ .‬כבר נתבשלה די צורכה‬ ‫דעתו של ישראל סבא ואינו זקוק להתחשב עם מנהגי העמים גם בנוגע לברית מילה‪.‬‬ ‫וכבר אמר המוהל ביברגל מעל בימה זו בלשונו הפשוטה‪" :‬מלתי ועוד אמול" (איך האב‬ ‫געשניטן און איך וועל וויטער שניידן)‪.‬‬ ‫ובפרט‪ ,‬כי בנדון דידן העמים האירופאים לא גזרו על המילה ואינם מתנגדים כלל‬ ‫לעצם הדבר‪ ,‬ואדרבה גדולי הרופאים שבהם מסכימים לתועלתה כאשר נראה מתוך‬ ‫הציטוטים שקרא הפרופסור הימלפארב‪.‬‬ ‫באחרונה הנני רואה חובה לעצמי‪ ,‬להביע תודה למייסדי הוויכוח מאחר שעל ידו יצא‬ ‫לאור משפטו של אחד ממנהגי ישראל היותר עיקריים‪ .‬ואם בראשונה חשבו אחרים כי‬ ‫הוויכוח יביא לנו גירעון (מינוס)‪ ,‬אבל באמת יוצאים אנחנו מאולם זה ביתרון (פלוס)‬ ‫גדול‪.‬‬

‫‪ 1 15‬ביבליותיקה – ספרייה‬

‫‪ | 72‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ב־‪ 30‬במרס ‪ 1927‬פורסם בעיתון "הארץ" מאמר מיוחד שנשלח מאודסה‪" :‬ויכוח‬ ‫בדבר ברית מילה ברוסיה הסובייטית"‪ .‬תת הכותרת של המאמר מסכמת את הלך‬ ‫הרוחות ברחובות אודסה לאחר הוויכוח‪" :‬התרגשות רבה בכל אודסה ‪ -‬שני הנוצרים‬ ‫שיצאו נגד ברית המילה ‪ -‬ניצחון היהודים שיצאו לטובתה"‪.‬‬ ‫כתבה בעיתון "הארץ"‪ - 1927 ,‬י' להצהרת בלפור‬

‫פרקי זיכרונות‬ ‫(תרל"ב‪-‬תשי"א)‬

‫פרקי זיכרונות | ‪75‬‬

‫הקדמה‬ ‫דרך חיי מסתמנת בשש תחנות של ערים שונות‪ .‬בכל אחת מהן נשלב חלק מימי חלדי‪,‬‬ ‫מן תקופת הולדתי עד תקופת הזקנה‪ .‬כיום הערים הללו (פרט לעיר הקודש‪ ,‬שאני שורה‬ ‫בתוכה זה כשתים־עשרה שנה) שוממות מיהודים‪ ,‬בתי הכנסיות ובתי המדרש נחרבו‪,‬‬ ‫קהילות הקודש נהרסו‪ ,‬והנפשות היקרות ללבי‪ ,‬שנשארו מן המהפכה‪ ,‬כאילו מחיצת‬ ‫ברזל מפסקת בינינו‪.‬‬ ‫מתוך הוקרה וגעגועים לכל מה שעבר עליי ולכל מה שפעלתי במשך ימי חיי‪,‬‬ ‫התחלתי לרשום לעצמי זיכרונות מכל אותם הימים והמקומות הקרובים ללבי כל כך‪.‬‬ ‫וחושבני שהזיכרונות הללו יכללו חומר שיעניין גם אחרים‪ ,‬שהרי זיכרונותיו וחוויותיו‬ ‫של רב בישראל קשורים במוסדות הציבור של הקהילות ששם שירת במשמרת הקודש‪,‬‬ ‫ומתוך כך יש להם אופי ציבורי‪ .‬בייחוד העיר אודסה‪ ,‬שלה הקדשתי (אחרי רבנותי‬ ‫בפינסק) את מבחר ימי חיי בתור רב ומורה לעם‪ ,‬תתפוס מקום חשוב בזיכרונותיי‪.‬‬ ‫שירותי הרוחני לענייני הקהילה המפוארה הזאת בתקופה של שלושים שנה ואחת טבוע‬ ‫בגושפנקה של עבודה רבת הגוונים‪ .‬וכשיעלה בידי להציל מתהום הנשייה אי אלו‬ ‫נקודות מתוך הרשמים שנשמרו בזיכרוני מתקופה זו ולהעלותן על הגיליון בצורה‬ ‫נאותה‪ ,‬תצא תמונה מדובבת ומאלפת‪ .‬קהילת ישראל באודסה הייתה למופת בכל‬ ‫שטחי העבודה הציבורית‪ ,‬מתוך שרטוטיה ישתקפו כמה ניצוצות מן הזוהר שביהדות‬ ‫הגולה‪ .‬הניצוצות הללו לא כבו לגמרי גם בתקופה של "אודסה הבולשביסטית" עם כל‬ ‫שינוי הערכים שלה‪.‬‬

‫‪ | 76‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מזריץ' עיר מולדתי‬ ‫עיר מולדתי מזריץ' שוכנת בתחום הקהילות השייכות לשושלות השונות של שלטון‬ ‫החסידות הפולנית‪ ,‬אבל היא עצמה נבדלת באופייה ובתכונתה משכנותיה‪ .‬היא חרגה‬ ‫לגמרי מחוץ להשפעת החסידות והאדמו"רות‪ ,‬שמצודתן פרושה על קהילות פולין‪,‬‬ ‫והרוח השולטת בה היא הרוח של שלומי אמוני ישראל "המתנגדים"‪ .‬נוסח התפילה‬ ‫בכל עשרת בתי כנסיותיה היה "אשכנז" וצביון החיים הרוחניים שלה הוא כעין עיר‬ ‫ליטאית טיפוסית לכל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬מתוך הערים הסמוכות‪ ,‬אמנם הסתננו לכאן‬ ‫חסידים בודדים וייסדו להם בתי תפילה קטנים "שטיבלאך" בדירות פרטיות‪ ,‬אבל‬ ‫הם כמעט שלא באו בחשבון בתי הכנסיות של העיר ולא הראו כל השפעה על החיים‬ ‫הציבוריים שלה‪.‬‬ ‫הפלא של תכונת מזריץ'‪ ,‬המבודדת בקוויה המיוחדים לה בתוך המפה של גבולי‬ ‫החסידות הפולנית‪ ,‬עשה רושם‪ ,‬והסיבה להתבדלות גמורה של עיר שלמה מתוך‬ ‫החסידות העסיקה את האדמו"רים ומחזיקיהם‪ .‬מספרים שר' מנדל מקוצק הוכיח‪ ,‬שלפי‬ ‫ידיעותיו נמשכים מתחת לאדמה "עורקים" מיוחדים‪ ,‬המחברים את מזריץ' לווילנה‪,‬‬ ‫ומשם היא יונקת את ההשפעה הרוחנית שלה‪...‬‬ ‫מזריץ' הייתה מפורסמת כמקום תורה מובהק ביותר בערי פולין‪ .‬בית המדרש הגדול‬ ‫שלה היה באמת "מקום שמגדלים בו תורה לרבים"‪ .‬הוא היה מפורסם בספרייה‬ ‫הענקית‪ ,‬הכוללת רבבות ספרים‪ ,‬בהם כמה טופסים יקרי ערך מכל הבחינות‪ .‬טיבו‬ ‫של בית המדרש הזה היה כעין בית אולפנה וישיבה של תורה‪ ,‬שממנו יצאו כמה גדולי‬ ‫תורה ורבנים‪ ,‬שמשמשים בקודש בערים שונות בתפוצות הגולה‪.‬‬ ‫הרבנות של מזריץ' נחשבת למיוחסת ביותר‪ ,‬ושימשו בה גאוני ישראל מפורסמים‬ ‫"מ ׁ ַש ֶרת משה" על‬ ‫כמו ר' אליעזר חרל"פ‪ ,‬ר' יהושע לייב דיסקין‪ ,‬ר' שמחה שמואל בעל ְ‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ר' יום טוב ליפמן האלפרן בעל "עונג יום טוב"‪ ,‬ר' ישראל איסר שפירא בעל‬ ‫"עזרת ישראל"‪ .‬מהם הושפעה סביבה של אהבה ויראת שמים‪ ,‬שנעשתה למרכז החינוך‬ ‫ולימוד התורה גם לערים הסמוכות‪.‬‬ ‫בני מזריץ' היו מטבעם אנשים שקטים ואוהבי מנוחה‪ .‬מעולם לא היו ביניהם מריבות‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬

‫הפרק "מזריטש עיר מולדתי" פורסם בחלקו ב"העבר" ‪ -‬לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה‪,‬‬ ‫ספר י"ח‪ ,‬אייר תשל"א‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫מזריץ' ‪( -‬יידיש‪ :‬מעזריטש; פולנית‪" - Międzyrzec :‬בין הנהרות") עיירה בפולין‪ ,‬באזור לובלין‬ ‫על הדרך לוורשה‪.‬‬ ‫השייכות וגו' ‪ -‬שבאורח חייהן היו נתונות להשפעת השושלות השונות של החסידות הפולנית‪.‬‬ ‫על פי מגילה כט‬ ‫טופסים ‪ -‬עותקים‬

‫פרקי זיכרונות | ‪77‬‬

‫ותגרות בענייני הנהלת הקהילה‪ ,‬בחירות רבנים‪ ,‬שוחטים‪ ,‬פרנסי העיר וכדומה‪ .‬אבל‬ ‫התנגדותם הקפדנית למנהגי החסידים העבירה אותם על דעתם וגרמה להתפרצות‬ ‫מחלוקת גדולה בין חסידים ומתנגדים במזריץ'‪ .‬לפי המסורת תולים את האשמה של‬ ‫מחלוקת זו ביחסי החסידים כלפי מתנגדיהם‪ .‬הם כאילו לא הכירו את מקומם והקניטו‬ ‫את שלומי אמוני ישראל המתנגדים במנהגיהם‪ ,‬שלא היו כרצונם ורוחם‪ .‬חסידי קוצק‬ ‫לא יכלו לצמצם פעולתם הרוחנית בתורה ובתפילה בתוך כותלי "השטיבלאך" הקטנים‪,‬‬ ‫וקנו שביתה בבית המדרש הגדול‪ .‬שם היה להם מרחב גדול לטייל בתפילה כדרכם‬ ‫אנה ואנה כדי להלהיב את הרגש‪ ,‬וקודם התפילה היו ותיקי החסידים פוסעים על פני‬ ‫המקום הקדוש ומוצצים את מקטרתם עד כדי העלאת עשן‪ ,‬שהיה מיתמר ועולה‪ ,‬ועמו‬ ‫הייתה להם עליית נשמה ו"דבקות" נפשית‪ ,‬כהכנה לעבודת הלב ‪ -‬זו תפילה‪ .‬ולפעמים‬ ‫היו מרשים לעצמם להתפלל בציבור על פי נוסח ספרד‪ .‬ואנשי מזריץ' המתנגדים‪,‬‬ ‫כששמעו את "ויצמח פורקניה" יוצא מפי החסידים בחללו של בית המדרש הגדול או‬ ‫"הודו" קודם "ברוך שאמר"‪ ,‬הזדעזעו כאילו הכישם נחש‪ .‬ומזה יצאו תככים ומריבות‪,‬‬ ‫קטטות ודלטוריות עד אין קץ‪ ,‬והגיע הדבר עד שערי המשפט הממשלתי‪ .‬ויצא פסק‬ ‫דין מפורש שבבית המדרש הגדול אסור להתחיל תפילת הבוקר ב"הודו" אלא דווקא‬ ‫ב"מזמור שיר חנוכת"‪ .‬כמו כן אין רשות למישהו לעשן בבית המדרש הגדול‪ .‬עד היום‬ ‫נשארה הכתובת באותיות גדולות מעל לשתי הכניסות של בית המדרש הגדול מבפנים‬ ‫"כאן אסור לעשן וכו' הן על פי דת הן על פי חוקי הממשלה" (רזונד)‪.‬‬ ‫קהילת מזריץ' הייתה ותיקה ומנהגיה ותיקים‪ .‬אזכיר כאן את המנהגים שהשאירו בי‬ ‫רושם מאחר שלא ראיתים בשאר הערים שבהן עברו ימי חלדי‪.‬‬ ‫בבית הכנסת הגדול שהיה בנוי לתלפיות היו ארבע בימות‪ :‬אחת בצד ההיכל ואחת‬ ‫באמצע הבית כנהוג‪ ,‬ומלבד זה היו שתי בימות‪ ,‬כעין גזוזטראות בכותל המערבי‪ ,‬אחת‬ ‫מימין הכניסה ואחת משמאלה‪ .‬ומלמדי דרדקי היו מביאים בכל שבת את תלמידיהם‬ ‫הפעוטים לתפילת הבוקר‪ ,‬הושיבום על הבימות הללו‪ ,‬והיו עונים "אמן יהא שמיה רבא‬ ‫מברך" אחרי ברכות החזן‪ .‬והד הבל פיהם של תינוקות‪ ,‬שהיה מנסר בחלל בית הכנסת‬ ‫כמקהלה אדירה של צפצוף אפרוחים‪ ,‬היה עושה רושם עמוק בלבבות‪.‬‬ ‫בכל יום בבוקר ובערב היה השמש דופק בתריסי החלונות להודיע שהגיע זמן‬ ‫התפילה‪ .‬בכל יום היה מקיש שלוש פעמים‪ ,‬וכשהייתה לוויה בעיר ‪ -‬רק פעמיים‪ ,‬כדי‬ ‫שידעו שמת אחד מבני העיר (כי לא נכון להודיע על מיתת חברו משום "מוציא דיבה‬ ‫הוא כסיל")‪ .‬בשבת לא היה דופק כלל‪ ,‬אלא עמד באמצע הרחוב או השוק ומכריז‬ ‫"לבית הכנסת!" (אין שול ַאריין)‪.‬‬ ‫חופת חתנים היו מעמידים דווקא לפני הכניסה של בית הכנסת הגדול‪ .‬ואף על פי‬ ‫ ‬

‫דלטוריא ‪ -‬לשון הרע ודיבה בלשון חכמים במדרש רבה‬

‫‪ | 78‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שהעיר הייתה גדולה (בערך שנים־עשר אלף תושבים יהודים) היו מובילים את החתן‬ ‫גם מן הרחובות הרחוקים עד בית הכנסת‪ ,‬ואחר כך הלכו המחותנים להביא את הכלה‪,‬‬ ‫ובין כך נשאר החתן עומד תחת החופה עם אחד המחותנים או שניים‪ ,‬שנשארו בשבילו‬ ‫"לשמרו"‪ .‬ועמידתו של החתן הייתה במתיחות בחשיבות יתרה בהכרת המקום שהוא‬ ‫עומד עליו‪ .‬ובאותו הזמן היו הנערים השובבים עושים כנגדו כל מיני העוויות משונות‪,‬‬ ‫כדי לעוררו לצחוק מתוך עמידה בטלה עד שמגיעה השעה המאושרה והכלה באה‪.‬‬ ‫הסופר דרוינוב מספר ב"רשימות" א' עמוד ‪ ,360‬כי הנערים השובבים משתמשים‬ ‫בדוחק השורר בחופה ודוקרים את החתן במחטים‪ ,‬והעלוב הזה מקבל את ייסוריו‬ ‫באהבה ‪ -‬מבושה ומצניעות‪ .‬אבל במזריץ' לא היו נערים רעים וחצופים כמו אלה‪ .‬די‬ ‫היה להם שעוררו בו צחוק‪ .‬התהלוכה הייתה בלוויית תזמורת של כמה מיני כלי זמר‬ ‫ובהמון חוגג‪ .‬במזריץ' הייתה משפחה שלמה של מנגנים בחתונות ושמה של המשפחה‬ ‫היה שפילמן (מנגן)‪ .‬גם בדחנים היו למזריץ'‪ .‬זוכר אני את וולוול בדחן‪ ,‬שמילא את‬ ‫תפקידו בכישרון‪.‬‬ ‫בכל ימות החול היו אומרים "אנעים זמירות" אחר התפילה עם פתיחת הארון כמו‬ ‫ ‬ ‫בשבת‪ .‬ביום שהייתה ברית מילה בעיר‪ ,‬לא אמרו "תחנון" בכל בתי הכנסת בעיר‪.‬‬ ‫בשבת היו מכבדים את החתן בפתיחת הארון בשעת "אנעים זמירות"‪ .‬החתן שהיה‬ ‫נוסע לחתונתו מחוץ לעיר היה הולך בלוויית השמש של בית הכנסת לקבל ברכת‬ ‫הפרדה מן בעל הבית‪ - 10‬אף על פי שדעתו הייתה לחזור מיד אחר החתונה‪.‬‬ ‫הרחבה שלפני שער בית הכנסת הגדול‪ ,‬מלבד ששימשה מקום בשביל שמחת חתנים‬ ‫וכלות‪ ,‬הייתה גם מקום מוכן למקרי אבל וצער‪ .‬כל ההלוויות של מתים היו עוברות‬ ‫לפני כניסת בית הכנסת הגדול‪ ,‬אבל לא היו מעמידים שם את המיטה (במזריץ' לא היו‬ ‫עושים תפילה השכבה בשעת הלוויה)‪ ,‬ורק כשהיו מספידים את המת‪ ,‬אזי היו מעמידים‬ ‫את המיטה לפני פתח בית הכנסת‪.‬‬ ‫במזריץ' היה מנהג ותיק אחד שלא שמעתי עליו בשום מקום בתפוצות ישראל‪.‬‬ ‫התפילה בערב של מוצאי שבת קודם ראש השנה הייתה נערכת בבית הכנסת הגדול‬ ‫בחגיגיות יתרה‪ .‬החזן הראשי היה עובר לפני התיבה עם מקהלת משורריו והתחיל ב"שיר‬ ‫המעלות" "הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות וגו'" (תהלים קלד)‪,‬‬ ‫והיה מאריך בניגונים "מהני (אלה) מילי (דברים) מעליותא" של תפילות ימים נוראים‪.‬‬ ‫מכל קצות העיר היו נוהרים אנשים ונשים וטף אל בית הכנסת הגדול כמו אל תפילת‬ ‫"כל נדרי"‪ .‬הצפיפות הייתה גדולה ביותר‪ ,‬והחשכה של קודם הבדלה עוד החמירה את‬ ‫ במאמר ב"העבר" כתוב ‪.15,000 -‬‬ ‫ במאמרו על מנהגי החתונה בישראל‬ ‫ מתוך המאמר ב"העבר"‬ ‫‪ 10‬בעל הבית ‪ -‬כינוי לרב העיר או היישוב‬

‫פרקי זיכרונות | ‪79‬‬

‫הסכנה של דוחקא דצבורא בשביל חלשים וילדים‪ ,‬כי כולם נדחקו להשתתף בתפילה‬ ‫של "שיר המעלות" (כך היו קוראים לתפילה זו)‪ .‬אבל לפתע פתאום נתבטל מנהג‬ ‫זה‪ .‬החזן נתאחר פעם אחת מבוא‪ ,‬ובינתיים גדלה הצפיפות עד אין נשוא‪ .‬והתינוקות‬ ‫התחילו לבכות מתוך דחק וחשכה‪ .‬פתאום ניגש אל העמוד אחד מבעלי הבית (ר' דוד־‬ ‫דב פלמן‪ ,‬הפרדסן הראשון ליד יפו) והתחיל לסלסל ולהדגיש בנוסח של חול‪" :‬והוא‬ ‫רחום יכפר עוון ולא ישחית"‪ ,‬וכל העם אחריו ‪ -‬תפילת מעריב פשוטה שבפשוטות‪...‬‬ ‫אין לצייר את האכזבה שהייתה מורגשת בקרב הקהל הענקי‪ ,‬אך סוף־סוף הדבר עבר‬ ‫בשלום גמור ‪ -‬ואין פוצה פה ומצפצף‪ .‬ומאז בטל המנהג של "שיר המעלות" לגמרי‪.‬‬ ‫מאורע זה הראה עד כמה בני מזריץ' אנשי שלום ובעלי נימוס ציבורי‪.‬‬ ‫במזריץ' היו מחבבים מאוד את המגידים‪ ,‬והעם היה רץ לשמוע את דרשותיהם‪ .‬חיבה‬ ‫זו הייתה מושרשת במציאות של החיים הרוחניים שלה מבחינה היסטורית‪ .‬די לציין‪,‬‬ ‫שאבי המגידים ר' יעקב קראנץ (נולד ת"ק)‪" ,‬המגיד מדובנה" המהולל‪ ,‬שימש בצעירותו‬ ‫שתי שנים בתור מגיד קבוע במזריץ'‪ .‬משליו היפים‪ ,‬שעשו להם שם עולם‪ ,‬כרו להם‬ ‫אוזן ראשונה בקרב אנשי מזריץ'‪ .‬גם בנו ר' יצחק קראנץ היה מגיד מישרים במזריץ'‪.‬‬ ‫המגיד המפורסם והסופר המהיר ר' אברהם־דב פלאהם‪ ,‬מחבר הספר המפורסם "שמן‬ ‫המור"‪ ,‬היה יליד מזריץ'‪ ,‬ובה שימש בתור מגיד דמתא‪ .‬הוא ערך וסידר במזריץ' את‬ ‫ספריו של המגיד מדובנה "אוהל יעקב"‪" ,‬כוכבי יעקב"‪" ,‬קול יעקב" ו"ספר המידות"‪.‬‬ ‫כל המגידים המפורסמים היו מבקרים מזריץ' ומהנים את ההמון בדרשותיהם‪ .‬בילדותי‬ ‫שמעתי מעל הבימה של בית המדרש הגדול במזריץ' את המגיד מקלם‪ ,‬את ר' חיי‬ ‫רומשישקר‪ ,‬את המגיד מקמניץ‪ ,‬את יבזרוב‪ ,‬את המגיד מסקידל ועוד‪ .‬זכורני דרשן אחד‬ ‫שביקר את מזריץ'‪ ,‬רב נכבד בעל צורה בשם ר' יצחק בריט מסובלק‪ ,‬שהיה בעל דיבור‬ ‫צח ונעים‪ .‬בדרשותיו ניכרת הייתה השפעת ההשכלה‪ .‬את המריבה שבין רועי מקנה‬ ‫אברם ורועי מקנה לוט ביאר באופן מיוחד‪ ,‬כתסבוכת מדינית‪ ,‬והבליט מהות הטענות‬ ‫של כל אחד מן הצדדים מתוך ידיעות גיאוגרפיות של ארצות המזרח וההיסטוריה של‬ ‫העמים הקדמונים‪ .‬הוא דיבר על מצב ישראל בעמים והזכיר איזה דבר שקרא בעיתונות‪,‬‬ ‫ומתוך זה הביע דרך אגב את דעתו‪ ,‬שאלה מן החרדים‪ ,‬החושבים קריאת עיתון כקריאת‬ ‫ספרים חיצוניים‪ ,‬טועים הם‪ .‬ואמר שהחרדים הללו‪ ,‬בשעה שמקבלים מכתב מבניהם‬ ‫מרחוק‪ ,‬בוודאי קוראים אותו בשימת לב גדולה בלי חשש כלל‪ .‬והעיתון העברי‪ ,‬הלוא‬ ‫זהו מכתב כללי משלום אחינו שבתפוצות הגולה‪ ,‬ובוודאי כדאי לקרוא אותו‪ ,‬ויש בזה‬ ‫משום אהבת ישראל ואחדות העם‪.‬‬ ‫את כסף "הקערה" הביאו לו לאכסניה שני נכבדים מן "המבינים"‪ ,‬ובתוכם היה סבא‬ ‫שלי‪ ,‬ואני ילד כבן עשר‪ ,‬הלכתי עמו‪ .‬הם התנצלו לפניו על הסכום הקטן שאינו מתאים‬ ‫לפי חשיבות דרשתו‪ .‬בתשובה על זה הוא סיפר להם עובדה מאלפת מאוד‪ .‬בחגיגת‬

‫‪ | 80‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ההכתרה של הקיסר אלכסנדר השני עשו בשביל נציגי העם שהשתתפו בהכתרה‪ ,‬שלוש‬ ‫סעודות גדולות‪ .‬אחת בשביל שרי הצבא‪ ,‬אחת בשביל רבי המלוכה והחצרונים‪ ,‬אחת‬ ‫בשביל נציגי העם הפשוט‪ ,‬הכפריים והאיכרים‪ .‬והצו ניתן‪ ,‬שיהא שורר שוויון גמור‬ ‫במאכל ובמשתה‪ ,‬בתזמורת‪ ,‬בקישוטי האולם‪ ,‬באין כל הבדל כלל בין הכפריים ורבי‬ ‫המלוכה‪ .‬בשעת הסעודה סבבו המלך והמלכה בין האורחים‪ ,‬כדי להראות להם הסבר‬ ‫פנים‪ ,‬כפי מידת הכנסת אורחים בחצר המלך‪ .‬בקרב שרי צבא והחצרונים היה הכול‬ ‫בסדר‪ ,‬והמלך והמלכה היו מרוצים מכל אשר ראו עיניהם‪ ,‬אבל בבואם אל האולם של‬ ‫הכפריים ראו לתמהונם שמצב הרוח של האורחים הוא לא כהוגן‪ .‬דומה שהכול יש כאן‪,‬‬ ‫מאכל ומשתה וסדר יפה‪ ,‬התזמורת מפיקה מוזיקה אמנותית במידה היותר גבוהה‪ ,‬אבל‬ ‫מורגשת כאן איזו אווירה משעממת‪ .‬האורחים יושבים מקופלים לתוך עצמם ונעצבים‬ ‫כאילו רוח תרדמה נפלה עליהם‪ .‬המלך והמלכה עומדים ותמהים‪ .‬והנה גם זקן הכפר‬ ‫(סטארשינַ א) אחד‪ ,‬פיקח וחרוץ‪ ,‬שהבין למחשבתו של המלך‪ ,‬ואמר אליו‪" :‬אדוני המלך‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫מוזיקה זו אינה בשבילנו ‪ -‬לכפרי צריכה מוזיקה כפרית"‪ .‬המלך רמז למשרתיו ותכף‬ ‫התחילו לצפצף בחליל ולהרעיש בתוף‪ ,‬ומיד נשתנה מצב הרוח של חבריא זו וכל‬ ‫האווירה הייתה צהלה ושמחה‪ .‬וכאן הגיח הרב המכובד אנחה עמוקה ואמר‪" ,‬אכן להמון‬ ‫עם נחוצים חליל ותוף ולא דברי מחקר ומוסר השכל"‪ .‬והדברים הללו נשמרו במוחי‬ ‫עד היום‪.‬‬ ‫אהבת התורה הייתה תופסת מקום נעלה ביותר בקהילת מזריץ'‪ .‬יום גילה ושמחה‬ ‫היה חג סיום הש"ס‪ ,‬והיום העצוב ביותר היה יום ההספד למותו של תלמיד חכם‪.‬‬ ‫סיום מסכת או משניות הריהו חג פרטי של חברה זו או אחרת‪ ,‬אבל סיום הש"ס זהו‬ ‫שמחה כללית לכל אנשי הקהילה‪ .‬ומי שלא ראה שמחה סיום הש"ס במזריץ' לא ראה‬ ‫שמחה מימיו‪ .‬הסיום הזה מרוב חשיבותו נקרא "סיום הגדול"‪ ,‬ובשמחתו לוקחים חבל‬ ‫לא רק אנשי החברה אלא כל בני העיר‪ .‬היום הזה הוא חג נהדר בקודש! כותלי בית‬ ‫המדרש מקושטים בכל מיני פאר‪ ,‬בכתרי תורה‪ ,‬במטפחות ובפרוכות של זהב‪ ,‬ועל‬ ‫החלונות טבלאות מעשה חושב החרותות בפסוקים מכתבי הקודש המדברים בשבח‬ ‫התורה‪ ,‬ואותיותיהם מזהירים על ידי אור השמש או בפנסים בעלי צבע רקמתיים‪.‬‬ ‫החזן עובר לפני התיבה עם מקהלת משורריו‪ ,‬כבימי חג ומועד‪ ,‬ובייחוד משורר ברגש‬ ‫ובחרדת קודש את התפילות "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל‪ ,‬לשמוע‪ ,‬ללמוד וללמד"‪,‬‬ ‫"חננו מאתך דעה בינה והשכל" ועוד‪ .‬אחרי התפילה עולה הרב מרא דאתרא הבמתה‬ ‫ודורש בפלפולא דאורייתא ובדברי אגדה לחבב את התורה על לומדיה‪ .‬השולחן ערוך‪,‬‬ ‫והרבה לוקחים חבל ב"סעודת מצווה"‪ ,‬וגם שם דורשים בכבוד התורה‪ .‬והיום הזה היה‬ ‫נותן כבוד לתורה‪ ,‬והחג לא היה רק חג סיום הש"ס‪ ,‬כי אם גם חג התחלת הש"ס‪ ,‬וכמה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪81‬‬

‫ספסלי איתוספו בבי מדרשא‪ 11,‬כי רושם היום קירב את לבם של אלה שכבר התרפו‬ ‫מדברי תורה‪ ,‬להיספח אל החבורה ולקחת חלק בלמידה‪ .‬והלימוד החל מחדש במרבית‬ ‫חברים‪ ,‬בתשומת לב רבה ובחפץ נמרץ‪.‬‬ ‫וכשאתה מעלה היום בזיכרונך את התמונה האיומה של הספד בבית המדרש הגדול‬ ‫במזריץ'‪ ,‬אתה מרגיש רטט נפשי והכנעת הרוח כלפי אותה התמימות הקדושה והטהורה‬ ‫של האנשים הישרים ההם מדור שקדם לנו‪ .‬זכורני למשל את ההספד למותו של ר'‬ ‫ישראל סלנט שהיה בשנת תרמ"ג‪ ,‬ואני הייתי כבן אחת־עשרה‪ .‬באותו הזמן מתו עוד‬ ‫שני גאונים (ר' שמעון סופר מקרקוב ור' צבי אורבך מקונין ‪ -‬עיין "יורה ומלקוש" ז'‬ ‫‪12‬‬ ‫לרבי יוסף חיים קרא)‪ .‬וההספד נערך לזכר שלושת הגאונים ביחד‪ .‬הספדן היה הגאב"ד‬ ‫דמתא ר' ישראל איסר שפירא‪ .‬מטבעו לא היה מן הדברנים וגם לא התגדר בדרוש‪,‬‬ ‫אך לספוד ולקונן ידע מאין כמוהו‪ .‬כשתיאר את האסון של מיתת צדיקים‪ ,‬ששקולה‬ ‫כשרפת בית אלוקינו‪ ,‬היה כל דיבור ודיבור שלו ספוג צער ואבל מדכא את הלב‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫‪13‬‬ ‫וכשהרים את קולו בהתרגשות כבירה (אגרא דהספידא דלויה) בלוויית דפיקות בעמוד‬ ‫שלפניו‪ ,‬היה מזעזע את הלבבות‪ ,‬ונפתח לו מקור הדמעות‪ .‬כל הבית היה מתמלא בכיות‬ ‫ויללות‪ .‬הגדולים והקטנים בעזרת אנשים ובעזרת נשים ‪ -‬כולם התייפחו והתמוגגו‬ ‫בקינת תמרורים‪ .‬אמנם זה היה מספד מר‪ ,‬קול נהי וזעקת שבר פולחים רקיעים‪ .‬וכעין‬ ‫המשך להספד באה תפילת מעריב שהייתה כולה השתפכות הנפש והתבטאות רוחנית‬ ‫מתוך הרושם של התעוררות לתשובה שבדברי הרב הספדן‪.‬‬ ‫עמוד החסד היה מתנוסס ברמה בקהילת מזריץ'‪ .‬בית החולים היהודי במזריץ' היה‬ ‫מפורסם בערי פולין‪ .‬בשנת תרנ"א (‪ ,)1891‬כשביקר שר הפלך סובוטקין את העיר לרגל‬ ‫מגפת החולירע‪ ,‬עשה עליו בית החולים רושם עמוק במסדרוניו ובאולמיו המרווחים;‬ ‫וכגנרל צבאי העיר שבית חולים כזה הוא יקר ערך בייחוד בזמן מלחמה‪ .‬בכלל הייתה‬ ‫מזריץ' עשירה במוסדות של חסד מכל הסוגים‪ :‬גמילות חסד‪ ,‬הכנסת אורחים‪ ,‬לינת‬ ‫הדרך‪ ,‬הכנסת כלה ועוד‪ .‬לבם של אנשי מזריץ' היה רך‪ ,‬והיו עושים חסד עם אחיהם‬ ‫העניים‪ .‬המפעל "מעות חיטים" לפסח היה מסודר באופן הכי טוב‪ ,‬וכן מפעל העזרה‬ ‫לעניים בכל ימות השנה‪ .‬זכורני בשנת הרעב תרנ"א נוסד עזרה לרעבים (אני הייתי‬ ‫מזכיר הוועד)‪ ,‬והראה נפלאות בהגשת עזרה והצלה לאומללים‪ .‬וכל זה היה בלי תמיכה‬ ‫ממשלתית או מאיזה צד שהוא‪ ,‬אך ורק באמצעים עצמיים מכיסם של אנשי מזריץ'‪.‬‬ ‫כמה בתים היו במזריץ' מעיזבונות אנשי חסד שהכנסותיהם היו מוקדשות לדברים‬ ‫שבצדקה‪ .‬בתוכם הייתה שדרת חנויות‪ ,‬שהיו קוראים להן "חנויות של גן עדן"‪ ,‬על שם‬ ‫‪ 1 1‬וכמה ספסלים התווספו לבית המדרש‪.‬‬ ‫‪ 12‬גאב"ד ‪ -‬גאון אב בית הדין‬ ‫‪ 13‬ברכות ו' על פי "שער בת רבים"‪ :‬עבור הרמת קול בכי בהספד יש שכר בעולם הזה‪.‬‬

‫‪ | 82‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הצדקה העולמית שעשו בעלי הבית הזה שהקדישו את הרכוש שלהם למוסדות צדקה‬ ‫וחסד‪.‬‬ ‫גם במצבה הכלכלי הייתה נבדלת מזריץ' מן הערים הסמוכות לה‪ .‬היו בה כמה בעלי‬ ‫תעשייה ובתי מלאכה וחרושת שסיפקו עבודה למאות פועלים‪ .‬העסקים של אנשי‬ ‫מזריץ' לא היו מוגבלים אך ורק במסחר זעיר ובמשא ומתן עם הפריצים המקומיים ועם‬ ‫גויי הכפרים‪ .‬סוחרי מזריץ' העשירים עמדו בקשרי מסחר עם הסוחרים הגדולים בחו"ל‬ ‫והשתתפו בירידים המפורסמים בערי גרמניה‪ ,‬כמו לייפציג‪ ,‬דנציג‪ .‬ויחסי מסחר הביאו‬ ‫לידי יחסי משפחות ולידי התחתנות עם בתי אב של קהילות ישראל בחו"ל‪ .‬וקשרי‬ ‫משפחות הללו השפיעו על העיר אופי מיוחד כעין זה של יהודי אירופה המערבית‪,‬‬ ‫שתהליך חייהם ותפיסת עולם שלהם אפשרו להם מזיגה של תורה וחכמה ביחד‪ .‬ומתוך‬ ‫זה יצאו למזריץ' מוניטין כעיר של משכילים‪ .‬ובאמת היו בה כמה משכילים יודעי‬ ‫שפות לועזיות ובקיאים ביצירות הקלאסיות של ספרות העמים‪ .‬היו במזריץ' כמה בתים‬ ‫שבהם דיברו בשפה הצרפתית ‪ -‬סימן של "תרבות גבוהה" בתקופה ההיא‪ .‬אבל בדרך‬ ‫כלל היו משכילי מזריץ' יודעי תורה ושומרי מצוות‪ .‬בתי ספר חילוניים לא היו בעיר‬ ‫כלל וכלל‪ ,‬ובני מזריץ' התחנכו ב"חדרים" נמוכים וגבוהים‪ ,‬ואת ההשכלה למדו מפי‬ ‫מורים פרטיים‪ ,‬אבל המורים הללו גם הם היו סרים למשמעת התורה מאחר שהרוח‬ ‫השולטת בעיר‪ ,‬בלי הבדל מפלגה ומעמד‪ ,‬הייתה הרוח של האורתודוקסיה הקפדנית‬ ‫ביותר‪ .‬ומשום כך‪ ,‬גם אלה הצעירים שיצאו להשכלה לא השתחררו מתוך משמעת של‬ ‫תורה בחייהם הפרטיים‪ ,‬וגם לא הסתלקו מן הרוח של בית המדרש הגדול‪ ,‬ששימש‬ ‫להם מרכז רוחני וחינוכי מילדותם‪ ,‬והראה השפעה עמוקה על כל הווייתם השכלית‬ ‫והמוסרית‪.‬‬ ‫מתוך הלך רוחם המיוחד הסתגלו אנשי מזריץ' לקלוט לנפשם כל אידיאה‪ ,‬שתכליתה‬ ‫טובת הכלל‪ .‬מלבד מוסדות החסד והצדקה השונים‪ ,‬שבהם הייתה עשירה קהילת‬ ‫מזריץ'‪ ,‬עוד הייתה קשורה עם ענייני הציבור היהודי בכללו‪ .‬כל משולח‪ 14‬ומטיף‬ ‫שנסעו לטובת החזקת מוסדות הכלל לא פסחו על מזריץ'‪ ,‬כי בה מצאו אוזניים קשובות‬ ‫ולב ער וידיים פתוחות לחיזוק ולתמיכה כל דבר טוב ומועיל בישראל‪ .‬וכשנתעוררה‬ ‫תנועת "חיבת ציון" היו אנשי מזריץ' הראשונים בפולין שנספחו אליה בכל חום הרגש‬ ‫ובהירות הרעיון‪ ,‬ומהם היו החלוצים הראשונים שעלו לארץ במסירות נפש ממש וייסדו‬ ‫את המושבה יסוד המעלה‪ .‬המפעל הגדול הזה עוד חי ונאמן לרמת החיים המוסריים‬ ‫והלאומיים ולגדלות נפשם של בני מזריץ'‪.‬‬ ‫בסביבה זו חונכתי וגדלתי וממנה נתרשמה נפשי במלוא המידה‪ .‬באופן חינוכי אין‬ ‫‪1 4‬‬

‫משולח ‪ -‬שליח‬

‫פרקי זיכרונות | ‪83‬‬

‫למצוא כל דבר יוצא מן הכלל‪ .‬ביחד עם בני גילי עברתי מחזור לימודים ב"חדרים"‪ .‬גם‬ ‫המלמדים וגם הורי התלמידים לא ידעו ולא דרשו שיטות מיוחדות בפדגוגיה‪ .‬לבם לא‬ ‫היה פתוח לחידושים בענייני תורה ודת‪ ,‬וגם לא נתנו דעתם לשיפורים בענייני חינוך‪.‬‬ ‫הכול הלך אצלנו למישרים בדרך כבושה מקדמת דנא‪ .‬מן ה"חדר" העתיק כמות שהוא‪,‬‬ ‫בלי כחל ובלי שרק‪ ,‬נפשי קלטה בשחרותה יסודות הלימוד התלמודי ושם ינקה רוחי‬ ‫דעת תורה שבכתב ושבעל פה מכלי ראשון‪ .‬עשר שנים בימי ילדותי ‪ -‬משנת השלוש‬ ‫עד שלוש־עשרה ‪ -‬הייתי נושם באווירה הרוחנית של "החדר"‪ .‬בו עברתי כל הדרגות‬ ‫של לימודי קודש מן חומש‪ ,‬נ"ך‪ ,‬סוגים שונים של לימודי התלמוד עד לימוד "חושן‬ ‫המשפט" ומפרשיו‪ .‬בן אחת־עשרה כבר התחלתי ללמוד בעצמי גמרא עם רש"י ותוספות‬ ‫בלי עזרת מורה‪ .‬רגשי גאות הנפש מיוחדת מילאו את לבי מתוך ההרגשה שיודע אני‬ ‫בעצמי לשחות בים התלמוד‪ .‬זכורני את ההתפלאות של לומדי בית המדרש הגדול‬ ‫‪15‬‬ ‫כשנודע להם‪ ,‬שילד בן י"ב עבר בעצמו על כל מסכת ערובין גפ"ת בהבנה יסודית‪.‬‬ ‫כשהגעתי לבר מצווה יצאתי מן ה"חדר" ונכנסתי לבית המדרש הגדול ונעשיתי לאחד‬ ‫מחובשי בית המדרש יחד עם הגדולים‪ .‬תענוג גדול שבעה נפשי מתוך השינוי שנעשה‬ ‫בתהליך חינוכי‪ ,‬כי שוחררתי מן הלחץ של המלמדים והגעתי למדרגה של עצמאות‬ ‫גמורה ללמוד מה שלבי חפץ‪.‬‬ ‫ואני שמרתי את תפקידי‪ ,‬למדתי את שיעוריי בעיון‪ ,‬בחמדה ובחשק גמור‪ .‬קורת רוח‬ ‫מיוחדת הרגשתי בשעת סיומה של מסכת והתחלת מסכת חדשה‪ .‬בשעה זו כאילו הגעתי‬ ‫לנקודת מפנה להתחדשות הרוח והתאזרות כוחות הנפש להמשיך את הלימוד ביתר עוז‬ ‫וביתר התרעננות השכל והתעמקות ההבנה‪ .‬מסכת הש"ס הייתה בשבילי הרקע שעליו‬ ‫התרקמה כל מהותי הנפשית‪ ,‬ובה ראיתי חזות הכול‪ .‬אבל מתוך שיטת הלימוד בחוג‬ ‫הלומדים לא יכולתי להישאר בודד במועדיי וללמוד ביחידות‪.‬‬ ‫התבודדות בלימודים‪ ,‬כידוע‪ ,‬מפריעה להתפתחות השכל ולהעמקת ההבנה‪ ,‬וחכמי‬ ‫התלמוד מגנים את אלה שלומדים ביחידות‪ ,‬וכבר דרשו "חרב על הבדים" (תענית ז')‪.‬‬ ‫צעירי הלומדים שנטייתם היא הלימוד השטחי‪ ,‬ועוברים ממסכת למסכת בלי העמקה‬ ‫‪16‬‬ ‫וחקירות יתרות מהיות כל מטרתם להגיע לבקיאות בש"ס ובפוסקים ‪ -‬בחינת "סיני"‬ ‫ אלה על פי רוב לומדים בהתמדה גדולה וחוזרים על לימודם ביחידות‪ .‬אבל הלומדים‬‫שעושים מאמצים לרדת לעומקה של הלכה‪ ,‬להבין את הטעם הגנוז בה‪ ,‬לתפוס את‬ ‫הנקודה האמתית שלה‪ ,‬הסמויה מן העין של הלמדן השטחי‪ ,‬וכשמגיעים ללימוד‬ ‫הפוסקים הם כאילו אינם מאמינים לרמב"ם‪ ,‬לטור‪ ,‬לש"ע‪ ,‬ומבקשים לדעת את המקור‪,‬‬ ‫‪ 15‬במאמר שפורסם ב"העבר" נוסף משפט‪" :‬בחרתי דווקא במסכת זו ‪ -‬שאינה נלמדת ב'חדרים' –‬ ‫מתוך שאיפה לעצמאות בלימודים"‪.‬‬ ‫‪ 16‬בחינת "סיני" ‪ -‬בחינת בקיאות בתורה‪ ,‬לעומת "עוקר הרים" ‪ -‬החריפות‪.‬‬

‫‪ | 84‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫את השורש‪ ,‬את הקוטב היסודי של הדברים‪ ,‬ובכוח החריפות שלהם הם משתדלים‬ ‫למצות את עומק ההיגיון של הסוגיה ולהוציא לאור תעלומותיה‪ .‬הלומדים מסוג זה‪,‬‬ ‫ששואפים להשתכללות יתרה בלימוד התורה במובן האיכותי ‪ -‬זקוקים ללימוד הדדי‪,‬‬ ‫לפלפול חברים כדי להבהיר את הנקודה התיכונה שבסוגיה‪ .‬והלמדנים החריפים הללו‬ ‫בבית המדרש בפולין היו בוחרים לעצמם אחד התלמידים המחודד והממולח ביותר‬ ‫ולמדו עמו בצוותא‪ ,‬וזה הביא תועלת גדולה לשני הצדדים במובן לטישת השכל והרמת‬ ‫כישרון החידוש בלימודים‪.‬‬ ‫ואני זכיתי שכמה מן האברכים שהתעתדו לרבנות‪ ,‬שמו עיניהם בי לספחני אליהם‬ ‫כתלמיד־חבר בשביל לימוד משותף מתוך עיון עמוק וחקירה שורשית בסוגיות הש"ס‬ ‫להלכה ולמעשה‪ .‬עדיין שמורה בזיכרוני דמות של אישיות זכה ועדינה‪ ,‬הרב יעקב‬ ‫אפשטיין ז"ל (חתנו של ר' ישראל מניס שוורץ)‪ ,‬ששימש אחר כך ברבנות בעיר ציז'וב‬ ‫(פלך לומזה); כשרצה ללמוד הלכות פסח בחקירה היקפית פנה אליי שאצטרף אליו‬ ‫בלימוד זה ולמדנו במשך כמה חודשים החל מן המקור במסכת פסחים‪ ,‬הרא"ש והטור עד‬ ‫השו"ע‪ 17.‬ר' ראובן‪ ,‬מלמדני החסידים‪ ,‬למד עמי הלכות ציצית‪ .‬התחלנו ממסכת מנחות‬ ‫פ' התכלת ועברנו את הפוסקים הראשונים והאחרונים‪ .‬הרב ר' יוסף רביץ (חתנו של ר'‬ ‫בינוש)‪ ,‬שהיה נקרא "העילוי מבריזא־קאסודא" ואחר כך שימש כאב"ד בערי פורוזובה‬ ‫ובריסטוביץ רבתי (פלך הורודנה)‪ ,‬למד עמי שיעור מיוחד (על אבותיו ידובר להלן)‪.‬‬

‫שמעון־יעקב בצעירותו‬

‫‪ 1 7‬הרא"ש ‪ )1327-1250( -‬רבנו אשר בן יחיאל‪ .‬הטור (‪ 1269‬בערך‪ - )1343-‬ר' יעקב בן הרא"ש‬ ‫בעל מחבר "ארבע טורים"‪ ,‬שמבוסס על פסקי אביו הרא"ש‪ .‬השו"ע ‪ -‬השולחן ערוך מאת רבי‬ ‫יוסף קארו‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪85‬‬

‫אבל בראש ובראשונה נמשכתי לזיקת הורים‪ .‬מכיוון שיצאתי מתוך ההשפעה הישרה‬ ‫של החדר‪ ,‬משתייך הייתי קודם כול לרשותו ולמשמעתו של אבא ז"ל‪ ,‬כחניכו וכתלמידו‬ ‫המובהק‪ .‬אבי ז"ל היה מילידי וֵ נגרוב פלך ֵשדליץ מגזע היחש‪ 18‬לחסידי פולין (אביו‬ ‫ר' שמואל יצחק היה גדול בתורה‪ ,‬ובייחוד היה מפורסם ובקי במדרשים ובזוהר)‪ ,‬והיה‬ ‫נחשב לעילוי מילדותו‪ .‬התחנך בסביבה של חסידי קוצק בלימוד הסוגיות החמורות‬ ‫מתוך העמקה וחריפות יתרה‪ .‬בשנת תרכ"ח בא בברית הנישואין עם אמי שרה רבקה‬ ‫בת ר' שלמה ז"ל‪ ,‬בעל בית אמיד במזריץ'‪ .‬והובטחה לו כלכלת ביתו כל ימי חיי חותנו‬ ‫ובלבד שיעסוק בתורה‪ .‬כשם שהיה חריף בתורה‪ ,‬כך היה דעתן ועמקן בהיגיון של‬ ‫רעיונות החסידות‪ ,‬ובזה עשה לו שם בין גדולי החסידים ממקורבי האדמו"ר מקוצק‪.‬‬ ‫הנקודה העיקרית שבתכונת נפשו התבלטה ביושר רוחו ובטוב לבו‪ .‬חריפות של למדנות‪,‬‬ ‫דבקות של חסידות ועדינות הנפש היו צמודות בתכונתו ובאו אצלו לידי מזיגה שלמה‬ ‫של אישיות דגולה בתורה ובמידות‪.‬‬ ‫בייחוד היה לבו מפעם תמיד משאת נפש אבהית ביחס לחינוכי‪ ,‬שיהא ברוחו‪ .‬ובעיקר‬ ‫עשה מאמצים גדולים להעלות אותי לרמה של ידיעת התורה ככל האפשר; ובעצמו‪,‬‬ ‫בכוח חריפותו ובקיאותו בתורה‪ ,‬הראה השפעתו על התפתחותי‪ .‬עדיין טבוע בנפשי‬ ‫זיכרון השעות של לימודי עמו בכל יום קודם עלות השחר‪ .‬בפרק חיי זה כבר היה‬ ‫משולל אפשרות לעסוק בתורה בשעות היום‪ ,‬מכיוון שהוכרח היה לעזור לסבא במסחרו‬ ‫(חנות של סחורות ברזל) ובלימוד שלו היה מוגבל רק בשעות הערב ובשעות הבוקר‬ ‫קודם התפילה‪ .‬מתכונת חינוכו הוא לא היה מסתפק בלימוד דף גמרא בפשטות‪ ,‬אלא‬ ‫התעמק בסוגיות החמורות של ש"ס ופוסקים‪ ,‬בחינת "עמל בתורה"‪ ,‬ומדרך לימודו‬ ‫זה התאמץ להאציל גם עליי‪ .‬בחוג לימודיו עמי למשל נכנס בירור המושג "מגו"‪,‬‬ ‫ולמדנו בעיון "כללי מגו" של הגאון ר' יהונתן אייבשיץ בספרו "אורים ותומים"‪ ,‬המלא‬ ‫פלפולים חריפים ועיונים זכי הסברה האמתית‪ .‬בדיני יין נסך למדנו את הפרק השוכר‬ ‫את הפועל במסכת עבודה זרה עם האלפסי ופירוש הר"ן‪ 19,‬הגדול בכמות ובעמקות‬ ‫נפלאה‪ .‬מי שמצוי אצל הלימודים הללו יודע עד כמה הם מסוגלים לחדד את השכל‬ ‫ולחזק את כוח השיפוט ההגיוני בלימוד ההלכה‪.‬‬ ‫תהליך התפתחותי התורנית לא יכלה לבלי הפיק רצון מהוריי ומכל אלה שהתעניינו‬ ‫בחינוכי וחזו לי עתידות‪ .‬כשהייתי בן שש־עשרה כבר היה בידי סיכום של לימוד‬ ‫וידיעות בכל מסכתות הש"ס ובפוסקים (בקדשים ‪ -‬רק חולין ובכורות)‪ ,‬ואיכות הידיעות‬ ‫הללו גם כן הייתה במידה מספקת‪.‬‬ ‫אבל אבי עם כל מעלותיו היה בעל השקפות נאורות על החינוך ועל החיים‪ .‬ביום אחד‬ ‫‪ 1 8‬יחש ‪ -‬ייחוס‬ ‫‪ 1 9‬הר"ן ‪ -‬הרב נסים בן ראובן גירונדי (תחילת המאה ה־‪)14‬‬

‫‪ | 86‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הודיע לי שעשה חוזה עם מורה מפורסם ללמוד עמי שפת המדינה (רוסית) ולימודים‬ ‫כלליים‪ .‬והוסיף שזה נחוץ על פי התורה‪ ,‬כי "טוב תורה עם דרך ארץ"‪ .‬בלימודים הללו‬ ‫הצלחתי‪ ,‬ובמשך זמן לא רב ביותר רכשתי ידיעת השפה הרוסית על בוריה‪ .‬מלבד זה‬ ‫למדתי גרמנית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬פולנית (ובזמן מאוחר רכשתי גם ידיעות באנגלית)‪ .‬באותו‬ ‫הזמן השתתפתי גם בשיעורים של הד"ר טוביה רוזנבלום ללימודי המתמטיקה‪ ,‬אלגברה‬ ‫‪20‬‬ ‫וספרות‪ .‬השיעורים הללו התקיימו פעמיים בשבוע ‪ -‬שעה אחת לכל שיעור‪.‬‬ ‫כפי שאנו רואים בא מפנה בתהליך חינוכי‪ .‬עד אז הייתי נמצא בכל הוויתי ונפשי אך‬ ‫ורק בתחום בית המדרש‪ .‬כל גידולי והתפתחותי‪ ,‬מחשבותיי והגיגיי התרקמו על דפי‬ ‫הגמרא‪ ,‬ובהם היו כל חיי רוחי‪ ,‬והנה התחולל פתאום בשבילי מעבר אל אופק חדש לגמרי‪.‬‬ ‫מתוך לימודי קודש אל דקדוקי שפות זרות‪ ,‬אל כריסטומטיות‪ 21‬של פולסון‪ ,‬נלחוב‪ ,‬אל‬ ‫לימודי אלגברה‪ .‬מתוך התמדה בגמרא ומפרשיה‪ ,‬רי"ט אלגזי‪" 22‬שב שמעתתא"‪ 23‬אל‬ ‫קריאה של יצירות ספרותיות שונות בלשונות העמים‪ .‬מעבר חותך כזה אמנם עושה‬ ‫רושם בנפש‪ ,‬שהרי להשכלה חילונית בכלל יש תוצאות רוחניות כשלעצמה‪ ,‬אבל אינו‬ ‫מביא מהפכה נפשית‪ ,‬בחינת "שינוי ערכין" וכדומה‪ .‬ואם אנו רואים צעירים מכיוון‬ ‫שנתפסו להשכלה מתרוקנים מתורה וממצוות‪ ,‬יש בזה גורמים צדדיים סובייקטיבים‬ ‫‪24‬‬ ‫המשפיעים על רוחם‪ .‬הסביבה גורמת‪ ,‬והנהגת המורים משפיעה‪.‬‬ ‫בתוך האופי של עיר מולדתי הייתי חסר לגמרי גורמים שליליים כמו אלה‪ .‬מזריץ' לא‬ ‫הייתה עיר חסידית המקופלת לתוך תוכה והמתכווצת בהרגליה המפלגתיים ובמנהגיה‬ ‫המקומיים שמשמשים לה חומת ברזל בפני העולם החיצון‪ .‬היא הייתה עיר חרדית‬ ‫ומקום תורה‪ ,‬אבל לא הייתה מבודדת בתחום שלה‪ .‬לא היה לה גוון וצבע מיוחד משלה‪.‬‬ ‫כעיר חרדית של שלומי אמוני ישראל היא הייתה מושפעת מכוחה של ליטא‪ ,‬וגם‬ ‫במידה ידועה ממרכז היהדות של מערב אירופה; ולפיכך מבטם של אנשי מזריץ' לא‬ ‫היה צמוק‪ ,‬ותפיסת עולם שלהם הייתה רחבה מתוך היגיון של החיים הממשיים‪ .‬ומשום‬ ‫כך אין פלא שהשכלה כשהיא לעצמה לא נחשבה אצלם לעברה‪ ,‬וממילא לא הייתה‬ ‫גוררת עברה‪ .‬זאת אומרת "המשכיל"‪ ,‬שלא נחשב לחוטא בגלל השכלתו‪ ,‬הריהו נשאר‬ ‫‪ 20‬‬ ‫‪ 21‬‬ ‫‪2 2‬‬ ‫‪ 23‬‬ ‫‪ 24‬‬

‫"השיעורים הללו‪ ...‬לכל שיעור" ‪ -‬מתוך המאמר שפורסם ב"העבר"‬ ‫כריסטומטיה ‪ -‬מקראה‬ ‫רי"ט אלגזי ‪ -‬רבי יום טוב אלגזי‪ ,‬נקרא גם מהרי"ט (‪)1802-1727‬‬ ‫שב שמעתתא ‪ -‬חיבור בכללי הש"ס מאת ר' אריה לייב הכהן בעל ספר "קצות החושן"‬ ‫קטע שהרב גליקסברג מחק בכתב היד‪" :‬ואלה הקיצוניים‪ ,‬הרואים בלימודים הכלליים סכנה‬ ‫ליהדות‪ ,‬אמנם אלא טועים‪ .‬לימוד החכמות זהו צורך חינוכי בפני כל אדם באשר הוא אדם‪,‬‬ ‫וידיעות החכמות אינן יכולות לשמש סימן לחופשיות בענייני דת‪ ,‬כמו שחסרון ידיעות הללו‬ ‫אינו סימן לחרדיות בדת‪ .‬וידוע‪ ,‬שגדולינו ומורינו היו גדולים גם בחכמות‪ ,‬ואין זה סובל אריכות‬ ‫מאחר שזהו מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה‪ .‬ולפי דעתי כל מי שאומר שהיהדות שוללת‬ ‫ידיעות החכמות הריהו מפחית ערכה של היהדות ומחלל את שמה כלפי חוץ וכלפי פנים"‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪87‬‬

‫בתמימותו‪ .‬וזוהי הפסיכולוגיה של בן אדם שתופס את מקומו בחברה לפי הוראתה של‬ ‫דעת הקהל‪ .‬אם הציבור מביט עליו‪ ,‬מאיזה טעם שהוא‪ ,‬כעל עבריין‪ ,‬ממילא נפתח לו‬ ‫ל"עברה"‬ ‫ֵ‬ ‫פתח להפקרות רוחנית‪ .‬ולפעמים גם צווארון מגוהץ‪ ,‬במקום שהוא נחשב‬ ‫‪25‬‬ ‫לעברה לא במרכאות‪...‬‬ ‫הוא פותח שער ֵ‬ ‫בשביל אלה מן הצעירים שהיו מושרשים עמוק במסורת היהדות בתוקף החינוך‬ ‫החרדי ולימוד התורה במשך כמה שנים‪ ,‬הלימודים הכלליים לא יכלו לשמש להם‬ ‫‪26‬‬ ‫סטייה מן המסלול‪ ,‬שהורגלו בו מילדותם עד היותם לאנשים‪ .‬וידוע שהגאון הנצי"ב‬ ‫שהתנגד להכנסת השכלה בלימוד הישיבה בוולוז'ין‪ ,‬הסכים שבני הישיבה המבוגרים‬ ‫יעסקו גם בלימודים כלליים מחוץ לישיבה שאז תקנתם מרובה וקלקלתם מועטה‪.‬‬ ‫וראוי לציין‪ ,‬כי באותו פרק הזמן שעסקתי בלימודי חול לא עקרתי רגלי מבית המדרש‬ ‫הגדול‪ ,‬שנשאר טבור חינוכי ומרכז מחשבותיי כמקודם‪ .‬ואם אמנם הלימודים הכלליים‬ ‫לא הגבירו עליי שלטונם עד כדי להסיח דעתי מלימודי קודש‪ ,‬אבל הם השפיעו על‬ ‫נפשי רוח של סדר ושיטה בלימוד‪ ,‬להטותו לכיוון ידוע ולתכלית מסוימת‪ .‬לא פעם‬ ‫נצנצו במוחי מחשבות להצעיד את ידיעותיי בלשונות ובלימודים כלליים בקו של‬ ‫תכנית קבועה‪ ,‬להביאן לידי השלמה‪ ,‬כדי להגיע לבית ספר גבוה למדעים כלליים; אבל‬ ‫השורשיות של הלימודים התלמודיים‪ ,‬שהייתה דבוקה וחבוקה בנפשי מילדות‪ ,‬היא‬ ‫היא שהעדיפה בשבילי תכלית של השלמה בשביל עבודת הקודש בתוך העם פנימה‪.‬‬ ‫וחידשתי את לימודיי בשיטה מסוימת‪ ,‬גמרא ופוסקים להלכה ולמעשה‪ .‬תכנית זו‬ ‫התגשמה אחרי שהתחתנתי עם ציפורה בת הרב הגאון ר' מרדכי אלפרט זצ"ל‪ ,‬ששימש‬ ‫אז אב"ד בסוויסלוביץ' פלך מינסק‪.‬‬

‫‪ 25‬קטע שהרב גליקסברג מחק בכתב היד‪" :‬ואם חשובי העיר החרדים היו גם כן בעלי השכלה‪,‬‬ ‫בוודאי שהשכלה לא נחשבה אצלם לעוון‪ ,‬וזה השפיע לטובה על המשכילים הצעירים‪ ,‬שלא סרו‬ ‫מדרך תורה ודת"‪.‬‬ ‫‪ 2 6‬הנצי"ב מוולוז'ין ‪ )1893-1837( -‬רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ‪ ,‬ראש ישיבת וולוז'ין‬

‫‪ | 88‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מכתב תודה שכתב הרב למחבר הספר "מולדתי החרבה"‪ ,‬עבור ספרו‪ .‬המכתב נשלח‬ ‫‪27‬‬ ‫מתל אביב לאחר תקופת השואה‪.‬‬ ‫לכבוד מר יוסף הארן הנכבד‪ ,‬שלום וברכה!‬ ‫מכיר אני לכבודו תודה מרובה בעד ספרו "מולדתי החרבה" (מיין חרובע‬ ‫היים)‪ ,‬שהואיל לשלוח לי‪ .‬קראתי את תוכנו ברוח עגומה ובצער כבוש‪.‬‬ ‫תמונה שלמה ממזריטש של תקופתו שיבץ‪ 28‬במסגרת הספר‪ .‬כל פרק הוא‬ ‫קטע של החיים החומריים והרוחניים של העיר‪ .‬לא החסיר בציוריו אפילו‬ ‫את "העולם התחתון" וגם את הכינויים‪ ,‬בהם "כיבדו" תושבי מזריטש‬ ‫איש את רעהו‪ .‬אני כותב "מזריטש של תקופתו" כי בתקופתי היה לעיר‬ ‫מולדתנו צביון אחר לגמרי‪ ,‬כי בכלל היו אנשי מזריטש מסוגלים להיות‬ ‫מושפעים מן השינויים והתמורות במצב המדיני של העולם החיצון‪.‬‬ ‫בפעם האחרונה הייתי במזריטש בשנת ‪( 1912‬יצאתי את העיר בשנת‬ ‫"פלאמכן־גאס" וההמשך שלו "די‬ ‫ַ‬ ‫‪ .)1895‬רחוב לובלין לא היה אז‪ ,‬אלא‬ ‫בריקען"‪ .29‬מן האנשים הנזכרים בספרו‪ ,‬זוכר אני את משה ב' הרופא ואת‬ ‫זרח האדבוקט ור' יחיאל אידלבוים הלוא הוא נמצא עם משפחתו כאן‪...‬‬

‫‪ 2 7‬לקריאה נוספת על חורבן מזריץ' ‪-‬‬ ‫‪html‬‬

‫‪ 2 8‬במקור ‪ -‬השביץ‬ ‫‪ 29‬די בריקען ‪ -‬הגשרים‬

‫‪http://www.holocaustresearchproject.org/ghettos/miedzyrzec.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪89‬‬

‫אצל חותני בסוויסלוביץ'‬ ‫את משפחת הרב אלפרט‪ 30‬ידענו מכבר מאז היותו שרוי במזריץ' זמן לא רב טרם שנכנס‬ ‫לרבנות בסוויסלוביץ'‪( 31‬מקודם שימש ברבנות באורלובה פלך הורדנה [גרודנו] ובמורדי‬ ‫פלך שדליץ)‪ .‬והוא ידע את טיבי ותכונתי מכל הבחינות‪ .‬וכשנבחר למשרה החדשה‬ ‫הוסכם בינינו שאסע שמה לשם השלמה בלימוד ‪ -‬בהוראת איסור והיתר‪ .‬ולמעשה‬ ‫הייתה עיירה זו אחד מן השלבים בסולם התפתחותי‪ ,‬מלבד המגמה המשפחתית‪,‬‬ ‫שבשבילה נסעתי שמה‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫ביום ו' פרשת שלח תרנ"ד בעלות השחר הגעתי לתחנה אוסיפוביץ‪ ,‬הרחוקה שלושים‬ ‫ויורסט‪ 33‬מסוויסלוביץ'‪ .‬נסיעה קצרה זו מתחנת מסילת הברזל עד העיירה נחרתה עמוק‬ ‫בזיכרוני‪ .‬לא הייתה כאן כל תחבורה של כביש או שביל מיוחד בין שתי הנקודות הללו‪.‬‬ ‫ולבנה‪ .‬הפעמון של העגלה כאילו העיר את‬ ‫כל הדרך עברה ביער מוצל בתוך עצי אורן ִ‬ ‫היער מתרדמתו‪ .‬קווי השמש התחילו מציצים מן החרכים שבין עלי האילנות של יער‬ ‫בראשית‪ .‬בעלי כנף המקננים בין העפאים‪ 34‬נתנו קול‪ ,‬וצלילי השירה הנעימה השתפכו‬ ‫באוויר הרענן של בוקר קיץ בהיר והתלכדו יחד למנגינה אחת נשגבה שובה את הנפש‪.‬‬ ‫ובמשוך השיר נלוו אליו שני היהודים הליטאים הללו‪ ,‬ר' משה בעל־עגלה שלי‪ ,‬ור'‬ ‫ראובן בעל־עגלה‪ ,‬שנסע מאחוריו‪ ,‬והתחילו לסלסל במזמורי תהלים של יום השישי‬ ‫בקול ובניגון מסורתי יפה‪ ,‬שירד חדרי לב‪ .‬וקול זמרתם הממוזג בשירת ציפורים ‪" -‬ברון‬ ‫יחד כוכבי בוקר"‪ - 35‬התרשמו עמוק בנפשי‪ ,‬ואותו בעל עגלה הנוסע ביער רוסיה הלבנה‬ ‫וקורא‪" :‬הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות‬ ‫קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים תעו בישימון דרך וגו'"‪ - 36‬סימל בדמיוני הנרגש‬ ‫בשעה ההיא את היהודי הנודד בארצות העמים ומפיץ ידיעת ה' ודרכיו בעולם‪ .‬ועצם‬ ‫התמונה של עגלון יושב על דוכנו ובפיו מזמורי תהלים בהברה "ליטאית" יפה ובשמירה‬ ‫על מלעיל ומלרע ‪ -‬הייתה לי לסימן טוב וכעין פרוזדור יפה לעיירה היהודית הנאמנה‪,‬‬ ‫שאני מתעתד לקשור עמה את גורל חיי ולבנות בה את ביתי‪.‬‬ ‫‪3 0‬‬ ‫‪ 31‬‬ ‫‪3 2‬‬ ‫‪3 3‬‬ ‫‪ 34‬‬ ‫‪ 35‬‬ ‫‪3 6‬‬

‫רבי מרדכי דוד אלפרט‬ ‫סוויסלוביץ' ‪( -‬יידיש‪ :‬סיסלעוויטש; פולנית‪ (Swislocz :‬ממוקמת באזור מינסק‪ .‬בסוף המאה‬ ‫התשע־עשרה חיו בה למעלה מאלפיים יהודים‬ ‫יוני ‪1894‬‬ ‫ויורסט ‪ -‬מידת מרחק רוסית‪ ,‬שווה ערך לקילומטר (בערך ‪ 1.069‬קילומטר)‬ ‫עפאים ‪ -‬תהלים קד יב‪ ,‬ענפים ועלים‬ ‫ברון יחד כוכב בוקר ‪ -‬איוב לח ז‪ .‬פיוט שנכתב על ידי ר' שמעיה קוסון‪ ,‬שככל הנראה חי במאה‬ ‫השתים־עשרה‪ ,‬ולחנו מיוחס לרבי נחמן מברסלב (ניתן להאזין לפיוט בלחנו זה באתר "פיוט")‪.‬‬ ‫תהלים קז‬

‫‪ | 90‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הנסיעה‪ ,‬שלמעשה ארכה ארבע שעות‪ ,‬נדמתה לי כרגעים אחדים וכחלום נעים‪.‬‬ ‫נכנסנו לסוויסלוביץ' ערב שבת בבוקר‪ .‬מורגש היה ַּבחוש הצביון המיוחד של ערב‬ ‫שבת‪ ,‬השפוך על העיירה‪ .‬הסימנים האופייניים של הכנה לקבלת שבת מלכתא נראים‬ ‫היו על כל צעד ושעל‪ .‬בייחוד הובלטה לעינינו דמותו של איש שיבה‪ ,‬בעל צורה ובעל‬ ‫קומה וקופסה גדולה של צדקה בידו והולך מבית לבית‪" .‬הנה זהו ר' מוטל המלמד‬ ‫בתלמוד תורה‪ ,‬הסובב בכל ערב שבת לאסוף נדבות" ‪ -‬מבאר לי בעל העגלה‪.‬‬ ‫הנוף של סוויסלוביץ' מקסים ביופיו הטבעי‪ .‬העיירה יושבת בין יערות עד ושני נהרות‬ ‫(סוויסלוץ ובריזינה) רוחצים אותה משלושה צדדיה‪ .‬בן אדם עדיין לא הספיק להוסיף‬ ‫כאן נופך משלו לטבע הבריאה ולא זיכה אותה בתיקוניו מאוצר התרבות האנושי‪ .‬בכל‬ ‫שטח העיירה האדמה ערומה כביום היוולדה‪ .‬אין בה מדרכות וכבישים רצופי אבן‪ ,‬ורק‬ ‫רגלי אדם כבשו לעצמן דרכים ושבילים‪ .‬אין כאן בתי חומה צפופים זה לזה כבכרך‪,‬‬ ‫רק בתים נמוכים של עץ‪ ,‬בנויים במידת ההכרח המינימלי לצורך דירה בשביל משפחה‬ ‫אחת‪ .‬הבתים מבודדים זה מזה לאורך רחוב רחב ביותר‪ ,‬ואין אדם אומר לחברו צר לי‬ ‫המקום‪ ,‬יש כאן מרחב אוויר ואור למדי‪.‬‬ ‫וכשם שהעיירה עצמה הייתה פשוטה וטבעית בלי קישוטים חיצוניים‪ ,‬כך אנשיה היו‬ ‫תמימים וישרים‪ .‬מרביתם היו עובדים קשה ברפסודות על נהר בריזינה‪ ,‬ומיעוטם בעלי‬ ‫מלאכה ובעלי חנויות‪ ,‬אבל כולם היו נהנים מיגיע כפם ולא היו ביניהם הולכי בטל‬ ‫כלל‪ .‬כולם היו יראי ה'‪ ,‬שומרי תורה ומצוות‪ .‬חופשיים בדת כמעט שלא היו נמצאים‬ ‫בסוויסלוביץ'‪ .‬כולם מכל המעמדות והחוגים היו צייתנים למשמעת התורה ומבקרים‬ ‫בבתי כנסיות בכל יום או בימות שבת ויום טוב‪ .‬מבחינה ציבורית בתור קהילה בישראל‪,‬‬ ‫עיירה זו הייתה ספוגה רוח ישראל סבא ולא היה חסר בה אף אחד מן מוסדות הציבור‪,‬‬ ‫המשמשים יסוד לקהילת ישראל‪ :‬בתי כנסיות‪ ,‬תלמוד תורה‪ ,‬מקווה טהרה ומרחץ‬ ‫ציבורי‪ ,‬הכנסת אורחים ("הקדש")‪ ,‬גבאי צדקה שונים‪ ,‬חברות ללימוד התורה וכדומה‪.‬‬ ‫כמו בכל הקהילות‪ ,‬גם קהילה זו הייתה נחלקת לחוגים שונים‪ :‬בני ההמון‪ ,‬בעלי‬ ‫בתים חשובים‪ ,‬נגידים וגבירים‪ .‬היו כאן משפחות הגונות‪ ,‬כמו משפחת לוין‪ ,‬משפחת‬ ‫קבקוב ועוד‪ .‬ראש משפחת לוין‪ ,‬המסונפת לכמה בתי אבות‪ ,‬היה ר' שמואל חיים לוין‪,‬‬ ‫סוחר דעתן‪ ,‬איש טוב וישר‪ ,‬והוא היה הנגיד בעיירה‪ .‬בנו הוא הד"ר שמריהו הלוי לוין‪,‬‬ ‫סופר ומטיף‪ ,‬ממנהיגי הציונים‪ .‬ב"זיכרונותיו" ארבעה כרכים‪ ,‬תופסת מקום מיוחד עיר‬ ‫מולדתו זו‪" 37.‬הגביר" של העיירה היה ר' דב קבקוב‪ ,‬עשיר מופלג ובעל נכסים‪ ,‬מן‬ ‫הסוחרים הגדולים ביערות בפלך מינסק‪ .‬הוא היה מחסידי חב"ד‪ .‬חתנו ר' ישראל־דב‬

‫שפראי‪ ,‬למדן גדול וקצת חופשי‬ ‫ַ‬ ‫‪ 37‬משפט שהרב גליקסברג מחק בכתב היד‪" :‬חתנו היה ר' אשר‬ ‫בדעות"‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪91‬‬

‫קבקוב נחשב ממקורבי אדמו"רי חב"ד‪ .‬הוא היה אישיות נפלאה‪ ,‬ירא ה' מרבים‪ 38‬ובעל‬ ‫מזג טוב‪ .‬האחד המיוחד מבעלי הבית החשובים היה ר' יהודה מגיד'ס‪ ,‬סוחר בעל חנות‪,‬‬ ‫איש תורני וחרד על דבר ה'‪ ,‬עסקן פיקח וישר‪ .‬דמותו ולבושו הפטריארכליים היו‬ ‫הולמים לכל תהליכותיו ומנהגיו הוותיקים‪.‬‬ ‫הרבנות בסוויסלוביץ' הייתה מן המשרות החשובות‪ .‬רבנים גאוני התורה היו משמשים‬ ‫‪39‬‬ ‫ברבנות זו‪ .‬חותני הרב זצ"ל עשה לעצמו פרסום גדול בספרו הראשון "יד מרדכי"‬ ‫על מסכת שבת‪ ,‬שהוציא לאור בצעירותו בתקופת הרבנות הראשונה שלו באורלובה‬ ‫פלך הורודנה‪ .‬הוא כולל חידושים נפלאים ופלפולים חריפים בכמה סוגיות הש"ס‪.‬‬ ‫הספר נתקבל ברצון בין תלמידי הישיבות והאברכים הלומדים‪ ,‬כספר עיון המחדד‬ ‫את השכל‪ .‬אחריו יצא לאור ספרו על כל פרשיות התורה בשם "בנין דוד"‪ 40.‬במשך‬ ‫רבנותו בסוויסלוביץ' הוציא לאור שלושה ספרים חשובים‪" :‬דברי דודים"‪ 41‬על שיר‬ ‫השירים‪ ,‬על המגילה ועל המדרש‪" .‬חמד מרדכי" פירוש על מסכת ע"ז‪ 42‬דף על דף‪.‬‬ ‫"משיבת מרדכי"‪ 43‬שו"ת על ש"ע או"ח‪ 44.‬מלבד זה נשארו בעיזבונו כמה כתבי יד‬ ‫בהלכה ואגדה‪.‬‬ ‫מטבעו היה חותני בעל מזג טוב‪ ,‬מכניס אורח מאין כמוהו‪ ,‬בעל קומה והדרת פנים‬ ‫יוצא מן הכלל‪ .‬הציעו לו רבנות בכמה ערים חשובות‪ ,‬אבל הוא לא היה מעוניין כל‬ ‫כך בחילוף מקום‪ ,‬כיוון שהיה מבכר את מקומו השקט‪ ,‬המסוגל ליצירה ספרותית‪ ,‬על‬ ‫שאון החיים בכרכים‪.‬‬

‫הרבנית מּושה אלפרט‬ ‫‪3 8‬‬ ‫‪ 39‬‬ ‫‪ 40‬‬ ‫‪ 41‬‬ ‫‪ 42‬‬ ‫‪ 43‬‬ ‫‪ 44‬‬

‫הרב מרדכי אלפרט‬

‫ירא ה' מרבים ‪ -‬ירא את האלוהים יותר מחברת האנשים‪ ,‬הציבור‬ ‫וילנה תרמ"ג‬ ‫וילנה תרמ"ט‬ ‫וילנה תרס"ב‬ ‫מסכת ע"ז ‪ -‬מסכת עבודה זרה‪ ,‬השמינית בסדר נזיקין‬ ‫סלוצק תרע"ד‬ ‫שאלות ותשובות על שולחן ערוך אורח חיים (אחד מארבעת חלקי ה"שולחן ערוך" לר' יוסף‬ ‫קארו)‬

‫‪ | 92‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫אחרי שהותי בסוויסלוביץ' כעשרה חודשים‪ ,‬שבתי לעיר מולדתי‪ ,‬וכעבור שלושה‬ ‫חודשים‪ ,‬שוב נסעתי שמה ביחד עם הוריי ז"ל לחגיגת החתונה‪ ,‬שהתקיימה י"ב סיוון‬ ‫תרנ"ה‪ 45.‬במשך שתי שנים ישבתי בסוויסלוביץ' ישיבת קבע‪ ,‬וכל אותו הזמן‪ ,‬כמו‬ ‫עשרת החודשים קודם החתונה‪ ,‬הקדשתי אך ורק ללימוד התלמוד והפוסקים בתוך‬ ‫כותלי בית המדרש‪ ,‬ובבית חותני הייתי בבחינת משמש תלמידי חכמים‪ ,‬שואב ניסיון‬ ‫של רבנות לכל מקצועותיה להלכה ולמעשה‪ .‬דעתו של חותני הייתה נוטה כי אמשיך‬ ‫את ישיבתי אצלו‪ ,‬אבל מצב הדברים דרש‪ ,‬שאסע למקום תורה מפורסם‪ ,‬ובחרתי בעיר‬ ‫מינסק‪ ,‬הקרובה אלינו ביותר‪.‬‬

‫ההזמנה לחתונה‬

‫‪ 7 45‬ביוני ‪1892‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪93‬‬

‫חמש שנים במינסק‬ ‫מינסק‪ 46‬הייתה נחשבת לשנייה במעלה לווילנה‪ .‬היא הייתה עיר מלאה חכמים וסופרים‪,‬‬ ‫בתי כנסיות ובתי מדרשות מפוארים‪ ,‬ישיבות של תורה ובתי אולפנה‪ ,‬מוסדות של צדקה‬ ‫וחסד באמת מידה ציבורית גדולה ביותר‪ .‬היא הייתה עשירה בבתי אב של משפחות‬ ‫מיוחסות בישראל (כמו זולדוביץ‪ ,‬פינס‪ ,‬אטינגר‪ ,‬רפופורט ועוד ועוד)‪ ,‬שזכו ל"שני‬ ‫שולחנות"‪ :‬תורה וגדולה‪ ,‬חכמה עם נחלה היו כלולות בהם‪ .‬עשירים מפורסמים בעולם‬ ‫המסחר וקובעים עתים לתורה עם גדולי תורה מחובשי בית המדרש‪ ,‬כתלמידים לפני‬ ‫רבם‪ .‬והם היו מנהיגי הקהילה והראשונים לכל דבר שבצדקה ובענייני הציבור‪ ,‬ובייחוד‬ ‫לחיזוק התורה ובתי הישיבות בישראל‪.‬‬ ‫מינסק הצטיינה בכמות גדולה של ישיבותיה‪ ,‬שהרבו דעת תורה ויראה בקרב הנוער‪.‬‬ ‫וכמו בקובנה כן היה במינסק קיבוץ של אברכים המתעתדים למשרת הרבנות‪ ,‬שהיה‬ ‫מפורסם בשם הקיבוץ של "הגדול" ממינסק‪ .‬מוסד חשוב זה היה נתמך מחברה מיוחדת‬ ‫של אישים אמידים מוקירי תורה במינסק בשם "תומכי תורה"‪ .‬מנהלי המוסד‪ ,‬כמו‬ ‫ר' דב פינס‪ ,‬גזבר וראש המוסד‪ ,‬ור' ברוך מרדכי כארי‪ ,‬עסקן תמים ומסור לענייני‬ ‫"תומכי תורה"‪ ,‬הדגישו לא אחת שכל עיקרה של החברה "תומכי תורה" הוא לתמוך‬ ‫באלה מן הלומדים‪ ,‬שהתכלית שלהם בלימוד הוא להגיע למשרת הרבנות‪ .‬ובמידה‬ ‫שמתרבים המשמשים ברבנות מתוך האברכים הנתמכים על ידם‪ ,‬המוסד מקבל חשיבות‬ ‫יתרה‪ .‬והם היו מרוצים בייחוד מאלה האברכים‪ ,‬שמלבד ידיעתם בתורה הם בקיאים‬ ‫גם בהוויות העולם‪ ,‬ובגלל זה יהיו מסוגלים ביותר לנהל ענייני הרבנות‪ ,‬שבעצם היא‬ ‫עבודה ציבורית הזקוקה לידיעת העולם ולחכמת החיים‪ .‬כדי להיכנס לקיבוץ הלומדים‬ ‫צריך היה לעמוד על הבחינה‪ ,‬ולתכלית זו נתמנה מטעם המוסד אחד מגדולי התורה‬ ‫לתהות על קנקנו של האברך המבקש להיכנס לקיבוץ‪ ,‬אם כדאי הוא לכך מצד ידיעותיו‬ ‫בתורה‪ .‬בפרק הזמן לבואי למינסק היה הבוחן ר' גרשון אברהם ברגר‪ ,‬מחשובי מינסק‪,‬‬ ‫גאון בתורה ואיש חכם ופיקח‪ .‬נכנסתי אליו והוא "טייל עמי ארוכות וקצרות" בדברי‬ ‫תורה‪ ,‬ומיד נתן על ידי תעודה שזכאי אני להיכנס לקיבוץ הלומדים ב"תומכי תורה"‪.‬‬ ‫מקום לימודי בחרתי בבית המדרש החדש בחצר בית הכנסת‪.‬‬ ‫תכף בבואי למינסק ביקרתי שניים מחשובי הקהילה‪ ,‬את ר' דב פינס ואת ר' דוד‬ ‫זלדוביץ‪ .‬הראשון היה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬ראש המוסד "תומכי תורה" והגזבר שלו‪ ,‬ועמו‬ ‫סידרתי את ענייני ביחס אל המוסד‪ .‬השני היה מן המפורסמים בטוב לבו ובצדקת‬ ‫‪ 4 6‬מינסק (בפולנית‪ (Mińsk - :‬כיום בירת בלארוס‪ .‬העיר ממוקמת על גדות הסוויסלוץ' והניאמיהה‪.‬‬ ‫בסוף המאה התשע־עשרה חיו בעיר למעלה מחמישים אלף יהודים‪.‬‬

‫‪ | 94‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫פזרונו להחזקת רבנים ולומדי תורה‪ ,‬והוא היה גם אחד ממחזיקי הקיבוץ התורני הנ"ל‬ ‫וממנהליו‪ .‬כשנכנסתי אליו מצאתי אצלו את הרב הגאון ר' חיים עוזר גרודזינסקי‬ ‫מווילנה‪ ,‬כי ביתו היה באמת בית ועד לחכמים במידה מקיפה ביותר‪ .‬הייתה בינינו‬ ‫שיחה על ענייני רבנות‪ ,‬ספרות וכדומה‪ .‬בתוך הדברים התחיל לדבר עמי צרפתית‬ ‫(חותני הרב ז"ל בוודאי כתב שיודע אני "שבעים לשון")‪ .‬למעשה אני לא הייתי מושרש‬ ‫בשפה זו עד כדי דיבור חופשי‪ ,‬וכך עניתי לו בצרפתית שכבר שכחתי הרבה מילים‬ ‫צרפתיות וקשה לי הדיבור בה‪ .‬הוא התפלא ואמר‪" :‬הלוא סוף־סוף אתה מדבר היטב"‪.‬‬ ‫כנראה הוא היה מרוצה שלפחות לא הייתה לו אכזבה שלמה בניסיונו זה‪ .‬לא כך היו‬ ‫התוצאות של הפעולה השנייה שלו‪ ,‬כשהוציא מכיסו בסוף השיחה סכום ידוע של‬ ‫שטרי כסף ורצה למסור לידי‪ .‬אני סירבתי בהחלט לקבל‪ .‬הוא הוכיח שזהו מצדו סימן‬ ‫של שימת לב לצורבא מרבנן צעיר‪ ,‬שהפיק ממנו רצון‪ .‬אני נימקתי לו סירובי‪ ,‬שזוהי‬ ‫הפעם הראשונה בחיי שנותנים לי כסף ואין אני רוצה ללכת בדרך זו‪ .‬הוא היה כאיש‬ ‫"אובד עצות"‪ ,‬ולבסוף מצא פתח ויצא מ"מבוכה" זו‪ .‬מתוך שיחתנו נודע לו שאין לי‬ ‫עדיין ספרים משלי‪ .‬שלח לבית מסחר ספרים של נפתלי משכיל לאיתן‪ ,‬שהיה ממול‬ ‫ביתו‪ ,‬וקנה בשבילי שני ספרים חשובים‪ :‬תשובות ר' עקיבא איגר וחידושי ר' עקיבא‬ ‫איגר וסידור "עיון תפילה" לר' יעקב מקלינבורג‪ ,‬שיצא אז לאור על ידי אפלבוים‪ .‬ושוב‬ ‫לא יכולתי לבלי לקבל את המתנה הזאת של "שימת לב"‪ ,‬כי זה היה בחינת "איתייקורי‬ ‫הוא דמתייקרי בי" (חולין מה‪ ,‬ע"א)‪.‬‬ ‫נכנסתי לתוך המסלול שבחרתי לי‪ ,‬והלכתי בו מתוך קורת רוח‪ .‬למדתי תורה לא‬ ‫מתוך הדחק אלא מתוך חדווה של משאת נפש‪ .‬כל שעתי הייתה נתונה אך ורק ללימודי‬ ‫התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬זאת אומרת אני הייתי עסוק רק להתפתחות‬ ‫עצמית לפי התכנית והמטרה שהתוויתי לי‪ .‬אבל לא עברו ימים מעטים ונמשכתי לתוך‬ ‫עבודה רוחנית מחוץ למסגרת הקיבוץ‪ ,‬לעבודה שתכליתה הייתה השפעה חינוכית על‬ ‫הזולת‪.‬‬ ‫בין שאר מוסדות התרבות הייתה במינסק אגודה בשם "נצח ישראל"‪ ,‬שמטרתה‬ ‫הייתה שכלול רוח הנוער על ידי לימוד והטפה בשבתות‪ .‬פעולת האגודה הייתה מכוונת‬ ‫בעיקר כלפי משרתי החנויות ופקידי עסקי המסחר והבנקים‪ .‬תכנית הלימודים הייתה‬ ‫כוללת‪ :‬א‪ .‬פרשת השבוע על דרך הפשט המדויק בהוספת דברי מוסר ותורת המידות‬ ‫היוצאים מתוך סיפורי התורה ומצוותיה‪ ,‬וגם דברי חכמה ביחס למקומות‪ ,‬להרים‪,‬‬ ‫לשמות וכדומה הנזכרים בתורה‪ .‬ב‪ .‬הרצאות בדברי ימי ישראל תקופה אחר תקופה‬ ‫בסדר כרונולוגי ובעיקר תיאורים של אנשי השם בישראל‪ ,‬מידותיהם ופעולותיהם‪.‬‬ ‫תכלית ההרצאות הללו‪ ,‬כמובן‪ ,‬הייתה השפעה חינוכית‪ ,‬מוסרית ולאומית‪ .‬העומדים‬ ‫בראש המפעל הזה היו ר' זלמן פינס (בנו של רבי דב פינס הנ"ל)‪ ,‬צעיר גדול בתורה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪95‬‬

‫ובעל השכלה‪ ,‬ור' אהרון דוד חורגל‪ ,‬גדול בתורה ובעל שכל חריף‪ .‬המרצה של המוסד‬ ‫היה במשך כמה שנים הרב יצחק ניסנבום‪ ,‬שגם הוא למד בקיבוץ של הגדול במינסק‬ ‫והגיע לסמיכה‪ .‬אבל הוא עקר לביאליסטוק אחרי שנתמנה למזכיר לענייני "חיבת ציון"‬ ‫אצל הגאון ר' שמואל מוהליבר‪ .‬ומיני אז נפסקה פעולת "נצח ישראל" מחוסר איש‬ ‫שימלא את מקומו של הרב ניסנבוים‪ .‬לעבודה זו דרוש היה איש חרד יודע תורה במידה‬ ‫גבוהה ובעל כישרון בהטפה ומשכיל יודע את החיים‪ .‬ומועמד כזה לא מצאו מנהלי‬ ‫המוסד במשך כל שלוש שנים מאז עזב הרב ניסנבוים את מינסק‪.‬‬ ‫מכיוון ששמעו שנתקבל לתוך הקיבוץ איש שכמותי באו אליי והציעו לפניי לקחת‬ ‫על עצמי משרת מרצה ב"נצח ישראל"‪ .‬זה היה בשבוע פרשת וירא תרנ"ח‪ 47,‬והציעו‬ ‫לפניי בשביל הרצאה של בחינה את הנושא "חינוך הבנים ונסיון העקדה"‪ ,‬זאת אומרת‬ ‫שפרשת עקדה תשמש לי בסיס בשביל הרצאה על חינוך הבנים‪ .‬מאיזו סיבה נדחתה‬ ‫ההרצאה לשבת הבאה פרשת חיי שרה‪ .‬הרחבתי את מסגרת הנושא עד כדי צורה שכזו‪:‬‬ ‫"הביטו אל אברהם אביכם"‪ ,‬כלומר בהרצאה שלי צריכה הייתה להתבהר תמונה שלמה‬ ‫מחיי אברהם אבינו‪ ,‬דעותיו ופעולותיו‪ ,‬הכרת הבורא‪ ,‬מסירת נפש‪ ,‬הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫שלום וגם ניסיון העקדה‪ .‬בשבת בערב התקיימה ההרצאה‪ ,‬שארכה כשעתיים‪ ,‬וכשגמרתי‬ ‫אותה ניגשו אליי ראשי המוסד ואמרו לי "אחינו אתה"‪ .‬ובכן נתחדשה גם הרצאה זו‪,‬‬ ‫הפעולה של המוסד "נצח ישראל"‪ ,‬שלא פסקה בכל חמש שנות שהותי במינסק‪.‬‬ ‫כושר ההבעה וההטפה נתגלה אצלי עוד בישבי אצל חותני ז"ל‪ ,‬כשהייתה לי כמה‬ ‫פעמים הזדמנות למלא את מקומו בלימוד פרשת השבוע לפני החברה‪ .‬עם ההתמדה‬ ‫בלימוד ההלכה הייתי קובע לי עתים‪ ,‬בייחוד בערב שבת‪ ,‬ללמוד ספר האלשיך‪ 48‬על‬ ‫התורה‪ ,‬ומצאתי בו עניין רב‪ ,‬ועד היום נחרת בלבי הרושם של עומק רעיונותיו בביאור‬ ‫מאורעות האבות ופירושיו הנפלאים למצוות התורה‪ .‬עיינתי גם כן הרבה בספר "עקדת‬ ‫יצחק" של רבי יצחק עראמה‪ 49‬ובעוד ספרי דרוש קלאסיים‪ .‬אבל קריאתי בהם הייתה‬ ‫מתוך עיון של ביקורת עמוקה לפי יסודות ההיגיון הישר‪ ,‬שמצא לו אחיזה בכל תהליך‬ ‫מחשבתי וכושר השיפוט שלי בענייני ספרות‪ .‬והשתדלתי תמיד לבחור את הטוב שבהם‬ ‫גם מבחינת התוכן וגם מבחינת הסגנון המיופה והמלוטש‪ ,‬ההולם בייחוד ספרי דרוש‬ ‫ומוסר‪.‬‬ ‫‪ 4 7‬נובמבר ‪1897‬‬ ‫‪ 4 8‬ר' משה אלשיך ‪ )1600-1507/8( -‬מגדולי חכמי ישראל‪ .‬חי בצפת במאה השש־עשרה‪ .‬פירושו‬ ‫לתורה נקרא "תורת משה"‪.‬‬ ‫‪ 4 9‬רבי יצחק עראמה ‪" )1494-1420( -‬בעל העקידה"‪ ,‬היה מחכמי ספרד בדור הגירוש‪ .‬באותה‬ ‫תקופה הוכרחו יהודי ספרד לבקר בכנסיות ולהקשיב לדרשות הכמרים שהיו מדברים בסגנון‬ ‫פילוסופי מרשים‪ .‬בעקבות זאת ראה רבי יצחק עראמה צורך לסדר ולהרצות את דרשותיו באותו‬ ‫סגנון‪ .‬את דרשותיו קיבץ לספר המפורסם "עקדת יצחק"‪ ,‬ששימש דוגמה לדרשנים רבים אחריו‪.‬‬

‫‪ | 96‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫וב"נצח ישראל" לא היה מקום לדרוש‪ .‬שהרי שמה היו באים לשמוע גם מומחים‬ ‫לדקדוק השפה מקרב מורי מינסק‪ ,‬בידעם שכאן "המקרא אינו יוצא מידי פשוטו"‪,‬‬ ‫וכל אותו "החומר האנושי" שבשבילו נברא המפעל הזה‪ ,‬לא היה מחבב כל כך את‬ ‫הדרש‪ ,‬הוא בא לשם "פשט" – לשמוע דברים ברורים וישרים על מצוות התורה ומיצוי‬ ‫המידות‪ ,‬היוצאות מתוך סיפורי התורה‪" :‬ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו" –‬ ‫ביאור תמציתי לעצם מצוות השבת כיום מנוחה וקדושה‪" .‬כבד את אביך ואת אמך" –‬ ‫הרצאה קצרה על כיבוד הורים‪" .‬וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"‪ - 50‬דברים‬ ‫בהירים על ערך גמילות חסדים‪ ,‬מהותה וטיבה אצל עם ישראל‪ ...‬וכיוצא בזה בכל‬ ‫מצוות התורה‪ .‬כל השומעים היו יושבים על מקומותיהם וספרי חומש בידיהם‪ ,‬והמרצה‬ ‫היה עומד על הבימה שבאמצע בית הכנסת ועובר על כל הפרשה של השבוע‪ .‬זה‬ ‫היה נמשך כשעה וחצי‪ .‬ואחר כך היה מרצה כחצי שעה בעל פה על נושא היסטורי‪,‬‬ ‫בכל פעם על תקופה ידועה או על אישיות מפורסמת בתולדות ישראל‪ .‬וכה הייתה‬ ‫עוברת לפני השומעים שורה ענקית של גדולי ישראל וגיבוריו בכל העתים והזמנים‪.‬‬ ‫ועיקר גדול בהרצאה הייתה הטנדנציה‪ 51:‬הלהבת הלבבות בגאון ישראל והרמת רוח‬ ‫הצעירים בידיעת המאור שבחיי האומה הישראלית וקליטת המידות הטובות של אנשי‬ ‫השם וגיבורי הרוח‪ ,‬שמסרו נפשם על קודשי העם ותורתו‪ .‬ההרצאות ההיסטוריות היו‬ ‫נערכות באופן שבכל פעם תעשה ההרצאה רושם של דבר שלם (ולא קטע יבש של‬ ‫כרוניקה)‪ ,‬המאלף דעה ולקח של ניסיון חי מהעבר בשביל ההווה והעתיד‪.‬‬ ‫במינסק שהיתי חמש שנים‪ ,‬ובמשך כל הזמן הזה לא נפסקה פעולתי ב"נצח ישראל"‪.‬‬ ‫פעולה זו בלעה את שעתי רק במידה פעוטה ביותר ‪ -‬כשעתיים בימות השבתות‪,‬‬ ‫אבל היא הייתה רבת תועלת‪ .‬השיעורים בפרשיות התורה וההרצאות ההיסטוריות‪,‬‬ ‫שבעצם הדבר היו כוללים הטפה תורנית ומוסרית‪ ,‬השפיעו הרבה על רוח השומעים‬ ‫הצעירים‪ ,‬ומתוך הכרה זו שאבתי הרבה קורת רוח מעבודתי‪ .‬ומובן שמתוך עבודה זו‬ ‫הייתה נמשכת השפעה לא רק לתלמידים אלא גם לרב‪ .‬חמש פעמים חזרתי בלימודי‬ ‫על כל פרשיות התורה ושתי פעמים עברתי בהרצאותיי על כל האישים ההיסטוריים‬ ‫והמאורעות החשובים שבדברי ימי ישראל‪ ,‬מן שיבת ציון בתקופת עזרא ונחמיה עד‬ ‫התקופה האחרונה של תנועת "חיבת ציון" וייסוד המושבות בישראל‪ .‬עבודתי ב"נצח‬ ‫ישראל" הייתה בשבילי כעין אסכולה לחינוך כושר ההרצאה הפומבית ולטיפוח הדיבור‬ ‫היפה וההגיוני ברבים‪.‬‬ ‫באותו בית הכנסת ששם נערכו השיעורים של "נצח ישראל" (בית הכנסת לצבעים)‬ ‫לימדתי בכל יום במשך זמן ידוע גם דף גמרא לפני חברת ש"ס‪.‬‬ ‫‪ 5 0‬ויקרא כה‪ ,‬לה‬ ‫‪ 51‬טנדנציה ‪ -‬נטייה‪ ,‬מגמה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪97‬‬

‫באותו הזמן התעוררה בעולם היהודי התנועה הציונית משיטתו של ד"ר הרצל עם כל‬ ‫חום העבודה הלאומית שבאה בעקבה‪ .‬התנועה הכבירה הזאת‪ ,‬שחדרה לתוך כל שדרות‬ ‫העם והקיפה במעופה המהיר גם את חוגי האומה‪ ,‬שעמדו עד אז מרחוק ליהדות‪ ,‬מצאה‬ ‫מרכזה בתוך רוסיה הלבנה בעיר מינסק‪ .‬כמה מן האינטליגנציה התקרבו לרעיון זה‬ ‫והקדישו הרבה מרץ לעבודה בשבילו‪ ,‬הן בשטחי עצם ההסתדרות הציונית‪ ,‬לחזק את‬ ‫היסודות שלה בהשתתפותם באספות ובקונגרסים‪ ,‬באספת שקלים ובמכירת האקציות‬ ‫לבנק הקולוניאלי וכדומה‪ ,‬הן בהפצת התרבות הלאומית על ידי ייסוד שיעורים ללימוד‬ ‫השפה העברית וספרות ישראל וכיוצא בזה‪ .‬המורשה מטעם הקונגרס לרוסיה הלבנה‬ ‫היה עורך הדין שמשון רוזנבום‪ .‬הציונים הפעילים במינסק היו עורך הדין ֵמיצט‪ ,‬הרופא‬ ‫קמינסקי‪ ,‬רופא השיניים חורגין‪ ,‬יצחק ברגר‪ ,‬יהודה נופך ועוד ועוד‪ .‬ואני‪ ,‬שמילדותי‬ ‫שאפתי רוח "חיבת ציון" בעיר מולדתי‪ ,‬וכאילו הוא היה מזוג בעצם חינוכי ‪ -‬נתפסתי‬ ‫בכל מהותי הנפשית אל הרעיון הציוני מתוך הכרה עמוקה ברוממות ערכו לעתידות‬ ‫האומה השדודה והנרמסת כעפר בארצות הגולה‪.‬‬ ‫וכפי שהעיקר בעבודה למען הכלל הוא התחלקות העבודה בין כל העמלים עם‬ ‫הציבור‪ ,‬לכל אחד מהם עבודתו לפי כוחו וכישרונו ‪ -‬נפלה בחלקי העבודה בשטח‬ ‫התרבות הרוחנית והחינוך העממי על ידי נאומי הסברה והפצת הספרות העתיקה ברוח‬ ‫הציונות‪ .‬עם התחלת עבודתי הרוחנית במינסק כבר היו שם אילו אגודות ציוניות‪,‬‬ ‫ובתוכן אגודה אחת בשם "אהבת ציון" מחוגי בעלי המלאכה‪ ,‬והיא ייסדה לעצמה בית‬ ‫כנסת לתפילה בשבתות‪ .‬בתוך אגודה זו מצאה הנהלת המרכז הציוני קרקע מסוגלת‬ ‫בשביל עבודתי‪ .‬הזמן להרצאותיי נקבע בכל שבת בבוקר אחר התפילה‪ ,‬שאז נאמתי‬ ‫לפניהם על הנושא של ההפטרה‪ .‬כמו כן הרציתי עיקרי המוסר על פי התורה בחוג של‬ ‫תלמידים מבוגרים מבתי ספר הכלליים‪ .‬כדאי לציין שכל דרשותיי ונאומיי לא היו‬ ‫נושאים על עצמם חותם ציוני באופן ישר‪ ,‬כלומר לא התבלטה בהם שגרה של תעמולה‬ ‫ציונית בצורה צעקנית‪ ,‬אבל בכל זאת היה מפעם בכל דיבור ודיבור שלי הרוח הלאומי‪,‬‬ ‫הציוני‪ ,‬בעצם ובמהות‪ .‬זכורני‪ ,‬כשבא עורך הדין מיצט‪ ,‬מומחה למשפטים מפורסם‪,‬‬ ‫לשמוע את דרשותיי‪ ,‬הביע באוזני השומעים את קורת רוחו‪ ,‬ואמר‪" :‬יש שקוראים‬ ‫בקול 'ציון‪ ,‬ציון'‪ ,‬ובעצם אין זה ציונות‪ ,‬אבל סגנון דרשות כמו אלה זהו ציונות אמתית‬ ‫הפועלת על הנפש‪ .‬צריך לחנך את העם ברוח זה‪ ,‬ואז ממילא תהא לנו ציונות"‪.‬‬ ‫אלה שעמדו ליד ערש הציונות מתחילת יצירתה ותפסו אותה ברעיונם במלוא ההיקף‬ ‫ועומק ההשגה‪ ,‬ראו בה חזות הכול‪ .‬מלבד היסוד המדיני שבה ‪ -‬הקוממיות הפוליטית‬ ‫של האומה הישראלית‪ ,‬שזהו הקוטב הרעיוני והעיקרי שלה‪ ,‬ותעודתו להביא הצלה‬ ‫ליהדות העולמית ולהעמידה על קרקע מוצקה ולתת לה עצמאות לאומית בין העמים‪,‬‬

‫‪ | 98‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫עוד ראו בה הצלה לכל הקניינים הרוחניים והלאומיים של האומה‪ .‬שהרי שפלות‬ ‫היהודי היא היא שפלות היהדות‪ .‬וכל בן ישראל מתאונן לפני קונו‪" :‬כי היינו לעג וקלס‬ ‫בגויים"‪ 52.‬ולא עוד אלא שבעצם הרעיון‪ ,‬עוד טרם התגשמותו במציאות כבר נותן טעם‬ ‫וכבוד לחיי היהודי‪ ,‬שהתחיל להרגיש ולהכיר בערכו העממי ובערך קנייניו הגדולים‪,‬‬ ‫הנותנים לו זכות של קיום עצמאי בארצו הוא‪ .‬ואותו הגאון הלאומי‪ ,‬המציג ברעיון‬ ‫הציוני‪ ,‬משך ברוחו הרבה הרבה מתוך אלה שהתרחקו מעל עמם‪ ,‬והלכו לבקש כבוד‬ ‫באסכולות ובאוניברסיטות של נכרים‪ .‬ואלה "נדחי ישראל"‪ ,‬ששבו אל עמם עם הרעיון‬ ‫הציוני‪ ,‬עשו רושם נעלה על הלב של אנשי הלב‪ .‬ובאמת הלב היה שמח לראות "שבת‬ ‫אחים גם יחד"‪ .‬רחוקים נעשו קרובים ומאוחדים במגמה לאומית אחת‪ .‬זכורני במסיבה‬ ‫אחת‪ ,‬שהתקיימה במעונו של יהודה נופך‪ 53‬במינסק‪ ,‬נפל הד"ר צבי ברוק‪ 54‬על צווארו‬ ‫של רב זקן והיה מחבקו ומנשקו מתוך התרגשות‪ ,‬וזה השפיע על המסובים עד כדי‬ ‫דמעות‪ ...‬אבל זה לא עשה עלינו רושם כמקרה פרטי‪ ,‬אלא כסמל כללי להתקרבות בין‬ ‫אחים הרחוקים זה מזה בחינוכם ובתפיסת עולמם‪ ,‬וכאן באו לידי נקודת מגע כאחים‬ ‫לגלות ולגאולה‪ ,‬כחברים למשאת נפש לאומית אחת‪.‬‬

‫‪ 5 2‬מתוך תפילת סליחות לצום י"ז בתמוז‬ ‫‪ 53‬יהודה זאב נופך ‪ -‬מורה לרוסית ולחשבון ומראשי הציונים במינסק‬ ‫‪ 5 4‬ד"ר צבי ברוק ‪ )1922-1869( -‬רופא ומראשי הציונות ברוסיה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪99‬‬

‫אשרי שזכיתי לכך ‪ -‬ייסוד "המזרחי"‬ ‫כ"ה אדר תרס"ב‪ ,‬זה היום שבו נתייסד "המזרחי" בווילנה‪ ,‬ואנוכי השתתפתי באספה‬ ‫זו‪ ,‬או יותר מדויק‪ :‬בוועידה קטנה זו‪ .‬הייתי אז מראשי המדברים ונבחרתי לקומיסיה ‪-‬‬ ‫ר' זאב יעבץ‪ ,‬הרב בארישנסקי ואנוכי ‪ -‬כדי לעבד את התכנית של האגודה‪ .‬בעיתון‬ ‫"העברי" תרע"ב גיליון י"א במאמר "למלאות עשר שנים לתקומת המזרחי" נזכר שמי‬ ‫בין המייסדים הראשונים‪" :‬הרב גליקסברג מפינסק (כעת באודסה)"‪.‬‬ ‫התקופה הארוכה לא הספיקה לבער מלבי את הרושם של השתתפותי בוועידה‬ ‫המייסדת של "המזרחי" בווילנה‪ .‬נעימה הייתה לי ההזדמנות הראשונה לבקר את‬ ‫"ירושלים דליטא"‪ .‬בייחוד הרגשתי קורת רוח מרובה להכיר את האישים החשובים‬ ‫שעד אז את שמעם שמעתי‪ .‬בוועידה זו השתתף חוג מצומצם של אנשים תמימי דעים‪,‬‬ ‫‪55‬‬ ‫שמתוך השקפותיהם ופעולותיהם כבר השתרשו בתנועת "חיבת ציון" והציונות‪.‬‬ ‫תכף בראשית הישיבה הראשונה‪ ,‬אחרי הפתיחה על ידי יושב הראש הרב ריינס‪ ,‬שבה‬ ‫הובלטה הנחיצות של איגוד הציונים החרדים‪ ,‬ניגשה הוועידה לדיון על האופי הארגוני‬ ‫של האגודה‪ .‬בדיון זה באו לידי ביטוי שני זרמים‪ .‬חלק ניכר מן הצירים דרשו להתאגד‬ ‫בהסתדרות מיוחדת בפני עצמה וחלק מהם עמדו על דעתם בתוקף‪ ,‬שתועלת האיגוד‪,‬‬ ‫הן כלפי פנים והן כלפי חוץ‪ ,‬דורשת שהחרדים לא ייפרדו מן הציונים הכלליים‪ ,‬אלא‬ ‫יתאחדו כפרקציה בתוך ההסתדרות הציונית‪ .‬דעה זו‪ ,‬שבאה לקרב ולא לרחק‪ ,‬ניצחה‪,‬‬ ‫ואגודת הציונית החרדים הוכרה כחלק מן הציונים הכלליים‪.‬‬ ‫לשם עיבוד תכנית בשביל ארגון האגודה נבחרה ועדה של שלושה‪ ,‬שבה נכנסו ר'‬ ‫זאב יעבץ‪ ,‬הרב בארישנסקי וכותב הטורים‪ .‬נמסר לנו גם כן להציע לוועידה את שם‬ ‫האגודה‪ .‬חשבנו על שמות שונים‪" :‬נצח ישראל" וכדומה‪ ,‬עד שהסכמנו לקרוא אותה‬ ‫בשם "מזרחי" (נוטריקון‪" :‬מרכז רוחני") כמו שנקרא משרד "חיבת ציון" של ר' שמואל‬ ‫מוהליבר זצ"ל‪ .‬מתפקידנו היה גם לערוך קול קורא‪ ,‬שבו הודגשה המטרה העיקרית של‬ ‫"המזרחי"‪ .‬הקול קורא שהיה מנוסח בידו של ר' זאב יעבץ‪ ,‬מבליט בייחוד את העיקרים‬ ‫של "המזרחי"‪" :‬התורה במלוא טהרתה יכולה להתקיים רק בארץ הקדושה‪ ,‬שעל ידה‬ ‫לבותיהם של ישראל מכוונים למקום אחד"; "ציון הוא התל‪ ,‬שכל פיות פונים אליו";‬ ‫"תחיית התקווה לשיבת ציון היא הנותנת איחוד לנפשות ישראל ומבטח לתורתנו ולכל‬ ‫קודשיה"; "אין מבטח לציון שתתכונן‪ ,‬בלתי אם בשמירת היהדות הנאמנה בכל תוקפה‬ ‫ובכל טהרתה"; "תנועת הציונות היא ערובה נאמנה להשיב לב בנים על אבות"; "ציון‬ ‫ותורה הן שתי קדוּ שות המשלימות זו את זו והצריכות זו לזו"‪ .‬הקול קורא מפענח‬ ‫‪ 55‬פרק זה מתוך‪" :‬סיפורה של תנועת הציונות הדתית" מאת יונה כהן‪ .‬באדיבות מוסד הרב קוק‪.‬‬

‫‪ | 100‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫את הסיבות שגרמו לחרדים להתאחד וגם רושם תכנית לעבודת "המזרחי" הנחלקת‬ ‫לשני חלקים‪ .‬בעצם העבודה הציונית ‪ -‬יישוב הארץ‪ ,‬שקלים וכו' וכו' ‪ -‬אין להיפרד‬ ‫מן הציונים אף על פי שאין אנחנו מסכימים עמהם בדברים שבלב‪ .‬בנוגע לתורה ודת‪,‬‬ ‫חינוך הבנים‪ ,‬זו היא תעודתנו‪ :‬להשליט בקרב בתינו רוח טהרה על ידי קיום מעשה‬ ‫המצוות כתיקונן‪ ,‬לגדל בנינו לתורה ולמעשים טובים ולנטוע בלבם הרך את האהבה‬ ‫לציון וכו' וכו'‪.‬‬ ‫קול קורא זה השפיע על חוגי הציונים החרדים למקומותיהם‪ .‬אגודות הציונים‬ ‫החרדים בשם "שלומי אמוני ציון" נספחו אל הסתדרות "המזרחי"‪ ,‬וציונים חרדים‬ ‫בודדים התאחדו לאגודות "מזרחי"‪ :‬כעבור שלושה חודשים מן האספה המכוננת‬ ‫בל ָידה‪ ,‬שנבחרה למרכז "המזרחי" בנשיאותו של הרב‬ ‫התכנסו נציגי האגודות לאספה ִ‬ ‫י' ריינס‪ .‬בין חברי ההנהלה היו ר' זאב יעבץ ור' זלמן גורלנד בווילנה‪ .‬מטעם המרכז‬ ‫התנהלה תעמולה רחבה להפצת רעיון "המזרחי" על ידי מכתב חוזר בחתימתו של‬ ‫רב ריינס‪ ,‬ובמשך זמן של חצי שנה התפתחה ההסתדרות והייתה לכוח הגון בציונות‪.‬‬ ‫בכינוס הציוני‪ 56‬במינסק (אלול תרס"ב) השתתפו כחמישים צירי "המזרחי" בראשותו‬ ‫של הרב ריינס‪ .‬וכן בקונגרס השישי בבאזל (אלול תרס"ג) לקחו חלק הרבה צירים‬ ‫ממדינות אירופה ואמריקה שנספחו לדגל "המזרחי"‪.‬‬

‫‪ 5 6‬במקור ‪ -‬בכנסייה הציונית‬

‫פרקי זיכרונות | ‪101‬‬

‫הגורל ורבנות פינסק‬ ‫בזמן ההוא‪ ,‬סמוך לייסוד "המזרחי"‪ 57,‬מתחילה תקופת הרבנות שלי‪ .‬בשנת תרס"ב‬ ‫בפרוס חג השבועות‪ 58,‬קיבלתי הזמנה להעמיד את המועמדות שלי לבחירות הרבנות‬ ‫בעיר חומסק‪ 59‬פלך הורודנה‪ .‬הרבנות של עיירה זו יש לה חשיבות הסטורית בעולם‬ ‫הרבנים‪ ,‬מאחר שבעל הט"ז שימש ברבנות זו‪ .‬בבית המדרש החדש במינסק‪ ,‬שאני‬ ‫ראטין‪ ,‬למדן ומשכיל‪ ,‬והוא הציע אותי בתור מועמד‬ ‫למדתי בו‪ ,‬התפלל נכבד אחד מר ַ‬ ‫ראטין היה בר סמכא ומבין בענייני רבנות‪ ,‬ומשפחתו בחומסק‬ ‫למשפחתו בחומסק‪ .‬מר ַ‬ ‫הייתה לה השפעה גדולה בקהילה‪ ,‬ולכאורה היה מצב הדברים שם בשבילי כמעט‬ ‫בטוח‪ ,‬אחרי שקיבלתי משם מכתב בבקשה לבוא בתור מועמד‪ .‬אבל כשבאתי לשם‬ ‫מצאתי שכבר קדמוני ארבעה מועמדים וכל אחד מהם כבר הספיק לעשות לעצמו "צד"‬ ‫והדברים יגעים‪ .‬המועמדים הללו "עמדו על הבחינה" ועזבו את העיר כל אחד בתקווה‬ ‫שהצד שלו לא יהיה מרפה במלאכתו‪ .‬ובשבת זו הייתי אני היחידי‪ .‬בשבת אחר הצהריים‬ ‫דרשתי בפני קהל רב‪ .‬בית המדרש היה מלא מפה אל פה וגם בחוץ ליד החלונות‬ ‫הפתוחים הצטופפו אנשים ונשים שלא יכלו להיכנס פנימה‪ .‬דרשתי הייתה מתובלת גם‬ ‫באי אלו סממני הלכה‪ ,‬כראוי לדרשה רבנית‪ ,‬שצריכה להיות אבן בוחן בשביל חוגים‬ ‫שונים של הקהילה‪ ,‬אבל בעיקרה הייתה דרשה עממית על ערך התורה בישראל בכל‬ ‫הזמנים בתור מקור לחייה הנצחיים של האומה‪ .‬היה לי יסוד לחשוב כי דרשתי הראתה‬ ‫השפעה מרובה על הקהל לטובתי ורכשתי לי "צד" גדול‪ ,‬אבל לבי לא הלך כלל אחרי‬ ‫מהלך הבחירות לרבנות כפי השגרה של העיירה הליטאית בזמן ההוא‪ ,‬זאת אומרת‬ ‫הבחירות לא היו ישרות וחשאיות‪ ,‬התלויות ברוב דעות‪ ,‬אלא מסולפות בעצם מהותן‬ ‫ותלויות מתוך לחץ של השפעות שונות ומשונות‪ ,‬המביאות לידי מחלוקות וחילול‬ ‫שם הרבנות בישראל‪ .‬ועל פי טבעי נקעה נפשי מהכניס את עצמי לתוך פרצה דחוקה‬ ‫זו‪ ,‬וכבר הייתה לי השקפה מסוימת משלי על עצם הרבנות ועל הדרכים המובילות‬ ‫אליה‪ ,‬שאין הולמות אותה כלל וכלל‪ .‬ולזאת מצאתי לטוב להפתיע את הקהל בסוף‬ ‫דרשתי בהצעת פתרון לשאלת הרבנות בדרך שלום‪ ,‬היינו להטיל גורל בין חמשת‬ ‫המועמדים‪ ,‬ומי שיזכה בגורל יתמנה לרב (אני נוכחתי שכל המועמדים אמנם ראויים‬ ‫לשמש ברבנות זו)‪ .‬אני אמנם ידעתי‪ ,‬שזה יגרום לי סטייה מן המטרה שבשבילה באתי‬ ‫‪ 5 7‬הסתדרות המזרחי ‪ -‬תנועה פוליטית ציונית־דתית‪ ,‬הוקמה בשנת ‪ 1902‬כסיעה במסגרת‬ ‫ההסתדרות הציונית‬ ‫‪ 5 8‬יוני ‪1902‬‬ ‫‪ 5 9‬חומסק ‪( -‬פולנית‪ )Chomsk :‬ממוקמת ‪ 69‬קילומטר צפונית מערבית לפינסק‪ .‬בתחילת המאה‬ ‫העשרים חיו בה כאלף יהודים‪.‬‬

‫‪ | 102‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫לכאן‪ ,‬אבל רציתי לעשות צעד אידיאלי כזה מתוך שיקול דעת וחשבון של שכר מוסרי‬ ‫ודאי נגד ספק של הפסד בעתיד‪ .‬תכף למחר ביום ראשון הוטל הגורל בבית הכנסת‬ ‫‪60‬‬ ‫בנוכחותו של קהל רב וזכה בגורל הרב מאירוביץ'‪ ,‬מי שהיה רב בפינסק־וואקזאל‪.‬‬ ‫בינתיים רכשתי לי שם כמה ידידים חושבי שמי ומכל החוגים התקרבו אליי‪ .‬עשו‬ ‫לי מסיבת פרדה נאה וגם הגישו לי איגרת כבוד בחתימת הרבה אישים‪ .‬ערכו מכתב‬ ‫נרגש לקהילת פינסק־וואקזאל‪ ,‬שבתוצאות הגורל נתפנה מקום הרבנות שלה בשביל רב‬ ‫אחר‪ ,‬ומאשרים שלא באשמתם לא נבחרתי לרב בחומסק‪ ,‬אלא שכך נסבו פני הדברים‬ ‫מרצוני להשליט שלום בעירם‪ .‬ואומרים במכתבם‪ ,‬שהם כבר מתקנאים בקהילת פינסק־‬ ‫וואקזאל‪ ,‬מפני שהם בטוחים שאני אבחר שם לרב‪ .‬גם ממכיריי במינסק שהיו להם‬ ‫קשרים עם פינסק‪ ,‬נשלחה "אינפורמציה" על אישיותי‪ ,‬ותכף עוד בטרם שנתעוררה‬ ‫השאלה הרבנית עם "צדדים" כנהוג ‪ -‬האם הייתי נבחר שם לרב‪ .‬ובחג השבועות כבר‬ ‫שימשתי שם בתור רב ודרשתי דרשתי הראשונה‪ .‬ועליי היה לומר "גם זו לטובה"‪ ,‬מפני‬ ‫שבפינסק היו לפניי סיכויים יותר טובים מאשר בעיירה קטנה‪.‬‬ ‫קהילת פינסק היא עתיקה ומפורסמת‪ .‬נזכרה כמה פעמים ברשימות היסטוריות ביחס‬ ‫לתחוקה שלה ולזכויותיה מצד הממשלה הפולנית ‪ -‬מלפני כמה מאות שנים‪ .‬ובהנהלת‬ ‫ועד ארבע ארצות נזכרה פינסק כקהילה מרכזית ביחד עם בריסק והורודנה‪ .‬מבחינת‬ ‫ההנהלה של הקהילה והרבנות היא נחלקת לשניים‪ :‬פינסק וקרלין‪ ,‬לכל אחת הנהלה‬ ‫מיוחדת ורבנות בפני עצמה‪ .‬דומה שלא היו כל גורמים טבעיים או מפלגתיים לחלוקת‬ ‫הקהילה לשתיים‪ ,‬שהרי העיר אחת היא‪ ,‬ואין כל תחום או קו מפריד אותה באיזו‬ ‫מידה שהיא‪ ,‬וגם נוסח החיים הדתיים אחד הוא‪ .‬כמו בפינסק כן בקרלין שורר נוסח‬ ‫"אשכנז"‪ ,‬וגם הרבנים גם כאן גם שם נבחרים מחוג "המתנגדים"‪ .‬אך כנראה השורש‬ ‫של התבדלות זו נעוץ ברדיפת הכבוד ובאמביציה של עשירים מבין מנהלי הקהילות‪.‬‬ ‫כי באמת הייתה נרגשת שם תמיד בחוש התחרות בין משפחות מיוחסות מתוך אילי‬ ‫הכסף‪ ,‬בעלי סמכות והשפעה על ההמון‪.‬‬ ‫הרבנות שלי הקיפה את החלק הצפוני של פינסק‪ ,‬הכולל את הרחובות הסמוכים‬ ‫לתחנת מסילת הברזל‪ .‬בית הכנסת המרכזי היה לצד העיר‪ ,‬ובית כנסת מעבר השני‬ ‫לפסי מסילת הברזל‪ ,‬ועוד בית כנסת שלישי מן הצד‪ .‬בפינסק שימש אז ברבנות ר' צבי‬ ‫הירש וואלק‪ ,‬מפורסם כגאון ועילוי מנעוריו (חתנו של הגאון ר' מרדכי גימפל יפה ז"ל)‪,‬‬ ‫ובקרלין ‪ -‬ר' דוד פרידמן‪ ,‬מבין הגאונים בדורו‪ .‬ראשונה נכנסתי לרב הזקן פרידמן‪,‬‬ ‫ושיחתנו נסבה על עניין של הסגת גבול ברבנות‪ ,‬ואמר לי בקצרה‪ :‬אם הרבנות ירדה‬ ‫‪ 6 0‬פינסק ‪( -‬פולנית‪ (Pińsk :‬עיר במחוז ברסט‪ ,‬היום בלארוס‪ .‬בתחילת המאה העשרים חיו בפינסק‬ ‫למעלה מעשרים אלף יהודים‪ .‬וואקזאל ‪ -‬תחנת רכבת‪ ,‬בית הנתיבות ביידיש‪ .‬פינסק־וואקזאל –‬ ‫החלק של העיר הסמוך למסילת הברזל ולתחנת הרכבת‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪103‬‬

‫לעניין של פרנסה‪ ,‬הרי גם ביחס אליה צריך להיזהר מהסגת גבול‪ .‬כשבאתי להרב וואלק‪,‬‬ ‫הודיע לי שיש לו ידיעות טובות עליי ממינסק‪ ,‬והוא אמנם מעוניין בדבר אישיותו של‬ ‫הרב החדש‪ ,‬מאחר שהרב הקודם לא הפיס את דעתו בנדון "שמירת הגבולים"‪ .‬על זה‬ ‫עניתיו שמחובתי לזכור את הדרגה‪ ,‬שאני עומד עליה‪ ,‬ולכבד את מי שעומד על דרגה‬ ‫גבוהה ממני‪ .‬מלאכה פחותה אין בה דרגות‪ ,‬כמו חטיבת עצים‪ ,‬ניקוי רחובות וכדומה‪,‬‬ ‫אבל מלאכה או משרה של כישרון וחכמה היא היא בעלת דרגות‪ ,‬והרב היודע לשמור‬ ‫את הדרגה שלו הריהו מעלה ערכה של הרבנות‪ ,‬ולהפך ‪ -‬הריהו מוריד את ערכה‪.‬‬

‫מתוך מכתב המלצה של חיים־יהודא מאסניצא‪ ,‬שנת תרס"ב‬ ‫"‪ ...‬הרב המהולל בחריפות ובקיא‪ ,‬מלא תורה כרימון והכול בשכל ישר‪.‬‬ ‫גם ידיו רב לו בהוראה‪ ...‬להלכה למעשה‪ ...‬ההנהלה אשר תבחר בו תמצא‬ ‫בו נחת‪ ,‬כי לא רבים ימצאכן בערים האלה כמוהו‪ .‬גם כי הוא נחמד‬ ‫במעלות ומידות ורוח הבריות‪ ...‬כי הוא נאה דורש ונאה מקיים‪"...‬‬

‫‪ | 104‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ועידת מינסק‬ ‫במשך ארבע השנים ששהיתי בפינסק‪ ,‬היו היחסים שלי עם הרבנים טובים ביותר‪ .‬אני‬ ‫שמרתי על הגבולים של הרבנות בקפדנות יתרה‪ ,‬גם בחומר וגם ברוח‪ .‬אבל בענייני‬ ‫עסקנות ציבורית כמובן‪ ,‬לא יכלתי להגביל את פעולותיי במסגרת של תחומים‪ .‬בעבודת‬ ‫הכלל‪ ,‬ובייחוד בעבודה של "חיבת ציון" והציונות‪ ,‬נחשבה פינסק לנקודה חשובה‬ ‫ביותר‪ .‬היא נתנה אנשים פעילים וגם סכומים הגונים לחיזוק המוסדות הלאומיים‪ .‬ביחד‬ ‫עם בואי לפינסק נוסדה אגודת "מזרחי"‪ ,‬שעבודתה הקיפה כל חלקי העיר‪ ,‬גם פינסק‬ ‫וקרלין וגם החלק הוואקזאלי‪ .‬ואני נבחרתי ליושב ראש של האגודה הזאת‪.‬‬ ‫באותו הקיץ (תרס"ב) התקיים הכינוס הגדול של ציוני רוסיה במינסק‪ .‬כינוס זה‪,‬‬ ‫שנערך ברשיון השלטון הצארי‪ ,‬עשה פומבי גדול לציונות ברוסיה‪ .‬עד אז הביטו על‬ ‫הציונות כעל תנועה שהתעוררה במערב אירופה על ידי איזה ד"ר הרצל‪ ,‬ושאליה נתפסו‬ ‫רק אישים בודדים מטיפוסים של "חובבי ציון" וכדומה‪ .‬וכל אלה האנשים "הריאליים"‪,‬‬ ‫סוחרים ואנשי מעשה‪ ,‬העוסקים בחיי המציאות הממשית‪ ,‬כאילו לא היה להם עסק עם‬ ‫"בעלי הזיות" מקרב מפלגה חדשה זו‪ .‬אבל מכיוון שראו שגם "איוואן" מסכים‪ ,‬הרי זה‬ ‫בוודאי עניין מעלמא הדין‪ ,‬שכדאי להתחשב עמו‪.‬‬ ‫אני נבחרתי לציר הכינוס מאגודת "המזרחי" בפינסק‪ .‬לי היו נהירין שבילי דמינסק‬ ‫על כל רבניה וראשי ישיבותיה‪ ,‬גבאיה ופרנסיה‪ ,‬סוחריה ועשיריה‪ .‬ולי ידועה הייתה‬ ‫עמדתם השלילית בהחלט של אלה האישים (רובם ככולם) כלפי הציונות מטעמים‬ ‫תפלים‪ ,‬שאין להם טעם כידוע‪ .‬די לציין העובדה‪ ,‬שבתוך האברכים שלמדו בקיבוץ‬ ‫"תומכי תורה" במינסק‪ ,‬שהיו במספר שלושים איש‪ ,‬הייתי אני הציוני היחידי‪ .‬כולם‬ ‫היו גדולי תורה‪ ,‬פיקחים בדעת ויודעים את החיים‪ .‬אבל אי הכרתם בציונות לא הייתה‬ ‫נובעת מתוך הכרה הגיונית‪ ,‬אלא פשוט מתוך אדישות מסורתית בתור "מנהג קדמונים"‪,‬‬ ‫שהשתרשו בו מחינוכם ביחס לעתידו של עם ישראל וגאולתו‪ .‬הלוא הם מתפללים‬ ‫שלוש פעמים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ואומרים "אני מאמין באמונה‬ ‫שלמה בביאת המשיח"‪ ,‬וכבר הם יוצאים ידי חובתם‪ ,‬ומה להם עוד לאלה הרעיונות‬ ‫החדשים "המודרניים"‪ ,‬כמו "חיבת ציון" ו"ציונות"‪ ,‬שלא ידעו אבותינו ואבות אבותינו‬ ‫וכו' וכו' ‪ -‬והדברים עתיקים‪ .‬אבל מכיוון שבאתי הפעם למינסק כציר לכינוס נפתח‬ ‫לפניי כעין אופק חדש לגמרי‪ .‬הציונות הייתה לשיחה בפי הבריות‪ .‬היא זכתה למילה‬ ‫בפי כול‪ .‬יותר משש מאות צירים באו להשתתף בכינוס מלבד מאות אורחים מכמה‬ ‫נקודות בארץ רוסיה‪ .‬רבנים מרחבי המדינה האדירה‪ ,‬מלומדים אנשי שם‪ ,‬סופרים‬ ‫ועיתונאים מכל הסוגים וגם מן העיתונות הכללית באו לכאן‪ .‬בכל בתי המלון התארחו‬ ‫"מחותנים" יפים‪ ,‬אנשי צורה של אותה כלה עלובתא דמתקריא "ציונות"‪ .‬כל זה עורר‬

‫פרקי זיכרונות | ‪105‬‬

‫התעניינות גדולה בכרך מינסק וכולם "התקבצו לראות במזמוטי‪ 61‬חתן וכלה"‪ ...‬ברחבה‬ ‫שלפני אולם "פריז"‪ ,‬ששם היה הכינוס‪ ,‬הצטופפו המונים להביט במנהיגי התנועה‪:‬‬ ‫הרבנים‪ ,‬הדוקטורים‪ ,‬המהנדסים‪ .‬הסקרנות הייתה כל כך גדולה עד שהרבה אנשים‬ ‫נכבדים שיחדו את מפקחי האולם לתת להם אפשרות להציץ אל הנעשה באולם מתוך‬ ‫בתי גוואי‪ 62‬ומקומות מוצנעים מן הצדדים‪ ,‬ואחרים היו מטפסים על הגג ושוכבים על‬ ‫גבי ארובה‪ ,‬דוגמת הלל הבבלי‪...‬‬ ‫ממנהיגי הציונות התבלטו בייחוד באישיותם ובפעולותיהם בכינוס ד"ר יחיאל‬ ‫צ'לנוב‪ ,‬מנחם אוסישקין וזאב טיומקין‪ .‬על כל אישיותו של צ'לנוב הייתה שורה מן‬ ‫אצילות מיוחדת כעין זו של תלמיד חכם ענוותן וטוב לב‪ .‬דיבורו היה בנחת‪ ,‬קולו רך‬ ‫ועדין מושך את הלב‪ .‬כיושב ראש הכינוס הפיק רצון מחברי כל המפלגות וריתק שימת‬ ‫לב כל אחד בדיבורו הנוח והשקול‪ .‬בשעות של סכסוכים ורגזנות הוא היה מוצא תמיד‬ ‫לעצמו שביל אל אפשרות לפשר את הבדלי הדעות וחילוקי ההשקפות של החברים‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬כשירד אחרי הפתיחה החגיגית מעל בימת הנשיאות ופגש בי‪ ,‬לחץ את ידי‬ ‫בברכת "מזל טוב" לבבית‪ .‬הוא הכיר‪ ,‬מתוך דבקות עילאית והתרגשות עמוקה‪ ,‬במאורע‬ ‫של התכנסות עממית זו כחג לאומי גדול‪ .‬אוסישקין עשה רושם של איש שנולד להיות‬ ‫מנהיג ודובר עממי‪ .‬בכל תהלוכותיו ותנועותיו הייתה מפעמת תקיפות דעת ואומץ לב‪.‬‬ ‫בנאומיו לא היה מורגש אף הד קל של ספקות ופקפוקים‪ .‬אצלו כאילו הכול היה שריר‬ ‫וקיים מעין "גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה"‪ .‬טיומקין משך את עיני כול‬ ‫במראהו הנאה‪ .‬גבה קומה‪ ,‬הדרת פנים עם זקן שחור יורד על פי מידותיו‪ .‬הוא היה נואם‬ ‫ממדרגה ראשונה‪ .‬קול נעים ‪" -‬בריטון"‪ ,‬מבטא מוזיקלי מלוטש וצלול‪ ,‬סגנון רענן של‬ ‫לשון‪ ,‬כאחד ממבחר הדברנים הרוסיים‪ .‬אף הוא היה "מוכתר בנימוסין"‪ .‬ציוני מסור‪,‬‬ ‫אוהב עמו ובעל לב טוב‪.‬‬ ‫כאמור לעיל היו יהודי מינסק מעוניינים באופן יוצא מן הכלל בתהליך ההתכנסות‪,‬‬ ‫והיו עוקבים על כל המדובר בתוך אולם "פריז"‪ .‬בייחוד העניקו שימת לב מרובה‬ ‫למנהיגי התנועה‪ ,‬ומסביב לנאומיהם נוצרו אי אלו אגדות או שמועות מסולפות‪ .‬למשל‬ ‫בבית הכנסת שהתפללתי שם‪ ,‬שמעתי בקבוצה של יהודים מספרים בשבחו של צ'לנוב‪,‬‬ ‫ובתוך זה מרימים על "נס כפלא גדול" סגולה מיוחדת שיש בקולו‪ ,‬אף על פי שהוא‬ ‫חלש ונמוך מאוד‪ ,‬מכל מקום הוא נשמע בכל מרחב האולם הגדול (באמת הייתה זאת‬ ‫עובדה ממשית‪ ,‬אבל אין זה פלא‪ :‬כושר השמיעה תלוי לא רק בהרמת הקול של המרצה‬ ‫אלא גם בהקשבה ראויה ובבהירות המבטא של המרצה‪ ,‬ושני אלה התנאים היו כאן)‪.‬‬ ‫אוסישקין הציע בנאומו‪ ,‬שכל אחד מצעירי ישראל חייב להתנדב לעבודה ציונית במשך‬ ‫‪ַ 6 1‬מזמוטים ‪ -‬שעשועים‪ ,‬שחוק וזמר‬ ‫‪ 62‬בתי גוואי ‪ -‬במסתרים‪ ,‬מקור‪ :‬בבלי‪ ,‬חגיגה ה‪ ,‬ע"ב‬

‫‪ | 106‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שתי שנים‪ ,‬ולאגודות הצעירים הללו לקרוא בשם "בני עקיבא"‪ .‬הדברים נתגלגלו מפה‬ ‫אל פה והגיעו לאוזני אנשים מן החוץ‪ ,‬שזהו גיוס של חובה בהסכם הממשלה‪ ,‬כדי‬ ‫להרחיק את הנוער היהודי מן התנועה הסוציאליסטית‪...‬‬ ‫שרטוטים קלים נחרתו בזיכרוני בייחוד מתוך יחסי הרבנים אל אחדים מן הנואמים‬ ‫הראשיים‪ .‬הסופר נחום סוקולוב דיבר על החינוך והשתדל להראות‪ ,‬שהטכניקה של‬ ‫החינוך‪ ,‬כמו אצל כל מלאכה ואמנות‪ ,‬הולכת ומשתכללת מתקופה לתקופה‪ ,‬והסביר‬ ‫את הנחתו באופן זה‪" :‬האם אפשר להניח שמלאכת הסנדל בימי ר' יוחנן הסנדלר הייתה‬ ‫כמו שהיא בימינו?" ראיה זו מן הסנדל שבימי ר' יוחנן הסנדלר הביאה את הרבנים לידי‬ ‫גיחוך ונחשבה אצלם לשעשוע מילולי מבריק‪ ...‬ד"ר חיים וייצמן בנאומו הפיס דעתם‬ ‫של הרבנים‪ .‬הוא דיבר על היחסים שבין המפלגות והצביע לצד ימין (מקום שבתם‬ ‫של הרבנים) ואמר‪" :‬אלה תופסים אצלנו מקום ענקי‪ ,‬שהרי הם נשאו על שכמם את‬ ‫ההיסטוריה שלנו ובכוחם ובמסירות נפשם הגענו עד הלום"‪ .‬טיומקין השיב בנאומו‬ ‫על המון פתקאות‪ ,‬שהגישו חברי הכינוס בשאלות שונות‪ .‬הוא קרא בקול רם כל פתקה‬ ‫בלשונה והשיב הן או לאו‪ .‬וכשהדבר היה זקוק להסברה השיב בקיצור נמרץ בשפה‬ ‫צחה ובדברים חותכים וברורים די צורכם‪ .‬צורה של "שאלות ותשובות" כמו זו ממש‬ ‫הקסימה את הרבנים‪ .‬הרב נחום גרינהוז מטרוקי שישב אצלי הביע נחת רוחו ואמר‬ ‫"כמה קצרן הוא זה‪ ,‬חבל שהוא אינו רב בישראל‪ ,‬כי אז היה 'משיב' די יפה"‪ .‬הרבנים‬ ‫לא היו כל כך מרוצים מ"אחד העם" עם הגיונו הקר על דבר "ציונות תרבותית"‪ .‬בסוף‬ ‫נאומו על התרבות דיבר על השתלשלות כל רעיון עד כי במשך הזמנים הוא משתנה‬ ‫בצורתו תכלית שינוי באופן שבעל הרעיון בעצמו אינו מכיר אותו‪ .‬והביא לזה את‬ ‫הגמרא במנחות על משה רבנו בישיבת ר' עקיבא‪ .‬בסיומו זכה לתשואות וקריאות הידד‬ ‫סוערות‪ .‬אבל מתוך ספסלי הרבנים נשמע קול‪" :‬מהו כל אותו הרעש? אצלנו בבית‬ ‫הכנסת מגיד סובב בעיירות מקבל עשרה זהובים בעד דרשה ממין כזה"‪.‬‬ ‫שאלת הקולטורה בציונות כידוע הייתה מקום התורפה של פירוד הדעות של‬ ‫מפלגות שונות‪ ,‬או יותר מדויק‪ :‬שאלה זו גרמה למפלגתיות; אבל דווקא בכינוס זה לא‬ ‫התבלט אותו הפירוד‪ ,‬מאחר שהתרוממות הרוח‪ ,‬ששלטה בהתכנסות גדולה זו‪ ,‬גרמה‬ ‫לטשטוש התחומים ולהתקרבות הלבבות‪ .‬הכינוס בוודאי נתן כמה תוצאות חיוביות‬ ‫לחיזוק ולשכלול העבודה למען המגמה הלאומית‪ .‬עצם המאורע של התכנסות כמה‬ ‫מאות אנשי שם מישראל ‪ -‬גדולי תורה וחכמה‪ ,‬עסקני ציבור מנוסים כל אחד במקומו‬ ‫ובחוגו ‪ -‬לשם מטרה גדולה אחת‪ ,‬כבר יש לו בפני עצמו ערך מוסרי ופסיכולוגי לשם‬ ‫התעוררות הכוחות הגנוזים בנפש האומה והתאחדות הפעולות לשם יצירת עניין אחד‬ ‫עממי בממד גדול‪.‬‬ ‫ואותה חמימות הרעיון הלאומי‪ ,‬שקלטה נפשו של הציוני מתוך האווירה המחושמלת‬

‫פרקי זיכרונות | ‪107‬‬

‫של הקונגרסים והאספות הגדולות‪ ,‬זקוקה הייתה שתתגלם בעבודה אינטנסיבית‪,‬‬ ‫ההולמת אותה גם לפי משקלה האיכותי‪ .‬עבודה זו צריכה הייתה בהחלט לחרוג מתוך‬ ‫מסגרת העבודה הפשוטה של מכירת שקלים ואקציות ועברה לתוך שטח העבודה‬ ‫התרבותית‪ ,‬כמו ייסוד בתי ספר לאומיים‪ ,‬טיפוח הדיבור העברי (חברות חובבי שפת‬ ‫עבר)‪ ,‬הוצאות של ספרות ועיתונות ברוח לאומי‪ .‬גם תכנית העבודה של "המזרחי" לא‬ ‫יכלה להיחנק בתחומיה המצומצמים של גיוס כספים לקופת הציונות‪ .‬גם "המזרחי"‬ ‫התחיל לבנות "תרבות" משלו בייסוד בתי ספר חרדיים וישיבות מתוקנות (כמו ישיבת‬ ‫ִל ָידה)‪ ,‬חברות ללימודי קודש‪ ,‬עיסוק בתעמולה על ידי הטפה ברוחה ובאופייה‪.‬‬ ‫האגודה "המזרחית"‪ 63‬בפינסק גם היא ייסדה חברת ש"ס גדולה לחבריה‪ ,‬תמכה‬ ‫בבתי ספר וחדרים מתוקנים‪( 64‬ידוע שבפינסק היו "החדרים המתוקנים" הראשונים)‪,‬‬ ‫שהתנהלו לפי רוחה‪ .‬אף היא הפיצה את תכנית "המזרחי" באמצעות תעמולה שבעל‬ ‫פה‪ .‬ומובן‪ ,‬שהיא לא עזבה גם את העבודה של מכירת שקלים‪ ,‬מהיותה המכשיר‬ ‫הכספי של הסתדרות הציונית וגם קנה המידה בשביל רכישת זכות הבחירה לקונגרס‪,‬‬ ‫ובבחירות לקונגרס השישי היא הופיעה עם המועמדים שלה‪ .‬וגם בפעם הזאת נבחרתי‬ ‫לציר הקונגרס השישי מפינסק כנציג "המזרחי"‪.‬‬

‫‪ 6 3‬ה"מזרחית" ‪ -‬של "המזרחי"‬ ‫‪ 64‬חדרים מתוקנים ‪ -‬חדרים ללימוד תורה שנוסדו על ידי תנועת ההשכלה‬

‫‪ | 108‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הקונגרס השישי והרצל‬ ‫קונגרס אוגנדה‬

‫‪65‬‬

‫הקונגרס השישי‪ 66‬נחשב בצדק לקונגרס היסטורי‪ .‬הוא היה הראשון שהסתעף לאגפים‪:‬‬ ‫לעומת הפרקציה הדמוקרטית באו גם החרדים מאורגנים בתור פרקציה‪" .‬המזרחי"‬ ‫היה מיוצג בקונגרס כחלק ניכר ממנו‪ .‬הקונגרס הזה נפגע קשה בשל שאלת אוגנדה‪,‬‬ ‫שהכניסה הזדעזעות גדולה בכל התנועה‪ .‬והיא‪ ,‬ביחד עם עוד גורמים חיצוניים ופנימיים‪,‬‬ ‫השפיעה על לבו הרגיש של הרצל‪ ,‬ונעקר באמצע ימיו מן העולם‪ .‬קונגרס זה היה איפוא‬ ‫האחרון‪ ,‬שזיו איקונין של הרצל היה חופף עליו והוא היה מנהלו‪.‬‬ ‫נסעתי מפינסק לבאזל דרך ורשה‪ ,‬ברלין‪ ,‬פרנקפורט‪ .‬בברלין נפגשתי עם הרב‬ ‫ר' יצחק־יעקב ריינס‪ 67,‬הרב ר' פנחס רודובסקי משווינציאן‪ ,‬הרב ר' שמואל יעקב‬ ‫רבינוביץ' מסופוצקין‪ ,‬וביחד נסענו לבאזל‪ .‬ברכבת ישבתי בתא אחד זה לעומת זה עם‬ ‫הרב רודובסקי‪ .‬לפי דמותו החיצונית הוא עשה רושם של אישיות "בטלנית" נטולה‬ ‫מן החיים הממשיים‪ ,‬אבל כשבאת עמו בשיחה נוכחת שבאותו האיש הצנוע מקופל‬ ‫אוצר רב של ידיעות‪ ,‬ומתוך הידיעות הללו הגיב על החיים שמסביבו‪ .‬באמצע הלילה‬ ‫הקונדוקטור העיר נרדמים והכריז כל תחנה בשמה‪ .‬והרב רודובסקי היה מלא התפעלות‬ ‫מן השמות‪ .‬הוא ישב מוטה על צדו ונרדם‪ ,‬וכששמע למשל את השם קרלסרוהה התנער‬ ‫וקרא‪" :‬אי‪ ,‬אי‪ ,‬זוהי עיר היסטורית"‪ ,‬וכן היה בהכרזת תחנות אחרות‪ ,‬וביאר לי את הצד‬ ‫ההיסטורי שבעיר זו או אחרת‪.‬‬ ‫לבאזל באנו בערב שבת שמברכין‪ ,‬בראש חודש אלול תרס"ג‪ .‬בשבת בבוקר נערכה‬ ‫בבית הכנסת תפילה חגיגית ביותר בבית הכנסת הראשי‪ .‬הבית היה מלא אישים‬ ‫מפורסמים מארבע כנפות הארץ‪ .‬בתוכם משך עיני כול אותו האיש הנערץ ומעולף‬ ‫אגדות‪ 68,‬משכמו ומעלה גבוה מכל העם‪ ,‬ד"ר בנימין־זאב הרצל‪ .‬דמותו‪ ,‬מבט עיניו‬ ‫וכל תנועות איבריו הפיקו מחשבה עמוקה של אדם גדול הרובץ תחת משא האחריות‪,‬‬ ‫שהעמיס על עצמו ביחס אל עמו‪ ,‬כמחבר "מדינת היהודים" ויוצר הקונגרס‪ .‬מעוטף‬ ‫בטליתו הוא עמד בחרדת קודש והתפלל‪ ,‬נקרא לעלות לתורה ונדר סכומים הגונים‬ ‫למוסדות הציבור של קהילת ישראל בבאזל‪ .‬הרב דמתא ד"ר כהן דרש לכבוד המאורע‬ ‫‪ 65‬‬ ‫‪6 6‬‬ ‫‪6 7‬‬ ‫‪6 8‬‬

‫פרק זה מספר הזיכרונות פורסם בעיתון "הצופה"‪ ,‬ביום ו'‪ ,‬כ"ט כסלו תשט"ו‪ ,24.12.1954 ,‬ביום‬ ‫השנה הרביעי לפטירתו של הרב ש"י גליקסברג‪.‬‬ ‫הקונגרס השישי התכנס ב־‪ 23‬באוגוסט ‪.1903‬‬ ‫ר' י"י ריינס ‪ -‬ר' יצחק־יעקב ריינס (‪ ,)1915-1839‬מגדולי התורה ביהדות ליטא‪ ,‬ומייסד תנועת‬ ‫"המזרחי"‪.‬‬ ‫מעולף אגדות ‪ -‬עטור סיפורי פלאות‬

‫פרקי זיכרונות | ‪109‬‬

‫בנושא ההפטרה‪" :‬ושמתי כדכוד שמשותייך ושערייך לאבני אקדח וגו'"‪ 69.‬כל אחד‬ ‫משליחי העם הרגיש רוממות הרוח בהכרה של חשיבות התפקיד שלו כחבר לכינוס‬ ‫הגדול שהוא בא לקחת בו חבל‪.‬‬ ‫טקס הפתיחה של הקונגרס‪ ,‬שהתקיים ביום א' בבוקר באולם הקזינו של באזל‪,‬‬ ‫האציל על הצירים השראה של מצב רוח נרגש ונלבב‪ .‬כולם האזינו בהקשבה יתרה‬ ‫לכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקברניט בנאום הפתיחה שלו‪ ,‬שבו היה כלול דו"ח‬ ‫מן הנעשה בתנועה בקשר עם מצבו של עם ישראל בתפוצותיו ‪ -‬וכאן הזכיר גם את‬ ‫ההצעה של ממשלת אנגליה בדבר אוגנדה‪ ,‬שנכנסה לסדר היום של הקונגרס ההוא‪.‬‬ ‫ד"ר הרצל לא היה מן הדברנים המפורסמים ביותר‪ ,‬אבל דבריו היו יוצאים מן הלב‬ ‫ונאמרים בתמימות ובפשטות הגיונית‪ ,‬ובזה עשה פעולה גדולה על נפש שומעיו‪.‬‬ ‫נואם ממדרגה הראשונה היה ד"ר מקס נורדוי‪ .‬עם היותו אביר הסופרים האירופאים‪,‬‬ ‫הוא היה מחונן גם בכישרון של דברנות במידה עילאית ביותר‪ .‬יפה קול ויפה לשון‬ ‫ונעים הדיבור הבהיר‪ ,‬השוטף כזרם מים כבירים‪ ,‬הוא עשה רושם יוצא מן הכלל‬ ‫על קהל שומעיו‪ .‬בעיקר היה נאומו מלא תוכן ומבוסס בחכמה רבה‪ .‬הוא דיבר על‬ ‫מצבו הרע של ישראל בעמים‪ ,‬מאין כל תקווה לשיפורו כל זמן שלא יהיה "עם‬ ‫לבדד ישכון" בארצו הוא‪ .‬כל זמן שלא יהיה לאומה פועלת ולא נפעלת‪ ,‬משפיעה‬ ‫ולא מושפעת מאחרים ומחזרת על הפתחים של עמי הנכר ‪ -‬אין לו לעם ישראל‬ ‫לצפות לימים טובים מאלה‪ .‬אדרבה‪ ,‬עננים כבדים הולכים ומאפילים את שמי האומה‬ ‫הישראלית בגלותה‪ ,‬ולא עוד אלא שבמידה שעם ישראל יתבולל בעמים‪ ,‬בה במידה‬ ‫תהא המהלומה גדולה יותר וקשה יותר‪ .‬תפקידו של נורדוי בכל הקונגרסים היה‬ ‫לנאום ראשונה על מצב ישראל בעמים בזמן הזה ולהסיק מתוך זה מסקנה לפי‬ ‫ההשקפה הציונית הברורה לכול ‪ -‬מקלט בטוח לעם ישראל בארץ ישראל‪ .‬אבל כעת‬ ‫בפעם השישית היו הדברים מכוונים בעיקר כלפי עצמאותו של העם בארץ שלו‪,‬‬ ‫ולאו דווקא בארץ ישראל העתיקה שעל ים התיכון‪ ,‬באופן שעדיין לא הגיעה השעה‬ ‫להתיישב בה כעם עומד ברשות עצמו (שהיא היא המטרה התכליתית של הציונות)‪,‬‬ ‫כי ההשתהות בגולה היא בנפש העם וכו' וכו'‪ .‬כך היה פירוש הדברים‪ ,‬אם כי לא היו‬ ‫מפורשים די ברור לאוזני כול‪.‬‬ ‫מכיוון שנודע עניין אוגנדה נוצרה אווירה מאוכזבת בקונגרס‪ .‬היה מורגש שהציונות‬ ‫עומדת על מפתן של מפנה רציני במהלכה‪ ,‬ולפיכך היו הציונים (ובייחוד מקרב "חובבי‬ ‫ציון" לשעבר) מודאגים עד תוכה של הנפש מחשש סטייה מעצם המטרה של שיבת‬ ‫ציון‪ ,‬שזוהי הייתה משאת נפשם ובה היו מושרשים בעצם ובמהות‪ .‬המקורבים של הרצל‪,‬‬ ‫‪ 6 9‬ישעיהו נד‪ ,‬יב‬

‫‪ | 110‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ובראשם נורדוי וזנגוויל‪ 70‬הראו על חשיבותה של הצעת בריטניה בשביל שלמותו של‬ ‫עם ישראל‪ ,‬שלמעשה זה יהיה רק כעין "מקלט לילה" בדרך הגאולה עד שנזכה להגיע‬ ‫לעצם התכלית בארץ ישראל האמתית‪.‬‬ ‫הסופר זנגוויל מלונדון היה מעוניין באופן מיוחד בשאלה זו והוכיח שזהו מומנט‬ ‫היסטורי חשוב ביותר ועלינו לנצל אותו ולקבל את ההצעה בשמחה רבה‪ .‬בשעת‬ ‫ההפסקות היה מתערב בתוך קבוצות הצירים‪ ,‬שהיו מתדיינים בעניין אוגנדה‪ ,‬וניהל‬ ‫ביניהם תעמולה חריפה ביותר‪ ,‬והוכיח לכול את כל חשיבותה של השאלה‪ .‬שמעתי‬ ‫מפיו הסברה טיפוסית של סוחר‪ :‬אם באים לקנות מחנווני מין סחורה שישנה רק בידו‪,‬‬ ‫אזי הוא מבקש מחיר גבוה ביותר‪ ,‬אבל בשעה שהוא יודע שנמצא לו מתחרה שגם‬ ‫הוא מציע סחורה כזו‪ ,‬אזי הוא נעשה רך ומוכר במחיר נמוך‪ .‬הנמשל מובן‪ ,‬כשהסולטן‬ ‫התוגרמי‪ 71‬יודע שעם ישראל זקוק דווקא לפלשתינה‪ ,‬שנמצאת בתחום שלטונו‪ ,‬אזי‬ ‫הוא נוהג סלסול בעצמו ומתקשה ומתעקש להמציא להרצל את הצ'רטר המבוקש ממנו‪,‬‬ ‫אבל כשיראה שהופיע לו מתחרה בדמות בריטניה הגדולה‪ ,‬אזי הוא‪ ,‬באין כל ספק‪,‬‬ ‫יתרכך וידבר עמנו באופן אחר לגמרי‪...‬‬ ‫כשיצאו הצירים מן האולם בשעת ארוחת הצהריים נתעכב נורדוי על יד ד"ר שמריהו‬ ‫לוין‪ ,‬שהציע לו איזו שאלה בנדון הצעת בריטניה‪ .‬נורדוי משיב לו‪ ,‬וכאן בחוץ לפני‬ ‫שער האולם מתפתח ויכוח בעצם השאלה‪ .‬נורדוי מוכיח ללוין צדקת הרעיון של‬ ‫אוגנדה בתור "מקלט לילה"‪ ,‬אבל שמריהו לוין עומד על שלו ואינו מתפעל כלל מכל‬ ‫הוכחותיו‪ .‬נורדוי מתייאש לפעול על לב מתנגדו ומושיט ידו אל מגבעתו של לוין‬ ‫ומרים אותה באדיבות ומביט על קדקודו בעיון‪ ,‬כאילו הוא רוצה לחקור אותו אם הוא‬ ‫שפוי בדעתו ומוחו נמצא על מקומו‪ .‬מעשהו זה של נורדוי הביא את הנוכחים לידי‬ ‫גיחוך וגם לוין צחק מ"טוב לב"‪ .‬ובזה נגמר הוויכוח‪...‬‬ ‫גם הרצל בכבודו ובעצמו נאלץ היה להיכנס לוויכוחים‪ ,‬להוכיח‪ ,‬לברר ולהסביר את‬ ‫עמדתו בשאלה זו בהנמקה רבת הצדדים‪ .‬בייחוד העיק על לבו הלחץ של מצב רוח‬ ‫הצירים‪ ,‬הצורך להתנצל לפני הקונגרס בתור מנהיג התנועה של חיי עולם‪ ,‬שנתפס‬ ‫פתאום לשאלה של חיי שעה באיזו כברת ארץ הרחוקה מרוחה של האומה‪ .‬ודברי‬ ‫ההתנצלות הללו לא יכלו לבוא באופן גלוי מעל בימת הקונגרס ולא בבחינת "איתכסיא"‬ ‫באספות חלקיות שהתקיימו מחוץ לקונגרס‪ ,‬לרבות גם בקבוצות קטנות של הצירים‬ ‫שהזדמנו במקרה למקום אחד ביחד עמו‪ .‬זכורני שבשעת הפסקה אחת הזדמנתי עם עוד‬ ‫אילו צירים בחדר צדדי בתוך הקזינו‪ ,‬הגובל עם החדר של יושב ראש הקונגרס‪ .‬הרצל‬ ‫‪ 7 0‬ישראל זנגוויל ‪ )1926-1864( -‬סופר יהודי אנגלי ומנהיג ציוני‪ .‬מייסד הזרם הטריטוריאלי‬ ‫שחיפש טריטוריה לבניית בית לאומי לעם היהודי‪ ,‬ולא בהכרח בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ 7 1‬התוגרמי ‪ -‬הטורקי‬

‫פרקי זיכרונות | ‪111‬‬

‫בצאתו מלשכתו התעכב בלכתו והצטרף אל הנוכחים כאן (כולם היו "מזרחיים") מתוך‬ ‫אהדה מיוחדת לכל אחד מאתנו‪ ,‬ונכנס עמנו לשיחה בעמידה‪ .‬בתוך שיחה זו נפלטו‬ ‫מפיו דברי התנצלות על קושי התפקיד של מנהיג תנועה עממית בישראל‪ .‬לי היה אז‬ ‫הרושם‪ ,‬שהרצל חרג קצת מן הנימוס של מנהיג התנועה ויושב ראש הקונגרס‪ ,‬כשנכנס‬ ‫עמנו בדרך הילוכו בשיחה פרטית ביחס אל אישיותו בתור מנהיג‪ ,‬אבל נראה היה אז‬ ‫שלבו מלא מרורים וזקוק לצאת מעט מתחומו ולהביע את אשר בלבו החוצה‪ .‬ולו הלוא‬ ‫הייתה נטיה מיוחדת אל "המזרחיים"‪ ,‬שהרי החרדים בכלל המה מחזיקים בנושנות‬ ‫ואינם מסוגלים לעשות "אופוזיציות" כמו הצעירים המתקדמים‪ .‬המה בחינת "אחזתיו‬ ‫ולא ארפנו" ‪ -‬וזה היה אצלו הכול‪...‬‬ ‫במוצאי שבת קודש התכנסו צירי רוסיה לאספה מיוחדת לדון על המצב ובייחוד‬ ‫בנוגע לעניין אוגנדה‪ .‬האווירה הייתה כאן מחוממת ביותר‪ .‬הנאומים יצאו חריפים‬ ‫וצווחניים והמשא ומתן היה הולך ונמשך עד שעה מאוחרת בלילה מתוך רעש והמולה‪.‬‬ ‫פתאום הופיע הרצל על בימת הנשיאות‪ .‬הוא בא להבהיר את המצב האמתי של הדברים‬ ‫ולהביע דעתו הברורה בשאלת אוגנדה‪ .‬רוח של רצינות ודאגה עמוקה הייתה שורה‬ ‫על כל הווייתו‪ .‬ונראה היה מתוך תנועות עיניו וזעזועי פניו רגש של בחילה כלפי כל‬ ‫אותה התמונה של האספה‪ ,‬שהייתה מלאה שאון וצעקה‪ .‬בראשית דבריו הוא ביקש‬ ‫"לא להפריע לאזרחים השקטים בבאזל לישון את שנתם" ולהשליט שקט באולם‪,‬‬ ‫כראוי לשאלה חשובה כזו‪ ,‬הדורשת דיון מתוך שלווה ושקט ולא מתוך התרגשות יתרה‬ ‫ורתיחת הדם‪ ,‬שמביאה לידי סילוף ההבנה של המצב האמתי‪ .‬הוא דיבר על הצורך‬ ‫לקחת בחשבון את המכשולים‪ ,‬החותמים את הדרך בפני מאמצינו להגיע לארץ ישראל‬ ‫עצמאית כפי רצוננו‪ ,‬הכלול בפרוגרמת הציונות‪ .‬בינתיים הולכת וגוברת שנאת העמים‬ ‫לישראל באופן מבהיל‪ .‬היא מתבטאת בגזרות ובפרעות כמעט ברובו של שטח העולם‪.‬‬ ‫ולכן ההכרח מביא בשביל עתידות העם ושלמותו בהווה לשלב בתוך העבודה הגדולה‬ ‫של הציונות את הגשמת ההצעה של בריטניה‪ ,‬והיא בתור הוראת שעה תהיה לפי‬ ‫דעתו דרגה בטוחה להגיע אל תכליתנו בארץ אבות וכו' וכו'‪ .‬בייחוד התאמץ להוכיח‪,‬‬ ‫שעם התלוי בשלטון זר אין לו אפשרות להישאר בצביונו הלאומי ולשמור על שלמות‬ ‫דתו‪ .‬ואפילו בארץ ישראל‪ ,‬כשלא תהא לנו האפשרות לסדר את חיינו לפי רצוננו אנו‪,‬‬ ‫איך נוכל לשמור על קדושת השבת בענייני מסחר ותעשייה? וכיוצא בזה בכל ענייני‬ ‫הדת‪...‬‬ ‫והדברים האחרונים הללו יצאו מפיו בתמימות טהורה‪ .‬וכשאני נזכר היום בדברים‬ ‫הללו‪ ,‬שדיבר הרצל על קדושת השבת‪ ,‬אני אומר בלבי‪" :‬מי יגלה עפר מעיניך מנהיג‬ ‫תמים וישר וראית את הנעשה בארץ הקדושה‪ ,‬איך קדושת השבת מתחוללת בעיר‬

‫‪ | 112‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ובכפר‪ ,‬אף על פי שכבר יש אפשרות גמורה בידינו לסדר את חיינו כאן לפי חפצנו"‪...72‬‬ ‫בקשר עם זה עולה על זיכרוני מה שכתב נחום סוקולוב‪ ,‬כי טועים אלה החושבים‪,‬‬ ‫שהרצל בסמכותו הגדולה היה יכול לשים קץ לחילול הדת בארץ‪ ,‬אבל הוא סובר "שאף‬ ‫הרצל לא היה יכול לנצח בפעם אחת את עקשנותם של בורים גסי רוח‪ ,‬שאין להם לא‬ ‫רק תורה אלא אפילו דרך ארץ וטקט כלפי הדברים המקודשים באומה" ("אישים" א'‬ ‫‪.)44‬‬ ‫אחרי האספה הלכתי הביתה ביחד עם הסופר ר' זאב יעבץ ועברנו בדרכנו ליד קפה‬ ‫מהודר שהיה פתוח בפני כול‪ .‬האולם הגדול היה שטוף אור החשמל‪ .‬אנשים שונים‬ ‫מבלים שם זמנם להנאתם‪ ,‬אלה משחקים בביליארד‪ ,‬אלה קוראים עיתונים‪ ,‬אלה אוכלים‬ ‫ושותים‪ ,‬ומתוך כל התכונה הרבה הזאת הולכים ובוקעים צלילי מוזיקה המנעימים את‬ ‫האוזן‪ .‬יעבץ מתעכב בלכתו עומד ומסתכל בשים לב אל הנעשה כאן ומלבו הגיחה‬ ‫אנחה וקורא‪" :‬אשרי העם שככה לו"‪ .‬אני לא כל כך הבנתי את התפלאותו של יעבץ‬ ‫לכינוס של "צדיקים" זה‪ ,‬אך תכף הוא מבאר לי את דבריו ואומר‪" :‬אשרי העם‪ ,‬שהוא‬ ‫עצמאי בארצו הוא" ‪ -‬ובמוחי נמתח גשר בין פרשת אוגנדה לפרשת "אשרי" של יעבץ‪:‬‬ ‫הוא היה מושפע מנאומו של הרצל על עצמאותו של עם‪.‬‬ ‫מן האישים החשובים של קהילת ישראל בבאזל התוודעתי לרב ד"ר כהן‪ .‬הוא היה אז‬ ‫כבן ארבעים‪ ,‬איש נחמד ויקר בתכונתו‪ ,‬מהחבורה החרדית דפרנקפורט דמיין‪ .‬גבה קומה‬ ‫בעל צורה ובעל סבר פנים יפות‪ .‬ביקרתיו בשבת אחר הצהריים‪ .‬פגשתי אצלו את הרב‬ ‫הישיש ר' אברהם אבא ורנר מלונדון‪ ,‬ושלושתנו השתעשענו בדברי תורה‪ .‬והנה ניגשה‬ ‫אליי הרבנית כהן ומבקשת ממני‪ ,‬שאמסור לבעלה אילו דברי תורה‪ ,‬שיכולים לשמש לו‬ ‫חומר בשביל נאומים לחתונות‪ .‬בבאזל צריך הרב לנאום בשעת סידור קידושין‪ .‬הנושא‬ ‫הלוא אחד הוא בכל החתונות ולא ייתכן לחזור על דבריו כמה פעמים‪ ,‬ומאין יימצא‬ ‫לו כל כך הרבה חומר? וזה גורם לרב טרדה מרובה‪ .‬לבי היה אל התנצלותה הצודקת‬ ‫של הרבנית העדינה‪ ,‬ותכף מילאתי את רצונה בגדר האפשרות שלי‪ .‬בעלה היה מרוצה‬ ‫מאוד מן החומר החדש‪ ,‬שנתווסף לו בהיסח הדעת‪ ,‬והיה שמח בראותו בעליל‪ ,‬שזכה כי‬ ‫אשתו תהא לו "עזר"‪ ,‬ומלבד הסמיכה שלו על רבנות יש לו סמיכה גם על רבנית‪.‬‬ ‫כיום כבר יודעים אנחנו‪ ,‬שכל השאלה בדבר אוגנדה הייתה בגדר של דברים בטלים‪,‬‬ ‫אבל היא הספיקה להטיל זוהמת המחלוקת בתנועה הכבירה של אנשים תמימי דעים‬ ‫ולמרר את לבם של "חובבי ציון" באמת‪ .‬מי שלא ראה את הבכיות של אלה האנשים‬ ‫בעלי הרגש הלאומי אחרי שנתקבלה ברוב דעות ההחלטה החיובית בדבר אוגנדה‪ ,‬לא‬ ‫ראה חזיון תוגה מימיו‪ .‬זה היה מחזה קורע לבבות של ציבור שלם‪ ,‬הרואה את דגלו‬ ‫‪ 7 2‬בישראל לאחר קום המדינה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪113‬‬

‫נרמס לנגד עיניו‪ ,‬ומשאת נפשו הקדושה כאילו הפרידו ממנו בחזקת היד‪ .‬אלה שנשארו‬ ‫נאמנים לדגלם ובראשם מנחם אוסישקין (הוא לא השתתף בקונגרס השישי כי היה שרוי‬ ‫אז בארץ ישראל) קראו לעצמם "ציוני ציון" ועשו תעמולה גדולה לשם מיגורו של‬ ‫הרעיון האוגנדאי ולהעבירו ולבטלו‪ ,‬אותו וכיוצא בו‪ ,‬מן העולם הציוני לגמרי‪ .‬ציונות‬ ‫פירושה רק ארץ ישראל ולא ארץ זולתה בעולם‪ .‬ולעומתם נוצרה "הסתדרות" קיקיונית‬ ‫של טריטוריאליים‪ ,‬שהכירו באפשרות של מקלט בטוח לעם ישראל גם בארץ אחרת‬ ‫מלבד ארץ ישראל‪ .‬אל המורשים הציונים ברוסיה נספח הפרופסור מנדלשטאם מקייב‪.‬‬ ‫הציונים הפעילים‪ ,‬ששבו הביתה מן הקונגרס הזה‪ ,‬הרגישו איזה שיתוק המרץ עקב‬ ‫המצב החדש‪ .‬אפילו בעבודה של מסירת דו"ח מן שליחותם בבאזל לא היו חופשיים‬ ‫מן השפעה צדדית‪ ,‬שבאה מתוך אותה המפלגתיות הקיצונית של "ציוני ציון"‬ ‫והטריטוריאליות‪ .‬לאמתו של דבר גם "המזרחיים" היו "ציוני ציון" גמורים‪ ,‬אבל הם‬ ‫התייחסו לכל השאלה הזאת במתינות‪ .‬לא כולם היו מאומרי "הן" (גם אני לא הייתי‬ ‫ביניהם)‪ .‬והמה מעצם טבעם‪ ,‬בתור חרדים מחזיקים בנושנות‪ ,‬היו עלולים ביותר לרחוש‬ ‫הערצה למנהיג ולא לבעוט בו ולפנות אליו עורף‪ ,‬בחשבם בצדק‪ ,‬שכל העניין של‬ ‫אוגנדה הוא רק צרה של ניסיון זמני ובין כך וכך הריהו "צמח בלי יעשה קמח" ולא יֵ צא‬ ‫ממנו כלום‪ .‬אבל הציונים הקיצוניים היו מהרהרים אחרי כל מי שרצה לרכך את היחסים‬ ‫וללמד איזו זכות על הרצל‪ ,‬ובכלל להוציא מפיו דברי שלום‪ ,‬והיו חושדים בו שהוא‬ ‫נוטה לטריטוריאליות‪ ,‬ובכן עבודתו פסולה‪ ,‬הוא מין ואפיקורוס‪ ...‬דרכה של תנועת‬ ‫"המזרחי" הייתה מלאה חתחתים מתגרת גורמים שונים‪ ,‬ועתה נתווספו לה מכשולים‬ ‫מבפנים‪ ,‬בתנועה הציונית עצמה‪.‬‬

‫מות הרצל‬ ‫הסבל הקשה שהעמיסה מנהיגות התנועה הציונית על הרצל‪ ,‬מחוץ ומבפנים‪ ,‬הראה‬ ‫תוצאותיו הנוראות על מצב גופו‪ ,‬בייחוד אחרי הקונגרס השישי‪ .‬מחלתו לא נודעה‬ ‫לצירי הקונגרס אלא רק למקורביו בלבד (אמנם ראיתיו בולע גלולות רפואה כשהוא‬ ‫יושב בנשיאות הקונגרס)‪ .‬העבודה הענקית רבת הענפים‪ ,‬שעבד ממש בתמצית כוחותיו‬ ‫ודמו למען הציונות‪ ,‬המכשולים והאכזבות שפגש על דרכו‪ ,‬האדישות האטומה של‬ ‫העשירים‪ ,‬ההתלבטויות שלו עם אילי ההון ביחד עם המבוכות‪ ,‬טרחם ומשאם של‬ ‫הציונים בפנים התנועה ‪ -‬כל אלה הכניסו בלבו הטהור רגשי ייאוש‪ ,‬שהחלישו את‬ ‫כוחותיו ומיררו את חייו‪ ,‬וכעבור עשרה חודשים אחרי הקונגרס השישי ‪ -‬כ' תמוז‬ ‫‪73‬‬ ‫תרס"ד ‪ -‬מת הרצל בווינה‪.‬‬ ‫‪ 3 73‬ביולי ‪1904‬‬

‫‪ | 114‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫קשה לתאר את הרושם שעשה מותו של הרצל בתנועה הציונית‪ .‬גדול היה האבל‬ ‫כאילו בא השמש בצהריים‪ .‬הכול הרגישו בכובד האבדה‪ ,‬כי כבה כוכב שהאיר אפלת‬ ‫הגלות‪ ,‬שלא היה כמוהו בשנות נדודיו של עם ישראל‪ .‬כאב וצער‪ ,‬בכי ומספד הקיפו‬ ‫כל שדרות הציונים‪ .‬כל הסכסוכים הפנימיים וחילוקי הדעות וההשקפות שותקו לעומת‬ ‫האסון הלאומי‪ ,‬שהתחולל לפתע פתאום‪ ,‬והדהים את כל החוגים והזרמים השונים‪.‬‬ ‫וכולם התאחדו באבלה של התנועה‪ ,‬שנתייתמה ממנהיגה הגדול‪.‬‬ ‫גם אלה שעמדו מחוץ לתנועה הציונית הכירו בגודל האבדה‪ ,‬וגם העיתונות העברית‬ ‫והכללית הקדישו מאמרים לתיאור האבדה הגדולה‪ .‬הד ההתנגדות של חוגי החרדים‬ ‫כאילו נדם בימי האבלות העמוקה הזאת‪ .‬בבתי הכנסיות בערי ישראל ערכו הספדים‪,‬‬ ‫ונוצרה אווירה מעולפת תוגה וצער עממי‪ ,‬והכול למקטון ועד גדול ידעו כי "שר וגדול‬ ‫נפל בישראל"‪.‬‬ ‫כותב הטורים האלה‪ ,‬מלבד ההספד שנשא בבית הכנסת הגדול בפינסק‪ ,‬השתתף גם‬ ‫בהספדים שנערכו בערים אחרות על פי הזמנות מיוחדות‪ .‬בין השאר הגיעני מכתב מאת‬ ‫הוועד הציוני בבריסק דליטא לבוא שמה להספיד את הרצל בבית הכנסת הגדול‪ .‬הם‬ ‫בחרו בי‪ ,‬כתבו במכתבם‪ ,‬מאחר שאני מן הרבנים המעטים שהכירו את הרצל פנים אל‬ ‫פנים‪ .‬באתי שמה ותכף הלכתי לבקר את הרב מרא דאתרא‪ .‬הציונים דעתם לא הייתה‬ ‫נוחה מביקורי זה‪ ,‬מפני שהרב נחשב למתנגד הציונות‪ ,‬אבל אני לא יכולתי לעשות‬ ‫אחרת‪ .‬החלטתי בנפשי לא לבקש ממנו רשות להספיד‪ ,‬כדי שלא להביא אותו ואותי‬ ‫לידי ניסיון‪ ,‬ורציתי לעבור בשתיקה על מטרת ביאתי לבריסק ולצאת ידי חובת ביקור‬ ‫בלבד‪ .‬אבל לא עברו רגעים מעטים ונכנסו אל הבית שני נושאי כליו של הרב ‪ -‬ר' יעקב‬ ‫זלמן ליפשיץ ור' צבי יפה ‪ -‬והתחילו מתלחשים עם הרב‪ ,‬וניכר היה שהם יודעים היטב‬ ‫מי אני ולשם מה באתי לכאן‪ .‬והנה פנה אליי הרב ואמר לי שהוא אינו מרוצה שאספיד‬ ‫את הרצל בבית הכנסת הגדול "שהוא בחצרו" (דירתו הייתה בחצר בית הכנסת)‪ .‬אני‬ ‫אמרתי בתשובתי‪" :‬טוב‪ ,‬אני שומע‪ ,‬אבל ימחל לי כבוד הרב אם אומר שידיעתי את‬ ‫הרצל היא מתוך הכרתי העצמית פנים אל פנים ואוכל להעיד ולקיים‪ ,‬שכדאי הוא והגון‬ ‫לכך שיספידו אותו‪ ,‬בעוד שידיעותיו של הרב נובעות ממקור בלתי ישר‪ ,‬ובהלכות עדות‬ ‫הלוא העיקר הוא שיהיה 'מפיהם' ולא איש מפי איש"‪ .‬כפי הנראה‪ ,‬לא חשב מראש‬ ‫שיקבל תשובה ברורה וישרה כזו‪ ,‬ותכף השיב לי‪" :‬אין אני מחויב להתווכח בשאלה זו‬ ‫עם הרב מפינסק"‪ .‬ובאותו רגע הציע לי צבי יפה שאלה ישרה‪" :‬האם כבודו יציית לדברי‬ ‫הרב?" השבתי‪" :‬בוודאי‪ ,‬בשבילי מכריעים דברי מרא דאתרא"‪ .‬כשחזרתי אל המלון‬ ‫הודעתי מיד באופן רשמי ומוחלט‪ ,‬שאין אני יכול להשתתף בהספד‪ ,‬מפני שקודם כול‬ ‫אני רב בישראל‪ ,‬ואין בכוחי לעשות דבר שהוא למורת רוחו ורצונו של הרב דמתא‪.‬‬ ‫בפרט שהוא בפירוש אמר לי שלא להספיד‪ .‬הדבר הטיל סערה בין העסקנים הציונים‪,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪115‬‬

‫ובאמת היה המצב לא נעים כלל‪ .‬כבר היה הכול מוכן‪ .‬מודעות נדבקו ברחובות ובבתי‬ ‫כנסיות ברישיון השלטון‪ ,‬והנה אכזבה כזו‪ .‬העסקנים ליאון הרשקוביץ‪ ,‬ד"ר שטיינברג‪,‬‬ ‫בן־ציון ניימרק ועוד ניסו לדבר על לבי‪ ,‬אבל אני באחת‪" :‬רישיון מאת הרב דמתא"‪.‬‬ ‫מצב קשה זה נמשך כמה שעות‪ ,‬וסוף־סוף הביא לי רישיון‪ .‬אבל כאן אירע מקרה‬ ‫מעניין‪ .‬העסקנים באו אל הרב ואמרו לו‪" :‬אם ירשה לרב מפינסק לנאום מוטב‪ ,‬ואם לא‪,‬‬ ‫מן ההכרח שינאם אלתר חזן" (ציוני נלהב "ששנה ופירש"‪ ,‬והרב שמע את שמו בשאט‬ ‫נפש)‪ .‬אזי אמר הרב‪" :‬חלילה‪ ,‬לא ידבר חזן‪ ,‬כי אם הרב"‪ .‬אבל למעשה היה אחרת‪ .‬אני‬ ‫נאמתי‪ ,‬ואך גמרתי‪ ...‬עלה חזן על הבימה ונאם גם הוא‪ ...‬הציונים באו בערמה אל הרב‪,‬‬ ‫באמרם שחזן ינאם במקומי‪ ,‬בעוד שהוא בא במיוחד מוורשה כדי להשתתף בהספד‪.‬‬ ‫בעצם הדבר הבנתי‪ ,‬שהתנגדותו של הרב לציונות מצד עצמה לא הייתה‪ .‬כאן הסיבה‬ ‫לסירובו והגורם לסכסוך זו הסביבה שבה נמצא הרב‪ .‬הוא הכיר אותי ממינסק‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ידע על מטרת בואי (שנעשתה לפומבי בעיר)‪ ,‬והוא מתוך חכמה וראיית הנולד כאילו‬ ‫התכוון לדעתי לעבור על זה בשתיקה ‪ -‬בחינת "לא אומר בה‪ :‬לא אסור ולא היתר"‪,‬‬ ‫והנה התערבו בדבר המתנגדים בה"א הידיעה‪ ,‬שאינם נושאים כלל באחריות של עניין‬ ‫ציבורי כל כך גדול‪ ,‬ומתוך הלחץ מן החוץ הגיע הדבר לידי כך‪ .‬וסופו של דבר הוכיח‬ ‫על תחילתו‪.‬‬ ‫צריך לציין‪ ,‬שההתנגדות לציונות מצד החרדים פגעה בייחוד ברבנים מחברי "המזרחי"‪,‬‬ ‫מאחר שפעולתם הייתה מכוונת בעיקר כלפי החוג הזה והמה היו באים במגע ישר‬ ‫עם המתנגדים הללו והיה להם הכרח להתחשב עם טענותיהם ולפרק את קושיותיהם‪.‬‬ ‫בייחוד אלה הרבנים מקרב "המזרחי"‪ ,‬שעבדו מתוך פיקחות דעת וזהירות מעשים‪ ,‬לא‬ ‫יכלו לפעול סתם כמטיפים ציוניים‪ .‬ביחד עם עבודתם הלאומית צריכים היו לשמור על‬ ‫כבודו של דגל הרבנות ולצאת ידי חובת המשמעת של הרבנים שבתוך המעמד שלהם‪.‬‬ ‫בתקופת הרבנות שלי בפינסק הייתי ממלא לפרקים את ההבטחה של הרבנים בשעת‬ ‫ייסוד ההסתדרות של "המזרחי" לבקר אי אלו מקומות‪ ,‬ששם מורגש צורך לתעמולה‬ ‫ברוח "המזרחי" אחרי קבלת הזמנה מחברי "המזרחי" במקומות הללו‪ .‬היו מקרים‪ ,‬שהרב‬ ‫רי"י ריינס ז"ל‪ ,‬כשבאה אליו הזמנה כזו ולא הייתה בידו אפשרות לנסוע לשם‪ ,‬היה פונה‬ ‫אליי לנסוע במקומו ובגדר היכולת שלי מילאתי את בקשתו‪ .‬ואחרי שנוסדה ישיבת‬ ‫ִל ָידה הייתי גם אני בין העוזרים להקמתה‪ ,‬ותרמתי מזמני (בשנה האחרונה לישיבתי‬ ‫בפינסק) לביקורים קצרים בעיירות הסמוכות לפינסק בביצות פולסיה לעשות "מעמד"‬ ‫לישיבה זו‪ ,‬שתלו בה תקוות טובות‪ ,‬שהיא תגדל תלמידי חכמים שיישאו דגלם ברמה‪.‬‬ ‫הנסיעות הללו גרמו לי הרבה קורת רוח‪ .‬נוכחתי שפעולותיי בשטח זה מתאימות לצורך‬ ‫החיים‪ .‬הכול הרגישו בנחיצותה של ישיבה כזו‪ ,‬ובכל מקום נמצאו אישים נכבדים שעזרו‬ ‫על ידי‪ .‬אני הייתי להם לפה והם למעשה ‪ -‬לקביעת המעמד בפועל‪.‬‬

‫‪ | 116‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בתקופה זו כבר התאדם האופק מאש המערכה של המהפכה הגדולה‪ ,‬שהחלה להתפרץ‬ ‫במדינת רוסיה עקב המפלה שנחלו צבאותיה במלחמת יפן‪ ,‬והתבטאה בשביתות כלליות‬ ‫של עובדי מסילות הברזל ומפעלי המים ושאר השירותים הציבוריים במדינה‪ .‬זה הכריח‬ ‫את הצאר ניקולאי השני "להעניק" חופש לאזרחים ב־‪ 17‬אוקטובר ‪" .1905‬החופש" הזה‬ ‫הביא‪ ,‬כידוע‪ ,‬שנאה על קהילות ישראל‪ ,‬שנחרבו מתגרת הפרעות האיומות שהתחוללו‪,‬‬ ‫בהסתת השלטונות‪ ,‬בידי האזרחים "החופשיים" ברוסיה‪ .‬ובעקב המאורעות הנוראים‪,‬‬ ‫שהתחוללו על ראשי עמנו ברוסיה‪ ,‬נתגלגלתי ובאתי לאודסה‪ ,‬שאליה הקדשתי מבחר‬ ‫ימי חיי בתור רב ומורה לעם במשך שלושים שנה ואחת (תרס"ו‪-‬תרצ"ז)‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪117‬‬

‫ידה‪ ,‬לשכת "המזרחי"‪ :‬מכתב המלצה על הרב‬ ‫הרב יצחק יעקב ריינס‪ ,‬אב"ד ב ִל ָ‬ ‫גליקסברג לעדת ישורון באודסה‪ ,‬ד' בניסן תרס"ו‬ ‫ב"ה ‪ -‬לידא ‪ -‬יום ד' לחודש ניסן תרס"ו‬ ‫לאלופיי ונכבדיי קהל עדת ישורון אשר באודסה ‪-‬‬ ‫ד' עליהם יחיו!‬ ‫ברגע זה קיבלתי את מכתבכם על דבר חפצכם לקחת אחר כבוד את ידידי‬ ‫הרב הנאור הגדול‪ ,‬חריף ובקי משנתו זך ונקי‪ ,‬דרשן מפואר ובעל מידות‬ ‫נעלות כ"ש‪ 74‬מורנו הרב שמעון גליקסבערג מורה צדק בפינסק‪ ,‬והנני‬ ‫ממהר להשיבכם תכף ולהביע לכם את שמחתי הגדולה על הדבר הזה‪.‬‬ ‫כי זה כבר ידעתי את הרב הנעלה הזה והכרתי אותו לטובה בכל‬ ‫תכונותיו הנעלות‪ ,‬מידותיו המצוינות‪ ,‬נימוסיו הנעימים‪ ,‬דעתו המעורבת‬ ‫את הברית והנהגתו המצוינה את בני האדם ‪ -‬ויודע אני כי אמנם נאה‬ ‫ויאה הוא הרב הנעלה הזה לכל חפציכם ואין טוב לכם ממנו‪.‬‬ ‫בטוח אני‪ ,‬כי הרב הנעלה הזה היודע מה העת דורשת אותו‪ ,‬השכיל‬ ‫להבין צורכי החיים והמקום‪ ,‬גבר רב פעלים ומנעים נאום‪.‬‬ ‫הוא הוא אמנם הרב הדרוש לכם ולצורכיכם והוא אמנם המתאים‬ ‫לעירכם ודרישותיכם ואין נאה ויפה הימנו‪ .‬בטוח אני‪ ,‬כי עדת עיר‬ ‫מאלדובאנקא תשבע ממנו רצון‪ ,‬עונג ונחת בכל הפרטים והוא יהיה לה‬ ‫למורה להועיל‪ .‬בטוח אני בכל אלה‪ ,‬כי על כן הכרתי לדעת זה כבר את‬ ‫הרב הנעלה הזה ולמדתי אותו היטב ואת כל אורחותיו ודרכיו‪ .‬ובחשבי‬ ‫למותר לדבר באוזניכם ע"ד הרב הנעלה הזה מצד התורה והדין‪ ,‬כי על כן‬ ‫הוא זה כמה שנים מו"צ בעיר פינסק ואין בודקים מן המזבח ולמעלה ‪-‬‬ ‫הנה בנוגע לתכונתו והנהגתו צריך אני לשנות לכם עוד הפעם‪ ,‬כי לא‬ ‫לבד שאני מוצא עטרה זו הולמתו בכול‪ ,‬כי אם עוד אחשב את הדבר הזה‬ ‫לטובה ולברכה לעדתו ולמקור אושר להנהגתה‪ .‬כי באמת מצוין הוא הרב‬ ‫הנעלה הזה בכל אורחותיו ודרכיו‪ .‬ובדרשי את שלום אחי בני ישראל‬ ‫בחפצי בטובת עדת מאלדובאנקא‪ ,‬הנני מציע גם מצדי לפניכם‪ ,‬אחים‬ ‫נעלים‪ ,‬לבחור לכם את הרב הנעלה הרב ובטוח אני בו‪ ,‬כי בגללו תהיו‬ ‫ומנוּ את הרב הנעלה הזה‬ ‫אסירי תודה כל הימים גם לי‪ .‬הבו אפוא אחים ַ‬ ‫‪ 7 4‬כ"ש ‪ -‬כל שכן‪ ,‬קל וחומר‬

‫‪ | 118‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫לכם לאלוף ושבעי רצון ונחת תהיו כל הימים וידעתם‪ ,‬כי יושב בקרבכם‬ ‫ראוי והגון לכך במלוא מובנה של המילה הזאת‪ .‬מפני חביבותו של הרב‬ ‫הנעלה הנ"ל הייתי עוד מאריך בדברים‪ .‬אך מפני שקדושת יום השבת‬ ‫ממשמשת ובאה ואנוכי אץ להשיב לכם דבר לכן אקצר ומביטחוני‪ ,‬כי מן‬ ‫הפרט תלמדו על הכלל ומן המועט על המרובה ובקוותי‪ ,‬כי דבריי אמנם‬ ‫ייכנסו ללבכם לטובתכם לטובת עדתכם הנני אומר לכם שלום וברכה‬ ‫ונותן התורה ינחכם בדרך הישרה לאשר עדתכם‪.‬‬ ‫דברי המוקירכם ומכבדכם ‪ -‬יצחק יעקב ריינעס אב"ד בלידא‬ ‫כה ֵ‬

‫פרקי זיכרונות | ‪119‬‬

‫מכתב ההמלצה של הרב יוסף הכהן ראוויץ‬ ‫הנה כאשר הסתופף בצל קורתי ימים אחדים בעברו דרך עירי‪ ,‬הרב‬ ‫הגדול חריף ובקי י"א מנ"ה שמעון־יעקב ב"ר מאיר הלוי גליקסברג חתן‬ ‫הרב הגאון אב"ד דקהילת קודש סוויסלאץ‪ ,‬אשר הכרתיו מכבר ביושבי‬ ‫במעזריטש בעיר מולדתו עוד בימי עלומיו לתלמיד ממולח בעל סברא‬ ‫ישרה ועוד‪ .‬אז עסקתי עמו לפרקים בפלפופא דאורייתא וכעת נהניתי‬ ‫מאוד לראות אשר תודה לאל תלמידי הצליח וגם עשה פרי‪ ,‬כי נשאתי‬ ‫ונתתי עמו בהלכה ומצאתיו מלא בדבר ד' זו הלכה וידיו רב לו‪ ...‬וד' יהיו‬ ‫בעזרו ויראה ברכה מעמלו ומפרי כישרונו‪ ,‬כי אמנם ראוי הוא לנהל עדת‬ ‫ישורון על מקום התורה והיראה כי מבלעדי ידיעותיו הנכבדות בתורת‬ ‫ד' עוד נאה דורש ונאה מקיים וגם יצטיין מאוד בתכונת רוחו היקרה‬ ‫ובידיעותיו הרחבות הדרושות למנהיגי ישראלי ומוריו הנאמנים‪.‬‬ ‫באחד עה"ח יום ה' ד' תשרי תרס"א פה ברעסטאויץ‪.‬‬ ‫נאום יוסף הכהן ראוויץ‪.‬‬

‫‪ | 120‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הרבנות באודסה‬ ‫בתי הכנסת והקהילה בסוף המאה התשע־עשרה‬ ‫בחודש אדר תרס"ו הגיעני מכתב מ"מועצת הגבאים של בתי הכנסיות באודסה" בהצעה‬ ‫לבוא שמה בתור מועמד לבחירות הרב‪ ,‬במקומו של הרב המנוח ר' דוד שלמה סלושץ‬ ‫‪76‬‬ ‫ז"ל (נפטר כ' שבט תרס"ו‪ ,‬כתוצאות טרגיות של הפוגרום)‪ 75.‬בשבת פרשת החודש‬ ‫דרשתי בבית הכנסת המרכזי (ברחוב סרדניה) ותכף למחר התקיימה אספת הגבאים‪,‬‬ ‫שבחרה בי‪ ,‬כפי שנאמר בפרוטוקול "למועמד היותר רצוי למלא את המשרה הפנויה‬ ‫אחרי פטירת הרב סלושץ ז"ל"‪ .‬וכדי לקבל את המשרה באופן סופי הם מבקשים ממני‪,‬‬ ‫שאחרי נסיעתי לפינסק לחג הפסח‪ ,‬אבוא שוב לאודסה לימים האחרונים של החג‪,‬‬ ‫המתאימים ביותר לראות ולהראות באמצעות הדרשה הציבורית בבתי הכנסיות‪ .‬אחר‬ ‫החג אושרתי במשרה ונפתח המשרד לעבודתי הרבנית ברחוב פרוחורובסקיה‪.‬‬ ‫בסמוך לחג השבועות התיישבתי באודסה ביחד עם משפחתי‪ .‬עדיין לא נמח מזיכרוני‬ ‫רושם ההרגשה הנפשית שלי בזמן הראשון לבואי לשם‪ .‬יופי של כרך הים‪ ,‬רחובותיה‬ ‫מעוטרי אילנות טובים‪ ,‬הדירה הנאה עם כל נוחיותה והאוויר הצח של הנוף הדרומי‪.‬‬ ‫כל זה השפיע עליי השראה של התחדשות הרגש לנוכח התפקיד‪ ,‬שהוטל עליי עקב‬ ‫המפנה‪ ,‬שחל בחיי בהעלותי למדרגה של רבנות חשובה זו‪.‬‬ ‫עצם המשרה הייתה לה חשיבות מקום וגם חשיבות גברא‪ .‬שטח גדול של העיר‬ ‫(מולדבנקה) מקיף כמה רחובות רחבי המידה‪ ,‬מרובי אוכלוסין‪ .‬בהם הרבה בתי כנסיות‬ ‫גדולים ובתוכם בית הכנסת הראשון בעיר ברחוב בלוקובסקה‪ .‬רובם של תושבי‬ ‫מולדבנקה היו אנשים חרדים מיוצאי פולין וליטא‪ ,‬מושרשים במנהגי ישראל ונכנעים‬ ‫למשמעת התורה‪ .‬שירות הרב היה להם הכרח של חיי רוחם‪ .‬בשביל רב יודע את‬ ‫תעודתו ‪ -‬היה כאן כר נרחב ביותר‪.‬‬

‫‪ 7 5‬ר' דוד־שלמה סלושץ ‪ )1906-1852( -‬מגדולי תלמידי ישיבת וולוז'ין‪ ,‬רב ודרשן‪ ,‬סופר עברי‬ ‫וחבר ועד "חובבי ציון"‪ .‬בניו הם החוקר פרופ' נחום סלושץ ומשה כרמון (סלושץ)‪.‬‬ ‫‪ 76‬פרשת החודש ‪ -‬פרשה הנקראת סמוך לחודש ניסן‪ ,‬ועניינה ייחודו של חודש ניסן‬

‫פרקי זיכרונות | ‪121‬‬

‫בית הכנסת המרכזי באודסה‬ ‫שבועות‬ ‫בית התפילה עמד על גבעה מוקף גן פרות‪ ,‬והשקיף על פרסיפ‪ ,‬סלובודקה‬ ‫ורומנובקה‪ .‬בחג השבועות היו מעטרים את בתי הכנסיות באודסה בירק‬ ‫ענפי עצים‪ ,‬אך בית הכנסת בבוגאיובקה מקושט היה בזרי שושנים‪ ,‬שנקבעו‬ ‫בין החלונות; מסביב לבמה האמצעית נמתחה מקלעת פרחים‪ .‬ארון הקודש‬ ‫טבע בפרחי בר שונים ועל התיבה עמד אגרטל עם שושנים לבנות‪.‬‬ ‫לפני החג צבעו את בית הכנסת בצבעים בהירים ונדף ריח פרחים וצבע‬ ‫לח‪.‬‬ ‫לפני התיבה עבר בעל תפילה עם מקהלה קטנה‪ .‬אני מקשיב בגאווה‬ ‫לדרשתו של אבא על משמעותו של מעמד הר סיני‪ .‬על פניו נסוכה שלוות‬ ‫חג‪ .‬הוא מתחיל כדרכו בקול נמוך‪ ,‬ובהמשך הדברים הוא מגביה את קולו‬ ‫בהדרגה‪ .‬קולו הצלול נשמע בכל קצווי הבית‪ .‬הקול קולח ומלטף‪ .‬קולו‬ ‫של אבא חודר ללב השומע‪ .‬כתם שמש נע מהתקרה המקומרת‪ ,‬ירד‬ ‫אל הכרכוב המוזהב של ארון הקודש‪ ,‬פרכס שם בין האריות‪ ,‬הציפורים‬ ‫והרימונים המגולפים‪ ,‬עבר אל הנברשת‪ ,‬נדלק בגדילי הבדולח באור כחול־‬ ‫סגול‪ ,‬צהוב וירוק‪ ,‬ומשם עבר אל לב הנער והתלקח באור שמחה גדול‪.‬‬ ‫מבית הכנסת חזרנו שמחים אך רעבים‪ .‬אכלנו דגים‪ ,‬מאכלי גבינה‪,‬‬ ‫חמיצה בשמנת ולקינוח ‪ -‬קפה עם עוגת גבינה בצימוקים‪.‬‬ ‫("בית הכנסת בבוגאיובקה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)16‬‬

‫מלבד ענייני רבנות‪ ,‬הנובעים מתוך חיי משפחה ומשא ומתן בין איש לרעהו‪ ,‬החלטות‬ ‫בענייני שכירות ומסחר‪ ,‬צוואות וכדומה‪ ,‬גטין וקידושין ושאלת תכופות של איסור‬

‫‪ | 122‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫והיתר ‪ -‬היה צורך גדול להופיע כפעם בפעם בדרשות ונאומים בבית הכנסת ומחוצה‬ ‫לו במאורעות שונים של חיי הכלל והפרט‪ .‬והרב המנוח רד"ש סלושץ‪ ,‬שהיה אישיות‬ ‫פופולארית באודסה‪ ,‬חניך וולוז'ין‪ ,‬מחבר ספר בהלכה ואגדה "ראשית דוד"‪ ,‬דרשן‬ ‫עממי מפואר ופיקח וחכם בהוויות העולם‪ ,‬השפיע על רבנות זו שם טוב מיוחד מכמה‬ ‫בחינות‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫אודסה נחשבה לעיר יהודית‪ ,‬ובאמת היה לה צביון יהודי גמור‪ .‬היהודים היו מהווים‬ ‫בה שליש (כמאתיים אלף) מן האוכלוסייה הכללית‪ ,‬אבל אותו השליש היה הפעיל‪,‬‬ ‫הדינאמי ביותר‪ .‬הוא היה המשפיע מרוחו על המצב הכלכלי‪ ,‬על מפעלי התרבות‪,‬‬ ‫העיתונות‪ ,‬מוסדות הרפואה והצדקה‪ .‬גם ממבט שטחי‪ ,‬בעצם תכנית הבנייה של העיר‬ ‫ניכרת הייתה השפעת היהודים מתחילת התייסדותה של העיר‪ .‬בתי הכנסת לא נדחקו‬ ‫כאן לרחובות צדדיים‪ ,‬לסמטאות אפלות‪ ,‬כמו בערי גולה אחרות‪ ,‬אלא היו מתנוססים‬ ‫במרכזי העיר וברחובות הנהדרים ביותר‪ .‬הבניין המפואר של בית הכנסת הגדול שימש‬ ‫קישוט בולט בין שדרת הבתים הנאים ברחוב רישילה‪ .‬בית הכנסת לברודיים‪ 78‬עמד‬ ‫בקרן רחובות פושקין וזוקובסקי‪ ,‬נוכח הבורסה המפורסמת באדריכלות מופלאה‪,‬‬ ‫המרהיבה את העין ביופייה‪ .‬וכן בית הכנסת "החדש" ברחוב יקטירינינסקי‪ ,‬בית הכנסת‬ ‫ברחוב אולגבסקה וכדומה‪" .‬רחוב היהודים" היה חוצה את כל הרחובות המרכזיים‬ ‫והיפים בעיר‪.‬‬ ‫קהילת ישראל הייתה עשירה במוסדות דת וחינוך‪ ,‬רפואה ועזרה סוציאלית‪ .‬הכנסות‬ ‫הקהילה באו משני מקורות עיקריים‪ :‬ממכס הבשר ומחברה קדישא‪ ,‬מלבד נדיבות‬ ‫מיחידים למפעלים מיוחדים כמו "מעות חיטים" לפסח‪ ,‬גחלי הסקה לעניים בחורף‬ ‫וכדומה‪ .‬הפיקוח העליון על ענייני הקהילה היה ברשות העירייה‪ ,‬ועצם הנהלת הקהילה‪,‬‬ ‫קביעת ההוצאה וההכנסה‪ ,‬הייתה מסורה לנציגי האינטליגנציה והעשירים‪ ,‬מתוך‬ ‫רשימה של מאה איש‪ ,‬שהייתה מאושרת מטעם העירייה‪ .‬כל עניין חשוב של הקהילה‬ ‫זקוק היה לדיון באספת הנציגים הללו בהנהלת העירייה‪ .‬ההמון היה קורא להם "המאה‬ ‫של זהב"‪ 79.‬כשבאתי לאודסה (בשנת תרס"ו) חל שינוי דמוקרטי בהנהלת הקהילה‪.‬‬ ‫במקום הנציגים של האינטליגנציה נמסרה הנהלת הקהילה לגבאי בתי הכנסת‪ ,‬והם‬ ‫בחרו מקרבם מועצה המפקחת על ענייני הקהילה‪ ,‬שהייתה נקראת "מועצת ההנהלות‬ ‫הרוחניות של בתי הכנסת ובתי התפילה באודסה"‪ 80.‬אני הייתי הרב הראשון שנבחר לא‬ ‫על ידי נציגי האינטליגנציה אלא על ידי מועצת גבאי בתי הכנסת‪.‬‬ ‫בתוך החיים הרוחניים היה תופס בית הכנסת מקום גבוה ביותר אולי במידה יותר‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪ 78‬‬ ‫‪ 79‬‬ ‫‪ 80‬‬

‫פרק זה התפרסם מפסקה זו ואילך בכתב העת "במישור"‪.20.4.1944 ,‬‬ ‫הברודיים היו אנשי ברודי שייסדו קהילה באודסה והקימו בתי כנסת ומוסדות חינוך משלהם‬ ‫ברוסית‪" :‬זולוטאיא סוטניא"‬ ‫במקור כתוב גם ברוסית‬

‫פרקי זיכרונות | ‪123‬‬

‫בולטת מאשר בערים שבהן עברו ימי חיי קודם בואי לאודסה‪ .‬היופי החיצוני והסדר‬ ‫של בית הכנסת לא היו על חשבון הרוחניות הפנימית של מנהגי הדת‪ ,‬שהיו נשמרים‬ ‫בקפדנות יתרה‪ .‬בכל בתי הכנסת (פרט לבית הכנסת ליוצאי ברודי) הייתה בימה באמצע‬ ‫הבית‪ ,‬וסדר התפילה ומנהגי בית הכנסת היו לפי דיני השולחן ערוך לפרטי פרטיהם‪,‬‬ ‫כמו בקהילות הוותיקות בישראל‪ .‬בכל בית כנסת היו חברות ללימודים שונים‪ .‬בית‬ ‫המדרש הגדול ברחוב רישליה (אצל בית הכנסת הגדול) בית תפילה לחסידי פולין‪ ,‬היה‬ ‫למופת ביופיו הפנימי ובסדריו הוותיקים‪.‬‬ ‫באודסה פרחה החזנות המודרנית ובשמה קשור זכר לחזנים המהוללים‪ ,‬כמו בכמן‪,‬‬ ‫רוזומני‪ ,‬בלומנטל‪ ,‬מינקובסקי‪ ,‬שטיינברג‪ ,‬רוטמן‪ ,‬הוכמן‪ .‬אבל במודרניות זו לא היה‬ ‫אף שמץ מהרפורמה הדתית של יהודי ארצות המערב‪ ,‬הרפורמה לא הטילה זוהמתה‬ ‫בקהילה‪ .‬אפילו בבית הכנסת של יוצאי ברודי לא היו המתפללים נגועי הרפורמה‬ ‫בעצם משמעותו של המושג הזה‪ .‬הם היו ברובם יהודים עשירים‪ ,‬משכילים‪ ,‬חופשיים‬ ‫בדעות‪ ,‬אבל הם לא באו בטענות ובתביעות של "יהדות צרופה"‪ 81‬ושינוי במנהגים‬ ‫וסדרים במוסדות הדת‪ .‬כי בכלל לא הייתה ברוסיה כת של רפורמה‪ ,‬ואפילו היהודי‬ ‫החופשי‪ ,‬מכיוון שבא לבית הכנסת היה נכנע לסדרים השוררים ביהדות מקדמת דנא‪.‬‬ ‫ואם הכניסו בבית הכנסת של הברודים עוגב בשנת תר"ע‪ 82,‬הרי זה לא היה מ"דרישות‬ ‫החיים" בבית הכנסת הזה ולא משאיפה לרפורמה‪ ,‬אלא פשוט מרצונו ומהקפריזה של‬ ‫החזן‪ 83,‬שקולו היפה כבר נחלש והרגיש נחיצות להיעזר במנגינת העוגב‪ .‬וגם באה לו‬ ‫הזדמנות טובה בעתה‪ :‬בשכנותו גר העשיר אברהם ברודסקי‪ ,‬והאיש היה זקן בא בימים‪,‬‬ ‫חולה ונוטה למות‪ ,‬והניח בעיזבונו מאות אלפי רובל לעניינים שבצדקה‪ .‬והחזן‪ ,‬שהיה‬ ‫חכם ופיקח‪ ,‬בא עמו כפעם בפעם בדברים והוכיח לו‪ ,‬שזכות גדולה תהא לו כשיתן‬ ‫אפשרות להכניס עוגב לבית הכנסת‪ ,‬כי אז המקהלה המפורסמת של בית הכנסת הברודי‬ ‫בלוויית המנגינה של העוגב בלי ספק תמשוך את לב הנוער‪ ,‬המתרחק מן היהדות‪ ,‬לבוא‬ ‫לבית הכנסת להתפלל‪ .‬ובצוואה אמנם נכנס סכום גדול (שלושים אלף רובל) לקניית‬ ‫עוגב ולסידורו בבית הכנסת של יוצאי ברודי‪.‬‬ ‫מאורע זה עורר מחלוקת גדולה בין מתפללי בית הכנסת והתנגדות חריפה מאוד מצד‬ ‫"מועצת הגבאים"‪ .‬השאלה של שינוי רדיקאלי כזה בסדרי בית הכנסת עמדה לדיון‬ ‫בוועד בית הכנסת בצירוף של אילו מ"קרואי מועד"‪ 84‬מתוך המתפללים ונפתרה בחיוב‬ ‫רק מתוך הכרעה של קולות אחדים לחוד‪ .‬וזה עורר מחלוקת בין המתפללים וכמה מהם‬ ‫עזבו את בית הכנסת לגמרי‪ .‬מועצת הגבאים הגיבה במחאה חריפה‪ ,‬שאין לגבאים כל‬ ‫‪8 1‬‬ ‫‪8 2‬‬ ‫‪ 83‬‬ ‫‪ 84‬‬

‫יהדות צרופה ‪ -‬יהדות טהורה‪ ,‬נקייה מכל השפעה חיצונית‬ ‫תר"ע ‪1910-1909 -‬‬ ‫מינקובסקי‬ ‫קרואי מועד ‪ -‬אנשי שם חשובים‪ ,‬במדבר טז‪ ,‬א‬

‫‪ | 124‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫רשות לעשות סדרים כמו אלה בבית הכנסת‪ ,‬בייחוד שהעוגב ינגן גם בימות השבתות‬ ‫רטמנט‬ ‫הדיפ ֶ‬ ‫ָּ‬ ‫ובימים טובים‪ .‬המועצה העבירה את העניין גם לפטרבורג לוועדה שליד‬ ‫לדתות‪ ,‬אבל מכל זאת לא היו כל תוצאות‪ .‬המועצה הטילה על הרבנים‪ ,‬שהמה מצדם‬ ‫יבואו לוועדה הנ"ל בתזכיר משלהם ולנמק את האיסור של העמדת העוגב בבית הכנסת‪.‬‬ ‫עריכת התזכיר נמסרה לי‪ .‬זכורני כי ְפ ַראזָ ה אחת בתזכיר זה שימשה חומר לביקורת‬ ‫מצד המשכילים באודסה‪ .‬אנוכי כתבתי‪ ,‬שיוזמי העוגב טועים בחשבם‪ ,‬שמנגינת העוגב‬ ‫תמשוך את לב הנוער לבית הכנסת‪ ,‬מאחר שלפי דעתי לא לקולות תיבת הנגינה יבואו‬ ‫בני עם חכם ונבון לבית הכנסת‪ ,‬אלא לקול הדרשה היפה ההולמת את המקום הקדוש‬ ‫(רמז של מחאה נגד הזיקה של מנהיגי בית הכנסת הברודיים רק לנגינה ולא לדבר ה')‪.‬‬ ‫הדברים הללו מצאו להם הד בלבם של המשכילים מבין המתפללים וירדו עמוק לתוך‬ ‫מצפונם‪ ,‬אבל לא חזרו בתשובה כלל וכלל‪ .‬אחד מגדולי המשכילים ועסקני הציבור‬ ‫מנשה מרגלית חלק לי מחמאות ואמר שיודע להעריך את הרב גליקסברג כפי מידתו‪,‬‬ ‫‪85‬‬ ‫"שרמנקה"‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫אבל הוא אינו מבין איך הרשה לעצמו רב כמותו לכנות את העוגב בשם‬ ‫שהרי העוגב הוא תשמיש של קדושה בכל בתי הוראה של הקתולים והפרוטסטנטים‬ ‫וזה יהיה פגיעה בכבודה של אמונה זרה‪ .‬השמעתם תמימות יתרה של יוריסט‪ 86‬וסופר‬ ‫אינטליגנט? בבתי היראה שלהם ודאי שהעוגב הוא תשמיש של קדושה‪ ,‬ואילו‪ ,‬להבדיל‪,‬‬ ‫בבית הכנסת שלנו הוא 'שארמאנקה'‪ ,‬ותו לא! היחס השלילי באופן כה חריף‪ ,‬שעורר‬ ‫מאורע זה‪ ,‬הראה עד כמה בני אודסה יודעים להוקיר את מסורת היהדות‪ .‬וראוי לציין‬ ‫שבית הכנסת של הברודים נחשב מקדמת דנא לבית כנסת רפורמי‪ ,‬מפני שלא הייתה‬ ‫שם בימה באמצע בית הכנסת‪ .‬כעבור שנים אחדות גרר העוגב אחריו תערובת של נשים‬ ‫בתוך המקהלה‪ ,‬ועוד הפעם התעוררו צעקות מצד המתפללים הציונים ובראשם מנחם‬ ‫אוסישקין‪.‬‬ ‫בית הכנסת הברודי‬ ‫במשך שנים אחדות הייתי בא בקביעות לשמוע את רינתו של מינקובסקי‬ ‫באותן השבתות שבהן היה עובר לפני התיבה בבית הכנסת הברודי‪ .‬אף‬ ‫בימי חירום‪ ,‬בשנות רעב ומגפות‪ ,‬לא דילגתי אפילו על שבת אחת‪ .‬עודני‬ ‫נער קטן ואחיותיי עדיין תלמידות גימנסיה של ז'בוטינסקי־קופ‪ ,‬הובילו אותי‬ ‫אל בית הכנסת הברודי‪ .‬בפעם האחרונה ראיתיו בביתנו‪ .‬הוא בא להיפרד‬ ‫מאבא‪ .‬פניו היו עייפים ועצובים‪ .‬למרות העוגב שמר מינקובסקי על קשרי‬ ‫ידידות עם אבי‪ .‬אמא הדירה את רגליה מבית הכנסת הברודי בגלל העוגב‬ ‫והמקהלה המעורבת‪ ,‬אם כי לתאטרון היידי הלכה פעם לצפות ב"מירל'ה‬ ‫‪ 8 5‬שרמנקה ‪ -‬תיבת נגינה ברוסית‬ ‫‪ 86‬יוריסט ‪ -‬משפטן‪ ,‬מומחה וחוקר משפט‬

‫פרקי זיכרונות | ‪125‬‬

‫אפרת"‪ .‬אבי בא לתאטרון רק פעם אחת ונאם שם‪ ,‬בעת שהעלו את‬ ‫החיילים היהודים לדרגת קצינים בתקופת קרנסקי‪.‬‬ ‫("בית הכנסת הברודי"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)39-38‬‬

‫לגבאי בית הכנסת באודסה הייתה חשיבות מיוחדת‪ .‬ובייחוד עלה ערכם מאז קיבלו‬ ‫ֵ‬ ‫הגבאים זכות לבחור ולהיבחר למועצת הגבאים של העיר‪ ,‬שהיה לוועד המפקח על‬ ‫ענייני הקהילה‪ .‬הגבאים כאילו היו תופסים עמדה רשמית כלפי חוץ וכלפי פנים והיו‬ ‫מכירים בערך הכבוד‪ ,‬שהעניקו להם המתפללים בבחרם בהם לעמוד בראש הקהילה‪,‬‬ ‫גזוזטרה מיוחדת הייתה בצד ההיכל בשביל מושב הגבאים בשעת התפילה או הדרשה‪.‬‬ ‫בשפה הרשמית ניתן לכל אחד משלושת הגבאים תפקיד מיוחד‪ .‬אחד היה ראש בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬אחד ‪ -‬גזבר‪ ,‬אחד ‪ -‬מלומד‪ ,‬כלומר מפקח על העניינים הרוחניים של בית‬ ‫הכנסת‪ .‬אבל התפקידים הללו באו לידי מילוי מתוך פיקוח משותף ביניהם‪ .‬בימות‬ ‫השבתות ויום טוב‪ ,‬בתפילות הערב והבוקר‪ ,‬היו הגבאים יושבים על דוכנם וכובעי‬ ‫צילינדר חבושים לראשיהם (הצילינדרים היו מתשמישי בית הכנסת כמו הגלימה‬ ‫והכובע של השמש וכדומה)‪.‬‬ ‫תפקיד חשוב היה בידו של שמש בית הכנסת‪ .‬מלבד השמירה וההנהלה של ענייני‬ ‫בית הכנסת בפנים‪ ,‬השמש היה מקיף בפעולתו כל ענייני הרוח של המתפללים‪ .‬בענייני‬ ‫לידה ומיתה‪ ,‬ברית מילה‪ ,‬פדיון הבן‪ ,‬חתונה ובכל מקרי משפחה שיש להם נגיעה‬ ‫למנהגי ישראל‪ ,‬היו פונים אל השמש והוא היה המתווך בין המתפללים והמוסדות‬ ‫השונים‪ .‬וראוי להעיר כי השמשים היו רובם ככולם אנשי צורה ולומדי תורה והיו‬ ‫מכובדים על הציבור‪.‬‬ ‫כשאני נזכר היום בבתי הכנסיות בכל היקפם הכמותי והאיכותי‪ ,‬אני מרגיש רטט‬ ‫נפשי מיוחד‪ ,‬ובלבי מתעוררים געגועים אליהם ואל יופיים החיצוני והפנימי‪ .‬באודסה‬ ‫היו כשישים בתי כנסיות גדולים‪ ,‬בתוכם בתי כנסת הבנויים בצורה מיוחדת וחזית של‬ ‫מקדש הדת מבודד משאר הבניינים של הרחוב‪ .‬כולם היו גדולי מידה ויפים בתכניתם‬ ‫בפנים הבית‪ .‬עם כל אלה המקומות הקדושים הייתי מקושר בפעולתי הרבנית‪ .‬לא היה‬ ‫אף בית כנסת אחד בעיר שלא דרשתי בו במקרים שונים בחיי הכלל והפרט‪ .‬מלבד זה‬ ‫הייתי מבקר אותם לפעמים בעניינים רוחניים שונים שנכנסו לחוג עבודתי‪ .‬במשך כמה‬ ‫שנים הייתי נוהג לבקר את בתי הכנסת בערב יום הכיפורים (יום אחד או שניים קודם‬ ‫היום הקדוש) לשם קבלת תמיכה להחזקת חולים מקרב הרבנים שבאו להתרפא באודסה‪.‬‬ ‫הזמן הזה היה מתאים ביותר למטרה זו‪ ,‬מפני שהגבאים היו נמצאים אז בבית הכנסת‬ ‫וגם צרור הכסף היה מצוי אצלם‪ .‬בין כסה לעשור היו המתפללים מסלקים את חובותיהם‬ ‫לבית הכנסת עד הפרוטה האחרונה‪ ,‬וקופת בית הכנסת הייתה אז מלאה בשפע‪ .‬הגבאים‬

‫‪ | 126‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫היו יושבים ליד השולחן בפרוזדור בית הכנסת‪ ,‬ועמהם החזנים והשמשים ועסקני צדקה‬ ‫שונים‪ .‬המתפללים היו באים בדחילו ורחימו להשוות את חשבונותיהם עם בית הכנסת‪,‬‬ ‫עם "כלי קודש" ועם מוסדות הצדקה‪ ,‬וכאן היו טועמים יין ומיני מתיקה והיו מברכים‬ ‫ומתברכים ב"חתימה טובה" ליום הקדוש‪ .‬אותו המחזה עצמו‪ ,‬שהופיע לעיניי כמה‬ ‫עשרות פעמים זה אחר זה בכל בתי הכנסיות שביקרתי בשעת "הסיבוב" שלי‪ ,‬השאיר‬ ‫עליי רושם עז‪ .‬לפניי נראתה תמונה של יהדות מאורגנת‪ ,‬יהדות מאוחדת מתוך ממשלת‬ ‫הרוח‪ ,‬השולטת בנפשו של כל איש מישראל והמושכת אותה אל הנקודה התיכונה של‬ ‫תפוצות ישראל בגולה‪ ,‬אל "מקדש מעט"‪ ,‬המלווה לו לישראל בארצות נודו‪.‬‬ ‫בתי הכנסת באודסה היה להם כעין קלסתר פנים מיוחד‪ .‬רוחב המידה‪ ,‬יפי הבנייה‪,‬‬ ‫תיאום וקצב של ריהוט הבית מבפנים‪ .‬ארונות הקודש היו עשויים בדמות של היכל‬ ‫חטוב מעשה חושב‪ ,‬מעוטר קישוטים מוזהבים נאים עד להפליא‪ .‬האולם של בית הכנסת‬ ‫הגדול (הוקם בשנת תרי"ט)‪ 87‬היה מרהיב ומשעשע את העין באופן מיוחד‪ .‬התקרה ושני‬ ‫טורי העמודים האוחזים בה‪ ,‬הקירות והגזוזטראות באזור הגברים ובעזרת נשים ‪ -‬הכול‬ ‫היה מכוסה ומגוהץ בציפוי של סיוד לבן נוצץ‪ ,‬כעין חרסינה יקרה‪ .‬ומי שלא ראה אולם‬ ‫זה לא ראה אולם יפה מימיו‪.‬‬ ‫האופי המיוחד של בית הכנסת באודסה הוא בית מלא אור ואוויר בשפע רב‪ .‬לא‬ ‫הייתה בו אותה האפלוליות הנעימה של בית המדרש הישן והאווירה הצנועה של בתי‬ ‫כנסיות בגולה‪ ,‬כמו למשל בית הכנסת של הרמ"א בקרקוב‪ ,‬בית הכנסת הגדול בווילנה‬ ‫והקלויז של ח"ק‪ 88‬שם‪ ,‬שהאפלולית שלהם הייתה מאצילה על הנכנס מסתורין מיוחד‬ ‫(ועיין הגהת רש"ש‪ 89‬ברכות ל"א ‪ -‬ביקורת על בתי כנסיות מעוטי חלונות בווילנה)‪,‬‬ ‫אבל בכל זאת הייתה בו הרגשת "ממעמקים" ויראת הכבוד לקדושת המקום ביחד עם‬ ‫השראה של רעננות החיים המשמחת את הנפש‪.‬‬ ‫כמו בכל תפוצות ישראל‪ ,‬כמה בתי כנסיות בעיר היו נקראים בשמות של חוגים‬ ‫ידועים של בעלי אומנויות ובעלי מסחר ותעשייה‪ ,‬כמו בית הכנסת של החייטים‪ ,‬בית‬ ‫הכנסת של הנגרים‪ ,‬של הצבעים‪ ,‬של האופים‪ ,‬של כורכי הספרים‪ ,‬של חוטבי העצים‪,‬‬ ‫של הפחחים‪ ,‬של עושי הכובעים‪ ,‬של בעלי העגלה‪ ,‬של זובחי הצדק (קצבים)‪ ,‬של פקידי‬ ‫הפרות‪ .‬והיו בתי כנסיות שהיו נושאים עליהם‬ ‫המסחר‪ ,‬של מוכרי הקמח‪ ,‬של מוכרי ּ ֵ‬ ‫שמות של מוסדות חסד וצדקה‪ ,‬כמו בית הכנסת מלביש ערומים‪ ,‬גמילות חסד‪ ,‬הכנסת‬ ‫שבת‪ ,‬הכנסת כלה‪ ,‬פת לאורחים‪ ,‬תומכי עובדי אדמה‪ ,‬חברה קדישא‪ .‬והשמות היו‬ ‫קשורים בתפקידים מתאימים להם‪ ,‬הן מבחינה ארגונית של מעמד‪ ,‬הן מבחינת עשיית‬ ‫‪ 8 7‬תרי"ט ‪1859 -‬‬ ‫‪ 88‬קלויז של ח"ק ‪ -‬בית מדרש של חברה קדישא‬ ‫‪ 8 9‬רש"ש ‪ -‬ר' שמואל שטארסון (‪)1872-1794‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪127‬‬

‫צדקה וחסד‪ .‬בבית הכנסת "מלביש ערומים" היו מחלקים בימות החורף בגדים חמים‬ ‫לנצרכים‪ ,‬בבית הכנסת "פת לאורחים" היו מחלקים לחם לעניים‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫בבתי הכנסיות ובתי המדרשות‪ ,‬מלבד התפילות‪ ,‬היו נשמעים גם דברי תורה‪ ,‬שהיו‬ ‫לומדים בחבורה בכל יום ובשבתות‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪.‬‬

‫מוסדות הצדקה‬

‫‪90‬‬

‫עמוד החסד היה מתנוסס ברמה בקהילת ישראל באודסה‪ .‬במוסדות הצדקה שלה היא‬ ‫הייתה נודעת לתהילה‪ .‬בית החולים של הקהילה היה בנוי לתלפיות ומסונף לכמה‬ ‫מחלקות של כל סוגי המחלות השונות ומצויד במכשירי הרפואה המודרניים ביותר‪.‬‬ ‫בית חולים מיוחד היה לקהילה בכפר חדז'וביי בשביל חולים עניים שבאו להתרפא‬ ‫לימאן‪ .‬מלבד זה היה בית חולים ליולדות עניות‪ .‬מושב‬ ‫על ידי רחיצה במפרץ הים ַ‬ ‫זקנים של הקהילה היה מכלכל כמה מאות זקנים וזקנות‪ .‬מטבחים לארוחות זולות‬ ‫הביאו הקלה גדולה לכמה אלפי רעבים‪ .‬מושבות ומעונות קיץ היו לקהילה בשביל‬ ‫ילדים חלשים‪ .‬בתים גדולים של דירות זולות הניח בעיזבונו העשיר כהן‪ ,‬וזהו אחד מן‬ ‫המוסדות החשובים‪ ,‬שהצטיינה בהם אודסה‪ .‬חברות של צדקה וחסד בקהילה השפיעו‬ ‫הרבה לשיפור מצבם של עניים כמו חברת "עזרת חולים"‪ ,‬חברת "עזרת עניים" חברת‬ ‫"עזרת יתומים"‪ .‬אצל בתי הכנסת היו מפעלי צדקה שונים‪ .‬המוסדות "מעות חיטים"‬ ‫לפסח והמצאת פחמים לעניים בימות החורף היו מפעלי צדקה גדולים‪ ,‬שהקיפו עשרות‬ ‫אלפי נפשות נצרכים מישראל‪ .‬ידועות כמה נשים צדקניות בקהילה‪ ,‬שהיו עושות‬ ‫צדקות בכל עת‪ ,‬והיו משתדלות להקל מצב אלמנות ויתומים ולספק להם צורכיהם‪,‬‬ ‫כמו האישה רבקה ליפשיץ‪ ,‬והאשה ַלזַ ריובה‪ .‬אלו הנשים היקרות היו מפליאות כל לב‬ ‫בעבודתן המתמדת באמת ובתמים לטובת כל דכא ושפל רוח‪ .‬אנשי עיר זו בכלל היו‬ ‫ידועים כאנשים טובים‪ ,‬עושי צדקה וחסד עם עניים‪ .‬ידיהם היו פתוחות לעני ולאביון‪,‬‬ ‫למשולחי הישיבות ולכל דבר טוב בישראל‪ .‬איש אודסה היה נותן גם לעני מחזר על‬ ‫הפתחים יותר מפרוטה קטנה‪ .‬וכל פושט יד בעיר הייתה לו פרנסה הגונה‪ .‬ולפיכך היו‬ ‫נמשכים אליה כל מיני קבצנים מרחבי המדינה‪.‬‬ ‫באודסה‪ ,‬הרבה יותר מבשאר מקומות‪ ,‬נשתקעו והתאזרחו הרבה משפחות של קבצנים‪,‬‬ ‫פושטי יד‪ ,‬בעלי מומים שונים‪ ,‬עיוורים‪ ,‬אילמים‪ ,‬חיגרים‪ ,‬גידמים ‪ -‬והשליכו את יהבם‬ ‫על אחיהם "רחמנים בני רחמנים"‪ ,‬ולכולם הייתה פרנסה ברווח‪ .‬וגם אלה העניים נגועי‬ ‫מחלות העצמות‪ ,‬כפופי שדרה ועקומי רגל‪ ,‬שבאו להתרפאות במימי "לימאן"‪ ,‬הרבה‬ ‫‪ 9 0‬פרק זה התפרסם מפסקה זו ואילך בכתב העת "במישור"‪.27.4.1944 ,‬‬

‫‪ | 128‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מהם נשארו לדור באודסה‪ ,‬שהרי כאן היו מוכנים בשבילם מוסדות רפואה‪ ,‬מוסדות‬ ‫חסד ויהודים טובי לב‪ ,‬והיו בטוחים‪ ,‬שלא יהיו חס ושלום עזובים לנפשם‪ .‬די היה‬ ‫לבעל מום (אמתי או מלאכותי) לעשות טיול קצר בעיר והביא לביתו סכום הגון וגם‬ ‫מעט ממיני מכולת באמתחתו‪ .‬הרבה מהם הצטופפו בדירותיהם ברחוב קרטמישבסקי‬ ‫וסמטת וולף (בשטח מולדבנקה)‪ .‬כאן חיו בתוך אווירה של שכנים טובים‪ ,‬אחים למעמד‬ ‫אחד ולפרנסה אחת‪ .‬היו להם שמחות משפחתיות‪ :‬נישואי בנים ובנות‪ ,‬ברית מילה ובר‬ ‫מצווה כבעלי בתים חשובים ממש‪ ,‬ולא התאוננו על מצבם כלל וכלל‪ .‬אולי לא יאומן כי‬ ‫יסופר‪ ,‬אבל זוהי עובדה‪ ,‬שהיו כמה מקרים‪ ,‬כי בעל מום היה לוקח לבתו חתן בעל מום‪,‬‬ ‫מפני שהמום נחשב היה אצלם למקור בטוח לפרנסה‪ ,‬והיו ביניהם משפחות שלמות של‬ ‫בעלי מום‪ .‬בתור רב הייתי בא במגע עמם בענייני משפחה‪ ,‬נישואין וגטין וכדומה‪ ,‬ויש‬ ‫הרבה פרטים מעניינים לספר מחייהם‪ ,‬אבל אין זה מענייני בזיכרונותיי‪.‬‬

‫חיים גליקסברג‪ :‬החצר הפנימית של הבית‬ ‫במול דבנקה‪ ,‬אודסה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪129‬‬

‫גטין‬ ‫הם היו באים אלינו‪ :‬ה"בינדוז'ניקים" (עגלונים) והסבלים‪ ,‬גברתנים רחבי‬ ‫גרם בבלוזות כחולות‪ ,‬מכוסי אבק‪ ,‬קמח ומלט‪ .‬גנבים גוצים‪ ,‬לבושים‬ ‫חליפות צבעוניות‪ ,‬מכנסים רחבים‪ ,‬עניבות רועשות‪ ,‬בעלי עיניים פוזלות‪,‬‬ ‫ממצמצות וערמומיות‪ .‬שערותיהם משומנות ומבריקות‪ .‬נעליהם צהובות־‬ ‫אדומות‪ ,‬על אפודותיהם הצבעוניות שרשראות של זהב עם לֹויֹות נוצצות‪,‬‬ ‫על אצבעותיהן הכהות של נשותיהם השחומות והבשרניות טבעות גנובות‪,‬‬ ‫ועגילים כבדים לאוזניהן‪.‬‬ ‫‪91‬‬ ‫היו באות תגרניות מסורבלות מן ה"קוסארקה"‪ ,‬טאנדעטניקים (מוכרי‬ ‫בגדים משומשים) ורוכלי ה"טולצ'וק"‪ 92.‬שאלות איסור והיתר ודין תורה‪ .‬הם‬ ‫באו להתחתן‪ ,‬על מנת להתגרש‪ ,‬ואחרי כן שוב היו מתחתנים‪ ,‬נכים מרחוב‬ ‫קרטמישבסקיה ומסמטת וולף‪ ,‬המבקשים להשתדך דווקא עם בעלות מום‪,‬‬ ‫כדי שיוכלו להמשיך במלאכת הקבצנות‪ .‬הם היו מדברים‪ ,‬בני המולדבנקה‪,‬‬ ‫בלשון עילגים‪ .‬בא יהודי ושואל‪" :‬רבי‪ ,‬ווי זאל איך זיך נוקם זיין"‪ ,‬במקום "נוהג‬ ‫זיין" (כיצד אהיה נוקם‪ ,‬במקום אהיה נוהג)‪ .‬אישה מתאוננת וקובלת‪ ,‬מצבה‬ ‫ירוד והיא צריכה להכנסת כלה והיא נכשלת בלשונה ואומרת‪" :‬רבי‪ ,‬מיין‬ ‫טאכטער זאל זיין געזונט אונד שטארק איז שוין א מיידל אין די יארען‪ ,‬מי מוז‬ ‫דאך איר בריינגען צו קבר־ישראל" (רבי‪ ,‬בתי שתחיה‪ ,‬שתהיה בריאה‪ ,‬כבר‬ ‫הגיעה לפרקה ויש צורך להביאה לקבר ישראל)‪.‬‬ ‫("הסבתא באודסה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)61‬‬

‫מוסדות החינוך‬ ‫קהילת אודסה הייתה בעלת מוניטין ועשירה בבתי חינוך שונים‪ .‬המוסד "תלמוד תורה"‬ ‫היה בית לימוד לכמה מאות תלמידים‪ .‬תכנית הלימודים הייתה מתאימה ללימודי בית‬ ‫ספר ממשלתי‪ ,‬אבל היו לומדים בו גם לימודי קודש במידה ידועה והחינוך בו היה דתי‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה בשאר בתי הספר לילדי ישראל‪ .‬וכמו כן הגימנסיה של רפופורט‪ ,‬בית הספר‬ ‫למסחר של הוכמן‪ ,‬הגימנסיות לבנות של ז'בוטינסקי (בה שררה רוח לאומית מובהקת)‪,‬‬ ‫של קופמן ועוד ועוד‪ ,‬החינוך בהן היה ברוח המסורה‪ ,‬ורוח של כפירה ומינות לא הייתה‬ ‫נושבת בהן כלל‪ .‬לימודי קודש ולימוד עברית במידה מסוימת היו בהן כלימוד של‬ ‫חובה‪ .‬בשביל החרדים‪ ,‬שלא רצו לתת לבניהם חינוך מודרני‪ ,‬היו כמה חדרים עתיקים‬ ‫‪93‬‬ ‫וגם ישיבות קטנות מטעם האגודה "שומרי תורה"‪ ,‬שבהן למדו גמרא עם נושאי כליו‪,‬‬ ‫‪ 9 1‬השוק שבו היו קונים מזון וצורכי יום־יום‬ ‫‪ 92‬שוק הפשפשים‬ ‫‪ 93‬נושאי כליו ‪ -‬מפרשים‬

‫‪ | 130‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מלבד ישיבת אודסה‪ ,‬שהפכה אחר כך לבית ספר גבוה ללימודי היהדות ומנהלה היה‬ ‫הרב ר"ח טשרנוביץ‪ .‬רבים מחניכי הישיבות של ליטא ואברכים מוסמכים להוראה היו‬ ‫באים לעירנו לשם השתלמות בלימודים כלליים‪ .‬כאן הראו להם פנים מסבירות וקיבלו‬ ‫תמיכה מכל הבחינות להגשמת מטרתם זו‪ .‬כמה מהם תפסו אחר כך משרת רבנות‬ ‫בקהילות ישראל שונות‪.‬‬

‫שבת וחג באודסה‬

‫‪94‬‬

‫מנוחת השבת בשטח המסחר‪ ,‬כידוע‪ ,‬הייתה פגומה בערים של דרום רוסיה‪ .‬המקור‬ ‫לתופעה זו נעוץ בהיסטוריה של ייסוד הערים החדשות הללו ובטיב החלוצים של‬ ‫האוכלוסייה‪ ,‬שנהרו לכאן מגליציה ומגרמניה והם היו ל"דבר המעמיד"‪ ,‬שקשה‬ ‫לבטלו‪ .‬אבל חילול שבת הצטמצם כאן אך ורק בחוגי הסוחרים ולא בחוגי הפועלים‬ ‫ובעלי המלאכה‪ ,‬ששמרו את השבת כהלכתה‪ .‬והיה גם המון רב של סוחרים וחנוונים‪,‬‬ ‫שעסקיהם היו סגורים בשבת‪ .‬והמחללים גם כן לא היו בחינת "להכעיס" בתור שיטה‪,‬‬ ‫אלא היו נגררים לתוך המערבולת של החיים המסחריים‪ ,‬התלויים בקשרים בין־‬ ‫לאומיים ובתחרות מחוץ ומבפנים בעיר המרכולת של כרך הים כאודסה‪ .‬היו מקרים‬ ‫שבאו לרבנים להביע לבטי הלב המלא מרירות ועם זה לשאול אם מועיל כאן שטר‬ ‫מכירה של העסק לגוי דוגמת מכירת חמץ‪ ...‬כי בעצם ובמהות היו אנשי אודסה כפופים‬ ‫למסורת ולמנהגי הדת‪ .‬לפי החשבון של מכס הבשר הכשר‪ ,‬הוכח שהמוני ישראל רובם‬ ‫ככולם היו אוכלים בשר כשר‪ .‬בחיים הכלליים היה מורגש וניכר הצביון היהודי‪ .‬וגם‬ ‫יום שבת קודש הראה אותותיו בחיי העיר‪ .‬בתי הכנסת‪ ,‬שבששת ימי המעשה התפללו‬ ‫בהם רק מניינים מצומצמים‪ ,‬היו מלאים מתפללים בימות השבתות‪ .‬החזנים היו מענגים‬ ‫בניגוניהם היפים (כמעט דבר הכרחי בקהילה) את לבם של שומרי שבת‪ .‬שיעורי תורה‬ ‫היו קבועים בהם בייחוד בשבתות‪ .‬האווירה של בית הכנסת הייתה נאצלת לפרקים‬ ‫תכופים רגשי גיל מתוך שמחות המשפחה הישראלית‪ ,‬מכלולות חתנים‪ ,‬שמחת בר‬ ‫מצווה ועוד מקרי ששון שונים‪ ,‬שהיו מוצאים להם ביטוי ציבורי‪ ,‬משותף לכל אנשי‬ ‫הקהילה‪ ,‬במנהגי בית הכנסת‪ ,‬ובייחוד בעלייה פומבית לקריאת התורה‪ .‬ובאודסה היה‬ ‫כל זה בחגיגיות יתרה ובצהלה רבתי‪.‬‬ ‫הדופק של חיי הדת היה נשמע במלואו בתוך האוכלוסייה הישראלית בעירנו‪ .‬בייחוד‬ ‫ניכרת הייתה ההשפעה של מנהגי הדת על חיי היהודי בפרוס החגים‪ .‬בשבועות הקרובים‬ ‫לחג האביב הייתה העיר נמצאת תחת הרושם של אפיית מצות לפסח‪ .‬הרבה מאפיות‬ ‫‪ 9 4‬פרק זה התפרסם מפסקה זו ואילך בכתב העת "במישור"‪.4.5.1944 ,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪131‬‬

‫של מצות היו נפתחות במקומות שונים בעיר ועליהן שלטים באותיות גדולות אדומות‬ ‫מאירות עיניים "מצה לפסח"‪ .‬סכומים גדולים היו משקיעים סוחרי מצות בעסק זה‬ ‫ואלפי פועלים היו עמלים להמציא מצות בשביל קהילות ישראל בערים שונות ברוסיה‬ ‫ובקווקז‪ .‬חנויות ומחסנים גדולים היו מלאים מצות‪ .‬הקהילה הייתה מכינה במחסנים‬ ‫מיוחדים מצות בשביל המפעל "מעות חיטים" לעניים‪ .‬ברחובות היית פוגש על כל‬ ‫צעד ושעל עקרת בית הולכת ועמה סבל נושא על ראשו סל גדול ארוך מלא מצות‪,‬‬ ‫מעוטף כולו בסדין לבן‪ .‬ואותם המשאות הלבנים היו לחיזיון אופייני לרחובות קודם חג‬ ‫הפסח‪ ,‬ונדמו כעין סירות צחורות שטות על פני הנחל השוטף של האוכלוסייה הצפופה‬ ‫המתנועעת אנה ואנה בחוצות הכרך‪ .‬חלונות החנויות של יין התקשטו קודם הפסח‬ ‫בהודעות "כשר לפסח"‪.‬‬ ‫כמה שבועות קודם חג הסוכות הופיעו בחוצות שלטים גדולים‪" :‬פרי עץ הדר"‪ .‬ובכל‬ ‫מקום שאתה נותן עיניך אתה פוגש בחנויות של מוכרי אתרוגים‪ ,‬לולבים והדסים‪ .‬באודסה‬ ‫היה הממכר הראשי של אתרוגים לערי רוסיה‪ .‬וכן‪ ,‬בכל ימים טובים‪ ,‬אפילו ביום טוב‬ ‫של חול‪ ,‬היה החג משפיע מצביונו המיוחד על העולם החיצוני של חיי אודסה‪.‬‬ ‫כלום יש צורך לדבר על התכונה הרבה של הימים הנוראים‪ ,‬על שורות שורות‬ ‫בני ישראל עם קדושים‪ ,‬שהיו זורמים מכל החוצות והסמטאות של הכרך למקומות‬ ‫הקדושים וממלאים בתי הכנסיות בסליחות; על כניסת יום הכיפורים ויציאת יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כשהיו בני המשפחות‪ ,‬הורים ובנים ובני בנים‪ ,‬אחים ואחיות וקרובים‪ ,‬באים‬ ‫לפגוש ולחבק זה את זה בהתרגשות ובדמעות חמות; והד ברכות "גמר חתימה טובה"‬ ‫היה ממלא חללו של האוויר על רחבות של בתי הכנסיות‪...‬‬ ‫והאם יש כושר הציור בעולם למסור אך במקצת את התמונה המזהירה של "שמחת‬ ‫תורה"? בכל בית כנסת באה אוכלוסייה שלמה לשמוח בשמחת תורה‪ ,‬עד כי נתעורר‬ ‫ספק אם נשאר אף אחד בבית‪ .‬התהלוכה של "הקפות" נמשכת בשביל צר בין המון חוגג‬ ‫מן ההיכל עד מסביב לבימה האמצעית‪ .‬וכשאתה אוחז את ספר התורה נמשכים אליך‬ ‫משני הצדדים גדולים וקטנים לחבק ולנשק את התורה הקדושה‪ .‬ובלבביות אמתית‬ ‫כל אחד מברך אותך וקורא בקול‪" :‬דערלייבט איבער א יאר" (שתזכו לחיים גם בשנה‬ ‫הבאה)‪ ,‬והקולות יוצאים מתוך אלפי פיות‪" :‬דערלייבט איבער א יאר‪ ,‬דערלייבט איבער‬ ‫א יאר"‪ .‬עד כי הכמות של הברכות נהפכה לאיכות עמוקה ועושה עליך רושם נשגב‪.‬‬ ‫בין הקפה להקפה ניגונים בלהט של שמחה‪ ,‬ויהודים יוצאים במחול עם ספרי תורה‪,‬‬ ‫ועוד פעם "אנא ה' הושיעה נא" ‪" -‬דערלייבט איבער א יאר"‪ .‬במקומות אחרים עד בואי‬ ‫לאודסה לא ראיתי הקפות בתמונה נשגבה שכזו‪ ,‬ולפיכך הקסימה את כל הווייתי עד כדי‬ ‫דמעות‪ ...‬בבית הכנסת הגדול ובבית הכנסת של יוצאי ברודי היו מסדרים טקס מיוחד של‬ ‫ילדים לבושים מדים יפים ודגלים בידיהם‪ ,‬הולכים בראש התהלוכה ושרים "שישו ושמחו‬

‫‪ | 132‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בשמחת תורה" ועוד דברים נאים‪ ,‬שהיו משעשעים את האוזן ואת העין‪ .‬אבל אני מסרתי‬ ‫כאן את השרטוט הנפשי שבתמונה‪ ,‬שחדרה ללבי ונשארה חרותה עמוק בזיכרוני‪.‬‬ ‫בחנוכה נראו בחלונות ראווה של החנויות מנורות חנוכה וכל מיני מאכל ומתנות‬ ‫לחנוכה‪ .‬בפורים נתווספו בחוץ כמה מוכרי מגדנות וממתקים מיוחדים לפורים וגם‬ ‫רעשנים ומסכות‪ ,‬ובחוצות היו נראים נושאי "משלוח מנות" כהלכות הפורים בערי‬ ‫הפרות שהופיע ביום הזה‬ ‫ישראל מקדמת דנא‪ .‬ואפילו ט"ו בשבט היה ניכר בשפע ֵ‬ ‫בחנויות ועל דוכנים מיוחדים לזה‪ .‬ונשמעו כרוזים אופייניים‪" :‬בעד חמש אגורות‬ ‫חמישה־עשר מכל המינים"‪ .‬כי היהודי באודסה היה מקיים גם מצווה זו בשלמות‪...‬‬ ‫הלכתי לאיבוד‬ ‫הלכתי לאיבוד‪ .‬בן ארבע הייתי אז‪ .‬על עצם המאורע סיפר לי אבא‪" :‬כל‬ ‫כאב נפשי יש לו איזה רגש מיוחד‪ ,‬וכאב של הורים על אבדן ילד יש לו‬ ‫טעם מיוחד בפני עצמו‪ ,‬שקשה למסרו במילים‪ ...‬זוכר אני מראה המיטה‪,‬‬ ‫שנשארה פתאום ריקה מן הילד‪ ,‬שנעלם ברחובות הקריה ההומייה‪ .‬טולטלנו‬ ‫על כל מחלקות הפוליציא (משטרה) ‪ -‬והילד איננו‪ .‬כעלות השחר תעינו‬ ‫שוב ברחובות לחפש אותך‪ .‬שומרי הבתים‪ ,‬שהיו עסוקים בניקיון הרחובות‪,‬‬ ‫השתתפו בצערנו ו'ניחמו' אותנו‪ ,‬כי בוודאי הצוענים חטפו אותך‪ ,‬כי דרכם‬ ‫בכך‪ .‬כה היינו במבוכה רבה עד השעה תשע בבוקר‪ ,‬כי אז‪ ,‬בעקב הכרוז‬ ‫בבתי הכנסת‪ ,‬נודע הדבר‪ ,‬כי הילד נמצא בביתה של הגברת סנאסקי‬ ‫ברחוב קומיטטסקי‪ .‬והמעשה היה כך‪ :‬בערב שבת הלכתי להתפלל לבית‬ ‫הכנסת 'פריידיצקעס' ואתה נמשכת אחריי ואנוכי לא ידעתי‪ .‬פגשה אותך‬ ‫אישה משוגעת ידועה והוליכה אותך ברחובות‪ .‬ראו נשים ילד בידי המשוגעת‬ ‫והוציאו אותך מידיה וגברת סנאסקי אספה אותך לביתה וקיימה בך מצוות‬ ‫הכנסת אורחים‪ :‬אכילה‪ ,‬שתייה‪ ,‬לינה‪ ,‬כדבעי‪"...‬‬ ‫עד כאן דברי אבא‪ .‬ואני‪ ,‬מכל העניין הביש ההוא זכרתי את ההנאה‬ ‫שברכיבה על כתפי האישה‪ ,‬שרקדה ושרה‪ ,‬אחרי כן בית בלתי מוכר‪ ,‬נרות‬ ‫שבת שדעכו זמן ממושך ובאפלולית ‪ -‬פנים סקרניים גוחנים עליי‪ .‬הכול‬ ‫נעלם ונשארו‪ :‬חשכה מעיקה‪ ,‬ריחות זרים ואימה‪.‬‬ ‫("הלכתי לאיבוד"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)58-57‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪133‬‬

‫שישה מיל די שמעון–יעקב‬ ‫וציפה גליקסברג‪ :‬הבנות‬ ‫י ֶנֵטָה‪ ,‬גניה‪ ,‬אידה ולָמַה‬ ‫והבנים חיים ומולה‪.1908 ,‬‬ ‫אזכרה יום‬ ‫עברנו אל דירתם החדשה של הורי הרצל חברי‪ ...‬לפנות ערב אחזוני געגועים‬ ‫והרהורים עצובים‪ .‬הייתי בא ומתבונן בחלונות דירתנו וקורא לאמא‪ .‬אמא‬ ‫הייתה יוצאת אל החצר‪ ,‬עומדת מרחוק עטופה חלוק לבן של אחות ואומרת‬ ‫בקול בוכים כשהיא פוכרת אצבעותיה‪" :‬לך‪ ,‬בני‪ ,‬והגד תהלים‪ .‬שמואליק‬ ‫שלנו זקוק לרחמים גדולים‪ .‬מוליה חולה אנושות! הכול מרבים בתפילה‬ ‫ועושים תשובה‪ ,‬ואני משתובב כאחד הפוחזים ואין עליי אימת הדין‪ .‬מוראם‬ ‫של הימים הנוראים נפל עליי‪ .‬דימיתי את עצמי חוטא גדול שאין לו כפרה‪.‬‬ ‫רצתי אל בית הכנסת "פריידיצקעס" והתפללתי בכוונה תפילת "מנחה"‬ ‫ו"מעריב"‪ ,‬ואחרי "זכרנו לחיים" חזרתי כמה פעמים‪" :‬וכתוב בספר החיים‬ ‫את שמוליק!"‬ ‫בליל "כל נדרי" התפלל אבי בבית הכנסת של הנגרים‪ ,‬הסמוך לביתנו‪.‬‬ ‫באתי לתוכו ברגעים הגדולים והכמוסים שלאחר "תפילה זכה"‪ .‬בתוך‬ ‫הדממה העמוקה והמתוחה ששררה בבית הכנסת נישא קולו הקולח‬ ‫והמלטף אל קהל עדתו‪ .‬הוא דיבר על כוחו של היהודי לסגל לעצמו ביום‬ ‫הקדוש הידמּות למלאכי השרת ולהיות כמוהם‪ .‬נקי וטהור מכל חטא‬ ‫ועוון‪...‬‬

‫‪ | 134‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הד לדבריו שהשמיע אז מצאתי לימים בספרו "ישראל ואוריתא"‪" :‬וביומי‬ ‫דרחמי הללו‪ ,‬בראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬עומד היהודי ומתחנן לפני קונו‪:‬‬ ‫'אבינו‪ ,‬מלכנו‪ ,‬זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית‬ ‫ועוון'‪ .‬מה עניין עוון אצל שבי ומשחית ושאר מיני פגעים? 'עוון' זה אחד‬ ‫מהפגעים‪ ,‬שבשבילו נשפך דם ישראל כמים‪ .‬ומובנו של עוון זה אינו החטא‬ ‫הפרטי בישראל‪ ,‬אלא ב'עוון' שטפלו עלינו שונאינו בזמנים שונים‪ .‬בנוגע‬ ‫לה'עוון'‪ ,‬שטופל עלינו האויב מן החוץ‪ ,‬הננו מתפללים לה'‪ ,‬כי יעשה אתו‬ ‫כלה‪ .‬אבל בנוגע לה'עוון'‪ ,‬שגורם לנו האויב שבפנים הנפש‪ ,‬עלינו לכלותו‬ ‫בעצמנו‪ ,‬לטהר ולזקק את רגשותינו ברוח המוסר הישראלי‪ ,‬ולהעמיד את‬ ‫מזגנו הלאומי על טהרתו כבראשונה"‪.‬‬ ‫הבריטון שר "אל מלך יושב על כיסא רחמים" (תפילה זו לא פעלה שוב‬ ‫כמו בליל סליחות)‪ ,‬ואחרי כן שר מוטל'ה "כי הנה כזכוכית ביד המזגג"‪" ,‬כי‬ ‫הנה ככסף ביד הצורף"‪ ,‬והנערים סיימו בחדווה "כן אנחנו בידך"‪ .‬בתפילת‬ ‫"אל רחום שמך" המה הבס בקול מזעזע‪" ,‬עשה למען ירושלים עיר קודשך‪,‬‬ ‫עשה למען ציון משכן כבודך"‪ ,‬וקולות הנערים חוזרים בקול בוכים על‬ ‫המילה "עשה‪ ,‬עשה"‪ ,‬והבס ממשיך להרעיד את הבית ומחנן את קולו‪:‬‬ ‫"עשה למען הרוגים על שם קודשך‪ ,‬עשה למען טבועים על ייחודך‪ ,‬עשה‬ ‫למען באי באש ובמים על קידוש שמך"‪ .‬והטנור של החזן משתלב עם הבס‬ ‫ומשתפך בתחנונים‪" :‬עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו‪ ,‬עשה למען גמולי‬ ‫מחלב שלא פשעו"‪ ,‬וקולו הגבוה של מוטל'ה‪ ,‬כקול החצוצרה‪ ,‬מסיים בניגון‬ ‫של גמרא‪" :‬עשה למען תינוקות של בית ר־ב־ן!"‬ ‫זוהרן של עשרות השלהבות‪ ,‬קולות האלגביש המרחפים בחלל הבית‪...‬‬ ‫הסתכלתי באבא‪ :‬הוא ישב ישיבה זקופה‪ ,‬טיפות כבדות ירדו אחת־אחת‬ ‫מעיניו‪ .‬באותו ליל הכיפורים הרגשתי תפילה זו בחריפות יתרה והתפללתי‬ ‫בלב‪" :‬עשה למען שמוליק שלא חטא‪ ,‬ושלח לו רפואה שלמה‪"...‬‬ ‫למחרת‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬באתי כמה פעמים אל מול דירתנו‪ .‬רופאים באו‬ ‫ויצאו‪ .‬בצהריים בא רופא ממושקף‪ ,‬דל בשר ובעל זקן חד‪ ,‬דוקטור גשלין‪.‬‬ ‫הוא הביא עמו מין מכונה עם ארובה (כפי שנודע לי אחר כך ‪ -‬לשם החדרת‬ ‫אדים לגרון)‪.‬‬ ‫בשעה שלוש יצא אבא בצעדים מהירים מן הבית‪ .‬הוא רץ ואני אחריו‪.‬‬ ‫עברה כרכרה‪ .‬אבא עמד רגע‪ ,‬עיניו תהו‪ ,‬הוא צעק בקול ניחר‪" :‬איזבושצ'יק!‬ ‫איזבושצ'יק!" (רכב! רכב)‪ ,‬רציתי לצעוק‪" :‬אבא‪ ,‬מה אתה עושה!" ולא‬ ‫אמרתי דבר‪ .‬עמדתי נדהם ונרעש והתבוננתי בו‪ .‬אבא העמיד רגלו על כבש‬ ‫הכרכרה והורידה מיד כנכווה‪ ,‬אם כי "פיקוח נפש דוחה שבת ואפילו כל‬ ‫התורה"‪ ,‬לא נסע‪ ,‬לא נסע‪ .‬וכך היה רץ במעילו השחור ובמכנסיו הלבנים‪,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪135‬‬

‫המגוהצים‪ ,‬ובנעלי גומי‪ ,‬מפנה ראשו אליי וממלמל‪" :‬למען השם‪ ,‬אל תתקרב‬ ‫אליי‪ ,‬אל תתקרב!"‬ ‫בית המרקחת של פופובסקי וגאיבסקי היה בבית של חמש קומות בקרן‬ ‫פריאוברז'נסקאיה וסאדובאיה‪ ,‬סמוך לקונדיטוריה "ליבמן"‪ ,‬שם ישבנו אותו‬ ‫קיץ עם מוליה‪ ,‬עם האחיות מתחת למרקיזה ירוקה עם הפסים האדומים‪,‬‬ ‫אכלנו עוגות "נפוליון" ושתינו "קפה קרם"‪ .‬בבית המרקחת כבר דלקו‬ ‫מנורות גז עגולות‪ ,‬שהשתקפו וחזרו באספקלריות שבארונות ובקנקנים‬ ‫הגדולים עם הנוזל האדום והירוק‪ .‬אבא פרץ מבית המרקחת ובידו כר גדול‬ ‫עם צינור‪ .‬על הרקע האפור של הכר הבחנתי במילת אימה‪" :‬קיסלורוד"‬ ‫(חמצן)‪ .‬לבי הלם‪ .‬הפעם ידעתי כי רע‪ .‬כר כזה הביאו לשכננו אשר מת‬ ‫משחפת‪" :‬הוא כבר נושם קיסלורוד"‪.‬‬ ‫בשעה חמש הלך אבי אל תפילת "נעילה"‪ .‬כעבור שעה קלה נקרא שוב‬ ‫הביתה‪ .‬הוא לא הספיק לפשוט את הקיטל‪ .‬בצאתו מבית התפילה זהרו‬ ‫פניו‪ .‬מבית הכנסת פרצו קולות‪" :‬פתח לנו שער‪ ,‬בעת נעילת שער‪ ,‬כי פנה‬ ‫יום!" על שמי המערב האזמרגדיים פרפרו כתמים ורודים־סגולים‪ .‬להקת‬ ‫ציפורים מתחו קו אלכסוני‪ ,‬התפזרו לכל עבר וחגו סחור־סחור בעצבנות‪.‬‬ ‫הבתים והעצים הלכו וחשכו‪ .‬בקצה רחוב פרוחורובסקאיה התלקחה ודעכה‬ ‫שקיעת סתיו‪ .‬ושוב בקעו הקולות‪ ,‬וברעש גדול‪ ,‬תוך התעלות דתית עילאית‪,‬‬ ‫יצא היום הקדוש ב"שמע ישראל" אדיר ו"ה' הוא האלוקים"‪.‬‬ ‫עמדתי מול דירתנו‪ .‬בחדר הילדים נעו נרות‪ .‬חלף הרהור‪" :‬עלה מוות‬ ‫בחלוננו" (אבא הפתיעני בהשתמשו בפסוק זה של ירמיה בהספידו רב‬ ‫דגול‪ .‬הרב המנוח היה המאור הגדול‪ ,‬מאור חלון התורה) ‪ -‬והנה עלה המוות‬ ‫‪95‬‬ ‫בחלוננו‪.‬‬ ‫קולות של חולין ‪ -‬איחולים‪ ,‬חיבוקים‪" ,‬גמר חתימה טובה" ‪ -‬הדהדו ברחוב‪,‬‬ ‫ושם למעלה‪ ,‬בדירתנו‪ ,‬נשאה אם קול נהי על בנה הקטן‪ ,‬על אחי שמוליק‪.‬‬ ‫בשובי לבית מארחי הבחנתי‪ ,‬כי אחיו הבכור של הרצל התלחש עם אחותי‪,‬‬ ‫והבינותי מתוך קטעי דברים‪ ,‬שמדברים על מותו של מוליה‪ ...‬כל התמונה‬ ‫ההיא של מות אחי הקטן קמה בבהירות מופלאה כעבור שלושים ושמונה‬ ‫שנה‪ ,‬בעת שהלכתי אל בית המרקחת להביא חמצן לאבי בן השמונים‪.‬‬

‫*‬ ‫‪ ...‬איזו שמחת תורה עצובה הייתה זו! בבית נדף עוד ריח הקרבול‪.‬‬ ‫החדרים כאילו רחבו ונתרוקנו‪ .‬כמו בכל שנה באו הגבאים וה"בעלי בתים"‬ ‫כדי להילוות אל אבי אל ההקפות‪ .‬הפעם לא באו אל הבית פנימה‪ ,‬ואבי‬ ‫הלך עמהם‪ ,‬תמיר‪ ,‬בצעידה מתונה‪ ,‬כשלראשו צילינדר שחור‪ ,‬פניו חיוורים‬ ‫"כי ָע ָלה ָמוֶ ת ְּב ַח ּלוֹנֵ ינוּ "‪.‬‬ ‫‪ 9 5‬ירמיהו ט‪ ,‬כ‪ִּ :‬‬

‫‪ | 136‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ועל שפתיו חיוך עצוב‪ .‬אף טעמן של ה"פראקעס" (כרוב ממולא בבשר‬ ‫טחון‪ ,‬מבושל במיץ עגבניות)‪ ,‬ממאכלי שמחת תורה‪ ,‬לא היה כבשנים‬ ‫הקודמות‪ .‬פג טעמן‪.‬‬

‫*‬ ‫אחרי כן בא הצער הגדול וזיכרונות צורבים‪ .‬המוות פקד בראשונה את‬ ‫ביתנו‪ .‬בערבים היה אבי צועד אילך ואילך בחדרו‪ ,‬פורש ידיו‪ ,‬ממעך זקנו‪,‬‬ ‫מניד ראשו מרוב תימהון ויגון ופולט הברות מקוטעות‪ .‬פתאום היה עומד‪:‬‬ ‫"ציפה‪ ,‬ציפה"‪ ,‬היה אומר בקול חלוש‪" ,‬שמא לא עשינו די‪ ,‬שמא ניתן היה‬ ‫עוד להצילו‪ ,‬אה‪ ,‬ציפה?" אמי כבשה פניה בשתי כפות ידיה וטלטלה את‬ ‫גופה הנה והנה ובכתה בכי תמרורים‪ ,‬כמו שנשים בוכות בעת צרה‪ .‬הכוס‬ ‫רטטה והקישה בשיניה‪ ,‬המים נשפכו על ברכיה‪.‬‬ ‫("המוות פקד את ביתנו"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג עמודים ‪)108-105‬‬

‫מוסדות הדת והרבנות‬ ‫אודסה‪ ,‬שהאוכלוסייה שלה הייתה בין־לאומית‪ ,‬הייתה בכל זאת לפי דמותה החיצונית‬ ‫עיר יהודית‪ .‬ובפנים קהילת ישראל היה המעיין הזך‪ ,‬הנובע ממקור היהדות‪ ,‬שוטף בכל‬ ‫פינות החיים והיה מחדש ומרענן את האווירה הרוחנית של הציבור והיחיד‪ .‬החישוקים‬ ‫המסורתיים היו חזקים ואיתנים למדי בחיי היהודי של כרך הים זה‪.‬‬ ‫אודסה הייתה מרכז גדול ליהדות‪ .‬בבתי כנסיותיה‪ ,‬במוסדות הצדקה והחסד‪ ,‬בבתי‬ ‫החינוך השונים‪ ,‬בעסקניה הגדולים למען היהדות הכללית‪ .‬הולם לה באמת השם הנכבד‬ ‫"עיר ואם בישראל"‪ .‬בה היו כמה אישים חשובים שהיו תופסים מקום חשוב ונכבד‬ ‫ביהדות העולמית‪ .‬בה מצא אוזניים קשובות ולב ער כל רעיון טוב ומועיל להרמת קרן‬ ‫ישראל‪ .‬תנועת "חיבת ציון" בחרה בה לנקודה המרכזית שלה‪ .‬בה היו כמה בתי דפוס‬ ‫של ספרים עבריים‪ ,‬בתי מסחר גדולים של ספרי קודש והוצאות של ספרים מסוגים‬ ‫שונים‪ .‬כמו בית מסחר של "דפוס האחים בלטינצקי"‪ ,‬שוכמן‪ ,‬הוצאת "מוריה"‪ 96,‬שרמן‬ ‫ועוד‪ .‬בה הייתה מפותחת גם התרבות החילונית בשביל ההמונים‪ ,‬כמו העיתונאות וכל‬ ‫מיני העלונים לפרקים שונים ולמאורעות שונים‪ .‬קהילת ישראל באודסה הייתה מלאה‬ ‫חכמים וסופרים‪ .‬הרבה חכמי תורה‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה יראים ושלמים במידות‬ ‫ובצדקה היו בה‪.‬‬ ‫הרבנות הייתה מאורגנת יפה וגם מבוססת מבחינה חומרית‪ .‬יצויין‪ ,‬שבכל החוגים‪,‬‬ ‫לרבות המשכילים החופשיים‪ ,‬היו מכירים בסמכותו של הרב‪ ,‬ובכל מאה אחוז היו‬ ‫‪ 96‬הוצאת הספרים "מוריה" הוקמה על ידי ח"נ ביאליק‪ ,‬רבניצקי‪ ,‬ש' בן־ציון ואלחנן לוינסקי ב־‬ ‫‪ ,1901‬כדי להוציא לאור ספרי לימוד בעברית‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪137‬‬

‫מופיעים לפניו לפי הזמנתו‪ ,‬הן בענייני אישות והן בענייני משא ומתן ודיני ממונות‪,‬‬ ‫והיו מצייתים להוראתו‪.‬‬ ‫המשכורת לרבנים הייתה משולמת משני מקורות‪ :‬מקופת החברה קדישא וממכס‬ ‫הבשר‪ .‬כל רב היה תופס עמדה עצמאית‪ .‬מובן שלפרקים היו הרבנים מתכנסים להתייעץ‬ ‫על ענייני הדת והיו מתקנים תקנות במסגרת הסמכות שלהם‪ .‬היו זמנים שהתקיים‬ ‫ועד של הרבנים לענייני אישות אבל המציאות לא הייתה מסוגלת לקיומו של משרד‬ ‫משותף לפעולות הרבנים‪ .‬רבני אודסה היו כולם אנשים של צורה‪ ,‬גדולי תורה וותיקי‬ ‫הוראה‪ ,‬וכבודם היה על בני העם‪ .‬משרת הרבנות הייתה מכובדת בפנים העיר ומחוצה‬ ‫לה‪ ,‬בפעולותיו היה הרב מקושר עם הרבנים של תפוצת ישראל; מהיות האוכלוסייה‬ ‫הישראלית בעיר מורכבת מקטעי משפחות‪ ,‬שחלקים מהן היגרו והתיישבו במדינות הים‬ ‫באמריקה הצפונית והדרומית ובשאר חלקי העולם‪ .‬וזה היה נותן חומר לפעולות הרבנים‬ ‫ביחס לענייני אישות ולענייני משפחה בצורות שונות‪.‬‬ ‫כשבאתי‪ ,‬עשה עליי רושם לא טוב צד שלילי אחד שמצאתי ברבנות האודסאית והוא‬ ‫כפיפותה לרבנות מטעם הממשלה‪ .‬ידוע למדי טיבה של הרבנות הכפולה ברוסיה הצארית‪,‬‬ ‫שאין כאן המקום להאריך בה‪ .‬הרבנים ברוסיה בתוקף החוק נדחקו למין גטו רוחני‪ ,‬ובערים‬ ‫הגדולות‪ ,‬ששם הרב מטעם הממשלה היה תופס מקום רשמי ביותר‪ ,‬היו הרבנים האמתיים‬ ‫מוגבלים בפעולותיהם‪ .‬באודסה היה ניכר מצב זה באופן מיוחד‪ .‬כאן נשאר כמין "סבל‬ ‫הירושה" מתקופת הד"ר שווַ ַבכר‪ ,‬שהיה נחשב בחו"ל לרב ומטיף וגם באודסה מילא כעין‬ ‫תפקיד של "רב ראשי"‪ .‬וגם בתקופה האחרונה היה קורא ההמון לרב מטעם הממשלה בשם‬ ‫"פרדיגר"‪ 97‬כמו שקראו לשוובכר לפני כמה שנים‪ .‬וצריך לציין עוד גורם אחד שבשבילו‬ ‫ֶ‬ ‫הופחתה השפעתו של הרב האמתי בכרכים הגדולים‪ .‬העשירים והמשכילים שעמדו בראש‬ ‫הנהלת הקהילה אמנם רחשו כבוד לרבנים הדתיים‪ ,‬אבל הרבנים הללו מהיותם חניכי בית‬ ‫המדרש וישיבות של תורה לא יכלו להתחרות עם הרב מטעם הממשלה‪ .‬הוא היה חניך‬ ‫הגימנסיה והאוניברסיטה‪ ,‬ועסקנות ציבורית הייתה זקוקה לידיעת שפת המדינה והדיבור‬ ‫בה‪ ,‬הן בהופעות פומביות והן בנציגות לפני השלטונות‪ ,‬בייחוד בערים הגדולות‪ .‬הקהילה‬ ‫הישראלית צריכה הייתה להתאים מעשיה לנימוסי התרבות החדשה‪ .‬כאיש חדש בסביבה‬ ‫חדשה התרשמתי במידה יתרה מן המצב הזה‪ ,‬ולבי היה לרבנים האמתיים‪ ,‬והתעורר בקרבי‬ ‫כעין רגש של "התקוממות לסדר הישן"‪ .‬ולבי הגה מחשבה למצוא רקע ציבורי בשביל‬ ‫עבודת הרבנים הדתיים מחוץ למסגרת הרשמית של העבודה בארגוני הקהילה שהכול היה‬ ‫שם מלא אוויר של רשמיות משעממת את הנפש‪ .‬ואני נמשכתי אחרי פעולות ומעשים‬ ‫טובים בעולם החסד והרחמים‪ ,‬שבזמן ההוא אמנם נפתח כר נרחב לעבודה בשטח זה‪,‬‬ ‫שהיה במידה ידועה כמעט חדש באודסה‪.‬‬ ‫‪ 9 7‬פרדיגר ‪ -‬מטיף‬

‫‪ | 138‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מכתב לרב לוריא מקייב‪ ,‬אייר תרס"ו‪:‬‬ ‫לכבוד הרב החה"ש‪ ,‬רב פעלים לעמנו ולעתידותינו‪ ,‬מורנו הרב ש"ז‬ ‫‪98‬‬ ‫לוריא‪ ,‬רב העדה בקיוב‪...‬‬ ‫הצעת ספר התקנות ומכתבו החוזר בדבר אגודת הרבנים‪ ,‬שעלתה‬ ‫במחשבה לפניו לייסד‪ ,‬נתקבלו על שמי בפינסק‪ ,‬מקום משרתי הקודמת‪,‬‬ ‫בעוד שאנוכי כבר ישבתי באדעסא‪ ,‬אחרי אשר נבחרתי לרב מו"צ במקום‬ ‫הרב המנוח רד"ש סלושץ ז"ל‪ .‬וכשבאתי בשבוע שעבר לפינסק להעתיק‬ ‫את דירתי משם לפה‪ ,‬מצאתי את גיליון ההצעה הנ"ל ומכתבו‪ .‬והווי‬ ‫אפוא להשיבו את דעתי בדבר הצעתו הנכבדה‪.‬‬ ‫אין כל ספק‪ ,‬כי הצעתו מנקודת הראות העיקרית‪ ,‬היא נכבדה עד מאוד‪.‬‬ ‫ולב כל איש מצר בצרת עמו ודואג על חילול מקדשיו‪ ,‬ירחש לכבודו‬ ‫ברכה וכבוד על מחשבתו הגדולה להשיב לרבנות בישראל את כבודה‬ ‫הראשון המחולל באופן שאין למעלה הימנו‪ ,‬בייחוד במדינת רוסיה‪.‬‬ ‫מצב הרבנות ברוסיה כה מדולדל גם מצדו הפנימי וגם מצדו הרשמי‪,‬‬ ‫עד שאין חילול שם שמים יותר ממנו‪ .‬החל מההכנה לקבלת תואר "רב"‬ ‫והתם בבחירות הרב וכל אביזרייהו‪ :‬מקורי הכנסתו המשונים‪ ,‬תלייתו‬ ‫באוויר לימי זקנתו ועוד‪ .‬אין כל משטר וסדר; אישי הרב‪ ,‬האם לא יודה‬ ‫לי כבודו ברוב תבונתו‪ ,‬כי זיווגו אינו עולה יפה? ‪ -‬מה עניין הרב מטעם‬ ‫ממשלת רוסיה אצל הרבנות בישראל במובנה האמתי וההיסטורי?! הרב‬ ‫צינאווניק‪ 99‬רוסי‬ ‫ָ‬ ‫"מטעם" בתוארו היומי‪ ,‬אינו לא יותר ולא מעט מן‬ ‫מעוטף בחלוקא דרבנן‪ .‬השם "רב בישראל" אינו מחייב את הרב "מטעם"‬ ‫(כנראה מפי הניסיון) להתחשב עם רוח ישראל ונימוסיו‪ ,‬הוא לקח לעצמו‬ ‫קלאד‪ 100‬והטרדה של ספרי החיים והעתים) ולהרב הדתי‬ ‫(הא ַ‬ ‫את החומר ָ‬ ‫נתן במתנה גמורה את הרוח‪ ,‬על כן קרא שמו בישראל "רב רוחני"‪ .‬אם‬ ‫יאמר לי כבודו‪ ,‬שגם הרבנים הדתיים אינם עומדים כולם על המדרגה‬ ‫הרוחנית שעליהם הם צריכים לעמוד‪ ,‬גם אני אענה לו בהודאה גמורה‬ ‫ואומר לו‪ :‬אמנם כן‪ ,‬למורת רוחנו‪ ,‬לא כל הרבנים יוצאים ידי חובתם‬ ‫לעמם ולתורתו‪ ,‬אבל בכל אופן כדאים הם להיקרא "רב" במובנו האמתי‬ ‫וההיסטורי; רובם ככולם הקריבו את מבחר ימיהם על לימוד תורת‬ ‫ישראל ו"דברי תורה נבלעין בדמו" של הרב‪ .‬לא כן הרב מטעם‪ .‬כל עונת‬ ‫‪ 9 8‬כתב היד אינו ברור בקטע זה‬ ‫‪ 99‬צינווניק ‪ -‬בירוקרט‬ ‫‪ 100‬הוקלאד ‪ -‬משכורת‬

‫פרקי זיכרונות | ‪139‬‬

‫החינוך בילה באסכולי של נכרים וכל מבחר ימיו חילל שבתות וישמור‬ ‫וואסקרעסעניע‪ 101,‬וכה הלך הלוך והתרחק מעל עמו ותורת אבותיו‪ ,‬עד‬ ‫כי נהיה לרופא‪ ,‬למודד‪ ,‬לעורך דין וכדומה‪ .‬אך פתאום עלה על דעתו‬ ‫להעמיד את הקנדידטורא שלו ויהיה בגדרת המלכות לרב בישראל! אמנם‬ ‫לא נוכל להתנגד‪ ,‬כי יהיה גם רופא או מודד לרב בישראל‪ ,‬וכלום אין אנו‬ ‫מוצאים בתקופת ספרד שהיו רבנים יודעים חכמת הרפואה וכדומה‪ .‬אבל‬ ‫מי לא יודה כי בחכמת הרפואה לבדה אי אפשר להיות רב‪.‬‬

‫"עזרת חולים"‬ ‫העזרה הסוציאלית בקהילת ישראל באודסה על כל מוסדותיה החשובים הייתה מבוססת‬ ‫על יסודות עירוניים קבועים‪ .‬סכומים ממכס הבשר ביחד עם תשלומים של בעלי‬ ‫היכולת‪ ,‬ומוסדות שונים שנהנו משירות בתי החולים וכדומה‪ ,‬מלבד סכומים שהגיעו‬ ‫מנדבות של יחידי סגולה ומעיזבונות‪ .‬והחזקת מוסדות עזרה לעניים בכלל לא היה לה‬ ‫אופי עממי של "חברה" לצדקה‪ ,‬כמו בערי תפוצות ישראל‪ ,‬ששם הפרוטה של "הקופסה‬ ‫לצדקה" יש לה ערך מיוחד‪ .‬אבל בתמורות העתים באה שיטה אחרת במעשה הצדקה‬ ‫מתוך הלחץ של השעה הרעה שערערה את תהליך החיים השקטים‪ ,‬ועמה הופיעו‬ ‫דרישות החיים להקים רשת של מוסדות צדקה וחסד על יסודות חדשים דמוקרטיים‪.‬‬ ‫הפרעות האיומות של שנת תרס"ה‪ 102‬השאירו אחריהן המון אלמנות ויתומים חולים‬ ‫ופצועי גוף ונפש באודסה גופא ובעיירות הסמוכות לה‪ ,‬שמהן נהרו לעיר הגדולה‬ ‫למצוא בה מקלט מפחד הטביחות‪ .‬וצריך היה לקבוע בשביל האומללים עזרה בצר להם‬ ‫ולמצוא להם מסעד במצבם הרע בעיר נכרייה‪.‬‬ ‫בחודשים הראשונים לבואי לעיר התעורר רעיון בחוג ידוע של רופאים לייסד חברה‬ ‫"עזרת חולים" לשם הגשת עזרה רפואית וכלכלית לחולה בביתו‪ .‬בוועד המוסד היו‬ ‫הרופאים המפורסמים ד"ר שמואל מריאשיס‪ ,‬ד"ר יוסף ספיר וד"ר ברודובסקי‪ .‬קוטב‬ ‫הרעיון היה להעמיד את מידת החסד על יסוד עממי‪" :‬מן העם אל העם"‪ .‬תורמים מתוך‬ ‫ההמון בשביל בני ההמון‪ .‬ובזה ראו המייסדים גם תועלת חינוכית לאומית‪ .‬לא צדקה‪,‬‬ ‫שהעשירים חותכים קצבה בשביל העניים‪ ,‬אלא תמיכה עממית בחינת "פרוטה לפרוטה‬ ‫מצטרפת לחשבון גדול"‪ .‬ברוח זו התנהלה תעמולה בבתי כנסיות ובעיתונות‪ .‬בראש‬ ‫ובראשונה הזמינו המייסדים את רבני העיר למסיבה מיוחדת וביקשו מהם לפרסם‬ ‫בדרשותיהם את טיבה של חברת "עזרת חולים" ולעזור להתפתחות החברה ולשכלולה‪.‬‬ ‫‪ 1 01‬וואסקרעסעניע ‪ -‬יום ראשון (בלעג‪ ,‬כמובן)‬ ‫‪ 102‬במשך שנים־עשר יום התחוללו פרעות ביישובים רבים‪ ,‬הקשות מכולן נערכו באודסה‪ .‬יהודים‬ ‫רבים נהרגו ונפצעו‪ ,‬אחרים הפכו לפליטים ורכוש יהודי רב נהרס ונבזז‪.‬‬

‫‪ | 140‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בייחוד הציעו לרבנים להוציא כרוז מיוחד ליהודי אודסה על ערכו הגדול של ביקור חולים‬ ‫על פי התורה ועל הנחיצות לבוא לעזרת המייסדים בתרומותיהם הכספיות‪ .‬הרבנים כמובן‬ ‫התייחסו באהדה אל הצעת הוועד‪ ,‬אבל להוציא קול קורא אל העם לא היה באפשרותם‪,‬‬ ‫מפני שהמצב הצבאי שבו הייתה נמצאת העיר בזמן ההוא‪ ,‬היה אוסר הוצאת כל כרוזים‬ ‫פומביים כמו אלה‪ .‬ולא הייתה דרך אחרת אלא לפרסם חוברת ספרותית על ערכה של‬ ‫מצוות ביקור חולים בכלל‪ .‬עריכת החוברת נמסרה לי‪ .‬היא יצאה מתחת ידי בשתי‬ ‫השפות המתהלכות בעירנו‪ ,‬ברוסית וביידיש בשם "עזרת חולים" בשני פרקים‪ :‬א‪ .‬בדבר‬ ‫נחיצות השעה עקב המאורעות האחרונים לעזור לנגועי הפרעות‪ .‬ב‪ .‬על מצוות "ביקור‬ ‫חולים" כעיקר גדול בעולם הצדקה והחסד לפי תורת היהדות‪ .‬החוברת נדפסה בעשרת‬ ‫אלפים טופסים ועשתה תעמולה גדולה להתפתחות ענייני "עזרת חולים"‪ .‬חוברת זו היא‬ ‫עבודתי הנדפסת הראשונה‪ .‬נשמר אצלי טופס אחד ממנה‪ 103.‬שנת ההדפסה ‪ ,1906‬השנה‬ ‫הראשונה לרבנותי באודסה‪ .‬אני השתתפתי בעבודת הוועד בכל זמן קיומה של החברה‬ ‫עד המהפכה‪ .‬אחרי מות הד"ר מריאשיס נבחר ליושב ראש החברה הפרופסור המפורסם‬ ‫יעקב זילברברג‪ .‬בעקבות החברה "עזרת חולים" נתייסדה החברה "עזרת עניים" ‪-‬‬ ‫יושב ראש עורך דין ליבוביץ'‪ ,‬וחברת "עזרת יתומים" ‪ -‬יושב ראש ד"ר אורבנט‪.‬‬ ‫ציפייה בלילה‬ ‫אבא מאחר לשבת בוועד של "עזרת חולים"‪ .‬אני שוכב בעיניים פקוחות‬ ‫ולבי יוצא אליו‪ .‬הרהורים רעים עולים על לבי‪ .‬שמא‪ ,‬הלילה‪ ,‬הטראם דרס‬ ‫אותו‪ ,‬שמא מעדה רגלו על הכפור? מי יודע‪ ,‬מי יודע! אני מאזין בציפייה‬ ‫אל האפלה‪ .‬צלצול בשער‪ .‬צעדיו הכבדים של השוער‪ .‬קארפו מסיט ברוגזה‬ ‫את הבריח‪ ,‬מחרף‪ .‬הנכנס צוחק שחוק שיכורים‪ .‬השרברב פרוחור גורר את‬ ‫רגליו הכושלות אל מרתפו‪ .‬שוב מצלצלים ועולים על המדרגות‪ .‬אין אלה‬ ‫צעדי אבא‪ .‬סוף־סוף הנה פעמיו‪ .‬אבא נכנס‪ .‬על אדרתו ועל כובע הפרווה‬ ‫שלג‪ .‬הוא פושט את כפפות העור‪ ,‬מנער את השלג‪ .‬אני זונק אליו ומסתיר‬ ‫פניי תחת כנפי אדרתו‪.‬‬ ‫ריח חריף ונעים של פרווה‪ .‬איזה אושר! אבא בריא ושלם! ריח של אבא‬ ‫החורפי‪ .‬הוא מלטפני‪ ,‬מרחיקני מעצמו‪" :‬עוד תצטנן‪ ,‬שוטה קטן‪ ,‬מפני מה‬ ‫אינך ישן?" עיניו מחייכות‪ .‬אינו נחפז לישון‪ .‬ועוד שעה ארוכה הוא כותב את‬ ‫ספרו "הדרשה בישראל"‪ .‬הגולה הירוקה על שולחן הכתיבה מטילה צל על‬ ‫הספרים‪ .‬מוארים‪ :‬קצה האף‪ ,‬הזקן הערמוני והיד הכותבת‪ .‬אני מתעורר‬ ‫שוב‪ .‬אבא מהלך בהדר‪ ,‬מפהק ונאנח‪" :‬הוי‪ ,‬הוי‪ ,‬ריבונו דעלמא כולא!"‬ ‫("ציפייה בלילה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)28‬‬ ‫‪ 1 03‬החוברת שמורה בבית הספרים הלאומי‪ ,‬מחלקת כתבי יד‬

‫פרקי זיכרונות | ‪141‬‬

‫"ואני אומר לכם אוגנדה!"‬ ‫בית הכנסת "יבנה"‪ .‬היה זה בית כנסת ומועדון ציוני כאחד‪ .‬הבית עמד‬ ‫בעומקה של החצר‪ .‬במבוא היה בית דפוס‪ ,‬ובחצר היו מונחות ערמות‬ ‫של חומרי בניין וקורות עץ‪ .‬מעל במת בית הכנסת נאמו גדולי הסופרים‪:‬‬ ‫ביאליק במגבעת רחבת שולים‪ ,‬בבלוזה של סמט ירקרק כעין הזית כהה‪...‬‬ ‫קלוזנר‪ ,‬ז'בוטינסקי‪ ,‬העסקנים הציוניים‪ ,‬ומן הרבנים ‪ -‬אבי והרב אבלסון‪.‬‬ ‫בעיקר תססה הפעולה הציונית בתקופת האיסור של אספות ציוניות‪.‬‬ ‫בחצר התנהלו ויכוחים ודיונים‪ .‬היו באים סופרים‪ ,‬מורים‪ ,‬בעלי מלאכה‪,‬‬ ‫מתלמדות של "הקורסים הגבוהים" וגננות‪ .‬היו באים גם חברי ה"בונד"‬ ‫לשם ויכוחים‪...‬‬ ‫בתוך קהל המתווכחים היה מזדקר אחד גבוה‪ ,‬צנום‪ ,‬צהוב‪ .‬היה עומד‬ ‫על רגליו הארוכות‪ ,‬ספק שומע‪ ,‬ספק אינו שומע‪ ,‬כשראשו נטוי הצדה ועינו‬ ‫האחת עצומה‪ ,‬היה מושיט את ראשו המחודד על צווארו הארוך והמתוח‬ ‫והיה משסע את הקולות בלי כל קשר עם המדובר בקול עמום‪" :‬ואני אומר‬ ‫לכם אוגנדה! הפתרון היחיד או־ג־גנ־דה!" ואני הייתי שומע "גה־גה־גה"‬ ‫עגום‪ ,‬ציפורי‪ ,‬ממושך‪.‬‬ ‫("ואני אומר לכם אוגנדה!"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)70‬‬

‫עם אוסישקין באודסה‬ ‫ראיתיו לראשונה בכנסיית הציונים במינסק באלול שנת תרס"ב‪ .‬הוא הופיע בכנסייה‬ ‫זו בכל הודו וכוח השפעתו האישית‪ .‬כישרון של נואם עממי‪ ,‬עמידתו החטובה ולשונו‬ ‫הצחה‪ ,‬דברים חותכים והגיוניים נובעים מתוך תפיסת עולם ברורה על עתידות האומה ‪-‬‬ ‫כל זה הקסים את צעירי הכנסייה‪ .‬בייחוד עשה רושם עמוק על הרבנים שהשתתפו‬ ‫בכנסייה זו אחרי ייסוד "המזרחי" לפני חצי שנה באדר תרס"ב‪.‬‬ ‫בקהילת אודסה המפוארה‪ ,‬המלאה חכמים וסופרים‪ ,‬עסקני הכלל ובעלי הון‪ ,‬תפס‬ ‫אוסישקין מקום נכבד ביותר‪.‬‬ ‫מקום לתפילה בחר לא בבית כנסת "יבנה" של הציונים אלא בבית הכנסת הברודי‪ ,‬זה‬ ‫היה מחושב יפה כדי שתהא לו השפעה על חוגי האינטליגנציה שעמדו מחוץ לתנועה‬ ‫הלאומית ומקומם היה בבית כנסת זה‪ .‬כעבור כמה שנים‪ ,‬כשנתעוררה השאלה "לשפר"‬ ‫את המקהלה של בית הכנסת בקולות של נשים‪ ,‬היה אוסישקין מן המתנגדים הראשונים‪,‬‬ ‫וביחד עם המהנדס מינקוס הלך אל חשובי המתפללים לחתום מחאה נגד זה‪ .‬וכראותו‬ ‫שאין בידו לבטל את הרפורמה הזאת עזב את בית הכנסת הברודי‪.‬‬ ‫היחס שלו אל החרדים היה בחיוב גמור‪ .‬ביתו היה מתנהג בכשרות‪ ,‬ובאספה הגדולה‬ ‫של "חובבי ציון" בשנת תרע"ב‪ ,‬שבה השתתף הרב ריינס‪ ,‬הוא חשב לו לכבוד גדול‬

‫‪ | 142‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫לבקש מהרב ז"ל שיסעד על שולחנו בשבת בערב‪.‬‬ ‫הוא היה מתעניין בכל צדי החיים של הקהילה‪ .‬במשך זמן רב נתמנו הרבנים‬ ‫הרשמיים מטעם הממשלה ולא היו נבחרים על ידי הקהילה‪ .‬בשנת תרע"ג הבטיח‬ ‫השלטון לקבוע בחירות הרבנים‪ .‬דבר זה העסיק את מוחם של העסקנים הציבוריים‪,‬‬ ‫ובשביל זה הוכרז משאל בעיתון המקומי "אונזער לעבן"‪ .‬כדי שיחוו עסקני הציבור‬ ‫את דעתם ביחס לשאלה זו‪ .‬דעתו של אוסישקין הייתה חותכת‪ :‬לבטל את דו הפרצופין‬ ‫של הרבנות ולהשיג לה את כבודה הראשון‪ ,‬היינו שהרב הרשמי יהיה רב אמתי על פי‬ ‫חינוכו וידיעותיו התורניות‪ .‬כך הייתה דעתם של הרבה מעסקני הציבור‪ .‬על זה יצא‬ ‫לערער עורך דין וציוני מפורסם באודסה‪ .‬דעתו הייתה שה"קלריקליזם" של הרבנים‬ ‫הדתיים עלול להזיק הרבה לענייני הקהילה‪ .‬אחריו יצא ציוני‪ ,‬בעל בית בעל דמיון‬ ‫נלהב‪ ,‬בטענות על הרבנים בכלל שהיה בהן מעין הטענה הידועה "מאי אהנו לן רבנן"‪.‬‬ ‫כשנפגשתי אז עם אוסישקין קרא אליי מתוך צער‪" :‬אלה ציוניך ישראל!" וכשאני‬ ‫יצאתי במכתב גלוי באותו העיתון לברר בפרטות מה המה התפקידים היסודיים של‬ ‫הרבנים וחובותיהם לעדה‪ ,‬היה אוסישקין שמח למכתב זה ואמר לי בזו הלשון‪" :‬קראתי‬ ‫את מכתבך ומצאתיו כולו אמת"‪.‬‬ ‫ראוי לציין מקרה אחד שבו הובלט ביתר שאת יחסו לתורת ישראל ולדיני ישראל‪.‬‬ ‫בגלל סכסוך כספי שנפל בין בעלי משרד מפורסם לקבלנות לסלילת מסילת ברזל‪,‬‬ ‫נבחרנו אני ואוסישקין לדון ולפשר ביניהם‪ .‬לכתחילה הייתי מהסס בדבר‪ ,‬אם לקבל‬ ‫עליי את התפקיד הזה‪ ,‬מאחר שאוסישקין נחשב לתקיף בדעתו ו"איש הברזל"‪ ,‬והייתי‬ ‫מסופק אם נוכל להגיע לידי התאמה בדעותינו‪ .‬וידוע שפסק "בעלי בתים" עם פסקי‬ ‫רבנים אינם עולים תמיד בקנה אחד‪ .‬אבל למעשה היה הדבר להפך לגמרי‪ .‬אחרי‬ ‫שהציעו לפנינו את הטענות ביארתי לאוסישקין את צדי הזכות והחובה של המתדיינים‬ ‫על פי דין תורה והראיתי לו את הדרך לפשרה על פי מנהג הרבנים‪ .‬הוא שמע את דבריי‬ ‫בתשומת לב רבה ותכף הסכים לדעתי‪ .‬בייחוד עשה עליי רושם יחס הכבוד שלו אל דין‬ ‫תורה וכאילו התגאה ביושר המשפט של תורת ישראל‪.‬‬ ‫מובן שהמפלגתיות בציונות הייתה נגד רוחו של אוסישקין ולא יכול היה לרחוש‬ ‫אהדה יתרה לציונים החרדים על שיצרו לעצמם הסתדרות מיוחדת בשם "מזרחי"‪ .‬אבל‬ ‫הוא ראה בזה הכוח להסבת הצד הרוחני של התנועה בכללה‪ .‬מכיוון שנוצרה פרקציה‬ ‫שמאלית הוא מצא ששיווי המשקל של התנועה דורש שתהיה פרקציה ימנית נגדה‪ ,‬שתגן‬ ‫על עיקרי היהדות בתוך התנועה‪ .‬מעניין הדבר‪ ,‬שמתוך נימוק זה השפיע אוסישקין על‬ ‫ציונים חרדים‪ ,‬שעבדו אתו בוועד האודסאי שייכנסו לתוך מפלגת "המזרחי"‪ .‬וכאשר‬ ‫השתפר המצב הפוליטי ברוסיה בפרוס המהפכה‪ ,‬נוסדה באודסה אגודת "המזרחי"‬ ‫שבהנהלה שלה נכנסו ר' שמואל ברבש ור' חיים אטינגר‪ ,‬שניהם חברי הוועד האודסאי‪,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪143‬‬

‫עסקנים ראשונים ל"חיבת ציון" וציונים מפורסמים‪ .‬וזה היה בהשפעת אוסישקין‪.‬‬ ‫הלאומיות של אוסישקין הייתה נעוצה בשורשי הדת והתקווה המשיחית‪ .‬הוא היה‬ ‫מעריץ ומקדש את זכרם של גדולי ישראל‪ ,‬מניחי היסוד לחיבת ציון‪ ,‬כמו ר' צבי קלישר‬ ‫ור' שמואל מוהליבר‪ ,‬ורוחו הייתה נאצלת מהם לעבוד לתחיית האומה והארץ מתוך‬ ‫אמונה בצור ישראל וגואלו‪.‬‬

‫חיים בצל מהפכה ושלטון של טרור‬ ‫התקופה שלאחר שנת "השחרור" (‪ )1905‬הייתה אחת התקופות הקשות ביותר ליהודי‬ ‫רוסיה‪ .‬האווירה הייתה ספוגה רעל השנאה וארס המשטמה ליהודים‪" .‬אגודת העם‬ ‫הרוסי" הייתה מטפלת ביהודים להרע ולהציק להם בכל מיטב יכולתה‪ .‬נוצרה עיתונות‬ ‫וספרות מיוחדת להפיץ עלילות שווא על היהודי שהוא בוגד בשלטון הקיסר וחותר‬ ‫תחת יסודות המדינה של "רוסיה הקדושה"‪ .‬השלטונות במרחבי המדינה היו בעצה‬ ‫אחת עם שונאי ישראל‪ .‬הם היו משננים תמיד לנציגי היהודים למקומותיהם דברי‬ ‫תוכחה לחנך את בניהם ברוח המשמעת לחוקי המדינה שלא יתערבו עם זרמים שונים‬ ‫השואפים למגר את הממשלה כאילו היהודים הם המה המכריעים את הכף ורק בהם‬ ‫תלוי קיומו של השלטון‪ .‬תשומת לב מיוחדת העניקו הצוררים לעיר אודסה‪ .‬הכרך‬ ‫הדרומי הזה שהיה מפכה חיים ותרבות‪ ,‬נחשב למרכז יהודי‪ ,‬שהשפעתו גדולה גם‬ ‫במובן המדיני‪ .‬הנוער היהודי‪ ,‬שהתלמד בבתי חינוך בינוניים וגבוהים ולבו היה ער לכל‬ ‫הנעשה במדינה ‪ -‬משך ביותר את לב המשטרה הפוליטית‪ .‬המצב בעיר בזמן ההוא היה‬ ‫מתוח‪ ,‬הד הפוגרום של שנת ‪ 1905‬ופחדיו היה מורגש בחללה של העיר הגדולה בכל‬ ‫פינות החיים‪.‬‬ ‫מאורעות שונים התרחשו לפרקים שהפריעו את מנוחת האזרחים‪ .‬מאורע אחד מהזמן‬ ‫ההוא נחרת עמוק בזיכרוני‪ .‬בקיץ שנת תרס"ו‪ ,‬רק אילו חודשים לבואי לשם‪ ,‬נמצא‬ ‫חייל רוסי מגדוד הקוזקים הרוג באחד מרחובות מולדבנקה‪ .‬החשד נפל על בחורי‬ ‫ישראל משיורי ההגנה העצמית‪ .‬עצם המאורע הזה הטיל פחד ואימה חשכה על יהודי‬ ‫הרחובות הסמוכים למקום הרצח‪ ,‬ותכף התחילו לברוח ולהימלט על נפשם‪ ,‬ובשעה‬ ‫קלה התרוקנה מולדבנקה מתושביה היהודים‪ .‬הרבה רבבות אנשים עוזבים כרגע את‬ ‫דירותיהם‪ .‬תמונה איומה‪ :‬שורות שורות ארוכות בלי קץ של אנשים נשים וטף נמשכות‬ ‫בבהלה ובפזיזות נוראה משתי מדרכות הרחובות וחבילות של מיטלטלים על שכמיהם‪.‬‬ ‫קולות של המולה רבה‪ ,‬אנקות ובכיות של תינוקות מחרישים את האוזן ומדהימים את‬ ‫הרעיון‪ .‬זה עשה רושם של הפיכת עיר‪ ,‬של הרס היישוב כהרף עין‪ .‬המהומה הזאת של‬ ‫מנוסת אוכלוסייה שלמה ואין רודף אותה‪ ,‬השפיעה מבוכה על השלטונות‪ .‬הם כבר‬ ‫קיבלו פקודה מן המרכז לעצור בפני כל פרעות ומאורעות שיכולים להתחולל מאיזו‬

‫‪ | 144‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫סיבה שהיא‪ .‬והתחילו להשקיט את הרוחות הנרגזות ולהשכין מנוחה בעיר‪.‬‬ ‫למחרת המאורע הזמין הנציב של חבל דרום רוסיה‪ ,‬הגנרל הברון גולברס‪ ,‬את נציגי‬ ‫היהודים באודסה לארמונו (גם אני הייתי בין הנציגים)‪ .‬הוא התחיל לספר את המאורע‪,‬‬ ‫איך הקוזאק הלך לתומו כשהוא מבושם ולא הייתה בלבו כל מחשבה רעה נגד האזרחים‬ ‫ובסופו של דבר נרצח על ידי אלמוני וכו' וכו'‪ .‬ומבטיח הגנרל שהיהודים צריכים להכיר‬ ‫לו תודה על שעלה בידו לרסן את כעסו של גדוד הקוזקים‪ ,‬ואם התפרץ אותו הגדוד‬ ‫היה המצב נורא מאוד‪ .‬והוא ממשיך לתאר את הצרה הגדולה של הבוגדים בממשלה‪,‬‬ ‫ובייחוד מדבר על "תעתועיהם" של חברי הדוּ ָמה "הרומסים ברגל גאה את כל הקדוש‬ ‫לעם הרוסי"‪ .‬וגם הוא חוזר על הפזמון הידוע שהיהודים צריכים להשתדל ולהשפיע על‬ ‫בניהם‪ ,‬שלא ילכו בדרך זו ויהיו עבדים נאמנים למלך ואזרחים טובים למדינה‪ .‬עורך‬ ‫הדין טיקטון‪ ,‬יושב ראש החברה לקרדנט‪ ,‬ענה לו בתמימות שזה לא תלוי בהורים ואמר‬ ‫לו בפירוש‪" :‬מה היית עושה אתה‪ ,‬אדוני הגנרל‪ ,‬אם בנך היה בין הסוציאליסטים‪ ,‬הלוא‬ ‫זוהי מחלה מידבקת ממדינה למדינה ומעם לעם"‪ .‬הדברים שיצאו מן הלב‪ ,‬כפי שניכר‬ ‫היה משרטוטי פניו‪ ,‬עשו עליו רושם‪ ,‬אבל הוא לא נכנס לוויכוחים‪ ,‬מאחר שעיקר‬ ‫מטרתו היה להרגיע רוח היהודים‪ .‬ומטרה זו הושגה‪ .‬בינתיים הציע הגנרל למשלחת‪,‬‬ ‫כי יפגינו היהודים את נאמנותם לקיסר וילכו בתהלוכת עם ותמונת הקיסר בראש‬ ‫התהלוכה וגם הוא בעצמו במדים חגיגיים יפסיע לפניהם‪ .‬אבל היהודים היו רחוקים‬ ‫מלהראות הכנעה והתרפסות בצורה שכזו‪.‬‬ ‫מתוך הניסיון של תלאות הגלות אנו מוציאים לקח‪ ,‬שבכל מדינה שמעלילים על עם‬ ‫ישראל עלילות שווא ומסיתים בו את ההמון להפקיר את רכושו ואת חייו ‪ -‬סימן הוא‬ ‫לריקבון במדינה‪ ,‬למחלה פנימית האוכלת את גוף הממשלה‪ ,‬ומשום כך אלה שנושאים‬ ‫באחריות מטילים את האשמה בראש עם הגלות כדי להסב את חמת ההמון כלפי העם‪,‬‬ ‫שהוא תמיד "שעיר לעזאזל"‪ .‬אבל אוי ואבוי לראשי ממשלה כזו ולמעשיהם‪ ,‬הם כאילו‬ ‫מכבים את הדלקה בחומר דלק‪ ,‬בשמן ובנפט‪ .‬הממשלה שתפקידה לשמור על הסדר‬ ‫במדינה‪ ,‬בעצמה מארגנת אי סדרים‪ ,‬פרעות והריגות ומסיתה עם בעם‪ ,‬הרי זוהי חתירה‬ ‫עמוקה תחת מוסדות הסדר והפרת המשמעת למשטר הקיים במדינה‪ .‬ההיסטוריה של‬ ‫הקיסרות הרוסית בתקופה האחרונה לקיומה מצדיקה את ההנחה האמתית הזאת‪ .‬בד‬ ‫בבד עם הגזרות הקשות על עם ישראל והפוגרומים האיומים‪ ,‬שמייסדם היו שלטונות‬ ‫הצאר ‪ -‬הלכו והתמוטטו עמודי המשטר האכזרי שכורסמו מתוך חיידקי ההרס והרקב‪,‬‬ ‫שפרו ורבו בעצם הנהגתם הרעה של השלטונות עם האזרחים‪ ,‬בייחוד עם מיעוטי עמים‬ ‫במדינה‪ ,‬שחלק הארי מן הרע הזה נפל בגורלו של עם ישראל‪.‬‬ ‫הפוגרומים של שנת ‪ ,1905‬שנעשו בתמיכת השלטונות והוראותיהם הגלויות‪ ,‬הראו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪145‬‬

‫השפעתם השלילית על תהליך המנגנון הממשלתי בקביעת הסדר בחיי האזרחים‪.‬‬ ‫מאותו הזמן שהתחיל לרדת ערכו של האזרח התחילו רציחות של מפקדי המשטרה‬ ‫ושל פקידים שונים במשרדי הממשלה‪ .‬באודסה ובסביבותיה הופיעו כנופיות מאורגנות‬ ‫של חמסנים וליסטים שהטילו אימה ופחד על בעלי ההון‪ .‬שלחו מכתבים באופן גלוי‬ ‫לאנשים אמידים באזהרת עונש מוות‪ ,‬שיכניסו להם סכומים מסוימים‪ ,‬ואלה שלא צייתו‬ ‫לאזהרות הללו באו על עונשם‪ .‬נתקלקלה מכונת הסדר במדינה‪ ,‬העולם נעשה הפקר‪,‬‬ ‫הותרה הרצועה‪ ,‬לית דין ולית דיין‪ .‬נקבע מצב צבאי וגם הוקמו בתי משפט צבאיים‪,‬‬ ‫אבל קשה היה להשליט שוב את הסדר‪ .‬כוחות שונים שעבדו במחתרת‪ ,‬לא היו מרוצים‬ ‫כלל מן הסדר הקבוע ברוסיה‪.‬‬ ‫חמסנים‬ ‫באו חמסנים אל אבי לגזול כספים שהושלשו אצלו‪ ,‬עמד כנגדם ולא‬ ‫נתן את הכסף‪ .‬היה זה בימים הטרופים‪ ,‬בתקופת הביניים שבין שלטון‬ ‫לשלטון‪ ,‬כשתושבי העיר נבוכים ונפחדים מפני החמסנים‪ .‬נכנסו שניים‪,‬‬ ‫אחד עמד על יד הדלת ואקדח בידו‪ ,‬ואילו האחר בא ונכנס אל חדרו‬ ‫של אבי‪ .‬זה שליד הדלת‪ ,‬ברנש בלי סנטר‪ ,‬לחייו נפולות‪ ,‬אפו הארוך‬ ‫חופף על פיו הרחב‪ ,‬חסר שיניים קדמיות‪ ,‬שנראה כצוחק ונוגע באוזניו‬ ‫הגדולות‪ ,‬פנה אל אמא והזמינה ברוב אדיבות לשבת על הספה שבחדר‬ ‫ההמתנה‪" :‬מאדאם" ‪ -‬הוא משטח ומנפנף את ידיו כמנצח על תזמורת –‬ ‫"מאדאם"‪ ,‬הוא אמר בקול ממותק‪" ,‬אני לא אגיד 'הידיים למעלה' או 'הידיים‬ ‫למטה' ‪ -‬אגיד לך אך לשבת ולא לדבר‪ .‬אני מפיל תחנוניי לפנייך‪ :‬נא לא‬ ‫להתרגש! הביטו בה! המאדאם אינה בקו הבריאות? מה‪ ,‬הלב? אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪,‬‬ ‫יש לשמור על הבריאות! היש בעולם הזה דבר יקר מן הבריאות?‪ ...‬כאשר‬ ‫חלתה אשתי ‪ -‬את שואלת מה היה לה? הרופאים אמרו לב חולה‪ ,‬הזמינו‬ ‫את הפרופסור בוכשטאב‪ ,‬מיד שאלני‪' :‬באיזו קומה אתה גר?' אמרו לו‬ ‫'בשלישית'‪ .‬נתן בי מבט של גנרל‪ ,‬ואמר בזו הלשון‪' :‬להווי ידוע לך‪ ,‬כי אני‬ ‫עצמי חולה לב‪ ,‬לקומה שנייה אני לוקח שלושה רובלים‪ ,‬לשלישית ‪ -‬חמישה‬ ‫רובלים‪ '.‬נו‪ ,‬אני שואל אותך‪ ,‬ואחרי זה מכנים אותנו בשם בנדיטים‪ ...‬אל‬ ‫תשאלי מה עבר עליי‪ .‬שה‪ ,‬מאדאם‪ ,‬אל תצעקי לי לתוך אוזני"‪ .‬כל אותה‬ ‫שעה החרישה אמא כדג ורעדה כעלה בסתיו‪.‬‬ ‫עיקר המעשה התרחש בחדרו של אבא‪ .‬החמסן הגוץ והעגלגל ניגש‬ ‫בצעדי ברווז אל שולחן הכתיבה‪ ,‬השפיל את עיניו המלוכסנות והזריזות‪,‬‬ ‫שלף אקדח ופנה אל אבא ברוסית‪" :‬כאן‪ ,‬במגירה זו‪ ,‬מונח הכסף‪ .‬עליך‬ ‫למסרו לידי!" אבא תלה מבט עקשני בתמונתו של החתם סופר ואמר‪,‬‬ ‫כשהוא שוקל כל מילה‪" :‬נכון‪ ,‬הכסף כאן‪ .‬הוא אינו שלי ולא תקבלו!" "כסף‬

‫‪ | 146‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫או מוות!" צרח השחרחר והלם בקת האקדח בשולחן‪ .‬אבא העתיק מבטו‬ ‫אל תמונתו של עקיבא איגר ונעצו בעיני החמסן ואמר בקול מתון‪" :‬לא כסף‬ ‫ולא מוות‪ .‬שמע‪ ,‬בחור‪ ,‬יודע אנוכי‪ ,‬שאתם שליחים של אנגלצ'יק‪ ,‬בעל הדין‪.‬‬ ‫הכסף הופקד בידי עד שיוכרע הדין‪ ,‬והמנוול הלז עושה קנוניה עמכם כדי‬ ‫שיקבל את הממון בלי דין תורה‪ .‬אל תעשו כאן קומדיות והסתלקו מיד!"‬ ‫זה שעמד ליד הדלת נכנס אף הוא לחדר ופנה אל אבא‪" :‬למה תתעקש‪,‬‬ ‫אדוני? הילד מבקש ‪ -‬תן לו את הלימונים הצהובים (שטרי כסף בשנת‬ ‫‪ )1920-1919‬וחסל!" בראותם‪ ,‬שאין אבא חת מפניהם‪ ,‬קרא הגוץ אל‬ ‫הארוך‪" :‬ראה‪ ,‬מוטקה‪ ,‬בן כלבים‪ ,‬כמדומה שטעינו בכתובת‪ ,‬אתה שואל!‬ ‫ודאי טעינו‪ .‬הרי זה הרב‪ .‬רבי‪ ,‬האינך זוכרני‪ ,‬רבי? הרי התחתנתי והתגרשתי‬ ‫אצלו‪ .‬ראה‪ ,‬סאשקה‪ ,‬מה עוללת! יסלח לנו הרבי!" נטל את ידו של אבא‬ ‫וביקש לנשקה‪ .‬אך פטור בלא כלום אי אפשר‪ .‬אותם השודדים בצאתם‬ ‫מדירתנו חמסו את בעל חנות המכולת שגר בביתנו‪.‬‬ ‫("הילד מבקש ‪ -‬תן לו"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)122-121‬‬

‫בקשר עם המצב הקשה נעשה חילוף משמרות בשלטון העליון של העיר‪ .‬הגנרל‬ ‫גריגוריוב‪ ,‬שהיה איש ישר וטוב (הוא נתמנה אחר הפוגרום לשר העיר על מקומו‬ ‫של ניידהארד‪ ,‬שהיה ממארגני הפוגרום) עזב את משרתו‪ ,‬ולשר העיר נתמנה הגנרל‬ ‫טולמטשוב‪ ,‬שעמו התחילה "תקופת טולמטשוב" הידועה באודסה‪ .‬במינוי גנרל צבאי‬ ‫זה לשר העיר הובלטה הנחיצות להשליט את הסדר בעיר בכוח של דיקטטור חרוץ‬ ‫ובעל מרץ‪ .‬מלבד זה היו מעוניינים במינויו של טולמטשוב אנשי "אגודת העם הרוסי"‬ ‫שחשבו אותו לאבן הראשה במצודת האגודה‪ .‬באמת היה הוא הולם את הזמן מטבעו‪,‬‬ ‫וגם נתנו לו סמכויות רחבות לשם החזרת הסדר על מכונו‪ .‬הוא העמיד השגחה מעולה‬ ‫על כל ענייני העיר‪ .‬בייחוד היה מתעניין בענייני הקהילה הישראלית‪ .‬הוא היה מרוצה‬ ‫מאוד שענייני הקהילה עברו מן האינטליגנציה לידי נציגי בתי הכנסיות‪ ,‬כי כלל לא‬ ‫הגה חיבה לאינטליגנטים מקרב היהודים‪ .‬ראשית עבודתו הייתה לבער את החמסנות‪,‬‬ ‫וזה עלה לו בקושי רב‪ .‬הוא התלבט בכמה פנים להמציא תחבולות שונות איך להיפטר‬ ‫מן הצרה הזאת‪ .‬הוציא כרוזים בעיתונות לא לפחוד מן המכתבים ששולחים החמסנים‬ ‫ולא להיענות להם כלל‪ ,‬כי בזה הם מחזקים את ידיהם‪ .‬ביקש מאת כל אחד מהקהל‬ ‫שיחווה את דעתו ועצתו בשאלה כאובה זו‪ .‬וסוף־סוף רק במשך זמן רב ובכוח הנשק‬ ‫עלה לאט לאט בידי השלטון לחסל את ִקני הליסטים (אבל לידי שקט גמור לא הגיעו‬ ‫החיים במדינה‪ ,‬עד תקופת המלחמה העולמית הראשונה שעמה ירדה שאולה מלכות‬ ‫הצאר ושלטונו האכזרי)‪.‬‬ ‫מעניין הדבר‪ ,‬כי בפעולתו להשכין שקט בעיר ובייחוד להגן על האזרחים מחמס‪,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪147‬‬

‫הזמין אליו את הרבנים הדתיים ופנה אליהם בבקשה שיעזרו לו לבער את הרע‪ .‬בשעה‬ ‫הקבועה באו לארמונו חמשת הרבנים הדתיים של העיר‪ .‬באולם ההמתנה הייתה תכונה‬ ‫רבה ממשלחות שונות ואישים שונים שחיכו בתור להיכנס ל"הוד מעלתו"‪ .‬קצין אחד‬ ‫משלישיו ליווה אותנו אל לשכת הגנרל‪ .‬כשראה אותנו עמד וחיבק את ידו של כל אחד‬ ‫מאתנו ואמר כי שמח מאוד לראות אותנו בלשכתו‪" :‬יהודים שכמותכם אני מוקיר"‪.‬‬ ‫פראזה זו לא שיחקה לנו כל כך‪ .‬אפשר שאנשים של צורה‪ ,‬כמו הרבנים הישישים ר'‬ ‫יוסף הלפרן ור' שמואל פולינקובסקי בעלי שיבה ונשואי פנים‪ ,‬עשו עליו רושם טוב‪,‬‬ ‫אבל הגבלת הוקרתו ליהודים רק כאנשים כמותנו לא העירה בנו רגשות של סיפוק נפש‬ ‫כלל וכלל‪ .‬הוא תיאר לפנינו את המצב בעיר ואת דאגתו הגדולה לטובת האזרחים‪,‬‬ ‫שיוכלו לחיות בשקט ולישון בשלווה‪ ,‬והנהו מבקש מאתנו שנעזור לו בעבודתו לטובת‬ ‫העיר בהטיפנו בבתי כנסיות ולהראות למתפללים על חומרת השעה‪ ,‬שהרבה תלו בהם‬ ‫עצמם‪ .‬שלא יפחדו מהגזלנים ומאנשי חמס‪ ,‬ובכל מאורע יודיעו למשטרה שתבוא להם‬ ‫לעזר באותו רגע‪ .‬הטילו עליי לענות לו תשובה‪ .‬אני אמרתי לו שפעולתו החשובה‬ ‫מותנית מן התורה "וביערת הרע מקרבך" ואין לך רעה גדולה ביותר מן אלה האנשים‬ ‫וה ֵטף שכל אחד‬ ‫המרעילים את חיי האזרחים הישרים‪ .‬ואנחנו נכונים להטיף השכם ַ‬ ‫יבוא לעזרת הוד מעלתו ‪ -‬זוהי חובתנו ונעשנה‪.‬‬ ‫למחר הופיעה בעיתונות ידיעה על משלחת זו ועל טיבה‪ .‬בתוכה נאמר כי "התשובה‬ ‫על דברי הוד מעלתו נתן הרב גליקסברג"‪ .‬באודסה היה זה מעניין ביותר‪ .‬עד עכשיו היה‬ ‫רק הרב מטעם הממשלה מצוי אצל השלטון והוא היה נציג הקהילה לפני שר העיר‪ ,‬והנה‬ ‫הפעם רב דתי צעיר נותן תשובה ל"הוד מעלתו"‪ ,‬ובייחוד בשאלה בוערת כזו‪ ,‬הנוגעת‬ ‫ממש בנפש כל אחד מאזרחי העיר‪ .‬מובן‪ ,‬שמתוך מאורע זה בעיר כאודסה נתווסף איזה‬ ‫משקל לערך הרב בעיני הבריות‪ ,‬אבל זה היה כבוד מדומה שמתן עונשו בצדו‪ .‬אם הרב‬ ‫נתן תשובה‪ ,‬בוודאי היה בה עניין בשביל שר עיר בפעולותיו נגד החמסנים‪ .‬ומה יאמרו‬ ‫החמסנים? האם יעברו על זה בשתיקה ולא ידרשו גם המה תשובה מן הרב? ובאיזו‬ ‫צורה? אבל פחדי היה לשווא‪ ,‬וב"ה הדבר עבר בשלום‪.‬‬ ‫פעולתו של טולמטשוב חרגה מתוך המסגרת של תפקיד שר העיר והקיפה את כל‬ ‫ענייני האזרחים‪ ,‬ובזה כאילו הסיג את גבולם של שאר מוסדות הממשלה וגם של מוסד‬ ‫הרבנות הדתית‪ .‬הוא לא הסתלק משום דבר וקיבל מכל מישהו תלונות וטענות שונות‬ ‫ובעצמו היה מברר ומפשר את העניינים‪ .‬בתוך ענייני הרבנות שלי היה עניין אחד של‬ ‫אישות‪ :‬בעל לא רצה בשום אופן ליתן גט פיטורין לאשתו‪ .‬הוא היה פחות ערך בכל‬ ‫המובנים‪ ,‬ריק ופוחז ורע מעללים‪ ,‬ואשתו הייתה צעירה‪ ,‬יתומה מאב ואם‪ ,‬ושני אחיה‬ ‫אנשים מהוגנים‪ ,‬היו דופקים על דלתותיי כפעם בפעם להציל את אחותם מכף בעלה‬ ‫זה‪ .‬אבל הוא לא רצה לגרש אותה‪ .‬פתאום קיבלתי מכתב מאת טולמטשוב לבוא אליו‬

‫‪ | 148‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫"בעניין חשוב"‪ .‬באתי אליו בשעה הנועדה והנה נמצא אצלו אותו העניין של הבעל‬ ‫המסרב לגרש את אשתו‪ .‬האחים הגישו אליו בקשה והוא קיבלה ברצון‪ .‬הוא הגיש לי‬ ‫את הבקשה‪ ,‬כדי לברר לו את העניין לפי דת ישראל‪ .‬למדתי עמו פרק בהלכות גטין‬ ‫והוכחתי לו שעל פי דין תורה בעל זה צריך לתת גט לאשתו‪ .‬אבל איך מכריחים אותו?‬ ‫"אני אכריח אותו ויתן גט"‪ ,‬אמר הגנרל‪ .‬הבעל חיכה באולם ההמתנה‪ .‬הוא קרא לו‬ ‫ופקד עליו בנזיפה חריפה שיתן גט לאשתו‪" .‬אם תסרב ליתן גט‪ ,‬אמר לו בזעם‪ ,‬אשלח‬ ‫אותך הלאה מאודסה"‪ ...‬והמשיך לקבל עוד עניינים‪ .‬כשיצאתי מן הבית‪ ,‬ראיתי את‬ ‫הבעל דינן שוכב פרקדן בחשיבות מיוחדת על הדשא שלפני ארמון שר העיר‪ .‬שאלתיו‬ ‫"למה אתה שוכב כאן?" ‪" -‬אני מחכה כי ישלח אותי מאודסה"‪ ,‬ענה לי בחיוך מלא‬ ‫ערמומיות ואירוניה‪ .‬ובזה נגמר העניין‪.‬‬ ‫היו עוד הזדמנויות להיות בתוך "רואי פניו" של הגנרל האמיץ הזה‪ .‬מעשה בגזרה של‬ ‫כתר מלכות‪ :‬אנשי אגודת העם הרוסי שמצאו שהיהודים באודסה הכניסו שינוי בדמותו‬ ‫של הכתר הרוסי‪ .‬וזה הדבר‪ :‬בשערי בתי הכנסיות הגדולים מלמעלה הייתה תלויה‬ ‫מנורה של חשמל‪ ,‬עשויה במיוחד בשביל יומי דפגרי של מלכות‪ ,‬שעל האזרחים לכבדם‬ ‫באורים‪ .‬במנורה היו חרותות המילים ברוסית "אל מלך נצור" ועליה כתר מלכות‪ ,‬שהיה‬ ‫נוצץ באור חשמל‪ ,‬אבל מובן שבכתר זה היה חסר מלמעלה סמל הצלב ובמקומו היה‬ ‫כדור מוזהב‪ .‬נתקבלה פקודה מאת שר העיר לתקן את הכתרים לפי התבנית‪ ,‬ואם לא‬ ‫ להסירם תכף מעל שערי בתי הכנסיות‪ .‬היינו נמצאים במצב קשה‪ :‬שתי הבררות לא‬‫טובות היו בשבילנו‪ .‬לא יכולנו לתקן‪ ,‬אבל לא יכולנו גם להסיר את הכתרים‪ .‬אחרי‬ ‫יישוב הדעת החלטנו להודיע שזה לא כתר מלכות אלא "כתר תורה"‪ ,‬ולראייה שאמנם‬ ‫קיים אצלנו כתר תורה‪ ,‬בחרנו מן הכתרים שבבית הכנסת הגדול כתר תורה של כסף יפה‬ ‫להפליא והלכנו שני רבנים והרב מטעם הממשלה לארמונו של שר העיר‪ .‬והשמש נשא‬ ‫את הכתר בנרתיק‪ .‬השר התרשם מיופיו של הכתר שאל אותנו אם מותר לו למשמש בו‬ ‫בידיו‪ .‬הוא התעניין בטיבם של כל פרט ופרט מן הצעצועים והפעמונים ושאל אם כל זה‬ ‫לפי התכנית הכתובה בתורה‪ ...‬לבסוף אמר‪ ,‬שמרוצה הוא מאוד מביקורם של הרבנים‪,‬‬ ‫ובייחוד מזה שהביאו עמם חפץ של קדושה לביתו‪ .‬ובטלה הגזרה‪.‬‬ ‫יחסו אל הרבנים הדתיים היה בחיוב גמור‪ ,‬ולעומת זה לא רחש חיבה אל הרבנים‬ ‫מטעם הממשלה‪ ,‬ובכלל הכיר בגריעותא של הרבנות הכפולה ברוסיה‪ .‬בשנת ‪1912‬‬ ‫הציעו מטעם השלטון שהרבנים יגישו הצעותיהם בנדון זה‪ .‬אנוכי הגשתי תזכיר מפורט‬ ‫והראיתי על השלילה שבדבר והצעתי תיקונים איך להוציא את הרבנות מן הכפילות‪ .‬את‬ ‫התזכיר שלחתי לידי השלטון המקומי והגנרל טולמטשוב הוסיף בשולי התזכיר חוות‬ ‫דעתו שצריך לבטל את הכפילות‪ ,‬כי הרב האמתי הוא הרב הדתי (גם במרכז השלטון‬ ‫בפטרבורג באו לידי החלטה כזו‪ ,‬אבל בין כך הגיעה המלחמה העולמית הראשונה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪149‬‬

‫ונשתקעה השאלה לגמרי)‪.‬‬ ‫הרבנות באודסה נתנה לכל רב עבודה מרובה בכמה מקצועות של חיי הפרט והציבור‬ ‫בכרך גדול זה‪ .‬אבל בתקופה זו של מאורעות וזעזועים גדולים בחיי המדינה נשלבו‬ ‫בעבודת הרב תפקידים חדשים בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה‪ .‬וכשאתה זוכר היום את‬ ‫הזמנים הרעים ההם שעברו עלינו ואת הזכויות הגדולות שנפלו בגורלם של רבני העיר‬ ‫לעשות איזו פעולה טובה ולהכניס איזה ניצוץ אור בימי חושך ואפלה ‪ -‬הנך מרגיש‬ ‫קצת סיפוק נפש בזיכרון העבר שהוא תפארת לרבנות האודסאית‪ .‬בזמן ההוא‪ ,‬במצב‬ ‫הצבאי שאודסה הייתה נמצאת בו היו קבועים בתי דין צבאיים שהוציאו פסקי מוות‬ ‫לנאשמים בעבודה פוליטית נגד המשטר המדיני ברוסיה ובייחוד לנאשמים בפעולות‬ ‫טרור‪ .‬בין הנאשמים היו הרבה מצעירי ישראל וביחס אליהם לא היו בתי המשפט‬ ‫מקפידים בחקירותיהם ואפילו שהאשמה לא הייתה מבוססת די צורכה‪ ,‬העלו את הנאשם‬ ‫לגרדום‪ .‬גם בשטח זה היה היהודי "השעיר לעזאזל"‪ .‬בקרב המשטרה והשלטונות היה‬ ‫תוסס כעס נגד הטרוריסטים שהמיתו הרבה מהם ולכן התנקמו ביהודים‪ .‬בבתי המשפט‬ ‫היו אנשי המשטרה "העדים" על האשמה‪ ,‬והמה כילו כל חמתם ב"יהודים הארורים"‪.‬‬ ‫זה היה טבח מיוחד‪ ,‬שפיכת דמים של צעירי ישראל באופן חשאי שלא הרעיש את‬ ‫העולם‪ .‬הוא נעשה לכאורה באורח משפטי ובמצב של "דם קר" עם כל הסממנים של‬ ‫הפרוצדורה בבתי הדין לפי סימן פלוני של הקודקס לדיני נפשות‪...‬‬ ‫לפי חוקי המדינה‪ ,‬צריך להיות נוכח כוהן דתי בשעת הוצאה לפועל את עונש מיתה‪.‬‬ ‫במקרים כאלה היו מזמינים את הרב מטעם הממשלה‪ .‬הד"ר אבינוביצקי היה מוסר לי‬ ‫תמונות מזעזעות את הנפש מביקוריו אלה‪ .‬הוא היה רושם בספר תמונות מהמקרים‬ ‫המעציבים הללו ומן השיחות שהיו לו עם האומללים וקרא לרשימותיו "בני־מוות"‪ .‬על‬ ‫מקרה אחד שסיפר לי לא יכול היה לעצור את דמעותיו‪ ,‬שהתפרצו מבין ריסי עיניו‪ ,‬וכל‬ ‫מי ששמע זלגו עיניו דמעות‪ .‬שני אחים בחורים באו ללמוד באודסה בתור "אקסטרנים"‬ ‫וגרו בחדר אחד גדול בחלק מולדבנקה‪ .‬שם נעשה על ידי המשטרה חיפוש בלילה‪.‬‬ ‫בשעת החיפוש נעשתה מתוך החשכה ירייה לכיוון המשטרה‪ .‬הגבירו את הבדיקה בכל‬ ‫חדרי החצר‪ ,‬וכשהגיעו אל החדר של האחים תפסום‪ ,‬והשוטרים העידו עליהם שהם‬ ‫ירו אל המשטרה‪ .‬בית הדין הצבאי דן אותם לתלייה‪ .‬כשנכנס ד"ר אבינוביצקי אל‬ ‫חדרם בבית האסירים התנפלו שניהם על צווארו‪ ,‬חיבקו אותו‪ ,‬נישקו אותו‪ ,‬ונשבעו‬ ‫בכל הקדוש שהם חפים מפשע‪ .‬ואמנם נראה היה לעיניים שהנערים הללו אין להם‬ ‫חלק בטרור ולא חטאו ולא פשעו‪ ,‬אבל כבר היה מאוחר לעשות איזה דבר בשבילם‪ .‬רק‬ ‫רגעים אחדים היה קודם ביצוע הפסק דין‪ .‬ומתו שני האחים ביחד מיתת חנק כקרבנות‬ ‫קדושים וטהורים של שנאת העמים לישראל‪ .‬אחר כך נתקבל מכתב מאחיהם‪ ,‬בעל‬ ‫בית מרקחת בפודוליה‪ ,‬וביקש להודיע לו על דבר הרגעים האחרונים של אחיו השניים‪,‬‬

‫‪ | 150‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫וכותב שהוא נשאר יחידי מכל המשפחה‪ .‬הוריהם נהרגו בפוגרום‪.‬‬ ‫היו מקרים שעלה בידינו להציל את הלקוחים למוות בעוד מועד‪ .‬בשנת תרס"ז ביום‬ ‫הפורים הלכו הרבנים אל המפקד הצבאי לחבל אודסה‪ ,‬הברון קאולברס‪ ,‬במשלחת‬ ‫מסוימת להציל את האסיר הפוליטי קוצרסקי שנידון לעונש מוות‪ .‬הברון קיבל אותנו‬ ‫ברצון ושמע דברים לבביים מפי הד"ר אבינוביצקי על ערכו של האיש הגדול‪ .‬לשר‬ ‫הצבא שלו מסר הקיסר את מפתח החיים‪ ,‬ובו תלויים חייו של איש צעיר לימים‪ ,‬ובידו‬ ‫לתקן את דרכו של הצעיר על ידי עונש מתאים כאן בעולם החיים ולא לקצץ את האילן‬ ‫הרך משורשיו לגמרי‪ .‬ואנחנו‪ ,‬כל רבני אודסה‪ ,‬באנו אל ארמונו לעורר בלבו רחמים‪,‬‬ ‫שלא לאשר את גזר דין של עונש מוות‪ .‬הברון ענה בקול נרגש ואמר‪" :‬אמת‪ ,‬אני האיש‬ ‫המסכן‪ ,‬העמוס אחריות גדולה לחיי בני אדם‪ .‬עליי מוטל לפי שיקול דעתי ולקול‬ ‫מצפוני לאשר פסקי מוות של בית הדין הצבאי‪ ,‬וידי רועדת בכל פעם כשאני חותם את‬ ‫שמי מתחת פסק דין כזה‪ .‬אבל מה יכולים אנחנו לעשות‪ ,‬איך לעצור בפני הטרור הקשה‬ ‫המתחולל בארץ‪ ,‬שהרי אלה שנותנים להם חנינה ומשאירים אותם בחיים‪ ,‬יש שבורחים‬ ‫מבתי האסירים וממשיכים בטרור"‪ .‬כאן הוא מפסיק את דבריו‪ ,‬ניגש אל שולחן הכתיבה‬ ‫שעמד באולם הגדול‪ ,‬ואומר‪" :‬ראו נא רבנים נכבדים‪ ,‬אני מוריד את העונש בשלוש‬ ‫דרגות ואני קובע לקוצרסקי חמש־עשרה שנות מאסר"‪.‬‬ ‫פעם אחת בא לביתי הד"ר אבינוביצקי בשעה מאוחרת בערב ומאיץ בי לנסוע עמו‬ ‫תכף לארמונו של הברון קאולברס‪ .‬מסרו לו על ידי הטלפון‪ ,‬ישר מלשכת הברון‪,‬‬ ‫פקודה לבוא מיד בלילה ביחד עם מומחה בידיעת השפה העברית‪ .‬ביאתנו בשעה‬ ‫מאוחרת כזו עשתה רושם על קציני המטה הראשי הממלאים משימתם בערב‪ ,‬ותכף‬ ‫נכנסנו ללשכתו המיוחדת של הברון‪ .‬הוא ביקש סליחה על שהטריח אותנו בלילה‬ ‫ושהוא מקבל אותנו בבגדי בית‪ ,‬מאחר שזהו עניין הנוגע לגורלו של איש צעיר‪.‬‬ ‫והציע לפנינו את העניין‪ .‬בבית הדין הצבאי הולך ומתברר דינו של הנאשם הולצמן‬ ‫בעוון פוליטי חמור‪ .‬הוא שייך אל המפלגה "פועלי ציון" והסנגור של הנאשם טוען‪,‬‬ ‫שהמפלגה הזאת עיקר פעולותיה הוא בשביל ארץ ישראל‪ ,‬שהיא נמצאת תחת שלטונו‬ ‫של הסולטן הטורקי ולמה לבית דין רוסי לענוש בן אדם בשביל מחשבותיו ומעשיו‪,‬‬ ‫שהם נגד מדינה אחרת? והקטגור הוא נגד הוראה זו של שם המפלגה‪ .‬הוא סובר שכאן‬ ‫יש לנו עסק עם פועלים בכלל המחזיקים ברעיון הציוני בכל מקום‪ .‬והוא פונה ישר‬ ‫אליי לברר את דעתי לפי עיקרי השפה העברית‪ .‬אני נתתי חיזוק לדעתו של הסנגור‪,‬‬ ‫ובאותו מעמד רשם שלישו לענייני משפטים את דבריי והמה היו לעיניים במשפטו של‬ ‫הולצמן ויצא זכאי מאשמתו‪.‬‬ ‫הידיעה שלרבנים יש השפעה בחוגי השלטונות‪ ,‬שבהם תלוי גורלם של הנידונים‬ ‫בבית הדין הצבאי‪ ,‬התפשטה בעיר וההורים האומללים של בניהם שנידונו למיתה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪151‬‬

‫פנו אל הרבנים שישתדלו בשבילם‪ ,‬אבל לא תמיד יכולנו לעזור להם‪ .‬זכורני את אביו‬ ‫של הצעיר מאי שם שבא אליי לבקש רחמים על בנו שנידון למיתה‪ ,‬וכן את אביו של‬ ‫הצעיר טרלו שבא אליי בבקשה כי אגש ביחד עם הרב הישיש ר' יוסלי הלפרן אל‬ ‫הגברת פישמן שהייתה מקורבת לביתו של קאולברס ומשפחתו‪ ,‬והרבה עשתה להצלת‬ ‫בחורי ישראל ממוות לחיים (בתקופה המאוחרת הכיר השלטון הסובייטי במעשיה‬ ‫הטובים הללו)‪ .‬הלכנו אבל לא הועילו כל ההשתדלויות להציל את הנידונים הנ"ל‪ ,‬כי‬ ‫הכול היה תלוי לפי טיב העניין ומידת האשמה‪.‬‬ ‫באותו הזמן נאסר השמש הזקן של בית הכנסת בפרבר סלובודקה־רומנובקה באשמה‬ ‫פוליטית קשה‪ ,‬כי דרש בבית הכנסת לפני קבוצה של מתפללים את הפסוק בקהלת י‪,‬‬ ‫טז‪" :‬אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו"‪ .‬ולפי כתב האשמה‪ ,‬הוא התאים‬ ‫בנאומו את הפסוק אל האופי של הממשלה ברוסיה ובייחוד לאישיותו של הצאר‬ ‫ניקולאי השני‪ ,‬שהוא "מלך נער" המביא צרות על ארץ רוסיה‪ .‬אני הוזמנתי לחוקר‬ ‫של הז'נדרמריה לחוות את דעתי בעניין זה‪ .‬אני אמרתי‪ ,‬שזה אמנם פסוק בקהלת‪ ,‬אבל‬ ‫אני איני יכול להאמין כי איש חרד‪ ,‬שמש בבית הכנסת‪ ,‬בייחוד בגיל זקן כמוהו‪ ,‬יהיה‬ ‫עלול להגות מחשבות מסוכנות כמו אלו ולבאר מכתבי הקודש באופן כזה‪ .‬החוקר‪,‬‬ ‫ומגודל‪ ,‬זרק עליי מבט חד‬ ‫ָ‬ ‫פולקובניק (קולונל) בעל קומה ורזה פנים עם זקן צהוב‬ ‫ועמוק ואמר‪" :‬לצערנו יש סוציאליסטים בגיל יותר קשיש ממנו"‪ .‬אני אמרתי‪" :‬זה אמת‪,‬‬ ‫אבל לא מסוג אנשים כמוהו הנמנים ב'כלי קודש' של בית הכנסת שכל טבעם ודעתם‬ ‫הם נגד המורדים במלכות"‪ .‬המשפט התברר בבית דין צבאי‪ .‬הקהילה האודסאית הייתה‬ ‫מעוניינת מאוד בתהליך המשפט הזה‪ ,‬שהיה לו אופי כללי‪ :‬אשמה נגד יהודי בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬והיו כמה ישיבות בנדון זה עם עורכי דין מפורסמים‪ .‬לבסוף יצא השמש זכאי‬ ‫מאין הוכחות ברורות נגדו‪.‬‬ ‫גם אני בעצמי לא נקי הייתי מבלבולים ומחשדות כמו אלה‪ .‬ביום שבת אחד בקיץ‬ ‫תרס"ט‪ ,‬בעודי יושב עם משפחתי ואורחים בסעודת הצהריים‪ ,‬התפרצו פתאום למעוני‬ ‫קציני המשטרה ושוטרים והודיעו לי שלפי פקודת הז'נדרמריה הם יעשו תכף חיפוש‬ ‫בביתי‪ .‬החיפוש נמשך אילו שעות ונלקחו ממני כל התעודות והניירות השונים‬ ‫והמכתבים‪ ,‬ובתוכם הרבה ניירות בעלי ערך‪ ,‬כמו גטי נשים שנתקבלו מערים שונות‪,‬‬ ‫שטרות של השלשות‪ 104‬וכדומה‪ .‬הבלשים הלכו והניחו שוטר אחד כדי לשמור עליי‬ ‫במקרה שבז'נדרמריה יחליטו לעצור אותי‪ .‬סוף־סוף הודיעו לשוטר שיעזוב את הבית‪.‬‬ ‫אחר השבת הלכתי לז'נדרמריה לדעת את טיבו של חיפוש זה‪ ,‬כי לא הרגשתי בעצמי‬ ‫כל דבר חטא ופשע‪ .‬בייחוד דרשתי שישיבו לי את הגטין והשטרות‪ ,‬שאין בהם כל‬ ‫דבר ביחס לאישיותי‪ .‬הגנרל המפקח על המוסד (פומרנצוב) קיבל אותי בשים לב‪,‬‬ ‫‪ 104‬שטרות של השלשות ‪ -‬שטר ביטחונות (למשכון או להלוואה וכדומה)‪ .‬מוסבר בהמשך‪.‬‬

‫‪ | 152‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הוא נגע בשאלת הציונות‪ ,‬ואמר לי שבכל אופן המכתבים והניירות צריכים להיות‬ ‫כאן איזה זמן‪ ,‬כדי לעמוד מתוכם על אישיותי הפוליטית‪ .‬אני ביקשתיו שיחזיר לי‬ ‫את הגטין‪ ,‬שיכולים להתקלקל ומזה ייגרם מכשולי משפחה לאנשים אחרים‪ ,‬בפרט‬ ‫שמתוך הטקסט של גטין לא משתקף פרצופו הפוליטי של בן אדם‪ .‬הוא הסכים‪,‬‬ ‫שט ַנדרניקה‪ 105‬שמקומו היה בחדר השני‪ ,‬כי כל החומר‬ ‫וביקש ממני לפנות אל הפולק ַ‬ ‫של החיפוש נמסר לידו‪ .‬הוא החזיר לי קימעא קימעא את כל הניירות‪ .‬אחר כך נודעתי‬ ‫שהסיבה לחיפוש זה שימש כרטיס שלי שנמצא בחיפוש שנעשה אצל צעיר אחד בעיר‬ ‫סקולה (פלך הרודנה)‪ ,‬בנו של הרב המקומי ר' אברהם אפשטיין‪ ,‬בן דודה של אשתי‪.‬‬ ‫החיפוש‬ ‫בשבת שבה נולד אחי היה חיפוש הבולשת בביתנו‪ .‬הם פרצו אלינו בשעת‬ ‫הסעודה‪ .‬קציני ז'נדרמריה‪ ,‬שוטרים ושוערים מן החצרות הסמוכות‬ ‫ובראשם קארפו "שלנו"‪ .‬לתוך ריחות השבת נתערבבו ריחות של קאסקטין‪,‬‬ ‫מאחורקה‪ ,‬זיעה ועטרן‪ .‬רקיעת מגף‪ ,‬קול ניחר‪ ,‬שריקת משרוקית ‪ -‬כל‬ ‫אלה נדחקו לצלילי השבת‪ .‬פני הגויים היו זועמים‪ ,‬וקארפו‪ ,‬שוער ביתנו‪,‬‬ ‫התנכר אלינו פתאום‪ .‬בעיניו החזיריות והדלוחות תמיד בצבצה שמחה‬ ‫לאיד וסיפוק מתועב‪ .‬קווצת הפשתן הזדקרה ביתר חוצפה וכולו אומר‪:‬‬ ‫"הא‪ ,‬נתפשתם‪ ,‬חביביי‪ ,‬נתפשתם!"‬ ‫על הרצפה‪ ,‬על השולחנות נערמו תלי תלים של ניירות‪ .‬שוטר בעל זקן‬ ‫ארוך ורחב צרר אותם לחבילות והחתימם בחותם אדום‪ .‬אבא‪ ,‬כפי שסיפר‬ ‫לי אחר כך‪ ,‬היה חרד לשטרי הגטין‪ ,‬שנשלחו מחוץ לארץ וטרם נמסרו‬ ‫לנשים המתגרשות‪ ,‬שלא ייפסלו מתוך קלקול קל באיזו אות‪.‬‬ ‫החיפוש נערך‪ ,‬כפי שנודע לי כמה שנים אחרי כן‪ ,‬בגלל גלויות דואר מאת‬ ‫אבא‪ ,‬שנמצאו בבית קרובו במינסק‪ ,‬שבנו היה מעורב עם הסוציאליסטים‪.‬‬ ‫בחדר השני שכבה אמא‪ ,‬ודאגה רבה נסוכה על פניה‪ .‬לפנות ערב נשמעו‬ ‫צעקותיה‪ ,‬ולכל הריחות נתווספו ריחות של יודופורם וליזול‪ ,‬אשר הביאה‬ ‫עמה המיילדת אדלה (משבאים לאפי ריחות אלה קם לפניי מיד אותו יום‬ ‫הבלהות בבהירות מופלאה)‪ .‬אבא התרוצץ מחדרו אל האכסדרה הלוך‬ ‫וחזור‪ .‬חלף הרופא גבה הקומה עם העיניים הבולטות והראש הקטן‪ .‬בשעת‬ ‫ההליכה היו פני הרופא מתעוותים קמעה‪ ,‬וראשו ניתר לצד אחד וחוזר‬ ‫חלילה‪ .‬חלוקו פתוח ושרווליו מופשלים‪ .‬בקול דק ומשונה נתן הוראות‬ ‫למיילדת שנחפזה אחריו‪ .‬שוב צעקות‪ .‬שקשוק מים‪" .‬הגידו תהלים!"‬ ‫צועקת סבתא‪ .‬שינה טרופה נפלה עליי‪.‬‬ ‫‪ 1 05‬שמו של החוקר‬

‫פרקי זיכרונות | ‪153‬‬

‫בבוקר נתבשרנו ‪ -‬נולד לנו אח‪.‬‬

‫*‬ ‫אחרי הצהריים בא שוב קצין הבולשת‪ .‬הוא בירך את אמא‪ ,‬ליטף את‬ ‫הילדים‪ ,‬שתה יי"ש‪ ,‬סובב את שפמו הארוך ושידל את אבא (אף את זה‬ ‫שמעתי מאבא לאחר זמן) שיחזיר לו את הכרוז אשר הגיב על פרעות‬ ‫קישינוב‪ ,‬היות וראש הז'נדרמים‪ ,‬שראה את הכרוז ברשימה‪ ,‬תובע ממנו‪.‬‬ ‫אבא אמר לו שכבר שרף את הכרוז‪.‬‬ ‫כמה ימים אחרי זה נסע אבא‪ ,‬ביחד עם ר' ניסל סופר הגטין‪ ,‬לבית‬ ‫הבולשת והביא על כרכרות חבילות ניירותיו‪.‬‬ ‫("החיפוש"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)59-58‬‬

‫חיפוש זה לימדני לקח שבמדינה כזו ובשעת חירום כזו‪ ,‬שנתנה רשות לבולשת לחפש‬ ‫חדרי ביתו של כל אזרח ולחטט במטמוניו ‪ -‬על האדם להיות זהיר ביותר לבלי השהות‬ ‫בביתו כתבים שאינם נחוצים לו ‪ -‬לא מכתבים ולא ענייני דפוס כמו כרוזים‪ ,‬הרצאות‬ ‫וכדומה‪ .‬אף על פי שלפי השקפתנו אין למכתב ידוע כל ערך שלילי בשבילנו‪ ,‬אבל שם‬ ‫בבולשת יש השקפה אחרת והיגיון מיוחד משלה ויכול לשמש תקלה לעצמך ולאחרים‪.‬‬ ‫למשל החוקר שטנדרנקה הראה לי מכתב ששלח לי לפני כמה שנים מורה אחד‪ ,‬שגר‬ ‫בשכנותי בפינסק‪ ,‬וכותב לי שהרב החדש (הרב זילברמן) שבא על מקומי מתייחס באופן‬ ‫רע אל הנוער ומגנה אותו בדרשותיו‪ ,‬בעוד שאני הייתי מתייחס אל הצעירים באדיבות‬ ‫ובזהירות ובזה משכתי אותם אליי‪ .‬בלקסיקון של הז'נדרמריה הרוסית "נוער יהודי"‬ ‫משמעותו סוציאליסטים‪ ,‬ומתוך זה יוצא שאני מאיר פנים לסוציאליסטים‪ .‬המורה‬ ‫בטיפשותו הודיעני עוד במכתבו זה שהצעירים חושבים למצוא תחבולות ולעצור בפני‬ ‫פעולתו הלא טובה של הרב‪ .‬כאן דרשו ממני לבאר להם את טיבו של המורה בפינסק‪,‬‬ ‫מי הוא ואיזה הוא‪ ,‬הלוא קל הוא מאוד להתקשר עם פינסק ולדרוש ממנו ביאורים‪ ,‬ומה‬ ‫המה התחבולות שרוצים הצעירים להשתמש בהן נגד הרב המגנה את הסוציאליזם?‬ ‫בקושי עלה בידי לסתור את השקפתם על המכתב ולטשטש את הרושם‪ .‬שוב מצאו‬ ‫בתוך הניירות שלי כרוז שהוציאה הנהלת הציונות ברוסיה אחרי הפוגרום בקישינוב‪,‬‬ ‫בו מדובר בעוז ובכל תוקף על מארגני הפוגרום‪ ,‬ומזה יוצא חיזוק בהיר לרעיון הציוני‬ ‫באופן מעשי‪ .‬בעד כרוז כזה אחראי רק הוועד הציוני ולא האיש שנמצא אצלו רק טופס‬ ‫אחד ממנו‪ ,‬והחוקר השיב לי אותו ביחד עם שאר הניירות‪ .‬ותכף שרפתי אותו ביחד עם‬ ‫המכתבים שלא היה להם ערך בשבילי‪.‬‬ ‫אחרי עבור איזה ימים הופיע פתאום בביתי אותו החוקר‪ ,‬הפולק שטנדרנקה‪ ,‬ומבקש‬ ‫ממני להשיב לו בחזרה את הכרוז הציוני‪ ,‬מאחר שהשלטון הגבוה ממנו מוצא שכרוז זה‬ ‫נחוץ לענייני המוסד מבחינה פוליטית‪ .‬אמרתי לו שכבר דנתי אותו בשרפה ואין לי מה‬

‫‪ | 154‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫להשיב‪ .‬נערך פרוטוקול בחתימת ידי‪ ,‬שאמנם עבר ובטל הכרוז מן העולם‪ ,‬ובזה נגמר‬ ‫עסק ביש זה‪ ,‬שגרם לי טרדה ודאגה רבה‪.‬‬

‫עבודת הרבנות‬ ‫בסביבה כזו עברה עליי עבודת הרבנות בקהילת אודסה‪ .‬הרב לא יכול היה בשום אופן‬ ‫להצטמצם בפנייתו ולהסתייג בתוך ד' אמות של מסגרת הרבנות ‪ -‬בחינת מורה והוראה‬ ‫לאנשי קהילתו ולא יותר‪ .‬המציאות הנוראה הוציאה אותו החוצה והקימה בשבילו כמה‬ ‫נקודות מגע עם עולמות זרים לרוחו‪ ,‬והוא כמנהיג רוחני לא הייתה לו אפשרות להסתלק‬ ‫מחובותיו כלפי בני עדתו שעיניהם היו נשואות אליו להביא להם לא רק הצלה רוחנית‬ ‫ומוסרית בתחומי בית הכנסת וקיום תורה ומצוות‪ ,‬אלא גם לעמוד בפרץ כשהשעה צריכה‬ ‫לכך ולהצילם מכף אויב ומתנקם‪ .‬העובדות המובאות בפרק הקודם הן רק דוגמאות‬ ‫אחדות מהעבודה שהייתה הולכת ומתחדשת מפעם לפעם בימים הטרופים הללו‪.‬‬ ‫ועצם הרבנות על חובותיה הישירות בקהילה הייתה רבת גוונים‪ .‬תנאי המקום היו‬ ‫נאותים בשביל עבודה זו‪ .‬אנשי העדה היו ישרים‪ ,‬מצייתים לדברי מורים‪ ,‬וכפופים‬ ‫למסורת היהדות‪ .‬גם המשכילים ובעלי התארים והדיפלומות‪ ,‬גם המה כנאמר לעיל‪,‬‬ ‫היו מתייחסים בכבוד אל ענייני הדת ומתכבדים במוצאם היהודי‪ .‬המושג "רפורמה"‬ ‫היה זר להם לגמרי‪ ,‬אף על פי שהרבה מהם היו רחוקים בחייהם הפרטיים מקיום המצוות‬ ‫המעשיות‪ ,‬אבל באופן עקרוני היו מכירים בהן ורוחשים הוקרה למקיימי המצוות‪,‬‬ ‫ולעתים היו מתאחדים עמהם בתחומים המשותפים לבני עם ה'‪ .‬והיו מחושקים עם‬ ‫אחיהם לא רק בקשרי משפחה‪ ,‬במקרי ששון ובמקרי תוגה‪ ,‬אלא גם בענייני בית הכנסת‪,‬‬ ‫תורה ודת‪ .‬באודסה לא היו פילוגים ציבוריים ומחלוקת בענייני הציבור‪ ,‬וגם ביחס אל‬ ‫הרבנים לא היו "צדדים" של רב זה או זה‪ .‬והרבנים בינם לבין עצמם היו מתייחסים‬ ‫זה לזה בכבוד‪ ,‬בשלום ובאחדות‪ .‬ומשום כך היו פעולותיהם של הרבנים עולות בקנה‬ ‫אחד ומתאימות למטרה אחת‪ .‬והרבנים לא היו יושבים בבטלה כלל וכלל‪ .‬לתעודת‬ ‫הישרות של הרב הייתה אחיזה שלמה בקרב האוכלוסייה היהודית‪ ,‬והרב היה תפוס‬ ‫וטרוד במשמרתו משמרת הקודש‪ ,‬טרדת הגוף והנפש‪.‬‬ ‫מנה אחת אפיים מכל סוגי עבודת הרב נפלה בחלקי‪ .‬חלק העיר שאני הייתי חונה בו‪,‬‬ ‫היה החלק היהודי בה"א הידיעה‪ .‬שאלות איסור והיתר היו כאן יותר מבכל חלקי העיר‪.‬‬ ‫מספר הגטין במשך השנה הגיע לכמה מאות‪ .‬גם חליצות לא הייתי חסר‪ .‬דיני תורה‬ ‫והשלשות היו לרוב‪ .‬לא רחוק מביתי היה השוק העממי שהיה הומה ושוקק סוחרים‬ ‫זעירים וחנוונים של כל תוצרת התעשייה‪ .‬ואלה‪ ,‬כשהתקשרו בעסק של שותפות או‬ ‫אפילו כשלקחו משרת לחנות‪ ,‬היו נכנסים אל הרב והשלישו שטרות לשם ביטוחו‬ ‫של קיום תנאי השותפות או השירות‪ ,‬כפי המדובר‪ ,‬וכאן היו חותמים שני הצדדים‬

‫פרקי זיכרונות | ‪155‬‬

‫"זיכרון דברים" שיפה כוחו כשטר חוזה שנשאר מונח אצל הרב‪ ,‬בייחוד השטרות‬ ‫המושלשים‪ .‬מלבד זה היו כמה מקרים של כתיבת צוואות‪ ,‬וכאן העיקר היה לא הצד‬ ‫הטכני ‪ -‬הכתיבה של השטר‪ ,‬אלא ההתייעצות המשפחתית שבה הכירו בסמכותו של‬ ‫הרב ובעצתו ההוגנת לטובת הצדדים המעוניינים בתוצאות השטר‪ .‬דיני תורה‪ ,‬בוררות‬ ‫והשלשות הביאו אותי‪ ,‬כרגיל‪ ,‬לידי טרדות שונות‪ .‬לא אחת הייתי מוכרח לתת "בירורי‬ ‫דברים" בבית דין ממשלתי ועדיין נשמרו בלבי רשמי בחילה נפשית לנוכח עסקי ביש‬ ‫של התגוששות הצדדים‪ ,‬כי בכלל טבעי אינו הולך אחרי בוררויות והשלשות‪ .‬שהרי רק‬ ‫מתוך שעבודו של הרב לאנשי עדתו מוטל עליו לשאת טרחם ומשאם וריבם‪ .‬בפועל‬ ‫הייתה שעתי נפרכת לפירורים דקים בשביל כל אחד ואחד‪ .‬ואם בכל זאת מצאה ידי‬ ‫לקבוע עתים ללמוד וללמד וגם להתעסק בענייני ספרות‪ ,‬הרי זה היה ממש כמציל מפני‬ ‫הדלקה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אישה מתנקשת בקפליושניק‬ ‫ועוד גט נחרת בזיכרוני‪ .‬אבא יושב מכונס כולו בתוך כורסתו‪ ,‬עיניו עגומות‬ ‫ולאות‪ ,‬אצבעותיו הארוכות מתופפות על גבי שולחן הכתיבה‪ .‬אישה גבוהה‪,‬‬ ‫רזה וצהובה מתרוצצת בחדר‪ .‬בעיניה יוקדת שנאה‪ ,‬ולחייה בוערות באש‬ ‫השחפת‪ .‬היא נתקלת בכיסאות וברהיטים‪ ,‬רוטנת‪ ,‬טוענת וממלמלת אל‬ ‫עצמה בקול דק‪" :‬ימים שלמים איני רואה אותו‪ .‬משחק בקלפים‪ ,‬שותה‬ ‫לשוכרה והילדים מתגוללים רעבים ברחוב‪ .‬מירון‪ ,‬אומרת אני‪ ,‬מירון‪ ,‬רחם‬ ‫על הילדים‪ ,‬והוא בשלו‪ ,‬דבר אל הקיר"‪.‬‬ ‫גופה הגוץ של סבתא חג כסביבון בינו לבינה‪ .‬היא משדלת‪ ,‬מתחננת‪,‬‬ ‫מנסה לפשר‪ ,‬אך אין איש שם לב אליה‪ .‬והנה מצאה בקיעה בחומת‬ ‫האדישות‪" .‬נו טאקע‪ ,‬טאקע‪ ,‬האט חאטש רחמנות אויף די קינדערלאך!‬ ‫(באמת‪ ,‬באמת‪ ,‬רחמו נא על הפעוטים) אוי‪ ,‬הילדים‪ ,‬מה חטאו אלה‪,‬‬ ‫העלובים? עשו שלום לכל הפחות למען הפעוטים!"‬ ‫"קחוה מעליי!" צורחת האישה בצווחה היסטרית‪" .‬מה היא רוצה ממני?!‬ ‫למה נטפלה אליי?!"‬ ‫אבא מניח לה לסבתא משום כבודה ואינו מפריע בעדה אף על פי שניכר‪,‬‬ ‫לפי ארשת פניו‪ ,‬שאין דעתו נוחה מהתערבותה‪ ,‬בסוף הסבתא מסתלקת‪,‬‬ ‫בעיניה עלבון‪ ,‬שפתיה קפוצות וקומתה שחוחה‪.‬‬ ‫כשהסבתא יוצאת‪ ,‬קופצת האישה‪" :‬אהה! שארלאטאן! אפעריסט! כל‬ ‫הלילות בקלפים משחק‪ ,‬אל נקבות הולך‪ ,‬זולל וסובא‪ ,‬לאופרה הוא הולך‪.‬‬ ‫אי‪ ,‬אפערן זאל דיך אין קאפ!" (שתהא האופרה מקשקשת בראשך) היא‬ ‫מסיימת בכוח רב‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬שנראה צעיר ממנה‪ ,‬לבוש בגנדרנות זולה‪ ,‬פניו מתוקים‪ ,‬וולגריים‪.‬‬

‫‪ | 156‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הוא ניגש אליה בצעדים שקטים‪ ,‬צעדי חתול‪ ,‬כשהוא מגלגל את שפמפמו‪,‬‬ ‫נועץ בה עיניים זעירות‪ ,‬זדוניות‪" :‬שמעי‪ ,‬את‪ ,‬אני מבקש בטוב‪ ,‬הפסיקי‪,‬‬ ‫שה שיהיה!" ובפנותו אל הרב‪" :‬רבי‪ ,‬הרי זה נמשך חודשים‪ ,‬וכבר הספיק‬ ‫להכיר אותה‪ .‬אין בכוחי לחיות עמה‪ .‬כל הימים קטטות וסקנדלים‪ .‬מה הוא‬ ‫מחכה ודוחה כל פעם‪ ,‬מה הוא יושב ושומע אותה? יכתוב גט‪ ,‬א סוף זאל‬ ‫דאס נעמען!" (וסוף לעניין)‪.‬‬ ‫"הביטו עליו‪ ,‬על הבוסיאק! (יחפן) הוא מבקש‪ ,‬לא? השמעתם? הוא‬ ‫מבקש!" מסננת היא בין שיניה בקול דק וארסי‪" .‬אוי גאטעניו‪ ,‬הלוואי ותבקש‬ ‫נדבות! חכה‪ ,‬חכה‪ ,‬עוד ארחץ את פרצופך במי קולון‪ .‬חכה‪ ,‬חכה‪ ,‬עוד תבוא‬ ‫מגפה עליך‪ .‬עוד יכניסוך למיסוידובסקאיה ויוציאוך מגוספיטאלנאיה‪ ,‬ואני‬ ‫עוד אזכה להובילך לסלובודקה רומנובקה ולשמוע א 'שיינע מלא' (תפילת‬ ‫אשכבה) על קברך!"‬ ‫אחרי הפוגה קלה היא מתייפחת‪ ,‬ובקול חרישי מקוננת‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫אני חולה‪ ,‬חולה מאוד‪ .‬איך אני יכולה לקבל גט? מה יהיה עם הילדים?"‬ ‫הבעל מתקרב שוב אליה בצעדים שוקטים ובקול רך ומתקתק‪" :‬קלרה‪,‬‬ ‫אני אומר לך‪ ,‬קלרה‪ ,‬הלוא את מכירה אותי‪ ,‬קלרה‪ .‬אל תתחילי עם מירון‬ ‫קפליושניק!" והוא מתפרקד על הכיסא ומפזם‪" :‬האט א איד א ווייבעלע‪,‬‬ ‫האט ער פון איהר צרות" (אישה יש לו‪ ,‬ליהודי‪ ,‬והוא סובל ממנה)‪.‬‬ ‫אבא מגביה את הגבות‪ ,‬ובזווית שפמו מפרפרת הבעת בחילה‪ .‬הוא נותן‬ ‫בו עין חדה וחמורה‪.‬‬ ‫"ישב בשקט! ומה מכוח המזונות‪ ,‬האם מתחייב הוא?"‬ ‫הבעל מעמיד פנים חסודות ופונה אל אבא‪" :‬בנאמנות‪ ,‬כשם שאני יהודי‪.‬‬ ‫רבי‪ ,‬מה הוא חושב‪ ,‬אני שואל אותו‪ ,‬רבי‪ ,‬את הכסתות האחרונות אמכור‪.‬‬ ‫מתחייב אני ומוכן לתת ערבות הטובה ביותר‪ .‬אני שואל אותך‪ ,‬רבי‪ ,‬האם‬ ‫ראה פעם 'קליפה' כזאת‪ ,‬והאם יימצא אדם‪ ,‬אשר יוכל לחיות עם שפיפון‬ ‫כזה? אילו קללות מקללות שונות ומשונות ואילו גידופים! הרי אוזניו שמעו זה‬ ‫עתה‪ .‬איפה שומעים דיבורים כאלה? אני שואל‪ ,‬רבי‪ .‬ברחוב קרטמישובסקי‬ ‫שומעים דיבורים כאלה! יאמין לי‪ ,‬רבי‪ ,‬אם לא תליתי את עצמי על אחד‬ ‫העצים בפארק אלכסנדרוני‪ ,‬ואם עוד לא הטלתי את עצמי אל הים השחור‪,‬‬ ‫אם לא השתגעתי עד כה מכל דיבוריה וגידופיה‪ ,‬יאמין לי‪ ,‬מברזל חזק‬ ‫אני‪ .‬רבי! רבי! רבי! מה הוא יושב ומחריש כאן‪ ,‬אני שואל אותו‪ ,‬ושומע את‬ ‫כזביה! נעליים לבוריה קנית? קניתי‪ .‬מעיל חורף לליזוצ'קה עשית? עשיתי‪.‬‬ ‫להשתגע עלול אדם מאישה כזאת‪ .‬יכתוב גט‪ ,‬רבי‪ ,‬וחסל!"‬ ‫סוף־סוף הוחלט לכתוב את ספר הכריתות‪ .‬לפני הגט שואל אבא את הבעל‪:‬‬ ‫"אתה‪ ,‬מאיר‪ ,‬המכונה מירון בן אליעזר‪ ,‬האם נותן אתה גט מרצונך הטוב?"‬

‫פרקי זיכרונות | ‪157‬‬

‫"שאלה מוזרה‪ .‬בשמחה רבה!"‬ ‫"עליך לענות 'כן' או 'לא'"‪.‬‬ ‫לאחר כתיבת הגט מציע להם אבא בקול רפה להתפשר‪ ,‬וכשאבא אמר‬ ‫"הושט את ידיך לפניך‪ .‬כך‪ .‬ואת תפתחי את כפות ידייך"‪ ,‬הושיט לו אבא את‬ ‫הגט‪ ,‬המקופל באותו אופן כמו שהרוקחים מקפלים אבקת רפואה‪" .‬שים‬ ‫בתוך ידיה‪ ,‬ואת אמצי את כפות הידיים‪ ,‬שימי תחת בית השחי וצעדי לאורך‬ ‫החדר ושובי לצד השולחן"‪ .‬פתאום ‪ -‬היא אך חזרה אל השולחן ‪ -‬הוציאה‬ ‫צלוחית עם מי אש והתיזה על פני בעלה הגרוש‪ .‬רעש‪ ,‬נפילת כיסא‪ ,‬יללת‬ ‫חיה פצועה‪ ,‬איומה וממושכת‪ .‬זה נתרחש בן רגע‪.‬‬ ‫דקה אחת קפא הכול מסביב ואחרי כן נשמעו צעקות‪" :‬היא התיזה עליו‬ ‫מי אש!" חיוור ומבוהל השתער אבא אליו‪ .‬כעבור זמן מה נשמעה צפירת‬ ‫החצוצרה של מרכבת העזרה המהירה‪ .‬שני סניטרים הוציאוהו מן הבית‪.‬‬ ‫האישה ישבה באמצע החדר‪ ,‬פרומת שֵער‪ ,‬בכתה בכי חרישי כשהיא לופתת‬ ‫את ראשה בידיה ומניעה אותו מצד לצד‪" .‬אלי‪ ,‬אלי‪ ,‬מה עוללתי!" ופתאום‬ ‫החלה צועקת כשהיא מפכרת את ידיה‪" :‬הגידו לי‪ ,‬הגידו לי לכל הפחות אם‬ ‫הוא רואה! האם לא נתעוור‪ ,‬חלילה?"‬ ‫("אישה מתנקשת בקפליושניק"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)25-23‬‬

‫לקחתי עיפרון‬ ‫שבעה ילדים היינו‪ ,‬ומשכבי סמוך לחדרו של אבי‪ .‬כבר מוטל הייתי במיטה‬ ‫ושעה ארוכה‪ ,‬על כורחי‪ ,‬האזנתי אל המתרחש בחדר הסמוך‪ .‬אני מחדש‬ ‫בזיכרוני את החדר‪ .‬על השולחן הכבד כלי כתיבה משיש שחור ומארד‪.‬‬ ‫מנורה תחת גולה ירוקה‪ .‬לאורך כל הקיר עד התקרה ארון ספרים עם‬ ‫כרכוב מגולף‪ .‬ממולו ארון מזוגג ובו ספרי עזר והשכלה‪ ,‬בפינה עמד "גרני‬ ‫טור"‪ ,‬כך קראו למערכת רהיטים‪ :‬שולחן עגול מסוגנן‪ ,‬מפה של תחרימים‬ ‫ואלבום תצלומים בכריכת קטיפה עם זוויות וחבל של כסף‪ .‬שישה כיסאות‬ ‫מרופדים פלוסין זהבהב‪ .‬על הקירות תמונות של ר' עקיבא איגר‪ ,‬החתם‬ ‫סופר‪ ,‬הגאון מווילנה ותצלומי אבות ההורים‪.‬‬ ‫אותו יום לקחתי בראשונה עיפרון לשם רישום‪ .‬בערב לפני כן היה "דין‬ ‫תורה"‪ .‬מבעד הדלת הפתוחה ראיתי את אבי מכונס בתוך כורסת עור‬ ‫גבוהה‪ ,‬כפות ידיו נתונות בתוך שרוולי חלוקו‪ .‬עיניו הגדולות הפיקחיות‬ ‫האירו מעל ערמת הספרים‪ .‬הצדדים המידיינים‪ ,‬סוחרי בהמות‪ ,‬טענו‪,‬‬ ‫צעקו‪ ,‬חבטו בשולחן‪ .‬הבוררים הרגיעו‪ .‬בחדרים ריחף עשן סמיך של טבק‪.‬‬ ‫שמעתי קולות שונים‪.‬‬ ‫לעתים נדמו הקולות‪ ,‬ואז הגיע קולו השלו‪ ,‬המיושב של אבי ושוב‬

‫‪ | 158‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מתערבבים ומצטלבים קולות ומתפרצת יללה היסטרית‪" :‬רבי‪ ,‬רבי‪ ,‬איך‬ ‫פאדער א ריינע דין תורה‪ ,‬איין אמת'ע דין תורה"‪.‬‬ ‫אח‪ ,‬אותם ערבים! באמצע קריאת ספר מרתק הייתי נחטף מן עולם‬ ‫הדמיונות ומושלך אל ההבל של משא ומתן‪ ,‬של דין ודברים על ממון ועל‬ ‫פחות משווה פרוטה‪ .‬חלומות הילדות נקרעו לגזרים‪ ,‬ולאוזני הנער הגיעו‬ ‫גידופים וטענות‪ ,‬סכסוכים בינו לבינה וכל הסיאוב הכרוך באלה‪ .‬דיוקניהם‬ ‫של הרבנים הגאונים והנער במיטה היו עדים למעשי הונאה‪ ,‬לקשיות עורף‬ ‫וקטנות המוחין של חנוונים‪ ,‬תגרים וסרסורים‪.‬‬ ‫הבוררים הורידו מהאצטבאות את "חושן משפט"‪ ,‬נכנסו לחדר הסמוך‪,‬‬ ‫העבירו מנורה‪ .‬צללים משונים נעו על הכתלים‪ .‬כתמי האור נמשכו עד‬ ‫המיטה‪ ,‬הפריעו לישון‪ .‬הבוררים הפכו את הדפים הענקיים‪ ,‬עיינו והתווכחו‪.‬‬ ‫בין הדפים חלפה תמונה‪ .‬ב"חושן המשפט" תמונה! בורר גוץ ועגלגל‪,‬‬ ‫זה שהיה לו מום בגרונו‪ ,‬ובשעת דיבור הלה פולט מין חרחור כמו שעון‬ ‫מקולקל‪ ,‬ראשו נרכן ועיניו הערמומיות מרצדות ובולשות לצדדין‪ ,‬הרגיש אף‬ ‫הוא בתמונה‪ ,‬הסתכל בה‪ ,‬ניתר למעלה‪ ,‬גחן אל הבורר השני ובגיחוך רוחש‬ ‫של הנאה‪" :‬טצה‪ ,‬טצה‪ ,‬הראית‪ ,‬ר' צדיק‪ ,‬הא? מה תגיד על רבנו הציוניסט?‬ ‫דווקא ל'חושן המשפט' הכניסו‪ ,‬אה!"‬ ‫"הבלים"‪ ,‬טרף ידו בביטול‪" ,‬ודאי קרא אי פעם בעיתון והשאירו בתוך‬ ‫הספר‪ ,‬ומי אתה‪ ,‬שתערער על הרב?"‬ ‫"נו‪ ,‬נו"‪ ,‬ענה הלז בקול מתחסד‪" ,‬שה שטיל (שה שקט) ר' צדוק‪ ,‬לא‬ ‫אמרתי דבר ואני מנגב את שפתותיי‪ ,‬שה!"‬ ‫בבוקר‪ ,‬האב בבית הכנסת‪ .‬אישה רדומה עם תרנגולת ממתינה‪ .‬אני‬ ‫מוריד את הכרכים הכבדים‪ ,‬מעלעל‪ .‬בכרך השני מצאתי‪ .‬עיתון "הצפירה"‪,‬‬ ‫מסגרת אבל מקיפה את העמוד‪ .‬אותיות של קידוש לבנה‪" :‬הרצל איננו!"‬ ‫בימינו כותבים על כל בר מינן "איננו"; אז הלמה אותי מילה זו בכל אימתה‪.‬‬ ‫תמונה‪ :‬הרצל נשען על מעקה‪ ,‬משקיף על הריין‪ .‬הגיליון היה בן גילי‪ .‬תשע‬ ‫שנים אחרי מות המנהיג‪ .‬אני נוטל נייר‪ ,‬עיפרון ושוקד על העתקת התצלום‪.‬‬ ‫בא האב‪ ,‬בודק באצבעותיו הארוכות את קרבי העוף‪ ,‬פניו מתעממים‪ .‬אבי‬ ‫תולה בי עיניים תמהות‪ ,‬נרכן אליי ‪" -‬מה זה? אה"‪ ,‬עיניו אורו‪ ,‬מבט רך‪,‬‬ ‫מלבב‪" :‬תמשיך‪ ,‬תמשיך"‪ .‬אחרי זה העתקתי את דיוקנו של מקס נורדאו‪,‬‬ ‫את "משה" של לסר אורי‪.‬‬ ‫הייתי מזין את עיניי בחלון ראווה של מכשירי ציור ברישליבסקאיה‪.‬‬ ‫אבי קנה לי תיבת צבעים‪.‬‬ ‫("לקחתי עיפרון"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)95-94‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪159‬‬

‫חיים גליקסברג‪ :‬דיוקן האב‬

‫הלימוד והדרשה היו תופסים חלק חשוב בעבודתי‪ .‬ותמיד הייתי מבכר את הלימוד‬ ‫העממי מתוך הספר על הדרשה שבעל פה‪ ,‬שתעודתה לעורר את הלב ולחמם את הרגש‬ ‫של השומעים‪ .‬זמנה בשעת התפילה בשבתות ובמקרים ידועים‪ ,‬שיש צורך מיוחד‬ ‫בדרשה‪ .‬בעוד שהלימוד מתוך הספר‪ ,‬המזין את המוח ומפיץ ידיעת התורה בין העם‪,‬‬ ‫זמנו בכל יום ובכל שעה‪ .‬מקום לימודי היה באי אלו בתי כנסיות מפורסמים‪ ,‬כמו‬ ‫בית הכנסת הגדול‪ ,‬בית הכנסת "שוק חדש"‪" .‬הדרשה" מקומה העיקרי היה בבית‬

‫‪ | 160‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הכנסת הגדול‪ ,‬אבל לפרקים היה צורך לדרוש גם בבתי כנסיות אחרים‪ ,‬ובפועל לא היה‬ ‫באודסה אף בית כנסת אחד שקול דרשתי לא היה נשמע בו‪.‬‬ ‫פעולותיהם של הרבנים היו הולכות למישרים בלי עיכובים ומכשולים במסלול‬ ‫המסורה‪ ,‬המסוימת מקדמת דנא להלכה ולמעשה של תעודת הרב‪ .‬בנדון זה הייתה‬ ‫להם אוטונומיה גמורה‪ .‬הממשלה לא התערבה במעשיהם כלל וכלל‪ .‬בשטח זה גם כן‬ ‫מתאים הכלל "אין רע בלי טוב"‪ .‬אותה הכפילות של הרבנות ברוסיה‪ ,‬שהיו בה הרבה‬ ‫צדדים של שלילה‪ ,‬היה בה גם צד חיובי לשמירת השלמות הרוחנית של רב בישראל‪.‬‬ ‫הפקיד הממשלתי ידע את הכתובת של "הרב מטעם" בתמונת רופא‪ ,‬רוקח‪ ,‬הולך בגילוי‬ ‫ראש ולבוש קצרות‪ ,‬ועמו היה בא במגע ודורש מאתו חשבון על מעשיו‪ ,‬והרב האמתי‬ ‫היה "נעזב לנפשו" ‪ -‬יושב על התורה ועל העבודה‪ ,‬דורש דרשות ומורה לעם דרך‬ ‫החיים‪ ,‬כותב ספרים‪ ,‬מחדש חידושים ועוסק בפלפולי דאורייתא‪ .‬ופקידי הממשלה‬ ‫היו מביטים על הרבנים האמתיים כעל אנשי קודש‪ ,‬יחידי סגולה בישראל‪ ,‬שיש להם‬ ‫עסק רק עם מלכותא דרקיע ולא עם מלכותא דארעא‪ .‬וגדולי ישראל אמנם היו שבעי‬ ‫רצון ממצב כזה‪ .‬זכורני כשלמדתי תורה בבחרותי אצל הרב ר' יוסף רביץ ז"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫אחר כך רב בברסטוביץ (פלך הרודנה) והוא התעתד אז לבחינה בידיעת השפה הרוסית‬ ‫במידה הנחוצה בשביל רב בפלכי פולין‪ .‬כשישבתי במעונו הוא שב אז מן הבחינה‬ ‫בעיר שדליץ ותעודת הגמר בידו‪ .‬תכף כשדרך הרב על מפתן ביתו קרא לאלה שישבו‬ ‫אצלו‪" :‬ברוך ה' שפטרני מן הביכלאך!"‪ 106‬וקריאה זו נפלטה מפיו מתוך עליצת הנפש‬ ‫והודיה לה' כאילו ניצל מן הארי‪ ,‬מן הברדלס‪ .‬הוא הביט בשאט נפש על לימוד שפה‬ ‫זרה ועל קריאה בספרים זרים‪ ,‬כעל איבוד זמן לבטלה‪ ,‬ולא היה שמח כלל על "סמיכה"‬ ‫מן הגויים אלא על שנפטר מן הביכאלך‪ .‬ופרט זה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד‬ ‫על הכלל כולו יצא‪.‬‬ ‫ובכרך אודסה היו הרבנים חופשיים לא רק מן הביקורת של הממשלה אלא גם מן‬ ‫הביקורת של ממשלת העיתונות‪ ,‬השופכת שלטונה על גוי ואדם יחד‪ .‬באודסה הייתה‬ ‫השפעתה של העיתונות גדולה ביותר‪ .‬כל דבר שהתרחש בעולם הגשמי והרוחני היה‬ ‫מוצא תגובה ראויה בעיתונות‪ .‬ביחס לרבנים הרוחניים הייתה העיתונות נוהגת זהירות‬ ‫יתרה וגם סבר פנים‪ .‬אבל לא כן היה היחס שלה אל הרבנות הרשמית ואל פעולותיה‪ .‬אותם‬ ‫רטרים שהיו מצויים אצל המוסדות השונים להביא משם "מטעמים"‬ ‫והריפוֹ ֶ‬ ‫ּ‬ ‫העיתונאים‬ ‫אל הקוראים‪ ,‬הצמאים לחדשות‪ ,‬היו מבקרים יום־יום גם את לשכת הרבנות הראשית‪,‬‬ ‫וכל דבר גדול או קטן מצא הד בעיתון‪ .‬בייחוד הייתה העיתונות "מעוניינת" בקביעת‬ ‫בחירות של הרב הרשמי וסגניו‪ ,‬כי שאלה זו הייתה הולכת ונמשכת כמה שנים‪ .‬קהילת‬ ‫אודסה הייתה משוללת זכות זו של בחירת הרבנים הרשמיים במשך תקופה ארוכה של‬ ‫‪ 1 06‬ביכאלך ‪" -‬ספרונים"‬

‫פרקי זיכרונות | ‪161‬‬

‫שנים‪ .‬השלטון הניח מכשולים על דרך זו‪ ,‬מאחר שהממשלה לא הייתה מרוצה מחופש‬ ‫הבחירה‪ ,‬שמא חס ושלום לא יבחרו באיש כשר וישר לפי האינטרסים של הממשלה‪.‬‬ ‫וממילא נתעוררה ביקורת על אלה שלקחו עטרת הרבנות הרשמית לראשם רק לפי‬ ‫פקודת השלטון ולא לפי בחירת הקהילה‪ .‬מבוכה זו נמשכה כאמור ימים ושנים‪ .‬פתאום‬ ‫נדמה שבא סוף־סוף איזה מפנה בשאלה זו‪ .‬אולי לא כדאי היה לעורר רפאים ולדלות‬ ‫מתהום הנשייה זיכרונות ביחס לרבנות מטעם הממשלה הצארית‪ ,‬אלמלא הדברים לא‬ ‫היו נוגעים גם לרבנים הדתיים באודסה כאשר יבואר בהמשך‪.‬‬ ‫בשנת תרע"ג‪ 107‬הבטיחו פתאום מטעם השלטון לקבוע בחירות הרבנים באודסה‬ ‫מטעם הממשלה‪ .‬הדבר הזה העסיק את מוחם של העסקנים הציבוריים באודסה‪ ,‬כי‬ ‫נתעוררה השאלה את מי להעמיד על הבחירות? ובשביל זה הוכרז בעיתון "אונזער‬ ‫לעבן"‪ 108‬שאלון בכדי שיחוו עסקני הציבור את דעתם בנוגע לשאלה הזאת‪ .‬הרבה‬ ‫מבעלי הדעות הראו על הזכות המיוחדת שיש לרבנים הדתיים להיבחר בתור רבנים‬ ‫רשמיים וגם קראו בשמות של אישים מסוימים מקרב הרבנים באודסה ובערים אחרות‬ ‫(מרבני אודסה נזכר שמי‪ ,‬הרבנים אבלסון‪ ,‬פולינקובסקי ז"ל)‪ .‬על זה יצא לערער מר ט'‪,‬‬ ‫עורך דין וציוני מפורסם בעיר‪" ,‬ונימוקו" עמו כי "הקלריקליזם"‪ 109‬של הרבנים הדתיים‬ ‫עלול להפסיד הרבה לענייני הקהילה‪ .‬אחריו יצא מר ש'‪ ,‬בעל בית משכיל ובעל דמיון‬ ‫נלהב‪ ,‬במאמר שלם להוכיח‪ ,‬שלא בחירות הרבנים מטעם הממשלה אצלו העיקר; כי‬ ‫קודם כול צריכים לשים לב לתיקונים הדרושים להיעשות ביחס אל הרבנים הדתיים‪,‬‬ ‫ומתוך זה הוא בא בטענות משונות אל הרבנים ומטיח דברים קשים כלפי הרבנות בכלל‪.‬‬ ‫המכתבים של אלה השניים מ"בעלי הדעות" בתוכנם ובסגנונם הכריחו אותי להשיב‬ ‫להם תשובה כהלכה‪ ,‬ופרסמתי באותו העיתון (אייר תרע"ג‪ ,‬גיליונות ‪" )50-51‬מכתב‬ ‫גלוי בדבר שאלת הרבנות באודסה"‪ .‬מאמרי זה יש לו לפי דעתי ערך היסטורי‪ ,‬ומתוכו‬ ‫משתקפים אילו שרטוטים מחיי הרבנים ופעולותיהם בעיר ואם בישראל‪ ,‬ולפיכך רואה‬ ‫אני לא למותר להעמיק בפרק זה את המרחב הגלוי בשלמות‪.‬‬ ‫אישי העורך!‬ ‫ירשני להביע דברים אחדים בנוגע ל"דעת הקהל" בדבר שאלת הרבנות‪.‬‬ ‫אופי מיוחד יש לדעותיהם של עורך הדין ה' טריבוס וה' שור בדבר הרבנים הדתיים‬ ‫באודסה‪ .‬הראשון חולק לרבנים האודסאים כבוד גדול‪ .‬הוא סובר‪ ,‬כי לרבנים שפה יש‬ ‫השפעה גדולה על עדתם‪ ,‬ובאופן שיכתירום בתואר הנשגב "רבינר" ויהיו "קרובים‬ ‫‪1913 1 07‬‬ ‫‪ 108‬אונזער לעבן ‪ -‬החיים שלנו‬ ‫‪ 109‬קלריקליזם ‪ -‬השלטת הדת על המדינה‬

‫‪ | 162‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫למלכות" תהיינה ליוריסטים צרות גדולות מהם‪ .‬העורך דין יהיה נחפז ללכת בהשכמה‬ ‫לבית המשפט וישלח אליו הרב לחקור שמא שכח חס ושלום להניח תפילין של רבנו‬ ‫תם; הוא יהיה עומד לפני השופטים וילמד סנגוריה על האיש הנידון‪ ,‬ופתאום יופיע‬ ‫לנגד עיניו אותו הרב הדתי "המוכתר בנימוסין" ויהיה מוכרח להפסיק באמצע הנאום‪,‬‬ ‫כדי להתפלל מנחה גדולה‪ .‬עייף ויגע אחרי עבודה קשה בימי הקיץ‪ ,‬יחוש למצוא‬ ‫מנוחה לנפשו העמלה ולסעוד את לבו אצל ראבינא (בעל בית קפה מפורסם באודסה)‪.‬‬ ‫ויפגוש שם את "השלאטין ָש ַמש" של הרב‪ ,‬העומד על הצעירים ושומר אותם‪ ,‬שלא‬ ‫יברכו חס ושלום ברכת שהחיינו בשלושת השבועות שבין שבעה־עשר בתמוז לתשעה‬ ‫באב‪ .‬ובכלל‪" ,‬הקלריקליזם" של הרבנים הוא ממש סכנה ומר ט' זקוק לעזרה וקורא‬ ‫"הצילו!"‬ ‫מאידך גיסא יוצא מר ש' ושופך אש וגפרית על ראשי הרבנים האודסאים (בלי יוצא‬ ‫מן הכלל) ואינו משאיר בהם מתום‪ .‬הוא צועק ככרוכיא‪ ,‬כי הרבנים אינם מתאימים‬ ‫בשביל אודסה‪ .‬הוא דורש מהם "תקנות חשובות" ובעצמו יודע מראש תשובתם‪ .‬כי אין‬ ‫בידם‪ ,‬דלים ורשים‪ ,‬היכולת לפעול מאומה‪ ,‬ולכן‪ ,‬הוא בא לכלל כעס‪ ,‬מתקצף ומתרגז‬ ‫וקורא בזעם אל הרבנים בלשון נוכח‪" :‬אני אומר לכם‪ ,‬שאין לכם האפשרות לעשות‬ ‫מאומה‪ ,‬מפני שאין אתם הרבנים הרצויים בשביל אודסה‪ ,‬אין לכם אותן הידיעות‪ ,‬אותו‬ ‫האוטוריטט"‪ .‬כפי הנראה‪ ,‬בשביל להתנפל על רבנים אין זקוקים‪ ,‬לא לידיעות ולא‬ ‫לאוטוריטט‪ ,‬צריך להיות כמו שש' גופא אומר על עצמו‪" ,‬כאין וכאפס‪ ,‬רק חלק אחד‬ ‫של מאתים אלף יהודי אודסה"‪.‬‬ ‫הריני חושב לנחוץ לברר את עצם השאלה‪ :‬מה עושים הרבנים? המצאת השאלה הזאת‪,‬‬ ‫אין ליחס כלל לש'‪ ,‬מפני שעוד לפני אלף וחמש מאות שנה כבר קדמוהו אחרים באותה‬ ‫השאלה עצמה‪" :‬הוי אפיקורוס כגון מאן‪ .‬אמר רב יוסף‪ :‬כגון הני דאמרי 'מאי אהנו לן‬ ‫רבנן?'‪( "...‬סנהדרין צט)‪ ,‬בשנים קדמוניות שאלו את השאלה הזאת האפיקורסים‪ ,‬ובימינו‬ ‫הרי היא סימן מובהק של עם הארצות‪ .‬בכדי לשאול שאלה זו צריך קודם כול לדעת מה‬ ‫היו החיובים העיקריים של הרבנים בקהילותיהם בכלל ותעודתם של רבני אודסה בפרט‪.‬‬ ‫תפקידו של הרב כולל את התעודות דלהלן‪:‬‬ ‫הוראות איסור והיתר‪ :‬להשיב לשואלים דבר בנוגע למאכל כשר‪ .‬סכום המכס של‬ ‫כשרות עולה עד לחצי מיליון רובל ומובן שיש הרבה שאלות של כשרות‪ .‬כל מי שאוכל‬ ‫מאכל כשר זקוק לשאלות‪ .‬ובפועל שואלים הרבה שאלות ביחס למאכלי כשר‪ .‬מלבד זה‬ ‫יש הרבה שאלות בענייני טהרה‪ ,‬חתונה‪ ,‬ברית וכדומה מן השאלות שאין כאן המקום‬ ‫לפורשן‪ .‬בייחוד יש הרבה שאלות בדיני אבלות‪ .‬אין כמעט מקרה אחד של אבלות‪,‬‬ ‫שלא יפנו לרב בשאלה זו או אחרת‪ .‬איך להתנהג‪ ,‬ובשעה שהרב מתעכב מחוץ לביתו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪163‬‬

‫מתלוננים עליו‪ ,‬כי אינו שומר את תפקידו כראוי‪ ,‬כי ליהודי אודסה אין פנאי לחכות‪.‬‬ ‫דין תורה‪ :‬באודסה עדיין זקוקים לדין תורה‪ ,‬כל מאה אחוז מיהודיה‪ ,‬כשמזמינים אותם‬ ‫לדין באים ומצייתים לדין תורה‪.‬‬ ‫ענייני אישות‪ ,‬קידושין‪ ,‬גטין וחליצות‬ ‫התרת עגונות‪ :‬מלבד עצם הוראת המושג הזה‪ ,‬שהרב לפרקים טרוד בזה למצוא היתר‬ ‫לאישה העגונה‪ ,‬עוד יש כמה נשים עלובות‪ ,‬נדחות ועזובות מבעליהן‪ ,‬והן פונות אל‬ ‫הרב לכתוב בשבילן מכתבים למקומות שונים לבקש את בעליהן או לכתוב לרבנים‬ ‫דשם‪ ,‬שיקראו לבעליהן ולדבר על לבם ולעורר בהם רחמים על נשיהם הגלמודות‬ ‫ובניהם שנשארו כיתומים חיים (וכאלה יש הרבה מאוד)‪.‬‬ ‫ענייני צדקה‪ :‬עניים מדוכאים ואביונים מחוסרי פרנסה ועל כל צרה שלא תבוא פונים‬ ‫אל הרב‪ ,‬שיבוא לעזרתם וישפיע על מוסדות הצדקה‪ ,‬שיתנו להם תמיכה‪ .‬הקיץ הנעים‬ ‫של דרום רוסיה מביא לרב דפה טרדות ותלאות רבות‪ .‬רבנים מכל צד ועבר‪ ,‬ממש‬ ‫מארבע כנפות הארץ‪ ,‬שולחים מכתבים מעוררי רחמים‪ ,‬וכל מכתב בא בלוויית עני‬ ‫חולה בעל מום‪ ,‬שבר יד‪ ,‬שבר רגל‪ ,‬או אישה וילד מוכה מחלה על ידיה‪ .‬וכל אלה באים‬ ‫להתרפאות במימי הלימאן‪ ,‬שנתברכה בו אודסה המאושרה‪ .‬וזה גורם לרב הרבה כאב‬ ‫לב וריצת רגליים למוסדות שונים שבעיר‪ ,‬בכדי להקל את גורלם של האומללים‪ .‬בעיר‬ ‫הגדולה הדלת סגורה בפני כל מרי נפש‪ ,‬וגר הבא מארץ נכרייה ‪ -‬והכול פונים לביתו‬ ‫של הרב‪ .‬מחברים‪ ,‬משולחים‪ ,‬מגידים באים אל הרב כמו לביתם‪ ,‬וכל אחד בא בטרוניה‪,‬‬ ‫כי הרב מחויב לתמוך בו‪ .‬את כל אחד ואחד צריך לקבל בסבר פנים יפות ולהיכנס‬ ‫עמהם בדברים‪ .‬ועל פי רוב המבקשים אינם מוצאים סיפוק בקבלת עצה בלבד‪ ...‬מלבד‬ ‫זה מעסיקים את הרבנים בכתיבה של מכתבים שונים בתור תשובות לערים שכנות‬ ‫במדינה ומחוץ למדינה‪ ,‬כי כתובת אחרת מלבד זו של הרב אינה ידועה כלל‪ ,‬והרב‬ ‫צריך להשיב לשם מצווה‪ .‬כמו כן על הרב לשאול בעניינים שונים את הרבנים של ערים‬ ‫אחרות‪ .‬בכדי להבין את תפקידו של הרב באודסה צריך להיות בביתו ולראות עין בעין‬ ‫את טרדותיו המרובות‪.‬‬ ‫הדרשה‪ :‬מקום מיוחד בעבודתו של הרב‪ .‬לפני איזה שנים היה באודסה הרב רד"ש‬ ‫סלושץ ז"ל‪ ,‬שהיה משמיע כפעם בפעם את דרשותיו היפות מעל בימת בית הכנסת‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות כבר שומעים דרשת בית הכנסת מפי חלק גדול של הרבנים דפה‪.‬‬ ‫בימי שבת ומועד‪ ,‬כאשר היהודי בא לבית הכנסת‪ ,‬הוא שומע דבר ה' מעל הבימה‪ .‬בכל‬ ‫מקרה של חיי הציבור כמו סיום הספר וכדומה קוראים לרב והוא דורש בעניין המאורע‪:‬‬ ‫כשענייני עדה מסתבכים ויכול הדבר לבוא לידי מחלוקת בא הרב לבית הכנסת ודורש‬ ‫בשבח השלום‪ .‬כשמייסדים בית הספר או כשיש צורך בהחזקתו‪ ,‬דורש הרב בדבר חינוך‬ ‫הבנים והחזקת התורה‪ .‬כשצריכים לקבץ נדבות בשביל "עזרת חולים" פונים אל הרב‬

‫‪ | 164‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫והוא דורש על ערכו של ביקור חולים‪ .‬צריך לחזק קיומה של החברה "עזרת עניים" ‪-‬‬ ‫והנה הרב דורש בשבחה של מצוות צדקה בכלל‪.‬‬ ‫הרבנים האודסאים ממלאים כהוגן את החובות שמטילים עליהם סמיכת חכמים‬ ‫והאמון שרוחשת להם הקהילה‪ .‬השאלה "מה עושים הרבנים?" מכוונת משכבר הימים‬ ‫אל כל הרבנים‪ ,‬לרבנים מווילנה‪ ,‬לרבנים מוורשה ולרבנים של כל העולם כולו‪ .‬במשך‬ ‫שנות אלפיים נשמעה אותה הצווחה עצמה "מאי אהנו לן רבנן?" והשאלה הזאת‬ ‫יוצאת בייחוד מתוך חוג אנשים‪ ,‬שבכלל לא ישרו בעיניהם התעודות העיקריות של רב‬ ‫בישראל‪ ,‬ולכן נמצא לפי סברתם‪ ,‬כי הרב אינו עושה מאומה‪.‬‬ ‫מן התמימות יש באותה הטענה‪ ,‬שבאים אל הרבנים בנדון חופש המנהגים של‬ ‫יהודי העיר‪ .‬מקדמת דנא יש קהילות חרדות וחופשיות בענייני דת‪ ,‬ומצב היהדות‬ ‫בקרב הקהילות אינו תלוי רק בהשפעתם של הרבנים‪ .‬אם נעשה חילוף משמרות‬ ‫ונעביר למשל את רבני אודסה לוורשה ורבני ורשה לאודסה‪ ,‬קהילת ורשה לא תהפוך‬ ‫לחופשית וקהילת אודסה לא תתוקן על ידי זה בענייני הדת‪" .‬נהרא נהרא ופשטיה"‪.‬‬ ‫כל ארץ וכל חלק מיוחד במדינה יש להם סיבות בעבר למנהגיהם‪ ,‬ואינם דומים זה‬ ‫לזה בצביון החיים שלהם‪ .‬אם באיזו עיר מתנהגים מאז מקדם ברוח הדת‪ ,‬אזי יש לו‬ ‫ליהודי הפרטי "דרך ארץ" בפני המסורה העתיקה של אותה העיר‪ .‬הוא מתיירא מפני‬ ‫המנהג של הרוב‪ ,‬כמו שהרמב"ן קורא לזה "פחד הרוב"‪ ,‬והריהו ממילא נכנע לו‬ ‫ומתנהג כמוהו‪ .‬החופש‪ ,‬למשל‪ ,‬בשמירת השבת בענייני מסחר‪ ,‬באודסה יש לו שורש‬ ‫עמוק בהיסטוריה של דרום רוסיה‪ ,‬וזהו נמצא בכלל בקשר אמיץ עם האבולוציה של‬ ‫החיים הציבוריים‪ ,‬ההולכים ומשתנים מתקופה לתקופה לרגלי סיבות שונות שיש‬ ‫להן אופי כללי עולמי‪ .‬זהו נחשול החיים‪ ,‬הזורם במרוצה טבעית ואי אפשר לעכבו‬ ‫בתנופת היד‪.‬‬ ‫החופש בענייני הדת בתקופה שאנו עומדים בה‪ ,‬זוהי שאלה כללית‪ .‬המצב של‬ ‫היהודים וגם של היהדות בתפוצות הגולה לא טוב הוא‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬כפי שנוכחנו לדעת‬ ‫מתוך העבר הגדול שלנו‪ ,‬כי רק הצורה‪ ,‬הקווים והשרטוטים החיצוניים של היהדות‬ ‫עשויים להתרשם מתוך גורמים צדדיים ולהיטשטש ולהשתנות באיזו מידה שהיא‪,‬‬ ‫אבל גוף היהדות אינו יכול להשתנות אף במאום‪ .‬הוא נשאר בשלמותו לעולמים‪,‬‬ ‫העלים נובלים ונושרים מתוך רוחות רעות המנשבות בעולמנו‪ ,‬אבל העץ הזקן עומד‬ ‫רענן וחזק על מכונו והעלים חוזרים ומתחדשים עליו ביתר רעננות והידור כקדם‪.‬‬ ‫הרבנים באמת אחראים לעוון הדור‪ ,‬והמה צריכים תמיד להרגיש את המצב הרוחני‬ ‫של העם ולבלי העלם עין מכל הנעשה בישראל‪ ,‬אבל פעולתם יכולה להתבטא‬ ‫בדיבור ‪" -‬דבר אל בני ישראל" ‪ -‬לדבר אל העם‪ ,‬לאמץ את לבו ולרומם את רוחו‪.‬‬ ‫זהו התפקיד של הרב ועליו למלא אותו כהוגן‪ .‬על שני דברים העולם הרוחני עומד‪:‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪165‬‬

‫על הדיבור ועל המעשה‪ .‬הדיבור שייך לרבנים והמעשה לבעלי הבתים‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫ה' למשה "אתה לדיבור והם למעשה"‪ .‬ובכדי שיהיו באמת מעשים ותקנות לטובת‬ ‫היהדות‪ ,‬על החרדים להתאחד לאגודה אחת‪ ,‬ואזי יוכלו הרבנים לתקן הרבה עניינים‬ ‫הצריכים תיקון בשביל הרמת קרן היהדות‪.‬‬ ‫וביחד עם כל זה אסור לנו לשכוח שאודסה מלבד שיש בה כמה אלפים יהודים בעלי‬ ‫תורה ויראה‪ ,‬היא בעצמה‪ ,‬בתור קיבוץ שם‪ ,‬בתור קהילה‪ ,‬יש לה הרבה זכויות מיוחדות‪.‬‬ ‫וחשוב עוד לציין כאן‪ ,‬כי הערכת החשבון של זכויות ועוונות של גוף ציבורי שלם‪,‬‬ ‫כמו עיר ומדינה‪ ,‬לא נמסרה לבן תמותה "ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות‪ ,‬והוא‬ ‫היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העוונות" (רמב"ם‪ ,‬תשובה פרק ג‪ ,‬ב)‪ .‬ומתוך זה עלינו‬ ‫לזכור‪ ,‬שבשעת שיקול זה שם‪ ,‬בעולם האמת והצדק‪ ,‬אודסה בזכיותיה אפשר שתכריע‬ ‫את וילנה הלמדנית ואולי גם את ורשה החסידית‪.‬‬ ‫‪110‬‬ ‫ה"ארודיציה" של הרבנים דפה‪ .‬אבל ביחד עם זה‬ ‫המוכיח מר ש' אין דעתו נוחה מן ֶ‬ ‫לא ישרה בעיניו גם "האדיקות הסמויה של אבותינו"‪ .‬אלמלא אדיקות זו‪ ,‬אומר מר‬ ‫ש'‪ ,‬היינו זוכים לבתי סמינר‪ ,‬שהיו מעמידים לנו רבנים הגונים כמו בחוץ לארץ‪ .‬יכול‬ ‫אני להרגיע את רוחו העגומה‪ ,‬כי בידיעות התורה בוודאי עומדים הרבנים האודסאים‬ ‫למעלה מן הרבנים חניכי בית הספר לרבנים בחוץ לארץ‪ .‬ובנוגע להשכלה שלהם‪,‬‬ ‫‪111‬‬ ‫המתבטאת בידיעת ההטפה בשפת המדינה‪ ,‬ובאופן היותר טוב בעשיית קומפילאציות‬ ‫מתוך דברי ימי ישראל בגרמנית‪ ,‬יש בקרב הרבנים האודסאים כאלה שיודעים גם כן את‬ ‫החכמה הזאת‪ .‬טעות גדולה טועה מר ש' גם בדבר האוטוריטט של הרבנים‪ .‬מעצמו אין‬ ‫לו כלל להביא ראיה בנדון זה‪ .‬לרבנים דפה יש דווקא האוטוריטט הראוי בקרב ההמון‬ ‫וגם אצל חלק גדול של האינטליגנציה‪ .‬הוא מבטא אמנם את העובדה שהרב דורש את‬ ‫דרשתו והעם שומע את דבריו‪ ,‬ואומר באירוניה‪" :‬השומעים מקיימים מצוות שמיעה"‪,‬‬ ‫אבל מה אפשר לבקש יתר מן שמיעה? ישעיה הנביא מתחנן‪" :‬ה' פתח לי אוזן"‪ ,‬והצער‬ ‫היותר גדול של ירמיה הנביא הוא‪ ,‬כי "ערלה אוזנם ולא יוכלו להקשיב"‪" .‬והתורה‬ ‫‪112‬‬ ‫נקנית בשמיעת אוזן"‪.‬‬ ‫וגם "הפרופסור" לא יוכל לרפא את "החולה המסוכן" של ש' (לפי מליצתו "קהילת‬ ‫אודסה היא חולה מסוכן" וצריך לקרוא לרב גדול פרופסור‪ ,‬שירפא אותו) אם לא יהיה‬ ‫לו אותו הכוח והכישרון להשתמש "במצוות שמיעה"‪ .‬יראת הרוממות גרידא הוא חלום‬ ‫ומשאת שווא בייחוד בקהילתנו‪ .‬פה שואלים‪" :‬היכן מעשיך?"‪" ,‬היכן פעולותיך?"‬ ‫הרשמי‪ .‬אזי היו‬ ‫בלשון נוכח‪ .‬ובאופן שהפרופסור יהיה מעוטף גם בחלוקא דרבן ִ‬ ‫‪ 1 10‬ארודיציה ‪ -‬למדנות‪ ,‬בקיאות‪ ,‬ידענות‬ ‫‪ 111‬קומפיציה ‪ -‬ליקוט‪ ,‬לקט‬ ‫‪ 112‬מסכת אבות ו‪ ,‬ו‪" :‬והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים‪ :‬בתלמוד‪ ,‬בשמיעת האוזן‪ ,‬בעריכת‬ ‫שפתיים…"‬

‫‪ | 166‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בטוחים כי בוודאי יחלקו לו הרבה יראת הרוממות‪...‬‬ ‫(עד כאן המכתב שפורסם‪).‬‬ ‫פרסומו של מכתב כזה היה באמת לדבר בעתו‪ ,‬והוויכוח לשם הגנה על כבוד הרבנים‬ ‫נחשב כעין "קידוש שם שמים" בהתאם לצו "ודע מה שתשיב לאפיקורס"‪ 113.‬הרבנים‬ ‫והחרדים מבית המדרש הגדול הביעו לי תודה מיוחדת‪ .‬גם בחוגי המשכילים עשה‬ ‫המכתב רושם טוב ביותר‪ .‬האדון מנחם אוסישקין הביע קורת רוחו‪ ,‬ואמר לי בזו הלשון‪:‬‬ ‫"קראתי את מכתבך ומצאתיו כולו אמת"‪ .‬אבל בסופו של דבר יצא‪ ,‬שכל אלה "הדעות"‬ ‫והוויכוחים מסביב לשאלת הבחירות היו לדברים של מה בכך‪ .‬המציאות הפכה את כל‬ ‫התכניות‪ .‬כל אלו ההכנות נמשכו עד שנת תרע"ד‪ ,‬ואז התפרצה המלחמה העולמית‪,‬‬ ‫ובא קץ לשאלת הרבנות באודסה‪ ,‬והמצב נשאר כמו שהיה‪.‬‬

‫קטעי עיתונות ציונית‬ ‫מתוך "הצפירה"‪ 18 ,‬בפברואר ‪:1912‬‬

‫טלגרמות אחרונות‪.‬‬ ‫מיוחדות ל"הצפירה"‬ ‫(מאת סופרינו המיוחדים)‪.‬‬

‫אספת "חובבי ציון"‪.‬‬ ‫אודסה‪ .‬ד"ר קלויזנר ושיינקין קוראים הרצאות ע"ד שאלת החינוך בארץ ישראל‪.‬‬ ‫הרב פרנקל ואבלסון מבקרים קשה את אופן הלימודים בגימנסיה העברית ביפו‪,‬‬ ‫בניגוד להמסורת והדת‪.‬‬ ‫אוסישקין מבאר‪ ,‬שהוועד האודיסי הוא ניטרלי בשאלות הנוגעות אל הדת‪.‬‬ ‫באחרונה נבחרו ארבעה נואמים ראשיים‪ :‬זלטובולסקי‪ ,‬כהן־ברנשטיין‪ ,‬הרב‬ ‫גליקסברג וז'בוטינסקי‪.‬‬ ‫❊❊❊‬

‫‪ 1 13‬מסכת אבות ב‪ ,‬יד‬

‫פרקי זיכרונות | ‪167‬‬

‫מתוך "הצפירה"‪ 20 ,‬בפברואר ‪:1912‬‬

‫האספה הכללית של חובבי ציון‬ ‫(מאת שליחנו המיוחד)‬

‫הישיבה השלישית‪.‬‬ ‫(ע"ר לשכת המודיעין)‬ ‫הישיבה נפתחת בשעה ‪ 10‬בבוקר‪.‬‬ ‫ד"ר גליקסון מרצה‪ ...‬חלק גדול של הנוסעים לארץ ישראל הם אנשים אמידים‪,‬‬ ‫השואפים לעמוד על הקרקע ולהתעסק במסחר ובחרושת‪ ,‬ורבים הם הנוסעים לבקש‬ ‫עבודה‪ ,‬ובארץ ישראל באמת יש מקום לכל אלה‪ ,‬אולם צריך להראות לכל אחד את‬ ‫מקומו ובשביל זה עבודת הלשכות רבה מאוד‪ :‬ללמוד את הארץ‪ ,‬מצבה האקונומי‪,‬‬ ‫המדיני‪ ,‬המשפטי‪ ,‬לאסוף את כל הידיעות הדרושות‪ ,‬לבקר אותן עד כמה הן נכונות‪,‬‬ ‫ועוד‪...‬‬ ‫הרב גליקסברג מאודסה מציע‪ ,‬שהוועד ייכנס בדברים עם טובי העדה המקומית‬ ‫ויסדר באיזה אופן שהוא כעין מלון הגון וקבלת פנים בעד הנוסעים לארץ ישראל‪.‬‬ ‫מדבר הוא גם על דבר עריכת מזון כשר באניות ההולכות לארצנו וערכה של‬ ‫עריכה זו לא רק אל הדת‪ ,‬אלא גם אל הגדלת מספר הנוסעים‪ ,‬שרבים מהם נמנעים‬ ‫מלנסוע‪ ,‬בדעתם‪ ,‬כי עליהם להינזר ממאכלים חמים במשך כמעט שני שבועות‬ ‫שלמים‪ ,‬שמן הנסיעה‪ ,‬או עליהם יהיה להיגעל במאכלים אסורים דווקא בנסעם‬ ‫לארץ הקדושה‪...‬‬ ‫היושב ראש מציע לבחור בקומיסיה על דעת לשכות המודיעים שחבריה הם‪ :‬ד"ר‬ ‫גליקסון‪ ,‬שיינקין‪ ,‬שפילברג‪ ,‬ברכר‪ ,‬בארנהולץ‪ ,‬ווילנסקי‪ ,‬קאגארליצקי‪ ,‬ארנשטם‪,‬‬ ‫הרב גליקברג וריזניקוב‪.‬‬ ‫❊❊❊‬

‫‪ | 168‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מתוך "הצפירה"‪ 22 ,‬בפברואר ‪:1912‬‬

‫האספה הכללית של חובבי ציון‬ ‫(מאת שליחנו המיוחד)‬

‫הישיבה הרביעית‪.‬‬ ‫מוצאי שבת‪.‬‬ ‫האולם מלא ממש מפה לפה עד אפס מקום‪.‬‬ ‫הד"ר קלויזנר מרצה ע"ד עבודת החינוך בארץ ישראל‪ ,‬מבאר את ערכם של גני‬ ‫הילדים‪ ,‬בתי הספר הנמוכים שבמושבות ובתי הספר התיכונים והגבוהים שבערים‪,‬‬ ‫ע"ד החינוך מחוץ לבתי הספר וע"ד העיתונות והספרות‪.‬‬ ‫‪114‬‬ ‫ערכם הגדול של כל מוסדי החינוך שלנו בארצנו כלול בזה‪ ,‬שעשו את שפתנו‬ ‫לשפת כל הלימודים כולם‪ ,‬בין העבריים ובין הכלליים‪ ,‬ובזה בראו לנו חינוך עברי‬ ‫ואנושי שלם‪ ,‬ובמה שהעמידו את חינוך הבנות על המקום שחינוך הבנים עומד‬ ‫עליו‪ ...‬ומסיים את הרצאתו הארוכה‪ ,‬אשר נמשכה יותר משעה ומחצה‪ ,‬בהערה‪ ,‬כי‬ ‫לחינוך בארץ ישראל יש לא רק ערך חינוכי‪ ,‬אלא גם ערך לאומי־מדיני‪ ,‬כי על ידו‬ ‫הננו בוראים בארצנו אומה מאוחדת‪ ,‬בשפה אחת וברוח אחת‪...‬‬ ‫רשימת הנואמים הייתה ארוכה‪ ,‬והזמן ו"האדון" דוחק ולכן הוכרחו לבחור‬ ‫בנואמים ראשיים ולכל נואם רק עשרה רגעים‪...‬‬ ‫הרב גליקסברג מדבר נגד ביקורת המקרא ונגד לימוד נערים ונערות יחד‪ .‬הם‪,‬‬ ‫הוא מתמרמר‪ ,‬מנתחים את תורתנו כאילו היא מתה‪ ,‬ואצלנו חיה תורתנו ונשמת‬ ‫האומה מפרפרת תחת האזמל שלהם!‬ ‫‪ ...‬ישיבה רביעית זו הצטיינה בהרמת הרוח שלה‪ .‬ניכר היה‪ ,‬שבין הנאספים‪ ,‬אף‬ ‫שברובם הגדול הם צעירים‪ ,‬נמצא חלק גדול המסכים לדברי הרבנים וכמעט כולם‬ ‫מתנגדים ללימוד בקרת המקרא בגימנסיה; לימוד זה לא מצא כל מליץ יושר וגם‬ ‫שיינקין מצא ליותר טוב לעבור על עניין זה בשתיקה‪.‬‬

‫‪ 1 14‬מלחמת השפות התנהלה בארץ בסוף שנת ‪ 1913‬ובתחילת ‪ .1914‬זו הייתה התנגדות ציבורית‬ ‫רחבה להחלטה ללמד בטכניון בגרמנית‪ .‬המחאה והדרישה ללמד במוסד האקדמי הראשון בארץ‬ ‫ישראל אך ורק בעברית ‪ -‬צלחו‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪169‬‬

‫מלחמת העולם הראשונה והשפעתה על היהודים‬ ‫תכף מראשיתה הטביעה המלחמה העולמית רישומיה בחיי אודסה פנימה‪ .‬הכרך של‬ ‫הים השחור מהיותו מחוץ לזירת הקרב שימש "עורף" לגיוס ואנגריא‪ ,‬להשגת נשק‪,‬‬ ‫ציוד ומזון בשביל החיילים המגינים על "הצאר והמולדת"‪ .‬אודסה הייתה רחוקה‬ ‫ממערכת המלחמה‪ ,‬אבל פחד המוות היה חופף בה בכל פינות החיים ובכל מקום היה‬ ‫נשמע הד הבכיות של העם למשפחותיו‪ ,‬על חייהם של אבות ובנים שנלקחו ביחד‬ ‫להשתתף באותו הטבח האיום‪ ,‬להרוג ולהיהרג‪ .‬שטף החיים כאילו לא נעצר במהלכו‪.‬‬ ‫המשפחות העזובות קיבלו תמיכה‪ ,‬ומקומות העבודה של הלקוחים למלחמה תפסו‬ ‫נערים‪ ,‬זקנים ונשים‪ .‬בתי החרושת ובתי המלאכה המשיכו בעבודתם עוד ביתר שאת‪.‬‬ ‫אבל תהליך המסחר פגש על דרכו מכשולים קשים‪ .‬הדרכים היו משובשות והתחבורה‬ ‫אטומה עקב העברת צבא רב על זיינו וציודו העצום‪ .‬והתחילה הפרשה של האשמות‬ ‫בעצירת סחורות‪ ,‬הפקעת שערים וספסרות‪ .‬מובן שהאשמות הללו התגוללו בראש‬ ‫ובראשונה על ראש היהודי‪ ,‬שהרי הוא הוא הסוחר התגר בה"א הידיעה‪ ,‬והוא השעיר‬ ‫לעזאזל בכל ארצות הגלות‪ ,‬ובצווארו תולים כל אשמה חטא ועוון‪.‬‬ ‫חרב הקטל והטבח‪ ,‬גירוש ושוד‪ ,‬מתהפכת על ראש עם ישראל בכל ימי גלותו‪ ,‬אבל‬ ‫בייחוד בשעת חירום לעמים‪ ,‬סופג היהודי כפלי כפליים מן המכות‪ ,‬הצרות והתלאות‬ ‫שיורדות לעולם‪ .‬ואפילו שהייסורים המה בידי שמים‪ ,‬מכל מקום היהודי אשם‪ .‬כי ידו‬ ‫בכול וממנו באה הצרה לעולם‪( .‬ידוע כי בראשית האלף השישי נשפך דם היהודים לרוב‬ ‫במדינות אשכנז‪ ,‬צרפת וספרד לרגל המגפה השחורה‪ 115.‬המחלה הזאת המיתה המוני‬ ‫בני אדם בארצות אירופה ומקרב היהודים היו המתים מעט לערך שאר התושבים –‬ ‫הסיבה שהיהודים נוהגים זהירות באכילה ובשתייה לפי חוקי תורתם)‪ .‬וזה היה תואנה‬ ‫בידי צוררי ישראל להעליל עלילות רשע‪ ,‬שהיהודים משליכים אל הבארות סם מוות‬ ‫בכדי להרעיל את האזרחים הנוצרים ‪ -‬ונעשו שמות נוראות בקהילות ישראל‪ ,‬ויהי‬ ‫מספר הנהרגים בידי הרוצחים יותר מן המתים בנגיף‪ .‬במלחמת העולם היהודים לקחו‬ ‫חלק בצבא הרוסי כאזרחים נאמנים וגם הצטיינו במלחמה לא פחות משאר החיילים‪.‬‬ ‫והנה פתאום התחוללה על היהודים אשמה נוראה בבגידה ובמסירת סודות צבאיים‬ ‫לגרמניה‪ .‬מערים הסמוכות לגבול הגיעו ידיעות מזעזעות את הנפש על הרג רב של‬ ‫יהודים תמימים וחפים מכל פשע ועוון עקב עלילות שקר של בגידה‪ ,‬שעוררו עליהם‬ ‫אנטישמיים מתושבי המקום‪ .‬ופתאום באה ידיעה מחרידה על גירוש גמור של כל‬ ‫‪116‬‬ ‫היהודים מכמה ערי זמוש וקוּ רלנד‪.‬‬ ‫הצרה של פליטי מלחמה היא פרשה עקובה מדם‪ .‬באכזריות שאין לה דוגמה עקרו‬ ‫הד ֶבר‬ ‫‪ 1 15‬המגפה השחורה ‪ -‬מגפת ֶ‬ ‫‪ 116‬בפולין ובלטביה‬

‫‪ | 170‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫קהילות שלמות של יהודים ממקומותיהם‪ .‬יהודים בעלי רכוש הפכו בן רגע לעניים‬ ‫מדוכאים‪ ,‬נטולי גג ומחוסרי פרנסה‪ ,‬נודדים אומללים באין כול‪ .‬כמה מהם נספו‬ ‫בתאונות דרכים ומקרים רעים שונים ‪" -‬אשר למוות למוות אשר לרעב לרעב"‪ 117.‬ואלה‬ ‫שהצליחו להגיע למקומותיהם באו ממש בעירום ובחוסר כול‪ .‬אבל באפלה הנוראה‬ ‫הזאת‪ ,‬שכיסתה פתאום את שמי עמנו‪ ,‬נראו כוכבי נשף שנצצו בעצם זוהרם והאירו‬ ‫את חשכת האופק‪ .‬המידות הטובות של אחינו בני ישראל התבלטו ביתר שאת בצרה‬ ‫הגדולה הזאת‪ .‬הפליטים האומללים מצאו אחים לצרה בתוך קהילות ישראל במקומות‬ ‫גלותם‪ .‬אין ערוך למידת הרחמים שהראו "רחמנים בני רחמנים" לאחיהם הגולים‪.‬‬ ‫קהילת אודסה נטלה חלק חשוב בהצלת הפליטים‪ .‬פליטי המלחמה‪ ,‬כידוע‪ ,‬נחלקו‬ ‫לשני סוגים‪ :‬למגורשים ממקומות מגוריהם על ידי המפקדה הצבאית‪ ,‬שבראשה עמד‬ ‫הצורר ניקולאי ניקולייביץ‪ ,‬ואלה נשלחו שיירות שיירות לנקודות מסוימות בפנים‬ ‫המדינה‪ ,‬ולפליטים שנמלטו מפחד חרב וגם מסכנת הפרעות של צוררי ישראל‪ .‬ומקרב‬ ‫הפליטים הללו נהרו רבים לאודסה‪ ,‬כי המרכז היהודי שלה משך את לבם בתקווה‪,‬‬ ‫ששם יוכלו למצוא מנוחה ולהסתדר‪ .‬בגורלה של הקהילה נפל תפקיד קשה מאוד‪,‬‬ ‫אבל העסקנים המנוסים של קהילה מפוארה זו השתלטו על המצב‪ .‬גויסו כל הכוחות‬ ‫האנושיים והכספיים‪ ,‬כדי להעמיד את הצדקה הגדולה הזאת על בסיס נכון‪ .‬נוסדו‬ ‫ועדים שונים לגביית האמצעים ולהגשת העזרה‪ ,‬ובראשם עמדה הנהלה של טובי‬ ‫העסקנים הלאומיים והעובדים הציבוריים מהעולם הפיננסי‪ .‬העבודה התנהלה במרץ‬ ‫גדול ובמסירות חרוצה שאין למעלה הימנה‪ ,‬מתוך הכרה של קדושת הפעולה‪ ,‬שיש בה‬ ‫משום פיקוח נפש של אחים ַש ְל ֵפי‪ 118‬גזרה ופליטי חרב‪ .‬המאמרים בעיתונות‪ ,‬הדרשות‬ ‫בבתי כנסיות והנאומים באספות עם השפיעו על הלבבות‪ ,‬והעם היה מרבה להביא‬ ‫נדבותיו למטרה הקדושה‪ .‬מיד הקימו מקומות לינה‪ ,‬מטבחים לארוחות יומיום וגם‬ ‫הלבשה בשביל הנצרכים‪ .‬לאט לאט עברה עבודה זו של תמיכה זמנית לעבודה של‬ ‫עזרה קונסטרוקטיבית לספח את משפחות הפליטים לענפי מלאכה או מסחר שונים‪.‬‬ ‫ברשימות ההיסטוריות של התקופה השחורה הזאת בוודאי ישמש תיאור הצלת אחים‬ ‫לנקודות אורה על הרקע של המלחמה העולמית הראשונה‪ ,‬בתוך התיאור הזה‪ ,‬אני‬ ‫חושב שקהילת אודסה תתפוס דף חשוב ביותר אודות אסונות הכלל והפרט‪.‬‬ ‫הבאה לקבורה‬ ‫בקומה השלישית בביתנו גר עורך דין אזרחי‪ ,‬יהודי פולני מתבולל‪ ,‬ולו בן‬ ‫יפה תואר‪ ,‬שתלתלי זהב ירדו על כתפיו והיו לו עיניים נפלאות‪ ,‬כאילו ירד‬ ‫‪ 1 17‬ירמיהו טו‪ ,‬ב‬ ‫‪ַ 1 18‬ש ְל ֵפי ‪ -‬עקורים‪ ,‬בהשאלה מגבעולי תבואה שנקצרו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪171‬‬

‫מדפי הספר "בן המלך והעני"‪ ...‬ויטיה ‪ -‬זה שם הנער ‪ -‬היה גולש למטה‬ ‫ומשמיע קריאות צהלה בקולו המתרונן‪ ...‬ויטיה מת מאפנדיציט (דלקת‬ ‫המעי העיוור)‪ ,‬ואני רואה אותו‪ ,‬את אביו של ויטיה‪ ,‬עומד בשעות הבוקר‬ ‫המוקדמות לפני אבא ובוכה‪ .‬היה לבוש מכנסיים משובצים‪ ,‬עניבת פרפר‬ ‫ונעלי לכה מחודדות‪ .‬אין לו כסף מספיק בכדי להביא את הילד לקבורה‬ ‫בבית הקברות השני‪ .‬הוא ביקש מכתב לחברה קדישא‪ ,‬שיקבלו ממנו‬ ‫תשלום מועט‪ ,‬אבי מספר לו‪ ,‬בעיניים דומעות‪ ,‬על רבן גמליאל‪ ,‬שביקש‬ ‫לקברו בבגדי פשתן‪ ,‬כיוון שראה‪ ,‬כי עניים מוציאים ממון רב בכדי לקבור‬ ‫את מתיהם בבגדי פאר‪.‬‬ ‫("לוויות באודסה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)74‬‬

‫בתוצאות המלחמה העולמית הראשונה באה התפטרותו של הצאר ניקולאי השני‪ ,‬ועמו‬ ‫הקיץ הקץ על מלכות רומנוב ברוסיה‪ .‬קרנסקי‪ ,‬שעמד בראש הממשלה‪ ,‬הכריז חופש‬ ‫ושוויון גמור לתושבי המדינה אבל הוא לא השכיל לחזק את המשמעת בצבא ובקרב פקידי‬ ‫הממשלה‪ ,‬ולא הוציא את שנתו כראש הממשלה עד שבאה הכרעה לצד השמאל וסוף סוף‬ ‫נכבש השלטון על ידי לנין ונקבע ברוסיה סדר שלטון של הממשלה הסובייטית‪.‬‬ ‫בתקופת המעבר‪ ,‬כשאודסה עברה משלטון לשלטון היה זמן קצר שהצרפתים שלטו‬ ‫בה וגם האנגלים‪ .‬זכורני שמטעם הקהילה ביקרה משלחת של כבוד אצל ראש השלטון‬ ‫הצרפתי באודסה במלון "הלונדוני"‪ .‬במשלחת זו הייתי אני‪ ,‬פרופסור ברד"ח וד"ר יוסף‬ ‫מוהליבר‪.‬‬ ‫בסופה של המלחמה נכבשה העיר על ידי צבא גרמניה וצבא אוסטריה ‪ -‬ואחר כך‬ ‫מלחמות האזרחים הביאו לידי תמורות וזעזועים קשים בחיי העיר ‪ -‬ובאותו הזמן עבר‬ ‫נחשול של פוגרומים נוראים על ערי ישראל‪ .‬דם ישראל נשפך כמים‪ .‬כמה רבבות מישראל‬ ‫הומתו במיתות משונות‪ ,‬קהילות שלמות נחרבו וערים נהפכו לבתי קברות‪ .‬החרב של‬ ‫צבאות דיניקין ופטליורה‪ 119‬הייתה מתהפכת בערי ישראל ועשתה בהן שמות‪.‬‬ ‫❊❊❊‬

‫המסמך הבא נמצא בין הכתובים ואינו חלק מהזיכרונות‪ .‬זהו דף טיוטה שנערך בשנת‬ ‫‪ 1917‬כאשר התמנה הרב גליקסברג לציר בכינוס הלאומי (כנסייה לאומית בלשון‬ ‫הימים ההם) של יהודי אוקראינה‪ .‬כעבור כשנה פרצה מלחמת האזרחים‪ ,‬מעמדה‬ ‫המדיני של אוקראינה השתנה וההצעות הללו נשכחו והתנדפו‪.‬‬ ‫‪ 119‬בפרעות המכונות "פרעות פטליורה דניקין" פשטו גדודי פורעים על עשרות עיירות‪ ,‬שדדו‪ ,‬אנסו‬ ‫ורצחו כמאה וחמישים אלף יהודים‪ .‬סמיון פטליורה וצבא המתנדבים של אנטון איבנוביץ' דניקין‬ ‫הובילו את הפרעות הללו‪.‬‬

‫‪ | 172‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫רשימה של הצעות לכנסייה המאושרת מטעם ממשלת ססס"ר‬ ‫לאוסף בלנינגד‬ ‫תעודת הכנסייה (ארגון הקהילות היהודיות)‪ :‬לסדר את החיים הרוחניים של קהילות‬ ‫ישראל בהתאם לחוקי הקונסטיטוציה השוררים במדינות ססס"ר‪.‬‬ ‫בעקב התעודה הזאת הכנסייה נותנת פתרון על השאלות דלהלן‪:‬‬ ‫א ‪ .‬ייסוד קהילות דתיות ברישיון השלטון בכל מושבות ישראל של ברית המועצות‬ ‫ססס"ר ובקשת אמצעים חומריים להחזקתן‬ ‫ לרשות הקהילה תימסר ההנהגה העליונה על בתי הכנסיות שבעיר‪ ,‬השגחת הכשרות‬ ‫ושאר ענייני הדת הזקוקים להנהגה ציבורית‪ ,‬כמו מקוואות‪ ,‬קבורת מתים‪ ,‬רשימת‬ ‫נישואין וכדומה‪ .‬מתוך המוסדים הללו תקבל הקהילה את הספקתה והקהילה‬ ‫תשלם מקופתה שכירות לרבנים‪ ,‬לשוחטים ולשאר משמשים בקודש‪ .‬לקהילה‬ ‫תינתן הרשות להתעסק גם בענייני צדקה שיש לה שייכות ישרה אל מנהגי הדת‬ ‫כמו מעות חטים למצות וכדומה‪ .‬להחזקת מוסדי הדת הרשות בידה של הקהילה‬ ‫לקבץ נדבות יחידים מקרב שומרי הדת‪ ,‬לייסד הגרלה במטרה מסוימת להחזקת‬ ‫המוסדים של הקהילה ולקבל מכל מקום ומקום שבבתי הכנסיות מס מיוחד בשביל‬ ‫הקהילה‪ .‬הקהילות תתאחדנה להסתדרות מאורגנת בתוך כל מדינה ומדינה בברית‬ ‫המועצות ססס"ר ובשביל זה ייבחר מתוך הקהילות ועד המדינה שתעודתו תהיה‬ ‫לדאוג לענייני קיום הקהילות ולהיות להן לפה ולמליץ לפני הממשלה המרכזית‬ ‫במדינה‪ .‬לא פחות מן פעם אחת בשנה תיקרא אספה של באי כוח הקהילות‪ ,‬כדי‬ ‫לטכס עצה בעניינים העומדים על הפרק בנוגע לשאלות הדת והחזקת הקהילות‪.‬‬ ‫ הסתדרות הקהילות זקוקה שיהא לה אורגן ספרותי מיוחד לענייני הקהילה והדת‪.‬‬ ‫עיתון הקהילה מובן שיהא מוגבל רק בענייני הדת‪ ,‬אך מלבד ענייני הקהילה יהיו נדפסים‬ ‫בו מאמרים בשאלות היהדות לכל מקצעותיה‪ .‬שפת העיתון ‪ -‬השפה העברית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרמת מוסד הרבנות ממצבו השפל בחומר וברוח‬ ‫ הרבנות‪ ,‬זה המוסד הנעלה והעתיק‪ ,‬שבו תלוי כבוד התורה וכבוד ישראל‪ ,‬כדאית‬ ‫שתתפוס מקום חשוב בתוך כל אותם העניינים הדתיים והציבוריים שעליהם תדון‬ ‫הכנסייה‪.‬‬ ‫ הרבנות קודם כל זקוקה שיהא לה בסיס נכון ונאמן מצדה הרוחני ובשביל זה‬ ‫הכנסייה תעבד שורה שלמה של תקנות מסוימות אך העיקר‪:‬‬ ‫‪ .1‬הרשות להיבחר לרב בישראל אפילו בקהילה היותר קטנה שבקטנות יש רק‬

‫פרקי זיכרונות | ‪173‬‬

‫לאותו האיש שיש בידו סמיכת חכמים של ועדי רבנים נבחרים בכל מדינה‪.‬‬ ‫‪ .2‬הבחירות של הרב צריכות להיות חופשיות וישרות אחרי שתהיינה ברשותה של‬ ‫הקהילה כל התעודות המוכיחות את זכותו של הקאנדידט על משרת הרבנות‪.‬‬ ‫‪ .3‬כדי להכין מקרב הדור הצעיר רבנים שיהיו ראויים לשם זה ושתהא בידם היכולת‬ ‫להביא את התועלת הרצויה‪ ,‬שמשרתם החשובה דורשת מאתם‪ ,‬על הכנסייה‬ ‫לדון על דבר ייסוד ישיבה גדולה (כעין סמינר של הקהילות החרדיות בגרמניה)‬ ‫מיוחדת לחינוך רבנים‪ ,‬והחוקה תהא חלה על כל הקהילות של ססס"ר‪.‬‬ ‫‪ .4‬הכנסייה תדון בדבר בקשת מקור בטוח להחזקת הרבנים‪ ,‬כי שפלות המצב‬ ‫החומרי של הרבנים גוררת אחריה דלדול ערכה של הרבנות ועלבון התורה‬ ‫ולומדיה באופן נורא מאוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יסוד מוסדות של חינוך ולימוד התורה‬ ‫ חינוך הבנים זה חוט השדרה המאחד את התרבות העתיקה של עם ישראל ברוח‬ ‫תורתו‪ ,‬צריך בייחוד להעסיק את מוחם של באי כוח קהילות ישראל בכנסייה‪ .‬צריך‬ ‫להשתדל לייסד קבוצות של קטנים (ילדים צעירים) מתחנכים ברוח התורה בקרב‬ ‫הקהילות ומלבד זה לייסד ישיבה אחת ולהעמיד אותה על בסיס נכון‪ :‬זה העיקר‬ ‫היותר גדול שהכנסייה צריכה לשים אליו לב‪.‬‬ ‫לימוד התורה וחכמת היהדות לכל מקצעותיה השונים זקוק לספרים חדשים‪,‬‬ ‫לפיכך תדון הכנסייה בדבר בקשת רישיון לייסוד בתי דפוס להדפסת ספרים עבריים‬ ‫הנחוצים ללימוד התורה וידיעות הדת‪.‬‬ ‫הכנסייה מחליטה להגיש בקשה אל השלטון הגבוה בדבר בתי הכנסיות שהפכו‬ ‫אותם לבתי עם (קלובים) כמו בוויטבסק‪ ,‬באודסה וכדומה‪ ,‬כי ישיבום לרשות‬ ‫הקהילה ולהחזירם לקדושתם כראשונה‪.‬‬ ‫הכנסייה מודיעה גלוי לכול את האמת (שרוצים אחרים להסתירה) כי השפה‬ ‫הלאומית של עם ישראל היא השפה העברית‪ .‬השפה הזאת חביבה וקדושה לכל‬ ‫פזורי ישראל וערכה גדול מאוד בתור שפת העם‪ ,‬שבה אצור כל קדוש ונקדש‬ ‫בישראל מאז מעולם‪ ,‬כל אב בישראל חייב ללמד את בניו שפת עבר הן על פי‬ ‫חוקי הדת הן מתוך הרגש הלאומי המפעם בלב כל אחד מישראל‪ ,‬ולכן צריכה‬ ‫השפה העברית לתפוס מקום בתוך שארי הלימודים בבתי הספר העבריים בארצות‬ ‫ססס"ר‪.‬‬

‫‪ | 174‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫המהפכה ומלחמת האזרחים‬ ‫בתחילת תקופת קרנסקי‪ 120‬בניסן שנת תרע"ח התחולל שינוי במצב הרבנות שלי‪.‬‬ ‫בתקופה זו שאנחנו עסוקים בה היה הרב הרשמי באודסה אבא דוכנא‪ ,‬בעל בית דפוס‪,‬‬ ‫מחניכי בית מדרש לרבנים בז'יטומיר‪ .‬וסגנו היה ר' שמואל פולינקובסקי‪ ,‬רב מובהק‬ ‫ונשוא פנים ממשפחת רבנים בדרום רוסיה‪ .‬שניהם היו אנשים באים בימים‪ .‬בניסן‬ ‫תרע"ח נפטר הרב פולינקובסקי‪ ,‬ובאותו היום נפל אבא דוכנא‪ ,‬הרב מטעם הממשלה‪,‬‬ ‫למשכב במחלה מסוכנת ‪ -‬שיתוק הגוף‪ .‬ונשארה פתאום הרבנות הרשמית בכרך בלי‬ ‫מנהל‪ .‬אילו התרחש זה בשלטון הקודם היה הדבר זקוק לעיון רב ולכמה קשיים במסגרת‬ ‫החוקים המיוחדים למינוי ולבחירת הרב מטעם הממשלה‪ ,‬אבל מכיוון שהמאורע חל‬ ‫בתקופת קרנסקי והשלטון היה בידי מנהיגי העירייה‪ ,‬שבתוכם היו כמה מעסקני הקהילה‪,‬‬ ‫החליטו תכף בו ביום לבחור בתור רב רשמי אחד מן הרבנים הדתיים המסוגל לכך‪,‬‬ ‫כי בכלל הייתה הרבנות הכפולה שנואה עליהם‪ .‬והבחירה חלה פה אחד עליי‪ .‬ואני‬ ‫לא ידעתי מזה עד הרגע האחרון‪ .‬למחרת המאורע בבוקר‪ ,‬כשעמדתי בתפילה בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬הבהילו אליי באופן דחוף שליח מיוחד בבקשה מהנהלת הקהילה לבוא תכף‬ ‫ללשכת הרבנות כדי לקבל לידי את הנהלת העניינים ולחתום כל מיני תעודות; מאחר‬ ‫שהרבה אנשים מחכים שם‪ ,‬ואין איש שימלא את מקום הרבנים הנעדרים‪ .‬מאותו הרגע‬ ‫קיבלתי תואר רב רשמי לקהילת אודסה‪ .‬מי שיודע צורת החיים באודסה יכול להעריך‬ ‫את המאורע הזה‪ .‬כל אלה הרבנים מטעם הממשלה השונים היו חותמים רק "מ"מ רב‬ ‫אודסה" והנה רב דתי פשוטו כמשמעו חותם "א"ע רב עיר אודסה" עם הגושפנקה‬ ‫הרשמית בלי כל מינוי רשמי מטעם השלטון‪ .‬זה היה אחד מאותות הזמן ‪ -‬חופש‬ ‫הפעולה של קהילת ישראל בימי קרנסקי‪.‬‬ ‫ועבודת הרבנות בזמן ההוא על היקפה ואיכותה הייתה לה חשיבות גדולה יוצאת‬ ‫מן הכלל‪ .‬הזמן ההוא היה מהווה תקופת מפנה למדינה בכלל וליהודים בפרט‪ .‬רגשי‬ ‫אבל ורגשי ששון היו מפעמים בערבוביה בלבו של היהודי‪ .‬המלחמה והפוגרומים מזה‬ ‫והסיכויים של חירות והצהרת בלפור מזה‪ ,‬אכזבות מרות במציאות היומיומית וקווי אור‬ ‫של תקווה לעתיד‪ .‬חופש מדיני‪ ,‬שהגיע עד הפקרות בצורת המשטר של החיים הכלליים‪.‬‬ ‫הם היו מלאים תסיסה פנימית בלתי כלואה עם דמדומי סופה של המלחמה‪ ,‬שהטילה‬ ‫פחד בייחוד על היהודים מלומדי המכות‪ .‬כל זה העיק על לבו של העסקן הציבורי‪,‬‬ ‫‪ 1 20‬אלכסנדר קרנסקי ‪ -‬ממנהיגי מהפכת פברואר ‪ .1917‬התמנה לתפקיד ראש הממשלה‪ .‬לאחר‬ ‫ניסיון הפיכה כושל מינה עצמו גם כמפקד עליון‪ ,‬ארגן את הממשלה מחדש והכריז על רוסיה‬ ‫כרפובליקה דמוקרטית‪ .‬לנין הפיל את ממשלתו של קרנסקי לפני שזו קיבלה לגיטימציה על ידי‬ ‫הבחירות‪ ,‬וב־‪ 25‬באוקטובר תפסו הבולשביקים את השלטון במה שנודע כמהפכת אוקטובר‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪175‬‬

‫עבודתו עברה בתוך אנדרלמוסיה של תקופת המעבר עם הרגשת אחריות לפעולותיו‪,‬‬ ‫שלא תצאנה מן הקו הישר של החוק והנימוס ושתהא להן ההשפעה הרצויה‪.‬‬ ‫מלבד העבודה הישירה של הרב‪ ,‬שהייתה מסונפת בעיר גדולה כאודסה לכמה‬ ‫מקצועות החיים‪ ,‬נתווספה עבודה מיוחדת שגרם הזמן‪ :‬נציגות לפני השרים השונים‪,‬‬ ‫השתתפות בטקסים שונים ונאומים מחוץ לבית הכנסת וכו' וכו'‪ .‬זוכר אני את הנציגות‬ ‫לפני הגנרל בנץ‪ ,‬ראש הצבא של החיל האוסטרי‪ ,‬בבקשה להסיר את המכשול שנעשה‬ ‫על ידי הצבא‪ ,‬כי הסוסים של חייליו דורסים את הקברים של בית הקברות השלישי‬ ‫שמחוץ לעיר‪ .‬הוא קיבל אותי בפנים מסבירות ובכבוד הראוי‪ ,‬וכששמע את תוכן בקשתי‬ ‫הראה פנים של צער ופכר ידיו מתוך דאגה‪ ,‬שדבר כזה התרחש‪ ,‬ותכף נתן פקודה לתקן‬ ‫את הקלקלה‪ .‬לא כן הייתה הפגישה שלי עם הגנרל הגרמני שהלכתי אליו בבקשה‬ ‫לשחרר את היהודים בימי החגים‪ .‬הוא ענה קצרות‪ ,‬שאינו יכול להפקיר את חייליו‬ ‫לתוך אוכלוסייה שיש בתוכה יסודות בלתי רצויים מבחינה פוליטית‪ .‬פעם אחת הגיעה‬ ‫לידיי בקשה מאת המפקדה של צבא אוסטריה לבוא להשתתף בטקס הלוויה של רופא‬ ‫צבאי צעיר לימים שמת ממחלת הטיפוס‪ .‬באתי אל המקום (בית חולים זמני ב"שדרות‬ ‫הצרפתים") ביחד עם חזן הקהילה‪ .‬החזן ערך תפילת השכבה ואני נאמתי אילו מילים‬ ‫על ערך התפקיד הגדול של רופא בכלל ובייחוד על ערכו של רופא צבאי בשעת‬ ‫מלחמה‪ .‬יחידה צבאית על כל זיונה השתתפה בלוויה במסדר של כבוד‪ .‬המפקד הראשי‬ ‫וכמה קצינים הלכו אחר המיטה‪ .‬הקצינים היהודים התאבלו מאוד על מותו של חברם‪.‬‬ ‫הם היללו לפניי את הנפטר שנעקר באביב ימיו‪ ,‬ודאגו למהלומה הנוראה שהתחוללה‬ ‫על ראש המשפחה הכבודה בווינה במותו של המנוח שהיה בן יחיד להוריו (שכחתי את‬ ‫שמו של הנפטר)‪.‬‬ ‫עם הכרזתו של קרנסקי על החופש בשביל החייל‪ ,‬ירדה ההתלהבות של לוחמי‬ ‫החזית ונחלשה לגמרי המשמעת הצבאית אצל החיילים הרוסים‪ ,‬ולעומת זה הייתה‬ ‫נחיצות גדולה‪ ,‬הן מבחינה אסטרטגית והן מבחינה פוליטית להמשיך במלחמה עד סוף‬ ‫הניצחון‪ .‬ולפיכך השתדלו העסקנים שבעורף לעשות מאמצים כבירים ולשלוח מחדש‬ ‫תגבורת של צבא מאומן ומזוין אל מערכות המלחמה‪ .‬וכדי להדגיש את הערך הגדול‬ ‫של משלוח זה ערכו טקס מפואר בתחנת מסילת הברזל‪ ,‬משם יצאו הגדודים החדשים‬ ‫להשתתף בקרב‪ .‬ביחד עם זה הוציא בית הספר הצבאי באודסה‪ ,‬בפעם הראשונה‬ ‫בהיסטוריה של רוסיה‪ ,‬מספר של קצינים יהודיים‪ ,‬כדי להראות בעובדה ממשית זו את‬ ‫השוויון הגמור השורר במדינה‪ .‬ולשם המאורע החשוב הזה נערכה בבית הכנסת של‬ ‫יוצאי ברודי חגיגה גדולה עם תפילה מיוחדת בנוכחותם של הקצינים החדשים לבושי‬ ‫מדים יפים עם כתפיות מוזהבות‪ ,‬ובראשם נוכחו גם הגנרלים‪ ,‬הפרופסורים לתכסיסי‬ ‫מלחמה ומפקדי הצבא‪ .‬אני קיבלתי הזמנה מאת המפקדה הגבוהה להשתתף בטקס‬

‫‪ | 176‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫החגיגה בבית הכנסת וגם בתחנת מסילת הברזל בשעת משלוח הצבא לשדה המערכה‪.‬‬ ‫בנאומי בבית הכנסת ציינתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬את כל חשיבותו של המאורע הזה ואמרתי בין שאר‬ ‫הדברים‪ ,‬כי הכתפיות המוזהבות על שכמי הנוער העברי‪ ,‬זוהי תעודה בהירה ושטר‬ ‫עדות של בגרות פוליטית בידה של הממשלה החדשה ברוסיה הגדולה‪ .‬מעל הבימה‬ ‫בתחנת מסילת הברזל דיברתי על החוש הפטריוטי המפותח אצל היהודי ועל נאמנותו‬ ‫לחובות האזרח בכל העתים והזמנים‪ ,‬ובוודאי ימלאו החיילים היהודים את חובתם‬ ‫בשדה המערכה‪ ,‬ובזה יקדשו את שם מלכי ישראל וכו' וכו'‪.‬‬ ‫באמת הייתה תקופה זו אחת הגדולות בהיסטוריה האנושית‪ ,‬והרבה היה בה כדי להרנין‬ ‫את הלב ולהרים את רוח האדם‪ .‬אטו מילתא זוטרתא מהפכה כזו ברוסיה הגדולה! ארץ‬ ‫של שלטון יחיד מקדמת דנא‪ ,‬ארץ של כפיפות לחצר המלכות לחצרונים ולגנרליים‪,‬‬ ‫ארץ של חוקי יסוד‪ ,‬מלאים הגבלות קשות בשביל מעמדות בני אדם‪ ,‬בשביל אומות‬ ‫שלמות‪ ,‬ופתאום אין מלכים ואין נסיכים‪ ,‬אין הבדל בין איש לאיש‪ ,‬בין עם לעם –‬ ‫ממשלת עם ושוויון גמור לכל האזרחים‪.‬‬ ‫בטקס של החגיגה בבית הכנסת הברודי היה באמת מה לראות ומה לשמוע‪ .‬התמונה‬ ‫של הקצינים העבריים במדיהם הנאים‪ ,‬הנאומים הליברליים של הגנרלים והנאומים‬ ‫של הצעירים‪ ,‬שזכו לתואר אופיצר ברוסיה ‪ -‬זה היה ממש פלאי פלאים‪ ,‬כעין השתנות‬ ‫סדרי מעשי בראשית‪ ,‬וכדאי היה לכאורה לברך ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות‪ ,‬שזכינו‬ ‫להגיע לתקופה גדולה זו‪ .‬אבל לאמתו של דבר‪ ,‬לבו של אדם מישראל לא יכול היה‬ ‫להשתחרר ממחשבות נוגות לנוכח כל אותה ההמולה של הרבולוציה‪ .‬כל מי שמסוגל‬ ‫להציץ באספקלריה המאירה של החיים ולהביט לתוכם של המאורעות ולא רק למעטה‬ ‫החיצוני שלהם‪ ,‬לא הייתה שמחתו שלמה כל עיקר‪ .‬כל אותם הגנרלים‪ ,‬שהשתתפו‬ ‫בטקס המפואר בבית הכנסת הברודי‪ ,‬ובעצמם נאמו על חשיבותה של הרבולוציה‪ ,‬לא‬ ‫היה תוכם כברם‪ ,‬ולבם לא היה כלל וכלל אל הרבולוציה‪ .‬בשעה שדיבר הקצין היהודי‬ ‫ַדשבסקי‪ ,‬נואם ממדרגה ראשונה‪ ,‬בלהט אש ובפתוס נפלא‪ ,‬על ההישגים הגדולים של‬ ‫המהפכה הרוסית‪ ,‬שעשויה לשנות את פני החיים של העולם ‪ -‬הראו לו הגנרלים פנים‬ ‫של חיבה וחיבקו אותו מתוך התרגשות‪ .‬זה היה בתוך בית הכנסת אבל מחוץ לכותלי‬ ‫בית הכנסת ‪ -‬הם היו שייכים ל"הגברדיה הלבנה"‪ 121.‬וכשכבשה זו את אודסה רק‬ ‫למשך ארבעה חודשים‪ ,‬היא הספיקה להעלות כמה יהודים לגרדום‪ ,‬ומן הראשונים‬ ‫היה אותו הקצין דשבסקי‪ ,‬שבנועם דיבורו "משך" את לבם של הגנרלים‪ ,‬ורק בזה‬ ‫הייתה אשמתו ונידון למיתה על ידי בית הדין הצבאי של "הגברדיה הלבנה"‪ .‬ואותה‬ ‫"הגברדיה הלבנה"‪ ,‬ובראשה הגנרל דניקין‪ ,‬ערכה טבח נורא בקהילות ישראל בעצם‬ ‫‪ 121‬הגברדיה הלבנה ‪ -‬צבא המתנדבים (חלק מהצבא הלבן) האנטי־קומוניסטי במלחמת האזרחים‬ ‫ברוסיה‪ .‬מפקדו היה אנטון איבנוביץ' דניקין‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪177‬‬

‫הזמן של תהליך הרבולוציה הרוסית‪ .‬ואלמלא קדם לנין ותפס את השלטון ברוסיה לא‬ ‫הייתה נשארת בה אף קהילת ישראל אחת‪.‬‬ ‫הרבה אנשים מבני ישראל‪ ,‬כידוע‪ ,‬היו להם געגועים גדולים לרבולוציה "מתונה" כעין‬ ‫זו של קרנסקי‪ ,‬כמו שהיו קוראים לה "מנשיביזם"‪ 122.‬אבל הם שכחו את ההיסטוריה‬ ‫הרוסית והעלימו עין מן המציאות הממשית‪ .‬ממשלת הצארים והחצרונים‪ ,‬שמימיהם‬ ‫לא פסקה מהם זוהמת השנאה לישראל‪ ,‬לא הייתה לה תקנה אלא שבירה ‪ -‬שבירת‬ ‫העול של הרשעים והעברת ממשלת זדון מן הארץ בלי השאיר לה שריד‪ .‬ותפקיד זה‬ ‫מילאו הבולשביקים‪ .‬הם לא הפכו את הקערה על פיה אלא שברו אותה לגמרי‪ .‬הם לא‬ ‫רק הוציאו ישן מפני חדש אלא חיסלו את הישן עד כדי מחיקת השם ואבדן כל זכר‬ ‫לו‪ .‬ולמהפכה כזו זקוקה הייתה רוסיה הצארית‪ .‬ובתוך התחום של חיים חדשים ומשטר‬ ‫שלטון חדש אין מקום לפוגרומים יהודיים מתוצרת רוסיה הקודמת ולא למאורעות‬ ‫שהתרחשו גם בצרפת ובמדינות אירופה אחרות‪.‬‬ ‫עם תום המלחמה העולמית הראשונה החלה ברוסיה מלחמת האזרחים ‪ -‬ולא ארכו‬ ‫הימים והשלטון במדינה עבר למפלגת הבולשביקים ונקבע משטר הסובייטים‪ ,‬ולנין‬ ‫הועמד בראש הממשלה‪ .‬אודסה‪ ,‬הנמצאת בשטח אוקראינה‪ ,‬עברה בתקופה הביניים‬ ‫משלטון לשלטון‪ .‬בינתיים השתוללו בערי אוקראינה כנופיות של הצורר פטליורה ועשו‬ ‫הרס והשמדה נוראה בקהילות ישראל‪ .‬ובאודסה השתלטו מלחי הצי של הים השחור‪,‬‬ ‫שהרי המה קנו עולמם במהפכה הרוסית זה מזמן במעשה הגבורה שלהם בהתקוממות‬ ‫האנייה "פוטיומקין"‪ ,‬שעוררה את העם למרידה נגד המשטר הישן ברוסיה הצארית‪.‬‬ ‫באותו פרק הזמן היו החיים קשים מאוד‪ .‬התמוטט לגמרי הסדר בעיר‪ ,‬לית דין ולית‬ ‫דיין‪ .‬בייחוד סבלו בעלי הרכוש‪ .‬נתקיים במלואו הפסוק‪" :‬יש עושר שמור לבעליו‬ ‫לרעתו" ‪ -‬סכנת מוות‪ ,‬הרג ואבדן הייתה חופפת על ראשיהם‪ ,‬וחייהם לא היו חיים‪.‬‬ ‫בסוף קיץ תרע"ט הרעישו חילות "המתנדבים"‪ 123‬הרוסיים (שנקראו גם בשם "הגברדיה‬ ‫הלבנה") את אודסה וכבשוה‪ .‬בשעת ההרעשה פגע כדור שרפה בבית הכנסת המפואר‬ ‫ברחוב יקטרונינסקה ונחרב כולו‪" .‬המתנדבים" הנהיגו את הסדר הידוע של ממשלת‬ ‫הצאר‪ :‬שרירות לב וחזקת יד‪ ,‬אנטישמיות גלויה ורדיפת היהודים‪ .‬וכבר התמחו אלה‬ ‫בפוגרומים שעשו בדרכם עד בואם לאודסה‪ .‬הם התנקמו באזרחי העיר‪ ,‬בייחוד ביהודים‪,‬‬ ‫שנפל עליהם אף צל של חשד‪ ,‬שהאירו פנים לשלטון הקודם‪ .‬בית דין צבאי ותליות –‬ ‫אלה המכשירים שהיו בידם של "המתנדבים" בשביל הנהגת הסדר בחיי האזרחים‪.‬‬ ‫והיהודים היו הקרבנות הראשונים להתחדשות הסדר של "הגברדיה הלבנה"‪.‬‬ ‫‪ 122‬מנשיביזם ‪ -‬תפיסה סוציאל־דמוקרטית ברוסיה שהתנגדה לבולשביקים ולמדיניותם‬ ‫‪ 123‬אנשיו של אנטון דיניקין‬

‫‪ | 178‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫תכף לביאתם לעיר הודיעו "המתנדבים" בכרוזיהם שבאו להכניס סדר‪ ,‬ועל האזרחים‬ ‫להושיט להם יד עזרה‪ .‬בייחוד תפסו המה בלבם של בעלי הרכוש והבורגנים‪ ,‬שסבלו‬ ‫מן השלטון הסוציאליסטי‪ .‬ביום השנה הראשון לייסוד "הגברדיה הלבנה" עשו חגיגה‬ ‫גדולה‪ ,‬והיום הזה היה יומא דפגרא בשביל כל האזרחים‪ .‬בעיתון הרשמי שלהם פרסמו‬ ‫דעותיהם של ראשי המוסדות וראשי האמונות השונות‪ ,‬וכל אחד מהם הביע שמחתו‬ ‫לבואם של "המצילים" ומכניסי הסדר בחיים וכדומה‪ .‬באו אליי גם כן‪ ,‬כי אשתתף‬ ‫ברשימה באותו העיתון כראש האמונה היהודית‪ .‬הייתי מוכרח לתת איזה דבר‪ ,‬אבל‬ ‫הרשימה שלי התבלטה בתוך יתר החומר של העיתון בסגנונה המיוחד‪ .‬אני אמרתי‬ ‫בפירוש‪ ,‬שעסקן יהודי בשעה זו שצרות וייסורים קשים ומרים התרגשו ובאו על עמו‪,‬‬ ‫קשה לו להפנות את רעיונו כלפי עניינים העומדים מחוץ למסגרת השאלה היהודית‪,‬‬ ‫ולתת לעצמו חשבון בהיר ִמטיב המצב הכללי של הזמן‪ .‬אבל‪ ,‬הוספתי‪ ,‬זה ברור שעם‬ ‫ישראל בכל העתים והזמנים ידע לתת ערך לאותו השלטון המביא משטר וסדר בארץ‬ ‫ושומר על השלום בחיי האזרחים‪ .‬ודיברתי קצת על אופיו האמתי של הסוציאליזם לפי‬ ‫תורת ישראל‪ .‬זהירות והסתייגות יתרה הפיקה כל מילה ברשימה שלי‪.‬‬ ‫את הסדר שהבטיחו להנהיג בעיר התחילו "בטיהור הבגידה" בתוך הנוער העברי‬ ‫דרך ריגול של בולשת אכזרית מלאה שנאה ושואפת נקמה ליהודים‪ .‬נשאר בלבי רושם‬ ‫של אירוע מיתות תלייה שעשו לאור היום לארבעה בחורי ישראל ביחד‪ .‬האומללים‬ ‫היו צעירים מאוד‪ ,‬כמעט בגיל של ילדות‪ ,‬ו"נחשדו" שעשו תעמולה נגד הגיוס לצבא‬ ‫שהכריזו "המתנדבים"‪ ,‬ולפיכך‪" ,‬למען ישמעו וייראו"‪ ,‬נתלו בפומבי בכיכר של פרבר‬ ‫פיריסיפ ביום השוק‪ ,‬שאז באים בהמון מן הכפרים הסמוכים‪ .‬הגוויות נשארו על‬ ‫העצים‪ ,‬ועליהן הדביקו פתקאות עם כתובות "בעד תעמולה נגד הגיוס"‪ .‬אלה שידעו‬ ‫את הבחורים הבטיחו‪ ,‬שלא היו מסוגלים כלל למעשים כמו אלה‪ ,‬וכל הטרגדיה הזאת‬ ‫הייתה בתכנית של עריצים לעשות שמה תעמולה לגיוס ולשנאת ישראל ביחד‪.‬‬ ‫השלטון של "המתנדבים" באודסה נמשך רק כחמישה חודשים‪ ,‬עד כיבוש אוקראינה‬ ‫על ידי צבאות הסובייטים‪ .‬לי לא היה כל מגע עמם‪ .‬רק פעם אחת נבהלתי מתוך הזמנה‬ ‫לא נעימה‪ .‬במוצאי יום כיפור‪ ,‬תכף לבואי מבית הכנסת‪ ,‬בא לביתי קצין המשטרה‬ ‫ומסר לי הזמנה דחופה לבוא בשעה עשר באותו הערב למפקדה הצבאית של העיר‬ ‫(קומנדטורה)‪ .‬הדבר הטיל פחד על בני ביתי‪ ,‬כי בכלל הביטו היהודים על "המתנדבים"‬ ‫כעל צעירים פראים ‪ -‬ובשעה מאוחרת בלילה‪ .‬שניים ממקורביי ליוו אותי בדרך זו‪.‬‬ ‫אני נכנסתי והמה עמדו בחוץ לראות מה ייעשה לי‪ .‬ראיתי שמתכוננים לאיזה דבר‪,‬‬ ‫דיברו בטלפון וקראו לנציגי הז'נדרמריה והודיעו שהכול מוכן וגם הרב כבר בא‪ .‬אחרי‬ ‫שחיכיתי כחצי שעה הודיעו לי שאני חופשי הפעם‪ ,‬אבל מחר באותה השעה עליי‬ ‫להופיע עוד הפעם‪ ,‬כי יש צורך בי‪ .‬על עצם הדבר שבשבילו הבהילו אותי לא אמרו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪179‬‬

‫כלום‪ .‬למחרת בערב הלכתי שמה עוד הפעם ותכף אמר לי האדיוטנט‪" 124‬ברוך השם –‬ ‫יכול כבודו ללכת הביתה" יכולתי אמנם לנחש ולשער על הצורך בנוכחותי במשרד‬ ‫המפקדה הצבאית‪ ,‬אבל התנהגותם המוזרה להזמין אותי פעמיים ולשלחני תכף הביתה‬ ‫הייתה לי לחידה‪ .‬והנה למחרת היום בבוקר נודע פשר הדבר‪ .‬בעיתון הרשמי הופיעה‬ ‫ידיעה‪ ,‬כי בית הדין הצבאי הוציא פסק דין של מוות על ידי תלייה נגד היהודי כהן‪,‬‬ ‫שנאשם במעשה שוד של חנות‪ ,‬והיות שהוצאת העונש לפועל חלה ביום נעלה‪ ,‬יום‬ ‫השנה לתנועת "המתנדבים"‪ ,‬מצא המפקד העליון לטוב לתת לנאשם חנינה‪ ,‬ותמורת‬ ‫עונש מיתה לענשו במאסר של עשרים שנה‪.‬‬ ‫יד ביד עם "המתנדבים" פשטו בערי רוסיה הלגיונרים הפולנים‪ ,‬גם המה באו "להציל"‬ ‫את "רוסיה הגדולה" מיד "הבולשביקים והיהודים"‪ .‬וגם המה התנהגו בשחצנות‬ ‫וחמה נגד היהודים‪ .‬וכשהגיעו הגדודים הסובייטיים בקרבת אודסה נפטרנו‬ ‫ובאכזריות ֵ‬ ‫גם מן הלגיונרים וגם מן "המתנדבים"‪ .‬פחד הבולשביקים נפל עליהם‪ ,‬ובבהלה גדולה‬ ‫עזבו את העיר‪ ,‬הם והלגיונרים הפולנים והמון רב מן חברי "אגודת העם הרוסי"‪ .‬בימי‬ ‫האנדרלמוסיה הזאת של ריצה מן העיר סבלו כמה מיהודיה‪ .‬כמו חיות פצועות התנפלו‬ ‫על ימין ועל שמאל‪ ,‬והפחד לא הפיג את צמאונם לדם ישראל‪ .‬אבל גם המה ספגו‬ ‫מהלומות מוות מגיבורי ההגנה שיצאו ממחבואם בשעות הרעות הללו וחלקו להם‬ ‫מכות קשות בעורף עד שנעלמו לגמרי מאופק העיר‪.‬‬ ‫כמה צרות עברו על אנשי אודסה במשך המלחמה‪ ,‬התמורות והזעזועים המדיניים‪,‬‬ ‫אבל הימים הקשים ביותר והחוויות הנוראות שעברו עלינו‪ ,‬הן התלאות של שנות‬ ‫תרפ"א‪-‬תרפ"ב (‪ .)1921-1922‬כל מה שראו עיניי בכרך אודסה היה מעוטף כולו בצלו‬ ‫של המוות‪ .‬חללי רעב וחללי המגפה היו מוטלים על פני חוצות העיר ואין קובר‪.‬‬ ‫קידושין על לימונדה‬ ‫בתקופת הרעב (‪ 1918‬בקירוב) באו להינשא אצל אבי‪ ,‬אליעזר שטיינמן‬ ‫ובת זוגו‪ 125.‬הרב קידש את הנישואים על כוס לימונדה וחבריו הסופרים (של‬ ‫החתן) הגישו לרב מריצה מלאת בולבוסין‪ ,‬מתנה יקרת ערך בעת ההיא‪.‬‬ ‫(מזיכרונותיו של חיים גליקסברג‪ ,‬כתבי יד)‬ ‫❊❊❊‬ ‫‪ 1 24‬אדיוטנט ‪ -‬שליש צבאי‬ ‫‪ 1 25‬אליעזר שטיינמן ‪ )1970-1892( -‬סופר‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬מסאי ועורך עברי ויידי שפעל בפולין‬ ‫ובישראל‪ .‬דוד פרישמן וחיים נחמן ביאליק היו מכריו הקרובים‪ .‬בניו הם הסופרים נתן שחם ודוד‬ ‫שחם‪.‬‬

‫‪ | 180‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מומרים‪ ,‬בעלי תשובה‪ ,‬גרים וקראים‬ ‫בתוך מאורעות החיים‪ ,‬שהיו תוססים ומכים גלים בעולם הכללי והשאירו פצעי מוות‬ ‫עמוקים בגופו של עמנו‪ ,‬חללי מלחמה וחללי פוגרומים‪ ,‬היו חיי היהודי באודסה זורמים‬ ‫ושוטפים ביתר מרץ וביתר אומץ‪ .‬האוכלוסייה העברית גדלה אז בכמותה מתוך אלה‬ ‫שעזבו את מקומות מגוריהם בערי השדה מפחד המאורעות ובאו לגור בעיר גדולה‪,‬‬ ‫שנחשבה למובטחת ביותר מן הפגעים הרעים הבאים בידי אדם‪ .‬וברבות אנשים רבו גם‬ ‫העניינים השונים ודין ודברים ביחסי איש לרעהו ואיש לאשתו‪ .‬ובייחוד בשעת חירום‬ ‫רבו הדיונים בדבר היתרים לנשים‪ ,‬שנתעגנו עקב המלחמה והפרעות‪ ,‬וזה נתן חומר רב‬ ‫בשביל פעולות הרב‪.‬‬ ‫בתוך החומר רב הגוונים הזה יש אמנם אפשרות להחיות בזיכרוני עובדות שיש בהן‬ ‫עניין רב בשבילי‪ ,‬ולהוציא מתהום הנשייה כמה רגעים שנתנו לי בשעתם קורת רוח‬ ‫מוסרית מתוך אותות ההכרה שהראתה דעת הקהל לפעולותיי‪ ,‬אבל מפני שיש בזה נימה‬ ‫אישית אולי אין זה עניין בשביל אחרים בשל היות לו ערך ציבורי‪ .‬ומתוך שהרשימות‬ ‫הללו הן רק חלק מזיכרונותיי ולא כל זיכרונותיי מובן שצריך לברור את הבר מתוך‬ ‫המוץ ולרשום דברים מעניינים ביותר‪ ,‬עובדות מחכימות‪ ,‬שיש בהן תיאור מאלף מתוך‬ ‫תוכם של החיים‪ ,‬אבל לא סתם עובדות של שגרה‪ ,‬שאין בהן מן החידוש ולא כלום‪.‬‬ ‫ובאמת יש בגנזי זיכרונותיי מן התקופה ההיא שעמדתי בראש הרבנות באודסה‬ ‫חטיבה אחת מסוימת‪ ,‬הנחשבת אצלי בחשבון פעולותיי בחיים כנכס רוחני חשוב ביותר‪,‬‬ ‫הנותן הכרעה כלפי זכות בכף המאזניים של פעולות הרב בישראל‪ .‬חטיבה זו מחולקת‬ ‫בזיכרוני לשתיים‪ :‬לפרשת בעלי תשובה ולפרשת גרים‪.‬‬ ‫זה מזמן קראתי את ספרו החשוב של שמואל לייב ציטרון בשם "משומדים" ונהניתי‬ ‫ממנו הנאה מרובה‪ .‬המחבר לוקח שורה שלמה של מומרים‪ ,‬חכמים ידועים לשם‪,‬‬ ‫ומתאר את חייהם ואת הגיגיהם הפנימיים ואת הרהורי התשובה‪ ,‬שהיו מעיקים על לבם‬ ‫ומלפפים אותם תמיד על חטאים‪ ,‬שחטאו לעמם ולאלוקי אבותם; ומתוך זה היו עושים‬ ‫תמיד מאמצים‪ ,‬בתור כפרה על עוונם לגמול טובות לעמם‪ ,‬שהתרחקו ממנו‪ .‬ביצירתו‬ ‫זו מחשף הסופר מסתרי הנפש של התועים‪ ,‬יורד וצולל לפני ולפנים בפינות החבויות‬ ‫של לבם‪ ,‬בוחן ובודק בנבכי הנשמה האנושית‪ ,‬מאזין אל הצלילים הנושרים מעל‬ ‫הנימין של כינור הנפש המנגן מאליו‪ ,‬ומקשיב לרחשי הלב ולהמיית המצפון ב"תשובת‬ ‫החרטה"‪ .‬והרהורי תשובה מבקשים לעצמם ביטוי בפעולות לשם תיקון החטא‪ .‬ואותו‬ ‫הנושא‪ ,‬ששימש לציטרון חומר ליצירתו הספרותית‪ ,‬התגלם אצלי בעבודתי במציאות‬ ‫הממשית‪ .‬מאז הוכרז חופש המצפון התחילו אנוסי העריצות להשתחרר מן הכבלים‪,‬‬ ‫שרוחם הייתה כלואה בהם זמן רב‪ .‬כמה מומרים‪ ,‬שהתרחקו מעמם מתוך אונס‪ ,‬שבו‬ ‫בתשובה שלמה אל דת אבותם‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪181‬‬

‫ואם לעמוד על מאורעות החיים מתוך הסתכלות פסיכולוגית צריך לציין‪ ,‬כי בתופעה‬ ‫זו של שיבת בנים אל חיק הורתם בקשר עם הכרזת חופש מדיני ‪ -‬יש הרבה מן השפעת‬ ‫החיים המיוחדים של יהודי רוסיה‪ .‬שהרי אנחנו רואים‪ ,‬שיהודי המערב באו לידי המרה‬ ‫דווקא מתוך השפעת החופש‪ .‬והסיבה היא פשוטה‪ ,‬שם במערב אירופה‪ ,‬ירדו היהודים‬ ‫לתהום השמד לא מתוך אונס אלא מתוך כפירה ורצון‪ .‬רעיון ההתבוללות וההתקרבות‬ ‫ששררה ביניהם ובין האזרחים‪ ,‬הטפה לסבלנות על ידי סופרי גרמניה כלסינג וחבריו‪,‬‬ ‫שהאירו פנים ליהודים שבעקבה באה שאיפה לרפורמות ביהדות‪ ,‬הפצת ההשכלה‬ ‫החילונית בתוך השדרות הרחבות של העם על ידי מנדלסון וסייעתו ‪ -‬כל זה הביאו‬ ‫לידי יציאת יהודים מן היהדות‪ .‬וליציאה זו קדם ניתוק הקשרים עם עמם ותורתם‪.‬‬ ‫התחילו בהשכלה לשם שוויון מדיני‪ ,‬עברו לשכלול היהדות ותיקונים בדת וסיימו‬ ‫בכפירה מוחלטת ויציאה מן היהדות לגמרי‪ .‬אבל ברוסיה היהודים בעצם הדבר לא‬ ‫יצאו מדת אבותם אלא נדחפו מתוכה בכוח העריצות של הגויים‪ ,‬מתוך תנאים קשים‬ ‫ואכזריים שנוצרו בשבילם‪ .‬המומרים ברוסיה היו דוגמת האנוסים בספרד‪ ,‬שהיו קתולים‬ ‫רק כלפי חוץ ולא בלבם‪ ,‬ומכיוון שמצאו פרצה בחומת העריצות מיהרו לצאת מן המצר‪.‬‬ ‫אנוסי רוסיה לא יכלו לכבות את הניצוץ של "תשובת החרטה" שעוררה בלבם כיסופים‬ ‫חרישיים שהרגישו בחביון הנפש להתאחד עם עמם לא נתנו להם מנוחה‪.‬‬ ‫להבנת האופי של היהודי המומר ברוסיה‪ ,‬כדאי‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬לציין בתור דוגמה את‬ ‫העובדה‪ ,‬שהפרופסור לחכמת הכלכלה מיכאל גרצנשטיין‪ ,‬ציר הדוּ ָמה (שנרצח בידי‬ ‫"המאה השחורה")‪ 126‬מי שהיה יהודי ויצא מכלל ישראל‪ ,‬רשם את שמו בספר הצירים‬ ‫בדומה כנוצרי על פי דתו וכיהודי על פי לאומיותו‪ .‬והוא לא היה יחידי שנשאר יהודי‬ ‫בלבו‪ .‬למשל עורך הדין הנודע באודסה צוילינג‪ ,‬שעודו באביב ימיו עזב את עמו‪ ,‬לא‬ ‫יכול בשום אופן להסתגל אל "הגוי" שבו‪ ,‬כי לבו היה מלא געגועים אל עמו ואל מנהגי‬ ‫אבותיו‪ .‬את בנותיו השיא על ידי תחבולות חוקיות שונות רק ליהודים‪ .‬דיבורו עם‬ ‫באי ביתו היה בלשון יהודית‪ .‬בימות השבתות וחגי ישראל השתדל להימצא בסביבה‬ ‫יהודית‪ .‬בייחוד היה מתגעגע ליום השבת‪ ,‬שהתרשם בו מבית אבא‪ .‬וכפי שהיה אומר‬ ‫הנגינה של קריאת התורה בבית הכנסת אינה יכולה למוש לרגע מזיכרונו‪ .‬ומכיוון‬ ‫שהותרה השיבה לדת ישראל‪ ,‬מהר וחזר באופן רשמי כשהיה כבר בן שבעים‪ .‬בשבת‬ ‫הראשונה התפלל בבית הכנסת ונתכבד בעליית מפטיר‪ .‬הוא קרא את ההפטרה בנגינה‬ ‫המקובלת ברגש נפלא והביא את המתפללים לידי דמעות‪ .‬הוא הספיק עוד לעמוד‬ ‫בראש חברת "עזרת עניים" ומושב זקנים‪ .‬הגה מחשבה להשתקע בארץ ישראל והחליף‬ ‫בנדון זה מכתבים עם אישים ידועים בארץ (כך שח לי)‪ ,‬אבל קדמהו המוות‪ .‬הוא‬ ‫ביקש שלא יערכו לו לוויה "אזרחית" (כמו שנוהגים הרבה שם) אלא לוויה בשמירת‬ ‫‪" 126‬המאה השחורה" ‪ -‬כנופיות שאורגנו על ידי השלטונות וערכו פרעות ביהודים‬

‫‪ | 182‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫כל מנהגי הדת והתפילות המיוחדות‪ .‬הרבה והרבה יש לספר מתוך אותה הפרשה של‬ ‫בעלי תשובה‪ .‬כמה תיאורים יש להביא מכל אותם עורכי הדין‪ ,‬הרופאים‪ ,‬המהנדסים‪,‬‬ ‫הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם שחזרו בתשובה שלמה ובשמחה רבה אל עמם‪ .‬יש שזכו‬ ‫והמפנה של חופש המדינה חל בשחרית ימיהם‪ ,‬ויש שזכו באמצע ימיהם להתנער מצרת‬ ‫השמד שהעיקה על נפשם‪ ,‬ויש שרק לעת זקנה יכלו להבטיח לעצמם מקום בתוך קברי‬ ‫אבותם וזכו לבוא לקבר ישראל‪ .‬וכל אלה עברו לפניי בביתי או במשרד הרבנות ובאו‬ ‫עמי בדברים בגלוי לב‪ ,‬בשפיכת דמעות‪ ,‬בשיחה נפשית אינטימית‪ .‬ואם באנו לכתוב‬ ‫אין אנו מספיקים ‪ -‬רק משני מקרים שנחרתו בזיכרוני אספר כאן‪.‬‬ ‫פעם אחת בא לפניי איש וביקש ממני להזדקק לעניין של החזרת בחורה אחת ליהדות‪.‬‬ ‫היא באה לכאן ביחד עם אמה האלמנה מאחת מערי השדה‪ .‬והיות שהיא חולנית ושוכבת‬ ‫במיטתה אינה יכולה לבוא בעצמה‪ ,‬לפיכך הוא בא להשתדל בעבורה‪ .‬אמרתי לו שאין‬ ‫כל אפשרות לעשות זאת שלא בפניה‪ .‬נחוץ לי לדבר עמה ולשמוע מה בפיה‪ .‬קבעתי לו‬ ‫זמן לביקורי אצלה‪ .‬כשנכנסתי אל החדר מצאתי שם אישה באמצע ימיה ועל המיטה‬ ‫יושבת בתה‪ ,‬עלמה כבת עשרים וחמש‪ .‬על פניה העדינות טבוע חותם של חולשה וצער‪.‬‬ ‫עיניה מאירות‪ ,‬מפיקות רגשי תודה וסיפוק רוח כי באתי אליה‪ ,‬ועל כל מהותה שפוכה‬ ‫תמימות ילדותית־ביישנית‪ .‬טיפוס אופייני של בת ישראל‪ .‬תכף נכנסתי עמהן בדברים‪.‬‬ ‫והאישה התחילה לספר לי על מוצאה וייחוסה‪ ,‬על צער גידול בנים וכו' וכו'‪ ,‬כדרך‬ ‫נשים‪ .‬אני שמעתי כל זה בהמתנה ובסבלנות‪ ,‬אבל כפי שראיתי מרשמי פניה של הבת‪,‬‬ ‫היא לא הייתה מרוצה מן הסיפור של אמה‪ .‬רצונה היה שניגש אל עצם העניין‪ ,‬שבשבילו‬ ‫באתי לכאן‪ .‬היא רמזה לאמה מתוך חיבה‪ ,‬והיא התחילה לספר לי דברים כהווייתם‪:‬‬ ‫"לא אכחד מאדוני הרב‪ ,‬שקיבלתי חינוך חופשי מהשפעת הסביבה שבה גודלתי‪ .‬גמרתי‬ ‫גימנסיה בקישינוב וקלטתי לנפשי רוחה של תרבות רוסית וספרותה‪ .‬גם אבי לא היה‬ ‫חרד על חינוכי שיהיה ברוח דת ישראל‪ .‬אבל בלבי חי הניצוץ היהודי המקרב אותי אל‬ ‫עמי ומהדק אותי אליו בקשר טבעי לאומי‪ .‬והנה זה אילו שנים נחליתי מתוך הצטננות‬ ‫קשה וקיבלתי מחלת הריאה‪ .‬הרופאים שלחו אותי למרפאות שונות באקלימים חמים‬ ‫ולא מצאתי תרופה למחלתי‪ .‬אחר כך מצאו הרופאים‪ ,‬שהמקום המתאים ביותר בשבילי‬ ‫היא העיר יאלטה‪ .‬אבל אני כבת ישראל אין לי רשות לדור שם‪ .‬בשביל חולים הזקוקים‬ ‫לרפואה אמנם אפשר להשיג רישיון של ישיבה אפילו מחוץ "לתחום מושב היהודים"‪.‬‬ ‫אכן העיר יאלטה יש לה ערך של פלטרין המלך‪ ,‬הצאר היה יושב בה כמה חדשים‬ ‫"לומבארדיה"‪ ,‬ומשום כך אין נותנים רשות ישיבה ליהודים אפילו לחולים‬ ‫ַּ‬ ‫בשנה בחצר‬ ‫שבאים להתרפאות שם‪ .‬לא הייתה בשבילי דרך אחרת אלא לקבל תעודה מכומר‪ ,‬שאני‬ ‫עזבתי את היהדות‪ ,‬וזה נתן לי רשות מלאה להתרפאות ביאלטה‪ .‬האוויר של קרים פעל‬ ‫עליי לטובה ויש תקווה‪ ,‬כי בעזר ה' אתרפא ממחלתי האנושה‪ .‬אבל אותה התעודה‪,‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪183‬‬

‫שנתנה לי הזכות להתרפאות‪ ,‬גורמת לי כאב רוחני וממררת את חיי‪ .‬אף על פי שאני‬ ‫יהודית כמקודם‪ ,‬מכל מקום מי יודע מה יכול להתרחש‪ .‬אני מבקשת לבטל את התעודה‬ ‫ולחדש את ימיי כקדם כאלו לא היה כלום‪ .‬בעיר מולדתי אין יודעים מזה כלל‪ .‬זה סוד‬ ‫שלי ושל אמי‪ .‬ולפיכך באנו לכאן לבצע את הדבר באופן רשמי‪ .‬הסיפור היה נוגע את‬ ‫הלב וצובט את הנפש ושמעתיו מתוך כאב כבוש‪ .‬אני דיברתי על לבה דברים טובים‬ ‫וניחומים והבטחתי אותה‪ ,‬שהכול ייעשה לפי דיני ישראל‪ .‬התעודה אין לה ערך והיא‬ ‫בת ישראל לכל דבר ועניין‪ .‬הדברים השפיעו על נפשה והחיו את רוחה העגום ‪ -‬הבעתי‬ ‫לה איחולים לבביים של רפואה שלמה בקרוב ונפרדתי ממנה‪.‬‬ ‫שוב הוזמנתי לצעיר חולה‪ ,‬שמו הלפרן‪ ,‬לאותה המטרה עצמה‪ ,‬כמו בביקור הקודם‪.‬‬ ‫המשפחה היא מתושבי אודסה‪ ,‬מחוגי האינטליגנציה‪ .‬הדירה מרוהטת יפה כיד העשירים‪,‬‬ ‫טעם אסתטי שורר בכל סדרי הבית וכליו‪ .‬ארון מלא ספרים בכריכות נאות משלים את‬ ‫היופי של המעון‪ .‬החולה דר כאן עם אמו האלמנה‪ ,‬שהוא מפרנסה‪ .‬הוא כבן שלושים‪,‬‬ ‫גמר את הפקולטה למשפטים‪ ,‬ובשביל להיכנס לאוניברסיטה קיבל את הדת הנוצרית‪.‬‬ ‫הוא קיבלני בשכבו על ערש דווי‪ ,‬כי היה חולה מסוכן במחלת השחפת בשלב האחרון‪.‬‬ ‫על פניו הייתה שורה אצילות מיוחדת של איש הרוח‪ .‬בעדינות הביע לי תודה על בואי‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫בראשית דבריו אמר אליי‪" :‬רבי‪ ,‬אני יהודי"‪ .‬בשלוש המילים הללו כבר נאמר הכול‪.‬‬ ‫המילה יהודי‪ ,‬שהדגיש החולה בהטעמה אמיצה ביותר‪ ,‬עוררה רטט בנפשי‪ .‬ואמו‬ ‫ואחותה‪ ,‬שעמדו מאחורי מראשותיו של החולה לא יכלו להתאפק מבכי‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫לצערו נמלטו שתיהן לחדר הסמוך ושם חיבקו זו את זו בבכי תמרורים‪ ,‬ותכף שבו‬ ‫אלינו בעיניים מלאות דמעות‪ .‬אחרי דבריו הראשונים התחיל לפתח רעיון אמתי‪ ,‬שאין‬ ‫כל אפשרות לעקור מנפש האדם שורשי אמונה טהורה‪ ,‬מורשת אבות מדור לדור‪ .‬דבר‬ ‫חומרי אפשר להחליפו באחר ולמכור אותו בכסף וזהב‪ ,‬אבל לא קניין רוחני‪ ,‬שיש לו‬ ‫שורשים עמוקים בנפש‪ .‬בשפה רוסית‪ ,‬גרעינית וספרותית ביסס את רעיונו בקוצר דברים‬ ‫יסודיים ‪ -‬ומיד הגיע לעצם העניין‪ ,‬ואמר‪" :‬אני נשארתי יהודי‪ ,‬כמו שנולדתי‪ ,‬ויהודי‬ ‫אשאר עד רגעי האחרון‪ ,‬ומובטחני שהרב יעשה בשבילי לפי הוראת דיני ישראל"‪ .‬על‬ ‫דבריו הנרגשים השבתי בדיבור של חיבה והסכם גמור לדבריו‪ .‬דבריי‪ ,‬שנאמרו בסגנון‬ ‫של שיחה פרטית‪ ,‬הניחו את דעתו של החולה והשפיעו עליו רושם של ארגעה נפשית‪.‬‬ ‫נפרדתי ממנו מתוך ידידות לבבית וברכת רפואה שלמה‪.‬‬ ‫כשיצאתי מן החדר פגשני רופאו של החולה‪ ,‬שישב בחדר השני ושמע את דברינו‪.‬‬ ‫הוא אמר‪ ,‬שהיה נוכח כאן מפני שחשש שהטקס של שיבה ליהדות ונוכחותו של הרב‪,‬‬ ‫יעשו עליו רושם רע‪ ,‬והנה אדרבה הרושם היה אך טוב בשבילו‪ .‬לא היה כאן טקס אלא‬ ‫דברים רכים וטובים שעודדו את החולה ברגעים הרעים שהוא נמצא בהם‪ .‬הוא הילל‬

‫‪ | 184‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫את החולה כאישיות גדולה‪ ,‬ואמר שרגעיו ספורים‪ ,‬כי רעל המחלה חדר לכל איבריו‬ ‫הפנימיים‪ ,‬ואף על פי כן דעתו צלולה ומחשבתו זכה‪ ,‬ובדעה מחושבת הספיק לתקן את‬ ‫המעוות בעוד נשמתו בו‪.‬‬ ‫באותה השעה שישבתי ליד מיטת החולה הבנתי היטב דברי הרמב"ם‪ ,‬שבעל תשובה‬ ‫הוא "אהוב ונחמד לפני הבורא" (לשונו בהלכות תשובה)‪ ,‬וכאן עלה ברעיוני פירושו‬ ‫של רבי מאיר על הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם"– "בין כך ובין כך אתם קרויים‬ ‫בנים" (קדושין לו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בעלי תשובה הללו‪ ,‬שהיחס שלי אליהם היה תמיד אנושי‪ ,‬ידידותי‪ ,‬ולבם ונפשם היו‬ ‫גלויים לפניי‪ ,‬השאירו בקרבי רושם עמוק בל יימחה‪ ,‬וזכרם מפיץ זוהר על פרק זמן בעל‬ ‫ערך בימי חלדי‪ .‬פרשת בעלי התשובה הייתה מחוברת עם פרשת גרים‪ ,‬שהלכה בעקבה‬ ‫מתוך אותו הגורם עצמו של שינוי המצב המדיני ברוסיה‪ .‬אותו חופש האמונות‪ ,‬שפתח‬ ‫שער ליהודים תועי רוח לשוב אל דת אבותם‪ ,‬נתן אפשרות לבעלי אמונות זרות לקבל דת‬ ‫ישראל‪ .‬אבל בעוד ששיבת המומרים לא נמשכה זמן רב‪ ,‬מאחר שזה היה חיסול של העבר‬ ‫ובא מתוך התעוררות אצל כולם בשווה בזמן אחד‪ ,‬כשהגיעה השעה לכך ‪ -‬ההתייהדות‬ ‫של עממים באה מתוך סיבות שונות‪ ,‬שהלכו ונתחדשו במציאות הממשית‪ ,‬ולכן נמשכה‬ ‫ימים ושנים עד אשר הספיק המשטר הסובייטי להתגבש ולהשתרש במדינה‪ ,‬ואז כאילו‬ ‫ניטשטש ההבדל בין האמונות אצל רוב האזרחים של המדינה הסובייטית‪ .‬היו גרים‬ ‫שהכירו בדת ישראל מתוך הוכחה פנימית‪ ,‬בלי כל סיבה מן הצד‪ .‬כמה איכרים מכפרי‬ ‫וואהלין ופודוליה נכנסו לדת ישראל‪ ,‬והרבה מהם עלו לארץ ישראל‪ .‬אבל רובם של‬ ‫הגרים היו מסיבות משפחתיות‪ .‬רצה בעל אמונה זרה לישא בת ישראל (או להפך)‪ ,‬הלך‬ ‫והתגייר‪ .‬וכאן כדאי לציין‪ ,‬שבמקרים הללו הייתה כמעט תמיד יד היהדות על העליונה‪,‬‬ ‫זאת אומרת הצד היהודי לא ויתר על אמונתו בשביל נישואין אלא להפך ‪ -‬הצד הבלתי‬ ‫יהודי התגייר בשביל שתהא לו האפשרות להיספח למשפחה יהודית‪ .‬אפילו הזכר שהיה‬ ‫זקוק לניתוח של ברית מילה לא נמנע על ידי זה לבצע את מחשבתו‪ ,‬ובלבד שיישא את‬ ‫היהודית על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל‪ .‬מתוך ניסיון החיים נוכחתי‪ ,‬שהורים‬ ‫נוצרים לא הצטערו כל כך שיוצאי ירכם קיבלו דת היהדות וגם התחתנו עם יהודים‪,‬‬ ‫בעוד שבעלי המשפחה היהודית חשבו זה לאסון נורא‪ ,‬אם אחד מהם יצא מכלל ישראל‪,‬‬ ‫וזה השפיע על הנוער העברי שיישאר בדתו אפילו בשעת ניסיון של נישואין‪ ,‬וכמעט‬ ‫תמיד הכניע את הצד הבלתי יהודי אליו ולא להפך‪.‬‬ ‫כמה קצינים של הצבא הרוסי‪ ,‬מהנדסים ופקידים בעלי משרות חשובות‪ ,‬היו להם‬ ‫כמה התלבטויות עד שזכו להתגייר כדת של תורה‪ .‬אילו מקרים נשמרו בזיכרוני‪ .‬בתו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪185‬‬

‫של כומר ידוע‪ ,‬מי שהיה ציר הדוּ ָמה ממפלגת ה"קדטים" ‪(127‬אם לא שכחתי‪ :‬שמו‬ ‫טיכווינסקי)‪ ,‬התגיירה‪ .‬ידידי עורך הדין ש' פן ז"ל נתן על ידה מכתב על שמי‪ ,‬שהוא‬ ‫יודע אותה שהיא רוחשת אהבה לישראל וליהדות‪ .‬אחר כך התחתנה עם בנו של ר"מ‬ ‫מפורסם של ישיבת סלונים‪ ,‬רוקח בעיירה הסמוכה לאודסה‪ .‬קפיטן צעיר‪ ,‬בנו של‬ ‫אחד מעשירי מוסקבה בעל בתי חרושת לצבעים (שמו ייגורוב)‪ ,‬נשא בת בתו של גאון‬ ‫מפורסם בישראל‪ ,‬רב בעיר גדולה ברוסיה‪ .‬פקיד ממשלתי מהנדס נשא בתו של רב‬ ‫מפורסם באודסה אחרי פטירתו של הרב בעצם ימיו‪ .‬שני אלה הגרים עשו רושם על‬ ‫חברי בית דין כאנשי רוח‪ ,‬שהתגיירו בצדק ולא מתוך נימוקים גשמיים אלא כמילוי‬ ‫משא נפשם מכבר‪.‬‬ ‫ההתגיירות מסיבת נישואין הייתה בעצם הדבר עניין של כובד ראש ולא באה בפזיזות‬ ‫אלא דרך התלבטות משפחתית במשך זמן ידוע‪ .‬זה היה מעשה שקדמה לו מחשבה‬ ‫ממושכה ויישוב הדעת בייחוד אצל הזכרים‪ ,‬שהכניסה שלהם ליהדות קשורה בקושי‬ ‫גדול ו"צערא דינוקא"‪ .‬ולעומת זה ההתייהדות של הנקבות צריכה הייתה מעצם טיבה‬ ‫לעורר יחס של זהירות יתרה מצד הרבנות‪ .‬והיה מעשה בצעיר אחד ממשפחה הגונה‬ ‫(אביו היה למדן וירא שמים מרבים ממכיריי)‪ ,‬אחרי שכבר התקשר בברית האירוסין עם‬ ‫בחורה אחת ממשפחתו‪ ,‬בגד בה‪ ,‬והתאהב בצעירה אחת‪ ,‬שהייתה כמעט בגיל ילדות‪,‬‬ ‫ממשפחה נוצרית יוונית‪ .‬בשביל משפחתו היה זה חרפה וצרה גדולה‪ .‬אבל הבן "פעל"‬ ‫אצלה שתתגייר‪ .‬ושוב היו הוריו שמחים והשתתפו בחתונה שהייתה אצל הרב‪ .‬אכן‬ ‫הזיווג לא עלה יפה‪ .‬הבחור נחל אכזבה מרה‪ ,‬יגון ואנחה היו מנת חלקו בסביבה יוונית‪,‬‬ ‫ובת זוגו הזרה מרדה בו‪ ,‬ויצא משם בפחי נפש‪ .‬אז התפייס עם ארוסתו ונשא אותה‬ ‫כדת משה וישראל‪ .‬והנה איזה ימים קודם החתונה בא החתן דידן אל הרב לשיח דאגתו‬ ‫ולהתוודות בפניו‪ ,‬כי ההתגיירות של היוונית והחתונה עמה כמנהג היהדות היו רק‬ ‫כעין פיוס להוריו‪ ,‬וקודם לזה הוא היה מוכרח להתנצר‪ ,‬כדי לעשות נחת רוח להוריה‬ ‫(שלא היו בכלל מרוצים ממנו)‪ ,‬והייתה חתונה בבית היראה כמנהג הנוצרים‪ .‬ואותם‬ ‫"רעים אהובים" "התחכמו" לראות גם את הרב גם את הכומר‪ ,‬כדי להפיס את דעתם‬ ‫של "המחותנים" משני הצדדים‪ .‬ובפועל ההתנצרות שלו וההתגיירות שלה היו שתיהן‬ ‫עניין של שווא ושקר‪ .‬הווידוי של החתן יצא מתוך לב מורתח וחרטה גמורה על שעשה‬ ‫אמונת אבותיו פלסתר ומשחק לתעתועיו עם בת הערלים‪ .‬ביחד עם זה הצטדק שלא‬ ‫מחכמתו עשה זאת אלא על פי עצתו של עורך דין מומר (שאחר כך שב גם הוא אל‬ ‫היהדות)‪.‬‬ ‫בקהילה מרכזית כאודסה לא הייתה כל אפשרות לרב‪ ,‬העמוס אחריות ציבורית‪,‬‬ ‫‪ 127‬מפלגת ה"קדטים" ‪ -‬המפלגה הדמוקרטית־חוקתית‪ ,‬חלקם הפך ל"גברדיה הלבנה" נגד‬ ‫הקומוניסטים‬

‫‪ | 186‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫להסתלק מקבלת גרים ‪ -‬כמו שעשו כמה רבנים בערים שונות‪ ,‬שמתוך נימוקים תפלים‬ ‫הייתה תשובה אחת בפיהם בשביל הנכרי שבא להתגייר "אין חלקי בעניינים כאלה"‪,‬‬ ‫ו"דחפו אותו באמת הבניין"‪ - 128‬אבל באמת עם כל הצד החיובי שבדבר‪ ,‬גרם זה ַלרב‬ ‫אנין הדעת כמה אי נעימות ולפעמים גם מורת רוח מוסרית‪ .‬מובן שהדברים נאמרים‬ ‫ביחס אל פרטים ולא אל העניין בכללו‪ .‬ודעות חז"ל‪ ,‬כידוע‪ ,‬לא שוות בדבר ערכם של‬ ‫גרים‪ .‬ביבמות (מז‪ ,‬ב) "אמר ר' חלבו‪ :‬קשים גרים לישראל כספחת"‪ ,‬ובפסחים (פז‪ ,‬ב)‬ ‫אמר ר' אליעזר‪" :‬לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם‬ ‫גרים"‪ ,‬ועוד כאלה כמה סתירות‪ .‬וצריך לומר בסגנון הגמרא‪" :129‬מר אמר חדא ומר אמר‬ ‫חדא ולא פליגי"‪ .‬והדברים עתיקים‪.‬‬ ‫קשיים גדולים גרמה לנו השאלה בדבר קבלת קראים‪ .‬הרמ"א‪ 130‬ב"אבן העזר"‪ 131‬סימן‬ ‫ד' פוסק להלכה‪" :‬הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים ואין מקבלים‬ ‫אותם אם רוצים לחזור"‪ .‬נמצא‪ ,‬שהם גרועים בנדון זה מנכרים גמורים‪ ,‬שיכולים לקבל‬ ‫דת יהודית בלי כל מפריע‪ .‬והקראים כאילו אין להם כל תקנה‪.‬‬ ‫שאלה זו נתעוררה אצלנו מתוך עובדה ממשית שבאה לפנינו ודרשה פתרונים מתוך‬ ‫לחץ קשה של החיים המחודשים בארץ‪ .‬עורך דין צעיר מניקולייב‪ ,‬והוא ממוצא הקראים‪,‬‬ ‫בא ביחד עם ארוסתו לאודסה בלוויית המחותנים משני הצדדים‪ ,‬להתחתן בחופה‬ ‫וקידושין‪ .‬הם לא חשבו כלל על העיכוב‪ ,‬שיכולים לפגוש מצד דיני ישראל‪ .‬מכיוון‬ ‫שהודיעו להם מצב העניין נדהמו ולא האמינו‪ ,‬כי דין כזה יש בעולם המעכב קראי‬ ‫להתחתן עם יהודית‪ ,‬בה בשעה שנכרים יכולים להתגייר ולישא בת ישראל‪ .‬הוא‪ ,‬חתן‬ ‫דינן‪ ,‬ששמו ושם משפחתו עבריים (שמואל כהן) ואמונתו עברית‪ ,‬מאמין בה' ותורתו‬ ‫וכו' וכו' ‪ -‬לא יכול להתקשר עם בת ישראל! וכשהתרגש הצעיר מתוך משא ומתן‬ ‫וויכוח חריף בדבר מאורע זה‪ ,‬שנגע ללבו ונפשו‪ ,‬קרא לנו‪" :‬אתם‪ ,‬הרבנים‪ ,‬מאפילים‬ ‫את שמש החופש‪ ,‬הזורח כעת ברוסיה‪ .‬הייתכן שזה אפשרי במציאות דהאידנא‪ .‬נכרים‪,‬‬ ‫צוררי ישראל‪ ,‬עורכי פוגרומים‪ ,‬רשאים להתקשר עם משפחה יהודית‪ ,‬ואני‪ ,‬שנולדתי‬ ‫יהודי וחונכתי ברוח התורה ודת יהודית ‪ -‬אתם רוצים לכבול את מצפוני לבלי נתון‬ ‫אותי לישא את בחירת לבי כדת משה וישראל?!"‬ ‫ובאמת קשה היה הדבר ביותר‪ .‬התלבטנו בשאלה זו אילו ימים‪ .‬בדקנו‪ ,‬חקרנו ופשפשנו‬ ‫בכל הספרות התורנית של "שאלות ותשובות" של הראשונים ושל האחרונים‪ ,‬בכדי‬ ‫‪1 28‬‬ ‫‪ 129‬‬ ‫‪1 30‬‬ ‫‪1 31‬‬

‫תלמוד בבלי‪ ,‬שבת לא‪ ,‬א‬ ‫חולין ח‬ ‫הרמ"א ‪ )1572-1520( -‬רבי משה איסרליש הוסיף הגהות ל"שולחן ערוך" במקומות שפסיקתה‬ ‫ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך"‪.‬‬ ‫אבן העזר ‪ -‬אחד מארבעת חלקי השולחן הערוך‬

‫פרקי זיכרונות | ‪187‬‬

‫למצוא היתר לצמד חמד זה‪ .‬והאמת ניתנה להיאמר‪ ,‬כי דרישות הזמן "ושמש הדרור"‬ ‫עשו עלינו לחץ קשה מאוד‪ ,‬והמחותנים המעוניינים בדבר ממש לא נתנו לנו חיים‪.‬‬ ‫ושאלה זו מסתעפת לשתיים‪ :‬בדבר עצם האיסור הרובץ עליהם בוודאי קשה לכל רב‬ ‫להטות את דעתו להיתר‪ ,‬הואיל וזה נוגע לכללו של העניין ולא לפרטיו‪ .‬ואין בכוחו‬ ‫וברשותו של יחיד‪ ,‬אפילו יהיה גדול שבגדולים‪ ,‬לפרוק את משא האיסור מעל קהל‬ ‫הקראים כל זמן שהם בקהלם אינם באים להתחרט על מעשי אבותיהם‪ ,‬שבעטו בתורה‬ ‫שבעל פה‪ .‬ואז הדבר תלוי במוסד הכללי של בית הדין הגדול להתיר את האיסור‬ ‫כמבואר בכמה מקומות (עיין ב"י אבן העזר סימן ד' ובתשובות המבי"ט‪ 132‬חלק א'‬ ‫ל"ח)‪ .‬אבל במקרים בודדים בהתחשב עם הפרטים של כל עניין בייחוד‪ ,‬בלי נתון לו‬ ‫ערך כללי‪ ,‬יש לדון במסגרת דין תורה לפי הדעות של רבותינו בתשובותיהם בעניין‬ ‫הנדון‪ .‬והנה בנוגע לחשש של ספק ממזרות‪ ,‬מפני שהקראים אינם עושים גטי נשים‬ ‫לפי דיני ישראל ומשום כך נשותיהם המגורשות נשארו באיסור אשת איש והבנים‬ ‫שיולדות מבעליהם השניים המה ממזרים; יש לדון ולמצוא צדדי היתר‪ ,‬שהרי אם נניח‬ ‫שמאחר שהם מגרשים נשותיהם לא לפי המטבע שטבעו חכמים בגטין‪ ,‬הגט בטל‪ .‬הרי‬ ‫גם בנוגע לקידושין שלהם יש לומר אין חוששין לקידושין‪ ,‬שנעשו לא לפי מנהגי‬ ‫דת משה ויהודית‪ ,‬והטעם "שאין אדם עושה בעילתא בעילת זנות" אינו יכול להיות‬ ‫מקובל כאן‪ ,‬כפי המבואר בבית יוסף אבן העזר סימן קמ"ט ותשובות הריב"ש‪ 133‬שם‪.‬‬ ‫ובכל אופן הלוא נשים גרושות מהוות רק מועט וכל דפריש מרובא פרוש‪ ,‬וכל אחד‬ ‫מן הקראים הוא מן הרוב שאינם מגרשים נשותיהם‪ .‬ואלה הקראים שנפרדים זה מזה‬ ‫ונעקרו ממקום קביעותם הראשונה אין לחשוב אותם כ"קבוע כמחצה על מחצה דמי"‪.‬‬ ‫ועיין תשובות "נודע ביהודה" קמא אה"ע ד'‪ ,‬שמצדד להיתר בעובדה שאחד נשא בת‬ ‫קראי ‪ -‬ואומר שכמה מקדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם‪ .‬אבל בפועל הוא‬ ‫לא פוסק להלכה לא לאיסור ולא להיתר "מפני שכבר נעשה מעשה"‪ .‬ברוח זה ערכתי‬ ‫תשובה כעין הרצאה תורנית ועליה חתמו כל הרבנים‪ .‬והנימוק הקוטבי הונח בתשובה‪,‬‬ ‫שבשאלה זו שכאילו כבר נעשה מעשה (לפי פרטי העניין הכמוסים במאורע) וגם מתוך‬ ‫המצב המדיני ‪ -‬מהראוי להעמיד את הדבר על דין תורה ולמצוא לו היתר‪ ,‬אבל לא‬ ‫כתקדים מבחינה כללית אלא רק באופן פרטי‪ ,‬שאינו גורר אחריו הוראה כדומה לזו‬ ‫במקרים אחרים‪ .‬ומעניין הדבר‪ ,‬כי הרבנים בנדון דידן השתמטו מהשתתף בפועל לא‬ ‫בקבלת חברות ולא בסידור חופה וקידושין‪ ,‬אלא נמסרה חוות דעתם למשרד הרב‬ ‫מטעם הממשלה ‪ -‬גם הרב ר' שמואל פוולינקובסקי‪ ,‬סגן הרב מטעם הממשלה‪ ,‬חתם‬ ‫‪ 1 32‬המבי"ט ‪ -‬משה בן יוסף ְט ָרנִ י (‪)1580-1500‬‬ ‫‪ 1 33‬הריב"ש ‪-‬‏ר' יצחק בן ר' ששת ַּ‏ב ְר ָפת (‪)1408-1326‬‬

‫‪ | 188‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫על ההיתר בשכבו על ערש דווי (זה היה סמוך לפטירתו ועדיין לא עמדתי אז בראש‬ ‫הרבנות הרשמית)‪ ,‬ושם הביאו את הדבר לפעולות לפי הוראת הרבנים‪ .‬בשאלה זו‬ ‫הייתה לי הזדמנות לדבר עם כמה מגדולי ישראל ולשמוע את דעתם‪ .‬כולם סבורים‬ ‫שהקושי שבשאלה זו הוא האיסור הידוע הרובץ על הקראים‪ ,‬אבל מצד ממזרות אפשר‬ ‫להקל להלכה ולמצוא היתר בהחלט‪.‬‬ ‫היה אצלי הר"מ של ישיבת ִל ָידה (שהייתה בזמן ההוא ביליסבטגראד)‪ ,‬הגאון ר'‬ ‫שלמה פוליאצקי ז"ל‪ ,‬שהיה מפורסם בשם "העילוי ממיצט"‪ ,‬וסיפר לי‪ ,‬כי גם‬ ‫ביליסבטגראד היה מקרה כזה‪ ,‬והוא ביחד עם הרב ר' אברהם קרקולינסקי‪ ,‬הרב האב"ד‪,‬‬ ‫התירו את הדבר‪ .‬ושוחחנו בדברי תורה הנוגעים להלכה זו‪ ,‬ומצאנו שבזמן שברוסיה‬ ‫הותרה ההתגיירות‪ ,‬וזהו חלק חשוב מחופש המדיני‪ ,‬אין אפשרות להשאיר מצדנו איסור‬ ‫התגיירות רק כלפי הקראים‪ .‬זו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה‪ .‬אבל גם זאת מצאנו‪,‬‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬שאין בידינו רשות להתיר קבלת קראים והתחתנות עמם באופן כללי‪.‬‬ ‫אפשר רק להתחשב בכל מקרה שבא לידינו עם פרטי העניין ולדעת עד כמה שיש הכרח‬ ‫להתיר‪ ,‬בתור יוצא מן הכלל‪.‬‬

‫הסוציאליזם‬ ‫עם בואם של צבאות הסובייטים‪ 134‬נכנס זרם של חיים חדשים לעיר‪ .‬בייחוד היהודים‬ ‫פגשו אותם בשמחת לב ובהארת פנים‪ .‬אחרי חיים של דיכוי ופחד הם נשמו לרווחה‪,‬‬ ‫אפילו אלה מן היהודים שידעו מראש‪ ,‬כי נכונים להם הרבה קשיים בחייהם הכלכליים‬ ‫בקשר עם השיטה הסוציאליסטית החדשה‪ ,‬ארגון נכסי דלא ניידי וכו' וכו' (ובאמת סבלו‬ ‫היהודים כמעמד ביניים יותר מכול)‪ .‬בכל זאת היו שבעי רצון מן המהפכה‪ ,‬שהתחוללה‬ ‫על רקע מדיני כללי‪ ,‬בלי כל הבדל בין עם לעם‪ ,‬ובלבד שלא יהיו ללעג וקלס כאנשים‬ ‫נבזים ופחותי ערך בחיים‪ .‬ובאמת כל מה שעשו הסובייטים עשו רק מבחינה כללית בלי‬ ‫כל זכר ללאום או לשבט מיוחד‪.‬‬ ‫בימי המעבר הקשים‪ ,‬טרם בואם של חילות הסובייטים‪ ,‬הייתה העיר שוממה‬ ‫מתושביה‪ .‬בייחוד היהודים ישבו ספונים בביתם והיו מתייראים לצאת החוצה מפני‬ ‫פחד היריות‪ ,‬שההד שלהן היה בוקע באוויר ביום ובלילה והטיל סערה בלב כל אחד‪.‬‬ ‫אני עם בני ביתי יצאתי מביתנו אל בית אחד מקרובינו בקצה רחוק של העיר הנחשב‬ ‫לבטוח ביותר מהיותו נמצא מחוץ למטווחי היריות‪ .‬וכשנשמעה בבוקר הבשורה הטובה‪,‬‬ ‫שהחיִ ל הסובייטי נכנס לעיר‪ ,‬התעוררה העיר לחיים חדשים והרחובות נתמלאו אדם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫‪ 134‬במשך כשלוש שנים הוחזקה אודסה על ידי כמה קבוצות‪ ,‬כולל ה"צאנטרלנה ראדא" האוקראיני‪,‬‬ ‫הצבא הצרפתי‪ ,‬הצבא האדום והצבא הלבן‪ .‬ב־‪ ,1920‬השתלט הצבא האדום על אודסה ואיחד‬ ‫אותה עם הסובייט האוקראיני‪ ,‬שמאוחר יותר נעשה לחלק מברית המועצות‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪189‬‬

‫ועל כל פנים נראתה השראה של שמחה וגיל‪ .‬זכורני‪ ,‬כי באותו הבוקר‪ ,‬בשעה שהלכתי‬ ‫בחזרה לביתי אחרי ימים של ישיבה בבית זר במורא ובפחד‪ ,‬והנה לפניי הופיעה תמונה‬ ‫אדירה‪ :‬גדוד פרשים סובייטים‪ ,‬רוכבים על סוסיהם הטיפוסיים עבי הגוף ממוצא רוסיה‬ ‫התיכונה‪ ,‬ובפיהם שיר לכת רוסי חזק ועליז‪ ,‬ולפניהם רצים ילדי ישראל צוהלים‪ ,‬רוקדים‬ ‫ושמחים לקול השיר‪ .‬התמונה הזאת העירה בלבי רטט נפשי חזק‪ ,‬בהרגישי שאין זו‬ ‫תהלוכה סתם של חיילים אלא זהו מפנה היסטורי גדול‪ ,‬מפנה של התעוררות עם נגד‬ ‫נוגשיו‪ ,‬של מיגור רשעי ארץ‪ ,‬שבמשך מאות בשנים רמסו ודרסו בני מעמדות חלשים‬ ‫ואביוני עמים‪ .‬ואלה הילדים התמימים‪ ,‬המפזזים ורוקדים מול החיל הסובייטי‪ ,‬האין‬ ‫זה סמל יפה של שמחה וגיל לעבד היוצא משעבוד בעליו? שהרי אלה הפעוטים ביחד‬ ‫עם הוריהם היו נחבאים מעין השמש מפחד המוות של "הגברדיה הלבנה" והציניקנים‪,‬‬ ‫של הלגיונרים הפולנים והפטליוריים‪ 135‬ומכל מני שדים ומציקים ורוצחי אדם‪ .‬והיום‬ ‫עם הופעת הסובייטים הם יצאו מן המחנק לחופש ולדרור‪ ,‬משעבוד לגאולה ומאפלה‬ ‫לאור גדול!‬ ‫אלה מן הקוראים שלא היו להם חוויות אישיות מן הזמן ההוא‪ ,‬אפשר שאינם מבינים‬ ‫כעת מה שהרגשתי אז באותו הבוקר בשעה שנחלצתי מן המצר האפל והלכתי קוממיות‬ ‫‪136‬‬ ‫בחוצות העיר‪ .‬לאמתו של דבר צריך להעיר‪ ,‬שעם ישראל‪ ,‬שהיה שוכב למעצבה ִּביוֵ ן‬ ‫מצולת הגלות ברוסיה במשך מאות בשנים‪ ,‬הוא הרגיש ראשונה את ניצוצי הגאולה‪.‬‬ ‫עם מהפכת אוקטובר נשמטה לגמרי הקרקע מתחת לאנטישמיות ברוסיה‪ .‬עם קביעת‬ ‫הקונסטיטוציה הסובייטית נסתם הגולל על הבדל הגזע ורדיפת ַד ֵלי עמים ברוסיה‪.‬‬ ‫כידוע חלו במשך אותן עשרות השנים של משטר הסובייטים אילו שינויים בסדר החיים‪,‬‬ ‫כתחבולות לשפר את המצב הכלכלי‪ ,‬החינוכי המדיני וכדומה‪ .‬אבל עיקר העיקרים –‬ ‫השוויון האישי‪ ,‬העממי כלפי החוק ‪ -‬נשאר קבוע ומושרש בקרקע הסובייטית והנהו‬ ‫חזק כצור החלמיש‪ .‬החוק להעניש בכמה שנים של מאסר את האיש המפיץ בדפוס‪,‬‬ ‫בכתב או גם בעל פה דברי בלע הכוללים הסתה‪ ,‬איבה גזעית או לאומית ‪ -‬החוק הזה‬ ‫שומר על שלמותו ועל כבודו של כל איש ואיש בלי הבדל עם וגזע‪ .‬והיו כמה מעשים‬ ‫שעברה‬ ‫ֵ‬ ‫שבעד הכינוי "ז'יד" כלפי היהודי נענשו במאסר של שתי שנים‪ .‬וצריך לזכור‪,‬‬ ‫העברות של קונטרבוליציה‪ 137,‬ואוי ואבוי‬ ‫עברה פלילית אלא היא מסוג ֵ‬ ‫כזו היא לא רק ֵ‬ ‫העברה‪ ,‬הוא נחשב כעבריין פוליטי ‪ -‬כיסוד זר ומרעיל בגוף‬ ‫ֵ‬ ‫לאיש שנאשם באותה‬ ‫הסוציאליזם‪ .‬ואותו החוק הקשה נגד זריעת איבה בין עמים כבר הספיק במשך הזמן‬ ‫להפיג מלבם של שיורי אנשי "אגודת העם הרוסי" ואביזרייהו את הרעל של שנאת‬ ‫‪ 1 35‬הפטליוריים ‪ -‬חברי הכנופיות של פטליורה‬ ‫‪ 136‬יָ וֵ ן ‪ -‬בלשון המקרא‪ :‬בוץ‪ ,‬רפש‪ ,‬מדמנה‬ ‫‪ 137‬קונטרבולוציה ‪ -‬קונטרה־רבולוציה‪ ,‬נוגד את המהפכה‬

‫‪ | 190‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ישראל‪ .‬ואם יש אילו "נסתרים" ‪ -‬ממש "נפל פחד היהודים עליהם"‪ .‬וסובבת אגדה‬ ‫עממית‪ ,‬כי איש רוסי נכנס למסעדה וביקש לעצמו תבשיל צלול‪ .‬התרגום של "צלול"‬ ‫ברוסית הוא ז'ידקי ‪ -‬וביקש האורח שיגישו לו מאכל זה על ידי גמגום‪ ,‬רמיזות ותנועות‬ ‫שונות ‪ -‬כאיש אילם‪ ,‬כאילו קשה היה לו להוציא זה בפירוש מפיו‪ .‬ושאלו ממנו למה‬ ‫אינו מדבר דברים מפורשים? ועל זה השיב‪" :‬פשוט אני מתיירא להגות את השם‪ :‬הרי‬ ‫עברה חמורה לבטא בשפתיים את הכינוי 'ז'יד'‪ ,‬שמא גם את השם ז'ידקי אסור?"‬ ‫הלקסיקון של השפה הרוסית עשיר בכינויי גידופים למכביר‪ ,‬ופתאום "נתייתמה"‬ ‫השפה משם גנאי מיוחד בשביל היהודי‪ .‬בכינוי "ז'יד" השתמשו ברוסיה במשך כמה‬ ‫מאות שנים כדי לבזות ולהשפיל את היהודי ואת העם היהודי בכל העתים והזמנים‪.‬‬ ‫והיום קבור שם זה לעולמים בתחוקה הסובייטית‪ ,‬ועל קברו מתנוסס ציון‪ ,‬ששמו‬ ‫"קונטרבוליציה"‪.‬‬ ‫היסוד האידיאולוגי שבמשטר החדש דרש‪ ,‬כידוע‪ ,‬שבירת המחיצות המבדילות בין‬ ‫עם לעם‪ ,‬ומובן שבראש ובראשונה התבלטה המחשבה של הריסת גבולי הדת‪ ,‬התוחמים‬ ‫תחומים מסוימים בעולם האמונות והדעות בשביל כל עם ועם לבדו‪ .‬אבל העיקר של‬ ‫שתאחז‬ ‫חופש המצפון‪ ,‬המהווה בסיס למשטר של דרור ושוויון‪ ,‬אינו מניח למחשבה זו ֵ‬ ‫בעולם המציאות‪ .‬ובאמת אתה מוצא בחוקה הסובייטית איסור ברור להפריע לבן אדם‬ ‫למלא את מנהגי הדת לפי אמונתו‪ .‬אבל לעומת זה התירה החוקה הסובייטית‪ ,‬מטעמי‬ ‫חופש הדעות‪ ,‬לנהל תעמולה נגד אמונה‪ .‬הממשלה עצמה לא התערבה בתעמולה זו‬ ‫ועמדה מן הצד ‪ -‬לפי העיקרון של "הפרדת הדת מן הממלכה"‪ .‬אבל זה הביא לה כמה‬ ‫אי נעימויות במובן הפוליטי בתוך המדינה עצמה ובחו"ל‪ ,‬כאשר תיארתי להלן בפרק‬ ‫‪138‬‬ ‫"ויכוחי אמונה"‪.‬‬ ‫‪139‬‬ ‫את הנחלת התעמולה נגד דת ישראל לקחו לידם חברי הסקציה היהודית של המפלגה‬ ‫הקומוניסטית‪ ,‬שהיא אחראית נגד המפלגה כולה בפעולותיה להכרעת חיי העם היהודי‬ ‫כלפי רוח המפלגה ותכניותיה‪ .‬בחורי ישראל הללו עבדו במרץ ועשו מאמצים גדולים‬ ‫כדי להפיס את דעתה של המפלגה ולהראות גבורתם "ברחוב היהודים"‪ .‬עבודתם הייתה‬ ‫ניכרת בייחוד בערים הקטנות‪ ,‬אבל לא בערים הגדולות‪ ,‬מאחר ששטח אפשריותם היה‬ ‫מוגבל ביותר ‪ -‬אך ורק בפעולה מילולית או ספרותית‪.‬‬ ‫ולא יהא זה כפרדוקס אם אציין כאן את העובדה‪ ,‬שדווקא בשנים הראשונות של‬ ‫שלטון הסובייטים התפתחה יהדות אודסה מבחינה דתית לאומית יותר מבשנים‬ ‫הקודמות‪ .‬קודם למשטר הסובייטי הייתה הנהלת העניינים של הקהילה בידיים של‬ ‫‪ 1 38‬ראו ספר ויכוחי אמונה בכרך זה‬ ‫‪ 139‬סקציה יהודית ‪ -‬יבסקציה‪ .‬המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהוקמה‬ ‫במטרה לדכא את היהדות ו"הלאומניות הבורגנית"‪ ,‬לחסל את המוסדות והארגונים היהודיים‬ ‫ולהחליף את התרבות היהודית המסורתית ב"תרבות פרולטרית" בקרב מעמד הפועלים היהודי‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪191‬‬

‫העשירים והמשכילים‪ .‬וענייני היהודים התפשטו בשטחים שונים‪ ,‬במוסדות הצדקה‬ ‫ובבתי חינוך‪ .‬ובתי הכנסיות היו בעצם רק סניף בתוך עבודה רבת הגוונים של הקהילה‬ ‫בכללה‪ .‬ועם בואם של הסובייטים התכנסו בפועל כל ענייני הקהילה אך ורק בבתי‬ ‫הכנסיות‪ .‬כל ענייני צדקה‪ ,‬חינוך וכדומה עברו לרשות הסובייטים ככל שאר ענייני‬ ‫העיר הכלליים‪ ,‬ואלה שעמדו בראש המוסדות הללו ‪ -‬או שעזבו את רוסיה הסובייטית‪,‬‬ ‫או שנכנסו לתוך המנגנון של הממשלה כפקידים כל אחד לפי מקצועו‪ ,‬ולא הייתה להם‬ ‫כל שייכות להנהלת הקהילה‪ .‬ובית הכנסת נשאר המוסד הציבורי היחידי‪ ,‬המשותף‬ ‫ל"קבוצת המתפללים"‪ ,‬שזכות קיומו הייתה נמצאת תחת חסותו של החוק הסובייטי‪.‬‬ ‫ועם חכם ונבון ידע לנצל את הזכות הזאת לא רק לשם תפילה‪ .‬במסגרת של בית הכנסת‬ ‫נוצרה ציבוריות רחבה‪ ,‬מקיפה את שלושת העמודים‪ :‬תורה‪ ,‬עבודה וגמילות חסדים‪.‬‬ ‫החזנות האודסאית המפורסמת הייתה פורחת כמקודם‪ .‬לימוד התורה הלך והתרחב‬ ‫בבתי כנסיות‪ .‬וגם ענייני צדקה התנהלו לא באופן רשמי‪ ,‬כי אם בתוקף הרגש של‬ ‫"רחמנים בני רחמנים"‪ ,‬שהרי גם הקהילה לא הייתה רשמית ‪ -‬אבל הכול היה נעשה‬ ‫במסגרת בית הכנסת‪ ,‬שקיומו היה לפי החוק‪ .‬הרבנים קיבלו משכורתם מבית הכנסת‪.‬‬ ‫ועוד מעלה הייתה להם לרבנים בתקופה ההיא‪ ,‬שנחלצו מן הצרה של הרב מטעם‬ ‫הממשלה‪ ,‬שבטל לגמרי עם בואם של הסובייטים‪ .‬והכתובת היחידה של הציבוריות‬ ‫היהודית כלפי הממשלה היה הרב הדתי‪ .‬וחוג החרדים באודסה הלך וגדל אצל משטר‬ ‫הסובייטים גם בכמות‪.‬‬ ‫הרבה אנשי צורה‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬בעלי רכוש וממון‪ ,‬עזבו את עיירותיהם‬ ‫הקטנות והעתיקו את דירותיהם לכרכים‪ ,‬המסוגלים ביותר להסוואה של מעמדם האמתי‪.‬‬ ‫וגם רבנים מעיירות הקטנות וכלי קודש בעלי תורה ויראה‪ ,‬כמו זקני השו"בים‪ 140‬מערים‬ ‫שונות התיישבו באודסה‪ .‬וכל אלה הסתגלו לעיר הגדולה ונכנסו לבתי כנסיות שונים‬ ‫ונעשו לבעלי דעה‪ ,‬לגבאים ולראשים‪ .‬ומן "הפנים החדשות" הללו קיבלה הקהילה‬ ‫האודסאית צורה אחרת לגמרי; חגיגות הילולה של צדיקים ואדמו"רים בבתי כנסיות;‬ ‫דבקות של חסידים וריקודים בימי שבת ומועד‪ .‬והחסידות בכלל‪ ,‬שהייתה נמצאת כאן‬ ‫"בסתר המדרגה"‪ ,‬צפה ועלתה בתקופה זו בשטח החיים הציבוריים‪ ,‬אודסה מעודה לא‬ ‫נחשבה לאכסניה של אדמו"רים‪ ,‬ודווקא במשטר הסובייטים באו והתיישבו בה כמה‬ ‫אדמו"רים‪ ,‬כמו האדמו"ר מלוצק ר' אברהם קצנלנבוגן‪ ,‬האדמו"ר ר' יעקב רבינוביץ'‬ ‫מחרסון‪ ,‬אחיו ר' נחום רבינוביץ' מווזניסנסק‪ .‬ומסביבם הסתופפו חסידים למכביר‬ ‫והתפרנסו בכבוד‪.‬‬ ‫אודסה היהודית בתקופה ההיא הייתה דומה לעיר גדולה פרובינציאלית מלאה‬ ‫חסידים ויראים‪ .‬כמעט שנעלם מן האופק העסקן הטיפוסי המודרני‪ ,‬ובמקומו בא יהודי‬ ‫‪ 1 40‬שו"ב ‪ -‬שוחט ובודק‬

‫‪ | 192‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫פשוט‪ ,‬שהיו לו זכויות מעירו הקטנה‪ ,‬והוא נספח לבעלי הדעות והעסקנים‪ .‬באווירה‬ ‫כזו כאילו בא "שינוי ערכים" ביחס לכמה עניינים שברוח‪ .‬רוחה של החסידות התחילה‬ ‫לרחף באוויר ולאורה הלכו רבים‪.‬‬ ‫לאמתו של דבר אודסה הייתה במפה של החסידות הפולנית הוואהלינית ושורשיה היו‬ ‫טמונים עמוק במסורת המשפחה של רוב אנשי הציבור‪ ,‬ורק גורמים חיצוניים אישיים‪,‬‬ ‫שהיו שקולים במהותם נגד הרוב‪ ,‬עיכבו בעדם לעשות ענפים‪ ,‬ומכיוון שמסיבות‬ ‫הזמן נחלשו כוחות "המתנגדים" בהנהלת הציבור‪ ,‬חזרה רוח החסידות וניעורה בחיי‬ ‫המציאות של הכרך‪.‬‬ ‫עבודת הרבנות הייתה מתנהלת כמקודם‪ .‬מנהגי הדת‪ ,‬ענייני חופה וקידושין וחליצות‬ ‫הרב היה עוסק בהם בלי מפריע‪ .‬בתוקף החוק של הבדל הדת מן המדינה זה היה עניין‬ ‫פרטי של כל אזרח‪ .‬והרב גם כן נחשב כאיש פרטי (היה זמן שדרשו שהנישואין והגטין‬ ‫יירשמו קודם במשרד ההרשמה שלהם אבל אחר כך בטלה הגזרה)‪ .‬הלימוד בבתי‬ ‫הכנסיות והדרשה הציבורית בשעת התפילה לא פגשו כל עיכובים מצד הממשלה‪.‬‬ ‫התעמולה האנטי־דתית עשתה את שלה‪ .‬אבל "אינהו בדידהו ואנן בדידן"‪ .‬את דרשותיי‬ ‫ואת לימודיי לא הפסקתי כל זמן שבתי הכנסיות לא נסגרו‪ .‬בימות השבתות לימדתי‬ ‫בבית הכנסת הגדול ‪ -‬בקיץ פרקי אבות ובחורף "חובות הלבבות"‪ 141.‬ובימות החול בין‬ ‫מנחה למעריב ביום ב' וה' לימדתי בבית הכנסת הגדול של השוק החדש‪ .‬השומעים‬ ‫הקשיבו לדבריי מתוך חדות הנפש ונאצלו מתוך הלימוד‪ .‬הרבה סיפוק נפש נתנו לי‬ ‫הלימודים‪ ,‬ההשפעה הייתה ניכרת ונראית‪ .‬לא אחת באו אליי אנשים מן השומעים‬ ‫ואמרו לי מתוך תמימות וגילוי לב‪" :‬רבי‪ ,‬מיום שאני שומע את לימודיו נעשיתי לאיש‬ ‫אחר"‪ .‬פעם אחת הופתעתי מתוך עובדה ממשית‪ ,‬שלימודי עשה השפעה ישירה והביאה‬ ‫ֵפרות באותו מקום בבית הכנסת‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪ .‬הממשלה הסובייטית‪ ,‬כידוע‪,‬‬ ‫הלאימה את הקרקעות‪ ,‬את הבתים ואת בתי החרושת ומסרו אותם לאיכרים ופועלים‪.‬‬ ‫אצל איש זקן וכבד מבסרביה‪ ,‬ה' הרשנהורן‪ ,‬לקחו את בית הטחנה שלו ומסרו אותו‬ ‫לקואופרטיב של עובדים‪ .‬ביניהם היו אנשים ישרים‪ ,‬שידעו את בעל הטחנה וטיבו‬ ‫ונכמרו רחמיהם עליו והבטיחו לו (לא באופן רשמי‪ ,‬שזה אסור היה על פי החוק)‬ ‫לתת לו בכל חודש סכום מסוים‪ .‬הם נתנו לו דמי פיוס רק במשך אילו חודשים ופסקו‬ ‫מלשלם לו‪ .‬בראש הנהלה עמד איש ישר‪ ,‬שמו ראבה‪ ,‬מי שהיה גבאי אצל אדמו"ר‬ ‫מרחמיסטריבקה‪ 142.‬תבע אותו לדין ונתן לו איזה סכום ואחר כך שוב חדל מלשלם‬ ‫‪" 141‬חובות הלבבות" מאת רבינו בחיי‪ .‬ספר מוסר ומידות‪ ,‬שנכתב בערבית‪ ,‬ורבי יהודה אבן תיבון‬ ‫תרגמו לעברית‪ .‬הספר מחולק לעשרה שערים‪.‬‬ ‫‪ 1 42‬ר' יוחנן ‪ )1895-1811( -‬בנו של ר' מוטלה מצ'רנוביל ייסד שושלת חסידית ובחירתו לשבת‬ ‫ברחמיסטריבקה תרמה להתפתחות העיירה‪ .‬ריכוזים גדולים של חסידי רחמיסטריבקה נוסדו‬ ‫בימיו בלמעלה מארבעים ערים ועיירות ברחבי רוסיה‪ .‬אחרי מותו הנהיגו את העדה ארבעת בניו‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪193‬‬

‫לו‪ ,‬כי חשב זאת לרשות ולא לחובה‪ .‬שניהם התפללו בבית הכנסת של השוק החדש‪.‬‬ ‫פעם אחת דרשתי בין מנחה למעריב באותו בית הכנסת על צו התורה "מוצא שפתך‬ ‫מאמרי "הדעה והדיבור"‪ 143,‬ביארתי את כל עיקרו של‬ ‫ִ‬ ‫תשמור"‪" ,‬לא יחל דברו" מתוך‬ ‫הדיבור האנושי וקדושתו מצד המוסר ומהותו של היהודי שומר תורה‪ .‬כשיצאתי מבית‬ ‫הכנסת אחר תפילת מעריב ניגש אליי הזקן הרשנהורן עם בת צחוק על שפתיו ואומר‬ ‫לי‪" :‬תודה רבה לרבי על שהציל אותי ממצבי הרע‪ .‬מר ראבה‪ ,‬ששמע את דבריו של‬ ‫הרב‪ ,‬הושפע מהם‪ ,‬ובאותו מעמד ניגש אליי ומסר לי סכום הגון על החוב שמגיע לי‬ ‫ממנו"‪ .‬הדבר עשה עליי רושם‪ ,‬וזכרו נחרת בלבי‪.‬‬ ‫חלה של פורים‬ ‫בשעת סעודת ערב פורים‪ ,‬כבר כאן‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬שאלני אבי בבת שחוק‪:‬‬ ‫"הזוכר אתה אותה חלה ענקית של פורים? בן חמש או שש היית בעת‬ ‫ההיא"‪ .‬האם זוכר אני? ודאי זוכר אני אותו בוקר של פורים‪ ,‬כששני פועלי‬ ‫המאפייה הקונדיטורית שממול לביתנו הביאו חלה של פורים‪ ,‬וההשתוממות‬ ‫שחלה זו עוררה בעיני כל רואיה‪ .‬לא היה מקום לחלה על שולחננו‪ .‬קצר היה‬ ‫המצע מהשתרע‪ .‬הושקעה בחלה אמנות של מעשה אופה עם כל ההידורים‬ ‫מבחוץ‪ .‬מכוסה הייתה באבקת סוכר ומרוחה בחלמון ביצים ותוכה מלא כל‬ ‫טוב ‪ -‬צימוקים‪ ,‬פרג ושקדים‪.‬‬ ‫"האספר לך מעשה זה של משלוח מנות?" אומר אבא‪ .‬והוא מספר‪:‬‬ ‫"יום אחד הוזמנתי להשתתף בחנוכת מאפייה שיתופית ליהודים ולנוצרים‪.‬‬ ‫כשבאתי לשם כבר סיים הכומר מעשה פולחן שלו‪ .‬משראוני היהודים‪ ,‬שהיו‬ ‫הרוב בקואופרטיב‪ ,‬כיסו את ראשיהם וגם חלק מהפועלים הלא־יהודים עשו‬ ‫כדוגמתם‪ .‬בנאומי הבעתי קורת רוח מכך‪ ,‬שאזרחים משני עמים מתאגדים‬ ‫בעבודה אחת‪ ,‬החיונית וההכרחית לחיי אדם‪ .‬וקוטב דבריי היה‪' :‬הלוא אב‬ ‫אחד לכולנו‪ ,‬אל אחד בראנו‪ '.‬קראתי לאחדות ולאהבת הבריות‪ ,‬לשכלול‬ ‫העבודה לתועלת המדינה ולטובת חברי הקואופרטיב‪ .‬הכומר‪' ,‬באטיושקה'‬ ‫רוסי טיפוסי‪ ,‬בעל בשר‪ ,‬כנראה לא היה מרוצה מעסק משותף זה עם רב‬ ‫בישראל‪ .‬מיד לאחר נאומו הרים את קולו‪' :‬אבקש לגלות את הראש ‪ -‬כאן‬ ‫התמונה הקדושה!' שהיתי קצת ליד השולחן‪ ,‬בירכתי על הכוס ונפרדתי מן‬ ‫הכומר בנימוס קר ועזבתי את הבית‪ .‬מאורע זה עורר אי־רצון בחוגי 'המאה‬ ‫השחורה'‪ .‬הם מצאו‪ ,‬אנשי 'האיגוד של העם הרוסי'‪ ,‬שנדחקתי לרשות‬ ‫שאינה שלי‪ ,‬שערבבתי את קדושת הטקס הדתי הפרבוסלבי ועשיתי אותו‬ ‫חולין‪ .‬האם דבר קל ערך הוא‪ ,‬הדת השלטת והתמונה הקדושה בתקופה‬ ‫בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה (‪ )1919-1917‬נחרבה רחמיסטריבקה עד היסוד‪.‬‬ ‫‪ 1 43‬המאמר מופיע בספר "מושגי החיים" פרק ‪ ,10‬עמודים פ"ח‪-‬ק"ח‪.‬‬

‫‪ | 194‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫של פוגרומים ברוסיה! הם אף מצאו בנאומי דברי כפירה ביחס לאמונה‬ ‫הנוצרית‪ .‬אני אמרתי‪ ,‬שההבדל בין שני העמים הוא רק הבדל של מורים‪,‬‬ ‫אבל 'אב אחד לכולנו'‪ ,‬ואיפה הרוח הקדושה‪ ,‬שממנה נולד ישו? והיכן‬ ‫אמונת השילוש? היה זה‪ ,‬לפי דעתם‪ ,‬הסגת גבול להטיף דברים אלה בפני‬ ‫נוצרים ובנוכחות הרועה הרוחני שלהם בטקס דתי פומבי‪ .‬חברי 'האיגוד‬ ‫של העם הרוסי' פנו בתלונה אל שר העיר‪ ,‬אבל הלז הסתלק מן העניין‬ ‫כל זמן שלא פנו אליו מן השלטון לענייני הדת‪ ,‬והסתפק באיסור לפרסם‬ ‫את המאורע בעיתונות‪ .‬שניים מחברי הקואופרטיב‪ ,‬יהודי ונוצרי‪ ,‬באו אליי‬ ‫להביע תודה והציעו לי שכר טרחה‪ .‬סירבתי לקבל את הסכום‪ .‬הם טענו‪,‬‬ ‫שאף הכומר קיבל‪ ,‬אבל רציתי שיהיה איזה הבדל בין הרב ובין הכומר‪,‬‬ ‫בחינת 'שאם יזכה ‪ -‬יבחין'‪ .‬ובפורים שלחו לביתנו אותה חלה"‪.‬‬ ‫ואבי סיים את סיפורו‪" :‬משלוח מנות זה מאותו מקום שגרם לי דאגה‪,‬‬ ‫שימש לי עידוד נפש וביסוס נוסף לחגיגת ימי פורים‪ ,‬שעיקר הסמל שלה‬ ‫הוא הפיכת יגון לשמחה ואבל ליום טוב‪ ...‬הזוכר אתה‪ ,‬בני‪ ,‬את שני היהודים‬ ‫מסמרקנד‪ ,‬אב ובנו‪ ,‬שנקלעו לביתנו בדרכם לארץ ישראל והוזמנו להסב‬ ‫עמנו בסעודת הפורים?"‬ ‫"כן‪ ,‬אבא‪ ,‬אני זוכרם היטב‪ .‬היו אלה אנשים בעלי צורה‪ ,‬גבוהים‪ .‬אחד רזה‬ ‫ואחד בעל בשר‪ .‬פניהם השחומים היו אדומים ונצצו כנחושת‪ .‬לבושים היו‬ ‫בגדים ססגוניים של יהודי בוכרה‪ .‬הצעיר היה לבוש חלוק משי צהבהב עם‬ ‫כתמים אדומים וירוקים‪ ,‬הזקן לבש חלוק ירוק עם פסים אדומים לאורך‬ ‫הבגד‪ .‬לשניהם חגורת בד רחבה‪ ,‬שניהם חבושים כובעי אייל ונועלים מגפיים‬ ‫אדומים‪ .‬מעל לחלוק לבשו גלימה ארוכה עם בטנת פרווה‪ .‬בהיכנסם נשקו‬ ‫את כף ידך‪ .‬הם דיברו עברית ורוסית משובשת"‪.‬‬ ‫"הרוסית שבפיהם הייתה אמנם משובשת‪ ,‬אך העברית טובה‪ .‬הם דיברו‬ ‫בהברה ספרדית והיו בני תורה‪ .‬הם הביאו עמם ספרי תורה בנרתיק יקר‪,‬‬ ‫מלאכת מחשבת‪ ,‬והפקידו אצלי עד הפלגת האנייה"‪.‬‬ ‫"כמדומה לי" ‪ -‬אמרה אמא ‪ -‬ששכננו מנדל שסטופל פגע בכבודם והם‬ ‫נפגעו‪ .‬אין אני זוכרת בדיוק מה היה"‪.‬‬ ‫"נו‪ ,‬כן"‪ ,‬ענה אבא‪" ,‬מנדל היה בגילופין‪ .‬בראותו את אורחינו ניגש אל‬ ‫הישיש‪ ,‬אחז בזקנו ומשכו בכוח בחשבו לפי תומו‪ ,‬כי אלה פורים שפילר‬ ‫(שחקני פורים)‪ .‬בקושי עלה בידי לשכנעו‪ ,‬כי הזקן הוא זקן ממש‪ ,‬ולבושם‬ ‫הוא בגדם הרגיל‪ .‬והאורחים אמנם נפגעו תחילה‪ ,‬אך כשהסברתי להם את‬ ‫העניין‪ ,‬מלמלו מתוך צחוק‪' :‬שמחת־פורים ‪ -‬מצווה גדולה!' ושתו עם מנדל‬ ‫לחיים"‪.‬‬ ‫("פורים"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)86-84‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪195‬‬

‫עוני חומרי ועושר רוחני‬ ‫כשאתה מעלה בזיכרונך היום את המאורע ההיסטורי הגדול‪ ,‬את מהפכת אוקטובר‬ ‫ברוסיה‪ ,‬לבך מתמלא רחשי כבוד לאלפי הגיבורים שעמדו במערכה ומסרו את נפשם‬ ‫על שבירת גאון זדים ועקירת שלטון העריצות מן העולם‪ .‬הם היו בהחלט מטה זעם‬ ‫ושבט מוסר בידי ההשגחה העליונה‪ .‬שהרי גם היום (בשנת תש"ד) הם עומדים שוב‬ ‫במרכז שאיפותינו כשליחי ההשגחה למגר בטיפת דמם האחרונה את הרשעות מן‬ ‫העולם‪ ,‬ולכלות את הצורר שקם עלינו לכלותינו‪.‬‬ ‫והיום‪ ,‬בשעה שהגייסות עצמם עומדים בשדה המערכה‪ ,‬והמפציצים טסים בגבהי‬ ‫מרומים ומטילים סערה בין החיים ‪ -‬כבר מקדישים מנהיגי העולם‪ ,‬הוגי דעות ורבי‬ ‫המדינות את כל תשומת לבם לסדר ענייני החיים אחר המלחמה ולקבוע תכניות בשביל‬ ‫שזירת עולם חדש וחיים חדשים‪ ,‬כי כשם שקשה לנצח את האויב הרע במלחמת בזק‪,‬‬ ‫עוד יותר קשה להקים מתוך חיפזון עולם חדש מסודר במצבו הכלכלי והמדיני ומתוקן‬ ‫במלכות הצדק והיושר‪.‬‬ ‫את זאת ראינו ונוכחנו לדעת מן התקופה שאחר המלחמה העולמית הראשונה‪,‬‬ ‫שהייתה כעין פרוזדור למלחמת הצורר היטלר‪ .‬האויב נוצח‪ ,‬המאבק הפנימי גם כן‬ ‫נגמר בניצחון האור על החושך‪ ,‬מנהיגי המדינה של המשטר הישן נשמדו עד חרמה‪.‬‬ ‫הופיע הפלא הגדול של הפיכת תכונת הנפש של האדם‪ .‬ארץ של ברבריות מדינית‬ ‫נהפכה פתאום לארץ דרור ושוויון לכל יושביה‪ .‬רעיונות רעים של רשעות ושנאת‬ ‫אדם הרעילו את מוחות העם הרוסי במשך מאות שנים‪ ,‬והנה נשבה רוח אחרת בארץ‬ ‫וכאילו הפיגה לגמרי את הרעל וזאבים נעשו כבשים‪ .‬הניצחון על הרע והכיעור נעשה‬ ‫לעניין של מציאות‪ ,‬אכן הטוב הממשי שבעתיד היה רק בבחינת תכנית יפה‪ ,‬לעניין‬ ‫שבתחוקה‪ ,‬בדגל‪ ,‬אבל צריך היה לממש את הכול במציאות‪ .‬צריך היה להאכיל את‬ ‫האזרחים החופשיים לחם‪ ,‬להלבישם ולהנעילם ולהבטיח להם מקום‪ ,‬שיכון וגג על‬ ‫ראשם‪ .‬וכאן הכול עזוב ונעזב‪ ,‬חרב ונחרב והחוסר מצרצר מכל עבר ופינה‪ .‬המלחמה‬ ‫הנוראה ומלחמת האזרחים החריבו את המנגנון של המדינה‪ .‬מפעלי צינורי המים‬ ‫והחשמל נהרסו‪ ,‬התחבורה נתקלקלה‪ .‬שאלת הלחם‪ ,‬פשוטה כמשמעה‪ ,‬עמדה בראש‬ ‫בעיות היום‪ .‬הנהיגו כרטיסים למנת לחם מצומצמת‪ .‬התחילו חיי דוחק וצער ‪" -‬לחם‬ ‫צר ומים לחץ"‪ .‬אודסה המפוארה‪ ,‬אותה "היפהפייה הדרומית"‪ ,‬לבשה קדרות‪ ,‬פנה‬ ‫הט ַראמוָ וי וכו'‬ ‫הודה פנה זיווה‪ .‬אין אור בערב‪ ,‬אין חומר הסקה לחמם את הדירה‪ ,‬אין ְ‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫והשעה הייתה שעת ניסיון קשה‪ .‬המדינה הייתה מוקפת אויבים מכל צד‪ .‬כל העולם‬ ‫כולו היה נגד המשטר של מדינה זו‪ .‬תוצרת התעשייה הכבדה‪ ,‬כמו מכונות בשביל‬ ‫עבודה חקלאית‪ ,‬אריגה וכדומה‪ ,‬צריך היה להביא מחוץ לארץ ולשלם בזהב או בתוצרת‬

‫‪ | 196‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫רוסיה‪ ,‬כי למטבע הסובייטית לא היו מהלכים בבורסה העולמית‪ ,‬ומשום כך על בני‬ ‫המדינה היה מוטל לצמצם בהוצאותיהם עד למינימום‪ .‬כל מה שהוציאה האם‪ ,‬האדמה‬ ‫הרוסית‪ ,‬תבואות‪ ,‬סוכר‪ ,‬אריגות‪ ,‬פרוות יקרות ‪ -‬הטוב‪ ,‬המובחר שבכולם העבירו לחוץ‬ ‫לארץ בתור תשלומין בעד תוצר הטכניקה החדשה שקיבלה רוסיה משם‪ .‬והאזרחים‬ ‫התפרנסו מתקוות טובות לעתיד מזהיר‪ ,‬ובינתיים הזדיינו במידת ההסתפקות המה‬ ‫כאילו ויתרו על ההווה בשביל העתיד‪ ,‬והתגברו באומץ נפלא על הקשיים של שנות‬ ‫המעבר‪ .‬זוכרני‪ ,‬שאחרי עבור עשר שנים ויותר מאז הוקם המשטר החדש של ברית‬ ‫המועצות‪ ,‬קראתי בעיתון האנגלי "מנטשסטר גרדיאן"‪ 144,‬כי מאה ושבעים מיליון‬ ‫קיבות מונעות מעצמן מאכל‪ ,‬וכמספר זה גופים חוסכים לבוש מבשרם‪ ,‬כדי לבנות את‬ ‫המדינה‪ .‬וזה היה בתקופת "החומש"‪ 145‬שבאה אחר זה‪ .‬זה היה באמת פלאי פלאים‪ ,‬איך‬ ‫המוני הפועלים נשאו את כל התלאה הזאת בסבלנות יתרה‪ ,‬מחושבת‪ ,‬לשם האידיאל‬ ‫של הקמת "המלכות הסוציאליסטית"‪ ,‬לשם בניין "המדינה של עובדים"‪ .‬ומצב הרוח‬ ‫של הפועלים לא היה מדוכא ביותר‪ .‬בעוד שהמצב הכלכלי לא היה מזהיר‪ ,‬השתדלו‬ ‫מנהיגי המדינה להרים את רוח העם על ידי קנייני התרבות העממית‪ ,‬ספרות‪ ,‬עיתונות‪,‬‬ ‫הצגת כל מיני חזיונות בבתי תאטראות ובבתי החרושת‪ .‬וכל זה‪ ,‬שהיה במצב של‬ ‫פריחה מופלגת במדינה‪ ,‬היה נותן עידוד ללבו של העובד‪ ,‬מאחר שכל מטרתה של‬ ‫ספרות זו הייתה הכיוון הסוציאליסטי‪ ,‬לברר להמון הפרולטארי את מצבו הרע במדינות‬ ‫הקפיטאליסטיות‪ ,‬ולעומת זה מצבו כאן‪ ,‬שהוא השליט במדינה וכו' וכו'‪.‬‬ ‫גם האזרחים‪ ,‬שהיו משוללים הזכויות של הפועלים ‪ -‬גם המה הסתגלו אל המצב‪.‬‬ ‫שהרי לאמתו של דבר דווקא בחיי הפשטות בחיים "הפרולטריים" אתה מוצא כמה‬ ‫צדדים חיוביים‪ ,‬הן מהמבט הכלכלי הן מהמבט המוסרי‪ .‬ידוע שהשפע והתדירויות‬ ‫של תענוגי הגוף מפחיתים את סיפוק נפשו של אדם‪ .‬האדם מתרגל אל תענוגי החיים‬ ‫והמותרות עד כדי היעדר הרגשה של תענוגים‪ .‬השובע המופרז פוגם את הטעם של‬ ‫הנאת החיים‪" .‬נפש שבעה תבוס נופת‪ ,‬ונפש רעבה כל מר ‪ -‬מתוק" (משלי כז‪ ,‬ז)‪ .‬החצי‬ ‫השני של פסוק זה קיבל ביאור חי ונאמן בתוך החיים "הפרוטלריים" של אותה התקופה‬ ‫שאנו עסוקים בה‪ .‬כל מצרך של מזון ומחיה שעקרת הבית השיגה בשוק והכניסה לתוך‬ ‫ביתה‪ ,‬היה מאורע משמח‪ .‬אותה העמידה "בתור" והמאמצים הקשים לרכישת מזון‬ ‫הוסיפו למאכל חשיבות יתרה‪ .‬אפילו דג מלוח‪ ,‬כשנעשה ליקר המציאות‪ ,‬עלה למדרגת‬ ‫מותרות והרגישו בו טעם של מאכל מלכים‪ ...‬ורגעי שמחה ותענוג כמו אלה היו תכופים‬ ‫יום־יום בחיים הפרימיטיביים של התקופה ההיא‪ .‬והוא הדין גם בעולם הרוחני באווירה‬ ‫‪ - The Manchester Guardian 1 44‬היום נקרא העיתון ‪.The Guardian‬‬ ‫‪ 1 45‬ב־‪ 1928‬הכריז סטלין על תכנית החומש שיעדיה היו‪ :‬תיעוש מהיר‪ ,‬ביטול הרכוש הפרטי בכפר‬ ‫(קולקטיביזציה) והעלאת רמת ההשכלה בקרב העם‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪197‬‬

‫של אורחות חיים חדשים‪ .‬בתחום של השקפות חומרניות (מטריאליסטיות)‪ ,‬השוללות‬ ‫עיקרי אמונה ומנהגי הדת‪ ,‬התבלטה ביותר המשיכה אל המרכזים הרוחניים‪ ,‬והנפש של‬ ‫המאמין מצאה טעם מיוחד במנהגים עתיקים דתיים‪ .‬התפילות ולימוד התורה בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬עשיית המצוות ושמירת מנהגי ישראל לא היו מתוך שגרה‪ ,‬בחינת "מצוות‬ ‫אנשים מלומדה"‪ ,‬אלא מתוך כיסופי הנפש וחביבות של מצווה‪.‬‬ ‫מושגים רוחניים מוסריים גם המה צפויים לשינוי ערכים‪ ,‬בין טוב לבין לרע‪ ,‬מתוך‬ ‫השפעות חיצוניות‪ ,‬מתוך לחץ של תנאי הזמן והסביבה‪ .‬בייחוד נשארה בזיכרוני התמונה‬ ‫של יום שבת קודש בתקופה ההיא‪ .‬הצד הגסטרונומי ‪ -‬הנאת המטעמים ומאכלי שבת ‪-‬‬ ‫כמעט שהייתה חסרה לגמרי בעיר מגוריי‪ .‬אבל במידה שפחתה מידת ההנאה של‬ ‫מאכל ומשתה‪ ,‬התרומם מעלה מעלה עיצומו של יום השבת גופא‪ .‬בשנים הראשונות‬ ‫למשטר החדש היה המצב הכלכלי רע מאוד‪ .‬מידת ההסתפקות במועט ‪ -‬ברוחם של‬ ‫בעלי המוסר המחמירים ביותר ‪ -‬הייתה לקניין כל האזרחים‪ .‬ומובן‪ ,‬שגם השבת הייתה‬ ‫מושפעת בצביונה מתוך מידה משובחת זו‪ .‬בערב שבת לא הייתה "הכנה רבתי" וטרחה‬ ‫יתרה בשביל הכנת צורכי שבת‪ .‬לא אפייה של חלות סולת‪ ,‬לא לחם משנה ‪ -‬רק מנה‬ ‫מצומצמת ממשלתית של פת קיבר ודייסה רזה‪ .‬לא חשמל ולא נר למאור‪ ,‬רק פתילה‬ ‫קטנה טבולה באילו טיפות של שמן‪ ,‬ולאורה המהבהב האישה מברכת ברכת ההדלקה‬ ‫של נר שבת קודש‪ .‬והנה הגיע הזמן של קבלת שבת‪.‬‬ ‫ואתה באה "מנוחת אהבה‬ ‫שבת מלכתא הופיעה בכל הדרה‪ ,‬לבושה עדי עדיים‪ִ ,‬‬ ‫ונדבה‪ ,‬מנוחת שלום ושלווה"‪ .‬פניה המאירים האצילו זיו ונוגה של נשמה יתרה והוד‬ ‫אצילות הרוח‪ .‬בימי האופל ודכדוך נפש קיבלו הרגעים הנעלים הללו חשיבות מיוחדת‬ ‫וערך מרומם ביותר‪ .‬המזמורים והתפילות של שבת עוררו את הנימין הטמירים שבלב‬ ‫והשפיעו על היהודי השראה של סיפוק נפש ואומץ רוח‪ .‬כמו חי עולה בזיכרוני היהודי‬ ‫הדתי במדינה הסובייטית בזמן הקשה ההוא‪ .‬אני רואה אותו נחפז בדחילו ורחימו בימי‬ ‫חורף בסופת שלג וכפור לבית הכנסת להתייחד עם ֶאחיו "אמוני עם סגולה" שהתכנסו‬ ‫במקום קדוש לקבלת פנים של שבת המלכה‪ .‬ושם באותה האווירה הנפלאה נפתחו לו‬ ‫שערי גן עדן "כבוד ה' עליו נגלה" והפך מבן עם גולה ומוכה לבן "עם מדושני עונג"‪.‬‬ ‫ובאותה השעה שביתו ריקן‪ ,‬הוא קולט לנפשו מלוא חופנים של תענוג מתוך גנזי רוח‪,‬‬ ‫גנזי ברכה‪ ,‬הספונים בין כותלי בית הכנסת‪ ,‬שהרי כאן לא חסר כלום‪ ,‬הכול כאן בשפע‪.‬‬ ‫אותה קבלת שבת הנהדרה‪ ,‬אותו הפיוט המרומם של "לכו נרננה" של "לכה דודי" וכל‬ ‫מזמורי קודש כמו בזמן הקודם‪ ,‬אותם האיחולים הלבביים של המתפללים זה לזה "שבתא‬ ‫טבא"‪" ,‬שבתא טבא" ‪ -‬כמו בעתות שובע‪ ,‬בלי שום שינוי כלל‪ .‬אדרבה כל זה התעלה‬ ‫מהשפעת הזמן והמקום למדרגה עילאה של התלהבות קודש‪ ,‬של דבקות‪ ,‬וכוונה עמוקה‬ ‫מאין כמוה‪ .‬על הרקע האפור של המציאות התבלטה דמותה של השבת בכל הדרה‬

‫‪ | 198‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויופייה‪ ,‬והיהודי נמשך אחריה מתוך כיסופים וגעגועים וחדוות הנפש‪ ...‬יהודי זה בא‬ ‫לביתו מבית הכנסת נפעם ונרגש מקדושת היום‪ .‬צלילי "שלום עליכם"‪ ,‬קידושי היום‬ ‫ומנגינות עליזות של זמירות שבת מרחיבים דעתם ומנעימים רוחם של בני המשפחה‪,‬‬ ‫היושבים "כשתילי זיתים" סביב לשולחן השבת‪ ,‬הערוך במסכנות ובדלות‪ ,‬לאורו של‬ ‫ניצוץ קטן‪ ,‬המפלס לו בקושי נתיב באפלולית הבית‪ .‬ובכל זאת הסעודה "ריחה נודף"‬ ‫וטועמים בה טוב טעם מתוך התבלין הנפלא ששמו "שבת"‪ ,‬המדשן והממתיק תבשילו‬ ‫של מסכן ורש ביום המקודש‪ .‬והמסובים‪ ,‬מתוך חביבות לכבוד שבת‪ ,‬מתענגים על‬ ‫המאכלים הדלים והרזים כעל מאכלים ערבים וכל מיני מטעמים‪ .‬אלה היו רגעי קודש‬ ‫של עונג שבת מיוחד שהטביעו רישומם בנפש ללא שכחה‪ .‬ומחשבה מיוחדת‪ ,‬שפעלה‬ ‫בלבי אז‪ ,‬נחרתה בזיכרוני ממסיבת שבת זו‪ :‬השבת של היהודי שימשה חומר לסופרים‪,‬‬ ‫לפייטנים‪ ,‬לציירים‪ ,‬לתאר תמונות יפות מיום מנוחה וקדושה‪ .‬אבל תמונה של שבת‬ ‫זו המרוקמת על היריעה של חיי המדינה הסובייטית של שנות תרפ"א‪-‬תרפ"ה‪ ,‬כדאית‬ ‫היא להקצות לה פינה מיוחדת בהיכל הספרות והאמנות‪ .‬יש ציורי שבת ידועים וכמו‬ ‫הד להלך רוחי ולרחשי לבי ברגעים הללו‪ .‬בתמונה של הצייר אופנהיים‪ 146‬מתוארת‬ ‫דירה מרווחת רהוטה יפה ומוארת בכמה אורות של נברשות ופמוטי כסף‪ .‬בת ישראל‬ ‫לבושה חמודות מדלקת את הנרות‪ .‬השולחן ערוך בכלים נאים ובבקבוקי יין‪ ,‬במאכלים‬ ‫טובים "בשר וגם דגים"‪ .‬וכאן מעון צר וגם לחם צר‪ ,‬אור קודר של פתילה קטנה‪ ,‬אבל‬ ‫הפנים מאירים באור העליון מתוך התרוממות הרוח ונעימות הנפש‪ .‬אותה התגברות‬ ‫הרוח "ואנפהא נהורא בנהירי עלאה"‪ 147‬מהווים חומר הגון בשביל מכחול מעין זה של‬ ‫אופנהיים שהנציח בתמונותיו כמה רגעים יפים של מנוחת השבת‪.‬‬ ‫לרחשי לב אלה נצנץ אז במוחי תיאורו של הנביא לעצם מהותה של שבת קודש‪:‬‬ ‫"וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד" (ישעיה נח‪ ,‬יג)‪ .‬לא רק במאכלים טובים ובמיני‬ ‫תרגימא ובמיני מתיקה‪ ,‬בחשמל ובכלים נוצצים כלול העונג של שומר שבת‪ ,‬אלא‬ ‫במנוחת השבת וקדושתה‪ .‬כל יהודי בר דעת התרומם אל אופק של הסתכלות בהירה‬ ‫עד כדי הרגשת התענוג של קדושת היום עצמו‪ .‬וקורא לשבת גופא עונג ‪ -‬הוא הכיר‬ ‫ברוממות ערכו של יום מנוחה וקדושה של היום המכובד מכל הימים ‪ -‬קודש לה'‪.‬‬ ‫יום השבת המאיר אפלת החיים‪ ,‬מביא מרגוע‪ ,‬ישע ופדות לעלובי נפש וגוף‪ ,‬המתענים‬ ‫בסבלות ובעבדות‪ ,‬בדאגה ובעצבות בששת ימי המעשה‪ ,‬ולפיכך שמירת שבת כהלכתה –‬ ‫‪148‬‬ ‫זהו עונג כביר ונעלה‪ ,‬שכל העולם כולו כדאי הוא לו‪.‬‬ ‫‪ 1 46‬מוריץ־דניאל אופנהיים ‪ )1882-1800( -‬צייר יהודי גרמני שצייר תמונות מחיי המשפחה והיומיום‬ ‫של היהודים‪ .‬אחד מהם נקרא "שבת אחר הצהריים" (‪.)1866‬‬ ‫‪ 1 47‬פנים מוארות באור נעלה‪ ,‬סמל לרוחניות ולהתעלות הנפש‬ ‫‪ 148‬בספרו "מושגי החיים" מרחיב הרב בנושא השבת‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪199‬‬

‫מה שאירע לאבא‬ ‫מספרת אמא מה שאירע לאבא ז"ל באודסה‪ .‬בערב ראש חודש אלול יצא‬ ‫אבא עם מניין יהודים לפקוד את בית הקברות הישן‪ .‬בית קברות זה נוסד‬ ‫בשנת ‪ .1793‬שם היו קברות פינסקר האב ר' שמחה‪ ,‬ובנו הגדול יהודה־ליב‪,‬‬ ‫ולטוך‪ ,‬שטרן‪ ,‬טרנופול‪ ,‬עפרוסי (אפרתי) אשכנזי‪ ,‬ברד"ק ועוד‪ .‬המצבות‬ ‫העתיקות השחירו והוריקו‪ .‬בית הקברות היה מוזנח‪ .‬הרבה מצבות נמחקו‬ ‫ונהרסו‪ .‬הרוח העיפה עלים כמושים‪ ,‬חתיכות נייר ואבק‪ .‬כבר עמדו לעזוב‬ ‫את המקום והנה ביציאתם נתלו עיני אבא במצבה רעועה ולתימהונו נוכח‪,‬‬ ‫כי זוהי מצבתו של רבה של אודסה‪ ,‬אשר מת ממש ביום זה לפני מאה שנה‪.‬‬ ‫בקול נרגש נאמרו פרקי תהלים‪ ,‬נערכה תפילת השכבה ואמרו "קדיש"‪.‬‬ ‫("מה שאירע לאבא ז"ל"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)162‬‬

‫חיים גליקסברג‪ :‬לחם עוני‪1966 ,‬‬

‫‪ | 200‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫השנים האחרונות באודסה‬ ‫החגיגה לרגל עשרים שנות כהונה באודסה‬

‫‪149‬‬

‫כתב ידו של הרב‬

‫כשנמלאו עשרים שנה לכהונתי בתור רב באודסה‬ ‫(תרפ"ו) נוסד ועד לשם חגיגת מאורע זה‪ .‬חברי הוועד‪,‬‬ ‫ר' מרדכי סובל‪ ,‬ר' יצחק נובק ור' אלעזר לוין באו‬ ‫אליי לבקש הסכמתי‪ .‬אנוכי הבעתי להם את פקפוקיי‬ ‫ביחס למקום ולזמן‪ ,‬שאינם מתאימים כלל לפי דעתי‬ ‫לעניינים כמו אלה‪ .‬אבל הם אמרו שדווקא בזמן‬ ‫כזה צריך לנצל את המאורע ולעשות הפגנה לקיום‬ ‫היהדות באודסה‪ .‬בהזמנתם ששלחו לחברי הקהילה‬ ‫קשרו חברי הוועד את המאורע עם עשרים וחמש‬ ‫שנה לעבודתי הספרותית ולכהונתי ברבנות בכלל –‬ ‫ובכן היה זה יובל משולש‪ .‬ביום ג' סיוון תרפ"ו נערכה‬ ‫דיוקן הרב‪ ,‬צולם באחרית ימיו בחגיגיות רבה‪ ,‬עם כל הסממנים של יובל‪ ,‬תפילה‬ ‫נהדרה בבית הכנסת הגדול‪ ,‬שהיה מלא מפה אל פה‪.‬‬ ‫החזן עם מקהלה גדולה שרו מנגינות של תפילה ופיוטים מיוחדים‪ .‬היו נאומים של‬ ‫רבנים ועסקנים מאודסה ומחוצה לה‪ .‬קריאת איגרות ברכה מבתי כנסיות ומוסדות‪ .‬ואחר‬ ‫‪ 1 49‬מתוך טיוטות שנמצאו בעיזבונו ונערכו‬

‫פרקי זיכרונות | ‪201‬‬

‫כך בנקט‪ 150‬גדול בהשתתפות גבאי בית כנסיות‪ ,‬רבנים ועסקנים‪ .‬מובן‪ ,‬שהעיתונות‬ ‫המקומית לא הגיבה על המאורע במאום‪ .‬ורק בעיתונות הארץ ישראלית הופיעו שני‬ ‫תיאורים למאורע זה‪" :‬בדואר היום" על ידי "עולה א' ד'" ובשבועון "התור" מאת‬ ‫הסופר מאודסה ישראל גרינברג‪.‬‬ ‫בתשומת לב רבה שמעתי את כל הנאמר בנוגע אליי ואמרתי‪" :‬על צד האמת‪ ,‬העיקר‬ ‫בחיי האדם לא הכמות אלא האיכות‪ .‬חיי האדם נערכים לא לפי לוח השנים‪ ,‬אלא לפי‬ ‫הפעולות הטובות והמאמצים להשתלמות השכל והנפש שעושה האדם בימי חלדו‪ .‬שנה‬ ‫אחת של האיש החכם‪ ,‬החי בחשבון ובדעת‪ ,‬שקולה כנגד שבעים שנות האיש שחי רק‬ ‫בנשימות הריאה ובדפיקות הלב‪ ,‬ואין לו כל הכרה במסילתם של החיים האמתיים‪.‬‬ ‫אבל ידידיי הנכבדים‪ ,‬עד כמה שהדבר נוגע למנהיג או לרב בישראל‪ ,‬כל אלו הפעולות‬ ‫והמידות אינן ראויות להילול ולשבח כלל וכלל‪ .‬כבר נאמר בהיגיון 'כל מה שבהיעדרו‬ ‫חסרון ‪ -‬אין במציאותו מעלה'‪ .‬אין מהללים בן אדם שהוא מדבר‪ ,‬מפני שהיעדרה של‬ ‫מתנת הדיבור אצל האדם הוא חיסרון‪ .‬וכן הדבר בנוגע לחוש הראייה וכדומה‪ .‬והרב‪,‬‬ ‫בוודאי שאין לו להחזיק טובה לעצמו בהתנהגותו ובפעולותיו הטובות‪ ,‬כי לכך נוצר‪.‬‬ ‫כל מנהיג העמוס אחריות של השפעה רוחנית על בני האדם ‪ -‬הנהגתו צריכה לשמש‬ ‫מופת וסלילת דרך בחיים‪ .‬וזהו מעצם תעודתו להיות מנהיג ורועה נאמן לציבור המונהג‬ ‫ממנו ולא רק בדרכי מוסר ותוכחה‪ ,‬אלא בדרכי חייו הנאים ונימוסיו ההגונים‪.‬‬ ‫מספרים על בעל יובל אחד שידידיו באו לברכו ואמרו לו דברי שירות ותשבוחות‬ ‫למעשיו הטובים‪ ,‬והיללו את מידותיו היקרות‪ .‬כשגמרו את כל ההילולים‪ ,‬לא יכול‬ ‫בעל היובל להתאפק ובא בתביעה אל הנואמים‪ ,‬ששכחו לדבר על מידה אחת‪ ,‬מאוד‬ ‫משובחת‪ ,‬והיא מידת הענווה שהוא מצטיין בה ביותר‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬רבותיי‪ ,‬אין כל סיבה חס וחלילה לבוא בטענה כזו אליכם‪ ,‬כי בחסדכם הטוב לא‬ ‫שכחתם לזקוף על האקטיב שלי גם את מידת הענווה‪.‬‬ ‫אבל דווקא במידה הנעלה הזאת‪ ,‬שנשתבח בה משה רבנו‪ ,‬ושהביטוי המעשי שלה‬ ‫בחיי היומיום הוא מידת הסבלנות‪ ,‬הרי היא צריכה להיות המידה היסודית הטבעית של‬ ‫כל מנהיג ורב בישראל‪ .‬בלעדיה הוא עלול להיכשל על כל צעד ושעל בעבודתו‪.‬‬ ‫בספר יוחסין מסופר‪ ,‬כי בשבת המילואים של בחירות ריש גלותא בבבל‪ ,‬אב בית‬ ‫הדין בדרשתו החגיגית אחרי קריאת התורה היה אומר‪ :‬אלופינו מסובלים‪ 151‬אין פרץ‬ ‫ואין יוצאת ואין צווחה‪ - 152‬בזמן שאלופינו יש להם מידת סבלנות אזי אין פרץ וגו'‪".‬‬

‫‪ 1 50‬בנקט ‪ -‬סעודה חגיגית על פי רוב בלוויית נאומי ברכה‬ ‫‪ 151‬מסובלים ‪ -‬יודעים לסבול‬ ‫‪" 152‬אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו" (תהלים קמד‪ ,‬יד)‪ .‬הפירוש‪ :‬שקט ושלווה‬

‫‪ | 202‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מכתבי הרב לבנו‬ ‫הפרדה מאודסה‬ ‫הפלגתי מאודסה בשבת שירה‪.‬‬ ‫אמי נפרדת ממני על ערש דווי‪ ,‬קול בכייה כמו בערב יום הכיפורים‪.‬‬ ‫נפרדתי ממנה בכדי להיפגש שוב בארצנו כעבור שתים־עשרה שנה‪.‬‬ ‫עד אחרית ימיי אזכור את ההליכה עם אבי אל הנמל‪ .‬אבא‪ ,‬לבוש אדרת‬ ‫פרווה וכובע ביבר‪ ,‬ליווני ברחובותיה המושלגים של אודסה במוצאי שבת‬ ‫שירה תרפ"ה‪ .‬הוא דיבר אתי על אהבת הארץ‪ ,‬על אידיאליזם‪ ,‬על חלוציות‬ ‫ועל אפסות הממון‪ ,‬על התהילה המדומה ועל יחס הביטול להצלחות‬ ‫גשמיות‪ .‬כל אותם "מושגי החיים"‪ ,‬שהנחילו לו אושר רב ברוח וסבל קשה‬ ‫מבחינת החומר‪" .‬יש לך כישרון‪ .‬אל תמכור אותו"‪ .‬דיבר על חובת הבן‬ ‫לקרוא בכתבי האב‪.‬‬ ‫("הפרדה מאודסה"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)41‬‬

‫לאחר שחיים עלה לישראל קיווה הרב שבנו יצליח להשיג סרטיפיקטים בריטיים‬ ‫לעלייה ‪ -‬עבורו‪ ,‬עבור רעייתו ציפה ועבור חמותו מּושה אלפרט‪ .‬משתים־עשרה‬ ‫השנים האחרונות באודסה ידוע מעט מאוד על חיי הרב ופועלו‪ ,‬רק מהמכתבים ששלח‬ ‫לבנו חיים‪ .‬מהקטעים הבאים מתוך מכתבי הרב גליקסברג לבנו חיים ניתן להתרשם‬ ‫מהמצב העגום ברוסיה באותה תקופה ומהמאבק של הרב לעלות עם רעייתו וחמותו‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬מאמצים רבים הושקעו בעניין‪ .‬את המכתבים ששיגר הרב לבנו חתם‬ ‫תמיד‪" :‬אביך המחכה להתראות בארץ ישראל"‪.‬‬

‫גלויתך מן יוני ‪ 1927‬קיבלנו‪ ...‬העניין בדבר הוויזה באמת עושה עלינו רושם רע‪ .‬הלוא‬ ‫כמה פעמים הבטיחו לך כי עוד מעט וישלחו את הוויזה‪ ,‬ואמנם במשך כל הזמן הזה‬ ‫כמה אנשים כאן קיבלו ויזות‪ ,‬ורק אנחנו‪ ,‬כמו להכעיס‪ ,‬וכמו בתור יוצאים מן הכלל‪,‬‬ ‫מחכים ומחכים על הוויזה ואין קול ואין עונה‪...‬‬

‫❊‬ ‫בדבר הוויזות זהו ברור כי נעשתה חדשה בנדון זה‪ ,‬היינו על ידי משרד הרבנות תינתן ויזה‬ ‫רק לאלה הרבנים שיש להם כתב רבנות מאיזה בית כנסת בארץ‪ .‬כך כותבים משם אנשים‬ ‫בני סמכא‪ .‬והשאלה אצלי היא רק אם גזרה זו חלה גם על אלה הרבנים‪ ,‬שכבר יש להם‬ ‫ויזה וזקוקים רק להארכת הזמן‪ .‬וזה חשוב בשבילי‪ ,‬כי נחוץ שאהיה בטוח בנדון הוויזה‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪203‬‬

‫מי יודע כמה צריכה עוד להימשך השתדלותי‪ .‬עד כאן היה הדבר כעין זכייה בגורל‪ ,‬עניין‬ ‫‪153‬‬ ‫של מקרה‪ ,‬אבל עכשיו כפי הנראה‪ ,‬הדבר הולך ומסתדר באיזה אופן שהוא‪.‬‬

‫❊‬ ‫בנוגע לנסיעתנו‪ ,‬עוד הפעם אני כותב לך‪ ,‬כי רק כשיתקבל הרישיון נראה איך ייפול‬ ‫דבר‪ .‬לעת עתה אין אף פרוטה אחת בשביל הוצאות הדרך‪ .‬אקווה כי לא אהיה משא על‬ ‫הציבור בבואי לארצנו הקדושה‪ ,‬ואמנם גמרתי בלבי לעזוב את מקומי ולעלות שמה‪,‬‬ ‫אך המעבר הזה‪ ,‬מצדו החומרי‪ ,‬לא יהיה קל בשבילי‪ .‬קיבלתי מכתב מהרב דקובנה והוא‬ ‫הבטיח לי לעשות בשבילי איזה דבר בנדון הוצאות‪ ,‬כי הוא מכיר בהתועלת שתצא‬ ‫למוסדים הכלליים בארץ ישראל כאשר אהיה שם ואעבוד בשבילם‪ .‬בכיליון עיניים אני‬ ‫מחכה למכתבו של ידידי הרב פישמן‪ 155,‬כי ממנו יבורר לי העניין באופן יותר ממשי‪...‬‬ ‫בנוגע להעיר עפולה‪ 156‬כמובן איני יכול בשעה שאני יושב פה להעמיד את הקנדידטורה‬ ‫שלי על משרה זו‪ .‬אני אמנם כבר כתבתי למר ג' בנדון זה ובוודאי קיבל את מכתבי‪ .‬ה'‬ ‫יודע כי אלמלא הייתה בידי היכולת‪ ,‬כי אז כבר עזבתי את ביתי ואת מקומי‪ ,‬ועליתי‬ ‫לארצנו הקדושה‪ ,‬כי זוהי משאת נפשי מאז מקדם‪ .‬וכעת אמנם נשקפה לי איזו תקווה‪,‬‬ ‫כי כבר התחילה להתרקם באופן ממשי השאלה בדבר יובל העשרים‪...‬‬ ‫בדבר נסיעתי ‪ -‬עיקר העיכוב הוא חוסר אמצעים‪ .‬אפשר אמנם להשתדל ולהשיג‬ ‫סכום ידוע מאת בעלי הבית של קהילתי‪ ,‬אבל גם בזה יש עיכוב‪ ,‬כי כולם‪ ,‬ממש גדולים‬ ‫ועד קטנים‪ ,‬אינם רוצים כלל וכלל להיפרד ממני‪ .‬והודעתי על דבר מחשבתי לעזוב את‬ ‫אודסה עשתה עליהם רושם מדאיג באמת‪...‬‬ ‫‪154‬‬

‫❊‬ ‫"‪ ...‬מטעם השלטון הבריטי בא"י שאלו אצל הרוספלאט אם רוצה אני עדיין לעלות‬ ‫לא"י‪ ,‬וכמובן נתתי תשובה חיובית‪ .‬ומזה מוכח כי חושבים לתת לי ויזה‪ .‬ה'רבי' ר'‬ ‫יעקב רבינוביץ‪ 157‬מתל אביב כתב במכתבו על השתנות לטובה בפוליטיקה האנגלית‪...‬‬

‫‪ 153‬‬ ‫‪ 154‬‬ ‫‪1 55‬‬ ‫‪ 156‬‬ ‫‪1 57‬‬

‫בשלב זה חיכו בני המשפחה לוויזה של חמותו של הרב גליקסברג‪.‬‬ ‫רישיון ‪ -‬אשרת יציאה‬ ‫הרב יהודה–לייב הכהן פישמן מימון ‪ )1962–1875( -‬ממקימי תנועת "המזרחי"‪ ,‬חבר מנהלת‬ ‫העם‪ ,‬לימים מחותמי מגילת העצמאות ושר הדתות הראשון של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫כאמור במכתב הקודם‪ ,‬מי שהוזמן למשרה שחיכתה לו בארץ ‪ -‬היה לו קל יותר להשיג‬ ‫סרטיפיקט‪.‬‬ ‫יעקב רבינוביץ ‪ )1948-1875( -‬משורר‪ ,‬סופר‪ ,‬מחזאי‪ ,‬מסאי ופובליציסט עברי ויידי‪ ,‬ומתרגם‬ ‫משפות אירופה‪.‬‬

‫‪ | 204‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫(המגנה על ענייני האנגלית פה)‬ ‫ִ‬ ‫כל זה תמסור למר קוריס‪ 158...‬המלאכות‪ 159‬הנורבגית‬ ‫שאלה מטעם הממשלה בא"י מאת הממסד 'רוספלאט' ודרוש אצלי אם רוצה אני גם‬ ‫היום לעלות לא"י?‪...‬‬ ‫במשך שתים־עשרה שנים חיכו הרב ורעייתו לאשרות יציאה מברית המועצות‪ .‬בתקופה‬ ‫זו האמירו מחירי הוויזות‪ ,‬מפני שהממשלה הסובייטית אשר הייתה זקוקה למטבע‬ ‫זר העלתה את מחיר הדרכונים ודרשה לשלם את כרטיסי הנסיעה בדולרים‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫נסגרה שגרירות אנגליה‪ ,‬והשגרירות הנורבגית מילאה את מקומה‪ .‬באותה תקופה‬ ‫נסע הרב מפעם לפעם למוסקבה בענייני קהילתו‪ .‬באחת מהפעמים התארח בבית‬ ‫הכנסת ונתן דרשה שלא התכונן לה מראש‪ .‬התפעלותם של יהודי מוסקבה הייתה כה‬ ‫רבה‪ ,‬עד כי הפצירו בו לעבור למוסקבה ולשמש כרב הראשי בעיר‪.‬‬

‫אנוכי הייתי במוסקבה לרגלי עניין אחד‪ .‬דרשתי בבית הכנסת הגדול (בשבת מברכין‬ ‫אדר ב')‪ ...‬בחייו של הרב מאז"ה ואחרי מותו עדיין לא דרש על בימה זו אף אחד מן‬ ‫הרבנים‪ ,‬ואני זכיתי להיות בנדון זה בתור יוצא מן הכלל‪ .‬נאומי עשה רושם גדול על‬ ‫המון השומעים ואנשי הקהילה ראו בי את הקנדידט הראשון למשרת הרב במוסקבה‪.‬‬ ‫נתבקשתי להשתתף בישיבת ועד הקהילה‪ ,‬ומלבד זה בערב קודם צאתי את העיר נערכה‬ ‫בשבילי ועידת פרדה עם ה'כיבוד' הראוי לזה‪ ,‬שבה השתתפו כל חברי הפריזידיום של‬ ‫הקהילה‪ .‬אבל בפועל אין עדיין שאלה הרבנות במוסקבה יכולה להיפתר בנקל מכמה‬ ‫טעמים ומכשולים פנימיים וחיצוניים‪ ,‬שאין כאן המקום לבארם‪.‬‬

‫❊‬ ‫בע"ה‪ ,‬ח' טבת תרפ"ט‪ ,‬אודסה‪.‬‬ ‫בני יקירי!‬ ‫מכתבך וכרטיסך הגיעוני‪ .‬אנוכי הייתי במוסקבה כל ימי החנוכה‪ ...‬העניין תופס‬ ‫אצלם מקום מאוד נכבד כי אין להם איש אחר מלבדי‪ ,‬אני הקנדידט היחידי על משרה‬ ‫זו ואין שני לי‪ .‬אין להם דרך אחרת בלתי אם למנות על משרה זו רב תרבותי מטיף‬ ‫בעל לשון לימודית שיש לו ידיעה בשפות ובהוויית העולם הממשי‪ .‬כבר יש שם רבנים‬ ‫בעלי טענות מאופנים שונים‪ 161‬ולכן בית הכנסת הגדול‪ ,‬מקום המשרה של הרב מזא"ה‬ ‫‪160‬‬

‫‪1 58‬‬ ‫‪ 159‬‬ ‫‪ 160‬‬ ‫‪1 61‬‬

‫קוריס ‪ -‬פרדסן תל אביבי עשיר‪ ,‬יצואן של פירות הדר‪.‬‬ ‫המלאכות ‪ -‬הנציגות הממלכתית‬ ‫הרב סירב לעזוב את הרבנות באודסה לטובת משרת רב ראשי במוסקבה‪ ,‬כיוון שמצב הרבנות שם‬ ‫היה עגום עוד יותר‪ ,‬רבנים היו נתונים בסכנה והדברים התנהלו שלא לפי רוחו‪ .‬על כן‪ ,‬לא נתן‬ ‫תשובה חיובית‪ ,‬ואמר שיחשוב על זה מתוך נימוס‪.‬‬ ‫רבנים אחרים רצו את המשרה והציגו מועמדותם‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪205‬‬

‫וקן הקהילה הרשמית והמוסדים העבריים‪ ,‬עדיין נשארו במוסקבה‪ .‬דרוש כי תימלא‬ ‫הריקנות שנותרה במותו של מזא"ה‪ ,‬ומובן כי הרב החדש צריך שיהיה רב דתי מצוין‬ ‫במעלות הנחוצות לרב ומטיף ועסקן ציבורי בקהילה חשובה כזאת של מוסקבה‪ .‬וכך‬ ‫באופן זה תיפתר שאלת הרבנות במוסקבה‪ ,‬המסובכת זה כמה‪ .‬כידוע לך‪ ,‬אני כתבתי‬ ‫להם כי אין אני מסכים להצעה זו מטעמים ידועים‪ ,‬ובייחוד כי שקוע אני כבר בהרהורים‬ ‫לעזוב את רוסיה‪ .‬אחדים מראשי הקהילה רצו לבוא לכאן בנדון זה‪ ,‬אך אני הייתי‬ ‫מעכב על ידם באמצעות אחד ממכיריי שם‪ .‬ולמכירי זה כתבתי כי יש לי צורך להיות‬ ‫במוסקבה וצריך הייתי לראות את הדוקטור‪ ...‬אלמלא כובד ההוצאות‪ .‬ובזה השתמשה‬ ‫הנהלת בית הכנסת הגדול וקיבלתי מהם טלגרמה‪ ,‬כי אחיש בואי לימי החנוכה כדי‬ ‫'לענגם בדרשותיי'‪ .‬הסכמתי‪ ...‬אך בבואי שמה העמידו את שאלת הקנדידטורה שלי‬ ‫בעצם תוקפה‪ .‬דרשתי בשבת א' של חנוכה‪ ,‬ביום ג' בערב נשף חנוכה ובשבת ב' של‬ ‫חנוכה‪ .‬באספות הקהילה השתתפו פרופסורים‪ ,‬דוקטורים ועסקנים ציבוריים שונים‬ ‫מעשירי האינטליגנציה שעדיין נמצאים במוסקבה יותר מבשאר בערים בברה"מ‪ ,‬וכולם‬ ‫כאחד החליטו שאני הקנדידקט היותר רצוי והיותר מתאים למשרה זו‪...‬‬

‫❊‬ ‫‪ ...‬העיר מוסקבה יש בה יותר ממיליון נפש‪ .‬הקהילה חדשה‪ ,‬אבל כבר יש בה מוסדות‬ ‫שונים של קהילת ישראל‪ ,‬ובכלל יש שם כר נרחב לעבודה של כינוס‪ ,‬של תחייה והרמת‬ ‫רוח העם‪ .‬הם מציעים לי ‪ 300‬דולר לחודש‪ .‬מה דעתך על דבר ההצעה של מקסיקה‪,‬‬ ‫כתוב לי תכף‪.‬‬ ‫בשבת היה אצלנו וסעד אתנו הבן של הרב המנוח מזא"ה ממוסקבה‪ ,‬מר סעדיה‪ .‬הוא‬ ‫בא לכאן באיזה עניין וגם בתעודה מיוחדת לבקשני כי לא אסיר את הקנדידטורה שלי‬ ‫על רבנות מוסקבה‪ .‬העניין של רבנות זו כך‪ :‬אחרי מות הרב הקודם נמנה לפי שעה‬ ‫לראב"ד הרב קלומנס‪ ,‬מי שהיה רב בעיירה קטנה בזמוט ובא בתור פליט למוסקבה‬ ‫והתעשר במסחר של בישול ֵשכר‪ ,‬כי הוא מצא עצמו בלתי מוכשר למשרה זו אפילו לפי‬ ‫שעה והתפטר ממנה‪ .‬ובין כה הקהילה המוסקבאית זקוקה לרב לא לפי שעה‪ ,‬וכבר שמה‬ ‫עיניה באיזה קנדידטים‪ ,‬והקנדידט הראש והראשון‪ ,‬ממש היחידי‪ ,‬נשארתי אני‪ .‬מנהלי‬ ‫הקהילה מוצאים‪ ,‬כי מלבדי אין להם איש מוכשר ומסוגל למשרה זו‪ .‬בין כה התרושש‬ ‫הרב ק' וירד מנכסיו‪ ,‬וזקוק הוא כעת לרבנות מבחינה של פרנסה ולכן החל לעורר רפאים‬ ‫ולהתרפק על הרבנות בעזר של סולמות שונים‪ ,‬כמו חסידי חב"ד וכדומה‪ ,‬וטענתו כי‬ ‫כבר ישב על כיסא הרבנות‪ ,‬אף על פי שאינו כדאי לה בכל האופנים‪ .‬אני מביט על עניין‬ ‫זה בשוויון נפש גמור כאשר כבר כתבתי לך‪ .‬לבי נמשך לארץ ישראל‪...‬‬

‫❊‬

‫‪ | 206‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מכתבך מאיסרו חג הגיעני בזמנו‪ .‬העניינים בארץ ישראל‪ ,‬כפי הנדמה‪ ,‬הוטבו הרבה‬ ‫מכפי שהיה עד כה‪ .‬כתוב לנו כפעם בפעם מהחיים בארץ ישראל ותעשה לנו נחת רוח‪.‬‬ ‫שלשום ביקרה אותנו הגברת קמפער‪ ,‬שבאה מארץ ישראל‪ ,‬ומסרה לנו ד"ש מביתך‬ ‫ומכל הנעשה אתך‪ .‬מאליו מובן כי הביקור הזה הביא לנו הרבה קורת רוח‪.‬‬ ‫שאלת מה עשית בחרקוב‪ .‬הייתי שם פשוט בשליחות הקהילה דפה בנוגע לענייני‬ ‫מצה‪ .‬אגב אודיעך‪ ,‬כי המצה ששלחת וגם החבילה של מצה ששלח הרב קוק מירושלים‬ ‫'נתקבלו' אחר הפסח ונשארו בבית המכס‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר שלחתי מכתב להרב ברא"י קוק‪ ,‬הרב הראשי בירושלים‪ ,‬על דבר הוויזה‬ ‫שלנו‪ .‬מסרו לי ממכתב אחד שנתקבל מארץ ישראל כי הקושי בקבלת הוויזות אינו כל‬ ‫כך כמו שהיה‪ .‬מצב הרבנות ברוסיה הולך ומתקשה מיום ליום‪ .‬בתוך המרכזים איבדה‬ ‫שאלת הרבנות את ערכה‪ ,‬למשל בחרקוב‪ ,‬אחרי שעזב הרב מילקובסקי את העיר בטלה‬ ‫רבנות האב"דית לגמרי ומזה יש להקיש על שאר הקהילות‪ .‬ובתוך הרבנות עצמה אין‬ ‫כל נחת‪ ,‬כעס ומכאובים ולא יותר‪ .‬ואותו המצב גם ברבנות המוסקבאית‪ ,‬ולכן באקראי‬ ‫לא בא העניין לידי גמר אף על פי שחושבים אותי לרבם עד היום‪ .‬ובמידה שמצב‬ ‫העניינים הולך ומסתבך באין כל קו אור של תקווה שמצב הרבנות יוטב באיזה אופן‬ ‫שהוא‪ .‬בה במידה אני מרגיש נחיצות לצאת מכאן והמקום היחידי הוא ארץ ישראל‪.‬‬ ‫אמא וסבתא אינן נותנות לי מנוח משכבר הימים שאשתדל ואשתדל בנדון זה ונעלה‬ ‫רק לארץ ישראל‪ .‬ובאמת הצדק אתן‪ .‬אלמלא מחלת אמא היה רצוי לפניי גם עניין‬ ‫מוסקבה‪ ,‬אבל במצב כזה המקום היותר קרוב לפנינו הוא א"י‪ .‬ולכן בכל אופן צריך‬ ‫להשתדל כי ימציאו לידנו את הוויזה‪ .‬מה שיש בכוחך לעשות בנדון זה ‪ -‬עשה‪ .‬להרב‬ ‫אסף‪ 162‬כבר כתבתי שני מכתבים ואכתוב לו עוד מכתב בפרטות העניין‪...‬‬ ‫על ההצעה לכהן כרב ראשי במקסיקו‬

‫‪...‬שאלתי אותו מה דעתו על דבר מקסיקה‪ ,‬כי הוא אמריקאי ויודע היטב את המקום‪.‬‬ ‫ענה לי‪ ,‬כי בכל היותו רוצה שאשאר במוסקבה‪ ,‬מכל מקום הוא מייעץ לי לקבל את‬ ‫ההצעה של רבנות מקסיקה‪ .‬כאשר אמרתי לו 'אפשר שעל ידי מקסיקה תהא לי היכולת‬ ‫לעבור לניו יורק'‪ ,‬אמר לי למה לך דבר זה‪ ,‬הלוא החיים במקסיקה הם יותר רוחניים‬ ‫ושקולים מאשר בניו יורק‪ ,‬שהיא מכונה גדולה סואנת עד אין קץ‪ .‬הוא משבח מאוד את‬ ‫האקלים של מקסיקה‪...‬‬

‫❊‬ ‫‪ 1 62‬הרב שמחה אסף ‪ )1953-1889( -‬רב והיסטוריון ישראלי‪ .‬היה רקטור האוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים ושופט בית המשפט העליון‪ .‬פעיל בתנועת "המזרחי"‪ ,‬ואף ייצג את "המזרחי" בוועד‬ ‫הלאומי‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪207‬‬

‫‪ ...‬יכול להיות כי אבקש מקהילת מקסיקה שתשלח היא סכום ידוע בשביל קנות כרטיסי‬ ‫אנייה‪ ,‬אבל זה לא נעים לי כלל‪ ,‬כדי שלא לשעבד את עצמי אליהם יותר מדי‪...‬‬ ‫על הרעיון להגיע לארץ ישראל דרך אמריקה‪ ,‬מתוך מכתב לחבר‪:‬‬

‫‪ ...‬בנוגע לעלייה לא"י הדבר כך‪ :‬כבר היו לנו ויזות שתי פעמים‪ .‬מסיבות שונות לא‬ ‫יכולתי לגשם מחשבתי‪ .‬מלבד זה ידידיי בא"י במכתביהם אליי מחלישים את רצוני‪.‬‬ ‫למשל מר אטינגר מתל אביב כתב לי פעם אחת‪ ,‬כי באופן שאבוא לא"י 'אני מעמיד את‬ ‫שאלת הפרנסה שלי בסכנה גדולה'‪ .‬כעת הציעו לפניי לקבל משרת רב הכולל בכרך‬ ‫אחד באמריקה‪ ,‬ואפשר כי אסע לשם לבדי‪ ,‬ואת בני ביתי אעביר לא"י ואבוא ביחד‬ ‫עמהם שמה‪ .‬היום שלחתי מכתב בנדון זה להרב אסף‪ ,‬וביקשתי כי ישתדל בשבילי‬ ‫להמציא לי ויזה‪...‬‬ ‫על הקשר עם הנעשה בארץ ישראל‪ ,‬מתוך מכתבים לחיים‪:‬‬

‫כתוב לי מה כותבים על דבר הקונגרס ובכלל אם חושבים לעשות דבר ממשי בשביל‬ ‫התפתחות העבודה בארץ? אנחנו יושבים כאן ואין אנו יודעים מכל הנעשה בעולמנו‬ ‫העברי בארץ ובחו"ל‪...‬‬ ‫רפאל קוק‪ 163‬שלח ‪ 40‬אתרוגים‪ 20 ,‬על שמי ו־‪ 20‬על שם הסבתא‪ .‬בין כה נשלחון‬ ‫לכאן כמה מאות אתרוגים‪...‬‬

‫❊‬ ‫חבל כי נאבד המכתב‪ ,‬ששם כתבתי איזה דברים על שם הפרופסור מר ש"ץ ‪ .‬מובן כי‬ ‫אצלי אין כל העתקות מן מכתביי‪ 165.‬באלו הימים אשתדל לכתוב בייחוד כמו שאמרת‬ ‫‪166‬‬ ‫במכתבך‪.‬‬ ‫בנוגע לחיינו דפה הכול כקדם‪ .‬חיי הרב בכאן‪ ,‬מצד החומרי וביותר מהצד הרוחני‪ ,‬הם‬ ‫מן 'המפורסמות שאין צריכים ראיה'‪ .‬הפרנסה שלי היא בדוחק‪ ,‬ואם אני שהייתי תופס‬ ‫מקום כל כך חשוב פה‪ ,‬כך חבריי הרבנים‪ 167‬על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫אביך‪ ,‬המחכה להתראות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪164‬‬

‫❊‬ ‫‪1 63‬‬ ‫‪1 64‬‬ ‫‪1 65‬‬ ‫‪ 166‬‬ ‫‪ 167‬‬

‫הרב רפאל הכהן קוק ‪ )1971-1900( -‬רב העיר טבריה‪ .‬בן אחיו של הרב אברהם־יצחק הכהן קוק‪,‬‬ ‫רבה הראשי של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫בוריס (ברוך) שץ ‪ )1932-1867( -‬צייר ופסל‪ ,‬יוזם ומייסד בית ספר "בצלאל" לאמנויות בירושלים‪.‬‬ ‫הרב לא השאיר העתקים ממכתביו מחשש שמא השלטונות יערכו חיפוש בביתו וימצאו את‬ ‫טיוטות המכתבים‪ ,‬או אז יאשימו אותו בקשרים עם גורמים מחוץ למדינה‪ ,‬בריגול‪.‬‬ ‫הכתיבה בקודים וברמזים נועדה לטשטש‪ ,‬להסוות את האמת מפני השלטונות‪ ,‬שמא יואשמו‬ ‫בהתנגדות לקומוניזם באיזו אמתלה‪.‬‬ ‫מצבם של הרבנים המקומיים עלול היה להיות אף גרוע משלו‪ ,‬כרב ראשי‪.‬‬

‫‪ | 208‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫תמוז תרצ"ה‪ ,‬אודסה‬ ‫חיים יקירי!‬ ‫מכתבך היקר מן כ"ה סיוון קיבלנו‪ .‬גם המעטפה עם הקטע 'הלוויתו של ד"ר שמריהו‬ ‫לוין'‪ 168‬הגיעה לידנו‪ .‬בייחוד עשה עליי רושם הסגנון‪ ,‬שבו הביע הנציב את השתתפותו‪,‬‬ ‫כי מזה נראה עד היכן גדול היה ערכו גם בספירות הממשלה‪ .‬ברם כמה גדול הצער‬ ‫לראות‪ ,‬איך אנשים גדולים‪ ,‬שיש להם איזו נגיעה של ידידות עמי‪ ,‬הולכים ונעדרים טרם‬ ‫יזכני ה' לעלות לארץ‪ .‬אנוכי התראיתי עמו רק פעמיים‪ ,‬אבל עם הוריו וכל משפחתו‬ ‫היו לנו קשרים של ידידות עמוקה‪ .‬מנעוריו היה איש של התנועה ובעל מרץ גדול‪,‬‬ ‫מטבעו כאילו לא הייתה לו אפשרות להיות כפות אל מקום אחד והיה משוטט ממשרה‬ ‫למשרה ומעיר לעיר וממדינה למדינה‪ ,‬וידיעותיו קלט לנפשו לא מתוך התמדה יתרה‬ ‫בלימודים‪ ,‬אלא מתוך כישרון של הסתגלות ותפיסה מהירה‪ ,‬שהיה מצטיין בו מילדותו‪.‬‬ ‫תפקידו בחיים היה דברנות עממית ועסקנות לאומית‪ ,‬ומבחינה זו היה מן הראשונים‪.‬‬ ‫'זיכרונותיו' כפי הנראה זהו העיזבון הספרותי שלו העיקרי‪ .‬באמת הרבה יכול היה‬ ‫המנוח להציל מתהומות הנשייה מאורעות וחליפות ותמורות‪ ,‬שעברו לפניו בפעולתו‬ ‫רבת הגוונים בזמנים שונים ובמקומות שונים‪ .‬ואם עלה בידו לתת לזיכרונותיו צורה‬ ‫יפה והסברה נאותה ‪ -‬בוודאי יהא לחומר כזה חשיבות יתרה‪...‬‬ ‫בני יקירי! דע כי העניין של הוויזה הוא רציני וצריך לקדם את פני הרעה‪ ,‬היינו או‬ ‫שיאריכו את הוויזה הקודמת או שישיגו בשבילי איזה כתב רבנות ועל יסוד זה להמציא‬ ‫ויזה חדשה‪ .‬הקונסול נתן לי תעודה שעד ‪ 18.9‬יחתום את הפספורט‪ ,‬אבל לא יאוחר‬ ‫מזמן זה‪ ,‬כדי שאוכל להיות בא"י עד ‪ ...18.10‬אבל במקרה מוצלח זה תהא נחיצות‬ ‫לצאת בחיפזון ובמנוסה ממש‪ .‬ואם חס וחלילה התשובה תהיה בשלילה‪ ,‬אזי צריך יהיה‬ ‫להגיש קובלנא למוסקבה ולהשתדל שם‪...‬‬ ‫ביחד עם מכתבך הגיע לידי גיליון עם מאמרי הרב קוק וברנפלד‪ .‬מעניין לקרוא‬ ‫המאמרים של שאר הסופרים‪ .‬את הרב סגלוביץ מבריסל יודע אני משכבר‪ .‬הוא יליד‬ ‫ליטא‪ ,‬והיה רב בעיר קטנה שם ואחר כך בדנציג‪...‬‬

‫❊‬

‫‪ 1 68‬ד"ר שמריהו לוין ‪ )1935-1867( -‬יליד סוויסלוביץ'‪ ,‬מנהיג ציוני‪ ,‬מחברם של דברי הגות‪ ,‬ספרות‬ ‫ופובליציסטיקה‪ ,‬מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים‪ .‬מיוזמי הקמת הטכניון בחיפה ומעסקני‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬עלה לארץ ישראל ב־‪ ,1924‬ובה כתב ועסק בעיתונאות‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪209‬‬

‫ב"ה‪ ,‬יום ג' ה' אלול התרצ"ה‪ ,‬אודסה‪.‬‬ ‫בניי היקרים!‬ ‫שני המכתבים שלכם הגיעו במועד הנכון‪ .‬דרישת שלום לידידנו הנאמן וי' ל' פוקס‪.‬‬ ‫יתן ה' ותהא ביאתו לארץ בהצלחה רבה ויכה שורשים בארץ חמדה כפי משאלות לבו‬ ‫ונתראה שם בקרוב‪.‬‬ ‫לעת עתה אין לי חדשות טובות‪ .‬קיבלתי תשובה שלילית‪ .‬גם הסבתא קיבלה תשובה‬ ‫כזו‪ .‬בכוונה סידרתי את העניין‪ ,‬שתגיש לא ביחד עמי ליתר ביטחון לתוצאות טובות‬ ‫בשבילה‪ ,‬ובאמת חשבנו כי בלי כל ספק תקבל מבוקשה‪ ,‬והיא כבר עשתה הכנות לשם‬ ‫נסיעה‪ ,‬כי הייתה בטוחה שתיסע‪ .‬אבל גם אותה לא הוציאו מן הכלל‪ .‬וזה ברור‪ ,‬כי‬ ‫הסיבה של אי קבלה אינה נוגעת באופן אישי אליי‪ ,‬כי לא יחיד אני בדבר זה‪ .‬זהו עניין‬ ‫של איזו סיבה כללית‪ .‬אגיש אי"ה לפני המרכז‪ ,‬והלוואי שתהא בהצלחה‪.‬‬ ‫מובן כי התוצאות הללו עשו עלינו רושם מדכא‪ ,‬אבל תקוותנו חזקה‪ ,‬כי בע"ה נשיג‬ ‫את מטרתנו‪ .‬הזמן כיום לא רצוי לכך‪ .‬נקווה כי בקרוב תגיע עת רצון בשביל מטרתנו‬ ‫זו ונתראה פנים אל פנים בארצנו‪...‬‬ ‫אמרת במכתבך האחרון כי חיכיתי יותר מדי‪ .‬על צד האמת אנוכי לא חיכיתי‪ ,‬אלא‬ ‫מצב העניינים גרם לכך‪ .‬אבל זאת אגיד לך בני יקירי‪ ,‬כי אם לתת דו"ח מן הזמן‬ ‫שעבר עליי כאן‪ ,‬אפשרות שלא יהיה זה צד שלילי בחיי‪ ,‬מפני שהזמן לא עבר עליי‬ ‫בלי תועלתא לעמי בכמה אופנים‪ .‬ברם עכשיו כבר הגיעה השעה בשבילי לעזוב את‬ ‫מקומי‪ ,‬שהולך ומתמוטט מתחת רגליי‪ .‬כל יום מביא עמו דאגות אחרות במובן החומר‬ ‫והרוח‪ .‬אבל תודה לאל‪ ,‬כי החיים אתנו ואני מרגיש את עצמי רענן בשאיפות החיים‬ ‫הרוחניים‪ .‬ויתן ה'‪ ,‬כי נתראה בקרוב ונחיה יחד בשלום ובטוב כפי משאלות לבנו‪ .‬והנני‬ ‫מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה‪.‬‬ ‫דרישת שלום לבבית לרותל'ה תחיה‪,‬‬ ‫מאביך המחכה להתראות בארץ ישראל"‪.‬‬

‫❊‬ ‫"ב"ה‪ ,‬יום ה'‪ ,‬כ"ז תשרי התרצ"ו‪ ,‬אודסה‪.‬‬ ‫בניי היקרים!‬ ‫הגלויה שלכם מן ערב ראש השנה קיבלנו‪ .‬עברו החגים‪ ,‬דווקא בימים הנוראים השתא‪,‬‬ ‫וכן בימי הסוכות ושמיני עצרת ושמחת תורה הרגשנו רוממות הרוח המיוחדת‪ ,‬שאי‬ ‫אפשר לתארה בדברים‪ .‬איזה טוב טעם בלתי מצוי טעמנו בתפילת הציבור של 'מניין'‪:‬‬ ‫טהרה של תפילה חשאית‪ ,‬קדושה של 'עבודה שבלב' בלי גבאות וחזנות‪ .‬צקון לחשבמתי‬ ‫מעט השפיע מצב רוח מסוגל והכרה עמוקה של קדושת היום‪.‬‬

‫‪ | 210‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫כבר נכנסנו לתקופת ימות הגשמים ועדיין מושפע אני מן החגיגות‪ ,‬שכבר עבר זמנן‬ ‫ורוחי שואפת לחגיגות שמחוץ לדפי ה'לוח'‪ ,‬לחגיגה בלתי מוגבלת בזמן‪ ,‬הבאה מתוך‬ ‫פנימיות הנפש‪ ,‬מתוך אותו הניצוץ המאיר לאדם חשכה חייו‪ ,‬מתוך רוח דעת והשכל‪,‬‬ ‫שבה אתה מוצא פיוס לנפשך וחמדה גנוזה בחייך ‪' -‬אין טוב אלא תורה'‪.‬‬ ‫ותכף בעמדי על הגבול המבדיל בין קודש לחול‪ ,‬ברגע הראשון של מוצאי יום טוב‪,‬‬ ‫נמשכתי בכוח דחיפה כבירה‪ ,‬יוצאת מתוך פנימיות רוח ונפש‪ ,‬אל כתבי ידי‪ ,‬והחילותי‬ ‫בחשק גדול לחדש את הכתיבה ולהכין חומר בשביל משלוח אליך‪ ,‬בני יקירי‪ ,‬את‬ ‫הפרקים מספרי עד גמירא‪ .‬ימלא נא ה' משאלות לבי ואבצע את מעשיי כרצוני‪ ,‬ונתראה‬ ‫בקרוב בארצנו‪...‬‬

‫❊‬ ‫מכתבך מיום י"ט תשרי קיבלנו אתמול‪ .‬כדאי היה שתתראה גם עם הרב ברלין‪ ...‬את‬ ‫דעתו על דבר נסיעתי כבר יודע אני ממכתבו‪ ,‬אבל ראוי הוא שתתוודע אליו‪ ,‬ואם אמנם‬ ‫בנדון הנסיעה אין בכלל להישען כל כך על הבטחות מוקדמות‪ ,‬או להתקרר מן מכתבים‬ ‫בלתי 'חמים' כל כך‪ ,‬בכל זאת נדמה לי שכדאי לדבר עם מר ברלין פה אל פה ולעורר‬ ‫את שימת לבו לתועלת שיכול היה להביא לרעיון 'המזרחי' איש כמוני הן במקצוע‬ ‫הספרות והן במקצוע ההטפה‪ 170.‬בכל אופן‪ ,‬דרוש בשלומו בשמי‪...‬‬ ‫‪169‬‬

‫❊‬ ‫אתה מציע לי לשלוח את זיכרונותיי בשביל הקובץ לחג היובל של 'המזרחי'‪ .‬באמת‬ ‫אין תחת ידי מן המוכן זיכרונות מסוג זה בכתב‪ 171.‬יש אצלי רק קטע היסטורי בנוגע‬ ‫לאישיותו של המייסד והנשיא הראשון של 'המזרחי'‪ ,‬הרב ר' יצחק יעקב ריינס ז"ל‪.‬‬ ‫עבודה זו תכיל פרק אחד לא גדול בספרי 'הדרשה בישראל'‪ ,‬כי המנוח תפס מקום‬ ‫חשוב בין בעלי אגדה בדורנו‪ .‬מסופקני אם מתאים קטע זה לאותה התעודה‪...‬‬

‫❊‬ ‫ביחד עם מכתבך נתקבל מכתב גם מה' קופניק שכתב באריכות גדולה ומתאר לי את‬ ‫חגיגת הפתיחה של בית ספר 'תחכמוני' בתל אביב‪ .‬כל זה עושה עליי רושם חזק ולבי‬ ‫מתמלא געגועים אל העולם היקר לי והקרוב ללבי כל כך ושהנני רחוק ממנו זה כמה‪.‬‬ ‫בדבר אספת קורוסטין‪ 172‬הדבר כך‪ :‬הרישיון היה רק בשביל שלושה מחוזות של פלך‬ ‫וואלין‪ .‬והרבי ציווה על אילו מחסידיו‪ ,‬הרבנים של ערים שונות‪ ,‬להשתתף באספה‬ ‫‪1 69‬‬ ‫‪1 70‬‬ ‫‪ 171‬‬ ‫‪ 172‬‬

‫הרב מאיר בר־אילן (ברלין) ‪ )1949-1880( -‬עסקן ציוני‪ ,‬מראשי תנועת "המזרחי" ומנהיגי‬ ‫הציונות הדתית‪ .‬ערך וחיבר ספרים רבים‪.‬‬ ‫מובטח שלא יהיה לנטל על הציבור ושיעשה את העבודה‬ ‫הרב התחיל לכתוב את הזיכרונות רק כשהגיע ארצה‬ ‫ועידה מקומית של כמה קהילות‪ .‬הרב מתאר את מאבקי הכוח בין קבוצות רבנים שונות‪ ,‬איך זה‬ ‫חתר תחת זה‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪211‬‬

‫זו‪ .‬הרב פרידמן קיבל גם הזמנה אחת מחותנו הרב מאוורוטש (קיפניס) כי יבוא אל‬ ‫האספה‪ ,‬ואין מאתנו הרבנים דפה ידע מכל הנעשה‪ .‬לא היו כל בחירות וכל סדר באספה‬ ‫זו‪ .‬כשבאו שמה אותם הרבנים 'הזרים' השתדלו להשיג מנדטים מן בתי הכנסיות של‬ ‫שלושת המחוזות‪ .‬אבל השלטון לא נתן אותם להשתתף באספה‪ ,‬והיו שם רק בתור‬ ‫אורחים‪ .‬אך‪ ,‬כמובן‪ ,‬כל תוצאות לא היו לאספת קורוסטין‪ .‬אך אחרי שהזדמנו הרבנים‬ ‫לפונדק אחד בחרו לעת עתה מקרבם ועד‪ .‬כשבא הרב פ' להרצות בדבר אספה זו‪,‬‬ ‫לא בא אף אחד מן הרבנים באורח דמונסטרטיבי לשמוע את דבריו מפני שאין הוא‬ ‫נבחר משלנו‪ .‬ובעלי הבתים היו להם עמו חיכוכים בלתי מנומסים בנדון‪ .‬האספה של‬ ‫מחוזות וואלין הייתה תחת הרבי מלובאוויץ‪ .‬אפשר שאמציא איזה חומר בנדון זה‬ ‫לעורך 'התור'‪.‬‬ ‫בשבוע זה 'זכיתי' להשתתף בוויכוח פומבי על דבר ברית מילה‪ .‬הוויכוח היה באולם‬ ‫גדול של התאטרון האמנותי‪ ,‬בו השתתפו פרופסורים ונואמים שונים‪ .‬בפעם השנית‬ ‫אודיע בפרטות‪ ,‬וכעת מחוסר פנאי אקצר‪.‬‬ ‫אביך המחכה להתראות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ 800‬שנה להולדת הרמב"ם (‪)1938‬‬

‫קיבלתי גם הקטע של 'הארץ' שבו מודיעים על דבר המאסף לזכר הרמב"ם ז"ל‪ .‬ובעונג‬ ‫ראיתי גם שמי בין המשתתפים ביצירתו‪ .‬בהתחלה חשבתי כי אפשר שיותר טוב היה‬ ‫להדפיס מאמרי ב'התור' כי 'הארץ' מהיותו עיתון כללי יוכל לגרום לשעטנז אישי‪,‬‬ ‫ולפעמים החברותא בלתי נעימה‪ .‬אישיותו של הרמב"ם בייחוד יכולה לשמש חומר‬ ‫בשביל פירוד ההשקפה וחילוקי דעות‪ ,‬וכל אחד תולה את עצמו באילן גדול‪ ,‬ואצל 'אניני‬ ‫הדעת' הידועים מטילים האחריות על כל בני החבורה וכבר ידוע‪ ,‬כי יקירי ירושלים לא‬ ‫היו מסובין אלא בשעה שהיו יודעים מי מסב עמהם‪ ...‬עכשיו שרואה אני שחור על גבי‬ ‫לבן שמו של הרב קוק ועוד פמליא של רבנים שונים ובייחוד‪' ...‬רבנים ראשיים'‪ ,‬בוודאי‬ ‫שנתקררה דעתי‪ ,‬בפרט כי שאר החברים כמו ברנפלד‪ ,‬סוקולוב‪ ,‬גליקסון‪ ,‬המה גם כן‬ ‫'מחותנים הגונים' שכדאי 'ללכת עמהם אל השולחן'‪ ...‬חג היובל של ‪ 800‬שנה להולדת‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בוודאי שזהו מאורע גדול בתולדות ישראל‪ ,‬אבל הופעתו של המאסף לכבוד‬ ‫אותו המאורע‪ ,‬זהו בפני עצמו מאורע חשוב ביותר‪ .‬זהו מפעל תרבותי‪ ,‬שבו משתקפים‬ ‫פני הדור‪ .‬זהו שטר עדות‪ ,‬שיודעים חכמי הדור ורבניו להעריך ולכבד באופן תרבותי‬ ‫את גדולי התורה ואבות האומה‪.‬‬ ‫אבל מאוד הייתי רוצה‪ ,‬כי תיתן לי את האפשרות לקרוא את המאסף‪ .‬יש אופן פשוט –‬ ‫לשלוח קונטרסים בודדים כל אחד במעטפה אחת‪ ,‬עד תום משלוח כל הספר‪ .‬בתחילה‬ ‫תשלח את הקונטרס שבו נדפס מאמרי‪...‬‬

‫‪ | 212‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫במכתבך אתה מעורר אותי על הנחיצות להתרגל בהברה הספרדית‪ .‬ולמה אין אתה‬ ‫שואל‪ ,‬בני יקירי‪ ,‬אם כבר מדבר אני כהוגן אפילו בהברה האשכנזית? הדיבור העברי‬ ‫הלוא זר לי לגמרי‪ .‬אוזני‪ ,‬כמובן‪ ,‬אינה שומעת צלצולה של שפתנו כלל וכלל‪ .‬לעת‬ ‫עתה יש שאלה של דיבור ולא של הברה‪ ,‬וכשהדיבור יבוא לידי מציאות גם שאלת‬ ‫ההברה תיפתר אצלי בע"ה‪...‬‬

‫הרב גליקסברג‪ ,‬רעייתו ציפה ושלושת נכדיהם ברוסיה‪ ,‬ערב עלייתם ארצה‬

‫פרקי זיכרונות | ‪213‬‬

‫מכתבי ביאליק‬

‫‪ | 214‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מכתבי הרב לביאליק‬

‫‪173‬‬

‫‪ 173‬בשנות העשרים קיבל חיים מלגת לימודים ללימודי אמנות בפריז לשנה־שנתיים‪ .‬הרב שלח‬ ‫לביאליק מכתב ובעקבותיו שיגר ביאליק מכתבי המלצה למארק שאגאל ולחנה אורלוב פסלת‬ ‫שגרה בפריז‪ ,‬כדי שיעזרו לחיים להיקלט בפריז‪ .‬בינתיים חיים התחתן ונשאר בארץ‪ .‬חיים‬ ‫גליקסברג מעולם לא נסע לפריז‪ ,‬מיום שהגיע ארצה לא יצא מגבולותיה עד סוף ימיו‪ .‬המכתבים‬ ‫נמצאים באגרות ביאליק‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪215‬‬

‫במסגרת ההשתדלויות להעלאת הרב גליקסברג לארץ ישראל פנה חיים־נחמן ביאליק‬ ‫ליהודי עשיר בפריז‪ ,‬בבקשה שיסייע ברכישת אשרות היציאה‪:‬‬

‫רמת גן‪ ,‬כ"ז תשרי תרצ"ד‬ ‫כ' ידידי הרב החכם ד"ר מ"א‪ .‬איזנשטדט‪ 174‬בפריז‪,‬‬ ‫ידידי היקר‪,‬‬ ‫הנני בא עתה אל כבודו בבקשה גדולה‪ ,‬שיש בה משום פיקוח נפש יקרה בישראל‪,‬‬ ‫וזה הדבר‪ :‬במאסר הרוסי‪ ,‬באודסה‪ ,‬מתענה זה שנים ידידי מאז‪ ,‬הרב הנעלה‪ ,‬איש‬ ‫גדול בתורה ובחכמה‪ ,‬הוגה דעות מופלא‪ ,‬פה מפיק מרגליות‪ ,‬סופר בעל כישרון ועסקן‬ ‫ציבורי חרוץ‪ ,‬שגם בימי סכנה ובשנות השמד הרוסי לא עזב את משמרתו ונתן את‬ ‫נפשו על קודשי האומה‪ ,‬להציל את אשר אפשר להציל‪ .‬עתה כלה כוחו והחובה מוטלת‬ ‫עלינו להציל את נפשו‪ .‬שם הרב הזה הוא ר' שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‪ .‬אדוני יודע‬ ‫אם מכיר כבודו את הרב הזה‪ ,‬ואולם אנוכי מכיר ויודע אותו זה כמה שנים‪ ,‬ורשאי אני‬ ‫להעיד בפה מלא; כי הוא אחד מאנשי הסגולה בישראל‪ ,‬בעל נפש גדולה ובעל מידות‬ ‫תרומיות‪ ,‬וחטא לא יכופר הוא לעמוד על דם האיש הגדול והיקר הזה‪ ,‬ולעזבו להירקב‬ ‫בכלא הרוסי‪ .‬עלינו להצילו ויהי מה‪ .‬ואין הדבר בגדר הנמנע‪ .‬אדרבא‪ ,‬יש תקווה לגאולה‬ ‫קרובה‪ ,‬ואין הדבר חסר אלא מקצת עזר מצדך‪ ,‬כלומר‪ :‬השתתפות במפעל העזרה‪.‬‬ ‫הסכום הדרוש לגאולתם של הרב ובני ביתו עולה למאה וחמישים לירות אנגליות‪.‬‬ ‫והנה שני שלישי הסכום נמציא לו‪ ,‬להרב הנ"ל‪ ,‬מכאן‪ ,‬מא"י‪ ,‬ואליך אני פונה בבקשה‬ ‫גדולה ונמרצה‪ .‬בשמי ובשם ידידי הרב כאן‪ ,‬שביניהם נמנה גם הרב הראשי‪ ,‬ה' קוק‪,‬‬ ‫להמציא את השליש האחרון‪ ,‬ותהא המצווה נקראת על שם הגומרה‪ .‬בכל עמלנו אי‬ ‫אפשר לנו כאן בכוחות עצמנו להשלים את הסכום‪ ,‬ואנו מוכרחים לפנות אליך‪ .‬יודעים‬ ‫אנחנו‪ ,‬כי בעל השפעה אתה במקומך ולא יכבד עליך בהתאמצות כל שהיא להשיג את‬ ‫הסכום החסר לנו ‪ -‬סכום לא גדול‪ ,‬חמישים לא"י‪ ,‬הנצרך למען בצע את מפעל הגאולה‬ ‫והפדות‪ ,‬לשלוש נפשות‪ .‬האומנם בגלל סכום כזה ניתן לאיש גדול ולביתו להימק בארץ‬ ‫הדמים? את הסכום יכול להמציא אליי ‪ -‬ואני אצרפהו תכף לסכום השמור כאן‪ ,‬וגאולת‬ ‫הרב וביתו תהיה שלמה‪ .‬רוצה אנוכי לקוות‪ ,‬כי בפריז יימצאו עוד אנשים בעלי נפש‪,‬‬ ‫אשר יתעוררו כמוך לתת מכוחם לדבר גדול כזה ולא ימנעו ממך את עזרתם‪.‬‬ ‫והנני ידידך האומר שלום וברכה לך ולביתך‬ ‫ח‪ .‬נ‪ .‬ביאליק‬ ‫ ‬ ‫‪ 1 74‬משה אלעזר איזנשטדט ‪ )1969-1943( -‬סופר‪ ,‬מתרגם ועורך‪ .‬כיהן כרב ברוסיה בין השנים ‪1923-‬‬ ‫‪ ,1899‬נסע לפריז והתמנה לרבה של קהילת יהודי רוסיה בפריז‪ .‬במלחמת העולם השנייה נסע‬ ‫לניו יורק וכיהן שם כרב‪.‬‬

‫‪ | 216‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הנני נמצא לפי שעה‪ ,‬מסיבת תיקון בית דירתי בפנסיון‪ ,‬ואת תשובתך תואיל לשלוח‬ ‫עפ"י אדריסתי הרגילה‪ :‬ח‪ .‬נ‪ .‬ביאליק‪ ,‬תל אביב‪.‬‬

‫מענק בסך אלפיים פרנקים‬ ‫לח"נ‬ ‫שהועברו‬ ‫צרפתיים‬ ‫ביאליק עבור הרב שמעון‪-‬יעקב‬ ‫גליקסברג‬

‫פרקי זיכרונות | ‪217‬‬

‫ח"נ ביאליק והרב אברהם־יצחק הכהן קוק נהגו לפנות זה לזה כדי לעזור לאנשים‬ ‫שונים שביקשו מהם סיוע‪ .‬בין שני האישים שררו יחסי כבוד‪ ,‬ידידות והוקרה הדדית‪.‬‬ ‫אחד ממכתביו של ביאליק לרב קוק עסק בעניין עלייתו של הרב גליקסברג מרוסיה‬ ‫הסובייטית ארצה‪ .‬ר' מרדכי סובול‪ ,‬ידידו של ביאליק שפעל רבות למען עליית הרב‬ ‫גליקסברג‪ ,‬העביר את מכתבו של המשורר לרב הראשי‪ .‬המכתב פורסם בעיתון‬ ‫"הבוקר"‪ ,‬כ' אלול תשכ"ה‪ ,‬במלאות שלושים שנה לפטירתו של הרב קוק‪:‬‬

‫כ' הרב הנעלה‬ ‫הר' אברהם יצחק הכהן קוק‬ ‫רב ראשי בירושלים‬ ‫אדוני הרב הנעלה‪,‬‬ ‫ידידי מאז הרב היקר הר' שמעון־יעקב הלוי גליקסברג מאודיסא‪ ,‬עמל בכל כוחו זה‬ ‫כמה שנים לצאת ממסגר הרוסי ולעלות לא"י‪ .‬גם בנו הצייר‪ ,‬היושב בארץ זה שמונה‬ ‫שנים‪ ,‬השתדל גם הוא הרבה בדבר‪ ,‬ואחרי מאמצים רבים הצליח הרב לקבל סרטיפיקט‬ ‫וגם כרטיסי נסיעה בשבילו ובשביל אשתו‪ .‬אין הדבר חסר עתה‪ ,‬אלא לסכום נוסף של‬ ‫חמישים לא"י לתשלומי הפספורטים‪ .‬את הסכום הזה אין בכוח הבן‪ ,‬שמצבו כמצב‬ ‫כל הציירים האמנים פה‪ ,‬דחוק מאוד‪ ,‬להמציא לאביו‪ .‬אי אפשר לי להאמין כי בגלל‬ ‫סכום כסף נמאס כזה יישארו הרב ואשתו להתענות בתוך ארץ הדמים‪ ,‬צפויים לחרפת‬ ‫רעב ולייסורים שאין להם גבול‪ .‬מכיר אנוכי את הרב היקר ואת תכונותיו המשובחות‬ ‫זה מאז‪ .‬מלבד תורתו וחכמתו‪ ,‬הנה הוא גם בעל מידות תרומיות ואיש סגולה וגם רוח‬ ‫סופר משכיל תפעמהו‪ .‬דרושיו וספריו הנמצאים בידו בכתב‪ ,‬הם אוצר מלא טוב וברכה‪.‬‬ ‫ואין ספק בדבר‪ ,‬כי איש כמוהו יהי גם לברכה בארץ‪ .‬לפי הידוע לי יש להרב גם זכויות‬ ‫מבחינה ציבורית‪ .‬הוא היה בין ראשוני מייסדי 'המזרחי' ומאז נתקבל לרב באודיסא‬ ‫עמד על משמרתו משמרת התורה והיהדות והלאומיות הצרופה באמונה‪ ,‬עודד לב רבים‬ ‫בימי הרעה והחיה באמרי פיו הנעלים רוח נדכאים‪ .‬הוא עמד פעמים רבות גם בקשרי‬ ‫מלחמה להגן על קודשי ישראל וכבוד הדת‪ ,‬לפני שלטון הרשע‪ .‬סוף דבר‪ ,‬החובה על‬ ‫אלה שהדבר בידם‪ ,‬לקיים מצוות פדיון שבויים‪ .‬ויש להמציא‪ ,‬ולו רק בתורת מלווה‪,‬‬ ‫להרב הנ"ל את הסכום הנצרך לפדיונו‪ .‬ובטוח אני כי הרב היקר הנ"ל ישתדל בכל כוחו‬ ‫בבואו הנה לשלם את הסכום עד פרוטה אחרונה וגם לא ייפול למשא על הציבור‪ ,‬כי‬ ‫אין זה כלל מתכונותיו כידוע לי מאז‪.‬‬ ‫הנני מקווה כי כ' הרב יעשה כל מה שבכוחו להוציא ממסגר אסורים וחפץ ה' בידו‬ ‫יצלח‪.‬‬

‫‪ | 218‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫את המכתב הזה ימסור לכ' בנו של הרב גליקסברג‪ ,‬הוא הצייר הנ"ל‪ ,‬באר כרעא‬ ‫דאבוה‪ 175,‬והוא יוסיף בפיו את אשר החסרתי בכתב‪.‬‬ ‫והנני המוקירו מאוד‪,‬‬ ‫ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק‬

‫‪175‬‬

‫ ‬

‫ברא כרעא דאבוה ‪ -‬הבן הוא ירך אביו‪ .‬הכוונה ‪ -‬חלק ממנו ממש‪ ,‬דבר אחד‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪219‬‬

‫‪ | 220‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫אחרית דבר‬ ‫אצל הרב קוק‬ ‫כיצד משיגים ויזה להורים?‪ ...‬ביקרנו עם קוברסקי אצל הרב קוק‪ ...‬קוברסקי‬ ‫החל מתאר את פועלו של אבא באודסה‪ ,‬בייחוד בתקופה האחרונה‪ ,‬ויכוחי‬ ‫אמונה וכדומה‪ .‬הרב הפסיק את שטף דיבורו בקול חלוש‪ ,‬אטי וצרוד במקצת‪.‬‬ ‫מתחת לשפמו פשט חיוך קל‪" .‬יודעים‪ ,‬יודעים אנו‪ ,‬הרי הוא מפורסם גדול‪,‬‬ ‫רבנים מסוגו חסרים לנו‪ .‬לא מכבר קיבלתי מכתב ממנו‪ .‬גם ביאליק כתב‬ ‫לי‪ .‬אחי סיפר לי עליו רבות וקראתי את מאמריו המצוינים ב'העבר'"‪.‬‬ ‫הרב דיבר עברית בהברה אשכנזית‪ ,‬פתאום עבר ליידיש‪:‬‬ ‫"כן‪ ,‬את שלי עשיתי‪ .‬מיד כשקיבלתי את מכתבו של הרב גליקסברג‬ ‫כתבתי לממשלה גם בנוגע לרבנית מסוויסלוביץ‪ ,‬עתה יש לפנות אל ר'‬ ‫שמואל אהרן"‪ .‬תוך דיבור הרים ריסי עיניו‪ .‬עיניים גדולות‪ ,‬עמוקות ותוהות‪,‬‬ ‫אפורות־כחולות‪ .‬הוא ידע על תערוכותיי‪ ,‬זכר מי כתב עליהן‪.‬‬ ‫כשנפרדנו‪ ,‬לפת את ידי בתוך שתי ידיו‪ .‬ידיים רכות וחמות‪.‬‬ ‫משם הלכנו אל משרד הרבנות‪ .‬חצר גדולה ברחוב יפו‪ .‬חדרים מקומרים‪,‬‬ ‫חשוכים‪ ,‬מסוידים בירוק־כחול‪ .‬המזכיר הכללי‪ ,‬יהודי ירושלמי רם קומה‪.‬‬ ‫זקן אדמוני ארוך ורחב יורד על פי מידותיו פשוט בהליכותיו ובעל נימוסין‪.‬‬ ‫דיבר עברית רהוטה‪ .‬לבוש לפי נוסח היישוב הישן‪ ,‬חלוק פסים ממשי צהוב‪,‬‬ ‫מכנסיים לבנים‪ .‬מיד ישב וכתב טיוטה של מכתב למחלקת העלייה ונתן‬ ‫לעוזרו להעתיקו במכונת כתיבה‪.‬‬ ‫‪ ...‬אחרי יגיעות ועמל והשתדלויות עלו הוריי סוף־סוף ארצה‪ .‬אצל אבא‬ ‫ואמא חל שינוי ניכר‪ .‬הז ִקנה קפצה עליהם‪ .‬ואילו היא‪ ,‬הסבתא‪ ,‬בגילה כבר‬ ‫לא ניכר חותם הזמן‪ .‬פניה אמנם נתקמטו עוד יותר וגבה נתכופף במקצת‪,‬‬ ‫אך נשארה כמות שהיא‪ ,‬ערה וזריזה‪.‬‬ ‫("אצל הרב קוק"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמוד ‪)140‬‬

‫הרב גליקסברג עלה ארצה בשנת תרצ"ז‪ ,1937 ,‬שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬חודשים ספורים לאחר שעלה ארצה‪ ,‬הוזמנו באודסה שני רבנים ושני חזנים‬ ‫להתייצב לפני השלטונות ונורו למוות‪ .‬לאחר מכן הרגו בזה אחר זה את כל המנהיגים‬ ‫היהודים‪ .‬בשנות השלושים‪ ,‬נקט סטלין בשיטות של "טיהור" במפלגתו וטרור שהביא‬ ‫להוצאה להורג או למאסר במחנות של עבודת כפייה‪ .‬על פי ההערכות כעשרים מיליון‬ ‫בני אדם מכל שדרות החברה נהרגו‪ ,‬וביניהם יהודים רבים ‪ -‬רבנים‪ ,‬משוררים‪ ,‬סופרים‪,‬‬ ‫שחקנים‪ ,‬אמנים ופעילי תרבות‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪221‬‬

‫אירוע הנחת אבן הפינה לבית קק"ל בתל אביב‪ .1.11.1937 ,‬הרב גליקסברג חותם‬ ‫על מגילת קלף אשר עוברת בין הנכבדים‪ .‬מימין לו‪ :‬הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי‬ ‫הרצוג‪ ,‬הרב הראשי בן ציון עוזיאל‪ ,‬מנחם אוסישקין‪ ,‬ישראל רוקח ראש העיר ויוסף‬ ‫ויץ‪ .‬מאחורי הרב גליקסברג ‪ -‬שאול טשרנחובסקי‪ .‬צילם‪ :‬דינר ל זר‪.‬‬ ‫מתוך "דבר"‪ 6 ,‬במרס ‪:1942‬‬

‫לרב ש"י גליקסברג‬ ‫רבנים וסופרים ועסקני ציבור מכל הזרמים התכנסו למסיבה בבית‬ ‫הקה"ק לכבוד הרב גליקסברג במלאות לו שבעים שנה‪ .‬האולם היה‬ ‫צר מהכיל את ידידיו ומוקיריו הרבים מתל אביב ומחוצה לה‪ ,‬שבאו‬ ‫לחלוק כבוד לרב גדול בתורה ובחכמה ולאדם דגול‪ .‬בדברי הפתיחה נתן‬ ‫הרב מאיר ברלין ביטוי נמרץ לכאב הימים האלה‪ .‬ובתארו את אישיותו‬ ‫האצילה וזכויות הרבות של בעל היובל‪ ,‬מסר לו את ברכת "מזרחי"‬ ‫העולמי ומפעל התורה‪ .‬אחריו ניהל את המסיבה מר משה קליינמן‪,‬‬ ‫שעמד על פעולתו המבורכת של הרב גליקסברג בכהנו כרב באודסה ועל‬ ‫תרומתו החשובה לחקר ספרותנו בספרו "הדרשה בישראל"‪.‬‬ ‫בנאומיהם של הרבנים הראשיים עמיאל וטולידאנו‪ ,‬פרופ' נ' סולשץ‪,‬‬ ‫י' ברגמן‪ ,‬שלום שוארץ והרב פרנקל‪ ,‬הובעו רגשי הכבוד והיקר לאחד‬ ‫מאנשי הסגולה בישראל‪ ,‬בעל מידות תרומיות ומרביץ תורה ברבים‪.‬‬

‫‪ | 222‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בדברי התודה למברכים ולמסדרי המסיבה‪ ,‬סיפר הרב גליקסברג‬ ‫מזיכרונותיו על ראשית התנועה הציונית‪ ,‬שאליה הצטרף משחר נעוריו‪,‬‬ ‫ועמד על תפקידו של רב בישראל לשמש מופת לרבים באורח חייו‬ ‫ובמידת הסבלנות שהיא היסוד לחיי ציבור מתוקנים‪.‬‬ ‫נתקבלו מכתבי ברכה וטלגרמות מהרבה מוסדות ואישים‪ ,‬ביניהם‬ ‫הוועד הלאומי‪ ,‬הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל‪ ,‬י' רוקח‪ ,‬ועד הדר‬ ‫הכרמל‪ ,‬פרופ' ש' אסף ‪ ,‬פרופ' י' קלוזנר‪ ,‬י"ח רבניצקי‪ ,‬י' פיכמן ועוד‪.‬‬ ‫בשירת "התקווה" ננעלה המסיבה הנאה‪.‬‬ ‫ברכת הרב עוזיאל ליובל השבעים של הרב שמעון־יעקב גליקסברג‬

‫ב"ה ירושלים ו' אדר תש"ב‬ ‫לכבוד ועדת יובל השבעים של הרב ש"י גליקסברג‬ ‫רחוב פרופ' שפירא ‪11‬‬ ‫תל אביב‬ ‫א‪.‬מ‪.‬נ‪.‬‬ ‫מוקיר אני מאוד מאוד את ידידי וחברי הרב הגאון הנעלה אשכול הכופר‬ ‫כמוהר"ר‪ 176‬ש"י גליקסברג יצ"ו‪ ,‬באשר מצוף דבשו וספרי תנובתו הרבה‬ ‫ועניפה דרוש והלכה‪ ,‬ועוד יותר התבשמתי משיחותיו הנעימות המעידות‬ ‫על רוח חכמתו‪ ,‬זכות נפשו ואהבתו הגדולה והמסורה לישראל וקניניו‬ ‫וקדשיו‪.‬‬ ‫בכל לבי רציתי להשתתף במיסת מצוה זאת‪ ,‬של חגיגת יובלו השבעים‬ ‫שהוא כולו מלא אורה וברכה‪.‬‬ ‫אולם באשר אין באפשרותי לעשות זאת‪ ,‬הנני שולח את ברכתי לכם‬ ‫יקיריי מסדרי מסיבה זאת‪ ,‬ולחתן היובל ידידי ומכובדי‪ ,‬עוד ינוב בשיבה‬ ‫טובה ובריאות מעילא לשקוד על דלתות התורה והחכמה ולהוציא לאור‬ ‫את חיבוריו הנחמדים והמאירים‪.‬‬ ‫והנני בברכות רבות ונאמנות‬ ‫וברגשי ידידות וחיבה‬ ‫‪177‬‬ ‫בן ציון חי עזיאל‬ ‫‪ 1 76‬כמוהר"ר ‪ -‬כבוד מורנו הרב רבי כמוהר"ר ‪ -‬כבוד מורנו הרב רבי‬ ‫‪ 1‬בית הספרים הלאומי‪ ,‬מחלקת הארכיונים‪ARC ,4 1567/25 ,‬‬ ‫‪ 77‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪223‬‬

‫במשך כמה שנים היה הרב גליקסברג אחד מחבר השופטים שבחרו את הסופרים‬ ‫הזוכים בפרס עיריית תל אביב על שם הרב קוק‪.‬‬

‫חתני פרס "הרב קוק"‪ ,‬השופטים‪ ,‬בא כוח הרבנות הראשית לארץ ישראל ועיריית‬ ‫תל אביב‪ .‬יושבים משמאל לימין‪ :‬הרב גליקסברג‪ ,‬הרב בן‪-‬ציון עוזיאל‪ ,‬הרב חיים‪-‬‬ ‫יהושע קוסובסקי‪ .‬עומדים‪ :‬הרב אהרון לוין‪ ,‬הרב וסרמן‪ ,‬הרב ירוחם ורהפטיג‪ ,‬מר‬ ‫א"ז בן ישי‪.‬‬

‫‪ | 224‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫בארץ התקבל הרב גליקסברג לאגודת "ברית ראשונים" ‪-‬‬ ‫ארגון עסקנים ציונים ותיקים בישראל‬

‫באדר תרצ"ז‪ ,‬מיד לאחר עלייתו ארצה‪ ,‬בירכו הרב שלמה יוסף זוין שהיה חסיד‬ ‫חב"ד‪ ,‬מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל‪ ,‬חבר מועצת הרבנות הראשית‬ ‫לישראל והעורך של האנציקלופדיה התלמודית‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪225‬‬

‫הרב הראשי בן ציון מאיר חי עוזיאל כתב לו דברי תשבוחות עם צאת‬ ‫ספרו "תורת הדרשה"‪ ,‬אב תש"ט‪.‬‬ ‫מכתבו של הרב הראשי הרב עוזיאל‪ ,‬בעקבות פטירתו של הרב גליקסברג‬

‫ב"ה ירושלים י"ז טבת תשי"א‬ ‫לכבוד ועד בית הכנסת הכללי בנורדיה‬ ‫תל אביב‬ ‫שלום וברכה‬ ‫הנני לאשר קבלת מכתבכם מיום י"א טבת דנא ומתכבד לענות‪:‬‬ ‫מאוד מאוד חיבבתי והוקרתי את ידידי שאהבה נפשי הרב הגאון וצדיק כמוהר"ר שמעון‬ ‫הלוי גליקסברג זצ"ל‪ ,‬בגלל ידיעותיו הגאוניות בהלכה ובאגדה שבכל מכמני היהדות‪.‬‬ ‫מעלותיו התרומיות בתכונות ומידות שמנו חכמים‪ ,‬שהצטיין בהם בנועם לשונו ובזיו‬ ‫הדרו שהיה בהן לאהוב את התורה בלימודה ומצוותיה לקרב את ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים‪.‬‬

‫‪ | 226‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ולכן הצטערתי ואני מצטער על פטירתו ואומר‪ :‬מי ייתן לנו תמורתו ומי ייתן לנו‬ ‫חליפתו‪ ,‬ועליו נאמר‪" :‬צדיק אבד לדורו אבד" (מגילה ט"ו)‪ .‬בכל לבי חפצתי להשתתף‬ ‫בהספדו של רב גאון זה שייערך בבית מדרשו‪ ,‬אולם לצערי הגדול אין מצב בריאותי‬ ‫מרשה לי זאת‪ ,‬לפיכך הנני מביע לכם בזה הוקרתי המרובה על חסדכם זה עם רבכם‬ ‫הדגול לערוך הספד במקום מדרשו כראוי ומחויב‪ .‬ואני תפילה שתהיה נשמתו הקדושה‬ ‫צרורה בצרור החיים‪ ,‬וזכרו יהיה חי ומכובד לנצח בישראל‪ ,‬וה' ממרומיו יפקוד על‬ ‫קהלכם איש על העדה שימלא את מקומו המכובד‪ ,‬וישלח לכם ולמשפחתו הכבודה‬ ‫שניטלה ממנה נזר תפארתה נחמה מקודש‪ ,‬ולא יוסיפו לדאבה עוד‪.‬‬ ‫בברכה ורגשי כבוד רב‬ ‫בן־ציון מאיר חי עוזיאל‬ ‫‪178‬‬ ‫ראשון לציון רב ראשי לישראל‬

‫חיים גליקסברג‪ :‬טבע דומם עם דיוקן אבי האמן‪,‬‬ ‫‪ ,1967‬אוסף מוזאון פתח תקווה לאמנות‬ ‫‪ 1 78‬הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל ‪ )1953-1880( -‬היה הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) הראשון‬ ‫של מדינת ישראל ואחד הרבנים הספרדים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪227‬‬

‫לשם מה אדם שומרם?‬ ‫‪ ...‬הנה כך חייתה לה אמי את שארית ימיה בארץ ישראל‪ .‬הציעו לו‪ ,‬לבעלה‬ ‫הרב‪ ,‬משרה של רב ראשי במוסקבה ובמקסיקו‪ ,‬והיא לא הסכימה בשום‬ ‫אופן‪ .‬רק לארץ ישראל! אם כי השאירה בגלות רוסיה ארבע בנות ובן‪.‬‬ ‫אני יושב אל שולחן הכתיבה של אבי ז"ל ‪ -‬אני בודק את תוכנן של המגירות‪,‬‬ ‫מה לקחת ומה להשאיר‪ ,‬פגישה עם כתבים‪ ,‬שלא מצאו עדיין גואלם‪,‬‬ ‫מכאיבה‪ ,‬ואני מצדיק עליי את הדין‪ .‬את ספריו העיקריים זכה להוציא לאור‬ ‫והניח אחריו בכתובים מעט מן המעט בטיוטות‪ .‬כמה מפרקי זיכרונותיו‬ ‫פרסמתי בימי הזיכרון שלו‪ .‬במגירות הרבה חפצים טפלים‪ .‬בכל אחד‬ ‫מאתנו יש משהו מפליושקין (הכיליי מ"נפשות מתות" לגוגול)‪" .‬שמא יכשרו‬ ‫עוד לעת מצוא?"‬ ‫כל הפריטים שבמגירה מעוררים בי תמיהה‪ :‬לשם מה אדם שומרם?‬ ‫משום מה אף אני איני זורק גרוטאות זוטות אלו‪ ,‬המעוררות תשוקה בעיניה‬ ‫הרעבתניות של נכדתי הבהירונת‪ ,‬המחטטת ב"אוצרות" שבמגירת סבא‬ ‫בהשתוממות של ראייה ראשונית‪ ,‬בציפייה לתגלית‪ ,‬להפתעה‪.‬‬ ‫בין כתבי סמיכות ומינויים לרבנות מצאתי כרטיס הזמנה לחתונת הוריי‬ ‫בגודל של כרטיס ביקור ללא עיטורים ובלי מליצות‪ .‬החתונה נערכה בי"ב‬ ‫בסיוון התרנ"ה בעיירה סוויסלוביץ'‪ ,‬פלך מינסק‪ .‬‬ ‫אני נתקל בקופסת קטיפה אדומה ועל טבלת הכסף חרוט‪" :‬מתנה‬ ‫נפלאה לחג היובל של הרב הגאב"ד שליט"א מאת מאורור דפה‪ ,‬שנת‬ ‫תרפ"ה" (בימי שלטון הסובייטים)‪ .‬בתוך הקופסה ‪ -‬זכוכית מגדלת‪ ,‬ובתוך‬ ‫צלוחית זעירה ‪ -‬גרגר שעורה‪ ,‬ועליו כתוב "מי שבירך"‪.‬‬ ‫אותו סופר סת"ם שלח בשעתו לניקולאי השני שעורה כזאת וכתב עליה‬ ‫את "אל מלך נצור" וזכה במדליית כסף‪ .‬בעלון הערב "אודיסקיה פוצ'טה"‬ ‫הדפיסו אפילו תמונתו של הסופר דנן‪ .‬הוא שכתב באותיות זהב את‬ ‫מנחות הזיכרון‪ ,‬איגרות ברכה‪ ,‬תודה וברכה‪ ,‬רחשי תודות מאת עדת ישראל‬ ‫באודסה‪ ,‬מבתי כנסיות‪ ,‬מאגודת השו"בים‪ ,‬מחברות צדקה‪ ,‬במלאות כ"ה‬ ‫שנה לכהונתו של אבי ברבנות‪ .‬ויש גם באותיות רוסיות‪ ,‬בסגנון גוטי "וויליקי‬ ‫רבי" (רב גדול)‪.‬‬ ‫במגירה קטעי עיתונות‪ ,‬רצנזיות על ספריו‪ ,‬מאמרים ליובלו השבעים‪ ,‬איגרות‬ ‫מאת סופרים‪ ,‬המתרפקים באהבה ובכבוד על רבה של אודסה לשעבר‪ ,‬מאמרי‬ ‫הספד‪ .‬תלי‪-‬תלים של ניירות‪ .‬ואני חושב בלבי‪ :‬מי יודע‪ ,‬אם אפילו יישארו אחרי‬ ‫המלחמה‪ ,‬אם בנותיי לא תטאטאנה את כל אלה של הסבא?‪...‬‬ ‫("יומן מלחמת ששת הימים"‪ ,‬שמורים בלב‪ ,‬חיים גליקסברג‪ ,‬עמודים ‪)203-202‬‬

‫‪ | 228‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫שני שירים מתוך ספרי הזכרונות של הנכדות‬

‫ליום הולדת העשר של דליה‬

‫לנכדתי‬ ‫חביבתי‬ ‫ברכתי‪:‬‬ ‫אורך שנים‪ ,‬מאור פנים‪.‬‬ ‫ברכת שמים‪ ,‬טוהר עיניים‪.‬‬ ‫משמעת מורים‪ ,‬כבוד הורים‪,‬‬ ‫אהבת תורה‪ ,‬עוז ואורה‪.‬‬ ‫הסבא‬ ‫ ‬

‫ליום ההולדת של בלה‪,‬‬ ‫ערב שמחת תורה תש"ט‬

‫לנכדתי בילה‬ ‫איחולים אלה‬ ‫שכלול נפש וגוף‪,‬‬ ‫בלימודים מעוף‪.‬‬ ‫בת טובה וחכמה –‬ ‫תקוות הורים ואומה‪.‬‬ ‫סבא‬ ‫ ‬ ‫בשנת ‪ ,1970‬לאחר פטירתו‬ ‫של הצייר חיים גליקסברג‪,‬‬ ‫החליטה עיריית תל אביב‬ ‫לקרוא רחוב על שמו ועל‬ ‫שם אביו‪ .‬במפגש עם רחוב‬ ‫אברהם שלונסקי‪ ,‬פינת‬ ‫רחוב לאה גול דברג‪.‬‬

‫פרקי זיכרונות | ‪229‬‬

‫מקום קבורתו של הרב גליקסברג‪,‬‬ ‫בבית העלמין נחלת יצחק‬

‫‪ | 230‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מילון ארמית‬ ‫אביזרייהו ‪ -‬השייך להם‬ ‫ַא ּטוּ ‪ -‬האם? וכי?‬ ‫אטו מילתא זוטרא ‪ -‬כלום דבר של מה בכך?‬ ‫אינהו בדידהו ואנן בדידן ‪ -‬הם בשלהם ואנחנו בשלנו‬ ‫איתייקרו הוא דמתייקרי בי ‪ -‬כבוד לו ליהנות אותי משלו‪ ,‬משום חשיבותי‬ ‫איתכסיא ‪ -‬בהסתר‬ ‫אמת אמת תפסיה להאי עלמא ‪ -‬האמת תפסה אותו‬ ‫בעלמא ‪ -‬לעולם‪ ,‬תמיד‬ ‫ברא כרעא דאבוה ‪ -‬הבן הוא ירך אביו‪ ,‬חלק ממנו ממש‪ ,‬דבר אחד‪.‬‬ ‫דהאידנא ‪ -‬של זמננו‬ ‫דלא חכים ודלא טיפש ‪ -‬מילולית‪ :‬תינוק שאינו חכם ואינו טיפש‪ .‬בהשאלה‪ :‬תינוק‬ ‫רגיל ובינוני‬ ‫דמתא ‪ -‬של העיר‬ ‫הכי ‪ -‬כך‬ ‫התם ‪ -‬שם‬ ‫חלוקא דרבנן ‪ -‬בגד כבוד‪ ,‬הכוונה לחלקו של האדם בעולם הבא‬ ‫יומי דפגרי ‪ -‬ימי פגרה‬ ‫יפא ‪ -‬סחורה שיש לה דורשים רבים‬ ‫כזְ ִבינָ א ֲח ִר ָ‬ ‫כרוכיא ‪ -‬עגור‬ ‫מאי אהנו לן רבנן ‪ -‬מה מועילים לנו הרבנים ותלמידיהם?‬ ‫ִמ ְל ָתא זוּ ַט ְר ָּתא ‪ -‬דבר קטן‪ ,‬דבר של מה בכך‬ ‫מרא דאתרא ‪ -‬בעל המקום‪ ,‬כינוי לרב העיר או היישוב‬ ‫משום הא לא איריא ‪ -‬זה אינו שייך ואינו הוכחה‬ ‫נהרא נהרא ופשטיה ‪ -‬מילולית‪ :‬נהר נהר והתפשטותו (או מסלולו)‪ .‬בהשאלה‪ :‬מקום‬ ‫מקום ומנהגיו‪ .‬מקור‪ :‬חולין דף יח עמוד ב‬ ‫צורבא מרבנן ‪ -‬תלמיד חכם חריף במיוחד‪ ,‬כפי שרש"י מדגיש במסכת בבא מציעא‬ ‫ר"מ ‪ -‬ריש מתיבתא‪ ,‬ראש ישיבה‬ ‫ַאנְ ַ ּג ְריָ א ‪ -‬מס עובד (יוונית‪ ,‬לטינית)‬

‫נספחים | ‪231‬‬

‫ספרי הרב ובנו‬ ‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‪ ,‬הדרשה בישראל (ההיסטוריה של הדרשה היהודית)‪,‬‬ ‫בסיוע מוסד הרב קוק שליד מזרחי העולמי‪ ,‬תל אביב‪.1940 ,‬‬ ‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‪ ,‬מושגי החיים ‪ -‬לבירור מושגי מוסר‪ ,‬מדות ודעות‬ ‫בתורה וחיים‪ ,‬בסיוע מוסד הרב קוק שליד מזרחי העולמי‪ ,‬תל אביב‪ ,‬ה'תש"ה‪.1945 ,‬‬ ‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‪ ,‬תורת הדרשה ‪ -‬כללים ומדות לדרכי הבטוי של‬ ‫הדרשה‪ ,‬תכנה וצורתה לסוגיה השונים‪ ,‬בסיוע מוסד הרב קוק שליד מזרחי העולמי‪,‬‬ ‫תל אביב‪ ,‬תש"ח‪.1948 ,‬‬ ‫גליקסברג‪ ,‬שמעון־יעקב (מזריץ' ‪ - 1870‬תל אביב ‪( - )1950‬ר) ‪ ,1567 4º .ARC‬בית‬ ‫הספרים הלאומי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫שאלון שהרב גליקסברג מילא כחבר ארגון ותיקי "המזרחי" בשנות השלושים בארץ‪,‬‬ ‫תיק ‪ ,5-2‬גנזך הציונות הדתית אצל מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫גליקסברג שמעון־יעקב‪" ,‬אשרי שזכיתי לכך"‪ ,‬מתוך ספרו של יונה כהן "סיפורה של‬ ‫תנועת הציונות הדתית ‪ -‬שבעים שנות אומר ומעש של המזרחי והפועל־המזרחי"‪,‬‬ ‫תיק ‪ ,8-49‬גנזך הציונות הדתית אצל מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫פרקים מזיכרונותיו של רש"י גליקסברג התפרסמו בעיתונות בישראל‪:‬‬ ‫"חמש שנים במינסק"‪ ,‬העבר י"ב‪ ,‬עמ' ‪.148-154‬‬ ‫"מזריטש עיר מולדתי"‪ ,‬העבר י"ח‪ ,‬עמ' ‪.224-234‬‬ ‫וגם בעיתון הצופה ובעיתונות רבים אחרים‪.‬‬ ‫גליקסברג חיים‪" ,‬שמורים בלב"‪ ,‬הוצאת "עם עובד תרבות וחינוך"‪.1975 ,‬‬ ‫גליקסברג חיים‪" ,‬ביאליק יום־יום‪ :‬פרקי זכרונות‪ ,‬ציורים ורישומים"‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫תש"ה ודביר‪ ,‬תשי"ג ‪.1953‬‬

‫‪ | 232‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫מקורות להערות השוליים‬ ‫‪The Encyclopedia of Russian Jewry, Herman Braover (editor), Jason Aronson INC,‬‬ ‫‪.1996‬‬

‫אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו‪ ,‬דוד תדהר ‪/http://www.tidhar.tourolib.org -‬‬ ‫ אבן שושן‪ ,‬מילון עברי־עברי‬ ‫איזנשטיין יהודה־דוד (עורך)‪ ,‬אנציקלופדיה אוצר ישראל‪ ,‬בית מסחר ספרים "פרדס"‪,‬‬ ‫תשי"ב‪.‬‬ ‫אלקלעי ראובן‪ ,‬לקסיקון לועזי־עברי חדש‪ ,‬הוצאת מסדה‪ .1967 ,‬אנציקלופדית דעת‬ ‫ האנציקלופדיה הווירטואלית של מט"ח‬ ‫מלמד עזרא ציון (‪ )1992‬מילון ארמי עברי לתלמוד הבבלי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫מ‪ .‬צאנין‪ ,‬מילון יידיש־עברי שלם‪.1982 ,‬‬ ‫קוטשר יחזקאל‪ ,‬ארמית של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי‪.‬‬ ‫רוזנטל רוביק‪ ,‬מילון הצירופים‪ ,‬הוצאת כתר‪.2009 ,‬‬ ‫הרב גליקסברג בוויקיפדיה באנגלית ‪-‬‬ ‫ ‪http://en.wikipedia.org/wiki/Shimon_Yaakov_Gliksberg‬‬ ‫"בין הרב קוק לבין ח"נ ביאליק"‪ ,‬טורי ספרות‪ ,‬הבוקר‪ ,‬כ' אלול תשכ"ה‪ 17 ,‬בספטמבר‬ ‫‪ .1965‬נמסר לדפוס על ידי מ' אונגרפלד‪.‬‬ ‫אגרות חיים נחמן ביאליק כרך ה' תר"צ־תרצ"ד‪ ,‬דביר‪ ,‬תרצ"ט‪ .1939 ,‬עמודים קנ"ט‪,‬‬ ‫ק"ס‪ ,‬קס"א‪.‬‬ ‫מזור יעקב‪" ,‬השושלות החסידיות והטקסטים שבפיהן"‪ ,‬אתר פיוט ‪-‬‬ ‫ ‪/http://www.piyut.org.il‬‬ ‫סלודקי מ"ר‪ ,‬הרב ר' ש"ר ב"ר מאיר גליקסברג ז"ל‪ ,‬ספר קהילת מזריטש‪.‬‬ ‫ספר מכמני עזיאל‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מכתבי מרן הראשון לציון הרה"ג בן־ציון מאיר חי עזיאל‬ ‫זצ"ל‪ ,‬בהוצאת הוועד להוצאת כתבי מרן זצ"ל‪ ,‬כסלו תשס"ט‪.‬‬ ‫‪Marcus Jastrow, A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi,‬‬

‫‪.and the Midrashic Literature, Hendrickson Publishers, 2006‬‬

‫קטעי העיתונות הציונית בעמודים ‪ 168-166‬מתוך האתר של אוניברסיטת תל אביב‬ ‫והספרייה הלאומית ‪" -‬עיתונות יהודית היסטורית" ‪-‬‬ ‫ ‪http://jpress.nli.org.il/view-hebrew.asp‬‬

‫נספחים | ‪233‬‬

‫נספח‬ ‫בעת עריכת ספר זה התגלתה בארכיון המדינה במוסקבה חוברת‪ ,‬שנכתבה על ידי הרב‬ ‫שמעון־יעקב גליקסברג‪ ,‬ובה הדרשה שהרב נשא לרגל טקס הכתרת הצאר ניקולאי השני‬ ‫לבית רומנוב בשנת ‪ .1895‬בדרשה שטח הרב את תפיסתו לגבי היחסים הראויים בין‬ ‫היהודים לשליט‪.‬‬ ‫הנה תקציר הדברים שהתפרסמו בדפוס ב־‪:1910‬‬

‫התפילה לשלום בית המלוכה ולהצלחתו היא מהחובות הדתיות המרכזיות ביהדות‪.‬‬ ‫שוגים אלה הטוענים שהבדלי הדת והלאום מניעים אותנו לגלות יחס עוין כלפי‬ ‫הלא־יהודים‪ .‬התפילה בעברית ושמירת המסורת היהודית אינן סותרות את נאמנותנו‬ ‫לשלטון ולמדינה‪ ,‬היות ובכל מקום היהודים מיזגו את האינטרסים שלהם עם אלה של‬ ‫האוכלוסייה המקומית‪ .‬כבר בגירוש בבל‪ ,‬ואף בתלמוד‪ ,‬כתבי הרבנים מציינים כי על‬ ‫היהודי להביע נאמנותו לשליט‪ ,‬ולאהוב כל אדם באופן הומאני בשל אהבת האל‪ ,‬היות‬ ‫והשלטון נובע מהאל‪ .‬אהבת אמת לאל ולזולת מזינות זו את זו‪ ,‬וכיבוד האחר יעצים‬ ‫כוחנו הרוחני‪ .‬על היהודים‪ ,‬כמונותאיסטים יחידים בקרב עובדי האלילים‪ ,‬ועל הנוצרים‬ ‫המאמינים באל עליון יחיד – לשתף פעולה‪ ,‬כבנים לאותו אב‪ ,‬למען עתיד האנושות‪.‬‬ ‫ללא שלטון מסודר – האנושות תהפוך לעדר חיות האוכלות זו את זו‪.‬‬ ‫ליום ההכתרה חשיבות כפולה‪ .‬השמחה כשלעצמה ופעולת קודש זו מחזקות את רעיון‬ ‫יחת הצאר על ידי נציגי כל הדתות מחזקת את רגשותיו האבהיים‬ ‫גאולת האנושות‪ְ .‬מ ׁ ִש ַ‬ ‫כלפי נתיניו‪ .‬בדומה לשלמה המלך‪ ,‬האוהב והחומל שהכיל את האינטרסים והגורלות‬ ‫של עמו; גם הוד מעלתו הצאר‪ ,‬בהצהרותיו‪ ,‬בציווייו ובפעולותיו הנו בעל התכונות‬ ‫הראויות לאב עבור ‪ 130‬מיליון נתיניו‪ .‬לכן נישא את תפילותינו להצלחת שליטנו‬ ‫הנעלה‪ ,‬ביתו ותושבי האימפריה הרוסית‪ ,‬ונבקש מה' להאריך את שלטון הצאר ניקולאי‬ ‫השני לטובת כל נתיניו ולרווחתה של המדינה‪.‬‬ ‫אמן!‬

‫‪ | 234‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪235‬‬

‫‪ | 236‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪237‬‬

‫‪ | 238‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪239‬‬

‫‪ | 240‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪241‬‬

‫‪ | 242‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪243‬‬

‫‪ | 244‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪245‬‬

‫‪ | 246‬הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫נספחים | ‪247‬‬

‫הוא למד בישיבת בסוויסלוביץ' בפלך‬ ‫מינסק‪ ,‬כיהן כרב בפינסק והיה הרב‬ ‫הראשי של אודסה במשך עשרים שנה‬ ‫(‪.)1937-1917‬‬

‫בשנים ‪ 1928-1923‬נטל חלק בוויכוחי אמונה פומביים שאורגנו על ידי השלטונות‬ ‫באולם התיאטרון ובאצטדיון העיר אודסה שבברית המועצות‪ ,‬בפני קהל של‬ ‫אלפים‪.‬‬

‫ויכוחי אמונה‬

‫הרב היה איש ספר משכיל‪ ,‬דרשן‪ ,‬מורה‪,‬‬ ‫היסטוריון וסופר‪ .‬הוא היה פעיל ב"חובבי‬ ‫ציון"‪ ,‬השתתף בוועידה המייסדת של‬ ‫"המזרחי" בווילנה (‪ ,)1902‬נבחר לוועדה‬ ‫המרכזית ואף נשלח כציר ל"קונגרס‬ ‫אוגנדה}" (‪ .)1903‬בימי מהפכת פברואר‬ ‫‪ 1917‬השתתף הרב גליקסברג כציר‬ ‫בקונגרס הלאומי ליהודי אוקראינה‪.‬‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג נולד‬ ‫בשנת ‪ 1872‬במזריץ' שבפולין‪ .‬בן למשפחה‬ ‫חסידית אדוקה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1937‬עלה לישראל‪ ,‬כאן כיהן כראש בית הדין הרבני בתל אביב‪.‬‬ ‫בספר זה נערכו לראשונה פרקי זיכרונותיו והנאומים שנשא במסגרת ויכוחי האמונה‪,‬‬ ‫והעלה על הכתב‪.‬‬ ‫שלושת ספריו הקודמים יצאו לאור בארץ בשנות הארבעים בסיוע מוסד הרב קוק‪,‬‬ ‫והם‪:‬‬ ‫הדרשה בישראל ‪ -‬ההיסטוריה של הדרשה היהודית;‬ ‫מושגי החיים ‪ -‬לבירור מושגי מוסר‪ ,‬מידות ודעות בתורה וחיים;‬ ‫תורת הדרשה ‪ -‬כללים ומידות לדרכי הביטוי של הדרשה‪ ,‬תוכנה וצורתה לסוגיה‬ ‫השונים‪.‬‬

‫הרב שמעון־יעקב הלוי גליקסברג‬

‫ויכוחי אמונה‬

‫רב ציוני בברית המועצות‬