מיקי ויינשטיין - אני פונה ללב שלך

‫מיקי ויינשטיין‬ ‫אני פונה ללב שלך‬ ‫מיקי ויינשטיין‬

‫מיקי ויינשטיין‬ ‫אני פונה ללב שלך‬

‫"האם להזמין אמבולנס?" בפני השאלה‬ ‫הזו עמד מיקי בוקר אחד‪ ,‬בטרם מלאו‬ ‫לו חמישים שנה‪ ,‬כאשר חש ברע‪ .‬רופא‬ ‫קופת החולים פטר אותו ב"אין לך‬ ‫כלום"‪ ,‬והשתלשלות מקרים מהירה‪,‬‬ ‫שכללה התערבות של חבר קרדיולוג‬ ‫ואשפוז מיידי לצנתור‪ ,‬הצילה את חייו‪.‬‬ ‫בגילוי לב ובהומור דק הוא מתאר את‬ ‫הקורות אותו‪ ,‬החל מאותו בוקר ועד‬ ‫לשלהי תהליך השיקום הפיזי והנפשי‬ ‫שעבר‪ .‬את שאלותיו הוא מפנה לחבריו‪,‬‬ ‫ד"ר מיכאל יונש הקרדיולוג וד"ר אלון כהנא הפסיכולוג‪ ,‬ותשובותיהם‬ ‫מובאות ושזורות בסיפור‪" .‬הדרך הקצרה לשיקום לאחר אירוע לב‬ ‫היא הדרך הארוכה‪ ",‬כותב מיקי בכנות וביושר‪" ,‬למעלה משנה לקח‬ ‫לי להכיר במצבי החדש ולהבין אותו‪ .‬הכול עברתי בעצמי‪ ,‬ללא‬ ‫תמיכה חיצונית‪ ,‬למעט כמובן מסביבתי הקרובה‪ ,‬ובראש ובראשונה‬ ‫ממשפחתי התומכת והאוהבת‪".‬‬ ‫בכתיבה קלה וקולחת‪ ,‬באופן גלוי וישיר‪ ,‬פותח מיקי ויינשטיין את‬ ‫לבו בפני קוראיו ומשתף אותם בחיבוטי הנפש שלא הניחו לו במהלך‬ ‫אירוע הלב ולאחריו‪ .‬מי שיצטרף אליו וייצא למסע הקריאה של "אני‬ ‫פונה ללב שלך"‪ ,‬לא יוכל להניח את הספר הזה מידיו‪.‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫סיפור אישי‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫אני צריך להיות בחו"ל בעוד ארבעה ימים‪ ,‬אז אני חייב לגמור עם זה‬ ‫מהר‪".‬‬ ‫בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬בזמן החלפת המשמרות ולפני שעזבה לביתה‪,‬‬ ‫אמרה לי האחות האחראית‪” :‬אתה יודע‪ ,‬האנזים שמצביע על אירוע‬ ‫שקשור בלב נמצא אצלך בשיעור מינימלי‪".‬‬ ‫הקשבתי לה בהקלה וניסיתי לישון‪ .‬נמתין לבוקר ונראה‪.‬‬ ‫בבתי החולים הבוקר הוא אולי טוב‪ ,‬אבל הטוב הזה מגיע בשעה‬ ‫מוקדמת מידי‪ .‬באמצע הלילה עוד הגיעו חולים חדשים שבגללם‬ ‫התעוררתי‪ ,‬וכבר לפני השעה שש העירו אותי כדי לקחת ממני בדיקות‬ ‫דם שונות‪ .‬ובכלל‪ ,‬הניסיון לישון כשמחוברים אליך חוטים בשמונה‬ ‫נקודות שונות באזור החזה‪ ,‬כשהמוניטור מצפצף והאור חודר מכל‬ ‫פינה בחדר – זו חוויה די מפוקפקת‪.‬‬ ‫בבוקר – על פי עולם המושגים החדש הזה – קמתי מהמיטה כדי‬ ‫לגשת למקלחת ולהיערך ליום חדש‪ .‬דקות ספורות לאחר שחזרתי‬ ‫אליה מיהרה אלי אחת האחיות בסבר פנים חמור‪” .‬אתה חייב להישאר‬ ‫כל הזמן במיטה‪ ,‬שמעת? אפילו לא לקום לשירותים‪".‬‬ ‫”בסדר‪ ,‬כבר הייתי‪ ",‬עניתי נפחד‪.‬‬ ‫”מתי?" הזדעקה‪.‬‬ ‫”לפני כמה רגעים‪".‬‬ ‫”אוי ואבוי‪ .‬מהרגע הזה אתה לא זז מהמיטה!"‬ ‫”למה? קרה משהו?" שאלתי‪.‬‬ ‫”כן‪ ",‬ענתה מיד‪” ,‬הגיעו תוצאות המעבדה‪ ,‬והאנזים שמצביע על‬ ‫אירוע לב נמצא אצלך הבוקר בדם ברמות גבוהות‪ .‬תיכף יבואו לקחת‬ ‫אותך לצנתור רגיל‪ ,‬לא וירטואלי‪".‬‬ ‫עוד לפני שהספקתי לעכל את דבריה ולחשוב למי אני מודיע מה‬ ‫‪14‬‬

‫מיקי ויינשטיין‬

‫ואני בהטסת המטוס‪ .‬לאחר שהגענו לבריסל והחולה הועבר בשלום‬ ‫לבית החולים‪ ,‬קבענו לצאת לארוחת ערב משותפת‪ .‬נהג המונית שלקח‬ ‫אותנו למסעדה בעיר נסע כמו מטורף‪ .‬הסברתי לנהג שזה יהיה ממש‬ ‫אידיוטי להביא לבריסל חולה מישראל להשתלת לב‪ ,‬רק כדי לתת לו‬ ‫את הלב של הטייס שהטיס אותו לכאן‪ .‬החיוך והצחוק של מיכאל סימן‬ ‫את תחילתה של הידידות בינינו‪ ,‬שנמשכה למעלה מעשור‪.‬‬ ‫מאז צחקנו הרבה מאוד יחד; זמן קצר לאחר שחזרנו לארץ נפגשנו‬ ‫שוב‪ ,‬הפעם עם בנות הזוג שלנו‪ ,‬והקשר הפך לחברי‪ .‬אולי משום‬ ‫שילדינו הם בני אותו הגיל‪ ,‬אולי משום שמיכאל ואני נושאים אותו‬ ‫השם )אני נקרא מיקי בשם חיבה(‪ ,‬ואולי בשל העובדה ששנינו חולקים‬ ‫אותה אהבה‪ :‬לטיס ולטיולי שטח‪ .‬כאשר הציל את חייו של חייל שנפצע‬ ‫אנושות בלחימה בעזה‪ ,‬התנוססה תמונתו של מיכאל‪ ,‬רופא מוטס‬ ‫במילואים‪ ,‬בעמוד הראשי של ’מעריב'‪ .‬בתקופה בה שימשתי כטייס‬ ‫בטיסות אמבולנס הכרתי רופאים רבים וטובים‪ ,‬אך רק עם מיכאל‬ ‫שמרתי על קשר כזה לאורך השנים‪.‬‬ ‫”למה אתה פה?" שאלתי בחור צעיר ששכב במיטה לידי במחלקת‬ ‫כאבי החזה‪.‬‬ ‫”כאבים חזקים בכל הזרוע השמאלית ולחץ בחזה‪ ",‬אמר לי‪” ,‬אני‬ ‫איש צבא קבע והרופא בגדוד לא לקח סיכון‪ ,‬שלחו אותי מיד עם‬ ‫אמבולנס וסירנות‪ ,‬אמרתי להם‪ ,‬חבר'ה‪ ,‬רק מהסירנה אחטוף התקפת‬ ‫לב‪ ,‬תפסיקו עם זה‪ .‬לא הפסיקו‪ .‬איזו פאדיחה להגיע ככה‪ .‬מחר עושים‬ ‫לי צנתור וירטואלי ונראה מה יהיה‪ .‬ואתה?"‬ ‫”אני נהגתי לכאן בעצמי‪ ",‬עניתי‪” .‬הרגשתי חוסר נוחות כללית‪ ,‬לא‬ ‫משהו שנראה לי רציני‪ .‬אתמול בחדר כושר כשהייתי על ההליכון‬ ‫הרגשתי לחץ בחזה‪ ,‬אבל חשבתי שכנראה זו חגורת מד הדופק שלא‬ ‫במקום‪ .‬אבל היום שוב הרגשתי את זה‪ .‬גם לי יש מחר צנתור וירטואלי‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שעוד לא אכלתי ארוחת ערב‪.‬‬ ‫”אני פונה ללב שלך‪ ",‬אמרתי לאחות האחראית בחיוך מקסים‪” ,‬אני‬ ‫חייב להחליף את מכנסי הפיג'מה האלה בג'ינס כדי לקפוץ רגע למרכז‬ ‫המסחרי כאן במתחם ולאכול איזו שווארמה‪".‬‬ ‫”תגיד‪ ,‬אתה משוגע?" נזפה בי‪ ,‬מתעלמת מקסמיי‪” ,‬אתה צריך להיכנס‬ ‫למיטה ולהתחבר לכל האלקטרודות ולמוניטור למשך כל הלילה‪".‬‬ ‫”אני רעב‪ ",‬התחננתי‪” ,‬וארוחת הערב הוגשה מזמן‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬תראי‬ ‫אותי‪ ,‬ככה נראה חולה לב? בחייך‪ ,‬תוך חצי שעה אני כאן בחזרה‪".‬‬ ‫האחות הצליחה לחייך קצת‪” .‬אם מנהל המחלקה תופס אותי ומגלה‬ ‫שנתתי לך לצאת המיטה‪ ,‬אני עפה‪".‬‬ ‫”אל תדאגי‪ ",‬עניתי לה‪” ,‬מי יתפוס אותך? אם אמות מרעב תהיה כאן‬ ‫חקירה הרבה יותר רצינית‪".‬‬ ‫ובכן‪ ,‬זו הייתה ללא ספק השווארמה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי‪.‬‬ ‫בפיג'מה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬לאחר שהאחות חיברה אותי במיטה לאלקטרודות‬ ‫ולמוניטור‪ ,‬שכבתי וניסיתי להבין מה ראה החבר שלי ד"ר יונש ששני‬ ‫הרופאים האחרים לא ראו‪ .‬אולי הייתה זו דאגת יתר של חבר טוב?‬ ‫ואולי בגלל שהוא קרדיולוג בכיר והם רופאים כלליים? ’מביא לנו‬ ‫הרבה כבוד בבוסטון‪ ,‬החבר שלך‪ ',‬זרק פעם לעברי מנהל בית החולים‬ ‫ששמע על החברות בינינו בזמן שד"ר יונש השתלם שם‪.‬‬ ‫את ד"ר יונש הכרתי במסגרת עבודתנו‪ .‬בתור קרדיולוג בשנות‬ ‫השלושים לחייו הוא ליווה חולה להשתלת לב בבריסל שבבלגיה‪ ,‬ואני‬ ‫שימשתי כטייס האמבולנס האווירי שהטיס אותם לשם‪ .‬הסיכוי של‬ ‫אותו חולה לב צעיר למצוא תורם בישראל היה קלוש‪ .‬בזמן הטיסה‬ ‫כמעט שלא דיברנו; הוא התעסק בטיפול בחולה שמצבו היה רע למדי‪,‬‬ ‫‪12‬‬

‫מיקי ויינשטיין‬

‫נסכם שאני מאשפז אותך כעת לצנתור וירטואלי למחר בתשע בבוקר‪.‬‬ ‫אם הכול יהיה בסדר‪ ,‬תצא בשתים‪-‬עשרה ותטוס בעוד ארבעה ימים‬ ‫לשיקגו‪ .‬אם תהיה בעיה‪ ,‬תוכנס מיד לצנתור אמיתי‪ ,‬מה אתה אומר?"‬ ‫”אולי אגיע לצנתור בבוקר? בשביל מה להישאר כאן כל הלילה?"‬ ‫אך ד"ר יונש כבר קם והחל ללוות אותי ואת סמדר אל מחוץ לחדר‬ ‫ולעבר המסדרון המוביל לחדר המיון‪ .‬שניהם היו החלטיים‪ ,‬ואני הבנתי‬ ‫שהקרב אבוד; את הלילה אעשה כאן‪ ,‬בבית החולים‪.‬‬ ‫בחדר המיון ליוותה אותי הרגשה די מוזרה; הרגשתי טוב‪.‬‬ ‫”כואב לך היכן שהוא?" התעניין הרופא במיון‪.‬‬ ‫”ממש לא‪ ",‬עניתי‪.‬‬ ‫”מעשן?" המשיך הרופא להתעניין‪.‬‬ ‫”גם לא‪".‬‬ ‫”אז למה אתה כאן?"‬ ‫”בגלל הרגשה כללית לא טובה‪ ,‬שום דבר מוגדר‪ .‬היום בבוקר‬ ‫הרגשתי לא כל כך נוח‪".‬‬ ‫הרופא שמע והנהן‪” .‬דע לך‪ ",‬סינן‪” ,‬שאני לא מבין למה המשך‬ ‫הטיפול בך אינו במסגרת הקהילה‪ ,‬אבל אם ד"ר יונש הקרדיולוג הבכיר‬ ‫החליט לאשפז אותך‪ ,‬מי אני שאביע דעה?"‬ ‫לא עניתי לו‪ .‬כנראה שבכל זאת הדבר לא הפריע לו להביע דעה‪ ,‬או‬ ‫בעצם לומר לי במילים אחרות‪’ :‬אין לך כלום‪ ,‬לך הביתה‪'.‬‬ ‫שוב נאלצתי לעבור סדרת בדיקות כלליות‪ ,‬בסופן נשלחתי לאשפוז‬ ‫במחלקת מיון כאבי חזה כדי להתכונן לצנתור הווירטואלי שייערך‬ ‫למחרת בבוקר‪ .‬כשהגעתי לשם בכיסא גלגלים השעה הייתה כבר די‬ ‫מאוחרת‪ .‬סמדר נפרדה ממני‪ ,‬חזרה הביתה לטפל בילדים‪ ,‬ואני נשארתי‬ ‫לבד‪ .‬פעם ראשונה לבד בתוך כל הסאגה הזו‪.‬‬ ‫פתאום היה לי זמן לחשוב‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫בשעה שלוש אחר הצהריים ישבנו סמדר ואני מול ד"ר מיכאל יונש‬ ‫במכון הלב בבית החולים שיבא בתל השומר‪” .‬מיכאל‪ ",‬התחלתי‪” ,‬לא‬ ‫נראה לי שיש בעיה‪ .‬אני מרגיש טוב‪ ,‬עומד לחזור לטוס באופן פעיל‪,‬‬ ‫הרגע נקבע לי תהליך קצר לשיבה לטיס‪ .‬ובכלל‪ ,‬איך אפשר לסמוך על‬ ‫מכשיר הא‪.‬ק‪.‬ג ביישוב הקטן שבו אני גר? בוא נעשה א‪.‬ק‪.‬ג נוסף‪ ,‬נראה‬ ‫שהכול בסדר ונחזור הביתה‪ .‬ביום שני הקרוב אני צריך לנסוע לשיקגו‬ ‫לארבעה ימים‪ ,‬מחכים לי שם לקוחות ופגישות חשובות‪ .‬גם אם תהיה‬ ‫בעיה עם הא‪.‬ק‪.‬ג‪ ,‬בוא נמתין עד שאחזור ואז יהיה לי זמן לטפל בכול‪".‬‬ ‫”מיקי‪ ",‬קולו של ידידי נשמע רציני‪” ,‬אני לא יכול להתעלם‬ ‫מהממצאים שראיתי בא‪.‬ק‪.‬ג שלך‪ .‬גם אם אערוך לך עכשיו חמש‬ ‫בדיקות חדשות שיצביעו על תוצאה אחרת‪ ,‬הבדיקה שעשית הבוקר‬ ‫היא עדיין אור אדום מבחינתנו‪".‬‬ ‫”כתם בעברי?" שאלתי בחשש‪.‬‬ ‫”אתה יכול לקרוא לזה כך‪ ",‬חייך הדוקטור‪” .‬אקח ממך דם לבדיקה‬ ‫מהירה‪ ,‬לפיה נראה אם יש לך בדם אנזים שעלול להצביע על אירוע‬ ‫לב‪ ,‬במידה שאכן התרחש‪".‬‬ ‫אירוע לב? האם זו מילה עדינה להתקף לב? הושטתי את ידי כשד"ר‬ ‫יונש דקר אותה וניגש לחדר הטיפולים הסמוך‪.‬‬ ‫לאחר כעשר דקות התקבלה התוצאה‪ :‬אין התקף לב‪ .‬גם לא אירוע‪.‬‬ ‫”אתה רואה?" צהלתי בשמחה לעומתו ולעומת אשתי‪” ,‬אני בסדר!"‬ ‫אבל ד"ר יונש נותר בפרצופו הרציני‪” .‬תראה‪ ,‬מיקי‪ ",‬החל להסביר‬ ‫לי‪” ,‬ישנן שתי אפשרויות שעומדות כרגע בפני‪ .‬האחת היא לשלוח‬ ‫אותך בדחיפות למיפוי לב במאמץ‪ ,‬והשנייה היא לשלוח אותך לצנתור‬ ‫וירטואלי או לבצע לך צנתור אמיתי מלא‪ .‬אתה אומנם עוד לא בן‬ ‫חמישים‪ ,‬אבל משתייך לקבוצת סיכון משום שאתה חולה סוכרת‬ ‫מסוג ‪ ".2‬הוא הביט בי כשזזתי בחוסר שקט על הכיסא‪” .‬אני מכיר‬ ‫אותך‪ ",‬המשיך‪” ,‬תכף תתחיל לספר לי שאתה עסוק‪ ,‬נוסע לחו"ל‪ .‬בוא‬ ‫‪10‬‬

‫מיקי ויינשטיין‬

‫שלחתי‪.‬‬ ‫כעבור כמה דקות הגיעה ההוראה מד"ר יונש‪ :‬לחזור לרופא מקופת‬ ‫החולים ששלח אותי קודם הביתה ולתת לו פקס בחתימת ד"ר יונש‬ ‫הכולל מרשם לתרופות שעלי לבלוע ללא דיחוי‪” .‬את שלושת כדורי‬ ‫האספירין אתה לועס‪ ,‬שומע? לא בולע‪ ,‬לועס! את השאר בולע יחד‬ ‫ומגיע אלי בשעה שלוש לשיבא‪".‬‬ ‫”שמע‪ ,‬אין לך כלום‪ ,‬מה אתה עושה עניין‪ ",‬חזר רופא המשפחה על‬ ‫דבריו כשהגעתי אליו שוב עם המרשם של ד"ר יונש בידי‪.‬‬ ‫”דוקטור‪ ,‬הרופא שחתום כאן הוא קרדיולוג בכיר במכון הלב בתל‬ ‫השומר‪ ",‬אמרתי לו‪” ,‬אתה באמת רוצה להתווכח איתו? אל תעמיד‬ ‫אותי במצב שבו אני צריך להחליט לאיזה רופא להקשיב‪".‬‬ ‫”בסדר‪ ",‬הוא התרצה‪” ,‬אתן לך את המרשם‪ ,‬אך דע שאני מציין כאן‬ ‫שבדקתי אותך ולדעתי הא‪.‬ק‪.‬ג שלך תקין‪ .‬אני מציין שהחבר שלך‪,‬‬ ‫הרופא שאיתו התייעצת‪ ,‬הוא זה שהמליץ על התרופות האלו‪ .‬אני‬ ‫מכוסה‪ .‬תחזור אלי אם הוא ימצא משהו‪ ,‬אני סקרן‪".‬‬ ‫מכיוון שהרגשתי טוב‪ ,‬המשכתי בשגרת יומי‪ .‬היה עלי להשתתף באיזו‬ ‫ישיבה‪ ,‬ובדרך לבית החולים עמדתי לעבור בפגישה נוספת שתוכננה‬ ‫לי זמן רב מראש ברשות התעופה האזרחית בנתב"ג‪ ,‬שם תודרכתי‬ ‫לגבי תהליך חזרתי לטוס‪ ,‬וזאת אחרי שפרשתי ממקצוע הטיס וכעת‬ ‫התכוונתי לחזור ולעסוק בו‪.‬‬ ‫”אתה לא נוסע לפגישה בנתב"ג ולבית החולים לבד‪ ",‬פסקה אשתי‪,‬‬ ‫”חכה‪ ,‬אני באה איתך‪ ".‬לא שלא היו לי ויכוחים עם סמדר רעייתי בעניין‬ ‫הזה‪ ,‬אך לאחר כמה שנות נישואין מוצלחות כבר למדתי מתי כדאי‬ ‫לוותר‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫ד"ר מיכאל יונש‪ ,‬רופא קרדיולוג בבית‪-‬חולים שיבא‪ ,‬למה שלא תרים‬ ‫אליו טלפון ותתייעץ איתו?"‬ ‫”השתגעת? לטלפן אליו עכשיו בעשר בבוקר? הוא בטח שקוע באיזה‬ ‫צנתור‪ ,‬מה פתאום שאתקשר עכשיו‪ ,‬אעשה את זה בערב‪".‬‬ ‫אבל סמדר לא ויתרה‪” .‬עכשיו!" פקדה עלי‪.‬‬ ‫ידעתי שאין עם מי להתווכח‪ .‬חייגתי לד"ר יונש‪ ,‬ואחרי ארבעה‬ ‫צלצולים שלא נענו‪ ,‬ניתקתי מיד‪” .‬הוא לא עונה‪ ",‬אמרתי‪” ,‬כנראה‬ ‫עסוק‪".‬‬ ‫עוד לא הספקתי להחזיר את הטלפון למקום והצלצול נשמע‪ .‬על‬ ‫הקו היה ד"ר יונש‪” :‬חיפשת אותי?"‬ ‫”כן‪ ",‬אמרתי מתפתל‪ ,‬מתנצל‪” ,‬תשמע‪ ,‬אני לא יודע‪"...‬‬ ‫”משהו דחוף?" שאל‪” ,‬אני במרפאה בבאר שבע היום‪".‬‬ ‫”תראה‪ ,‬אני לא בטוח‪ ",‬ניסיתי להסביר‪” ,‬כבר יומיים יש לי כאבים לא‬ ‫ברורים באזור הבטן‪ .‬עשינו עכשיו א‪.‬ק‪.‬ג בקופת‪-‬חולים והרופא אמר‬ ‫שהכול תקין‪".‬‬ ‫”שלח לי את הא‪.‬ק‪.‬ג בפקס‪ ",‬אמר ד"ר יונש מיד‪.‬‬ ‫שלחתי‪.‬‬ ‫אחרי מספר דקות שוב צלצל הטלפון‪” .‬מיקי‪ ,‬הא‪.‬ק‪.‬ג שלך לא לגמרי‬ ‫תקין‪ ",‬אמר ד"ר יונש‪” ,‬יש לך במקרה א‪.‬ק‪.‬ג קודם‪ ,‬אולי אחד שעשית‬ ‫בעבר?"‬ ‫חשבתי לרגע ואז נזכרתי שבארנק שלי שוכב כבר יותר מחמש שנים‬ ‫כאבן שאין לה הופכין רישום א‪.‬ק‪.‬ג שעשיתי במד"א‪ .‬זה היה אחרי‬ ‫שבוקר אחד‪ ,‬כשסיימתי לרכוב על אופנוע‪ ,‬הרגשתי סחרחורת קשה‪.‬‬ ‫האבחנה אז הייתה וירוס באוזן‪ ,‬והרופא שבדק אותי עשה לי א‪.‬ק‪.‬ג‬ ‫והמליץ לי לשמור אותו למקרה שפעם אזדקק לו להשוואה‪” .‬מיכאל‪,‬‬ ‫יש לי! אני כבר שולח‪ ",‬קראתי‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫פרק ראשון‬

‫ככה זה התחיל‬

‫”‬

‫אולי בכל זאת תזמיני אמבולנס‪ ",‬אמרתי לסמדר אשתי באותו‬ ‫בוקר קריר של אחד מימי חודש דצמבר בשנת ‪ .2008‬סמדר שמטה‬ ‫את העיתון‪ ,‬הניחה את הספל ונעצה בי מבט מודאג‪” .‬אני כבר לא יודע‬ ‫אם הכנסתי את עצמי לחרדה או שאני באמת עובר משהו‪".‬‬

‫”מה אתה עובר?" שאלה‪.‬‬ ‫”אני לא בטוח‪ .‬הרגשתי עכשיו מן סחרחורת קלה‪ ,‬קצת דפיקות לב‬ ‫מהירות ולשנייה אחת גם זיעה קרה‪ ".‬התיישבתי על הספה בסלון‪ ,‬בידי‬ ‫הפתית‪-‬גבינה שלי‪ ,‬מנסה להסביר לה‪” :‬זה הזכיר לי קצת את ’מעגל‬ ‫החרדה הפנימי' שלמדנו פעם בפסיכולוגיה יחד‪".‬‬ ‫סמדר לא התרשמה‪” .‬בוא‪ ",‬קבעה בנחרצות וקמה‪” ,‬ניגש למרפאה‬ ‫לעשות לך בדיקת א‪.‬ק‪.‬ג‪".‬‬ ‫כילד ממושמע מצאתי את עצמי הולך אחריה‪ ,‬פנינו מועדות למרפאה‬ ‫הסמוכה לביתנו‪.‬‬ ‫”אין לך כלום‪ ",‬פסק רופא המשפחה במקום‪” ,‬הא‪.‬ק‪.‬ג שלך תקין‪,‬‬ ‫אתה יכול ללכת הביתה‪".‬‬ ‫שחררתי אנחת רווחה‪” .‬אמרתי לך?" פניתי לאשתי כשעזבנו את‬ ‫חדר הרופא‪” ,‬אני מרגיש טוב‪ .‬מכל דבר את עושה עניין‪ .‬התחושה‬ ‫הלא‪-‬טובה שהרגשתי בבטן נבעה כנראה מהקלקול‪-‬קיבה שהיה לי‬ ‫אתמול‪".‬‬ ‫”מיקי‪ ,‬אני לא מבינה למה אתה מתעקש‪ ,‬יש לך חבר טוב‪,‬‬ ‫‪7‬‬

‫סדר הפרקים‪:‬‬ ‫פרק ראשון‪ :‬ככה זה התחיל ‪7 .......................................................................................‬‬ ‫פרק שני‪ :‬אני חייב להבין ‪18...........................................................................................‬‬ ‫פרק שלישי‪ :‬מחלת הסוכרת ‪35....................................................................................‬‬ ‫פרק רביעי‪ :‬גורמי הסיכון ‪41...........................................................................................‬‬ ‫פרק חמישי‪ :‬האשפוז‪48....................................................................................................‬‬ ‫פרק שישי‪ :‬ההחלמה במלונית ‪55................................................................................‬‬ ‫פרק שביעי‪ :‬תהליך השיקום הנפשי ‪63....................................................................‬‬ ‫פרק שמיני‪ :‬בחזרה הביתה‪73........................................................................................‬‬ ‫פרק תשיעי‪ :‬בחזרה לשגרה‪86......................................................................................‬‬ ‫אפילוג ‪109 ................................................................................................................................‬‬

‫לאמי תמר ז"ל‬

‫תודה לסמדר רעייתי שיצאה עמי למסע אישי זה‬ ‫בתבונה‪ ,‬הבנה ואהבה;‬ ‫לילדיי‪ ,‬רותם ואלעד‪ ,‬מקור לגאווה‪ ,‬נחת ושמחה;‬ ‫לאבי ראובן‪ ,‬שהוא גם חבר‪ ,‬משענת ברזל ומורה דרך;‬ ‫וכן‪ ,‬לד"ר מיכאל יונש‪ ,‬אשר לו אני חב את חיי‪.‬‬

‫"והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו"‬ ‫)מתוך שבועת הרופאים(‬

‫אני פונה ללב שלך‬ ‫מיקי ויינשטיין‬ ‫כל הזכויות שמורות ©‬ ‫למיקי ויינשטיין‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬להחסין‬ ‫במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬ ‫בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר ‪-‬‬ ‫כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה‪ .‬שימוש‬ ‫מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה‬ ‫אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב‬ ‫מהמחבר‪.‬‬ ‫האמור בספר אינו מהווה המלצה או ייעוץ‬ ‫רפואי מכל סוג שהוא ואינו מהווה תחליף‬ ‫להתייעצות עם רופא מומחה‪.‬‬

‫לתגובות ולהזמנות‪:‬‬ ‫‪ponelalev@gmail.com‬‬ ‫אני פונה ללב שלך ‪-‬‬ ‫חפשו אותנו בפייסבוק‪.‬‬

‫צילומים‪ :‬מאיר אזולאי‬ ‫ייעוץ רפואי‪ :‬ד"ר מיכאל יונש‬ ‫עריכה‪ :‬לילך גליל‬ ‫עיצוב והפקת דפוס‪:‬‬ ‫סטודיו צפריר ‪ -‬הוצאה לאור‬

‫נדפס בישראל ‪2013‬‬ ‫‪Printed in Israel‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬ ‫מיקי ויינשטיין‬

‫מיקי ויינשטיין‬ ‫אני פונה ללב שלך‬ ‫מיקי ויינשטיין‬

‫מיקי ויינשטיין‬ ‫אני פונה ללב שלך‬

‫"האם להזמין אמבולנס?" בפני השאלה‬ ‫הזו עמד מיקי בוקר אחד‪ ,‬בטרם מלאו‬ ‫לו חמישים שנה‪ ,‬כאשר חש ברע‪ .‬רופא‬ ‫קופת החולים פטר אותו ב"אין לך‬ ‫כלום"‪ ,‬והשתלשלות מקרים מהירה‪,‬‬ ‫שכללה התערבות של חבר קרדיולוג‬ ‫ואשפוז מיידי לצנתור‪ ,‬הצילה את חייו‪.‬‬ ‫בגילוי לב ובהומור דק הוא מתאר את‬ ‫הקורות אותו‪ ,‬החל מאותו בוקר ועד‬ ‫לשלהי תהליך השיקום הפיזי והנפשי‬ ‫שעבר‪ .‬את שאלותיו הוא מפנה לחבריו‪,‬‬ ‫ד"ר מיכאל יונש הקרדיולוג וד"ר אלון כהנא הפסיכולוג‪ ,‬ותשובותיהם‬ ‫מובאות ושזורות בסיפור‪" .‬הדרך הקצרה לשיקום לאחר אירוע לב‬ ‫היא הדרך הארוכה‪ ",‬כותב מיקי בכנות וביושר‪" ,‬למעלה משנה לקח‬ ‫לי להכיר במצבי החדש ולהבין אותו‪ .‬הכול עברתי בעצמי‪ ,‬ללא‬ ‫תמיכה חיצונית‪ ,‬למעט כמובן מסביבתי הקרובה‪ ,‬ובראש ובראשונה‬ ‫ממשפחתי התומכת והאוהבת‪".‬‬ ‫בכתיבה קלה וקולחת‪ ,‬באופן גלוי וישיר‪ ,‬פותח מיקי ויינשטיין את‬ ‫לבו בפני קוראיו ומשתף אותם בחיבוטי הנפש שלא הניחו לו במהלך‬ ‫אירוע הלב ולאחריו‪ .‬מי שיצטרף אליו וייצא למסע הקריאה של "אני‬ ‫פונה ללב שלך"‪ ,‬לא יוכל להניח את הספר הזה מידיו‪.‬‬

‫אני פונה ללב שלך‬

‫סיפור אישי‬