גלינה פודולסקי
ויקטור ברינדאץ׳ חופי היצירה
ירושליים תשע״ו
3
2
לכבוד יום הולדתו ה־75 של ויקטור ברינדץ׳
מוקדש לאבינו וסבינו האהוב, מהבנות ויקטוריה וורה והנכדים ולדימיר ולידיה ברינדץ
הכותב מביע את תודתו ,לכל אלה שבשלבים שונים של יצירת הספר תמכו ועזרו עזרה עצומה ,במטרה להוציא את הספר לאור. צילומי התערוכות בחסות אלכסנדר אגרנובסקי וולדימיר בוקסיר .תמונות וצילום בנושא היסטוריה של התרבות הישראלית סופקו על ידי ויקטור קינוס .וידיאו ומצגות דיגטליות בנושא של יצירותיו של ויקטור ברינדץ׳ -נלי מרלין. תודה ענקית לילנה פטרינקו -מנהלת המוזאון על שם נ .רוריך באודסה ,שזכותה התקיימו 4תערוכות של ויקטור ברינדץ׳ באודסה.
תוכן העיניינים Личя
בעזרת הפרופסו ר נטלי צימבאל ,מנהלת המרכז הישראלי אוקריאיני לחינוך תרבות והיסטוריה -התקיימו פרויקטים משותפים ות�ע רוכות במוזיאון האומנות באומנסק ובאוניברסיטה הממשלתית להוראה באומנסק על שם פ .טיציני.
7
הרבה מהקטעים בספר כבר מוכרים לקורא בעזרת היוזמת של אסי טפליבנדסקוי -העורך משנה של העיתון ״רוסקיה לטירטורניה אכו״ (הד הספרות הרוסית).
Кр
תודה מיוחדת לארינה אבוזובה ונלי וסלניצקיה שהצליחו למצוא תבניות גרפיות מתאימות ליצירת ספר בסגנון המיוחד הזה.
אני מאושרת ,שבמשך תקופת העבודה על הספר ,גליתי מקרוב את משפחת ברינדץ׳ האנטליגנטית ,להרגיש מהצד שלהם את אהבת המשפחה והתמיכה הלא רשמית ביצירותיו של ויקטור .בתו ויקטוריה תמיד נמצאת לידו והיא המשענת שלו .הנכד ולדימיר -יצר את האתר הרשמי של ויקטור. הנכדה לידיה ובתו ורה מיד נענו למשימת התרגום של הספר הזה לעברית.
אנדרי זודר ו אלכסנדר ורטחום
צילומי יצירותיו של ויקטור ברינדץ׳ עריכתם של תמונות האלבום הפרטיות של ויקטור.
עבודותיו של ויקטור ברינדץ מוצגות במוזאונים בישראל ,ארה״ב ,רוסיה ,אוקראינה ואזרבייג׳ן.
גלינה פדולסקיה -״ויקטור ברינדץ חופי היצירה״ ,ירושלים 2017 ויקטור ברינדץ׳ -אי מדהים של תרבות ,המשמר מנהגים ואופי של מאסטרים בבתי ספר קלאסים לאומנות ביצירות מודרניות. היותו בעצמו תופעה של האומנות הוא הגשים את עצמו בתחומים שונים שלה -פסל ,מאייר ספרים ,וצייר נהדר. האומן בולט במרחב החשיבה שלו ,בשליטה ורטאוזית ביצירה ,ידע היסטורי ,דיוק בפרטים השוליים ביצירה ,הרגשת האסטטיות המופע לא שאפשר להרגיש מהעולם שהוא יוצר על הדף ,להצליח בתמונה אחת לצייר פורטרט ,נוף ,ארכטקטורה ,סצנות מרובי דמיות.הדמיות שלו מרגשות ואנושייות וכך בפן הרגשי עמודות לרשות הקהל הרחב. הספר של גלינה פדולסקיה -מארגנת תערוכותיו הרבות-לראשונה סורק את חייו ויצירותיו של האומן לפי הפן ההיסטורי תרבותי באוקריאנה ,רוסיה ,צכיה וישראל.
כל הזכויות שמורות © גלינה פדולסקיה2017 , © ויקטור ברינדץ׳2017 ,
חופים
חופים מבוא
את ויקטור ברינדץ׳ יכולתי להפגוש עוד ברוסיה ,על אחד הגדות של נהר הוולגה הגדול -שאיתו היה קשור חלק נכבד מחייו.בהיותו פסל בוגר ומוכר ביקר באותם הערים שבהם התקיים תהליך היצירה של חיי ושל האומנות שלי.אולם אם הייתי כותבת עליו ספר באותו הזמן לא היה בו שום דבר משותף עם ספר זה… ויקטור היה עובד על הזמנות ממשלתיות אשר כולם ניסו להשיג בארץ הסובייטית ,כיוון שהם באמת תרמו להתקדמות האומנות לפי קריטריוני המערכת. ואני ...עסקתי בתחום הרומנטיקה בספרות של מערב אירופה של סוף המאה ה - 18תחילת המאה ה .19-והיה לי רעיון מאוד מעורפל על המושג ״רומנטיקה לאומית״באמנות .ועל זה ושבתקופתי אפגוש אומן שיגלה לי את המגמה המדהימה הזו בתרבות כחוסר הגבולות של האומנות. הפגישה שלנו נקבעה במדינת ישראל .ירושלים .שנ ת .2004אז רא�י תי לראשונה את עבודתיו של ויקטור בברינדץ׳ בתערוכת היחיד שלו במרכז התרבות ״הורמוניה״. מרכז התרבות בירושלים -הוא לא מוזיאון פושקין אשר במוסקבה. מהמרכז הזה אתה לא מצפה לתערוכה במימדים של המוזיאון ההוא, כמו שאינך מאמין בניסים. ופתאום ...התפעלתי ...זאת היתה תערוכת ״האלף בית העברי״.לא האמנתי שהעבודות אינן שייכות לקולקצית המוזיאון אלא נעשו על ידי צייר שעומד לידי.אהבתי הרבה ועוד יותר היה מעניין.הסיבוך האיסתי טי השתלב עם החינוך-ועידד מחקר על ההיסטוריה והתרבות היהודית באופן כללי. עולם טוב ,מאוזן ,הגיוני ,פולט אור ותחושה של חמימות.כשנפגשנו בתערוכה הזאת עם ויקטור ,מיד הרגשנו שאנחנו אנשי אותו עולם.אבל לכתוב על התערוכה לא העזתי .האם זה מפני שמייד ציפיתי לחופי היצירה החדשים? מאז שנת ,1990ויקטור היה חבר בסניף תל אביב של איגוד האמנים של ישראל ,כל הזמן חשוף לישראלים .אבל בגלל המנטליות התרבוי תית ,שנשמרה כמו חוף המבטחים ,של המקום בו נולד ,מייד הצטרף לאיגוד האומנים המקצועיים של ישראל ,אשר אז כלל רק יוצאי ברית המועצות ,ומאז ויקטור -השתתף בכול תערוכה של האגודה ,אשר עליהם יוצא לי לכתוב.והוא בגלל חינוכו הנרכש היה מעיף מבט בכול העיתונאים הרוסים בישראל בהם הייתי כותבת מאמרים על אומנות. בשנ ת ,2007בירושלים ,באזור של ארמון הנציב נפתח מוזיאון ״ת�ל פיות״ של איגוד האומנים המקצועיים של ישראל.כאן באולמות עמידר
התקיימה התערוכה הגדולה בה הוצג הקטלוג הראשון של איגוד האי מנים מקצועיים של ישראל .ביום הזה נבחרתי להיות אוצרת תערוכות במוזיאון. אחרי קבלת התואר נגשו אלי בבת אחת שני ציירים -ויקטור ברינדץ׳ וארקדי אוסטריצקי ,אשר באופי עבודתם הרבה מין המשותף, וביקשו לקיים תערוכת יחיד שלהם.אני הייתי שקועה במחשבות לגבי הסדר ,ואז ארקדי אמר ״שויקטור יהיה ראשון הוא מבוגר ממני״ ושוב הגורל קבע את החופים העתידיים שלהם :בשנת 2011הציגו ביחד עם ויקטור -במרכז ״בית אות המוצר״ אשר גם נמצא בירושלים. אבל בחזרה לתערוכה ״המסורת והמנהגים היהודים ״של ויקטור ברינדץ׳ במוזיאון ״תלפיות״ -הניסיון הראשון שלי בתור אוצרת אומי נות -כמו אהבה ראשונה -טעויות ותובנות ,חששות והרצון להגשמה עצמית בתחום שאליו אני משתוקקת. המוזיאון ממוקם לא רחוק מהבית שלי .כל יום הלכתי להסתכל על התמונות האלה ,העברתי אותם ממקום אחד לאחר ...והרגשתי קשורה אליהם כמו אל הזמן של הרגשת היווצרות הצבילזציה של התרבות. שאפתי אליהם כאל ידע על העולם החדש שחי לנגד עיני ,מתסיס וגורם ללב לפעום מהר יותר .״יציאת מצרים״ ,״אפיקומן״ ,״בר מצי ווה ,״שואת יהודי אירופה״ ,״יהודי אירופה בשוק״ ,״בית הכנסת פלזן״, ״תשליך מעל תל אביב״ ,״דיוקן של זלטה רזדולינה״.פסלים :״ורה על גבי צב״ ,״ורה על עז״ ,״סבא ונכד״.. הם זהרו ובעזרת החזות עזרו ללמוד את ההיסטוריה והמסורת היהי דות יותר מאשר קורסים לעולים.ופתאום הרגשתי כמו טיפה בים העוי לם ,שרוצה להתמזג בו כך שהיבשה אליה הגעתי ,מתחת לרגלי תהפוך לקרקע מוצקה ולארץ המובטחת ירושלים. כך יצא הפרסום הראשון שלי על עבודתו של ויקטור ברינדץ׳ מאמר ,שבא טוב לרוחו .והוא הודה שהוא ישמח אם אני אכתוב עליוספר .אזי לא היתי מוכן לזה .אבל החיים ,אשר מעבירים ימים ושנים כמו דפים ,הובילו לכתיבת הספר. ויקטור ברינדץ׳ כתופעה של אמנות עכשווית הפועל באזורים השוי נים של התחום -פסל ,אמן פסיפס ,קרמיקאי ,מעצב תפאורה ,מאייר של ספרים לילדים ולנוער ,ומאסטר הציור המונומנטלי והאליטיסטי. זהו המגוון העצום המקצועי של כשרונו של האמן ,אשר הוכח את עצמו בכול אחד מתחומים אלו. את עבודתיו של ויקטור ברינדץ׳ מבדילים מימד החשיבה ,וירטואוז ובעלות על הקומפוזציה ,האופי ההיסטורי ,דיוק בביצועים של הפרטים
הנמסרים בעלילה ,חוסר הגבולות בביצוע תחושת האומנות של העולם שיצר על הבד ,היכולת לשלב בתוך תמונה אחת ציורי דיוקנאים ,טבע דומם ,ארכיטקטורת נוף ,סצנות רבת-ז׳אנר -זהו דמיון שלא מתקבל על הדעת .גיבוריו הם מקסימים ונוגעים ללב ,לעתים קרובות תיאי טרליים ...והרגש הזה מזמן אליו קהל רב. יצירותיות של ויקטור ברינדץ׳ מעניינות גם מנקודת המבט על העי לילה ,של השונות במנטליות התרבויות של אירופה וישראל. הוא היה בר מזל ללמוד אצל גדולי הפסלים והציירים של זמנו, שהצליחו לפתח את הכישורים הטמונים בו ולחנך לטעם אומנותי טוב כל כך ,שאיפשר לברינדץ׳ להסתדר מקצועית על כול חוף-ללא קשר למיקום .במובן זה ,התפקיד של האופי בהיסטוריה והאמנות לא בוטל. ידוע ,שככול שיש יותר נפח לעבודותיו של הצייר שמוצגות במוי זאונים ,אוספים ,מקומות ציבוריים ,מרחבים אורבנים ,ככול שגבוהה יותר רמת האומנתיות בתערוכה ,שדה רחב של מידע ,תגובות של אנשי המקצוע מהעיתונאות ,אקטביות בקהל ואינטרס מסחרי לאומנות הצי ייר ,כך הנושא המתוחקר אקטואלי יותר וקשור באופן אישי לצייר. קנה המידה האישי של כישרונו של ויקטור ברינדץ׳ ,נותנת יכולת לדבר על המחקר המונוגרפי של שביל חייו ויצירתו. בהתבסס על הניתוח של עבודתיו והביוגרפיה שלו ,בהקשר ההיסטוי רי-רוסיה ,אוקראינה ,צ׳יכיה וישראל -בספר-אלבום ״ויקטור ברינדץ׳ חופים של יצירתיות״ ברצוננו לחשוף את ההיגיון הפנימי של אבלוציית היחודיות של סגנונו כאמן-ברמה של מעבר מנושא לנושא ,מדמות לדי מות ,מז׳אנר לז׳אנר. גורלו של ברינדץ׳ מעיד על נתיב ההתפתחות ההיסטורי התרבותי, של נושאים ,זאנרים ,סגנונות ,טכניקות אומנות יחודיות ,חשיבה קומי פזציונית ,זהות ההבנה של נושאים תועים ונצחיים בתרבות הבינאומית. כול זה יצר את שלד הספר-המניח השתקפות מקסימלית בין עבודות הצייר והפסל.אבל זה לא הכל ,כי הרבה הלך לאיבוד ,העבודות פזורות באזור גיאוגרפי כזה רחוק ,שאפילו העולם הווירטואלי ללא גבולות לא הצליח להחזיר את האבדות. הספר על ויקטור ברינדץ׳-הוא ראשון .כתוב במערכת הקורדינטות בהם הוא חי.מיוצג על ידי סדרת אירועי העבר בדומה לאירועי ההווה. רצינו למקסם את השימוש באוסף העובדות הקיים כיום .עם זאת, בשל היחסות לתהליך היסטורי והתרבותי לא היה כל כך פשוט לשחזר ולהבין שלבים מסוימים בשביל הדרך של חייו של האמן.מאוד היה רצוי שתהיה בנוסף לגוון החזותי ,השמעה קולית של ויקטור ברינדץ׳ על
חייו-איש צנוע ושקט בחיי היומיום ,אך בעל עומק וידע עצום בתחום ההיסטוריה התרבותית. למרבה המזל ,שנים של תקשורת ישירה וידידות אומונותית עם ויקטור עזרו לי להשמיע את נאומו בספר ולא בצורת מראיין ומרואיין (מה שבעצם לא מאוד אופיני לו)אלא בהקשר של התגלמות קונקרטית של רעיונות יצירתיים.בתהליך הבחירה מההקלטות הרבות של נאומו, שנעשו על ידי לאורך השנים ,רציתי לקחת את המקורות לרעיונות הספציפים של הצייר ,אשר הייתי עדה להם.״הנאום המצוטט״ של ויקי טור ברינדץ׳ נבחר בצורה כזות שיעביר את טבעו ,השקפתו הפילוסופית והרצון הטוב של הצייר כלפי העולם.אותה עמדה אמנותית שמעבירה תחושת התאהבות בעולם שאותו יצר. היצוגיות של החומר ההתחלתי נותנת בסיס למונוגרפיה ,יתר על כן ,המידע הכלול בספר לא היה נושא להכללות או מחקרים היסטוי רים-תרבותיים.עם זאת גורלו של ויקטור ברינדץ׳ דוגמא נהדרת לכך שחזרה למולדת-יכול לשנות את עולם התוכן של האומן-מאותן הזמי נות מבוקשות בברית המעוצות -באמצעות מודעות לאירועים פוליי טיים בישראל-להזדהות עם העולם היהודי.חוף המבטחים של ויקטור ברינדץ׳-חוף ,נטול מהמולה.זוהי -היבשת השמימית ,הגלומה בסגנון של האמנים הולנדיים ,קאופמן ,פן ועד המסורת האיקונוגרפית. ראוי לציין שבישראל יצירותיו של ברינדץ׳ נחשפו ,בפרויקטים ישראלים מכובדים של זמננו :״יצירות מופת של מוזאון העולם:מהדורת ישראל״ ,״בעקבות שאגל״ ,״שתים עשרה שבטי ישראל״ ,״עשרים וחמש שנים לעליה הגדולה״. איור רחב של ספרים בעברית וברוסית-ספרי ילדים ,חינוך ,דת וספרים חילוניים.ויצירת האלף-בית האמנותי. (״אותיות האלפבית״) וכעת הם עוזרים לאלה שכף רגלם רק דרכה על חוף זה ,או שכבר נולדו על פני האדמה הזאת -הודות לסיפור שמספרים ציוריו של ויקי טור ברינדץ׳ -ללמוד את יסודות התרבות של מדינת ציון. ״בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים״ -קהלת פסוק יא ידו של ברינדץ׳ לא נחה באף אחד מהחופים. האומן ממשיך ליצור. חופי היצירתיות בלתי מוגבלים.
7
9
רוסיה – נהר החיים
רוסיה – נהר החיים
מרחב משלו ויקטור ברינדאץ׳ נולד בעיר חרקוב בשנת .1941 ילדותו של האמן לעתיד לא הייתה שונה מזו של רבים מבני דורו. בשנת לידתו מלחמת העולם השנייה הגיעה לארצו .בטרם מלאה לו שנה ,משפחתו פונתה לעיר אופה הסיבירית שבה אביו המומחה לייצור חלקי חילוף לטנקים מונה למנהל המחלקה הטכנית במפעל העירוני לתיקון ספינות .בהיותו איש עבודה מוכשר ,הוא הספיק לקדם מספר רעיונות לייעול במפעל המוקם אך שהיותו במקום העבודה החדש לא התערך .בליל -ה 21-ליולי 1942אביו של ויקטור נעצר .לא עזרה פ�נ ייתו של מנהל המפעל ,לשווא היו מכתבי העובדים ומסמכים רבים שתיעדו את האיכות הגבוהה של מוצרי המפעל ...הוא הואשם בבגידה במולדת וגזר דינו היה 10שנות מאסר ללא זכות להתכתבות 30 .שנים ערוכות עברו עד ששמו זוכה מההאשמות הכוזבות. האם תמיד האמינה בחפותו של בעלה ,ובבית תמיד היתה התמונה שלו שבה הוא בהיר שיער ותכול עיניים ,משופם .היא סיפרה לבנה על איך שאביו היה גבוה ,חטוב ...ורודף צדק! והילד חיכה לו יום אחר יום, שנה אחר שנה. ״פעמים רבות הייתי רץ אחר גבר גבוה כלשהו ...הייתי משיג אותו ומסתכל לו בעיניים ומנסה להתאים בינו לבין התמונה התלוייה בביתי. אך תמיד זה היה מישהו אחר .חיכיתי שיחזור משליחות המדינה .לא ידעתי היכן הוא נמצא .פשוט חיכיתי לו כל הזמן...
התאטרון הממשלתי לאופרה ומחול ,בשקורטוסטן1945 .
הזוג ברינדץ׳ לפני המלחמה
בשנות שהייתנו באופה ,אמי עבדה בספרייה ובתיאטרון (אינני יודע כיצד הצליחה לשלב בין שניהם) .היא נהגה לקחת אותי עמה לכל החי זרות וההצגות .הייתי חולה תיאטרון ,אפשר לומר שחייתי אותו .אך לא מצאתי בו את המרחב שלי. בתקופה ההיא הוציאו ספרים עם תיאטרון גזור בפנים .פעם אחת אמי הביאה לי בדיוק ספר כזה .בספר היו דלתות שנפתחו ונסגרו ,מסך שעלה וירד ...בנוסף היו שם בובות קרטון שניתן היה להזיז ולשחק בהן. אהבתי מאוד את תיאטרון הספר הזה .מאוחר יותר ,גזרתי מקרטון תיאטרון בובות שלם משלי ,גדול יותר .אמי התחילה לעזור לי במלאכי תי .היא הביאה הביתה ערימות של ספרי תיאטרון כולל תיקיות שלמות עם חומרים בנושא היסטוריית תלבושת מאת ציירים גדולים וכמו-כן סקיצות של תלבושות להצגות שאותן ראייתי באותה התקופה .ואני התחלתי להלביש את בובות הקרטון שלי בבגדים מצויירים דוגמת אלה שהיו בהצגה ,ומאחר יותר להמציא עבורן תלבושות על-פי דמיוני. אך עם הלוך הזמן תיאטרון הקרטון שלי כבר לא הספיק לי .ואז עשיתי את ״התיאטרון הגדול״ בתוך קופסת עץ .הוא היה כמעט כמו הדבר האמיתי :היו בו מסך ,בימה ,תפאורת רקע ,דמויות זזות ,תאורה... היה זה המרחב החדש שלי שידע להכיל כל דבר – מהצגה שנשארה בזכרוני ועד לציורי קומיקס מתוך עיתון ילדים .אהבתי במיוחד את הקומיקס שבהם כל תנועה של הגיבור לוותה במילים; אני ניסיתי לדי
ברחובות חרקוב1941 ,
ויטה ברינדץ׳
עם אמו סופיה גריגוריבנה
מיין את דינמיקת התנועות ולהתאים בין התנועה למלל .בתקופה ההיא הוצא לאור מגזין בשם ״טכנולוגיה לנוער״ שהסייע לצעירים בבניית מגוון מכשירי תנועה משלהם .כל זה גם עיניין אותי מאוד .חיכיתי בקוצר רוח לכל מהדורה חדשה ,למדתי בקפידה את ההוראות והשרטוי טים שעל-פיהם בניתי מכונות ,דחפורים ומנופים ,ולאחר מכן הם נעו על פני במת התיאטרון הגדול שלי. התיאטרון הביתי שלי העסיק אותי זמן רב .הוא הגן עלי מפני כל אלה שיכלו להרוס או סתם לזלזל במסוס עיניי .ואני המשכתי להמציא סיפורים שונים עבור בובות הקרטון שלי. פעם אחת ציירתי וגזרתי מקרטון את עצמי ,את אמי ,אבי ואת כל תכולת הבית .כאשר אמי הייתה בעבודה ואני נשארתי לבד בבית ,הייתי מביים מחזות על כולנו ,כאילו היינו ביחד ...פעמים אין ספור דמיינתי את הדלת נפתחת ובה נכנס אבי הגבוה ויפה התואר ואני קופץ אל ידיו ואומר לו כי תמיד ידעתי שהוא נמצא במשימה חשובה מאוד ומתוודה לו כי לא סיפרתי על כך לאיש ...המצאתי את אור הבמה שלי :כאשר אבי נכנס ,תמיד נדלק פנס קטן״.
המעבר מאופה למוסקבה נעוריו של ויקטור ברינדאץ׳ עברו על רקע התקופה שכונתה ״ההפשרה״ [בעקבות מותו של סטלין] .למזג האוויר הפוליטי תמיד הייי תה השפעה עצומה על גורלו של האדם הפשוט. תקופה זו העניקה לאזרח הזדמנות ״להפשיר״ את הנשמתו שקפאה בזמן שלטונו של סטלין .פירוקו של פולחן אישיותו של שטלין איפשר להיפטר במידת-מה מן הפחד שעימעם את טעם החיים במדינה. בתור ספרנית ,אמו של ויקטור הרגילה אותו לעקוב אחר כל ספר חדש שהגיע לספריה .תשומת לבו לא פסחה על אף סופר של העידן החדש. לאחר שקרא את ״יום אחד בחיי איוון דניסוביץ׳״ מאת סולז׳ניצין ,הבין ויקטור מדוע ועל אילו דברים הקפידה האם לשתוק במשך כל השנים. הו שנות הנערים המבורכות! כבר צלצלו קולותיהם של המשוררים הגדולים -מרטינוב ,אחמדולינה ,יבטושנקו ...הקרח הפשיר וטיפטף, והטיפות סדקו את הקליפה הקפואה של החיים .דרך הסדקים פרצה החוצה תחושה עזה של חופש הפרט .ואז קם הצורך לממשו דרך האי מנות.
עם חברים באויר הפתוח (באמצע-ויקטור ברינדץ׳)
10
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
עבור נער צעיר החי מילדותו באווירה של תיאטרון ,התיאטרון תמיד היוה מקור לשמחת הנפש ,ומגיל ההתבגרות הפך גם למקור פרי נסה .פועל תחזוקה ,עוזר מעצב ,עובד ביצור אבזרים – ויקטור קיבל על עצמו כל תפקיד והשתדל להפיק ממנו את מירב המקצועיות. ואם משהו לא הסתדר ,הוא היה רץ למרכז הנוער אל מורהו ,הצייר גאליי גאלייב .כמו כל אדם שחווה מלחמה ,המורה הבין כי הילד הזה שמחזיק מעמד מול החיים שחובטים בו כה קשה ,יגיע רחוק .ומה עוד שכעת ״ההפשרה״ הגיעה באופן רשמי גם לעיר אופה .השלטונות חפשו דרך לייפות את פני המציאות האפורה ,ובין היתר עשו זאת באמצעות תליית פוסטרים – דבר אשר יצר ביקוש רב לציירים בכל מקום בעיר. תיאטרון הדרמה ,תיאטרון האופרה והמחול ,בית התרבות ...הבחור היה בקושי מספיק להגיע לכל המקומות .בגלל גילו הצעיר שלמו לו פחות כסף ,אך הוא לא ויתר ופשוט ״הוסיף״ לעצמו כמה שנים .חייו של ויקי טור התגלגלו כך שרוב חבריו היו מבוגרים ממנו. כבר אז ויקטור התחבר עם צירים ממוסקבה שבאו לאופה לעשות אטיודים .״הצטרפתי אליהם ,והתחלתי להסתובב עם תיק הציור בהרי האורל .פעם אחד יצאנו מהרכבת בתחנת אוסט-קאטב ,הלכנו ברגל עד לעיר זלאטואוסט ,בקרנו בעיירה אוטקלינויה .מאוחר יותר ,בטגאנאי עברנו על רכס סלעיי ענק ציוריים שנשארו כמזכרת לקרחונים שהו שם פעם .יופי בלתי-נתפס! הפס הרחב נמתח מאופק לאופק״ .הטבע וציורי הדרך שנולדו תוך כדי המסע היו עבור הנער בית הספר של החיים שטיי פח בו מיומנויות מקצועיות :עין של צלם ,וראייה וחוש של צייר. ״אתה הולך וסביבך ים של עשבים קוצניים וחרוכים ...אחר-כך יורי דנו על הקרקע הלחה לתוך נקיקים מלאיי ניחוח של פרחי ערבה .התי רחצנו בזרם הנהר .בתקופה ההיא אהבתי לעבוד עם צבעי מים ,עשיתי עשרות אטיודים״ -נזכר ברינדאץ׳ בתחושותיו מאותן השנים ,כאשר הוא החל להגיב לא רק לעולם התיאטרון והספרות אלא גם לעולם של הטבע החי שבו ההרים הכחולים משתקפים בפני האגמים האפורים ,והיי ערות לבושים בזהב וארגמן ,שבו פורחים עשבי ריפוי ריחניים ,העולם בו האדם עצמו הוא כמו צבעי המים שנוצרו על ידי אלוהים. ״כמה יפה היה האזור! היה שם המון עשב הערבה שמהעלים שלו היינו מכינים תה ושותים אותו בערבים...״ במסעים האלה עם חבורת הציירים ממוסקבה למד ויקטור לקלוט את מצבי הרוח ההפכפכים של הטבע ,דבר שמסביר בחלקו מדוע ז׳אנר האטיוד היה לו כל-כך חשוב במשך זמן כה רב. בשנ ת 1969ויקטור מתקבל לאוניברסיטה העממית הממלכתית ל�א מנויות לפקולטת אמנויות יפות .״כעת הכל היה תלוי רק בי ובי בלבד״. כמו שעון ,הבחור הגיע ללימודים ותמיד עם שיעורי הבית גמורים. בדרך הוא תמיד עבר על-יד ‘בית לזרב׳ – בנין ממאה ה 19-שמשמש כעת כשגרירות ארמניה ,אך אז עיצובו ופסליו היוו עבור ויקטור מקור השראה אמנותית. ״בעת לימודיי במוסקבה - ,מספר ויקטור – ,משרד התרבות של בריה״מ פרסם מכרז להקמת פרויקט כיכר מניז׳ניה .כל משתתף קיבל שרטוט של הכיכר שכלל את כל המבנים שמסביב :מלון ״מוסקבה״, בנין האוניברסיטה ,המנייז׳ ,כיכר האלכסנדרובסקי .הפרויקט שלי הכיל כיפת זכוכית שבה מיקמתי את אולמי התצוגה בנושא המהפכה. על הפרויקט עמלו רבים משותפיי ללימודים אך תוצאות המכרז לעולם לא פורסמו .הכיכר שוקמה רק כעבור שלושים שנה ובה נבנתה כיפת זכוכית! כנראה לא הייתי היחיד שהגה את הרעיון. בשנים הללו היה נדמה לי כי אני כל-יכול .מוסקבה מילאה אותי בהשראה ,הייתה לי חלון אל העולם הגדול ,העניקה לי מודעות ואי מונה בכוחותיי וביכולתי להגיע רחוק בפן המקצועי .ובכלל ,מוסקבה
11
רוסיה – נהר החיים
ויקטור ברינדץ׳ ,תחילת שנות ה70-
תמיד סיפקה שלל עבודה עבור ציירים ובמיוחד – פסלים .עם האחרונים התחברתי מאוד למרות שלמדתי במגמת ציור״. ב 1974-ויקטור מסיים את האוניברסיטה ומיד לאחר מכן יוצר הי�כרות עם אחד הציירים והפסלים הגדולים של התקופה בשם פאבל גוסייב שקיבל אותו לעבודה אצלו בסטודיו בתור עוזר .ויקטור עובר לעיר ניז׳ני נובגורוד (ששמו בתקופה הסובייטית היה גורקי).
בעדינות עם הפסל! גורקי שנות -ה1970-80-היו בבריה״מ שנות צמיחתה של האמנות המונ�ו מטלית .בשנים האלה הוקמו האנדרטות הגדולות :ליד חומת הקרמלין, במאמאייב קורגאן ,בחאטין ...הטמעת גדולתו של המשטר הסובייטי, הנצחת גבורת המלחמות של העבר יחד עם העצמת גבורת הפועלים של ההווה – כל אלה הצריכו פיתוחם של פרוייקטים אמנותיים ענקים. במלים אחרות ,המולדת הייתה זקוקה לאמנים מונומנטליסטים. הדור של ילדי מלחמת העולם ה 2-הוכיח את עצמו בעבודה כמו שאבותיהם עשו זאת בלחימה .לאלה מהם שהפנימו את רוח התקופה, התחושה של שלווה ומוגנות מפני ״האויב החיצוני״ הייתה למשאב אישי נוסף למימוש עצמי .פולחן הספר ששרר אז יצר רצון עז להשכלה, התשוקה לחינוך רציני .זו הייתה הדרך היחידה למימוש עצמי .המדינה טיפחה את האדם הסובייטי וחינכה אותו להיות מועיל לחברה .האמן שם למטרתו ליצור עבור הנצח ,להשאיר את חותמו על האמנות .״התפתח, חנך את עצמך ,טפח את כשרונך למען המדינה שגידלה אותך ,המדינה שלמענה הנך חייב לעמול ולהמשיך לצמוח״. תפיסת העולם הממלכתית הזו – בנה את ארצך – תרמה לעיצוב אישיותו הערכית של ויקטור ברינדאץ׳. – 1974-1977שנות התנסות והשתלמות מקצועית .ויקטור העביר אותן בסטודיו של הפסל פאבל גוסייב.
פאבל איוונוביץ׳ גוסייב – בוגר מכון רפין של האקדמיה לאמנוי יות של בריה״מ ,חבר באיחוד האמנים של בריה״מ ,בעל עיטורים רבים מטעם המדינה ,ומשנת – 1982אזרח הכבוד של העיר גורקי .אך באופיו היה הוא אדם צנוע ,עדין ,מתחשב ונדיב .כאמן הוא שאף לחשוף את יופים הרוחני של פשוטי העם ושילב בעבודותיו הן תכונות אישיות והן טיפוסיות של האדם .בהמשך למסורתה של וורה מוכינה ,הוא בחר לגיבורי יצירותיו אנשים מאופקים אך מלאי אושר וזהר פנימיים. כל אישיותו של פאבל – אוטודידקט ,בן לשושלת של נפחים עירוי ניים – שידרה תחושה של כוח הטבע .מהבוקר עד הלילה הוא עבד ,ואז – לנהר הוולגה .הוא אהב לדוג .הוא גם אהב לחשוב על פסלו על שפת הנהר שמימיו ליטשו את דעתו כי ״העיקר בפסל הוא עדינות״ .ויקטור מאוד התחבר לתכונות אופיו של מורהו כיוון שהוא בעצמו היה אדם עדין וחרוץ שבמהרה התפתח מעוזר פסל לפסל אצמעי לכל דבר. את הסטודיו של גוסייב הירבה לבקר הפסל ויקטור פוריחוב ,בן גילו של ברינדאץ׳ ,אמן עטור פרסים רבים מטעם העיר והמדינה ,אשר מדי פעם עבד יחד עם ויקטור על פרוייקטים שונים .ויקטור ברינדאץ׳: ״פאבל גוסייב היה מדפדף בסקיצות שלנו ואומר בנימוס :״בעדינות ,יש לעבוד ביתר עדינות ,חברי׳ה״ .אנו מסתכלים – ושוב צודק האיש! אבל באופן כללי ,בכדי להשלים את העבודה בזמן ,נאלצנו מדי פעם לפעם לישון לא יותר משעתיים בים״. רמת המקצועיות וכשרונו כמורה של גוסייב ,פשטותו הטבעית, משכו אליו אמנים צעירים שחלמו להיות לבעלי מקצוע אמיתיים. בדוגמתו האישית הוא הוכיח שאפשר להתעלות על היומיום ולהשתחרר מהשטחיות .תלמידיו הפכו לא רק לאמנים ,הם נהיו לבעלי אישיות. כאן בעיר גורקי הזדמן לויקטור להכיר את משפחת הפסלים רוקאי ווישניקוב .זה קרה באחת התצוגות שהתרחשו באחוזתם המשפחתית על טיילת הנהר .יוליאן רוקאווישניקוב ( ,)1922-2000בעל התואר ‘פסל העם של בריה״מ׳( ( )1988היה אז אחת מדמויות המפתח באמנות המונ�ו מנטלית של המדינה ,יוצר סדרת הפסלים ״לניניאנה״ העצומה ,את פסל צ׳כוב בעיר טגנרוג ,את אנדרטת הקוסמונאוט יורי גגארין ועוד. ויקטור מתמלא ברעיונות טריים ,סופג כל דבר ,מתכונן לעתיד המי בטיח שההיכרות החשובה הזאת פותחת בפניו .יוליאן כבר היה מוכן לצרף את ויקטור למיזמים המוסקבאים שלו אלא ש ...הסתבר שלויקטור חסרה דיפלומה רשמית של פסל ולכן אינו יכול להשתתף בהם .רוקי אווישניקוב מייעץ לויקטור להירשם ללימודים במכללה לאמנות של אודסה וציין כי באודסה לויקטור כבר מחכה עבודה .בהישמעו לדברי מורהו ,ברינדאץ׳ עובר לאודסה.
ערומה
אילין גוליאן מטרופנוביץ רוקבשינקוב
פבל איונוביץ גוסיב
עם חברים מהעיר גורקי שנות ה( 70-השני מימין -ויקטור ברינדץ׳)
דולפינים מרקדים (קטע מסרטו של ו.ליפטוב)
אודסה1980 ,
12
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
האקדמיה לתיאטרון אופרה ומחול הממלכתית באודסה
העיר שקל לחיות בה .אודסה עיר הנמל אודסה הייתה עבור ויקטור להמשכן הטבעי של ערי נהר הוולגה .כפי שהוא מודה ,בעיר הזאת הוא מיד חש שייך :״אודסאים הם אנשים מדהימים ,בעלי הומור ,פתוחים ,ידידותיים – כנראה בזכות הים השחור״. בין 1977ל 1981-ויקטור למד פיסול במכללה לאמנויות של אודסה, ובמקביל התחיל לנהל סדנאות לסטודנטים ,השתתף במיזמי פיסול הן לימודיים והן עירוניים .כאן ,בעיר הדרומית הפורחת נערכו תצוגותיו הראשונות ,ואין זה פלא שהמאמר הראשון אודות ויקטור בשם ״איש בן זמננו״התפרסם דווקא באודסה ,בעיתון מחוזי בדצמבר .1980 בשנת 1980ברינדאץ׳ משלים את הפסיפס ״הים״ ( 25מ׳ מרובע) שעיצב את המרחב הפנימי של מפעל הפוספטים של אודסה .שנה לאחר מכן הוא מימש את שני הרעיונות האצמעיים הראשונים שלו :הפסלים ״אישה ערומה״ (מ׳ )1ו״הדולפינים הרוקדים״ ( 2מ׳) שנעשו בהזמנת מפעל מכונות והוצבו בכפר סנז׳ייקה שעל שפת הים .״כמובן לגופים המזמינים לא היה הרבה כסף ,לכן הפסלים הוצקו ממלט״ ,נזכר ויקטור. פנינת הים השחור ,אודסה לנצח תשאר בלבו של ויקטור .כעבור 30 שנה הוא יעביר לעיר זאת את ציוריו הבאים :״רב עם ספר התורה״ (מוי זיאון האמנויות של אודסה) ,״ארץ זבת חלב ודבש״ (המוזיאון להיסטורי יית יהודי אודסה בשם ״מגדל שורשים״) ,״דיוקנו של רב אפור שיער״, ״השען״ ,״א׳ – האות הראשונה של עברית״ 13 ,העתקים מקוריים של הסדרה ״ 12שבטי ישראל״ (המוזיאון ע״ש ניקולאי רריך). היה בעיר הזאת עוד משהו עבור ויקטור הפסל שכבר מילדותו פיתח את חוש הקומפוזיציה הבמתית כשילוב מוסדר ומסודר באופן גיאומי טרי של כל חלקי המרחב התיאטרלי .אלא שעתה זו לא הייתה במה אלא העיר עצמה בדמותה האירופאית ,עיר הבמה ליצירות מופת של האדריכלות העולמית ,עיר שנותנת תחושה של הרמוניה בין סוגי בנייה לבין מיקום הפסלים השונים. חיי התרבות של אודסה העירה בויקטור מחדש התעניינות בתיאי טרון ,בייחוד ,באופרה שאת רוב הרפרטואר שלה הוא ידע בעל פה .אין השוואה בין התיאטרון העלוב של אופה לבין הפנינה האודסאית! תיאי טרון האופרה של אודסה היה כור היתוך ששילב את כל סוגי האמנות: את הברוק הווינאי המופלא במבנה החיצוני ,גם את הלבן-בורדו-זהב של האולם שמעוצב בסגנון הרוקוקו הצרפתי המאוחר :הכיפה המלכוי
13
רוסיה – נהר החיים
בסטודיו .אודסה
תית ,פמוטים עתיקים ,מדרגות ענק עם מעקים מרופדים וסורגי ברזל מסיבים ...התזמורת הסמפונית ,האופרה ,הבאלט ,העיצובים והתחפוי שות ,האור המיוחד... התחושות התיאטרליות של הילדות וכישורים מקצועיים של הצייר והפסל פתאום התאחדו והעשירו את הבנת האמן את טבעו של הפיסול, הבימוי ומיקום הדמויות על-גבי ציוריו. אודסה השפיעה גם על הראייה הספרותית של האמן .הוא לא יכל להתעלם בהעובדה שזוהי עיר שצבעה בצבעיה את יצירותיהם של גדוי לי הספרות ,כגון פושקין ,גוגול ,בונין ,קופרין ,יחד עם שלום עליי כם ,זאב ז׳בוטינסקי ,חיים נחמן ביאליק ,יצחק באבל ,אילף ופטרוב. שם באודסה החל ויקטור להתעניין בבדיחות ומעשיות יהודיות שבאו לידי ביטוי בעבודותיו המאוחרות שהוצגו במוסקבה ולנינגרד במסגרת תצוגת הפסלים ״סאטירה והומור״. ואודסה? היא נחרטה בזכרונו של ברינדאץ׳ .הים ,החופים ,הדולפיי נים הרוקדים ,הנעורים ...והמשפט של יצחק באבל :״זו עיר שקל לחיות בה ,צלול לחיות בה״.
פגישה .מתכת צבעונית 67 .ס״מ
״הצעירים של סורמובו״ ו״וולגה הגדולה״ בקיץ 1981ברינדאץ׳ חוזר לגורקי אל פאבל גוסייב ,אך הפעם לא כעוזרו אלא בתור פסל אצמעי .כאן הוא מקבל סטודיו ומתחיל להשתתף בתצוגות מטעם איחוד האמנים של העיר גורקי .הפסל ״הצעירים של סורמובו״ שהוצג לראשונה ב 1983-עוד יופיע פעמים רבות בתצוגות בכל רחבי המדינה .הנהו חלק מהכתבה אודות הפסל שהתפרסמה בעיי תון ״האמנות״ :״חיצונית ,עולם הדימויים של ברינדאץ׳ הינו די פשוט. הוא אינו מרבה להשתמש באלגוריות והמטפורות שכה נפוצות בימיי נו .המוזה שלו היא צנועה ,היא חיה בעירו ,ובדימויו שלעיתים כמעט סמליים תמיד קל לזהות את המקור .הפסל יוצר תחושה של חדשנות ומקוריות ומסמל את עולם הנעורים וחלומותיו. אך למרות הסמליות הרבה שבפסל ,אין זו יצירה שטחית .התנוחות של הנער והנערה אמנם פשוטות אך המורכבות והרב-גוניות שבהם מסתתרת בעצם טכניקת הפיסול .הם כאילו מנהלים סוג של דו-שיח ביניהם .יש כאן שילוב מוצלח ביותר בין הצבע לחומר (מתכת) .חובה לשבח את האמן
צעירי סורמובסק .1983 .מתכת צבעונית 54 .ס״מ
חמנייות. מתכת צבעונית. 61ס״מ
14
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יצירה ״עמל״. .1969גבס צבעוני. 140ס״מ
סורמוביצי .1989 .מתכת צבעונית 59 .ס״מ
על יכולתו להגות ולהמחיש את יצירוי תיו בחומרים עמידים כגון מתכת – דבר שמעניק לפסליו פלסטיות מיוחדת״. שנה לפני-כן איחוד האמנים של גורקי החל בהכנות לתצוגה בשם ״ברית המועצות – מולדתנו״ בבית האמנים המרכזי במוסקבה שהוקדשה ל 60-שנות קיומה של בריה״מ .לקראת האירוע ״הציירים ארגנו סדנאות ציור ניידות בנקודות שונות בעיר גורקי וברחבי המחוז״ ,דווח העיתון המקומי. חלק מהסדנאות הוצבו היישר על שפת הנהר וולגה וזו הסיבה לריבוי דיוקנים של תושבי המקום – אנשים גדולים עם לב רחב ,מהסוג שגם ויקטור שייך אליו, אדם ישר וחסר פשרות שלא עושה חשי בון כאשר מדובר במימוש חזונו האמי נותי. יצירות הפיסול של ברינדאץ׳ שהוצגו במאנייז׳ (מוסקבה) צויינו כבין הטובות ביותר .נאמר עליהן כי האמן חידש את שיטותיו במי הוולגה .אחת בחור מסורמובסק.1986 . מעבודותיו – ״סורמוביצ׳י״ (״תושבי מתכת צבעונית 54 .ס״מ סורמובו״) נרכשה במקום ע״י נציג שגי רירות יוגוסלביה בבריה״מ .והנה כמה מילים שנאמרו עליה באותה הכתבה במגזין ״האמנות״ :״נושא העבודה בציור מתאפיין במגוון היבטים הדורשים את מימושם ולכן לעולם לא יימצה את עצמו למרות הנסיונות הרבים מצד חלטוריסטים למיניהם לבזות אותו .כך התבטא פעם הפסל הידוע ב .פלנקין מלנינגרד :״יופי נפשו של האדם העובד יהיה מקצועו אשר הוא – זהו הנושא המרכזי באי מנותנו ושמו הוא נפש האדם״ .התבטאות זו מאוד מאפיינת את מפעלו של ויקטור ברינדאץ. בחיפושיו אחר הרוחני והפיזי באדם ,הגיע ויקטור להחלטה לפסל את ״סורמוביצ׳י״ .האמן מראה את הפועלים הצעירים בגוון לירי הלא אופייני לז׳אנר .עולמם הפנימי של הגיבורים מתגלה דרך ניואנסים דקים ביותר ,ומתחבר עם חדות הדימויים המאפיינים לנוער בין זמננו. היכולת לומר הרבה במעט מילים מתקשרת כאן עם שליטה חופשית בחומר ,הידע העמוק של האמן בלראות ולהראות את מורכבות החיים דרך ״נושא הפועלים״. תפקיד חשוב שחקה בתקופה ״הוולגאית״ של ויקטור התצוגה המחוזית ״וולגה הגדולה״ – מהגדולות ביותר שהתקיימו אי-פעם באזור .התצוגה נערכה בעיר צ׳יבוקסארי ב 25-באפריל .1985שם הוצגו כ 3000-עבודות מאת 850יוצרים :ציור ,פיסול ,גרפיקה ,אמנות העיצוב ועוד .היה זה אירוע מרשים ומרגש .כאן ויקטור הכיר את ניי קיטה וורונוב ,ד״ר לאמנות ,יוצר מגוון רב של עבודות פיסול .כך כתב וורונוב על ברינדאץ׳ בביטאון ״הצייר״ :״ויקטור פסל את הקומפוזיציה ״צעירי סורמובו״ באהדה וחיוך ומצא פתרון צבע מוצלח כאשר השתי מש בנחושת״ .והגדיש :״האמן מצליח לקדם את התנועה שנולדה עוד בשנות ה 60-אשר עוסקת בפיתוח ההתאמה בין האדם לבין הפרטים הטכניים הסובבים אותו״. המילים שנשמעות היום כפוליטיות למדי או מיושנות אינן צריכות לבלבל את הקורא :זו הייתה השפה שאז השתמשו בה כדי לדבר על יצירות איכותיות.
15
רוסיה – נהר החיים
סקיצה - מודל של האנדרטה ״הלוחם המנצח״. סילומין ,חישול נחושת. 52ס״מ
בנפש חמה .״לוחם הנצחון״ החיים על נהר הוולגה זה אנשים ,זה להכיר את האמנים הבולטים של זמננו ,זה הידע והכישורים שהם לימדו ובכך סייעו לויקטור ליצוק את כישוריו הטבעיים אל תוך יצירה בעלת-משמעות .כאן הוצקה איי שיותו של האמן. רחב הוא הנהר וחסר גבולות .הנהר הזה כאילו מוזג את כוחו אל תוך נשמתך ,לכן רבים מהתושבים המקומיים בעלי באופי רחב ,גדולים מהחיים .וכמה שהחיים לא היכו בהם ,כמה גזרות שלא עברו ,הם תמיד עומדים זקופים ואיתנים ,מה שלא יהיה... האמן חייב לדבר! אין הוא אמן אם אינו אומר את מילתו באמנות. הפסל ״לוחם הנצחון״ היה עבור ויקטור המילה שלו באמנותו .ישנה כאן סמליות מסוימת :האנלוגיה בין דמות החייל הלוחם לבין הלוחם שמנצח באמנות ,כי הרי מלאכתו של הפסל קשה וארוכה היא .אך ויקטור מקבל את חלקתו זו ללא היסוס ,תוך תאוות חיים שבהם כאב ,שמחה ואמנות הנם ביטוי לאהבה. נושא המלחמה ללא ספק היה נושא אינטגרלי עבור האמן שנולד בשנת 1941הגורלית למולדתו. ״ויקטור ברינדאץ׳ מתמקד באופן מיוחד בנושא המלחמה והפטריוי טיות .מה שגרם לו לעסוק בנושא זה לעומק היה ״צו החברה״ לביצוע פסל ללוחמים שנפלו במלחמה נגד הנאצים שויקטור יצר ב 1983-עבור מחוז העיר גורקי .הקומפוזיציה מורכבת מפסל החייל המנצח שאוחז בידיו דגל מרפרף ועומד על פדסטל גבוה (נחושת) .מוצלח גם המיקום של הפסל שלא פחות חשוב. עם השלמת היצירה ,ויקטור המשיך במסלול .אומרים ש״נושא המלחמה״ נדוש ,אבל הסוד הוא במידת הכנות של היוצר .בנפש חמה יוצר האמן את עבודתו הבאה מהסדרה ״הכתב הצבאי״ ( .)1984זהו פסל שמשר פרץ ומוכנות לנקודת השיא של החיים – מעשה הגבורה .האמן
בסטודיו של הצייר עם אשתו אוקסנה1985 .
הלוחם המנצח. .1986חישול נחושת. 2.8מטר
סקיצה החייל המנצח. אפוקסי
16
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
17
רוסיה – נהר החיים
הסופר ולדימיר ריז׳אקוב. .1984אפוקסי
אחות סיעודית .1986 .אפוקסי
פרפר .אפוקסי. 110ס״מ
אביב.1985 . מתכת צבעונית. 54ס״מ
מצא דרכים משכנעות לשדר את הדרמה הפנימית של הגיבור .הקומי פוזיציה הינה ברורה ,פלסטית וממוקדת ומקפידה על הפרטים הקטנים: ארגז הפגזים החצי-שרוף ,הפנקס והעפרון ביד העיתונאי – כל האלמני טים הללו משתלבים באופן אורגני בדמות הגיבור. יותר מפעם פגשה מוסקבה את יצירותיו של ברינדאץ׳ .אחת העי בודות האחרונות שהוצגו בעיר הבירה הייתה הקומפוזיציה ״האביב״. דמות הנערה הלוחמת קיבלה אצל ויקטור פרשנות מפתיעה .זה לא היה נסיון להתחזות ל״עד ראייה״ אלא מבט דרך הזמן ממרחק היסטוי רי עצום .הדמות היינה רומנטית וחדורת מלודיות רכה ונשיות נוגעת ללב .הצללית מלאת ההבעה והעיצוב המתוחכם של הפסל משתלבים עם אחידות הנפח .ביצירה זו האמן הדגים את כשרונו האמיתי לדבר בלשון המרגשת של האמנות. ״האחות הרפואית״ ( )1986הינה קומפוזיציה שקרובה ברוחה אל ״האביב״ .נערה צומתת את צמותיה ומקשיבה לרגע השקט הכה נדיר בחזית .הדמות הפיוטית של האחות שקועה בעולם הזכרונות .זהו גילום העדנה והחן וחשוב לא פחות – זהו ביטוי לחמלתו העמוקה של האמן כלפי הנוער שנקלע לאסונות המלחמה״. יצא כך שמרחביה העצומים של אמא רוסיה וההפשרה הפוליטית שליוותה את ויקטור בשנות נעוריו ,קבעו את עתיד חייו .השנים שבהן הוא חי על נהר הוולגה תרמו להעצמת אישיותו ,וזה היה הדבר שלא נתן לו להיבלע בעיר הבירה הענקית. הפסל ״לוחם הנצחון״ מתנוסס על שפת הנהר אל מול העיר ניז׳ני נובגורוד עד עצם היום.
צייר אודיסאי ס.מאגילט. אפוקסי החלל החיצון 158 .1989 .ס״מ
ניקולאי רובצוב. שיש 64 .ס״מ
המשורר ניקולאי רובצוב .1983 .אפוקסי
מקסים גורקין .שנת .1985 .1921 סילומין ,גילוון נחושת
18
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
פאניקובסקיי ,אוסטפ וקורייקו .1986 .אפוקסי 64 .ס״מ
רוסיה – נהר החיים
י.ילף ו א.פטרוב .1986 .אפוקסי 48 .ס״מ
אשף הדיוקן הפסיכולוגי. מוסקבה -ווסקריסנסק
קומפוזיציה בנושא ״האומן ומרגריטה״. אפוקסי 141 .ס״מ
העומדת על הכדור .גילוון נחושת ,סילומין 135 .ס״מ
19
יוליאן ואלכסנדר רוקאווישניקוב מזנינים את ויקטור להשתתף במיזמים מוסקבאים ,וויקטור נאלץ לעבור דירה .בסוף שנות ה 80-הוא מקבל דירה בעיר ווסקריסנסק במחוז מוסקבה ובמרץ האופייני לו מצי טרף אל חיי האמנים של ערי המחוז .הוא משתתף בתצוגות מטעם איי חוד האמנים בפודולסק וכמו-כן במספר אירועים במוסקבה עצמה .וכך הלאה ,ללא הרף – 1989 :התצוגה ״מדע וחלל בשירות השלום״ בקל�י נינגרד שבה פסלו ״החלל״ נרכש ע״י נציג שגרירות בריטניה בבריה״מ. – 1991מיזם ״הפרחים״ מטעם בית האמן המרכזי – 1992 .התצוגה ״כתיבה״ שהוקדשה למחוללי הא״ב הסלבי קיריל ומת׳ודיוס. בשנים שקדמו לכך ,עבודותיו של ברינדאץ׳ השתתפו בתצוגה הארי צית ״רוסיה הסובייטית״ ( ,1985מנייז׳ ,מוסקבה) .ביטאון ״הצייר״ מציין כי ״השנה התצוגה שונה מקודמותיה בריבוי הכשרונות .מה שמייחד אותה הוא שמחת חיים ,האמונה בכוח העם ובחיוניותו״ .בין תגובות המבקרים הנלהבות אנו מוצאים רשומה מאת קבוצת סטודנטים מוסי קבאים :״התצוגה הדהימה אותנו ...מתוך יצירות הפיסול רצינו לציין לשבח את ״המנוחה בשדה״ מאת א .סרגייב ,״צעירי סורמובו״ מאת ו. ברינדאץ׳ ,ואת ״צניחת הטנקים״ מאת ו .דרונוב״. באותו האירוע הוצג הפסל של ניקולאי רובצוב שדמותו הרומנטי הייתה לויקטור השראה בתקופות שונות בחייו .״הצלחתו הגדולה של ויקטור ובמובן מסיים ,כנראה ,גם ה״אני מאמין״ שלו הייתה יצירת הפסל של המשורר ניקולאי רובצוב ב .1983-״ארצי השקטה״ – נראה כאילו שמילותיו האלה של המשורר היו לבסיס הקומפוזיציה .הפסל הינו מונומנטלי בהחלט למרות שהוא קטן מגודל האיש .החיצוניות המאופקת של המשורר אינה מסתירה את נשמתו העדינה והחמה.הפלי סטיקה הברורה והקשוחה חושפת בפנינו את דמותו הטהורה והמוארת של המשורר״.
באופי חשיבתו ,ברינדאץ׳ תמיד נמשך אל הדיוקן הפרטני המשקף את עולמו הפנימי של האדם .באחת הנסיעות שלו לעיר קזאן הוא הכיר אמן אחר שתמיד נשא עמו ספר שיריו של רובצוב ,ומאז הוא הפך לחסיד גדול של המשורר .השירים ״ארצי השקטה״ ,״העגורים״ ,״האמהות״ הדי הדו בלבו ,נגעו לנפשו ,התמזגו עם חוויותיו האישיות .ואז יצאה מידיו שורה של פסלי המשורר במגוון חומרים :אפוקסיד ,מלט ,שיש. לאחר שנים רבות ,אחד מפסלי המשורר נקנה ע״י ניקולאי ויטרוק – דבר שנתגלה לויקטור במאמר אינטרנטי שבו הוא ראה את יצירתו. ויטרוק השיב לויקטור בדואר אלקטרוני :״מר ברינדאץ׳ הנכבד! אם הנך יוצר הפסל של נ .רובצוב ,אשמח לענות לשאלותך .פסל השיש הזה נרכש על-ידי לפני יותר מ 20-שנה בגלריה לאמנות במוסקבה (ייתכן והיא איינה קיימת עוד) .כל הזמן הזה הפסל היה בחזקתי במוסקבה .כעת הוא נמצא במוזיאון לאמנות ביישוב הולדתי פרבומייסקויה במחוז העיר טומסק .המוזיאון נפתח על בסיס האוסף האמנותי שלי שתרמתי לתושי בי היישוב .הפסל של ניקולאי רובצוב מעניין על כל היבטיו ואני שמח כי מצאתי לו מקום שהולם לו .אני מאחל לך הרבה בריאות והצלחות רבות בשנת 2011החדשה! בכבוד רב ,נ .ויטרוק״. מכתב זה מעניין הן בתור ביטוי לתקופה והן כאחת העדויות לחיי האמנות בהיבט היסטורי-תרבותי .זוהי תופעה אסתטית – כאשר יצירת אמנות בונה קשר בין האמן לבין הצופה ,כאשר הצופה מונע מרגשותיו האישים ומשקיע את כספו ,נהיה עם הזמן לפטרון האמנויות ופועל לכך שהיצירה שהוא בחר תהפוך למייצג ציבורי. ועוד כמה מילים על כישוריו של ויקטור בתור יוצר דיוקן פסיכולוי גי :״איכות הדיוקנים מאת ברינדאץ׳ נקבעת במידה רבה ע״י רמת אחי ריותו ודרשנותו כלפי עצמו .כוחן הרגשי של עבודותיו נובע מתשוקתו ליצור .הוא מחפש להנציח אנשים פתוחים ,שלמים בטבעם .אין זה מקרי כי מזה שנים רבות הוא חוזר ופונה אל דמותו של הסופר מקסים גורקי. בראשית ,ויקטור יצר פסל רלייף שלהסופר הגדול ,לאחר מכן פיתח אותו בציור .בשלב הבא הוא פסל קומפוזיציהתלת-מימדית מורכבת, מלאת מאבק דרמתי ,ניגודים בין אור לצל ,בין נפח לחלל. מעילו הפתוח לרווחה של גורקי בונה קו אנכי ארוך שמכוון את מבט הצופה אל הפנים והידיים.יד ימין כווצה לאגרוף כועס .כף ידו השמאלית פתוחה כאילו בסימן שאלה .ניתוק מסוים בעיניו של האדם השקוע במחשבותיו ,המצח הגבוה -כל אלה יוצרים דימוי של הוגה והומניסט גדול. בפסלו של הסופר ו .ריז׳אקוב( ( )1984ויקטור התגלה כאשף הד�י וקן הפסיכולוגי .ברינדאץ׳ חשף אישיותו של אדם בעל אושר נפשי ואינטלקטואל .עיניו העייפות ומלאי חוכמה מביטות במבט חם וקורן ואף טיפה מחייך חיוך אירוני .הפסל משתמש בהומור חבוי אך לבבי כדי להבליט את החיוניות של דמות הסופר״.
ערומה .גבס צבעוני 122 .ס״מ
האזרח הנפלא שלנו ויקטור מדבר על סוף שנות ה 80-ותחילת שנות ה 90-ונזכר :״בבית האמנים המרכזי היה נהוג להציג את העבודות בפומבי אלא אם כן נרי תעת מדיון ציבורי לוהט .לי תמיד היה חשוב לשמוע את דעתם של המומחים ,לכן הרבתי להציג את הסקיצות שלי .עוד היה נהוג לשלוח אמנים לדאצ׳ה אמנותית – סוג של סטאז׳ בן 3חודשים על חשבון איחוד האמנים והקרן לאמנויות .אותי בדרך-כלל היו שולחים .הדאצ׳ה האמנותית ע״ש קרדובסקי הייתה מרתקת במיוחד .היו בה סדנאות איי שיות ואולם ענק לאלה שרצו לעבוד עם הטבע .המארגנים סיפקו את הדוגמנים ,את כל החומרים הדרושים ,דאגו לאוכל ושתייה ,למגורים –
צפיה .1980 .גבס צבעוני 80 .ס״מ
20
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
רוסיה – נהר החיים
איל .סקיצה. אפוקסי 28 .ס״מ
רועה צאן מווסקרסנסק.1986 . סקיצה .אפוקסי 30 .ס״מ
ילד מווסקרסנסק .אפוקסי 105 .ס״מ
21
הכל במתנה .לאחר 3חודשים היו מגיעים האוצרים ,מעיינים ביצירותנו ובוחרים את הטובות מביניהן עבור תצוגות שונות״. אין זה פלא כי השנים הללו היו עבור ויקטור שנות הצלחה .בתקוי פה זו הוא משתתף במגוון רב ביותר של הצגות במוסקבה ובלנינגרד. הנה תגובה של חוקר אמנות של הימים הללו :״היצירה של ברינדאץ׳ משתרעת על פני כל מגוון ההתעניינויות שלו .כך לדוגמה ,הוא מקבל השראה מיצירה ספרותית ,וגיבוריה מוצאים את התגלמותם על מתקן הפיסול שלו .זוהי תופעה נדירה באמנות של ימינו ,לכן כל-כך שמחתי לראות בתצוגת ״סאטירה והומור״ הארצית את גיבורי ״ 12הכסאות״ מאת אילף ופטרוב שקיבלו חיים חדשים בסטודיו של האמן .היה זה מצעד מרתק של דמויות מוכרות שזיהיתי בשנייה! אלה הם חיי העבר אך גם ההווה ,וגם חיי האמן הנמרץ אשר הולך ורוכש כישורים חדשים בפלסטיקה של יצירתו״. אציין באופן אישי כי חוש ההומור הטבעי של ויקטור תמיד סייע לו בעבודתו ,הציל אותו מפוליטיזציה שהייתה טמונה ברוב ההזמנות שבאו מטעם המדינה .״כל נושא ונושא באמנות ניתן לחקר ולשיקום .צריך רק להחליט באיזה ז׳אנר אתה רוצה לעבוד ולדעת מה אתה רוצה לומר״, אומר ויקטור ברינדאץ׳ של היום. דעתו זו נשענת על המרחב האמנותי של האמן ,מגוון הנושאים שהוא מעלה ,חוות הדעת המשבחות שהתפרסמו בעיתונים מרכזיים ומקצוי עיים .אלה העבודות שנצפו ע״י אלפי מבקרים בתצוגות החשובות של אז ,אלה גם הפסלים במרחב עירוני פתוח שרבים מהם בני שלושה ואף ארבעה עשורים...
מאחורי ההישגים הפומביים הללו ישנו כשרון ,שלמות העולם הפנימי ,רצון טוב כלפי האנושות ,נפש נדיבה ,ובנוסף – יכולת עבודה בלתי-נתפסת וסבלנות על סף גבורה .בהקשר זה מאוד אופיינית כתי בתה של ג .דריגינקינה ״גילוי בתוך ביתי״ שהתפרסמה בעיתון ״נאשה סלובו״ (״מילתנו״) בעיר ווסקריסנסק: ״חי בעירנו צייר ופסל מדהים בשם ויקטור ברינדאץ׳ .רק לפני זמן קצר גיליתי את האמן הזה כמו שמגלים עולם שלם או פלנטה חדשה, וברצוני לחלוק עמכם את השמחה הזאת. לאחר שראיתי את יצירותיו בפעם הראשונה ,נדהמתי ממימדי הכישרון של האמן .ראיתי גלריה שלמה של דיוקנים מרתקים ,קומפוי זיציות פיסול לצד עבודות עיצוב ודקור .עשירות ודינמיות הן דמויות הפועלים ,החיילים שהומחשו הן על הבד והן באבן .דמות האם לעתיד מלאה חיוניות ,גאווה ודאגה שברירית לתינוקה העתיד לבוא לעולם. זהו פסל לירי וכובש במיוחד. הפסל עובד עם מגוון חומרים :שיש ,ארד ,קרמיקה .מלאכתו קשה ביותר – ללא סטודיו וכיוצא מזה – ללא תלמידים וצופים ,כורס מתחת לקשיי יומיום ,האמן נאלץ לעבוד עם משקפת ומנורת שולחן .הבהרה: פסל חייב לראות את הפסל שלו בפרספקטיבה. ...אני קוראת לכולם לבקר בתצוגה הנפתחת באולם התצוגות של מאנייז׳ במוסקבה המוקדשת לקיריל ומתודיוס שבה מוצגות שתי יציי רות מאת בן עירנו הנפלא ,האיש שאמנותו כבר זכתה לשבחים בעיי תונות המערב״. בעזרת המילים הנוגעות ללב והחמות אלה העיתונאית מנסה למשוך תשומת לב אל קשיי היומיום של האמן ולפי מיטב המסורת הרוסית (״אין נביא בעירו״) מספקת את הטיעון המשכנע האחרון בתקווה שאולי זה מה שיעשה את ההבדל :״...אמנותו כבר זכתה לשבחים בעיתונות המערב״. עד עצם היום עומד בעיר ווסקריסנסק הפסל ״הרועה מווסקריסני סק״ ,עומד אל מול בית היתומים לשמחת האזרחים .דמות הרועה היא פיוטית ומרגשת ,היא כאילו מאחדת את כל דמויות רועי הצאן שאי- פעם הונצחו באמנות רוסית ועולמית .יש בילד הזה משהו מזכרונות הילדות של ויקטור כאשר חיכה לאביו עשר שנים בלתי-נגמרות...
נהר החיים ״מן המרחקים זורם לו נהר הוולגה ,ואין לו סוף ואין לו קצה ...זורם הוא דרך שדות החיטה ,דרך שדות השלג הלבן ...הנהר זורם ואני – בת שבע-עשרה שנים...״ (שיר רוסי) ויקטור היה בן 52כאשר עזב את רוסיה .מאחוריו הוא השאיר את לוחם הניצחון ומלפניו חיכו לו חיים חדשים מלאי אי-ודאות. החיים הם נהר .קשה לתארם ,ואין להסבירם .ולא קל לדמיין ולהבין כיצד הגבול שנפתח בעידן הפריסטרויקה שינה את כיוון נהר החיים של ויקטור ברינדאץ׳ .הכל נשאר מאחריו – גם השלגים ,גם שדות החיטה, וגם הוולגה... אך קרה מה שקרה :סמוך לגבול המילניום הסתיימה התקופה הרוסית וחל עידן חדש בחיי האמן. משנת 1993ויקטור ברינדאץ׳ חי בישראל.
בסטודיו ,ווסקרסנסק ,סוף שנות ה80-
23
הארץ המובטחת והמצויה
הארץ המובטחת והמצויה
עלייה ללא חוסן ב״שירת הים״ ששרו היהודים בחזרתם לארץ המובטחת ,נאמר: המוטיבים ביצירות שמשדרות את יחסו של ויקטור כלפי עלייתו ״יְ ִמינְ ָך ה׳ ִּת ְר ַעץ אוֹיֵ ב לארץ סותרים אחד את השני .הסתגלותו אל ארץ ישראל האמיתית ש ׁ ק ּ ַ כ ּ ַ ֹאכ ֵלמוֹ ְּת ׁ ַש ַּלח ֲחרֹנְ ָך י ְ החלה בעצב ששורשיו היו באי-הבנת הבעיות של המדינה ,בתחושה של נִ ְּצבוּ ְכמוֹ נֵ ד נֹזְ ִלים״. אובדן עצות מול העולם החדש והלא כ״כ מובן הזה .יצירותיו הראשונות האם זו היפרבולה? לא ולא .זו הדרך בה ה׳ מתערב בחיינו ועושה בארץ משדרות מבוכה של אדם שטרם פיתח ״חסינות״ כלפי המציאות ניסים ונפלאות .כל הלילה רוח מזרחית חזקה הזיזה את המים וכך נוצרה הישראלית. יבשה בלב ים סוף ,והגלים נשברו לשניים .זהו טבעו של נס – האירוע סבך הסתירות הזה מצא את ביטויו ביצירה בשם ״העלייה״. שמתרחש בזמן הנכון ובמקום הנכון. ״על רקע גורדי השחקים התל אביביים עומדת בשיא ערמומיותה בדיוק את תחושת הנס הזאת הנציח ויקטור ברינדאץ׳ מרגריטה היהודית – אישה ענקית בגובה הבניינים בציורו ״יציאת מצרים״ .כמו בסרטים הוליוודיים ,הים שאוחזת במטטה שנועד ספק לניקיון הדירות והרי האינסופי התרומם ברגע וקפא כקירות מים ענקיים אשר חובות ,ספק לדברים הרבה יותר מכושפים .וברחבי ביניהם הוביל משה את בני עמו אל מחוץ למצרים .האמן השמים מעל ראשיהם של התל-אביבים הבלתי-מוי צייר את היוצאים לא בתור קדושים מעונים שקורסים דעים עפים ,עפים עם כל המזוודות שלהם היהודים תחת כובד המסע אלא אנשים בעלי פנים מוארות ,מוי ״הרוסים״ ,הציפורים הנודדות שסוף סוף חזרו את להבים מן הנס שקרה לפניהם ,לבושים בגדי חג לבנים ארץ מולדתם. התואמים את הקצף שעל פסגות הגלים העצומים. והנה עוד תמונה מאותה התקופה :״חוויית הרי עם זאת ,ויקטור לא הגיע אל תפיסת היהדות האמי חובות נחלת בנימין ורמב״ם״ .איזה זר צבעים חגיגי נותית הזאת בין לילה .קודם לכך קם הצורך להתביית ונפלא! נראה כאילו הצייר הצליח לא רק להכיל את ולהצמיח שורשים אמנותיים במרחב החדש ,לחוש כי הצומת הכה מוכר הזה אלא את כל עם ישראל כולו: אתה ,כן ,אתה אישית יצאת את מצרים... את נגני הרחוב ,הסוחרים ,חייל דתי שממהר למקום ויקטור נזכר :״תמיד הייתי כל-כך שקוע בסיפורים כלשהו עם חברתו ,את ״הרוסים״ ...ובמרכז הקומפוי ובדמויות של העבודה שבה עסקתי שלעולם לא נותר לי זיציה עומד רב זקן שמשוחח נינוחות עם נכדו תוך זמן לשקוע ביהדות .ליהודים שהופיעו בעבודותיי תמיד התעלמות מוחלטת מההמולה הסובבת אותם .כאן אי- הייתה חזות תיאטרלית ,כאילו היו דמויות ספרותיות. אפשר שלא להיזכר בסצנת הסיום מ״השקיעה״ מאת לא דמיינתי לי יהודים אמיתיים ,כיצד הם חיים כאן, באבל שבה אריה-לייב בז ל״חיים הטובים״ המזוייפים במדינת היהודים״. אשר מסתירים טרגדיה משפחתית ,וממשיך בשיעור י ויק של הזן מן אמנים עם בדרך-כלל קרה מה שקורה תורה עם תלמידו :״על משכבי חיפשת ולא מצאת... טור שאצלם אמנותם תמיד קודמת לחיי היומיום .בתור מה חיפשת ,שואל אותנו רש״י? ורש״י אומר :ישראל יהודי שגדל בבריה״מ על התרבות הרוסית ומנטליות מחפשת את התורה...״ סובייטית ,ויקטור לא הצליח להבין כיצד עליו להמשיך האמן אינו יושב על הגדר בנושאים הפוליטיים וליצור בארץ .ומלאכתו היא חייו .הוא נוטש במודע נושי ויוצר שורת עבודות כמו ״הרס ימית על-ידי שרון״. אים רוסיים ,אך כפי שהתברר לו ,לא ניתן לברוח מעצי זו הייתה תגובותו הלא-צפוייה של ברינדאץ׳ שלעוי מו ...יהודות אמנות וכור ההיתוך הישראלי אינם אותו לם לא הסתיר את דעותיו הימניות להיבחרותו של ישראלית.1994 . דבר. אריאל שרון .שרון עצמו אינו מופיע בתמונה אך יש אפוקסי 96 .ס״מ
שיבה אל המולדת בתור הגירה
יציאת מצרים
שם שוטרים שנאבקים במתנחלים ,יש שם אינטלקטואל ממושקף שחוי טף מכות רצח מידי השוטרים ,ישנו נער שנאחז נואשות בדגל ישראל, ישנם סטודנטים שמסתתרים על גגות הבתים .ומעל כולם – כלוב עם תושבי ימית שעף באוויר ,הרי זו הייתה הדרך שבזמנו הם פונו מהעיר הפורחת במדבר סיני .רבים אז לא הבינו מדוע ברינדאץ׳ קיבל את נצחונו של אריאל שרון בספקנות כה רבה ,ומדוע החליט להזכיר לו את הרס ימית .רק ב 2005-התברר כמה נבואית הייתה התמונה״. התמונות ״העמלק״ ו״השמאלנים״ משחזרות את האבסורד הפוליי טי בהיסטוריה של ימינו .ההמון ,האכזריות ,התוקפנות ,העריצות אחד כלפי השני ...כאן נחשפת הטרגדיה של חוסר אונים השקפתי – על גבול דחייה בין יהודי ליהודי... ויקטור נזכר :״כשחייתי ברוסיה ,היה לי קל להבין במה אני עוסק כי ראיתי את הצופה שלי פנים מול פנים .למשמל ,כאשר עבדתי בתיי אטרון העיר נובורוסייסק כעוזר צייר – ידעתי בדיוק מה אני עושה. בא אדם להצגה ,נומר ,״הטרגדיה האופטימית״ ,ומתבונן בכל דבר .אני עוקב אחריו ורואה מה מעניין אותו .תמיד רציתי ליצור בשביל אלה שתומכים בי .התמיכה מאוד עוזרת כשאני עובד״. ומה כאן? החיים אינם תמיד התשובה .רוב הזמן הם השאלה .האם ניתן להכיל את העולם החדש הזה? האם כדאי להיספג בו? מיהו הצוי פה בעולם הזה? האם זהו הצופה שלך? האם הוא זקוק לך באשר אתה? למרבה המזל ,תקופת ״העיתונות האמנותית״ בחייו של ויקטור בריני דאץ׳ הייתה זמנית הודות לטבעו היצירתי של האמן שהיה צמא להפנמה בריאה של חייו החדשים.
השמאלנים מסוכנים ליהודים
24
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
הארץ המובטחת והמצויה
ויקטור מאז ומתמיד נמשך לסינתזה אתית-אסתטית באמנות, וכאן הוא יוצר תמונה גרנדיוזית שבה כפר שאול הופך לשורת דימוים אחידה ועושה מעבר מהקטגוריה היסטורית-גיאוגרפית אל האסתטית .היצירה מדהימה ביופיה ובאופטימיות שלה .הנוף לאני סמבל האדריכלי של בית החולים נחשף בזוית בלתי-צפויה – מלי מעלה :שלום החולים מובטח על-ידי ה׳ .האמן מתענג בכל פרט קטן בסגנון המזרח-תיכוני של הכפר הערבי דיר-יאסין שהיה שם .האבן הירושלמית ,החלונות המקושתים ,סורגים מעוצבים ,צמחים אקי זוטיים בעלי פריחה סגולה ופרועה – כל אלה מתאחדים בתמונה ויוצרים מקום שמעניק לאדם איזון נפשי והזדמנות לחזור אל עצמו כמחודש. ״סינדרום ירושלים״ נתפס כרגע הנס באגדה יפיפיה ומפוארת :האור השמימי זורח מעל כפר שאול כאילו הוא מקום שמנצח חולי .זוהי ההבי ראה האסתטית של העולם שבו האמן מקבל תפקיד של מרפא .חשובה אמונתו בבריית העולם ובשלום הפנימי. עידן ״העמלק״ ו״שמאלנים״ תם ונשלם ופינה את מקומו לבית המקדש שבנפש אשר היה טמון בויקטור כצופן גנטי .ומכאן ואילך זרמו אליו כל נחלי אמנותו.
ויקטור ברינדץ׳ .שנת 1993
מקום שמרפא מחלה בשליש הראשון של המאה ה 20-אמר ניקולאי רריך :״מלאכתו של עובד תרבות דומה למלאכתו של רופא״ .במובן הרחב טענה זו הינה צודקת עד היום ,בייחוד כאשר מדובר בריפוי הנפש בעזרת רגשות חיוביים. ...בירושלים ישנה מסורת ותיקה שלפיה האמנים המובילים של ימיי נו תורמים מכשרונותיהם לפתיחת מוסדות רפואיים חדשים ובכך מביי עים את יחסם האישי כלפי שמירה על עןלם הבריאות והחזרתו אל עולם האנשים .ב 1962-מארק שאגאל העביר למרכז רפואי הדסה מתנה שאין לה מחיר – 12ויטראז׳ים קשתיים בשם ״שנים-עשר שבטי ישראל״, עבור בית הכנסת של המרכז .יצירה זו היא גם הסתכלות אמנותית על גלות ואחדותו של העם היהודי ,אך גם תרומתו של האמן הגדול לתהי ליך החיזוק של תפקידה החברתית של האמנות היפה בעת היווסדותה של המדינה הצעירה .ב ,1980-על-פי הסקיצות של מרדכי ארדון נוצרו 100מרבדי-קיר בנושא הבריה (פרשנות הקבלה את תולדות הא״ב) וה ו עברו במתנה אל המבנה החדש במתחם המרכז הרפואי ״שערי צדק״. ב ,2014-לאחר השתתפותו בתערוכת האמנים הישראלים במרכז הירושלמי לבריאות הנפש ״איתנים – כפר שאול״ שהוקדשה לחנוכת האגף החדש ,ויקטור ברינדאץ׳ העניק למרכז את ציורו ״סינדרום ירוי שלים״.
משמאל לימין :גרגורי דוידוביץ מוגילבסקי, סופיה גריגוריבנה ,ורה מאיסבניה ופיאודוסיה גריגוריבנה אומנסקיי
ויטה ברינדץ׳ ביחד עם סבא ,סבתא ואמא
הצופן הגנטי של החיים
גורל המשפחה
בהסתמך על תולדות המשפחה של ויקטור ברינדאץ׳ ,ניתן באופן חלקי לעקוב אחר הגיאוגרפיה של השטעטל היהודי ,ללמוד על אופן החיים של יהודי מזרח אירופה שנים רבות לפני הקמתה של מדינת ישראל. ויקטור נולד ב 1941-בעיר חארקוב .אך לפני חארקוב ,היו בתולדות המשפחה ערים אחרות וזמנים אחרים שבהם אבותיו של ויקטור הקפידו לשמור על אורח חיים דתי ועל המסורת היהודית. האם ,סופיה גריגורייבנה ואחותה פניה גריגורייבנה ממשפחת אוי מנסקי ,הסבתה מצד האם ,וורה מויסייבנה אומנסקיה – כל אלה היו ממשפחה חרדית .אציין כי עצם שם המשפחה שלהן מצביע על שייכותן אל מקום היוולדותן ,העיר אומן. הסב מצד האם ,בעלה של הסבתה וורה – גריגורי דווידוביץ׳ מוגילי בסקי – בא מעיירה לובביצ׳י במחוז מוגילב שהוא מקום הידוע ליהודי כל העולם :כאן נולד יוסף יצחק שניירסון ,הרבי מלובביץ׳ השישי.
מלחמת העולם עקרה אנשים ממקומם וזרקה אותם ללא רצונם בכל רחבי העולם .עוד טרם קמו על הרגלים ,האנשים האלה כבר חלמו למצוא את יקיריהם .בשנת 1957הגבולות בין רוסיה ומדינות הגוש הסובייטי נפתחו כדי לאפשר את איחוד המשפחות .פרנטישק מצא את ארבעת אחיותיו הגדולות בברנאול ,במאקייבקה ,בצ׳רנייכובקה ,והאי חות הבכורה אותרה בעיר קלאדנו. בתקופה ההיא משפחת ברינדאץ׳ חזרה להתגורר בחארקוב .לאחר שפרנטישק חזר מהמאסר ,המשפחה נשארה באופה עוד כמה שנים ולאי חר מכן הם חזרו הביתה ,לחארקוב כאשר ויקטור – תלמיד תיכון. האחות הבכורה הציעה לכולם להתאחד בצ׳כוסלובקיה ולהרחיב את עסק הקדרות שנוסד על-ידה עוד לפני המלחמה ,ולהשקיע בייצור קרמיקה שהייתה בשיא האופנה באירופה של אז .האחיות מיד הגרו מבריה״מ לקלאדנו והצטרפו לעסק המשפחתי .גם האב נסע להתראות איתם .שוב נפגשו ארבעת האחיות והאח שזוכה ע״י השלטון אך במשך 10שנים נחשב לאויב העם .היה מן הצפוי כי יהיה הוא הראשון שיעזוב את המדינה שגזרה עונש על אדם חף מפשע .אך פרנטישק לא שמר טינה וחזר לחארקוב כפי שזכרו אותו ,חזר אל אשתו ,אל בנו ,אל מפי עלו ,אל השמיים הכחולים ואל החיים שחיכו לו .הוא לעולם לא נזכר במה שעבר .ואכן ,למה לו להאשים את העולם כאשר כל בני משפחתו שרדו את השואה הנוראית הזו... ובכל זאת ,המפגש עם המשפחה שהתאחדה בצ׳כיה השאיר את חותמו בלבו של פרנטישק .הוא החל בהתכתבות פעילה ביותר עם אחי יותיו .קרובי משפחתו מתעקשים שיבוא אליהם... בשנ ת 1958ויקטור מסיים את התיכון בחארקוב .לפניו עומד הש�י רות הצבאי .הוא בחור אצמעי שלא יאה לו להיאחז בהוריו .ומה לו ולצ׳כוסלובקיה הזאת? הוא בכלל עוד לא הספיק להתרגל לחארקוב .כל חבריו נמצאים באופה ,ובייחוד חברו הטוב ביותר – אליק .גם יש לו היכן לגור – אצל הדודה זינה ,חברתה של אמו .כל השנה ויקטור רק חיכה לקיץ כדי שיוכל כבר להיפגש עם חבריו מביה״ס או להתלוות לציירים המוסקבאים בסיוריהם ברחבי הרי האוראל.
לפני הנישואים האם יחד עם אחותה וסבתה וורה גרו בעיירה מאליה ויסקה בקרבת אודסה שבה למשפחתן היו שני בתים דו-קומתיים שלי אחר המהפכה הוחרמו על-ידי הסובייטים .כך הגיעה משפחת אומנסקי לחארקוב. אביו של ויקטור ,פרנטישק יוזפוביץ׳ ברינדאץ׳ שהיה מיהודי צ׳כיה, נולד בעיר הבארוק קלאדנו ,לא הרחק מפראג .החיים הביאו אותו לחארקוב .כאן באוקראינה סופיה ופרנטישק נפגשו ,התחתנו וילדו בן – ב 10-למאי ,כאילו לכבוד יום הנצחון על הנאצים כפי שיגידו בהמשך. אבל אז ...קצת יותר מחודש לאחר הולדתו של ויקטור ״המנצח״ החלה המלחמה בין בריה״מ לגרמניה הנאצית. המלחמה הרחיבה את הגיאוגרפיה של מאות אלפי יהודים .היא עקרה את המשפחה מחארקוב והנחיתה אותה באופה .המשפחה הסי תגלה למקום החדש בדומה למשפחות יהודיות אחרות שפונו מזרחה ונאלצו לוותר על חינוך מסורתי של ילדיהם .כך קרה גם לויקטור הקטן .אבל העיקר היה שלאחר הנצחון היהודים הללו זכו בהזדמנות לחיות...
25
הזוג ברינדץ׳ בצעירותם (טרום מלחמה)
מודחק .זכר האב. אפוקסי 66ס״מ
26
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
27
הארץ המובטחת והמצויה
לא רק על תעודות הארגון אלא גם על מסמכי הנישואין .מה גם שבזמי נים הללו לא נדרשה המתנה של חודש לפני הטקס. גם ויקטור התחתן .הוא נישא לבחורה זהובת שיער בעלת צמות עבות ולבושה בשמלת כותנה כחולה עם פרחי שדה שזורים לכל אורך השול ...כיאלו יצאה מהשיר הידוע ״לידיה היפה״ מאת י .סמיליאקוב. לידיה האמיתית באה מהעיר וולז׳סק והגיעה לאופה על-פי חלוקה מקי צועית. כך החלו חייו האצמעיים של ויקטור ברינדאץ׳ .הוריו בצ׳כיה ,הוא בצבא ,אשתו הצעירה באה מאופה ברכבת ישירה לבקר אותו בעיר קוי ייבישב בה שירת .ואחר-כך הוא בעצמו היה מגיע באותה הרכבת לביי קור בית באופה בחופשות .ב 1962-נולדה בתם ויקטוריה שלידיה קראה לה על שם בעלה .לקראת הלידה הזוג הצעיר העתיק את מגוריו לעיר וולז׳סק והתגורר בביתם של הוריה של לידיה כיוון שהיה שם הרבה יותר בטוח לגדל את התינוקת. אך ויקטור ידע כי בכדי להגיע להישגים אמנותיים כלשהם עליו היה לעבור למוסקבה .עכשיו שהוסרו כל המגבלות הוא יכל לעשות זאת. הצועדת .מתכת צבעונית. 46ס״מ
ברית האש והחימר
דיוקן עצמי עם אשתו לידיה .שנת 1965
ובכן ,ב 1958-הוריו של ויקטור עוזבים את חארקוב ועוברים לעיר קלאדנו .האב ,כמו ברוסיה ,מיד מתחיל לעבוד במפעל פלדה .גם אמו עובדת באותו המפעל. וויקטור נוסע לעיר אופה ושם מחכה לצו הגיוס.
לידיה היפה במשפחות רבות בעיר אופה היה מישהו שבדומה לברינדאץ׳ האב גם בילה מספר שנים ״בשליחות המדינה״ .בן לאב שעבר גזרות מידי השלטון ,ויקטור חווה מגבלות משפילות ,כגון אי-קבלה לתנועת הנוער הקומוניסטי (קומסומול) ,איסור כניסה למוסקבה ,מגבלות על מחייה בערים אחרות ,בקבלה למוסדות חינוך גבוה וכו׳ וכו׳... לנערים המתגייסים מסוג ״הנוער הבלתי-מאוגד״ הודיעו כי רק לחברי הקומסומול יש זכות לשרת בצבא האדום .אמנם ,כיוון שהנהגת העם בטוחה כי הזכות מגיעה לכלל האזרחים ,כל הבלתי-מאוגדים ייי תקבלו לשורות הקומסומול .פלא פלאים בתקופה ההיא! לפחות כך זה התקבל על-ידי הרוב שכלל גם את ויקטור .האם פרוש הדבר היה נסיגת העבר והסרת המכשולים הפורמליים בפני המשך חייו? כך או כך ,כולם במכה אחת הפכו לחברי הקומסומול. בזמו שנותר לפני הגיוס הצעירים עשו חיים ,השתוללו ועשו מעשים לא פרקטיים במיוחד .בקיצור ,כמה מחברי הקומסומול הטריים חתמו
מעניין כי את כל דבר שויקטור עסק בו הוא התחיל מהחלק המעשי. בהגעתו למוסקבה ,האמן מיד מתקבל לעבודה בסטודיו הארגון לאמנות מונומנטלית שם הוא רוכש מקצוע של תפאורן מעשי .במסגרתו הוא לומד פסיפס ומתנסה בעובודות שיקום ושחזור של כנסיות. מ 1964-ועד אירועי ״האביב של פראג״ ב ,1969-כל שנה ויקטור נוסע לתקופות ארוכות להוריו וקרוביו בצ׳כוסלובקיה .שם הוא מנסה להשתלט על יסודות המקצוע המשפחתי – הקדרות. ״קרמיקה הינה מעשה ידיים ולב .התיאוריות באות מאוחר יותר, לאחר שהעבודה הושלמה .הן נובעות מהעבודה אך מקור העבודה אינו נמצא בהן...״ – כתב מארק שאגאל במאמרו ״אודות קרמיקה״ (.)1952 – ״אמנות הקרמיקה אינה אלא ברית בין אש וחימר .לו טובה התקרובת – האש ייתן משהו בתמורה ,אם אין היא טובה – הכל ייהרס ולא ניתן יהיה לעשות דבר .מבחן האש הוא חסר רחמים״. כנראה כך הרגיש גם האמן צעיר כאשר אחז בידיו חומר שהיה חדש לו – החומר של העסק המשפחתי .ויקטור התחיל בציור על קרמיקה על-פי מוטיבים צ׳כיים עממיים ומהר מאוד התחבר לפיסול קרמי שהיה לו אז ביקוש רב .הקרמיקה היא זו שהפכה עבור ויקטור לקרש קפיצה אל המשך השתלטותו על סגנונות פלסטיים רבים. עבודתו בסדנאות ״הארגון לאמנות מונומנטלית של רוסיה״ ,היכרוי תו עם פסלים מוסקבאים ,העניקו לויקטור כישורים מעשיים שאפשרו לו לבצע הזמנות בערים שונות בצ׳כוסלובקיה .בין העבודות הבולטות ביותר של התקופה ״הצ׳כית״ – פסלי הרופאים יארוסלב סליפקה ווי לאסטה קאלאלובה. ...דרך אגב ,משפחת קאלאלוב סגדה לטולסטוי .הם כולם ידעו את השפה הרוסית ולא רק הוקירו את יצירותיו של הסופר הגדול אלא גם שמרו על אורך חיים צמחוני – על-פי מורשתו של טולסטוי .זה נבע מכך שלנציג הדור הבכיר ,קארל קאלאלוב ,היה בזמנו חבר בשם דושאן פטרוביץ׳ מאקובצקי ,רופאהו הפרטי ,מזכירו ונאמנו של טולסטוי. השהייה בצ׳כיה הרחיבה את האופק התרבותי של ויקטור תוך שהעי ניקה לו נקודות מגע רבות ומגוונות עם עולם האמנות .בעת נסיעותיו הרבות ברחבי המדינה ,הוא ספג לתוכו כל דבר חדש ,בפעם הראשונה בחייו התהלך הוא ברחובות העמוסים באדריכלות שהדהימה אותו פעם
כדורסלניות .מתכת צבעונית 77 .ס״מ
״פרו ורבו״.1997 . אפוקסי 51 .ס״מ
עכברוש .1997 .אפוקסי 54 .ס״מ
קומפוזיציה ״פרופסור ירוסלב סליפקה״ .נחושת 38 .ס״מ
דיוקנו של ירוסלב סליפקה האב .1982 .בד ,צבעי שמן 102×68 .ס״מ( .פלזן)
דיוקנה של אוקסנה .1980.גבס צבעוני 58 .ס״מ
אנרי דה טולוז לוטרק .מדליה .אפוקסי 40 .ס״מ מדליה ״פרופסור ירוסלב סליפקה״. אפוקסי צבעוני 38 .ס״מ
מוזה .שנות ה.80- גבס צבעוני 49 .ס״מ
פרופסור ולסטה קלאלובה .גבס צבעוני 46 .ס״מ
ירוסלב סליפקה הבן .גבס צבעוני 55 .ס״מ
יורסלב גאשיק ושווייק
30
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
31
הארץ המובטחת והמצויה
הוא ראה אותם במונחים מונומנטליים ששילבו מיומנות של צייר וכוח השרירים .הצורך הפנימי שלו עלה בקנה אחד עם צו השעה והוא בחר במקום הנכון בכדי לממש את רעיונותיו .בשנת 1969הוא מתקבל אל האוניברסיטה העממית הפתוחה לאמנויות לפקולטה לאמנויות היפות ובו-זמנית ממשיך לעבוד בארגון לאמנות המונומנטלית של בריה״מ. ישנה דעה כי אין מערכת מדינית כלשהיא שמסוגלת להעניק לאדם היוצר את תחושת המימוש העצמי .אך אם פתאם המערכת זקוקה לו ואושרו המקצועי הינו בר השגה ,הודות לצירוף הנדיר הזה האמן יוכל להגיע להישגים מעט גדולים יותר מאשר האחרים. את ההזדמות הזאת ברינדאץ׳ קיבל ברוסיה .חשוב גם לציין כי ללא השלב המקצועי הזה עבודתו בארץ ישראל לא הייתה מגיעה למרומים המקצעיים אליהם האמן הגיע בביצוע משימתו העיקרית שהייתה קשוי רה לתולדות האמנות האירופית. דברים אשר הפריעו לאחרים בזמנים אחרים לא הפריעו לברינדאץ׳ – מה שהציל אותו היה השילוב של שורשיו היהודים ,נסיון עבודתו בצ׳כיה ,החינוך והעבודה בבריה״מ ,נחישותו האיתנה בהשגת המטרות, וכמובן ,כישרונו הטבעי שקיבל מידי ה׳. כפרות
״בית הכנסת בפילזן״ ויקטור ברינדץ׳ ,בצעירותו, בשערי העיר מצייר את ארמון הקרלשטיין
קלאדנו פארג .גשר ,סקיצה בטושים
בקלילות הגוטית ופעם בבארוק המסורבל ,וכל סמטה שם שומרת על סודה ועל ייחודה... ברינדאץ׳ מבקר ברובעי היהודים ,לומד את אורך חייהם ,מדמיין אותם על גבי הבד .הוא אינו רואה אותם כיהודים של התנ״ך אלא כאיי לו הם יצאו מהרנסנס הצפוני על-פי חושם האסטתי .אך כל זה עדיין בגדר חלומות שאל מימושם ויקטור מתקרב בעזרת הידע והכישורים שהוא רוכש ,תשוקתו אל הנושא האמנותי ונסיונותיו להבין אותו דרך התאמתו לטבע ,האמונה בעצמו ,האומץ לנסות דברים חדשים ,ויכולת העבודה הבלתי-נלאת שלו.
המוטיב החדש בתולדות האמנות ישנן דוגמאות רבות לחשיבות העצומה של תחוי שת הדם הזורם בעורקים עבור האמנים הגדולים בעת מציאת מיקומם באמנות .גם בתודעתו האמנותית של ויקטור הייתה נקודת מפנה כזאת כאשר הוא גילה כי לצד המוטיבים העתיקים והתנ״כיים שמשכו אליהם את היוצרים הגדולים ,יכולה לעמוד גם ההיסטוריה של יהדות אירופה. כך ,בצ׳כיה האמן עולה על נושא שהיה קשור לתולדות משפחתו בפן הגנטי .הנושא נולד כדימוי אמנותי בתוך אווירת התרבות האירופית של הגוטיקה והבארוק .הוא היה יהודי ברוחו אך לא צמח מהטקסים והמסורת של הילדות ,גם לא מהתנ״ך ...הערים ,המבצרים והארמונות של צ׳כיה ,הגלריות והמוזיאונים שמציגים אוספים נדירים של האמנות המערב-אירופית – אלה היו הגורמים שהביאו את ויקטור אל הטהר
הרנסנסי ,אל סגנונם של האמנים העתיקים שמצא את ביטויו בתיאור חיי היהודים בין המאה ה 17-ועד השליש הראשון של המאה ה.20- עם זאת ,באופן זמני האמן נאלץ לדחות את הדחף האמפירי ליצור יהדות ,וכל עוד ויקטור חש שטרם הגיע אל רמת המקצועיות הנדרשת, הדחף הזה התחבא אצלו עמוק בתוך הלב ...מה עוד שהנושא היהודי היה מחוץ לתחום עבור האמנים הסובייטים .לאף אחד לא היה אכפת משיקום בתי הכנסת הן כאשר העם עסק בללקק את פצעי המלחמה והן כאשר בנה את ״הסוציאליזם המפותח״ .מה פתאם השטעטל כאשר יש כל-כל הרבה הזמנות מטעם השלטון? נראה כי הגורל אכן החליט לדחות את הנושא הכה חשוב הזה לזמי נים טובים יותר .ובינתיים האמן משתתף בעיצובם של סניפי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פראג (קארלובה) שהיא העתיקה במרכז אירוי פה ובעולם כולו (נוסדה -ב .)1348-הפקולטה לרפואה היא הצעירה במ�ו סד אך בכל זאת מדובר בסוף המאה ה !19-כך למעשה החלה התקרבותו של ויקטור אל הקלסיקה האירופית. עיתוני צ׳כיה כבר כתבו אודות ויקטור ברינדאץ׳ הפסל (ההזמנות לפסליו המשיכו להגיעעד שנות -ה ,)90-עולם כאשר עבד באוניברס�י טת פראג ,הבין ויקטור שצ׳כיה היפה והמגונדרת קטנה מדי בשבילו. מדוע? כיוון שהוא תמיד היה משוכנע שעל אמן בן זמנו היה להיות יותר מפשוט אמן ועל אדם עובד – יותר מפשוט אדם .כך גם הוא ,ויקטור, כאמן נולד להנציח באמנותו נושאים שמבטיחים עתיד מדהים לארץ בה הזדמן לו להיוולד. בתקופה ההיא העדיפות באמנות של בריה״מ ניתנה להעצמת נצחון העם הסובייטי על גרמניה הנאצית ,לגבורת הפועל הרגיל ,הישגים מדעיים ולכיבוש החלל .ויקטור נמשך אל המיזמים העצומים הללו,
ובכן ,נושא היהדות – הבולט ביצירתו של ויקטור – חיכה לשעתו והתממש בארץ ישראל על-פי האופן בו הוא גובש בפראג ובפילזן: בסצינות המשחזרות את חייהם של יהודי אירופה ממאה -ה 17-ועד תח�י לת המאה ה 20-שבוצעו בטכניקות של האמנים העתיקים. אחת התמונות הראשונות והמרתקות מאת האמן שמספרת את סיפוי רם של יהודשי צ׳כיה ,״בית הכנסת בפילזן״ ,כאילו נארגה מהתרשמויות ממקום מסוים ומנופי החורף המפוארים של קוסטודייב .היצירה משחדת באופייה החיוני ,באנושיותה ,בחום הפנימי ובתחושת הסלאביות שלה שאין מנוס ממנה כפי שאין מנוס מהחורף הרוסי במידה וחווית אותו... את הסצינה שבתמונה עדיף היה אולי לקרוא ״אחרי הביקור בבית הכנסת״ מכיוון שעיקר הטכניקה הפסיכואנליטית של הצייר הוא בלשדר את מצבו של האדם לא כאשר נמצא בתוך בית התפילה אלא כאשר הוא יוצא ממנו. פתיתי שלג רועדים על כובע הפרווה של היהודי הדתי .הוא הולך לו, מטוהר מההמולה ,מואר מבפנים .מתוכו זוהר אור אלוהי לבן ,לבן יותר מהשלג הרך שעוטף את הכיכר הרחבה בחזית בית הכנסת .בית הכנסת המפואר בנוי מלבנים אדומות ,והוא עצמו נמצא ברקע .הוא מתנוסס על הגבעה המושלגת בין העצים מכוסי האבקה הלבנה .חזית הבניין נראית ורודה-לבנה מהשלג הבוהק .כל התמונה כאילו מקרינה אנרגיה חיובית .זהו באמת יום מדהים ביותר :השמש זורחת ,השמיים בהירים, השלג נוצץ בגוונים של לבן וכחול .ושמחה היא נפשו של היהודי שיוצא מבית הכנסת .וצוחקים הילדים שמשחקים בכדורי שלג אשר נראים כמו גושים של צמר גפן מתוק .כך הקב״ה שומר על האושר הגשמי. קשורה לצ׳כיה גם היצירה בשם ״בר מצווה״ שבה ויקטור כאילו מעז להיכנס מהכיכר בחזית בית הכנסת בפילזן אל בית התפילה עצמו כדי לשדר מסר אסתטי שזהו בית המקדש שלו. התמונה מרתקת ביופיה ובדיוק ההיפר-ריאליסטי שבכל פרט הכי קטן של העיצוב החגיגי של הבית ובתווי פניהם של גיבורי הציור .יש כאן כל שקשור לחיים האמיתיים של הקהילה היהודית ,למיסתורין ולטקסיות היהודית .התפילה לזכרו של בית המקדש ההרוס ותפילות אחרות אותן מפנים היהודים אל בורא העולם – כל אלה שוכנים כאן ואינם יוצאים החוצה.
בית הכנסת בפלזן
32
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ברכת הבנים
האמן ממקד את תשומת לבו של הצופה בהתרגשותו של נער בן שלוש-עשרה .בר מצווה זהו יום שמסמל את בגרותו הדתית והזכותית. החל מיום זה הנער נחשב לבוגר – בן תורה .בנוכחות אביו ובני הקהילה, הנער קורא בפסוקי התורה בקול רם וחגיגי ...הנה הדקות האחרונות, והרב יקריא את דברו ויכריז מול כולם על בגרותו של הילד .והאב יתגאה בכך שגידל את בנו... מזכרונותיו של ויקטור ברינדאץ׳ על ילדותו ואביו :״הוא הגיע ואני לא שמתי לב! כי כשהוא חזר הביתה אני ישנתי ...הוא שוחרר תחת חנינה עשר שנים אחר מעצרו .פתחתי את עיניי .אמא אמרה :״אבא חזר .אל תפריע לו ,הוא הלך לשכב ולנוח״ .הייתי אז בן ...12לא יכלתי לשלוט בעצמי ,פשוט ישבתי והסתכלתי כיצד הוא יושן .אחר-כך הוא התעורר ,הביט בי ואני כמעט נחנקתי מרוב ההתרגשות .הוא קם .אני התבוננתי בו... הוא היה כה גבוה ויפה-תואר – לאף אחד לא היה כזה .מאוחר יותר הלכנו להצטלם יחד :אמא ,אבא ואני .התמונה הזאת נשמרה זמן רב בארכיון המשפחה .אך לפני העליה לארץ ,על-פי בקשתו של אלכסנדר פילצר התמונה נתרמה למוזיאון תולדות היהדות במוסקבה״. אלה היו החיים ,וזכרונו של האמן תמיד רצה להשתחרר מכובד משקלם .השחרור הזה בא לידי ביטוי ביצירות הישראליות של ויקטור שמשחזרות ומחייות את ילדותו .מן הציור ״בר מצווה״ נשפך אור חם, שלו ,צח ומרטיט – האור שהיה כה חסר באופה שלאחר המלחמה .שם היה לויקטור רק ״התיאטרון הביתי״ שבנה במו ידיו – ארגז מלבני פשוט המאובזר בכל מיני מתקנים ,סוג של תיבת נוח עם עשרת הדברות של האמנות המושיעה ,עם מגילות נשפו ,עם בית המקדש של לבו... בתור ילד יהודי מתבולל ,לא היה לו קומץ של מושג על בתי כנסת והאופן בו הם בנויים ,אך הוא הצליח לבנות משהו שנראה כמו מקדש הצלה אליו היה מתגנב אביו בחופשותיו מ״שליחות המדינה״ ,ואמו הייי
תה התגלמותה של האמונה בכך שהשליחות הזאת תבוא לקיצה ביום אחד... ורק הקור העז מכסיף את החלון הביתי על רקע העוני המזעזע של החיים .מבעד החלון נשפך השלג הנוצץ .שם החורף פרש את כנפיו המלכותיות.
תולדות יהדות אירופה: היסטוריה ללא הטפת מוסר נושא היהדות ביצירותיו של ברינדאץ׳ הוא ברית מבורכת בין היסי טוריה לציור כשירה אפית .העבר ההיסטורי ,המנהגים והמסורת של העם היהודי – כל אלה היו לנושא חשוב מאין כמהו בחייו של ״הצייר היהודי ביותר בישראל״ כפי שעמיתיו הציירים בצחוק מכנים את ויקי טור .בארץ נתגלה עוד צד ייחודי של ברינדאץ׳ הצייר – יכולתו לספר סיפור מבלי להטיף מוסר ולספק הנאה אסתטית לצופה. קשה לדמיין ,אבל על-פי תיעודו של ויקטור ,הפעם הראשונה שהוא נתן מחשבה לנוכחות היהודים בהיסטוריה של רוסיה לאחר נסיעתו לצ׳כיה הייתה רק במוזיאון להיסטוריה המקומית של העיר סאראטוב כאשר בין המוצגים הוא זיהה פסל של מגן דוד העשוי מאבן לבנה .אלה היו שנות ה .70-ובשנות ה 80-הוא פשוט ״חלה״ בנושא היהדות ,מה עוד שהוא חלה בו בתקופה בה הוא נהיה מפורסם .תערוכותיו האישיות צברו הצלחה במוסקבה ובליניגרד ,ובעיתוני האמנות המובילים של רוי סיה פה ושם החלו לצוץ כתבות שהחמיאו ליצירתו ,הן כצייר והן כפסל. על-פי דבריו של ויקטור ,הכל התחיל כאשר במסעותיו הרבות ברחבי רוסיה עם בלוק הציור שלו ,הוא החל לשים לב לשרידים וסימנים של התרבות והנוכחות היהודית בעיירות ובכפרים שביקר בהם .השאריות
33
הארץ המובטחת והמצויה
הללו הושתקו או הושמדו בכוונת תחילה ,דבר אשר עורר בויקטור מחאה פנימית – המחאה שבמוקדם או מאוחר יותר נועדה להישפך על פני הבד. וציורים כאלה לא אחרו לבוא ,מלאי יופי ואהבת המסורת המטוהרת מחיי היומיום הבנאליים שלעולם לא היו לויקטור ,הרי ילדותו ״נפלה״ על המלחמה וההרס הנוראי שבא בעקבותיה .בציוריו כולם חיים בעוי שר .הכל מטופח ,הרחובות מצוחצחים ,הבתים מעוצבים בעיצוב מרהיב, האנשים לובשים בגדי חג .כאן אין רעב .כאן כולם מאושרים. זה היה הסגנון שבו ברינדאץ׳ שיחזר את היסודות הדתיים של חיי היהודים .בראש ובראשונה ,אלה הם ציורים שמנציחים חיי משפחה .וזה מובן ,הרי עבור היהודים משפחה היא הערך העליון שהאדם זכאי לו רק בברכת הבורא .משפחה פרושה אהבה ואחריות הדדית .משפחה היא חינוך הילדים. זו המשפחה שבה הילד לראשונה לומד את כללי ההתנהגות ואת חוקי החיים ,את המנהגים של עמו השומר על אהבתו הנאמנה אל שבת המלכה. אחת העבודות הטובות ביותר מאת האמן היא ״שבת״ .למעטה ,לצד החתימה ,ישנה הקדשה נוגעת ללב הכתובה בכתב קליגרפי :״מוקדש לוורה מויסייבנה אומנסקיה מאת נכדה .ויקטור ברינדאץ׳״ .האמן העי ניק את התמונה למוזיאון הגלריה לאמנויות של העיר אומן .אומן זוהי עיר עלייה לרגל עבור חסידי הרב נחמן מברסלב .כל חסידי הרב חייבים לבקר באומן פעם בחיים על כל הפחות ולחגוג בה את ראש השנה בכדי שהשנה הבאה תהיה שמחה יותר! בציור שהוקדש לסבתו של ויקטור רואים שולחן חגיגי שסביבו יושבת כל המשפחה .היתכן וזהו ערב ראש השנה? מציוריו של ברינדאץ׳ ניתן ללמוד גם על האופן בו עורכים סדר פסח משפחתי .היצירה ״אפיקומן״ המוצגת בAlexander Gallery - (ברוקלין) ,משתתפי הסדר מקשיבים למילות ההגדה מפי זקן המשפחה. כולם מיושבים בשלווה על-יד השולחן החגיגי ,הרי זהו סדר פסח וכל דבר נמצא במקומו :המצה ,המרור ,ארבעה כוסות יין ,הכוס לאליהו הנביא ,האפיקומן... ההלכה היהודית מכילה בה את יסודות ההתנהגות של האדם החל מילדותו .הבגרות נתפסת כידיעת התורה ויכולת לשאת באחריות למי עשיו של הבוגר .אין זה מקרי כי המושג ״בר-מצווה״ פרושו ״הבן של המצווה״ .בתמונה הפיגורטיבית ״בר מצווה״ מאת ברינדאץ׳ אנו רואים את אותו רגע ההתבגרות .״הבן של המצווה״ קורא בבית הכנסת את הפסוק השבועי .על-פי כל ניראה כי הנער מתרגש .לא מן הנמנע כי במשך שבועות רבים הוא שינן את הפסוקים שעתה הפכו עבורו לרגע השיא הרוחני... ...יום אחד ילד סקרן היה ב״ביקור אצל רב״ (כך נקראת אחת העבוי דות המרתקות ביותר מאת ברינדאץ׳ המוצגת היום במוזיאן המחוזי לאי מנות בעיר ניקולאייב) .הרב הקשיב לילד בקשב רב ואז אמר את דברו. ושערי ספר המצוות נפתחו בפני הילד .ומול עיניו ארץ זבת חלב ודבש – חיה ,צבעונית ,תוססת שדמותה היא חגיגה בפני עצמה .תמרי דבש על דקלי הברקת .השמש סוחטת מהם טיפות של דבש ענבר שזולי גות אל-תוך נחלי החלב .מתחת לעץ מסתובבות עזים בעלות צמר משי, כאן מתרוצצים גם ילדים עם פאות קטנות ומצחיקות ולבושים חולצות לבנות ווסטים שחורים .הם כאילו מתחרים זה בזה מי יתפוס את אחת הטיפות המופלאות של הדבש המתוק. כפי שידוע ,מוזיקה תמיד תפסה תפקיד מרכזי בחינוך היהודי בתור אחד היסודות לתרבות רגשית ,אסתטית ומוסרית. לא כל ההורים לימדו את ילדיהם לנגן בכלי נגינה ,אך רובם חלמו על-כך שילדיהם יידעו לנגן.
שבת
היצירה ״משפחה יהודית מוסיקלית״ מאת ברינדאץ׳ שהוענקה ע״י האמן לאוסף הגלריה הממלכתית לאמנות בעיר אסטרחאן ,עולה בסגני ונה בקנה אחד עם המסורת האירופית של הדיוקן המשפחתי. לפנינו קונצרט מוסיקלי ביתי – אחת הדרכים הרוחניות ליצירת החיבור בין הילד לבין הטהור והעלאי בעולם הזה. האב בעל הזקן השב וכיפה שחורה ,האם מכוסת-שיער הלובשת חולי צה מעוטרת וחצאית אדומה ,שני הבנים והבת ,כמו נסיכה זהבת-שיער, לובשת שמלונת בצבע שדה חרדל עם פרחים אדומים .הבנים לובשים חולצות לבנות ומעומלנות בעלות גוון כסף-תכלת לאורך קפלי הבד, כולם בגרביי גולף לבנות. צלילי הכינור והחליל מתמזגים לדואו .הילדונת עוקבת בקפידה אחר הצלילים על-פי התווים שעל המעמד בכדי להיות מוכנה להפוך את העמוד ברגע הנכון. הן הילדים והן ההורים התמקדו כולם במוזיקה אשר ברגע הזה מאי חדת אותם רגשית .המוזיקה נשמעת ,המוזיקה שוררת בבית שכל כולו מתמלא בחום הפנימי של השוכנים בו. על-פי פרטי הבית ניתן להסיק כי זהו בית של משפחה אירופאית שהביאה את תרבותה לירושלים .מפת קטיפה אדומה על השולחן ,סט כסף לתה ,הקירות מכוסים בטפטים ,דבר שאינו אופייני לתרבות המזי רחית ,מנורות ברונזה מעוטרות שמפזרות אור רך ,כוננית עם ספרים בכריכת עור ,שעון רצפה גדול ,שטיח יפיפה ,כיסאות מרופדים בבד,
34
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
35
הארץ המובטחת והמצויה
מצה
בר-מצווה
וילאות .והכל תואם את צבע החלוק של בעל הבית! ובכל ישנם גוונים של ירוק המרגיע בו הנך מתמוסס כמו ברומנטיקה הלאומית של האמן. והנה נושא החינוך התעסוקתי :הבן לומד להיות אופה-מקצוען .זוהי היצירה בשם ״אפיית המצה״ שמדגימה כיצד סוד האפייה עובר מדור לדור תוך כדי העשייה .האש בוערת בתנור .על השולחן ערימה של מצות טריות ופריכות ,על-ידה בצק מצה מחכה לתורו .הסב ,האב ,הבי נים המתבגרים – כולם חלק מ״פס הייצור״ .והנה הרגע הגדול ,ועיני כולם מופנות אל האב אשר בברכת הסב מוציא מן התנור את המצה המוכנה. ויקטור ברינדאץ׳ משתדל לחקור כל נושא בו החליט לעסוק ,לדוגי מה ,את נושא המאכלים הלאומיים במערך המנהגים הדתיים .המצה בתור זכר ליציאת מצרים ואזכורו בסדר פסח – זהו רק פרט קטן בשורת המאכלים היהודיים אשר ויקטור הנציח ביצירותיו .כך ,ב 2008-בתל
בביקור אצל הרבי
אפיקומן
אביב הוצא ספרו של עיתונאי וסופר ישראלי פטר לוקימסון ״במטבח של סבתי״ שאוייר ע״י ברינדאץ׳ ,ובו ישנו ציור ״יום רגיל״ שמאוחר יותר הוענק ע״י ויקטור לעיר הולדתו חארקוב ונכלל באוסף המוזיאון העירוני לאמנות. יותר מפעם אחת האמן חוזראל דמותו של השען .כך ,בAlexander - Gallery, Brooklynnישנם שני דיוקנים נפלאים של שענים .הפ ר טים שמצא ,המבנים של הקומפוזיציה עוברים לפעמים מציור לציור. הכל מצביע על הקושי להיפרד מהדקויות ,הפרטים והדיוקים האהובים. ״העתקה עצמית״ היא תופעה ידועה בקרב הציירים במידה והפרט הוא באמת מוצלח. ״דיוקנו של שען״ היינה פנינת האוסף של המוזיאון לאמנות ע״ש ניקולאי רריך באודסה .לפי טכניקת הביצוע ,העבודה מתחברת ליציי רות המופת של האמנות ההולנדית ומדהימה במגוון הצבעים החמים
רבי
משפחה מוסיקאלית יהודית
הרב דב .1995 .בד צבעי שמן 80×50 .ס״מ .אוסף פרטי
תשליך מעל תל אביב
36
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
שען
שלה המהווים כל גווני חום .לפנינו שען יהודי זקן חובש כיפה .משקפיו התרוממו עד מצחו ונוצצות כמו שתי חתיכות זכוכית .ידיו הגדולות של השען מלאות הבעה :כל גיד ,כל קו שלה הוא כמו מנגנון של שעון מיוי חד שכאילו מוצג במוזיאון על מדף העץ מאחורי גבו של הזקן .היצירה משדרת חיבה עמוקה לבעלי מסתורין המקצוע כאמנותם – האמן פשוט מאוהב ב״בעלי המלאכה״ שלו. אחת היצירות הישראליות החשובות ביותר מאת ברינדאץ׳ היא ״יהודים אירופיים בשוק״ .במשך עשור שלם ( )2006-1996האמן חזר אל הציור המונומנטלי הרב-דמותי הזה. לפנינו שוק אירופי מתקופת סוף המאה ה – 19-תחילת המאה ה.20- בתמונה ישנן יותר ממאה דמויות שהמאחד אותם הוא יום אחד לפני החג .בחזית הציור עדיין מתקיים המסחר וברקע יהודים לבושים בטלי יתות חגיגיות הולכים לבית הכנסת. הציור איננו סטטי אלא שופע חיים ,נראה כי האמן כאילו ״מתהלך בין הדמויות״ – דבר שהוא מורכב מאוד בעבודה עם מספר דמויות כה רב. במרכז ההמון עומד יהודי בעל זקן לבן שאי-אפשר להימנע מלפגוש את מבטו מהיכן שלא מסתכלים .צבע הזקן המסולסל זהה לצבע טליתו של היהודי העומד מאחורי גבו שהוא סוג של כפיל רוחני של הזקן החכם .שתי הדמויות הללו מהוות בסיס לבניית החלל העליון של הציור שמזכיר להקת עגורים עפה בשמיים :אלה הם עשרות יהודים לבושי טליתות כחולות-לבנות בדרך לתפילה. העלאי והגשמי .הרוחני והחיוני .ברינדאץ׳ בונה את הקומפוזיציה שלו כמערכת של סצנות ז׳אנר .בחזית מצד שמאל ישנה להקה של בנים שמנהיגם ללא ספק הוא מוכר העיתונים החלקלק .השוק הוא תמיד מקור לחדשות! מימין עומדת קבוצה ססגונית שסובבת ארגז ענק עם
יהודי אירופה בשוק
37
הארץ המובטחת והמצויה
רב עם ספר תורה
שיחה 1995.ברונזה 26ס״מ
דלעת שנראה כמו אוסף של מצנפות צבעוניות :אדמדם ,כתום ,צהוב, ענבר ,עם פסים ירוקים .מוכר הדלעת מחייך חיוך מזמין ,והנה כבר הגיעו הרוכלים שמציעים שטרודל תפוחים לרווחתכם ,בייגל פריך לבי ריאותכם ,וממתקים לשמחתכם... במרכז היצירה ,כמעט על-יד החכם המזוקן ,ישנו יהודי גנדרן חובש כובע שוליים ולובש אדרת חומה ארוכה שקונה סיגריות מסוחר צעיר. השוק ...התזוזה ,ההימור ,טעם החיים שאין להשוות לדבר! סלי פיי רות ענקיים הוצבו על שפת המדרכה ,הארגזים על השולחנות מלאי רימונים ,אגסים ותפוחים .האנשים נמצאים בתנועה מתמדת .הסוחי רים קוראים ללקוחותיהם בקולות גרוניים .השוק היהודי מתפאר בכך שיש בו הכל :החל מעוגות וכלי במדליות ,ולכן ...לכן השוק הוא עניין גברי... אך הנה דבר מוזר :למרות חיוניותן של סצנות הז׳אנר שממלאות את הציור בתנועה פנימית ,אם נתבונן היטב ,התמונה משאירה תחושה של ניכור-מה .מדוע? כל גיבורי השוק הכה מציאותי הזה מסתכלים עליך במבט מנוכר ,כאילו דרך זכוכית ...שאלתי את ויקטור על הפתרון האי מנותי הזה והוא ענה :״למרות שזהו דו-שיח עיניים מול עיניים ,אף אחד מהיהודים הללו אינו בחיים .הם באים מתקופת טרום-מלחמה .ציירתי אותם על-פי צילומים ישנים .גם שווקים כאלה אין עוד .נכדיי מתקשים לדמיין שכך באמת היה״. אל ההיסטוריה של יהדות אירופה מוקדשות גם התמונות ״שיעור תורה״ ,״הקומפוזיציה בבית הכנסת״ ,״זכרון״ ,״נשים מתפללות״ ,״חנוי כה״ ,כמו-כן ציורים רב-דמותיים רבים אחרים שבהם האמן מפנה את תשומת לבו לא רק אל הדמויות אלא גם על תשמישי הקדושה ,כאשר גם אלו וגם אלו צוירו בדיוק וביצירתיות מופתיים.
יצירותיו של ויקטור ברינדאץ׳ ברובן בעלות אופי תיאורי .הן תורי מות להעמקת ההבנה את הדתיות והמנהגים של יהודי אשכנז .האמן כאילו ממלא אחר צוו של האמן הרוסי ניקולאי רריך :״על האמן להיות חובק-כל״ .משימה זאת אינה קלה ,ורק מי שכבש את פסגת האמנות מסוגל להתמודד איתה. נבדל מכולם הוא הציור ״התשליך בשמי תל אביב״ ( )2007שמכיל בו אלמנט תיאורי שונה – התנייה סוריאליסטית. כאשר הלילה מתכסה בענן כמו בצעיף לבן ,הידעוני מנבא נצחון, כישלון ,מחלה ,מגפה...על-פי המסורת התנכ״ית ,שמיים בהירים פרושם נוכחיות אלוהית .העננים הם כאוויר לנשימה .דאיית העננים הלבנים מתקשרת לשלמות רוחנית .הם מופיעים פתאום באחדות סוריאליסטית עם הפרטים של העולם האמיתי ויוצרים תחושה של שהייה בממד אחר, בזמן ובמרחב מיוחדים. העולם הגשמי ...כמה שצרים קירותיו אך את הרקיע לא יוכל לכופף בתוך הרעש של נחשולי הפסגות ,יומיום סב ונכדו פוסעים ,כמו בחלום בארץ המוזרה הזאת ,תמונה באלבום שבה רק אתה והשמיים ,עיניים מול עיניים בשמי ירושלים ונדמה כי כבר למדת את הכל על הירושלים של ברינדאץ׳ – זאת שבה היהודים פוסעים על עננים ואינם נופלים .אלא שבכדי שיוכלו לעשות זאת ,יהודים אחרים קוראים תפילה למעטה על הקרקע שמעליה מתאספים עננים בצבע דם...
38
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
39
הארץ המובטחת והמצויה
על האריה.1994 . אפוקסי 36 .ס״מ
רוקד עם תורה .1995 .DAS 77ס״מ ריקוד חסדי.ברונזה 26 .ס״מ
סקיצה למצבה .אפוקסי 55 .ס״מ
מנורה .אפוקסי 55 .ס״מ
חלק מן העבודות שברינדאץ׳ יצר בשנו ת 1990-2000מוקדש לע�נ נים המדממים הללו :השואה ,הטלאי הצהוב ,שישה המיליונים שהושמדו על-ידי הנאצים...
תבליט ״לזכר שישה המיליון״.1994 . אפוקסי 7 × 48 × 57 .ס״מ,
בהסתכלותו על עבודותיו של ברינדאץ׳ מסוף המאה -ה – 20-תח�י לת המאהה ,21-ידען תולדות היהדות פטר לוקימסון כותב :״סוף שנות ה – 90-תחילת שנות האלפיים היו שנים בהן כשרונו של ויקטור ברינדאץ׳ הגיע לשיא הפריחה .זו התקופה בה הוא יוצר שורה שלמה של עבודות שמנציחות תכונות בלתי-נפרדות מחייהם של היהודים, תכונות שקיימות מחוץ לזמן ומרחב (״שיעור תורה״ ,״סדר פסח״, ״קבלת שבת״ וכו״) .כמו-כן ,מצייר ויקטור סדרת תמונות בשם ״תוי לדות יהודות אירופה״ שבה על רקע תיאורים מדויקים ומציאותיים של השטעטל היהודי שנחרב בשואה עולה הסמליות הנעלה של התנ״ך לצד העצב הקיומי ...בו-זמנית ,ברינדאץ׳ מוכיח את מעמדו כפסיכולוג מיומן שביכולתו ליצור שורה של עבודות מרתקות בז׳אנר הדיוקן .אני מתקשה לקבוע באיזה סגנון עובד ויקטור .יש לו לא מעט יצירות אתן ביצע בז׳אנר הריאליסטי ,אך גם לא מעט עבודות בהן הוא משלם מחווה לתנועות המודרניות ומצליח לשלב בין כמה מהן בו-זמנית .היצירות ״יצחק ורבקה״ ,״סולם יעקוב״ ועוד מחוות לנושאים התנ״כיים מזכירות איורים מרהיבים ומרתקים לכתב-יד עתיק. בשיחתנו האמן הודה בכנות כי הוא אינו מקבל את האמנות האבסי טרקטית ודוגל בדעות מיושנות שעל-פיהן תפקיד הציור היינו לחנך אנשים ,לעורר בהם התעניינות במסתורי נפש האדם ,להזכיר להם על שורשיהם וההיסטוריה הלאומית שלהם״. ״הלקח ההיסטורי עבורי הוא שאין אנו לומדים ממנו היסטוריה- , אומר ויקטור .כיום אני נהנה יותר מלחוות את סיפורי העבר ,לחיות
אירופה והשור.1983. אפוקסי 85 .ס״מ
40
41
הארץ המובטחת והמצויה
דיוקן עצמי בבגדי רב
ויקטור ברינדץ
את ההיסטוריה של פעם ,לחשוב יחד עם גיבוריה ולתרגם את חייהם לדמויות אמנותיות״. ״ההיסטוריה של פעם״ ,על-פי הבנתו של האמן ,היא היא הקונספט החובק-כל שמכיל בו את כלל הממדים של היהדות – החל ממקורות האתניים וכלי בבעיות של הגדרה לאומית עצמית ,ואין כאן תחום שלא הפך לנושא יצירתו של האמן. במובן מסיום ,ישנו דימוי בין ציוריו של ברינדאץ׳ לבין סרט היסי טורי עשוי-היטב המציג שפע תחפושות ואבזרים אותנטיים שמשחזרים את ניחוח התרבות היהודית .קשה לאמוד כמה ספרי בלטריסטיקה ,היסי טוריה ,אמנות ותיאטראות חורש האמן לפני שמתחיל ליצור את תמונת הכרוניקה הבאה שלו .אך כזאת היא תאוותו לידע שירש מאמו ,השאיפה אל המושלם בפן הפרקטי אותה פיתח בחיק המשפחה בצ׳כיה ,היכולת להיות אמן חוקר בכל תחום – תכונתו שטופחה בשנות חברותו עם הפסלים ההיסטוריונים פ .גוסייב ואי .רוקאווישניקוב .אתה חוקר את הנושא ,חי אותו ,ואז הידע שספגת מתחיל לחיות ולבעוט בתוכך ,כיוון שבכל הכאוס הזה אתה מחפש את קני המידה שלך .ציור היסטורי אותי נטי נולד אך ורק כאשר מלח המלל או המסמך משאיר סימני זיעה על חולצתך בעוד שהמכחול היינו חופשי מהם .ועוד ...אם לכל זה מתווספת תחושה גנטית של שותפותך האישית למה שאתה יוצר. ״ב ּבֹ ֶקר זְ ַרע ֶאת זַ ְר ֶע ָך וְ ָל ֶע ֶרב ַאל ַּת ַּנח יָ ֶד ָךִּ ,כי ֵאינְ ָך יו ֵֹדע ֵאי זֶ ה יִ ְכ ׁ ָשר, ַּ ֲהזֶ ה אוֹ זֶ ה ,וְ ִאם ׁ ְשנֵ ֶיהם ְּכ ֶא ָחד טו ִֹבים״. זוהי עצה מאת קהלת לאלה שבורא העולם נתן להם זרעים של כשי רון ואין להם זכות לבזבזם ,ואת העצה הזאת הפנים ויקטור עוד בנעוריו. ״האמן חייב לעבוד תמיד על-מנת שהדמות לא תזלוג מידיו - ,אומר ויקטור .האמן הינו פועל שחור .אמנות היא תמיד עמל שדרכו הרעיון קורם עור וגידים״. העמדה הזאת מסבירה מדוע הגרפיקה בציוריו של ברינדאץ׳ הינה כל-כך מושחזת ,תוססת ומשכנעת. הכוח התיאורי של ציוריו של ויקטור אינו רק נובע מהנראות של התנועה אלא נתמך גם בהשליית הקול החי שמייצג את נוכחותו של האמן בעולם. הוא בא לעולם הזה בעודו אמן ותפס אותו כהוייה אמנותית .ואז הארץ המובטחת הייתה לארץ המצויה... ...כל יום בחיינו הוא היום הטוב ביותר. את זאת ניתן לקרוא בעיני הדמויות ממיטב הציורים הפסיכולוגיים מאת ויקטור ברינדאץ׳ ,כגון :״דיוקנו של רב עם ספר התורה״ (האוסף של המוזיאון לאמנות של אודסה) ו״דיוקנו של רב בעל שיבה״ (האוסף של המוזיאון ע״ש ניקולאי רריך ,אודסה) .הדמויות שויקטור יצר טוהרו מתיאור היומיום אך הן מגיעות לכאלה מעמקים פסיכולוגיים ,לכזו הרמוניה פנימית ורוחניות שהן כאילו מתעלות על הפרטים ההיסטוי ריים ,ובמקום זאת בוחרות לדהים את הצופה באותנטיות האמנותית שלהן. תמונה 22״דיוקנו של רב בעל שיבה״ מקום מיוחד בסדרת התמונות הללו תופס ״הדיוקן העצמי״ שבו ברינדאץ׳ להפתעת כל מכיריו אך בהגיון מלא מבחינתו מופיע לבוש בבגדיו של רב חכם :מעיל שבת ,כובע שטריימל הפרוותי ...הוא נאור, חגיגי .בעיניו משתקף האור החמים של השמיים – האור של ירושלים השמיימית... תמונה ,23״דיוקן עצמי בכובע שטריימל״ יצירותיו של האמן מתפרסמות באדיבות המוזיאונים לאמנות ומר אלכסנדר וירטהיים (Alexander Gallery, Brooklyn, New )York
השמאלנים באים. .1994אפוקסי. 59ס״מ
אדם וחוה .1994 .אפוקסי 110 .ס״מ
שמשון ודלילה. 79 .2005ס״מ. DAS
המלך הורדוס מעניק לשלומית את ראשו של יוחנן המטביל.1999 . אפוקסי 79 .ס״מ
43
42
שיבה אל המולדת .2002 .בד ,צבעי שמן 130 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
שיבה אל המולדת בתור הגירה .1993 .בד ,צבעי שמן 120 × 80 .ס״מ אוסף המחבר
45
44
שמאלנים מסוכנים ליהודים .2002 .בד ,צבעי שמן 100 × 78 .ס״מ .אוסף המחבר
הריסת ימית על ידי שרון .2003 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
47
46
פיגוע בדולפינריום .2002-2003 .בד ,צבעי שמן 90 × 60 .ס״מ .אוסף המחבר
פיגוע הטרור בדולפינריום .2002 .בד ,צבעי שמן 80 × 120 .ס״מ .אוסף המחבר
49
48
התרשמות מרחוב נחלת בנימין פינת רמב״ם .2000 .בד ,צבעי שמן 130 × 100 .ס״מ .אוסף המחבר
זיקוקים בתל אביב .1994 .בד ,צבעי שמן 100 × 129 .ס״מ .אוסף המחבר
50
תל אביב רחוב נחלת בנימין. .2001בד ,צבעי שמן120 . × 90ס״מ .אוסף המחבר
53
52
אגדות רומיות .2004 .בד ,צבעי שמן 90 × 60 .ס״מ .אוסף המחבר
פרו ורבו .1994 .בד ,צבעי שמן 70 × 50 .ס״מ .אוסף המחבר
ארבע אמהות .2004 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
55
54
דיאנה .1994 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
ארבעת האמהות .2000 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
ארבעת האמהות .2000 .בד ,צבעי שמן 90 × 110 .ס״מ .אוסף המחבר
57
56
ציון .2001 .בד ,צבעי שמן 60 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
שואה .1998 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
59
58
חלמות משונים .2001 .בד ,צבעי שמן 60 × 50 .ס״מ .אוסף המחבר
מסכות .2001 .בד ,צבעי שמן 80 × 60 .ס״מ .אוסף המחבר
61
60
מכת דבר .1998 .בד ,צבעי שמן 70× 90 .ס״מ .אוסף המחבר
חיות פרא .2000 .בד ,צבעי שמן 80 × 60 .ס״מ .אוסף המחבר
63
62
אריה ירושלמי .1999 .בד ,צבעי שמן 80× 100 .ס״מ .אוסף המחבר
ברית מילה בירושלים בתקופת הכיבוש על ידי הרומאים .2002 .בד ,צבעי שמן 80 × 80 .ס״מ .אוסף המחבר
64
.2001 .פוגרום . ס״מ100 × 140 . צבעי שמן,בד Alexander Gallery. 4714 New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
66
מרד המכבים.2000 . בד ,צבעי שמן 70 × 90 .ס״מ. אוסף המחבר
69
68
הניצחון על היוונים ,מרד המכבים .1998 .בד ,צבעי שמן 60 × 80 .ס״מ .אוסף פרטי
הניצחון על היוונים ,מרד המכבים .1998 .בד ,צבעי שמן 60 × 80 .ס״מ .אוסף פרטי מסר ליהודים ,כול קורא להגנת ישראל .2008 .בד ,צבעי שמן 80 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
71
70
אליעזר ורבקה .1997 .בד ,צבעי שמן 120 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
יציאת מצרים .2008 .בד ,צבעי שמן 70× 60 .ס״מ .אוסף פרטי ארה״ב
73
72
חלב ודבש .1998 .בד ,צבעי שמן 60 × 80 .ס״מ .אוסף המחבר
מתחת לקשת .1994בד ,צבעי שמן 70 × 50 .ס״מ .אוסף המחבר
75
74
ס״מ70 × 50 . צבעי שמן, בד.1997 .נוף Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ50 × 90 . צבעי שמן, בד.1997 .נוף
ס״מ70 × 50 . צבעי שמן, בד.1997 .)נוף (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
77
76
ס״מ100 × 80 . צבעי שמן, בד.1997 .נוף
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ70 × 50 . צבעי שמן, בד.1997 .נוף
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
79
78
ס״מ20 × 25 . צבעי שמן, בד.1996 .)נוף (אמפרוביזציה Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ20 × 25 . צבעי שמן, בד.1996 .)נוף (אמפרוביזציה
ס״מ60 × 90 . צבעי שמן, בד.1996 .)נוף (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן.1997 .שוק
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
אוסף המחבר. ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1996 .שואב מים
83
82
ס״מ80 × 100 . צבעי שמן, בד.2000 .כפרות
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.2000 .פסח
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
85
84
קבר רחל .2000 .בד ,צבעי שמן 60 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
מתחת לחופה .1999 .בד ,צבעי שמן 60 × 90 .ס״מ .אוסף המחבר
יהודי אירופה בשוק .1996-2006 .בד ,צבעי שמן 110 × 190 .ס״מ .אוסף המחבר
89
88
חנוכה .2000 .בד ,צבעי שמן 70 × 130 .ס״מ .אוסף המחבר
תשליך .1999 .בד ,צבעי שמן 60 × 80 .ס״מ .אוסף המחבר
אור מעל כפר שאול.2013 . בד ,צבעי שמן 60 × 120 .ס״מ. המרכז הירושלמי לבריאות הנפש -בי״ח איתנים
93
92
ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.1999 .סדר פסח
ס״מ73 × 87 . צבעי שמן, בד.1998 .חנוכה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
95
94
ס״מ80 × 100 . צבעי שמן, בד.1999 .קידוש
ס״מ60 × 70 . צבעי שמן, בד.1999 .שבת שלום
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
97
96
ס״מ80 × 100 . צבעי שמן, בד.1998 .לימוד תורה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
אוסף המחבר. ס״מ80 × 100 . צבעי שמן, בד.1998 .)לימוד תורה (וריאציה
99
98
אוסף המחבר. ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.2003 .בביקור אצל הרבי
ס״מ20 × 25 .1995 .)דיוקן של חסיד (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
101
100
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1997 .מבחן
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.עם סבא
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
103
102
ס״מ60 × 90 . צבעי שמן, בד.2000 .ברכת הבנים
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.2000 .הבדלה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
105
104
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1996 .)משחק שחמט (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1995 .)סנדלר (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
107
106
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1994 .סנדלר
ס״מ20 × 25 . צבעי שמן, בד.1994 .)סופר סת״ם (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ30 × 40 . צבעי שמן, בד.1995 .)שמאי (אמפרוביזציה
ס״מ50 × 60 . צבעי שמן, בד.1995 .)בבית משכונאי (אמפרוביזציה
ס״מ40 × 50 . צבעי שמן, בד.1996 .חייט
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
109
108
ס״מ70 × 50 . צבעי שמן, בד.1998 .שען
ס״מ70 × 50 . צבעי שמן, בד.1998 .שען
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
111
110
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1999 .מצה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1996 .נושא מים
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
113
112
בית הכנסת בפלזן .2005 .בד ,צבעי שמן 70 × 50 .ס״מ .אוסף פרטי
בית הכנסת בפלזן בחורף .2005 .בד ,צבעי שמן 80 × 120 .ס״מ .אוסף פרטי צ׳כיה
115
114
אוסף פרטי. ס״מ60 × 70 . צבעי שמן, בד.2003 .בבית הכנסת
ס״מ60 × 70 . צבעי שמן, בד.2003 .בר מצווה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
תשליך מעל תל אביב .2007 .בד ,צבעי שמן 178 × 110 .ס״מ .אוסף פרטי
שואת היהודים באירופה .1996 .בד ,צבעי שמן 193 × 110 .ס״מ .אוסף פרטי ,ארה״ב
119
118
אוסף פרטי. ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.1999 .ברית מילה
ס״מ100 × 80 . צבעי שמן, בד.1995 .ברית מילה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
121
120
ס״מ100 × 80 . צבעי שמן, בד.2000 .בבית כנסת
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.2000 .)בבית כנסת (אימפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
123
122
ס״מ80 × 100 . צבעי שמן, בד.2000 .קידוש הלבנה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.2000 .קידוש הלבנה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
125
124
אוסף של גלינה פדולסקיה. ס״מ60 × 80 . צבעי שמן, בד.2000 .טבע דומם
ס״מ80 × 60 . צבעי שמן, בד.1999 . סופגניות- טבע דומם
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
127
126
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1997 .הבדלה
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד,1997 .טבע דומם
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
129
128
ס״מ25 × 20 1999 .)חסיד עם ספר תורה (אמפרוביזציה
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.2000 .)לומד תורה (אמפרוביזציה
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
131
130
ס״מ20 × 25 . צבעי שמן, בד.1996 .בבית כנסת
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
ס״מ50 × 70 . צבעי שמן, בד.1996 .חסיד
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
133
132
ס״מ20 × 24 . צבעי שמן, בד.1998 .קידוש
ס״מ40 × 50 . צבעי שמן, בד.1995 .דיוקן של חסיד
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219
© Alexander Gallery. All rights reserved
© Alexander Gallery. All rights reserved
135
134
סוכות (אמפרוביזציה) .1995 .בד ,צבעי שמן 20 × 25 .ס״מ
חסיד (אמפרוביזציה) .1995 .בד ,צבעי שמן 30 × 40 .ס״מ
Alexander Gallery. 4714. New Utrecht ave., Brooklyn, N.Y. 11219 © Alexander Gallery. All rights reserved
לימוד תורה (אמפרוביזציה) .1995 .בד ,צבעי שמן 20 × 25 .ס״מ
דיוקן עצמי בבגדי חסיד .2000 .בד ,צבעי שמן 40 × 50 .ס״מ .אוסף המחבר
דיוקן של חסיד .1995 .בד ,צבעי שמן 20 × 25 .ס״מ
137
בדרך אל ה״רנסנס היהודי״ דרך התנסויות הקלאסיקה
בדרך אל ה״רנסנס היהודי״ דרך התנסויות הקלאסיקה ״כדור יורה במדויק אל מטרת קודמו ,אולי חוצה ללא פגיעה את להבת הנר עצמו...״ בוריס פסטרנק – ״פטרבורג״
גם בסיפורו של פושקין ״הירייה״ ,מופיעה סצנה דומה :סילביו מחקה את ירייתו של הרוזן במדויק – אחד לאחד .מטרתו – לפגוע שנית במי טרה .אם ישנה התאמה – ישנה פגיעה .זוהי התערבות מקצועית ,אתגר. חיקויו של אמן בפעולה. העתקת יצירות המופת של אמנים עתיקים ,נחשבת גם היום לאמנות עלית .מדוע? אולי כיוון שיצירות אלו כבר הוכיחו את עצמן במבחן הזמן .טעויותיהן נבחנו ותוקנו .עליך רק לעקוב בצייתנות.
הארכת חיי היצירה המקורית בסוף המאה ה 19איוון ולדימירוביץ׳ צווטאייב ,פילולוג וראש הקתדרה לאמנות יפה ,הקים מוזיאון לימודי של העתקים .במוזיאון זה הוצגה קולקציית העתקים של פסלים יווניים ורומיים שהפכה מאוחר יותר לבסיסו של המוזיאון לאומנות על שם א .ס .פושקין .האמנות היתה כשליחות עבורו והוא עצמו בחר אילו העתקי יצירות יוצגו בה – יציי רות המופת של תקופת הרנסאנס היוו סוג אחד של יצירות שהועתקו. לפתע ,אדם שמעולם לא ביקר באיטליה ,קיבל הזדמנות למצוא את עצמו בגני הרנסאנס האיטלקיים .הוא גם יכול היה לחוש כמה נפלי אה היא הפייטה הטהורה ,צעירה לנצח* ,או כמה מרגש הנער ״דוד״ פסלו של מיכאלנג׳לו .כאשר מביטים בו לראשונה ,כלל לא חושביםעל כך שזהו העתק בלבד .בהיכנסך לאולם עיניך רואות רק את חלקו התחתון של הפסל :מבטך מחליק על רגליו המדהימות; בנשימה עצורה אתה עולה במדרגות ולא יכול להסיט עיניך מכל שריר בגופו .ואז, כאשר אתה נמצא כבר בסוף הגרם ומוצא עצמך כמעט פנים מול פנים עם ״דוד״ אתה פוגש במבטו :בעיניו המשוקעות מרצדים אורותיה של תקרת האולם ...וכאן צצה בעיה :קשה רק לכתוב על יצירותיה של האמנות הפלסטית – בוער הרצון לראותן ואז לשאת בתוכך את אורן הנפלא.
פעלו של צביטייב השיג את מטרתו :מוזיאון ההעתקים דרבן דוי רות של אנשים להעמיק ידיעותיהם בתחום האמנות הפלסטית ופיתח בצעירים רבים את העניין בעולם התרבות ואת הרצון לקבל השכלה מקצועית בתחומי האמנות היפה .רבות מן התכניות החינוכיות לילדים ולנוער מתקיימות בין כתליו. המוזיאון הלאומי לאמנות יפה על שם א.ס .פושקין הוא האהוב ביותר על ויקטור ברינדץ׳ .ימים רבים מתוך שנות עבודתו ולימודיו במוסקבה, עברו עליו במוזיאון זה ,בו גדלה מודעותו לכך שאחת הדרכים להשתפר ולהתפתח כאמן הנה דרך ההעתקה! במונוגרפיה של היסטוריון האמנות האמריקאי ק.א .מייסון -״נושא ווריאציות״ -מאוגדים פרטים מעניינים לגבי ״תמונות-תאומות״ .אבות ההשראה וילדי ההעתקים אשר הופיעו בעת החדשה ,לרוב אינם נופלים זה מזה באיכותם .טיציאן העתיק מיצירותיו של רפאל; רובנס – את אלו של ליאונרדו וטיציאן; פרגונאר ודלקרואה – את רובנס; סבסטיאנו ריצ׳י העתיק מ-ורונזה; פרגונאר ומונה – את צןרמברנדט ...מדוע? פשוט מאוד ,כי :״ללא העבר ,אין הווה ואין עתיד .כל עולם האמנות מתבסס על מסורותיהם של גדולי היוצרים וכאשר אדם מנסה לשחזר את מהלכיהם האמנותיים ,להתחקות אחר תנועות המכחול שלהם – שב על כנו איזון הדורות״ מציין האמן הישראלי יוסף קפליאן ,שעסק בתחום ההעתקה .הוא מוסיף :״הדיאלוג המקצועי הזה מטעין אותך באי נרגיות של אותו אמן גאון ,אשר ליצירותיו התקרבת .וככלל ,בעקבות זאת נולדים רעיונות שעליהם לא חשבת לפני כן או שלא הכרת דרכים לממשם .לכן ,אי אפשר לסרב לחלום שמבטיח חיוכה של הג׳וקונדה״. ויקטור ברינדץ טוען בפשטות :״כאשר לא היו אקדמיות ,התלמידים העתיקו את עבודות מוריהם .האמנים הגדולים של הרנסאנס המשיכו לייצר העתקים גם אחרי עלייתם לגדולות .כמות עצומה של העתקים נעשתה על ידי רובנס .אנו אולי חושבים שהעתקה היא חזרה על אותה הדרך שעשו גדולי האמנות ,אך רובנס ראה בה פשוט עוד דרך של עבודה .באקדמיה הרוסית הראשונה התקיימה כיתת העתקים״.
כיום ,ברור לכל שההעתקה כשלעצמה לא תפתיע רבים .בעידן שלנו ,בכל מוזיאון המכבד את עצמו ישנו העתק לכל יצירה (מטעמי בטיחות) ,קיימות אינספור גלריות שיווקיות המתמחות בהעתקים והעוי לם בכלל מלא בדברים רבים שכביכול ״ממשיכים את חיי המקור״. למרות זאת ,בשביל ישראל של שנות התשעים ,הרמת הפרויקט ״יצירות המופת של העולם -העתקים״ הפכה לאירוע מכונן של ממש בחיי התרבות של המדינה.
״מונה ליזה״ בבית החולים ״בילינסון״ אני צופה בסרטון מתוך תכנית טלוויזיה של הערוץ הראשון משנת תשעים ושבע ,בו מוצגת פתיחתו של ורניסאז׳ ההעתקים .הקולקציה נבחרה ביוזמתו של פלאטו שרון – איש עסקים ,סוכן אמנות וחבר הכי נסת התשיעית .על פי הזמנתו ובהיוועצו עם היסטוריונים של האמנות (כפי שניתן לראות בסרטון) צוירו 600תמונות – מתקופת הרנסנס ועד הפוסט-אימפרסיוניזם .חלקם הגדול של משתתפי הפרויקט הינם יוצאי ארצות מזרח אירופה וככאלה ,בעלי הכשרה אמנותית גבוהה ביותר. ביניהם היה פרופסור מאקדמיית קייב בשם דמיטרי ברנובסקי -מחברם של תמונות רבות המוצגות מוזיאון המקדש; ארקדי אוסטריצקי ,שעי בודותיו מוצגות במוזיאון התנ״ך ,ויוסף קפליאן ,שעבודותיו נמצאות במוזיאון הטבע שבירושלים .אך כמות העבודות הגדולה ביותר לקולקי ציה זו ,עשרות של העתקים ,שייכת למי שכיכב באותו סרטון – ויקטור ברינדץ׳. יש לציין ,אם לשפוט באיזו תשומת לב בוחנים העוברים ושבים את העבודות ,שהורניסאז׳ מעניק להם הנאה רבה. אוצר התערוכה צולם על רקע ״דיוקנו העצמי״ של פיטר הראיון עם ֵ פול רובנס ( )1639בביצועו של ויקטור ברינדץ׳ .הדיוקן כשלעצמו – תופעה מפתיעה עבור תקופת הבארוק :הוא אינו קורס תחת כובד האי ביזרים המפוארים ,האופייניים לאותה תקופה .אך מה שמפתיע עוד יותר ,זו הדרך בה האמן בן דורנו הצליח להעביר את כל הדקויות של הריאליזם נוסח ברוייגל ,בהן את תחושת החופש הפנימי ,ממש כאילו האמן יצר את דיוקנו שלו .מדובר בשנות התשעים ,בהן לא היו אפקטים ממוחשבים מתקדמים. לצד ה״דיוקן העצמי״ תלוי ההעתק של מי שהיתה המוזה של רובי נס -תמונה הנושאת את שמה :״הלן פורמאן בגלימת פרווה״ (1938- .)1640גילוי הלב והשלווה המועברות בעבודותיו של רובנס הם אלה שקנו את ברינדץ׳ – והם אלו שיהוו עבורו מצפן בחיפוש אחר האופי האינדיווידואלי ביצירותיו המקוריות. ליאונרדו דה וינצ׳י נחשב לאמן שהעתקת יצירותיו מהווה אתגר גדול .אחד מהציירים במעגל הקרוב לפיקסו ״התמקצע״ בהעתקות של ה״ג׳וקונדה״ -ועל כך יוצרה של ה״גרניקה״ כיבד אותו בלי סוף ,בהביי נו שאין הוא עצמו מסוגל לעשות זאת .ככה שבמקרה של כשלון ב״זירת ההעתקה״ של ליאונרדו ,יש לציירים את דוגמתו המנחמת של פיקסו. ואולי גם לאונרדו עצמו לא נפרד ממנה עד נשימתו האחרונה ,מחשש שלא יצליח לשחזר את עצמו? דרך אגב ,תודות להעתק של קנטון ויליס מן המאה התשע-עשרה ״בלטימור״ אנו יכולים להבחין בכך שהגיבורה בתמונתו של לאונרדו ישבה על עדן החלון בתוך אכסדרה עם עמודים ,למרות שעיננו כבר התרגלו לפרטים החסרים הללו בדיוקן זה ,שמעולם לא נמסר למזמינו. היתה זו ,אגב ,רעייתו הוונציאנית המקסימה של הסוחר דז׳וקונדו .לאחר
העתק היצירה פיטר פאול רובנס ״הערצת חכמי הקדם״
מות לאונרדו התמונה נשמרה אצל מלך צרפתי ובעתיד נכנסה לאוצר הלובר. העתק של יצירת מופת אגדית זו צויר על ידי ויקטור ברינדץ׳. ראוי לציון שהתמונות בגלריית בית החולים ״בלינסון״ מסודרות כך שהיכן שלא תעמדו ,מבטכם תמיד יפנה אל ה״מונה ליזה״ .אולי כמו לפתח (של) תקווה... הראיון עם פלטו שרון לתכנית החדשותית של הטלוויזיה הישרי אלית נערך על רקע ה״מונה ליזה״ .למרבה הצער ,נפילתו הפרסומית והטלטלות בחייו של פלטו שרון לא תרמו לשימורה של הקולקציה באותו ההרכב שהוצג ב-ורניסאז׳ .למרות זאת ,רבות מעבודות הקולקי ציה שניתנו במתנה למרכז הרפואי ״בלינסון״ ניתן לראות היום בבית החולים.
שיווי משקל הדורות עבור הפרויקט הישראלי ״יצירות המופת של העולם-העתקים״ יצר ויקטור ברינדץ׳ למעלה מעשרים עבודות – מן הרנסנס ועד הפוינטלי יזם .הוא צייר דיוקנאות ,נופים ויצירות בנושאים היסטוריים ומיתוי לוגיים ,שביניהם יצירות גדולות ממדים ,כמו :״לאוקיפה וקליטפון״
138
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
של פיטר פאול רובנס על פי הרומן הרומי של אכילס טטיוס ,״החירות מובילה את העם״ של אז׳ן דלקרואה ו-״אישה עם שמשיה״ של קלוד מונה .בין תמונות הנופים שהעתיק היתה עבודתו של הפוינטליסט פול סיניאק המציגה את נופה של פריז ,שצוירה על בד בטכניקת נקודות נקיות ,ללא ערבוב צבעים. עבודות אחרות הינן צנועות יותר בגדלן ,אך מורכבות מבחינת הפרי טים ,למשל :״הרחוב הקטן״ של יאן ורמיר .לפנינו מבט מחלונו של דיקן של איגוד אמנים בבית מלאכתו ,המהווה רגע נצחי של שלווה .המיצג מופיע כביכול הרחק מעיני המתבונן ,העומד על המדרכה המרוצפת שמאחוריה יושבים הגיבורים וחיים את חייהם הרגילים בבית הקודר. בחזית הלבנים קיימים חלונות צרים המזכירים חרכי ירי .והנה מדרי גות ודרכן הכניסה אל מאחורי קירות אטומים .עושה רושם שהמדרכה המרוצפת שבחזית נותרת מרוחקת מהצופה .בטכניקה זו משתמש גם ברינדץ׳ ,בעבודתו :״יהודי אירופה בשוק״. היכולת לבצע עבודות קלאסיות ,מעידה כשלעצמה על רמת המקי צוענות של אמנים היום .אך בין העבודות שנבחרו על ידי האמן העכי שווי ,ישנן כאלה שהשפיעו על ברינדץ׳ במיוחד .אלה תרמו ליצירת סדרת העתקים בשם :״סדרת שאגאל״ .היו אלה בעיקר דיוקנאות ותמוי נות נושא. אחת מעבודות אלו הינה ״תחנת רכבת״ של אדואר מאנה .הסצנה מתרחשת סמוך לגדר מברזל מחושל ,המפריד בין רחוב העיר ובין המסילות .ידוע שמונה בחר בויקטורין מיורן להיות המודל לציור זה ,כמו גם לעבודות נוספות ,כמו :״אולימפיה״ ו״ארוחת בוקר על הדשא״ .על חומת האבן הנמוכה מוצגת אישה צעירה היושבת עם ספר פתוח על ברכיה .עוברת תחושה שאתה ,הצופה ,קראת לה והיא לרגע הסירה מבטה מהספר .ליד האישה עומדת ילדונת עם גבה מופי נה אל הצופה ובוהה במסילת הרכבת .נראה שהיא מנסה לפרוץ את הגדר ולזהות רכבת מתקרבת בתוך לובן העשן ...רגע חי ,שאוב מתוך המציאות. והנה העתק נוסף של מונה :״הבר בפולי ברז׳ר״ .מאנה רשם את הסקיצה ממש בתוך אותו בר ,בקומה הראשונה של ה-״וראייטי״ ,מיי מין לבמה .גיבורי התמונה הינם הברמנית סוזון וחברו של מונה ,האומן הלוחם הנרי דיופרה .שניהם כבר דגמנו עבור האומן בחדר עבודתו: הם שחקו זוג צעיר המנהל שיחה קוקטית ביניהם .עם הזמן ,התרחיש המקורי השתנה והתפתח לתמונה מרובת דמויות .במראה הופיעה השתי קפותו של המון רועש באולם והשיחה הערה בין הברמנית ללקוח פינתה מקומה להתבודדות ורצון לשמור מרחק מאותו המון קולני ומעשן .זוהי תמונה חיה ,נתונה לשינויים ,כמו החיים האמיתיים .וכאשר התמונה מועתקת ,היא נושמת מחדש. ברינדץ׳ מתייחס גם לאחת מעבודותיו של פיור אוגוסט רנואר ״שתי אחיות״ ,אשר מתרחשת במרפסת של בית פורנקז – מסעדה הממוקמת בפרובינציה פריזאית .אם לשפוט על פי השם ,לפנינו אחיות .לבכורה כובע אדום והיא מסתכלת הצדה ,בעוד שהצעירה מביטה ישירות בצוי פה .מאחורי מעקה המרפסת צומח עשב עדין ומאחוריו זורם בשלווה נהר הסן .ידוע שהאחות הגדולה היא ז׳נה דרלו בת השמונה-עשרה ,שחקנית לעתיד .במציאות אין לה אחות ,אך נראה שחוסר הנאמנות לפרטים לא הפריע לרנואר ,כי בדיוק כך הוא דמיין את דמותן של האחיות. התעכבנו על עבודות אלו והתעמקנו בפרטיהן ,כיוון שהעתקתם השפיעה מאוד על יצירותיו של ברינדץ׳. בחיי האמנות ,הכניסה אל תוך צפונות ליבם של היוצרים הקדומים, היא מה שמחזק את רוחם ומקצוענותם של האמנים בדורות הבאים .זה מה שעוזר ליצור את ה״אני״ של האמן ,גם אם מבחוץ נראה שהתהליך קורה מעצמו.
הרנסנס היהודי פרויקט ״יצירות המופת של העולם-העתקים״ הופך במפתיע לעילה לשיתוף פעולה בין ויקטור ברינדץ׳ לסוכן האמנות אלכסנדר ורטהיים, בעל הגלריה לאומנות יהודית בשם ״גלריית אלכסנדר״ בברוקלין ,ניו יורק .הוא הזמין מהאמן סדרה של העתקים מתוך הקלאסיקה האירוי פאית: מוריץ אופנהיים ( ;)1800-1882מאוריצי גוטליב (;)1856-1879 איזידור קאופמן ( ;)1853-1921יהודה פן (.)1854-1937 שאגאל אמר פעם :״עד רגעיי האחרונים ארגיש כטיפה טהורה בנהר הנצחי של היהדות״. נראה כי הגיעה העת בה ״נהר היהדות״ ניתב את חייו של ברינדץ׳ והובילו אל רגלי המגדלור של ״נהר הציון״. מוריץ אופנהיים ,אמן גרמני ,בוגר האקדמיה של מינכן לאמנות, נחשב ל״צייר המודרני היהודי הראשון״ בשל היותו הראשון שהכניס לאמנות החזותית את חיי הגטאות .העתקים של תמונותיו ״חתוי נה״ ו-״ערב שבת״ ,שבוצעו בידי ברינדץ׳ ,נמצאים כיום בברוקלין, ב״גלריית אלכסנדר״. תלמיד בית הספר לאומנות יפה של קרקוב ובוגר אקדמיית וינה מאוריצי גוטליב ,פיתח נושאים דתיים מחיי היהודים וזה מה שמשך בעבודותיו את ברינדץ׳. גוטליב קרוב לברינדץ׳ בסגנונו הרומנטי המרומם ,שאליו נקשר גם סיפור עזיבתו הטרגית את העולם של האמן הצעיר בטרם עת .ציורו המונומנטאלי של גוטליב ״תפילה ביום הדין״ ( ,)1878המלא בפיוטיות ובעצב ,צוירה מחדש על ידי ברינדץ׳ .תמונה זו נמצאת בגלריית אלכי סנדר. איזידור קאופמן הוא נציג בית הספר לציור באקדמיה הוינאית לאי מנות חזותית ותלמידו של הצייר הנודע דאז א.מ .אייגן .אייגן הוא ממי שיך דרכו של בית הספר הנצרתי על שם האמן ההיסטורי א.טרנקוולד. כמו כן ,קאופמן הינו האומן הראשון שביצירותיו מופיע נושא היהדות האירופאית בהיקף כה גדול ,עד שנכנס לתודעת האוכלוסייה של תחיי לת המאה העשרים .דבר זה קרה כתוצאה מהפצת גלויות הנושאות את עבודותיו בתיבות הדואר. הקריירה המקצועית של קאופמן התחילה מן העת בה פגש בסוכן האומנות פ .שוורץ ,שעבורו צייר תמונות בסגנון הולנדי .משם ואילך עבודותיו נמכרו במהירות ,על אף שנוצרו בראש ובראשונה לפרנסתו. או אז הופיעו ציורים בנושאים יהודיים אשר הציגו דמויות סנטימנטלי יות שהתקבלו בברכה באמנות היהודית של המאה התשע-עשרה :היו אלה תופרים ,סנדלרים ,רבנים ועוד ..וזהו גם הניסיון שצבר ברינדץ׳. נסיעותיו של קאופמן לצ׳כיה ,סלובקיה ,גליציה ,פולין ואוקראינה, הולידו היבטים רישומים מן הטבע ,שהונחו ביסודן של עבודות רבות. הוא פתח את עולם היהדות המזרח-אירופאית כנושא העיקרי של האמי נות – נושא שדמויותיו זוכות לאותו הכבוד לו זוכות דמויות מן המקרא, והקומפוזיציות המציאותיות בעלות ערך לימודי כמו אירועי הדת בבית הכנסת ..כל מה שעיצב את ניסיון חייו של ברינדץ׳. קאופמן מכניס לעבודותיו ניחוח של ציור דקורטיבי של בתי כנסת מעץ ,חפצי יודאיקה ותלבושות בלתי רגילות בפשטותן .הכל משורטט בדקדקנות ,בכל פרט ניכרת השקעה ,ואלה מעידים על ידיעת החומר – מה שמעניק לדמויות אמינות .זהו הסגנון אותו אימץ ברינדץ׳ ,אשר שיחזר את גלריית הדיוקנאות של קאופמן ,וביניהם :״דיוקן חסידי צעיר״ – המהווה את פנינת הקולקציה במוזיאון תל אביב לאומניות; ״דיוקן הרבי״ – מתוך האוסף היהודי של מוזיאון בפראג (היכן שמגיל צעיר נושא
בדרך אל ה״רנסנס היהודי״ דרך התנסויות הקלאסיקה
היהדות האירופאית נקשר בנפשו של האמן הרוסי-אוקראיני) .כעת ,העי תקי תמונותיו של קאופמן :״הלומד את התלמוד״; ״דיוקן הרבי״; הציור מרובה הדמויות ״יום הדין״ ,ששוחזרו במקצוענות על ידי ברינדץ׳ ,נמצי אות בגלריה לאומנות יהודית ״גלריית אלכסנדר״ בניו יורק. דרך אמנתו של יהודה פן ,ספג ברינדץ׳ רובד לא צפוי הקשור בחיי היהודים באימפריה הרוסית וברוסיה הסובייטית .יהודה פן הינו בוגר האקדמיה לאמנות של פטרבורג ועבודותיו מקשרות אותנו עם מושג הרנסאנס היהודי באומנות הרוסית והבלארוסית של תחילת המאה העשרים .קולקציה מרשימה זו נמצאת באוסף המוזיאון של ויטבסק לאומנות .תלמידיו של פן היו מארק שאגאל ,אל ליסיצקי ,אוסיפ זאדי קין ,איליה מאזל ואלה שהרגישו בתוך תוכם את הרנסאנס היהודי ואת חומם העמוק של צבעיו ,דרך עבודותיו של פן. פן נמצא בביתו כשגרזן מפלח את גופו; נסיבות מותו נותרו בגדר תעלומה .היה זה מוות אופייני לשנ ת 1937מלאת הדמים בברית המ�ו עצות הקומוניסטית. באופן פרדוקסאלי ,עבודותיו שימרו פרקים בחיי יהודי רוסיה של סוף המאהה ה – 19תחילת המאה ה ,20וברבות מהן הוצגה הנאמנות הפ�ט ריוטית למשטר הקומוניסטי. כאלה הם גיבוריו של פן :יהודים אוחזים בעיתון ,מתאספים בקהילוי תיהם ,נושאי רוח העתיד לבוא ,בתקווה לכך שגם אושרם יגיע. תחושות כאלה קיבל והעביר ברינדץ׳ בעבודותיו המקוריות .ובאשר להעתקיו של המאסטרו ליהדות הרנסאנס ,שבוצעו על ידי ברינדץ׳, בגלריה בברוקלין נמצאים ״השען״ ו״האופה היהודי״. כל אלו הופכים להזנת טעמו של האמן אשר באה לידי ביטוי בפרי טים הקטנים ביצירותיו האישיות ,השאובות מן הקלאסיקה והמזכירות אותה ברוחם.
הפצוע אשר סוחב את הפוצע כך ,דרך אופנהיימר ,גוטליב ,קאופמן ופן ,ויקטור ברינדץ׳ התוודע להיבטים רבים של היהדות כנושא אמנותי .הוא הצליח לבנות דיוקן קומפוזיציוני – דיוקן בו האדם הוא חלק אורגני בסביבת העולם היהודי, אשר רשום בדיוק כה רב עד כי היצירה המוגמרת נושאת לא רק ערך אומנותי אלא אף ערך של מסמך אתנוגראפי. קאופמן ,למשל ,תרם את חלקו להתעצבותו של האמן על ידי יחס הצבעים המאופק ביצירותיו .אלה הם גווני הסגול והארגמן המופיעים בבדים המצוירים ,המובלטים ברקמה עדינה או המבליחים בעששיות הברונזה. גוונים רבים ביצירותיו מבוססים על סקאלת צבעי היודאיקה :צבעים חמים המזכירים גזעו של עץ עתיק יומין ,חומים-צהבהבים שכאלה. נשים לב שזוהי גם פלטת הצבעים האהובה על פן. ביצועיו של ברינדץ׳ בסגנון הרנסאנס היהודי וירטואוזיים עד כדי בלבול :לעתים לא ברור מיהו מחבר היצירה .אך תחושת הדמיון הזו מופיעה אצלנו ,הצופים ,כמו אנרגיה שנשאבה מן האמנים הקלאסיים ומאירה את עבודותיו של אמן הדור החדש ,שאינה חתה מן הסקפטיות של מבקרי האומנות. אם כן ,היסטוריית האמנות מראה שאת ״התנסויות הקלאסיקה״ צלחו רק מי שנועדו להפוך לאמנים גדולים. באחת משיחותינו ,ויקטור מודה :״להעתיק יצירה מן הקלאסיקה העולמית מהווה אחריות בל תתואר מול יוצרה המקורי .אתה כמו נשאב לפנימיותו ,מציית לו ,רוצה לשחזר את דרכו ולטפס איתו על הר גבוה. ואם יאיר המזל – גם להגיע לפסגה .עם זאת ,אתה תמיד זוכר שאין לך
הזכות להיות עצמך ,אחרת דיוקך ייפגע ואתה תיפול מאותו הר עליו כה שאפת לטפס .אתה תמיד נושא על גבך מישהו אחר – לא פצוע ,אלא את האמן ,ואתה הוא הנפגע .זהו לחץ פסיכולוגי כבד .ברגע מסוים ,כל זה הפך להיות למעלה מכוחותיי״. יחד עם זאת ,באחד משלבי התפתחותו של ברינדץ׳ זה הפך לאחד המפתחות להשגת שליטה במכניזם שמשפיע על הצופה .נכון לאותו רגע ,מטרתם האמנותית היתה ליצור עבודה שתעורר בצופה תחושה מיסטית שבמכחול המודרני מחזיקה רוחו של האמן המקורי .אלמנט זה הוא אחד ממרכיבי תפיסת האמנות ,בו טמון הכוח הפוטנציאלי ליצור הזדמנות אמנותית חדשה .בו גם טמון יופי הקשר הבל-ינותק בין יציי רותיהם של אמנים מתקופות שונות ,אשר מורגש בתמונות-התאומות. כיום ,ב״גלריית אלכסנדר״ נמצאות מאה ושתיים מעבודותיו של ויקטור ברינדץ׳ אשר צוירו בשנות התשעים על פי הזמנתו של אלכי סנדר ורטהיים .ניתן לראותן ,כאמור ,בגלריית האמנות היהודית בבי רוקלין -ואם לא הצלחתם להגיע עד שם ,אזי באתר האינטרנט של הגלריה. ברשותו האדיבה של אדון ורטהיים מוצגים הציורים בהוצאה זו.
״מעוף עם משקולות הרגליים״ שנות התשעים התאפיינו באנדרלמוסיה באמנות החזותית הישראי לית .עבור האמן ברינדץ׳ – היה זה זמן להבנה עצמית ,כיוון שהתקופה הרוסית של יצירותיו היתה קשורה בעיקר לאמנות מונומנטאלית. העבודה על ההעתקים ועל יצירות האמנים הגדולים אפשרה לאמן להתמקד בצמיחתו האישית דרך שחזור יצירות המופת העולמיות והרי נסאנס היהודי. דבר זה אפשר לאמן להתקדם ולהרחיב את אופקיו מבחינת נושאים וסגנונות ,מה שפיתח בו את הוירטואוזיות הפלאסטית בעבודותיו. זה מה שחידד את כישוריו בארגון נכון של הציור ,פיתח רבגוניות של פתרונות קומפוזיציוניים בבניית ציורי ז׳אנר ומיתולוגיה והרחיב את יכולתו לשלב בין דמויות מתוך המציאות ובין אלמנטים השאובים מן הקלאסיקה ומעולם הצילום ,ביוצרו דמויות מורכבות ביותר ,דמויות עם אופי. זה מה שהעשיר אותו מאוד מבחינת היסטוריית התלבושות ועיצוב הפנים התקופתיים. וזה מה שנתן עומק בדיוקנאות הקומפוזיציונים – ז׳אנר בו מעורבים כל האלמנטים המוזכרים לעיל. בוריס פסטרנק כתב :״תרגומים – או שאין בהם כל משמעות ,או שהקשר שלהם עם המקור צריך להיות צפוף יותר מן המקובל״. אם נשליך הצהרה זו על עולם האמנות החזותית ,נראה שאצל ברינדץ׳ הקשר בהחלט צפוף .קשר זה הופך את עבודותיו מהעתקים ״יבשים״ לתמונות עם משמעות אמנותית. וילהלם לוויק קרא לעבודתם של מתרגמים מוכשרים ״מעוף עם משקולות על הרגליים״ .המסורת ההיסטורית של העתקת יצירות האמנים הגדולים נולדה כהשתקפות של אמנים מדורות שונים ,אשר הטביעה ספקות וסתירות לגבי גבולות האמנות .בהעתקה ,באה לידי ביטוי תשוקת האמנים ללכוד את ההווי וצורת החשיבה של מחבר רחוק. אך יש בכך גם העזה – הרצון לפרוץ ,להגיע לפסגות הנתפסות בעיני החברה כ״על אנושיות״ .אדם ממוצע יוכל ללמוד שיעור חשוב :האמן העכשווי נחשב ל״שונה״ לא כי אינו שולט בכישורים מספקים ,אלא שהוא פשוט יליד התקופה ,וניתנה לו המשימה לבצע ״מעוף עם משי קולות על הרגליים״...
139
141
האלף-בית של ויקטור ברינדץ׳ ,עבור ורה
האלף-בית של ויקטור ברינדץ׳ ,עבור ורה ״כשהאנושות נזכרת במשמעות היצירה ,עליה להיזכר גם בשפת הלב״. ניקולאי רוריך ,המעוז היוקד
ורה על עז מעל תל אביב. .1997אפוקסי. 63ס״מ
ורה וצב. .1995אפוקסי. 82ס״מ
המוזה הקטנה ״התרגלנו לכך שכמוזות של הציירים שימשו נשותיהם ואהובותיהם. לרמברנדט היה את ססקיה ,לדאלי – את גאלה .מי שהפכה להיות המוזה של ברינדץ׳ ,זו בתו ורה .אולי היא זו שאנחנו חייבים להודות לה עבור הטוהר הבראשיתי של הדמויות והבוהק החגיגי של הצבעים ,בוהק שכוי בש אותנו בעבודות של אביה .לילדוּ ת יש נטייה להפוך את הכל לאגדה. לכן אפילו דברים דרמטיים ומפחידים ,כמו מכות מצרים ,או רוחות רפי אים בבית כנסת ,הופכים אצל ברינדץ׳ למהפנטים״ 1.כך כותבת חוקרת האמנות מריה גורדון ,בכתבה שהכינה עבור הקטלוג לתערוכה האישית של ברינדץ׳ ,״אותיות האלף-בית״. הפסיכולוגיה של צייר שעובד בסגנון עלילתי פועלת באופן כזה שהוא בדרך כלל חושב על הצופה הראשון שלו :החוויות של הצייר, התחושות ,המחשבות והאסוציאציות מכוונות לחיבור הפנימי עם הצוי פה .זה בא לידי ביטוי בדרך שבה הוא מצייר את המחוות ,את המימיקה, את הפעולות ,באמצעות מאפיינים שהוא מקנה לדמויות .לעתים ישנה גם האצלה של תכונות אנושיות כלפי הדמויות המצוירות .זה מתבטא גם בדיאלוגים המדומים בין הדמויות .כל זה הופך לאריג של הציור. ויקטור ברינדץ׳ משלים את כל זה בעזרת יצירת אווירה מתוחכמת ואגדית ,כזו שחולמים עליה ,כמו האוקיינוס החמישי שאתה מאמין בו. ברור שאת העולם הדמיוני באמנות נהוג לראות כמשהו שהוא ההפך מהמציאות ומהעולם הקיים .העניין הוא שאצל ברינדץ׳ הניגוד הזה משתנה מאוד ,וקשור בצורה אמוציונלית לפסיכולוגיה של החוויות מתוך עולמו הדמיוני של ילד. ילד זה ילד .אפילו הילד המתקדם ביותר ,בעולם המודרני ,מאמין בעולם האגדות ,למרות שמתוכניות המדע למבוגרים שהוא רואה בטלי וויזיה ומהמידע שהוא סופג דרך האינטרנט ,הוא כבר מתחיל לנחש שזה לא ממש דומה למציאות .אבל המידה הזו ,של הדעת ,לא עולה לדרגה של אי אמון בדברים קסומים ופנטסטיים.
1מ .גורדון ,״יהודי בטלית״.
Alef – Bet. Viktor Brindatch. Solo Exhibition. 2003 – 2004. Cultural Center. Jerusalem. 2004.
הצופה הראשונה ביצירות ה״אלף-בית״ של ויקטור ברינדץ׳ היתה בתו ורה ,שבה התרכז עולמו של אביה ,שגידל אותה לבדו לאחר מות אמה. מאז ,כל מה שיצר האמן נעשה עבור ורה ,הן מבחינת הסגנון והן מבחינת העלילה .הדימויים והסגנון הותאמו להבנה של בתו ,לגילה ולחוויות הרגשיות שלה .אביה הצייר הפך למורה מהאגדות ,אשר דרך המדרש האמנותי שלו לימד את בתו את האלף-בית העברי ,שהוא גם האלף-בית של היידיש ,הלדינו ושפות אחרות של יהודי הגולה.
האלף-בית העברי כמדרש של הצייר אם העולם דהה והתבלה ,האמנות נותנת לנו אפשרות לנהוג כפי שנהגו חייטים יהודיים :לחדש אותו. במובן מסוים ,סדרת הציורים ״אותיות האלף-בית העברי״ של ויקי טור ברינדץ׳ ,זו גרסה של מעיל חדש ,ביחס לחיפושיו הקודמים של האמן ,בתחום הזה .הכתב הוא אחד מצורות הביטוי של השפה האנושית, המקבע את סימני השפה. רוב תרבויות העולם מסתמכות על האלף-בית כמערכת של סימנים, כאשר האותיות תואמות לצלילים לשוניים .כדי שיהיה קל יותר לזכור את האותיות ,האנושות המציאה את האלף-בית. המדרש האמנותי של האלף-בית העברי זהו אחד הנושאים שהכי מעסיקים את ויקטור ברינדץ׳ .בשנות התשעים האמן יצר את ״אותיות האלף-בית״ שלו :סדרה של 22תמונות. לפי המסורת היהודית ,האלף-בית נמסר ליהודים על ידי המלאכים כשפה של סימבוליות שמימית ומיסטית .אלוהים בעצמו גילה לאדם בגן עדן את אמנות הכתב ,ואת חיבור המילים מתוך 22אותיות .על פי הקבלה ,לכל אחת מהאותיות יש כוח מיסטי ומאגי ,סימבוליות של השגת כוחות טלפתיים וקשר עם העולם הפלנטרי .אך כפי שקורה גם בקלפי טארוט ,הבנת החוקים של ההווי הקוסמי מקבלת משמעות רק בהקשר למה שמתרחש על פני האדמה.
על פי המסורת היהודית ,האלף-בית מורכב משלוש קבוצות עיקי ריות .הקבוצה הראשונה :אמהות .האותיות אלף ,מם ושין ,המציגות את שלושת הבסיסים הקוסמוגוניים :אוויר ,מים ואש. הקבוצה השנייה מורכבת משבע אותיות כפולות :בית ,גימל ,דלת, כף ,פא ,ריש ותו .כל האותיות האלה קשורות לפירושים מטפיזיים ואסטרליים ,תואמות כוכבי לכת מסוימים ,רוחות שמיים (צפון ,דרום, מזרח ,מערב) ומידות אסטרונומיות. הקבוצה השלישית מורכבת מ 12-אותיות פשוטות המסמלות את גלגל המזלות. כעבור זמן מה ,ברינדץ׳ פונה שוב לתחכום של הכתב היהודי ומי עשיר את הדמויות שיצר בווריאציות חדשות .היצירה הבולטת ביותר בהקשר הזה היא היצירה ״לילה״ ,המוקדשת לאות למד – אלגוריה לשי לטון .על פי הקבלה ,האות למד – ערכה הוא שלוש ,וזהו עיקרון של סמכות רוחנית ואיזון בעולם שבבסיסו ממוקמת לביאה ישנה .אבל למד מסמלת גם חוכמה ,שאותה רוכש רק מי שעסוק כל הזמן בלימוד .זו הסיבה לכך שעל אחד מקימורי האות נח איש חכם שלומד את קלפי היקום הקדושים ,ושוכב על קו הרוחב הקליגרפי המפריד בין העולם הארצי והעולם הקוסמי. הסימבוליות באותיות של ברינדץ׳ זה סוג של מדרש ,הארוג מכמות אינסופית של משמעויות ואלגוריות ,וספג את השראתו מהמרחב האסי תטי ורב הדימויים של היהדות .כל אחת מהפרשנויות מעוררת עניין בתוך אות ספציפית ,ואינה מבטלת את המציאות .כמו בספר לימוד קריאה ,על הצופה לזכור את האות דרך חוויה אנליטית ואסוציאטיי בית.
עם הבת ורה
המפתחות האסוציאטיביים והפונטיים לאותיות ״אותיות האלף-בית העברי״ של ברינדץ׳ זהו למעשה האלף-בית בתמונות ,כאשר בכל ״אגדה קליגרפית״ נזכרים ,על פי מראה האות, בצליל הפונטי שלה .מנגנון ההיזכרות הוא פשוט :אם אתה זוכר את החפץ,
אוקסנה ,אמא של ורה .קרלובי וארי1986 ,
142
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
דיוקן של אוקסנה.1984 . טיח צבעוני 58 .ס״מ
תיזכר גם באות .הפן הלימודי של הקליגרפיה זו נקודת הזינוק להיווצרות העלילה :היסטוריה דמיונית שקשורה באופן עלילתי לאות מסוימת. עבור משימה כזו ,הציור הפיגורטיבי – תחום שבו ברינדץ׳ הוא ללא ספק אמן גדול – הוא אופטימלי כסגנון. הדמויות שברינדץ׳ הגה ,כמפתחות אמנותיים ואסוציאטיביים לאוי תיות ,קשורות לעולם החי ,ליסודות של אדמה ,שמיים ומים ,ולמרבה המזל אינן עמוסות בסמליות של קלפי טארוט .למשל ,אלף – אריה : הוא פוסע על פני הקצה העליון של האות ,כמו בתוך מיסטריה מלכוי תית של אש ,שמש ועוצמה ,שאותה האותיות העבריות מגלות לכל מי שמנסה לחוות אותן. ָדלת – דגים :יסוד המים ,שרוח אלוהים מרחפת מעל פניהם .כפי ״א ָפפוּ נִ י ַמיִ ם ַעד-נֶ ֶפ ׁשְּ ,תהוֹם יְ ס ְֹב ֵבנִ י; סוּ ףָ ,חבוּ ׁש שנאמר בספר יונהֲ : ֹאשי״( .פרק ב׳ ,פסוק ו׳). ְלר ׁ ִ המצולות הם סמל לכל מה שבלתי ידוע ונסתר .במדרש המימי של הים ,אצל ברינדץ׳ ,דולפינים דוחפים את עצמם באמצעות זנבם ,כמו ממקפצה ,מתוך הקו העליון של האות ָדלת .הם שואפים להגיע אל התלתן המסתורי של דגי המעמקים ,כאל מכשול נכסף ,שלעבור אותו – זה אומר לחצות את עולם האשליות. נון – נשר :נשר תחת קרני השמש ,המזכירות את אש היצירה .מטאי פורה להיוולדות הבורא .זו הסיבה שהנשר מקבל עוצמה וכוח נוספים, הופך לדו-ראשי ומסמל את המעיין הקדוש של הוד וכוח. פא – פרה :המזינה האלוהית .מעניקה מהחלב שלה לכל חי .והעולם סביבה פורח. סמך – סוס :ילד חולם על סוס אמיתי .הוא רואה אותו בכל מקום: בענן ,שבו הוא מדמה לראות סוס מכונף .במשב רוח ,שדוהר כמו להקת סוסים .הוא מספר על כך ללא הרף לחבריו ,שאינם מסוגלים להאמין לנס .אך יום אחד הסוס השמימי הופך לממשי .והילד החולם עולה בחי גיגיות על חלומו .מבחינת קומפוזיציה ,ברינדץ׳ ממקם את הילד על הסוס בתוך האות סמך ,ובכך מדגיש את מצבו הרגשי של הילד .תחושת האושר והשמחה .ולצדו כבר מתקיימת עוד אגדה אחת ,קורנת אור :על צבאים ועל צאצאיהם; ָצדי – צבי.
143
האלף-בית של ויקטור ברינדץ׳ ,עבור ורה
ויקה .1981 .מטאל צבעוני 56 .ס״מ
סיפור לפני השינה .1982 .מטאל צבעוני 41 .ס״מ
המסורות המשלימות את האסתטיקה של הקליגרפיה
דיוקן של אמא -סופיה גריגוריבנה ברינדץ׳ .1979חימר 48 .ס״מ
חלק אחר של התמונות-אותיות עשוי בסגנון של יודאיקה רומנטית. אלה תמונות ז׳אנר ,שמבוססות על חוויות הנובעות מהתעמקות בהיסי טוריה ,במקורות ,במסורת היהודית ,בזהות הלאומית והדתית .לדוגמה, ״בן ָח ֵמ ׁש ׁ ָשנִ ים ַל ִּמ ְק ָראֶּ ,בן האות בית – בר מצווה .בפרקי אבות נאמרֶּ : ֶע ֶשׂר ַל ִּמ ׁ ְשנָ הֶּ ,בן ׁ ְש ׁלש ֶע ְש ֵׂרה ַל ִּמ ְצוֹת״( .פרק ה׳ ,משנה כ״א) .בן אדם יכול להיות בוגר מבחינה פיזית ,ומבחינה רגשית – לא .ולהפך .המסורת היהודית מגדירה את הבגרות כיכולת לשאת באחריות על מעשיך .לא במקרה עצם המושג בר מצווה ,משמעותו המילולית היא :בן שלקח על עצמו עול מצוות .בקומפוזיציה הפיגורטיבית של ברינדץ׳ ,״בר מצווה״, מתואר הרגע הזה ,של נטילת עול המצוות מצדו של הגבר-לעתיד .ילד קורא בבית הכנסת את ההפטרה .מתרגש .ודאי למד בעל פה במשך שבועות רבים את הטקסט ,שרק עכשיו גרם לו להתרוממות רוח .זו הברכה האמנותית שמעניקה התורה. גימל – גלות( .וַ ִּי ָּב ְקעוּ ַה ָּמיִ ם) .ב״שירת הים״ ,שאותה שרו בני ישרי ״ברוּ ַח ַא ֶּפ ָיך נֶ ֶע ְרמוּ ַמיִ ם ,נִ ְּצבוּ ְכמוֹ נֵ ד אל לאחר קריעת ים סוף ,נאמרְ : נֹזְ ִליםָ ,ק ְפאוּ ְתהֹמֹת ְּב ֶלב יָ ם״( .שמות ,פרק ט״ו).
טיול .2003 .אפוקסי 67 .ס״מ
רויס ,הבן של ז׳אקלין .2000 .אפוקסי 76 .ס״מ
144
ויקה עם הבן ולדימיר .רוסיה
ורה .שחרור לחופשה
עם ורה הכלה והנכד ולדימיר
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
עם ויקה וורה בתל אביב1994 .
145
האלף-בית של ויקטור ברינדץ׳ ,עבור ורה
ורה -תלמידה
מה זה? היפרבולה? הגזמה פיוטית? לא .כך אלוהים מתערב בחיינו ומחולל נסים .לאורך כל הלילה ,רוח עזה מהמזרח הזיזה את המים .כך נוצרה יבשה בלב הים ,והים התפצל לשניים .זהו הנס שליווה את יציאת בני ישראל ממצרים .האמן צייר את היוצאים ממצרים לא כאנשים מעוי נים ,עייפים מהדרך המייגעת ,אלא כבעלי פנים מוארים ,מוקסמים מצו השמיים .בלבוש לבן ומהודר ,הם פוסעים בחגיגיות ,כמו מתכתבים עם קצף הגלים הלבן ,אוחזים בספר שלהם ,ספר התנ״ך( .האות תו – תנ״ך). כמו תפילה שקטה במוצאי השבת ,כך נשמעת האות הא (הבדלה) .ורב (האות ריש) עוזר למי שסטה מדרך הישר למצוא בחזרה את דרכו .והי אדם מחפש שלום בתוכו ומסביבו ,כמו ברכת השמיים (שין – שלום, שמיים) .והנה ההמולה החגיגית – מתכוננים לאירוסין (כף – כלולות). הזקנים מוסיפים להתווכח .וו – וכחנות .אבל לא משנה מה מהות הוויי כוחים הללו – כל היהודים המאמינים מקשיבים למילת השם ,כשהם מתאספים סביב שולחן הארוחה המשפחתית( .מם – מאמינים). אני רוצה להזכיר שציור ז׳אנר פיגורטיבי זהו תחום שבו ויקטור ברינדץ׳ פועל בהצלחה כבר שנים רבות .כמה מהקומפוזיציות ומהדמוי יות שצייר ,הפכו לתחדישים אמנותיים שעל פיהם מזהה הצופה את חתימת ידו של האמן .״האלף-בית העברי״ עשיר בתחדישים האלה, שמשתלבים בטבעיות בפלסטיקה של קליגרפיית האותיות .זה נוגע, קודם כל ,לדמותו של היהודי הזקן עם נכדו .אולי בתקופה מסוימת של היצירה ,זה היה אפילו אוטוביוגרפי .אך שתי הדמויות האלה עוברות מיצירה ליצירה כמו נוודים בעולם .הן הפכו ,ביצירתו של ברינדץ׳, סמל לאחדות הנשמות האמביוולנטית .מעין פרסוניפיקציה של חכמה ותמימות ,עבר ועתיד ,זיקנה שפניה השתנו בעקבות תמימותו של הילד .ולמרות שהנכד האמיתי כבר מזמן גדל ,בציורים של סבו הוא תמיד נותר דמות של ילד אשר מוביל את סבו מענן לענן. הסדרה של ברינדץ׳ ,״האלף-בית העברי״ ,נוצרה בגוונים בהירים. טליתות בצבעי תכלת ולבן (טית – טלית) .הן מרחפות בשמיים כמו עננים .מתפרסות כמו גבעות על פני האדמה ,כמו גלים גואים בים. כך גם עם ישראל (עין – עם) ,לבוש בטליתות ,הוא העם הקדוש שתי פילתו מחזיקה את ירושלים( .יוד – ירושלים) .הדמות המאחדת של כל סדרת ״אותיות האלף-בית״ היא הטלית .היא מתקשרת עם ההתפתחות הרוחנית של היהדות ,יוצרת תחושה של נוכחות אלוהים ,אשר העניק ליהודים את האותיות הקדושות. יחד עם זאת ,מבחינת הקומפוזיציה ,כל ציור בנוי באופן כזה שהקי ליגרפיה עצמה ,תיאור הציור הגרפי של האות ,היא זו שמכתיבה את
סבטה ברינדץ׳ .רוסיה ,ישראל
ויקה עם הבן ולדימיר .ישראל
המשמעויות האמנותיות והאסתטיות ,הנובעות באופן טבעי מתוך המסורת היהודית. דרך החיפוש של ברינדץ׳ ,שהביאה אותו ליצירת הסדרה החדשה של אותיות האלף-בית העברי ,היא אמביוולנטית .שונה מפרשנות הסמלים המקובלת ביהדות .אך מבחינה עלילתית היא כוללת את העולם היהודי ואת העקרונות שעליהם מבוססת התפיסה של האלף-בית המודרני – בהתחשב בפונטיקה ובצורה הגרפית .אלה הן מילותיו של הצייר ,שקי פאו על גבי הציורים :מדרש של האמן ,שבו סב ונכדו נכנסים באיטיות אל תוך חג החנוכה. החשיבות האמנותית של יצירות ויקטור ברינדץ׳ במרחב התרבותי של ישראל ושל יהודי התפוצות במדינות מזרח אירופה באחד מהראיונות לעיתון הישראלי ״נובוסטי נידיילי״ ,ויקטור ברינדץ׳ אומר :״תראו אילו תמונות ורפרודוקציות תלויות אצלנו בבתי הספר ובגי ני הילדים .במקרה הטוב ,אלה פוסטרים עם דמויות מסרטים מצוירים אמי ריקאים .באולמות ובמתנ״סים ,במקרים רבים הקירות מקושטים בדמויות 1 אבסטרקטיות כלשהן ,שלא מדברות לא ללב ולא לנשמה...״ בסדרה ״אותיות האלף-בית העברי״ של ויקטור ברינדץ׳ ,מושגות מטרות אסתטיות ,לימודיות וחינוכיות .פרופסור גרגורי אוסטרובסקי כתב בעקבות הסדרה הזו ,שהיא כה משמעותית ביצירתו של ברינדץ׳: ״...הצלילה לתוך האווירה של החיים היהודיים ושל ההיסטוריה היהוי דית עוררה עניין רב בדבר שנחשב לבסיסה של כל תרבות מפותחת – הכתב .הקליגרפיה היהודית ,שבאמצעותה נכתב ספר הספרים .הצבע והצורות של הקליגרפיה היהודית זו תופעה יוצאת דופן ,יחידה במינה. וזהו הדבר החשוב ביותר עבור ברינדץ׳ :עצם העובדה שהקליגרפיה היהודית ,האותיות העבריות – כל אחת בפני עצמה ,והשילובים השונים 2 ביניהם ,זו תופעה אמנותית מדרגה גבוהה ביותר״. כפי שכתב בשנת 1913חוקר האמנות ב .אהרונסון ,האות העברית בכל שילוביה שומרת על תכונתה העיקרית .כמו בכל כתב ,בולט אצלה האופי המופשט והגרפי .האות היהודית היא אלמנט גרפי בפני עצמו, ממנו ניתן לפתח אריג מעוטר. 1פ .לוקימסון ,״העולם היהודי של ויקטור ברינדץ׳״ ,נובוסטי נידיילי2.10.2007 , 2ג .אוסטרובסקי ,״ויקטור ברינדץ׳״.
Alef – Bet. Viktor Brindatch. Solo Exhibition. 2003 – 2004. Cultural Center. Jerusalem. 2004.
ויקטור ברינדץ׳
146
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ורה עם בעלה ירדן
כתובה
עם הזמן עלה רעיון מקורי ליצור שתי סדרות -אחת בציור והשנייה בפיסול 22 :תמונות ו 22-פסלים .כאן האמן כבר לא עצר את דמיונו, את שפע העלילות ,הצבעים והפתרונות הפלסטיים .האמן לא מקשר בצורה נוקשה בין עלילה כזו או אחרת לבין צורה ומשמעות של אות. הסדרה ״מאלף עד תו״ זו יצירה משמעותית וגדולה .גם סדרת הפסלים היא לא פחות נשגבת .״במסגרת המגבלות העצמיות החכמות והמוצדי קות ,הסדרה הזו ככל הנראה עוד תהווה נושא ללימוד ולמחקר .המבקי רים המודרניים והיסטוריונים של האמנות יחקרו את שורשי הסגנון. מורגשת כאן גם השפעתם של הציירים ההולנדים בני המאה ה ,17-גם השפעת יצירתו של א .פן וגם השפעת הסימבוליזם המעודן של המאה הקודמת .ויחד עם זאת ,מדובר באמנות נגישה שאנשים יכולים להבין 1 אותה .כזו שעונה לצרכים רוחניים ואסתטיים״. בראיון שקיים איתו פטר לוקימסון ל״נובוסטי נידיילי״ ,ב,2007- ברינדץ׳ טוען :״אם ילדים היו כל הזמן פוגשים אמנות אמיתית ,אם היו רואים על הקירות תמונות שעשויות היטב ,ושמזכירות להם את ההיסי טוריה הגדולה של העם שלנו ,את הערכים התרבותיים הכבירים שהעם 2 הזה יצר ,אז אולי הדור הצעיר של הישראלים היה שונה לחלוטין״. בשנים 2004ו 2007-הוצגה הסדרה ״אותיות האלף-בית העברי״ של ויקטור ברינדץ׳ במרכז התרבות ״הרמוניה״ בירושלים ובמוזיאון תלפיות (אוצרת :ג .פודולסקיה) .בשנת ,2009התערוכה ״אלף-בית״, שהוצגה במוזיאון בית התנ״ך בתל אביב ,כללה כבר שתי סדרות של האותיות :בציור וב 22-פסלים אלגוריים. הסדרה ״אותיות האלף-בית העברי״ (ציור) נרכשה על ידי משרד ראש הממשלה. הביקוש לסדרה הזו הביא את האמן ליצור העתקים של הציורים. העתקים אלה נרכשו על ידי הגוף הממשלתי נתיב ,עבור תערוכות במדינות ברית המועצות לשעבר ובמדינות הבלטיות. משנ ת 2009ועד היום ,התערוכה הנודדת ״אותיות האלף-בית הע�ב רי״ עוברת בין מרכזי תרבות יהודיים של ערים ועיירות במדינות מזרח אירופה ,וחושפת בפניהם את התרבות של ישראל המודרנית .התעי רוכות הוצגו כבר בדניפרופטרובסק ,דונייצק ,קאזאן ,מוסקבה ,סנט פטרסבורג ,סראנסק ,חברובסק וחרקוב.
האלף-בית של ויקטור ברינדץ׳ ,עבור ורה
בסטודיו של האומן
אלף-בית של כישרון כל דור טוען שהתקופה שלו היא קשה .אבל זו התקופה היחידה עבורנו; לא תהיה לנו תקופה אחרת .השאלה היא כיצד אנחנו מנצלים את הזמן העומד לרשותנו ,בלי קשר לקשיים שנקרים בדרכנו. ״בעבודותיו של ברינדץ׳ יש מעט דמויות נשיות :הנושא הזה ,שצופן בחובו סוד כמוס ,נשאר מוצפן ביצירותיו .האמן נמנע מלעסוק במהות הנשית באופן ישיר ,אלא רק דרך אופי האדם״ ,כך טוענת מריה גורדון, ומוסיפה :״הפסל ‘ורה על הצב׳ זו יצירת מופת קטנה .כשאתה מביט בה, אתה מבין מדוע אבותינו הקדומים לא יצרו ציורים ופסלים :אתה ממש 3 רוצה לסגוד ליופי הזה ,היופי הפשוט ,הטהור והנוגע ללב״. זו שלמות אמנותית ואישית של האב-האמן ,אשר מבין שילד לא יכול לחכות :הוא פשוט יגדל! ואם הוא לא שמע אגדות מפיהם של הוריו ,לא צייר יחד איתם ,הוא יהפוך לסקפטי עוד לפני הוריו .זה תלוי במידה רבה ביחסים במשפחה -שבה ,חוץ ממילים קשוחות כמו ״חייי בים!״ מוכרח להישמע גם צחוק. ויקטור ברינדץ׳ הוא אדם בעל חוש הומור דק .הפסל שלו ,״ורה על העז״ ,הוא התגשמות של ישראליות ממשית ונראית לעין .האב הושיב את בתו העירונית על גבי עז – וזהו זה .גחמה של האב? אקסצנטריות של הפסל? לא .זו היכולת של ברינדץ׳ לצאת מתוך תבניות חשיבה מקובעות .זו אחת הדרכים להשתחרר מהסטראוטיפ .המקוריות של האמן מבלבלת לעתים ,אך בלעדיה החיים היו משעממים יותר .מהבחיי נה הזו ,ברינדץ׳ האב הוא ללא ספק יוצר של עולם אמנותי ,שאותו ברא עבור בתו :עולם ברור ,פתוח ,נעדר סקפטיות ,מלא ברוך .העולם האמנותי שהוא יצר עבור בתו ,זהו העולם שקישר ביניהם באמצעות חבל טבור רוחני; חבל טבור שלא מאבד מחוזקו ואינו מתייבש ,מכיוון שהוא ניזון באמצעות הלב ,שמשמש כמנוע היצירה .העולם הזה נוצר עבור ורה ,והיא היתה חייבת להאמין בו. ורה כבר ממש לא ילדה קטנה .אך ״אותיות האלף-בית העברי״, האפופות במדרש היהודי – כפי שיצר אביה – כבר מסייעות בגידול ילדי הדורות הבאים .ובהתחשב בעליות שמגיעות לישראל ,מקלות על
״אנשים מבוגרים לחדור אל תוך המשמעות הכמוסה ביותר ,המיסטית, 1 של האלף-בית היהודי״. אחד ממעריצי ה״אלף-בית היהודי״ של ויקטור ברינדץ׳ כתב באחד מהעיתונים הישראליים הרואים אור ברוסית :״כותב שורות אלה זוכר היטב כיצד הסתובב עם בנו הצעיר באולם מוזיאון בית התנ״ך בתל אביב ,שבו הוצגו לראשונה תמונות ופסלים מהסדרה הזאת .ניסינו להי בין ביחד את כוונתו של האמן :לנחש ,למשל ,מדוע האות יוד מתקשרת אצלו עם המראה של הכותל? בני העלה השערה שזה מכיוון שהמילה ‘ירושלים׳ מתחילה באות יוד .אני עצמי העליתי רעיון ,לפיו האמן רומז למילה ‘יחיד׳ ובכך מכוון לרעיון העיקרי של היהדות .ולשתי המילים האלה התקשרה גם המילה ‘יהודים׳ .הסתבר שהאות שין ,עם שלושה יהודים חכמים שיושבים על כל אחת משיניה ,נועדה להזכיר לא רק את המילה שלוש ,אלא גם את הפתגם הידוע מפרקי אבות‘ :על שלושה 2 דברים העולם עומד :על התורה ,על העבודה ועל גמילות החסדים׳...״ בתקופת הרנסנס ,כתב מנהיג פירנצה ,לורנצו המפואר :״אושרו של האדם הוא במידה שבה האושר טמון בתוכו״. כמו באוקיינוס החמישי ,שוחה ויקטור ברינדץ׳ בתוך האושר הזה, כשהוא ניצב ליד כן ציור. הוא מממש בתוך עבודותיו את תחושת האושר שממלאת אותו .בשי בילו זה אלף-בית של האמנות. המכחול של הצייר מוטען בחום האנושי ,חום שאותו הוא מביא אל העולם ובאמצעותו חושף את האוקיינוס החמישי של התקווה.
הניסיון ויקטור ברינדץ׳ נולד ב ,1941-בחרקוב .הוא סיים את לימודיו במכללה לאמנויות ע״ש מ .גרקוב ,באודסה (פיסול) ואת האוניברסיטה המוסקבאית לתרבות ואמנויות (ציור) .כמו כן ,למד בסדנאות אמנותיות של הצייר הרוסי הדגול פ .גוסייב ושל האמן המוערך ,חבר האקדמיה הרוסית ,י .רוקווינשיקוב. בברית המועצות הוצגו עבודותיו של ברינדץ׳ בבית האמנים המרכזי של מוסקבה ,במאנז׳ ובקוזנייצקי מוסט.
1ג .אוסטרובסקי ,״ויקטור ברינדץ׳״.
Alef – Bet. Viktor Brindatch. Solo Exhibition. 2003 – 2004. Cultural Center. Jerusalem. 2004.
2פ .לוקימסון ,״העולם היהודי של ויקטור ברינדץ׳״ ,נובוסטי נידיילי2.10.2007 ,
3
מ .גורדון ,״יהודי בטלית״.
Alef – Bet. Viktor Brindatch. Solo Exhibition. 2003 – 2004. Cultural Center. Jerusalem. 2004.
1פ .לוקימסון ,״העולם היהודי של ויקטור ברינדץ׳״ ,נובוסטי נידיילי2.10.2007 , 2
פ .לוקימסון ,״העולם היהודי של ויקטור ברינדץ׳״ ,נובוסטי נידיילי2.10.2007 ,
זכרונות
ויקטור ברינדץ׳ הוא אמן בעל מנעד מקצועי רחב .רבות מיצירותיו המונומנטליות נמצאות בשטחים פתוחים ,בערי ברית המועצות לשעי בר :מספר קירות פסיפס בחברובסק ובאודסה ,קומפוזיציה מונומנטלית, ״הגיבור״ (שניים וחצי מטרים) בניז׳ני נובגורוד ,ויטראז׳ים בטאיישט, פסלי נחושת :״רועה צאן״ (שני מטרים) בפרברי מוסקבה ,״צבאים״ באירקוטסק ,״המתנה״ – קומפוזיציית פסלים המוקדשת לסוסים (שני מטרים) באזור טמבוב. באודסה אפשר לראות פסלים של ויקטור ברינדץ׳ שנעשו מחומרים אחרים – ״העירומה״ ו״הדולפינים הרוקדים״. ציוריו של ברינדץ׳ מוצגים במוזיאון לאמנויות של אודסה ,במוזיי און להיסטוריה של יהודי אודסה ,״מגדל השורשים״ ,וכן במוזיאון ע״ש ניקולאי רריך באודסה. פרט לאודסה ,ציוריו נמצאים גם באוספים של המוזיאון לאמנות ע״ש ו .ורשגין בעיר ניקולאייב .פסל הראש של נ .רובצוב (שיש) מוצג במוזיאון לאמנויות בטומסק ,ולמעלה מעשרה פסלים מחומרים שונים מוצגים במוזיאון לאמנות יהודית מודרנית במוסקבה. ממאי ,1993ויקטור ברינדץ׳ מתגורר בישראל .הוא חבר באיגוד אמני תל אביב ובהתאחדות הציירים המקצועיים בישראל. מבין התערוכות החשובות ביותר שלו ,בירושלים ובתל אביב :במוי זיאון בית התנ״ך (תל אביב) ,בבית האמנים (תל אביב) ,במרכז לאמנויות ״בית אות המוצר״ ,במרכז התרבות ״הרמוניה״ ובמוזיאון תלפיות (ירוי שלים) .הוא לקח חלק בתערוכות בינלאומיות ,בין היתר בארגנטינה, צרפת וארצות הברית. בישראל מוצגים ציוריו של ויקטור ברינדץ׳ במוזיאון הטבע בירושי לים ,והסדרה ״האלף-בית היהודי״ ( 22יצירות) במשרד ראש הממשלה. הצייר אייר ספרים בעברית במשך כעשור. בציורים ובפסלים של ויקטור ברינדץ׳ ,המוטיבים החוזרים קשורים להיסטוריה של היהדות ,למסורת היהודית ולטקסטים של החומש.
147
149
148
מוזה .1999 .בד ,צבעי שמן 60 × 70 .ס״מ .אוסף המחבר
דיוקן עצמי עם ורה .1999 .בד ,צבעי שמן 115 × 85 .ס״מ .אוסף המחבר
151
150
אטיוד .1995 .בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ .אוסף המחבר
ורצ׳קה .1996 .בד ,צבעי שמן 50 × 60 .ס״מ .אוסף המחבר
153
152
ורה ברינדץ׳ .1993 .בד ,צבעי שמן 30 × 40 .ס״מ .אוסף המחבר
ורה בישראל .1994 .בד ,צבעי שמן 100 × 140 .ס״מ .אוסף המחבר
155
154
ורה בפורים .1999 .בד ,צבעי שמן 70 × 100 .ס״מ .אוסף המחבר
האיום האיראני .1999 .בד ,צבעי שמן 85 × 130 .ס״מ .אוסף המחבר
157
156
דיוקן של הנכדה לידה .2007 .בד ,צבעי שמן 70 × 100 .ס״מ .אוסף המחבר
ויקה .2002 .בד ,צבעי שמן 50× 60 .ס״מ .אוסף המחבר
159
158
קטלוג ״אלף -בית״. התמונות נמצאות בלשכת ראש הממשלה של ישראל
ורה ברינדץ׳ עם סבתא סופיה גריגוריובנוי
הצייר ויקטור ברינדץ׳ עם עבודתיו (קולז׳ שיצר הנכד ולדימיר)
תערוכה ניידת של ה״אלף בית״ במרכז היהודי הציבורי -סנט פטרבורג .שיעור עברית
עם בתו ויקטוריה בתערוכה ״סלון של סתיו״. (ישראל -צרפת) ,יפו2012 ,
בפרזנטציה של הקטלוג ״ 12שבטי ישראל״. אשדוד2014 ,
עם נכדתו בפרזנטציה של הקטלוג ״בלדת הסתיו״. ירושלים2014 ,
161
160
האות ״אל״ף״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״בי״ת״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״גימ״ל״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״דל״ת״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״ה״א״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״ו״ו״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״זי״ן״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״חי״ת״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
163
162
האות ״טא״ת״ .2004בד ,צבעי שמן50 × 70 .
האות ״יו״ד״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״כ״ף״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״למ״ד״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״מ״מ״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״נו״ן״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״עי״ן״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״סמ״ך״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
165
164
האות ״פ״א״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״צדי״ק״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״קו״ף״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״שי״ן״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״ת״ף״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
האות ״רי״ש״ .2004בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ
167
166
האות ״שי״ן״ .2005-2007 .אפוקסי 81 .ס״מ .אוסף המחבר
האות ״נו״ן״ (נשר) .2000 .אפוקסי 60 .ס״מ .אוסף המחבר
האות ״ת״ף״ (תשליך) .2000 .דאס 105 .ס״מ .אוסף המחבר
האות ״חי״ת״ (חסידים) .2000 .אפוקסי 77 .ס״מ .אוסף המחבר
האות ״גימ״ל״ (גיבור) .2000 .אפוקסי 66 .ס״מ .אוסף המחבר
האות ״למ״ד״ .2000 .אפוקסי 62 .ס״מ .אוסף המחבר
169
???????????????????????????
חוף הספרים הגדת פסח ״אוצרות השבת״
איורי גלריה ואיורי ספר
מוזיאון הטבע בירושלים
ירושלים-מוזיאון הטבע .לבו של אחד האזורים העתיקים ביותר כיום בעיר הבירה של ישראל וממוקם לא רחוק מהעיר העתיקה .אחוזה היסטורית שנבנתה בשנות ה60-של המאה ה 19על ידי סוחר ארמני אמיד לזארוס פאול מרגיאן באזור המושבה הגרמנית .בית אבן עתיק בעל קישוטי פסיפס יחודיים אשר מוקף בגן ענק ובו עצים רבים ,ירק ופסלים של חיות .מקום נפלא שמציג תערוכה עשירה ,אשר נותנת מושג על עולם החי והצומח של ארץ ישראל כמו שגם מוצגים בציוריו של פרופסור ברנובסקי. במוזיאון קיימת תצוגת פוחלצי עופות ,יונקים וזוחלים של ארץ ישראל .בנוסף קיימת פינת חי שמושכת אליה תלמידים שיכולים להנות במרכז חינוכי זה גם מתערוכת יצירות של התאגדות הציירים המקצועיים של ישראל. בין הציורים ניתן למצוא את היצירה היחידה שאינה מייצגת נוף- יצירתו של ויקטור ברינד׳ץ -״גן עדן״ (צבעי שמן ֿ 70x50ס״מ) בה אנו יכולים לחקור לא רק את בעלי החיים העתיקים של ארץ ישראל אלה גם חיות שנמצאות כיום בגנים לאומיים לרבות גן החיות התנכ״י בירושלים .לפני שיצירה זו נהייתה חלק מהקולקציה במוזיאון הטבע היא הוצגה בתערוכות אישיות של האומן ברינד׳ץ בבית האומן תל אביב ( )1999ובמוזאון התנ״ך-תל אביב (.)2007
בחלק הראשון של היצירה אנחנו רואים משפחת טיגרסים -אפשר ממש לדמיין כאלו לבושים הם כמו מלחי ים בלבוש פסים .אנחנו יכולים להבחין בצב מאושר שצועד ליד גדת האגם .שריונו מצנצץ כמו שריון אבירים מתחת לאור הירח. באגם הכחול -אין אנו רואים מפלצות ים או חיה גדולה כגון ליוותן עם המשקל הכבד שבו אלא חתלתול ים בעל תכלת תמים בעיניים שמשחק בשמחה עם זרמי המים. התנין שמשוויץ בשיניו הגדולות ואין בכוונתו לעשות רע לאף אחד. קוף מסוקרן נתלה בשובבות על העץ. ובצד המרוחק של האגם-דובים משחקים בהנאה. ״גן העדן״ -של ויקטור ברינד׳ץ נטול סמלים מסורתיים של הדת או מסרים פילוסופים סמויים אך מעביר את תחושת הראליזם לצופה, ממחיש את הצד הרגשי והחזק של היצורים בתמונה-טהורים ,תמימים, בעלי נפש של ילדים. בפרוש שהתנ״ך מקבל על ידי הצייר -כול החיות טובות ושוות- צמחוניים ,דו חיים וטורפים-שבכלל לא נראים כמו טורפים.
כך נראה ״גן העדן״-עולם החיות שמתקבל מהאנשה של בעלי החי יים ,אותו עולם שבן האדם מגלה ב״בראשית״ עולם שברא אלוהים. ,ללא ספק אין ילד ,שאינו נעצר להתבונן ביצירת האומנות הזאת המוצגת במוזיאון הטבע של ירושלים ,אשר בו מתקיימות גם קייטנות קיץ ,סדנות והכנות לילדים שרוצים להתקבל למקצועות האומנות.
״אגדה של פסח״ ו״ערכים של שבת״ את התמונה הזאת יצא לי לראות פעם ראשונה לא בתערוכה אלא במהודרת הספר החגיגית ביותר שיצא לי להחזיר בידי ,הספר של רבי אביגדור שמדרה-״ערכים של שבת״ .הספר יצא לאורב ב 2008בירו�ש לים ,בקולקציה ״יהדות ואומנות״ .לאחר פתיחת הכריכה העבה-אנחנו רואים ציון:איורים -יוני גרשטיין ותרצה פלג ,איורי גלריה -ויקטור ברינד׳ץ. מה הכוונה באיורי גלריה? עבודות עצמאיות ,בנושאים אותנטים שקשורים בקשר חזק לנושאי הספר ומוסיפים נפח ליצירה-מהצד האסי תטי ומהצד ההיסטורי-תרבותי.
הטבע התנכי בלב הילדים
גן עדן
מה אנו רואים בציור? גן עדן -מקום עם יחס אי היררכי בין היצורים החיים בעולם הטבע. שת ֲא ׁ ֶשר ׁ ָש ְרצוּ ״ואת ָּכל-נֶ ֶפ ׁש ַה ַח ָּיה ָהר ֶֹמ ֶ ׂ כמו שכתוב בספר בראשיתֵ : ַה ַּמיִ ם ְל ִמינֵ ֶהם ,וְ ֵאת ָּכל-עוֹף ָּכנָ ף ְל ִמינֵ הוּ ״ רק לאחר מכן הנשמות שלהם מתו ביחד עם הגוף .רק לאחר מכן הם נהפכו למעמד נמוך מאיתנו מעמד של ״אחינו הקטנים״. אבל אז הם היו רק יצירות של אומן בגן שבו שוכן תמיד מזג אויר אביבי-הקיץ. צמחיה אינסופית ,הכול פורח ,שרכים מטפסים על אל ומשכן האריה ומשפחתו .הכול בתמונה ראלי…אולם אי אפשר להתעלם מאופי האומן המיוצג בתמונה:
״אוצרות השבת״ -דף ראשי ואיורים
170
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
פטר לוקימסון
ובכן ״ערכים של שבת״-ספר לילדים והוריהם ״מדריך משפחתי״- לניהול השבת .במהדורה מוצגות יותר מ 30יצירות של הויקטור ברינדץ. הספר מאושר בידי הרב חיים פנחס שינברג. מטרת הספר בעזרת משחקים ,שירים ותמונות לחנך ולהדריך את הילדים ללמידת ערכי השבת ,להבנת חשיבות השבת עם דגש על המי אגר התרבותי של הדור הקודם.״תמונות אמוניתיות מוחשיות עוזרות לערכי היהדות להכנס לתוך הנפש-כזיכרון של אומנות ותרבות״ כך כתוב בהסברי המהדורה .בנוסף ״האיורים מאפשרים לקורא להרגיש את הרוחניות הקוסמה באווירה ,אשר גורמת לרעד בנפש ורטט בלב. הם מספרים את המסרים החזקים אשר כתובים במדרשים הקדושים. האיורים בעלי אופי אומונותי ,חינוכי וקוגניטיבית שמאפשרים הבנה עמוקה יותר של המנהגים והדת .אלה איורים שמחזקים את האמונה .זה מה שמאחד את המשפחה זה מה שגורם לבנינו ובנותינו לגלות את ערכי השבת דרך שירים ,משלים וסיפורים משעשים ולאהוב כול פרט ופרט. זה מה שגורם לאושר ומחבר את הרוחניות לטקסי השבת הקבועים וכך ערכי השבת נהפכים לערכים שלך״. יש פתגם שאומר ״איך שתעבור השבת כך יעבור כול השבוע״- במקרה שלנו האיורים הם לעזר. עוד ספר שמקושר לויקטור ברינדץ הוא ״הגדה של פסח״ מעת חיים רבינו פלאג׳י הוצאת ״תבונה״ תל אביב-אוסף מכובד של ברכות ,תפיי לות שירים ופרשניות התורה בנושא יציאת מצריים .על העטיפה - דיוקן מלכותי של חכם יהודי .טורבן בעל חוטים לבנים זוהרים ,מעיל קטיפה כחול כהה ,עם קישוט צמת זהב ופרוות שועל .פרשן התורה יושב על הכורסה בידים שלובות חייו של חיים רבינו הפך למודל חיקוי המסמלים את האמונה ,יראת שמים ,והחוכמה-שהוענקה ל אדם על ידי אלוהים עצמו.
???????????????????????????
מ.ברעם ״מבצע אלול״
מ.ברעם ״השליחות הגורלית״
״אוצרות השבת״
מ.ברעם ״אבן המזבח״
מ.ברעם ״שעון הקסמים״
זה מצדיק את ההקדשת המהודרה ״לזכר הצדיק״ .ההומניסט של תקופת הרנסנס לאון בטיסטה אלברטי הפנה את תשומת הלב לתפי קידו של הדיוקן אצל הקונים -״התמונה גורמת לאנשים שמרגישים לא שלמים להפוך להיות בן אדם עם נוכחות והמתים נראים כחיים״. דמות פרשן התורה כפי שהצייר מציג בעזרת הפרוטרט מחזק את הקשר הרוחני בין הקורא למחבר והכותב של תוכן הספר שמשלובים יחד תחת כריכה אחת.
על החיים האלה במבט מאוהב ,במבט של יהודי ,ואת זה מרגישים בכול מריחה שלו .מתוך הכירות יותר עמוקה עם עבודותיו אני יכול לומר שהוא בעצם יצר סוג של ״איציקלופדיה על חיי היהודים ,בצורת תמוי נות״. בשנת 2008כחלק מהסדרה ״סודות היהודים״ הוצא לאור ברוסיה הספר של פ.לוקימסון ומ.אברמוביץ׳ ״עסקים בצורה יהודית-כללי זהב וסודות ההצלחה ( 2008רוסטוב על-דון ,פניקס) כריכת הספר מקושטת בציור של ברינד׳ץ ״היסטוריה של יהודי אירופה בשוק ( 1991צבעי שמן )75x100 האם לא כך התחיל המסחר היהודי? האם בדיוק פה הומצאו הכללים והסודות של ההצלחה שנהפכו לכללי זהב?
״איורי הגלריה״ של וקטור ברינד׳ץ נהפכו לחלק חשוב מתהליך קישוט הספר של המומחים בנושא יהודות פ.לוקימסון ומ.אברמוביץ׳ שאיתם האומן עובד מ 2007עד .2009 פ.לוקימסון מספר ״כשאר החלטתי להוציא מהודורה לספר ״במטבח של סבתא״ עניין האילוסטרציה נהיה קריטי .מכיוון שלספר שלי יש אופי יותר תרבותי מאשר קולינרי לא היה שום רצון לקשט את הספר בתצלומים של המנות המוכנות והמאכלים .התפתח רעיון לקשט את הספר בצילומים מתוך אלבומי תמונות משפחתיים שמראים רגעים שוי נים בחיי המשפחות היהודיות .אולם זה היה נותן לספר אופי דקומנטרי והיה מזכיר יותר ספר בבילוגרפי על משפחות יהודיות וגם זה היה לא רצוי .התחלתי לחפש צייר שיצירותיו יהיו הכי קרובות לאופי הספר ויתאימו בצורה המקסימלית .לאחר מעבר על עשרות ציירים הצעי תי לויקטור ברינד׳ץ לאייר את ספרי .הרגשתי שהמקצועיות בציורים בשילוב עם אופי יהודי אותנטי מראות את האור הטהור של התרבות היהודית שלנו״ .את הסופר משך הצליל האסתטי שברינד׳ץ מלביש על כול נושא:״בחרתי את ויקטור בגלל שזהיתי את סגנונו כ״ראליזם מאוי הב״ .ללא ספק יצירותיו ממשיכות את הראליזם הרוסי המסורתי ,לפחות איך שלימדו אותנו בבית הספר והאונבסיטאות .במקביל לזאת הם לא פחותים מאומנות הצילום של שילוב או מהמתיקות של גלזונוב. ברינד׳ץ מצייר יהודים ואת חיי היום יום שלהם בצורה יסודית ומקי צועית שמתעכבת על כול סמל ופרט .אולם למרות זאת הוא מתבונן
גיליונות גרפיים לסיפורי הרפתקאות של מאיר ברם
״ראליזם מאוהב״ ואינציקלופדיה של היהדות
פ .לוקימסון מ.אברמוביץ. ״עסקים כמו יהודי״
171
מ 2008-עד 2014ברינד׳ץ עובד כמעצב גרפי ספרותי. הוצאת לאור תבונה תל אביב-מכון ספרותי חרדי ,מוציאה לאור סדרת ספרים לתלמדים ,סיפורי הרפתקאות של מאיר ברעם .העטיי פות ומאות דפי איור גרפים בסדרת הספרים מאיורים על ידי ויקטור ברינד׳ץ .הצייר יוצר זרם ציורים המסבירים את האירועים המתרחשים בטקסט ודמויות שונות בסיפורים של מאיר ברעם .כול זה תומך באוויי רה המרגשת שנוצרת מסיפורי ההרפתקאות כאלו ממש אפשר לראות את האנשים ומעשיהם. חשוב לי לציין איזה מרחב גדול של סיפורי היסטוריה ויקטור ברינד׳ץ היה צריך לחקור כדי לאייר וליצייג אותם בצורה הטובה ביוי תר :מלחמת החשמונאים (״אבן המזבח״) ,המלחמה נגד רומאים וחורבן מקולוניה), ֿ בית המקדש הראשון (״עיר מלוכה״) מסעות הצלב (״הפרנס תקופת האקוזיציה (״האוצר הספרדי) גלות העם (״השליחות הגורלית״) וכו׳. ״כמה עינויים היה צריך לעבור הילד ראובן כאשר ניסה להציל את רבנו יחיאל בקשר ל״שליחותו ספרי התלמוד ולמלא אחרי ההוראות של ֵ הגורלית״.
172
173
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
מ.ברעם ״עלילה בכפר״
מ.ברעם ״האוצר הספרדי״
רב גווניות אלגנטית ,השקפה היסטורית והיכולת להלביש את הידע שלו בצורה כול כך נגישה להבנתם של ילדים-זוהי היחודיות של ברינד׳ץ כמאייר. מה שקורה עם הילד ליבלה בסיפור ״מבצע אלול״ באמת יכול להתי רחש רק ב״שעות הקסומות״. חודש אלול לפי הלוח העברי נותן את האפשרות לבדוק את עצמיי נו ולשנות את שרשרת ההתרחשיות .אבל אתה צריך להיות אמין גם לעצמך .בלי שקר אחד קטן .בכול אחד מאיתנו יש ״אני״ אחר .אחת המלחמות הקשות ביותר היא המלחמה נגד עצמך .תדע לבקש מחילה ולדעת לסלוח .אדם בעל לב טוב זוהי התכונה החשובה ביותר -כך תוכל לראות גם את הטוב בבני האדם האחרים. את התכונות האלה ביודק מנסה ללמד את ליבלה וחבריו רבי מוי ניש שיש בפיו סיפור מרתק על כל נושא שבעולם .הוא מחזק את נפש הנערים ,עוזר להם להבין את עצמם ותוך כדי התהליך גם ללמוד את ההיסטוריה של ארץ ישראל. במהלך ״מבצע אלול״ לאחר ששרדו את מבחן הנאמנות אחד כלפי השני והיו עדים לאירועים חריגים במיוחד הילדים התפתחו רוחנית .הם הצילו את העיר ממחלוקת ,והקורא נהנה כמו כן מסיפורי משל של רבי מוניש (״העיר המלכותית) איורי הספר של ברינדץ שונים בכול מהדורה-תוכן מהותי אחר ולכן קשה מאוד להפיק נוסחה אחת לכל המהדורות .ברינד׳ץ לא עוסק בעיי צוב הספר לעתיקים נדירות ,לא מוסיף קשוטים לספר (בסוף הטקסט), האומן לחלוטין מתמקד באיור .במובן הזה ברינד׳ץ מתנהג כמו מאייר מסורתי המסתכל על הטקטסים המאיורים כמערכת תמונות שאופיין מוכתב מהסיפור הכתוב. בניגוד לאיורי גלריה ,גיליונות גרפיים של ברינד׳ץ מאוד לקוי נים מעצם בחירת האמצעים ושימוש הרקע הלבן כמרחב .בציור גרפי המצייר מביע בקווים ברורים מה משמעות הטוב ומשמעות הרע .אולם באיורים לא מופיע ביטוי קל של שליליות ,אירוניה או סרקזם .אם מופיע רוע הוא מיוצג על ידי האומן ברוח טובה כמו קריקטוריה על האדם או על המצב.
מ.ברעם ״הפרנס מקולוניה״
מ.ברעם ״עיר מלוכה״
קטגורית הטוב ילד לא צריך לפחד ,כי הטוב ינצח!״ -אומר ויקטור״. הטוב-חלק מקטגורית היופי .ממנו נוצרת חברות ,כוונות טובות, תחושת החום האנושי שנובעת מיצירותיו של הצייר ,אותו ראליזם מאוהב שלא משאיר אף אחד אדיש .משהו שכול כך חסר בעולם של היום ולכן נשאר רלוונטי כצורך אנושי של האדם .כנראה זאת אחת הסיבות לביקוש של ויקטור ברינד׳ץ כמאייר ספרים ודפי אינטרנט. נ.ב ״גן העדן״ של ברינד׳ץ לא מרפה כמו שהילדות לא מרפה מהלב, שתמיד נמצאת שם עטופה בשריון ,ורק ילדינו מסוגלים לפרוץ אותו. רישומם של האריה והלביאה נעשה על ידי שימוש בצבעים עבים, ״מוחשיים״ ואמיתיים. הם זורחים כמו השמש הביזנטית המלכותית ,חיננים ומוצגים בצורה אנושית ופניהם מיצגים ממש טיפוס של בן אדם .אצל אבא אריה יש שפם אפור כמו לאיינשטיין ,גבותיו העבות טיפה מורמות ,עיניים חוי מות חכמות ודמותו שלווה ורחומה. אמא-לביאה שוכבת כאלו תנועתה העצלה מוצגת בהילוך איטי ,היא מוטת את ראשה קלות ובעלת מצח גבוה ממש כמו בדיוקנים של נשים הולנדיות. ואיתם נמצא אריה -חתלתול עם עיניי כפתור ומבט מופלא. ילד לא צריך לפחד! הבורא ברא את העולם בהורמוניה. נהר החיים ו״גן העדן״ המתנה שלנו מאלהינו.
ויקטור ברינדץ׳ בעבודתו על איורי הספרים
175
174
עטיפה קשה .״אוצרות השבת״
גן עדן .2003 .בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ .מוזיאון הטבע בירושלים
177
176
״אוצרות השבת״ איורי גלריה של ויקטור ברינדץ׳
״אוצרות השבת״ איורי גלריה של ויקטור ברינדץ׳
179
178
סדרת איורים ״עשרת המכות של מצרים״
איורי ויקטור ברינדץ׳ לכול מיני מהדורות
מעגן הסתיו
181
מעגן הסתיו אני מתרגמת על פי השמיעה ועל פי רוח הדברים – זה יותר מאשר משמעות המילים. (מרינה צבטייבה ,״שני מלכי היער״)
ללכת בעקבות המשורר
26באוקטובר ,2014מרכז קהילתי בירושלים.וקטור ברינדץ׳ וגלינה פדולסקיה בפרזנטציה של הספר ״בלדת סתיו״
ויקטור ברינדץ׳ מקדיש ספר
כל סיפור מסופר על ידי מישהו .אם האמן מצליח לתפוס את הטון, הוא יוכל לבצע את המלאכה בסגנון דומה לסגנונו של מחבר הטקסט. אני מכירה את ויקטור ברינדץ׳ ואת יצירותיו כבר 10שנים ,ומעולם לא ראיתי אותו עובד עם חומר ספרותי שאין לו קשר ליהדות. ״בכל נושא אתה צריך למצוא משהו שאתה אוהב״ -אומר ויקטור - ״אם לא תמצא ,לא תתמסר ,ואז הכול ילך עקום״ .עבור האמן ,הסיפור ודמותו של המספר הם בלתי נפרדים .ברוסיה הוא עבד על פסלי ראש של גורקי ,האשק ,אילף ופטרוב .אבל עוד קודם לכן הוא היה שוקע עמוק בתוך יצירותיהם ,ואת השירים של רובצוב ידע בעל פה. את כל זה גיליתי במהלך שיחות ארוכות עם האמן ,במהלכן ראיתי את היצירות האלה על גבי דפים מצהיבים מיושן ,של המגזין ״אמנות״ (״איסקוסטבו״) .במובן מסוים ,ויקטור נשאר בעיניי אמן שעוסק בתחום היהדות בלבד .אולם החיים מלאים בנסים. בשנת 2014ויקטור ברינדץ׳ נחשף לטקסט של ״בלדת הסתיו״ מאת כותבת שורות אלה ,ויצר סדרה של איורים ליצירה זו. שיר עם עלילה אגדתית ורומנטית ,שנולד על סף גיל ההתבגרות. זהו הטקסט היחיד שנהגתי לחזור אליו בתקופות שונות ,מלטשת את סגנונו ,מוסיפה פרטים עדינים במרקם המטאפורי שלו .שינויים קלים אלה משתקפים בדפי ספרי השירה: ״מילות הגשם״ ( ,)1992״בולרו של סתיו״ ( ,)1993״פנטזיות״ (.)1995 התוספת האחרונה -בקומפוזיציה -נעשתה בשנת ,2014כאשר ויקטור התוודע לטקסט ואמר שבשביל הטון הנכון ״חסר לו הגיל הוויזואלי של המספר״ .לפיכך הכנסתי דמות של ילדה שמספרת את הסיפור – קודם ְ לכן לא ראיתי צורך בדמות כזאת ,מכיוון שהשיר פורסם במקבצי שיי רים שנועדו ״לתלמידי בתי ספר תיכונים״. אחרי שקרא את ״בלדת הסתיו״ ,ביקש ברינדץ׳ שאקליט אותה כדי שיוכל להאזין .שיטת עבודה נפוצה מאוד בקרב מאיירים. לדוגמה ,שאגאל ביקש מבלה שתקריא את גוגול בזמן שאייר את ״הנפשות המתות״ .בעת ההאזנה הוא ביצע שינויים באיוריו או יצר איורים חדשים ,המציא סצנות שלמות. במקרה של שירה ,ההאזנה מספקת תוקף נוסף .״כשאתה הולך בעקי בות המשורר ,אתה סולל מחדש את כל הדרך ,שהוא עצמו סלל ...אתה
הולך בעקבותיו והעקבות נעלמים מיד״ -כך כתבה מרינה צבטייבה. על אילו עקבות נעלמים מדובר? ״אני מתרגמת על פי השמיעה ועל פי רוח הדברים – זה יותר מאשר משמעות המילים״. שירה צריכה להישמע .זה עוזר לכוון את עצמך .הצליל נכנס לתוכך כמו רוח .הצליל של הקול ,קצב המילים ,ההגייה -הכל חשוב .כל זה מכניס אותך לאווירה ,רומז על הסגנון ועל הפלסטיות של היצירה .בעת ההקשבה אתה קולט דברים שהחמצת בקריאה .לפעמים מה שבהתחלה נראה זניח ,הופך לפרט החשוב ביותר בזמן הליטוש הסופי .אולי אלה אותם ״עקבות נעלמים״ ,אבל בתחום האיור? ויקטור ,שהקשיב פעמים רבות לשיר ,אמר :״כך אני מרגיש שאני לא לבד ,אלא שאנחנו עובדים ביחד״ .כך זה צריך להיות באמנות .אולם כשהדבר נוגע בך אישית ,נוספים ניואנסים חדשים של רגש. התחושה הזאת היתה חדשה לי לגמרי ,בהתחשב בכך שבספריי הקודמים הייתי בוחרת את התמונות בעצמי .אלה היו ציורי גלריה או גרפיקה מארכיונם האישי של הציירים .כאשר ויקטור שיתף אותי בכי וונותיו ,לא האמנתי עד כמה השירים מעוררים השראה אצל האמן .עד כמה חשוב הקשר הרגשי בין המחברים.
כתבים של מועדון העיתונאים של ירושלים ,חברי האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל ,חברי משפחה ואורחים של האירוע. השני משאמל -הרופא יבגני רזניקוב המדריכה אולגה לבינה.מתרגם ״שלושת השמנמנים״ לעברית מיכאל קליינברד .אזרחית כבוד של ירושלים רימה אקסלר .עיתונאי BBCאפים מידניק ,השני מימין - ד״ר יעקב ביקר ,מחבר ספרי גאולוגיה וספרות
וכך נולד ״תאטרון-הסקסטט״ -סדרה אגדתית ורומנטית המורכבת מ 6-יצירות ,שמן על בד ,כל אחת בגודל 130*60ס״מ .כאשר מציבים את הציורים זה לצד זה ,מקבלים קיר צבעוני בגודל של 5מ״ר ,ממוסגר על ידי וילונות של מסך תאטרון הממוקם בשני צדי התמונה הכללית. האיורים ,הנוף ,הציורים -כל ההגדרות האלה נכונות עבור היצירה, שמהווה את פרי השראתם של האמנים. המסך נפתח ו ...התחושה היא שהכל מתרחש בחלל שהוא ריאלי וסוריאליסטי בו זמנית .בימינו ,אולי רק בסרטי מדע בדיוני עתירי אפקטים ממוחשבים יוצרים ככה מעבר לממד חדש ,בעל מעברים חדים בין הצבעים .כל פריט בממד הזה הוא הפכפך .התמונות מתחלפות בדיי וק במקומות המפנה של העלילה וכל החוויה מתרחשת בדחף רגשי אחד המעביר את האווירה הרומנטית של הטקסט. נעבור על הנקודות העיקריות של הסיפור – מסלולו של הצייר בעקבות ״עקבות שמיד נעלמים״.
לידיה ,נכדתו של הצייר ,מקריאה את שירי האגדה בעברית
תמונה ראשונה
תמונה שנייה
אגם כחול .שמיים בהירים .עגוי רים מרקדים ליד המים .וילדה בשמלה אדומה -כמו עגור קטן .בידה האחת סלסלה עם פירות יער ,בידה השנייהמטבע זהב .מהיכן המטבע? וכיצד קורה שבגדה אחת קיץ ואילו בגדה השנייה הסתיו בעיצומו? אולי זה רק בראש של הילדה, אולי אלו רק מילותיה? הרצון שלה - הפנטזיה .בלדת האגדה מתחילה.
יער קדמוני מנומנם ,עורג לחלוי מות .ובינתיים: שט לו בשמיים מטס של עגורים, כמו ספינה במים. משט של ציפורים. שמה ,במולדת קר מאוד עכשיו. להקה נודדת גורשה בידי הסתיו. פתאום ,בשמי היער - יריית כדור. ואז ,חדה כתער זעקת עגור. בעל כורחה התפרקה להקת העגוי רים השטים בשמיים כמו ספינות.
בלדת הסתיו .תמונה ראשונה 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
בלדת הסתיו .תמונה שניה 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
תמונה שלישית הצייד והקורבן .אבל איזה קורבן... לא ציפור ,כי אם אישה מאוד יפה, פסים של דם נראים לאורך כל גופה. שקטה כעשב בר, מוטלת על החול. ובריסים נותר מבט ִמשיי ,כחול. הצייד נקרע: זה עונש מהאל, או השטן הרע שאותו בלבל? איך הרג אישה במקום את העגור? זה מעשה נפשע. האם הכל גמור?
בלדת הסתיו .תמונה שלישית 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
תמונה רביעית זה מפחיד להישאר לבד עם עצמך, קורבן חף מפשע ,מול הטבע הכל-יכול. אבל הטבע העוצמתי מלא בהפתעות: היער מתבהר ,מערבולת הרוח נרגעת, השמיים אדומים מהשמש הלוהטת ,העלים על העצים מסנוורים כמו זהב ,ונדמה שהם נוגעים אחד בשני ומצלצלים .השינויים בטבע מבשרים גם על תפנית בעלילה: פרשית על סוס, פראי ומחוטב רומס ללא היסוס את העלים תחתיו. הפרשית עוטה לבוש צהוב ,מואר על משי חולצתה דולקות טיפות ענבר. מי היא ,היפיפייה האדמונית ,המעוטי רת באור הירח? לבושה בשמלת ענבר ובעלת מבט קפוא ומנוכר? השומרת המי סתורית של זהב הסתיו .השליטה של אחת מעונות השנה מתגלה לנו כפרשית .ואחר כך נעלמת בתוך היער הקסום ונהפכת לחלק ממנו .אנחנו לא רואים אותה ,אך היא נוכחת בעולם הבלדה. יש בה משהו שמזכיר את השולטת בהרי אורל ,מתוך האגדה ״תיבת המלי כיט״ ,רק שהאחת שמרה על אבני אורל היקרות ואילו השנייה שומרת על אוצרות הסתיו .בכוחה להפוך את הזהב והמטבעות המצלצלים לערימת עלים.
בלדת הסתיו .תמונה רביעית 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
תמונה חמישית
תמונה שישית
האדם הוא חלש ונוטה להיכנע לפיי תוי ,וכשזה קורה הוא משתנה במהירות ושוכח את שעת הניסים שנפלה בחי לקו.
הילדה מוצאת ביער לא פטריות ולא פירות יער ,אלא מטבע זהב .מאיי זו תקופה? מאיזו ציוויליזציה? מאיזה עולם וממד? על המטבע חרוט עגור. האם יתכן שכל זה קרה באמת?
זהב הוא קל מאוד כשהוא שייך לך. ״היה שווה לירות! איזו הצלחה...״ זהב הוא קל מאוד... את מגפיו חלץ, מילא במטבעות ולבו עלץ. ריצדו כתמי האור, הזהב נצנץ ולא הפסיק לזהור. אושר ללא קץ. זהב הוא קל מאוד, קל שבקלים. פתאום המטבעות חזרו להיות עלים. מכשפת הסתיו כופה על הכל את חוקיה .בוערת האש הזהובה .אבל לא יתמזל מזלו של הצייד לראות את שליטתה .מבטו המשוגע קפא לעולי מים. האם ניתן בירייה אחת לקלוע לשתי מטרות? בטקסט הרומנטי זה קורה.
בלדת הסתיו .תמונה חמישית 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
בלדת הסתיו .תמונה שישית 60 ×130 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
188
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
189
מעגן הסתיו
הצייר -המספר לכל עונה בשנה -הזמן שלה .ברצף הזה טמונים תעלומה קסומה של התחדשות והסוף האכזרי והבלתי נמנע של כל פרק זמן .הדמיון וקווי ההקבלה משפיעים על חוק היקום של גורל האדם ובכך מחדדים את הניגוד. ה״סקסטט״ הציורי של ויקטור ברינדץ׳ חדור כולו בתחושת המקבילות הזאת .בהקשר הזה ,תפקיד לא פחות חשוב מהעלילה בבלדה משחק הטבע: חי ,מהמם ביופיו ובניגודים בין היום והלילה ,בין נוכחותה של רוח חזקה להעדרה המוחלט ,עולם של ציפורים שלוות ולהקת עגורים שהתפרקה. אצל ויקטור ברינדץ׳ הטבע מדרבן התרחשות דינמית .הכל מלא בתחושת המרחב הצבעוני של הסתיו .במרחב הזה ,הכל בוהק בגוני זהב. הממד הזה מתרחב ומהפנט בזוהרו ,זוהר שיכול לערפל את התבונה ולהכיל את הנשמה כולה. למרות הקווים הטהורים של הדמויות ,המאפיינים את עבודותיו של ברינדץ׳ ,מלכת הסתיו מתמזגת עם היער האגדי .העלים ,הנוצות, הדשא -הכל מוצג בצורה כזאת שמובילה לאפשרות המוחשית של שינוי אישיות הדמויות .בציוריו של האמן ,עגור הקיץ דומה לנסיכת הברבור .פרשית הסתיו מזכירה מכשפות מהאגדות .הצייר מבצע האני שה של כל אחת מהדמויות ,ברגע שהן מקבלות את פניהן האמיתיות. המטמורפוזות הגורליות האלה מועברות עם תחושת מחווה תיאטרלי ית .הידיים ,שקודם לכן היו מוסתרות על ידי ״גלימת העגור״ ,פרוסות כעת לרווחה .התחושה היא שהבחורה בהירת השיער עוד רגע תתעורר לחיים .הגוונים העמוקים של צבע השני בשמלתה של הרוכבת אוצרים בתוכם את רשרוש הבד ,המתמזג עם רשרוש עלי הסתיו. למעשה ,ויקטור ברינדץ׳ מעביר את רוח הדו-ממדיות הרומנטית, שבה משתלבים מים ואבן ,קרח ואש ,אור וחושך -שני חצאים של אותו תפוח .מוזרות נפלאה -מידה שמעוררת רצון להיות חסר מידות בתוכה. נראה שהצייר חש היטב את העלילה הרומנטית ,המתוארת בסגנון שמזכיר את תור הכסף. אם כך ,אין זה מקרה ש״בלדת הסתיו״ ספוגת הרגש ,דומה לחיפוש של חברי איגוד ״עולם האמנות״ ,שרבים מחבריו היו קרובים לעולם התיאטרון.
גלינה פדולסקיה בהצגת יחיד ״בלדת הסתיו״
גלינה פדולסקיה בהצגת יחיד ״בלדת הסתיו״
למרות שברינדץ׳ לא מנסה לכתוב שירה (כפי שאמנים מרבים להשי תעשע בחרוזים) ,הוא למעשה צייר-מספר .הוא חי את היצירה בצורה כזו ,שנדמה כאילו גם המקור הספרותי נולד בתודעתו האמנותית. הפלסטיות של הדמויות והקלאסיקה של הציורים ,באיוריו של ברינדץ׳ ל״בלדת הסתיו״ ,מזכירים את איוריו של א .ביליבין. ״המבט הבימתי״ של הגיבורה מזכיר את מ .ורובל. עושר הצבעים מזכיר את ב .קוסטודייב ,שעיצב את התפאורה להצי גות ״כלת הצאר״ ו״עלמת השלג״ בתאטרון בולשוי. זה נוגע קודם כל לדמות הילדה בעלת המטפחת הצבעונית ,בתמונה הראשונה והאחרונה בסקסטט .במטפחת הצבעונית של ברינדץ׳ אין את הנועזות של הבד המתנופף מציוריו של מליאווין .רק ציוריות של כיסוי ראש רוסי .הצעיף נראה גדול על הילדה הקטנה ,אשר לבושה בסגנון כפרי ,כמעט כמו מטריושקה ...אך זה כבר סיפור אחר. ראוי לציין שעבור בניית הדמות הזו ,השתמש האמן באבטיפוס אמיתי. זוהי אניה פודולסקיה ,שגילמה את תפקיד ״היתומה״ במחזמר ע״פ האגדה של פ .באז׳וב ,״הבאר של סיניושקה״ ,בבימויו של ניקיטה שיריי אייב .הילדה למדה במרכז המוזיקלי למחוננים ,ומשנת 1997ועד 1999 הופיעה על במת התיאטרון באסטרחן. הילדה גדלה ,וסיימה את הקונסרבטוריון באקדמיה למוסיקה ומחול על שם רובין בירושלים .היא סיימה תואר שני באוניברסיטה העבי רית בירושלים .אבל ההקלטה הקולית של השירים בסצינת הפתיחה למחזמר ,שיר הערש שבסצנה המרכזית ושירים מהסצנה הסופית ,שבה פירות יער בסלסלה שלה הפכו לפניני אורל -כל החומרים האלה נשי מרו בארכיון התיאטרון ,ונעשה בהם שימוש בהמשך ,בהופעות רבות אחרות. הילדה ,שהפכה לאבטיפוס של הגיבורה בסקסטט של ברינדץ׳ ,גדלה על מילות הבלדה ששמעה כמו סיפור לפני השינה ,ולאחר מכן ,בערבים האמנותיים שלי בבתי הספר ובאוניברסיטאות ,גם הקריאה בעצמה את השירים .וכעת היא מדקלמת את ״בלדת הסתיו״ בעברית ,בתרגומם של טניה חזנובסקי ותומר שריג .ב 2014-יצא לאור בישראל ,בשתי שפות, הספר ״בלדת הסתיו״ ,עם איוריו המדהימים של ויקטור ברינדץ׳ .בסתיו ,2014בירושלים ,בבית הקהילות שבמוזיאון תלפיות ובמרכז התרבות ״בית הכרם״ ,התקיימו שלוש הצגות יחיד של כותבת שורות אלה ,הצי גות שבהן שימשו ציוריו של ברינדץ׳ כתפאורה.
באוקטובר ,2014מרכז קהילתי בירושלים .וקטור ברינדץ׳ וגלינה פדולסקיה בפרזנטציה של הספר ״בלדת סתיו״ .את הערב מנחה דוקטור רומן גרשון, יו״ר מועדון העיתונאים של ירושלים
פרפסור צנגיז גוסיינוב ,אמן כבוד של אזרבייג׳ן, מעניק את ספרו לכותבי הספר ״בלדת הסתיו״
הציירים ויקטור קינוס ,שאול קיסמן ,ארקדי ליבשיץ
191
שיחות עם שאגאל
שיחות עם שאגאל
יצירות מהסדרה פסטיבל אומנות חברי האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל ,״בעקבות צעדי שאגל״
״כל דבר באמנות חייב לנבוע מתוך כלל התנועה ,הזרימה של החיים, מתוך כל כולה של תכולתנו – הן במודע והן בתת-מודע״. מארק שאגאל ״תפקידו של הצייר״
הרמן נפומנישיי .בית שאגל .בד ,צבעי שמן 70×55 .ס״מ
מארק שאגל .שנות ה50-
עבודתו של ברינדאץ׳ על העתקים של יצירות מופת עולמיות הפכה עבורו לסדנת התמחות בתחושת המודע והתת-מודע אצל גדולי האמנים מתקופות העבר .ולפתע פתאם זרם חייו של ויקטור הוביל אותו אל שאגאל .ב 2011-2012-ברינדאץ׳ יוצר שתי עבודות רב-דמותיות שנבנו על ציטוט מיצירותיו של אחד מגדולי הציירים במאה ה.20- מדוע דווקא שאגאל? בגלל התחושה של זרימתם ותכליתם של החיים.
הסיבה לדיאלוג אירועי חמש השנים האחרונות בהקשר לחגיגות ה 125-להולדתו של מארק שאגאל הרטיטו את הקהילה הבינלאומית ועודדו רבים מאי מני ישראל והעולם לחלוק כבוד לגדול האמנים אשר חיבר בין תרבות יהודי מזרח אירופה לתרבות ארץ ישראל .כמו-כן ,שאגאל דומה לבי רינדאץ׳ באהבתו את האדם. ״האמנות המודרנית היינה שיא הרציונליות ,הסקפטיות ואף הציי ניות כלפי הסביבה והצופה ,כאשר האמן כבר אינו מאמין בדבר״ ,מודה ברינדאץ׳ בשיחתו עם פטר לוקימסון .במשך שנות היכרותי את ויקטור, האותנטיות של המילים האלה הוכחה יותר מפעם .העדינות ,היחס האוי הב הן כלפי דמויותיו והן הצופה ,אמונתו באנושיות של האדם – אלה הם סימני ההיכר של ברינדאץ׳ בזמנים הציניים האלה.
ויקטור ברינדאץ׳ עומד לצד כל התארגנות שמטרתה היא הנצחת זכרו של שאגאל בארץ ,כמו הפסטיבל לאמנויות ״בעקבות שאגאל״ המאורגן ע״י איגוד האמנים המקצועיים. בשנת 2011ויקטור משתתף בתערוכות שהוקדשו ל 80-שנה מאז ביקורו הראשון של שאגאל בארץ ישראל ול 60-שנה מאז הקמתה של התערוכה הניידת הראשונה בארץ .התערוכות מתקיימות במרכז לאי מנויות ״בית האיכות״ בירושלים ,באולם המופעים ״אודיטוריום רמי נעים״ באשדוד ,בהיכל התרבות ראשון לציון ,ובמרכז תרבות רוסיה בתל אביב. ב 2012-העבודות הוצגו בכנס מארק שאגאל הראשון בירושלים שהוקדש ליום השנה ה 125-להולדתו של האמן ונערך במרכז תרבות ״הרמוניה״ בירושלים .כמו-כן ,באותה השנה ויקטור השתתף בתכנית חינוכית בשם ״ערבי שאגאל בירושלים״ לכבוד השנה ה 50-להצבת הויטראז׳ים של שאגאל בירושלים .יצירותיו של האמן הוצגו בירושי לים בספרייה העירונית הרוסית ,בבית הקהילה ,במרכז תרבות ״בית הכרם״ .עבודותיו שולבו בתערוכה הניידת ״בעקבות שאגאל בישראל״ של אמנים ישראלים במדינות חבר העמים ,הן זכו לפרסום בתקשורת הישראלית ,ונכללו בהוצאה שאיחדה חומר מכל האירועים דלעיל בשם ״מארק שאגאל וארץ ישראל :החיים .היצירה .המורשת״ (בעריכת ד״ר גלינה פודולסקי) שיצאה לאור ב 2012-בהוצאת ״סקופוס״ בירושלים. וכעת נפנה אל העבודות אשר ברינדאץ׳ יצר בהשראת חייו ויצירוי תיו של שאגאל .בעבודות הללו כשרון ההעתקה של ויקטור היכה שורש בקרקע פוריה ונבט מתוכה בתור משהו חדש. ובכן ,״הדיאלוג עם שאגאל״ הנם שלושה בדי ענק רב-דמותיים בעלי דגשים שונים זה מזה :״שאגאל בשוק העיר ויטבסק״ ,״מארק שאגאל במלאחובקה״ ,״הדיוקן״ .העבודות שופעות אור ,שמחת חיים וידע ,יש בהן פתרונות קומפוזיציונים מפתיעים שנבנו על בסיס שליטה מעמיקה הן בחומר ההיסטורי והתרבותי והן בתולדות חייו של שאגאל. עיקר השיטות שברינדאץ׳ מפעיל בעבודות מסתכמות ברימייק ,ציטוט, ציטוט עצמי – וכולן משתלבות בצורה אורגנית בתוך השתי וערב של העלילה שעל הבד.
אנדריאן ז׳ודרו .בלה.2011. בד ,צבעי שמן 55×90 .ס״מ. המוזיאון הלאומי לאומנות של בלרוס
השוק המסתורי ״כמה טוב לי כאן ,כמה שמח אני להיות עמכם! אבל בספק אני אם אי-פעם שמעתם לו דבר על פריז ,על הצייר חסר-האוזן ,על הריבועים והקוביות...״ מארק שאגאל ״חיי״
הפרידה מוויטבסק כדי לחוות את הבד ״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ במלוא עוצמתו, יש לפנות אל דברי הספר האוטוביוגרפי מאת שאגאל בשם ״חיי״. ״אדוניי ה׳ ,אתה המסתתר אי-שם במרומי השמיים מאחורי העננים, או אולי כאן ,מטה ,מאחורי ביתנו של הסנדלר .ה׳ ,אנא עזור לי לפתוח את נפשי ,נפשו של אדם חסר-מנוחה ומגמגם שאינו מוצא את מקומו, אנא ,הראה לי את הדרך! אינני רוצה להיות כמו כולם ,פתח עבורי עולם שטרם נודע...״ כך ,על-פי זכרונו של שאגאל ,פנה אל ה׳ בבקשה .וה׳ נתן לו את המתנה הזאת. והנה ,תחת מכחולו ״רחובות העיר התפוצצו כמו מיתרי כינור, התושבים המריעו אל השמיים והלכו מעל האדמה .קרובי המשפחות התיישבו על גגות הבתים ונחו להם .הצבעים התעבו ,הפכו ליין והתיזו זרמים אל מחוץ התמונות״. ״מיסטיקה!״ – כמה פעמים כבר זרקו לי את המילה הזאת בפי נים ,בדיוק כפי שבעבר האשימו אותי ב״ספרותיות״ ,מתרעם שאגאל ב״תפקידו של האמן״. ״האמנם יש בעולם לו שיר גדול אחד שחסר בו המרכיב המיסטי? או אף לו תנועה חברתית חשובה אחת? ״
מארק שאגל .דיוקן עצמי עם מכחולים
192
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
לא חלום ,לא מציאות: המטמורפוזות
מארק שלאג .מעל העיר
ויטבסק הישנה על גלויות של שנות תחילת 1900
ברינדאץ׳ נטען מתחושת התהפוכות המיסטיות הללו למרות התבסי סותו על העבודה של עצמו .מה עושה הצייר? הוא יוצר רימייק בו הוא משחזר את הקומפוזיציה ״יהודי אירופה בשוק״ ,ואת דיוקני הדמויות בחזית התמונה. המהלך הזה הקרוי ״צעד קדימה בהסתכלות אחורה״ היינו די נפוץ ביצירות רב-דמותיות .החשוב הוא שהאמן ממלא את הרימייק של השוק בדמויות קונקרטיות של שאגאל .והציטוטים השאגאליים שהוכי נסו לתוך הקונטקסט של ״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ ,עושים ניסים ונפלאות .נראה כאילו גיבורי השטעטל של שאגאל מבצבצים מאחורי גבן של דמויותיו של ברינדאץ׳ .נוצרת כאן תחושה מיסטית ,מוזרה, שטנית-מה ...ואין מנוס ממנה .מדוע? כיוון שהגיבורים של שאגאל ושל ברינדאץ׳ שונים אלה מאלה בתכלית הסגנון .והתחושה הזאת של בלי בול ,של תעלומה ,של תהפוכות עלילתיות בלתי-צפויות ,כאשר בכל רגע עשוי להתרחש משהו שבתוך שנייה ייתהפך וימלא את העולם ב״ספרתיות״ חדשה ,על-פי הטרמינולוגיה של שאגאל״. חיי השוק הם מזמן כבר חייו של האמן .ורק הוא ,האמן ,יודע את טבען של תהפוכותיו המיסטיות ,כמו מספר הסיפור ב״חלון פינתי״ מאת א .הופמן... הסתיו החום-בהיר הופך לחורף הוויטבסקאי .מרצפות הרחוב המוכי תמות בשלג ובוץ ,יחד עם שאר הרקע ה״מערב-אירופי״ הופכים לחורף וויטבסקאי כחול-לבן .בעזרת דמיונו ,ויקטור מפליג לזמנים בהם העיר וויטבסק הייתה אחד מהמחוזות של האימפריה הרוסית .האמן מדמיין את עצמו בתור בן זמנו של שאגאל ויוצר את הדיוקן העצמי בו הוא לבוש בכובע-מצחייה ומעיל ארוך התואמים את התקופה. כמו אצל הופמן ,הוא מוצא את עצמו בתוך זמנו של שאגאל ונהיה לעד כסוף-שיער לתהפוכות הקסם שמתרחשות אל מול עיניו. אלא שיש פה עוד עניין :עד באשר יהיה הוא ,הרי בוודאות שמע את הכל מסבו – גריגורי דווידוביץ׳ מוגילבסקי – בן זמנו אמיתי של שאי גאל שהירבה לבקר בוויטבסק בתחילת המאה .דמותו של הסב ממוקמת היישר מאחורי גבו של שאגאל כמו ענף קטן על עץ משפחת ברינדאץ׳ שמסביר את הדבקות של ויקטור בנושא בו בחר. מציאות היא כמו חלום שבו גורלנו וגורלם של קרובינו מצטלבים זה בזה לא רק בתמונות אלא גם בזמנים עברו .סבו של ויקטור מצד האם במקורו בא מהעיר מוגילב הנפלאה שבה במאה ה 18-עבד ויצר חיים סגל מאבי אבותיו של שאגאל .בספר הזכרונות בשם ״כיצד עבדתי בתיאטרון היהודי הקאמרי״ ,האמן מתוודא בעצבות :״נזכרתי בסבא- רבא שלי שעיצב את בית הכנסת במוגילב ובכיתי :מדוע הוא לא לקח אותי לפני מאה שנים אפילו בתור שולייה? [ ]...הו אבי הקדמון המזוקן, תן לי לפחות לגימה קטנה אחת מהאמת היהודית!״ הדחף הזה אוחז בברנדאץ׳ כאשר הוא מחדיר את דמותו של הסב ממוגילב לתוך חלל התהפוכות של הציור .דרך עיניו של סבו ,ויקטור מנבא ״אלו פלאים עשה המכחול בכפר ליוזנו״ – מכחולו של שאגאל. הציור שבתחילת יצירתו ברינדאץ׳ התבסס על הציטוט העצמי מתוך ״יהודי אשכנז בשוק אירופי״ ,יצא ספוג אמוציות וחדור טקסטים מאת שאגאל. אלא שבסופו של דבר אין זה חשוב .מדוע? מכיוון שהגיבור הראשי בציור ״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ היינו אדון צעיר חובש כומתה כחולה שהגיע זה עתה מפריז .חשבתם שזהו מושק׳ה סגל? לא ולא! זהו מארק שאגאל ,צייר טרי בעל שמחת חיים ולחיים ורודות ,איש שמסוי
193
שיחות עם שאגאל
גל לחולל הפיכה בעולם האמנות .אנו מייד מזהים אותו לפי הז׳אקט הגנדרני והכובע התיאטרלי שבולט על רקע שאר הכובעים .ברינדאץ׳ מצטט מ״הדיוקן העצמי עם מכחולים״ המפורסם( ( )1909-1910בהסת�כ לות הפוכה .אכן כן ,כעת העולם מסתוב סביב הדמות הראשית במרכז הציור .ילדון סוחר סיגריות מציע באדיבות לשאגאל הפריזאי לקנות ממנו סיגריה אופנתית ,אך מבלי להחליף נשימה ,הוא ממשיך לספר להמון המודהם לא מעשיות דתיות אלא סיפורים על ואן גוך חסר האוזן, ועל ריבועים וקוביות ,על פריז – עיר הדגל של הציירים .וכולם קופאים במקומם... ולפתע בין דמויותיהם של שאגאל וברינדאץ׳ נדחף ראשו של יהודי ערמומי ארוך-אף – קטע מ״קמצוץ הטבק״ ( .)1912אגב ,כנראה הטבק הוא משהו-משהו ,שאיפה אחת ו ...זכור ,ברינדאץ׳ הצייר ,כיצד פועל דמיונו של רב האמנים מוויטבסק! וכאן מתחיל משהו שאחר-כך יופיע אצל שאגאל באיוריו לגוגול: דמיון ,הומור ,סרקזם .ואין גבול בין המציאות לבין מה שהיה או מה שעתיד לקרות .הכל אחד הוא בתוך החלל המוזר הזה. לאורך כל חייו שאגאל התייחס לגוגול באדיקות מיוחדת .בביקורו האחרון ברוסיה הוא העביר יותר ממאה איורים ל״נפשות מתות״ מאת גוגול אל האוסף של המוזיאון הממלכתי לאמנויות יפות ע״ש פושקין במוסקבה. ברינדאץ׳ כאילו קולט את רוחו של שאגאל ורוקם ממנו את הבד שלו .השוק בוויטבסק איננו חלום ואף לא מציאות אלא מימד חדש שמוליד את ״היהודי האדום״ ( .)1915אדם הוא צבע של סבל ,של דם, של קורבן ...גבר מגושם בעל פרצוף זעוף שנראה כמו מסכה לבנה התי יישב על ארגז של דלעת .הכל מעיד על כך שקרה דבר שגרם לו לבלבל בין כפפה ימנית לשמאלית .אלא שהן ממילא בעלות צבעים שונים: אחת לבנה והשנייה ירוקה .כנראה הברנש התלבש בחפזון. קצת הרחק משם ,בחלקה הימני של התמונה נמצא רימייק מתוך ״מוכר העיתונים״ ( – )1914הבחור ממצמץ בערמומיות וכאילו אומר: ״אינכם יודעים מה מצפה לכם מבעד הידיעות האחרונות״. בדמויות הוויטבסקאיות של שאגאל הכל קצת ״עקום״ .מה שמי אזן אותן הוא ״היהודי המתפלל״ (״הרב מוויטבסק״ ,)1914 ,שזהו ציטוט מאחד הציורים הטובים ביותר מאת שאגאל הנמצא באוסף המכון לאי מנויות של שיקאגו. אלה הם החיים :אין מה להוסיף ואין מה להחסיר ...מסתבר שבאמת היה שווה לעזוב את הבית כדי אחר-כך לחזור ולגלות מחדש את כל מה שידעת מאז שהיית ילד ,ולצייר באופן שלא ייתן ״ללכת לאיבוד בעולם בו שולטות אוטומטיות ואדישות יהירה״ .ולשמור על חום לבו: ״כמה טוב לי כאן ,כמה שמח אני להיות עמכם!״ ולהבין כי ייעודו הוא
מארק שאגל .כנר רחוב
רחב יותר ,אחרת לא הייתה נשאלת השאלה :״האם שמעתם אי-פעם לו דבר על פריז ,על הצייר חסר-האוזן ,על הריבועים והקוביות?״ שילובם של ציטוטים מתוך שאגאל הצעיר ב״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ מאת ברינדאץ׳ מאפשר לנו לדמיין עם איזו כבודה מקצועית האמן חזר מפריז .זוהי תשובת הצייר לשאלה מדוע וויטבסק הייתה צפוי פה מדי בשביל שאגאל עוד טרם הופעתו של מאלביץ׳ חסר-הפשרות. אין זו מקריות שברקע ברינדאץ׳ ממקם קולאז׳ מציטוטי שאגאל: כנר כתום-אדום נמרץ המלווה בנער רוקד מתוך היצירה ״כנר רחוב״ ( ,)1911-1914פרה צהובה מתוך ״חוות החיות״ ( .)1954ורק למאוהבים ניתן לעוף כמו ציפור נפש שנשמעת לקול השמיים. יהודים לבושי טליתות לבנות מברכים את דרכם .קרה נס :הם הצליי חו להעפיל את מגבלות השטעטל ולהמריא מעליו עם החלום על העתיד
עבודות של שאגל ״מוכר עיתונים״ ״יהודי אדום״ ,״אסם עם צאן״ ,״קמצוץ טבק״ ,״יהודי מתפלל (״הרב ויטבסק״)
ויקטור ברינדץ׳ .מארק שאגל בשוק ויטבסק. .2011בד ,צבעי שמן 100×160 .ס״מ
196
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
צ׳ארלי צ׳פלין -מלך הצחוק ,דמות חיקוי בשביל שאגל שרצה להידמות לו בתחומו
הטוב יותר .כעת העבודה ״מעל העיר״ ( )1914-1918היינה הפנינה של גלריית טרטיאקוב שבמוסקבה .גם כאן ,במרחב המיסטי של ברינדאץ׳, המאוהבים עפים ,עפים מעל ההמון הסואן ,עפים לצלילי הכינור כשהם בעצמם כמו מיתר כינור... ״להיתראות ,וויטבסק!״ ,כתוב ב״חיי״ .״וגם אתם – השארו כאן עם הדג המלוח שלכם ועם החביות שלכם...״ ועוד ...יש בתמונה של ברינדאץ׳ דמות אחת – צ׳רלי צ׳פלין שהיה האליל של שאגאל לאורך כל חייו .״על-מנת להגיע לחופש מוחלט, דומני ,האמנות חייבת להיות טיפה לא הגיונית ,להתבונן באמץ לתוך התהום החדש ,ואין זה נוגע רק לתוכן – יש לסדוק משהו בפנים ולהשי תנות כדי לשחרר את הציור משבי הריאליזם הפורמלי״ ,ציין שאגאל. אפשר להסכים או לא להסכים עד כמה טבעית היא השתלבות דמותו של צ׳פלין באווירה הכללית של ״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ .עם זאת ,נוכחותו ביצירה של ברינדאץ׳ לגמרי מתחברת לשאיפה לשחרר את הציור משבי הריאליזם הפורמלי שעל כך שאגאל דיבר בנאומו חוצב הלהבות באולם התיאטרון ״הבימה״ ב .1931-והדבר מסביר מידה מסוימת של אי-הגיון ביצירתו של ויקטור ברינדאץ׳. הקשת האמנותית של הדמויות שצ׳פלין יצר בקולנוע תמיד הדהימה של שאגאל :״צ׳פלין מנסה להשיג בקולנוע את מה שאני מנסה להשיג בציוריי״ ,הודה האמן .״בעת הנוכחית הוא אולי האמן היחיד שהייתי מסוגל למצוא עמו שפה משותפת גם ללא מילים״ .זהו העולם ...הוא תיאטרון שבו אנחנו – השחקנים.
אמן מחנך ציטוט ,ציטוט עצמי ,קולאז׳ – כעקרונות ארגון התמונה
עבודתו של ברינדאץ׳ ״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ זוהי שכבת תרבות בפני עצמה .הצייר הישראלי המודרני מפעיל את תשומת לבם של הצופים ברוח תפיסתו של שאגאל את המיסטיקה .״האם לא מתפרק ולא נכחד כל אורגניזם (אינדיווידואלי או חברתי) אם חסר לו כוח ורגש מיסטי ,משמעות מיסטית? ״ ,מתפלא שאגאל .ברינדאץ׳ מצליח ליצור את התחושה המיסטית הזאת שבו ״חיי השוק״ הופכים ל״חיי האמן״, וגיבורי העולם האמיתי הופכים לדמויות אמנותיו .וכעת ,בעזרת הציי טוטים מתוך שאגאל הם משתלבים ב״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״, הקומפוזיציה שבה ברינדאץ׳ מצא מקום הן לגיבורי התרבות היקרים לשאגאל והן לדיוקנים מתוך העץ המשפחתי של ברינדאץ׳. באשר לפן הביצועי ,הנה כיצד מעריך את היצירה הזאת צייר דגול מאסכולה של מוחין ,ויקטור איבנוב :״זוהי קומפוזיציה רב-דמותית מורכבת מאוד שבוצעה בשיא המקצועיות״ .הכל כל-כך חובק-חיים וחי את החיים המיסטיים משלו ומנצח בערת האמנות... כך ב״שאגאל בשוק העיר וויטבסק״ נושא דעת ותרבות העולם הופך לאובייקט של מימוש אמנותי על גבי הבד ומעורר את הצופה לדעת את הלא-נודע .הלא זה הפן האסתטי והמחנך של כשרונו של ויקטור ברינדאץ׳?
אוקטובר 2013ויקטור ברינדץ׳ בפרזנטציה של העיתון ״הד הספרות הרוסית״ באשדוד ,אודיטוריום ע״ש רמי נעים
השיכות של מארק שאגל למלחובקה ״כשאני פותח את עיניי בבוקר ,אני רוצה לראות עולם טוב יותר ,עולם של אהבה וידידות ,וזה לבדו מסוגל לגרום ליומי להיות נפלא וראוי לקיום״ מארק שאגל
עבודתו של ויקטור ברינדץ ״מארק שאגל במלחובקה״ באה לעולם לא בטעות .העובדה הביוגרפית שמארק שאגל היה מעורב באזור זה, בפרברי מוסקבה ,ושויקטור ברינדץ׳ בעצמו בסוף שנות ה 80-ותחילת ה 90-התגורר באזור מוסקבה והיה שוב ושוב במלחובקה ,היו נקודות המוצא של יצירת הציור ״מארק שאגל במלחובקה״. לפי אופי הכישרון של ברינדץ׳ ,הנושאים הקרובים אליו הם משפחה וחינוך ילדים ,אשר בהם בנוסף לצד המקצועי ,בצורה טבעית באות לידי ביטוי התכונות ההומניות שלו .לפני עזיבתו לישראל תרם ויקטור חלק מעבודתיו לבית היתומים בווסקרסנסקי ,אשר בחצרו עדין עומד פסל במעשה ידיו -״רועה הצאן״.
הפנימיה לילדים חסרי בית- ״הבית הבינלאומי השלישי״ בחזרה לנושא .מלחובקה -עיירת יהודים ישנה אשר הוקמה בעקי בות ביטול הגבולות להתיישבות היהודית .לאחר מכן כל צרה יהודית היסטורית לוותה על ידי גל המעברים של האוכלסיה היהודית לפרברים
.1921-1922יום אחד בחיי האנשים במושבה
מלאכובקה .1921-1922 צוות ההוראה של המושבה ״טרייטי אינטרנציואנל״ .שאגל מורה לציור
שאגל עם אשתו בלה ובתו אידה
198
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
מלאכובקה .נוף של העיר בשנות ה20-
מלאכובקה .רחוב בשנות ה20-
אלו .כך עם השנים הפכה מלחובקה ל ״בירת האוטונומיה הלא רשמית היהודית באזור מוסקבה״ ,שומרת המסורת .לא במקרה בשנת 1920 ביקר שם הרב השישי של חב״ד ,״ללא ״ישיבה״ אין ישראל״ דרש הרב. ואכן מלחובקה ממשיכה להיות בעלת חדרים לא חוקיים ,ישיבות ,בתי תפילה ובתי עלמין״ .כמה פליטים רעבים מאוקרינה מצאו פה מקלט״... (בשנת 1932בנתה הקהילה היהודית בית כנסת מעץ על שטח של 80 מ״ר ,ברם בית הכנסת הולאם והרב נעצר .עם זאת ,המשיכו יהודים להתפלל בסוד ,והקהילה גדלה .בתום המלחמה חזרה הקהילה לבית הכי נסת ,אך בשנת 1959שרפו אותה והיא שוחזרה רק בשנת ( 1970יצירה: ״בית הכנסת״). עם כניסתו של השלטון הסובייטי במלחובקה נפתח ו 19מחנות עב�ו דה ליתומים .אחד מהם ,אשר נקרא ״הבית הבינלאומי השלישי״ היה יהודי. לפנימיה-לבית ספר היה מימון עצמי ותמיכה חלקית מהאמרקאים. בכול מקרה שגריר ארה״ב ביקר במלחובקה והצטלם עם התושבי אסירי התודה .נדרשו מורים שיודעים יידיש. שר החינוך ונאצ׳ארסקי ,שהיה מלא הערכה כלפי שאגל עוד מהתי ערוכה הראשונה שלו בגרמניה ,אשר הכירו בעת מילוי תפקידו העוסק בענייני אומנות במחוז ויטבסק ,הציע לו תפקיד של מורה לציור וספי רות יהודית בבית הספר-בית יתומים .וכך שנתייים מחיו ()1920-1922 ומחיי משפחתו היו קשרות למחנה עבודה של ילדים ,אשר הזכירו לו את ויטבסק ואת ילדותו. מאוחר יותר בספרו ״החיים שלי״ שאגל יכתוב את המשפטים הנוי קבים הבאים על המחנה ״הבית הבינלאומי השלישי״ במלחובקה -״שם חיים ילדים יתומים עניים .את כולם אספו כרגע מהרחוב-מדוכאים, מבוהלים מהפוגרומים ,מסוונרים מזוהר הסכינים ,בהם שחטו את הוי ריהם ,מיריות כדורים ,מזעקות ערש דווי והתפילות האחרונות של אבותיהם ואמהותהם .מול עיניהם תלשו לאבותיהם את הזקן ,אנסו את האחיות שלהם ולאחר מכן קרעו את בטנן. הנה הם הילדים הללו. הם ניהלו את המשק ,הכינו אוכל ,אפו לחם ,ניסרו וקיצצו את היער בגינה ,תפרו לבד ,כיבסו לבד ,ותקנו את בגדיהם העלובים .הם ניסו לחקות את המבוגרים ,ישבו באספות ,ביקרו אחד את השני ואת מוריהם. קמו וחייכו באושר ,שרו ״האינטרנציונל״ .אך בעיניהם לא היה אושר בכלל. לימדתי אותם לצייר ,אהבתי אותם .ברעבתנות גדולה כמו חיות על בשר היו מתנפלים על הצבעים .לבושים בסחבות ,רובם יחפים היו מקבי לים את פניי ,מנסים לגבור אחד על השני צעקו ״שלום מר שאגל!״ אני זוכר ילד ,שהיה חי בהזייה מתמדת של יציריתיות :הלחין מוי סיקה ,כתב שירים ,צייר .היה ילד נוסף שבקור רוח של מהנדס עיצב את צייוריו .אחר העדיף סגנון אבסטרטקי ובלי ידיעה התקרב לסגנון של צ׳ימבואה ,ויטרזאים של פסיפס בקתדרלות… .איפה אתם עכשיו יקרים שלי?״ הם בילדות ,שנעלמה .הם בזיכרון על החיים במלחובקה ,רגעים שנמסו לא לציוריו של צ׳ימבואה-אלא לתמונה ציורית ונהדרת.
שיחות עם שאגאל
הם -גיבורים מהמיזנסצנה שעליה חשב הצייר -על במת התאטרון הקיצי של מלחובקה ,אשר עליה הופיעו לא רק שאלפין ,אלא בזמן שהייותו של שאגל במלחובקה-שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין. חיבור האומנות לעם והעם לאומניות ,בתאטרון הקיץ ,בוודאי היה מביא גם את היתומים .זה שההופעות המהפכניות קידמו את תעמולת ״הרעיונות של אוטובר״ היה ברור ,אבל היתה להם גם תוצאה מיידית: הן בידרו ,הביאו תחושה של יקום מקביל של אומנות ,הרחיבו את תודי עתם היצירתית של הצופים ולימדו אותם לחלום... אז בואו נכנס לתוך תמונתו של ברינדץ׳ ונתקרב אל דמיותיה .פה לא נמצא ילדים רעבים ,העולם כולו עונג ובהירות ,בו מצייר האומן ויוצר עולם שלם סביבו-עולם שאי אפשר לתחום במסגרת .העולם איי נסופי כמו חלליו החופשים של ואן גוך ,אשר האומן הצעיר כל כך רצה להשיג ביוצאו מאוצרות הלובר .זה מה שזכרו עיניו בצבע הדרדר של אפוכטינסקי. הנה הוא ,הדשא הירוק עם התלתן הורוד והעז הלבנה העדינה. הנה היא ,בריכת מים שקטה ,עם נימפאות ,חבצלות וסירה שמחכה לנוסעיה הבאים. בנים-בלבוש מסורתי חגיגי .הבת אידה בת ה 4-בחולצת פסים. נשמע מוטיב החלילן-מוסיקה חסידית או אולי גלוק או אולי המלחין, האהוב בלי-סוף ,מוצארט? פה העולם כנה וטוב לב ,כמו ״שלום ,מר שאגאל!״ -עם ההתעוררות האביב … למה? כי אין פה שאריות של עיניים רעבות ,אין פה חולצות ישנות של אביונים .פה שאגל לא מגולח אלא בעל רעמת תלתלים .פה נמצאת אהובתו ,יושבת על המסגרת .והוא מצייר אותה מחדש ,את בלה מדונה
היפיפיה שלו -בלה בעלת הצווארון הלבן (שנת - 1917שם נוסף ״בלה והצווארון הלבן״). לא פנימיה לילדים חסרי בית ,אלא פשוט אדיליה. מה מכתיב החלטה כזאת של האומן? ברינדץ׳ מאפיין את מצב הרוח הרגשי של שאגל לפי מה שבא לידי ביטוי במילותיו ״כשאני פותח את עיניי בבוקר ,אני רוצה לראות עולם טוב יותר ,עולם של אהבה וידיי דיות ,וזה לבדו מסוגל לגרום ליומי להיות נפלא וראוי לקיום״. התמונה של ברינדץ׳-תמונה-הרגשה-מציפה בגל של אהבה וידידות את העולם ואת בני האדם .טון הצבע המועדף בציור הינו-ירוק ,צבע ההתחדשות ,בהורמניה עם היוצר האביבי והפורח והאוהבים המרחפים. אחד הניתוחים המעניינים על עבודתו של ברינדץ׳ ״מארק שאגל במלחובקה״ היה של מבקרת האומנות ד״ר זלטה זרצקי ,מחברת המאי מרים על העבודות התאטרליות של שאגל בתאטרון הקאמרי היהודי ע״ש א.גרנובסקי :״הצייר (ויקטור ברינדץ׳) תיאר את המציאות הנסתי רת של העיירה היהודית-אותה אחת אשר תמיד ניבא שאגאל ,בגעגוע אליה בנדודיו הרחוקים מויטבסק ...זהו עולם מלא אור ,שלום ,יופי ,ללא תנאי ,עצמאי ,נמרץ ומספק בכול פרט ופרט בחיים .והם רשומים על ידי האומן כמו צילום בצורה כול כך יסודית ,עם הזדהות עצומה לרגשיותיו של שאגל ,מה שהופך את הציור הזה להצגה חזותית יהודית פילוסופית לגן העדן של אלוהים עליי אדמות ,למקום משכנו של הבורא בעולמות התחתונים ,שאותם הוא בעצמו יצר .רעיון זה הוזכר לראשונה במדרש תנחומא שפיתח אדמו״ר הזקן ,מחבר של ״תניא״-כרעיון מוביל בעולם החסידים-״כול מי ששייך לישראל צריך לשמוח בשמחת אלוהים ,הנהי נה מביתו בעולם התחתון״-טען רבי שניאור זלמן מלאדי.
מיזנסצנה של גן העדן החסידי מלאכובקה .בית מרקחת בשנות ה20-
עבודתו של ברינדץ׳ ״מארק שאגל במלחובקה״ ארוג מדמויות בני- דורו של מארק שאגל .אב הטיפוס שלה -דמויות היסטוריות ספצפיות. ללא קשר למערכות היחסים האמיתיות שלהם אחד עם השני ,הנה הם יחד ביצירה ,יותר נכון בתוך היצירה המתוסרטת של ברינדץ על הבד.
מלחובקה .תאטרון הקיץ הישן ,מראה עכשיוי
199
200
שיחות עם שאגאל
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ויקטור ברינדץ׳ לראשונה צייר ,דרך צורתו של שאגל ,לא את חיי היהודים אלא את האידיאל היהודי לחיים לכול בני האדם ,כאשר אליו, כמו לאמונה אבודה ,שואפת עכשיו כל האנשות. הנה הוא גן העדן החסידי ...העולם של האומנות הוא בלתי צפוי אם משכנו הקסום של אלוהים יכול להפוך למחנה עבודה של חסרי בית.
דיוקן קבוצתי של הסוציאליזם האוטופי שאגל בעבודה
מארק שאגל .בלה עם צווארון לבן
על בד הציור הרב צורתי ״מארק שאגל במלחובקה״ מופיעים כארי בעים דמיות .כמובן שלפי כללי הז׳אנר חלק מהם ניצבים אשר יוצרים מצב רוח חזותית כללי ,וחלק אנשים ספציפים ,בני דורו של שאגל - עדי ראיה של עידן מהפכות בממשלה ורבולוציות .בהרהור על תקופתו ועל עצמו שאגל מספר ״המהפכה עוררה אותי בכוחה ,היא קיבלה אישי יות ,של בן אדם עצמאי ,בעזרת קיומו ,פרצה מבין גבולות הדמיון ופרי צה לעולם האינטימי של הדימויים ,שבעצמם נהפכים לחלק מהמהפכה״ הוא מוסיף ״המהפכה הרוסית הוסיפה להכול טון חדש ושונה לחלוטין. המהפך הגדול פרץ לפתע ,באופן לא צפוי ,הוא היה מעשה ידיו של רוח כול העם ,שכנגדו מעשה של בן אדם אחד כול כך חסר משמעות״. הדמויות ביצירה ״מארק שאגל במלחובקה״ -אנשים אמיתים ,שלחי ייהם התפרץ עידן המהפכות ,אשר הוליד רצון אוטופי לבנייה מחדש של העולם .מצד שמאל אנו רואים את שלמה מיכאלס-שחקן בעידן החדש של התאטרון היהודי .שאגל לא רק הכיר את השחקן המוכשר מהעיתונים של ״התאטרון היהודי הממלכתי״-אלא אפילו איפר אותו. איש-אגדה בתאטרון היהודי .במיזנסצינה על הבד הוא מיוצג כגיבור המחזה ״מזל טוב״ של שלום עליכם .בתיקו-אושר יהודי ,ופעימות של לב אופטימי-באופיו .כאשר מתבונן בשאגל השקוע בציור כאלו אומר ״אה ,כן ,שאגאל! איזו דריסת רגל! כל העולם עוד ידבר על הבחור מוויטבסק! ידוע לכל שבמשך שנים רבות שאגאל היה מדוכא בגלל תחושת הניכור באמנות .הוא העריך אנשים שהיו שונים ושהיו מסגולים בעזרת אישיותם להתגבר על קיר הניכוי .כזה היה המלך ליר המודרני הגדול. שאגל נזכר איך ״את קיר הניכור הזה פרץ מיכואלס ,רעב בדיוק כמוני. לעיתים קרובות הוא היה מגיע אלי -עיינים בולטות ,מצח חד ,שיער עומד ,אף פחוס ,שפתיים נפוחות -מראה מרשים .הוא תפס את מחשבוי תי לפני שהגיתי אותם בקול ,וניסה בעזרת כול גופו הזוויתי לתפוס את המהות .לעולם לא אשכח אותו .הוא הביט בי כשעבדתי ,ביקשת רשות לקחת איתו הביתה את הסקיצות כדי להכנס לעומק הדמות ,להתרגל אליה ולהרגיש אותה .פעם אחד הכריז בחגיגיות ״אתה יודע ,למדתי את הציורים שלך והבנתי הכול .שיניתי לחלוטין את הפרשנות שלי לדמות .כעת כולם מסתכלים עליי ולא מבינים מה קרה״ .בציורו של ברינדץ׳ מיכאלס מביט בשאגל הצייר כאלו מנסה לתפוס באויר רגעים של מכחולו… מעט למעלה -במיזנסצנה של מלחובקה -שחקן אחר של התאטרון היהודי הממלכתי -בנימין זוסקין .נשען על עץ הליבנה ,עם צרור על מקל ההליכה שלו ,רך ,לירי ,רומנטי ,כאלו הוא בתוך הדמות של גיבורו בספר של מנדלי מוכר הספרים. מקדימה ,בחלק התחתון של התמונה משמאל ,אנו רואים את המושי רר אורי צבי גרינברג .בעתיד -ציוני נלהב -אחד מהדמיות הבולטות בהקמת הקיבוץ הישראלי .הוא בחולצה סגולה וכובע של מאיקובסקי התיישב על גזע עץ (איך אפשר שלא להזכר ב״השבת של איליץ׳״).דיוקנו של אורי צבי גרינברג מצויר על ידי ברינדץ׳ כמו לאחד מציי
פרץ מרקיש ,דוד ברגלסון ,עוזי חריק ,סלמון מיכאלס, מאחורה -עורך הכתב עת ״דאר אמיס״ משה ליטבוקיב1935 .
לומו המפורסם של המשורר .נשען על ידו הימנית ,אורי צבי גרינברג מביט בקהל במבט שקוע .כאלו הוא מהרהר במחשבות שלו-על קיבוץ הגליות במדינה היהודית החדשה. מעליו ,ליד שולחן-השחקנית קלרה יונג ,אסתר מרקיש אישתו ,של פרץ מרקיש .בדיוק מעליהם פרץ מרקיש בעצמו ,באותו זמן מחבר מחי זות ל״תאטרון היהודי הממלכתי״ (״חג״ ,״משפחת עובדיה״ ,״כל נדרי״ ועוד ).עתיד להיות ראש אגודת הסופרים היהודים של ברית המועצות. בעל עיטור לנין וחבר בוועד היהודי האנטי-הפשיסטי .לידו-סופר קוי מנסטי משה נדיר שביקר במושבה הסובייטית ב 1926במהלך ביקורו מארצות הברית. ברקע -מנהל הפנימיה ברוך שוורצמן-מקיים פגישה עם הילדים הצעירים .הם כולם יושבים מסביב לשולחן .בזכות טיפולו של ברוך שוורצמן במלחובקה שאגל רגוע ממש לא כמו בתחום נציב תלונות הציבור לאמנויות בוויטבסק … בשנת 1922העיתון המוסקובאי ״שטורם״ (סערה) ,שיצא לאור ביידיש ,פנה לשאגאל בבקשת כתיבת מאמר על העתיד של התרבות היהודית תחת הסוציאליזם .הנה כמה דוגמאות מהטקסט שנכתב על ידי שאגאל במלחובקה :״ממש לאחרונה היו ויכוחים בחוג האומנים היהודים על מה שנקרא האומנות היהודית .התוצאה של כול התוהו ובוהו הזה היתה גלוי קבוצת הציירים יהודים .בניהם מארק שאגל״ ״מאז הרנסנס האומנות הלאומית מדרדרת .הגבולות מטושטשים .הראשונים היו הצי יירים-אישיות עצמאית ,אזרחים של מדינה כזות או אחרת ,שנולדו פה או שם (ויטבסק יקר שלי!) וללא עזרה של רשם טוב או פקיד דרכונים (בצד היהודי) לקבוע את ״הלאום״ של הציירים דבר בלתי אפשרי .בכול זאת אני מרגיש שאם לא הייתי יהודי (במובן שבו אני מתכוון למילה) אז לא הייתי צייר-או שהייתי אומן שונה לגמרי .ואיפה החדשות פה? אני אישית יודעת למה ההעם הקטן הזה מוסגל״״ביקש-ויצר את מארקס והסוצאליזם .יכול להיות שהוא לא הראה לעולם קצת אומנות? בהחלט יראה בעתיד! תהרוג אותי אם לא!״ אמרת שאגאל ללא ספק קשורה ישירות לאווירה שיצר ברינדץ׳ ביצירתו ״מארק שאגל במלחובקה״-שכן כל האישים הבולטים ביותר של התקופה בתמונה -אחד ליד השני כמו על במת התאטרון של מלי חובקה .אנשי העתיד ,בעלי אישיות זוהרת ,הסוצאליסטים הרומנטים שלא מתפשרים ,משוכנעים בשיקום ובשלום ,ובהזמנות ליצור תרבות יהודית בעולם החדש.
פלשתינה .1923 .מרקיש פרץ עם חברי ״החלוץ״
השחקנית קלארה יונג
סלמון מיכאלס והזמר האמריקאי פול רובינסון, בתפקיד זמר אמרקאי ברוסיה הסובייטית
201
ויקטור ברינדץ׳. מארק שאגל בויטבסק.2011 . בד ,צבעי שמן. 100×160ס״מ
204
שיחות עם שאגאל
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
תקוות גבוהות והזדמנויות מפוספסות
שנות ה. 20-סלמון מיכאלס ו וניאמין זוסקין
הרבה אירועים יקרו בעולם הזה .השירים התאוותנים של אורי צבי גרינברג ,הפרוזה של פרץ מרקיש ,וציוריו של שאגל ,יפגשו על דפי העיתון האוונגרדי ,המוצא לאור ביידיש -״חלסרה״ (שודדים או כנוי פיה) .התקופה הזאת תהיה קצרה ,אבל היא תעזור לכול אחד מהם להפוך להיות מי שהוא יהיה ,בשנים הראשונות של ההגירה .אחד יהפוך לציוני נלהב ויקדיש את עצמו למדינת ישראל ,אחר ישאר בארץ הסובייטים, ויגווע בצינוקים של ה-נ.ק.ו.ד ,כמה מהם יזכו אחרי המוות ,מישהו יכוון את כשרונו לעזור לרוסיה לנצח את הנאצים .גורלם יהיה שונה .אולם אצל ברינדץ׳ הם עדיין הסוצאליסטים החולמים -אם כי מאחוריהם-
הכתב משה נדיר .שנות ה 20-
המשורר אורי צבי גרינברג .שנות ה 30-
מלחמת העולם ,פוגרומים ,הפיכות ,מהפכות ,משוכנעים שרק ביצירה- טמון הטוב. הם -אנשי החוג של שאגאל .הם מבחינה רוחנית כול כך קרובים זה לזה ,אבל כל אחד שקוע בתפקידו ועסקיו .זוהי מהות הדיוקן הקבוי צתי .דמיות אחרות ביצירה-דימויים קולקטיבים ,חשובים במונחים של הקומפוזציה .קשה לומר אם היה להם איזשהו אב טיפוס .אבל גם הדיי וקאנים-דימויים שהתעכבנו עליהם ,מספקים לנו מידע רווי על הפוי טנציאל של התרבות ביידיש בשליש הראשון של שנות ה 20-ברוסיה הסוביטית.
מלחובקה .פלטפורמת קרסקובו -כיוון ראזנסק של רכבת מוסקבה
עבודתו של ברינדץ׳ ״מארק שאגל במלחובקה״ -בטבעה בהירה ,איי דאליסטית ,טובת לב ,״עולם של אהבה וידידות״ שמואר על ידי נוכחותו של שאגל .כמו במאי קולנוע ,יוצר הצייר מיזנסצנה מבוססת בקפידות על הביוגרפיה של שאגל בתקופת רוסיה הסוביטית .דיוקן קבוצתי של הסוציליזם האוטופי ,מורכב מפורטרטים של בני דורו של שאגל ,ושומר על האישיות הרגשית של כל אחד מהדמויות .יצירה שמגלמת סיפור מסוג זה ,אין לה מקבילה בכול ההסטוריה של האומנות הפלסטית. למרות זאת ,העיקרון ״ציור-במאי״ מחזיר אותנו לדיוקאנים המשי פחתיים והקבוצתיים של תור הזהב של האומנות בהולנד ,תפקידם, לציין אירועים היסטורים ותרבותיים בעל ערך עליון בחיי החברה. באומנות הרוסית ,בהקשר הזה יש מקום מיוחד לדיוקן הקבוצתי של רפין .בעידן הסוריאליזם ,לייתר דיוק בתקופת האמפריה של סטלין, נוצרו דיוקנאים רבים של פוליטיקאים .אחד מהיוצרים הידועים בסגנון הזה הוא קוטוב-תלמיד של נ.פאשין ,פ.רובי ,נ.סמוקיש .אחד הציורים המשפיעים על סגנון אומנותו הוא ״הספורטאים של ברית המועצות״ של זלינסקי. עבודתו של ויקטור ברינדץ׳ ״מארק שאגל במלחובקה״ מציגה בצוי רה חזותית ״פריים״ של עידן הרנסנס בספרות ובאומנות הלאומית יהודית .ברם ,ד״ר זלטה זרצקי טוענת כי ״בהקשר הזה ,החזון הלאומי של הצייר אונברסלי מבחינה אסתטית״ ואת אופן הביצוע היחודי של היצירה אי אפשר להשוות ליצירות אחרות בז׳אנר זה .כך בעזרת אחיזי תו הראשונית בעובדות הביוגרפיות של שאגל עם הגעתו למלחובקה, ברינדץ׳ יוצר ציור-אוטופיה ,של תקוות גדולות והזדמנויות מפוספסות של התפתחות התרבות היהודית ברוסיה הסוביטית.
מארק שאגל .טיול
האגם של מלאכובקה (מקידונקה).מראה עכשווי
205
שיחות עם שאגאל
207
מארק שאגל וירושלים דגל ישראל
־מי 2015-2014עובד ויקטור ברינדץ׳ על יצירת האפוס ״מארק ש�א גאל וירושלים״ בה הוא מציג מבט הוליסטי על התפקיד של ירושלים בחייו של בן דורו.
חג הסוכות כדרמטורגיה אסתטית
שאגל ״הכותל המערבי״-יצירה ,אשר הוענקה לציירים ישראל בשנת הקמת מדינת ישראל-מוזאון לאומנות פלסטית תל אביב
ירושלים ,2015ויקטור ברינדץ׳ וגלינה פדולסקיה בעיר העתיקה
החזון של ברינדץ׳ נשלט על ידי המטרה לממש את התוכן בצורה אסתטית ,וכפתרון בחר הצייר את אחד החגים היפים ביותר במסורת היהודית -חג הסוכות .בחג הסוכות -לפי התורה -צריך למלא את מצי וות ״נענוע הלולב״ (נטילת לולב) .לבית הכנסת מובאים ארבעת המיי נים-לולב ,אתרוג ,שלושה גבעולי הדס ריחני ,ו 2גבעולי ערבה. לדברי חז״ל ״כל אחד מארבעת המינים מייצגים חלק מיוחד של העם היהודי .אתרוג הוא בעל טעם וריח ,מסמל יהודים שעושים מעשים טוי בים ושעוסקים בתורה .לולב מזכיר לנו את עצי הדלק ואת פירות התמר בעלי הטעם ,אך ללא ריח-כך גם בעם היהודי יש יהודים אשר בחריצות לומדים תורה אך למרבה הצער לא עושים מעשים טובים .להדס -כידוע אין טעם ,אך יש ריח נפלא-וזה מסמל את היהודים שעושים מעשים טוי בים רבים ,אבל ,למרבה הצער ,אין להם יכולת או רצון להקדיש מספיק זמן ללימוד התורה .ולבסוף ,ללא טעם או ריח ,הערבה-מסמלת יהודים שלא לומדים תורה ולא עושים מעשים טובים .בצירופם בימי החג ביחד, ובנפנופם לכיוונים שונים ,אנחנו מזכירים לבורא העולם על אחדות העם היהודי ומבקשים ממנו להיות רחום כלפי כל יהודי באשר הוא .יש הסברים נוספים לפירוש הסימליות של ארבעת המינים .יש הטוענים שהם מסמלים את גוף האדם ,ואחרים -את ארבעת בני המשפחה .אבל התשובה האמיתית לשאלה מהי המשמעות החבויה בארבעת המינים האלו וטקס ההנפה שלהן בבית הכנסת ,אף אחד לא יודע .זוהי-אותה מצוות התורה ,אשר צריך לקיים ,במודע לאי הרציאנליות שלה כלומר, חוסר יכולת להבין את מלוא המשמעות ״זה -מצוות יפה מאוד!״ כמו כן ,במשך כול חג הסוכות מצווה לחיות בסוכה ולפני הארוחה לברך״ ״ברוך אתה ,אדוני אלוהינו ,מלך העולם ,אשר קדשינו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה״. שאגאל מיוצג בחצי סיבוב -בוגר ,בעל שיער שיבה שגורם למרי אהו להראות מתוחכם יותר .ביצירת הדמות ברינדץ׳ מסתמך על צילום הפורטרט של של שאגאל בגיל .90וזה לא במקרה .בדיוק אז ,שאגאל ביקר בישראל בפעם האחרונה ,וקיבל את תואר אזרח הכבוד של ירוי שלים.
ירושלים .2015גלינה פדולסקיה ליד הכנסת של מדינת ישראל ,אשר מעוטרת ביצירות מיוחדות בז׳אנרים המונומנטליים של שאגל
החיים בנויים מרגעים-רגעי החיים שלנו ,בשאיפה לחלומות שלנו. על תחושת ארץ הציון והמקלט העיקרי שלו ,מארק שאגאל כתב: ״ממרחקים ,מכל רחבי העולם עולים ברגל לכותל המערבי ,יהודים מזוקנים״״בשום מקום אחר לא רואים כול כך הרבה ייאוש וכל כך הרבה שמחה ,בשום מקום אחר אתה לא מתנסה בכזה הלם וכזה אושר״ ברינדץ׳ מצייר את שאגל ברגע ההלם והאושר הזה ,בחג הסוכות. זיכרון מיציאת מצרים ...ולמקדש נוהרים אלפי יהודים .לבושי טלית, לכאורה נראים כמו גלים לבנים-כחולים של ים מאוחד ברחבה מול הכותל המערבי ,אשר בציור מסמל את קיר האושר .הוא מהווה חלק מהמקדש ,כאלו הוא לא נחרב בכלל-מקדשו של אלוהים-היחיד .בחי זית-גברים לבושי חג-בידיהם צרורי הדס וספרי תפילה. שאגאל מתואר כך שנראה כאלו הוא חלק מפעולה ראלית וסוריי אליסטית בו זמנית .הוא כולו שקוע בעולם הזה .כמו העם הנבחר של אלוהים-הוא הצייר הנבחר של הבורא .כאן בירושלים נוצרו היצירות הכי מנומנטליות שלו בהשארת כתבי התנך .אלה מתנות מהצייר לירוי שלים -הויטראז׳ ״שנים עשר שבטי ישראל״ בבית הכנסת של בית החולים ״הדסה״ .הברכה המוגשמת של יעקב על איחוד האומה בארץ ישראל .ראוי לציין כי בהרבה עלונים תיירותיים כיום הם נקראים הסמל של ירושלים .לירושלים שאגאל יצר תבליט ללובי של מרכז הקונגרסים ,המזכירים את חוכמתו של שלמה המלך. בטרקלין הגדול בכנסת שאגל מנציח את זכרון משה אבינו וקבלת לוחות הברית .על הבד מתואר דוד-המלך האגדי של ירושלים. לא פגישה אחת של הרבנים גרמה לאישור רעיון שאגאל רצפות מזכוכית קובלט בבניין הפרלנט בישראלי.
ירושלים .2015 ,נכדו של ויקטור ברינדץ׳ ולדימיר (קרפוב ברינדץ׳) .מנורת הברונזה בכניסה לכנסת ,מתנה של הפרלמנט הבריטי לישראל ב1956
ירושלים .2015 ,ויקטור ברינדץ׳ עם בתו ויקטוריה (קרפוב-ברינדץ׳) בנקודת תצפית של ארמון הנציב
ויקטור ברינדץ׳ .מארק שאגל בירושלים.2013 . בד ,צבעי שמן 60×115 .ס״מ
210
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ושאגאל ניצח כאשר יצר עלילה באמצעות פסיפסים בצורה כזות שאי אפשר לדרוך על אף סמל יהודי. יצירתו הייחודית של שאגאל ,לוחות קיר של בזלת ממלכיט ,אבן אילת וזכוכית מוראנו ,דפי גלות בבל .הם נצחיים ,והזיכרון עליהם מלמד כל דור ודור של פוליטיקאים אשר יושבים בכנסת. כל התמונות בהשראת סיפורי תנ״ך ,לכן ביצירה ״מארק שאגאל וירושלים״ ברינדץ׳ מניח את כף ידו של שאגאל ליד התנ״ך ,כמו לב, כמקור שמזין את היצירתיות .והמברשת-מונפת אל על בשאיפה לגן העדן .הם כמו הענפים של הצמחים של סוכות .הקצוות המחודדים של המברשת ,כניצנים שעוד לא נפתחו ,להוטים לתפוס את הניצוץ האי לוהי בעולם ,ולפרוח בעולם האומנות .מסגרת החלון הפתוח לרווחה לעולם ,מאותר בויטראז׳ים ובסמל החוזר על עצמו של מגן הדוד-מלך ירושלים. ירושלים ,כנסת שנת 1960
ירושלים .1962 ,שאגל עם אשתו בלנתינה ברודסקיי שאגל בכניסה לכנסת ישראל
ירושלים.1962.הרכבת הויטראזים של שאגל ״ 12שבטי ישראל״ בבית הכנסת בבית החולים הדסה עין כרם
לפי הקומפוזציה התריסים מסודרים כך שויטראז׳ אחד נובע מגי ליל התורה והשני יוצא מהמברשת של האומן .ומרחפים בענני השמיים בית המקדש ,הנביאים ,ולוחות הברית .כך נראה העולם-לפי דעתי של ברינדץ׳-שהתגלה לשאגל בירושלים-עולם שמילא את ליבו .יש בו משהו מהתגשמות חלומות הילדות ,שהיו לנבואות באומנות ,אך כול זה לא קרה ביום אחד.
שיחות עם שאגאל
לכבוד חגיגות ה .60שאגאל מדבר על מגמת פשיטת הרגל הרוחניות באמנות בתקופה שלאחר מלחמה:״אם היום אתה יכול לכתוב באופן אוטומטי בדם קר להפיק תמונות באדישות :״האם זה משנה? ״ .ואז אנו שואלים :״מדוע נשלחו רק חמישה ,שישה מליון לתאי הגזים ולא חמש עשר-על אותו עיקרון ״האם זה משנה? עצם האפשרות של השוואה כזות ואמרה כזות מראים על הטרגיה של הרוח שלנו ,של האומנות שלנו ,של חיינו״ ,1948הקמת מדינת ישראל .שאגל מברך ברוחו ומעניק כשי את יצירתו ״הכותל המערבי״ .החיים עצמם תמיד מזכירים ליוצר ,בעתיד בצורת הזכוכיות הצבועניות בירושלים ,את הקשר שלו ליהדות .שאגאל היה בר מזל כי הצליח לא לפספס את הזמן שלו ,הלך אחרי לבו לשם, היכן שהיה צורך לרעינותיו להיווצר כאמונות ,שבד בבד הלכו עם איי רועי ההיסטוריה .הוא סיים לקרוא את ״ספר״ התנ״ך ,אבל העבודה על האיורים נתקעה על ידי האירועים הטרגיים של המאה ,ונמשכו עשור. כמו חוט היא קשרה בין ז׳אנר חדש שבו הוא עדין לא ניסה את עצמו. על הארץ המקראית נבתה ארץ ציון ה״לא מקראית״ .מתנת הגורל .והוא לקח אותו לרמה יותר גבוהה-לקח אותו באופן אישי וכצייר-אומן. שאגל היה זקוק לישראל כחלק מההגשמה העצמית שלו. וישראל הייתה זקוקה לשאגל כצייר בקנה המידה הזה. האמן מתמזג עם יצירתו ,אם הוא נותן כל כך הרבה מעצמו .לשאגל יש אימרה ״העולם הפנימי בשביל צייר-זאת המציאות .אולי היא אפילו יותר מציאותית מהעולם שאנו רואים״ הביטוי למילים אלו מורגש בכול מאפיין ביצירה האפית של ברינדץ׳ ״מארק שאגל וירושלים״-העולם הפנימי שמוביל את בן דורו אחרי שורשיו ,המהות שלו-באחדותו עם תושבי ישראל ,ברכישתו את הרוח הלאומית שלו בירושלים ממש כמו טיפה ״בנהר היהודי הנצחי״.
פלשתינה שנת 1931מארק שאגל (השני מימין) עם בלה ביום הולדת של ראש עיירית תל אביב מאיר דיזנגוף
אירועי מלחמת העולם השניה ,שינו לגמרי את דרך החשיבה והגישה לחיים של אנשים רבים ,כולל שאגאל .הוא היה חי בארה״ב בזמן המלי חמה והרגיש שייך רק בקרב דוברי יידיש .קיבל מידע על העולם רק דרך כתבי עת ביידיש .לאחר מותה של בלה-הגעגוע לתרבות ה״יידיש״ נשפכו באיורים לספר שלה ״אורות בוערים״ כאשר שוב לבד מצא את עצמו בעיר ילדותו .כך הייתה השרשרת הגנטית-לשונית של אירוי עים לאחר ה״צרפתית״ של שאגאל ,שיצרה את הרצון להשאיר כתרומה להבנה הלאומית של חיי האומן היהודי .בנאמו ״אומנות אחרי השואה״ שנשא בשנת 1947בסעודה שנעשה על ידי וועדת הסופרים היהודים
האומן משתוקק למקום בו מחשבותיו .והמסע עצמו למקום הראלי הזה הופכות למבחן של אמינות המחשבות.
ירושלים.1951.עיריית עיר הבירה של המדינה. במרכז -שאגל עם וירג׳יניה הגארד
כנסת ישראל .1962 .שאגל ויו״ר (ספיקרום) כנסת קדיש לוזים בפגישה רשמית לפני הצגתם של ויטראז׳ים של שאגל בירושלים
ירושלים .1951.בית הספר לאומנות ״בצלאל״ .פתיחת התערוכה הראשונה הניידת של שאגל בישראל
ירושלים.סוף שנות ה .40-בית פרומין ,בו בשנות ה 50-תשוכן כנסת ישראל
211
213
שיחות עם שאגאל
התחושה אינני מסכים להגדרה של ״פנטזיה״ ו״סמליות״ .עולמנו הפנימי זוהי המציאות שאולי אף אמיתית יותר מהעולם שאנו רואים״. מארק שאגאל ״תפקידו של האמן״
מארק שאגל .חלומו של יעקב
אם נפל הדבר ,אז בסופו של דבר מה זה חשוב בשביל תולדות הספי רות והאמנות מי המציא את העלילה ,שהרי היא נפלה על קרקע פוריה והנביטה נבטים... ״הדיוקן״ היא התמונה הסובייקטיבית ביותר מבחינת הקונספט והכי נה ביותר מבחינת האופן בו ברינדאץ׳ מודה כי הכניס את שאגאל אל יצירותיו. ״הדיוקן״ היינה יצירה שעומדת לחוד במידה-מה .היא איננה קשורה לא לתולדות חייו ולא לחוג החברים של שאגאל .במהותה היא התחוי שה האמוציונלית שאיתה ברינדאץ׳ ניגש להבנת שאגאל בארץ ישראל וביצירותיו ,בפרט. כך יצא כי יום אחד ספרה של מחברת הטקסט הנוכחי התגלגל לידיו של ויקטור – ״במעלה סולם יעקב .מארק שאגאל .חגיגה ביוגרפית״ ( .)2010זה קרה בירושלים...
בית האומנים של תל אביב .1999 ,ויקטור ברינדץ׳ בתערוכה ״ויקטור ברינדץ׳״
מארק שאגל .מעל ויטבסק
לאן מוביל ״סולם יעקב״? כך ד״ר רומן גרשזון מתאר את האירוע הזה אשר היווה ציון דרך עבור ברינדאץ׳ :״במפגש חודש יולי בבית הקהילה הירושלמי ,העיי תונאים ואורחי מועדון התקשורת נפגשו עם דוקטור למדעי הבלשנות, הרקטור של האקדמיה הבלתי-תלויה הישראלית לפיתוח המדעים גליי נה פודולסקי ,שמזה כעשרים שנה מתגוררת בירושלים. לא קל להגדיר את תחום ההתעניינויות האמנותיות שלה .היא גם משוררת ,גם סופרת ,וגם היסטוריונית ספרות ואמנות ידועה .במפגש הירושלמי ,ד״ר פודולסקי סיפרה על יצירתה החדשה – המחזה ״במעלה סולם יעקב״ .המחזה הוקדש לחייו ויצירתו של מארק שאגאל ומתלווה לו כותרת המשנה ״חגיגה ביוגרפית״ .ואכן ,היצירה היינה ססגונית, יוצאת דופן ,רב-משמעית – חגיגה אמיתית. הדבר שמקנה למחזה את הבולטות שלו בפני שאר היצירות על שאי גאל הוא הדרך המיוחדת בה המחברת מציגה את עולמם הפנימי של גיבורי המחזה .המיסטיות היצירתית של שאגאל ,הפטליזם שלו ,היהי דות שלו שהיא הן ברכה והן קללה ,נושא תפקידו של אדם יוצר בעולם – אלה הם הקווים הבולטים לאורך כל החגיגה <.>... הרהורים על מקורות הכשרון ועל דקויותיהן של מסורות לאומיות מהווים המוטיב הדומיננטי במחזה .ההרהורים האלה שייכים לרוב לאחת הדמויות המרכזיות – יעקב ,בן עירו של שאגאל .מי שמשלים את יעקב הוא שאגאלון הקטן ,המלאך השומר של האמן הגדול שהינו פגיע ורוי מנטי כמו שאגאל עצמו. עוד תכונה ייחודית שבחגיגה היא צורתה הפיוטית .כפי שסיפרה מחברת המחזה בבית הקהילה ,החלק הפיוטי של ״סולם יעקב״ נבנה בהשראת שיריו של מארק שאגאל. בהערה שמסיימת את המחזה אנו קוראים :״עיירת הנופש הים-תיי כונית סן פול דה-וואנס :הרים ,שפת ים ,חוף צהוב ,יאכטות לבנות. שאגאל ,מאובזר במקל הליכה ,מטייל על שפת הים .ניגש למעלית הזכוכית .נכנס פנימה .בתוך המעלית פתאם נדלק ויטראז׳ באור חזק. נשלף סולם יעקב .שאגאל מסתכל מעלה .נאחז בסולם .זורק הצידה את מקלו .מתחיל לעלות על הסולם .ב 28-במרץ בשנת 1985בסן פול
מארק שאגל .הסולם של יעקב
דה-וואנס בגיל 98שנים הלך לעולמו הצייר מארק שאגאל .המעלית נתקעת בפיר בין השמיים והארץ״. המחזה מסתיים בצורה פילוסופית ,כאשר לאחר מותו של שאגאל, יעקב מוריד משאגאלון הקטן את כנפיו מכיוון שהצייר כבר עלה לשמי יים .ושאגאלון העצוב עם דמעות בעיניו שואל שאלה אחת ויחידה :״את מי אלווה שוב?״ אכן ,אמנות היינה נצחית בניגוד לאדם אין לה זכות למות. עד כה המחזה זכה בפרס האקדמיה הבינלאומית למדעים ,חינוך, תעשייה ותרבות (ארה״ב ,סן פרנסיסקו) .כעת הגיע תורם של במאיי התיאטרון והקולנוע :מי מהם יעיז לביים את היצירה? נחייה ונראה, כמו שאומרים״.
התערוכה השמיימית ״סולם יעקב פתאם הוביל אל הצייר .היום ההוא היה המדרגה הראי שונה ב״סולם יעקב״ עבור ויקטור ברינדאץ׳ .הגרעין נשתל ,אך כדי שיצמח ויהפוך לתמונה ״הדיוקן״ היה צורך ליצור דשתי העבודות הקודמות על הצייר שלעולם לא שיקף את עצמו באמנותו. כך נוצר ״הדיוקן״ – תמונה חגיגית במלוא מובן המילה .הצייר מעי ביר את הצופה לתערוכה שמיימית .כאן ,בצד הימין חלונות הויטראז׳ של שאגאל .ומצד שמאל ישנם הבדים הססגוניים מאת המאסטר מוויי טבסק ,שביניהם החשוב הוא הציטוט מציורו ״בשמיי וויטבסק״ (1915- .)1920איכר הנושא שק על גבו מדלג מעל הגדר ומעפיל מגג לגג, ובכך סוגר את המרחק של החורף המושלג. על-פי האנלוגיה עם הראייה הדמיונית של שאגאל ,העולם הגשמי שעל הבד היינו חסר מידות ונטול גבולות .אך גם ביקום המיוחד הזה השולטת בשמיים היא גלריה לאמנות .ציורים וויטראז׳ים דואים מעל קצף הגלים של הים שנחצה לשניים .היהודים הצדיקים הולכים לקראת האור היוצא מן הציורים והויטראז׳ים של שאגאל באולם התערוכות השמיימי .הם הולכים כאילו אל ארץ ישראל ,והציטוט העצמי מתוך ״יציאת מצרים״ ( )1998מאשר זאת.
214
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
במרכז המחזה המופלא עומדת מחברת הספר על שאגאל שהיווה מקור השראה עבור הצייר .אולם ,למרות הדמין המדויק ,היא ניראת כמעט נערה .האם זה בגלל שרק בנעורים אנו מסוגלים לעוף בחלום? מעניין גם הסגנון בו האמן בנה את דמותה של הגיבורה. לפנינו ניצבת נערה בשמלה אדומה ,ראשה מעוטר בזר חינניות. היא כאילה יצאה מן התיבות היפות של האמנים הרוסים .אך במקום מגפיים אדומים ,רגליה נועלות סנדלים ים-תיכוניים זהובים ועדינים. האם אלה הם הסנדלים שבהם גיבורי המיתוסים העתיקים עלו לשמיים כדי להביט על העולם מן הגובה? הדמות שיצר ויקטור היינה מרגשת ,אידיאליסטית ,מעט אלגורית: מה שחי בשמיים בשיא הטבעיות בארץ יכול רק לנבוט. האווירה האידילית והחגיגית מודגשת על-ידי הוספה של דמויות שמלוות אותה בחייה הגשמיים (בתור מלאכי אהבה) ,אשר מסעייות להביא לעולם הזה את אהבת האמנות .אחד מהקופידונים נשען על אדן שעושוי מספרים ,ומנגן על חלילית .השני נושא בידיו את ספר-התמונה ״פנטזיות״ .שרוולי חולצותיהם הלבנות מתרפרפים כמו כנפיים ,אך שני הילדים עומדים על הארץ ומסעיים בלעשות סדר בספרים שהפי כו לתמונות .האם כך גם במחזה ״במעלה סולם יעקב :מארק שאגאל״ שאגאלון הקטן ״סייע״ לאמן מוויטבסק לעוף בשמיים בעוד שהוא יוצר על הארץ? הגלריה השמיימית נושקת את פסגות הגלים .והנה :הים נקרע ונחי שפה קרקע שעליה ,כמו תמונות בתוך מסגרות זהב ,שזורים ספרים שבהם האמנות שהועשרה על-ידי שאגאל מקבלת משמעות ונותנת דחף חדש ליצירה .כאן נחשפת שכבת תרבות חדשה – שכבה ספרותית: שירה ,פרוזה ,מחזות ,נובלות ,רומנים ...העולם מונע על-ידי היצירה שבה אחד מוליד את השני ,לא כשחזור אלא מתוך אהבתו אליו .זהו טבעה של האמנות ,וספריה של גיבורת ״הדיוקן״ הנם האישור לכך. בראש ובראשונה ,ספר האלבום ״האמנות היפה הישראלית המודרי נית בעלת שורשים רוסיים״ .הוא מתחיל בשאגאל .כאן ישנו גם המחזה הביוגרפי ״במעלה סולם יעקב .מארק שאגאל״ ,וגם הספרים שהיו בתוך הכבודה שהמחברת הביאה עמה לארץ מרוסיה בה החלה התעניינותה בשאגאל...
ויקטור ברינדץ׳ דיוקן של גלינה פדולסקיה .2012 .בד ,צבעי שמן 100×170 .ס״מ. אוסף של גלינה פדולסקיה
זה קרה בוולגה אשר העניקה לנערה שב״דיוקן״ את האהבה לתרבות והרצון להפיץ את אורה בעולם .הדחף הזה מוכר לויקטור ברינדאץ׳ ששנים רבות מחייו היה קשור לנהר הוולגה .זוהי הסיבה לכך שספר התמונה בשם ״שם הוולגה דוהרת כמו חץ מקשת...״ בנוי בתור מראה – מראה שמשקפת את מקור המקורות של עולמה הפנימי של הגיבורה. חיי המציאות אינם קלים .אך הם קשים פי כמה וכמה כאשר נעקרת מאדמת ביתך :הספקות ,חוסר הבטחון ,האי-אמונה ביכולתך למצוא את מקומך במרחב החדש.
שיחות עם שאגאל
אך חובתך היא לנבוט ולצמוח ,וזה בהכרח יקרה כי יש בך הסטואיות של אמן. אליך נשלח הרסיס הקסום מהאמנות השמיימית .ועליך להמשיך ולהתמיד בגורל שנגזר עליך ,כי הרי קל יותר לוותר על עקרונותך מאשר על היכולת להיות מי שהנך.
התחושה בחשיבתו על כיצד להביע את עצמו בציור ,מארק שאגאל כתב: ״אני משתדל למלא את הציור בחפצים ודמויות אשר בעיני הן צורות קוליות ...צורות מלאות חושניות שהומצאו על-מנת להעניק מימד חדש לעולם הנראה״. ויקטור ברינדאץ׳ לגמרי מתחבר לסוג הזה של חשיבה פיגורטיבית ויצירת צורות עלילתיות של עולם החפצים בשילובים שממלאים את החלל בתחושת המימד החדש .התחושה הזו של האיזון בין העולם החיי צוני והפנימי שמאפיינת את ראיית העולם של שאגאל היא תחושה של הרמוניה שיוצרת ברית בין האדם ,הטבע והאמנות. אין זו מקריות שב״משימת האמן״ שאגאל הרהר :״לי אישית הציור נראה כמשטח עם חפצים שצויירו עליו < ,>...עם בני אנוש – על-פי סדר פנימי מוגדר״. ברינדאץ׳ היינו צייר בעל סדר פנימי יוצא דופן ,וההיכרות עמו עוזי רת להבין את ייעודו של כל אחד מהחפצים שעל הבד ,למרות שבתחילה כמה מהם עשויים להיראות מקריים .אך תנו לזה עוד טיפת חשיבה, ומשמעותם של הציטוט או החפץ הכאילו מקריים מעניקה לכל המחזה תחוש ת crescendoומובילה אותו אל אקורד הסיום הרועם של הסי�מ פונייה על-גבי הבד. אברהם אפרוס טען כי ״דמיונו הפרוע של שאגאל – אין שווים לו, הוא מושרה בתחושה האלוהית״ .לא רק אפרוס אלא רבים מבני דורו ציינו את ססגוניות דמינונו של האמן .שאגאל עצמו טען את ההיפך ב״משימת האמן״ :״אני נגד ההגדרות ״פנטזיה״ ו״סמליות״ .עולמנו הפנימי היינו מציאות שהיא אף מציאותית יותר מן העולם שאנו רוי אים״ .הלא היא היא המציאות של העולם הפנימי שהונצחה ביצירת אמנות שעליה מדובר ב״דיוקן״ מאת ויקטור ברינדאץ׳? האמנות של שאגאל נמצאת במרומים הודות לאהבתם של מוקיי ריה על הארץ .אנו שומרים עליה כעל ירושה רמה .הרקע הדומיננטי ב״דיוקן״ היינו תכלת שהיה הצבע האהוב על שאגאל הצעיר ,כמו צבע עיניו וכמו צבע עיניו של ויקטור ברינדאץ׳ ,וכמו צבע עיניה של גיי בורת החגיגה בציור ...אין זו פנטזיה ,פשוט כדי להיות צייר ,צריך יום אחד להיזכר בצירופי המקרים המופלאים של החיים...
ירושלים 26 .אוקטובר .2014המרכז הקהילתי. ויקטור ברינדץ בתערוכה ״בלדת הסתיו״
וקטור ברינדץ׳ עם נכדו ולדימיר בפסטיבל אומנות של האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל ,סינטזה ספרים של גלינה פדולסקיה
215
שיחות עם שאגאל
השאגאל הישראלי: המסורת
״אנו התרגלנו לגדף את ״הספרות״ שבתוך הציור .אבל האם אנו באמת התעשרנו בשפה ציורית חדשה ,בתוכן חדש״ – כך שואל שאגאל שאלה ריטורית בספרו ״תפקידו של אמן״. ציורו של ברינדאץ׳ הוא בראש ובראשונה ציור ״ספרותי״ .כל אחד מציוריו ניתן להפוך לסיפור .הסיפורים יהיו שונים ,תלוי במי יהיה המספר .במקרה הזה הסתמכנו על היצירות הספרותיות והעיתונאיות מאת שאגאל ,כיוון שמדובר בנסיון מקיף להפנים את מורשתו של האמן. תיאטרליות בתכליתן ,עבודותיו של ברינדאץ׳ מסדרת שאגאל הן כמו מבט מפנים ומבחוץ .העבודות נוצרו כך שהצופה תופס את אווירת העלילה דרך דמויות בעלות אופי חי. זהו הדבר שמחבר בינו לבין שאגאל אשר נטה להיות כל-כך ״ספרוי תי״ שכתב שירה ופרוזה ,אייר את ספריהם של גוגול ,לאפונטן ,הומר, אובידיוס ,״סיפורי אלף לילה ולילה״. במילים אחרות ,ברינדאץ׳ נשען על הבנתו את כלל אישיותו של שאגאל :בתור צייר ,במאי ,משורר ,וכן בתור פעיל ציבור ותרבות. ״הדבר שמדאיג אותי הוא חוסר הברירות בלשון האמנותית ,מין בלי תי-מחוייבות ,היחסיות שבה ,למרות שכלפי חוץ היא משדרת קו כוחני די משכנע״ – מתרעם שאגאל .אישיותו של ברינדאץ׳ אינה מרשה לו להיות לא-ברור ,בלתי-מחויב ,ויחסי. זה מסביר חלקית מדוע בסדרת שאגאל ויקטור מרבה להשתמש בציי טוט :״עבורי שילוב ציטוטים מציוריו של שאגאל הוא סוג של ״תדלוק״ טבעי של הדיאלוג שאני מנהל עם האמן - ,אומר ברינדאץ׳ - ,כיצד עוד אוכל להמחיש ויזואלית מסורות מתקופות שונות? [בעזרת] ניגוד בין העבר להווה? התמונה צריכה להיות חיה ,עם דמויות ,מלאת דברים עצובים ,מצחיקים ,מרגשים ,מגוחכים .כל חלק בה חייב להיות ברור. כמו כל בן אדם ,הצייר מתעייף מהבעיות ,והנה ,כאן יש לו הזדמנות ״לשחק״ .בקולאז׳ ציטוטי אין מסגרות נוקשות ,וזאת ,כנראה הסיבה לפופולריות של הרימייק בזמנינו״.
מארק שאגל בסטדיו1950 .
זה מתחבר עם החשיבה הבמאית של ברינדאץ׳ שבה הכנסת טקסט חיצוני לתוך הקשר חדש יוצרת אפקטים אסתטיים וסמנטיים נוספים – עד ליצירת האנטי-אפקט ,שינוי המשמעות בהיצמד לתוכן המשימה.
הסטודיו של ויקטור ברינדץ׳
שאגאל קרא לתכונה הזאת ״יכולת להרכיב את הציור ,לבנות אותו באופן ארכיטקטוני״. מעבר לכך ,״חשיבת רימייק״ היא תמיד משחק עם החומר הכלול, הזדמנות פז להתחבר למסורת או ליזום איתה ויכוח .זהו הדבר שעוזר בלהבין מהו המקום של המסורת בך .בהקשר זה ,ארשה לעצמי שוב לפנות אל דברי שאגאל :״לרוסיה היו שתי מסורות אמנותיות :עממית ודתית .השתוקקתי לאמנות גשמית ,אמנות מהאדמה ולא מהראש. היה לי האושר להיוולד בתוך העם ,אך האמנות העממית לא הייי תה מספקת לי למרות שתמיד אהבתיה .אמנות עממית חסרת מודעות עצמית .היא אינה מסוגלת להכיל את הדרך לשלמות ,היא נטולת ציי וויליזציה .ואני תמיד נמשכתי אל הציור .בארץ מולדתי היחס לאמנות היפה היה כמעט דתי .אני הכרתי בערכה הגבוה של אמנות איקונין ובמסורתה ,ביצירות המופת מאת אנדריי רובלב ,לדוגמה .אך הן בתוכן והן בצורה הייתה זאת אמנות דתית ,אורתודוכסית ,ובתור כזאת ,היא הייתה לי זרה. על-מנת להפנים ולהתמקצע במעודנותה של האמנות העממית, הייתי חייב לשתות מהמעיין הפריזאי < >...זהו ,לדעתי ,שורש הדואליות הרב-שנתית שלי״. זהו ,בעצם ,בדיוק הדבר אותו אנו מוצאים בעבודותיו של ויקטור ברינדאץ׳ ,תוך כמה הסתייגויות :ויקטור אינו מתנזר מהסגנון האורתוי דוכסי ,ומעיינו היא ארץ ישראל ולא פריז.
ירושלים 6 .בינואר .2012מרכז האומנות ״הורמוניה״.ויקטור ברינדץ׳ בפסטיבל ״בעקבות מארק שאגל ״
217
אבני ״ 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ
אבני ״ 12שבטי ישראל״ ְ״ו ָה ֲא ָב ִנים ִ ּת ְה ֶייןָ ַעל ׁ ְשמ ֹת ְ ּב ֵני ִי ְש ׂ ָר ֵאלְ ׁ ,ש ֵ ּתים ֶע ְש ׂ ֵרה ַעל ׁ ְשמ ָֹתם; ִ ּפ ּתוּ ֵחי חו ָֹתםִ ,א ׁיש ַעל ׁ ְשמו ֹ ִ ּת ְה ֶייןָ ִ ,ל ׁ ְש ֵני ָע ָש ׂר ׁ ָש ֶבט.״ שמות כ״ח ,פסוק כ״א
שבת במשפחת ברינדץ׳ :הנכד ולדימיר ,סבא ויקטור ,סבתא לידיה
הנושא של 12שבטי ישראל כעבר ,הווה ועתיד ישנה תופעה ידועה לפיה האמנות זקוקה לעלילות ולדמויות נצחיות. הכל משתנה פרט לדבר אחד :הארעיות של חיי האדם והנצחיות של העולם המתחלף .הדמויות הנצחיות מסייעות לחוות באופן אמנותי את התהליכים האלה .התוכן העשיר של ריבוי המשמעויות ,התוכן הפילוסופי והיכולת להזיז את הגבולות של התקופות והתרבויות הלאומיות ,גבולות הטמונים בתוך הנושאים הנצחיים ,מאפשרים לאמן לנהל דיאלוג עם כרונוס הכל- יכול .בתוך הנושאים הנצחיים מתגשם הצורך של האמן לחוש עצמו כחלק מהעבר ההיסטורי ולהעריך את אירועי ההווה – שמשחזרים ,בדרך כלל ,את הדגם של יחסי סיבה ותוצאה מימי קדם .בתוך הנושאים הנצחיים הללו טמון גם המקור לעתיד – התחושה הנבואית של מה שעומד להתרחש .הנושא של ברכת יעקב לבניו תופס את אחד המקומות המכובדים באמנות הציור, עוד מהתקופה שלפני הרנסנס .נושא זה ,שבימים ההם פורש כיצירתו של דמיאורגוס-האמן ,לא הותיר לצופה אופציה של פרשנות רבת אפשרויות – דבר שנמשך עד תחילת המאה הקודמת ,למעשה .ניאו-מודרניזם ,זרם שידוע בחיבתו לטקסטים תרבותיים של תקופות קדומות ולהענקת פרשי נות מחודשת עבורם ,סיפק לנושא הזה אורך רוח אמנותי חדש .במה שנוגע לארץ ציוֹן ,תפקיד השבטים בשמירת היהודים כלאום הודגש עוד בתקוי פת הקמת מדינת ישראל .לא במקרה ,באחת הסדרות הראשונות של בולי 1 המדינה ( )1952הוצגו הסמלים של 12השבטים כסמלים של ערי ישראל.
בשנת 1959התקיימה בפריז פגישה בין נשיאת ארגון ‘הדסה’, הארגון הציוני של נשות אמריקה ,לבין מארק שאגאל .בפגישה הוצע לאמן ליצור ויטראז’ים עבור בית הכנסת של המרכז הרפואי העתידי ‘הדסה’ ,בירושלים .האמן מצא את נושא 12שבטי ישראל כמתאים ביותר עבור המטרה הזאת .כל העבודה – החל מסקיצות עיפרון ראי שוניות ,שהועברו לצבעי שמן ומים ,ואחר כך לקרטון בגודל טבעי, ועד ליצירה הסופית וחיבור הזכוכיות – כל זה ארך קצת יותר משני תיים .ובשנת 1962החלונות הקשתיים של בית הכנסת ,שגובהם שני מטרים וחצי ,זהרו כמו אבנים יקרות בין הרי יהודה .הם החיו בפסיפס הזכוכית שלהם את רגע הברכה והציוויים שנתן יעקב אבינו לבניו, שאנחנו ,העם היהודי ,צאצאיהם .באותה שנה יצר שאגאל ,על בסיס הסקיצות שלו ,סדרה של ליטוגרפיות אשר ראו אור באלבום ״מארק שאגאל – ויטראז’ים עבור ירושלים.״ 2.ובדומה ליונת השלום של פ�י קאסו ,הספר נפוץ בעולם ,נושא איתו בשורה על נס חדש בארץ המוי בטחת – ויטראז’ים של האמן הדגול ,במדינה שהיתה אז צעירה מאוד, מדינת ישראל. כעבור 11שנה הגיע זמנם של עוד ״ 12שבטי ישראל״ ,פרי מכחולו של גאון נוסף :בשנת 1973סיים סלבדור דאלי סדרה של ציורים בנושא ציוויי יעקב .העבודות בוצעו בסגנון הסוריאליסטי המאפיין את האמן הדי
1האנציקלופדיה היהודית הקצרה 7 :כרכים /מרכז מחקר הקהילות היהודיות; האוניב ר סיטה היהודית; מהדורה שנייה ב 11-כרכים( 2005-1976 ,ירושלים) .מ’ :קראסני פרולטרי, ,1996כרך ,4עמ’ .422
Marc Chagall. Vitraux pour Jérusalem / Introduction et notes de Jean Leymarie. 2 Éditeur André Sauret, 1962
מארק שאגל .בדידות
ויקטור ברדינדץ׳ .פוגרומים
גול .בקומפוזיציות של דאלי ,הדמויות החדשות שזורות עם אלגוריות של האמן ,אשר מהוות כבר חלק מהרקע התרבותי העולמי .את הסדרה ״12 שבטי ישראל״ מקדיש האמן לרגל 25שנה להקמת מדינת ישראל .מאוחר יותר דאלי שוב פנה לנושא הזה ,ויצר את״ ״ 12שבטי ישראל״ ,הפעם ב�א מנות הריקוע על גבי מטבעות. נושא ברכות יעקב לבניו זכה לפיתוח מעמיק באמנות הפלסטית, כפי שביטאו אותה העולים ממדינות מזרח אירופה. המונומנטליסט לב סירקין השתייך לדור של ציונים שהיו שקוי עים בעיסוק בסוגיה היהודית .בשנת 1974יצר האמן ציור קיר גדול (פרסקו)״ ״ 12שבטי ישראל״ ( 4X10מטרים) באולם ההרצאות של א�ו ניברסיטת בר אילן .הציור כובש ,עם מעברים בין גווני זהב ,כחלק מהארכיטקטורה המעודנת של האולם .מלבנים בצבע אוקר מזכירים את צורות הכותל ,אך זהו רק רושם ויזואלי ראשוני .בציור הקיר קייי מים אין ספור אלגוריות וסמלים :כל אבן מסמלת את אחד מהשבטים, אך בנוסף יש סמלים שמקובלים בפקולטות של האוניברסיטה :מאזני צדק – משפטים ,תבואות של חיטה – ביולוגיה ...וכל זה נעשה בצורה אמנותית ואסתטית. בתחילת המאה ה 21-נציג נוסף של העלייה ,כבר מהתקופה שאחרי פירוק ברית המועצות ,אדוארד גרוסמן ,יוצר בנושא 12שבטי ישראל 12עבודות קשת בטכניקת ג’סו .״לא כל נושא טוב עבור ג’סו״ ,טען האמן באחד הראיונות ,״מכיוון שהמגע ההכרחי עם ג’סו ,שהוא הבסיס 1 לאיקונה הביזנטית ,הוא כשלעצמו כבר מכוון אותך לעתיקות.״ ב-״ 12שבטי ישראל״ של אדוארד גרוסמן ,שיטות הציור הליטורגי משתלבות עם שיטות האמנות הסוריאליסטית ,תוך שהן משלימות זו את זו ותומכות אחת בשנייה .כיום ,עבודות הג’סו של אדוארד גרוסמן נמצאות באחד מבתי הכנסת בצרפת .הפאנו החגיגי והדקורטיבי של יעקב בגימוב ,שנמצא בלובי המלון הממוקם לא הרחק ממרכז הקוני גרסים בירושלים ,מזכיר שטיח מזרחי ,עם סמלים אלגוריים ועם עיר דוד במרכזו. בסגנון סופרמטי ,שלוקח בחשבון את הסמלים על דגלי 12השבטים, יוצר יוסף קפלן את עבודתו ,המדמה את הדגל המשותף של צאצאי יעקב.
.2007ירושלים .מוזאון תלפיות (אמיגור) ״מנהגים ומסורת יהודית״. רבי חיים בתערוכתו של ויקטור ברינדץ׳
״ 12שבטי ישראל״ של אנטולי ברטינסקי מרשימים ביותר .זו סדרת יצירות שנעשתה בטכניקה המשלבת סגנונות שונים .חלק מהיצירות נמצאות כיום באוספים פרטיים בארצות הברית. לפני מספר שנים הוצג בפסטיבל האור בירושלים הסרט ״ 12שבטי ישראל״ ,שנעשה בגרפיקה ממוחשבת .הסרט הוקרן על חומות העיר העי תיקה ואחר כך על בניין העירייה של בירת ישראל .במלאת 125שנה להולדתו של מארק שאגאל ,הצייר הירושלמי ארקדי ליפשיץ יצר סדרה של ציורים אלגוריים ,״ 12שבטי ישראל״ ,שנוצרו בהשראת הוויטראז’ים של שאגאל .לכבוד 50שנה לוויטראז’ים ,הוצגה התערוכה של ארקדי ליפשיץ במרכז לאמנויות ״בית אות המוצר״ 2והופיע קטלוג של יצירותיו, 3 כמחווה לעבודותיו של שאגאל. סדרת התמונות של ארקדי ליפשיץ – שילוב בין סגנון נאיבי וסגנון ניאו מודרניסטי ,אשר מקום מרכזי בו תופס סגנון הציור הילדותי: צבעים עזים ,יושר ,תמימות ,חופשיות וטבעיות .מבחינה אמוציונלית וקולוריסטית ,הציורים קרובים להשקפת העולם ולטמפרמנט של ילידי הארץ .גם בצבעים החמים ,גם בהצפה המכוונת שלהם ,גם בהגברת הקונטרסט. נראה שדי בדוגמאות אלה כדי להתרשם מכך שהנושא ״ 12שבטי ישראל״ באמנות לא איבד מתוקפו ,לא הפך ל״מוזיאון שעווה״ ,אלא ממשיך להפליא בעושר של הפרשנויות האמנותיות שהוא מקבל .התוכן שלו עמד במבחן הזמן והוכיח שהוא מסוגל להתקיים בכל חומר וסגנון: בציורי שמן ואקריל ,בוויטראז’ ובפרסקו ,בטכניקת ג’סו ובתחריטים, בטכניקה מעורבבת ובאמנות הריקוע ,וכיום גם בגרפיקה ממוחשי בת .והנה ,פיתוח חדש לנושא :הסדרה ״ 12שבטי ישראל״ ,של ויקטור ברינדץ’ ,הכוללת 13תמונות – סדרה שאותה סיים האמן בשנה ה65 - להקמת מדינת ישראל. המוטיבים של העלילה התנ״כית ״ברכות יעקב״ מומשו על ידי ויקי טור ברינדץ’ דרך הדמויות המטאפוריות של אבנים יקרות -סמלי 12 שבטי ישראל .הודות לשפע החומרים ולעושר האלגוריות ,העלילות המורכבות בכל אחת מהיצירות מאפשרות מרחב פרשנות גדול ,עבור כל צופה. 2הסדרה ״ 12שבטי ישראל״ של א .ליפשיץ הוצגה גם בבית האמנים המרכזי במוסקבה.
1ג’סו של אדוארד גרוסמן //ג .פודולסקיה ,האמנות הפלסטית הישראלית המודרנית ,בעלת השורשים הרוסיים .ירושלים ,2011 ,עמ’ .82
3ארקדי ליפשיץ 12 .שבטי ישראל :ציורים אלגוריים/עריכה ודברי פתיחה :ג .פודולסקי. ירושלים :סקופוס.2013 ,
219
ראובן
אבן אודם לוהטת .״ראו – בן!״
החלון של ראובן הוא הראשון בגלריית החלונות-גורלות ש ל 12בניו של יעקב אב�י נו .הוא מין פרולוג לירי-דרמטי בהיסטוריה של יחסים משפחתיים לא פשוטים ,יחסים שבהם התגבשה הבנה מוסרית ואסתטית לגבי מושג המשפחה והנורמות האנושיות שצי ריכות לעמוד בבסיסה. ״ראוּ ֵבן ְּבכ ִֹרי ַא ָּתהּ ,כ ִֹחי ראובן הוא הבן הבכור של יעקב ,התחלת כל ההתחלותְ : ש ֵאת וְ יֶ ֶתר ָעז.״ (בראשית מ״ט ,פסוק ג’) .אבל הוא בנה של לאה, אשית אוֹנִ י יֶ ֶתר ְ ׂ וְ ֵר ׁ ִ שאותה קיבל יעקב במקום רחל האהובה. הדגל של שבט ראובן -ציור של דודאים על רקע אדום. והאבן של השבט – אבן אודם. ״יְ ִחי ְראוּ ֵבן וְ ַאל-יָ מֹת; וִ ִיהי ְמ ָתיו ִמ ְס ָּפר״ (דברים ל״ג ,פסוק ו’) ,אומר משה רבנו. המסורת הציורית של תיאור דמותו של ראובן נוטה לשים דגש על דמותו הסוערת. הוא ַּ ״פ ַחז ַּכ ַּמיִ ם״( .בראשית מ״ט ,פסוק ד’) .מכאן נובעת הפרשנות הפלסטית הנפוצה: זרמים סוערים של מים ,דגים שמשריצים מיליוני דגיגונים ,ציפורים שעוברות מרחקים עצומים .ראובן – זה העדר גבולות עולמי ,ריבוי כל דבר חי בטבע. מהחלק השני של הברכה ,לעומת זאת ,הציירים נהגו להתעלם בדרך כלל. ית ִמ ׁ ְש ְּכ ֵבי ָא ִב ָיך; ָאז ִח ַּל ְל ָּת יְ צוּ ִעי ָע ָלה.״ (בראשית מ״ט ,פסוק ד’). ״אל ּתו ַֹתר ִּכי ָע ִל ָ ַ מדובר ביחסים של ראובן עם בלהה ,שפחת אביו ,המשרתת של רחל( .דברים ל״ה, פסוק כ״ב). גורלותיהם של גיבורי ספר הספרים הם שרשרת של טעויות אנושיות והבנת הטעויות האלה ,הבנה שמעניקה אמת לדורות הבאים .מבחינה זו ,מעניינת במיוחד הפרשנות של ויקטור ברינדץ’ לעלילה :בצורה אלגורית הוא מחזיר אותנו לסכסוך הדרמטי שמקורו בשורשי משפחת יעקב .האמן יוצא מתוך הבנה של הגורל האנושי ,שהמתח שלו מורגש בגוון הבסיסי של הציור :ורוד-אדום-בורדו .זהו צבע היוולדותו של ראובן ,צבע הטמון באבן האודם המסמלת את שבט ראובן. העלילה התנ״כית מתפתחת בשדה אבל מורגש בה המתח הפסיכולוגי הרב .אבן האוי דם בחלק הקדמי של הקומפוזיציה כאילו מחלקת – ובו זמנית מאחדת – את הזוגות הפואטיים :האישה יחד עם ציפור שבונה קן ,והגבר – עם תרנגול ש״לא קרא״. ויש עוד זוג אחד -הוא לא נמצא בציור אלא במהות של יצירת האמנות בעולם :האמן והצופה .למרות ריבוי הפרשנויות האמנותיות של העלילה הנצחית ,לאורך מאות בשנים, הטקסט של ברכות יעקב מקבל תוקף חדש עבור כל צופה -מכוח הניסיון התרבותי שלו, ניסיון החיים והחוויות הסובייקטיביות והרגשיות. כל הגוונים של אבן האודם מציפים את התמונה מלאת התוגה והאקספרסיה הפנימית, בדומה למונולוג של לאה שהולכת לאבן הקרמין ,כדי לגעת בה ולזכות בתקווה לאהבתו של בעלה. העומרים -העדים האילמים לסודם של האנשים שצועדים זה לקראת זה ,לבושי ארגמן. וראה אלוהים את כאבה של לאה ,שבעלה העדיף את רחל על פניה .ומה שנראה כתבואה חורפית ,הניב תבואה של זהב בשדה. וידי בעלה -שורש דודאים ,שמזכיר בצורתו אדם קטן .אבן האודם קורנת בכל הגווי נים של צבעי הפטל .אודם זו אבן שמסייעת לאישה לשאת את תינוקה בבטנה .אהבה? כן, אהבה .הרמוניה? לא ,לא הרמוניה .החיים כמרירות וכמתיקות ,אבל תמיד -חיים. וראה אלוהים את כאבה של לאה ,והעניק לה את אבן האודם הלוהטת. ראובן שלה -זהו נס של היווצרות חיים .הוא יישאר תמיד הבכור .וידי יעקב -דודי אים .יהיו לה עוד חמישה בנים.
ראובן. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר ראובן. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
222
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
שמעון
טופז של תבונה .לצאת מגבולות הרוע
שמעון ,בנה השני של לאה. האבן של שבט שמעון היא טופז ,והדגל שלו בצבע ירוק ,עם ציור של העיר שכם. השם שמעון לקוח מהמילה לשמוע -וזה אומר גם :להבין .אדם צריך לדעת למה יש לו זכות ולמה לא ,ולא לעבור את הגבולות המוגדרים על ידי הכוח העליון ,כמו גם את גבולות השטח שניתן לו. כל מה שנוגע לשמעון ,קשור בהכרת הרע. שמעון יזם את החרבתה של שכם .הוא זה שהציע למכור את יוסף לעבדות .בערבות מואב ,בדרך לארץ כנען ,גברים משבט שמעון היו אלה שנאפו עם בנות מואב ומדיין, בעת שביקרו באוהליהן... חוסר יכולת לשלוט באמוציות שלו ,העדר איפוק -וכוח רב; כזה הוא שמעון. כדי לרסן את תכונות אלה ,קיבל שמעון את הטופז -אבן שמסייעת לצאת מגבולות הרוע ולטהר את עצמו. על פי הנבואה ,שמעון קיבל את הנחלה שלו בתוך נחלת יהודה .רבים מצאצאי שמעון, בניסיון להרחיק את הרוע שבתוכם ולרסן את היסוד התוקפני ,בחרו במקצוע ה״מלמד״ – הם לימדו ילדים תורה .וצאצאי שמעון התפזרו בארץ ישראל .התממשה נבואת יעקב: ש ָר ֵאל.״ (בראשית מ״ט ,פסוק ז’). ״א ַח ְּל ֵקם ְּביַ ֲעקֹב וַ ֲא ִפ ֵיצם ְּביִ ְ ׂ ֲ התמונה של ויקטור ברינדץ’ שמוקדשת לשבט שמעון נעשתה בגוונים חמים של טופז ,כסמל להערה הפנימית שאליה מכוון אלוהים את האופי חסר המעצורים של שמי עון .גוני התכלת ,צהוב יין ,זהוב-חום ,ורוד ,ירוק-כחול ,אלו הם גוונים מרגיעים .הטופז צלול כפי שצלולים מי ים סוף ,שבאחד מהאיים שלו (טופזיאוס או טופזיאון) התגלתה האבן הזאת ,המגִ נה מפני שיגעון .אבן שהפכה לאחת האבנים הסימבוליות על החושן של הכהן הגדול. הטוב צריך לנצח ,אבל זה ניצחון לא קל ,אם האדם הוא אמביוולנטי מלכתחילה .הניי גודיות באופיו של שמעון מודגשת באמצעות יצורים מיתיים מכונפים ,שיכולים לשנות את עורם וידועים בתגובותיהם הבלתי צפויות :הם גם השומרים וגם ציפורי הטרף. במרכז הציור – מנורה יפהפייה עם אלמנטים האופייניים לסגנון אוריינטלי .היא מקושטת בחרוזים של שרשרת נשית .צדה השמאלי של המנורה הוא בצבע ארגמן .הצד הימני -תכלת .מתחת לצד התכלת – שופר תכול ,שכמו סוּ תת מטופז שלם .הקונסטרוי קציה הזו ,הנפלאה בצבעה ובצורה שלה ,צומחת מעץ החיים הנדיב ,שאותו מיקם האמן בחלק הקדמי ,כסמל לתורה ולחוכמה המסתתרת בה. זהו הדבר העיקרי שאליו צריכה לשאוף נפשו הסוערת של שמעון ,ולא משנה מה יבטיחו לו הערים העשירות... אבל איך מתגברים על התאוותנות בעולם? בציורו של ברינדץ’ מפוזרים ,כמו בתמונת טבע דומם ,תכשיטים שמושכים את העין: טבעת עם אבן אודם ענקית ,צמיד מאבני ארגמן ששזורות בו גם אבני אוניקס שחורות – סמל השלטון .האריה אוחז בחמדנות באבן היקרה ,כחולה כמו כדור הארץ ,ומצמיד אותה לחזהו ,בגאווה עצמית ובתאוותנות. אבל כשהאמן עוסק בניגוד בין טוב לרע ,הוא לא עושה את זה בצורה גסה :המטאי פורות שלו מורגשות רק באור של החלל ,המלא בכל צבעי הקשת .למרות שגם צבעי הקשת אינם מספיקים ,מכיוון שהצבע של התחדשות הנפש הוא לבן .הערך של טופז לבן (נטול צבע) אינו גבוה ,בעולם האמיתי .אך בלי קשר לכך ,הוא היחיד האפשרי עבור שבט שמעון; זו התחושה שברינדץ’ יוצר בתמונה שלו. זו הדרך להתחדשות.
שמעון. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר שמעון. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
224
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
לוי
ברקת האמונה .זקיפות רוחנית לוי ,בנה השלישי של לאה. האבן של שבט לוי היא ברקת – אבן שמפזרת את האנרגיה השלילית ומעניקה חוכי מה. הסמל שעל דגל שבט לוי הוא החושן של הכהן הגדול ,על רקע פסים בצבעי לבן, שחור ואדום. ש ָר ֵאל.״ (דבי ניזכר בדרך שאותה ניבא יעקב לבנו :״יוֹרוּ ִמ ׁ ְש ָּפ ֶט ָיך ְליַ ֲעקֹב וְ תו ָֹר ְת ָך ְליִ ְ ׂ רים ל״ג ,פסוק י’). אבל נחלה בארץ ישראל לוי לא קיבל .ובני שבט לוי החלו לעבוד בבית המקדש, ללמוד תורה ולהביא את המצוות שלה לעם. משה רבנו ,שקיבל את התורה בהר סיני ,היה בן לשבט לוי .אהרון ,הכהן הגדול, וצאצאיו הכהנים ,היו גם הם משבט לוי .בין שאר בני שבט לוי ,הם נחשבו לבעלי רמה ל-מזְ ְּב ֶח ָך.״ (דברים ל״ג ,פסוק שימוּ ְקטו ָֹרה ְּב ַא ֶּפ ָך וְ ָכ ִליל ַע ִ רוחנית גבוהה במיוחד ,ולכן ״יָ ִ ׂ י’). אורח החיים של שבט לוי היה כזה ,שבעולם החומרי הם שאפו לשחזר את סולם הערכים של העולם הרוחני. במרכז יצירתו של ויקטור ברינדץ’ ניצבת מנורה בצבע תכלת .מעליה – לוחות הברית .מתחת לבסיס המנורה – מגן דוד ,כמו פרח ארגמן. ברקע – קשיש עם זקן לבן ,בגלימה אדומה ,אוחז בידו לפיד ומוביל בעקבותיו את העם .על חזהו של הכהן הגדול – חושן ,שבו הברקת כאילו זוהרת באופן בוהק יותר ,בין 12האבנים הקדושות. בן שבט לוי מלא ערך עצמי והתעלות רוחנית. מוזיקאים ,זמרים של בית המקדש. היהודים הכשרים צוהלים ,אוחזים במנורות .כולם צועדים בעקבות הכהן הגדול. פסח ,חג יהודי מרכזי ,לזכר יציאת מצרים. אביב .השקדייה פורחת בארץ ישראל. נשר מרחף מעל פסגות ההרים ,מסמל בגובה המעוף שלו את הקו האנכי בטבע .ופי ריסת כנפיו העזות מזכירה את ידיו הפרוסות של לוי.
לוי. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
נובמבר .2014ירושלים .מוזיאון תלפיות (אמיגור) .פתיחת התערוכה ״אבני החן של שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ׳ .מוזאון תלפיות (עמיגור) ובית מוזיאון אודסה על שם נ.רוריך (פרוייקט בין לאומי ישראל אוקראינה) .בין הנוכחים :ויקטור ברינדץ ,הציירים ודים מרקוב ,ארדריאן זודרו ,סרגיי ואולסה מסקלוב ,גריגורי פירר ,ברד מכיאל פסין ,גריגוריי גרומברג ,עורכת העיתון והאתר ״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״) אסה טפלובודסקיה ,יו״ר באומנות אנה נליבינה (עמיגור :״תלפיות-קנדה״) אוצרת התערוכה גלינה פדולסקיה.
לוי. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
226
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יהודה
אבן הנופך המלכותית .הייעוד יהודה הוא בנם הרביעי של יעקב ולאה .האבן שלו – נופך ,אחד מסוגי הגרנט :סמל העוצמה (מקור השם הוא במילה הלטינית שפירושה :״לבעור ,לזהור ,לקרון״) .הדגל שלו בצבע השמיים ,עם ציור של אריה. שבט יהודה ,שהיה הגדול ביותר ,קיבל את הנחלה הגדולה ביותר ,במרכז הארץ. השטח הזה הפך בהמשך לבסיסה של ממלכת יהודה .שבט שמעון התערבב בתוך שבט יהודה ,ושבט לוי הקדיש את כל כולו לעבודת השם. ״למרות שמלך ישראל הראשון היה שאול ,משבט בנימין ,תקופת המלוכה שלו לא נמשכה זמן רב (רק שנתיים) .אחר כך דוד נבחר למלך ,והשם העניק לצאצאיו את הזכות הבלעדית למלוך בישראל .העובדה שכל בני ישראל ,שהם צאצאי יעקב ,מכונים יהודים, 1 מעידה על הגשמת הברכה הנבואית של יעקב בנוגע לכך שיהודה יעלה על כל אחיו.״ המלך דוד הוא הדגול ביותר מבין צאצאי יהודה .הוא כבש את ירושלים ,הפך אותה לטירה מבוצרת והכין את הקרקע לבניית בית המקדש. הגוון העיקרי בתמונה של ויקטור ברינדץ’ – כחול-תכלת ,כמו הדגל של שבט יהודה. צבע שמזכיר לא רק את השמיים אלא גם את מעמקי הים ,אשר נבקע בפני בני ישראל ברגע הגורלי של יציאת מצרים (בל נשכח ששבט יהודה תואם לחודש ניסן) .כמו שיח ענק של אלמוגים ,כך מיתמרת במרכז הקומפוזיציה מנורת קנים כחולה ,המקושטת בצדפים ובפניני טופז ,שבחריציהן כתובה נבואת יעקב .ובבסיסה של המנורה ,בדומה לכוכב ים ,קורן כוכב דוד ,אשר אורו הנצחי לא מאפשר לאבד את הדרך. ידי הכהן שעומד על הבימה ,העשויה משתי אבני גרנט גדולות ,מופנות השמימה. במחוות הברכה הזאת יש גם חגיגיות וגם טקסיות .האש של המנורה הדולקת היא כה חזקה ,שהיא מסנוורת את עיני האויב ומחזקת את כוחו של עם ישראל ,שהתאסף ,לבוש בגדי חג ,תחת לוחות הברית. כה מתוקים הענבים מהגפן שטוף השמש של יהודה .כבדים אשכולותיו ,בצבע גרנט, המקשטים ככתר את ראש האריה המלכותי .מלך החיות – מטאפורה לשלטון – שומר על יהודה ,כדי לממש את ברכת יעקב :״יִ ׁ ְש ַּת ֲחווּ ְל ָך ְּבנֵ י ָא ִב ָיך ...לֹא יָ סוּ ר ׁ ֵש ֶבט ִמיהוּ ָדה וּ ְמח ֵֹקק ִמ ֵּבין ַרגְ ָליו...״ (בראשית מ״ט ,פסוקים ח’ ,י’) צאצאי שבט יהודה ימלכו עד ש״יָ בֹא ׁ ִשילֹה ,וְ לוֹ יִ ְּק ַהת ַע ִּמים.״ (בראשית מ״ט ,פסוק י’) .״משיח עצמו ,שהעם מחכה לו בכמיהה עזה ,הוא אותו שילה שמזכיר יעקב אבינו, 2 והוא יהיה צאצא של יהודה.״ אופיו החגיגי של הייעוד מורגש ביצירה של ויקטור ברינדץ’.
יהודה. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
1מ .ליסנבסקי ,פליטרות זכוכית :ויטראז’ים ירושלמיים של מארק שאגאל //מארק שאגאל וישראל :חיים .יצירה. מורשת /עורכת :ג .פודולסקי .ירושלים ,2012 ,עמ’ 100 2מ .ליסנבסקי ,פליטרות זכוכית :ויטראז’ים ירושלמיים של מארק שאגאל //מארק שאגאל וישראל :חיים .יצירה. מורשת /עורכת :ג .פודולסקי .ירושלים ,2012 ,עמ’ 100
יהודה. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
228
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יששכר
אגדת ספיר .פירות העבודה הרוחנית
יששכר – בנה החמישי של לאה. לאה ראתה בהיוולדותו סימן לברכה אלוהית .אחרי הפסקה ארוכה בילודה ,היא נתנה ליעקב את שפחתה ,והנה – נס :נולד בן. הדגל של שבט יששכר :רקע כחול כהה ,ועליו שמש וירח המסמלים את הפסוק מדברי הימים ,בנוגע לכך שבני יששכר ״יו ְֹד ֵעי ִבינָ ה ָל ִע ִּתים״ .החכמים שמבינים בחישובים מסתוריים של תנועות הכוכבים והמאורות – כולם יצאו משבט יששכר. האבן של שבט יששכר היא אבן ספיר .היא משפרת את הראייה ומשככת כאבים על ידי כך שהיא מסייעת להתעוררות רוחנית .זו אבן של התבוננות .האבן שממנה נוצרו לוחות הברית. יששכר קיבל את הנחלה שלו לצד שבט זבולון ,דרומית מערבית לכנרת .גבולות הנחלה משתרעים מהמישור של הגליל התחתון ועד הר תבור ,כולל חלקים מעמק הירדן ומעמק יזרעאל .אדמות פוריות עם גני פירותִ ,ומרעים שבהם רעו עדרים רבים. שכרֲ ,חמֹר ָּג ֶרם ר ֵֹבץ ֵּבין ַה ִּמ ׁ ְש ְּפ ָתיִ ם .וַ ַּי ְרא ְמנֻ ָחה ִּכי טוֹב וְ ֶאת ש ָ הברכה נשמעת מוזרה :״יִ ָּ ׂ ָה ָא ֶרץ ִּכי נָ ֵע ָמה; וַ ֵּיט ׁ ִש ְכמוֹ ִל ְס ּבֹל ,וַ יְ ִהי ְל ַמס ע ֵֹבד.״ (בראשית מ״ט ,פסוקים י״ד-ט״ו) באיזה מס מדובר? שני האחים ,יששכר וזבולון ,סיכמו ביניהם שזבולון ,הנוהג לצאת למסעות ארוכים ולבצע סחר מעבר לים ,יפרנס את המשפחה ,ואילו יששכר ישלים את מה שאחיו החסיר, בתחום הרוחני .לכן ,בשדות הפורחים של האחים ,העושר העיקרי של יששכר היה העושר הרוחני שלו הוא זכה בלימודי התורה .לא לחינם ,זבולון אפשר לאחיו ללמוד ,על חשבונו! משבט יששכר יצאו חכמים דגולים וראשי סנהדרין -הערכאה העליונה לפסיקת הלכה בעם היהודי. בתמונה של ויקטור ברינדץ’ ניכרת תופעה אמנותית נדירה ,כאשר כל החפצים המצוירים הם בגוני ספיר ,ויחד עם זה הם מרכיבים עלילה מסוימת. שתי גדות של נהר .בגדה הימנית – יום .השמש מאירה את הגינה .הילדים רוקדים וצוהלים. בגדה השמאלית – לילה .ירח מלא .עץ התפוחים מתחיל לפרוח .צבאים מגיעים ללי גום מים .יששכר הביא את הכבשים לשתות ,והוא עצמו התיישב כדי להודות לאלוהים. לצדו חמור קטן ושרירי ,בעל מבט חכם ועניו .הוא עוזרו הנאמן של יששכר .הוא מטה את שכמו ומקשיב לתפילת בעליו. אבל הכבשים המתולתלות והטיפשות! בקולן החורק ,הן מפריעות לתפילתו של יששכר .הן פועות ,או אולי חולמות ושרות את שירן... מה מאחד את הגדות הללו? שתיהן מעוררות בך רצון להתבונן .הנוף ,הפריטים של העולם – כולם נושאים את צבע הקורונדום של יששכר. כחול עז – ערב. צהוב – ירח. סגול-אפור – צבאים. אפור-ורוד -חמור. ורוד-לבן – כבשים. לבן-סגול – פריחת עץ התפוחים. ירוק – דשא. אולטרה מרין – נוף ברקע. ספיר קשמירי מנומנם – נהר. יששכר ,אגדת ספיר.
יששכר. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר יששכר. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
230
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
זבולון
״אין ספור יהלומים במערות האבן...״ שיר נדודים זבולון ,הבן השישי של לאה. האבן של שבט זבולון – יהלום ,שמביא להצלחה במסחר .הדגל שלו הוא לבן ,ועליו ציור של ספינה. ל-צידֹן.״ ״לחוֹף יַ ִּמים יִ ׁ ְש ּכֹן; וְ הוּ א ְלחוֹף ֳאנִ יּ ֹת ,וְ יַ ְר ָכתוֹ ַע ִ יעקב מנבא לזבולון שהוא ְ (בראשית ,מ״ט ,פסוק י״ג) .זה מה שקרה .שבט זבולון קיבל נחלה בעמק יזרעאל ,בגליל התחתון ,והעיסוק המרכזי שלו היה קשור לאהבה לים .צאצאי זבולון עסקו במסחר מהכי ש ֻפנֵ י ְטמוּ נֵ י חוֹל.״ ״ש ַפע יַ ִּמים יִ ינָ קוּ וּ ְ ׂ נרת ועד הים התיכון ,ובכך מימשו את נבואת משהֶ ׁ : (דברים ,ל״ג ,פסוק י״ט) דיג ,סחר בכלי זכוכית יקרים שלצורך הכנתם השתמשו בחול וחיפושים בלתי נלאים אחר מטמונים – אלו הדברים שהרכיבו את חייו של זבולון .עמלו ועיסוקיו לא הותירו לו פנאי לתורה .לכן ערך זבולון הסכם עם אחיו ,שנחלתו היתה ממוקמת בסמוך :יששכר, לפי ההסכם ,ילמד עבור שניהם ,והוא ,זבולון ,ישלם לאחיו תשלום הוגן עבור מאמציו. שכר ְּבא ָֹה ֶל ָיך.״ (דברים, ש ָ את ָך; וְ יִ ָּ ׂ ש ַמח זְ בוּ ֻלן ְּב ֵצ ֶ שניהם עמדו במילתם .מכאן הפסוק ״ ְ ׂ ל״ג ,פסוק י״ח). בתמונתו של ויקטור ברינדץ’ נראית ספינה מדהימה ביופיה ,כאילו יצאה מתוך תפאורת תיאטרון אופרה .המפרש הלבן שלה מונמך במקצת. הספינה מאטה את מהירות הפלגתה כשהיא מתקרבת למעגן המוקף עצי דקל .וכמו אבן יקרה ,השתקפותה מנצנצת במים. והמים נפתחים וחושפים תחתם מטמונים מחופים לא ידועים וממלכות תת-ימיות. ומתחת למטמון... דגים ,כמו אבנים יקרות וצבעוניות. פאות היהלומים – כמו קשקשי דגים. קשקשי הדגים – כמו אבנים יקרות. הכל חי ,הכל זז ,הדברים מתמזגים זה עם זה ,הופכים למוזיקה. אין ספור יהלומים במערות האבן. אין ספור פנינים בקרקעית הים... על הדגל הלבן של זבולון – יהלום וספינה...
זבולון. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
נובמבר ,2014אשדוד .גלריה אולם ״אודיטוריום ע״ש רמי נעים״ .פתיחת התערוכה של ויקטור ברינדץ ״אבני החן של שבטי ישראל״. מארגני התערוכה :האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל והעיתון ״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״).
זבולון. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
232
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
דן
שפיפון הלשם .הכשות הגורל דן ,בנה הבכור של בלהה ,שפחתה של רחל .בנו החמישי של יעקב. האבן של שבט דן – לשם .צבע הדגל – כחול עז ,ועליו מצויר נחש ,סמל לפוריות האדמה. בתקופת יציאת מצרים היה שבט דן הגדול שבשבטים .הנחלה שלו שכנה לצד הפליי שתים הלוחמניים .בני דן היו מוכנים תמיד להשיב מלחמה ,ויחד עם זאת – לפעול בערמומיות ובתחבולנות. שמשון הגיבור הוא מבני שבט דן .אבל הוא נלחם עם הפלישתים לבדו ,מנצח את האויב בערמומיות של לוחם ,ומממש את ברכת יעקב :״יְ ִהי ָדן נָ ָח ׁש ֲע ֵלי ֶד ֶר ְךְ ׁ ,ש ִפיפֹן ֲע ֵלי א ַֹרח ַהנּ ׁ ֵֹש ְך ִע ְּק ֵבי סוּ ס ,וַ ִּי ּפֹל ר ְֹכבוֹ ָאחוֹר.״ (בראשית מ״ט ,פסוק י״ז). יתי יְ הוָ ה״ (בראשית מ״ט ,פסוק י״ח) – כך זעק האב האומלל כשראה ״ל ׁישוּ ָע ְת ָך ִק ִּו ִ ִ חיזיון נבואי :שמשון עקור העיניים מסובב בבית האסורים אבן ריחיים ענקית .שמשון שמע אותו -וצעק את אותן המילים ,לפני שהפיל את תקרת המקדש ,על עצמו ועל אויבי ישראל .להיוולד כאיש חזק ולמות כמו גיבור – זהו גורלו של שמשון. בציורו של ויקטור ברינדץ’ ,הרקע הוא כחול של כל הגוונים ,כמו הצבע הכחול של הים התיכון ,שלחופיו ,באזור יפו ,קיבל שבט דן את נחלתו. בחלק העליון של הקומפוזיציה ,מצד ימין ,בולטות שתי דמויות של לוחמים עם קשתות ,לבושים בטליתות בצבעי כחול ותכלת ,שמתנפנפות כמו גלים עם קצף ים .בצד שמאל – נשר עם כנפיים פרוסות ,ירוקות .הוא עוטה גלימת מלך לבנה .הוא ירוק כמו סמל האביב וכמו ניצחון החיים על המוות .הוא מלך הציפורים ,השומר את החוק האלוהי על גבי כיסא המלכות .התגשמות של הכוח והאומץ ,סימן להשגחה שמעניק אלוהים למגִ ני האמונה היהודית. המחוות של הגיבורים ושל הציפור המלכותית הן מאופקות ואציליות .הדמויות יוצי רות איזון בחלק העליון של התמונה .מתמזגות זו בזו בנבואת יעקב: ש ָר ֵאל.״(בראשית מ״ט ,פסוק ט״ז). ״דן יָ ִדין ַע ּמוֹ ְּכ ַא ַחד ׁ ִש ְב ֵטי יִ ְ ׂ ָּ בחלקה התחתון של התמונה -אלילים הקשורים להיסטוריה של הפלישתים ,שהיו מאיימים ,מהים ומהיבשה ,לכבות את אורה של האמונה היהודית .צורות הפסלים ,שנרי אים כאילו נוצקו מברונזה ,מזכירות את עלילת שמשון ודלילה. בין החלק העליון והתחתון של התמונה מפרידות מאזניים. אילו משתי כפות המאזניים כבדה יותר? היכן הגבול של מידת הצדק ,אם האמבי יוולנטיות טמונה כבר באופיו של דן? הטוב או הרע? ואולי זהו צחוק הגורל ,שמשמש כמרכיב של הקונפליקט האמנותי? כפות המאזניים נעות מצד לצד ,כל רגע... בחלק הקדמי של התמונה ,בהשראת הדגל של שבט דן – נחש בתוך שדה חיטה שופע. ורק לשונו הגורלית קובעת :לחיים או למוות. דן – שפיפון הלשם של הגורל.
דן. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
מרץ .2015מוזיאון לאומנות אומנסק .הראשון מימין -אולגה מוזיקה ,מנהלת המחלקה לאמנויות של האוניברסיטה הפדגוגית באומן
דן. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
234
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
גד
חולות אחלמה .סיפור על מלחמה ושלום
גד ,בנה הבכור של זלפה ,שפחתה של לאה. משמעות שמו :מזל .הדגל שלו בצבעי שחור-לבן ,עם ציור של מחנה צבאי. האבן שמייצגת אותו היא אבן האחלמה ,המעניקה לאדם חדות ואומץ. עוד לפני שעם ישראל חצה את הירדן והגיע לארץ כנען ,ביקש שבט גד ממשה לתת לו נחלה בגדה המזרחית של הנהר ,מכיוון ששם היו ִמרעים רחבים .אחד מגבולות הנחלה היה גבולה המזרחי של הארץ .ובני שבט גד היו חייבים להיות תמיד על המשמר. כלומר ,שבט גד לקח על עצמו לשמש עבור העם כמחסום מפני האויבים שמגיעים ממזרח .יעקב ניבא את זה ,וכך בירך את צאצאיו :שכל המלחמות שהם ינהלו ,יסתיימו ״גד ְּגדוּ ד יְ גוּ ֶדנּ וּ ; וְ הוּ א יָ גֻ ד בניצחונם ,ושכל חיילי שבט גד יחזרו מהקרבות ללא אבדותָּ . ָע ֵקב.״ (בראשית מ״ט ,פסוק י״ט). היצירה של ויקטור ברינדץ’ – סיפור על מלחמה ושלום .והשלום הזה הוא כה אנושי, שברור מדוע לוחמי הקשת נלחמים עד הסוף ומדוע השמיים הכחולים שומרים עליהם. בקדמת התמונה נראה מחנה צבאי בשעת הפוגה .אוהלים בצבעי ירוק וכחול ,סוכות צבעוניות המכוסות בעורות נמרים. יהודים לבושים בגדי תכלת .אחד מהם מוביל גמל עמוס ציוד .אחר מדרבן חמור ,שגם הוא נושא ציוד על גבו .זקנים ,נשים עם ילדים .האריה עומד על המשמר .המחנה חי .הכל זז פה ,נע בקצב פנימי משלו .ונראה שאפילו האוהלים הצבעוניים נעים לכיוונך ,נרעדים על ידי אדוות של גלי חול. ולמעלה ,כמו שמיים – לוחמי קשת שמגנים על נשותיהם וילדיהם... ותהא הצלחתם מבורכת! גד .חולות אחלמה .סיפור על מלחמה ושלום...
גד. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
מרץ .2015מוזיאון לאומנות אומנסק .מופיעות תמרה גיא ,מנהל המוזיאון לאומנות .פרופסור נטלי צמבאל ,מנהל המרכז לחינוך מדע ותרבות אוקריאנה -ישראל
גד. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
236
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
אשר
עצי תרשיש .ארץ זבת חלב ודבש אשר ,בנה הצעיר של זלפה ,שפחתה של לאה. האבן של השבט שלו – תרשיש .על הדגל שלו – עץ זית בצבע של אבן יקרה ,שבה נוהגות נשים לקשט את עצמן. שבט אשר קיבל נחלה שנמצאת בקצה הצפוני של ארץ כנען ,אדמות טובות ביותר עבור גידול עצי זית. ״ברוּ ְך ִמ ָּבנִ ים ָא ׁ ֵשר; בהתחשב ביחסים המורכבים בין האחים ,אשר קיבל ברכה נדירהָּ : יְ ִהי ְרצוּ י ֶא ָחיו ,וְ ט ֵֹבל ַּב ׁ ֶּש ֶמן ַרגְ לוֹ.״ (דברים ל״ג ,פסוק כ״ד). בנחלתו של אשר ייוצר השמן עבור המנורות ,שמהווה את מקור האור הבוקע ממנורת בית המקדש – אור החוכמה האלוהית. ביצירה שלו ,ויקטור ברינדץ’ מתאר את נחלת אשר בארץ המובטחת כ״ארץ זבת חלב ודבש״ ומשתמש בכל מגוון הצבעים של התרשיש :גוני ירוק ,מצהבהב ועד כהה ,תכלת, צהוב ,אדום ,לבן ...בדמיונו של היוצר ,חלקת גן העדן הזאת אפשרית בתבל החלוי מית .מעל האדמות של אשר משתרעים שלושה רקיעים המקושטים בפלנטות ובכוכבים, כאשר הבוהק שביניהם הוא כוכב דוד. בקדמת התמונה – עץ תמר שפירותיו מלאים בדבש ענברי .מעיינות חלב שבוקעים מתוך האדמה זורמים כנחלים והופכים לנהרות של חלב. עצי זית בני מאות שנים ,שופעי צמרות ,מגנים על גן העדן הזה. מתחתיהם כרמים עשירים ,בהם מבשילים אשכולות שחורים ,ירוקים ולבנים. עומרים של חיטה ,כמו קרניים זוהרות ,עם גרעיני זהב בכתר... י-מ ֶל ְך.״(בראשית ״מ ָא ׁ ֵשר ׁ ְש ֵמנָ ה ַל ְחמוֹ; וְ הוּ א יִ ֵּתן ַמ ֲע ַד ֵּנ ֶ התגשמה ברכתו של יעקבֵ : מ״ט ,פסוק כ’).
אשר. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
מרץ .2015מוזיאון לאומנות אומנסק .המרצה והתלמיד של האונברסיטה לאומניות .עובדי המוזיאון והאוניברסיטה.מופיעים פרופסור טטניאה קוצוביי ,סגן רקטור לעבודה המדעית והפדגוגית של האוניברסיטה הפדגוגית באומן
אשר. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
238
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
נפתלי
פרסת ְשבו .כנגד כל המכשולים
נפתלי ,בנה הצעיר של בלהה ,שפחתה של רחל. הדגל שלו הוא איילה על רקע יין צלול בצבע אדום .האבן של שבט נפתלי – אבן השבו. נפתלי קיבל נחלה באוזר הכנרת .אדמות שבהן הפירות מבשילים ראשונים. ״נַ ְפ ָּת ִלי ַא ָּי ָלה ׁ ְש ֻל ָחה ַהנּ ֵֹתן ִא ְמ ֵרי ׁ ָש ֶפר.״ (בראשית מ״ט ,פסוק כ״א) – כך אמר יעקב על בנו .הוא תמיד מוכן למלא את מצוות האלוהים ,ולחזור במחשבותיו שוב ושוב אל אביו שבשמיים. תמיד ,הדבר החשוב ביותר עבור נפתלי זו התנועה ,הפריצה קדימה ,בכדי לממש את עצמו ולהגיע למטרה .נפתלי היה הראשון שנענה לקריאתה של דבורה להילחם בסיסרא. איך האמן הביא את כל זה לידי ביטוי? הטון העיקרי בתמונתו של ויקטור ברינדץ’ הוא יין .בתמונה מצוירות אדמותיו הנפלאות של נפתלי :גבעות ,עמקים ,גנים וגליה של הכנרת העוצמתית ,שזורמים מתוך קריסטל של שבו ,המזכיר ניצן ורוד .עץ קלמני טינות מרכין את ענפיו מכובדם של הפירות ,בצבע זהב אדום .במרכז התמונה – איילה בתנופתה. נחלתו של שבט נפתלי היא הטובה ביותר מכל הנחלות ,לכן ציוו עליו מלמעלה להיות מאושר בחלקו ולא לבזבז כוחות על הגדלת ממונו .אבל איילת קסמים ,שמדלגת ללא שום קושי מעל קיר האבן ,מוציאה ממנו אבנים יקרות .פרסותיה עשויות מאבן שבו. אבני שבו סגולות שמתפזרות בשדה מנצנצות באור ,ובפאותיהן צבע עמוק ,עמוק כמו העולם שאינו ניתן להבנה. בין האבנים האלה ישנה גם תגלית ארכיאולוגית אמיתית :אבן אובאלית ועליה מנוי רה ,ואותיות שקשורות לאטימולוגיה של שבט נפתלי .נפתלי – פרסת שבו. מצווה עליו לרוץ מהר ,כנגד כל המכשולים.
נפתלי. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
מרץ .2015מוזיאון לאומנות אומנסק .עובדי עיירית אומנסק טטיאנה גייקו ולודמילה קורילוק מעניקות לגלינה פדולסקיה מכתב הוקרה ומזכרת מראש העיר ומוזיאון לאומניות בשביל ויקטור ברינדץ
נפתלי. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
240
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יוסף
חותמת אוניקס .זיכרונות ממצרים יוסף ,בנה הבכור של רחל ,אשתו האהובה של יעקב ,שעבורה נאלץ לעבוד 14שנה. למענו של יוסף יצא יעקב לגלות ,אל חרן הרחוקה. יעקב ,ואחריו משה רבנו ,מעמידים בפני יוסף ,בברכה שלהם ,משימה לצבור כוחות פיזיים ורוחניים עבור הקרב האחרון והמכריע עם אויבי השם. יתן ַק ׁ ְש ּתוֹ ,וַ ָּיפֹזּ וּ זְ ר ֵֹעי יָ ָדיו; ִמ ֵידי ֲא ִביר ש ְט ֻמהוּ ַּב ֲע ֵלי ִח ִּצים .וַ ֵּת ׁ ֶשב ְּב ֵא ָ ״וַ יְ ָמ ְר ֻרהוּ וָ ר ֹּבוּ ; וַ ִּי ְ ׂ ש ָר ֵאל.״ (בראשית מ״ט ,פסוקים כ״ג-כ״ד). יַ ֲעקֹבִ ,מ ׁ ָּשם ר ֶֹעה ֶא ֶבן יִ ְ ׂ האבן של שבט יוסף היא אוניקס – אבן של מנהיגים ולוחמים .אבן האוניקס מחזקת את הכוח הרוחני .נהוג להאמין שהיא עוזרת לרכוש את החיבה של בני האדם וכן לקבל תמיכה משליטים בעלי עוצמה .האבן הזאת ,שהיא אחת מאבני החושן ,מעניקה יכולת לשלוט על אחרים ומאפשרת לחדור אל מחשבותיו של היריב. הדגל של יוסף – דגל שחור עם סמל מצרים רקום עליו .זה מסמל את העובדה שבני יוסף נולדו במצרים .הדגל חולק לשני חלקים :עבור אפרים – ציור של שור ,ועבור מנשה – ציור של ראם. ״שבט יוסף״ של ויקטור ברינדץ’ מדהים ביחס הריתמי שלו בין חלקי הקומפוזיציה. יש כאן עבר ,הווה ועתיד כאישור לעולם הקיים .זו הסיבה שמצרים מוזכרת פה לא כמקום של שבי ,אלא כמקום של שפע הנמצא בשדות שליד הנילוס ,וכמדינה שהעניקה ניסיון עבודה חיובי ,ההכרחי עבור שגשוג בהמשך החיים. מצרים העתיקה היא ציוויליזציה מפותחת שרמת התרבות בה משתקפת בקברים של מלכי מצרים :השלמות הרציונאלית המונצחת בפירמידות בעלות ארבע הדפנות ,שהפכו לסמל של מלכותיות בעולם .פסגות הפירמידות זו נקודת ההתחלה והסוף .נקודה שבה נפגשות הדפנות המשולשות ,שמסמלות אש ,הארה אלוהית ואת העיקרון המשולש של הבריאה. הפירמידות ,בצבעים הצהבהבים-זהובים ,בגוני צהוב חום ,בצבעי החול האדום והחום, הן בעלות שכבות כשל אבן אוניקס .הפירמידות פזורות בשדה ונראה שהן צמחו בתוכו, על בסיסיהן המרובעים .אך בחלק האחורי של התמונה הן מרחפות בשמיים ,שאליהם שאפו פסגות הפירמידות .העולם החומרי הופך להיות אילוזיה אופטית. הקולוריט הכללי של היצירה – הרמוניה של גוני זהב וכתום .בצד שמאל (תחת הענף הפורח) – צבי .בצד הנגדי (תחת צמרת העץ שמאה ענפיו מהווים קן לציפור) – שור. הדמויות של ויקטור ברינדץ’ כאילו יצאו מהשירים הפרסיים של שיראז ,אבל מה שמסי כם את הסיפור הסמלי הזה על שבט יוסף ,ועולה בגודלו על כל הפירמידות ,זוהי מנורה שעליה חרוטות כבר מאות שנים ,בצבעי טרה-קוטה ,ההבטחות של האב האוהב: ״מב ֶֹר ֶכת יְ הוָ ה ַא ְרצוִֹ ,מ ֶּמגֶ ד ׁ ָש ַמיִ ם ִמ ָּטל ,וּ ִמ ְּתהוֹם ר ֶֹב ֶצת ָּת ַחת .וּ ִמ ֶּמגֶ דְּ ,תבוּ אֹת ׁ ָש ֶמ ׁש; ְ וּ ִמ ֶּמגֶ ד ֶּג ֶר ׁש יְ ָר ִחים .וּ ֵמר ֹׁאש ַה ְר ֵרי ֶק ֶדם; וּ ִמ ֶּמגֶ דִּ ,ג ְבעוֹת עו ָֹלם.״ (דברים ל״ג ,פסוקים י״ג- י״ד). וכמו בחותמת אוניקס ,מחבר יוסף את מצוות יעקב ,באמצעות חותמת חייו.
יוסף. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר יוסף. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
242
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
בנימין
גן הישפה .״יִ ׁ ְש ּכֹן ָל ֶב ַטח ָע ָליו״
בנימין ,בנה הצעיר של רחל ,אשתו האהובה של יעקב .הוא נולד לאחר הניצחון של יעקב על המלאך .אך אמו של בנימין מתה לאחר לידתו ,ולבנה קראה בן עוני .יעקב העניק לו שם חדש – בנימין :בן ימינוֹ ,בן של הכוח. בנימין מבין שהוא עצמו חסר כוחות וכל מה שנועד לו – ניתן על ידי אלוהים. ״בין ְּכ ֵת ָפיו ׁ ָש ֵכן.״ (דברים ל״ג ,פסוק י״ב). הוא ״יִ ׁ ְש ּכֹן ָל ֶב ַטח ָע ָליו״ ולכן ֵ בנימין קיבל נחלה במרכז הארץ .נחלה שגובלת עם נחלת יהודה .ירושלים והמזבח של בית המקדש היו בנחלה של בנימין .מדוע? הוא היחיד מהבנים שנולד בארץ ישראל. בנימין היה תמיד קרוב לאביו ,מילא את מצוות ״כבד את אביך״ ולא השתתף במכירת יוסף לעבדות .וכשנודע לו על כך לא סיפר לאביו ,כדי שהכאב לא יהרוג את האב הזקן. האבן של בנימין – יָ ְש ֵפה .אבן המסייעת לשמור סוד ,לטובת הזולת. מה אנחנו רואים בתמונה של ויקטור ברינדץ’? יעקב העייף נרדם מתחת עץ עתיר ענפים .האבן תחת ראשו הפכה לכרית .הוא חולם חלום נפלא ,שבו מילותיו של אלוהים מופנות אליו: ״וְ נִ ְב ְרכוּ ְב ָך ָּכל ִמ ׁ ְש ְּפחֹת ָה ֲא ָד ָמה וּ ְבזַ ְר ֶע ָך .וְ ִה ֵּנה ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ְך וּ ׁ ְש ַמ ְר ִּת ָיך ְּבכֹל ֲא ׁ ֶשר ֵּת ֵל ְך, יתי ֵאת ֲא ׁ ֶשר ִּד ַּב ְר ִּתי ָל ְך.״ ש ִ ֹאת :כי לֹא ֶא ֱעזָ ְב ָך ַעד ֲא ׁ ֶשר ִאם ָע ִ ׂ ִּ וַ ֲה ׁ ִשב ִֹת ָיך ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ַהזּ (בראשית כ״ח ,פסוקים י״ד-ט״ו). וכעת ,בשנתו ,כמו אז ,הוא מנסה לשמוע את הגורל ,אך הפעם את גורל בנו .איזו דרך מצפה לבנימין ,בעולם הזה ,כדי שיהפוך למנהיג הרוחני של העם? השינה של יעקב היא נבואית וסימבולית .בתמונה של היוצר ,עולם הסודות המסתורי נפרס בשמיים הזרועים אבנים יקרות. החלל נפתח ,והוא זוהר מאבני ישפה בצבע תכלת .הוא חושף פיסת גן עדן ,עם שיחי רוזמרין ויערה ,שם האדמה מרוצפת בעיגולים של אבני ישפה חומות .אבני הישפה הצהובות מעל המים ,כמו שמש שוקעת .והגנים פורחים. מהגנים האלה יביא בנימין לאלוהים את הפירות הטובים ביותר .אך מדוע מסתתר זאב בצל הגן? ֹאכל ַעד; וְ ָל ֶע ֶרב יְ ַח ֵּלק ׁ ָש ָלל.״ (בראשית מ״ט ,פסוק כ״ז) .את ״בנְ יָ ִמין זְ ֵאב יִ ְט ָרףַּ ,ב ּב ֶֹקר י ַ ִּ כל זאת גילה יעקב בשנתו. גורלו של שבט בנימין יהיה קשור לזמנים קשים .בנו של בנימין ,שאול ,שיהפוך למלך ישראל הראשון ,ימלוך בתקופה הקשה ביותר לעם ישראל .אך הוא ינצח בקרב הקשה עם האויב החיצוני וייצב את ממלכתו .לכן הזאב הוא הסמל על הדגל בעל 12 הצבעים של שבט בנימין .זהו גם דגלם של היורים בקשת ,שהיוו את ההגנה על גבולות הארץ. ככל שהחייל ידרוך חזק יותר את קשתו ,כך מעופו של החץ המשיג את האויב יהיה ארוך יותר. ככל שמקור התפילה עמוק יותר בלב ,כך היא מזנקת גבוה יותר. החצים של שבט בנימין הם התפילות לבורא .כל חייו ״יִ ׁ ְש ּכֹן ָל ֶב ַטח ָע ָליו״.
בנימין. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר בנימין. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
244
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יעקב
זרעי אבנים יקרות והנה התמונה שמסיימת את הסדרה המיתו-פואטית של ויקטור ברינדץ’ ,״ 12שבטי ישראל״. היסודות של השמיים ,האדמה והמים. נשר שמרחף בשמיים מחזיק בין טפריו החזקים את המגילה הקדושה שנפתחת מכחול השמיים ועד קצף הגלים. שור אדום וענקי מגיח ממצולות הים ותופס את החלק התחתון של המגילה באמצעות גבו .הוא שוחה כמו ספינה בעלת מפרש מתוח. מגילת המפרש מזכירה דגל צבעוני התפור מפיסות. כל פיסה היא נחלה של כל אחד מהשבטים. הכהן עצמו ,לבוש גלימה חגיגית ,וחושן עם אבנים במסגרת זהב. כף ידו השמאלית על אבני החושן הזוהרות. יד ימינו מושטת לעבר המגילה ,מברכת א ת 12הבנים שנולדו לנשות יעקב ולשפח�ו תיהן. יעקב האב החגיגי .כמו הזורע המיתולוגי ,הוא זורע אבנים יקרות כדי שיצמחו מהן זרעי יצירה בארץ ישראל. וכל אחד מהזרעים היקרים מוצא את הגבולות המוגדרים של נחלתו – וצומח .הוא אוצר בקרבו את ברכת יעקב ומעביר אותה לצאצאים: ראובן ,שמעון ,לוי ,יהודה ,יששכר וזבולון (בני לאה) .דן ונפתלי (בני בלהה ,שפחת רחל) .גד ואשר (בני זלפה ,שפחת לאה) ,והבנים מרחל אהובתו :יוסף ובנימין. אבנים יקרות זוהרות כמו להבות ,על ארץ ישראל שבורכה בשלושה ימים ,המסומנים במגילה. בשאגת שמחה ,האריה מלך החיות מברך על המחווה של הכהן הגדול. בקריאה עליזה ,הנשר מלך הציפורים פורס את כנפיו. ובמי התכלת הצלולים ,דגים בצבעי אבנים יקרות יפיצו את הבשורה ,בימים ובאוקי יינוסים ,עד לארצות רחוקות. אבנים יקרות הן הסמלים של עוצמת האלוהים .כל אחת מהן קיימת בחזונו של יחזי קאל ,אצל 12המלאכים שמגנים על שערי גן העדן. האבנים של אוהלי אברהם בוערות ,ובוערות גם אבני תיבת נוח .הרקיע הלילי מורכב מהאבנים האלה. אלו הן אבני חושן – סמל לאחדות בני ישראל .אבנים יקרות של 12שבטים .חלקיקי מצוות ששרדו במהלך הדורות וצמחו בשלמותן .האבנים מסוגלות להשתלט על דמיונו של האמן ,לחזק את עמדתו ואת הזכות להציג אותה בוויכוחים הנוגעים לגבולות ההיסי טוריים של ארץ ציון ושל מדינת ישראל בת זמננו ,גבולות שאמורים להסתמן על פי האבנים הקדושות בחושן של הכהן הגדול.
יעקב. .2011-2014 בד ,שמן. 70 ×130ס״מ. אוסף המחבר
גלינה פדולסקיה מעניקה לנטלי צימבל ,תעודת הוקרה מטעם האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל - ״על ההשקעה בפיתוח פרויקטים מוזאונים בין לאומים ,המציג את הצד החיובי של ישראל באוקראינה״
יעקב. .2011-2014 בד ,שמן. 60 ×110ס״מ. אודסה בית המוזיאון על שם נ.ק .רוריך
החושן של האמן ְ״ו ָע ִש ׂ ָית ׁ ְש ֵ ּתי ַט ְ ּבעו ֹת ָז ָהב ְו ַש ׂ ְמ ָ ּת א ָֹתם ַעל ׁ ְש ֵני ְקצו ֹת ַהח ׁ ֶֹשן.״ (שמות כ״ח ,פסוק כ״ו)
כפי שניתן לראות ,הנושא של 12שבטי ישראל לא איבד מקסמו עבור ויקטור ברינדץ’ :אמן בשל מבחינה אישית ,בעל חשיבה אנליטית רחבה ואמנותית-פלסטית. בעל יכולת למצוא מטאפורה ויזואלית לטקסט .ויקטור ברינדץ’ הוא אמן ששולט ביכולות אסטרטגיות של עבוי דה בז’אנרים רבים .בעל ניסיון מקצועי מגוון ,בכל תחומי האמנות הפלסטית. ההתעמקות במכלול המוסרי של התנ״ך נספגה בדמו של האמן ובאה לידי ביטוי בסגסוגת אסתטית צבעונית, עשירה בדימויים ,שכאילו מתכתבת עם אמנות התיי
אטרון ואיורי הספרים :מבחינת המחוות של הגיבורים ותנועותיהם ,הצורה השטוחה של הציור ויצירת המרחק האסתטי ,מתקבל הרושם שכל זה כאילו קורה על במת תיאטרון. בסדרה״ ״ 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ’ על�י לות הטקסט התנ״כי ,הסמלים והמיתולוגמות – כל אלה כאילו השתחררו מפרטים מיותרים וזכו לנשימה חופי שית ,לקצב אחיד ולגוף אלגורי. המצוות והברכות של יעקב לבניו משכו את תשוי מת לבו של ויקטור ברינדץ’ כטקסט רוחני רחב יריעה,
שאותו רואה האמן דרך פריזמה היסטורית-מיתולוגית. הוא הוסיף לכך את האבנים היקרות של השבטים ,הדגלים והסמלים שלהם. ״ 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ’ ,עם צורתם הקשתית ועם החגיגיות של צבעוניותם ,מחזירים אותנו בצורה אסוציאטיבית לוויטראז’ים של שאגאל בירושלים – היצירה האהובה ביותר על ויקטור ברינדץ’ ,אמן בעל ניסיון רב בעבודות מונומנטליות. מבחינה אסתטית ,לשני האמנים היה חשוב ,באופן עקי רוני ,להדגיש את הקשר הרוחני בין השבטים לבין ״רקיע האלוהים״ ,ובינם לבין החוקים הקוסמיים של התבל. העניין הוא ששניהם עבדו עם חומרים שונים ובטכניקות שונות ,ומכאן נובעים הבדלי הגישות .״ויטראז’ – מחיצה 1 בין שני לבבות :שלי ושל כל העולם.״ כך טען שאגאל ,בהסתמך על אפקט האור הטבעי בחי לונות הוויטראז’ בבית הכנסת של המרכז הרפואי הדסה. 1מ .שאגאל .ויטראז’ים בירושלים//מארק שאגאל ,על אמנות ותרבות. עריכה :בנימין חארשב .מוסקבה ,הוצאת קניז’ניקי ,2009עמ’ 263
אבל איך להשיג בציור את ״נוכחות״ הקשר האלוהי הזה עם היקום? ויקטור ברינדץ’ יוצר את האיחוד הזה דרך הקוי סמוס המטאפורי של אבנים יקרות בחושן של הכהן הגדול, כאשר כל אחת מהאבנים קשורות לשבט מסוים והיא בעלת משמעות סימבולית בגורל של כל אחד מבני יעקב. מכאן התרכובת של משמעות הצבע כחוויית ״המיי שוש״ של היקום – דרך הגוונים של האבנים היקרות בחוי שן .כפי שנאמר בספר שמות: יעי ישי ֶל ׁ ֶשם ׁ ְשבוֹ וְ ַא ְח ָל ָמה .וְ ַה ּטוּ ר ָה ְר ִב ִ ״וְ ַה ּטוּ ר ַה ׁ ְּש ִל ׁ ִ ַּת ְר ׁ ִש ׁיש וְ ׁש ַֹהם וְ יָ ׁ ְש ֵפה; ְמ ׁ ֻש ָּב ִצים זָ ָהב יִ ְהיוּ ְּב ִמ ּלוּ א ָֹתם.״ (שמות ,כ״ח ,פסוקים י״ט-כ’). האפית של ויקי האבנים היקרות מאחדות את הסדרה ּ טור ברינדץ’ הן מבחינת הקומפוזיציה ,הן מבחינת הצבע והן מבחינת המשמעות .האבנים יוצרות את התחושה של שירת המנון ,על הנס המתרחש בשמיים ועל פני האדמה נס שקרה בימי קדם ,כאשר כל היסודות נראו כמאוחידים .מכאן הצבעים המלכותיים ,החגיגיות ,התיאטרליות והסיפוריות ,שכאילו שוללת את הדרמטיות החדה של כל מעשייה בנפרד.
248
סולנית האופרה מרגריטה מסיחיוב מבצעת מוסיקה קלאסית בתערוכה ״הרגלים ומסורת יהודית״. ירושלים ,דב גרוניר 2007 ,17
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
שיר באידיש בשביל ויקטור ברינדץ׳ (בתערוכה ״לוחות הברית״ ירושלים ,דרך חברון )2011 ,12
החפצים שבציור קשורים זה לזה מבחינה אמוציונאלית .לפעמים הם שוחים ,לפעמים מרחפים ללא כוח משיכה בתוך העיגול שנועד להם .כל אחת מהמציאויות גדושה במושגים :עלילה מסוימת ,חודש מסוים בלוח העברי ,אחד מהמזלות ,אבן יקרה ,דגל ,סמל השבט .כל זה רקום לתוך האריג האסוציאטיבי ,ובו זמנית מהווה פוליפוניה לוגית של קומפוזיציית הדימויים בסדרה המונומנטלית של ויקטור ברינדץ’.
חלק מלבו של האמן ב״מלחמות היהודים״ מביא יוספוס פלביוס סיפור שעבר מפה לפה בעם :״אני רוצה לספר דבר-מה ...אלוהים הכריז על ניצחון בקרב באמצעות 12אבנים שאותן נשאו הכהנים הגדולים בחושן שעל חזם. עוד לפני שהצבא החל בתנועתו ,האבנים הפיצו אור כה עז ,שכולם הבינו :אלוהים בעצמו עומד לצדם .מאותה סיבה ,היוונים שנתנו כבוד גדול לטקסים שלנו – מכיוון שלא יכלו להתווכח איתם – כינו את החושן ‘לוגיון’ או ‘אורקל’...״ ומיד הוא מוסיף בעצב :״אבל החושן ואבני האוניקס חדלו מלהפיץ את אורם 200שנה לפני כתיבת שורות אלה, מכיוון שעלה חרון אפו של אלוהים על אי שמירת המצוות.״ ״ 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ’... הסדרה הזו הופיעה בעולם של ימינו כתזכורת לייעודו של האמן, ששאב את השראתו מתוך עולם הנבואה ,בתקופה שבה הציור התמטי נחשב לאמנות שאבד עליה הכלח. האלף השלישי... תקופה שבה מוענקת במה לחפצים דמויי תמונות ,שגם בוּ רים ועמי ארצות יכולים ליצור אותם; תקופה שבה כל נושא באמנות מוכפש ומוי שמץ ,כאשר לכל דבר מוצאים הסבר ציני :אהבה – פורנו קיצ’י; סצנת ז’אנר – בנאליות; עמדה פוליטית – תעמולה; העדר הבעה של השקפת עולם – אפוליטיות; עבודה – דבר נחות של ריאליזם סוציאליסטי.
משנת 2011עד לשנת 2014עבד ויקטור ברינדץ’ ללא הרף על הנושא שבתקופת האמנות הגבוהה היה מחייב את האמן להיות אישיות, מאסטר ואדם שחש חלק מהיקום שברא אלוהים. ראובן ,שמעון ,לוי ,יהודה ,יששכר ,זבולון ,דן ,גד ,אשר ,נפתלי ,יוסף ובנימין – להם ולצאצאיהם ניתנה ארץ ישראל. בעבודתו של ויקטור ברינדץ’ הם כאילו הופיעו בעולם מתוך חלון קוסמי ,בלי לפחד מנבואות דם ,ונשארו כאן ,כשהם מהווים את הבסיס לעם ישראל .הם בנו את ירושלים ,שהפכה לסמל עבור כל מה שקדוש בעולם. הסדרה הליטורגית של ציורי ויקטור ברינדץ’ באה להזכיר את השיי עור לאנושות -היסטוריית העם היהודי :מהפירוק ,דרך התלאות ועד לאיחוד. ״לאו״ אתית ואסתטית של האמן ,כלפי התופעה של רדיי זו אמירת ָ דות המקצוענות באמנות הפלסטית. הסדרה ״ 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ’ מזכירה את בניית הכותל ,שבכל אבן שלו טמון גורלם של שבטי ישראל. שמות השבטים נחרטו באבנים האלה ,על ידי האדריכל הגדול מכוי לם .זה מקור ההשראה ,מעוף הדמיון וחוש המידה הביצועי. זוהי חזרה אמנותית אל בין דפיו של ספר הספרים ,חזרה המבוטאת דרך חיפוש אחר האמנות הטהורה. זוהי אדריכלות ציורית ,שבה הופכת הבנייה המטאפורית לחושן עם אבנים יקרות ,כאשר כל אבן מעובדת על ידי האמן. היצירה המורכבת הזאת קשורה בשרשראות זהב אל חזהו של הצייר – הכהן הגדול. ואחר כך הכל מתמזג והופך להיות חלק מלבו של האמן. ״ 12שבטי ישראל״ – סדרת ציורים על פי העלילה של ברכות יעקב, סדרה שנוצרה על ידי האמן הישראלי המודרני ויקטור ברינדץ’ -זו יצירה שמממשת את הצו של ספר הספרים: ש ֵרה ַעל ׁ ְשמ ָֹתם; ש ָר ֵאלְ ׁ ,ש ֵּתים ֶע ְ ׂ ״וְ ָה ֲא ָבנִ ים ִּת ְהיֶ יןָ ַעל ׁ ְשמֹת ְּבנֵ י יִ ְ ׂ ית ַעל ַהח ׁ ֶֹשן ש ָ שר ׁ ָש ֶבט .וְ ָע ִ ׂ ִּפ ּתוּ ֵחי חו ָֹתם ִא ׁיש ַעל ׁ ְשמוֹ ִּת ְהיֶ יןָ ִל ׁ ְשנֵ י ָע ָ ׂ שה ֲעבֹת זָ ָהב ָטהוֹר.״ (שמות ,פרק כ״ח ,פסוקים כ״א- ׁ ַש ְר ׁשֹת ַּג ְב ֻלת ַמ ֲע ֵ ׂ כ״ב).
250
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
יבשת של תרבות ״האמן חושף בעבודותיו את צפונות נפשו״. (ניקולאי רוריך ,מתוך ״אדמה בוערת״)
החזרה
מרץ .2014קונסול רומניה באודסה אמיל רפצי ליד עבודתיו של ויקטור
ירושלים .ויקטור ברינדץ׳ עם בתו ויקטוריה בתערוכה
קיום משותף – קבלת הזולת – דיאלוג בין מדינות ועמים ,העשרה דו כיוונית – יצירת דברים חדשים .אלו הן חוליות בשרשרת התרבות של ״השבט המפוזר״ של זמננו .אולי זו הסיבה לכך שמה שהגיע בעבר מהגלות לישראל ,חוזר כיום באיכות חדשה? הגשר הרוחני בין אודסה לישראל מאחד את הארצות שלנו ויוצר יבשת תרבות אחידה. ב ,25.3.14-בירושלים ובאודסה ,באותה השעה ,נפתחה תערוכת ציורים בשם ״אבני 12שבטי ישראל״ של ויקטור ברינדץ’ – פרוייקט בינלאומי המשותף לישראל ולאוקראינה. בירושלים הוצגו יצירות מתוך האוסף של האמן ( 130X70ס״מ). עבור עיר נעוריו ,האמן יצר 13העתקים בממדים קטנים יותר ,על בד קנבס בצבעי שמן ( 110X60ס״מ) והעניק אותם במתנה למוזיאון על שם נ .רוריך שבאודסה. לקראת פתיחת הפרוייקט הבינלאומי מהסדרה ״אוספים .אספנים״, מטעם המוזיאון על שם נ .רוריך באודסה ,יצא לאור בישראל האלבום ״אבני 12שבטי ישראל״ .באודסה יצאה לאור חוברת עם יצירותיו של האמן ומילות ברכה שלו ,וכן כתבות של מארגני הפרוייקט ,הן מהצד הישראלי והן מהצד האוקראיני. בעיתונות הישראלית פורסם דיווח של לורה דרומי ,על פרטי האיי רוע: ״בעולם שבו אנחנו חיים אין כל כך הרבה נפשות תאומות ולבבות הומים .לכן ,כשאתה פוגש אנשים כאלה ,אתה מבין שזו מתנה משמיים, מאלוהים .כזו היתה עבורי הפגישה עם הצייר ויקטור ברינדץ’ ,שבורך – אם לצטט את מארק שאגאל – ״בצבעים שיהפכו להיות הגורל שלי״. ב ,25.3.14-במוזיאון תלפיות (עמיגור) בירושלים ,נפתחה תערוכה של ויקטור ברינדץ’ ,״ 12שבטי ישראל״ .באולם הקטן והחמים לא היו מקומות פנויים... ישראל היא מדינה קטנה .אבל היא כאילו נמצאת במרכז היקום. משם נמשכות קרניים בלתי נראות לפינות הרבות של כדור הארץ .כך קורה גם עכשיו :החוטים נמתחים לאודסה ,לאוקראינה ,למוזיאון על שם רוריך ,שם נפתחה באותו זמן תערוכת הציורים ״ 12שבטי ישראל״, שאותם העניק הצייר למוזיאון כמתנה .האם זה לא סמלי? העולם עסוק במלחמות ובסכסוכים -וחוטי התרבות ,החסד ,האהבה והיצירה נמתחים בין המדינות ומאחדים אותן.
יבשת של תרבות
מי שהגתה את הפרוייקט הבינלאומי ,זוהי האוצרת של התערוכה בירושלים ,חברה באקדמיה העצמאית לפיתוח המדע בישראל ,דוקטור לבלשנות וחוקרת אמנות ,הסופרת גלינה פודולסקיה. בהתחלה הוקרן סרט על פתיחת התערוכה במוזיאון על שם רוריך באודסה ,וסרטון על ויקטור ברינדץ’; ברינדץ’ עצמו שהה באותו זמן בתערוכה של יצירותיו ,בירושלים .הכל בזכות האינטרנט ,1שמאפשר להיות נוכח בו זמנית במדינות שונות ,ולשמוע ולראות את מה שמתי רחש.״ האמן היה באולם ,יחד עם קרוביו ,ומהמסך נשמע הנאום שלו ,המופי נה לאודסה: ״שלום אודסה ,עיר נעורי! כאן ,בסוף שנות השבעים ,למדתי במכללה לאמנויות על שם גרקוב. התערוכות הראשונות שלי ,מטעם איגוד הציירים ,נערכו פה. כאן התממשו רעיונותי הראשונים בתחום הפיסול... אודסה -עיר שבה נמצאים שורשיי .אמי ,וסבתי מצד אמי ,נולדו במלאיה ויסקה .למשפחתנו היו שם שני בניינים ,בני שתי קומות. בעת לימודי באודסה נסעתי במיוחד להסתכל עליהם .הם עדיין ניצבו במקומם. בקיץ של השנה שעברה ,חוקרת האמנות גלינה פודולסקיה החלה לבנות אוסף יצירות של ציירים ישראליים ,כדי למסור אותן למוזיאון על שם ניקולאי רוריך באודסה. אתם מבינים ,מזמן כבר לא חשבתי על אודסה .אבל התערוכה הזאת במוזיאון של אודסה ,תחת חסותו של המגזין ״ליגת התרבות״ ,והיציאה לאור של הקטלוג -כל אלה עוררו פתאום את זיכרונותי .הייתי צעיר. אהבתי הכל .האנשים באודסה מסבירי פנים ...התעורר בי רצון לעשות משהו יותר משמעותי... בשנת ,2011הציעה לי גלינה פודולסקיה לעבוד על נושא ‘ 12שבטי ישראל’ ,שיהיה מבוסס על ‘ברכות יעקב’ .התחלתי ללמוד את החו־ מר ונכנסתי לזה בהתלהבות .הנושא נגע ללבי ,בעיקר כשמצאתי את הרעיון הוויזואלי לאחד את הסדרה באמצעות אבני החושן של הכהן הגדול .זה פרוייקט רציני מאוד .במשך כל אותו זמן הייתי שקוע כולי בתוך החומר הזה .חשבתי רבות על כך שגורלותיהם של ילדי משפ־ חה אחת יכולים להיות כה שונים ,כמה הרסני הפיצול ביניהם ואיזה נס טמון באושר שבאיחוד מחדש .זה נושא שהוא תמיד אקטואלי עבור האנושות. אני שמח שלמרות כל האירועים הקשים ,נפתחת באודסה תערוכה 2 מיצירותי ,שאותם הענקתי למוזיאון על שם ניקולאי רוריך.״
251
העורכת הראשית של העיתון ״ליגת התרבות״ (ליגה קולטורי)״ טטיאנה סלונימסקויה מציגה עותק של העיתון עם כתבה על ויקטור ברינדץ
מרץ .2014בית מוזיאון על שם נ.רוריך אודסה .פתיחת תערוכת עבודות של ויקטור ברינדץ ״ 25אבני 12שבטי ישראל״ כמוצגים חדשים של המוזיאון -פרוייקט בין לאומי בין אוקראינה וישראל .מופיעה ילנה פוטרינקו ,מנהלת בית מוזיאון על שם נ.רוריך אודסה
בינתיים בירושלים הוקראה הברכה מאודסה: ״ויקטור היקר! הצוות של המוזיאון על שם רוריך שבאודסה ותו־ שבי העיר מברכים אותך לרגל הפתיחה של שתי תערוכות אישיות, בו זמנית 12‘ :שבטי ישראל’ -בירושלים ,העיר הקדושה של הארץ המובטחת ,ובאודסה ,העיר רבת הלאומים והיפהפייה ,עם בריזת הים הטרייה ועצי השיטה הפורחים .ישנן כמה נקודות חשובות :אוקראינה היא ערש הולדתך ,נולדת בעיר חרקוב .את הטכניקה האמנותית העני־ קה לך האסכולה הדרום-רוסית המפורסמת בכל העולם ,שאותה רכשת במכללה לאמנויות על שם גרקוב .אודסה היא זו שזכתה לקבל את המתנות המקצועיות הראשונות שלך ,ושם החלה דרכך המוצלחת כאמן, דרך שהובילה בהמשך לישראל. 1ראה/galinapodolsky.com/kamni-i-lyudi-perepletene-sudeb :
2ויקטור ברינדץ’ .״מפי הצייר״ – מתוך הספר ״אבני 12שבטי ישראל״ ,מאת ויקטור ברינדץ’ וגלינה פודולסקיה .ירושלים אודסה – ,2014עמ’ 4
אוקטובר .2013מנהל מוזיאון האומנות באודסה על שם ויטלי אברמוב ואוצר ראשי של מוזיאון על שם לודמילה ארמינה מעבירים לגלינה פדולסקיה מסמך על קבלת העבודה של ויקטור ברינדץ ״רב עם תורה ״ לאוסף המוזיאון
252
המוזיאון לאמנות של אומן ,אוקראינה
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
אך סמלי שהתערוכה נפתחת קצת לפני חג הפסח ,חג אשר לו מוקדשת עלילת היצירות אותן יצרת באופן כה מבריק .הרי איש מהאמנים לפניך לא ניגש לפרשנות העלילה התנ״כית באמצעות אבני קריסטל ,הכוללות את מהות הבריאה – כל דבר בעולם הזה מתחיל מהתגבשות קריסטלית. זה גם סמלי ששני העמים מאוחדים באמצעות כתבי הקודש ...לא פחות חשוב ,שאת התערוכה באודסה מארגן המגזין ‘ליגת התרבות’, המבוסס על הרעיונות של הצייר הרוסי המפורסם ניקולאי רוריך : רעיונות של התאחדות כוחות תרבותיים מכל עמי העולם ,למען הש־ לום האמיתי‘ .ליגת התרבות’ היא כמו ‘בית מקדש רחב ידיים ,שכל מי ששואף לטוב עולמי ולשיפור חיי האנושות ,ימצא בו את מקומו’... יש חשיבות גם לכך שהתערוכה המשותפת התאפשרה רק הודות לרעיון של הוגת הפרוייקט ,דוקטור ללימודי בלשנות ,סופרת ,משוררת וחוקרת האמנות גלינה פודולסקיה .האנרגיה של גלינה ,היוזמה שלה, היכולת שלה להבחין ביופי ולהגיב אליו – כל אלה מאפשרים את מי־ מושו של שיתוף פעולה בינלאומי. ויקטור מכובדי! אלפי אנשים יתאספו בתערוכה שלך .כל אחד מהם יישא איתו בנפ־ שו את מסר האהבה שלך ,את מנחת האהבה שלך ,למען התאחדות כל כוחות היצירה של העמים ,של משפחת עמים אחת .ובראש ובראשו־ נה – התערוכה ‘ 12שבטי ישראל’ תעודד את המשך השגשוג של עם ישראל.״ מנהל המוזיאון על שם רוריך שבאודסה, נשיא הקרן הדרום-אוקראינית על שם רוריך, י .פטרנקו. אחר כך הוקרן הסרט של נינל מרלין ,״האבנים ש ל 12שבטי יש�ר אל״ ,המוקדש לתמונות שמוצגות בתערוכה. סגנית העורך הראשי במגזין ״ההד הרוסי הספרותי״ ,אסיה טפי לובודסקי ,עיתונאית וסופרת ,סיפרה על שיתוף הפעולה בין המגזין לבין הציירים הישראליים .היא הדגישה שיצירותיו של ויקטור ברינדץ’
יבשת של תרבות
מפארות ,ולא בפעם הראשונה ,את שער המגזין .היא סיפרה שבגיי ליון מספר ,36גיליון חגיגי ,תפורסם כתבה על יצירותיו של ויקטור ברינדץ’. ״החדשנות של ויקטור ברינדץ’,״ ממשיכה לורה דרומי ,״מתבטאת בכך שהאמן איחד את אבני החן מהחושן של הכהן הגדול עם שבטי ישי ראל ,שאליהם הן נועדו .לכל שבט אבן משלו ,וכל תמונה נוצרה בגוני צבע של השבט ,כאילו בטמפרטורת הצבע המדויקת שלו .האמן הצליח היטב לקשר בין האבנים מהחושן של הכהן הגדול לבין הדמויות של 12 בני יעקב .הטקסט של ברכות יעקב מתוך ספר ‘שמות’ ,הכולל תיאור של אבני חן מהחושן ,קיבל פרשנות נוספת ועומק חדש בסדרת הציורים של ויקטור ברינדץ’ .נבואות יעקב התמזגו עם כוחן המגונן של האבנים, המרכך את הנבואות. המחזאי ,השחקן והבמאי גרגורי גרומברג ,שביים הצגות רבות בישי ראל ,ושימש בעבר כבמאי הראשי של הפילהרמוניה בחרקוב ,הגיב בקריאת השתאות כשראה את התמונות‘ :זה ממש תיאטרלי! הן לגמרי מדברות ,כאילו שאתה צופה בהצגה!’ ומהו ערב שכזה ללא שירים? אחד האורחים בתערוכה -עיתונאי ומשורר מהעיר ניז’ני נובגורוד ,מיכאיל פסין ,הקדיש לאמן שירים פרי עטו .שירים על אהבה וגורל ,על החיים ועל היופי שביחסים בין בני האדם ,ועל ניז’ני נובגורוד -שם ניצבים עד היום הפסלים שיצר ויקטור 1 ברינדץ’...״ ואכן ,הפרוייקט זכה להכרה נרחבת .אזכיר את התערוכות שנערכו בישראל :ירושלים -מוזיאון תלפיות ,מרכז התרבות בית הכרם; אשדוד אודיטוריום רמי נעים (על פי בקשת הנהלת האולם ,התערוכה הוצגהבמשך חצי שנה). בנוסף למוזיאון על שם רוריך שבאודסה ,״אבני 12שבטי ישראל״ הוצגה בהמשך גם במרכזי תרבות יהודיים באודסה :״חסד שערי ציון״ ו״בית גראנד״ ברחוב נז’ינסקי ,ואחר כך גם במוזיאון לאמנות באוי מן .המוזיאון על שם רוריך באודסה כבר דאג לחללי תערוכה נוספים 1ראה/galinapodolsky.com/kamni-i-lyudi-perepletene-sudeb :
המוזיאון לאמנויות ע״ש ג .גאלאגן בעיר צ’רניגוב ,אוקראינה
המוזיאון הממלכתי לאמנויות של רפובליקת אודמורטיה ,איז’בסק ,רוסיה
המוזיאון המחוזי לאמנות של העיר צ’רקאסי ,אוקראינה
המוזיאון הלאומי לאמנות של אזרבייג’ן ,באקו ,אזרבייג׳ן
המוזיאון המחוזי לאמנויות על שם ורשצ’גין ,ניקולייב ,אוקראינה
המוזיאון על שם רוריך ,אודסה ,אוקראינה
גלריה ממשלתית של אסטרחן על שם פ.מ.דוגידינה ,רוסיה
253
254
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
מוזיאון היסטורית יהודי אודסה ״מגדל שורשים״ ,אוקראינה
המוזיאון לאמנויות של חרקוב ,אוקראינה
המוזיאון לאמנויות של אודסה ,אוקראינה
עבור עבודותיו של האמן ,וביניהם המוזיאון לאמנויות על שם גלגאן שבצ’רניגוב. יבשת של תרבות -זוהי יבשת מיוחדת שבה אין שום דבר מקרי. היסטוריית האוספים של מוזיאונים רבים מוכיחה שהחוטים הרוחני יים האלה נמתחים מפינות שונות של כדור הארץ ,ומאחדים את העולם על ידי האמנות שמתפתחת בצורה ספירלית. באוסף של המוזיאון על שם רוריך באודסה נמצאת יצירה של ויקטור ברינדץ’ ,״א’ -זו האות הראשונה של האלף-בית העברי״. אולי זה סמלי :חזרה של האמן לתחילת דרכו היצירתית ,״בעיר שבה החלה דרכו המוצלחת כאמן ,דרך שהובילה בהמשך לישראל״ ,כפי שאמר י .פטרנקו.
ויקטור ברינדץ’ השתתף בפרוייקטים בינלאומיים משמעותיים של האלף החדש ,ביניהם :״סלון הסתיו :צרפת-ישראל״ ,שבו לקחו חלק מאות אמנים מצרפת ומישראל .היצירות הוצגו ביפו העתיקה ,בהאנגר הגדול .כדי לראות את התערוכה בשלמותה ,היה צורך לצעוד מספר שעות בתוך עיר שקירותיה כאילו פלטו את ריח השמן שחדר לנקבוי ביות .בהאנגר הוצגו חמש יצירות של האמן ,שמאוחר יותר נדדו גם לפריז ,לשאנז אליזה. האמן לוקח חלק בכל הפרוייקטים של התאחדות האמנים המקצוי עיים בישראל ,שאליה הוא קשור בכל נימי נפשו ,ושבה הוא מצא שוי תפים לדרך. התאחדות האמנים ארגנה יותר ממאה תערוכות ברחבי ישראל, ופרוייקטים משותפים עם המוזיאונים הממשלתיים :מוזיאון התנ״ך (תל אביב) ,מוזיאון יפו (יפו העתיקה) ,מוזיאון הטבע (ירושלים) ומרי כז מורשת מנחם בגין ,ראש הממשלה השישי של ישראל (ירושלים), וכן תערוכות בארצות המוצא של הציירים :בגלריה על שם קנטמיר במולדובה ,במוזיאון לאמנויות על שם קרמסקוי בוורונז’ ,במוזיאון האי זורי לאמנויות באודמורטיה ,במוזיאון לתולדות העיר בצ’יליאבינסק, במוזיאון להיסטוריה במוגיליוב ,במרכז התערוכות ״עננים״ שבבירת בשקורטוסטן ,בבית המדענים בנובוסיבירסק ו״בבית האמן המרכזי״ במוסקבה. כיום הפעילות האמנותית של ההתאחדות קשורה באופן הדוק לארי גון פסטיבלים ,כמתכונת לקידום האמנות -מה שמאפשר לקבץ מספר תערוכות סביב נושא מרכזי אחד .כך ,למשל ,הפסטיבל לאמנויות ״בעקבות שאגאל״ ,המוקדש למועדים בחייו של המאסטר ,הקשורים לישראל 80 :שנה לביקורו הראשון בישראל ו 60-שנה לפתיחת הת�ע
חופי היצירה
ויקטור ברינדץ׳
קטלוגים מסדרת ״אמנות הישראלית באוספים של מוזיאונים״ -מהדורות בהם מופיעות יצירות של ויקטור ברינדץ׳
יבשת של תרבות
ב ,2015-בשנה שבה מלאו 25שנה לעלייה הגדולה ,נכנס ויקטור ברינדץ’ לרשימת 20הציירים העולים הטובים ביותר .ב ,23.6-במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים ,התקיימה במסגרת האירועים החגיגיים פתיחה רשמית של ״תערוכה דיגיטלית״ הכוללת סרט דוקומנטרי עם אלמנטים של אנימציה .מופע וידאו ניסיוני ,המבוסס על יצירות יודאיי קה נבחרות ועל תצלומים של האמן בזמן העבודה ,המשולבים עם מוזיקה סוריאליסטית מודרנית ,התגלה כמסקרן ביותר .המופע הוקרן על הקיי רות ,על התקרה ועל הרצפה של מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.
רוכה הראשונה שלו בישראל :הפסטיבל הזה התפתח לתערוכה נודדת מקיפה ,בהתחלה בישראל ואחר כך בארצות המוצא של הציירים .תעי רוכת בת ,שצמחה מתוך הפרוייקט הזה ,״בעקבות שאגאל בישראל״, המוקדשת ל 125-שנה להולדתו של שאגאל ,הוצגה בברנאול ,בבלץ, בוויטבסק ,בוורנז’ ,בגרודנו ,באיז’בסק ,בקייב ,בקישינייב ,במינסק, במוגיליוב ,במוסקבה ,באודסה ,בסנט פטרסבורג ,בסראנסק ,בטשקנט, באופה ובצ’יליאבינסק. הפסטיבל לאמנויות ״סינתזה״ ,הקשור להשתקפות ערכים רוחניים, מסורת ואוצרות הטבע של ישראל ,נערך כל שנה .)2015-2012( .עבור כל אחד מהפסטיבלים ,האמן מצא תמיד גישה מקורית ומפתיעה. התקיימו גם פרוייקטים בינלאומיים מוזיאוניים ,שביצעה ההתאחי דות בשיתוף פעולה עם גלריית האמנויות הממשלתית של אסטרכן ,עם המוזיאון האזורי לאמנויות של אודמורטיה (איז’בסק) ,עם המוזיאונים לאמנויות של אודסה ,אומן ,צ’רניגוב וצ’רקאסי ועם המוזיאון הלאומי לאמנויות של אזרבייג’ן (באקו) .אירועים מסוג זה מעודדים את הצמיחה המקצועית ואת הערך העצמי של המשתתפים. ויקטור ברינדץ’ לקח חלק בכל הפרוייקטים הבינלאומיים ההתנדבוי תיים ,הקשורים למסירת תמונות למוזיאונים של מדינות המוצא .יציי רותיו של האמן מפיצות אופטימיות ,ומתארות באהבה את דמותה של ישראל כסובסטנציה אסתטית רבת עוצמה. תמונת הנוף ״תל אביב .הגינה ברחוב קינג ג’ורג’״ ,שמסר האמן למוזיאון לאמנויות על שם גלגאן בצ’רניגוב ,כובשת ביופייה ובשלי ווה שלה ,שלווה שעולה מתוך הצמחייה העשירה .ההרדופים הלבנים והוורודים ,האקציות הסגולות אשר קרני השמש חודרות מבעד העלים שלהן ומתפזרות ככתמי אור בשבילי הגינה ,הצמחים שלצד השביל, ורדי הבר ...והחלמיות היפהפיות ,העטורות פרחים ,שמזכירים חצי איות של רקדניות בלט ,ושצומחים על הגבעולים הגמישים ,הנמשכים לשמש .אתה פוסע בשביל הזה ,של הגינה התל אביבית ,בשטח של תרי בות אחרת ,שבה אין את נס ״פרח הארגמן״ ,אבל יש נסים אחרים – כמו למשל פרחי מאי שפורחים על עצי הדקל ...וספסל עץ שכה מעורר רצון לשבת עליו ...היצירה הזאת נמצאת בתצוגה הקבועה של המוזיאון. ישראל זוהי מדינה של ניגודים ומיזוג תרבויות .אבל העמים שהגיעו לכאן כדי למצוא פה את מקומם ,מאוחדים בכך שארץ ישראל ,בראש ובראשונה ,זו הארץ המובטחת על ידי אלוהים לבני ישראל .היצירה ״דוד רועה הצאן – מלך ישראל העתידי״ ,מתוך האוסף של המוזיי און האזורי לאמנויות של אודמורטיה (איז’בסק) ,מוקדשת לילדותו של המלך האגדי ,אשר לפנ י 3000שנה הרהיב עוז להעביר את הבירה ה�ע תיקה של היהודים מהשומרון לירושלים .בתמונת הז’אנר של ויקטור ברינדץ’ ,דוד הוא ילד רועה צאן ,נוגע ללב ,שטרם יודע מהו ייעודו אבל כבר נמשח על ידי אלוהים .ולכן ,תחת ניגון כינורו ,העולם מסביב פורח .הטבע ובעלי החיים מצייתים לצלילים המלכותיים .תגיע השעה שבה גם האויבים ייכנעו בפני דוד ,וכל היהודים יהפכו למשפחה אחת.
255
256
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
למשפחה כזאת הפכו גם דמויותיו של ויקטור ברינדץ’ ,בתמונות שלו אשר נכללות באוסף של המוזיאון להיסטוריית היהודים באודסה: ״ִ מגדל שורשים״ ו״חלב ודבש״ ,אשר ספגו את טעמן המיוחד מאמא אדמה ,הזבת חלב ודבש. לכל אחד מאיתנו יש יכולות טבעיות ,שאותן אפשר להרחיב באמצי עות לימוד והתעמקות .התמונה ״אצל הרב״ -אחת מיצירותיו הטוי בות ביותר של האמן -נמצאת באוסף של המוזיאון לאמנויות על שם וריצ’שגין ,בעיר ניקולייב .כדי שהעולם לא יהפוך למלכודת ,יש צורך ללמוד ולקבל אותו מבלי להישבר .את התובנות האלה מגלה הרב לתלי מידו הסקרן ,בתמונה ״אצל הרב״. האלף-בית העברי ,שנכנס לתרבות הכתב של היהודים באלף הראי שון לפני הספירה ,הנציח בכתבי הקודש את חוכמת התורה .את סודה של הקליגרפיה כאמנות פלסטית וכצופן שבספר לימוד האלף-בית, מגלות הדמויות הצעירות של ויקטור ברינדץ’ בתמונה ״אלף בית״, הנמצאת בתצוגה קבועה במוזיאון לאמנויות בצ’ארקסי. בתצוגה הקבועה במוזיאון על שם ניקולאי רוריך באודסה נמצי אים הפורטרטים של האמן :״שען״ ו״דיוקנו של רב ַמקשיש״ .באוסף של המוזיאון לאמנויות של אודסה – ״דיוקנו של רב עם ספר תורה״. היצירות האלה יסודיות ועמוקות .הן מקימות לתחייה את הסגנון של אמני העבר ,סגנון שתואם את תיאור הדמויות של מנהיגים רוחניים ביהדות ושל ״בעלי מלאכה אליטיסטיים״ ,שאליהם תמיד היו משייכים את מתקני השעונים. בתערוכות הקבועות של המוזיאון לאמנויות באומן ,ושל גלריית התמונות הממלכתית של אסטרחן על שם דוגאדין ,נמצאות יצירות של ויקטור ברינדץ’ שצוירו בסגנון רומנטיזם יהודי .אלו הן תמונות משפחתיות :״שבת״ (אומן) ו״משפחה יהודית מוזיקלית״ (אסטרחן) .כל הדמויות שבפורטרטים מוצגות תוך שהן קשורות בקשר עלילתי זו עם זו ,ועם עולם החפצים שסביבן .הן צוירו על ידי האמן בשנות התשעים ומשחזרות את האווירה מתקופתו של איזידור קאופמן ,האמן הדגול, בתיאור הרוח הפנימית של יהודי מזרח אירופה בסוף המאה ה- 19- תחילת המאה ה 20-והפעילות היומיומית שלהם. העיצוב הפנימי של הבית רווי בחום העולם הפנימי של בעליו :ספי רייה מלאה בספרים עם כריכות מהודרות ,שעון רצפה גדול ,כסאות מרופדים .את המראה הכללי משלימים וילונות סאטן עם ציורים אציי ליים ,פמוטי נחושת שניצבים על מדף ושטיח יקר .לפי פריטי העיצוב האלה ניתן להתרשם מהשפע ומהתרבות האירופאית שבבית ,תרבות שאותה הביאה עמה המשפחה לירושלים. עבור ויקטור ברינדץ’ ,אדם הקשור למשפחה בכל נימי נפשו ,הנושי אים הנוגעים למסורת המשפחתית הם בעלי משמעות עליונה ,כערך שהאדם יכול ליצור רק בברכת האל .הערך ״משפחה״ ,משמעותו כבוד הדדי ,ערבות איש כלפי רעהו וחינוך ילדים .עבור ויקטור ברינדץ’, תרבות המשפחה והבנת הבסיס המוסרי של המסורת היהודית ,קשורים זה לזה במהותם ,בקשר בלתי נפרד. היצירה ״יום רגיל״ ,שנמצאת באוסף המוזיאון לאמנויות של חרקוב, מתארת את אחד הימים האלה ,במשפחה יהודית. עבור המוזיאון הלאומי לאמנויות של אזרבייג’ן (באקו) ביצע האמן יצירה מיוחדת ,אשר לדברי העיתונות האזרית ,הפכה לגשר תרבותי בין ״מגדל ירושלים לבאקו .ולא בכדי .את התמונה של ויקטור ברינדץ’ִ , הנערה״ ,שמצוירת בסגנון אוריינטלי ,אפשר בהחלט לראות כגשר שכזה ,גשר שמצד אחד נשען על התרבות ההיסטורית והאתנוגרפית של אזרבייג’ן ,ומצד שני -על המסורת הרומנטית של האסכולה האמנותית הרוסית ,עם פולחן ירושלים השמימית.
למגדל הנערה האמן מבסס את יצירתו על עלילה אגדית הקשורה ִ הסמל העתיק ביותר של באקו .לגבי היווצרות מגדל הנערה קיימיםמיתוסים רבים ,שמרביתם קשורים למשמעות המילה ״נערה״ .לפי אחד המיתוסים ,השייח החליט לחתן את בתו עם אדם שהיא לא אוהבת. בניסיונה להשתחרר מהגורל הזה ,ולשנות את דעתו של אביה ,ביקשה הנערה מהשייח לבנות מגדל ולחכות עם החתונה עד להשלמת בנייי תו .כשהבנייה עמדה לפני סיום ,השייח עדיין דבק בעמדתו .ואז ...היא עלתה על המגדל שבנה אביה -וקפצה משם אל בין גלי הים הכספי הסוער .האבן שעליה התרסקה הנסיכה ,זכתה לכינוי ״אבן הבתולה״. כלות החלו להביא לשם זרי פרחים ,ערב חתונתן .ישנה גרסה נוספת של המיתוס :לאחר שקפצה לים ,אהוב לבה נקם את נקמתה והרג את המלך ,אך עד מהרה נודע לו שבנות הים הצילו את הנערה .כעבור זמן מה שני הנאהבים מצאו זה את זו והתחתנו .על פי המיתוס ,מיקומו של מגדל הנערה הוא ממש מעל הים הכספי .כשמדברים על התמונה של ויקטור ברינדץ’ ,שהאמן יצר עבור באקו ,יש לראות בה עלילה כוללת. האובייקט הראשי בתמונה הוא מגדל הנערה .ענק ,בלתי מושג ,אקזוטי, מוקף בגלים הסוערים של הים הכספי וראשו כמעט ונוגע בשמיים. לעומתו ,כל ההתרחשויות האנושיות ,כל חיי האדם ,נראים בטלים בשישים .שורות השיר ״מגדל הנערה״ ,של רסול רזי ,אשר דיוקנו - פרי מכחולו של תאיר סלחוב -נמצא בתצוגה הקבועה של המוזיאון, מעבירות את התחושה הזאת: אור דמים של מאה שנות ,בתוכך. שנים של חגיגות ואסונות ,בתוכך. חותם שאי אפשר למחוק ,בתוכך. מגדל הנערה של זמן רחוק. ספר ,ספר ,תלחש ,תלחש על גאוות לבי החש. אני מקשיב לך ,לא מש. מגדל הנערה. האהבה והצדק ינצחו בעולם אחר ,בירושלים השמימית .הגאולה בירושלים -מגדל דוד .זו הסיבה שהעלילה שבתמונה מתכתבת עם ירושלים השמימית ,שנוצרת כמו מציאות בלתי נראית ,מעולם אחר. הפלסטיקה של הדמויות בתמונתו של הצייר הישראלי ,מזכירה בסגנון שלה את הבלט המפורסם ״מגדל הנערה״ ,שהוצג בתיאטרון האופרה והבלט של אזרבייג’ן ,על שם מ .אחונדוב ,בשנת .1940התמונה של ויקטור ברינדץ’ מזכירה את אחת הסצנות של הבלט האגדי. הערה היסטורית :תאריך בניית מגדל הנערה אינו ידוע במדויק ,אבל בחלק העליון של המבנה ,בצד ימין סמוך לכניסה ,נעוץ שלט עשוי אבן, שעליו רשום ״גובה (כיפה) מסודה אבן דאודה״ .מי יודע ,אולי הכיתוב הזה מחבר את מגדל הנערה עם הסמל ההיסטורי של ירושלים ,מגדל דוד? העובדה שהאמן מסר ציורים כה משובחים למוזיאונים הלאומיים של מדינות המוצא ,מעידה על רוחב לבו ,על הבנתו לגבי בחירת סוג היצירה המבוקש שיתאים לקונטקסט של המוזיאון ועל רצון לייצג את ישראל בחו״ל ברמה הגבוהה ביותר .אולי בכך טמונה חוכמת היצירה, שבה התמזגו התחושה החדשה של ההוויה שנרכשה במדינה החדשה והאסכולה המקצועית שאותה הביא האמן מהמדינה שכבר אינה קיימת על המפה ,מדינה של חמש עשרה רפובליקות .אבל שורשי התרבות הזאת חודרים אל המדינות החדשות שנוצרו ומאפשרים לאלה שחייהם קשורים כעת לארץ חדשה ,לשמור את היסוד המוסרי באמנות כמעין יבשת של תרבות.
בחורה במגדל. .2015בד ,צבעי שמן. 130×60ס״מ. המוזיאון הלאומי לאמנות של אזרבייג’ן, באקו ,אזרבייג׳ן
תל אביב .גינה ברחוב קינג ג׳ורג .2007 .בד ,צבעי שמן 45×69 .ס״מ. המוזיאון לאמנויות ע״ש ג .גאלאגן בעיר צ’רניגוב ,אוקראינה .בתצוגה הראשית
דוד רועה הצאן ,מלך ארץ ישראל .1998 .בד ,צבעי שמן 60×80 .ס״מ. המוזיאון הממלכתי לאמנויות של רפובליקת אודמורטיה ,איז’בסק ,רוסיה
ארץ זהב חלב ודבש. בד ,צבעי שמן 20×25 .ס״מ. מוזיאון היסטורית יהודי אודסה ״מגדל שורשים״ ,אוקראינה
מחכים לחלה.2004 . בד ,צבעי שמן 22× 25 .ס״מ. המוזיאון לאמנויות של חרקוב, אוקראינה אותיות האלף בית העברי .1999-2004 .בד ,צבעי שמן 50×70 .ס״מ. המוזיאון המחוזי לאמנות של העיר צ’רקאסי ,אוקראינה .תצוגה ראשית
שען .2007 .בד ,צבעי שמן 55 × 78 .ס״מ המוזיאון על שם רוריך ,אודסה ,אוקראינה .תצוגה ראשית
אורחים אצל הרבי .1996 .בד ,צבעי שמן 50 × 70 .ס״מ. המוזיאון המחוזי לאמנויות על שם ורשצ’גין ,ניקולייב ,אוקראינה
משפחה מוסיקלית יהודית .1998 .בד ,צבעי שמן 61× 77 .ס״מ. גלריה ממשלתית של אסטרחן על שם פ.מ.דוגידינה ,רוסיה
שבת .1999 .בד ,צבעי שמן 60 × 89 .ס״מ. המוזיאון לאמנות של אומן ,אוקראינה .תצוגה ראשית
דיוקן של רבי בעל שיבה .1999 .בד ,צבעי שמן 20 × 25 .ס״מ. המוזיאון על שם רוריך ,אודסה ,אוקראינה .תצוגה ראשית
דיוקן רב עם תורה .1997 .בד ,צבעי שמן 20 × 25 .ס״מ. המוזיאון לאמנויות של אודסה ,אוקראינה
החוף המובטח
החוף המובטח סיכום
״אני שואף לכך שהיצירה תעזור להעניק משמעות לחיים״. (מארק שאגאל)
פריצת דרך טבעו של האמן הוא לחוש שכל חוף הוא בגדר החוף המובטח ,אם הוא מתפתח בו מבחינה אמנותית ,כאשר כל שלב ביצירה הופך בו זמנית גם לשלב של התפתחות רוחנית .עבור ויקטור ברינדץ’ ,ישראל הפכה למקום כזה :לימוד ברמות שונות -היסטורית ,תרבותית ,אדריכלית, טופוגרפית ,פילוסופית ,אישית .הארץ קיבלה גוון רגשי של תגלית .גם נושא היהדות הפך עבור האמן לסוג של הארה .זה חלחל לעולמו התרי בותי של ויקטור ברינדץ’ לא דרך בתי כנסת ,אלא באמצעות הקלסיקה של אמנות הציור. יצירות מופת של ״הרומנטיזם הלאומי״ הכניסו איזון לעולמו הפניי מי של האמן בשנות ייסוריו כעולה חדש .הן הצילו את נפשו .הוא התי אהב במולדת ההיסטורית של יהודי כל העולם .היא כאילו פתחה בפני העולם צוהר יצירתי לנשמה חדשה .מדוע? מכיוון שעולם היהדות נגלה בפניו דרך היופי שבאמנות .סוג היופי היחיד שמסוגל לתפעל את האי מנות של ויקטור ברינדץ’. הוא נחשף לעולם היהודים הממומש באמנות הציור של אמנים מהי מאה -ה 19-ומתחילת המאה ה :20-הוא חש התפעמות ,פליאה והש�ת אות .הוא נכנס לעולם הזה חף מתוקפנותם של חיכוכים פוליטיים .הוא
ירושלים .2015 ,ראש השנה
קיבל עליו את הכל ,ביהדות היפה שמשתקפת בתמונות .זה מה שגרם לפריצת הדרך באמנות שלו ,בהתחשב בכך שהוא בא מתרבות רוסית המנותקת לגמרי מהיהדות .דמויות שראה בעיני רוחו ,היסטוריה ויהדות כפי שתוארה בספרים ,התגבשו עד מהרה לתחושתו כיהודי ,במולדתו ההיסטורית. הדמויות שיצר ויקטור ברינדץ’ ,בסגנון רומנטיזם לאומי ,הן מלאות שלווה ומספרות סיפור .פרטי הלבוש ,החפצים ,עיצוב הפנים ,הרקע הארכיטקטוני והנוף ,כולם משמרים את הניחוח של ההיסטוריה היהוי דית.
מדיניות על אדמת ישראל נפתח הצד האפי של כישרונו של ויקטור ברינדץ’ – הרצון שלו להבין את ההיסטוריה של מדינת ישראל ,שנוי סדה בשנ ת .1948הניסיון לחוות את המדינה הציונית לא דרך ההש�ק פות הפוליטיות ,אלא דרך ההיסטוריה של התרבות :דרך התרומה של אמנים ברמה עולמית ,שתמכו במדינה הצעירה .התופעה העוצמתית ביותר בקידומה של ישראל כמדינה ,בזירה העולמית ,היה מארק שאי גאל ,שהכריז ביצירותיו על קיום הזרם היהודי כעולם אמיתי באמנות הציור של ישראל .זו הסיבה שהגישה המזרח-אירופאית כלפי עם המפוזר בגולה ,ללא קשר לעלילות התורה ,הפכה למכריעה בשלב מסוים של התפתחות אמנות הציור בארץ ישראל. בשנים ,1990-1980האוריינטציה הכלכלית כלפי ארצות הברית השפיעה על התפתחות האמנות בישראל .חשוב להדגיש שוויקטור ברינדץ’ ,צייר עולה חדש ,אשר למד אצל המורים הטובים ביותר בברית המועצות ,היה חדור ב״דחף של שאגאל״ -אמן עולמי שנולד בפרברי האימפריה הרוסית והשאיר לישראל יצירות מונומנטליות מזהירות. עבור עולה חדש מברית המועצות ,היתה חשיבות רבה לכך שהיצירות המרהיבות האלה נוצרו לא על ידי אמן אמריקאי ,אוסטרלי או אסיאתי, אלא על ידי יוצא מדינה מזרח אירופאית ,שבה נולד ויקטור ברינדץ’ עצמו .זה מה שסיפק לו השראה ותרם לרצונו האמיתי ליצור עבור מדינת ישראל. עבור יהודי שהתרחק משורשיו ,אמן שגדל על ברכי התרבות הרוי סית וספג גישות משיחיות בנוגע למטרת האמנות ,תחושת השפע ביצירותיו של שאגאל על אדמת ישראל ,ללא ספק הרחיבה את לבו.
יוני 2015ירושלים .מרכז מורשת בגין -ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל 25 .שנים לעליה הגדולה. תערוכה דיגיטלית ״ 20הציירים העולים הטובים ביותר של ישראל״ ביניהם ויקטור ברינדץ׳
מבלי להיות מושפע ישירות מסגנונו של שאגאל ,ויקטור ברינדץ’ יצר עבודות מקוריות שקשורות לגורלו של המאסטר .היצירות האלה מהוות גשר בין הגדות :יצירות שמקשרות בין התרבויות של מדינות מזרח אירופה לבין ישראל .זה הפך לשלב חדש בהתפתחות הרוחנית של ויקי טור ברינדץ’. .23.6.2015ירושלים .מרכז מורשת מנחם בגין ,ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל .חגיגת 25שנה לעלייה הגדולה .התערוכה הדיגיטלית״ ״ 20האמנים העולים המצטיינים של ישראל״ .בין הבו�ל טים שבהם -ויקטור ברינדץ’ .למרבה הצער ,חגיגת 25שנה לעלייה הגדולה ,בתחום אמנות הציור ,לא באה לידי ביטוי בצורה של תערוכת אמנות פלסטית אלא בצורת מופע דיגיטלי ,מה שלמעשה צמצם מאוד את היכולת להבין את רמת הציורים והפסלים .החלטה כזאת מעוררת מחשבות על הרמה התרבותית המוכתבת על ידי הממשלה בישראל. יש כאן יותר שאלות מאשר תשובות .דבר אחד ברור :עבור ויקטור ברינדץ’ ,בחוף המובטח שלו ,תחושת המולדת ההיסטורית היהודית חשובה יותר ליצירתו מאשר המדיניות של הפוליטיקאים.
התגבשות הרוח עבור ויקטור ברינדץ’ ,המושג ״ארץ ציון״ הרבה יותר נאצל, מבחינה אמנותית ,מאשר ״המדינה״ .בהקשר הזה ,טבעי העיסוק בנוי שא 12שבטי ישראל -נושא שהוא נצחי באמנות ,וגם אסטראלי מבחינה דטרמיניסטית .לכל אחד הוכתבה מלמעלה הדרך שלו .הדרך
הזו היא למעשה אבן הפינה של עולמו הפנימי של האמן .אבל לאיזו אבן יקרה היא תהפוך? על איזה חוף זה יקרה? הארץ המובטחת היא החוף הרוחני היחיד עבור ויקטור ברינדץ’ .היא מזינה את נשמתו של האמן ,מעוררת את דמיונו באמצעות חיבורו ל״חבל הטבור״ ההיסטורי והתרבותי ,מתמזגת עם שאיפתו למצוא אהדה בעולם שסביבו .רבות מתמונותיו של ויקטור ברינדץ’ ,הקשורות להיסטוריה ולתרבות של ארץ ישראל ,נמצאות באוספים המכובדים בעולם .הן מבליטות את הקשר בין העמים הנמצאים בגדות שונות של העולם. תפיסת הזמן ...אם היא קיימת ,אז על האדם היצירתי נגזר להקדים את זמנו .זהו אותו מצב רוחני שמתרחש באמנות בעת שמתחלפת המאה, ועל אחת וכמה -בחילופי האלף .ולבסוף 2012 ,זו שנה שבה הוכרז על סוף העולם ,במיתולוגיה .האמן הוא כרונוטופי .והשנה של סוף העולם על פי המיתולוגיה ,הפכה עבור ויקטור ברינדץ’ לשנה של התגבשות הרוח .הנושא היהודי השורשי קיבל רב-ממדיות פילוסופית ,של גווי נים קריסטליים בחלל הוויזואלי .היכולת לספר סיפור ,המאפיינת את ויקטור ברינדץ’ ,כאילו התגבשה בזמן ועברה אל התוכן האסוציאטיבי העלילתי של הסדרה ,המורכבת מתמונות המוקדשות לבניו של יעקב. האבנים המיסטיות הן המהות של סולם יעקב ,המוביל לשמיים .למרות שאת הנחלות הוא השאיר לבניו על האדמה .ויקטור ברינדץ’ הוא הראי שון בתולדות האמנות שחווה את מהות הנושא הזה דרך ״המטאפורה המנטלית״ של התגבשות הרוח ,דרך האבנים שבחושן הכהן הגדול. בתקופה של תפנית ויזואלית ,כאשר אמנות הציור איבדה במידה רבה א ת האומנות ,יצירותיו של ויקטור ברינדץ’ מעוררות פליאה בר�י בוי פרטים אליטיסטי שמבוסס על שליטה בטכניקות ציור של האמנים הקלאסיים ועל כושר עבודה יוצא מגדר הרגיל.
269
270
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
הרבגוניות של הכישרון ,רוחב המנעד התרבותי ,חשיבה אנליטית, אינסטינקט טבעי במציאת ״הנושא שלו״ באמנות -כל אלה אפשרו לוויקטור ברינדץ’ לקחת בגדה הזאת בדיוק את מה שנחוץ עבור האיני דיבידואליות היצירתית שלו .הוא לא מתפזר לזוטות .התקופה הישי ראלית ביצירתו של ויקטור ברינדץ’ מתמזגת עם הבשלות האישית שלו כאמן .מכאן גם בחירת הנושאים הכלל אנושיים ,שנמצאים מחוץ לזמן ,והרצון לבצע אותם כצו רוחני ,כאשר האמן מוסר דין וחשבון בפני בוראו. זהו הדבר שלו זקוקה אמנות הציור המודרנית ,אשר איבדה את הבי סיס ואת התוכן לטובת האפקטים החיצוניים .זה מה שמבליט באופן אפריורי את המאסטר.
ציפור כחולה החוף המובטח .החוף הרוחני .החוף שניתן בירושה .זהו החוף שלך. ועכשיו אתה מוריש אותו לילדיך ,שיחיו בארץ הזאת .הירושה של האמן זוהי היצירה .נכדיו וניניו ילמדו את אותיות האלף-בית העבי ריות ,שעברו דרך העולם האסוציאטיבי והאמנותי של סבם .הם התחילו להתחבר לתרבות הקליגרפית של החוף הזה דרך קרבתו של ויקטור ברינדץ’ ,אשר הנציח אותה בתמונותיו ובפסליו כצו רוחני לילדיו ,לחי יות על חוף זה. בישראל אייר ויקטור ברינדץ’ עשרות ספרים של כותבים חסידיים בני המאה -ה 20-והמאה ה ,21-שבספריהם מתמזג היסוד הדתי עם על�י לה הרפתקנית ,המנגישה את הסיפור לדור הצעיר .כך הפך האמן העולה החדש לאחד מאלה שתורמים להחדרת היהדות ,דרך היסוד החינוכי. הדברות היצירתיים של ויקטור ברינדץ’ הם לא בהכרח אורתודוכי ִ סיים .״בלדת הסתיו״ שלו נולדה בארץ המובטחת כ״סתיו של פטי ריארך״ .היא ספוגה בריצודים מהתרבות של החוף שבו הוא נולד.
חוף וולגה
באנו מתחומי תרבות קרובים ,ונפגשנו כאן. אנחנו בני אותו חוף סלאבי ,אבל ״צו הזהב״ של הסתיו הסלאבי שלנו ,התממש דווקא על האדמה הזאת .למרות שדרכינו יכלו להצטלב עוד ברוסיה -על אחת מגדות הוולגה ,שזמן רב הזינה את האמנות של כל אחד מאיתנו ...אבל אז הספר הזה היה נראה אחרת לגמרי. בשנ ת 1958נאם מארק שאגאל באוניברסיטת שיקגו ,בנושא ״ה�א מנות והחיים״ .הוא דיבר על תפקיד היצירה בהווייתו של האמן .על המוטו שלו הוא אמר כך :״אני שואף לכך שהיצירה תעזור להעניק 1 משמעות לחיים״. ויקטור ברינדץ’ ואני מצאנו זה את זו בחוף המובטח ,כשאנחנו שואי פים לכך שהיצירה תעניק משמעות לחיים. הגענו לאדמת ישראל עם חלום להרחיב את גבולות המרחב האמי נותי שלנו. הפכנו לשותפים ליצירה ,בחוף המובטח. גילינו את החוף הזה ביצירה שאינה יודעת חופים ,מכיוון שבארץ אליה הגענו כאנשים בוגרים ,בעלי נשמות תמימות ולא בשלות ,הגאוי גרפיה נסוגה. והכחול של המים מתמזג עם תכלת השמיים ומקבל כוח של כנף שמימית ,וכך המבט המופתע מגלה את הציפור הכחולה -הנס של יצירה חדשה ,אשר בוראת אותנו כפי שאנחנו היום ,אחרי שנים של נוודות רוחנית. את סוד ההיוולדות של הציפור הכחולה בארץ הזאת ,שום אורניתוי לוגיה שבעולם לא תוכל להסביר. רק אנחנו יודעים את הסוד הזה :אנחנו ,היוצרים על גבי האדמה המובטחת.
1מ.שאגאל ,״על האמנות ועל התרבות״ ,עריכה ב.חארשב .מוסקבה ,2009עמ’ 243
272
273
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ויקטור ברינדץ׳
2014 אבני החן 12שבטי ישראל ,מהאוסף של בית מוזיאון על שם נ.ק.רוריך ,אודסה אוקראינה ,מרכז תרבות יהודי ״Beit Grand״ רחוב ניזינסק ,אודסה ,אוקראינה 2014 אבני החן 12שבטי ישראל ,מהאוסף של בית מוזיאון על שם נ.ק.רוריך ,אודסה אוקראינה ,מרכז תרבות יהודי ״חסד שערי ציון״. אודסה ,אוקראינה 2014 אבני החן 12שבטי ישראל ,מהאוסף של בית מוזיאון על שם נ.ק.רוריך ,אודסה אוקראינה 2015 המוזאון הממשלתי אומן ,אוקראינה
טלפון054-7881963 ,054-4751704 : אתרwww.art-brindatch.ru : Е-mail: brindach@012.net.il, mvladk@gmail.com
נולד ב 1941בחרקוב אוקראינה ברית המועצות השכלה :האונברסיטה הממשלתית לאומנות ,מוסקבה-התמחות ״אומנות פלסטית״ השתלמות אצל הצייר הלאומי של רוסיה פ.י.גוסב (גורקיי)-התמחות ״פיסול״ בית ספר לאומנות אודסה על שם מ.ב.גריקוב -התמחות ״פיסול״ השתלמות אצל צייר לאומי ברית המועצות.י.מ.רוקבישניקוב (מוסקבה) -התמחות ״פיסול״ עלה לישראל ב1993 תעודת הוקרה מהמוזאון לאומנות של חרקוב (אוקראינה )2014 מכתב הוקרה מבית המוזיאון של אודסה על שם ניקולאי רוריך (אוקראינה )2014 מכתב הוקרה מעיריית אומן וממוזאון האומנות הפלסטית של אומן (אוקראינה )2014 מכתב הוקרה מהמוזיאון האודמורטי הרפובליקני לאמונות פלאסטית (יזבסק ,הרפובליקה האודמורטית ,רוסיה) מכתב הוקרה אסטרחנסק ,התערוכה הממשלתית על שם פ.מ.דוגדינה (רוסיה )2015
(שגרירות יוגוסלביה במוסקבה ,רוסיה) ים (פסיפס ,לוח 25 ,ק״ב)(אודסה ,אוקראינה) ויטראז ,פסלים במקומות ציבוריים רועה צאן מוסקריסנסק (פסל ,יציקת נחושת 2.5 ,מטר)(וסקריסנסק, אזור מוסקבה ,רוסיה) איילים (פסל 1.7 ,מטר) (ירקוטסק ,רוסיה) גיבור (פסל 2.8מטר ,בור ,אזור ניזניי ,רוסיה סוס ,מתנה(פסל ,יציקת נחושת 2 ,מטר)(ירקוטסק ,רוסיה) ו.י.לנין (בטון 1.4 ,מטר) (חאברובסק ,רוסיה) ערומה (פסל ,בטון 1 ,מטר) (סנז’ייקה ,אזור אודסה ,אוקראינה) דולפינים מרקדים (פסל ,בטון 2 ,מטר) (סנז’ייקה ,אודסה ,אוקראינה) כבוד לעבודה! (ויטארז 20 ,ק״ב)(טישט ,רוסיה)
אוספים
ציורים
פסלים
מוזיאון לאומנות יהודית מודרנית (מוסקבה ,רוסיה) 12פסלים גלריה לאומנות (טומסק ,רוסיה)
פסיפס ,פסלים וציורים במבנים ממשלתיים
22יצירות מאוסף ״אותיות האל”ף-ב״ית העברי (צבעי שמן) (משכן ראש הממשלה ,תל אביב ,ישראל) החלל החיצון-פסל ,עופרת ,סילומין 1.2 ,מטר( ,1989 ,שגרירות בריטניה במוסקבה ,רוסיה סורמוביצי (פסל ,עופרת ,אלומיניום ,מתכת 63 ,ס״מ )1988 ,
1991 תערוכת ציירים בין לאומית ״פרחים״ בית האומן המרכזי. 1992 תעורכת צייירים בן לאומית במוסקבה ״כתיבה״המוקדשת לדפוס הראשון ,קיריל ,אולם תצוגה מרכזי ״מאנז״ מוסקבה 2006 תערוכת ציירים בן לאומית בארגנטינה
איורים
מוזיאון הטבע בירושלים ,ישראל Alexander Galleryגלריה של אומנות יהודית - (ברוקלין ,ניו יורק ,ארה״ב) ( 102יצירות בצבעי שמן) גלריית גלריה אומנות ממשלתית באסטרחן על שם פ.דוגדינה מוזאון רפובליקני לאומנות פלסטית (יזבסק ,רוסיה) מוזאון לאומנות בחרקובסק (אוקראינה) מוזאון לאומנות באודסה (אוקראינה) בית-מוזיאון באודסה על שם ניקולאי רוריך (אוקראינה) ( 3עבודות בצבעי שמן ואוסף ״ 12שבטי ישראל״ שמורכב מ 13-יצירות בצבעי שמן -העתק של הצייר מוזיאון היסטורית יהודים אודסה ״מגדל-שורשים״ (אוקראינה) .אזור ניקוליבסקיי מוזיאון לאומנות על שם ו .ורשגינה (אוקראינה) מוזיאון אומנות פלסטית באומנסק (אוקראינה) מוזאון לאומנות על שם ג.גלגנה (אוקראינה) מוזאו צרקסין לאומנות (אוקראינה) המוזאון הממשלתי לאומנות של אזרבייג’ן (בקו ,אזרבייג’ן)
תערוכות בינלאומיות
רבי אביגדור שמדרא ״ערכי השבת״ (ירושלים)(מתוך הסדרה ״יהדות ואומנות -עברית ,אנגלית ) (גלריית איורים )2008חיים רבינו פלגזי ״אגדת פסח״ (תל אביב ,תבונה- 2009 ,עברית) (גלריית איורים) פ.לוקימסון ,א.אברמוביץ ״עסקים יהודים-כללי זהב וסודות הצלחה״ (רוסטוב ,הוצאה:פינקס ,קראסנודר ,ניאגלורי -2008 ,רוסית)(עטיפה) -2008עברית) ֿ מאיר ברעם ״אבן המזבח״ (תל אביב : ״עיר המלכים (כנ״ל )2009 ״הפרנס מקולוניה״ (כנ״ל )2010 ״השליחות הגורלית״ (כנ״ל )2011 ״אוצר ספרדי״ (כנ״ל )2012 ״אלול״ (כנ״ל )2014 ״שעון הקסמים״ (כנ״ל ()2013עטיפות ,איורים גרפיים) פ.לוקמסון ״במטבח אצל סבתא ״ (רוסטוב ,הוצאה:פינקס ; קרסנודאר:ניוגלורי- 2008 ,רוסית)(איורי גלריה) ג.פדולסקיה ,ו.ברינדץ’ ״אבני החן של 12שבטי ישראל ״(ירושלים , -2014רוסית) (איורי גלריה) ג.פדולסקיה ,ו.ברינדץ’ ״בלדת הסתיו ״(ירושלים -2014 ,רוסית, עברית) (איורי גלריה)
השתתפות בתערכות במדינות שונות בעולם תערוכות אישיות
1996
ניו יורק ,סן פרנציסקוBrindatch Victor. Bruklin Gallery ,
2009-2014 התערוכה הנודדת ״אותיות האל”ף -1ב״ית העברי״ -מרכז לאומנות יהודי בדניפרופטרובסק ,דונצק ,חרקוב ,קאזן ,מוסקבה ,סרנסק ,סנט פטרבורג ,תומין ,חבארובסק 2014 אבני החן של 12שבטי ישראל .מוזיאון של היסטוריה יהודית אודסה ״מגדל -שורשים״ אודסה אוקראינה 2014 אבני החן 12שבטי ישראל ,בית מוזיאון על שם נ.ק.רוריך ,אודסה אוקראינה
Distinguished artists Israel Brindach Victor
2012 תערוכה ניידת ״סלון של סתיו״ ,פריז ״השדא של ילסי״ -יפו אנגר 1 2013 יצירות של ציירים ישראלים (תערוכת העיתון ״ליגת התרבות״(ליגה קולטורי) ישראל-אוקראינה) בית מוזיאון אודסה על שם נ.ק .רוריך אודסה אוקראינה 2015 ״אדם בעולם״ אומנות פלאסיטית של ישראל ,מוזיאון האומנות של אומנסק.אומן אוקראינה 2015 צבעי הארץ המובטחת .אמנות ישראליות.מוזיאון אומנות על שם ג.גלגינה ,צרניגוב ,אוקריאנה
תערוכות אישיות בישראל 1999 “ויקטור ברינדץ״ -איחוד הציירים והמפסלים של ישראל ,בית האומנים של תל אביב ,רחוב אלחריזי ,9תל אביב 2004 ״אל״ף בי״ת״ -המרכז התרבותי הורמוניה ,רחוב הלל 27ירושלים. 2007 מנהגים והמסורת היהודית (-אוצרת ג.פדולסקיה)מוזיאון תלפיות (עמיגור ,רחוב דב גרונר 17ירושלים) 2009 האל״ף בי״ת העברי-מוזיאון התנ״ך בתל אביב (רחוב רוטשילד )16 2011 לוחות הברית -מרכז אומנותי מרכז האומנות בית אות המוצר הירושלמי דרך חברון 12ירושלים. 2014 אבני החן של 12שבטי ישראל -אוצרת ג.פדולסקיה -מוזיאון תלפיות (עמיגור ,רחוב דב גרונר 17ירושלים) 2014 בלדת הסתיו(-אוצרת ג.פדולסקיה) מוזיאון תלפיות (עמיגור ,רחוב דב גרונר 17ירושלים)
2014-2015 אבני החן של 12שבטי ישראל -אוצרת ג.פדולסקיה -אודיטוריום רמי נעים אשדוד. 2014-2015 אבני החן של 12שבטי ישראל -אוצרת ג.פדולסקיה -מוזיאון תלפיות (עמיגור ,רחוב דב גרונר 17ירושלים)
תערוכות בקבוצות קטנות 1996 ( 6 artists art the David Galleryרחוב המלך דוד ירושלים) 2012 ירושלים-העיר של מארק שאגל (תערוכת ציורים בנושא שאגל) - 2012בערב בירושלים -תוכנית אומנותית המוקדשת לתאריך היום הולדת ה 125של המאסטר -אוצרת ג.פדולסקיה משתתפים :ו.ברינדץ ,מ.לוין ,א.ליפשיץ ,ג.פירר ירושלים מועדון העיתונאים של ירושלים .רחוב יפו 36ירושלים 2012 אנחנו-בשביל שאגל (תערוכת ציורים בנושא שאגל) - 2012בערב בירושלים -תוכנית אומנותית המוקדשת לתאריך היום הולדת ה125 של המאסטר -אוצרת ג.פדולסקיה .משתתפים :ו.ברינדץ ,ל.זלבר, א.לפשיץ ,הספריה העירונית הרוסית של ירושלים (רחוב אגריפס )88
השתתפות בתערוכות בהרכב של אירגון ברית המועצות
1979 תערוכה מקומית של ציירים צעירים .אולם תצוגה של המחלקה האודסאית של איחוד הציירים של (רחוב קראסניה גברדייה )2אודסה 1981 תערוכה מקומית של ציירים צעירים אולם תצוגה של המחלקה האודסאית של איחוד הציירים של (רחוב קראסניה גברדייה )2אודסה 1982 תערוכה של אירגון איחוד הציירים הרוסים של גורקיי(אזור גורקיי) אולם התצוגה (כיכר מלינו) גורקיי 1983 תערוכה של אירגון איחוד הציירים הרוסים של גורקיי(אזור גורקיי) אולם התצוגה (כיכר מלינו) גורקיי1983 תערוכה של אירגון איחוד הציירים הרוסים של גורקיי(אזור גורקיי) לכבוד יום ההולדת ה 60של האירגון -מרכז בית האומן (רחוב קרימסקי ואל) מוסקבה 1984 תערוכה של אירגון איחוד הציירים הרוסים של גורקיי(אזור גורקיי) המוזיאון הממשלתי לאומנות של רפובליקת טטרסטן ,קזן. 1984 תערוכה לאומית של רוסיה ״נלחמו על שלום-נשמור על השלום״ אולם תצוגה מרכזית ״מנז’״ מוסקבה 1985 תערוכת אומנות אזורית ״וולגה הגדולה״-המוזאון הממשלתי לאומנות בצ’בוקסרי . 1985 תערוכת אומנות ״ 40שנה לנצחון הגדול״ האולם המרכזי ״מנז״ מוסקבה
274
275
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
1985 תערוכת אומנות ריפובליקנית ״רוסיה הסובייטית״ האולם המרכזי מנאז מוסקבה 1987 תערוכת אומנות ״האומן והזמן״ האולם המרכזי מנאז מוסקבה 1987 תערוכת אומנות ״אנדרטות למולדת״ (לכבוד 800שנים ל״משא מלחמת איגור״) אולם התצוגה של האיחוד המוסקבאי לציירים (גשר קוזנצקיי) מוסקבה 1987 תערוכת אומנות ״סטירה והומור״ האולם התצוגה של אירגון הציירים של ברית המעוצות (רחוב אורלסקיה )6מוסקבה 1987 תערוכת אומנות ״סטירה והומור״ האולם התצוגה (טיילת סברדלובסקיה ) 64לנינגרד 1988 תערוכת אומנות אזורית ״ציירים מאזור מוסקבה (לכבוד 70שנים לאוקטובר הגדול )1988 אולם תצוגה של האיחוד המוסקבאי לציירים ,רוסיה( ,קרוטיצקיי ואל) ,מוסקבה 1988 תערוכת ציירים מקומית ״ציריים מאזור מוסקבה״ (לכבוד 70שנים לאוקטובר הגדול )1988אולם התצוגה המרכזי 1987 ,1988 תערוכת ציורים ״תמיד בהיכון״ בית הצייר (גשר קוזנצקי )11 מוסקבה 1988 תערוכת ציורים ״על המשמר הסוציאליזם ,לכבוד 70שנה של כוחות המזויינים של ברית המועצות״ -אולם תצוגה מרכזי 1989 תערוכת ציורים -״מדע והחלל החיצון מתפקד בשביל העולם״- גלריית האומנות בקלינינגרד. 1990 תערוכת ציירים לאומית ״אומנות באזור מוסקבה ״ אולם מרכזי מנז מוסקבה
ישראל 1999 תערוכה של האיחוד של ציירים ופסלים של ישראל -תל אביב בית האומן. 2005 ״כרטיס ביקור״ האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל המרכז התרבות הרמוניה ירושלים 2006 תערוכה הציורים , sonoדיזנגוף סנטר (רחוב דיזנגוף 50תל אביב) 2006 האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל חוגג 3שנים -מוזאון תלפיות (עמיגור)ירושלים 2008 האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל חוגג 5שנים- מרכז תרבות רוסי .תל אביב 2011 ״ציור בריבוע״-האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל היכל התרבות ראשון לציון 2011 עולמו הפנימי של האדם (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) מרכז תרבות רוסי תל אביב
2011 תערוכה במסגרת פסטיבל אומנות ״בעקבות צעדיו של שאגל״( האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) היכל התרבות ראשון לציון ״דיאלוג עם שאגל -מרכז האומנות בית אות המוצר הירושלמי ירושלים אודיטוריום רמי נעים אשדוד 2011 תערוכה של יוצרי הספר-אלבום ״אמנות חזותית מודרנית ישראלית בעלת שורשים רוסים״ (מחברת ג.פדולסקיה)אודיטוריום רמי נעים אשדוד ,המרכז הקהילתי של מועדון העיתונאים של ירושלים, הספרייה הרוסית של ירושלים 2012 תערוכת אומנות ״לכבוד 125שנים ליום ההולדת של שאגל״ במסגרת הכנס בנושא שאגל בירושלים ( האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל ,איגוד הסופרים הישראלי ,מועדון העיתונאים של ירושלים .מרכז התרבות הורמונה ,ירושלים מרכז התרבות הרוסי תל אביב . 2012 תערוכת אומנות במסגרת פסטיבל אומנות ״סינטזה 2012-״ האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל :״טעם המזרח היהודי״מרכז האומנות בית אות המוצר הירושלמי ירושלים ״ישראל הנצחית״ .מוזאון הטבע ירושלים ,״אבני החן של שבטי ישראל ״ גלריה ״כיכר קדומים״ יפו 2012 ״הכניסה לירושלים הקדושה״ (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) מרכזת תרבות הרוסי תל אביב, 2013 סימפוניה של צבעים או לראות את המוזיקה (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל ) מרכז תרבות רוסי תל אביב 2013 תערוכת אומנות במסגרת פסטיבל אומנות ״סינתזה 2013-״ (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) אבני החן של שבטי ישראל ״ גלריה ״כיכר קדומים יפו 2014 ״ישראל מתעצמת מסביבינו״ (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) מרכז תרבות רוסי תל אביב 2014 תערוכת אומנות במסגרת פסטיבל האומנות ״סינתזה 2014״(האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) חולון ארט גלריה ״סטודיו .44מרכז ״גלגל-ירושלים״ .מרכז האומנות בית אות המוצר הירושלמי ״הדינמיקה של התנועה״ ירושלים. ירושלים מרכז מורשת בגין צבעי העולם תערוכה ניידת (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל) מרכז תרבות של אזרבייג’ן .עפולה גלריה ״מגדלור ״ יפו בית הספר הגבוה לטכנולוגיה ,באר שבע
פרסומים של רפרודוקציות של עובדתיו של ויקטור ברינדץ קטלוגים של היוצר
Viktor Brindatch. Solo Exhibition. 1993–1999: Cataloque. Tel- Aviv Artist House, Tel-Aviv, 1999 Viktor Brindatch. Alef-Bet. Solo Exhibition. 2003–2004: Cata- loque / Cultural Center. Jerusalem, 2004.
ויקטור ברינדץ ,אבני החן של שבטי ישראל קטלוג של התערוכה
ירושלים -אודסה 2014 ויקטור ברינדץ קטלוג ציורים ״ 12שבטי ישראל״
Віктора Бриндача״Дванадцять колін Ізраiлевих״ //http://ukris.udpu. org.ua/?p=4039
ויקטור ברינדץ ״אבני החן של שבטי ישראל קטלוג של התערוכה הרביעית של העיתון ״ליגת התרבות״(ליגה קולטורי) //https:// drive.google.com/file/d/0B_6m7QYfjrUdGw5NnZwNnVXZ0k/ edit
רפרודוקציות בקטלוגים ומגזינים בנושא אמנות תערוכת אומנות אזורית ״ציירים מאזור מוסקבה״ ( 70שנים לאוקטובר הגדול) קטלוג אולם התצוגה איחוד האומנים במוסקבה רוסיה (קרוטיצקיי) .1988 ,עמוד .4 תערוכת אומנות ״ מדע וחלל למען השלום ״ קטלוג גלריית אומנות של קלינינגרד ,קלינינגרד .1989 ,עמוד .30 תערוכת אומנות ״נלחמנו למען שלום-נשמר על השלום״ קטלוג אולם התצוגה המרכזי מנז מוסקבה .1984 ,עמוד .47 התערוכה האומנותית השביעית ״רוסיה הסובייטית ״ קטלוג אולם תצוגה מרכזי מנז מוסקבה .1985 ,עמוד 24 תערוכת אומנות “על משמר הסוציאליזם ,יום השנה ה 70-של הכוחות המזוינים של ברית המועצות״ קטלוג אולם התצוגה המרכזי מנז מוסקבה .1988 ,עמוד .28 כרטיס ביקור (האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל), חוברת מרכז התרבות הורמוניה ירושלים.2005 , תערוכת אומנות sono קטלוג דיזנגוף סנטר תל אביב.2006 , האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל 3-שנים -קטלוג תל אביב.2006 , ״ציור בריבוע ״האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל היכל התרבות ראשון לציון2011 , פסטיבל אומנות ״בעקבות צעדיו של שאגל״ האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל קטלוג ירושלים2011 , בעקבות צעדיו של שאגל בישראל האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל-נתיב קטלוג ירושלים 2011 , ג .פדולסקיה -אומנות חזותית מודרנית ישראלית עם שורשים רוסיים ירושלים2011 , מארק שגאל בירושלים :חיים .אומנות .מורשת ג.פדולסקיה רפרודקציות של עבודות של ציירים ישראלים מודרנים ירושלים, 2012 פסטיבל אומנות ״סנטיזה 2012״ .האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל קטלוג תל אביב2012 , פסטיבל אומנות ״סנטיזה 2013״ .האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל קטלוג תל אביב2013 , פסטיבל אומנות ״סנטיזה 2014״ .האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל קטלוג תל אביב2014 , תערוכה ניידת ״2012 — Salon d’automne Israel״ (״בלדת הסתיו״ )2012-קטלוג /פריז.השדא של יליסי-יפו (״אנגר 1״) 31 אוקטובר 4-נובמבר אודסה .2012 תמונות של ציירים ישראלים (תערוכה ראשונה של העיתון ״ליגת התרבות״(ליגה קולטורי) )ישראל אוקראינה קטלוג בית מוזיאון באודסה על שם נ.רוריך אודסה 2013 ג.פדולסקיה ירושלים כהשראה ,בקו-ירושלים ,אומנות פלסטית באוסף הלאומי של מוזאון אזרבייג’ן ירושלים 2015 ג.פדולסקיה בן אדם והעולם ,ישראל-אומן ,אומנות פלסטית באוסף הלאומי של מוזאון אומן ירושלים 2015 ג.פדולסקיה הארץ המובטחת ישראל -צרנגוב.אומנות פלסטית באוסף הלאומי של מוזאון צרנגוב על שם ג.גלגן .ירושלים קייב, גרמניה ,גוינט-אמריקה ישראל 2015
ג.פדולסקיה ירושלים ועיר ליד הים.ישראל-אסטרחן.אמנות חזותית ישראלית באוסף של גלריית תמונות ממשלתית של מדינת אסטרחן ע״ש פ.מ.דוגדינה.ירושלים 2015 ג.פדולסקיה צבעי מדינת ישראל.ישראל יזבסק :אמנות חזותית ישראלית באוסף של גלריית תמונות אדמורטית ע״ש.ירושלים 2015
פרסומים על הצייר 1980-2015
וורונוב ב .ולגה הגדולה .צייר 1985מס 10עמוד 19 גמפרוב ב .וז’מריקינה ב .קהל של התערוכה ״ רוסיה הסובייטית״// צייר 1986מס 7עמוד 61 דריגינקין ג .הפתיחה בבית היולדות המילה שלנו וסקריסנסק 9יוני 1992עמוד 3 נסטרינקו נ .מודרנים //״גורצבסקי רבוטניקי״ 20בפברואר .1986 עמוד 1 נפדוב נ .אנרגיה של יצירתיות לוח? //״גורקבסקיה פרבדה״ 30מרץ 1985עמוד 1 פגישה באולם התצוגה //רוסיה הסובייטית 9במרץ 1985עמוד 1 פרפיליב ב .אומנות באזור מוסקבה //אומנות 1988מס 7עמוד 18- 23 פרוחורנקי י .ו.ברינדץ //אומנות 1990מס 6עמוד 78-79 רפפורט א .שורשים וסניפים של ציוניזם //אומנות 1994מס 1 עמוד 62-63 סקבורצוב נ .ציירים מאזור מוסקבה //תערוכת אמנות אזורית “אמני מוסקבה” (לכבוד 70שנה לאוקטובר הגדול ) קטלוג מוסקבה 1988עמוד 11-12 *** גלריה ״ויקטור ברינדץ״ //״AT״ מרץ 2007 גלריה ויקטור ברינדץ’ //גלובוס ינואר 2007 גלריה ויקטור ברינדץ’ .NYarrts Magazine // גורדון מ.
Гордон М. Евреи в талесе // Viktor Brindatch. AlefBet. Solo Exhibition. 2003–2004: Cataloque / Cultural Center. Jerusalem, 2004.
קורופוטוב ב .ו .ברינדץ
–// Viktor Brindatch. Alef-Bet. Solo Exhibition. 2003 2004: Cataloque / Cultural Center. Jerusa- lem, 2004.
לוינה ט .ויקטור ברינדץ מלכאובקה -עיר בירת היהודים של אזור מוסקבה .מארק שאגל בישראל :חיים ,יצירה מורשת ,עריכה של ג.פדולסקיה רפרודקציה של עבודות של ציריים מודרנים ירושלים :סקופוס 2012עמוד 380-381 לוקימזון פ .העולם היהודי של ויקטור ברינדץ //חדשות השבוע 2. אוקטובר 2007 אסטריבסקיי ג .צבעים ופלסטיקה בקליגרפיה היהודית וסטי 2004 אסטריבסקיי ג .ויקטור ברינדץ –// Viktor Brindatch. Alef-Bet. Solo Exhibition. 2003 2004: Cataloque / Cultural Center. Jerusalem, 2004.
ג.פדולסקיה הדרך למקדש //וסטי נונ סטופ 20ספטמבר 2 007 ג.פדולסקיה האלף בית היהודי //וסטי נונ סטופ 19נובמבר 2009 ג.פדולסקיה לוחות הברית //וסטי נונ סטופ 31במרץ 2011 ג.פדולסקיה בן המצוות //אומנות חזותיתי מודרנית ישראלית עם שורשים רוסיים ,ירושלים 2011עמוד 139-141 ג.פדוסקיה האלף בית העברית //אומנות חזותיתי מודרנית ישראלית עם שורשים רוסיים ,ירושלים 2011עמוד 141-143
276
277
ויקטור ברינדאץ׳ .חופי היצירה
ג.פדולסקיה אבני החן של שבטי ישראל //״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״) מס 36אשדוד 2014עמוד 141-156 ג.פדולסקיה נהר החיים-רוסיה //״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״) מס 37אשדוד 2014עמוד 128-140 ג.פדולסקיה הארץ המובטחת ו-הנמצאת //״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״) מס 38אשדוד 2014עמוד 98-111 יודסון מ .הזמן לאסוף //וסטי 9באפריל .2014 יודסון מ .הזמן לאסוף אבנים //עיתון עצמאי 17באפריל .2014
פירסומים של ויקטור ברינדץ’ באינטרנט
אגרינובסק מ“ .מצה-נס המטבח הישראלי” //http://www. liveinternet.ru/users/bolivarsm/ post358311353/ אגרינובסק מ“ .מצה-נס המטבח הישראלי” //http://ru- judaica.livejournal.com/1947569.html גלריה “ויקטור ברינדץ”http://www.artprofisrael.org/// ucastniki-1/brindatc-viktor גרשזון ר .ארגינובסק “בלדת הסתיו” בירושלים http://// pressclub-jer.livejournal.com/21228.html גרשזון ר .ארגינובסק “בלדת הסתיו” בירושלים הבית הקהילתי . //HTTP://ISRAGEO.COM/2014/11/02/ FALL-BAL/ ז .זרצקי כמה ביקורות על תמונותיו של ויקטור ברינדץ “מארק שאגל במלאכובק” //http://galinapodolsky. com/zareckaya-zlataneskolko-suzhdenij-o-kartine-viktora- brindachamark-shagal-v-malaxovke/ קבלת שבת בירושלים -האות “ה” // http://www.artlib. ru/index.php?id=18&fp=2&uid=1 7533&iid=219723 לוקימסון פ“ .ראליזם מאוהב” ויקטור ברינדץ :המראיינת ג. פדולסקה / http://galinapodolsky.com/ vlyublennyj-realizmviktora-brindacha/ לוקימסון פ“ .ראליזם מאוהב” ויקטור ברינדץ :המראיינת ג. פדולסקה //http://eholit.ru/news/911 סלון סתיו ביפו //ישראל מבדרת . URL: http://all-Israel.livejournal.com/403367.html״ פתיחת התערוכה של ויקטור ברינדץ “ 12שבטי ישראל “ אודסה. מקור: Открытие выставки Виктора Бриндача . Одесса. Источник:״Двенадцать колен Израилевых״ //http://viknaodessa.od.ua/ gallery/news/?id=256 פתיחת התערוכה של ויקטור פרנישקוביץ ברינדץ אודסה//http:// &artreestr.ru/modules.php?name=MemberOOOauthor do=showpic&pid=29 טפלובודס א .אבנים ואנשים -גורלות שלובים //: http:// galinapodolsky.com/kamni-i-lyudiperepletene-sudeb/ פדולסקיה ג .האלף בית העברי -ישראגאו -כתב עת של האגודה הגיאוגרפית של ישראל Израиля. URL: http://isrageo.wordpress. com/2012/04/26/1244/ פדולסקיה ג .בן המצוות -האתר של בית יאנוש קורצק בירושלים וסטודיו אומנות נאיבית ״קורצאק״?. Подольская Г. Сын Заповедей // Сайт общества и студии״Дом Януша Корчака в Иерусалиме״ . URL: www.״Кор- чак״ наивного творчества
jerusalem-korczak-home.com/np/ped/np163. html. .ג .פדולסקיה -יצירת ויקטור ברינדץ ״מארק שאגל במלאכובק״ האתר האישי של ג.פדולסקיהURL: www. galinapodolsky.ru/work/823/. פדולסקיה ג .דיאלוג עם שאגל -ויקטור ברינדץ -גלריה אומנותית יהודית של ויקטור ברינדץ URL: www.art-brindatch.ru ג.פדולסקיה Подольская Г. Иван-чай в оттепель. Из Уфы — в Златоглавую ???//http://galinapodolsky.com/izknigi-alboma-galiny-podolskoj- viktor-brindach-3/ ג.פדולסקיה נהר החיים-רוסיה // http://galinapodolsky. com/reka-zhizni-rossiya/ ג.פדולסקיה בעקבות “בלדת הסתיו” וקטור ברינדץ ,גלינה פדולסקיה. http://galinapodolsky.com/po-sledu- osennejballady-viktor-brindach-galina-podolskaya/ ג.פדולסקיה החלל האישי Подольская Г. Свое пространство //http:// galinapodolsky. com/iz-knigi-alboma-galinypodolskoj-viktor-brindach-2/ פדולסקיה ג .הסטודיו של ויקטור ברינדץ // http:// galinapodolsky.com/masterskaya-viktorabrindacha-sovetuem- posmotret/ פדולסקיה ג .דיאלוג עם שאגל // http://galinapodolsky. com/iz-knigi-albomagaliny-podolskoj-viktor-brindach/ פדולסקיה ג .סיפורים על ציורים //http:// galinapodolsky.com/skazy-o-samocvetnyxkartinax/ ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ ואבני החן של שבטי ישראל //http://galinapodolsky.com/viktor-brindach-isamocvety-s-imenami-kolen-izrailya/ ג.פדולסקיה אבני החן של שבטי ישראל //http:// galinapodolsky.com/kamni-s-imenamikolen-izrailevyx/ ג.פדולסקיה וויקטור ברינדץ התגלות לוחות הברית // http:// galinapodolsky.com/v-brindach-skrizhali/otkroveniya ג.פדולסקיה נהר החיים-רוסיה //http://eholit.ru/ news/937/ ג.פדולסקיה בעקבות “בלדת הסתיו” http://eholit.ru/// /926/news ג.פדולסקיה בנהר היהודי הנצחי ,ויקטור ברינדץ לאומן מישראל //http://eholit.ru/news/922/ ג.פדולסקיה מהספר אלבום של גלינה פדולסקיה “ויקטור ברינדץ” /921/http://eholit.ru/news// /916/http://eholit.ru/ news ג.פדולסקיה החלל האישי ג.פדולסקיה מהספר אלבום של גלינה פדולסקיה “ויקטור ברינדץ” //http://eholit.ru/news/915/ ג .פדולסקיה מסע 12שבטי ישראל באוקראינה /913/http://eholit.ru/news// ג.פדולסקיה השתייכות מארק שאגל למלאכובקה // http://eholit.ru/news/912/ ג.פדולסקיה דיאלוג עם שאגל //http://eholit.ru/news/910/ ג.פדולסקיה אגדה על אבני החן ru/news/889/ //http://eholit. ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ אבני החן של שבטי ישראל //http://eholit.ru/news/871/ ג.פדולסקיה אבני החן של שבטי ישראל //http:// eholit.ru/news/869/ ג.פדולסקיה הארץ המובטחת והנמצאת
//http://litbook. ru/article/7510/ ג .פדולסקיה “ 12שבטי ישראל “ ויקטור ברינדץ //http://litbook.ru/article/6530/ ג.פדולסקיה נהר החיים -רוסיה //http://litbook.ru/ article/7369/ ג .פדולסקיה ויקטור ברינדץ גילוי לוחות הברית -אודות התערוכה בירושלים במרכז האומנות בית אות המוצר הירושלמי //http://www.galinapodolsky.ru/work/733/ ג.פדולסקיה בעקבותי “בלדת הסתיו” _// http://www. baku.ru/frmpst-view.php?frmpst id=17683518 ג.פדולסקיה אגדה על אבני חן // http:// iberolog.dreamwidth.org/247980.html ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ “ והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל...״ //http://club.berkovich-zametki.com/?p=10525 ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ בעקבות “בלדת הסתיו” //http://club.berkovich-zametki.com/?p=13098 ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ בעקבות “בלדת הסתיו” HTTP://ISRAGEO.COM/2014/10/16/POSLEDU/ ג.פדולסקיה אגדה על אבני חן //http://club. berkovich-zametki.com/?p=11263 ידסון מ .הזמן לאסוף Юдсон М. Время собирать _// Независимая газета //http:// www.ng.ru/ng exlibris/2014-04-17/7_brindach.html *** עבודתיו של ויקטור ברינדץ וכתבות עליו של מ.גורדון ,פ.לוקמסון , ג.אוחסטבסוב ,ג.פדולסקה באתר הרשמי של ויקטור ברינדץ )(www.art-brindatch.ruושל גלינה פדולסקיהhttp://( : ,)/www. galinapodolsky.com באתרי העיתון ״הד הספרות הרוסית (רוסקויי לטירטורנויי אחו״) (eholit.ru/), 7אומניות )(7iskusstv.com/ישראגו (isrageo.com/), האתר של בית יאנוש קורצ’אק ירושלים (.http://www jerusalem-korczak-home.com/np/ped/np163.html), האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל (www. eholit.ru/news/365/ ג.פדולסקיה ויקטור ברינדץ אבני החן של ישראל “hhttp://www.sunround.com/club/journals/22podolsk. htm ג.פדולסקיה בן המצוות http://www.jerusalem- korczak-home.com/np/ped/ np163.html / http://holocaust2001.narod. ru/holocaust_russian/ gallery_rus/Victor_rus.html ג.פדולסקיה גליירית הצייר -אומנות פסטית ישראלית מודרנית עם שורשים רוסיים /http://www. art-brindatch.com/ru// ג.פדולסקיה אגדה על אבני החן // http://isrageo.com/2014/10/16/posledu/ ג.פדולסקיה אבני החן של שבטי ישראל //HTTP:// ISRAGEO.COM/2014/03/20/12KOLEN/ ג.פדוסלקיה כרטיס ביקור :ויקטור ברינדץ //http:// isrageo.com/about_us/about-whoiswho/ victor_brindach/ ג.פדולסקיה שיתוף פעולת עם ה מגזין ״ליגת התרבות״(ליגה קולטורי) //http://www.prostir.museum/ua/post/32422 בית המוזאון של אודסה על שם נ.רוריך
artprofisrael.org/), (http://odessa-roerich-house.od.ua/ museum.shtml).
כתופעת אמנות מודרנית חזותית ,ויקטור ברינדץ׳ מימש את עצמו בהיבטיה השונים .הוא פסל ,מעצב תיאטרון ,מאייר ספרים וצייר דגול. מה שמייחד אותו הוא המעוף המחשבתי ,השליטה הוירטואוזית בחיבור קומפוזיציות ,האמינות ההיסטורית ,הדיוק בפרטים הקטנים וכישרונו ליצור עולם ללא גבולות על בד הציור .זאת ועוד ,הוא מסוגל לשלב בתמונה אחת דיוקן וטבע דומם ,נוף טבעי וארכיטקטורי ,כמו גם סצנות מרובות דמויות גיבורי עבודותיו חינניות ומרגשות ,דבר הקונה את ליבו של הקהל הרחב. ויקטור ברינדץ׳ הוא רסיס מתרבותם של גדולי האומנים ,אשר שימר את מסורותיהם וכישוריהם. הספר ״ויקטור ברינדץ׳ -חופי היצירה״ מאת ד״ר גלינה פודולסקי, המארגנת של רבות מתערוכותיו ,הוא הראשון בו הביוגרפיה והאומנות של ויקטור ברינדץ׳ נבחנים בהיבט ההיסטורי -תרבותי של ישראל ,רוסיה ואוקראינה בין השנים .1941-2015 גלינה פודולסקי ויקטור ברינדץ׳ .חופי היצירה ירושלים 2017