חיה ניר מעצבת אופנה
1
היסטרי ,היסטרי. נכנסתי לחנות שטיחים וראיתי קערת עץ עם כדורי צמר גולמי .זה ישר לקח אותי לסוודרים סקנדינבים שהיו חלום חיי כשהייתי ילדה .החלטתי לסרוג מזה .זה היה חוט נורא עבה והייתי צריכה לסרוג במסרגה מאוד עבה .יצאו לי דברים ענקים. בסוף שנות ה, 70 -באותה שנה שבהתחלתי לעצב ,נכנסו המעצבים היפנים לתחום האופנה הצרפתית .קנזו ,נסימיאקי ,יוג'יאן מוטו .הם הביאו את המראה היפני לאופנה הצרפתית. הסגנון הזה התחבר לי לצמר שמצאתי .עשיתי סוודרים ענקיים עם שרוולי עטלף וקרדיגן בעל אותו מבנה .סרגתי את הצמר הגולמי צבעתי אותו .היה לנו עץ תות בגינה שעליו תלינו את הצמר הצבוע .כל האמבטיה הייתה תמיד מלוכלכת בצבעים.הבאתי את הדגמים לחנויות בת"א וזה היה היסטרי .היסטרי. אני לא זוכרת עוד מעצב (חוץ מסיוון דקל ,שאחרי הפרויקט גמר שלה התחילה לייצר אותו),שעשה כזה באזז .בלי שהתאמצתי בכלל .באותה תקופה לא היה יחסי ציבור.היו עולים אלי לירושלים.זאת הייתה ממש תופעה שנמשכה כמה שנים טובות.
בשנות ה 70 -למדתי שנה אחת עיצוב אופנה “בשנקר” .בסוף השנה נולד בני היקר ולא חזרתי ללימודים .בשנת הלימודים הראשונה בשנקר יש רק נגיעות בתחום האופנה ,כך שלמעשה לא ידעתי לעשות כלום .גם היום אני לא יודעת לעשות כלום. את הגזרות שהן לב העניין ,הייתי סורגת .דיגום בשטח זה משהו שאין סיכוי שאני אי פעם אעשה. זה קשור לדיוק ,סרגלים ,מדידות זוויות .צריך להיות .very neatאני מעדיפה למצוא מישהי מקצוענית שתעשה את זה .אני נותנת לה סקיצה שמתארת איך שאני רוצה שהבגד יראה .אני מדברת איתה על זה ,נותנת לה את ה,feel - אומרת לה איפה אני רוצה שזה יהיה מונח על הגוף או איפה שזה יהיה חתוך.נותנת לה הרבה יותר אינפורמציה בדיבוב .ראיתי סרט על גוטייה וכך גם הוא עובד.בשנקר ,שמו דגש רב על עניין הגזרות .זאת רתיעה שאני לא מצליחה להתגבר אליה .דיגום חופשי על בובה יותר קל לי ,אבל גם אותו אני צריכה להעביר לנייר בסופו של דבר. הרבה דברים קורים במקרה .בתחילת דרכי בשנות ה ,70-הזדמנתי במקרה לעיר העתיקה בירושלים. 2
3
4
קנינו “מהתופעה” הזאת בית בירושלים בטאלביה! אלו היו שנים אחרות מבחינת האופנה.לא היו הרבה מעצבים .היו גג עשרה מעצבים.מצד שני, עם ישראל לא היה חשוף לעיצוב ,הוא לא דרש את זה .הוא היה קונה בכמה חנויות הלבשה וזהו .מצד אחד הייתה אינפלציה של מעצבים אבל השוק לא דרש את זה .היום זה לא ככה .הרשתות נותנות פייט רציני למעצבים. התגלגלתי כמה שנים טובות עם הסוודרים האלה. פשוט נפלתי עם משהו נכון בזמן הנכון .מה שנקרא “בול פגיעה” .לתת לשוק את מה שהוא צריך בלי שהוא אפילו ידע. זה לא קורה תמיד.זה די נדיר ,ואני מברכת על המזל הזה. בילדותי נשים היו סורגות לילדים שלהם סוודרים, אבל אימא שלי לא ידעה לסרוג .היה לי חור כזה שהייתי חייבת למלא.נפגשתי לפני כמה שנים עם מישהו שהיה איתי בכיתה בעממי .הוא זכר שאמרתי שראיתי סוודר ב”כלבו שוורץ” וביקשתי שיקנו לי אותו.בביאנאלה לאופנה באנט-וורפן בשנת ,2000הוצג ביתן שהיו בו
מסכי טלוויזיה ,ומכל מסך טלוויזיה היה מעצב או מפורסם שסיפרו על השריטה הראשונה שלהם בקשר לאופנה. כעברתי לת”א כבר לא סרגתי ביד .בי”ם זה היה יותר נוח .הייתי קרובה לכפרים ליד בית לחם .היה כפר שלם שכולם סרגו עבורי .הייתי מקבלת את הסוודרים עם ריח של אש. בת”א סרגתי במכונות ביתיות .האירובי נכנס חזק לאופנה בשנות השמונים .עשיתי קולקציית בגדי אירובי מסוודר .מכרתי אותם לבוטיק הבלט הישראלי.עשיתי משהו יותר אומנותי עם אישה שהייתה אורגת על נול בעבודת יד .הלכנו לקנות חוטים ביחד .היה הייתה מכינה לי בד בנול ואני הייתי לוקחת את זה ,מלבישה על מכונת סריגה, עושה פס וסוגרת את זה .ואז היית מוסיפה שרוולים ,צווארונים וכו’ וזה היה מין מעיל כזה. באותה תקופה הייתי בשנקין בחנות שנקראה "קומדיה" עם שתי מעצבות .שמתי בחלון את אחת העבודות ואוצר המוזיאון ישראל שנפתר? עבר ואמר לי“ ,יום אחד אני אעשה לך תערוכה”. אחר כך עברתי לדיזינגוף .פתחתי את כתומנטה. 5
6
7
8
9
10
11
12
התחלה בתהליך העבודה ,אני מתחילה בדרך כלל מהבד. כשאני קונה בדים ,אני מתאהבת בהם .אני קולטת הרבה פעמים מה יהיה הטרנד .זה משהו שאני אני חיה אותו .כשמגיעים בדים חדשים אני ישר יודעת מה יהיה הטרנד הבא .למרות שכל עונה אני כאילו מתחילה מהתחלה יש משהו המשכי. קו ,חוט ,סוג של איך שאת אוהבת שהבגד מונח על הגוף ,הקז’ואליות שלו.לבד יש שפה .הבד הוא שמכתיב לי את הבגד.
היו לי לקוחות קבועות שלעשות להם בגד הייתה התחלה של קולקציה .זה סוג של הפרייה .כאשר לקוחה באה ממקום אחר ,היא מביאה לי משב רוח .נורא אהבתי לעבוד כשהיה לי סטודיו בחנות כי הייתי רואה אנשים ,איך הם מתלבשים .הייתי קולטת משהו חדש .למזלי היו לי באמת לקוחת מצוינות שהיו מתלבשות נהדר. הייתי מאוד ערנית ,מחוברת ופתוחה ,לא רק לספרים ומגזינים ,אלא לרחוב. 13
14
14
15
16
אני מתפנה לפרק ב‘ של חיי
17
18
19
20
תוך כדי הליכה פתיחת כתומנטה הייתה מאוד מלחיצה .לא ידעתי כלום .לא באתי מבית של הורים עצמאיים ולא קיבלתי שום הכשרה .גם בבית ספר לא מכינים אותך לזה .למדתי תוך כדי הליכה ,שילמתי מחירים, אבל ניהנתי מכל רגע .אהבתי את העבודה ,רצתי לעבודה בשקיקה ,לא הייתי סופרת שעות .עשיתי את העבודה ברמת מחויבות הכי גבוהה שיש. מסוף שנות ה 90-עד 2006היה עשר שנים שהיו סוג של שיא .הייתי מרכז וראשון .שזה שאיפה של כל אחד ושיא בקרירה. היום ,לאחר סגירת החנות אני מרגישה באיזשהו מקום יותר בצד אבל אני יותר חופשייה ואני נהנית
ככה .קודם לא יכולתי ליהנות כפי שאני נהנת היום .ויתרתי על דברים מאוד חשובים ,שבזמנו לא חשבתי שהם חשובים. לשלב בין בית לעבודה תובענית היה לי לא קל .זה כמו לגדל שני ילדים שכל אחד מעיר אחרת .להיות קרוב ,לראות -להיות בשליטה. הבאתי את הבן שלי לת"א והוא שילם מחיר על העדרותי ,וגם הביא לי חשבון על זה .אבל היום אנחנו ביחסים טובים. העסק הוא הרבה יותר טובעני.עם בני קיבלתי עזרה. היו באים אחרי הצהריים לעשות איתו שיעורים. בעסק הרגשתי שאני חייבת להיות.
21
22
23
ת של המובילה או אחת כרי .כל הזמן הייתי צריכה יתי דברים שלא היה הזמן רים ,הייתה נדירה .אני רוצה שלהיות אחת ויחידה .יש מאפיין אותך .את רוצה בטא אותך .יש בביגוד הרבה אלא להפך. את אותו דבר כל הזמן
24
הייתי חייבת לרוץ כל הזמן קדימה
לקחתי על עצמי איזושהי אחריות המובילות ,אבל אולי זה היה בעוכ להמציא לפני כולם .לפעמים עשי שלהם .ההצלחה שלי עם הסוודר כל הזמן לשחזר את הדבר הזה ש משהו באופנה שמייחד אותך שמ לעשות לעצמך איזשהו לוק שמב ביטוי עצמי .זה לא הפחיד אותי. לא הייתי מהמעצבים שעושים א והולכים על בטוח.
25
26
איזה מקום היה לי לעיצוב בכתומנטה כשאני עסוקה בבירוקרטיות וכיבוי שרפות .אז הייתי שולפת מהמותן משהו שבפוקס היה יוצא.
27
מה שירד ממני עם סגירת החנות זה כל העומס והלחץ. אבל לא הפסקתי לעבוד .לעצב אני חייבת.
28
29
30
קרוב לגוף שאת עובדת עם אנשים זה כולל הכול .העיסוק בבגדים יותר רגיש כי הוא קרוב הגוף .אין אישה שלא מתעסקת עם זה .זה דורש המון רגישות, עדינות ,הבנה ,סוג של פסיכולוגיה שפיתחתי במשך השנים .אם זה מתנגש עם היצירה? כן ולא. דווקא כשאני לא הייתי במיטבי ולא הייתי מספיק חזקה הייתי נלחמת על היצירה אבל בסופו של דבר האידיאל הוא למוצא את שביל הזהב ,שהלקוח אוהב את מה שאתה עושה אבל אתה מקשיב לו ומבין אותו .כמו באדריכלות ,כשהאדריכל מקשיב לצרכי הלקוח ולא עסוק בעיצוב שלו ובאגו שלו.
הבית יוצא הרבה יותר יפה אם האדריכל קשוב להרגלים ,למידות של האנשים ,שאנשים מרגישים בבית את רואה את זה. זה תרם בסופו של דבר שכן הלכתי עם הלקוח. היו דברים שהיו חוקים שהיה ידוע שאני לא מוותרת עליהם ,ושאנשים יקבלו את זה .יותר מאוחר מוכרות היו מדברות בשמי אך הם לא תמיד הצליחו .כשאני הייתי באה ללקוח ,הדיון היה נגמר על המקום-ככה זה יפה בעיניי. אני באה עם הרבה רצון לראות את מי שאני מעצבת עבורו .יש נשים שסובלות מציצים קטנים, גדולים ,ירכיים ואני צריכה לפתור להם את הבעיות. 31
33
32
33
34
35
36
36
37
38
39
סי-גלאם .יש משהו זה .אנחנו לא black tye הזה .אני לא בהגדרה לית לוי או דני מזרחי וכל ערב .אני נותנת איזה גימור מתחבר לרחוב.
40
אני יותר קרובה לאופנת רחוב
אני לא אוהבת לעשות את הפנס בישראלית שלי שככה מבין את ז או dress codeולא כל הקשקוש ה ממש של שמלות ערב .אני לא גל הצפון .אני תמיד מנמיכה את הע או טוויסט או איזשהו משהו שמ
41
42
42
43
44
44
45
ִֶפטיש:
ֹ
נעליים .כי אני לא עושה .זה נשאר כצ’ופר שרק ברכישות אני יכולה לממש.
46
47
48
49
אופנה ישראלית בשנות ה 90 -היה בניו-יורק ,ארט-אוף-וור, ולדעתי זה יחזור. אנחנו כל הזמן מסתכלים אחורה ,בכל תחום .אבל גם אם תעשי אותו דבר ,זה לא יצא אותו דבר, זה עובר דרכך תהליך .העיצוב נעושה היום עם טכנולוגיה אחרת ,בדים אחרים ומרקמים אחרים. גם כשעושים עיצוב בסגנון שנות ה 70 -או ה 80 - זה עדיין יוצא נכון לעכשיו .עבדתי בשנים האלו ואני נהנית לחזור לשם ,אך למרות זאת יוצאים לי דברים חדשים .בעיקר בגלל סוג הבדים.
עיצוב נהיה חלק מאוד חשוב בחיים שלנו ,בכל התחומים .אנשים לא זזים בלי מעצב (בית,שמלה, אירוע) .ספציפית בבגדים הכפר הגלובלי ממש נהיה כפר .פעם הייתי מקבלת השראה ממשהו שראיתי בסרט .היה רק ערוץ אחד .היום ישנה חשיפה מאוד גדולה בארץ אל העולם. יש h&mוזארה בכל מקום .אבל ,בזמן שאני מרגישה שהרשתות משתלטות ,המצב כבר הולך משתנה .אני מרגישה שהסטייל יחזור להיות אופנה ייחודית ויהיה יותר מקום למעצבים. 50
51
52
53
54
להיות מחובר כדי להתלבש טוב ,בנאדם צריך להיות מחובר בצורה אמיתית ובריאה לעצמו. אנשים שעושים ניתוח מין למשל נראים מקסים. הומואים מוצהרים מתלבשים נורא טוב (חוץ מהטעם הטוב שיש להם בגנים) אני בכוונה הולכת לקיצוניוית .הם מחוברים לעצמם. אני חושבת שזה אותו דבר אצל נשים .בחורות בלי גוף מושלם,שאוהבות את הגוף שלהם וחיות איתי בשלום ,מתלבשות מעולה .זה נכון לגבי כל סוגי
המינים ,לאו דווקא נשיות .אבל מי שמסתדרת עם עצמה תתלבש יותר טוב ומרגישה נשית. להגר מאלמניקה יש גישה אחרת לגמרי .היא אמרה לי פעם "--אני נורא משתדלת בבגדים שלי, להעשיר ולפאר את הלקוחות שלי ,ואת?" "אני לא" אמרתי" ,הן יפות". בגד שמחמיא בעיניי ,זה בגד שכן ישאלו אותך מאיפה הוא אבל יתמזג איתך .לא מלא קשקושים. עיצוב נכון ,הוא תלוי לקוחה. 55
שעת עבודה אהובה: בוקר.
56
57
את כל העיר. ס אינטימי .את יודעת על תחים שלפני ואחרי .לפעמים ת שזה שהתמסרתי כל כך, ש משהו ב"שלום" של אנשים, החיים.
58
כשאתה ברחוב אתה מכיר את כולם
היום אני מרגישה שאני מכירה א כשאתה עובד עם בגדים נוצר יחס האירועים המשפחתיים ,על המת משתמשים בך לתווך ואני חושבת אני מרגישה את זה עד היום .יש זה יותר מ"שלום" .זה משהו לכל
59
60
61
בימים אלה אני מתכננת שיתוף פעולה עם אורי רייז ,הבעלים של חנות .story אני מרגישה שזה שיתוף פעולה ממש חזק ,שזה חיבור נכון. זאת ממש תחושת שייכות.
62
63
64
65
66
67
עיצוב ועריכה :יערה בר
גופן :שבתאי ,בן נתן צילומים :צילומי קטלוג וצילומים של יערה בר
68