המקצוע :שגריר | 7
פתח דבר בקיץ 2006ערב סיום תפקידי כשגריר ברומא ועם שובי ארצה ,קיבלתי מכמה ידידים מקומיים מעולם המו"לות הצעה שלא יכולתי לסרב לה :אנשי הוצאת הספרים היוקרתית Mondadoriשבבעלות סילביו ברלוסקוני לקחו על עצמם לאגד כספר את לקט המאמרים שפורסמו על ידי בתקשורת האיטלקית במהלך חמש שנות שירותי שם. ספרי הראשון "מירושלים לרומא" ובו הקדמה אוהדת שנכתבה על ידי ראש־ הממשלה ברלוסקוני ,הוצג כעבור שנה וחצי באירוע מכובד בבירה האיטלקית. באותו אירוע גמלה בי ההחלטה שלקראת פרישתי לגמלאות אעשה צעד נוסף ואכתוב ספר שיכלול פכים קטנים משנותיי הארוכות במשרד־החוץ. מעת קבלת ההחלטה ועד לתחילת הכתיבה חלף קצת זמן ,אולם פרקי הספר כבר החלו להתגבש במוחי .ברגע המתאים ,שנה לפני סיום תפקידי האחרון בפורטוגל ,התיישבתי מול אדן חלון דירתנו בליסבון ,ממנו נשקף נוף קסום הטז'ּו כאחד והתחלתי לכתוב .הירידה הטבעית על האוקיינוס האטלנטי ונהר ֶ במתח העבודה ,האופיינית כל כך לתפקיד אחרון בקריירה ,סייעה לי ,וניצלתי זאת לכתיבה בסופי השבוע .מדי יום ראשון שבו השגרירות סגורה עלה בידי לכתוב פרק אחד. המוטיבציה לכתיבת ספר זה התעוררה מתוך רצון שלי להעביר לקורא חלק מהאתגרים והמשמעויות של היות שליח משרד־החוץ .בתוך עמי אני חי וחשתי תמיד בחוסר ההבנה הבסיסי של הציבור הרחב בארץ באשר לתפקודו של
המקצוע :שגריר | 9
| 8אהוד גול
משרד־החוץ והמשימות המוטלות לפתחו .ככלל ניתן לומר שרבים במקומותינו רואים בעיני רוחם השתתפות במסיבות קוקטייל מחד־גיסא וטיפול קונסולרי כניפוק דרכונים או איתור טיילים ישראלים הנעלמים בג'ונגלים מאידך־גיסא, כלב לבו של העיסוק בשגרירויות שלנו הפרושות ברחבי תבל. כדי לשנות ולו במקצת תפיסה שגויה ומעוותת זו ,ניסיתי לשזור בתוך הפרקים
פרק ראשון
השונים על התנסויותיי במהלך השנים את כל אותם עיסוקים והתמודדויות יום־יומיות ,צפויים ומפתיעים כאחד ,שהם למעשה לחם חוקו של כל דיפלומט ישראלי.
ירושלים1961 ,
אוסיף ואומר שמלכתחילה הטלתי על עצמי במהלך הכתיבה מעין צנזורה עצמית ונמנעתי מלפרט יתר על המידה התרחשויות מדיניות להן הייתי עד.
ביוני ,1961ואני כבן חמש־עשרה ,הגעתי לטקס חנוכתו החגיגי של בית־
בדיעבד אני די מצר על כך ומקווה להשלים זאת ,במסגרת המותר כמובן,
החולים "הדסה" בעין־כרם ,שבע שנים לאחר שהונחה אבן הפינה .אלוהים
בעתיד.
יודע איך נקלעתי לשם שכן המרחק מאזור מגורינו בשכונת הבוכרים בצפון
עם החזרה הביתה לישראל בקיץ 2013ושלבי ההתארגנות הראשוניים התעכבו כתיבתי ועיסוקי בספר ,וחבלי הלידה בספר נמשכו בהליך די ארוך שהחל בהעברת הטיוטה הראשונית לבדיקת הצנזורה הצבאית ,בהיותי מחויב לכך מתוקף תפקיד עובד מדינה בכיר לשעבר ,ובהליך ממושך ומעמיק עוד יותר של קבלת אישור לפרסום הספר מוועדת השרים לענייני פרסומים בראשותה של שרת המשפטים ובהשתתפות נציגי שרי החוץ והביטחון.
ירושלים היה רב ,והגישה ממקום למקום הייתה די בעייתית באותם ימים, אולם הייתי שם וזכיתי באחת החוויות המשמעותיות בחיי .בין הנואמים הרבים שכיבדו את המקום בנוכחותם ,היה גם השגריר האמריקאי לישראל אוגדן ריד .את דבריו הוא נשא באנגלית כמובן ,ולהפתעתי הרבה הבנתי חלק ניכר מנאומו הודות לשיעורי האנגלית של המורה האגדי צבי טלמון בבית הספר "תחכמוני" ,שהשריש בי ,בחבריי ,וכן בשני אחיי הבוגרים ,גדעון ורם ,את השפה גם בעזרת לימוד שירים .כמה ריגש אותי השגריר בנאומו כאשר חתם
לאחר שהושלמו המשוכות דלעיל החל השלב האחרון של עבודה מול ההוצאה
את דבריו בעברית ,במבטא ניו־יורקי כבד ,בציטוט מתוך ספר תהילים קכא:
לאור ,מדיה ,10שלקחה על עצמה את אתגר פרסום חוויותיי וזיכרונותיי
"א ָּׂשא ֵעינַ י ֶאל ֶה ָה ִרים ֵמ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי" .השגריר הראשון שנתקלתי בו בימי ֶ
מעשרות שנות עבודתי במשרד החוץ .אני אסיר תודה להם כמובן על שותפות
חיי ,הותיר בי רושם בל־יימחה.
זו.
שנתיים לאחר מכן ,בשנת ,1963נפטר אבי יוסף ז"ל והוא צעיר .בן חמישים־
ואם הצלחתי להעביר לקורא את המיוחדות ,הבעייתיות ותחושת השליחות
ושש בלבד היה ,ואני ,מתוך סערת רגשות של נער שטרם מלאו לו שבע־עשרה
העמוקה של הדיפלומטים הישראליים ,הרי באתי על שכרי.
שנה ,החלטתי להפסיק את לימודיי בתיכון ולנסות להתקבל לעבודה כנער סיפון באחת מאוניות הסוחר .משפחתי נחרדה מכך ובהתערבותה של אחותי
המקצוע :שגריר | 11
| 10אהוד גול
זהבה ,שבאותו הזמן שירתה מטעם משרד־החוץ בשגרירות ישראל בקופנהגן, התקבלתי לעבודה במשרד־החוץ כחניך־נער שליחויות .תפקידי הראשון היה מחליף לנער השליחויות של ארכיב המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי ,ידידי פיני אביבי ,מתנועת הנוער 'התנועה המאוחדת' ,שניגש באותם ימים לבחינות בתיכון־ערב שבו למד .לימים התמניתי לסגן מנהל כללי של משרד־החוץ
פרק שני
וראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי ,המקום שהתחלתי בו את המסע הארוך שלי ,ואולם עמוק בתוכי ידעתי שביום מן הימים אצליח לטפס ולהגיע לכהן
מפגש הלסינקי אוגוסט 1986
כשגריר ולממש את החלום הבלתי מציאותי שנרקם במוחי באותו אחר צהריים על גבעות הטרשים בעין כרם. העמודים הבאים שאני עומד לרשום לא יספרו את סיפור חיי ,גם לא את כל תולדות שנותיי במשרד־החוץ .חמישים שנים שירתי במשרד־החוץ של ישראל ומן הסתם גם ידעתי אין־ספור חוויות ,אין־ספור אנקדוטות .את אלה אני מביא
למשימתי הדיפלומטית הראשונה בחוץ־לארץ יצאתי בשנת 1972בתפקיד
כאן .ועל כן לא תפגשו כאן כתיבה כרונולוגית ,גם לא לפי נושאים ,אלא
אדמיניסטרטיבי במשלחת ישראל לאו"ם והקונסוליה הכללית בניו־יורק.
שזירה בין מחשבות ,אירועים ,רשמים ואסוציאציות מרגעים מיוחדים שהייתי
בסיומה ,ולאחר פרק שירות בן שלוש שנים בארץ ,יצאתי לארצות־הברית
כה בר־מזל לדעת ולחוות.
בשנת 1980למילוי תפקיד סגן הקונסול הכללי של ישראל בשיקגו למדינות
לפני שנצלול אל שנות שירותי במשרד־החוץ אוסיף ואומר שבכתיבת הפרקים לא הסתייעתי בחומר ארכיוני ,לא נברתי בתיקים ולא ביקשתי הרשאה לקריאת מברקים סודיים ,שמורים או אפילו בלתי מסווגים .הזיכרון שלי ,שהיה
המערב התיכון .עם פרוץ מלחמת שלום הגליל הראשונה הועברתי כמעט בן־ לילה לניו־יורק ,למילוי תפקיד קונסול הסברה בתקופה שלא היה קל להציג בה את עמדותיה של ישראל ולהגן עליהן.
לי לעזר רב כל כך במהלך הקריירה שלי ,שימש אותי גם בספר זה .ואם בלי
רק טבעי היה שעם שובי ארצה ,בקיץ ,1984לאחר שהות בארצות־הברית,
משים ובשוגג בכל זאת נשמט ממנו ציון זה או אחר ,התנצלותי נתונה מראש.
החליט המנכ"ל דאז ,דייב קמחי ,למנות אותי לעבודה מול התקשורת כסגן דובר משרד־החוץ. כעבור שנתיים בתפקיד זה הזדמנה לי משימתי הדיפלומטית החשובה ביותר עד אז :המפגש עם הסובייטים בהלסינקי ,אוגוסט .1986הייתה זו התנסות ראשונה באירוע דיפלומטי פומבי ,עם פוטנציאל לתהודה בינלאומית רחבת היקף .כבר הייתי מנוסה במגע עם התקשורת הבינלאומית בזכות עבודתי היום־יומית מול ציבור העיתונאים הזרים בארץ .באותה תקופה התקיימו