Ehud gol

‫המקצוע‪ :‬שגריר | ‪7‬‬

‫פתח דבר‬ ‫בקיץ ‪ 2006‬ערב סיום תפקידי כשגריר ברומא ועם שובי ארצה‪ ,‬קיבלתי מכמה‬ ‫ידידים מקומיים מעולם המו"לות הצעה שלא יכולתי לסרב לה‪ :‬אנשי הוצאת‬ ‫הספרים היוקרתית ‪ Mondadori‬שבבעלות סילביו ברלוסקוני לקחו על‬ ‫עצמם לאגד כספר את לקט המאמרים שפורסמו על ידי בתקשורת האיטלקית‬ ‫במהלך חמש שנות שירותי שם‪.‬‬ ‫ספרי הראשון "מירושלים לרומא" ובו הקדמה אוהדת שנכתבה על ידי ראש־‬ ‫הממשלה ברלוסקוני‪ ,‬הוצג כעבור שנה וחצי באירוע מכובד בבירה האיטלקית‪.‬‬ ‫באותו אירוע גמלה בי ההחלטה שלקראת פרישתי לגמלאות אעשה צעד נוסף‬ ‫ואכתוב ספר שיכלול פכים קטנים משנותיי הארוכות במשרד־החוץ‪.‬‬ ‫מעת קבלת ההחלטה ועד לתחילת הכתיבה חלף קצת זמן‪ ,‬אולם פרקי הספר‬ ‫כבר החלו להתגבש במוחי‪ .‬ברגע המתאים‪ ,‬שנה לפני סיום תפקידי האחרון‬ ‫בפורטוגל‪ ,‬התיישבתי מול אדן חלון דירתנו בליסבון‪ ,‬ממנו נשקף נוף קסום‬ ‫הטז'ּו כאחד והתחלתי לכתוב‪ .‬הירידה הטבעית‬ ‫על האוקיינוס האטלנטי ונהר ֶ‬ ‫במתח העבודה‪ ,‬האופיינית כל כך לתפקיד אחרון בקריירה‪ ,‬סייעה לי‪ ,‬וניצלתי‬ ‫זאת לכתיבה בסופי השבוע‪ .‬מדי יום ראשון שבו השגרירות סגורה עלה בידי‬ ‫לכתוב פרק אחד‪.‬‬ ‫המוטיבציה לכתיבת ספר זה התעוררה מתוך רצון שלי להעביר לקורא חלק‬ ‫מהאתגרים והמשמעויות של היות שליח משרד־החוץ‪ .‬בתוך עמי אני חי וחשתי‬ ‫תמיד בחוסר ההבנה הבסיסי של הציבור הרחב בארץ באשר לתפקודו של‬

‫המקצוע‪ :‬שגריר | ‪9‬‬

‫‪ | 8‬אהוד גול‬

‫משרד־החוץ והמשימות המוטלות לפתחו‪ .‬ככלל ניתן לומר שרבים במקומותינו‬ ‫רואים בעיני רוחם השתתפות במסיבות קוקטייל מחד־גיסא וטיפול קונסולרי‬ ‫כניפוק דרכונים או איתור טיילים ישראלים הנעלמים בג'ונגלים מאידך־גיסא‪,‬‬ ‫כלב לבו של העיסוק בשגרירויות שלנו הפרושות ברחבי תבל‪.‬‬ ‫כדי לשנות ולו במקצת תפיסה שגויה ומעוותת זו‪ ,‬ניסיתי לשזור בתוך הפרקים‬

‫פרק ראשון‬

‫השונים על התנסויותיי במהלך השנים את כל אותם עיסוקים והתמודדויות‬ ‫יום־יומיות‪ ,‬צפויים ומפתיעים כאחד‪ ,‬שהם למעשה לחם חוקו של כל דיפלומט‬ ‫ישראלי‪.‬‬

‫ירושלים‪1961 ,‬‬

‫אוסיף ואומר שמלכתחילה הטלתי על עצמי במהלך הכתיבה מעין צנזורה‬ ‫עצמית ונמנעתי מלפרט יתר על המידה התרחשויות מדיניות להן הייתי עד‪.‬‬

‫ביוני ‪ ,1961‬ואני כבן חמש־עשרה‪ ,‬הגעתי לטקס חנוכתו החגיגי של בית־‬

‫בדיעבד אני די מצר על כך ומקווה להשלים זאת‪ ,‬במסגרת המותר כמובן‪,‬‬

‫החולים "הדסה" בעין־כרם‪ ,‬שבע שנים לאחר שהונחה אבן הפינה‪ .‬אלוהים‬

‫בעתיד‪.‬‬

‫יודע איך נקלעתי לשם שכן המרחק מאזור מגורינו בשכונת הבוכרים בצפון‬

‫עם החזרה הביתה לישראל בקיץ ‪ 2013‬ושלבי ההתארגנות הראשוניים התעכבו‬ ‫כתיבתי ועיסוקי בספר‪ ,‬וחבלי הלידה בספר נמשכו בהליך די ארוך שהחל‬ ‫בהעברת הטיוטה הראשונית לבדיקת הצנזורה הצבאית‪ ,‬בהיותי מחויב לכך‬ ‫מתוקף תפקיד עובד מדינה בכיר לשעבר‪ ,‬ובהליך ממושך ומעמיק עוד יותר‬ ‫של קבלת אישור לפרסום הספר מוועדת השרים לענייני פרסומים בראשותה‬ ‫של שרת המשפטים ובהשתתפות נציגי שרי החוץ והביטחון‪.‬‬

‫ירושלים היה רב‪ ,‬והגישה ממקום למקום הייתה די בעייתית באותם ימים‪,‬‬ ‫אולם הייתי שם וזכיתי באחת החוויות המשמעותיות בחיי‪ .‬בין הנואמים הרבים‬ ‫שכיבדו את המקום בנוכחותם‪ ,‬היה גם השגריר האמריקאי לישראל אוגדן‬ ‫ריד‪ .‬את דבריו הוא נשא באנגלית כמובן‪ ,‬ולהפתעתי הרבה הבנתי חלק ניכר‬ ‫מנאומו הודות לשיעורי האנגלית של המורה האגדי צבי טלמון בבית הספר‬ ‫"תחכמוני"‪ ,‬שהשריש בי‪ ,‬בחבריי‪ ,‬וכן בשני אחיי הבוגרים‪ ,‬גדעון ורם‪ ,‬את‬ ‫השפה גם בעזרת לימוד שירים‪ .‬כמה ריגש אותי השגריר בנאומו כאשר חתם‬

‫לאחר שהושלמו המשוכות דלעיל החל השלב האחרון של עבודה מול ההוצאה‬

‫את דבריו בעברית‪ ,‬במבטא ניו־יורקי כבד‪ ,‬בציטוט מתוך ספר תהילים קכא‪:‬‬

‫לאור‪ ,‬מדיה ‪ ,10‬שלקחה על עצמה את אתגר פרסום חוויותיי וזיכרונותיי‬

‫"א ָּׂשא ֵעינַ י ֶאל ֶה ָה ִרים ֵמ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי"‪ .‬השגריר הראשון שנתקלתי בו בימי‬ ‫ֶ‬

‫מעשרות שנות עבודתי במשרד החוץ‪ .‬אני אסיר תודה להם כמובן על שותפות‬

‫חיי‪ ,‬הותיר בי רושם בל־יימחה‪.‬‬

‫זו‪.‬‬

‫שנתיים לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1963‬נפטר אבי יוסף ז"ל והוא צעיר‪ .‬בן חמישים־‬

‫ואם הצלחתי להעביר לקורא את המיוחדות‪ ,‬הבעייתיות ותחושת השליחות‬

‫ושש בלבד היה‪ ,‬ואני‪ ,‬מתוך סערת רגשות של נער שטרם מלאו לו שבע־עשרה‬

‫העמוקה של הדיפלומטים הישראליים‪ ,‬הרי באתי על שכרי‪.‬‬

‫שנה‪ ,‬החלטתי להפסיק את לימודיי בתיכון ולנסות להתקבל לעבודה כנער‬ ‫סיפון באחת מאוניות הסוחר‪ .‬משפחתי נחרדה מכך ובהתערבותה של אחותי‬

‫המקצוע‪ :‬שגריר | ‪11‬‬

‫‪ | 10‬אהוד גול‬

‫זהבה‪ ,‬שבאותו הזמן שירתה מטעם משרד־החוץ בשגרירות ישראל בקופנהגן‪,‬‬ ‫התקבלתי לעבודה במשרד־החוץ כחניך־נער שליחויות‪ .‬תפקידי הראשון היה‬ ‫מחליף לנער השליחויות של ארכיב המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי‪ ,‬ידידי‬ ‫פיני אביבי‪ ,‬מתנועת הנוער 'התנועה המאוחדת'‪ ,‬שניגש באותם ימים לבחינות‬ ‫בתיכון־ערב שבו למד‪ .‬לימים התמניתי לסגן מנהל כללי של משרד־החוץ‬

‫פרק שני‬

‫וראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי‪ ,‬המקום שהתחלתי בו את המסע הארוך‬ ‫שלי‪ ,‬ואולם עמוק בתוכי ידעתי שביום מן הימים אצליח לטפס ולהגיע לכהן‬

‫מפגש הלסינקי‬ ‫אוגוסט ‪1986‬‬

‫כשגריר ולממש את החלום הבלתי מציאותי שנרקם במוחי באותו אחר צהריים‬ ‫על גבעות הטרשים בעין כרם‪.‬‬ ‫העמודים הבאים שאני עומד לרשום לא יספרו את סיפור חיי‪ ,‬גם לא את כל‬ ‫תולדות שנותיי במשרד־החוץ‪ .‬חמישים שנים שירתי במשרד־החוץ של ישראל‬ ‫ומן הסתם גם ידעתי אין־ספור חוויות‪ ,‬אין־ספור אנקדוטות‪ .‬את אלה אני מביא‬

‫למשימתי הדיפלומטית הראשונה בחוץ־לארץ יצאתי בשנת ‪ 1972‬בתפקיד‬

‫כאן‪ .‬ועל כן לא תפגשו כאן כתיבה כרונולוגית‪ ,‬גם לא לפי נושאים‪ ,‬אלא‬

‫אדמיניסטרטיבי במשלחת ישראל לאו"ם והקונסוליה הכללית בניו־יורק‪.‬‬

‫שזירה בין מחשבות‪ ,‬אירועים‪ ,‬רשמים ואסוציאציות מרגעים מיוחדים שהייתי‬

‫בסיומה‪ ,‬ולאחר פרק שירות בן שלוש שנים בארץ‪ ,‬יצאתי לארצות־הברית‬

‫כה בר־מזל לדעת ולחוות‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1980‬למילוי תפקיד סגן הקונסול הכללי של ישראל בשיקגו למדינות‬

‫לפני שנצלול אל שנות שירותי במשרד־החוץ אוסיף ואומר שבכתיבת הפרקים‬ ‫לא הסתייעתי בחומר ארכיוני‪ ,‬לא נברתי בתיקים ולא ביקשתי הרשאה‬ ‫לקריאת מברקים סודיים‪ ,‬שמורים או אפילו בלתי מסווגים‪ .‬הזיכרון שלי‪ ,‬שהיה‬

‫המערב התיכון‪ .‬עם פרוץ מלחמת שלום הגליל הראשונה הועברתי כמעט בן־‬ ‫לילה לניו־יורק‪ ,‬למילוי תפקיד קונסול הסברה בתקופה שלא היה קל להציג‬ ‫בה את עמדותיה של ישראל ולהגן עליהן‪.‬‬

‫לי לעזר רב כל כך במהלך הקריירה שלי‪ ,‬שימש אותי גם בספר זה‪ .‬ואם בלי‬

‫רק טבעי היה שעם שובי ארצה‪ ,‬בקיץ ‪ ,1984‬לאחר שהות בארצות־הברית‪,‬‬

‫משים ובשוגג בכל זאת נשמט ממנו ציון זה או אחר‪ ,‬התנצלותי נתונה מראש‪.‬‬

‫החליט המנכ"ל דאז‪ ,‬דייב קמחי‪ ,‬למנות אותי לעבודה מול התקשורת כסגן‬ ‫דובר משרד־החוץ‪.‬‬ ‫כעבור שנתיים בתפקיד זה הזדמנה לי משימתי הדיפלומטית החשובה ביותר‬ ‫עד אז‪ :‬המפגש עם הסובייטים בהלסינקי‪ ,‬אוגוסט ‪ .1986‬הייתה זו התנסות‬ ‫ראשונה באירוע דיפלומטי פומבי‪ ,‬עם פוטנציאל לתהודה בינלאומית רחבת‬ ‫היקף‪ .‬כבר הייתי מנוסה במגע עם התקשורת הבינלאומית בזכות עבודתי‬ ‫היום־יומית מול ציבור העיתונאים הזרים בארץ‪ .‬באותה תקופה התקיימו‬