Ehud gol (1)

‫המקצוע‪:‬‬

‫שגריר‬ ‫אהוד גול‬

‫המקצוע‪ :‬שגריר | ‪7‬‬

‫פתח דבר‬ ‫בקיץ ‪ 2006‬ערב סיום תפקידי כשגריר ברומא ועם שובי ארצה‪ ,‬קיבלתי מכמה‬ ‫ידידים מקומיים מעולם המו"לות הצעה שלא יכולתי לסרב לה‪ :‬אנשי הוצאת‬ ‫הספרים היוקרתית ‪ Mondadori‬שבבעלות סילביו ברלוסקוני לקחו על‬ ‫עצמם לאגד כספר את לקט המאמרים שפורסמו על ידי בתקשורת האיטלקית‬ ‫במהלך חמש שנות שירותי שם‪.‬‬ ‫ספרי הראשון "מירושלים לרומא" ובו הקדמה אוהדת שנכתבה על ידי ראש־‬ ‫הממשלה ברלוסקוני‪ ,‬הוצג כעבור שנה וחצי באירוע מכובד בבירה האיטלקית‪.‬‬ ‫באותו אירוע גמלה בי ההחלטה שלקראת פרישתי לגמלאות אעשה צעד נוסף‬ ‫ואכתוב ספר שיכלול פכים קטנים משנותיי הארוכות במשרד־החוץ‪.‬‬ ‫מעת קבלת ההחלטה ועד לתחילת הכתיבה חלף קצת זמן‪ ,‬אולם פרקי הספר‬ ‫כבר החלו להתגבש במוחי‪ .‬ברגע המתאים‪ ,‬שנה לפני סיום תפקידי האחרון‬ ‫בפורטוגל‪ ,‬התיישבתי מול אדן חלון דירתנו בליסבון‪ ,‬ממנו נשקף נוף קסום‬ ‫הטז'ּו כאחד והתחלתי לכתוב‪ .‬הירידה הטבעית‬ ‫על האוקיינוס האטלנטי ונהר ֶ‬ ‫במתח העבודה‪ ,‬האופיינית כל כך לתפקיד אחרון בקריירה‪ ,‬סייעה לי‪ ,‬וניצלתי‬ ‫זאת לכתיבה בסופי השבוע‪ .‬מדי יום ראשון שבו השגרירות סגורה עלה בידי‬ ‫לכתוב פרק אחד‪.‬‬ ‫המוטיבציה לכתיבת ספר זה התעוררה מתוך רצון שלי להעביר לקורא חלק‬ ‫מהאתגרים והמשמעויות של היות שליח משרד־החוץ‪ .‬בתוך עמי אני חי וחשתי‬ ‫תמיד בחוסר ההבנה הבסיסי של הציבור הרחב בארץ באשר לתפקודו של‬

‫‪ | 8‬אהוד גול‬

‫משרד־החוץ והמשימות המוטלות לפתחו‪ .‬ככלל ניתן לומר שרבים במקומותינו‬ ‫רואים בעיני רוחם השתתפות במסיבות קוקטייל מחד־גיסא וטיפול קונסולרי‬ ‫כניפוק דרכונים או איתור טיילים ישראלים הנעלמים בג'ונגלים מאידך־גיסא‪,‬‬ ‫כלב לבו של העיסוק בשגרירויות שלנו הפרושות ברחבי תבל‪.‬‬ ‫כדי לשנות ולו במקצת תפיסה שגויה ומעוותת זו‪ ,‬ניסיתי לשזור בתוך הפרקים‬ ‫השונים על התנסויותיי במהלך השנים את כל אותם עיסוקים והתמודדויות‬ ‫יום־יומיות‪ ,‬צפויים ומפתיעים כאחד‪ ,‬שהם למעשה לחם חוקו של כל דיפלומט‬ ‫ישראלי‪.‬‬ ‫אוסיף ואומר שמלכתחילה הטלתי על עצמי במהלך הכתיבה מעין צנזורה‬ ‫עצמית ונמנעתי מלפרט יתר על המידה התרחשויות מדיניות להן הייתי עד‪.‬‬ ‫בדיעבד אני די מצר על כך ומקווה להשלים זאת‪ ,‬במסגרת המותר כמובן‪,‬‬ ‫בעתיד‪.‬‬ ‫עם החזרה הביתה לישראל בקיץ ‪ 2013‬ושלבי ההתארגנות הראשוניים התעכבו‬ ‫כתיבתי ועיסוקי בספר‪ ,‬וחבלי הלידה בספר נמשכו בהליך די ארוך שהחל‬ ‫בהעברת הטיוטה הראשונית לבדיקת הצנזורה הצבאית‪ ,‬בהיותי מחויב לכך‬ ‫מתוקף תפקיד עובד מדינה בכיר לשעבר‪ ,‬ובהליך ממושך ומעמיק עוד יותר‬ ‫של קבלת אישור לפרסום הספר מוועדת השרים לענייני פרסומים בראשותה‬ ‫של שרת המשפטים ובהשתתפות נציגי שרי החוץ והביטחון‪.‬‬ ‫לאחר שהושלמו המשוכות דלעיל החל השלב האחרון של עבודה מול ההוצאה‬ ‫לאור‪ ,‬מדיה ‪ ,10‬שלקחה על עצמה את אתגר פרסום חוויותיי וזיכרונותיי‬ ‫מעשרות שנות עבודתי במשרד החוץ‪ .‬אני אסיר תודה להם כמובן על שותפות‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ואם הצלחתי להעביר לקורא את המיוחדות‪ ,‬הבעייתיות ותחושת השליחות‬ ‫העמוקה של הדיפלומטים הישראליים‪ ,‬הרי באתי על שכרי‪.‬‬

‫המקצוע‪ :‬שגריר | ‪9‬‬

‫פרק ראשון‬

‫ירושלים‪1961 ,‬‬ ‫ביוני ‪ ,1961‬ואני כבן חמש־עשרה‪ ,‬הגעתי לטקס חנוכתו החגיגי של בית־‬ ‫החולים "הדסה" בעין־כרם‪ ,‬שבע שנים לאחר שהונחה אבן הפינה‪ .‬אלוהים‬ ‫יודע איך נקלעתי לשם שכן המרחק מאזור מגורינו בשכונת הבוכרים בצפון‬ ‫ירושלים היה רב‪ ,‬והגישה ממקום למקום הייתה די בעייתית באותם ימים‪,‬‬ ‫אולם הייתי שם וזכיתי באחת החוויות המשמעותיות בחיי‪ .‬בין הנואמים הרבים‬ ‫שכיבדו את המקום בנוכחותם‪ ,‬היה גם השגריר האמריקאי לישראל אוגדן‬ ‫ריד‪ .‬את דבריו הוא נשא באנגלית כמובן‪ ,‬ולהפתעתי הרבה הבנתי חלק ניכר‬ ‫מנאומו הודות לשיעורי האנגלית של המורה האגדי צבי טלמון בבית הספר‬ ‫"תחכמוני"‪ ,‬שהשריש בי‪ ,‬בחבריי‪ ,‬וכן בשני אחיי הבוגרים‪ ,‬גדעון ורם‪ ,‬את‬ ‫השפה גם בעזרת לימוד שירים‪ .‬כמה ריגש אותי השגריר בנאומו כאשר חתם‬ ‫את דבריו בעברית‪ ,‬במבטא ניו־יורקי כבד‪ ,‬בציטוט מתוך ספר תהילים קכא‪:‬‬ ‫"א ָּׂשא ֵעינַ י ֶאל ֶה ָה ִרים ֵמ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי"‪ .‬השגריר הראשון שנתקלתי בו בימי‬ ‫ֶ‬ ‫חיי‪ ,‬הותיר בי רושם בל־יימחה‪.‬‬ ‫שנתיים לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1963‬נפטר אבי יוסף ז"ל והוא צעיר‪ .‬בן חמישים־‬ ‫ושש בלבד היה‪ ,‬ואני‪ ,‬מתוך סערת רגשות של נער שטרם מלאו לו שבע־עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬החלטתי להפסיק את לימודיי בתיכון ולנסות להתקבל לעבודה כנער‬ ‫סיפון באחת מאוניות הסוחר‪ .‬משפחתי נחרדה מכך ובהתערבותה של אחותי‬

‫‪ | 10‬אהוד גול‬

‫זהבה‪ ,‬שבאותו הזמן שירתה מטעם משרד־החוץ בשגרירות ישראל בקופנהגן‪,‬‬ ‫התקבלתי לעבודה במשרד־החוץ כחניך־נער שליחויות‪ .‬תפקידי הראשון היה‬ ‫מחליף לנער השליחויות של ארכיב המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי‪ ,‬ידידי‬ ‫פיני אביבי‪ ,‬מתנועת הנוער 'התנועה המאוחדת'‪ ,‬שניגש באותם ימים לבחינות‬ ‫בתיכון־ערב שבו למד‪ .‬לימים התמניתי לסגן מנהל כללי של משרד־החוץ‬ ‫וראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי‪ ,‬המקום שהתחלתי בו את המסע הארוך‬ ‫שלי‪ ,‬ואולם עמוק בתוכי ידעתי שביום מן הימים אצליח לטפס ולהגיע לכהן‬ ‫כשגריר ולממש את החלום הבלתי מציאותי שנרקם במוחי באותו אחר צהריים‬ ‫על גבעות הטרשים בעין כרם‪.‬‬ ‫העמודים הבאים שאני עומד לרשום לא יספרו את סיפור חיי‪ ,‬גם לא את כל‬ ‫תולדות שנותיי במשרד־החוץ‪ .‬חמישים שנים שירתי במשרד־החוץ של ישראל‬ ‫ומן הסתם גם ידעתי אין־ספור חוויות‪ ,‬אין־ספור אנקדוטות‪ .‬את אלה אני מביא‬ ‫כאן‪ .‬ועל כן לא תפגשו כאן כתיבה כרונולוגית‪ ,‬גם לא לפי נושאים‪ ,‬אלא‬ ‫שזירה בין מחשבות‪ ,‬אירועים‪ ,‬רשמים ואסוציאציות מרגעים מיוחדים שהייתי‬ ‫כה בר־מזל לדעת ולחוות‪.‬‬ ‫לפני שנצלול אל שנות שירותי במשרד־החוץ אוסיף ואומר שבכתיבת הפרקים‬ ‫לא הסתייעתי בחומר ארכיוני‪ ,‬לא נברתי בתיקים ולא ביקשתי הרשאה‬ ‫לקריאת מברקים סודיים‪ ,‬שמורים או אפילו בלתי מסווגים‪ .‬הזיכרון שלי‪ ,‬שהיה‬ ‫לי לעזר רב כל כך במהלך הקריירה שלי‪ ,‬שימש אותי גם בספר זה‪ .‬ואם בלי‬ ‫משים ובשוגג בכל זאת נשמט ממנו ציון זה או אחר‪ ,‬התנצלותי נתונה מראש‪.‬‬

‫אהוד גול‪ ,‬יליד ירושלים‪ ,1946 ,‬החל‬ ‫את עבודתו במשרד־החוץ כנער עוד‬ ‫בטרם שירותו הצבאי ביולי ‪ ,1963‬ופרש‬ ‫משירות־החוץ לגמלאות כעבור חמישים‬ ‫שנה ביולי ‪.2013‬‬ ‫הוא מילא בארץ שורת תפקידים‬ ‫מרכזיים וביניהם דובר משרד החוץ‪,‬‬ ‫יועץ תקשורת לראש־הממשלה‪ ,‬סגן‬ ‫מנהל כללי של משרד החוץ‪ ,‬ראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי‪,‬‬ ‫סמנכ"ל משרד־החוץ וראש אגף אירופה המערבית‪ ,‬ושגריר בכיר‬ ‫למשימות ותפקידים מיוחדים‪.‬‬ ‫מתפקידיו מחוץ למדינה‪ :‬קונסול כללי בריו דה־ז׳נירו‪ ,‬שגריר‬ ‫בספרד‪ ,‬שגריר באיטליה‪ ,‬נציג הקבע לארגון המזון והחקלאות‬ ‫של האו"ם ברומא‪ ,‬שגריר בפורטוגל‪ ,‬שגריר לא תושב לאנדורה‪,‬‬ ‫מלטה‪ ,‬סן‪-‬מרינו ואלבניה‪ ,‬ושגריר נייד לארמניה‪ ,‬טג׳יקיסטן‬ ‫וטורקמניסטן‪.‬‬ ‫אהוד גול נשוי‪ ,‬אב לשני ילדים וסב לארבעה נכדים‪.‬‬

‫מחיר‪ 79 :‬ש"ח‬ ‫יצא לאור במאי ‪2015‬‬