המקצוע:
שגריר אהוד גול
המקצוע :שגריר | 7
פתח דבר בקיץ 2006ערב סיום תפקידי כשגריר ברומא ועם שובי ארצה ,קיבלתי מכמה ידידים מקומיים מעולם המו"לות הצעה שלא יכולתי לסרב לה :אנשי הוצאת הספרים היוקרתית Mondadoriשבבעלות סילביו ברלוסקוני לקחו על עצמם לאגד כספר את לקט המאמרים שפורסמו על ידי בתקשורת האיטלקית במהלך חמש שנות שירותי שם. ספרי הראשון "מירושלים לרומא" ובו הקדמה אוהדת שנכתבה על ידי ראש־ הממשלה ברלוסקוני ,הוצג כעבור שנה וחצי באירוע מכובד בבירה האיטלקית. באותו אירוע גמלה בי ההחלטה שלקראת פרישתי לגמלאות אעשה צעד נוסף ואכתוב ספר שיכלול פכים קטנים משנותיי הארוכות במשרד־החוץ. מעת קבלת ההחלטה ועד לתחילת הכתיבה חלף קצת זמן ,אולם פרקי הספר כבר החלו להתגבש במוחי .ברגע המתאים ,שנה לפני סיום תפקידי האחרון בפורטוגל ,התיישבתי מול אדן חלון דירתנו בליסבון ,ממנו נשקף נוף קסום הטז'ּו כאחד והתחלתי לכתוב .הירידה הטבעית על האוקיינוס האטלנטי ונהר ֶ במתח העבודה ,האופיינית כל כך לתפקיד אחרון בקריירה ,סייעה לי ,וניצלתי זאת לכתיבה בסופי השבוע .מדי יום ראשון שבו השגרירות סגורה עלה בידי לכתוב פרק אחד. המוטיבציה לכתיבת ספר זה התעוררה מתוך רצון שלי להעביר לקורא חלק מהאתגרים והמשמעויות של היות שליח משרד־החוץ .בתוך עמי אני חי וחשתי תמיד בחוסר ההבנה הבסיסי של הציבור הרחב בארץ באשר לתפקודו של
| 8אהוד גול
משרד־החוץ והמשימות המוטלות לפתחו .ככלל ניתן לומר שרבים במקומותינו רואים בעיני רוחם השתתפות במסיבות קוקטייל מחד־גיסא וטיפול קונסולרי כניפוק דרכונים או איתור טיילים ישראלים הנעלמים בג'ונגלים מאידך־גיסא, כלב לבו של העיסוק בשגרירויות שלנו הפרושות ברחבי תבל. כדי לשנות ולו במקצת תפיסה שגויה ומעוותת זו ,ניסיתי לשזור בתוך הפרקים השונים על התנסויותיי במהלך השנים את כל אותם עיסוקים והתמודדויות יום־יומיות ,צפויים ומפתיעים כאחד ,שהם למעשה לחם חוקו של כל דיפלומט ישראלי. אוסיף ואומר שמלכתחילה הטלתי על עצמי במהלך הכתיבה מעין צנזורה עצמית ונמנעתי מלפרט יתר על המידה התרחשויות מדיניות להן הייתי עד. בדיעבד אני די מצר על כך ומקווה להשלים זאת ,במסגרת המותר כמובן, בעתיד. עם החזרה הביתה לישראל בקיץ 2013ושלבי ההתארגנות הראשוניים התעכבו כתיבתי ועיסוקי בספר ,וחבלי הלידה בספר נמשכו בהליך די ארוך שהחל בהעברת הטיוטה הראשונית לבדיקת הצנזורה הצבאית ,בהיותי מחויב לכך מתוקף תפקיד עובד מדינה בכיר לשעבר ,ובהליך ממושך ומעמיק עוד יותר של קבלת אישור לפרסום הספר מוועדת השרים לענייני פרסומים בראשותה של שרת המשפטים ובהשתתפות נציגי שרי החוץ והביטחון. לאחר שהושלמו המשוכות דלעיל החל השלב האחרון של עבודה מול ההוצאה לאור ,מדיה ,10שלקחה על עצמה את אתגר פרסום חוויותיי וזיכרונותיי מעשרות שנות עבודתי במשרד החוץ .אני אסיר תודה להם כמובן על שותפות זו. ואם הצלחתי להעביר לקורא את המיוחדות ,הבעייתיות ותחושת השליחות העמוקה של הדיפלומטים הישראליים ,הרי באתי על שכרי.
המקצוע :שגריר | 9
פרק ראשון
ירושלים1961 , ביוני ,1961ואני כבן חמש־עשרה ,הגעתי לטקס חנוכתו החגיגי של בית־ החולים "הדסה" בעין־כרם ,שבע שנים לאחר שהונחה אבן הפינה .אלוהים יודע איך נקלעתי לשם שכן המרחק מאזור מגורינו בשכונת הבוכרים בצפון ירושלים היה רב ,והגישה ממקום למקום הייתה די בעייתית באותם ימים, אולם הייתי שם וזכיתי באחת החוויות המשמעותיות בחיי .בין הנואמים הרבים שכיבדו את המקום בנוכחותם ,היה גם השגריר האמריקאי לישראל אוגדן ריד .את דבריו הוא נשא באנגלית כמובן ,ולהפתעתי הרבה הבנתי חלק ניכר מנאומו הודות לשיעורי האנגלית של המורה האגדי צבי טלמון בבית הספר "תחכמוני" ,שהשריש בי ,בחבריי ,וכן בשני אחיי הבוגרים ,גדעון ורם ,את השפה גם בעזרת לימוד שירים .כמה ריגש אותי השגריר בנאומו כאשר חתם את דבריו בעברית ,במבטא ניו־יורקי כבד ,בציטוט מתוך ספר תהילים קכא: "א ָּׂשא ֵעינַ י ֶאל ֶה ָה ִרים ֵמ ַאיִ ן יָ בֹא ֶעזְ ִרי" .השגריר הראשון שנתקלתי בו בימי ֶ חיי ,הותיר בי רושם בל־יימחה. שנתיים לאחר מכן ,בשנת ,1963נפטר אבי יוסף ז"ל והוא צעיר .בן חמישים־ ושש בלבד היה ,ואני ,מתוך סערת רגשות של נער שטרם מלאו לו שבע־עשרה שנה ,החלטתי להפסיק את לימודיי בתיכון ולנסות להתקבל לעבודה כנער סיפון באחת מאוניות הסוחר .משפחתי נחרדה מכך ובהתערבותה של אחותי
| 10אהוד גול
זהבה ,שבאותו הזמן שירתה מטעם משרד־החוץ בשגרירות ישראל בקופנהגן, התקבלתי לעבודה במשרד־החוץ כחניך־נער שליחויות .תפקידי הראשון היה מחליף לנער השליחויות של ארכיב המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי ,ידידי פיני אביבי ,מתנועת הנוער 'התנועה המאוחדת' ,שניגש באותם ימים לבחינות בתיכון־ערב שבו למד .לימים התמניתי לסגן מנהל כללי של משרד־החוץ וראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי ,המקום שהתחלתי בו את המסע הארוך שלי ,ואולם עמוק בתוכי ידעתי שביום מן הימים אצליח לטפס ולהגיע לכהן כשגריר ולממש את החלום הבלתי מציאותי שנרקם במוחי באותו אחר צהריים על גבעות הטרשים בעין כרם. העמודים הבאים שאני עומד לרשום לא יספרו את סיפור חיי ,גם לא את כל תולדות שנותיי במשרד־החוץ .חמישים שנים שירתי במשרד־החוץ של ישראל ומן הסתם גם ידעתי אין־ספור חוויות ,אין־ספור אנקדוטות .את אלה אני מביא כאן .ועל כן לא תפגשו כאן כתיבה כרונולוגית ,גם לא לפי נושאים ,אלא שזירה בין מחשבות ,אירועים ,רשמים ואסוציאציות מרגעים מיוחדים שהייתי כה בר־מזל לדעת ולחוות. לפני שנצלול אל שנות שירותי במשרד־החוץ אוסיף ואומר שבכתיבת הפרקים לא הסתייעתי בחומר ארכיוני ,לא נברתי בתיקים ולא ביקשתי הרשאה לקריאת מברקים סודיים ,שמורים או אפילו בלתי מסווגים .הזיכרון שלי ,שהיה לי לעזר רב כל כך במהלך הקריירה שלי ,שימש אותי גם בספר זה .ואם בלי משים ובשוגג בכל זאת נשמט ממנו ציון זה או אחר ,התנצלותי נתונה מראש.
אהוד גול ,יליד ירושלים ,1946 ,החל את עבודתו במשרד־החוץ כנער עוד בטרם שירותו הצבאי ביולי ,1963ופרש משירות־החוץ לגמלאות כעבור חמישים שנה ביולי .2013 הוא מילא בארץ שורת תפקידים מרכזיים וביניהם דובר משרד החוץ, יועץ תקשורת לראש־הממשלה ,סגן מנהל כללי של משרד החוץ ,ראש האגף לשיתוף פעולה בינלאומי, סמנכ"ל משרד־החוץ וראש אגף אירופה המערבית ,ושגריר בכיר למשימות ותפקידים מיוחדים. מתפקידיו מחוץ למדינה :קונסול כללי בריו דה־ז׳נירו ,שגריר בספרד ,שגריר באיטליה ,נציג הקבע לארגון המזון והחקלאות של האו"ם ברומא ,שגריר בפורטוגל ,שגריר לא תושב לאנדורה, מלטה ,סן-מרינו ואלבניה ,ושגריר נייד לארמניה ,טג׳יקיסטן וטורקמניסטן. אהוד גול נשוי ,אב לשני ילדים וסב לארבעה נכדים.
מחיר 79 :ש"ח יצא לאור במאי 2015