ימים ולילות בקיץ 2011

‫ימים ולילות בקיץ ‪2011‬‬ ‫אסתי סגל‬

‫לא דומה לאף אחת אחרת‬ ‫המחאה כיצירה של העם‬

‫‪" – 20:45‬רק שלא תהיה אלימות" אומר לי נהג המונית שמוריד אותי באבן גבירול פינת דיזנגוף‪.‬‬ ‫"למה שתהיה אלימות?" אני מופתעת מהרעיון ויורדת‪ .‬הכביש חסום‪ .‬כל הדרך עד לרחבת הבימה רצופה מחסומי משטרה ושוטרים ויס"מ‬ ‫משועממים נשענים על המחסומים‪ .‬כולם מחכים‪.‬‬ ‫רגע לפני שיצאתי מהבית ראיתי את הידיעה "איימי ויינהאוס נמצאה מתה בביתה…" מה? איך? את לא עוצרת עכשיו‪ ,‬אני מזהירה את עצמי‬ ‫– תתעדכני כשתחזרי‪ ,‬ויוצאת לתפוס מונית כדי להתחכם לרחובות האמורים להחסם‪.‬‬ ‫מסתבר שלא חסכתי לעצמי הרבה‪ ,‬כמו שחשבתי הכל חסום‪ .‬אני מתחילה לצעוד‪ ,‬לידי הולכים עוד כמה וכמה‪ ,‬אבל בכניסה לרחובות הקטנים‬ ‫שסביב הבימה זה הופך לזרם שוצף‪ .‬נחיל אדם נוהר‪" .‬כזה עוד לא ראיתי" אני אומרת לעצמי ומנסה להכנס למרמורק‪ .‬בלתי אפשרי‪.‬‬ ‫‪ – 20:50‬טובי מתקשר‪ .‬מנסה להסביר לי איפה הוא‪ .‬אני לא מצליחה לשמוע‪ .‬גם לא לחצות את מרמורק כדי לפגוש אותו‪ .‬הכמויות‪ ,‬הכמויות…‬

‫ה ת ד ה מ ה‬ ‫(‪ - 23.7.11‬ההפגנה הראשונה)‬

‫זו פעם ראשונה מאז עמדתי על דעתי והתחלתי להשתתף בפעילויות מחאה‪ ,‬שאני לא מהמארגנים או חלק מהקבוצה המארגנת או לפחות‬ ‫מכירה מישהו מהמארגנים‪ .‬אני משתתפת אבל בעצם משקיפה‪ .‬קצת אבודה‪ .‬הרבה מתרגשת‪ .‬ומסביב המונים‪ .‬לא דומה לשום דבר שהכרתי‬

‫שבועיים עברו‪ ,‬והפלא נמשך‪ .‬גדל והולך אל מול עינינו המשתאות‪ .‬והוא שונה מכל שהכרנו‪ .‬כי מתוך הזעם הגדול (ואל תטעו את עצמכם‬ ‫הוא גדול ונורא‪ ,‬הזעם)‪ ,‬לא נובטת שנאה‪ ,‬אלא להיפך‪ .‬גדלה הנחישות‪ ,‬וצומחת הקשבה‪ .‬מעגלים מעגלים של שיח‪ ,‬לאורך השדרה ברוטשילד‪,‬‬ ‫ובכל הארץ‪ ,‬כפי שמדווח מהשטח ליאור מנצ’ר‪.‬‬ ‫תרבות מחאה אחרת‪ .‬לא דומה לשום דבר שהכרנו‪ .‬גם ביצירתיות שלה‪:‬‬

‫ת ר ב ו ת‬ ‫ו מ ח א ה‬ ‫(‪ - 29.7.11‬שדרות רוטשילד)‬

‫כאן אפשר לראות את קהל הילדים המוקסמים והוריהם המוקסמים עוד הרבה יותר יושבים על השטיח שנפרש בפינת הסיפור לילד (שאת‬ ‫הפעילות הזו הגתה ויזמה ומבצעת רוני גלבפיש)‪ .‬הם מקשיבים למאיר שלו קורא מספרו "אבא עושה בושות"‪ .‬גם כאן ‪,‬כמו בכל פעילות‬ ‫אחרת שנעשית במסגרת המחאה בת השבועיים‪ ,‬ההחלטה איזה סיפור נשמע התקבלה באופן דמוקרטי‪ .‬שלו התיישב על ספסל לפני הקהל‬ ‫המצפה‪ ,‬הציג ‪ 3‬ספרי ילדים שכתב‪ ,‬והילדים בחרו – כמעט פה אחד – אבא עושה בושות‪.‬‬ ‫חמישי בערב‪ ,‬סופו של יולי המיוזע‪ ,‬הוא בסימן ספרות בשדרה‪ .‬הערב התקבצו אשכול נבו‪ ,‬מאיר שלו ("יש לי את כל הזמן שבעולם‪ ,‬אעשה‬ ‫מה שתגידו לי ומה שתרצו") ‪ ,‬רוני סומק ("אני מגיע לכאן כל ערב")‪ ,‬אתגר קרת ושירה גפן והרבה כותבים‪ ,‬משוררים‪ ,‬ואמנים אחרים שמג�י‬ ‫עים לראות את הפלא הגדול‪ ,‬ולתמוך‪.‬‬

‫על פרץ היצירתיות הנפלא‪ ,‬הן בסיסמאות ובפלקטים‪ ,‬הן בסרטוני הוידיאו שעולים בקצב ליוטיוב‪ ,‬הן בטקסטים‬ ‫מצויינים ‪ -‬כבר כתבתי כאן‪ ,‬ורק לא התייחסתי לדבר קטן שמסמל את כל השיפט שמתרחש כאן מבלי משים‪ .‬המעבר‬ ‫שבוצע מהדאגה לאני ואני ואני (תוך דריכה על האחר) לשיתופיות ברוח הקיבוץ של ברל עם הארוחות המשותפות‬ ‫והחלוקה השיוויונית בין אנשי המאהל‪ ,‬השינוי הזה שנקרא בלשון הפייסבוק ‪ share‬וכאן הוא מקבל טוויסט של‬ ‫אנונימיות על הפלקטים (המעוצבים נפלא) של המהפכה‪:‬‬

‫שימו לב מה כתוב באתר המאבק מתחת להגדרה "מי אנחנו?"‬ ‫אנחנו עם ישראל‪ ,‬האנשים הפשוטים שעובדים‪ ,‬שלומדים‪ ,‬שתורמים למדינה‪.‬‬ ‫אנחנו הרוב‪ ,‬אנחנו המעמד היצרני‪.‬‬ ‫היינו אנונימיים‪ ,‬דוממים‪ ,‬היינו בשקט אך לא חיינו בשקט‪.‬‬ ‫חיינו כל יום בחרדה לקיומנו לצרכים הבסיסיים ביותר שלנו‪.‬‬ ‫אין לרובנו מקום ראוי לגור‪ ,‬נגזלה מאיתנו זכותנו הבסיסית לכבוד כבני אדם‪.‬‬

‫עוצב והופץ ע"י העם‪ .‬ואני חוזרת‪ :‬עוצב והופץ ע"י העם‬ ‫מי מאיתנו היוצרים היה מוכן אי פעם לוותר על חתימת שמו על העבודה שייצר?‬ ‫ובפרפראזה על יהודה עמיחי ‪-‬לדבר על שינוי היה לדבר על אהבה‪ ,‬כאן כבר לא מדברים‪ ,‬פשוט עושים ומשתנים…‬

‫אחד הדברים שהכי אוהבים להתלונן כלפי סטודנטים זה שהם אדישים ולא מתעניינים במה שקורה סביבם‪ .‬אני‬ ‫מקווה שמה שקורה בארץ בשבועות האחרונים הוא עדות לשינוי במצב; סימן נוסף לכך אפשר היה לראות גם בחלק‬ ‫גדול מתערוכות הבוגרים שהתקיימו במקביל עד לפני כמה ימים‪ .‬הנה לדוגמה‪ ,‬יותם קלנר‪ ,‬ב ן ‪ ,29‬גר בנחלאות ירו�ש‬ ‫לים (במקור מפרדס חנה)‪ ,‬שסיים זה עתה את לימודי העיצוב במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל‪ ,‬ופרויקט הגמר‬ ‫שלו עסק בזכויות של ערביי ישראל‪.‬‬ ‫יותם הוא גם זה שעיצב את הלוגו של המחאה הנוכחית והיה שותף גם ליצירת הסלוגן המעולה "ב' זה אהל"‪ .‬יותם‬ ‫הסכים לספר על התהליך של עיצוב הלוגו‪ ,‬לדבר בגילוי לב על פרויקט הגמר שלו שלא הוצג בתערוכת הבוגרים‪,‬‬ ‫ולספר גם על המאהל הירושלמי שזוכה לפחות כותרות מאחיו התל אביבי‪.‬‬

‫יותם קלנ‪:‬ר‪ :‬כשנפגשנו‪ ,‬באיבנט בפייסבוק היה כתוב‪":‬לוקחים אוהל ונוקטים עמדה"‪ ,‬שהוסכם שזה סלוגן קצת מסו�ר‬ ‫בל‪ .‬דפני אמרה לי שהיא מחפשת משהו בכיוון של א' אוהל ב' זה בית‪ ,‬אז הצעתי את "ב' זה אוהל" ממש באותו הרגע‪.‬‬ ‫אני חושב שגם האלכוהול מהמסיבה תרם… היא התלהבה מאוד ואמרה בוא נלך על זה‬ ‫לא היה ממש בריף קריאטיב‪ .‬חשבתי על משהו מאוד בסיסי‪ ,‬הלוגו נעשה למעשה יומיים אחרי‪ ,‬בשבת‪ ,‬ואז גם בעזרת‬ ‫עדי אבירם פתחנו את האיבנט הירושלמי‬ ‫יובל סער‪ :‬אז היה סלוגן‪ .‬איך נהיה לוגו?‬ ‫יותם קלנר‪ :‬חשבתי שהאות "ב" צריכה להיות המרכז‪ .‬כמובן שהיתה לי הסתייגות ולא רציתי שזה יזכיר את האות של‬ ‫המפדל מהבחירות‪ ,‬ולכן בהתחלה בסקיצה הראשונה הטיפוגרפיה היתה ידנית‪ ,‬כאילו "ילדותית"‪ ,‬עם הרפרנס לשיר‬ ‫הילדים הפופולרי‪ .‬לא חשבתי שזה יתפוס כ"כ ת'אמת‬ ‫[מתוך "פורטפוליו" הבלוג של יובל סער]‬

‫ז ע ק ת‬ ‫ה ת ר ב ו ת‬ ‫( ‪ - 18.8.11‬כיכר הבימה )‬

‫אולי לא מהרגע הראשון‪ ,‬אבל בהחלט מהרגע השני לצמיחת האוהלים בשד’ רוטשילד‪ ,‬התייצבה איתם התרבות‪.‬‬ ‫אחרי יום או יומיים כבר הגיעו משוררים לקרוא משיריהם‪ ,‬זמרי רוק מובילים (וגם כאלו שלא) הופיעו עם הגיטרות והתופים (בהתחלה בלי‬ ‫מיקרופונים ומערכות הגברה ואחר כך עם)‪ ,‬האוהלים כוסו בכתובות יצירתיות ומייצגים נבטו כפטריות (גם בלי גשם)‪.‬‬ ‫השדרה והמאהלים האחרים שבאו בעקבותיה הפכו למדינה אלטרנטיבית עם תרבות משגשגת‪ ,‬חינוך (הרצאות ושעורים שניתנים בהתנדבות‬ ‫בשעות קבועות וגם לא הומושכות קהל רב של מאזינים במעגלי שיח ולימוד גדלים והולכים)‪ ,‬בריאות (אוהלים של רופאים למען זכויות אדם)‬ ‫ומטבח קואופרטיבי ושיוויוני ממש כמו לפני שנות אלף בקיבוץ‪.‬‬ ‫ורק מקומם של היוצרים והאמנים נפקד מגל המחאות והדרישות שצצו ועלו כל יום‪ ,‬בכל מקום‪ .‬לא מפתיע שדווקא המגזר הזה שיצירתו‬ ‫היא תמיד למען החברה והמרחב הציבורי‪ ,‬לא יודע להשמיע את קולו במונחים פוליטיים‪ .‬הוא מכיר רק דרך אחת להרים קול – באמנות שלו‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬ביום ראשון ה‪ 14.8.11-‬ב‪ 21:00‬הם התייצבו בכיכר הבימה‪ .‬מתחת לפסל של קדישמן "התרוממות"‪ .‬זה שנראה כשלוש מטבעות‪ .‬כסף‬ ‫קטן אל מול המגדלים‪.‬‬ ‫הרבה אנשי תיאטרון‪ ,‬קולנוע‪ ,‬אמנים פלסטיים‪ ,‬יוצרים מתחום המחול‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬אוצרים… ורק מקומם של הסופרים והספרות נפקד‪ .‬אולי‬ ‫כי כבר אין כאן ספרות?‬ ‫לא כאמנות בכל מקרה (ומקומה של הממונה על ההגבלים העסקיים עוד ירשם במטבעות של דולרים על ספר דברי חורבן הספרות בארצו‬ ‫של עם הספר)‪ .‬הם הגיעו לזעוק את זעקת התרבות‪.‬‬ ‫ואל מול הדוברים שבלב כואב ומורתח נשאו את דבריהם‪ ,‬רציתי להגיד ‪ -‬יוצרים יקרים‪ ,‬אתם לא מבינים? אתם האוייב‪ .‬אתם והאמנות שלכם‪.‬‬

‫כי תרבות וחינוך הם האוייב הגדול של הקפיטליזם‪ .‬תרבות וחינוך מפחידים משטרים טוטאליטריים‪.‬‬ ‫לא לחינם הם נרדפו בידי היטלר (הדבר הראשון שעשה כשעלה לשלטון היה להוציא את האקספרסיוניזם מחוץ לחוק) וסטאלין ופרנקו‬ ‫ופינושה‪ .‬וכן‪ ,‬קפיטליזם חזירי הוא טוטאליטרי‪ .‬לא במקרה כשעלתה לאחרונה המפלגה השמרנית לשלטון באנגליה‪ ,‬היא פצחה קודם כל‬ ‫בקיצוצים נרחבים בתרבות ובחינוך‪ .‬וזה לא כי תרבות אינה כלכלית‪ .‬היא דווקא אחד הענפים הרווחיים ביותר (וכבר הבאתי את המספרים‬ ‫כדי להוכיח שעל כל פאונד שהממשלה הבריטית מוציאה כל תרבות היא מקבלת חזרה יותר משניים‪ ,‬וזה בדיוק אותו יחס בישראל הקטנה)‬ ‫והנצרכים ביותר ע"י הקהל‪.‬‬ ‫התרבות מאיימת על השלטון ועל השיטה כי היא גורמת לאנשים לחשוב‪ .‬דבר מסוכן ביותר לממשלה קפיטליסטית ‪ /‬לאומנית ‪ /‬גזענית‪.‬‬

‫מדינה בלי חינוך ותרבות אינה מדינה‬ ‫את האירוע פתחת אופירה הניג שרק לאחרונה הודחה מתפקידה כמנהלת אמנותית של אנסמבל תיאטרון הרצליה‪ .‬אחריה דיבר י"ור איגוד‬ ‫התסריטאים עמית ליאור‪ ,‬ואז התייצב מתחת לפסל שלוש המטבעות‪ ,‬הכוראוגרף‪ ,‬הרקדן והיוצר עידו תדמור‪ ,‬שהזכיר לכולם כי מדינה בלי‬ ‫תרבות אין בה חינוך‪ ,‬ומדינה בלי חינוך אין בה תרבות‪ ,‬ומדינה בלי חינוך ותרבות אינה מדינה – היא תופעה של כאוס מתמשך‪.‬‬ ‫["ביבי‪ ,‬אנחנו בחרדה שיום אחד תסגור את התרבות"]‬

‫עיצוב המהפכה‬ ‫תכירו את הבלוג "עיצוב המהפכה" שהוא גלריה פתוחה לאמנים‬ ‫המוזמנים להציג בו את יצירותיהם בנושאי המחאה‪ ,‬מתוך רצון לתעד‬ ‫את התקופה הפוריה הזו‪:‬‬

‫איציק רנרט‬

‫גל שקדי‬

‫עומר הופמן‬

‫[ "עיצוב המהפכה"]‬

‫צעדת המיליון‬ ‫הקריאטיב של העם‬ ‫נרדמתם במוצאי שבת? אין שידור חוזר!‬ ‫צעדת ה‪ 999,999-‬ושכל האפסים ישארו בבית‪.‬‬ ‫ביבי‪ ,‬יש עוד מיליון כמוני…‬ ‫אין ספור וריאציות פורחות בימים האחרונים בנסיון לשכנע‬ ‫ולהדביק את שארית הלא משוכנעים בהתלהבות לצעדת המיליון‪.‬‬ ‫מסתבר שהמשפט הידוע "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות"‬ ‫לא ממש עובד במקרה של המחאה שלנו‪ .‬מיום ליום ההתלהבות‬ ‫גדלה‪ ,‬ואיתה ‪ -‬הקריאטיביות והיצירתיות (וכבר כתבתי על כך לא‬ ‫פעם ולא פעמיים)‪ .‬אבל הפעם אני רוצה להיות ממוקדת ולהעלות‬ ‫את הדברים הקריאטיביים ביותר שגיליתי בשיטוטי ברשת (ובעיקר‬ ‫בקרב חברי לפייסבוק שרובם גם חברי בחיים‪.‬‬ ‫ורובם‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬שייכים לאותו מגזר שאיתרע מזלו והוא מתעסק‬ ‫באמנות וביצירה בצורה כזו או אחרת)‪.‬‬

‫קּום הִ ְתנעֵ ָרה‪ /‬עַ ם עֲב ִָדים מְ זֵי ָרעָ ב‬ ‫קּום הִ ְתנַעֵ ר מֵ אָ בָק‪ /‬קּום הִ ְתע ֵֹורר… לְ ַמ ֲאבָק‪.‬‬ ‫ִכּי ֹלא לָ זֶה ִּפיללְ נּו ַּבגֹולָ ה אַ לְ ַּפִים שְ נֹות‪,‬‬ ‫דֶּרך וְהַ ֲחלֹומֹות‪.‬‬ ‫חֻ ְר ָבּן הַ ֶצּדֶ ק ‪ /‬אָ בְ דָ ן הַ ֶ‬ ‫ֹלא לְ ַת ְרּבּות שֶ ל כֹּחַ ‪ֹ /‬לא לְ שִ לְ טֹון הַ הֹון‬ ‫ֹלא לְ מִ לְ חֶ מֶ ת הִ שָ ְרדּות ְבּחֶ בְ ַרת הָ מֹון‪.‬‬ ‫לָ כֵן הִ כְ ַרזְ נּו ְבּעַ צְ מָ אּותֵ נּו עַ ל הַ שָ לֹום‪ ,‬עַ ל הָ עַ ְר־‬ ‫בּות עַ ל הַ שִ ְויֹון‪.‬‬ ‫קּום הִ ְתנעֵ ָרה‪ /‬עַ ם עֲב ִָדים מְ זֵי ָרעָ ב‬ ‫קּום הִ ְתנַעֵ ר מֵ אָ בָק‪ /‬קּום הִ ְתע ֵֹורר… לְ ַמ ֲאבָק‪.‬‬

‫["האפסים נשארים בבית"]‬

‫השיר לא תם הוא רק מתחיל‬