תמי מולד -חיו
כלכלה בגובה העיניים מונחון כלכלי מבואר
פרק ראשון
אבטלה
מצב בו אנשים רוצים לעבוד אך אין עבודה. משק הנמצא במצב של תעסוקה מלאה( ,כלומר כאשר אין אבטלה) הוא משק בו כל העובדים מועסקים .משק בתעסוקה מלאה מניח כנתון אבטלה חיכוכית של כ.4-6% -
ישנם מספר סוגי אבטלה: אבטלה חיכוכית :אבטלה בלתי נמנעת כתוצאה מסיבות אישיות (מעבר מקום מגורים ,שינוי מקצועי וכדומה) ,סיבות עונתיות (עבודות עונתיות) ,שינוים טכנולוגיים ושינויים בביקוש לעובדים. אבטלה כרונית :אנשים שאינם מסוגלים לעבוד מסיבות פיזיות ,פסיכולוגיות או תרבותיות. אבטלה סמויה :מצב בו עובדים מקבלים שכר למרות שלמעשה אין בם צורך. אבטלה מבנית :חוסר איזון במבנה גורמי הייצור במשק המונע שיתוך פעולה ביניהם .למשל: אבטלה של פקידים ועובדי שירותים בעוד שקיים מחסור בכוח עבודה מימן בתחום התעשייה.
מאז טרום הקמת המדינה אחת המוסכמות בחברה הישראלית היא ערך העבודה וחשיבותו של ערך זה לבניין חברה שוויונית וצודקת .ההתייחסות אל העבודה והעובדים לא נבעה משיקולי הרווח עבור שעת עמל כי אם בהתייחס למשמעות הרחבה יותר של מושג העבודה .על פי תפיסת יסוד זו העבודה היא ערך עליון וגם זכות יסוד של כל תושב ואזרח. מדוע ערך עליון? מאחר ובאמצעות העבודה מהווה האדם העובד חלק משמעותי מתהליך בניין החברה והארץ ,כך הוא הופך לחלק מהמרקם החברתי. ומדוע זכות? כי העבודה מספקת לאדם בעולם המודרני צרכים רבים מעבר לפרנסה בלבד ומאחר וחלק מזכויותיו של האדם בעידן המדינה המודרנית הוא היותו חלק מהחברה והמדינה לא רק בחובותיו אלא גם בזכויותיו. אחת השאלות היא כמובן מי נחשב כמובטל ,על פי דרך המדידה הנהוגה בישראל מפרסמים את נתוני האבטלה על פי סקר של הלמ”ס בו נשאל האדם אם עבד לפחות שעה בשבוע האחרון ואם חיפש עבודה באופן פעיל בשבועות האחרונים .אם אדם עבד ולו שעת עבודה אחת ,ומי מאיתנו לא חיפש עבודות זמניות כאשר היה מובטל כדי למלא את הקופה ,אינו נספר כמובטל ,מי שלא חיפש עבודה באופן פעיל לא יחשב כמובטל – כלומר נתוני האבטלה המופרסמים מציגים מצב שווא – הם אינם מתייחסים לאבטלה חלקית כפויה – אנשים אשר מצאו עבודות זמניות או שהצליחו למצוא רק עבודות חלקיות למרות שאנשים אלה היו מאד מעוניינים בעבודה במשרה מלאה ,כמו גם במובטלים המיואשים – מונח כלכלי-סוציולוגי מוכר המתאר מצב בו אנשים המובטלים לאורך זמן מתייאשים מהאפשרות למצוא עבודה ומוותרים על מסע ההשפלות הכרוך בחיפוש עבודה
מדובר בעיקר באנשים מבוגרים יחסית לשוק העבודה המודרני ,בני 45+אשר מתקשים מאד למצוא עבודה למרות היתרונות הברורים שלהם .צורת מדידה זו מטה את אחוז המובטלים למטה ומאפשרת לממשלות להודיע על ירידה באבטלה. קשה להבין איך יתכן שממשלות ישראל יעדיפו לנקוט במדיניות של אבטלה ,הרי תפקידם של נבחרי הציבור למצוא פתרונות לבעיות כמו אבטלה .חשוב לציין שיש מי שמרוויח מאבטלה :כל המעסיקים במשק הזוכים לעובדים זולים ומשתמשים באבטלה כאיום כנגד העובדים ואפילו המדינה ,שהיא גם המעסיק הגדול ביותר במשק.
נכון טוענים אלה הדורשים תיקון של מערך הקצבאות. לא יתכן שאם חד הורית שתעבוד ותרוויח שכר מינימום תפסיד את ההנחה במעון לה היא זכאית רק בתנאי ואינה עובדת .או שמשפחה מרובת ילדים ששני בני הזוג עובדים לא תהיה זכאית לסיוע בשכר דירה בעוד אלה שאינם עובדים זכאים. הפתרון טמון כמובן בחלוקה צודקת יותר של הקצבאות ובבחינה מחודשת של הקריטריונים .אך התשובה האמיתית היא בהשבת המשמעות האמיתית והמלאה לעבודה ומכאן גם ההכרה באחריות המדינה למציאת פתרונות תעסוקתיים מתאימים לכל אותם מאות אלפים המעוניינים לעבוד אך פשוט לא מוצאים עבודה.
אג"ח
(אגרות חוב)
מסמך המונפק על ידי הממשלה (אג”ח ממשלתי) או חברה ,המהווה התחייבות לתשלום עתידי על פי התנאים הנקובים בה.
הנפקת אגרות חוב היא דרך ידועה לגיוס כספים מהציבור בעיקר על ידי רשויות השלטון (ממשלה או רשות מקומית) ,מלכ”רים וגם עסקים פרטיים .אגרות החוב מונפקות בסכומים נקובים נמוכים ובסדרות ובדרך זו ניתן למוכרן לציבור הרחב ובמקבים לגייס סכומים אד גדולים. בדרך כלל מונפקות אגרות חוב עם מועד פרעון רחוק ורוב הרוכשים אינם ממתינים לפרעון האג”ח במועד הנקוב אלא מוכרים אותן באמצעות מסחר בבורסה על פי המחיר הנקבע ליום המכירה (שער יומי נקוב)
אוניברסליות של קצבאות
תשלום קצבאות באופן שוויוני על סמך קריטריונים שאינם קשורים להכנסה אלא לתנאים קבועים אחרים .קבלת קצבאות כאלה אינה מותנה במבחן הכנסה.
טענה רווחת היא שאין צורך במערך קצבאות אוניברסאלי כלומר קצבאות שמשולמות לכולם. רבים יאמרו שהם אינם זקוקים לקצבת הילדים והם מוכנים לוותר עליה על מנת שתינתן קצבה מוגדלת לאלה הזקוקים לה באמת .למה בעצם ,זקוקים אלה המרוויחים משכורות עתק ופנסיות גבוהות לקצבת זקנה? לכאורה יש הגיון רב בטענות הללו ,הטיעון הנגדי בגינו נקבע כי צריך שמערך הקצבאות יהיה אוניברסאלי ולא תלוי במבחן הכנסה הוא השאלה :אם לא כולם מקבלים למה שכולם ישלמו? מטרת הביטוח הלאומי ומערכת הקצבאות להבטיח קיום לנזקקים אך בה בעת לפרוס לכל תושבי ואזרחי המדינה רשת בטחון מינימאלית מפני אסונות בלתי צפויים כמו מחלה ,תאונה ,נכות, אלמנות ואבטלה .אוניברסאליות של קצבאות מבטאת את האחריות הקולקטיבית והערבות ההדדית שהם יסודות החברה השוויונית והצודקת .האוניברסאליות מגבירה את הסולידאריות החברתית -כולם משלמים וכולם מקבלים .אוניברסאליות מונעת סטיגמות (אם כולם מקבלים אז כולם שווים) והדרה חברתית של הנזקקים. הניסיון בעולם מוכיח כי קצבה סלקטיבית המחייבת מבחני זכאות ומבחני אמצעים מונעת מאלה שמצבם התדרדר באופן פתאומי מלקבלן בשל מחסום הבושה ובשל סרבול בירוקראטי .בנוסף, מאפשרת האוניברסאליות שמירה על רמת הקצבאות ומונעת שחיקה שלהן על ידי הפיכת השמירה על הקצבאות לאינטרס של כל שכבות האוכלוסייה ,כך שדווקא שכבות הביניים הופכים לשומרים ולמגנים על מערך הקצבאות עבור הנזקקים שלהם אין כוח פוליטי וציבורי.
אחריות מעבידים
האחריות החלה על מעביד להגן על עובדיו .אחריות מעבידים כוללת את חובת ההגנה מפני תאונה, חבלה או מחלה עקב העבודה. מאז אמצע שנות ה ,80-משבר הבורסה הגדול ,חל פיחות משמעותי באחריות המוטלת על המעסיק כלפי עובדיו. בתואנה של הצורך בהוזלת מחיר העבודה החלה המדינה להסיר מעל המעסיקים את האחריות כלפי העובדים באמצעות הוזלת עלות העבודה על ידי הורדה משמעותית של המיסוי וחובת הביטוח .בעבר היה חייב כל מעביד להפריש שקל נוסף על כל שקל ששילם העובד עבור ביטוח בריאות כדי להבטיח שהוא מחויב לבריאותו של העובד. המדינה התחייבה בתמורה להנחה הניתנת למעבידים להשלים את הסכום החסר על מנת שמערכת הבריאות לא תסבול ממחסור במשאבים .עם השנים המדינה נסוגה מהחלק הארי של התחייבות זו כך שלמעשה את רוב התשלום עבור ביטוח בריאות משלמים העובדים ללא השתתפות של המעסיקים ובהשתתפות מינימאלית של המעסיקים .בצמוד לירידה במחויבות המעסיקים חלה גם ירידה משמעותית בתנאי התעסוקה של רוב העובדים במשק זוהי הוכחה לכך שגם לתשלומים סמליים יש משמעות :רבים מהמעסיקים שאינם מחויבים אפילו במס בריאות סמלי עבור העובדים חשים פטורים מהחובה לדאוג לעובדים.
אינפלציה
עלית מחירים לאורך זמן במשק ,המתבטאת בעליית המחירים לצרכן .כאשר סך הביקוש לסחורות ושירותים עולה על ההיצע לסחורות ושירותים אלה ,עולים המחירים .אינפלציה היא עליית מחירים ממוצעת במשק כולו .משמעות האינפלציה – ירידת ערך הכסף ,כי ביחידת כסף אחת (ש”ח) ניתן לרכוש פחות סחורות ושירותים.
כאשר יש אינפלציה במשק כושר הקניה של האנשים נפגע .ערכן של המשכורות נשחק ,כלומר, ניתן לרכוש באמצעותן פחות סחורות ושירותים .במצב של אינפלציה מוצאים עצמם האנשים העובדים במצב בו עליהם לצמצם את הצריכה שלהם מאחר והמשכורות אינן מספיקות ולכן יורדת רמת החיים למרות שלכאורה לא נפגע השכר הנומינלי .גם מקבלי הקצבאות והפנסיה נפגעים בגלל ירידת כוח הקניה של הקצבאות .החוסכים והמלווים נפגעים גם הם ,מאחר והריבית שהם מקבלים עלולה להיות נמוכה משיעור עלית המחירים וכך למעשה הם מפסידים מאחר וערך החיסכון או ההלוואה יורד .גם היצואנים נפגעים (בייחוד כאשר שער החליפין קבוע) מאחר ובזמן שיש עלית מחירים בתוך הארץ עולים מחירי חומרי הגלם והייצור וכמובן כי כדאי יותר למכור את התוצרים בארץ כאשר המחיר עולה ולא בחו”ל במחיר קבוע. לעומת זאת יש גם מרוויחים ממצב אינפלציוני ,רווחי בעלי המפעלים ,היצרנים והעצמאים גדלים בשל שחיקת השכר וההוצאות לעומת עליית המחירים .הערך הכספי של נכסים ריאלים כמו קרקעות ,בתים ובתי חרושת עולה .גם מי שיכול לקחת הלוואות מרוויח כי ההחזר הריאלי של ההלוואה פוחת .אינפלציה מגדילה את הצריכה הבזבזנית מאחר והחסכון לא כדאי ,כך שיצרני סחורות ושירותים מרוויחים גם הם.
אינפלציה משנה את מבנה חלוקת ההכנסות במשק לטובת השכבות החזקות ,בעלי הרכוש והעצמאים.
אמצעי תשלום
סך כל הכסף הנזיל או ניירות הערך הסחירים, העומדים לרשות הציבור לשימוש מידי .אמצעי התשלום במשק כוללים :כסף מזומן ,פיקדונות כספיים בחשבונות עובר ושב ,אשראי בנקאי ואשראי אחר.
בעולם הגלובלי הפכו אמצעי התשלום הנזילים לכלי העיקרי של הסוחר או הרוכש .גם הרכוש הקבוע כמו נכסי דלא ניידי ועסקים נמדדים בערכם הנזיל לצורך קבלת אשראי .בכלל ,האשראי הפך לאחד הכלים הכלכליים העיקריים של הציבור. קניה בתשלומים ,תשלומים דחויים ,משיכת יתר בבנק ועוד הם יצירה פיקטיבית של אמצעי תשלום נזילים עבור הפרט .הרי את כל התשלומים הדחויים יש לשלם ,כך גם את ההלוואות ואת משיכת היתר. רוב הציבור אינו מודע לעלות הגבוהה של שיטה כלכלית זו -הלוואות משיכת יתר ,תשלומים, ותשלומים דחויים מלווים על פי רוב בריבית גבוהה יחסית. למדינה יש אינטרס לעודד צריכה ופעילות כלכלית במשק .יחד עם זאת עלינו האזרחים ,מוטלת החובה להיות מודעים ליכולות הכלכליות האמיתיות שלנו.
אשראי
הלוואת כסף או שווה ערך על חשבון ייצור ,הפקדה או רכישה עתידית .המלווה (הזכאי) מספק כסף, סחורות או שירותים תמורת הבטחה לפרעון עתידי על ידי הלווה (החייב) .עסקת אשראי מלווה בדרך כלל בתשלום ריבית מוסכמת אותה מתחייב הלווה לשלם למלווה ולעיתים גם בהפקדת בטחונות להבטחת התשלום העתידי.
קבלת אשראי משמעותה נטילת חוב והתחיבות עתידית. פעמים רבות משמש האשראי כדרך לעיצוב העתיד אם על ידי מימון נכסים שיניבו פירות כלכליים בעתיד או על ידי מימון השכלה שגם היא תשפר את מצבו של האדם בעתיד .האשראי הוא כלי חשוב ביצירת גידול כלכלי ויוזמה כלכלית .הבעיה מתחילה כאשר אזרחים או גופים עסקים או מדינה משקיעים במוצרים או בפעילות כלכלית שאינה נושאת פירות עתידיים וכך לא מייצרים את הכלים הדרושים להשבת החוב.
אשראי הוא הלוואה שיש להחזירה בשלב כלשהו. רבים מדי מהאזרחים במדינת ישראל חיים על חשבון האשראי ,משיכת היתר ,משלמים עבורה ריבית גבוהה יחסית אך לא מגדילים באמצעות ההלוואה הזו את היכולות הכלכליות שלהם.