%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d %d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%94 %d7%90%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%99 %d7%94%d7%93%

‫שיקום מענה אמפתי הדדי ( ‪– )RER‬‬ ‫הליך התנסותי ממוקד רגש בטיפול זוגי‬ ‫ד"ר שרה איוניר‬ ‫(מבוסס על הרצאה שניתנה ביום עיון על יחסי אובייקט‪ 8.9.05 ,‬מטעם "האגודה לטיפול‬ ‫משפחתי")‬ ‫תקציר‬ ‫המאמר מתאר הליך של טיפול זוגי‪ ,‬המבוסס על מושגים מתוך "הפסיכולוגיה של העצמי" על‬ ‫פי היינץ קוהוט‪ .‬ההליך‪" ,‬שיקום מענה אמפתי הדדי" ‪Reciprocal Empathic -‬‬ ‫‪ (RER)- Responsiveness‬שמתקיים כאירוע שינוי ( ‪ ,)change event‬המוגדר בזמן ותוכן‬ ‫בתוך מפגש הטיפולי‪ ,‬עוסק בקשר בין אמפתיה וחשיפה אישית ( ‪ ) self disclosure‬בין בני‬ ‫זוג‪ ,‬כמרכיב חשוב בתחושת העצמי האישי והעצמי הזוגי ובחוויית שביעות הרצון והאהבה‪.‬‬ ‫מטרת ההליך היא לשקם את יכולתו של כל אחד מבני הזוג לגלות אמפתיה כלפי האחר‪,‬‬ ‫כ"זולת עצמי" בריא ובכך להגביר את חוויית ההתקשרות ( ‪ )attachment‬החיובית‪.‬‬ ‫רקע תאורטי‬ ‫ה"פסיכולוגיה של העצמי"‪ ,‬אותה הגה היינץ קוהוט‪ ,‬ואשר התפתחה החל משנות ה – ‪,60‬‬ ‫נחשבת כ"פסיכולוגיה של הסובייקטיביות"‪ ,‬ומייחסת חשיבות מרבית לחקר החוויה‬ ‫הסובייקטיבית‪ .‬בעודם מחפשים את הכלי המרכזי בו ניתן לחקור את החוויה הסובייקטיבית‪,‬‬ ‫זיהו קוהוט ותלמידיו‪ ,‬את הכוח הטמון במצב האמפתי‪ ,‬הוא המצב בו אדם אחד‪ ,‬כצופה‪ ,‬יכול‬ ‫לטפח עמדת קרבה מקסימלית לאדם הנצפה‪ ,‬כדי לגלות באמצעותה את חווייתו‬ ‫הסובייקטיבית הפנימית ( ‪ .)Kohut 1959, 1971, 1977, 1979, 1984‬קוהוט ותלמידיו שאפו‬ ‫לסייע לאנשים להגיע למצב האמפתי‪ ,‬הקשה למימוש אך חשוב מאוד‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לגעת בחווייתו‬ ‫הסובייקטיבית של האחר‪ ,‬ממרחק אפס‪ ,‬תוך שמירה על עמדה אובייקטיבית וניטרלית כלפיו‪.‬‬ ‫הישג זה עונה על אחד מצרכיו הבסיסיים של האדם‪ ,‬להכיר את עצמו באמצעות דמותו‬ ‫הנשקפת אליו מעיניו של האחר ( ‪ mirroring‬במונחי הפסיכולוגיה של העצמי)‪ .‬התינוק לומד‬ ‫להכיר את עצמו ומפתח את זהותו באמצעות הדמות המשתקפת אליו מעיני ההורה‪ ,‬כך‬ ‫קורה גם בין בני זוג‪ .‬אם התינוק יראה אושר‪ ,‬התפעמות וגאווה בעיני אמו – ידע כי יצור נפלא‬ ‫הוא‪ .‬אם יראה מיאוס‪ ,‬טרחה ודחייה – ידע כי יצור פגום הוא‪ .‬כך קורה גם לכל אחד מבני זוג‪.‬‬ ‫הדבר מסביר את ממצאיו של ג'ון גוטמן‪ ,‬שחקר את המצבים בהם ניתן לנבא גירושין והגיע‪,‬‬ ‫בעקבות מחקריו המעניינים‪ ,‬למסקנה כי הגורם העיקרי המנבא גירושין הוא ביקורתיות מלווה‬ ‫בבוז וניכור‪.‬‬ ‫"האחר של העצמי"‪ ,‬או "זולת עצמי" (‪ )self-object‬במונחי הפסיכולוגיה של העצמי‪ ,‬הוא‬ ‫אותו שותף חיוני שהעצמי משתקף ומתפתח דרכו‪ .‬רענן קולקה אומר שכשאדם מציע את‬ ‫עצמו‪ ,‬מבחינה נפשית‪ ,‬לשמש כ"זולת עצמי"‪ ,‬משמעות הדבר היא שהוא נמצא בעמדה‬ ‫נפשית של השאלה‪( .‬קולקה ‪ .)lended self( )1995‬אם מדובר במטפל במפגש הטיפולי‪,‬‬ ‫הרי שהוא מציע את עצמו לעצמיותו של המטופל‪ ,‬כדי לאפשר לה להתהוות דרכו‪ .‬כשאני‬ ‫חושבת על הזוגיות כמרחב הביניים לאבולוציה של האדם הבוגר‪ ,‬הרי זה אומר שבני זוג‬ ‫צריכים להיות מסוגלים‪ ,‬מידי פעם‪ ,‬ובמיוחד במצבים של קושי וכאב‪ ,‬להשאיל עצמם‪ ,‬כדי‬ ‫לרפא‪ ,‬להבטיח‪ ,‬להרחיב וליצור התנסויות מתמשכות המעוררות ומתחזקות את השלמות‬ ‫והקוהסיביות של העצמי של בן‪/‬בת זוגם‪.‬‬ ‫המושג "זולת עצמי" בפסיכולוגיה של העצמי‬ ‫)‪ Fisch,(1994) ,Kohut (1979,84‬הוא אובייקט הנחווה כחלק מן‬ ‫"זולת עצמי"‬ ‫העצמי ודרוש כדי להרחיב ולהשלים את ההתפתחות של העצמי‪ .‬קוהוט מבחין בין "זולת‬ ‫עצמי" הנחשב ככזה רק בשל הפונקציה הנרקיסיסטית שלו‪ ,‬לבין אובייקט אינסטינקטואלי‪,‬‬ ‫אהוב או שנוא‪ ,‬הנחווה כמופרד מן העצמי‪ .‬התיאוריה של פסיכולוגית העצמי מציינת שלושה‬ ‫‪1‬‬

‫היבטים המשמשים כמרכיבים הכרחיים כדי לקיים חוויית "זולת‪-‬עצמי" בריאה‪ .‬היבטים אלו‬ ‫בנויים על ‪ 3‬צרכים בסיסיים בהתפתחותו של הילד‪:‬‬ ‫הצורך בהשתקפות ‪ :‬לילד המתפתח יש צורך בהערצה‪ ,‬בהשתקפות‪ ,‬ובתגובות מאשרות‬ ‫לחווייתו הפנימית – חוויה של חוסן‪ ,‬חיות‪ ,‬גדלות ושלימות‪ .‬קוהוט כינה זאת "העצמי‬ ‫הגרנדיוזי"‪.‬‬ ‫בעזרת שיקוף ( ‪ (mirroring‬טוב של חוויית עצמי מוקדמת זו‪ ,‬היא תבשיל לכלל ערך עצמי‪,‬‬ ‫תקיפות‪ ,‬שאפתנות‪ ,‬שמחה בריאה מהצלחה‪ ,‬ועונג מחיפוש אחר נושאי עניין ופעלתנות‪.‬‬ ‫שיקוף מתייחס לחוויה של האדם ש"קולו נקלט" ( ‪ ,(echoed‬שהוא זכה בהכרה ותקפות‪,‬‬ ‫(‪ )validation‬ע"י המענה ( ‪ (response‬של "זולת עצמי"‪ ,‬המשקף את תחושת הערך העצמי‬ ‫שלו‪ .‬בשביל הילד‪ ,‬שיקוף מתאים מאפשר את חווית ההתרחבות אשר תתפתח לכלל תחושת‬ ‫ערך עצמי‪ ,‬אסרטיביות‪ ,‬שאפתנות‪ ,‬השראה‪ ,‬הנאה בריאה מהצלחה ועונג מהיכולת לגלות‬ ‫עניין ולהיות פעיל‪.‬‬ ‫לילד יש צורך גם בקרבה‪ ,‬קשר‪ ,‬קבלה‪ ,‬ותמיכה ממקור אידיאלי‪ ,‬כל יכול‪ ,‬בעל‬ ‫כוח המקרין רוגע ועצמה‪ .‬קוהוט קרא לכך‪ " :‬דימוי ההורה האידיאלי" (‪ .)idealizing‬כאשר‬ ‫הילד רשאי להתאחד עם השלווה והכוח של אובייקט עצמי הורי‪ ,‬הצרכים האידיאליים הללו‬ ‫משתנים והופכים לאידיאלים וערכים‪ ,‬מטרות חיים וכבוד לאחרים‪ .‬טרנספורמציה והפנמה של‬ ‫ההורה האידיאלי‪ ,‬מוביל גם ליכולת הרגעה עצמית‪ ,‬ליטוף עצמי‪ ,‬ויסות עצמי )‪regulation‬‬ ‫‪,(self‬בפרט במצבי לחץ ודאגה‪ .‬פוזיציה זו מאפשרת לילד לחוש הקלה במתח‪ ,‬כשהוא‬ ‫מחובר רגשית לזולת עצמי אידיאלי בעל כוח‪.‬‬ ‫תאומות" (‪ .)twinship or alter-ego‬ההתנסות‬ ‫הצורך השלישי הוא ב"‬ ‫המרגיעה הטמונה בתחושה של דמיון בסיסי בינו לבין אחר‪ ,‬שייכות ומעין קרבת דם‪ .‬חוויות‬ ‫של קרבה אנושית מתאימה ותחושת התאום (או ה"אני החליפי")‪ ,‬מובילות ליכולת להפיק‬ ‫תועלת אופטימלית מכשרונות וכישורים‪ .‬האדם הזוכה לזולת עצמי כזה מרגיש תחושת קשר‬ ‫עם הסביבה האנושית באמצעות חוויית זולת עצמי שהיא דומה מאוד לזו של עצמו‪.‬‬ ‫התפתחותו של העצמי דורשת נוכחות של אחרים המספקים חוויות של‬ ‫"אובייקט עצמי"‪ ,‬התנסויות שתעוררנה ותשמרנה את גיבושו של העצמי‪" .‬זולת עצמי"‬ ‫מתייחס לחוויה הפנימית הסובייקטיבית של תפקידים המסופקים ע"י אחר‪ ,‬הנחווה כחלק מן‬ ‫העצמי‪ .‬התנסויות של "זולת עצמי" הן אירועים תוך נפשיים‪ ,‬שלא בהכרח ניתן לצפות בהם‬ ‫באופן אובייקטיבי‪ ,‬למרות שיחסים בן אישיים עשויים לספק חוויות של "אובייקט עצמי"‪.‬‬ ‫תפקידו של "זולת עצמי" הוא לספק " שיקוף‪ ,‬אידיאליזציה והתנסויות בחוויה של עצמי‬ ‫תאום‪ .‬התיאוריה של העצמי מחזיקה בעמדה לפיה הכוח המניע בהתפתחות האנושית‪ ,‬הוא‬ ‫הצורך בקשר כמקור להתנסויות מעין אלה לאורך מהלך החיים כולו‪ .‬צורתן של ההתנסויות‬ ‫הללו משתנה ככל שהיחסים בין "העצמי" ו"זולת העצמי" מבשילים‪.‬‬ ‫קוהוט (‪ 1984‬עמ' ‪ )47‬סבר שיחסים בתוך קשר של עצמי ‪ -‬זולת‪-‬עצמי‪ ,‬נמשכים‬ ‫מהלידה עד המוות וכי המעבר מתלות (סימביוזה) לעצמאות (אוטונומיה) בספרה‬ ‫הפסיכולוגית הוא בלתי אפשרי ואף לא רצוי‪ ,‬ממש כשם שהמעבר מחיים עם תלות בחמצן‬ ‫לחיים משוחררים מתלות בחמצן אינו אפשרי בספירה הביולוגית‪ .‬התפתחותם של חיים‬ ‫פסיכולוגיים בריאים נובעת משינוי באופי היחסים בין העצמי לזולתו (מיחסים ארכאיים‬ ‫ליחסים בוגרים)‪ ,‬אבל לא מכך שהעצמי מרפה ומוותר על זולת‪-‬עצמי‪.‬‬ ‫הבנה אמפטית היא המרכיב המרכזי ביכולתו של האדם לחשוף את עצמו ולקיים אינטימיות‬ ‫במסגרת יחסים זוגיים‪ .‬הבנה אמפטית תוגדר כאן כיכולתו של כל אחד מבני הזוג להציב את‬ ‫עצמו בתוך ההתנסות הסובייקטיבית של זולתו‪ .‬סיפוק הבנה אמפטית היא הפונקציה‬ ‫המרכזית של בני זוג כ"זולת עצמי" האחד של רעותו‪ ,‬ביחסיהם כזולת עצמי בוגר‪ .‬היכולת‬ ‫להתנסות בחוויות זולת עצמי הדדית‪ ,‬היא הגדרה נוספת של אהבה בוגרת‪.‬‬ ‫השפעה וגדילה מתרחשות בתהליך של היווצרות משותפת (‪)co-creation‬‬ ‫‪ )1985‬סבר שכל האירועים המווסתים רגשות של ‪,attachment‬‬ ‫דניאל שטרן (‬ ‫קרבה פיזית וביטחון מתרחשים תוך התנסות הדדית ( ‪:)mutually created experience‬‬ ‫‪2‬‬

‫לחבק או לגעת בגוף‪ ,‬להיות במגע‪ ,‬להביט זה בזו‪ ,‬להחזיק באחר ולהיות מוחזק על ידו‪ ,‬כל‬ ‫אלה לא יכולים להתרחש אלא אם הם נובעים מפעולה או נוכחות של האחר ומוחזקים על‬ ‫ידה‪ .‬הם לא יכולים להתקיים כחלק מהתנסות עצמית בהיעדרו של האחר‪ .‬כשאדם נמצא‬ ‫בזוגיות‪ ,‬החוויה הפנימית שלו מושפעת בעוצמה מן המערכת הזוגית‪ .‬ויסות עצמי (ניהול‬ ‫המצב הפנימי‪ .‬היכולת לרכך מצבי לחץ וחרדה והרגעה עצמית)‪ .‬וויסות הדדי (רגולציה של‬ ‫חרדה באמצעות האחר המשמעותי) ‪ -‬הם תהליכים נלווים ומשלימים‪ .‬היווצרות דיאדית‬ ‫משותפת תוגדר כתרומה פעילה של שני השותפים (לא בהכרח זהה או שווה) בוויסות יחסי‬ ‫הגומלין שלהם‪ .‬וויסות היחסים ‪ -‬מתייחס לתקשורת דו‪-‬סטרית כלומר‪ :‬התנהגותו של כל אחד‬ ‫מהם ניתנת לניבוי ע"פ התנהגותו של האחר וגם ע"פ זו שלו‪.‬‬ ‫הקושי הגדול להפוך בני זוג להורים או מטפלים טובים זה לזה‪ ,‬נעוץ בציפייה המודעת והלא‬ ‫מודעת‪ ,‬של כל אחד מהם‪ ,‬כי בן זוגו ישלים את הרעב הלא מסופק‪ ,‬וישל ים את החשבונות‬ ‫הלא סגורים‪ ,‬שנותרו מיחסיו עם ההורים‪ .‬במקרים הקשים יותר‪ ,‬הם תופסים את בני זוגם‬ ‫כאובייקט לסיפוק צרכיהם שלהם ומתקשים לקבל את עיקרון ההדדיות‪ .‬אצל זוגות אלה‪ ,‬רמת‬ ‫הצפייה לקבל תמיכה‪ ,‬אישור והכרה מבן‪-‬הזוג גבוהה ביותר‪ .‬יכולתם לווסת את עצמם‬ ‫)‪ (self- regulation‬באמצעות הרגעה עצמית ושיחה פנימית‪ ,‬או באמצעות חיפוש מקורות‬ ‫פנימיים וחיצוניים אחרים דלה והם נוטים להפעיל את בן הזוג‪ ,‬כדי לווסת את המתח או‬ ‫החרדה הפנימית‪ .‬לרוב קיימת תפיסה ילדותית ולא ריאלית של בן הזוג‪ ,‬כאילו לו אך רצה‬ ‫בכך‪ ,‬יכול היה לספק תמיד את המצופה ממנו‪ .‬יחד עם זאת קיימת מראש‪ ,‬בשל ניסיון קודם‪,‬‬ ‫ציפייה לכישלון ולאכזבה‪ .‬היחסים אצל זוגות אלה מתאפיינים בביקורתיות‪ ,‬כעס ועוינות‪,‬‬ ‫הגובלים בתוקפנות כלפי עצמם או זולתם‪ .‬הסימפטומים הזוגיים יהיו בד"כ‪ :‬מריבות קשות‪,‬‬ ‫תפקוד מיני לקוי‪ ,‬קונפליקטים מרובים על מגוון נושאים‪ ,‬כגון כסף‪ ,‬גידול ילדים‪ ,‬הורים וסגנון‬ ‫חיים‪ .‬כל אלה נחווים כבעיות שלא ניתנות לפתרון‪ ,‬כי בני הזוג לא מסוגלים להגיע לפתרון‬ ‫משותף‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫הסבר‪ :‬כל אחד מבני הזוג מגיע ליחסים הזוגיים עם מבנים ותפיסות עצמיות מופנמים לגבי‬ ‫עצמו‪ ,‬האחר והעולם‪ .‬בכל אינטראקציה עם האחר הפסיכולוגי‪ ,‬המלווה בחוויית לחץ‪ ,‬כפי‬ ‫שמתרחש במצבי אי הסכמה‪ ,‬פגיעות או קונפליקט – מתערער מה שנוגע בצרכי ההתקשרות‬ ‫(‪ .)attachment‬לפיכך‪ ,‬האופן בו ינהלו בני הזוג את החוויה הזו‪ ,‬יגדיר מחדש את היחסים‪:‬‬ ‫אם יוכלו לגלות אמפתיה‪ ,‬הבנה וחמלה זה כלפי זו‪ ,‬תיוותר חוויה חיובית של ביטחון‪ ,‬קרבה‪,‬‬ ‫תחושה של האחד כי השני נמצא לצדו‪ ,‬שהוא לא לבד‪ ,‬מה שיבנה נדבך נוסף בתחושת‬ ‫העצמי הטובה‪ .‬אם תתנהל האינטראקציה בעוינות והטחות אשמה‪ ,‬מדובר יהיה בחוויית‬ ‫‪ attachment‬שלילית‪ ,‬שתחזק את חוויית העצמי השלילית‪ .‬כל אחת מן החוויות הללו תופנם‬ ‫לתוך האישיות שלנו והמבנים המופנמים הקודמים‪.‬‬ ‫מעגל הקונפליקט‬ ‫כשאני מתבוננת במריבה זוגית‪ ,‬אני רואה זאת כבדיקת רנטגן של הקונפליקט או התמה‬ ‫המרכזית של הפרטים והזוג‪ .‬בעבודה זו אני רואה את עצמי כעוסקת בחקר הקונפליקט‪ ,‬כדי‬ ‫לפענח את הקוד הסודי‪ ,‬החוסם את אנרגיית האהבה בזוגיות‪ .‬כאשר זוג רב בפניי בחדר‬ ‫ומוציא את כל "הכביסה המלוכלכת"‪ ,‬במלוא עוצמת הסערה הרגשית‪ ,‬מדובר בפעולה‬ ‫חושפנית ואינטימית ואני מרגישה מוזמנת ליצור מן השדה הזה קונטקסט של אהבה‪ ,‬במקום‬ ‫קונטקסט של מלחמה‪ .‬לכן‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬אני לא מפרידה בין הנצים‪ ,‬אלא נוכחת שם‬ ‫בשקט‪ ,‬באהבה‪ ,‬ומתבוננת‪.‬‬ ‫קרול קרשו‪ ,‬בספרה‪ )Kershaw, 1992: p 13 ( The hypnotic dance :‬מתארת את מעגל‬ ‫הקונפליקט כך‪" :‬כשבני זוג נמצאים באינטראקציה‪ ,‬המלים בהן הם משתמשים והאופן בו הם‬ ‫מתנהגים יוצרים סוג של ריקוד היפנוטי‪ ,‬בו התנהגותו של כל אחד מהם‪ ,‬מתחילה להצר את‬ ‫תשומת הלב והמיקוד של האחר‪ .‬תהליך זה מתחיל להציף זיכרונות ורגשות כואבים של‬ ‫פגיעות חריפה‪ ,‬הקשורה לזמנים אחרים ומן הסתם להורים ומטפלים"‪ .‬באופן הדרגתי או‬ ‫מהיר‪ ,‬הופכת תשומת הלב של כל אחד מהם צרה וספיגה‪ ,‬ומתחיל להתפתח רצף‬ ‫אינטראקטיבי‪ ,‬בו מצב התודעה הצר של כל אחד מהם‪ ,‬מייצר התנהגות אוטומטית‪,‬‬ ‫המקושרת לדפוס של רצף הדדי‪ .‬ככל שמתפתח הדפוס הזה‪ ,‬נוצר מצב דמוי "טרנס"‪ ,‬בו‬ ‫התנהגותו של כל צד מופעלת באמצעות מבט‪ ,‬מחווה‪ ,‬טון דיבור או נושא שיחה מצד רעהו‪,‬‬ ‫המזוהים אצלו כאות לפגיעה‪ .‬הריקוד הקונפליקטואלי הוא רצף של פעולות אוטומטיות‪ ,‬היוצא‬ ‫בשלב כל שהוא משליטתו של כל אחד מהם‪ ,‬כשהם מתקשרים ישירות זה לתוך הלא‪-‬מודע‬ ‫של האחר‪ .‬במהלך תסריט זה אין איש מהם רואה לפניו את האדם האהוב והמוערך שהוא‬ ‫בן‪/‬בת הזוג‪ ,‬אלא תופש אותו‪/‬ה באופן לא מודע‪ ,‬כאותו אובייקט פוגע מן העבר וה"אני" נתפס‬ ‫כאותו אובייקט חסר הישע שהוא עצמו היה בעבר וכך מתפתחת אינטראקציה של דמוניזציה‬ ‫הדדית‪ .‬ככל שהם מנסים לדבר על מה שקורה‪ ,‬הם נעשים מפוחדים ופגיעים יותר ועלולים‬ ‫לסיים בהחרפת הקונפליקט‪.‬‬ ‫כשמצב של אות כוננות ואזעקה חודר לתוך מערך הגוף‪/‬נפש‪ ,‬האדם עלול להישאב‬ ‫לרגרסיה ולחוש את אותם רגשות שחווה כילד במהלך אירוע טראומטי או פוגעני ( ‪Kershaw‬‬ ‫‪ 1992‬עמ'‪ .)196/7‬באופן זה‪ ,‬ויכוח רגיל יכול לגרות פלשבקים מאירועים מוקדמים‪ ,‬אשר‬ ‫ייחוו בהווה באופן זהה לחלוטין לאופן בו נחוו בעבר‪ .‬הפלשבקים מגרים זיכרונות הטבועים‬ ‫בגוף‪ .‬לעיתים מדובר בזיכרונות הקשורים בטראומות גופניות או נפשיות חד פעמיות‪ ,‬ולעתים‬ ‫בטראומות או זיכרונות קשים מיחסיהם המתמשכים עם הדמויות המעצבות‪ .‬ההתנהגות‬ ‫הנשלפת באופן אוטומטי‪ ,‬באה להגן במהירות האפשרית על האדם‪ ,‬ברגע שנחווה איתות של‬ ‫סכנה‪ .‬ההתנהגות היא תגובתו הספונטנית של הגוף כאקט של הגנה עצמית‪.‬‬ ‫הניסיון הקליני מראה שלא הרגשות והרצונות השונים של בני זוג יוצרים בעיות ביחסים‪ ,‬אלא‬ ‫חוסר היכולת או הנכונות לזהות‪ ,‬להגדיר ולהיות אחראי לרגשות ולרצונות‪ ,‬הוא שמוביל‬ ‫לתקשורת בלתי יעילה ומסלים דפוסים בין‪-‬אישיים‪.‬‬ ‫הטיפול על פי מודל ‪ RER‬מתבסס על הכרה בקיומם של שני סוגי זיכרון‪ ,‬כפי שהוגדרו ע"י‬ ‫פט לוב (‪( Neuro-Affective Therapy (NAT)TM Pat love‬ראה אתר אינטרנט)‪Explicit :‬‬ ‫‪ – memory‬זיכרון מודע שאדם זוכר אותו ו ‪ – Implicit memory -‬זיכרון מוטמע בגוף‪ ,‬בלתי‬ ‫‪4‬‬

‫מוכר ומודע‪ ,‬אשר מגורה וצף תוך כדי התנסות‪ .‬כשגירוי מסוים מפעיל את הזיכרון המוטמע‪,‬‬ ‫הלא מודע‪ ,‬משתחררת תגובה אוטומטית הקשורה לאותו זיכרון‪ .‬כאשר ניתן לגעת ולהציף‬ ‫את הזיכרון הלא מודע המוטמע בגוף ולהפכו לזיכרון מודע‪ ,‬מדובר בצעד גדול קדימה‪" .‬צריך‬ ‫לראות כדי לרפא" ( ‪ .)you cannot heal what you cannot feel‬הטיפול מכוון כדי לאפשר‬ ‫הצפת הזיכרון המוטמע בגוף‪ ,‬להכיל אותו בסביבה המוגנת של הטיפול‪ ,‬ולהפכו לזיכרון מודע‬ ‫שניתן להחיותו כדי לעבור התנסות מתקנת‪.‬‬

‫הסבר‪ :‬המעגל מתחיל מימין בגירוי אינטראקציונלי מעורר לחץ ( ‪ ,)stress‬כגון מתח יום יומי‬ ‫סביב ילדים‪ ,‬ניקיון‪ ,‬כסף או נוכחות‪ .‬האינטראקציה מעוררת אצל כל אחד מבני הזוג בנפרד‪,‬‬ ‫לחץ תוך‪ -‬אישי‪ ,‬שאינו מודע ואינו מבוטא ישירות‪ .‬הלחץ התוך ‪ -‬אישי הופך לאינטראקציה של‬ ‫ויכוח או ריב‪ ,‬שמחד מפחיתה את חוויית הלחץ התוך אישי‪ ,‬אך מאידך מגבירה מתח בין אישי‬ ‫ומערערת את ההומיאוסטאזיס הזוגי סביב עוצמת הכעס המוסכמת בין בני הזוג‪ .‬למשל‬ ‫כאשר אחד מהם מתחיל לצעוק והשני נבהל ומסתגר‪ ,‬או כששניהם מתחילים לצעוק‬ ‫ומרגישים שמתפתחים התדרדרות ואבדן שליטה‪ .‬ברגע מסוים כדור השלג הזה ייעצר‬ ‫באמצעות ‪ 3‬אסטרטגיות אפשריות‪:‬‬ ‫‪ .1‬פעולות פייסניות שיוצרות אינטימיות מזויפת‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפרדת כוחות וניתוק שעשוי להימשך שעות‪ ,‬ימים או יותר‪ .‬בד"כ‪ ,‬כעבור זמן מה‪,‬‬ ‫אחד מבני הזוג לא יוכל לשאת זאת ויעבור לפעולות פייסניות‪.‬‬ ‫‪ .3‬גילוי עצמי ואמפתיה‪ -‬בני הזוג משוחחים בגילוי לב על רגשותיהם ומה גרם להצפה‪.‬‬ ‫שתי האסטרטגיות הראשונות מובילות לרגיעה זמנית ללא נגיעה בכאב התוך‪-‬אישי שהוצף‪,‬‬ ‫לכן אירוע דומה נוסף יגרה את אותו כאב‪.‬‬ ‫האסטרטגיה השלישית תוביל לחוויה עצמית טובה‪ ,‬לתחושה של "היות מובן"‪ ,‬להגברת‬ ‫האינטימיות ותחושת הביטחון הזוגית‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫במקרה שיובא להלן‪ ,‬התכנים שצפו כתוצאה מן הגירוי שבאינטראקציה‪ ,‬היו קשורים דווקא‬ ‫לטראומה גופנית‪.‬‬ ‫אירוע‪:‬‬ ‫האווירה טובה‪ .‬בני הזוג מושיק ורנה (שמות בדויים) נוסעים לבקר את ההורים בערב שבת‪.‬‬ ‫בדרך מטלפנת חברה ‪ ,‬ומושיק שומע את רינה אומרת לה‪" :‬אין בעיה‪ ,‬את יכולה לקבל את‬ ‫הווידיאו של מושיק למסיבה שלכם‪ ".‬מושיק המום‪ ,‬שומע את סיום השיחה‪ ,‬נמלא זעם וצועק‬ ‫במלוא גרונו‪" :‬איך את מעזה‪ ,‬הרי דיברנו על זה ואמרתי לך שאני לא מוסר את הוידיאו שלי‬ ‫לאף אחד‪ ,‬את מטורפת‪ "...‬רינה אומרת בשלווה‪" :‬לא אמרת בדיוק כך‪ ,‬ובכלל מה אתה‬ ‫צורח כמו משוגע‪ ,‬אתה חולה‪ ,"...‬מושיק‪ ,‬בפנים סמוקות מזעם צורח‪" :‬את לא תעשי לי את‬ ‫זה‪ ,‬מי את בכלל‪ ...‬למה את מארגנת בשבילי את החיים בניגוד לדעתי?" בהתחלה רינה‬ ‫משיבה לו בצרחות‪ .‬כשהוא ממשיך לצעוק עליה‪ ,‬ברגע מסוים היא אוטמת את אוזניה בשתי‬ ‫ידיה וצועקת‪" :‬אני לא רוצה לשמוע אותך יותר"‪ ,‬הוא מרגיש חסר אונים‪ ,‬דחוק לפינה‪,‬‬ ‫ומסתגר באופן עויין‪.‬‬ ‫בפגישה הם משחזרים‪ ,‬על פי בקשתי‪ ,‬את הפנומנולוגיה של האירוע לפרטי פרטים‪ ,‬עד‬ ‫הקטנים ביותר וחווים מחדש את הזעם והאימה‪" .‬היא מתייחסת אלי כמו אל סמרטוט"‪ ,‬הוא‬ ‫אומר‪" ,‬כאילו בכלל לא אמרתי לא לתת את זה‪ ..‬אז אמרתי‪ ,...‬למי איכפת‪ ...‬אצלה הכל צריך‬ ‫להיות בדיוק כמו שהיא צריכה כדי להרגיש בסדר‪ ".‬אני חשה בזעם שלו‪ ,‬המבוסס על אי נחת‬ ‫ברורה‪ ,‬אבל בא לביטוי באופן גופני ורגשי חריף ולא פרופורציונלי‪ ,‬בעיקר על רקע ההקשר‬ ‫הנינוח בד"כ של היחסים‪ .‬אני מרגישה שהוא כמעט נחנק‪.‬‬ ‫אני פונה אליו ואומרת‪" :‬אני מבינה שכשאתה מרגיש שלא מתייחסים לבקשתך‪ ,‬אתה מפרש‬ ‫זאת כביטול וזלזול‪ ,‬ומרגיש כמו סמרטוט‪ ".‬הוא מהנהן בראשו‪ ,‬גופו מתוח ומתנועע באי‬ ‫שקט‪ ,‬הוא אומר‪" :‬כן‪ ,‬אני אז מרגיש פלישה וממש נחנק‪ ".‬שאלתי איפה בגוף הוא מרגיש את‬ ‫המצב הזה‪ .‬הוא הצביע על הצוואר‪ ,‬וניכר היה שגם עכשיו הוא מרגיש חנוק‪ .‬הוא ניסה‬ ‫לשחרר את הצוואר כדי להימנע מחנק‪.‬‬ ‫אני מוסיפה ואומרת‪" :‬אני מרגישה שכשמחליטים בשבילך‪ ,‬אתה מרגיש שמבטלים אותך‪,‬‬ ‫שממש רומסים אותך ואז אתה מרגיש תחושת חנק ולחץ חזק על הנשימה‪".‬‬ ‫אני מרגישה משהו בגופי‪ ,‬מעין הדהוד‪ ,‬ונותנת לאסוציאציות לעלות‪ .‬אני שואלת‪" :‬האם היכו‬ ‫אותך בילדותך? (לא) האם טבעת בים? (לא)‪ .‬הוא שותק רגע‪ ,‬מבטו מרוכז ומתחיל לספר‪:‬‬ ‫"כשהייתי בן ‪ ,9‬אבא שלי לקח אותי לכדורגל‪ ,‬פתאום‪ ,‬בשער‪ ,‬ביציאה מן המשחק‪ ,‬המוני‬ ‫אנשים רמסו אותי‪ ,‬אני נפלתי‪ ,‬ואנשים ממש דרכו עלי‪ .‬לא יכולתי לנשום‪ ,‬נחנקתי (עושה‬ ‫תנועות של השתנקות עקב עצירת הנשימה)"‪ .‬הוא מהרהר ואומר‪" :‬מעניין‪ ,‬במשך שנים לא‬ ‫זכרתי את זה‪ ,‬גם רינה מעולם לא שמעה את הסיפור הזה‪ ,‬פתאום זה צף‪(...‬הוא נראה כמי‬ ‫שמספיק לו לדבר על כך)‪".‬‬ ‫חיברתי את הדברים ואמרתי‪" :‬אני מבינה‪ ,‬שכשאתה מרגיש כעס על כך שרינה לא‬ ‫מתחשבת ברצונך‪ ,‬אתה מרגיש רמוס כמו סמרטוט‪ .‬לכך מתחברת תחושת חנק וחוסר אונים‬ ‫ואתה מרגיש מאד מבוהל‪ .‬באותם רגעים אתה לא רואה את רינה‪ ,‬שאוהבת אותך וטורחת‬ ‫למענך‪ ,‬אלא אתה מרגיש חנוק והצעקה משחררת אותך מאימת החנק‪ ... .‬האם ייתכן‬ ‫שהצעקה באה כדי לשחרר את הנשימה?‬ ‫הוא מתכנס לתוך עצמו‪ ,‬נראה מהורהר ואומר‪" :‬כן‪ ,‬זה נשמע הגיוני‪".‬‬ ‫כמשימה שעליו לבצע בבית‪ ,‬אני מזמינה אותו להיות ער ולזהות‪ ,‬במהלך השבוע‪,‬‬ ‫מצבים ביחסים ביניהם‪ ,‬בהם הוא מתחיל להרגיש לחץ בנשימה ובאירועים בהם הוא מרגיש‬ ‫שפלשו לתוכו‪.‬‬ ‫באשר לרינה‪ ,‬אני מרגישה שהיא "מופעלת" (עוצמת את האוזניים ונאטמת) כאשר הוא מרים‬ ‫את קולו‪ .‬הבנתי שבמצב זה היא לא יכולה לראות אותו ואת כאביו או תלונותיו (הצודקות או‬ ‫לא צודקות) מפסיקה להגיב ומתאבנת‪ .‬כהכנה לעבודה שלי אתה בפגישה הקרובה‪ ,‬אני‬ ‫מבקשת מיעל להיות ערה לתגובותיה ותחושותיה הגופניות והרגשיות‪ ,‬במצבים בהם הוא‬ ‫מרים את קולו או מביע כעס‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ההליך הטיפולי‪:‬‬ ‫שיקום מענה אמפתי הדדי – ( ‪RER–(Reciprocal Empathic Responsiveness‬‬ ‫באירוע מובנה‪ ,‬מעין "טיפול בתוך טיפול"‪ ,‬כל אחד מבני הזוג‪ ,‬בתורו‪ ,‬מעמיד את‬ ‫עצמו לרשות בן זוגו ומשמש כזולת עצמי‪ .‬אחד מבני הזוג יהיה "העצמי שבמרכז"‪ ,‬המתבונן‬ ‫וחוקר את עצמו ואילו השני מקבל על עצמו את תפקיד "המאפשר"‪ .‬המטפל משמש בתפקיד‬ ‫"המאמן"‪ ,‬המציע הדרכה לשותף "המאפשר" ותומך בו‪ .‬במקרים אחרים‪ ,‬המטפל עצמו‬ ‫מאפשר את החקירה העצמית‪ ,‬בעוד בן הזוג משמש "עד נוכח ותומך"‪ .‬במהלך האירוע‪,‬‬ ‫"המאפשר" עומד לרשות האחר‪( ,‬העצמי שבמוקד)‪,‬כדי לאפשר לו "התקלפות" והתבוננות‬ ‫אישית‪ ,‬סביב תמה שהוגדרה מראש‪ .‬תהליך זה חוזר מדי פעם במהלך הטיפול‪ ,‬כחלק מן‬ ‫הטיפול‪ ,‬או במסגרת טיפול שמשתמש בעיקר בשיטה זו‪.‬‬ ‫שלבי ההליך הטיפולי‪:‬‬ ‫‪ .1‬להצטרף לשני בני הזוג – להתחבר עם התקשורת המילולית והלא מילולית של‬ ‫שניהם‪ ,‬ולבנות מרחב מוגן ומאתגר‬ ‫‪ .2‬זיהוי מעגל הקונפליקט‬ ‫‪ .3‬זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬חרדה הפנימיים של כל אחד מבני הזוג והגירוי שהציף‬ ‫אותה‬ ‫‪ .4‬ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה‬ ‫‪ .5‬התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי" החוקר‬ ‫את עצמו‬ ‫‪ .6‬חקירה משותפת של מצב התודעה בקונפליקט‪ ,‬בתהליך של ‪co-creation‬‬ ‫‪ .7‬משוב והערכה הדדיים‬ ‫פירוט‪:‬‬ ‫‪ .1‬להצטרף לשני בני הזוג – להתחבר עם התקשורת המילולית והלא מילולית של‬ ‫שניהם‪ ,‬ולבנות מרחב מוגן ומאתגר במטרה לאפשר רגרסיה זמנית בתוך המפגש‪,‬‬ ‫ולאחריו ‪ self owning‬של רגשות והתנהגויות‪ .‬תהליך זה כולל‪:‬‬ ‫התכווננות (‪,)attunement‬‬ ‫התבוננות (‪,)observation‬‬ ‫קבלת הדהוד (‪)getting resonance‬‬ ‫‪ .2‬זיהוי מעגל הקונפליקט ‪ -‬האירוע מתחיל בתיאור מפורט (מיקרוסקופי) של‬ ‫המריבה בבית‪ ,‬או שלעתים‪ ,‬בתהליך של ‪ enactment‬בתוך המפגש‪,‬‬ ‫המטפל צופה באירוע מעין זה בזמן אמת‪ .‬המטפל מקשיב‪ ,‬בלי להתערב‬ ‫ומשאיל את הסנסורים הרגשיים שלו כדי להכיר מקרוב את החוויה הפנימית‬ ‫של שני האנשים‪.‬‬ ‫‪ .3‬זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬חרדה הפנימיים של כל אחד מבני הזוג והגירוי‬ ‫שהציף אותה ‪ -‬אני מחכה עד שארגיש משהו‪ ,‬עד שאחוש בגופי את כאבו של כל‬ ‫אחד מהם בנפרד‪ .‬עד שלא ארגיש את הכאב‪ ,‬את הצעקה‪ ,‬לא אוכל לפעול‪ .‬מגיע‬ ‫רגע שבו אני מזהה את חוויית המצוקה ואני יכולה לראות מה גירה אותה‪ .‬שלב זה‬ ‫כולל‪:‬‬ ‫‪ ‬הצפת החרדה שהופעלה ע"י האינטראקציה‬ ‫‪ ‬חיפוש המקום הגופני בו מרוכזת החרדה‬ ‫‪ ‬אמירה אמפתית של המטפל‪ ,‬הכוללת ומזהה את‪:‬‬

‫‪7‬‬

‫הגירוי‪ ,‬החוויה הסובייקטיבית הרגשית‪ /‬גופנית‪ /‬קוגניטיבית‪ ,‬שצפה‬ ‫בעקבות הגירוי‪ ,‬וההתנהגות האוטומטית המופעלת על ידה‪ ,‬כמנגנון של‬ ‫הגנה עצמי‪.‬‬ ‫‪ ‬אישור המטופל את תיאורו של המטפל‪.‬‬ ‫‪ .4‬ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה‬ ‫ניסוח הסוגיה האישית‪ ,‬הנגזרת מתוך האינטראקציה הנתפסת ונחווית ע"י בני הזוג‬ ‫כקונפליקטואלית‪ ,‬הוא בבחינת הגדרה מחודשת של הבעיה‪ :‬מדובר במעבר מהאשמת השני‪,‬‬ ‫להבנת דפוסי האינטראקציה והגדרת הבעיה במושגים של אחראיות אישית ( ‪.)self owning‬‬ ‫הסתכלות חדשה זו פותחת את השער לאינטרוספקציה משותפת על החרדה האישית‪.‬‬ ‫הגדרה זו הופכת להיות הסוגיה שבה יעסוק התהליך האינטרוספקטיבי (התבוננות וחקירה‬ ‫פנימית)‪ .‬ההגדרה החדשה מגדירה וממקדת את הבעיה באופן ששני בני הזוג יכולים‬ ‫להסכים לו‪ .‬היא מנקה את המרחב המשותף מכעסים והאשמות‪ ,‬מכניסה כיוון ותקווה‪,‬‬ ‫כשהמטפל מבטיח שהוא לא מעוניין במציאת האשם והצודק‪ ,‬וכי איש אינו צודק או אשם יותר‬ ‫מהאחר‪.‬‬ ‫בהליך הטיפולי עצמו‪ ,‬יש שימוש בתפישה פוסט‪-‬מודרנית‪ ,‬שמסייע לבני הזוג‬ ‫להתגבר על אחד הפחדים הגדולים בקשר הזוגי‪ ,‬דהיינו שניתן להסתכל על סיטואציה‬ ‫אנושית באופן מסוים אחד בלבד‪ .‬כלומר‪ ,‬אם הם אמפתיים כלפי בני זוגם‪ ,‬אם הם רואים את‬ ‫הפן הסובייקטיבי בתפישתם את האחר כתקף‪ ,‬משמעות הדבר היא הפחתה בתפישתם את‬ ‫עצמם‪" :‬אם אני מסכימה עם כך שאתה מרגיש פגוע מכך שסיפרתי לאחותי שאנחנו הולכים‬ ‫לטיפול‪ ,‬משמעות הדבר היא שאני לא בסדר בכך ששיתפתי אותה"‪ .‬אני מוצאת עצמי‬ ‫משתמשת בתפישה קונסטרוקטיבית לא רק בכך שאני מבנה את מה שאני עומדת לעשות‪,‬‬ ‫אלא שאני מנסה להעביר זאת גם למטופל‪ .‬בני הזוג אכן נרגעים כשהם נוכחים לדעת שהם‬ ‫יכולים לשמור על תפישתם הסובייקטיבית את עצמם ובה בעת לקבל ולתת תוקף לתפישתו‬ ‫הסובייקטיבית של האחר‪ .‬ניתן לשלב את הרעיון בהליך הטיפולי גם כרציונל וגם כטכניקה‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬בנאום שמשמיעים לבני זוג לפני טקס הריפוי ההדדי‪ ,‬אפשר לומר‪" :‬ייתכן ששניכם‬ ‫חוששים שמאחר ונראה שיש נקודת מבט נכונה אחת בלבד‪ ,‬אתם נאבקים על הזכות להיות‬ ‫זה שצודק‪ ,‬מפני שאתם מניחים‪ ,‬כמו מרבית האנשים‪ ,‬שהמטפל הזוגי הוא מעין שופט‪ .‬כיוון‬ ‫שכך‪ ,‬מאד קשה לכם לקבל זה את זו‪ ,‬כי ברגע שאתם מכירים בנקודת המבט של השני‪,‬‬ ‫נדמה לכם שאתם מאבדים את תקפותה של הפרספקטיבה שלכם‪"...‬‬ ‫‪ .5‬התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי"‬ ‫החוקר את עצמו ‪ -‬שלב ההתקדשות‪ ,‬ההתגייסות לתפקידי "המאפשר" ו"העצמי‬ ‫שבמוקד"‪ .‬המאפשר נשאל אם הוא מוכן לגייס את עצמו כדי לעזור לבן‪/‬בת זוגו‬ ‫להיטיב ולהבין את עצמו בכל הקשור למה שהוגדר בניסוח הסוגיה‪ .‬המקבל נשאל‬ ‫אם היה רוצה להבין עצמו יותר לעומק ביחס לאותה סוגיה‪ ,‬אשר בוודאי יוצרת כאב‬ ‫וקשיים ביחסים ביניהם‪ ,‬ולקבל את עזרתו של שותפו לשם כך‪ .‬כשהמטפל מבקש‬ ‫את רשותם של בני הזוג‪ ,‬נשבר הדפוס המוכר להם‪ ,‬לפיו האחד תמיד רוצה לתקן‬ ‫את האחר או לכפות עליו את רצונו‪ ,‬בעוד האחר מתנגד לכל ביקורת או תיקון‪ .‬כך‬ ‫מתאפשר עיבוד מרצון של חווייתו הסובייקטיבית של כל בן‪-‬זוג בנפרד‪ ,‬כאשר שותפו‬ ‫ו‪/‬או המטפל משאילים את עצמם באופן אמפתי לתהליך העיבוד‪.‬‬ ‫‪ .6‬חקירה משותפת מעמדה של אמפתיה‪ ,‬את כאב הליבה של הזולת‬ ‫בשלב זה מתקיים התהליך האינטרוספקטיבי בנוכחות ובתמיכת בן הזוג‪ .‬העצמי שבמוקד‬ ‫מקבל עידוד להציף זיכרונות‪ ,‬תחושות גוף‪ ,‬רגשות ואסוציאציות‪ ,‬הקשורות לסוגיה שהוגדרה‪.‬‬ ‫הוא יכול לדבר על כל עניין הקשור לאותו נושא‪ ,‬בפתיחות ובאינטנסיביות רגשית‪ .‬המטפל‬ ‫עוזר לבן הזוג המאפשר להישאר‪ ,‬ככל האפשר‪ ,‬בעמדה האמפתית (ראה דוגמא להלן)‪ .‬מצב‬ ‫זה של אינטרוספקציה וגילוי‪-‬עצמי באווירה אמפתית מוגנת‪ ,‬יוצר חוויית התקשרות וחברות‬

‫‪8‬‬

‫חדשה המשפיעה על התחושה כלפי בן הזוג‪ ,‬כלפי היחסים ובונה עוד נדבך ב"עצמי" של כל‬ ‫אחד מבני הזוג‪.‬‬ ‫‪ .7‬משוב והערכה הדדיים‬ ‫בני הזוג מתבקשים לבטא מילות הערכה זה בפני זו‪ :‬לדוגמה‪ ,‬המקבלת מתבקשת‪:‬‬ ‫"אמרי לבעלך מילות הערכה על האופן שבו הוא היה נוכח בשבילך במהלך השיחה‪".‬‬ ‫המאפשר מתבקש‪ :‬אמור לאשתך מילים של הערכה על האופן בו בטאה את עצמה‬ ‫במהלך השיחה‪.‬‬ ‫בדוגמא שלהלן יוצגו השלבים לעיל באמצעות תיאור מקרה מקוצר‪:‬‬ ‫האישה‪ ,‬שרה‪ ,‬בת ‪ ,56‬הבעל‪ ,‬יהודה‪ ,‬בן ‪ ,60‬נשואים זה ‪ 34‬שנים‪ ,‬הורים לשני ילדים‬ ‫בוגרים‪ .‬שניהם בעלי מקצועות חופשיים‪ :‬הוא עוסק בבניה ומרבה בנסיעות לחו"ל בענייני‬ ‫עבודה‪ .‬היא עו"ד‪ ,‬נוסעת אף היא עקב עיסוקיה‪ .‬מעגליות הבעיה נראית ככדור שלג‪ :‬היא‬ ‫בלתי צפויה בעיניו‪ ,‬הוא נוטה להתרחק‪ ,‬היא מרגישה נטושה ומתחילה ללחוץ‪ ,‬הוא מגיב‬ ‫בהימנעות‪ ,‬מסתיר ממנה דברים כדי להימנע מקונפליקטים והיא מגיבה להסתרה ולטשטוש‬ ‫בצורה רגשית מוגזמת‪ .‬שניהם שחוקים ממשברים תכופים ומתארים מעין פער קבוע בצורך‬ ‫בקרבה‪ .‬היא תמיד רוצה להיות ביחד ולעשות דברים ביחד והוא נמנע‪ .‬אך עד מהרה מתברר‬ ‫לי‪ ,‬ששרה‪ ,‬מטבעה‪ ,‬היא אדם הנהנה מאד מעצמו ומעיסוקיו והיא לא זקוקה לו לשם שעשוע‬ ‫או חברה‪ .‬בהדרגה מתברר שהצורך שלה בקרבה הוא למעשה צורך בהפחתת החרדה‬ ‫שהיא חווה בשל ההימנעויות והטשטושים שלו‪ .‬היא מחפשת אישור והכרה‪ ,‬שכן היא תמיד‬ ‫מרגישה נחותה ונטושה וכתוצאה מכך זקוקה לאישורים תכופים מאד לנוכחותו‪ ,‬למחויבותו‬ ‫ולאהבתו‪ .‬היא תמיד מרגישה צורך לרצות ולספק אותו‪ ,‬לקבל אישור לעצמה‪ ,‬לעיתים עד כדי‬ ‫השפלה‪ .‬הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬רוצה מאוד בקשר‪ .‬לעיתים קרובות הוא מאוד צריך לדבר ונכנס‬ ‫באופן פתאומי לחדרה כשהיא עובדת‪ .‬דוגמאות המביעות את צרכי הקשר והתלות שלו‪ ,‬אך‬ ‫כאשר היא זקוקה לו באופן נואש‪ ,‬הוא מגיף את התריסים ונאטם‪ .‬מעבר לזאת הם מרוצים‬ ‫מתקופות של חברות טובה‪ ,‬מבלים ונוסעים ביחד ובמשך השנים ליוו זה את זה תוך תמיכה‬ ‫בהתפתחות האישית ובקריירות שלהם‪.‬‬ ‫כבר בפגישה הראשונה אני מתחילה להתבונן על הדפוס הזוגי המוצג בחדר‪ ,‬לבנות מעין‬ ‫צילום רנטגן של האנטומיה של המערכת הזוגית (המרכיבים שלה) ופעולתה‪ ,‬מנסה לזהות‬ ‫את החוקיות הפנימית‪ ,‬את הריקוד או התסריט הקבועים‪ ,‬החוזרים ומתרחשים בין בני הזוג‪.‬‬ ‫אני מנסה להבין מהי הפונקציה‪ ,‬מהו ייעודו של אותו תסריט אינטראקטיבי נוקשה‪ ,‬בהקשר‬ ‫של איזון המערכת הזוגית‪ .‬אני מחפשת דבר מה‪ ,‬איזה קוד סמוי‪ ,‬שיסביר לי איך מתארגנת‬ ‫המערכת באופן כזה שהם לא יכולים להשתחרר זה בנוכחות זו ולהניח לאהבתם לזרום‬ ‫בביטחון‪ .‬הסתכלות זו היא ייחודית לחשיבה המערכתית‪.‬‬ ‫הפגישה‪:‬‬ ‫זיהוי מעגל הקונפליקט ‪ -‬נכנסים לחדר‪ ,‬שרה מאד מתוחה‪ ,‬יהודה שפוף וזועם‪" .‬שוב הייתה‬ ‫התפרצות חסרת מעצורים של שרה‪ ,‬היא ממש משוגעת‪ ",‬הוא אומר‪ .‬אני מתבוננת במבט‬ ‫שואל‪ ,‬מחכה לשמוע מה התרחש‪.‬‬ ‫יהודה‪" :‬אני מרגיש רע מאד‪ ,‬יש לי כיווץ בחזה‪ ,‬וחולשה בידיים ממש כמו לפני התקף לב‪.‬‬ ‫כשזה מתחיל אני אומר לעצמי‪ ,‬נו שזה ייגמר כבר‪ ,‬שוב אני לא אישן בלילה‪ ,‬אני ממש לא‬ ‫יכול‪ ,‬אני חושב לעצמי‪ ,‬מה יהיה‪ ,‬הרי מחר יש לי יום עבודה"‪.‬‬ ‫זיהוי והכרה אמפתית בכאב ‪/‬החרדה הפנימית של בני הזוג‪ ,‬והגירוי שהציף אותה‬ ‫אני אומרת לו‪" :‬אני רואה את הקושי שלך לעמוד במצבים שבהם אתה חש מותקף ואת‬ ‫הסבל שאתה חווה‪ .‬אתה ממש לא יכול לסבול את ההרגשה שמתקיפים אותך"‪.‬‬ ‫יהודה מהנהן בראש‪" :‬בדיוק כך"‪.‬‬ ‫ניסוח הסוגיה לחקירה המשותפת‪ ,‬כהגדרה מחודשת של הבעיה – אני שואלת את יהודה‬ ‫אם היה רוצה להבין טוב יותר את הכאב הקיצוני שהוא חווה כאשר שרה מתפרצת‪ ,‬כאב‬ ‫שלא מאפשר לו להגיב כפי שהיה רוצה‪ .‬אני מוסיפה שעל ההתפרצויות של שרה נדבר בפעם‬ ‫‪9‬‬

‫אחרת‪ ,‬כאשר נתמקד בה‪ .‬יהודה נרגע כשהוא מבין שההתמקדות בו אין משמעותה שהוא‬ ‫האשם‪ ,‬או שמשחררים אותה מאחריות‪ ,‬אלא שניתנת לו אפשרות לדבר על עצמו‪.‬‬ ‫התגייסות לתפקיד "המאפשר" (זולת עצמי)‪ ,‬מעמדה של השאלה ל"עצמי" החוקר את‬ ‫עצמו‬ ‫אני שואלת את יהודה‪" :‬האם אתה רוצה ששרה תעזור לך ותעמוד לרשותך‪ ,‬כדי שתוכל‬ ‫להבין יותר טוב את הקושי לעמוד במצבים שבהם אתה חש מותקף‪ ,‬כדי שלא תסבול כ"כ?"‬ ‫יהודה מהנהן‪.‬‬ ‫אני פונה לשרה ושואלת אותה‪" :‬האם את רוצה לעזור ליהודה להבין את עצמו טוב יותר בכל‬ ‫הקשור לנושא הזה? האם את מוכנה להעמיד את עצמך לרשותו‪ ,‬כדי שיוכל להבין את עצמו‬ ‫ולעזור לעצמו בנקודה זו?" אני רואה אותה נבוכה ומוסיפה‪" :‬אני אעזור לך בכך"‪ .‬דבריי‬ ‫מרגיעים אותה והיא עונה‪" ,‬כן אני רוצה"‪.‬‬ ‫חקירה משותפת של מצב התודעה בקונפליקט‪ ,‬בתהליך של ‪co-creation‬‬ ‫אני פונה אליה‪" :‬דברי אליו‪ ,‬שאלי אותו שאלות ועזרי לו להבין את הקושי"‪.‬‬ ‫מיכל שואלת‪" :‬מה אתה חושב שעלול לקרות במצבים כאלה‪ ,‬כשאני עושה התקפה?"‬ ‫יהודה אומר‪" :‬יכול להתרחש פיצוץ בחיי הנישואין‪ .‬אני גם פוחד שלא אוכל לתפקד‪ ,‬אני‬ ‫מרגיש את זה כאלימות‪ ,‬כי אני לא מגיב לזה‪ .‬אני לא מרגיש שאני עושה משהו שבגללו מגיע‬ ‫לי יחס אלים כזה"‪.‬‬ ‫שרה מתנשמת עמוקות‪ ,‬מרגישה מצוקה‪ .‬אני מסתכלת עליה ברכות ואומרת לה שהיא עושה‬ ‫את זה מצויין ויכולה להמשיך‪.‬‬ ‫שרה‪" :‬אתה חושב שזה יוביל לפיצוץ היחסים?"‬ ‫יהודה‪" :‬אני לא רוצה לחיות במתח כזה‪ .‬אני ארצה לעזוב"‪.‬‬ ‫שרה נוקטת ריחוק רגשי מתוך עמדה אכפתית‪" .‬ואז אתה רוצה לעזוב‪"...‬‬ ‫יהודה‪" :‬אבל אני חושש שהיא משתגעת וכמישהו נמצא בצרה לא עוזבים אותו"‪.‬‬ ‫שרה‪( :‬שקט במשך מספר שניות) "ומה התחושה ברגעים האלה?"‬ ‫יהודה‪" :‬של בית סוהר‪ ,‬ואני רוצה לברוח כל הזמן"‪.‬‬ ‫שרה‪" :‬מה אפשר לעשות?"‬ ‫אני מרגישה ששרה שוב מתוחה‪ ,‬יוצאת מן העמדה האמפטית‪ ,‬מתחילה לחפש פתרונות‬ ‫והדבר עלול לקטוע את העמדה האינטרוספקטיבית של יהודה‪.‬‬ ‫אני אומרת לה‪" :‬עזרי לו להבין את עצמו טוב יותר‪ ,‬עזרי לו להבין את הסבל שהוא חווה‬ ‫כשהוא מותקף"‪.‬‬ ‫שרה נרגעת ומתרווחת על הכיסא‪" .‬יש לך מחשבות על הסיבה לכך?"‬ ‫יהודה‪" :‬אולי אבא שלי היה מעניש אותי ורודף אותנו‪ ".‬הוא שותק‪ ,‬מהורהר‪.‬‬ ‫שרה‪" :‬יש לך אסוציאציות נוספות?"‬ ‫יהודה‪..." :‬לאבא שלי היה אלמנט של דומיננטיות‪ ,‬לא שהיה מרביץ‪ ,‬אבל היה אומר (בקול‬ ‫רודני)‪ ,‬לא תצא עד שתעשה שעורים‪ ,‬אחי דוד היה ממש בהיסטריה (קולו נחנק מדמעות)‪.‬‬ ‫אני הייתי ממש מוכן להכות את אבא ברגעים אלו‪ .‬אבל הנטייה שלי היא לא כ"כ להתפרץ‬ ‫בחזרה‪ ,‬אלא לנתק מגע"‪.‬‬ ‫שרה (כנראה בשל בהלה מן הביטוי הרגשי)‪ ,‬יוצאת מן העמדה האמפתית ומתחילה לדבר‬ ‫בטון מנתח‪ .‬היא אומרת‪" :‬אני רואה חשש מפני ההתפרצות האלימה של עצמך"‪.‬‬ ‫יהודה מגיב מיד בכעס להערה שלה‪" :‬אני לא רוצה לחיות במערכת כזו"‪.‬‬ ‫שרה מתכווצת ומתקשה להמשיך‪.‬‬ ‫אני שואלת אותו אם הוא מסכים שאדבר עם שרה והוא יקשיב‪ .‬הוא מאשר ומתרווח בכסא‪.‬‬ ‫אני שואלת אותה‪" :‬מה את מבינה עד כה"?‬ ‫שרה אומרת בקול רך מאוד ואמפתי‪" :‬אני מזהה את הילד הקטן‪ ,‬שהיה לו אבא מאוד‬ ‫מחמיר‪ ,‬כמו איזה טיפוס גרמני מהשואה‪ "...‬אני מעודדת את שרה להמשיך לעזור ליהודה‬ ‫להבין את עצמו‪.‬‬ ‫שרה שואלת איזה זיכרונות יש לו‪.‬‬ ‫יהודה עונה שאינו זוכר פרטים‪ ,‬אבל לפתע נזכר ואומר‪" :‬אני זוכר שהוא רב עם אימא‪.‬‬ ‫פתאום הוא תפס בידי ואמר לי‪ ,‬בוא נזוז מפה‪ ,‬בוא נעזוב את הבית‪ .‬אני הייתי מאד מבוהל‬

‫‪10‬‬

‫וניסיתי לפשר ביניהם‪ ".‬הוא מהרהר מעט ומוסיף‪" ,‬היה לי ברור שאני חשוב לו‪ ".‬אחרי‬ ‫שתיקה קלה שרה שואלת‪" :‬יש לך זיכרונות נוספים?"‬ ‫יהודה מספר‪" :‬בבית ספגנו מערכת ערכים לא חברתית‪ .‬חברים זה לא טוב‪ ,‬לא חשוב ואי‬ ‫אפשר לסמוך על איש‪ .‬לא היו להם מיומנויות חברתיות‪ .‬ואז הגעתי לחברת הילדים‪ .‬הייתי‬ ‫כזה רזה ולא אבדאי‪ ,‬וקבוצת ילדים התעללה בי‪ .‬לא היו לי כל כישורים‪ ,‬לא יכולתי להגן על‬ ‫עצמי וההורים לא ידעו מה לעשות‪ .‬הילדים צחקו עליי והשפילו אותי ולבסוף לא הייתה‬ ‫ברירה‪ ,‬אלא להעביר אותי כתה" (מספר זאת בכאב גדול ובדמעות)‪.‬‬ ‫אחרי מספר דקות של שתיקה שאלתי אותו אם היה רוצה להמשיך או מספיק לו כרגע‪ ,‬הוא‬ ‫אמר שמספיק לו‪.‬‬ ‫משוב והערכה הדדיים‬ ‫ביקשתי מיהודה שיעריך את האופן שבו עזרה לו שרה‪ .‬יהודה אמר‪" :‬את שאלת אותי שאלות‬ ‫שעוררו אותי לחשוב ולהיזכר‪ .‬אולי גם את מבינה יותר עכשיו‪ .‬היית אמפתית‪ ,‬ראיתי שאיכפת‬ ‫לך‪ ,‬ראיתי שהיו לך דמעות בעיניים ואולי הדבר עזר לי להיפתח‪".‬‬ ‫ביקשתי משרה שתיתן לו משוב על האופן בו עבד עם עצמו‪ .‬שרה אמרה‪" :‬מאוד ריגש אותי‬ ‫הקטע הזה‪ ,‬ראיתי את היכולת שלך לזכור את הסיפורים ולהביא אותם לחדר הזה‪ .‬הדבר‬ ‫יעזור לי וגם לך להבין ולהתמודד בעתיד‪ .‬התרגשתי מן היכולת שלך להיות פתוח ולדבר על‬ ‫נקודות קושי‪ ,‬מעולם‪ ,‬במשך ‪ 30‬השנים שלנו ביחד‪ ,‬לא שמעתי אותך כך‪ .‬היכולת שלך‬ ‫לפתוח את הדברים‪ ,‬פתחה את היכולת שלי לאהוב אותך‪ .‬לא רחמים‪ ,‬אלא דמעות של‬ ‫שמחה יש לי‪ .‬אני מעריכה את האומץ שלך‪ ,‬אני יודעת שאתה חושש‪ ,‬אבל השקעת‪ .‬אני‬ ‫רואה את האור שלך‪ ,‬זו מתנה" (בוכה)‪.‬‬ ‫תהליך החקירה סביב הסוגיה שבמוקד‪ ,‬הנגזרת מן האינטראקציה השלילית‪ ,‬יכול להתבצע‬ ‫בעיקר ע"י בן‪/‬בת הזוג ‪ ,‬תוך שהמטפל מאפשר ומווסת‪ ,‬או בעיקר ע"י המטפל‪ ,‬בנוכחות בני‬ ‫הזוג הקשובים באופן אמפתי‪ ,‬או באופן משולב‪.‬‬ ‫סיכום‪ :‬ההליך "שיקום מענה אמפטי הדדי" (‪ )RER‬מתייחס לצורך הראשוני של כל אדם‬ ‫ביחסיו עם הדמויות המטפלות ( ‪ ,)care-takers‬לשם התפתחות העצמי ולפיתוחו של וויסות‬ ‫עצמי‪ .‬ההליך שתואר לעיל נועד לאפשר התנסות משקמת לשני בני הזוג‪ .‬עבור בן הזוג‬ ‫בתפקיד "המאפשר"‪ ,‬היא מקדמת תהליך של נפרדות עצמית בתוך הקשר (מעבר מתלות‬ ‫ילדית לתלות בוגרת)‪ ,‬כך ה"מאפשר" יכול להמשיך להרגיש את עצמו שייך ובטוח‪ ,‬משום‬ ‫שהוא נותן לאחר דבר שהאחר זקוק לו‪ .‬בן הזוג הנמצא בעמדת "העצמי המקבל"‪ ,‬שבמוקד‬ ‫המפגש‪ ,‬הופך בטוח יותר כיוון שקיבל חוויית זולת עצמי טובה‪ ,‬באמצעות ההשתקפות‪ .‬הוא‬ ‫חווה אמפתיה‪ ,‬הבנה‪ ,‬ולידציה והכלה‪ .‬כך נוצרת חווית ‪ attachment‬בריאה נוספת עבור‬ ‫שניהם‪ .‬לאורך הטיפול‪ ,‬המטפל יחזור‪ ,‬מדי פגישה או מדי פעם‪ ,‬על הליך זה‪ ,‬כשבני הזוג‬ ‫משמשים בתפקידי "המאפשר" ו"העצמי שבמוקד" לסירוגין‪ .‬עם הזמן‪ ,‬לומדים בני הזוג לאמץ‬ ‫הליך זה כסגנון תקשורת טבעי ביניהם במצבי קונפליקט‪.‬‬

‫מקורות‬ ‫פרקי אמהות –‬ ‫איוניר שרה ( ‪ )2002‬האמפתיה כשביל ל"מקומו" של הזולת‪ .‬פרק בספר‪:‬‬ ‫נשים ישראליות מגיבות ל"פרקי אבות"‪( ,‬בעריכת יעל משאלי)‪ .‬הוצאת ידיעות אחרונות‪.‬‬ ‫נוי פנחס (מרץ ‪ )1995‬מהו העצמי של פסיכולוגיית העצמי? סקירה היסטורית (‬ ‫‪9:2‬‬ ‫נוי פנחס (יוני ‪ )1995‬מהו העצמי של פסיכולוגיית העצמי? ( ‪ )2‬שיחות‪9:2 ,‬‬

‫‪11‬‬

‫‪ )1‬שיחות‪,‬‬

‫ האם פסיכואנליזה‬:‫) המוח של הפסיכואנליסט – מהקשבה לאינטרפטציה‬1995( ‫קולקה רענן‬ )9:3 ‫מתפתחת מאינדיבידואליות לסובייקטיביות? שיחות (יוני‬ Fisch, J. M. (1994). The self in psychotherapy. Israel Journal of Psychiatry.

31(2): 71-77.

Iwanir S. & Ayal H., (1991) Mid-life divorce initiation: From crisis to developmental transition. Contemporary Family Therapy 13(6) December Kershaw, C. J. (Ed.) (1992). The couple’s hypnotic dance - Creating Ericksonian strategies in marital therapy. New York: Brunner/Mazel.

Kohut, H. (1984). How does analysis cure? Goldberg, A. & Stepansky, P. (Eds.). Chicago: University of Chicago Press.

Kohut, H. (1959) Introspection, empathy and psychoanalysis. Journal of American Psychoanalytic Association, 7:459-483.

Kohut, H. (1977) The restoration of the self. New York: International Universities Press.

Kohut, H. (1979)Four basic concepts in self-psychology. In: Ornstein, P. H. (Ed.) (1991) The search for the self, Vol. 4. International Universities Press.

Kohut, H. (1982) Introspection, empathy and the semi-circle of mental health.

International Journal of Psychoanalysis, 63:395-408 Kohut, H. (1984). How does analysis cure? Goldberg, A. & Stepansky, P. (Eds.) Chicago: University of Chicago Press.

Kulka, R., (1997) Quantum Selfhood: Commentaries on paper by Beebe, Lachman and Jaffe, Psychoanalytic Dialogue 7(2). 183-188 Rubinstein Nabbaro, N. & Ivanir, S. (2006) Using Maps and Visions in Family Therapy with Remarriage (ch. 16) in: When Marriage Fail: Systemic Family Therapy Interventions and Issues. Ed’s: C.A. Everett & R.E. Lee. Haworth Press: New York Stern, D. (1985) The interpersonal world of the infant. New York: Basic Books.

12