1
ראיון על תקווה ,קראת כתבה ב"לאשה" ד"ר שרה איוניר ?כיצד את מגדירה ,או מסבירה ,את מושג התקווה תקווה תמיד נובעת מתוך מצב נואש .אדם מרגיש נתון בתוך בור או תהום ורואה רק חושך סביב .מושג התקווה הוא אור שיוצר פרספקטיבה חדשה למקום החשוך בו הוא נמצא ,כמו אור בקצה המנהרה ששולח בהירות לתוך המנהרה עצמה .תמיד קשור לקיומו של מצב של חושך ומתקיים ביניהם דיאלוג .פנדורה ,בת האלים המיתולוגית ,היתה בעלת תכונות נעלות .כשנישאה אמר לה בעלה ,הטיטאן אפימתאוס" ,כל ביתי פתוח לפניך ,רק את התיבה השאירי סגורה ואל תפתחי" .אך בין תכונותיה של פנדורה היתה גם הסקרנות ,והיא פתחה חרך בתיבה ,ממנו יצאו מפלצות ,נחשים ,פגעים ותחלואים .היא לא הצליחה לשוב ולסגור את התיבה. כשהכל הסתיים והתיבה נראתה ריקה ,הציצה פנדורה פנימה וראתה יצור חלוש . "מי אתה?" ,שאלה אותו ,והוא ענה" :אני התקווה ,קטנה אני ושברירית ,אך כוחי רב. שמרו עליי והעבירו אותי לדורות הבאים" .כך שהתקווה תמיד נמצאת במקום שבו יש מצוקות וסבל ומציינת את האפשרות לראות רחוק יותר. האם נולדים עם תקווה או שהיא נרכשת? תקווה נמצאת בעולם .אינני חושבת שתקווה ואופטימיות הן אותו הדבר .יש אנשים אופטימיים יותר ופחות .תקווה שרויה בעולם ,כמו אהבה :יש ביכולתנו להחליט שאנחנו מצטרפים אליה ,או מתעלמים מקיומה .היא מעין ענן ששוהה בעולם .בזמן .מצוקה ,אנחנו זקוקים למישהו שיזכיר לנו את עצם קיומה ,כדי שנתחבר אליה ?מה נותנת לנו התקווה? כיצד היא משפיעה עלינו כפרטים? וכזוגות התקווה היא יעד על מפת החיים .ישנם למעשה שני סוגים שונים של תקווה :תרופה זמנית ,או משאת נפש .לעם היהודי יש כמיהה ותקווה 'להיות עם חופשי בארצנו'. לעומת זאת ויש תקווה זמנית ,מקומית ,כמו 'הלוואי שבעלי לא יעזוב אותי' ו'הלוואי שהבן שלי יהיה דוקטור' .תקווה כתרופה לכאב היא לא תמיד יעד רצוי :לפעמים אין בכלל תקווה לתקווה כזאת ,והיא אינה מבוססת על דבר ,ולפעמים היא גובה מחיר גבוה והרסני ממש .לכן ,בעיניי ,תקווה שמהווה רק מרפא זמני לכאב היא לא אחת בגדר אליה וקוץ בה ,והיא עלולה ליצור חולי חריף יותר בטווח הרחוק .למשל ,אדם שאיבד את מקום עבודתו ,ומתוך חוויית הכאב והעלבון דבק במאבק נואש לשוב לאותו מקום עבוד :הוא כותב מכתבים ,משפיל את עצמו ,ומוכן לעשות פשרות
2 שעלולות לפגוע בו בעתיד .במאבק כזה מעורבים כעס ,תוקפנות ותחנונים.נכון ,גם זה יעד על המפה ,אבל זהו יעד מבוצר ,או חסום ,ומזיק לראות אותו כיעד .כך גם לגבי אישה שמתעקשת להשיב אליה את בעלה תוך עשיית וויתורים מוגזמים.
תקווה אמיתית ,כפי שאני רואה אותה ,היא מקור אור שמציע אלטרנטיבה למצב החשוך שלנו ,היא יעד חדש על מפת חיינו ,ובדרך אל היעד הזה יש תחנות ביניים ומחסומים שיש להסיר.
תקווה קשורה תמיד לערך כלשהו שאנו מאמינים בו או משתוקקים אליו .תקווה או תשוקה להחלמה ממחלה כלשהי קשורה לערך של שלמות החיים .תשוקה לאיחוד המשפחה קשורה לערך של שלמות והמשכיות המשפחה ,ערך שהוא מעל לכאב האישי המיידי .כשמתבוננים בתקווה שבהקשר של הערך אליו היא משתייכת ,ולא רק כפתרון זמני צר ,מסתבר שיש הרבה דרכים שמובילות אל אותו הערך .איחוד המשפחה יכול להתקבל בדרכים שונות ,לא רק ע"י השבת הבעל הביתה .התקווה היא יעד שנמצא מחוץ לראייה המיידית שלנו ולכן צריך לפעמים להיעזר באחר שיעזור לנו להדליק את זרקור התקווה.
כיצד את מאבחנת זוג/זוגיות שאיבדה תקווה לעומת זוג שניתן לטפח בו תקווה להמשיך ולהיות יחד? ישנם שבעה סימנים עיקריים לנישואים שאיבדו תקווה: .1כשמידת ההשקעה מחוץ לנישואים גדולה הרבה יותר מאשר בתוכם :כשאנשים נהנים יותר ורוב חבריהם הם מחוץ לנישואים ,וכמובן כשיש בן או בת זוג מחוץ לנישואים. .2כשמאבדים את תחושת האנחנו ,וכבר לא אומרים 'אנחנו אוהבים ,מעריכים, חולמים' אלא חווים רק את תחושת ה'אני' ,או שה'אנחנו' הוא כבר עם אנשים אחרים: בני זוג אחרים ,המשפחה המורחבת. .3כשאין יותר תכניות משותפות לעתיד והוא נראה כשני מסלולים נפרדים. .4כשלאורך זמן נמנעים בעקביות מקרבה ,מחיוך ,מהתבוננות בעיניים ,ממגע, מאינטימיות ומשיחה ,או מרצון לשמוע מה האחר חושב או מרגיש. .5כשיש רמת ביקורתיות גדולה מאד לאורך זמן ,ובן זוג אחד רואה באחר רק את הפגמים ,רואה בו שותף לא ראוי ולא מעניין .לפעמים זה הדדי ולפעמים חד צדדי. שיפוט שלילי בשילוב בוז וחוסר הערכה ,קטילת האדם השני באשר הוא אדם.
3 .6כשיש התפרצויות רגשיות חריפות מאד :צעקות ,בכי והשתוללות ,והשני נאטם מולן ואינו מגיב לביטוי הרגשי החריף הזה של בן או בת הזוג. .7כשאחד מבני הזוג סגור בהחלטה שלו לסיים את היחסים והשני נאחז ע"י הפעלת כוח ,תחנונים ואיומים -זה סימן שהזוגיות נמצאת 'בדרך החוצה'.
כמובן שצריכים להתקיים כמה מהסימנים הללו יחד.
האם ניתן בכלל לשקם זוגיות שאיבדה תקווה? ואם כן ,כיצד? ראשית ,כן .היום פגשתי זוג שבא אליי לטיפול עם מידה קטנה מאד של תקווה, אחרי הרבה שנות ניכור וזרות ביניהם .זיהיתי אצלם קשב חדש זה לזו ,האחד מגיב רגשית ואצל השני זז משהו ,יש יותר לחלוחית בעיניים ,יש שתיקות של פליאה שאומרות 'לא ידעתי את זה קודם' .כל אלה הם דברים שמפיחים חיים באדמה היבשה של הנישואים .אמרתי לבני הזוג האלה' ,אתם עוד לא שם ,אבל מהפרספקטיבה אני יכולה לראות את התעוררות הרגש שלכם זה כלפי זו ואת הכמיהה המשותפת שלכם לאותו הדבר".
התקווה הישראלית – ההמנון: אני חושבת שהישראלים מאד מתאפיינים בתקווה .יש הרבה מחקרים שמתפרסמים מדי פעם על מצב הרוח הלאומי של הישראלי ועל שביעות רצונו מחייו ,ותמיד אנחנו המומים מכך שרוב האנשים מעידים על עצמם שהם מאושרים ושבעי רצון .ש פער בין התחושה שכולם בוכים לבין תוצאות המשאלים הללו .זה אומר שיש משהו נורא יהודי בתקווה שאולי נעוץ ברעיון של ביאת המשיח ,שכל יום נחכה לו שיבוא, שכשאנחנו נמצאים ברגע הזה יש אופציה שהמשיח יגיע במישורים האישיים והלאומיים כאחד ,ואנחנו מוכנים להרבה סבל מתוך ידיעה שאנחנו רק עוד חולייה בשרשרת .זה גם חלק מכוחו של העם שהוא מונע ומופעל ע"י כוחות שנמצאים בעתיד .הניו אייג' ,השפעות המזרח על הישראלים והעובדה שמסורות רוחניות נעשו נפוצות כאן – כל זה משום שהן מפגישות אותנו עם מושג הכאן והעכשיו ,שהוא התשובה או ההשלמה לחוויית התקווה :כדי שתוכל לחיות בתקווה כדאי מאד שתהיה גם בכאן ועכשיו ושתהיה אחראי וערני ליופיו של הרגע הזה.