The Students Speak Project by YOFHS

The

k a e p sS

t n t e c d e j o Stu pr

Let Your Voice Be Heard The Students Speak Project

March 2021/Nissan 5781

Dear Flatbush Family, The Covid-19 Pandemic, which began one year ago, dramatically changed life as we knew it. In a matter of days, we went from a tightly-knit school community which was built on our numerous social gatherings to one in which we needed to remain physically distant from one another. Against our will, we went from spending hours together daily in our “home” at 1609 Avenue J to being restricted to seeing each other only through the medium of Zoom -- for months at a time. Amazingly, the bonds that tie us together are stronger than what physical proximity allows. Despite the overwhelming challenge, our school community stood together, our connections held up. We were there for one another and, potentially, emerged even stronger than before the Pandemic. Not long into the Pandemic, Rabbi Yosef Chaim Yanetz came up with an idea. Constantly seeking ways to connect with our students and to help them grow as individuals, Rabbi Yanetz thought it would be cathartic for students to write or in some other creative way express their thoughts and feelings as they endured this challenging time. Of course, in addition to the therapeutic nature of such an endeavor, it would preserve for posterity the emotions our students went through as they lived through this significant historical event. No one was quite certain whether or not our students would have the interest or the emotional fortitude to participate in such a project, especially if we could only communicate with them about it from a distance. To our great surprise, hundreds of students submitted their creative efforts, a testament to the insight and influence of Rabbi Yanetz and the power of his initiative. This journal represents a sample of the many contributions our students put forward for “The Students Speak” project. We are greatly indebted to the outstanding leadership of Rabbi Yanetz in this project and the assistance he received from colleagues Mrs. Rachel Winkler and Mrs. Carolina Cohen. Most of all, we are in awe of the outstanding work of our students, the students of the Yeshivah of Flatbush Joel Braverman High School. May this work serve as an important historical artifact of this world-changing time period. Sincerely, Rabbi Joseph Beyda

Principal Yeshivah of Flatbush Joel Braverman High School

The Students Speak Project

‫בחודש אדר תש״פ נחשפנו לראשונה‪ ,‬לווירוס הנורא הנקרא קורונה‪.‬‬ ‫השפעתו הייתה מיידית‪ ,‬ואנשים רבים היו בסכנה מוחשית‪.‬‬ ‫בזה אחר זה נסגרו החנויות ומרכזי העסקים‪,‬‬ ‫ואף בתי הספר הוצרכו לשלוח לבית את התלמידים‪.‬‬ ‫חובת הבידוד גרמה לרגשות מעורבים‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬להסתכל על החיים מכיוונים שונים‪.‬‬ ‫בקובץ שלפניכם צירפנו לקט יצירות תלמידי ישיבתנו‪,‬‬ ‫המבטא את רגשותיהם וחוויותיהם כפי שבחרו להעלות על הכתב‪.‬‬ ‫הרב יוסף חיים ינץ‬ ‫ניסן תשפ"א‬

‫‪Thanks to‬‬

‫‪Rabbi Yosef Chaim Yanetz for proposing and advising this project,‬‬ ‫‪and Ms. Carolina Cohen for the graphic design.‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫‪4‬‬

INTRODUCTION The goal of the “Students Speak” project was to create a platform for our students to express their challenges and feelings during lockdown. It allowed us to understand the mix of fear and fortitude, determination and devastation felt by our students - to overall shed a light on their new perspectives of an altered life. We did not want to prescribe rules for their modes of expression and as such any form of expression qualified. You will thus see a variety of genres and mediums from articles and poems to paintings, graphic design and song. Our goal was to create an interdisciplinary tapestry of expression, to find a way for students to express their talents as they felt best. Thanks to the hard work of our department chairs, teachers, and students, we received hundreds of submissions each as unique and creative as its author. For our first anniversary of the Covid-19 pandemic, we wanted to share some samples of the work created by our talented student body as a reminder and testament to our experiences. While we would have loved to post all of the work submitted, some were private and not for publication. We would like to thank Rabbi Joseph Beyda, Principal of the High School, for his enthusiastic support of this project, as well as all the department chairs and teachers who participated and assisted with boundless advice. A special thanks must go to Mrs. Rachel Winkler, who supported the project from inception to completion, and to Mrs. Carolina Cohen, who worked her magic in producing such beautiful graphics. The true spotlight and appreciation goes to our students who allow us a glimpse into the complexity of their lives. Rabbi Yosef Chaim Yanetz Project Director

Yeshivah of Flatbush Joel Braverman High School

The Students Speak Project

Rachel Sanders

The Students Speak Project

‫‪Coronavirus‬‬

‫ודד אליא ך‬

‫ָשַמִים ַבְקשוּ רחמים‬

‫ֵהֵחל ְמִסין וְ רוְּסָיה‬

‫לא נמצא הגאון להָ ִביא מָ זוֹר‬

‫על ארץ ְספוָּגה ַמֵגיָפה‬

‫ועד קצֵ הו של אמריקה‬

‫ולא הופיע הכוכב שמצא תרופה‬

‫שנגזר ָעֶלָיה גזירת‬

‫המגיפה מתפשטת‬

‫ְנ ִגי ִפים רבים עָ ְברוּ דר ךאירופה‬

‫ְבִדידוּת ְוִנתוּק‬

‫הפחד והיראה ִמְשַתֵלִטת‬

‫ו ִהְכִתימוּ בדם יהודי ִמְליוֵֹני‬

‫מ יל י ו נ י א נש ים‬

‫למגיפה אין כְ תוֶֹבת‬

‫וכיום מתפלש בעפר‬

‫ַאסוּ ִרים ְבָבֵתיֶהם‬

‫פורצת שערי בינה ורפואה‬

‫ָשָטן פְ ָתִני ְשָטִני‬

‫א ח ים וא ח יות נות ק ו ז ה מ ז ה‬

‫נועֶ לת גבולות‬

‫ֶשֵאינו מַ בחין בין יהודי לשאר עמים‬

‫הורים נפרדו ִמַילֵדיֶהם‬

‫ובונה תהומות‬

‫וכל העולם הופך לגשר צר מאוד‬

‫ְבִלָבם פחד‬

‫היא מבקרת‬

‫והעיקר לא לפחד כלל‬

‫ובנפשם ֶבָהָלה‬

‫מדינות יון ורומא‬

‫שלא אחד בלבד עמד לכלותנו‬

‫מה ְיעוֵֹלל יום המחרת‬

‫שם השתוללו בימי קדם‬

‫והקדוש ברך הוא מצילנו מידם‪.‬‬

‫ִנְס ְגרוּ בתי ַהֵסֶפר‬

‫ְנ ִגי ֵפי שנאת יהודים‬

‫ִנְנַעלוּ ַהְיִשיבוֹת‬

‫גרמו הרס לחורבן‬

‫וכל ָבֵתי הְכֶנסת ָנַדמוּ‪.‬‬

‫לקהלות ישראל‬

‫ה ְרחוֹבוֹת ֵריִקים מאדם‬

‫וגם ספרד ה ְנאוָֹרה‬

‫שדות‪ ,‬ואגמים‪ ,‬נהרות ונחלים‬

‫כבה אוָרה‬ ‫ב ת י ח ול ים ח ס ר י מ ט ות‬

‫ו ְנ ִגיף שנאת ישראל‬

‫ומ כ ש יר י ר פ וא ה ‪.‬‬

‫הכה במאות‬

‫ר ופ א ים וא ח יות ע וב ד ים‬

‫ו ִגֵרש רבבות‬

‫יוָֹמם ָוֵליל‬ ‫להציל ְנָפשוֹת ֵמֶהֶרג‬

‫והנגיף נדד‬

‫וַאַבדוֹן‬

‫לארצות אירופה‬

‫המנהיגים ָאֵפס ֹכָחם‬

‫ְכַלִפיד בַ ַיַער‬

‫מחכים לתשועה ְמֵאי ָשם‬

‫אוכל‬ ‫ו ִכְסֶנה שאינו ַ‬ ‫המגיפה מתמודדת‬ ‫עם גִ דוֵֹלי המַ ָדע‬

‫‪7‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

I’ve Made My Peace One of the many things I am grateful for is coming to school and being surrounded by 1,000 of possibly the best people on the planet.; it brings me joy like nothing else. Being in school brings me a sense of purpose and fulfillment that has motivated me to accomplish so much throughout my time in high school. When the global pandemic forced the distance learning program, I was worried for the health and safety of my family and those around me. It took time, but I began to feel a debilitating loneliness. Virtual games with my friends, virtual classes, virtual meetings, slightly mitigated the pain but it lingered. After Pesach, I wanted to actively address this pain. In a sese, I was grieving the life I could’ve been living and I needed to change that. A shift in perspective however, is far easier said than done. I was genuinely afraid of melting into the soffa because of how many rom-coms I’d watched. Since the lockdown had given me the gift of time, I began reading extensively on things I barely know about. I discovered and explored many interests that I plan to pursue in college. Through reading and self discovery, I internalized the fact that lockdown would not be permanent, I will be reunited with the people that I cherish so much, and many people world-wide have taken a new lease on life. The empathy and camaraderie that this disease has elicited, can potentially make the world a better place. Sadly many valuable lives have been lost during this time but soon, the fog will lift, the smoke will clear, and only peace will remain(except for me and my sisters because we can’t stop bothering each other).

Natalie Ryba

The Students Speak Project

Dear Diary, During times of distress and despair many people tend to lose touch with their humanity and morality. They begin to act with the sole purpose of survival and no longer care about others. Contrary to my initial belief, when the Coronavirus emerged in our community I was surprised and delighted to see that people reacted totally opposite. I would have never thought that during a worldwide crisis and global pandemic I would be able to experience and witness amazing things. However, here I am in awe and amazed by those around me. Within days of the emergence of the crisis new programs were put in place and measures were taken to ensure that the people who needed help during this difficult time would receive it with a smile and open arms. Although our community was hit hard with schools closing, many people losing their jobs, the eldery growing lonely, many people becoming sick, and the stress of the catastrophe around us we rose to the challenge. When schools shut down, new programs filled with Torah learning were put into place to help with the constant boredom and craving for God in our everyday life. When many people lost their jobs, a fundraiser raising almost 2 million dollars took place to make sure that no one went hungry. When the eldery could no longer receive visitors, programs were put into place to guarantee that they would constantly feel loved. When many people became infected, hatzolah members worked around the clock, treating every patient with love and care, making sure everyone stayed healthy . Lastly, when the stress of the virus caused all of us to feel like we would cripple, our loved ones were there with unconditional love and support every step of the way. Throughout this experience, I have learned how unique and remarkable our community is .I’ve grown to appreciate all of those around me like never before because I know they will always have my back. My acts of chesed: Over the last couple of weeks I have been assigned to seniors that I call every other day to make sure thy are doing well. I also call a group of people who receive food from SBH weekley to make sure they have all that they need. Arlette Anteby

She laces up her Kyrie II’s, grabs a basketball and swaggers onto the court. Moving up the middle, ball low, she dribbles straight at LeBron, crosses him up, pulls to Sue Bird, spins around, jumps up, and lays the ball in for the win! The crowd roars, but only she can hear it, because while there is a real basket in her driveway, the opponents and the fans are only in her head. This is COVID-19 basketball. In the quarantine era of physical distancing and masked faces, real life has become restricted and therefore imagination must soar. As bedrooms become classrooms, and once discarded dolls are the only playmates now allowed to visit, playing sports has been confined to our driveways and our imaginations. For those of us who love the company of teammates, the hard-earned sweat of accomplishment, the barking of coaches who urge us to give a little bit more, learning how to keep our competitive athletic edge has become a challenge. Athletes and coaches are being tasked with finding new ways to

train and to play, and most importantly, to keep our motivation to excel when the only competition is ourselves. Whether it is watching old game film to analyze every play, breaking down what we did in the past in order to figure out what we will do in the future, or whether it is doing online drills in modified spaces, adapting our workouts and practice despite the lack of proper equipment, now is the time for true athletes to step up their game. SARS-CoV-2, a microscopic parasite smaller

Athletics in the Time of

Quarantine: MAINTAINING GAME IN COVID19 Simone Amkraut

allowing us to - if we choose - to stay in touch with our teammates and coaches, to find endless virtual workouts and new diet regiments. I am grateful to my Flatbush coaches who send videos into our team chats, sharing different workouts It is now up to the athletes to deter- that we can follow and suggesting plays that we can learn. But what is even more meaningful are the mine what kind of athlete we messages of hope and support, the reminders that want to be. Do we take this once a team, always a team, even if it will take time newly found free time before we can high-five each other’s accomplishtime we once upon ments in person. a time might have thought Until then, we can make the most of our free time. we coveted, but Not only can we play imaginary opponents, but we have learned that we truly do not - and can choose to play the highest level of competition our minds can conjure. For me that might be LeBfind the blessing that ron and Bird, for some of you that might be Federer is within? Do we choose to make the and the Williams sisters, for others Rapinoe and Beckham. No matter, if you are willing to challenge most out of this enforced isolation to prepare ourselves the best in your imagination, to put out maximum effort in the isolation of your own playing court, to be even better versions of you will be ready to tackle the highest competition ourselves when we come back to when we defeat the greatest opponent of our time: a our old teammates? tiny spiked virus that will soon meet its match! Technology has been a blessing in

than bacteria, is forcing us to take up the enormously big challenge to feed our motivation from within our own selves, fed by nothing more than our own love of the game.

Carga grande y molesta Obligado a usar una máscara Restaurantes están cerrados Oré todos los días por mis amigos y familia No hay cines, parques, y fiestas Aprendí sobre Zoom

Sally Jaradeh

Maurice Silvera

Hymie Gindi

True Heroes Shelly Zebak

In these trying times, All that I want andNeed to

See: Care, Kindness, andhelp. There are so many Watchers in this world, All of whom are, Bystanders to the need, the poor, andMost of all to… Chesed.

What I want, What We need, What Everyone hopes for, Upstanders. The people who take, Action. These kinds areNot always seen, sometimes hidden, But always there.

These people, I have seen, with my twohopeful eyes.

And with my twoopen ears. People of that type, Exist. I knowBecause they are the ones, That give up everythingOnly for the great or good.

Like the ones, who call their loved ones, Or even people, who they don’t know, They are thereWhen you least expect, But is always needed. They care forOthers, In their home, In stores, In the hospitals. Through my eyes, there are these-

Caretakers, Who help clean or cook, Even when unasked.

Workers, That go outJust for us, r to provide and have food in ou houses.

14 The Students Speak Project

n, Doctors, Nurses, Hatzalah Me Who not only save lives, Every day, butPut their lives second. All these peopleHeroes.

All of my gratitude, thanks, andMy whole heart, goes toThese people that try, for Us in these difficult times. Instead of beingWatchers. We can be, The upstanders.

Which I believe, There are always room for some more, Everyone can be one,

If their heart is inRight place, Cause they want, not forced. Let’s join them, Be a hero, Just like them.

Light even through the rain Vivian Madeline Hamui

When it’s raining look for a rainbow When things aren’t happy look for the happiness When life is tough make it easier When burdens are on you relieve yourself When life gives you lemons make lemonade When you have a piano make music When it’s dark you be the light When there is a fire find the water When there’s batter make a cake When there’s an opportunity strive for the best

The Students Speak Project

Chesed From Home By: Priscilla Baranoff 3-HN

Phone calls with Grandparents On the left, I facetimed my grandmother (one of many weekly calls) and the smile on her face was priceless. On the right, I facetimed my SBH adopted grandpa which I do every friday. Being on lockdown without seeing my grandparents has been a struggle but seeing the smiles on their faces when I call them makes me remember that there is still goodness and room for chesed.

16 The Students Speak Project

Donations I made a couple donations so far to different charities this quarantine. As a part of signing up for zumba and dance classes, the instructors hosted zooms for anyone who donated money. Although I’ve always been big on giving donations, seeing that other people also love to help others and they gave up their time for free (as long as donations are made) is such a beautiful thing to witness.

Tehillim Readings During this very difficult time in our lives that are filled with so much uncertainty and fear, I’ve been taking part in praying in several tehillim chats for people that are in need. I have a list of so many names that I compiled and sent to my friends for refuah shelema. One night, someone that I was praying for took a rough turn and was in need of tefillot. I happened to be awake at 4am and so I decided that I might as well do something useful if I’m up anyway and so I said a couple of perakim. This screenshot is someone saying thank you to me for not even doing anything!

The Students Speak Project

Cooking While these times are irregular and can be very stressful for my mom (who homeschools my twin sisters and cares for my whole family), I step up sometimes and help out with cooking as often as possible.

Chesed I Witnessed My little sister had to get stitches a couple weeks ago and someone who heard about it right away dropped off candy for her for when she got home from the doctor. I never saw such a happy little girl after just going through a procedure.

18 The Students Speak Project

Also, I have a brother with special needs. On Lag Ba’omer, a group of guys came outside my house and danced and sang for him just to bring some light to his life since he hasn’t left the house in over 5 months.

Watch Your Step Arlette Anteby

How can a flower blossom When it’s constantly being stopped on? What have you done during quarantine they ask Endless days with nothing to do So, what is it that you have done? What have I done? Well the weight of the whole world seems to be on my shoulders Everything I have known and worked for is slowly deteriorating before my eyes I am constantly watching my every move like a hawk Petrified and paralyzed with the fear of possibly infecting my grandmother my family or myself How can a flower blossom When it’s constantly being stepped on? My life has never seemed more uncertain I don’t know what tomorrow will bring Yet, I’m expected to take upon new hobbies, or alter my entire lifestyle So I ask How can you expect a flower blossom When it’s constantly being stepped on?

The Students Speak Project

Living

Vivian Madeline Hamui Thank you god for everything you have given me Thank you for the chance to speak Thank you for the chance to hear Thank you for the chance to smell Thank you for the chance to taste Thank you for the chance to feel Thank you for the chance to see Thank you for the chance to have happiness in my life Thank you for all my great friends Thank you for being here for me My life is like the sun there are rises and settings In life we are brought down but we have to get back up Life is so fragile at times There are happy and sad moments There are happy and sad feelings You choose which side you want You choose the person you would like to become You can give life all you got or just quit What is quitting? It’s you giving up on your life and what it has become And if you quit once you will never forget how to quit You will be cheating yourself What is on the other side of quitting? Being truly happy When a bird can’t fly it will continue to try and it won’t give up. We should never give up Let’s continue to face what life has to offer What is that I hear? A door full of opportunities Well what should Ido? Open that door and take what you can get Even if there is a risk There is always something great outcome Hashem has everyone’s best interests in mind 20 The Students Speak Project

Jeanette Cohen

The Students Speak Project

ils

Chesed Preva an

Joseph Misha

and hidden A world gone and taken Our day burned go nd nowhere to a o d to g in th No slow time moved so In this world, rising The death toll wondering Leaving us just e it? chances we hav e th re a t a h W pit e bottom of a th t a s a w I e k I felt li ll this emotion a h it w en ev t Bu on ill in the moti Chesed was st ng high ns were soari o ti a n o d ty ri a Ch pply ns got a big su o ti a d n u fo l a Medic dpar’t see my gran n id d I , g in n In the begin ents of these oser because cl n ee b er ev n But we’ve deterrents me with eighbors greet n y m e id ts u o When I go a smile ld just e people, I cou se to te a er p es We’re so d run a mile is illness rong against th st d n a st e w Together usness acts of righteo r u o h it w so o We d spread de we stop the By staying insi

22 The Students Speak Project

Don’t Wake Up

By Ralph Askenazi I’ve been thinking, Through all the possibilities of my future, slowly shrinking, Now it’s the opposite of normal, too. What if one day I get older, Bipolar, Really sick, Or forgetful? Until I remember nothing bolder. ***** I’ve fallen on the steady wooden ground, Tried to look around, To find a reason to stay abound. Only to be surrounded, Trying to remember all my past wounds, Emotions that intrude a silent afternoon. And I’m still falling. I’m slowly forgetting. It’s upsetting. All the things that’s I’m losing, Things that I used to dread, now I’m treading.

And nothing so golden stays, Blows away with the wind, without a fight. And without another word, it’s the morning. Everything good about life, gone. Infinite tasks and a finite concept of time, Such a crime that life’s rhyme, Has only one prime. And the rest is the climb, Then the fall. I’ve fallen on the steady wooden ground, Tried to look around, To find a reason to stay abound. And if I crash and fall, Always feeling small, What if before I even wake up, I can’t recall, Hearing the rain pour, Seeing which stars can soar, Remembering that the galaxy is full of galore, If I can’t remember that everyday I need to explore, Then I hope I don’t wake up at all.

It’s finally the night, The climax of life, The gold after a long day, the light, And gold is always so seemingly right, But tonight’s gold isn’t really bright.

The Students Speak Project

‫כמוסת הזמן‬ ‫שנת ‪/2020‬תש”פ‬

‫‪ - Talya Shamoelian 1-HN‬טליה שמולייאן‬

‫עלי‪...‬‬

‫שמי טליה שמולייאן ואני בת ‪ .15‬אני ומשפחתי גרים בברוקלין בבידוד‪ .‬לפני המחלה אהבתי לשחק‬ ‫כדורסל ועוד הרבה דברים‪ ,‬אבל כאשר הייתי בבית התחלתי לקרוא ספרים ולאכול‪ .‬אני עצובה כי אני‬ ‫מתגעגעת לראות את החברים שלי ואני רוצה לנסוע למקומות חדשות‪ ,‬אבל אסור לנסוע‪ .‬ראיתי‬ ‫שאני אחראית על העבודה שלי וגם שאני מאוד עצמאית‪ .‬אני גרה עם המשפחה הקרובה שלי וזה‬ ‫האמא שלי‪ ,‬אבא שלי‪ ,‬אחותי‪ ,‬ואחי‪.‬‬

‫‪24 The Students Speak Project‬‬

‫ראיינתי את הסבתא שלי‬ ‫סבתא שלי לבד בבית‪ .‬היא הולכת באוטו שלה לפעמים כי היא רוצה לצאת מהבית שלה‪ .‬היא‬ ‫מתפללת שזה יגמר בקרוב‪ .‬היא רק רוצה לראות את הנכדים שלה והעולם‪ .‬סבתא שלי גם‬ ‫מתגעגעת לארץ‪ .‬היתה לה טיסה ללכת שם לבקר החברים שלה‪ ,‬אבל היא לא הלכה כי כל‬ ‫השדות תעופה סגורים והיא גם מפחדת ללכת בזמן הזה‪ .‬אם היא כן היתה הולכת לארץ היא‬ ‫תהיה בבידוד לשבועיים‪.‬‬

‫חדשות על חסד‬ ‫הרבה בתי אבות סגורות כי יש קורונה‪ .‬היה יום הולדת לאחד הזקנות בבית אבות‪ .‬היא רצתה‬ ‫לחגוג יום הולדתה המאה עם המשפחה שלה‪ .‬ביום הולדת שלה משפחתה באו לחלון של הבתי‬ ‫אבות‪ .‬הם שרו ושמו מוזיקה‪ .‬הזקנה היתה כל כך שמחה ומופתע‪ .‬אנחנו גם יכולים לשים חיוך על‬ ‫אנשים‪ .‬האם גם אתה אחד מהאנשים ששמו חיוך על מישהו?‬ ‫‪.‬‬

‫איזה חסד אני עשיתי בזמן הזה? עזרתי לאמא שלי‪ ,‬שיחקתי עם אחי‬

‫‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫הקדמה‬ ‫בשנת ‪ 2020‬קרו הרבה דברים‪ .‬היתה מחלה שהתפשטה כל כך מהר‪ .‬זה התחיל בסין ובא לניו‪-‬‬ ‫יורק‪ .‬הייתי בבית לחודשים ועכשיו אני משוגעת‪ .‬יש לי כל כך הרבה דברים שהפכו ליותר חשוב‬ ‫בזמנים האלו‪ .‬הדברים שחשובים לי זה‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬

‫תמונה שהייתי בחוץ עם החברים שלי‬ ‫המסכה שלי‬ ‫הכרומבוק שלי והמטען לזה‬ ‫תלבושת שאני לובשת כל כך הרבה בבית‬ ‫מתכון לעוגיות שאפתי עם האחות שלי‬

‫תמונה כשהייתי בחוץ‬ ‫אני רוצה לשים את זה בכמוסת הזמן שלי כי אני‬ ‫אזכור כמה רציתי לצאת בחוץ עם החברים שלי‪.‬‬ ‫אזכור שרציתי ללכת לבית ספר בזמנים האלו וגם‬ ‫שרציתי ללכת בחוץ‪ .‬אנחנו לא מבינים כמה אנחנו‬ ‫אוהבים‪/‬צריכים משהו עד שמאבדים את זה‪.‬‬

‫‪26 The Students Speak Project‬‬

‫המסכה שלי‬ ‫אני רוצה לשים את המסכה שלי בכמוסת הזמן שלי כי כאשר אני רואה את זה זה יזכיר לי את‬ ‫הזמן הזה‪ .‬זה מכסה את הפה שלי והאף שלי‪.‬לפעמים אני לא יכולה לנשום‪ .‬אני שמה את זה על‬ ‫הפנים שלי כי אני לא רוצה להשתעל על אף אחד ואני לא רוצה לקבל את החיידקים של אף אחד‪.‬‬ ‫כל העולם לובש את זה כאשר הם יוצאים החוצה‪.‬‬

‫הכרומבוק שלי והמטען לזה‬ ‫אני רוצה לזכור את הכרומבוק שלי כי אני משתמשת בזה כל יום‪ .‬אני צריכה את זה לבית הספר‪,‬‬ ‫לעשות שיעורי בית‪ ,‬ללכת על זום ועוד יותר‪ .‬אני משתמשת בזה כל כך הרבה שזה נגמר כל יום‬ ‫ואני צריכה להשתמש במטען להטעין אותו‪ .‬יש לי כרומבוק כי הבית ספר נתנו את זה לי‪ .‬אני לא‬ ‫יודעת מה הייתי עושה בלי זה‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫תלבושת שאני לובשת כל כך הרבה בבית‬ ‫בגלל שאני בבית כל הזמן אף אחד לא רואה‬ ‫אותי אז אני לובשת את הסוודר הכי נוח‪ .‬אני‬ ‫לא לובשת את זה כל יום אבל אני לובשת את‬ ‫זה הרבה‪ .‬אני שמה את זה בכביסה וכאשר‬ ‫גומרים את הכביסה אני לובשת את זה עוד‬ ‫פעם‪ .‬המשפחה שלי )שגרים איתי( שונאים‬ ‫את הסוודר הזה כי הם רואים את זה כל כך‬ ‫הרבה‪.‬‬

‫מתכון לעוגיות שאפתי עם האחות שלי‬ ‫אני רוצה לשים את זה בכמוסת הזמן שלי כי אני רוצה לזכור כמה דברים שעשיתי בבידוד‪ .‬אני‬ ‫בבית כל כך הרבה שאני רוצה לאכול וגם משעם לי‪ .‬אז שמתי את שני הדברים האלו ביחד‬ ‫והתחלתי לאפות‪ .‬אני לא טובה‪ ,‬אבל אחותי יותר טובה ממני‪ .‬אנחנו אפינו עוגיות שוקולד צ’יפס‪.‬‬ ‫כל המשפחה שלי אהבו את זה ואכלו את זה כל כך מהר‪.‬‬

‫‪28 The Students Speak Project‬‬

‫המסר לכם‬

‫אני רוצה להגיד לכם שצריכים להיות שמח עם מה שיש לכם‪ .‬אולי אתם לא אוהבים בית ספר או‬ ‫להתעורר מוקדם‪ ,‬אבל אין לי את זה עכשיו ואני מתגעגע לזה‪ .‬אנחנו צריכים להיות שמחים שאנו‬ ‫בריאים ויכולים לצאת מהמיטה שלנו‪ .‬יש הרבה דברים שאנחנו צריכים להגיד תודה עליהם‪ ,‬אבל‬ ‫אנחנו לא עושים את זה כי לא שמים לב שהדברים האלו כל כך חשובים‪ .‬וצריכים להיות שמח שיש‬ ‫לנו משפחה‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

d nursiewed doctors an v ve I’ fe li re ti My en the y, but now, with et ci so of s oe er es as the h re image e world, my enti th of s u at st t curren meaning. eroes has a new h g in be em th of world hero you for being a k an h T . ou y k Than y waking up ever r fo ou y k an h T right now. ain and ng to sacrifice ag si oo ch d an g in morn e r running into th fo ou y k an h T s. again for u k you for ay from it. Than aw n ru e w e il h fire w ank y single day. Th er ev se ea is d is fighting th e been the us- that must’v g n si oo ch r fo you ou our , but it makes y n io is ec d lt cu most diffi hero. ugh evou’re going thro y at h w e in ag I can’t im , pital every day os h e th to in g ery day. Walkin admire ges lie ahead. I n le al ch at h w unsure of than anyd sacrifice more an h gt n re st r you thing. are my role a hero, but you ly on ot n e ar You a help, I hope to be ’s em h as H h it model. W al. And hearing go y m is at h T . doctor one day ay adds es are doing tod rs u n d an rs to what doc ce ect and reveren sp re of l ve le ew an entirely n eld. I in the medical fi n so er p e gl n si to every rength as a ill have your st w I ay d e on e hop immeaand sacrifice is h gt n re st r ou Y doctor. surable. up to you, and I look e ir m ad I , ou y I thank fety e health and sa av h ly on to ou you. I bless y us will ray that this vir p I d an , re tu fu in your very quickly. come to an end uch. Thank you so m an Jennifer Salzm

30 The Students Speak Project

Dear Diary, (April 26th, day two), I’m getting bored staying at home every Sunday. I remember visiting my grandparents but we’re not doing that anymore. It’s just staying at home, and I’m getting sick of doing the same things every Sunday. Writing, praying, watching… I wish that we could go outside, and it seems like that won’t ever happen again, With numbers as high as 2.9 million, with 800 thousand recovered and 200 thousand deaths. The United States is even more extreme with almost a million cases, and only around one hundred thousand recovered with fifty thousand dead. I’m getting sick of each day containing the same lame structure. Wake up, pray, write, school, if that is even part of the structure for that day. Some websites, like livescience.com, mention a second wave of Coronavirus that might be even worse than the first. I hope that this is not true, but if it is, I hope that it’s handled better than the first wave. It seems like the government is now helping many people with financial assistance, delaying student loan interest, and giving people money who need it, some for the rest of the year. That’s good. I really want to go outside. I’m staying inside and not doing anything interesting. I’m done not walking anywhere and not doing anything fun. I’m done with my life being a boring melody of the same things. Some people have the problem of the slacking off when they have extra time, but I’m the opposite, and even the watching at the end of the day that I have time for now, is just getting more and more boring by the day. Sincerely, Ralph Askenazi, filled of boredom.

The Students Speak Project

Chesed Project — A Story Rebecca Toussie

During this difficult time, it is hard to stay sane. Some people choose to spend this time growing and becoming a better person. Chesed is the key to doing so. Throughout the past month or so, I’ve read about many chesed acts that were done in order to better the world. In specific, I will be talking about this one organization that has recently been created that really made me happy. The organization is called “J-Teen”. This organization’s main goal is to help little kids adjust to online schooling, as it can be hard, especially for young children in elementary school. In this organization, high school students Zoom with younger students and help them with their schoolwork. If the student doesn’t understand something or is having trouble with an assignment, because the material was taught over the computer, the highschooler helps them understand it better. It’s a one-on-one session that I think really benefits these young students in the best way possible during this tough time. Another organization that I found really great is an organization called “FLAG (Front Line Appreciation Group) Westchester”. This organization is designed to help restaurants make and give food to hospital staff. This act of chesed is very helpful to hospital workers that work so hard, day and night, helping people who are sick with the virus. I haven’t seen these acts of chesed happen in person but I read about them in the newspaper. However, I have seen smaller acts of chesed in person, such as a girl unpacking the groceries for her mom, or a person giving money to a homeless man on the streets. Even though these acts are small they still make a big impact on someone’s life, just like the big organizations do. I hope that this quarantine will end soon, but everyone should take advantage of this time to spread love and kindness and to do more and more chesed, no matter how small!

32 The Students Speak Project

About the time I packed team SBH backpacks for nurses and doctors in Monmouth Medical Center. David Mosseri

We packed the bags. Friday afternoon we get home Straight to work. We packed thea bags. We packed the bags. We removed the plastic And opened the bags up. We packed the bags.

We packed the bags. We opened the boxes Loaded with sweets. We packed the bags. We packed the bags. We stuffed them with candy Into every zipper we could. We packed the bags.

We packed the bags. Hoping one day This will end We packed the bags.

Dear Future Self, As of today, Monday March 23, the whole world is in the midst of a worldwide pandemic, the coronavirus. COVID-19 is infecting hundreds of thousands of people across the globe. The whole world has come to a standstill and everyone is advised to quarantine themselves. I think it is safe to say that most people are panicking, or at least worried. Some may be worried about how they are going to get paid, leaving their house, but mostly the virus itself. Many people in our community have been infected and I’m starting to get scared. Not only am I afraid of COVID-19, but I am mostly scared that it can mutate. The doctors will not be able to create a vaccine for 1224 months, and by that time we will be worrying about COVID-21. This new mutation of coronavirus may be way more deadly than COVID-19. I am also extremely stressed about this whole situation. I am getting very anxious from staying in my house for so long. I need to be around different people other than my 6 family members. Of course I love my family, but I really miss my friends a lot. I want to be able to go out on the weekends and have actual fun. I know it’s only been two weeks but it feels like forever! Now, the news is saying school is going to be closed for the rest of the year! I hate to say it but I really want to go back to school. I work hard in school because I know how much fun I’m going to have on the weekends and with my friends. That is what pushes me to work hard. I don’t know how much longer I can last with nothing to look forward to. I really hope this situation gets better fast or else many more are going to be put in danger. Marvin Ebani The Students Speak Project

Mis Pensamientos Sobre Corona Por: Pablo Lin (Benji)

Yo Odio Corona ● Yo estoy asustado por el Corona porque hay personas en mi familia que están inmunosuprimidas. ● Yo estoy también molesto con el Corona porque no puedo hacer planes con mis amigos. No quiero obtener el virus de mis amigos y dárselo a mi famila.

34 The Students Speak Project

Lecciones Que Yo Aprendí ● Durante el Corona, yo aprendí a orar con más pasión a D-s así es que él hará un milagro y salvará al mundo de la pandemia. ● Yo aprendí a dar apreciación por lo que tienes porque tú no sabes qué podría cambiar en tu vida.

The Students Speak Project

‫כמוסת זמן ‪2020‬‬ ‫של מגיפת הקורונה‬ ‫התאריך היום‪-‬‬

‫‪Shelly Zebak‬‬ ‫‪Class: 1HR‬‬

‫תשעה ביוני בשנה אלפיים עשרים‪(June 9, 2020) :‬‬ ‫תאריך פתיחת כמוסה‪-‬‬ ‫תשעה ביוני בשנה אלפיים עשרים‪(June 9,2020) :‬‬

‫כמוסת זמן שלי עם חמישה דברים שאני בחרתי‪:‬‬ ‫‪..1‬מסיכה‬ ‫‪..2‬זוג של כפפות‬ ‫‪..3‬כתב עת על דברים שאני אסירת תודה‬ ‫‪..4‬כתב עת על איך אני מרגישה‪ ,‬מה אני עושה‪ ,‬וחדשות‬ ‫על מגיפת הקורונה‬ ‫‪..5‬תמונה של הסבא שלי שמת מנגיף הקורונה‬ ‫‪36 The Students Speak Project‬‬

‫הדבר הראשון שאני מכניסה בכמוסה שלי הוא מסיכה בכמוסת הזמן שלי‪:‬‬ ‫הסיבה שבחרתי במסכה היא שזאת‬ ‫דוגמא למה אנשים צריכים לעטות כל‬

‫יום כדי לצאת החוצה‪ .‬אני צריכה לעטות‬ ‫מסיכה על הפנים שלי להגנה ובטיחות‬

‫לחיים שלי ועל חיים של אנשים אחרים‪.‬‬

‫יש סיכון גבוה להידבק בנגיף הקורונה‪,‬‬ ‫ולכן המסיכה מונעת מאיתנו לקבל את‬ ‫הנגיף וגם לתת את הנגיף לאנשים‬

‫אחרים‪ .‬זהו שינוי אחד מתוך רבים שכל‬

‫אחד בעולם צריך לעשות‪ .‬זה הפך‬ ‫לנורמה חדשה‪.‬‬

‫הדבר השני שאני מכניסה בכמוסה שלי הוא זוג של כפפות פלסטיק שתוכלו‬ ‫להשתמש בהן רק פעם אחת‪:‬‬ ‫הסיבה שבחרתי בכפפות היא מכיוון‬ ‫שזה שינוי נוסף שאני עושה ‪,‬כשאני‬

‫יוצאת לחנויות בשביל אוכל ומצרכים‪ .‬זה‬

‫לא חובה‪ ,‬אלא עדיף‪ .‬אז אני רוצה‬

‫לעשות משהו נוסף כדי להיות יותר‬ ‫נקייה‪.‬כפפות זה משהו ששמתי בחלק‬ ‫הדברים שאני לובשת כל יום‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫הדבר השלישי שאני מכניסה בכמוסה שלי הוא כתב עת עם דברים שאני אסירת תודה‪,‬‬ ‫שכתבתי במשך ארבעה ימים בלמידה מרחוק והבידוד במהלך נגיף הקורונה‪:‬‬ ‫הסיבה שאני מכניסה את זה היא בגלל שזה כל‬

‫הדברים הטובים שהרגשתי במהלך הנגיף הזה‪.‬‬ ‫כתבתי שלושה דברים כל יום‪ ,‬שאני אסירת‬

‫תודה על כמו אוכל‪ ,‬כסף‪ ,‬החברים והמשפחה‬

‫שלי‪ .‬עכשיו יש הרבה אנשים שאין להם דברים‬

‫בסיסיים ותמיכה או אהבה מהמשפחות שלהם‪,‬‬ ‫אבל אני כן‪ ,‬אז אני צריכה לומר תודה שיש לי‬

‫הדברים האלו‪ .‬זה מתאים גם למסר שלי להיות‬ ‫אסיר תודה כי בפעם הזה יש הרבה אנשים‬ ‫שחסרים להם דברים שאנחנו לוקחים כמובן‬ ‫מאליו‪.‬‬

‫כתב עת בארבעה הימים)הדבר השלישי(‪:‬‬

‫‪38 The Students Speak Project‬‬

‫הדבר הרביעי שאני מכניסה בכמוסה שלי הוא יומן שכתבתי פעם אחת כל שבוע‬ ‫למשך שלושה שבועות לפרויקט בשביל הכיתה בהיסטוריה‪:‬‬ ‫יומן כולל הדברים הרגילים שאני עושה‬

‫ומרגישה בבידוד‪,‬לימודים מקוונים‪ ,‬וחדשות‬

‫ביום‪ .‬זה הוכחה אמיתית של נגיף הקורונה‬

‫וזה מוכיח שזה באמת קרה‪ .‬זה גם מראה‬

‫‪Shelly Zebak - Project - Entry #1‬‬ ‫‪Shelly Zebak - Project- Journal Entry #2‬‬ ‫‪Shelly Zebak - Project- Journal Entry #3‬‬

‫מה באמת קרה במהלך המגיפה הזו‪.‬‬

‫הדבר החמישי שאני מכניסה בכמוסה שלי הוא תמונה של סבי מצד אמי שנפטר‬ ‫מנגיף הקורונה‪:‬‬ ‫הסיבה שאני מכניסה תמונה של סבי היא לזכרון‪ .‬למרות‬

‫שאני לא הייתי קרובה אליו במיוחד‪ ,‬אני עדיין אוהבת אותו‬ ‫מאוד‪ .‬אני רוצה שהוא ייזכר לא רק כמו אדם שמת מנגיף‬ ‫הקורונה הרע‪ ,‬אלא גם כאדם חביב וצנוע‪ .‬כמו כן‪ ,‬שמתי‬ ‫התמונה גם לתזכורת למה שקרה לי באופן אישי ובני‬

‫משפחתי במהלך נגיף הקורונה‪ .‬נגיף הקורונה הוא אמיתי‬

‫וקטלני‪ .‬יש לי הוכחות בגלל סבא שלי‪ .‬בשבועות שסבי עבר‬

‫את הנגיף הזה‪ ,‬זה היה תקופה מפחידה ונוראית שהשפיעה‬ ‫על כל משפחתי‪ ,‬אז לעולם זה לא יישכח‪ .‬זה השפיע גם על‬

‫הפסח ועל השבת שלי ומשפחתי‪.‬‬ ‫‪39‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫הצגת עצמי‬

‫שיעור בזמן הקורונה אני לומדת בזום‪,‬שכמו פייס‪-‬טיים ואנחנו לומדים בלימודים‬ ‫מקוונים‪ .‬אני התחלתי ללכת עם המשפחה שלי כל שבת לדודים והסבתא שלי כדי‬ ‫לומר שלום ולראות איך איך הם מרגישים‪ .‬וגם זה משפיע עליי להיות שמחה כשאני‬ ‫רואה אותם כי אני לא רואה את החברים שלי ויש בידוד מכולם‪ .‬התכונה החזקה שלי‬ ‫בתקופה הזו זאת שאני אוהבת להסתכל על הטוב ואני אופטימית‪ .‬אני מרגישה פחד‬ ‫כי אני לא יודעת מה יקרה כל יום ואף אחד לא יודע מתי אנחנו יכולים ללכת כרגיל‪.‬‬ ‫אני עצובה כי הסבא שלי מת ממגפת הקורונה‪ .‬אז אני דואגת שעוד אנשים לא ימותו‬ ‫מהמשפחה שלי‪ .‬אני גם אני עצובה מאוד כי אני לא יכולה לראות החברים שלי‪ ,‬פנים‬ ‫מול פנים וללכת לבית הספר כרגיל‪ .‬דבר חדש שאני לא עשיתי לפני זה כשאני יוצאת‬ ‫החוצה אני עוטה מסכה על הפנים שלי וגם אני צריכה לשמור מרחק של שני מטר‬ ‫)‪ .(6ft‬זה משפיע עליי להיות עצובה ולהרגיש לבד‪ .‬לאחר הקורונה‪ ,‬דבר ראשון שאני‬ ‫רוצה לעשות הוא לבלות עם החברים שלי ולראות אותם פנים מול פנים כי זה דבר‬ ‫שאני הכי מתגעגעת‪ .‬והחברים שלי עושים אותי שמחה מאוד‪.‬‬

‫‪Video:‬‬

‫‪,‬שם שלי‬ ‫משפחה שלי‪,‬‬ ‫גיל‪ ,‬מקום שאני‬ ‫גרה‪ ,‬תחביבים‬ ‫שלי‪ ,‬השיר שאני‬ ‫הכי אוהבת‬

‫תמונות של הצגת עצמי‬

‫תמונה שאני עוטה מסכה בסופר‬

‫זום‬

‫תמונה שאני ציירתי וזה‬ ‫מראה אנשים עם מסכות‬ ‫ושומרים מרחק שני מטר‬ ‫‪40 The Students Speak Project‬‬

‫ראיון עם האמא שלי‬

‫‪Voice Recording:‬‬ ‫ראיון עם האמא שלי‪-‬‬ ‫אנחנו מדברות‬

‫‪ :Shelly‬מה שלומך היום‪ ,‬האם את מרגישה טוב?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬שלום‪ ,‬אני מרגישה טוב‪ .‬הכל בסדר‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬האם אני יכולה לשאול אותך כמה שאלות על הזמן הזה כי אני חושבת שאני יכולה ללמד מזה?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬כן‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬איך שמרת על עצמך בזמן הקורונה?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬אני נשארת בבית כל הזמן‪ ,‬אבל אני רק הולכת לסופר או לבית הספר בשביל עבודה‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬האם פחדת בזמן הזה?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬כן‪ ,‬מאוד‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬איך את מעבירה את הזמן בבידוד וכשאת בבית?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬אני מנקה את הבית ומבשלת ואופה אוכל לארוחות וגם אני עובדת בבית‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬למה את הכי מתגעגעת?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬אני מתגעגעת לראות את כל החברים והמשפחה שלי‪ ,‬וגם אני מתגעגעת לצאת בחוץ כרגיל ללא‬ ‫מסכות‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬איזה דברים מעניינים את עושה?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬כלום‪ ,‬אני רק עושה דברים רגילים בבית שאני עשיתי כל יום לפני מגפת הקורונה‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬איזה מסר את רוצה ללמוד אותי ואת כל הדורות הבאים על הזמן הזה?‬ ‫‪ :Shelly's Mother‬המסר שלי זה שיש אור בסוף כל הדברים הרעים שקורים בעולם‪ .‬העולם יחזור כרגיל והמגפה‬ ‫הזאת תעבור‪.‬‬ ‫‪ :Shelly‬אני לומדת שאמא שלי אוהבת להיות עסוקה בהרבה דברים בבית או עם העבודה שלה‪ .‬היא אישה‬ ‫שמפחדת מאוד בזמן הזה אבל היא גם רואה את הטוב‪.‬‬

‫מסר לעתיד‬ ‫המסר שלי לאנשים שקוראים את זה הוא‬ ‫להיות אסיר תודה על מה שיש לכם כי בתקופה‬ ‫זו של נגיף הקורונה אין לכל האנשים כל מה‬

‫שהם צריכים‪ .‬יש הרבה אנשים שחסרים לכם‬ ‫דברים רבים כדי לחיות‪ ,‬כמו כסף‪ ,‬אוכל‪ ,‬בית‪,‬‬

‫משפחה וחברים‪ .‬זה מה שאני רוצה שתיקחו‬

‫מכאן כי זה מסר חשוב מאוד לא רק בזמן הזה‪.‬‬ ‫אבל בזמן הזה של נגיף הקורונה צריך את‬ ‫המסר הזה יותר מזמנים אחרים‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫להיות‬

‫שמח‬ ‫עם מה‬ ‫שיש לך‬

‫חסד בעולם‬

‫מעשה חסד שאני רואה בתקופה ‪-‬זה את כל האנשים‬ ‫החשובים בעולם שעוזרים לכולם כל יום‪ .‬יש הרבה‬ ‫דוגמאות של אנשים שעושים חסד‪ .‬דוגמא אחת זה כל‬ ‫הרופאים והאנשים שעובדים ברפואה כי הם מנסים לטפל‬ ‫באנשים החולים ומנסים לעזור להם להיות בריאים‪ .‬עוד‬ ‫דוגמא זה היה בעיתון של‬ ‫‪ ,The New York Times‬וכתוב שהיה קצת אנשים שהיו‬ ‫במקום לשבוע והם הכינו מסכות כדי לתת לכל האנשים‬ ‫בעולם‪ .‬בזמן הזה האנשים האלו שמים את החיים שלהם‬ ‫בסכנה כדי לעזור לנו‪ ,‬אז זה חסד‪.‬‬

‫החסד שלי ושיר\פיוט על החסד בעולם‬ ‫‪Shelly Zebak - CHESED PROJECT SPRING 2020‬‬

‫החסד שאני עושה בזמן הזה‪ ,‬זה דברים טובים‬ ‫אבל קטנים‪ .‬דבר אחד זה שאני קונה אוכל‬ ‫למשפחה שלי‪ .‬גם אני מבשלת אוכל למשפחה‬ ‫שלי בזמן שסבא של האמא שלי נפטר ממגיפת‬ ‫הקורונה‪ .‬גם ב‪ Color War‬אני שלחתי תמונה‬ ‫שאני מחזיקה בנייר שכתוב תודה לכל האנשים‬ ‫שעוזרים לנו בעולם בזמן הזה‪ .‬גם אני עוזרת‬ ‫לאח הקטן שלי עם שיעורי בית‪.‬‬

‫‪42 The Students Speak Project‬‬

Lonely

By Ralph Askenaz

Regular school da ys, Once normal, now far away, Once a complaint , now a wish, ther e must be a hope, To go back to a fo a way, rmer annoyance, a sh ar ed ha tred, like thousand Regular school da s of lit candles. ys, Now abandoned, Left to stand alon e. Regular school da ys, Filled to their core s, Filled with annoya nce, tests, but prai se, I now remembe That it used to be r each of the way , crazy, insane, so s…, m uc h stress, hoping for Regular school da a de la y, ys, At least we were in it together, thos e days now a gaze Of previous mem , ories, Each one like som e sort of treasure , Now stuck home, lo

nely.

Regular school da ys, Back then, it felt like we were toge ther, Like so many cand les lighting up a ro om, Now it feels like w e’re all on our ow n mission, not all-t School looming ab ogether. ove all of us on Zo om , And now I’m, Bored, Lonely, Annoyed. Like the unity of a thousand candle s destroyed. Each of us setting our own little fire, un-joined, Little fires, instea d of setting a huge flame of a thousa Regular school da nd fires conjoined. ys, Once normal, now far away, Once a complaint , now a wish, ther e must be a hope, For all of us to join a way, our sparks togeth er , ou r little fires, one da Because now I’m y. lonely.

He’ll be ok

Shira Simchon He’ll be ok The words flood in my head “He’s in the hospital” “Its spreading worldwide” This needs to stop I can’t sleep I can’t think about anything else I keep telling myself, “it’ll be ok, he’ll be ok, everything will be ok.” But I can’t stop thinking about the possibility of it not. I thought it was a joke I thought it wasn’t real I thought it would stop. But it kept spreading and now New York has reached the top We’re trying to find a cure But trying isn’t enough. We need to work harder to find the right stuff. Mama I’m stuck at home Living behind a screen that tells me “I’m proud of what you’re doing in this terrible situation” Messages of prayer flood my phone And I don’t know how to feel anymore. Society is breaking apart And the world is in global lock down.

44 The Students Speak Project

I can’t see people. I want to hug u I want to see u But I’m a danger to your inevitable And I don’t want to be the reason you leave. One last word One last day One last goodbye I miss you by every passing minute and I can’t breathe without the thought that you’re ok. Just a text Just a note Just to let me know you’re ok

A life of color

Vivian Madeline Hamui What’s life with no color What’s life with no Red Orange Yellow Green Blue Purple Colors are the basic building blocks of life What if there were no color What would you see Black White Beige Gray Why live in a depressed world When you can living in an exciting world filled with extra colors

What’s life when it’s depressing Gray Black White Beige But when compared to an exciting day Red Orange Yellow Green Blue Purple Black Beige Gray White We should live with all colors We have bad days and we have great days Sometimes we even have both But a truly happy day is when all colors are mixed

The Students Speak Project

ZOOM

Bella Shatzkes

Hanna Mishan

Hola, me llamo Tomás, y yo vivo en Estados Unidos. El año pasado comenzó Covid en el mundo y yo rezo todos los días para que D-os nos salve pronto. Estoy muy aburrido y la cuarentena no

es divertida. ¡Espero que esta pandemia termine pronto! Tomás Yehoshua

Este año yo aprendo mucho sobre el corona. En marzo del año dos mil veinte yo estuve muy feliz porque la escuela terminó por un mes. Ahora, yo veo que el corona no es una cosa feliz. Yo aprendí lecciones por el corona que nostoros necesitamos dicer gracias a D-os por el mundo! Robin Cohen

No me gusta el corona y deseo que desaparezca. Tengo miedo de que se quede por muchos años y que la vida nunca vuelva a la normalidad.

El año pasado fue muy loco, especialmente con el coronavirus. Yo creo que es muy importante aprender de todo lo que pasó. Nosotros necesitamos cuidar y proteger a otros. Sobre todo, es muy importante que no seamos negativos y que sigamos sonriendo. Una buena forma de resolver los problemas es sentarse y tomarse un momento para respirar. Para alegrar a mi familia en cuarentena yo hice galletas y pasteles. Yo espero que todo esto termine pronto y que todo vuelva a la normalidad. Adriana Anteby

El corona es una enfermedad que recibimos de China. Corona vino en marzo. Afectó mucho a las familias y muchas personas murieron. El corona fue un momento oscuro para todos. Todas las escuelas y el trabajo cerraron. Finalmente recibimos las vacunas y esperamos que corona termine pronto. Yo creo que todo pasa por una razón y saldremos más fuertes. Hashem nos ayudará a superar esto. Sue Gindi

Judy Kada

The beauty of kindness Leor Yazdi

The most wonderful thing about kindness Is that kindness is a wonderful thing What would the world be without kindness? It would be a world devoid of life No one can live without receiving kindness And no one can survive without giving kindness The world would stop. A flood of destruction sweeping through Some might say that you must look out for number one and not worry about others How it’s okay to just worry about oneself But from there it descends to sabotaging others To ensure your ascent And if everyone hurts one another Taking and taking and taking Soon there will not be anything to take Everyone will have what they have And slowly we would die. But if we give we can live forever A good act never stops It leads to more good things and more good things Cycling forever The firefighter saves the child The child grows up to learn The child becomes a man The man becomes a doctor The doctor saves the patient And so the cycle goes on For such is the beauty of kindness

48 The Students Speak Project

Shelley Shamah

The Students Speak Project

A Single Kindness Tyler Davidovich A phone ringing Causes unknown happiness Rippling through tough times A man singing Causes great happiness Even through tough times A single can dinging Causes satisfaction That lasts during tough times A single dollar in a jar Causes great relief in stress Even through difficult times A single human can accomplish all these feats, Easing another human’s life Leaving ripples through the lives of others Even through difficult times

50 The Students Speak Project

Ginger Ammar The Students Speak Project

Day 1: April 20, 2020 Today is April 20, 2020, Day 1, and I am supposed to be back in school from Spring break, aka passover break, but, unfortunately, I am not there, I am quarantined in my house, because the world is on lockdown with a world crisis. There is a global virus called the coronavirus, aka Covid-19, which is killing many people. The scary part is that it is a deadly and unknown virus with no cure or vaccine. For the past weeks I have been in my house and online schooling on zoom from 9:30-3:40 with the unanswered question of “when will things get back to normal” always hovering above my head. It feels like I am on a real rollercoaster. No one knows what’s going to happen. I am taking it day by day, but it has been hard and overwhelming at times. Also all the assignments and projects from school is very exhausting, but having shorter classes is great. The thing that I miss the most is not being together with my friends and not seeing everyone in school in person. Today, there are, worldwide, 2,478,979 total cases and 170,338 total deaths. In The United States, there are 792,076 total cases and 42,483 total deaths. In New York, there are 252,094 total cases and 18,929 total deaths. Also in the news there many things that are getting affected by this virus. According to The New York Times, the one-day death toll in N.Y. state decreases below 500 for the first time since April 2. In addition, it states that the ambulance calls in N.Y. have also dropped. These news have really relieved me and strengthened my hope. Also The New York Times states, N.Y.C. forms a unit on anti-Asian bias as the number of complaints increase. According to CNN, The United States oil markets are collapsing greatly and the oil prices are going down below 0(into negatives). There has been an update from USA Today, that doctors will look for signs in people’s blood that developed antibodies to fight the virus. So enough about the news, a few days ago on Friday, my maternal grandfather passed away, which was a big let down and I am sad that I couldn’t see him for the last time because of the current situations. I keep my head up for my mom and help around the house like with cleaning and cooking. I have become the “second mom” of my family. Also many of my family friends bring food over like from the restaurant Sunflower, which is one of my favorite restaurants (ps.get the grilled pepper panini, it’s amazing). In my free time I watch movies with my family or binge watch youtube or Netflix(The Fosters-great show). I want to end on the note that I am truly grateful for everything I have, like having enough food and toilet paper in my house. All my supportive friends and teachers that help me go through this crazy time, and all the doctors or nurses that risk their life everyday. Most of all, is that I am healthy. Shelly Zebak

52 The Students Speak Project

A Helping Hand

Vivian Madeline Hamui Hey Buddy, Reach out Give me your hand I got you I won’t let you fall I won’t let you tumble I won’t let you fail Have faith God put you on this planet for a reason You’re here because you are loved You’re here because you were chosen You’re here because of the choice god mad You can’t just throw that away Reach out Give me your hand We will make this a better place We can change the world Before we do Reach out Give me your hand Let me pull you up to safety Let me pull you up to see the view you have created in your days of life Let me pull you up to see how amazing god is Reach out Give me your hand Get ready to make this life extra great The Students Speak Project

Mis Pensamientos Sobre Corona Marcelita Goldstein /Moselle Goldstein

Lecciones de Corona Yo aprendí que tu necesitas rogar y agradecer a Hashem todos los días porque en cualquier momento, él tiene el poder para cambiar todo. Cada día que nosotros vivimos es un milagro. También, Hashem nos da tanto y nosotros necesitamos apreciar las pequeñas cosas en la vida.

54 The Students Speak Project

Mi Experiencia durante Corona Soy afortunada de tener una bonita casa para vivir durante la cuarentena. Tenía comida y electricidad todos los días. Mi hermano regresó a casa de la universidad. Comencé a leer, hacer ejercicio, cocinar, y ayudar a mi hermana con la tarea.

Cambios en mi Vida Durante la cuarentena, yo decidí rogar dos veces al día y decir Tehillim todos los días. Cada mes yo termino el libro. También, porque no vi a mi abuela, llamé a mi abuela antes de Shabbat, y ahora, yo la llamo cada semana. Para el cumpleaños de mi abuela, nosotros la visitamos a ella afuera.

The Students Speak Project

Lynn Franco

56 The Students Speak Project

‫הזמן שלי‬ ‫בקורונה‬ ‫רחל ביידה‬ ‫‪1-HN‬‬

‫הקדמה‬ ‫שמי רחל ביידה ‪,‬ואני גרה בניו ג’רזי בזמן הקרונה עם המשפחה שלי‪ .‬אני גרה עם שלושה‬ ‫אחים‪ ,‬אחות אחת‪ ,‬ההורים שלי‪ ,‬ועוזרת בית‪ .‬אני אוהבת לקרוא ספרים ולשחק ספורט כמו טניס‪.‬‬ ‫בזמן שאני הייתי בבידוד‪ ,‬למדתי איך לבשל ארוחת ערב בשביל המשפחה שלי ואפיתי עוגות‬ ‫ועוגיות‪ .‬גם התחלתי לעשות יוגה‪ .‬בתקופה הנוראה הזה‪ ,‬למדתי להיות שמח בכל מצב‪ .‬גם‬ ‫למדתי שאנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בעתיד‪ ,‬אז אנחנו צריכים להאמין ולהתפלל לה'‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫כמוסת זמן‬ ‫●‬ ‫●‬ ‫●‬ ‫●‬ ‫●‬

‫מסכה וכפפות‬ ‫מחשב שלי‬ ‫האי‪-‬מייל שהישיבה שלחה לנו כשבית הספר נסגר‬ ‫תמונה של ליל הסדר שלנו‪ ,‬שעשינו בצורה אחרת‬ ‫תמונה של טיימס סקוור רייק‬

‫מסכה וכפפות‬ ‫בתקופה הזאת‪ ,‬אי אפשר להיות בחוץ בלי מסכה וכפפות כי זה יגרום לעבור מאדם לאדם ייתן ליותר‬ ‫אנשים את מחלה‪ ,‬וזה סכנה לכולם‪ .‬בהתחלה‪ ,‬כשראיתי אנשים לובשים מסכות‪ ,‬חשבתי שהם‬ ‫משוגעים‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני רואה אנשים בחוץ שלא לובשים מסכות‪ ,‬אני חושבת שהם משוגעים‪ .‬מסכות‬ ‫הן תזכורת לכמה שדברים יכולים להשתנות בכמה חודשים קצרים‪.‬‬

‫‪58 The Students Speak Project‬‬

‫מחשב שלי‬ ‫עכשיו‪ ,‬כל החיים שלי זה המחשב‪ .‬יש בית ספר בזום‪ ,‬אני מדברת עם החברים שלי ב"פייס‪-‬טיים"‬ ‫אני קוראת את החדשות בעיתון באינטרנט כדי לראות מה קורה בעולם הנורא הזה‪ .‬אני גם‬ ‫מסתכלת בטלוויזיה במחשב שלי‪ .‬בלי המחשב שלי‪ ,‬לא הייתי יכולה להיות בבידוד‪.‬‬

‫המייל שהישיבה שלחה לנו כשבית הספר נסגר‬ ‫זה חשוב לי כי כאשר קראתי את זה‪ ,‬לא ידעתי מה יקרה‬ ‫והייתי מאד פוחדת‪ .‬זה הייתה הדקה שהכל השתנה‪ .‬אמרו‬ ‫לנו שזה רק נסגר לשבוע אחד‪ ,‬אבל זה התחלף להיות עד סוף‬ ‫השנה‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫תמונה של ליל הסדר שלנו‪ ,‬שעשינו בצורה אחרת‬ ‫אנחנו לא היינו יכולים לעשות סדר פסח עם בני הדודים שלנו‪ ,‬אז סידרנו שני שולחנות שהיו רחוקים‬ ‫זה מזה וקראנו את ההגדה ביחד‪ .‬אחרי זה‪ ,‬הלכנו לבתים שלנו ואכלנו ארוחת ערב בנפרד‪ .‬זה היה‬ ‫סדר שאני יודעת שלעולם אני לא אשכח‪.‬‬

‫תמונה של טיימס סקוור ריק‬ ‫אנשים אוהבים לקרוא לניו יורק "העיר שלא ישנה‪ ".‬לא היו הרבה פעמים בהיסטוריה שלא היו‬ ‫תיירים ועובדים בטיימס סקוור‪ ,‬ועכשיו כשהרחובות כמעט ריקים‪ ,‬זה מאוד מפחיד ונורא לי‪.‬‬

‫לפני קורונה‬

‫בקורונה‬ ‫‪60 The Students Speak Project‬‬

‫ראיון עם האמא שלי‬

‫מה חשבת שיקרה כששמעת בפעם הראשונה שהמחלה נמצא בניו יורק?‬ ‫●‬

‫הייתה לי תחושה שזה ישפיע עלינו בדרך כלשהי‪ ,‬אבל לא חשבתי שבית הספר ייגמר וזו תהפוך לבעיה גדולה‪.‬לא חשבתי שכל כך‬ ‫הרבה אנשים בקהילה שלנו יקבלו את המחלה‪.‬‬

‫איך הדעה שלך השתנתה עם הזמן?‬ ‫●‬

‫אני לא רוצה לשקר‪ ,‬לא ממש ידעתי מה עומד לקרות‪ .‬אני עדיין לא יודעת מה יהיה בספטמבר!‬

‫אילו חלקים מחייך השתנו הכי הרבה בתקופה זו?‬ ‫●‬

‫עכשיו אני צריכה ללמד את התלמידים שלי מהזום‪ ,‬אז זה שינוי גדול‪ .‬גם עברנו לבית הקיץ שלנו בניו גרזי‪ ,‬אז גם המקום שלי השתנה‪.‬‬ ‫אני גם מפחדת הרבה יותר ממה שהייתי קודם לצאת החוצה‪.‬‬

‫מהם החלקים הטובים והרעים ביותר בבידוד?‬ ‫●‬

‫אני אוהבת להיות עם המשפחה שלי הרבה‪ .‬למדתי גם להכין גבינת מחרוזת וקייק‪ .‬אבל אני כן מתגעגעת ליכולת ללכת לבית הספר‬ ‫ולראות את התלמידים שלי‪ ,‬וזה יכול להיות קשה שכולם תמיד בבית‪ .‬זה גם עצוב מכיוון שלא יכולנו לעשות את טיול בר המצווה של‬ ‫בני‪.‬‬

‫מה למדת מהתקופה הזו?‬ ‫●‬

‫למדתי שאין דבר יותר חשוב ממשפחה‪ .‬אם יש לי את המשפחה שלי‪ ,‬אני לא צריך שום דבר אחר‪.‬‬

‫חסד‬ ‫שחקני הכדורסל של ה‪ NBA-‬נתנו כסף לעובדים שמנהלים את האצטדיונים‪.‬‬ ‫מכיוון עונת הכדורסל הייתה צריכה להסתיים‪ ,‬לא היו לכל העובדים האלה‬ ‫תפקידים‪ .‬לא הייתה להם דרך לקבל כסף‪ ,‬אז השחקנים עזרו להם‪.‬‬ ‫אני בישלתי ארוחת צהריים למשפחה שלי‪ .‬הכנתי פסטה‪ ,‬דגים וסלט‪.‬‬ ‫שיחקתי עם האח הקטן שלי ורחצתי אותו כאשר ההורים שלי היו עסוקים או‬ ‫צריכים חופש‪ .‬זה היה גם חסד לעצמי כי הוא כל כך חמוד!‬

‫‪61‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

Remember the times The fun we had Going around the community And giving back

To go to SBH To cook in masbia And even though we are stuck at home We can’t wait until mashiach Now we can call Visit from a distance Cook for Shabbat This is our resistance The letters to the workers Our sibling who we tutor Voice calls and zooms We hope it goes back to normal soon To shield us from the bad It’s time to give back Even with this virus In mitsvot we shall not lack Binyamin Mizrahi

Reflection (written on May 21, 2020) Over the last few months, we’ve been stripped of our ability to learn in a normal environment, stripped from some of our families and the outside world. We used to go into school, walk up and down the stairs to what felt like 100 times a day. Had loads of assignments. Many tests. However, I realized that even though we had all of these things, we were unappreciative. Unappreciative of the teachers, faculty, and socialization that we would take for granted. By now, most of us have learned to cope in different ways. Some bad, and some good. Personally, I have taken on many hobbies. I have started watching my health, really focusing on school, writing more and finding opportunities for the future. It’s an amazing opportunity and I am taking advantage of every moment. I used to never spend time to myself relaxing, reading a book, writing for fun, working out or just watching a movie or show. I was so focused on which assignments I had due and which tests were coming up. Now, although I do focus on those things, I can also focus on myself and my well-being. It’s amazing that a virus can do this to an entire world full of people. Yet, even though we are upset by the ‘social distancing’ rule, we have been able to completely turn our lives around, and I am proud that we’ve been able to do so. Hopefully, this will all end soon and we can return to our old and normal lives. Shira Simchon

62 The Students Speak Project

It’s All About the Little Things Lillian Louz

You and I, My family and yours, My community and yours, My world and yours. We’ve all been in crisis. Everyone affected differently, But still effected. Stuck at home. “Safty is our priority,” they say. But, people’s lives have been falling apart inside their four walls. You and I, My family and yours, My community and yours, My world and yours. During this crisis, We needed help. People have helped. It’s all about the little things: A quick phone call, A donation, A socially distanced visit, A quick meal, The possibilities are endless. From all corners of the world, there is struggling. Charity is what units. All the deeds done by; You and I, My family and yours, My community and yours, My world and yours. The small things have made the largest difference. Every endeavour has lead to success. An achievement helping someone, somewhere. It’s all about those little things. The Students Speak Project

A Letter to Naomi Hi Ms. ----, I’m Stephanie Tarrab, a student from the Yeshivah of Flatbush. Today, in one of my online classes, your father came on and shared with us what you wrote about your experiences in the hospital during these crazy times. I was just in awe and close to tears when I heard of everything you guys go through on the daily, especially nowadays. I appreciate everything that you do. It’s such a huge commitment and I admire you for pushing through even though it means separating yourself from your family. Not only are you constantly working, you also don’t have much relief when coming home to an empty house and separating yourself. Wow. I can only begin to imagine what it’s like. It’s tireless work and a new world that we know so little about. Thank you very much for devoting yourself to this and putting yourself at risk, while still continuing and persisting. I am lucky to have such heroes that are willing to do this as their life’s work. You are my inspiration. I might be interested in going into medicine in the future, and strangely enough, hearing what you wrote only strengthened that will. Its people like you that I look up to and that create a model of who I want to be. This is a terrifying time to live in and you guys are the only ones that can possibly help. You doctors and nurses are literally the most important people in the world right now. I feel like we are in good hands- you always strive to give and sacrifice for us. While I’m upset about not seeing my grandparents over the holiday, you have to isolate yourself and get back to work on Yom Tov. You’ve put my view in perspective, so thank you. Of course I’ll be staying home and will wave at my grandparents from behind a door. That’s our effort and it’s the least we can do compared to what you guys are doing in the war zone. I can’t fully express how grateful I am to you and your colleagues for everything that you do all year round. You all are really my role models and something I aspire to be. This is just a video that my school put together as a thank you to all medical professionals- https://youtu. be/eM9gJ3Xn46Q. It’s all we can do to show our support and our love. So we all stand with you and wish you the best while you heal strangers that are our loved ones and sacrifice your time and personal life to the public. We’re all indebted to you and I hope you all can keep doing what you’re doing in health and good spirits. Don’t forget how much we support you, we don’t know what we’d do without you. There are so many out there who need you special people. So thank you for everything that you do and I hope these times pass quickly. Stay safe Sincerely, Stephanie Tarrab

Mis Pensamientos Sobre Corona Socorro Sultan

Soy yo

Muchos meses han pasado del comienzo de Corona Yo estuve en mi casa mucho tiempo Yo no fui a la escuela

Pero, yo hice nuevos amigos

Yo jugué en mi casa con mis hermanas

Yo mande mensajes electrónicos a mis amigos

el tiempo de corona no es tan malo si lo piensas Ahora yo no estoy en mi casa todos los días yo voy a la escuela

Yo veo a mis amigos

The Students Speak Project

Day 3: Today is May 6, 2020.

I had a math test yesterday and today I had a biology test. I don’t understand why we are having tests. My math teacher basically told us we can cheat. The bio test was easier than I thought, so that’s good. We have so much food in the house! For lunch we had an Israeli theme. We had falafel, Israeli salad, and humus. I have a doctor’s appointment this monday. Don’t worry, I don’t have Corona, I’m just going for a physical. I feel like I have so much work to do, but I know I don’t. School is officially closed for the rest of the year. This makes me sad, and fearful. Israel opened up school for kindergarten until third grade. The hospital Shaarei Tzedek didn’t have anyone in their hospital due to corona!! Go Israel!! I’m also very sad because I can’t march in the Israeli day parade. It’s so much fun! Kim Jong-un, the Supreme Leader of North Korea, went to a party, and something happened. We don’t know if he just had a heart attack, or he died. I don’t like politics because people just lie, so I won’t care about this unless I get proof. Tik tok is getting boring, but I’m making some about my annoying cousin. I really miss my friends. I wanna see them, and hug them, but I can’t. Cases Globally: 3,709, 800 Deaths Globally: 259, 695 Cases in the U.S: 1, 210, 822 Deaths in the U.S: 71, 463 Cases in New York: 319, 000 Deaths in New York: 19, 415 (CNN News and Safari updates about NY) Talya Shamoelian

66 The Students Speak Project

Ginger Ammar

The Students Speak Project

Vivian Hamui

68 The Students Speak Project

The Crown Lynn Franco

A viral disease named after a crown, ironic isn’t itA crown usually builds up someone’s life, But all this crown did was destroy livelihoods. Teenagers adapting to this new life by staying up late, wasting away precious time. Since I’m young I’ve always been told that time is the most precious thing, But now I sit home day after day longing for time to quickly pass. What am I doing with my time? Nothing — because there is nothing I can do. Same routine day after day always a cycle I cannot play. I stay up late watching pointless videos, wondering when I’ll be able to do what they do. Emotions and thoughts clouding my vision, because all that’s left to do is think. My mind plays games and that is the cycle caused by Corona, the crown that ruined it all.

¿Cuándo va a terminar? ¿Cuándo podré estrechar la mano de mis amigos, abrazar a mis abuelos, comer dentro, tener una ﬁesta, hablar con mis amigos en clase? Espero que pronto si no, no sé qué haré. Sarah Siri

70 The Students Speak Project

‫כמוסת‬ ‫זמן‬ ‫‪By: Francine Kubresi‬‬

‫‪TABLE OF CONTENTS‬‬ ‫מבוא‬

‫‪03‬‬ ‫ראיון‬

‫קצת על עצמי‬

‫‪04‬‬

‫ראיינתי את אחי כדי לראות מה‬ ‫שלומו בתקופות האלה‬

‫מעשי חסד‬

‫‪05‬‬ ‫דברים לכמוסת זמן‬ ‫‪ 5‬דברים שהייתי מכניסה‬ ‫לכמוסת זמן‬ ‫‪71‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫מעשי חסד שאנשים עשו‬ ‫בתקופה זו‬

‫‪06‬‬

‫מבוא‬ ‫שמי צפורה קבריסי אני בת חמש עשרה שנים‪.‬‬ ‫בזמן הזה אני גרה בברוקלין‪ ,‬ניו יורק‪ .‬התחביב שלי זה‬ ‫ציור‪ .‬דברים שעשיתי בזמן הבידוד הם ללמוד סינית‪,‬‬ ‫אפייה‪ ,‬ציור‪ .‬הרגשות שהרגשתי בחודשים האחרונים‬ ‫הם של תודה כי אני מבינה עד כמה הבריאות שלי‬ ‫חשובה ואני כל כך אסירת תודה למשפחתי‪ .‬כמה אנשים‬ ‫גרים בבית שלכם עכשיו? מי הם ? וכאן שימו תמונה של‬ ‫המשפחה ההורים שלי‪ ,‬שתי אחיות ואחי‪..‬‬

‫ראיון‬

‫●‬

‫ראיינתי את אחי מאיר כי רציתי לראות מה שלומו‪:‬‬ ‫‪:Q‬איך אתה מרגיש במהלך קורונה? למה?‬ ‫‪ :A‬אני כועס כי אני לא יכול להיות עם החברים שלי‪.‬‬ ‫‪:Q‬מה דעתך על זום?‬ ‫‪ :A‬זה קשה יותר מבית הספר האמיתי והם נותנים לנו הרבה עבודה‪.‬‬ ‫‪ :Q‬מה אתה הכי מצפה לפוסט‪-‬קרונה?‬ ‫‪ :A‬לראות את כולם שלא ראיתי הרבה זמן‪.‬‬ ‫‪ :Q‬דבר אחד שאתה מצפה לפני הקורונה שבוטל?‬ ‫‪ :A‬התכוננו לנסוע לארץ בפעם הראשונה אבל הטיול בוטל‪.‬‬ ‫‪ :Q‬דבר אחד טוב ודבר רע בקרונה?‬ ‫‪ :A‬טוב‪ :‬אני לא צריך להתעורר מוקדם לבית הספר‪ .‬רע‪ :‬אני לא יכול לראות את החברים שלי ויש הרבה אנשים שחולים‪.‬‬ ‫‪ :Q‬על איזה דברים יש לך לומר תודה ?‬ ‫‪ :A‬אני אומר תודה על בריאותי ושאני מוגן בבית שלי‪.‬‬ ‫‪ :Q‬אם היית מטייל בזמן וחוזר לשנת ‪ ,2020‬מה היית עושה כדי להזהיר אנשים על קורונה?‬ ‫‪:A‬הייתי מנסה להזהיר את כולם והייתי מנסה להפסיק את זה‪ .‬הייתי מזהיר מפני הנגיף‪ .‬הייתי אומר להם להישאר בבתיהם וזו‬

‫לא בדיחה‪ .‬הייתי אומר להם מה הם צריכים לעשות כדי להישאר בטוחים‪ .‬הייתי מראה להם תמונות‪ ,‬עיתונים והייתי משתף סיפורים ‪.‬‬

‫‪72 The Students Speak Project‬‬

‫מעשי חסד‬ ‫אנשים אחרים‬ ‫עשו‬

‫אני עשיתי‬ ‫סבתא שלי קיבלה קורונה וכל יום‬ ‫התקשרתי אליה לראות איך היא‬ ‫מרגישה‪ .‬ברוך ה' היא בריאה עכשיו‪.‬‬

‫הרבה אנשים העבירו אוכל‬ ‫לרופאים ואחיות שעובדים בבית‬ ‫החולים כדי להודות להם‬

‫חמישה דברים שהייתי מכניס לכמוסת זמן‬

‫מבחן ‪Covid-19‬‬

‫וידאו של החדשות‬ ‫אני רוצה שהם יראו כמה‬

‫המבחן אמר לך אם יש לך‬ ‫קורונה וזה עזר להרבה‬ ‫אנשים להישאר בטוחים‬

‫זה היה רציני ומפחיד‬

‫תמונות של‬ ‫סופרמרקטים‬

‫‪73‬‬

‫מסכות‬ ‫להראות לאנשים מה‬ ‫היינו צריכים ללבוש בכל‬ ‫פעם שיצאנו החוצה‬

‫תמונות של רופאים‬ ‫ואחיות‬

‫להראות לאנשים כמה קשה‬

‫לכבד את כל האנשים‬

‫היה לקנות דברים שאתה‬

‫שסיכנו את חייהם‬

‫צריך‬

‫בשבילנו‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫איזה מסר היית רוצה שאנשים יידעו בעוד ‪ 20‬שנה?‬

‫מסר אחת שאני רוצה להראות לכולם היא כיצד הנגיף גרם לכל העולם כולו‬ ‫להשתנות בין לילה‪.‬‬

‫‪74 The Students Speak Project‬‬

Yo Siento Inmune

Línea De Meta Lauren Mizrahi

Leor Edri

A través de estos tiempos difíciles el mundo entero pasó por muchos cambios. Pasamos por desarrollos de nosotros mismos

Me siento inmune Con covid en mi aliento

y la forma en que actuamos, pasamos por pérdidas de las personas que amamos y pasamos por toda una pandemia. Puede que no haya terminado todavía pero si lo pensamos bien, no fue tan malo como hace unos meses. Y aunque los tiempos fueron duros, lo hicimos, llegamos a la meta.

Me siento inmune Con covid en mi Me siento libre Que covid se va Me siento libre Cuando venza a covid

I Feel Immune

Poema Acrostico

Dora Frastai (Daniellle)

C - cuarentena en la casa O - oro a D-s para que el virus se vaya R - reglas para mantenerse sano y seguro O - obreros no ganaron dinero N - no me gusta el corona, es muy malo A - anticuerpos después de contraer el virus

I feel immune With covid on my breath I feel immune With covid in me I feel free That covid leaves I feel free When I beat covid

El Poema de Corona

Enrique Kababieh (Ezra) Todas las personas adentro y en cuarentena No tienes niños afuera No tengo clase en la escuela El corona es muy malo El corona es el diablo Durante el corona yo aprendo mucho Talmud Yo rezo que nosotros tengamos salud The Students Speak Project

Danielle Dweck

76 The Students Speak Project

‫יוסף חיים ינץ‬

The Students Speak Project

‫ויש שאומרים סימני משיח הם‪ ,‬ותקוותנו כי הצדק איתם‪ .‬אך שתי נקודות יש‬ ‫להבהיר כדי שלא תצא תקלה מתחת ידם‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬כי סימנים אינם מספיקים‪ ,‬כבר היו דברים מעולם‪ ,‬והמשיח עדיין לא כאן‪.‬‬ ‫מפני שלא עיקר הסימנים‪ ,‬אלא המעשים‪.‬‬ ‫ושנית‪ ,‬כי הציבור עלול להבין‪ ,‬שמכיוון שהמשיח מגיע כבר‪ ,‬איננו צריכים לעשות‬ ‫עוד שום דבר‪ .‬וכאן היא הטעות‪ ,‬מפני שבזה פטרו את עצמם מכל חובה ואחריות‪.‬‬ ‫החובה העיקרית על האדם היא ‪ -‬להשתנות‪.‬‬ ‫עליו מוטלת האחריות להטיב את דרכיו והתנהגותו‪ ,‬לפני‪ ,‬וכדי‪ ,‬שהמשיח יבא‪.‬‬ ‫השינוי הוא העבודה המוטלת עלנו עכשיו יותר מ‪-‬תמיד‪.‬‬ ‫ואת זה שכחו בהם להעיד‪.‬‬ ‫ומי ששכל בראשו שואל‪ ,‬מדוע עשה ה' ככה לעמו ישראל? הלא דבר הוא‪ ,‬ולא ריק‬ ‫אלא מכם‪.‬‬ ‫ברצוני להציע תשובה‪ ,‬ואם יסכימו מנהיגי הציבור‪ ,‬אפרסמה‪.‬‬ ‫בכמה מקומות למדנו בתורה‪ ,‬שעל פי העונש אפשר להבין מה היתה העבירה‪.‬‬ ‫ואם רצה ה' לסגור את בתי הכנסת ובתי המדרש‪ ,‬אולי שם נמצאת כבשת הרש‪.‬‬ ‫בזמן בית המקדש היו אנשים שהביאו הרבה קרבנות אך לא נהגו בדרך הישרה‪.‬‬ ‫ֹאמר ה'?‬ ‫ישעיהו הנביא אמר אז את דבר ה' )ישעיה א‪,‬יא(‪ָ :‬ל ָּמה ִּלי רֹב ִז ְב ֵח ֶיכם י ַ‬ ‫האם ה' צריך את הקרבנות שלכם?‬ ‫מליוני אנשים היו צריכים להגיד בפסח קדיש וקדושה‪ ,‬אך עכשיו לא יאמרו ברכו‬ ‫ולא יקראו בספר תורה‪.‬‬ ‫האם ה' צריך את התפילות שלנו?‬ ‫יותר מלחפש את החמץ‪ ,‬מצוה עלנו לחפש בנרות‪ ,‬מה לא בסדר בתפילות?‬ ‫ומה לא בסדר בלימוד התורה‪ ,‬שכל כך יחסר בישיבות‪.‬‬ ‫ידועים דברי המשנה במסכת סוכה )פרק ב משנה ט( אם יורדים גשמים בליל חג סוכות‬ ‫זה לא סימן ברכה‪.‬‬

‫‪78 The Students Speak Project‬‬

‫המשנה מסבירה זאת על ידי משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו‪ ,‬אך האדון שפך לו‬ ‫קיתון על פניו‪ .‬העבד רוצה לשרת את האדון ומגיש לו מים‪ .‬האדון לוקח את כוס‬ ‫המים ושופך לעבד בפניו‪ .‬להראות שאיננו חפץ בשירות של עבד זה‪ .‬כך אם רוצים‬ ‫לקיים מצות סוכה וה' מוריד גשם‪ ,‬ההלכה אומרת שצריך לצאת מהסוכה ולאכול‬ ‫בבית‪ .‬כי ה' לא רוצה את המצוה הזו מאיתנו‪.‬‬ ‫ההשוואה למקרה שלנו ברורה‪ ,‬אם ה' סוגר את בתי הכנסת‪ ,‬ובפרט בפסח !! כנראה‬ ‫שרצונו לרמוז לנו משהו‪.‬‬ ‫והשאלה היא על מה הרמיזה?‬ ‫כדי להבין את התשובה‪ ,‬עלי לשאול רק עוד שאלה‪ .‬שאלה פשוטה אך נוקבת‪.‬‬ ‫כששמעתם וכשראיתם שסגרו את בית הכנסת ובתי המדרש והישיבות‪ ,‬האם משהו‬ ‫בכה? או הוריד דמעה?‬ ‫הרי זה דבר איום ונורא! בתי כנסת שבמשך מאה שנים היו מלאים‪ ,‬בפסח זה יהיו‬ ‫ריקים?‬ ‫כל הרואה משתומם‪ ,‬על בית התפילה ששמם!‬ ‫למי כאב על קול התורה שנדם? ועל ביטול תורה של אלפי תינוקות של בית רבן?‬ ‫לו היה זה חודש אב‪ ,‬מגילת איכה היה קורא כל בר בי רב‪.‬‬ ‫ואולי ה' העמיד אותנו במבחן‪ ,‬לראות האם לא כואב לנו על כך שאין אפילו תפילה‬ ‫במניין‪,‬‬ ‫כי ידוע הכלל‪ :‬כשכואב צועקים‪ ,‬ואם לא צועקים כנראה שלא כואב‪.‬‬ ‫והנה התשובה לשאלה‪ ,‬כי אם לא כואב לנו על על החסרון בקדושת ה'‪ ,‬הרי התגלה‬ ‫שלא זו היתה עיקר העבודה‪.‬‬ ‫אז לשם מה אנחנו באים לבית הכנסת? כדי לפגוש חברים? או כדי להעביר את הזמן‬ ‫עם הילדים?‬ ‫או כדי לדבר‪ ,‬ולשמוע את החדשות האחרונות? כדי להנות מהחזנות והמנגינות?‬ ‫או מהאוכל בקידוש שאחרי התפילות?‬ ‫האם אנחנו באים לבית הכנסת לצורך עצמנו? או בשביל לקדש את שם ה'?‬ ‫אולי הפכנו את הטפל לעיקר‪ ,‬ואת העיקר לטפל‪.‬‬ ‫אפשר לסגור את כינוסנו כדי שנבין שטעות בידנו‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫‪The Students Speak Project‬‬

‫אם לימוד התורה הוא רק כדי להתנצח עם דעת השני‪ ,‬ולא כדי להגיע ליראת ה'‬ ‫שהיא הראשית והיא התכלית‪ ,‬מה תועלת בזו התורה?‬ ‫אולי רק כשתיסגר הישיבה נבין את הטעות המרה‪.‬‬ ‫הרי אמרו בגמרא )יבמות סב עמוד ב( עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא‪ ,‬מפסח‬ ‫ועד ל"ג בעומר מתו במגיפה‪ .‬שלא נהגו כבוד זה בזה היתה הסיבה‪.‬‬ ‫ואם רצה ה' להפריד ביננו‪ ,‬אולי אהבת חינם היתה חסרה לנו‪.‬‬ ‫אם בשעה זו כולם בביתם ספונים‪ ,‬וזה עם זה לא נפגשים‪ ,‬הרי ברור שה' רומז לנו‬ ‫שהפרדנו בין הדבקים‪.‬‬ ‫הקנאה והשנאה זה בזה הם סיבת ההפרדה‪ ,‬בפרט דברי רכילות ולשון הרע‪.‬‬ ‫הרבו באהבת חינם בין אדם לחברו‪ ,‬ובעיקר בין איש לאשתו‪.‬‬ ‫עיקר מצות הפסח היא ההגדה לילדים‪ ,‬אך קודמת לה המצוה להרבות שלום בין‬ ‫האחים‪.‬‬ ‫כי אם מריבה בין ילדיך‪ ,‬הם לא יבואו סביב לשולחנך‪.‬‬ ‫הרבו ביניכם שלום ורעות‪ ,‬כי הם שורש האחדות‪ ,‬בלעדיהם לא נצא מן הגלות!‬ ‫הציפייה למשיח היא בכל יום שיבא‪ ,‬ואפילו אם יתמהמה נחכה לו‪.‬‬ ‫אך מפורש אמרו בגמרא סנהדרין )דף צז עמוד ב(‪ :‬כבר כלו כל הקיצין‪ ,‬ואין הדבר תלוי‬ ‫אלא בתשובה ומעשים טובים‪.‬‬ ‫אנחנו לא נדע אלא את מה שנעשה‪ ,‬כי לא המדרש עיקר אלא המעשה‪.‬‬ ‫זוהי חובת השינוי המוטלת עלנו‪ ,‬לשמור ברצינות על כבוד בית הכנסת‪.‬‬ ‫נדע לפני מי אנחנו עומדים בתפילה‪ ,‬אסור לדבר בזמן התפילה וקריאת התורה‪.‬‬ ‫חובה עלנו לכבד את חברנו‪ ,‬גם אם מנהגו שונה ממנהגנו‪.‬‬ ‫אולי אם את השינוי הזה נשמע ונעשה‪ ,‬אז גם ה' את תפילותנו ישמע ויענה‪.‬‬ ‫תקוותנו שהווירוס ב"ה יעבור מן העולם בקרוב‪ ,‬ושערי בתי הכנסת והישיבות‬ ‫יפתחו לרוב‪.‬‬ ‫ובאם מצאת מוסר במאמרי‪ ,‬והיה זה שכרי‪.‬‬

‫‪80 The Students Speak Project‬‬

‫בית הספר התיכון של הישיבה דפלטבוש‬ ‫על שם מר יואל ברברמן‬

Yeshivah of Flatbush Joel Braverman High School Al and Sonny Gindi Campus 1609 Avenue J Brooklyn, NY 11230