הרפואה | updateאורולוגיה
הלחמי וחב' בדקו 193ילדים שסבלו מדלקת חריפה של הגונדה. הילדים חולקו ל– 2קבוצות על–פי תוצאות תרבית השתן (קבוצה - 1 תרביות שתן עקרות ,קבוצה - 2תרביות שתן שבהן זוהתה צמיחה של 106מושבות חיידקים ומעלה) .קבוצה 1מנתה 182ילדים ,והגיל הממוצע של הילדים בקבוצה זו היה 9.8שנים. התלונה הנפוצה ביותר הייתה כאב בשק האשכים אשר הופיע בכ– 91%מהנבדקים .רק 3ילדים ( )1.6%התלוננו גם על בעיות אורינאריות כגון דיסאוריה ,תכיפות ודחיפות במתן שתן 6 .ילדים ( )3.2%סבלו גם מבעיות סיסטמיות כגון כאבי שרירים ,עייפות והפרעות במערכת העיכול .טמפרטורת הגוף הממוצעת בקבוצה זו הייתה תקינה ועמדה על 36.9מעלות .בדיקת שתן כללית הייתה תקינה בכ– 93%מן הילדים ורק אצל 13ילדים נרשמו סטיות קלות, כולל הופעת כדוריות לבנות או אדומות בערכים שבין 1ל– 4כדוריות לשדה בלבד ,ללא הופעת חלבון ניטריט או כל ממצא אחר .למרות זאת טיפול אנטיביוטי ניתן ל– 142ילדים ( .)78%בקבוצה זו כל תרביות השתן חזרו עקרות. סונר של הגונדות הדגים ממצאים המתאימים לאפידידמו– אורכיטיס (א"א) ב– 146ילדים ( ,)80%תסביב של האפנדיקס ב–9 ילדים (~ )5%ותמונה סטנוגרפית תקינה ב– 27ילדים (~ .)15%מטופל יחיד הובהל לחדר הניתוח בחשד לתסביב האשך ,אך במהלך הניתוח נתגלה אשך תקין ואפנדיקס תפוח ונמקי אשר הוסר .נעשה מעקב אחר כ– 72ילדים .כולם החלימו מהאירוע החריף ואצל כולם הבדיקה הפיסיקאלית הייתה תקינה .ל– 27ילדים בוצע סונר דרכי שתן שהיה תקין לחלוטין ,ל– 3ילדים בוצע ציסטוגרם שהיה תקין לחלוטין ,וילד אחד עבר פילוגרפיה שהייתה תקינה. קבוצה 2מנתה 11ילדים ,והגיל הממוצע של הילדים בקבוצה זו היה כ– 11שנים 5 .ילדים סבלו מכאב חריף בשק האשכים ,ו– 6הגיעו בשל כאב ונפיחות בשק האשכים .ל–8 "נתון מעניין נוסף ילדים הייתה היסטוריה של מחלה אורולוגית או נוירו–אורולוגית העולה מהמחקר הוא כי בקבוצת הילדים כגון ספינה ביפידה ושלפוחית שבה תרביות השתן ניורוגנית ( 4ילדים) ,רפלוקס (ילד אחד) ,היצרות השופכה לאחר היו שליליות בסופו של תיקון היפוספדיאס (ילד אחד) דבר ,כ– 78%מהילדים ואנומליה של השופכה (ילד אחד) .טופלו באנטיביוטיקה אצל נער נוסף הייתה עדות לקיום באופן אמפירי ,וזאת יחסי מין לא מוגנים ימים אחדים למרות היעדר סימנים לפני הופעת התסמינים .ל– 7ותסמינים המעידים על ילדים היו תלונות אורינאריות .דלקת בדרכי השתן" טמפרטורת הגוף הממוצעת שנמדדה הייתה 39מעלות ,שתן כללית פתולוגי בכל המרכיבים הופיע ב– 10נבדקים ,וסונר הדגים ממצאים אופייניים לא"א אצל 10נבדקים ,והיה תקין אצל נבדק אחד. נתון מעניין נוסף העולה מהמחקר הוא כי בקבוצת הילדים שבה תרביות השתן היו שליליות בסופו של דבר ,כ– 78%מהילדים טופלו באנטיביוטיקה באופן אמפירי ,וזאת למרות היעדר סימנים ותסמינים המעידים על דלקת בדרכי השתן .סומך וחב' הציגו תוצאות דומות. החוקרים בדקו 44ילדים הסובלים מדלקת של הגונדה ,ורק אצל נבדק אחד נמצאה תרבית שתן חיובית למזהם חיידקי .בחפשם אחר הגורם לדלקת מצאו החוקרים ב– 20%מהנבדקים עדות אימונולוגית
30
יולי 2011
לזיהום ויראלי על–ידי מיקופלזמה ,אנטרווירוס ואדנווירוס .ל–43 הילדים שהתרביות שלהם היו שליליות ניתנו משככי כאבים בלבד, ואלו החלימו לחלוטין מבחינת הסימפטומים והממצאים המקומיים. המחברים הסיקו כי אחד הגורמים לדלקת הגונדה הוא זיהום ויראלי שלקו בו לאחרונה וכי אין מקום לטיפול אנטיביוטי במצב זה. בן חיים וחב' בדקו את הממצאים הניתוחיים אצל ילדים אשר נותחו בשל כאב בשק האשכים .מתוך 70ילדים לפני גיל ההתבגרות שנותחו ,אצל )47%( 33נמצא תסביב של יותרת האשך או האפידידימיס .שיעור התסביב של האשך בקבוצת גיל זו היה נמוך יותר ועמד על 24( 34%ילדים) .אבחנה של תסביב יותרת האשך או האפידידימיס באמצעות מכשיר על–קול נעשית על–ידי זיהוי של מבנה תפוח ,עם הדיות אחידה ,שאינו מקבל אספקת דם .אבחנה של דלקת בגונדה נעשית על–ידי זיהוי זרימת דם מוגברת ,בצקת של הרקמה ולעתים הופעת נוזל סביב האשך (הידרוצלה תגובתי). התמונה הדלקתית אינה סגולית וכמובן שאינה יכולה להעיד על האטיולוגיה הגורמת לתמונת העל–קול .לאחד מן הילדים אשר אושפזו ואשר אובחן כסובל מתסביב של האפנדיקס של הגונדה נערך מעקב יומי באמצעות סונר .בדיקת הסונר הראשונית הדגימה תהליך היפואקוגני ללא אספקת דם בקוטב העליון של האשך ,אך זרימת הדם לאשך ולאפידידימיס הייתה תקינה .בבדיקות מאוחרות יותר נראתה עלייה בזרימת הדם לגונדה וכן נפיחות ובצקתיות של רקמות אלו .ככל שהבדיקות נערכו מאוחר יותר התמונה הדלקתית של הגונדה הקטינה את היכולת להבחין ביותרת האשך הנמקית .ייתכן שבחלק מן הילדים הפונים למיון כמה ימים לאחר הופעת תסביב של יותרת האשך תמונת העל–קול היא דלקתית כוללת ולכן בלתי סגולית לתסביב האפנדיקס.
סיכום המסרים המרכזיים העולים מהמאמר: •דלקת לא חיידקית של הגונדה בילדים מתחת לגיל ההתבגרות היא אירוע שכיח יחסית .כך עולה הן ממאמר זה והן מן הניסיון הקליני בארץ. •אצל ילדים בריאים ,ללא תלונות על הפרעה כלשהי בהשתנה וללא חום ,כאשר בדיקת השתן הכללית תקינה ,הסיכוי שמקורה של הדלקת בזיהום חיידקי הוא קלוש. •לאור האטיולוגיה ,הטיפול האנטיביוטי מיותר במרבית המקרים. •הטיפול הנאות בדלקת הגונדה שאינה חיידקית הוא מתן משככי דלקת לא סטרואידליים ומנוחה. •במקרים הבאים יש לשקול אפשרות לדלקת חיידקית כאשר מאובחנת דלקת הגונדה: ‡ ‡בילודים -בשל החשש שהם סובלים ממום אורולוגי שטרם נתגלה ,וכן בשל השיעור המוגבר של דלקות חיידקיות בילודים לא נימולים במחצית השנה הראשונה לחייהם. ‡ ‡בכל ילד הסובל מחום מעל 38מעלות. ‡ ‡בילד שעבר את גיל ההתבגרות ,ובנער הפעיל מבחינה מינית. ‡ ‡בילד עם היסטוריה של מחלה נוירולוגית או מום מולד בדרכי השתן. ‡ ‡בכל ילד המתלונן על צריבה במתן שתן.