Gilayon dugma 199

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪63‬‬

‫יפה‬ ‫מח ָ‬ ‫ַמאיָ ה ָל ִביא‪ ,‬בת ½‪ֵ 9‬‬ ‫ַאת כל כך צודקת‪ַ ,‬מאיָ ה! השוטר‬ ‫הוא הראשון שאמּור לִ שמור על‬ ‫יפה‪ ,‬כל הכבוד‪.‬‬ ‫חוקי התנועה‪ .‬ציור ֶ‬ ‫ֵ‬

‫נ ָֹעה ִמ ְש ָען‪ ,‬בת ‪9‬‬ ‫מּכְ ַפר ָס ָבא‬ ‫מצבו של הנהג‬ ‫סת ֵּבך‪ .‬השוטר‬ ‫ִמ ַ‬ ‫ֶהעמיד אותו ַּבשוליים‬ ‫כדי לִ ְקנֹוס אותו‪ .‬זה‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫לא נעים‪ֶ .‬‬

‫אֹופיר‪,‬‬ ‫רֹועי ִ‬ ‫ִ‬ ‫בן ‪ 12‬מגִ ְב ָע ַתיִ ים‬ ‫אולי הוא יגזור קנס על‬ ‫יפה מאוד‪.‬‬ ‫הנהג‪ֶ .‬‬

‫ַאלֹון ַקט‪ ,‬בן ½‪10‬‬ ‫הּודה‬ ‫מא ֶבן יְ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ִמׂשחק המילים בין‬ ‫"שול" ו"שללו" נחמד‬ ‫מאוד‪ .‬הציור שלָך‬ ‫מקסים‪.‬‬

‫ִל ִילי סּודיָ אן‪ ,‬בת ‪10‬‬ ‫רּוש ַליִ ם‬ ‫מיְ ָ‬ ‫אחרי ֶהערה כזאת‬ ‫ֵ‬ ‫השוטר יהיה זקוק‬ ‫לִ גלולה נגד כאב ראש‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫וְ לִ מנוחה‪ֶ .‬‬

‫הה ְמ ֵש ִכ ים באמצעות אתר 'עיניים'‪ www.einayim.com :‬בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬ ‫ִש לחו ֶא ת ֶ‬

‫רּוש ַליִ ם ‪ַּ .9134002‬בגִ ָיליֹון ַה ָּבא נְ ַפ ְר ֵסם ִמ ְב ָחר ִמתֹוְך ַה ֶה ְמ ֵש ִכים ֶשיַ גִ יעו ַל ַמ ֲע ֶר ֶכת עד‬ ‫יקס ֶׁש ֵאינֹו נִ גְ ָמר‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬יְ ָ‬ ‫קֹומ ְ‬ ‫'עינַ יִ ים' — ַה ִ‬ ‫בדואר‪ֵ :‬‬ ‫‪ 13‬במרס ‪ .2017‬המשכים שלא יִ ְתּפרסמו במהדורה המודפסת‪ ,‬יופיעו באתר 'עיניים' במדור 'הקומיקס שאינו נגמר'‪.‬‬

‫ַהק ִֹומ ְיקס‬ ‫ֶש ֵאינֹו נִ גְ ָמר‬

‫יש ָקה ּכָ ַתב וְ ִצייֵ ר ַה ְת ָחלָ ה‬ ‫ישל ִק ְ‬ ‫ִמ ֵ‬ ‫יקס‪ַ .‬א ֶתם מּוז ְָמנִ ים‬ ‫קֹומ ְ‬ ‫ִ‬ ‫ֶשל ִסיפּור‬ ‫ְל ַה ְמ ִציא לֹו ֶה ְמ ֵשְך ַעל ִּפי ִד ְמיֹונְ כֶ ם‪.‬‬ ‫'עינַ יִים' נְ ַפ ְר ֵסם‬ ‫ּבַ גִ ילָ יֹון ַהּבָ א ֶשל ֵ‬ ‫ִמ ְב ָחר ִמתֹוְך ַה ֶה ְמ ֵש ִכים ֶש ָלכֶ ם‬ ‫יש ָקה‬ ‫ישל ִק ְ‬ ‫ּכָ ַתב וְ ִצייֵ ר‪ִ :‬מ ֵ‬

‫ָא‬

‫מניות ואמנים צעירים‪,‬‬ ‫אבל ִּבמציאת רעיון‬ ‫נהיגה על פי חוקי התנועה איננה ִעניָ ין שוּלִ י‪ ,‬וְ לִ פעמים זוֹ שאלָ ה של חיים ו ָּמוֶ ות‪ָ .‬‬ ‫פשר בהחלט לעבור ֶאת המהירוּת המו ֶּתרת!‬ ‫טוב לְ ֶהמשך הקומיקס ֶא ָ‬

‫קֹומ ְיקס ֶה ָח ָדש ְל ֶה ְמ ֵשְך‪:‬‬ ‫ַה ִ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪62‬‬

‫קֹודם‪ַ .‬ה ֶה ְמ ֵשכִ ים — ָּב ַעמּוד ִמ ְׂשמֹאל‬ ‫קֹומ ְיקס ִמן ַהגִ ילָ יֹון ַה ֵ‬ ‫ַה ְת ָחלַ ת ַה ִ‬

‫קפידו על ְּכתב יד ברור‪.‬‬ ‫אנא ַה ּ‬ ‫יש ָקה‬ ‫ישל ִק ְ‬ ‫בהצלחה‪ִ ,‬מ ֵ‬

‫ְּבלֵ ב האוֹ קיָ ינוס נולד גל קטן‪ .‬הוא הולך וגָ ֵדל‪ ,‬הולך ו ִּמתרוֹ מם‪ִ .‬משׂ יא גוֹ ְבהו הוא ַמ ְשקיף‬ ‫ורואה ֶאת הגלים שנולדו לְ פָ ניו הולכים ו ִּמתכּ וֹ פְ פים עד שלְ ַבסוף הם ִמתנַ ּ ְפצים ונֶ עלמים ְּב ֶקצף‬ ‫ֶ‬ ‫"איני רוצֶ ה לְ ֵהיעלם! אני רוצֶ ה לִ חיות עוד ועוד‪,‬‬ ‫"איני רוצֶ ה לָ מות!" הוא צעק בכל כוחו‪ֵ .‬‬ ‫לבן‪ֵ .‬‬ ‫אני רוצֶ ה להיות גדול וְ נִ צְ ִחי כמו הים!"‬

‫המשוֹ טים‪ַ .‬הסירה נִ ְסחפה מהחוף‬ ‫ְּב ִדיוק אז הגל ראה סירה קטנה‪ ,‬שהאיש ֶששט בה איבד ֶאת ְ‬ ‫עומק הים‪ .‬הגל ֶהחליט לעזור לָ איש לחזור ֶאל החוף‪ .‬הוא ֶהעמיס ֶאת ַהסירה על רֹאשו ודהר‬ ‫לְ ֶ‬ ‫ְּבשִׂ מחה ֶאל החוף‪ .‬כשהיה ממש קרוב לַ חוף ֵהאט הגַ ל והניח ֶאת הסירה בעדינוּת על החוף‪.‬‬ ‫ְדרֹור ִא ָילן‪ ,‬בן ‪ 6‬מקיבוץ יִ זְ ְר ֶעאל‬

‫שבאדמה הרכּ ה‪ .‬הוא‬ ‫לְ פֶ תע הגַ ל נִ שטף ֶאל החוף ונֶ עלם‪ .‬הוא ִהרגיש ֶאת הצְ ָדפים ֶואת האבנים ָּ‬ ‫שב ִקרבת החוף ְמעוֹ ְדדים אותו‪ .‬פתאום לַ גל האומלל שנִ שטף ֶאל החוף‬ ‫שמע ֶאת הגלים הקטנים ְּ‬ ‫שבחוף ודיבר ִעם ֶאחיו שנִ ְש ְטפו ֶאל החוף‪.‬‬ ‫היה ֵּכיף מאוד‪ ,‬כי הוא שׂ יחק ִעם האבנים והצדפים ַּ‬ ‫אושר וּבעושר עד עצם היום הזה‪...‬‬ ‫וכך הוא חי ְּב ֶ‬ ‫מּפ ְר ֵדס ַחנָ ה‬ ‫לֹוטם ִד ְילמֹונִ י‪ ,‬בת ‪ַ 10‬‬ ‫ֶ‬ ‫להיש ֵבר הוא גָ דל‬ ‫ָ‬ ‫הוא ִהגיע לַ חוף‪ ,‬אך אז דודתו — הרוח הצפונית — נָ ְשבה לְ ֶע ְברו‪ ,‬ו ִּבמקום‬ ‫אחרי זמן־מה נמאס לו — הוא חזר לַ ים‬ ‫אמי‪ ,‬עלָ ה על החוף ָוהרס ָערים ֲועיָ ירות‪ֵ .‬‬ ‫וגדל והפך לצוּנָ ִ‬ ‫ונִ היָ ה שוב ֵחלק ִממנוּ‪.‬‬ ‫רּוש ַליִ ם‬ ‫נ ָֹעה קֹויְ ְפ ָמן‪ ,‬בת ‪ 10‬מיְ ָ‬

‫אבל הוא ִהתקרב ִּבמהירות ושטף אותי‪" .‬אההההההה!!!" זאת כבר‬ ‫ניסיתי לעזור לו‪ .‬צעקתי עליו‪ָ ,‬‬ ‫הייתה הצעקה שלי‪ִ .‬התעוררתי ַּבמיטה בתוך שלולית‪.‬‬ ‫ַמאיָ ה ַּב ְר ָעם‪ ,‬בת ½‪ 9‬מּכְ ַפר ָס ָבא‬

‫העזרה לא באה‪ .‬הגל הגדול ִהתחיל להרכּ ין ֶאת רֹאשו‪ִ ,‬התכּ ופף ִוהתנַ ּ ֵפץ נֶ גד ְרצוֹ נו‪ .‬כמו ֶאחיו‬ ‫ֶ‬ ‫תמזֵ ג ְּב ֵמי הים הכחולים‪ָ ,‬שם הוא התגלגל על ּ ְפנֵ י החול הרך עד לַ ָמקום ֶשבּ ו נולד‬ ‫הגדולים הוא ִה ַ‬ ‫ַּב ּפעם ֶשעברה‪ָ .‬שם עזבה אותו נִ ְש ָמתו ועברה לַ גל הבּ א‪ ,‬לאח הכי קטן‪.‬‬ ‫מתל ָא ִביב‬ ‫נֹגַ ה ְּפ ֵאר‪ ,‬בת ½‪ֵ 10‬‬

‫הה ְמ ֵׁש ִכ ים ּבאמצעּות אתר 'עיניים'‪ www.einayim.com :‬או בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬ ‫ִש לחו ֶא ת ֶ‬ ‫הסיפּור ֶש ֵאינֹו נִ גְ ָמר‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬ירושלים ‪ּ .9134002‬בגִ ָיליֹון ַה ָּבא נְ ַפ ְר ֵסם ִמ ְב ָחר ִמתֹוְך ַה ֶה ְמ ֵׁש ִכים ֶׁשיַ גִ יעּו ַל ַמ ֲע ֶר ֶכת‬ ‫או ּבדואר‪' :‬עיניים' ‪ִ -‬‬ ‫עד ‪ 13‬במרס ‪ .2017‬המשכים שלא יִ ְתּפרסמו במהדורה המודפסת יופיעו באתר 'עיניים' במדור 'הסיפור שאינו נגמר'‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪60‬‬

‫ַא ֶתם מּוזְ ָמנִ ים ִל ְקרֹוא ֶאת ַה ִסיּפּור וְ ִלכְ תֹוב לֹו ֶה ְמ ֵשְך ִמ ִד ְמיֹונְ כֶ ם‪.‬‬ ‫'עינַ יִ ים' נְ ַפ ְר ֵסם ִמ ְב ָחר ֵמ ַה ֶה ְמ ֵשכִ ים ֶש ָלכֶ ם‪.‬‬ ‫ַּבגִ ָיליֹון ַה ָּבא ֶשל ֵ‬ ‫אלי‬ ‫קֹודם — ָּב ַעמּוד ַה ְׂש ָמ ִ‬ ‫ַה ֶה ְמ ֵשכִ ים ַל ִסיּפּור ֵמ ַהגִ ָיליֹון ַה ֵ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ע ִמית וַ יְ ְס ֶּב ְרגֵ ר‬

‫ַהסִ יּפּור ֶה ָח ָדש ְל ֶה ְמ ֵשְך‪:‬‬

‫ְּב‬

‫הכפר‬ ‫שוּלֵ י המדינה‪ְּ ,‬בשוּלֵ י ְּ‬ ‫הניד ח‪ ,‬ממש על שְׂ פת‬ ‫ָ‬ ‫המצוק‪ ,‬עמד בית‪ .‬רוחות הים‬ ‫ָ‬ ‫התכ ּופוֹ ת‬ ‫החזקות והס ּופוֹ ת ְ‬ ‫נָ שכו ֶאת ַה ִט ַיח ּופָ געו ַּבקירות‪ .‬צמוד‬ ‫אחורי הדיר‬ ‫לַ ַּבית עמד ִדיר עיזים‪ּ ,‬ו ֵמ ֵ‬ ‫הייתה גינה‪ .‬רק עץ אחד ָשפוּף ונָ טוי‬ ‫על צִ ידוֹ ִמ ּ ְפ ַאת הרוח עמד ָשם ְּב ַעקשנות‬ ‫עצובה‪ַּ .‬ב ַּבית התגורר איש בודד וּמוזר‪.‬‬ ‫ֶאת רוב ְמזוֹ נוֹ ִס ּ ֵיפק לְ עצמוֹ ִמגינת היָ ָרק‬ ‫שבדיר‪ ,‬והיה ַמגיע לַ ְּכפר רק‬ ‫ו ֵּמהעיזים ַּ‬ ‫לְ עיתים רחוקות כדי לקנות ֶחבל‪ ,‬נֵ רות‬

‫אֹולה גְ ִל ִיקין‬ ‫ָ‬ ‫ִאייְ ָרה‪:‬‬

‫או סבון‪ .‬לִ פעמים שילם ִּבגבינת עיזים‬ ‫ְתמוּרת הדברים שלָ קח בחנות הכפר‪ִ .‬מ ֵדי‬ ‫פעם גם היה יוצא לדוג‪ ,‬ואולי ִמשום כך‬ ‫אבל לְ ַמעשֶׂ ה‪ ,‬לא היה‬ ‫ִּכינ ּו אותו ַ'ה ַדיָ יג'‪ָ .‬‬ ‫לו שום ִמקצוע‪ .‬הוא חי ְּב ֶשקט‪ ,‬לעצמוֹ ‪,‬‬ ‫וְ ל ּו טבעה סירתו הקטנה באחת הסופות‪,‬‬ ‫עובר חודש עד שמישהו היה‬ ‫ְּבוַ ודאי היה ֵ‬ ‫מבחין ְּב ֶה ַע ְדרוֹ ותוֹ ֶהה לאן הוא נֶ עלם‪.‬‬ ‫יום אחד נֶ עצרה מכונית ליד הבית‬ ‫שעל שְׂ פת הצוק‪ .‬האיש שנָ הג בה היה‬ ‫כתבה‬ ‫עיתונַ אי ֵמ ָהעיר הגדולה‪ .‬הוא כתב ָ‬ ‫הח ָברה‪ ,‬וכאשר‬ ‫על אנשים ֶשחיים ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫קרן‪ .‬העיתונאי‬ ‫סת ֵ‬ ‫הדיָ יג הוא ִה ַ‬ ‫שמע על ַ‬ ‫ִהמתין שעה ארוכה עד שהדייג הופיע‪.‬‬ ‫הדייג‪ ,‬אף שלא היה רגיל לקבּ ל אורחים‪,‬‬

‫ִהזמין ֶאת העיתונאי להיכנס לְ ֵביתו‪ִ .‬מן‬ ‫הים נשבה רוח רעה‪ .‬ס ּופה ִהתקרבה‪.‬‬ ‫שאלות רבּ ות‬ ‫העיתונאי שאל ֶאת הדייג ֵ‬ ‫ּמתוחכמות‪ .‬הדייג ענה לו בקיצור‪ְּ ,‬בכֵ נוּת‬ ‫ָּ‬ ‫ו‬ ‫תשובותיו החוֹ ְדרוֹ ת ָה ְממ ּו ֶאת‬ ‫ָ‬ ‫ו ְּבפַ ְשטות‪.‬‬ ‫העיתונאי‪ .‬לאט־לאט זָ נח ֶאת השאלות‬ ‫שהכין ֵמראש ְּבפִ נְ ָקסו ֶוהעלָ ה שאלות‬ ‫אמיתיות‪ ,‬שאלות ֶש ָעלו ְּבליבּ ו‪ ,‬שאלות‬ ‫על החיים‪ַּ .‬בחוץ כבר ִהשתוללה הסופה‪.‬‬ ‫שתי‬ ‫הדייג חימם ְמרק ירקות ו ָּמזג אותו לִ ֵ‬ ‫ַקערות ֶחרס‪ .‬הם אכלו ִּב ְדממה‪.‬‬ ‫פתאום יָ דע העיתונאי שהוא ֵאינו‬ ‫רוצֶ ה לחזור לָ עיר הגדולה‪ .‬תמיד חשב‬ ‫שהוא בר מזל משום שהוא חי ְּב ֶמרכז‬ ‫העניינים‪ִ ,‬מתרוצץ בין אנשים חשובים‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫מרוויח כסף רב וְ לָ בוש לפי צַ ו האופנה‬ ‫ראה‬ ‫אבל ִמכּ אן‪ִ ,‬מקצֵ ה העולם‪ ,‬נִ ָ‬ ‫האחרונה‪ָ .‬‬ ‫שמעוּת‪.‬‬ ‫לו לְ פֶ תע כל זה ָתפֵ ל ֲוח ַסר ַמ ָ‬ ‫ניסה‬ ‫הדייג דיבר ְּב ֶשקט וּלאט‪ .‬הוא לא ָ‬ ‫אבל כל מילה שאמר ִשכְ נְ עה‬ ‫לשכנע‪ָ ,‬‬ ‫ֶאת העיתונאי שהאיש הזה‪ ,‬הדייג‪ֵ ,‬אינו‬ ‫ְסתם ִת ְימהוֹ ני ִמתבּ וֹ ֵדד‪ֶ ,‬אלָ א אדם בעל‬ ‫ְר ִאייה חדה ֵמ ֵאין ָּכמוה וחוכמה נדירה‪.‬‬ ‫הוא ביקש מהדייג ְרשות להישאר וְ לִ למוד‬ ‫ִממנו‪ .‬הדייג ִהסכּ ים‪.‬‬ ‫ערכת‬ ‫ַּכעבור שבוע שלח העיתונאי לְ ַמ ֶ‬ ‫כתבה ְמ ַר ֶתקת וְ כוֹ ַת ְרתה‪'ֵ :‬אי שם‬ ‫העיתון ָ‬ ‫האמת'‪ַּ .‬ביום‬ ‫ִּבקצֵ ה השוליים שוֹ כֶ נת ֱ‬ ‫הכ ָתבה ֵה ֵחלו לִ נְ הוֹ ר ֶאל‬ ‫אחר ּ ִפרסום ַּ‬ ‫שלְ ַ‬ ‫הבית ֶשעל שְׂ פת הצוק ֶעשׂ רות סקרנים‪...‬‬

‫שת ְש ַת ְתפי‬ ‫התהליך הזה ֵאינו ִמיָ ִדי‪ .‬כדאי ִ‬ ‫גם ְּבחוג או ִּבפעילוּת שיש בּ הם פחות‬ ‫ילדים‪ ,‬כי ָשם יהיה לָ ך קל יותר להכיר‬ ‫שאת‬ ‫שתבחרי במשהו ַ‬ ‫ילדים אחרים‪ .‬כדאי ִ‬ ‫טובה בו ואוהבת לעסוק בו‪ ,‬ואני מניח‬ ‫שאת טובה בו יִ ְתרום‬ ‫שהעיסוק ְּב ָדבר ַ‬ ‫הערך שלָ ך‪.‬‬ ‫לִ ְתחו ַּשת ֵ‬ ‫נוסף על כך‪ ,‬כדאי שתבקשי ֶעזרה‬ ‫מהורייך‪ .‬הם יכולים ליצור ֶקשר ִעם הורים‬ ‫לילדים אחרים ַּבגיל שלך‪ ,‬וכך לְ ַתוֵ וך ֵּבינֵ ך‬ ‫לְ ֵבינם‪ .‬אולי מישהו ֵמהם ימצא ֵחן בעינַייך‬ ‫ויוּכל להיות חבר שלך‪ .‬מי יודע? אולי‬ ‫בקרוב תכירי כמה חברות שיהיו ַח ְברוֹ ַתייך‬ ‫הטובות מעכשיו וּלְ כל ַחיַ יִ ך‪.‬‬

‫ְּפ ֵאר־לִ י‪ ,‬בת ‪12‬‬ ‫רוצה להוציא‬ ‫אני כותבת סיפורים‪ .‬אני ָ‬ ‫רוצה‬ ‫ֶ‬ ‫אבל לִ פנֵ י זה אני‬ ‫לָ אור ֵספר‪ָ ,‬‬ ‫לחברותיי‪ .‬אני‬ ‫ַ‬ ‫לְ ַהראות ֶאת הסיפורים‬ ‫ְמ ַפ ֶחדת שהן יצחקו לי או לא ירצו‬ ‫הספר ִמּפנֵ י שהוא ְמ ַשעמם‪.‬‬ ‫לקרוא ֶאת ֵ‬ ‫מה לעׂשות? ועוד שאלָ ה‪ :‬אני לא כל‬ ‫ּומ ַד ְּברים איתי רק‬ ‫ברה‪ְ ,‬‬ ‫מקּוּבלת ַּב ֶח ָ‬ ‫ֶ‬ ‫כך‬ ‫כשאני ְמ ַד ֶּברת או כשצריכים אותי או‬ ‫לשבת‬ ‫כשמודיעים לי משהו‪ .‬אני יכולה ֶ‬ ‫כל ההפסקה בכיתה‪ ,‬ואף אחד לא ְמ ַדּבר‬ ‫איתי‪ .‬מה לעׂשות?‬

‫ּ ְפ ֵאר־לִ י היקרה‪,‬‬ ‫שמ ְט ִרידות‬ ‫כתבת על שתי בעיות ַ‬ ‫ְ‬ ‫ראה לי שהן קשורות זוֹ ָּבזוֹ ‪.‬‬ ‫אותך‪ ,‬ונִ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫הבעיה הראשונה היא פחד ֵמחשׂ יפה‪.‬‬ ‫שכתבת נבעו ִמתוֹ כֵ ך‪ַ ,‬ואת‬ ‫הסיפורים ָּ‬ ‫צמך‪ְּ .‬ב ֵעינַ ייך‬ ‫ַמחשיבה אותם לְ ֵחלק ֵמ ַע ֵ‬ ‫שאת‪ ,‬ולכן ַה ָּכרה‬ ‫הם ְמעידים על מי ַ‬ ‫רכך‪ .‬כל אחד‬ ‫הכרה ְּב ֶע ֵּ‬ ‫שמעוּתה ָּ‬ ‫ְּב ֶע ְר ָּכם ַמ ָ‬ ‫ֵמאיתנו רוצֶ ה שיֹאהבו אותו ויקבלו אותו‬ ‫שאת כותבת סיפורים‪,‬‬ ‫כפי שהוא‪ֵּ .‬כיוָ ון ַ‬ ‫ת ּוכלי להרגיש קבּ לה ַוה ָּכרה‪ ,‬ואפילו‬ ‫גַ אוָ וה‪ִ ,‬אם אחרים יֹאהבו ֶאת הסיפורים‬ ‫אחרים יצחקו לך‪,‬‬ ‫שלָ ך‪ .‬לעומת זאת‪ִ ,‬אם ֵ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪59‬‬

‫מּבנָ יָ ה‬ ‫ִצייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם ַמ ְרגֹולִ יס‪ ,‬בן ½‪ְ 7‬‬

‫ישארו אדישים‬ ‫או גרוע ִמכּ ך — אם הם יִ ָ‬ ‫ולא יִ ְת ַענְיְ ינו ְּכלל בסיפורייך‪ ,‬תחושי כאב‪,‬‬ ‫ֶעלבּ ון וּפגיעה‪.‬‬ ‫מדוע כל זה כל כך חשוּב לָ ך? אולי‬ ‫שב ֶחברת הילדים לא קל‬ ‫ַדווקא ִמשום ְּ‬ ‫לָ ך‪ַ .‬את לא יוזֶ מת שׂ יחה או ִמשׂ חק ִעם‬ ‫ּמחכה שהם יפנו אלייך‪.‬‬ ‫ילדים אחרים ו ָּ‬ ‫שאם ִתפני לאחרים הם‬ ‫אולי ַאת מרגישה ִ‬ ‫אותך‪ ,‬אולי היו לך ֶּב ָעבר ניסיונות‬ ‫יִ ְידחו ָ‬ ‫תח ְּברות ִעם אחרים ֵואינך‬ ‫לא טובים ְּב ִה ַ‬ ‫רוצָ ה לַ ֲחווֹ ת שוב ֶאת הפגיעה הזאת‪,‬‬ ‫ואולי ַאת ביישנית ֵואינך יודעת איך‬ ‫שאינך ַמכּ ירה היטב‪.‬‬ ‫לִ פנות למישהו ֵ‬ ‫המצב הזה ֵאינו טוב לָ ך‪ַ ,‬ואת מרגישה‬ ‫בודדה ְּב ֶחברת הילדים‪ .‬כדי לְ ַשנות זאת‪,‬‬ ‫אני חושב שעלַ ייך להיות פעילה יותר‪.‬‬ ‫שאחרים יִ פְ נו אלייך‪ְ ּ ,‬פני‬ ‫ֵ‬ ‫ַאל ְת ַח ִּכי‬ ‫ַאת אליהם ונסי לדבּ ר איתם‪ִ .‬קבעי ִעם‬ ‫חברות לבלות איתן ַּבהפסקה עוד לִ פנֵ י‬ ‫שמתחילים הלימודים‪ַ .‬הזמיני ִמ ֵדי שבוע‬ ‫מחברה כלשהי‬ ‫ֵ‬ ‫חברה הביתה‪ ,‬או ַּב ְקשי‬ ‫ֵ‬ ‫אחר הצהריים‪.‬‬ ‫לבוא אליה ְּביום מסוּים ַ‬ ‫שאת‬ ‫ִאם יש חוג ֶשבּ ו נִ מצאות בנות ַ‬ ‫צט ֵרף אליו‪.‬‬ ‫לה ָ‬ ‫אוהבת‪ ,‬כדאי לָ ך לִ שקול ִ‬ ‫אולי ָשם יהיה לָ ך קל יותר לחזק ֶאת‬ ‫הקשר איתן‪ .‬בכל הפסקה גְ שי לפחות‬ ‫ֶ‬ ‫לְ ַבת אחת ַוד ְּברי איתה‪ ,‬אפילו לְ שׂ יחה‬ ‫קצרה של כמה שניות‪ִ .‬אם כל זה לא‬ ‫יצליח‪ ,‬אני ממליץ לָ ך לִ פְ נות לְ יועצת‬

‫הספר שלָ ך וּלדבּ ר איתה על ַמצָ ֵבך‬ ‫ֵּבית ֵ‬ ‫החברתי‪ .‬היא תוכל לעזור לָ ך לחשוב‬ ‫ֶ‬ ‫לשפר ֶאת‬ ‫ֵּ‬ ‫פשר לעשׂ ות כדי‬ ‫מה עוד ֶא ָ‬ ‫עמ ֵד ְך ַּבכּ יתה‪.‬‬ ‫ַמ ָ‬ ‫ואשר לַ סיפורים שלָ ך‪ַּ ,‬ב ָשלב הראשון‬ ‫אני ממליץ לָ ך להראות אותם למישהו‬ ‫שאת יודעת‬ ‫סומכת עליו‪ ,‬מישהו ַ‬ ‫שאת ֶ‬ ‫ַ‬ ‫שיוּכל לתת לך ביקורת בונָ ה ִוחיוּבית‪.‬‬ ‫לחברה טובה‬ ‫למשל‪ ,‬תוּכלי להראות אותם ֵ‬ ‫הורייך או‬ ‫שאת קרובה אליה‪ ,‬לְ ֶאחד ֵמ ַ‬ ‫ַ‬ ‫לאחר ִמ ֵּכן‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫שאת אוהבת‪.‬‬ ‫לְ ֶבן משפחה ַ‬ ‫ִחשבו יחד למי עוד כדאי להראות ֶאת‬ ‫הסיפורים‪ .‬כותבים רבּ ים (ילדים ומבוגרים)‬ ‫מראים ֶאת הסיפורים שלהם לאנשים‬ ‫המ שוֹ ב‬ ‫שהם אוהבים‪ְ ,‬מ בקשים ֶא ת ָ‬ ‫לאחר‬ ‫שלהם (כלומר‪ֶ ,‬את ְתגו ָּבתם)‪ּ ,‬ו ַ‬ ‫ִמ ֵּכן אפילו ְמ ַשנים פרטים ַּבסיפור על פי‬ ‫ַה ֶהערות שקיבלו‪ .‬כך תוּכלי לעשׂ ות גם‬ ‫ַאת‪ֵ .‬אינך צריכה להיות בטוחה לגמרי‬ ‫ְ‬ ‫עצמך ו ַּבכּ תיבה שלך‪ ,‬כי ֵאיני יודע‬ ‫ְּב‬ ‫ִאם יש כותב שמרגיש בטוח לגמרי במי‬ ‫אבל כדאי‬ ‫שהוא ו ְּבמה שהוא כותב‪ָ .‬‬ ‫שמפַ ְרסמים‬ ‫לִ בנות מעט ביטחון לִ פנֵ י ְ‬ ‫ְדבר־מה ברבּ ים‪ .‬כאשר תרגישי בטוחה‬ ‫יותר ְּב ַע ְ‬ ‫שהגיע‬ ‫צמך ו ַּבכּ תיבה שלָ ך תדעי ִ‬ ‫הזמן לפרסם ֶאת הסיפורים שלך‪ִ .‬אם‬ ‫תרצי‪ ,‬תוכלי לפַ ְר ְס ָמם ְּב ֵ'עינַ יִ ים שלי'‪.‬‬ ‫אני ֶאשׂ מח לקרוא אותם וְ לִ כתוב לָ ך ֶאת‬ ‫דעתי עליהם‪.‬‬

‫שהוא מעצבן מדי‪ ,‬זה‬ ‫רח ק‬ ‫תפ וס ֶמ ָ‬ ‫הזמ ן לִ ּ‬ ‫ַ‬ ‫ּו לשׂ חק ִע ם חברים‬ ‫לע ָדיו; ִואם‬ ‫אחרים‪ִּ ,‬ב ָ‬ ‫הוא מצחיק וּמעניין‪ ,‬זה‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬ ‫ראה הזמן להתקרב‬ ‫ַּכנִ ֶ‬ ‫ולשׂ חק גם איתו‪.‬‬ ‫הקשר שלך ִעם ילדים אחרים‬ ‫על ֶ‬ ‫כתבת שאמנם ֵא ָ‬ ‫מקובל‪ ,‬אך‬ ‫ָּ‬ ‫ינך מרגיש‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֵאינך בודד ויש לך חברים‪ַ .‬ט ּ ֵפח ֶאת‬ ‫שמציקים לו‪:‬‬ ‫הקשר איתם‪ .‬ואשר לחבר ְ‬ ‫ֶ‬ ‫טוב עשׂ ָית שניסית לעזור לו‪ ,‬אך כפי‬ ‫תבת — הוא צריך להאמין שהמצב‬ ‫שכ ָ‬ ‫ָּ‬ ‫שת נוֹ ת כדי להצליח לִ פעוֹ ל‬ ‫לה ַ‬ ‫יכול ִ‬ ‫שא ָ‬ ‫ינך מצליח‬ ‫לְ ַשנוֹ תו‪ִ .‬אם אתה חש ֵ‬ ‫לעזור לו‪ְ ּ ,‬פנֵ ה גם ְּב ִעניין זה לְ ַאחד‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫מהוריך‪ ,‬המורה‬ ‫סביבתך ֶ(אחד‬ ‫המבוגרים ִּב‬ ‫ָ‬ ‫חברך) ֱואמוֹ ר להם‬ ‫הוריו של‬ ‫או אחד ֵמ ָ‬ ‫ָ‬ ‫לשנות ֶאת‬ ‫לחברך ַ‬ ‫זאת‪ .‬הם יוכלו לעזור‬ ‫תע ֵרב ַּבסביבה שהוא נִ מצָ א‬ ‫לה ָ‬ ‫מדתו או ִ‬ ‫ֶע ָ‬ ‫בה כדי שירגיש טוב יותר‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫נִ ָיבה‪ ,‬בת ½‪10‬‬ ‫קשה‬ ‫אני גרה עכשיו ְּב ָא ֵמ ִר ָיקה ּוממש ֶ‬ ‫הׂשפה היא ַאנְ גְ לִ ית‪ ,‬וַ אני‬ ‫שתלֵ ב‪ָ .‬‬ ‫לה ַ‬ ‫לי ִ‬ ‫לא ְמבינה מה אומרים לי‪ַּ .‬בשנה ֶשעברה‬ ‫לאימא שלי היה סרטן‪ ,‬ואני לא מצליחה‬ ‫לחזור לעצמי ִאם כי עכשיו היא כבר‬ ‫בריאה‪.‬‬

‫נִ ָיבה היקרה‪,‬‬ ‫עבר לְ ארץ חדשה ָּכר ּוך ְּב ֶאתגָ רים‬ ‫ַמ ָ‬ ‫פשרוּיוֹ ת חדשות‪.‬‬ ‫רבּ ים ו ִּב ְקשיים‪ ,‬וגם ְּב ֶא ָ‬ ‫ְּב ֶארץ חדשה דברים רבּ ים קורים אחרת‪.‬‬ ‫ָּב ָארץ דברים רבּ ים היו מ ּו ָּכרים לָ ך‪:‬‬ ‫מוכרת לך‪ִ ,‬והרגשת בה‬ ‫הסביבה הייתה ֶּ‬ ‫דעת לִ צְ ּפות מה יהיה מזג האוויר‪,‬‬ ‫ַּ'ב ַּבית'; יָ ְ‬ ‫להתלבש ַּבבּ וקר; ִה ַּכרת ֶאת‬ ‫ֵּ‬ ‫וכיצד כדאי‬ ‫המאכלים שרו ֵּ​ּבנו נוהגים לֶ אכול‪ ,‬והיית‬ ‫רגילה אליהם; למדת כיצד להתחבר ִעם‬ ‫ילדים אחרים‪ ,‬על מה כדאי לדבּ ר איתם‪,‬‬

‫איך לברך אותם כשפוגשים אותם ַּבבּ וקר‪,‬‬ ‫שאת‬ ‫כיצד להזמין אלייך הביתה ילדה ַ‬ ‫ְמ ַח ֶּבבת‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬כל הדברים האלֶ ה‬ ‫יָ צרו ָּבך ְתחוּשה של בית‪ִ ,‬ואילו ְּב ָא ֵמ ִר ָיקה‬ ‫ֵאינֵ ך ַמ ִּכירה ֶאת הדברים האלֶ ה ֵואינֵ ך‬ ‫יודעת ֶאת השָׂ פה ולכן ַאת חשה זָ רוּת‬ ‫להתוַ ֵוסף גם ְרגשות‬ ‫וניכּ וּר‪ .‬לכך יכולים ִ‬ ‫עבר עצמוֹ ‪ :‬אולי ַאת‬ ‫אחרים הקשורים לַ ַמ ָ‬ ‫בדן ועצובה ְּב ֶשל כך — ִטבעי‬ ‫מרגישה אוֹ ָ‬ ‫חברות‬ ‫פר ְדת ֵמ ֵ‬ ‫לָ חוש אוֹ בדן ִמשום שנִ ַ‬ ‫ו ֵּמ ֲח ֵברים‪ֵ ,‬מ ֶארץ שבּ ה ְמ ַדבּ רים ֶאת שְׂ פת‬ ‫ההתנַ הגוּת המו ָּּכרים‬ ‫האם שלָ ך ו ֵּמאוֹ פְ נֵ י ִ‬ ‫ֵ‬ ‫לָ ך‪ .‬אולי ַאת מרגישה געגועים ַעזים‬ ‫כועסת על‬ ‫המוכרת לָ ך‪ .‬אולי ַאת ֶ‬ ‫ֶּ‬ ‫לַ סביבה‬ ‫שבחרו לְ ָהגֵ ר לְ ֶארץ אחרת וּלנַ ֵתק‬ ‫הורייך ָּ‬ ‫ַ‬ ‫ה'טבעי' — כל אלֶ ה ְרגשות‬ ‫אותך ִמ ְמקוֹ ֵמך ִ‬ ‫ָ‬ ‫ִטבעיים‪ ,‬שיכולים להופיע כאשר ְמ ַהגְ רים‬ ‫לְ ֶארץ אחרת‪.‬‬ ‫תעצְ מ ּו בגלל‬ ‫ראה ִה ַ‬ ‫הרגשות האלֶ ה ַּכנִ ֶ‬ ‫אימ ך‪ .‬אמנם היא כבר‬ ‫ֵ‬ ‫מחלתה של‬ ‫להתנַ ֵתק‬ ‫אבל ַאת לא מצליחה ִ‬ ‫בסדר‪ָ ,‬‬ ‫אותך ַּב ָשנה‬ ‫ֵמהמחשבות ו ֵּמהרגשות שלִ יו ּו ָ‬ ‫'האם אימא באמת‬ ‫ֶש ָעברה‪ְּ ,‬כ ֶש ָחלתה‪ִ .‬‬ ‫צט ֵרך להישאר לבד?‬ ‫האם ֶא ָ‬ ‫ֶהחלימה? ִ‬ ‫מה ישתנֶ ה ֵמעכשיו ַּבחיים שלי? איך אני‬ ‫יכולה להיות בטוחה שהיא לא ֶתחלֶ ה‬ ‫שוב?' — שאלות כאלֶ ה ודאי ָט ְרד ּו ֶאת‬

‫שּובה‪ ,‬בת ‪ 8‬מגְ ֵד ָרה‬ ‫ִצייְ ָרה‪ָ :‬רז ְת ָ‬

‫ְמנו ָּח ֵתך ַּבשנה החולפת‪ְּ .‬בוַ ודאי ִהתלַ ו ּו‬ ‫אליהן גם רגשות חזקים כמו פחד או‬ ‫עצֶ ב‪ .‬רגשות כאלֶ ה נוֹ טים להישאר איתנו‬ ‫האירועים‬ ‫וּלהשאיר בנו חוֹ ָתם גם ִאם ֵ‬ ‫עצמם כבר חלפו‪ .‬כדי שתוּכלי להרגיש‬ ‫לדבר על כך ִעם‬ ‫אחרת אני ממליץ לָ ך ֵּ‬ ‫אימך‪ַ .‬ס ּפרי לה על הרגשתך וְ ַשתפי אותה‬ ‫ֵ‬ ‫ַּב ּפחדים שלָ ך‪ַּ ,‬במחשבות שלך ו ַּבהרגשה‬ ‫שלא חזרת להיות 'מי ֶש ַאת'‪ .‬אני חושב‬ ‫שעצם השׂ יחה איתה תעזור‪ ,‬ואולי תוּכלו‬ ‫ֶ‬ ‫פשר לעשׂ ות כדי‬ ‫לחשוב יחד מה עוד ֶא ָ‬ ‫שאבדה‬ ‫להשיב לָ ך ֶאת תחושת הביטחון ָ‬ ‫לך‪.‬‬ ‫לא ֵמ ִר ָיקה יכול לִ ְטמון ְּבחוּבּ וֹ‬ ‫עבר ָ‬ ‫המ ָ‬ ‫ַ‬ ‫גם ִהזְ ַד ְמנ ּויוֹ ת חדשות ּו ְמ ַר ְתקות‪ .‬אני‬ ‫חושב שבתוך כמה חודשים ִת ְש לְ טי‬ ‫שאנְ גְ לִ ית היא‬ ‫היטב ְּב ַאנְ גְ לִ ית‪ ,‬וְ כֵ יוָ ון ַ‬ ‫שָׂ פה חשובה כמעט בכל מקום ָּבעולם‪,‬‬ ‫ִיד ָיעתה ַתקנֶ ה לָ ך יִ ְתרונות רבּ ים‪ .‬כאשר‬ ‫להתחבר‬ ‫ִת ְשלְ טי בה טוב יותר תוּכלי ִ‬ ‫ְּביֶ תר קלוּת ִעם ְּבנֵ י גילֵ ך‪ ,‬והביטחון שלָ ך‬ ‫בעצמך יַ עלֶ ה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫אחרים‪ ,‬אני‬ ‫להתחבר ִעם ֵ‬ ‫ִאם ְתנסי ִ‬ ‫חושב שכּ בר ִּב שנת הלימודים הזאת‬ ‫תרגישי טוב יותר ִמבּ חינה ֶחברתית‪ִ .‬עם‬ ‫להתחבר‬ ‫זאת‪ ,‬עלייך לִ זכּ ור כי נִ דרש זמן ִ‬ ‫סתגֵ ל אליהם‪ ,‬וכי‬ ‫ולה ַ‬ ‫ִעם אנשים חדשים ִ‬

‫מרחֹובֹות‬ ‫ִצייְ ָרה‪ :‬זִ יו ִש ְמעֹונִ י‪ ,‬בת ½‪ְ 11‬‬

‫הביישנות‪.‬‬ ‫תגבר על ַּ‬ ‫לה ֵּ‬ ‫ִ‬ ‫החברתית ְּבכיתה ז ֵאינה‬ ‫הה ְש ַתלְ בוּת ֶ‬ ‫ִ‬ ‫קושי שלָ ך ִּב לבד‪ .‬זאת ְמ שׂ ימה לא‬ ‫פשוטה‪ ,‬ורבּ ים מהילדים מרגישים ְרגשות‬ ‫דומים לְ ֵאלֶ ה ֶש ַאת ְמ ָת ֶארת‪ .‬כמוך‪ ,‬גם הם‬ ‫'האם אצליח לִ מצוא‬ ‫עסוקים בשאלות כמו ִ‬ ‫'האם יֹאהבו אותי ַּבכּ יתה‬ ‫חברים חדשים?' ִ‬ ‫החדשה?' 'איך אכיר ילדים חדשים?'‬ ‫ּלהתחבר‬ ‫לאחרים ו ִ‬ ‫לפחד לָ גֶ שת ֵ‬ ‫'איך לא ֵ‬ ‫שההתמוֹ דדוּת הזאת‬ ‫ִ‬ ‫איתם?'‪ .‬יש ילדים‬ ‫קשה להם עד כדי כך ֶשהם רוצים לעבור‬ ‫ָ‬ ‫אחר‪ .‬הם חושבים שאולַ י‬ ‫לְ ֵבית ֵספר ֵ‬ ‫אחר הם יצליחו יותר‪ֶ ,‬חברתית‬ ‫ְּבמקום ֵ‬ ‫עבר ֵאינו‬ ‫המ ָ‬ ‫אבל ְּב ֶדרך כלל ַ‬ ‫או לימודית‪ָ ,‬‬ ‫פותר ֶאת הבעיה ֵואינו ַמעלים אותה‪.‬‬ ‫אחר‬ ‫רוב הילדים ְמבינים שגם ְּב ָמקום ֵ‬ ‫מופיעות אותן הבעיות ו ְּמנסים ְּכ ֵמיטב‬ ‫תגב ר על הקושי‪ ,‬כלומר‬ ‫לה ֵּ‬ ‫יְ כוֹ לְ ָת ם ִ‬ ‫הטבעיים שקשורים‬ ‫הח ָששות ִ‬ ‫תגבר על ֲ‬ ‫לה ֵּ‬ ‫ִ‬ ‫פשר‬ ‫לְ התחלה חדשה ְּב ָמקום חדש‪ .‬כיצד ֶא ָ‬ ‫לעשׂ ות זאת?‬ ‫החברתי‬ ‫הקשה ביותר ַּבמצב ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫הדבר‬ ‫ָ‬ ‫הק ַרח'‬ ‫שאת נִ מצֵ את בו הוא 'לִ שבּ ור ֶאת ֶ‬ ‫ַ‬ ‫וּלהצליח לִ יצוֹ ר קשר ִראשוני ִעם ילדוֹ ת‬ ‫הקשר הראשוני‪,‬‬ ‫אחרי שנוצָ ר ֶ‬ ‫מהכיתה‪ֵ .‬‬ ‫ְּב ֶדרך כלל פשוט הרבּ ה יותר להמשיך‬ ‫בו‪ַ .‬א ת יכולה‪ ,‬למשל‪ ,‬לִ יצור קשר‬ ‫ִראשוני ְּב ֶאמצעות שׂ יחה ַּבהפסקה על‬ ‫ִענְ יְ ינֵ י יום־יום‪ ,‬להזמין מישהי ִמ ִּכ ָית ֵתך‬ ‫אחר הצהריים‪ ,‬לארגן‬ ‫הביתה ִּבשעות ַ‬ ‫ַסדנת אפייה וּלהזמין אליה כמה בנות‪.‬‬ ‫מדוע ֵאינך עושׂ ה זאת? כפי שצִ ייַ נת‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫אותך‪ַ .‬את ַּכנִ ֶ‬ ‫הביישנות היא שעוצֶ רת ָ‬ ‫חוששת ִמ ְד ִחייה‪ֵ :‬אינך רוצָ ה שיְ ָס ְרבו לָ ך‬ ‫ֶ‬ ‫עותייך‪,‬‬ ‫או שיִ לעגו לך או שיִ ְס ַתיְ יג ּו ֵמ ַהצָ ַ‬ ‫מנסה לִ יצור קשר‪ַ .‬את כאילו‬ ‫ולכן ֵאינך ָ‬ ‫לעצמ ְך‪' :‬מו ָּטב לא לנסות‪ִ ,‬מלְ נסות‬ ‫ֵ‬ ‫אומרת‬ ‫וּלְ ִה ָידחוֹ ת‪ .‬אני לא אצליח לעמוד ַּב ְּכאב‬ ‫של ַה ְדחייה‪ִ .‬אם לא ֶאצור קשר ִעם אף‬ ‫הכ ֵאב הזה'‪ .‬המחשבה‬ ‫אחת‪ ,‬לא ֶא ְחוֶ וה ֶאת ְּ‬ ‫אבל לְ מעשֶׂ ה‬ ‫הזאת שומרת עלייך‪ִּ ,‬כ ְביָ כוֹ ל‪ָ ,‬‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫ְמבוֹ ֶדדת ָ‬ ‫גם ַּב ַמאבק ַּב ַּביישנות ֵאינך יחידה‪,‬‬

‫לקם של ילדים רבּ ים‪ .‬כדי‬ ‫והוא ְמנת ֶח ָ‬ ‫הקשה של יצירת קשר‬ ‫ָ‬ ‫להצליח ַּבמשׂ ימה‬ ‫אומץ‪:‬‬ ‫ִעם ילדים לא מוּכּ רים צריך לֶ אזור ֶ‬ ‫ִאם ִתהיי מוכנה לַ ֲחווֹ ת דחייה ו ְּתנסי לִ יזוֹ ם‬ ‫אחרות‪ ,‬אני‬ ‫עוד ועוד קשרים ִעם בנות ֵ‬ ‫שמהר מאוד ִתמצאי חברות חדשות‬ ‫סבור ַ‬ ‫ותרגישי טוב יותר‪.‬‬ ‫לה ָיעזר‬ ‫תביישי ֵ‬ ‫נוסף על כך‪ַ ,‬אל ִת ַּ‬ ‫באחרים‪ .‬למשל‪ֲ ,‬ח ֶברתך יכולה להכיר‬ ‫אימך יכולה‬ ‫לָ ך בנות שהיא כבר ַמכּ ירה; ֵ‬ ‫לדבּ ר ִעם אימהות של בנות אחרות וְ לִ יזוֹ ם‬ ‫המורה שלך‬ ‫ָ‬ ‫ִמפגש משותף; אולי גם‬ ‫יכולה לִ יזום ִמפגשים שבּ הם ְּבנות הכיתה‬ ‫יכירו זוֹ ֶאת זוֹ ‪.‬‬

‫יִ נֹון‪ ,‬בן ½‪10‬‬ ‫‪ .1‬אני ילד ְמבּולְ גָ ן מאוד‪ ,‬וכל הזמן‬ ‫ְמעירים לי‪ .‬אני משתדל להיות מסודר‬ ‫אבל מצליח לעמוד בכך רק כמה‬ ‫יותר‪ָ ,‬‬ ‫אבל הוא‬ ‫דקות‪ .2 .‬אח שלי ְמ ַעצּבן אותי‪ָ ,‬‬ ‫גם מצחיק אותי ֶואת החברים שלי‪ ,‬ולכן‬ ‫אנחנו כל הזמן בודקים מה הוא עוׂשה‪.‬‬ ‫מקוּבל‪ .‬לי זה לא ִאכפת‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫‪ .3‬אני ילד לא‬ ‫אבל חבר שלי‪ ,‬שגם הוא לא מקובל‬ ‫ָ‬ ‫וכל הזמן ְמציקים לו‪ ,‬סובל מאוד בגלל‬ ‫זה‪ .‬אני וכמה חברים שלי וגם המורה‬ ‫פשר‬ ‫שא ָ‬ ‫עוזרים לו‪ ,‬אך הוא לא חושב ֶ‬ ‫לְ ַשנות ֶאת מצבו‪.‬‬

‫יִ נוֹ ן היקר‪,‬‬ ‫שמ ְטרידוֹ ת‬ ‫כתבת על כמה בעיות ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫אותך‪ .‬הבעיות האלֶ ה קשורות לַ ֶקשר‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫שלך ִעם‬ ‫עצמך וגם לַ ֶקשר‬ ‫שלך ִעם‬ ‫ָ‬ ‫חבריך‪ .‬אתה‬ ‫אח ָיך ִועם‬ ‫אחרים — ִעם ִ‬ ‫כותב שאתה מבולגן‪ ,‬ושזה מפריע ָ‬ ‫לך‬ ‫ולאחרים‪ .‬הבעיה הזאת אוֹ פְ יָ ינית לִ ילדים‬ ‫ולאנשים רבּ ים‪ :‬לא כולם מסודרים‬ ‫וּמאורגנים‪' .‬איפה שַׂ מתי ֶאת המפתחות?'‬ ‫'למה בעצם נִ כנסתי לַ ֶחדר הזה?' 'איך לא‬ ‫זכרתי שקבעתי היום ִעם חבר שלי בשעה‬ ‫שלוש?' 'למה אני מתחיל ללמוד לַ ִמבחן‬

‫רק ָּברגע האחרון?'‪,‬‬ ‫רבּ ים שואלים ֶא ת‬ ‫עצמם ֶא ת השאלות‬ ‫האלֶ ה ִמ ֵדי יום‪ .‬יש‬ ‫שיטות רבות לִ זכּ ור‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬ ‫דברים וְ לִ היות מסודר‬ ‫יותר‪ :‬לנהל רשימות‪,‬‬ ‫לִ כתוב ִתזכּ וֹ רות‪ ,‬לאמץ ֶהרגֵ לים קבועים‬ ‫לס ֵדר ֶאת התיק תמיד ָּבערב ולא‬ ‫(למשל‪ַ :‬‬ ‫ַּבבּ וקר‪ ,‬לא לִ דחות ְמשׂ ימות‪ ,‬לָ שׂ ים בגדים‬ ‫רק ָּבארון)‪ ,‬ועוד‪ .‬אך ִאם הבעיה חמוּרה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שלך‪ ,‬לְ יועצת בית‬ ‫שתפנה לַ מורה‬ ‫כדאי ִ‬ ‫אחר‪ ,‬והם יוכלו‬ ‫הספר או לְ איש ִמקצוע ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫לִ קבּ וע כיצד נכון לעזור לך‪ָ.‬‬ ‫ִמ ְּבחינה ֶחברתית אתה מרגיש שאתה‬ ‫ָ‬ ‫שלך ִעם‬ ‫'מקובל' ועסוּק ַּב ֶקשר‬ ‫ָּ‬ ‫לא ילד‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫אותך‪,‬‬ ‫אחיך מעצבן‬ ‫חבריך‪.‬‬ ‫אח ָיך ִועם‬ ‫ִ‬ ‫ָ‬ ‫ואף על פי כֵ ן אתה וחבריך נִ משכים‬ ‫לשׂ חק איתו משום שהוא מצחיק‪ .‬זה מצב‬ ‫וטבעי ְּב ֵעינַ יי‪ .‬פעמים רבּ ות לאחים‬ ‫טוב ִ‬ ‫קשה להסתדר זה ִעם זה‪ ,‬אך הם גם‬ ‫ֶ‬ ‫אוהבים לבלות יחד‪ .‬אולי זה נִ שמע לא‬ ‫קורה כמעט תמיד‪ :‬מי‬ ‫ֶהגיוני‪ ,‬אך כך זה ֶ‬ ‫שאנחנו אוהבים גם מעצבן אותנו‪ .‬לכן‬ ‫אני ַמציע ָ‬ ‫'המרחק‬ ‫לך לנסות לִ מצוא ֶאת ֶ‬ ‫ָ‬ ‫אחיך‪ :‬לדעת מתי‬ ‫הנכון' ַּבקשר ִעם‬ ‫מתאים ָ‬ ‫לך לְ ִהתקרב אליו‪ ,‬וּמתי מתאים‬ ‫ָ‬ ‫תר ֵחק ִממנוּ‪ִ .‬אם אתה מרגיש‬ ‫לה ַ‬ ‫לך ִ‬

‫‪57‬‬

‫רּושלַ יִ ם‬ ‫ִצייֵ ר‪ִ :‬מיכָ ֵאל ָס ָדן‪ ,‬בן ½‪ 8‬מיְ ָ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪56‬‬

‫יּפּורים ֶש ָלכֶ ם‪ַ ,‬ה ִש ִירים ֶש ָלכֶ ם וְ ַה ְש ֵאלֹות ֶש ָלכֶ ם‪.‬‬ ‫יּורים ֶש ָלכֶ ם‪ַ ,‬ה ִס ִ‬ ‫ַה ִצ ִ‬ ‫ישית‪ ,‬וְ כַ ָמה ֵמ ֶהם ִמ ְת ַּפ ְר ְס ִמים ּכָ אן ְּב ַה ְסּכָ ַמ ְתכֶ ם‬ ‫שּובה ִא ִ‬ ‫ּכּולם ַא ֶתם ְמ ַק ְּב ִלים ְת ָ‬ ‫ַעל ָ‬ ‫(ּכָ ל ַה ְשמֹות ְּבדּויִ ים)‪.‬‬

‫ֵה ִשיב‪ :‬נַ ְפ ָת ִלי יִ ְׂש ְר ֵא ִלי‬ ‫אבל גם איתן‬ ‫יש עוד חבורה של בנות‪ָ ,‬‬ ‫אני יכולה בקושי לדּבר‪ְּ ,‬ביִ יחוד כאשר‬ ‫מצאת איתן ילדה אחרת שהייתה איתי‬ ‫נִ ֵ‬ ‫הספר הקודם‪ְ .‬שאר הבנות ַּבּכיתה‬ ‫ְּב ֵבית ֵ‬ ‫חברים‬ ‫ּומסתובבות ִעם ֵ‬ ‫מקוּבלות מאוד ִ‬ ‫הספר הקודמים שלהן‪.‬‬ ‫ִמ ָּב ֵתי ֵ‬ ‫אימא שלי כל הזמן אומרת לי להזמין‬ ‫מישהי‪ ,‬ושהיא מוכנה לעׂשות לנו ַסדנת‬ ‫אבל היא לא‬ ‫אפייה (אני אוהבת לֶ אפות)‪ָ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫תּביֶ ישת להזמין וְ ֶש ָק ֶשה‬ ‫ְמבינה שאני ִמ ַ‬ ‫יישנות הזאת‪ .‬מה‬ ‫הּב ָ‬ ‫תגּבר על ַ‬ ‫לה ֵ‬ ‫לי ִ‬ ‫לעׂשות?‬

‫מהר ֲא ָדר‬ ‫ִצייְ ָרה‪ :‬נֶ ַטע ָא ִמיר‪ ,‬בת ½‪ַ 7‬‬

‫נָ ָטלִ י‪ ,‬בת ‪12‬‬ ‫ִּבתחילת שנת הלימודים עליתי לְ כיתה‬ ‫ז ְּב ֵבית ֵספר חדש‪ַּ .‬בּכיתה שלי יש לי‬ ‫חברה אחת שאני ַמּכירה ִמ ֵּבית‬ ‫רק ֵ‬ ‫ועם כל ְשאר הבנות‬ ‫הספר הקודם‪ִ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫אבל לא יותר‬ ‫אני מדּברת ַּבהפסקה ָ‬

‫רוצה להכיר עוד חברות‪ ,‬ולא‬ ‫ִמזה‪ .‬אני ָ‬ ‫יודעת איך לעׂשות ֶאת זה‪ .‬יש שתי‬ ‫אבל הן‬ ‫בנות שנִ ראות לי נחמדות מאוד‪ָ ,‬‬ ‫כל הזמן יחד בהפסקות‪ ,‬והן לא רוצות‬ ‫צטרפו אליהן‪ .‬הן כמעט אף פעם‬ ‫שיִ ָ‬ ‫לא לבד‪ .‬רק ִּבשעת ַמעּבדה כל אחת‬ ‫ֵמהן ִּבקבוצה אחרת‪ ,‬ואז אני מדּברת‬ ‫ִעם אחת ֵמהן‪ .‬הבעיה היא שהיא קצת‬ ‫ביישנית‪ ,‬כמוני‪ ,‬והיא לא כל כך מדּברת‪.‬‬

‫נָ ָטלִ י היקרה‪,‬‬ ‫עבר לְ כיתה ז ֵאינו פשוט‪ .‬בית‬ ‫המ ָ‬ ‫ַ‬ ‫הספר היסודי היה מקום בטוח בשבילֵ ך‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫הספר‪ ,‬יָ דעת‬ ‫רת היטב ֶאת ִמבנֵ ה ֵּבית ֵ‬ ‫ִה ַּכ ְ‬ ‫לְ מה לְ צַ ּפות ַּב ִשיעורים והיית בטוחה‬ ‫שיהיו לָ ך חברות לשׂ חק ּולדבּ ר איתן‬ ‫שתנָ ה ְּכ ֶש ָעברת לחטיבת‬ ‫ַּבהפסקה‪ .‬כל זה ִה ַ‬ ‫להתחבר ִעם‬ ‫הביניים‪ .‬בינתיים לא ִהצלחת ִ‬ ‫ֵּ‬ ‫הבנות החדשות‪ַ ,‬ואת מרגישה שהן ֵאינן‬ ‫ָּ‬ ‫אבל‬ ‫להתקרב אליהן‪ָ ,‬‬ ‫נְ גישוֹ ת‪ַ .‬את רוצָ ה ִ‬ ‫ֵאינך יודעת איך‪ .‬לִ פעמים ַאת אפילו‬ ‫הראשון ּומדבּ רת ִעם‬ ‫עושָׂ ה ֶאת הצעד ִ‬ ‫קשה לָ ך‬ ‫אבל ְּב ֶדרך כלל ֶ‬ ‫מישהי ֵמהן‪ָ ,‬‬

‫להעניק בכל ָשלוש שנים עשׂ ירית מהיְ ב ּול שלו‬ ‫שהשאירו ְּביָ ָדיו של כל איכר‬ ‫לענִ יִ ים‪ .‬אך היו ִמצווֹ ת ִ‬ ‫ֲ‬ ‫הפ ָאה היא‬ ‫ֶאת ההחלטה כמה להשאיר לָ עניים‪ ,‬ו ִּמצוַ ות ּ ֵ‬ ‫שהשאירו ִּב ְקצה השָׂ ֶדה ּ ֵפ ָאה‬ ‫דוגמה לכך‪ :‬היו איכרים ִ‬ ‫סת ּפקו ְּבפֵ ָאה צרה‪.‬‬ ‫רחבה ועשירה ִּבתבואה‪ ,‬ואחרים ִה ַ‬ ‫קבעה ַּכמוּת‬ ‫השכְ ָחה לא נִ ְּ‬ ‫גם ְּב ִמצוַ ות הלֶ ֶקט ו ְּב ִמצוַ ות ִ‬ ‫מדוּיֶ קת‪ ,‬כי ִמצווֹ ת אלו היו ְתלוּיוֹ ת ְּבכַ מוּת השיבולים‬ ‫ספר חבילות השיבולים‬ ‫הקציר או ְּב ִמ ּ‬ ‫שנפלו ְּב ֵעת ָ‬ ‫קבעה ִמידה מדוּיֶ קת‬ ‫שנִ ְש ְּכחו ַּבשָׂ ֶדה‪ .‬לָ עוּבדה שלא נִ ְּ‬ ‫לְ ִמצווֹ ת אלו היו שני יתרונות‪ִ .‬מצד אחד‪ ,‬היא עוֹ ְדדה‬ ‫ֶאת החקלאים לִ תרום ִּבנדיבוּת‪ ,‬ו ִּמצד שני‪ ,‬היא ִהדגישה‬ ‫שלְ כל תרומה‪ ,‬אפילו שיבולת אחת או חבילה אחת‬ ‫של שיבולים‪ ,‬יש חשיבוּת גדולה‪.‬‬ ‫המקדש השני‪ ,‬לִ פנֵ י קצת פחות‬ ‫אחרי חורבּ ן ֵּבית ִ‬ ‫ֵ‬ ‫לפיים ָשנים‪ִ ,‬התעורר ויכוח בין החכמים‪ִ ,‬אם‬ ‫ֵמ ַא ּ ַ‬ ‫המצווֹ ת האלֶ ה וכיצד יש לְ ַקיְ ָימן‪.‬‬ ‫להמשיך לקיֵ ים ֶאת ִ‬ ‫באותה תקופה כבר חי רוב העם היהודי ַּבגוֹ לָ ה ולא‬ ‫המצווֹ ת‬ ‫שטענו כי ֶאת ִ‬ ‫ְּבארץ יִ שׂ ָר ֵאל‪ ,‬והיו חכמים ָ‬ ‫האלֶ ה יש לקיֵ ים רק ְּבארץ יִ שׂ ָר ֵאל‪ַּ .‬בדורות האחרונים‪,‬‬ ‫ִעם חזָ ָרתו של העם היהודי לְ ארץ יִ שׂ ָר ֵאל והקמת‬

‫תח ֵדש הוִ ויכּ וח ַּבנושֵׂ א‪ :‬היו ֶש ָקראו‬ ‫מדינת יִ שׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬ה ַ‬ ‫אחרים טענו‬ ‫המצווֹ ת האלֶ ה‪ִ ,‬ואילו ֵ‬ ‫לחדש ֶאת שמירת ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ערכות‬ ‫שמעוּת ַמעשׂ ית‪ֵּ ,‬כיוָ ון ֶשיש ַמ ָ‬ ‫שביָ ֵמינו אין להן ַמ ָ‬ ‫ְּ‬ ‫אחרות הדואגות לנִ זקקים‪.‬‬ ‫המצוות העתיקות האלֶ ה יש‬ ‫כך או כך‪ ,‬לִ ְשלוש ִ‬ ‫ֵערך מו ָּסרי גם ְּביָ ֵמינוּ‪ :‬הן ַמזכּ ירות לנו ֶשיש אנשים‬ ‫שפחתם‬ ‫שאינם מסוגלים לפרנֵ ס ֶאת עצמם ֶואת ִמ ּ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫וְ נִ זקקים לְ ֶע ָזר ֵתנו‪ .‬גם היום כדאי שנחשוב ְּברוח אותן‬ ‫ראה ָמהם הדברים שאנחנו יכולים לוַ ֵותר‬ ‫ִמצווֹ ת וְ נִ ֶ‬ ‫עצמנו‬ ‫עליהם למען אותם אנשים‪ְּ ,‬כדאי שנרגיל ֶאת ֵ‬ ‫קשה‬ ‫שהשַׂ גְ נו בעבודה ָ‬ ‫לחלוק ִעם אחרים ֶאת מה ִ‬ ‫ו ְּב ַמאמץ‪ .‬אמנם האחריוּת העיקרית לִ תמוך בנזקקים‬ ‫ספי‬ ‫הממשלה‪ ,‬והיא עושָׂ ה זאת ְּבכַ ּ ֵ‬ ‫ובעניים מו ֶּטלת על ֶ‬ ‫שאזְ ְר ֵחי המדינה ְמ ַשלְ מים‪ ,‬אך ִמצְ ווֹ ת הלֶ ֶקט‪,‬‬ ‫המיסים ֶ‬ ‫והפ ָאה מזכירות לנו שהאחריוּת מו ֶּטלת גם‬ ‫השכְ ָחה ּ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫על כל אחד ואחת מאיתנו‪.‬‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪55‬‬

‫ַה ֶל ֶקט‪ַ ,‬ה ִשכְ ָחה וְ ַה ֵּפ ָאה — ְשלֹוש ַה ִמ ְצוֹות ָה ַע ִתיקֹות ָה ֵא ֶלה ַמזְ ּכִ ירֹות ָלנּו ֶשיֵ ש‬ ‫ֲאנָ ִשים ֶש ֵאינָ ם ְמסּוגָ ִלים ְל ַפ ְרנֵ ס ֶאת ַע ְצ ָמם וְ ֶאת ִמ ְש ַּפ ְח ָתם וְ נִ זְ ָק ִקים ְל ֶעזְ ָר ֵתנּו‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫ֶל ֶקט‪,‬‬ ‫ִש ְכ ָחה וּפֵ ָאה‬

‫‪54‬‬

‫ּכָ ַתב‪ :‬גִ ְל ָעד ָק ִריב‬

‫ָת‬

‫תבקשים לוַ ֵותר‬ ‫ארו לעצמכם שאתם ִמ ַּ‬ ‫בכל שנה על ֵח לק ִמ ַמ ְת נות יום‬ ‫ההולדת שלכם וּלהעביר אותן לִ ילדים‬ ‫שמבקשים ִמכּ ם לא‬ ‫אחרים‪ ,‬או ַד ְמיְ ינו ְ‬ ‫טבע שנָ פל ִמיַ ְדכם ָּברחוב או‬ ‫להרים ַמ ֵּ‬ ‫המשׂ חקים לחפשׂ‬ ‫לא לחזור לְ ֵבית הספר או לְ ִמגרש ִ‬ ‫חפץ ֶש ְשכַ חתם ָשם‪ .‬נכון שזה נשמע קצת מוזר?‬ ‫וּבכן‪ ,‬זה ְּב ִדיוק מה שביקשה התורה מן החקלאים‪,‬‬ ‫התב ּואה‪ ,‬לִ פנֵ י ַאלפֵ י ָשנים‪ .‬לַ ַּבקשות‬ ‫ַּבעלֵ י שְׂ דות ְ‬ ‫'שכְ ָחה'‬ ‫האלֶ ה יש ַּבתורה ֵשמות מיוחדים‪' :‬לֶ ֶקט'‪ִ ,‬‬ ‫וּ'פֵ ָאה'‪ ,‬והן ְּב ֶעצם ָשלוש ִמצווֹ ת המופיעות ְּב ֵספר‬ ‫'וַ יִ ְק ָרא' ו ְּבספר ְ'ד ָב ִרים'‪.‬‬ ‫מהחקלַ אי שלא‬ ‫ּ ֵ'פ ָאה' — ְּב ִמצוָ וה זוֹ מבקשת התורה ַ‬ ‫התבוּאה הצומחת ִּבפְ ַאת השָׂ ֶדה‪ ,‬כלומר‬ ‫לִ קצור ֶאת ְ‬ ‫לקת התבואה‪' .‬לֶ ֶקט' — ְּב ִמצווה זוֹ מבקשת‬ ‫ִּב ְקצה ֶח ַ‬ ‫התורה מהאיכר לוַ ותר על שיבולים שנָ פלו ִמיָ דוֹ‬ ‫'שכְ ָחה' — ְּב ִמצווה‬ ‫ִּבזמן ַהקציר ולא לֶ אסוף אותן‪ִ .‬‬ ‫זוֹ מבקשת התורה ֵמ ַחקלַ אי ֶששכח אלו ַּמת שיבולים‬

‫ִאייְ ָרה‪ :‬יַ ֲע ָרה ֶע ֶשת‬

‫ַּבשָׂ דה להשאיר אותה ָשם ולא להשיב אותה לָ אסם‬ ‫מצפה‬ ‫ָּ‬ ‫גורן‪ .‬מה הטעם ַּב ִמצווֹ ת האלֶ ה? מדוע‬ ‫או לַ ֶ‬ ‫שגידל ַּב ֲע ַמל ַּכ ּ ָפיו?‬ ‫התורה שהחקלאי יְ וַ ותר על תבואה ֵ‬ ‫התורה ְמיַ ֶיעדת ֶאת השיבולים שלא נִ ְקצְ רו‪ֶ ,‬את‬ ‫אלֶ ה שנָ פלו ִמיְ ֵדי הקוצרים ֶואת אלֶ ה שנִ ְש ְּכחו ַּבשָׂ ֶדה‬ ‫ערכת‬ ‫המצוות האלֶ ה הן ֵחלק ִמ ַמ ֶ‬ ‫לאנשים ענִ יִ ים‪ְ .‬שלוש ִ‬ ‫שאינם יכולים‬ ‫חקקו למען אנשים ֵ‬ ‫שלֵ מה של חוקים שנֶ ְ‬ ‫תפרנֵ ס וְ לִ דאוג לעצמם‪ְּ .‬ביָ ֵמינו המדינה אמ ּורה‬ ‫לה ּ ַ‬ ‫ִ‬ ‫לִ דאוג לָ ענִ יים‪ֵ .‬חלק גדול מהמיסים ּו ֵמהתשלומים‬ ‫שאנשים עובדים ְמ ַשלְ מים לְ ָרשוּיוֹ ת המדינה מוּפנֶ ה‬ ‫ערכות התמיכה הן‬ ‫לִ ְת ִמיכה ְּב ֶאזרחים נִ ָזקקים‪ַ .‬מ ְ‬ ‫ספית‬ ‫ִקצְ ָּבאוֹ ת לִ ילדים‪ ,‬לִ קשישים וּלְ נָ כים ו ְּתמיכה ַּכ ּ‬ ‫ערכות חשובות אלֶ ה‬ ‫באנשים שאין להם ַהכנָ סה‪ַ .‬מ ָ‬ ‫חבי העולם‪ ,‬וכמובן גם ִּבמדינת יִ שׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫תפתח ּו ְּב ַר ֵ‬ ‫ִה ּ ַ‬ ‫העשׂ רים‪ .‬מה היה המצב לִ פנֵ י כֵ ן?‬ ‫רק ַּב ֵמאה ֶ‬ ‫מסודרת ִמ ַטעם‬ ‫ֶ‬ ‫ערכת‬ ‫ְּביָ מים קדוּמים לא הייתה ַמ ֶ‬ ‫השלטון לִ תמיכה בעניים‪ ,‬באנשים חולים וּבאנשים‬ ‫ִ‬ ‫ּגבלוּיוֹ ת‪ ,‬אך ְּבארץ יִ שׂ ָר ֵאל הקדוּמה נִ מצָ א‬ ‫ַּבעלֵ י מו ָּ‬ ‫אחר‪ַ :‬התמיכה ַּבנִ זקקים הוּשְׂ גה ְּב ֶאמצָ עות‬ ‫ּ ִפ ְתרון ֶח ָברתי ֵ‬ ‫ציפו‬ ‫ערכת של כללים וחוקים ֶח ָבר ִתיִ ים או דתיים‪ּ .‬‬ ‫ַמ ֶ‬ ‫להפְ ריש ֵחלק מהיְ בוּל ו ֵּמהתבואה שלו‬ ‫ִמכּ ל איכּ ר ַ‬ ‫וּלהעניק אותו לנִ זְ קקים ִּב ְמקום ְמגו ָּריו‪ .‬היו אפילו‬ ‫שקבעו כמה ְּב ִדיוק צריך האיכר לְ ַהפְ ריש‪.‬‬ ‫ְּכלָ לים ָ‬ ‫לדוגמה‪ִ ,‬מצוַ ות ַ'מ ֲעשֵׂ ר ָענִ י' ִחייְ בה ֶאת החקלאי‬

‫ּבּואב הוא ַמנּכַ "ל עמותת 'אֹור יָ רֹוק'‬ ‫מּואל ַא ָ‬ ‫ְש ֵ‬

‫המ ְש ַתמשים‬ ‫ֶממשלת ְשוֶ ְודיָ ה קיבלה על עצמה לִ פעול לְ חינוך ִ‬ ‫אחרים‪,‬‬ ‫ַּבכּ ביש‪ ,‬אך ִהקציבה כסף ִותכננה פעוּלוֹ ת גם ִּב ְתחוּמים ֵ‬ ‫כמו בטיחוּת ְּכלֵ י ֶהרכב וּפיתוח ַת ְש ִתיוֹ ת הדרכים‪ְּ .‬בהוֹ לַ נְ ד ֵהחלו‬ ‫תאם לִ ְתנָ ֵאי‬ ‫ָּבאחרונה לִ סלול כבישים הכּ וֹ פים על הנהג ֶה ָאטה ְּב ֶה ֵ‬ ‫משלת יִ שׂ ָר ֵאל‪,‬‬ ‫הדרך ֵואינם מוֹ תירים מקום לְ ִשיקוּל דעת אישי‪ֶ .‬מ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫תחייבוּיוֹ ת ּ ְפחוּתוֹ ת‬ ‫רואה לְ נָ כוֹ ן למלֵ א אפילו ִה ַ‬ ‫לעומת זאת‪ֵ ,‬אינה ָ‬ ‫בהרבּ ה שכּ בר נָ ְטלה על עצמה‪.‬‬ ‫לחניוֹ ת לְ ָטעוּיוֹ ת הנהגים נִ דרשים‬ ‫הדרך יהיו ַס ָ‬ ‫שת ְש ִתיוֹ ת ֶ‬ ‫כדי ַ‬ ‫התועלת ֵמההשקעה הזאת עצומה אף‬ ‫ֶ‬ ‫ַמשאבּ ים עצוּמים‪ ,‬אך‬ ‫ספר ההרוגים‬ ‫ניכרת ְּב ִמ ּ‬ ‫התרוּמה ַהישירה היא ַהפְ ָחתה ֶּ‬ ‫היא‪ְ :‬‬ ‫והפצועים‪ ,‬והתרומה העקיפה היא חיסכון בהוצאות על רפואה‪,‬‬ ‫פסד יְ ֵמי עבודה וּנְ זָ קים לַ ַתשתיות‪ .‬כך‪ְּ ,‬בסופו של‬ ‫ביטוחים‪ֶ ,‬ה ֵ‬ ‫הרבה יותר ֵמאלֶ ה שהיא‬ ‫דבר‪ ,‬המדינה חוסכת ְסכוּמים גבוהים ֵּ‬ ‫ַמשקיעה ְּב ִש ּיפור התשתיות‪.‬‬ ‫שאפשר לִ מנוע קורות ְּבשוּלֵ י כבישים‪ִּ .‬בשנת ‪1997‬‬ ‫תאונות רבּ ות ֶ‬ ‫הוקמה ְּביִ שׂ ָר ֵאל עמוּתת 'אוֹ ר יָ רוֹ ק'‪ ,‬העמוּתה למאבק בתאונות‬ ‫הדרכים ְּביִ שׂ ָר ֵאל‪ .‬נְ תוּנֵי העמוּתה ְמלַ ְמדים כי ִּבשנת ‪ 2016‬נֶ הרגו‬ ‫ִתשעה ָעשׂ ר בני אדם ִּבתאונות הקשוּרוֹ ת לְ שוּלֵ י ַהכּ ביש‪ֶ :‬רכב ֶש ָעמד‬ ‫שרכב ְּבשוּלֵ י ַהכּ ביש ונִ פגע ֵמ ֶרכב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ַּבשוליים‪ ,‬רוכב אופניים ָ‬ ‫כשקוֹ ֵרית תאונת דרכים אין קל ִמלְ האשים ֶאת הנהג‪ ,‬אבָ ל‬ ‫לִ פעמים תשתית ֶדרך טובה יכולה להציל ֶאת ַחיָ יו של נהג‬ ‫גם ִאם הוא טעה וסטה ִמנְ ִתיבוֹ ‪ .‬למשל‪ַ ,‬ה ֶתקן קובע כי על‬ ‫השוליים להיות ְּברוחב שלושה ֶמ ְטרים‪ .‬מדוע? ידוע לַ כּ וֹ ל כי‬ ‫עצירה ַּבשוליים מסו ֶּּכנת וּמו ֶּתרת רק ִּבזמן ֵחירום‪ ,‬לכן חשוּב‬ ‫הסכנה הזאת‪ִ ,‬ומתבּ רר ֶששלושה מטרים הם ֶמרחב‬ ‫להפחית ֶאת ָּ‬ ‫ָּבטוח‪ :‬נהג שנֶ אלץ לעצור ְּבשוּלֵ י ַהכּ ביש כדי להחליף גלגל יכול‬ ‫לעשׂ ות זאת בלי לִ בלוט לִ נְ תיב הנסיעה‪ ,‬ו ַּמשָׂ אית יכולה לחנוֹ ת‬ ‫ַּבשוליים בלי שתפריע לַ נוסעים ַּבכּ ביש‪ .‬לַ שוליים הרחבים יִ ְתרון‬ ‫שרואה ֶעצם בולט ִּבימין ַהכּ ביש נִ משך ְּבאופֶ ן ִטבעי‬ ‫ֶ‬ ‫נוסף‪ :‬נהג‬ ‫ההגה נעות יָ מינה ְּב ִעקבות‬ ‫להתבונן בו‪ ,‬וּלְ עיתים הידיים שעל ֶ‬ ‫המבּ ט ו ְּמסיטוֹ ת ֶאת ֶהרכב ֶאל השוליים‪ .‬לכן כל מטר חשוּב‪ ,‬וכל‬ ‫ֲחצי מטר עשׂ וי להבדיל בין חיים לְ ָמוֶ ות‪.‬‬ ‫להתנַ ֵער ֵמ ַא ְח ָריוּתה לִ תאונות הדרכים‪ ,‬בעיקר‬ ‫אסור לַ מדינה ִ‬ ‫חבם קטן ִמ ְשלושה‬ ‫לא־ת ְקנִ יִ ים שרוֹ ָּ‬ ‫ִ‬ ‫לאלו הקורות ְּבשוליים‬ ‫הפתרונות פשוטים‪ :‬להרחיב ֶאת שוּלֵ י ַהכּ ביש‪ ,‬להוסיף‬ ‫ֶמטרים‪ִ ּ .‬‬ ‫ִמפְ ְרצֵ י עצירה ִורענוּן‪ ,‬לְ נקות וּלְ ַתחזֵ ק ֶאת שולֵ י ַהכּ בישים‪ ,‬לשמור‬ ‫שהשוליים יהיו ֶשטח ֵריק וּבָ טוח וּלהרחיק ֵמהם ִמזנוֹ נים נַ יָ ידים‬ ‫ו ִּמינֵ י רוֹ כְ לים ְּב ֶאמצָ עוּת ְקנסות גדולים שיו ְּטלו על ַּבעלֵ יהם‪ִ .‬אם‬ ‫תוּצַ ע לַ נהג ֶאפשרוּת לעצור ְּב ָמקום בטוח‪ ,‬הוא לָ בֶ ַטח יעדיף זאת‬ ‫על ּ ְפנֵ י עמידה ְּבשוּלֵ י הדרך המסוכנים‪.‬‬ ‫ִהגיע הזמן שגם ְּב ִמשׂ רד התחבורה והבּ טיחוּת ַּבדרכים יְ ַא ְמצו‬ ‫תקדמוֹ ת‬ ‫המ ַ‬ ‫המקובלת ִּבמדינות ֵאירוֹ ּ ָפה ִ‬ ‫ֶּ‬ ‫ֶאת ַהחשיבה ַמצילת החיים‬ ‫עצמנו‪.‬‬ ‫מהטעוּיוֹ ת של ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ויצילו אותנו‬

‫כֹולים ְל ַה ִציל ַחיִ ים‬ ‫שּוליִ ים ֶשיְ ִ‬ ‫ַה ַ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫שּולי‬ ‫ֵ‬ ‫ַה ֶד ֶרְך‬

‫‪52‬‬

‫ּבּואב‬ ‫מּואל ַא ָ‬ ‫ּכָ ַתב‪ְ :‬ש ֵ‬

‫ְש‬

‫קֹוצר‬ ‫ִצ ֵילם‪ :‬צּור ֵ‬

‫שמכוֹ נִ יוֹ ֵתיהם היו מעוֹ רבוֹ ת ִּבתאונת‬ ‫נֵ י נהגים ְ‬ ‫דרכים עומדים ְּבשוּלֵ י ַהכּ ביש ו ִּמתוַ וכּ חים‪ :‬כל‬ ‫הא ֵשם ַּבתאונה‪ .‬פתאום‬ ‫נהג טוען שהשני הוא ָ‬ ‫בוקע ִמתחת רגליהם‪ִ ,‬משוּל‬ ‫נִ שמע קול עמוק ֵ‬ ‫האשמה בי‪ .‬ל ּו‬ ‫ְ‬ ‫"היי‪ַ ,‬אל תריבו‪.‬‬ ‫ַהכּ ביש‪ֵ :‬‬ ‫הייתי שוּל רחב יותר‪ ,‬אולי הייתה התאונה נִ מנַ עת או שהנֶ זק‬ ‫לִ מכוניותיכם היה קטן יותר"‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬כבישים ֵאינם ְמ ַדבּ רים‪ ,‬אבָ ל גם ל ּו היו ְמ ַדבּ רים‪ ,‬לא‬ ‫היה נכון להאשים אותם‪ :‬כל כביש הוא ּ ְפ ִרי ִתכְ נוּן של ְמ ַהנדס‬ ‫והמ ַהנדסים גם הם לא אשמים כי הם‬ ‫או ְמ ַהנדסת כבישים‪ְ ,‬‬ ‫יכולים לתכנן רק על פי הכסף שהוּקצב לִ סלילת אותו ַהכּ ביש‪.‬‬ ‫אשם ַּבתאונה? ָתלוּי ַּבגִ ישה‪.‬‬ ‫אז מי ֵ‬ ‫האנושי‬ ‫הגורם ֱ‬ ‫ֵ‬ ‫גישה אחת‪ ,‬המקו ֶּ​ּבלת ְּביִ שׂ ָר ֵאל‪ַ ,‬מדגישה ֶאת‬ ‫וּמטילה ֶאת האחריוּת לתאונות על בני האדם‪ .‬לפי גִ ישה זוֹ ‪ ,‬על‬ ‫סברה וּבַ ֲאכיפת חוקים‪,‬‬ ‫אמצֶ יה ְּבחינוך‪ְּ ,‬ב ַה ָּ‬ ‫לרכז ֶאת ַמ ַ‬ ‫המדינה ֵּ‬ ‫קורית תאונה ֶאלָ א ֶאת הנַ הגים‬ ‫אך אין להאשים אותה כאשר ֵ‬ ‫והולְ כֵ י ֶהרגל‪.‬‬ ‫גִ ישה אחרת‪ ,‬המקו ֶּ​ּבלת ברוב העולם המערבי‪ ,‬מניחה ֵמרֹאש‬ ‫האנושי הוא אכן אנושי ולכן מו ָּעד לְ ָטעוּיוֹ ת‪ .‬לפי‬ ‫שהגורם ֱ‬ ‫ֵ‬ ‫גִ ישה זוֹ ‪ֵּ ,‬כיוָ ון שטעויות ֱאנוֹ ש יִ קרו תמיד‪ ,‬על המדינה להגֵ ן‬ ‫שתמשים ַּבכּ ביש למרות ָטעוּיוֹ ֵתיהם‪ .‬עלֶ יה לעשׂ ות הכול‬ ‫המ ַ‬ ‫על ִ‬ ‫כדי לִ מנוע אסונות ַּבכּ ביש — לא להשקיע רק בחינוך‪ֶ ,‬אלָ א גם‪,‬‬ ‫ואף בעיקר‪ַּ ,‬ב ַת ְש ִתיוֹ ת‪ .‬עלֶ יה לִ סלוֹ ל כבישים ַ'סלְ ָחנִ יִ ים לתאונות'‪,‬‬ ‫שתמשים ַּבכּ ביש‬ ‫המ ַ‬ ‫הטעוּיוֹ ת של ִ‬ ‫המביאים בחשבון ֶאת ָ‬ ‫ְּכבישים ְ‬ ‫והמתוּכנָ נים לְ ַמ ֵזער ֶאת תוצְ אות הטעויות האלֶ ה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ההבדל בין‬ ‫התקציב של מדינת יִ שׂ ָר ֵאל ַמ ְמחיש שוב וָ שוב ֶאת ֶ‬ ‫ערבי‪.‬‬ ‫המ ָ‬ ‫הממשלה ָּב ָארץ לַ גישה המקו ֶּ​ּבלת ִּבמדינות העולם ַ‬ ‫גִ ישת ֶ‬ ‫ְשוֶ ְודיָ ה‪ ,‬למשל‪ִ ,‬הכריזה על חזון ְש ַאפְ ָתני‪'ֶ :‬אפס הרוגים בתאונות'‪.‬‬

‫ַדווקא הם ְמ ַש ּ ְפרים ַּכיום עוד יותר ֶאת ַטעמוֹ בפי וגורמים‬ ‫לח ִּיכי‪.‬‬ ‫ערב כל כך ִ‬ ‫שיֶ ַ‬ ‫יש ְקרו ֵּמי לחם ִמכּ ל ִמינֵ י סוגים‪ .‬כל לחם והקרום שלו‪,‬‬ ‫ואני אוהב ֶאת כולם‪ :‬קרומים קשים‪ְ ּ ,‬פריכים‪ִ ,‬מ ְת ּ ַפצְ ּ ְפצים או‬ ‫מתוקים‪ֵּ ,‬כהים או בהירים‪ ,‬חלקים או ְסדוּקים‪ ,‬קרומים ֶש ֲעשׂ וּיים‬ ‫קליפות־קליפות או אחידים וחלקים‪ ...‬ידוע שהקרום של‬ ‫'לֶ ֶחם ָא ִחיד' שונֶ ה ִמ ְקרום של חלָ ה‪ְ ,‬קרום החלה שונֶ ה ִמקרום‬ ‫הבגֵ ט‬ ‫הבגֵ ט‪ ,‬וּקרום ָּ‬ ‫הלחמנייה‪ ,‬קרום הלחמנייה שונֶ ה ִמזֶ ה של ָּ‬ ‫שונֶ ה ִמקרום הגָ ָּ'ב ָטה‪ .‬גם הקרום של לחם טרי שונֶ ה מאוד‬ ‫ישן יש‬ ‫ישן (אין לִ טעות‪ :‬לקרום של לחם ָ‬ ‫ִמ ְקרום של לחם ָ‬ ‫טעם עשיר ַועז ִמזֶ ה של לחם טרי)‪ִ .‬והנֵ ה עוד ֶהבדל חשוּב‪:‬‬ ‫קרום שקורעים ִּבצביטת אצבעות ישר מהכיכר טוב פי כמה‬ ‫וכמה ֵמרצועת קרום של פרוסה שנֶ חתכה בסכין‪.‬‬ ‫הרושם ֶשיש לי ִהתנַ גדוּת לְ גוף הלחם‬ ‫ֶ‬ ‫ֵאיני רוצֶ ה שיִ יוָ וצֵ ר‬ ‫אבל‬ ‫והמשׂבּ יע‪ .‬אני אוכל אותו ְּב ֵתיאבון רב‪ָ ,‬‬ ‫הספוֹגי‪ַ ,‬הטעים ַ‬ ‫ְ‬ ‫שפנים הלֶ חם וּקרום הלֶ חם ֵאינם אותו מאכל‪.‬‬ ‫אני מרגיש ּ ְ‬ ‫קרום הלחם‪'ַ ,‬ה ָק ֶשה' שלו‪ ,‬הוא מאכל לְ ַעצמוֹ ‪ .‬ועכשיו אולי‬ ‫קל להבין מדוע ְקצה הלחם‪ ,‬שרוּבּ וֹ קרום‪ ,‬מכונֶ ה 'נְ ִש ָיקה'‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪50‬‬

‫אֹוהב ֶאת ַה ָק ֶשה ֶשל ַה ֶל ֶחם?‬ ‫ִמי ֹלא ֵ‬

‫ַהנְ ִש ָיקה‬ ‫ֶשל ַה ֶל ֶחם‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬

‫ִה‬

‫רכז‪:‬‬ ‫המ ָּ‬ ‫נֵ ה דוגמה לְ שוליים ֶשהם ְמע ּולים ִמן ֶ‬ ‫המכוּנֶ ה ִּבלְ שון הדיבור ַ'ה ָק ֶשה‬ ‫הקרוּם של הלֶ חם‪ְ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫ֶשל ַהלֶ ֶחם'‪ .‬ילדים רבים לא אוהבים כל כך ֶאת‬ ‫אבל‬ ‫הפריכה הזאת שמקיפה ֶאת הלֶ חם‪ָ ,‬‬ ‫השכבה ּ ְ‬ ‫ִ‬ ‫תבגרוּת הם לומדים להעריך ֶאת הטעם‬ ‫הה ַּ‬ ‫השנים ִועם ִ‬ ‫ִעם ָ‬ ‫עמם ִמשוקולד חלב‬ ‫הטוב שלה‪ ,‬כמו ֶשהם ְמ ַשנים ֶאת ַט ָ‬ ‫לשוקולד מריר‪.‬‬ ‫ילדים רבּ ים ְמ ַבקשים ֵמהוֹ ֵריהם ֶשיָ כינו להם כריכים ְּ'בלִ י‬ ‫ָק ֶשה'‪ .‬גם יְ לָ ַדיי ביקשו ְּכריכים כאלֶ ה‪ ,‬ואני נַ ענֵ יתי לְ ַב ָק ָשתם‬ ‫ֵוהכנתי להם כריכים ֶשכּ ל שוּלֵ יהם ְמגוּלחים ָסביב־סביב‪ .‬לא‬ ‫כך נהגה אימי‪ :‬גם אני ְּביַ לדותי רציתי כריכים ְּ'בלִ י ַה ָק ֶשה'‪,‬‬ ‫אבל אימי חשבה שקרום הלֶ חם בריא‪ ,‬ולכן חתכה בסכין‬ ‫ָ‬ ‫הכריך‪ .‬היא ִהסכימה‬ ‫האחד של ָּ‬ ‫הקשה רק ַּב ָקצֶ ה ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ֵוהסירה ֶאת‬ ‫הכריך‪ ,‬ו ִּמ ָשם הייתי‬ ‫לִ פתוח לי ּ ֶפתח ֶשיָ ֵקל עליי להתחיל ֶאת ָּ‬ ‫שנותר‬ ‫ַ‬ ‫הכריך כולו‪ִ ,‬עם הקרום‬ ‫תק ֵדם באכילת ָּ‬ ‫ּלה ַ‬ ‫אמוּר לִ נגוס ו ִ‬ ‫תבגרתי‪ ,‬וזה ָשנים רבּ ות שאני אוהב מאוד‬ ‫הפרוסות‪ִ .‬ה ַּ‬ ‫ְּבשוּלֵ י ּ‬ ‫שדווקא הזיכרונות‬ ‫דמה לי ַ‬ ‫הקרוּם ַהטעים הזה‪ .‬נִ ֶ‬ ‫לִ לעוס ֶאת ְ‬ ‫אי־הה ָּכרה ְּבטוּבוֹ ‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫הקשה לַ ָ'ק ֶשה' ועל‬ ‫ֶ‬ ‫חסי‬ ‫ִמן היַ לדוּת על יַ ִ‬

‫שדבק בהן ו ֵּמההרגשה הלֹא־נוחה שהן ֵאינן חשובות‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ ֶש ְּב ֵעינֵ י העולם ְמקוֹ ָמן ַּבשוליים‪.‬‬ ‫הוריי ַּב ֲעיֶ ֶירת פיתוח‬ ‫כשהייתי ילדה קטנה גרתי ִעם ַ‬ ‫שב ֶחבל לָ כִ יש‪ִ .‬ק ְריַ ית‬ ‫ֶשהייתה אז חדשה‪ְּ ,‬ב ִק ְריַ ית גַ ת ְּ‬ ‫גַ ת הייתה אז קטנה מאוד‪ ,‬היו בה שניים‪-‬שלושה‬ ‫מסביב לה היו גְ בעות ּ ִפראיוֹ ת‬ ‫אבל ָ‬ ‫רחובות ִּבלבד‪ָ .‬‬ ‫רחי ַּבר לְ צַ ד שְׂ דוֹ ת חיטה‬ ‫שצָ מחו בהן עשׂ בים ּופִ ֵ‬ ‫ושם שׂ יחקנו כל יום‪ .‬לי ִק ְריַ ית גַ ת הייתה‬ ‫ְמעו ָּ​ּבדים‪ָ ,‬‬

‫ּ'מ ְר ָּכז' ְמ ַש ְקפים ָמקום‬ ‫למעשֶׂ ה‪ ,‬לא תמיד 'שוּלַ יִ ים' ו ֶ‬ ‫רכז‬ ‫גֵ אוֹגְ ָרפִ י‪ .‬לִ פעמים ַדווקא מקומות שנִ מצאים ְּב ֶמ ַּ‬ ‫הברית‬ ‫המפה הם שולִ יִ ים ִמבּ חינוֹ ת רבּ ות‪ְּ .‬ב ַא ְרצוֹ ת ְּ‬ ‫ּ‬ ‫הארץ יותר שוּלִ י מהשוליים‪:‬‬ ‫ובאוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה‪ ,‬למשל‪ֶ ,‬מרכּ ז ָ‬ ‫ֶה ָערים הגדולות והחשובות נְ י ּו יוֹ ְרק‪ ,‬בּ וֹ ְסטוֹ ן‪ִ ,‬ש ָיקגוֹ ‪,‬‬ ‫המ ּ ָפה ְּבשוּלֵ י‬ ‫ַסן פְ ַרנְ ִס ְיסקוֹ ולוֹ ס ַאנְ גֵ 'לֵ ס נִ מצאות על ַ‬ ‫רכ ּזה יש ֲעיָ ירות ַחקלָ איוֹ ת‬ ‫הברית‪ִ ,‬ואילו ְּב ֶמ ָּ‬ ‫ַא ְרצוֹ ת ְּ‬ ‫רבּ ות‪ֲ ,‬אזוֹ ֵרי ֶטבע נִ רחבים וערים לא גדולות‪ ,‬שרבּ ות‬ ‫ֵמהן שוּליוֹ ת ִמבּ חינת החשיבוּת‬ ‫והת רבּ ּו תית שלהן;‬ ‫ַ‬ ‫לכ לית‬ ‫הכ ָּ‬ ‫ַּ‬ ‫ְּב אוֹ ְס ְט ַר לְ יָ ה ִש בעים אחוזים‬ ‫היַבשת הם ֶש ַטח צָ ִח ַיח‬ ‫רכז ֶּ‬ ‫ממ ַּ‬ ‫ֶ‬ ‫קר א‪:‬‬ ‫ושוֹ ֵמ ם‪ ,‬וכך הוא גם נִ ָ‬ ‫'‪ ,'The Outback‬כלומר ֵ'אזוֹ ר‬ ‫ֹא־מי ּו ָשב'‪ .‬ואכן‪ ,‬רק‬ ‫נִ ָידח וְ ל ְ‬ ‫ִּבשלושה אחוזים ִממנ ּו ִמתגוררים‬ ‫בני אדם‪ ,‬ר ּו ָּב ם ַא בּ וֹ ִר יגִ 'ינִ ים‬ ‫(יְ לִ ידים אוֹ ְס ְט ָרלִ ים)‪ּ ,‬ו ִמיע ּו ָטם‬ ‫ַּבעלֵ י ַחווֹ ת ָּבקר וּכְ ָבשׂ ים‪ .‬לעומת‬ ‫רכזיוֹ ת והחשובות‬ ‫המ ָּ‬ ‫זאת‪ֶ ,‬ה ָערים ֶ‬ ‫באוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה — ִס ְידנִ י‪ַ ,‬קנְ ֵּב ָרה‪,‬‬ ‫ְּב ִר ְיס ֵּב יין‪ֶ ,‬מ לְ בּ וֹ ְר ן ּו ּ ֵפ ְר ת' —‬ ‫היַבשת‪.‬‬ ‫נִ מצאות כולן ְּבשוּלֵ י ֶּ‬ ‫שתנים‬ ‫רכז' ִמ ַ‬ ‫ו'המ ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫'השוּלַ יִ ים'‬ ‫לְ לֹא ֶהרף‪ֶּ .‬ב ָעבר הרחוק כל‬ ‫ֶה ָערים היו קטנות‪ ,‬ובעצם‪ ,‬הן‬ ‫ְּכלל לא היו ָערים ֶאלָ א רק‬ ‫מפת רּכָ בות במאה ה־‪ 19‬בארצות הברית‪ .‬רּבות ֵמ ָע ֵרי העולם נַ עׂשּו ֶמרּכָ זיֹות ּכְ ֶש ֶא ְמ ָצ ֵעי התחבורה ִהגיעו‬ ‫ִמ ְק ְּבצֵ י ְמגוּרים קטנים‪ַ ,‬ע ָ‬ ‫ולאחר ִמּכֵ ן הּכְ בישים והמכוניות‬ ‫ַ‬ ‫הרּכָ בות‪,‬‬ ‫צמ ִאיִ ים‪ .‬אליהן‪ַּ :‬בהתחלה מסילות הברזל ועליהן ַ‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הייתה גם ּ ָפ ִריז‬ ‫רכז העולם‪ְּ .‬ב ֵעינַ יי‪ ,‬עינֵ י היַ לדה הקטנה ֶש ָהייתי‪,‬‬ ‫ְּב ֵראשיתה‪ :‬כפרים קטנים ְּב ֵאזור ִּביצוֹ ת‪ .‬רבּ ות ֵמ ָע ֵרי ֶמ ַּ‬ ‫העיָ ירוֹ נֶ ת שלי הייתה ענקית‪ ,‬בלי גבולות ממש‪'ַ .‬הר‬ ‫ֲ‬ ‫רכזיוֹ ת ְּכ ֶש ֶא ְמצָ ֵעי התחבורה ִהגיעו‬ ‫העולם נַ עשׂ ּו ֶמ ָּ‬ ‫הר ָּכבות‪ ,‬גוֹ לְ יָ ית'‪ ,‬שלא היה ֶאלָ א גִ בעה קטנה ליד ֵּבית הזיקוק‬ ‫אליהן‪ַּ :‬בהתחלה מסילות הברזל ועליהן ַ‬ ‫הכבישים והמכוניות שיָ כלו לנסוע עליהם‪ .‬לְ סוכר‪ ,‬היה רחוק כל כך ְּב ֵעינֵ ינו‪ ,‬הילדים‪ֶ ,‬ש ִריצה עד‬ ‫ולאחר ִמ ֵּכן ְּ‬ ‫ַ‬ ‫כך ִהגיעו ִמ ֶמרחקים סחורות ותושבים חדשים‪ֶ ,‬וה ָערים אליו וטיפוס על גבּ ו היו ַה ְר ּ ַפ ְתקה ְּב ֶארץ רחוקה‪ .‬לא‬ ‫ידעתי ְּכלל שאנשים ְמכַ נים ֶאת ִק ְריַ ית גַ ת ּ ֵ'פ ִריפֶ ְריָ ה'‪,‬‬ ‫לכלית‪.‬‬ ‫תפתח ּו ִמבּ חינה תרבּ ותית וכַ ָּ‬ ‫גָ דלו ִוה ּ ַ‬ ‫שאינם‬ ‫אבל ֲעיָ ירות ָוערים רבּ ות נוֹ ְתרוֹ קטנות ושוּליוֹ ת לא יָ דעתי ְּכלל שאני גרה ַּבשוליים‪ֶ ,‬שיש אנשים ֵ‬ ‫ָ‬ ‫נידח‪.‬‬ ‫התחבּ וּרה המוֹ ֶד ְרנִ יִ ים‪ .‬ולא רוצים לגור ְּב ִק ְריַ ית גַ ת כי הם רואים בה מקום ָ‬ ‫עד היום למרות ֶא ְמצָ ֵעי ַ‬ ‫רק ָערים נותרו ַּבשוליים‪ֶ ,‬אלָ א מדינות שלמוֹ ת‪ .‬כבר בינתיים חלפו ָשנים ִוק ְריַ ית גַ ת גָ ְדלה מאוד‪ .‬יש בה‬ ‫הרכבת ַמגיעה‬ ‫שמדינות רבּ ות ָּבעולם‪ ,‬למשל תושבים רבּ ים‪ ,‬ו ָּבתים ו ָּב ֵתי ֵספר רבּ ים‪ֶּ ,‬‬ ‫לכלנים ְ‬ ‫ב־‪ִ 1902‬הכריז ּו ַּכ ְּ‬ ‫ישי'‪ ,‬כלומר מדינות אליה‪ ,‬ויש בה ַתעשׂ ייה מפו ַּתחת — וְ לַ מרות זאת היא‬ ‫מדינות ַאפְ ִר ָיקה‪ ,‬הן 'עוֹ לָ ם ְשלִ ִ‬ ‫תפסת ְּב ֵעינֵ י רבּ ים ְּכעיר שוליים‪ .‬ואגב‪ִ ,‬אם‬ ‫לכלי נִ מצאות ְּבשוּלֵ י־השוּלַ יִ ים של עדיין נִ ּ ֶ‬ ‫הכ ָּ‬ ‫שבגלל עוֹ נְ יָ ין ַּ‬ ‫ִּ‬ ‫שק ְריַ ית‬ ‫העולם‪ְּ .‬בכמה מהמדינות האלֶ ה כבר ה ּוטב המצב ְת ַק ּ ְפלו ֶאת המפה של מדינת יִ שׂ ָר ֵאל‪ִ ,‬ת ְמצְ או ִ‬ ‫חרר ִמן ִ‬ ‫שת ֵ‬ ‫לה ַ‬ ‫לכלי‪ ,‬אך הן ֵאינן מצליחות ִ‬ ‫הכ ָּ‬ ‫ַּ‬ ‫לאמצע‪.‬‬ ‫הדימוּי גַ ת נִ מצֵ את קרוב מאוד ֶ‬

‫תֹוד ָע ִתי‪,‬‬ ‫ּו'מ ְרּכָ ז' ֵהם ִל ְפ ָע ִמים ִענְ יָ ין ָ‬ ‫'שּוליִ ים' ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ישה ּכְ ַל ָּפיו‬ ‫ֶש ֶא ְפ ָשר ְל ַשנֹות אֹותֹו ִאם ְמ ַשנִ ים ֶאת ַהגִ ָ‬

‫עֹולם‬ ‫ֶא ְמ ַצע ָה ָ‬ ‫למטה‪ִ ,‬מ ָדרום לה‬ ‫ָ‬ ‫השאר‬ ‫ָ‬ ‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה ַּבצפון‪ ,‬וכל‬ ‫ֹאשן‪ְ :‬‬ ‫היּבשות הפוכות על ר ָ‬ ‫מפה 'הפוכה'‪ .‬כל ָ‬

‫ַּכ‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪48‬‬

‫ּכָ ְת ָבה‪ֶ :‬ע ְדנָ ה ֶש ֶמש‬

‫דור הארץ הוא עגול‪ ,‬ולכן אין בו פינות‬ ‫מרוחקות או ֶמרכּ ז‪ .‬למרות זאת‪ ,‬כל המפות‬ ‫שראיתי ֵאי־פעם עד נסיעתי‬ ‫הגֵ אוֹגְ ָרפיות ָ‬ ‫לאוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה צוּירו ִמנקודת מבּ ט אחת —‬ ‫ִמנקודת מבט ֵאירוֹ צֶ נְ ְט ִרית‪ ,‬כלומר‪ֵ :‬אירוֹ ּ ָפה היא תמיד‬ ‫רכז‪ִ ,‬ואילו אוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה וּנְי ּו זִ ילֶ נְ ד‪ ,‬למשל‪ ,‬תמיד בשוּלֵ י‬ ‫ַּב ֶמ ָּ‬ ‫מפות האלֶ ה ירו ָּשלַ יִ ם נִ מצֵ את‬ ‫המפה ִמיָ מין לְ ַמ ָטה‪(ַּ .‬ב ּ‬ ‫ּ‬ ‫ממש ַּב ֶמרכּ ז‪ְּ ,‬ב ַטבּ וּר העולם‪).‬‬ ‫בחנות ספרים ָּב ִעיר ָטאוּנְ ְסוִ יל ִּב ְמחוֹ ז ְקוִ וינְ ְסלֵ נְ ד‬ ‫שבאוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה נִ תקלתי לָ ִראשונה ְּבמפה ְמ ַעניֶ ינת ביותר‪:‬‬ ‫ְּ‬ ‫היַבשות והארצות‬ ‫רכז המפה‪ ,‬וכל ָּ‬ ‫אוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה הייתה ְּב ֶמ ַּ‬ ‫חתיה‪ .‬על המפה היה ָּכתוב‪" :‬אוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה‬ ‫האחרות היו ִמ ַת ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫— כבר לא לְ ַמ ָטה ַּבתחתית"‪ .‬לָ אוֹ ְס ְט ָרלִ ים פשוט נִ מאס‬ ‫שמכַ נים ֶאת ַארצָ ם '‪ ,'The Down Under‬כלומר‬ ‫ְ‬ ‫'לְ ַמ ָטה‪ְּ ,‬בסוֹ ף ָהעוֹ לָ ם'‪ .‬נמאס להם להרגיש תמיד‬ ‫לה ָיח ֵשב‬ ‫ַּבשוּליים הרחוקים של העולם‪ ,‬נמאס להם ֵ‬ ‫ּ ֵפ ִריפֶ ְריָ ה‪ ,‬ולכן הם צִ ייְ רו להם מפת עולם ִמ ֶשלהם‪.‬‬

‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫שראיתי‬ ‫המפה האוֹ ְס ְט ָרלִ ית ִהדהימה אותי‪ .‬לִ פנֵ י ָ‬ ‫אותה לא עלָ ה ְּב ַדעתי שהאופֶ ן ֶשבּ ו העולם מוצג ַּב ָמ ּפות‬ ‫ּסכמה‪ :‬כך ִהרגילו אותנו לִ ראות ֶאת‬ ‫הוא בסך הכול מו ָּ‬ ‫אבל אלֶ ה ֵאינן‬ ‫היַבשות והארצות ְּב ַמ ּפות העולם‪ָ ,‬‬ ‫ערך ָּ‬ ‫ַמ ַ‬ ‫הח ְת ָרנים‬ ‫עוּבדות מוּחלטות‪ .‬צַ יָ ֵירי המפה האוֹ ְס ְט ָרלים ַ‬ ‫רער ּו לא רק על ְמקוֹ מה של ארצם‪,‬‬ ‫ִהרחיקו לֶ כֶ ת ִוע ֲ‬ ‫ֶאלָ א על ֶעצם תפיסת הצפון והדרום‪ :‬לא זוֹ ִּבלבד‬ ‫שאוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה נִ מצֵ את ְּב ֶמרכּ ז המפה שראיתי‪ֶ ,‬אלָ א כל‬ ‫ֹאשן‪ :‬אוֹ ְס ְט ַרלְ יָ ה ַּבצפון‪ ,‬וכל‬ ‫היבשות הפוכות בה על ר ָ‬ ‫ָּ‬ ‫שמ ּפות‬ ‫למטה‪ִ ,‬מ ָדרום לה‪ .‬להפתעתי‪ ,‬גיליתי ַ‬ ‫ָ‬ ‫השאר‬ ‫ָ‬ ‫למראה המפה‬ ‫ֵ‬ ‫ַח ְת ָרניוֹ ת כאלֶ ה צוּיר ּו כבר ב־‪.1979‬‬ ‫שתנְ תה ִּבן רגע תפיסת העולם שלי בכל מו ָּבן כי‬ ‫ִה ַ‬ ‫שאירוֹ ּ ָפה ַוא ְסיָ ה צריכות להיות תמיד ְּב ֶמרכּ ז‬ ‫מי קבע ֵ‬ ‫תפס העולם לִ פנֵ י מאות‬ ‫האם רק ִמ ּפנֵ י ֶשכּ ך נִ ּ‬ ‫העולם? ִ‬ ‫ארצות וצַ יָ ֵירי מפות? ְּברגע אחד‬ ‫ָשנים ִּב ֵידי ְמגַ לֵ י ָ‬ ‫ּ'מ ְר ָּכז' הם לפעמים ִעניָ ין‬ ‫של גילוי ֵהבנתי ש'שוּלַ יִ ים' ו ֶ‬ ‫שאפשר לשנות אותו על ידי שינוי ַּבתפיסה‪.‬‬ ‫תוֹ ָד ָעתי‪ֶ ,‬‬

‫שּולי ַדף ַמ ְצ ִהיב וְ ַעד ְל ִקישּור ִצ ְבעֹונִ י ַעל ָצג‬ ‫תּובה ִּב ְדיֹו ְּב ֵ‬ ‫שּוליִ ים ַהּכְ ָ‬ ‫ֵמ ֶה ָע ַרת ַ‬

‫שּוליִ ים‬ ‫ַ‬ ‫ֶה ָע ַרת‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬נִ יב ִל ְיליֵ אן‬

‫ֶה‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪46‬‬

‫ערת השוליים ִּכ ְשמה כן היא — היא‬ ‫ֶהערה המוסיפה לַ ֶט ְק ְסט ֵמ ָידע‪ֵּ ,‬ביאוּר או‬ ‫אחר‪ ,‬ו ְּבדרך כלל‬ ‫ַהפְ נָ יה לִ ְמקור ֵמ ָידע ֵ‬ ‫כתבת ְּבש ּולָ יו‪ֶ .‬הערת השוליים‬ ‫היא נִ ֶ‬ ‫הה ְיסטוֹ ְריָ ה של‬ ‫ּרכבת כמו ִ‬ ‫עתיקה וּמו ֶּ‬ ‫מדנוּת‪.‬‬ ‫ַהכּ תיבה והלַ ָ‬ ‫צורות ראשונות של ֶהערות שוליים ֶאפשר לראות‬ ‫אוסף של הערות‬ ‫התלְ מוּד‪ ,‬שהוא בעצם ֶ‬ ‫תבי היד של ַ‬ ‫ְּבכִ ֵ‬ ‫הפ ְר ָשנוּיוֹ ת‪ ,‬הדיונים והוִ ויכּ וּחים בין‬ ‫שוליים לַ ִמ ְשנָ ה‪ַ ּ :‬‬ ‫המ ְשנָ יוֹ ת כּ וּנְ ס ּו לְ ֵספר עצמאי‪,‬‬ ‫החכמים שנִ כְ ְתבו ְּבשוּלֵ י ִ‬ ‫הביניים היו מעתיקים‬ ‫הוא התלמוד‪ .‬נזירים ִּב ֵימי ֵּ‬ ‫הט ְק ְסטים‬ ‫ספרים ִּבכתב יד‪ ,‬וגם הם נָ הגו לִ רשום ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫תוספות ִמ ֶשלהם ַוהפְ נָ יוֹ ת לִ ְמקוֹ רות אחרים‪.‬‬ ‫לב ֵדל ֶאת‬ ‫המצאת הדפוס ַּב ֵמאה ה־‪ִ 15‬אפְ ְשרה ַ‬

‫ִאייְ ָרה‪ :‬יָ ֵעל ַּבר‬

‫ההערות שנִ כְ ְתבו ְּבשוּלָ יו ְּב ֶאמצָ עים‬ ‫המרכּ זי ֵמ ֶ‬ ‫הט ְק ְסט ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ִט ּיפוֹגְ ָרפִ יִ ים‪ ,‬כלומר ְּב ֶאמצעות העיצוב של העמוד וסוג‬ ‫הט ְק ְסט המקורי הודפס ְּבגוֹ פָ ן‬ ‫הגוֹ פָ נים (האותיות)‪ֶ :‬‬ ‫השונֶ ה ְּבסוּגוֹ ֵמהגוֹ פָ ן של ֶהערות השוליים‪ ,‬וכך היה‬ ‫תרחבוּתה‬ ‫תפתחותה ִוה ַ‬ ‫נוח יותר לַ קורא וְ לַ לומד‪ִ .‬עם ִה ּ ַ‬ ‫שתכלֵ ל גם‬ ‫ההשׂ כּ לה ְּב ִעקבות ַה ְמצאת הדפוס ִה ַ‬ ‫של ַ‬ ‫השימוש ְּב ֶהערות השוליים‪ַ .‬אנְ ֵשי מדע ָוא ָק ֶד ְמיָ ה‬ ‫ערכות‬ ‫תה ְדר ּו ִּב ִידיעוֹ ֵתיהם ו ְּבמו ְּמ ִחיו ָּתם ְּב ֶאמצָ עוּת ַמ ָ‬ ‫ִה ַ‬ ‫ּרכבוֹ ת של הערות שוליים וכתבו בהן צִ יטוטים‬ ‫מו ּ ָ‬ ‫אחרים ַוהפנָ יות לִ מקורות כאלֶ ה‪.‬‬ ‫ִממקורות ַמ ָד ִעיִ ים ֵ‬ ‫מסובכות‬ ‫ָּ‬ ‫במאה ה־‪ 17‬וה־‪ 18‬המערכות האלֶ ה נַ עשׂ ּו‬ ‫אט ָירה‪.‬‬ ‫כל כך ֶשהפכו מטרה לְ לַ עג וּלְ ָס ִ‬ ‫ַּבמאה ה־‪ 19‬כבר גו ְּ​ּבש ּו הכללים המקובּ לים ַּכיום‬ ‫לִ כתיבת ֶהערות השוליים ְּבפִ רסוּמים ַמ ָד ִעיִ ים ואשר‬

‫החוקרים נִ דרשים לִ נהוג על ּ ִפ ֶיהם‪ַ .‬אנְ תוֹ נִ י גְ ַרפְ טוֹ ן‪,‬‬ ‫ִה ְיסטוֹ ְריוֹ ן ָא ֵמ ִר ָיקני ֶש ָחקר ֶאת הערות השוליים‪ ,‬טוען‬ ‫שקביעת הכללים לְ ציטוט מקורות וּלְ ַהפנָ יה אליהם‬ ‫המעבר‬ ‫הה ְיסטוֹ ְריה‪ ,‬והיא ְמ ַס ֶמנת ֶאת ַ‬ ‫שינתה ֶאת ֵחקר ִ‬ ‫המב ּו ֶססת על ֶמחקר שיטתי ּומוּבנֶ ה‪.‬‬ ‫לְ ִה ְיסטוֹ ריה ְ‬ ‫אחר‪ ,‬קוֹ נוֹ ְרס‪ ,‬רואים ִּבכתיבת מקורות‬ ‫גְ ַרפְ טוֹ ן וחוקר ֵ‬ ‫היֶ דע ְּב ֶהערות השוליים נוֹ ַהג ֶש ָהפך ֶאת שוּלֵ י ָהעמוד‬ ‫לְ שָׂ ֶדה של אדיבוּת ִמקצועית ו ָּבמה לְ ַהפגָ נת ְּב ִקיאוּת‪.‬‬ ‫האלֶ ְק ְטרוֹ ני ֶהערות השוליים לבשו צורה חדשה‬ ‫ָּבעידן ֵ‬ ‫הט ְק ְסט‪ .‬שְׂ פת הסימוּן של‬ ‫ו ְּמחו ֶּּכמת יותר ִמכּ תיבה ְּבצד ֶ‬ ‫('ה ּ ֵיפר‬ ‫פשרת יצירת ֶט ְק ְסט־על ִ‬ ‫המ ְר ֶש ֶתת (‪ְ )HTML‬מ ַא ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ֶט ְק ְסט'‪ְּ ,‬כ ַה ָגד ָרתוֹ של ַממציא השָׂ פה הזאת‪ ,‬ד"ר ִטים‬ ‫המ ַק ֵשר בין ֵמ ָידע אחד לְ ֵמידע‬ ‫ֶּב ְרנֵ ְרס־לִ י)‪ ,‬כלומר ֶט ְק ְסט ְ‬ ‫המעבר‬ ‫אחר‪ַ .‬‬ ‫אחר או ַּב ֲאתר ֵ‬ ‫אחר באותו ִמסמך‪ְּ ,‬ב ִמסמך ֵ‬ ‫ֵ‬

‫המידע נַ עשֶׂ ה ְּב ַה ָקשה על קישור (הנִ קרא‬ ‫בין נקודות ֵ‬ ‫ראה לנו‬ ‫גם ִ'קישו ִּרית'‪ ,‬וּבְ לוֹ עזית ִ'ה ּ ֵיפר לִ ינְ ק')‪ַּ .‬כיום נִ ֶ‬ ‫ִטבעי לַ ֲחלוּטין להקיש על קישור וְ לַ עבור מיד לְ ֵמידע‬ ‫רשתת‪ ,‬אבָ ל ְּב ֵראשית‬ ‫המ ֶ‬ ‫אחר ְּב ַרחבֵ י ִ‬ ‫שנִ מצָ א ְּב ָמקום ֵ‬ ‫הכלל עולמית (‪ַ )WWW‬ה ְקפיצה‬ ‫יָ ֶמיה של ֶהרשת ְּ‬ ‫מאתר לאתר לא הייתה מוּבֶ נת ֵמאלֶ יה ְּכלל‪ִּ .‬בתחילה‬ ‫ָ‬ ‫תחת ֶמלֶ ל כחול‪ ,‬אך ַּכיום‬ ‫סוּמנו הקישורים ְּב ַקו כחול ִמ ַ‬ ‫הם כבר מופיעים בכל מינֵ י צבעים‪.‬‬ ‫סבר או‬ ‫שהערת השוליים היא ֶה ֵּ‬ ‫על כל ּ ָפנים‪ ,‬בין ֶ‬ ‫שהמעבר‬ ‫ַ‬ ‫הכתובים ִּב ְדיו ְּבשוּלֵ י דף מצהיב‪ ,‬ובין‬ ‫ַהפְ נָ יה ְּ‬ ‫אלֶ יה נַ עשֶׂ ה ְּב ֶאמצָ ע ּות ֶמלֶ ל ֵאלֶ ְק ְטרוֹ ני צִ בעוני על‬ ‫צג‪ַ ,‬מהו ָּת ּה נוֹ ְתרה ְּב ֵעינָ ּה ולא ִה ְש ַתנתה‪ :‬היא ְמ ַק ֶשרת‬ ‫המקוֹ רות שעליהם ו ִּמתוֹ כָ ם הוא‬ ‫בין חומר כתוב לבין ְ‬ ‫נִ בנֶ ה‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪47‬‬

‫אבל הוא ִהמשיך ְּב ִעקבות צַ וָ וארה הארוך‬ ‫כמעט נִ שבּ ר‪ָ ,‬‬ ‫ורֹאשה הקטן עד אור ראשון‪.‬‬

‫"המלון נסגר‬

‫ליומיים לְ ֶרגל חג‬ ‫ַ‬ ‫מחר‬ ‫המולד"‪ִּ ,‬בישְׂ רה לי ַּבבּ וקר הגְ ברת ַא ְשטוֹ ן‪ְ ,‬מנַ ֶהלת ֶ'ר ּ ְפטוֹ ן‬ ‫ָ‬ ‫שתמצא מלון‬ ‫פשרוּיוֹ ת‪ :‬האחת‪ִ ,‬‬ ‫"לבחירתך שתי ֶא ָ‬ ‫ָהאוּז'‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬והשנייה‪ ,‬שתמשיך להתארח ַּבמלון גם כשהוא‬ ‫ֵ‬ ‫ירותי הצוֶ ות‬ ‫סגור‪ֶ ,‬אלָ א שאז לא תוכל לקבל ֶאת ֵש ֵ‬ ‫שאהיה הדייר היחיד ְּב ֵבית המלון‬ ‫המסוּר"‪ .‬המחשבה ֶ‬ ‫המרו ּ ָּפט הזה כשהוא ֵריק ֵמאדם ְּבחג המולד ִהלהיבה‬ ‫לְ ֶרגע ֶאת ִד ְמיוני‪ .‬הגְ ברת ַא ְשטוֹ ן ֶהעבירה לְ יָ ִדי ְּב ִט ְק ִסיוּת‬ ‫הראשית ָוק ָדה‬ ‫המפתחות לְ ֶדלת הכּ ניסה ָ‬ ‫רבּ ה ֶאת צְ רור ַ‬ ‫לעו ָּמתי קלוֹ ת‪ .‬היא חשה כאילו היא מעבירה ליָ ִדי ֶאת‬ ‫הדגל המפוֹ ֶארת של צי הוד ַמלְ כוּתה‬ ‫הפיקוד על ַמ ְש ֶחתת ֶ‬ ‫ַ(מלכּ ת ַאנְ גְ לִ ייָ ה)‪.‬‬

‫ְּב ֶערב חג המולד‬

‫היו הרחובות ֵריקים‬ ‫כמעט‪ .‬הלכתי בעקבות ַרגלַ יי‪ .‬זה ֵחלק מהחופשה‬ ‫שלי ללכת בלי כתובת ו ְּבלֹא ַמ ָטרה‪ .‬יצאתי ִמשכונת‬ ‫יומיים‬ ‫תגורר ַ‬ ‫שא ֵ‬ ‫ְּבלו ְּמ ְס ֵּב ִרי‪ָ ,‬שם היה המלון‪ .‬המחשבה ֶ‬ ‫לחל לְ תוֹ כי ועוֹ ְררה בי אי‬ ‫לח ֵ‬ ‫שומם ֵהחלה ַ‬ ‫ְּב ֵבית מלון ֵ‬ ‫כשהגעתי לְ ֵאזור מגורים הפכה תחו ַּשת אי־הנוֹ חוּת‬ ‫נוֹ חוּת‪ִ .‬‬ ‫הבתים היו מקושטים לִ כבוד החג‪.‬‬ ‫לְ מו ָּעקה‪ .‬חלונות ָּ‬ ‫האשו ַּח המוּארים‬ ‫ֶאפשר היה להבחין בלֹא קוֹ שי ַּב ֲעצֵ י ַ‬ ‫הבתים נִ ְש ְמעו ִמ ֵדי פעם קולות‬ ‫ִּב ְשלל צבעים‪ .‬מתוך ָּ‬ ‫צחוק רמים ושירה‪ִ .‬הצלחתי להבחין באנשים היושבים‬ ‫ישן‬ ‫ְסביב שולחנות וסועדים‪ .‬נִ זכּ רתי ִּבתמונה ִמ ֶסרט ָ‬ ‫שאיני זוכר אפילו ֶאת ְשמו‪ :‬אדם הולך ַּב ֶשלג‪ ,‬צְ ָע ָדיו‬ ‫ֵ‬ ‫הבתים נִ שפכים אורות חמים‪,‬‬ ‫כבדים‪ ,‬גבּ ו ָּכפוף‪ִ ,‬מכּ ל ָּ‬ ‫והוא גַ לְ מוּד‪ ,‬אין לו משפחה ואין לו חג‪ ,‬דמעות זולגות‬ ‫ֵמ ֵעינָ יו על מר גורלו‪ .‬אמנם אינני נוהג לחגוג ֶאת חג‬ ‫המולד‪ ,‬למרות זאת ִהרגשתי שאני זָ ר‪ ,‬לא ַשיָ יך‪ .‬פניתי‬ ‫תר ֵחק‪.‬‬ ‫לה ַ‬ ‫לאחור וּמיהרתי ִ‬

‫נִ כנסתי ְלגן חשוך‬

‫ְּבכִ יכּ ר ֶּב ְדפוֹ ְרד‪ .‬ישבתי‬ ‫אחרי שנָ גסתי‬ ‫על ספסל והוצאתי ִמכּ יס ְמ ִעילִ י ָּכריך‪ֵ .‬‬ ‫בו גיליתי שלְ צד הספסל‪ ,‬על ֲע ֵרמת ְס ָחבות‪ ,‬יושבים‬ ‫שני ַח ְס ֵרי בית‪ .‬הם ִהבּ יטו בי‪ ,‬רעבים‪ִ .‬הצעתי להם‬ ‫ֶאת הכריך‪ ,‬והם חילקו אותו ֵּביניהם‪ִ .‬הצגתי ֶאת עצמי‬ ‫'ימי ו ַּמ ְרק‪ָ .‬שאלתי אותם ִאם הם‬ ‫ִּב ְשמי‪ ,‬והם ִה ַזדה ּו ְּכגִ ִ‬

‫שאספר להם‬ ‫זקוקים לעוד משהו‪ .‬הם ִהפתיעו וּביקשו ֲ‬ ‫סיפור‪" .‬סיפור לחג המולד"‪ ,‬ביקש ַמ ְרק‪.‬‬ ‫ּ ָפתחתי‪" :‬זה סיפור על איש עני‪ֶ ,‬ש ָשמע שסוֹ כְ נוּת‬ ‫ההימורים מבטיחה ִמילְ יוֹ ן לירוֹ ת ְס ֶט ְרלִ ינְ ג למי שיַ צליח‬ ‫הכסף ֶש ָהיה‬ ‫שבלוֹ ְך נֵ ס‪ִּ .‬ב ְמעט ֶּ‬ ‫המפלֶ צת נֵ ִסי ְּ‬ ‫לצלֵ ם ֶאת ִ‬ ‫שקפת וּפַ לְ צוּר‪ ,‬שָׂ כר סירת ְמשוֹ טים‬ ‫לו קנה מצלמה‪ִ ,‬מ ֶ‬ ‫הש ַמים היו קוֹ ְדרים‪ ,‬והאגם‬ ‫ויצא לִ ְסקוֹ ְטלַ נְ ד‪ ,‬ללוֹ ְך נֵ ס‪ָ .‬‬ ‫היה שקט‪ .‬הוא ָּבחן שעות רבּ ות ֶאת ּ ְפנֵ י המים‪ .‬לְ פֶ תע‬ ‫נִ קרע ּ ֶפתח ָּבעננים וקרן שמש ָח ְדרה ִמתוֹ כָ ם‪ ,‬פגעה‬ ‫ַּבמים וחגה בהם עיגול בּ וֹ ֵהק נדיר ְּביוֹ פְ יוֹ ‪ .‬באותו ֶרגע‬ ‫נִ שׂ גָ ב עלָ ה מתוך העיגול צַ וָ וארה הארוך של נֵ ִסי ו ְּב ָקצֵ ה ּו‬ ‫רֹאשה הקטן‪ .‬האיש אחז ַּב ּ ַפלְ צוּר ְּב ִשינָ יו ֵוה ֵחל לַ חתור‬ ‫שתי ֵעיניה‬ ‫מבטו נעוץ ִּב ֵ‬ ‫המפלֶ צת בעוד ָּ‬ ‫ִּבנְ חישוּת לְ ֵעבר ִ‬ ‫'ימי‪" ,‬לָ מה הוא לא‬ ‫תרגֵ ז גִ ִ‬ ‫המבריקות‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא"‪ִ ,‬ה ַ‬ ‫"תן לשמוע ֶאת הסיפור"‪,‬‬ ‫צילם? למה? איזוֹ ְשטות"‪ֵ .‬‬ ‫שהפסיכי ִהפסיד ִמילְ יוֹ ן‬ ‫ְּ‬ ‫ביקש ַמ ְרק‪" .‬אתה לא ֵמבין‬ ‫אבל ֵתן לִ שמוע"‪,‬‬ ‫'ימי‪" .‬בסדר‪ ,‬אני ֵמבין‪ָ ,‬‬ ‫ּ ָפאוּנְ ד?" זעק גִ ִ‬ ‫רכז ַהסירה‪,‬‬ ‫ביקש ַמ ְרק‪" .‬האיש ִהתרומם‪ ,‬נֶ עמד יציב ְּב ֶמ ַּ‬ ‫הפלְ צוּר ִהתעופֵ ף ֶאל‬ ‫הפלְ צוּר‪ַ ּ .‬‬ ‫ֵהניף ֶאת ידו ִוהשליך ֶאת ּ ַ‬

‫הפתח‬ ‫ֵעבר צַ וָ וארה של נֵ ִסי‪ ,‬ובאותו רגע ממש נִ סגר ּ ֶ‬ ‫השמש ָּכ ְבתה‪ֵ .‬אלַ ת המזל נרדמה‪ .‬נֵ ִסי‬ ‫ָּבעננים‪ ,‬קרן ֶ‬ ‫אחריה בועות אוויר‬ ‫צָ לְ לה לתוך ֵמי האגם‪ ,‬מוֹ תירה ֶ‬ ‫ּ ְ'פלו ּ​ּפ ּ ְפלו ּ​ּפ'"‪.‬‬ ‫ספר שוב"‪,‬‬ ‫ספר לנו שוב ֶאת הסיפור‪ֵ ּ ,‬‬ ‫"בבקשה אדוני‪ֵ ּ ,‬‬ ‫ביקשו השניים ולא ִה ְר ּפוּ‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪45‬‬

‫ִסיּפּור‬

‫ֶר ְּפטֹון ָהאּוז‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬מ ֶֹשה ְקרֹון‬

‫ֵעץ חג המולד‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪44‬‬

‫ִאייְ ָרה‪ָ :‬מ ִרינָ ה גְ ֵר ָצ'אנִ יק‬

‫שיָ דע ימים טובים יותר‬ ‫ל'ר ּ ְפטוֹ ן ָהאוּז'‪ ,‬מלון קטן וּמרו ּ ָּפט‬ ‫קיבל ֶאת ּ ָפנַ יי ַּבכּ ניסה ֶ‬ ‫תא ֵרח‬ ‫לה ָ‬ ‫ְּבלב לוֹ נְ דוֹ ן‪ .‬לא ֵהבנתי מדוע חזרתי ו ָּבחרתי ִ‬ ‫ַדווקא בו‪ .‬הייתי עייף ועליתי לִ ישון ְּב ַחדרי‪ֵ .‬מ ֶחדר סמוּך‬ ‫נשמע היטב קולו של ֶאחד ֵמאוֹ ְר ֵחי המלון‪ .‬הוא סיפר‬ ‫המפלֶ צת 'נֵ ִסי'‬ ‫ניסה לָ צוד ֶאת ִ‬ ‫לְ בת זוגו בקול רם כיצד ָ‬ ‫שב ְסקוֹ ְטלַ נְ ד‪' ,‬לוֹ ְך נֵ ס'‪ :‬שעות רבּ ות הוא‬ ‫ָּבאגם היָ דוע ִּ‬ ‫שמ ָימיו המתוקים‬ ‫שקפת בּ אגם ֵ‬ ‫סירתו וצפה ְּב ִמ ֶ‬ ‫ישב ְּב ָ‬ ‫ִהסתירו זה מאות שנים ֶאת סודה של נֵ ִסי‪ְ .‬מ ַעטים זכו‬ ‫ראה ֲואצַ לם אותה‬ ‫לִ ראות אותה‪" .‬נִ שבּ עתי שעד שלא ֶא ֶ‬ ‫לא אזוז ֵמהאגם"‪ ,‬אמר לזוגתו‪" .‬וּמה קרה?" ֵה ִאיצה בו‬ ‫האישה‪" .‬ואז‪ ,‬מתוך ֶסדק ָּבעננים יצאה קרן שמש וּפגעה‬ ‫השמש יצרה ַמעגל‬ ‫ראה היה מרהיב‪ֶ .‬קרן ֶ‬ ‫המ ֶ‬ ‫ָּבאגם‪ַ .‬‬ ‫תרומם ִמתוך המעגל המוזהב‪...‬‬ ‫מוּזהב ָּבאגם‪ .‬לְ פֶ תע ִה ֵ‬ ‫ַאת שומעת?" "ודאי שאני שומעת‪ .‬תמשיך תמשיך‪ַ ,‬אל‬ ‫תעצור"‪ ,‬צָ רחה בת זוגו‪" .‬אז איפֹה היינו? כן‪ִ ,‬מתוך‬ ‫תרומם צַ וָ ואר ענק‪ ,‬ו ְּב ָקצֵ ה ּו רֹאשה הקטן‬ ‫המעגל המוזהב ִה ֵ‬ ‫המפלֶ צת פתחה ֶאת ּ ִפ ָיה‪,‬‬ ‫המפלֶ צת‪ִ .‬הפסקתי לִ נשום‪ִ .‬‬ ‫של ִ‬ ‫לעצמ ְך כמה‬ ‫ֵ‬ ‫ּ ִפיהקה וחשׂ פה ֶאת ִשינֶ יה‪ַ .‬את לא ְמ ָת ֶארת‬

‫ברה‪ ,‬לא ֵהסרתי ֶאת ֵעינַ יי‬ ‫תחלתי לַ חתוֹ ר לְ ֶע ּ‬ ‫ִהתרגשתי‪ִ .‬ה ַ‬ ‫הפלְ צוּר‬ ‫שהבריק ִּכפְ לָ דה‪ .‬אחזתי ֶאת ּ ַ‬ ‫ֵמהצַ וָ ואר המפוֹ אר ִ‬ ‫רכז ַהסירה‪" "...‬לָ מה‬ ‫ְּב ִשינַ יי‪ ,‬ואז ִהתרוממתי ונֶ עמדתי ְּב ֶמ ַּ‬ ‫לספר?" צרחה האישה‪" ,‬מה קרה אז?" "כמו‬ ‫אתה מפסיק ּ ֵ‬ ‫רואה?"‬ ‫שאני עומד כאן ַּבמיטה‪ ,‬כך עמדתי ַּבסירה‪ַ .‬את ָ‬ ‫ָ‬ ‫שלך בין השיניים"‪.‬‬ ‫והפלְ צוּר ַּב ּ ֶפה‬ ‫רואה‪ַ ּ ,‬‬ ‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני ָ‬ ‫"נָ שמתי נשימה עמוקה ִוהשלכתי ֶאת החבל ֶאל ֵעבר‬ ‫החבל ִהתעופֵ ף ְּב ֶקשת מדוּיֶ קת‪ ,‬חצה ֶאת קרן‬ ‫וארה‪ֶ .‬‬ ‫צַ וָ ּ‬ ‫השמש‪ ...‬וּבאותה שנייה ְּב ִדיוק העננים ִּכיבּ ּו אותה‪ .‬נֵ ִסי‬ ‫צָ לְ לה לְ ַמ ֲע ַמ ֵקי האגם וְ נֶ עלמה‪ .‬מתוך המים עלו בועות‬ ‫גדולות ִוהשמיעו ּ ְ'פלו ּ​ּפ ּ ְפלו ּ​ּפ'‪ .‬איזוֹ ַה ְח ָמצה‪ .‬לא אסלח‬ ‫לעצמי כל ַחיַ י על שלא צילמתי אותה‪ֵ .‬מ ָאז ֵאיני עוד‬ ‫אותו אדם‪ִ .‬הפסדתי ִמילְ יוֹ ן לירות ְס ֶט ְרלִ ינְ ג שסוֹ כְ נוּת‬ ‫"ס ּ ֵפר‬ ‫ההימוּרים ִהבטיחה למי שיביא צילום של נֵ ִסי"‪ַ .‬‬ ‫ִ‬ ‫ֵמההתחלה‪ ,‬בבקשה"‪ִ ,‬התחננה האישה‪ .‬הגבר חזר על‬ ‫סיפורו מילה ְּבמילה‪ ,‬וּכְ ֶש ִסייֵ ם ֶאת סיפורו ורצה לישון‬ ‫ספר‪ַ ,‬המשך"‪ .‬היא לא‬ ‫"ספר שוב‪ֵ ּ ,‬‬ ‫צעקה עליו האישה‪ֵ ּ :‬‬ ‫ולספר ֶאת סיפורו‪ .‬כל‬ ‫ֵּ‬ ‫ִה ְר ּ ְפתה‪ ,‬והוא נֶ אלץ להמשיך‬ ‫המפלֶ צת‪ְ ,‬משוֹ טוֹ‬ ‫הלילה הוא חתר ָּבאגם ֶאל ֵעבר נֵ ִסי ִ‬

‫ַהעתיקו לשוליים של מחברת או של ֵספר ֶאת‬ ‫הטוָ וס‪ ,‬או ַציירו בעצמכם ספר דפדוף‪ ,‬שּבֹו‬ ‫ציורי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫פדפו‬ ‫כשתד ְ‬ ‫ַ‬ ‫המשתנֶ ה מעט ֵמעמוד לעמוד‪.‬‬ ‫ציור ִ‬ ‫ַּב ֵספר ֵת ָיר ֶאה התנועה‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪14‬‬

‫‪1‬‬

‫‪8‬‬

‫‪15‬‬

‫‪2‬‬

‫‪9‬‬

‫‪16‬‬

‫‪3‬‬

‫‪10‬‬

‫‪17‬‬

‫‪4‬‬

‫‪11‬‬

‫‪18‬‬

‫‪5‬‬

‫‪12‬‬

‫‪19‬‬

‫‪6‬‬

‫‪13‬‬

‫‪20‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪42‬‬

‫ֵס ֶפר ִד ְפדּוף‬

‫ָמ‬

‫ּכָ ַתב וְ ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫קורה כאשר ְמצַ יירים צורות או ְדמ ּויוֹ ת‬ ‫ה ֶ‬ ‫חברת או ּ ִפ ָנקס ואז ְמ ַדפְ ְדפים‬ ‫ְּבשוליים של ַמ ֶּ‬ ‫ִּבמהיר ּות ְּבש ּולֵ י העמודים? ִאם עשׂ יתם זאת‬ ‫מהרגיל)‪,‬‬ ‫ְּב ַעצמכם (אולי ְּב ִשיעור פחות ְמ ַעניין ָ‬ ‫והדמוּיות כאילו זזות‪.‬‬ ‫ודאי ְראיתם שהצורות ְ‬ ‫הטכְ נִ יקה הזאת היא צורה עתיקה וּפשוטה מאוד של ָאנִ ַימצְ יָ ה‬ ‫ֶ‬ ‫קראת ֵ'ספֶ ר ִדפְ דוּף' (או 'פְ לִ ּיפ בּ וּק' ְּבפִ י ַאנְ ֵשי‬ ‫ַ(הנְ ּ ָפ ָשה)‪ ,‬והיא נִ ֵ‬ ‫המקצוע)‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫הברית לִ פנֵ י ְּכ ֵמאה‬ ‫ספר הדפדוף נִ ְרשם ְּכ ּ ָפ ֵטנְ ט ְּב ַא ְרצות ְּ‬ ‫אחר‬ ‫וחמישים שנה ִּ(בשנת ‪ ,)1868‬ורק ֶעשׂ רים ושמונֶ ה ָשנים ַ‬ ‫הראשון ָּבעולם ְּ(ב ּ ָפ ִריז‪ִּ ,‬בשנת ‪.)1892‬‬ ‫האנִ ַימצְ יָ ה ִ‬ ‫ּקרן סרט ָ‬ ‫כך הו ַ‬ ‫שתכְ לְ לה‬ ‫תפתחה ִוה ַ‬ ‫האנִ ַימצְ יָ ה ִה ּ ַ‬ ‫ֵמ ָאז ָחלפו ָשנים רבּ ות‪ ,‬ואמנות ָ‬ ‫עד שנעשׂ תה ְרכיב חשוּב ַּבקולנוע ו ַּב ֵטלֵ וִ ויזיה‪ .‬למרות זאת‪,‬‬

‫פרי דפדוף‬ ‫פרי הדפדוף לא ָּב ְטלו מהעולם‪ :‬עדיין מדפיסים ִס ֵ‬ ‫ִס ֵ‬ ‫חדשים המיוֹ עדים לִ ילדים וְ לִ מבוגרים‪ ,‬ועיקר השימוש ָּבהם הוא‬ ‫לְ ַמזכּ רות‪ ,‬למתנות ו ְּסתם לְ ַשעשוע‪.‬‬ ‫יְ צירת ָאנִ ַימצְ יָ ה וִ יצירת קולנוע מבו ָּססוֹ ת על אותו עיקרון‪:‬‬ ‫שאפשר לפָ ֵרק כל תנועה שאנחנו רואים לְ ֶרצף‬ ‫הה ָבנה ֶ‬ ‫על ֲ‬ ‫שאינן זזות‪ִ .‬אם ַמקרינים ֶאת התמונות‬ ‫של תמונות בודדות ֵ‬ ‫הלָ לו ִּבמהירות או ִאם ְמ ַדפְ ְדפים בהן ִּבמהירות‪ ,‬נוצֶ רת ְתחוּשה‬ ‫שאנחנו רואים תנועה אמיתית‪ַּ .‬בקולנוע וגם ְּב ָאנִ ַימצְ יָ ה הצופֶ ה‬ ‫רואה ְּב ֶדרך כלל ֶעשׂ רים וארבע תמונות בודדות בכל שנייה;‬ ‫ֶ‬ ‫הרבה פחות ציורים — שישה או‬ ‫ְּב ֵספר ִדפדוף יש ְּבדרך כלל ֵּ‬ ‫ארבעה ציורים ְּבכל שנייה ִּבלבד‪ֶ .‬הבדל נוסף בין ֵספר דפדוף‬ ‫שאפשר לְ ַה ְראוֹ ת בו רק תנועה‬ ‫לבין קולנוע או ָאנִ ַימצְ יָ ה הוא ֶ‬ ‫אחת‪ ,‬קצרה יחסית‪.‬‬

‫'טוַ וס ַהזָ ָהב' של‬ ‫ימ ְציָ ה שיָ ַצר נ ַֹעם נָ ָדב לַ שיר ַ‬ ‫האנִ ַ‬ ‫הציורים נַ עשּׂו ְּב ַה ְש ָר ַאת ָ‬ ‫דּוּבי זֶ ְל ֵצר‪.‬‬ ‫יציק ַמאנְ גֵ ר‪ ,‬ללחן של ִ‬ ‫ִא ִ‬

‫חברות וּלְ יומנים היו שוליים‪,‬‬ ‫ֶּב ָעבר לא רק לְ ַמ ָּ‬ ‫ֶאלָ א גם לספרים‪ ,‬וכך נהוג עד היום‪ .‬השוליים‬ ‫הדפוס פשוט‬ ‫בספר ֵאינם ְמס ּומנים ְּב ַקו‪ ,‬ו ֵּבית ְ‬ ‫לבן ִמיָ מין או ִמשׂ מאל לַ ֶט ְק ְסט‪ .‬מדוע‬ ‫משאיר ֶשטח ָ‬ ‫יש שוליים בספרים? ֵראשית‪ ,‬כי נעים יותר לָ עין‬ ‫שאינה ְמ ַמלֵ את ֶאת כל רוחב העמוד‪,‬‬ ‫לִ קרוא שורה ֵ‬ ‫ושנית‪ ,‬כדי שהקוראים יוכלו להוסיף ֶהערות ְּבשוּלֵ י‬ ‫ֵ‬ ‫ּדפס‪ִ ,‬אם הם חפֵ צים בכך‪.‬‬ ‫העמוד המו ּ‬ ‫יִ שׂ ְר ֵאלים ְמ ַמעטים לִ כתוב ֶהערות ְּבשוּלֵ י ספרים‪,‬‬ ‫והמעשֶׂ ה נֶ חשב לא ַת ְרבּ ותי‪ .‬יִ יתכן שזה נובע‬ ‫ַ‬ ‫שקדו ָּשתו מוֹ נַ עת ֵמרֹאש‬ ‫מהקשר שלנו לַ תנ״ך‪ֵ ,‬ספר ְ‬ ‫ֶ‬ ‫כל תוספת‪ַּ .‬ב ִספריות הציבוריות אפילו ַמטבּ יעים‬ ‫לפעמים חותמת ״נא לא לקשקש ַּב ֵספר״ ִ(אם‬ ‫כי ההוראה עצמה היא סוג של ִקשקוש ַּב ֵספר!)‪,‬‬ ‫אחרות זה היה ִמנהג מקוּבּ ל מאוד‪.‬‬ ‫אבל ִּבמדינות ֵ‬ ‫ָ‬ ‫שב ַאנְ גְ לִ ייָ ה ְשמוּרים‬ ‫למשל‪ְּ ,‬באוּנִ ֶיב ְר ִס ַיטת אוֹ ְק ְספוֹ ְרד ְּ‬ ‫ַּב ִספרייה מאות ספרים ֶשיש בהם ֶהערות ְּבשוּלֵ י‬ ‫הט ְק ְסט‪ֵ ,‬מהן חשובות מאוד‪ִ .‬הנֵ ה שתי דוגמאות‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫מהמאה ה־‪ 19‬כתב המשורר ט״ס ֵאלִ יוֹ ט‬ ‫ְּב ֵספר לימוד ֵ‬ ‫הקשקוש הזה?״ ו״מה‬ ‫ֶהערות נִ רגָ זוֹ ת‪ ,‬כמו ״מה ִ‬ ‫המחבר רצה ִּבכלל להגיד?״‪ֵ .‬ואלֶ ה ֶהערות מנוּמסות‬ ‫ֵּ‬ ‫ארק ְטוֵ ויין‪,‬‬ ‫שש ְר ֵּבט הסופֵ ר ַמ ְ‬ ‫ממש לעוּמת אלֶ ה ִ‬ ‫מחבר ַ'ה ְר ּ ַפ ְת ְקאוֹ ָתיו ֶשל ַה ְקלְ ֵּב ִרי פִ ין'‪ְּ .‬בשוּלֵ י ֵספר‬ ‫ֵּ‬ ‫ּרבל״‪,‬‬ ‫של פִ ילוֹ סוֹ פְ יה יְ וָ ונית כתב ְטוֵ ויין‪ :‬״תרגום מסו ָּ‬ ‫ראה תוּרגם על ֵידי חמוֹ ר״‪ ,‬וגם ״המשפט הזה‬ ‫״כנִ ֶ‬ ‫ַּ‬ ‫הספר״‪.‬‬ ‫אסר ְּבפוֹ ַעל לְ עוֹ ֵרך ֵ‬ ‫לבדו ַמצְ דיק עונש ַמ ָ‬ ‫כמובן‪ ,‬לא כל הקוראים ְּב ַאנְ גְ לִ ייָ ה נהגו לקשקש‬ ‫ְּבשוּלֵ י הספרים‪ .‬למשל‪ַ ,‬א ְרתוּר ֵמיילִ ינְ ג‪ֶ ,‬ש ָהיה העורך‬ ‫של מילון 'אוֹ ְק ְספוֹ ְרד' הי ּוקרתי ְּב ֵראשית המאה‬ ‫העשׂ רים‪ ,‬מצא ֶדרך ְמקוֹ רית לכתוב ֶאת ֶה ָערותיו‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫הוא כתב אותן על עטיפות של חטיפי שוקולד‪ ,‬ואז‬ ‫הט ְק ְסט‬ ‫היה מצמיד כל עטיפה לָ עמוּד ֶשבּ ו היה ֶ‬

‫שחשב‬ ‫הקשור אליה‪ .‬רוב ֶהערותיו נגעו לְ ציטוטים ָ‬ ‫ָ‬ ‫שהכין‪ ,‬וְ כֵ יוָ ון שזה היה מילון גדול‬ ‫לשלֵ ב ַּבמילון ֵ‬ ‫ַ‬ ‫הרבה שוקולד‪.‬‬ ‫ראה שהוא נֶ אלץ לֶ אכול ֵּ‬ ‫מאוד‪ ,‬נִ ֶ‬ ‫ראה לנו מוזר לִ כתוב ֶהערות‬ ‫אולי היום נִ ֶ‬ ‫המנהג הזה חוזר להיות‬ ‫אבל ִ‬ ‫ְּבשוליים של ספר‪ָ ,‬‬ ‫אחר‪ֶ :‬עשׂ רות ִמילְ יוֹ נֵ י בני‬ ‫נפוץ‪ִ ,‬אם כי ְּבאוֹ פֶ ן ֵ‬ ‫פשר‬ ‫המ ַא ֵ‬ ‫אדם קוראים ספרים ְּבמכשיר ֵאלֶ ְק ְטרוֹ ני ְ‬ ‫להם לסמן משפטים וְ לִ רשום ליָ דם ֶהערות‪ .‬הקורא‬ ‫ההערות ַּבשוליים‬ ‫האלֶ ְק ְטרוֹ ני הוא גִ לגול מוֹ ֶד ְרני של ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫של פעם‪ .‬על פי ֶחברת ָ'א ָמזוֹ ן'‪ ,‬המוֹ כֶ רת ֶאת‬ ‫האלֶ ְק ְטרוֹ ני הנפוץ ביותר‪ ,‬אנשים רושמים‬ ‫הקורא ֵ‬ ‫ההערות‬ ‫ֶה ָערות כמעט בכל ספר‪ .‬על פי ִדיוו ֶּח ָיה‪ֶ ,‬‬ ‫והסימונים הרבּ ים ביותר מופיעים ִּבשנֵ י ספרים‪:‬‬ ‫ִ'משְׂ ֲח ֵקי ָה ָר ָעב' של ס ּוזָ ן קוֹ לִ ינְ ס ו'גַ ֲאוָ וה וְ ֵד ָעה‬ ‫ְקדו ָּמה' של גֵ ׳יין אוֹ ְס ֵטן‪.‬‬ ‫היום יש גם ַמחבּ רות ֵאלֶ ְק ְטרוֹ ניוֹ ת‪ ,‬ושוב יכולים‬ ‫אבל‬ ‫הט ְק ְסט ֶהערות ותיקונים‪ָ .‬‬ ‫המורים לִ כתוב ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫פשרת‬ ‫הטכְ נוֹ לוֹגְ יה החדשה ְמ ַא ֶ‬ ‫לא רק מורים — ֶ‬ ‫לנו לשתף ְּב ַקלוּת כל מסמך לְ ֶהערות של אחרים‪.‬‬ ‫מקובלת ִּבמקומות עבודה רבּ ים‪,‬‬ ‫ֶּ‬ ‫השיטה הזאת‬ ‫ֶועשׂ רות ֶהערות נכתבות ַּבשוליים של כל דין ֶוחשבון‬ ‫תכוונים לפרסם‪ .‬וכמובן‪ַ ,‬הכּ תיבה ַּבשוליים‬ ‫ֶשהם ִמ ַּ‬ ‫הנְ פוֹ צה ביותר היא שלנו לעצמנו‪ְּ ,‬ב ֶאמצָ עים‬ ‫ֵאלֶ ְק ְטרוֹ נִ יִ ים או על דף נייר כמו פעם — ָה ֵחל‬ ‫ב״לא לשכוח לקנות חלב״ ועד ״לִ בדוק!״‬ ‫ּו לְ סיום‪ִ ,‬ה נֵ ה עוד דוגמה לְ ֶה ערה שנִ כְ ְת בה‬ ‫ידה‪ :‬פעם‬ ‫מהט ְק ְסט ֶשלְ צִ ּ‬ ‫ֶ‬ ‫תפרסמה יותר‬ ‫ַּבשוליים ִוה ּ‬ ‫נִ ְמצְ או על דוכן הנואמים ַּב ְּכנסת ַד ּ ֵפי הנְ אוּם שנָ שָׂ א‬ ‫הכנֶ סת מ ֶֹשה ְסנֶ ה‪ְּ .‬בצד ַאחד המשפטים ִהתגַ לתה‬ ‫חבר ְּ‬ ‫ֵ‬ ‫ֶהערה שכּ תב לעצמו‪ :‬״טיעון קצת חלש‪ ,‬להרים‬ ‫מההערה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫הרבה ֶאפשר ללמוד‬ ‫ֶאת הקול״ — כמה ֵּ‬ ‫וּמי זוכר ַּכיום ֶאת הנאום עצמוֹ ?‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪41‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪40‬‬

‫" ָנ א ֹל א‬ ‫ְל ַק ְש ֵק ש‬ ‫ַּב ֵס ֶפ ר "‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬דֹב ַא ְלפֹון‬

‫ַּפ‬

‫שּולי‬ ‫ַעל ּכְ ִת ַיבת ֶה ָערֹות ְּב ֵ‬ ‫מּודים ֶשל ְס ָפ ִרים‪ַ ,‬מ ְח ָּברֹות‬ ‫ַע ִ‬ ‫ּומכְ ִש ִירים ֵא ֶל ְק ְטרֹונִ יִ ים‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שּוליִ ים ִהיא‬ ‫ִל ְפ ָע ִמים ֶה ָע ַרת ַ‬ ‫ְּב ֶע ֶצם ֶמ ְרּכָ זִ ית‬

‫ִאייֵ ר‪ָ :‬ס ָשה נָ אּומֹוב‬

‫עם רק למורים היה מוּתר לִ כתוב‬ ‫חברות ְּביִ שׂ ָר ֵאל‬ ‫המ ָּ‬ ‫ְּבשוּלֵ י ָהעמוד‪ .‬כל ַ‬ ‫המפעל‪'ַ ,‬דפְ רוֹ ן'‪,‬‬ ‫היו מיוּצָ רות באותו ִ‬ ‫ו ְּבכולן סו ְּמנו שוליים ְּבצד יָ מין של‬ ‫העמוד‪ .‬אמנם ַ'דפְ רוֹ ן' היה ִמפעל פרטי‪ ,‬אך הבעלים‪,‬‬ ‫ְרפָ ֵאל דו ְּ​ּברוֹ ְב ְס ִקי‪ ,‬נַ ענָ ה לְ ַב ָקשת ִמשׂ רד החינוך‬ ‫להקדיש בכל עמוּד מקום לְ ֶהערות המורים‪ .‬זאת‬ ‫לא הייתה המצאה יִ שׂ ְר ֵאלית — בכל מדינות ֵאירוֹ ּפה‬ ‫סו ְּר ְטטו ַּבמחברות שורות ְּבצבע כחול ַוקו ֲאנָ כי אדום‬ ‫סימן ֶאת השוליים‪ַּ .‬כיום יש ְּביִ שׂ ָר ֵאל ֶשפע של‬ ‫ֵ‬ ‫מחברות בכל מינֵ י ִסגנונות‪ֵ ,‬מהן גם בלי שוּלַ יים‪,‬‬ ‫קפידים על העיצוב‬ ‫אבל יש מדינות שבּ הן עדיין ַמ ּ‬ ‫ָ‬ ‫המסוֹ ְרתי‪ְּ .‬בצָ ְרפַ ת‪ ,‬למשל‪ ,‬עדיין שמורים לַ מורה‬ ‫ָ‬ ‫שוליים רחבים מאוד בכל המחברות לְ ָב ֵתי הספר‪.‬‬ ‫גם ְּביַ ּ ָפן במחברות המיו ָּעדות לַ כּ יתות הנמוכות יש‬ ‫שוליים‪ ,‬והם רחבים ִּבמיוחד‪ :‬הדף מחוּלק ָשוֶ וה‬ ‫ְּבשווה לִ שנֵ י טוּרים — טור אחד לַ תלמידים‪ ,‬והשני‬ ‫עשה‪ ,‬השוליים ָשם ֵאינם ַּבשוליים ְּכלל‪.‬‬ ‫לַ מורים‪ .‬לְ ַמ ֶ‬ ‫חברת‬ ‫ִּבנְ יָ ִמין זְ ֵאב ֶה ְרצְ ל כתב ֶאת יוֹ מנו האישי ְּב ַמ ֶּ‬

‫שמסומנים בה השוליים‪.‬‬ ‫חברת ְ‬ ‫אוֹ פיָ ינית לִ תקופתו‪ַ ,‬מ ֶּ‬ ‫"ב ָּבאזֵ ל יִ ַיסדתי‬ ‫המשפט המפורסם ביותר ַּביומן הוא ְּ‬ ‫ִ‬ ‫שבשוּלֵ י‬ ‫אבל ְמעטים יודעים ְּ‬ ‫ֶאת מדינת היהודים״‪ָ ,‬‬ ‫אותו עמוּד הוא הוסיף‪ :‬״כמובן‪ ,‬ל ּו אמרתי זאת‬ ‫הע ָברים‪.‬‬ ‫היום ְּבפו ְּמ ִּבי‪ ,‬הייתה התשובה צחוק ִמכּ ל ֲ‬ ‫היותר בעוד חמישים‬ ‫ֵ‬ ‫אולי בעוד חמש שנים‪ ,‬וּלְ כל‬ ‫שנה‪ ,‬יַ כּ ירו בכך הכול"‪ֶ .‬ה ְרצְ ל כתב ֶאת המשפט‬ ‫תקיֵ ים‬ ‫שה ַ‬ ‫הראשון ִ‬ ‫אחרי הקוֹ נְ גְ ֵרס הצִ יוֹ ני ִ‬ ‫ֵ‬ ‫היָ דוע‬ ‫שב ְש וֵ ויצַ ְר יָ ה‪ .‬אנחנו לְ ֵמ דים מהמשפט‬ ‫ְּב ָּב אזֵ ל ִּ‬ ‫שמעוּת הקוֹ נְ גְ ֵרס‪,‬‬ ‫שה ְרצְ ל ֶהעריך נכון ֶאת ַמ ָ‬ ‫הזה ֶ‬ ‫אבל‬ ‫שב ָּבאזֵ ל נוֹ ְסדה מדינת היהודים‪ָ .‬‬ ‫ָוסבר ְּבצֶ דק ְּ‬ ‫ֶה ָערת השוליים ְמלַ ֶמדת אותנו דבר נוסף — ֶה ְרצְ ל‬ ‫צָ פה שהמדינה הזאת תקום ״תוך פחות ֵמחמישים‬ ‫שנה״‪ ,‬כפי שאכן קרה‪ :‬הקוֹ נְ גְ ֵרס ִהתקיים ְּבאוֹגו ְּסט‬ ‫‪ַ ,1897‬והחלָ טת האוּ״ם על הקמת המדינת היהודית‬ ‫לאחר‬ ‫אושרה ְּבנוֹ ֶב ְמ ֵּבר ‪ְּ ,1947‬ב ִדיוק חמישים שנה ַ‬ ‫הקוֹ נְ גְ ֵרס (ועוד כחודשיים)‪ .‬המסקנה היא שלא כל‬ ‫מה ששוּלִ י ֵאינו חשוּב‪ ,‬וְ לִ פעמים ֶהערת שוליים‬ ‫רכזית‪.‬‬ ‫היא בעצם ֶמ ָּ‬

‫השוליים הם לא יוכלו להיות ֶמרכּ ז וְ לַ חשוֹב ֶאת עצמם‬ ‫טובים יותר‪ְ ,‬מפוּתחים יותר ו ְּמבוּססים יותר! כך הפך‬ ‫המונח 'שוּלַ יִ ים'‪ ,‬או ּ ֵ'פ ִריפֶ ְריָ ה' ְּבלוֹ עזית‪ִ ,‬מציוּן גֵ אוֹגְ ָרפי‬ ‫המ ַר ֶמזת על‬ ‫שמעוּת ְשלילית‪ְ ,‬‬ ‫ייט ָרלִ י לְ מילה ַּבעלַ ת ַמ ָ‬ ‫נֵ ְ‬ ‫נֶ ְח ָשלוּת לעומת המרכז‪.‬‬ ‫אך לא תמיד השוליים הם ֵאזור ָדחוּי‪ .‬לְ עיתים‬ ‫תפ ֵשט‬ ‫לה ּ ַ‬ ‫שואף ִ‬ ‫ֵ‬ ‫שהמרכּ ז‬ ‫ֶ‬ ‫הם ַדווקא ֵאזור נֶ חשק‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬לִ שלוט בו‪ ,‬להפגין ֶאת עוֹ צְ ָמתוֹ ואפילו לָ ֶרשת‬ ‫המרכּ ז‬ ‫אותו ִמיוֹ ְש ָביו הוָ ותיקים (במיוחד ִאם ְּב ֵעינֵ י ֶ‬ ‫שבשוליים‬ ‫המרכּ ז ְמ ַדמיֵ ין ַּ‬ ‫הם נֶ חשבים אוֹ יְבים)‪ .‬כאשר ֶ‬ ‫האזור המרוּחק ְמעוֹ ֵרר ֵאימה‪,‬‬ ‫ִמתגוררים אוֹ יְבים‪ ,‬כאשר ֵ‬ ‫הוא ְמ ַד ְר ֵּבן ֲחלוּצים ַעזֵ י רוח להתיישב בו‪ְּ .‬במצב זה‬ ‫שמעוּת‬ ‫המ ָ‬ ‫המ ְחמיא ְ'ספָ ר'‪ַ :‬‬ ‫זוכֶ ה ֵאזור השוליים לַ ִּכינוּי ַ‬ ‫ייט ָרלית של המילה ְ'ספָ ר' ְמ ַק ֶּבלת גָ וֶ ון חיוּבי של‬ ‫הנֵ ְ‬ ‫חזית שבּ ה מ ּופגֶ נת גבורתו ּו ְתע ּוזָ תוֹ של המרכז‪.‬‬ ‫רואה ַּב ִהתיישבות ַּב ְספָ ר הוֹ כָ חה לִ גבורתו שלו‪,‬‬ ‫רכז ֶ‬ ‫המ ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫ישבוּת ָשם נַ עשֵׂ ית ָּבסיס לְ ַטענת‬ ‫ההתיַ ְ‬ ‫וּלְ עיתים ֶעצם ִ‬ ‫המרכּ ז‬ ‫שאזור השוליים הזה ַשיָ יך לו‪ .‬כך ֶ‬ ‫המרכּ ז ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫יוצר לעצמוֹ סיפורים ִה ְיסטוֹ ִריִ ים ִ(מיתוֹ סים) על עוֹ ז‬ ‫ההגְ דרה‬ ‫הרוח של האוּמה ו ְּמ ַעצֵ ב ֶאת זֶ הוּתוֹ שלו‪ַ .‬‬ ‫שתנוֹ ת ֵמ ֵעת‬ ‫לה ַ‬ ‫החברתית של ֲאזוֹ ֵרי השוליים עשׂ וּיה ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ספר‬ ‫לה ָיחשב ְ'ספָ ר'‪ ,‬וְ כַ עבור ָשנים ִמ ּ ָ‬ ‫לְ עת‪ֵ :‬אזור עשׂ וּי ֵ‬ ‫להפך‪.‬‬ ‫ל'פ ִריפֶ ְריָ ה'‪ ,‬וגם ֶ‬ ‫לַ הפוך ּ ֵ‬ ‫המת ּויָג‬ ‫ּומה מרגישים האנשים החיים באזור ְ‬ ‫צטייֵ ר ִּכ ְספָ ר‪ ,‬כדי‬ ‫לה ַ‬ ‫'שוליים'? יש בהם השואפים ִ‬ ‫שאבּ ים לְ פִ יתוח‪ .‬לכן הם‬ ‫לִ זכּ ות ִּבתשׂ ּו ֶמת לב ו ְּב ַמ ַ‬ ‫האזור לַ ֶח ָברה;‬ ‫ַמ ְדגישים ֶאת ְתרו ָּמתוֹ וחשיבוּתוֹ של ֵ‬ ‫להידמוֹ ת‬ ‫ָ‬ ‫אחרים החיים באותו ֶמרחב ֵאינם ְמעוּניָ ינים‬ ‫ֵ‬ ‫לַ ֶמרכז‪ .‬הם מרוצים ֵמהריחוק ומהבדידוּת‪ ,‬ורואים בהם‬ ‫המ ַאפְ ְשרים יצירה יִ יחוּדית ועצמאית‪ִ .‬מבּ חינתם‪,‬‬ ‫ְתנָ אים ְ‬ ‫ַהגְ ָדרת ֵאזור ְמגו ֵּריהם 'שוּלַ יִ ים' או ּ ֵ'פ ִריפֶ ְריָ ה' היא‬ ‫ֵעדוּת לִ ְמיו ָּחדו ָּתם‪.‬‬ ‫שמעוּתן של‬ ‫ֶמרכּ ז‪ ,‬שוליים‪ְ ,‬ספָ ר ו ּ ֵּפ ִריפֶ ְריָ ה — ַמ ָ‬ ‫כל המילים האלֶ ה ְתלוּיה ְּב ַה ָגדרוֹ ת ֶחברתיות ו ְּב ִדמיוֹ נָ ם‬ ‫הפרט כל אדם‬ ‫שב ַחיֵ י ּ ְ‬ ‫אבל אין ָספֵ ק ְּ‬ ‫של המגדירים‪ָ ,‬‬ ‫הוא ֶמרכּ ז לעצמוֹ ‪ ,‬ולכן הוא זכאי לִ קבּ וע היכן וכיצד‬ ‫יִ חיה את חייו‪ַּ .‬במקום שבּ ו אדם בוחר לִ חיות‪ָ ,‬שם‬ ‫מרוכזת‬ ‫ֶּ‬ ‫מהאזורים שבהם‬ ‫המרכּ ז‪ .‬גם ִאם המקום רחוק ֲ‬ ‫ֶ‬ ‫אוּכְ לו ִּסייָ ה רבּ ה‪ ,‬הון ו ַּמשאבּ ים‪ ,‬זְ כוּתוֹ של כל אדם‬ ‫לחוש גַ אוָ וה ִּב ְמקום ְמגו ָּריו וּלעצב אותו ִּכ ְראוּת ֵעינָ יו‪.‬‬ ‫לזָ רים אין זְ כוּת לִ קבּ וע ִאם מותר לו לִ חיות באותו‬ ‫מקום‪ִ ,‬אם המקום מפ ּותח או נֶ חשל‪ ,‬וכיצד ָרא ּוי‬ ‫לְ פַ ְתחוֹ ‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪39‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪38‬‬

‫ּבֹוחר ִל ְחיֹות‪ָ ,‬שם‬ ‫ַּב ָמקֹום ֶשּבֹו ָא ָדם ֵ‬ ‫ַה ֶמ ְרּכָ ז‪ .‬זְ כּותֹו ֶשל ּכָ ל ָא ָדם ָלחּוש‬ ‫גּוריו ְּול ַע ֵצב אֹותֹו‬ ‫גַ ֲאוָ וה ִּב ְמקֹום ְמ ָ‬ ‫ּבֹוע‬ ‫ּכִ ְראּות ֵעינָ יו‪ .‬זָ ִרים ֵאינָ ם ַר ַש ִאים ִל ְק ַ‬ ‫פּותח אֹו נֶ ְח ָשל‪,‬‬ ‫ִאם ָמקֹום הּוא ְמ ָ‬ ‫יצד ָראּוי ְל ַפ ְתחֹו‬ ‫וְ כֵ ַ‬

‫יפ ְריָ ה‬ ‫ּוּפ ִר ֶ‬ ‫ְס ָפר ֵ‬

‫ַּכ‬

‫ּכָ ַתב‪ֶ :‬א ֶרז ְצ ַפ ְדיָ ה‬ ‫ִאייֵ ר‪ָ :‬עמֹוס ֵא ֶלנְ ּבֹוגֵ ן‬

‫המרכּ ז שלו? ִהסתכּ לו‬ ‫הארץ‪ ,‬מה ֶ‬ ‫דור ָ‬ ‫על כדור הארץ‪ ,‬כלומר על הגְ לוֹ בּ ּוס‪.‬‬ ‫המ שוֶ וה הוא קו הרוחב שחוצֶ ה‬ ‫ַק ו ַ‬ ‫ֶאת הכדור לִ שנֵ י חלָ קים שווים‪ ,‬לצָ פון‬ ‫עובר ְּב ִדיוק ְּב ֶאמצע הדרך‬ ‫ולדרום‪ ,‬והוא ֵ‬ ‫האפס‪,‬‬ ‫הקוטב הדרומי לַ קוטב הצפוני‪ .‬זֶ הו קו ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫בין‬ ‫רחקם‬ ‫וכל ַקוֵ וי הרוחב ִמשנֵ י ֲע ָב ָריו נִ מדדים לפי ֶמ ָ‬

‫שמ ַחלֵ ק ֶאת הכדור שלנו‬ ‫האורך ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ִממנ ּו‪ .‬אך מהו קו‬ ‫שעובר ֶדרך שני‬ ‫ֵ‬ ‫לְ ִמזרח ּולְ ַמערב? ֲה ֵרי כל קו אורך‬ ‫לש ֵמש קו ֶאמצע (או ַ'קו ֶאפֶ ס')‪,‬‬ ‫הק ָטבים יכול ַ‬ ‫ְ‬ ‫המקובל על‬ ‫ָּ‬ ‫אבל כדי שיהיה קו ֶאפס‬ ‫נכון? כן‪ָ ,‬‬ ‫אורך ְש ִריר ּו ִתי‪ ,‬כלומר על פי‬ ‫כל העולם נִ קבּ ע קו ֶ‬ ‫הסכמה ולא על פי נְ ת ּונים ַּב ֶטבע‪ .‬קו האורך ֶאפס‬ ‫ָּ‬ ‫שנִ קבּ ע הוא זה שחוצֶ ה ְּב ַדרכּ וֹ מהקטבים ֶאת רובע‬ ‫יטנְ יָ ה‪ .‬לָ מה ַדווקא לוֹ נְ דוֹ ן‬ ‫שבלוֹ נְ דוֹ ן‪ִּ ,‬בירת ְּב ִר ַ‬ ‫גְ ִרינִ יץ' ְּ‬ ‫הארץ לְ ִמ ָזרחוֹ ?‬ ‫בחרה להיות הגבול בין ַמערב כדור ָ‬ ‫נִ ֲ‬ ‫יטנְ יָ ה‬ ‫כי ַּבמאה ה־‪ֶ ,19‬שבּ ה נִ קבּ ע קו האפס‪ְּ ,‬ב ִר ַ‬ ‫ושלטה ִּבשטחים נִ רחבים‬ ‫הייתה ַמ ֲעצָ מה רבּ ת־עוֹ צְ מה ָ‬ ‫לדמיֵ ין‬ ‫נהיגֶ יה ַ‬ ‫ְּב ַר ֲח ֵבי העולם‪ .‬עוצמה זוֹ גרמה לְ ַמ ִ‬ ‫שלוֹ נְ דוֹ ן היא ֶמרכּ ז העולם‪ ,‬ולכן היא גם נקודת‬ ‫האפס לַ ֲחל ּו ַקת ֲאזוֹ ֵרי הזמן ָּבעולם כולו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שבגֵ אוֹגְ ַרפְ יָ ה‬ ‫העניינים הזאת היא הוכחה ְּ‬ ‫שתלְ ְשלוּת ִ‬ ‫ִה ַ‬ ‫ֶ'מ ְר ָּכז' ו'שוּלַ יִ ים' הם קביעה ְשרירוּתית שנַ עשֵׂ ית ִּב ֵידי‬ ‫ַּבעלֵ י עוצמה‪ַּ .‬בעלֵ י עוֹ צמה ְמ ַד ְמיְ ינים ֶשהם חשובים‬ ‫המרכּ ז‪ ,‬וכל‬ ‫אחרים‪ ,‬ולכן המקום שלהם הוא ֶ‬ ‫יותר ֵמ ֵ‬ ‫המרכּ ז נוֹ טים‬ ‫מקום רחוק ֵמהם נִ מצא ַּבשוליים‪ַ .‬אנְ ֵשי ֶ‬ ‫לִ ראות באנשים המתגוררים ַּבשוליים ְּבנֵ י אדם שונים‬ ‫ֵמהם‪ּ ,‬ולעיתים גם ְמ ַד ְמיְ ינים שהם פחות ְמפ ּותחים‪,‬‬ ‫ואפילו מפחידים או עוֹ יְ נים‪.‬‬ ‫והפעם נִ תבּ ונן ְּבמפת יִ שׂ ָר ֵאל‪ .‬מהי‬ ‫נמשיך ַּבשוֹ ְטטוּת‪ּ ,‬‬ ‫העיר ְּב ֶמרכּ ז המפה? ְּב ֵאר ֶש ַבע כמובן‪ .‬היא נִ מצֵ את‬ ‫הדרך בין רֹאש הנִ ְק ָרה ַּבצָ פון לְ ֵאילַ ת ַּב ָדרום‪,‬‬ ‫ְּב ֶאמצע ֶ‬ ‫המלח‬ ‫הדרך בין רצועת עזה ַּב ַמערב לְ יַ ם ֶ‬ ‫ו ְּב ֶאמצע ֶ‬ ‫ַּב ִמזרח‪ .‬למרות זאת‪ִ ,‬אם ִתשאלו אנשים מהי ָהעיר‬ ‫המרכּ זית ְּביִ שׂ ָר ֵאל‪ ,‬קרוב לוַ ודאי שהתשובה ִתהיה ֵ'תל‬ ‫ֶ‬ ‫ערביים‬ ‫המ ָ‬ ‫ָא ִביב'‪ .‬מדוע ֵתל ָא ִביב‪ ,‬שנִ מצֵ את ַּבשוליים ַ‬ ‫חשבת לַ ֶמרכּ ז‬ ‫המרכּ ז הגֵ אוֹגְ ָרפי‪ ,‬נֶ ֶ‬ ‫של יִ שׂ ָר ֵאל וּצפונית ֵמ ֶ‬ ‫לכלית ֲענֵ פה‪,‬‬ ‫של יִ שׂ ָר ֵאל? כי ְּב ֵתל ָא ִביב יש פעילוּת ַּכ ָּ‬ ‫והיא ֶמרכּ ז לְ ַח ְד ָשנ ּות‪ ,‬לתרבּ ות וְ לִ ְקביעת אופנות‪.‬‬ ‫תוש ֵבי יִ שׂ ָר ֵאל‬ ‫ְתכוּנוֹ ת אלֶ ה הפכו אותה לְ ֶמרכּ ז‪ ,‬ורוב ָ‬ ‫(המכוּנוֹ ת יחד 'גוּש ָדן')‪.‬‬ ‫סביבותיה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫תק ְּבצים בה ו ִּב‬ ‫ִמ ַ‬ ‫ְּב ֵאר ֶש ַבע‪ ,‬הנִ מצֵ את ְּב ֶאמצע המפה של יִ שׂ ָר ֵאל‪ְּ ,‬ב ֵעינֵ י‬ ‫תוש ֵבי גוש ָדן היא עיר רחוקה הנִ מצֵ את ַּבשוליים‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫המתגוֹ ְררים ְּב ֵאזור שנֶ חשב בעיניהם ֶ'מ ְר ָּכז'‬ ‫אנשים ִ‬ ‫לדמיֵ ין‪ ,‬בטעות כמובן‪ ,‬שיִ ישו ֵּבי השוליים‬ ‫נוטים ַ‬ ‫ותוֹ ָש ֵביהם ְמפו ָּתחים פחות ֵמהם‪ְּ .‬כתוצאה ִמכּ ך ַאנְ ֵשי‬ ‫המרכּ ז נוֹ טים לִ פעמים לחשוב שהם יודעים מה טוב‬ ‫ֶ‬ ‫לַ שוליים וכיצד ֶאפשר לפַ ֵתח אותם‪ ,‬ולא פעם ַאנְ ֵשי‬ ‫המרכּ ז גם מרגישים שמו ָּתר להם לנצל ֶאת השוליים‬ ‫ֶ‬ ‫המרכּ ז זקוקים לשוליים‪ֶ ,‬ש ֲה ֵרי בלי‬ ‫לְ צוֹ ְרכֵ יהם‪ַ .‬אנְ ֵשי ֶ‬

‫השוליים הם חלוּצים הצוֹ עדים ְּברֹאש המחנֶ ה‪ ,‬וכמו‬ ‫אחרים ַּב ִה ְיסטוֹ ְריָ ה — ַּבהתחלה הם ְמעטים‪,‬‬ ‫חלוצים ֵ‬ ‫אחרים‪ .‬כך‬ ‫צטרפים אליהם רבּ ים ֵ‬ ‫בודדים‪ ,‬ואז ִמ ָ‬ ‫שהגיעו‬ ‫היה גם כאן‪ ,‬לפני קוּם המדינה‪ .‬החלוצים ִ‬ ‫העשׂ רים‬ ‫המאה ֶ‬ ‫ֵהנָ ה ְּבסוף המאה ה־‪ 19‬ו ְּב ֵראשית ֵ‬ ‫ישב ַח ְבלֵ י ארץ שוֹ ממים וּלהקים כאן ֶחברה‬ ‫ניסו ליַ ֵ‬ ‫חדשה וטובה‪ .‬הם היו ְמעטים‪ ,‬אך באומץ ו ִּב ְמסירוּת‬ ‫הם הקימו יישובים ַּב ֲאזורים מרוחקים וּמבוֹ ָדדים ו ָּבנ ּו‬ ‫ִמסגרות ֶחברתיות חדשניות‪ְּ .‬ב ִע ְקבוֹ ֵתיהם ִהגיעו ַארצָ ה‬ ‫עוד ועוד‪ ,‬גלים־גלים של עולים‪ ,‬והאוּכְ לו ִּסייה גָ דלה‪.‬‬ ‫הקיבוץ‪ ,‬למשל‪ ,‬היה ניסוי ֶחברתי נדיר ו ְּמקוֹ רי‪ ,‬שלא‬ ‫היה כּ מוֹ ה ּו ָּבעולם‪ ,‬המצאה יִ שׂ ְר ֵאלית‪ .‬אמנם ַּכיום‬ ‫ְמנסים לִ בדוק ֶאת ִמידת ההצלחה של הניסוי הזה‪ ,‬אבל‬ ‫הארץ וְ לַ ֲהגָ נתה‬ ‫שתרוּמת הקיבוצים לְ יִ ישוּב ָ‬ ‫אין ָספֵ ק ְ‬ ‫הספָ ר היו השוליים‬ ‫הייתה עצומה‪ .‬הקיבוצים ויִ ישו ֵּבי ְ‬ ‫המרכּ זים העירוניים הגדולים‪.‬‬ ‫שאפְ ְשרו ֶאת ִקיו ָּמם של ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ִהנֵ ה כמה דוגמאות לְ ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י שוליים ְּביִ שׂ ָר ֵאל‪:‬‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן היִ שְׂ ְר ֵאלי‬ ‫לִ פנֵי לְ ַמעלָ ה מארבּ עים שנה היה ֵ‬ ‫ָּכבוּל לְ צורות ִּביטוּי של ֵת ַא ְטרוֹ ן ָמסוֹ ְרתי‪ ,‬ואז הופיע‬ ‫ַמחזַ אי מקוֹ רי חדש‪ֲ ,‬חנוֹ ְך לֵ וִ ין ְשמו‪ .‬הוא כתב מחזות‬ ‫שבלטו בו —‬ ‫שהפתיעו ֶאת הצופים ַּבחידושים הרבּ ים ָּ‬ ‫ִ‬ ‫הדמוּיוֹ ת ו ַּבשָׂ פה‬ ‫ַּב ְדמוּיוֹ ת‪ַּ ,‬במצבים שאליהם נִ ְקלְ עו ְ‬ ‫המחזות של ֲחנוֹ ְך לֵ וִ ין היו ַמ ְה ּ ְפכָ נִ יִ ים‪,‬‬ ‫שבּ ה דיברו‪ַ .‬‬ ‫והוּעלו ִּבתחילה על במות קטנות‪ְּ ,‬באולמות קטנים‪,‬‬ ‫תב ְטאה אפילו‬ ‫המ ְה ּ ְפכָ נוּת ִה ַּ‬ ‫ִּבפנֵ י צופים לא רבּ ים‪ַ .‬‬ ‫הבכורה של ַאחד‬ ‫במקום שבּ חר להעלות ֶאת הצגת ְּ‬ ‫ממחזותיו המפורסמים‪ :‬ההצגה הראשונה של המחזֶ ה‬ ‫הו ַּעלְ תה ְּב ֵחיפָ ה ולא ְּב ֵתל ָא ִביב‪ ,‬שהייתה (ועוֹ ֶדנָ ה)‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן והתרבּ ות ְּביִ שׂ ָר ֵאל‪.‬‬ ‫בירת ֵ‬ ‫דוגמה אחרת היא לַ ֲה ָקתה של רוּת ָקנֵ ר‪ .‬הלהקה‬ ‫הקטנה שָׂ מה לה לְ ַמ ָטרה להעביר לַ בּ מה סיפורים‬ ‫למ ֲחזָ א ּות‪ .‬הלהקה‬ ‫הספרות ולא ַ‬ ‫השייכים לְ עולם ִ‬ ‫ַמ ְמחישה ִּבתנועה רבּ ה ֶאת מה ֶש ָקרוי היום ֵ'ת ַא ְטרוֹ ן‬ ‫ְמ ַס ּ ְפ ֵרי ִס ּיפ ּו ִרים'‪ְּ .‬בהצגות הלהקה כל השַׂ חקנים‬ ‫נוטלים ֵחלק ָשוֶ וה ו ְּמ ַקיְ ימים קשר ישיר ֵּבינָ ם לבין‬ ‫עצמם ִּכ ְמ ַס ּפרים‪ ,‬ו ֵּבינם לבין הקהל ְּכ ַמ ְמחישים ֶאת‬ ‫הסיפור‪ ,‬יָ ֵתר על ֵּכן — אין ַּבהצגות חלוקה ברורה של‬ ‫ְדמוּיוֹ ת ותפקידים‪ ,‬וכל השׂ חקנים 'קוֹ פְ צים' ִּבמהירוּת‬ ‫הדמוּיוֹ ת נעשֶׂ ה‬ ‫רבּ ה ִמ ַתפקיד לתפקיד‪ִ .‬מלבד חילופֵ י ְ‬ ‫בהצגות שימוש ִּב ְתאוּרה ִּבלבד‪ ,‬ואין כמעט שימוש‬ ‫באביזרים‪ .‬למשל‪ ,‬השׂ חקנים מחזיקים בידיהם גלגל‬

‫'זְ ֵא ִבים ְּב ַעּכֹו'‪ .‬הצגה ֶש ָעלתה ְּב ֶפ ְס ִטיבל ַעּכֹו ִּבשנת ‪1988‬‬

‫פשוט ו ְּמ ַדמים שהוא ֶהגֶ ה של מכונית‪ ,‬יושבים על‬ ‫כיסאות כאילו הם מוֹ שבים במכונית ו ַּמטים‬ ‫ארבּ עה ְ‬ ‫ֶאת גוּפם יחד ימינה וּשׂ מֹאלה כדי לסמן ֶאת ִּכיווּנֵ י‬ ‫סיבובי המכונית‪ְּ .‬ב ֶדרך זוֹ הם יכולים‬ ‫ֵ‬ ‫הנסיעה ֶואת‬ ‫לתאר וּלְ ַה ְמחיש מסע בין ָערים וארצות ונופים בלי‬ ‫ֵ‬ ‫הכבוּל לְ קירות‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן הנוֹ ְר ָמ ִטיבי ָּ‬ ‫המגבּ לות של ֵ‬ ‫ִ‬ ‫הבמה‪.‬‬ ‫הת ַא ְטרוֹ נית הצעירה‬ ‫לעודד ֶאת ַהיצירה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫כדי‬ ‫והחדשנית ָּב ָארץ נוסד 'פֶ ְס ִט ַיבל ַעכּ וֹ לְ ֵת ַא ְטרוֹ ן ַא ֵחר'‪,‬‬ ‫ֹא־ש ָגרתיוֹ ת‪' ,‬ש ּולִ יוֹ ת'‬ ‫המוקדש כולו לִ יצירות ָּבמה ל ִ‬ ‫תרחש‬ ‫ְּב ִסגנון הצגתן ונִ ְיסיוֹ ניוֹ ת ְּבאוֹ פיָ ין‪ .‬הפֶ ְס ִטיבל ִמ ַ‬ ‫המועד ס ּוכּ וֹ ת ָּבעיר ַעכּ וֹ ‪ְּ ,‬בח ּוצוֹ ת‬ ‫ֵ‬ ‫בכל שנה ְּבחוֹ ל‬ ‫שראשיתה ִּב ֵימי‬ ‫המצ ּודה ָהעתיקה ֵ‬ ‫ָהעיר ו ְּבא ּולַ מוֹ ת ְ‬ ‫הצַ לְ ָבנים‪ .‬הפֶ ְס ִטיבל הזה הוא ַּבשוליים גם ִמשום‬ ‫שעכּ וֹ עצמה היא עיר שָׂ ֶדה קטנה‪ֵ ,‬חלק מהש ּולָ ה‬ ‫ַ‬ ‫של מדינת יִ שׂ ָר ֵאל ('ש ּולָ ה' היא ּ ֵ'פ ִריפֶ ְריָ ה')‪ ,‬רחוקה‬ ‫העירוֹ נִ יִ ים הגדולים ְּכ ֵתל ָא ִביב‪ֵ ,‬חיפָ ה‬ ‫המרכּ זים ִ‬ ‫ֶמ ֶ‬ ‫ו ְּב ֵאר ֶש ַבע‪.‬‬ ‫אומרים שהחיים הם לָ רוב 'נִ יסוּי ו ְּט ִעייָ ה' — ניסיון‬ ‫לעשׂ ות דברים חדשים ּו ְמקוֹ ִריִ ים ַוה ָסקת מסקנות‬ ‫ומהטעוּיוֹ ת‪ .‬האמנות ִּבכלל‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫מהתוצאות‪ֵ ,‬מ ַה ַהצלחות‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן‪ ,‬היא הוכחה ניצַ ַחת שאמנם כך הם‬ ‫ו ְּבתוכה ֵ‬ ‫ּ ְפנֵ י הדברים‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪37‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪36‬‬

‫הּול ֶדת' ֵמ ֵאת‬ ‫'מ ִס ַיּבת יֹום ֶ‬ ‫לאֹורה ִר ְיבלִ ין ודֹב גְ לִ ְיק ָמן ַּבהצגה ְ‬ ‫ָ‬ ‫קֹוטלֵ ר‪ .‬צילם‪ :‬גָ ִדי ָדגֹון‬ ‫עֹודד ְ‬ ‫ֵהרֹולְ ד ִּפינְ ֵטר‪ְּ ,‬ב ִבימּויֹו של ֵ‬

‫המכַ נֶ ה המשותף לרובּ ם הוא הנְ כוֹ נוּת לנסות לִ יצור‬ ‫ְ‬ ‫הפוֹ נֶ ה לְ צופים מיוחדים‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬מיוחד‪ּ ,‬‬ ‫ֵת ַא ְטרוֹ ן ֵ‬ ‫ברור שקהל מיוחד כזה ֵאינו רב‪ ,‬ולכן לא נִ דרשים‬ ‫לְ ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י השוליים אוּלמות גדולים — לִ פעמים אוּלם‬ ‫ֶשיש בו רק ‪ 60‬מקומות הולֵ ם מאוד ֶאת צוֹ ְרכֵ יהם‪.‬‬ ‫הת ַא ְטרוֹ נים הגדולים והמסורבּ לים יותר‬ ‫לעומת זאת‪ֵ ,‬‬ ‫ֵאינם יכולים להעלות על ִּבימוֹ ֵתיהם הצגות ניסיוניוֹ ת‬ ‫כאלֶ ה‪ .‬לַ ֵת ַא ְטרוֹ נים הגדולים יש הוצאות רבּ ות ועליהם‬ ‫להתקיים‪ .‬הם רוצים‬ ‫למלֵ א אולמות גדולים מאוד כדי ִ‬ ‫'לָ לֶ כת על ָּבטוח'‪ֶ ,‬ואת הניסויים הם משאירים לְ ֵת ַא ְטרוֹ ן‬ ‫השוליים‪.‬‬ ‫התכוּנוֹ ת העיקריות של ֵת ַא ְטרוֹ ן השוליים?‬ ‫ָמ ֵהן ֵאפוֹ א ְ‬ ‫האולמות הקטנים של ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י השוליים ְמ ַאפְ ְשרים‬ ‫להעלות בהם גם הצגות לְ לא במה‪ .‬כאשר השׂ חקנים‬ ‫צפת האולם‪ְּ ,‬ב ֶמרחק ֶמ ְטרים ְספוּרים‬ ‫מופיעים על ִר ּ‬ ‫מהקהל‪ ,‬נוצרת ִקרבה גדולה בין הצופים לַ שׂ חקנים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫המשׂ חק על הצופים‪.‬‬ ‫שפעת ִ‬ ‫והיא מעצימה ֶאת ַה ּ‬ ‫ְּב ִמקרים רבּ ים אין ְּב ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י השוליים ַתפְ אוּרוֹ ת‬ ‫שאביזרי ַתפאוּרה ְמעטים מעודדים‬ ‫ֵ‬ ‫גדולות‪ ,‬ו ִּמתבּ רר‬ ‫הד ְמיון של הצופים‪ ,‬והם יוצרים ְּב ֶעזרתו עולם‬ ‫את ִ‬

‫טא ֵטא לְ ָמטוס‬ ‫ו ְּמלוֹ אוֹ ְּכ ֵשם שילדים הופכים ְּב ִד ְמיוֹ נָ ם ַמ ֲ‬ ‫או לסוס‪.‬‬ ‫המשתתפים הן הצופים ְּב ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י‬ ‫בדרך כלל‪ֵ ,‬הן ִ‬ ‫השוליים הם אנשים צעירים וצעירים מאוד‪ .‬הם‬ ‫נִ משכים לַ ֵת ַא ְטרוֹ ן הניסוּיִ י ִמ ַּכמה וכמה סיבות‪ :‬משום‬ ‫הביטוּי האישי; ִמשום שלא‬ ‫שלִ צעירים חשוּב מאוד ִּ‬ ‫הדל מבטיח ַדווקא מבּ ט‬ ‫כמו המבוגרים‪ ,‬ניסיונָ ם ָ‬ ‫אומץ‬ ‫בעם של צעירים לגלוֹ ת ֶ‬ ‫שט ָ‬ ‫רענן וטרי; ו ִּמשום ִ‬ ‫אחרים‬ ‫תחומי חיים ֵ‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן כמו ִּב ֵ‬ ‫ו ְּתעוּזָ ה‪ְּ ,‬בעולם ֵ‬ ‫(למשל‪ ,‬מי יוצא לְ ַמ ָסעות קשים ואף מסוכּ נים ָּבעולם?‬ ‫הצעירים‪ ,‬כמובן)‪.‬‬ ‫הת ַא ְטרוֹ נים הגדולים ֶאת החידושים‬ ‫לא פעם ְמ ַחקים ֵ‬ ‫של ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י השוליים‪ֶ .‬אפשר לְ ַדמוֹ ת ֶאת ֵת ַא ְטרוֹ ן‬ ‫הסורקת ַח ְבלֵ י ארץ חדשים‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫השוליים לְ ַסיֶ ירת גישוש‬ ‫ולאחר ֶשהם מ ּוכּ רים ולא מסוכנים עוד ְמ ַא ְמצים‬ ‫ַ‬ ‫לה ְשווֹ ת ֶאת‬ ‫אותם גם התאטרונים הגדולים‪ֶ .‬אפשר גם ַ‬ ‫ֵת ַא ְטרוֹ ן השוליים לְ ניסוי במעבדה‪ :‬למשל‪ ,‬במעבדה‬ ‫לְ גילוי תרופה חדשה נִ דרשים ניסויים רבּ ים עד‬ ‫פשרת להפיק ֶאת‬ ‫המ ַא ֶ‬ ‫שהמדענים מגיעים לְ נו ְּסחה ְ‬ ‫ּלשוֵ וק אותה לַ ֲהמוֹ נים‪ ,‬כך גם ְּב ֵת ַא ְטרוֹ ן‬ ‫התרופה ו ַ‬ ‫סתיים הניסוי ְּבהצלחה ֶאפשר‬ ‫הפְ ִרינְ ג' — רק ְּכ ֶש ִמ ַ‬ ‫ל'שימוּש ָרחב' וּלהציגוֹ ִּבפנֵ י קהל גדול‪.‬‬ ‫להביאוֹ ִ‬ ‫ְּבמובן מסוּים ֶאפשר לומר שהאמנים ְּב ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י‬

‫סֹור ֶקת ַח ְב ֵלי ֶא ֶרץ ֲח ָד ִשים‪ְּ ,‬ול ַא ַחר‬ ‫שּוליִ ים הּוא ּכְ מֹו ַסיֶ ֶירת גִ ישּוש ַה ֶ‬ ‫ֵת ַא ְטרֹון ַה ַ‬ ‫דֹולים‬ ‫אֹותם גַ ם ַה ֵת ַא ְטרֹונִ ים ַהגְ ִ‬ ‫ֶש ֵהם מּוּכָ ִרים וְ ֹלא ְמסּוּכָ נִ ים עֹוד ְמ ַא ְמ ִצים ָ‬

‫ֵ‬ ‫ת‬ ‫ַ‬ ‫א‬ ‫ְ‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ֹו‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫ּו‬ ‫ַ‬ ‫ל‬ ‫יִ‬ ‫ים‬ ‫ְּב‬

‫קֹוט ֵלר‬ ‫עֹודד ְ‬ ‫ּכָ ַתב‪ֵ :‬‬

‫כל דרך ֶמרכּ זית‪ ,‬כמו ְּכביש בין־עירוני‬ ‫או ְסתם רחוב‪ ,‬יש שוליים‪ .‬לְ עיתים יש‬ ‫ְּבשוּלֵ י הדרך מדרכה להולְ כֵ י רגל‪ ,‬ו ְּבצד‬ ‫המדרכה יש לא פעם ערוגת נוי‪ ,‬חול‬ ‫ָּכבוּש או מוֹ ָרד המוביל לְ מקום כלשהו‪,‬‬ ‫רכזית ְקרוּיָ ה גם ֶ'ד ֶרך‬ ‫למשל לְ גינה ציבורית‪ .‬דרך ֶמ ָּ‬ ‫שאין לנו לא מלך ולא מלכה‪ .‬היא‬ ‫ַה ֶמלֶ ך'‪ ,‬אף ֵ‬ ‫קראת כך כי המלכים ֶהעדיפו תמיד ללכת ְּב ִב ְטחה‬ ‫נִ ֵ‬ ‫על דרכים ְסלוּלוֹ ת היטב וחששו מאוד ֵמהפתעות‬ ‫אבל אני‪,‬‬ ‫לא ְרצוּיוֹ ת האוֹ רבות להם ְּבצִ ֵידי הדרכים‪ָ .‬‬ ‫ְּב ִשיטו ַּטיי ְּבצִ ֵידי הדרכים‪ ,‬מצאתי שלִ פעמים ַדווקא‬ ‫הר ִאייה‬ ‫שאינם ִּב ְטוַ וח ְ‬ ‫הם מובילים לְ גילויים ַמפתיעים ֵ‬ ‫של ההולכים ְּב ֶדרך המלך‪ַּ .‬בשוליים ִהתוַ ַודעתי לְ עולם‬ ‫הראשי לא הייתי‬ ‫מהכביש ָ‬ ‫מקסים‪ ,‬שלוּלֵ א ירדתי אליו ְּ‬ ‫זוכֶ ה לְ גַ לוֹ תוֹ ‪.‬‬ ‫הראשית ושולֶ ָיה הם משל ִּבלבד‪,‬‬ ‫הדרך ָ‬ ‫אבל ֶ‬ ‫ָ‬ ‫הת ַא ְטרוֹ ן‪ .‬גם בה‪ ,‬כמו ַּב ָמ ָשל‪,‬‬ ‫והנִ משל הוא אמנות ֵ‬ ‫יש דרכים ָראשיות‪ ,‬שהן כמו דרך המלך הבטוחה‬ ‫הת ַא ְטרוֹ נים‬ ‫והסלוּלה‪ ,‬ויש דרכים צדדיות‪ְּ .‬ב ֶדרך כלל‪ֵ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫הראשיות‪,‬‬ ‫הציבוריים הגדולים הם הפועלים ַּבדרכים ָ‬ ‫שוחר תרבּ ות‬ ‫ֵ‬ ‫וּבהם מוצגים המחזות המוּכּ רים לְ כל‬ ‫רכזִ יִ ים פועלים ֵת ַא ְטרוֹ נֵ י‬ ‫המ ָּ‬ ‫הת ַא ְטרוֹ נים ֶ‬ ‫ואמנות‪ְּ .‬בצִ ֵידי ֵ‬ ‫השוליים‪ ,‬הנִ קראים בפי רבּ ים ַּבמונח המקוּבּ ל ְּב ַאנְ גְ לית‬ ‫מהת ַא ְטרוֹ נים‬ ‫— פְ ִרינְ ג'‪ֵ .‬ת ַא ְטרוֹ נֵ י השוליים קטנים יותר ֵ‬ ‫ּרכבים יותר‪,‬‬ ‫רכזיים ו ַּמעלים מחזות מסוּבּ כים וּמו ָּ‬ ‫המ ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫הכתוּבים בחרוזים או מחזות‬ ‫למשל מחזות ִש ִיריִ ים ְּ‬ ‫המבוּססים בעיקר על תנועה ו ְּמ ַמעטים ְּב ֶמלֶ ל‪.‬‬ ‫ְ‬

‫ּפּורים ֶשל ָא ָדם ֶּבן־ּכֶ ֶלב'‪ְּ ,‬ב ִבימּויָ ּה של נֹולָ ה ֶצ'לְ טֹון‪,‬‬ ‫'מ ִס ַיּבת ִ‬ ‫ְ‬ ‫'א ָדם ֶּבן ּכֶ לֶ ב'‪ִ .‬מיָ מין לִ ׂשמאל‪:‬‬ ‫יֹורם ַקנְ יּוק ָ‬ ‫לפי ִספרו של ָ‬ ‫מּואל ַאייזֵ ר‪ ,‬גִ ילָ ה‬ ‫קֹוטלֵ ר‪ְ ,‬ש ֵ‬ ‫עֹודד ְ‬ ‫רֹוּב ְרטֹו ּפֹולָ ק‪ֵ ,‬‬ ‫ִּבלְ ָהה ִּב ְיר ָמן‪ֶ ,‬‬ ‫ַאלְ ָמגֹור‪ .‬הצגה זֹו הּועלתה ְּב ֵת ַא ְטרֹון נְ וֵ ה ֶצ ֶדק‪.‬‬ ‫צילם‪ :‬יַ ֲעקֹב אגור‬

‫מֹוטי לֶ ְרנֵ ר‪ְּ ,‬ב ִבימּויֹו של ִסינַ י ֶּפ ֶתר‪ .‬ההצגה‬ ‫הֹוד ָאה'‪ֵ ,‬מ ֵאת ִ‬ ‫'ה ָ‬ ‫ַ‬ ‫מּועלֵ ית ְּב ֵת ַא ְטרֹון יָ פֹו‪ .‬צילם‪ָ :‬דוִ ד ַק ְּפלָ ן‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪35‬‬

‫ההרחבות והתוספות האלֶ ה‪ ,‬שחיברו‬ ‫תלמידיו ו ַּמ ְמ ִשיכֵ י ַדרכּ וֹ של רש"י ְּב ַא ְש ְּכנַ ז‬ ‫הש ֵתים ֶעשׂ רה וְ ֵאילָ ך‪,‬‬ ‫ו ְּבצָ ְרפַ ת ִמן המאה ְ‬ ‫מכוּנוֹ ת ַ'התוֹ ָספוֹ ת'‪.‬‬ ‫המשנָ ה‪,‬‬ ‫הענֵ פה הזאת — ִ‬ ‫הספרוּת ֲ‬ ‫כל ִ‬ ‫התלמודים‪ֵ ּ ,‬פיר ּוש רש"י והתוספות —‬ ‫הו ַּע ְתקה ִמדור לדור ְּבכִ תבֵ י יד נִ פרדים‪.‬‬ ‫הדפ ּוס‪ְּ ,‬במחצית המאה‬ ‫כאשר ה ּומצָ א ְ‬ ‫לצרף אותם לְ ֵספר‬ ‫החמש עשׂ רה‪ִ ,‬הגיע הזמן ֵ‬ ‫אחד וּלְ ַשווֹ ת לכולם עיצוב אחיד‪ִ .‬ראשונֵ י‬ ‫המשנָ ה‬ ‫להדפיס ֶאת ִ‬ ‫ּ‬ ‫המדפיסים ֶהחליטו‬ ‫ּ‬ ‫הדף‪ ,‬וּבַ שוּלַ יִ ים ֶאת ּ ֵפירוּש‬ ‫רכז ַ‬ ‫והתלמוד ְּב ֶמ ַּ‬ ‫רש"י ִמכּ אן‪ֶ ,‬ואת התוספות על רש"י ִמכּ אן‪.‬‬ ‫אבל ִאם יש שוליים‪ ,‬צריך שיהיו גם‬ ‫ָ‬ ‫שאירע לְ ַדף‬ ‫שוליים לַ שוליים — וזה מה ֵ‬ ‫הב ְבלִ י ְּב ַמהלַ ך הדורות‪ְּ :‬בשוּלֵ י‬ ‫התלמוד ָּ‬ ‫ּדפסו ּ ֵפירוּשים‬ ‫ּ ֵפירוּש רש"י והתוספות הו ּ ְ‬ ‫אחרים‪,‬‬ ‫נוספים לַ תלמוד ֵמ ֵאת חכמים ֵ‬ ‫המצו ָּטטים‬ ‫קרא ְ‬ ‫המ ָ‬ ‫ַמ ְר ֵאי מקומות לִ פְ סו ֵּקי ִ‬ ‫ַּבתלמוד‪ַ ,‬הפְ נָ יוֹ ת ֶאל ספרים הפוסקים‬ ‫ההלָ כה ְּב ִעקבוֹ ָתיו‪ִ ,‬תיקונים לנו ָּסחוֹ ‪,‬‬ ‫ֶאת ֲ‬ ‫המ ָש ְרתים ֶאת ַהקריאה‬ ‫ועוד ועוד ֵּכלים ְ‬ ‫ַּבתלמוד ו ְּמ ַסיְ יעים לַ ֲה ָבנָ תו‪ .‬כדי שיִ מצָ א‬ ‫הקורא ֶאת יָ ָדיו ֶואת ַרגלָ יו ִּב ְס ַבך הפרטים‬ ‫ֵ‬ ‫הט ְק ְסט של‬ ‫לסמן בתוך ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫האלה‪ֵ ,‬ה ֵחלו‬ ‫רחבוֹ ת‬ ‫הה ָ‬ ‫ערכת ַ‬ ‫התלמוד ַהפְ נָ יוֹ ת ֶאל ַמ ֶ‬ ‫ֶש ַּבשוליים‪ .‬ההפניות מעוּצבות באותיות‬ ‫לה ְשווֹ ת‬ ‫הט ְק ְסט‪ֶ ,‬ואפשר ַ‬ ‫שונות מאותיות ֶ‬ ‫אותן ְּבנָ ֵקל לַ ִקישו ִּרים (לִ ינְ קים)‪ ,‬הזְ רוּעים‬ ‫(האינְ ֶט ְרנֵ ט)‬ ‫רש ֶתת ִ‬ ‫שב ִמ ֶ‬ ‫ַּכיום ַּב ֶט ְק ְס ִטים ַּ‬ ‫אחרים בה‪.‬‬ ‫ו ַּמפְ נים ֶאת הקורא לִ מקומות ֵ‬ ‫ְּבדוֹ ֵרנ ּו יָ צאו ַמ ֲהד ּורוֹ ת חדישות של‬ ‫התלמוד‪ ,‬וּבהן יש ַּבשוליים גם תמונות‬ ‫מפ ות‪,‬‬ ‫של צמחים ושל ְּכ לֵ י בית‪ּ ,‬‬ ‫ֵּביא ּורים לְ מילים יְ וָ ונִ יוֹ ת או ּ ָפ ְר ִסיוֹ ת‬ ‫הנִ מצאות ַּבתלמוד‪ֵ ,‬מ ָידע על החכמים‬ ‫הנִ זכּ רים בו‪ ,‬ועוד ָּכ ֵהנָ ה וְ כָ ֵהנָ ה‪ְּ ,‬כיָ דם‬ ‫הטובה של ַאנְ ֵשי השוליים‪.‬‬ ‫ּומה צוֹ פֵ ן ֶהעתיד? אין ספק שהדורות‬ ‫לפת ח ֶא ת השוליים‬ ‫ֵ‬ ‫הבאים ימשיכו‬ ‫עד ֵאין ֵקץ‪ִּ ,‬במיוחד ִּבזכ ּות העתקת‬ ‫שתחררוּת‬ ‫והה ַ‬ ‫רשתת ִ‬ ‫התלמוד וּפֵ ירו ָּשיו לַ ִמ ֶ‬ ‫גבלוֹ ת של דף הנייר‪.‬‬ ‫המ ָּ‬ ‫ֵמ ִ‬

‫ַת ְלמּוד ָּב ְב ִלי‪ֵ ,‬ס ֶדר‬ ‫יֹומא‪,‬‬ ‫מֹועד‪ַ ,‬מ ֶסכֶ ת ָ‬ ‫ֵ‬ ‫דף ה‪ ,‬עמוד א‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪33‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪32‬‬

‫ָמה ֶש ָק ָרה‬ ‫ְל ַדף ַה ַת ְלמּוד‬ ‫ַה ָּב ְב ִלי ְּב ַת ֲה ִליְך‬ ‫ַה ִלימּוד‪,‬‬ ‫ירּושים‪,‬‬ ‫ַה ֵּפ ִ‬ ‫ירּושים ַעל‬ ‫וְ ַה ֵּפ ִ‬ ‫ּומה‬ ‫ירּושים‪ָ ,‬‬ ‫ַה ֵּפ ִ‬ ‫ֶשעֹוד ָצפּוי לֹו‬

‫ש ּו ַל יִ י ם ‪,‬‬ ‫שוּ ֵלי ־‬ ‫שּול יִ ים‬ ‫ַ‬ ‫ַה‬ ‫ּו ש ּו ֵל י ־‬ ‫שּולי־‬ ‫ֵ‬ ‫הַ ש ּו לַ יִי ם‬ ‫ּכָ ַתב‪ֲ :‬א ִביגְ דֹור ִשנְ ָאן‬

‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫ַה‬

‫ַת רבּ ות של ַע ם יִ שְׂ ָר ֵא ל‬ ‫תפ ַתחת —‬ ‫היא תרבּ ות ִמ ּ ַ‬ ‫כל דור מוסיף ִמ ֶשלוֹ על‬ ‫אוצְ רות הרוח שהוא יורש‬ ‫שק דמו לו‪,‬‬ ‫ִמ ן הדורות ָ‬ ‫בלי לבטל אותם או לבוא ִּב ְמקוֹ ָמם‪.‬‬ ‫תר ֶחבת כמו‬ ‫תפתחות ההולכת ּו ִמ ַ‬ ‫זוֹ ִה ּ ַ‬ ‫אחר דור‪ ,‬מאה‬ ‫ּ ִפ ָיר ִמ ָידה הפוכה‪ :‬דור ַ‬ ‫ראה‬ ‫אחר מאה שנים‪ְּ ,‬ב ַתהליך שנִ ֶ‬ ‫שנים ַ‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫שלא יהיה לו סיום כל עוד ִתזרח ֶ‬ ‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ֵ ,‬אירע לְ ַאחד הספרים‬ ‫המ ְשנָ ה‪.‬‬ ‫החשובים ַּב ָמסוֹ ֶרת היהודית — ִ‬ ‫התנ"ך ִהצְ ַט ְּבר ּו ָמסוֹ רות‬ ‫אחרי חתימת ָ‬ ‫ֵ‬ ‫של ֲהלָ כוֹ ת ִוד ֵברי חכמים ְּבנושׂ אים רבּ ים‬ ‫ו ְּמגוּוָ נים‪ ,‬כגון תפילה ו ְּב ָרכוֹ ת‪ ,‬נישׂ וּאין‪,‬‬ ‫ִמצְ ווֹ ת הקשורות בחקלאות‪ ,‬שבּ ת וחגים‬ ‫המסוֹ רות הו ַּע ְברו ִמדור‬ ‫שפט‪ָ .‬‬ ‫המ ּ‬ ‫ערכת ִ‬ ‫ו ַּמ ֶ‬ ‫לדור ְּב ַעל ּ ֶפה‪ ,‬עד שבּ א רבּ י יְ ה ּו ָדה‬ ‫וקיבץ‬ ‫ֵּ‬ ‫הנָ שׂ יא‪ְ ,‬סביב שנת ‪ 200‬לַ ספירה‪,‬‬ ‫אותן לְ ֵספר אחד ובו שישה ְס ָדרים (שישה‬ ‫המשנָ ה‬ ‫ּמה נעשׂ תה ִ‬ ‫חלקים)‪ .‬מיד ִעם ּ ִפרסו ּ‬ ‫המ ְד ָרש בכל‬ ‫הבסיסי ְּבכל ָּב ֵתי ִ‬ ‫לַ ֵספר ְּ‬ ‫המשנָ ה‬ ‫ְתפוּצוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל של אותם ימים‪ִ .‬‬ ‫נִ לְ ְמדה בעיקר ְּב ֶארץ יִ שְׂ ָר ֵאל ו ְּב ָב ֶבל‪ ,‬שהיא‬ ‫אבל גם ִּבמקומות‬ ‫ה־ע ָיראק של היום‪ָ ,‬‬ ‫סו ְּריָ ִ‬ ‫יטלְ יָ ה‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬כגון ִא ַ‬ ‫ֵ‬ ‫המשנָ ה ֵּב ֲיארו‪ִ ,‬הרחיבו ִוהשלימו‪,‬‬ ‫ֶאת ִ‬

‫והלימוד ָּכלל גם נושׂ אים רבּ ים שלא נָ דוֹ נ ּו‬ ‫קרא 'גְ ָמ ָרא' (מילה‬ ‫המשנָ ה נִ ָ‬ ‫בה‪ .‬לימוד ִ‬ ‫שפירוּשה 'לִ ימוּד') או בעברית‬ ‫ארמית ּ ֵ‬ ‫ַ'תלְ מוּד'‪ְּ .‬בתהליך ארוך וּמוּרכּ ב שנִ משך‬ ‫מאות שנים (עד המאה החמישית לַ ספירה)‬ ‫קו ְּ​ּבצו גם ָמסוֹ רות הגְ ָמרא ונֶ ֶע ְרכו לְ ֵספר‪.‬‬ ‫הפעם נוצרו שני חיבורים‪ :‬התלמוד‬ ‫אך ּ ַ‬ ‫תח ֵּבר ְּבארץ יִ שְׂ ָר ֵאל (לא‬ ‫היְ רו ַּשלְ מי‪ ,‬שנִ ַ‬ ‫הב ְבלִ י‪.‬‬ ‫ִּבירו ָּשלַ יִ ם‪ ,‬למרות ְשמוֹ ) והתלמוד ָּ‬ ‫התלמודים גדולים ְּב ֶה ֵיקפָ ם פי כמה וכמה‬ ‫המשנָ ה‪.‬‬ ‫ִמן ִ‬ ‫התלְ מוּדים? כמובן‪,‬‬ ‫וּמה קרה ְּכ ֶשנוֹ צְ רו ַ‬ ‫דכן‬ ‫לע ֵּ‬ ‫לב ֵאר וּלפָ ֵרש גם אותם‪ַ ,‬‬ ‫ִהתחילו ָ‬ ‫הכתוב בהם ְּבנושׂ אים נוספים וּלפַ ֵתח‬ ‫ֶאת ָּ‬ ‫הפיר ּושים‬ ‫מחשבות לְ כִ יו ּונים חדשים‪ֵ ּ .‬‬ ‫האלֶ ה הוּעלו על הכּ תב וגם הם נִ לְ ְמדו‬ ‫הפירוּשים המפורסמים‬ ‫המדרש‪ַ .‬אחד ּ ֵ‬ ‫ְּב ָב ֵתי ִ‬ ‫ביותר הוא ּ ֵפירוּשוֹ של ר' ְשלֹמֹה יִ צְ ָח ִקי‪,‬‬ ‫המוּכּ ר יותר ַּב ֵשם ָר ִש"י‪ֶ ,‬ש ַחי ְּבצָ ְרפַ ת‬ ‫ַּב ֵמאה האחת ֶעשׂ רה‪ .‬אך מו ָּבן ֵמ ֵאלָ יו‬ ‫שגם ּ ֵפירוּש רש"י לא היה יכול להישאר‬ ‫אחריו‬ ‫ַ'ה ִמילָ ה ָה ַא ֲחרוֹ נה'‪ ,‬והדורות ֶשחיו ָ‬ ‫ִהרחיבו ֶאת ְד ָב ָריו‪ֵ ּ ,‬פירשו ִוהבהירו אותם‪.‬‬ ‫ערכת שלֵ מה של ּ ֵפירוּשים‬ ‫כך נוצרה ַמ ֶ‬ ‫על ּ ֵפירוּש רש"י‪ ,‬שהוא ָּכ ָאמוּר ּ ֵפירוּש‬ ‫על התלמוד‪ ,‬שהוא ְּב ִמידה רבּ ה ּ ֵפירוּש‬ ‫המ שנָ ה‪ ,‬שהיא פרשנות לתנ"ך‪.‬‬ ‫על ִ‬

‫ְּב‬

‫יֹום בהיר‪ 1‬אחד ֶהחליט השועל להזמין‪ֶ 2‬את‬ ‫עּודה‪ .‬השועל לא‬ ‫ידידתו ַה ֲח ִס ָידה החביבה‪ 3‬לִ ְס ָ‬ ‫עּודה‪.‬‬ ‫הס ָ‬ ‫טרח ולא עמל יותר מדי‪ 4‬על הכנת ְ‬ ‫באה החסידה ֶאל ֵּביתו של השועל‪ִ ,‬והנֵ ה על‬ ‫השולחן צלחת ְש ָ‬ ‫טּוחה‪ּ 5‬ובתוכה מרק ַמ ְה ִּביל‪.6‬‬ ‫התיישבו השניים לַ שולחן‪ ,‬השועל ֵהחל מלקק‬ ‫ְּב ַת ֲאוָ ה‪ֶ 7‬את המרק ִמ ַצלַ חתו השטוחה‪ִ ,‬ואילו החסידה בקושי‬ ‫יכלה לִ טּבול ֶאת ְק ֵצה ַמ ָ‬ ‫קֹורה ַּבצלחת ולא אכלה דבר‪.8‬‬ ‫השועל נֶ הנָ ה מאוד מארוחתו‪ ,‬זלל וזלל‪ ,9‬ולא היה ִאכפת לו‪10‬‬ ‫שידידתו ִ‬ ‫המסּכנה‪ 11‬נשארה רעבה‪ .‬בסופו של הערב חזרה‬ ‫החסידה רעבה לְ ֵביתה‪ ,‬מאּוכזֶ בת ונֶ עלבת‪12.‬‬ ‫כעבור שבוע קיבל השועל הזמנה לִ סעודה חגיגית ְּב ֵביתה של‬ ‫החסידה‪ .‬השועל ָׂש ַמח מאוד‪" .‬אין כמו ארוחה על ֶחשּבונם‬ ‫של ֵ‬ ‫אחרים"‪ ,‬חשב לעצמו‪ִ 13.‬הגיע השועל ֶאל ֵּבית החסידה‬ ‫המדיפים‬ ‫וראה על השולחן אוכֶ ל ּכְ יַ ד המלך‪ ,‬מאכלים טעימים ַ‬ ‫ריחות נפלאים‪ .‬הכול הּוגַ ש ְּבכֵ לים גבוהים ַּבעלֵ י ֶּפתח‬ ‫צר‪ּ .‬כְ ֶש ָת ַחב השועל ֶאת ִּפיו ֶאל הּכֵ לים הגבוהים והצרים‪,‬‬ ‫המתאימים ָּברוחב ַּוב ִמידה לְ ַמקורה של החסידה‪ ,‬לא היה‬ ‫אבל לא לטעום ִממנּו‪14.‬‬ ‫יכול ֶאלא להריח ֶאת נִ יחֹוחות האוכל ָ‬ ‫‪15‬‬ ‫השועל חזר ֶאל ֵּביתו מורעב‪ ,‬מבולבל ּומאּוכזב‪ .‬הוא לא‬ ‫ֵהבין כיצד יִ ָיתכֵ ן שהחסידה השיבה לו ְּב ִדיוק ַּב ֶדרך ֶשּבה הוא‬ ‫עצמו נהג‪.‬‬ ‫ּומאז השועל והחסידה ֵאינם מיודדים‪16.‬‬ ‫ֵ‬

‫מּוסר ַה ְׂשּכֵ ל‪ :‬מה ֶש ָׂשנּוא עליך ַאל תעׂשה‬ ‫ַ‬

‫לחברָך!!!‪17‬‬

‫‪ .12‬אז לָ מה היא לא אמרה מילה? צבועה‬ ‫שכזאת! הייתם צריכים לראות איך נִ פרדה ממני‬ ‫ִּבנשיקות וחיבוקים‪.‬‬ ‫דּושן הזה יודע מה חשבתי‬ ‫המ ָ‬ ‫המ ַסּפר ְ‬ ‫‪ְ .13‬‬ ‫לעצמי? הוא נִ מצא אצלי ַּבמוח? רק אני יודע‬ ‫מה חשבתי לעצמי‪ ,‬ואני נִ שּבע לכם שמחשבות‬ ‫מכֹוערות כאלֶ ה לא עוברות אצלי ָּברֹאש‪ .‬אני‬ ‫לא נצלן‪ָׂ .‬שמחתי לקבל ֶאת ההזמנה‪ ,‬זה נכון‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫הׂשטן‪ָ ,‬‬ ‫החסידה אמנם נודניקית שלא ָּברא ָ‬ ‫לבשל היא יודעת‪.‬‬ ‫הוצאת ִד ָיּבה! הלֹוא כל‬ ‫גֹובל ְּב ָ‬ ‫‪ .14‬זה כבר ֵ‬ ‫תינוק‪ ,‬לּו היו ַמגישים לו כלי עמוק היה פשוט‬ ‫שותה ִממנּו כמו ִמּכֹוס או שולח פנימה לשון‬ ‫ֶ‬ ‫ארוכה ּומלקק‪ .‬ששועל לא יחשוב על ִּפ ְתרונות‬ ‫המ ַסּפר שכח ִעם מי יש לו‬ ‫פשוטים כל כך? ְ‬ ‫עסק‪.‬‬ ‫ּפֹה ֶ‬ ‫מּותש מרוב דיבורים‬ ‫ָ‬ ‫‪ֲ .15‬ה ָבלים‪ .‬פשוט חזרתי‬ ‫מּוסר‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫והטפֹות‬ ‫ָ‬ ‫אבל לא קשור ַּבסעודה‪ .‬נִ מאס לי‬ ‫‪ .16‬זה נכון‪ָ ,‬‬ ‫תח ֶסדת‪.‬‬ ‫ּומ ַ‬ ‫מהחסידה הזאת‪ .‬היא נודניקית ִ‬ ‫‪ִ .17‬א ם יש משהו שאני ממש ׂשונֵ א‪ ,‬זה‬ ‫המשפטים האלֶ ה שּכתובים ַּבסוף‬ ‫מּוס ֵרי ַהׂשּכֵ ל‪ִ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫סימנֵ י קריאה ואומרים לך‬ ‫ָ‬ ‫באותיות גדולות ִעם‬ ‫איך להבין ֶאת הסיפור‪ִ .‬אם ִתשאלו אותי‪ ,‬אין‬ ‫ֶדרך אחת לִ קרוא סיפור‪ ,‬ואפילו ָמ ָשל‪ְּ ,‬ב ִדיוק‬ ‫ּכְ ֵשם שאין ֶדרך אחת לֶ אכול מרק‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪31‬‬

‫‪ .1‬לְ ֵמיטב זיכרוני‪ ,‬זה ַדווקא היה יום גשום —‬ ‫עּובדה שהחסידה סחבה איתה מטרייה!‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪30‬‬

‫‪ .2‬אני לא ֶהחלטתי להזמין אותה‪ .‬היא ִהזמינה‬ ‫ֶאת עצמה‪.‬‬ ‫ּומ ְת ַח ֶסדת‪ .‬ואת זה‬ ‫אבל נודניקית ִ‬ ‫‪ .3‬חביבה‪ָ ,‬‬ ‫המ ַס ֵּפר לא ְמ ַס ֵּפר לכם‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫תחשבות‬ ‫‪ .4‬חוצפה! טרחתי‪ ,‬ועוד איך‪ִ .‬מתוך ִה ַ‬ ‫הצמחונית הכנתי מרק ירקות‬ ‫מיוחדת ָּבאורחת ִ‬ ‫שורש עשיר ְּב ִבישול איטי שגָ זל ממני שעות‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫המ ַסּפר הזה פשוט‬ ‫‪ .5‬מה אני אגיד לכם? ְ‬ ‫ְמ ַסלֵ ף ֶאת המציאּות‪ .‬תחשבו בעצמכם‪ֶ :‬אפשר‬ ‫להגיש מרק ְּבצלחת שטוחה? ְּבצלחת שטוחה‬ ‫אין מקום ליותר ִמּכף מרק‪ .‬לּו הייתי ַמגיש‬ ‫בצלחת שטוחה‪ ,‬אני עצמי לא הייתי זוכֶ ה לֶ אכול‬ ‫ִמן המרק המעולֶ ה ֶש ָטרחתי ועמלתי להכינֹו‪.‬‬ ‫מש"ל (מה שרצינו להוכיח)‪.‬‬

‫שּועל‬ ‫ַה ָ‬ ‫וְ הַ ֲח ִס ָידה‬ ‫(מ ָד ִעיֹות)‬ ‫שּוליִ ים ַ‬ ‫תֹוס ֶפת ֶה ָערֹות ַ‬ ‫ְּב ֶ‬ ‫שּועל‬ ‫ֵמ ֵאת ַה ָ‬ ‫ּכָ ְת ָבה ַעל ִּפי ֵאיזֹוּפֹוס‪ :‬ש ַֹהם ְס ִמיט‬

‫יש ָאה‬ ‫‪ִ .6‬אם תרשו לי ֶהערה ִסגנֹונית‪ ,‬זו פשוט ְקלִ ָ‬ ‫ישה')‪ .‬לָ מה תמיד מוכרח המרק להיות‬ ‫(או ְ'קלִ ֶ‬ ‫אחרים?‬ ‫'מ ְה ִּביל'? אין ָּבעולם ְת ָארים ֵ‬ ‫ַ‬

‫קֹולטֹון‬ ‫ִאייְ ָרה‪ַּ :‬ב ְתיָ ה ְ‬

‫שהכנתי יצא‬ ‫‪ .7‬ומה רע ְּבכך? הלֹוא המרק ֵ‬ ‫מעולֶ ה‪.‬‬ ‫נחתי‬ ‫הרּבה‪ִ .‬ה ְ‬ ‫ֵ‬ ‫מֹודה‪ ,‬היא לא אכלה‬ ‫ֶ‬ ‫‪ .8‬אני‬ ‫שהיא ְּב ִד ֵיאטה‪ ,‬כרגיל ֶ(דרך אגב‪ ,‬היא ְּב ֶהחלט‬ ‫זקוקה לזה)‪.‬‬

‫‪ .10‬הייתה על השולחן כיכר לחם שלֵ מה‪ִ .‬אם‬ ‫החסידה הייתה כל כך רעבה‪ ,‬איש לא ִהפריע‬ ‫לּוטן?‬ ‫לה לֶ אכול לחם‪ .‬אולי היא רגישה לִ גְ ֵ‬

‫המ ַסּפר‪ .‬הוא‬ ‫‪ .9‬אני לא אוהב ֶאת ַהגישה של ְ‬ ‫נֹוטה לְ ַהגזָ מֹות‪ .‬אני אכלתי‪ ,‬לא זללתי‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫‪ַ .11‬די!‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫שפש לא גֵ ירד‪ ,‬ו ַּמנְ יֵ ָירה פתחה ֶאת נְ אוּמה ְּבקול‬ ‫ָּבאוּלם‪ .‬אף ּ ִפ ּ ֵ‬ ‫כבדות‪ָ ,‬קהל מחוּצְ ָ'קן וְ יָ קר‪ ,‬היום אני‬ ‫"מכַ שפות נִ ָּ‬ ‫נִ רגש ורועד‪ְ :‬‬ ‫רוצָ ה לדבר על כישופים וּמו ָּסר"‪ .‬הפרצופים ֶשמוּלָ ה ָּבה ּו בה‬ ‫ְּב ַמבּ ט קצת עקוֹ ם‪ ,‬אך ַמנְ יֵ ָירה אזרה אומץ להמשיך וְ לִ נאוֹ ם‪:‬‬ ‫עמים רבּ ות ְּבוַ ודאי ְת ִהיתם ִאם יש ַּב ִּכישוף ִאיזוּנים בין‬ ‫"פ ִ‬ ‫ְּ‬ ‫הצדדים והוֹגְ נוּת‪ "...‬הקהל פיהק וזז ְּב ִאי־נוֹ חוּת ַּבכּ יסא‪ ,‬ו ַּמנְ יֵ ָירה‬ ‫ניסתה לחיֵ יך אליהם חיוּך ְמעוּשֶׂ ה‪ .‬הנאום שלה היה ְמשעמם‬ ‫שמכַ שפה אחת כבר נרדמה ְּב ֵבירור וקצת רוק נָ זל לה‬ ‫כל כך ְ‬ ‫הפעור‪.‬‬ ‫ִמ ּ ִפ ָיה ּ ָ‬ ‫ַמנְ יֵ ָירה רעדה ולא ידעה איך להמשיך‪ .‬כל המצב הזה‬ ‫היה לה ַמ ְבהיל ו ֵּמביך‪ .‬ואז עלָ ה לְ פֶ תע קול ִמשוּלֵ י גלימתה‪:‬‬ ‫"גבירתי‪ַ ,‬את רוצה שנסדר לָ ך מיטה?!" הקהל ִהתעורר וצִ חקק‬ ‫ְּבשִׂ מחה‪ִ ,‬והנֵ ה קול נוסף ָשלף עוד בדיחה‪" :‬מה זה מחו ָּדד‬ ‫לפל‬ ‫ַּב ָקצה וקופץ ְּב ֶקצב ַמ ְטריף?! ְמכַ שפה שאכלה ְּב ָטעות ּ ִפ ּ ֵ‬ ‫הקהל שוב צחק‪ ,‬וקול שלישי ּ ָפצח ְּבנימה צוהלת‪" :‬איך‬ ‫חריף!" ָ‬ ‫הקהל ִהתלַ ֵהב‬ ‫מכניסים פיל למכונית? פותחים ֶאת הדלת!" ָ‬ ‫ו ָּמ ָחא ַּכ ּ ַפיים‪ ,‬ו ַּמנְ יֵ ָירה ִהסמיקה עד לִ ְקצֵ ה האוזניים‪.‬‬ ‫שהלהיבו ֶאת הקהל בעוד שהיא ִהשתתקה ְּב ֵאימה‬ ‫הקולות ִ‬ ‫ִהגיעו מהתולעים ֶש ָשזְ רה ִּב ְקצה ַהגלימה‪ .‬הנְ אום של ַמנְ יֵ ָירה היה‬ ‫שתלֵ ט‬ ‫הה ַזדמנוּת וּלְ ִה ַ‬ ‫כל כך ַמ ְש ִמים‪ֶ ,‬שהן ֶהחליטו לנצל ֶאת ִ‬ ‫העניָ ינים‪ְּ .‬בעוד ַח ְברוֹ ֶתיה ַממשיכות לשגֵ ר בדיחות ִּבצְ רוֹ רות‪,‬‬ ‫על ִ‬ ‫ֶהחליטה מנהיגת התולעים לָ צֵ את לְ מסע בחירוֹ ת‪ .‬היא טיפסה‬ ‫המ ְיקרוֹ פוֹ ן‪ָ ,‬שם ִה ַזד ְקפה ִוהתחילה לִ נאוֹ ם‬ ‫ִוהגיעה עד לִ ְקצֵ ה ִ‬ ‫ְּבגָ און‪" :‬אנחנו אומרות ַדי לַ דיבורים! צריך לֵ ָיהנות כי החיים‬ ‫ניתן לְ פירות לא־רקובים‬ ‫קצרים!" היא קראה‪" ,‬לא ֵ‬ ‫להיכנס לַ ִמטבח! כל אוכל טרי יִ יזָ רק ישר ֶאל‬ ‫הקהל ֵהריע והתולעת ִהמשיכה‪" :‬קדימה‬ ‫הפח!" ָ‬ ‫ּ‬

‫‪29‬‬

‫כפיים‪ ,‬תולעים לא צריכות להישאר ַּבשוליים! ומי שלא ַמסכּ ים‬ ‫הקהל‬ ‫אחר!" ָ‬ ‫לחפשׂ לו ֶּכנֶ ס ֵ‬ ‫איתנו‪ ,‬לא צריך להישאר — שיֵ יצא ּ‬ ‫ֵהגיב ִּב ְתרוּעוֹ ת אדירות וענה לַ תולעת ִּב ְמ ִחיאוֹ ת ַּכ ּ ַפיים סוערות‪.‬‬ ‫שאומרת‬ ‫ֶ‬ ‫תכוְ וצה ִמבּ ושה‪ֵ .‬מילֶ א התולעת‬ ‫המכַ שפה ַמנְ יֵ ָירה ִה ַּ‬ ‫ְ‬ ‫בהתלַ הבוּת?‬ ‫שהקהל ֵמגיב ִ‬ ‫ָ‬ ‫אבל מה לַ עשׂ ות‬ ‫ִד ֵברי ֶהבל ו ְּשטות‪ָ ,‬‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫ֵ‬ ‫היא נָ סוֹגה ִּבצעדים זהירים לאחור‪ָ ,‬וח ְמקה ֶאל‬ ‫לחפשׂ ָשם ִמ ְסתוֹ ר‪ .‬התולעת על הבמה ִהמשיכה לִ נְ אוֹ ם ֵּבינתיים‬ ‫ּ‬ ‫ואף ִהכתירה ֶאת עצמה לְ ַ'מלכּ ת השוּלַ יִ ים'‪ .‬היא זרקה‬ ‫ין־ספוֹ ר ִססמאות ָּבאוויר‪ּ ,‬וכדי לִ זכּ ות‬ ‫לַ קהל ֵא ְ‬ ‫ְּב ַא ֲה ָבתם גם ִהתחילה לשיר‪ .‬ואף ֶשזִ ייְ פה כמו‬ ‫ִּכבשׂ ה ושרה גרוע‪ ,‬התולעת‬ ‫האירוע‪.‬‬ ‫סמר ֵ‬ ‫הפכה לְ ַמ ֵ‬ ‫ַמנְ יֵ ָירה נֶ ֶאנחה עמוּקוֹ ת‬ ‫"ב ַחיֵ י כל‬ ‫נה‪ְּ :‬‬ ‫ו ָּמשכה ְּבאוֹ זְ ּ‬ ‫הצפרדעים‬ ‫הצולעות‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫שתנָ ה"‪ .‬היא‬ ‫ִה ַ‬ ‫עזבה ֶאת המקום‬ ‫ְּב ֶּיַבלת ְשמוּטה‪,‬‬ ‫חזְ רה לְ ֵביתה‬ ‫וְ נִ כְ נְ סה ישר‬ ‫לַ מיטה‪.‬‬

‫ִסיּפּור‬

‫ִנ ְד ֶח ֶקת ַלשּו ַל ִיים‬ ‫ּכָ ְת ָבה‪ :‬רֹונִ ית ֵהד‬

‫ָה‬

‫ִאייְ ָרה‪ :‬וַ ִלי ִמינְ ִצי‬

‫מוקדמת‪ְ ,‬סביב‬ ‫ֶ‬ ‫ייתה זוֹ שעת בוקר‬ ‫המ כַ שפה‬ ‫תשע ּו שלושים‪ּ ,‬ו ַמ נְ יֵ ָיר ה ְ‬ ‫קפצה ִממיטתה ְּבזינוק ַמ ְרשים‪ .‬לָ רוב‬ ‫היא ממשיכה לנחור עד השעה אחת‬ ‫אבל היום היא נֶ ְח ּ ְפזה לקום ְּבציפורניים ְשלוּפוֹ ת‪.‬‬ ‫ֶעשׂ רה לפחות‪ָ ,‬‬ ‫לאחר! אני חייבת לזוז!" מיהרה לָ אמבטיה ְּבצעד חפוּז‪.‬‬ ‫"אסור ֵ‬ ‫היַבלת‬ ‫היא צִ חצחה ֶאת שינֶ יה ְּב ִמשחת שבלולים ִוהבריקה ֶאת ֶּ‬ ‫אפה ְּב ַח ְרגוֹ לים‪ .‬לְ סיום מרחה על ּ ָפנֶ יה ִריר ֶחלְ זוֹ נות טרי‬ ‫ֶשעל ּ‬ ‫עכביש חגיגי‪.‬‬ ‫וּצְ ִמיגִ י וְ ָשזְ רה ִּבשְׂ ׂ ערה ָּ‬ ‫ההתרגשות של ַמנְ יֵ ָירה לא הייתה ִמקרית‪ :‬היא הוזמנה‬ ‫ִ‬ ‫לדבר ִּבוְ ִועידת ְמכַ שפות ֲאזורית‪ .‬יותר ִמכּ ך‪ַ ,‬מנְ יֵ ָירה רצתה‬ ‫ֵּ‬ ‫יושבת הרֹאש של אותה ועידה‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫להיבחר לְ ֶ‬ ‫ָּ‬ ‫בכל ְמאוֹ ָדה‬ ‫ְּב ֵאירוע כל כך מכובּ ד ו ַּב ֲאווירה כל כך ִרשמית היא ַחיֶ יבת‬ ‫לה ָיראות כמו ְמכַ שפה רצינית‪ .‬היא נָ ְברה ָּבארון בין בגדים‬ ‫ֵ‬ ‫רובם לא לבשה זה כמה שנים (כי ֶאת הבגדים‬ ‫שאת ָּ‬ ‫ישנים‪ֶ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫צפה‬ ‫הר ּ‬ ‫קפידה לזרוק על ִ‬ ‫שהיא לובשת ְּבימים רגילים היא ַמ ּ‬ ‫ישארו‬ ‫ישמרו מקוּמטים‪ ,‬יִ ְס ּ ְפגו צַ ֲחנָ ה‪ ,‬ויִ ָ‬ ‫מקופלים כדי שיִ ָ‬ ‫ָּ‬ ‫לא‬ ‫הסגנוֹ ן‪.‬‬ ‫ּכתמים ְּכצַ ו האופנה)‪" :‬מעיל עור?! ממש לא‪ ,‬זה לא ִ‬ ‫מו ָ‬ ‫המכַ שפה‬ ‫חוּלצת כותנה ְמעו ְּמלֶ נֶ ת? לא בא בחשבון!" כך רטנה ְ‬ ‫שפשת בין ִמינֵ י סמרטוטים וּפֵ ירו ֵּרי עוגה ְמעו ּ ֶּפשת‪.‬‬ ‫ְּבעוֹ ָדה ְמפַ ּ ֶ‬ ‫"מצאתי!" קראה ְּבשִׂ מחה וּמשכה מתוך הארון גלימה מבריקה‬ ‫אפה המחוּדד וְ כִ יוְ וצה‬ ‫חרחה ֶאת הגלימה ְּב ּ‬ ‫עטו ַּרת צווארון‪ .‬היא ִר ְ‬ ‫ֶאת ִמצחה ְּבמבט ֵדי מודאג‪ .‬הגלימה לא ֵדי מסריחה‪ ,‬אין לה‬ ‫ִּבכלל ֵריח של פח‪ ,‬אז אולי ִתמרח אותה‬ ‫ִּבמעט זֵ יעה של צְ לוֹ פח? היא מיהרה לַ ֲעטוֹ ת‬ ‫מראה‬ ‫על ְּכ ֵתפֶ יה ֶאת הגלימה‪ֶ ,‬ש ִשיוְ ָותה לה ֶ‬ ‫של ְמכַ שפה איומה‪ַ .‬מנְ יֵ ָירה ִחייְ כה ִּבשׂביעוּת‬ ‫רצון ִמ ַתחת לַ שָׂ פם‪ִ :‬עם גלימה שכזאת היא‬ ‫עמוד‬ ‫חמאוֹ ת ִמכּ ולם!‬ ‫ִתזכּ ה לְ ַמ ָ‬ ‫מספר‬ ‫הרגליים‪,‬‬ ‫כשהבּ יטה ַמ ָטה לְ כִ יווּן ַ‬ ‫ִ‬ ‫אבל אז‪,‬‬ ‫ָ‬

‫‪28‬‬

‫הברכיים‪.‬‬ ‫נֶ ְח ְרדה לִ ראות ֶששוּלֵ י ַהגלימה ְּבקושי ַמגיעים לה עד ִּ‬ ‫מכובדת‪ַּ ,‬כיָ דוע לַ כּ ול‪ ,‬צריכה להגיע לפחות עד‬ ‫ֶּ‬ ‫וַ ֲה ֵרי גלימה‬ ‫הקרסוֹ ל‪.‬‬ ‫"חתולים ִעם קרחת‪ְּ ,‬ברוֹ קוֹ לִ י מ ּוקרם בּ צלַ חת!" ִמלְ ְמלה‬ ‫גוברת‪ .‬איפֹה ִתמצא לעצמה עכשיו גלימה‬ ‫ַמנְ יֵ ָירה ִּב ְדאגה ֶ‬ ‫ראית זְ וָ ועה‪,‬‬ ‫"ב ֵשם כל החיפושיות המעוּכוֹ ת‪ ,‬אני נִ ֵ‬ ‫אחרת? ְּ‬ ‫המכַ שפה‪.‬‬ ‫והכינוס כבר מתחיל בעוד פחות ִמשעה!" נִ לְ ֲחצה ְ‬ ‫ִּ‬ ‫ִאם ִתלבּ ש גלימה כל כך קצרה‪ ,‬כולם יחשבו שהיא ְסתם‬ ‫ראית‬ ‫מוזרה‪ .‬איש לא יבחר בה לְ שום תפקיד מכוּבּ ד כשהיא נִ ֵ‬ ‫כמו דחליל ִעם כמה חוטים וּקצת בד‪ .‬אין ברירה‪ ,‬כדי לַ עשׂ ות‬ ‫רושם של ְמכַ שפה ִמקצוענית‪ ,‬גלימה ארוכה היא פשוט ִחיוּנית‪.‬‬ ‫ואז ַּב ִמטבּ ח‪ ,‬בתוך קערת תפוחים חלודה‪ ,‬נִ ְת ְקלה ְּבמוֹ ֶש ֶבת‬ ‫השמנמן"‪ ,‬קראה‬ ‫"ב ַחיֵ י ְּב ִר ְיסטוֹ ֵטלֵ ס חתולִ י ְ‬ ‫תולעים אבודה‪ְּ .‬‬ ‫ַמנְ יֵ ָירה‪" ,‬זה יכול להיות ּ ִפ ְתרון מצוין!" היא ניגשה לְ ַמנהיגת‬ ‫התולעים והודיעה לה ְּבקוֹ ל ַסמכוּתי וצלול שהיא זקוקה לסיוע‬ ‫ְּבאוֹ פֶ ן ָּבהוּל‪ .‬התולעת מיד ִהתגַ ייסה לְ ֶעזרה וקראה לְ ַח ְברוֹ ֶת ָיה‬ ‫סת ֵדר ְּבשורה‪ .‬בתוך שניות ִה ְת ַק ְּבצו כל התולעים וזחלו‬ ‫לה ַ‬ ‫ִ‬ ‫דחקו‬ ‫שבקצֵ ה ַהגלימה‪ .‬הן נִ ֲ‬ ‫התפר הכפול ִּ‬ ‫ישר ֶאל תוך ֶ‬ ‫ִּב ְדממה ַה ֵ‬ ‫ִּבזריזוּת בין בד לבין תפר‪ ,‬וּמיד הגלימה ִהתארכה ִּבשלושים‬ ‫המכַ שפה‪" ,‬זה ממש‬ ‫ֶסנְ ִט ֶימ ֶטר‪" .‬בחיֵ י כל ַח ְס ֵרי החוּלְ יוֹ ת"‪ ,‬צהלה ְ‬ ‫נהדר! קרפדות ְּב ַש ֶמנת וקיפודים בסוכר!" ַמנְ יֵ ָירה בחנה ֶאת‬ ‫שקלן‬ ‫וכובד ִמ ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ראה ְּבמבּ ט ְמצוֹ ָדד‪ִּ :‬בזכות התולעים‬ ‫עצמה ַּב ַמ ָ‬ ‫מראה מכוּבּ ד‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫היא ִשיוְ ותה לעצמה‬ ‫הכינוּס הוא היה כבר מלא בחבורת‬ ‫כשהגיעה ֶאל אוּלם ִּ‬ ‫ִ‬ ‫היַבלת‪.‬‬ ‫וצוהלת‪ ,‬ו ַּמנְ יֵ ָירה ִהתרגשה עד לִ ְקצֵ ה ֶּ‬ ‫ֶ‬ ‫ְמכַ שפות קוֹ לָ נית‬ ‫כשהגיע תורה לַ עלות לַ בּ מה‪ ,‬היא קפצה‬ ‫ִ‬ ‫וכמובן‪,‬‬ ‫לה ְשוִ ויץ‬ ‫ְּב ִדילוּגים משונים כדי ַ‬ ‫שק ט ִה שׂ ָת ֵר ר‬ ‫ַּב גלימה‪ֶ .‬‬

‫האמצָ עי הוא קו‬ ‫שהקו ֶ‬ ‫ַ‬ ‫הדעה הקבועה היא‬ ‫ַּב ַקבּ לה ו ַּב ֲח ִסידוּת ֵ‬ ‫האמת‪ ,‬והוא המבדיל בין טוב לרע‪ .‬לעומת זאת‪ִ ,‬מבּ חינה‬ ‫ֱ‬ ‫ראה כי הצֶ דק ִעם הרבּ י ִמקוֹ צְ ק — כי אדם המלא‬ ‫נפשית נִ ֶ‬ ‫ְּב ָרצון טוב ו ִּבכְ ִמ ָיהה לָ ֱאמת ולקדוּשה ֵאינו יכול שלא לִ פְ נות‬ ‫ֶאל הקיצוניוּת‪ .‬אמנם יִ ָיתכֵ ן שקיצוניוּת זוֹ ֵאינה עולָ ה ְּב ָקנֶ ה‬ ‫המשתוקק‬ ‫האם אדם נִ להב‪ִ ,‬‬ ‫האמת הצרופה‪ ,‬אך ִ‬ ‫אחד ִעם ֱ‬

‫הקצָ ווֹ ת‪ִ .‬משום כך‬ ‫ִהתלַ הבוּת רבּ ה‪ ,‬אך הם יכולים לִ פנות לִ שנֵ י ְ‬ ‫הפנימי של שתי הדרכים‪ ,‬זֶ ה שביל הזהב‪.‬‬ ‫המיזוּג ּ ְ‬ ‫פשם היא ִ‬ ‫נַ ָ‬ ‫ְּכ ֵשם ֶששביל הסוסים הוא בריחה ִמשנֵ י הצדדים‪ ,‬כך שביל‬ ‫קבלת שני הצדדים ְּכ ָדבר אחד‪ ,‬מאוּחד ו ְּמחו ָּ​ּבר‬ ‫הזהב הוא ָּ‬ ‫ִמשנֵ יהם יחד‪ .‬ההולכים ִּבשביל הזהב ֵאינם מודדים ֶאת קו‬ ‫האמצע‪ ,‬כי שביל הזהב יכול להיות גם בכל אחד מהצְ דדים‬ ‫ֶ‬

‫הקצָ ווֹ ת‬ ‫להתנַ ֵהג כּ סוּס — ללכת בין ְ‬ ‫להגשים ִא ֵיד ָאל נִ שׂ גָ ב‪ ,‬יכול ִ‬ ‫הממוּצָ ע? ִאם נתבונן‬ ‫וּלהיזהר שלא לצאת חלילה ִמן השביל ְ‬ ‫ראה כי הניגוד ביניהן‬ ‫שתי הגִ ישות הלָ לו‪ ,‬נִ ֶ‬ ‫ְּביֶ תר ַע ְמקוּת ִּב ֵ‬ ‫הוא מדו ֶּמה‪ ,‬כי הן ֵאינן עוסקות ְּכלל ַּב ְש ֵאלה 'היכן הולכים'‬ ‫ֶאלָ א 'איך הולכים'‪.‬‬ ‫יש שתי דרכים ללכת ָּב ֶאמצע בין הצדדים הקיצוניים‪ :‬שביל‬ ‫הזהב וּשביל הסוסים‪ .‬שביל הסוסים הוא הליכה ָּב ֶאמצע ִמתוך‬ ‫לאחד ִמן הצְ דדים הקיצוניים‪.‬‬ ‫אומץ לִ פנות ֶ‬ ‫וחוסר ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫חוסר כוח‬ ‫ֶ‬ ‫עצמם לַ ֲחלוּטין‬ ‫ָ‬ ‫תגבר וּלהקדיש ֶאת‬ ‫לה ֵּ‬ ‫שאינם יכולים ִ‬ ‫אנשים ֵ‬ ‫דבר מסוים הולכים ָּב ֶאמצע מתוך רצון לָ צֵ את יְ ֵדי הכול‪ ,‬אך‬ ‫לְ ָ‬ ‫כך ֵאין הם ַמשׂבּ יעים ֶאת ְרצוֹ נו של שום צד‪ִּ .‬ב ְהיוֹ ת ַאנְ ֵשי‬ ‫המ ִסיטים אותם‬ ‫שביל הסוסים נִ רדפים תמיד על יְ ֵדי ְמניעים ְ‬ ‫לכאן וּלְ כאן‪ ,‬הם עושׂ ים ּ ְפשרה טיפשית בין הדברים‪ .‬הם מוֹ ְדדים‬ ‫להלֵ ך בו‪.‬‬ ‫שת ְדלים ַ‬ ‫האמצע‪ ,‬ו ִּמ ַ‬ ‫המידה של ַק ְטנו ָּתם ֶאת ֶ‬ ‫ְּב ַא ַמת ִ‬ ‫לעוּמת זאת‪ ,‬שביל הזהב ֵאיננו ְסתם הממוּצָ ע בין הניגודים‪,‬‬ ‫ֶאלָ א הוא המיזוּג של שני הצדדים הקיצוניים‪ִּ .‬בשביל הזהב‬ ‫המלֵ אים ִּב ְתשוּקוֹ ת אמיתיוֹ ת ואשר יש בהם‬ ‫הולכים אנשים ְ‬

‫הקיצונִ יִ ים‪ .‬הוא לא נוצָ ר ִמ ֵּבינוֹ ניוּת‪ֶ ,‬אלָ א ַדווקא מתוך ִה ְת ַמ ְּכרוּת‬ ‫ֶאל הקיצוניוּת‪ .‬יִ ָיתכֵ ן מצב ֶשבּ ו שביל הזהב וּשביל הסוסים‬ ‫עוֹ ְברים ממש באותו קו אמצע‪ ,‬אך שביל הסוסים הוא ִמ ַתחת‬ ‫לִ שנֵ י הניגודים‪ ,‬וּשביל הזהב הוא ֵמעלֵ יהם‪.‬‬ ‫אבל לִ פעמים זה משעמם‬ ‫קל מאוד ללכת ִּבשביל הסוסים‪ָ ,‬‬ ‫האמצע‪ .‬שביל‬ ‫כי יש לַ שביל הזה נְ ִטייה להיות ַּבצד הנמוך של ֶ‬ ‫ה'ח ְב ֶרה' ולא צריך‬ ‫הסוסים תמיד מלא אנשים‪ ,‬תמיד הולכים בו ֶ‬ ‫שפט הנפוץ ביותר‬ ‫המ ּ‬ ‫שתיֵ יך אליו‪ִ .‬‬ ‫לה ַ‬ ‫ַמאמץ מיוחד ִּבשביל ִ‬ ‫בפי ההולכים ִּבשביל הסוסים הוא "ככה עושׂ ים כולם"‪ִּ .‬בשביל‬ ‫אבל גם לא ַמצילים אנשים מוּכּ ים‪.‬‬ ‫הסוסים לא ַמכּ ים אנשים‪ָ ,‬‬ ‫אבל‬ ‫בשביל הסוסים יודעים לִ קרוא וְ לִ כתוב‪ָ ,‬‬ ‫ְמבלים ֶאת הזמן ִּבקריאת דברים ְּב ֵטלים‪ .‬מי‬ ‫שמחליט ללכת ַּבשביל הזה בוחר ְּב ֵבינוֹ ניוּת‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫להיות מישהו ָּב ֶאמצע‪ ,‬לא ַמזיק ולא מועיל‪,‬‬ ‫אבל לא בחברים‪,‬‬ ‫להיות מ ּוקף ְּב ַמ ָּכרים ָ‬ ‫עמוד‬ ‫לצֵ את יְ ֵדי חוֹ בה אך לא למלֵ א ֶאת החוֹ בה‬ ‫מספר‬ ‫ָּכ ָראוּי‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫הֹולכִ ים ָּב ֶא ְמ ַצע ִמתֹוְך ָרצֹון ָל ֵצאת יְ ֵדי ַהּכֹול‪ ,‬וְ ַעל ֲאנָ ִשים‬ ‫ַעל ֲאנָ ִשים ַה ְ‬ ‫חּוּבר‬ ‫ּומ ָ‬ ‫אּוחד ְ‬ ‫ַה ְמ ַק ְּב ִלים ֶאת ְשנֵ י ַה ְצ ָד ִדים ּכְ ָד ָבר ֶא ָחד‪ְ ,‬מ ָ‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪26‬‬

‫ְש‬

‫ְש ִביל‬ ‫ַהסו ִּסים‬ ‫ו ְּש ִביל‬ ‫ַהזָ ָהב‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ע ִדין ְש ַטיינְ זַ ְלץ‬

‫הא מצעית בין‬ ‫הד רך ֶ‬ ‫ביל הזהב‪ ,‬שהוא ֶ‬ ‫שיטתו‬ ‫ָ‬ ‫הקצָ ווֹ ת‪ ,‬בין הניגודים‪ ,‬הוא יְ סוד‬ ‫ְ‬ ‫הר ְמ ָּב"ם (רבּ י מ ֶֹשה ֶּבן ַמימוֹ ן‪,‬‬ ‫המו ָּסרית של ַ‬ ‫ּמורה ֲהלָ כה ִמן‬ ‫רב‪ ,‬פִ ילוֹ סוֹ ף‪ ,‬רופא‪ ,‬מדען ו ֵ‬ ‫המעלָ ה הגְ בוהה ביותר ְּבתולדות היַ הדוּת)‪.‬‬ ‫הממוּצעת‬ ‫שה ָימנְ עוּת ִמקיצוניוּת ו ְּבחירה ַּב ֶדרך ְ‬ ‫הר ְמ ָּב"ם ֶהאמין ִ‬ ‫ַ‬ ‫האנוֹ שית והיהודית‪.‬‬ ‫תעלוּת ֱ‬ ‫הה ַ‬ ‫(האמצָ עית) בין ְקצָ ווֹ ת הן שׂ יא ִ‬ ‫ֶ‬ ‫הר ְמ ָּב"ם‪ ,‬כל נְ ִטייה לְ קיצוניוּת‪ ,‬אפילו לצד הנֶ חשב‬ ‫יטתו של ַ‬ ‫לְ ִש ָ‬ ‫הממוּצעת‬ ‫הדרך ְ‬ ‫טוב‪ ,‬היא ּ ְפ ִריקת עוֹ ל ו ְּס ִטייה ְמצַ ֶערת‪ִ ,‬ואילו ֶ‬ ‫היא הטובה והאמיתית‪.‬‬ ‫הר ְמ ָּב"ם‪.‬‬ ‫רבּ י ְמנַ ֵחם ֶמנְ ְדל ִמקוֹ צְ ק נָ קט גִ ישה הפוכה ִמזוֹ של ַ‬ ‫הוא היה קיצוני ְּב ֵדעוֹ ָתיו ו ְּב ִהתנַ הגוּתו‪ ,‬וכאשר נִ שאל מדוע הוא‬ ‫מאמין שזוֹ דרך החיים הנכונה ִהפנָ ה ֶאת השואל ֶאל חלונו‬ ‫"רואה אתה‪ִּ ,‬בשנֵ י הצדדים‬ ‫ֶ‬ ‫הפונֶ ה לִ ְרחוֹ בה של עיר ִוהסבּ יר לו‪:‬‬ ‫ּ‬ ‫הדרך ְמ ַהלְ כים בני אדם‪ָּ .‬ב ֶאמצַ ע הולכים רק‬ ‫הקיצוניים של ֶ‬

‫ִאייְ ָרה‪ִ :‬מ ָירה ְפ ִר ְיד ָמן‬

‫הסוסים"‪ .‬והנִ משל‪ ,‬על פי הרבּ י ִמקוֹ צְ ק‪ ,‬הוא שאנשים ַחיָ יבים‬ ‫שאם לא כֵ ן ֵאינם ֶאלָ א ְּב ֵהמוֹ ת‪.‬‬ ‫לִ בחוֹ ר ְּבקיצוניוּת זוֹ או אחרת‪ִ ,‬‬ ‫אבל שתיהן‬ ‫שתי הגִ ישות הלָ לו נִ ראות מנוּגדוֹ ת לגמרי‪ָ ,‬‬ ‫הדרך המתאימה לנו אנחנו‬ ‫נכונות‪ .‬כדי שנוּכל לִ בחור ֶאת ֶ‬ ‫צריכים לִ מצוא דרך לגַ ֵשר ביניהן‪ֶ .‬הבדלים ַּבגישה לִ ְבעיות ֵאינם‬ ‫ּשפעת‬ ‫נְ דירים ַּביַ הדוּת‪ ,‬על אחת כמה וכמה ִּבבעיה כזאת‪ ,‬המו ּ ַ‬ ‫ישיוּתוֹ ‪ִּ .‬ב ְש ֵאלַ ת השביל לְ חיים נכונים הגִ ישות‬ ‫ִמ ֶמזג האדם ו ֵּמ ִא ִ‬ ‫ההבדל ְּבאוֹ פְ יָ ים של ַהרמבּ "ם ושל הרבּ י ִמקוֹ צְ ק‪:‬‬ ‫ְמ ַש ְקפות גם ֶאת ֶ‬ ‫הרמבּ "ם הוא ֵסמל לְ מוּצָ קוּת וּלְ יַ ציבוּת‪ִ ,‬ואילו הרבּ י ִמקוֹ צְ ק היה‬ ‫ַ‬ ‫המ ַב ְטאות‬ ‫עמדות נכונוֹ ת ְ‬ ‫אדם סוער מאוד‪ .‬גִ ישור בין שתי ָ‬ ‫סת ּ ֵפק ְּב ַה ְשלמה ְמלָ אכוּתית‬ ‫לה ַ‬ ‫אחרת ֵאינו יכול ִ‬ ‫נקודת ְראוּת ֶ‬ ‫ֵּביניהן — עלֵ ינו לגלוֹ ת כיצד הן קשורות זוֹ לזוֹ ִמיְ סוֹ ָדן‪.‬‬ ‫ִמן הצד האוֹ ְּביֶ ְיק ִט ִיבי‪ ,‬השִׂ כלי‪ ,‬אין ָספֵ ק ֶש ְשביל הזהב של‬ ‫האמת‪ ,‬והוא השביל המובחר ביותר‪ַּ .‬בתנ"ך‬ ‫הממוצע הוא ֶדרך ֱ‬ ‫ו ְּב ִד ֵברי חכמים נֶ אמר רעיון זה פעמים רבּ ות ְּב ֶרמז ו ְּבגָ לוּי‪ ,‬וגם‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫הֹוריו ְּב ִד ָיר ָתם ַּב ְּברֹונְ ְקס'‪ .‬צילמה‪ָ :‬דיָ אן ַא ְרּבּוז בשנת ‪1970‬‬ ‫הּודי וְ ָ‬ ‫'א ִדי ּכַ ְר ֶמל‪ָ ,‬ה ֲענָ ק ַהיְ ִ‬ ‫ֵ‬

‫לְ מוזרים עוד יותר וּמוֹ ֵקד לִ ְב ִהייָ ה וּלְ ַשעשוע‬ ‫אכזרי כמו בּ ִקרקס‪.‬‬ ‫ַא ְרבּ וּז צילמה ַאלְ פֵ י תצלומים בשחור־‬ ‫לבן‪ ,‬בעיקר ְדיוֹ ָקנים‪ .‬הסיבה לכך לא‬ ‫עדר מצלמות צֶ בע ִּבזְ מנה‪ֶ ,‬אלָ א‬ ‫הייתה ֶה ֵ‬ ‫(המקובלת גם ַּכיום) שצילום בלי‬ ‫ֶּ‬ ‫ַהתפיסה‬ ‫צבעים ְמ ַש ֵקף טוב יותר ֶאת המציאוּת‪.‬‬ ‫עולם הפוך‪.‬‬ ‫שפיעה על דורות של אמנים‬ ‫היא ִה ּ‬ ‫אחר כך‪.‬‬ ‫ְּב ַחיֶ יה הסוערים‪ ,‬הקצרים‪ ,‬וגם ַ‬ ‫לסטו ֶּדנְ טים לאמנות‬ ‫ב־‪ ,1970‬בהרצאות ְ‬ ‫"כשהתחלתי לצלֵ ם‬ ‫ִ‬ ‫וצילום‪ ,‬היא אמרה‪:‬‬ ‫קש ה לצלֵ ם ֶא ת כל‬ ‫חשבתי שיהיה ֶ‬ ‫שבעולם ְּכמוֹ ת ֶשהם‪ ,‬ולכן כל‬ ‫האנשים ָּ‬ ‫תצלום צריך להיות ְס ּ ֵפצִ יפִ י‪ ,‬כלומר מסוים‬ ‫פשר לומר שכּ ל‬ ‫ויִ יחוּדי"‪ .‬גם עכשיו ֶא ָ‬ ‫אדם הוא יחיד ו ְּמסוּים — ַּבחיים‪ָּ ,‬באמנות‬ ‫וּמול המצלמה‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫הח ָברה ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק‪,‬‬ ‫באנשים ֶש ָחי ּו ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫שאורח ַחיֵ יהם היה לא ִשגרתי‪ ,‬או‬ ‫ַ‬ ‫אנשים‬ ‫תק ְשטו ְּבקישוטים חריגים‪ ,‬או ֶשהם‬ ‫שה ַ‬ ‫ִ‬ ‫עצמם הוצגו כמוזרים וחריגים ְּב ִקרקסים‬ ‫ו ְּבמוֹ פְ ֵעי בידור‪.‬‬ ‫ה'רגִ ילִ ים' היא‬ ‫אבל גם ֶאת האנשים ְ‬ ‫ָ‬ ‫צילמה ְּב ִסגנוֹ ן יִ יחוּדי‪ ,‬והוא נַ עשָׂ ה ַתו‬ ‫הה ֵּיכר שלה‪ .‬היא ֶהעמידה ֶאת המצולמים‬ ‫ֶ‬ ‫קרוב לְ ַע ְד ַשת המצלמה‪ ,‬לְ עיתים קרובות‬ ‫בזוגות‪ֶ ,‬החזיקה ֶאת המצלמה ְּבגוֹ בה‬ ‫המותניים וצילמה אותם ְּבאור יום ו ְּב ֶה ְבזֵ ק‬ ‫ראה כאילו הם נִ מצאים‬ ‫(פְ לֵ ש) כך שנִ ֶ‬ ‫ַּב ֲחזית התצלום‪ .‬היא ִהתיַ ְידדה ִעם האנשים‬ ‫שצילמה‪ ,‬ו ִּבזכוּת זה הם ִה ְרש ּו לה לצלם‬ ‫העיווּת שיָ צר ִסגנוֹ נה‪ָ .‬דיָ אן‬ ‫אותם למרות ִ‬ ‫ראתה בתצלומיה לא רק ֶאת‬ ‫ַא ְרבּ ּוז ֶה ֲ‬ ‫צוּרתם החיצונית של ְמצוּלָ ֶמיה‪ֶ ,‬אלָ א גם‬ ‫שקיָ ים ְּבתוֹ כם‪ ,‬משהו נִ צחי‪ :‬חד־‬ ‫משהו ַ‬ ‫פעמיוּת‪ ,‬יִ יחוּדיוּת‪ ,‬וגם בדידות ַועצְ בוּת‪,‬‬ ‫כעס ִותסכּ ול‪.‬‬ ‫ַ'ה ְתאוֹ מוֹ ת ַהזֵ הוֹ ת ִמנְ י ּו גֶ ְ'רזִ י'‪ִ ,‬משנת‬ ‫‪ ,1969‬הוא ַאחד התצלומים הידועים של‬ ‫התכוּנוֹ ת‬ ‫ָדיָ אן ַא ְרבּ וּז‪ ,‬והוא ְמ ַשלֵ ב ֶאת כל ְ‬ ‫האלֶ ה גם יחד‪ְ :‬ת אוֹ מ ּו ת היא ְת כ ּו נה‬ ‫ִּביוֹ לוֹ גית נדירה למדי‪ ,‬והשתיים האלֶ ה‬ ‫אף חולקות צֶ בע עיניים ַעז ובהיר ויִ יחוּדי‬ ‫ְּכ ֶשלְ ַעצמו‪ ,‬אבָ ל ַּבתצלומים של ארבּ וז מה‬ ‫שיוצֵ א דופֶ ן מוּצָ ג ְּכיוצא דופן עוד יותר‪.‬‬ ‫הד ְמיון בין התאומוֹ ת ֵאינו חמוד או מלהיב‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ֶאלָ א מוּצג ְּכ ַהכְ ּפלה ַמ ְטרידה ו ִּמסתורית‪,‬‬ ‫המרו ָּמז על‬ ‫אפילו ְמ ַאיֶ ימת (למרות החיוך ְ‬ ‫ּ ָפנֶ יה של אחת ֵמהן)‪ .‬אין ּ ֶפלא שהתצלום‬ ‫הזה זכה גם לְ חיקוי‪ ,‬ותאומות דומות מאוד‬ ‫('הנִ יצוֹ ץ')‪.‬‬ ‫הופיעו ְּבסרט ֵא ָימה יָ דוע ַ‬ ‫אחר של ַא ְרבּ ּוז הוא‬ ‫תצלום ידוע ֵ‬ ‫ֵ'א ִדי ַּכ ְר ֶמל‪ָ ,‬ה ֲענָ ק ַהיְ הו ִּדי וְ הוֹ ָריו ְּב ִד ָיר ָתם‬ ‫ַּב ְּברוֹ נְ ְקס ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק'‪.‬‬ ‫התצלום ֵאינו מושלם‬ ‫ִמ בּ חינה ֶט כְ נית כמו‬ ‫אבל‬ ‫תצלום התאומות‪ָ ,‬‬ ‫גם בו ְמ תוֹ אר אדם‬ ‫עמוד‬ ‫יִ יחוּדי‪ .‬התצלום נַ עשָׂ ה‬ ‫מספר‬ ‫ב־‪ ,1970‬שמונֶ ה שנים‬

‫‪24‬‬

‫'תאֹומֹות זֵ הֹות'‪ ,‬רֹוזֵ ל‪ ,‬נְ יּו גֶ ְ'רזִ י‪ .‬צילמה‪ָ :‬דיָ אן ַא ְרּבּוז בשנת ‪1967‬‬ ‫ְ‬

‫אחרי שצילמה ֶאת הילד ַּב ּ ַפארק‪ ,‬ושנה‬ ‫ֵ‬ ‫לִ פנֵ י שנִ פְ ְטרה ְּב ֵביתה ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק ְּבגיל‬ ‫הסגנון שלו שונֶ ה מעט ֵמהתצלומים‬ ‫‪ִ .48‬‬ ‫הדמוּיוֹ ת‬ ‫האחרים‪ :‬הוא ֵּכ ֶהה ולא בהיר; ְ‬ ‫ֵ‬ ‫החדר ולא‬ ‫עומק ֶ‬ ‫נִ ראוֹ ת כאילו הן עומדות ְּב ֶ‬ ‫ראית‬ ‫ארק; ונִ ֵ‬ ‫ַּב ֲחזִ ית התצלום כמו הילד ַּב ּ ַפ ְ‬ ‫בו משפחה‪ :‬הורים מבוגרים ו ְּבנם ֶשלָ קה‬ ‫ּגברת‪.‬‬ ‫הגורמת לִ צמיחה מו ֶּ‬ ‫ְּב ִת ְסמוֹ נֶ ת נדירה ֶ‬ ‫זוֹ ֵא ינה תמונת משפחה מח ּו יֶ כת‬ ‫הרהיטים הדלים ְמכוּסים ְּב ַבדים‪,‬‬ ‫וּנעימה‪ָ .‬‬ ‫והדמוּיוֹ ת ִמצְ טוֹ פפות ְּבדירה שנִ ְד ֵמית צרה‬ ‫ְ‬ ‫ֵמ ָהכִ ילָ ם‪ .‬על פי עיתונֵ י התקופה‪ ,‬הבּ ן‬ ‫ֵא ִדי ַּכ ְר ֶמל ִהתנַ שֵׂ א לְ גובה שני ֶמ ְטרים‬ ‫ושבעים ֶסנְ ִט ֶימ ְטרים‪ַּ .‬בתצלום הוא עומד‬ ‫ִ‬ ‫כפוף‪ ,‬רֹאשו הגדול כמעט נוגע ַּב ִתקרה‪,‬‬ ‫פשר לראות‬ ‫והוא נעזר ְּבמקל הליכה‪ֶ .‬א ָ‬ ‫גיבנת‪ ,‬שכּ ואב לו הגב‪ ,‬שהוא‬ ‫ֶשיש לו ֶּ‬ ‫להקל עליו ֶאת‬ ‫ֵ‬ ‫נועל נעליים מיוחדות‬

‫ההליכה‪ .‬ידוּע לנו שלְ פַ ְרנָ ָסתוֹ הוא הוּצג‬ ‫והסבל ֶשהיה ָּכרוּך בכך ודאי‬ ‫בּ ִקרקסים‪ֵ ,‬‬ ‫הוסיף על הקושי הגוּפָ ני והנַ פְ שי שגָ רמה‬ ‫הת ְסמוֹ נֶ ת‪ .‬התצלום הזה ַמ ְדגים ֶאת‬ ‫לו ִ‬ ‫לא ְרבּ ּוז ַּב ֲחוָ ויה‬ ‫העניָ ין ֶה ָעצ ּום ֶשהיה ַ‬ ‫ִ‬ ‫ֹא־מס ּו ּ ֶפרת‪ ,‬של היחסים‬ ‫שתקת‪ ,‬הל ְ‬ ‫המ ּו ֶ‬ ‫בין הורים לִ ילדים‪ .‬היא ְמ ַב ֵטאת זאת‬ ‫שבין ההורים‬ ‫פרש הגְ בהים המוגזם ֵּ‬ ‫ְּב ֶה ֵ‬ ‫לַ ֵּבן‪ ,‬כי ְּב ֶשל זָ וִ וית הצילום ההורים נִ ראים‬ ‫נמוכים ִמ ֶש ָהיו ַּבמציאוּת‪ ,‬וכן ְּב ִה ָימנְ עוּת‬ ‫ישיר מבּ ט ֶאל בנו‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫האב ִמלְ ֵה ִ‬ ‫מנוּתק ִממנוּ‪.‬‬ ‫התצלומים של ָדיָ אן ַא ְרבּ וּז ְמעוֹ ְררים‬ ‫ביקורת‬ ‫ֶ‬ ‫עורר‬ ‫אי־נוֹ חוּת גם היום‪ִ ּ .‬פרסו ָּמם ֵ‬ ‫ודיון‪ְ ,‬ת ג ּובוֹ ת של משיכה ּו ְד ִח ייה‪.‬‬ ‫המ תנַ גדים לְ אמנ ּו תה טענו שגם ִא ם‬ ‫ִ‬ ‫לה צְ ַט לֵ ם‪ ,‬הצגַ ת‬ ‫המצולמים ִה סכּ ימו ִ‬ ‫התצלומים פגעה בהם‪ :‬היא הפכה אותם‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪23‬‬

‫ארק'‪ .‬צילמה‪ָ :‬דיָ אן ַא ְרּבּוז בשנת ‪1962‬‬ ‫צּוע ְּב ֶסנְ ְט ָרל ַּפ ְ‬ ‫'יֶ ֶלד ִעם ִרימֹון־יָ ד ַצ ֲע ַ‬

‫ַה ַצ ֶל ֶמת ָה ָא ֵמ ִר ָיקנִ ית ָדיָ אן ַא ְרּבּוז ֹלא ָר ְצ ָתה ְל ַצ ֵלם ֶאת ָה ֲאנָ ִשים ַה ַמ ְצ ִל ִיחים וְ ָה ֲע ִש ִירים‪.‬‬ ‫ִהיא ָר ְצ ָתה ִל ְראֹות ֶאת ָה ֲאנָ ִשים ֶש ִאיש ֵאינֹו ִמ ְס ַתּכֵ ל ֲע ֵל ֶיהם‬

‫ְּבנֵ י ָה ָא ָדם ֶשל ָדיָ אן ַא ְרּבּוז‬

‫ַה‬

‫ּ ָפנים של הילד ְמעוּוָ תים‪.‬‬ ‫הוא בן שבע‪ְּ .‬ב כף יד‬ ‫יָ מין הוא מחזיק רימון‬ ‫יד צעצוע‪ ,‬ואצבעות ידו‬ ‫האחרת כפופות כאילו גם הן לופתות‬ ‫רימון־יד‪ .‬לִ פנֵ י חמישים וארבּ ע שנים‬ ‫ֶהחזיקה הצַ לֶ מת ָדיָ אן ַא ְרבּ וּז ֶאת המצלמה‬ ‫ְּבגוֹ בה המותניים שלה וצילמה ֶאת הילד‬ ‫ראה‬ ‫ארק ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק‪ .‬הוא נִ ֶ‬ ‫הזה ְּב ֶסנְ ְט ָרל ּ ַפ ְ‬ ‫ילד שדברים רבּ ים ְמעיקים עליו‪ ,‬כאילו‬

‫ּכָ ְת ָבה‪ַ :‬טל נִ יב‬

‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫שביָ דו עומד להתפוצץ או יכול‬ ‫הרימון ְּ‬ ‫הברכּ יים‬ ‫להתפוצץ‪ .‬הוא ילד ָּכחוּש‪ִ ּ ,‬פיקוֹ ת ִּ‬ ‫שלו בולטות‪ ,‬ו ִּבגלל זָ וִ וית הצילום ידיו‬ ‫פשר להרגיש‬ ‫נראות ארוכות ְּביַ חס לְ גוּפוֹ ‪ֶ .‬א ָ‬ ‫שהגוף שלו מתוח‪ ,‬וְ ֶשגוֹ אים בו ְרגָ שות‬ ‫ראה שלא תמיד קל להיות‬ ‫ַעזים‪ .‬התצלום ַמ ֶ‬ ‫תרגְ זים או כועסים או‬ ‫ילד‪ ,‬וְ ֶשלִ פעמים ִמ ַ‬ ‫לבטא‬ ‫ֵ‬ ‫מרגישים מוּעקה בלי לדעת איך‬ ‫זאת במילים‪.‬‬ ‫ָד יָ אן ַא ְרבּ ּו ז הייתה אחת הצַ לָ מות‬

‫העשׂ רים‪ .‬היא‬ ‫הידועות ביותר ַּב ֵמאה ֶ‬ ‫נולדה ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק ב־‪ 1923‬לְ משפחה יהודית‬ ‫ָא ֵמ ִר ָיקנית אמידה‪ .‬היא נישְׂ אה ְּבגיל ‪18‬‬ ‫לְ צַ לָ ם־שַׂ חקן‪ ,‬וּשניהם פתחו יחד ְסטו ְּדיוֹ‬ ‫אבל האנשים‬ ‫צילומי אופנה‪ָ .‬‬ ‫ֵ‬ ‫מצליח לְ‬ ‫המצליחים והעשירים שהקיפו אותה‬ ‫סיפקו ֶאת‬ ‫והמוצרים ֶש ָרצו לפרסם לא ּ‬ ‫סקרנותה‪ .‬היא רצתה לִ ראות ֶאת האנשים‬ ‫סתכּ ל עליהם‪ ,‬אנשים לא‬ ‫שאיש ֵאינו ִמ ַ‬ ‫תענְ יְ ינה‬ ‫ידועים‪ ,‬אלמונים‪ַ .‬א ְרבּ וּז ִה ַ‬

‫חדש במגזין לילדים 'עיניים'‬ ‫תנו במתנה תיק צד ובתוכו‬ ‫חמישה גליונות לבחירתכם‬ ‫מכל הגליונות שהופיעו עד עתה‬

‫הצעה‪ :‬בחרו מתוך הרשימה שבאתר 'עיניים' גליונות העוסקים בנושאים קרובים‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫תעלומות‪ ,‬תעתועים‪ ,‬ריגול‪ ,‬צופן‪ ,‬זיוף או עיגול‪ ,‬כדור‪ ,‬נקודה‪ ,‬גלגל‪ ,‬כפתורים או חומר‪ ,‬פלסטיק‪ ,‬אבן‪ ,‬ברזל‪ ,‬זכוכית‬ ‫הזמינו חמישה גליונות ואנחנו נשלח אותם ארוזים בתיק מיוחד עם מכתב מתנה מטעמכם‪.‬‬ ‫המחיר‪ 165 :‬שקלים‪ .‬המחיר למנויי 'עיניים'‪ 120 :‬שקלים כולל משלוח‪.‬‬

‫‪einayim@einayim.com‬‬

‫‪02-6515212‬‬

‫‪www.einayim.com‬‬

‫שקורה ְּבשּולֵ י הרישום הזה ְמ ַעניֵ ין יותר‬ ‫ֶ‬ ‫אּורי מה‬ ‫'נֹוף ‪ִ .'II‬צייְ ָרה‪ֲ :‬א ִב ָיבה ִ‬ ‫מצעֹו‬ ‫שקורה ְּב ֶא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ִממה‬

‫המסגרת‬ ‫'קֹומ ִטי ִּבשנת ‪ְּ .1952‬ב ִקרבת ִ‬ ‫ֵ‬ ‫טּודיֹו'‪ִ .‬צייֵ ר‪ַ :‬אלְ ֶּב ְרטֹו גָ‬ ‫ְ'דיֵ יגֹו ַּב ְס ְ‬ ‫רועשת‬ ‫לחמת ַקווים ֶ‬ ‫המצוירת ִמתחֹולֶ לת ִמ ֶ‬

‫ראה שהחלטה לְ חוּד וציור לחוד — גָ 'קוֹ ֵמ ִטי לא היה יכול‬ ‫נִ ֶ‬ ‫המסגֶ רת המצוירים‪:‬‬ ‫הקצָ ווֹ ת‪ ,‬גם לא ִמ ַקוֵ וי ִ‬ ‫תעלֵ ם ִמן ְ‬ ‫לה ַ‬ ‫באמת ִ‬ ‫המגֵ ן‬ ‫יושבת ְּב ֶמרכּ ז הציור וסביבה ָחלל ָשקט ֵ‬ ‫הדמוּת ְ(דיֵ יגוֹ ) ֶ‬ ‫ְ‬ ‫המסגרת המצוירת‪ִ ,‬מתחוֹ לֶ לת‬ ‫עלֶ יה‪ ,‬אך ְּבשוּלֵ י הציור‪ְּ ,‬ב ִקרבת ִ‬ ‫רועשת‪.‬‬ ‫לחמת ַקווים ֶ‬ ‫ִמ ֶ‬ ‫קורה‬ ‫ָּברישום 'נוֹ ף ‪ 'II‬של האמנית היִ שׂ ְר ֵאלית ֲא ִב ָיבה או ִּרי ֶ‬ ‫דבר מוזר‪ :‬או ִּרי צִ יירה שתי ִמסגָ רות אוֹ פְ ִקיוֹ ת‪ ,‬לִ כְ אוֹ רה כדי‬ ‫אבל השוליים השְׂ ָמאלִ יִ ים‬ ‫תרחשוּת הציורית‪ָ .‬‬ ‫הה ַ‬ ‫שבתוֹ כָ ן ִתהיה ִ‬ ‫ְּ‬ ‫תארכו ֵמעבר לְ מה שהוּקצב‬ ‫חותכים ֶאת המסגרות‪ ,‬כאילו הן ִה ָ‬ ‫להן או כאילו הן מסתירות ֶאת העיקר‪ ,‬שנִ מצָ א ִמחוץ לַ ציור‪.‬‬ ‫תחם הציור‪ ,‬היא‬ ‫ואו ִּרי לא הסתפקה ְּבציור ִמסגרות החורגות ִמ ִמ ַ‬ ‫שקורה ְּבשוּלֵ י‬ ‫ֶ‬ ‫צִ יירה גם ִמחוץ להן ו ֵּביניהן‪ .‬כך או כך‪ ,‬מה‬ ‫שקורה ְּב ֶאמצָ עוֹ ‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הרישום הזה ְמ ַעניֵ ין יותר ִממה‬ ‫ראה‬ ‫שבשוּלֵ י ציורים ְמ ַעניינות אותנו? ַּכנִ ֶ‬ ‫תרחשוּיוֹ ת ְּ‬ ‫הה ַ‬ ‫מדוע ִ‬ ‫להתיַ ֵיחס ֶאל‬ ‫שמ ַאלְ צות ֶאת האמן ִ‬ ‫תרחשוּיוֹ ת האלֶ ה‪ְ ,‬‬ ‫שהה ַ‬ ‫ִ‬ ‫ִמ ּפנֵ י‬ ‫הקצֶ ה‪ְ ,‬מ ַש ְקפות ֶאת נַ פשו‪ .‬אנחנו רואים ֶאת השוליים וחשים‪:‬‬ ‫היה ּפֹה בן אדם‪.‬‬

‫יֹוקן‬ ‫קּוּפ ֶפ ְר ָמן ִּבשנת ‪ .1972‬הציור הוא תמיד ְד ָ‬ ‫ללא כותרת‪ִ .‬צייֵ ר‪ :‬מ ֶֹשה ְ‬ ‫עצמי של האמן‪ ,‬של נַ פשֹו‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪21‬‬

‫שּוליִ ים ֶשל ַה ִציּור וְ ָח ִשים‬ ‫רֹואים ֶאת ַה ַ‬ ‫ֲאנַ ְחנּו ִ‬ ‫'היָ ה ּפֹה ֶּבן ָא ָדם'‬ ‫ָ‬

‫ַה ָק ֶצה‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬

‫ַמ‬

‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫צע הציור — בד‪ ,‬נייר או לוח עץ — הוא‬ ‫כמו ִמגרש או כמו ֶחדר‪ ,‬וּכְ מוֹ ֶהם הוא ָתחום‬ ‫סתיֵ ים‪.‬‬ ‫ֵמארבעה ִּכיווּנים ַּב ְקצָ ווֹ ת שבהם הוא ִמ ַ‬ ‫על מצע הציור האמן או האמנית ְמצַ יירים‬ ‫אחרים או אף ַּבידיים‪ ,‬ו ְּבאופֶ ן‬ ‫ְּב ִמכְ חול‪ ,‬בעיפרון‪ִּ ,‬בצבעים ֵ‬ ‫שב ֶמרכּ ז‬ ‫תרחשוּת ְּ‬ ‫הה ַ‬ ‫ִטבעי הם ְמגיבים לִ גְ בוּלוֹ ָתיו‪ְּ .‬ב ֶדרך כלל ִ‬ ‫שב ְקצָ ווֹ ת‪.‬‬ ‫הציור שונָ ה ִמזאת ַּ‬ ‫ַּבציור של הצייר היִ שׂ ְר ֵאלי מ ֶֹשה קו ּ ְּפפֶ ְר ָמן יש ִשכבות צֶ בע‬ ‫קודם לכן ֵואינן ַמגיעות‬ ‫שמגיעות עד הקצֶ ה‪ ,‬ויש שנִ פסקות ֶ‬ ‫ַ‬ ‫התחתון של הציור ֵאינם‬ ‫המקבּ ילים ַּב ֵחלק ַ‬ ‫הפסים ַ‬ ‫לַ קצה‪ .‬גם ּ‬ ‫ִשכְ ּפוּל ֵמכָ ני‪ֶ ,‬ואפשר לָ חוש ֶשהם ִמתיַ יחסים לִ ְקצוֹ ת הציור‪:‬‬ ‫לְ עיתים הם כאילו חוששים לִ פגוע ִּב ְקצֵ ה הבד‪ ,‬וְ לִ פעמים‬ ‫שמכַ ָסה‬ ‫השכבה הסגולה ְ‬ ‫להתקרב אליו‪ִ .‬‬ ‫ראה ֶשהם ְמעיזים ִ‬ ‫נִ ֶ‬ ‫ֶאת הציור ְּב ֶחלְ קוֹ ִמתיַ ֶיחסת גם היא ֶאל ְקצוֹ ת הבד‪ ,‬נֶ עצֶ רת‬ ‫שבשוּלֵ י‬ ‫האירועים הציוריים האלֶ ה ְּ‬ ‫רב ָתן או גולשת ֵמהן‪ֵ .‬‬ ‫ְּב ִק ָ‬ ‫דעתנו על כך‪ֵ ,‬מ ָידע‬ ‫שניתן ֶאת ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הציור ַמעבירים לנו‪ ,‬אף בלי‬ ‫על האדם שצִ ייֵ ר ֶאת הציור — ֶש ֲה ֵרי הציור הוא תמיד ְדיוֹ ָקן‬ ‫עצמי של האמן‪ ,‬של נַ פשוֹ ‪.‬‬ ‫הציור ְ'רחוֹ ב ַאגְ ִר ּ ַיפס' של האמן היִ שׂ ְר ֵאלי ַא ְריֵ ה ָארוֹ ְך מוּרכּ ב‬ ‫ִמלוּחוֹ ת עץ ו ִּמשלֶ ט רחוב המוּצמד ֵמעליהם‪.‬‬ ‫על השלֶ ט מופיע שם הרחוב‪'ְ ,‬רחוֹב ַאגְ ִר ּ ַיפס'‪,‬‬ ‫בתוך ִמסגֶ רת הסמוכה לְ שוּלָ יו‪ .‬הציור של‬ ‫ּמחבר‬ ‫המסגֶ רת הזאת ו ֵּ‬ ‫ָארוֹ ְך נוגֵ ע ְּב ֵחלק ִמן ִ‬ ‫החלק התחתון של הציור‪.‬‬ ‫אותה בּ צֶ בע ִעם ֵ‬ ‫להתקרב‬ ‫שמ ְש ְט ֵחי צֶ בע גדולים ְמעיזים ִ‬ ‫בעוד ִ‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬ ‫תרחקים‬ ‫לִ ְקצוֹ ת הציור‪ ,‬רישו ֵּמי העיפרון ִמ ַ‬

‫‪20‬‬

‫יּפס'‪ִ .‬צייֵ ר‪ַ :‬א ְריֵ ה ָארֹוְך ִּבשנת ‪ַ .1964‬הנגיעה של ָארֹוְך ְּבשּולֵ י‬ ‫ְ'רחֹוב ַאגְ ִר ַ‬ ‫הציור מסמנת‪ :‬יש ּפֹה ָק ֶצה‬

‫ֵמהשוליים‪ ,‬כאילו לא לִ נְ ּפול ִמ ַמצַ ע הציור‪ַ .‬הנגיעה של ָארוֹ ְך‬ ‫ְּבשוּלֵ י הציור מסמנת‪ :‬יש ּפֹה ָקצֶ ה‪.‬‬ ‫השוֵ וייצָ ִרי ַאלְ ֶּב ְרטוֹ גָ 'קוֹ ֵמ ִטי‬ ‫ַּבציור ְ'דיֵ יגוֹ ַּב ְסטו ְּדיוֹ ' ֵמ ֵאת האמן ְ‬ ‫מתרחש משהו מיוחד ַּבשוליים‪ :‬גָ 'קוֹ ֵמ ִטי ֶהחליט לִ ְתחוֹ ם ֶאת‬ ‫נימיִ ים‪ .‬הוא צִ ייֵ ר ִמסגֶ רת ְּבשוּלֵ י הבד‪,‬‬ ‫שוּלֵ י הציור ִּבגבולות ּ ְפ ִ‬ ‫לֵ אמוֹ ר‪ :‬עד כאן אני ְמצַ יֵ יר ו ִּמ ָּכאן אלו שוליים‪ ,‬ואף שעדיין‬ ‫אבל‬ ‫נִ שאר ֶשטח על הבד אני מותיר אותו ִמחוץ לַ ציור‪ָ .‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫יקֹוביץ‪ ,‬בת ‪ 10‬מהֹוד ַה ָשרֹון‬ ‫ָהגָ ר ִאיזִ ִ‬ ‫עֹור ר‬ ‫יפ ה מאוד‪ .‬הּפיזור של הדברים ְמ ֵ‬ ‫רישום ֶ‬ ‫ּושממה‪.‬‬ ‫רחב‪ֶ ,‬שקט ְ‬ ‫ְתחּושה של ֶמ ָ‬ ‫נקודת המבט של הצופים היא ִמלְ מעלה‪ ,‬כאילו‬ ‫אנחנו ִמתּבוננים על הנוף ִמ ָמקום גבוה‪ֶ .‬אפשר‬ ‫שובר ֶאת‬ ‫לִ ראות שהּכביש הוא גם ֶמרּכָ ז אך גם ֵ‬ ‫שּב ְצ ָד ָד יו‪.‬‬ ‫המ רּכז ונִ היָ ה שוליים כמו הפרטים ִ‬ ‫ֶ‬ ‫שצמחו‬ ‫עׂשה‪ ,‬אין ֶמרּכָ ז לַ ציור‪ ,‬יש רק שוליים ָ‬ ‫לְ ַמ ֶ‬ ‫והחבל יוצרים יחד ֶּפסל ִמ ְק ִרי‬ ‫הדף‪ .‬הקרשים ֶ‬ ‫על כל ַ‬ ‫ארּוּבתֹו שבורה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ְמ ַעניֵ ין‪ .‬הבית הנטוש מלֵ א חורים‪,‬‬ ‫הדלת והחלון שבור‪.‬‬ ‫חתיכת בד מסתירה ֶאת ֶּפתח ֶ‬ ‫הרּבה יופי ואופי‪.‬‬ ‫כל אלֶ ה ַמ ְקנים לַ ּבית הזה ֵ‬

‫ָשנִ י ֶר ֶשף‪ ,‬בת ‪ 12‬מּכְ ַפר ָמ ְר ְדכַ י‬ ‫העז‬ ‫ַּבציור שלָ ך הגְ וָ ונים חזקים‪ .‬הכתום והכחול ַ‬ ‫יוצרת‬ ‫הּפ ְר ְס ֶּפ ְק ִט ָיבה ֶ‬ ‫עֹוררים תחושה של קיץ‪ֶ .‬‬ ‫ְמ ְ‬ ‫תחושה שהם עומדים או נוסעים על הכביש‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ַּבצופים‬ ‫יפה‬ ‫שציירת ְּבשּולֵ י הדרך ָ‬ ‫הערימה של הדברים ִ‬ ‫ֵ‬ ‫שהוספת בה ִמ ִד ְמיונך‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫מאוד בעינַ יי‪ ,‬וגם הדברים‬ ‫ויוצ ֶקת חיים‬ ‫כמו הבובה שמחזירה מבט לַ צֹופה ֶ‬ ‫עׂשה‬ ‫ישנה‪ִ :‬צבעה נַ ָ‬ ‫ַּבשוליים‪ּ .‬כְ ָרזת הפרסומת ִה ְתיַ ְ‬ ‫והשמש נתנו לה צורה‬ ‫כחול ָדהּוי‪ ,‬והרוחות‪ ,‬החול ֶ‬ ‫חדשה‪.‬‬

‫מק ְריַ ית אֹונֹו‬ ‫ָס ָשה ָמאס‪ ,‬בת ‪ִ 10‬‬ ‫ישן‪ֶ ,‬ש ִעם‬ ‫יש ָּברישום שלָ ך תחושה של מקום עזּוב‪ָ ,‬‬ ‫צט ְּברו בו פריטים וצמחים‪ .‬הצורה הגדולה‬ ‫הזמן ִה ַ‬ ‫אבל המבט הולך‬ ‫המרּכָ ז‪ָ ,‬‬ ‫של הּכביש יוצרת ֶאת ֶ‬ ‫שוטט ַּבשוליים בין הפרטים הּפזּורים ָשם‪ .‬הצריף‬ ‫לְ ֵ‬ ‫ישן‪ ,‬החלון סגור וחסום בחתיכת עץ (אולי אחד‬ ‫ָ‬ ‫ראה שזמן רב‬ ‫ֵמהעצים הזרוקים על האדמה)‪ .‬נִ ֶ‬ ‫לא נִ כְ נְ סו ֶאל הבית הזה‪ ,‬וצמחים מתחילים לגדול‬ ‫כתבת 'חדש' על‬ ‫ְ‬ ‫ּוב ִאירֹונְ יָ ה רּבה‬ ‫ְּב ִפ ְתחֹו‪ְּ .‬בהּומֹור ְ‬ ‫והמקּומטת‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫הּכְ רזה הקרועה‬

‫‪19‬‬

‫ית ָמר ֶר ֶשף‪ ,‬בן ½‪ 9‬מּכְ ַפר ָמ ְר ְדכַ י‬ ‫ִא ָ‬ ‫יפה מאוד‪ :‬הּכביש‬ ‫הקֹומּפֹוזִ ְיציָ ה של הציור שלָך ָ‬ ‫ְ‬ ‫הרּכֶ בת שלְ צידֹו עולים ויורדים על ֶה ָהרים‪ ,‬וכֵ יוָ ון‬ ‫ּופ ֵסי ַ‬ ‫ַ‬ ‫שהכביש צר נִ שאר מקום רב לַ שוליים וְ לַ ְּפרטים‬ ‫שבהם‪ .‬אנשים ֶש ָחלפו ַּבמקום הזה זרקו ְּבשּולֵ י‬ ‫הטבע והזמן פעלו עליהם‬ ‫הדרך כל מינֵ י ְּפריטים‪ ,‬אך ֶ‬ ‫תּפ ֵרק‬ ‫ויצרו ֵמהם צורות חדשות‪ :‬הגלגל ֶה ָעגול ִה ָ‬ ‫לְ ֶחבל‪ ,‬הקרשים מּושלכים ְּבצּורת האות ‪ ,X‬והצריף‬ ‫יפה ְּבעינַ יי הנעל‬ ‫תּפ ֵרק‪ָ .‬‬ ‫שה ָ‬ ‫ראה כמו ריבוע ִ‬ ‫הצהוב נִ ֶ‬ ‫יירת ַּב ֶמרחק‪ ,‬ליד ַּפ ֵסי הרּכֶ בת‪ .‬הנעל האחת‬ ‫שצ ָ‬ ‫ִ‬ ‫המּושלֶ כת ָשם ְמ ַר ֶמזת ֶש ָהיה אדם ַּב ָמקום הזה‪ .‬כך‬ ‫היא יוצרת התחלה של סיפור ִמסתורי‪ ,‬שמשאיר‬ ‫לצופים מקום לְ ַדמיֵ ין‪.‬‬

‫'חֹוכ ָמה'‬ ‫נֹוׂשא ְ‬ ‫ֵתיאּור ַה ִציּור ַל ִג ָיליֹון ַה ָקרֹוב ַּב ֵ‬ ‫אסוָ ִוטי‪ֵ .‬‬ ‫ֵאלת היֶ דע והחוכמה ַּב ִמיתוֹ לוֹגְ יָ ה ההוֹ דית היא ָס ַר ְ‬ ‫האלָ ה על פרח לוֹ טוּס לבן או רוכבת על ברבור לבן‪ .‬צַ יירו ֶאת ְדמוּתכם‬ ‫ַ‬ ‫אסוָ ִוטי‪ָ :‬תארו אתכם יושבים על לוֹ טוּס או על ברבור לבן‪ ,‬וכל‬ ‫נֵיחנָ ה ְּבכישורים רבּ ים‪ ,‬והיא מתוֹ ֶארת כאישה בעלת ארבע ידיים ְּכ ָס ַר ְ‬ ‫שמ ַעניֵ ין אתכם‪.‬‬ ‫אחר ְ‬ ‫העסוקות תמיד ִּבנגינה וּבִ קריאה‪ .‬לָ רוב היא לובשת בגד לבן ויושבת אחת מארבע הידיים שלכם עוסקת ְּב ָדבר ֵ‬ ‫יּור ים ּבאמצעות אתר 'עיניים'‪ www.einayim.com :‬או בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬ ‫הצ ִ‬ ‫שלחו ֶא ת ִ‬

‫מה ִציּורים‬ ‫בחר ַ‬ ‫רסם ִמ ָ‬ ‫נפ ֵ‬ ‫באנְ גְ ִלית ובלי ְרוָ וחים‪ַּ .‬בגִ ָיליֹון ַה ָּבא ַ‬ ‫רּוש ַליִ ם ‪ַ .9134002‬ה ְק ִּפידו ָל ֵתת לקובץ ֵשם ַ‬ ‫'עינַ יִ ים' — צייר לי ציור‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬יְ ָ‬ ‫או בדואר‪ֵ :‬‬ ‫ֶׁשיַ גִ יעּו ַל ַמ ֲע ֶר ֶכת עד ‪ 13‬במרס ‪ .2017‬ציורים שלא יִ ְתּפרסמו במהדורה המודפסת‪ ,‬יופיעו באתר 'עיניים' ּבמדור 'צייר לי ציור'‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪18‬‬ ‫הֹוראֹות ְּכתּובֹות‪.‬‬ ‫ַא ֶתם מּוזְ ָמנִ ים ְל ַציֵ יר ִציּור ַעל ִּפי ָ‬ ‫יּורים ֶׁש ָל ֶכם‬ ‫'עינַ יִ ים' נְ ַפ ְר ֵסם ִמ ְב ָחר ֵמ ַה ִצ ִ‬ ‫ַּבגִ ָיליֹון ַה ָּבא ֶשל ֵ‬

‫ּכָ ְת ָבה‪ַ :‬ט ְליָ ה ֵקינָ ן‬

‫'שּוליִים' ְל ִפי ַה ֵתיאּור ַהזֶ ה‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫יּוחד ַל ִג ָיליֹון‬ ‫יּורים ָהאֵ ֶלה צּויְרּו ִּב ְמ ָ‬ ‫ַה ִצ ִ‬ ‫הדף ַציירו כביש מהיר שלא נוסעות בו מכוניות‪.‬‬ ‫ְּב ֶמרכּ ז ַ‬ ‫ישנה‬ ‫ּ ָפרוּם ו ְּדלי‪ .‬מישהו זרק פחית שתייה מהחלון ו ִּפרסומת ָ‬ ‫ּלהתבּ ונן ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫ֶאפשר לעצור קצת‪ ,‬לטייל ו ִ‬ ‫ישן ונטוש עומד ְּבשוּלֵ י‬ ‫מכשירי חשמל‪ .‬צריף ָ‬ ‫ֵ‬ ‫הדרך‪ְּ ,‬בשוּלֵ י מקו ֶּמטת לְ‬ ‫הכּ ביש‪.‬‬ ‫הדרך‪ .‬שתי ציפורים עומדות על עמוּד חשמל‪.‬‬ ‫הרבה עשׂ בים ּ ִפ ְר ִאיִ ים וקוצים גְ ֵדלים ְּבשוּלֵ י הדרך ויש ָשם‬ ‫ֵּ‬ ‫הדף והוסיפו דברים שאתם‬ ‫ַציירו ֶאת הדברים האלֶ ה ְּבשוּלֵ י ַ‬ ‫גם ֲע ֵרמה של קרשים וּדברים שנִ זְ ְרקו או נֶ ֶעזבו‪ ,‬למשל‪ֶ ,‬חבל ְראיתם ְּבשוּלֵ י כבישים ִּבזמן נסיעה‪.‬‬

‫עֹורב‪ ,‬בת ½‪ִ 7‬מ ְמ ַב ֶשׂ ֶרת ִציֹון‬ ‫ַמאיָ ה ַש ִּפ ָירא ֵ‬ ‫ישן‪,‬‬ ‫הצבע הכתום ַמעלֶ ה ְתחּושה של משהו ָ‬ ‫הרּבה ֲאוִ וירה‪ֶ .‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַּבציור שלָ ך יש‬ ‫יזרת ְּבשּולֵ י הּכביש‪ ,‬כאילו‬ ‫ושֹומם‪ֶ .‬את הפרטים ֶואת הצמחים ִּפ ְ‬ ‫ֵ‬ ‫ָדהּוי‪ֵ ,‬ק ִיצי‬ ‫ִא ְפ ַש ְר ְת לַ חֹול להיכנס ָּב ְרוָ וחים שביניהם‪ .‬כך יצרת ְתחּושה של ִמקריּות אך‬ ‫והצבעוניּות שלהם יפים‬ ‫שציירת ִ‬ ‫ּומסּודרת‪ .‬הפרטים ִ‬ ‫ֶ‬ ‫קֹומּפֹוזִ ְיציָ ה ַה ְרמֹונית‬ ‫גם ְ‬ ‫החבל המגולגל ּכְ נָ חש‪ ,‬הצריף ֶוה ָחלל הּפנימי הכחול שלו בתוך הנוף‬ ‫ְּב ֵעינַ יי‪ֶ :‬‬ ‫ראה קצת כמו חלודה‪.‬‬ ‫'סגֹול יָ ָשן' שנִ ֶ‬ ‫הכתום‪ַ ,‬הּפחית ְּב ֶצבע ָ‬

‫מתל ָא ִביב‬ ‫רּוש ְל ִמי‪ ,‬בן ‪ֵ 6‬‬ ‫ע ֶֹמר יְ ַ‬ ‫המרּכָ ז וכמעט מסתירים אותו‪ .‬הם ִּפ ְר ִאיִ ים‬ ‫ַּבציור שלָך השוליים ּפולשים לתוך ֶ‬ ‫מהטבע‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫שהשטח הוא ֵחלק‬ ‫ֶ‬ ‫י־סדר‪ ,‬וזה נחמד כי ההרגשה היא‬ ‫וצומחים ְּב ִא ֵ‬ ‫ּוביניהם יש‬ ‫ַּבשוליים שלָך יש צורות ִטבעיֹות של צמחים‪ ,‬עצים ועשבים רּבים‪ֵ ,‬‬ ‫אֹומ ְט ִריֹות של עצמים שנַ עׂשּו ִּב ֵידי אנשים וְ נֶ ֶעזבו ַּב ֶשטח‪ .‬ואכן‪ְּ ,‬פעמים‬ ‫צורות גֵ ֶ‬ ‫ּומכַ ָסה כל‬ ‫שתלֶ טת ְ‬ ‫הדרך איך ִצמחייה ִטבעית ִמ ַ‬ ‫רּבות ֶאפשר לראות ְּבשּולֵ י ֶ‬ ‫מיני דברים שאנשים ִהשאירו או זרקו‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪17‬‬

‫מר ֲענַ נָ ה‬ ‫ילם זֵ ר‪ ,‬בן ½‪ַ 7‬‬ ‫ֵע ָ‬ ‫אבל הוא בולט ִמשום שהוא‬ ‫מצא ַּבשוליים‪ָ ,‬‬ ‫תצלום ְמ ַעניֵ ין‪ .‬אמנם ברז הּכִ יּבוי נִ ָ‬ ‫הורה?)‬ ‫ראה כמו מישהו (שוטר? ֶ‬ ‫הּברז נִ ֶ‬ ‫קרוב כל כך וצבוע באדום בוהק‪ֶ .‬‬ ‫והדמּויֹות הקטנות‬ ‫המתרחקות ְ‬ ‫המ ְר ֵצפות ִ‬ ‫מהצד‪ַ .‬‬ ‫ַ‬ ‫תר ֵחש‬ ‫המ ַ‬ ‫שמשגיח על ִ‬ ‫ַ‬ ‫עומק ַּבתצלום‪ֶ .‬ה ָחלל הגדול‬ ‫ָּבאופק (האישה והּכֶ לב) יוצרים ְתחּושה של ֶ‬ ‫קרה בו משהו‪...‬‬ ‫שּב ֶמרּכז מזמין שיִ ֶ‬ ‫והריק ַ‬ ‫ֵ‬

‫מה ָר ִרית‬ ‫דֹור רֹוזְ ָמן‪ ,‬בן ‪ 9‬ונָ ֳע ִמי ַק ְס ֵטל‪ ,‬בת ‪ֲ 9‬‬ ‫פשר לִ מצוא בו ְק ָצוֹות של שני ילדים‬ ‫ּומקֹורי‪ֶ .‬א ָ‬ ‫התצלום ֶש ְשלחתם נחמד ְ‬ ‫והמפגש בין‬ ‫ִ‬ ‫יתית‪,‬‬ ‫התחּושה ֵּב ִ‬ ‫וחתול אחד‪ .‬הצבעים חמימים ּונעימים‪ְ ,‬‬ ‫ּומזמין‬ ‫הגרביים השונים זה ִמזֶ ה לַ ַּפרוָ וה הרּכה של זְ נב ֶהחתול ְמ ַשעשע ַ‬ ‫יפה מאוד‪.‬‬ ‫ליטוף‪ֶ .‬‬

‫מר ַמת ַה ַחיָ יל‬ ‫יצן ּכ ֵֹהן‪ ,‬בן ‪ָ 12‬‬ ‫נִ ָ‬ ‫המ ְת ַמזֶ גת‬ ‫ראית ְדמּות הצלם ִ‬ ‫יצרת חלוקה ְמ ַעניֶ ינת‪ַּ :‬ב ֵחלק הקרוב נִ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ַּבתצלום‬ ‫מצאת ַּב ֵחלק‬ ‫הצל שלה‪ .‬היא כאילו ַמצּביעה על הדמות הקטנה באדום שנִ ֵ‬ ‫ִעם ֵ‬ ‫השלג‬ ‫ׂשת ֵרע ִמ ְש ַטח ֶ‬ ‫הדמּויֹות ִמ ָ‬ ‫שתי ְ‬ ‫ּובין ֵ‬ ‫הרחוק‪ ,‬כמו ַּבשוליים של העולם‪ֵ .‬‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ּומדגיש ֶאת הצבעים‪ֶ .‬‬ ‫שמעצים ַ‬ ‫הלבן‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬

‫רֹוב‪':‬חֹוכ ָמה'‬ ‫ְ‬ ‫נֹוׂשא ַה ִצילּום ַל ִג ָיליֹון ַה ָק‬ ‫ֵ‬

‫לתאר בצילום‪ ,‬היא ַקיֶ ימת רק ְּבעולם המחשבה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫איך מצלמים חוכמה? חוכמה היא לא פעולה שאנחנו יכולים לִ ראות או‬ ‫שמ ְת ַק ְשרות לחוכמה‪ ,‬כמו ִמשׂ ֲח ֵקי מחשבה‪ ,‬קריאת ספרים או ּ ִפ ְתרון בעיות‪ִ .‬השתמשו‬ ‫צַ למו אנשים שעוסקים ִּבפעילוּיוֹ ת ִ‬ ‫ַּבמצלמה בחוכמה‪.‬‬ ‫'עינַ יִ ים'‪ www.einayim.com :‬או בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬ ‫מצעּות ֲא ַתר ֵ‬ ‫ּבא ָ‬ ‫שלחו ֶא ת התצלומים ֶ‬

‫תצלּומים‬ ‫ִ‬ ‫מה‬ ‫בחר ַ‬ ‫רסם ִמ ָ‬ ‫נפ ֵ‬ ‫ּבאנְ גְ ִלית ּובלי ְרוָ וחים‪ַּ .‬בגִ ָיליֹון ַה ָּבא ַ‬ ‫הּכתֹובת שלכם‪ַ .‬הקפידו לתת ַלקובץ ֵשם ַ‬ ‫ֶ‬ ‫ואת‬ ‫ְּב ַצד התצלום ַציינו ֶאת ִשמכם‪ֶ ,‬את הגיל ֶ‬ ‫'ה ַת ְצלּום ֶשלי'‪.‬‬ ‫ּבמדור ַ‬ ‫'עינַ יִ ים' ָ‬ ‫ּבאתר ֵ‬ ‫הדּורה המּודּפסת‪ ,‬יופיעו ֲ‬ ‫ּבמ ָ‬ ‫ער ֶכת עד ‪ 13‬במרס ‪ .2017‬תצלומים שלא יִ ְתּפרסמו ַ‬ ‫ֶׁשיַ גִ יעּו ַל ַמ ֶ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪16‬‬

‫ַה ַת ְצלּום ֶש ִלי‬

‫נֹוׂשא ַהגִ ָיליֹון ַה ָּבא‪,‬‬ ‫לֹוח ַת ְצלּום ֶא ָחד ֶש ִצ ַיל ְמ ֶתם ְּב ֵ‬ ‫ַא ֶתם מּוזְ ָמנִ ים ִל ְש ַ‬ ‫לּומים נִ ְב ָח ִרים ּונְ ַלוֶ וה ּכָ ל ַת ְצלּום ְּב ֶה ָערֹות‪ְּ ,‬ב ֵעצֹות ְּוב ַר ְעיֹונֹות‬ ‫וְ ָאנּו נְ ַפ ְר ֵסם ַת ְצ ִ‬

‫ַּב‬

‫קֹוצר‬ ‫ֵ‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬צּור‬

‫תצלומים היפים ֶש ְשלחתם ִהצלחתם להעמיד‬ ‫רכ ז התצלום‪ .‬גְ רמתם לנו‬ ‫ֶא ת השוליים ְּב ֶמ ַּ‬ ‫שב ֶדרך כלל ֵאיננ ּו מקדישים‬ ‫להתבונן בדברים ְּ‬ ‫להם ְתשׂ ּו ֶמת לב ולא ְמגַ לים בהם ִעניָ ין‪ְ ּ .‬פעמים‬ ‫הרבה יותר ְמ ַרתקים‪ ,‬מושכים ּו ַמפתיעים ִממה‬ ‫רבּ ות השוליים ֵּ‬ ‫העניָ ינים‪.‬‬ ‫רכז ִ‬ ‫שנִ מצָ א ְּב ֶמ ַּ‬

‫רּוש ַליִ ם‬ ‫ָא ָסף זִ ינְ ֵדר‪ ,‬בן ‪ 6‬מיְ ָ‬ ‫מצא כאן ַדווקא‬ ‫שמ ַס ֵמן ֶאת שּולֵ י הּכביש נִ ָ‬ ‫הקצה‪ ...‬הפס האדום ְ‬ ‫ֶ‬ ‫הולך על‬ ‫קורה שעלֶ יה אתה‬ ‫ַּב ֶמרּכָ ז‪ .‬הוא ְמ ַחלֵ ק ֶאת התמונה לִ שנֵ י חלקים והופך לְ ִמין ָ‬ ‫צועד‪ֶ .‬ה ָעלים שעפים ָּברוח וְ נִ דחקים ְּב ֶדרך כלל לְ שּולֵ י הּכביש מושכים פתאום‬ ‫יפה‪.‬‬ ‫ׂשּומת לב‪ ,‬ושילוב הצבעים החם־קר ְמ ַעניֵ ין‪ֶ .‬‬ ‫ְת ֶ‬

‫רּוש ַליִ ם‬ ‫ֵא ִליָ ה זִ ינְ ֵדר‪ ,‬בת ‪ 8‬מיְ ָ‬ ‫להתרחק ֵמהם‬ ‫ּומעדיפים ִ‬ ‫ֶאת ַּפ ֵחי האשפה תמיד מסתירים ַּבצד‪ַּ ,‬בשוליים‪ַ ,‬‬ ‫פשר לִ מצוא בהם‬ ‫אבל לִ פעמים ֶא ָ‬ ‫כי הם מלּוכלכים ּומדיפים ריח לא־נעים‪ָ .‬‬ ‫פשר לגלֹות ִאם מישהו קנה מכשיר חשמלי חדש או עבר‬ ‫הרּבה ִעניָ ין‪ֶ :‬א ָ‬ ‫גם ֵ‬ ‫פשר לראות מה השכנים אכלו אתמול לארוחת הערב או להבין ששוב‬ ‫דירה‪ֶ ,‬א ָ‬ ‫ּומעביר‬ ‫רּואה ָּבעירייה‪ .‬התצלום שלָ ך ְמ ַעניֵ ין ַ‬ ‫הת ְב ָ‬ ‫עובדי ַ‬ ‫ֵ‬ ‫הייתה שביתה של‬ ‫ֶאת המחשבה הזאת‪.‬‬

‫הערת שוליים היא בעצם‬ ‫תוסֶ פת ְלמה שּכתוב ַּבסֵ פר‬

‫בעצם‪ְּ ,‬בכל מקום‬ ‫יש שוליים‬

‫הערת שוליים זאת‬ ‫הערה ְּב ַתחתית עמוד‬ ‫של סֵ פר‬ ‫הּבריכה‬ ‫השוליים של ֵ‬ ‫ְמאַ ְפ ְשרים ִלקּפוץ ַלּבריכה‬

‫ִש ָירה ָשרֹונִ י‪ ,‬בת ½‪ 7‬מחֹולֹון‬

‫רּושלַ יִ ם‬ ‫יַ ֲע ָרה ְדגָ נִ י‪ ,‬בת ½‪ 9‬מיְ ָ‬

‫יֹונָ ָתן ִּב ֶירנְ ָּבאּום‪ ,‬בן ½‪ 9‬מחֹולֹון‬

‫מתל ָא ִביב‬ ‫ַאלֹונָ ה ְמ ִסילָ ִתי בת ‪ֵ 9‬‬

‫יַ ֲע ָרה‪ :‬השוליים של הבריכה ְמ ַאפְ שרים למי שרוצֶ ה לצאת מהבריכה‬ ‫לעשׂ ות ֶאת זה בקלות‪.‬‬ ‫קפוץ לַ בּ ריכה‪.‬‬ ‫ִש ָירה‪ :‬השוליים של הבריכה ְמ ַאפְ ְשרים לִ ּ‬ ‫מדובר‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ההיקף החיצוני של הצורה שבה‬ ‫אֹורי‪ :‬השוליים הם תמיד ֶ‬ ‫ִ‬ ‫יֹונָ ָתן‪ :‬בעצם‪ְּ ,‬בכל מקום יש שוליים‪.‬‬ ‫ית ָמר‪ :‬יכולים להיות גם שוליים בתוך שוליים‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫ִא ָ‬ ‫כשמצַ יירים צורה על דף ו ְּבתוך הצורה מציירים עוד צורה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫האם ַּבשוליים קורים דברים שלא קורים ַּב ֶמרכז?‬ ‫ִ‬ ‫יֹונָ ָתן‪ :‬דברים כאלה הם‪ ,‬למשל‪ ,‬פינות‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬שהם השוליים של‬ ‫שבגבולות ָ‬ ‫יתי‪ :‬יכול להיות‪ ,‬למשל‪ִּ ,‬‬ ‫ִא ַ‬ ‫לשם ַמגיעים הטילים‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬יהיו ַהפְ צָ צות כי ָ‬ ‫ָה ָדר‪ :‬כשנסעתי ָּב ַר ֶּכבת מהבית ראינו ַּב ֶדרך מופע חוּצוֹ ת‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫שאלוֹ נָ ה אמרה‪ ,‬מופע שוליים‪.‬‬ ‫כמו ַ‬ ‫רֹומי‪ :‬לְ ִמשקפיים יש שוליים‪ ,‬והם לא תמיד עגולים ולא תמיד‬ ‫ִ‬ ‫מרובעים‪ .‬יש משקפיים ִמ ּפלסטיק אדום‪ ,‬ויש משקפיים שכּ ל‬ ‫שמתבּ וננים‬ ‫ת־מ ַמד‪ִ ,‬‬ ‫אחר — אלֶ ה ִמ ְש ְקפֵ י ְתלַ ֵ‬ ‫עדשה שלהם ְּבצֶ בע ֵ‬ ‫רטי תלת־ממד‪.‬‬ ‫בהם ְּב ִס ֵ‬ ‫יהיא‪ :‬יש גם מוזיקת שוליים‪.‬‬ ‫לִ ִ‬ ‫ָה ָדר‪ :‬מה זה אומר?‬ ‫הרבה אנשים שומעים‪.‬‬ ‫יהיא‪ :‬זה אומר שזאת מוזיקה שלא ֵּ‬ ‫לִ ִ‬ ‫לדוגמה‪ְ ,‬ס ָט ִטיק ו ֶּבן ֵאל ָתבוֹ ִרי הם לא מוזיקת שוליים‪.‬‬ ‫שמנַ סים לִ מכּ ור ָ‬ ‫לך ולא‬ ‫אֹורי‪ :‬יש מוּצְ ֵרי שוליים ֶשהם מוצרים ְ‬ ‫ִ‬ ‫הרבּ ה קונים ֶאת זה‪ .‬למשל‪ ,‬בחנות ַמ ָּזכרות‪.‬‬ ‫יהיא‪ :‬לא ֵהבנתי ָמהם מוצְ ֵרי שוליים‪.‬‬ ‫לִ ִ‬ ‫שביקרת באתר‬ ‫אחרי ִּ‬ ‫שאת נִ כנֶ סת לחנות מזכרות ֵ‬ ‫אֹורי‪ :‬נגיד ַ‬ ‫ִ‬ ‫הרבה אנשים ַמכּ ירים‪.‬‬ ‫כלשהו ו ְּמנסים לִ מכּ ור לָ ך ָשם משהו שלא ֵּ‬ ‫זה מוצר שוליים‪.‬‬ ‫שהרבה ביקרו בו‪ ,‬אז יִ ָיתכן שהמוצר לא ממש‬ ‫ֵּ‬ ‫ָה ָדר‪ִ :‬אם זה אתר‬ ‫מוצר שוליים‪.‬‬ ‫יַ ֲע ָרה‪ְּ :‬ב ֶדרך כלל שוליים זה לא דבר חשוב‪.‬‬ ‫מתי בכל זאת השוליים חשובים?‬ ‫שבמחברת חשובים מאוד‬ ‫יַ ֲע ָרה‪ :‬יש אנשים שחושבים שהשוליים ַּ‬ ‫הסדר‪.‬‬ ‫בגלל ֵ‬ ‫ֵאלָ ה‪ְּ :‬ב ִמסגרות של תמונות יש שוליים‪.‬‬ ‫רֹומי‪ :‬יש שוליים חשובים ַּבכּ ביש‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ִש ָירה‪ִ :‬אם ִּבזמן הנסיעה אתה מרגיש בחילה וצריך להקיא ֶאפשר‬ ‫לעצור ַּבשוליים‪.‬‬

‫לה ָיר ֵשם‬ ‫'ע ינַ יִ ים' ומעּוניָ ינים להשתתף באחת מהׂשיחות הבאות מּוזְ ָמנִ ים ֵ‬ ‫ילדים המנויים על ֵ‬ ‫בתל ָא ִביב‪.‬‬ ‫'ה ָא ֶרץ' ֵ‬ ‫תקיֵ ים ְּב ַמ ֲע ֶר ֶכת ִעיתֹון ָ‬ ‫באתר‪ www.einayim.com :‬או בטלפון‪ .02-6515212 :‬השׂיחה ִת ַ‬

‫השוליים ְּב ַד ֵּפי המחברת‬ ‫קשה‬ ‫עוזרים למי ֶשקצת ֶ‬ ‫לו לשמור על הסדר‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪14‬‬

‫יתי ָשרֹונִ י‪ ,‬בן ½‪ 9‬מחֹולֹון‬ ‫ִא ַ‬ ‫מתל ָא ִביב‬ ‫יהיא ַמ ְרּכּוס‪ ,‬בת ½‪ֵ 8‬‬ ‫לִ ִ‬

‫מוזיקת שוליים זאת‬ ‫הרּבה אנשים‬ ‫מוזיקה שלא ֵ‬ ‫שומעים‬

‫השרֹון‬ ‫אֹורי ִשינָ ה‪ ,‬בת ½‪ 8‬מהֹוד ָ‬ ‫ִ‬

‫בן אדם שולי זה מישהו‬ ‫שמּבחינה חברתית הוא ַּבצד ולא‬ ‫ִ‬ ‫ברתיֹות או‬ ‫שת ֵתף ִּבפעולות חֶ ָ‬ ‫ִמ ַ‬ ‫שלא ִמת ַייחסים אליו‬

‫מתל ָא ִביב‬ ‫רֹומי וַ יינְ ְש ֵטיין‪ ,‬בת ‪ֵ 6‬‬ ‫ִ‬

‫ְל ִמשקפיים יש שוליים‪,‬‬ ‫והם לא תמיד עגולים ולא‬ ‫תמיד מרובעים‬

‫אֹורי‪ :‬יש גם בן אדם שוּלִ י‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫מה זה בן אדם שולי?‬ ‫שמבּ חינה חברתית הוא ַּבצד ולא‬ ‫אֹורי‪ :‬בן אדם שולי זה מישהו ִ‬ ‫ִ‬ ‫שת ֵתף ִּבפעולות ֶח ָברתיוֹ ת או שלא ִמתיַ יחסים אליו‪ .‬הוא כאילו‬ ‫ִמ ַ‬ ‫לא חשוּב‪.‬‬ ‫ית ָמר‪ֲ :‬ענִ יִ ים‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הם בני אדם שולִ יִ ים‪.‬‬ ‫ִא ָ‬ ‫האם יִ ָיתכֵ ן אדם שאין לו כסף ּובכל זאת הוא לא שולי?‬ ‫ִ‬ ‫הרבה חברים ואין להם כסף והם‬ ‫ית ָמר‪ :‬יש אנשים ֶשיש להם ֵּ‬ ‫ִא ָ‬ ‫לא שולִ יִ ים‪.‬‬ ‫יש עוד ִמקרים של ֲענִ יִ ים ֶשאינם שולִ יִ ים?‬ ‫ָה ָדר‪ :‬יֶ ְשנה הדת הבּ ו ְּד ִה ְיסטית‪ ,‬שבּ ה אנשים גרים ִּב ְמ ָערות ולא‬ ‫ראה לי שהם לא שולִ יִ ים‪.‬‬ ‫ְמ ַשלְ מים כלום‪ ,‬ונִ ֶ‬ ‫שכמעט סיימו ֶאת בית הספר הם ְּבשוּלֵ י בית הספר‪.‬‬ ‫רֹומי‪ :‬ילדים ִּ‬ ‫ִ‬ ‫מּובנים נוספים של שולַ יִ ים אתם ַמּכירים?‬ ‫אילו ָ‬ ‫שסביב הכיתה ְּב ֵבית הספר יש שוליים‪.‬‬ ‫ֵאלָ ה‪ַּ :‬בקירות ְ‬ ‫מה יש ַּבשוליים האלֶ ה?‬ ‫ֵאלָ ה‪ָ :‬שם נִ מצאים הארונות של הכיתה‪.‬‬ ‫אחר?‬ ‫יש ַּבּכיתה עוד שוליים‪ִ ,‬מסוג ֵ‬ ‫יתי‪ :‬יש שוליים ְּב ַד ּ ֵפי המחברת‪.‬‬ ‫ִא ַ‬ ‫ִּבשביל מה ַקיָ ימים השוליים ַּבמחברת?‬ ‫יתי‪ :‬כדי שיהיה ֵסדר ַּבכּ תיבה‪.‬‬ ‫ִא ַ‬ ‫אופן מסודר בלי שוליים?‬ ‫אי ֶאפשר לִ כתוב ְּב ֶ‬ ‫קשה לו לשמור‬ ‫אבל השוליים עוזרים למי ֶשקצת ֶ‬ ‫יתי‪ֶ :‬אפשר‪ָ ,‬‬ ‫ִא ַ‬ ‫על הסדר‪.‬‬ ‫יהיא‪ :‬שוליים זה סוג של ֶהיקף‪.‬‬ ‫לִ ִ‬ ‫איזה סוג ֶהיקף הם השוליים?‬ ‫הדף הם גם ההיקף של הדף‪.‬‬ ‫יהיא‪ :‬לדוגמה‪ ,‬השוליים של ַ‬ ‫לִ ִ‬ ‫ָה ָדר‪ :‬יש גם שוליים של הכביש‪ִ .‬אם מישהו צריך ִּבזמן הנסיעה‬ ‫לעצור הוא יכול לעצור ַּבשוליים בלי להפריע לַ תנועה‪.‬‬ ‫ַאלֹונָ ה‪ :‬יש גם מוֹ פְ ֵעי שוליים ֵות ַא ְטרון שוליים‪.‬‬ ‫מֹופ ֵעי שוליים ותאטרון‬ ‫ְ‬ ‫ַאת יכולה להסביר ָמהם‬ ‫שוליים?‬ ‫ַאלֹונָ ה‪ :‬מופע שוליים הוא כמו סוג של דוּכָ ן‪ ,‬כלומר הוא לא‬ ‫שעובר ַּבסביבה ורוצֶ ה לראות‬ ‫ֵ‬ ‫מופע גדול‪ֶ ,‬אלָ א רק ִּבשביל מי‬ ‫ֶאת המופע‪.‬‬ ‫גובה‬ ‫ֵאלָ ה‪ :‬יש גם השוליים של הבּ ֵריכה‪ .‬זה מקום יותר גבוה ִמ ַ‬ ‫הדפָ נוֹ ת של הבריכה‪.‬‬ ‫המים של הבריכה‪ְּ .‬ב ֶעצם‪ ,‬אלֶ ה ְ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪13‬‬

‫יש אנשים ֶשיש להם‬ ‫הרּבה חברים ואין להם‬ ‫ֵ‬ ‫שול ִיים‬ ‫כסף והם לא ִ‬ ‫הּבריכה‬ ‫השוליים של ֵ‬ ‫הם מקום יותר גבוה‬ ‫הּבריכה‬ ‫גובה המים של ֵ‬ ‫ִמ ַ‬

‫כשנסעתי ָּב ַרּכֶ בת‬ ‫מהבית ראינו ַּב ֶדרך‬ ‫מופע חּוצֹות‪ ,‬שהוא מופע‬ ‫שוליים‬

‫ֵאילּו שוליים אתם ַמּכירים?‬ ‫ִש ָירה‪ :‬נוער שוליים‪.‬‬ ‫מה זה נוער שוליים?‬ ‫ִש ָירה‪ :‬נוער שוליים זה כשאין ָ‬ ‫לך חינוך טוב‪ ,‬או בקיצור —‬ ‫כשאתה ַּבצד‪.‬‬ ‫ַאלֹונָ ה‪ֶ :‬הערת שוליים‪.‬‬ ‫מה זה ֶהערת שוליים?‬ ‫ַאלֹונָ ה‪ :‬הערת שוליים זאת הערה ְּב ַתחתית ַעמוד של ֵספר‪ ,‬שהיא‬ ‫שכתוב‪.‬‬ ‫לא ממש קשורה לְ מה ָּ‬ ‫אז לָ מה היא בכל זאת ָשם?‬ ‫טועה‪ֶ ,‬הערת השוליים לא ְּב ֶה ֵכרח לא קשורה‬ ‫יֹונָ ָתן‪ִ :‬אם אני לא ֶ‬ ‫ההערה יכולה להיות קשורה לאיזֶ ֶשהו חור ָּבעלילה‪.‬‬ ‫למה ֶשכּ תוב‪ֶ .‬‬ ‫שמתיַ ֶיחסת‬ ‫יהיא‪ :‬הערת שוליים יכולה להיות גם איזושהי מילה ִ‬ ‫לִ ִ‬ ‫הפ ִסיכוֹ לוֹגי של מה שכּ תוּב‪.‬‬ ‫לַ צד ּ ְ‬ ‫ָה ָדר‪ :‬לא ֵהבנתי עדיין מה זאת הערת שוליים‪.‬‬ ‫תוספת לְ מה שכּ תוב ַּב ֵספר‪.‬‬ ‫יַ ֲע ָרה‪ :‬הערת שוליים היא בעצם ֶ‬

‫מר ַמת גַ ן‬ ‫ֵאלָ ה ֵאלִ יָ הּו‪ ,‬בת ½‪ָ 7‬‬

‫מּוקי ְשוַ ְורץ‬ ‫ִ‬ ‫ִצ ֵילם‪:‬‬

‫מק ְריַ ית ִט ְבעֹון‬ ‫גֹובר‪ ,‬בת ‪ִ 10‬‬ ‫ָה ָדר ֵ‬

‫ׂשֹוחח ִעם ַהיְ ָל ִדים‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬ ‫ַ‬

‫מתל ָא ִביב‬ ‫ית ָמר וַ יינְ ְש ֵטיין‪ ,‬בן ‪ֵ 9‬‬ ‫ִא ָ‬

‫ּומעּונְ יָ ינִ ים‬ ‫'עינַ יִ ים' ְ‬ ‫'שּוליִ ים' — יְ ָל ִדים ַה ְמנּויִ ים ַעל ֵ‬ ‫ַ‬ ‫נֹוׂשא‬ ‫ִׂש ָיחה ִעם יְ ָל ִדים ַּב ֵ‬ ‫'ׂש ָיחה ְּב ַה ְר ֵּבה ֵעינַ יִ ים' מּוזְ ָמנִ ים ִלכְ תֹוב אֹו ְל ִה ְת ַק ֵשר ֵא ֵלינּו‬ ‫ְל ִה ְש ַת ֵתף ְּב ִ‬

‫ְּבעֵ י ַנ ִיים עֲ צוּמ ֹות‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪9‬‬

‫'עינַ יִ ים'‬ ‫ִל ְפנֵ יכֶ ם ֶע ֶשר ְש ֵאלֹות‪ַ .‬ה ְתשּובֹות ֲע ֵל ֶיהן ִמ ְס ַת ְתרֹות ַּבגִ ָיליֹון ַהזֶ ה ֶשל ֵ‬ ‫שּובה נִ ְמ ֵצאת ּבֹו)‬ ‫רֹומז ַעל ַה ָמקֹום ֶש ַה ְת ָ‬ ‫(ה ַּפס ַה ִצ ְבעֹונִ י ֶש ֵמ ַעל ְלכָ ל ְש ֵא ָלה ֵ‬ ‫ַ‬ ‫‪ַ .1‬מהו ִּכינּויֹו של רבי ְשֹלמֹה יִ ְצ ָח ִקי‪,‬‬ ‫ּומה הוא ֵּפירש?‬ ‫א‪ִּ .‬כינוּיוֹ הוא ַ'ה ַש ְק ָדן'‪ ,‬והוא ּ ֵפירש ֶאת ִד ֵברי‬ ‫המורה לתלמידים‬ ‫ב‪ִּ .‬כינוּיוֹ הוא ָ'ר ִש"י'‪ ,‬והוא ּ ֵפירש ֶאת התלמוד‬ ‫ג‪ִּ .‬כינוּיוֹ הוא ָ'ר ִמי'‪ ,‬והוא ּ ֵפירש ֶאת מגילת‬ ‫צמאוּת‬ ‫הע ָ‬ ‫ַ‬ ‫ירֹוצנְ ְט ִרית?‬ ‫‪ .2‬מהי נקודת מּבט ֵא ֶ‬ ‫רכז‪ ,‬למשל‬ ‫שאירוֹ ּ ָפה תמיד ַּב ֶמ ָּ‬ ‫א‪ .‬תפיסה ֵ‬ ‫ְּב ַמ ּפות העולם‬ ‫שתמיד צריך להדליק מזגן‪ ,‬לִ לבּ וש‬ ‫ב‪ .‬תפיסה ָ‬ ‫החדר‬ ‫מעיל וּלקרר ֶאת ֶ‬ ‫ג‪ .‬תפיסה ֶשצריך להניח גלידה ְּבצֶ נְ ְט ִריפוּגָ ה‬ ‫לִ פנֵ י ָהאכילה וּלְ לַ ֵקק אותה ֵמ ֶה ֵיקף הקערה‬ ‫‪ .8‬מיהי ָדיָ אן ַא ְרּבּוז?‬ ‫רשנית ַתלמוד ָא ֵמ ִר ָיקנִ ית צעירה‪ ,‬יְ דועה‬ ‫א‪ַ ּ .‬פ ָ‬ ‫הח ְד ָשנִ יִ ים לַ ֲהלָ כה‬ ‫סב ֶר ָיה ַ‬ ‫ְּב ֶה ֵּ‬ ‫'הש ִביל' לְ יִ ישוּב ִסכְ סוּכים‬ ‫ב‪ְ .‬מיַ ֶיסדת ִשיטת ְ‬ ‫העשׂ רים‪,‬‬ ‫המאה ֶ‬ ‫ג‪ .‬צַ לֶ ֶמת ָא ֵמ ִר ָיקנִית ידועה בת ֵ‬ ‫הח ָברה‬ ‫תענְ יְ ינה באנשים ֶש ָחי ּו ְּבשוּלֵ י ֶ‬ ‫ִה ַ‬ ‫ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק‬ ‫רּכז ַמּפת‬ ‫מצאת ְּב ֶמ ַ‬ ‫‪ .3‬איזֹו עיר נִ ֵ‬ ‫ׂשר ֵאל?‬ ‫יִ ָ‬ ‫א‪ְּ .‬ב ֵאר ֶש ַבע‬ ‫ב‪ .‬יְ רו ָּשלַ יִ ם‬ ‫ג‪ֵ .‬תל ָא ִביב‬

‫המשּפט הנָ פֹוץ ביותר ְּב ִפי‬ ‫‪ .4‬מהו ִ‬ ‫ההולכים ִּבשביל הסוסים?‬ ‫א‪" .‬הסוסים עוֹ ברים‪ ,‬והכלבים נובחים"‬ ‫ב‪" .‬מי ֵהזיז ֶאת החציר שלי?"‬ ‫ג‪" .‬ככה עושׂ ים כולם"‬

‫המעבר בין נקודות‬ ‫עׂשה ַ‬ ‫‪ .5‬כיצד נַ ֶ‬ ‫המידע ַּב ִמ ְר ֶש ֶתת?‬ ‫ֵ‬ ‫א‪ִּ .‬בקפיצה על הכיסא‬ ‫ב‪ְּ .‬ב ַה ָקשה על ִקישוּרית‬ ‫ג‪ִּ .‬בנסיעה מהירה על אופַ ניים‬

‫יילינְ ג?‬ ‫‪ .9‬מיהו ַא ְרתּור ֵמ ִ‬ ‫א‪ .‬משוֹ רר בריטי בן זמננו‪ ,‬כותב ֵמיילים‬ ‫(דוא"ל) בני חמש שורות ִּבלבד‬ ‫העורך של מילון 'אוֹ ְק ְספוֹ ְרד' הי ּוקרתי‬ ‫ֵ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫העשׂ רים‬ ‫ְּב ֵראשית המאה ֶ‬ ‫מודד ֶמרחקים רוֹ מי‪ ,‬על ְשמו ְקרוּיה יחידת‬ ‫ג‪ֵ .‬‬ ‫המרחק ַמייל‬ ‫ֶ‬

‫‪ .6‬מיהו ֲחנֹוְך ֵלוִ ין?‬ ‫א‪ְ .‬דמוּת תנכית‪ ,‬דור ְשביעי לָ אדם הראשון‬ ‫ואביו של ְמתו ֶּשלַ ח‬ ‫ב‪ .‬זַ מר רוֹ ק וסוֹ פר יִ שׂ ְר ֵאלי‪ ,‬פעיל ִמשנות‬ ‫העשׂ רים‬ ‫המאה ֶ‬ ‫השמונים של ֵ‬ ‫שהפתיעו‬ ‫ג‪ַ .‬מחזַ אי יִ שׂ ְר ֵאלי ְמקוֹ רי‪ ,‬כתב מחזות ִ‬ ‫ֶאת הצופים ְּבחידושים רבּ ים‬

‫אּורי?‬ ‫‪ .7‬מיהי ֲא ִב ָיבה ִ‬ ‫העשׂ רים‪,‬‬ ‫המאה ֶ‬ ‫א‪ .‬צַ לֶ ֶמת ָא ֵמ ִר ָיקנִית יְ דועה בת ֵ‬ ‫תענְ יְ ינה באנשים ֶש ָחי ּו ִּבנְ י ּו יוֹ ְרק‬ ‫ִה ַ‬ ‫שהפתיעו‬ ‫ב‪ַ .‬מחזאית יִ שׂ ְר ֵאלית‪ָּ ,‬כ ְתבה מחזות ִ‬ ‫ֶאת הצופים ְּבנוֹ ָעזוּת הרעיונות שבּ הם‬ ‫העשׂ רים‪,‬‬ ‫המאה ֶ‬ ‫ג‪ .‬צַ יֶ ירת יִ שׂ ְר ֵאלית בת ֵ‬ ‫ֵמהחשובות ְּבתוֹ לְ דות האמנות היִ שׂ ְר ֵאלית‬

‫‪ .10‬מהו ֵ'ס ֶפר ִד ְפדּוף' או ְ'פ ִליּפ ּבּוק'?‬ ‫נִימצְ יָ ה‬ ‫א‪ֶ .‬טכְ נִיקה עתיקה וּפשוטה מאוד של ָא ַ‬ ‫ַ(הנְ ּ ָפ ָשה)‬ ‫ב‪ֵ .‬ספר שצָ ריך להפוֹ ך על רֹאשו כדי להבין‬ ‫מה כתוב בו‬ ‫סבר ַא ְק ָר ִאי‬ ‫ג‪ֵ .‬ספר ְמלַ וֶ וה לַ תנ"ך‪ְ ,‬מ ַס ּ ֵפק ֶה ֵּ‬ ‫מסובך לַ ֲה ָבנה‬ ‫ָּ‬ ‫לְ כל פסוק‬

‫קֹודם‪ - 1 :‬ב ‪ - 2 /‬ב ‪ - 3 /‬א ‪ - 4 /‬א ‪ - 5 /‬א ‪ - 6 /‬א ‪ - 7 /‬ג ‪ - 8 /‬ב ‪/‬‬ ‫ִּפ ְתרון ַה ִח ָידה מהגִ ָיליֹון ַה ֵ‬ ‫‪ - 9‬ג ‪ - 10 /‬ג‬ ‫מב ֵאר ֶש ַבע‪ָ ,‬ת ָמר יַ נְ ְקלֵ ִביץ'‬ ‫מתל ָא ִביב‪ ,‬יָ ֵהל ָרז ְ‬ ‫מע ָרד‪ ,‬נֹגַ ּה ְפ ֵאר ֵ‬ ‫חֹורב ֲ‬ ‫הזוכים ִּב ְפ ָר ִסים‪ :‬יַ ְר ֵדן ֵ‬ ‫רּושלַ יִ ם‪.‬‬ ‫ויותם ָפז מיְ ָ‬ ‫ממֹוד ִיעין ָ‬ ‫ִ‬

‫הפ תרֹונֹות באמצעּות‬ ‫שלחו ֶא ת ִ‬

‫אתר 'עיניים'‪ www.einayim.com :‬או בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬

‫רּוׁש ַליִ ם ‪ .9134002‬בין הפותרים יוגרלו‬ ‫'עינַ יִ ים' — ְּב ֵעינַ יִ ים ֲעצּומֹות‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬יְ ָ‬ ‫או בדואר‪ֵ :‬‬ ‫תקיֵ ים ב־‪ 13‬במרס ‪.2017‬‬ ‫חמישה ְפ ָר ִסים‪ .‬ההגרלה ִת ַ‬

‫שּולי ַה ְד ָב ִרים‬ ‫ִח ָידה ִמסְ ָּפר ‪ְּ :4‬ב ֵ‬ ‫ִאייֵ ר‪ָ :‬עמֹוס ֵא ֶלנְ ּבֹוגֵ ן‬

‫האיוּרים רוֹ מזים על ארבעה צֵ ירופֵ י לשון הקשוּרים בּ 'שוליים'‪.‬‬ ‫ארבעת ִ‬ ‫ִמצאו שלושה ֵמהם‪ ,‬וּתשובתכם ֵת ָיחשב ְמלאה‪.‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫ע‬

‫ע‬ ‫י‬

‫ש‬

‫‪7‬‬

‫ל‬

‫ט‬ ‫ם‬

‫ש‬ ‫צ‬

‫ם‬

‫יל יֹון‬ ‫ּפֹות ֵר י ַה ִח ידֹות ַּב ִג ָ‬ ‫ְ‬ ‫קֹוד ם ֶש זָ כּו ִּב ְפ ָר ִס ים‬ ‫ַה ֵ‬ ‫חידה מספר ‪ :1‬צֵ ירופֵ י הלשון הם גַ לְ ֵעד‪ ,‬גל עצָ מות‪ ,‬מיקרוֹגל‪ ,‬גל‬ ‫ַרדיו‪ ,‬גל עלִ ייָ ה‪ִ ,‬ה ָּכה גלים‪ ,‬גלֵ י צה"ל‪ ,‬גל חוֹ ם‪ .‬על ּ ִפ ְתרון חידה זוֹ‬ ‫מתל ָאבִ יב‪ ,‬אורי ְּבלוֹ ֶנדר מיְ רו ָּשלַ יִ ם‪ ,‬יָ ם ֶמץ‬ ‫זכו ִּבפרסים ַשי ַּברזִ ילַ י ֵ‬ ‫בעת ְשמו ֵּאל‪.‬‬ ‫מכפַ ר ָסבָ א ויָ ִאיר אוֹ ֶרן מגִ ַ‬ ‫מרֹאש ּ ִפינָ ה‪ָ ,‬מאיָ ה ַּב ְר ָעם ְּ‬ ‫חידה מספר ‪ :2‬שמות היִ ישוּבים הם ‪ .1‬גְ לִ יל יָ ם‪ .2 ,‬גַ לְ אוֹ ן‪.3 ,‬‬ ‫נַ ְחשוֹ לִ ים‪ .4 ,‬שְׂ דוֹ ת יָ ם‪ .5 ,‬גַ לְ ֵעד‪ְּ .6 ,‬כפַ ר גַ לִ ים‪ַּ .7 ,‬בת יָ ם‪ .8 ,‬נִ יר‬ ‫מתל ָאבִ יב‪,‬‬ ‫גַ לִ ים‪ .‬על ּ ִפ ְתרון חידה זוֹ זכו ִּבפרסים ַאלוֹ נָ ה לְ או ִּמי ֵ‬ ‫מר ַמת ַה ָשרוֹ ן‪ַ ,‬מ ָתן צֹאן ַק ּ ְפלָ ן‬ ‫רוֹ ֶתם יוֹ ֵסף ַחי מעוֹ ֶמר‪ ,‬לִ ַיאת גְ לִ ְיק ָמן ַ‬ ‫מרחוֹ בוֹ ת‪.‬‬ ‫מתל ָאבִ יב וזִ יו ִש ְמעוֹ נִ י ְ‬ ‫ֵ‬ ‫הדמוּיוֹ ת הן ‪ .1‬יָ סוֹ ן‪ .2 ,‬נוֹ ַח‪ .3 ,‬קוֹ לו ְּמבּ וּס‪ .4 ,‬יוֹ נָ ה‬ ‫חידה מספר ‪ְ :3‬‬

‫הנָ ביא‪ַּ .5 ,‬בת הים הקטנה‪ִ ּ .6 ,‬פינוֹ ְקיוֹ ‪ .7 ,‬וֵ נוּס‪ּ .8 ,‬פוֹ ֵסידוֹ ן‪ .‬על‬ ‫רמי יוֹ ֵסף‪ ,‬הגָ ר ַּבר‬ ‫מכ ֵ‬ ‫ּ ִפ ְתרון חידה זוֹ זכו ִּבפרסים עוֹ ֶמר ַטיְ ְיטלֶ ר ַּ‬ ‫מקריַ ית אוֹ נוֹ ‪ַ ,‬מ ַתנְ ֵאל ִסילְ ֶב ְר ָמן מיְ רו ָּשלַ יִ ם‪ִ ,‬שילה ַחכְ מוֹ ן‬ ‫יַ ֲעקֹב ִ‬ ‫מתל ָא ִביב‪.‬‬ ‫מכ ְר ִמ ֵיאל ָודנִ יאל ֵמ ִאיר זוֹ ַהר ֵ‬ ‫ַּ‬ ‫תאמות הן א‪ .‬דגל אדום — מוּתר לִ שׂ חות רק‬ ‫הה ָ‬ ‫חידה מספר ‪ַ :4‬‬ ‫המצילים‪ ,‬ב‪ .‬דגל שחור — הים מסוּכּ ן ואסור‬ ‫שתחמ ּו ַ‬ ‫ַּבגְ בולות ָ‬ ‫להיכנס‪ ,‬ג‪ .‬דגל לבן — מותר לִ שׂ חות‪ ,‬הים רגוע‪ .‬על ּ ִפ ְתרון חידה‬ ‫ָּ‬ ‫ממ ָטע‪,‬‬ ‫מרחוֹ בוֹ ת‪ ,‬גַ לְ יָ ה ֶעצְ יוֹ ן ַ‬ ‫זוֹ זכו ִּבפרסים ֲאבִ יגַ יִ ל ָּבאב ִדינִ יץ ְ‬ ‫מפ ֵרדס ַחנָ ה ועוֹ פֶ ר קנו‬ ‫מקריַ ית ִטבְ עוֹ ן‪ ,‬טיָ ה פנר ּ ַ‬ ‫עוֹ פְ ִרי ונגה ִ‬ ‫מקיבּ וּץ ֵּבית ָה ֵע ֶמק‪.‬‬

‫ִח ָידה ִמסְ ָּפר ‪ :3‬זְ ִהירּות‪ַ ,‬תנִינִים ַּב ֶד ֶרְך!‬ ‫אֹורית ֶּב ְרגְ ָמן‬ ‫ִאייְ ָרה‪ִ :‬‬ ‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪6‬‬

‫השלטים ְּבשוּלֵ י הדרך ְמ ַס ְמנים לָ עוֹברים בה דברים שחשוּב לָ שׂ ים לב אליהם‪ .‬לִ פניכם חמישה איורים‪ ,‬וּבכל אחד‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫לפניך; ג‪ .‬זהירות‪,‬‬ ‫ֵמהם תמרור‪ִּ .‬כתבו מה ּ ֵפירוש כל אחד מהתמרורים‪ :‬א‪ .‬זהירות‪ ,‬בעלי חיים; ב‪ .‬דרך ְמפו ֶּתלת‬ ‫ָ‬ ‫לפניך‪.‬‬ ‫ילדים ַּב ֶדרך; ד‪ .‬חנָ יה לִ כְ לֵ י רכב; ה‪ .‬אסורה הנסיעה ִּבמהירוּת העולָ ה על ‪ 90‬קמ"ש; ו‪ִ .‬מפְ גש מסילת ברזל‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬‬

‫‪5‬‬

‫‪4‬‬

‫‪6‬‬

‫הפתרֹונֹות ְּב ֶא ְמ ָצעּות אתר 'עיניים'‪ www.einayim.com :‬או בדוא"ל‪einayim@einayim.com :‬‬ ‫שלחו ֶאת ִ‬

‫רּוׁש ַליִ ם ‪ֶ .9134002‬אפשר ַל ֲענֹות על חידה ַא ַחת או על כמה חידות‪ .‬בין פותרי כל חידה יוגרלו חמישה ְּפ ָר ִסים‪.‬‬ ‫'עינַ יִ ים' — ִחידֹות‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬יְ ָ‬ ‫או בדואר‪ֵ :‬‬ ‫תקיֵ ים ב–‪ 13‬במרס ‪.2017‬‬ ‫ההגרלה ִת ַ‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪10‬‬

‫יֹודעַ ָמה זֶ ה‬ ‫ִח ָידה ִמסְ ָּפר ‪ :2‬אֲ נִי ֵ‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫קֹוצר‬ ‫ֵ‬ ‫ִצ ֵילם‪ :‬צּור‬

‫לִ פעמים ֶאפשר לזַ הוֹ ת חפץ גם ִאם רואים רק ֶאת השוליים‬ ‫שלו‪ .‬לִ פנֵ יכם תצלומים של שמונָ ה עשׂ ר חפצים‪ ,‬אך‬ ‫ראה רק ֵחלק קטן של החפץ‪ָ .‬מהם החפצים‬ ‫בכל תצלום נִ ֶ‬ ‫שבתצלומים? זיהוי של ְשנֵ ים עשׂ ר חפצים יֵ ָיח ֵשב תשובה‬ ‫ַּ‬ ‫מלאה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫‪15‬‬

‫‪16‬‬

‫‪17‬‬

‫‪18‬‬

‫עמוד‬ ‫מספר‬

‫‪4‬‬ ‫ּכֹובע ֶש ִלי‬ ‫שּולי ַה ַ‬ ‫ִח ָידה ִמסְ ָּפר ‪ֵ :1‬‬ ‫ִאייְ ָרה‪ִ :‬ה ָילה ֶּפ ֶלד‬

‫שבאיור ֶאת הכובע האוֹ פְ יָ יני לה‪.‬‬ ‫מהדמוּיוֹ ת ָּ‬ ‫ַהתאימו לכל אחת ְ‬

‫א‬

‫ג‬

‫‪1‬‬

‫ד‬

‫ב‬

‫‪5‬‬

‫ה‬ ‫‪3‬‬

‫‪6‬‬

‫ו‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪30‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫שּועל וְ ַה ֲח ִס ָידה‬ ‫ַה ָ‬

‫ִסיּפּור וְ ֶה ָערֹות שּולַ יִ ים‬ ‫ּכָ ְת ָבה ַעל ִּפי ֵאיזֹוּפֹוס‪ :‬ש ַֹהם‬ ‫ְס ִמיט‬ ‫קֹולטֹון‬ ‫ִאייְ ָרה‪ַּ :‬ב ְתיָ ה ְ‬

‫י־השּולַ יִ ים‬ ‫שּולַ יִ ים‪ ,‬שּולֵ ַ‬ ‫י־השּולַ יִ ים‬ ‫וְ שּולֵ י־שּולֵ ַ‬

‫‪32‬‬

‫ַעל ַדף ַה ַתלְ מּוד ַה ָּב ְבלִ י‬ ‫ּכָ ַתב‪ֲ :‬א ִביגְ דֹור ִשנְ ָאן‬ ‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ֵת ַא ְטרֹון שּולַ יִ ים‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪38‬‬

‫ְס ָפר ֵּוּפ ִר ֶיפ ְריָ ה‬

‫ּבֹוחר לִ ְחיֹות‪ָ ,‬שם‬ ‫ַּב ָמקֹום ֶשּבֹו ָא ָדם ֵ‬ ‫ַה ֶמ ְרּכָ ז‬ ‫ּכָ ַתב‪ֶ :‬א ֶרז ְצ ַפ ְדיָ ה‬ ‫ִאייֵ ר‪ָ :‬עמֹוס ֵא ֶלנְ ּבֹוגֵ ן‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫"נָ א ֹלא לְ ַק ְש ֵקש ַּב ֵס ֶפר"‬

‫‪35‬‬

‫‪40‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪42‬‬

‫ֵס ֶפר ִד ְפדּוף‬

‫קֹורה ּכַ ֲא ֶשר ְמ ַציְ ִירים ְדמּויֹות‬ ‫ָמה ֶ‬ ‫ְּבשּולַ יִ ים ֶשל ַמ ְח ֶּב ֶרת וְ ָאז ְמ ַד ְפ ְד ִפים‬ ‫ִּב ְמ ִהירּות‬ ‫ּכָ ַתב וְ ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ֶר ְּפטֹון ָהאּוז‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ֶה ָע ַרת שּולַ יִ ים‬

‫‪44‬‬ ‫‪46‬‬

‫ִסיּפּור‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬מ ֶֹשה ְקרֹון‬ ‫ִאייְ ָרה‪ָ :‬מ ִרינָ ה גְ ֵר ָצ'אנִ יק‬

‫‪50‬‬ ‫‪52‬‬ ‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪48‬‬

‫אֹוהב ֶאת ַה ָק ֶשה ֶשל ַהלֶ ֶחם?‬ ‫ִמי ֹלא ֵ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬

‫שּולֵ י ַה ֶד ֶרְך‬

‫ַהשּולַ יִ ים ֶשיְ כֹולִ ים לְ ַה ִציל ַחיִ ים‬ ‫ּבּואב‬ ‫מּואל ַא ָ‬ ‫ּכָ ַתב‪ְ :‬ש ֵ‬ ‫קֹוצר‬ ‫ִצ ֵילם‪ :‬צּור ֵ‬

‫ֶא ְמ ַצע ָהעֹולָ ם‬

‫ּו'מ ְרּכָ ז' ֵהם לִ ְפ ָע ִמים ִענְ יָ ין‬ ‫'שּולַ יִ ים' ֶ‬ ‫תֹוד ָע ִתי ֶש ֶא ְפ ָשר לְ ַשנֹות אֹותֹו‬ ‫ָ‬ ‫ּכָ ְת ָבה‪ֶ :‬ע ְדנָ ה ֶש ֶמש‬ ‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫טֵ לֵ פֹון לַ מַ עֲ ֶרכֶ ת וְלַ מְ כִ ירֹות‪02—6515212 :‬‬

‫לֶ ֶקט‪ִ ,‬ש ְכ ָחה ֵּופ ָאה‬

‫‪54‬‬

‫ַעל ָשלֹוש ִמ ְצוֹות ַע ִתיקֹות ַה ַמזְ ּכִ ירֹות‬ ‫לָ נּו ֶשיֵ ש ֲאנָ ִשים ֶשנִ זְ ָק ִקים לְ ֶעזְ ָר ֵתנּו‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬גִ ְל ָעד ָק ִריב‬ ‫ִאייְ ָרה‪ :‬יַ ֲע ָרה ֶע ֶשת‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ֵעינַ יִ ים ֶשלִ י‬

‫‪56‬‬ ‫‪60‬‬ ‫‪62‬‬ ‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ַהנְ ִש ָיקה ֶשל ַהלֶ ֶחם‬

‫חֹומר‬ ‫ֶה ָע ַרת שּולַ יִ ים ְמ ַק ֶש ֶרת ֵּבין ֶ‬ ‫ּומתֹוכָ ם‬ ‫ּכָ תּוב לַ ְמקֹורֹות ֶש ֲעלֵ ֶיהם ִ‬ ‫הּוא נִ ְבנָ ה‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬נִ יב ִל ְיליֵ אן‬ ‫ִאייְ ָרה‪ :‬יָ ֵעל ַּבר‬

‫ֵת ַא ְטרֹון ַהשּולַ יִ ים הּוא ּכְ מֹו ַסיֶ ֶירת‬ ‫סֹור ֶקת ַח ְבלֵ י ֶא ֶרץ ֲח ָד ִשים‬ ‫גִ ישּוש ַה ֶ‬ ‫קֹוט ֵלר‬ ‫עֹודד ְ‬ ‫ּכָ ַתב‪ֵ :‬‬

‫מּודים‬ ‫ַעל ּכְ ִת ַיבת ֶה ָערֹות ְּבשּולֵ י ַע ִ‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬דֹב ַא ְלפֹון‬ ‫ִאייֵ ר‪ָ :‬ס ָשה נָ אּומֹוב‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫יּפּורים‪ַ ,‬ה ִש ִירים‬ ‫יּורים‪ַ ,‬ה ִס ִ‬ ‫ַה ִצ ִ‬ ‫וְ ַה ְש ֵאלֹות ֶשלָ כֶ ם‬ ‫ֵה ִשיב‪ :‬נַ ְפ ָת ִלי יִ ְׂש ְר ֵא ִלי‬

‫ַה ִסיּפּור ֶש ֵאינֹו נִ ְג ָמר‬

‫קֹור ֵאי ֵ'עינַ יִ ים' מּוזְ ָמנִ ים לְ ַה ְמ ִשיְך ִסיּפּור‬ ‫ְ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ע ִמית וַ יְ ְס ֶּב ְרגֵ ר‬ ‫אֹולה גְ ִל ִיקין‬ ‫ִאייְ ָרה‪ָ :‬‬

‫קֹומ ְיקס ֶש ֵאינֹו נִ ְג ָמר‬ ‫ַה ִ‬

‫קֹור ֵאי ֵ'עינַ יִ ים' מּוזְ ָמנִ ים‬ ‫ְ‬ ‫קֹומ ְיקס‬ ‫לְ ַה ְמ ִשיְך ִ‬ ‫יׁש ָקה‬ ‫יׁשל ִק ְ‬ ‫ּכָ ַתב וְ ִצייֵ ר‪ִ :‬מ ֵ‬

‫הַ גִ ילְ יֹונֹות הַ ּבָ אִ ים‪' :‬חֹוכְ מָ ה' וְ'חֲ תּולִ ים'‬

‫הַ תוֹ כֶ ן ֶשל גִ ילָ יוֹ ן ִמסְ ּ ָפר ‪199‬‬

‫שּׁולַ יִ ם‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪4‬‬

‫יֵ שׁ לִ י ִחידֹות‬

‫אֹורית ֵּב ְרגְ ָמן‪,‬‬ ‫ּכָ ְתבּו וְ ִאייְ רּו‪ִ :‬‬ ‫קֹוצר וְ ָעמֹוס‬ ‫ִה ָילה ֶּפ ֶלד‪ ,‬צּור ֵ‬ ‫ֵא ֶלנְ ּבֹוגֵ ן‬

‫רכז — הם ְמרוּחקים‪ .‬הם הקצֶ ה‪.‬‬ ‫המ ָּ‬ ‫שוליים הם לא ֶ‬ ‫והם גם מתארים את מה ֶשנֶ חשב פחות חשוּב‪ .‬יש‬ ‫שוליים ַּבמחברת‪ ,‬שבהם ֶאפשר לכתוב ֶהערות הנִ לְ ווֹ ת‬ ‫העיק ריים שכּ תובים ָּב עמוד עצמוֹ ; יש‬ ‫ָ‬ ‫לַ דברים‬ ‫שוליים ַּבכּ ביש‪ ,‬שבהם לא נוסעים ֶאלָ א רק עוצרים‬ ‫והכוָ ונה לאנשים‬ ‫ְּכ ֶשיש תקלה; יש שוליים ַּב ֶח ָברה‪ַּ ,‬‬ ‫שפ ָע ָתם עלֶ יה ֵאינן בולטות;‬ ‫שמעוֹ ָרבו ָּתם ַּב ֶח ָברה ַוה ּ ָ‬ ‫ְ‬ ‫אבל ַדווקא‬ ‫ויש עוד ִמינֵ י שוליים בכל ְתחוּם וּתחום‪ָ .‬‬ ‫שמי ּו ֶחסת לַ שוליים חשיב ּות ּ ְפחותה‪ ,‬החופש ַעמּוד‬ ‫ִמ ּפנֵ י ְ‬ ‫ר‬ ‫ַּבשוליים רב יותר‪ֶ .‬הקשר הזה בולט ִּבתחום היצירה ִמ ְס ָּ​ּפ ְּב ֵעינַ יִ ים ֲעצּומֹות‬ ‫ֶע ֶׂשר ְש ֵאלֹות ֶש ַה ְתשּובֹות‬ ‫התרבותית‪ :‬יצירות רבּ ות ִעניָ ין ֵוערך צמחו וצומחות‬ ‫ֲעלֵ ֶיהן ִמ ְס ַת ְתרֹות ַּבגִ ילָ יֹון ַהזֶ ה‬ ‫התרבּ ות‪ .‬הגיליון‬ ‫החברה ו ְּבשוּלֵ י ַ‬ ‫שבשוּלֵ י ֶ‬ ‫מתוך החופש ְּ‬ ‫ֶשל ֵ'עינַ יִ ים'‬ ‫שבשוליים‪ִ .‬חשבו‪,‬‬ ‫הזה ְמ ַמ ֵקד ֶאת המבט ַּביִ ְתרונות ַּ‬ ‫ה'ק ֶשה' של הלֶ חם‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬על ָ‬ ‫ַעמּוד‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪20‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪23‬‬

‫ַה ָק ֶצה‬

‫קֹורה ַּבשּולַ יִ ים ֶשל‬ ‫ָמה ֶ‬ ‫יּורים‬ ‫ַא ְר ָּב ָעה ִצ ִ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬ ‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫ְּבנֵ י ָה ָא ָדם ֶשל ָדיָ אן‬ ‫ַא ְרּבּוז‬

‫ַה ַצלֶ ֶמת ָה ָא ֵמ ִר ָיקנִ ית ָדיָ אן ַא ְרּבּוז‬ ‫ָר ְצ ָתה לִ ְראֹות ֶאת ָה ֲאנָ ִשים‬ ‫ֶש ִאיש ֵאינֹו ִמ ְס ַתּכֵ ל ֲעלֵ ֶיהם‬ ‫ּכָ ְת ָבה‪ַ :‬טל נִ יב‬ ‫ִאייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫‪9‬‬

‫ָת ִמיר ָראוּנֶ ר‬

‫'עיניים' גיליון ‪ ,199‬אדר תשע"ז‪ ,‬מרס ‪2016‬‬

‫עֹורְך‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר; ְמ ַע ֶצ ֶבת‪ :‬וַלִ י ִמינְ ִצי; ְמנַ ֵהל ִשיוּוק‪ :‬י ָֹואב גָ נֹור;‬ ‫ֵ‬ ‫קֹוביץ;‬ ‫מֹוס ִ‬ ‫עֹורְך‪ַ :‬א ְד ִר ָיאן ְ‬ ‫עֹורְך‪ַ :‬טל ּכְ ִפיר שּור; עֹוזֵ ר ָל ֵ‬ ‫עֹוזֶ ֶרת ָל ֵ‬ ‫מּוקי‬ ‫רּותי ְקלַ יְין; ַצ ָל ֵמי ַמ ֲע ֶרכֶ ת‪ִ :‬‬ ‫עֹורכֶ ת ָלשֹון‪ :‬נָ א ָֹורה ַיַהב; ְמנַ ֶק ֶדת‪ִ :‬‬ ‫ֶ‬ ‫וַורץ‪ ,‬צּור ק ֵֹוצר; ְמנַ ֶה ֶלת ַמ ְח ֶל ֶקת ְמנּויִ ים‪ָ :‬דנָ ה גַ ַּבאי‬ ‫ְש ְ‬ ‫כתובת‪' :‬עיניים'‪ ,‬ת"ד ‪ ,34096‬ירושלים ‪9134002‬‬ ‫טלפון‪ ,02-6515212 :‬פקס‪02-6521882 :‬‬ ‫מו"ל‪' :‬עיניים' הוצאה לאור בע"מ‪ ,‬מקבוצת 'הארץ'‬ ‫הדפסה וכריכה‪ :‬מפעלי דפוס כתר‬

‫‪Einayim, Quality Magazine For Children, Einayim Publishers‬‬ ‫‪1891‬־‪einayim@einayim.com • www.einayim.com • ISSN 0793‬‬

‫ִאיּור ַה ַש ַער‪:‬‬ ‫ִמיכַ ל ּבֹונַ נֹו‬ ‫ְק ָרא‬

‫ֶה ְמ ֵׁשְך‬ ‫ָּב ַעמּוד ַה ָּבא‬

‫סֹוף ּכַ ָת ָבה‬

‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ִאיש ַה ַּפנְ ָדה‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫יחה ְּב ַה ְר ֵּבה ֵעינַ יִ ים‬ ‫ִׂש ָ‬

‫‪10‬‬

‫‪13‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫קֹומ ְיקס‬ ‫ִ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ת ִמיר ָראּונֶ ר‬ ‫ִצייֵ ר‪ :‬נ ַֹעם נָ ָדב‬

‫נֹוׂשא‬ ‫ִׂש ָיחה ִעם יְ לָ ִדים ַּב ֵ‬ ‫'שּולַ יִ ים'‬ ‫ׂשֹוחח ִעם ַהיְ ָל ִדים‪:‬‬ ‫ַ‬ ‫ָת ִמיר ָראּונֶ ר‬ ‫מּוקי ְשוַ ְורץ‬ ‫ִצ ֵילם‪ִ :‬‬

‫ַה ַת ְצלּום ֶשלִ י‬

‫‪16‬‬

‫קֹור ֵאי ֵ'עינַ יִ ים' מּוזְ ָמנִ ים‬ ‫ְ‬ ‫ימים‬ ‫לּומים ַה ַמ ְת ִא ִ‬ ‫לְ ַצלֵ ם ַת ְצ ִ‬ ‫נֹוׂשא ֶׁשל ַהגִ ילָ יֹון ַה ָּבא‬ ‫לַ ֵ‬ ‫קֹוצר‬ ‫ּכָ ַתב‪ :‬צּור ֵ‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫ַציֵ יר לִ י ִציּור‬

‫‪18‬‬

‫קֹור ֵאי ֵ'עינַ יִ ים' מּוזְ ָמנִ ים‬ ‫ְ‬ ‫לְ ַציֵ יר ִציּור לְ ִפי ֵתיאּור ִמילּולִ י‬ ‫ּכָ ְת ָבה‪ַ :‬ט ְליָ ה ֵקינָ ן‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪26‬‬

‫ַעמּוד‬ ‫ִמ ְס ָּ​ּפר‬

‫‪28‬‬

‫סּוסים‬ ‫ְש ִביל ַה ִ‬ ‫ּוש ִביל ַהזָ ָהב‬ ‫ְ‬

‫ַעל ַה ִשיטֹות לְ ַחיִ ים נְ כֹונִ ים‬ ‫לְ ִפי ָה ַר ְמ ָּב"ם ּולְ ִפי ַר ִּבי ְמנַ ֵחם‬ ‫קֹוצק‬ ‫ֶמנְ ְדל ִמ ְ‬ ‫ּכָ ַתב‪ָ :‬ע ִדין ְש ַטיינְ זַ ְלץ‬ ‫ִאייְ ָרה‪ִ :‬מ ָירה ְפ ִר ְיד ָמן‬

‫ַה ְמ ַכ ֵש ָפה ַמנְ יֵ ָירה‬ ‫נִ ְד ֶח ֶקת לַ שּולַ יִ ים‬

‫ִסיּפּור‬ ‫ּכָ ְת ָבה‪ :‬רֹונִ ית ֵהד‬ ‫ִאייְ ָרה‪ :‬וַ ִלי ִמינְ ִצי‬