Ishai Spharim - There I've Been and that's what I've seen

‫הוצאת עושים היסטוריה‬ ‫ירושלים‬ ‫תשע"ו ‪2015 -‬‬

‫ישי ספרים‬

‫‪There I’ve Been and that’s what I’ve seen‬‬ ‫‪Ishai Spharim‬‬

‫הייתי וזה מה שראיתי‬ ‫ישי ספרים‬

‫קראו‪ ,‬התרשמו ועודדו‬ ‫גלילה‪ ,‬יגאל‪ ,‬עמוס‪ ,‬נעמי‪ ,‬רבקה‬ ‫יעל‪ ,‬שי‪ ,‬שאול ושבא‬ ‫יונה גיל‬ ‫נורית וניבי אטאס‬

‫‪Book and cover design: Enrico Attas‬‬ ‫‪Editing: Adi Gorbat‬‬

‫עיצוב הספר‪ ,‬העטיפה ועיבוד התצלומים‪ :‬אנריקו אטאס‬ ‫עריכה‪ :‬עדי גורבט‬

‫‪Pubblished by: Ilan Shtayer‬‬ ‫‪Making History, Jerusalem‬‬ ‫‪5776 - 2015‬‬ ‫הודפס בישראל‬

‫דפוס‪ :‬ארט פלוס‬

‫‪Printed in Israel‬‬

‫הפקה‪ :‬אילן שטייר‬

‫מסת״ב ‪978-965-91519-6-7‬‬

‫‪http://www.makinghistory.co.il‬‬

‫מוקדש לאשתי רבקה‬ ‫‪2004-1937‬‬

‫שערי הספר‬

‫‪9‬‬ ‫‪ 11‬‬ ‫‪ 19‬‬ ‫‪ 39‬‬ ‫‪5 3‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪ 81‬‬ ‫‪9 5‬‬ ‫‪ 107‬‬ ‫‪ 115‬‬ ‫‪1 37‬‬ ‫‪1 51‬‬ ‫‪1 81‬‬ ‫‪ 189‬‬ ‫‪ 201‬‬ ‫‪2 09‬‬

‫פתיחת המחבר‬

‫ ‬ ‫שער ראשון ‬

‫מעגל החיים‬

‫שער שני ‬

‫משפחה‬

‫שער שלישי ‬

‫מושב עובדים‬

‫שער רביעי ‬

‫מלאכות של פעם‬

‫שער חמישי ‬

‫נופים‬

‫שער שישי ‬

‫הגיבורים‬

‫שער שביעי ‬

‫בין המלחמות‬

‫שער שמיני ‬

‫מעברים‬

‫שער תשיעי ‬

‫עבודה‬

‫שער עשירי ‬

‫תועלת ממחקר‬

‫שער אחד עשר ‬

‫יוצאים לכבוש את העולם לכבוש‬

‫שער שני עשר ‬

‫בגרות מאוחרת‬

‫שער שלושה עשר לטפס על מדרגות יורדות עם בעלות החלומות‬ ‫שער ארבעה עשר מסב לנכדיו‬ ‫שער חמישה עשר סיפורים שונים‬

‫פתיחה‬

‫כאשר נכדיי היו קטנים‪ ,‬הם עברו להתגורר בשיקגו למספר שנים‪ .‬כדי לשמור‬ ‫על קשר‪ ,‬הבטחתי "כל שבוע שבועיים אשלח מכתב ארוז במעטפה וחתום בבול"‪.‬‬ ‫לא עבר זמן רב‪ ,‬נמאס לי לכתוב "קמתי‪ ,‬אכלתי‪ ,‬ישנתי‪ ,"...‬ועברתי לספר סיפורים‪.‬‬ ‫כך התחיל הספר הזה‪ .‬סיפרתי סיפורים על מה שחוויתי או ראיתי בבית‪ ,‬בלימודים‪,‬‬ ‫בעבודה ובצבא‪ .‬הסיפורים מחולקים לשערים על פי נושאים‪ ,‬והם מספרים‪ ,‬מבלי‬ ‫לתת ציונים‪ ,‬על מלאכות שהיו מזמן‪ ,‬על חברה שכבר איננה כאן ועל מלחמה ששברה‬ ‫את הסדר הישן‪ .‬לא בדקתי במסמכים‪ ,‬לא ראיינתי את ההורים‪ ,‬לא שאלתי עדים‪,‬‬ ‫ולא חטטתי בארון הספרים‪ .‬אחזתי בעיפרון‪ ,‬וכמו ממחטות הקוסם ‪ -‬סיפור משך‬ ‫סיפור משך סיפור‪ ,‬ועדיין לא הגעתי לסיפור האחרון‪...‬‬ ‫פעם לא היו מצלמים כל דבר כמו היום ונשארו לי מעט תמונות אותם חיזקתי‬ ‫בכמה שירבוטים מעשה ידי שציירתי אז‪ .‬את הרישום של הדוד משה איש קשה‪ ,‬רשם‬ ‫נכדו אלעד‪ .‬כמו כן‪ ,‬העזתי לשבץ בין הסיפורים כמה שירים‪ .‬אמת שאת התעוזה הזו‬ ‫טמנה בי המורה לגמרא רוחמה וייס‪.‬‬ ‫ניתן לכתוב או לדבר איתי‪ ,02-6717180 :‬או ‪ishai@enrico.co.il‬‬

‫ישי צעיר‬

‫‪9‬‬

‫שער ראשון‬

‫מעגל החיים‬

‫סגרנו לו את הרפת‬

‫‪12‬‬

‫ישבתי באוטובוס בדרך מירושלים לתל אביב‪ ,‬נסעתי לכפר ויתקין לבקשתם של‬ ‫אחיי‪ .‬אבינו שולם‪ ,‬שהיה הדבר הקשה והחזק שהכרנו‪ ,‬זקן‪ .‬אחרי התקף לב שני הוא‬ ‫מתעקש להמשיך להחזיק ברפת ולעבוד בה‪ .‬בתור האח הבכור‪ ,‬הוזמנתי לטכס עצה‬ ‫ולעזור‪ .‬הגעתי לכפר ביום שישי לקראת הצהריים‪ .‬כשהגיע זמן החליבה אמר לי "בוא‬ ‫נלך לרפת"‪ .‬ירדנו במורד לכיוון הרפת‪ ,‬מרחק עשרות מטרים מן הבית‪ ,‬שם שלושים‬ ‫פרות חולבות מן הטובות בכפר מתגוררות בגיבוב של סככות פח וגדרות מצינורות‪.‬‬ ‫גיבוב המשקף את ההיסטוריה של הרפת ושל אבא שבנה אותה במו ידיו‪ .‬בנה שלב‬ ‫אחר שלב כהרחבות לרפת הסוכנות הקטנה שהייתה עשויה מבטון מזוין‪ .‬כשהיו‬ ‫יריות‪ ,‬אמרו על הבטון הזה שהוא כל כך קשה ששום כדור לא חודר‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאני‬ ‫כותב‪ ,‬קמים לפני העמודים של החצר ולכל עמוד ועמוד סיפור אחר‪ .‬ניקח למשל את‬ ‫עמוד הפינה הדרום מערבית‪ ,‬עמוד העשוי מ"שאסי" (שלדה) של משאית בדפורד‬ ‫ארבע על ארבע שהובילה את הצבא האנגלי במלחמת העולם השנייה במדבר המערבי‬ ‫(נמצא במערב מצריים)‪ .‬איך הגיעה לכאן? היו ימים שבהם בשטח שבין הכפר לים לא‬ ‫עמדו בתים‪ ,‬היו חולות‪ .‬בחולות היו האנגלים‪ ,‬שחנו ב"קמפ" שליד הכפר‪ ,‬מתאמנים‬ ‫למלחמות‪ .‬לקראת תרגיל גדול על רטוב‪ ,‬פיזרו בחולות שלדי משאיות כמטרות‪ .‬ירו‬ ‫בהן וירו‪ ,‬ובסיום התרגיל השאירון בשטח כמצבות‪ .‬אבא‪ ,‬ששמע את הקולות‪ ,‬לא‬ ‫התעצל‪ ,‬ובא בסוסו ועגלתו מצויד בשויס‪-‬אפרט (מכשיר הריתוך) ובבלון החמצן‪.‬‬ ‫באבוקה של אצטלן וחמצן הוא חתך את קורות הברזל העבות של השאסי לעמודים‬ ‫עבור גדר הפרות‪ .‬איך הגיעו העמודים דרך החולות אלינו לחצר? את זה ידעו רק הוא‬

‫ופישקה החיגר (הסוס)‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כיום הן הן מהוות את עמודי הפינה בחצר הפרות‬ ‫שאבא בנה‪.‬‬ ‫כך אנו הולכים במורד החצר‪ ,‬ובעוד אני נזכר איך נתקעו‪ ,‬רותכו או נוצקו עמוד‬ ‫אחר עמוד‪ ,‬סככה אחר סככה‪ ,‬רצפה אחר רצפה‪ ,‬גדר אחר גדר ‪ -‬הגענו למכון החליבה‪.‬‬ ‫מלאכת מחשבת של צינורות ברזל מגולוון‪ ,‬אריחי חרסינה לבנים על הקיר‪ ,‬בתווך‬ ‫מעמדים לפרות בצורת שדרה של דג ובקצה מכונת חליבה חדשה חדשה‪ .‬רק לא‬ ‫מזמן השלים שלום באמצעותם את ההרחבה האחרונה של הרפת‪.‬‬ ‫נזכרתי בחליבה ביד בבוקר השכם‪ .‬בחוץ קר ורטוב‪ ,‬הרגליים במגפיים רטובים‬ ‫עוד מאתמול‪ ,‬הראש על גוף הפרה החם‪ ,‬והידיים מזרזפות לתוך הדלי את החלב‬ ‫המקציף‪ .‬אחר כך קנינו מכונת חליבה מטלטלת‪ ,‬וכשהרפת התרחבה עוד נתבקשתי‬ ‫אני‪ ,‬אז סטודנט בירושלים‪ ,‬לקנות שני דליי חליבה משומשים בקיבוץ רמת רחל‪.‬‬ ‫דליים שנגרטו בפני טכנולוגית שדרת הדג המשוכללת יותר שהגיעה אז לקיבוץ‪ .‬איך‬ ‫הגיעו הדליים לכפר? באוטובוס‪ ,‬כמובן‪ .‬נכנסנו למכון החליבה‪ .‬אבא פתח את השער‪,‬‬ ‫הפרות נכנסו בסדר ובמתינות‪ ,‬פרה אחר פרה‪ ,‬לפי דרגת החשיבות‪ .‬נעמדו בסך‪,‬‬ ‫חזה נושק לאחור‪ .‬אבא כיוון את הכוסות לפיטמות‪ ,‬החלב ניגר בצינורות‪ ,‬מלא את‬ ‫הצנצנות‪ ,‬נשקל והוזרם למיכל‪ .‬כשסיימו כולן ויצאו מן הביתן‪ ,‬שמונה פרות אחרות‬ ‫באו תחתן‪ .‬אבא בלי מילים בפיו‪ ,‬רק רמז בידו‪ ,‬ראה כמה קל ‪ -‬הפרות עושות את כל‬ ‫העבודה בעצמן‪.‬‬ ‫בסופו של דבר סגרנו לו את הרפת‪ ,‬הכריעו התקף לב שלישי ודבר הרופא‪ ,‬אבל‬ ‫שולם לא ויתר ‪ -‬סגרו לו את הרפת‪ ,‬התחיל דבר אחר‪ .‬התחיל לגדל ולפטם עגלים‪.‬‬ ‫בילדותי היו לנו שלוש‪ ,‬אחר כך חמש‪ ,‬ולבסוף עשר פרות‪ .‬כשנולדה עגלה היו מגדלים‬ ‫אותה למבכירה‪ .‬כשהגיעה לפירקה היא הורבעה‪ ,‬וכשהמליטה היינו מצרפים אותה‬ ‫לפרות‪ .‬כשנולד עגל היינו מגדלים אותו‪ ,‬וכשהגיע לגיל מפטמים אותו לשחיטה‪,‬‬ ‫על אף שבזמן שבו מדובר לא היה בכפר תהליך פיטום נפרד‪ .‬אבא החל לקנות מן‬ ‫החברים בעלי הרפתות עגלים בני חודש (אחרי הינקות)‪ ,‬לגדל אותם במרוכז ולפטם‬ ‫אותם לבשר‪ .‬בפעילות הזו הוא רכש יתרון תחרותי מיוחד‪ ,‬וזה עניינו‪ :‬עגלים בחודשי‬ ‫גידולם הראשונים חשופים מאוד למחלות מעיים העושות בהם שמות‪ ,‬וההצלחה‬

‫בפעילות גידול העגלים הייתה נמדדת ביחס בין מספר העגלים בני חודש שנקנו‬ ‫למספר העגלים בני שנה שנמכרו‪ .‬באותם ימים קם לכפר מרכז צעיר ומוכשר ‪ -‬גדליה‪.‬‬ ‫אידם ‪ -‬חתן שבא ממגדיאל‪ ,‬ונשא את הבת של מרצי לאישה‪ .‬הוא הביא‬ ‫גדליה היה ֵ‬ ‫למהפכה בכפר כשהוציא את העופות המצחינים מן הכפר לשדות‪ .‬מבני הלול הישנים‬ ‫נשארו עומדים בחצרות‪ ,‬מיותמים‪ .‬אבא פיתח שיטת גידול עגלים הדומה לשיטת‬ ‫מחזור הזרעים הנהוגה בשדות ‪ -‬הוא שכר את הלולים הריקים מן החברים‪ ,‬וגידל‬ ‫בהם את העגלים הקטנים מגיל חודש ועד לגיל הפיטום‪ .‬בכל שנה עבר ללולו של חבר‬ ‫אחר‪ ,‬וכך נמנעה ההדבקה של עגלי הדור האחד מעגלי הדור הקודם‪ .‬זה הצליח מעל‬ ‫למשוער‪ ,‬ושוב היה משקו פורח‪ ,‬וצד הזכות בחשבונו אשר בכפר תופח‪.‬‬

‫"החיוך האטרוסקי"‬ ‫זה סיפור שבו מסופר‬ ‫על מאובן חי‬ ‫שריד מן העבר‬ ‫הוא לחם מלחמה‬ ‫שכבר נשכחו סיבותיה‬ ‫הקים חווה‬ ‫שכבר יותרו כיבשותיה‬ ‫ילדיו פרחו מן הקן‬ ‫ומי היום יודע‬ ‫את תוקפו וגבורתו‬ ‫של זקן‬

‫הוא אוהב את החיים‬ ‫ולא מוותר‬ ‫הוא חי אותם‬ ‫יותר ועוד יותר‬ ‫והכל כדי‬ ‫להנחיל לנכדיו‬ ‫את סיפור חייו‬

‫‪13‬‬

‫הרעש או המסר‬

‫‪14‬‬

‫גרנו משפחה קטנה בדירה קטנה ברחוב הל"ה ‪ .15‬אני‪ ,‬שבאתי מכפר ויתקין דרך‬ ‫חופית וקיבוץ שובל‪ ,‬הסתגלתי עם הזמן לדירות העולות סביב חדר המדרגות‪ ,‬שם‬ ‫אנשים כמעט לא נפגשים‪ ,‬ואם ‪ -‬אזי שלום שלום‪ ,‬והלאה עולים או יורדים‪ .‬עד שיום‬ ‫אחד‪ ,‬זאת אומרת לילה אחד בחצות‪ ,‬נשמעו דפיקות נמרצות‪ .‬כמה דקות ונפסקו‪.‬‬ ‫כעסנו קצת והמשכנו לישון‪ .‬לילה השני בחצות‪ ,‬שוב דפיקות נמרצות‪ ,‬וכך גם לילה‬ ‫שלישי ולילה רביעי וחמישי‪ ...‬ונמאס‪ .‬הבנו שהדפיקות באות מהשכנה שמעלינו ‪-‬‬ ‫בחורה לא צעירה שגרה לבדה וכותבת דוקטורט בפסיכולוגיה וקבלה‪ .‬חשבנו‪ :‬בטח‬ ‫אפשר להדבר‪ .‬עלינו לקומתה‪ ,‬דפקנו על דלתה‪ ,‬נכנסנו לדירתה‪ ,‬וביקשנו "למה‬ ‫בכפכפי עץ? או למה בחצות?" אך היא בשלה "זה נותן לי השראה" אמרה‪ ,‬וסגרה‪.‬‬ ‫רבקה לא הייתה בן אדם שמקבל בהכנעה כל גזירה‪ .‬חשבה וחיפשה ומצאה מהנדס‬ ‫איטום רעשים‪ ,‬מאלה שמתכננים אולפן רדיו‪ .‬אין הרבה כאלה‪ ,‬והאחד שמצאה‬ ‫נמצא בתל אביב‪ .‬נסענו לתל אביב‪ ,‬ישבנו במשרדו‪ ,‬סיפרנו את הסיפור‪ ,‬ואז שאל‬ ‫"מה מפריע לך‪ ,‬הרעש או המסר? אם זה הרעש אני יכול להפחית ממנו‪ ,‬נגד המסר‬ ‫אין לי דבר‪ ".‬ואז הבנתי ‪ -‬כאן לא כפר ויתקין‪ .‬כאן גרים שוכני המערות אחד לצד‬ ‫השני ואחד מעל השני‪ ,‬נוכחותו של האחד לצנינים בעיני השני‪ ,‬ואין מה לקלל צריך‬ ‫להסתגל‪.‬‬

‫ערכים ברוח הזמן‬

‫אמת‪ :‬בסדרת הטלוויזיה ״יס מיניסטר״ כשהשר נבחר להיות ראש הממשלה‬ ‫הוא חושב שזה הזמן להגשים את חלומותיו‪ .‬הראשון שהעלה הוא "אמת" ‪ -‬מעתה‬ ‫ינהל את הממשלה באמת‪ ,‬כלומר מבלי לשקר‪ .‬זה לא עבד‪.‬‬ ‫זה לא יכול היה לעבוד‪ .‬אני ידעתי את זה‪ .‬איך? בזכות יזרח‪ .‬יזרח בן אריה‪ .‬יזרח‬ ‫היה בן דור הבנים הראשונים‪ ,‬אלה שכאשר פרצה מלחמת העולם השנייה התגייסו‬ ‫לצבא הבריטי‪ .‬כאשר נגמרה המלחמה‪ ,‬חזרו למשק‪ ,‬משק שבו עשר חלקות קטנטנות‬ ‫מפוזרות ברחבי הכפר‪ ,‬שלוש ארבע פרות חלב ולול תרנגולות קטן לכל אחד‪ .‬זה היה‬ ‫קטן עליהם‪ .‬מה עושים? קונים אופנוע‪ .‬בבת אחת התמלא הכפר באופנועים בעלי‬ ‫שמות‪ :‬מצ'לס‪ ,‬טריומף‪ ,‬ו‪ .BSA-‬גם יזרח קנה אחד‪ .‬בלילה חשוך קרתה תאונה‬ ‫מחרידה‪ .‬ליזרח נפתח המצח‪ .‬הוא לא מת‪ ,‬אבל התחיל לדבר אמת‪ .‬מכל שאר‬ ‫הבחינות נשאר חכם כשהיה‪ ,‬רק מה? היה אומר לאנשים את אשר על ליבו‪ ,‬כותב‬ ‫גילויי דעת על לוח המודעות אשר במחלבה ומביע את דעתו‪ ,‬בקיצור‪ :‬דובר אמת‬ ‫באמת‪ .‬לא הכול הבינו מה קרה‪ ,‬רבים התייחסו אליו כאל משוגע הכפר‪ ,‬אבל הוא –‬ ‫שום דבר‪ .‬רק את דעתו אמר‪.‬‬ ‫שוויון‪ :‬כולם חושבים ששוויון זה רק בקיבוץ‪ .‬במושב אדם לאדם זאב וכל דאלים‬ ‫גבר‪ .‬לא בכפר ויתקין‪ .‬בין מייסדי כפר ויתקין שהיו פעילים בציבור בתקופת ההקמה‬ ‫בלטו שניים‪ :‬בן אריה ורבינוביץ‪ .‬רבינוביץ היה ראש הוועד וניהל את הכפר‪ ,‬ובן אריה‬ ‫עיצב את מבנהו החברתי‪ .‬אומרים שבן אריה אחראי לכך שכל חבר היה מתרוצץ‬ ‫בעגלתו בין יותר מעשר חלקות קטנטנות‪ .‬כך רצה להשיג שוויון איכות בשדות‪ .‬זה‬

‫לא עבד‪ .‬זה לא יכול היה לעבוד‪ .‬אני ידעתי את זה‪ .‬איך? כבר בשנות השישים כתבתי‬ ‫לבוס שלי‪ ,‬סמנכ"ל במשרד החקלאות ראובן אילנד‪ ,‬תאור של חקלאות העתיד ‪-‬‬ ‫אחד מעבד את כל השדות‪ ,‬השני חולב את כל הפרות‪ ,‬ולשלישי משתלה לכל הפירות‪.‬‬ ‫כמעט נסעתי אז לעשות על זה דוקטורט באוקספורד‪ ,‬כמעט‪ .‬אחרי שנים הנכד‬ ‫של רבינוביץ חכר מחברי הכפר ומן הקיבוצים שבסביבה את האדמות‪ ,‬ריכז אותן‬ ‫לחלקות ענק שאפשר לעבד ביעילות בתלם ארוך‪ ,‬ומאז הוא מעבד אותן בעצמו‪.‬‬ ‫בעצמו – כלומר הוא והנייד שלו‪ .‬כך הוא זורע בהן גד"ש כמו כותנה או בוטנים‪,‬‬ ‫ומפיק ערך מהאדמות שאחרת היו שעומדות בור‪ ,‬כי בימינו חלקות קטנות ומפוזרות‬ ‫אינן ראויות לעבוד‪ .‬איך הוא עושה זאת בלי חרמש‪ ,‬מגל‪ ,‬טורייה או קלשון (שבהם‬ ‫עבדתי אני)? כאשר הקיבוצים שבסביבה הפריטו את עצמם היה צריך למצוא שימוש‬ ‫לכל כלי העבודה בשדה ‪ -‬טרקטורים‪ ,‬קומביינים‪ ,‬מחרשות‪ ,‬מקצרות‪ .‬לא היה למי‬ ‫למכור אותם כי קיבוצים רבים הופרטו גם הם‪ ,‬ולכן הקימו תחנות שירות‪ .‬בתחנה כזו‬ ‫יכול היה כל מי שיש לו אדמה להזמין שירות ‪ -‬זריעה קציר או ריסוס‪ ,‬מבלי לקנות‬ ‫את כל הטרקטור או מרסס שלם‪ .‬וכך יצא שרבינוביץ הנכד מעבד אדמות בכל עמק‬ ‫חפר בעזרת הנייד בלבד‪ .‬הו איך שגלגל מסתובב לו‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫אבא ראה פעם חבל חסידים רוקדים ושרים‬ ‫"הכל דרעק מלבד התורה הקדושה"‬

‫‪16‬‬

‫הכול לא טוב‬

‫תרגיל באומדן מרחקים‬

‫העמסתי את סל הפירות מהשוק‬ ‫במונית על הספסל‬ ‫נסענו לרחוב דובנוב‬ ‫הנהג אמר‪:‬‬ ‫הכל לא טוב‬ ‫אולמרט גנב‬ ‫קצב אנס‬ ‫ואת השאר‬ ‫היועץ המשפטי‬ ‫טרם תפס‬ ‫אבל הפירות טובים‬ ‫השחלתי דברי‬ ‫בקול מהוסס‬ ‫עזוב!‬ ‫אמר הנהג‬ ‫הכול מרוסס‬

‫ירדנו במורד הגבעה‬ ‫על כל אחד היה לעצור‬ ‫כשאת המרחק של מאה מטר‬ ‫יעבור‬ ‫התחלנו ביחד‬ ‫הלכנו והלכנו‬ ‫עד שנעצר אחד‬ ‫אחר ראה ועמד‬ ‫ואחריו‬ ‫עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד‬ ‫ואז‬ ‫נעצרה כל החבורה‬ ‫עמדו כמעט כולם‬ ‫אבל גרשון‬ ‫לא הושפע מרוב עם‬ ‫הלך הלך הלך הלך‬ ‫ונעצר‪.‬‬

‫מדדנו ומצאנו‬ ‫שהיה קרוב למאה מטר‬ ‫יותר מכל השאר‬ ‫[אלף חוקרים במדגם‬ ‫הסכימו כולם‬ ‫שאפקט החממה‬ ‫יביא שואה לעולם‬ ‫עשרים אקדמיות למדעים‬ ‫בשלוש יבשות‬ ‫קבעו פה אחד‬ ‫ורק פרופסור צעיר אחד‬ ‫יצא חוצץ לבד‬ ‫וטען להד"ם‪.‬‬ ‫אולי‬ ‫כשנגיע לשם‬ ‫יתברר‬ ‫שהעולם דווקא התקרר]‬

‫מוות בהמשכים‬ ‫אבא היה אומר על אימא‬ ‫שהיא ממיתה אותו‬ ‫בהמשכים‬ ‫הוא התכוון לאוכל‬ ‫שבו פוטם‬ ‫אני מתכוון למות האדם‬ ‫דומה שהאדם אינו מת בבת אחת‬ ‫הוא מת לאט לאט‬ ‫אם בשר ודם‬ ‫אזי הוא מת כאשר‬ ‫הלב נדם או כשהחשמל במוח תם‬ ‫אבל אם האדם‬ ‫הוא התודעה‬ ‫אזי התודעה‬ ‫היא תופעה‬ ‫מורכבת‬ ‫מפוזרת באתרים‬ ‫או מקושרת בקשרים‬

‫ואולי מבוזרת‬ ‫איברים איברים‬ ‫איברים שחשים ואיברים שזוכרים‬ ‫זוכרים ריחות‬ ‫זוכרים שמות‬ ‫זוכרים דרכים‬ ‫זוכרים נעימות‬ ‫וכמו במכונות‬ ‫או במכוניות‬ ‫מידי פעם הם‬ ‫נפגמים‬ ‫לעיתים נפגעים אנושות‬ ‫ועד שלא נפגעו לא הרגשת‬ ‫שהם קיימים‬ ‫כך למשל‬ ‫האיבר "רשימת המלאי"‬ ‫אתם לא ידעתם‬ ‫אבל בכל זמן הוא‬ ‫זוכר כל חפץ‬

‫וכל חפץ היכן הוא‬ ‫והאיבר‬ ‫נחבא אל הכלים‬ ‫אינכם יודעים שהוא קיים‬ ‫אבל כאשר אתם צריכים דבר‬ ‫הוא שם‬

‫בכל רמח איבריו‬ ‫ושסה גידיו‬ ‫אבל השם השם נאלם‬ ‫ואתה עומד מולו‬ ‫מתאמץ לכסות על ערוות שיכחתך‬ ‫אילם ונכלם‬

‫ויש איבר‬ ‫הממונה על הזמן‬ ‫יודע את סדר המעשים‬ ‫מעכשיו ועד מחר‬ ‫וקצת יותר אם אפשר‬ ‫אינכם יודעים שהוא קיים‬ ‫אבל כאשר אתם צריכים לעשות‬ ‫הוא שם‬

‫וכאשר אדם מזדקן‬ ‫מרגיש כבן שש עשרה‬ ‫אבל כבר סב‬ ‫שוכח את השם‬ ‫של חבר נעוריו‬ ‫אינו מוצא את הדבר‬ ‫או מפגישה חשובה נעדר‬ ‫דעו לכם‬ ‫איבר נוסף בתודעה‬ ‫נפטר‬

‫וישנו עוד איבר קטן‬ ‫ולא נחשב‬ ‫המופקד על שמות האנשים שהכרנו‬ ‫מהגן ועד עכשיו‬ ‫בלעדיו אתה פוגש מכר‬ ‫המוכר לך‬

‫‪17‬‬

‫פגישה עיוורת או היסטוריה אחרת‬ ‫קבענו בשבע‬ ‫בטלפון אמרתי‬ ‫אלבש חולצה שחורה‬ ‫‪18‬‬

‫עליתי במעלה המדרגות לאט‬ ‫הבטתי סביבי‬ ‫והנה את‬ ‫אותה הבחורה‬ ‫הגוף נערי כשהיה‬ ‫והפרצוף מסגיר את שעברה‬ ‫שתינו קפה‬ ‫על המרפסת‬ ‫ואת‬ ‫את קורותייך מאז‬ ‫סיפרת‬ ‫קמה בעיניי התמונה‬ ‫מלפני ארבעים שנה‬

‫זה היה בסתיו בסטף‬ ‫חיפשנו פטריות במדרון‬ ‫אני סטודנט ממושב בשרון‬ ‫והיא נערה בתיכון‬ ‫במעלה ההר‬ ‫בדרך למנזר‬ ‫טיפסנו אני והנערה‬ ‫אור הסתיו הרך גילה‬ ‫את חתימת שדיה‬ ‫ואת חלקת צווארה‬ ‫הייתה נהרה‬ ‫עכשיו‪ ,‬על המרפסת‪,‬‬ ‫הבזיקה בי מחשבה מוזרה‬ ‫לו בחרתי בה אז?‬ ‫מי היו ילדי היום?‬ ‫במה הייתי עוסק?‬ ‫ובאיזה מקום?‬

‫שער שני‬

‫משפחה‬

‫אימא ואבא‬

‫שוליית הנפח‬

‫‪20‬‬

‫אין לי הרבה תמונות‪ .‬מאבא יש ממש מעט‪ ,‬ומהן אני שומר אחת ‪ -‬ילד בן‬ ‫‪ ,15‬פניו רציניות‪ ,‬עומד מאחורי הסדן‪ ,‬ובידו פטיש רבע קילו מורם ומזומן‪ .‬מה‬ ‫התמונה מספרת? היא מספרת על ילד שגדל בעיירה שכוחת אל בפלך ווהולין אשר‬ ‫באוקראינה‪ .‬בתור ילד עבר את מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ראה את זוועות המלחמה‪,‬‬ ‫שמע על האידאולוגיות שבשמן נכבשה העיירה ועברה תוך ימים מיד ליד‪ ,‬ראה גם‬ ‫את הדם ששפכה שם כל אידיאולוגיה בתורה‪ .‬לימים סיפר לי שיש לו חלום שהוא‬ ‫חולם אותו עד אותו יום‪ ,‬ובחלום הוא הולך ברגל עד לרכבת‪ ,‬ברכבת חוצה את כל‬ ‫אירופה עד לעיר טריאסטה (אוסטרו‪-‬הונגריה‪/‬איטליה)‪ ,‬שם הוא עולה לאונייה‪,‬‬ ‫ומתברר ששכח את הכרטיסים‪" .‬למה עלית לארץ?" שאלתי אותו‪ .‬לא אמר ציונות‪,‬‬ ‫גם לא סוציאליזם ‪" -‬לא היה לי שם עתיד‪ ".‬אמר‪ ,‬וסתם‪ .‬בשביל העתיד יצא‪ ,‬יחיד‬ ‫מכל שלושת אלפי יהודי העיירה‪ ,‬לעבוד כשוליית נפחים‪ ,‬בכוונה לרכוש מקצוע‬ ‫שנחוץ בארץ ישראל‪ .‬בשביל העתיד העז לחיות ולעבוד במחיצת השוליות (מלצ'קים)‬ ‫הגויים אצל מסגר נפח גרמני‪ ,‬מצאצאי הגרמנים שהביא פטר הגדול כדי ללמד את‬ ‫הרוסים עבודה מקצועית מהי‪ .‬פעם סיפר לי שכשולייה היה זכאי לאכול מן האוכל‬ ‫שמבשלת בעלת הבית‪ .‬ביום הראשון הגישה תבשיל חזיר‪ .‬הוא‪ ,‬שכבר היה אוכל חזיר‬ ‫בסתר כחלק מתהליך התפקרותו‪ ,‬לא התרגש‪ ,‬אבל חמשת המלצ'קים שהקיפו אותו‬ ‫חיכו במתח לראות שהוא מכניס את זה לפה‪ .‬הם‪ ,‬פרובוסלבים אדוקים‪ ,‬ציפו שתצא‬ ‫אש מהשמיים ותאכל אותו ואת חמישיו‪ .‬ואני שואל‪ ,‬איך זה שמכל שלושת אלפי‬ ‫יהודי העיירה‪ ,‬רק שישה והוא בתוכם ראו את האין עתיד והלכו על פיו? אולי זאת‬

‫אימא שרה שגרה בעיר‪ ,‬למדה בבית ספר‪ ,‬וארגנה נערים לתנועת גורדוניה (מעין‬ ‫חבורות רחוב ציוניות)‪ ,‬אולי היא שארגנה את השישה‪ .‬בקיצור ‪ -‬חפש את האישה‪.‬‬ ‫שישה מתוך אלפים הבינו את הרמז‪ ,‬מביניהם רק הוא חשב להיות נפח‪ .‬איזה מזל‪,‬‬ ‫את שאר שלושת אלפי היהודים שרפו גויי העיירה בבית הכנסת‪ ,‬כולם עד אחד‪.‬‬

‫שולם שרה ועוד שרה‬

‫שלום (או שולם) נולד בעיירה שומסק‪ ,‬איזור אשר במרוצת הדורות עבר מיד ליד‬ ‫בין רוסיה פולניה ואוקראינה מספר פעמים‪ .‬למלחמת העולם הראשונה הוא נכנס‬ ‫בגיל ‪ 9‬או ‪ 10‬ויצא בגיל ‪ 14‬או ‪.15‬‬ ‫הוא גדל במשפחה מרובת ילדים אשר בתקופת המלחמה עוניה הלך וגבר‪.‬‬ ‫לימים כאשר עבדתי איתו במסגרייה שאלתי אותו "איך אתה יודע לישר ברזל לפי‬ ‫העין?" אמר לי "היינו הרבה ילדים‪ ,‬מעט צלחות ומעט אוכל‪ .‬כשהיה אוכל‪ ,‬דייסת‬ ‫כוסמת למשל‪ ,‬היו חולקים שני ילדים צלחת אחת של דייסה‪ ,‬לי וליוסף הייתה צלחת‬ ‫משותפת‪ ,‬ולא היה בעולם קו ישר יותר מהקו אשר באמצעותו חילקנו בינינו את‬ ‫הדייסה שבצלחת"‪ .‬במלחמה היה ילד הפקר מועיל‪ .‬פעם אמר לי "הייתי מבריח את‬ ‫הגבול‪ ,‬ובעבור חופן מלח הייתי מביא שק תפוחי אדמה"‪.‬‬ ‫לקראת סוף המלחמה התפורר השלטון הקיסרי הריכוזי‪ ,‬השתררה אנרכיה ו"איש‬ ‫הישר בעיניו יעשה"‪ .‬ברוסיה ובפולניה שלפני המלחמה האצילים רדו בצמיתים‪,‬‬ ‫הרוסים באוקראינים‪ ,‬הפולנים באוקראינים וביהודים והיהודים באוקראינים‪ .‬בסוף‬ ‫המלחמה המדוכאים הרימו ראש‪ .‬זה לא יצא יפה כמו שזה נשמע‪ .‬בפלך ווהולין‬ ‫(מחוז באוקראינה שבו גרו יותר ממיליון יהודים בין מיליוני אוקראינים ופולנים)‪,‬‬ ‫קמו אטאמנים (שליטים אוקראינים עממיים)‪ ,‬ותפסו את השלטון‪ .‬כל אטאמן אשר‬ ‫השתלט על שתי עיירות או שלושה כפרים הקים לו מדינה‪ .‬בסביבה שלנו (שומסק)‬ ‫שלט בטקו מכנו (אבא מכנו)‪ .‬שלום זוכר איך מכנו נכנס לעיירה בסערה‪ ,‬רכוב על‬ ‫שלוש טרויקות (מזחלות ברוסית) רתומות לשלושה סוסים‪ ,‬ומזוינות במכונת ירייה‪.‬‬

‫נכנס‪ ,‬עצר בכיכר וקרא "שומסק שלנו‪ ,‬גרודנא שלנו"‪ ,‬שדד כל מה שמצא‪ ,‬ויצא‪ .‬בעוד‬ ‫האוייב עומד בשער‪ ,‬והצבא הרוסי (שעדיין היה אדיר) מנסה לעכב את הגרמנים‪,‬‬ ‫חצה לנין את הקווים (בעזרת הגרמנים)‪ ,‬נכנס לרוסיה‪ ,‬הגיע למוסקווה‪ ,‬הפיל שם את‬ ‫השלטון (הבולשביקים סילקו את ראש הממשלה קרנסקי והרגו את הצאר)‪ ,‬ועשה‬ ‫שלום עם הגרמנים‪ .‬שלום נצחי לא יצא מזה‪ ,‬אבל מלחמות כהנה וכהנה כן‪ .‬האדומים‬ ‫(הבולשביקים) נגד הלבנים (המלוכנים)‪ ,‬הרוסים כנגד הפולנים‪ ,‬האוקראינים נגד‬ ‫הרוסים‪ ,‬הפולנים והיהודים‪ ,‬מהפכה ומלחמה של הכול בכל בעת ובעונה אחת‪.‬‬ ‫לא סתם כינו זאת מהפכה‪ .‬שום דבר לא היה קבוע‪ .‬יום אחד שלטו בעירייה‬ ‫האדומים‪ ,‬יום אחד האוקראינים‪ ,‬יום אחר הפולנים ויום אחד הלבנים‪ .‬כל אחד‬ ‫מאלה בתורו שדד‪ ,‬הרס‪ ,‬אנס ורצח בשם השוויון‪ ,‬האל או הלאום‪ .‬אבל היה שם גם‬ ‫יום אחד נטול שלטון‪ .‬זה היה כאשר הלבנים כבר עזבו והאדומים עדיין לא באו‪ .‬ביום‬ ‫ההוא אדם אחד סרח‪ ,‬והיה צריך לטפל בו ובחטאו‪ .‬אבא שולם הילד חזה במחזה‬ ‫כשהוא מציץ מבין קני הסוף ליד הנהר‪ ,‬וזה מה שראה‪ :‬כל הגויים נאספו באפר שליד‬ ‫הנהר (אפר אתם יודעים מה זה? גם אני לא‪ ,‬אבל זה נמצא שם ליד הנהר בארצות מהן‬ ‫באו הורינו)‪ ,‬ושם נערך לאיש החוטא משפט צדק‪ .‬הנפגע תבע‪ ,‬הכומר סינגר‪ ,‬וראש‬ ‫הקהילה פסק‪ .‬ואז‪ ,‬רגע לפני ההוצאה לפועל‪ ,‬נשאל הנאשם "מה בקשתך האחרונה?"‬ ‫וענה "לביבות תפוחי אדמה"‪ .‬באה זקנה ובידה קערת לביבות מעשה ידיה והגישה‬ ‫לו ליום האחרון‪.‬‬ ‫נדמה לי שאז בעודו ילד נקעה נפשו של שולם מכל אבק של אידאולוגיה‪ .‬הוא‬ ‫"ראה את הקולות" והם לא היו נחמדים‪ .‬כולם שם לא היו נחמדים‪ ,‬גם "הרעים" וגם‬ ‫"הטובים"‪.‬‬ ‫פעם שאלתי את אבי "למה עזבת את רוסיה?" אמר "לא היה לי מה לעשות שם"‪.‬‬ ‫זה לא ציונות‪ ,‬זה לא חלוציות‪ ,‬זה היה כורח‪ .‬אם זה היה המצב‪ ,‬אז איך זה שכ‪3.5-‬‬ ‫מיליון יהודים שחיו בסביבה (תחום המושב) לא ראו זאת? או נגיד זאת אחרת‪,‬‬ ‫מהיכן הייתה לנער מעיירה קטנה נידחת היכולת לערוך דיאגנוזה של המצב‪ ,‬ולראות‬ ‫את הנולד? מאיפה היו לו הרצון והאומץ ללכת נגד הזרם? התשובה היא‪" :‬גם עובדה‬ ‫זה פקט"‪ ,‬אבל הייתה שם גם אישה‪ ,‬אימי הראשונה ‪ -‬שרה צוירף‪ .‬שרה באה לעיירה‪,‬‬

‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫בחורה צעירה מעיר גדולה אשר פעלו בה כבר תנועות הנוער החלוציות‪ .‬היא הייתה‬ ‫שייכת לתנועת גורדוניה‪ ,‬ובשליחות התנועה הזו אירגנה את הנוער בעיירות הקטנות‬ ‫שבסביבה‪ .‬מדריך חבורות רחוב היו מכנים את זה היום‪ .‬בשומסק היא אירגנה את‬ ‫שולם‪ ,‬את הדוד יוסף‪ ,‬את אליעזר ארליך (אבא של אמנון) ועוד אחדים (שישה‬ ‫צעירים העומדים רציניים בתמונה ישנה‪ ,‬אגב‪ ,‬למה רק גברים?) ובהדרכתה הם הכינו‬ ‫עצמם לעלייה‪ .‬ארגנו מחנה עבודה ביער וחטבו עצים‪ ,‬כדי להסתגל ל"יערות" שבארץ‬ ‫ישראל‪ .‬בגיל ‪ 17‬עלה שולם לארץ‪ ,‬לא לפני שהלך כ‪ 1000-‬ק"מ ברגל (הלוך חזור‪,‬‬ ‫הלוך חזור) לסדר את הניירות‪ .‬בסוף‪ ,‬כך סיפר‪ ,‬הגיע לוורשה‪ ,‬ושם קיבל מידו של‬ ‫יצחק גרינבאום (מנהיג יהודי פולניה‪ ,‬חבר בסים הפולני ומנהיג האופוזיציה שם)‬ ‫כרטיס לאונייה ושלוש לירות (שאותן החזיר אחר כך)‪ .‬בזקנותו סיפר "עד היום אני‬ ‫חולם שהגעתי לנמל טריאסט‪ ,‬מגלה שאבד לי הכרטיס‪ ,‬ומתעורר בפחד איום"‪.‬‬

‫אמי הראשונה‬

‫הוא עלה והיא נשארה בגולה‪ .‬כנראה כדי לארגן עוד נערים לעלייה לארץ‪ .‬כאשר‬ ‫הגיעה שעתה לעלות‪ ,‬אמרו לה לא‪ .‬למה? מפני שהיה לה מום בלב‪ .‬היא התעקשה‬ ‫ועלתה‪ .‬בארץ הלכה להכין עצמה להיות אשת איכר בכפר‪ .‬זאת עשתה במשק‬ ‫הפועלות של חנה מיזל אשר בנהלל‪ .‬שם נפגשו היא ושלום שוב‪ ,‬והתחתנו‪ .‬אפשר היה‬ ‫לסיים את הסיפור במשפט "ומאז חיו באושר ועושר עד היום הזה"‪ ,‬אבל לא‪.‬‬ ‫הם עלו על הקרקע בעמק חפר‪ ,‬בנו בית‪ ,‬התחילו להקים משק‪ ,‬ויחד עם חבריהם‬ ‫ייסדו את מושב כפר ויתקין‪ .‬אבל אז רצו בילד‪ .‬היא נזכרה במום ונועצה ברופא‪,‬‬ ‫ד"ר שיבר (על שמו בית החולים שיבא)‪ ,‬שהיה אז הרופא בכפר ויתקין‪ .‬הוא אמר‬ ‫"את מסתכנת"‪ ,‬והיא השיבה "אפשר לחיות את החיים‪ :‬הרבה במעט (זמן) או מעט‬ ‫בהרבה (זמן)‪ .‬אני בוחרת בראשון"‪ .‬ונכנסה להיריון‪ .‬היא נכנסה ואני יצאתי‪.‬‬ ‫עברה שנה ובא מלאך המוות עם החרמש והקלשון‪ ,‬גבה את החוב‪ ,‬ואני נהייתי‬ ‫יתום‪ .‬עוד שנה טופלתי בידי אחותה אשר ציפתה כמנהג הימים ההם לבוא תחתיה‪.‬‬ ‫זה לא קרה‪ ,‬והיא שולחה לביתה‪ .‬אימי מתה כאשר הייתי בן שנה‪ .‬האם אני זוכר‬ ‫את מותה? אני זוכר את התמונה‪ :‬אצל הדודה טובה שכנתינו‪ ,‬הייתה צמודה לבית‬ ‫מרפסת נטולת קירות‪ ,‬מעין יסוד מרוצף‪ ,‬הכנה לחדר שעדיין לא נבנה ליד עץ‬ ‫הפונציאנה‪ .‬התאספו שם אנשים רציניים ונשים בוכיות‪ ,‬ואני הייתי במרכז‪ .‬אולי זו‬ ‫לא הייתה הלוויה אלא אזכרה‪ ,‬ואולי הכול לא היה אלא חלום‪ .‬בכל זאת‪ ,‬בשבילי זה‬ ‫הזיכרון הראשון‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫אריה ממעברות‬

‫‪24‬‬

‫באותם ימים לא היה בכוחו של אדם אחד לקיים משפחה חד הורית עם ילד קטן‪,‬‬ ‫ולכן עברתי לקיבוץ מעברות בגיל שנתיים בתור "ילד חוץ בקיבוץ"‪ .‬הייתי קטן וחלש‪,‬‬ ‫והגננת מינתה שני ילדים לשמור עליי‪ :‬את גיורא שהיה הכי גבוה‪ ,‬ואת הילל שהיה‬ ‫הכי רחב‪ .‬לימים פגשתי את גיורא‪ ,‬אלוף גיבור בחיל האוויר‪ ,‬ושמעתי על הילל‪ ,‬נגן‬ ‫קלרינט בתזמורת הקיבוצים‪ .‬בימים ההם שכנו ילדי הקיבוצים בבית הילדים‪ .‬כל יום‬ ‫אחרי העבודה היו ההורים מתנקים‪ ,‬מתקלחים והולכים (אחד או שניים) לקבל את‬ ‫ילדיהם בבית הילדים‪ ,‬כדי לבלות איתם שעות אחדות על חלקת הדשא הציבורית‬ ‫הגובלת בחדרם‪ .‬בית בקיבוץ היה אז חדר‪ ,‬קראו לו "החדר"‪ .‬אבא שלי גר בכפר‬ ‫ויתקין ויכול היה לבקרני‪ ,‬רכוב על סוס וחגור באקדח (היו אז מאורעות)‪ ,‬אולי פעם‬ ‫בחודש‪ ,‬לכן מינה לי הקיבוץ מה שהיום היו מכנים "משפחה אומנת"‪ .‬את מי בחרו‬ ‫לכך? את אריה‪ ,‬הרווק של הקיבוץ ולא היה אומן יותר מיומן מן האריה הזה‪ .‬אריה‬ ‫היה מופקד בקיבוץ על כל מה שמסובך‪ ,‬מורכב‪ ,‬מתוחכם או קשה לטיפול‪ .‬הוא היה‬ ‫הנגר‪ ,‬החשמלאי והכוורן (היום אומרים דבוראי)‪ .‬אני זוכר אותו משמיש את הברודר‬ ‫לאפרוחים ‪ -‬תנור חשמלי מכוסה בכיפה שמתחתיה מתרוצצים אפרוחים בני יום‬ ‫ונהנים מן החום‪ ,‬שאם יהיה יותר מידי ‪ -‬יצלו‪ ,‬ואם פחות ‪ -‬ימותו מן הקור‪.‬‬ ‫אני זוכר בקושי את השמות של ילדי הגן‪ .‬את אוהד שהלך לקורס טיס יחד עם‬ ‫גיורא‪ ,‬ונהרג בקרב‪ ,‬את נמרוד (נימי) יפה המראה‪ ,‬את דליה גבוהת הקומה‪ ,‬את מאיה‬ ‫הג'ינג'ית מרובת הנמשים‪ ,‬מייסדת ומנצחת מקהלת הקיבוצים‪ ,‬ואת רינה שהייתה‬ ‫היפה מכולן‪ .‬אני זוכר את החדר של אריה ‪ -‬צריף עץ מכוסה בגג רעפים אדום‪ ,‬שעמד‬ ‫בתוך חורשת הברושים אשר ליד הדרך‪ ,‬כמו בית שילדים מציירים‪.‬‬ ‫כשהייתי בן ארבע אבא התחתן בשנית‪ .‬גם הפעם עם אישה ששמה שרה‪ .‬הוא‬ ‫בא למעברות ביחד איתה כדי לקחתני‪ .‬יש לי בראש תמונה שהיא מקלחת אותי‬ ‫במקלחת בית הילדים‪ ,‬את התמונה מלווה המחשבה שאני בבדיקה‪ .‬מאיפה מחשבה‬ ‫כזו לילד בן ארבע‪ .‬כשעברתי לגור בכפר ויתקין‪ ,‬נשמר הקשר עם אריה ממעברות עוד‬ ‫שנים רבות‪ .‬כשהגיע זמני ללכת לבית הספר‪ ,‬הוא בא בסירה בנחל אלכסנדר ואיתו‬ ‫שולחן עשוי מעץ אקליפטוס אדום‪ ,‬שולחן מתאים לילד בן שש‪ ,‬וכיסא אחד‪ ,‬מאותו‬ ‫העץ‪ ,‬מותאם בדיוק לילד בן שש‪ .‬בשולחן הייתה מגירה אחת‪ ,‬ובמגירה חלת דבש‬

‫שהכינו הדבורים לילד בן שש‪ .‬וכאן מילים אחדות כדי לסבר את האוזן‪ :‬זו הייתה‬ ‫תקופת מלחמה וכל החומרים היו מגויסים‪ ,‬לכן אי אפשר היה לקנות עץ לנגרות‬ ‫בחנות‪ ,‬ואילו אקליפטוס אפשר היה לכרות בחורשה שעל יד הבית‪ .‬עץ האקליפטוס‬ ‫יכול להיות אדום מאוד ויפה מאוד‪ ,‬והוא חזק מספיק‪ ,‬אלא שהוא קשה מאוד‬ ‫לעיבוד‪ ,‬ומחייב הכנה מיוחדת‪ ,‬אחרת נוצרים בו סדקים‪ .‬במכון וולקני הייתה מחלקת‬ ‫יערנות שעבדה שנים על פיצוח סוד האקליפטוס‪ ,‬אבל אריה איכשהוא ידע את הסוד‬ ‫מעצמו‪ .‬בנוסף לשולחן היו בסירה שש נשים‪ ,‬שנסעו עם אריה לנופש במרומי המצוק‬ ‫הצופה אל הים‪ ,‬אשר ניצב עד היום במושב בית ינאי‪ .‬נחל אלכסנדר מתחיל להיות‬ ‫נחל ממש סמוך לקיבוץ מעברות‪ ,‬ממשיך בשדות כפר ויתקין ונשפך לים‪ ,‬אבל אף‬ ‫פעם לא שמעתי שמגיע לכפר ויתקין ובוודאי לא לבית ינאי‪ .‬אך כידוע‪ ,‬אין מקשים‬ ‫קושיות על מעשייה‪ ,‬ובכל מקרה אפשר להניח שאת הסוף עשו ברגל‪.‬‬ ‫אימא חיפשה לשולחן מקום בחדר (אחד משניים)‪ ,‬ומצאה ליד המכונת תפירה‪.‬‬ ‫לא עברו ימים רבים והוא כוסה בסמרטוטים שחיכו בתור לתפירה‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬התחתן אריה עם קאמי‪ .‬כשהייתי מתארח אצלם‪ ,‬הייתי שומע הונגרית‬ ‫שוטפת‪ .‬עד היום אני אוהב את צליל השפה‪ .‬הם היו זוג עדין ואנין טעם‪ .‬את זה בחברת‬ ‫הצנע של אז היה קשה לבטא‪ ,‬אבל אני יכולתי לראות‪ .‬קאמי מתה ממחלה‪ ,‬ואריה‬ ‫קיבל ילד אחר‪ .‬לא מזמן חזר אחי אורי מאחד ממסעותיו‪ ,‬וסיפר על איש שהתעניין‬ ‫בי ורצה תמונה ‪ -‬הוא היה הילד הזה‪.‬‬

‫אמי השנייה ‪ -‬שלושה סיפורים שהם אחד‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫הסיפור הפשוט‪ :‬כאשר אימי מתה מכר אבי את הפרה היחידה שהייתה לו‪ ,‬וקנה‬ ‫רדיו ג'נרל אלקטריק‪ .‬פרצה מלחמת העולם השנייה והרדיו אשר נמצא בחדרי‪ ,‬הפך‬ ‫בשעות הערב למרכז הבית‪ ,‬או נכון יותר‪ ,‬למרכז הכפר‪ .‬החברים שהיו גומרים את‬ ‫עבודת יומם בחליבת הערב‪ ,‬נושאים בחושך את כדי החלב למחלבה‪ ,‬היו עוצרים‬ ‫בדרך ליד חלוני שם עמד הרדיו‪ ,‬ומקשיבים לחדשות‪ .‬הם וגם אני‪ .‬כשהגעתי לגיל‬ ‫ארבע אבא התחתן‪ .‬הוא התחתן עם שרה ארפסנהאוט‪ ,‬שאחותה הבכירה דבורה‬ ‫הייתה נשואה לאליעזר ארליך‪ ,‬חברו מנוער‪.‬‬ ‫שרה ארפסנהאוט‪ .‬בן דודי אמנון חקר ומצא שהשם "ארפסנהאוט" השתלשל‬ ‫במשך הזמן מן השם "ארבניז"‪ ,‬ומוצאה של אימי הגליצינרית הוא כנראה בחצי האי‬ ‫האיברי‪ ,‬ואנחנו כולנו ספרדים‪.‬‬ ‫שרה אימי השנייה התחילה את חייה בכפר מיכלצ'ה‪ ,‬כפר קטן נטול יהודים‪ ,‬שליד‬ ‫העיירה הורודנקה‪ ,‬בסביבת העיר בוקובינה‪ ,‬למרגלות הרי הקרפטים בפלך גליציה‪,‬‬ ‫אשר היה שייך באותם ימים לפולניה‪ .‬אביה היה מנהל אחוזה‪ ,‬שבעליה הפולני חי‬ ‫בעיר הגדולה וורשה‪ .‬חיים‪ ,‬אבא של אימא‪ ,‬חי בכפר והיה המנהל שעל פיו ישק דבר‪.‬‬ ‫הבנים רכבו על סוסים‪ ,‬הבנות רקמו כלי לבן‪ ,‬שבעה סדינים ושבע ציפות לחתונתן‪.‬‬ ‫הכול התגלגל בשובה ונחת‪ ,‬עד שפרצה המלחמה‪ .‬המלחמה שברה הכול‪ ,‬ולעולם של‬ ‫אתמול (כך סטפן צוויג) לא נשאר זכר‪ .‬האב והסוסים נלקחו לעבודת הצבא‪ .‬האם‬ ‫וששת ילדיה גלו מגליציה לצ'כיה‪ ,‬הפכו לפליטים שאינם במקומם‪ ,‬למדו לדבר בשפה‬ ‫שאינה שפתם‪ ,‬בלי האב שהיה גם מקור פרנסתם‪ .‬אחרי המלחמה חזרו האם וילדיה‬ ‫לאחוזה‪ ,‬האב חזר גם הוא‪ ,‬ואחרי זמן קצר נפטר‪ .‬האם עלתה לארץ עם שלוש בנותיה‪,‬‬ ‫הבנים כבר היו שם לקבלן‪.‬‬ ‫שרה זו הייתה גבוהה‪ ,‬תמירה ושחורת שיער‪ .‬היא באה לקיבוץ מעברות לפגוש‬ ‫אותי‪ ,‬לקחה אותי למקלחת לרחוץ אותי‪ ,‬וחזרה עימי לכפר ויתקין‪ .‬היא הייתה לי‬ ‫אימא טובה ודואגת‪ .‬במו ידיה תפרה את התיק לכיתה א' (אבל אני רציתי תיק קנוי‬ ‫מעור)‪ ,‬וכשהייתי כבן חמש עשרה‪ ,‬ולא הייתה אף נערה שרצתה לתפור ולרקום לי‬ ‫רובשקה (או אולי לא העזתי לבקש)‪ ,‬היא תפרה ורקמה‪.‬‬ ‫באותם ימים הייתה נפוצה‪ ,‬בעיקר אצל ילדים‪ ,‬מכת פרונקלים‪ .‬לא אחד או שניים‬

‫אלא הרבה‪ .‬כל הקיץ היו הילדים מבלים במרפאה לבקש מזור לפצעיהם‪ .‬לי היה מן‬ ‫המכה הזו שבעתיים‪ ,‬והחובשת אמרה לאימי שהתרופה הטובה ביותר בשבילי היא‬ ‫לטבול אותי במי הים שהיה במרחק של יותר מקילומטר משם‪ .‬אימא הייתה לוקחת‬ ‫אותי לים‪ .‬היינו צועדים ברגל‪ ,‬ולפעמים הייתה לוקחת אותי על הידיים וצועדת יחפה‬ ‫בחול החם עד לשפת הים‪ ,‬שם אני הייתי משתכשך במים‪.‬‬ ‫הסיפור השני‪ :‬אבל היה שלד בארון‪ ,‬שלד שלא הניח לי כל הזמן‪ ,‬שלד שעכר את‬ ‫היחסים שיכלו להיות יפים‪ ,‬כפי שהתיאור עד כאן יכול היה להוביל אותם‪ .‬זמן קצר‬ ‫לאחר שעברתי לכפר‪ ,‬ירדתי במורד רחוב הזנב ופגעתי בשני נערים‪ .‬הם קראו אחרי‬ ‫"יש לך אם חורגת" ו"יש לך מכנסיים של ילדה"‪ .‬מה זה מכנסיים של ילדה ידעתי‬ ‫לאחר זמן קצר ‪ -‬בקיבוץ מעברות לא היה הבדל בין מכנסי ילד ומכנסי ילדה‪ ,‬בשניהם‬ ‫הושחל גומי‪ ,‬בכפר ויתקין הגומי סימן ילדה‪ .‬אבל מה זה אם חורגת? על כך אני עובד‬ ‫כל חיי‪ .‬אימי החדשה חשבה‪ ,‬כנראה ברוח הזמן‪ ,‬שיש להימנע מן הקונפליקט הטמון‬ ‫בתפקיד האם החורגת‪ ,‬ולהמלט מן המטען האסוציאטיבי הספרותי והתרבותי שהוא‬ ‫סוחב איתו‪ .‬הדרך המקובלת אז הייתה להתעלם ממנו‪ ,‬כלומר להסתיר מן הילד‬ ‫את העובדה שהתחלפו לו האימהות‪ .‬אבי שיתף איתה פעולה‪ ,‬ואכן הדבר הוסתר‬ ‫ממני עד בגרותי‪ ,‬ואף מאוחר יותר‪ .‬הוסתר אפילו באופן אקטיבי‪ .‬כאשר רבקה צורף‬ ‫אחותה של שרה אימי הראשונה ניסתה לפגוש אותי‪ ,‬שרה אימי השנייה גירשה אותה‬ ‫בתוקף‪ .‬כל הכפר ידע את הדבר‪ ,‬כולם מלבדי‪ .‬גם אני ידעתי‪ ,‬אבל שיתפתי פעולה‬ ‫בקשר שקשרו נגדי‪ .‬שיתפתי פעולה כמו אנוסי ספרד‪ ,‬כי בסתר חפרתי וחקרתי כל‬ ‫בדל אינפורמציה כדי לקבל תמונה על מי שהייתה אימי הראשונה‪ .‬בבית המלאכה‬ ‫(כך קרא אבי למסגרייה שלו)‪ ,‬מצאתי מוחבאים בתיבת פח דהויה מכתביה (כתובים‬ ‫בעפרון קופי)‪ ,‬וקראתי בהם אחד אחד‪ .‬ייתכן שלמדתי מוקדם יחסית לקרוא רק כדי‬ ‫לקרוא אותם‪ .‬קראתי את כל הספרים בבית‪ ,‬ויכולתי לזהות מי מהם שלו ומי שלה‪.‬‬ ‫כל כתבי יאנוש קורצ'אק בוודאי היו שלה‪ ,‬והשלום הנצחי של עמנואל קנט גם‪ .‬אני‬ ‫ידעתי שאת אלה אבא לא היה קורא לעולם‪ .‬בסתר הלכתי לבית הקברות לחפש את‬ ‫המצבה שלה‪ .‬הייתה שם מאחורי הזכוכית תמונה שלה‪ ,‬אבל היא נשחתה‪ .‬שרה אימי‬ ‫החדשה השקיעה בי המון וציפתה לאהבה‪ ,‬אבל אני לא השבתי אהבה אל חיקה‪.‬‬

‫נהגתי פחות או יותר כראוי‪ ,‬אבל לא יותר מזה‪ ,‬והיא נפגעה עד עומקי נשמתה‪ ,‬אולי‬ ‫עד מותה‪ .‬למה לא השבתי אהבה אל חיקה? כשאני חושב על זה היום‪ ,‬אולי בגלל‬ ‫הסוד הנורא‪ ,‬בגלל ההסתרה‪.‬‬ ‫הסיפור השלישי‪ :‬היכן מצא אותה אבי? שכחתי לשאול‪ .‬אולי ברעננה אצל חברו‬ ‫אליעזר ארליך‪ ,‬אולי במסעדת בית ברנר בתל אביב‪ .‬הם התחתנו הביאו אותי מקיבוץ‬ ‫מעברות לבית בכפר ויתקין‪ ,‬אבל אז משהו השתבש‪ .‬איני יודע מה‪ ,‬ואין לי מושג במי‬ ‫האשמה‪ .‬תמיד היה לי חשד שזה משהו הקשור בי‪ ,‬אבל מה? היא הייתה יפה יותר‬ ‫מן השכנות‪ ,‬יפה יותר מן הבנות שלהן (לפי התמונות)‪ ,‬חזקה יותר (אז זה היה חשוב‬ ‫מאוד)‪ ,‬זריזה וחרוצה מכולם‪ .‬רק מה? היא לא התקבלה‪ .‬כאשר חילקו את המגרשים‪,‬‬ ‫אבא והדודה טובה ביקשו לגור בשכנות זה לצד זו‪ ,‬וכך היה‪ .‬אני זוכר שתמיד שרר‬ ‫ברוגז בין אימא לדודה טובה‪ ,‬ברוגז לעולם‪ ,‬אף שאיני זוכר‪ ,‬ואולי גם לא ידעתי‪ ,‬על‬ ‫מה ולמה‪ .‬אימא ניהלה חרם ‪ -‬מי שנכנס אצלם לא יכנס אצלנו (מלבד יוצאים מן‬ ‫הכלל אחדים ובהם אני ואבא)‪ .‬טובה הייתה שייכת לכפר המקבל‪ ,‬ואימא שמקרוב‬ ‫באה רצתה להתקבל לחברת בעלי המשקים שבכפר‪ .‬חברים אחרים היו לה והרבה‪,‬‬ ‫היא קיבלה אותם כשרק באו לכפר‪ ,‬טיפחה אותם‪ ,‬קירבה אותם‪ ,‬דיברה איתם‪ .‬בין‬ ‫אלה היו יעקב הנפח‪ ,‬אווה וולנר ומאיר ריזה‪ ,‬כולם היו בעלי מקצוע שאינם חברים‪.‬‬ ‫אבל להתקבל בכפר זה אומר בקרב חברי הכפר‪ ,‬חברים שמכניסים חלב למחלבה‪.‬‬ ‫יום אחד הגיעו לכפר נערים ונערות השייכים לתנועת נוער ציונית בארצות דוברות‬ ‫אנגלית‪ .‬הם לבשו ג'ינס צמודים (אז עוד לא היה כדבר הזה כאן)‪ ,‬דברו אנגלית‪ ,‬והיו‬ ‫מפונקים מן הקודקוד ועד קצות האצבעות‪ .‬הם באו אלינו לחודש להתבסם מארץ‬ ‫הקודש‪ .‬כולנו נשבינו ברושם שהותיר תחת דשן ארוז בג'ינס צמוד‪ ,‬אבל מי לכד את‬ ‫הפלא הזה לעצמו? לוי קוקסו הרשע ויוסלה בר השמן‪ .‬זה נגמר בחתונה‪ ,‬וחתונה‬ ‫בכפר זו תמונה של אנשים עם פטישים‪ .‬הכיצד? כשעמדנו להתחתן סיפרתי לרבקה‬ ‫מה הולך להיות‪ ,‬וזו התמונה‪ :‬בבוקר יום השבת שלפני יום החתונה‪ ,‬מתחילים לראות‬ ‫ברחוב אנשים במכנסי חקי מגוהצים‪ ,‬בחולצות לבנות ובחגורתם פטישים‪ .‬הם נוהרים‬ ‫כל אחד ברחובו‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬למגרש הכדורסל אשר במרכז הכפר‪ .‬שם מחכה‬ ‫להם פלטפורמה ענקית ועליה חבילות קש וקרשים‪ ,‬מהם מקימים בעזרת הפטישים‬

‫את שולחנות החתונה‪ .‬בצהרי יום החתונה נאספות הנשים בבית האימון של שכנתנו‬ ‫מינה כשר‪ .‬בית האימון לא ראה אפרוחים מאז שבעלה נפטר‪ ,‬ועומד לו ריק באמצע‬ ‫הכפר‪ .‬בבית האימון מכינות הנשים את העוגות‪ .‬בערב החתונה נפגשות העוגות עם‬ ‫השולחנות והנשים עם הגברים‪ .‬כך סיפרתי לרבקה‪ ,‬וכך היה בחתונתנו‪ .‬אבל יוסלה‬ ‫בר התחתן כשהיינו בני עשרים‪ ,‬כלומר עשר שנים לפני כן‪ ,‬ובחתונה שלו לקחה אמי‬ ‫את מושכות בית האימון‪ ,‬וניצחה על הכנת העוגות‪ .‬מאז ועד היום‪ ,‬כאשר אני מגיע‬ ‫לכפר ויתקין ופוגש את נעמי‪ ,‬הכלה מאז‪ ,‬אני זוכה לנשיקות תודה על מעשה בית‬ ‫האימון מאז‪ .‬בבית האימון הן לא רק אפו‪ ,‬הן גם פטפטו‪ ,‬וכך‪ ,‬אחרי מספר חתונות‬ ‫עוקבות שאימא ניהלה ‪ -‬כמעט מבלי משים היא התקבלה‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫קיבלתי מכות בגלל קריאה בספרים‬

‫‪28‬‬

‫כשאני קורא את אשר אני כותב זה נשמע עולם קצת עגום‪ ,‬אבל לא הכול היה‬ ‫כזה‪ .‬במשך שעות‪ ,‬אולי ימים‪ ,‬הייתי עוזב את העולם הזה ושוחה בעולמות אחרים‪,‬‬ ‫עולמות הספרים‪ .‬בבית היו ספרים‪ .‬היינו חתומים על ספריית עם עובד וכל חודש‬ ‫היה מגיע ספר‪ .‬בהתחלה היו הספרים צהובים ואחר כך כחולים‪ .‬היו בבית גם‬ ‫ספרים שאיש לא אמר מאין הגיעו‪ ,‬כמו כל כתבי יאנוש קורצ'ק והשלום הנצחי של‬ ‫עמנואל קנט‪ .‬קראתי‪ ,‬או לפחות דפדפתי‪ ,‬בכולם‪ .‬בתום יום העבודה בשדה‪ ,‬לאחר‬ ‫ארוחת ערב דשנה (כרגיל עוף ותפוחי אדמה) שאימא הכינה‪ ,‬היא נפנתה לשטוף את‬ ‫הכלים‪ ,‬ואנו‪ ,‬אבא ושלושה בנים‪ ,‬היינו מתרווחים בכסאות נוח על המרפסת הפונה‬ ‫אל הרחוב‪ ,‬וקוראים בספרים‪ .‬כשנקראו כל הספרים‪ ,‬היה אחד מאיתנו (לרוב אני)‬ ‫הולך לספריית הכפר ומחליף ספרים לעצמו ולאחרים‪ ,‬לכל אחד ספר לפי טעמו‪.‬‬ ‫בין המרפסת והרחוב לא הייתה חציצה של ממש‪ ,‬ועוברים ושבים היו רואים את‬ ‫הקוראים ולפעמים נכנסים‪ ,‬מפטפטים‪ ,‬פונים בענייני עבודה או בעניינים אחרים‪.‬‬ ‫כנראה שאצלי הקריאה הגיעה לממדים מדאיגים‪ .‬היום היו אומרים התמכרות‪.‬‬ ‫לפעמים חטפתי מכות בגלל קריאה בספרים‪ ,‬וזה הגיע לי‪ .‬כשהייתי ילד ועדיין‬ ‫לא גדלתי מספיק כדי להיות כוח עבודה שכדאי לקחת לשדות‪ ,‬אבא ואימא היו‬ ‫יוצאים לקטוף תפוזים או קלמנטינות‪ ,‬ומשאירים אותי בבית עם המטלות‪ :‬לעת‬ ‫ערב לתת גרעינים לעופות‪ ,‬להכניס לרפת את הפרות‪ ,‬לתת להן תערובת ולשמור‬ ‫על הילד כל הזמן‪ .‬אני‪ ,‬רק שמעתי את צליל הריתמות‪ ,‬היית מתנפל על ספר ושוקע‬ ‫בעולמות‪ .‬עולמות שיש בהם עצי ליבנה וקרפיפי רכבות‪ ,‬איים בים הדרומי ברוטב של‬

‫הרפתקאות‪ .‬הייתי שוקע ושוכח את עצמי‪ ,‬עד שבאו באזני שוב צלילי הריתמות‪ .‬אז‬ ‫הייתי יוצא אל הלולים ורואה שהתעופפו העופות (אז הם עוד ידעו לעוף)‪ ,‬ניגש לרפת‬ ‫ושומע את הפרות גועות‪ ,‬והילד‪ ,‬איפה הילד? לפעמים זה נגמר במכות‪.‬‬

‫שלום ואחיו‬

‫לאחר מלחמת העולם היה בארץ צנע‪ .‬אנשים קיבלו מקרוביהם בארצות הברית‬ ‫חבילות ובהן סמרטוטים משומשים‪ ,‬ואבא התבדח "הדודים שלנו דודי סרק‪ ,‬כולם‬ ‫בארץ"‪.‬‬

‫נס גדול היה שם‬

‫מאבא היו נושרים אמרות כנף ופתגמים‪ ,‬מעין טוביה החולב של ימינו‪ .‬אמרות מן‬ ‫הגמרא‪ ,‬מן המשנה או מן התנ"ך‪ ,‬אמרות מספרות ההשכלה‪ ,‬אמרות ביידיש ואפילו‬ ‫ניבולי פה בשפת גויים‪ .‬אמרותיו קיבלו את טעמן מן הסיטואציה שבה נאמרו‪ .‬כך‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬כשהיה רואה איש ציבור שסרח היה אומר "כל האיברים רוצים להשתין‪ ,‬אבל‬ ‫את מי מוציאים‪ ...‬וגומר" כשנחוץ היה אומר "ישי אל תדאג‪ ,‬לדור שלנו עוד יספיקו‬ ‫טיפשים"‪ ,‬כשהיה חוזר לשדה היה מדקלם לאימא "שלום לך מרתה תמתי‪ ,‬לנצח הנני‬ ‫שב לקרב כי נרפא הפצע"‪ .‬עבדתי בארה"ב במשך שנה‪ ,‬ובסופה הייתה לי הזדמנות‬ ‫להציג את עבודתי בפני מכוני המחקר החקלאי בארה"ב‪ .‬שתי נשים שעבדתי איתן‬ ‫שם‪ ,‬שילה גילט ווילדה מרטינז‪ ,‬נחלצו לעזרתי בתרגום ובשקפים‪ .‬כשההרצאה עברה‬ ‫בהצלחה‪ ,‬אמרתי להן "אפילו נעל ישנה אפשר לעשות ממנה ריבה‪ ,‬אם מוסיפים‬ ‫הרבה סוכר"‪ .‬זה מאבא‪ .‬אבא היה ילד מלחמה‪ ,‬והצליח ללמוד רק שנים אחדות‬ ‫בחדר מסודר‪ ,‬אך כשהתחלתי ללמוד גמרא מצאתי‪ ,‬ועדיין אני מוצא‪ ,‬את האמרות‬ ‫ששלה מתוכה לפתגמיו ואמרותיו‪ .‬איך שלה? הרי הוא לא למד כלל גמרא‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת כאשר הגעתי במסכת סנהדרין לפרק הפותח ב"כל ישראל יש להם חלק בעולם‬ ‫הבא" נזכרתי שאמר "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא‪ ,‬אפילו רב רייך אוׁיְ ֵחד"‪.‬‬ ‫אפילו רייך‪ ,‬שהיה המלמד שלו בחדר‪ .‬אמרה שמושכת את טעמה ועוקצה מן ההקשר‬ ‫הגמרא שבו היא נעוצה‪ .‬הגמרא הייתה כנראה באוויר שם בשומסק‪.‬‬ ‫סמואלסון אמר‪" :‬אלוהים אוהב את הבינוניים אחרת לא היה עושה מהם כל כך‬ ‫הרבה" ואבא היה אומר "הוא בינוני‪ ,‬לא חכם גדול ולא טיפש קטן"‪.‬‬

‫חג החנוכה בפתח‪ .‬בחג החנוכה באים הדודים‪ ,‬והדודים באים עם דמי החנוכה‪.‬‬ ‫ראשון בא הדוד רפאל‪ ,‬איש קטן וקצת מצחיק‪ .‬בהיותו נער הלך ללמוד בישיבת‬ ‫וולוז'ין‪ ,‬הישיבה שבה למד ביאליק‪ .‬הוא התפקר והחליט להיות משורר‪ .‬כאשר‬ ‫נאספה לו חבילת שירים ראויה להתכבד בה‪ ,‬נסע לאודסה‪ ,‬פגש בביאליק‪ ,‬שכבר‬ ‫היה משורר ידוע‪ ,‬והראה לו את שיריו‪ .‬ביאליק הסתכל בשיר אחד ואמר "תהיה רוכל‪,‬‬ ‫תהיה סנדלר‪ ,‬תהיה זגג‪ ,‬רק אל תהיה משורר"‪ .‬רפאל עלה לארץ‪ ,‬עבד בפרדסי ראשון‬ ‫לציון‪ ,‬ונהיה מנהל הלשכה‪ .‬בתקופת כיבוש העבודה‪ ,‬לשכת העבודה הייתה המוקד‪,‬‬ ‫ורפאל אפילו זכה לחטוף מכות מפרשים אנגלים בעת השביתה הגדולה שהוא הקטן‬ ‫הנהיגה‪.‬‬ ‫רפאל היה רווק‪ ,‬וכשפרצה המלחמה והחל הגיוס לצבא הבריטי‪ ,‬נחשב הרווק כמי‬ ‫שיש לו פחות מה להפסיד‪ .‬רפאל לקח זאת על עצמו והתגייס‪ .‬כשחזר מן המלחמה‬ ‫נהיה סתם בן אדם‪ ,‬התחתן עם אישה רגילה וקנה רהיטים יפים‪ .‬קצת הרמנו גבה ‪-‬‬ ‫רפאל דוד כמו כולם? על הדוד רפאל מתגלגל במשפחה סיפור‪ :‬כשפרצה מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ ,‬הוא היה תלמיד ישיבה בגיל צבא‪ .‬הוא התחמק והתחמק עד‬ ‫שנתפס וגויס‪ .‬זה כבר היה לקראת סוף המלחמה‪ ,‬הצבא הרוסי המפואר ידו הייתה‬ ‫על התחתונה‪ ,‬לא היה אוכל‪ ,‬חסרו בגדים חמים ואפילו כדורים‪ .‬החיילים הרגישו‬ ‫ששכחו אותם בחזית‪ .‬וכאן אני צריך לתת כבוד לכף שבמגף‪ .‬כידוע‪ ,‬לחייל הרוסי‬ ‫הייתה כף במגף ‪ -‬למה כף ולמה במגף? כדי שאם יראה‪ ,‬או אפילו רק ישמע שמחלקים‬ ‫דייסה‪ ,‬יוכל לבוא עם כפו בידו וללעוס מעט‪ .‬נחזור לחזית‪ .‬רפאל היהודי הקטן‪ ,‬שרק‬ ‫בא לא מזמן‪ ,‬אירגן את הקצפים (איכרים) הרוסים הגדולים‪ ,‬והסיתם לפרוש דגל לבן‬ ‫וללכת לשבי במאורגן‪ .‬עוד הם חוצים את הקווים כשדודי רפאל והדגל בראשם‪ ,‬עבר‬ ‫שם הרס"ר וראה את התהלוכה‪ .‬אבוי‪ ,‬הלכה לו הפלוגה‪ ,‬חשב‪ ,‬אבל אז התעשת וקרא‬ ‫בקול גדול "מחלקים דייסה"‪ ,‬וכל השיירה הסתובבה לאחור‪ ,‬כל חייל שלף את הכף‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫מתוך המגף‪ ,‬המרד שכך והכול נשכח‪.‬‬ ‫מלבד דודים‪ ,‬דמי חנוכה ואגוזים‪ ,‬היו בחג החנוכה גם סביבונים‪ ,‬כמו בשיר‬ ‫"מעופרת יצוקה"‪ .‬כשהיה החג ממשמש ובא‪ ,‬היו הילדים נאספים אצל אבא במסגרייה‬ ‫ומביאים עופרת‪ ,‬יותר נכון גרוטאות עופרת (אז עוד לא ידעו על תכונותיה הרעילות‬ ‫של המתכת הזאת)‪ .‬אבא היה מפעיל את שולחן הנפחים שהיה עומד כל השנה נכלם‪.‬‬ ‫באמצע השולחן היה פתח שממנו נושפת הרוח כאשר מסובבים את ידית המפוח‪.‬‬ ‫על הפתח מונחת ערימה קטנה של פחם‪ .‬כאשר מדליקים את הפחם ומסובבים את‬ ‫ידית המפוח‪ ,‬נוצרת אש חמה מאוד‪ .‬על שולחן הנפחים הניח כלי שנראה כמו מחבת‬ ‫מכווצת בפאותיה ובתוכה הגרוטאות‪ ,‬על הסדן הניח את התבנית‪ .‬אני סובבתי את‬ ‫ידית המפוח‪ ,‬וכולנו חיכינו לאות ‪ -‬כאשר העופרת המוצקה הפכה לנוזל‪ .‬או אז אחז‬ ‫אבא בידית המחבת‪ ,‬כיוון לחור התבנית‪ ,‬יצק עד שמלאה‪" .‬אסור לגעת זה חם" אמר‬ ‫לכל העיניים שהביטו בשקיקה‪ .‬עברו כמה דקות‪ ,‬ואז פרק את התבנית לארבעת‬ ‫מרכיביה‪ ,‬סביבון מבריק יצא שהתגלגל על הרצפה‪ ,‬עדיין חם‪ ,‬ועליו כתוב באותיות‬ ‫בולטות ‪ -‬נס גדול היה פה‪ .‬פה ולא שם‪ .‬ואז לסביבון הבא‪ .‬אבל מסתבר שאנחנו‪,‬‬ ‫רפאל והסביבון זה לא הכול‪ .‬היו עוד דודים‪.‬‬

‫היהודי הנודד‬ ‫סבי היה מלמד‪ ,‬מורה בחדר מתוקן לבנות‪ .‬נולדו לו שמונה בנים ובנות‪ ,‬וכל‬ ‫הבנים מלבד אבי למדו להיות מורים‪ .‬כשהבכור יצחק הוכתר כמורה‪ ,‬הוא עלה‬ ‫באונייה כדי לעלות לארץ ולהגשים את הציונות‪ .‬עודו שט‪ ,‬ופרצה מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ .‬היא פרצה באוקראינה שהייתה שייכת לרוסיה‪ .‬הכוחות חצו את הגבול‬ ‫בעיירה ממנה אך יצא‪ ,‬ולכן לא היה לו לאן לחזור‪ .‬האונייה הגיעה לפלסטינה‪ ,‬ושם‬ ‫התורכים לא נתנו לרדת‪ ,‬שהרי בתורכיה היו היהודים מרוסיה נתיני האוייב (למי שלא‬ ‫ידע או שכח‪ ,‬במלחמת העולם הראשונה נלחמו אנגליה‪ ,‬צרפת ורוסיה‪ ,‬באוסטריה‬ ‫תורכיה ופרוסיה)‪ .‬האונייה סבה על עקבותיה‪ ,‬וניסתה להוריד את נוסעיה בכל נמל‪.‬‬ ‫השלטונות בבולגריה הסכימו‪ ,‬ושם ירד הדוד יצחק‪ .‬הוא היה מורה צעיר מוכשר‬ ‫ומקסים‪ ,‬מצא עבודה וקנה את ליבה של בת הגביר (בז'רנו)‪ .‬הוא התחיל כמורה‪ ,‬עלה‬ ‫לגדולה‪ ,‬והיה למנהל הגימנסיה היהודית בפלובדיב‪ ,‬העיר השנייה בגודלה בבולגריה‪.‬‬

‫נולדו להם שלושה בנים‪ .‬אחד מת‪ ,‬והשניים שנותרו הם שבתאי (ביתוש) ואלכסנדר‬ ‫(סנדר)‪.‬‬ ‫לא הכול בסיפור הזה היה ורוד‪ .‬בני משפחת אישתו הדירו אותה מעסקי‬ ‫המשפחה כי התחתנה עם אשכנזי‪ .‬במלחמת העולם השנייה הם כמעט נשלחו‬ ‫למחנות ריכוז‪ ,‬אבל לא‪ ,‬הם ניצלו‪ .‬האגדה הבולגרית אומרת שהמלך הבולגרי סרב‬ ‫לשלוח את יהודיו‪.‬‬ ‫בסוף המלחמה עלה הדוד יצחק לארץ עם משפחתו‪ .‬הם הקימו בית צנוע בכפר‬ ‫חיטים‪ ,‬כפר קטן על המצוק הצופה אל הכינרת‪ ,‬וגם שם היה מורה ומנהל בית ספר‪.‬‬ ‫אלכס בן דודי בן גילי הלך לפי צו השעה ללמוד בבית ספר חקלאי עם פנימייה‪ .‬היו‬ ‫אז שניים ‪ -‬כדורי ומקווה (בעצם שלושה אם לוקחים בחשבון את פרדס חנה‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא היה לבני האיכרים‪ ,‬ואלה להתיישבות העובדת)‪ .‬אלכסנדר למד במקווה‪.‬‬ ‫משם התגייס לצבא הגיע לקורס טייס והיה מדריך טייס בחסד עליון (כך אמרו‬ ‫עליו תלמידיו)‪ .‬אחרי הצבא התחתן עם חברתו מכפר חיטים‪ ,‬והקים משק בניר‬ ‫בנים‪ .‬המשק לא הלך כל כך‪ ,‬והוא מצא עצמו נחלץ לקריאת שרת החוץ גולדה מאיר‬ ‫להשתתף בהקמת חיל אוויר לגאנה‪ ,‬המדינה הראשונה באפריקה שמדרום לסהרה‬ ‫אשר זכתה בעצמאות‪ .‬הוא הדריך את הכושים בטייס ונהרג בתאונה‪ .‬באותם ימים‬ ‫הדרכה בחו"ל הייתה מצד אחד יציאה מספרטה (או מהבונקר הלאומי)‪ ,‬ומצד שני‬ ‫מעשה חלוצי לאומי ממדרגה ראשונה‪ .‬זה היה לפני עידן התיירות ההמונית וגם לפני‬ ‫היות המוצ'ילארוס‪ ,‬אנשים אז לא היו נוסעים לחו"ל כך סתם‪ .‬זו הייתה התקופה‬ ‫שבה האימפריות הגדולות (בעיקר אנגליה) החלו להעניק‪ ,‬בטוב או ברע‪ ,‬עצמאות‬ ‫למושבותיהן (כך הן קראו למדינות שכבשו ושלטו בהן עשרות או מאות שנים)‪.‬‬ ‫המדינות שאך יצאו לעצמאות חשקו בסמלי הטכנולוגיה המתקדמת‪ ,‬ואלה היו אז‬ ‫חברת אונייות וחברת תעופה‪ ,‬והמהדרין חשקו גם בחיל אוויר‪ .‬האימפריות לא כל‬ ‫כך התלהבו לתת להם את הצעצועים האלה‪ ,‬שהרי לדעתן הכושים לא מזמן ירדו‬ ‫מן העצים‪ .‬מדינת ישראל נחלצה לעזרתן‪ ,‬ואלכס את נשמתו נתן‪ .‬אם עוקבים אחרי‬ ‫מהלך חייו רואים אדם שהיום ודאי היה יוצא ממנו פרופסור (בכל מה שעשה היה‬ ‫מלמד כמו אביו וסבו)‪ ,‬אבל אז נחלץ לקריאת שרת החוץ להגשים את מה שהיה‬

‫נחוץ‪ .‬בעקבותיו הלכו בני כפר חיטים‪ ,‬לימים התברר שלא היה בארץ מקום שהוציא‬ ‫מקרבו טייסים כה רבים ככפר חיטים‪ .‬סנדר שבא מבחוץ היה חרוץ‪ ,‬האמת שכולנו‬ ‫היינו דור כזה‪ ,‬וכך הלכנו בעקבות הדור שלפנינו‪ ,‬דור הפלמ"ח‪ .‬בשבילנו לא היחיד‬ ‫היה העיקר אלא הכלל ו"את מה שנחוץ לעם ישראל עשה רב ישראל"‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫אומר אבא‪.‬‬

‫הדודה חנה‬ ‫דודה חנה הייתה נשואה לשוטר במשטרת המנדט‪ .‬שוטר ובראשו קולפק (כובע‬ ‫פרוות טלאים זקוף)‪ .‬בפעם הראשונה ראיתי אותה כשהוזמנתי אליהם בחופש הגדול‬ ‫לנס ציונה‪ ,‬מושבה מנומנמת שחיו בה יהודים עם ערבים בשלווה ונחת‪ .‬היא הייתה‬ ‫אישה קטנה ופיקחת‪ .‬בעלה נפתלי היה בנוי לתלפיות‪ ,‬בלונדי עם קרחת‪ .‬הוא היה‬ ‫יהודי הונגרי‪ ,‬נאה ומסביר פנים‪ ,‬ואבא אמר שההונגרים (היהודים ההונגרים) הם‬ ‫או גאונים או משוגעים‪ .‬האגדה אמרה שאביו של נפתלי המציא המצאה שיכלה‬ ‫להביא גאולה לעולם‪ ,‬שמר אותה בסוד כל חייו‪ ,‬ולקח אותה איתו אל קברו‪ .‬נפתלי‬ ‫שאני פגשתי בנס ציונה עבר הסבת מקצוע משוטר למהנדס אלקטרוניקה‪ .‬את‬ ‫האלקטרוניקה למד בהתכתבות במכונים הבריטיים (כן‪ ,‬הייתה פעם אפשרות כזו)‪.‬‬ ‫בפעם השנייה נפגשנו במגדל הפיקוח בשדה התעופה בלוד‪ .‬זה היה בתקופת‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הטנקים של רומל איימו באל עלמין‪ ,‬וכל העולם רעד‬ ‫מפחד‪ .‬שדה התעופה לוד היה שדה אסטרטגי לאימפריה הבריטית‪ ,‬ומי היה מהנדס‬ ‫האלקטרוניקה במגדל הפיקוח? הדוד נפתלי שלנו‪ .‬ו‪...‬אינני יודע איך‪ ,‬גם אני הילד‬ ‫הייתי שם‪ .‬ממגדל הפיקוח ראיתי מטוסים ממריאים ונוחתים‪ ,‬מטוסי קרב ומטוסי‬ ‫משא‪ ,‬ושם ישבתי עם החבר'ה ואכלתי ממנות הקרב הבריטיות (בארץ היה קיצוב)‬ ‫פטה כבד משומר מקופסא‪.‬‬ ‫קמה המדינה‪ ,‬והדוד נפתלי היה לקצין קשר על אוניית מלחמה‪ .‬חנה ויתר‬ ‫המשפחה עברו לחיפה‪ ,‬וגרו בשכונת רמות רמז שרק קמה‪ .‬לאחר שעזב את הצבא‪,‬‬ ‫היה למתקן מקלטי רדיו (כן‪ ,‬היה פעם מקצוע כזה)‪ .‬לעיתים הם היו באים אלינו‬ ‫לבקר בכפר‪ .‬אני הייתי קטן וחלש‪ ,‬והדוד נפתלי היה דואג לחינוכי הגופני‪ .‬הוא לימד‬ ‫אותי להתקלח במים קרים‪ ,‬תרגילי ספורט וזקיפות קומה‪.‬‬

‫הכול פעל כראוי‪ ,‬עד שנחתה המכה‪ ,‬בנם הגדול דרור חלה בסרטן ומת‪ .‬זה שבר‬ ‫את נפתלי‪ .‬הוא היה לאחר‪ .‬עבר לטבעונות‪ ,‬וכדרכו‪ ,‬למד את הנושא באופן שיטתי‬ ‫והפך מומחה בתחום‪ .‬הוא שכר את תל דור והקים שם צריפים‪ ,‬אחסן וריפא בהם‬ ‫חולים‪ .‬כשהיו באים אלינו לבקר‪ ,‬הייתי יורד אל תחתית המגרש‪ ,‬למקום שבו הזדחלה‬ ‫ערימת הז'ז'א (זבל פרות רטוב) במורד‪ ,‬שם גדלו עוקצניים שיחי‪ ,‬או נכון יותר‪ ,‬עצי‬ ‫הסירפד‪ .‬הייתי קוצר בחרמש‪ ,‬וממלא שני שקים בשביל הדוד נפתלי‪ ,‬שאכל אותם‬ ‫עם חברים וגם לבד‪ .‬הוא מת בגיל שישים ואחד‪.‬‬ ‫‪31‬‬

‫הנגזרת‬

‫‪32‬‬

‫היא ניבטת אליי מן התמונה‬ ‫החצויה‪ .‬שערותיה קצרות‪ ,‬פניה חכמים‪,‬‬ ‫נחבאת אל הכלים‪ .‬לאחר שזהבה‪ ,‬אימא‬ ‫של רבקה מתה‪ ,‬נסענו לדירתה לקחת‬ ‫את חפציה‪ .‬בסוף חייה גרה בבית הבראה‬ ‫של ההסתדרות משען ברמת אביב‪.‬‬ ‫פתחנו את דלת הבוידעם ומצאנו חבילה‬ ‫גדולה של כרכי אוגניוק‪ ,‬תקופון תרבותי‬ ‫מברית המועצות (אז המעצמה שמעבר‬ ‫למסך הברזל)‪ ,‬המון תיקי יד של נשים‬ ‫חצי משומשים‪ ,‬ופטיש אחד קצת שבור‪.‬‬ ‫מאז קנינו הרבה כלי עבודה חדשים‪,‬‬ ‫וכבר חילקתי אותם משומשים‪ ,‬ועדיין‬ ‫אני מחזיק בפטיש הזה‪ ,‬שלא היה כמוהו‬ ‫בכל הפטישים‪ .‬עוד הייתה בבוידעם‬ ‫מזוודה‪ ,‬מלאה מכתבים‪ ,‬יומנים ומעטפה‪.‬‬ ‫במעטפה תמונות גזורות‪ .‬בתוך המזוודה‬ ‫הייתה מזוודה קטנה‪ ,‬ובה קווצת תלתלי‬ ‫זהב ושמלת תינוקת ורודה‪ .‬ביחד איתם‬

‫היו צבורים הגזירים‪ ,‬שאריות גזורות של התמונות‪ .‬את כרכי האוגניוק ואת תיקי היד‬ ‫זרקנו לפח‪ .‬את המזוודה ואת המזוודה שבתוך המזוודה לקחנו אלינו הביתה‪.‬‬ ‫גרנו אז בבית חדש בחופית אשר ליד כפר ויתקין‪ .‬בית קטן העומד בראש הגבעה‪,‬‬ ‫צופה אל הים מצד אחד‪ ,‬ואל עיקול הנחל בואכה סמארה מצד שני‪ .‬לשם הזמנו לסוף‬ ‫שבוע ארוך את איזה‪ ,‬אחותה הגדולה של רבקה‪ ,‬אשר גרה במושב שרונה‪ .‬איזה באה‬ ‫עם חברתה היודעת רוסית‪ ,‬אסתר מטבעון‪ .‬ישבנו על הרצפה‪ ,‬שתינו תה‪ ,‬פתחנו את‬ ‫המזוודה וקראנו במכתבים‪.‬‬ ‫היו שם מכתבים לקוניים בעברית באותיות לקטנים‪ .‬היה כתוב בהם‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫"בנינו נמל"‪ .‬זה היה נמל תל אביב‪ ,‬אז סמל לעצמאות‪ ,‬עכשיו מקום בילוי ונהנתנות‪.‬‬ ‫היה שם פתק בכתב עברי מרובע באותיות גדולות מנוקדות‪ ,‬שנשלח מכבשונה של‬ ‫העלייה לחניתה‪ .‬וגם מצאנו ספרון ‪ -‬פנקס מקושט ומרוקם שבו כותבים זה לזו וזו‬ ‫לזה אבא וילדה‪ ,‬אבא יצחק והילדה רבקה‪ .‬אבא כותב משפט אחד או שניים‪ ,‬והילדה‪,‬‬ ‫שרק עכשיו לכתוב את האותיות למדה‪ ,‬משיבה מנה אחת אפיים‪.‬‬ ‫המכתבים בעברית נגמרו מהר‪ ,‬ואז אסתר התחילה לפתוח את המכתבים‬ ‫הכתובים ברוסית‪ .‬היו שם מאות ואולי אלפים‪ .‬מכתבים‪ ,‬יומנים‪ ,‬פיסות נייר ופתקים‪.‬‬ ‫ישבנו וקראנו‪ .‬קראנו מה היא כתבה לו במר ליבה‪ ,‬ומה הוא ענה לה כדי לנער את‬ ‫הדיבה‪ .‬היא לו והוא לה‪ ,‬בעפרון קופי ובלי אהבה‪.‬‬ ‫ואז נפנינו לתמונות הגזורות ולגזירים‪ .‬בין גזירי התמונות הייתה תמונה‪ ,‬ובה‬ ‫ילדה‪ ,‬שערותיה גזורות קצר ופניה חכמים‪ ,‬והיא כאילו מצמצמת עצמה בצד התמונה‪.‬‬ ‫מאחור היה כתוב בעפרון קופי ‪ -‬גלילה‪.‬‬ ‫יצחק עלה לארץ‪ ,‬לא בלי דחיפה מטרומפלדור‪ .‬טרומפלדור נפל בתל חי‪ ,‬ויצחק‬ ‫היה בין מקימי גדוד העבודה על שמו‪ .‬שם מצא את זהבה‪ ,‬בחורה נאה שעלתה לארץ‬ ‫מקרים באונייה רוסלן‪ ,‬ונקלטה בגדוד העבודה‪ .‬בגדוד גברים ונשים חצבו אבנים‬ ‫ובנו כבישים‪ ,‬בנו את תחנת הכוח בנהריים‪ ,‬וחצבו חשמל ממים‪ .‬אבל מה יעשו "אחי‬ ‫גיבורי התהילה" בילדה קטנה? שמו אותה בקיבוץ‪.‬‬ ‫את זה אני יכול להבין‪ .‬גם אני הייתי ילד חוץ בקיבוץ‪ ,‬פחות או יותר מאותן‬ ‫סיבות‪ .‬מסתבר שלא לכל אחד הסידור הזה עבד‪ .‬דליה רביקוביץ הייתה גם היא‬

‫ילדת חוץ בקיבוץ‪ .‬היא לא הלכה בתלם‪ ,‬ולא השתלבה בחברה‪ ,‬ועל כך כתבה שיר וגם‬ ‫סיפור‪ .‬קראתי את השיר וגם את הסיפור‪ ,‬ואני זוכר מהם תמונה אחת‪ ,‬תמונה ובה‬ ‫הילדים בחצר חוטפים לדליה את הכובע‪ ,‬וכשניסתה לקבלו בחזרה מן הילד המחזיק‬ ‫בו‪ ,‬זרק אותו לאחר‪ ,‬והאחר זרק לאחר אחר‪ ,‬והיא בתווך רצה מאחד לשני‪ ,‬ומכל‬ ‫ריצה היא נותרת יותר מתוסכלת ומושפלת‪ .‬כנראה שאת הטראומה הזו סחבה דליה‬ ‫איתה עד מותה‪ .‬אני הבנתי אותה‪ .‬הייתי ילד קטן וחלש‪ ,‬ובכפר‪ ,‬דווקא לא בקיבוץ‪,‬‬ ‫עשו לי כמותה‪.‬‬ ‫גלילה הייתה בת של זהבה‪ ,‬לא של יצחק‪ .‬בערימת המכתבים שהיו במזוודה‬ ‫מצאנו מכתב שכתבה ליצחק המטפלת ועניינו "הילדה אינה מסתגלת"‪ ,‬ויצחק‪ ,‬בין‬ ‫גדוד העבודה ובין גדודי המלחמה‪ ,‬כתב לאימא זהבה מכתב‪ ,‬זהבה כתבה למטפלת‪,‬‬ ‫המטפלת ענתה‪ ...‬לבסוף הילדה מתה‪.‬‬ ‫באותם ימים שישבנו וקראנו את המכתבים‪ ,‬רבקה הייתה בהריון‪ .‬לבסוף נולדה‬ ‫ילדה‪ .‬גלילה קראנו לה‪.‬‬ ‫והתמונות הגזורות מה הן?‬ ‫איך אמר טולסטוי "המשפחות המאושרות דומות זו לזו‪ ,‬כל משפחה אומללה‪,‬‬ ‫אומללה על פי דרכה" ‪ -‬ככה זה היה כאן‪ ,‬רק שכאן הכול קרה לאותה משפחה‪.‬‬ ‫במכתבים מצאנו אושר‪ ,‬ריב ופרידה‪ .‬בגירושים לא היה צורך כי לא התחתנו כלל‪.‬‬ ‫זהבה‪ ,‬שנפגעה עד עומק נשמתה‪ ,‬רצתה להוציא את יצחק מליבה‪ ,‬ומלב בתה‪ .‬יצחק‬ ‫נמחק‪ .‬מאז רבקה אותו לא ראתה‪ .‬גם מן התמונות האיש נגזר‪ ,‬אבל לא מת כי אם‬ ‫נעדר‪ ,‬שהרי במזוודה שבתוך המזוודה‪ ,‬שמרה זהבה לתומה את הגזירים שגזרה‬ ‫בחימה‪.‬‬

‫ככה אבא שלך מצא את אימא שלך?‬

‫עבדתי במרכז וולקני שמקומו בבית דגן‪ ,‬וגרתי בירושלים‪ .‬כדי למעט בנסיעות‬ ‫היו לי שני משרדים‪ ,‬אחד במכון וולקני בבית דגן‪ ,‬ואחד בבניין סרגי במגרש הרוסים‬ ‫בירושלים‪ .‬יום אחד פגשתי ביחיאל עוזרי שהיה אז מנהל חוות ההר‪ ,‬חווה של מכון‬ ‫וולקני הנמצאת בתוך העיר בשכונת ארמון הנציב‪ .‬אמר לי "למה שלא תעבור לעבוד‬ ‫בחווה? יהיה לך שם חדר‪ ,‬אפילו שניים"‪ .‬עברתי לחווה בלי לחשוב פעמיים‪ .‬עם הזמן‬ ‫מצא המקום חן בעיניי‪ ,‬ועברתי לגור סמוך לחווה‪ .‬החווה הייתה תחנת ניסיונות‬ ‫שבה חוקרים ממרכז וולקני ומהאוניברסיטה העברית ערכו ניסויים הצריכים שטח‬ ‫גבוה מעל מפני הים וקרוב לבית‪ .‬רובם היו "יוממים" ‪ -‬באים לחווה ביום וחוזרים‬ ‫למקומם בלילה‪ .‬אבל היו גם "ישנים" ‪-‬עובדים בחווה וישנים בירושלים‪ .‬בין אלה‬ ‫הייתה תקווה‪ ,‬שעבדה בניסויים בעופות‪ .‬החוקר‪ ,‬פרופסור משה‪ ,‬רצה לטפח עוף‬ ‫נטול נוצות‪ ,‬ותקווה טיפלה בעופות וערכה בהם הכלאות‪ .‬תקווה הייתה בחווה כמעט‬ ‫מיום היווסדה‪ .‬כילדה עלתה עם משפחתה מתימן והתיישבה בירושלים‪ ,‬שם קשרה‬ ‫קשר עם רחל ינאית שקיבלה אותה לעבודה בחווה‪ .‬גם כיום היא מעריצה את רחל‪,‬‬ ‫אבל לא בלי הסתייגויות‪ .‬ברגע של גילוי לב אמרה "אתה חושב שלא חרה לי שאני‪,‬‬ ‫ילדה שבאה מן הגולה אשר במזרח‪ ,‬הייתי שייכת בחווה למעמד העובדים‪ ,‬בעוד‬ ‫שהילדות האשכנזיות‪ ,‬שבאו מן הגולה שבמערב‪ ,‬היו שייכות למעמד הלומדים? גם‬ ‫אני התימנייה רציתי ללמוד"‪ .‬עוד סיפרה לי‪ ,‬באותה הזדמנות‪ ,‬שגידלה לבדה בת‬ ‫שלמדה בהצטיינות‪ ,‬והייתה לפרופסור לביולוגיה באוניברסיטה העברית‪.‬‬ ‫את אורה הכרתי בגלל כלניות‪ .‬אורה‪ ,‬דוקטור מהאוניברסיטה העברית בגבעת‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫רם‪ ,‬טיפחה כלניות‪ ,‬ויחיאל‪ ,‬דוקטור ממכון וולקני‪ ,‬רצה לטפח אותן גם‪ .‬שניהם עשו‬ ‫זאת באותה חווה‪ .‬היה פוטנציאל לריב‪ ,‬וריב אכן היה שם‪ .‬בתוך שנים אחדות נמצאה‬ ‫פשרה‪ ,‬ואורה עברה לטפח נוריות‪ .‬אורה הייתה בוגרת גטו טרזינשטט‪ .‬אישה קטנה‪,‬‬ ‫כבר לא צעירה‪ ,‬אשר במו ידיה הייתה עודרת‪ ,‬עוקרת‪ ,‬שותלת‪ ,‬מכייסת ומאבקת‬ ‫את צמחי הנוריות‪ .‬הייתה לה חממה סמוך לבניין משק הפועלות (לשעבר)‪ ,‬ובה‬ ‫המון נוריות‪ .‬נוריות מכל צורה‪ ,‬צבע וגוון‪ .‬מי שלא ראה את חממת אורה‪ ,‬לא ידע‬ ‫איזה מגוון אפשר להפיק מצמח אחד קטן‪ .‬עם הזיקנה היא התכווצה והתקטנה‪,‬‬ ‫וכשהייתה נוסעת בפולקסווגן שלה‪ ,‬היו רואים רק את עיניה הנוצצות מציצות מעל‬ ‫לוח המכוונים‪ .‬יום אחד נזקקתי לרופא אוזניים ופגשתי אותה שם‪ ,‬מחכה‪ .‬משכתי‬ ‫אותה בשיחה‪ .‬בחווה אף פעם לא שוחחנו שיחה בטלה‪ ,‬תמיד הייתה עסוקה‪ .‬נכנסתי‬ ‫אל הרופא אחריה‪ .‬אמרתי "ראית את הזקנה הזו‪ ,‬היא לא תמות לעולם" ענה "גם אני‬ ‫חושב כך‪ ,‬אבל למה אתה?" אמרתי "כל הזמן מסקלת‪ ,‬עודרת ושותלת‪ ,‬עד שאין לה‬ ‫רגע פנוי למלאך‪ .‬מלאך המוות כמובן"‪.‬‬ ‫עם השנים היינו יחיאל‪ ,‬תקווה‪ ,‬אורה ואני לוותיקי החווה‪ .‬וותיקים כמו האורנים‬ ‫עבי הגזע וגבוהי הצמרת‪ ,‬הברושים הענקיים והדקלים הדקים המתמרים לגובה שהיו‬ ‫מפוזרים בחווה‪ .‬עבדתי בבניין אשר לפני קום המדינה היה בית המנהל של הקולג'‬ ‫הערבי‪ ,‬בית ספר לחקלאות שהוקם כתגובה הולמת של ממשלת המנדט למשק‬ ‫הפועלות שהוקם על ידי הממסד הציוני‪ .‬הבית הוקם בשנות השלושים של המאה‬ ‫העשרים‪ ,‬ונבנה בסגנון הראוי לביתו של מנהל קולג' בריטי באימפריה שהשמש לא‬ ‫שקעה בה מעולם ‪ -‬בית בן שתי קומות‪ ,‬שטיח מכסה את גרם המעלות‪ ,‬אח מפוארת‬ ‫בכל חדר וארובה מתנשאת לתלפיות‪ .‬מסביב לבית גן‪ ,‬בריכה בתוך הגן‪ ,‬באמצע‬ ‫הבריכה עמוד ועל העמוד פסל שיש לבן‪.‬‬ ‫ישבתי בחדר בקומה השנייה‪ ,‬את החדר שלידו נתתי לנורית שעבדה אצלי‬ ‫כקבלן‪ .‬היא בכל מה שעושים במחשב ומקלדת‪ ,‬ואני בכל מה שאפשר בעיפרון ונייר‪.‬‬ ‫יחיאל עוזרי יצא לפנסיה ובמקומו בא אלי‪ .‬אלי נולד בקיבוץ בגליל להורים בוגרי‬ ‫שואה‪ .‬עד שהכרנו‪ ,‬הספיק לעבור את כל המסלול הציוני ‪ -‬ילד בקיבוץ‪ ,‬מגד בצבא‪,‬‬ ‫תרמילאי בהודו‪ ,‬שם תר את התורות של המזרח‪ ,‬וחזר‪ .‬חזר בתשובה והתנחל בכפר‪.‬‬

‫היינו מדברים על מה שקורה ולאן מוביל הסכם אוסלו‪ .‬הוא המתנחל הפנאטי ואני‬ ‫המפא"יניק השקול‪ .‬במבט לאחור‪ ,‬הוא צדק‪ .‬יום אחד בא אליי ואמר "לכלבתנו‬ ‫נולדו שבעה גורים‪ .‬לחמישה נמצא מקום‪ ,‬שניים נותרים‪ .‬אשתי אמרה 'או אני או‬ ‫הם‪ ,‬קח אותם בחזרה'‪ ,‬אולי תקח אותם אתה?" ביקש אותי בתחינה‪ .‬לקחתי את‬ ‫שניהם‪ .‬השניים שחורים כפחם‪ ,‬אחד מתולתל והשני חלק‪ .‬עשיו ויעקב קראתי‬ ‫להם‪ .‬אלי הקים בית בכפר אדומים‪ ,‬וביחד עם צפי אשתו גידלו את ארבעת ילדיהם‪.‬‬ ‫המשכורת לא הדביקה את החודש‪ ,‬וכדי לכסות את הפער היה קם מבעוד בוקר‪,‬‬ ‫עולה על אופניים‪ ,‬ומחלק עיתונים ברחבי ירושלים‪ .‬פיגוע בשוק מחנה יהודה פצעו‬ ‫אנושות‪ ,‬והוריד כל זה לטמיון‪.‬‬ ‫בימי שישי היו באים לחווה אלינוער‪ ,‬לשעבר מהנדסת העיר ירושלים‪ ,‬וארי כהן‪,‬‬ ‫ארכיטקט יפה וחכם‪ .‬היינו נפגשים ודנים בעניינים העומדים ברומו של עולם‪ .‬יום‬ ‫אחד‪ ,‬בעוד אני משוחח עם אלינוער‪ ,‬פרצו לחדר חמש אמזונות‪ .‬לא הכרתי אותן‪ ,‬אבל‬ ‫אלינוער כן‪ .‬שאלתי "מה רצונכן?" ענו "ספר את הסיפור"‪ .‬סיפרתי את סיפור המקום‬ ‫ככל שזכרתי את ששמעתי מפי יחיאל‪" .‬תכתוב" אמרו‪ .‬ישבתי וכתבתי‪ .‬כשהלכו‬ ‫שאלתי את אלינוער "מי הן?" "ראשות כל הארגונים הירוקים שבעיר" אמרה‪ .‬לא‬ ‫עברו חודשים אחדים‪ ,‬ובטלפון אחת מהן‪ .‬אמרה שהיא מארגנת הפגנה כנגד התוכנית‬ ‫להקמת אלפי חדרי מלון בשטח החווה‪ ,‬ומבקשת שאאפשר להם להכנס‪" .‬אבל אני‬ ‫סתם דייר משנה שם" אמרתי‪" .‬אתה רק תפתח‪ ,‬אנחנו נכנס" אמרה האמזונה‪ .‬בסוף‬ ‫התרציתי‪ ,‬תמיד קיבלתי דעתן של נשים חזקות‪.‬‬ ‫הם באו בשבת בהמוניהם‪ ,‬כל ירוקי ירושלים‪ .‬אפילו את יהודה זיו‪ ,‬ראש רשות‬ ‫שמורות הטבע בדימוס ופעם פעם מורה בכפר ויתקין‪ ,‬ראיתי שם‪ .‬היו ביניהם כל‬ ‫מורי המחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית שבה לימדתי שיעור באותו‬ ‫זמן‪ .‬בקיצור‪ ,‬היה ירוק בעיניים‪.‬‬ ‫נעמדתי ליד השער‪ ,‬הוצאתי מכיסי את השלט‪ ,‬אמרתי "ססמי הפתח"‪ ,‬השער‬ ‫נפתח וכולם נהרו לפנים‪ .‬האמזונה שלידי אמרה בקול רם "תסביר"‪ .‬לא הייתה לי‬ ‫ברירה‪ .‬עמדנו מול הכניסה לבניין הראשון‪ ,‬זה שבזמנו שכן בו משק הפועלות של‬ ‫רחל ינאית‪ ,‬הרמתי את ראשי וקראתי בקול רם את הכתובת שעל הקיר‪ .‬משהו כמו‬

‫"משק הפועלות נוסד בשנת ‪ 1927‬על ידי רחל ינאית‪ ,‬ומומן על ידי נשי הפיוניר‬ ‫ווימן מארצות הברית"‪ .‬קראתי וגם הסברתי למי שלא יודע מה זה משק הפועלות‪,‬‬ ‫וכך אמרתי‪ :‬בתקופת העליות הראשונות רבים מן העולים היו רווקות ורווקים‬ ‫צעירים‪ .‬הזכרים קפצו למים הקרים‪ ,‬אלה ששחו שחו‪ ,‬אלה שלא כנראה שהיו בלתי‬ ‫מתאימים‪ .‬לנקבות ריככו את המכה‪ ,‬והקימו להן משקי פועלות‪ .‬הראשונים הוקמו‬ ‫בכנרת ובנהלל על ידי חנה מיזל‪ .‬ראו כי טוב והקימו עוד‪ ,‬ביניהם משק הפועלות‬ ‫שלפניכם‪ .‬ועוד הסברתי "משק הפועלות איפשר להן לעבוד וללמוד חקלאות‪ ,‬וכך‬ ‫לרכוש מקצוע ולמצוא חתן"‪.‬‬ ‫פתאום‪ ,‬שמעתי בת קול שאמרה "אני לא מאמינה שהפיוניר ווימן הקימו את כל‬ ‫זה כדי שהבנות תמצאנה חתן"‪ .‬הסתובבתי וראיתי אישה בעלת פני בוקסר נובחת‬ ‫בכעס‪ .‬זאת הייתה אחת מן הפרופסורים שלימדתי איתם במחלקה לגיאוגרפיה‪,‬‬ ‫מומחית לארגונים יהודיים בארצות הברית בסוף המאה ה‪ 19-‬תחילת המאה ה‪.20-‬‬ ‫"אבל ככה פגש אבא שלי את אימא שלי" נפלט מפי מבלי משים‪.‬‬ ‫המשכתי וכל החבורה בעקבותיי‪ .‬הובלתים לבית השני‪ ,‬בית המנהל של הקולג'‬ ‫הבריטי‪ .‬עמדתי שם על שפת הבריכה‪ ,‬כל המפגינים עמדו סביבה‪ ,‬ואני סיפרתי את‬ ‫תולדות המקום‪ .‬כשהכול נגמר והתחלנו ללכת לכיוון היציאה‪ ,‬מצאתי לצידי את פני‬ ‫הבוקסר‪ .‬ביקשה שאדריך את אחת המסטרנטיות בתולדות החווה‪ .‬באתי הביתה‬ ‫וסיפרתי לרבקה‪ ,‬עד שהגעתי ל"ככה אבא שלי פגש את אימא"‪ .‬רבקה הסתכלה עליי‬ ‫ואמרה "ככה אבא שלך פגש את אימא שלך?" כרגיל‪ ,‬היא צדקה‪ .‬איך פגש באמת‪,‬‬ ‫כבר סיפרתי‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫משה איש קשה‬

‫‪36‬‬

‫כאשר התחתנתי קיבלתי כנדוניה את משפחת דפני‪ .‬איזה‪ ,‬אחותה הגדולה‬ ‫של רבקה שהייתה לה כאימא‪ ,‬ומשה היה הגבר שהגן עליה בעת צרה‪ .‬בפסח היינו‬ ‫מוזמנים לביתם‪ ,‬יותר נכון לצריפם‪ ,‬אשר במושב שרונה‪ ,‬שם הכרתי את משה‪ .‬הם‬ ‫גרו שש נפשות בצריף שוודי קטן וישן‪ ,‬וביחד הקימו מכלום עדר בקר לבשר בעשר‬ ‫אצבעות‪ .‬מפסח לפסח‪ ,‬במשך שנים‪ ,‬ראיתי אותו בונה את משקו צינור לצינור‪ ,‬בטון‬ ‫על בטון‪ ,‬עמוד לעמוד וחוט קשור בחוט‪ .‬בעבודת נמלים הקים ליד הצריף סככה‬ ‫וחצר‪ ,‬וסביב חלקת המרעה מתח גדר‪ .‬גם אני גדלתי במשק שבו אבא בנה בעשר‬ ‫אצבעות את כל מה שהיה בשדות ובחצר‪ ,‬אבל כאן זה היה משהו אחר‪ .‬בכפר ויתקין‪,‬‬ ‫כמו בהרבה מושבים‪ ,‬עשו כולם כמו כולם‪ .‬בשרונה עשה משה משהו אחר‪ .‬בשרונה‬ ‫גידלו צאן או פרות לחלב‪ ,‬והאביסו אותן ברפת או בדיר‪ .‬משה חכר את כל אדמות‬ ‫המרעה של הכפר‪ ,‬ושם רעו הפרות שגידל לבשר‪ .‬איך אמר אחי אורי "אם אדם עושה‬ ‫מעשבים בשר‪ ,‬הוא יתעשר מחר"‪ .‬אבל כפי שתראו‪ ,‬זה לא קרה כל כך מהר‪ ,‬ועדיין‬ ‫הסיפור לא נגמר‪ .‬כשבאתי אליהם לראשונה‪ ,‬העפתי מבט על החצר של הפרות‪ .‬חצר‬ ‫לפרות בונים מצינורות‪ .‬משה יצק לתוכם בטון‪ ,‬ובנה אותם שיעמדו לקץ הימים‪.‬‬ ‫מהבטון הזה היה יצוק גם משה‪ .‬קאובוי יהודי זה לא חזון נפרץ בישראל גם היום‪ ,‬ואז‬ ‫היו רק שנים‪ ,‬בטרם אריק שרון‪ .‬אמנם היו רועים בכפרים הערבים‪ ,‬והיו עדרי בקר‬ ‫אחדים בקיבוצים‪ ,‬אבל קאובוי ‪ -‬יחיד הרוכב על סוסו‪ ,‬כבקרת רועה עדרו‪ ,‬מטפל‬ ‫בפרותיו‪ ,‬נלחם באויביו‪ ,‬ובסוף הסרט רוכב לבדו אל מול השקיעה‪ ,‬כאלה היו רק‬ ‫משה ומאיר הר ציון‪.‬‬

‫צייר אלעד נכדו‬

‫לרבקה הייתה נטייה לאחר‪ ,‬וכאשר היינו מגיעים בערב פסח לשרונה‪ ,‬השמש‬ ‫כבר הייתה בדרכה מערבה‪ .‬ליד המתבן הייתה מחכה עגלת פלטפורמה ענקית‪ ,‬ועליה‬ ‫כעשר קומות של חבילות חציר‪ ,‬מחכות‪ .‬הייתי מחליף לבגדי עבודה‪ ,‬וניגש איתו‬ ‫למלאכה‪ .‬פרקנו את החבילות מן העגלה חבילה אחרי חבילה‪ ,‬וסידרנו אותן במתבן‬ ‫קומה מעל לקומה‪ .‬כאשר שלמה מלאכה‪ ,‬נכנסנו הביתה‪ ,‬כלומר‪ ,‬לצריף העץ הקטן‪,‬‬ ‫שם כבר ישבו כל בני המשפחה דחוקים אל השולחן‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר מוקדם‪ ,‬משה היה מטגן מציות למי שכבר קם‪ .‬אכלנו ויצאנו‬ ‫למרעה‪ .‬היה אביב‪ ,‬והמרעה כולו פרחים מכל צבע צורה וגוון‪ .‬שטיח של פרחים היורד‬ ‫ממרומי המצוק בפאתי שדות שרונה ועד לתחתית הוואדי שם נחבא המעיין‪ ,‬ומטפס‬ ‫ועולה במעלה גדתו השנייה של הוואדי‪ ,‬עד לכביש המוביל לטבריה‪ .‬בטרם נרד במורד‬ ‫ירדנו מעל הסוסים "שלא ישברו רגל" אמר‪ .‬הלכנו ברגל בין אבנים‪ ,‬פרחים ושיחים‪.‬‬ ‫בדקנו את הגדרות‪ ,‬חיפשנו את הפרות‪ ,‬תיקנו את הטעון תיקון‪ ,‬ירדנו אל המעיין‬ ‫ועלינו‪ ,‬הפעם רכובים על סוסינו‪ ,‬בחזרה‪ .‬במרעה אני הייתי למשה נושא הכלים‪,‬‬ ‫שולייה וגם ‪ -‬קנה המידה להצלחה‪ .‬הייתי אז כלכלן במשרד החקלאות שאמור לדעת‬ ‫דבר או שניים על בחינת כדאיות‪ .‬והוא‪ ,‬תוך כדי הליכה מאומצת במרעה‪ ,‬במורד‬ ‫או במעלה‪ ,‬היה שופך עליי את המספרים‪ .‬מספרים של אמהות‪ ,‬ולדות‪ ,‬מחירים‬ ‫והוצאות‪ .‬דבר דבור על אופניו‪ ,‬בלי נייר ובלי מחשב‪ ,‬הכול בעל פה‪ ,‬וכלל לא שם לב‬ ‫שאני‪ ,‬המתנשף מאחוריו‪ ,‬לא הבנתי שמץ מדבריו‪.‬‬ ‫פעם הגענו מוקדם‪ ,‬ומצאתי אותו משפר את מראה החצר‪ ,‬אוחז בידו מגל וקוצר‬ ‫בסבלנות‪ ,‬אלומה אחר אלומה‪ ,‬את הקוצים שגדלו שם פרא‪ .‬ביקשתיו "תן לי את‬ ‫המגל"‪ ,‬אבל הוא לא ויתר‪ .‬אמרתי "יש לך חרמש?" אמר "נחפש"‪ .‬לבסוף מצאנו‬ ‫חרמש‪ ,‬שבור וקצר‪ .‬קצרתי בו כמו בכפר‪ ,‬ובדקות אחדות המבצע נגמר‪ .‬משה לא‬ ‫ויתר‪ ,‬והמשיך לקצור לידי במגל כבעבר‪ .‬בסופו של דבר עבר לקצור בחרמש‪ ,‬כך אחר‬ ‫כך סופר‪ .‬החרמש ההוא כבר לא נשאר‪ ,‬קנה חרמש חדש‪ ,‬ושיבר אותו כדי שיהיה‬ ‫קצר‪.‬‬ ‫פעם בשנה יש לכנס את העדר ולהביאו למכלאת טיפולים‪ ,‬שם נדחסים הפרים‪,‬‬ ‫האימהות והשגר במסלול הולך וצר‪ ,‬עד שבסופו של דבר מצטמצם רוחבו לרוחב של‬

‫פרה אחת‪ ,‬ואז אפשר לתת טיפול אישי לכל אחת ואחת‪ ,‬לזו תו זיהוי‪ ,‬לזו זריקה‬ ‫ולהיא בדיקה‪ .‬במכלאה ממיינים גם את העדר לסוגיו‪ :‬גמולים‪ ,‬מבכירות‪ ,‬אימהות‬ ‫והמיועדים לשחיטה‪ .‬באותם ימים רחוקים עדיין לא הייתה למשה מכלאת טיפולים‪.‬‬ ‫כדי לטפל בפרות היה שוכר לימים אחדים את המכלאה של מושב שדה אילן‪ .‬פעם אחת‬ ‫בעונת הכינוס יצא שמשה‪ ,‬אני ואבי‪ ,‬בנו הקטן שבא לחופשה מן הפנימייה הצבאית‬ ‫בחיפה‪ ,‬יצאנו לכנוס את הבקר‪ .‬זה התחיל בהתארגנות ליד הבית‪ ,‬שם הוקצה לי סוס‪,‬‬ ‫הסוסה הוותיקה‪ .‬כשאמרתי "אבל איני יודע לרכב" אמרו "היא תלמד אותך"‪ .‬משה‬ ‫ואבי עלו על סוסיהם האבירים ואני על סוסתי הוותיקה והמנוסה‪ ,‬ויצאנו לדרך‪.‬‬ ‫כשהגענו לפאתי המרעה בתחתית הוואדי ליד מטע האבוקדו של קיבוץ לביא‪ ,‬עצרנו‬ ‫לרגע‪ ,‬ואבי‪ ,‬עדיין ילד ולעתיד מח"ט בשריון‪ ,‬ערך לי קבוצת פקודות‪ ,‬וכך אמר "נזהה‬ ‫את הפרות ברחבי המרעה‪ ,‬נכנוס אותן לעדר‪ ,‬נחמר אחרי העדר בחזית רחבה‪ ,‬כשכל‬ ‫אחד מאיתנו מזגזג על סוסו‪ ,‬ולא נותן לאף פרה להיפרד מן העדר או לשוב בחזרה‪,‬‬ ‫נרדוף את העדר במעלה הוואדי אל המכלאה‪ ,‬נדחוק אותן אל השער הפתוח‪ ,‬נסגור‪,‬‬ ‫ובזה להיום נגמור"‪ .‬כך‪ ,‬לפי התכנית‪ ,‬רדפנו את עדר הפרות מהשכם בבוקר ועד אחרי‬ ‫הצהריים‪ ,‬ללא הפסקת אוכל‪ ,‬אפילו לא מים‪ .‬לפנות ערב‪ ,‬כשהשמש כבר נטתה לכיוון‬ ‫מערב‪ ,‬היינו כמטחווי קשת מן המכלאה‪ .‬כל העדר היה מרוכז בין המכלאה לבינינו‪,‬‬ ‫ואנחנו ניהלנו אותו בשקט ובבטחה אל הפתח הפתוח לרווחה‪ .‬בשקט ובבטחה עד‬ ‫שפרה אחת‪ ,‬פרה רגילה‪ ,‬לא שונה בדבר‪ ,‬הסתובבה והסתכלה‪ ,‬שאלה את עצמה "מי‬ ‫מאלה הוא נקודת התורפה?" ומצאה אותי‪ ,‬כמובן‪ .‬הרימה אל על את זנבה‪ ,‬שעטה‬ ‫מולי‪ ,‬ואחריה כל השאר‪ .‬לא עברו דקות ספורות‪ ,‬וכולן היו מפוזרות ברחבי המרעה‪,‬‬ ‫כאילו לא קרה דבר‪.‬‬ ‫בינתיים השמש רד ולילה בא‪ .‬משה אסף אותנו ואמר "אתם לכו הביתה‪ ,‬אני‬ ‫נשאר"‪ .‬רכבנו הביתה אכלנו וישנו‪ ,‬וכשקמנו הוא חזר‪" .‬כל העדר במכלאה" אמר‪.‬‬ ‫עד היותו בוקר עשה משה גדולות ונצורות‪ :‬במלחמת העולם היה מלח בצי הבריטי‬ ‫והגרמנים הטביעו שלוש פעמים אונייה תחתיו‪ .‬לפני מלחמת השחרור‪ ,‬פיקד במסגרת‬ ‫הפלי"ם על אוניית מעפילים‪ ,‬וזכה לילד אישה הרה על המים‪ .‬כשעלה מן הים‪ ,‬היה‬ ‫מנהל העבודה במנהרה הראשונה שנחפרה כאן בארץ ‪ -‬מנהרת עילבון‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫מנהרות דרכן שהן נגמרות‪ ,‬ומשה רצה בכלל משהו אחר ‪ -‬החלום שלו היה להיות‬ ‫בוקר‪ .‬משכניו הערבים קנה פר ופרות ילידות (בלדי) אחדות‪ ,‬והתחיל להרבות; קנה‬ ‫פרים גזעיים טובים‪ ,‬והתחיל בהכלאות; גידל את כל הנקבות‪ ,‬וכך הגיע לעדר בקר‬ ‫לבשר בן יותר ממאתיים אימהות‪ .‬כדי להגיע לעדר כזה אחרי כל התאונות והגנבות‪,‬‬ ‫דרוש ידע רב ושנים לא מעטות‪ ,‬וכן‪ ,‬צריך גם אדמות‪ .‬ובארץ הזאת‪ ,‬אז כמו גם היום‪,‬‬ ‫מחכירים אדמות לישובים‪ ,‬לקיבוצים או למושבים‪ ,‬לא לאנשים שרוצים ויכולים‬ ‫לגדל פרות‪ .‬אני זוכר אותו במשרד החקלאות מסתובב במסדרונות‪ ,‬כותב בקשות‬ ‫ומבקש פגישות‪ .‬לא עזרו לו‪ ,‬לא עלילותיו בפלי"ם ולא טביעת האוניות‪ .‬אני‪ ,‬שהייתי‬ ‫שם בסך הכל זנב לאריות‪ ,‬ניסיתי להגיד מילה לטובתו בכמה מקומות‪ .‬לבסוף הבינו‬ ‫הפקידים‪ ,‬שאם רוצים שהמרעה היהודי ישאר בידיים יהודיות‪ ,‬דרוש שבוקר יהודי‬ ‫ינהל במרעה את הפרות‪ .‬כפראפרזה על דברי יצחק שדה במעגלי הפלמ"ח לאור‬ ‫המדורות "ברובה האיטלקי אוחז החייל האיטלקי‪ ,‬ברובה הגרמני החייל הגרמני‪,‬‬ ‫ברובה האנגלי החייל האנגלי‪ ,‬מי יאחז ברובה היהודי?" אז כן‪ ,‬משה אחז במרעה‬ ‫היהודי‪ .‬ובמרעה כמו במרעה‪ ,‬היו שניסו לקחת בכוח‪ .‬הוא לא נתן‪ ,‬וידעו שאיתו לא‬ ‫משחקים‪ .‬הוא גר בשרונה בצריף שוודי קטן וישן‪ ,‬ורעה את עדרו שהלך וגדל במרעה‬ ‫של המושב‪ ,‬ואז כאשר רק כפסע בינו לבין המנוחה והנחלה‪ ,‬משה חלה‪ ,‬ויצא מן‬ ‫התמונה לשנה‪.‬‬ ‫בזמן הזה החזיקו את הבית‪ ,‬המשק והעדר אימא איזה וארבעת הילדים‪ .‬הם‬ ‫השתתפו כולם‪ ,‬כל אחד ביותר מכפי כוחו‪ ,‬וכאשר הכול כמעט ואבד‪ ,‬משה חזר‬ ‫לכוחות‪ .‬בינתיים נגנבו פרות‪ ,‬נצטברו חובות‪ ,‬נפרצו הגדרות‪ ,‬וצריך היה להתחיל‬ ‫מההתחלה כמעט‪ .‬לא איש כמשה יתייאש‪ ,‬הוא קם ושיקם מחדש‪ .‬לא עברו שנה‬ ‫שנתיים‪ ,‬והיה העדר גדול וטוב שבעתיים‪ .‬עברה עוד שנה‪ ,‬והוא את ביתו בנה‪ ,‬בית‬ ‫פשוט ומכניס אורחים‪ .‬הצריף נשאר בחצר כמחסן‪ ,‬והם עברו לגור בבית כשאר בני‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫אחר הדברים האלה נשלמו ההרפתקאות הגדולות‪ .‬משה גידל את ילדיו‪ ,‬שלח‬ ‫אותם לבתי ספר טובים‪ ,‬גידל את פרותיו‪ ,‬הוסיף פרות לפרות‪ ,‬הפסיק להתנכר‬ ‫לממסד‪ ,‬והיה חבר בארגון מגדלי בקר לבשר‪ .‬הוא קיבל את הכשר הבד"צ לעגליו‪,‬‬

‫ורכש במכרזים פומביים פרים טובים לפרותיו‪ .‬בקיצור‪ ,‬משה האחר נהיה לבוקר בין‬ ‫הבוקרים‪ ,‬והם היו לחבריו‪.‬‬ ‫כשעלה הליכוד לשלטון‪" ,‬גנבו לנו את המדינה" חשב‪ ,‬ונפגע באופן אישי עד‬ ‫לשד עצמותיו‪ .‬לפני כן הזדהה כל כך עם המדינה‪ ,‬עד שקיבל באהבה גם את מכותיו‪:‬‬ ‫חיילים שרצו לקצר את הדרך גזרו את גדרותיו‪ ,‬ברחו פרותיו‪ ,‬עלו על שדות זרועים‬ ‫של שכניו‪ ,‬והפיצויים עליו‪ .‬לאחר המהפך‪ ,‬התחיל לתבוע את המדינה על נזקיו‪ .‬אני‬ ‫חושב שזה היה הסימפטום‪ ,‬לא המחלה‪ .‬המחלה הייתה האכזבה מן הגורל‪ ,‬המגלגל‬ ‫את המדינה שבנה למקום שהאוטופיה עליה חלם כלל לא תכננה‪.‬‬ ‫היהפוך כושי עורו? לא‪ .‬משה נשאר איש קשה‪ .‬כשבנו קיבל ציון ‪ 97‬בפיזיקה‬ ‫באוניברסיטה שאל "לא יכולת ‪ "?100‬פעם היו עושים אנשים מחומר טוב‪ .‬משה‬ ‫המשיך אחרי פרותיו לרכוב עד גיל שמונים‪ ,‬ושנים אחדות אחריו‪ .‬גם כשנפל מסוסו‬ ‫ושבר את רגלו‪ ,‬לא יכלו לעצור אותו בניו‪ ,‬שדאגו לשלומו‪ ,‬וביקשו שיחסוך את‬ ‫כוחותיו‪ .‬המשיך לרכוב אחרי פרותיו‪ ,‬עד שמת ונאסף אל אבותיו‪.‬‬

‫שער שלישי‬

‫מושב עובדים‬

‫ישי‪ ,‬מקיבוץ מעברות לכפר ויתקין‬

‫מושב עובדים‬

‫‪40‬‬

‫המושב נולד מחתונה בין שתי אידיאולוגיות‪ :‬ציונות וסוציאליזם ‪ -‬ציונות שהיא‬ ‫התרגום לעברית של הלאומיות‪ ,‬והסוציאליזם בגרסתו הלא אפוקליפטית‪ .‬אבל‬ ‫המושב נולד גם מהחלטות ספונטניות של המוני יחידים שלא ראו עתיד לעצמם‬ ‫במקומם‪ .‬לשלושת אלה נוספו קומץ מן האידיאולוגיה האנרכיסטית וטיפ טיפה‬ ‫התרסה כנגד רעיון הקיבוץ‪ ,‬שכבר הפורשים בתל יוסף (המשקיסטים) החלו להתפכח‬ ‫ממנו כאשר החליטו להקים את מושב "כפר ויתקין"‪ .‬בהקמת המושבים הייתה יד‬ ‫מכוונת ומתכננת‪ .‬וולקני (וולקני‪ ,‬״השדה״ ‪ ,)1920-1910‬שהיה מתכנן ההתיישבות‬ ‫מטעם המוסדות הלאומיים‪ ,‬תכנן את המושבים על פי רעיון ששאל מן המחשבה‬ ‫האיטלקית של שנות העשרים‪ .‬ועוד לפני כל אלה הייתה כבר נהלל‪ .‬שלא כמו הקיבוץ‪,‬‬ ‫המושב לא בא לברוא "אדם חדש"‪ .‬מקימי המושב פקפקו ביכולת לשנות את טבע‬ ‫האדם‪ ,‬ולכן הלכו על שינוי התבנית הארגונית‪ .‬מסתבר שב"אבולוציה החברתית כמו‬ ‫באבולוציה הביולוגית" ‪ -‬גם לסביבה היה כאן מה להגיד‪ .‬ספק אם המתכנן וולקני‬ ‫או החוזה אליעזר יפה תכננו או אפילו צפו מראש את מה שיצא מן הדייסה שבישלו‪.‬‬ ‫קרוב לוודאי שכאשר הפך המושב מתוכנית למציאות‪ ,‬הוא התפתח בתגובה לסביבה‬ ‫וכמענה לצרכים‪ .‬ההתפתחות הזו הבשילה בתקופה שלפני היות המדינה‪ ,‬והחל‬ ‫משנות החמישים קיבל המושב את צורתו הקאנונית‪ ,‬שנשמרה כך עד אמצע שנות‬ ‫השמונים‪.‬‬ ‫המושב היה כלי בידי המדינה שבדרך‪ ,‬אבל גם קהילה אוטונומית‪ .‬הוא היה‬ ‫לחבריו מקום מגורים ומקום עבודה‪ ,‬ספק השירותים‪ ,‬מערכת החינוך‪ ,‬החוק‬

‫והמשפט‪ ,‬הוא היה הסיטונאי‪ ,‬הקמעונאי והבנק‪ .‬אם רצית להיות חבר מושב‪ ,‬לא‬ ‫יכולת להסתפק בקניית משק‪ ,‬היית צריך להתקבל לאגודה‪ .‬האגודה הייתה גם‬ ‫הבעלים של הבנק‪ ,‬של בית הספר‪ ,‬של המחסן‪ ,‬של רשת המים‪ ,‬של כל מה שנמצא‬ ‫במושב ולא שייך לחבריו‪.‬‬ ‫חבר כפר ויתקין לא החזיק בכסף של המדינה‪ ,‬המושב הנפיק שטרות משלו‪ ,‬לא‬ ‫היה לו חשבון בבנק והוא לא כתב צ'קים‪ .‬הוא לא מכר את יבולו‪ ,‬הוא הביא אותו‬ ‫למחסן‪ .‬עבור היבול הוא לא קיבל כסף‪ ,‬זה נרשם לזכותו בבנק (של המושב)‪ .‬חבר‬ ‫המושב לא קנה תשומות‪ ,‬הוא לקח אותן מן המחסן‪ ,‬הוא לא שילם עבורן‪ ,‬זה נרשם‬ ‫לחובתו בבנק של המושב‪ .‬אגב‪ ,‬אף פעם לא כינו אותו בשם המפורש ‪ -‬בנק‪ ,‬אבל‬ ‫הוא היה כזה‪ .‬הבנק היה עמוד התווך של כל המערכות של המושב ‪ -‬הוא תיעל את‬ ‫כספי החברים בעלי הזכות לעזרת החברים בעלי החוב‪ ,‬ותיווך בין המשק הקטן של‬ ‫החבר היחיד‪ ,‬שהיה קטן מכדי שבנק ממש יתייחס אליו‪ ,‬לבין הבנק שבעיר‪ .‬הכול‬ ‫במושב היה בהתאם לסיסמת המושב (על פי אליעזר יפה) "עבודה עצמית‪ ,‬עזרה‬ ‫הדדית ושיווק ומכירה משותפים"‪ .‬המהדרים (בכפר ויתקין למשל) הוסיפו בשם‬ ‫אידיאל השוויון "שוויון באמצעי הייצור"‪ ,‬וחילקו את השדות‪ ,‬שמטבעם שונים זה‬ ‫מזה בפריון‪ ,‬לפי גושים שווי פיריון‪ .‬כל חבר קיבל את שלושים הדונם שלו (שזה גודל‬ ‫החצר ליד הבית בחווה באוסטרליה) ב‪ 10-‬חלקות של שלושה דונם‪ ,‬כולן רחוק מן‬ ‫הבית‪ .‬אף אחד לא חשב אז על התחלופה בין יעילות ושוויון‪.‬‬ ‫ראה זה פלא היו זמנים שהסידור הזה עבד‪ ,‬וגם הביא להישגים כלכליים‪ .‬מסיבות‬ ‫טכניות (מחזור זרעים‪ ,‬מרחקי הובלה ותשתיות בלתי חליקות)‪ ,‬כולם גידלו גידולים‬ ‫זהים בחלקות מרוכזות בשדה אחד‪ .‬כאשר כל חלקות העגבניות מרוכזות זו ליד זו‬ ‫בשדה אחד‪ ,‬וכל החברים מובילים כל יום את היבול שנקטף על ידם למחסן המשותף‬ ‫הנמצא באותו שדה‪ ,‬נוצר מצב שבו מתקיימת תחרות מצד אחד‪ ,‬ואין חציצה כנגד‬ ‫מעבר אינפורמציה בין המתחרים מצד שני‪ .‬בסוף כל יום החברים עומדים ומחכים‬ ‫בתור ליד המשקל‪ ,‬כולם רואים את היבול של כל אחד‪ ,‬ומעבירים‪ ,‬באופן לא פורמלי‪,‬‬ ‫אינפורמציה זה לזה‪ .‬אפקט הקפיטריה מכנים את זה היום בז'רגון של מנהל עסקים‪.‬‬ ‫למעשה מתואר כאן תהליך למידה קבוצתי שבו פירמות המתחרות זו בזו נמצאות‬

‫במקום אחד‪ ,‬ולומדות זו מזו‪ .‬זה היה בשנות חמישים‪ ,‬ומאז ועד היום ספק אם‬ ‫הגיעו ליבולי עגבניות בשטח פתוח כמו שהשיגו בשיטה הזו בכפר ויתקין אז‪ .‬מתוך‬ ‫שלא לשמה בא לשמה ‪ -‬מסתבר שחברי כפר ויתקין הסוציאליסטים המציאו את‬ ‫"אשכול" הפירמות ה‪ ,clusters-‬הרבה לפני שזה קרה בעמק הסיליקון‪ ,‬וגם לפני‬ ‫שמייקל פורטר‪ ,‬הגורו של הקפיטליזם‪ ,‬הסביר זאת בתיאוריה‪.‬‬ ‫כפי שאפשר לראות מן התיאור הנ"ל‪ ,‬המושב בצורתו הקאנונית היה סביבה‬ ‫פנימית מגודרת ומבוקרת‪ .‬סביבה שבה לחבר כמעט ולא היה מגע עם החוץ‪ .‬כמה‬ ‫שזה נראה היום בלתי מתקבל על הדעת‪ ,‬המושב בצורתו זו התקיים במציאות כמעט‬ ‫יובל שנים‪ .‬גם בימי "תור הזהב של המושב" לא היו הרבה מושבים כאלה‪ ,‬אבל‬ ‫במושבים כמו נהלל‪ ,‬כפר יהושוע‪ ,‬כפר ויתקין ובאר טוביה (ועוד עשרות מושבים)‪,‬‬ ‫כך התנהלו החיים‪ ,‬והם היוו דוגמא ומופת למאות מושבי העולים‪.‬‬ ‫בין השנים ‪ 1970‬ו‪ 1985-‬הסביבה השתנתה‪ ,‬והמושבים היו חייבים להסתגל‪,‬‬ ‫אבל המושב היה סביבה כה מגודרת ומבוקרת‪ ,‬עד שהצליח לעבור את התקופה הזו‬ ‫כמעט מבלי להשתנות‪ .‬המשבר הפיננסי של שנת ‪ 1985‬פרץ חור גדול בגדר במקום‬ ‫שבו עמד הבנק‪ ,‬ודרך החור הזה חדרה השפעת הסביבה החיצונית‪ ,‬ואיימה על קיום‬ ‫המושב‪ .‬הפעם המושבים היו חייבים להסתגל‪ .‬יש אומרים שהסתגלו אך איבדו את‬ ‫זהותם‪ ,‬ויש אומרים שהם עדיין מתמודדים עם הסביבה העויינת בכוונה לשמר את‬ ‫זהותם‪.‬‬

‫איך זה התחיל‬

‫בתחילת שנות השלושים של המאה שעברה נגאלה אדמת עמק חפר‪ .‬כדי לממש‬ ‫את הבעלות על אדמות העמק‪ ,‬עלו על הקרקע עשרים הראשונים‪ .‬הם התיישבו‬ ‫תחילה בבית הגדול ‪ -‬בית דו קומתי שעמד בראש גבעת כורכר הצופה אל העמק‪ .‬את‬ ‫הבית השאיר להם האפנדי שמכר לקרן הקיימת את אדמות העמק‪ .‬על הנחל עדיין‬ ‫לא היה גשר‪ ,‬ועשרים הראשונים הגיעו לשם מחדרה דרך שפך נחל אלכסנדר‪ ,‬במקום‬ ‫שבו היה הנחל רדוד במיוחד‪.‬‬ ‫עיקרו של עניין הבעילה היה נוכחות במקום וחריש האדמות‪ .‬את החריש ביצע‬ ‫הטרקטוריסט לווייתן‪ .‬ביום חורף גשום אחד החליק הטרקטור בבוץ‪ ,‬ושקע בנחל‪.‬‬ ‫לווייתן שקע עימו וטבע‪ .‬באותם ימים טרקטוריסט היה דבר נדיר‪ ,‬ואבא‪ ,‬שהיה‬ ‫טרקטוריסט‪ ,‬בא במקום לווייתן‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר עשרים הראשונים הפכו למיתוס‪,‬‬ ‫וילדים שהוריהם היו בין העשרים זכו בפטיפון כמתנה ביום בר המצווה‪ ,‬אני לא‬ ‫זכיתי‪ ,‬כי אף על פי שהיו שם עשרים ואבא ביניהם‪ ,‬הוא היה העשרים ואחד‪ .‬אין דבר‪,‬‬ ‫כשחזרתי מן הצבא קניתי לי פטיפון לבד‪.‬‬ ‫כיבוש הקרקע לא עבר בלי חיכוכים עם החרתים (האריסים) הערבים אשר ישבו‬ ‫על הקרקע שמכר האפנדי לקרן הקיימת‪ .‬החרתים נושלו מחלק מאדמותיהם‪ ,‬ויושבו‬ ‫מחדש בשני כפרים‪ ,‬אחד ליד הקיבוץ מעברות‪ ,‬והשני ‪ -‬שומלי ‪ -‬בפאתי שדות כפר‬ ‫ויתקין‪ .‬הם לא אהבו את זה‪ ,‬ונתנו ביטוי להתמרמרותם‪ .‬שני סרז'נטים בריטים‪ ,‬אשר‬ ‫באו כדי לקיים את הסדר המנדטורי‪ ,‬ביקרו בבית הגדול‪ ,‬ואחד מהם אמר "פה יגורו‬ ‫חמישים אלף איש"‪ .‬הוא צדק‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫‪42‬‬

‫בינתיים בעלי המשפחה שבין המתיישבים הראשונים הקימו סביב לבית הגדול‬ ‫צריפים‪ ,‬וגידלו ירקות וילדים‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬ולכפר ויתקין הוקצתה "המשבצת"‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הוגדר שטח הקרקע שעליו יקום הכפר‪ .‬הוקצו מגרשים ונערכה הגרלה‪.‬‬ ‫בהגרלה אפשר היה להגריל בשכנות‪ ,‬ואבא והדודה טובה אחותו הגרילו בשכנות שני‬ ‫מגרשים בראש הגבעה ליד מרכז הכפר‪ .‬לא במדרון הצופה אל הים‪ ,‬אלא במדרון‬ ‫הצופה אל מה שיהיו בעתיד הפרדסים והשדות‪.‬‬ ‫את הצריפים שכבר הוקמו ליד הבית הגדול העלו על צינורות ששמשו כגלגלים‪.‬‬ ‫שלושה צינורות ‪ -‬והצריף מונח‪ .‬את הצריף רתמו לטרקטור שגרר אותו עד שנגלה‬ ‫הצינור האחורי‪ ,‬ואז שמו את הצינור לפנים‪ ,‬גררו הלאה‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬על המלאכה‬ ‫ניצח דן‪ ,‬ובטרקטור משך אבא‪ .‬באו גם חברים שחיכו לעלייה במשך שנים במקומות‬ ‫אחרים‪ .‬בשנים האלה הקימו משפחות ורכשו דברים‪ .‬הם באו לכפר והתחילו לבנות‬ ‫צריפים‪ ,‬ואחר כך בתים‪.‬‬ ‫אותן שנים‪ ,‬שנים שחונות היו לסוכנות היהודית‪ ,‬ולהקמת הכפר הוקצה תקציב‬ ‫זעום‪ ,‬קומץ שאינו משביע את הארי‪ .‬אז איך בנו? בנו בעצמם במו ידיהם‪ .‬בשנים‬ ‫שבהן חיכו לעלייה על הקרקע (וזה יכול היה להיות עד עשר שנים)‪ ,‬רכש כל אחד‬ ‫מקצוע כדי להתפרנס‪ .‬מאחר ששנות השלושים היו שנות עלייה ובנייה‪ ,‬רכשו רבים‬ ‫מהם את מקצועות הבנייה‪ .‬זה היה טייח‪ ,‬ההוא רצף‪ ,‬השלישי תפסן ואבא מסגר‪.‬‬ ‫האחד בנה לשני לפי הצורך והמקצוע שרכש‪ .‬אבל לבנייה דרושים חומרים‪ ,‬ואלה‬ ‫מהיכן יבואו? כאן תרמה את חלקה ממשלת המנדט שהקימה קמפ (מחנה צבאי)‬ ‫ליד הכפר‪ .‬רבים מבני הכפר עבדו בהקמת הקמפ‪ ,‬ובכסף שהרוויחו שם קנו (לפעמים‬ ‫גם במשיכה) את החומרים הנחוצים‪ .‬אבל זה לא הכול‪ .‬באמריקה התארגנה קבוצה‬ ‫של יהודים ציונים שרצו להקים מושב שיתופי בארץ ישראל‪ .‬הם אספו כסף לנטיעת‬ ‫פרדס‪ ,‬בתקווה שכאשר יבואו לארץ תהיה פרנסה בידם‪ .‬רצה הגורל ופרצה מלחמת‬ ‫העולם‪ ,‬והם נשארו שם‪ .‬את הפרדס נטעו‪ ,‬וגם טיפלו בשבילם‪ ,‬חברי כפר ויתקין שהיו‬ ‫כאן‪ ,‬וכך פרדס חירות עזר בפרנסתם‪.‬‬ ‫בתקופה הראשונה המושב פעל כמושב שיתופי‪ .‬כל השדות מלבד הפרדס עובדו‬ ‫במשותף בכלים ממוכנים גדולים‪ .‬לאט לאט החל להתפתח בצד המשק השיתופי‬

‫משק פרטי‪ .‬חברים קנו פרה או שתיים‪ ,‬גידלו אותן וחלבו במגרש שליד ביתם‪ .‬בדרך‬ ‫לחלוקת האדמות עמדה בעיית ההובלה‪ .‬בטכנולוגיה של אז שימשה עגלה עשויה‬ ‫עץ‪ ,‬ולה ארבעה גלגלים עשויים עץ ויצול אחד המחובר אליה בציר‪ .‬עגלת העץ הייתה‬ ‫נמשכת על ידי שני סוסים או פרדים‪ .‬גלגלי העץ שלה דמו לגלגלי רכבו של סיסרא‪ ,‬או‬ ‫לגלגלי רכב מצריים אשר טבע בים‪ .‬עשיית הגלגלים הייתה מומחיות עתיקה שם‪ ,‬אך‬ ‫נדירה אצלנו כאן‪ ,‬ולכן העגלה הייתה יקרה‪ ,‬וגלגלי העץ‪ ,‬הצרים ולא מנופחים‪ ,‬שקעו‬ ‫בקיץ בחול‪ ,‬ובחורף בבוץ‪.‬‬ ‫לאבא היה ראש פשוט‪ .‬הוא נסע לתל אביב‪ ,‬קנה במגרש גרוטאות ציר וגלגלים‬ ‫מנופחים‪ ,‬שהיו שאריות ממכוניות פורד מודל ‪ T‬שנגרטו‪ ,‬ועליהם בנה עגלת ברזל‬ ‫בעלת שני יצולים קשיחים (ללא ציר)‪ .‬לעגלה הזו הספיק סוס אחד שעמד בין שני‬ ‫היצולים‪ .‬עגלת שולם נשאה לא פחות משנשאה עגלת גלגלי העץ שנמשכה על ידי שני‬ ‫סוסים‪ ,‬ולא שקעה לא בחול ולא בבוץ‪ .‬כל חברי הכפר עשו אצל אבא עגלות‪ ,‬ובאו‬ ‫להעתיק אותן גם ממקומות אחרים‪ ,‬קרובים ורחוקים‪ .‬טכנולוגיית עגלת גלגלי הגומי‬ ‫איפשרה לחלק את האדמות‪ ,‬וכך תרמה את תרומתה למעבר ממושב שיתופי למושב‪.‬‬

‫חברים במושב‬

‫בימים ההם אבא ואימא היו חברים‪ ,‬וכך גם ההורים של חבריי‪ ,‬וגם כמעט כל‬ ‫שאר האנשים שהכרתי‪ .‬הם היו או חברי מושב או חברי קיבוץ או חברים באגד‪ ,‬וכולם‬ ‫היו חברים בהסתדרות‪.‬‬ ‫איש כפר ויתקין לא היה אדון ולא היה מר‪ ,‬הוא היה חבר‪ ,‬חבר הכפר‪ .‬חבר מושב‬ ‫היה גם תואר וגם ישות משפטית ‪ -‬חבר באגודה השיתופית‪ .‬לכל חבר בכפר היה‬ ‫משק‪ ,‬ולמשק היה מספר‪ .‬מספר המשק שלנו היה ‪ .116‬מספר המשק היה מרכיב‬ ‫בזהות של החבר‪ ,‬כי לחבר הכפר המשק היה חשוב יותר מכל דבר‪ .‬כשחברי הכפר‬ ‫היו בני חמישים‪ ,‬הם נראו לנו בני העשרים כישישים‪ .‬היו להם שערות באף ובאוזניים‬ ‫וגבות עבותות מעל העיניים‪ .‬הם נעלו נעלי עבודה שחורות‪ ,‬וחבשו כובעי קסקט‬ ‫אפורים‪ .‬בשבת ובחג לבשו חולצה לבנה ומכנסי חאקי תוצרת אתא‪ ,‬והיו הדורים‪.‬‬ ‫האופק שלנו כלל את‪ :‬כפר ויתקין‪ ,‬הישוב היהודי הראשון בעמק חפר; מושב‬ ‫עובדים (תנועת המושבים)‪ ,‬מושב חילוני אשר מרבית חבריו עלו לארץ מפולניה‪,‬‬ ‫אוקראינה ורוסיה; ביתן אהרון‪ ,‬הכפר שליד הבית הגדול‪ ,‬הבית אשר ממנו התחיל‬ ‫הכול ("החוגים האזרחיים"); קיבוץ מעברות (השומר הצעיר)‪ ,‬אשר חבריו עלו‬ ‫מהונגריה ורומניה; שומלי‪ ,‬הכפר הערבי אשר היה שם קודם; כפר חיים‪ ,‬מושב עובדים‬ ‫(תנועת המושבים); אליישיב‪ ,‬כפר של יהודים תימנים; כפר הרואה‪ ,‬כפר יהודי דתי‬ ‫(המפד"ל); בית חירות‪ ,‬מושב שיתופי של יהודים אמריקאים ודרום אפריקנים;‬ ‫בית ינאי ועין התכלת‪ ,‬כפרים של "החוגים האזרחיים"‪ .‬רחוק יותר‪ ,‬במזרחו של‬ ‫העמק‪ ,‬התיישבו הקיבוצים גבעת חיים (איחוד ומאוחד‪ ,‬היום הם שניים‪ ,‬אז היו‬

‫אחד) ועין החורש (השומר הצעיר)‪ .‬נראה שהרשימה הזו מתארת פסיפס של צורות‬ ‫חברתיות‪ ,‬ארצות מוצא וזיקות פוליטיות‪ ,‬שאין כדוגמתו לעושר ולמגוון על שטח של‬ ‫קילומטרים רבועים ספורים‪.‬‬ ‫ההתיישבות הציונית בארץ המציאה את עצמה‪ ,‬ותוך כדי כך יצרה מגוון של‬ ‫קהילות שונות‪ ,‬אבל זה לא נגמר בזאת‪ .‬כל כפר וכפר המציא את עצמו‪ ,‬וכך נוסף שוני‬ ‫על שוני‪ .‬ניקח לדוגמא את כפר ויתקין וכפר חיים‪ ,‬שניהם מושבי עובדים‪ ,‬בשניהם‬ ‫יהודים שעלו מרוסיה ומפולניה‪ ,‬אבל איזה הבדל‪ .‬בכפר חיים כל אחד גידל משהו‬ ‫אחר‪ :‬לאחד רפת‪ ,‬לשני משתלה‪ ,‬לשלישי מטע‪ ,‬לרביעי לול ולחמישי ירקות‪ .‬בכפר‬ ‫ויתקין כולם גידלו אותו דבר‪ :‬אותו הגידול ‪ -‬תלתן או עגבניות‪ ,‬באותו שדה ‪ -‬מאה‬ ‫חלקות עגבניות זו בצד זו‪ ,‬ומאה חלקות תלתן‪ .‬לכולם כמעט הייתה רפת‪ ,‬וכולם הלכו‬ ‫עם חלבם למחלבה שלוש פעמים ביום‪.‬‬ ‫המחלבה הייתה מוקד האינפורמציה‪ ,‬כמו עיתון הקיר בסין‪ .‬שם היית עומד אל‬ ‫מול לוח המודעות‪ ,‬וקורא במודעה הכתובה ביד מתי תורך להשקות ובאיזה שדות‪,‬‬ ‫מתי יבואו להזריק לך את העופות‪ ,‬ולעיתים היה צועק מן הלוח גילוי דעת ‪ -‬לחבר‬ ‫לחץ משהו על הלב‪ ,‬הוא העלה אותו על הכתב‪ ,‬ותלה על לוח המודעות לדיון ציבורי‬ ‫רחב בתור למשקל שבו שוקלים את החלב‪ .‬הדיון הפורמלי התקיים כל יום שישי‬ ‫בבית העם אשר במרום הגבעה שבמרכז הכפר‪ .‬שם התקיימה אסיפת החברים‪ ,‬ובה‬ ‫נערכו דיונים‪ ,‬והוחלטו החלטות חשובות‪ .‬אבא אמר "לו הייתי אומר באסיפה את מה‬ ‫שאמרתי לאשתי בדרך הביתה‪ ,‬הכול היה אחרת"‪.‬‬ ‫באמצע שדה העגבניות עמדה סככה‪ ,‬ובסככה משקל‪ ,‬ולידו איש שוקל ורושם‪.‬‬ ‫במשך כל היום הייתי קוטף‪ ,‬ולקראת ערב הייתי מעמיס את הארגזים על העגלה‪,‬‬ ‫ונוהג את פישקה החיגר (הסוס) אל המחסן‪ .‬שם חיכו החברים בתור למשקל‪ .‬כל‬ ‫חבר בתורו פרק את ארגזיו‪ ,‬והאיש אשר על המשקל שקל‪ .‬ומה קיבל החבר בתמורה‬ ‫לעגבניותיו? לא כלום‪ ,‬נרשם המשקל‪ .‬באותה מתכונת הוא הביא את החלב למחלבה‬ ‫והחלב נרשם‪ ,‬את הביצים למדגרה ומספרן נרשם‪ ,‬וכן הלאה וכן הלאה‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬בראש הגבעה‪ ,‬היה מרכז הכפר‪ ,‬ובטבורו מבנה מרשים שצורתו כדוגמאת‬ ‫טירה מימי הביניים ‪ -‬מבנה גבוה עטור מגדלים וצריחים משונים העשויים פח‪ .‬זה היה‬

‫‪43‬‬

‫‪44‬‬

‫מחסן האספקה‪ .‬לשם הייתי בא עם עגלתי‪ ,‬והמחסנאי (מנדל) שקל לי שקי תערובת‬ ‫אחדים לרפת וללול‪ .‬גם שם המשקל נרשם‪ ,‬ואני לא שילמתי‪ ,‬רק חתמתי‪ ,‬העמסתי‬ ‫על העגלה‪ ,‬ונסעתי הביתה‪ .‬באותה צורה קניתי כלים‪ ,‬מלט‪ ,‬דשנים וחומרי הדברה‬ ‫במחסן חומרי הבניין‪ .‬לא קניתי ‪ -‬לקחתי‪ ,‬והכול נרשם‪ .‬במרכז הכפר‪ ,‬ליד מחסן‬ ‫האספקה‪ ,‬עמדה הצרכנייה‪ .‬שם קנו מצרכים לבית ושילמו בכסף‪ ,‬אבל הכסף לא היה‬ ‫כסף אמיתי‪ ,‬אלא שטרות מודפסים על נייר קרטון‪ ,‬שטרות שהנפיקה האגודה של‬ ‫המושב (מסתבר שהמציאו את זה היום מחדש‪ ,‬וכסף מקומי אופנתי היום בגרמניה)‪.‬‬ ‫מעל לצרכנייה בקומה השנייה היה המשרד‪ .‬במשך היום ישב בו‪ ,‬ליד הטלפון‬ ‫היחיד שהיה בכפר‪ ,‬קימחי מזכיר הכפר‪ .‬בערבים ישב שם ראש הוועד‪ ,‬ופעם בשבוע‬ ‫ההנהלה‪ .‬בהנהלת החשבונות ישב מנהל החשבונות‪ ,‬חישב וחישבן הכנסות מול‬ ‫הוצאות‪ ,‬ובכל חודש הגיש לכל חבר חשבון‪ .‬בחשבון היו מצד אחד ההכנסות מן‬ ‫החלב‪ ,‬הביצים‪ ,‬התפוזים והעגבניות‪ ,‬ומצד שני ההוצאות על תערובות‪ ,‬דשנים וחומרי‬ ‫הדברה‪ .‬אם ההפרש היה חיובי ‪ -‬הוא נרשם לזכות החבר‪ ,‬ואם שלילי ‪ -‬לחובתו‪.‬‬ ‫היו חברים בעלי זכות ‪ -‬וזה הביא להם כבוד‪ ,‬והיו בעלי חוב ‪ -‬וזה הפחית מכבודם‪.‬‬ ‫האגודה לא הכריחה את החבר לשלם את החוב‪ ,‬הכבוד כן‪ .‬החוב אף פעם לא נאמר‪,‬‬ ‫אבל הוא הורגש ברחבי הכפר‪ .‬חוב היה מצב טעון תיקון‪.‬‬ ‫הייתה להם נשימה ארוכה ‪ -‬לחבר‪ ,‬ובעיקר לכפר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬חיו בכפר אלמנות‬ ‫אחדות‪ ,‬ולאלמנה בעלת ילדים במושב קשה שלא להיכנס לחוב‪ .‬לאלמנה היו‬ ‫מצמידים חבר חונך‪ ,‬שהיה מייעץ לה בענייני משק וכספים‪ ,‬אבל כנראה שאין ניסים‪,‬‬ ‫והחוב בכל זאת היה הולך ותופח‪ .‬החוב תפח ותפח‪ ,‬עד שבנה הבכור של האלמנה‬ ‫הגיע לגיל שיכול היה לקבל לידיו את ניהול המשק (גיל שבין ‪ 13‬ל‪ 15-‬בכפר ויתקין‬ ‫של אז)‪ ,‬ואכן הבן לקח את העניינים לידיו‪ .‬לא עברו שנים רבות והחוב הפך לזכות‪,‬‬ ‫והמשק‪ ,‬שפתיים יישק‪ .‬וזה לא קרה רק לאלמנות‪ .‬היו אנשים שדבר לא צלח בידם‬ ‫ונכנסו לחוב גדול‪ ,‬ואוי לאותה בושה‪ .‬היה לנו שכן ולו חוב גדול‪ .‬כשבתו הקטנה‬ ‫לקחה את המשק תחת ידה‪ ,‬החוב חוסל והזכות גדלה‪ ,‬נבנה בית קומתיים גדול‬ ‫ומנקר עיניים‪ ,‬ואי הכבוד הפך להערצה‪ ,‬ואולי אפילו לקנאה‪ .‬כאמור‪ ,‬באותם ימים‬ ‫הייתה לאגודה (הארגון שעמד בבסיסה של קהילת הכפר) נשימה ארוכה ארוכה‪ .‬הם‬

‫לפעמים חיכו שנות דור עד שלבסוף סולק החוב‪ ,‬והכבוד חזר לבעליו‪.‬‬

‫חברי הכפר‬ ‫ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם לציבור היו החברים ממושטרים מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫החבר כשלעצמו‪ ,‬החבר כחבר‪ ,‬זה כבר היה עניין אחר‪ .‬בכל אחד מהם ראיתי דמות‬ ‫מיוחדת במינה‪ .‬פולינסקי הענק היה רוכב כמו כולם על חמורו האכוף בשקיים‪ ,‬בכל‬ ‫צד כד חלב אחד‪ .‬כשהיה מגיע למחלבה היה נעמד‪ ,‬החמור היה הולך‪ ,‬ופולינסקי היה‬ ‫נשאר עומד ובכל אחת מידיו כד‪ .‬לרבינוביץ היה חבל לבזבז זמן‪ .‬בישיבות ההנהלה‬ ‫היה מנמנם עד שנאמר שם משהו לעניין‪ ,‬ואז היה מתעורר‪ ,‬פוסק פסוקו‪ ,‬ושוב נרדם‪.‬‬ ‫דן היה ממציא מדופלם‪ .‬מאז הקמת גשר העץ והעברת הכפר אל הגבעה לא המציא‬ ‫דבר‪ ,‬אבל התואר ממציא נשאר‪ .‬טוביה היה ידוע כחזק במספרים‪ .‬כשהוא היה עולה‬ ‫למעלה (להנהלת החשבונות)‪ ,‬כולם היו רועדים‪ .‬חסקלברג ושרמן היו שכנים‪ ,‬לכל‬ ‫אחד מהם הייתה פרידה‪ ,‬ושתי הפרידות משכו בעגלה אחת‪ .‬ליצני הדור היו אומרים‬ ‫על הזוגות בכפר שברבות השנים נהיו דומים זה לזו כמו הפרידות של חסקלברג‬ ‫ושרמן‪ .‬לשרף היו שתי פרידות ‪ -‬אחת שאהב וכינה בובה‪ ,‬ואחת ששנא וכינה נבלה‪.‬‬ ‫הן היו מושכות בעגלה אחת‪ ,‬וכשהיה מאיץ בהן היה קורא בקול "בובה‪-‬נבלה"‪.‬‬ ‫היו שם גם בוגרי גדוד העבודה (המשקיסטים)‪ ,‬והיו העשרים הראשונים אשר‬ ‫כבשו את האדמה בעמק חפר‪ .‬הם גרו בבית הגדול‪ ,‬וחרשו את החריש הראשון‪.‬‬ ‫והיה שם אושרי‪ ,‬שכני לפרדס‪ ,‬שהיה הולך קיץ וחורף במכנסיים קצרים בלבד‬ ‫לגופו‪ .‬פלג גופו העליון שרירי כשל פסל של אתלט יווני‪ ,‬מכנסיו קשורים בחבל של‬ ‫חציר‪ ,‬ורגליו יחפות‪ .‬מאושרי היו נושרים פתגמים‪ ,‬אמרות כנף ומכתמים‪ .‬כאשר‬ ‫מלכת הכיתה העדיפה חיפאי עם תעודות על הג'ינג'י הרשע שלנו‪ ,‬פסק אושרי‬ ‫(במבטאו הליטאי) "למה לחפש בחוץ פשולת כשבבית ישנה שולת"‪.‬‬ ‫בשל קוצר האמצעים התנהל בשנים הראשונות המושב כמושב שיתופי‪ ,‬והמעבר‬ ‫לארגון מושבי התנהל בהדרגה‪ .‬באותם ימים שבהם אני מדבר‪ ,‬כבר היו לרוב החברים‬ ‫פרה או שתיים פרטיות‪ ,‬אבל את התילתן גידלו החברים במשותף‪ .‬בכל ערב הייתה‬ ‫עוברת ברחובות הכפר עגלה עמוסה בתילתן‪ .‬במרומי ערימת התילתן שעל העגלה‬ ‫היה עומד חבר ובידו קילשון‪ ,‬וזורק לכל חבר מלא הקילשון תילתן ליד עמוד השער‬

‫של חצרו‪ .‬באותם ימים‪ ,‬לא רק הפרות‪ ,‬גם החברים חיו בדוחק‪ ,‬וכל משפחה קיבלה‬ ‫שלוש לירות (מקרטון) שבהן אפשר לקנות מצרכים בצרכנייה של המושב‪ .‬זה לא היה‬ ‫מספיק‪ ,‬ואם היו לך צרכים מיוחדים היית צריך לבקש תוספת מראש הוועד‪ ,‬בן אריה‬ ‫או רבינוביץ‪ ,‬ולנמק‪ ,‬ואוי לאותה בושה‪ .‬עד היום אני זוכר איך אימא חזרה מלמעלה‬ ‫כשהיא משננת בכעס "כסות חורף"‪ ,‬היום אני מבין למה‪ .‬מצאתי בגמרא שזו מילה‬ ‫המשמשת בהקשר של עזרה לעניים‪.‬‬

‫זקני הכפר‬ ‫היו בכפר גם זקנים ממש‪ .‬הזקנים היו הורי החברים‪ ,‬שהועלו מן הגולה על ידי‬ ‫בניהם ובנותיהם‪ .‬הם היו אחרים‪ .‬היו להם זקן ופיאות‪ ,‬והם לבשו שחורים‪ .‬הם אחזו‬ ‫במקלות מעוקלים‪ ,‬ודיברו ביידיש שפת הסתרים‪ .‬הזקנים היו נפקדים נוכחים‪ ,‬שריד‬ ‫אנכרוניסטי לעבר שיש לשכוח‪ .‬היה להם בית כנסת‪ ,‬צריף עץ קטן מצופה בנייר זפת‬ ‫שחור ומתקלף‪ ,‬שעמד בראש גבעונת לא רחוק מבית הספר‪ .‬זו הייתה הטריטוריה‬ ‫שלהם‪ ,‬ושם התפללו רק הם‪ .‬בשמחת תורה היינו באים לשם עם דגל ועליו תפוח‪,‬‬ ‫כדי לזכות בגשם הסוכריות‪ .‬לרובינו לא היו סבא וסבתא בכפר‪ .‬לשכני יהודה‪ ,‬פרחח‬ ‫קשוח‪ ,‬הייתה סבתא‪ ,‬והפליא אותי מאוד שהוא הקשוח מתייחס אליה בכבוד‪,‬‬ ‫ומרבה לדבר איתה בשפתה‪ .‬היו בין הסבים כאלה שעדיין היו בעניינים‪.‬‬ ‫כחלין היה הקופאי בצרכנייה‪ .‬באותם ימים לא הייתה קופה רושמת וגם לא מכונת‬ ‫חישוב (אימו או סבתו של מחשבון הכיס)‪ .‬כשהייתי קונה בצרכניה הייתי בסופו‬ ‫של דבר מגיע לקופה‪ ,‬ושם עומד בתור‪ ,‬עד שמגיע לסבא כחלין‪ .‬לכחלין היו משקל‬ ‫ופיתקאות ‪ 7X7‬ס"מ מחוברות זו לזו בפרפורציה‪ .‬פיתקאות בשתי שכבות וביניהן‬ ‫נייר העתקה‪ .‬כחלין היה שוקל את הדברים שקניתי במשקל‪ ,‬וכותב על הפתקאות‬ ‫מוצרים‪ ,‬כמויות ומחירים‪ ,‬מכפיל ומסכם בראש (במהירות הבזק וביידיש)‪ .‬כך‪,‬‬ ‫פיתקא אחר פיתקא‪ ,‬ולבסוף סיכום כולל של סרט הפיתקאות המחוברות זו לזו‪.‬‬ ‫הייתי משלם ומקבל עותק מן הסרט‪ ,‬השני נשאר אצל כחלין בצרכנייה‪ ,‬ועובר אחר‬ ‫כך להנהלת החשבונות‪ .‬כשהיה כחלין הולך ברחוב‪ ,‬היה מצויד במקל שקצהו האחד‬ ‫מעוקל‪ .‬כשהיינו נטפלים אליו‪ ,‬היה צועק מנהמת ליבו "משוגועים"‪ ,‬ומנסה ללכוד‬ ‫אותנו בקצה המקל‪.‬‬

‫היה גם ורוביוב הזקן‪ ,‬עליו היה אבא אומר בכבוד רב שהוא נקוליבה סולדט‬ ‫[חייל בצבא הצאר ניקולאי ‪ -‬ילד יהודי שנחטף בילדותו לצבא‪ ,‬ושוחרר אחרי ‪25‬‬ ‫שנה]‪ .‬ורוביוב הזקן בגיל הנושק לשמונים היה מחלק הנפט‪ .‬היו לו סוס ועגלה‪.‬‬ ‫על העגלה היה מעמיס במו ידיו חבית נפט (‪ 200‬ליטר‪ ,‬שזה כ‪ 160-‬ק"ג)‪ .‬הוא לא‬ ‫הרים‪ ,‬הוא גלגל אותה במעלה המישור המשופע שהוכן במיוחד לשם כך‪ ,‬אבל גם‬ ‫כך זה היה מבצע מסובך‪ .‬לחבית היה מבריג ברז שהיה בולט מן העגלה מאחור‪ ,‬ושם‬ ‫גם היה תלוי דלי מיוחד לדבר‪ .‬עם העגלה הזו היה עובר ברחוב בין הבתים‪ ,‬וקורא‬ ‫"נפט‪ ,‬נפט"‪ .‬נשים וילדים היו יוצאים עם מיכלים‪ ,‬והוא היה ממלא אותם בנפט מן‬ ‫הדלי‪ ,‬ואת הדלי מן החבית‪ .‬ומי היה הפחח שעשה את הדלי? זצר הזקן‪ .‬לזצר הייתה‬ ‫פחחייה ששכנה בצריף שעמד על אם הדרך‪ ,‬ליד הבאר העגולה אשר עמדה במקום‬ ‫שבו מתחילה העלייה הגדולה המובילה למרכז הכפר‪ .‬כל דבר שהיה עשוי פח עשהו‬ ‫זצר הפחח‪ ,‬מן המרזב ועד לכדי החלב‪.‬‬

‫ריבוד חברתי‬ ‫בבית ספר תיכון בכפר ויתקין למדתי‪ ,‬בנוסף למקצועות המקובלים‪ ,‬כלכלה‬ ‫מדינית‪ ,‬תולדות המישנות הכלכליות‪ ,‬מחשבה חברתית‪ ,‬פילוסופיה מדינית ואפילו‬ ‫גיאוגרפיה כלכלית‪ .‬את כל זה למדתי אצל זכריה נצר‪ ,‬שהיה מורה למתמטיקה‪,‬‬ ‫פיזיקה וכימיה‪ .‬עם זכריה קראנו את המניפסט הקומוניסטי ולמדנו על הקפיטל‪.‬‬ ‫אבל גם בחברה העל מעמדית שצמחה בכפר ויתקין על ברכי המהפכה האתיאיסטית‪,‬‬ ‫ציונית וסוציאליסטית‪ ,‬גם בה בצבצו‪ ,‬מתחת לדשא הגזום שווה‪ ,‬מעמדות‪ .‬קחו למשל‬ ‫חברים בעלי מקצוע‪ ,‬מסתבר שתוספת התואר לא הוסיפה להם סטטוס‪ .‬החברים‬ ‫היו חברים באגודה השיתופית שהייתה הארגון של המושב‪ .‬רק בעל משק יכול היה‬ ‫להיות חבר באגודה‪ .‬אבל מה היה מנדל שניהל ועבד במחסן האספקה‪ ,‬או נימן‬ ‫שניהל והפעיל את מערכת המים‪ ,‬או ג'ושה האופה? ומה עם הרופא‪ ,‬רופא האנשים‬ ‫ד"ר כוהנן‪ ,‬ויותר חשוב ממנו‪ ,‬רופא הפרות הווטרינר‪ ,‬ד"ר אשכנזי? ומה עם זכריה‬ ‫המורה‪ ,‬ולא הזכרתי את ד"ר יולוס שעבד בקרן הקיימת‪ ,‬ונלחם עבור כולנו במלריה?‬ ‫לד"ר יולוס היה אוטו פורד מודל ‪( T‬המכונית הפרטית היחידה בכפר)‪ ,‬וכל‬ ‫יום היה נוסע בו לנחל‪ ,‬נועל מגפי חלציים‪ ,‬נכנס למים‪ ,‬ומרסס את יתוש האנופלס‬

‫‪45‬‬

‫‪46‬‬

‫מנה אחת אפיים‪ .‬כל אלה היו חברים בעלי מקצוע‪ .‬הם גרו בשכירות בבתים של‬ ‫האגודה וקיבלו משכורתם‪ ,‬כל אחד ממעבידו‪ .‬ד"ר כוהנן מקופת חולים‪ ,‬אשכנזי‬ ‫מ"החקלאית"‪ ,‬יוליוס מהקרן הקיימת‪ ,‬זכריה ממשרד החינוך‪ ,‬ומנדל ונוימן קיבלו‬ ‫משכורת מהכפר‪.‬‬ ‫ובנוסף לכל אלה היה גם זיגפריד הסנדלר‪ .‬הוא גר בצריף שגבל בתחתית המגרש‬ ‫שלנו‪ .‬הוא לא היה חבר לא כזה ולא אחר‪ ,‬הוא היה הסנדלר‪ .‬לקראת הקיץ הייתי בא‬ ‫אליו שיעשה סנדלים‪ ,‬ולפני ימי החורף נעליים‪ .‬היו לו שני מיני נעליים‪ :‬נעלי עבודה‬ ‫שחורות‪ ,‬כבדות ומפורזלות‪ ,‬ונעליים חצאיות חומות או שחורות לשבת‪ .‬גם סנדלים‬ ‫היו משני המינים‪ ,‬פתוחים או סגורים מלפנים‪ .‬זיגפריד היה יושב על שרפרף נמוך‪ ,‬על‬ ‫ברכיו סינר מעור‪ ,‬בין רגליו האימום‪ ,‬ומעליו הייתה הפוכה הנעל (או מי שתהיה הנעל‬ ‫בסוף הסיפור)‪ .‬בין שיניו היו אחוזים מסמרי עץ קטנים‪ .‬בידו האוחזת במרצע ניקב‬ ‫בעור הסוליה חור‪ ,‬ביד השנייה לקח מסמר מבין שיניו‪ ,‬נעץ אותו בחור‪ ,‬והיכה בפטיש‬ ‫על המסמר‪ .‬כך‪ ,‬מסמר אחר מסמר‪ ,‬חיבר זו לזו את שכבות העור‪ ,‬ויצר נעל לתפארת‪.‬‬ ‫ליד צריפו של זיגפריד עמד ביתו של וולקני הסופר‪ ,‬אחיו של וולקני החוקר החקלאי‪,‬‬ ‫שעל שמו נקרא מכון וולקני ‪ -‬מכון המחקר בו עבדתי רוב ימי‪ .‬מבחינתנו הילדים‪,‬‬ ‫וולקני הסופר לא עשה כלום בכפר‪ ,‬הוא סתם גר‪.‬‬ ‫חברים בעלי מקצוע היו כמו כולם‪ ,‬כמעט‪ .‬ילדיהם למדו איתנו בבית הספר‪,‬‬ ‫הוריהם קנו בצרכנייה כמו כולם‪ ,‬הלכנו ביחד להתרחץ בנחל או בים‪ ,‬אבל הם לא היו‬ ‫איתנו בהכול‪ .‬למשל‪ ,‬הם לא השתתפו באסיפה הכללית‪ ,‬ומקטן ועד גדול ידעו הכול‬ ‫להבחין בהבדל הדק מן הדק שבין חבר לאחר‪.‬‬ ‫ועדיין לא דיברנו על האידם‪ .‬אידם זה חתן שבא מבחוץ‪ ,‬והתחתן עם בת הכפר‪.‬‬ ‫הוא הצטרף למשק‪ ,‬אבל היה זר‪ ,‬בזכותה קיבל את המספר (מספר המשק כמובן)‪,‬‬ ‫והיה עליו להוכיח את יכולתו קבל עם ועדה כדי שיתקבל בכפר‪ .‬היה אידם והיה‬ ‫אידם‪ .‬היה גדליה שבא אלינו ממגדיאל‪ ,‬קצין בצנחנים (נדמה לי שעוד הספיק‬ ‫להשתתף במלחמת השחרור) ‪ -‬הוא בא מבחוץ‪ ,‬וכבש לא רק את הבת ואת המשק‬ ‫של מרצי‪ ,‬אלא את כל הכפר‪ .‬שנים שרת‪ ,‬בנוסף לעבודתו במשק‪ ,‬כראש הוועד‪ ,‬ועשה‬ ‫רפורמות שאיש לא חלם עליהן‪ .‬בהמשך הוא ניהל אריגונים חקלאים גדולים‪ ,‬כמו‬

‫תנובה אקספורט‪ ,‬ואחרי כן היה חבר כנסת ויו"ר ועדת הכספים‪ ,‬ובכל זאת אף פעם‬ ‫לא עלה לו השתן לראש‪ ,‬תמיד היה ונשאר חבר הכפר‪ .‬והיה גידי ‪ -‬בן של קבלן מן‬ ‫העיר הגדולה‪ ,‬שתפס את הפרינציפ כל כך טוב‪ ,‬עד שסיפרו עליו ליצני הדור שיום‬ ‫אחד‪ ,‬בעונת קטיף התפוזים‪ ,‬נשמע אומר לחותן "טמפו‪ ,‬חותן‪ ,‬טמפו‪ ,‬ככה לא נהיה‬ ‫עשירים"‪ .‬והיה אידם אחד ענק שהגיע אלינו מחופית‪ ,‬אשר בתחרויות החקלאיות‬ ‫שנערכו לרגל חג השבועות רץ עם שק על הגב לאורך כל רחוב הזנב‪.‬‬

‫הדור הבא‬ ‫עברנו על החברים הבוגרים‪ ,‬על הזקנים (אלה לא היו בכלל חברים)‪ ,‬על החברים‬ ‫בעלי המקצוע‪ ,‬ועכשיו אנחנו‪ ,‬החברים הצעירים‪ .‬החברים הצעירים היו מסודרים‬ ‫בכיתות עד מות‪.‬‬ ‫אם חבר ההנהלה היה מתנכל לחבר אחר‪ ,‬כולם היו יודעים שהם מאותה כיתה‪,‬‬ ‫וזהו חשבון שנשאר פתוח עוד מגן הילדים‪ .‬היו כיתות שלמות שהתגייסו לצבא‬ ‫הבריטי (מאיר רבינוביץ)‪ ,‬והיו שהתגייסו לפלמ"ח (איתן לביא) או לצבא ההגנה‪,‬‬ ‫ואין זה מוציא את זה‪ ,‬הרבה מהם התגייסו גם לזה וגם לזה‪.‬‬ ‫הזמן שבו אני מדבר היה תקופת המעבר‪ ,‬התקופה שבה החל לעבור הלפיד מדור‬ ‫המייסדים לדור הממשיכים‪ .‬המעבר הזה התקיים ברמה המשפחתית‪ ,‬הלאומית‬ ‫וברמת הכפר‪ .‬אני זוכר איך איתן בא לזרוע עם אבא את התילתן‪ ,‬וכינה את אביו אריה‬ ‫"הזקן שלי"‪ ,‬ואבא נפגע עד עומק נשמתו‪ .‬אני זוכר איך בתחילת מלחמת השחרור‬ ‫כל הכפר התרוקן מן הבנים והבנות‪ ,‬ורק בזמן משבר אלטלנה שהחל בכפר ויתקין‪,‬‬ ‫ראיתיהם שוב רכובים על ג'יפים ממותקנים ומשוריינים מתוצרת הארץ שלא ידעתי‬ ‫על קיומם‪ ,‬שועלי שמשון קראו להם אז‪ ,‬וזה היה שווה למה שהיום סיירת מטכ"ל‪.‬‬ ‫הכי הרבה זמן לקח להם לקחת את השלטון במוסדות הכפר‪ .‬עוד שנים אחרי מלחמת‬ ‫השחרור היה רבינוביץ מנמנם בישיבות הוועד כסלע איתן‪ .‬נראה לי שהמשקל החל‬ ‫לנטות לטובת החברים הצעירים בזמן שהחברים הבוגרים יצאו להדרכה‪ ,‬והיעד נכבש‬ ‫כאשר הצעירים יצאו להדרכה במושבים שכבר לא היו כל כך חדשים‪ .‬זה היה כשבן‬ ‫גוריון קרא לבני המושבים לרדת לנגב (אבל על כך בסיפור אחר)‪ .‬כשהם חזרו הם‬ ‫יצאו גדולים‪.‬‬

‫איך זה נגמר?‬ ‫כל זה עבר נכחד ונעלם במשבר הפיננסי של אמצע שנות השמונים‪ .‬לא בתהליך‬ ‫מדורג‪ ,‬תהליך שאפשר להתכונן אליו‪ ,‬אלא באבחת חרב אחת‪ .‬הממשלה לחצה על‬ ‫הברקסים כדי לעצור ולצאת ממחול השדים של אינפלציה משתוללת (‪ 400%‬לשנה)‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬לפי הפיתגם "כשחוטבים עצים נופלים שבבים"‪ ,‬המושב נעלם‪ .‬לא הכול‪ ,‬נשארו‬ ‫האנשים‪ ,‬נשארו רוב הנכסים ‪ -‬הבתים‪ ,‬הרכוש‪ ,‬המפעלים‪ ,‬ולאחר תקופה קשה של‬ ‫התעשתות‪ ,‬הם ממשיכים להתפתח ולהסתגל בעולם קפיטליסטי מתוחכם‪ .‬אבל‬ ‫האוטופיה שהתגשמה בחיי המעשה במושב עברה מן העולם‪ ,‬ואיתה החלומות על‬ ‫עולם מתוקן‪.‬‬

‫יעקב הנפח‬

‫נגמרה מלחמת העולם השנייה‪ .‬השואה נודעה‪ ,‬ואלינו הגיע יעקב הנפח‪ .‬יעקב‬ ‫היה בן העיירה שומסק‪ ,‬העיירה של אבא‪ .‬בעיירה היו כ‪ 3000-‬יהודים וכ‪ 3000-‬גויים‪.‬‬ ‫בספר שהוציאו שרידיה‪ ,‬לאחר שנים‪ ,‬קראתי שיום אחד הגויים קמו על היהודים‬ ‫והרגום‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬בחור צעיר וחזק‪ ,‬בא אלינו מייד אחר המלחמה‪ ,‬והציג עצמו כבן העיירה‪.‬‬ ‫אבא לא זכר‪ ,‬או לא הכיר אותו‪ ,‬אבל קיבל אותו‪ .‬הם ‪ -‬אבא ואימא ויעקב ‪-‬הסתגרו‬ ‫בחדר‪ ,‬ולא יצאו עד שהגיע זמן ארוחת הצהריים‪ .‬כנראה שאז סיפר יעקב האוד‬ ‫המוצל לאבא ואימא את אשר קרה מכלי ראשון‪ .‬יותר לא דברו בזה לעולם‪ .‬בערב‬ ‫הלכנו כולנו לישון‪ ,‬ובבוקר אבא אמר ליעקב שהוא יכול להתחיל לעבוד במסגרייה‬ ‫שלנו‪ ,‬שהיה בה גם שולחן נפחים‪ .‬יעקב‪ ,‬שלמד את המקצוע ברוסיה‪ ,‬התחיל כמו‬ ‫בתלמוד "צבת בצבת עשויה"‪ .‬הדליק את הפחם בשולחן‪ ,‬העמיד אותי לסובב בידית‬ ‫המפוח‪ ,‬ובפטיש ובצבת של אבא היכה על הברזל המלובן שהיה מונח על הסדן‪ ,‬ויצר‬ ‫את הצבת הראשונה‪ .‬בצבת הזו יצר את הפטיש‪ ,‬ובפטיש והצבת היכה בברזל המלובן‬ ‫ועשה את פרסה‪ ,‬ולפרסה את המסמרים‪ .‬מעץ שהיה קודם ארגז תפוזים עשה ארגז‬ ‫כלים‪ ,‬שם את הכלים בארגז‪ ,‬ויצא לרחוב‪ ,‬לבוש בגופייה אפורה שהבליטה את שריריו‬ ‫והראתה את גודל כוחו‪ ,‬עמד וחיכה לסוס הראשון‪.‬‬ ‫אנשים עברו ברחוב בעגלותיהם בדרך לשדות‪ ,‬ראו את המראה ונעצרו‪ .‬לא עבר‬ ‫זמן רב ואחד נאות להפקיר את סוסו ואת זמנו ולנסות‪ .‬יעקב ניגש לרגל הסוס‪ ,‬הרים‬ ‫אותה בידו האחת‪ ,‬ונתן אותה בין ירכיו‪ .‬על הקורא הסבלן לדעת שסוס משקלו‬

‫‪47‬‬

‫‪48‬‬

‫‪ 500-400‬ק"ג‪ .‬עוד הרגל בין ירכיו‪ ,‬הוציא מארגז הכלים את הפרסה שזה עתה עשה‪,‬‬ ‫ומסמרים שישה בפיו‪ .‬אחז בידו פטיש‪ ,‬התאים את פרסת הברזל לפרסת הסוס‬ ‫(שאם לא תותאם זה עלול לכאוב‪ ,‬ואם יכאב‪ ,‬ימשוך הסוס את רגלו)‪ ,‬ובעזרת הפטיש‬ ‫דפק את המסמר הראשון‪ .‬עכשיו הרגע הקריטי‪ ,‬אם ימלך בדעתו הסוס וימשוך את‬ ‫רגלו‪ ,‬יקרעו הקצוות הבולטים של המסמרים את בשר רגלו של יעקב‪ ,‬לכן ברגע‬ ‫שתקע את המסמר‪ ,‬והמסמר יצא מצידה השני של פרסת הסוס‪ ,‬כופף יעקב במהירות‬ ‫הכד יפנה אל הרגל‪ .‬ראיתי טיפות של‬ ‫הבזק את המסמר לכיוון ההפוך‪ ,‬כך שצידו ָּ‬ ‫זיעה מטפטפות ממצחו של יעקב‪ ,‬ולא ידעתי אם הן מהחום או מהמצב‪ .‬כך כל ששת‬ ‫המסמרים ברגל קדמית ראשונה‪ ,‬אחריה קדמית שנייה‪ ,‬אחריה אחורית ראשונה‬ ‫שיכולה לבעוט‪ ,‬ואחורית שנייה שמסוכנת לא פחות‪ .‬מסמר אחר מסמר‪ ,‬ליבי החסיר‬ ‫פעימה אחר פעימה‪ ,‬אבל יעקב הוריד את רגל הסוס לאדמה‪ ,‬לקח את ארגז הכלים‪,‬‬ ‫והלך אל הסוס הבא שכבר עמד בתור‪.‬‬ ‫מאה חמישים הסוסים שהיו בכפר ויתקין לא הספיקו כדי פרנסה‪ ,‬ויעקב למד‬ ‫אצל אבא את מלאכת הריתוך‪ ,‬והחל לעבוד כקבלן עצמאי בהקמת רפתות‪.‬‬ ‫הוא התחתן‪ ,‬ובנה לו בית קטן בחולות שליד החורשה‪ ,‬שלימים הפכו לחופית‪.‬‬

‫משפט הרופאים‬

‫רופאים היו בכפר שלושה‪ :‬רופא הבהמות‪ ,‬רופא השיניים ורופא האנשים‪ .‬לרופא‬ ‫השיניים קראו וון קליף‪ .‬הוא היה יקה מסודר ומצוחצח‪ .‬ניגן בכינור‪ ,‬והשתתף‬ ‫בחמישייה הקאמרית האזורית‪ .‬פעם‪-‬פעמיים בשנה הם היו באים‪ ,‬לבושים בחליפות‬ ‫ערב כמו בווינה לפני מלחמת העולם‪ ,‬ומנגנים את חמישית דג השמך בבית העם‪ .‬זה‬ ‫כל מה שיש לי לספר עליו‪ .‬לא הכרתיו ממש‪ ,‬כי שיני היו טובות‪.‬‬ ‫רופא הבהמות נשלח אלינו מן "החקלאית" ‪ -‬חברה ציבורית שביטחה את הבקר‬ ‫לכל החקלאים אשר בארץ‪ .‬מדי שנים אחדות היה מתחלף הרופא‪ ,‬זה הולך וזה בא‪,‬‬ ‫וכך יצא שרופא הבקר עזב את הכפר בטרם נהיה מוכר‪ .‬העניינים התגלגלו כך שנים‪,‬‬ ‫עד שאבא נבחר להנהלת הכפר‪ .‬הוא וחטיבה עשו חשבון שרפת גדולה כמו זו בכפר‬ ‫ויתקין (שהייתה אז הגדולה בארץ) יכולה לבטח את עצמה בעצמה‪ ,‬ואז יוכלו חברי‬ ‫הכפר לבחור רופא טוב יותר שיתייחס אליהם יפה יותר‪ ,‬והעיקר‪ ,‬יהיה מוכר לכל חברי‬ ‫הכפר‪ ,‬וכל אלה התועלות יעלו להם פחות‪ .‬נמנו וגמרו לצאת מן "החקלאית"‪ ,‬אבל‬ ‫רופא מהיכן יבוא? אבא וחטיבה לא התעצלו‪ ,‬חיפשו ומצאו‪ .‬היכן? בעיר מנצ'סטר‬ ‫אשר בבריטניה הגדולה‪ ,‬לא יותר ולא פחות‪ .‬יום אחד ראיתי על לוח המודעות‬ ‫במחלבה מכתב מד"ר זקס‪ ,‬מכתב בעברית‪ ,‬בכתב יד‪ ,‬ובו נכתב "אני ד"ר זקס‪ ,‬גובהי‬ ‫שני מטר וחמישה‪ ,‬למדתי רפואה באוניברסיטה הזו והזו‪ ,‬צברתי ניסיון במשקים‬ ‫האלה והאלה‪ ,‬אני יהודי דתי ציוני ורוצה לעלות לארץ‪ ,‬אשמח לשרת אתכם בריפוי‬ ‫פרותיכם בכפרכם"‪ .‬ואכן‪ ,‬לא עברו ימים רבים‪ ,‬ובאו לכפר הרופא הענק‪ ,‬אשתו ושני‬ ‫ילדיו‪ .‬אשתו גבוהה כמוהו‪ ,‬ועל ילדיו אמרו ליצני הדור שהם נולדים ישר בר מצווה‪.‬‬

‫הוא היה רופא בהמות מצוין‪ ,‬וגם אדם חכם‪ .‬זה היה נחוץ‪ ,‬כי הוא היה‪ ,‬בדרך אגב‪,‬‬ ‫גם חברת הביטוח של פרות הכפר‪ ,‬וזה עניין חשוב ועדין מאין כמוהו‪ .‬בסמכותו היה‬ ‫להחליט אם סיבת המוות מקנה לחבר פיצויים מן האגודה‪ ,‬או שעליו לספוג בעצמו‬ ‫את הנזק אשר נגרם באשמתו‪ .‬את זה עשה במושב שלכל חבריו פרות‪ ,‬והם מצד‬ ‫אחד פוגשים אותך בצרכנייה‪ ,‬ומצד שני מעבידיך אשר משלמים את משכורתך‪.‬‬ ‫כנער ראיתי אותו בעבודתו‪ .‬למשל‪ ,‬הייתה אז בעיה של התנפחות הפרות ‪ -‬לעיתים‪,‬‬ ‫כאשר היו אוכלות ירק רטוב‪ ,‬הייתה התסיסה בקיבתן כה חזקה‪ ,‬שאחדות מהן היו‬ ‫מתנפחות ומתות‪ .‬הדוקטור הביא לאבא את הטרוקר ‪ -‬מכשיר שבאמצעותו נוקבים‬ ‫חור בבטן הפרה ‪ -‬הגז המסריח יוצא ברעש‪ ,‬הפרה יוצאת מתוקנת כמו חדשה‪ ,‬רק‬ ‫מה‪ ,‬אינה כשרה‪ .‬והיו הגופים הזרים‪ .‬באותם ימים מכבש החציר לא ידע לקשור‬ ‫חבלים‪ ,‬ולכן הן נאגדו על ידו בחוטי ברזל‪ .‬חוטי ברזל יכולים להשיר חתיכות קטנות‬ ‫אל תוך החציר‪ .‬כשהחציר מוגש לפרות למאכל‪ ,‬חתיכות חוטי הברזל נכנסות לקיבתן‬ ‫ועושות שם שמות‪ ,‬ולפרה שש קיבות‪.‬‬ ‫דוקטור זקס צייד כל פרה במגנט בעל צורה אובלית‪ ,‬עגלגל וחלקלק‪ ,‬נטול‬ ‫בליטות ופינות‪ ,‬שאליו נדבקו חוטי הברזל אשר בבטן הפרה‪ ,‬ופסקו הצרות‪ .‬המגנט‬ ‫נמצא שם כל ימיה‪ ,‬וכשהגיע זמנה להשחט‪ ,‬היה החבר מקבל בחזרה את המגנט‪,‬‬ ‫וטומן אותו בבטנה של מבכירה חדשה‪ .‬איך המגנט נכנס לשם? דרך הפה כמובן‪.‬‬ ‫אבל אפילו לד"ר זקס לא כל טיפול הצליח‪ .‬אף על פי שהמלטה היא עניין טבעי‬ ‫ורגיל‪ ,‬לעיתים הייתה פרה מתקשה להמליט‪ .‬כשהפרה הייתה מתקשה‪ ,‬אבא היה‬ ‫מביא חבלים עשויים לדבר‪ ,‬קושרם ברגליים המציצות של עגלה שעוד לא נולדה‪,‬‬ ‫בקצות החבלים היה קושר ידיות‪ ,‬פיסות ענף עץ אקלפטוס שניסר בחורשה‪ ,‬ואנחנו‬ ‫(כל מי שהיה בבית מבני המשפחה) היינו אוחזים בידיות‪ .‬כשהפרה הייתה דוחפת‬ ‫היינו מושכים‪ ,‬הא הופ‪ ...‬הא הופ‪ ...‬כמו במשיכת חבל בגדנ״ע‪ .‬גם אני‪ ,‬הילד‪ ,‬הייתי‬ ‫במושכים‪ ,‬ובזווית עיני אימא ראיתי דמעות‪ .‬אם הכול היה בסדר‪ ,‬הייתה יוצאת‬ ‫העגלה‪ ,‬ונופלת לתעלה‪ .‬אבא היה לוקח שק נקי שהכין שם מראש‪ ,‬מנקה לה את‬ ‫האף שתנשום‪ ,‬עושה לה מסאז'‪ ,‬ונושא אותה למקום חמים‪ ,‬בטוח ונוח‪ .‬הפרה הייתה‬ ‫נשארת קשורה לאבוס עד שתצא השלייה‪ .‬תפקידי היה לראות שיצאה‪ ,‬לאסוף אותה‬

‫באת או בקילשון‪ ,‬ולזרקה לערימת הזבל‪ .‬אם לא יצאה השלייה‪ ,‬זה פתח לצרות‬ ‫וסיבה לקרוא לרופא‪ .‬כך כשהכול היה בסדר‪ ...‬כשלא היה בסדר‪ ...‬פעם אחת משכנו‪,‬‬ ‫משכנו ומשכנו עד שהעגלה יצאה החוצה עם הרחם‪ .‬קראנו לרופא‪ .‬הענק בא והתגייס‬ ‫למבצע הרואי להצלת הפרה‪ .‬הוא הוציא את העגלה‪ ,‬החזיר את הרחם למקומו‪,‬‬ ‫כיפתר אותו בלולאותיו (הידעתם שהרחם מחובר לגוף בכפתורים ולולאות?) העגלה‬ ‫טופלה‪ .‬לאחר ליל שימורים הלכו המושכים העייפים לישון‪ ,‬ואני נשארתי להשגיח על‬ ‫הפרה שהייתה גוססת ואוכלת‪ .‬נשארתי ולמדתי דבר‪ :‬פרה‪ ,‬אפילו כשהיא גוססת‪,‬‬ ‫היא אוכלת‪ .‬היום אני חושב‪ :‬כולנו כמותה‪ .‬אני מקווה שאינכם מבולבלים או נגעלים‪,‬‬ ‫כאלה היו החיים‪ .‬ובכל זאת דרמות כאלה היו נדירות‪ .‬בדרך כלל הייתי קם בבוקר‪,‬‬ ‫נכנס לרפת‪ ,‬עובר לאורך התעלה המנקזת את פרש הפרות מאחור‪ .‬עובר פרה פרה‬ ‫ומסתכל‪ .‬אם חירבנה ‪ -‬היא בסדר‪ ,‬אם לא ‪ -‬יש לה עצירות‪ .‬כנגד זה הייתי משקה‬ ‫אותה בשני בקבוקים שמן פארפין‪ ,‬והייתה חוזרת להיות בסדר‪ .‬עובר באבוסים‬ ‫מלפנים‪ ,‬פרה פרה‪ ,‬ומסתכל ‪ -‬אם לא נשאר כלום ‪ -‬היא בסדר‪ ,‬אם נשאר אוכל ‪-‬‬ ‫לאחר החליבה‪ ,‬כאשר הייתי מגיע עם החלב למחלבה‪ ,‬הייתי רושם אותה לרופא‪ .‬עוד‬ ‫הייתי רושם פרה שבמשך היום ראיתי אותה קופצת או נקפצת‪ .‬וזה למה? הפרות הן‬ ‫קצת לסביות‪ ,‬כשהן דורשות את הפר הן קופצות אחת על השנייה‪ .‬רפתן טוב היה‬ ‫יודע מי מבין הקופצות היא זו הייעודה‪ ,‬ואותה היה רושם על לוח המודעות במחלבה‪.‬‬ ‫רושם לא לרופא‪ ,‬אלא לאוריון‪ .‬אוריון היה המזריע‪ ,‬אבא של אליהו חברי לכיתה‪.‬‬ ‫למה הקדמתי את רופא הפרות לרופא האנשים? כי בכפר אז‪ ,‬רופא הפרות‬ ‫היה נחוץ וחשוב יותר‪ .‬רופא האנשים עסק בחיים‪ ,‬בעוד שרופא הפרות בפרנסה‪,‬‬ ‫וכשהפרנסה מועטה ולא בטוחה‪ ,‬חשיבותה היחסית עולה‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫האוחז'ורים של אימא‬

‫‪50‬‬

‫בתחתית הריבוד החברתי בכפר היו הסבלים‪ .‬בשנות החמישים כל יישוב‬ ‫קיבל מכסה של עולים‪ ,‬והיה עליו לשכנם ולהעסיקם‪ .‬אנחנו קיבלנו רומנים‪ .‬עברו‬ ‫שנים‪ ,‬ורובם הסתדרו במקומות אחרים‪ .‬המעברה נתרוקנה מתושביה‪ ,‬נשארו בה‬ ‫רק הסבלים‪ ,‬הסבלים של מחסן האספקה‪ .‬הם היו גבוהים‪ ,‬רחבים ושמנים‪ .‬שמנים‬ ‫במובן החזק של המילה‪ ,‬כמו מתאבקי הסומו ביפן‪ .‬הם גרו בשרידי המעברה אשר‬ ‫בחורשת האקליפטוסים‪ .‬ועבדו אצל מנדל במחסן האספקה‪ .‬מנדל היה קטן‪ ,‬והם‬ ‫היו גדולים‪ ,‬הוא ישב בחדרון המשרד ורשם קניותינו בספרים‪ ,‬והם הרימו וסחבו‬ ‫שקי דורה ותירס ענקיים שהגיעו במשאיות מן הנמל בחיפה‪ .‬אחד היה עומד על‬ ‫המשאית ומעמיד את השק‪ ,‬והשני על הארץ מקבל אותו על ראשו וגבו‪ ,‬ונושא אותו‬ ‫למקומו במחסן‪ .‬דרגה אחת מתחת למעמד הסבלים היה בכפר מעמד מיוחד‪ ,‬מעמד‬ ‫"נטול מעמדין" ‪ -‬אנשים שכלל לא היו שייכים‪ .‬הם באו אלינו כדי לשפוך את ליבם‬ ‫בפני אימא‪ ,‬היו יושבים איתה ומדברים ומדברים‪ .‬אבא קרא להם בלשונו העוקצנית‬ ‫"אוחז'ורים" (מחזרים ברוסית)‪ .‬היה ביניהם ברוך‪ ,‬שהיא כינתה חמזריאל על משקל‬ ‫שלומיאל‪ ,‬חבר של אבא מימים עלומים‪ ,‬מומחה גדול לסוסים‪ ,‬מפקדה הראשון‬ ‫והאחרון של יחידת הסוסים בצה"ל‪ .‬עם ירידת הסוסים הקרביים מגדולתם‪ ,‬ירדה‬ ‫קרנו איתם‪ .‬הוא ניסה להקים בבית ינאי משק והעלה חרס‪ .‬ברוך היה בא לבקר את‬ ‫אבא‪ ,‬ומפטפט את אימא לדעת‪ .‬היה גם מאיר‪ ,‬פליט שואה‪ .‬כילד עבד אצל איכר‬ ‫גרמני בגרמניה הנאצית‪ ,‬היה כאחד מבני המשפחה‪ ,‬וכך שרד‪ .‬בכפר עבד בעבודות‬ ‫מזדמנות‪ ,‬עסק בשיפוצים‪ ,‬ותוך כדי כך בנה את ביתו בחולות אשר בדרך לשפת הים‪.‬‬

‫חופית יקרא המקום אחר כך‪ .‬במו ידיו צרף אבן לאבן‪ ,‬ובנה קן לו ולאשתו שבאה‬ ‫איתו משם‪.‬‬ ‫ועוד היה אמיתי‪ .‬אמיתי היה השוחט‪ ,‬אבל בכפר לא הייתה לו כמעט עבודה‪ .‬כדי‬ ‫שיוכל להתפרנס‪ ,‬נתנו לו עבודה בצרכנייה‪ .‬הוא היה לנו שכן וחבר‪ ,‬ובכל זאת בפסח‬ ‫הסתרתי את הלחם‪ ,‬שמא יראה‪ ,‬לא יחשה‪ ,‬ובתנובה לא יקבלו מאיתנו את החלב‪.‬‬ ‫אמיתי היה נכנס לביתנו לעיתים מזומנות‪ ,‬ושוטף את אימא במיליו‪ .‬והרי סיפור גם‬ ‫עליו‪:‬‬ ‫הכפר הוקם על ידי קבוצת צעירים חילוניים שהשאירו את הגולה וכל מה שבא‬ ‫איתה מאחורי הגב‪ .‬והם‪ ,‬כל אחד את עופו היה שוחט על סדן עץ בגרזן‪ ,‬ואת הגוויה‬ ‫החמה לאשתו נותן למרוט נוצותיה‪ ,‬לצלות ולהגיש לשולחן‪ .‬במוסדות הלאומיים‬ ‫הוחלט שבכל כפר וכפר יהיה שוחט אחד‪ .‬כך הגיע אלינו לבוש שחורים רב הירש‪,‬‬ ‫יהודי עב זקן‪ ,‬לשחוט את עופותינו מוכן ומזומן‪ .‬החברים דאגו לחופש הפולחן‪ ,‬ולילה‬ ‫אחד בא אושרי עם עוף וגרזן ושחט לשוחט על המפתן‪ .‬למחרת עזב רב הירש את‬ ‫הכפר‪ ,‬ובמקומו בא אמיתי לכאן‪ .‬יום אחד חס אמיתי על חבר‪ ,‬והכשיר את מה שאחר‬ ‫היה אוסר‪ .‬העניין נודע‪ ,‬ואמיתי נשלח לירושליים לברר‪ .‬הבירור התקיים בבית הדין‬ ‫הגדול‪ ,‬ומי ישב בדין? רב הירש‪ ,‬מיודעינו משכבר‪ .‬ראה הירש את אמיתי‪ ,‬ופסק בקול‬ ‫דקיק "בסדום גם זה צדיק"‪.‬‬ ‫היה גם וולנר המכונה ויסנזי‪ .‬בצ'כוסלובקיה עבד במפעל סקודה‪ .‬היום כולכם‬ ‫מכירים את מכונית פולקסווגן תוצרת סקודה המיוצרת בצ'כיה‪ ,‬אבל אז לא הייתה‬ ‫צ'כיה‪ ,‬הייתה צ'כוסלובקיה‪ ,‬וצ'כוסלובקיה הייתה מן העבר ההוא של מסך הברזל‪.‬‬ ‫אלמלא וולנר‪ ,‬לא הייתי שומע ולא הייתי יודע על מפעל סקודה שבו עבד‪ .‬יותר מזה‬ ‫לא אמר על עברו דבר‪ .‬מלבד העבר הוא דווקא דיבר ודיבר‪ ,‬בבליל שפות ‪ -‬צ'כית‪,‬‬ ‫גרמנית ועברית‪ .‬כל משפט שאמר היה מסתיים במילה "ויסנזי" ("אתה מבין"‬ ‫בעברית)‪ ,‬וזה היה כינויו בכפר ויתקינאית‪ .‬הוא היה חשמלאי הכפר‪ ,‬עשה ותיקן‬ ‫בכפר כל דבר‪ ,‬מרדיו ועד חשמל‪ .‬לנו הוא סידר רמקול ברפת‪ ,‬רמקול שמשך את קולו‬ ‫מן הרדיו ששכן בבית‪ .‬זה היה חידוש טכנולוגי אדיר‪ .‬בזמן החליבה שנעשתה בידיים‪,‬‬ ‫יכולנו לשמוע קונצרט לאבוב של מוצרט‪ ,‬חידון של שמואל רוזן או פסנתר בארבע‬

‫ידיים‪ .‬קול הרדיו היה מתערב עם קול זרמי החלב‪ ,‬ויודעי חן אמרו שלקול הזה הפרות‬ ‫מגיבות ומניבות‪.‬‬ ‫אשתו אווה הייתה גויה ממש‪ ,‬גויה מגרמניה‪ .‬היא דיברה עם אימא גרמנית‪,‬‬ ‫ואימא ענתה ביידיש גליצרית מגורמנת‪ .‬לאווה הייתה בת מנישואים קודמים‬ ‫שנשארה בגרמניה‪ ,‬ובת שנולדה כאן ושמה עליזה‪ .‬עליזה הייתה בלונדינית יפה‪ ,‬כל‬ ‫כך יפה עד שהעיניים כאבו מראות‪ .‬כשגדלה יפתה עוד‪ .‬היא עבדה במקצוע הזוהר‬ ‫ביותר אז‪ ,‬דיילת‪ .‬אחר כך גרה באילת שהייתה עיר מקלט‪ ,‬מקלט למי שאין לו נכסים‪,‬‬ ‫קשרים או גב‪ ,‬ורוצה להתחיל עם כולם מאותו קו‪ .‬עליזה מתה מעצב‪ .‬מסתבר שלא‬ ‫ידענו עליה דבר‪.‬‬ ‫האוחז'ורים של אימא היו באים אלינו‪ ,‬יושבים במטבח‪ ,‬שותים תה ומדברים‬ ‫איתה‪ ,‬כשהיא לא מפסיקה מעבודתה‪ .‬אינני יודע מה זה עשה להם‪ ,‬אבל הם היו‬ ‫חוזרים ובאים בנאמנות‪ ,‬יום אחרי יום‪ ,‬שנה אחרי שנה‪ ,‬עד מותה‪.‬‬

‫מרק ודייסה‬

‫הבית שלנו עמד ברחוב הראשי בראש הגבעה‪ .‬במרחק חמישה‪-‬שישה בתים‬ ‫במורד הרחוב גר אושרי‪ .‬לאושרי היה גוף אתלטי שזוף ושעיר‪ .‬קיץ וחורף היה הולך‬ ‫יחף‪ ,‬לבוש במכנסיים קצרים קשורים בחבל של חציר‪ ,‬ושערות גדולות מאפירות היו‬ ‫מכסות את שאר גופו הגלוי‪ .‬אושרי היה שכן שלנו גם בפרדס‪ ,‬וזו שכנות רצינית‪,‬‬ ‫כי בעבודת השקיית הפרדס יש זמן מת ‪ -‬הזמן שעובר עד למילוי המים בצלחת‬ ‫(צלחת לא של האיש‪ ,‬של העץ)‪ .‬בזמן המת הייתי יכול לשבת איתו‪ ,‬לשמוע אמרי‬ ‫שפר במבטא ליטאי כבד‪ ,‬כגון "מה אנחנו לעומת הקוסמוס? פסיק‪ ,‬אפס‪ .‬מהו הבן‬ ‫אדם? כמו זבוב‪ ,‬עושה בז'ז'‪ ,‬ומת"‪.‬‬ ‫באותם ימים הפרנסה הייתה בצמצום‪ ,‬אבל לכולם היה קיום (כך קראו לזה אז)‪.‬‬ ‫אם החבר הרוויח‪ ,‬הרווח נרשם בהנהלת החשבונות כזכות‪ ,‬אם הפסיד‪ ,‬ההפסד נרשם‬ ‫כחוב‪ .‬בכל חודש‪ ,‬קיבל כל חבר (כלומר משפחה) שטר של שלוש לירות שטרלינג‬ ‫מנדטוריות‪ ,‬מעשה בית ‪ -‬עשוי מקרטון‪ ,‬ובו יכול היה לקנות בצרכנייה כל מה שרצה‪.‬‬ ‫אם היה לו צורך מיוחד שחורג משלוש לירות‪ ,‬היה עולה למעלה לחדר ההנהלה‬ ‫אשר מעל לצרכנייה‪ ,‬שם היה יושב ראש הוועד בן‪-‬אריה או רבינוביץ'‪ ,‬תלוי באיזה‬ ‫שנה מדובר‪ .‬החבר היה שוטח לפניו את עצומותיו‪ ,‬והוא היה מחליט לחסד ‪ -‬שאז‬ ‫היה מקבל עוד לירת קרטון סגולה מרופטת‪ ,‬או לשבט ‪ -‬נשאר לבדו עם צרכיו‪.‬‬ ‫בימיו הראשונים של הכפר חלק מאמצעי הייצור היו משותפים‪ .‬עדיין לא חילקו‬ ‫את השדות‪ ,‬אבל לכל חבר כבר הייתה פרה שגידל וחלב אותה ברפתו‪ .‬כל יום לפנות‬ ‫ערב בטרם שקעה השמש‪ ,‬הייתה עוברת ברחוב עגלת פלטפורמה רתומה לשני‬

‫‪51‬‬

‫‪52‬‬

‫סוסים אבירים‪ ,‬עמוסה בערימה ענקית של תלתן‪ .‬במרום העגלה היה עומד איש‬ ‫ובידו קלשון‪ .‬ליד כל שער הייתה העגלה עוצרת‪ ,‬והאיש היה מוריד מלוא הקלשון‬ ‫תלתן ליד עמוד השער‪ ,‬ואז היה העגלון מושך במושכות‪ ,‬והעגלה הייתה נוסעת הלאה‬ ‫לחצר הבאה‪.‬‬ ‫מה הסיפור של אושרי‪ ,‬אתם שואלים‪ ,‬ובכן‪ ,‬בימים ההם כשאנשים היו אמיתיים‪,‬‬ ‫הצרכים היו אמיתיים‪ ,‬והמחסור מצד אחד ושרירות הלב מצד שני העלו את המתח‪,‬‬ ‫בא אושרי לאסיפת הכפר וזה מה שאמר‪:‬‬ ‫"למה לכם להתכתש על שטויות‪ .‬תעשו עגלה ועליה תעמידו שני דוודים‪ .‬בדוד‬ ‫האחד תמלאו מרק‪ ,‬ובשני דייסה‪ .‬על העגלה תושיבו את בן‪-‬אריה (או את רבינוביץ')‬ ‫ובידו תרווד‪ .‬העגלה תעבור ברחוב‪ ,‬וליד כל שער יעמוד החבר ובידו סיר‪ .‬העגלה‬ ‫תעצור ליד השער ורבינוביץ' (או בן‪-‬אריה) ישאל "מה אתה רוצה‪ ,‬דליל או סמיך?"‬ ‫אם תאמר 'סמיך' ‪ -‬יצוק לסירך דייסה‪ ,‬ואם 'דליל' ‪ -‬יצוק לשם מרק‪ ,‬ובא לציון‬ ‫גואל"‪.‬‬

‫שער רביעי‬

‫מלאכות של פעם‬

‫מאב לבניו ‪ -‬המיתוס השומרי‬

‫‪54‬‬

‫נורית הסתכלה במחשב לראות מי מזמין ולמה‪ .‬התברר שבחמש תהיה הרצאה‬ ‫בבית עגנון על התרבות השומרית‪ ,‬ואני בארבע אהיה בקופת חולים‪ ,‬וזה לא רחוק‬ ‫משם‪ .‬שיהיה‪ ,‬חשבתי‪ .‬באתי לבית עגנון‪ ,‬כמובן לפני הזמן‪ .‬נכנסתי לאולם וראיתי‬ ‫בחור צעיר מתעסק ברמקולים‪ .‬שאלתי "אתה הפרופסור או החשמלאי?" "שניהם"‬ ‫אמר‪ .‬תפסתי איתו שיחה‪ ,‬ויצאתי עם הבטחה ‪ -‬ישלח לי בדואר טקסט שומרי‬ ‫העוסק בחקלאות‪ .‬לאט לאט נכנסו אנשים לאולם‪ ,‬לא לפני שעברו על תערוכת‬ ‫ספרים קטנה שהוצגה בכניסה‪ .‬הספר הראשון היה המיתולוגיה הבבלית‪ .‬למה בבלית‬ ‫ולא שומרית? כי במרחק של חמשת אלפים ‪ -‬ששת אלפים שנה‪ ,‬כל התרבויות אשר‬ ‫במסופוטמיה העתיקה (ארם נהריים בשפתנו) התכנסו שם לאחת‪ .‬לידו‪ ,‬צועק בשלל‬ ‫צבעים‪ ,‬מונח ספר הנראה כספר לילדים‪ .‬מסתבר שאת הספר הראשון תרגמו וערכו‬ ‫המרצה ואשתו (שהיום כרעה ללדת)‪ ,‬ועליו ידובר בהרצאה‪ ,‬ואילו השני הוא אכן‬ ‫ספר ילדים שערכה אשתו‪ .‬היא פשוט לקחה את אחד מסיפורי השומרים שבספר‬ ‫הראשון‪ ,‬איירה וקישטה והציגה על המדף‪ .‬קניתי וניסיתי עם נכדותיי‪ ,‬ומסתבר שלא‬ ‫היה ספר ילדים כמוהו‪ .‬ימים אחדים לאחר ההרצאה‪ ,‬קיבלתי בדואר תרגום לאנגלית‬ ‫של מסמך ובו הנחיות לעונה שכתב אב לבניו לפני חמשת אלפים שנה‪ .‬המסמך נכתב‬ ‫בכתב היתדות על לוחות חרס שנשמרו בארכיון של אחד ממלכי אכד (גם היא חלק‬ ‫מן התרבות הבבלית עליה מדובר)‪ .‬קראתי ומצאתי תיאור מפורט של סדרת המעשים‬ ‫שיש לעשות בעונה בשומר הישנה‪ .‬משהו דומה למה שהייתי קורא במדור "לעונה"‬ ‫בעיתון "השדה" לפני יותר משישים שנה‪ .‬בטקסט השומרי מתוארת טכנולוגיה‬

‫המבוססת על השקיה בהצפה ‪ -‬מתחיל בחריש ויישור השטח‪ ,‬עובר לחידוש דפנות‬ ‫הערוגות‪ ,‬ניקוי התעלות ותיקון הפתחים‪ ,‬וגומר בהכנות לאסיף‪ ,‬כולל תיקון הרתמות‬ ‫אצל הרצען (אין היום דבר כזה) והכנת שוט רזרבי לזירוז הסוסים‪ .‬לרגע תפסתי את‬ ‫עצמי‪ :‬הרי בדיוק כך עשיתי בילדותי ‪ -‬השקיתי בהצפה‪ ,‬חרשתי בסוס‪ ,‬וכן‪ ,‬גם אני‪,‬‬ ‫תיקנתי את הרתמות אצל הרצען‪ .‬מעניין‪ ,‬חשבתי‪ .‬חמשת אלפים שנה ושום דבר‬ ‫לא השתנה‪ ,‬ואילו בתחום של שבעים שנה הכול השתנה‪ .‬היום ‪ -‬סוסים מגדלים‬ ‫לשעשוע‪ ,‬לחרוש חורשים בטרקטור‪ ,‬להשקות משקים בטפטפות ולא בהצפה‪ ,‬ואז‬ ‫אין צורך לא לישר את הקרקע ולא לנקות את תעלות הפתחים‪ .‬כל זה קרה בזמן של‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬ואני הייתי וגם ראיתי‪ .‬אין עמדה טובה לראות את המהפכה החקלאית‬ ‫הזאת מעבודה במכון וולקני במשך יותר משנות דור‪ ,‬בעיצומה של המהפכה‪.‬‬

‫בימי ילדותי הייתה רק דרך אחת‬ ‫לעשות כל דבר‪ .‬דרך אחת לעבוד‬ ‫בטורייה ודרך אחת לקצור בחרמש‪,‬‬ ‫וילד שנכנס בשער החיים‪ ,‬היה‬ ‫לומד את הדרך הנכונה‪ .‬שמוליק‬ ‫היה יתום‪ .‬אביו מת מצרות‪ ,‬אחיו‬ ‫במלחמת השחרור‪ ,‬והוא בעצמו‬

‫היה ילד רע‪ .‬יום אחד זרקו אותו‬ ‫מבית הספר‪ ,‬וזה נראה לכולנו דבר‬ ‫נורא‪ .‬התאספנו ליד שער ביתו‬ ‫לנוד לו ולנחמו‪ .‬הוא התעשת ואמר‬ ‫"לקצור אני יודע‪ ,‬לחרוש אני יודע‪,‬‬ ‫לחלוב אני יודע‪ ,‬אין דבר‪ ,‬אסתדר‪.‬‬ ‫יצא ממנו נהג באגד‪.‬‬

‫בית בהמשכים‬

‫‪56‬‬

‫את הבית שלנו בנינו בהמשכים‪ .‬בהתחלה חדר אחד‪ ,‬מטבח קטן‪ ,‬מקלחונת‬ ‫ובית שימוש בחוץ‪ .‬לפני שחזרתי מהקיבוץ נוסף חדר‪ ,‬וכך היו לנו חדר שבו גרו אבא‬ ‫ואימא‪ ,‬חדר שבו גרתי אני ומטבח שבו גר קפלן‪ .‬קפלן היה יהודי אמריקאי חולה‬ ‫סרטן‪ .‬בהתחלה היה כנראה דייר‪ ,‬אבל לקראת הסוף אימא כנראה ריחמה עליו‪ .‬בית‬ ‫שימוש בחוץ איך? הייתה תבנית מיוחדת לדבר לשימוש כל הכפר‪ .‬יצקו בתבנית הזו‬ ‫בטון‪ ,‬והתקבלה פלטת בטון שבה נטבע מקום לשתי רגליים וחור‪ .‬חפר אבא באדמת‬ ‫החול בור‪ ,‬בור עמוק מקומת איש‪ .‬כרת בחורשה שני ענפי אקליפטוס‪ ,‬הניחם משני‬ ‫צידי הבור‪ ,‬שם מעליהם את הפלטה ובה החור‪ .‬מעל כל אלה העמיד ביתן קטן מפח‬ ‫גלי‪ ,‬שהכין מראש‪ .‬המשתמשים היו נכנסים בדלת הפח‪ ,‬כורעים אל מול החור‪ ,‬עושים‬ ‫מה שעושים‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬עד שנתמלא הבור‪ .‬כשהיה מתמלא‪ ,‬היה אבא לוקח את‬ ‫האת‪ ,‬בוחר מקום אחר בחצר‪ ,‬וחופר לנו בור אחר‪ .‬וכך היה הדבר חוזר‪ ,‬עד שלא‬ ‫נשאר מקום בחצר‪ .‬אבל אז הוסיף אבא לבית מקלחת‪ ,‬בית שימוש וחדר כביסה‪.‬‬ ‫כשנולד אחי אורי‪ ,‬נוסף לנו חדר המגורים הגדול‪ .‬גם אותו בנו בהמשכים‪ ,‬ושם גם אני‬ ‫השתתפתי‪ ,‬ולכן אני כבר זוכר‪ .‬בית (וגם חדר) היו בונים מבלוקים של בטון‪ .‬בלוקים‬ ‫עושים מזיפזיף‪ ,‬מלט‪ ,‬חול ומים‪ .‬ראשית‪ ,‬היו באים הגמלים (של חומה או חופשי)‪.‬‬ ‫על דבשת כל גמל אוכף האוחז מצידו האחד ארגז ומצדו השני ארגז תואם‪ .‬כאשר‬ ‫מצרפים גמל לגמל‪ ,‬מתקבלת אורחת גמלים‪ .‬על הגמל הראשון יושבים חומה או‬ ‫חופשי (מעכשיו נגיד חופשי)‪ .‬חופשי היה נוהג את האורחה לכיוון הים‪ ,‬וכאשר היה‬ ‫מגיע לשם‪ ,‬היה מחפש במקום שבו היבשה נושקת לים סימנים של זיפזיף‪ .‬זיפזיף זה‬

‫צֶ ֶבר של חלוקי אבנים קטנטנים‪ ,‬מעורבים בצדפים שבורים ושלמים וקצת חול‪ .‬היום‬ ‫כמעט ואין זיפזיף‪ ,‬וגם החול חסר‪ .‬למה אין? בגלל סכר אסוואן‪.‬‬ ‫חופשי היה היחיד בכפר שהיה איכר בן איכר‪ .‬אם רצית לדעת איך עושים את זה‪,‬‬ ‫היית מסתכל עליו‪ .‬יתר חברי הכפר היו בני חנוונים‪ ,‬מלמדים או רוכלים‪ ,‬והסתכלו בו‬ ‫בעובדו בהערצה מוסתרת‪ .‬מה שמעניין הוא‪ ,‬שהידע שהביא איתו האיכר בן איכרים‬ ‫מערבות האדמה השחורה שעל גדות הדון לא צלח כל כך בחקלאות החול והחמרה‬ ‫אשר התפתחה בשרון‪ .‬בלית ברירה עבר חופשי לכרות זיפזיף וחול‪ .‬רכש אורחת‬ ‫גמלים ואת חפירה‪ ,‬ורכב הלוך וחזור בין הים לכפר‪ .‬הוא היה נוהג את גמליו לאורך‬ ‫החוף‪ ,‬עד שהיה מגלה מרבץ של זיפזיף‪ .‬שם היה מבריך את הגמל הראשון‪ ,‬פותח את‬ ‫פתח הארגז הראשון‪ ,‬ומעמיס באת את הזיפזיף המעורב במים‪ .‬התמלא הראשון ‪-‬‬ ‫עובר לארגז השני‪ .‬התמלא השני ‪ -‬מעמיד את הגמל הראשון‪ ,‬מקדם את השיירה‪,‬‬ ‫הגמל (אם שמים דגש ב׳מם׳‬ ‫מבריך את השני‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬לא הנרי פורד‪ ,‬אלא ּ‬ ‫זה כנראה הופך אותו לאיש הנוהג בגמלים)‪ ,‬הוא שהמציא את שיטת הסרט הנע‪.‬‬ ‫הדרך המחברת את הכפר לים חצתה את החולות‪ ,‬ושם רק הגמל יכול‪ .‬את אורחת‬ ‫הגמלים הטעונה בזיפזיף הכבד נהג חופשי עד לביתנו אשר במרכז הכפר‪ .‬שם‪ ,‬בשטח‬ ‫אשר בין גדר המגרש לכביש‪ ,‬ניקיתי וגרפתי חלקת אדמה ישרה‪ ,‬ולשם הביא חופשי‬ ‫את גמליו‪ .‬העמיד את הראשון‪ ,‬את תחתית ארגזיו פתח‪ ,‬והזיפזיף נשפך‪ .‬קידם את‬ ‫האורחה מרחק של גמל‪ ,‬ושוב את תחתית ארגזיו פתח‪ ,‬והזיפזיף נשפך‪ .‬וחוזר חלילה‪,‬‬ ‫עד שנערמה ערימה הגונה‪ .‬אז עלה על הגמל הראשון‪ ,‬ונהג את גמליו לכיוון הים‪.‬‬ ‫בהמשך חזית המגרש‪ ,‬בשטח שבין גדר החצר והכביש‪ ,‬גרפתי עוד חלקת אדמה‪,‬‬ ‫ושם נוצר הבטון ונוצרו הבלוקים‪ .‬איך נוצר? אבא הביא שני שקים של מלט מן המחסן‬ ‫של הכפר‪ ,‬ושנינו לקחנו באת מן הזיפזיף שכבר נערם‪ .‬ערמנו ערימה קטנה‪ ,‬שפכנו‬ ‫עליה מלט וחול‪ ,‬והוספנו מים לפי המרקם‪ .‬ערבבנו ערבב היטב‪ ,‬עד שנוצר בטון רזה‪,‬‬ ‫כמעט יבש‪ .‬בינתיים הביא אחד החברים בעגלתו תבניות עשויות עץ (לימים נעשה‬ ‫חידוש טכנולוגי גדול‪ ,‬ועברנו לתבניות עשויות פח)‪ .‬הנחנו את התבנית הראשונה‬ ‫בפינה‪ ,‬שפכנו לתוכה מן הבטון המוכן‪ ,‬והדקנו במהדק עשוי לדבר‪ .‬לצידה הנחנו את‬ ‫התבנית הבאה‪ ,‬מילאנו מן הבטון‪ ,‬הדקנו במהדק‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עד סוף השורה‪ ,‬ואז‬

‫שורה חדשה‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬כאשר התמלא השטח ונגמר הבטון‪ ,‬הגיע זמן הצהריים‬ ‫והאוכל‪ .‬כעבור מספר שעות חזרתי והשקתי את הבטון‪ .‬אחרי יום או יומיים‪ ,‬פרקנו‬ ‫את התבניות‪ ,‬והתגלו הבלוקים ‪ -‬בלוק מכל תבנית‪ .‬לאחר זמן ערמנו את הבלוקים‬ ‫שהתקשו היטב בערימה מסודרת‪ ,‬וחזרנו לערבב את הבטון‪ ,‬ולצקת אותו בתבניות‪.‬‬ ‫נגמר הזיפזיף‪ ,‬ובא חופשי למלאו שוב ‪ -‬וכך הלאה‪ .‬הגיע הזמן לבנות‪.‬‬ ‫בתקופה שבה חיכו למשבצת‪ ,‬רכשו חברי הכפר מיומנויות אשר עכשיו יכלו‬ ‫להועיל‪ .‬זה מסגר (אבא)‪ ,‬זה טייח‪ ,‬זה בנאי וזה נפח‪ .‬אם רצה אחד מהם לבנות‪ ,‬היה‬ ‫שוכר מבין חברי הכפר את בעל המקצוע הדרוש‪ ,‬וגומל לו באמצעות המקצוע שבידיו‪.‬‬ ‫הם לא החליפו ביניהם עבודות‪ ,‬אלא שילמו זה לזה בכסף‪ ,‬אבל הכסף לא היה כסף‬ ‫ממש‪ ,‬הוא הודפס על ידי המושב‪ ,‬כלומר‪ ,‬על ידי האגודה של המושב‪ .‬אבא הביא‬ ‫מאחד החברים מכונת בטון‪ ,‬הזמין חבר בנאי אשר סימן את גבולות החדר בחוט‬ ‫לבן‪ .‬לאורך החוט חפר תעלות‪ ,‬ויצק בהן את היסודות שעליהם הניח הבנאי את‬ ‫הבלוקים‪ ,‬ובנה את הקירות‪ .‬אחר כך נוצקו החגורות אשר מעל הדלתות והחלונות‪,‬‬ ‫והבנאי המשיך ובנה עד לגג‪ .‬כדי לצקת גג היו נדרשים חברים אחדים‪ .‬הם נאספו‬ ‫ובאו בבוקר אחד‪ ,‬ויחד יצקו את הגג‪ .‬את הבטון היה צריך להשקות כדי שיתגבש‪ ,‬וזה‬ ‫היה תפקידי‪ .‬הייתי עולה בסולם לגג ומשקה בצינור גומי‪ .‬לאבא כבר היו סוס ועגלה‪.‬‬ ‫נסענו בעגלה לערימת החול‪ ,‬הבאנו חול‪ ,‬שפכנו בתוך הבית‪ ,‬וכך מלאנו שכבת חול‪,‬‬ ‫אשר עליה תרוצף בבוא היום הריצפה‪ .‬בינתיים נולד אחי אורי‪ .‬את הלול שלו שמנו‬ ‫על החול בחדר החדש אשר עוד לא נשלם‪ ,‬וכך יצא שהילד גדל בארגז החול‪ .‬החדר‬ ‫הושלם לאחר המלחמה‪ ,‬כאשר הגיעו מגולת בולגריה הדוד יצחק ובני משפחתו‪ .‬אז‬ ‫הוזמנו הטייח והרצף להשלים את פנים החדר החדש‪ ,‬כדי שיוכל לקלוט את העולים‬ ‫החדשים‪ .‬הבית שלנו נבנה בהמשכים‪.‬‬

‫מחוץ לעיר מריחים את הסתיו‬

‫בסתיו זורעים את התלתן‪ .‬תלתן כשמו כן הוא‪ ,‬צמח שלו שלושה עלים בקצה‬ ‫ענף‪ .‬התלתן הוא קיטנית חד‪-‬שנתית שגדלה בחורף ובאביב‪ ,‬ולכן זורעים אותו‬ ‫בסתיו‪ .‬אבל לפני שזורעים‪ ,‬צריך להכין את החיות והכלים‪ .‬החיות הן שני פרדים‬ ‫שחורים ענקיים שקנו אבא והדוד מעודפי הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬מה הם עשו שם? בוודאי גררו תותחים‪ .‬מי שראה אותם ידע שהם יכלו לגרור‬ ‫אפילו אוניות‪ .‬לפרדים היו רתמות עור שעשה יצחק הרצען‪ .‬הרצען גם הוא כשמו כן‬ ‫הוא‪ ,‬יש לו מרצע וחוט שפגט דק שהוא מורח בדונג‪ .‬אין לו שולחן‪ ,‬ואת הכול הוא‬ ‫עושה על ברכיו ‪ -‬ראשיה‪ ,‬סמלון‪ ,‬מוסרות‪ ,‬רסן וגבייה‪ .‬הוא יושב על דרגש‪ ,‬מלחציים‬ ‫גדולים מעץ בין ברכיו‪ ,‬ובהם הוא עובד‪.‬‬ ‫לזריעת התלתן יוצאת משלחת הכוללת את אבא שולם‪ ,‬את בן הדוד איתן‬ ‫(כנראה בן ‪ )17‬ואותי‪ ,‬אולי בן עשר‪ .‬למה בן הדוד איתן ולא הדוד אריה לביא?‬ ‫כי הדוד כשמו כן לא הוא‪ ,‬לא אריה ולא לביא‪ ,‬אלא דוד קטן וחלש מכדי לזרוע‬ ‫תלתן‪ .‬אבא חונך את איתן‪ ,‬איתן חונך אותי‪ ,‬ואני מה אני חונך? אולי את הפרד‪ .‬לפני‬ ‫שיוצאים לדרך‪ ,‬צריך להעמיס על העגלה את הכלים‪ :‬מחרשה ערבית שאבא הרכיב לה‬ ‫כנף מעשה ידיו‪ ,‬שתי משדדות שאבא עשה בנפחייה ופלס גדול שמחובר לשני פלסים‬ ‫קטנים‪ ,‬ומחברים אותם למוסרות שמחוברות בסימלון לפרד‪ .‬וכמובן‪ ,‬לא לשכוח את‬ ‫הזרעים ‪ -‬זרעי התלתן שקונים במשורה במחסן‪ .‬הם קטנטנים ויקרים ואין שמים‬ ‫אותם בשק רגיל‪ ,‬אלא בשק מבד ארוג צפוף במיוחד‪ .‬היום זורעים בשדה א' רחוק‬ ‫מן הבית‪ ,‬וכדאי לצאת מוקדם בבוקר‪ ,‬אבל עד שמארגנים ומעמיסים את הכול‪ ,‬כבר‬

‫‪57‬‬

‫‪58‬‬

‫קצת מאוחר‪ ,‬ועננים שחורים הולכים ומתקרבים מכיוון הים‪ .‬כשאנו כבר על העגלה‬ ‫(לרוב זה קורה כבר בשדה‪ ,‬אבל הפעם היה לנו מזל)‪ ,‬מתברר ששכחנו לקחת את‬ ‫הזבל הכימי (היום אומרים דשן)‪ .‬דשן לוקחים בשקים‪ ,‬לא אחד אלא שניים ‪ -‬סופר‬ ‫ואמונייק ‪ -‬מערבבים אותם בשדה בדלי‪ .‬עכשיו אנחנו נוסעים‪ .‬אבא בעגלה שלו‪,‬‬ ‫ואני עם איתן בעגלה שלו‪ ,‬בהתחלה קצת בכביש‪ ,‬ואחר כך בדרכי השדות‪ .‬מגיעים‬ ‫לשדה ומתחלקים בעבודה‪ .‬איתן נוהג בפרד‪ ,‬וחורש באדמה שנתרככה בעקבות‬ ‫הגשם הראשון‪ ,‬ואני מחרה אחריו עם הפרד השני המושך את המשדדות‪ .‬לתלתן‬ ‫זרעים קטנטנים‪ ,‬ואם יזרע באדמה שאינה תחוחה מספיק (כלומר גושיה גדולים)‪,‬‬ ‫יפול עמוק ולא ינבוט‪ ,‬ולכן אנו חורשים ומשדדים ומתחחים עד חורמה‪ .‬אבא מכין‬ ‫את המים (מחבר זווית לניפל וניפל לשטוצר‪ ,‬כדי לחבר את הצינור‪ ,‬ולפתוח את המים‬ ‫לאחר שנגמור)‪ ,‬ולבסוף העיקר‪ ,‬מלמד את איתן לזרוע תלתן‪ .‬זריעת תלתן זו עבודה‬ ‫ליודעי חן‪ ,‬אם לא מדייקים בה יוצאות בתלתן קרחות‪ .‬אני מסתכל ומפזר את הזבל‬ ‫הכימי בתנועות של זורע התלתן‪ .‬איתן למד‪ ,‬ועכשיו ואבא ואיתן הולכים וזורעים‬ ‫בלכתם‪ ,‬אני מפזר את הדשן‪ ,‬והפרדים עומדים ונחים‪ .‬בינתיים קדרו פני השמים‪,‬‬ ‫השמש רד לפאת הים‪ ,‬ואנחנו עדיין שם‪ .‬אבא אמר שאין טוב לתלתן מגשם לאחר‬ ‫הזריעה‪ ,‬ולכן בין הטיפות שמחנו מאוד‪ .‬די‪ ,‬גמרנו‪ ,‬ועכשיו רותמים את הבהמות‪,‬‬ ‫והביתה! לא לפני שנפתחו ארובות השמים‪ ,‬וגשם שוטף ניתך ארצה‪.‬‬ ‫בחורף התלתן גדל לאט‪ ,‬אבל גדל‪ ,‬והוא אז המזון הטרי היחיד שיש לפרות‬ ‫שהוא קיטנית עתירת חלבון‪ .‬כאשר מגיעה הקמה של התלתן לגובה המתאים‪,‬‬ ‫יוצאים לקצור‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬זה ביום חורף קר‪ .‬יוצאים נעולים במגפי גומי‪ ,‬לבושים‬ ‫לא חם ממש (מעיל גשם לא היה לנו אז‪ ,‬ומעיל "באטלדרס" היה בגד שבת)‪ .‬כל‬ ‫חלקות התלתן נזרעו זו ליד זו בשדה אחד (שדה א'‪ ,‬ב' או ג')‪ ,‬וכולם היו יוצאים‬ ‫מידי יום או יומיים לקצור תלתן‪ .‬כשהייתי ילד‪ ,‬יצאתי עם אבא לקצור תלתן‪ ,‬אחר‬ ‫כך‪ ,‬לבד‪ ,‬וכשאורי קצת גדל‪ ,‬יצאנו יחד‪ .‬אחד בחרמש‪ ,‬השני בקלשון‪ .‬הראשון קוצר‪,‬‬ ‫השני מערם לערמות‪ .‬אורי היה מסתכל לשמים ודורש בלהקות הציפורים‪ ,‬וחוטף על‬ ‫כך מכות‪ .‬עד הערב צריך לקצור ולהעמיס עגלה גבוהה שתספיק לכעשר פרות ליום‪.‬‬ ‫ככה היינו יוצאים כל יום או כל יומיים אחר הצהריים‪ .‬לפעמים היה יורד גשם‪ ,‬והיינו‬

‫נרטבים עד לעצמות‪ .‬לעיתים הייתה עגלה שוקעת בבוץ והיו הרפתקאות‪ .‬אני אהבתי‬ ‫את כל זה מאוד‪.‬‬

‫אוכל לעובדים‬

‫על דויד המלך מסופר שאביו ישי שלח אותו להביא אוכל לאחיו הגדולים‬ ‫העובדים בשדה‪ .‬גם אני הבאתי‪ .‬אבא היה עובד בשדה‪ .‬הוא עשה את רשת המים‬ ‫בשדה כרם (לא הבנתם‪ ,‬אין דבר)‪ .‬כשהייתי חוזר מבית הספר‪ ,‬הייתי מצטייד‬ ‫בחתיכות קרביד ארוזות בקופסא אטומה ובסנדוויצ'ים ממולאים בחביתות חמות‬ ‫שאימא הכינה‪ .‬הייתי אוכף את החמור‪ ,‬שם עליו שקיים ‪ -‬בצד אחד של השקיים‬ ‫האוכל ובשני הקרביד‪ ,‬ורוכב במעבה הפרדסים לכיוון שדה כרם‪ .‬לפעמים היו‬ ‫תקלות‪ ,‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬אתון מיוחמת‪ ,‬שאז החמור היה מתנער‪ ,‬מנער אותי מעליו עם‬ ‫הסנדוויצ'ים‪ ,‬הקרביד והשקיים‪ ,‬ובורח‪ .‬אם הכול היה הולך למישרים‪ ,‬הייתי מגיע‬ ‫לבור שבו אבא היה מרתך שטוצר שני צול לצינור שישה צול‪ .‬היום מרתכים בדרך כלל‬ ‫בקשת חשמלית‪ ,‬אבל אז היו מרתכים בשוויס‪-‬אפרט‪ ,‬או בשפה אחרת ‪ -‬אבוקה של‬ ‫אצטלן‪ .‬אצל אבא זה היה דוד שבו היו מים‪ ,‬בתוכם היו טובלים חתיכות קרביד‪ ,‬ואז‬ ‫היה נוצר בו גז אצטלן‪ .‬לצד הדוד היה בלון חמצן‪ .‬מכל אחד מהם‪ ,‬מהדוד ומהבלון‪,‬‬ ‫יצא צינור גומי‪ ,‬ושני הצינורות היו מחוברים לנחיר אחד‪ .‬כאשר היו פותחים את ברזי‬ ‫הדוד והבלון‪ ,‬הגז והחמצן היו עולים בשני צינורות גומי ומתערבבים בנחיר‪ .‬אבא‬ ‫היה מקרב מצית לנחיר‪ ,‬ואז הייתה נוצרת שלהבת מרוכזת של אש כחולה וחזקה‪.‬‬ ‫באש הזו הוא היה חותך חור עגול בצינור‪ .‬אך ראה זה פלא‪ ,‬באותה האש אפשר היה‬ ‫גם להדביק צינור לצינור או צינור לחור‪ ,‬וזה נקרא לרתך‪ .‬את זה היה עושה בעזרת‬ ‫חוט ברזל שהאש הייתה מתיכה‪ ,‬והוא היה מניח את המתכת הלוהטת‪ ,‬טיפה אחר‬ ‫טיפה‪ .‬כפתור ופרח‪ ,‬כמעשה בצלאל בן‪-‬אורי במישכן‪ ,‬את כל הדברים האלה היה‬

‫עושה בדיוק מושלם‪ ,‬הכול לפי העין‪ ,‬בתוך האש המתהפכת אי אפשר היה לא למדוד‬ ‫ולא לצייר‪.‬‬ ‫כשאני הייתי בא הוא היה יוצא מן הבור‪ .‬אם היו שם מים היה שוטף ידיים‪ ,‬ויושב‬ ‫איתי על שפת הבור לאכול את הסנדוויצ'ים שאימא הכינה‪ ,‬ולא היו כסנדוויצ'ים‬ ‫האלה‪ .‬גומרים לאכול‪ ,‬וחוזרים לעבודה‪ .‬כלומר‪ ,‬גם אני‪ .‬ומה היה לי לעשות שם?‬ ‫להגיש את הכלים‪ .‬אם היה נחוץ פטיש ‪ -‬אז פטיש‪ ,‬ואם צבת ‪ -‬אז צבת‪ .‬אבל מה‪,‬‬ ‫אבא לא ביקש "תביא פטיש"‪ ,‬הוא חשב שאני "אקרא את הקרב"‪ ,‬ואדע מה להגיש‪.‬‬ ‫היה נדמה לו שזה צריך להיות כמו בחדר ניתוח ‪ -‬המנתח מושיט את ידו והאחות‬ ‫יודעת מה נחוץ לו‪ .‬אמת‪ ,‬הלהבה הייתה עושה רעש גדול‪ ,‬וגם אם היה מבקש לא‬ ‫הייתי שומע‪ .‬איך שלא יהיה‪ ,‬כמו בקרבות אחרים‪ ,‬גם בזה לא קראתי את הקרב‪ ,‬ומה‬ ‫שקראתי לא הבנתי‪ ,‬וכדי בזיון וקצף‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫עגבניות בחופש‬

‫‪60‬‬

‫מה עשיתם אתם בחופש הגדול? אנחנו קטפנו עגבניות‪.‬‬ ‫כל יום או כל יומיים היינו מעמיסים על העגלה ארגזים ריקים‪ ,‬אוכל ועוד כמה‬ ‫דברים נחוצים‪ ,‬ונוסעים לשדה א' או ב' או ג' לקטוף עגבניות‪ .‬בגלל מחזור הזרעים‪,‬‬ ‫כל שנה זה היה בשדה אחר‪.‬‬ ‫מחזור זרעים‪ :‬ובכן‪ ,‬החקלאות קיימת כעשרת אלפים שנה‪ .‬תחילתה בברוא‬ ‫היער או פליחת הערבה ‪ -‬בראו את העצים‪ ,‬זרעו חיטים‪ ,‬וקצרו‪ .‬אחרי שנים אחדות‪,‬‬ ‫כשהיבול החל לרדת עברו למקום אחר‪ ,‬ובראו את היער או פלחו את הערבה שם‪ .‬עד‬ ‫היום עושים כך באפריקה‪ .‬אבל מה היו עושים כשכבר בוראו היערות כולם? כך קרה‬ ‫בימי הביניים באירופה‪ ,‬ואז מצאו לבעיה שתי תקנות‪ :‬אחת פיזור זבל אורגני בשדות‪,‬‬ ‫והשנייה מחזור זרעים‪ ,‬כלומר‪ ,‬באותו שדה זורעים בכל שנה גידול אחר‪ .‬למשל‪ ,‬שנה‬ ‫חיטה‪ ,‬שנה בור ושנה קטניות‪ .‬היום אנו יודעים את ההסבר‪ :‬חיטה שואבת את החנקן‬ ‫מן האדמה‪ ,‬וכשזה חסר‪ ,‬היבול יורד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בשרשי הקטניות ישנם חיידקים‬ ‫המקבעים את החנקן מן האוויר (שם הכמות אינה מוגבלת למעשה)‪ ,‬ולאחר איסוף‬ ‫הקטניות יש יותר חנקן באדמה מאשר בזמן זריעתן‪ .‬אבל יש עוד סיבות למחזור‬ ‫זרעים‪ ,‬למשל מחלת וירוס‪ .‬הניסיון מלמד שאם זורעים תפוחי אדמה שנה אחר שנה‬ ‫באותה חלקה‪ ,‬היבול יורד‪ .‬כבר יודעים דור או שניים שזה בגלל מחלת וירוס‪ ,‬והיום‬ ‫יש לה תקנה בשיבוט חומר ריבוי נקי מוירוס‪ ,‬אבל אז הייתה לה תקנה במחזור זרעים‪.‬‬ ‫גם לעגבניות מחלות וירוס‪ ,‬ויש לגדלן במסגרת מחזור זרעים‪ ,‬ולכן בכל שנה היה כל‬ ‫הכפר מגדל עגבניות בשדה אחר‪ .‬מאה עד מאה וחמישים חברים‪ ,‬כל אחד מהם מגדל‬

‫את עגבניותיו בחלקתו‪ ,‬וכל החלקות‪ ,‬חלקה נושקת לחלקה‪ ,‬מרוכזות בשדה האחד‬ ‫שהוקצה לכך על ידי הנהלת הכפר‪.‬‬ ‫איך מגדלים עגבניות? ראשית מכינים משתלה‪ .‬בחלקה קטנה בפינת השדה‪,‬‬ ‫זורעים צפוף זרעים של עגבניות‪ ,‬זו המשתלה‪ .‬במקביל‪ ,‬מכינים את השדה לשתילה‪.‬‬ ‫באביב חורשים את האדמה שעדיין לחה‪ ,‬חורשים עמוק במחרשה הקרויה ביסוק‪,‬‬ ‫מחרשה גדולה בעלת שני להבים ושתי כנפיים ההופכות את האדמה לאותו הכיוון‪.‬‬ ‫את הביסוק יכולים למשוך שני סוסים‪ ,‬במקרה שלנו שני פרדים שחורים ענקיים‪,‬‬ ‫אחד שלנו ואחד של הדוד אריה‪.‬‬ ‫בתחילת הקיץ משקים את החלקה החרושה‪ ,‬מדשנים בדשן כימי ובזבל עופות‬ ‫יבש‪ ,‬ומצניעים את אלה במחרשה קלה רתומה לסוס או לפרד‪ .‬כאשר החלקה‬ ‫מעובדת למשעי‪ ,‬מתלמים‪ ,‬כלומר יוצרים תלמים לאורך החלקה‪ .‬את זה עושים‬ ‫במתלם ‪ -‬מחרשה בעלת סכין דו צדדי סימטרי ושתי כנפיים‪ ,‬אחת הופכת את‬ ‫האדמה לימין‪ ,‬השנייה לשמאל‪ ,‬ובתווך נוצר התלם‪ .‬כאשר השתילים במשתלה‬ ‫מגיעים לפירקם‪ ,‬פותחים את ברז המים הענק (שלושה צול) אשר בראש החלקה‪,‬‬ ‫ומכוונים אותו לתלמים‪ .‬משקים תלם אחר תלם‪ :‬התמלא הראשון ‪ -‬מכוונים לשני‪,‬‬ ‫התמלא השני ‪ -‬מעבירים לשלישי‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬עד שכל החלקה מושקית‪.‬‬ ‫את השתילים שבמשתלה‪ ,‬אשר גדלו בינתיים לגובה של כ‪ 15-‬ס"מ‪ ,‬עוקרים‬ ‫ממקומם‪ ,‬בכל פעם חופן או שניים‪ ,‬ושותלים באדמה הרטובה אשר בצד התלם‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬נועצים באדמה דקר‪ ,‬מוציאים אותו‪ ,‬ובחור שנוצר מכניסים את השתיל‬ ‫העדין‪ ,‬ומכסים באדמה התחוחה והרטובה‪ .‬אחרי חצי שורה כואב הגב‪ ,‬ובסוף היום‬ ‫כבר קשה להתיישר‪ .‬לימים חשבתי שאני טבעתי את המושג "עבודות שבהן התחת‬ ‫משמש איבר גוף עליון"‪ ,‬לאלה התכוונתי‪ .‬כאשר סיפרתי את הסיפור לאחי אורי‪,‬‬ ‫אמר שזכות היוצרים של האימרה הזו נתונה לחגי‪ .‬העיקר שנשאר באותו הכפר‪.‬‬ ‫בזמן שהשתילים גדלים‪ ,‬מתחילים להכין קורדונים‪ .‬קורדון הוא עמוד עץ‬ ‫שקצהו אחד כד וקצהו השני חד‪ ,‬ותפקידו להנעץ באדמה התחוחה והרטובה‪ .‬להכין‬ ‫קורדונים היה תפקיד שאהבתי‪ .‬הייתי יוצא לחורשה ובידי משור מעוקם‪ .‬במשור‬ ‫הייתי כורת ענפי אקליפטוס ישרים‪ ,‬בגרזן הייתי מסיר מהם את הבדים והעלים‪,‬‬

‫מעמיס בעגלה‪ ,‬ומביא הביתה‪ .‬שם הייתי משחיז בגרזן את הקצה הדק ויוצר קורדון‪.‬‬ ‫למה נחוצים הקורדונים? ספק אם יצא לכם לראות עגבניות בהדליה‪ ,‬אבל‬ ‫כולכם ראיתם ודאי גפנים מודלות‪ .‬הגפנים מודלות על חוטי ברזל המתוחים בין‬ ‫עמודי ברזל‪ .‬בדומה לכך מדלים את העגבניות‪ ,‬אלא שאנו לא היינו משופעים בכסף‪,‬‬ ‫ובמקום עמודי ברזל שעולים כסף רב‪ ,‬השתמשנו בקורדונים שצומחים בחורשה‬ ‫בחינם‪ .‬ואם דואגים אתם לעצים‪ ,‬אל דאגה‪ ,‬בשנה הבאה יגדלו ענפים חדשים‪ .‬את‬ ‫הקורדונים הייתי מביא בעגלה לחלקה‪ ,‬ולאחר השקיה‪ ,‬כשהאדמה רכה‪ ,‬הייתי‬ ‫נועץ אותם‪ ,‬אחד אחד‪ ,‬במרחק קבוע זה מזה לאורך השורה‪ .‬נועץ באדמה בעזרת‬ ‫פטיש ‪ 5‬ק"ג שהיה לאבא במסגרייה‪ .‬הרמתם פעם פטיש ‪ 5‬ק"ג? בשדה העגבניות‬ ‫מרימים אותו כל היום‪ ,‬ובסוף היום הוא שוקל ‪ 50‬ק"ג‪ .‬כששיחי העגבניות הגיעו עד‬ ‫לברך‪ ,‬התחלנו להדלות בחוט הראשון ‪ -‬מתחנו שני חוטי ברזל לאורך השורה‪ ,‬אחד‬ ‫מזה ואחד מזה‪ ,‬נעצנו אותם בקורדון בגובה המתאים באמצעות מסמרים‪ ,‬וסגרנו‬ ‫אותם על שיחי העגבניות באמצעות חכים ‪ -‬מעין טבעות פתוחות התופשות ביחד‬ ‫את שני החוטים‪ .‬עבר מעט זמן‪ ,‬השיחים גבהו‪ ,‬ובא החוט השני‪ .‬עוד זמן‪ ,‬והחוט‬ ‫השלישי‪ ,‬קומת העגבניות כבר הייתה בגובה הכתף והקורדון‪ ,‬אבל שיחי העגבניות‬ ‫עדיין לא נואשו‪ ,‬הם גדלו וגדלו עד יותר מקומת איש‪ .‬ואז‪ ,‬ברוח הראשונה‪ ,‬נפלו‪,‬‬ ‫ונוצרו מנהרות עגבניות‪ .‬במנהרות האלה ביליתי את החופש הגדול‪ .‬רגע לפני שנפלו‬ ‫הן היו תמירות ויפות‪ ,‬ירוקות‪ ,‬בורקות ומנוקדות בפרחים קטנים צהובים‪ .‬אני זוכר‬ ‫שאבא‪ ,‬שהיה אז בעיני חטייר זקן‪ ,‬פגש בקצה החלקה את השכן גדעון‪ ,‬צעיר אחרי‬ ‫צבא (ומלחמה)‪ ,‬תמיר מתולתל ונאה במלוא אונו‪ ,‬ואמר לו "תראה את העגבניות‬ ‫כמה שהן יפות‪ ,‬הן נראות כנערה בת שבע עשרה"‪ .‬זה נכון‪ ,‬חשבתי‪ ,‬אבל מאיפוא הזקן‬ ‫הזה יודע על נערות בנות ‪ .17‬לפי חשבוני היום הוא היה אז קרוב לחמישים‪ ,‬בשלושים‬ ‫שנה צעיר ממני היום‪ ,‬ואני מעז לחשוב שגם היום מותר לי להסתכל בבת שבע עשרה‬ ‫וללגום מהתום‪.‬‬ ‫כמו כל צומח‪ ,‬גם העגבניות סובלות ממזיקים ומחלות‪ .‬וירוסים פוגעים‬ ‫בעלים‪ ,‬תולעים אוכלות גבעולים‪ ,‬וישנן גם כנימות ושאר מריעין בישין‪ .‬מה עושים?‬ ‫מרססים‪ .‬ריסוס עושים בחברותא‪ ,‬כמו לימוד גמרא‪ .‬ביום המתאים (המצוין על לוח‬

‫המודעות שבמחלבה)‪ ,‬באים החברים השכנים לחלקותיהם‪ ,‬ומחכים‪ .‬בשעה היעודה‬ ‫בא טרקטור רתום למרסס (של האגודה)‪ .‬במרסס גל ארכובה עליון שבו עולים‬ ‫ויורדים החיילים (כך ראיתים אז בדמיוני)‪ ,‬בעצם אלה היו המכסים של מיכל הגריז‬ ‫(שימון)‪ ,‬שהיו עולים ויורדים כאשר המנוע היה מסובב את המשאבה‪ .‬במרסס טנק‪,‬‬ ‫מלא בחומר ריסוס צהבהב דביק ובעל ריח לא נעים‪ ,‬ומשאבה‪ ,‬אשר דחסה את חומר‬ ‫הריסוס לצינור שחור וארוך‪ ,‬בקצהו שרביט המסתיים בפומית‪ .‬כאשר המרסס מגיע‬ ‫לחלקתך‪ ,‬אתה מקבל לידך את השרביט‪ ,‬מסובב את הידית‪ ,‬ומשפריץ את החומר‬ ‫הצהבהב המגעיל למרחק של מטרים אחדים‪ .‬ומה עושים כל החברים האחרים? הם‬ ‫הולכים בשורות האחרות במקביל אליך‪ ,‬וסוחבים את הצינור השחור מעל לראשיהם‪,‬‬ ‫כדי שהצינור ימשיך ויתקדם איתך בלכתך‪ .‬עם השרביט בידך אתה נכנס לעומק‬ ‫השורה‪ ,‬משני צדדיך שתי חומות גבוהות של שיחי עגבניות‪ ,‬ואתה מרסס ביניהן‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מכוון את המוט שבקצהו סילון הטיפות‪ ,‬ושוטף את חומות השורה מלמעלה‬ ‫למטה‪ .‬כמו בפטר והזאב שם הציידים "היו הולכים ויורים בלכתם"‪ ,‬החברים הולכים‬ ‫ונושאים את הצינור‪ ,‬ואתה הולך ומרסס‪ .‬חצי גופך עירום כי חם‪ ,‬אתה יחף כי בוץ‪,‬‬ ‫וכולך מכוסה בנוזל הדביק והמסריח‪ .‬זו משימה כל כך תובענית שאפילו אי אפשר‬ ‫לספר באמצע בדיחות‪.‬‬ ‫והעגבניות? כפי שכולכם ודאי ניחשתם‪ ,‬לא גידלנו אותן כדי שיהיו תמירות‪,‬‬ ‫אלא בשביל הפירות‪ .‬וכך‪ ,‬כמעט מידי בוקר‪ ,‬היינו באים לחלקה וקוטפים עגבניות‪,‬‬ ‫שלא תהיינה אדומות מדי‪ ,‬ולא ירוקות מדי‪ .‬היינו זוחלים במנהרות הירוקות‪ ,‬שהפכו‬ ‫מן הריסוסים לצהבהבות ודביקות‪ .‬הריח האופייני לסולניים‪ ,‬מעורב בריח הריסוס‪,‬‬ ‫מילא את האוויר‪ .‬הרוח הנושבת מן הים לא חדרה לשם‪ ,‬והיה חם חם וחם‪ .‬היינו‬ ‫הולכים וקוטפים‪ ,‬בעצם זוחלים וקוטפים‪ ,‬בסוף השורה מזדקפים‪ ,‬מיישרים את הגב‬ ‫הכואב‪ ,‬שואפים את האוויר שבא מן הים‪ ,‬ושוב בחזרה לשורה‪ .‬שורה אחר שורה‪ ,‬עד‬ ‫שמגיעה שעת הצהריים‪.‬‬ ‫בצהריים היינו יושבים ליד ברז המים ורוחצים ידיים‪ .‬אם זה היה בשדה א' שליד‬ ‫הנחל‪ ,‬נחל אלכסנדר (היום בשדה ליד הנחל גן אירועים)‪ ,‬היינו פושטים את הבגדים‪,‬‬ ‫ויורדים לרחוץ‪ ,‬אבא ואני ואורי ואברם‪ ,‬ולפעמים גם ילדי השכנים היו איתנו שם‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫‪62‬‬

‫לא רחוק משם עמד גשר העץ‪ ,‬ואפשר היה לקפוץ ממנו ולצעוק "יחי מלך גיבורי‬ ‫השמוק"‪ .‬מן השורה אתה יוצא ירוק‪ ,‬ומן הנחל רחוץ כתינוק‪ .‬וכך ישבנו נקיים על יד‬ ‫הנחל‪ ,‬ואכלנו את האוכל שהכינה אימא ‪ -‬סנדויצ'ים ממולאים בחביתות ועגבניות‪.‬‬ ‫עגבניות לא חסר‪ ,‬יש במקום‪ .‬טעמתם פעם עגבנייה שנבחרה בקפידה מתוך כל‬ ‫עגבניות היבול שנקטף היום? גם כיום‪ ,‬כשאני בוחר ירקות במרכול‪ ,‬אני עושה זאת‬ ‫בהתמכרות ואיבוד עשתונות‪ ,‬ואיני יודע למה‪ .‬אולי זה בא משם‪ ,‬מהעגבניות שבשדה‪,‬‬ ‫או אולי מקטיף הקלמנטינות שברזרבה‪ ,‬אבל בוודאי לא מאיסוף סלק הבהמות‪.‬‬ ‫גלילה פעם סיפרה לי שאבא של חברה שלה‪ ,‬רופא ידוע בירושלים‪ ,‬מצא דרך לבחור‬ ‫ירקות במרכול ‪ -‬הוא היה הולך אחרי ובוחר כמוני‪ .‬אני חושב שצדק‪.‬‬ ‫לקראת ערב חוזרים לאפיק הסמוך של הנחל‪ ,‬מוציאים מן הנחל את המלכודות‬ ‫ מלכודות רשת שאבא עשה‪ ,‬ואני הייתי אחראי להצבתן‪ .‬כל מלכודת בצורת גליל‬‫עשוי מרשת של לול‪ ,‬והגליל פיתחו האחד סתום ברשת‪ ,‬ובפתחו האחר נתון קונוס‬ ‫עשוי רשת‪ ,‬המוביל לפנים הגליל‪ .‬במלכודת שמים פיתיון‪ ,‬לרוב לחם יבש‪ .‬דג הנכנס‬ ‫בקונוס כדי לנגוס מן הפיתיון אינו יכול לצאת‪ .‬ברשת היינו מוציאים המון דגי סרגוס‬ ‫קטנטנים (סרגוס זה בערבית‪ ,‬בעברית זה אמנון)‪ ,‬לפעמים קרפיון (זה היה הפרס‬ ‫הגדול)‪ ,‬ולפעמים סרטן או צלופח‪ .‬הסרטנים שבנחל אלכסנדר היו כחולים‪ ,‬סגולים‪,‬‬ ‫גדולים ובעלי מלקחיים ענקיות‪ ,‬אין שם כאלה היום‪ .‬היום אני יודע שסרטן הוא‬ ‫מאכל תאווה לאניני טעם‪ ,‬עושים מהם מרק (כבר ראיתי בוושינגטון שמחכים בקור‬ ‫בתור לקערה מהבילה של מרק סרטן)‪ ,‬אבל אז זרקתי אותם בחזרה לנחל ‪ -‬לא ידעתי‬ ‫שזה אוכל‪ ,‬ולא סתם מפלצת‪ .‬צלופח הבאתי פעם פעמיים הביתה‪ ,‬אבל אחרי שקפץ‬ ‫לאימא מן המחבת‪ ,‬ביקשה לא להביא יותר‪ .‬את שאר הדגים הייתי שם בדלי מלא‬ ‫מים‪ ,‬ומביא הביתה‪.‬‬ ‫בינתיים ירדה השמש בשמים‪ ,‬ואנו העמסנו את ארגזי העגבניות שקטפנו היום‬ ‫על העגלה‪ ,‬והובלנו למחסן אל מול השמש השוקעת‪.‬‬

‫החציר באביב‬

‫בכפר ויתקין גידלו בחורף גידולי פלחה‪ ,‬גידולים המושקים על ידי הגשם‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל חציר‪ .‬כדי לגדל את החציר היו זורעים תערובת של זרעי דגן (חיטה או שעורה)‬ ‫וקטנית (בקיה)‪ .‬הבקיה בדרך כלל גדלה שרועה‪ ,‬והייתה מטפסת על הדגן התמיר‪.‬‬ ‫כך היה עולה יבול יפה‪ ,‬שאפשר לקוצרו זקוף‪ ,‬ויש בו יחס מתאים בין החלבון (אשר‬ ‫בבקיה) והפחמימות (שבדגן)‪ ,‬יחס המתאים לחיכה וקיבתה של הפרה‪ .‬באביב כל‬ ‫החציר היה מבשיל בבת אחת‪ ,‬ואז צריך לקצור אותו‪ ,‬בדיוק בזמן‪ ,‬לא קצת אחר‬ ‫כך ‪ -‬שאז ינשרו עלי הבקיה‪ ,‬ולא קצת קודם ‪ -‬שאז ירד עליו הגשם והוא יעפש‬ ‫(יכוסה בעובש)‪ .‬אבל הבקר צריך לאכול כל השנה ולא בבת אחת‪ ,‬ולכן את החציר‬ ‫יש לשמר‪ .‬כאשר מגיע האביב‪ ,‬רותמים עגלה לסוס‪ ,‬ויוצאים לשדות הפלחה לבחון‬ ‫את החציר‪ ,‬לראות האם צמחה הבקיה או הבשיל הדגן‪ ,‬האם יבשה האדמה או‬ ‫כבר רבצה הקמה‪ .‬מקמטים את המצח‪ ,‬ומהמרים על הגשם‪ :‬האם כבר ירד הגשם‬ ‫האחרון‪ ,‬או המלקוש מחכה מעבר לפינה‪ .‬כל הנתונים האלה נכנסים למחשב אשר‬ ‫בין האוזניים‪ ,‬ומתקבלת ההחלטה לקצור או לא לקצור‪ .‬כשהייתי ילד היינו קוצרים‬ ‫את החציר בחרמש‪ .‬לקראת הקציר אבא היה מכין את שני החרמשים‪ ,‬שלו ושלי‪,‬‬ ‫הכנה מיוחדת‪ .‬במרכז בית המלאכה עמד הסדן על בול עץ אקליפטוס עבה‪ .‬בבול העץ‬ ‫העבה היה נעוץ עוד סדן קטן בצורת משולש‪ .‬בעוד שהסדן הגדול משמש כל השנה‪,‬‬ ‫לקטן נזקקנו רק בעונה‪ .‬לקראת קציר החציר היה אבא מרקע את להב החרמש על‬ ‫הסדן הקטן‪ ,‬אשר חיכה לרגע הזה כל השנה‪ .‬מרקע‪ ,‬כלומר‪ ,‬מניח את קצה הלהב על‬ ‫הסדן‪ ,‬מכה עליו בפטיש‪ ,‬וכך מותח את קצה הלהב ומרדדו‪ .‬לחברי המושב האחרים‬

‫לא הייתה היכולת הזו‪ ,‬הם היו סתם משחיזים את הלהב באבן משחזת‪ .‬בתום הטקס‬ ‫הזה‪ ,‬היינו מעמיסים את החרמשים על העגלה‪ ,‬מוסיפים את האוכל והמים שאימא‬ ‫הכינה לעובדים‪ ,‬עולים על העגלה‪ ,‬מזרזים את הסוס‪ ,‬ונוסעים לשדה א' ב' או ג' כדי‬ ‫לקצור את החציר‪ .‬אם היו לאחרונה גשם ורוח‪ ,‬היה החציר רובץ‪ ,‬ואז המלאכה הייתה‬ ‫קשה יותר‪ .‬אם לא ירד לאחרונה גשם‪ ,‬היו עלי הבקיה נושרים‪ ,‬ואז החציר היה מועט‬ ‫וגרוע יותר‪ .‬היינו קוצרים פסים פסים‪ ,‬ומשתדלים להשאיר שלף נמוך ככל האפשר‪.‬‬ ‫כאשר גדלתי קצת‪ ,‬אבא קנה מקצרה שהייתה אז חידוש אצלנו‪ ,‬מקצרה‬ ‫מקורמיק (לימים למדתי בשיעור היסטוריה על חלקה בכיבוש אדמות הבתולה אשר‬ ‫במערב ארצות הברית)‪ ,‬רתומה לסוס‪ ,‬תנועת גלגליה מפעילה סכין משונן‪ ,‬הקוצר‬ ‫ומגלח למשעי את החציר או התלתן טוב יותר מכל קוצר מיומן‪ .‬יום יומיים לאחר‬ ‫הקציר‪ ,‬באים לבדוק את מצבו‪ .‬אם יבש מספיק ‪ -‬הייתי יוצא לגובב‪ .‬מה זה לגובב?‬ ‫לעבוד עם המגוב‪ .‬ומה זה מגוב? כלי הנראה כמו מגרפה של ענקים‪ .‬מגרפה הרתומה‬ ‫לסוס‪ .‬למגוב שני גלגלי ברזל ענקיים‪ ,‬והוא נראה כעכביש גמלוני‪ .‬הסוס מושך את‬ ‫המגוב בקלות‪ ,‬וכאשר לוחצים ברגל על הדוושה‪ ,‬המגרפה שמאחוריך מתרוממת‬ ‫לרגע‪ ,‬החציר שנאסף על ידה נשאר אסוף לערימה צרה וארוכה‪ ,‬ואז היא יורדת נופלת‬ ‫כדי לגובב ערימה חדשה‪ .‬כאשר מגובבים לאורך החלקה‪ ,‬מתקבלות ערימות ארוכות‬ ‫ונמוכות לרוחבה‪ .‬לערימות האלה קוראים בכפר ויתקינאית "ואלים" (מלה שבאה‬ ‫מרוסית כנראה)‪ ,‬אבל אני חשבתי על "גלים"‪ .‬לאחר ימים אחדים היינו‪ ,‬בעצם‪ ,‬הייתי‬ ‫בא לשדה‪ ,‬ועורם את הוואלים לערימות קטנות‪ ,‬ולאחר מספר ימים נוספים היינו‬ ‫עורמים כל ארבע מהן לערימה גדולה‪.‬‬ ‫וכאן בא הסיפור הבא‪ :‬באותם ימים היו מגיעים לכפר הכשריסטים‪ .‬קבוצות‬ ‫נוער שבאו לקבל אצלנו הכשרה‪ .‬הכשרה בחקלאות ובארץ ישראליות‪ .‬לרוב אירגנה‬ ‫אותם עליית הנוער‪ .‬הם היו באים למעלה (מרכז הכפר בכפר ויתקינאית)‪ ,‬וכל ילד‬ ‫היה לוקח הכשריסט אחד ומביא לביתו‪ .‬כשכבר הייתי נער‪ ,‬רציתי מאוד שזו תהיה‬ ‫בת יפיפייה‪ ,‬אבל אבא רצה שזה יהיה בן שיוכל לעזור בעבודת השדה‪ ,‬וזה מה שקבע‪.‬‬ ‫היה לנו הכשריסט מיכה סרדס (כיום הדס)‪ ,‬שהיה לי כאח בכור במשך שלוש או‬ ‫ארבע שנים‪ .‬הוא בא מאיזמיר שבתורכיה‪ .‬היום אני יודע על איזמיר‪ ,‬עיר שהייתה‬

‫בה קהילה יהודית מפוארת בת מאות שנים שגלתה בתום מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫אבל אז תורכיה הייתה בעיניינו ארץ נחשלת‪ .‬הוא היה מבוגר ממני‪ ,‬בא מעיר גדולה‪,‬‬ ‫למד שם בתיכון‪ ,‬וידע יותר שפות ממני‪ .‬אני הדרכתי אותו בחקלאות ובישראליות‪,‬‬ ‫והוא הדריך אותי בדרכי החיים‪ .‬בשנתיים הראשונות הם עבדו חצי יום במשק‪ ,‬וחצי‬ ‫יום למדו בבית הספר (אחר הצהריים בכיתות שלנו)‪ .‬בשנה האחרונה התארגנו‬ ‫בגרעין התיישבות‪ ,‬והיו עובדים יום שלם‪ .‬מיכה הדס וחבריו הקימו יישוב חדש ‪ -‬טל‬ ‫שחר‪ .‬מיכה התחתן עם בת כפר הס‪ ,‬הקים שם משק לתפארת‪ ,‬והוליד בנים ובנות‪.‬‬ ‫אחריו בא הכשריסט מגרעין רומני שהקים את המושב ניצני עוז‪ ,‬נדמה לי שדויד‬ ‫שמו‪ .‬הוא היה גבוה‪ ,‬מתולתל‪ ,‬בלונדיני ובנוי לתלפיות‪ .‬כולו כאליל יווני שהתגלגל‬ ‫אל המזרח‪ ,‬וכל בנות הגרעין נשבו בקסמיו‪ .‬האחרון היה סמי גירו‪ .‬הוא בא עם גרעין‬ ‫של צרפתים שהקימו מושב על הכרמל‪ .‬סמי לימד אותי לנגן על בנג'ו‪ .‬לא שיצאתי‬ ‫מזה נגן‪ ,‬אבל יכולתי לנגן "האמיני אם יבוא"‪ .‬בעוד שאנחנו ראינו בהם כוח עבודה‪,‬‬ ‫הצרפתים חשבו שהם באו לעשות חיים‪ ,‬והם עשו‪ .‬הם שרו ורקדו‪ ,‬חיזרו וחוזרו‪ ,‬וגם‪,‬‬ ‫למרבה החוצפה‪ ,‬היו להם רעיונות לתיקון המושב‪.‬‬ ‫יום אחד יצאתי עם סמי גירו לערום את החציר לערימות גדולות בשדה שומלי‪,‬‬ ‫במקום רחוק מן הכפר‪ ,‬ורחוק מכל מקור מים‪ .‬היה יום חם‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬אני בחצי גוף‬ ‫עירום והוא בגופייה אופנתית‪ ,‬עורמים ועורמים‪ ,‬נצרבים בשמש‪ ,‬מזיעים‪ ,‬העלים‬ ‫הקטנים של הבקיה נכנסים לנו לכל החורים‪ ,‬זבובי הברחש מגרדים‪ ,‬והזיעה מערבת‬ ‫את כל אלה לעיסה דביקה‪ .‬לקראת הצהריים הגרון ניחר ואנחנו עייפים וצמאים‪.‬‬ ‫סמי התלונן‪ ,‬אבל אני משכתי והמשכתי במלאכה‪ ,‬עד שעלתה השמש ועמדה ברום‬ ‫השמים‪ .‬או אז חיפשנו חורשת אקליפטוסים‪ ,‬ישבנו בצל‪ ,‬ואכלנו צהריים‪ .‬סמי‬ ‫העלה רעיון שלא חשבנו עליו קודם‪ .‬הוא הציע שנביא רדיו למרכז השדה‪ ,‬נחבר אליו‬ ‫רמקולים בחוטים ארוכים‪ ,‬וננגן שירים קצביים שישמחו את העובדים‪ ,‬ויזרזו את‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫זה הצחיק אותי נורא‪ ,‬אתם שואלים למה? זה מפני שאתם חיים עכשיו‪ .‬אז‬ ‫זה היה לפני המצאת הטרנזיסטור ולפני המצאת השבב‪ .‬רדיו היה מכשיר גדול‬ ‫וכבד ויקר‪ ,‬טעון במנורות יקרות‪ .‬כאשר התקלקל‪ ,‬היה מתקן אותו מתקן הרדיו‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫‪64‬‬

‫איש מומחה לדבר (למשל הדוד נפתלי)‪ .‬אנשים רציניים היו שומעים ברדיו דברים‬ ‫רציניים‪ ,‬כמו חדשות‪ ,‬מוזיקה קלאסית‪ ,‬או תסכיתי תיאטרון לילדים‪ .‬רדיו בשדות?‬ ‫מי שמע על כך‪ .‬עברו שנים אחדות‪ ,‬והשכן שלנו וולנר (אלקטרונאי וחשמלאי שעבד‬ ‫בסקודה ועלה לארץ מצ'כוסלובקיה) סידר לנו רמקול ברפת‪ ,‬וחיבר אותו לרדיו גנרל‬ ‫אלקטריקו שהיה לנו בבית‪ ,‬וזה היה חידוש חדשני מעין כמוהו‪.‬‬ ‫נחזור לחציר‪ .‬כאשר החציר נערם בערמות קטנות‪ ,‬יכולים לקרות אחד מן‬ ‫המאורעות הבאים‪ :‬או שירד גשם‪ ,‬ואז צריך לחכות שייבש ולהפוך את הערימות‪ ,‬כדי‬ ‫שהחציר שלמטה לא יעפש‪ .‬או שלא ירד גשם‪ ,‬ואז יש לערום כל ארבע ערימות קטנות‬ ‫לערימה גדולה‪ .‬אז בא המכבש‪ ,‬ועוד אפשרות יש ‪ -‬שהגשם ירד שוב‪ ,‬ואז החציר ממש‬ ‫מתעפש‪ ,‬והכול יורד לטמיון‪ .‬המכבש הוא המכונה החכמה מכולן‪ ,‬כי הוא יודע לקשור‬ ‫קשר‪ ,‬דבר הקשה לילד בן שש‪ .‬אני עוד זוכר מכבש שהיה קושר את החבילות בחוט‬ ‫ברזל‪ .‬זה היה פשוט יותר‪ ,‬אבל היה מביא גוף זר לפרות‪ ,‬ועושה שם שמות‪ .‬מצאנו לכך‬ ‫פתרון‪ ,‬כפי שכבר סיפרתי‪ ,‬אבל בכל זאת‪ ,‬הפתרון הנכון היה מכבש אשר יודע לקשור‬ ‫חבל של חציר העשוי מסיזל‪ .‬אכן המציאו אותו‪ ,‬אבל אני כנראה זוכר גם את תקופת‬ ‫הברזל וגם את תקופת החבל‪ ,‬ובעניין הקשר אשר במכבש יש לי סיפור‪ .‬כשאבא הגיע‬ ‫לקיבוץ יגור‪ ,‬הוא היה נער בדרך להיות בחור‪ .‬באותם ימים היה ענף הפלחה "הסיירת"‬ ‫של הקיבוץ‪ ,‬ורק יחידי סגולה זכו לעבוד בו‪ ,‬ומביניהם רק הנבחרים‪ ,‬אחד או שניים‪,‬‬ ‫זכו לעבוד בטרקטור‪ .‬אבא הנער נבחר לנהוג בטרקטור‪ .‬איך? בגלל המכבש‪ .‬יום אחד‬ ‫המכבש התקלקל‪ .‬התקלקל בו המנגנון הקושר‪ ,‬ולא קם בכל הקיבוץ איש אשר ידע‬ ‫את העניין הזה לסדר‪ .‬בא אבא ואת הבעיה פתר‪ ,‬והמכבש שב וקשר‪.‬‬ ‫עבודת המכבש היא גם עניין חברתי‪ ,‬יש אחד בכל הכפר‪ ,‬ויש תור‪ ,‬ומודעה התלויה‬ ‫על לוח המודעות שבמחלבה מודיעה לך מתי תורך‪ ,‬ואתה מתגייס ובא עם הקילשון‪,‬‬ ‫ומוצא שם את החברים בעלי החלקות השכנות לך מזוינים אף הם בקילשונים‪ .‬ושם‬ ‫כולנו‪ ,‬אבא ואני וכל החברים‪ ,‬מאכילים בחציר את המכונה הגרגרנית מצידה האחד‪,‬‬ ‫והיא מחרבנת חבילות חבילות מצידה השני‪ .‬כובשים ערימה אחת‪ ,‬ועוברים לשנייה‪,‬‬ ‫עד שנגמר השדה שלנו ועוברים לשדה של השכן‪ .‬וכך‪ ,‬כולם יחד מניפים את החציר‬ ‫בקילשונים‪ ,‬מזיעים ומתכסים בעלים הקטנים והברחשים‪ ,‬והכול בחברותא‪ ,‬וגם אני‬

‫הילד איתם‪ .‬עד שבאה שעת הצהריים‪ ,‬וכולם יושבים אל הבור אשר ליד הברז הגדול‪,‬‬ ‫ואוכלים אוכל שהביא כל אחד מן הבית‪ ,‬ומדברים שיחות של גדולים‪ ,‬ואני שומע‬ ‫ומקשיב‪.‬‬ ‫לימים הגעתי להולנד‪ .‬חייתי ועבדתי שם שנה‪ .‬ראיתי שההולנדים עושים חציר‪,‬‬ ‫אף על פי שלעיתים תכופות יורד שם גשם בעונת הקציר‪ .‬שאלתי איך? ענו לי‪ :‬החציר‬ ‫נקצר במרעה‪ ,‬ובמרעה משמשות שתי שיטות איכסון ‪ -‬חציר ותחמיץ‪ .‬קוצרים את‬ ‫עשב המרעה לחציר ומערמים ומייבשים‪ ,‬ממש כמותכם‪ .‬אם יורד גשם ‪ -‬זורקים את‬ ‫הנקצר לערימת התחמיץ‪ ,‬ואם לא יורד גשם ‪ -‬זורקים לערימת החציר‪ .‬בהולנד‪ ,‬עד‬ ‫היום‪ ,‬החציר עומד בחוץ בערימות גבוהות ומסודרות‪ ,‬המחכות לוואן גוך שיציירן‪ ,‬או‬ ‫לפרות‪ .‬והחציר שם אינו מעופש‪ ,‬ואין כמוהו לאיכות‪.‬‬ ‫ואני למדתי מן האיכרים ההולנדים לחפש אסטרטגיה שאינה תלויה בתרחיש‪,‬‬ ‫והשתמשתי בה בכל עבודתי מאז‪.‬‬

‫על הטרקטור אחי אורי‬

‫חמור ּ ְפ ַריְ בֶ ט‬

‫בילדותי היה לי חמור פרטי (פריבט)‪ .‬חמור שחור עם אוזניים ארוכות‬ ‫שהיה שלי‪ ,‬ושימש אותי במסעותיי ברחבי הכפר והשדות‪ .‬כזכור‪ ,‬בכפר ויתקין‬ ‫המרחקים בין הכפר והשדות ובין חלקה לחלקה היו גדולים‪ ,‬והחמור היה גם‬ ‫נחוץ וגם חרוץ‪ .‬איך זה התחיל? בתחילה אבא קנה לי קוריק‪ .‬בערבית לחמור יש‬ ‫יותר משם אחד‪ :‬יש חמור תינוק וחמור ילד‪ ,‬שלהם קוראים בערבית קוריק‪ ,‬ויש‬ ‫חמור נער‪ ,‬ולו קוראים בערבית ג'חש‪ .‬מקוריק ועד לג'חש אני טיפלתי והאכלתי‬ ‫וקיוויתי‪ ,‬עד שגדל מלהיות ג'חש‪ ,‬והיה לכמעט חמור שלם‪ .‬או אז קרא אבא לשני‬ ‫ילדים גדולים‪ ,‬מאלה שהיו באים להסתכל במעשה המסגרייה‪ ,‬ומינה אותם לאלף‬ ‫לי את החמור‪ .‬כל יום‪ ,‬אחרי הלימודים‪ ,‬היו באים אלינו שני ילדים‪ ,‬ולוקחים את‬ ‫החמור לסיבוב‪ ,‬עד שנהיה כשר להרכיב עליו ילד בן שבע או שמונה‪ .‬מאז היה‬ ‫לי חמור משלי‪ ,‬חמור פריבט‪ .‬רכבתי עליו כאוות נפשי‪ .‬באמצע השבוע לא בדיוק‪ ,‬כי‬ ‫היינו‪ ,‬אני והחמור‪ ,‬צוות ממלא שליחויות ‪ -‬להעביר פיתקא מאבא לזה‪ ,‬או לגבות‬ ‫תשלום עבור עבודה מזה‪ ,‬והכי חשוב להביא לאבא אוכל לשדה‪ .‬אבל בשבת‪ ,‬זה כבר‬ ‫עניין אחר‪ .‬בשבת היו הילדים עולים למעלה (מרכזו של הכפר שבראש הגבעה)‪ ,‬איש‬ ‫איש רכוב על חמורו‪ .‬לרגע או שניים עוצרים‪ ,‬מתייעצים לאן לרכוב‪ ,‬ויוצאים‪ .‬אני‬ ‫זוכר יום סתיו בהיר‪ ,‬העשב עדיין רטוב מגשם של אתמול‪ ,‬הנוריות כבר פותחות‬ ‫בכתום‪ ,‬הכלניות רק מתחילות באדום‪ ,‬הרקפות מחביאות בחגווי הסלע את הסגול‪,‬‬ ‫והצבעונים עוד לא התחילו לגדול‪ .‬בשביל‪ ,‬קבוצת ילדים רכובים על חמורים‪ ,‬הולכים‬ ‫לחפש דומים (שיזף מצוי ‪ -‬מעין תפוח קטנטן צהוב הגדל בהמוניו על שיח עץ קוצני‪).‬‬

‫אבא בא לבקר אותי בקיבוץ‬

‫‪65‬‬

‫‪66‬‬

‫בעונה הזאת כבר נפלו הדומים על הארץ‪ ,‬אך עדיין אינם רקובים (לפחות רובם)‪ .‬ואנו‬ ‫בדרך אל עץ שקורא בשמו בישראל "כיד המלך"‪ ,‬ולידו עץ אשר שמו "כפל כפליים"‪.‬‬ ‫הדומים כבר על הארץ‪ ,‬חלקם רקובים או רק מתולעים‪ ,‬כולם מתוקים מתוקים‪,‬‬ ‫ואנחנו לא בחלנו‪ ,‬בדקנו‪ ,‬ואכלנו‪ .‬חזרנו הביתה כשחמורינו עייפים אך יגעים‪.‬‬ ‫אני זוכר גם אביב שבו חשכת עננים העיבה על חגיגת הצבעים של הפרחים‪ .‬יום‬ ‫אחד נפוצה השמועה "ערבים מן הכפר השכן שומלי על השדות שלנו"‪ .‬כל הילדים‬ ‫שהיו באותו הזמן למעלה רכובים על חמוריהם נזעקו‪ ,‬כל אחד הצטייד במקל‪ ,‬הפחד‬ ‫האיץ את ההתלהבות‪ ,‬האדרנלין זרם בוורידים‪ ,‬ויאללה לשדות‪ .‬הפעם זו הייתה‬ ‫התרעת שווא‪ ,‬כל הסיפור לא היה ולא נברא‪ ,‬וכולנו רכבנו על חמורינו בחזרה‪.‬‬

‫פישקה החיגר‬

‫פישקה קראנו לו‪ ,‬על שם סוסו של בנימין מטודלה מן הספר "מסעות בנימין‬ ‫השלישי" שכתב מנדלי מוכר ספרים‪ .‬בוודאי השמות האלה לא אומרים לכם כלום‪,‬‬ ‫לנו אמרו‪ .‬את מסעות בנימין קראנו בכיתה ואפילו צחקנו‪ .‬למדנו גם את קוצו של‬ ‫יוד של יל״ג‪ ,‬קראנו את 'אהבת ציון' של מאפו‪ ,‬ואת שלום עליכם היינו מחליפים כרך‬ ‫אחר כרך בספרייה‪.‬‬ ‫גם סוס מגיע יומו‪ ,‬וכשפישקה הזדקן וכבר לא יכול היה לשאת את העגלה או‬ ‫לחרוש בחריש‪ ,‬אבא לא רצה למכור אותו לגן חיות כדרך הסוסים‪ .‬הוא נסע איתו‬ ‫לאליישיב‪ ,‬הכפר הסמוך‪ ,‬ונתן אותו בחינם לחבר תימני זקן‪ ,‬בתנאי שיחזיק אותו‬ ‫ויעזר בו‪ ,‬עד שימות כדרך כל הארץ‪ .‬ואז נסעו אבא והדוד אריה לעכו לקנות מעודפי‬ ‫הצבא סוסים‪.‬‬ ‫בערב חזרו ובידם שני פרדים‪ .‬הם היו שחורים וגדולים כפילים‪ .‬מאז היה לי פרד‪.‬‬ ‫לא היה לו שם‪ ,‬קראו לו "הפרד"‪ ,‬הוא היה ענק וחזק‪ ,‬ויכול היה למשוך ביסוק לבד‬ ‫(מחרשה דו סכינית הנמשכת על ידי שני סוסים)‪.‬‬ ‫בדרך כלל היה הפרד חיה שקטה וכנועה‪ ,‬אבל לפעמים היה נמלט מן המושכות‬ ‫והרתמות‪ ,‬והופך לאחר‪ .‬שערות רעמתו היו קמות‪ ,‬צווארו זקוף‪ ,‬אוזניו מתרוממות‪,‬‬ ‫רגליו העבות קלות‪ ,‬והוא רץ בקלות ובחן כמו הסוסה של אמנון השכן‪ .‬רץ עד שהיינו‬ ‫מכוונים אותו למיצר‪ ,‬ואז חזר להיות הפרד הכנוע והעלוב המוכר‪ .‬זה היה הפרד‪,‬‬ ‫ואני הייתי נוהגו‪ .‬עם הזמן נעשינו אני והוא לצוות‪ ,‬וידעתי את אורחו וריבעו (טוב‪,‬‬ ‫ריבעו זה לא מתאים לפרד)‪ .‬מסופר בגמרא על חכם אחד שהיה צדיק כל כך‪ ,‬שאפילו‬

‫חיותיו היו מקיימות מצוות שבת‪ .‬גם לי זה קרה‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪ :‬בשבת קיץ‬ ‫בכפר ויתקין מצווה ללכת לים‪ .‬בים כולם שוטפים את העיניים בחמוקיים ואת הגוף‬ ‫במים‪ ,‬וכל אחד מספר את תוקפו וגבורתו‪ .‬נולדת בכפר‪ ,‬גם אם גדלת להיות אלוף או‬ ‫שר‪ ,‬לא תשקוט ולא תנוח‪ ,‬עד אשר תספר את כל תוקפך וגבורתך לעם על שפת הים‬ ‫אשר בכפר‪ .‬גם אני רציתי להיות שם‪ ,‬אבל אבא רצה שאסע לשדה לסגור את המים‪.‬‬ ‫רתמתי את הפרד לעגלה‪ ,‬ויצאתי לדרך‪ .‬כשהגעתי לפרשת הדרכים ‪ -‬ימינה למחלבה‬ ‫וישר לשדות ‪ -‬עצר הפרד‪ ,‬ולא היה מוכן ללכת יותר מאשר למחלבה‪ .‬הסתובב‬ ‫והסתובב עד שחזרנו הביתה‪ ,‬ואני לים‪ .‬כך היה בשבת‪ ,‬ביום רגיל היה הפרד הולך‬ ‫לכיוון השדות בשמחה‪ .‬מי אמר שאין אמת בגמרא‪.‬‬

‫הפרייה‬

‫כשבאנו רבקה‪ ,‬אני ושי לכפר ויתקין‪ ,‬גרנו באחד הבתים השייכים לכפר‬ ‫ומיועדים ל"חברים בעלי מקצוע"‪ .‬מולנו‪ ,‬מעבר לרחוב‪ ,‬גרו משפחת אדירי ומשפחת‬ ‫דריז שהיו "חברים"‪ ,‬כלומר‪ ,‬חקלאים בעלי משק השותפים באגודה‪ .‬לידינו גר‬ ‫אריה סולה המורה (ולו בת יפייפיה)‪ ,‬וקצת למעלה ממנו זכריה נצר‪ ,‬מורה ומנהל‬ ‫התיכון‪ .‬ליד ביתו של זכריה הייתה צומת‪ .‬הפונים בה שמאלה עולים למעלה‪ ,‬הפונים‬ ‫ימינה הולכים לכיוון הפרייה‪" .‬למעלה" זה לא רק ראש הגבעה‪ ,‬זה מושג המתייחס‬ ‫למרכז הכפר‪ ,‬שם עמד בית העם ומולו הצרכנייה‪ .‬מעל הצרכנייה בקומה השנייה היה‬ ‫הלמעלה שבלמעלה‪ .‬שם שכנו משרדי האגודה והנהלת החשבונות‪ .‬לעולים בעלייה‪,‬‬ ‫בדרך למעלה‪ ,‬מתגלה מבנה משונה‪ ,‬כולו מגדלים וצריחים‪ ,‬כמו טירה מימי הביניים‪,‬‬ ‫רק שהצריחים שכאן‪ ,‬אינם עשויים אבן אלא פח מגלוון‪ .‬זה המחסן‪ .‬מחסן האספקה‬ ‫כמובן‪ .‬אם עולים בכביש המוביל למעלה‪ ,‬מגיעים כמעט למחסן ופונים שמאלה‪ ,‬שם‬ ‫המחלבה‪ ,‬ואחריה ביתו של כשר‪ .‬אם ממשיכים ללכת‪ ,‬פוגשים את מחסן הביצים‪,‬‬ ‫אחריו המאפייה ואחריה המדגרה‪ .‬אחרי המדגרה ממשיך הרחוב בנחת‪ ,‬שם גרים‬ ‫וולקני הסופר‪ ,‬ואחריו ד"ר כהנן הרופא‪ .‬במאפייה‪ ,‬מזיע בגופייה גושה האופה‪.‬‬ ‫מוקדם בבוקר היה מדליק את תנור הלבנים שהיה דומה למערה‪ ,‬מערבב את הקמח‬ ‫במים‪ ,‬לש את הבצק‪ ,‬ויוצר כיכרות עד הצהריים‪ .‬בצהריים היה מתחיל לאפות‪ .‬היו‬ ‫לו מרדים‪ ,‬מגשי עץ ארוכים בעלי ידיות עץ ארוכות‪ ,‬שבאמצעותם היה מסדר את‬ ‫כיכרות הבצק במרחבי התנור‪ ,‬ושולה לאחר זמן מן התנור החם את כיכרות הלחם‬ ‫המוכן‪ .‬היה שם מבחר‪ :‬כיכרות עגולים של לחם שחור וכיכרות ארוכים של לחם לבן‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫‪68‬‬

‫את הלחם היינו קונים לא בכסף אלא בבולים‪ ,‬בול צהוב ללחם לבן וכחול ללחם‬ ‫שחור‪ .‬אחר הצהריים היו מתאספים הילדים סביב לביתן המאפייה הקטן‪ ,‬ומחכים‬ ‫ללחם החם‪ .‬רבים היו מכרסמים חלק ממנו בדרך לביתם‪ .‬בימי שישי אחר הצהריים‪,‬‬ ‫היו באות למאפייה האימהות‪ ,‬ומנצלות את החום שנשאר בתנור כדי לאפות‪ .‬רובן‬ ‫אפו עוגה לשבת‪ ,‬אבל אימא שלי אפתה את הקניש‪ .‬שטרודל מלוח הממולא בתפוחי‬ ‫אדמה או בשר‪ .‬מעולם לא ערב לחיכי דבר יותר מן הקניש הנזכר‪ .‬לרוב חברי הכפר‬ ‫לא היה בבית תנור אפייה‪ ,‬לכן את העוגה לשבת אפו או אצל גושה בתנור‪ ,‬או בבית‬ ‫בסיר פלא שממנו הייתה יוצאת עוגה עם חור‪.‬‬ ‫במשרד אשר מעל לצרכנייה ישב קימחי מזכיר הכפר‪ ,‬ושם גם נמצא הטלפון‬ ‫של הכפר‪ .‬בחדר לידו ישב מנהל החשבונות‪ .‬פעם בחודש היה מקבל כל חבר חשבון‪.‬‬ ‫רוב החברים (אבל לא אבא) קוראים בו רק את השורה התחתונה‪ .‬יצא לך זכות‬ ‫ כבודך גדל‪ ,‬חובה ‪ -‬והוא הצטמק‪ .‬אבא היה קורא שם כל שורה‪ ,‬מוצא שגיאות‪,‬‬‫ועולה למעלה לתקן‪ .‬בהנהלת החשבונות פחדו והעריכו זאת‪ .‬קמחי הג'ינג'י היה‬ ‫הרווק של הכפר‪ ,‬היה לו בית ליחיד‪ ,‬חדר אחד בראש הגבעה‪ ,‬במקום הצופה אל הים‪.‬‬ ‫אומרים שכשתיאטרון הבימה בא להציג בבית העם‪ ,‬חנה רובינא הייתה ישנה אצל‬ ‫קמחי שם‪ .‬בלילה המשרדים למעלה מוארים‪ ,‬פעם בשבוע יושבת שם הנהלת הכפר‪.‬‬ ‫חמישה חברים‪ ,‬שעבדו כל היום בשדה וברפת‪ ,‬יושבים לקבל החלטות על עניינים‬ ‫העומדים על הפרק‪ .‬כל שנה הם נבחרים חדשים‪ ,‬אבל רבינוביץ תמיד נשאר‪ .‬אומרים‬ ‫עליו שבישיבות ההנהלה הוא ישן‪ ,‬אפילו נחר‪ ,‬אבל כשעלה עניין חשוב על הפרק‬ ‫היה מתעורר‪ .‬מעל להנהלה הייתה המועצה‪ ,‬ולה כ‪ 15-‬חברים‪ ,‬והיא הייתה יושבת‬ ‫פעם בחודש‪ .‬מול הצרכנייה עומד בית העם‪ .‬בניין ענק‪ ,‬בחזיתו שלט אבן שבו נכתב‬ ‫"בן ציון ז הירש" מי האיש? ולמה הזין? בכל יום שישי הייתה מתאספת בו האסיפה‬ ‫הכללית‪.‬‬ ‫אל בית העם מוביל גן מטופח‪ ,‬ובו שתי בריכות מים עגולות‪ .‬על יד בית העם על‬ ‫עמודים גבוהים גבוהים מתנוססת הבריכה‪ ,‬בריכת המים‪ ,‬כמו בציור בלוח קק"ל‪.‬‬ ‫בימים של פעם היו אנשי הפלמ"ח יורדים ממנה באומגה‪ ,‬גיבורים שבגיבורים היו‬ ‫הולכים על שפתה‪ .‬סולם רעוע היה מעלה אל ראשה‪ ,‬ואבא‪ ,‬שהיה מתקן בכפר כל‬

‫דבר עשוי ברזל‪ ,‬היה עולה בו כדי לתקן מה שטעון תיקון‪ .‬מתחת לעמודי הבריכה‬ ‫העגולה בניין קטן מרובע ‪ -‬הנוקטה‪ ,‬בית הנשק של הכפר‪ .‬שם היה יושב בלילה מפקד‬ ‫השמירה‪ ,‬ומשם היית לוקח רובה לשמירה‪ .‬פעמיים בשבוע‪ ,‬כל שני ורביעי‪ ,‬רואים‬ ‫כולם סרט בבית העם‪ .‬לסרט היית מתרחץ ‪,‬מתגלח‪ ,‬מתלבש ונועל נעלי בית משובצות‬ ‫שיוצרו בקיבוץ השכן‪ .‬ליצני הדור מספרים שכאשר הביאו לכפר את הסרט הראשון‪,‬‬ ‫ישבה ג'ניה עם הגב לסרט‪ .‬שאלו אותה "מה זה?" אמרה "לא יפה להפנות את הגב‬ ‫לחברים"‪ .‬בבית העם היו מציגים סרטים והצגות‪ ,‬ופעם הגיעה האופרה של אדיס‬ ‫דה פיליפ לכפר‪ ,‬והציגה את הספר מסביליה‪ .‬באחד במאי דגלים אדומים‪ ,‬וגם דגל‬ ‫כחול לבן‪ .‬אנשים היו באים מכל האיזור ושרים ואת האינטרנציונל‪ .‬רק ברסקי לבדו‬ ‫היה שר "תחזקנה ידי כל אחינו המכוננים עפרות ארצנו באשר אפשר"‪ .‬כשהייתי ילד‬ ‫קטן‪ ,‬קנו הורי לפסח גדיה לבנה‪ ,‬ובינתיים נתנו לי לגדל אותה‪ .‬כשבא הפסח הגיע‬ ‫זמנה‪ ,‬ובא אבא לשחוט אותה‪ .‬אני לא הסכמתי‪ ,‬וכנראה שעשיתי סצינה כל כך חזקה‬ ‫שאבא ויתר‪ .‬לתקופת השנה בא תיאטרון הבימה להציג בבית העם‪ ,‬אני חושב שאת‬ ‫"המכשפה"‪ ,‬ובהצגה היה תפקיד לגדיה לבנה‪ .‬חיפשו בכל הכפר‪ ,‬ומצאו את זו שלי‪,‬‬ ‫וכך כיכבנו אני וגדייתי על הבמה בהצגת הבימה‪ ,‬כשכל הילדים בני כיתתי מציצים‬ ‫בה מן החלונות‪ .‬את בית העם הקיפה חורשה‪ ,‬ושם‪ ,‬בפינה ליד הקיר של בית העם‪ ,‬היו‬ ‫חברי ההנהלה משתינים בחבורה בתום הישיבה‪.‬‬ ‫לא עברו עלינו בכפר יומיים‪ ,‬ורבקה באה אלי עם שאלה או שתיים‪ .‬בעודה הולכת‬ ‫במעלה הגבעה‪ ,‬פגשה אותה אישה ושאלה "לאן את הולכת?" מי היה מעיז לשאול כך‬ ‫את הזר בירושלים? וגם "למה את החלב קונים במחלבה‪ ,‬את הלחם במאפייה‪ ,‬את‬ ‫הביצים במחסן הביצים ואת כל השאר בצרכנייה?" עוד לא המציאו את המרכול אז‪,‬‬ ‫אבל חנות מכולת הייתה בארץ כבר‪.‬‬ ‫ועדיין לא הזכרנו את הפרייה‪ .‬היום מרביעים את הפרות על ידי הזרעה מלאכותית‪,‬‬ ‫אז עשה את זה הפר‪ .‬בקצה הכפר‪ ,‬סמוך לכביש המוביל אל גשר הבטון ומשם לכביש‬ ‫הראשי‪ ,‬בצל אקליפטוסים ענקיים‪ ,‬שכנה הפרייה‪ .‬סככת פח וחצר עשויה צינורות‬ ‫עבים במיוחד‪ ,‬שבתוכם שכן פר ענק ונרגן‪ ,‬מראש ועד זנב טלוא בשחור לבן‪ ,‬חך‬ ‫נחושת באפיו‪ ,‬עומד בחצר לבד‪ ,‬כולו מיועד לדבר אחד ‪ -‬לשמש את פרותיו‪.‬‬

‫פעם‪ ,‬בשבת בבוקר‪ ,‬זיהינו פרה דורשת‪ ,‬ואני‪ ,‬במקום ללכת לים‪ ,‬לקחתי אותה אל‬ ‫הפר‪ .‬וכך‪ ,‬אני הקטן משכתי אחרי בחבל פרה ענקית ברחוב הראשי של הכפר בדרך‬

‫המשתלה‬

‫אל הפר‪ .‬ושם‪ ,‬בצל האקליפטוסים הגדולים‪ ,‬התאספו חברים אחדים וחיכו לתורם‪.‬‬ ‫כל אחד בבוא תורו העמיד במיצר את פרתו‪ ,‬הפר נכנס‪ ,‬ועשה את מלאכתו‪ .‬כהרף עין‬ ‫גמר‪ ,‬והפרה הבאה הועמדה במיצר‪ .‬וכך פרה אחר פרה הוכנסה בסוד העיבור‪ ,‬בעוד‬ ‫החברים המחכים בתור עסוקים בדיבור‪.‬‬

‫הפר ברח‬ ‫ניתק כבליו‬ ‫אך החצרן‬ ‫קידם פניו‪....‬‬ ‫המקור‪ :‬דבר לילדים‪ .‬הזמן‪ :‬פעם‬

‫יום אחד נפגשתי עם חברי מילדות‪ ,‬שלום‪ .‬למדנו באותה כיתה‪ ,‬היינו שכנים‬ ‫בפרדס‪ ,‬ויחד זכינו ביושר בכינוי "הילד החלש בכיתה"‪ .‬שלום‪ ,‬עכשיו גמלאי בעבר‬ ‫מנהל ברפאל‪ ,‬סיפר לי שאף על פי שכבר מזמן אינו גר בכפר‪ ,‬הוא משתתף בחוג‬ ‫של בני גילנו שם‪ ,‬חוג העוסק בדיבור על כל דבר‪ ,‬ומאורגן על ידי עמי ניצן‪ .‬שאלתי‬ ‫"דיבור על מה? תן דוגמא"‪ .‬אמר "בשבוע שעבר הוזמן טיבלום הזקן לרגל הוצאת‬ ‫סיפרו המספר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על פועלו בכפר"‪ .‬טיבלום גילם בכפר ויתקין את זה שלא‬ ‫הולך בתלם‪ .‬כולם חשבו ירקות‪ ,‬מטעים‪ ,‬תרנגולות ופרות‪ ,‬טיבלום חשב על תיירים‬ ‫ותיירות‪ .‬כולם ראו בנחל מכשול הראוי למעבר‪ ,‬טיבלום ראה בבוץ אשר בקרקעית‬ ‫הנחל מרפא כמעט לכל דבר‪ .‬היה לו בן‪ ,‬בוקי‪ ,‬שהגיע לכיתתנו לאחר שחמש פעמים‬ ‫נשאר כיתה‪ .‬בכיתה בוקי לא למד דבר‪ ,‬אבל לנו הוא היה המורה בכל הכרוך בלהיות‬ ‫מבוגר‪ .‬יום אחד לטיבלום נמאס הכפר‪ .‬השאיר את אשתו‪ ,‬לקח את בנו‪ ,‬ועזב לטבריה‪,‬‬ ‫שם היה למנהל המרחצאות‪ .‬ובתוך כך הוא לא שכח להביא איתו לשם את הפילומה ‪-‬‬ ‫הבוץ אשר בקרקעית נחל אלכסנדר שלנו‪.‬‬ ‫ולמה הוזמן טיבלום לדבר בפני החוג הנזכר?‬ ‫כי כתב ספר שבו סופר על הצרות שהיו כרוכות בלהיות אחר בכפר‪ .‬איך לא שעו‬ ‫אז לחלומותיו ורעיונותיו‪ ,‬בעוד שעכשיו עושים כולם כדבריו‪ .‬וגם אבא שלי לסיפורו‬ ‫שורבב‪ ,‬שם טיבלום מתמרמר על שפרופסור נכבד ייחס לאבי חידוש שטיבלום‬ ‫חשב עליו לפניו‪ .‬כל זה סיפר לי שלום בשיחה של אחר הצהריים‪ ,‬ואני לאחר הרהור‬ ‫אחד או שניים אמרתי "שני כפרים קמו באותו העמק ובאותו הזמן‪ ,‬עשויים מאותם‬

‫‪69‬‬

‫‪70‬‬

‫האנשים שעלו לארץ מפולניה‪ ,‬אוקרינה ורוסיה כדי להקים מושב כאן‪ ,‬והנה כל כפר‬ ‫יצר לעצמו תבנית קהילתית שונה"‪" .‬במה שונה?" שאל שלום "שהרי בכל מושב לכל‬ ‫חבר יש משק‪ ,‬ולכולם ביחד מחלבה וצרכנייה?"‬ ‫"בכפר ויתקין כולם היו עושים את אותו הדבר‪ ,‬ובכפר חיים כל אחד עשה את‬ ‫הדבר שלו" עניתי‪.‬‬ ‫בכפר ויתקין‪ ,‬כשמגיע הזמן‪ ,‬שותלים כולם עגבניות בשדה א'‪ ,‬בשדה ב' זורעים‬ ‫בקיה לחציר‪ ,‬ובשדה ג' זורעים תלתן‪ .‬כל אחד זורע בחלקתו תלתן‪ ,‬אך כולם באותו‬ ‫שדה ובאותו הזמן‪ .‬בכפר ויתקין לכל חבר רפת פרדס ולול‪ ,‬וכל אחד מביא את חלבו‬ ‫למחלבה ואת ביציו לתחנה ואת תפוזיו לבית האריזה‪ ,‬כל אחד לוקח אפרוחים‬ ‫במדגרה‪ ,‬אספקה במחסן‪ ,‬ומכשירים וחומרים במחסן לחומרי בניין‪ .‬בכפר חיים‬ ‫לאחד פרדס‪ ,‬לשני משתלה והשלישי רפתן‪ .‬בכפר ויתקין מביאים את התוצרת אל‬ ‫בית האריזה‪ ,‬ולוקחים את התשומות מן המחסן‪ .‬בכפר חיים כל אחד מוכר לסוחר‪,‬‬ ‫וקונה ממי שמוכר‪ .‬שלום הירהר אך לא ערער‪ ,‬ואני בנשימה אחת‪ ,‬בלי הפסקה או‬ ‫חציצה‪ ,‬המשכתי לספר‪ .‬סיפרתי את סיפור המשתלה‪.‬‬ ‫בסוף שנות החמישים התחלתי לחשוב על לימודים באוניברסיטה‪ .‬הייתה אז רק‬ ‫אחת בארץ‪ ,‬והיא שכנה בירושלים‪ .‬לימודים באוניברסיטה חייבו מגורים בירושלים‪,‬‬ ‫וזה היה ענין יקר‪ .‬אני הייתי עסוק בתעודת הבגרות‪ ,‬לאמצעים בכלל לא דאגתי‪.‬‬ ‫הייתה לנו רפת‪ ,‬אחת הטובות בכפר‪ ,‬והמשק כולו (משק ‪ )116‬היה תמיד בזכות‬ ‫(זכות זה ההפך מחוב)‪ .‬אבל אז היכה הגורל‪ ,‬ופרצה מחלת הפה והטלפיים‪ .‬המגיפה‬ ‫השתוללה בארץ כולה‪ ,‬וכמה שלא השתדלנו ‪ -‬בריכות ליזול (חומר חיטוי) בכניסות‬ ‫לכפר והחלפת מגפיים בכניסה לרפת‪ ,‬המחלה הגיעה לכפר‪ .‬בשבוע אחד אבא איבד‬ ‫את כל פרותיו‪ .‬למשק זה היה אסון‪ ,‬ולי נופץ החלום‪ ,‬חלום הלימודים בירושלים‪.‬‬ ‫התחלתי לחשוב על מיזם (אז עוד לא הומצאה המילה הזו) שיוכל להניב את‬ ‫הכסף הדרוש בזמן הנחוץ (שנה שנתיים)‪ ,‬ועלתה על דעתי משתלה‪ .‬מה פתאום‬ ‫משתלה? ואם משתלה‪ ,‬משתלה של מה? בכפר גידלו ושתלו הדרים‪ ,‬תפוזים‬ ‫קלמנטינות ואשכוליות‪ ,‬בכל חלקה טובה וקצת פחות‪ .‬תנופת ההדרים פשטה בכל‬ ‫הארץ‪ .‬אני זוכר שהמדינה חילקה חלקות‪ ,‬ועודדה כל דיכפין לנטוע הדרים‪ ,‬ומשתלות‬

‫הדרים צצו ברחבי הארץ כפטריות אחרי הגשם‪ ,‬אך בכפר ויתקין לא הייתה משתלה‪.‬‬ ‫באותו היום ראיתי בכניסה לצרכנייה קופסאות פח אשר שימשו קודם להחמצת‬ ‫מלפפונים‪ ,‬ובהן צומחים שתילים‪" .‬מה אלה?" שאלתי "אלה שמימין שתילי פקאן‪,‬‬ ‫אלה שמשמאל שתילי אבוקדו" ענה הצרכן‪" .‬כמה עולה שתיל?" שאלתי‪" ,‬עשר‬ ‫לירות אחד" אמר‪ .‬בדרכי הביתה חשבתי "עשר לירות? עשר לירות השתיל הזה לא‬ ‫היה עולה גם אם היו יוצקים אותו מזהב"‪ .‬לבחירת מין השתיל שאגדל‪ ,‬הסתייעתי‬ ‫בספר "גידול הסובטרופיים בארץ" שכתב פרופסור אופנהיימר‪ .‬שם מצאתי‪ ,‬אחרי‬ ‫זני ההדרים למיניהם‪ ,‬עמודים אחדים על האבוקדו ‪ -‬על הפרי (מלבד יחידי סגולה‬ ‫לא ידעו רבים איך אוכלים)‪ ,‬על העץ ועל אופן גידולו‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬לא היה שם דבר‬ ‫על המשתלה‪ .‬כך או כך‪ ,‬התחלתי להתעניין במשתלה של אבוקדו ופקאן‪ .‬ועוד לפני‬ ‫כל אלה הייתה נעמה פרנק‪ ,‬נערה מגבעת חן‪ ,‬חברתי הראשונה מן התיכון‪ ,‬אשר‬ ‫למדה בבית ספר לגננות ושתלנות בפתח תקווה‪ ,‬ואולי זה היה הזרע הראשון שנתן‬ ‫בראשי את הרעיון‪ .‬בכפר ויתקין‪ ,‬חסקלברג הצעיר המשתלן דהיום‪ ,‬היה אז ילד קטן‬ ‫שהזדנב אחר אחיותיו הגדולות בנות גילי‪ .‬כדי להקים משתלה הייתי צריך להשיג‬ ‫מידע במקום אחר‪.‬‬ ‫נסעתי למשרד החקלאות בתל אביב‪ ,‬שם התקיים יום הדרכה למשתלות‪ .‬למדו‬ ‫על הכנת הזרעים‪ ,‬כולל הכמנה‪ .‬אתם יודעים מה זה? גם אני לא ידעתי ‪ -‬שמים‬ ‫אותם בחול רטוב עד שינבטו‪ ,‬בטרם זורעים‪ .‬לימדו הרכבה‪ ,‬ובין השאר‪ ,‬המדריך‬ ‫אמר "הדרים מרכיבים בהרכבת עין‪ ,‬פקאן בהרכבת טלאי ואבוקדו בהרכבת טריז‪".‬‬ ‫"למה?" שאלתי‪ ,‬ענה "כי הדרים מרכיבים בהרכבת עין‪ ,‬פקאן בטלאי‪ ,‬ואבוקדו‬ ‫בטריז"‪ .‬הבנתי‪ .‬עד היום לא יודעים על זה יותר‪ ,‬כמדומני‪ .‬ועוד אמר "כנות של‬ ‫פקאן מגדלים מפירות של עץ זריע" מה זה כנה ידעתי‪ .‬כנה זה השתיל ששותלים‪,‬‬ ‫ועליו מרכיבים את הרוכב‪ ,‬ענף קטן או ניצן מן העץ שרוצים ביקרו‪ .‬לכנה תכונות‬ ‫החשובות במגע עם הקרקע‪ ,‬לרוכב תכונות החשובות במגע עם החקלאי והצרכן‪ .‬מה‬ ‫זה זריע? העץ שמפירותיו זורעים את הכנות‪" .‬איפה יש?" שאלתי‪" ,‬ברחובות" אמר‪,‬‬ ‫"תלך ברחוב הבריכה‪ ,‬בבית החמישי אחרי הבריכה תראה את העץ"‪ .‬לא העזתי לומר‬ ‫שמיימי לא ראיתי עץ פקאן‪.‬‬

‫מסתבר שכדי להיות משתלן‪ ,‬צריך לדעת המון‪ .‬חומר ריבוי איזה ומהיכן‪ ,‬ואיך‬ ‫מכינים אותו‪ ,‬מיכלים מהיכן‪ ,‬ואיך מכינים תערובות למילוי‪ ,‬רכב איזה ואיך מרכיבים‪.‬‬ ‫אפילו את הסכין צריך לדעת איך משחיזים‪ ,‬והוא צריך להיות כה חד‪ ,‬עד שיכול לגלח‬ ‫שערות מעל כף היד‪ .‬לכל אחד מאלה‪ ,‬ועוד רבים אחרים‪ ,‬נדרש מקור מומחה שיאות‬ ‫ללמד‪ ,‬ומומחים בתחום הסובטרופיים באותם ימים היו נדירים‪ ,‬ואלה שהיו לא היו‬ ‫נלהבים לשתף בידע שבידם‪ .‬מדובר היה במוצר חדש ויקר‪ ,‬והם חששו שאם ירבו‬ ‫היצרנים‪ ,‬ירדו המחירים‪ .‬עצי פקאן בוגרים מזנים שונים היו נטועים בבית הספר‬ ‫החקלאי ״מקווה ישראל״‪ .‬היה שם מורה זקן שהתמחה במטעים אקזוטיים‪ ,‬וחונך‬ ‫ללמד כל דורש‪ .‬עצי אבוקדו בוגרים גדלו בקיבוץ משמר השרון‪ .‬רכב לאבוקדו אפשר‬ ‫היה להשיג בקיבוץ יקום‪ .‬כל אלה נודעו לי אחר כך‪ .‬כדי להתחיל היה נחוץ קצה של‬ ‫חוט‪ .‬את הקצה הזה נתן לי חברי גדעון מכפר חיים‪ .‬בכפר חיים היה משתלן‪ ,‬ארתור‪,‬‬ ‫שהתמחה בסובטרופיים‪ .‬הוא היה יקה קפדן‪ ,‬ושמר על הידע היקר מכל משמר‪ .‬אבל‬ ‫לגדעון חברי מן התיכון היו עיניים טובות‪ ,‬ואף על פי שבעצמו לא היה משתלן‪ ,‬ראה‪,‬‬ ‫הבין ומסר לי בראשי פרקים את העניין‪ .‬מאחר שלא יכולתי להשיג את הידע במקור‪,‬‬ ‫חיפשתי ביובלים‪ .‬במשמר השרון‪ ,‬יקום‪ ,‬מקווה ודומיהם‪ .‬מרכז המטע במשמר השרון‬ ‫היה מן הנחשונים שהתחילו לגדל בארץ סובטרופיים‪ .‬הוא לא היה בעסק של עצירת‬ ‫הידע‪ ,‬ולימד אותי את כל מה שיכול‪ ,‬אבל הוא היה מטען‪ ,‬הוא לא היה משתלן‪ .‬הוא‬ ‫הזמין אותי לאסוף את הפירות שנשרו במטע של משמר בסערה‪ ,‬והציע שאת הפרי‬ ‫אוכל ככל שאוכל‪ ,‬ואת הזרעים אזרע בקופסאות‪ ,‬ואגדל מהם את הכנות‪ ,‬וכך למדתי‬ ‫לאכול אבוקדו‪ ,‬וגם אכלתי עד שהיה לזרא‪ .‬כדי ללמוד להרכיב את הפקאן הזמנתי‬ ‫את המורה ממקווה ליום עבודה תמורת תשלום‪ .‬הוא לימד אותי ואת אורי אחי את‬ ‫סודות ההרכבה‪ .‬אני הסתכלתי‪ ,‬ואורי למד ממש‪ ,‬וההרכבות שהוא הרכיב אחר כך‬ ‫נקלטו כולן‪ ,‬ועומדות לעד‪.‬‬ ‫את המשתלה החזקנו שנתיים‪ .‬לאבוקדו דרושה שנה אחת ולפקאן שתיים‪.‬‬ ‫בשנה השנייה כבר הייתי בבית ברל‪ ,‬שם למדתי במכון להשכלה ומחקר (היום‬ ‫מכללה)‪ .‬הייתי בא הביתה בכל יום רביעי בלילה כדי להשתתף בעבודת המשתלה‬ ‫והמשק‪ ,‬אבל אורי אחי היה האיש במקום‪ ,‬הוא השגיח והשקה וטיפל‪ ,‬וכשהגיעה עת‬

‫השיווק עקר‪ ,‬וזו הייתה עבודת איתנים ‪ -‬שורש של פקאן נראה כגזר ענק ‪ -‬מתחיל‬ ‫עבה ונגמר דק‪ .‬כדי להגיע אל הדק יש לחפור לעומק של מטר‪ .‬תשאלו מה קיבל? שום‬ ‫דבר‪ .‬כך זה היה אז‪ .‬המשק היה העיקר‪ ,‬וכל אחד עבד מבלי לצפות לתגמול מיוחד‪.‬‬ ‫ובכל זאת המיזם הזה היה שלי‪ ,‬במובן מסוים‪ ,‬ואורי השתתף איתי בו במין אחוות‬ ‫אחים סמויה‪ .‬האמת‪ ,‬שגם אני לא קיבלתי דבר‪ ,‬כל ההכנסות הלכו לחשבון מספר‬ ‫‪ ,116‬אבל כשהגיעה שעתי ללמוד‪ ,‬מומנתי על ידי המשפחה כדבר מובן מאליו‪ ,‬והם‬ ‫היו מממנים את לימודי גם אם לא הייתה לי משתלה‪ ,‬או אם לא הייתה מצליחה‪.‬‬ ‫כשהגיעו שתילי האבוקדו לפירקם‪ ,‬מכרתי אותם לכל דיכפין‪ ,‬זה היה אז מוצר‬ ‫נדיר‪ ,‬ובאו לקנותם מקרוב ומרחוק‪ .‬את שתילי הפקאן קנה ממני ועד הכפר‪ ,‬ושתל‬ ‫אותם בחלקה רחוקה מן הבית על הכביש לתל אביב‪ .‬שם‪ ,‬בגלל המרחק הרב מן‬ ‫הבית‪ ,‬היה מתאים לגדל מטע משותף‪ .‬העצים גדלו והיו לעצי ענק נושאי המון פרי‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות נשאו גם רווחים‪ ,‬אחר כך ניטעו מטעי פקאן רבים‪ ,‬וירדו המחירים‪.‬‬ ‫בכפר חשבו לעקור‪ ,‬אורי הציע לשמור‪ ,‬לגדל את המטע כגן ציבורי על הדרך לתל‬ ‫אביב‪ ,‬לטובת האומה‪ ,‬ואולי בעתיד אפשר יהיה גם לעשות שם עסקים‪ .‬פרנסי הכפר‬ ‫נמנו וגמרו‪ ,‬ועקרו‪ .‬חבל‪.‬‬ ‫פרופסור אופנהיימר‪ :‬בשנתיים קרו דברים‪ .‬אבא לא התייאש‪ ,‬הביא פרות‬ ‫חדשות והקים רפת חדשה‪ ,‬טובה מן הראשונה‪ .‬בכלל הוא היה "ונקה סטנקה"‬ ‫ברוסית (נחום תקום בעברית‪ ,‬נופל וקם בשפת בני אדם)‪ .‬אני הלכתי ללמוד‬ ‫באוניברסיטה בירושלים‪ .‬למדתי כלכלה ופילוסופיה‪ ,‬וכשגמרתי הייתי אחד‬ ‫הכלכלנים הראשונים מתנועת המושבים‪ .‬ככזה‪ ,‬נשכרתי לעבוד במשרד‬ ‫החקלאות‪ ,‬משם עברתי לרשות לתכנון כלכלי במשרד האוצר‪ ,‬ומשם למרכז‬ ‫וולקני‪ ,‬שם הייתי ליועץ הכלכלי‪ .‬תפקידי בוולקני היה לשקול מגדלים פורחים‬ ‫באוויר‪ ,‬או בעברית פשוטה ‪ -‬להעריך מראש את התועלת הצפויה ממחקרים‬ ‫בחקלאות‪ .‬כשבאתי לעבוד שם הוצגתי על ידי יואש ועדיה ראש המכון בפני‬ ‫ההנהלה‪ ,‬ושם הצגתי במילים אחדות את תפקידי‪ .‬והנהלה ‪ -‬כולה פרופסורים‬ ‫זקנים יודעי דבר‪ .‬כשסיימתי קם אחד בחרי אף‪ ,‬ובטרם יצא את האולם אמר‬ ‫"הערכה מראש של התועלת הצפויה ממחקר‪ ,‬אין כזה דבר"‪ .‬כשיצא שאלתי "מי‬

‫‪71‬‬

‫‪72‬‬

‫זה?" "אופנהיימר" נאמר‪ ,‬ואני זכרתי את הספר גידולי סובטרופיים בארץ שכתב‬ ‫אופנהיימר‪ ,‬וממנו הפקתי את כלל האצבע "רוצה לדעת מה יהיה כדאי לגדל‬ ‫מחר? עלעל בדף הבא בספר של אופנהיימר"‪.‬‬ ‫על המשתלה הזו סיפרתי לשלום דרורי בשיחתנו הנ"ל‪ .‬הוא סיפר לעמי ניצן‬ ‫באחת הפגישות של החוג בכפר‪ ,‬ועמי אמר "לא היה ולא נברא! חסקלברג הוא זה‬ ‫שהתחיל את השתלנות בכפר"‪ .‬מסתבר שלמשתלה שלי לא נשארו עקבות‪ .‬מטע‬ ‫הפקאן נכרת‪ ,‬וגם בזכרון סימן לא נשאר‪ .‬נשארו רק עצי ענק אחדים בחצר של‬ ‫אורי ובחצר של אברהם‪ .‬עכשיו פסח‪ ,‬וזה מזכיר לי שבעוד שאנחנו מספרים ביציאת‬ ‫מצריים כל שנה ושנה‪ ,‬ובגין אמר לסדאת "בנינו לכם את פיתום ואת רעמסס"‪,‬‬ ‫מסתבר שהמצרים אינם זוכרים על כך דבר‪ .‬הכול תלוי מי זוכר ובמה מדובר‪.‬‬

‫גם הגרמנים יצטרכו תפוחי אדמה‬

‫אקליפטוס‪ :‬הביאו אותם כדי לייבש את הביצות‪ .‬ואכן יער חדרה נמצא רובו‬ ‫ככולו באדמת הביצה‪ .‬מאז נטעו אותם מכל מיני סיבות‪ .‬ראשית לנוף ‪ -‬כל מי שעיניו‬ ‫בראשו רואה שזה העץ היחידי כאן שנראה כמו עץ‪ ,‬עץ כמו באגדות‪ .‬כל השאר‬ ‫ממרום נמיכות קומתם וצרות גזעם‪ ,‬נראים יותר כמו שיחים ופחות כמו העצים‪,‬‬ ‫כאלה שראיתי ביער אמיתי ברומניה‪ .‬האקליפטוס גדל מהר ‪ -‬נטעת ביום הולדת‬ ‫בנך‪ ,‬ביום בר המצווה‪ ,‬עץ ענק עומד מול חדרך‪ .‬כאשר בא גל העלייה ההמונית‪ ,‬לאחר‬ ‫קום המדינה‪ ,‬שמו אותם בבדונים‪ ,‬פחונים‪ ,‬ובתים נטושים‪ ,‬אך עבודה לא הייתה שם‪.‬‬ ‫ואז המציאו את עבודות הדחק ‪ -‬עבודה שכל תכליתה ליצר מקומות עבודה‪ .‬וזה דבר‬ ‫עבודת הדחק‪ :‬כמה שפחות חומרי גלם‪ ,‬כמה שפחות השקעה‪ ,‬לא כל כך חשוב התוצר‪,‬‬ ‫העיקר שתהיה הרבה עבודה‪ .‬ומה יותר מתאים לאיפיון הזה מייעור‪ .‬התחילו לייער‬ ‫את ההרים‪ ,‬אבל שם זה גבוה ורחוק וקשה להגיע‪ .‬חשבו ומצאו‪ :‬מה יותר מתאים‬ ‫מנטיעת עצים בצידי הדרכים‪ .‬לא דרוש לפרוץ דרך בהרים ו‪/‬או ליישר הקרקע ‪ -‬באים‬ ‫פועלים‪ ,‬עוצרים ליד הכביש‪ ,‬ונוטעים‪ .‬עברו שנים‪ ,‬והעולים החדשים שנזרקו סתם כך‬ ‫על המשטח הפכו חקלאים‪ ,‬והעבודה הביאה להם פרנסה‪ .‬אז חיפשו לאקליפטוס‬ ‫תפקידים אחרים‪ .‬היה חוקר בוולקני שאפילו חשב לפתח את גידול העץ ליער משקי‪.‬‬ ‫חקלאים יטעו עצים‪ ,‬ימכרו עץ ויתפרנסו‪ .‬והיה שילוני מהתאחדות התעשיינים שחשב‬ ‫על איכות המוצר ‪ -‬הוא הביא מאוסטרליה זן אקליפטוס ‪ -‬גומפוצאלה ‪ -‬שאפשר‬ ‫לעשות ממנו מוצרי יוקרה כמו פרקטים‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר גרתי באוסטרליה‪ ,‬למדתי‬ ‫שאקליפטוס זה לא מין‪ ,‬זו משפחה שלמה‪ ,‬ובה יותר מחמש מאות מינים‪ .‬חלקם‬

‫ענקיים וחלקם קטנים‪ ,‬ויש אפילו אקליפטוסים פרחוניים‪ .‬האקליפטוס הנפוץ בארץ‬ ‫מניב עץ שאינו מאיכות טובה‪ .‬אמנם גזעו עבה וצבעו כאשר הוא מנוסר אדום‪ ,‬וזה‬ ‫יפה‪ ,‬אבל הוא נסדק כאשר הוא מתייבש‪ .‬היה חוקר אחד בחוות אילנות בוולקני‬ ‫שהקדיש את חייו להתמודדות עם החיסרון הזה‪ .‬הוא מת צעיר‪ ,‬ואם מצא פתרון‪,‬‬ ‫הוא לקח אותו איתו לקבר‪ .‬גם בכפר ויתקין הייתה חורשת האקליפטוסים אשר‬ ‫באדמת הביצה‪ .‬החורשה גדלה בשטח המשותף‪ ,‬וכל אחד יכול היה לבוא ולכרות עץ‬ ‫לפי צרכיו‪ .‬בכפר היו עושים ממנו כמעט כל דבר‪ :‬גדר לחצר העגלות‪ ,‬קורדונים (עמוד‬ ‫דק וחד בקצהו האחד) כדי שלא ירבצו העגבניות‪ ,‬ואפילו את סוכת המציל עשו פעם‬ ‫מעץ אקליפוטוס‪ .‬תקעו עמודים שעדיין לא התייבשו בחול הרך וכיסו בסכך‪ .‬עבר‬ ‫יום והם הצמיחו עלים וענפים‪ ,‬כאילו נשתלו לא בחול המלוח‪ ,‬אלא באדמת הביצה‬ ‫הדשנה‪ ,‬מקסם שווא שהחזיק ימים אחדים עד שחבש‪ .‬וכן‪ ,‬בענפי אקליפטוס היו‬ ‫מכסים גם את סככת האיחסון של תפוחי האדמה‪.‬‬ ‫תפוחי אדמה‪ :‬בתפוח אדמה‪ ,‬התפוח שאנו אוכלים הוא בעצם גבעול מעובה‪.‬‬ ‫התפוח משמש גם למאכל וגם לריבוי‪ .‬אם רוצים להרבות אותו‪ ,‬קוברים אותו באדמה‬ ‫ולאחר זמן‪ ,‬מקבלים הרבה תפוחי אדמה כמותו‪ .‬כאשר הגיעה עונת הזריעה באביב‬ ‫או בסתיו‪ ,‬היו מביאים אותם מחו"ל‪ ,‬מאנגליה בדרך כלל‪ .‬המיובאים היו נקיים יותר‬ ‫מווירוס מאלה שלנו‪ ,‬ולכן יבולם היה גבוה יותר‪ .‬לא בטוח שאז ידעו בעניין הווירוס‬ ‫את מה שאנו יודעים היום‪ .‬מה שעשו אז היה מחזור זרעים‪ .‬תפוחי אדמה לא גידלו‬ ‫שנה אחר שנה באותה חלקה‪ ,‬אלא כל ארבע שנים‪ .‬וכך היינו עושים‪ :‬מכינים את‬ ‫השטח המתאים בשנה הזו (החלקה שלנו בשדה א' או ב' או ג'‪ ,‬לפי החלטת הועדה‬ ‫המשקית)‪ ,‬באמצעות מתלם יוצרים תלמים לאורך החלקה‪ ,‬ואז באים אבא ואני עם‬ ‫דלי מלא תפוחי אדמה שעיניהם (ניצנים בעצם) בולטות ודקר‪ .‬בדקר דוקרים בראש‬ ‫התלם חור‪ ,‬טומנים בבור שנוצר תפוח אדמה אחד‪ ,‬ומכסים‪ .‬אני זוכר ימים בהם חתכנו‬ ‫תפוחי אדמה כדי לחסוך בזרעים‪ .‬בהמשך הגידול משקים ומתללים (מערימים אדמה‬ ‫על התל כדי שלא יהיו תפוחי אדמה שיגדלו חשופים לאור‪ ,‬וכתוצאה מכך ירוקים)‪.‬‬ ‫את האסיף עושים בקילשון חפירה‪ .‬אתה דורך ברגלך על הקלשון‪ ,‬נועץ אותו באדמה‪,‬‬ ‫מרים עם כמות של אדמה ושיח תפוחי אדמה ופירותיו בתוכה‪ ,‬הופך כך שהנוף החצי‬

‫יבש למטה וה"פירות" ‪ -‬התפוחים ‪ -‬למעלה‪ .‬אחר כך אוסף אותם בדליים‪ ,‬ומשם‬ ‫ממלא בשקים‪ .‬פעם‪ ,‬בעיצומו של יום אביב חמים‪ ,‬אספנו תפוחי אדמה בשדה כרם‪.‬‬ ‫רצינו לנפוש קצת‪ ,‬וניגשנו לחלקת השכן שאסף תפוחי אדמה כמונו‪ .‬הימים היו ימי‬ ‫אל עלמין‪ .‬רומל הגנרל הגרמני הבלתי מנוצח עמד בשערי מצריים‪ ,‬וההגנה תכננה‬ ‫"מצדה על הכרמל"‪ .‬על מה משוחחים יהודים? כמובן על המצב‪ ,‬ואני ילד בן ‪ 9‬שומע‬ ‫את השכן אומר "גם גרמנים יהיו צריכים תפוחי אדמה"‪.‬‬ ‫כך זה היה אז בשנות ה‪ 40-‬של המאה ה‪ .20-‬היום הכול אחרת‪ :‬מן הווירוס‬ ‫נפטרים במעבדה לתרביות‬ ‫רקמה (אני זוכר איך זה התחיל‬ ‫בוולקני בפרויקט הציפורן)‪:‬‬ ‫בוחרים מתחת למיקרוסקופ‬ ‫תאים שאין בהם וירוס‪ ,‬מרבים‬ ‫אותם במבחנה‪ ,‬ומגדלים‬ ‫מהם פקעות‪ .‬את הפקעות‬ ‫זורעים במכונה‪ ,‬את היבול‬ ‫אוספים במכונה‪ ,‬ומאחסנים‬ ‫בבית קירור‪ .‬רומל מת‪,‬‬ ‫וגם מונטגומרי קבור היטב‬ ‫בכנסייה של גדולי האומה‬ ‫(הבריטית)‪ .‬מה שנותר מן‬ ‫ישי וחייל אוסטרלי מצבא מונטגומרי‬ ‫העבר הם האקליפטוסים‬ ‫שניטעו באדמת הביצה‪ .‬אבל לא‪ ,‬ביום עיון שנערך בכפר ויתקין על ידי רשות שמורות‬ ‫הטבע‪ ,‬קם אחי אורי שבדרך כלל אינו אמון על דיבור בציבור‪ ,‬ואמר בטון של פטר‬ ‫והזאב מפי יוסי ידין "ואם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע את רעש המשורים‪ .‬בדיוק‬ ‫עכשיו הם מנסרים את עצי החורשה ההיא כדי להקים פרוור למגורים"‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫כפר ויתקין ‪1933-1932‬‬ ‫באדיבות‪ :‬משפחת גדעון אבני וארכיון כפר ויתקין‬

‫שער חמישי‬

‫נופים‬

‫שפת הים‬

‫‪76‬‬

‫עשית דבר‬ ‫בארץ או בעולם‬ ‫היכן תספר?‬ ‫בכפר‬ ‫על שפת הים‬ ‫היום צריך לחצות כביש ראשי במחלף כדי להגיע לשם‪ .‬כשהייתי קטן לא עמד‬ ‫דבר בין הכפר לים‪ .‬הרוצה לרחוץ היה חוצה את החורשה אשר בפאתי הכפר‪ ,‬מטפס‬ ‫במעלה החולה הראשונה‪ ,‬יורד ועולה בחולה השנייה‪ ,‬וכך מחולה לחולה עד לחוף‬ ‫הים‪ .‬לא כדאי יחף ‪ -‬בבוקר זה נעים‪ ,‬בצהריים זה חם וכפתורי קוצים‪ ,‬נחבאים שם‬ ‫גם‪ .‬עוד מרחוק רואים מראשי החולות את המזח המנומנם‪ .‬מרבה רגליים ענק‪ ,‬גופו‬ ‫באוויר ורגליו בים‪ ,‬במה שימש? לשם מה הוקם? יש אומרים‪ :‬מעפילים‪ ,‬ב‪ 48-‬אנשי‬ ‫אלטלנה נחתו שם‪ .‬יש אומרים‪ :‬תפוזים ‪ -‬אף תפוז לא יוצא משם‪ .‬ואולי כל המזח‬ ‫הגדול הזה קיים רק כדי שנקפוץ ממנו לים‪.‬‬ ‫אם הלכת בכיוון הנכון‪ ,‬אתה מגיע לחוף במקום שבו נושק החול הרך בסלע‬ ‫המוצק‪ ,‬ושם‪ ,‬בין הקשה והרך‪ ,‬יורדת הדרך‪ ,‬והחוף אליך נפתח‪ .‬אתה עומד מולו‪,‬‬ ‫לפניך זוחלים הגלים‪ ,‬לשמאלך המצוק‪ ,‬עדיין מגומגם‪ ,‬ומימינך החולות הלבנים‬ ‫נושקים לים‪ .‬פונה שמאלה‪ ,‬צועד יחף על הפס שבו נושקים הלח והרטוב‪ .‬משמאלך‬ ‫מתגבה מצוק הכורכר‪ ,‬לרגליו סלעים שהטיל ענק במשחק‪ ,‬מעל מציצים הבתים‬

‫ישי על שפת הים‬

‫שבקצה המצוק‪ ,‬עוד מעט יתדרדרו במורד ללא חוק‪ .‬ואורי אמר "המצוק מתמוטט‪,‬‬ ‫הסלעים נופלים והבתים איתם‪ ,‬זה לא ספונטני‪ ,‬זה מעשה ידי אדם‪ .‬האשמים‪ :‬סכר‬ ‫אסוואן המונע מן החול שהיה גורר הנילוס מהרי אתיופיה להגיע לכאן‪ ,‬ושוברי הגלים‬ ‫שהקימו העירוניים כדי לאלף את הים אשר לידם"‪.‬‬ ‫לפעמים חושף המצוק הרם חמוק חמרה אדמדם‪ ,‬ושם‪ ,‬בעונה‪ ,‬פורחת חבצלת‬ ‫החוף בפרח גדול לבנבן‪ .‬לעיתים‪ ,‬תגלינה רגליך בין הגלים העייפים החוזרים מן‬ ‫המצוק את הזיפזיף הרטוב‪ .‬אתה חוזר והולך צפונה‪ ,‬ולמצוק בא סוף‪ .‬אחריו‪ ,‬אל מול‬ ‫החולות‪ ,‬עומד המזח על רגליו הגדולות‪ ,‬רגלי בטון מזוין‪" .‬יעמוד לעולם" חשבו בוניו‪,‬‬ ‫אך לא כן הים‪" .‬אבנים שחקו מים" זה שם‪ .‬המים המלוחים התמימים חדרו בנימים‪,‬‬ ‫החלידו את הברזל‪ ,‬זה הגדיל את נפחו‪ ,‬סדק את הבטון‪ ,‬ולסדקים חדרו מים בהמון‪.‬‬ ‫כך המבנה מעשה ידי אדם‪ ,‬שחרג אל תוך הים‪ ,‬נאכל שנה אחרי שנה‪ ,‬עד שנעלם‪.‬‬ ‫אתה ממשיך והולך צפונה על קו המים‪ .‬את דרכך חוצים סרטנים קטנים‪,‬‬ ‫שקופים וזריזים‪ ,‬הולכים על צידם מן החוף אל הים‪ .‬ערימות של צדפים‪ ,‬שלד של‬ ‫דיונן‪ ,‬קרש ישן ותיבת תפוחים מלוחים שנפלטה מהים‪ .‬עובר ברגלך את השפך‬ ‫שהמים בו שקופים מהירים ובהירים‪ .‬לפעמים אתה רואה‪ ,‬דווקא שם‪ ,‬המוני סרטנים‬ ‫גדולים כחולים או סגולים בעונתם‪ .‬ממשיך והולך בין חולות מים ושמים‪ ,‬האוויר‬ ‫שקוף וכחול ולבן בעיניים‪ .‬הולך‪ ,‬עד שנתקל בגבעת הכורכר שעל שפת המים‪ .‬עולה‬ ‫בגבעת הכורכר בשביל מתפתל וצר‪ ,‬יורד‪ ,‬ואתה מוקף במפרץ נהדר‪ .‬אבוזבורה כינו‬ ‫אותו פעם‪ ,‬מכמורת ובית ספר לדייג עכשיו‪ .‬הלאה‪ ,‬בכיוון צפון‪ ,‬מפרץ‪ ,‬ועוד מפרץ‬ ‫בואכה גבעת אולגה‪ .‬מזרחה משם‪ ,‬מתייצבים החולות הנודדים‪ ,‬ובחובם גן עדן קטן‪.‬‬ ‫החולות באים מן הים‪ ,‬ומכסים על שכבת קרקע כבדה‪ ,‬אדמת נחל שחורה או חמרה‬ ‫אדומה‪ ,‬שכבה המעכבת את חלחול המים לתהום רבה‪ .‬בין שכבת החול ושכבת‬ ‫האדמה האדומה נלכדים מי הגשם‪ ,‬נספגים בחול‪ ,‬ונשמרים לקיץ היבש והחם‪.‬‬ ‫מעל‪ ,‬בראשי החולות‪ ,‬צומחים רב שנתיים ‪ -‬עצים ושיחים היודעים לשלח שורשים‬ ‫עמוקים‪ ,‬ולהגיע אל המים הטמונים בחול‪ .‬ביניהם‪ :‬רתמים‪ ,‬אלונים וגפנים‪ .‬אתה‬ ‫רואה גפן גדלה בראש החולה‪ ,‬ואינך יודע מי עושה את מי ‪ -‬החולה הנותנת לגפן‬ ‫משען‪ ,‬או הגפן האוחזת את החול בשורשיה‪ .‬באביב‪ ,‬לפני שיבשה השכבה העליונה‪,‬‬

‫מציצים‪ ,‬גדלים‪ ,‬פורחים ומתים‪ ,‬המוני עשבים ופרחים‪ .‬שטיח נפלא הנפרש כל שנה‬ ‫מחדש‪ .‬לזה קראתי "שדות הצייד הנצחיים של הרוח הגדול"‪.‬‬ ‫בים‪ ,‬הקיץ הוא העיקר‪ .‬בשבת באים לים כולם‪ ,‬אף אחד לא נעדר‪ .‬זה המקום‬ ‫שבו רואים ונראים ‪ -‬דיזינגוף שבכפר‪ .‬שם מתגלות היפות בבגד הים‪ ,‬יפות ‪ -‬יפות‬ ‫שבא לבכות‪ ,‬למה הן מחכות? זאב אושרי הגיבור מתגאה בשריריו‪ ,‬מרובעים בבטן‬ ‫וארוכים בגב‪ .‬גיורא הקטן הולך על ידיו‪ .‬כפורום לרומא‪ ,‬כאגורה לאתונה‪ ,‬כשוק‬ ‫והכיכר‪ ,‬כך היה הים לכפר‪.‬‬ ‫כשגד היה לשר‪ ,‬להיכן בא להתגאות? לים שבכפר‪ .‬כשרן הפציץ את שדות‬ ‫התעופה במצריים‪ ,‬להיכן בא משם? אלינו למים‪ .‬התחת בחול והרגליים במי אפסיים‪.‬‬ ‫לא חשוב היכן אתה גר‪ ,‬בעיר או בניכר‪ ,‬ה"מקום" בשבילך זה הים שבכפר‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫נחל אלכסנדר‬

‫‪78‬‬

‫למה אלכסנדר? לנו היה ברור ‪ -‬אלכסנדר ינאי‪ .‬נחל אלכסנדר היה לנו הנהר‪.‬‬ ‫זרקו אותך מבית ספר ואתה רוצה להתנחם ‪ -‬הולך לנחל‪ .‬לשחות ‪ -‬לומדים בנחל‪.‬‬ ‫הצלחת לשכנע אותה לטייל‪ ,‬לאן? לנחל‪ ,‬ויש אומרים לפרדס‪ .‬ואיך הולכים? הולכים‬ ‫ברחוב של סמוסיא עד לעץ האשכוליות האדומות (מבחוץ הן צהובות אבל מבפנים‬ ‫הן אדומות)‪ .‬שם‪ ,‬ליד העץ‪ ,‬יורדים במורד השביל המפריד בין המגרש של גרשוני‬ ‫למגרש של כהנוביץ‪ .‬למטה‪ ,‬בקצה המגרשים‪ ,‬מחכה מאיימת חורשה עבותה של‬ ‫אקליפטוסים ענקיים‪ .‬על האדמה שמתחתם שברי עלים וקוצים‪ ,‬ומתחתם חבויות‬ ‫עמדות אשר נחפרו וכוסו בשקי חול במלחמת השחרור‪ ,‬והן מסמנות את הגבול‪.‬‬ ‫עוברים את החורשה‪ ,‬ואנחנו בחולות‪ .‬ובחולות גבעות חול‪ .‬פה ושם שיחים‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מתגלה ביניהן שכבת אדמת החמרה שמתחתן ‪ -‬שכבת החמרה הפחות חדירה למים‪,‬‬ ‫עוצרת בעדם מלחלחל למטה‪ ,‬והחולה שמעליה אוצרת אותם בתוכה‪ .‬בשנים גשומות‬ ‫מאוד נקווים בין החולות אגמים קטנים‪ ,‬אליהם באות ציפורי מים‪ ,‬וצפרדעים‬ ‫משריצות שם ראשנים‪ .‬בקיץ הולכים יחפים בחול החם‪ ,‬ונזהרים מכפתורי קוצים‪.‬‬ ‫בחולות נראים עקבות של בעלי חיים‪ ,‬לטאות ורמשים‪ .‬לפעמים רואים חיפושיות‬ ‫מגלגלות כדור זבל במעלה החולה‪ .‬בראש החולה שיחי רתמים‪.‬‬ ‫לבסוף מגיעים‪ .‬מגיעים אל המקום בו החולות יורדים לנחל ליד הסלע ‪ -‬הסלע‬ ‫בהא הידיעה‪ ,‬כי בנחל אלכסנדר סלע אחד‪ ,‬והוא שם‪ .‬בדרך כלל החוף החולי יורד‬ ‫מתון עד למים ובתוכם‪ ,‬אבל ליד הסלע המים עמוקים‪ ,‬וזה המקום שבו לומדים‬ ‫לשחות הקטנים‪ .‬ואיך אתה למד? התקרבת אל הסלע‪ ,‬וזהו‪ .‬הילדים הגדולים‬

‫זורקים אותך למים‪ ,‬המים עמוקים ולכן אינך עומד‪ ,‬וכך אתה למד‪ .‬לא טבעת בפעם‬ ‫הראשונה‪ ,‬סימן שלמדת שחיית כלב‪ .‬כשזו ברשותך‪ ,‬אתה קופץ מן הסלע‪ ,‬שוחה‬ ‫מטרים אחדים וחוזר לחוף‪ .‬אתה חוזר על כך פעמים אחדות‪ ,‬ואז אוזר עוז וחוצה‪,‬‬ ‫ומשם אין לך מנוס‪ ,‬אלא לשחות אל החוף אשר בצד השני‪ .‬הצד השני היה טריטוריה‬ ‫ערבית‪ .‬השטח היה שייך לכפר הערבי שומלי‪ .‬שם על קו המים ערבים גברתניים‪,‬‬ ‫שחורים כפיח‪ ,‬כמעט ערומים‪ ,‬משליכים אל הנחל רשתות (שבקיה)‪ ,‬ושולים דגים‪.‬‬ ‫מעבר לקו המים סבך קני סוף ופטל‪ ,‬מעבר לו שדה של אבטיחים‪ ,‬ולאחריהם "שדות‬ ‫הציד הנצחיים של הרוח הגדול" ‪ -‬חולות שבראשם אלונים ובעמקים שביניהן המוני‬ ‫פרחים מכל המינים‪ ,‬צפופים וקטנים‪ .‬בכל שנה באביב‪ ,‬ברגע של חסד הם נולדים‪,‬‬ ‫גדלים‪ ,‬פורחים ומתים‪ .‬שבועיים שלושה לוקח להם כל העניין‪ ,‬אבל כשזה זה‪ ,‬זה‬ ‫נראה כמו הגן‪ ,‬גן העדן כמובן‪.‬‬ ‫אחרי שלמדת שחיית כלב באות השחיות האמיתיות‪ :‬שחית חזה‪ ,‬שחית קראול‪,‬‬ ‫שחית גב‪ .‬אותן אתה לומד מהסתכלות‪ .‬אני הסתכלתי על אבא שלי‪ ,‬וכך יצא שאני‬ ‫שוחה שחיית צד‪ .‬משהו שכנראה רווח בשומסק אשר באוקראינה‪ .‬בשחיית צד‬ ‫שחיתי את שלוש מאות המטרים עד סמרה‪ .‬בית‪ ,‬אולי טירה‪ ,‬מבצר ערבי נטוש הצופה‬ ‫אל עיקול הנחל‪ .‬אומרים שזה היה הבית של האפנדי שמכר את אדמת עמק חפר‬ ‫ליהודים‪ .‬וכששמע על כך בנו‪ ,‬דחף אותו מן הגג‪ ,‬והוא נפל ונהרג‪ .‬הלאה‪ ,‬מזרחה‪ ,‬גשר‬ ‫העץ‪ .‬גשר העשוי קורות אקליפטוס שהקימו המתיישבים הראשונים ללא כל ידע‪,‬‬ ‫לא באקליפטוס‪ ,‬לא בהנדסה ולא בנהר‪ .‬גשר אשר נשא על גבו אותנו‪ ,‬את עגלותנו‬ ‫העמוסות‪ ,‬את טרקטורינו ומשאיותינו כשישים שנה עד אשר לא יסף‪ ,‬ובשריפה‬ ‫הגדולה נשרף‪ .‬מזרחה מן הגשר ליד קיבוץ מעברות‪ ,‬הנחל מתכווץ לפלג‪ ,‬ושם היה‬ ‫מקום שבו הנשים הערביות היו שואבות מן הברז מים בכדי חרס שחורים שהיו‬ ‫נושאות על ראשן זקופות וגאות‪ .‬משם עולים בנחל עד להרי שומרון‪ .‬אם הולכים‬ ‫מן הסלע מערבה מגיעים לשפך‪ ,‬המקום שבו נחל אלכסנדר נשפך אל הים‪ .‬חשבתם‬ ‫בוודאי על דלתא ביבשה ומניפת מים מתוקים חומים בתוך הים‪ .‬לא ולא‪ .‬לפעמים‬ ‫השפך נסתם‪ ,‬ולפעמים הנחל מתרחב לקראת השפכו לים‪ ,‬מתרחב ומתרדד ועומקו‬ ‫לא יותר משיבר או שניים‪ .‬שם המים שקופים‪ ,‬ובעונה‪ ,‬רצופים בסרטנים בצבע כחול‬

‫סגול‪ ,‬בעלי שריון קשיח‪ ,‬גדול מכף יד איש‪ ,‬ולפנים ממנו צבתיים אימתניות‪ .‬הולך‬ ‫יחף במים היה צריך להזהר מהצבתות‪ .‬היום אני יודע שהסרטן הזה הינו מאכל תאווה‬ ‫לחיך‪ ,‬אבל אז היה רק חגיגה לעיניים‪.‬‬ ‫מערבה מן הסלע הנחל זורם בחולות‪ .‬מזרחה ממנו‪ ,‬באדמה הכבדה השחורה‪,‬‬ ‫שם גדלות‪ ,‬על שפת הנחל משני צדדיו‪ ,‬חומות של קני קני סוף‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר באתי‬ ‫הביתה לחופשה מן הצבא‪ ,‬אמר לי אחי הקטן ממני אורי "בוא"‪ .‬נסענו בטרקטור‬ ‫בדרך העוברת לאורך הנחל‪ ,‬בין חומת קני הסוף והשדות שלנו‪ .‬אורי עצר‪ ,‬ירדנו מן‬ ‫הטרקטור‪ ,‬ושנינו חצינו יחפים בסבך קני הסוף עד לקו המים‪ .‬משם הלכנו בתוך‬ ‫המים לאורך החוף‪ .‬אורי הלך בשקט ודיבר בלחש‪ .‬פה עצר והצביע על נוטרייה במים‪,‬‬ ‫שם הציץ חתול ביצה‪ ,‬על ענף עמד שלדג‪ ,‬בין השיחים נמלטה נמייה‪ ,‬ובמים צב‪ .‬וכל‬ ‫זה מטרים ספורים מן הדרך שבה הייתי נוסע כמעט כל יום‪ .‬זה לא העיניים חשבתי‪,‬‬ ‫זה הראש צריך לדעת לראות‪ .‬אורי ידע לראות‪ ,‬אבל ידע גם לעשות‪ .‬עד היום אני רגיל‬ ‫להתקלח בטוש ולא להשתכשך באמבטיה‪ ,‬ויש לכך סיבות‪ .‬כשבמפעל השימורים של‬ ‫גבעת חיים עלה הסכר על גדותיו‪ ,‬ומבול של מים רעילים הציף את הנהר והמית שם‬ ‫כל בשר‪ ,‬אורי‪ ,‬אשר ידע את אורחם וריבעם של הצבים הנדירים שבנחל‪ ,‬חש בסכנה‬ ‫לקיומם‪ ,‬וכמו נוח בשעתו ‪ -‬נחלץ להצילם‪ .‬אסף את ביציהם מן המחבוא בחול אשר‬ ‫ליד הנחל שם טמנום כהרגלם‪ ,‬טמנם במקום בטוח‪ ,‬וכשבקעו הקטנים שיכנם עד‬ ‫יעבור זעם‪ .‬היכן? אצלנו באמבטיה‪.‬‬ ‫ברוב ימות השנה‪ ,‬מתפתל הנחל בין חולות ושדות‪ .‬לא רחב‪ ,‬גם לא ארוך‪ ,‬ואפילו‬ ‫לא עמוק‪ ,‬אבל יש ימים שבהם היה נורא הוד‪ .‬אחת לשנים אחדות‪ ,‬בימי גשם וסערה‪,‬‬ ‫היה הנחל מתמלא על גדותיו‪ ,‬מציף את השדות משני צדדיו‪ ,‬נושא ערימות ענקיות‬ ‫של קני סוף בגליו‪ ,‬נשפך אל הים בזרם רחב‪ ,‬ויוצר דלתא חומה במרחב‪ .‬ולפעמים היה‬ ‫הנחל נשרף‪ .‬פעם ביום חמסין האוויר היה יבש והרוח חזקה‪ ,‬נדלק הסוף לחוף הנחל‪,‬‬ ‫והאש התפשטה מערבה לכיוון השפך‪ ,‬מזרחה לכיוון הגשר‪ ,‬ובתווך עלתה בחומת‬ ‫קני סוף מעלה מעלה‪ ,‬ובאחת צלחה את הנהר‪ .‬שתי הגדות התלקחו באש אחת‬ ‫שעלתה השמימה‪ ,‬ואני‪ ,‬שכמעט נלכדתי באש‪ ,‬ברחתי ללא פגע עד כמטחווי קשת‪,‬‬ ‫שם נשארתי לעמוד‪ ,‬וראיתי מחזה נורא הוד‪.‬‬

‫נחל אלכסנדר‬ ‫צלם‪ :‬משה מילנר‬ ‫באדיבות‪ :‬לשכת העיתונות הממשלתית‬

‫‪79‬‬

‫כאשר אני מתרחץ‪ ,‬אני לא משתמש באמבטיה‪ ,‬רק בטוש‪ ,‬וכל כך למה? מעשה‬ ‫שהיה כך היה‪ .‬בתחילה הוקמו היישובים בעמק חפר על בסיס חקלאות‪ .‬מישלא‬ ‫הייתה בחקלאות מספיק פרנסה הוסיפו תעשייה‪ .‬ובתעשייה כמו בתעשייה‪ ,‬השפכים‬ ‫נשפכים‪ ,‬ולאן מנקזים אותם? לנחל הסמוך‪ ,‬שזה אצלנו נחל אלכסנדר‪ .‬ואכן תוך שנים‬ ‫אחדות הנחל שהיה שורץ דגים וחיות אחרות‪ ,‬הפך להם לבית קברות‪ .‬לא לגמרי‪ .‬לא‬ ‫לגמרי‪ ,‬הודות לאחי אורי‪ .‬בין השאר חי בנחל מין נדיר של צב מים‪ .‬אורי‪ ,‬שהיה אז ילד‬ ‫קטן התעניין בצבים האלו ולמד את אורחם וריבעם‪ .‬כאשר היו המפעלים שופכים את‬ ‫שפכיהם היה אורי‪ ,‬כמו נוח בדורו‪ ,‬נחלץ להצילם‪ .‬איך? באמבטיה‪ .‬שם היה משכן אותם‬ ‫עד יעבור זעם‪.‬‬

‫הרי שאול‬

‫‪80‬‬

‫היום הם מגלים רק טפח מן התפארת שהייתה להם בעבר‪ ,‬הרי שאול ‪ -‬גבעת‬ ‫הכורכר‪.‬‬ ‫לאורך רצועת החוף‪ ,‬מן הכרמל ועד לקו המחבר את רחובות ועזה‪ ,‬משתרעות‬ ‫שרשרות של גבעות כורכר‪ ,‬וביניהן פרדסים וחולות‪ .‬ומה יותר זיכרון מן הזיכרון של‬ ‫רחצת לילה בחברת חברה בבריכת הפרדסים העומדת בראש גבעת כורכר ליד בית‬ ‫עובד או רחובות (אפילו שזה מעולם לא קרה)‪ .‬אבל אנחנו עכשיו בכפר ויתקין‪ ,‬ושם‪,‬‬ ‫בראש הגבעה‪ ,‬היה עומד ביתו של שאול קרבל שעל שמו הם קרויים ‪" -‬הרי שאול"‪.‬‬ ‫בית כמו שילדים מציירים ‪ -‬ריבוע ועליו משולש‪ ,‬ודלת אחת וחלון אחד‪ ,‬ובפנים איש‬ ‫קטן ומשופם ‪ -‬שאול קרבל השומר שהיה שומר שם עוד מימי השומר‪ ,‬שזה מלפני‬ ‫העלייה לקרקע לוואדי חווראת‪ ,‬הוא עמק חפר‪ .‬קרבל שעליו אמרו יודעי חן שהוא‬ ‫שיכור‪ ,‬ואשתו מעשנת כקטר קיטור‪ .‬למה הם שם ומה תפקידם? לא היה ברור לנו‬ ‫גם אז כשהיינו שם‪ .‬ועוד בניין היה שם באוכף‪ .‬על השביל המוליך ממזרח למערב‬ ‫עמד לו (ועומד גם היום) הבית הגדול ‪ -‬ביתו של האפנדי שמכר את קרקעות העמק‬ ‫ליהודים (בפועל ליהושוע חנקין)‪ .‬כאן‪ ,‬בבית הגדול‪ ,‬גרו עשרים הראשונים‪ .‬עשרים‬ ‫בחורים (ובחורות?) שבאו מחדרה דרך חוף הים (גשר העץ שעל נחל אלכסנדר עוד‬ ‫לא היה קיים)‪ .‬באו לחרוש את החריש הראשון שממנו התחילה ההתיישבות בעמק‬ ‫חפר ולהקים את הכפר הראשון‪ ,‬הוא כפר ויתקין‪ .‬בזמן שאני מספר אודותיו‪ ,‬עמד‬ ‫הבית גדול ושומם‪ ,‬ופעורים לרווחה חלונותיו ודלתותיו‪ .‬הכפר הלך משם‪ ,‬והוקם על‬ ‫גבעה אחרת קרובה יותר לים‪.‬‬

‫ביום אביב יפה שלא קר ולא חם אמרה הגננת (או המורה) "היום נלך להרי‬ ‫שאול"‪ .‬איזו שמחה! הסוודרים עלינו מפאת קור הבוקר‪ ,‬ואנחנו בשורה בדרך אל‬ ‫ההרים‪ ,‬מרחוק הכול אדום ‪ -‬אלה הכלניות‪ ,‬יותר קרוב כתום ‪ -‬אלה הנוריות‪ ,‬קרוב‬ ‫קרוב מציצים מבין חריצים הלבן והסגול ‪ -‬אלה הרקפות הנחבאות בנקיקי הסלעים‪,‬‬ ‫ואת הצבעונים מוצאים‪ ,‬אם מחפשים‪ ,‬בפאת הגבעה על גבול הפרדסים‪ .‬באוויר‬ ‫זמזמו דבורים‪ ,‬על הגבעולים טפסו תולעים‪ ,‬הרגליים היחפות הרגישו את העשב‬ ‫ולפעמים קוצים‪ ,‬ואנו מוצאים וקוטפים וישן מפני חדש מוציאים‪( .‬עזריה אלון עוד‬ ‫לא שמר עליהם)‪ .‬חם ולח וצמא בגרון‪ ,‬ואנו כבר בדרך הביתה‪ .‬איפה השורה? לאורך‬ ‫הדרך מפוזרים ילדים ואחריהם שובל של פרחים מעולפים‪.‬‬ ‫לימים בנו בראש הגבעה הודייה (סככה לגידול תרנגולי הודו)‪ .‬כיום היא גמרה‬ ‫את תפקידה‪ ,‬אבל את גבעת הכורכר שיושרה אי אפשר להחזיר בחזרה‪ .‬על גבעה‬ ‫אחרת בנו בית הבראה (כיום דיור מוגן)‪ ,‬חלקו של הבית הגדול הוסב לבית קפה‬ ‫מסעדה‪ ,‬ועדיין מרבית חלונותיו פעורים לרווחה‪ .‬ובכל זאת מן הבית הגדול ממרומי‬ ‫הגבעה אפשר לראות משתרע למרחוק ‪ -‬העמק שעדיין ירוק‪.‬‬

‫שער שישי‬

‫הגיבורים‬

‫חיילי פלוגה א׳ המהוללת‬

‫הפלוגה‬

‫בית השיטה‬

‫"ואלה שמות הגיבורים אשר לדויד‪"...‬‬

‫ ‬

‫שמואל ב פרק כב‬

‫על קיר השקם בגדוד חי"ר מוצנח ‪ 890‬היה חרות באותיות של כרזת יום‬ ‫העצמאות "אי אפשר‪ ,‬איני יכול ‪ -‬מילים אלה אינן במילונו של הצנחן"‬ ‫‪82‬‬

‫יום אחד‪ ,‬בשעה של לא מלחמה ולא שלום‪ ,‬לא שמש לא גשם‪ ,‬לא אור ולא חושך‪,‬‬ ‫שמעתי אחד אומר ממעמקי הביתן "כשכל החבר׳ה ימותו‪ ,‬ישי ישאר לספר את‬ ‫הסיפור של הפלוגה"‪ .‬בחבורה שלנו זו לא הייתה בדיוק מחמאה‪ ,‬כמו שאתם וודאי‬ ‫לא מבינים‪ .‬זו הייתה אולי צוואה‪ ,‬כפי שיכול להתברר מן הסיפורים הבאים‪ .‬הם את‬ ‫חלקם במשוואה קיימו‪ ,‬אני נשארתי חייב‪.‬‬

‫דימיטרי ודרור‬ ‫דימיטרי ברמן היה גוי‪ .‬בן לאימא רוסיה ונטול אבא‪ .‬רזה‪ ,‬לא גדול‪ ,‬לא רחב‪,‬‬ ‫בלונדיני‪ ,‬פרצוף צר‪ ,‬אף סולד‪ ,‬עצמות לחיים בולטות ‪ -‬אי אפשר היה לטעות ‪ -‬הוא‬ ‫לא משלנו‪ .‬כושר ואומץ היו לו יותר מלכולנו‪ ,‬והייתה לו גם סמיקלקה‪ ,‬שזה בעברית‬ ‫תושייה‪ .‬כאשר היינו נתקעים‪ ,‬הוא היה מוצא מוצא‪ .‬דימטרי‪ ,‬עוזי קרול (הנכד של‬ ‫קרול הגיבור שנלחם בתל חי עם טרומפלדור)‪ ,‬כנעני מעין חרוד ודרור מהרצליה‬ ‫(כן‪ ,‬לא כולם היו בני קיבוצים ומושבים)‪ ,‬אלה היו פקודיי‪ .‬אני הקטן הייתי מפקד‬ ‫החולייה שלהם ‪ -‬ככתוב "ונער קטון נוהג בם"‪ .‬לא הגעתי עד קרסוליהם‪ ,‬אבל כך‬ ‫נקבע בצבא‪" .‬בלילות חשוכי כוכבים" החזקתי אצלי את המפה והמצפן שלא יעלמו‬ ‫לי‪ ,‬אחרת לא יכולתי להשיגם‪ .‬כאשר השתחררתי מהצבא‪ ,‬קראתי בעיתון שדימטרי‬ ‫ודרור הלכו לפטרה‪ ,‬ושם נתקלו במארב של ליגיונרים‪ .‬דרור נהרג ודימטרי חזר‪.‬‬ ‫המשקפת שלי נשארה שם‪.‬‬

‫בני קיבוץ בית השיטה "נשאו את עמם על שכם"‪ ,‬השתתפו במלחמות הכי‬ ‫קשות‪ ,‬ואם היה צריך ‪ -‬מתו למען המולדת‪ .‬במלחמת יום הכיפורים בחווה הסינית‬ ‫היו המג"ד שלנו ואחיו במלחמה הקשה‪ .‬האח נהרג‪ .‬שנים עשר בנים מקיבוץ בית‬ ‫השיטה נהרגו במלחמה ההיא‪ .‬כשחזרתי מן המלחמה למשרד החקלאות‪ ,‬פגשתי‬ ‫בחבר לעבודה‪ .‬פניו היו אפורים‪ ,‬בנו מבית השיטה נהרג איתנו‪ .‬הוא חקר אותי על מה‬ ‫שהיה שם‪ .‬לא היה לי הרבה במה להאיר‪ .‬הייתי פוגש בו יום יום‪ ,‬הוא לא חזר להיות‬ ‫כתמול שלשום‪ .‬מאז לא באתי לאזכרות‪ ,‬לא לכנסים ולא למסיבות‪ ,‬המשכתי בדרכי‬ ‫בלי להביט לאחור‪ .‬בגיל שבעים באתי עם איילה‪ ,‬אשתו של חברי שמשון כוכב שנהרג‬ ‫במלחמה ההיא‪ ,‬אל המצבה שליד שער האריות‪ .‬מצאתי שם את החבר'ה הנשארים‬ ‫והם זקנים (בעיני רוחי המתים היו כולם צעירים)‪ .‬פגשתי אחד מבני בית השיטה‪,‬‬ ‫שאלתי "מה שלומך?" ענה "בכי רע"‪" ,‬מה רע?" שאלתי ואמר "הקיבוץ בצרה‪ ,‬עמוס‬ ‫בהלוואות ללא סיכוי החזרה‪ .‬את המפעל (החמוצים) מכרנו‪ ,‬ולא נשאר לנו אפילו‬ ‫לפנסיה צנועה"‪ .‬איך נפלו גיבורים? פעמיים‪ ,‬חשבתי‪ .‬כל זה קרה אחר כך‪ .‬בזמן שבו אני‬ ‫מדבר‪ ,‬קיבוץ בית השיטה‪ ,‬ביחד עם עין חרוד ותל יוסף‪ ,‬נשאו את המיתוס הציוני על שכם‪.‬‬ ‫במפלגה בכנסת‪ ,‬בתנובה ובהסתדרות נותני הטון היו זקני הקיבוצים ובניהם‪.‬‬

‫מוני‬ ‫ילד טוב מקיבוץ בית השיטה‪ ,‬חיוך מאוזן לאוזן‪ ,‬מעוטר בזר של תלתלים‬ ‫בלונדיניים‪ ,‬בא לאכול את החיים במלוא לוגמיו דווקא כאן אצלינו בפלוגה‪ ,‬ביחד עם‬ ‫הקיבוצניקים חבריו‪ .‬כאשר מסתכלים בתמונות שצולמו אז‪ ,‬לפני או אחרי מלחמה‪,‬‬ ‫מוני תמיד במרכז‪.‬‬

‫בראשי‬ ‫בן של קבלן בניין ירושלמי‪ ,‬שחור שיער‪ ,‬גבוה וצר‪ ,‬עיניים בורקות שחורות‬ ‫וגדולות‪ ,‬עומד תמיד בצד‪ ,‬אף פעם לא בלט‪ ,‬דבר לא אמר‪ .‬יום אחד בחר מוני להקניט‬ ‫את בראשי‪ .‬אינני זוכר מה אמר‪ ,‬אבל בראשי התרגז באמת‪ .‬השניים נעמדו זה מול‬ ‫זה‪ ,‬כל אחד ומלוא קומתו איתו‪ ,‬וכל הפלוגה קמה סביבם‪ .‬כל אחד יכול היה לראות‬ ‫שבראשי גדול ממוני בראש‪ ,‬ושמוני שם לב לכך‪ ,‬והוא קצת אובד עצות‪ ,‬אבל לא איש‬

‫כְ מוני ירתע‪ .‬בעוד הם עומדים זה מול זה כשני מתאבקי סומו ומחכים לאות‪ ,‬התכופף‬ ‫מוני במהירות הבזק‪ ,‬תפס קמצוץ של חול‪ ,‬ולעיניים של בראשי זרק‪ .‬לרגע בראשי‬ ‫והד ֵבר‪ ,‬ואז כאשר הכול נגמר‪ ,‬חזרו‬ ‫הד ֵבר ְ‬ ‫התעוור‪ .‬לבסוף התעשת ואת מוני הדביר ְ‬ ‫השניים להיות חברים כאילו לא היה דבר‪.‬‬

‫מאיר‬ ‫התגייסתי לצנחנים בגלל הנעליים האדומות‪ .‬הייתי עובד רס"ר בחיל האוויר‪,‬‬ ‫דרגה שאין למטה ממנה‪ .‬חזרתי מחופש‪ ,‬וחיכיתי לטרמפ על הכביש המוביל לתל‬ ‫נוף‪ .‬עצר טנדר מלא חיילים‪ ,‬אחדים מהם קצינים‪ ,‬כולם לבושים בגדים חדשים‪,‬‬ ‫דרגות חדשות‪ ,‬נעליים אדומות חדשות וכובע אדום חדש‪ .‬הטנדר היה מלא בחיילים‬ ‫עומדים‪ ,‬ואני נדחקתי ומצאתי מקום לרגליהם‪ ,‬בין הנעליים האדומות‪ .‬נסענו‪,‬‬ ‫והשיחה נסבה על פעולת קיביה שהתרחשה אתמול‪ .‬הרמתי ראשי‪ ,‬ועיניי עברו מן‬ ‫הנעליים דרך המכנסיים‪ ,‬המעיל‪ ,‬הצוואר‪ ,‬כולו גוף של נער‪ ,‬ואז בא הפרצוף‪ .‬שם‬ ‫נעצרתי וחשבתי "זה קצין בצנחנים?" על גוף של נער היה פרצוף של סבונרולה‪ ,‬פני‬ ‫נזיר ממוקדות מטרה‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬ומאיר הר ציון היה המ"פ הנערץ עליי‪ .‬והפנים?‬ ‫אותם פני הנזיר מאז‪ .‬הוא היה המ"פ שלנו בערך שנה‪ ,‬בתקופת השיא של פעולות‬ ‫התגמול שהשתתפתי ברבות מהן‪ .‬כשאני מסתכל אחורה על חיי בצבא‪ ,‬תקופת מאיר‬ ‫הר ציון הייתה חברת ביטוח‪ .‬אחריה היו מבצע סיני (והמיתלה בתוכו)‪ ,‬ששת הימים‬ ‫ויום הכיפורים‪ ,‬שבהן נערמו מתינו חמרים חמרים‪ ,‬אבל את המלחמות האלה עשינו‬ ‫כבר בלעדיו‪.‬‬ ‫האיש היה חתום ומרוחק‪ ,‬כמעט לא דיבר איתנו‪ ,‬וכלל לא התערב בנו‪ .‬הכול‬ ‫היה אצלו מתוזמן ומדויק בציוד‪ ,‬במקום ובזמן‪ .‬אף פעם לא איחרנו‪ ,‬ואף פעם לא‬ ‫טעינו בדרך‪ ,‬הכול תוכנן ונבדק‪ .‬חשבנו שאולי צריך יהיה לפוצץ טנק‪ .‬נשלח טנק מן‬ ‫האפסנאות הראשית כדי שנעשה עליו ניסיון‪ .‬קצנו במנות הקרב (בשר לוף‪ ,‬בשר עם‬ ‫שעועית ופלחי אשכוליות לקינוח‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬שבוע אחר שבוע)‪ ,‬הביאו לנו אבקת‬ ‫ביצים ושבבי צ'יפס לטיגון‪ .‬חשבתי לפעמים "נו טוב‪ ,‬גם כלב ציד עוקב ומוצא את‬ ‫טרפו בחושיו"‪ .‬עד שיום אחד הביא מישהו חוברת לזכרה של אחותו שושנה שנהרגה‬ ‫בטיילה במדבר יהודה‪ .‬בחוברת היה שיר שכתב מאיר‪ .‬קראתי‪ ,‬ועוד פעם קראתי‪,‬‬

‫וחזרתי וחשבתי "לא‪ ,‬כלב ציד אינו כותב שירים"‪ .‬במשך הזמן קצת נפתח‪ ,‬והיה‬ ‫מספר לנו דברים‪ .‬בין השאר את סיפור הליכתו לפטרה עם רחל סבוראי‪ ,‬ואת הסיפור‬ ‫שאני מכנה "עד שקמתי אריק" שמובא כאן במקום אחר‪.‬‬

‫אורי ליפשיץ‬ ‫גרנו בחדרים‪ ,‬חמישה בכל חדר‪ .‬החמישי בחדר שלנו היה קיבוצניק מופנם‪,‬‬ ‫עדין‪ ,‬קצת מגמגם‪ ,‬גורלי קראו לו‪ .‬בלילות היינו יוצאים לתרגילי משימות במקומות‬ ‫רחוקים‪ ,‬ביום ישנים או מפהקים‪ .‬בסוף הלילה היינו חוזרים ממשימה מתים לישון‪,‬‬ ‫אבל אז אורי היה מדליק את המנורה וכותב מכתב לחברה‪ .‬כולנו התעצבנו‪ ,‬אבל אני‬ ‫הרגשתי קצת מעורב‪ ,‬כי ידעתי מי החברה ‪ -‬ילדה מכפר ויתקין‪ ,‬הכרתי את האימא‬ ‫והאחות‪ ,‬שלושתן יפות יפות יפות‪ .‬אורי גורלי היה מרוחק‪ ,‬סגור ומופנם‪ ,‬כולו בתוך‬ ‫עצמו ומכתביו‪ ,‬כמעט לא ידעתי דבר עליו‪ .‬היום הוא אורי ליפשיץ‪ ,‬צייר ידוע‪ ,‬ציוריו‬ ‫מפארים כל מוזיאון‪ .‬פיו מפיק אמירות מתריסות‪ ,‬וראשו הגדול והקרח מפאר‬ ‫חגיגות ומסיבות‪.‬‬

‫שלושת המוסקטרים‬ ‫הם היו שלושתם ילדים טובים מקיבוץ עין חרוד‪ .‬אצל המורה האגדי משה כרמי‪,‬‬ ‫למדו ז'ן כריסטוף וטבע הארץ הזאת‪ .‬הוא היה פצפיסט‪ ,‬והם לוחמים עד כלות ‪-‬‬ ‫אפריים‪ ,‬צביקי ודוב‪.‬‬

‫אפרים‬ ‫בחור לא גבוה‪ ,‬מוצק‪ ,‬רציני‪ ,‬מנומש ומסביר פנים‪ .‬כמעט כולנו היינו קיבוצניקים‪,‬‬ ‫אבל איך לומר זאת‪ ,‬עליו אפשר היה לראות זאת מרחוק‪ .‬לי היו חבויים בארגז ריק של‬ ‫כדורים שלושה ספרים‪ :‬סמואלסון ‪ -‬כלכלה‪ ,‬הגל ‪ -‬פילוסופיה‪ ,‬וחשבון דיפרנציאלי‬ ‫מהתיכון‪ .‬אני לא זוכר שפתחתי אחד‪ .‬אפריים השאיל ממני את ספר החשבון‪ .‬אף‬ ‫פעם לא היינו חברים‪ ,‬אבל הערכתי אותו מאוד‪ .‬הוא סיים את הצבא אחרי מבצע סיני‬ ‫(והמיתלה) וחזר לקיבוץ‪ ,‬שם עלה במדרגות השלטון‪ :‬מנהל המפעל‪ ,‬מוביל פרויקטים‬ ‫של העברת טכנולוגיה לארצות רחוקות‪ .‬פעם אחת אפילו נפגשנו בפרויקט אחד כזה‪.‬‬ ‫עברו עשרים שנה‪ ,‬ואני בעיצומה של המלחמה‪ ,‬הפעם מלחמת יום כיפור‪ .‬זה היה‬ ‫אחרי שכבר עברנו את התעלה‪ .‬נתקלנו במארב‪ ,‬הזחל"ם נפגע‪ ,‬קפצנו ותפסנו מחסה‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫‪84‬‬

‫אני אבדתי בשדה של תירס‪ .‬כשמצאתי את עצמי והגעתי למפקדה‪ ,‬נשלחתי להעביר‬ ‫פצוע קשה לתאגד‪ .‬לא ידעתי מאיפה נוסעים ולאן‪ ,‬מזל שנהג הזחל"ם ידע‪ .‬החזקתי‬ ‫את הפצוע על ברכי‪ ,‬דמו זלג על מכנסיי‪ .‬פצוע בעמוד השדרה שאסור להזיז‪ .‬ישבתי‬ ‫ללא נוע‪ .‬כך נסענו‪ ,‬עד שראינו מרחוק שורה ארוכה של חיילים‪ .‬התקרבנו‪ ,‬והנה‬ ‫בראשם המח"ט אפריים‪" .‬לאן?" שאל‪" ,‬אל התאגד"‪ ,‬השבתי‪" .‬סע לסוף השורה"‬ ‫אמר‪ .‬שמחתי מאוד‪ ,‬כשמצאתי את האיש המוכר והיציב הזה‪ ,‬מצאתי את עצמי‪.‬‬ ‫עברו עוד עשרים שנה‪ ,‬ואני‪ ,‬היועץ הכלכלי של מכון וולקני‪ ,‬הוזמנתי להרצות‬ ‫בפני סגל המדריכים של משרד החקלאות‪ .‬אני ופרופסור רבינוביץ'‪ ,‬היום רקטור‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬אז מטפח עגבניות ידוע‪ .‬את מי אני רואה מבין‬ ‫קהל המדריכים? את אפריים‪ .‬איש רגיל‪ ,‬קצת זקן‪ ,‬אחד מעשרות שהייתי נוהג‬ ‫להרצות בפניהם מידי חודש או חודשיים‪.‬‬

‫צביקי‬ ‫צביקי היה קטן ומוצק‪" .‬אוניית מערכה של כיס" חשבתי‪ .‬בספר של צ'ירצ'יל מסופר‬ ‫שבהסכם וורסאי אשר נחתם אחרי מלחמת העולם הראשונה נאסר על הגרמנים לבנות‬ ‫אוניות מערכה (כלי השיט הגדול ביותר שבעצמו יכול להכריע מערכה)‪ .‬הגרמנים התחכמו‪,‬‬ ‫והקנו לסיירות (כלי שיט קטנים יותר) תכונות של אוניות מערכה‪ .‬את אלה כינו הבריטים‬ ‫"אוניות מערכה של כיס"‪ .‬הן עשו שמות‪ ,‬וצ'ירצ'יל היה בצרות‪ .‬כזה היה צביקי‪ .‬הגודל לא‬ ‫משהו‪ ,‬אבל הכוח‪ ,‬העוז והיכולת‪ ...‬לא מזמן פגשתיו בקייטנה לאלמנות‪ ,‬זקן לבן‪ ,‬קטן‬ ‫וחייכן‪ .‬עדיין קפיץ דרוך‪ ,‬לכל משימה מוכן‪ .‬מנהל המפעלים האיזוריים בבית‪ ,‬מתנדב‬ ‫לעשות טוב להן ולילדיהן כאן‪.‬‬

‫דוב‬ ‫נפוליון אמר "יש ובתרמילו של חייל טמון שרביט של גנרל"‪ ,‬זה היה תפור על דוב‪.‬‬ ‫כשהיינו מטיילים לנו בנחת בנחל פארן‪ ,‬הוא היה מציין "פה אפשר לטמון מארב"‪.‬‬ ‫לפני מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬קראו לנו למילואים‪ ,‬בחולות סיני ישבנו על הקו‪ .‬שאלנו‬ ‫את עצמנו "למה אנחנו כאן?"‪ ,‬לא מצאנו את התשובה‪ .‬קראנו לאוגדונר לתת לנו‬ ‫הסבר‪ .‬בא אלינו דוב‪ ,‬אותו הדוב מאז‪ .‬שאלנו "למה צריך לשבת כאן?" ענה "כי אם‬ ‫לא נשב יבואו הם ויתיישבו‪ ,‬ואז נצטרך לגרש אותם" וגומר‪ .‬לימים השתחרר דוב מן‬

‫הצבא‪ ,‬והיה לפרופסור להיסטוריה צבאית‪.‬‬ ‫ועוד דבר קטן‪ :‬את שלושתם הורדתי אז ביד‪ .‬הם אמרו שזו לא חוכמה‪ ,‬כי אני‬ ‫מושבניק וחולב ביד את הפרות‪.‬‬

‫דויד וחנן‬ ‫הם באו מתל עדשים כמעט ‪ -‬ג'ינג'י חנן בא משם‪ ,‬דויד כבר מזמן גר במושב‬ ‫סמוך לתל אביב‪ ,‬אבל בזכרונו הוא משם‪ .‬ג'ינג'י חנן היה מן דוב דובון שכזה‪ .‬גדול‪,‬‬ ‫שעיר‪ ,‬מוצק‪ ,‬מנומש אדום וחזק‪ ,‬ורק ‪ -‬לא כל כך חכם‪ .‬דויד גבוה ודק‪ ,‬קצת תחמן‬ ‫ומפונק‪ .‬הם היו זוג משהו‪ ,‬כמו לני וג'ורג' מ"על עכברים ואנשים" של סטינבק‪ .‬מה‬ ‫שאיחד אותם‪ ,‬אולי‪ ,‬היה העבר המשותף בתל עדשים‪ .‬ג'ינג'י חנן היה חייל מצוין‪.‬‬ ‫אולי לא היית נהנה משיחותיו‪ ,‬אבל טוב שיהיה לידך בקרב‪.‬‬ ‫באחד הלילות בנחל חינדג'‪ ,‬הערב רד‪ ,‬המדורה דעכה‪ ,‬כשכל אחד הזדחל לשק‬ ‫השינה‪ ,‬דויד צעק "נחש!!!" נחש עקץ אותו בדרכו לשק‪ .‬אף אחד לא בדק‪ ,‬אילתרנו‬ ‫אלונקה משני רובים והשק‪ ,‬והתחלנו ללכת במורד הוואדי לכיון איילת השחר‪ .‬דויד‬ ‫הגוסס קצב את הקצב לנושאי האלונקה‪ .‬לרגע היה נדמה שהוא מהרהר אם כבר‬ ‫הגיע הזמן לומר "טוב למות בעד ארצנו"‪ ,‬וגומר‪ .‬ארבעה נשאנו את האלונקה בין‬ ‫הסלעים והמהמורות‪ ,‬עם הנץ החמה הגענו‪ .‬הורדנו את האלונקה‪ ,‬ודויד החלש קם‬ ‫ועמד כאילו מעולם לא עקצו הנחש‪.‬‬

‫אבשה ושמש‬ ‫שמש היה תמיר‪ ,‬גבוה ורזה‪ .‬שתי שיני זהב הבריקו בפיו‪ ,‬וכובע קצינים (אז‬ ‫עם מצחיה) עטר את ראשו‪ .‬בן קיבוץ שידע תמיד להיות במוקד החברה‪.‬‬ ‫אבשה היה חברו‪ .‬בן מושב שלא מן האליטה (לא מכפר ויתקין‪ ,‬כפר יהושוע‪,‬‬ ‫באר טוביה או נהלל)‪ ,‬סתם מושב ליד תל אביב‪ .‬גופו הנמוך מוצק‪ ,‬פניו חרוצות‬ ‫כשל זקן‪ ,‬כתפיים רחבות‪ ,‬ועל השמאלית דרגה אחת של סגן אלוף‪ .‬לי היה נדמה‬ ‫שמשפחתו באה מאיזו גולה אקזוטית במזרח‪ ,‬משהו כמו אפגניסטן‪ .‬היה לו‬ ‫אח או דוד שכבר הגיע רחוק כאן‪ ,‬ואלוף בצבא היה לאחר זמן‪ .‬ברור היה לכל‬ ‫שאבשה מכיר את החיים האמיתיים יותר מכל אחד מאיתנו‪ .‬למה? לא ידעתי‪.‬‬ ‫לאבשה ושמש הייתה פונקציה מיוחדת‪ .‬כשהיינו מגיעים לאיזה קיבוץ באמצע‬

‫המדבר‪ ,‬היה צורך לעסוק במסחר ‪ -‬להציע את קופסאות מנות הקרב שהיו לנו‬ ‫לזרא‪ ,‬ולקבל תמורתן ביצים‪ ,‬או יותר טוב‪ ,‬חביתות‪ .‬מאיר לא היה יצוגי מספיק‪,‬‬ ‫ולכן היו יוצאים חוצץ שמש‪ ,‬בכובע קצינים ואבשה‪ ,‬בדרגת סגן אלוף שעל כתפו‬ ‫ופניו הרציניים‪ .‬מלבדם אף אחד מאיתנו לא נשא דרגות‪.‬‬

‫שמעון‬

‫גרשי‬ ‫תימני גדול‪ ,‬מבטא שאינו דומה לשום דבר אחר‪ ,‬ופנים ארוכים וצרים‪ .‬הוא בא‬ ‫למחלקת הסיור של גדוד ‪ 890‬עם הוותיקים שמשון‪ ,‬נבות‪ ,‬לוי וקינטש‪ .‬לא ידענו‬ ‫מהיכן בא‪ ,‬כשם שלא ידענו להיכן הלך אחר כך‪ .‬אמרו עליו שאינו יודע לקרוא מפה‪,‬‬ ‫אבל לכל מקום שדרכה רגלו בו פעם הוא יגיע‪ ,‬ולא חשוב כמה זמן עבר‪ .‬בערבים‬ ‫במדבר‪ ,‬אחר שהושרו כל השירים וסופרו הסיפורים‪ ,‬היה משתלח הס‪ ,‬כל העיניים‬ ‫היו מופנות אל גרשי‪ ,‬והוא‪ ,‬בחיתוך דיבור מיוחד היה אומר‪:‬‬

‫"כל הצברים זונות‬ ‫כולל עולים חדשים‬ ‫המלחמה תתחיל בסין‬ ‫עוד נקים קיבוץ על המשטח"‬ ‫וכשהנאום הזה תם‪ ,‬היו הולכים לישון כולם‪.‬‬

‫באחד הימים‪ ,‬הצטרף אלינו שמעון מזרחי‪ .‬שמעון היה גבוה‪ ,‬בנוי לתלפיות‪,‬‬ ‫שחור ויפה‪ .‬היה חבר טוב‪ ,‬ועזר לכל אחד‪ ,‬לפעמים אפילו יותר מדי‪ .‬היו לו גם יוזמות‬ ‫חריגות‪ .‬יום אחד פגשתי אותו ברחוב הבסיס‪ ,‬נוהג קומנדקאר עמוס אבטיחים‪ .‬אמר‬ ‫לי "בוא עלה"‪ .‬עליתי וישבתי במושב ליד הנהג‪ .‬עוד אנו מדברים‪ ,‬ומולנו צועד דוידי‬ ‫הסמג"ד‪ .‬ראה אותי‪ ,‬השתכנע שזה בסדר‪ ,‬ועברנו בשלום‪ .‬בלי מלחמות‪ ,‬מילואים‬ ‫זה דבר כמעט נעים‪ .‬פעם פעמיים בשנה היינו באים ונפגשים‪ .‬בימים הראשונים‬ ‫היינו נפגשים בזוגות או בקבוצות ומבררים מה נשתנה‪ .‬זה קנה משק‪ ,‬ההוא התחתן‪,‬‬ ‫לאחר נולד בן‪ ,‬ואחד או שניים עזבו את הקיבוץ כדי ללמוד באוניברסיטה‪ .‬הריטואל‬ ‫הזה המשיך וחזר על עצמו ‪ 20‬שנה‪ .‬בשנים האלה צפל'ה‪ ,‬קיבוצניק מקריית ענבים‪,‬‬ ‫עזב את הקיבוץ והקים משק במושב בן עמי‪ ,‬שם נטע וגידל בננות‪ .‬שנים אחדות‬ ‫לאחר מכן הצטרף אליו יאמו מקיבוץ עין חרוד‪ .‬אחר כך עברו שניהם מגידול בננות‬ ‫לגידול אבוקדו‪ ,‬ובשנים האחרונות לאנונות‪ .‬כל אחד והסיפור שלו‪ .‬גם הסיפור של‬ ‫שמעון התחיל דומה‪ ,‬הוא עזב את עין חרוד ועבר למושב רם און‪ ,‬התחתן‪ ,‬נולדו לו‬ ‫ילדים והתחיל להקים משק‪ .‬באחת מתקופות המילואים שמעון לא בא‪ .‬שאלתי מה‬ ‫העניין‪ ,‬סתמו "הסתבך"‪ .‬התעקשתי‪ ,‬ואז התברר שהוא בצרות עם המשטרה בגלל‬ ‫עבירה‪ .‬בררתי איתו‪ ,‬והתברר שהוא הסתבך בעולם הפשע‪ .‬באותם הימים הגעתי‬ ‫לאוניברסיטה בירושלים‪ ,‬למדתי שם פילוסופיה וכלכלה‪ ,‬והמשכתי לעבוד בסופי‬ ‫שבוע במשק של אבא בכפר ויתקין‪ .‬בשנה הרביעית קיבלתי הצעה שאין לסרב לה ‪-‬‬ ‫ללמד כלכלה בבית ברל (היום זו מכללה מכובדת‪ ,‬אז זה היה מכון להשכלה ומחקר)‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫‪86‬‬

‫בין לבין נקראתי למילואים‪ ,‬ופגשתי את שמעון‪ .‬שאלתי אותו אם הוא מוכן לבוא‬ ‫ללמוד בבית ברל‪ .‬זה היה הימור מצידי‪ ,‬מפני שידוע היה לכל ששמעון בחור אמיץ‬ ‫ובעל תושייה‪ ,‬אבל אף אחד לא ידע אם למד משהו ומה‪ .‬בכל זאת שאלתי‪ ,‬והוא‬ ‫הסכים‪ .‬הלכתי להנהלה בבית ברל‪ ,‬ושכנעתי אותם לתת לו צ'אנס‪ .‬פתאום יצא שאני‬ ‫מורה‪ ,‬ושמעון תלמידי‪ .‬מסתבר שהוא היה תלמיד מצוין‪ ,‬למד‪ ,‬הבין וידע‪ .‬חשבתי‬ ‫בליבי "הנה עשיתי מעשה טוב"‪ .‬אבל אז באה הצרה‪ .‬לילה אחד התעורר כל המכון‬ ‫לקול רעש התפוצצות‪ .‬הלכנו בעקבות הרעש ומצאנו אסלה מפוצצת‪ .‬מי עשה זאת?‬ ‫שמעון‪ .‬הוא פיצץ נפץ בתוך המים‪ .‬אני נעלבתי וכעסתי‪ ,‬הנהלת המכון זרקה אותו‪,‬‬ ‫ואני לא נלחמתי למענו‪ .‬אולי גם לא היה בכוחי‪ ,‬אבל זה לא משנה את הרגשתי‪ .‬פעם‬ ‫שנייה ששמעתי עליו‪ ,‬הוא נאסר בגרמניה על הברחת סמים‪.‬‬ ‫אם הייתי מבין אז מה שאני מבין היום‪ ,‬אולי הכול היה אחרת‪ .‬אז נעלבתי‪ ,‬כי‬ ‫איך יכול להיות שהשיב לי רעה תחת טובה‪ .‬היום אני יודע שהוא הכיר בטובה‪ ,‬ורצה‬ ‫לבדוק את גבולותיה‪ .‬אם היה אפשר גם להעניש אותו וגם להשאיר אותו שם‪ ,‬היו‬ ‫אולי נחסכות יותר מ‪ 10-‬שנות בית סוהר‪ ,‬והאיש היה עושה כבר מאז דברים טובים‬ ‫כמו אלה שהוא עושה היום‪.‬‬

‫ראש וזנב‬

‫בחדשות המדע סופר על ניסוי שנערך במעבורת החלל‪ .‬בניסוי הזה שאלו "האם‬ ‫אפשר להתרבות בחלל?" סיפרתי לרותה והיא אמרה "מה הבעיה?"‪ .‬מסיפור הניסוי‬ ‫נלמד שאכן יש בעיה‪ ,‬כפי שיתברר להלן‪ .‬עוד נאמר שם שבניסוי השתתפו חוקרים‬ ‫משלוש ארצות‪ ,‬ביניהן ישראל‪ ,‬והוסיפו שעוד לפני שלושים שנה העלה חוקר ישראלי‬ ‫את ההשערה שנבחנה בניסוי הנ"ל ולא פרשו את שמו‪.‬‬ ‫אז למה אני מדבר?‬ ‫כי אני מכיר את החוקר‪ .‬שמו שמשון כוכב‪ ,‬הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫וזה מה שהוא חקר‪ .‬כולנו יודעים שברבייה מינית האורגניזם מתחיל מתא מופרה‬ ‫אחד‪ .‬התא הזה מתחלק לשניים‪ ,‬ונוצרים שני תאים שכל אחד מהם מתחלק לשניים‪,‬‬ ‫וכן הלאה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עד אשר מתקבל כדור של תאים זהים‪ .‬אז איך בסופו של דבר‬ ‫יוצא מזה אפרוח שמתחיל בראש ונגמר בזנב? ומה קובע איזה צד של הכדור יהפוך‬ ‫לראש ואיזה צד לזנב? הבעיה הזו נידונה כבר בשנות השישים בפלוגת המילואים‪ .‬זה‬ ‫היה כאשר שמשון למד ל‪ ,MA-‬והיה אחראי על גידול החיות במחלקה לזואולוגיה‬ ‫של האוניברסיטה העברית‪ .‬הדיון נמשך אל תוך הדוקטורט שלו ועד מלחמת יום‬ ‫הכיפורים‪ .‬בדיון השתתף בוכמן (עילם) שרצה ללמוד רפואה והתגלגל למחקר‪ ,‬ענק‬ ‫ואמן קלרינט שרגע לפני מלחמת ששת הימים נתן לנו שיעור בג'ודו‪ ,‬למקרה שניתקל‬ ‫פנים מול פנים בירדני מגודל‪ .‬היו שם גם גדעון הלוי שעבד על דוקטורט בבוטניקה‪,‬‬ ‫ושינדלר שהיה החרדי היחיד בפלוגה‪ .‬והיה שם גם (אני מבקש ממך סליחה ששכחתי‬ ‫את שמך) מקריית ענבים שכאשר היה מרכז משק‪ ,‬וסיפק לשמשון את התרנגולות‬

‫לצורך הניסוי שבכוחו להשיב על השאלה הנ"ל‪ .‬מלבדי כל אחד מן המשתתפים נהרג‬ ‫במלחמה‪ ,‬מי בששת הימים ומי ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫השאלה שביקש שמשון לענות עליה הייתה‪ :‬איך התאים שבכדור התאים‬ ‫התחילי‪ ,‬שכולם זהים לכאורה‪ ,‬יודעים להתמיין זה לראש וזה לזנב? או במילים‬ ‫אחרות‪ :‬שמשון חקר במהות ההתפתחות‪ .‬הוא שיער שהתשובה לשאלה הזו טמונה‬ ‫בכוח המשיכה‪ .‬כדי לאשר או להפריך אותה‪ ,‬הציע ניסיון שנערך בתרנגולות‪ .‬לא נעיז‬ ‫לתאר את הניסוי שארך שנים‪ ,‬והיה מעניין ומתוחכם‪ ,‬אבל לשאלה כל כך גדולה‬ ‫מגיעה הוכחה חותכת יותר‪ ,‬ומה חותך יותר מאשר ניסוי במצב שבו אין (או אין‬ ‫השפעה של) כוח המשיכה? אם ההשערה נכונה‪ ,‬התאים לא יתמיינו‪ .‬איפה מנסים?‬ ‫על האדמה אי אפשר‪ ,‬בכל מקום יש כוח משיכת האדמה (כוח הכבידה)‪ .‬איפה כוח‬ ‫הכבידה לא משפיע? בחללית‪ .‬לכן כבר לפני ‪ 1973‬אמרו יודעי חן שהניסוי הראשון‬ ‫בחלל יהיה של שמשון‪.‬‬ ‫עכשיו נחזור לניסוי שנערך בחלל‪ ,‬ובו פתחנו את הסיפור הזה‪ .‬מה היה הניסוי?‬ ‫החוקרים לקחו ‪ 100‬ביציות מופרות (לאו דווקא ביצים של עוף)‪ ,‬וגידלו אותן‬ ‫בתנאים המאפשרים את התפתחותן‪ 50 ,‬בחללית ו‪ 50-‬על הארץ‪ .‬הביציות שעל‬ ‫הארץ התפתחו כראוי‪ ,‬ואילו הביציות שבחלל לא‪ .‬מה זה אומר? שללא כוח הכבידה‬ ‫אי אפשר להתפתח‪ .‬הסיפור הזה מלמד משהו כללי יותר ‪ -‬שהמחקר מתחיל בשאלה‪,‬‬ ‫לפעמים שאלת תם כמו‪ :‬למה הראש של האפרוח בצד הכד של הביצה והזנב בצד‬ ‫החד? התשובה שהיה נותן לשאלה הזו אדם נורמלי היא‪ :‬ככה‪ .‬אבל שמשון התעקש‪,‬‬ ‫ובתקופה שהכל עסקו בסליל הכפול‪ ,‬הוא פנה לשאלת תם‪ ,‬שהיום היא השאלה‬ ‫העומדת במרכז המדע‪.‬‬

‫״עד ַש ַּק ְמ ִּתי״ אריק‬

‫‪87‬‬

‫בשנת ‪ ,1953‬חמש שנים אחרי שניצחנו ניצחון מזהיר במלחמת השחרור‪,‬‬ ‫המדינה החדשה הייתה שוב בצרות‪ .‬חצי מיליון היהודים שהיו כאן בסוף המלחמה‬ ‫קלטו בבת אחת שני מיליון‪ ,‬רובם בוגרי השואה‪ .‬בתחילה מלאו בהם את הערים‬ ‫הערביות הנטושות‪ ,‬אבל זה נגמר‪ .‬פיזרו אותם בארץ במעברות‪ ,‬והקימו‪ ,‬כמעט‬ ‫בבת אחת‪ ,‬כ‪ 400-‬מושבים‪ .‬לא היו במילון מספיק מילים כדי לתת למושבים‬ ‫שמות‪ .‬כשהגיעו לנגב פירקו את חצי הפסוק "ברוש תדהר ותאשור יחדיו" למיליו‪,‬‬ ‫והקצו מלה אחת לכל מושב‪ .‬שר האוצר קפלן לא ידע מהיכן יבוא הכסף לקנות את‬ ‫אוניית הגרעינים הבאה בטרם גמרנו לאכול את האונייה הקודמת‪ .‬בעיתונות העולם‬ ‫(אקונימיסט ודומיו)‪ ,‬היו מהמרים על השאלה כמה חודשים המדינה המלאכותית‬ ‫הזו (כך אמרו הם) תחזיק מעמד‪ .‬הממשלה ביקשה עצה ממומחים לכלכלה (רבים‬ ‫מהם‪ ,‬כולל סמואלסון הגדול‪ ,‬היו אז יהודים)‪ .‬התנדב אחד‪ ,‬אוסקר גאס מבריטניה‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫הוא הסתובב בארץ חודש או חודשיים‪ ,‬חזר לממשלה‪ ,‬ואמר "המצב שלכם בכי רע‪.‬‬ ‫אתם תצאו מזה‪ .‬אינני יודע איך"‪.‬‬ ‫בן גוריון פירק את הפלמ"ח‪ ,‬כל בחור וטוב הלך לעשות לביתו‪ ,‬ומן הרוח הגדולה‬ ‫שהייתה בצבא המנצח במלחמת השחרור‪ ,‬נותר קול דממה דקה‪ .‬צבא ההגנה לישראל‬ ‫שהוקם תוך כדי מלחמה‪ ,‬ניגף בפני הסורים בתל מוטילה‪ .‬בלילה אחד אמר מפקד‬ ‫"כל הפלוגה לסגת"‪ ,‬החיילים ברחו‪ ,‬והמפקדים עמדו מנגד‪ .‬מסתננים הסתובבו‬ ‫במושבים‪ ,‬גנבו‪ ,‬שדדו והרגו מבלי שמישהו יעצור בעדם‪ ,‬ואף אחד לא קם‪ .‬חיל‬ ‫הצנחנים כבר היה קיים ‪ -‬היו מדים‪ ,‬מצנחים והמפקד הררי גם‪ ,‬אבל הגדוד אף פעם‬ ‫לא נלחם‪ .‬אריק שרון הקים את יחידה ‪ ,101‬ואיתם כל יום נלחם‪.‬‬ ‫משה דיין החליט לתקן את המצב‪ .‬הוא ביטל את המשמעת המכנית‪ ,‬תרגול‬ ‫הסדר והברקת הסמלים שירשנו מן הצבא הבריטי‪ ,‬והמליך על גדוד הצנחנים את‬ ‫אריק שרון ועשרות חייליו‪ .‬מאיר הר ציון קיבל דרגת קצין בלי קורס קצינים‪ ,‬ובקצב‬ ‫מטאורי היה למ"פ‪ .‬שאר באי ‪ 101‬נחלקו‪ ,‬כמו כל דבר בצבא‪ ,‬לשלושה‪ :‬אלה שכבר‬ ‫היה קרוב זמן שחרורם ‪ -‬קיבלו חופשת שחרור והשתחררו‪ ,‬אלה שרצו ‪ -‬הלכו לקורס‬ ‫קצינים‪ ,‬ואלה שלא רצו ‪ -‬התקבלו למחלקת הסיור הגדודית‪ ,‬שם חיכינו להם אנחנו‪,‬‬ ‫המ"כים הטריים‪.‬‬ ‫כל האמור לעיל רחש באוויר הגדוד כסיפור‪ ,‬אולי פיזמון‪ .‬אינני זוכר אם שמעתיו‬ ‫מפי מאיר או מפי אריק שרון‪ ,‬אני נתתי לו את השם "עד שקמתי אריק"‪ .‬האמת‪,‬‬ ‫כשאני חושב על מחדליו ומעשיו עד עכשיו‪ ,‬נראה לי שהפזמון הזה מספר את‬ ‫העובדות ללא רהב‪.‬‬

‫כבד פה‬

‫בין בני המחזור של אחי שהצטרפו לפלוגת המילואים היה גם יוחנן‪ .‬ביוחנן נזדווגו‬ ‫אגואיזם יחידני עם ערכי הקיבוץ למכלוא מותאם במיוחד‪ .‬במילואים תמיד משהו‬ ‫חסר‪ ,‬אם יש מרגרינה אין סכין‪ ,‬ואם יש בית שימוש אין מי שינקה‪ ,‬ועוד לא אמרתי‬ ‫שאין קפה‪ .‬יאיר גוראון היה דואג לקפה‪ ,‬את בית השימוש שמשון היה מחטא‪ ,‬ואת‬ ‫מה שהיה חסר‪ ,‬יוחנן היה דואג‪ .‬לא לעצמו היה דואג‪ ,‬ולא רק למה שהוא רוצה‪ .‬דואג‬ ‫לכולם‪ ,‬דואג לכול‪ ,‬מסכין ועד תה‪.‬‬ ‫לאחר שעברנו את התעלה‪ ,‬התחלנו לנוע בשדות איזור החיץ החקלאי לכיוון‬ ‫איסמעיליה‪ ,‬נסענו בשדות מצריים‪ ,‬ואדרנלין חדש מפכה במוחינו‪ ,‬מחזיר לנו שמץ‬ ‫מהתרוממות הרוח הכרוכה ביציאה למלחמה חדשה‪ .‬לא עברו דקות והזחל"ם נעצר‪.‬‬ ‫בקשר נאמר שפצצה של בזוקה פגעה ביוחנן‪ .‬זה כבר לא היה טיול‪ ,‬זו חזרה להיות‬ ‫מלחמה‪.‬‬ ‫המלחמה נגמרה‪ ,‬אבל הכוחות עדיין עמדו זה מול זה בחזית‪ .‬אני שוחררתי‬ ‫וחזרתי הביתה לירושלים‪ ,‬שם ראיתי את יוחנן‪ .‬הבזוקה פגעה לו בפה‪ ,‬והרסה שם‬ ‫הכול‪ .‬ניתוח אחר ניתוח שיחזרו את מה שאפשר‪ .‬בתחילה פרצופו היה תפור‪ ,‬לא‬ ‫אכל ולא דיבר‪ ,‬אחר כך היה קשה להסתכל‪ ,‬וקשה להבין את מה שדיבר‪ .‬לאט לאט‬ ‫השתפר‪ ,‬אבל זמן רב לקח עד שחזר וקיבל צורת פרצוף ויכולת לדבר‪ .‬בדרכו אל ומן‬ ‫הדסה‪ ,‬שם היו מנתחים אותו‪ ,‬היה בא לבקר‪ .‬פעם בא עם אשתו לביתנו‪ ,‬והתגלגלה‬ ‫שיחה על הבנה‪ /‬אי הבנה בין העולים והקולטים בימים שלאחר קום המדינה‪ .‬אמרה‬ ‫האישה "במצריים גרנו בפרוור של אלכסנדריה‪ ,‬מטרופולין בעלת ניחוח בין לאומי‪.‬‬

‫היו שם יהודים‪ ,‬יוונים‪ ,‬אנגלים‪ ,‬צרפתים וקצת מצרים‪ .‬בתיכון למדנו בבית ספר בין‬ ‫לאומי שנלמדו בו שפות אחדות‪ ,‬ולולא עלינו ארצה היינו גומרים באוניברסיטה‬ ‫ורוכשים תארים‪ .‬הבנים לבשו חליפות‪ ,‬הבנות שמלות מפוארות‪ ,‬ולאחדים היו‬ ‫אוטומובילים‪ .‬בארץ הגענו למעברה ליד קיבוץ חצור‪ ,‬מקום קטן ונידח‪ .‬בני הקיבוץ‬ ‫הלכו חצי גוף ערום ויחפים‪ .‬בגדי השבת שלהם נדמו לבגדי העבודה של הפועלים‬ ‫אצלינו‪ .‬בבית הספר למדו שפה אחת או שתיים‪ ,‬ויצאו ממנו ללא תארים‪ ,‬וכולם ידעו‬ ‫לנהוג בטרקטורים"‪.‬‬ ‫אמר יוחנן "אמרו שיגיעו למעברה עולים מארצות המזרח‪ .‬סיפרו ששם במזרח‬ ‫אין מכירים את מנהגי התרבות‪ .‬אמרו שהבאים מחמיצים באסלה מלפפונים"‪ .‬אז מה‬ ‫אם מצריים זה בכלל במערב‪.‬‬ ‫ביוחנן הייתי נפגש בביתנו או בהדסה‪ ,‬ולפעמים בכפר‪ .‬עם הזמן נעשה מנהל‬ ‫המפעל שתחת הנהגתו הלך מחיל אל חיל‪ ,‬עד שנעשה מקור הפרנסה לכל הקיבוץ‪.‬‬ ‫יום אחד קראתי בעיתון שהמפעל‪ ,‬זה שניהל יוחנן‪ ,‬יצא להנפקה בבורסה‪ ,‬והונפק‬ ‫במאה מיליון דולר‪ .‬שמחתי בשבילו‪.‬‬ ‫עברו ימים ושנים‪ ,‬אני צועד בשביל שעל גדת הנחל המוביל מן הכפר לקיבוץ‪,‬‬ ‫ואת מי אני פוגש אם לא את יוחנן‪ .‬שאלתי "מה מעשיך?" ענה "אני עכשיו מנהל של‬ ‫חברת הזנק (‪ )start up‬אשר פיתחה טכנולוגיה להפרדת המשי מן הפקעת שעושה‬ ‫התולעת‪ .‬אני מקווה למכור אותה לסינים‪ .‬זה עתה חזרתי מסין‪"...‬‬

‫איזה הוא הגיבור‬

‫יום אחד הגיע לפלוגת המילואים בחור חדש ‪ -‬חיים שינדלר‪ .‬רחב מוצק‪ ,‬קצת‬ ‫שמן‪ .‬ודתי‪ .‬עד אז לא היו לנו דתיים‪ ,‬לא בפלוגה וכנראה גם לא בגדוד‪ ,‬והסידור הזה‬ ‫היה נוח בעיקר בימים קשים לקיבה כמו פסח ויום הכיפורים‪ .‬לכן‪ ,‬העובדה שבא‬ ‫לשכונה בחור דתי לא הייתה משמחת‪ .‬למחרת בואו חל יום תשעה באב‪ ,‬ובאותו‬ ‫היום התקיים תרגיל פשיטה הכרוך בצניחה‪ .‬בתרגיל כזה אתה ממלא שקית בחול‬ ‫מעפר תל נוף‪ ,‬עולה על מטוס לפנות ערב‪ ,‬טס לאיזשהו מקום‪ ,‬צונח עם דמדומים‪,‬‬ ‫וצועד – אתה‪ ,‬חגורך והשקית שעל גבך ‪ -‬עד לאיזשהו תל בודד או כפר נטוש‪ ,‬שם‬ ‫אתה מניח את השקית ליד הקיר‪ ,‬צועק "פוצץ!"‪ ,‬חוזר ברגל לנקודת האיסוף‪ ,‬ומשם‬ ‫ברגל או במטוס קל הביתה‪ ,‬לבסיס‪ .‬כאמור‪ ,‬תשעה באב‪ ,‬וכולם ציפו ששינדלר יקבל‬ ‫שחרור‪ ,‬שהרי הוא צם‪ .‬אבל שינדלר לא וויתר‪ .‬הוא בא‪ ,‬מילא שקית‪ ,‬צנח‪ ,‬הלך‪,‬‬ ‫הכול כמו כולנו‪ .‬מייד זכה במנה של כבוד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מישהו טרח לברר איך הגיע‬ ‫ברווזון מכוער כמוהו ללהקת ברבורים כמונו‪ ,‬ומתברר שבעזרת פרוטקציה‪ .‬היה לו‬ ‫עבר בנח"ל מוצנח‪ ,‬שם זכה בצל"ש‪ ,‬והצל"ש הזה איפשר לו להצטרף אלינו‪ .‬שינדלר‬ ‫בא ממושב‪ ,‬לא מושב כמו כפר ויתקין או באר טוביה כמו כולנו‪ ,‬הוא בא ממושב‬ ‫עולים דתי‪ .‬היה צעיר יחסית‪ ,‬וכבר נשוי ומטופל בילדים‪ .‬כדי להתפרנס עבד‪ ,‬בנוסף‬ ‫על עבודתו במשקו‪ ,‬כמדריך חקלאות בבית הסוהר נווה תרצה‪ .‬זה כבר היה נושא‬ ‫לשיחת מילואים עסיסית‪ ,‬ואכן במילואים הבא ישבנו כולנו סביבו‪ ,‬וחקרנו אותו‬ ‫לגבי משלח ידו האזוטרי "מדריך חקלאי לזונות אסורות"‪ .‬במילואים הבא הפך ליזם‪.‬‬ ‫ענף ההודיים‪ ,‬שהובא לארץ על ידי האמריקנים מבית חרות‪ ,‬התגלה כרווחי בתקופה‬

‫‪89‬‬

‫‪90‬‬

‫ששאר ענפי החקלאות סבלו ממשבר עודפים‪ .‬כפר ויתקין‪ ,‬בגלל יחסי הקרבה‪ ,‬וגבעת‬ ‫חיים‪ ,‬שהיו מרחיקי ראות‪ ,‬קפצו על עגלת ההודיים ראשונים והרוויחו טוב‪ ,‬אבל אז‬ ‫יצא הסוד לציבור הרחב‪ ,‬כלומר‪ ,‬למקומות נידחים כמו נהלל וכפר יחזקאל‪ ,‬ולסוף‬ ‫עלו על העגלה כל יישובי ההתיישבות הוותיקה‪ .‬ואז‪ ,‬רגע אחרי שהתחילה להתדרדר‬ ‫במורד‪ ,‬עלתה עליה הסוכנות היהודית‪ ,‬שמצאה בהודיים פתרון קסם לבעיית יישוב‬ ‫ההר בחקלאים‪ .‬תקציב נשפך כמים‪ ,‬וסככות הודיים צצו על כל גבעה וליד כל עץ רענן‪.‬‬ ‫ומי בנה? שינדלר‪ .‬הוא קנה משאית קטנה משומשת במצב גרוע‪ ,‬העמיס עליה מכשיר‬ ‫ריתוך משומש‪ ,‬והחל לבנות בהרים הודיות‪ .‬כבן של מסגר שניסר וריתך שאלתי אותו‬ ‫"מאיפה אתה יודע?" "כשאלוהים רוצה אפילו מטאטא יורה" ענה לי בביטחון‪.‬‬ ‫ואז פרצה מלחמת ששת הימים וטעות שער האריות‪ ,‬ושינדלר נכנס לגיא ההריגה‬ ‫להוציא את הפצועים לפני שיהפכו לגוויות‪ .‬מסתבר שאחרי המלחמה קיבל צל"ש‬ ‫שני‪ .‬יום אחד‪ ,‬בעוד אני יושב ביחד עם שינדלר ואחרים על זחל"ם טעון בחומרי נפץ‬ ‫בדרך לתרגיל‪ ,‬סידרה או מלחמה‪ ,‬והנה פרצה אש באחת מפינות הזחל"ם‪ .‬עוד לא‬ ‫הספקתי לפחד או להתעשת‪ ,‬ומול עיניי תנועה במהירות הבזק‪ .‬שינדלר החניק את‬ ‫האש מהר וחזק‪ .‬הזחל"ם שב לתנומתו‪" .‬יש בו משהו" חשבתי בליבי‪.‬‬ ‫במלחמת יום הכיפורים שינדלר נהרג‪.‬‬ ‫להלוויה הגעתי כדי לייצג את הפלוגה בכיתת היורים (כל השאר נשארו בקווים)‪.‬‬ ‫לא לחצתי את היד לאשתו (לידיים חרדיות אין לוחצים)‪ .‬הסתכלתי על המקום ועל‬ ‫הבאים‪ .‬בהר הזיתים לא קוברים כל אחד‪ ,‬ובאו לשם מגדולי הדתיים‪.‬‬

‫החסיד‬

‫בסיירת המילואים היו חיילים בגילאים שונים‪ .‬מתוך כל מחזור בסיירת הסדירה‪,‬‬ ‫היו אחדים מן החיילים עוברים לשרת בסיירת המילואים‪ .‬כך היו בה בוגרי ‪,101‬‬ ‫למשל שמשון‪ ,‬בוגרי פלוגה א' המקורית‪ ,‬למשל אני‪ ,‬גיבורי פעולת ביירות‪ ,‬לוחמי‬ ‫פעולת סמוע בהר חברון שבה השתתף אחי‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬אחד מן הצעירים שבינינו היה‬ ‫ליבל'ה‪ .‬ליבל'ה היה איכר גבוה וחזק בעל שער שחור ופנים מאירות‪ .‬מעין הכלאה בין‬ ‫גורילה ותינוק‪ .‬פעם צנחנו בשדה אבטיחים בעמק בית נטופה‪ ,‬ואני זוכר את מראה‬ ‫שחור שערותיו‪ ,‬מוקף בירוק הקליפה בתוך אדום האבטיח שמיצו נוטף על הקרקע‪.‬‬ ‫ליבל'ה נולד וגדל בכפר חסידים‪ ,‬כפר שהקימו חרדים בעלי משפחות מטופלות‬ ‫בילדים שבאו ממזרח אירופה‪ .‬אבא‪ ,‬שעלה לארץ נער כבן שבע עשרה‪ ,‬חרש בסביבה‬ ‫וראה אותם עובדים ביבוש הביצות‪ .‬הוא התפעל מדבקותם בעבודה ומנחישותם‪.‬‬ ‫ליבל'ה היה חילוני כמו כולנו‪ ,‬ובכל זאת נותרה בו נקודה יהודית ‪ -‬הוא היה מגדל‬ ‫חזרת ‪ -‬התבלין הסגול הזה‪ ,‬שהוא בעצם חזרת לבנה מעורבת בסלק‪ ,‬הממרר לנו את‬ ‫הפסח‪ .‬את כל החזרת של המדינה הוא גידל‪.‬‬ ‫במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬למחרת הקרב הנורא בחווה הסינית‪ ,‬נסענו מן החזית‬ ‫לעורף כדי להתארגן‪ .‬צוידנו מחדש בזחל"מים במקום אלה שנשארו פגועים בשטח‪,‬‬ ‫והצטוותנו מחדש‪ .‬בלילו של ה‪ 17-‬לחודש עברנו את התעלה בתמסח (סירה נושאת‬ ‫טנק)‪ ,‬והתחלנו לנוע צפונה באיזור החיץ החקלאי‪ ,‬כך קראו לזה אז‪ .‬הטנקים שלנו‬ ‫טיפסו על הרמפות הענקיות שבנו המצרים כדי להשקיף עלינו מעבר לתעלה‪ ,‬ומראש‬ ‫הרמפות עשו למצרים שבחווה הסינית בבוקר את מה שהמצרים עשו לנו בערב‬

‫הקודם‪ .‬נסענו ביום יפה בין שדות של תירס‪ ,‬ופתאום יריות‪ ,‬לא ראינו מהיכן‪ .‬קפצנו‬ ‫מן הזחל"ם‪ ,‬ותפסנו מחסה בשדה התירס‪ .‬לייבל'ה‪ ,‬שהיה נהג הזחל"ם‪ ,‬נפצע‪.‬‬ ‫עברו שנים ואני עומד בתחנה‪ ,‬מחכה לאוטובוס שיסיעני ממכון וולקני בבית דגן‬ ‫לירושלים‪ ,‬והנה עוצרת לידי משאית‪ .‬לא הבנתי מה זו עושה‪ .‬הפניתי פני לאחור‪ ,‬אולי‬ ‫מכוונת למישהו אחר‪ .‬קול קרא לי מלמעלה "ישי עלה"‪ ,‬טיפסתי בחווקים ועליתי‪,‬‬ ‫עד שראיתי‪ .‬ראיתי שתי עיניים בורקות‪ ,‬מעוטרות בשערות שחורות עבותות‪ ,‬פדחת‪,‬‬ ‫זקן ופאות‪ .‬לא הכרתי מייד‪ ,‬אבל הוא אמר "ישי‪ ,‬אני ליבל'ה"‪ .‬התיישבתי במשאית‬ ‫ונסענו‪ .‬בדרך שאלתי אותו לקורותיו‪ .‬התחיל לספר‪ :‬אחר הפציעה חזר הביתה לכפר‬ ‫חסידים‪ ,‬ולא מצא לנפשו מנוח‪ .‬התחיל ללמוד מן המקורות‪ ,‬חזר בתשובה‪ ,‬קנה משק‬ ‫בכפר חב"ד‪ ,‬והקים משפחה‪ .‬עוד הוא מדבר ואנו נכנסים לכפר חב"ד‪ .‬הגענו לביתו‬ ‫ושם ישבנו תחת עץ עבות אני‪ ,‬הוא‪ ,‬אשתו ואחדים מילדיו‪ .‬סיפר לי שבנוסף למשקו‬ ‫הוא חוכר אדמות בסביבה ומעבד אותן‪ ,‬כולל אדמות של וולקני‪ ,‬ואמר "בתור שכן‬ ‫בשדות אני יכול לתת לכם עצות אחדות"‪ .‬והוסיף "בשנת השמיטה אני מביר את‬ ‫השדות ועושה דבר אחר"‪" ,‬מה הדבר האחר?" שאלתי‪" ,‬קונה אצל הגויים את הירקות‬ ‫והפירות לחרדים" אמר‪" .‬איפוא?" שאלתי‪" ,‬בעזה" אמר‪ .‬זה היה בעיצומה של‬ ‫האינתיפאדה הראשונה‪ ,‬וצה"ל לא העז להיכנס לשם‪" .‬איך?" שאלתי‪" .‬בהליקופטר"‬ ‫ענה‪" .‬אתה זוכר" אמר לי‪" ,‬בימים ההם לא הייתי הסייר הגדול בפלוגה" "גם אני לא"‪,‬‬ ‫אמרתי בהשתתפות‪ ,‬והוא המשיך "כאן אני מנווט את ההליקופטר לקרחת שבפרדס‬ ‫בדיוק של טיל משייט‪ ,‬וקולע אל השערה מבלי להחטיא‪ .‬ההליקופטר נוחת‪ ,‬ואני‬ ‫נפגש עם האחראים מצידם‪ ,‬ומסכם על כמויות‪ ,‬איכויות ומחירים‪ .‬כל העדה החרדית‬ ‫אוכלת מידיי"‪.‬‬ ‫בחדשות היום נאמר שבשנת השמיטה הזו הרבנים של העדה החרדית לא יכשירו‬ ‫את יבולי עזה‪ ,‬ומשרד החקלאות נערך לגידול ירקות מנותק (מנותק מן האדמה אומר‬ ‫‪ -‬בשמיטה כשר)‪ ,‬נזכרתי בלייבל׳ה וחשבתי לעצמי "האם לייבל׳ה פסק לעבוד?"‬

‫עם ישראל או רב ישראל‬

‫בלילה עברנו את התעלה בתמסח‪ .‬גשר הגלילים (עליו יסופר) עדיין לא עבר‪.‬‬ ‫תמסח זה שם קוד לכלי שיט שיכול להוביל שני טנקים או מחלקת רובאים‪ .‬מן העבר‬ ‫המצרי של התעלה התרוממו אל על רמפות ענקיות‪ .‬לפני המלחמה היינו רואים איך‬ ‫בונים אותן באמצעות המוני חיילים מזויינים בטוריות‪ ,‬וזלזלנו‪ .‬למחרת הצליחה‪ ,‬עלו‬ ‫שני הטנקים שאיתנו על הרמפה‪ ,‬והשמידו ביום את החטיבה המצרית שהרגה אותנו‬ ‫בלילה‪ .‬זה נראה כמו "ציד ברווזים"‪ .‬כמה קל היה מכאן‪ .‬אבל היה כנראה קת"ק (קצין‬ ‫תותחנים קדמי) שראה אותנו‪ ,‬וכיוון אלינו את כל מה שיש‪ .‬בכל שעה משעות היום‬ ‫והלילה קיבלנו מנה‪ ,‬או מתותחים או ממרגמות או מקטיושות (איזה מראה יפה)‬ ‫או ממטוסים‪ ,‬ופעם אחת זכינו לראות איך מטוס אחד משלנו מפיל שבעה משלהם‪.‬‬ ‫נמלכנו והלכנו למקום אחר‪ ,‬אבל הקת"ק לא שתק‪ ,‬לאן שברחנו‪ ,‬לשם זה נפל‪ .‬אני‬ ‫זוכר אפילו לילה אחד שישנתי תוך כדי הפגזה‪ .‬פעם‪ ,‬באמצע הפגזה כבדה‪ ,‬נגלה חריץ‬ ‫באדמה‪ ,‬מעין פתח צר‪ .‬נכנסנו‪ ,‬והנה בונקר מצרי‪ .‬ישבו שם צפופים כעשרים צנחנים‪,‬‬ ‫משלנו‪ ,‬אך לא מוכרים‪ .‬במקום הגבוה ביותר‪ ,‬ישב אחד חבוש כיפה (אז דבר נדיר‬ ‫בצנחנים)‪ ,‬שנראה כמנהיג החבורה‪ .‬בינתיים ההפגזה הלכה וחזקה‪ ,‬ומן הסדקים‬ ‫אשר בתקרה המקומרת טפטף החול שמעליה‪ ,‬ונראה שהיא חישבה להישבר‪ .‬שאלתי‬ ‫את הדתי "תגיד‪ ,‬זה לא הזמן להתפלל?" אמר לי (בשפה של אבי) "אתה יכול להתפלל‬ ‫לטובת עם ישראל‪ ,‬אינך יכול לטובת רב ישראל"‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫לא נתנו להם גרביים‬

‫‪92‬‬

‫כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי שייך כבר ליחידת חובשי ספסל במטכ"ל‪,‬‬ ‫ולא הייתי צריך ללכת לחזית‪ .‬גם שמשון (כוכב) היה במצב דומה‪ .‬עבר יום‪ ,‬ושנינו‬ ‫הרגשנו שהפעם זה אחרת‪ .‬נדברנו שנטלפן אל המ"פ‪ ,‬אם יגיד לנו לבוא‪ ,‬נבוא‪ .‬וכך‬ ‫יצא שאיילה אשתו של שמשון טלפנה לאשתו של עמי שטלפנה לעמי שאמר "בוא"‪.‬‬ ‫באנו בג'ינס‪ ,‬טריקו וסנדלים‪ .‬הכוחות כבר היו מרוכזים ליד האוטובוסים‪ .‬הלכנו‬ ‫לאפסנאות לראות מה נשאר‪ .‬אני קיבלתי מקלע נטול כדורים ושמשון בזוקה ללא‬ ‫פצצות‪ .‬עוד הספקתי לשמוע שיח‪ ,‬שבו מצד אחד הרבים שדברו על הזדמנות שתהיה‬ ‫לנו "להכותם שוק על ירך"‪ ,‬ומולם היה אחד שבא מרמת הגולן ואמר "חבר'ה‪ ,‬הפעם‬ ‫זה אחרת‪ ,‬אינכם יודעים מה הולך‪ ,‬אצלנו מפנים יישובים"‪ .‬עלינו על האוטובוסים‪,‬‬ ‫ונסענו לרמת הגולן‪ .‬שם ראינו‪ ,‬כמו בסרט‪ ,‬איך הטילים שלהם מכים במטוסינו‪.‬‬ ‫לכך לא פיללנו‪ .‬היינו יחידה חדשה‪ ,‬ועוד לא היו לה משימות‪ ,‬אבל היו בה גיבורים‬ ‫צנחנים שהשתתפו ביחידה ‪ ,101‬דרך פעולות התגמול למיניהן‪ ,‬עבור בפעולת ביירות‬ ‫וכלה בששת הימים‪ .‬כולם חטיירים זקנים‪ ,‬מי פחות ומי יותר‪ ,‬וכמעט כולם מילואי‬ ‫הצנחנים‪ .‬לא מצאנו "עבודה" ברמת הגולן‪ ,‬וכולנו‪ ,‬פחות מחלקה אחת שמצאה‪,‬‬ ‫ירדנו במטוס לסיני‪ .‬במטוס‪ ,‬כלומר‪ ,‬בלי זחל"מים או כלי מלחמה בעלי משקל‪.‬‬ ‫מצאנו עבודה אצל ברן‪ .‬הורידו יחידה אחרת מזחל"מיה ונתנום לנו‪ .‬הזחל"ם שלי לא‬ ‫היה ממותקן‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא עמדה עליו חצובה שעליה אפשר היה למתקן את המקלע‬ ‫שלי‪ .‬נסעתי לסדנת שריון שהייתה לא רחוק כדי למתקן את הטעון מיתקון‪ .‬הייתה‬ ‫שם ארוחת צהריים‪ .‬הצטרפתי‪ .‬מולי ישב חייל סדיר‪ ,‬ילדון מבוהל ורועד כעלה נידף‪.‬‬

‫שאלתי "מה היה?" אמר לי "אתמול הייתה התקפת הנגד שלנו‪ .‬זה לא עבד‪ .‬להם‬ ‫היו סאגרים (טילי כתף)‪ ,‬והם הכו בטנקים שלנו שוק על ירך‪ .‬אין לנו במה ללחום‬ ‫נגדם"‪ .‬עבר קצת זמן‪ ,‬הזחל"ם מותקן‪ ,‬ובינתיים ראיתי שמתחילים להכין ארוחת‬ ‫ערב‪ ,‬הצטרפתי וזכיתי בלביבת תפוחי אדמה‪ ,‬לביבת ענק כמו שיודעים רק בצבא‪.‬‬ ‫תוך כדי כרסום‪ ,‬אני רואה התקהלות במעלה המוצב‪ .‬התקרבתי‪ ,‬וראיתי את כל‬ ‫הסדנה עומדת מול המג"ד‪" .‬מה יש?" שאלתי "שביתה!" "על מה שביתה?" – "לא‬ ‫נתנו לנו גרביים"‪ .‬כשהמג"ד הבין מה קורה‪ ,‬נעמד מול חמישים חייליו‪ ,‬ואמר "אתמול‬ ‫בהתקפה נפגעו לנו מאתיים טנקים‪ ,‬כמעט כל מה שהיה‪ .‬היום הם נלחמים שוב‪ .‬אתם‬ ‫השמשתם אותם‪ .‬אותם טנקים הם העומדים היום בין הצבא המצרי הגדול ובין תל‬ ‫אביב‪ .‬נכון‪ ,‬לא ישנתם‪ ,‬ולא תמיד אכלתם‪ ,‬אבל את הטנקים השמשתם והם עומדים‬ ‫בפרץ"‪ .‬בקיצור‪ ,‬נאום צ'רצ'יליאני או נפוליוני‪ ,‬או אפילו אלכסנדר מוקדוני‪ .‬וזה עבד‪.‬‬ ‫לקחתי את הזחל"ם‪ ,‬וחזרתי לפלוגה ולמלחמה שמתוארת בסיפור אחר‪.‬‬

‫ראש השיירה‬

‫בבחרותי‪ ,‬בשנות החמישים‪ ,‬למדו לבחינות הבגרות סיפורים קצרים באנגלית‪.‬‬ ‫אחד מהם היה "ראש השיירה" של סטינבק‪ ,‬והוא זכור לי עד היום‪ .‬וזה הסיפור‪:‬‬ ‫במשפחת חוואים במערב ארצות הברית‪ ,‬היה סבא זקן‪ .‬הסבא היה קצת נודניק‪ ,‬והיה‬ ‫חוזר ומספר סיפור גם לשומעים וותיקים‪ .‬סיפוריו‪ ,‬וקצת גם הוא‪ ,‬נמאסו על כולם‪,‬‬ ‫מלבד נכד אחד קטן‪ ,‬שהיה שותה בצמא את דבריו‪ .‬ומה היו סיפוריו? הוא סיפר על‬ ‫המסע למערב‪ .‬כיצד נהג שיירה של עגלות מחופות בבד לכיוון הים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1995‬הוזמנתי לכנס פלוגה א'‪ ,‬לרגל הגיענו לגיל ‪ .60‬צלצלתי לאיילה כוכב‬ ‫ושאלתי "קיבלת הזמנה?" אמרה "לא"‪ .‬אמרתי "אז אני מזמין אותך" ונסענו‪ .‬הכנס‬ ‫התקיים בחלקת המגרש הצמוד לביתו של אבשע‪ .‬היה כיבוד ועל האש‪ ,‬היו שם כולם‪,‬‬ ‫כל החיים‪ .‬גם אריק היה שם‪ ,‬וכשעלה לדבר הוא סיפר איך אנחנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא ופלוגה‬ ‫א' (שזה אנחנו) תקפנו בקורסי‪ ,‬ארבנו בעזה‪ ,‬החרבנו את המשטרה בחאן יוניס‪,‬‬ ‫ויצאנו מניצנה בשיירה של כלי רכב שלל‪ .‬ואני חשבתי‪ :‬הוא עכשיו ראש ממשלה‪ ,‬היה‬ ‫כבר שר ביטחון ושר שיכון‪ ,‬נדמה לי שגם שר חקלאות‪ ,‬ובוודאי שכחתי תפקיד או‬ ‫שניים – מה מביא אותו לספר על תקופת פעולות התגמול בנוסטלגיה כזו? חשבתי‪,‬‬ ‫ונזכרתי בסיפור "ראש השיירה"‪ .‬זו הייתה השיירה שלו‪ .‬כל מה שעשה לפני ‪ ,‬וכל מה‬ ‫שעשה אחרי‪ ,‬לא ישווה למה שעשה אז‪ .‬עכשיו אני חושב‪ :‬יש ביננו שרוצים להוביל‬ ‫שיירה‪ ,‬ויש שהובילו‪ ,‬וישנם היודעים שכבר הגענו למערב‪ .‬הסוסים עובדים בקולנוע‪,‬‬ ‫העגלות גרוטאות‪ ,‬ואין לאן לנסוע‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫שער שביעי‬

‫בין המלחמות‬

‫הנ"ל ידוע לנו‪ ,‬נא לשלוח אותו מייד‬

‫‪96‬‬

‫הגעתי לגיל‪ ,‬והוזמנתי ללשכת הגיוס‪ .‬שם שקלו‪ ,‬מדדו‪ ,‬בדקו‪ ,‬רשמו והתוצאה‪:‬‬ ‫"רשרוש"‪ .‬רשרוש בלב שתורגם לשפה הצבאית כ"כושר לקוי" ‪ -‬כ"ל‪ .‬מאוד‬ ‫התאכזבתי‪ ,‬וקצת גם נעלבתי‪.‬‬ ‫באותה תקופה הייתי פר בן בקר‪ ,‬מכף רגל ועד ראש‪ ,‬כולי שרירים תפוחים‪ .‬מה‬ ‫יכול להיות לקוי בזה? לא התנחמתי גם כששמעתי ששני ז'לובים נוספים באיזור‪,‬‬ ‫אחיק פולונסקי וגדעון אור‪ ,‬נתגלו כלקויים באותו הרשרוש‪ .‬באתי לקלט‪ ,‬והסתובבתי‬ ‫שם מתחנה לתחנה‪ ,‬חף מכל הבנה והבחנה‪ ,‬לא הבנתי במה יתר תפקיד במודיעין על‬ ‫תפקיד במטבח‪ .‬בסוף מצאתי עצמי בבית הספר הטכני של חיל האוויר‪ .‬בית ספר זה‬ ‫פתח את שעריו באופן יוצא דופן גם לחיילים‪ ,‬בתנאי שיחתמו על ‪ 7‬חודשים נוספים‬ ‫בצבא בתנאי חובה‪ .‬היום אני יודע שזו הייתה גניבה‪ .‬הלכתי לשם מתוך הזיווג בין‬ ‫חוסר ברירה וראייה מרחיקת ראות‪ .‬חשבתי שאוכל ללמוד שם מכונאות‪ ,‬וכך להביא‬ ‫תועלת במשק‪ ,‬שעל פי חשבוני היה עתיד לעבור ברבות הימים מטכנולוגיה של פרד‬ ‫לטכנולוגיה של טרקטור‪.‬‬ ‫בית הספר הטכני של חיל האוויר שכן במפרץ חיפה‪ .‬בכניסה לבית הספר עמדו‬ ‫שני גופי מטוסים נטולי מנוע‪ ,‬וכך ראיתי מחלון האוטובוס שהביאני לשם שרק‬ ‫ארבעה ברגים צנומים מחברים את המנוע לשאר המטוס‪ .‬מאז אני פוחד כשאני טס‪.‬‬ ‫זה היה בית ספר מצוין‪ .‬אמנם לימדו שם מורות חיילות שרק גמרו תיכון כמוני‪ ,‬אבל‬ ‫השיטה הייתה גאונית‪ .‬בכל שבוע הייתי עובר מתחנה לתחנה‪ ,‬ובכל תחנה הייתי לומד‬ ‫עניין מסוים אחד‪ ,‬אצל מורה מסוימת אחת‪ .‬ובעניין המסוים הזה המורה התמחתה‬

‫להפליא‪ ,‬ולכן הלימוד היה יעיל ולעניין‪ .‬בסוף השבוע הייתה בחינה‪ ,‬בדרך כלל‬ ‫מבחן אמריקאי‪ ,‬כלומר מבחן בשאלות סגורות‪ .‬הבחינה הזו ‪ -‬כל הנכשל בה עף‪,‬‬ ‫מי שצלח אותה נשאר‪ ,‬ומי שעבר בציון גבוה זכה באפטר בהדר‪ .‬בשבוע הבא הייתי‬ ‫עובר לעניין אחר‪ ,‬הנלמד בחדר אחר‪ ,‬על ידי מורה אחרת‪ ,‬נבחן‪ ,‬עובר‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫להפתעתי קיבלתי שם הרבה אפטרים‪ ,‬אולי בגלל שיטת הבחינה אשר נתקלתי בה‬ ‫שם לראשונה‪ .‬מאז הצלחתי רבות במבחנים מהסוג הזה‪ ,‬אבל שם הכושר הזה שלי‬ ‫התגלה‪ .‬הצלחתי שם אפילו בשיעור שעיניינו מספרים סטנדרטיים של מסמרות‪ .‬אל‬ ‫תשאלו מה זה‪ ,‬דומני שכיום כבר אין מחברים את יריעות הפח שמהן עשוי המטוס‬ ‫במסמרות‪ .‬גם תפרתי שם כנפיים למטוסים קלים‪ ,‬וגם על זה לא כדאי לכם לשאול‪.‬‬ ‫היום כבר אין מטוסים שכנפיהם עשויות בד צבוע בדבק הקרוי דופ‪.‬‬ ‫לי לא הביא האפטר שום תועלת‪ .‬חברה לא הייתה לי‪ ,‬ולא יכולתי לקחת את מה‬ ‫שאין לי לסרט‪ .‬הייתי עולה להדר במדרגות‪ ,‬נכנס למוזיאון ששכן בבית אבן מרשים‬ ‫מכוסה קיסוס (מטפס כמו זה שמטפס על הארמונות אשר באוניברסיטת שיקאגו)‪,‬‬ ‫ומתבונן בתמונות‪ .‬סובלימציה היה מכנה את זה פרויד‪.‬‬ ‫היינו שם ארבעה חברים‪ :‬אברהם אברמוב בא ממושב בלפוריה שבעמק‪ ,‬איש‬ ‫ענק שלמד חשמלאות בבית ספר הטכני שליד הטכניון (בסמת)‪ .‬גדעון נאמן היה‬ ‫קיבוצניק מבית זרע‪ ,‬בחור ממשפחה יקית‪ ,‬חובב מוסיקה קלאסית וגאון טכני‪ .‬בן‬ ‫שלמה בא ממושב בעמק חפר‪ ,‬ועזרא בודניצקי היה האח הקטן בשני התאומים מבית‬ ‫עובד‪ .‬הוא היה כל כך קטן ורזה‪ ,‬שהצבא לא קיבל אותו בגלל חוסר משקל‪ ,‬עד שגדל‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬גם אני עם שתי ידיי השמאליות הייתי שם‪.‬‬ ‫הקורס נמשך כשנה‪ .‬בשלושת החודשים הראשונים למדנו בכל שבוע את יסודות‬ ‫אחד המקצועות הנחוצים‪ ,‬ובייתר השנה היה עלינו להתמחות‪ .‬בשלושת החודשים‬ ‫הראשונים למדתי לקרוא שרטוט טכני‪ ,‬לפרק ולהרכיב מנוע‪ ,‬לתפור ולצבוע‪ ,‬וגם‬ ‫מתמטיקה‪ ,‬פיזיקה ובעיקר אווירונאוטיקה‪ .‬לא למדנו שם ספרות ותנ"ך‪ .‬שלושת‬ ‫החודשים הראשונים עברו‪ ,‬ואז עמדה השאלה "במה להתמחות?" לא כמו היום‪ ,‬לא‬ ‫שאלו אותנו‪ .‬כל כיתה המתמחתה באותו הדבר‪ ,‬למען היעילות כנראה‪ .‬כל הכיתה‬ ‫מלבד אחד ‪ -‬זה שקיבל את הציון הממוצע הגבוה ביותר בכיתה‪ .‬וזה מה שיצא‪:‬‬

‫גדעון קיבל ‪ , 80.5‬אני ‪ ,80‬אברמוב ‪ 79.5‬ועזרא ‪ .79‬גדעון בחר במכונאות‪ ,‬אברמוב‬ ‫בחשמלאות (נתנו לו בגלל שלמד חשמלאות בבסמת)‪ ,‬ואני נשלחתי לגופנאות‪ .‬אז‬ ‫גופנאות היה שם נרדף לפחחות‪ ,‬מקצוע נחות‪ .‬כיום נהפכו היוצרות ועיקר עניינה של‬ ‫התחזוקה השוטפת היא גוף המטוס‪ .‬איך שלא יהיה‪ ,‬בטרקטור אין בכלל גוף‪ ,‬כולו‬ ‫מנוע‪ ,‬ואני הודעתי שאני עוזב את הקורס‪ ,‬וכדי להוסיף חטא על פשע גילגלתי את‬ ‫העניינים כך שלא חתמתי על ‪ 7‬חודשים המשך צבא בתנאי חובה‪ .‬הצבא לא קיבל‬ ‫את זה בקלות‪ ,‬והעונש היה שלושה חודשים מטבח‪ ,‬ומטבח זה לא להיות טבח‪ ,‬אלא‬ ‫לנקות את המטבח‪ .‬לבסוף נמאס להם לענות אותי‪ ,‬ונשלחתי לתל נוף כדי שאשובץ‬ ‫במשהו אחר‪.‬‬ ‫בינתיים הייתי לעובד רס"ר‪ .‬עובד רס"ר מנכש עשבים ועושה שליחויות‪ .‬בזמן‬ ‫שהייתי עובד רס"ר‪ ,‬הצלחתי להגיע לוועדה רפואית ולתקן את הכושר‪ .‬עם הכושר‬ ‫המתוקן נגשתי לבסיס הצנחנים ששכן בסמוך‪ ,‬עברתי את החבל של הש״ג‪ ,‬ונכנסתי‬ ‫לצריף המפקדה שעמד ליד השער‪ .‬שם מצאתי את ששון השליש‪ ,‬עליו שרנו במבטא‬ ‫עיראקי כבד "למה ששון שזוף הפנים‪ ,‬למה הלכת לקורס קצינים‪ ,‬קיבלת סג"מ‪,‬‬ ‫יצאת מטומטם‪ ,‬וחזרת לגדוד ‪ ."890‬זו לא עובדה‪ ,‬וגם חרוז טוב לא יצא מזה‪ ,‬אבל‬ ‫כשבאתי אליו אז לא ידעתי לא אותו‪ ,‬לא את שירו‪ ,‬ולא את קורותיו‪ .‬נכנסתי לחדר‬ ‫השליש‪ ,‬אמרתי שאני רוצה להתנדב לצנחנים‪ ,‬ושאלתי "מתי מתחיל קורס?"‪ ,‬אמר‬ ‫"מחרתיים"‪ .‬ביקשתי לסדר הכול עד מחר‪" .‬מאיפה אתה?" שאל‪" ,‬מכפר ויתקין"‬ ‫השבתי‪ .‬לקח עט ורשם בפתק המיועד לשלישות "הנ"ל ידוע לנו‪ ,‬נא לשלוח אותו‬ ‫מייד"‪ .‬יצאתי מלפניו‪ ,‬והפתק בידי‪ .‬חזרתי אל הרס"ר‪ ,‬וסידרתי שישלחו בידיי את‬ ‫הדואר המיועד לשלישות‪ .‬נסעתי לרמלה‪ ,‬ושם מצאתי אולם מלא בנות יפות‪ ,‬האחת‬ ‫יפה מן השנייה‪ ,‬אבל אני לא הסתחררתי ולא הסתנוורתי‪ ,‬מצאתי את האחת שאליה‬ ‫ממוען הפתק‪ ,‬ולמחרת הצטרפתי לקורס‪.‬‬

‫אחרית דבר‬

‫גדעון נאמן היה למכונאי מטוסים‪ ,‬חזר לבית זרע‪ ,‬ועבד לסירוגין בבננות ובמפעל‬ ‫(במפעל היה המנהל)‪ .‬עזרא בודניצקי אכל וגדל‪ ,‬הלך בעקבותיי לוועדה הרפואית‪,‬‬ ‫והצטרף לצנחנים‪ ,‬גיבור גדול בגוף קטן‪ .‬אחרי הצבא למד בטכניון‪ ,‬והיה למהנדס‬ ‫בכיר ביובל גד‪ .‬אברהם אברמוב היה לחשמלאי מטוסים‪ ,‬ולימים הגיע לדרגת‬ ‫חשמלאי ראשי ב״אל על״‪.‬‬ ‫ואני? ב‪ 1980-‬נסעתי לארה"ב כדי לערוך שם מחקר שעניינו "כיצד מאורגן‬ ‫ומנוהל המחקר בארגונים החיים על מחקרם" (על כך כבר בסיפור אחר)‪ .‬רוב‬ ‫הארגונים שבהם דובר היו עסקים‪ .‬לצורך המחקר‪ ,‬ערכתי סקר שבו ראיינתי את סגן‬ ‫הנשיא למחקר ופיתוח או את ראש המעבדה בחברות גדולות מחצי מיליארד דולר‬ ‫מחזור שנתי‪ .‬על פי תנאי המחקר היה עליי לצוות אליי חוקר אמריקני‪ .‬בחרתי בד"ר‬ ‫זקוני‪ .‬מצאתי אותו כאשר באתי לכנס שבו דיבר על "‪How to keep R&D on‬‬ ‫‪ "track‬וכל המי ומי ב‪ R&D -‬העסקי של ארה"ב באו לשמוע אצלו‪ .‬חשבתי "אם‬ ‫הוא יכול להביא אותם אליו‪ ,‬בוודאי יכול אותי אליהם"‪ ,‬ושכרתי אותו לפרויקט שלי‪.‬‬ ‫זקוני היה ג'ינג'י דעתן‪ ,‬דוקטור מאוניברסיטת קולומביה שהתמחה במחקר ופיתוח‬ ‫צבאי במעבדות הצי האמריקני‪ .‬בפרויקט שלי היה עליו "לשים רגל בדלת"‪ ,‬לארגן‬ ‫את הפגישות והטיסות‪ ,‬ואם צריך‪ ,‬לנהוג את המכונית בנסיעות ארוכות‪ .‬לילה אחד‬ ‫כשחזרנו באוטו מווירג'יניה טק (אוניברסיטת וירג'יניה) לוושינגטון שאלתי אותו‬ ‫"למה שכר הלימוד בווירג'יניה טק הוא חמשת אלפים דולר והשכר בייל וב‪MIT-‬‬ ‫הוא שלושים אלף?" "מה השאלה?" אמר לי‪" ,‬זו הדרך שבה המערכת בוחרת את‬

‫‪97‬‬

‫‪98‬‬

‫הבר מן התבן‪ ,‬ומתגמלת בהתאם‪ .‬מי שלמד בייל זוכה בקשרים הנכונים ובעבודות‬ ‫המכניסות‪ ,‬ומי שלמד בווירג'יניה‪ ,‬זוכה בפחות‪ .‬בוודאי שגם אצלכם זה ככה?" "לא"‬ ‫אמרתי‪" .‬לא יתכן" אמר הג'ינגי‪ ,‬וטפשתי בעיניו‪.‬‬ ‫קימטתי את מצחי ושאלתי את עצמי "מה באמת קובע אצלנו?" בסוף מצאתי‪.‬‬ ‫כפר ויתקין‪ ,‬זה מה שקובע אצלנו את העתיד‪ .‬היו אז בארץ שתי אוניברסיטאות‬ ‫וטכניון‪ ,‬מכללות עוד לא היו אפילו בגדר של רעיון‪ .‬לאליטה השתייכו בני קיבוצים‬ ‫ומושבים‪ ,‬והם היו שם כדי לתת ולא כדי לקחת‪ .‬ומה נתנו? את חייהם אם צריך‪ .‬עברו‬ ‫יותר משנות דור‪ ,‬ואינני יודע אם זה טוב או רע‪ ,‬אבל ב‪ 2008-‬כנראה שזקוני צדק‪.‬‬ ‫כשששון נתן לי את הפתק זה היה רישיון למות כגיבור‪ .‬הוא ידע‪ ,‬וגם אבא שלי‬ ‫ידע‪ .‬כשנגמר הקורס לבשתי את המדים החדשים הנעליים הגבוהות האדומות‬ ‫והכובע האדום ונסעתי לחופשה‪ .‬מן האוטובוס ירדתי לכביש הישן‪ ,‬והתחלתי לצעוד‬ ‫בדרך המובילה לכפר‪ .‬עוד לא הגעתי לגשר הבטון‪ ,‬ועוצרת לידי עגלה עמוסה תלתן‪,‬‬ ‫במרומי העגלה מי? אבא שלי‪ .‬הוא הסתכל עליי‪ ,‬על הנעליים והכובע‪ ,‬ופניו האפירו‪.‬‬

‫פירוק הפלמ"ח ‪2‬‬

‫אינני יודע ממה נגזרה המילה "סידרה"‪ ,‬אני חשבתי מלשון אי סדר‪ .‬לפי זכרוני‬ ‫סידרה זה משהו שאתה נמצא בו באופן זמני‪ ,‬ועתיד לחזור ממנו לבסיס‪ ,‬ולכן אינך‬ ‫משקיע ואינך מסדר‪ .‬אם אני מנסה להבין את המקום שאני תופס בעולם‪ ,‬נדמה‬ ‫לי שתמיד הייתי ועודני בסידרה‪ .‬עדיין לא הגעתי לבסיס‪ .‬במחלקת סיור‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בפלוגת הסיור הגדודית‪ ,‬לא היו לנו סדרות מיוחדות‪ .‬השיגרה הייתה לנו כסידרה‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬סידרה אחת אני זוכר במיוחד‪ ,‬הסידרה הגדודית בגבעות שליד תל ירוחם‪.‬‬ ‫כבר היינו סיירי הגדוד הוותיקים‪ ,‬כתבו עלינו שירים‪ ,‬גרנו בחדרים (חדרים‬ ‫של חמישה‪ ,‬החיילים גרו בחדרים של חמישים)‪ ,‬אכלנו ביציות בחדר אוכל קצינים‬ ‫(החיילים אכלו ביצים קשות)‪ .‬לפני פעולה היינו מנסים את הכלים בירייה דרך‬ ‫החלונות לכיוון השדות‪ .‬שבעי מלחמות (כך חשבנו)‪ ,‬הרשינו לעצמנו את החיים‬ ‫הטובים‪ .‬לא כך חשב חברנו הטוב אריק‪ ,‬אריק שרון‪ .‬יחד עם משה דיין הוא הבין‬ ‫שנִ ְת ְּכנ ּו לנו עוד מלחמות גדולות‪ ,‬וכדי להתכונן אליהן שאף לרבות את הצבאות‬ ‫("רבה צבאך וצאה" כך במקורות)‪.‬‬ ‫הקיבוצים היו בימים ההם מאוגדים בתנועות‪ :‬תנועת השומר הצעיר‪ ,‬הקיבוץ‬ ‫המאוחד‪ ,‬האיחוד ואולי שכחתי אחת‪ .‬לכל תנועה הייתה ועדה מסדרת‪ ,‬שהייתה‬ ‫מסדרת את בוגרי בית הספר הקיבוצי (בשומר הצעיר "המוסד") בחילות‪ .‬אריק פנה‬ ‫לוועדה של השומר הצעיר‪ ,‬ביקש את יבול הבוגרים בשנה הזאת והוסיף "האיחוד את‬ ‫חלקו נתן"‪ .‬מובן שגם השומר הצעיר נתן‪ .‬משם הלך אל האיחוד וסיפר שהשומר נתן‪,‬‬ ‫ומשם אל המאוחד‪ ,‬ולבסוף קיבל אותם משלוש התנועות הקיבוציות‪ ,‬קצת מתנדבים‬

‫בשם עצמם מן המושבים‪ ,‬עוד אחד מעיר ושניים ממושבה‪ .‬כל כולם קצת פחות‬ ‫ממאה‪ .‬העביר אותם טירונות מזורזת וקורס מ"כים בגדוד‪ ,‬ומייד המליך עליהם את‬ ‫בוגרי קורס קצינים יוצאי ‪ .101‬כך קמה פלוגה א' באחת‪ .‬עדיין לא פלוגת סיור‪ ,‬וכבר‬ ‫נלחמה בפעולת עזה שבה נהרגו תשעה מחייליה‪ ,‬וסופפו גם‪ .‬ביום בוקר אחד‪ ,‬בא‬ ‫אריק לסידרה שעל יד תל ירוחם‪ ,‬אסף אותנו באוהל אחד‪ ,‬פתח ואמר (בימים ההם‬ ‫אריק לא היה מדבר הרבה‪ ,‬הוא היה אומר בסגנון חרוץ את מה שנחוץ‪ .‬אחרי פעולת‬ ‫תגמול מוצלחת היה נואם "פלוגה א' אריות‪ ,‬פלוגה ב' נמרים"‪ ,‬ואם לא קלקלו כולם‬ ‫את הקיבה ערב הפעולה‪ ,‬היה מוסיף "וגם הטבחים היו בסדר"‪ .‬וזה מה שאמר הפעם‬ ‫"אני עומד להקים פלוגת סיור גדודית (לא היה כדבר הזה בצה"ל עד אז)‪ ,‬היא תורכב‬ ‫מפלוגה א' ומכם‪ .‬מי שמתנגד שיקום"‪ .‬קמו שניים‪ ,‬לוי איזנשטט ונבות שרת‪ .‬אריק‬ ‫פנה אל נבות ואמר "זה סופי‪ ,‬ואם אתה חושב שהדוד שלך יכול לעזור לך (דודו‪ ,‬שרת‪,‬‬ ‫היה אז ראש הממשלה) תשכח מזה"‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬אנחנו צורפנו לפלוגה א'‪ ,‬עברנו לגור בחדרים של חמישים‪ ,‬בלי ביציות‬ ‫ובלי קישקושים‪ .‬אחדים מאיתנו היו למפקדי חוליות‪ ,‬והעבירו את הילכות הסיור אל‬ ‫החדשים שמקרוב באו‪ ,‬והם מאותם קיבוצים‪ .‬את לוי ונבות דן אריק לגלות בפלוגת‬ ‫מפקדה‪ ,‬שם היו לנהגים‪.‬‬ ‫החיים לא נשארו עומדים במקומם‪ ,‬ופעולות התגמול באו פעולה אחר פעולה‪.‬‬ ‫בפעולת חאן יוניס‪ ,‬היינו צריכים לכבוש את המשטרה‪ ,‬ואכן רובה נכבשה‪ ,‬אבל‬ ‫במעלה המדרגות אשר בכניסה התעקש מצרי חי אחד שנשאר יחידי בזירה‪ ,‬וירה בכל‬ ‫מטרה‪ ,‬כך שאי אפשר היה להכנס לפנים ולפוצץ את המשטרה‪ .‬ברגע הקריטי הזה‪,‬‬ ‫שני הנהגים של זחל"ם חומר הנפץ‪ ,‬לוי ונבות‪ ,‬נחלצו בגבורה‪ .‬הם קירבו את אחורי‬ ‫הזחל"ם אל העזרה‪ ,‬פירקו את חומר הנפץ בפתח המשטרה‪ ,‬הדליקו את הפתיל‪ ,‬צעקו‬ ‫פוצץ‪ ,‬נסוגו עם הזחל"ם‪ ,‬והתפוצצה המטרה‪.‬‬

‫האחוזה‬

‫תל עדשים הוא מושב שהוקם על ידי ותיקי השומר‪ .‬עין חרוד הוא קיבוץ שהוקם‬ ‫על ידי אנשי גדוד העבודה‪ .‬בתל עדשים גרה משפחה אומנת‪ ,‬משפחת ארליך‪ ,‬יקים‬ ‫שהיו להם ילדים משלהם‪ .‬היקים האלה קיבלו על עצמם לגדל ילדים שהוריהם לא‬ ‫יכלו לגדל אותם בזמן מסוים מחייהם‪.‬‬ ‫במרוצת השנים היו שם ילדים שונים‪ .‬שלושה מהם היו מאיר‪ ,‬שמשון וכושי‪.‬‬ ‫הראשון היה מאיר הר‪-‬ציון‪ .‬הוא התקבל במשפחה בתל עדשים‪ ,‬וגדל בתנאי עבודה‪,‬‬ ‫משמעת יקית‪ ,‬וכנראה גם הרבה אהבה‪ .‬אחריו בא שמשון‪ ,‬ילד בלונדיני מתולתל‪,‬‬ ‫ואחריהם כושי‪ .‬מאיר היה לנער‪ ,‬ועבר לקיבוץ עין חרוד‪ .‬שמשון נשאר בתל עדשים‪.‬‬ ‫בקיבוץ הייתה "חברת הילדים"‪ .‬בחברת הילדים הילדים גרים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬לומדים‬ ‫ועובדים‪ ,‬אבל יש ילדים ויש ילדים‪ .‬יש ילדים שנולדו לחברי הקיבוץ ויש ילדים‬ ‫שבאו מבחוץ‪ .‬אלה כונו ילדי חוץ (אני זכרתי את תקופת חיי בתור ילד חוץ בקיבוץ‬ ‫כגן העדן האבוד)‪ .‬בכל זאת ילד שבא מבחוץ לחברת ילדים קיימת‪ ,‬צריך להתקבל‪.‬‬ ‫כדי להתקבל‪ ,‬כשאתה ילד חוץ‪ ,‬צריך להיות יותר חרוץ‪ .‬חרוץ במה? מאיר ושמשון‪,‬‬ ‫שכבר הצטרף אליו בעין חרוד‪ ,‬בחרו להיות חרוצים בחיות‪ .‬הם טיילו בשדות‪ ,‬בגבעות‬ ‫ובהרים‪ ,‬ומצאו שם בעלי חיים מוזרים‪ .‬הם למדו ללכוד חיות מבלי לפגוע בהן‪ ,‬ולרפא‪,‬‬ ‫לתקן‪ ,‬לטפל ולגדל‪.‬‬ ‫נחזור לתל עדשים‪ .‬עוד לפני שבגר שמשון ועבר לעין חרוד‪ ,‬הצטרף למשפחה‬ ‫האומנת כושי‪ .‬כושי נולד מן האין‪ .‬אינו יודע מי אביו ומי אימו (זה נשמע בלתי‬ ‫אפשרי‪ ,‬אבל זה מה שאני ידעתי אז)‪ .‬בתל עדשים הוא גדל להיות נער שחור נאה‪,‬‬

‫‪99‬‬

‫‪100‬‬

‫גבוה‪ ,‬חזק‪ ,‬פיקח‪ ,‬חכם ופרא אדם‪.‬‬ ‫בינתיים שמשון ומאיר‪ ,‬שכבר היו בעין חרוד‪ ,‬הקימו את האחוזה‪ .‬האחוזה הייתה‬ ‫גן חיות שהתמחה בחיות ארץ ישראל‪ .‬חיות שאותן צדו מאיר ושמשון בגלבוע‪ ,‬בעמק‬ ‫יזרעאל ואחר כך ברחבי ארץ ישראל‪ .‬הדבר נודע ברבים‪ ,‬ומומחים לחיות באו לראות‪.‬‬ ‫בינהם מנדלסון‪ ,‬ראש המכון הביולוגי בתל אביב (שממנו ומבית הספר למשפט‬ ‫וכלכלה התפתחה אוניברסיטת תל אביב)‪ .‬מנדלסון‪ ,‬שהיה הזואולוג הלאומי (בימים‬ ‫ההם כל דבר היה לאומי)‪ ,‬בא לחווה לקבל חיות עודפות ולהשיא עצות‪ .‬שמשון לקח‬ ‫את עניין החיות ברצינות‪ ,‬והתחיל ללמוד באופן שיטתי‪ .‬כאן צריך להזכיר‪ ,‬שבעין‬ ‫חרוד לימד באותו הזמן מורה דגול‪ ,‬משה כרמי שמו‪ .‬משה כרמי אהב טבע וספרות‪,‬‬ ‫ויותר מכל אהב את ארץ ישראל‪ .‬הוא היה פציפיסט‪ ,‬ומתלמידיו יצאו חובבי טבע‪,‬‬ ‫משוררים וגיבורים‪ .‬לשמשון היה ממי ללמוד‪ ,‬והוא למד‪ .‬בבית הספר הוא למד‬ ‫להשתמש במגדיר צמחים‪ ,‬ספר אשר בעזרתו אתה יכול לקבל תשובה לשאלה "מה‬ ‫זה?" בשדה למד על אורחם וריבעם של הברואים‪ :‬מה הם אוכלים‪ ,‬כמה הם שותים‪,‬‬ ‫היכן טוב להם ומה מזיק להם‪ .‬יום אחד‪ ,‬ישבנו בחורשה על גבול רצועת עזה‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫בלילות‪ ,‬היינו עושים סיורים שקטים מעבר לגבול‪ .‬והנה ראיתי אותו מטפס על עץ‬ ‫גבוה ‪ -‬עלה וירד‪ ,‬ובידו ביצה‪ .‬שאלתי "למה אתה לוקח? ואם כבר‪ ,‬למה רק ביצה‬ ‫אחת?" אמר "בקן היו ארבע ביצים‪ ,‬הציפור הזו יודעת לספור עד שלוש‪ ,‬אז לקחתי‬ ‫אחת"‪.‬‬ ‫כושי גדל ועבר גם הוא לעין חרוד ולאחוזה‪ ,‬ומאיר‪ ,‬ולאחריו שמשון‪ ,‬התגייסו‬ ‫לצבא‪ .‬הם התנדבו ליחידה ‪ ,101‬מאיר בתחילתה ושמשון בסופה‪ .‬יחד עם אריק שרון‬ ‫הם עברו לגדוד הצנחנים המכונה גדוד חי"ר מוצנח ‪ .890‬בזיכרון הקולקטיבי של‬ ‫העם‪ 890 ,‬היה גדוד שכל אנשיו לוחמים עשויים ללא חת‪ ,‬כלומר לוחמים גיבורים‪.‬‬ ‫אבל שמשון לא היה לוחם (מעולם לא ירה כדור לכיוון האויב‪ ,‬כך הודה פעם באוזני)‪,‬‬ ‫וכן היה גיבור‪ .‬אני הייתי לא לוחם ולא גיבור‪ ,‬מאיר היה גם לוחם וגם גיבור‪ ,‬ופעם‬ ‫התברר שהיה גם משורר (קראתי אחד משיריו‪ ,‬והיה נוגע אל הלב)‪ .‬כולנו שירתנו‬ ‫בפלוגה א' של גדוד חי"ר מוצנח ‪ 890,‬הסיירת המהוללת‪ .‬אני חייל פשוט‪ ,‬שמשון‬ ‫מפקד חולייה ומאיר המפקד‪ .‬פלוגה א'‪ ,‬הפלוגה שהקימו מאיר הר‪-‬ציון ואריק שרון‪,‬‬

‫הייתה מעין הכלאה בין חוג סיירים לבין מכונת מלחמה משוכללת‪ .‬היא הייתה אז‬ ‫הדבר החם בכל הצבא‪ ,‬ואולי בכל המדינה‪ .‬לא היו כמוה לא לפניה‪ ,‬ולא אחריה‬ ‫(כך אמר לנו לא מזמן אריק שרון)‪ .‬פלוגה א' התקיימה בין השנים ‪ 1955‬ו‪,1973-‬‬ ‫ובמשך הזמן הזה התחלפו (בטוב או ברע) כמעט כל אנשיה‪ ,‬אבל לא אני ולא שמשון‪.‬‬ ‫אני הייתי שם סתם בן אדם‪ ,‬ואילו שמשון היה הדבק שחיבר את כולם‪ .‬איתו היו‬ ‫משוחחים‪ ,‬אחד על אחד‪ ,‬על מה שמעניין או על מה שמעיק‪ .‬כושי‪ ,‬שגם הוא הגיע‬ ‫לגדוד ולפלוגה בבוא הזמן‪ ,‬היה גם לוחם וגם גיבור‪ ,‬אבל הוא היה משהו מיוחד‪ .‬אם‬ ‫נמשיל את הבן אדם למרכבה‪ ,‬אזי אצל כושי המרכבה הייתה טובה‪ ,‬הסוסים אבירים‪,‬‬ ‫אלא שהרכב עזב‪.‬‬ ‫כאשר היה איתנו ‪ -‬נתן את המושכות בידינו‪ ,‬כאשר היה לבדו ‪ -‬לא היה מי‬ ‫שיחזיק במושכות‪.‬‬ ‫בפלוגה א' היו עוד שלושה עין חרודים ‪ -‬לא ילדי חוץ ילדי הקיבוץ ‪ -‬אפריים‪,‬‬ ‫דוביק וצביקי‪ .‬גם הם היו לוחמים וגיבורים‪ ,‬חובבי טבע וארץ ולימים גנרלים‬ ‫מפורסמים‪ ,‬אבל אני ידעתי‪ ,‬ואולי גם הם‪ ,‬שהם הלכו בעקבות מאיר ושמשון‪,‬‬ ‫שנשארו ילדי חוץ בכל מקום שהיו‪.‬‬ ‫תשאלו מה הפואנטה? לפעמים אני חושב שמי שבא מבחוץ רואה דברים שלא‬ ‫רואים מבפנים‪.‬‬

‫חידוש צניחה‬

‫צבאית‪ ,‬מכוניות אחרות לא מגיעות לשם)‪ .‬בבסיס אתה מחכה בתור לאפסנאות‪,‬‬ ‫חותם על מדים וכובע פלדה‪ ,‬מחליף בגדים‪ ,‬ונועל נעליים אדומות ‪ -‬ואתה חייל‪.‬‬ ‫מתחיל להסתכל בעין מזוינת על חיילות צעירות‪ ,‬ופיך מפיק בדיחות גסות‪ .‬לכל דבר‬ ‫תור‪ ,‬והמחכה בתור קושר שיחה עם אלה שלידו‪ ,‬וכך‪ ,‬כבקרת רועה עדרו‪ ,‬עוברים‬ ‫האישה‪ ,‬הילדים העבודה והלימודים‪ .‬וכשמרים ראשו השעמום‪ ,‬שלום קורא בקול‬ ‫מתוך חוק פרקינסון‪ ,‬ספר חתרני צנום‪ .‬יש וכדי להעביר את הזמן‪ ,‬מישהו מביא רומן‪,‬‬ ‫רומן זעיר כמובן‪ .‬כשהיו מבקשים השכנים "תן לקרוא"‪ ,‬היה תולש את הדף שכבר‬ ‫קרא‪ ,‬ונותן למבקש‪ .‬זה בתורו היה מעביר את הדף ליושב לידו‪ ,‬וכך קראו את הרומן‬ ‫(בעין ובאלף) בעת ובעונה אחת כולם‪ .‬פעם אחת התלווה אלינו לחידוש צניחה צוות‬ ‫הסרטה‪ .‬ביקשו לצלם חייל מן הכניסה לבסיס ועד ליציאה לאחר הצניחה‪ .‬הרעיון‬ ‫היה לצלם את המטמורפוזה מאזרח לחייל‪ ,‬ובחזרה‪ .‬אני נבחרתי להיות כוכב הסרט‪.‬‬ ‫צולמתי בא‪ ,‬חותם על ציוד‪ ,‬מתפשט‪ ,‬מתלבש‪ ,‬מתאמן‪ ,‬חוגר‪ ,‬עולה‪ ,‬קופץ‪ ,‬מתגלגל‪,‬‬ ‫אורז‪ ,‬מחזיר‪ ,‬מחליף ויוצא‪ .‬עוד לא הייתה טלוויזיה‪ ,‬הסרט הוקרן ביומן‪ .‬מה זה יומן‪,‬‬ ‫אתם שואלים? בבית הקולנוע‪ ,‬לפני הסרט‪ ,‬בזמן שהיום מקרינים פרסומות‪ ,‬היו‬ ‫מקרינים את היומן‪ .‬ביומן הוצגו חדשות ישנות‪ ,‬כלומר המאורעות החשובים שקרו‬ ‫בשבוע שעבר‪ .‬היומן הוצג בכל בתי הקולנוע בארץ‪ ,‬גם בכפר‪ ,‬ושם התפארתי שאני‬ ‫ומרלין מונרו קנינו את עולמנו כשהתפשטנו לפני המצלמה‪ .‬לתהילה ימים קצרים‪,‬‬ ‫אחר כך הכול נשכח‪.‬‬ ‫ישי לפני צניחה‬

‫אחרי הצבא הייתי נפגש עם שמשון במילואים‪ ,‬חידוש צניחה ומלחמה‪ .‬צנחן‬ ‫במילואים צונח בערך פעם בשנה‪ ,‬יש לו פנקס‪ ,‬ושם נרשמות צניחותיו‪ .‬כאשר מגיע‬ ‫הזמן‪ ,‬אתה מקבל דואר צבאי במעטפה בצבע חאקי שעליה מתנוססת אות "צ"‬ ‫גדולה‪ ,‬ובתוכה מפורטים היום והשעה‪ .‬כבר באוטובוס אתה מתחיל להיות קצר רוח‪,‬‬ ‫מצפה לפגוש את חבריך‪ ,‬שאותם לא ראית מאז הצניחה שעברה‪ .‬כל העניין‪ ,‬מן העלייה‬ ‫למטוס ועד למגע עם האדמה‪ ,‬אורך פחות משעתיים‪ ,‬אבל לצבא זה לוקח יומיים‪ .‬מן‬ ‫האוטובוס אתה יורד בצומת‪ ,‬משם אתה מגיע בטרמפ לבסיס (בדרך כלל במכונית‬

‫‪101‬‬

‫אפלטון לבר מצווה‬

‫‪102‬‬

‫כשבשבת בבוקר הייתי מרים את הטלפון ושומע קול הדומה לנעירת חמור‪,‬‬ ‫זה היה שמשון המזמין אותנו לטיול באיזור‪ .‬פעם טיילנו איתו למדבר יהודה‪.‬‬ ‫שתי המשפחות‪ ,‬אבא‪ ,‬אימא ושני ילדים בכל אחת‪ ,‬ירדנו באחד הוואדיות היורד‬ ‫מירושלים לכיוון ים המלח‪ .‬יש לי תמונה שבה שמשון מושך בחבל את רבקה‬ ‫(שהייתה נכה) במעלה המדרון‪ ,‬ותמונה של בנם הבכור ניר‪ ,‬ראשו מעוטר תלתלים‬ ‫שחורים‪ ,‬יפה כאליל יווני‪.‬‬ ‫במלחמת יום הכיפורים שנינו כבר השתייכנו ליחידות אחרות‪ .‬ביום הראשון‬ ‫חשבתי "ניקח אותה בהליכה" כמו בששת הימים‪ ,‬לא נחפזתי להידחף‪ ,‬והלכתי‬ ‫ברגל לעבודה במגרש הרוסים‪ .‬בעיר הרחובות היו ריקים לבד מקצת זקנים ונשים‪.‬‬ ‫אלה הסתכלו עליי כעל משתמט‪ ,‬דווקא נהניתי מן הדיסוננס‪ ,‬אבל החדשות נשמעו‬ ‫פחות צפויות‪ .‬דיברתי עם שמשון על התגייסות‪ .‬התניתי את הצטרפותי בכך שיגידו‬ ‫שאנו נחוצים‪ .‬שמשון שאל בשמנו‪ ,‬נענה בחיוב‪ ,‬ויצאנו‪ .‬כשהגענו לבסיס כולם היו‬ ‫כבר על האוטובוסים‪ ,‬ואז בדיוק הגיעו אנשינו מרמת הגולן‪ ,‬ובתוך מעגל השומעים‬ ‫שהקיף אותם סיפרו שהפעם זה נראה אחרת‪ ,‬וכבר מפנים יישובים בסביבתם‪ .‬אחד‬ ‫אמר שכשערבים מריחים ניצחון‪ ,‬הם מתלהבים ומגבירים חיילים‪ .‬האוטובוסים‬ ‫הניעו מנועים‪ .‬אני ושמשון רצנו לאפסנאות לקבל נשקים‪ .‬לא נשאר שם כלום מלבד‬ ‫בזוקה בלי פצצות ומאג בלי כדורים‪ ,‬וכבר לא היו מדים‪ .‬לקחנו מה שיש‪ ,‬עלינו על‬ ‫האוטובוסים‪ ,‬ונסענו לרמת הגולן‪ ,‬משם חזרנו לתל נוף‪ ,‬ומשם במטוסים לסיני (על‬ ‫מה שהיה שם כתבתי בסיפור אחר)‪ .‬כשהקרב נגמר אני חזרתי‪ ,‬שמשון נשאר‪ .‬אחרי‬

‫הפסקת האש‪ ,‬כששני הצבאות עדיין עומדים זה מול זה בחזית‪ ,‬נשלחתי לחופשה‪,‬‬ ‫היחיד מכל הפלוגה‪ .‬באתי הביתה אל רבקה והילדים‪ ,‬והלכתי אל איילה לבשר לה‬ ‫את הבשורה האיומה‪ .‬הסתובבתי כמו סהרורי ימים אחדים‪ ,‬וחזרתי לחזית‪ .‬קיסינג'ר‬ ‫תיווך‪ ,‬והושג הסכם שלום‪ .‬העניינים חזרו למסלולם‪ ,‬רוח כבר לא הייתה שם‪.‬‬ ‫את איילה הייתי פוגש כל שנה בהרצאה לזכרו של שמשון‪ .‬את ההרצאה נתן‬ ‫סטודנט בר מזל (שזכה במלגה)‪ ,‬במעבדות המחלקה לזואולוגיה שבמגרש הרוסים ‪-‬‬ ‫המקום שאליו הזמין אותנו שמשון לראות טריטונים בימים הטובים‪ .‬כשחגגה איילה‬ ‫לניר את בר המצווה‪ ,‬הבאתי לו את אפלטון במתנה‪ .‬שלושה כרכים עבים המכילים את‬ ‫הדיאלוגים הנפלאים שזכרתי באהבה‪ .‬עברו שנים ואיילה סיפרה "ניר חזר בתשובה"‪.‬‬ ‫עברו שנים רבות‪ ,‬ואני ורמי חיפשנו מורה לגמרא‪ .‬איילה הציעה את ניר שחזר‬ ‫בשאלה‪ .‬סיפרה ש"אצלם" היה גדול בתורה‪ .‬הראתה לי ספרים שכתב‪ ,‬וסיפרה על‬ ‫תלמידים שהעמיד‪ .‬באתי ללמוד בביתו ביחד עם רמי‪ .‬מצאתיו גר בדירה קטנה‬ ‫בבית דירות‪ ,‬שיכון הצופה‪ ,‬מבלי להשקיף‪ ,‬אל הנוף‪ .‬דפקתי בדלת‪ ,‬פתח איש עבה‬ ‫וקירח‪ .‬זכרתי את הנער שחור התלתלים שנתתי לו את אפלטון‪ .‬שאלתי "אתה‬ ‫זוכר אותי?"‪ ,‬אמר "כן"‪ .‬הוא בחר להתחיל בקטע שבו מדובר על "פיל שבלע כפיפה‬ ‫מצרית"‪ .‬תוך כדי לימוד‪ ,‬עלה באפי ריח חשוד‪" .‬אפלטון" אמרתי בליבי‪ .‬שאלתי‬ ‫את המורה "אתה זוכר את אפלטון שנתתי לך?"‪ ,‬ענה "כן"‪" .‬ויש לזה קשר ללימוד‬ ‫הגמרא?"‪ ,‬ענה "בוודאי"‪ ,‬והוסיף‪ :‬בתקופה ובתחום שבו שלטו המוסלמים‪ ,‬יהודים‬ ‫ומוסלמים שאלו הרבה מן הפילוסופיה היוונית העתיקה‪ ,‬והדוגמא הטובה לכך‬ ‫היא הרמב"ם שכתב את "מורה נבוכים" בערבית‪ ,‬ובו ניסה ליישב בין הפילוסופיה‬ ‫היוונית והיהדות‪ .‬הרקונקיסטה וכיבוש ספרד בידי הנוצרים הביאו להרעה ביחסים‬ ‫בין יהודים וגויים‪ ,‬ולבסוף לפרעות גזרות שמד וגרוש‪ .‬היהודים שנשארו יהודים‬ ‫התכנסו‪ ,‬וסגרו עצמם בפני השפעות חיצוניות מכל המינים‪ ,‬כולל היוונים‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫עד היום‪ ,‬יש בין החכמים הלומדים המעמיקים זרם‪ ,‬או זרמים‪ ,‬המתמחים בחוכמת‬ ‫היוונים‪ .‬כשביקרתי אצל אימא שלו‪ ,‬הראתה לי ספרים שכתב‪ ,‬ספרים שנתפרסמו‬ ‫בין חכמי התלמוד החרדים‪ .‬על הקיר היו תלויות תמונות‪ .‬שאלתי "מה אלה?" ענתה‬ ‫"אלו תמונות שצייר בצעירותו"‪ .‬סיפרה לי שבמרתף יש עוד מאה מהן‪ ,‬והיא מתכוננת‬

‫לזרוק רבות מהן כדי לרוקן‪ .‬ביקשתי אחת‪ .‬אמרה "בחר לך כרצונך"‪ .‬בחרתי ותליתי‬ ‫בבית‪ ,‬בין רפרודוקציה של כץ לבין ציור של אימפרסיוניסט ידוע‪ .‬אף אחד מן הבאים‬ ‫אל ביתי לא מוצא את התמונה של ניר נחותה משכניה שעל הקיר‪.‬‬

‫היו ימים הם לא ישובו עוד‬

‫א‪ .‬מלך בגדוד‬

‫בין חטאי דויד המלך ישנו אחד‪ ,‬והוא המפקד‪ .‬דויד פקד על יואב לפקוד את‬ ‫העם‪ ,‬וכתוצאה מכך היה נגף‪ ,‬וכ‪ 70-‬אלף מצאו בו את מותם‪ .‬ושואל הרב לאו שאלה‬ ‫תמימה "מה רע במפקד?" נחזור לזמננו‪ ,‬יותר נכון לזמן שבו גובש ויושם חוזה השלום‬ ‫עם מצריים‪ .‬יצאנו לשרת מילואים בסיני‪ ,‬אני נשלחתי לנביעות‪ .‬קיבלתי דרגת במ"ק‬ ‫(במקום קצין)‪ ,‬מחלקה של בוגרים טריים מקורס מד"סים (מדריכי ספורט)‪ ,‬ואת‬ ‫האחריות להעברת המקום למצריים‪ .‬נביעות היה מושב מבודד שישב על הגבול‬ ‫שבין המדבר הצהוב והים האדום הכחול‪ .‬כמה עשרות משפחות של אנשים היודעים‬ ‫מה זה טוב‪ .‬זה התחיל מבן דודי גיל שהביא לשם אוטובוס ממותקן למגורים‪ ,‬וישב‬ ‫שם משתזף בשמש ורוחץ בים‪ .‬אחריו הגיעה מוירה‪ ,‬והם הקימו משפחה‪ .‬לאט‬ ‫לאט הצטרפו אנשים‪ ,‬הקימו חממות (התברר שהאקלים שם נותן יתרון מיוחד‬ ‫לחקלאות)‪ ,‬בנו בתים וישבו בהם‪ ,‬ונוצר מושב בפתחו של גן העדן‪ .‬כך חיו בשובה‬ ‫ונחת עד‪ ...‬שבא השלום‪ .‬בשלום היה עליהם לעזוב את ביתם‪ ,‬ולא עוד אלא שהיה‬

‫‪103‬‬

‫‪104‬‬

‫עליהם ללמד עשרה מצרים את "סודות המקום"‪ .‬זה היה יותר מידיי בשבילם‪ .‬ליתר‬ ‫ביטחון הביא לשם הצבא מחלקה מקורס מד"סים שישמרו על הסדר‪ ,‬למקרה הצורך‬ ‫כמובן‪ .‬מהר תפסתי שלחברי המושב לא בא ללמד‪ ,‬ולמצרים לא בא ללמוד‪ .‬נסעתי‬ ‫לאילת‪ ,‬קניתי מכספי כדורגל‪ ,‬כדור עף וכדורסל‪ ,‬ושיסיתי את עשרת המצרים‪ ,‬גברים‬ ‫בגיל העמידה‪ ,‬בנבחרת שהעמידה המחלקה מקורס מד"סים‪ .‬מי אתם חושבים ניצח?‬ ‫המצרים כמובן‪ .‬זה הכוח הטמון בלאומיות כשהיא במיעוט‪ .‬בערבים הייתי מתארח‬ ‫בביתם של גיל ומוירה‪ .‬הם לא נתנו לאווירת הנכאים הכרוכה בעזיבה להשפיע על‬ ‫יחסינו‪ .‬יום אחד אחרי ארוחת הערב אמר לי גיל" צריך לדאוג לטבע במקום גם אחרי‬ ‫שנעזוב‪ ,‬משחקי כדור לא יעזרו כאן‪ ,‬צריך לרחוץ אותם במים‪ ,‬שיראו את האלמוגים‪,‬‬ ‫את הדגים‪ ,‬ידקרו בקוצים של קיפודי הים‪ ,‬ויהנו מן הכחול והחול"‪ .‬צריך לזכור שגיל‬ ‫קיבל מממשלת ישראל את האחריות על הסביבה בחבל הארץ המקיף את נביעות‬ ‫(שטח גדול כחצי ישראל)‪ ,‬ואת העובדים שכר מבין הבדואים אשר במקום שאיתם‬ ‫קיים יחסים מצוינים‪ .‬שמעתי בקולו‪ ,‬ולקחתי את המצרים לים‪ .‬זה לא עניין אותם‪,‬‬ ‫הם השתכשכו במי האפסיים‪.‬‬ ‫יום אחד ראיתי בדואי מעבר לגדר עושה לי סימנים‪ .‬ניגשתי ושאלתי "מה‬ ‫רצונך?" אמר "אנחנו‪ ,‬בני השבט הדרומי‪ ,‬רוצים להזמין את המצרים לארוחה חגיגית‬ ‫(חפלה בלשון העם)"‪ .‬צלצלתי לאלוף דוב שיאון במטכ"ל (שיאון היה אמון על הקשר‬ ‫איתי)‪ ,‬ושאלתי "אפשר?"‪" ,‬בסדר" אמר‪ .‬למחרת חיכתה לי שיירה של מרצדסים‬ ‫ליד השער‪ .‬עד כאן כבר למדתי שלבדואים יכולת גדולה במכונאות‪ ,‬פחחות וכל‬ ‫מה שדרוש כדי להפוך גרוטאה למכונית פאר נוסעת בבוץ או בחול‪ .‬לא הופתעתי‬ ‫כשראיתי שיירה של מכוניות פאר ליד השער‪ ,‬אבל בשביל מי? בשבילי‪ ,‬אני ועשרת‬ ‫המצרים שלי‪ .‬נסענו במדבר‪ ,‬עד שהגענו לבית ההארחה של השבט הדרומי‪ ,‬אם‬ ‫אפשר לקרוא לזה בית ‪ -‬ארבעה קירות נמוכים ללא גג‪ ,‬על הרצפה שטיחים‪ ,‬ועליהם‬ ‫מונחות כריות רקומות‪ .‬נכנסנו וישבנו (הסבנו)‪ .‬הוגש תבשיל של אורז עם דגים‬ ‫אדמדמים‪ .‬אכלנו בידיים‪ .‬היה טעים‪ .‬אז קם השוטר (הקולונל ממשטרת טאנטא‬ ‫שבמצרים)‪ ,‬הוציא טפסים רשמיים ועט‪ ,‬והחל לפקוד את הנאספים‪ .‬לפקוד‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לרשום ולספור אותם אחד אחד‪ .‬אני‪ ,‬במקום האדון‪ ,‬הפכתי לצופה‪ ,‬וכצופה הרגשתי‬

‫שמשהו שלא צפיתי מתרחש‪ .‬משהו שהוא בין בעילה לאדנות‪ ,‬שניים אשר באים‬ ‫כרוכים ביחד בפעולת המפקד‪ .‬חזרנו הביתה‪ ,‬בדרך אמר לי הקולונל בבוז "הבדואים‬ ‫הם תת אדם"‪ .‬עבר שבוע ועשינו אותו הדבר עם השבט הצפוני‪ ,‬אלא ששם הוגש‬ ‫תבשיל אורז עם בשר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬צייר לי גמל‬ ‫גיל השאיל לי שנורקל ומסיכה‪ ,‬ואני בים‪ .‬צפתי וצללתי‪ ,‬ואת היופי שראיתי שם‬ ‫כנראה שלא אשכח לעולם‪ .‬יום אחד בא לי לצייר גמל‪ .‬שנה שנתיים קודם לכן היינו‬ ‫בוושינגטון‪ ,‬ושם למדתי לרשום‪ .‬הייתה מורה נהדרת ושני ספרים‪ ,‬אחד עבה ואחד‬ ‫דק‪ .‬לדק קראו "איך לצייר עם הצד הימני של המוח"‪ ,‬ולעבה קראו "כיצד לרשום"‪.‬‬ ‫הספר העבה פותח במשפט "לדעת לרשום‪ ,‬משמע לדעת לראות"‪ .‬מסתבר שרובנו‬ ‫מציירים לא את מה שאנו רואים‪ ,‬אלא את מה שאנו חושבים ‪ -‬סטראוטיפים‪ .‬ואת‬ ‫זה אנו עושים בצד השמאלי של המוח המתמחה במילים‪ .‬כדי לראות את מה שיש‪,‬‬ ‫צריך לגייס את הצד הימני המתמחה בקווים‪ .‬וכך מצאתי את עצמי יושב במדבר‪,‬‬ ‫ורושם גמל על הרקע הכחול של הים האדום‪ .‬ציירתי עם החלק הימני‪ ,‬ויש בזה הנאה‬ ‫מסוימת‪ ,‬כך הספר‪ ,‬וכך הרגשתי גם אני‪ ,‬אבל אז בא בעליו‪ ,‬והגמל עזב‪.‬‬ ‫התעשתתי‪ ,‬וישבתי מול גמל אחר‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬וגם הוא יצא לי מן המסגרת‪.‬‬ ‫ראיתי שיש בשיגעון הזה שיטה‪ .‬מה לעשות שהגמלים לא יושבים לי? אז נזכרתי‬ ‫ הרי אני כאן השלטונות‪ .‬לא ידעתי מאיפה בא הגמל‪ ,‬מאצל השבט הדרומי או‬‫הצפוני‪ ,‬אשר לכל אחד מהם שייח משלו‪ .‬בסוף בחרתי לפנות אל שייח השייחים‪,‬‬ ‫והעניין סודר‪ .‬יום אחד אחר הצהריים‪ ,‬ישבתי בפתח הביתן ששימש לנו למגורים‪,‬‬ ‫וציירתי את המקום לאור השמש השוקעת‪ .‬עברו שם המצרים הסתכלו והעירו "לא‬ ‫כך מציירים גמל‪ ,‬ולא כך דקל"‪ .‬מייד התארגנו להוציא מן השיירה את הנבחר בציור‪.‬‬ ‫הפור נפל על האגרונום‪ ,‬פרופסור לחקלאות מאוניברסיטת קהיר‪ .‬לקח נייר ועפרון‪,‬‬ ‫התיישב על ידי‪ ,‬וצייר כראוי‪ .‬מה יכולתי להגיד לו? שלמדתי בארה"ב לצייר על הצד‬ ‫הימני?‬

‫ג‪ .‬תחזיק את הטלפון‪ ,‬אני תיכף חוזר‬ ‫באחד הימים עבר בנביעות אחד הקודקודים (מפקדים)‪ .‬אירחתי אותו יפה‪,‬‬ ‫גיל ומוירה הזמינו אותו לארוחת ערב נחמדה‪ ,‬והסברנו לו את חמדת המקום‪ .‬לא‬ ‫עברו ימים והתקבלה הפקודה‪ :‬ישי לשארם‪ .‬ומי בא במקומי לנביעות? האורח‬ ‫כפוי הטובה‪ .‬הגעתי לשארם‪ ,‬והתייצבתי אצל המ"פ‪ .‬אמר "תחזיק רגע את הטלפון‪,‬‬ ‫אני תיכף חוזר"‪ .‬ולא חזר‪ .‬ההודעה הראשונה בטלפון הזה הייתה‪ :‬שמונה קרנפים‬ ‫בשעה שתיים‪ .‬קרנפים? כאן במדבר? מה הם אוכלים‪ ,‬חול? מסתבר שאלה המילים‬ ‫הצה"ליות המשמשות לכינוי הליקופטרים‪ ,‬כדי לבלבל את האויב‪ .‬בכל מקרה אני‬ ‫התבלבלתי‪ .‬מזל שהייתה שם מזכירה חכמה‪ ,‬תפסה עם מי יש לה עסק ותרגמה‬ ‫"שמונה קרנפים שמונה הליקופטרים המה‪ .‬אם הם יבואו לכאן ובתוכם כשמונים‬ ‫מצרים‪ ,‬איננו רוצים שיתנגשו במשאיות האספקה שעומדות עכשיו בשדה‪ .‬עלייך‬ ‫לדאוג לסלק אותן בזמן‪ ,‬אחרת תחזור המלחמה"‪ .‬הבנתי‪ .‬טוב‪ ,‬גם בשארם ים‪ ,‬אותו‬ ‫הים האדום‪ ,‬אלא ששם הוא כחול עמוק‪ .‬גם בשארם הצטיידתי בשנורקל ובמסכה‬ ‫כשהייתי פנוי‪ ,‬וטעמתי את הטעם‪ .‬רק ששם ריף האלמוגים עמוק יותר‪ ,‬והרי הגרנית‬ ‫האדומים פוצעים חזק יותר את השמיים‪ ,‬וצובעים אותם באדום אחר הצהריים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ראס מאלב‬ ‫את תולדות החיים שלי חוצה קו‪ .‬מה שלפני מלחמת יום הכיפורים מלפניו‪ ,‬וכל‬ ‫מה שבא אחריה‪ ,‬אחריו‪ .‬רס מאלב היה לפניו‪ .‬חיינו בעולם שוקט ובוטח‪ ,‬מילואים‬ ‫היו כמו לנסוע לחו"ל היום‪ ,‬קצת חופש מן האישה‪ ,‬וקצת טיולי קומנדקר לגברים‬ ‫בלבד‪ .‬קיבלתי צו קריאה למילואים‪ .‬המקום ‪ -‬רס מאלב‪ .‬באנו לבסיס‪ ,‬נפגשנו זה עם‬ ‫זה‪ ,‬וכל מה שבא עם זה‪ .‬עלינו על האוטובוס ונסענו לסיני‪ .‬הצבא כדרכו ביזבז זמן‬ ‫על ההתארגנות‪ ,‬ולכן הגענו ליעד מאוחר בלילה‪ .‬האוטובוס נעצר ליד מדורה בחושך‪.‬‬ ‫כשהתרגלו עינינו ראינו חבר אנשים ערומים רוקדים במעגל סביב למדורה‪ .‬אלא היו‬ ‫החיילים במשמרת שלפנינו‪ .‬זה היה רמז לא דק‪.‬‬ ‫רס מאלב‪ ,‬מזח קטן שחודר אל תוך הים במפרץ סואץ‪ .‬ליד המזח היו ערימות‬ ‫גדולות של איזשהו מחצב‪ .‬בסביבתו היו המים עמוקים‪ ,‬ויכולת להכנס ומייד לשחות‪.‬‬ ‫לא היו שם אלמוגים או דגים צבעוניים‪ ,‬אבל היו שם דולפינים‪ ,‬והם היו כל כך‬

‫‪105‬‬

‫‪106‬‬

‫ידידותיים שיכולת לגעת בם‪ .‬בכל בוקר הייתי קם מוקדם‪ ,‬הולך אל שפת הים‪ ,‬ומושך‬ ‫בחבל את מלכודת הרשת‪ .‬לפעמים היו שם דגים‪ ,‬לפעמים תמנון ולפעמים פירות ים‪.‬‬ ‫זה לארוחת הבוקר‪ ,‬זה לצהריים‪ ,‬ולערב‪ .‬כמה כבר אפשר לרחוץ בים‪ ,‬ולו גם בחברת‬ ‫הדולפינים? אבל לא אלמן ישראל‪ .‬היינו אז כבני ארבעים‪ .‬אותם חיילי פלוגה א'‬ ‫של אריק שרון ומאיר הר ציון‪ ,‬אלא שאז היו נערים‪ ,‬ועכשיו אנשים‪ .‬זה הקים עסק‪,‬‬ ‫ההוא על הדוקטורט עובד‪ ,‬וזה חזר מחו"ל‪ ,‬שם הדריך את האפריקאים בחקלאות‬ ‫משוכללת‪ .‬כל אחד וסיפורו‪ ,‬כל אחד ותולדותיו‪ .‬כל יום‪ ,‬היה אחד המלומדים שבינינו‬ ‫מארגן סיור קומנדקרים במדבר סיני לכל האחרים‪ .‬זה שמתמצא באנתרופולוגיה‬ ‫סייר אצל הבדואים‪ ,‬זה שבגאולוגיה סייר במכרות המנגן והטורקיז‪ ,‬וזה שבביולוגיה‬ ‫בין בעלי החיים‪ .‬יום אחד התחיל להתארגן טיול של מספר ימים‪ .‬החבר'ה נזכרו‬ ‫בנשיהם‪ ,‬והזמינו אותן להצטרף‪ .‬ואני‪ ,‬בין שחסתי על אשתי שהייתה נכה ובטיול‬ ‫הולכים גם ברגל‪ ,‬ובין שרציתי את החופש שלי‪ ,‬אני לא הזמנתי‪ .‬כשבאתי הביתה‬ ‫וסיפרתי לרבקה‪ ,‬נתברר שהייתה רוצה‪ .‬הצטערתי מאוד‪ .‬אם ישנה הנהלת חשבונות‬ ‫בדרך לגן העדן‪ ,‬הסירוב הזה יצורף שם למצבת החובות‪ ,‬ואם אין עולם הבא‪ ,‬שיכתב‬ ‫על המצבה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬סאדאת מאיים‬ ‫שנה או שנתיים לפני המלחמה‪ ,‬ניסה נשיא מצריים סאדאת דרכים חלופיות‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬הוא ניהל משא ומתן חשאי‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הוא איים במלחמה‪ .‬על המשא‬ ‫ומתן נודע לי מפי אימרי רון‪ ,‬אחד משלנו שנעשה חבר כנסת‪ .‬את האיומים העביר‬ ‫אליי סאדאת במו פיו‪ .‬כל כמה חודשים היה מכריז "בעוד מאה ימים תפרוץ המלחמה‪,‬‬ ‫אפילו נקריב מיליון חיילים‪ ,‬בכובעים נכסה אתכם" (את המשפט האחרון כנראה‬ ‫למדתי לא מסאדאת אלא מאבא‪ ,‬כך מאיימים הרוסים‪ ,‬ובכל זאת הוא מתאים פה)‪.‬‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כאשר האיום נראה כנראה משכנע‪ ,‬גייסו אותנו למילואים‪.‬‬ ‫מאה משלנו מול המיליון שלהם‪ .‬הושיבו אותנו במין בניין קבור בחולות שבתקרתו‬ ‫פלשנצוק ‪ -‬גלגלת תלויה בתקרה‪ ,‬שבכוחה להרים דברים בכל מקום במרחב‪ .‬ישנם‬ ‫כאלה במוסכים בקיבוצים‪ .‬קשה היה להבין מה כל זה עושה שם באמצע החול‪ ,‬אבל‬ ‫המבינים שבינינו חשבו ומצאו שכאן צריכה להיות אחת המשאבות הדוחפות מים‬

‫אל החווה הסינית (וזה כבר מסיפור אחר)‪.‬‬ ‫ישבנו שם שבועיים שלושה‪ ,‬הרגשנו שהולכת להיות מלחמה‪ .‬מפקד החזית היה‬ ‫אחד משלנו‪ ,‬דב תמרי מעין חרוד‪ .‬הזמנו אותו שיענה על שאלותינו‪ :‬שאלה "למה‬ ‫יושבים על התעלה?" תשובה "האמת‪ ,‬אין שום צורך בכך‪ .‬אבל אם לא נשב שם‪ ,‬הם‬ ‫יבואו וישבו שם‪ ,‬ואם ישבו שם‪ ,‬נצטרך לגרשם לכן אנחנו שם‪ .‬אתה הבנת את זה?"‬ ‫היו עוד הרבה שאלות למשל‪" :‬למה לא נותנים למצרים להשתמש בתעלה‪ ,‬שהרי‬ ‫אז יהיה להם אינטרס שיהיה שקט בסביבה?" שאלנו‪ ,‬ובחלק נענינו‪ .‬לא ידענו כמה‬ ‫שצדקנו‪ ,‬והחווה הסינית עוד תעלה לנו ביוקר‪ .‬אבל על כך בסיפור אחר‪.‬‬

‫שער שמיני‬

‫מעברים‬

‫פריצת דרך ההר לאילת‬

‫‪107‬‬

‫מעברים‬

‫‪108‬‬

‫עכשיו חול המועד פסח‪ .‬ומהו הפסח? יציאה מעבדות לחירות‪ .‬אבל כדי‬ ‫לצאת‪ ,‬יש לעבור מכשול‪ .‬שם זה היה הים ‪ -‬אלוהים חצה לאבות אבותינו את‬ ‫הים‪ ,‬והם עברו בחרבה‪ .‬פתאום באו לי בראש מחשבות על מעברים ומכשולים‪.‬‬ ‫אולי זה יעניין גם אתכם‪.‬‬

‫מעבר במדבר‬

‫מבצע סיני התחיל בצניחה של גדוד הצנחנים הסדיר במעבר המיתלה‪ ,‬מעבר‬ ‫לגבול בעומק סיני‪ ,‬יותר נכון בשערי תעלת סואץ‪ .‬לפי התוכנית‪ ,‬שאר חטיבת הצנחנים‬ ‫(שהוקמה בחופזה מאנשי המילואים והנח"ל) הייתה צריכה לחבור אל הצונחים‬ ‫בדרך היבשה העוברת דרומה משם בעומק סיני‪ .‬הם צנחו‪ ,‬וכל הצבא הגדול שיצא‬ ‫לחבור איתם‪ ,‬שיירה אדירה של כלי רכב‪ ,‬שקעה בחולות שליד הגבול‪ .‬הוטל עלינו‪,‬‬ ‫מחלקת הסיור של גדוד המילואים‪" ,‬להוציא אותם מן החול"‪ .‬זו הייתה משימה בלתי‬ ‫אפשרית‪ ,‬אבל היו בינינו קיבוצניקים‪ ,‬שהיו לכלי רכב מה שרופא הוליסטי לחולה‪,‬‬ ‫שמים את היד ואוטו שוקע היה נוסע‪ .‬אבל מה לעשות איתי? אני‪ ,‬אם אני שם את‬ ‫היד על אוטו נוסע‪ ,‬הוא שוקע‪ .‬אותי העמידו על גבעונת‪ ,‬כזו שנוצרת בחולות סביב‬ ‫לשיח רותם‪ ,‬ואמרו "אתה תכוון את התנועה"‪ .‬עמדתי על הדוכן וכיוונתי‪ .‬תשאלו איך‬ ‫ידעתי לאן? זה הסיפור‪ :‬הסתכלתי על המרחב כולו וכיוונתי בשיטה של ניסוי וטעייה‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לא למקום שהם שוקעים אלא למקומות שהם יוצאים‪ ,‬וכך לאט לאט נוצר‬ ‫מסלול בלתי שקיע‪ .‬לעת ערב יצאה הארמדה הגדולה מן החול‪ ,‬ועברנו את המכשול‪.‬‬ ‫כבשנו את סיני‪ ,‬וכבר בן גוריון הקים את מלכות ישראל השלישית‪ ,‬ונתן למקומות‬ ‫שם שמות בעברית‪ .‬אחרי חודשיים חזרנו משם‪ ,‬ותשקוט הארץ ‪ 10‬שנים‪.‬‬

‫גשר הגלילים‬

‫מאז מלחמת ששת הימים ישבנו על תעלת סואץ‪ .‬היו מתווכים (למשל גונר ירינג‬ ‫ ‪ )Gunnar Jarring‬שהציעו לפתוח את התעלה למעבר‪ ,‬ואנחנו לא הסכמנו‪ .‬למה?‬‫עד היום איני מבין‪ .‬ההתנגדות של גולדה נראתה לי כל כך טיפשית שהמצאתי לה‬ ‫הסבר משלי‪ :‬זה היה בעיצומה של מלחמת ויטנאם‪ ,‬והתעלה הסגורה האריכה לרוסים‬ ‫את קווי האספקה לוויטנאם‪ .‬לכן חשבתי שבוודאי האמריקאנים ביקשו מאיתנו לא‬ ‫לפתוח את התעלה‪ .‬כשהתעלה סגורה אפשר להפגיז מעליה‪ ,‬אז הם הפגיזו אותנו‪,‬‬ ‫ואנחנו הרסנו להם את הערים‪ .‬הרוסים נחלצו לעזרתם‪ ,‬ואנחנו הפלנו להם מטוסים‪.‬‬ ‫אנחנו בנינו מעוזים ומתחנו סוללות‪ ,‬והם הקימו רמפות גבוהות‪ ,‬ומהן פגעו במעוזים‬ ‫ובתנועה מאחורי הסוללות‪ .‬אנחנו הפצצנו בעומק מצריים‪ ,‬והם פגעו במטוסים שלנו‬ ‫בטילים‪ .‬ובאותו הזמן הארץ הייתה שקטה ושאננה‪ ,‬לאנשים נמאס לשלם מיסים‬ ‫ולצאת למילואים‪ ,‬משה דיין דיבר על אי היכולת לשאת שני דגלים‪ .‬משוגע אחד‬ ‫(אייבי נתן) טס למצריים לדבר שלום‪ ,‬ושמו אותו בבית סוהר‪ ,‬ומשה אמר "טוב‬ ‫שארם א‪-‬שייח׳ בלי שלום משלום בלי שארם א‪-‬שייח׳"‪ .‬נאצר הלך לעולמו‪ ,‬ומשה‬ ‫אמר "בבניין הארץ ננוחם"‪ .‬סאדאת שבא במקומו הכריז כל שלושה חודשים "בעוד‬ ‫מאה ימים תהיה מלחמה"‪ ,‬ואנחנו צחקנו‪ .‬באחת הפעמים גייסו אותנו כתיגבורת לקו‪.‬‬ ‫אחד מאיתנו היה חבר הכנסת אמרי רון‪ .‬הוא סיפר שבשיחות סודיות שהתקיימו אז‬ ‫בינינו ובין מצרים‪ ,‬הציעו המצרים שנזוז מן התעלה‪ ,‬והם יפתחו ויפעילו אותה‪ ,‬ולא‬ ‫תהיה עוד מלחמה‪ .‬גולדה סירבה‪ .‬ישבנו שם בחול כחודש ימים והשתזפנו‪ .‬חזרנו‬ ‫לארץ השאננה‪ .‬קיבלנו מכתב מן הצבא בזו הלשון "להווה ידוע לך שאתה כבן ‪40‬‬

‫‪109‬‬

‫ויכול לעזוב את הצנחנים‪ ".‬כבר בגיל ‪ 30‬קיבלנו מכתב כזה‪ ,‬אבל אז אספו אותנו‬ ‫לרמלה‪ ,‬ואמרו "נכון! אתם יכולים ללכת‪ ,‬אבל בעוד חודש תפרוץ המלחמה‪ ,‬ואתם‬ ‫תפסידו אותה"‪ ,‬אז נשארנו‪ ,‬והיא אכן פרצה‪ .‬הפעם לא נשארנו‪ .‬אני עברתי ליחידת‬ ‫שולחן‪ ,‬שמשון עבר לאן שעבר‪ ,‬אבל המלחמה בכל זאת פרצה‪ .‬טילפנתי לשמשון‪,‬‬ ‫ושנינו למ"פ שאמר "אתם נחוצים"‪ ,‬נסענו לחפש את המלחמה בגולן‪ ,‬שם ראינו איך‬ ‫טיליהם מפילים את מטוסינו כזבובים‪ .‬חזרנו לתל נוף‪ ,‬עלינו על מטוס‪ ,‬וירדנו לסיני‪.‬‬ ‫גם שם הייתה המלחמה קשה‪ .‬ערב בואנו נכשלה התקפת הנגד שהייתה צריכה להגן‬ ‫על הבית השלישי (כדברי משה)‪ .‬ומה התגבורת? אנחנו‪ :‬לא יותר ממאה חיילים וקצת‬ ‫ג'יפים שנקראו "גדוד חי"ר נ‪.‬ט"‪ .‬הגדוד הסתובב בחזית ו"חיפש עבודה"‪ .‬בלילה‬ ‫הבא‪ ,‬נשלחנו לפרוץ דרך בחווה הסינית‪ ,‬אבל על זה לא בסיפור הזה‪ .‬אני נשארתי‬ ‫על ציר טירטור‪ ,‬הציר שבו רוכזו הכוחות שאמורים היו לחצות את תעלת סואץ‪ .‬היה‬ ‫פקק תנועה אדיר‪ .‬רוכבי הג'יפים בגדוד שלנו קיבלו משימה לפתוח את הציר‪ ,‬כדי‬ ‫להעביר בו את התמסחים (סירות מעבורת)‪ .‬זכורה לי תמונה של קצין אפסנאות כבן‬ ‫חמישים מתחנן בדמעות שייתנו לו להעביר אספקה ליחידתו‪ ,‬שאחרת אין להם לא‬ ‫מה לשתות‪ ,‬לא מה לאכול ולא במה להילחם‪ .‬לבסוף מצאתי את עצמי במקום שבו‬

‫‪110‬‬

‫היה מונח הגשר‪ .‬וזה דבר הגשר‪ :‬מקדמת דנא צבאות חוצים נהרות‪ .‬יוליוס קיסר‬ ‫חצה את הריין‪ ,‬משה רבנו את הים‪ ,‬והיום צבאות במדינות מתוקנות יודעים לחצות‬ ‫נהרות‪ .‬מה לעשות שאנחנו חיים במדבר‪ ,‬ובמדבר אין נהר‪ .‬את נחל אלכסנדר אפשר‬ ‫לחצות בהליכה‪ ,‬ואת הירדן בישיבה‪ .‬כל זה היה נכון‪ ,‬עד שכבשנו את סיני‪ ,‬וקיבלנו‬ ‫תעלה שהיא אומנם מעשה ידי אדם‪ ,‬אבל יותר נהר מנהר‪ .‬כאשר התעלה בידינו‪,‬‬ ‫היינו צריכים לרכוש את היכולת לעבור אותה‪ ,‬ולצורך זה הומצא גשר הגלילים‪ .‬גשר‬ ‫הגלילים מהו? ובכן‪ ,‬לחצות נהר אפשר במעבורת (סירה מובילה לרוחבו ‪ -‬תמסח)‪,‬‬ ‫בגשר נשען על עמודים‪ ,‬בגשר תלוי בכבלים או בגשר הבנוי כקשת (כמו הגשר על‬ ‫נהר ארנהם שעליו עוד יסופר)‪ .‬אבל יש עוד מין של גשר שהוא צירוף של האפשרות‬ ‫הראשונה והשנייה ‪ -‬גשר סירות‪ .‬מעמידים סירה ליד סירה לכל רוחב הנהר‪ ,‬ועליהן‬ ‫מניחים גשר‪ .‬בשעת הקרב‪ ,‬כל עוד לא עברו כוחותינו לצד האחר‪ ,‬לאויב היתרון‪ ,‬וצריך‬ ‫להקים את הגשר מהר‪ ,‬כדי לעבור לצד האחר ולהכריעו שם‪ .‬גשר סירות הוא הפתרון‬ ‫הטוב ביותר לשעת הקרב‪ ,‬כי הוא נבנה הכי מהר‪ :‬מביאים סירות מוכנות מראש אל‬ ‫תוך הנהר‪ ,‬ובונים עליהן גשר מחלקים מוכנים מראש‪ .‬בגשר הגלילים הסירות והגשר‬ ‫המונח מעליהן היו מוכנים מראש כולם‪ .‬בשעת קרב דוחפים את הכול בבת אחת אל‬ ‫תוך הנהר מצידו האחד‪ ,‬עד שהוא מגיע אל צידו האחר‪ ,‬ואז נוסעים עליו כבחרבה‪.‬‬ ‫עוד אני עומד בצד הדרך וחוזה בבלגאן (שהוא המלחמה) ‪ -‬תותחי ענק שלנו יורים‬ ‫עליהם‪ ,‬ופגזי תותחיהם מתפוצצים עלינו ‪ -‬והנה אני רואה את "מה שלא ראתה‬ ‫שפחה על הים" ‪ -‬גשר הגלילים (שטרונגול באורך של יותר ממאתים מטר‪ ,‬בגובה של‬ ‫קומת איש ויותר וברוחב של יותר מטנק) נוסע במעלה גבעות החול בתוך פטריות‬ ‫עשן הפגזים וענני אבק‪ ,‬כשהוא רתום לכ‪ 20-‬טנקים ענקיים המעלים עשן שחור‪.‬‬ ‫ססיל דה‪-‬מיל‪ ,‬לו היו בידו כל ההון וכל הצבא שבעולם‪ ,‬לא היה עולה בדעתו לביים‬ ‫מחזה כזה‪ .‬זה לא צלח‪ ,‬ואת התעלה עברנו יום יומיים לאחר מכן בתמסח (בספינת‬ ‫מעבורת)‪ .‬למה לא צלח? מפני שהגשר יכול היה לעבור את התעלה במישור ולא‬ ‫בגבעה‪ ,‬אבל אחרי שהומצא‪ ,‬נוצר מצב חדש‪ ,‬ועם ישראל לא רצה לוותר על שארם‬ ‫א‪-‬שייח׳‪ ,‬אבל גם לא היה מוכן להילחם ואפילו לא לשלם‪ ,‬והגשר‪ ,‬אשר לא התאים‬ ‫לעם שליו ובוטח‪ ,‬נשכח‪ ,‬נזנח‪ ,‬והועבר למקום אחר‪.‬‬

‫מעבר התעלה‬

‫כאשר במלחמת ששת הימים הגיעו הכוחות אשר נכנסו לסיני קרוב לתעלת‬ ‫סואץ‪ ,‬הם נתקלו במשהו שנראה כחווה‪ ,‬והם ידעו לראות‪ ,‬כי באותם ימים חקלאים‬ ‫בני קיבוצים ומושבים היוו את עמוד השדרה של הצבא‪ .‬בעוד שבישראל היינו אז‬ ‫במעבר מהשקייה בממטרות להשקייה בטפטוף‪ ,‬החווה המצרית הושקתה בהצפה‬ ‫(היא כונתה "סינית" מפני שעל המשאבות נמצאו כתובות באותיות שנראו כסיניות)‪.‬‬ ‫זו הייתה חווה גדולה‪ ,‬ובה ערוגות השקייה מיושרות למשעי‪ ,‬תחומות בתלוליות עפר‬ ‫נמוכות‪ .‬אז‪ ,‬בתום מלחמת ששת הימים‪ ,‬לא חשבנו על התכונות הצבאיות של החווה‬ ‫הזאת‪ .‬אז חשבנו שיהיה שלום נצחי‪ ,‬ובשלום שדות התעופה יהפכו לבתי ספר לנהיגה‪.‬‬ ‫בכל זאת פרצה מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬ואני ושמשון יצאנו לחפש אותה‪ ,‬הוא‬ ‫מצויד בבזוקה ללא פצצות‪ ,‬ואני במקלע נטול כדורים‪ .‬יחד עם כל הגדוד עברנו‬ ‫מאוגדה לאוגדה וביקשנו עבודה‪ .‬לא נתנו עד שהגענו לאריק שרון‪ ,‬מפקדנו מנוער‪,‬‬ ‫והוא נתן‪ .‬ועוד איך נתן‪ .‬לא רק אנחנו‪ ,‬כל הגדוד (בסך הכול לא יותר ממאה איש) לא‬ ‫היה מצויד‪ ,‬ולכן נאמר לנו לפרק מריכבו ונישקו גדוד אחר שהיה שם‪ ,‬וכך עשינו‪ .‬בעוד‬ ‫אני גורר בחולות חמישה ארגזי כדורים למאג‪ ,‬פרצה הפיכת חצר בזחל"ם‪ ,‬ואת מקומי‬ ‫ומקומו של שמשון תפסו חמישה קצינים צעירים אשר באו באופן פרטי לחפש את‬ ‫המלחמה‪ .‬מפקד הזחל"ם העדיף אותם עלינו‪ .‬התחננו‪ ,‬והמפקד הצעיר קיים "והדרת‬ ‫פני זקן" לגבי שמשון‪ ,‬ועליי פקד להישאר‪ .‬בכלל‪ ,‬אסור להעמיס על זחל"ם במלחמה‬ ‫חמישה עשר איש‪ ,‬אפילו לא שמונה‪ .‬נשארתי‪ .‬בלילה ישבתי ליד מכשיר הקשר‪,‬‬ ‫ושמעתי את קולו של אריק אומר "אם אתה לא יכול‪ ,‬אז תן למישהו אחר"‪ .‬למחרת‬

‫"תמסח" רכב שיעודו מעבר נהרות בעת מלחמות‬

‫הייתי שם‪ ,‬וראיתי ‪ 25‬טנקים שלנו שרופים‪ .‬על הגדוד שלנו הוטל בלילה הזה לפרוץ‬ ‫את הדרך לתעלה‪ ,‬וכך לאפשר את הצליחה אל העבר השני‪ .‬הפריצה הייתה בציר‬ ‫טירטור דרך החווה הסינית‪ .‬כאשר המג"ד שאל "מה יש שם?" ענו לו בקשר "תשמע‬ ‫באוטו"‪ .‬בבוקר שאחרי‪ ,‬ישבתי ליד האוטובוס אשר הביא אותנו למלחמה‪ ,‬וחזיתי‬ ‫בגשר הגלילים‪ .‬הם הגיעו לאוטובוס בצהריים‪ .‬אחד אחד הגיעו שבורים וכבויים‪ .‬לא‬ ‫כולם‪ ,‬חציים נשאר שם‪ .‬חיילי ‪ ,101‬שורדי מעבר המיתלה וגיבורי פעולת ביירות יחד‬ ‫נפלו שדוד‪ ,‬ולא היו להם ידיים לנוס‪ ,‬ובערוגות השטוחות לא היה מקום להסתתר‪.‬‬ ‫בזחל"ם שאני הייתי אמור להיות בו נהרגו כולם‪ .‬חמישה עשר בני אדם‪ .‬באוטובוס‬ ‫נסענו להתארגנות‪ .‬הביאו להקה‪ ,‬כלומר‪ ,‬זמר (רבקה שנאה אותו עד מותה מפני‬ ‫שלא העביר ממני דרישת שלום)‪ .‬החלפנו בגדים‪ ,‬אכלנו‪ ,‬ויצאנו שוב לקרב‪ .‬הפעם‬ ‫צלחנו את התעלה בתמסח (סירת מעבורת)‪ ,‬עלינו עם הטנקים שחברו אלינו על‬ ‫הרמפות שהרימו המצרים‪ ,‬ומשם טיווחנו וטבחנו ביום את המצרים שטבחו אותנו‬ ‫בלילה‪ .‬הוטל עלינו להתקדם צפונה‪ ,‬ולכבוש את איזור החייץ החקלאי בואכה פורט‬ ‫סעיד‪ .‬גם שם לא רווינו נחת‪ .‬לא עברה רבע שעה‪ ,‬והיו לנו שלושה פצועים‪ .‬עם אחד‪,‬‬

‫פגוע עמוד השדרה‪ ,‬נסעתי לחפש רופא‪ ,‬ומצאתי את הגדוד של אפריים ברנד צועד‬ ‫ברגל אל מול פני המלחמה‪ .‬הוא שאל אותי פרטים על מה שהולך‪ ,‬אבל אני בכלל‬ ‫לא "קראתי את הקרב" (אף על פי ששנינו התחלנו את הקריירה הצבאית כחיילים‬ ‫פשוטים בפלוגה א' המהוללת‪ ,‬אני נשארתי חייל פשוט‪ ,‬והוא גדל והלך)‪ .‬השארתי‬ ‫את הפצוע לרופא‪ ,‬חזרתי לפלוגה‪ ,‬והתקדמנו בחולות לכיוון המטעים‪ .‬הייתה הפגזה‪,‬‬ ‫פגז נפל לידי‪ ,‬והרג את מספר שניים שלי‪ .‬למקלע מאג יש מספר אחד ‪ -‬זה אני‪ ,‬ומספר‬ ‫שניים‪ ,‬שעכשיו שמו פרח מזכרוני‪ .‬נקרא לו מעכשיו יובל‪ .‬כאשר הקרב הזה נגמר‪ ,‬וישבנו‬ ‫במקום שקט ללקק את הפצעים‪ ,‬אמרתי "כמה חבל על יובל‪ ,‬כל השנים‪ ,‬עד גיל ארבעים‪,‬‬ ‫היה קיבוצניק בודד‪ ,‬וסוף סוף מצא לו חברה‪ ,‬ועכשיו הוא רק מתחיל לחיות"‪ .‬הסתכל‬ ‫עליי עמי (המפ"א) ואמר "אידיוט‪ ,‬ואני לא רוצה לחיות?" במצריים כמו במצריים‪ ,‬כל יום‬ ‫במשך השבוע קיבלנו לפחות שלוש מכות‪ .‬אחת תותחים מטווחים‪ ,‬אחת מטוסים (פעם‬ ‫ראינו בעיננו כיצד מטוס משלנו מפיל ‪ 7‬משלהם מעלינו) ואחת קטיושות (‪ 20‬בבת אחת‬ ‫נפלו ממש עלינו‪ ,‬וזה היה אפילו יפה)‪.‬‬ ‫השחמט שבמלחמה‬ ‫במלחמת יום כיפור קיבלתי שני מכתבים‪ ,‬אחד מבתי (בת השבע)‪ ,‬שבו צוירתי‬ ‫כאבא גיבור הצונח ממטוס על עמדות מצריים‪ ,‬ואחד מבני בן העשר‪ ,‬ששאל "האם‬ ‫אפשר לראות את המלחמה כשחמט?" אחרי המלחמה חזרתי ליחידת השולחן‪ ,‬ושם‬ ‫נתבקשנו לחשוב על המלחמה‪ .‬נזכרתי בשאלה ששאל הבן‪ ,‬ואכן הצלחתי לראות את‬ ‫השחמט שבמלחמה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שמצאתי גם שאת מה שאני ראיתי אחרי‪ ,‬אפשר‬ ‫היה לראות לפני‪ ,‬ואולי אפילו להתכונן מראש‪ .‬עברו שנים‪ ,‬ופרצה מלחמת לבנון‬ ‫השנייה‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬השחמט אותו שחמט‪ ,‬אז למה לא ראו אותו מראש?‬

‫‪111‬‬

‫הגשר על הריין‬

‫‪112‬‬

‫גרנו בהולנד בווכנינגן‪ ,‬עיר אוניברסיטה קטנה‪ ,‬לא רחוק מן העיר ארנהם‬ ‫היושבת על נהר הריין‪ ,‬המכשול הגדול באירופה בעיתות מלחמה כבעיתות שלום‪.‬‬ ‫בעיתות מלחמה עברו עליו בקושי גדול‪ .‬עד היום זוכרים ליוליוס קיסר את המעבר‪.‬‬ ‫במלחמת העולם השנייה עברו אותו הגרמנים בתחילתה‪ ,‬ולא עברו אותו האמריקנים‬ ‫והאנגלים בסופה‪ .‬בשני המקרים זה היה באמצעות צנחנים‪ .‬פעם נסענו למוזיאון‬ ‫העוסק במלחמה על הגשר‪ .‬במוזיאון עמדה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬דלת‪ ,‬ועליה כתוב בגיר אדום‪:‬‬ ‫היינו טובים‪ ,‬אך הבושים (כך קראו לגרמנים בשם גנאי) היו טובים יותר‪ .‬כל אחד‬ ‫מצטייד בכוס תה ובתחמושת‪ ,‬ויוצא לקרב האחרון‪ .‬בשפה הצבאית הטכנית קוראים‬ ‫לזה "התארגנות"‪ .‬יצא לי בימי חלדי להשתתף באחת כזו‪ ,‬ומראה הדלת העביר בי‬ ‫צמרמורת‪ .‬אנחנו היינו שם בשלום שלאחר המלחמה‪ .‬התנועה על הריין‪ ,‬המפריד בין‬ ‫גרמניה לבין הולנד ומערב אירופה כולה‪ ,‬הלכה וגדלה‪ ,‬והיה צריך להוסיף על הריין‬ ‫עוד גשר‪ .‬הגשר שבנו שם היה פלא ארכיטקטורה‪ ,‬גשר אשר לא נשען על עמודים‬ ‫וגם לא תלוי בכבלים‪ ,‬אלא חוצה את הריין בקשת‪ .‬שיטת בנייתו הזכירה לי את‬ ‫האצבעות בקפלה הסיסטינית‪ ,‬שם מתקרבות שתי ידיים זו לזו‪ ,‬והאצבעות כמעט‬ ‫נוגעות‪ .‬וכך בנו אותו‪ :‬ראשית יצקו גושי בטון ענקיים‪ ,‬אחד בכל גדה‪ .‬מכל גוש צמח‬ ‫לו צד אחד של הגשר‪ ,‬ובקצהו הייתה תלויה על בלימה מכונה ליציקת בטון‪ .‬בכל יום‬ ‫יצקה המכונה קצת גשר‪ .‬כאשר הבטון של היום התגבש‪ ,‬התקדמה עליו המכונה עוד‬ ‫קצת‪ ,‬ויצקה את הבטון של מחר‪ .‬וכך‪ ,‬בצעדים קטנטנים בלתי נראים‪ ,‬מידי יום ביומו‪,‬‬ ‫התקרבו שתי אצבעות הגשר משתי גדות הנהר זו לזו‪ ,‬עד שקצת לפני שנסענו משם‪,‬‬

‫הגשר הושלם‪ .‬רציתי להביא את הגשר הזה כמשל לשלום‪ .‬ישנם מעברים שאי אפשר‬ ‫לחצותם בקפיצה משולשת (למשל נהר)‪ ,‬ודרוש לעשות זאת בקפיצה אחת‪ .‬וישנם‬ ‫מצבים אשר בהם לעבור בקפיצה אחת‪ ,‬לכאורה אי אפשר‪ .‬הגשר הזה מראה שלאט‬ ‫אפשר בקפיצה אחת‪ .‬לכאורה את הגשר הזה בנו לאט‪ ,‬ואילו השלום באירופה קרה‬ ‫בבת אחת‪ .‬אבל האמת היא שהיו להם מאות שנים של תהלוכה נוצרית (שני צעדים‬ ‫קדימה ושלושה אחורנית)‪ ,‬וחלפו מאות שנים שבהן הם נלחמו מלחמות איומות‬ ‫בטרם השלום גושר‪ .‬נזכיר רק את מלחמות נפוליאון (‪ ,)1815‬מלחמת פרוסיה צרפת‬ ‫(‪ )1871‬ומלחמת העולם הראשונה (‪ .)1914‬אחר כל מלחמה חשבו שיותר מזה אי‬ ‫אפשר‪ .‬עבר דור או שניים‪ ,‬הם שכחו‪ ,‬ונלחמו שוב וביתר שאת‪ ,‬עד למלחמת העולם‬ ‫השנייה (‪ ,)1939‬והיא כבר הייתה כל כך גדולה וכל כך איומה‪ ,‬עד שמתוך ההריסות‬ ‫קם האיחוד האירופי‪ .‬ואז פרץ השלום בבת אחת‪.‬‬ ‫היום הגבולות כמעט ואינם חוצצים ביניהם‪ ,‬אפילו לא הריין‪ .‬בני הדור הזה אינם‬ ‫זוכרים ואינם מבינים על מה ולמה נלחמו סביהם‪ ,‬ועל מה נהרגו בהמוניהם‪ .‬אני‬ ‫חושב שהייתה שם שגיאה במחשבה‪ ,‬שגיאה ממש‪ ,‬משהו כמו שגיאה בחשבון‪ ,‬אבל‬ ‫על כך אספר במקום אחר‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬שאלתי פעם את ידידי ההולנדי פיטר "אותם שלושת הנהרות המפרידים‬ ‫בין הולנד לגרמניה מפרידים גם בין גרמניה להולנד‪ ,‬ואותם חמישה גשרים מגשרים‬ ‫עליהם‪ ,‬אז איך זה שהגרמנים עברו אותם ביום אחד‪ ,‬ולאמריקאים זה היה "גשר‬ ‫אחד רחוק מדי"? (שם הספר המתאר את המבצע) ענה לי" באו צנחנים מן השמים"‪,‬‬ ‫אמרתי "גם האמריקאים צנחו"‪ .‬מסתבר שבמלחמה מי שמשתמש פעם שנייה באותו‬ ‫הטריק מפסיד‪ .‬בשלום הוא יכול לפעמים להרוויח‪.‬‬

‫מקום קטן בים‬

‫היו לנו שני ילדים קטנים‪ ,‬בית בחופית‪ ,‬גינה לא מטופחת‪ ,‬ונוף של נחל וים‪ ,‬אבל‬ ‫משהו לא צלח‪ .‬נדמה היה לנו שיוכל לתקון דווקא בקיבוץ‪ .‬קמנו והצטרפנו לקיבוץ‬ ‫שובל שבנגב הצפוני‪ .‬קיבוץ שובל היה אז השאור שבעיסה הקיבוצית‪ .‬קומונה א'‬ ‫(שזה אומר שותפים בתחתונים)‪ ,‬הדור השני של מנהיגי מפ"ם בא משם‪ .‬ואנחנו‪,‬‬ ‫מווילה בפרוור עברנו לחדר בקיבוץ‪ ,‬והפקדנו את הילדים בידי המטפלות שבבית‬ ‫הילדים‪ .‬רבקה‪ ,‬כלכלנית בכירה במחלקת המחקר בבנק ישראל‪ ,‬עברה לעבוד בהנהלת‬ ‫החשבונות‪ ,‬ואני בתפוחים‪ .‬היה שם מטע תפוחים לתפארת‪ .‬בצוות המטע היו‪ :‬המנהל‬ ‫הוותיק שנקרא לו א'‪ ,‬הסגן הטוען לכתר שנקרא לו ב'‪ ,‬שני פועלים ערבים בדואים‬ ‫מוחמד ומוסטפא‪ ,‬וכמה חברי קיבוץ מבוגרים שכבר מזמן נמאסו עליהם החיים‬ ‫בקיבוץ‪ ,‬אבל לא ידעו איך לצאת משם‪ .‬שאר העובדים היו בני הקיבוץ ובנותיו‪ ,‬יא'‬ ‫ו‪-‬יב'ניקים‪ ,‬כולם גיבורים ויפים‪ .‬הבנים שנה אחר כך כבר שירתו ביחידות מובחרות‪,‬‬ ‫והבנות בשערותיהן הארוכות‪ ,‬יפות יפות שבא לבכות‪ .‬ועוד היו שם בני ההכשרה‬ ‫הירושלמית‪ ,‬כולם חכמים‪ ,‬נלהבים ויודעים את התורה‪ .‬אני הייתי ממונה על בני‬ ‫הנוער כאשר עבדו במטע‪ ,‬וגם יזמתי חוג לכלכלה לבני הקיבוץ בשעות הפנאי‪ .‬לא‬ ‫בטוח שאת כל התפקידים האלה מלאתי כהלכה‪ ,‬ובוודאי שלא הייתי זריז בקטיף‬ ‫ובמיון‪ .‬בעיקר הייתי טוב בדיבור‪ .‬במטע התפוחים היו מטלות שהיה בהן מסוד‬ ‫העיבור (כך מכונים החישובים של עיבור השנה)‪ ,‬למשל דחיפה של ‪ 8‬עגלות רתומות‬ ‫זו לזו בעומק השורה באמצעות טרקטור הנוסע אחורנית‪ .‬את זה ידע רק מוסטפא‪.‬‬ ‫או העמסה של מיכל תפוחים על משאית באמצעות גלגלת ממונעת‪ .‬את זה ידע רק א'‬

‫(המנהל)‪ .‬המטלה השלישית הייתה לתקן את מכונת המיון‪ .‬את זה ידע רק מוחמד‪.‬‬ ‫יום אחד קץ ב' בתפקיד הסגן‪ ,‬והחליט שהוא רוצה להיות המנהל‪ .‬הוא הגיש את‬ ‫מועמדותו לאסיפה הכללית של הקיבוץ‪ ,‬וחיכה לגזר דינו‪ .‬כאשר חזר אל החבר'ה‬ ‫אמרנו "נו?" אמר "לא בשל"‪ .‬חשב רגע והוסיף "לא בשל? רקוב"‪.‬‬ ‫בימות הקיץ עבדנו במטע‪ .‬אנחנו גזמנו את העצים‪ ,‬ומוחמד ומוסטפא ריססו‬ ‫ודישנו‪ .‬כאשר הבשיל היבול‪ ,‬קטפנו אותו לתוך מיכלים שהיו מונחים על העגלות‪ .‬את‬ ‫המיכלים גרר מוחמד בשיירות של ‪ 8‬לבית הקירור‪ ,‬שם שהו באווירה מבוקרת (הרכב‬ ‫גזים מיוחד המונע הבשלה וריקבון) עד לעונת החורף‪ ,‬שבה עולה מחיר התפוחים‪.‬‬ ‫בחורף היינו מוצאים אותם מן הקירור‪ ,‬ממיינים‪ ,‬אורזים‪ ,‬ושולחים לשוק‪ .‬המיון‬ ‫והאריזה נעשו בסככה תחת גג מפח שהשמיע את הגשם בקול גדול‪ ,‬כשהיה גשם‪.‬‬ ‫קיבוץ שובל נמצא סמוך לקו הבצורת‪ .‬כאשר קודרים פני השמים‪ ,‬זורחים פני חברי‬ ‫הקיבוץ‪ .‬וכל זה למה? מפני שהם זורעים ‪ 20,000‬דונם חיטה כל שנה‪ .‬לי‪ ,‬שבאתי‬ ‫מכפר ויתקין‪ ,‬שם הכול גדל בהשקייה‪ ,‬זו הייתה הפתעה‪ .‬בכפר ויתקין הגשם היה‬ ‫טירדה‪ ,‬מפני שהפריע בעבודה‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬בעוד אני עומד מול מוחמד משני צידי מכונת המיון ופולה רקובים‪,‬‬ ‫שמענו קטע משיחת היום‪ .‬אחד הקיבוצאים סיפר שקרא ב"על המשמר" (זוכרים‬ ‫עיתון כזה?)‪ ,‬שבברית המועצות (זוכרים?) בנו שוברת קרח כה גדולה וחזקה‪ ,‬שיכולה‬ ‫לפרוץ תעלה בין הים הבלטי לים יפן‪ ,‬סמוך לחוג הקוטב‪ .‬כולם רחב ליבם מנפלאות‬ ‫הקומוניזם‪ .‬כבר היו מחשבים את התועלת שתצמח מזה לעולם‪ ,‬ואז הרים מוחמד‬ ‫את ראשו ושאל "אבל איפה יהיה מקום קטן בים שבו יגבו את הכסף?" המשפט‬ ‫הזה היה נר לרגלי בכל ימי עבודתי מאז‪ .‬מאז עבדתי ‪ 30‬שנה במכון מחקר ופיתוח‬ ‫שהניב חידושים‪ ,‬והיה עליי היה להעריך את תועלתם‪ ,‬ובאותו הזמן אף אחד ממנווטי‬ ‫המחקר החקלאי בארץ ובעולם לא חשב על "מקום קטן בים"‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫שער תשיעי‬

‫עבודה‬ ‫כאשר היו שואלים אותי‪ :‬במה אתה עוסק?‬ ‫הייתי עונה‪ :‬שוקל מגדלים פורחים באוויר‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫קבלת פנים‬

‫תקופה גדולה‬

‫יום אחד בחר חיים להציג בישיבת ההנהלה את הרכש החדש‪ ,‬כלומר‪ ,‬אותי‪ .‬באתי‬ ‫עם כל כליי‪ ,‬אולם הישיבות היה מלא חוקרים‪ ,‬רובם ותיקים עם שערות לבנות‪ ,‬חוקרים‬ ‫בכירים שכבר הגישו‪ ,‬ראו ושפטו מחקרים‪ .‬ביניהם היה אופנהיימר‪ ,‬זקן החוקרים באותו‬ ‫הזמן‪ .‬הוא ואני מכירים כבר מזמן‪ ,‬רק שהוא אינו יודע על כך דבר‪.‬‬ ‫כשבחרתי להקים משתלה‪ ,‬מצאתי דרך לבחירת הגידולים שארבה במשתלה ‪-‬‬ ‫קראתי לה "דפדף בעמוד הבא בספר של אופנהיימר"‪ .‬אם בעמוד הזה מגדלים תפוזים‬ ‫דפדף לעמוד הבא‪ ,‬אם שם מדובר באבוקדו‪ ,‬גדל אבוקדו‪ .‬נחזור לישיבת ההנהלה במכון‬ ‫וולקני‪ .‬אני באתי להציג את מרכולתי‪ ,‬ומי יושב מולי? פרופסור אופנהיימר הגדול‪ .‬ובעוד‬ ‫חיים צבן מציג את התפקיד החדש במכון "הערכה מראש של התועלת הצפויה ממחקר"‪,‬‬ ‫ואותי כמי שיודע לבצע‪ ,‬קם אופנהיימר ואמר‪ :‬אתה מתכוון לצפות את התועלת ממחקר?‬ ‫אין דבר כזה‪ .‬מחקר‪ ,‬אם הוא צפוי אינו מחקר‪ ,‬ואם הוא מחקר אינו צפוי‪ .‬קם ויצא‪.‬‬

‫כשקראתי את ספרה של אניטה שפירא "ברל"‪ ,‬שאלתי את אבא "איך קרה‬ ‫שבתקופת עשר השנים שבין ‪ 1910‬ו‪ 1920-‬ישבו כעשרים בחורות ובחורים בכנרת‬ ‫והמציאו את כל מה שזז מאז ועד אז? (הזמן שבו השיחה ההיא התרחשה)"‪ ,‬אמר לי‬ ‫"ישי‪ ,‬תקופה גדולה עושה אנשים גדולים"‪ .‬מאז עברו שנים‪ ,‬והיום במבט לאחור אני‬ ‫מזהה עוד תקופה גדולה שקרתה לחקלאות ישראל ‪ -‬שנות השבעים‪ .‬אפתח בשני‬ ‫סיפורי רקע‪ ,‬ואסיים בסיפור‪ .‬הסיפור הראשון מדבר ביצוא בסוף שנות השישים‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬כאשר יש לנו עודף במאזן תשלומים‪ ,‬וזה אומר שאנו מלווים לשאר העולם‪,‬‬ ‫קשה לדמיין את הימים שבהם שר האוצר היה מחפש הלוואה כדי לקנות בה את‬ ‫אוניית הגרעינים הבאה‪ ,‬כשאוניות הגרעינים הקודמת כמעט התרוקנה‪ .‬רוב חיי‬ ‫המקצועיים עבדתי בעולם שבו אנחנו תלויים בהלוואות מבחוץ‪ .‬מאזן התשלומים‬ ‫שלנו היה שלילי‪ ,‬מטבע זר היה מצרך נדיר‪ ,‬והיצוא מביא גאולה לעולם‪ .‬הלוגו של‬ ‫משרד החקלאות "ייצור‪ ,‬ייעול‪ ,‬ייצוא" היה מודפס אפילו על טבלאות ההיוון שלי‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬עוד בתקופת לימודיי‪ ,‬נלקחתי אחר כבוד לעבוד במחלקת מחקר של‬ ‫בנק ישראל כעובד שעות‪ .‬באותו הזמן הגיעו‪ ,‬בחילופי סטודנטים מהולנד‪ ,‬חמישה‬ ‫גבוהים‪ ,‬בהירים ויודעים את התורה‪ .‬קיבל אותם דולק (הנגיד) והעבירם למנכ"ל‪,‬‬ ‫המנכ"ל לראש מחלקת המחקר‪ ,‬הלה לכלכלן גילשון‪ ,‬וזה העבירם אליי‪ .‬אצלי זה‬ ‫נעצר‪ ,‬כי פחות ממני לא היה שם‪ .‬מה עושים עם חמישה גדולים המדברים הולנדית‬ ‫ואנגלית? הוצאתי את רשומוני הייצוא שאוספים בנמל‪ ,‬הבאתי נייר מילימטרי (היום‬ ‫כבר אין דבר כזה‪ ,‬ודיאגראמות עושים במחשב)‪ ,‬וביקשתי שיציירו דיאגראמות של‬

‫הייצוא הישראלי‪ .‬עמודה לכל ענף משק‪ ,‬וכולן באותו קנה מידה‪ .‬נתתי‪ ,‬ושכחתי‪.‬‬ ‫לתקופת החודש נכנסו החמישה לחדרי‪ ,‬והציגו את התוצאות‪ .‬חבילה של דפי נייר‬ ‫מילימטרי וסליל קשור בגומי ‪ -‬דיאגראמות עמודים של הייצוא לפי ענפי המשק‪.‬‬ ‫הראשון היה תשמישי קדושה ‪ -‬עמוד בגובה ‪ 20‬ס"מ‪ ,‬השני יהלומים ‪ 40 -‬ס"מ‪,‬‬ ‫טקסטיל ‪ 30 -‬ס"מ‪ ,‬וכך עוד אחד‪ ,‬ועוד אחד‪ ,‬עד שהגיעו לסליל‪ ,‬הורידו את הגומי‪,‬‬ ‫והחלו לגלגל‪ .‬גלגלו בתוך החדר‪ ,‬הגיעו לדלת‪ ,‬המשיכו בפרוזדור‪ ,‬ועצרו‪ .‬זה היה‬ ‫הייצוא של ענף ההדרים‪.‬‬ ‫הסיפור השני מדבר על אוכל‪ :‬ב‪ 1948-‬ניצחנו במלחמת השחרור‪ .‬תוך שנתיים‬ ‫הוספנו ליישוב של חצי מיליון עוד מיליון יהודים‪ .‬הכפרים הערביים התרוקנו‬ ‫מתושביהם‪ ,‬ולא היה מי שיגדל אוכל לבאים‪ .‬תוך שנים אחדות שתלנו ברחבי הארץ‬ ‫מאות יישובים‪ ,‬מיעוטם קיבוצים ורובם מושבים‪ .‬הושבנו בהם המוני עולים חדשים‬ ‫שלא היה להם מושג מה עושים‪ .‬שלחנו להם מדריכים מהמושבים‪ ,‬בתחילה את דור‬ ‫המייסדים‪ ,‬ואחר כך את דור הבנים‪ .‬בינתיים המדפים בעיר היו ריקים‪ ,‬השר דב יוסף‬ ‫הפעיל קיצוב‪ ,‬וחילק במשורה פילה מיובא מארצות הצפון‪ ,‬חמאה מלוחה וגבינה‬ ‫צהובה מארצות הדרום‪ .‬ואנחנו שרנו "בלי נקודות וגם בלי תור‪ ,‬אנו השוק השחור"‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬בלי אזהרה והכנה‪ ,‬נוצר משבר עודפים‪ .‬המחירים צנחו‪ ,‬ועודפי ירקות מן השוק‬ ‫הסיטונאי הגיעו במשאיות לרפתות‪ .‬בתחילה היו אלה ירקות‪ ,‬אחר כך פירות‪ ,‬ולבסוף‬ ‫כל מה שצומח‪ ,‬הולך או עף‪.‬‬ ‫מה אפשר לעשות כנגד משבר עודפים?‬ ‫ ) אלקנות את התוצרת העודפת ולהשמידה‬ ‫ ) בלתת למחירים לצנוח‪ ,‬ולשלם לחקלאי סובסידיות שיאפשרו לו להתקיים‬ ‫ ) גלהגביל את הייצור החקלאי במכסות‪.‬‬ ‫הממשלה עשתה "מעורב ירושלמי" של כל השלושה‪ .‬זה עלה הרבה כסף‪ ,‬ולא עזר‬ ‫לפתור את הבעיה האמיתית ‪ -‬עודף ייצור בענף החקלאות‪.‬‬ ‫אבל הייתה עוד אפשרות אחת ‪ -‬ייצוא של העודפים‪ :‬במקום להשמיד או לתת‬ ‫לפרות‪ ,‬אפשר לייצא לאנגלים‪ .‬אני זוכר איך ישבתי בבנק ישראל‪ ,‬וקראתי את‬ ‫המברקים ששלח הנספח החקלאי בלונדון שצעק "גוואלד! למה אתם שולחים את‬

‫מה שהאנגלים אינם אוהבים!"‬ ‫ואז בא למשרד החקלאות השר משה דיין‪ ,‬גיבור מלחמה בעל מוניטין‪ ,‬רקע‬ ‫חקלאי נהללי‪ ,‬אחד מן החבר'ה‪ ,‬עין אחת רואה והשנייה רטויה‪ .‬משה דיין הלך על‬ ‫אסטרטגיית הייצוא‪ .‬כדי להתגבר על "מה שהאנגלים לא אוהבים" הביא זן עגבניות‬ ‫משם – המונימקר ‪ -‬והכריח את כולנו לאכול אותן‪ .‬קמה צעקה בנוסח "זכרנו את‬ ‫עגבניות המרימנד אשר אכלנו במצריים"‪ ,‬והוא כמעט הודח‪ .‬בינתיים דיין לא נח‪,‬‬ ‫הביא אלוף מחיל הקשר‪ ,‬אריאל עמיעד‪ ,‬ועשהו מנכ"ל‪ .‬את גד יעקבי הפקיד על‬ ‫התכנון‪ ,‬כדי להגיע אל כל חקלאי הקים שרות הדרכה‪ .‬הוא אירגן את המשרד בשמונה‬ ‫איזורים‪ ,‬את חן הרפז מינה מנהל איזור‪ ,‬את יואש ועדיה הפקיד על המעבדה (מכון‬ ‫וולקני)‪ ,‬ואת ראובן אילנד על העודפים בשוק המקומי‪ .‬כדי להגיע תכוף ומהר לשוק‬ ‫בחו"ל‪ ,‬הוקמה חברה לייצוא חקלאי ‪ -‬״אגרקסקו״‪ .‬שני מהנדסים מוולקני הקימו‬ ‫חברת מטוסים שתפקידה הובלת המוצרים היקרים והרגישים למרחקים‪ .‬משרד‬ ‫החקלאות‪ ,‬מכון וולקני‪ ,‬הפקולטה לחקלאות‪ ,‬שרות ההדרכה והחקלאים הפכו‬ ‫כמעט בבת אחת "למכונה לפיתוח מוצרים חדשים"‪ .‬רפי פרנקל פיתח זני איכות של‬ ‫תות‪ ,‬נחום קידר וחיים רבינוביץ בפקולטה לחקלאות פיתחו יכולת לעשות בעגבנייה‬ ‫את כל מה שתבקש האנגליה ‪ -‬גדולות או קטנות‪ ,‬מפוזרות או באשכולות‪ ,‬ארוכות‬ ‫או עגולות‪ ,‬צהובות או אדומות‪ ,‬תפלות או טעימות‪ .‬שלחנו אותן במטוסים‪ ,‬אחר‬ ‫כך באוניות‪ .‬אנחנו אכלנו את הבררה‪ ,‬והם אכלו את הברורות‪ .‬והאנגליה? נקדימון‬ ‫בוולקני יכול היה להתאים לה פרח ציפורן לפי הצבע והדוגמא של שמלתה‪ .‬יחיאל‬ ‫עוזרי פיתח רקפות ארץ ישראליות שלא נשדדו מן הבר כדי שיתאימו להשקפתה‪.‬‬ ‫ילן שחורי עשה פרחים מחמניות‪ ,‬ואורה הורביץ עשתה ככל העולה על רוחה בנוריות‪.‬‬ ‫בכפר ויתקין התחילו לגדל פרחים‪ ,‬ואחי אברהם היה קשור לבורסה בהולנד‪ ,‬שם‬ ‫נמכרו הפרחים שנקטפו באותו יום‪ .‬בתוך וולקני הוקם מכון ‪( post harvest‬לאחר‬ ‫הקטיף)‪ ,‬שדאג לפתח טכנולוגיות שיאריכו חיי מדף של פירות וירקות‪ ,‬ויאפשרו‬ ‫להוביל אותם בזול באוניות‪ .‬דשי הקים בנווה יער את ענף התבלינים‪ .‬שפיגל הוציא‬ ‫מן הענבים את הגרעינים‪ ,‬ועליזה ורדי עשתה אותו דבר להדרים‪.‬‬ ‫אני זוכר שהיינו יושבים בישיבות לתכנון ייצוא האבוקדו‪ ,‬וחולמים על ייצוא של‬

‫‪117‬‬

‫‪118‬‬

‫שש מאות טון‪ .‬לא עברו שנים אחדות וייצוא האבוקדו עבר את הרף של מאה אלף‬ ‫טון‪ ,‬וכל הייצוא החקלאי הגיע לממדים של ייצוא ענף ההדרים‪.‬‬ ‫זאת הייתה מהפיכה‪ ,‬לא היה כדבר הזה בעבר‪ .‬בעולם שמו לב‪ .‬חקלאות היא‬ ‫בדרך כלל ענף מנומנם‪ ,‬פעם באלף שנים מוסיפה מוצר‪ ,‬והנה‪ ,‬כאן בישראל‪ ,‬שונה‬ ‫תוך שנים אחדות כל סל המוצרים מן הקצה אל הקצה‪ ,‬ונשלח לארצות רחוקות‪.‬‬ ‫כולם רצו לדעת איך‪ .‬חן הרפז‪ ,‬בכובע של מומחה ומנהל בתה"ל‪ ,‬הפיץ את התורה הזו‬ ‫בחמישים ארצות‪.‬‬ ‫הסיפור השלישי‪ :‬מאז ענפים עלו וירדו‪ ,‬ואחרים עלו וגם הם ירדו‪ ,‬והיום יש לנו‬ ‫מיכשור רפואי‪ ,‬תרופות‪ ,‬הייטק ותעשיות ביטחון‪ .‬ובכלל‪ ,‬מסתבר שהבעיה כבר לא‬ ‫בעיה‪ ,‬מטבע זר לא חסר‪ ,‬ואני‪ ,‬כמי שישב ב‪ 1964-‬על הטבלאות בבנק ישראל וחישב‪,‬‬ ‫את עיניי היום אני משפשף ‪ -‬האמת היא או חלום? אבל אנחנו מדברים על תחילת‬ ‫שנות השבעים‪ ,‬ואז יואש ועדיה‪ ,‬שעמד בראש מכון שבו עבדו ‪ 1200‬מומחים‪ ,‬מהם‬ ‫כ‪ 400-‬חוקרים‪ ,‬היה המנוע שהניע את התהליך הזה‪ .‬לא עבר זמן‪ ,‬ומכל העולם באו‬ ‫מומחים לראות‪ .‬איך עושים חקלאות ממחשבות? ממתי בונים חקלאות שמיועדת‬ ‫מלכתחילה לשלוח למרחקים פירות‪ ,‬פרחים וירקות? וממתי הופך מוסד מחקר‬ ‫ל"מכונה המפתחת מוצרים חדשים"? לא היה כדבר הזה‪ ,‬לא בארץ ולא בגולה‪ .‬בשנות‬ ‫השבעים כבר נודע הדבר מקצה העולם ועד קצהו‪ ,‬ויואש היה אורח מכובד בכנסים‪,‬‬ ‫ועדות ומועצות מנהלים של מוסדות‪ .‬אפילו אני זכיתי פעם או פעמיים‪ ,‬כאשר לא‬ ‫מצא זמן לבוא בעצמו‪.‬‬ ‫כאשר מתה אשתי ישבנו שבעה בביתי‪ .‬בחדר נוצרו שני מעגלי שיחה‪ .‬באחד‬ ‫חקלאים‪ ,‬ובהם גיסתי ממושב שרונה‪ ,‬גדעון אור מכפר חיים ואני‪ ,‬ובשני עובדי‬ ‫הייטק מן החברה שבה עובד בני‪ .‬בכל אחד מן השניים התנהלה שיחה בנחת‪ ,‬עד‬ ‫שעבר גץ ממעגל למעגל‪ .‬במעגל ההייטק נאמר "למה היה צריך לבנות את הארץ‬ ‫בהתחלה בחקלאות‪ ,‬אחר כך תעשיית חרושת‪ ,‬ולבסוף הייטק? יכולנו להתחיל ישר‬ ‫מן ההייטק"‪ .‬ידעתי שזה גץ שיכול להתפוצץ‪ .‬בזווית עיני ראיתי את גדעון אור קם‬ ‫ונעמד במלוא רוחבו אל מול הדובר‪ ,‬דוקטור צעיר לפיזיקה‪ ,‬עולה חדש מרוסיה שהיה‬ ‫גבוה ממנו בראש‪ .‬גדעון אמר "זה הרי כמו לבנות גורד שחקים מן הגג"‪.‬‬

‫באותה "תקופה גדולה" עוד לא נולדה תעשיית ההייטק‪ ,‬ועדיין לא היה לה שם‪,‬‬ ‫אבל אם הייתי מודד את החקלאות אז לפי המדדים שמודדים תעשיות היום‪ ,‬למשל‪:‬‬ ‫השתתפות במשחק הגלובלי‪ ,‬קצב שנוי סל המוצרים‪ ,‬ושיעור השקעה במו"פ‪ ,‬היא‬ ‫הייתה יוצאת הייטק בכל מדד‪ .‬נדמה לי שאפשר להוסיף על דברי גדעון‪ ,‬שהחקלאות‬ ‫בארץ הייתה תעשיית ההייטק הראשונה‪.‬‬

‫מבוכרה לחדרה‬

‫בסוף חייו היה יואש ועדיה‪ ,‬סגן נשיא האוניברסיטה העברית‪ .‬לפני כן היה‬ ‫ראש מכון וולקני‪ ,‬והמדען הראשי של משרד החקלאות‪ ,‬וכל זה בשנים שבהן קפצה‬ ‫החקלאות הישראלית קפיצה גדולה קדימה‪ .‬פעם‪ ,‬כאשר נסעתי איתו באוטו‪ ,‬סיפר‬ ‫לי את תולדות משפחתו‪ ,‬וזה הסיפור‪ ,‬כפי שאני זוכר‪:‬‬ ‫אבות אבותיו באו לבוכרה מהודו‪ ,‬והביאו איתם לשם את צמח הכותנה‪ .‬כאן‬ ‫המקום לספר על בוכרה ועל הכותנה‪ .‬בוכרה וסמרקנד הן שתי ערים עתיקות בארץ‬ ‫אוזבקיסטן אשר במרכז אסיה‪ .‬ערים עתיקות ובהן מסגדים מפוארים שאין דומה‬ ‫להם‪ .‬בעבר‪ ,‬לפני שהאירופאים מצאו את דרך הים להודו‪ ,‬היו מובילים סחורות‬ ‫יקרות מסין והודו ‪ -‬שם יוצרו בשפע‪ ,‬לאירופה ‪ -‬שם היה בהן מחסור‪ .‬הסחורות‬ ‫הועברו על גבי גמלים דרך מרכז אסיה‪ ,‬דרך ארוכה אשר כונתה דרך המשי‪ .‬בוכרה‬ ‫וסמארקאנד היו ערי מסחר שישבו על מקורות המים שבאמצע המדבר‪ .‬אורחות‬ ‫הגמלים‪ ,‬ועליהן הסחורות היקרות‪ ,‬היו צריכות לעצור בהן כדי להצטייד במים ובמזון‬ ‫להמשך הדרך (מקום קטן בים‪ ,‬זוכרים?)‪ ,‬והמקומיים הרוויחו‪ .‬בבוכרה וסמרקיאנד‬ ‫חיו אלפי יהודים‪ ,‬רובם עלו בתקופת העלייה האחרונה מרוסיה לישראל‪ .‬והכותנה?‬ ‫בעבר היו לובשים בגדי צמר ו‪/‬או פישתים (כך גם בארץ וסביבותיה)‪ .‬שעטנז הוא בד‬ ‫הארוג מצמר ופישתים כאחד‪ .‬ההודים ידעו לגדל‪ ,‬לעבד ולהשתמש בכותנה שממנה‬ ‫אפשר לייצר בדים בעלי תכונות שאין לבדי הצמר והפישתן‪ .‬כאשר הבריטים הגיעו‬ ‫לארה"ב‪ ,‬הם הביאו לשם את צמח הכותנה‪ ,‬ועליו התבססה כלכלת ארצות הברית‬ ‫(בעיקר במדינות הדרום)‪ ,‬מאז ועד מלחמת האזרחים שם‪ .‬למען הדיוק צריך לציין‬

‫שקולומבוס מדבר על צמח הכותנה במכתבו הראשון בחזרתו מאמריקה במילים‬ ‫"כותנה שכבר הייתה מוכרת להם"‪ .‬מה שאומר שכותנה‪ ,‬שהייתה אז דבר חדש‬ ‫באירופה‪ ,‬נמצאה להפתעתו גם בדרום אמריקה‪ .‬צמח הכותנה שמקורו בהודו גדל‬ ‫כעץ‪ ,‬בעוד שבדרום אמריקה צומח זן הגדל כשיח‪ .‬הכותנה של היום היא הכלאה של‬ ‫שני הזנים‪ ,‬ההודי והאמריקאי‪.‬‬ ‫נחזור לבני ועדיה בבוכרה‪ .‬בני משפחת ועדיה שבאו מהודו‪ ,‬התיישבו בארץ‬ ‫אוזבקיסטן ‪ -‬ארץ מדבר שבה עוברים שני הנהרות ‪ -‬אמור דריה וסיר דריה ‪ -‬ובה‬ ‫שתי ערי המסחר המעטירות ‪ -‬בוכרה וסמרקנד ‪ -‬עיר על כל נהר‪ .‬הם הביאו לשם‬ ‫את צמח הכותנה ואת כל הידע הדרוש כדי לגדל את הצמח‪ ,‬ולהפוך את סיביו לבד‬ ‫הכותנה (בדומה למה שהאימפריה האנגלית עשתה באמריקה)‪ ,‬וכל זה כדי להלביש‬ ‫את ההמונים באימפריה הרוסית המתפשטת ומתפתחת‪ .‬וכותנה‪ ,‬מהי צריכה?‬ ‫מים בארץ יבשה‪ ,‬וזה בדיוק מה שהיה שם‪ .‬בני ועדיה שאבו את המים מן הנהר‪,‬‬ ‫והשקו את אדמת המדבר‪ .‬הם גידלו כותנה‪ ,‬עשו ממנה בד‪ ,‬ועשו חייל‪ .‬לימים קץ‬ ‫אחד מצאצאיהם בחיי הגלות‪ ,‬ובגיל שמונים החליט לעלות לירושלים למות בה‪.‬‬ ‫הוא התיישב בירושלים‪ ,‬לא בשכונת הבוכרים שכנראה עוד לא קמה‪ ,‬אלא בשכונת‬ ‫נחלת שבעה‪ .‬הוא לא מת וכיוון שכך‪ ,‬התחתן‪ .‬התחתן עם אישה מרוקאית צעירה (אז‬ ‫קראו להם מוגרביים)‪ ,‬ונולדו להם בנים ובנות‪ .‬אחד הבנים‪ ,‬האבא של יואש‪ ,‬לא מצא‬ ‫ביישוב הישן בירושלים סדן לפטישו‪ ,‬והצטרף למושבה חדרה שרק קמה‪ .‬בחדרה היו‬ ‫ביצות וקדחת‪ ,‬והחיים בה היו קשים מנשוא‪ ,‬אבל לא איש כוועדיה יחת‪ .‬הוא קנה‬ ‫חלקת אדמה גדולה (היום זה מרכז העיר)‪ ,‬נטע פרדס‪ ,‬קנה פרות‪ ,‬והקים רפת‪ .‬באותם‬ ‫ימים היו מעט חקלאים יהודים שגידלו פרות חלב מזן אירופי ברפת אירופית‪ .‬רק‬ ‫הטמפלרים ידעו לעשות זאת כראוי‪( .‬הטמפלרים זהו מסדר אבירות דתי גרמני‪ .‬הם‬ ‫באו ליישב את א"י במאה ה‪ 19-‬והקימו את המושבות‪ :‬שרונה בתל אביב‪ ,‬בית לחם‬ ‫בגליל‪ ,‬וילהלמה ליד פתח תקווה‪ ,‬המושבה הגרמנית בירושלים והמושבה הגרמנית‬ ‫בחיפה‪ .‬הטמפלרים היו חקלאים מעולים‪ ,‬ואבי אביו של יואש וחבריהם המתיישבים‬ ‫היהודים למדו מהם הרבה)‪.‬‬ ‫יואש גדל בחדרה‪ ,‬ולמד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה‪ .‬במלחמת השחרור‬

‫‪119‬‬

‫‪120‬‬

‫הוא התגייס לפלמ"ח (בגיל יחסית צעיר)‪ ,‬והיה לקשר‪ .‬הוא השתתף בקרבות‬ ‫הנוראים בדרך לירושלים (באב אל וואד‪ ,‬והקשה מכולם ‪ -‬גבעת הראדאר)‪ .‬במהלך‬ ‫נסיעותנו הוא סיפר לי הרבה סיפורים‪ ,‬אבל לבד מפעם אחת במשפט אחד‪ ,‬לא דיבר‬ ‫על מקומו ותפקידו במלחמת השחרור‪ .‬כאשר נגמרה המלחמה‪ ,‬בני המושבים חזרו‬ ‫למשק הוריהם‪ ,‬והמהדרים קנו אופנוע‪ .‬בין בני המושבות היו כאלה שבחרו ללמוד‬ ‫באוניברסיטה‪ .‬ספרות לא‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬אבל אגרונום או מהנדס מים נחשב בסדר‪.‬‬ ‫למזלם היו אוניברסיטאות בארה"ב שהיו מוכנות לקבל תלמידים חסרי תעודת‬ ‫בגרות (באותן שנים בתי ספר חקלאיים היו בתי ספר טובים ובעלי יוקרה‪ ,‬אך לא‬ ‫העניקו תעודת בגרות)‪ .‬אוניברסיטת קליפורניה קיבלה תלמידים מבתי הספר‬ ‫החקלאיים מקווה ישראל‪ ,‬פרדס חנה וכדורי‪ .‬כך יצא שיואש ועדיה מחדרה החל‬ ‫ללמוד בברקלי שבקליפורניה‪ .‬מסתבר שהנער (הדיסלקטי מאוד) עשה שם חיל‪ .‬הוא‬ ‫היה הדוקטור הצעיר ביותר בתולדות אוניברסיטת קליפורניה‪ ,‬ואחר כך הפרופסור‬ ‫הצעיר ביותר שם‪ .‬הוא חזר לארץ‪ ,‬וקיבל את ראשות המכון לחקר הנגב בשדה בוקר‪.‬‬

‫בן דודי אמנון‬

‫וכאן המקום לספר על בן דודי אמנון‪ .‬בשנות החמישים פשטו מסתננים בארץ‪.‬‬ ‫כפר מעש הוא מושב ליד פתח תקווה מצד מזרח‪ ,‬ולכן ספר‪ .‬למקומות כאלה היו‬ ‫באים מסתננים‪ ,‬מתגנבים לרפתות‪ ,‬וגונבים את הפרות‪ .‬אם היו נתקלים בבעל הבית‪,‬‬ ‫היו יורים או דוקרים לפי מה שהיה בידם‪ .‬משפחת ארליך‪ ,‬כך קראו להם אז‪ ,‬גרו‬ ‫בבית שהיה לפנים ביקה‪ .‬מה זה ביקה? בית אריזה בפינת הפרדס‪ .‬באותם ימים לא‬ ‫היה מקום מסוכן מזה‪ ,‬אבל משפחת ארליך לא תירתע ולא תיחת‪ .‬אמנון‪ ,‬שהיה אז‬ ‫ילד‪ ,‬תיכנן וביצע מערכת אזעקה שהייתה מבוססת על תאים פוטואלקטריים (מה‬ ‫שפותח וסוגר את דלת המעלית)‪ .‬אם היה בא מסתנן התאים היו מזעיקים את‬ ‫אבא עם הרובה‪ .‬ממלחמת סיני חזר אמנון רכוב על טנק קטן (ברן קריר) שקנה‬ ‫משלל המלחמה (המדינה מכרה אז טנקים כאלה לכל דורש)‪ .‬הוא הסב את הטנק‬ ‫לטרקטור‪ ,‬חכר חלקת אדמה גדולה‪ ,‬וגידל עליה תירס בהיקף שאבא שלו לא חלם‬ ‫מעולם‪ .‬כל בוקר היה נוסע לשדה כדי להשקות את התירס‪ ,‬רכוב על הטנק שעליו‬ ‫עמס את צינורות ההשקיה הארוכים‪ ,‬ועליהם את חברתו‪ .‬ואכן התירס גדל וגדל‪,‬‬ ‫עד שהגיע זמן האסיף‪ .‬אבל אז המחיר נפל‪ ,‬ואמנון הפסיד את מכנסיו‪ ,‬והלך ללמוד‬ ‫באוניברסיטה‪ .‬זה היה מזל‪ ,‬מפני שבמקום חקלאי בינוני‪ ,‬קיבל העולם פרופסור‬ ‫לכימיה פיזיקלית שהוא גם גנרל‪.‬‬

‫מרחב וזמן והאוכל שעל השולחן‬

‫יוסף‪ ,‬איך עשית את זה?‬ ‫הנילוס הרי היה שם מקדמת דנא‪,‬‬ ‫ומאז ומקדם היו לנילוס שנים טובות ורעות‪,‬‬ ‫שבע או קצת יותר או קצת פחות‪.‬‬ ‫גם המצרים היו שם אלפי שנים לפחות‪,‬‬ ‫ובמשך אלפיים שנה‪ ,‬לפני יוסף‪ ,‬עלו וירדו שם ממלכות‪.‬‬ ‫אז איך זה שאתה‪ ,‬ילד חוץ‪ ,‬זר שאינו מכיר ואינו מוכר‬ ‫מצאת שם חברים‪ ,‬שר ועוד שר‪ ,‬וגם אשת פוטיפר‬ ‫אתה הנוכרי אשר בא מארץ נטולת נהרות‪,‬‬ ‫שבה הגשם מביא את הפירות‪,‬‬ ‫איבחנת את הבעיה של המצרים‪,‬‬ ‫מצאת לה פתרון‪,‬‬ ‫והבאת לישומו הנכון?‬

‫מרחב וזמן הם לא רק הקטגוריות של עמנואל קנט‪ ,‬הם נמצאים באוכל שעל‬ ‫השולחן‪ .‬מדובר בכרוב כבוש ומלפפונים חמוצים‪ ,‬גבינה קשה‪ ,‬נקניק‪ ,‬דג מלוח ובשר‬ ‫מעושן‪ ,‬דבלים צימוקים ויין ישן‪ .‬היום‪ ,‬כאשר רובנו משיגים את המזון במרכול‪,‬‬ ‫וחלקנו בטוחים ששם המקור‪ ,‬מעטים יודעים על השפעת המרחב והזמן על המגוון‬ ‫והאופי של המאכלים שעל השולחן‪ ,‬ועוד פחות מכירים את ההשפעה שיש לאלה על‬ ‫ההיסטוריה שהביאתנו עד לכאן‪.‬‬ ‫עריצות הזמן‪ :‬בארצות שבהן האקלים ים תיכוני‪ ,‬הגשם יורד בחורף והקיץ יבש‪.‬‬ ‫באביב ובתחילת הקיץ התבואה מבשילה‪ ,‬הכבשים ממליטות טלאים‪ ,‬ומניבות חלבן;‬ ‫כדי לאכול צריך לשמור את מה שגדל בחורף ובאביב במשך הקיץ השחון ועד לאביב‬ ‫או לקיץ הבא‪ .‬בארצות הקרות‪ ,‬רוב בעלי החיים והצמחים עוצרים את גידולם בחורף‬ ‫הקפוא‪ ,‬וחוזרים לגדול ולשאת פירות בקיץ הבא אחריו‪ .‬כדי שיהיה להם מה לאכול‬ ‫בחורף הארוך והקר‪ ,‬האנשים צריכים לשמר מזונם מכל משמר‪ .‬זו העונתיות‪.‬‬ ‫בנוסף לעונתיות קיימת גם מחזוריות‪ ,‬אשר מתבטאת בתחומים רבים‪ ,‬ובהם‬ ‫כתמי השמש‪ ,‬הכלכלה ומזג האוויר‪ .‬ועל כך מסופר בסיפור "יוסף במצריים"‪ ,‬שבו‬ ‫שבע הפרות הרזות אוכלות את השמנות כל שבע שנים‪.‬‬ ‫טכנולוגיות שימור‪ :‬במהלך ההיסטוריה התפתחו טכנולוגיות שימור אשר‬ ‫מאפשרות להעביר מוצרי מזון מזמן לזמן‪ .‬בעזרתן מעבירים מזון מאביב לאביב‪,‬‬ ‫ומשנה שחונה לשנה ברוכה‪ .‬כך יכול היה יוסף (ראה שיר מצורף) להשתמש‬ ‫בטכנולוגיית האיחסון כדי להתגבר על מחזוריות הנילוס במצרים‪ .‬איחסון גרעינים‬ ‫בממגורות זה לא דבר פשוט‪ ,‬ובמצרים הצליחו לאיחסון זמן כה ארוך‪ ,‬בגלל היובש‬ ‫האופייני לארץ המדברית הזאת‪ ,‬אבל ישנן עוד דרכים לאיחסון גרעינים לזמן ארוך‪,‬‬ ‫למשל להתסיסם לבירה‪ ,‬או להתסיסם ולזקקם לאלכוהול‪.‬‬ ‫חלב יש הרבה באביב‪ ,‬מעט בקיץ ובסתיו‪ .‬איך אפשר להעביר מעונה לעונה חלב?‬ ‫עושים ממנו גבינה‪ .‬לא רכה לבנה שמחזיקה שבוע‪ ,‬אלא צהובה קשה שמחזיקה שנה‬ ‫או שתיים‪ .‬ואפשר לעשות חמאה ששורדת שנה שנתיים‪ .‬הטלאים המניבים בשר‬ ‫שבתנאי מצריים שורד יום או יומיים‪ ,‬איך מעבירים בשר עונה או שתיים? אפשר‬ ‫ליבש‪ ,‬להמליח‪ ,‬לעשן או לטחון ולתבל ולמלא בקטע של מעיים‪ ,‬לעשן ולקבל נקניק‬

‫‪121‬‬

‫‪122‬‬

‫תאווה לעיניים; ולכל אלה דרושים מלבד מלח גם תבלינים מכל המינים‪ ,‬שאותם יש‬ ‫להביא ממרחקים‪.‬‬ ‫ודגים? "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים"‪ .‬אלה היו הדגים אשר במי נילוס‪.‬‬ ‫בים הצפוני בעונה יש דגים המון‪ ,‬ושם ההולנדים דגים את ההרינג‪ ,‬ממליחים‬ ‫ושומרים אותו בתוך חביות עץ‪ .‬דג מלוח יכול להשתמר שנה או שנתיים‪ ,‬ולהישלח‬ ‫למרחקים בספינה על מי אפסיים‪.‬‬ ‫ואפשר לשמר גם את הזיתים למשך שנים אם אוצרים מהם שמן‪ ,‬או מתבלים‬ ‫וכובשים; ואת הענבים לשמור‪ ,‬כאשר דורכים אותם למיץ‪ ,‬ומתסיסים אותו ליין‪.‬‬ ‫וכבר מלחיו של מגלן למדו על בשרם‪ ,‬שבלי ויטמינים אפשר לחלות בצפדינה שהיא‬ ‫מחלה קשה שהמיתה את רובם‪ .‬כדי לשמר ויטמינים מעונה לעונה‪ ,‬מחמיצים את‬ ‫הכרוב בחביות עץ וכובשים את המלפפונים‪.‬‬ ‫עריצות המרחק‪ :‬לפני הנסיעה לצפון אוסטרליה צייד אותי יואש ועדיה‪,‬‬ ‫שהיה אז ראש מכון וולקני והמדען הראשי של משרד החקלאות‪ ,‬בספר שנקרא‬ ‫"אוסטרליה ‪ -‬עריצות המרחק"‪ .‬שיעור מעשי ראשון בעריצות המרחק קיבלתי‬ ‫כשקמנו לארוחת הבוקר בחוות מטרנקה‪ .‬נשאלנו "מה אתם רוצים לאכול?"‬ ‫"חביתה וסלט" השבנו בצניעות‪ ,‬ולא ידענו כמה הגדלנו לשאול‪ .‬לו היינו מבקשים‬ ‫סטייק עשוי כך או כך‪ ,‬או בשר נמלח‪ ,‬היו מוגשים מיד‪ ,‬אבל עגבניות לסלט יש‬ ‫רק במרחק של ‪ 3000‬מיל‪.‬‬ ‫בתחילת המאה ה‪ ,19-‬כאשר התחילה ההתישבות באוסטרליה‪ ,‬היה צורך גדול‬ ‫בהשקעות‪ ,‬שהרי היה צריך לבנות הכול מלא כלום (כך חשבו הלבנים‪ ,‬האבוריג'ינים‬ ‫ידעו שיש שם מכל טוב‪ ,‬רק תפוס ואכול)‪ ,‬ואכן במשך דור אחד או שניים זרמו‬ ‫לאוסטרליה סחורות‪ ,‬כולל מזון‪ ,‬מבריטניה‪ ,‬דרום אפריקה והודו‪ .‬דא עקא‪ ,‬שלא היו‬ ‫לאוסטרלים סחורות שכדאי לשלוח תמורתן בחזרה‪ .‬שלחו פרוות כלבי ים ועצמות‬ ‫לוויתנים‪ ,‬שמהן עשו באותה תקופה קרינולינות‪ ,‬השמלות הרחבות שהיינו רואים‬ ‫בסרטים‪ ,‬אבל משמלות לא בונים מדינה‪ .‬ישועה פורתה באה מן הצאן שהחלו לגדל‬ ‫שם בכמויות‪ .‬את הצמר גזזו ושלחו‪ ,‬את הבשר זרקו בשדה מאין דורש‪ ,‬וישועה ממש‬ ‫באה כאשר מצאו במערב את הזהב‪.‬‬

‫אין זה אומר שלא היו באוסטרליה סחורות בעלות ערך רב‪ .‬היו שם עצי קאורי‬ ‫ענקיים‪ ,‬וגידלו שם בקר‪ ,‬אבל עצים לא היה כדאי להוביל למרחקים‪ ,‬ובשר היה מגיע‬ ‫ליעד מקולקל‪ .‬נדמה לי שבכל המקומות שבהם הייתה התישבות במרחקים בעת‬ ‫החדשה‪ ,‬מלבד ישראל‪ ,‬הייתה הבהלה לזהב המנוף לפיתוח נרחב‪.‬‬ ‫סל המוצרים והדרך לשם‪ :‬משחר ההיסטוריה הובילו בני אדם סחורות למרחקים‪.‬‬ ‫משי‪ ,‬חרסינה‪ ,‬בשמים ותבלינים הגיעו לרומא העתיקה בשיירות גמלים‪ ,‬או באוניות‬ ‫מהודו ומאינדונזיה‪ .‬אך כדי שיהיה כדאי להוביל סחורות בין ארצות רחוקות כמו סין‬ ‫ורומא‪ ,‬הן היו צריכות להיות סחורות מיוחדות‪ .‬במה מיוחדות? הן היו צריכות להשתמר‬ ‫במסע הארוך‪ ,‬ולהיות בעלות ערך גבוה ליחידת משקל‪ .‬רק מוצרים כאלה אפשר וכדאי‬ ‫לספן או לגמל להעביר מרחק רב‪ .‬סחורות שעומדות בתנאים האלה הן בדרך כלל מותרות‬ ‫המשמשות את הצרכים האמיתיים או המדומים של שועים ומלכים‪ .‬בנוסף על כך‪ ,‬כדי‬ ‫שפיסת משי תעבור מסין לאירופה‪ ,‬צריכה דרך המשי להיות פנויה למעבר‪ .‬ובכן‪ ,‬לא תמיד‬ ‫הייתה הדרך פנויה! אימפריות נלחמו זו בזו על הדרך‪ ,‬מדינות קמו על הדרך כדי לעצור‬ ‫סוחרים ולגבות מהם מס‪ .‬ערים פרחו‪ ,‬ותרבויות התפתחו על אם הדרך‪ .‬הנבטים הקימו‬ ‫ממלכה ‪,‬שבירתה פטרה‪ ,‬על דרך המשי במדבר‪ .‬בבוכרה וסמרקנד‪ ,‬שם הדרך עוברת‬ ‫במדבר‪ ,‬ייסד האמיר מעצמה על מקורות המים‪ .‬בנה בהן מסגדי ענק מצופי חרסינה‪,‬‬ ‫ואפילו הקים מצפה כוכבים כדי לחקור את השמים‪ .‬במשך מאות שנים נלחמו הרומאים‬ ‫בפרתים על שליטה במדינות המעבר שעל דרך המשי‪ ,‬בים או במדבר‪ .‬הערבים שישבו על‬ ‫דרך המשי זה מכבר גבו מס עבור זכות המעבר‪ .‬אי אפשר לספר את ההיסטוריה האנושית‬ ‫בלי להבין את המלחמות על זכות המעבר‪ .‬על עריצות המרחק התחלנו להתגבר באמת עם‬ ‫המצאת הרכבת ואוניית הקיטור‪.‬‬ ‫הטכנולוגיות שאיפשרו להביא משם‪ :‬בסוף ימי הביניים ישבו התורכים וערי המדינה‬ ‫האיטלקיות על הדרך בים‪ ,‬וגבו מס‪ .‬מדינות אירופה שעל האטלנטי התחילו לנפח שרירים‪,‬‬ ‫ולחפש מוצא אחר‪.‬‬ ‫בסוף המאה ה‪ 15-‬ובתחילת המאה ה‪ 16-‬יצאו קולומבוס‪ ,‬מטעם מלכי ספרד‪ ,‬ומגלן‪,‬‬ ‫מטעם פורטוגל‪ ,‬לחפש את מזלם בקצה העולם‪.‬‬ ‫מה חיפש מגלן שהפליג להודו בכיוון דרום מזרח? מה חיפש קולומבוס כשיצא להודו‬

‫בכיוון מערב? לא יבשות ריקות‪ ,‬וגם לא את הזהב‪ .‬את התבלינים הם ביקשו במזרח או‬ ‫במערב‪ .‬ביד ספרד‪ ,‬שרק קמה ממלחמותיה עם המוסלמים‪ ,‬היה הפטיש מורם ללא סדן‬ ‫תחתיו‪ .‬קולומבוס שידע לגלות ארצות היה מוכן להכות‪ ,‬וכך הגיע לאמריקה בטעות‬ ‫בשלוש אוניות‪ .‬תבלינים הוא לא מצא שם‪ ,‬רק מלא חופניים זהב‪ .‬מגלן הגיע לאן שרצה‪,‬‬ ‫את התבלינים מצא גם מצא‪ ,‬וכל זה במחיר מותם של מרבית מלחיו‪ .‬למה תבלינים? כי הם‬ ‫שמשו באירופה לשימור הבשר‪.‬‬ ‫בתחילת המאה ה‪ 19-‬ניבא מלתוס מחסור במזון‪ ,‬וכתוצאה מכך רעב מחלות‬ ‫ומלחמות‪ .‬עד ‪ 1870‬היה המערב התיכון מסומן במפות כערבה או כמדבר‪ .‬צמחו שם‬ ‫עשבים‪ ,‬שמהם ניזונו מיליוני ביזונים‪ .‬היום המערב התיכון הוא אסם התבואה של העולם‪.‬‬ ‫האזור נחשב אז כמדבר כי עלות ההובלה של גרעינים מן המקור (המערב התיכון) אל‬ ‫היעד (אירופה) הייתה כה גבוהה‪ ,‬שלא השאירה לחקלאי שמגדל תבואה מספיק כדי‬ ‫שיהיה לו כדאי לזרוע ולקצור‪.‬‬ ‫איך נפתרה בעיית המחסור? הרכבת ואוניית הקיטור הוזילו את ההובלה עד כדי‬ ‫כך שהיה כדאי לגדל גרעינים במערב התיכון‪ ,‬ולהובילם לאירופה‪ .‬והמערב התיכון ביחד‬ ‫עם אוסטרליה‪ ,‬ברזיל וארגנטינה‪ ,‬שבכולן שטחים גדולים במקומות רחוקים‪ ,‬הסירו את‬ ‫האיום ברעב למאות שנים‪.‬‬ ‫האוכל שעל השולחן‪ :‬עד כאן הראינו כיצד התגברו אנשים על עריצות המרחק והזמן‪,‬‬ ‫וכך איפשרו את זמינות האוכל על השולחן‪ ,‬על השולחן להבדיל מבמחסן‪ .‬במחסן חשוב‬ ‫הזמן‪ ,‬על השולחן חשובים הטעם‪ ,‬הריח‪ ,‬המראה והמגוון‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬הקושי והצורך‬ ‫לא רק שהביאו את האוכל למקום ובזמן‪ ,‬הם שיבחו את טעמו‪ ,‬והרחיבו את המגוון‪ .‬לולא‬ ‫הצורך לשרות עם המרחב והזמן‪ ,‬לא היינו זוכים לדג מלוח‪ ,‬כותל חזיר ותבלינים לכל סיר‪,‬‬ ‫גבינה צהובה‪ ,‬כחולה‪ ,‬או מצחינה‪ ,‬בשר מיובש מומלח או מעושן‪ ,‬שמן זית כתית‪ ,‬בירה‬ ‫מן החבית ויין ישן‪ ,‬חומץ בן יין‪ ,‬כרוב כבוש ומלפפון חמוץ‪ ,‬וגם תמרים צימוקים‪ ,‬דבלים‬ ‫ופירות יבשים תוצרת חוץ‪.‬‬ ‫"מתוך שלא לשמה בא לשמה" אמר לי בבית כנסת זקן אחד‪" ,‬סרנדיפיטי" אמר לי‬ ‫יואש ועדיה בלילה לבן אחד‪" ,‬הצורך הוא אבי ההמצאה" אבא אמר שם בכפר‪ ,‬וחברים‬ ‫אומרים לא הכוונה עיקר‪ ,‬אלא התוצר‪.‬‬

‫הכבש השישה עשר‬

‫ב‪ 1970-‬עברתי לעבוד במכון וולקני‪ .‬קיבלו אותי לעבודה יואש ועדיה ראש‬ ‫המינהל‪ ,‬וחיים צבן סגנו‪( .‬לא היה שם כלכלן לפני‪ ,‬כך חשבתי אז‪ ,‬אחר כך התברר‬ ‫שהיה – חיים ארלוזרוב)‪ .‬כאשר שאלתי "מה יהיה עליי לעשות?" אמרו "אתה‬ ‫תמציא את עבודתך"‪ .‬ליותר טוב מזה לא יכולתי לשאוף‪ .‬במכון עבדו אז כארבע‬ ‫מאות חוקרים שהיו מומחים בעשרות תחומי מחקר (דיסציפלינות)‪ .‬כדי להעריך את‬ ‫התועלת הצפויה ממחקריהם הייתי צריך לדבר איתם‪ ,‬ואיך אפשר לדבר עם חוקר אם‬ ‫לדעתו אינך מבין מה הוא אומר? די מהר פיתחתי יכולת לדבר עם כל חוקר‪.‬‬ ‫עם כל חוקר שדיברתי מצאתי שפה משותפת‪ ,‬העלתי אסוציאציות מתאימות‪,‬‬ ‫זכרתי משהו לעניין‪ ,‬והשתדלתי להבין את עולמו‪ .‬אם חקר עופות‪ ,‬זכרתי את העופות‬ ‫של אימא‪ ,‬אם תפוזים‪ ,‬נזכרתי במטע שלנו‪ ,‬ואם בהנדסה חקלאית דובר‪ ,‬אזי עלתה‬ ‫בראשי המסגרייה של אבא‪ .‬כך הלכתי מחוקר לחוקר‪ ,‬ולאט לאט התחלתי להיות‬ ‫מבין‪ ,‬אך לא לעומק‪ .‬ביידיש קוראים לזה מייבין (דגש באות מם)‪ .‬כל זה היה כך‪,‬‬ ‫עד שהגעתי אל פרופסור דה ויט‪ .‬כאשר פגשתי אותו לראשונה‪ ,‬הוא היה כבר גורו‬ ‫גדול של החוקרים במדעי החקלאות והביולוגיה בעולם כולו‪ .‬דה ויט היה ממייסדי‬ ‫הגל של סימולציה של מערכות ביולוגיות‪ ,‬אשר באותה תקופה שטף את העולם‬ ‫המדעי מקצה לקצה‪ .‬מחלקתו של דה ויט באוניברסיטת ווכנינגן כונתה "תיאורטיקל‬ ‫פרודקשן אקולוגי" (‪ .)Theoretical Production Ecology‬אתם מבינים מה זה‬ ‫אומר? לי לקח זמן להבין‪ .‬השם אומר דרשני‪ .‬דה ויט היה הראשון או בין ראשוני‬ ‫הראשונים אשר דימו מערכות ביולוגיות באמצעות מודלים ממוחשבים‪ .‬במערכת‬

‫‪123‬‬

‫‪124‬‬

‫ביולוגית מתחוללים תהליכים‪ ,‬כגון פוטו סינתזה ונשימה‪ .‬בתהליכים אלה חומרים‬ ‫הבאים מן האוויר ומן האדמה הופכים לסוכר וחלבון‪ .‬חלק גדול מן התהליכים הללו‬ ‫ניתן למדידה כמותית ולתיאור בשפות הכימיה‪ ,‬הפיזיקה והמתמטיקה‪ ,‬ובאמצעות‬ ‫משוואות כמותיות‪ .‬התמונה הכוללת של התנהלות העניינים בצמח או בחי מתקבלת‬ ‫כאשר מתארים את הקשרים ואת היחסים שבין כמויות החומרים והאנרגיה‬ ‫המככבים במערכת שהיא האורגניזם‪ ,‬באמצעות מערכת מקבילה של משוואות‬ ‫מתמטיות שהיא המודל‪ .‬מודל משול למשל‪ .‬אם המשל דומה בתבניתו לנמשל‪ ,‬אזי‬ ‫אפשר להחיל על הנמשל דברים רבים אשר אנו יודעים על המשל‪ .‬למה זה נחוץ? לשני‬ ‫דברים‪:‬‬ ‫‪ .1‬הבנת המערכת הביולוגית‬ ‫‪ .2‬אפשרות עריכת ניסויים באמצעות המחשב‪ ,‬במקום בשדה או ברפת‪.‬‬ ‫כנגד כל אלה עומדת בשם המחלקה של דה ויט המילה "תיאורטיקל"‪ .‬ומה‬ ‫עושה שם המילה "אקולוגי"? באמצעות הטכניקה הזו אפשר לדמות‪ ,‬כלומר‪ ,‬לעצב‬ ‫מודל ולערוך באמצעותו ניסויים‪ .‬אפשר לדמות באמצעות מודל את האינטראקציה‬ ‫בין מערכת ביולוגית לסביבתה‪ ,‬והסביבה בהקשר זה יכולה גם להיות מערכת‬ ‫ביולוגית אחרת‪ .‬למשל הצאן היא מערכת ביולוגית אחת‪ ,‬והמרעה מערכת אחרת‪.‬‬ ‫ואנו אומרים "אינטראקציה בין הצאן לסביבה"‪ ,‬כאשר המרעה מהווה מרכיב חשוב‬ ‫בסביבה שבה חי הצאן‪ .‬אפשר לעצב מודל סימולציה אשר יתאר את האינטראקציה‬ ‫בין הצאן למרעה‪ ,‬בין הטורף לנטרף‪ ,‬וגם בין האדם והעולם‪ .‬וכך עשו‪ ,‬בעקבות דה‬ ‫ויט‪ ,‬עמנואל נוי מאיר לגבי צאן במרעה‪ ,‬ומחברי הספר "גבולות לצמיחה" לגבי האדם‬ ‫בעולם‪ .‬ומה עושה שם המילה "פרודקשן"? לאינטראקציה של האדם עם מערכות‬ ‫ביולוגיות קוראים בדרך כלל חקלאות‪ ,‬וחקלאות הינה קבוצת תהליכי הייצור שבהם‬ ‫רותמים מערכות ביולוגיות לשירות האדם‪ .‬מסתבר שגם תהליכי ייצור אפשר לדמות‬ ‫באמצעות מודלים‪ ,‬וכך אפשר להבין אותם יותר‪ ,‬ולערוך בהם ניסיונות באמצעות‬ ‫מודל במקום בשדה‪ ,‬ברפת או המפעל‪.‬‬ ‫כאן אני נכנס לתמונה‪ ,‬כי כאשר מדובר בתהליכי ייצור‪ ,‬עולה גם העניין הכלכלי‪.‬‬ ‫דה ויט‪ ,‬אף שלא אהב במיוחד כלכלה‪ ,‬הבין זאת‪ ,‬וביקש לצרף לצוות המחקר כלכלן‪.‬‬

‫יואש ועדיה תרם אותי‪ ,‬וכך יצא שכלכלן העוסק בבעיות מעשיות‪ ,‬לא פרופסור ולא‬ ‫תיאורטיקן‪ ,‬הצטרף לצוות המחקר האדיר שעבד עם פרופ' דה ויט בווכנינגן העיר‪.‬‬ ‫וכך הגענו לווכנינגן‪ .‬עיירת אוניברסיטה‪ ,‬כלומר עיירה שהאוניברסיטה היא‬ ‫מקום העבודה הגדול והחשוב שבה‪ ,‬ומבני האוניברסיטה מעורבים בבתי התושבים‪.‬‬ ‫לווכנינגן אין תחנת רכבת‪ ,‬אבל יש לה נמל על נהר הריין‪ ,‬ודייק המגן עליה מזעמו של‬ ‫הנהר‪.‬‬ ‫לדה ויט היו כ‪ 20-‬דוקטורנטים בכל רחבי האוניברסיטה‪ ,‬אבל בשנה ששהיתי‬ ‫שם הייתי אני מרכז מעייניו‪ ,‬לא אני כאני‪ ,‬אלא אני במה שעשיתי שם‪ .‬זה היה‬ ‫בתקופת משבר המשאבים הראשון שלאחר מלחמת יום הכיפורים‪ .‬המשבר התבטא‬ ‫בעליית מחירי האנרגיה (שילוש) והגרעינים (הכפלה)‪ .‬לאנשים היה נדמה‪ ,‬שהגענו‬ ‫לתחתית החבית‪ ,‬ומשאבים מתכלים כמו דלק‪ ,‬מים ומתכות שונות‪ ,‬עוד מעט קט‬ ‫יהיו במחסור‪ .‬גם המזון שלכאורה ניתן לראותו כמתחדש‪ ,‬הלך ונעשה נדיר בגלל‬ ‫תלותו במשאבים האחרים (אנרגיה ומים)‪ .‬הדעות האלה קיבלו חיזוק ותוקף‬ ‫מדעי ממחקר שהתבסס גם הוא על טכניקות סימולציה כאלה‪ ,‬שפותחו על ידי דה‬ ‫ויט וחבריו‪ .‬מחקר שתוצאותיו פורסמו אז בספר "גבולות לצמיחה"‪ .‬המחקר זכה‬ ‫לתהודה בקהילת המדע‪ .‬בין המדענים ניטש ויכוח שעניינו "הכצעקתה"‪ ,‬כאשר בצד‬ ‫אחד היו הרוב ביולוגים‪ ,‬ובצד השני כלכלנים‪ .‬הכלכלנים חשבו שלא‪ ,‬והביולוגים‬ ‫שכן‪ ,‬ונערכה אז התערבות שבה יצאו חוצץ שני אנשי ביניים‪ ,‬כלכלן וביולוג‪ ,‬להמר על‬ ‫מחירי האנרגיה והגרעינים אשר יהיו בעוד עשרים שנים‪.‬‬ ‫דה ויט הזמין אותי להולנד כדי לעצב מודל שיברר את עניין המחסור באנרגיה‪.‬‬ ‫לפני כן הוא פירסם מאמר שבו טבע מושג חדש "אנרגיה צבורה"‪ ,‬שזה בשפת‬ ‫הכלכלנים "המרכיב הכולל של אנרגיה במוצר"‪ ,‬ובשפה פשוטה זה החיבור של כמות‬ ‫האנרגיה הדרושה כדי ליצור כיכר לחם‪ ,‬עם הכמות הדרושה כדי לייצר את הטרקטורים‬ ‫והקומביינים הדרושים ליצור הכיכר‪ ,‬עם האנרגיה הדרושה לטחינת כמות הקמח‬ ‫הדרושה ליצור הכיכר ועם האנרגיה הדרושה ללישה ואפייה של הכיכר הנזכר‪ .‬הוא‬ ‫הציע שנחשב את האנרגיה הצבורה בכל מוצר‪ ,‬וכך נדע כמה אנרגיה דרושה לנו כדי‬ ‫לאכול ולחיות היום ובעתיד הרחוק‪ .‬טוב‪ ,‬דה ויט שבא מתחום הביולוגיה‪ ,‬כנראה‬

‫לא ידע שכבר המציאו את זה‪ .‬רמזים למחשבה כזו ישנם כבר אצל קרל מרכס‪ ,‬אבל‬ ‫האיש שהמציא מודל לעניין הזה היה הרוסי לאונטייף‪ .‬לאונטייף עיצב מודל תשומה‬ ‫תפוקה של המשק כולו‪ .‬מודל אשר עושה בדיוק את מה שדה ויט ביקש‪ ,‬ובאופן‬ ‫אלגנטי ובזול‪ ,‬המודל הזה פועל גם בישראל עד היום‪ .‬ומי עיצב מודל תשומה תפוקה‬ ‫לישראל בעבודת הדוקטורט שלו אם לא פרופסור מיכאל ברונו (פרופסור לכלכלה‬ ‫מאוניברסיטת ירושלים שעשה גדולות ונצורות‪ ,‬והיה אחר כך נגיד בנק ישראל)‪ .‬ומי‬ ‫הייתה יד ימינו? לא אחרת מאשר ריבושה‪ ,‬כלומר רבקה שלנו‪ ,‬רבקה ספרים‪.‬‬ ‫רבקה הייתה אז המומחית ללוח תשומה תפוקה‪ ,‬בכל ישראל לא היה עוד אחד‬ ‫כמוה‪ .‬צירוף מקרים נהדר‪ ,‬נכון? אבל אני בכלל לא התחשק לי להכנס לנעליים‬ ‫הגדולות האלה‪ ,‬ולדרוך בעזרתן בשביל הכבוש עד דק‪ .‬בקיצור‪ ,‬לא התחשק לי לעשות‬ ‫עוד מודל תשומה תפוקה‪ .‬במקום מודל אשר יראה אם חסר‪ ,‬הצעתי מודל אשר יעזור‬ ‫לחפש איך אפשר לעשות יותר‪ .‬נכנסתי לספרייה וחיפשתי‪ ,‬ומצאתי מאמר על מודל‬ ‫שפותח באוקספורד על ידי שני כלכלנים‪ .‬תכנון לינארי רקורסיבי הם קראו לזה‪.‬‬ ‫על בסיס המאמר‪ ,‬פיתחתי תוכנית עבודה להכנת מודל תכנון פיתוח רב תקופתי‪.‬‬ ‫לאחר תקופת שלושה חודשים‪ ,‬הגשתי לדה ויט הצעה למודל לתכנון איזור חקלאי‪,‬‬ ‫תכנון לטווח ארוך‪ ,‬המבוסס על שיטת התכנון הלינארי‪ .‬תכנון לינארי‪ ,‬רב תקופתי‪,‬‬ ‫רקורסיבי‪ .‬אתם שואלים מה זה? ובכן‪ ,‬גם דה ויט שאל‪ ,‬ואני הסברתי‪ .‬גם היום איני‬ ‫יודע לכתוב ולדבר באנגלית בכתיב‪ ,‬בדקדוק ובתחביר נכונים‪ ,‬ואז ידעתי הרבה‬ ‫פחות‪ .‬אבל אז הייתה בי תעוזה של צעיר‪ ,‬ורעיון מסעיר‪ .‬הסברתי לו בעל פה‪ ,‬וגם‬ ‫כתבתי את הנוסחאות המתמטיות‪ ,‬בצירוף הסברים עילגים בכתב‪ .‬תכנון לינארי היה‬ ‫טכניקה של תכנון מתמטי שאותה למדתי ביחד עם רבקה אצל עמנואל שרון‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫לתקופת השנה‪ ,‬היה ביכולתי להציג מודל תכנון ליניארי‪ ,‬רב תקופתי‪ ,‬רקורסיבי פועל‪.‬‬ ‫בכל זאת צריך לומר‪ ,‬שברקע הייתה שם רבקה‪ ,‬וכאשר "אני הייתי שורק בקולנוע"‬ ‫היא הייתה באה לעזרתי‪ .‬למדתי גם דבר על עצמי‪ :‬מסתבר שאני יכול לעצב מודל‪,‬‬ ‫אבל תיכנות זה לא בשבילי‪ .‬המחשב לא אוהב לא טעויות ולא קיצורי דרך‪ ,‬ואני יש לי‬ ‫הרבה משניהם‪ .‬מאז לא תיכנתי דבר‪.‬‬ ‫חזרנו לארץ ובאמתחתנו ‪ 5‬אלבומים שבהם שמרנו את חוויותינו בהולנד‪,‬‬

‫ארוזות כמו סרדינים בקופסאות שימורים‪ ,‬במחשבה שזו הייתה הזדמנות שלא‬ ‫תחזור לנו יותר‪.‬‬ ‫בטרם עזבנו‪ ,‬סיפר לי דה ויט שהוזמן לכהן בוועדת מומחים‪ ,‬אשר מונתה בידי‬ ‫המלכה והפרלמנט בשם העם כדי לתכנן את הולנד‪ .‬הוא שאל לדעתי‪ ,‬ואני אמרתי‬ ‫"איזה מזל"‪ .‬אמר לי "אני לא לוקח תפקידים שאי אפשר לבצע אותם"‪ ,‬בסוף השתכנע‬ ‫להצטרף לוועדה‪ ,‬ובאמצעות מה תכנן שם? מודל התכנון הלינארי‪.‬‬ ‫המקום שהוקצה לי בווכנינגן היה באולם מעבדה גדול‪ ,‬שבו ישבנו אני ופיטר‪.‬‬ ‫פיטר היה טכנאי חקלאי‪ ,‬עניין מקצועי מאוד בהולנד‪ ,‬שלומדים בקפידה‪ .‬הוא‬ ‫היה איש הקשר בין פרויקט המחקר‪ ,‬אשר ההולנדים בראשותו של דה ויט ניהלו‬ ‫במאלי‪ ,‬לבין האוניברסיטה בווכנינגן‪ .‬כך למדתי‪ ,‬מהקשבה לשיחות הטלפון של‬ ‫פיטר ומשיחותיי עימו‪ ,‬על מאלי המדינה הענייה בעולם‪ ,‬ועל איזור הסהל (אפריקה‬ ‫הגובלת בסהרה מדרום) אשר הראה באותה תקופה סימנים אפוקליפטיים של‬ ‫מידבור‪ ,‬והתאים לסיפור שסופר בספר "גבולות לצמיחה"‪ .‬צילומי אוויר הראו‬ ‫שבמאלי המידבר כובש שטחים מן הארץ הנושבת‪ .‬עד אז עסק הפרויקט בניסיון‬ ‫להבין את סיבות האסון‪ ,‬בשנה שבה שעבדנו ביחד בווכנינגן‪ ,‬התחיל דה ויט לחשוב‬ ‫על דרכים לפתרון‪.‬‬ ‫בארץ היה לו פרויקט של מיליון גולדן בערך‪ ,‬שעניינו טכנולוגיות גידול צאן‬ ‫בארץ חצי מדברית‪ .‬בפרויקט השתתפו כל המי ומי בתחום מודלים של סימולציה‪,‬‬ ‫והמומחים לצאן בארץ ישראל‪ ,‬ובהם פרופסור אורשן‪ ,‬פרופסור נוי מאיר‪ ,‬ד"ר נועם‬ ‫זליגמן‪ ,‬רוג'ר ויוג'ין‪ .‬יום אחד בא דה ויט לארץ‪ ,‬אסף את כולם למעבדה בקמפוס‬ ‫שבגבעת רם‪ ,‬פתח ואמר "אינני יודע מדוע אנו מבצעים אצלכם מחקרים בצאן‪,‬‬ ‫נדמה לי שגם אתם אינכם יודעים‪ ,‬שהרי כמעט ואין לכם כבשים"‪ .‬דממה הושלכה‬ ‫באולם‪ .‬דה ויט המשיך "אני רוצה שתחקרו כאן בצאן באופן שאפשר יהיה להעביר‬ ‫את תוצאות המחקר לארץ כלשהיא‪ ,‬כמו מאלי"‪ .‬ועוד אמר "ישי יעצב מודל תכנון‬ ‫פיתוח רב תקופתי שיהיה מעתה ה‪"( Linch pin -‬החוליה המקשרת" הוא התרגום‬ ‫הכי קרוב לעברית) של הפרויקט"‪ .‬וכך היה‪ .‬אני ורבקה (הפעם כחברה בצוות באופן‬ ‫רשמי) עיצבנו מודל תכנון לינארי רב תקופתי שעניינו העברת טכנולוגיות גידול צאן‪,‬‬

‫‪125‬‬

‫‪126‬‬

‫והתאמתן לתנאים השוררים בארץ כלשהיא‪" .‬הכבש ה‪ "16-‬כינינו אותו‪ ,‬וזה מפני‬ ‫שבעשר השנים שלאחר מכן‪ ,‬תפש חלק גדול מזמננו‪ ,‬והדבר לא מצא חן בעיני ילדינו‪.‬‬ ‫חשבנו שבעזרת השם נוכל להמתיק להם את רוע הגזרה‪ .‬ביחד עם רבקה עיצבנו מודל‬ ‫אשר בו בני הצאן נולדים‪ ,‬גדלים ומתרבים‪ ,‬חלקם נמכרים‪ ,‬וחלקם נשארים ללדת‬ ‫את הדורות הבאים‪ .‬את הכסף שהתקבל ממכירת הטלאים והכבשים היו האנשים‬ ‫צורכים‪ ,‬מפקידים בבנק או משקיעים בהחלפת הגרט ובהרחבת המשק‪ .‬כל זה כדי‬ ‫להשיא את פונקציית המטרה על פני כל התקופות‪ .‬להשיא‪ ,‬כלומר‪ ,‬להגיע לשיא‪,‬‬ ‫למכסימום של פונקציית המטרה (בתחילה היו אלה הרווחים‪ ,‬אחר כך מטרות שונות‬ ‫כפי שיסופר להלן)‪ .‬הדבר היה בטרם בוא ה‪ PC-‬לעולם‪ ,‬והמודל‪ ,‬שהיה עצום ורב‪,‬‬ ‫עבד על המחשב אשר באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬המחשב הזה היה מוזן‬ ‫בכרטיסים מנוקבים שעליהם קודדו אינפורמציה ונתונים רלוונטיים‪ ,‬שנאספו על‬ ‫ידי כל החוקרים המשתתפים בפרויקט‪ .‬הנתונים שכל אחד אסף במחקריו בשדה‪,‬‬ ‫במעבדה או במחשב עובדו על ידי נועם זליגמן‪ ,‬כפי שיסופר להלן‪ ,‬וקודדו על‬ ‫כרטיסים במחשב אשר ישב במכון וייצמן‪ .‬משם אני הייתי נושא את ארגז הכרטיסים‬ ‫באוטובוס לירושלים‪ ,‬ומביא אותם לרבקה‪ ,‬והיא הייתה טוענת אותם במחשב אשר‬ ‫בירושלים‪ ,‬שרק הוא יכול היה להכיל את האינפורמציה אשר זוקקה ממחקריהם‬ ‫של חוקרים רבים בארץ ובעולם‪ .‬נועם זליגמן אירגן את האינפורמציה באופן שהוא‪,‬‬ ‫אני ורוג'ר יכולנו להרכיב מאה ושש עשרה טכנולוגיות שונות לגידול צאן‪ .‬במקביל‬ ‫עיצבתי אני‪ ,‬ותיכנתה רבקה‪ ,‬מודל אשר היה בוחר‪ ,‬ומתאים סל טכנולוגיות לסביבה‬ ‫השוררת בארץ מסוימת‪ ,‬נאמר‪ ,‬מאלי‪ .‬כך הגשמנו (כמעט) את מה שדה ויט ביקש‪.‬‬ ‫האוניברסיטה העברית לא חידשה את המנוי לתוכנה אשר השתמשנו בה‪ ,‬וזו הותקנה‬ ‫על ידי דה ויט שלא היו לו הגבלות או גבולות במחשב אשר בהולנד‪ .‬המחשב בווכנינגן‬ ‫לא היה מספיק גדול לשם כך‪ ,‬ולכן הותקנה התוכנה במחשב של נאטו (ברית צבאית‬ ‫של מדינות אירופה ואמריקה כנגד רוסיה)‪ .‬המחשב שכן בבסיס של נאטו בהאג‪,‬‬ ‫ואנחנו הוזמנו להאג‪ .‬שם בילינו ירח דבש שני (ראשון לא היה לנו) במלון שעל שפת‬ ‫הים‪ .‬כל בוקר היה בא אוטו צבאי‪ ,‬ולוקח אותנו לבסיס של נאטו לעבוד שם‪ .‬ארוחת‬ ‫צהריים היינו אוכלים בחדר אוכל גנרלים‪ ,‬לאחר שהגנרלים גמרו לאכול‪ ,‬והעובדים‬

‫פינו וניקו אותו לכבודינו‪ ,‬אנחנו שנינו לבד באולם הענק‪ ,‬והמלצריות מגישות לנו‬ ‫מטעמים‪.‬‬ ‫באותם ימים היו הכלכלנים מדברים על "המחלה ההולנדית" ‪ -‬בכל העולם‬ ‫הכלכלה הייתה צומחת‪ ,‬ובהולנד (ובבריטניה) הייתה גונחת‪ .‬כאשר ההולנדים‬ ‫נתקלים בבעיה‪ ,‬הם אומרים לעצמם "בואו וניוועץ בשבעה אנשים חכמים"‪ ,‬וכך יצא‬ ‫שהמלכה והפרלמנט מינו ועדת מומחים בשם העם‪ ,‬אשר תפקידה לעצב מדיניות‬ ‫להולנד‪ .‬ומי בוועדה אם לא מיודעינו דה ויט‪ .‬דה ויט לא שכח את המודל שלנו‪,‬‬ ‫והביא אותו איתו לשם‪ .‬לוועדה היה צוות עובדים מומחים מן המדרגה הראשונה‪,‬‬ ‫סטודנטים לתואר שלישי אשר נבחרו מתוך הטובים ביותר שיש בהולנד‪ .‬אחד מהם‪,‬‬ ‫מתמטיקאי‪ ,‬לקח על עצמו בעבודת הדוקטורט שלו להוסיף לתכנון הלינארי שלנו את‬ ‫היכולת "רב יעדי"‪ .‬את היכולת הזו הוא הוסיף למודל התכנון אשר שימש את הוועדה‬ ‫לתכנון הולנד‪ ,‬וגם‪ ,‬לבקשת דה ויט‪ ,‬למודל הכבש השישה עשר שלנו‪ .‬וכך‪ ,‬באנו להאג‬ ‫להשיק את החתונה בין המודל לתכונה‪ ,‬תכונת הרב יעדיות‪ ,‬אלא שהמודל לא עבד‪.‬‬ ‫הגענו לשם‪ ,‬ומצאנו אותו נרדם‪ .‬לך תמצא שגיאה במודל שבו טעונים ארבע מאות‬ ‫אלף מספרים‪ .‬כולם באו לתקן‪ ,‬דה ויט‪ ,‬המתמטיקאי‪ ,‬שעכשיו כבר היה דוקטור‪,‬‬ ‫ופן קולן שעוד מעט נהיה פרופסור‪ ,‬אבל המודל מאן להתנחם‪ .‬השיטה שלי למצוא‬ ‫שגיאה במודל הייתה פשוטה‪ .‬הייתי שואל אותו שאלה (בידיה של רבקה)‪ ,‬ומגיב לפי‬ ‫התשובה‪ .‬אם היה עושה מה שאבא שלי עשה‪ ,‬סימן שהוא בסדר‪ ,‬אם התנהג אחרת‪,‬‬ ‫יכולתי לפי התשובה לאבחן את המחלה‪ .‬כך עשינו‪ ,‬ומצאנו שדה ויט הקומוניסט‬ ‫עיקר מן המודל את הריבית‪ ,‬מסיבות אידיאולוגיות כמובן‪ ,‬והמודל נטול הריבית‬ ‫התבלבל‪ .‬שכנעתי את דה ויט שריבית אינה נשך אלא ערך הזמן‪ ,‬ובלי לתת לזמן ערך‪,‬‬ ‫אין להתנהגותנו מובן‪ .‬הוא השתכנע‪ ,‬והמודל היה מוכן‪.‬‬ ‫ורב יעדיות כיצד? תכונת הרב יעדיות של המודל נראות למשתמשים כמעין‬ ‫משחק‪ .‬משחק שבו השחקנים הם קובעי המדיניות באזור מסוים‪ ,‬ולכל אחד מהם‬ ‫יעד שהוא רוצה להשיג‪ .‬המודל מציג להם את מרחב האפשרויות‪ ,‬בהתחשב במגבלות‬ ‫האזור‪ ,‬והם‪ ,‬באמצעות המשחק‪ ,‬בוחרים את הפתרון הטוב מכולם‪ .‬המשחק נפתח‬ ‫בהצגה ‪ -‬המודל מראה לאחד מן המשתתפים עד כמה יוכל לקדם את יעדו באם‬

‫לא יתחשב כלל ביעדים של האחרים‪ .‬מולו עומדים שאר המשתתפים‪ ,‬מציגים את‬ ‫עצומותיהם‪ ,‬ומסבירים עד כמה אינם יכולים לחיות במה שהמודל מאפשר להם באם‬ ‫הראשון יצא ומלוא תאוותו בידו‪ .‬הוא מוותר להם קצת‪ ,‬ומריצים את המודל שוב כדי‬ ‫לראות עד כמה אפשר לקדם את היעד של המשתתף השני‪ ,‬לאחר שבעל היעד הראשון‬ ‫ויתר על מה שוויתר‪ .‬כך מריצים את המודל מספר סיבובים‪ ,‬עד שמגיעים למצב שבו‬ ‫אף אחד לא יוצא ומלא תאוותו בידו‪ ,‬אבל כולם יכולים לחיות עם הפתרון שהתקבל‪.‬‬ ‫כאשר המודל נשלם‪ ,‬והכול עבד כראוי‪ ,‬התאספנו כולנו בחדר ליד הטרמינל שחיבר‬ ‫אותנו למחשב‪ .‬חברי הצוות שהיו נוכחים במקום ‪ -‬דה ויט‪ ,‬הרמן וון קולן‪ ,‬פיטר‪ ,‬אני‬ ‫ורבקה ‪ -‬שיחקנו כאילו שאנו קובעי המדיניות‪ ,‬וניהלנו בעזרת המודל משא ומתן‬ ‫קשוח‪ ,‬שבו כל אחד נלחם כארי להשיג את יעדיו‪.‬‬ ‫האם המודל נשלם‪ ,‬יושם? נדמה לי שלא יושם מעולם‪ ,‬אבל הוועדה שמונתה כדי להציע‬ ‫מדיניות להולנד פתחה בעבודה שכונתה "סקר של העתיד להולנד"‪ .‬שם קצת משונה‪ ,‬לא‬ ‫תחזית המספרת מה שיקרה‪ ,‬ולא תוכנית המתארת את מה שרוצים שיקרה‪ .‬אז מה כן?‬ ‫היה זה משחק אשר התבסס על מודל תכנון לינארי רב תקופתי ורב יעדי‪ ,‬משחק ששיחקו‬ ‫בו מספר נציגים את מגוון הכוחות הפועלים בפוליטיקה‪ ,‬בחברה ובכלכלה ההולנדית‪ ,‬וכל‬ ‫אחד מהם ניסה להשיג את הרצוי (לקדם את יעדיו)‪ ,‬בעוד שהמודל במחשב מנע מהם‬ ‫לחרוג מן האפשרי‪ ,‬וכך עוצבו ארבעה כיווני מדיניות להולנד‪ ,‬שהיוו את הבסיס להמשך‬ ‫עבודת הוועדה‪ .‬אשר לכבש השישה עשר‪ ,‬בסופו של דבר נכתב ספר שיצא בהוצאה‬ ‫מדעית ושמו “‪" - ”Food From Dry Land‬מזון מארץ צחיחה"‪ .‬הספר כלל את סיכום‬ ‫המחקרים בצאן שנעשו לפי הזמנת דה ויט‪ ,‬רובם בחוות מיגדה ו‪/‬או במחשב‪ .‬הסיכומים‬ ‫נכתבו במאמרים‪ ,‬וביניהם המאמר שלנו ”‪Modeling Agricultural Development‬‬ ‫‪ .”Strategy‬אשר עליו היו חתומים ‪.I Spharim R Spharim and C.T De Wit‬‬ ‫כאמור‪ ,‬המודל הזה לא יושם מעולם‪ .‬אבל כל מה שעשיתי אני מאז בתחום של‬ ‫תכנון העברת טכנולוגיה‪ ,‬אסטרטגיה של תעשיות חקלאיות ותכנון לטווח ארוך של‬ ‫החקלאות הסביבה והעיר נבע ממנו‪ .‬וארשה לעצמי להעיז ולומר‪ ,‬שקצת ממה שעשה‬ ‫דה ויט בתחום של חיזוי תכנון ועיצוב מדיניות להולנד‪ ,‬נבע מן העבודה שעשינו יחד‬ ‫במודל הזה‪.‬‬

‫התחלתי בסיפור על דה ויט‪ ,‬שהיה מפורצי הדרך בתחום של סימולציה של‬ ‫מערכות ביולוגיות‪ ,‬ובסיפור על עצמי שהיה עליי להתמודד אינטלקטואלית עם מאות‬ ‫חוקרים מעשרות דיסציפלינות שונות‪ ,‬ולהבין את עולמם‪ .‬בעקבות העבודה שעשיתי‬ ‫בהולנד עם דה ויט ואשר תוארה בסיפור הזה‪ ,‬מתחתי את יכולת הסימולציה אשר‬ ‫למדתי אצל דה ויט לתחום של תהליכי ייצור חקלאיים (כולל תעשיות חקלאיות)‪,‬‬ ‫ויצרתי כלים שאיפשרו לי להבין לעומק תהליכי ייצור‪ ,‬גם אם לא היה בכוחי לבצעם‬ ‫או לנהלם‪ .‬כשנזדמנתי לאוסטרליה כדי לתכנן חווה בצפון‪ ,‬מצאתי שם שני עורכי‬ ‫דין אשר רכשו מכל הבא ליד בתעשיות מזון‪ ,‬אבל מיד ראיתי שחסרה שם הבנה של‬ ‫תהליכי הייצור ובחינת כדאיותם‪ .‬הצעתי להם הצעה שאי אפשר לסרב לה "אני אבין‬ ‫לכם את העסק"‪ .‬איך יכולתי להבין‪ ,‬מבלי שהייתי קודם לא בבית חרושת לגלידה‬ ‫לא במחלבה‪ ,‬לא במכון תערובת ולא בבית מטבחיים? ביחד עם מנהלי המפעלים‬ ‫שם‪ ,‬ועם רבקה כמובן‪ ,‬עיצבנו‬ ‫מודלי סימולציה של תהליכי‬ ‫ייצור‪ .‬התחלנו במודל‬ ‫סימולציה של בקר‪ ,‬עברנו‬ ‫למודל גידולים בחווה‪ ,‬ומשם‬ ‫למודל משחטת עופות‪ ,‬מודל‬ ‫מחלבה‪ ...‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ .‬זה עבד‬ ‫כל כך טוב‪ ,‬שאחד מחברי‬ ‫הדירקטוריון‪ ,‬ג'ף פריס‪,‬‬ ‫שלפני כן היה אחד ממנהלי‬ ‫בית המטבחיים‪ ,‬הצטרף אליי‬ ‫כדי לעבוד איתי בטענה "גם‬ ‫אני רוצה להבין את העסק"‪.‬‬

‫‪127‬‬

‫משחק ומלחמה‬

‫‪128‬‬

‫זמן לא רב עבר מאז המלחמה (מלחמת הכיפורים)‪ .‬המשק היה תקוע‪ ,‬כי‬ ‫המשאיות שרתו במילואים (ונטחנו שם עד דק)‪ .‬רבקה עבדה במחלקת המחקר‬ ‫בבנק ישראל על מודל תשומה תפוקה של המשק‪ ,‬והתגייסה לעבוד עם ראובן גרונאו‪,‬‬ ‫פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית‪ ,‬על פתרון בעיית המשאיות‪ .‬ברקע שררה‬ ‫אווירה של כל קורבן ירצה כל מתת נאמנה‪ ,‬אין בודקין בשעת הסכנה‪ .‬במצב הזה באנו‬ ‫אני ופרופסורים אחדים מתחומי מדע שונים ליחידה שמתכננת לצבא את העתיד‪.‬‬ ‫והצבא‪ ,‬כמו טובע הנאחז בקש‪ ,‬ביקש מאיתנו להוציא מן הכובע רעיון חדש‪ .‬כאשר‬ ‫הגעתי ליחידה נזכרתי במכתבו של שי בזמן המלחמה ובשאלתו "האם המלחמה דומה‬ ‫למשחק השחמט?" וניסיתי לעצב את המשחק וכלליו‪ ,‬ולשחק אותו לאחור ‪ -‬לשחק‬ ‫אותו על מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬כדי לראות האם תתקבל במשחק תוצאה הדומה לזו‬ ‫שקרתה במלחמה‪ .‬שיחקתי‪ ,‬והתוצאה שהתקבלה דמתה למלחמה עצמה‪ .‬זה לא היה‬ ‫משחק מלחמה ממש‪ ,‬זה היה דומה יותר למשחק בכלכלה‪ ,‬מחשבה מעין זו‪ :‬המצרים‬ ‫הפנימו את העובדה שהישראלים עדיפים בחיל האוויר ובשריון‪ ,‬טכנולוגיות עתירות‬ ‫הון‪ ,‬שאין להם בהן יתרון‪ .‬במקום לשפר את יכולתם בתחומים אלה‪ ,‬בחרו להמר‬ ‫על טילים נגד מטוסים וטילים נגד שריון‪ ,‬האחרונה היא טכנולוגיה עתירת עבודה‪,‬‬ ‫שיש להם ממנה המון‪ .‬זה לא נראה רעיון מתוחכם במיוחד‪ ,‬אבל בשבילם הוא עבד‪,‬‬ ‫ובמלחמה מה שקובע זו התוצאה‪ ,‬ואני ראיתי במו עיני ברמת הגולן‪ ,‬איך הטילים‬ ‫שלהם מפילים את מטוסינו כמו זבובים‪ ,‬ובסיני שמעתי בזמן אמיתי וממקור ראשון‬ ‫מה עשו הטילים לשריון‪ .‬המשחק הראה שאפשר היה לחזות את זה מראש ולהתכונן‪.‬‬

‫הצוות הגדול של מלומדים מכל המינים שהשתייכנו אליו הוציא מקרבו צוות קטן‬ ‫שיעשה את העבודה‪ .‬הצוות כלל את רם מואב (פרופסור לגנטיקה של בעלי חיים)‪,‬‬ ‫מהנדס מהטכניון (אשר שכחתי את שמו) ואנוכי‪ .‬נפגשנו כמעט כל שבוע בקרייה‪,‬‬ ‫וברוח המשחק שלי התחלנו להכין תכנית‪ .‬בעצם לא את התוכנית עצמה‪ ,‬אלא את‬ ‫המתכונת שלה‪.‬‬ ‫את המילואים היינו מקיימים בקרייה מצפון לרחוב קפלן‪ ,‬מרחק צעדים לא‬ ‫רבים ממשרד החקלאות אשר מדרום לרחוב‪ .‬באותו זמן עבדתי אני בבניין ההנהלה‬ ‫במשרד החקלאות‪ ,‬מרחק צעדים אחדים משם‪ .‬עובדי משרד החקלאות יכלו לאכול‬ ‫בקפיטריה של משרד הביטחון‪ ,‬וכך יצא שלצאת למילואים היה לעבור את הרחוב‪,‬‬ ‫לא נורא‪ ,‬ולא מסוכן‪ .‬תקופה של שנה‪ ,‬אולי שנתיים‪ ,‬הייתי עובר את הרחוב לעיתים‬ ‫קרובות‪ ,‬וביחד עם רם וההוא מן הטכניון עבדנו בהתלהבות נעורים על הצעת מתכונת‬ ‫לתכנון הרב שנתי של המחקר והפיתוח במערכת הביטחון‪ .‬כמו בהרבה עבודות‬ ‫שעשיתי בחברת שותפים‪ ,‬אני אחזתי בעפרון וכתבתי‪ ,‬בעצם ציירתי‪ ,‬את תהליך‬ ‫התכנון המוצע בסגנון של תרשים זרימה‪ ,‬שבאותו הזמן עדיין לא היה באופנה‪.‬‬ ‫תרשים הזרימה תיאר את התחנות במסעה של תכנית המחקר משלב רעיון ועד‬ ‫שהוא נהיה טיל שיכול להפיל‪ .‬היה ניסיון לערוך גם סימולציה של איומים והאמצעים‬ ‫שכנגד‪ ,‬בהתחשב בשינויים בסביבה שבה המלחמה תתקיים‪ ,‬וגם מטריצות ששאלתי‬ ‫מן המעבדות של הצי האמריקני‪ ,‬ואיני זוכר היום לשם מה‪ .‬את כל אלה ציירתי‬ ‫בשקדנות על גיליונות ענק של נייר אורז ביום שבת בחצר ביתו של רם מואב במוצא‪,‬‬ ‫כשילדיו השחורים והלבנים משחקים סביבנו‪ .‬עד היום טמונים אצלי בארון גיליונות‬ ‫של נייר אורז שהיו הטיוטה של הדוח שמסרנו למו"פ‪ .‬הם כל כך סודיים שלא שזפה‬ ‫אותם עיני מאז‪ .‬רם כבר מת‪ ,‬אשתו מושבניקית במושב ליד תל נוף‪ ,‬בנו (כך אני‬ ‫מנחש לפי השם) פרופסור לכלכלה שאני רואה לפרקים מתראיין בטלוויזיה‪ .‬ומה‬ ‫עלה בגורלה של השיטה? קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף‪ ,‬ואני קיבלתי דרגת‬ ‫במ"ק‪ ,‬זאת אומרת "במקום קצין"‪ ,‬ונשלחתי לנביעות לקבל את המצרים‪ ,‬שבאו כדי‬ ‫לקבל לידיהם את המקום‪ .‬מסתבר שבעקבות המלחמה פרץ השלום (ועל כך בסיפור‬ ‫אחר)‪.‬‬

‫תשמע באוטו‬

‫יום אחד אמר לי יואש "בוא ניסע לירושלים"‪ .‬שאלתי "לשם מה?" ענה "תשמע‬ ‫באוטו" (למי שיש אוזן רגישה יכול להיזכר במשפט כזה בלובנגולו מלך זולו)‪ .‬עליתי‬ ‫לאוטו ונסענו לירושלים‪ ,‬לבניין וון ליר‪ .‬נכנסנו לחדר ישיבות גדול‪ ,‬ומצאנו שם את‬ ‫כל המנהלים‪ ,‬החוקרים‪ ,‬המדריכים והמומחים בענף ההדרים‪ ,‬ואת אוסקר וון ליר‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ ,‬ואיתו מומחה הולנדי‪ .‬למה היה הוא מומחה? זאת תדעו בהמשך‪.‬‬ ‫חמש דקות אחרי השעה היעודה‪ ,‬נכנס לחדר ראש המועצה לשיווק פרי הדר‪ ,‬איש‬ ‫נשוא פנים בעל עבר ביטחוני חשוב‪ ,‬שרוב הנאספים היו "אוכלים מידו" בדרך זו או‬ ‫אחרת‪ .‬אוסקר הסתכל בשעון ואמר "איחרת בחמש דקות אתה יכול ללכת"‪ ,‬והאיש‬ ‫הלך‪ .‬אז הבנתי שאני משתתף במשהו הדומה לפולחן‪ .‬אוסקר וון ליר הוא מיליארדר‬ ‫יהודי מהולנד‪ .‬אבות אבותיו היו חבתנים‪ ,‬בעלי מלאכה אשר יצרו את חביות העץ‬ ‫שבתוכן היו ההולנדים ממליחים את דג ההרינג‪ ,‬ומייצאים למזרח אירופה‪ .‬מאז עברו‬ ‫דורות רבים‪ ,‬ונדוגו המוני דגים אשר נארזו בחביות עץ‪ ,‬ונשלחו לפולניה ולאוקראינה‬ ‫באוניות מפרשים‪ .‬בחזרתן הובילו האוניות האלה חיטה וגרעינים אחרים‪ ,‬כדי להזין‬ ‫את ההולנדים‪ ,‬הסקוטים ואולי גם האנגלים‪ .‬את החביות מייצרת עד היום חברה‬ ‫השייכת למשפחת וון ליר‪ .‬במשך הזמן החברה התפתחה וגדלה‪ ,‬והחלה לייצר אריזות‬ ‫מכל המינים‪ ,‬וכיום כמעט כל דבר בהולנד‪ ,‬ובהרבה ארצות אחרות‪ ,‬ארוז באריזות‬ ‫אשר יוצרו ע"י החברה של וון ליר‪ .‬אם הבנתי נכון את מה שסיפר לי אוסקר‪ ,‬המשפחה‬ ‫יצאה מניהול החברה‪ ,‬והשאירה בידה קרן פילנטרופית העוזרת לילדים יהודים בכל‬ ‫העולם‪ .‬נחזור לבניין וון ליר‪ .‬הדיון נפתח בכך שאוסקר וון ליר הציג את הבעיה‪ .‬הבעיה‬

‫הייתה בעיה של ענף ההדרים‪ ,‬וכנהוג במקומותינו‪ ,‬היא הייתה גם בעיה ביטחונית‬ ‫וכנראה גם סודית‪ .‬סודית עד היום הזה‪ ,‬לכן‪ ,‬אף שעברו מאז יותר משנות דור‪ ,‬אינני‬ ‫מספר לכם אותה‪ .‬אוסקר גמר לדבר‪ ,‬וההולנדי התחיל‪ .‬הוא תלה חבילות של ניירות‬ ‫לבנים (בריסטול בלעז) סביב לחדר‪ ,‬אחז בידו חבילת לורדים צבעוניים הכותבים‬ ‫בקו עבה‪ ,‬והפעיל עלינו סיעור מוחות בשיטה שכינה ״סינקטיק סשן״‪ .‬זה נמשך כל‬ ‫היום‪ ,‬וגם אכלנו שם צהריים‪ .‬כך נודע לי שבוון ליר אפשר לא רק לשמוע הרצאות‪,‬‬ ‫אלא גם לאכול‪ .‬בערב זה נגמר‪ ,‬וכולם יצאו לא מרוצים‪ .‬כולם מלבדי‪ .‬גם אני ראיתי‬ ‫שלא נמצא פתרון לבעיה‪ ,‬אבל הבנתי למה‪ ,‬ולכן חשבתי שאולי יש משהו בשיטה‪.‬‬ ‫חזרתי לוולקני וחשבתי איך אוכל ללמוד יותר על השיטה הנ"ל‪ .‬התחלתי לברר מי‬ ‫יודע עליה משהו‪ ,‬ונמצא שיש‪ .‬פרופסור כספי‪ ,‬הפרופסור לחינוך שהמציא את בית‬ ‫ספר ליפתא שבו למדה אחר כך בתי גלילה‪ .‬הלכתי אליו כדי להזמין אותו לערוך‬ ‫״סינקטיק סשן״ במכון וולקני‪ .‬מיד הבנתי שהאיש חדל אישים ולא יסכון‪ .‬אבל‬ ‫לקחתי ממנו ספר המספר על השיטה ותולדותיה‪ .‬מסתבר שמקורה בשני פרופסורים‬ ‫מאוניברסיטת קיימבריג' שניסו להתחקות על תהליך היצירה‪ .‬כאשר חשבו שפיענחו‬ ‫את סוד היצירה‪ ,‬פיתחו שיטה שמטרתה עידוד היצירה‪ ,‬ו״סינקטיק סשן״ כינו אותה‪.‬‬ ‫כמדענים ישרים החליטו לנסות אותה‪ .‬מאחר ומדובר ביצירה‪ ,‬אספו קבוצת ציירים‬ ‫ועשו להם קייטנת ״סינקטיק סשן״ לחוף ספרד‪ .‬וזה עבד‪ .‬אבל זה לא היה משכנע‬ ‫מספיק‪ ,‬כי איך יודעים שהציור הזה טוב מציור אחר? זה לא היה אובייקטיבי‪ .‬ואז‬ ‫חשבו "אולי נלך על המצאות"‪ .‬המצאה גם היא יצירה‪ ,‬אבל שלא כבציור אין בעיית‬ ‫"איך יודעים?" או שזה עובד‪ ,‬או שזה לא עובד‪ .‬זה היה עוד לפני מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ .‬מאז המצאתה‪ ,‬עברה השיטה הרבה גלגולים‪ ,‬ועכשיו היא מככבת בתעשייה‪.‬‬ ‫ביום ההוא הבעיה לא נפתרה‪ ,‬אבל היא המשיכה לעמוד על הפרק לא רק במחקר‬ ‫אלא גם בחיי המעשה‪ ,‬ולכן הוקם צוות קטן של מומחים שהיה מתכנס פעם בחודש‬ ‫בראשותו של אוסקר‪ ,‬ומנסה לחפש לה פתרון בדרכים המקובלות‪ .‬אוסקר היה היו"ר‪,‬‬ ‫ואני כותב הרשומות‪ .‬הצוות התכנס פעם‪ ,‬ועוד פעם‪ ,‬ולא יצא כלום‪ .‬יום אחד‪ ,‬דקות‬ ‫ספורות לפני תחילת הישיבה‪ ,‬קיבלתי טלפון מאוסקר (שעליו אמרו שיש לו בית‬ ‫ואישה בכל נמל)‪ .‬הוא הודיע לי שהוא מתעכב באיזה שהוא נמל‪ ,‬ולא יבוא לישיבה‪.‬‬

‫‪129‬‬

‫‪130‬‬

‫הוא הוסיף שלא כדאי לבטלה‪ ,‬והמליץ שאני אנהל אותה‪ .‬לא הייתה לי ברירה כי כבר‬ ‫"בנו את הבמה"‪ ,‬כולם נאספו שם‪ ,‬ואכן אני ניהלתי‪ .‬נזכרתי במה שקראתי בספר‬ ‫מקיימבריג'‪ ,‬אם כי כהרגלי לא עד הסוף‪ ,‬וניסיתי במהלך הישיבה לנהל אותה על פי‬ ‫השיטה ("סינקטיק סשן")‪ ,‬מבלי להכריז על כך‪ .‬זה עבד‪ ,‬ורעיון חדש נולד‪ .‬לאחר מכן‬ ‫הרעיון נבדק‪ ,‬ונמצא ראוי לבחינת יתכנות‪ .‬אוסקר הביא מהנדס מומחה להמצאות‬ ‫משוויץ‪ ,‬וביחד עם חוקרי וולקני פיתחו מכונה שיודעת להתמודד עם הבעיה הנ"ל‬ ‫ובעיות דומות‪ .‬לא כל סיפור טוב יש לו סוף טוב‪ ,‬אם כי הסיפור הזה גם סוף רע לא‬ ‫היה לו‪ .‬אחרי שאוסקר השקיע חצי מליון דולר מכספו הפרטי בפרויקט‪ ,‬התפרקה‬ ‫החבילה בגלל ריב שפרץ בינו לבין המהנדס שהביא משוויץ‪ ,‬ריב שנסב על זכויות‬ ‫יוצרים‪ ,‬כלומר‪ ,‬הבעלות על ההמצאה‪ .‬הסוף לא היה רע כמו שיכול היה להיות‪ ,‬מפני‬ ‫שברבות הימים הבעיה התאדתה מעצמה‪.‬‬

‫בעיית מלכת היופי‬

‫כשהייתי צריך לענות בקיצור על השאלה "במה אתה עוסק?" הייתי אומר ״שוקל‬ ‫מגדלים פורחים באוויר״‪ ,‬זה היה בעיקר הערכה ובחירה של מחקרים‪ .‬הערכה ובחירה‬ ‫הן שתי פעולות שונות‪ .‬בהערכה אני שוקל את הצעת המחקר המונחת לפני‪ ,‬ובבחירה‬ ‫בוחר מתוך חבילת ההצעות המועמדות את תיק הצעות המחקר שיזכו למימון‪.‬‬ ‫הקהילה המדעית פיתחה שיטה להערכה של הצעות מחקר הנקראת "הערכה‬ ‫על ידי מומחים" (‪ ,)Peer review‬שיטה שבה המחקר או החוקר מוערכים על ידי‬ ‫מומחים השולטים בתחומו‪ .‬התוצאה של שיטת ההערכה הזו הינה ציון לערך המדעי‬ ‫של ההצעה‪ .‬אני‪ ,‬בבואי לוולקני‪ ,‬הוספתי עליה את ההערכה של התועלת‪ ,‬והצעתי‬ ‫עוד שתתווסף אליהן גם ההערכה של הסיכוי להצלחה טכנית‪ ,‬שאינה זהה עם הערך‬ ‫המדעי‪ .‬בשיטה המקובלת‪ ,‬תהליך הבחירה נעשה לרוב בידי ועדות‪ ,‬ועליו אוכל לספר‬ ‫את הסיפור הבא‪ :‬כאשר היה השלום עם מצריים ממשמש בפתח‪ ,‬נתעורר רצון גדול‬ ‫בארה"ב לתת לנו מתנה‪ ,‬מעין פיצוי מעט על השטח ועל הנפט שבסיני שיהיה עלינו‬ ‫להיפרד מהם בתמורה לשלום‪ ,‬חשבו על כור גרעיני שיספק חשמל ומים‪ ,‬לנו‪ ,‬לעזה‬ ‫ולמצריים‪ .‬נדמה לי שגם דברו כבר אז על תעלת הימים בין ים תיכון לים המלח‪.‬‬ ‫לבסוף בא לכאן השר‪ ,‬והוא‪ ,‬בין השאר‪ ,‬התארח אצל יואש ועדיה בביתו‪ .‬יום קודם‬ ‫לכן ירד יואש לנגרייה (הנגרייה אשר במרתף ביתו)‪ ,‬וחרט שם פטיש שמקבתו מעץ‬ ‫זית‪ ,‬וידיתו מעץ פקאן‪ .‬כשהגיע אליו השר‪ ,‬כיבד אותו יואש במתנה והסביר‪ :‬הידית‬ ‫מעץ פקאן הגדל בביצות שבדרום ארצות הברית‪ ,‬והמקבת מעץ זית הגדל בארץ‬ ‫השחונה הזאת‪ .‬הפטיש הוא אות הברית שביניהן‪ .‬קיבל השר‪ ,‬ושאל "מה בקשתך‬

‫ותעש עד חצי המלכות?" ענה יואש‪" ,‬יותן לעבדך קרן למחקרים משותפים‪ ,‬ישראלים‬ ‫ואמריקנים בנושאי המים"‪.‬‬ ‫זה היה זמן קצר אחרי שחזרתי מהולנד‪ ,‬ומצאתי כלכלן אחר יושב ליד שולחני‬ ‫ועוסק בעבודתי‪ .‬הייתי פנוי‪ ,‬ויואש הפקיד אותי‪ ,‬ביחד עם אחרים‪ ,‬על תכנון הקרן‬ ‫ודרכי פעולתה‪ ,‬וכך יצא שאני הייתי זה שעיצב את התוכנית‪ .‬ראשית‪ ,‬הצעתי‬ ‫שבמקום מחקרים על מים‪ ,‬כפי שהיה בתכנית המקורית שהוגשה לשר‪ ,‬תממן הקרן‬ ‫כל מחקר‪ ,‬בתנאי שהוא עוסק בחקלאות‪ .‬הצעתי גם שהקרן לא תכריז מראש באלו‬ ‫סוגי מחקר היא מתעניינת‪ ,‬אלא תקבל כמועמד כל מחקר ומחקר‪ ,‬ותבחר מתוך‬ ‫חבילת המועמדים את הטובים ביותר‪ ,‬על פי מגבלת התקציב‪ .‬לשם כך הצעתי שהקרן‬ ‫תצטייד "במכונה להערכה ובחירה של הצעות מחקר"‪ ,‬וקיבלתי על עצמי להמציא את‬ ‫המכונה הזו‪ .‬מכל מה שעשיתי‪ ,‬למדתי וידעתי עד אז‪ ,‬ציירתי תוכנית למכונה הזו‪.‬‬ ‫ציירתי אותה בתוכנית הנדסית (מעין תרשים זרימה)‪ ,‬שתארה את התחנות שעוברת‬ ‫כל הצעת מחקר‪ ,‬וצוין מה עושים בהצעת המחקר בכל תחנה ותחנה‪ .‬בימים ההם‪ ,‬אף‬ ‫אחד לא ידע איך עושים קרן דו לאומית למחקר חקלאי‪ ,‬וכפי שנאמר "במקום שאין‬ ‫אנשים‪ ,‬היה אתה האיש"‪ .‬אני הייתי שם האיש‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬התוכנית התקבלה‪.‬‬ ‫זה הגיע לכך שאני כתבתי את הפרק הרלוונטי בחוזה שנכרת בין שתי המדינות‪.‬‬ ‫הקרן הוקמה ועבדה על פי תוכנית "המכונה" בפעם הראשונה‪ .‬עברה שנה‪ ,‬וגם בפעם‬ ‫השנייה היא עבדה כבראשונה‪ .‬באותם ימים‪ ,‬כשהקרן הייתה בחיתוליה‪ ,‬השתתפתי‬ ‫בהכנת החומר‪ ,‬וגם בתהליך ההערכה והבחירה‪ ,‬אף על פי שלא הייתי לא דוקטור ולא‬ ‫פרופסור‪ ,‬שהם האנשים אשר נועדו להעריך ולבחור מחקרים‪ .‬שותפתי בכל זאת‪,‬‬ ‫כי כולם הרגישו שהשיטה החדשה היא יציר כפיי‪ ,‬והשיטה המקובלת לא תיסכון‪.‬‬ ‫בשנה השנייה זיהיתי בעייה‪ ,‬אשר לימים למדתי שבמנהל עסקים מכנים אותה‬ ‫"בעיית בחירת מלכת היופי"‪ .‬ומה הבעיה? נאמר שישנן כ‪ 30 -‬מתחרות‪ ,‬והן צועדות‬ ‫על המסלול אל מול השופט או סוללת השופטים‪ .‬כל שופט צריך לבחור‪ ,‬אבל על‬ ‫מה יסתמך? מאז אפלטון‪ ,‬שהעלה את הנושא לדיון‪ ,‬לא הומצא סרגל ליופי‪ ,‬ועד‬ ‫היום אין‪ .‬כשאני רואה יפה‪ ,‬איני יכול לומר כמה יפה היא‪ ,‬אבל כשאני רואה שתיים‪,‬‬ ‫אני מוצא שזו יפה מזו בקלי קלות‪ .‬זה בשתיים‪ ,‬אבל מה עושים עם שלושים או עם‬

‫מאה ושתיים‪ ,‬כאשר אתה עומד מול העשירית‪ ,‬וכבר שכחת איך נראתה הראשונה‪,‬‬ ‫ואינך יודע איך תראה השלושים? להצעות מחקר נותנים ציונים‪ .‬בדיוק כמו שנותנים‬ ‫ציון במבחן (שהרי רוב החוקרים הם גם מורים)‪ ,‬אבל איך משווים אחד שטוב מאוד‬ ‫במתמטיקה‪ ,‬ורע בספרות ובתנ"ך‪ ,‬לאחר שטוב מאוד בספרות‪ ,‬ורע במתמטיקה‬ ‫ותנ"ך? לא קושייה‪ ,‬אתם אומרים‪ .‬שהרי אפשר לחשב את הציון הממוצע‪ .‬נכון‪,‬‬ ‫אבל אז אובדת אינפורמציה חשובה‪ ,‬שהרי כשאני מחפש עובדים לעבודה עתירת‬ ‫חישובים‪ ,‬ארצה להעדיף את הגאון בחשבון‪ ,‬ולאו דווקא את הבקיא בתנ"ך‪ ,‬אבל את‬ ‫זה לא אמצא בציון הממוצע‪ .‬זו "בעיית המסך"‪ ,‬מסך הממוצעים‪.‬‬ ‫בבחירת הצעות מחקר יש גם מבעיית בחירת מלכת היופי וגם מבעיית המסך‪,‬‬ ‫ושתיהן נפתרות באמצעות שיטת הכרטיסים הצבעוניים שפיתחתי‪ ,‬ואותה אתאר‪.‬‬ ‫בהמשך לכל הצעת מחקר הוכן כרטיס בגודל ‪ 15‬על ‪ 30‬ס"מ‪ ,‬ועליו סומנו בצבעים‬ ‫שבעת הציונים‪ :‬תועלת בארה"ב ובישראל‪ ,‬ערך מדעי בארה"ב ובישראל‪ ,‬סיכוי‬ ‫להצלחה טכנית בארה"ב ובישראל ועלות המחקר‪ .‬תשאלו איך ערך מדעי יכול להיות‬ ‫שונה בארה"ב ובישראל? פשוט מאוד‪ ,‬המעריכים בארה"ב נתנו ציון שונה לערך מדעי‬ ‫מזה שנתנו המעריכים הישראלים‪ .‬תשאלו ‪ -‬ותועלת? גם שם היו מעריכים שונים‬ ‫בשתי הארצות‪ ,‬אבל בעניין התועלת‪ ,‬יכול להיות שהצעת מחקר העוסקת בתירס‬ ‫תביא יותר תועלת לארה"ב‪ ,‬שם התירס ענף חקלאות עיקרי‪ ,‬מאשר לישראל‪ ,‬שבה‬ ‫התירס ענף זניח‪ .‬נחזור לכרטיסים‪ .‬בכל כרטיס סומנו שבעה ריבועים‪ ,‬כל ריבוע יכול‬ ‫היה לקבל שלוש דרגות צבע‪ .‬כולו ירוק‪ ,‬חציו ירוק וחציו לבן וכולו לבן‪ .‬באמצעות‬ ‫השפה הזו יוצגו ציוני ההערכות המוקדמות על גבי הכרטיסים‪ .‬כל זה הוכן מבעוד‬ ‫מועד במשרד‪ .‬לתקופת השנה‪ ,‬כאשר הגיע הרגע הגדול‪ ,‬נאספו חברי ועדת ‪TAC‬‬ ‫)‪ (Commity Technical Advisory‬כדי ליישם את השיטה המוצעת בפעם‬ ‫הראשונה‪ .‬זה היה בברקלי שבקליפורניה במועדון הפרופסורים (‪.)Faculty Club‬‬ ‫המועדון שכן בצריף העשוי קורות עץ אדום מנוסרות גס‪ ,‬שעמד בתוך חורשה של עצים‬ ‫אדומים‪ ,‬שעליהם מטפסים סנאים אדומים‪ .‬הגעתי לשם מוושינגטון‪ .‬הכרטיסים‪,‬‬ ‫הלוחות והנעצים‪ ,‬אשר הוכנו במיוחד‪ ,‬הובאו לשם מישראל‪ .‬כל הכרטיסים‪ ,‬כ‪150-‬‬ ‫במספר‪ ,‬ננעצו על הלוחות שסודרו ליד הקיר בקדמת האולם‪ ,‬ושנים עשר פרופסורים‬

‫‪131‬‬

‫‪132‬‬

‫דגולים‪ ,‬שישה מארצות הברית ושישה מישראל‪ ,‬והיו"ר איתם‪ ,‬ישבו באולם והביטו‬ ‫בתדהמה על הקיר‪ .‬כל זה עד שהגננת‪ ,‬כלומר אני‪ ,‬הסבירה באנגלית עילגת במה‬ ‫מדובר‪.‬‬ ‫בגמרא מסופר על אילפא ורבי יוחנן‪ .‬ביושבם ליד קיר נוטה לנפול‪ ,‬נודע ליוחנן‬ ‫שהגיעה שעתו‪ ,‬ואילפה לא שמע‪ .‬לימים התברר שאכן היה יוחנן גדול בתורה‪ ,‬והעמיד‬ ‫תלמידים הרבה‪ .‬כל אחד יש לו שעה‪ ,‬וזו הייתה שעתי‪ ,‬השעה שבה העולם יגלה אם‬ ‫אני גאון או שרלטן‪ ,‬ולא עמדה שם שום אפשרות שלישית‪ .‬הסברתי‪ .‬דממה שררה‬ ‫באולם‪ .‬עוף לא פרח‪ ,‬ציפור לא צייצה‪ ,‬הושלך הס‪ .‬ואז היו"ר (פן שיפגרד) קם‪ ,‬נעמד‬ ‫ליד קיר הכרטיסים‪ ,‬והתחיל לשחק בהם‪ .‬בעצם‪ ,‬רק אז הומצא המשחק‪ .‬פן שיפגרד‬ ‫לקח את הכרטיסים שבהם רוב הכתמים ירוקים והעבירם ימינה‪ ,‬ואת הכרטיסים‬ ‫שבהם הרוב היה לבן שמאלה‪ ,‬ואז‪ ,‬כאשר נשארו כרטיסים לא רבים שבהם היו‬ ‫מעורבים כתמים לבנים וירוקים‪ ,‬התחילו חברי הוועדה לדון ביניהם בכל הצעה‬ ‫לגופו של עניין‪ ,‬כדי להציע ליו"ר היכן לשימה‪ ,‬בימין או בשמאל‪ .‬הם התווכחו מה‬ ‫חשוב יותר‪ ,‬תועלת או ערך מדעי? תועלת לישראל או תועלת לאמריקה? לעיתים‬ ‫לא התעצלו‪ ,‬ונברו בערימות התיקים כדי לברר איך בדיוק רוצה בעל ההצעה להביא‬ ‫גאולה לעולם‪ .‬בשתי הפעמים הקודמות לקח לאותה ועדה שבוע כדי לבחור את תיק‬ ‫המחקרים מתוך חבילת ההצעות‪ ,‬ורובם שבו הביתה בהרגשה של החמצה‪ .‬הפעם‬ ‫גמרנו ביום הראשון‪ .‬למחרת נסענו לראות את עצי הסקויה הענקיים שאין כמותם‬ ‫בכל העולם‪ .‬בערב בין לבין‪ ,‬נאספנו לארוחה חגיגית בחדר אוכל יפה ומטבח נהדר‪.‬‬ ‫ישבנו ליד שולחן ארוך‪ ,‬הישראלים מול האמריקנים‪ .‬מולי ישב פרופסור למשאבי‬ ‫טבע מאוניברסיטת ברקלי‪ .‬כטוב ליבו ביין אמר לי "אתה יודע איפה עשית את זה?"‬ ‫לא‪ ,‬אמרתי מבלי שהבנתי את השאלה‪ .‬ענה "מועדון הפרופסורים בברקלי הוא מקום‬ ‫קדוש‪ .‬מלבד המנקה לא שזפה את פנים החדר עין של מי שאינו פרופסור‪ .‬אבי גם‬ ‫הוא היה פרופסור בברקלי‪ ,‬וכשהייתי ילד הייתי עומד על קצות אצבעותיי ומציץ‬ ‫בחלון‪ .‬לחדר לא נכנסתי עד שהפכתי פרופסור בעצמי"‪.‬‬ ‫והשיטה מה היה איתה? עד היום בוחרים באמצעותה את המחקרים בקרן‬ ‫קמ"ח )‪ ,(BARD‬וכבר באו קרנות דו לאומיות שהיו בהקמה (מאוסטרליה‪ ,‬הולנד‬

‫וארצות הברית)‪ ,‬כדי ללמוד ולראות‪ .‬אני כתבתי מאמר שפורסם בכתב עת מדעי‬ ‫(של מהנדסים כמובן)‪ ,‬אבל לא ראיתי שאימצו את השיטה הזו בבחירת מלכת היופי‪.‬‬ ‫ערב אחד יצא לי לשוח עם פרופסור פן שיפגרד (שלא הכרתיו קודם) לרדת‬ ‫הערב בעיירה היפיפייה ברקלי‪ .‬דיברנו על סכנת הכורים הגרעיניים ועל הסביבה‪,‬‬ ‫ועוד דברים העומדים ברומו של עולם‪ .‬דרך אגב סיפר ששני חוקרים שבמעבדה שלו‬ ‫זיהו לראשונה את מולקולת ה‪ ,DNA-‬גילוי שהיה שלב קריטי בדרך אל תיאורית‬ ‫הסליל הכפול שהציעו ווטסון וקריק‪ ,‬התאוריה ששינתה את העולם‪ .‬והוא המשיך‬ ‫ודיבר "לו הייתי אז מחפש את התועלת מן המחקר‪ ,‬הייתי סוגר להם את הברז מזמן‪,‬‬ ‫שהרי ניהלתי מעבדה למחקר חקלאי‪ ,‬והם ביקשו לגלות את סודות היקום‪ .‬אבל אני‬ ‫נתתי להם גיבוי כמעט במחתרת‪ ,‬והם גילו עולם ומלואו‪ ,‬ואפילו קיבלו על זה פרס‬ ‫נובל"‪.‬‬ ‫ואני שלושים שנה חיפשתי דרך לזהות מראש את התועלת הצפויה מן המחקר‪.‬‬

‫רגל בדלת‬

‫הייתי כבר שנים אחדות היועץ הכלכלי במכון וולקני‪ ,‬התחלתי בהערכת התועלת‬ ‫הצפויה ממחקרים‪ ,‬ונעשיתי יועץ לראש המנהל‪ ,‬כמעט בכל דבר שהיה לי בו מה לומר‪.‬‬ ‫הערכת התועלת הצפויה ממחקרים בחקלאות הייתה דבר חדש בעולם‪ ,‬ולכן הייתי‬ ‫צריך להמציא את כלי עבודתי‪ .‬בליבי הייתי אומר "גם אני חוקר‪ ,‬אלא שבמקום‬ ‫בעכברים‪ ,‬אני חוקר בחוקרים"‪ .‬באותו הזמן התחיל לבלוט תחום מדע חדש שכונה‬ ‫"מחקר על מחקר"‪ ,‬אבל הוא עסק בעיקר בהערכת התועלת בדיעבד (לאחר מעשה‬ ‫‪ ,)Ex Post‬בעוד שמניסיוני מצאתי שכדי לכוון את המחקר‪ ,‬צריך להעריך את‬ ‫התועלת הצפויה ממנו מראש (‪ ,)Ex Ante‬ואת זה לא היה ממי ללמוד‪ .‬אבל לא‬ ‫רק את זה‪ .‬בשנות השבעים‪ ,‬הייתה לי הרגשה שהמוסד שבו אני עובד‪ ,‬מכון וולקני‪,‬‬ ‫והחקלאות שאני משרת‪ ,‬חקלאות ישראל‪ ,‬לא מאורגנים באופן שיתאים לשינוי‬ ‫שהם עוברים‪ .‬באותה תקופה עברה חקלאות ישראל שינוי מן הקצה אל הקצה‪ .‬שינוי‬ ‫בשווקים ‪ -‬דגש על הייצוא; שינוי בסל המוצרים ‪ -‬דיברסיפיקציה; ושינוי בסביבה‬ ‫הכלכלית והחברתית השוררת בארץ‪ .‬נראה היה לי‪ ,‬שגם המבנה החברתי המיוחד‬ ‫לחקלאות ישראל (קיבוצים ומושבים שתופיים) עומד בפני שינוי קיצוני‪ .‬כל אלה‬ ‫הובילו למחשבה שהענף‪ ,‬החברה וסביבתם עוברים שינויים‪ ,‬והמעבדה המשרתת‬ ‫אותם‪ ,‬מכון וולקני‪ ,‬גם היא צריכה להשתנות‪ ,‬כדי שתוכל להתמודד איתם‪ .‬הצעתי‬ ‫ליואש שאסע לארצות הברית‪ ,‬ואלמד שם כיצד מנהלים את המחקר ארגונים החיים‬ ‫על מחקרם‪ .‬זה היה רעיון קצת משוגע‪ .‬למה מארגונים בכלל‪ ,‬ולא מארגונים בענף‬ ‫החקלאות? למה בארה"ב ולא בארץ? למה אי אפשר ללמוד על כך בספרות או‬

‫בפקולטה לחקלאות? התשובה שלי הייתה שצריך לחפש לא מתחת לפנס‪ ,‬אלא היכן‬ ‫שהתשובה מצויה‪ .‬לבסוף הפרויקט אושר‪.‬‬ ‫נסענו לארצות הברית‪ .‬הייתי תחת כנפי משרד החקלאות‪ :‬הם מינו לי מתאם‬ ‫מחקר‪ ,‬ג'ים בוטשר‪ ,‬הקצו תקציב‪ ,‬חדר ומזכירה אפרו אמריקאית (שעליה עוד‬ ‫יסופר) אבל דבר אחד חסר‪ .‬בחוזה שנכתב בענייני בין שתי המדינות‪ ,‬נאמר שעליי‬ ‫לעבוד עם שותף אמריקני‪ .‬ג'ים היה צריך לשדך לי שותף‪ ,‬ושאל אותי "מה אתה?"‬ ‫עניתי "כלכלן מחקר ופיתוח חקלאי ‪ ."Ex Ante‬חיפש במאגר החוקרים החקלאיים‬ ‫באוניברסיטאות ובמוסדות המחקר‪ ,‬ומצא רק אחד שמתאים לתיאור הזה‪ ,‬והוא‬ ‫דווקא בקליפורניה גר‪.‬‬ ‫שאלתי "ואיך נעשה אני והוא ביחד מחקר?" "זה קרוב‪ ,‬בסך הכול ‪ 5‬שעות טיסה"‪,‬‬ ‫אמר‪ .‬בסוף מצאתי אני את השותף‪ .‬וושינגטון עיר גדולה‪ ,‬ויש בה סדנאות‪ ,‬ימי עיון‬ ‫וסימפוזיונים מכל הבא ליד‪ .‬הלכתי לאחד מהם‪ ,‬ומצאתי שם דוקטור ג'ינג'י קטן‬ ‫בשם רוברט זקוני‪ ,‬שמעביר סדנא בשם "‪ ,"How to keep R&D on track‬שזה‬ ‫בשפתינו "איך לשמור שהמחקר לא יסטה מן הדרך הנכונה"‪ .‬מלבדי‪ ,‬באו לשם כל‬ ‫המי ומי בתעשייה החדשנית האמריקנית אז‪ ,‬מ‪ IBM-‬ועד בלק אנד דגר (מיקרוסופט‬ ‫עוד לא נולדה וגם לא גוגל)‪ .‬באו מנהלי מעבדות‪ ,‬חוקרים ומנהלים בכירים‪ .‬חשבתי‬ ‫"אם הוא יכול להביא אותם אליו‪ ,‬מדוע שלא יוכל להביא אותי אליהם?"‪ .‬דיברתי‬ ‫איתו‪ ,‬והוא השתכנע מיד‪ .‬דיברתי עם ג'ים‪ ,‬הוא הסכים‪ ,‬וכך יצא שאני וד"ר זקוני‬ ‫קיבלנו כרטיסי טיסה על פני כל ארה"ב‪ ,‬ומכונית שכורה בכל נמל תעופה‪ ,‬וכל זה כדי‬ ‫שנוכל לראיין את מנהלי המחקר בחברות גדולות באמריקה‪ .‬ישבנו ביחד‪ ,‬והוצאנו‬ ‫מתוך רשימת החברות שמפרסם עיתון פורצ'ון ‪ 500‬עשרות אחדות של חברות‪,‬‬ ‫והתחלנו לקבוע פגישות‪ ,‬בדרך כלל עם ראש המעבדה‪ ,‬האחראי על תכנון אסטרטגי‬ ‫או סגן הנשיא למחקר ופיתוח‪ .‬על פי הרכב הכישורים היחסי שבין שנינו‪ ,‬זקוני קבע‬ ‫את הפגישות‪ ,‬תכנן את הנסיעה‪ ,‬אירגן את הכרטיסים‪ ,‬נהג ושם בשבילי רגל בדלת‪.‬‬ ‫משנכנסנו‪ ,‬אני הייתי הדובר‪ ,‬ובשלוש הדקות הראשונות היה עליי לעניין את השומע‬ ‫מספיק כדי שיהיה מוכן להשקיע בשיחה את שלוש הדקות הבאות‪ ,‬כל זה באנגלית‬ ‫עילגת‪ .‬זקוני היה יושב בצד ובראשו "שיחו‪-‬מטר"‪ ,‬שבאמצעותו היה מודד את מידת‬

‫‪133‬‬

‫‪134‬‬

‫הפתיחות‪ ,‬גילוי הלב וההקשבה שבשיחה‪ .‬אני זוכר שכאשר ראינו את האחראי‬ ‫על תכנון אסטרטגי בחברת "פירצ'לד" (יצרן מטוסים קטן בארה"ב‪ ,‬קטן אבל‬ ‫גדול מן התעשייה האווירית שלנו)‪ ,‬והמרואיין הגיע לכך שסיפר לי שיש לו שבעה‬ ‫ילדים‪ ,‬וכמה קשה לו לממן את לימודי כולם באוניברסיטאות טובות‪ ,‬זקוני רווה‬ ‫נחת‪ .‬הוא בכלל לא שם לב שבצד הווידוי האינטימי הזה‪ ,‬סיפר לי האיש על תהליך‬ ‫התכנון האסטרטגי שהוא מעביר עכשיו בחברה‪ ,‬וגם נתן בידי את ניירות העבודה‬ ‫המתארים אותו ואת הטפסים הכרוכים בו‪ .‬אינני יודע איך‪ ,‬ואינני יודע למה‪ ,‬אבל הם‬ ‫דיברו איתי‪ .‬כארבעים ארגונים מגדולי התעשייה האמריקנית‪ .‬לקראת הסוף טסנו‬ ‫לקליפורניה‪ ,‬שם ראיינתי את מנהלי המחקר בחברת ״שברון״‪ .‬שאלתי את זקוני "מי‬ ‫זו ״שברון״?" סיפר לי את ההיסטוריה של החברה‪ .‬מסתבר שהיא גלגול של חברת‬ ‫ערמקו שזכרתי מעיתוני ילדותי‪ .‬זו החברה שקדחה נפט בסעודיה‪ ,‬והיא זו שבחשה‬ ‫במסדרוני משרד החוץ האמריקני ובבית הלבן כדי למנוע מאיתנו מדינה‪ .‬והנה כאן‬ ‫אני בסן פרנסיסקו‪ ,‬ומן הצד השני של השולחן סגן נשיא החברה‪ ,‬ראש המעבדה‬ ‫וחוקרים בכירים מחכים למוצא פי‪ ,‬זה לא דבר קטן‪.‬‬ ‫מן ההתחלה נמנעתי מליפול בפחים שנופלים בהם רבים מן החוקרים במדעי‬ ‫החברה‪ ,‬אלה שחיות המעבדה שלהם הם בני אדם‪ .‬לא באתי עם שאלון מוכן מראש‪,‬‬ ‫לא כתבתי מפי המדבר את דבריו‪ ,‬ולא הבאתי איתי מכשיר הקלטה‪ .‬זה איפשר להם‬ ‫להתנהג חופשי‪ ,‬והשיחה קלחה‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬איך שמרתי את מה שקיבלתי?‬ ‫ניחנתי ביכולת לזכור מילה במילה את מה שנאמר לי לפחות יום או יומיים‪ ,‬גם‬ ‫אם השיחה ארכה שעה או שעתיים‪ .‬ולכן‪ ,‬בחוזרנו למלון‪ ,‬במקום לצאת עם זקוני‬ ‫לטייל קצת בעיר‪ ,‬ישבתי וכתבתי את אשר שמעתי באותו היום‪ .‬כך יצא‪ ,‬שאף על פי‬ ‫שעל פניו הפרויקט הזה נראה כמזימה שעניינה לתור את הארץ‪ ,‬איני זוכר כלל את‬ ‫המקומות שהיינו בהם‪ .‬אני זוכר רק את דברי האנשים‪ .‬ראיינתי מנהלי מחקר ופיתוח‬ ‫בכ‪ 40 -‬ארגונים ברחבי ארצות הברית‪ ,‬רובם חברות ענק מתעשיות שונות‪ ,‬מיעוטן‬ ‫תעשיות העוסקות בחקלאות ובמזון‪ ,‬ואציג כאן דוגמיות אחדות מכל מה ששמעתי‪.‬‬ ‫ב״בלק אנד דקר״ דיברתי עם ראש היחידה לפיתוח מוצרים חדשים‪ .‬הוא הסביר‬ ‫לי שחידוש צריך להלחם על חייו בתוך הארגון‪ ,‬וישנם נוגדנים הרוצים למנוע ממנו‬

‫מלהגיע לידי יישום‪ .‬לכן ב״בלק אנד דקר״‪ ,‬כך אמר לי‪ ,‬ראש היחידה לפיתוח מוצרים‬ ‫חדשים הוא סגן נשיא החברה‪ ,‬ויש לו הכוח להלחם לטובת הפרויקטים בני טיפוחיו‪.‬‬ ‫ואני נזכרתי איך במועצה לשיווק פרי הדר‪ ,‬מימנו פרויקטים כדי לבעול ולהרוג‪.‬‬ ‫לבעול ‪ -‬כי בעלות מונעת תחרות‪ ,‬ולהרוג ‪ -‬כדי שלא יפריעו את השגרה בארגון‪.‬‬ ‫בבואי לארץ‪ ,‬הצעתי להקים יחידה לפיתוח מוצרים חדשים בענף החקלאות‪ ,‬ומה‬ ‫יצא? לקחו את השם‪ ,‬וזרקו את הרעיון‪ ,‬כמאמר חז"ל "רימון מצאתי‪ ,‬תוכו אכלתי‪,‬‬ ‫קליפתו זרקתי"‪ ,‬רק מלהיפך‪ .‬בחברה שעבדתי בה באוסטרליה הקמנו יחידה כזו‪.‬‬ ‫ב״מקורמיק״ (חברת התבלינים) שאלתי "איזה חלק ממאמץ המחקר מכוון‬ ‫לפיתוח חידושים‪ ,‬ואיזה לשיפור תהליכי ייצור?" אמרו לי "הרוב לשיפור תהליכי‬ ‫ייצור"‪ .‬שאלתי "למה?"‪ ,‬אמרו "אנחנו חברה שתחילתה בחידוש טכנולוגי‪ .‬פיתחנו‬ ‫את הקליפר‪ ,‬אוניית המפרש המהירה שחמקה מאוניות הצי הבריטי‪ ,‬ופרצה את‬ ‫ההסגר שלהם כנגד ארצות הברית‪ .‬במשך מאתיים השנים שעברו מאז למדנו שפיתוח‬ ‫מוצרים חדשים זו דרך קשה להרוויח בה לחם‪ .‬יש לנו יכולת הבחנה ויכולת פיננסית‪,‬‬ ‫וכשמישהו מפתח מוצר חדש מוצלח‪ ,‬אנו קונים אותו‪ .‬כך אנו קונים ודאות‪ ,‬ונמנעים‬ ‫מסיכון‪ .‬אם חברה כמו ״מקדונלד״ מגדירה לנו צורך‪ ,‬ומבטיחה שוק‪ ,‬אנחנו מפתחים‬ ‫לה מוצר‪ ,‬כי במקרה הזה הסיכון השיווקי עליה‪".‬‬ ‫ב״ג'ונסון אנד ג'ונסון״ שאלתי "איך אתם רותמים חוקרים‪ ,‬שכל אחד מהם רוצה‬ ‫לשאת חן בעיני מוריו וחבריו באקדמיה‪ ,‬לעגלה שלכם?" אמרו "חוקר הוא תרנגולת‬ ‫המטילה ביצי זהב‪ ,‬שמים אותה בכלוב שקוף‪ .‬כלוב כדי שתטיל בחצר שלנו‪ ,‬שקוף‬ ‫כדי שלא תראה את הקירות"‪.‬‬ ‫את המנהל בחברה העוסקת בייצור חלקים למכוניות פגשתי יום לאחר‬ ‫שהתפטר‪ .‬הוא היה בביתו‪ ,‬לבוש בחולצה משובצת וג'ינס נינוח‪ ,‬ומת לדבר‪ .‬ומה הוא‬ ‫סיפר? שהדבר החשוב במחקר הוא זיהוי הבעיה‪ .‬והבעיות לא כולן אותו הדבר‪ .‬יש‬ ‫ספציפיות‪ ,‬ויש גנריות‪ .‬גנריות הן בעיות המשותפות לכל בני הסוג (גנרה)‪ .‬מצאת‬ ‫בעיה גנרית ופתרת אותה‪ ,‬מצאת מכרה זהב‪ .‬לא עברו עשר שנים מאז‪ ,‬ופרופסור‬ ‫מוריס תובל‪ ,‬שקיבל את התובנה הזו ממני‪ ,‬שכנע את המדען הראשי במשרד המסחר‬ ‫והתעשייה לממן סוג מיוחד של פרויקטים‪ ,‬פרויקטים גנריים‪.‬‬

‫ב״ג'נרל פודס״‪ ,‬חברה גדולה העוסקת במזון‪ ,‬שאלתי "האם אתם עושים תכנון‬ ‫לטווח ארוך?" אמרו לי "כן"‪" .‬תנו דוגמא"‪ ,‬אמרתי‪ .‬אמרו "העניין של מוצרים‬ ‫אורגניים עומד על הפרק‪ .‬כיום הוא קטן‪ ,‬אבל הוא הולך וגדל (זה היה ב‪.)1980-‬‬ ‫השאלה העומדת בפנינו ברמה האסטרטגית היא האם לקפוץ על העגלה הזו?‬ ‫לראותה כאיום? להתעלם ממנה? בדקנו ומצאנו שאורגני ‪ -‬אי אפשר להגדיר מה‬ ‫זה‪ .‬אם אפשר היה להגדיר מה זה‪ ,‬אי אפשר להוכיח במעבדה שזה זה‪ .‬אם אפשר היה‬ ‫להוכיח במעבדה שזה זה‪ ,‬אי אפשר היה להוכיח את זה בסופר‪ .‬אז מה אנו לומדים‬ ‫מכל זה? שהצרכן נוטה יותר ויותר לזהות את הקשר בין מה שהוא מכניס לפיו לבין‬ ‫בריאותו‪ .‬החלטנו ללכת על זה"‪ .‬ואכן‪ ,‬הם התחילו לכתוב את ההרכב המדויק של‬ ‫החומרים במוצריהם‪ .‬היום אני לא בטוח שצדקו‪ ,‬אבל אז כשחזרתי לארץ שכנעתי‪,‬‬ ‫ביחד עם יואש‪ ,‬את הנהלת ענף ההדרים ללכת על פרויקט "פרי בריא"‪ .‬פרי בריא‬ ‫אינו פרי אורגני‪ .‬פרי בריא מצטיין לא במה שיש בו‪ ,‬אלא במה שאין בו‪ :‬אין בו חומרי‬ ‫ריסוס‪ ,‬רעלים ודומיהם‪ .‬נדמה לי שפרי כזה מגדלים כיום בערבה‪.‬‬ ‫ב״גרבר״ (מזון לתינוקות) שאלתי "איך אתם דואגים להעברת האינפורמציה בין‬ ‫המעבדה לבין יחידות הייצור?" אמרו "הקמנו להם קפיטריה משותפת"‪.‬‬ ‫מנהל היחידה לפיתוח מוצרים חדשים ב״בלק אנד דקר״ סיפר לי איך נכנסו‬ ‫לתחום כלי העבודה בחדר הניתוח‪ .‬״בלק אנד דקר״ היא מותג ידוע של כלי עבודה‬ ‫ממונעים לנגרייה ולבית‪ .‬בתו של ראש היחידה לפיתוח מוצרים חדשים החלה לעבוד‬ ‫בחדר ניתוח‪ ,‬היא באה אל אביה ואמרה "בחדר ניתוח מנסרים‪ ,‬קודחים חורים‪,‬‬ ‫ומבריגים ברגים‪ ,‬כמו בנגרייה‪ ,‬אבל נראה שהכלים המשמשים את הרופאים שם‬ ‫הרבה פחות משוכללים והרבה פחות נוחים למשתמש מאלה המשמשים את הנגרים‪.‬‬ ‫האבא לא החמיץ הזדמנות‪ ,‬ושלח צוות של רופא מנתח וצלם לחדר ניתוח‪ .‬הם צילמו‬ ‫את תהליך העבודה‪ ,‬ולקחו הביתה את הכלים לבחינה‪ ,‬ואכן‪ ,‬הבת צדקה‪ .‬לא עבר זמן‪,‬‬ ‫ו״בלק אנד דקר״ נכנסה לשוק כלי חדר הניתוח עם סל מגוון של מוצרים יעודיים‪,‬‬ ‫וכבשה את השוק‪.‬‬ ‫בחברת ״אפג'והן״ מייצרים תרופות‪ .‬החוקרים שלהם חוקרים באותן מעבדות‬ ‫ובאותם כלים כמו החוקרים במכון ויצמן או באוניברסיטה העברית‪ ,‬וכמוהם הם‬

‫מפרסמים מאמרים בעיתונות המקצועית‪ ,‬אז איך זה שאת מה שעושים החוקרים‬ ‫בוויצמן ובאוניברסיטה מקטלגים כמחקר בסיסי‪ ,‬או מחקר סקרני‪ ,‬ואת מה שעושים‬ ‫ב״אפיג'והן״ כמחקר יישומי?‬ ‫שאלתי את מנהל המעבדה את השאלה שלי "איך אתה גורם לחוקרים שיצאו מן‬ ‫האוניברסיטה‪ ,‬וכל מה שחשוב להם זה מה יחשבו עליהם חוקרים אחרים ומוריהם‬ ‫באקדמיה‪ ,‬יביאו רווחים ל״אפג'והן״?" "אני לא גורם"‪ ,‬אמר‪" ,‬מספיק שכל אחד‬ ‫מהם חושב "אני איש של ״אפג'והן" וזה עובד"‪ .‬למדתי דבר‪ .‬אבל זה לא היה הכול‪,‬‬ ‫ראש המעבדה סיפר לי באותה הזדמנות על המבנה הארגוני המיוחד של המחקר‬ ‫בחברה‪ .‬הוא צייד אותי במאמר שפרסם בעיתון מדעי ‪Leadersheep matrix‬‬ ‫(אי אפשר לתרגם את זה לעברית)‪ ,‬ושם הוא תיאר את המבנה הארגוני המיוחד של‬ ‫המעבדה במסגרת החברה‪ ,‬מבנה שרותם את החוקרים לעגלת החברה‪ ,‬מבלי לפגום‬ ‫בסקרנותם וביצירתיות שלהם‪ .‬אני הבאתי את השיטה הזו הביתה לוולקני‪ .‬שמענו‪,‬‬ ‫אך לא בטוח שהפנמנו אותה‪.‬‬ ‫אספתי הרבה חומר בכרטיסיות‪ ,‬והייתי צריך לזקק ממנו משהו מועיל (שהרי היה‬ ‫כאן פרויקט שעלה למשלמי המיסים בשתי ארצות הרבה כסף)‪ .‬עמדתי כמו תרנגולת‬ ‫על ערימת אשפה‪ ,‬וקיוויתי שאמצא שם אבן טובה‪ .‬זה מצב שבו אתה מרגיש מעין‬ ‫צרימה המבקשת תקנה‪ ,‬תקנה שיכולה לבוא רק בידיעה‪ .‬ואכן‪ ,‬את האבן מצאתי ואת‬ ‫הידיעה ידעתי‪ ,‬אבל לא היה קל‪ ,‬ולא בבת אחת‪ .‬בערימה מצאתי שארבעים הארגונים‬ ‫השונים החיים על מחקרם מתמודדים עם בעיות המשותפות לכולם – בעיות גנריות‪.‬‬ ‫בערימת הראיונות זיהיתי בעיות שכל ארגון המנהל מחקר ופיתוח צריך‬ ‫להתמודד עימן‪.‬‬ ‫מצאתי שם גם את התשובות שנתנו ארגונים שונים לכל אחת מן השאלות האלה‪.‬‬ ‫אבל זה לא היה מספיק כדי להועיל לנו כאן‪ .‬הייתי צריך לדעת האם הפתרון שמצאה‬ ‫חברת ״קומסט״‪ ,‬ששולחת לווינים לחלל‪ ,‬מתאים למחקר בערבה בישראל‪ .‬כאן באה‬ ‫בעקיפין רבקה לעזרי‪ .‬בזמן שאני ערכתי סקר ארגונים‪ ,‬היא למדה באוניברסיטת‬ ‫מרילנד תכנון קריירה‪ .‬אתם שואלים מה זה? ובכן‪ ,‬בזמן ששהיתי שם היו בחירות‪,‬‬ ‫ורייגן עלה לשלטון‪ .‬זו הייתה מהפיכה שהכתה גלים אפילו במסדרונות המעבדה‪ .‬אני‬

‫‪135‬‬

‫‪136‬‬

‫זוכר שבא עורך דין מקליפורניה שאף אחד לא הכיר קודם‪ ,‬וראיין אותי כדי לברר‬ ‫מה אני עושה שם‪ .‬כאשר השתכנע‪ ,‬הזמין ישיבה ובה ראש המעבדה‪ ,‬סגנית השר‬ ‫ואחרים‪ ,‬והעמיד אותי (בעצם ביים אותי ואת המעמד) כדי שאספר להם על מחקרי‪.‬‬ ‫אבל זה לא רק אני‪ ,‬כולם התגודדו וטכסו עצה איך להתמודד עם מה שהיה נראה‬ ‫כחצי מהפיכה‪ .‬בסופו של דבר פוטרו כ‪ 5000-‬מהם‪ ,‬ואלה לא פנו לאיגוד המקצועי‬ ‫שיגן עליהם‪ ,‬אלא לאוניברסיטת מרילנד‪ ,‬שם למדו תכנון קריירה‪ .‬לשם הלכה רבקה‬ ‫ללמוד‪ .‬אחד הדברים שאתה לומד שם זה לזהות מי אתה‪ .‬לשם כך אתה מקבל שאלון‬ ‫בן מאתיים שאלות‪ ,‬שנשלח אליך מאוניברסיטת דרום קרוליינה‪ .‬שם כתוב מבוא‬ ‫קצר על יונג (הפסיכולוג הגדול‪ ,‬תלמידו של פרויד) ועל תורת הטיפוסים שלו (בעצם‬ ‫ארכי טיפוסים)‪ .‬לימים אמר לי הפסיכולוג רמי "זה יונג? לא מיני ולא מקצתי"‪ .‬לפי‬ ‫יונג‪ ,‬כפי שהבינו אותו בדרום קרוליינה‪ ,‬אפשר לשייך אדם לאב טיפוס מסוים על‬ ‫פי מקומו במרחב בעל חמישה מימדים‪ .‬אני קראתי את המבוא ואת השאלות כולן‬ ‫(כמעט)‪ ,‬ושאלתי את הרעיון הזה משם‪ ,‬לא יותר‪ ,‬אבל גם לא פחות‪ ,‬ותרגמתי אותו‬ ‫ל"ארגונית"‪ .‬חמשת הפרמטרים שבחרתי כדי לאפיין ארגון היו‪:‬‬ ‫‪1 .1‬מספר קבוצות מוצרים (אחת‪ ,‬הרבה)‬ ‫‪2 .2‬סוג המוצרים (מוצרי ביניים‪ ,‬מוצרים לצרכן הסופי)‬ ‫‪3 .3‬שליטה בשוק (מונפול‪ ,‬תחרות)‬ ‫‪4 .4‬זמינות ‪ D&R‬מחוץ לארגון (הרבה‪ ,‬מעט)‬ ‫‪5 .5‬מאמץ לשינוי סל המוצרים (גדול‪ ,‬קטן)‬ ‫על פי הארגונים שבערימתי והפרמטרים האלה‪ ,‬הרכבתי טיפוסי ארגונים שיש להם‬ ‫אחיזה במציאות‪ ,‬ובחנתי את הדרך שהם מנהלים את מחקרם‪ .‬ואכן‪ ,‬מצאתי קשר בין‬ ‫טיפוס הארגון לבין הדרך שמנוהל בו המחקר‪ .‬זה היה ב‪ ,1980-‬אינני חושב שמישהו‬ ‫עשה דבר כזה אז‪.‬‬

‫סוף דבר‬

‫רוברט זקוני הוזמן על ידי המדען הראשי של רייגן להשתתף בצוות חשיבה‬ ‫שעסק בהתווית אסטרטגיה למחקר ופיתוח אמריקני‪ .‬ג'ים בוטשר מונה לנהל‬ ‫את האגף האמריקני של הקרן הדו לאומית למחקר חקלאי ישראל‪-‬אמריקה‪ .‬אני‬ ‫הוזמנתי להציג את ממצאי בבלטסוויל בפני אנשי ה‪National Program( NSF-‬‬ ‫‪)Staff‬‬ ‫היו שם שילה גילט‪ ,‬כלכלנית קתולית אדוקה (ויפיפייה)‪ ,‬מולה עבדתי‬ ‫בבלטסוויל‪ ,‬ווילדה מרטינז‪ ,‬האחראית על המחקר בתעשיית המזון (בכל ארה"ב)‪.‬‬ ‫שתיהן התגייסו לארגן לי את ההרצאה בפני ה‪ ,NSF-‬קבוצת האנשים המנהלים את‬ ‫המחקר החקלאי בארה"ב‪ .‬הן עזרו לי בכול‪ ,‬מהאנגלית ועד הכנת השקפים‪ .‬דיברתי‪,‬‬ ‫וזה הצליח‪ .‬כשזה נגמר אמרתי להן‪ ,‬מפי אבא‪" ,‬אפילו מנעל ישנה אפשר לעשות‬ ‫ריבה‪ ,‬אם מוסיפים הרבה סוכר"‪.‬‬

‫זה סיפור פשוט‬ ‫עליו היה אומר‬ ‫רבי יוחנן‬ ‫סיפור לתינוקות של בית רבן‬ ‫האמנם?‬

‫שער עשירי‬

‫תועלת ממחקר‬

‫על כנפי הזבוב‬

‫‪138‬‬

‫הגעתי לגיל ארבעים‪ ,‬ואולי אף עברתי אותו‪ .‬התחלתי לעבוד במכון שבו החוקרים‬ ‫יוצאים ובאים‪ .‬ואני? לא כלום‪ ,‬יושב תחת גפני ותאנתי‪ .‬יום אחד נכנסה לחדר רחל‪,‬‬ ‫חוקרת במכון וייצמן‪ ,‬בת כפר ויתקין‪ ,‬אביה היה שנים ראש הוועד בכפר‪ ,‬אחיה מלך‬ ‫בגדוד‪ ,‬והיא גדולה ממני בשנים אחדות‪ .‬קרוב לודאי שהשתתפה בקרבות מלחמת‬ ‫השחרור בהגנה או בפלמ"ח‪ .‬אחרי מלחמת השחרור הלכה ללמוד‪ ,‬והפכה חוקרת‬ ‫בכירה במכון וייצמן למדע‪ .‬לרחל היה פרויקט שעיניינו זבוב הים התיכון‪ .‬יותר נכון‪,‬‬ ‫הדברה ביולוגית של זבוב הים התיכון בשיטה של עיקור הזכרים‪ .‬וזה העניין‪ :‬זבוב‬ ‫הים התיכון פוגע בפרי הדר‪ .‬אין זבוב כזה לא באירופה ולא ביפן‪ .‬אם ימצא תפוז‬ ‫אחד נגוע בזבוב‪ ,‬ימנעו מאיתנו האירופים מלייצא לשם בכלל‪ .‬בכל שנה בעונה היו‬ ‫מרססים את כל הארץ בפיתיון כנגד זבוב הים התיכון‪.‬‬ ‫באותן שנים‪ ,‬שנות השבעים‪ ,‬התחילו לצוץ ניצנים של עירנות לאיכות הסביבה‬ ‫באירופה‪ ,‬ומי שהיה לו חושים ערים יכול היה לחוש זאת‪ ,‬ולשער שלא תמיד יסכימו‬ ‫האירופים לאכול פרי מרוסס‪ ,‬ולו גם בפיתיון‪ .‬רחל מצאה לבעיה הזו פתרון‪ .‬היא‬ ‫הציעה לפזר בפרדס זכרי זבוב הים התיכון מעוקרים‪ .‬הם יזדווגו עם נקבות הזבובים‬ ‫בפרדס‪ ,‬מן הזיווג הזה לא יצאו צאצאים‪ ,‬וכך‪ ,‬תוך דור או שניים‪ ,‬ירד לנו הזבוב מן‬ ‫העיניים‪ .‬זה לא היה פשוט ‪ -‬איך מגדלים מיליוני זבובים? ואיך מעקרים? במועצה‬ ‫לשיווק פרי הדר הקימו מכון לחקור ולפתור את הבעיות האלה‪ ,‬אבל שאלה אחת‬ ‫נשארה פתוחה‪ :‬איך מונעים מזבובים חדשים‪ ,‬לא מעוקרים‪ ,‬מן הסביבה הלא מבוקרת‬ ‫מלהכנס לפרדס המעוקר? הייתה לכך תשובה תאורתית‪ :‬לעשות זאת במקום אשר‬

‫בינו ובין כל השאר יש מחסום המונע את המעבר‪ .‬כך עשו בארה"ב ובמקסיקו לזבוב‬ ‫הבקר‪ ,‬שם המחסום הוא המדבר‪ .‬ובכלל‪ ,‬הכי טוב לעשות זאת באי באמצע הים‪ ,‬רק‬ ‫צריך זבוב ותפוזים שיגדלו שם‪ .‬דה עקא‪ ,‬שהם גדלים כאן‪ ,‬וכאן אנחנו אי בין מדינות‬ ‫עוינות‪ ,‬והמדבר נמצא אצלן‪ ,‬ואם רוצים להצליח בהדברה ביולוגית של זבוב הים‬ ‫התיכון‪ ,‬צריך לעשות את זה איתם‪ ,‬וזה צריך לכלול לפחות את פלסטין‪ ,‬ירדן וסוריה‪,‬‬ ‫בנוסף לישראל‪" .‬בלתי אפשרי" אמרו כולם‪ .‬לא כך חשבה רחל ‪ -‬היא חשבה שזה‬ ‫אפשרי‪ ,‬אבל אין על מה לדבר‪ ,‬בטרם יוכח הדבר הלכה למעשה‪ .‬וכאן אני נכנסתי‬ ‫לתמונה‪ .‬המשימה הייתה לחשב באופן כמותי איזה גודל של ניסוי מעשי (פיילוט‬ ‫‪ )Pilot Plant‬יותיר את הפרויקט כדאי מבחינה כלכלית‪ .‬מצאתי מאמר בחוברת‬ ‫העוסקת בכלכלת מחקר ופיתוח‪ ,‬ובו נאמר "מה אנו עושים במחקר? בסך הכול‬ ‫קונים אינפורמציה‪ ,‬כדי לצמצם את אי הוודאות" מכאן נובע שכל מה שנדרש ממנהל‬ ‫מחקר טוב הוא אופטימיזציה של תהליך רכישת האינפורמציה‪ .‬הבנתי שהרעיון‬ ‫המדובר במאמר הזה הוא התשתית הרעיונית לכל מה שאני עושה ואעשה בעתיד‬ ‫במחקר‪ .‬כדי ליישם את הרעיון הזה למען הזבוב‪ ,‬היה דרוש לגייס ידע סטטיסטי‬ ‫שעניינו הסתברות מותנית‪ .‬זה לא היה ברמה השכלית שלי‪ ,‬ונעזרתי קצת ברבקה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר מצאתי את הגודל המכסימלי של הפיילוט שישאיר את הפרויקט‬ ‫כדאי‪ ,‬וכתבתי על כך דוח מלומד‪.‬‬ ‫ואז עטפה אותי המכונה המשומנת של מכון וולקני‪ .‬או הפכה את הדוח למאמר‬ ‫מדעי‪ .‬עורך הפרסומים פלטי תירגם אותו לאנגלית‪ ,‬והכין לי שלושה שקפים המסכמים‬ ‫את הנושא‪ .‬יואש שלח אותי לכנס‪ ,‬שהתקיים בחסות הסוכנות לאנרגיה אטומית‬ ‫באינסברוק אשר באוסטריה‪ ,‬ועניינו הדברה ביולוגית בשיטה של עיקור זכרים‪ .‬מה‬ ‫לסוכנות לאנרגיה אטומית ולזבובים? מסתבר שאת העיקור עושים באמצעות קרינה‬ ‫רדיו אקטיבית‪ .‬קרוב לוודאי שברקע הייתה גם רחל אשר בישלה את כל העניין‪ ,‬ועד‬ ‫היום אני מכה על חטא שלא הודיתי לה כראוי‪ ,‬ולא נתתי לה את הקרדיט המתאים‬ ‫במשרד החקלאות‪ .‬לא שהיא הייתה צריכה את זה‪ ,‬אבל אני הייתי צריך‪ ,‬כדי להיות‬ ‫בן אדם‪ .‬אני פשוט לא הייתי אז בעסק של מחקר‪ ,‬פרסומים וכנסים‪ ,‬נקלעתי למסדר‬ ‫האבירים (‪ ,)Knight Club‬ולא ידעתי את הנימוסים‪ .‬לא את הכול לא ידעתי‪,‬‬

‫ידעתי את הטובות הכרוכות בנסיעות‪ ,‬ויצאתי לשם עם כל המשפחה (המשפחה‬ ‫על חשבוני כמובן)‪ .‬הם עלו כבר למלון שעמד במקום שבחורף גולשים ממנו בסקי‪,‬‬ ‫ואני ירדתי לעיר חנוט בחליפה ועניבה‪ .‬נכנסתי לבניין הכנסים הענק שזה אך נשלמה‬ ‫בנייתו‪ ,‬וראיתי באולם הכניסה המוני אנשים (כנראה חוקרים) לבושים במעילי עור‬ ‫ומלבושים אחרים‪ .‬מיד ירדתי לבית השימוש שנראה לי כבית המקדש‪ ,‬כולו מצופה‬ ‫מוזיאיקת חרסינה ומקושט במראות ענק‪ ,‬המראות אותך פנים ואחור‪ .‬שם הסתכל‬ ‫בי מן המראה פינגווין מפוחלץ‪ .‬הורדתי את העניבה‪ ,‬וחזרתי לאולם שלמעלה‪ .‬הגיע‬ ‫תורי לדבר‪ .‬האולם הענק היה מלא וחשוך‪ .‬אלומת אור הבליחה בחשיכה ושלחה‬ ‫את דברי מן השקופית אל המסך‪ .‬שלוש פעמים אמרתי בגבורה‪The Next Slide :‬‬ ‫‪ Please‬והסיוט עבר‪ .‬עליתי ברכבל למלון שעל ההר‪.‬‬

‫אחרית דבר‬ ‫אתמול טיילתי בחורבות קומרן‪ ,‬המקום שבו נתגלו המגילות הגנוזות‪ .‬המדריך‬ ‫אמר "הדבר שהטריד את המטיילים במקום היו הזבובים"‪ .‬אמרנו "אין כאן זבובים"‪.‬‬ ‫"עכשיו אין" אמר המדריך‪ ,‬וסיפר שהיו המון‪ ,‬והטרידו את המוני התיירים‪ ,‬עד‬ ‫שהזמינו את החוקרים לחקור‪ ,‬והם מצאו את המקור בממלכת ירדן‪ ,‬והדבירו אותם‬ ‫שם בשיטה של עיקור זכרים בפרויקט משותף של ישראל וירדן‪.‬‬

‫יש חיים בים המוות‬

‫יום אחד נכנס איש למשרדו של יואש‪ ,‬פתח ואמר "יש חיים בים המוות"‪ .‬פניו‬ ‫של יואש ביטאו שאלה ותמיהה‪ ,‬והאיש פירש‪ :‬מקובל לחשוב שבים המוות הכול‬ ‫מת‪ ,‬ומסתבר שמצאנו אצה שעושה שם חיים‪ ,‬אצה ושמה דונליאלה‪ .‬היא‪ ,‬במקום‬ ‫כלורופיל יש לה בטא קרוטן‪ ,‬וכן‪ ,‬היא אוהבת מלח‪ ,‬הרבה מלח‪ .‬זו הייתה הקדמה‬ ‫לנושא מחקר אשר בו נצטלבו דרכנו פעמים אחדות‪ .‬האיש היה מהנדס ראשי במפעלי‬ ‫ים המלח‪ ,‬התקופה הייתה קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים‪ .‬מחירי הגרעינים‬ ‫והדלק עלו לשמיים‪ ,‬ובכל העולם חיפשו להם תחליפים‪ .‬לדוניאלה היה מקום כבוד‬ ‫במחשבות ובניסויים ‪ -‬אולי תשמש לדלק? אפשר לייצר ממנה מזון לפרות ועופות?‬ ‫היא אינה זקוקה לאדמה הנדירה במקומותינו‪ ,‬וגם לא למים שפירים‪ .‬זה היה רעיון‪,‬‬ ‫אבל אז המחירים ירדו‪ ,‬והרעיון נזנח‪ ,‬ונזרק לפח‪ ,‬ואני חשבתי שנשכח‪.‬‬ ‫בפעם השנייה נתקלתי בו נישא על ידי בלונדינית מהממת‪ .‬זה היה בוושינגטון‬ ‫‪ .DC‬באתי לשם כדי להוביל סדנא לאסטרטגיה בחקלאות‪ .‬השתתפו בה כעשרה‬ ‫חוקרים אמריקניים ושישה‪-‬שבעה ישראלים‪ .‬כל זה היה ביום‪ .‬בערב הוזמנתי‬ ‫לארוחה במסעדה‪ .‬היו שם החוקרים הישראלים שהשתתפו בסדנא‪ ,‬ועוד שניים‪:‬‬ ‫ארלוזורוב (הבן)‪ ,‬מומחה למים‪ ,‬וכן‪ ,‬בקצה השולחן‪ ,‬ישבה לה בלונדינית מהממת‪,‬‬ ‫חוקרת צעירה‪ ,‬שושנה ארד‪ .‬אינני זוכר מה היה ועל מה דיברנו‪ ,‬וגם לא את האוכל‪,‬‬ ‫אבל את שושנה ארד‪ ,‬כפי שאתם רואים‪ ,‬אני זוכר גם זוכר‪ .‬בפעם השלישית קרא‬ ‫לי לאוטו יאיר גוראון (יד ימינו של יואש‪ ,‬אני הייתי אצלו הצד השמאלי של המוח)‬ ‫ואמר "בוא ניסע"‪ .‬נסענו לבאר שבע‪ ,‬ובאוניברסיטת באר שבע עלינו על הגג‪ .‬שם‬

‫‪139‬‬

‫‪140‬‬

‫הייתה אותה‪ ,‬כן אותה‪ ,‬בלונדינית‪ -‬שושנה‪ .‬הפעם כפרופסור באוניברסיטה‪ ,‬וחוקרת‬ ‫בכירה בתחום של האצות‪ .‬הפרויקט שעמד על הפרק היה גידול האצה דונליאלה‬ ‫בשרוולים זקופים‪ ,‬כן‪ ,‬אותה אצה שעליה נאמר "יש חיים בים המוות" שנים אחדות‬ ‫קודם‪ ,‬אבל עכשיו מדובר במוצר אחר‪ ,‬לא דלק ולא מספוא‪ ,‬אלא תוסף מזון‪ ,‬צבע‬ ‫מאכל טבעי ובריא שנמכר ב‪ 2000-‬דולר לק"ג‪ .‬ומה אני עושה שם? אותי הביאו‬ ‫כדי שאבחן את כדאיות המיזם‪ .‬ולמה על הגג? כי על הגג עמדו‪ ,‬כמו חיילים‪ ,‬שורות‬ ‫שורות של שרוולי פלסטיק זקופים מלאים בנוזל כתום‪ ,‬עמדו כשהם מחוברים זה‬ ‫לזה בצינורות פלסטיק‪ ,‬ברזים‪ ,‬שעונים וכדומה‪ .‬שושנה הסבירה‪ :‬גם האצות עושות‬ ‫פוטוסינתזה‪ ,‬אם כי במקום באמצעות מולקולת כלורופיל הירוקה‪ ,‬על ידי מולקולה‬ ‫המבוססת על בטא קרוטן כתום‪ .‬כדי לעשות פוטוסינתזה נחוצה השמש‪ ,‬ואת זה‬ ‫משיגים על ידי העמודים הזקופים (כמו עצים ביער) על הגג‪ .‬כדי לגדל אצות כראוי‪,‬‬ ‫דרושה בקרה מדוקדקת‪ ,‬ואת זה עושים כל הברזים‪ ,‬השעונים והסנסורים שבין‬ ‫העמודים‪ .‬העמודים‪ ,‬שרוולי ניילון שקוף‪ ,‬עומדים ומחקים חורשת עצים‪ .‬היא מגדלת‬ ‫בהם דוניאלה בפרויקט הזה‪ ,‬ותגדל בהם אצות אחרות במסגרת פרויקטים אחרים‪.‬‬ ‫לא מזמן נסעתי עם יונה לטיול זקנים לאילת‪ .‬בדרך נכנסנו לקיבוץ (אולי קטורה)‬ ‫והראו לנו (בסוד) את ענף הפרנסה החדש‪ .‬ענף שכבר עבר משלב של הבטחות לשלב‬ ‫של הכנסות‪ .‬ומה הענף? גידול אצות‪ .‬נכון‪ ,‬האצה כבר לא הייתה הדונליאלה‪ ,‬ושרוולי‬ ‫הפלסטיק היו לצינורות שקופים‪ ,‬והם לא עמדו זקופים‪ ,‬אלא שכבו שכובים‪ ,‬אבל אני‬ ‫ראיתי שם את טביעת האצבעות של שושנה‪ .‬נחזור לסיפור‪ :‬אני בבאר שבע‪ ,‬שושנה‬ ‫הסבירה והדגימה את המוצר והטכנולוגיה שפיתחה לייצורו‪ ,‬והראתה ש"בקנה" יש‬ ‫לה אצות נוספות שאפשר לייצר באמצעותן מוצרים נוספים‪ .‬לפי בקשתה‪ ,‬ישבתי‬ ‫איתה‪ ,‬והכנו למוצר והטכנולוגיה שעל הגג תוכנית עסקית‪ ,‬שכללה בחינת כדאיות‬ ‫לביצה שלא נולדה‪ ,‬ונדמה ששם נולדה גם ידידות צנועה‪ .‬שושנה קודמה בעבודתה‪,‬‬ ‫והגיעה לעמדות ותפקידי ניהול שמעל לפרויקט זה או אחר‪ ,‬וכשהייתה נוסעת או‬ ‫חוזרת מישיבה בירושלים‪ ,‬הייתה עוצרת אצלי בחווה‪ ,‬ויחד היינו עושים סיעור‬ ‫מוחות על נושא שעמד על הפרק‪ ,‬לפי בחירתה‪.‬‬ ‫בעיתון של היום סופר שהיא עכשיו נשיא מכללת רופין‪ ,‬ושהיא קידמה אותה‬

‫רבות‪ ,‬אבל כשנשאלה מדוע היא שומרת על מגוריה בעומר (ליד באר שבע) אמרה‬ ‫"בסוף ארצה לחזור לאצות"‪.‬‬

‫חישה וחיזוי‬

‫יום אחד בא אליי בן דודי אמנון‪ ,‬ואמר (זה היה עוד לפני מלחמת המפרץ‬ ‫הראשונה) "ישנם אמצעי חישה אשר יכולים לחוש דברים שלא חשו אותם עד היום‪.‬‬ ‫בתחום הצבאי הם יכולים לעשות נפלאות‪ ,‬ועובדים על כך בכל העולם (אלה היו‬ ‫הסנסורים אשר מצויים בחרטומים של הטילים והפצצות החכמות‪ ,‬היודעות להגיע‬ ‫למקום ולהכנס דרך החלון‪ ,‬למצוא את המבוקש ולנקום‪ ,‬או למצוא את הקודקוד של‬ ‫האויב‪ ,‬ולהורידו מסדר היום)‪ .‬בתחום הרפואי זה נראה מבטיח‪ ,‬ואפשר לעניין בו את‬ ‫המחקר הרפואי"‪" .‬מה אתה יכול להגיד על פוטנציאל התועלת של סנסורים כאלה‬ ‫בתחום החקלאי? מה הם חשים?" שאלתי‪ ,‬ואמנון ענה "את זה‪ ,‬איני יכול לומר‪ ,‬צריך‬ ‫לנסות‪ ,‬אבל מדובר בהבדלי חום קטנים מעל שטח הפנים של הדבר"‪ .‬איך נדע במה זה‬ ‫מועיל? הצעתי שנדמיין שני מכשירים‪ ,‬אחד החש מרחוק‪ ,‬כלומר‪ ,‬יכול לחוש מגובה‬ ‫של מזל"ט או כדור פורח‪ ,‬והשני מקרוב‪ ,‬ממרחק של מטר או שניים‪ .‬ביקשתי מאמנון‬ ‫שינסה להעריך את עלות הייצור של כל אחד מסוגי המכשירים‪ ,‬ועם האינפורמציה‬ ‫הזו הלכתי אל החוקרים המתמחים בתחומי מחקר חשובים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ידעתי על‬ ‫דלקות עטין בפרות חלב‪ ,‬ואפילו חישבתי פעם את ערך הנזק שהן גורמות‪ ,‬והוא‬ ‫עצום ורב‪ .‬לתומי חשבתי שלא יתכן שיש דלקות ואין חום‪ ,‬והרי המכשיר שלנו חש‬ ‫בחום‪ .‬הלכתי אל החוקרים במכון הווטרינרי‪ ,‬ושאלתי "לו היה בידיכם מכשיר החש‬ ‫ממרחק מטר או שניים הבדלי חום קטנטנים בשטח הפנים של עטין הפרה‪ ,‬מה זה‬ ‫היה יכול לגלות?" ״דלקות עטין״‪ ,‬אמרו מיד‪ .‬דלקות עטין יש משני מינים ‪ -‬סמויה‬ ‫וגלויה‪ .‬גלויה רואים בפרה ובחלב‪ ,‬אבל אז כבר מאוחר מידי‪ ,‬והיא‪ ,‬כלומר הפרה‪,‬‬

‫יוצאת מיד לשחיטה‪ .‬אבל מסתבר של‪ 30%-‬מן הפרות יש דלקת סמויה‪ .‬לא רואים‬ ‫עליהן כלום‪ ,‬אבל יש להן פחות חלב ב‪ 20-‬עד ‪ 30‬אחוזים משיש לפרה בריאה‪ ,‬וזה‬ ‫הבדל הקובע לשבט או לחסד את רווחיות הרפת‪ .‬הלכתי לסטטיסטיקה‪ ,‬אספתי‬ ‫נתונים‪ ,‬מפה ומשם‪ ,‬על מספר הפרות והתפלגות הרפתות לפי גודלן בכל ארץ וארץ‪,‬‬ ‫ודמיינתי את מקומו של המכשיר בתהליך הייצור‪ .‬את כל אלה הטענתי במחשב‪,‬‬ ‫ומצאתי שערך התועלת נטו (בניכוי ההוצאות) יכול להגיע למאות מיליוני דולרים‪.‬‬ ‫בשיחותיי עם החוקרים‪ ,‬הועלה הרעיון להשתמש בטכניקה המוצעת לזיהוי הדרישה‬ ‫בפרות חלב‪ ,‬ואולי גם בבקר לבשר‪ .‬בעבר היה עושה זאת הפר‪ ,‬הוא היה גם חש‪ ,‬וגם‬ ‫מזריע‪ .‬כיום מזריע המזריע‪ ,‬ומי חש? הרפתן‪ .‬אבא היה מסתכל על הפרות ברפתו‪ ,‬ועל‬ ‫פי התנהגותן היה מזהה את הדורשות‪ ,‬ואז היה כותב בקשה בלוח המודעות‪ ,‬והמזריע‬ ‫היה בא ומזריע‪.‬‬ ‫כאשר אחי הקטן אברהם קיבל לידו את המשק‪ ,‬הוא זרע וקצר‪ ,‬והביא את‬ ‫המספוא לרפת‪ .‬הוא חלב את הפרות‪ ,‬והביא את החלב למחלבה‪ .‬לאבא‪ ,‬שהיה אחרי‬ ‫התקפת לב שלישית‪ ,‬לא נותר אלא תפקיד אחד‪ ,‬להסתכל‪ .‬הוא הסתכל‪ ,‬וזה עשה‬ ‫את כל ההבדל ‪ -‬ההבדל בין רווח להפסד‪ .‬אם לא מזהים את הפרות הדורשות הן לא‬ ‫מתעברות‪ ,‬ואם אינן מתעברות אינן ממליטות‪ ,‬ואם אינן ממליטות אינן נותנות חלב‪,‬‬ ‫ובלי חלב מה הטעם בכל המאמץ הרב‪.‬‬ ‫כיום הרפתות‪ ,‬גם במושבים‪ ,‬גדולות מאוד‪ .‬בן אדם אינו יכול לזהות פרה דורשת‬ ‫בתוך ההמון‪ ,‬ונוצרה בעיה‪ .‬אם המכשיר יכול‪ ,‬זה יהיה גדול‪.‬‬ ‫מכשיר החש מרחוק‪ ,‬מה כדאי לחוש בו?‬ ‫הלכתי למכון להגנת הצומח ואמרתי "יש לי מכשיר שיכול לחוש בהבדלים קטנים‪,‬‬ ‫כמו חום פני השטח של כל דבר‪ ,‬במה זה יכול להועיל לכם?" אמרו "נוכל לזהות את‬ ‫המוקד שממנו עתידה להתפשט מחלה‪ ,‬או מוקד שממנו יתפשטו המזיקים בשדה‪,‬‬ ‫ואז במקום לטפל בכל השדה‪ ,‬יטופל במועד רק המוקד‪ ,‬וזה יחסוך באמצעים‪ ,‬ויפחית‬ ‫את זיהום הסביבה"‪ .‬שאלתי פיזיולוג של הצמח את השאלה‪ ,‬הוא ענה "היום בודקים‬ ‫אם חסר משהו לצמחים על פי מה שנמצא באדמה‪ .‬אם יש באדמה מספיק אשלגן‪,‬‬ ‫חנקן‪ ,‬מים ויסודות קורט‪ ,‬מסיקים מכך שיש מספיק לצמח‪ .‬באמצעות המכשיר הזה‬

‫‪141‬‬

‫נוכל לזהות את המחסור בכל צמח וצמח‪ ,‬ואז נוכל לכוון את הטיפולים לצמח‬ ‫היחיד ‪ -‬וזו מהפיכה ‪ -‬במקום חקלאות השדה‪ ,‬חקלאות היחיד"‪.‬‬ ‫כך הלכתי מחוקר לחוקר‪ ,‬ו"מכרתי" אמצעי חישה בצורת שני מכשירים‬ ‫שעדיין לא הומצאו‪ ,‬אחד מרחוק ואחד מקרוב‪ ,‬ומתוך תגובותיהם‪ ,‬הסקתי לגבי‬ ‫התועלת הצפויה מן הטכניקה המוצעת‪ ,‬וכימתתי אותה לניתוח תועלת עלות‪.‬‬ ‫ומה יצא? אמנון ניסה לעניין בכך חברה גדולה במשק הישראלי‪ ,‬אבל היא לא‬ ‫נרמזה‪ .‬אני חושב שהיום קיימים מכשירים מסחריים שפועלים בכיוונים שהצענו‪.‬‬ ‫‪142‬‬

‫טרקדילק ‪1984‬‬

‫חג השבועות בכפר ויתקין‬ ‫הוא חג גדול‪ .‬ביום שבת אשר‬ ‫לפני החג נאספים בני הרחוב (בעיקר הצעירים והמעונינים)‪ ,‬ובוחרים נושא‪ .‬את‬ ‫הנושא מעצבים באופן שניתן להציגו על עגלה‪ .‬אז בא היום הגדול‪ ,‬יום החג‪ ,‬שבו‬ ‫נאספים כל בני הכפר‪ ,‬ומציגים את התוצאה בפני העם במגרש בית הספר שליד בית‬ ‫העם‪ .‬המגרש תחום בצידו האחד בעצי קזוארינה‪ ,‬ובצידו האחר בעצי ענק עבים‬ ‫וגבוהים המקושטים בפרחים נהדרים‪ .‬בתווך עומדת הבמה‪ ,‬חלקת קרקע מורמת‬ ‫וספונה בקיר של בלוקים‪ ,‬הנמצאת בפאתי המגרש‪.‬‬ ‫בהפסקה יוצאים הילדים מן הכיתות לשחק במגרש הזה‪ ,‬אבל ביום חג השבועות‬ ‫הם עומדים בקדמת המגרש‪ ,‬ראשיהם עטורים בזרים‪ ,‬ובידם סל הביכורים‪ .‬על הבמה‬ ‫עומדות הכוהנות לבושות בלבן‪ ,‬ולפניהן המנהל יצחק טורבן‪ .‬יצחק מייטיב את‬ ‫משקפיו‪ ,‬וקורא מן הפתק שבו כתוב מן המוכן "הנה הבאנו מראשית פרי אדמתינו‬ ‫מנחה לגאולת אדמת ישראל"‪ .‬הכוהנות שרות‪ ,‬הילדים מעלים את הסלים אליהן‪,‬‬ ‫והחגיגה מתחילה‪.‬‬ ‫ומה בחגיגה? העגלות‪ .‬ברווח שבין הבמה והקהל עוברות העגלות‪ .‬כל עגלה‬ ‫רתומה לסוס או שניים‪ ,‬ועליה התצוגה שהכין הרחוב‪ .‬והתצוגה אינה סתם‪ .‬בדרך‬ ‫כלל טמון בה עוקץ‪ ,‬עוקץ מעניני היום‪ .‬למשל‪ ,‬כאשר ענף ההודיים הפך מתעשיית‬ ‫השחר (הייטק בשפתנו) לתעשיית הערב‪ ,‬הוצגו החיות המגעילות על עגלות‪ ,‬והאומר‬ ‫אמר "בהנהלת החשבונות מצאו שעל כל הודי מפסידים לירה"‪ ,‬ואז שאל השומע‬

‫"וממה מרוויחים?" "מן המחזור" ענה הדובר‪ .‬לא הבנתם? זה בגלל שלא נולדתם שם‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1954‬כבר הייתי בצבא‪ .‬באתי הביתה לחופשה שנפלה בדיוק לזמן החג‪.‬‬ ‫באותם ימים לכולם היו כבר עגלות רתומות לסוסים או פרדים‪ ,‬אבל טרקטור במושב‬ ‫(לא רק שלנו) היה דבר נדיר‪ ,‬חידוש טכנולוגי אדיר‪ ,‬טרקטור קטן מצויד במשאבה‬ ‫ובחיבור שלוש הנקודות‪ .‬בכפר ויתקין היו שלושה כאלה‪ ,‬אחד מהם שלנו‪ .‬בשבת‬ ‫שלפני החג‪ ,‬ירדתי רכוב על הטרקטור במורד הרחוב‪ ,‬ומצאתי ילדים ואנשים נאספים‬ ‫כדי להכין את המייצג‪ .‬רכוב על הטרקטור‪ ,‬עלתה קרני באותו היום‪ .‬הטרקטור משך‬ ‫פלטפורמה שהייתה גדולה בהרבה מן העגלה‪ ,‬ולכן היה מתאים יותר לשאת את‬ ‫התצוגה‪ .‬הצעתי את הנושא "טרקטור העתיד"‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬הצעתי התקבלה‪.‬‬ ‫הרעיון היה שינוי מהותי באופן התצוגה‪ ,‬כי הפעם לא מה שמונח על הנגרר היה‬ ‫העיקר‪ ,‬אלא הגורר עצמו ‪ -‬הטרקטור היה הנושא‪ ,‬ואל יהי הדבר קל בעיניכם‪ .‬באותם‬ ‫ימים טרקטור היה כלי נפוץ בקיבוצים‪ ,‬שהיו להם שדה גדול‪ ,‬תלם ארוך והון השקעה‪.‬‬ ‫"יתרונות לגודל" כינו זאת הכלכלנים‪ .‬כדי שזה יהיה כדאי במושב שבו לכל חבר יותר‬ ‫מעשר חלקות ששטח כולן ביחד כשלושים דונם‪ ,‬הייתה דרושה מהפיכה טכנולוגית‪.‬‬ ‫את המהפיכה עשה מהנדס בריטי בשם פרגוסון (‪ .)Ferguson‬הוא המציא מנגנון‬ ‫תלייה והרמה לכלים‪ ,‬המבוסס על משאבה הידראולית וחיבור שלוש נקודות‪ .‬לא‬ ‫אלאה אתכם בפרטים‪ ,‬אבל ההמצאה הזו איפשרה לטרקטור קטן לעבד בכלים קטנים‬ ‫חלקות קטנות‪" .‬יתרונות לקוטן" יכנו זאת הכלכלנים היום‪ .‬בקיצור‪ ,‬העתיד היה כבר‬ ‫כאן‪ ,‬ואני רכוב עליו‪ ,‬אבל אני לא הסתפקתי בחיזוי העתיד שבהווה‪ ,‬ביקשתי לחזות‬ ‫את העתיד שבעתיד‪ .‬וכך ישבנו וחלמנו בהקיץ על תא נהג ממוזג אוויר‪ ,‬על טרקטור‬ ‫המכוון עצמו בעצמו לתלם ישר כסרגל‪ ,‬בעוד החבר שומע מוזיקה ומהרהר‪ .‬ציירנו‬ ‫בדמיון‪ ,‬ואף נתנו לו שם "טרקדילק ‪ "1984‬כינינו אותו‪ .‬קדילק מזכיר את מכונית‬ ‫המותרות האמריקנית‪ ,‬ו‪ 1984-‬את ספרו המפורסם של ‪ George Orwell‬אז היינו‬ ‫ב‪ ,1954-‬וכמו שנוהג לומר חיים צבן‪" ,‬בעזרת השם" עובדים היום בשדות טרקטורים‬ ‫ממוזגי אוויר מצוידים במערכת מוזיקה‪ ,‬חורשים תלם ישר‪ ,‬או מפלסים בעזרת קרן‬ ‫לייזר חלקה ישרה וחלקה כמו הזכוכית שעל השולחן‪ .‬ולמה שעשינו אז‪ ,‬שם בכפר‬ ‫ויתקין במורד הרחוב‪ ,‬יש עכשיו שם‪" :‬חיזוי טכנולוגי" מכנים זאת כבר שנות דור‪,‬‬

‫אבל אז אפילו המושג לא היה קיים‪.‬‬ ‫עברו ימים ושנים‪ ,‬ואני כבר בגמלאות‪ ,‬בתחילת קריירה חדשה בתכנון אורבני‪.‬‬ ‫העבודות שעל הפרק‪ :‬תכנון הנמל והרכבת לאילת והרכבת הקלה בירושלים‪ .‬מדובר‬ ‫באופק תכנון של יותר מדור אחד‪ .‬באותם ימים כבר הייתי שבע תכנון ותחזיות‬ ‫לטווח ארוך‪ ,‬ולכן פתחתי בפרק המדבר על "קוצר ידם של החזאים"‪ .‬שם סיפרתי‬ ‫על הסובייטולוגים שלא חזו את קריסת הקומוניזם בברית המועצות‪ ,‬על השבועון‬ ‫אקונומיסט שלא חזה את השימוש הנרחב בסלולרי‪ ,‬על ‪ IBM‬שלא חזתה את השימוש‬ ‫ב‪ .PC-‬נקרה לפני (האמת‪ ,‬רבקה מצאה לי אותו אצל איתמר) ספר של הרצל שהיו‬ ‫בו שתי אסופות מאמרים‪" :‬סיפורים פילוסופיים" ו"התמורות ברוח הזמן"‪ .‬מסתבר‬ ‫שהרצל אשר חזה את מדינת ישראל‪ ,‬הרוויח את לחמו בכתיבת מאמרים המעריכים‬ ‫את התועלת הצפויה מחידושים טכנולוגיים בני זמנו‪ .‬זה היה בין שנת ‪ 1895‬לשנת‬ ‫‪ .1905‬ב‪ 1899-‬הוא דיבר על האופניים‪ ,‬הפיאקר הגוסס (החשמלית שתחליף את‬ ‫הסוס בפריס)‪ ,‬האבטומוביל‪ ,‬צפלין וקראס (על המטוס שעוד לא הומצא)‪ .‬בקיצור‪,‬‬ ‫חיזוי טכנולוגי למהדרין‪ ,‬אף שהמונח עדיין לא הומצא‪ .‬כנראה שיש חזאים ויש‬ ‫חזאים‪ ,‬ולנו היה מזל שהיה לנו אחד טוב שחזה את מדינת היהודים‪.‬‬

‫‪143‬‬

‫‪144‬‬

‫משתה בלשצר‬

‫על איחוד גרמניה בחבל המו ֵזל‬

‫יום אחד הוזמן יואש לכנס מדעי שהתקיים באוסטריה‪ ,‬ועסק ביום הדין‪ .‬לא היה‬ ‫לו זמן‪ ,‬ושלח אותי במקומו‪ .‬הכנס נערך בעיר וינה‪ ,‬בבית טירה מהודר שעמד בפרוור‪.‬‬ ‫ישנו שם בחדרים מקומרים‪ ,‬תחת שמיכות פוך עבות שנראו כשקי תבן גדולים‪.‬‬ ‫אכלנו בחדר אוכל ענק בסגנון אולמות האבירים‪ ,‬ושם עמדו שולחנות שהיו כורעים‬ ‫תחת הסירים‪ ,‬סירי נחושת קלל שעמדו מחוממים בעששיות‪ ,‬וציפו לסועדים ‪ -‬כל‬ ‫סועד אכל כפי יכולתו‪ ,‬והלך וחזר בין השולחן והסירים‪.‬‬ ‫מי היו שם ועל מה דיברו? באו מכל קצווי ארץ מומחים לחיזוי העתיד‪ .‬ועל‬ ‫מה הם באו לדבר? על הרעב אשר חזו החזאים‪ .‬בין הארוחות ישבנו בחדרי ישיבות‬ ‫מחוממים‪ ,‬מומחים קנדים והודים ואחרים הציגו תחזיות לעתיד העולם בשנת‬ ‫‪( 2000‬אנחנו היינו אז באמצע שנות השבעים)‪ .‬התחזיות נערכו באמצעות מודלים‬ ‫ממוחשבים של סימולציה (שעליהם סופר במקום אחר)‪ .‬הוצגו שם חלופות שנבדלו‬ ‫זו מזו במאות מיליונים של הודים רעבים‪.‬‬

‫יום אחד הוזמנתי על ידי המדען הראשי של משרד החקלאות הגרמני לסייר‬ ‫במעבדות ולפגוש חוקרים ברחבי גרמניה‪ .‬שאל אותי "היכן אתה רוצה לסייר‪ ,‬ובמי‬ ‫אתה רוצה לפגוש?" "במכון בטל" עניתי‪ ,‬מכון העוסק במחקר המכוון לחידוש‬ ‫טכנולוגי‪ .‬ואכן‪ ,‬ביקרתי שם‪ ,‬ולמדתי המון על חיזוי לטווח ארוך‪ ,‬חיזוי טכנולוגי‬ ‫וחיזוי הסביבה הפוליטית‪ ,‬הכלכלית והחברתית שבה החידוש עתיד להיות מיושם‪.‬‬ ‫הגרמנים לא האמינו שאורח הבא ממכון וולקני מעוניין לבקר דווקא מעבדות של‬ ‫חברת זירוקס (בטל נוסד על ידי חברת זירוקס)‪ ,‬והוסיפו לי בתוכנית‪ ,‬מיוזמתם‪,‬‬ ‫ביקור בתחנת הניסיונות אשר בעמק המוזל‪ .‬לא התנגדתי בתוקף‪ ,‬אבל נסעתי לשם‬ ‫בלא חמדה‪ .‬באתי ומצאתי איזור יפהפה‪ ,‬גבעות מתונות מכוסות בגפנים יורדות‬ ‫בנחת אל הנהר‪ .‬הגעתי לתחנת מחקר בגפן היין‪ ,‬ששכנה בבית מינזר שעמד בראש‬ ‫של הר‪ .‬עליתי בהר‪ ,‬ונכנסתי למינזר‪ .‬הייתה שעת צהריים‪ ,‬והוזמנתי על ידי מי שנראו‬ ‫לי כנזירות לחדר האוכל‪ .‬ושם‪ ,‬באולם האבירים העתיק תחת הקשתות המקומרות‪,‬‬ ‫לאור נברשות שירדו מן התיקרה‪ ,‬ישבנו אני‪ ,‬רבקה וראש התחנה ליד שולחן קטן‬ ‫מכוסה מפה לבנה‪ .‬הנזירה הגישה את היין‪ ,‬ראש התחנה (ראש המנזר?) טעם‪ ,‬החזיר‬ ‫ואמר "חומצי מידי‪ ,‬תביאי אחר"‪ .‬הביאה אחר‪ .‬שתינו ודיברנו‪ ,‬וקולותינו הדהדו‬ ‫באולם הענק והריק‪ .‬ביקשתי לראות כרם ויקב‪ .‬הראו לנו‪ ,‬וגם טעמנו מיינם‪ ,‬וכך‬ ‫הכרתי והבנתי את תרבות יקבי הבוטיק‪ ,‬שכלל לא הייתה קיימת אצלנו אז‪ ,‬וסיפרתי‬ ‫עליה בבית‪ .‬בערב הזמין אותי ראש המינזר‪ ,‬כלומר ראש תחנת המחקר‪ ,‬לאכול‬ ‫איתו‪ .‬כטוב לבנו באוכל וביין‪ ,‬עברנו לשוחח במרפסת לאור השקיעה‪ .‬זה היה בשנות‬

‫השבעים‪ .‬גרמניה הייתה מחולקת למזרחית‪ ,‬שהייתה שייכת לגוש המזרחי בראשות‬ ‫רוסיה הקומוניסטית‪ ,‬ולמערבית‪ ,‬שהייתה שייכת לברית נאטו‪ ,‬כלומר למערב‬ ‫הקפיטליסטי בראשות אמריקה‪ .‬שתי הגרמניות לא הכירו זו בזו‪ .‬בין שני הגושים‬ ‫ירד מסך ברזל‪ ,‬אשר בין הגרמניות קיבל צורה של חומת ברלין‪ .‬משני צידי המסך‬ ‫עמדו עשרות דיוויזיות של טנקים‪ ,‬מוכנות לשעוט מערבה או מזרחה ביום פקודה‪,‬‬ ‫וטילים חמושים בפצצות אטום היו מכוונים מצד לצד‪ .‬הפילוג הזה בין שתי הגרמניות‬ ‫לא קרה במקרה‪ ,‬הוא היה מעשה מכוון‪ .‬בתום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬החליטו‬ ‫המעצמות המנצחות בוועידה (יאלטה או אחרת) לפרק את גרמניה לחתיכות‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תוכל לחזור ולהיות מעצמה המאיימת על שכנותיה‪ .‬אחר כך מצאו לחלוקה‬ ‫סיבה באידאולוגיות מתחרות‪ .‬בשנות השבעים כבר היה העולם המחולק משני עברי‬ ‫מסך הברזל צרוב בתודעתנו‪ ,‬וגרמניה לא הייתה אחת אלא שתיים‪ ,‬כך חשבנו אנחנו‪,‬‬ ‫וכך חשבנו שחושבים המומחים וגם הגרמנים‪.‬‬ ‫והנה בערב הקסום הזה‪ ,‬במרפסת המינזר אשר בראש ההר‪ ,‬ישבנו ושוחחנו‬ ‫שיחת נפש עם גרמני מבוגר‪ ,‬אריסטוקרט נאה בתלתלי הכסף שלו‪ ,‬תרבותי ומעודן‪,‬‬ ‫אשר זכר את הימים שהיו לפני המלחמה שבה השתתף בוורמכט כקצין מן המניין‬ ‫(וזה עורר בנו רתיעה)‪ .‬הוא סיפר לנו שהוא בכלל יליד אלזס אשר נקרעה מגרמניה‬ ‫(אולי במלחמת ‪ ,)1871‬סיפר על שתי מלחמות העולם שהשפילו את גרמניה וקרעו‬ ‫אותה לחתיכות‪ ,‬וחזה את הבאות‪ .‬בעתיד הוא ראה גרמניה מאוחדת ושוחרת שלום‪,‬‬ ‫באירופה מאוחדת ללא גבולות‪ ,‬כך שגם הוא יוכל לחזור בשלום לאלזס שלו‪ .‬מי‬ ‫מכל העתידנים אשר במכון בטל או במכון הדסון אשר בניו יורק‪ ,‬או בכל מכון אחר‬ ‫בעולם‪ ,‬חשב אז על כל אלה‪ .‬עברו שנות דור וקצת יותר‪ ,‬וכל אשר חזה התאשר‪:‬‬ ‫אירופה אוחדה‪ ,‬חומת ברלין נפלה‪ ,‬ואת הטנקים והטילים משני צידי הגבול שחצה‬ ‫את גרמניה מי זוכר‪ .‬ואולי לא‪ ,‬ומה שהיה הוא שיהיה‪ ,‬שהרי היום עומדים להציב‬ ‫בפולניה טילים חדשים‪.‬‬

‫מגדל השמש‬

‫יום אחד קיבלתי טלפון מבן דודי אמנון‪ .‬הוא הזמין אותי לבקר במגדל השמש‪.‬‬ ‫"היכן זה?" שאלתי‪" ,‬במכון וייצמן" אמר‪" ,‬כשאתה מתקרב מכוון בית דגן לרחובות‬ ‫מה אתה רואה?" שאל‪" ,‬פרדסים" עניתי‪" .‬בתוך הפרדסים בולטים שניים ‪ -‬מגדל‬ ‫אחד הנראה כמו חמור בעמידה על שתיים‪ ,‬והשני הנראה כמו מגדל‪ ,‬זה מגדל השמש"‪.‬‬ ‫נסעתי למכון וייצמן‪ ,‬מצאתי את בן הדוד‪ ,‬עלינו על המגדל‪ ,‬ראינו את המראות‬ ‫סביבו‪ ,‬ואת העדשה אשר אמורה לרכז את אורו‪ .‬אמנון אמר "אתמול היה פה השגריר‬ ‫היפני‪ ,‬והתפעל מאוד"‪ .‬ירדנו‪ ,‬הסתכלנו על המראות מקרוב‪ ,‬ואכלנו ארוחת צהריים‬ ‫שבישלה אוסנת‪ .‬אמנון גר בבית צנוע בתוך חצר המכון‪ ,‬ויש לו אוטו תוצרת סקודה‪,‬‬ ‫אז סמל לאיכות נמוכה‪ ,‬נהוג בידי ביתו המקסימה שהסיעה אותנו הביתה‪ .‬אמנון‬ ‫סיפר שמגדל השמש‪ ,‬הממומן על ידי ממשלת גרמניה בעשרות מיליוני דולרים‪ ,‬הגיע‬ ‫לפירקו‪ ,‬וצריך לעבור לפעילות מסחרית‪ .‬אמר "כלכלנים של חברת ״ג'נרל דינמיקס״‬ ‫ערכו לי בדיקת יִ ָּתכֵ נוּת‪ ,‬ולא התלהבו‪ ,‬אולי אתה רוצה לנסות?" בדיוק השלמתי כלי‬ ‫להערכת יתכנות פרויקטים של מחקר ופיתוח – הקופסא המורפולוגית ‪ -‬והתחשק‬ ‫לי לנסות אותו פה‪ .‬אמרתי כן‪ .‬הקופסא עובדת כך‪ :‬ליד המחשב נורית‪ .‬החוקר אומר‬ ‫לה את כל מה שהוא יודע על המחקר‪ ,‬היא מספרת זאת למחשב‪ ,‬ואז המחשב מחזיר‬ ‫את כל מה שאני יודע על הערכת פרויקטים‪.‬‬ ‫ומה יצא? יצא שדווקא כדאי‪ .‬זה לא שהקופסא מחשבת כדאיות אחרת מכלכלני‬ ‫״ג'נרל דינמיקס״‪ ,‬אלא שבתקופה שבה מחיר חבית נפט היה ‪ 12‬דולר‪ ,‬אני חשבתי‬ ‫שיהיה נכון לחשב את הכדאיות גם בתרחישים אחרים‪ ,‬למשל ‪ 36‬דולר לחבית‪ .‬כיום‬

‫‪145‬‬

‫‪146‬‬

‫המחיר הוא ‪ 100‬דולר לחבית‪ .‬אמנון ארגן כנס שבו אציג את התוצאות‪ .‬מרוב פחד‬ ‫לקחתי איתי את שרית (עוזרתי)‪ ,‬נסענו למכון וייצמן שעה קודם‪ ,‬נכנסנו בגניבה‬ ‫לאולם‪ ,‬ובדקנו את הציוד והאורות‪ .‬בינתיים התחילו לבוא אנשים‪ ,‬ביניהם כל המי‬ ‫ומי במחקר האנרגיה ואנשים בכירים במערכת הביטחון‪ .‬אמנון הוא גם פרופסור‬ ‫וגם גנרל‪ ,‬והכיר גם את אלה וגם את אלה‪ .‬הוא הציג אותי בפני כמה מהם‪ ,‬ואז לקח‬ ‫אותי הצידה ואמר "בדרך כלל ירצו כאן באנגלית‪ ,‬באיזה שפה אתה בוחר?" אני‪ ,‬שרק‬ ‫חזרתי משנה וחצי באוסטרליה‪ ,‬נפחתי את חזי ואמרתי "באנגלית‪ ,‬כמובן"‪ .‬אנשים‬ ‫נכנסו לאולם בהמוניהם‪ ,‬הדיון נפתח‪ ,‬והגיע תורי‪ .‬לא היה נוח שם‪ ,‬היה עליי לעמוד‬ ‫עם הגב אל הלוח‪ ,‬ולהשתמש במצביע לייזר שהיה אז עניין חדש‪ .‬האולם היה מלא‬ ‫מפה לפה‪ ,‬ובן דודי אמנון בשורה הראשונה‪ .‬הכול היה בשקפים‪ ,‬יכולתי לא לדבר כלל‬ ‫ורק להצביע‪ ,‬אבל דיברתי‪ .‬מקרוב ראיתי את אמנון מסתיר את פניו בידיו‪ .‬הבנתי‬ ‫שהכול אבוד‪ ,‬וחיכיתי עד שיגמר‪.‬‬

‫מוריד הגשם‬

‫יום אחד באו אליי שניים ‪ -‬פרופסור ידוע ממכון וייצמן ומהנדס מאוניברסיטת‬ ‫תל אביב‪ ,‬באו והבטיחו להוריד גשם‪ .‬הם נשבעו שיוסיפו כ‪ 100-‬מ"מ גשם ברצועת‬ ‫החוף המשתרעת מאלכסנדריה ועד אלכסנדריתה‪" .‬איך תורידו?" שאלתי‪" .‬נערבב‬ ‫את הים" ענו‪ .‬האיש ממכון וייצמן פיתח מודל מטראולוגי תאורתי שעושה סימולציה‬ ‫של האטמוספירה‪ .‬המודל קושר בין כמות הגשמים בשנה מסוימת לחום הים בשנה‬ ‫הקודמת‪ .‬זה המודל שעל פיו חוזים לנו החזאים את התחזית לשנה הבאה (להבדיל‬ ‫מתחזית הימים הבאים)‪ .‬המודל הוביל להבנה שאפשר להתערב‪ ,‬ולשנות סדרי‬ ‫בראשית‪ :‬לצאת מהבנת התופעה‪ ,‬להשפיע על מזג האוויר‪ ,‬ולשנות את הצפוי בתחזית‪.‬‬ ‫כאן מצטרף עניין ההנדסה לשולחן‪ ,‬כי השמש מחממת את השכבה העליונה של הים‪,‬‬ ‫יותר עמוק אינה חודרת‪ .‬אם נוריד את השכבה העליונה מתחת‪ ,‬ונעלה מעליה שכבה‬ ‫אחרת‪ ,‬השמש תחמם גם אותה‪ ,‬ובסך הכול נקבל יותר אנרגיה אצורה בים‪ ,‬כלומר ים‬ ‫יותר חם‪ .‬וזה פירוש התשובה "נערבב את הים"‪" .‬איך תערבבו?" שאלתי‪" .‬נעמיד בים‬ ‫מגדלים שמערבבים" ענו‪ .‬בסקר שערכתי בארגונים החיים על מחקרם (ועליו מסופר‬ ‫במקום אחר)‪ ,‬למדתי את הסיסמא "לא תקטול רעיון חדש בעודו באיבו"‪ .‬במקום‬ ‫להורגו‪ ,‬אני מפתה את עצמי להתאהב בו‪ .‬וכך‪ ,‬ישבנו שלושתינו מסביב לשולחן‬ ‫הקטן‪ ,‬וכל אחד מאיתנו הוסיף לרעיון משהו מן הדמיון‪ .‬אני ידעתי שבאותו הזמן‬ ‫היה עודף כושר הובלה בים‪ ,‬ואוניות טובות נאספו בנמלי הגרוטאות‪ .‬הצעתי לרכוש‬ ‫אונייה כזאת בחצי חינם‪ ,‬ולהתקין בה "מחרשות" שיערבבו את הים‪ .‬האונייה תשוט‬ ‫בים התיכון הלוך וחזור‪ ,‬ותערבב את הים תלמים תלמים‪ ,‬כמו שעשיתי בנערותי‬

‫בטרקטור בשדות כפר ויתקין‪ .‬את הפרויקט המשופר הכנסתי ל"מטחנת הבשר"‬ ‫שלי‪ ,‬ואחר כל החישובים יצא שתועלתו גדולה מעלותו‪ .‬כבר ראיתי בדמיוני את הים‬ ‫החרוש תלמים תלמים‪ ,‬ואונייה מושכת ״מחרשה״‪ ,‬וחורשת והופכת‪ ,‬כמו בציור של‬ ‫נחום גוטמן בלובנגולו מלך זולו‪.‬‬ ‫אבל אז שאלתי עוד שאלה קטנה‪" :‬אפשר לעשותו בחתיכות?" אמרו "לא‪ ,‬או‬ ‫הכול או לא כלום"‪" ,‬אין לו סיכוי" אמרתי‪ .‬אין לו סיכוי‪ ,‬שהרי מי יהיה מוכן להשקיע‬ ‫את כל הנדרש כדי לערבב את הים מאלכסנדריה ועד אלכסנדריתה‪ ,‬מבלי שיש לו‬ ‫הוכחה‪ ,‬בגודל של פיילוט קטן‪ ,‬שהפרויקט הזה אכן מביא את הסחורה? אמרתי‪,‬‬ ‫וזכרתי את פרויקט "על כנפי הזבוב"‪.‬‬

‫רשתות ִעצביות‬

‫יום אחד מצאתי על שולחני הצעת מחקר‪ ,‬ועליה דבוקים המוני פתקים צהובים‪,‬‬ ‫בכל פתק כתוב "תעביר הלאה"‪ .‬בפתק הראשון היה השר‪ ,‬הבא אחריו המנכ"ל‪ ,‬אח־‬ ‫ריו ראש המנהל‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עד שהגיעה החבילה אליי‪ ,‬ואני לא היה לי‬ ‫מישהו מתחתי‪ ,‬אז אצלי הנייר נעצר‪ .‬קראתי את הנייר‪ ,‬לדעת במה מדובר‪ .‬ומה שם‬ ‫נאמר? חוקרת צעירה מן המכון להנסה חקלאית‪ ,‬אשר עוסקת במיון פירות‪ ,‬וחוקר‬ ‫במכון וייצמן‪ ,‬העוסק ברשתות עצביות‪ ,‬הציעו לפתח סנסור למיון תפוזים‪ .‬במקום‬ ‫שהיום (כלומר אז) עומדות פועלות ליד המכונה ומוציאות רקובים (וגם נגועים)‪,‬‬ ‫תהיה שם איזו מן עין‪-‬אף‪ ,‬ואליה תהיה מחוברת כף אשר תשלוף מן המסוע תפו־‬ ‫זים שאינם מתאימים למדף‪ .‬ומה עושות כאן רשתות עצביות? במכון וייצמן חוקרים‬ ‫את המוח האנושי‪ .‬בין השאר באמצעות מודלים של סימולציה המדמים במחשב את‬ ‫אופן החשיבה שלנו‪.‬‬ ‫במוח המוני עצבים‪ .‬עצב הוא תא בעל ראש וזנב‪ ,‬בראש הוא מקבל אינפורמציה ובזנב‬ ‫הוא מעביר אותה הלאה‪ .‬ממי הוא מקבל אינפורמציה? מזנבות של עצבים אחרים‪ ,‬או מן‬ ‫הסביבה‪ .‬עוד בהיות העובר ברחם אמו‪ ,‬מתחברים העצבים זה לזה ‪ -‬ראש לזנב לראש ‪-‬‬ ‫ויוצרים מעין רשת‪ .‬אחרי הלידה‪ ,‬ואולי קצת לפניה‪ ,‬מתחילה למידה שבה המסר העובר‬ ‫בין זוגות של עצבים מקבל משקל בתגובה לגירויים מן החושים‪ .‬איך זה עובד? החישה‬ ‫מעבירה גירוי חיצוני לעצבים המעבירים אותות דרך הרשת‪ .‬אותות הגירוי משנים את‬ ‫הרשת‪ .‬גירוי חוזר ונישנה מקבע‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬את השינוי‪ ,‬וזו למידה‪.‬‬ ‫את כל זה ועוד דימה החוקר אשר במכון וייצמן באמצעות המחשב‪ ,‬ואז ישב‬

‫‪147‬‬

‫וחשב‪ :‬אכן זה מעניין‪ ,‬אבל במה זה יכול להועיל עכשיו? מכונת חשיבה הלומדת מן‬ ‫הניסיון יכולה לעשות הכול‪ ,‬ואז אמרה לו החוקרת הצעירה והיפה ממכון וולקני "אז‬ ‫בוא נתחיל מעבודה משעממת כמו מיון תפוזים למרכול"‪.‬‬

‫‪148‬‬

‫גולדה וקטיף ממוכן‬

‫לאחר מלחמת ששת הימים ו"חזרנו אלייך שנית"‪ ,‬ולאחר ירח דבש קצר עם‬ ‫הגדה המערבית‪ ,‬מבלי משים‪ ,‬מצאנו עצמנו מוצפים בעבודה ערבית‪.‬‬ ‫גולדה ביקרה במכון וולקני‪ ,‬התעניינה‪ ,‬התפעלה‪ ,‬ואז שאלה "מה אתם עושים‬ ‫בעניין?" ולא נרגעה עד שאמרה "אני רוצה פרויקט מחקר שתכליתו חסכון בעבודה‬ ‫שחורה"‪ .‬שאלוה "חסכון באיזה מחיר?" וענתה "בכל מחיר"‪ .‬פרוטוקול השיחה הגיע‬ ‫אליי‪ ,‬ולא מצא חן בעיניי‪ .‬מה זה "בכל מחיר"‪ ,‬אין דבר כזה‪ .‬לחוקרים אמרתי "אתם‬ ‫תציעו הצעות מחקר שמטרתן חסכון בעבודה‪ ,‬אני אחשב לכם את מחיר החסכון‬ ‫של שעת עבודה המיוחד לכל מחקר‪ ,‬ואת הזולים ביותר נבחר‪ .‬יום אחד‪ ,‬בא אלינו‬ ‫ממציא בהצעה לפיתוח מכונה לקטיף תפוזים‪ .‬למכונה יהיו זרועות חלולות הנעות‬ ‫במרחב כמו חדק של פיל‪ .‬כל זרוע תבחין בין תפוז ולא תפוז‪ ,‬תחתוך את הגבעול‪,‬‬ ‫והפרי יפול לתוך החדק‪ ,‬יפול ויתגלגל במורד הצינור‪ ,‬יגיע למיכל‪ ,‬ויאסף אל חבריו‪.‬‬ ‫הפרויקט הגיע אלינו כשכבר היינו בעלי ניסיון בהצעות לקטיף ממוכן של הדרים‪,‬‬ ‫וכבר איבדנו את התמימות לגביהן‪ ,‬אבל יואש אמר לי "האיש בא ממערכת הביטחון‪,‬‬ ‫שם נחשב לגאון‪ .‬ידוע שהמציא כלי נשק המשמש צבאות רבים בעולם"‪ .‬לא חשבתי‬ ‫פעמיים‪ ,‬והצעתי שיוזמן לישיבה בן דודי אמנון‪ .‬אמנון אמר "האיש אינו שרלטן‬ ‫ויש לו קבלות‪ ,‬גם הרעיון נראה נכון (הוא השווה את אופן פעולת החדק לפעולת‬ ‫האיבר אשר את שמו לא סובל הנייר)‪ .‬חבל‪ ,‬אבל הפרויקט הזה נקטל‪ ,‬ואושר פרויקט‬ ‫קטן שהציעו שני אחים מבינימינה‪ ,‬שאין להם לא תואר ולא שם‪ .‬הם הציעו מיתקן‬ ‫עזר לקטיף ‪ -‬כלי רכב נוסע שעליו במה מתרוממת וזזה‪ ,‬עליה עומדים הקוטפים‪,‬‬

‫ולידיהם מחוברים שרוולים המובילים תפוזים למיכל‪ .‬הקוטפים מוצאים את הפרי‬ ‫בעזרת העין‪ ,‬קוטפים באמצעות היד‪ ,‬ואת כל השאר עושה המכונה לבד‪ ,‬כולל את‬ ‫העברת התפוז מן היד למיכל‪ ,‬ואת המיכל לאן שנדרש‪ .‬מה ההבדל? החדק הגאוני‬ ‫בא במקום כף היד והעין כאחד‪ .‬המתקן של האחים מבינימינה השאיר לעין וליד‬ ‫את מה שהם טובים בו במיוחד‪ ,‬ובא לשרתם בכל השאר‪ .‬וכאן זיהיתי כלל ששירת‬ ‫אותי בהמשך בעניינים רבים ושונים‪ ,‬ממיון תפוזים ועד לסידור המוצרים במרכול‪.‬‬ ‫הכלל הזה אומר "התמחות בין האדם למכשיר"‪ .‬המכשיר לא בא להחליף את האדם‬ ‫בכל דבר ועניין‪ ,‬וגם לא כל המרבה במכשור הרי זה משובח‪ .‬תן לאדם את מה שהוא‬ ‫טוב בו‪ ,‬ולמכשיר את מה שהוא‪ .‬זה אלמנטרי‪ ,‬כפי שאמר שרלוק הולמס‪ ,‬אבל לא כך‬ ‫חושבים מהנדסים‪.‬‬

‫דגים טריטוריאליים הופכים לעדר‬

‫במלחמת ששת הימים כבשנו את סיני‪ ,‬ובתוך הנדוניה שכללה שדות נפט ונופי‬ ‫קדומים‪ ,‬קיבלנו גם את סבחת הברדויל ‪ -‬שטח גדול של מים רדודים וביצות‪ ,‬תחום‬ ‫בלשון יבשה צרה‪ ,‬משתרע לאורך חוף הים התיכון‪ ,‬וגובל בתעלת סואץ‪ .‬בסבחת‬ ‫הברדויל היו מים חמים‪ ,‬ובהם שרץ דג הדניס‪ ,‬דג שסועדי גורמה בחופים שמסביב‬ ‫לים התיכון ידעו להעריך‪ .‬התחלנו ללמוד לאכול אותו‪ ,‬לדוג אותו‪ ,‬ולייצא אותו‪.‬‬ ‫אגרקסקו למדה לייצא דגים‪ ,‬וקאל להטיס אותם טריים‪ .‬קיבלנו ענף ייצוא מרשים‪.‬‬ ‫עברו שנים אחדות‪ ,‬וסיני הוחזר למצרים עם הדגים‪.‬‬ ‫מה עושים?‬ ‫הגיעה אליי הצעת מחקר המדברת על ביות דג הדניס‪ ,‬כלומר לימוד אורחו‬ ‫וריבעו של הדג‪ ,‬באופן שיאפשר לגדלו בישראל הקטנה‪ .‬איפה? באילת‪ ,‬שם המים‬ ‫חמים‪.‬‬ ‫בתקווה הושק פרויקט מחקר בברכת האוצר‪ ,‬וכך החל פיצוח מנגנון הריבוי של‬ ‫הדג במעבדה הימית אשר לחוף הים באילת‪ .‬עברו שנים‪ ,‬ופגשתי את דובי במילואים‪.‬‬ ‫דובי היה המפקד שלי בצנחנים‪ ,‬עוד בתקופת פעולות התגמול‪ .‬בזמן שבו מדובר‪ ,‬הוא‬ ‫גר בקיבוץ אילות‪ ,‬והיה ראש המועצה שם‪ .‬במילואים מדברים על כל דבר‪ ,‬ובהקשר‬ ‫של דגים דובי פתח ואמר‪ :‬במעבדה בייתו את הדג‪ ,‬אנחנו הקיבוצניקים הקמנו את‬ ‫חברת ערדג‪ ,‬ועכשיו אנחנו מתחילים לגדל אותו בכלובים בים אילת למטרת ייצוא‪.‬‬ ‫אבל אנחנו כבר לא חדשים בעסק הזה של מוצרים חדשים‪ ,‬ויודעים שלא לעולם‬ ‫חוסן‪ ,‬ואחרי השחר בא הערב‪ ,‬וכבר חושבים על הדג הבא‪ .‬מסתבר שתוך כדי ביות‬

‫‪149‬‬

‫‪150‬‬

‫דג הדניס‪ ,‬רכשה במעבדה באילת יכולת ביות גנרית‪ ,‬והיא יכולה לביית כמעט כל‬ ‫דג‪ .‬נותרה בעיה קטנה ‪ -‬איזה דג? ואז אמר ״אתה יכול לעזור בכך‪.‬״ לא ידעתי אם‬ ‫בסימן קריאה או שאלה אמר‪ ,‬אבל רציתי להיות שם‪ ,‬ולכן אמרתי כן‪ .‬קיבלתי מערדג‬ ‫כרטיסי טיסה‪ ,‬לקחתי איתי את שי (בני) שידע רב לו במחשב‪ ,‬וירדנו לאילת לבחור‬ ‫לדובי דג‪ .‬לקחו אותנו בסירה לראות את הכלובים שהצטופפו בהם אלפי דגים‬ ‫דומים‪ .‬דיברנו עם כל חוקר וחוקר במעבדתו‪ .‬מצאנו בארכיון סטטיסטיקות של‬ ‫כמויות ומחירים של דגים‪ ,‬בכל ים וים‪ ,‬בכל העולם‪ .‬התחלנו לטבוע בים של נתונים‪.‬‬ ‫מסתבר שבים המון מיני דגים‪ ,‬ואם נערוך מבחן כדאיות מלא לכל הדגים שבים‪ ,‬לא‬ ‫נגמור את העבודה לעולם‪.‬‬ ‫חיפשנו דרך לייעל את העבודה‪ ,‬ואכן‪ ,‬מצאנו ‪ -‬רשת לפנים מרשת‪ .‬רשת גסה‬ ‫שתמיין את הדגים על פי נתונים של התנהגות‪ ,‬רשת דקה יותר שתמיין על פי נתונים‬ ‫פיזיולוגיים‪ ,‬ורשת דקה עוד יותר שתמיין על פי המחירים‪ .‬רק הדגים אשר יעברו דרך‬ ‫כל הרשתות‪ ,‬יעמדו למבחן הכדאיות בשיטות של תועלת עלות‪.‬‬ ‫התחלנו לראיין את החוקרים על תכונות ההתנהגות אשר עושות את הדג‬ ‫לבלתי מתאים לביות‪ .‬אמרו "יש דגים טריטוריאליים‪ ,‬ויש דגים החיים בעדר"‪ .‬דג‬ ‫טריטוריאלי צריך סביבו טריטוריה ריקה מדגים כמוהו‪ ,‬ולכן אי אפשר לצופף אותו‬ ‫ולגדל בכלובים בים‪ .‬לכלובים מתאימים דגים החיים בעדר‪ .‬עברו ימים אחדים‪ ,‬גמרנו‬ ‫את העבודה‪ ,‬ובאנו להציגה בפני הילל ראש המעבדה‪ .‬זה שמע בקשב רב את דברנו‪,‬‬ ‫ואמר "יש דגים טריטוריאליים ויש דגים החיים בעדר‪ ,‬אבל דגים טריטוריאליים‪,‬‬ ‫כשמצופפים אותם מספיק‪ ,‬הופכים לעדר"‪.‬‬ ‫עברו שנים‪ ,‬ואני יצאתי לגמלאות‪ ,‬והתחלתי קריירה שנייה בתכנון אורבני‪.‬‬ ‫התחברתי לצוות שנבחר לתכנן את מטרופולין ירושלים‪ .‬בצוות הזה היו מומחים‬ ‫לכל דבר‪ :‬מומחים לתכנן ערים‪ ,‬מומחים לתכנון כלכלה‪ ,‬חברה‪ ,‬חרדים וערבים‪ .‬אני‬ ‫(בעזרת חמש בנות מוולקני)‪ ,‬הקמתי את מאגר המידע של התוכנית‪ ,‬ניתחתי את‬ ‫הנתונים‪ ,‬ומצאתי את הפרדוכס הבא‪ :‬מצד אחד יש לערבים פחות שטח בנוי לנפש‬ ‫מליהודים החילוניים‪ ,‬ומצד שני יש להם הרבה יותר שטח אדמה (מקום תחת השמש)‬ ‫לנפש‪ .‬כאשר הצגתי בפני חברי הצוות את הנתונים‪ ,‬אמר המומחה לערבים "נכון‪,‬‬

‫אבל התרבות הפלסטינית (ערבית‪ ,‬כפרית‪ ,‬מחק את המיותר) מחייבת אותם לגור‬ ‫צמוד לקרקע במפוזר"‪ .‬לא התאפקתי ואמרתי את מה שלמדתי אצל הלל "יש דגים‬ ‫טריטוריאליים‪ ,‬ויש דגים החיים בעדר‪ ,‬אבל דגים טריטוריאליים‪ ,‬כאשר מצופפים‬ ‫אותם מספיק‪ ,‬הופכים לעדר"‪.‬‬ ‫בדרך הביתה‪ ,‬עבר המטוס מעל א‪-‬ראם‪ ,‬עד לא מזמן כפר שבתיו צמודים לקרקע‪,‬‬ ‫היום פרוור של בתי קומות צפופים‪ .‬מן המטוס לא יכולתי לראות פיסת אדמה ריקה‪.‬‬

‫ישי בצפון מערב אוסטרליה‬

‫שער אחד עשר‬

‫יוצאים לכבוש את העולם‬

‫‪151‬‬

‫אונייה שמובילה בקר למרחקים‬

‫‪152‬‬

‫יום אחד‪ ,‬בתחילת הקיץ‪ ,‬נסעתי באוטובוס לתל אביב‪ .‬ירדתי בתחנה והלכתי‬ ‫לקריה‪ .‬בקריה נמצא אזור משרד החקלאות‪ ,‬שניים שלושה בתי טמפלרים‪ ,‬והשאר‬ ‫ביתנים‪ .‬נגשתי לביתן שבו ישבו הכלכלנים‪ .‬פתחו את הדלת הראשונה‪ ,‬שאלתי "איפה‬ ‫יהושוע?" אמרו "נסע לברזיל"‪ ,‬פתחתי דלת שנייה ושאלתי "איפה אבנר?" אמרו‬ ‫"בגואטמלה‪ ".‬כך המשכתי דלת אחר דלת‪ ,‬כולם נסעו לחו"ל‪ .‬זאת הייתה תקופה שבה‬ ‫יצא שם לחקלאות ישראל‪ ,‬וכולם נעשו מומחים יועצים בחו"ל‪ .‬אמרתי בליבי "גם אני‬ ‫רוצה להיות מומחה יועץ בחול‪ ,‬אבל איך עושים זאת?" עבר זמן‪ ,‬וכמעט שכחתי‪.‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬צלצל חיים צבן ואמר "אתה מוכן?" שאלתי "למה?" אמר "מתארגן צוות‬ ‫לצפון אוסטרליה‪ .‬אחד חלה‪ ,‬אם אתה מוכן‪ ,‬תצא במקומו"‪ .‬איפה צפון אוסטרליה?‬ ‫מה צפון אוסטרליה? למה אוסטרליה? לא שאלתי‪ ,‬עניתי "אני מוכן"‪ .‬בסוף השבוע‬ ‫כבר היינו על המטוס לסינגפור‪ ,‬לא לפני ששאלתי את יואש ועדיה‪ .‬הוא לא אמר‪,‬‬ ‫הוא נתן‪ .‬מה נתן? נתן לי את הספר "אוסטרליה‪ ,‬עריצות המרחק" (‪Australia The‬‬ ‫‪ .)Tyranny of Distance‬באותם ימים אסור היה לישראלי לטוס מעל ארצות‬ ‫ערביות‪ ,‬ולכן הטיסה ארכה כ‪ 30-‬שעות‪ ,‬אך מי אני שאתלונן‪ ,‬אף על פי שבטיסות‬ ‫איני ישן‪ .‬לבסוף נחתנו בדרווין‪ ,‬יצאנו מן המטוס‪ ,‬הגענו לבדיקת הדרכונים‪ ,‬ושם‬ ‫כל האנשים‪ ,‬מן המוכסים ועד לסבלים‪ ,‬היו גדולים‪ ,‬בלונדינים‪ ,‬לבושים במכנסיים‬ ‫קצרים המגלים רגליים שריריות‪ ,‬שזופות‪ ,‬מכוסות בשערות‪ ,‬גם הן בלונדיניות‪,‬‬ ‫כמובן‪ .‬מייד הבנתי שאני אכן בתחתית העולם‪ ,‬ושכאן הכול הפוך משאצלנו‪ ,‬ועל כך‬ ‫עוד תשמעו להלן‪ .‬לקראת סוף הלילה הגענו למלון שהוזמן מראש‪ ,‬אבל באוסטרליה‬

‫כבאוסטרליה‪ ,‬בקבלה לא היה איש‪ .‬לבסוף מצאנו פתק המקצה לנו חדרים‪ ,‬אבל אז‬ ‫כבר עלה השחר (אם יש כוכב כזה בשמי אוסטרליה)‪ ,‬ואנחנו שינסנו את מותנינו‪,‬‬ ‫והלכנו לפגישה עם ראש הממשלה‪ .‬ממשלה של מי? של צפון אוסטרליה‪ ,‬הטריטוריה‬ ‫הצפונית (להלן ‪ .)Northern Territory - N.T‬צפון אוסטרליה משתרעת על שטח‬ ‫גדול מזה של מצריים‪ ,‬אך במצריים גרים כ‪ 70-‬מיליון תושבים‪ ,‬ואילו ב‪ NT-‬רק קצת‬ ‫יותר ממאה אלף‪ .‬רובם גרים בדרווין‪ ,‬עיר נמל ים ונמל תעופה‪ ,‬השאר גרים בחוות‪ ,‬לא‬ ‫יותר מעשרה‪-‬עשרים בחווה‪ ,‬וכל חווה משתרעת על ‪ 5-2‬מיליון דונם‪ ,‬משהו כמו רבע‬ ‫שטחה של ישראל‪ .‬שלא כבמקומותינו‪ ,‬ב‪ NT-‬השטח מצוי בשפע‪ ,‬ובזמן ההוא עדיין‬ ‫לא כולו היה תפוס‪ .‬אם היו לך אמצעים לגדר חווה‪ ,‬היית יכול לקבל מן הממשלה‬ ‫‪ - Free hold‬זכות חכירה לשנים רבות‪ ,‬משהו שהוא כמעט כמו בעלות‪.‬‬ ‫וכאן המקום לספר קצת גם על אוסטרליה‪ .‬אוסטרליה היא פדרציה של מדינות‪,‬‬ ‫כמו ארצות הברית‪ .‬באוסטרליה יש חמש מדינות וטריטוריה אחת ב‪ .NT-‬לכל אחת‬ ‫מן המדינות פרלמנט וממשלה מקומית‪ ,‬ומעליהם הפרלמנט והממשלה של הפדרציה‬ ‫(‪.)Common Wealth‬‬ ‫האוסטרלים מדברים אנגלית במבטא פתחי (משהו כמו שנָ יים סנָ ם עם כנָ ר‬ ‫גדל)‪ .‬רובם שזופים‪ ,‬בלונדינים‪ ,‬גבוהים ולבושים במכנסיים קצרים‪ ,‬וככל שמצפינים‬ ‫ָ‬ ‫הסימנים האלה בולטים יותר‪ .‬האוטונומיה שיש למדינת מערב אוסטרליה (‪)WA‬‬ ‫ביחס לממשלת הפדרציה‪ ,‬גדולה מן האוטונומיה שיש לנו ביחס לארצות הברית‪.‬‬ ‫אפשר שזה נובע מן המרחקים העצומים המפרידים בין מדינה למדינה שם‪ .‬המרחק‬ ‫בין סידני‪ ,‬בירת הפדרציה‪ ,‬לבין פרת‪ ,‬בירת מערב אוסטרליה‪ ,‬הוא כ‪ 3000-‬ק"מ‪ ,‬או‬ ‫שש שעות טיסה‪ .‬כאשר אתה רוצה לקנות נעליים בחנות בפרת ואין במלאי‪ ,‬אומרים‬ ‫לך "נזמין מ״איסטרן סטייט״"‪ ,‬ואז אתה יודע שיעברו שבועות או חודשים עד שזה‬ ‫יגיע‪ NT .‬היא לא מדינה‪ ,‬היא טריטוריה‪ ,‬כלומר‪ ,‬מנוהלת על ידי ממשלת הפדרציה‬ ‫עד שתבשיל להיות מדינה‪ .‬אנחנו באנו לשם בדיוק בזמן‪ ,‬כלומר‪ ,‬רגע לפני קבלת‬ ‫העצמאות‪ .‬ראש ממשלת ‪ NT‬ופקידיו רצו ללמוד מאיתנו‪ ,‬הישראלים‪ ,‬איך מייצאים‬ ‫תוצרת חקלאית לארצות רחוקות‪ ,‬כלומר‪ ,‬לסינגפור‪ ,‬טייוון ויפן‪.‬‬ ‫עוד לא סופק בידינו לישון כראוי מאז יצאנו לדרך‪ ,‬וכבר מצאנו עצמנו בג'יפ‬

‫סיירים על דרך עפר‪ ,‬המוליכה דרך הבוש לחוות מטרנקה‪ 500 ,‬ק"מ דרומה מדרווין‪.‬‬ ‫מה זה בוש? באוסטרליה‪ ,‬ובעיקר בצפון אוסטרליה‪ ,‬בוש זו ערבה ‪ -‬שטחים ענקיים‬ ‫שצומחים בהם עשבים‪ ,‬שיחים רב שנתיים‪ ,‬אקליפטוסים עלובים ופה ושם עצי בואב‬ ‫(באובב בלובנגולו מלך זולו)‪ .‬בכל מקום בבוש מפוזרים תילים ענקיים של טרמיטים‪.‬‬ ‫הטרמיטים נוברים באקליפטוסים‪ ,‬אוכלים את עצתם‪ ,‬וזו הסיבה לעליבותם‪ .‬נסענו‬ ‫בג'יפ בדרך לא דרך כ‪ 500-‬ק"מ‪ ,‬הרגשתי כמו במילואים‪ ,‬בלילה הגענו לחוות‬ ‫מטרנקה‪ ,‬ונרדמנו‪ .‬בבוקר קמתי מוקדם כהרגלי‪ ,‬ויצאתי מצריף האורחים שבו ישנתי‬ ‫אל הדרך‪ ,‬שם עמדתי להשתין על גזע עץ‪ .‬אקליפטוס‪ ,‬כמובן‪ .‬מולי‪ ,‬ממוסמר לעץ‪ ,‬היה‬ ‫שלט‪ ,‬ובו כתוב "העיר מטרנקה נוסדה ב‪ ,1917-‬מספר התושבים ‪ ,37‬המרחק מדרווין‬ ‫‪ 500‬ק"מ‪ ,‬המרחק מפרת ‪ 3000‬ק"מ‪ ,‬המרחק מאדליד ‪ 3000‬ק"מ‪ ,‬המרחק מבריסבין‬ ‫‪ 3000‬ק"מ והמרחק מסידני ‪ 3000‬ק"מ‪ ".‬בליבי הוספתי "והמרחק מסינגפור ‪3000‬‬ ‫ק"מ גם זה היה מזמן‪ ,‬בשנת ‪ 1975‬בערך‪ ,‬ואולי עיגלתי קצת את המספרים‪ ,‬אבל‬ ‫אלה סדרי הגודל‪ .‬עמדתי שם‪ ,‬וציירתי את השלט על גלויה‪ ,‬כדי שידעו בבית‪ .‬עוד‬ ‫אני מציר נעצרה ‪ .Road train‬מילולית זו רכבת דרך‪ ,‬אבל מה זה באמת? ראה‬ ‫התמונה‪ .‬מה בפנים? בקר בשתי קומות‪ 60 ,‬יחידות בקומה בקרון‪ ,‬וסך הכול ‪240‬‬

‫משאית שמובילה בקר למרחקים‬

‫בהמות לאוטו‪ .‬הנהג ירד להשתין גם הוא‪ ,‬ובינתיים הציע לי טרמפ לבריסביין‪ ,‬בתנאי‬ ‫שאעזור לו להוריד בערב את הבקר למכלאה‪ ,‬שטח מגודר (פדוק בשפתם) שם ירעו‪,‬‬ ‫ישתו ויאכלו‪ ,‬ובבוקר יעלו לאוטו‪ ,‬וימשיכו הלאה‪.‬‬ ‫וזה הזמן להציג את החווה‪ ,‬את המשימה ואת הצוות‪:‬‬ ‫המשימה‪ :‬כאשר הוזמנתי בטלפון לפרויקט‪ ,‬הוצגה לי המשימה בזו הלשון "מה‬ ‫אפשר לעשות בשלוש חוות המשתרעות על שטח של ‪ 20000‬קמ"ר‪ ,‬בעזרת כמה‬ ‫ישראלים?" התגובה המיידית שלי הייתה "למה לא כל הישראלים?" שהרי שטחה‬ ‫של ישראל הוא כ‪ 20000 -‬קמ"ר מרובע‪.‬‬ ‫הצוות‪ :‬בראש חיים צבן (שיחד עם יואש ועדיה קיבל אותי לעבודה בוולקני‪ ,‬אבל‬ ‫זה סיפור אחר)‪ ,‬איש גדול‪ ,‬בעל קול גדול וכרס שופעת‪ .‬אין כמוהו בארץ בקי ברזי‬ ‫החקלאות‪ ,‬הוא מכיר את כל המי ומי בחקלאות ישראל‪ ,‬יודע את כל המומחים שבה‪,‬‬ ‫וכל אחד מהם במה כוחו גדול‪ .‬חיים גם זוכר אישה ובן‪ ,‬חתונה ושבעה‪ .‬השני הוא‬ ‫יונתן דג‪ ,‬אגרונום מומחה לגידולי שדה מעמק יזרעאל‪ ,‬חוקר בחוות נווה יער‪ .‬יונתן‬ ‫סחב כל הדרך מקדח קרקע‪ ,‬ועבר איתו את כל בדיקות הביטחון‪ ,‬שאז היו כנראה‬ ‫פחות קפדניות משהן היום‪ .‬והשלישי ‪ -‬אנוכי‪ ,‬כלכלן מחקר ופיתוח ממכון וולקני‪.‬‬ ‫כאשר שואלים אותי "במה אתה מתמחה?" ‪" -‬שוקל מגדלים פורחים באוויר"‪ ,‬אני‬ ‫עונה‪.‬‬ ‫החווה‪ :‬אוסטרליה נמצאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬בתחתית העולם‪ ,‬ולכן האקלים שם הפוך‬ ‫משלנו‪ .‬כשאצלנו רטוב וקר‪ ,‬אצלם רטוב וחם‪ .‬בצפון אוסטרליה זה הפוך מבדרום‬ ‫אוסטרליה‪ ,‬אבל תתפלאו‪ ,‬הפוך על הפוך לא חוזר לנקודת המוצא‪ .‬וכך יצא‪ ,‬ששם‬ ‫בעונה החמה יורד גשם‪ ,‬ובעונה הקרה יבש‪ .‬אתם הבנתם את זה? אני בקושי‪ ,‬אך על‬ ‫בשרי למדתי‪ ,‬שכאשר העונה חמה‪ ,‬והטמפרטורה מתקרבת ל‪ 40-‬מעלות‪ ,‬ובנוסף על‬ ‫כך יורדים גשמי מונסון‪ ,‬המקום הופך לגיהנום‪ .‬זה האקלים בצפון אוסטרליה ובצפון‬ ‫מערב אוסטרליה‪ ,‬שעליהם ידובר בהמשך‪ .‬חווה באוסטרלית זה ‪ .station‬חוות‬ ‫מטרנקה היא חוות כינרת של צפון אוסטרליה ‪ -‬יישבו אותה המתיישבים הראשונים‪,‬‬ ‫כתבו עליה החלוצים ספרים‪ ,‬אך בעוד שכנרת בדרך להפוך לחלקת נדל"ן‪ ,‬מטרנקה‬ ‫נשארה סוף העולם‪ .‬שאלתי את עצמי "למה הם שם?" ומצאתי‪ :‬בעונה הרטובה השטח‬

‫‪153‬‬

‫‪154‬‬

‫מוצף‪ ,‬הדרכים בלתי עבירות‪ ,‬אין יוצא ואין בא‪ ,‬כי אי אפשר לצאת‪ .‬בעונה היבשה‬ ‫האקלים קריר ונעים‪ ,‬בעלי החיים נאספים לשתות בבילבונג‪ ,‬הזריחות נהדרות‪,‬‬ ‫השקיעות מטרפות‪ ,‬אז למה לצאת? יוצא מזה שרבים מן הבאים לשם נשארים שם‪.‬‬ ‫מה הם עושים? בכל ימות השנה מגדלים בקר שאוכל עשב במרעה‪.‬‬ ‫האנשים‪ ,‬מה הם אוכלים? כאשר הגיע זמן ארוחת הבוקר נשאלנו "מה אתם‬ ‫רוצים לאכול?" אף על פי שהיינו רעבים‪ ,‬לא רצינו להיות תובעניים מדיי‪ ,‬ואמרנו‬ ‫משהו כמו "יותן נא לעבדכם ביצה וסלט‪ ".‬לא ידענו כמה הגדלנו לשאול‪ .‬כאשר ראינו‬ ‫את המארחים נלחצים‪ ,‬שאלנו מה העניין‪ .‬אמרו "כדי להשיג את אלה צריך לנסוע‬ ‫‪ 3000‬מייל" שאלנו "מה יש?" ענו "הנה המקרר"‪ .‬זה היה חדר קירור‪ .‬היו תלויים בו‬ ‫על אנקולים רבעים רבעים של עגלים‪ ,‬ובמטבח בשר ממולח‪ ,‬סטייק על האש‪ ,‬קרביים‬ ‫מטוגנים ומוח‪ ,‬בקיצור‪ ,‬מכל טוב הבקר‪ .‬אז מה אוכלים שם? סטייק לארוחת בוקר‪,‬‬ ‫סטייק לארוחת צהריים וכן‪ ,‬ניחשתם‪ ,‬סטייק לארוחת הערב‪.‬‬ ‫מה עשינו שם? זוכרים את המקדח של יונתן? זה הכלי שאיתו נסענו בג'יפ ברחבי‬ ‫החווה‪ ,‬והחווה זה גדול! אפשר לנסוע שם ‪ 200‬ק"מ בלי להגיע לקצה‪ .‬נסענו שם‬ ‫במעבה הבוש‪ ,‬וקדחנו חורים באדמה‪ .‬קדחנו ונסענו‪ ,‬נסענו וקדחנו‪ .‬קדחנו לעומק‬ ‫של ‪ 10‬ס"מ‪ ,‬הוצאנו את המקדח‪ ,‬ושפכנו ליד החור‪ .‬הוספנו לקדוח‪ ,‬קדחנו לעומק‬ ‫‪ 60 ,50 ,40 ,30 ,20‬ס"מ‪ ,‬וסידרנו את ערימות החול בשורה ליד הבור‪ .‬כך קיבלנו‬ ‫את "טביעת הקרקע" של החלקה‪ ,‬היא סיפרה לנו מה האדמה הזו‪ ,‬ומה אפשר לגדל‬ ‫עליה‪ .‬אחרי יום עבודה התברר שבקצב הזה נשאר בחווה הזאת עד אחרית הימים‪.‬‬ ‫התחלנו לחפש קיצורי דרך‪ ,‬ומי בא לעזרתינו? הנמלים (שם ‪ -‬הטרמיטים)‪ .‬בכל‬ ‫רחבי החווה היו מפוזרים תילים ענקיים של טרמיטים‪ ,‬כל תל בנוי מאדמה שהם‬ ‫יקה ‪ -‬מצאתי! במקום לחפור‪ ,‬נסתכל‬ ‫"אאו ִּר ָ‬ ‫חפרו מתחתיו‪ .‬ואז מישהו מאיתנו אמר ֵ‬ ‫בתל!" וכך עשינו מכאן להבא‪ .‬בצפון אוסטרליה שולטים הטרמיטים‪ .‬כל הבתים‬ ‫בדרווין עומדים על צינורות ברזל כנגד הטרמיטים‪ .‬האקליפטוסים עלובים וחלולים‬ ‫כי הטרמיטים זללו אותם מבפנים‪ .‬זה המזיק האולטימטיבי שם‪ ,‬אבל לנו הם הועילו‪,‬‬ ‫בגללם הצלחנו בכלל לצאת משם‪ .‬אחר כך נותרו לנו עוד שתי חוות לעבוד עליהן‪,‬‬ ‫אבל אני נשלחתי למדינות המזרח (איסטרן סטייט) לאסוף אינפורמציה במשרד‬

‫החקלאות וב‪ CSIRO .CSIRO-‬הוא מכון מחקר‪ ,‬מעין הכלאה בנוסח אוסטלרי בין‬ ‫מכון וייצמן ומכון וולקני‪ .‬נסעתי בחזרה לדרווין‪ ,‬עליתי למטוס וטסתי לבריסביין‪.‬‬ ‫בדרך‪ ,‬באמצע המדבר‪ ,‬ירדתי בשום מקום המסומן במפה כ"מאונט איזה"‪ .‬היו‬ ‫שם שדה תעופה שהוא צריף‪ ,‬ומסלול שעליו חנו עשרות מטוסים קלים‪ .‬במשך‬ ‫הזמן למדתי שככה זה בכל מקום (ב‪ )Outback-‬כלומר בעומק אוסטרליה‪ ,‬אבל‬ ‫אז התפלאתי מאוד‪ .‬שאלתי את עצמי "מה עושים המטוסים במקום הנידח הזה?"‬ ‫נכנסתי לטרמינל‪ ,‬צריף שבמרכזו עמד שולחן זכוכית‪ ,‬ומתחת הזכוכית מטיל זהב‪,‬‬ ‫מטיל נחושת‪ ,‬מטיל אלומיניום וכן הלאה‪ .‬הבנתי‪ .‬המכרות הם שעושים את השום‬ ‫מקום שבאמצע המדבר באוסטרליה להיות מקום‪ .‬ואם הוא מקום‪ ,‬אז צריך להגיע‬ ‫אליו וממנו‪ ,‬וב‪ Outback-‬זה במטוס‪.‬‬ ‫עליתי בחזרה למטוס‪ ,‬ונסעתי לבריסביין‪ ,‬נפלתי על המיטה ונרדמתי‪ .‬קמתי‬ ‫בבוקר‪ ,‬והנה בריסביין עיר גדולה ויפה‪ .‬מסביבי המון בתים‪ ,‬וסביב לכל בית גינה‪,‬‬ ‫והגינה מטופחת כמו אלו שבפרוורי לונדון‪ ,‬אלא שהפרחים טרופיים ואוסטרליים‪,‬‬ ‫והגינה רחבה וגדולה‪ .‬הייתה שעת תחילת הלימודים‪ ,‬וברחוב הלכו ילדים במדים‪,‬‬ ‫חצאית או מכנסיים קצרים וג'אקט‪ ,‬כל גיל ומדיו‪ ,‬כל בית ספר ומדיו‪ .‬לא בזבזתי זמן‬ ‫ויצאתי ל‪ ,CSIRO-‬שם פגשתי באחד מראשי המכון‪ .‬הוא סיפר לי את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫במלחמת העולם השנייה היה חייל בצבא אנדרס (גנרל פולני שלא נכנע לגרמנים‪,‬‬ ‫וערק עם חייליו אל בעלות הברית)‪ .‬חלק מזמן המלחמה עשה בארץ ישראל‪ ,‬שהייתה‬ ‫בסיס בריטי חשוב (גם בגין הגיע לארץ כחייל בצבא אנדרס)‪ .‬שם הכיר את הארץ‬ ‫ואת המפעל הציוני‪ .‬בסוף המלחמה היגר לאוסטרליה‪ ,‬והתחיל קריירה כחוקר זוטר‬ ‫ב‪ CSIRO-‬בצפון אוסטרליה‪ .‬הצפון הנידח זה המקום שבו אתה מתחיל את הקריירה‬ ‫באוסטרליה‪ .‬שם למד שהרצל שלח משלחת לבחון את האפשרות של יישוב היהודים‬ ‫בצפון אוסטרליה‪ .‬המשלחת חזרה‪ ,‬וכנראה שלא מצאה את המקום המתאים‪ .‬ואז‬ ‫הוסיף "חבל‪ ,‬בוודאי הייתם הופכים את הצפון לגן פורח‪ ".‬חשב רגע‪ ,‬והוסיף "זה לא‬ ‫היה משנה‪ ,‬ממילא אחרי דור או שניים היינו מוצאים את כולכם בסידני או במלבורן‪".‬‬ ‫ניפחתי את חזי ואמרתי "צריך את התנ"ך כדי שניישב מקום ונשאר בו‪ ".‬מבריסביין‬ ‫טסתי לקנברה הבירה‪ ,‬ומקנברה דרך אדלייד לדרווין‪.‬‬

‫‪155‬‬

‫חוות ליברינגה‪ ,‬בתמונה בית המנהל‬

‫חוות ליברינגה‬

‫‪156‬‬

‫בחוץ מריחים את הסתיו‪ ,‬ועונת החגים ממשמשת ובאה‪ .‬הטלפון צילצל‪ ,‬ורבקה‬ ‫הרימה‪ .‬תוך כדי שיחה‪ ,‬אמרה לי "מבקשים שנצייד משלחת לקוטב הדרומי‪ ".‬אמרתי‬ ‫"בסוף השנה אני רוחץ בים בכפר ויתקין‪ ".‬אמרה "אז אני אצא‪ ".‬האמת‪ ,‬לא דובר‬ ‫בקוטב הדרומי‪ ,‬אלא בצפון מערב אוסטרליה‪ ,‬אבל כן דובר במשלחת‪ ,‬ולא בטוח מה‬ ‫יותר נידח ‪ -‬הקוטב או צפון מערב אוסטרליה‪ .‬מאז הגיחה לצפון אוסטרליה (שעליה‬

‫בבית האופרה בסידני‬

‫סופר בסיפור הקודם) עברו כמעט ‪ 10‬שנים‪ .‬רבקה חלתה‪ ,‬עזבה את עבודתה בבנק‪,‬‬ ‫וכדי לגמור את החודש היינו צריכים למצוא מקור פרנסה נוסף‪ .‬שאלתי את היועצת‬ ‫המשפטית של משרד החקלאות מה מותר לי‪.‬‬ ‫היא אמרה "או לא בחקלאות‪ ,‬או לא בארץ"‪ .‬קיבלתי‪ .‬בעזרתם ועידודם של‬ ‫חיים צבן ונחצ'ה זקס‪ ,‬הקמנו חברה שבה רבקה הייתה הבעלים ואני "הפועל"‪ ,‬בה"ט‬ ‫שמה (בחירה והערכה של טכנולוגיות)‪ .‬אנריקו הכין נייר עם לוגו יפה‪ ,‬ויצאנו לכבוש‬ ‫את העולם‪ .‬הטלפון ההוא היה לנו "כמוצא שלל רב"‪ .‬אני בחרתי את האנשים‪ :‬יונתן‬ ‫דג (שהיה איתנו בצפון אוסטרליה)‪ ,‬דוויד אלקן (מהנדס מתכנן מים מתה"ל)‪ ,‬אני‬ ‫ורבקה‪ .‬רבקה קנתה בסוכנות הנסיעות של גברת רג'ואן כרטיסי טיסה סביב לעולם‬ ‫בחצי חינם‪ .‬יצאנו בטיסה לפרת‪ ,‬בירת מערב אוסטרליה‪ ,‬דרך וונקובר‪ .‬בוונקובר‬ ‫טיילנו יום או יומיים‪ ,‬ובסידני היינו בבית האופרה‪ ,‬ורבקה ודוויד אפילו ראו שם‬ ‫הצגה‪ .‬אחרי כן שכרנו טקסי‪ ,‬ותרנו את העיר הגדולה והיפה הזו‪ .‬בקיצור‪ ,‬עוד לפני‬ ‫שהרווחנו את לחמנו‪ ,‬כבר קיבלנו את השוקולד‪ .‬ואז הגענו לפרת‪ ,‬והתחלנו לעבוד‪.‬‬

‫סעודת צוות‬

‫‪157‬‬

‫הצוות‬

‫מים לפרות בכח הרוח‬

‫קו נוע‬

‫תעלת מים משקה שדה מאופק לאופק‬

‫‪158‬‬

‫כאשר יישבו האנגלים את אוסטרליה‪ ,‬הם התחילו במקומות הנוחים אשר‬ ‫בדרום מזרח היבשת‪ .‬אחרי שקצת התבססו‪ ,‬העיזו לחקור ולהתפשט בשולי היבשת‪,‬‬ ‫כי במרכזה מדבר שומם ואכזר‪ .‬לצפון (מהלך יותר משלושת אלפי ק"מ במדבר) יצאו‬ ‫בשלושה ראשים (אחד מהם היה יהודי)‪ ,‬בכל ראש בוקר ובקרו (או צאנו)‪ .‬שניים מהם‬ ‫הגיעו לצפון מערב אוסטרליה‪ .‬אחד לאורד ריבר ‪( Ord River‬ועליו כתבה נכדתו‬ ‫בספר "מלכים בארמונות עשב")‪ ,‬והשני לחוות ליברינגה היושבת על הפיצ'רוי ריבר‪.‬‬ ‫אלא שריבר שם זה לא מה שכאן‪ ,‬בצפון אוסטרליה כאשר אומרים "נהר" מתכוונים‬ ‫למה שאצלינו קוראים נחל אכזב‪ .‬נחל שאינו נוזל ברוב ימי השנה‪ ,‬ואדי‪ ,‬אלא שוואדי‬ ‫בצפון אוסטרליה‪ ,‬כשהוא נוזל הוא שוטף‪ ,‬ועל כך יסופר בהמשך‪ .‬מאז המסע הגדול‬ ‫ההוא‪ ,‬במשך כמעט מאה שנה מגדלים בחוות ליברינגה בקר‪ .‬החווה החליפה ידיים‬ ‫פעם ועוד פעם‪ ,‬ואלינו הגיעה מכונס נכסים (אחרי פשיטת רגל)‪ .‬שנה לפני שיצאנו‪,‬‬ ‫קיבלתי מכונס הנכסים ספר המנסה לשכנע קונה לשלם עבור החווה ‪ 50‬מיליון‬ ‫דולר‪ .‬הספר כלל כ‪ 200-‬עמודים עם תמונות‪ ,‬ואפילו עותק מן העיתון של העיירה‬ ‫שבחווה‪ .‬כאשר באתי לשם‪ ,‬לא מצאתי לא עיירה ולא עיתון‪ .‬את הספר נתנו לי כדי‬ ‫שאקבע אני כמה שווה החווה‪ .‬יחד עם רבקה‪ ,‬ובהסתמך על נתונים שהיינו מקבלים‬ ‫באופן שוטף מאוסטרליה עוד מאז ביקורי בשנות השבעים‪ ,‬יצרנו מודל סימולציה‬ ‫(על סימולציה תשמעו עוד הרבה בסיפור הזה) של עדר הבקר שבחווה‪ ,‬וקבענו‪ :‬בלי‬ ‫גידולים החווה שווה ‪ 2.5‬מיליון דולר‪ .‬תוכנית גידולים‪ ,‬אם תבוצע‪ ,‬אולי תעלה את‬ ‫דוגמית מהבקר‬

‫ערכה בכמה מיליונים‪ .‬לבסוף‪ ,‬אחרי משא ומתן ארוך‪ ,‬היא נקנתה בחמישה‪ ,‬ואנו‬ ‫הוזמנו לערוך לה תוכנית גידולים‪ .‬הגענו לפרת‪ ,‬דיברנו עם נציגי הבעלים החדשים‪,‬‬ ‫זוג עורכי דין מוכשרים‪ ,‬אחד אוסטרלי ואחד ישראלי‪ ,‬אשר חוות בקר לא היו בדיוק‬ ‫בתחום התמחותם‪ .‬הבנתי מיד שאנחנו אלה שצריכים גם לשאול את השאלות וגם‬ ‫למצוא להן תשובות‪ .‬טסנו לעיירה דרבי (או ברום) שבצפון מערב אוסטרליה‪ ,‬במטוס‬ ‫‪ 747‬שטס כמו אוטובוס מאסף ‪ -‬עלה וירד‪ ,‬עלה וירד‪ .‬למה ירד והיכן? הוא ירד‬ ‫בשדות תעופה קטנים המקשרים מכרות ועיירות כורים לעיר הגדולה פרת‪ .‬בכל שדה‬ ‫כזה ישנו בית נתיבות קטן‪ ,‬ומסלול שבו חונים עשרות מטוסים קלים שבהם אנשים‬ ‫טסים אל חוותיהם או מכרותיהם‪.‬‬ ‫מערב אוסטרליה גדולה כערב הסעודית‪ .‬בדרום יורד גשם בעונה הקרה‪ ,‬וממנו‬ ‫מתקיימים חקלאות גרעינים‪ ,‬בקר לחלב (הרוב במרעה זרוע מושקה) וקצת ירקות‬ ‫ומטעים‪ .‬העיר הגדולה ועיר הבירה היא פרת (‪ ,)Perth‬ובה גרים כמיליון תושבים‪.‬‬ ‫פרת בנויה סביב לנהר‪ ,‬אשר מתרחב בתוכה לאגם רדוד‪ .‬משני צידי הנהר‪-‬אגם דשא‪,‬‬ ‫ולאחריו בתים‪ .‬שני הרחובות הקרובים לנהר נראים כמו מנהטן‪ .‬אחריהם מתמשך‬ ‫מרכז העיר אשר גלילה בתי כינתה אותו ‪( Toy Town‬עיר צעצוע)‪ .‬עיר שבה רחוב‬ ‫אחד כאילו יצא מפירנצה בתקופת הרנסנס‪ ,‬רחוב אחר כאילו בא שלם מאנגליה‬ ‫בתקופת טיודור‪ ,‬רחוב שלישי נראה כמו עיר מן המערב הפרוע‪ ,‬והאופרה כאילו‬ ‫הועברה לשם ממרכז וינה קומפלט‪.‬‬ ‫בפעם השנייה שבאתי לפרת‪ ,‬באתי לבדי‪ .‬היה לי שם מכר שהכרתי אצל פרופ'‬ ‫דה ויט בהולנד (מאנשי הסימולציה)‪ .‬צלצלתי אליו והוא בא בג'יפ (ב‪ 1985-‬ג'יפים‬ ‫היו עדיין כלי רכב ‪ 4X4‬לנסיעה בשטח‪ ,‬ושימשו בעיקר את הצבא)‪ .‬בג'יפ היו הוא‬ ‫ואשתו הצעירה והחדשה‪ ,‬שניהם בסרבלים מוכתמים בצבע (בדיוק עכשיו היו בונים‬ ‫את קינם)‪ .‬בג'יפ הזה לקחוני לסיור בעיר‪ .‬העיר כולה בתים קטנים (ארמונות בעיני)‪,‬‬ ‫רבים מהם מכוסים בגגות של פח‪ .‬בתים צמודי קרקע‪ ,‬הולכים ומתפזרים מן המנהטן‬ ‫והמרכז אל הבוש שסביבה בשטח עצום בגודלו‪ .‬שאלתי את מארחי "מי תכנן את‬ ‫העיר הזאת?" אמר לי "למה?" "עיר יפה" אמרתי‪" .‬הנה מספר הטלפון שלו‪ ,‬אתה‬ ‫יכול להגיד לו את זה" ענה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬הייתי צריך לתת לעצמי תשובה לשאלה‪ :‬שתי‬

‫ערים קמו בערך באותו הזמן‪ ,‬תל אביב ופרת‪ .‬למה לנו יצאה העיר הלבנה המתפוררת‪,‬‬ ‫ולכם ‪ ?Toy Town‬לא שאלתי אותם‪ ,‬המצאתי תשובה משלי‪ :‬עוד אפשר לראות‬ ‫באיזורים נידחים בקליפורניה או בברזיל ערי מכרה שהן ערי רפאים‪ .‬בתחילה הגיעו‬ ‫למקום פרוספקטורים (מחפשי אוצרות)‪ ,‬אחר כך מצאו שם זהב (נחושת‪ ,‬כסף‪,‬‬ ‫נפט‪ ,‬יהלומים‪ ,‬מחק את המיותר)‪ ,‬ואז מכל קצווי ארץ באו הרפתקנים לחפש את‬ ‫העושר‪ ,‬הקימו צריפים‪ ,‬חיו בחוות‪ ,‬ועבדו כחמורים‪ .‬אחר כך באו הזונות‪ ,‬הקימו את‬ ‫הסלון‪ ,‬אחריהן הכמרים והקימו את הכנסייה‪ ,‬אחר כך המורים והקימו בית ספר‪ ,‬וכן‬ ‫הלאה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬עד שהזהב תם‪ .‬האנשים הלכו לדרכם‪ ,‬וכל היופי הזה נשאר למאכל‬ ‫תולעים וטרמיטים‪ ,‬ונעלם‪ .‬גם פרת התחילה מבהלה לזהב‪ ,‬וגם שם הזהב תם‪ ,‬אבל‬ ‫בפרת אחרי הזהב באה הנחושת‪ ,‬אחרי הנחושת בקר‪ ,‬אחרי הבקר אלומיניום‪ ,‬אחרי‬ ‫האלומיניום נפט‪ ,‬אחרי הנפט יהלומים‪ ,‬ועוד היד נטויה עד היום הזה‪.‬‬ ‫על פני השטח הענקי של מערב אוסטרליה מצויים שלושה איזורים מיושבים‪:‬‬ ‫האחד בדרום‪ ,‬סביב פרת‪ ,‬שם העיר הגדולה‪ ,‬וחקלאות של גשם והשקיה; השני‬ ‫בצפון‪ ,‬ושם שלוש עיירות קטנות‪ ,‬וחמישים חוות בקר ענקיות‪ ,‬תנינים ופנינים;‬ ‫השלישי לאורך החוף‪ ,‬שם ים טרופי נפלא‪ ,‬לגונות רדודות וגם‪ ,‬במקומות המתאימים‪,‬‬ ‫חקלאות של פירות וירקות טריים שמחוץ לעונה‪ .‬בתווך מידבר הנחצה על ידי מעין‬ ‫קווים חומים אדומים (כך זה נראה ממרומי המטוס)‪ .‬הייתי צריך לכנותם הרים‪ ,‬אך‬ ‫אינם נראים כהרים‪.‬‬ ‫ומה במדבר? פעם‪ ,‬בשבתי בחדר ההמתנה בבנק בפרת‪ ,‬ראיתי מפה תלויה על‬ ‫הקיר‪ .‬במפה היו מסומנים המכרות ברחבי מערב אוסטרליה‪ .‬מה לא היה שם? נפט‪,‬‬ ‫יהלומים‪ ,‬אלומיניום‪ ,‬נחושת‪ ,‬פחם‪ ,‬זהב ועוד ועוד‪ ...‬רובם מפוזרים ברחבי המדבר‪.‬‬ ‫לא רחוק מן החווה שלנו נמצא מכרה היהלומים הגדול בעולם‪ ,‬מכרה שבו מפרידים‬ ‫את היהלומים מן האבנים והעפר בשיטת המצע המרחף‪ ,‬טכנולוגיה אשר דומה לה‬ ‫פיתחנו בוולקני למיון תפוחי אדמה‪.‬‬ ‫בצפון הגשם יורד בעונה החמה (שהיא זמן החורף אצלנו)‪ ,‬בצפון הרחוק נמצא‬ ‫האורד ריבר‪ ,‬שם הקימה הממשלה סכר על הנהר (האכזב)‪ ,‬ונוצר אגם ענק‪ ,‬מה שהיו‬ ‫לפני כן גבעות הפכו לאיים‪ ,‬ובכל אי שוכן מין אחר של וולבי (מעין קנגורו קטן)‪ .‬באגם‬

‫מים מסכר‬

‫‪159‬‬

‫הזה נאגרה כמות מים המאפשרת להשתמש במיליארד מ"ק מהם בכל שנה (כ‪2/3-‬‬ ‫מכל המים שיש לנו בישראל)‪ .‬השטח הניתן לעיבוד בסביבה הזו הוא בסדר גודל של‬ ‫מיליון דונם (פי חמישה מעמק יזרעאל)‪ .‬וכל זה מונח כאבן שאין לה הופכין‪ ,‬ומחכה‬ ‫לגואל‪ .‬לא רחוק מן הסכר‪ ,‬הוקמה תחנת ניסיונות ועיירה שבה גרים החוקרים וכמה‬ ‫חקלאים נחשוניים‪ .‬באיזור צפון מערב אוסטרליה‪ ,‬המרחק בין החוות והעיירות לבין‬ ‫איזושהי עיר גדולה‪ ,‬בין אם בתוך אוסטרליה או מחוצה לה‪ ,‬עיר שיכולה להוות שוק‬ ‫למוצרים חקלאיים שאפשר לגדל שם‪ ,‬הוא יותר מ‪ 3000-‬מילין‪ ,‬ולעריצות המרחק‬ ‫יש יד בעובדה שמשאבי הקרקע והמים בצפון מונחים כאבן שאין לה הופכין‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה להלן‪.‬‬ ‫נחזור לליברינגה‪ .‬ירדנו בשדה בעיירה ברום (ואולי היה זה בדרבי)‪ ,‬עיירה קטנה‬ ‫הידועה בתנינים ובפנינים‪ .‬את הפנינים מגדלים ואוספים במים הרדודים והחמים‪.‬‬ ‫והתנינים? התנינים בברום אינם התנינים הנחמדים אשר בליברינגה‪ ,‬תנינים אשר‬ ‫תופשים באף פרה שבאה לשתות בבילבונג‪ ,‬מטביעים אותה ואוכלים‪ .‬אלה שבברום‬ ‫הם תנינים של מים מלוחים‪ ,‬תניני ענק האוכלים אנשים‪ .‬המטוס נחת בשדה‪ .‬מולנו‬ ‫עמד במלוא תפארתו עץ בואב‪ ,‬ועליו במקום עלים‪ ,‬המוני תוכיים צהובים‪ .‬על יד העץ‬

‫‪160‬‬

‫חיכה לנו ג'יפ‪ .‬נסענו דרך הבוש בתוך גבולות ליברינגה כ‪ 150-‬ק"מ עד לבית החווה‪.‬‬ ‫הגענו לחצר שהייתה תחומה בשלושה מבנים‪ :‬בית החווה (שבו גר המנהל)‪ ,‬בניין ישן‬ ‫מכוסה בגג של פח גלי‪ ,‬ושני צריפים לאורחים‪ .‬באמצע החצר צמח עץ בואב ענקי‪ .‬עצי‬ ‫הבואב מפוזרים ברחבי החווה‪ ,‬ובולטים למרחקים‪ .‬מרחוק נראה עץ הבואב ככד ענק‬ ‫אשר ראשו הולך ונעשה צר‪ ,‬ובצמרתו ציצת עלים‪ .‬העץ הזה מותאם לאקלים השחון‬ ‫והבלתי סדיר האופייני לאזור‪ :‬כאשר יורד גשם‪ ,‬הבואב מעלה על עצמו עלים‪ ,‬וצובר‬ ‫בגזעו חומרי מזון ונוזלים‪ .‬כאשר באה הבצורת‪ ,‬הוא משיר את עליו‪ ,‬ועומד עירום‬ ‫כולו‪ ,‬ככד ענק הבולט במרחבי הישימון‪.‬‬ ‫חודשים אחדים לפני שיצאנו לליברינגה‪ ,‬הוזמנתי על ידי אחד הבעלים‬ ‫(הישראלי) לאחד הקיבוצים שעל החוף בין חדרה וחיפה‪ ,‬כדי שאספר להם על צפון‬ ‫אוסטרליה‪ .‬היו שם כ‪ 30-‬בוגרי יחידות מובחרות‪ ,‬הם וחברותיהם‪ .‬כולם שחומים‬ ‫יפים‪ ,‬תמירים וגיבורים‪ .‬הם גויסו על ידי הבעלים בהנהגת אבי (חברו הטוב של‬ ‫אחי אורי)‪ ,‬כדי להשמיש את החווה‪ .‬תמורת כרטיס טיסה סביב העולם‪ ,‬היה עליהם‬ ‫לעבוד חודש או חודשיים בחווה‪ ,‬ולהביאה למצב שמנהל חווה אוסטרלי יהיה מוכן‬ ‫לבוא לגור בה עם אשתו וילדיו‪ .‬הם באו למקום הכי לא דומה למה שיש בארץ ‪-‬‬ ‫שונה בגלל פני הקרקע‪ ,‬בגלל מה שמתחת לקרקע‪ ,‬בגלל האקלים‪ ,‬והעיקר‪ ,‬בגלל‬ ‫דלילות התושבים ועריצות המרחק‪ .‬שתי תכונות אלה מתבטאות בגודל השוק‪,‬‬ ‫במחיר ההובלה ותכיפות ההגעה (‪ Call‬באנגלית) של האונייה או המטוס‪ .‬תכיפות‬ ‫ההגעה מביאה לכך שאם שכחת להביא מסמר‪ ,‬הוא יגיע בעוד חודשיים או שנתיים‪,‬‬ ‫ואם על המסמר תלוי הפרויקט‪ ,‬הפרויקט יעצר‪ .‬העלות מביאה לכך שצריך להשתמש‬ ‫במה שיש‪ :‬בעצים שגדלים שם‪ ,‬בחצץ שנמצא שם‪ ,‬בעשב שצומח שם‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬וכן‬ ‫הלאה‪ .‬את כל המכלאות והגדרות עושים מן העצים הגדלים במקום‪ ,‬מה שמביאים‬ ‫מרחוק זה רק חוטים ומסמרים‪ .‬אפשר להתפעל מכושר ההסתגלות ועוצם התושייה‬ ‫של הישראלים האלה‪ ,‬שאכן הצליחו להשמיש את החווה בזמן‪ ,‬כנגד כל הסיכויים‪,‬‬ ‫המחסורים וההפרעות מצד המקומיים‪ .‬כאשר אנחנו באנו לשם‪ ,‬כבר הייתה חפיפה‬ ‫בינם לבין המנהל האוסטרלי שבא חלוץ‪ ,‬עדיין בלי משפחתו‪ .‬ברגע של גילוי לב סיפר‬ ‫לי‪" :‬תראה מה ההבדל בין הפועל האוסטרלי והישראלי‪ .‬האוסטרלי בא אליי כל‬

‫בוקר‪ ,‬מקבל ממני הוראות מה והיכן לעשות‪ ,‬נוסע לשם‪ ,‬עושה את מה שאמרתי לו‬ ‫לעשות‪ ,‬ובערב חוזר ומדווח לי על מה שעשה‪ .‬הישראלים קמים גם הם השכם בבוקר‪,‬‬ ‫מתכנסים בציבור שאין לו ראש ולא זנב‪ .‬כל אחד מהם אומר את דברו‪ ,‬כולם צועקים‬ ‫זה על זה‪ ,‬צועקים עד שנראה שפרץ שם מרד‪ ,‬ואז משתתקים וכל אחד הולך למקום‬ ‫עבודתו‪ ,‬ועושה את הנדרש שם‪ .‬ואני ראיתי בעיניי את המחזה הזה בין חושך לאור‪,‬‬ ‫בבוקר שבו זרחה שמש ענקית אדומה על ערבה שטוחה מאופק לאופק‪ ,‬שעל פניה‬ ‫בלטו כדי הבואב עטורי העלים‪.‬‬ ‫התחלנו ללמוד את החווה ולאסוף נתונים‪ ,‬כל אחד בתחומו‪ .‬האגרונום למד‬ ‫קרקעות‪ ,‬המהנדס את הסכר שעל הפיצ'רוי והדייק ההרוס‪ ,‬שהיה אמור להגן על‬ ‫השדות מן השיטפון‪ .‬דיברנו עם המנהל‪ ,‬וביקרנו את החלוצים הישראלים שגרו‬ ‫במקום אחר ברחבי החווה‪ .‬נסענו לראות את המרעה והפרות (שכבר מזמן חיו‬ ‫והתרבו במחשב אצלינו בבית)‪ .‬כאשר יצאנו למרעה‪ ,‬הוזמנתי לשבת בג'יפ ליד הנהג‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬שכל ימי בצבא לא זכיתי למקום טוב יותר מזה של הקשר‪ ,‬כלומר‪ ,‬היטלטלתי על‬ ‫מכשיר הקשר המונח באחורי הג'יפ‪ ,‬קיבלתי את הכבוד לשבת במושב המ"פ‪ ,‬המושב‬ ‫שליד הנהג‪ .‬לא ידעתי למה זכיתי‪ ,‬עד שהגענו לשער הראשון‪.‬‬ ‫בצפון אוסטרליה אין מכנים חוות בקר ‪ Farm‬אלא ‪ ,Station‬וסטיישן יכולה‬ ‫להשתרע על שטח שבין ‪ 200‬אלף הקטאר (הקטאר = ‪ 10‬דונם) ועד חצי מיליון‪ ,‬שזה‬ ‫יותר מכל שטח המעובד בישראל‪ .‬אם היא מנוהלת כראוי‪ ,‬אזי היא מחולקת לחלקות‬ ‫מגודרות משהו כמו ‪ 2X2‬או ‪ 3X4‬ק"מ הקרויות פדוק (‪ .)Pedoc‬חלקות אשר ביניהן‬ ‫מפרידות גדרות תייל‪ ,‬ובהן שערים‪ .‬כאשר הגענו לשער הראשון‪ ,‬הבנתי שתפקידי‬ ‫(תפקיד היושב על מושב המ"פ) הוא לפתוח את השער‪ .‬ירדתי מן הג'יפ וניגשתי‬ ‫אל השער‪ ,‬אבל המפתח (כלומר אופן הפתיחה) היה חידה בעיניי‪ .‬אימצתי את כל‬ ‫תעצומות השכל‪ ,‬ופתחתי‪ .‬בשער השני מתברר שהמפתח הוא אחר‪ ,‬ובעוד אני מקמט‬ ‫את המצח‪ ,‬וכולם מצפים לראות האם אני עובר או לא עובר את מבחן האינטליגנציה‬ ‫הזה‪ ,‬עובר במוחי "לו היה כאן אורי אחי"‪ .‬וכך זה נמשך בשער השלישי והרביעי ו‪...‬‬ ‫אינני יודע כמה היו בחווה הזאת‪ .‬בערב סופר לי שבאוסטרלית מה שאצלינו נקרא‬ ‫"מושב המ"פ" אצלם נקרא "מושב החמור" (‪.)Donky seat‬‬

‫הלכנו לראות את הסכר (לא משהו‪ ,‬ובכל זאת גדול מסכר דגניה)‪ ,‬ולמדנו על‬ ‫מפעל המים שהממשלה השקיעה בו ‪ 50‬מיליון דולר‪ .‬ראינו את מאות הטרקטורים‬ ‫שהביאו לכאן הבעלים הקודמים‪ ,‬מפלצות ענק שלא ראיתי כמותן לגודל‪ ,‬ואת‬ ‫הקוונועים הענקיים (מכונות המטרה ניידות הנוסעות ומשקות שטחים גדולים)‪ .‬כדי‬ ‫להשלים את השכלתנו‪ ,‬נסענו לאורד ריבר‪ ,‬שם כבר הוקם סכר‪ ,‬נאגרו מים‪ ,‬קמה‬ ‫עיירה של חקלאים בעלי חוות גידולים (להבדיל מבקר)‪ ,‬ואיתה תחנת ניסיונות‬ ‫ממשלתית המנסה לאקלם גידולים מכל הבא ליד‪ .‬באורד ראינו את הסכר‪ ,‬שטנו‬ ‫באגם הענק אשר מאחוריו‪ ,‬עברנו מאי לאי והאכלנו את הוולבים (קנגורו קטנים)‪.‬‬ ‫שם קניתי את הספר "מלכים בארמונות של עשב" אשר כתבה ביתו של המייסד‪.‬‬ ‫ביקרנו בחוות הניסיונות קוננורה‪ ,‬והציגו לנו מגוון גידולים מועמדים אשר נוסו‬ ‫באזור‪ ,‬ונמצאו כשירים לגידול שם‪.‬‬ ‫לעת ערב הוזמנו לכרה‪ ,‬בה נצלתה על האש פרה‪ ,‬וביחד עם החוקרים המקומיים‬ ‫אכלנו סטקים ענקיים קשים כסוליה‪ .‬ככה זה כשהבקר גדל ‪ 5‬שנים במרעה עד שמגיע‬ ‫לפירקו‪ .‬הייתה לי שפה משותפת עם רבים מן החוקרים שם‪ ,‬כי כולם הכירו את פרופ'‬ ‫עמנואל נוי מאיר (הישראלי מארגנטינה‪ ,‬המדריך שלי בדוקטורט)‪ ,‬ואת פרופ' דה ויט‬ ‫(שעבדתי איתו במעבדה בווכנינגן שבהולנד)‪ .‬דה ויט על שום שהיה מן הראשונים‪,‬‬ ‫אם לא הראשון‪ ,‬שיצר מודלים של סימולציה למערכות ביולוגיות‪ ,‬ונוי מאיר שעשה‬ ‫את זה לצאן במרעה‪ ,‬שזה מה שמעניין את האוסטרלים‪ .‬סימולציה הייתה אז סיסמא‬ ‫בעולם מדעי החקלאות מהולנד ועד אוסטרליה‪ ,‬ולי היא הייתה הסיסמא שפתחה‬ ‫את כל הדלתות‪ .‬אורד ריבר היה הפרויקט החקלאי הגדול במערב אוסטרליה‪ ,‬ואולי‬ ‫באוסטרליה כולה‪ ,‬ובאותה עת נחשב ככישלון גדול‪.‬‬ ‫עלינו במטוס הטס לפרת‪ ,‬ועוד במטוס (בואינג ‪ )747‬ראינו את העיתון המקומי‪.‬‬ ‫בתמונת השער אני עומד נשען על הסכר כמו הרצל על הגשר‪ ,‬וחבריי אחריי‪ .‬בעיתון‬ ‫היה כתוב באותיות קידוש לבנה "ישראלים יפריחו את שממות הצפון"‪ .‬לפי בקשתינו‬ ‫עשה הטייס סיבוב מעל החווה כדי שנוכל להעיף בה מבט כולל‪ .‬בפרת הסתערנו‬ ‫על משרדי הממשלה‪ ,‬מוסדות המחקר והאוניברסיטאות‪ .‬כל אחד בחר לו מקור‪ ,‬זה‬ ‫אסף נתונים מטראולוגים‪ ,‬זה תחשיבי גידולים וההוא תעשיות חקלאיות‪.‬‬

‫‪161‬‬

‫הסכר בחוות ליברינגה‬

‫‪162‬‬

‫אנחנו בעתון של ה״שכונה״‬

‫אנו באנו לשם בתקופה שבה נטבעה הסיסמא "גבול לצמיחה"‪ ,‬מחשש שימוצו‬ ‫המשאבים ולא יהיה מה לאכול‪ ,‬והנה פה בצפון אוסטרליה מתגלגלים המשאבים‬ ‫כאבן שאין לה הופכין‪ .‬הרבה אבנים‪ :‬אבן במטרנקה‪ ,‬אבן באורד‪ ,‬אבן בליברינגה‬ ‫ועוד‪ ,‬ועוד‪ .‬והמחסור לא היה מקסם שווא‪ ,‬היה מחסור במדינות ענק כמו הודו‬ ‫ואינדונזיה‪ ,‬אנשים מתו ברעב‪ ,‬והנה כאן הכול בשפע‪ ,‬ואין דורש‪ .‬התשובה לפרדוקס‬ ‫השפע שבמחסור היא עריצות המרחק ודלילות התושבים‪ .‬לו היו האוסטרלים‬ ‫מזמינים לצפון עשרה או מאה מיליון אינדונזים‪ ,‬הצפון היה הופך לגן פורח‪ .‬היו‬ ‫באים לשם גם הצרכנים וגם העובדים‪ ,‬ואלה היו מוכרים מזון לאלה‪ ,‬אלא שממשלת‬ ‫אוסטרליה אמרה לא להגירה‪ ,‬ולכן איך שלא תעמיד את הפרד הזה‪ ,‬הוא יפנה אליך‬ ‫את רגליו האחוריות‪ ,‬ברגל אחת עריצות המרחק‪ ,‬ובשנייה דלילות האוכלוסין‪ .‬כל‬ ‫זה‪ ,‬עד שבאמת יהיה חסר מזון‪ ,‬ואז יעלו המחירים של המזון ביחס למחירי ההובלה‬ ‫(אנרגיה)‪ .‬כשזה יגיע‪ ,‬עריצות המרחק תהיה כלא הייתה‪ ,‬ותתפלאו‪ ,‬זה לא כל כך‬ ‫רחוק‪ ,‬כבר היום רואים לכך סימנים‪ ,‬ואחד מהם הוא שליברינגה הפכה מאבן שמאסו‬ ‫הבונים לראש פינה‪.‬‬ ‫נחזור לליברינגה‪ .‬בנוסף לבעיות האופייניות לצפון כולו‪ ,‬לליברינגה היו בעיות‬ ‫מיוחדות לה‪ ,‬שכולן נובעות מאופיו של הפיצ'רוי ריבר‪ .‬כאשר באתי לדווח לממשלה‬ ‫במערב אוסטרליה‪ ,‬פתחתי במשפט הבא "פיצ'רוי באנגלית עתיקה זה הממזר של‬ ‫המלך‪ ,‬ואכן כשמו כן הוא‪ :‬הוא מלך‪ ,‬כי הוא מוביל ביומיים יותר מים משאנחנו‬ ‫בישראל צורכים בשנתיים‪ .‬הוא ממזר‪ ,‬כי אין לדעת היכן ומתי ישפוך אותם‪ ".‬לכן‬ ‫הבעיות בליברינגה הן שלוש‪ :‬מרחק‪ ,‬דלילות אוכלוסין והפיצ'רוי‪ .‬כדי להתמודד‬ ‫עם שתי הראשונות (מרחק ודלילות אוכלוסין)‪ ,‬פיתחתי מסננת לסינון ראשוני של‬ ‫מוצרים חקלאיים מועמדים‪ ,‬המבוססת על שני קריטריונים‪ :‬לעריצות המרחק – ערך‬ ‫גבוה ליחידת משקל (דולרים לטון)‪ ,‬ולדלילות התושבים – ערך גבוה לנגיעה בקטיף‬ ‫(דולר לנגיעה)‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬שמן‪ ,‬שמחירו יותר מ‪ 1000 -‬דולר לטון‪ ,‬עדיף על חיטה‪,‬‬ ‫שמחירה פחות ממאתיים‪ ,‬ואשכול בננות‪ ,‬שבנגיעה אחת אתה קוטף עשרות בננות‪,‬‬ ‫עדיף על פרי הקיווי‪ ,‬שצריך לגעת בהם אחד אחד‪ .‬זו דוגמא כדי לסבר את האוזן‪,‬‬ ‫למעשה כל מוצר צריך לעמוד בבת אחת בשני הקריטריונים‪ .‬אשר לפיצ'רוי ‪ -‬אירגנו‬

‫משלחת נוספת לליברינגה‪ ,‬ובה כוח חיזוק‪ :‬חיים צבן‪ ,‬פרופ' דן ומר ציכנר‪ .‬המשלחת‬ ‫הזו התגוררה בבית החווה הישן שבנו המייסדים לפני כמאה שנה‪ ,‬בית מסוגנן העומד‬ ‫על גבעה ליד הבילבונג‪ ,‬וצופה על מישור אין סופי‪ .‬בילבונג זה בעברית גב‪ ,‬אבל בעוד‬ ‫שבמדבר יהודה גודלו של גב יכול להיות מטר על שניים‪ ,‬בליברינגה אורכו אלפיים‬ ‫ורוחבו מאתיים‪ .‬אני ורבקה שכנו בחדר הצופה אל הבילבונג‪ ,‬וכל בוקר‪ ,‬כאשר השמש‬ ‫האדומה והגדולה הייתה עולה במרחבי הבוש‪ ,‬הייתי צופה בהמוני החיות הבאות לגב‬ ‫לשתות מים‪.‬‬ ‫המשלחת הזו באה לתכנן את מערכת ההשקיה והגידולים כאחד‪ .‬דן‪ ,‬תיאורטיקן‬ ‫שידע רב לו בחיי המעשה‪ ,‬ציכנר‪ ,‬שבנה בברזיל סכרים הרבה‪ ,‬חיים צבן‪ ,‬אני ורבקה‬ ‫גם‪ ,‬ניסינו לפצח את חידת הפיצרוי (‪ )Fitzroy‬שם‪ .‬והוא‪ ,‬הממזר‪ ,‬עלה בינתיים על‬ ‫גדותיו‪ ,‬והציף את רוב השטח המיועד לחקלאות במים‪ .‬כאשר שככו המים‪ ,‬נראו‬ ‫פרות תלויות על צמרות העצים (למי שלא מאמין יש לי תמונה)‪ ,‬והשטח החקלאי‬ ‫שהוצף היה גדול מעמק יזרעאל כולו‪.‬‬ ‫לקראת סיום המסע נתגלעה מחלוקת בצוות המומחים‪ :‬מתכנן המים אמר "עד‬ ‫שלא אדע מה גודל השטח המעובד‪ ,‬לא אוכל לתכנן את הסכר"‪ .‬מתכנן הגידולים‬ ‫אמר "עד שלא אדע כמה אפשר לשווקו באיזה מחיר‪ ,‬לא אוכל לומר כמה שטח נחוץ"‪.‬‬ ‫איש השווק אמר "עד שלא אדע כמה יעלה לגדל‪ ,‬לא אוכל לדעת כמה אפשר לשווק"‪,‬‬ ‫אבל כמה יעלה לגדל הרי תלוי בגודל המאגר‪ ...‬פרוגרמה זה שם המשחק‪ .‬כשאתה‬ ‫בא לתכנן משהו‪ ,‬אתה מצפה מן המזמין שיציג לך פרוגרמה שתגדיר לך את הבעיה‪,‬‬ ‫את היעדים‪ ,‬את הצרכנים ואת גבולות האתר‪ .‬הפרוגרמה מגדירה לך‪ ,‬המתכנן‪ ,‬את‬ ‫הגיזרה‪ ,‬ושומרת אותך בתוך תחום התמחותך‪ .‬לא תמיד זה עובד‪ .‬מתי זה לא עובד?‬ ‫כאשר המתוכנן הוא מערכת אשר בה דבר תלוי בדבר‪ ,‬כמעט ואין מגבלות‪ ,‬הכול‬ ‫אפשר‪ .‬זה מה שהיה כאן‪ ,‬ארץ ענקית עתירת משאבים‪ ,‬אין בה כלום‪ ,‬והכול יכול‬ ‫להיות‪.‬‬ ‫הדרך שבה בחרנו להתמודד הייתה מודלים של סימולציה‪ .‬מדן וציכנר קיבלתי‬ ‫פונקציה הקושרת בין גודל הסכר לבין כמות המים שהוא יכול להכיל‪ ,‬ושטח‬ ‫שתופס המאגר‪ .‬מן המטאורולוגים קיבלתי נתוני גשמים‪ ,‬יום יום במשך ‪ 50‬שנה‪ .‬מן‬

‫‪163‬‬

‫‪164‬‬

‫המקומיים קיבלתי את נתוני הזרימה בנהר במשך ‪ 50‬שנה‪ .‬מיונתן דג ביקשתי שיכין‬ ‫תוכנית עבודה חקלאית לכל גידול יום יום‪ ,‬תוכנית אשר תכלול השקיה בהתחשב‬ ‫בגשמים (על פי נתוני הגשמים בעבר)‪ .‬ואני ישבתי עם שי בני (אז שנה ב' מתמטיקה‬ ‫באוניברסיטה העברית)‪ ,‬כדי לעצב את המודל‪ .‬וזה דבר המודל‪ :‬איננו יודעים איזו‬ ‫תוכנית אפשרית בתנאי ליברינגה‪ ,‬וגם אין לנו פרוגרמה ממנה אפשר לגזור תוכנית‬ ‫כזו‪ .‬אז מה עושים? מנסים‪ .‬אם היינו מנסים תוכנית בשטח‪ ,‬ולא הייתה מצליחה‪,‬‬ ‫היינו פושטים את הרגל‪ ,‬וכך כבר קרה בצפון אוסטרליה ובצפון מערב אוסטרליה‪ ,‬וגם‬ ‫בחוות ליברינגה כמה וכמה פעמים בעבר‪ .‬במודל הסימולציה מנסים קודם בעיפרון‬ ‫במקום לנסות בבטון‪ ,‬או יותר נכון מנסים במחשב‪ .‬סימולציה זה ניסוי בכאילו‪:‬‬ ‫כאילו בונים סכר‪ ,‬כאילו יזרמו המים‪ ,‬כאילו ירד גשם‪ ,‬ויונתן כאילו יזרע ויקצור‪,‬‬ ‫וכך מתקבל במחשב המודל‪ .‬במודל הזה תוכננו תוכניות מאגר שונות‪ ,‬ולכל תוכנית‬ ‫מאגר זווגו תוכניות גידולים שונות‪ ,‬ואלה‪ ,‬הזיווגים של תוכניות מאגר ותוכניות‬ ‫גידולים‪ ,‬נוסו על פני נתוני זרימות המים שבנהר והגשמים שירדו על השטח‪ ,‬כפי‬ ‫שהיו בפועל במשך חמישים השנים האחרונות‪ .‬כדי לבחור מביניהם הגדרנו מראש‬ ‫מהי תוכנית אפשרית‪ :‬תוכנית תהיה אפשרית אם לא יהיו בה יותר משנתיים מתוך‬ ‫החמישים שבהן לא יאסף יבול משמעותי‪ .‬עיצבתי מספר תוכניות‪ ,‬ומתוכן בחרנו‬ ‫את האפשריות‪ .‬כאשר הצגתי אותן בפני שאר המומחים‪ ,‬פרצה מהומה‪ .‬המומחים‬ ‫למאגרים‪ ,‬פרופסור בכיר בטכניון ומהנדס בעל ניסיון‪ ,‬התרעמו "ממתי שי מבין‬ ‫במאגר?" ואכן הוא לא מבין‪ ,‬הוא טען במחשב את פונקציית יחס שטח‪-‬נפח מאגר‬ ‫שהם‪ ,‬המומחים המבינים במאגרים‪ ,‬הכינו לו‪ ,‬ואת תוכנית הגידולים שיונתן‪ ,‬המומחה‬ ‫החקלאי‪ ,‬הכין‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬צלצלנו לאוסטרליה אל הקליינט‪ ,‬והוא פסק "הלכה כשי"‪.‬‬ ‫אחרי מודל המאגר והגידולים‪ ,‬בנינו מודל עדר בקר שבו הפרות פרו ורבו‪ ,‬ומודל‬ ‫עגל מרבק שבו הבקר העלה בשר‪ .‬מאלה הוסקו מסקנות מעשיות‪ ,‬למשל‪ ,‬שבמקום‬ ‫להקים מחדש את הסכר שאורכו ‪ 17‬מילין‪ ,‬אשר הגן על שטחי הגידול משיטפונות‬ ‫הנהר‪ ,‬כדאי לברוח מן השיטפונות או לגובה או בזמן‪ .‬כלומר‪ ,‬או לגדל בשטחים‬ ‫הגבוהים‪ ,‬או בעונה היבשה‪ .‬היה לנו שם רעיון נוסף קטן‪ ,‬שאפשר לכנותו "המאגר‬ ‫הנסוג"‪ .‬על פי הרעיון הזה‪ ,‬נזרע גידולי מרעה מיוחדים בפאתי המאגר‪ ,‬וכאשר זה‬

‫ייסוג‪ ,‬ירעה בהם הבקר‪ .‬כאשר סיפרתי את זה למנהל החווה אמר לי "בוא ניסע"‪.‬‬ ‫נסענו כחצי יום בתחומי החווה‪ ,‬ולקראת ערב הגענו לביצת ענק‪ ,‬ושם ראינו את‬ ‫הבקר רועה בעשב הגדל בפאותיה‪ .‬בהזדמנות זו ראינו שם גם את פלאי הטבע‪.‬‬ ‫בעונה היבשה הביצה הזו הינה מקור המים היחיד בטווח של מאות קילומטרים‪,‬‬ ‫שאר השטח יבש‪ .‬בעלי הכנף ובעלי החיים האחרים מתקבצים אל הביצה הזאת כדי‬ ‫לשתות‪ .‬מאחר שכולם מתכנסים שם‪ ,‬הם עוסקים גם בעניני חברה‪ ,‬למשל‪ ,‬ריקודי‬ ‫החיזור ומציאת פרטנרים‪ .‬היו שם ציפורי אמו ענקיות‪ ,‬עגורים‪ ,‬שקנאים ועוד המוני‬ ‫ציפורים שלא ידעתי את שמן‪ .‬וכולן התגודדו ליד הביצה אל מול השמש האדומה‬ ‫הענקית השוקעת‪.‬‬ ‫במודל עדר הבקר הפרות המליטו‪ ,‬צאצאיהן גדלו‪ ,‬וכשהגיעו לפירקן‪ ,‬המליטו‬ ‫בתורן‪ ,‬וכל העדר צמח‪ .‬זהו מודל הדומה למודל שמשתמש בו פרופסור דה לה פרגולה‬ ‫בחיזוי אוכלוסיות בישראל‪ ,‬וסיפק לי נתונים לתכנון הביקוש לתנועה בירושלים‪.‬‬ ‫אנחנו אז פיתחנו את המודל לפרות בעצמנו‪ ,‬והקנינו לו את התכונות הדרושות‬ ‫לתכנון עדר הבקר באוסטרליה‪ .‬את מודל עדר המרבק פיתחנו‪ ,‬כשלמדנו שבעוד‬ ‫שהעגל אצלנו מגיע למשקל מכירה של כחצי טון במשך כשנה‪ ,‬לעגל אוסטרלי דרושות‬ ‫כחמש שנים כדי להגיע לאותו משקל‪ .‬מצד שני‪ ,‬עלות הייצור של העגל שלנו גדולה‬ ‫בכמה מונים מזו של האוסטרלי‪" .‬מה הסוד?" שאלתי את עצמי‪ ,‬ובכן‪ ,‬כשהגענו לשם‪,‬‬ ‫למדנו שהעגל הישראלי מעלה משקל בתבנית א'‪ ,‬בעוד שהאוסטרלי בתבנית ב'‪.‬‬ ‫אתם שואלים למה? כי העגל האוסטרלי ניזון מהמרעה‪ ,‬ובעונה היבשה מרזה‪ ,‬ואילו‬ ‫העגל הישראלי ניזון ממזון המוגש באופן קבוע על השנה‪ ,‬ולכן הולך ומעלה במשקל‪.‬‬ ‫ישבתי עם שי‪ ,‬ועיצבנו מודל של העגל הגדל שבו אפשר היה לעדר לגדול בתבנית‬ ‫א' או בתבנית ב' או צירופיהן‪ ,‬ולחשב תועלת עלות בהתחשב בעלות תוספת המזון‪,‬‬ ‫המחירים בשווקים ומחזוריות המחירים בם‪ .‬כך קיבלנו שיטות גידול ובחינת‬ ‫כדאיותן‪ .‬יצא שהכי כדאי לייצא את הבקר צעיר וחי לאינדונזיה‪ .‬היום הם מייצאים‬ ‫אותו גם לישראל‪.‬‬ ‫אחרית דבר‪ :‬בוודאי אתם סקרנים לדעת מה עלה בגורלה של החווה אחר כל‬ ‫הדברים האלה? אפשר לתת תשובה קצרה‪ ,‬ואפשר ארוכה‪ .‬הקצרה‪ ,‬החווה לא פשטה‬

‫את הרגל שוב‪ .‬הבעלים הוא גרהם‪ ,‬הנשוי למלכה ישראלית שנשבתה שם‪ .‬הוא‪ ,‬שהיה‬ ‫עורך דין‪ ,‬רואה עצמו היום כחקלאי‪ ,‬באוסטרלית זה נשמע יותר טוב ‪" -‬אגרו ביזנס"‪.‬‬ ‫הוא קנה את החווה השכנה‪ ,‬וכך הכפיל את השטח בבעלותו‪ ,‬וצירף עוד חוות בדרום‬ ‫מערב אוסטרליה המשלימות אותה‪ .‬לזה נוספים מכון תערובת ובית מטבחיים‪ ,‬וכל‬ ‫הקונגלומרט הזה מייצא בקר חי הנשלח באוניות לארצות רחוקות (בניהן ישראל‬ ‫וירדן)‪ .‬פעם או פעמיים בשנה הוא מגיע לארץ‪ ,‬מוציא מחשב נייד‪ ,‬ומציג לי את‬ ‫תוקפה וגבורתה של החווה הזאת‪.‬‬

‫מודל עגל מרבק‬

‫א‬

‫ב‬

‫‪500‬‬ ‫‪450‬‬ ‫‪400‬‬ ‫‪350‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪200‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪50‬‬

‫‪5‬‬ ‫בורסת הבקר‬

‫‪4‬‬

‫‪3‬‬

‫‪2‬‬

‫‪1‬‬

‫‪165‬‬

‫שריפה בבוש‬

‫חיים צבן‪ ,‬יונתן דאג וישי ספרים בעבודה‬

‫‪166‬‬

‫עוד לפני שירד מרידור מן הבמה נפגשו דרכנו‪ .‬בשיא הצלחתו קנה מרידור שלוש‬ ‫חוות ענק בצפון אוסטרליה‪ .‬כל חווה משתרעת על כמה מאות אלפי הקטאר‪ .‬קנה על‬ ‫בסיס הרעיון שאם אנו כל כך חכמים בחקלאות‪ ,‬נדע איך להוציא לחם‪ ,‬או יותר נכון‬ ‫ערך‪ ,‬מן החוות הללו‪ .‬התארגנה משלחת‪ ,‬בראשה חיים צבן‪ ,‬לצאת לצפון אוסטרליה‪,‬‬ ‫ולמצוא מה אפשר לעשות עם כמה מאות אלפי הקטאר אדמה‪ .‬וכמו בסיפור על הכנר‬ ‫הראשי שזכה בתפקיד מלא התהילה בערב שבו המנצח חלה‪ ,‬כך חיים הזמין אותי ברגע‬ ‫האחרון להצטרף למשלחת‪ ,‬ואני קפצתי מיד על המציאה‪ .‬וכך יצאנו אני‪ ,‬יונתן דג וחיים‬ ‫צבן‪ ,‬כשבאמתחתנו מקדח קרקע‪ ,‬לכבוש את צפון אוסטרליה‪ ,‬מדינה בגודל של ערב‬ ‫הסעודית אשר יש בה פחות ממאה אלף איש‪ ,‬עיר אחת קטנה‪ ,‬והמון קנגורו וואלביס‬ ‫(קנגורו קטן)‪ ,‬כלבים פראיים (דינגו)‪ ,‬תנינים אוכלי בקר וחמורי בר‪ .‬זאת הייתה‬ ‫הנסיעה הראשונה שלי כמומחה לתכנון חקלאות‪ ,‬ולכן אפשר אולי לומר ששינתה את‬ ‫חיי‪ .‬שלושה ימים ארכה הנסיעה (הכול בטיסה)‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬מוקדם בבוקר‪ ,‬הגענו לדרווין‬ ‫בצפון אוסטרליה‪ .‬עוד לא הספקנו לנמנם‪ ,‬וכבר הייתה לנו פגישה עם ראש הממשלה‬ ‫של צפון אוסטרליה‪ ,‬שבדיוק עכשיו עלה על הדרך מטריטורי‪ ,‬הנשלטת על ידי חבר‬ ‫העמים הבריטי (‪ )Commonwealth‬לסטייט (‪ ,)State‬שהיא בגדר שותפת בפדרציה‪.‬‬ ‫שם שמחו לפגוש אותנו בגלל המוניטין שיצא לחקלאות הישראלית כמייצרת מוצרים‬ ‫חדשים ומשווקת בארצות רחוקות‪ .‬בכל העולם רצו לחקותה‪ .‬מבין מדינות העולם‪,‬‬ ‫צפון אוסטרליה קרובה ביותר לשווקים פוטנציאליים כמו סינגפור‪ ,‬מלזיה ואינדונזיה‪,‬‬ ‫וייצוא לשם היה החלום שקיוו להגשים עם עצמאותם‪ .‬בצהריים יצאנו בג'יפ ‪ 4X4‬לחוות‬

‫מטרנקה כשש מאות קילומטר משם‪ .‬הגענו למטרנקה מאוחר בערב‪ ,‬אכלנו ושכבנו‬ ‫לישון‪ .‬בבוקר קמנו‪ ,‬ויצאנו לעבודה‪ .‬בהתחלה סקר קרקע לראות מה יש ומה ערכו ואיך‬ ‫אפשר להשתמש בו‪ .‬ביום השני לקח אותנו מנהל החווה ברכבו (רכב ‪ 4X4‬שמוט חזק‬ ‫מזדקר בחזיתו) כדי שנראה אותו בעבודתו‪ .‬הוא נסע בתוך הבוש במהירות‪ ,‬כאילו אין‬ ‫שם עצים‪ ,‬לא תילי טרמיטים וגם לא מהמורות‪ .‬מה שעמד בדרך‪ ,‬נתקל במוט ונכנע‪.‬‬ ‫בימינו אחז בהגה‪ ,‬ובין אצבעותיו קופסת גפרורים‪ .‬בשמאלו הדליק את הגפרורים‪,‬‬ ‫וזרקם בוערים אל תוך הבוש‪ .‬אחד מכל כמה הדליק את העשבים היבשים‪ ,‬וכך רדפה‬ ‫אחרינו השריפה שהוצתה על ידינו‪ ,‬וממנה ברחו מעלינו כל מי שיודע לעוף‪ ,‬מלפנינו כל‬ ‫מי שיודע לרוץ ולקפץ‪ ,‬ומתחתינו כלמי שזוחל‪ .‬ביקשנו הסבר‪ .‬הסביר "אנחנו באזור‬ ‫חצי שחון‪ .‬הגשם יורד בעונה אחת‪ ,‬בשאר יבש‪ .‬הגשם שיורד בעונה הרטובה מספיק כדי‬ ‫לגדל עשב‪ ,‬הרבה עשב‪ .‬את העשב הזה אוכל הבקר‪ .‬בעונה היבשה העשב הולך ומאבד‬ ‫מערכו התזונתי לבקר‪ .‬חלקה של התאית גדל‪ ,‬ואותה הבקר לא יכול לעכל‪ .‬הבקר הולך‬ ‫ומרזה‪ .‬בסוף העונה היבשה כולם (החוואים והבקר) מחכים לגשם‪ ,‬ורואים את הבקר‬ ‫הולך וכלה‪ .‬מסתבר שאפשר לעשות משהו‪ .‬בזמן הקריטי אנו שורפים את הבוש‪ .‬כוח‬ ‫החיוּת הטמון בחלק מן העשבים גורם להם להנץ‪ ,‬והבקר הרעב מחפש ומוצא את‬ ‫קצוות העלים הירוקים שרק הנצו‪ ,‬וניצל"‪ .‬ביום השלישי נסעתי לאסוף אינפורמציה‬ ‫במה שהאוסטרלים קוראים "איסטרן סטייט" בסידני‪ ,‬מלבורן ובעיקר בריסביין‪.‬‬ ‫עליתי על מטוס ‪ ,747‬ומגובה של ‪ 30‬אלף רגל ראיתי פס כתום מתמשך מאופק לאופק‪.‬‬ ‫זו הייתה השריפה שהצתנו יום קודם‪.‬‬

‫העברת טכנולוגיה‬

‫העברת טכנולוגיה זה מונח שמכיל כלכלה‪ ,‬מנהל עסקים‪ ,‬חידוש טכנולוגי‪ ,‬ואם‬ ‫ההעברה קרתה בעבר‪ ,‬אזי גם היסטוריה‪.‬‬ ‫אני עסקתי בהעברה מן המעבדה אל היישום המסחרי‪ ,‬ובהעברת טכנולוגיה‬ ‫המשמשת במקום אחד לשימוש במקום אחר‪ .‬על העברת טכנולוגיה ממקום אחד‬ ‫לאחר קראתי ולמדתי‪ ,‬אבל עד שלא עושים ‪ -‬לא מבינים‪ .‬בסוף שנות ה‪ 80-‬עבדתי‬ ‫בקונגלומרט גדול בתעשיית המזון‪ ,‬שמפקדתו שכנה בקומה העליונה של גורד‬ ‫שחקים בפרת אשר במערב אוסטרליה‪ .‬חדרי צפה אל האגם‪ ,‬שהוא בעצם נהר‪ ,‬אשר‬ ‫חוצה את העיר בת מיליון התושבים‪ .‬זה היה חדר בקומת המפקדה‪ .‬במפקדה היו לא‬ ‫יותר מעשרה חדרים‪ ,‬כולל חדר ישיבות וספרייה‪ ,‬בשניים מהם ישבנו אני ורבקה‪.‬‬ ‫בסופי שבוע היו קומץ המנהלים הבכירים נפגשים בביתו של המנהל‪ ,‬שהיה גם אחד‬ ‫הבעלים‪ ,‬אוכלים על האש‪ ,‬ומדברים ביזנס‪ .‬אנחנו היינו שם גם‪ .‬למה אני מספר לכם‬ ‫את כל זה? אולי כדי להעביר אליכם את ההרגשה שהייתה לנו שם ‪ -‬הרגשנו שבאופן‬ ‫לא פורמלי היינו שותפים בהנהגה של הפירמה‪ .‬כך הרגשנו אנו‪ ,‬ונדמה לי שכך הרגישו‬ ‫ביחס אלינו האחרים‪.‬‬ ‫העבודה הראשונה שהוטלה עליי שם הייתה בחירת הטכנולוגיה הבסיסית לעיבוד‬ ‫החלב‪ .‬היו אז שלוש מועמדות‪ :‬פיסטור הנותן ‪ 7‬ימים חיי מדף (זו הייתה הטכנולוגיה‬ ‫השוררת)‪ UHT ,‬הנותן שישה חודשים וטכנולוגיה שלישית הנותנת שלושים ימים‪.‬‬ ‫צוותי לעבודה הזו עם הטכנולוג הראשי של הפירמה ומנהל המעבדה שלה ד"ר נייג'ל‬ ‫תומס‪ .‬לפני כן היה נייג'ל מתאם המחקר בחברת הענק יוניליבר באירופה‪ ,‬שם‬

‫חלש על מאות חוקרים‪ .‬כשבאתי להפגש עמו במעבדותיו‪ ,‬שהיו ממוקמות בקומה‬ ‫השנייה מעל אולם הייצור במפעל הגלידה‪ ,‬חיפשתי אותו חדר אחר חדר‪ .‬כולם היו‬ ‫ריקים‪ ,‬אין איש‪ .‬לבסוף מצאתי אותו יושב לבדו מול המחשב‪ .‬הכרנו‪ ,‬והתחלנו לדבר‪.‬‬ ‫שאלתי אותו "איפה כולם?" אמר לי "היו ואינם‪ .‬הפירמה בקשיים‪ ,‬והכי קל להיפטר‬ ‫מהחוקרים‪ ,‬שהרי הם אינם מייצרים"‪ .‬אמרתי לו "כשהאונייה מחשבת לטבוע‪ ,‬מה‬ ‫זורקים לים? את הטלית והתפילין"‪ .‬מעניין איך הצלחתי לומר זאת באנגלית לנוצרי‪.‬‬ ‫אל תדאגו‪ ,‬לפני שחזרתי לישראל כבר מלאה המעבדה בחוקרים‪ ,‬ונייג'ל שב והיה גדול‬ ‫מבראשונה‪ .‬הוא קיבל על עצמו לנהל את הייצור והמחקר כאחד‪ ,‬וכך פיתח מוצרים‬ ‫חדשים שנמכרו בטיוואן וביפן‪ ,‬והעסק גדל וצלח‪ .‬אבל כשבאתי לשם‪ ,‬כל זה לא היה‬ ‫אפילו בדמיון‪ ,‬ונייג'ל ואני עסקנו בבחירת הטכנולוגיה שהוותה את הבסיס לכל מה‬ ‫שבא אחר כך‪ .‬בחרנו כנראה טוב‪ ,‬כי הטכנולוגיה שבחרנו‪ ,‬שהייתה אז בחיתוליה‪,‬‬ ‫משמשת כיום בכל מחלבה המכבדת את עצמה‪ .‬עבר זמן‪ ,‬וכבר הייתי שם מוכן ומזומן‪,‬‬ ‫והנה נקרתה לי ההזדמנות‪ .‬יום אחד‪ ,‬הוזמן המנהל לפגישת תעשיינים במשרד החוץ‪.‬‬ ‫פגישה שבה רצו מומחי המשרד לעורר את תשומת ליבם של תעשייני אוסטרליה‬ ‫ל"נמרים" (מדינות שהתפתחו מהר) הקמים להם בדרום מזרח אסיה‪ .‬המנהל שלנו‬ ‫הוזמן‪ ,‬לא היה לו זמן‪ ,‬ושלח אותי במקומו‪ .‬אני כבר הבנתי אז‪ ,‬שכאן בתחתית כדור‬ ‫הארץ הכול זורם‪ ,‬ובאתי‪ .‬מצאתי שם את כל המי ומי בתעשיות החקלאיות במערב‬ ‫אוסטרליה‪ .‬את ההרצאה המעניינת ביותר נתן ראש הבנק לפיתוח בתאילנד‪ .‬בסוף‬ ‫הפגישה ניגשתי אל התאילנדי‪ ,‬נתתי לו כרטיס ביקור‪ ,‬ואמרתי "יש לנו ידע שעשוי‬ ‫להיות לכם לעזר"‪ .‬חזרתי‪ ,‬דווחתי‪ ,‬ושכחתי‪ .‬לא עבר שבוע‪ ,‬ומצאתי על שולחני מכתב‬ ‫רשמי מיושב ראש הפרלמנט התאילנדי‪ .‬במכתבו הזמין את הפירמה שלנו בזו הלשון‬ ‫"ארצינו עשירה ויש בה המון‪ ,‬בואו ועשו בה כטוב בעינכם"‪ ,‬והוסיף שכדאי שנודיע‬ ‫לו מראש מה ואיך אנחנו עומדים לעשות זאת‪ ,‬כדי שיוכל להתכונן‪ .‬זה כבר היה עניין‬ ‫רציני‪ ,‬והוא הועבר למנהלים הגדולים‪ .‬אני התבקשתי לתכנן את המה‪ ,‬את המי ואת‬ ‫האיך‪ ,‬ולארגן את המשלחת‪ .‬בחרתי את הנושאים על פי מה שידעתי על תאילנד‬ ‫מדו"ח של הבנק העולמי שמצאתי בספרייה‪ .‬בעצם לא ידעתי על תאילנד הרבה יותר‬ ‫ממה שנכתב בדו"ח הזה‪ .‬הזמנתי מישראל מספר מומחים‪ :‬לרפת‪ ,‬לסוב טרופיים‬

‫‪167‬‬

‫‪168‬‬

‫ולירקות מיובשים‪ .‬אנשים שהכרתי מעבודות קודמות בנושאים אלו בארץ ובגולה‪,‬‬ ‫ועליהם נוספו מומחה לשיווק מסינגפור והמנהל‪ ,‬ישראלי מאוסטרליה‪ .‬התארגנו‪,‬‬ ‫ויצאנו לתאילנד‪ .‬בתאילנד הוצמד לנו עורך דין צעיר ומוכשר (בוגר הארוורד)‪ ,‬מן‬ ‫המשרד של יושב ראש הפרלמנט (זה ששלח לנו את המכתב)‪ .‬בתקופת ההכנות‬ ‫למבצע‪ ,‬לא כל כך הצלחתי לתאם עם התאילנדים איזה מן מומחים נביא אנו‪ ,‬ואיזה‬ ‫מומחים תאילנדים יזווגו לכל אחד מהם‪ .‬הבעיה נפתרה על ידי התאילנדים בדרך של‬ ‫אילתור מתוזמר‪ .‬הם הכינו אולם גדול‪ ,‬וערכו בו שולחנות סביב סביב‪ .‬ליד כל שולחן‬ ‫ישבו מומחה או שניים משלהם‪ ,‬ולידם כתובת המציינת את סוג התמחותם‪ .‬אנחנו‬ ‫באנו לשם‪ ,‬עשינו סיבוב באולם‪ ,‬וכל אחד מאיתנו התיישב מול המומחה המתאים‬ ‫לו‪ .‬רק צבי מרכס‪ ,‬המומחה שלנו לבקר חקלאי ממושב אורות‪ ,‬הלך‪ ,‬הלך‪ ,‬הלך‪ ,‬עד‬ ‫שהגיע לעורכת הדין היפיפייה‪ ,‬וישב מולה‪ .‬תמיד היה לו טעם טוב בנשים‪ .‬אחר כך‬ ‫התברר שהיא חכמה‪ ,‬דלתות פותחת‪ ,‬וגם בעלת הכוח במשלחת‪ .‬בהמשך עוד נראה‬ ‫שבתאילנד נשים הן לעיתים המין החזק‪ .‬אחר הדברים האלה‪ ,‬התחלנו לתור את‬ ‫הארץ‪ ,‬כמעשה המרגלים‪ .‬תאילנד ארץ של מישורים‪ ,‬אך כדי למצוא אקלים מתאים‬ ‫לבעלי החיים‪ ,‬עלינו על ראשי ההרים הגבוהים‪ ,‬ומצאנו בננות מטפסות כעשב בר‪.‬‬ ‫חצינו שדות אורז מוצפים‪ ,‬שתאואים אדירים מושכים בהם מחרשות זעירות מתחת‬ ‫למים‪ ,‬ראינו גם טרקטורים יפניים ידניים המעבדים שדות אורז מוצפים במים‪ .‬ראינו‬ ‫בתי איכרים העומדים על עמודים גבוהים‪ .‬ביקרנו ברפתות בכפרים‪ ,‬ודיברנו‪ ,‬מבלי‬ ‫לדעת תאית‪ ,‬עם הרפתנים‪ .‬על פרות‪ ,‬צבי מרכס ידע לדבר בכל השפות‪ .‬חיפשנו‬ ‫בבתי החרושת פסולות חקלאיות להזנת הבקר‪ ,‬וגם ישבנו בישיבה טקסית במועצת‬ ‫המנהלים של הבנק לפיתוח התעשייה‪ ,‬ואכלנו בנימוס אורז בשני מקלות‪ .‬שם למדנו‬ ‫מי קד בפני מי‪ ,‬וכמה חשובים שם יחסים ונימוסים‪.‬‬ ‫בעוד אנו מסתובבים בתאילנד לקושש פרויקטים‪ ,‬באו אלינו יזמים תאילנדים‬ ‫וביקשו "קנה אותי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬חיפשו שותף אסטרטגי‪ .‬יום אחד‪ ,‬מצאתי עצמי יחד עם‬ ‫הבעלים בחדר ישיבות שישבו בו כ‪ 10-‬גברים צעירים מומחים‪ ,‬דוברי אנגלית צחה‬ ‫אשר למדו באוניברסיטאות בחו"ל‪ ,‬ואיתם אישה מבוגרת מרשימה‪ .‬הם הציעו לנו‬ ‫שותפות בעסק ייצוא המבוסס על גידול סרטניות בבריכות מים מתוקים (שרימפס‬

‫בלעז)‪ .‬בחוות ההר בירושלים שבה עבדתי בחיים הרגילים‪ ,‬ישב לא רחוק ממני‬ ‫חוקר (ד"ר לסרטניות) שפיתח טכנולוגיה לגידול סרטניות בבריכות מים מתוקים‪.‬‬ ‫סרטניות זה אוכל לא כשר‪ ,‬ובארץ אין לו סיכוי‪ ,‬אבל האיש לא וויתר‪ ,‬גידול סרטניות‬ ‫היה מפעל חייו‪ .‬הוא פיצח את סוד מנגנון הריבוי שלהם‪ ,‬למד לגדל אותן‪ ,‬מצא היכן‬ ‫אפשר לשווק אותן‪ ,‬הקים חברה אשר הפיצה את הידע הזה ברחבי דרום אמריקה‪,‬‬ ‫ועשה חיל‪ .‬והנה כאן‪ ,‬הקבוצה היושבת מולנו יודעת הכול על גידול סרטניות‪ ,‬מבלי‬ ‫אשר שמעה עליו דבר‪ .‬שאלתי שאלות לגבי הטכנולוגיה שלהם‪ ,‬למדתי שכאן‬ ‫בתאילנד אין צורך בפיצוח מנגנון הריבוי‪ ,‬פשוט אוספים בין עצי המנגרוב (עצים‬ ‫הגדלים בים רדוד) את הקטנים ושמים בבריכות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬התוצאה אותה תוצאה‬ ‫ גידול סרטניות בבריכות‪ ,‬והרווח יכול להיות אותו הרווח‪ .‬הבוס שמע את הצעתם‪,‬‬‫השיב להם מה שהשיב‪ ,‬ואמר "עכשיו אתם יכולים להתייעץ ביניכם בשפתכם"‪ .‬כך‬ ‫עשו‪ ,‬ולי הוא אמר בעברית "זה שאיני מבין את שפתם עוזר לי להבין את שפת גופם‪,‬‬ ‫וכך אני מוצא שמי שקובע כאן הם לא הצעירים העדינים והידענים‪ ,‬אלא האישה‬ ‫המבוגרת והמגושמת הזו‪".‬‬ ‫זה שידע לקרוא את שפת הגוף‪ ,‬לא מלמד שהייתה לו אמפתיה‪ ,‬כמו שמראה‬ ‫הסיפור הבא‪ .‬יום אחד הופיע אצלנו בחור סיני נאה‪ ,‬מוכשר ומלומד‪ ,‬וכמו שתראו‬ ‫בהמשך‪ ,‬חושב ועושה‪ .‬כמו בארצות אסיה האחרות‪ ,‬גם בתאילנד יושב מיעוט סיני‬ ‫אשר כוחו הכלכלי גדול מחלקו באוכלוסייה‪ .‬הסינים האלה הם חלק מן הפזורה‬ ‫הסינית‪ ,‬או ה"סינים שבגולה"‪ ,‬סינים הפזורים כמיעוטים לא גדולים בכל רחבי מזרח‬ ‫ודרום אסיה‪ .‬בשיחות אינטימיות אמרו לי הסינים "אנחנו היהודים של מזרח אסיה"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בדומה לנו היהודים‪ ,‬הם גם מצליחים וגם נרדפים‪ ,‬אלא שבשונה מאיתנו‪ ,‬כאשר‬ ‫הם "שורקים בקולנוע"‪ ,‬מעצמה של יותר ממיליארד סינים יכולה לבוא לעזרתם‪.‬‬ ‫הבחור הסיני הראה לנו שהוא יודע לגדל ולייצא גבעולי אספרגוס ירוקים‪ .‬הוא מגדל‪,‬‬ ‫אורז ושולח למרחקים‪ ,‬ואף מצליח לשווק אותם ליפנים אניני הטעם ועדיני החך‪ .‬לי‬ ‫היה נראה שהוא הולך לעשות בתאילנד‪ ,‬שאז (‪ )1988‬הייתה כולה אורז‪ ,‬מהפיכה‬ ‫חקלאית שעיקרה שינוי סל המוצרים (דיברסיפיקציה בלעז)‪ ,‬דוגמאת זו שעשו‬ ‫בארץ משה דיין‪ ,‬אריאל עמיעד ויואש ועדיה עשרים שנה קודם לכן‪ .‬והנה‪ ,‬הסיני הזה‬

‫לבדו‪ ,‬בלי מכון וולקני‪ ,‬בלי אגרקסקו‪ ,‬בלי ק‪.‬א‪.‬ל ובלי הממשלה‪ ,‬ובכל זאת עלה על‬ ‫הדרך המובילה לשם‪ .‬אלא שלתאילנד יתרון תחרותי לטווח ארוך‪ ,‬שהרי שם כולם‬ ‫תאילנדים‪ .‬כל מה שביקש מאיתנו זה שנהיה שותף אסטרטגי שיוכל לעזור במימון‬ ‫אוסטרלי‪ ,‬ידע וניסיון ישראליים‪ .‬הוא דיבר‪ ,‬ואני התלהבתי‪ .‬לאחר הפגישה דיברתי‬ ‫עם הבוס‪ ,‬והוחלט להפגש עימו ועם אנשיו לארוחת ערב במסעדה מפוארת‪ ,‬ולדבר‬ ‫ביזנס‪ .‬היה איתנו בצוות קיבוצניק ג'ינג'י‪ ,‬שהבאתי למשלחת בתור מומחה לתעשיית‬ ‫ייבוש ירקות‪ .‬בשבילי הוא היה יהודי ברזילאי קיבוצניק ואידיאליסט‪ ,‬בהמשך יתברר‬ ‫שהוא אדם ציני‪ ,‬ותחמן בן התחמנים‪ .‬הגענו למסעדה כל הצוות‪ ,‬באו הסיני ואנשיו‪,‬‬ ‫ומי לא בא‪ ,‬הג'ינג'י והבוס‪ .‬ישבנו כולנו סביב שולחן עגול‪ ,‬הסיני ראה מיד מי חסר‪,‬‬ ‫והשתררה דממה מעיקה‪ .‬אני ניסיתי להוביל שיחה עייפה שלא עלתה יפה‪ .‬הזמן עבר‬ ‫והמלצרים חסרי הסבלנות הגישו מנות אחרי מנות‪ ,‬ומי לא בא? הבוס‪ .‬ראיתי איך‬ ‫העלבון גואה בפניו של הסיני‪ ,‬הוא שמר על קור רוח‪ ,‬אף כי היה קרוב להתפוצץ‪.‬‬ ‫לבסוף החבילה התפרקה‪ ,‬חזרנו למלון‪ ,‬ומה התברר? ידידי הג'ינג'י פיתה את הבוס‬ ‫לחתור תחת הסיני מאחורי גבו עם אחד משותפיו‪ .‬בתאילנד תרגיל כזה יכול לעלות‬ ‫לך בחייך‪ ,‬אבל את זה למדנו מאוחר יותר‪.‬‬ ‫בערך באותו הזמן נסע צבי מרכס עם עורכת הדין שלו לברר את עניין רפת‬ ‫הבקר‪ .‬הוא הגיע איתה לצינג ראי‪ ,‬ונתקל בעיכובים ביורוקרטים קשים‪ ,‬ואז התברר‬ ‫שהגברת היא בתו של האדמירל‪ ,‬ובכוחה לסלק כל מכשול‪.‬‬ ‫חזרנו הביתה כדי לנתח את מה שמצאנו‪ ,‬לזהות הזדמנויות‪ ,‬להתרכז בעיקר‪,‬‬ ‫ולתכנן את השלב הבא‪ .‬לאחר זמן חזרנו לתאילנד‪ .‬הפעם ידענו למה אנו הולכים‪,‬‬ ‫והתכוננו בהתאם‪ .‬הוספנו לצוות טכנולוג מזון ושני מגדלי הודיים מבית חירות‪.‬‬ ‫הם באו עם צידניות ובהן מוצרי בשר הודו‪ .‬הגענו לבנקוק בלילה‪ ,‬ולמחרת הייתה‬ ‫צריכה להתקיים פגישה עם אנשי השקעות בבנק לפיתוח‪ .‬תיכננו תערוכת הפתעה‬ ‫של מוצרי ההודיים בפתח חדר הישיבות‪ .‬אבל איך נציג? ראינו שידם של התאילנדים‬ ‫רבה להם בהצגה יפה של האוכל בצלחת המלון‪ ,‬וביקשנו מן השף שיחתוך ויסדר את‬ ‫מוצרי בשר ההודיים שלנו לפי טעמו‪ .‬והנה‪ ,‬אף על פי שהתאילנדים אינם מכירים‬ ‫את בשר ההודיים כלל‪ ,‬מעולם לא הוצג הבשר הזה באופן נאה כמו שהוצג אז בחדר‬

‫הכניסה לאולם הישיבות של הבנק‪ .‬לתוך האולם נכנסנו מצוידים בסרטים שהכנו‬ ‫מראש‪ ,‬ובהם הוצגו הטכנולוגיות שאותן התעתדנו להעביר לתאילנד‪ .‬בהצגה הזו‬ ‫רצינו להמחיש שני דברים‪ :‬א) שאנו מעבירים תהליך ייצור שלם‪ .‬אם מדובר בחלב‪,‬‬ ‫אזי מייצור המספוא ומרכז מזון‪ ,‬דרך הרפת והמחלבה ועד למדף המרכול‪ .‬ב)‬ ‫שהאנשים שאנו מביאים‪ ,‬אלה העומדים עכשיו לפניכם‪ ,‬לא רק למדו על כך במכללה‬ ‫או באוניברסיטה‪ ,‬הם גם עושים את זה בעצמם במשקם הם‪ .‬הראינו להם את צבי‬ ‫מרכס העומד ומרצה לפניהם‪ ,‬עומד וחולב את פרותיו במשקו אשר במושב אורות‪.‬‬ ‫הראינו את אנשי בית חירות העומדים לפניהם‪ ,‬עובדים בלול‪ ,‬במדגרה ובמשחטה‬ ‫שלהם‪ .‬כגולת הכותרת יכולנו לומר "רוצים לטעום את המוצר? תוכלו לטעום ממנו‬ ‫כאן מעבר לדלת‪ ".‬זה עבד נהדר‪ .‬אלא מה? בתאילנד תרנגול הודו הוא מוצר לא‬ ‫מוכר‪ .‬גרוע מזה‪ ,‬למי שהוא מוכר‪ ,‬הוא מוכר כבשר האפוי והיבש שאכל בעל כורחו‬ ‫בחג המולד‪ ,‬כאשר למד בארץ ניכר‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יש לנו סיכוי‪ ,‬כך המומחה לשיווק‬ ‫אמר‪ .‬הוא סיפר שבמזרח אסיה כולם רוצים לגדול כמו היפנים‪ ,‬והיפנים‪ ,‬כך לדעת‬ ‫התאילנדים‪ ,‬גדלו פלאים בדור או שניים כתוצאה מאכילת מוצרי המערב‪ ,‬ובעיקר‬ ‫מוצרי בשר וחלב‪.‬‬ ‫יום אחד טיילנו צבי ואני בשוק בבנקוק‪ ,‬ופגשנו מוכרת דדנית ולידה תינוק‪.‬‬ ‫צבי שאל אותה "איך את מאכילה את הקטן‪ ,‬מכאן (והצביע על שדיה)?" "לא" ענתה‬ ‫"בחלב אורז"‪ .‬צבי הסביר לה בבקיאות שבחלב אורז אין חלבון‪ ,‬ובלי חלבון התינוק‬ ‫אינו יכול לגדול‪ .‬הוא היה נהנה לשוחח עם המוכרת היפה עוד ועוד‪ ,‬אלא שהזמן‬ ‫היה דוחק‪ ,‬ואנו יצאנו לבדוק ברצינות את האפשרות להקים תעשיית חלב מודרנית‬ ‫בתאילנד‪ .‬לשם כך נפגשנו עם סיני שהיה אמור לעזור במציאה‪ ,‬ולתווך ברכישה‪ ,‬של‬ ‫חלקת האדמה הדרושה‪ .‬בשיחת היכרות בטרם המסע אמר "אתם אומרים שחלב‬ ‫בריא לבריאותנו‪ ,‬אבל בכל פעם שאני בחו"ל ואוכל מוצרי חלב‪ ,‬קיבתי נהפכת‪ ".‬צבי‬ ‫הסביר לו שבמהלך האבולוציה אנחנו‪ ,‬צאצאיו של הבל (רועה הצאן)‪ ,‬רכשנו את הגן‬ ‫המקדד לאנזים המפרק את סוכר חלב‪ ,‬ולכן אנו נהנים מחלב ומוצריו‪ ,‬בעוד שמלוכסני‬ ‫העיניים שבכאן הם מצאצאיו של קין (עובד האדמה)‪ ,‬אוכלי אורז‪ ,‬החסרים את הגן‬ ‫המושיע‪ ,‬ובלעדיו מי ששותה חלב‪ ,‬הסוכר שבחלב יהיה בעוכריו‪ .‬אתם אומרים שקין‬

‫‪169‬‬

‫‪170‬‬

‫הרג את הבל‪ ,‬ולכן כולנו בני קין‪ ,‬ומי שלידכם יתקע שהיו להבל עשרה בנים ובנות‬ ‫אשר נולדו לפני אותו מאורע‪.‬‬ ‫עלינו במיניבוס ממוזג‪ ,‬ויצאנו לדרך‪ .‬יחד עם הסיני חיפשנו אדמה לגידול‬ ‫המספוא‪ .‬אדמה בתאילנד כלל לא חסר‪ ,‬אבל אקלים המתאים לגידול פרות חלב‬ ‫זה כבר עניין אחר‪ .‬צבי הסביר לי שפרת חלב הנותנת ‪ 10000‬ליטר חלב לשנה כמו‬ ‫אלה שברפתו‪ ,‬עובדת על קצה גבול היכולת‪ ,‬ואם תמצא במקום חם כמו בתאילנד‪,‬‬ ‫היא תצטרך בנוסף לכך לקרר את כל גופה הענקי‪ ,‬וזה יחייב אותה להתאמץ יותר‪.‬‬ ‫יותר מן המקסימום אי אפשר‪ ,‬גם כאשר מדובר בפרת הפלא הישראלית‪ ,‬והיא תחלה‬ ‫ותתפגר‪.‬‬ ‫בטרם יצאתי לתאילנד‪ ,‬קראתי בדו"ח של הבנק העולמי שהוכן שנים אחדות‬ ‫קודם לכן‪ ,‬שבתאילנד רוב האיכרים הם חקלאים עצמאיים‪ ,‬ולכל אחד מהם חלקת‬ ‫אדמה שגודלה כ‪ 60-‬ראי בבעלותו (שזה משק ראוי לשמו בתנאי תאילנד)‪ .‬בדו"ח‬ ‫צוין שזו תופעה יוצאת דופן בקנה מידה עולמי‪ ,‬וההסבר שניתן לה שם הוא שבתאילנד‬ ‫עדיין לא נסתיים תהליך בירוא היערות‪ ,‬וכאשר מתרבה מספר החקלאים שם‪ ,‬הם‬ ‫יוצאים ליער ומבראים אותו‪ .‬בדיוק מה שעשו בני אפריים וחצי מנשה לפני אלפי‬ ‫שנים כאן בישראל‪ .‬בדרך שאלתי את מארחנו הסיני "איך זה שבתאילנד‪ ,‬ארץ שבה‬ ‫רוב החקלאים הם בעלי משקים קטנים עצמאיים‪ ,‬תמצא לנו חלקת אדמה בגודל‬ ‫של ‪ 6000‬ראי‪ ,‬אשר גם תתאים מבחינת האקלים?" וזה מה שסיפר‪ :‬לאחר האסיף‬ ‫ומכירת היבול‪ ,‬האיכרים נוהגים לשתות לשוכרה‪ ,‬והם שותים את כל התמורה‪.‬‬ ‫בבוא עונת הזריעה‪ ,‬דרושה להם הלוואה כדי לממן את קניית הזרעים והדשנים‬ ‫לעונה הבאה‪ ,‬ולממן את מהלך חייהם עד ליבול הבא‪ .‬הוא נותן להם הלוואה בריבית‬ ‫קצוצה תמורת משכנתא על חלקתם‪ ,‬ואם אין לאל ידם להחזיר‪ ,‬הוא זוכה בקושן‬ ‫(‪ .)Land title‬הלכה החלקה‪ ,‬לאן ילך האיכר? הרוב מצטרפים לעשרת המיליונים‬ ‫המצטופפים בבנקוק‪ ,‬עיר הבירה‪ ,‬וחיים באתרי בנייה‪ ,‬ברחוב או בשטחים ציבוריים‪,‬‬ ‫בבניינים גדולים‪ .‬יש כאלה שנפשם דבקה בחקלאות דווקא‪ ,‬והם מבראים חלקות‬ ‫אדמה חדשות‪ ,‬ומאחר שהיער במישור נגמר‪ ,‬הם מבראים על ראש ההר‪ .‬כאשר‬ ‫קמתי כהרגלי מוקדם בבוקר‪ ,‬ויצאתי אל מרפסת המלון בקומה העשירית‪ ,‬צפיתי‬

‫בהמון אתרי בנייה בשלבי בנייה שונים‪ ,‬ובהם ראיתי אנשים‪ ,‬כנראה פועלים שבאו‬ ‫לא מכבר מן הכפר‪ ,‬רוחצים את רחצת הבוקר בזרם היוצא מצינור מאולתר באתר‪.‬‬ ‫יצאתי לרחוב ומצאתי בין ‪ 5:00‬ל‪ 6:00-‬המוני דוכנים ניידים שבהם מוכן אוכל חם‬ ‫כדי לאכול ברחוב‪ .‬כך גרים‪ ,‬רוחצים ואוכלים הפועלים‪ ,‬בני בלי בית‪ ,‬שהיו‪ ,‬ואולי הם‬ ‫עדיין‪ ,‬איכרים‪ .‬הם גודשים את האתרים הצומחים לגובה בתוככי העיר‪ .‬אומרים שיש‬ ‫מיליונים כאלה המתגוררים ועובדים בבנקוק‪ ,‬ייתכן שעדיין יש להם בית וקשרים‬ ‫וקרובים בכפר‪ ,‬חלקם באים לעבוד בעיר רק בעונה המתה בכפר‪.‬‬ ‫נחזור לענייננו‪ ,‬אנו בדרך למצוא חלקת אדמה המתאימה לגידול בקר‪ .‬דרושה‬ ‫לנו אדמה באקלים מתאים‪ ,‬ובתאילנד זה על ראשי ההרים הגבוהים‪ .‬וכך‪ ,‬המסע הפך‬ ‫לטיול‪ ,‬ובטיול ראינו איך האיכרים התאילנדים הרעבים לקרקע מבראים את היער‬ ‫שעל מורדות ההרים‪ ,‬וזורעים שם תירס בשורות היורדות בכיוון המורד‪ .‬חשבתי‬ ‫"ככה לא עושים חומה‪ ".‬אסור לברא את היער שעל ההר‪ ,‬ואם כבר‪ ,‬אז יש לזרוע שם‬ ‫לפי קווי גובה ולא בכיוון המורד‪ .‬בטרם עזבתי את תאילנד‪ ,‬תפסתי את עורך הדין‬ ‫התאילנדי‪ ,‬ההוא מהמשרד של יושב ראש הפרלמנט‪ ,‬ואמרתי "זו הארץ שלכם‪ ,‬ומי‬ ‫אנחנו שנתערב‪ ,‬אבל אינני יכול להתאפק‪ ,‬זו שגיאה לדורות‪ ".‬אמר לי "עוד תראה‪".‬‬ ‫לימים קראתי בעיתון שבתאילנד אסרו על בירוא יערות‪ ,‬ושמחתי בשבילם‪.‬‬ ‫לבסוף הגענו לצ'נג ראי‪ ,‬וטיפסנו בהר עד למקום לא רחוק ממשולש הגבולות‬ ‫תאילנד‪ ,‬בורמה ונדמה לי שגם סין‪ .‬במקום שבו האנשים עניים‪ ,‬הסמים פורחים‪,‬‬ ‫היערות צומחים והנופים מקסימים‪ .‬במקום הנפלא הזה עמד ארמונה של אם המלך‪,‬‬ ‫ובתוכו נסיך‪ .‬כשבתאילנד רוצים לתת למקום עדיפות לאומית‪ ,‬מקימים שם ארמון‪.‬‬ ‫לאחר נסיעה ארוכה בהרים מיוערים הגענו לארמון‪ ,‬בניין מרשים שעדיין לא נשלמה‬ ‫בנייתו‪ .‬נכנסנו לאולם גדול שבו ריצפת הבטון אינה מצופה עדיין‪ .‬בתווך עמד מכשיר‬ ‫טלוויזיה על ארגז‪ ,‬ומולו ישבו וצפו ילדי המקום‪ ,‬ילדיו של הנסיך‪ ,‬של הגנרל השומר‬ ‫עליו ושל הבנאים הבונים בשבילו‪ .‬למחרת בבוקר הוזמנו לדיון עסקי‪ .‬הנסיך ואשתו‬ ‫פרסו על ריצפת הבטון (עדיין לא היו שולחן וכסאות) מפה גדולה ותצלום אוויר‬ ‫ענקי‪ ,‬והשלושה‪ ,‬הנסיך הנסיכה והצבי‪ָּ ,‬כ ְרע ּו על המפות באופן שהתחת משמש להם‬ ‫איבר גוף עליון‪.‬‬

‫בערב נערך נשף תחת כיפת השמיים לכל החבר'ה העובדים במקום‪ ,‬ואנחנו‬ ‫הוזמנו גם‪ .‬זה היה דומה לחתונה בחצר בכפר ויתקין בימים הטובים‪ ,‬לפני שחתונות‬ ‫עברו למלון או לגן אירועים ‪ -‬נשף בחוץ על שולחנות שאולתרו מארגזים וקרשים‪.‬‬ ‫האווירה הייתה חלוצית כמו זו ששכחנו כבר‪ .‬מולנו ישבו הנסיך והנסיכה‪ ,‬וכטוב‬ ‫ליבם וליבנו בשרצים המטוגנים‪ ,‬המאודים או המבושלים‪ ,‬פתח הנסיך ושאל "אתם‬ ‫לא נראים אוסטרלים‪ ,‬מאיפה אתם?" (כמעט שכחנו שרשמית באנו מאוסטרליה‪,‬‬ ‫וכך נאמר למארחינו)‪ ,‬ענה צבי "מישראל"‪ .‬הנסיך לא הירפה‪ ,‬ואמר "אשתי למדה‬ ‫בארצות הברית‪ ,‬והמבטא שלך מזכיר לה משהו משם‪ ".‬ענה צבי "נכון‪ ,‬עליתי לישראל‬ ‫ממישיגן" המשיך הנסיך‪ ,‬ושאל "כמה פרות בריפתך?" ענה צבי "‪" "40‬וכמה חלב?"‬ ‫"‪ 400‬אלף ליטר לשנה‪ ".‬הנסיך עשה מהר חשבון‪ ,‬ואמר "עשרת אלפים ליטר לפרה זה‬ ‫הרבה יותר משלושת האלפים שאנחנו מקבלים כאן מפרה אחת לכל היותר‪ ,‬בוודאי‬ ‫יש לך מכל פרה רווח נאה‪ ".‬ענה צבי "אכן‪ ,‬כן‪ ".‬ואז שאל הנסיך "אם אתה מרוויח‪,‬‬ ‫למה שלא תעשה מזה יותר?" ענה צבי "בישראל‪ ,‬הממשלה מעכבת בידי‪ ,‬יש אצלינו‬ ‫מכסות ייצור חלב‪ ".‬אמר הנסיך "אז למה שלא תחזור לאמריקה מולדתך‪ ,‬ותקים‬ ‫את רפתך שם?" צבי קימט את מצחו‪ ,‬ואמר "אילו הייתי נשאר באמריקה היה יוצא‬ ‫ממני עורך דין גדול או מנתח לב מפורסם כמו שני אחי‪ " .‬פירוש רש"י‪" :‬כל חיי הכנתי‬ ‫עצמי לגדל פרות בארץ ישראל‪ ,‬וזה מה שאני‪ ".‬ואני חשבתי "כבר לא עושים אנשים‬ ‫כאלה יותר‪".‬‬

‫למה השומשום אינו מסיים‬

‫כאשר באתי לעבוד בוולקני‪ ,‬שאלתי "מה העבודה?" אמר לי יואש "תמציא‬ ‫אותה‪ ",‬וחיים אמר לי "תמצא‪ ".‬מאז אני ממציא או מוצא‪ .‬וכך המצאתי שעליי‬ ‫להעריך את התועלת הצפויה ממחקר מראש (‪ .)ex ante‬יואש נסע לשבתון‪,‬‬ ‫וחיים צבן קיבל את השלטון‪ .‬שאלתי את חיים "על מי אנסה ראשון?" אמר‬ ‫"קוסטרינסקי‪ ".‬קוסטרינסקי היה מנהל החווה בנהלל‪ .‬חווה שקודם הייתה‬ ‫משק הפועלות של חנה מיזל‪ ,‬המקום אשר בו מצא אבי את אימי בשנית‪.‬‬ ‫קוסטרינסקי‪ ,‬אדם קטן צנום שהיה בדרך ליציאה לגמלאות‪ ,‬בא אליי דרוך כולו‪,‬‬ ‫מצויד בכל הכלים להגן על השומשום שלו‪.‬‬ ‫השומשום היה מפעל חייו‪ .‬הוא לימד אותי ששמן השומשום הינו הבריא מכולם‪,‬‬ ‫שהכוספא (מה שנשאר לאחר שסוחטים את השמן)‪ ,‬החומר ממנו עושים את הטחינה‬ ‫והחלבה‪ ,‬מוסיפה לנו סידן‪ .‬הוא סיפר לי היכן מגדלים את השומשום‪ ,‬ממנו למדתי‬ ‫שהכי הרבה מגדלים בסין ובסודן‪ .‬קוסטרינסקי ידע שהוא עומד לפני ניתוח כלכלי‪,‬‬ ‫ובשבילו זה היה ניתוח לב פתוח‪ ,‬ולכן הצטייד בנתונים‪ .‬מתברר‪ ,‬שבעוד שעבור חיטה‬ ‫היו משלמים אז ‪ 150‬או ‪ 200‬דולר לטון‪ ,‬עבור גרעיני השומשום היו משלמים אלף‬ ‫דולר לטון‪" .‬אם הכול בשומשום טוב‪ ,‬אז מה רע בו?" שאלתי‪" ,‬הוא איננו מסיים"‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫יואש לקח אותי פעם לחלקת ניסיונות בעגבניות‪ ,‬והראה לי שיש בהן שני סוגי‬ ‫זנים‪ :‬זנים המסיימים‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל הפרחים פורחים ומבשילים פירות בזמן אחד‪,‬‬ ‫וזנים שאינם מסיימים‪ ,‬כל פרח פורח בתורו‪ ,‬ומבשיל בתורו‪ .‬הזנים המסיימים‬

‫‪171‬‬

‫‪172‬‬

‫טובים לתעשייה‪ ,‬כי מבשילים בבת אחת ואפשר לאוספם בקומביין‪ ,‬והזנים שאינם‬ ‫מסיימים טובים לשיווק טרי‪ ,‬כי כל יום קוטפים את הבשלים‪ ,‬וכך ישנה אספקה‬ ‫רציפה של עגבניות טריות על המדף במשך כל העונה‪ .‬חיטה מסיימת בבת אחת‪ ,‬ולכן‬ ‫אפשר לאוספה בקומביין‪ ,‬וכך גם מיני הדגן התרבותיים האחרים‪ .‬צמח השומשום‬ ‫אינו דגן‪ ,‬ואינו מניב שיבולים‪ .‬את זרעיו הוא אורז בהלקטים‪ ,‬וככל שהוא גדל נוספים‬ ‫עליו הלקטים חדשים‪ .‬כאשר מבשילים ההקלטים הראשונים‪ ,‬הם שופכים את‬ ‫זרעיהם ארצה‪ ,‬בעוד שהאחרונים עדיין לא פרחו‪ .‬למה הם שופכים? מרוב שאתם‬ ‫אוכלים חלבה וטובלים פיתה בטחינה‪ ,‬שכחתם שהחיטה והשומשום לא מגדלים‬ ‫את זרעיהם בשבילכם אלא לעצמם‪ ,‬ותכליתם רציפות הדורות‪ ,‬וכדי שיהיו הדורות‬ ‫הבאים‪ ,‬צריכים הזרעים להיזרע באדמה‪ .‬ואיך יזרעו אם אינם נשפכים? לעומת זאת‬ ‫אנחנו‪ ,‬בשביל לחם מרוח בטחינה‪ ,‬צריכים צמחים אשר לא שופכים‪ .‬כי איך נאסוף‬ ‫את הגרעינים‪ ,‬מה אנחנו נמלים?‬ ‫צמח השומשום אינו מסיים‪ ,‬ולכן כאשר אוספים אותו בקומביין‪ ,‬אוספים רק‬ ‫חלק קטן מן היבול בכוח‪ ,‬ואיכות הזרעים הנאספים כך נמוכה‪ .‬בסין ובסודן האיכרים‬ ‫קוטפים את ההלקטים פעמים אחדות במהלך הגידול‪ ,‬בכל פעם רק את הבשלים‪,‬‬ ‫וכך מתגברים על הבעיה‪ ,‬ומקבלים יבול גדול של גרעינים טובים‪ .‬קוסטרינסקי‬ ‫רצה לעשות לשומשום את מה שאבות אבותינו עשו במהלך ‪ 10000‬אלפי השנים‬ ‫האחרונות לחיטה ‪ -‬הוא רצה לטפח זן מסיים ולא שפיך‪ .‬האם הצליח? אין לדעת‪.‬‬ ‫הוא יצא לגמלאות‪ ,‬מת‪ ,‬וסודו נקבר איתו‪ .‬ושוב קם לשומשום גואל ‪ -‬הפעם לא‬ ‫בוולקני‪ ,‬אלא בפקולטה לחקלאות‪ .‬גנטיקאי ג'ינג'י צעיר בחר לעבוד על השומשום‪.‬‬ ‫מה הוא מצא? הוא מצא שהשומשום אומר "או" ‪ -‬או שהוא מסיים‪ ,‬או שהוא עתיר‬ ‫יבול‪ .‬זאת תכונה מערכתית פסק הג'ינג'י‪ ,‬והפך פרופסור‪ ,‬ואחר כך גם דיקן‪.‬‬ ‫כאשר נסעתי לאוסטרליה חיפשתי גידולים שערכם גבוה ביחס למשקלם‪,‬‬ ‫שאחרת לא יהיה בכוחם לחצות את מחסום המרחק‪ .‬השומשום היה אחד הגידולים‪,‬‬ ‫וכל כך למה? מפני שמחירו ‪ 1000‬דולר לטון‪ ,‬ומפני שבחוות לוברינגה אשר בצפון‬ ‫מערב אוסטרליה הקרקע והמים היו בשפע‪ .‬כל כך בשפע שכמעט ולא היוו מגבלה‪,‬‬ ‫ואם לא חשוב לך בכמה קרקע אתה משתמש ליצור טון מוצר‪ ,‬אז למה לא לגדל‬

‫שומשום ולאסוף אותו בקומביין‪ ,‬גם אם היבול בטונים ליחידת שטח נמוך? וכך‬ ‫יצא שדווקא בצפון מערב אוסטרליה שבה המחסום הלוגיסטי גבוה‪ ,‬העבודה יקרה‬ ‫והקרקע בחינם‪ ,‬דווקא שם‪ ,‬השומשום שלנו תהיה לו עדנה‪ .‬אינני יודע מה עלה בגורל‬ ‫גידול השומשום בצפון מערב אוסטרליה‪ .‬אם לא קרה כלום‪ ,‬אולי אוכל להציע אותו‬ ‫שוב‪ ,‬בנסיעה הבאה‪.‬‬

‫הנסיכה מאגם ויקטוריה‬

‫ישבתי באוסטרליה הרחוקה‪ ,‬ועסקתי בעיצוב אסטרטגיה לענף החלב שם‪ ,‬עד‬ ‫שיום אחד‪ ,‬חזר הבוס מאחת מנסיעותיו‪ ,‬וסיפר שפגש בשני הישראלים‪ ,‬פרופ' דן ומר‬ ‫ציכנר (אותם הכרתי לו אני בסיפור של חוות ליברינגה)‪ ,‬והם סיפרו לו על סיור עבודה‬ ‫שערכו בטנזניה‪ ,‬שם גילו את הדג‪ .‬איזה דג? בארץ כונה "נסיכת הנילוס‪ ".‬ביררתי‬ ‫בספרות המדעית‪ ,‬ומצאתי ששמו המדעי "‪ "Nile Perch‬דג גדול‪ ,‬אשר הבריטים‪,‬‬ ‫כאשר היו כל יכולים‪ ,‬העבירו לאגם ויקטוריה מאגם אחר‪ ,‬בדומה למה שעשו לתה‬ ‫בצילון (סרי לנקה היום)‪ ,‬לכותנה בארצות הברית ולהרבה גידולים אחרים‪ .‬בעצם זו‬ ‫הייתה השיטה שבאמצעותה הם היו עושים הון מאימפריה‪.‬‬ ‫באותו זמן עבד איתי בחור אוסטרלי צעיר שאביו ג'נטלמן אנגלי‪ ,‬ביולוג שעסק‬ ‫בהעברת טכנולוגיה ממקום למקום ברחבי האימפריה כל חייו‪ .‬בסוף ימיו (בגיל ‪)80‬‬ ‫בחר לו מכל המקומות שהאמפריה השוקעת יכלה להציע את טסמניה שבאוסטרליה‪,‬‬ ‫שם בנה לו במרומי הר את בית חלומותיו‪ ,‬כדי לסיים בו את חייו‪ .‬בן זקוניו היה‬ ‫"הפועל" שלי‪ ,‬ומה עשינו ביחד? העברת טכנולוגיה של דגים‪ .‬הדג שכולנו מכירים‬ ‫כנסיכת הנילוס הוא דג גדול‪ ,‬פילה העשוי ממנו הוא כמעט נטול עצמות‪ ,‬בשרו שמן‬ ‫וטעים‪ .‬מה עושים ממנו לטובת החברה שלנו? זו הייתה השאלה אשר עמדה לפיתחי‪.‬‬ ‫מצאתי בספרייה מגדיר של דגים‪ ,‬וממנו למדתי שהדג דנן הוא קרוב משפחה קרוב‬ ‫של דג הברמונדי השוחה בנהרות בצפון אוסטרליה‪.‬‬ ‫הלכתי לסופר‪ ,‬והסתכלתי על המדף‪ .‬מסתבר שבעוד שאצלנו הנסיכה נמצאת‬ ‫במקום הנמוך ביותר בסקלת המחירים‪ ,‬אצלם נמצא דג הברמונדי במקום הגבוה‬

‫ביותר‪ .‬הדג היה המאכל האהוב על המתיישבים הראשונים באוסטרליה‪ ,‬והיום מהווה‬ ‫מרכיב חשוב בסיפור האפוס האוסטרלי‪ .‬הוא הולך ונעשה נדיר‪ ,‬מפני שהחקלאים‬ ‫בצפון סכרו את הנהרות‪ ,‬וכך קטעו את מחזור הריבוי שלו‪ ,‬מחזור המחייב גרידיאנט‬ ‫(‪ )gradient‬של מליחות (מליחות הולכת וגדלה)‪ ,‬ואת זה אפשר להשיג באמצעות‬ ‫תנועה במעלה ובמורד הנהר‪ .‬כך נעשה הדג נדיר ויקר‪ .‬חשבתי "באפריקה זה דג‬ ‫שכאשר עולה ברשת משליכים אותו בחזרה לנהר‪ ,‬ופה הוא הדג הכי יקר‪ .‬זהו מצב‬ ‫המזמין מסחר‪".‬‬ ‫לקחתי על עצמי את המשימה לתכנן פרויקט ברמונדי‪ ,‬שתכליתו ייבוא דגי‬ ‫ברמונדי לאוסטרליה מימת ויקטוריה אשר באפריקה‪ .‬התחלתי בזה ששלחנו לעצמנו‬ ‫צידנית עם הדג האפריקאי‪" .‬הפועל"‪ ,‬זה שאביו העביר טכנולוגיות בשרות האמפריה‪,‬‬ ‫לקח את הדגים למסעדות היוקרה אשר בנמל פרימנטל (הנמל של פרת)‪ ,‬וביקש‬ ‫את הערכתן הקולינרית לברמונדי‪ ,‬מבלי לציין את המקור‪ .‬הם התלהבו‪ .‬אחר כך‬ ‫שלחנו את הדג למכון במדינת ויקטוריה המתמחה בזיהוי וגילוי זיופי דגים‪ .‬שאלנו‬ ‫אותם "הדג אמיתי או מזויף?" אמרו "זה ברמונדי אמיתי"‪ .‬ואז שלחנו את הבוס‪,‬‬ ‫מלווה במנהלי חברת הדייג שלנו‪ ,‬לבדוק את המצב בטנזניה‪ ,‬משם חשבנו להביא‬ ‫את הדג‪ .‬תחום התמחותה של החברה האוסטרלית שבה עבדתי היה מזון‪ ,‬ובתוך‬ ‫מגוון חברות הבת והמפעלים שהיו בבעלותה‪ ,‬הייתה גם חברת דייג אשר התמחתה‬ ‫בשליית סרטנים (לובסטרים אם נדייק) ענקיים הנחבאים בשוניות האלמוגים אשר‬ ‫בצפון‪ .‬אלה חזרו מן הסיור בטנזניה נלהבים ממה שראו שם‪ ,‬ומה שראו זה היה בעיקר‬ ‫סרטנים‪ ,‬ואכן גם בטנזניה נחבאים לובסטרים ענקיים בשוניות האלמוגים‪ ,‬בקיצור‪,‬‬ ‫הם בכלל לא התעניינו בדגים‪ .‬הבוס שהיה איתם התרשם מן המצב הפוליטי בטנזניה‪,‬‬ ‫וחשש שבמדינה חצי קומוניסטית כמו שהייתה טנזניה אז‪ ,‬מיזם כזה מסוכן מאוד‪.‬‬ ‫וכך עמדו בפני הפרויקט שתי בעיות‪ :‬מומחיות וניהול מצד אחד‪ ,‬וסיכון פוליטי מצד‬ ‫שני‪ .‬למצב הפוליטי מצאתי שני פיתרונות‪ :‬האחד‪ ,‬תכנון דוברה ועליה מפעל לעיבוד‬ ‫דגים‪ .‬הדוברה תאסוף את הדגים שידוגו בחלקו הטנזני של אגם ויקטוריה‪ ,‬תקפיא‬ ‫אותם‪ ,‬ותשלח לאוסטרליה‪ .‬והיה כי תקרה מהפיכה‪ ,‬מלחמה או החרמה‪ ,‬תמלט‬ ‫האונייה לחלקו הקנייתי של האגם‪ ,‬שכן טנזניה וקניה שוכנות לחופו של אותו אגם‬

‫‪173‬‬

‫‪174‬‬

‫ענק ‪ -‬ימת ויקטוריה‪ .‬הפתרון השני היה להעביר את כל הפעילות לקניה‪ ,‬שנחשבה‬ ‫אז כמדינה יציבה יחסית‪ .‬אשר למומחיות וניהול‪ :‬שאלתי את הבוס "האם יש לך‬ ‫מישהו באמתחתך?" אמר לי "אין אף אחד‪ ".‬אמרתי בבדיחות "במקום שאין אנשים‪,‬‬ ‫אחי יכול להיות האיש‪ ".‬אני התבדחתי‪ ,‬אבל הם לקחו את זה ברצינות‪ .‬שאלו אותי‬ ‫על אחי‪ .‬אמרתי‪ ,‬עכשיו ברצינות‪ ,‬שהוא האיש שיכול להתחיל מכלום משהו‪ ,‬ואת כל‬ ‫מה שיהיה צריך לכך הוא ילמד‪ ,‬ידע ויבין‪ .‬וכך היה‪ ,‬אחי אורי‪ ,‬שלא ידע עד אז דבר‬ ‫וחצי דבר על דגים ודרכי עיבודם‪ ,‬עבר בארץ‪ ,‬ביקר‪ ,‬עבד ולמד במקומות שבהם הידע‬ ‫הנחוץ קיים (דייגים ומפעלים לעיבוד דגים)‪ ,‬ולא עברה חצי שנה‪ ,‬ולא היה בארץ‬ ‫מומחה גדול ממנו לדג שבארץ אינו קיים‪ .‬מצויד בידע הזה‪ ,‬יצא לקניה ללמוד את‬ ‫אורח חייהם ומשלח ידם של הדייגים שם‪ .‬בנוסף‪ ,‬עזרתי אני ביצירת קשר בין אורי‬ ‫לבין מהנדס ישראלי שהתמחה בהובלת הייצוא החקלאי הישראלי (כולל דגים)‬ ‫לארצות רחוקות‪ .‬בעקבות מסע הלמידה המשולש הזה בארץ‪ ,‬בקניה ובמה שביניהם‪,‬‬ ‫פיתח אורי טכנולוגיה שהיו לה שתי פנים‪ :‬שינוי קטן ככל האפשר באורח חייהם‬ ‫ובמנהגיהם של הדייגים הקינייתיים‪ ,‬ואי התפשרות על איכות המוצר הסופי שיגיע‬ ‫לפרת ממרחק של יותר מעשרת אלפים מילים בדרך הים‪.‬‬ ‫הוא הצליח לארגן את הדייגים המקומיים‪ ,‬לתת בידם סירות דייג ואמצעי דייג‬ ‫משוכללים‪ .‬מעודפי הצבא הקנייתי רכש משאיות ‪ 4X4‬רוסיות‪ ,‬עבירות בכל שטח‬ ‫ובכל מזג אוויר‪ ,‬שבאמצעותן נאספו הדגים‪ ,‬והובאו מהר ככל האפשר למפעל‪ .‬שם‬ ‫עובדו לפילה‪ ,‬הוקפאו‪ ,‬ונשלחו לאוסטרליה בדרך הים‪ .‬זה עבד‪ .‬הדגים היו טובים‪,‬‬ ‫והצרכנים אהבום‪ .‬רק המתחרים‪ ,‬דייגי הברמונדי האוסטרליים‪ ,‬לא אהבו אותם‪.‬‬ ‫הם ביררו מהיכן מגיעים כל כך הרבה דגי ברמונדי טובים‪ ,‬והלשינו בפני השלטונות‪.‬‬ ‫חטאנו לא היה בכך שייבאנו לאוסטרליה דגים‪ .‬חטאנו שכינינו אותם בשם ברמונדי‪.‬‬ ‫לו היינו מכנים בשם ניל ברמונדי‪ ,‬כפי שהצעתי בתחילה‪ ,‬יתכן שהיינו ממשיכים‬ ‫לייבא אותם לאוסטרליה עד היום הזה‪.‬‬

‫זיתים לא היו שם‬

‫בסיפורים העוסקים במשלחות לצפון וצפון מערב אוסטרליה‪ ,‬דובר על עריצות‬ ‫המרחק‪ .‬המקומות האלה רחוקים כ‪ 3000-‬מילין מכל ריכוז אוכלוסיה גדול‬ ‫באוסטרליה או מחוצה לה‪ ,‬ועומד בינם לבין השווקים מחסום המרחק‪Logistic ,‬‬ ‫‪ Barrier‬כיניתי אותו שם‪.‬‬ ‫אחת הדרכים אשר מצאנו כדי להתגבר על עריצות המרחק הייתה לבחור‬ ‫גידולים אשר יכולים לעבור את מחסום המרחק‪ .‬גידולים שערכם רב ביחס למשקלם‬ ‫ונפחם‪ .‬עריצות המרחק לא הייתה הבעיה היחידה במחוזות האלה‪ ,‬הבעיה השנייה‬ ‫הייתה יוקר העבודה‪ .‬במוצרים חקלאיים כגון פירות או ירקות‪ ,‬רוב העבודה נעשית‬ ‫באסיף‪ ,‬ולכן הצענו להתגבר על גובה השכר על ידי גידולים אשר בהם ערך המוצר פר‬ ‫נגיעה (באסיף) גדול ככל האפשר‪ .‬אבל הייתה עוד דרך‪ ,‬והיא לחפש גידולים שאפשר‬ ‫לאוספם במכונה‪ .‬וכאן נכנסים הזיתים לתמונה‪ .‬כאשר יצאתי מן הארץ‪ ,‬כבר הייתה‬ ‫לנו בישראל טכנולוגיה לגידול זיתים לשמן המבוססת על אסיף ממוכן‪ ,‬והזן ‪ -‬ברנע‪.‬‬ ‫שמן הזיתים הוא מוצר יקר ביחס למשקלו‪ .‬בדו"ח המסכם את האסטרטגיה לפיתוח‬ ‫גידולים בחוות ליברינגה‪ ,‬הצענו בין השאר גידול זיתים‪ .‬חזרתי הביתה‪ ,‬ונתבקשתי‬ ‫לערוך תוכנית עיסקית לפרויקט גידול זיתים ועיבודם לשמן‪ .‬הכנתי תוכנית‪ ,‬ולא‬ ‫קרה איתה דבר‪ .‬אני שכחתי מכל העניין‪ ,‬יצאתי לגימלאות‪ ,‬ואז בא אליי אדום‪.‬‬ ‫אדום היה חברו של אחי מסיירת הצנחנים המהוללת‪ .‬חבר כל כך טוב‪ ,‬שכמעט שלח‬ ‫אותו‪ ,‬כלומר את אחי‪ ,‬לעולם האמת‪ .‬באותם ימים הגברים היו גברים‪ ,‬ולא נטרו‬ ‫טינה זה לזה אפילו על דבר כזה‪ .‬אדרבא‪ ,‬הם נשארו חברים‪ .‬אני דווקא לא שכחתי‪,‬‬

‫אבל ידעתי שזה זכרון רע‪ ,‬והתגברתי‪ .‬אדום משול לעוף החול‪ ,‬עולה מעלה מעלה‪,‬‬ ‫נופל וקם‪ ,‬ותמיד חושב בגדול‪ .‬הייתה לו חממה של גידולי קישוט ופרחים מיוחדים‬ ‫שהצליחה מאוד‪ ,‬עד אשר פשטה את הרגל‪ ,‬ואז הוא קם‪ ,‬והקים משתלת זיתים‪ .‬לא‬ ‫סתם זיתים‪ ,‬אלא זיתים מן הזן ברנע‪ .‬זן שטיפח חוקר בוולקני מעץ אשר התגלה‬ ‫בקדש ברנע (במבצע סיני או במלחמת ששת הימים)‪.‬‬ ‫כאשר בא אליי אדום‪ ,‬הוא לא ידע הרבה על תהליך עיבוד הזיתים לשמן‪ ,‬לא היה‬ ‫לו מושג על אוסטרליה‪ ,‬לא הכיר אף חוקר זיתים בוולקני‪ ,‬אבל היו לו הרבה תעוזה‬ ‫ומרץ‪ .‬אני עזרתי לו לקשור קשר עם מטפח זיתים‪ ,‬וביחד עם נורית וכלכלן‪ ,‬עולה חדש‬ ‫מאוסטרליה‪ ,‬למדנו את תהליך ייצור הזיתים‪ ,‬מן המשתלה ועד למדף במרכול‪ .‬הכנו‬ ‫תכנית עסקית שכללה חקלאות‪ ,‬טכנולוגיה של מזון‪ ,‬שיווק והערכת הכדאיות‪ .‬חמוש‬ ‫בתכנית הזו ובזן ברנע‪ ,‬יצא אדום לכבוש את יבשת אוסטרליה‪ ,‬ופתח בדרום‪ .‬והוא‬ ‫אכן כבש‪ .‬אדום ייסד את תעשיית שמן הזיתים באוסטרליה‪ .‬לפניו לא הייתה שם‬ ‫תעשייה כזו‪ .‬הוא ייסד בדרום אוסטרליה את המשתלה הראשונה‪ ,‬ממנה נטעו על פי‬ ‫הנחיותיו ובשיתופו עשרות‪ ,‬ואולי כבר מאות‪ ,‬אלפי דונמים של זיתים‪ ,‬וכך הוקמה‬ ‫באוסטרליה תעשיית שמן זית‪.‬‬ ‫קטיף ממוכן של זיתים לשמן‬

‫משה דיין ויעקב מרידור‬

‫ופעם נפלה עליי המשימה להעריך את חברת ״אטלנטיק״‪ .‬היום המחיר בבורסה‬ ‫קובע‪ ,‬אבל בימים ההם ידה של המדינה הייתה בכל‪ ,‬וכדי להתערב הייתה דרושה‬ ‫אינפורמציה‪ ,‬ואינפורמציה כלכלית ‪ -‬זה היה עסקי‪ .‬״אטלנטיק״ הייתה חברה‬ ‫בבעלות יעקב מרידור‪ ,‬אחד החשובים במפקדי אצ"ל‪ ,‬ואחרי מלחמת העצמאות‬ ‫ממנהיגי חירות‪ .‬לפני מלחמת השחרור הגלו אותו האנגלים לקניה (או אריתריאה‪.‬‬ ‫האנגלים שלטו אז בארץ מכוח המנדט של חבר הלאומים [היום או"ם]‪ ,‬ואצ"ל‬ ‫נחשבו חבורה של טרוריסטים)‪ .‬הוא ברח משם‪ ,‬והגיע לארץ ישר למלחמת השחרור‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה‪ ,‬כאשר רבים מגיבוריה ומשתמטיה חיפשו‪/‬זכו בתפקידים במעלות‬ ‫השלטון‪ ,‬מפלגת חירות נשארה בחוץ‪ ,‬ומרידור בחר ללכת לעסקים‪ .‬בהתחלה הקים‬ ‫חברה לייבוא בשר מקניה "אינקודה"‪ .‬כנראה שגם בהיותו בבית סוהר בקניה‪ ,‬הסתכל‬ ‫סביבו‪ ,‬וגילה הזדמנות עסקית ‪ -‬שם הבקר בהמוניו ניזון מן העשב שהיה שם כמעט‬ ‫ללא גבול‪ ,‬בעוד שבארץ חילקו מנת בשר לשבוע באמצעות נקודות (על כך סיפרתי‬ ‫במקום אחר)‪ .‬הוא קנה‪ ,‬שחט‪ ,‬והוביל בים את הבשר לאילת‪ ,‬שזה עתה הוקם לה‬ ‫נמל‪ .‬מן הבקר עבר לפירות‪ ,‬והקים את החברה הימית להובלת פרי‪ ,‬שהובילה בקירור‬ ‫בננות ממרכז אמריקה לאירופה (על כך בהמשך)‪ .‬בצידה הקים‪ ,‬בשותפות עם אחד‬ ‫מקברניטיו‪ ,‬את חברת הדייג אטלנטיק שדגה דגי בקלה באוקינוס בסביבות דרום‬ ‫אפריקה‪ .‬נדמה לי שהם גילו את שדות הדייג האלה לעולם‪ .‬בכל אופן‪ ,‬לנו בארץ‬ ‫נודע דג חדש‪ ,‬הבקלה‪ ,‬שאכלנוהו מטוגן‪ ,‬אפוי או צלוי כאילו שנמצא כאן מימי אדם‬ ‫הראשון‪ .‬באותו הזמן‪ ,‬ולא באותו המקום‪ ,‬התקיימה לה בקושי חברת דייג וותיקה‬

‫‪175‬‬

‫‪176‬‬

‫שצדה דגים בים האדום ‪ -‬יונה שמה‪ .‬בים האדום הדגים יפים‪ ,‬אך חלקם לא אכילים‪,‬‬ ‫הם לא מתקבצים לעדרים‪ ,‬וקשה לצוד אותם‪ .‬בערך באותו הזמן‪ ,‬היה פנוי להובלה‬ ‫משה דיין ‪ -‬גיבור מלחמה‪ ,‬רמטכ"ל לשעבר‪ ,‬שנתיים שלוש גם שר‪ ,‬ובזמן הזה שבו‬ ‫מדובר‪ ,‬קיבל על עצמו לנהל את חברת הדייג יונה הדגה דגים בים האדום החוצה את‬ ‫המדבר‪ .‬כל אלה‪ :‬חברת אטלנטיק‪ ,‬חברת יונה‪ ,‬משה דיין ויעקב מרידור‪ ,‬נצטמתו‬ ‫(מהמילה צומת) לצומת אחת בחדרו של ראובן אילנד במשרד החקלאות‪ ,‬ביום‬ ‫שישי חם אחד בשעות אחר הצהריים‪ .‬וכל כך למה? מרידור אשר גילה בים אוצר (דג‬ ‫הבקלה)‪ ,‬הבין שכדי לשווק אותו בארץ הוא צריך את תנובה (שהייתה אז מונופול‬ ‫על השיווק הסיטוני של תוצרת חקלאית טרייה)‪ ,‬וכדי למנוע ממתחרים לגזול ממנו‬ ‫את הלקוח‪ ,‬הוא מילא את כל המקררים של תנובה בדגים למשך חצי שנה‪ ,‬כך שלא‬ ‫יהיה בהם מקום לדגים של מתחרים‪ .‬חברת יונה לעומת זאת רצתה "גם אני‪ ".‬גם‬ ‫היא רצתה לדוג בים אשר בסביבת דרום אפריקה דגים שאפשר לאכול וקל לדוג‪,‬‬ ‫אך כאשר באה לתנובה לדון בסידורי השיווק‪ ,‬אמרו "מצטערים‪ ,‬המקררים מלאים‪".‬‬ ‫במצב כזה‪ ,‬בימים ההם‪ ,‬היו הולכים ליישב את העניינים במפלגה‪ .‬מפא"י‪ ,‬שידה בכל‪,‬‬ ‫שלטה במדינה ובכלכלה‪ ,‬אבל מרידור לא היה במפא"י אלא בחירות‪ ,‬ולכן‪ ,‬לעומת‬ ‫משה דיין המפא"יניק‪ ,‬הוא היה במצב נחות‪ .‬תנובה הייתה אז קואופרטיב של‬ ‫חקלאים‪ ,‬והחקלאים היו בסיס כוחה של המפלגה השלטת מפא"י‪ ,‬ושם דיין הנהללי‬ ‫המפא"יניק היה חזק‪ ,‬ואילו מרידור החרותניק התל אביבי חלש‪ .‬הלכו לבירור במשרד‬ ‫החקלאות‪ ,‬שם ניהל את העניינים האלה ראובן אילנד‪ ,‬סמנכ"ל כלכלה‪ ,‬והוא האיש‬ ‫החזק במשרד‪ .‬וראובן‪ ,‬אף על פי שהיה מושבניק‪ ,‬לא היה חשוד על איפה ואיפה‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬מצאתי את עצמי (הכלכלן שהעריך את חברת ״אטלנטיק״) בחברת שני הגברים‬ ‫החזקים בארץ‪ ,‬כשהם מתמודדים על מקום במקרר‪ ,‬והשופט הוא הבוס שלי‪ ,‬ראובן‪.‬‬ ‫זה נגמר בהסדר פשרה של שיווק‪ ,‬ואז פתח ראובן את דלת הארון‪ ,‬הוציא בקבוק‬ ‫קוניאק וארבע כוסיות‪ ,‬הרים כוס אחת‪ ,‬ואמר "מה לשני האנשים הגדולים האלה‬ ‫ולציד דגים ומקום במקרר?" משה הרים את הכוס ואמר "היהודים מרובים‪ ,‬הארץ‬ ‫קטנה‪ ,‬ואילו הים גדול גדול‪ ,‬ככל אשר תמצא ידנו"‪ .‬מרידור אמר "כולם יודעים שאני‬ ‫מכוון להתפשט מזרחה (שתי גדות לירדן‪ ,‬זו שלנו זו גם כן)‪ ,‬אבל בינתיים זה בלתי‬

‫אפשרי‪ ,‬לכן אני מכוון מערבה‪".‬‬ ‫אחר הדברים האלה פנה מרידור למסחר בבננות‪ .‬הוא היה הראשון שידע‬ ‫להוביל בננות ממרכז אמריקה לאירופה בכמויות גדולות ובזול‪ .‬לשם כך שכר את כל‬ ‫המספנות המובטלות אשר בצפון אירופה ובנה צי אוניות קירור מתמחות שלא היה‬ ‫כמותו‪ .‬באוניותיו הוביל בננה‪-‬לה לכל דנה‪-‬לה בכל אירופה‪ .‬עד אז ידעו האירופים‬ ‫בעלי הצווארון הכחול על בננות מספרי ההרפתקאות של אריך קסטנר‪ .‬החברה‬ ‫הימית להובלת פרי שייסד מרידור הפכה לשם דבר בעולם‪ .‬אבל אז כנראה השתן‬ ‫עלה לו לראש והוא גדל וגדל וגדל עד שנפל‪ .‬האמפריה הימית התנפצה לרסיסים‬ ‫והחוות ירדו איתה לטמיון‪.‬‬ ‫נ‪ .‬ב‪ .‬מחכמי הגמרא למדתי שסיפור דומה לממחטה של הקוסם‪ .‬אתה מושך‬ ‫ממחטה אחת והיא מושכת עוד אחת שמושכת עוד אחת וכך הסיפור לא נשאר לבד‪.‬‬ ‫ובכן‪ :‬בימים ההם‪ ,‬מי שניהל את כלכלת המדינה היה שר האוצר פנחס ספיר‪ .‬היה‬ ‫לו פנקס שחור קטן‪ ,‬שם היה כותב את החלטותיו‪ ,‬ועל פי פינקסו יישק דבר‪ .‬הוא‬ ‫דאג שתקום כאן תעשיית טקסטיל (כנראה זכר בערגה את לודג'‪ ,‬עיר הטקסטיל‬ ‫בפולין)‪ ,‬הוא דאג שתהיה חברת אוניות‪ ,‬כדי שבעת צרה לא נהיה תלויים בגויים‪,‬‬ ‫וכאן עולה בזיכרון הלוי שהקים את חברת ״סומרפין״‪ ,‬חברה המסיעה נוסעים עם‬ ‫רכבם באוניות ‪ -‬אתה נכנס עם מכוניתך אל בטן האונייה בחיפה‪ ,‬ויוצא במכוניתך‬ ‫במרסיי‪ .‬סידור נהדר להגיע לחו"ל (היום זה בעיקר במטוסים)‪ ,‬וכן‪ ,‬גם אנחנו נסענו‬ ‫בה‪ ,‬אבא ואימא ושני ילדים בטוטו האוטו‪ .‬זה הצליח מאוד‪ .‬אנשים שלא היה להם‬ ‫מושג מה זה חו"ל ומה זה תייר נכנסנו לשם‪ ,‬יצאו משם‪ ,‬וראו עולם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בא‬ ‫היום‪ ,‬ו״סומפרין״ פשטה את הרגל‪ .‬באו העיתונאים אל ספיר ושאלו "איך זה?" ענה‬ ‫להם "מיליונר זה כמו דג‪ ,‬עד שהוא לא מת‪ ,‬אי אפשר לשקול אותו‪".‬‬

‫פרופסור דה ויט ומיסטר פיליפס‬

‫אחרי מלחמת יום כיפור‪ ,‬מחירי הדלק עלו פי שלושה‪ ,‬ואיתם מחירי‬ ‫הגרעינים‪ ,‬והתרחש מאורע שזעזע רבים מקצה העולם ועד קצהו‪ ,‬ובתוכם‬ ‫מדענים וחוקרים ‪ -‬מדענים "גילו" שהעולם סופי‪ ,‬ואי אפשר להשתמש בו‬ ‫בלי חשבון‪ ,‬וקבוצות של מדענים במקומות שונים ניסו לעשות את החשבון‪.‬‬ ‫אני זוכר ישיבה קצת מבוהלת במשרד החקלאות שהוביל סגן השר‪ ,‬ועלו בה‬ ‫רעיונות משוגעים‪ ,‬כגון גידול תירס לגרעינים בחממות בנגב‪ .‬אני זוכר שכדי‬ ‫לסדוק את חומת הרצינות‪ ,‬אמרתי בקול רפה "חבל שאין לנו כמה חביות‬ ‫דלק‪ ".‬התנפל עליי רענן ויץ‪ ,‬אז ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות ודמות‬ ‫צבעונית ובעלת השפעה בחקלאות‪ ,‬ואמר "צדקה עשה לנו הקב"ה שלא חנן‬ ‫אותנו בנפט‪ .‬זה יעשה אותנו חרוצים יותר‪ ,‬חכמים יותר‪ ,‬וכך נצליח יותר‬ ‫בתחומים אחרים‪ ".‬אמר‪ ,‬ולא ידע שניבא את מדינת הסטרטאפ‪ ,‬וגם לא ידע‬ ‫שאנו בדרך להיות מדינת גז‪.‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬באותו הזמן‪ ,‬ביקר כאן פרופסור דה ויט חברו של יואש‪ ,‬שנתן‬ ‫קורס לחוקרים במודלים של סימולציה של מערכות ביולוגיות‪ .‬הקורס התקיים‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬ופתח את הראש להרבה חוקרים בתחום‬ ‫הביולוגיה‪ ,‬אשר נשבו מאז בכבלי הסימולציה‪ .‬כאשר ביקר אצל יואש‪ ,‬העלה את‬ ‫הצורך בכלכלן שמתמצא בטכנולוגיות חקלאית‪ .‬יואש תרם אותי‪ .‬לאחר שדה ויט‬ ‫הלך‪ ,‬שאלתי את יואש "למה שיקח אותי?" "הוא מקבל עבד בחינם‪ ,‬למה שלא יקח?"‬ ‫אמר‪ ,‬ואני הוזמנתי לעבוד עם פרופסור דה ויט בהולנד‪.‬‬

‫דה ויט היה מראשוני החוקרים שעסקו בסימולציה של מערכות ביולוגיות‪,‬‬ ‫שזה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬תיאור המערכת באמצעות משוואות מתמטיות באופן שאפשר לשאול‬ ‫לגביה שאלות "אם‪-‬אז" (אם נעשה כך וכך‪ ,‬אז יקרה זה וזה)‪ .‬בתקופה שאני הכרתי‬ ‫אותו‪ ,‬שמו הלך לפניו בין החוקרים מישראל ועד אוסטרליה‪ .‬באוניברסיטת ווכנינגן‬ ‫כעשרים דוקטורנטים עבדו על סימולציה של מערכות ביולוגיות שונות בהדרכתו‪ .‬לכל‬ ‫אחד מהם היה טרמינל למחשב מרכזי (ה‪ PC-‬טרם נפוץ)‪ ,‬וכל אחד רתם אותו לעיצוב‬ ‫מודל סימולציה של המערכת שעניינה אותו‪ .‬לדה ויט היה מבט כולל על הביולוגיה‪,‬‬ ‫שאותו ניסה לבטא במאמר שעניינו היררכיה של מערכות ביולוגיות‪ .‬החל מן הגן‬ ‫דרך התא‪ ,‬עבור ליחיד ומשם לקהילה (עדר‪ ,‬קבוצה?)‪ ,‬עד למדינה‪ ,‬ואולי לעולם‪.‬‬ ‫כאשר הגיע ליחיד ורצה לטפל באדם‪ ,‬אני הגעתי לשם‪ .‬אמר לי "תבחר נושא"‪ .‬בחרתי‬ ‫לעבוד על תכנון רב תקופתי של אזור‪ .‬רב תקופתי‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שתוצאות השנה‬ ‫האחת מהוות את תנאי ההתחלה של השנה שבאה לאחריה‪ .‬את המודל ביססתי‬ ‫על טכניקת התכנון הלינארי‪ ,‬אשר הייתה נפוצה באותו הזמן בקיבוצים‪ ,‬אך נדירה‬ ‫בווכנינגן‪ ,‬וכנראה בהולנד כולה (לא אנסה להסביר אותה כאן‪ ,‬ורק אציין שהטכניקה‬ ‫הזו משיאה פונקציית מטרה)‪ .‬כאשר הסברתי לדה ויט את עניין פונקציית המטרה‬ ‫שאל "ומה היא אצלנו?" "מקסימום רווח" אמרתי‪ ,‬ולרגע נזכרתי להוסיף "והיא גם‬ ‫משמשת בקיבוצים‪ ,‬שהיו אוונגרד של הסוציאליזם בעולם כמה שנים קודם‪ ".‬דה‬ ‫ויט‪ ,‬שהיה שמאלי בדעותיו (במונחים הולנדיים)‪ ,‬שאל "למה דווקא רווח?" "כל‬ ‫דבר אני יכול לתרגם לרווח"‪ ,‬אמרתי בשחצנות ראויה לשבח‪ .‬כל שבוע הייתי מוסיף‬ ‫נדבך למודל‪ .‬הרבה מזה בשיתוף עם אשתי רבקה‪ ,‬שהייתה טובה ממני במתמטיקה‪,‬‬ ‫ועבדה בעצמה על מודל של המשק הישראלי‪ .‬את מה שפיתחנו הייתי מעלה על הכתב‬ ‫באנגלית עילגת ובכתב חרטומים‪ ,‬ולקראת סוף השבוע (הארוך שם) הייתי מוסר את‬ ‫התוצר של השבוע לדה ויט‪ .‬הוא היה קורא‪ ,‬שואל אותי שאלות‪ ,‬ואז מתקתק באצבע‬ ‫אחת במכונת כתיבה ישנה‪.‬‬ ‫בכל יום חמישי אחר הצהריים היה לובש גרבי צמר עבים בצבע ירקרק המגיעים‬ ‫עד מתחת לברך‪ ,‬ומכנסיי צמר ירקרקים המגיעים משם ועד לקורקבן‪ ,‬מעיל צמר‬ ‫עבה‪ ,‬גם הוא ירקרק‪ ,‬ויורד על הברכיים וכובע ירקרק שכבר שכחתי מה הייתה‬

‫‪177‬‬

‫‪178‬‬

‫צורתו במדויק‪ .‬לבוש במדים אלה היה עומד ליד המסילה בתחנת הרכבת הקטנה‬ ‫אשר בווכנינגן‪ ,‬מחכה‪ ,‬ביחד עם אנשים חשובים אחרים לבושים כמותו‪ ,‬לרכבת אשר‬ ‫תיקחהו לעיר הבירה דן הך (האג בשפתנו)‪ .‬בכל יום שני היה חוזר לאוניברסיטה‪,‬‬ ‫אל תלמידיו‪ ,‬מעריציו משכבר‪ .‬ביום אשר בו מדובר‪ ,‬חזר מדן הך‪ ,‬ומה אמר? "בסוף‬ ‫השבוע נפגשתי עם מיסטר פיליפס" (יצרן של מנורות החשמל‪ .‬בעולם "פיליפס" הוא‬ ‫מותג של מוצר‪ ,‬בהולנד הוא שם דבר) "שאלתי את מיסטר פיליפס ‪ -‬למה אתה שואף?‬ ‫האם למקסימום רווח?" ענה "לא רק‪ .‬אני רוצה שתושבי בראבאנט (הדרום הקתולי‬ ‫העני של הולנד) ירימו ראש‪ ,‬שקבוצת הכדורגל אינדהובן תנצח‪ ,‬שהילדים בהולנד‬ ‫יתעניינו יותר במדע‪ ,‬וכן‪ ,‬גם ברווח‪ ,‬שהרי בלעדיו אי אפשר להשיג את כל האחרים‪".‬‬ ‫אני המשכתי בפרויקט‪ ,‬וגמרתי לעצב מודל פיתוח רב תקופתי וחד יעדי לאיזור‪.‬‬ ‫באותו זמן‪ ,‬דה ויט גויס על ידי ממשלת הולנד לוועדה שתקבע אסטרטגיה להולנד‪,‬‬ ‫שם בנה‪ ,‬יחד עם מתמטיקאים וכלכלנים וברוח המודל שלנו‪ ,‬מודל להולנד‪ .‬הוא לא‬ ‫שכח את השיחה עם מיסטר פיליפס‪ ,‬והעמיד בחור צעיר‪ ,‬דוקטור למתמטיקה‪ ,‬לפתח‬ ‫את הגירסא הרב יעדית‪ .‬אני המשכתי לעבוד איתו מהארץ‪ ,‬והטמעתי במודל שלנו רב‬ ‫יעדיות‪ .‬ומה אני קורא היום בעיתון? ג׳נט ילן (‪ ,)Janet Yellen‬ראש ה״פדרל ריזרב״‬ ‫של הבנק המרכזי של ארה"ב‪ ,‬תעשה שינוי חשוב‪ :‬עד עכשיו הבנק ניסה להתמודד‬ ‫עם יעד אחד – אינפלציה‪ ,‬מעכשיו ג׳נט ילן תתמודד עם שניים – אינפלציה ואבטלה‪,‬‬ ‫ומחפשים מודל מתאים לכך‪ .‬אולי נוריד מהבוידעם את המודל הישן והטוב שלנו?‬

‫גידול בקר ללא מגע יד אדם‬

‫עבדתי בתכנון חווה באוסטרליה‪ .‬חוות בקר ליברינגה שמה‪ ,‬ועליה כבר סופר‬ ‫במקום אחר‪ .‬חזרתי מאוסטרליה‪ ,‬והזמנתי את בן דודי אמנון לסיעור מוחות‬ ‫פרטי‪ .‬אני הבאתי משם צרכים ובעיות‪ ,‬והא הציע כיווני פתרון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בחווה‬ ‫המשתרעת על ‪ 500‬אלף הקטאר (חמישה מיליון דונם)‪ ,‬משהו כמו רבע שטחה של‬ ‫ישראל‪ ,‬פזורות כחמישים בארות (בורות בשפתם)‪ ,‬בכל באר משאבה המעלה בכוח‬ ‫הרוח את המים שבמעמקי האדמה אל השוקת‪ .‬לשם באים בני הבקר הצמאים‪,‬‬ ‫ושותים‪ ,‬ושותים‪ .‬אם משהו בבאר יתקלקל ולא יתוקן בזמן‪ ,‬בני הבקר ימותו‪ .‬את‬ ‫הבאר צריך לתקן‪ ,‬אבל איך יודעים איזה באר? כדי לדעת‪ ,‬נוסע עובד ברחבי החווה‬ ‫ברכב ‪ 4X4‬במשך כל ימות השנה‪ ,‬מבאר לבאר‪ ,‬כדי לראות מה השתנה‪ ,‬ולמצוא את‬ ‫מה שהשתבש‪ .‬באוסטרליה שכר העבודה גבוה‪ ,‬ובצפון על אחת כמה וכמה‪ ,‬ועובד‬ ‫שכל תפקידו לראות בארות‪ ,‬זו הוצאה גדולה‪ .‬צורך אחר שהבאתי משם הוא כינוס‬ ‫הבקר (ה‪ Mustering Cattle-‬בלשונם)‪ .‬כדי לאכול את העשב במרעה‪ ,‬הבקר לא‬ ‫צריך להשגחת בני האדם‪ ,‬ובימים כתיקונם דרוש בחווה מספר קטן של עובדים‪,‬‬ ‫בדרך כלל מנהל ופועל אחד או שניים אשר נוסעים ברחבי החווה ומתקנים גדרות‪,‬‬ ‫בארות ומתקנים אחרים‪ .‬פעם בשנה מכנסים את הבקר כדי לגמול את הקטנים‬ ‫(כלומר להפרידם מאימותיהם)‪ ,‬ולזהות ולהפריד משאר העדר את אלו שהגיעו‬ ‫לפירקם ומיועדים לשיווק‪ .‬בנוסף לאלה‪ ,‬זו הזדמנות לטפל בבקר‪ ,‬לחסן חיסונים‪,‬‬ ‫להלחם בטפילים‪ ,‬ובאוסטרליה ראיתי גם עיקור מבכירות‪ .‬את כל אלה עושה קבוצה‬ ‫של כ‪ 20-‬אנשים רכובים על סוסים העוברים מחוה לחווה‪ ,‬ומכנסים את הבקר‬

‫בקבלנות‪ .‬יש חוואים שעושים זאת באמצעות הליקופטרים‪ ,‬אבל זה כבר סיפור אחר‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬אמנון ואני‪ ,‬הצענו טכנולוגיה של בקר בניהול עצמי (‪Self management‬‬ ‫‪ )of cattle‬וזה דברה‪ :‬לכל בן בקר יוצמד שבב אשר יזהה אותו (אותה) בשם או‬ ‫מספר‪ .‬שאלתי כמה עולה שבב כזה ומה גודלו‪ ,‬ואמנון אמר כיום גדול ויקר‪ ,‬ויהיה‬ ‫צורך לתלות אותו על הצוואר‪ ,‬אבל מחר‪ ,‬כאשר ייצרו שבבים כאלה בכמויות גדולות‪,‬‬ ‫השבב יקטן‪ ,‬והמחיר יפחת‪ .‬זה נשמע לי נכון‪ ,‬אבל מתי יבוא מחר? (זה היה ב‪,1987-‬‬ ‫כבר בשנת ‪ 2000‬התקינו בירושלים שבב כזה לכל כלב‪ ,‬אבל נחזור לענינינו) בכל‬ ‫בן בקר יותקן שבב מזהה‪ ,‬ליד השוקת יוקמו גדרות‪ ,‬ולהן שערים‪ .‬בכל שער יותקן‬ ‫משקל ואמצעי חישה אחרים‪ .‬אחד מהם יוכל לזהות את הפרה או העגל על פי השבב‪,‬‬ ‫והאחרים יחושו משקל מין‪ ,‬הריונות ומחלות‪ .‬בשער יותקן מחשב אשר יוכל להכיל‬ ‫את התיק של כל בן בקר‪ ,‬ולחשב‪ ,‬למשל‪ ,‬את גילו או את תוספת המשקל‪ ,‬ועל פי‬ ‫אלה למיין את הבקר לסוגים הדרושים‪ .‬וכך‪ ,‬באמצעות מערכת שערים וגדרות אשר‬ ‫יפתחו ויסגרו בשליטת המחשב‪ ,‬יכונס הבקר וימוין‪ .‬איך‪ ,‬אתם שואלים? כמו החושן‬ ‫שבמישכן‪ .‬איך ידעו הסנסורים את כל הדברים? הם ידעו כי אני ידעתי‪ ,‬מן המחקר‬ ‫הנעשה אצלנו בוולקני‪ ,‬שיש לנו אפשרות לחוש את המין‪ ,‬את המשקל‪ ,‬את הדרישה‬ ‫ואחדות מן המחלות (על כך בסיפור אחר)‪.‬‬ ‫זה היה בסוף שנות השמונים‪ .‬כיום יש שבב לכל כלב‪ ,‬וחלק מן התוכנית הזאת‬ ‫מוגשמת בעדרי הבקר לחלב בישראל‪ .‬לא מזמן קראתי שישראל מוכרת לסין ידע‬ ‫בגידול בקר לחלב‪ ,‬והלוז של הידע הזה הוא חישה ומחשב‪ ,‬שמספקת חברה ישראלית‪.‬‬ ‫לא מאיתנו זה בא להם‪ ,‬אבל אנחנו‪ ,‬בשיחה של אחר הצהריים בחדר הקטן‪ ,‬חזינו את‬ ‫כל אלה עשרים שנה מוקדם יותר‪.‬‬

‫‪179‬‬

‫מי המציא את הגוברנטור‬

‫‪180‬‬

‫תערוכה ב״סמיתסוניאן״ (‪)Smithsonian‬‬ ‫בין ״וושינגטון ממוריאל״ לבין ה״קפיטול״ משתרע מגרש גדול‪ ,‬בתוכו אנשים‬ ‫עושים ג'וגינג ומשחקים בייסבול‪ ,‬מסביבו בניינים גדולים חמורי סבר שנראים כמו‬ ‫הפרתנון‪ ,‬וכל אלה ביחד מהווים מוזיאון‪.‬‬ ‫באחד הבניינים‪ ,‬הדומה יותר לסככה מאשר למקדש יווני‪ ,‬נחבאת תערוכה‬ ‫המציגה את חידושי הטכנולוגיה שחודשו באמריקה בהגיעה לגיל מאה‪" .‬סנטניאל"‬ ‫כינו אז אותה‪ .‬בתערוכה הרבה קיטור‪ .‬המכונות‪ ,‬המעליות‪ ,‬הקטרים‪ ,‬כולם מקטרים‪.‬‬ ‫וכל יום‪ ,‬בשעת הצהריים‪ ,‬מופעלות בבת אחת כל המכונות לשעה שעתיים‪ .‬באותה‬ ‫תערוכה‪ ,‬בפינה נידחת‪ ,‬עומד לו מנוע השרפה פנימית‪ ,‬זה שהיום מניע את המכוניות‪,‬‬ ‫ובספר התערוכה בין הערכות השופטים כתוב עליו "קוריוז" בדרך אגב‪.‬‬ ‫הסתובבתי בתערוכה‪ ,‬הסתכלתי על כל דבר ודבר‪ .‬בכל מנוע ראיתי את‬ ‫הגוברנטור עליו יסופר‪ .‬זהו חלק במנוע הקיטור שתפקידו להגיב למצב ‪" -‬היזון‬ ‫חוזר" מכנים זאת בשפת האוטומטים ‪ -‬כשהמנוע מתאמץ הוא מוסיף לו קיטור‪,‬‬ ‫וכשהוא מתבטל ‪ -‬גורע‪.‬‬ ‫אז מי המציא את הגוברנטור?‬ ‫הכפר שבו גדלתי היה מושב עובדים‪ ,‬ומושב עובדים כשמו כן הוא‪ ,‬כולם עובדים‪.‬‬ ‫מן הבוקר עד הערב‪ ,‬זקנים‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים וילדים‪ .‬אם הייתי עומד כשידיי בכיסים ליד‬ ‫אבי העובד‪ ,‬זה היה חטא כבד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬גם אצל אבי היה היתר עיסקא לבטלה‪,‬‬ ‫וככה הוא אמר‪ :‬בימים ההם משך את הרכבת קטר‪ ,‬לקטר היו שלושה חלקים‪ :‬דוד‪,‬‬

‫תנור וערימה‪ .‬בין התנור לערימה היה עומד נער‪ ,‬מלצ'יק בשפתם‪ .‬המלצ'יק היה לוקח‬ ‫מן הערימה פחם‪ ,‬ובפי התנור שם‪ .‬מוסיף כשהיה חסר ‪ -‬בירידות פחות‪ ,‬בעליות יותר‪.‬‬ ‫אבל הנער בסיפורינו כאן‪ ,‬היה בטלן‪ ,‬ועל הבטלה לא רצה לוותר‪ .‬מה עשה? המציא‬ ‫מכשיר המגיב למצב הקטר‪ ,‬ומוסיף לפי הצורך פחם ‪ -‬פעם פחות‪ ,‬ופעם יותר‪ .‬המציא‪,‬‬ ‫נשכב על ערימת הפחם‪ ,‬ונרדם‪ .‬את המכשיר שהמציא מכנים גוברנטור בשפתם‪.‬‬ ‫ואני‪ ,‬שנולדתי בטלן בעל הכרה‪ ,‬וגדלתי בסביבה שבה הבטלה הייתה חטא נורא‪,‬‬ ‫מגיל צעיר עבדתי בכל עבודה‪ ,‬אך שמרתי בליבי את הסיפור על המלצ'יק שהמציא‬ ‫את הדבר‪ ,‬וזה היה התירוץ הפנימי לכל הבטלות שהתבטלתי מאז ועד לא מכבר‪.‬‬ ‫כל כך עמוק היה המלצ'יק בליבי נטוע‪ ,‬עד שכאשר ביתי עמדה על דעתה‪ ,‬ואמרה‬ ‫לי "לא כל אחד צריך להמציא דבר חדש‪ ,‬רוב האנשים משתמשים במה שיש‪ ,‬אפילו‬ ‫אם הוא משומש" הופתעתי ממש‪.‬‬

‫שער שני עשר‬

‫‪181‬‬

‫בגרות מאוחרת‬

‫זכריה נצר בעבודה‬

‫בחינת הבגרות‬

‫‪182‬‬

‫בבחינות הבגרות נכשלתי כחמש פעמים‪ .‬נכשלתי בכל הבחינות שבכל המגמות‪:‬‬ ‫במגמה הריאלית‪ ,‬במגמה ההומנית‪ ,‬ולו הייתה אז מגמה ביולוגית‪ ,‬הייתי נכשל גם‬ ‫בה‪ .‬האמת‪ ,‬עד היום איני יודע למה‪ .‬ולכן‪ ,‬במקום לתת הסבר‪ ,‬אספר‪ .‬ומעשה שהיה‪,‬‬ ‫כך היה‪:‬‬ ‫לפנינו למדו בכפר ויתקין עד כיתה י"א‪ .‬אנחנו היינו כיתה י"ב ראשונה בכפר‬ ‫ויתקין‪ ,‬ואחת הראשונות בתנועת המושבים‪ .‬כשהציע מורנו זכריה נצר להנהלת‬ ‫הכפר למשיך לכיתה י"ב‪ ,‬עמדה השאלה‪ :‬לפתוח‪ ,‬או לא לפתוח? היא עמדה על הפרק‬ ‫במוסדות הכפר‪ ,‬במוסדות התנועה ובדיון הפומבי שנערך מעל דפי עיתון התנועה‬ ‫"מענית"‪ ,‬שהשתתף בו גם אחד מילדי הכיתה‪ .‬לבסוף נמצאה הפשרה‪ :‬י"ב כן‪ ,‬בגרות‬ ‫לא‪ .‬למה? מפני שאם ניבחן‪ ,‬נוכל ללמוד באוניברסיטה‪ ,‬ואם נלמד שם‪ ,‬לא חזור‬ ‫לכפר לעולם‪ .‬זכריה פירש את ההחלטה בתור‪ :‬בחינות אקסטרניות כל אחד יכול‪ .‬הוא‬ ‫המליץ לכולנו לגשת לבחינות‪ .‬הוא גם רמז לאחדים מן התלמידים שעם האנגלית‬ ‫שלמדנו בבית הספר הם לא יגיעו רחוק‪ ,‬והציע שילמדו שיעורים פרטיים‪ .‬למרבה‬ ‫הפלא‪ ,‬דווקא התלמידים המצטיינים בכיתה מחלו על כבודם‪ ,‬ולמדו אנגלית‪ .‬אצל‬ ‫מי? אצל נשי בית חירות הצעירות והנאות‪.‬‬ ‫בחופש הגדול פנה זכריה אל אחד התלמידים ואמר "אסוף את התלמידים‪ ,‬אני‬ ‫לא יכול יותר"‪ .‬נאספנו בכיתה‪ ,‬והוא לימד‪ ,‬והכין אותנו לבחינות הבגרות על פי דרכו‪.‬‬ ‫למיכה גיסר היה בן דוד בתל אביב‪ ,‬וזה למד בתיכון אמיתי‪ .‬בן הדוד השאיל למיכה‬ ‫את החוברת שבה היה מפורט מה יש ללמוד לבחינה‪ .‬כאשר זכריה התלהב‪ ,‬והחל‬

‫ללמד אותנו את תורת הקוונטים‪ ,‬הצביע מיכה‪ ,‬ואמר "זה לא בחומר"‪ .‬בבת אחת גז‬ ‫החלום‪ .‬לא עבר זמן רב‪ ,‬וזכריה פיזר את הכיתה‪.‬‬ ‫הלכנו לבחינה בדקדוק עברי‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬עברתי אותה ב‪( 56-‬מתוך ‪.)100‬‬ ‫ואז הלכתי לצבא‪ .‬לקראת סוף השירות היו מעניקים לחקלאים חופשה חקלאית‪,‬‬ ‫ואכן קיבלתי כזו‪ .‬אלא שאז‪ ,‬בדיוק אז‪ ,‬הוחלט שאנחנו‪ ,‬פלוגה א'‪ ,‬צריכים להתאמן‬ ‫בהילכות מלחמה מעבר לקווי האויב במצריים‪ .‬הביאו אותנו למחנה סודי ליד‬ ‫אשקלון‪ ,‬ושם לימדו אותנו את כל הנחוץ להתנהגות מעבר לקווי האויב‪ .‬הלכה‬ ‫החופשה‪ ,‬חזרנו לבסיס‪ .‬ערב אחד‪ ,‬אני עובר ליד מטה הגדוד ורואה את הסמג"ד‬ ‫דוידי לומד‪ .‬נכנסתי ושאלתי "מה אתה לומד?" אמר "לבחינות בגרות"‪ .‬אמרתי‬ ‫"גם אני"‪ ,‬וקיבלתי חופשת לימודים של עשרים יום‪ ,‬לא פחות מחופשה חקלאית‪.‬‬ ‫נסעתי הביתה ללמוד‪ ,‬אבל אז בא הג'יפ (בימים ההם לפלוגה היה ג'יפ אחד‪ ,‬הג'יפ‬ ‫של המ"פ‪ ,‬מאיר הרציון) לאסוף אותי לפעולת קורסי‪ ,‬הכפר שמעבר לכינרת‪ .‬נסעתי‬ ‫והשתתפתי בפעולה‪ .‬למחרת הייתה צריכה להיערך הבחינה הראשונה‪ .‬סיפרתי‬ ‫למאיר על הבחינה‪ ,‬והוא מיד שלח אותי בג'יפ שלו לתל‪ -‬אביב‪ .‬הגעתי חמוץ בגדים‬ ‫היישר לחדר הבחינה‪ ,‬והתיישבתי כמו כולם‪ .‬ואז הגיעה המשגיחה על הבחינות‪,‬‬ ‫ואמרה "תעודת זהות בבקשה"‪ .‬אמרתי "אין‪ .‬זה עתה חזרתי מפעולת תגמול‪ .‬לפני‬ ‫כל פעולה אנחנו מוסרים את תעודות הזהות‪ ,‬ועדיין לא הייתי בבסיס כדי לקחתה‬ ‫בחזרה"‪ .‬אמרה "אז לא תיבחן"‪ .‬ביקשתי שיביאו את הממונה על הבחינות‪ .‬לקח זמן‪,‬‬ ‫והיא באה מן הקצה האחר של העיר‪ .‬אמרתי "אם אינכם בוטחים בי שאני אני‪ ,‬תנו‬ ‫לי להיבחן‪ ,‬ואחרי הבחינה אביא את התעודה‪ ,‬ואז יתברר אם אני אני‪ ,‬או אינני אני‪.‬‬ ‫אם לא אהיה אני ‪ -‬תוכלי אז להחליט לקבל‪ ,‬או לדחות"‪ .‬זה היה לה מסובך מדי‪,‬‬ ‫ושלחה אותי החוצה‪ .‬נהג טקסי שעמד שם ראה אותי בעוניי ואמר "למה נפלו פניך?"‬ ‫סיפרתי לו "כזה וכזה עשתה לי"‪ .‬אמר "בוא‪ ,‬אקח אותך לתל נוף"‪ .‬נסע במהירות‬ ‫הבזק‪ ,‬לקחתי את התעודה‪ ,‬וב‪ 20-‬הדקות שנשארו עניתי על שאלות הבחינה‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה וסיפרתי‪ .‬אבא לא שקט‪ ,‬וסיפר לחסקלברג חברו‪ ,‬שהיה גם חבר‬ ‫במרכז מפא"י‪ .‬בשבת‪ ,‬כאשר פגש חסקלברג את זיאמה (ארן‪ ,‬שר החינוך) באסיפת‬ ‫המרכז‪ ,‬אמר לו "תראה איך נוהגים בחיילינו הגיבורים"‪ .‬ביום ראשון (בדיוק כאשר‬

‫הייתי צריך להתייצב לבחינה הבאה) קיבלתי טלפון‪ .‬מדברים ממשרד החינוך‪,‬‬ ‫זיאמה רוצה לפגוש אותך‪ ,‬תבוא למשרד החינוך בירושלים"‪ .‬מי היה אז מסרב‬ ‫לשר? עליתי באוטובוס‪ ,‬ונסעתי לירושלים‪ .‬הגעתי למשרד החינוך‪ .‬אז לא היו‬ ‫אנשי ביטחון בכל מקום‪ ,‬אבל לכבודי עמד בשער איש‪ ,‬ושאל "אתה ישי ספרים?"‬ ‫אמרתי "כן"‪ .‬אמר "תלך ימינה"‪ .‬הגעתי לימין‪ ,‬ונשאלתי "אתה ישי ספרים? תלך‬ ‫שמאלה" וכך ‪ -‬ימינה‪ ,‬שמאלה‪ ,‬ימינה ושמאלה‪ ,‬עד שהגעתי אל לשכת השר‪.‬‬ ‫מעניין‪ ,‬הפעם בלי להציג תעודות‪ ,‬כולם ידעו מי אני‪ .‬השר הציע לתקן את המעוות‬ ‫באמצעות בחינה חוזרת‪ .‬ואכן‪ ,‬חודשים לאחר מכן‪ ,‬כאשר היינו במדבר יהודה‪,‬‬ ‫והפיפר זרק לנו דואר מן האוויר‪ ,‬מצאתי בדואר הזמנה לבחינה‪ .‬על זה אבא היה‬ ‫אומר "ככוסות רוח למת"‪ .‬ביידיש כמובן‪.‬‬ ‫גמרתי את הצבא‪ ,‬חזרתי לכפר‪ ,‬וכמו שאני נוסע בעגלה לשדה‪ ,‬פוגש אותי זכריה‪,‬‬ ‫ואומר "ישי‪ ,‬למה אינך לומד לבחינת הבגרות?" עניתי בשהי פהי‪ .‬אמר "בוא לבית‬ ‫הספר‪ ,‬ותלמד לבחינה‪ .‬אני הרי מלמד בכיתה י"א את החומר של י"א‪ ,‬ובכיתה י"ב‬ ‫חומר של י"ב‪ .‬אם תעבור איתי מכיתה לכיתה‪ ,‬ותוכל בשנה הבאה ללמוד את כל החומר‬ ‫הנדרש לבחינה"‪ .‬אמרתי "טוב"‪ .‬באתי ולמדתי‪ ,‬ואפילו למדתי טוב ‪ -‬השתתפתי בשיעור‪,‬‬ ‫הכנתי שיעורים‪ .‬שאר הילדים בכיתה התייחסו אליי בכבוד‪ .‬לבסוף הלכתי לבחינה‪ .‬ומה‬ ‫יצא? שוב נכשלתי‪.‬‬ ‫עברו שלוש או ארבע שנים‪ ,‬ואהוד פז ועופר ישראלי תפסו אותי נוסע בעגלה‬ ‫לשדה‪ .‬אמרו‪" :‬למה שלא תלך ללמוד בבית ברל‪ ,‬הבנות שם נאות"‪ .‬כבר היה לי‬ ‫קצת משעמם בחקלאות‪ ,‬גיליתי שאני קצת לא מתאים‪ ,‬אם כי עוד לא סיפרתי את‬ ‫זה לעצמי בגלוי‪ .‬וגם עם הבנות לא כל כך הלך לי בכפר‪ .‬אמרתי "טוב"‪ .‬הייתי נחוץ‬ ‫במשק‪ ,‬ולכן‪ ,‬כדי לרכך את החסר‪ ,‬למדתי בבית ברל רק ארבעה ימים בשבוע‪ ,‬ובימים‬ ‫חמישי‪ ,‬שישי ושבת עבדתי במשק‪ .‬היה בזה משום הקרבה‪ ,‬מפני שביום חמישי לימד‬ ‫שלמה אבינרי‪ ,‬שעל פי דעת חבריי ללימודים היה מרצה בחסד עליון‪.‬‬ ‫בבית ברל נפתח לפני העולם‪ .‬קראו לו "מכון להשכלה ומחקר" (היום זו מכללה)‪,‬‬ ‫והוא היה אמור להכשיר מנהיגות לעיירות הפיתוח‪ .‬תמהיל התלמידים היה‪ :‬שליש‬ ‫בני קיבוצים‪ ,‬שליש בני מושבים ושליש מנהיגי פועלים צעירים מעיירות הפיתוח‪.‬‬

‫המורים היו נהדרים‪ .‬כל אחד היה חייל שבתרמילו שרביט של גנרל‪ :‬נתן רוטנשטייך‪,‬‬ ‫שלמה אבינרי‪ ,‬יהושוע אריאלי‪ ,‬אהרון ידלין‪ ,‬יוחנן פרס‪ .‬תוכנית הלימודים הייתה‬ ‫הדבר החכם ביותר שאפשר לעשות בדרך לאוניברסיטה ‪ -‬מעט וטוב מכל דבר‪ .‬ליד‬ ‫המכון היה סמינר למורות‪ ,‬ולמדו בו בנות נהדרות‪ .‬לא עבר זמן רב ויצא שמעי כגאון‬ ‫התורן במכון‪ ,‬מה שהעלה את קרני בעיניהן‪ ,‬ואל יהי הדבר קל בעיניכם‪ ,‬לגבי מי‬ ‫שעיקר השיג ושיח שלו לפני כן היה עם פרות‪ ,‬או על פרות‪.‬‬ ‫המכון היה גם בית ספר למנהיגות‪ ,‬וגם המקום שבו המפלגה מתכנסת לחשוב‪.‬‬ ‫יום אחד הייתי נוכח בסמינר (בן שלושה ימים) שהתקיים שם‪ .‬באולם שבראש הגבעה‬ ‫המוקפת בפרדסים‪ ,‬התכנסו מנהיגי המפלגה ושמעו הרצאות מבכירי הפרופסורים‪.‬‬ ‫בערבים הוזמנו אנשי המפלגה מן השורה לשאת את דברם‪ .‬ערב אחד דיבר שי בן‬ ‫אליהו‪ .‬שי בן אליהו היה צעיר בן גילי מכפר יהושוע‪ ,‬שישב ברינס ‪ ,6‬וריכז את ועדת‬ ‫הנוער של התנועה‪ .‬מה זה תנועה? ובכן‪ ,‬בימים ההם היו תנועות נוער‪ :‬השומר הצעיר‪,‬‬ ‫מחנות עולים‪ ,‬התנועה המאוחדת והנוער העובד‪ ,‬והיו תנועות התיישבות‪ :‬השומר‬ ‫הצעיר‪ ,‬האיחוד‪ ,‬הקיבוץ המאוחד (כולם מאוחדים‪ ,‬מפני שהתפלגו קודם) ותנועת‬ ‫המושבים‪ .‬לתנועת המושבים היה בית ברינס ‪ ,6‬בין השוק הסיטונאי לבית הבימה‪.‬‬ ‫שם היו‪ ...‬כאן הייתי צריך לכתוב "היו נחתכים העיניינים"‪ ,‬אבל באותם ימים כבר לא‬ ‫נחתך שם כלום‪ ,‬מלבד השניצלים‪.‬‬ ‫נחזור לאולם בבית ברל‪ ,‬שם שי בן אליהו‪ ,‬בחור צעיר ענוג וממושקף‪ ,‬קם ואמר‬ ‫"אתם העליתם‪ ,‬נלחמתם‪ ,‬הקמתם‪ ...‬ואנחנו‪ ,‬מה נשאר לנו? לחדש או לממש"‪ .‬כאשר‬ ‫ירד מן הבמה‪ ,‬קרא לו בן גוריון ראש הממשלה‪ ,‬חיבק אותו אל כרסו‪ ,‬ואמר "בוא הנה‪,‬‬ ‫יונגר מאן"‪.‬‬ ‫הישיבה נגמרה‪ ,‬וכולם הצטופפו בפרוזדור ליד שולחנות הוופלים והמיץ‪ ,‬ואז‬ ‫ראיתי את שי בן אליהו ניגש אל אשכול‪ ,‬שר האוצר‪ ,‬ואומר "ראית?" ענה אשכול‬ ‫"כן"‪ .‬אמר שי "יותן לעבדך תקציב לקו מים לעין יהב"‪ .‬אמר אשכול "כן"‪ .‬וכך יסד שי‬ ‫בן אליהו את מושב עין יהב שבערבה‪.‬‬ ‫לתקופת השנה קרא לי יהושוע אריאלי ואמר "אני אסדר לך שתלמד‬ ‫באוניברסיטה העברית‪ ,‬בתנאי שבמשך שנת הלימודים הראשונה תשלים את בחינות‬

‫‪183‬‬

‫‪184‬‬

‫הבגרות"‪ .‬אמרתי‪" :‬טוב"‪ .‬חזרתי הביתה‪ ,‬והקמתי משתלה‪ .‬הודעתי לאבי שאני הולך‬ ‫ללמוד‪ ,‬והאפירו פניו‪ .‬אמר לי "למה תלך? נקנה לך פה משק"‪ .‬אמרתי "מנוי וגמור"‪.‬‬ ‫אמר לי "ומה תלמד?" אמרתי "כלכלה ופילוסופיה"‪ ,‬ופניו האפירו יותר‪ .‬אמר "לא‬ ‫תוכל ללמוד משהו מועיל כמו כימיה או הנדסה?" אמרתי "אספר לך סיפור‪ :‬כאשר‬ ‫נשלם שלד האונייה והגיע זמן השקתה‪ ,‬הכינו את החבל והבקבוק‪ ,‬כל הפועלים‬ ‫נאספו‪ ,‬ובאה גם אשת ראש העיר‪ .‬ברגע המיועד הטיחה אשת ראש העיר את בקבוק‬ ‫השמפניה בקיר‪ ,‬השמפניה פרצה בשמחה‪ ,‬והאונייה החליקה במסלול המיועד לכך‬ ‫בשקט ובנחת‪ .‬החליקה עד לקו המים‪ ,‬המשיכה ונכנסה מתחת למים‪ ,‬עד שכיסוה‬ ‫המים‪ ,‬ולא נודע כי באה בקירבם‪ .‬הכול עמדו המומים‪ ,‬ואז‪ ,‬אחד שהסתובב ראה‬ ‫אדם רץ‪ ,‬ידיו על ראשו‪ ,‬וצועק 'אוי! שכחתי לחלק בשלוש!'"‬ ‫אחי אורי עזר לי במשתלה‪ ,‬הוא היה המקצוען‪ ,‬למד להרכיב‪ ,‬וידע לעקור‪ .‬מכרתי‬ ‫ברווח‪ ,‬ובכסף מימנתי את לימודי בשנים הראשונות‪.‬‬ ‫אחרית דבר‬ ‫הלכתי ללמוד באוניברסיטה‪ ,‬ושם שרפתי מרוב רצון ויכולת לימודים‪ .‬כבר היה‬ ‫לי טוב מאוד במבוא לכלכלה‪ ,‬ועדיין הייתי חסר ציון עובר באנגלית ובתנ"ך בבחינות‬ ‫הבגרות‪ .‬אבל‪ ,‬כמו שקורה לפעמים לאישה חשוכת ילדים שמאמצת ילד ואז נולד לה‬ ‫ילד משלה‪ ,‬כך‪ ,‬הפעם‪ ,‬ילדתי בהצלחה ציון ‪( 56‬מתוך מאה) בשני המקצועות‪ ,‬ויצאתי‬ ‫לדרך‪.‬‬ ‫למה סיפרתי את כל זה?‬ ‫כי אני זוכר תמיד שהיו תחנות בחיי שבהם יכלה פרוסת הלחם שלי ליפול עם‬ ‫החמאה למטה‪ ,‬והיו שם אנשים שכיוונו שתיפול כך כשהחמאה למעלה‪ ,‬וזה קרה לא‬ ‫רק עד האוניברסיטה‪ ,‬זה קרה גם לאחריה‪.‬‬

‫הנגרייה‬

‫במרכז הכפר‪ ,‬במקום שבו עומדים בית העם והצרכנייה‪ ,‬שכן בית הספר של כפר‬ ‫ויתקין‪ .‬מספר ביתני בטון בעלי גגות רעפים‪ ,‬מפוזרים בין עצי קזוארינה‪ ,‬ועוד מן עץ‬ ‫עבה וגבוה אשר‪ ,‬מקושט בפרחיו‪ ,‬היה היפה מכולם‪ ,‬אבל שמו נאלם‪ .‬מן העץ הזה‬ ‫היינו יורדים באומגה‪ .‬לידו עמד המתח‪ ,‬ועליו עשה הג'ינג'י תרגילים שאיש לא חזר‬ ‫עליהם‪ .‬מנהל בית הספר היסודי היה יצחק טורבן‪ ,‬חבר הכפר ובעל משק‪ .‬העובדה‬ ‫שהכפר בחר דווקא בו לנהל את בית הספר הייתה אמירה אידיאולוגית‪ ,‬שהדגישה‬ ‫את חשיבות העבודה ‪ -‬עבודת כפיים‪ .‬הלימודים ובית הספר היו כפופים לעבודה‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬יצחק מנהל בית הספר היה חבר הכפר‪ ,‬ולא מורה‪ .‬מבין כל תחומי הלימוד‪ ,‬בחר‬ ‫יצחק לעצמו לימוד נגרות‪ .‬בניין הנגרייה עמד בפאתי בית הספר‪ ,‬ובגגו המקומר היה‬ ‫שונה משאר הבניינים‪ .‬היה בו אולם אחד‪ ,‬ובו מספר שולחנות נגרים אדירים עשויים‬ ‫עץ‪ .‬שם היו נאספים בשיעור מלאכה הבנים‪ .‬הבנות היו לומדות תפירה במקום אחר‪.‬‬ ‫בשיעור הראשון התחלנו ליצור כיסא חליבה‪ .‬זה היה בטרם הגיעה לכפר מכונת‬ ‫החליבה‪ .‬את הפרות היינו חולבים בידיים‪ .‬אבא‪ ,‬אימא ואני‪ ,‬לכל אחד כיסא חליבה‪,‬‬ ‫חלבנו ביחד עשר פרות‪ .‬כל אחד היה מתיישב על הכיסא (שרפרף לא גדול) ליד‬ ‫עטינה של הפרה‪ ,‬ראשו בחיקה וידיו על פטמותיה‪ ,‬וחולב לתוך הדלי‪ .‬גמר‪ ,‬עובר עם‬ ‫הכיסא לפרה הבאה‪ .‬כאשר הגעתי לפלוגה א' בראשונה‪ ,‬ראיתי תחרות הורדת ידיים‪.‬‬ ‫ניגשתי‪ ,‬והורדתי את כולם‪ .‬מה אמרו הקיבוצניקים? לא חוכמה‪ ,‬אצלם עוד חולבים‬ ‫בידיים‪.‬‬ ‫כיסא חליבה היה מורכב משלושה משטחי עץ‪ :‬אחד שעליו יושב החולב‪ ,‬ושניים‬

‫שכל אחד מהם מהווה זוג רגליים‪ .‬ואיך היינו עושים? מנסרים שלושה לוחות למידות‪.‬‬ ‫במפסלת יוצרים במשטח ישיבה‪ ,‬שני חורים ליד כל קצה‪ .‬במסור מוציאים משולש‬ ‫מקצה כל אחד מן הלוחות שיהיו רגליים‪ .‬מן הקצה השני של כל אחד מהם מורידים‬ ‫עץ‪ ,‬כך שישארו שתי בליטות שלהן קוראים "שיניים"‪ .‬את השיניים עושים כך שתהיה‬ ‫התאמה דקה מן הדקה בינן לבין החורים אשר במשטח הישיבה‪ .‬קיבלנו את שלושת‬ ‫חלקי הכיסא‪ :‬משטח ישיבה ובו שני חורים‪ ,‬ולוח שבראשו שתי שיניים ובתחתיתו‬ ‫שתי רגליים ועוד לוח כמותו‪ .‬מי שגמר‪ ,‬בא עם המשטח ושני זוגות הרגליים אל יצחק‪,‬‬ ‫והוא בדק את התאמת השיניים לחורים אשר במשטח‪ .‬מתאים ‪-‬הכיסא מאושר‪ ,‬לא‬ ‫מתאים ‪ -‬חוזר לשפר‪ .‬כאשר לרוב הילדים היה כיסא מאושר‪ ,‬מגיע היום הגדול ‪ -‬יום‬ ‫הדבק‪ .‬את הדבק לא היינו קונים בחנות – היינו מבשלים בסיר‪ .‬יצחק היה מזמין‬ ‫יומיים קודם אצל הקצב עצמות כמו לרגל קרושה‪ ,‬אבל הרבה יותר‪ ,‬ומבשל אותן‬ ‫במים כ‪ 24-‬שעות בסיר גדול‪ .‬העצמות היו מפרישות חלבון הנקרא ג'לטין‪ ,‬אשר‬ ‫מעט ממנו גורם למרק לקרוש לרגל קרושה‪ ,‬והרבה ממנו יוצר דבק נגרים‪ .‬כל זה היה‬ ‫עושה ערב היום הגדול‪ ,‬יום ההדבקה‪ .‬ביום ההוא היה עומד מאחורי שולחן שעליו‬ ‫סיר הדבק החם‪ ,‬וכל הילדים שלהם כיסא מאושר מחכים בתור‪ .‬יצחק לוקח משטח‬ ‫ישיבה וזוג רגליים מן הילד הראשון בתור‪ ,‬מורח בדבק את החורים שבמשטח ואת‬ ‫השיניים אשר ברגל‪ ,‬מכניס את השיניים לחורים‪ ,‬מדביקם זה לזה‪ ,‬ואז לזוג הרגליים‬ ‫השני‪ ,‬ונוצר הכיסא‪ .‬נשאר רק להניחו לייבוש ‪ 24‬שעות‪ ,‬והכיסא מוכן לחליבה‪ .‬אחריו‬ ‫מתקרב הילד הבא‪.‬‬ ‫בנגרייה למדנו שנה או שתיים‪ ,‬ועשינו דברים שמהם יכולנו ללמוד טכניקות‪,‬‬ ‫כלים וחומרים‪ .‬אנסה להיזכר בהם בעזרת טבלה פתוחה שכל קורא יכול להשלים‪.‬‬ ‫עם המזוודה שהכנתי אצל יצחק ביד‪ ,‬הלכתי לצבא‪.‬‬ ‫ויצחק? היו לו שני בנים‪ ,‬אפריק ואליק‪ ,‬ואלה‪ ,‬עד כמה שעקבתי‪ ,‬עשו חיל‬ ‫כפרופסורים בארץ‪ ,‬וכנראה גם בגולה‪ .‬כאשר כבר גדלתי‪ ,‬והייתי בא לבקר בכפר‪ ,‬לא‬ ‫יכולתי שלא לראות זוג זקנים מתנהלים במורד הגבעה‪ ,‬ראשיהם לבנים‪ ,‬אוחזים יד‬ ‫ביד ‪ -‬יצחק טורבן ואשתו בדד‪.‬‬

‫התוצר‬ ‫כיסא חליבה‬ ‫מנורת שולחן‬ ‫קופסת תפירה‬ ‫ארגז כלים‬ ‫עגלת תה‬ ‫מזוודה‬

‫טכניקה‬ ‫שיניים גדולות‬ ‫פוליטורה‪ ,‬חשמל‬ ‫הרכבה‬ ‫התאמה לצרכים‬ ‫גלגלים‬ ‫שיניים שלובות‬

‫משורית‬

‫חומרים‬ ‫דבק נגרים‬ ‫שרפים‬ ‫דיקט‬

‫כלים‬ ‫מפסלת‬

‫משור ומפסלת‬

‫לכה‬ ‫‪185‬‬

‫זכריה נצר‬

‫‪186‬‬

‫הכיתה שמעלינו‪ ,‬כיתה ט'‪ ,‬הייתה כיתה של בנות‪ .‬במקום קטן חוק "המספרים‬ ‫הגדולים" מפנה מקום "ליד המקרה"‪ ,‬ויכול לקרות שהכול בנות‪ .‬בנות ט' לא היו‬ ‫סתם בנות‪ .‬הן היו בנות ענקיות‪ ,‬ואפילו ניצחו את נבחרת בני הכיתה שלנו במשחק‬ ‫המחניים‪ .‬כשהגענו לכיתה ח'‪ ,‬והתחלנו לחשוב על כיתות ההמשך (כך קראו אז‬ ‫לתיכון)‪ ,‬דיברנו עם הבנות הגדולות‪ ,‬והתיאור של המורה זכריה שקיבלנו מהן הביא‬ ‫בליבנו את הפחד‪ .‬בנות כיתה ט' אשר למדו אצל זכריה נצר‪ ,‬תלמודן לא צלח בידן‪ .‬הן‬ ‫לא אהבו אותו‪ ,‬והוא לא השיב אהבה אל חיקן‪.‬‬ ‫זכריה היה יהודי פולני‪ ,‬גבוה‪ ,‬אף נשר עקום‪ ,‬פה קצת מאנפף‪ ,‬אצבע אחת קצת‬ ‫קצוצה‪ ,‬ושכנתה מעוותת‪ .‬המחברת השחורה שלו הייתה פחד כל תלמידי הכיתה‪ .‬היה‬ ‫רושם אותך שם‪ ,‬והלך עליך העולם‪ .‬זכריה לא היה מכתיב בכיתה‪ ,‬הוא היה מלמד‪ ,‬ועל‬ ‫התלמידים היה להעתיק את החומר מתלמידי הכיתות הגבוהות יותר‪.‬‬ ‫הוא לימד אותנו כמעט את כל מקצועות התיכון‪ :‬מתמטיקה‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬כימיה‪,‬‬ ‫כלכלה מדינית‪ ,‬פילוסופיה וחברה‪ ,‬ואפילו המציא מקצוע בשם "גיאוגרפיה כלכלית"‪.‬‬ ‫אהבנו ללמוד אצלו מתמטיקה ופיזיקה‪ ,‬והוא אהב ללמד כימיה‪ .‬אני‪ ,‬להבדיל מאנחנו‪,‬‬ ‫אהבתי כלכלה מדינית‪ ,‬פילוסופיה וחברה‪ .‬למדנו הובס ולוק‪ ,‬יום וברקלי‪ ,‬הגל וקרל‬ ‫מרקס‪ .‬בצבא היו איתי‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בוגרי השומר הצעיר‪ ,‬ובוויכוחים בעניינים שעמדו‬ ‫על הפרק אז‪ :‬סוציאליזם‪ ,‬קומוניזם או קפיטליזם‪ ,‬הייתי מצויד יותר מהם‪ .‬הכול‬ ‫בזכות זכריה נצר‪.‬‬ ‫בשיעור הראשון עם זכריה למדנו גיאומטריה‪ .‬ישבתי בכיתה‪ ,‬הסתכלתי‬

‫באצבעות החתוכות והמעוותות ובאף הנשר על רקע הלוח השחור‪ ,‬ואז אמר "תארו‬ ‫לעצמכם שיש לכם בבית מרתף שבו מאחסנים את הדברים הישנים‪ .‬לשם תזרקו‬ ‫עכשיו את כל מה שלמדתם בהנדסה‪ .‬בגיאומטריה מתחילים מדף חלק‪ ,‬סרגל‬ ‫ומחוגה‪ ,‬וכל מה שלמדתם קודם לא רלוונטי"‪ .‬הכיתה נאנחה‪ ,‬אני פרחתי‪ .‬לא היה לי‬ ‫בכלל מה לזרוק לשם‪.‬‬ ‫מבחנים היינו עושים בחדר הכימיה‪ .‬זכריה השגיח מפני העתקות‪ ,‬אבל הרגיש‬ ‫חופשי לפרוט על מיתרי פסנתר שבור שעמד בפינה‪ ,‬ולגלגל בלשונו אריות מפורסמות‬ ‫בסגנון רה ררירה‪ .‬הוא אהב ללמד תלמידים טובים‪ ,‬ובמרוצת התיכון נשרו התלמידים‬ ‫הטובים פחות‪ .‬אני הייתי משהו מיוחד‪ ,‬מצד אחד היו מקצועות הדגל ‪ -‬מתמטיקה‬ ‫ופיזיקה ‪ -‬שבהם הבנתי‪ ,‬אבל לא הצטיינתי‪ ,‬ומצד שני היו מקצועות הפילוסופיה‬ ‫והחברה‪ ,‬אשר נחשבו פחות‪ ,‬ובהם הבנתי יותר‪ .‬זכריה החשיב את המקצועות "הרכים"‬ ‫האלה‪ ,‬ולכן‪ ,‬כנראה‪ ,‬טיפל בי בנוסח החונכות באוקספורד‪ :‬הוא הציע לי ספרים שלא‬ ‫קראו האחרים‪ ,‬ביניהם "מין ואופי" של אוטו וינינגר ו"תורת האבולוציה" שכתב‬ ‫הביולוג הרוסי טימיריאזב‪ ,‬ונתן לי לכתוב עבודות במקום בחינה‪ .‬אחת מהן‪ ,‬אני‬ ‫זוכר‪ ,‬עסקה באנרכיזם‪ .‬לצורך זה נתן לי לקרוא את לנדאור ואת פטר קרופוטקין‪.‬‬ ‫לימים קיבלתי על עצמי עבודת מחקר כלכלית במסגרת תוכנית עשרים עשרים‬ ‫לישראל‪ ,‬עבודה שעניינה תפקיד הממשלה במשק‪ .‬שם ציטטתי מספר שמואל פרק‬ ‫ח' "זה משפט המלך אשר ימלוך עליכם‪ ....‬וגומר"‪ ,‬וגם ידעתי גם לצטט בע"פ מפטר‬ ‫קרופוטקין‪.‬‬ ‫זוכרים את הפסנתר בירכתי חדר הכימיה? לאחד החגים הכין איתנו אופרטה‪.‬‬ ‫הוא כתב מילים למנגינות של מוסיקה קלאסית‪ ,‬בין השאר הרפסודיה ההונגרית של‬ ‫ליסט ופתיחות לאופרות של רוסיני וורדי‪ .‬המילים שכתב דיברו על חיינו‪ ,‬המוסיקה‬ ‫שהתאים להן הייתה מחייו‪ .‬פעם סיפר לנו בנוסטלגיה על תרבות המוסיקה ששררה‬ ‫בארצות שקמו על חורבות הממלכה האוסטרו הונגרית‪ ,‬בין שתי מלחמות העולם‪,‬‬ ‫המוסיקה שאפשר היה לשמוע מהרדיו הצ'כי או ההונגרי‪ .‬האופרטה הצליחה לעין‬ ‫שיעור‪ ,‬אפילו ברדיו שרנו אותה‪ .‬זה היה בכיתה י או י"א‪ .‬בכיתה י"א או י"ב כבר‬ ‫כתבנו אופרטה כזו לבד‪ .‬אני אומר "כתבנו"‪ ,‬אבל באמת כתבו אותה התלמידים‬

‫הטובים בכיתה‪ .‬בכיתה י"ב זכריה שכנע אותנו ואת הכפר לעשות בחינות בגרות‪.‬‬ ‫הכפר התנגד לבחינות בבית הספר‪ ,‬והפשרה הייתה בחינות אקסטרניות‪ .‬את כיתה‬ ‫י"ב‪ ,‬או חלק גדול ממנה‪ ,‬למדנו בבית‪ .‬כשהגיע הצלם לבית הספר לצלם את הכיתה‬ ‫לתמונת מחזור‪ ,‬זכריה לא הוזמן‪ .‬אני‪ ,‬לאות מחאה‪ ,‬לא הצטלמתי‪ .‬לא בטוח שמישהו‬ ‫הרגיש במחאה שלי‪.‬‬ ‫זאת הייתה כיתה מוכשרת במיוחד‪ ,‬שזכתה במורה שאין כמוהו‪ .‬רובנו הגענו‬ ‫רחוק ‪ -‬זה אלוף‪ ,‬ההוא שר‪ ,‬האחר פרופסור מפורסם ושניים שהמשיכו לחלוב פרות‬ ‫בכפר‪ .‬כולם בטוחים בליבם שזכריה נצר עשה אותם‪.‬‬ ‫‪187‬‬

‫רבקה וישי במדרגות‬

‫שער שלושה עשר‬

‫לטפס על מדרגות יורדות עם בעלות החלומות‬

‫לטפס על מדרגות יורדות עם בעלות החלומות‬

‫‪190‬‬

‫עבדתי פעם עם ד"ר מוריס תובל‪ ,‬לימים פרופסור ידוע בכלכלת חדשנות‪.‬‬ ‫ממוריס תובל למדתי‪ ,‬בין השאר‪ ,‬את המשפט "לטפס על מדרגות יורדות" ‪ -‬אתה‬ ‫מטפס ומטפס‪ ,‬עולה מדרגה ועוד מדרגה‪ ,‬אבל ביחס לנקודת המוצא אתה יורד‪ ,‬לא‬ ‫חשוב כמה תתאמץ‪ .‬הוא התייחס במשפט הזה לחידוש טכנולוגי בתעשיות שוקעות‪.‬‬ ‫אני נזכרתי במשפט הזה כאשר טיפסנו על מדרגות חיינו‪ .‬זה היה בתקופת מחלתה‬ ‫של רבקה ‪ -‬הכתובת שעל הקיר אמרה "יהיה רע יותר"‪ ,‬וזה אכן הלך ונעשה רע‪.‬‬ ‫בהתחלה היה לה קשה בעבודה‪ ,‬והיא התפטרה מעבודתה בבנק ישראל‪ .‬ואז‪ ,‬כדי‬ ‫לא לרדת ברמת החיים‪ ,‬הקמנו חברה בבעלותה שנקראה בה"ט ‪ -‬בחירה והערכה‬ ‫של טכנולוגיות‪ ,‬חברה עם שם‪ ,‬לוגו ותיק עבודות מרשים‪ .‬באמצעות החברה עבדנו‬ ‫יחד‪ ,‬בעיקר באוסטרליה‪ ,‬בהתחלה מן הארץ‪ ,‬ואחר כך שם‪ .‬כשחזרנו מצבה הורע‪.‬‬ ‫כתב ידה‪ ,‬שהיה תמיד עגול ומסודר‪ ,‬הפך מקוטע ומכוער‪ .‬את סטירת הלחי היא‬ ‫קיבלה יום אחד‪ ,‬כאשר הפקידה בבנק בסינגפור לא כיבדה את הצ'ק שלה‪ .‬מסתבר‬ ‫שהחתימה לא הייתה דומה‪ .‬מכה נוספת הייתה כאשר לא יכלה עוד לתפור במכונה‪.‬‬ ‫דווקא אחרי התקרית עם הפקידה והפרידה מן התפירה‪ ,‬ולא למשל אחרי שהתפטרה‬ ‫מן העבודה בבנק‪ ,‬הלכנו לפסיכולוג כדי שילמד אותה (אותנו) איך להתאבל על מה‬ ‫שהיית מומחה בו‪ ,‬ועכשיו אינך יכול‪ .‬המחלה פגעה גם ביכולת התנועה‪ .‬זה התחיל‬ ‫בהליכה‪ ,‬היה לה קשה לרדת מן המדרכה‪ ,‬אחר כך החלה להיעזר בקירות או בעגלת‬ ‫הסופרמרקט‪ .‬התבוננות בעין מקצועית (שלי) לימדה שלא את משקלה נושאת‬ ‫העגלה‪ ,‬אלא את שכלה‪ .‬בפרת שבאוסטרליה הרחוקה נכנסנו לחנות עגלות ילדים‬

‫הטובה בעיר‪ ,‬וקנינו עגלת תינוקות משוכללת‪ .‬רבקה הייתה הולכת אחרי העגלה‬ ‫במדרחוב של פרת‪ ,‬בלי תינוק כמובן‪ .‬אנשים הרימו גבות‪ ,‬אבל זה עזר לשנים אחדות‪.‬‬ ‫אחר כך יכלה רק צעדים בודדים‪ ,‬בכל פעם צעד אחד פחות‪ .‬כשזה הגיע לחמישה‬ ‫צעדים‪ ,‬שזה מספר צעדים שבין המיטה לבית הכבוד‪ ,‬נפל לי האסימון ‪ -‬רק חמישה‬ ‫צעדים מפרידים בין להיות תלוי ומושפל לבין לחיות בכבוד‪ .‬וכמה שלא תסביר‬ ‫לעצמך‪ ,‬ובעיקר לה‪ ,‬שאין בכך כל השפלה‪ ,‬זה לא יעזור‪ .‬כנראה שככה הבן אדם‪,‬‬ ‫כאשר אינו יכול בעצמו לחרבן‪ ,‬הוא נהפך למסכן‪.‬‬ ‫חזרנו משנה וחצי באוסטרליה‪ ,‬שנה שבה רבקה עדיין תפקדה בעבודה‪ ,‬וחייתה‬ ‫על ‪100‬מ"ג קורטיזון‪ ,‬שזה מספיק כדי להכריע פיל‪ .‬לקראת סוף התקופה ירדה‬ ‫המדרגה‪ .‬בארץ הלכנו לבית חולים "הדסה"‪ ,‬ושם פרופ' אברמסקי הדגול זיהה מחדש‬ ‫את המחלה‪ .‬הפעם‪ ,‬לא ״שארקו‪-‬מארי‪-‬טות״ (‪ )CMT‬אלא טרשת נפוצה (‪,)MS‬‬ ‫והורה להפחית במינון התרופה‪ .‬זה כבר היה הזיהוי השלישי של המחלה‪ ,‬לפני כן‬ ‫אובחנה בבית חולים "שערי צדק" אותה המחלה כמסטניה גרביס‪ .‬הורדנו את מינון‬ ‫התרופה‪ ,‬והמחלה החריפה‪ .‬בבית החולים פנתה אלינו העובדת הסוציאלית‪ ,‬ואמרה‬ ‫בפעם הראשונה "עליכם לשכור מטפלת"‪ .‬ביררנו קצת על מטפלות פיליפיניות‪,‬‬ ‫ולמדנו שהן עוזבות שם את ילדיהן‪ .‬רבקה‪ ,‬שהייתה תמיד בעלת תודעה חברתית‬ ‫חזקה‪ ,‬לא אהבה את זה‪ .‬לשנינו היה קשה לדמיין אדם זר גר איתנו‪ ,‬או אפילו‬ ‫מסתובב בבית‪ ,‬וכך יצא שבמשך שנתיים‪-‬שלוש אני הייתי למטפלת‪ .‬אחר כך ירדה‬ ‫עוד מדרגה‪ ,‬עבודת הטיפול הפכה גדולה עליי‪ ,‬והתחלנו להעזר במטפלות ישראליות‪.‬‬ ‫הראשונות היו ז'ניה ונינה‪ ,‬אם וביתה‪ ,‬עולות קצת ותיקות מברית המועצות‪ .‬ז'ניה‬ ‫עלתה עם בתה‪ ,‬והשאירה שם את בעלה‪ .‬היא הייתה רופאת עור בסיביר‪ ,‬כאן אחות‬ ‫חדר מיון ב"הדסה"‪ .‬ז'ניה הייתה אישה צעירה‪ ,‬נאה‪ ,‬דברנית וחברמנית‪ .‬כדי להשלים‬ ‫הכנסה באה לנקות לנו את הבית‪ .‬אבל כשהייתה בבית‪ ,‬טיפלה קצת גם בחולה‪ .‬בסך‬ ‫הכול היא באה למספר שעות בשבוע‪ .‬כאשר הייתה עסוקה שלחה אלינו את בתה‪,‬‬ ‫תלמידת תיכון מתבגרת ומוכשרת‪ .‬לז'ניה היה חלום לעזוב את "הדסה" ולהיות‬ ‫עצמאית‪ ,‬לנינה היה חלום ללמוד ארכיטקטורה‪ .‬אני אפילו הצעתי לעזור לה בכניסה‬ ‫ללימודים‪.‬‬

‫יום אחד‪ ,‬בהיותי בעבודה בתוכנית מתאר ירושלים‪ ,‬בישיבה שהתקיימה ליד‬ ‫בניין העירייה‪ ,‬קיבלתי טלפון מנינה‪ ,‬וזה מה שסיפרה‪ :‬רבקה צעדה כהרגלה מן‬ ‫המיטה לבית השימוש‪ ,‬מעדה ונפלה‪ ,‬ועכשיו שתיהן יושבות על הרצפה‪ ,‬ומחכות‬ ‫לגואל‪ .‬קמתי ונסעתי הביתה‪ ,‬שם מצאתי את השתיים יושבות בשלולית‪ ,‬ולא ממים‪,‬‬ ‫ומספרות זו לזו בדיחות עצובות‪ .‬עד היום אינני יודע איך הצלחתי להרים את רבקה‬ ‫למיטה‪ .‬שנה אחר כך‪ ,‬כשזה קרה שוב‪ ,‬צלצלתי לרותה‪ ,‬והיא הביאה את דויד איתה‪,‬‬ ‫ושלושתינו לא הצלחנו להרימה למיטה‪ .‬אחר כך קנינו מנוף‪ .‬נינה התגייסה לצבא‪,‬‬ ‫ועם ז'ניה נותק הקשר‪.‬‬

‫ג'ובי‬

‫בסוף נשברנו ושכרנו מטפלת פיליפינית‪ .‬שמה היה ג'ובי‪ .‬ג'ובי הייתה פיליפינית‬ ‫מיוחדת‪ ,‬מיוחדת גם בקרב הפיליפינים‪ .‬היו לה תואר אקדמי במנהל עסקים‬ ‫והופעה מרשימה ‪ -‬היא הייתה בעלת פנים ארוכים וצרים‪ ,‬עצמות לחיים גבוהות‪,‬‬ ‫דקה ותמירה‪ ,‬לבושה אלגנטי (בטריקו וג'ינס פשוט)‪ .‬היא באה אלינו כשמצבנו הלך‬ ‫ורע‪ .‬זאת הייתה משימה שדרשה הרבה אמפתיה וכושר אלתור‪ ,‬ולה היו את כל אלה‪,‬‬ ‫והרבה‪.‬‬ ‫רבקה הלכה ונעשתה כבדה (‪ 80‬ק"ג)‪ ,‬ולאט לאט הפסיקה לשלוט בגופה‪ .‬היא‬ ‫הייתה זקוקה לטיפול ‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬ולכן אפילו הפיליפינית לא יכלה לטפל בה‬ ‫לבדה‪ .‬גם רבקה לא רצתה בכך‪ ,‬היא רצתה אותי‪ .‬טיפלנו בה כצוות‪ :‬ג'ובי המומחית‪,‬‬ ‫ואני העוזר על ידה‪ .‬לאט לאט פיתחנו מעין אחוות לוחמים‪ ,‬אחווה שיכולה להווצר בין‬ ‫אנשים השותפים לפרויקט גדול מהם‪ ,‬שרק שותפות מלאה ביניהם‪ ,‬בלי חשבונות‪,‬‬ ‫טענות ומענות‪ ,‬יכולה עליו‪ .‬עם הזמן זו התפתחה לידידות אמת‪ .‬רבקה כבר לא‬ ‫התעניינה בדבר מלבד במחלתה‪ ,‬ואני‪ ,‬בתור עוזר למטפלת‪ ,‬הייתי מרותק לבית (מלבד‬ ‫העבודה‪ ,‬שהייתה גם היא מאוימת על ידה)‪ ,‬ולכן האפשרות שלי לקשור שיחה רגילה‬ ‫(שיחה שלא קשורה למחלה) הייתה בעיקר עם ג'ובי‪ .‬ג'ובי סיפרה לי שיש לה ארבעה‬ ‫ילדים‪ ,‬ובכל יום ו' היא לוקחת כרטיס טלפון‪ ,‬ניגשת לטלפון הציבורי שבפינת הרחוב‪,‬‬ ‫ומטלפנת הביתה‪ .‬שואלת כל ילד על הצלחתו בלימודים‪ ,‬מבררת מה נחוץ לו כדי‬ ‫להוסיף ללמוד (מדים‪ ,‬שכר לימוד ועוד)‪ .‬כל ילד יודע שרק לימודים יכולים להוציא‬ ‫אותו מן הבוץ‪ ,‬שהכסף של אימא איננו בלתי מוגבל‪ ,‬ועליו לקבל ציונים גבוהים כדי‬

‫‪191‬‬

‫‪192‬‬

‫לזכות במילגה להמשך הלימודים‪ ,‬וכך לשחרר את הכסף למימון לימודי שאר הילדים‪.‬‬ ‫כל ילד מדווח על הציונים שלו‪ ,‬מי שטוב מקבל מחמאה מדודה‪ ,‬ומי שרע נזיפה חמורה‪,‬‬ ‫וכך‪ ,‬ממרחק אלפי קילומטרים‪ ,‬יותר מעשרת‪ ,‬היא מנהלת משפחה לתפארת‪.‬‬ ‫פעם שאלתי אותה "למה באת?" בתחילה נתנה את התשובה השגורה "כדי להעניק‬ ‫חינוך טוב לילדיה"‪ .‬מסתבר שבפיליפינים גם אקדמאית במשרה טובה ‪ -‬היא הייתה‬ ‫אשת שיווק במחלבה גדולה ‪ -‬את זה היא לא יכולה‪ .‬בשיחת נפש אחת‪ ,‬סיפרה לי שיום‬ ‫אחד מצאה את בעלה "מספר עם השכנה במיטה"‪ .‬בפיליפינים‪ ,‬ארץ קתולית למהדרין‪,‬‬ ‫אי אפשר להתגרש‪ ,‬לכן גירשה את עצמה‪ ,‬ועברה לגור בנכר‪ ,‬במקום רחוק ככל האפשר‪,‬‬ ‫שלא תראה הבושה‪" .‬ומי מגדל את הילדים?" שאלתי‪" ,‬בני משפחתו של בעלי הכירו‬ ‫בכך שבמשולש הזה אני הטובה והוא הרע‪ ,‬ולקחו על עצמם את גידול הילדים"‪ .‬יש להם‬ ‫בפאתי מנילה בניין רב דירות המקיף חצר פתוחה לשמים‪ ,‬ושם‪ ,‬במעין כפר בתוך העיר‪,‬‬ ‫גרה החמולה של בעלה‪ ,‬בכל דירה משפחתו של אחד מאחיו ואחיותיו‪ .‬שם גרים וגדלים‬ ‫ילדיה‪ ,‬בפיקוח אחת מאחיותיו של בעלה‪ ,‬במימון ג'ובי‪.‬‬ ‫ג'ובי סיפרה לי על אי מולדתה‪ ,‬ווסט מינדורו אשר בפיליפינים‪ .‬סיפרה איך בילדותה‬ ‫האי היה עדיין בבתוליו‪ ,‬תיירים עדיין לא הגיעו אליו‪ ,‬והאנשים גרו בבקתות על הקו‬ ‫שבין היער והחוף‪ .‬כאשר הילדים היו רואים את הדייגים חוזרים ממרחבי הים‪ ,‬הם היו‬ ‫נאספים על החוף‪ ,‬עוזרים לדייגים למשות את הרשת‪ ,‬ובתמורה מקבלים חלק מהשלל‪.‬‬ ‫בעונה הרטובה‪ ,‬היו הסערות הגדולות מציפות את החוף‪ ,‬בסערה הרוח הייתה מנערת את‬ ‫עצי הקוקוס‪ ,‬ומפילה את פריים ‪ -‬אגוזי הקוקוס‪ .‬הילדים היו שטים בסירות‪ ,‬אוספים‬ ‫את האגוזים הצפים‪ ,‬ומוכרים אותם לתושבי הבקתות השרויים במצור‪ .‬נכנסתי איתה‬ ‫לעומק הסיפור‪ ,‬עד שהגענו לחלום‪ .‬החלום של ג'ובי היה לחזור למינדורו‪ ,‬ושם לחיות‬ ‫עד זקנה ושיבה כגברת אמידה וטובה‪ .‬גם אני השתתפתי בחלום הזה‪ .‬נתתי לה ‪$1000‬‬ ‫הלוואה (בלי ריבית)‪ ,‬כדי שתקנה מוסך בפינת הרחוב של עיירה במינדורו‪ ,‬שישרת את‬ ‫הג'יפני (הגי'פים המקושטים המשמשים להסעת תיירים ברחבי האי)‪ .‬אפילו מצאנו יחד‬ ‫את האי הזעיר על המפה באטלס שלי‪ ,‬וג'ובי הזמינה אותי להתארח אצלה כשתחזור‬ ‫לשם‪.‬‬ ‫טרשת נפוצה היא מחלה שפוגעת במערכות רבות בגוף‪ .‬לכל מערכת או תת‬

‫מערכת רופא משלה ‪ -‬יש רופא ליד‪ ,‬ויש לאצבעות‪ ,‬יש רופא גסטרו‪ ,‬ויש רופא‬ ‫חלחולת (תחת‪ ,‬למי שלא יודע)‪ .‬וכך היינו הולכים מרופא לרופא לפי העניין‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות לא היינו הולכים ברבים‪ ,‬אלא ביחיד‪ .‬אני הייתי מזמין תור‪ ,‬משיג בקופת‬ ‫החולים התחייבות‪ ,‬ובהגיע הזמן הולך בעצמי לרופא‪ ,‬ושם מציג את הסימפטומים‪,‬‬ ‫שומע את התגובה‪ ,‬ורושם את ההנחיות‪ .‬בזמנה של ג'ובי‪ ,‬עוד היינו הולכים לרופאים‪.‬‬ ‫הייתה לנו קלנועית תוצרת קיבוץ אפיקים‪ ,‬כלי תעבורה קל ונייד‪ ,‬שאפשר לפרקו‬ ‫לשלושה חלקים ולשימם בתא המטען‪ .‬כדי לעבור מן האוטו לקלנועית‪ ,‬פיתחנו‬ ‫תרגולת מתואמת היטב‪ ,‬שבה אני שולף את חלקי הקלנועית מתא המטען‪ ,‬מרכיב‬ ‫אותה‪ ,‬פותח את דלת האוטו‪ ,‬מקרב את הקלנועית לפתח‪ ,‬ומסובב את כיסאה‬ ‫של רבקה לכיוונו‪ .‬באותו זמן‪ ,‬ג'ובי תומכת ברבקה‪ ,‬ומכוונת אותה לעשות בכוחה‬ ‫היא את שני הצעדים הנדרשים כדי להגיע לכסא הקלנועית ולהתיישב בה‪ .‬רבקה‬ ‫מתיישבת‪ ,‬ואני מסובב את הכיסא של הקלנועית לכיוון הנסיעה‪ ,‬והיא‪ ,‬כלומר‬ ‫רבקה‪ ,‬נוסעת בה כחפצה‪ .‬המעבר מן הקלנועית לאוטו מתבצע בסדר הפוך‪ .‬בכל‬ ‫פעם שעשינו זאת והכול בא על מקומו כראוי‪ ,‬היינו נושמים לרווחה‪ ,‬כאילו קרה נס‪.‬‬ ‫יום אחד היה עלינו לצאת מחניה של חדר המיון בבית החולים "שערי צדק"‪ .‬זה היה‬ ‫בצהרי היום‪ ,‬והתרגולת שלנו יצרה שם פקק תנועה ענקי‪ .‬כולם ישבו במכוניותיהם‬ ‫כחום היום‪ ,‬וצפו במעשה המרכבה שלנו‪ .‬בדיוק ברגע הקריטי‪ ,‬כשהיא עומדת ברווח‬ ‫שבין כיסא האוטו לכיסא הקלנועית‪ ,‬ללא תמיכה וללא משענת‪ ,‬הבחינה רבקה בפגם‬ ‫כלשהוא בתאורה של האוטו‪ ,‬פגם שלא היה שייך כלל לעניין באותו הזמן‪ .‬היא העירה‬ ‫את תשומת ליבי‪ ,‬ואני כמובן לא שמתי לב לדבריה כי התרכזתי במעבר‪ .‬היא רגזה‪,‬‬ ‫איבדה שיווי משקל‪ ,‬ונפלה‪ .‬נפלה עם כל שמונים הקילוגרמים שלה‪ ,‬וכל העם חוזים‬ ‫במחזה‪ .‬ניסינו להרים אותה‪ ,‬ולא יכולנו‪ .‬ניגש אליי בחור צעיר‪ ,‬מלווה באשתו הנאה‪,‬‬ ‫ושאל "אפשר לעזור?" "רק אני יכול" עניתי‪ .‬רבקה הייתה נופלת מידי פעם‪ ,‬אני הייתי‬ ‫מרים‪ ,‬ושנינו היינו שותפים לדעה שרק מי שמבין את הפגום והשלם שבגופה‪ ,‬רק הוא‬ ‫יכול להרים אותה‪ .‬ניסיתי‪ ,‬והיא נפלה שוב‪ .‬האיש ראה אותי בכישלוני‪ ,‬וניגש שוב‪.‬‬ ‫נכלם‪ ,‬פיניתי לו מקום‪ ,‬הוא הרים אותה בקלי קלות‪ ,‬שם אותה באוטו‪ ,‬ונסענו‪.‬‬ ‫בצד החלום הסופי ‪ -‬מטרוניתה מכובדת בווסט מינדורו‪ ,‬היה לג'ובי חלום ביניים‪:‬‬

‫לבקר באי‪ ,‬ולהשתתף באסיפת החמולה (משפחה מורחבת)‪ Reunion ,‬בלשונם‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בתום שנתיים‪ ,‬נסעה לבקר שם כחודשיים‪ .‬גם בזה היינו שותפים ‪ -‬נתתי לה‬ ‫הלוואה‪ ,‬אלפיים דולר ללא ריבית‪ ,‬ורבקה עזרה לה בתסבוכת המנהלית שנבעה‬ ‫משינוי החוק שם‪ .‬היציאה מן הפלונטר בדרך הישרה‪ ,‬שרבקה התעקשה עליה‪ ,‬הייתה‬ ‫כרוכה בשירותי עורך דין‪ ,‬בחתימה של רבקה על טפסים בנוכחות נוטריון‪ ,‬ובסידורים‬ ‫בשגרירות הפיליפינית‪ .‬כל זה כדי שלא תעצר שם‪ ,‬ותוכל לחזור‪ .‬במקרה שלנו היה‬ ‫צריך לגרור את הנוטריון אלינו הביתה כדי לבצע את המשימה‪.‬‬ ‫ג'ובי נסעה לפיליפינים‪ ,‬ביקרה במנילה וראתה את ילדיה‪ ,‬ובווסט מינדורו‪,‬‬ ‫שם היה ה‪ Reunion-‬של כל החמולה‪ .‬היא‪ ,‬הדודה העשירה מחו"ל‪ ,‬באה וחילקה‬ ‫מתנות‪ ,‬ברכה וליטפה‪ ,‬רכשה שדה של אורז הגדל במים (‪ ,)Paddy‬שזה החלום של‬ ‫כל פיליפיני באשר הוא באיים‪ ,‬שם או כאן בגולה‪ .‬והיא הייתה גדולה‪.‬‬ ‫בטרם נסעה‪ ,‬סידרה לנו ג'ובי את מחליפתה (בפיליפינית ‪ .)Reliever‬המחליפה‪,‬‬ ‫גם היא פיליפינית‪ ,‬באה אלינו יום יום‪ ,‬ותינוקה איתה‪ .‬התינוק בן השנה ידע כנראה‬ ‫שהוא פיליפיני בבית זר‪ ,‬ושעליו להתנהג יפה כדי לא להפריע לאימו בעבודה‪ ,‬וכך עשה‪,‬‬ ‫ואימו עבדה‪ .‬לעיתים רחוקות היה נחוץ שאני אעשה שירותי שמרטף למטפלת‪ .‬לקראת‬ ‫סיום זמן עבודתה‪ ,‬הזמינה אותי לחתונתה‪ .‬זה היה ביום שבת בכנסייה הלטינית שבעיר‬ ‫העתיקה‪ .‬הייתה כבר אינתיפאדה‪ ,‬ולא היה נהוג ללכת לשם‪ ,‬אבל אני הלכתי מפני‬ ‫הכבוד‪ .‬האולם היה מלא בפיליפינים ופיליפיניות לבושים בגדי חג רציניים‪ ,‬לא הטריקו‬ ‫והג'ינס‪ .‬בתוך הכנסייה‪ ,‬משני צידי השביל האמצעי‪ ,‬היו סידורי פרחים נהדרים‪ ,‬שניים‬ ‫בכל שורת כיסאות משני צידי המעבר‪ .‬באולם הסתובבו בין שאר הקרואים פיליפיניות‬ ‫מיוחדות ‪ -‬אלה היו נשים וילדות לבושות בשמלות ארוכות ירוקות או סגולות‪ .‬לשני הזוגות‬ ‫המתחתנים היו כבר ילדים שנכחו באולם‪ ,‬וטופלו שם בידי קרובים או ידידים‪ .‬כאשר ניתן‬ ‫האות‪ ,‬ירדה במורד שביל המעבר תהלוכה סגולה‪ ,‬ובה החתן והכלה‪ ,‬אמהותיה של הכלה‬ ‫אוחזות בשובל שמלתה‪ ,‬ואחריהן נערותיה‪ ,‬כולן בסגול בוהק‪ ,‬בגדי משי שעין לא‬ ‫ראתה‪ .‬הכול נתפר על פי הזמנה‪ ,‬והובא לכאן מן המולדת הרחוקה‪ .‬אחר כל הדברים‬ ‫האלה‪ ,‬באה החתונה הירוקה‪.‬‬ ‫מקץ חודשיים חזרה ג'ובי‪.‬‬

‫‪193‬‬

‫הלן‬

‫‪194‬‬

‫הלכה ג'ובי באה הלן‪ .‬גם להלן היו ילדים (שישה)‪ ,‬וגם היא מצאה את בעלה‬ ‫במיטה הלא נכונה‪ ,‬וגם לה היה חלום‪ .‬כל היתר היה שונה בתכלית‪ .‬הלן בחורה‬ ‫מוצקה‪ ,‬לא גבוהה‪ ,‬פרצוף עגול‪ ,‬שפתיים עבות‪ ,‬מעשית‪ ,‬עניינית‪ ,‬יפה יופי גס‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת מושך‪ ,‬וכמו רוב הפיליפיניות‪ ,‬לבושה אלגנטי בג'ינס וטריקו‪ .‬הלן למדה להיות‬ ‫אחות‪ ,‬התמחתה כאחות מיילדת‪ ,‬ופתחה קליניקה פרטית בבית‪ .‬כשיצאה לישראל‪,‬‬ ‫הייתה לה כבר פרקטיקה מצליחה של מיילדות בעיר מגוריה‪.‬‬ ‫זה המקום לספר את סיפורה וסיפור בעלה מהתחלה‪ .‬אימא של הלן הייתה אישה‬ ‫בודדה‪ ,‬שהתפרנסה בקושי מאפיית עוגות ומכירתן מבית לבית‪ .‬בכל כוחה התאמצה‬ ‫שבתה תלמד ותזכה לחיים טובים יותר‪ .‬הלן אכן למדה‪ ,‬ועשתה חיל בלימודיה‪.‬‬ ‫כדי להבטיח לה גם עושר ומעמד‪ ,‬התחתנה עם בעל ממשפחה אריסטוקרטית‪ ,‬נצר‬ ‫לצאצאי הספרדים שכבשו ושלטו בפיליפינים מאות שנים‪ .‬במשך מאות שנים צברה‬ ‫משפחת בעלה עושר‪ ,‬כבוד ושלטון‪ .‬עושר שהיה גלום באדמות חקלאיות‪ ,‬וכבוד‬ ‫ושלטון שהתבטאו בראשות העיר‪ ,‬בשיפוט ובתפקידים ציבוריים אחרים‪ .‬בארצות‬ ‫שבהן האדמות שייכות ליחידים‪ ,‬וכל השאר הם או אריסים או פועלים‪ ,‬יש והממשלה‬ ‫מחליטה לחלק מחדש את האדמות‪ :‬לוקחת מהבעלים‪ ,‬ונותנת לאריסים ולפועלים‪.‬‬ ‫את זה מכנים "רפורמה אגררית"‪ .‬הרפורמה האגררית של פרדניננד מרכוס נישלה‬ ‫אותם מרוב אדמתם‪ ,‬והשאירה בידם רחוב שבו כל אחד מבני המשפחה יכול לבנות‬ ‫בית‪ ,‬ואף להקים משק בעלי חיים‪ ,‬אבל לא שדה אורז‪ .‬בעלה של הלן היה‪ ,‬לפי דבריה‪,‬‬ ‫חדל אישים‪ ,‬הוא יכול היה להיות או נהג‪ ,‬או חייל‪ .‬חדל אישים או לא חדל‪ ,‬גם לו היה‬

‫חלום ‪ -‬להיות חקלאי ולגדל בעלי חיים‪ .‬הלן קנתה לו זוג חזירים‪ ,‬חזיר וחזירה‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫בטיפול מסור ומקצועי‪ ,‬גידל והירבה אותם עד שהיו לעדר חזירים‪ ,‬שהיה תוספת‬ ‫משמעותית לפרנסת המשפחה‪ ,‬וגם הצבר הון‪ .‬את הידע רכש בתחנת הניסיונות‬ ‫הממשלתית הסמוכה‪ ,‬ולהזנת החזירים השתמש בשאריות האשפה שאסף בבסיס‬ ‫הצבאי הסמוך‪ .‬כשהחזירייה הגיעה לשווי שאפשר לקנות ממנו בית‪ ,‬מכרו אותה‪,‬‬ ‫ובנו במו ידיהם בית‪ .‬לא בית אלא וילה‪ .‬בבית הזה גם אני הייתי שותף‪ ,‬ויש לי תמונה‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫איך זה קרה? מסתבר שגם אישה מנוסה ופיקחת כמו הלן אפשר לסדר‪ ,‬בעיקר‬ ‫כשהיא חולמת‪ .‬כדי להגשים את החלום לצאת מהפיליפינים ולעבוד בישראל‪ ,‬אדם‬ ‫נזקק לשירותי שתי חברות כח אדם ‪ -‬חברה שם וחברה כאן‪ .‬אחת דואגת שיצא‬ ‫משם‪ ,‬והאחרת שיגיע לכאן‪ ,‬ושכאן תחכה לו ויזת עבודה‪ ,‬שמאחוריה עומד מטופל‬ ‫הזקוק לשרותו‪ ,‬אחרת כל העניין לא חוקי‪ .‬הוא משלם כ‪ 5000-‬דולר לחברה שם‪,‬‬ ‫והיא יוצרת את הקשר עם החברה כאן‪ .‬בפיליפינים גם לאחות מוסמכת וחזירן‬ ‫חובב אין ‪ 5000‬דולר במזומן‪ ,‬ולכן הם משכנו את ביתם החדש תמורת ‪ 5000‬דולר‪,‬‬ ‫בהלוואה בריבית של ‪ 10‬אחוזים‪ .‬אחוזים לשנה? לא‪ ,‬לחודש כמובן‪ .‬כשבאה הלן‬ ‫לכאן‪ ,‬התברר שמאחורי הוויזה לא עומד מטופל הזקוק לשירותיה‪ ,‬אלא רמאי‬ ‫שמוכן להעסיקה באופן לא חוקי כמחליפה‪ .‬היא התעשתה‪ ,‬אירגנה את חברותיה‪,‬‬ ‫שרומו גם הן על ידו‪ ,‬ועל אף איומיו (איומי עולם תחתון)‪ ,‬התקשרה לסוכנות אמינה‪,‬‬ ‫והגיעה אלינו לא בלי שהאיומים רדפו אחריה עד ביתנו‪ ,‬אבל זה סיפור אחר‪ .‬כאשר‬ ‫סיפרה לי על ההלוואה ב‪ 10-‬אחוזים לחודש‪ ,‬אמרתי "לא יתכן"‪ ,‬עשיתי חשבון שאם‬ ‫מורידים ממה שאני משלם את הדרוש כדי לפרנס את ששת ילדיה‪ ,‬וביתר משלמים‬ ‫את הריבית הזו‪ ,‬הרי שבריבית של ‪ 10‬אחוזים לחודש‪ ,‬החוב לא יסולק לעולם‪ .‬זה‬ ‫היה נראה לי עוול משווע‪ ,‬ולכן אמרתי "אתן לך הלוואה בלא ריבית כדי להחזיר את‬ ‫החוב‪ ,‬אבל בתנאי שאת מביאה לי את מסמכי שחרור המשכנתא מן הבנק‪ ,‬ותמונה‬ ‫של הבית"‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫הלן נכנסה לעבודה בזמן שהעניינים אצלינו הלכו והורעו‪ ,‬והעבודה הפכה יותר‬ ‫ויותר תובענית‪ .‬היא לא התחמקה‪ ,‬לא התלוננה‪ ,‬ואף עשתה יותר ממה שחייבה‬

‫עבודתה‪ .‬יום אחד מצאה את מכונת התפירה שקנתה לי רבקה‪ ,‬לאחר שהתברר‬ ‫לה שכבר אינה יכולה לתפור‪ .‬הלן מצאה את המכונה‪ ,‬וביקשה לתפור‪ .‬אותו היום‬ ‫יום שישי היה‪ ,‬וגלילה ובני משפחה באו אלינו לארוחת ערב‪ .‬הלן הסתכלה עליהם‪,‬‬ ‫ותפרה‪ ,‬על המקום ‪ -‬לזה פיג'מה‪ ,‬לזו שמלה‪ ,‬לרבקה חצאית מיוחדת לכיסא גלגלים‬ ‫ועוד ידה הייתה נטויה‪ .‬היא סיפרה לי שהכשרתה הראשונה הייתה עיצוב בגדים‬ ‫ותפירה‪ .‬היא למדה זאת במכללה במנילה‪ .‬כשסיימה את הלימודים‪ ,‬הוזמנה לנסיכות‬ ‫בורוינאי לנהל שם מתפרה‪ .‬אימה לא הסכימה שתשאר לעבוד בבורונאי‪ ,‬כי שם ארץ‬ ‫מוסלמית‪ ,‬וזה לא מתאים לרווקה קתולית‪.‬‬ ‫עם הלן התנהלו העניינים במסלולם‪ ,‬זה לא היה קל‪ ,‬אבל זה עבד‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הצוות הלן‪ ,‬אני ורבקה עבד יחד‪ ,‬וביצע את המשימה‪ .‬יום אחד הלן באה לביתנו‬ ‫בוכיה ועלובה (המטפלות אצלינו לא גרו בבית המעביד ‪ Live out -‬ולא ‪Live in‬‬ ‫בפיליפינית)‪ .‬הבכי לא נפסק‪ ,‬לא ביום הזה‪ ,‬ולא ביום הבא‪ .‬ניחמתי אותה‪ ,‬דיברתי‬ ‫אל ליבה‪ ,‬דבר לא עזר‪ .‬שאלנו ברופאים‪ ,‬לא עזר‪ ,‬שאלנו פיליפיניות אחרות‪ ,‬לא עזר‪,‬‬ ‫הצעתי לה שתלך אל הכומר‪ ,‬ואז אלוהים נכנס לתמונה‪ .‬אלוהים בדמות הכומר‬ ‫והכנסייה‪ ,‬ואחרי חודשים של דיכאון קשה מנשוא‪ ,‬היא התחילה לשיר במקהלה‪,‬‬ ‫אחר כך לארגן את המקהלה‪ ,‬ולבסוף אירגנה את כל הכנסייה‪ .‬הלן הפכה קתולית‬ ‫אדוקה‪ ,‬ומצאה שוב טעם לחיים‪ .‬כשאני מנסה להסביר לעצמי את מה שהיה‪ ,‬אינני‬ ‫יוכל להמנע מלחשוב שהפרידה מילדיה הייתה הקש ששבר את גב הגמל‪ .‬אבל אולי‬ ‫זה היה משהו אחר‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כמו שזה בא מבלי שנבין‪ ,‬זה עבר מבלי שהיה מובן‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬הלן‪ ,‬כמו ג'ובי‪ ,‬ניהלה את משפחתה ביד רמה ובשלט רחוק‪ .‬בכל יום שישי‬ ‫הלכה לטלפון הציבורי‪ ,‬ושם קיבלה דיווח מכל ילד על הישגיו וצרכיו‪ ,‬ולפי זה נתנה‬ ‫הוראות לאחיה שניהל את הכספים בשבילה‪ .‬מאחר שלא הייתה צריכה לשלם את‬ ‫הריבית הקצוצה‪ ,‬וכאן חיה בחסכון‪ ,‬נשאר לה הרבה לתת להם‪ ,‬וגם זה הביא אותה‬ ‫על סיפוקה‪ ,‬אבל כפי שתראו בהמשך‪ ,‬עדיין נשאר לה החלום‪.‬‬ ‫להלן היה חלום‪ .‬היא שמעה שרשויות הבריאות בבריטניה מעוניינות בעובדות‬ ‫זרות‪ ,‬בתנאי שיש להן תואר אחות‪ .‬תואר היה לה‪ ,‬ולכן התחילה להתעניין‪ .‬אספה‬ ‫חומר בשגרירות הבריטית‪ ,‬הביאה מן הבית תעודות מאושרות‪ ,‬מילאה טפסים‪ .‬בכל‬

‫אלה גם אני השתתפתי‪ ,‬בידיעה ובעצה‪ .‬תוך מספר חודשים‪ ,‬החלום‪ ,‬שנראה בתחילה‬ ‫לשנינו כחלום באספמיה‪ ,‬קרם עור וגידים‪ ,‬ואני הרגשתי מאוים‪ .‬מאוים מפני שלא‬ ‫ידעתי מתי זה יקרה‪ ,‬ובתנאים ששררו אז‪ ,‬הרגשתי שאיני יכול להשאר בלי מטפלת‬ ‫אפילו ליום אחד‪ .‬בדיוק באותו הזמן‪ ,‬מטפלת שעבדה אצל חברים התפנתה‪ .‬איך?‬ ‫כרגיל אצל מטפלות‪ ,‬מעסיקתה מתה‪ .‬החברים המליצו עליה בפנינו ועלינו בפניה‬ ‫(אל יהי הדבר קל בעיניכם‪ ,‬כי הפיליפיניות בררניות יותר מאיתנו)‪ ,‬ואני קפצתי‬ ‫על המציאה‪ .‬פיטרתי את הלן‪ ,‬ולקחתי את אנג'ליטה‪ .‬אך על פי שכבר הייתה על‬ ‫כן השילוח‪ ,‬ואף על פי שפיציתיה בנדיבות‪ ,‬הלן הרגישה נבגדת‪ .‬היא נעלבה‪ ,‬ואני‬ ‫הרגשתי טבול בחרא‪ ,‬אבל לא הייתה לי ברירה‪.‬‬ ‫בסופו של דבר חלומה של הלן התגשם‪ .‬לאחר חודשים אחדים שעבדה כאן‬ ‫בעבודה זמנית‪ ,‬נסעה לאנגליה‪ ,‬והתקבלה לעבודה כאחות בשירות הבריאות הבריטי‪.‬‬ ‫מסתבר שכמה שהיה אצלינו קשה‪ ,‬שם היה קשה יותר‪ ,‬אבל החלום התגשם‪.‬‬

‫‪195‬‬

‫אנג'ליטה‬

‫‪196‬‬

‫היא באה אלינו בשעת ערב מאוחרת‪ .‬קטנה‪ ,‬שברירית וחזקה‪ .‬לא יפה במיוחד‪,‬‬ ‫כך נראתה לי אז‪ ,‬לימים מצאתי בה גם קווים של יופי‪ .‬היא לא באה לבדה‪ ,‬נתלוותה‬ ‫לה פיליפינית גדולה ומבוגרת ממנה‪ .‬כך הן באות לבחור להן משפחה‪ ,‬ומשפחה זה‬ ‫לא רק החולה‪ ,‬והן שבוחרות‪ ,‬לא רק אנחנו‪ .‬כמה שלא יהיה קשה מצבן‪ ,‬הן יבחרו‬ ‫בקור רוח ובשיקול דעת‪ ,‬כי הבחירה הזו היא בנפשן‪ .‬ג'ובי סיפרה לי שבחרה בנו‪,‬‬ ‫כי האלטרנטיבה הייתה "משפחת מדרגות"‪ ,‬כך כינתה משפחות חרדיות שלהן‬ ‫הרבה ילדים בהפרש גילים קטן‪ .‬באותו שיקול דעת טעון אינפורמציה הן בוחרות‬ ‫להן ארץ‪ .‬פעם סיפרה לי ג'ובי איך בחרה בישראל‪ .‬היא ערכה השוואה בין הארצות‬ ‫המועמדות על פי פרמטרים כגון פתיחות ויחס לאחר‪ ,‬אבל גם רמת חיים‪ ,‬תנאים‬ ‫סוציאליים ואקלים‪ .‬היא הראתה לי את ההשוואה‪ ,‬וליבי רחב‪ .‬האמנם איננו כל כך‬ ‫גרועים כמו שאנו נראים בעיני עצמנו? (זה היה לפני שהתחלנו לצוד אותן ברחובות‬ ‫ככלבים שוטים)‪ .‬השתיים נכנסו לביתנו‪ ,‬ראיינו אותנו‪ ,‬ואנחנו אותן‪ .‬אנחנו נבחרנו‪,‬‬ ‫אף על פי שמיד ראו שהעבודה כאן לא תהיה גן של שושנים‪ .‬למה בחרה בנו? כי‬ ‫מעבידה‪ ,‬שהיה חברי לעבודה‪ ,‬המליץ עלינו‪ ,‬והיא חשבה שאנשים זה העיקר‪ .‬אני‬ ‫מקווה שצדקה‪ .‬אכן‪ ,‬לא היה קל אצלנו‪ .‬רבקה הייתה כבר מונחת כאבן שאין לה‬ ‫הופכין‪ ,‬והיה צריך להפוך חולה שמשקלה ‪ 90‬ק"ג על ידי מטפלת שמשקלה ‪ 45‬ק"ג‪,‬‬ ‫פעמים אחדות ביום‪ .‬להפוך זה היה רק קצה הקרחון‪ .‬היה לנו בבית בית חולים שלם‪,‬‬ ‫שכלל זריקות‪ ,‬קטטרים‪ ,‬אינפוזיות‪ ,‬הכנת אוכל מיוחד ומה לא‪ .‬פעם‪ ,‬בהיותנו בבית‬ ‫חולים "הדסה" במחלקה הפנימית‪ ,‬רמזה לי אנג'ליטה להציץ לתוך מחסן האמצעים‬

‫הרפואיים‪ ,‬ואמרה בחיוך "שלנו גדול ומגוון משלהם"‪ .‬את המחסן שלנו היה צריך‬ ‫לנהל‪ ,‬וזה כלל יותר מ‪ 15-‬מיני תרופות‪ ,‬ועוד כעשרים עזרים וחומרים (חיתולים‪,‬‬ ‫מזרקים‪ ,‬מים מזוקקים ומה לא)‪ .‬לתרופות היה צריך להשיג מרשמים מרופאים‪ ,‬לא‬ ‫אחד‪ ,‬אלא אחדים‪ .‬את החומרים היה צריך לקנות‪ ,‬או לקבל מקופת חולים אישורים‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬היה צריך לנהל ולחדש את המלאי‪ ,‬ועל כך אני הייתי אחראי‪ .‬אפילו אימא‬ ‫שלי לא הייתה מאמינה שאגיע לדרגת מנהל בית מרקחת‪ ,‬אעשה במו ידי זריקות‪ ,‬או‬ ‫אכניס תרופות לווריד‪ .‬לכל קריאה של החולה‪ ,‬צריך היה לבוא אליה ולעשות משהו‪,‬‬ ‫והיו עשרות קריאות במשך כל היממה‪ ,‬והעיקר‪ ,‬כל דבר היה צריך להיעשות בדיוק‬ ‫לפי הפרוטוקול‪ .‬בדיוק בזמן‪ ,‬בדיוק בכמות ובדיוק לפי ההוראות‪ .‬כל טעות עלולה‬ ‫להוביל לאסון‪ .‬עשינו זאת במשך יותר משנתיים‪ ,‬אנג'ליטה ואני‪ .‬מילא אנג'ליטה‪,‬‬ ‫זה היה מקצועה‪ ,‬אבל אני? מי היה מאמין? חילקנו בינינו את היממה (אנג'ליטה‬ ‫כבר גרה איתנו)‪ ,‬ולמדתי לישון בין הקריאות‪ .‬ניסיתי להוסיף פיליפינית‪ ,‬אבל היא‬ ‫ברחה אחרי שבועיים‪ ,‬קשתה עליה העבודה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לא הכול היה רע לאנג'ליטה‪,‬‬ ‫שילמנו לה היטב‪ .‬לא היו לה ילדים‪ ,‬והיא חסכה את רוב הכסף‪ ,‬ובנתה בית על מגרש‬ ‫שהיה בבעלותה‪ ,‬שם מעבר לים‪ ,‬באחד מאיי הים הדרומי‪.‬‬ ‫ביקשתי וקיבלתי תמונה מן הבית שבנתה‪ .‬הבית הכמעט גמור אשר כבר עבר‬ ‫בהצלחה שיטפון גדול‪ .‬היא בנתה אותו על עמודים גבוהים עשויים מצינורות ברזל‪,‬‬ ‫וכיסתה בגג מפח משובח‪ ,‬וכבר הוריה היו גרים בו‪ .‬במושגים שלנו‪ ,‬הבית שלה שווה‬ ‫הרבה יותר מהדירה שלנו‪.‬‬ ‫לאנג'ליטה היה כושר ניהול יוצא דופן‪ ,‬היא ניהלה את עבודת הטיפול ברבקה‪,‬‬ ‫את הקניות ואת עבודת הבית‪ .‬גם בעיני חבריה הפיליפינים היא נחשבה אדם שכדאי‬ ‫להתייעץ עימו‪ .‬יום אחד‪ ,‬רבקה אמרה שהיא רוצה לפטרה‪ .‬שאלתי "למה?" וענתה‬ ‫"אינני רוצה להיות העבודה של מישהו"‪ .‬לא הסכמתי לפטרה‪ ,‬אבל רבקה לא ויתרה‪,‬‬ ‫ובהזדמנות ראשונה העליבה אותה‪ .‬אנג'ליטה‪ ,‬שהייתה מאצ'ו לא קטן‪ ,‬זרקה לי את‬ ‫המפתחות בבכי‪ .‬אחר כך הסבירה לי שכאשר יש לה התקף זעם‪ ,‬היא מאבדת את‬ ‫העשתונות‪ .‬באותו הזמן כבר ידעתי איך להשיג פיליפינית אחרת ומיד‪ ,‬אבל ידעתי‬ ‫גם שאם תלך עכשיו‪ ,‬כל חלומותיה ירדו לטמיון‪ ,‬ואני ידעתי אותם‪ ,‬כל חלום וחלום‪.‬‬

‫חלום על בית שכבר התגשם ברובו‪ ,‬חלום על החתונה שעליו עוד נדבר‪ ,‬והכי הכי הכי‪,‬‬ ‫החלום על קנדה‪ .‬חיבקתי אותה‪ ,‬וביקשתי שתישן על זה לילה‪ ,‬ונדבר מחר‪ .‬הסכימה‪,‬‬ ‫ולמחרת זה עבר‪ .‬זה הצד של אנג'ליטה‪ ,‬אבל איך זה נראה מצד רבקה? עבור מישהי‬ ‫אשר מגיל ‪ 8‬ניהלה בעצמה את חייה‪ ,‬להיות תלויה בכל דבר‪ ,‬גדול או קטן‪ ,‬באדם‬ ‫אחר (לאכול‪ ,‬לחרבן ואפילו להתגרד)‪ ,‬זה מצב משפיל‪ .‬ההשפלה אינה תלויה במטפל‬ ‫גם לא במטופל‪ ,‬היא תוצאה של המצב‪ ,‬אבל המטפל הוא הבן אדם הקרוב ביותר‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולכן הקצף יוצא עליו‪.‬‬ ‫והחלום‪ :‬כשהיינו צעירים בצנחנים‪ ,‬הסתובב בין החברה סיפור על קנדה‪ .‬סיפרו‬ ‫שבקנדה דרושים צנחנים כדי לכבות שריפות יער‪ .‬הסיפור הזה התאים לנו ככפפה‬ ‫ליד‪ ,‬ואנחנו הגיבורים חלמנו עליו במדבר ובהרים‪ .‬מסתבר שגם אצל הפיליפינים‬ ‫מסתובב סיפור על קנדה‪ ,‬והם מספרים שאם אתה מגיע לקנדה כעובד זר כדי לעסוק‬ ‫בטיפול‪ ,‬אזי אחרי שנים אחדות אתה מקבל אזרחות‪ ,‬ונהיה כאחד הקנדים‪ ,‬שכולם‬ ‫גבוהים‪ ,‬בלונדינים ועשירים‪ .‬אצל הפיליפינים חלום זה עניין רציני‪ ,‬ופיטר‪ ,‬החבר של‬ ‫אנג'ליטה‪ ,‬לקח את כל חסכונותיו מעבודה של חמש שנים כאן (יותר מ‪ 5000-‬דולר)‪,‬‬ ‫והשקיע בחלום שם‪ .‬אבל מה‪ ,‬כמו שמסתובבים חלומות מסתובבים גם רמאים‪,‬‬ ‫רמאים הניזונים מחלומות של אחרים‪ .‬פיטר שילם ‪ 5000‬דולר‪ ,‬אבל כשהגיע הזמן‬ ‫לנסוע לשם‪ ,‬התברר שוויזה לעבודה בקנדה אין‪ .‬החלום היה כל כך חזק‪ ,‬שעל אף‬ ‫עצותיה השקולות של אנג'ליטה‪ ,‬הוא נסע לשם בלי ויזה‪ ,‬ובלי ויזה הוא לא יכול‬ ‫להביא אותה אליו‪ .‬וכך החלום שלה נכזב‪.‬‬ ‫ידעתי שאם לא תמצא מהר עבודה תגורש מהארץ‪ ,‬ולכן ביקשתי מחברים‬ ‫שיחפשו לה עבודה‪ .‬ואכן‪ ,‬נמצאה עבודה אצל שגריר לשעבר‪ ,‬הגר בבית יפה‪ ,‬בשכונה‬ ‫מפוארת‪ ,‬אבל רחוק מאיתנו‪ .‬בינתיים באה עוד הצעה‪ ,‬הפעם אצל קונסולית‬ ‫לשעבר‪ ,‬חולה ששוכבת בבית אבות‪ .‬היה צריך לבחור בניהן‪ ,‬ואנג'ליטה שיתפה אותי‬ ‫בשיקוליה‪ .‬כנהוג במשפחתנו מימים ימימה‪ ,‬ערכנו טבלא של בעד ונגד כל חלופה‪ .‬לא‬ ‫אלאה אתכם בשיקולים‪ ,‬מפני שעד שלא תהיו עובד זר בארץ זרה לא תבינו אותם‪.‬‬ ‫לבסוף נפל הפור על בית האבות‪ ,‬שם תחיה בתנאים קשים יחסית‪ ,‬תעשה עבודה‬ ‫קשה יותר‪ ,‬ותהיה מטרה לרכילות עוינת מצד העובדות המקומיות המתחרות בה‪.‬‬

‫למה בחרה כך? לא ידעתי‪ .‬אחרי חודשיים אמרה לי בדמעות שכנראה שאלוהים לא‬ ‫רוצה שתתחתן עם פיטר‪ ,‬אחרת למה הפיל אותו בפח‪ .‬ואחרי עוד חודשיים בישרה לי‬ ‫שיש לה חבר חדש וחלום חדש ‪ -‬נורווגיה‪ .‬עד שרשויות ההגירה התחילו לצוד אותם‬ ‫כמו צבאים‪ ,‬אנחנו בישראל היינו החלום‪ .‬משהתחלנו בכך‪ ,‬סר חיננו‪ .‬מסתבר שגם‬ ‫לעניים יש כבוד‪ ,‬וגם מי שלא נרדף אישית נעלב‪ .‬מארץ מסבירת פנים הפכנו לארץ‬ ‫רודפת‪ .‬אנג'ליטה חיפשה ארץ אחרת‪ ,‬אבל קודם כל כרתה ברית עם חברה החדש‪,‬‬ ‫וזה דבר הברית‪ :‬להתחתן פורמלית יתחתנו בפיליפינים‪ ,‬כשתהיה הזדמנות‪ .‬בנתיים‬ ‫הם מהגרים יחד ולא בנפרד‪.‬‬ ‫הם הגיעו לנורווגיה‪ ,‬הסתדרו שם‪ ,‬ולתקופה השנה טלפנו אליי בחג המולד‪,‬‬ ‫וסיפרו שעברו לספרד‪ .‬מי או מה יכול לעמוד בפני אנג'ליטה כשיש לה חלום‪.‬‬

‫‪197‬‬

‫‪198‬‬

‫הכלב יעקב‬

‫טעם החיים‬

‫היא הייתה חולה בטרשת נפוצה‪ .‬מחלה שאין יודעים עליה הרבה‪ ,‬לבד מזה‬ ‫שמחר יהיה רע יותר‪ ,‬ובן האדם שרע לו מתכנס בתוך עצמו‪ ,‬ומתרכז בכאביו‪ .‬עשר‬ ‫השנים הראשונות עם המחלה היו רעות‪ ,‬אבל לא נוראות‪ .‬בשנים שאחריהן התקרה‬ ‫הייתה יורדת עלינו‪ ,‬וחפרנו ברצפה כדי להשאר זקופים‪ .‬לבסוף הייתה מונחת במיטה‬ ‫כמו לבנה‪ ,‬ובכל זאת זקופה‪ ,‬רוחה בגאון‪ .‬איך ידעתי? מהכלב יעקב‪ .‬היה לי משרד‬ ‫בחוות ההר שעל גבול המדבר‪ .‬בחווה היו לי שני כלבים שחורים תאומים‪ .‬האחד‬ ‫מתולתל – עשיו‪ ,‬והשני חלק ‪ -‬יעקב‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשחזרתי מן העבודה‪ ,‬פתחה ואמרה‬ ‫"יעקב במוצררה"‪" .‬איך את יודעת?" שאלתי‪ ,‬אמרה "אישה צלצלה"‪.‬‬ ‫"שישאר שם" אמרתי בכעס‪ ,‬וחשבתי בליבי "ונוסף גם הוא על שונאינו"‪ .‬אמרה‬ ‫בתוקף "אז אני אבקש מהשכנה"‪ .‬לא יכולתי לראות בצרתה של השכנה‪ .‬נסעתי‬ ‫למוצררה‪ ,‬והחזרתי אותו לחווה‪ .‬בדרך חשבתי "מה ההבדל בין לזקוף את הראש‬ ‫בגאון לבין קבלת הדין וכיליון? הכלב!" מסתבר שלעיתים אפילו כלב יכול להוציא‬ ‫אותך מעצמך‪ ,‬ולכל בן אדם כלב משלו‪.‬‬ ‫בקטע שבין רע מאוד ליותר רע‪ ,‬אמרה "אם כל מה שאני עושה זה רק תחזוקה‬ ‫של עצמי‪ ,‬אז למה לי חיים?" חשבתי בליבי "גם אם תזכה להשתמש בו אפילו דקה‪,‬‬ ‫מגיע לה שננסה" ‪ -‬קנינו מחשב מיוחד במינו‪ .‬התקנו לו עגלת שולחן שפיתחנו ביחד‬ ‫עם מסגר אמן‪" ,‬אחות אילמת" כינו אותה אחר כך ביד שרה‪ .‬בסופו של דבר זה לא‬ ‫עזר‪ ,‬המדרגה ירדה כבר‪.‬‬

‫באזכרה‪ ,‬במלאת שנה למותה‪ ,‬פתחתי בזו הלשון "אני שמח לספר לך שהגשתי‬ ‫בזמן את הדוחות למס הכנסה"‪ .‬מה עניין שמיטה להר סיני? ובכן‪ ,‬אצלנו היא ניהלה‬ ‫את ענייני הכספים‪ ,‬ובכלל זה את המגע עם רואה החשבון ופקידי השומה‪ .‬את רואה‬ ‫החשבון הכירה עוד מן הימים ששניהם עבדו כחשבונאים זוטרים במשרד ותיק‬ ‫בירושלים‪ .‬עברו שנים‪ ,‬הוא הקים משרד רואי חשבון מן הגדולים בארץ‪ ,‬והיא עבדה‬ ‫במחלקת המחקר של בנק ישראל כאחראית על מודל תשומה תפוקה‪ ,‬מודל הדמיה‬ ‫של המשק הישראלי כולו‪ .‬הוא המשיך לרחוש לה כבוד‪ ,‬והיא מסרה את עניינינו‬ ‫בידיו‪.‬‬ ‫מחלתה התחילה בבת אחת‪ .‬תוך יומיים הייתה מוטלת על מיטה בבית החולים‪,‬‬ ‫משותקת מכף רגל ועד ראש‪ .‬לאחר חודש או חודשיים הוקל לה‪ ,‬והייתה יכולה ללכת‬ ‫ברחוב כשהיא נעזרת ‪ -‬לא נעזרת בקירות‪ ,‬בגדרות‪ .‬זה ארך כעשרים שנה שבהן‬ ‫טיפסנו על מדרגות יורדות‪ ,‬בכל ירידה הייתה המחלה מוחקת לה יכולת מסוימת‪,‬‬ ‫ומשנמחקה היכולת היא לא חזרה אליה יותר‪.‬‬ ‫כשנמחקה היכולת לעבוד בבנק ישראל‪ ,‬היא קיבלה את הדין ואפילו לא התאבלה‪.‬‬ ‫כשנמחקה היכולת לתפור במכונה‪ ,‬התאבלה‪ .‬אחרי שהפקידה בבנק בסינגפור לא‬ ‫כיבדה את הצ'ק כי כתב היד השתנה‪ ,‬הלכנו אל הפסיכולוג במשך שנה כדי שילמד‬ ‫אותה להתאבל על כל מה שכבר אבד‪ ,‬ולקבל את הרע שעוד עלול לבוא‪ .‬לבסוף כבר‬ ‫הייתה מונחת במיטה כמו לבנה (היא לא אהבה את הדימוי הזה)‪ ,‬והיינו צריכים‬ ‫למנוף כדי להעביר אותה מן המיטה לכיסא גלגלים ממונע‪ .‬בשנים האחרונות היא‬

‫נכנסה ויצאה מבית חולים "הדסה"‪ ,‬וכל יציאה הוסיפה מכאוב ומחלה‪ .‬המטפלים‬ ‫הפיליפינים‪ ,‬שאינם מסונוורים על ידי הזיכרון והרצון‪ ,‬כבר ראו את הסוף‪ .‬והנה אז‪,‬‬ ‫רגע לפני הסוף‪ ,‬הגיע זמן הגשת הדוח‪ .‬בימיה הטובים‪ ,‬היא תכנתה תוכנה מיוחדת‬ ‫במינה ‪ -‬תוכנה היודעת להכין דוח מס הכנסה למשפחה יחידה‪ ,‬שהיא אנחנו‪ .‬תוכנה‬ ‫היודעת את מה שיודע רואה החשבון‪ ,‬ואת מה שיכול פקיד השומה‪ ,‬ועל פי אלה‬ ‫ידעה את חישוביהם ותגובותיהם מראש‪ ,‬וכך התאפשר לבחון ולתקן את שגיאותיהם‬ ‫מבעוד מועד‪ .‬התוכנה הזו הייתה מותקנת במחשב הישן‪ ,‬שכבר היה מפורק ומונח‬ ‫במחסן‪ ,‬והנה בדיוק אז‪ ,‬ברגע של עלייה‪ ,‬רגע שבו לא הייתה משוגעת מן התרופות‬ ‫(והיו חודשים כאלה)‪ ,‬ולא מטומטמת מהמחלה (והיו כאלה שבועות)‪ ,‬היא החליטה‬ ‫שמכינים את הדוח למס הכנסה‪ .‬מכינים בראש ‪ -‬ראשה‪ ,‬ובידיים ‪ -‬ידיי‪ .‬ואני‪ ,‬שאיני‬ ‫יודע להדליק במחשב את החשמל‪ ,‬שינסתי את מותניי‪ ,‬הרכבתי במחשב הישן את‬ ‫החלקים‪ ,‬חיברתי את עשרות החיבורים‪ ,‬ליטפתי והכיתי‪ ,‬עד שחזר ועבד לרגע אחד‪.‬‬ ‫בעזרת המנוף הושבתי אותה על כיסא הגלגלים‪ ,‬קירבתי אליו עגלה עשויה לדבר‪,‬‬ ‫הנחתי פה כרית ושם דיקט ועליהם מקלדת‪ ,‬והיא‪ ,‬ביד מגששת‪ ,‬לחצה על המקשים‪,‬‬ ‫ובדרך נס הכול עבד‪ ,‬ויצאו מן המדפסת שני עמודי דוח בכתב זעיר ומסודר‪ .‬ברגע של‬ ‫חסד הדוח הושלם‪ .‬לאחר שבוע חלה החמרה במצבה‪ ,‬ונכנסה לבית החולים‪ .‬אחרי‬ ‫חודש או חודשים מתה‪.‬‬

‫‪199‬‬

‫שער ארבע עשר‬

‫מסב לנכדיו‬

‫ישי‬ ‫צילמה‪ :‬יונה גיל‪2015 ,‬‬

‫‪202‬‬

‫בפנים או בחוץ‬

‫עמוס בר מצווה‬

‫כשמקימים מועדון‬ ‫בקיבוץ‬ ‫בונים אותו קטן‬ ‫ממה שנחוץ‬ ‫למה?‬ ‫כדי שאפשר יהיה להחליט‬ ‫מי בפנים ומי בחוץ‬

‫עמוס נכדי‪,‬‬ ‫כשהיית בן חמש‬ ‫שרנו הבו לבנים‪ ,‬באב אל וואד‪,‬‬ ‫והאינטרנציונל‬ ‫במיטה‬ ‫לפני השנה‬

‫והשם "עמוס"‬ ‫מעמיס המון‬ ‫משא‬ ‫חטאי עמים אחרים‬ ‫עוולות בין אדם לחברו‬ ‫שקשה לנו לראות‬

‫בן שמונה‬ ‫סיפרנו בדברי ימי‬ ‫עם ועולם‬ ‫בהליכה‬ ‫בסמטאות השכונה‬

‫וכן‪ ,‬גם אתכם‬ ‫ידעתי מכל המשפחות‬ ‫וכל העמוס הזה‬ ‫העומס על עצמו‬ ‫את העולם‬ ‫שם‬ ‫בוקר ובולס שקמים‬ ‫כאן‬

‫בן שלוש עשרה‬ ‫אני כאן‬ ‫ואתה‬ ‫בארץ רחוקה‬ ‫בתלמוד הירושלמי‬ ‫במסכת פאה‬ ‫בפרק שיכחה‬ ‫מזוהים עצי זיתים‬ ‫על פי השם‪ ,‬מקום‬ ‫והמעשים‬

‫מסבא ישי לשאול‬ ‫נכדי שאול‬ ‫היום אתה מקבל את הזכות‬ ‫לבחור ולשאת באחריות‬ ‫על אלה שלונסקי עמד‬ ‫ושר שיר על ילד אחד‬ ‫שהיה לו גרוש עם חור ביד‬ ‫בגרוש יכול היה לבחור‬ ‫בין ארטיק גלידה או שוקולד‬ ‫קנה בו גלידה‬ ‫ונשאר עם דבר אחד‬ ‫והאחריות? כשבמכנסיו של פוט‬ ‫כל הכפתורים הולכים קפוט‬ ‫אז על כפתור אחד פעוט‬ ‫מוטלת כל האחריות‬ ‫ומה עושה פה שאול?‬ ‫בתנ"ך הסיפור‬ ‫בהתחלה היה פשוט וברור‬ ‫שאול‪ ,‬צעיר לא ידוע‬ ‫בן שבט קטן‬ ‫ומשפחה זניחה‬ ‫חיפש אתונות‬ ‫ומצא מלוכה‬

‫שבא בת מצווה‬ ‫שנים נקפו‬ ‫ושאול כגוליבר בארץ ליליפוט‬ ‫מצא עצמו‬ ‫קשור בחוט‬

‫זה לא טיעון‪,‬‬ ‫זה לא סיפור‪,‬‬ ‫וזה גם לא שיר‪,‬‬ ‫זה מדרש‪.‬‬ ‫ומדרש מהו?‬ ‫פסוק אחד מפה‪,‬‬ ‫פסוק אחד משם‪,‬‬ ‫וסיפור או טיעון‬ ‫המקשרים בינם‪.‬‬

‫ואתה זכור‬ ‫מה שהיום בחירות ‪-‬‬ ‫מחר הן עבותות‬ ‫בהן ידיך אסורות‬

‫שבא‪,‬‬ ‫את עכשיו‬ ‫בת מצווה‪,‬‬ ‫וזה אומר‬ ‫שעלייך‬ ‫לקחת אחריות‬ ‫על מעשייך‪.‬‬ ‫איזה מעשים?‬

‫עם השנים‬ ‫הצטברו החוטים חוט לחוט‬ ‫והיו לעבותות‬ ‫בהן המלך חנוט‬

‫בזה השיר יכול היה‬ ‫לגמור‬ ‫אבל כשתגיע לשם‬ ‫אל תעצור‬ ‫קח את הגרזן‬ ‫ואת פקעת החוטים גזור‬ ‫קח את הגרוש‬ ‫ושוב לבחור‬

‫הכל צפוי‬ ‫והרשות נתונה‪.‬‬ ‫למה אפשר לצפות?‬ ‫שני סיפורים מן העבר‬ ‫מגלים את האותות‪:‬‬

‫כשהיית קטנה קטנה‪,‬‬ ‫אחרי כל ביקור שלך‬ ‫בירושלים‪,‬‬ ‫היינו מזמינים את ירון‬ ‫לתקן‬ ‫את כל מה‬ ‫ששלחת בו ידיים‪.‬‬ ‫קצת גדלת‪,‬‬ ‫ויום קיץ אחד‪,‬‬ ‫כשהאוויר כולו עמד‪,‬‬ ‫ערים היינו‪,‬‬ ‫רק אני ואת‪,‬‬ ‫מחפשים רעיון לשלוח‬ ‫בו יד‪.‬‬ ‫ואת ‪-‬‬ ‫תחנת רוח הצעת‪.‬‬ ‫ותחנה מהי?‬ ‫נחוץ מוט ‪-‬‬ ‫חיפשת ומצאת אחד‪.‬‬ ‫דרוש נייר ‪-‬‬ ‫הבאת‪ ,‬ואפילו מיוחד‪.‬‬ ‫פטיש ומסמרים ‪-‬‬ ‫בארגז הכלים‬ ‫של אבא חיטטת‪.‬‬

‫אחד ועוד אחד ועוד אחד ‪-‬‬ ‫והמתקן עמד‪.‬‬ ‫זה לא עבד‪.‬‬ ‫בארבע רוחות‬ ‫ניסינו את הרוח‪,‬‬ ‫והגלגל עמד‪.‬‬ ‫בוא נעלה לגג ‪-‬‬ ‫פסקת ללא חת‪.‬‬ ‫טיפסנו לגג‪.‬‬ ‫רוח קלה נשבה בלאט‪,‬‬ ‫והגלגל החל זז‬ ‫לאט לאט‪.‬‬ ‫נחזור להתחלה‪:‬‬ ‫כבת מצווה‬ ‫את אחראית למעשייך ‪-‬‬ ‫זו האחריות‪.‬‬ ‫הכל צפוי‬ ‫והרשות נתונה ‪-‬‬ ‫זו הרשות‪.‬‬ ‫סיפורי המעשים‬ ‫מרמזים לנו ולך ‪-‬‬ ‫על הפוטנציאל הטמון בך‪.‬‬ ‫קחי את הרשות‪,‬‬ ‫נהגי באחריות‪,‬‬ ‫ויהיה שלך‪.‬‬

‫‪203‬‬

‫אוי אוי ברוריה‬ ‫את אביך לקחה רומא‬ ‫את בנייך‪ ,‬אלוהים‬

‫‪204‬‬

‫רבי מאיר‪ ,‬בעלך‪,‬‬ ‫מעל באמונך‬ ‫טמן לך פח‪,‬‬ ‫ותלמיד חכם שילח בך‬ ‫וכשניגלה קלונך‬ ‫איבדת את אהובך‬ ‫ברח לך המאיר‬ ‫היית למשל ולשנינה‬ ‫בכל העיר‬ ‫עכשיו‪ ,‬תלמידיו של אביך‬ ‫חבריו של בעלך‬ ‫אותם תיקלת בחוכמתך‬ ‫שמחים לאידך‬

‫בין המצרים‬ ‫נשארת לבדך‬ ‫לו ידעת‬ ‫כי בשנת אלפיים‬ ‫תלמידי חכמים יידעו את שמך‬ ‫ישננו את ליקחך‬ ‫אחרייך‬ ‫ונשים רבות‬ ‫נשים מעיזות‬ ‫ילכו זקופות‬ ‫בעקבותייך‪.‬‬

‫מרתה ויוחנן‬ ‫תלמוד בבלי שטינזלץ‪,‬‬ ‫מסכת גיטין ‪241‬‬ ‫מרתה בת בייתוס‬ ‫האישה העשירה בירושלים‬ ‫לא נחשפה לשמש‬ ‫ולא נרטבה במים‬ ‫כה עדינה‬ ‫וכה מגוחכת‬ ‫נראתה הגבירה כשהיא מהלכת‬ ‫כה עשירה‬ ‫וכה בודדה‬ ‫כל החיים עברו לידה‬ ‫ומכל הדברים שעשתה או לא עשתה‬ ‫מה אנו יודעים?‬ ‫ששלחה‬ ‫לקנות מזון לביתה‬ ‫אבל אם נסתכל הייטב במראה‬ ‫נמצא‬ ‫שמרתה לא לבד ‪-‬‬ ‫בעת משבר‬ ‫כולנו כמותה‬

‫כשעל הקיר כתוב‬ ‫מנה מנה תקל ופרסין‬ ‫טחו עינינו מראות‬ ‫אנו מפטירים כאשתקד‬ ‫ולא קוראים את האותות‬ ‫כשהשינוי כבר עומד בפתח‪,‬‬ ‫ובעיקר אם הוא מבשר רע‪,‬‬ ‫אנו נוטים להדחיקו‬ ‫עמוק‬ ‫בתת ההכרה‬ ‫זמן רב עובר עד שמגיבים‬ ‫על מה שכבר קרה‪,‬‬ ‫וכך יוצא שנלחמים‬ ‫את המלחמה שעברה‬ ‫וכשהכל כבר בוער‬ ‫והאדמה רותחת‬ ‫ממשיכים‬ ‫לאכול לחם סולת‬ ‫ולקנח במרקחת‬

‫לשיעור בציור‬

‫ומרתה‬ ‫היא שלחה שליח‬ ‫והלה‪ ,‬הלך ובא‪ ,‬בא והלך‪,‬‬ ‫עד שלבסוף‪ ,‬גם לעשירה מכול‬ ‫לא נשאר מה לאכול‬ ‫נשאלת השאלה ‪-‬‬ ‫האם יכלה‬ ‫אחרת לבקש?‬ ‫למשל‪,‬‬ ‫לו הייתה אומרת לו‬ ‫הבא כל מה שיש?‬ ‫אבל היא‪ ,‬לא כך עשתה‬ ‫כי את עוצם השינוי‬ ‫כלל לא זיהתה‬ ‫לא כן עשה רבי יוחנן ‪-‬‬ ‫באותה העיר ובאותו הזמן‬ ‫האיש הבין שהפור נפל‬ ‫ומעתה‬ ‫ציון לא תהיה כשהייתה‬

‫בית‪-‬המקדש‬ ‫יאבד עליו הכלח‬ ‫העיר תהרס‬ ‫וייזרה עליה מלח‬ ‫ומה שישאר‬ ‫זה מה שהוא בראשו אוצר‬ ‫במפגש עם הקלגס‬ ‫לא על העיר ביקש‬ ‫ולא על בית‪-‬המקדש‬ ‫תן לי את יבנה וחכמיה‪,‬‬ ‫אמר‪,‬‬ ‫ואתחיל מחדש‬ ‫ואתה‬ ‫זכור ודע‬ ‫בכל תקופה ובכל זמן‬ ‫קמות לנו מרתות‬ ‫ואם יש מזל‬ ‫גם יוחנן‬ ‫אבל בימינו הכתובת אבדה‬ ‫ועכשיו איך נדע‬ ‫אם לצאת את העיר בארון‬ ‫כמו יוחנן‬ ‫או כמרתה‪,‬‬ ‫להתעקש על סולת‬ ‫ולהסתכן בכפן‬

‫‪205‬‬

‫אילפא ורבי יוחנן‬ ‫תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ״א‬

‫‪206‬‬

‫שני מרצים צעירים‬ ‫ישבו כהרגלם‬ ‫ואכלו חומוס בפיתה‬ ‫על הדשא‬ ‫בגבעת רם‬ ‫אמרו זה לזה‪:‬‬ ‫"מה יוצא לבנאדם‬ ‫מזה שהוא חכם"?‬ ‫אין קביעות‪,‬‬ ‫המשכורת לא משהו‬ ‫והעבודה סתם‬ ‫"אפס לא יהיה בך אביון"‬ ‫חשבו השניים‬ ‫לקיים בעצמם‬ ‫נמנו וגמרו‬ ‫ליזום מיזם‬

‫לא עבר זמן רב‬ ‫ו‪ sms-‬קטן‬ ‫לנייד של יוחנן‬ ‫גוּנב‬ ‫היה בו מסר‬ ‫ממשרדו של הדיקן‪:‬‬ ‫אחד משניים‬ ‫יעלה לדוכן‬ ‫במסר נאמר‬

‫עברו ימים ושנים‬ ‫יוחנן שבעירו נשאר‬ ‫היה לפרופסור חבר‬ ‫אילפא צבר עושר‬ ‫וחזר לביתו‬ ‫באוניית פאר‬ ‫פגשו אותו החבר'ה‬ ‫ומי נעדר?‬ ‫חברו יוחנן‬

‫ראה אותו יוחנן‬ ‫ולאילפא חברו‬ ‫לא סיפר דבר‬ ‫"לא יחדל אביון מקרב הארץ"‬ ‫אקיים בעצמי‬ ‫יוחנן אמר‬ ‫את המיזם גנז‬ ‫ולביתו חזר‬

‫לו היית לומד איתנו כאן‬ ‫היית אתה‬ ‫עומד היום על הדוכן‬ ‫אמרו לו חבריו‬ ‫אילפא נעלב‬ ‫והיו הדברים‬ ‫שאמרו עליו‬ ‫כחרב המנקרת‬ ‫בבני מעיו‬ ‫עלה לתורן ואמר ‪-‬‬ ‫הציגו לי שאלה‬ ‫אם לא אפתרנה‬ ‫אקפוץ למצולה‬

‫נחלץ לעזרתו‬ ‫זקן אחד‬ ‫וחידה לא קשה‬ ‫למענו חד‬ ‫פתר אותה אילפא‬ ‫ומן התורן ירד‬ ‫זה סיפור פשוט‬ ‫עליו היה אומר‬ ‫רבי יוחנן‬ ‫סיפור לתינוקות של בית רבן‪.‬‬ ‫האמנם?‬

207

‫ישי ליד תל של טרמיתים במעבה הבוש‬

‫שער חמש עשר‬

‫סיפורים שונים‬

‫‪209‬‬

‫מטיל זהב‬

‫‪210‬‬

‫עבדתי בחברת 'פיטרס' במערב אוסטרליה‪ .‬הייתה להם בין השאר גם‬ ‫חזירייה‪ .‬יום אחד הרגשתי צורך להבין משהו בענייני חזירים‪ .‬אמרתי לחברי‬ ‫לעבודה‪ ,‬האוסטרלי ג'ף פרייס "אנחנו היהודים לא כל כך מבינים בחזירים‪ ,‬אוכל‬ ‫ללמוד כיצד מגדלים אותם?" אמר לי "חכה מחר ליד הכביש העובר סמוך לביתך‪,‬‬ ‫ואקח אותך לחזירן הטוב במערב אוסטרליה"‪ .‬למחרת‪ ,‬מוקדם בבוקר‪ ,‬עמדתי‬ ‫ליד הכביש‪ ,‬וג'ף בא במכונית פורד נוצצת‪ .‬אמר "עלה"‪ ,‬עליתי ונסענו‪ .‬מערב‬ ‫אוסטרליה ארץ ענקית‪ ,‬משהו בגודל של ערב הסעודית‪ ,‬וכאשר נוסעים שם‬ ‫לאיזו חווה‪ ,‬צריך להניח שזה יהיה עניין לחצי יום הלוך וחצי חזור‪ .‬בדרך דובבתי‬ ‫אותו‪ ,‬והוצאתי ממנו את סיפור משפחתו‪ .‬וזה דבר הסיפור‪:‬‬ ‫בני מערב אוסטרליה מתפארים שאבות אבותיהם לא באו לאוסטרליה‬ ‫כאסירים ‪ , convicts‬אלא כאנשים חופשיים‪ .‬אבי סבו של ג'ף בא לחפש זהב‬ ‫בתקופת הבהלה לזהב שהתרחשה במערב אוסטרליה‪ .‬הוא חפר במדבר‪ ,‬ומצא‬ ‫'גולדן נגט' (מטיל זהב)‪ .‬כאשר אתה מוצא אחד כזה‪ ,‬עומדות בפניך האפשרויות‬ ‫הבאות‪ :‬למכור אותו לבנק ולעזוב את המקום‪ ,‬כך תהיה עשיר ומכובד עד‬ ‫זקנה ושיבה; למכור אותו לבנק ובכסף לגדל ירקות‪ ,‬לפתוח חנות או להקים‬ ‫בית מלאכה‪ ,‬לספק את הדברים הנחוצים לשאר הכורים ולהתעשר עוד יותר ‪-‬‬ ‫כך עשו הקולים הסינים; וישנה אפשרות נוספת ‪ -‬להמשיך לחפש עוד 'גולדן‬ ‫נגט'‪ ,‬מה שמבטיח שבסוף תתרושש‪ .‬כך עשה אבי סבו של ג'ף‪ ,‬ואכן התרושש‪.‬‬ ‫סבו כבר לא חיפש זהב‪ ,‬הוא סלל מסילות ברזל‪ .‬באוסטרליה המסילות אינן‬

‫מחברות מקום (למשל תל אביב) למקום (למשל חיפה)‪ ,‬באוסטרליה המסילה‬ ‫מחברת מקום לשום מקום‪ .‬הן מחברות את אחת הערים הגדולות שלחוף הים‬ ‫לשום מקום הנמצא בעומק הבוש (ערבה‪ ,‬מדבר‪ ,‬באוסטרלית ‪ .)outback‬וכל‪-‬‬ ‫כך למה? מפני שבשום מקום נמצאים המיכרות שבהם כורים זהב‪ ,‬אלומיניום‪,‬‬ ‫נחושת‪ ,‬ברזל‪ ,‬פחם ונפט‪ ,‬ובעיר הגדולה ליד הים ישנו הנמל שממנו אפשר לשלוח‬ ‫את החומרים היקרים האלה לאירופה‪ ,‬אסיה או אמריקה‪ .‬איך הוא סלל? הוא‬ ‫קנה קטר וקרון‪ ,‬העמיס עליהם פסים‪ ,‬מסמרים ומסור‪ ,‬ויצא לדרך‪ .‬קטר לא יכול‬ ‫לנסוע ללא מסילה וללא דלק‪ ,‬לכן היה שם מסור‪ .‬במסור כרת את העצים שלצד‬ ‫הדרך לא דרך‪ ,‬ניסר מהם אדנים‪ ,‬הניח עליהם פסים‪ ,‬תקע מסמרים‪ ,‬וראה זה‬ ‫פלא ‪ -‬נמתחה מסילה‪ .‬אבל הקטר עמד‪ ,‬שהרי קטר בלי דלק לא נוסע‪ .‬בשאריות‬ ‫העצים פיטם את הקטר‪ ,‬הדליק את האש בתנור‪ ,‬וצ'יק צ'יק צ'ק הקטר נסק‪ .‬אבל‬ ‫אז נגמרה המסילה‪ .‬הסבא לא התעצל‪ ,‬עצר את הקטר‪ ,‬ניסר את העצים‪ ,‬הניח‬ ‫את הפסים‪ ,‬תקע את המסמרים‪ ,‬פיטם את המנוע בגזירים‪ ,‬הדליק בו אש‪ ,‬וחוזר‬ ‫חלילה‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬במשך שנים‪ ,‬עד שלבסוף הגיע לשום מקום‪ ,‬ואז איבד את‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬אביו של ג'ף‪ ,‬כבר לא רצה לסלול מסילה המובילה לשום מקום‪ ,‬הוא‬ ‫רצה לגור ולעבוד במקום אחד‪ ,‬לכן קנה בזול חוות צאן במקום שעל גבול המדבר‪.‬‬ ‫בחווה גידל צאן וזרע גרעינים‪ ,‬אבל שם במערב אוסטרליה (כמו בישראל)‬ ‫כמעט תמיד יש בצורת‪ .‬בצורת כמו בסיפור יציאת מצריים ‪ -‬שבע שנים טובות‪,‬‬ ‫ואחריהן שבע שנים רעות‪ .‬כאשר יש בצורת‪ ,‬הצאן מתים מרעב‪ ,‬וגם האנשים לא‬ ‫רואים ברכה בעמלם‪ ,‬אבל אחריהן באות שבע השנים הטובות שוב‪ ,‬ומי שלא‬ ‫פשט את הרגל בינתיים‪ ,‬זוכה למנה אחת אפיים‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬ג'ף גדל בחווה‬ ‫הענקית הזו‪ ,‬רוכב על סוסים ורועה את הצאן‪ ,‬ללא חברים (מלבד בני משפחתו‬ ‫הקרובה)‪ ,‬ללא עיר‪ ,‬ללא שכנים וללא בית ספר‪ .‬איך ללא בית ספר? באוסטרליה‬ ‫יש שירות רדיו מיוחד לילדים הגדלים בחוות‪ .‬הם שומעים שיעור ברדיו‪ ,‬ומכינים‬ ‫שיעורים מול המכשיר‪ .‬איך ללא רופא? הרופא מגיע במטוס קל‪ ,‬ונוחת בחווה‪.‬‬ ‫איך ללא עיר? כאשר ג'ף הגיע לגיל ‪ 12‬בערך‪ ,‬הוריו חשבו שאם ימשיך כך בחווה‬

‫הוא ילמד נימוסים של כבשים‪ ,‬ולכן שלחו אותו לפנימייה לנערים כמותו‪ ,‬מרחק‬ ‫אלפי קילומטרים מביתו‪ ,‬בעיר הגדולה שבאחת המדינות שבמזרח אוסטרליה‬ ‫(באיסטרן סטייטס‪ ,‬בלשונם)‪ .‬שם הוא למד בית ספר יסודי ותיכון‪ ,‬וכשגדל‪ ,‬גם‬ ‫באוניברסיטה‪ .‬מה למד? ראיית חשבון ‪ -‬משהו לא נפסד כמו הנגט‪ ,‬לא מגיע‬ ‫אל סופו כמו המסילה‪ ,‬ולא מתייבש בשנת בצורת כמו החווה‪ .‬משהו שנמשך‬ ‫שווה ותמיד‪ .‬משהו שקמים והולכים לעבודה בכל בוקר‪ ,‬וחוזרים משם בכל אחר‬ ‫הצהריים‪.‬‬ ‫אבל זה לא סוף הסיפור‪ .‬יום בהיר אחד אמר לי ג'ף "רוצה לראות מירוץ סוסים?"‬ ‫אמרתי "כן" אמר "בוא איתי‪ ".‬בשבת חיכיתי שוב על הכביש סמוך לבית‪ ,‬ושוב בא‬ ‫ג'ף באוטו פורד נוצץ‪ ,‬ונסענו‪ .‬נסענו להיפודרום אשר בפרת ‪ -‬איצטדיון ענק מסביב‬ ‫למגרש הדשא שבו רצים הסוסים‪ .‬ישבנו על הספסל בטריבונה‪ ,‬והסוסים רצו‪ .‬מלבדנו‬ ‫לא היה שם איש‪ .‬שאלתי את ג'ף "היכן הקהל?" אמר "בוא איתי‪ ".‬ירדנו לאולמות‬ ‫הענק שמתחת לטריבונות‪ ,‬ושם היו המוני אנשים שהימרו על הסוסים‪" .‬הימרו" או‬ ‫בשפה פשוטה "התערבו מי מן הסוסים ינצח"‪ .‬היו שם בין השאר ג'ף‪ ,‬אימו ואחיו‪.‬‬ ‫שלושתם הימרו בהתלהבות ובמקצועיות‪ ,‬והרוויחו כסף‪ .‬אני הפסדתי‪.‬‬ ‫גם זה לא סוף הסיפור‪ .‬בכל שבת לובש ג'ף בגדי עבודה‪ ,‬לוקח כלי עבודה‪,‬‬ ‫ויוצא עם חברו לקריק (פלג) במקום סודי במדבר‪ ,‬הרחק מן העיר הגדולה‪.‬‬ ‫ומה הם מחפשים שם? מטיל זהב‪.‬‬

‫נולד ב‪1917-‬‬

‫אוטובוס ‪ 940‬מחיפה לירושלים יוצא ב‪ .9:40-‬ב‪ 9:30-‬נעמדתי על הרציף‪ ,‬כל‬ ‫הנוסעים המחכים נעמדו אחרי‪ ,‬וכך עמדתי לזכות במקומי הקבוע ‪ -‬במושב השמאלי‬ ‫בכיסא הראשון אשר מימין לנהג‪ .‬ב‪ 9:35-‬נכנסתי וישבתי על כיסאי כשמימיני‪,‬‬ ‫ביני לבין החלון‪ ,‬מושב ריק‪ .‬הנחתי עליו את תרמילי‪ ,‬והסתכלתי בנכנסים‪ .‬קיוויתי‬ ‫שלא יהיו הרבה‪ ,‬ושהמושב שמימיני ישאר ריק‪ .‬לקראת ‪ ,9:40‬האוטובוס התחיל‬ ‫להתמלא‪ .‬שמתי את התרמיל על ברכי‪ ,‬הסתכלתי על העולים לאוטובוס‪ ,‬וקיוויתי‬ ‫שהריק ימשוך את ליבה של חיילת חיננית ורזה‪ .‬זה היה יום ראשון‪ ,‬והיו שם חיילות‬ ‫המון‪ ,‬אבל הכיסא הריק משך את ליבו של איש גדול‪ ,‬שמן וזקן‪ .‬ראיתי בעיניו שאת‬ ‫המקום הפנוי על ידי הוא כבר מסמן ‪ -‬כשעלה‪ ,‬רמז בכל גודלו "לכאן"‪ .‬אזרתי את כל‬ ‫גודל ליבי‪ ,‬ונתתי לו להדחק‪ .‬כשנכנס לא יכולתי להתאפק‪ ,‬אמרתי "אתה יכול קצת‬ ‫להצטמצם?" ענה "מזמן אני רוצה‪ ,‬זה לא יוצא‪ .‬עשיתי דיאטה כזו ודיאטה אחרת‪,‬‬ ‫ותמיד‪ ,‬חודשיים אחרי כל דיאטה‪ ,‬הבטן לסורה חוזרת‪ .‬אתה חיפאי?" שאל‪" .‬לא‪ ,‬אני‬ ‫גר בירושלים" עניתי‪ ,‬בהנחה שבזאת נגמרה השיחה‪" .‬מה יש לך בחיפה?" "חברה"‬ ‫עניתי בחוסר רצון‪" .‬איפה האישה שלך?" "מתה" עניתי‪ ,‬וחשבתי שעכשיו באמת‬ ‫סגרתי את החשבון‪ .‬קימט את מצחו הרחב שמעל פניו התפוחים‪" .‬לא טוב" אמר‪.‬‬ ‫"אשתי מתה לפני כשבע עשרה שנה‪ .‬מצאתי לי אישה חדשה‪ ,‬ומאז נהדר"‪.‬‬ ‫"כמה שנים אתה נותן לי?" שאל‪ .‬חשבתי שבעים‪ .‬אמרתי "שבעים וחמש"‪ .‬חיטט‬ ‫וחיטט בכליו‪ ,‬הוציא תעודת זהות‪ 1917 ,‬היה המספר‪ .‬בן תשעים ואחד‪" .‬התחתנתי‬ ‫עם אשתי הראשונה‪ ,‬לא מאהבה" אמר‪" ,‬עליתי לארץ נער בן ‪ 17‬באוניית מעפילים‪,‬‬

‫‪211‬‬

‫‪212‬‬

‫מצאתי עצמי בבית העולים בבת גלים‪ .‬שם בא לקבל אותנו אוסישקין‪ ,‬ואמר ביידיש‬ ‫שעלינו להשתלב מהר‪ .‬מהסוכנות שלחו אותי לקיבוץ יגור‪ .‬לא מצאתי את עצמי שם‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬שבפולניה לא יכולתי דקה בלי הארנק‪ ,‬מלא או ריק‪ ,‬לא יכולתי במקום שבו‬ ‫הכסף אינו משחק‪ .‬כתבתי הביתה שישלחו לי כסף לחזור‪ ,‬קיבלתי מכתב האומר‬ ‫שאפנה לידיד משפחה הגר בכפר אתא 'אצלו תקבל שם‪ ,‬ואנחנו נחזיר למשפחתו‬ ‫כאן'‪ ,‬כך במכתב נאמר‪ .‬יצאתי ביום שישי מן הקיבוץ בלי גרוש‪ ,‬עצרה לי משאית‪,‬‬ ‫לקחה אותי כברת דרך‪ ,‬והורידה אותי על הכביש הריק בדרך לכפר אתא‪ .‬אחרי זמן‬ ‫עצרה לי מכונית פרטית‪ .‬בפנים היה איש שדיבר במבטא יקי‪' .‬לאן?' שאל‪' ,‬לכפר‬ ‫אתא' אמרתי‪' .‬אל מי?' שאל‪' ,‬אצל פלוני' עניתי‪' .‬זה שכני' אמר האיש‪' ,‬בוא עלה'‪.‬‬ ‫נסענו והגענו‪ .‬בערב שבת לא מדברים בכסף‪ .‬אכלתי וישנתי‪ ,‬קמתי‪ ,‬אכלתי‪ ,‬ושוב‬ ‫אכלתי‪ ,‬ויצאה השבת‪ .‬בעל הבית הוציא את המכתב‪ ,‬וקרא בו בקול‪' .‬כסף?' שאל‪,‬‬ ‫'לשם מה אתה צריך כסף? אתה גר בקיבוץ‪ ,‬מקבל אוכל ולינה לפי צרכך‪ ,‬הכסף למה‬ ‫הוא דרוש לך?' 'לחזור לפולניה' אמרתי בקול רפה‪' .‬צא!' צעק הידיד‪' ,‬יותר לראותך‬ ‫איני רוצה‪ .‬כל כך הרבה עמלתי עד שזכיתי והגעתי לכאן‪ ,‬ואתה בועט בדלי‪ ,‬והופך‬ ‫את השולחן!' תודות לו נשארתי כאן‪ .‬לפני שיצאתי‪ ,‬אזרתי עוז ואמרתי 'אבל בקיבוץ‬ ‫איני רוצה' נתרכך ואמר 'אתה צריך להתחתן‪ .‬שש בנות טובות מראה מחכות לך‬ ‫כאן אצל השכן'‪ .‬הלכנו אל השכן‪ ,‬ולשכן מכל טוב‪ :‬שלושה בנים‪ ,‬אחד בצבא הוד‬ ‫מלכותו‪ ,‬אחד לומד עורך דין ואחד מתכנן‪ .‬ועוד לו שש בנות‪ ,‬שרק לגדולה נמצא‬ ‫חתן גפיר (שוטר במשטרת היישובים העיבריים של ממשלת המנדאט)‪ .‬יום אחד עלה‬ ‫הגפיר למשמרת‪ ,‬חטף כדור תועה‪ ,‬והבת אלמנה נשארת‪ .‬הסתכלתי בשש ואמרתי‬ ‫"בחרתי בקטנה"‪ .‬אמר האב "את בנותי אני מחתן לפי הסדר"‪ .‬וכך יצא שקיבלתי‬ ‫את האלמנה‪ .‬בשש שנים מבוגרת ממני העומד להיות חתנה‪ .‬גייסתי קרוב רחוק מתל‬ ‫אביב‪ ,‬ובאנו לחתונה‪ .‬ברגע האחרון ניסה קרובי להתמקח על צעירה יותר‪ ,‬אך האב‬ ‫לא ויתר‪ .‬על לחם וזנב דג מלוח‪ ,‬בצריף העומד על כרעי בלוקים‪ ,‬נערכה החתונה‪ .‬רגע‬ ‫לפני שנכנסתי לחופה‪ ,‬פנה קרובי אל האב המאושר ואמר 'ונדוניה?' 'חצי דונם' ענה‪.‬‬ ‫'עשרה דונם זה כל רכושי‪ ,‬מזה חצי דונם לכל אחד מילדיי אתן‪' '.‬היכן?' שאלתי‪' ,‬כאן‬ ‫בכפר'‪' .‬תכתוב' הקרוב שלי אמר‪' ,‬ותחתום על בול שיהיה מאושר'‪ .‬מהר רצתי וקניתי‬

‫בול בדואר הקרוב‪ ,‬חזרתי למועד‪ ,‬הבול הודבק‪ ,‬המסמך נחתם‪ ,‬קבענו מסמרות‪ ,‬ותם‬ ‫ונשלם‪ .‬ביום הראשון קמה אשתי החדשה והלכה לעבודה‪ ,‬שלושים וחמישה גרושים‬ ‫ליום הרוויחה‪ ,‬אז זה היה המון‪.‬‬ ‫אחרי החתונה עסקתי מכל הבא ליד‪ ,‬צברתי קצת כסף וקשרים‪ ,‬לקחתי הלוואות‪,‬‬ ‫וקניתי אוטו להובלות‪ .‬מצאתי עבודה אצל קבלן ששילם לי את האוטו בשבוע אחד‪.‬‬ ‫במסלול הזה התקדמתי‪ ,‬עד שהייתה לי‪ ,‬בשותפות עם עוד שניים‪ ,‬חברת משאיות‬ ‫גדולה‪ .‬כפר ערבי שלם עבד והתפרנס מאיתנו‪ .‬אבל אז‪ ,‬אחד השותפים פרק את הח־‬ ‫בילה‪ ,‬והכול ירד לטמיון‪ .‬אני יצאתי מזה איך שהוא‪ ,‬אך לפועלים זה היה אסון‪ .‬בסופו‬ ‫של דבר האל איזן איתו את החשבון‪ ,‬והשותף הבוגד מת ללא עת‪ ,‬קראתי על כך‬ ‫בעיתון‪ .‬רציתי להיות בטוח שזה נכון‪ ,‬והלכתי ללוויה‪ .‬באתי‪ ,‬וראיתי את המת יורד‬ ‫בארון‪".‬‬ ‫"ואיך יצא?" שאלתי‪ .‬ענה "יש לי בנות ובנים‪ .‬לזה מפעל‪ ,‬ההוא עורך דין‪ ,‬כולם מסו־‬ ‫דרים‪ .‬אחריהם הנכדים‪ ,‬כל אחד עושה חיל בשלו‪ ,‬ועוד אחד עשר נינים‪ .‬כולם אותי‬ ‫מכבדים‪ .‬מה אפשר יותר לבקש?"‬

‫סוף שבוע ארוך באיסטנבול‬

‫זה היה אחרי הסכם אוסלו‪ .‬משק כנפי השכינה הורגש באוויר‪ ,‬והשלום נראה‬ ‫בפתח‪ .‬יום אחד באה אליי מהנדסת העיר ירושלים ואמרה‪ :‬מתארגנת קבוצת‬ ‫מתכננים ישראלים ופלסטינים כדי לתכנן את השלום בירושלים‪ .‬ההיגיון שעמד‬ ‫מאחורי היוזמה היה‪ :‬אם יתנו לבעלי מקצוע משני הצדדים הניצים לתכנן את העיר‪,‬‬ ‫הם יוכלו להסכים מקצועית על מה שנכון או לא נכון לעשות בעיר‪ .‬התארגנה קבוצה‬ ‫של מתכננים בראשות רון פונדק (מגיבורי אוסלו)‪ :‬חמישה פלסטינים שערפאת‬ ‫בחר‪ ,‬וחמישה ישראלים שאף אחד לא בחר‪ ,‬כדי לתכנן תוכנית אב לירושלים על‬ ‫כל חלקיה‪ ,‬יהודים כערבים‪ .‬בסיבוב הראשון התחלנו‪ ,‬כדרך המתכננים‪ ,‬לחשוב על‬ ‫עיר אידיאלית‪ .‬לאחר שתי פגישות סוערות‪ ,‬זו נראתה הדרך לכישלון‪ .‬מסתבר שלכל‬ ‫קבוצה (היהודים והערבים) תמונת עיר אידיאלית אחרת‪ .‬זה היה צפוי‪ ,‬אבל מפתיע‪.‬‬ ‫הצעתי לעבוד על מטרה פחות יומרנית‪ :‬לתכנן את העיר כך ששני העמים‪ ,‬שלא‬ ‫בדיוק אוהבים זה את זה‪ ,‬יוכלו לחיות בה ולהשתמש בשירותיה במינימום חיכוך‬ ‫ובמקסימום יעילות‪ .‬המטרה הזו התקבלה‪ ,‬והתכנון התבצע בסדרה של פגישות‬ ‫שקיימו עשרת המומחים בני שני העמים לעיתים מזומנות‪ .‬זה צריך היה להיות‬ ‫סודי‪ ,‬וגם להתמודד עם מאורעות שקורים באזור ‪ -‬פה פוצץ אוטובוס‪ ,‬ושם הוטל‬ ‫עוצר‪ .‬הפתרון שנמצא הזכיר לי את מה שמציעה הגמרא‪ :‬תלמיד חכם אשר תוקף‬ ‫אותו יצרו‪ ,‬ילבש שחורים וילך לעיר אחרת‪ ,‬וימצא שם את סיפוקו‪ .‬בקיצור הלכנו‬ ‫לעיר אחרת‪ .‬בעצם לערים אחרות‪ .‬בין השאר‪ ,‬הלכנו להאג שבהולנד‪ ,‬לבלפסט אשר‬ ‫באירלנד‪ ,‬וגם לאיסטנבול הגענו לסוף שבוע ארוך‪ .‬בכל נסיעה כזו היו הפלסטינים‬

‫שבחבורה עוברים בדיקה ביטחונית מעמיקה‪ ,‬ואילו אנחנו הישראלים עוברים חלק‪.‬‬ ‫בכל בדיקה היינו משתתפים בצערם‪ .‬בפגישות אני הייתי "נושא הכלים"‪ .‬הייתי בא‬ ‫עם הכלים (שאת רובם יצרתי במהלך עבודתי בתכנון מחקר חקלאי)‪ ,‬חלקם בראשי‪,‬‬ ‫וחלקם גלומים בניירות מכווני עבודה אשר הכנתי מראש‪ .‬מרוב שהייתי שקוע באלה‪,‬‬ ‫לא שמתי לב לשום דבר אחר ‪ -‬לא לאן נוסעים‪ ,‬לא באיזה בית מלון מתגוררים‬ ‫וגם לא למה שאפשר לראות בהזדמנות שאנחנו שם‪ .‬בקיצור‪ ,‬כל מה שעושה אדם‬ ‫נורמלי כשהוא בא למקום חדש‪ .‬אני נסעתי והגעתי כמו חבילה‪ .‬הגענו לאסטנבול‬ ‫בערב‪ ,‬ומיד הלכנו לישון‪ .‬למחרת קמתי כהרגלי מוקדם בבוקר‪ ,‬ויצאתי מן המלון‬ ‫כדי לראות את הסביבה‪ .‬היו שם דשאים ענקיים‪ ,‬ובהם מפוזרים בתי מידות‪ ,‬בעצם‬ ‫ארמונות‪ ,‬ועצים מצילים‪ .‬היום אני יודע שזה מוקד השלטון בטורקיה‪ .‬לא הספקתי‬ ‫ללכת הרבה‪ ,‬ומכונית משטרה נעצרה לידי‪" .‬הכנס" אמרו לי בטורקית מדוברת‪ .‬איני‬ ‫יודע איך הבנתי‪ ,‬אך מצאתי את עצמי בפנים‪ .‬נזכרתי שאיני יודע דבר שיעזור לי‬ ‫לחזור בחזרה ‪ -‬לא כתובת‪ ,‬לא שם בית מלון‪ .‬ביקשתי "בסוף אחרי שתגמרו איתי‬ ‫תחזירו אותי לכאן" ונסענו‪ .‬עלה בדמיוני הסרט אקספרס של חצות‪ .‬תוך כדי נסיעה‬ ‫הם חקרו אותי בטורקית‪ ,‬ערכו עליי חיפוש‪ ,‬והפשיטו אותי‪ .‬כשלא מצאו כלום‪,‬‬ ‫החזירו אותי למקום שבו הועליתי‪ .‬העניין ירד מסדר היום‪ ,‬וכבר שכחתי אותו‪ .‬בכל‬ ‫יום שישי עסקנו בתכנון ירושלים‪ ,‬אבל בשבת קיבלנו מהמארגנים צ'ופר ‪ -‬סיור‬ ‫בשכיות החמדה אשר יש באיסטנבול‪ .‬היינו קצת יותר מעשרה באוטובוס‪ ,‬ונסענו‬ ‫דרך העיר‪ .‬כמעט בכל צומת ירד אחד הישראלים‪ .‬זה יש לו חברה‪ ,‬להוא דודה‪ ,‬לזה‬ ‫גרושה‪ .‬לבסוף נשארנו אני ושבעה פלסטינים שאין להם אף אחד‪ .‬המשכנו לנסוע‬ ‫ברחבי העיר‪ .‬קצת כדי להפיג את הריק‪ ,‬וקצת כדי למלא את החלל‪ ,‬ואולי גם קצת‬ ‫כדי לצבור קרדיט‪ ,‬סיפרתי להם את המוצאות אותי בבוקר אותו יום‪ .‬הגענו לכנסייה‬ ‫ַאגִ יָ ה סוֹ פִ יָ ה (‪ ,)Αγία Σοφία‬והתמלאנו ברושם אדיר‪ .‬בעוד אנו הולכים משם אל‬ ‫המסגד הכחול‪ ,‬ניגש אליי אחד הפלסטינים‪ ,‬פרופסור לתחבורה מאוניברסיטת ביר‬ ‫זית‪ ,‬ויש אומרים חבר בחמאס‪ ,‬התקרב אליי קרוב קרוב‪ ,‬הסתכל אליי עין בעין‪ ,‬ואמר‬ ‫"אבל הם לא השפילו אותך"‪ .‬אמרתי "לא"‪ .‬ואז אמר "כל יום כשאני עובר במחסום‪,‬‬ ‫אני מרגיש מושפל"‪ .‬הבנתי‪.‬‬

‫‪213‬‬

‫מוזיקה שחורה‬

‫‪214‬‬

‫עבדתי במשרד החקלאות האמריקאי‪ .‬המשרד שכן בפאתי וושינגטון‪ .‬בניין‬ ‫גדול מעל קניון היושב על צומת‪ ,‬שמוביל משום מקום לשום מקום‪ .‬היו שם פקידים‬ ‫מבוגרים‪ ,‬וכל שבוע היה אחד מהם יוצא לפנסיה‪ .‬היה בבניין חדר (שנראה לא‬ ‫גמור) שבו היו עורכים לגמלאים מסיבות פרידה‪ .‬כל המזכירות היו מביאות כל‬ ‫אחת מאכל האהוב על בני ביתה‪ .‬בשעת הצהריים היו כולם מתכנסים בחדר הזה‪,‬‬ ‫מברכים על הכוס את הפקיד היוצא‪ ,‬ונהנים מן המנות שהכינו המזכירות‪ .‬אלה היו‬ ‫מזכירות אמריקאיות מבוגרות‪ .‬לכל אחת שולחן מעץ אדום‪ ,‬כולו מגירות ותאים‪,‬‬ ‫ועמוד כמו בבית המדרש ועליו מילון וובסטר עב כרס‪ .‬מהר למדתי שאין כמו מזכירה‬ ‫אמריקאית מבוגרת לחריצות‪ ,‬דייקנות ומשמעת עבודה‪ ,‬אבל אני זכיתי במזכירה‬ ‫אפרו אמריקאית צעירה‪ .‬לא אותה חריצות‪ ,‬ולא אותה הדייקנות‪ .‬פרצוף מחוק‪ ,‬לא‬ ‫תואר ולא הדר‪ ,‬לא חביבות ולא נוכחות‪ ,‬בקושי הבחנת בה מבעד לחלל המשרד‪.‬‬ ‫ביום שישי אחד‪ ,‬לקראת סוף היום‪ ,‬הסתכלה עליי במבט חודר‪ ,‬ואמרה "אתה נראה‬ ‫לא טוב"‪ .‬החזרתי מבט (סוף סוף ראיתי אותה)‪ ,‬ואמרתי "לי נדמה שאני כתמול‬ ‫שלשום"‪ .‬נתנה לי כתובת‪ ,‬ואמרה "תבוא לשם בשבת‪ ,‬אנחנו נעזור לך"‪ .‬חזרתי‬ ‫הביתה‪ ,‬סיפרתי לרבקה‪ ,‬והיא דווקא קפצה על ההרפתקה‪ .‬זה היה אזור גדול של‬ ‫העיר שכולו מחסנים‪ ,‬תעשיות קטנות וחנויות מתמחות‪ .‬נסענו ונסענו‪ ,‬ולבסוף הגענו‬ ‫לבניין לא קטן‪ ,‬שנראה אטום מכל צדדיו‪ ,‬אולי מחסן‪ .‬מבחוץ טיפס עליו גרם מעליות‬ ‫עשוי ברזל‪ ,‬ובסופו פשפש קטן‪ .‬טיפסנו והסתכלנו מבעד לפתח‪ .‬היה חשוך‪ .‬כאשר‬ ‫עיניינו הסתגלו לחושך שבפנים‪ ,‬הבחנו בגרם דומה המוליך אל פנים האולם‪ ,‬וירדנו‪.‬‬

‫בפנים היו המוני אנשים ונשים‪ ,‬כולם שחורים‪ ,‬ולרובם פיסות נייר טואלט כרוכות‬ ‫לצווארם‪ .‬הם שרו באקסטזה‪ ,‬ורוק זלג מפיהם אל צווארם‪ .‬מרחוק הייתה במה‪,‬‬ ‫ועליה שלוש זמרות ששרו בשלושה קולות ולהקת כלים שלוותה אותן‪ .‬הם התנועעו‬ ‫ושרו‪ ,‬והקהל בעקבותיהם‪ ,‬ולא שמעתי כשירה הזו לא לפניהם ולא אחריהם‪ .‬ישבנו‬ ‫והקשבנו שעות‪ .‬פתאום יד על כתפי‪ ,‬ואיש סימן בידו "בוא אחריי"‪ .‬הלכנו אחריו‪,‬‬ ‫ועלינו לקומה השנייה‪ .‬שם מצאנו חדר ארוך‪ ,‬שולחן ארוך וסביבו כשלושים אנשים‬ ‫ונשים‪ ,‬כולם לבושים כראוי‪ ,‬בלי נייר טואלט‪ ,‬ולא נוזל מפיהם הרוק‪ .‬וביניהם‪ ,‬כן‪,‬‬ ‫גם המזכירה שלי‪ ,‬לבושה שחורים‪ .‬בראש השולחן ישב המורה (כלומר‪ ,‬איש דת?)‬ ‫לכל אחד היו שני ספרים ‪ -‬ברית חדשה ותנ"ך‪ .‬השיעור בהנחיית המורה התנהל כך‪:‬‬ ‫בוחרים קטע בתנ"ך שעניינו עם ישראל ואלוהים‪ ,‬מוצאים קטע דומה בברית החדשה‪,‬‬ ‫וכך מוכיחים שלא אנחנו ‪ -‬אני ורבקה‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬העם הנבחר‪ ,‬חביבי אלוהים‪ ,‬אלה‬ ‫הם ‪ -‬השחורים לבושי השחורים אשר מסביב לשולחן‪.‬‬ ‫ומי התלמידה הכי הכי? תהרגו אותי אם לא המזכירה שלי‪ .‬כאן היא נראתה אדם‬ ‫אחר‪ .‬דיברה‪ ,‬שאלה‪ ,‬התווכחה והוכיחה‪ .‬כאן היא הייתה שותפה פעילה‪ .‬השמש בחוץ‬ ‫החלה לשקוע‪ .‬יצאנו‪ ,‬בחוץ הייתה חצר‪ ,‬ובחצר שורה של נשים בריאות בשר מזוינות‬ ‫בתרוודים‪ ,‬עומדות ליד סירים שחורים עצומים‪ .‬ניגשנו להסתכל ואפף אותנו הריח‪.‬‬ ‫הן הזמינו אותנו לאכול‪ ,‬אבל היה לנו מספיק חוויה‪ ,‬נכנסנו לאוטו‪ ,‬ונסענו הביתה‪.‬‬ ‫מאז כשאני שומע זמר או זמרת שחורים‪ ,‬אני יודע מאיפה זה בא‪.‬‬

‫מתוך‪:‬‬

‫תרגיל באומדן מרחקים‬

‫ירדנו במורד הגבעה‬ ‫על כל אחד היה לעצור‬ ‫כשאת המרחק של מאה מטר‬ ‫יעבור‬ ‫התחלנו ביחד‬ ‫הלכנו והלכנו‬ ‫עד שנעצר אחד‬ ‫אחר ראה ועמד‬ ‫ואחריו‬ ‫עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד‬ ‫ואז‬ ‫נעצרה כל החבורה‬

‫רשמיו של ישי ספרים מנוף חייו‪ .‬מוצאו‪,‬‬ ‫ילדותו בכפר ויתקין‪ ,‬שירותו בצבא‪ ,‬משפחתו‬ ‫ועבודתו בתכנון מחקר ופיתוח חקלאי בארץ‬ ‫ובעולם‪ .‬רשמים המתוארים תמונות תמונות‬ ‫באמצעות סיפורים ושירים‪ .‬אלו ואלו מגולפים‬ ‫מאותם חומרים‪ ,‬השירים מגולפים יותר‪.‬‬

‫עמדו כמעט כולם‬ ‫אבל גרשון‬ ‫לא הושפע מרוב עם‬ ‫הלך הלך הלך הלך‬ ‫ונעצר‪.‬‬ ‫מדדנו ומצאנו‬ ‫שהיה קרוב למאה מטר‬ ‫יותר מכל השאר‪...‬‬