66 גיליון סגור להדפסה

‫דצמבר ‪ | 2014‬גיליון ‪66‬‬

‫‪ 48‬בני מצווה‬ ‫חגגו בירושלים‬ ‫| עמ' ‪22‬‬

‫בני‪ ,‬אדם‬ ‫ראיון פרידה מהרמטכ"ל ה‪ | 20-‬עמ' ‪6‬‬

‫‪|2‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫תוכן‬

‫‪66‬‬

‫מענק שחרור‬

‫בני גנץ פורש ומספר על הימים‬ ‫והלילות של מפקד הצבא העסוק‬ ‫בעולם | עמ' ‪6‬‬

‫מות האב והשליחות‬

‫קצינת הנפגעים שמכירה אישית‬ ‫את השכול | עמ' ‪10‬‬

‫רבקה אמנו‬

‫את מסירותה של רבקה ברוך‬ ‫ואהבתה לחיילים אפשר להשוות‬ ‫רק לאהבתה לאלברט ז"ל | עמ' ‪14‬‬

‫כבר לא אותה האמא‬

‫אמהרש צגאי מספרת על ‪ 4‬שנים‬ ‫בלי אהובה שנספה בשריפה‬ ‫בכרמל | עמ' ‪18‬‬

‫בר מצווה בירושלים | עמ' ‪22‬‬ ‫מחנה עוצמה‪ ,‬סוכות | עמ' ‪24‬‬ ‫נופש ארגוני בים המלח | עמ' ‪26‬‬ ‫היתומים עם נבחרת ישראל | עמ' ‪27‬‬ ‫כתבו עלינו | עמ' ‪28‬‬ ‫נפרדו מאתנו | עמ' ‪31‬‬

‫נדב‪ ,‬בנו של ראובן עומר ז״ל‪ ,‬בביקור בבסיס חיל האויר‪ .‬נובמבר ‪2014‬‬

‫בשער‪ :‬רב אלוף בני גנץ | צילום‪ :‬קובי קואנקס • יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬יובל ליפקין • עורכי העיתון‪ :‬גיל טבת •‬ ‫צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שהם‪-‬סולן‪ ,‬יובל ליפקין‪ ,‬מעיין אוחנה‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬אסף מוסמן • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • office@idfwo.org :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬

‫עם נאוה שהם‪-‬סולן‬

‫להביט מעבר לעננים‬ ‫הימים האלה לא קלים לאיש מאתנו‪ .‬השילוב של יוקר המחייה‪ ,‬של מצב הביטחון הרופף דווקא ברחובות הערים ושל‬ ‫חוסר היציבות הפוליטי לא מוסיף נחת‪ .‬זאת ועוד – כולנו‪ ,‬שיודעים כמה כבד מחיר החיים במדינת ישראל‪ ,‬מביטים‬ ‫קדימה בחשש ובדאגה‪ .‬תקוותנו הגדולה היא שכל ממשלה נבחרת תדאג בראש וראשונה להוביל את מדינת ישראל‬ ‫ׂבעים ממלחמות ומדמעות‪ .‬אנחנו איבדנו את היקר‬ ‫לחופי המבטחים של השלום‪ .‬לא רק אנחנו‪ ,‬אבל בוודאי אנחנו‪ְ ,‬ש ֵ‬ ‫לנו מכל‪ ,‬ומצפים שממשלה בישראל תעסוק ברווחת האזרח ובביטחונו‪ .‬לצערי‪ ,‬כרגע הכול אישי‪ .‬הכול אינטרסים של‬ ‫שמירה על הכיסאות‪ .‬במאבקים הפוליטיים האלה אנחנו חשים שאבדה השליחות ואין אחריות למען הבוחרים ולמען‬ ‫עתיד החברה‪ ,‬המדינה והעם‪ .‬‬ ‫התחושה הזאת‪ ,‬שאין אופק בהיר‪ ,‬אשר ממתין לנו מעבר לעננים‪ ,‬אינה מוסיפה לנו רוגע או ביטחון‪ .‬כולנו‪ ,‬שעברנו‬ ‫טלטלה כואבת בחיינו והפצע המדמם שלעולם לא יגליד‪ ,‬מבקשים להיאחז באי של ביטחון ובתקווה גדולה – אך נדמה‬ ‫שזו אבדה‪ .‬איש אינו יודע מה צופן לנו המחר‪ ,‬והלוואי ויכולתי להבטיח לנו‪ ,‬לכולנו‪ ,‬ימים טובים יותר‪ .‬כל שאני יכולה‬ ‫הוא לבקש שדווקא בימים האלה‪ ,‬כשאנחנו נמצאים בעידן של שינויים לא ברורים‪ ,‬נדע אנחנו‪ ,‬שאיבדנו את היקרים‬ ‫לנו‪ ,‬לא לאבד את הדרך המשותפת לנו ואת המשפחה הגדולה שיצרנו בינינו – אפילו שאיש מאתנו לא בחר להיות בה‪.‬‬ ‫כל שאני יכולה לעשות הוא להתפלל שאצלנו תישמר האחדות‪ .‬כרגע‪ ,‬אחדות היא נכס יקר המציאות סביבנו‪ ,‬ומשום‬ ‫כך חשוב שנאזור כוחות – יחד – ונישאר אי של חוסן בתוך הסערה‪ .‬חשוב שנמשיך לפעול יד ביד למען עתידנו‪.‬‬ ‫מתוך התחושה הזאת בחרתי‪ ,‬למרות המחיר האישי שאני משלמת על השירות ההתנדבותי בתפקיד‪ ,‬להיענות לבקשתן‬ ‫של מאות אלמנות להמשיך בתפקידי כיו"ר עוד שנה נוספת‪ .‬התפקיד דורש תעצומות נפש רבות ונגיעה בלתי פוסקת‬ ‫בכאב ובשכול‪ ,‬אך הבנתי שבתקופה הזאת‪ ,‬כאשר המנכ"ל החדש עושה את צעדיו הראשונים‪ ,‬חובתי – להבדיל‬ ‫מהפוליטיקאים – לחשוב לא על עצמי אלא על השליחות‪ .‬לא על הקושי – אלא על המשימות‪.‬‬ ‫יש עוד מאבקים רבים לפנינו בתחום החקיקה ובנושאים אחרים‪ ,‬ואני חשה שבתוך אי הוודאות הרבה שמסביבנו‪,‬‬ ‫חובתי לשמור על היציבות בבית שלנו ולהמשיך בפעילות האינטנסיבית לגיוס כספים לרווחת כולנו ולמען הפעילויות‬ ‫הקיימות שאנחנו מבקשים עוד להרחיב ולהגביר‪ .‬בשנים האחרונות יצרנו מסורות רבות ומבורכות של עשייה מגוונת‪.‬‬ ‫העשייה הזאת דורשת משאבים רבים ויצירת קשרים ארוכי טווח‪ ,‬וכדי שנוכל לראות את האופק מתבהר‪ ,‬הסכמתי‬ ‫להמשיך לשאת את הנטל הזה לתקופה מוגבלת מראש – אף שברור לי שיש מקום לשינוי‪ ,‬לרענּון ולרוחות חדשות‪.‬‬ ‫רשימת המטלות המונחת על שולחני עוד גדולה‪ ,‬ועוד רבים החלומות לתת ולעשות עוד למען האלמנות והיתומים‪ .‬אני‬ ‫מקווה שיהיו בנו הכוחות להגשים בשנה הזאת ולּו רק מעט ממשאלות הלב ומהתקוות הגדולות – למען הילדים‪ ,‬למען‬ ‫האלמנות‪ .‬את החלל הגדול לעולם לא נוכל למלא‪ ,‬אבל נוכל לתת תוכן – בחומר וברוח‪ .‬נוכל לתת כוח להמשיך‪ .‬נוכל‬ ‫להביא עוד מעט נחת‪ ,‬שהמשפחות שלנו כל כך ראויות לו‪.‬‬ ‫אני מקווה ששנת ‪ 2015‬תביא למדינת ישראל מעט יותר רוגע ושלווה‪ .‬אנחנו כולנו כל כך זקוקים לרגעים רבים כאלה‪.‬‬ ‫אני מאחלת לכולנו שנרות החנוכה ייתנו לנו אור גדול להמשך הדרך – יחד‪.‬‬

‫שלכם‪,‬‬ ‫נאוה שהם‪-‬סולן‬ ‫יו״ר הארגון‬

‫‪|4‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫יובל ליפקין‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬

‫אסיפה כללית – הנציגות הנבחרת‬ ‫לאחר שהתקבלו בקשות רבות מחברות ארגון להאריך את‬ ‫כהונתה של יו"ר הארגון‪ ,‬הגב' נאווה שהם סולן‪ ,‬ב‪ 5-‬בנובמבר‬ ‫התכנסה הנציגות הנבחרת של הארגון לישיבה מיוחדת בה‬ ‫הוחלט בהצבעה ברוב קולות על הארכת כהונתה של יו"ר‬ ‫הארגון‪ ,‬נאוה שהם‪-‬סולן בשנה אחת‪.‬‬

‫אירוע הענקת מלגות ושי נישואין‬ ‫במרץ יתקיים אירוע חלוקת מלגות ושי נישואין ליתומי צה"ל‬ ‫חברי הארגון הלומדים לתואר ראשון‪/‬שני ולאלה שנישאו‬ ‫באחרונה‪ .‬ההרשמה לקבלת מלגה‪/‬שי נישואין תסתיים ב‪1-‬‬ ‫בינואר ‪ .2015‬הודעה על מועד האירוע תשלח לאלו אשר יגישו‬ ‫בקשותיהם במועד וימצאו זכאים‪ .‬ההשתתפות באירוע הינה‬ ‫תנאי לקבלת המלגה‪/‬שי נישואין‪.‬‬

‫נופש ארגוני‬ ‫בנובמבר התקיים בים המלח הנופש הארגוני השישי בהשתתפות‬ ‫כ‪ 550-‬חברות ארגון‪ .‬הן חזרו מלאות חוויות מהתוכנית‬ ‫המושקעת שכללה הופעות‪ ,‬הרצאות וטיולים‪ .‬הנופש התקיים‬ ‫גם השנה בסיוע תרומתם של הקרן לידידות בראשות הרב‬ ‫יחיאל אקשטיין ושל ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (‪.)FIDF‬‬

‫פעילות אזורית‬ ‫בשנה האחרונה התעצמה הפעילות האזורית בסניפי הארגון‪.‬‬ ‫ביוזמת מירה סגל‪ ,‬נציגת הארגון מכפר סבא‪ ,‬נערך טיול בעמק‬ ‫זבולון בו השתתפו כ‪ 30-‬חברות ארגון‪ .‬ביוזמת רבקה ברוך‪,‬‬

‫נציגת הארגון מחולון‪ ,‬נערכה סדנת צחוק אליה הגיעו ‪ 25‬חברות‬ ‫ארגון ומספר דומה של חברות הגיעו גם לסדנת עריכת שולחן‬ ‫ביוזמת רחל קמינר‪ ,‬נציגתנו בקריות‪ .‬פעילות אזורית תתקיים‬ ‫בהתאם להעברת תוכנית שנתית ע"י הנציגה האזורית ותאושר‬ ‫בכפוף להחלטת הועד המנהל בסניפים בהם מספר המשתתפים‬ ‫יצדיק את קיום הפעילות‪.‬‬

‫נופש יתומים בוגרים‬ ‫בסוף פברואר הקרוב יתקיים נופש באילת ליתומים בוגרים (בני‬ ‫‪ 30‬ומעלה)‪ .‬זהו מפגש ראשון במסגרת זו ואנו מקווים שיזכה‬ ‫להיענות רבה‪.‬‬

‫סיוע בטיפולי שיניים‬ ‫על מנת להקל על חברי הארגון‪ ,‬הוחלט במשרד הביטחון כי החל‬ ‫מינואר ‪ ,2015‬הטבה של טיפולי שיניים תינתן בשנה קלנדרית –‬ ‫מינואר עד דצמבר‪ ,‬ולא כפי שהיה נהוג עד כה (מיולי עד יוני‬ ‫בשנה לאחר מכן)‪ .‬לחברי הארגון שכתוצאה מהמעבר תיווצר‬ ‫בעיה בסכומי ההחזר יינתן פתרון פרטני על ידי אגף משפחות‬ ‫והנצחה במשרד הביטחון‪.‬‬

‫מרתון תל אביב‬ ‫בעקבות שיתוף פעולה עם מארגני "מרתון סמסונג תל אביב"‪,‬‬ ‫שיתקיים ב‪ 27-‬בפברואר‪ ,‬ייזכו חברי הארגון להנחה בהרשמה‬ ‫(פרטים במשרדי הארגון)‪ .‬הנרשמים ירכיבו קבוצת ריצה‬ ‫שתרוץ עם חולצה הנושאת את סמל הארגון‪.‬‬

‫רס"ן בניה שראל ז"ל‪ .‬נפל במהלך היתקלות‬ ‫עם מחבלים בדרום רצועת עזה במהלך "צוק‬ ‫איתן" בתקרית בה נלקח סגן הדר גולדין‪.‬‬ ‫הותיר אחריו את חברתו לחיים‪ ,‬גלי ניר‪.‬‬

‫רס"מ זידאן סייף ז"ל‪ .‬מת מפצעיו לאחר‬ ‫שהגן בגופו על מתפללי בית הכנסת "קהילת‬ ‫בני תורה" בשכונת הר‪-‬נוף בירושלים במהלך‬ ‫מתקפת מחבלים‪ .‬הותיר אחריו אישה ‪ -‬רינאל‬ ‫ותינוקת בת ארבעה חודשים – לרין‪.‬‬

‫רפ"ק ג'דעאן אסעד ז"ל‪ .‬נהרג בפיגוע דריסה‬ ‫בתחנת הרכבת הקלה ברחוב שמעון הצדיק‬ ‫בירושלים‪ .‬הותיר אחריו אישה בחודש‬ ‫החמישי להריונה‪ -‬דרין וילד בן ‪ ,3‬אמיר‪.‬‬

‫‪|6‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫סוף מסלול‬

‫בני גנץ‪ ,‬הרמטכ"ל ה‪ 20-‬של צה"ל בראיון מיוחד לביטאון‬ ‫הארגון • על הפתקים עם שמות ההרוגים בצוק איתן‪ ,‬המסע‬ ‫התובעני בין משפחות החללים‪ ,‬החבר האישי שנשאר בן ‪23‬‬ ‫והחלום לימים שאחרי‬ ‫נאוה שהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל טבת | צילום‪ .‬קובי קואנקס‬

‫ה‬

‫דלת הרחבה נפתחה ואל המסדרון יצאו ראש אמ"ן‪ ,‬האלוף הרצי הלוי ועוזרו‪ .‬מוזר לנו‬ ‫להיכנס ללשכת הרמטכ"ל אחרי שיוצא משם ראש אמ"ן‪ .‬מביטים אל פניו של רב‪-‬אלוף‬ ‫בני גנץ ומחפשים סימנים לאופיו של הדיון שזה עתה הסתיים‪ .‬הדמיון ברגעים האלה‬ ‫עובד חזק‪ ,‬וזורם לרוב למקומות רחוקים ולבחורים צעירים שנשלחו למשימות מסוכנות ‪ -‬רק‬ ‫לפני שלושה ימים דיווחו בכל העולם על תקיפה ישראלית של כמה יעדים בסוריה‪ .‬ואולי‬ ‫אנחנו מגזימים והיה זה עוד דיון בענייני שיבוץ כוח אדם או על בעיות התקציב‪.‬‬ ‫כך או כך החיוך על פניו של הרמטכ"ל נעים וחם‪ .‬זו שעת ערב והוא באמצע יום עבודה ארוך‪.‬‬ ‫"אני ישן בלילה"‪ ,‬הוא עונה כשאנחנו שואלים על ההכרח לקיים חיים נורמאליים בתפקיד‬ ‫כה מורכב ותובעני‪" ,‬אבל אינני ישן טוב‪ .‬בלילה אלה כנראה השעות שבהן הראש מריץ‬ ‫לבדו תרחישים ומחשבות שבשעות היום אני יודע איך לנהל ולארגן מבלי שיפריעו לי‪ .‬אני‬ ‫חייל ומפקד כבר הרבה שנים ויודע להפריד בין דברים ‪ -‬לא להיות טרוד כל הזמן בעניינים‬ ‫הרגישים ביותר ולתת לכל דבר את תשומת הלב שלו מבלי שהדברים המטרידים או המדאיגים‬ ‫יטרידו וידאיגו כל העת"‪ .‬בלילה זה תת‪-‬המודע שמפקד על העניינים‪.‬‬

‫המקצוע שלנו‬ ‫השיחה נינוחה‪ .‬נאמרו בה מעט מלים יחסית‪ .‬גנץ חושב כמה שניות לפני שהוא עונה לשאלות‪.‬‬ ‫לא עובד על אוטומט‪ ,‬לא מוכר קלישאות וסיסמאות נבובות‪ .‬הוא לא צריך לדבר גבוהה על‬ ‫"ערכים"‪" ,‬שליחות"‪" ,‬אהבת הארץ" כשאפשר לדבר על אנשים ורגעים‪ .‬הוא לא צריך להגיד‬ ‫"תאמין לי" כדי שנאמין לו‪ .‬יש בו בקצין מספר ‪ 1‬גם משהו אזרחי‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬צוטט פעם‬ ‫קצין ששירת תחתיו כשהיה מג"ד בגדוד הצנחנים ‪" :890‬שמחתי שאיש כזה נמצא במערכת‬ ‫הצבאית‪ ,‬אבל גם היה לי ברור שהוא צריך להיות מנהל בית–ספר או איזה מוביל שינויים‬ ‫בחברה הישראלית‪ .‬בני הוא איש חינוך‪ ,‬עמוק וכריזמטי‪ .‬הרבה פעמים הכריזמה של המג"דים‬ ‫נובעת מכך שהחיילים פוחדים מהם‪ ,‬מכך שהם משרים אווירה של 'סכין בין השיניים'‪ .‬אצל‬ ‫בני היה מאז ומעולם ראש בין השיניים‪ ,‬והראש הוביל"‪.‬‬

‫‪|8‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫המפגשים עם המשפחות‬ ‫השכולות‪ ,‬למרות מורכבותם‪,‬‬ ‫הם לעתים החלק היותר טוב‬ ‫של היום שלי‬ ‫אנחנו מנסים להבין ממנו איך זה לפקד ולנהל‬ ‫את אחד הצבאות העסוקים בעולם ולחיות‬ ‫בתוך סדר יום שכולל דיונים על צה"ל בעוד‬ ‫‪ 30‬שנה וגם החלטות על פצצות שעושות‬ ‫עכשיו את דרכן למטרתן – ‪ 30‬שניות לפגיעה‪.‬‬ ‫"עם מפקד חיל האוויר אמיר אשל"‪ ,‬אומר‬ ‫הרמטכ"ל‪" ,‬אני צריך בדיוק ‪ 40-30‬שניות‬ ‫כדי לשמוע‪ ,‬להבין ולהחליט‪ .‬מדברים מהר‬ ‫ובקודים – 'גובה טיסה‪ ,‬סוג הפצצה‪ ,‬זווית‬ ‫התקיפה' – זה המקצוע שלנו‪ ,‬להבין בדברים‬ ‫האלה ולהחליט מהר בעניינים מורכבים‪.‬‬ ‫יש גם זמן לדיונים מורכבים ועמוקים‪ .‬זמן‬ ‫אישי למחשבות יותר ממושכות ופנאי לארגן‬ ‫דברים בראש‪ ,‬יש לי כשאני רץ‪ .‬אני אוהב‬ ‫לרוץ ועושה זאת כל יום‪ .‬אני רץ לאט‪ ,‬אגב"‪.‬‬ ‫בצד השני של קומה ‪ 14‬בבניין המטכ"ל בתל‬ ‫אביב יושב מחליפו של גנץ‪ ,‬בינתיים עוד‬ ‫סגן הרמטכ"ל‪ ,‬האלוף גדי אייזנקוט‪ .‬תהליך‬ ‫החילופים יעבור בנינוחות ונועם הליכות‬ ‫שמאפיינים את שני הקצינים הללו‪ .‬לפני‬ ‫כמה ימים‪ ,‬כשישב עם הצוות שלו על הלו"ז‬ ‫הארוך של הפרידות‪ ,‬החלה לאיטה מחלחלת‬ ‫ההבנה שהוא בדרך החוצה‪ ,‬אחרי ‪ 38‬שנות‬ ‫שירות רצופות‪" .‬באירוע במכללה לביטחון‬ ‫לאומי שאלו אותי לפני כמה ימים 'מה לא‬ ‫הספקת לעשות בתפקיד' ואז הבנתי שזהו‪,‬‬ ‫אני תיכף כבר לא רמטכ"ל"‪.‬‬

‫פתק ועוד פתק‬ ‫גנץ‪ ,‬בן ‪ ,55‬נשוי לרויטל ואב לארבעה‪,‬‬ ‫היה חייל ומפקד כל חייו הבוגרים‪ .‬התחיל‬ ‫בחטיבת הצנחנים‪ ,‬פיקד על פלוגה במלחמת‬ ‫לבנון הראשונה‪ ,‬השתתף כמפקד יחידת שלדג‬ ‫במבצעים להעלאת יהודי אתיופיה ובהמשך‬ ‫פיקד על חטיבת הצנחנים‪ ,‬רצף התפקידים‬ ‫האופייני למפקדי שדה בכירים בצה"ל‪ ,‬עד‬ ‫שולחן המטכ"ל‪ .‬את ראיונות הפרידה מצה"ל‬ ‫קראנו וראינו‪ ,‬לאחר שהודיע על פרישה‬ ‫בנובמבר ‪ ,2010‬אז הוחלט על מינויו של יואב‬ ‫גלנט לתפקיד הרמטכ"ל‪ .‬אחרי שבוטל המינוי‬

‫מונה גנץ לתפקיד בפברואר ‪ .2011‬האירועים‬ ‫מאז מצדיקים ראיונות חדשים‪.‬‬ ‫מבצע "צוק‪-‬איתן" הסתיים לפני ‪ 4‬חודשים‬ ‫והרמטכ"ל מספר על הדיווחים הכואבים‬ ‫שהיה מקבל בימי האש‪ :‬פתקים ובהם פרטים‬ ‫ראשונים על קרבות ותוצאותיהם הקשות‪.‬‬ ‫פתקים שזורמים ובהם שמות שאת חלקם‬ ‫הכיר‪" ,‬יש את פתק עם המפקדים של גולני‬ ‫ההרוגים והפצועים קשה בסג'עייה והפתק‬ ‫של דולב קידר ואנשיו מבה"ד ‪ 1‬וידיעה‬ ‫על חמישה וידיעה על שלושה והידיעה‬ ‫על הפילבוקס‪ .‬ואי אפשר להרפות מעיקר‬ ‫העשייה ולא נכון לצלול ולהתעמק אל‬ ‫המשמעויות האנושיות בכל ידיעה כזו ברגע‬ ‫קבלתה‪ ,‬כי אחרת אי אפשר לתפקד"‪ ,‬הוא‬ ‫אומר‪ .‬בבוקר ה‪ 1-‬באוגוסט התקבל הדיווח‬ ‫שאותו מגדיר הרמטכ"ל "האירוע הכי קשה"‪.‬‬ ‫הדר גולדין‪ ,‬קצין בכוח של גבעתי שנתקל‬ ‫במחבלים ברפיח נחטף‪" .‬הבנו מהר מאוד כי‬ ‫צור‪ ,‬אחיו התאום של הדר‪ ,‬לוחם עם יחידת‬ ‫הצנחנים שלו ממש בסמוך‪ ,‬והוא בדרך לסייע‬ ‫לכוחות שמטפלים באירוע החטיפה‪ .‬נתתי‬ ‫הוראה לעצור אותם וקודם כל לאתר אותו‪,‬‬ ‫להוציא אותו מיד מזירת הלחימה ולהפגיש‬ ‫אותו עם אמו שתיכף תשמע על חטיפת בנה‬ ‫השני"‪.‬‬

‫ומאז סופה של מלחמת קיץ ‪ ,2014‬עובר‬ ‫הרמטכ"ל בין משפחות ‪ 67‬חללי צה"ל ‪ -‬מסע‬ ‫ארוך ותובעני‪" .‬האלמנות‪ ,‬היתומים‪ ,‬ההורים‪,‬‬ ‫החברים והחברות השכולים מ'צוק איתן'‬ ‫שאותם אני פוגש"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬חווים כאב‪,‬‬ ‫תסכול וגם כעס לא פעם‪ .‬בדרך אני פוגש‬ ‫משפחות עם מונים שונים ומכנה משותף אחד‬ ‫ברור – הבנה על מה ולמה נלחמנו‪ .‬הנופלים‬ ‫שלנו לא חשבו שזו מלחמה לשווא‪ .‬אנחנו‬ ‫יודעים זאת‪ ,‬כי בטרם נפילתם הם דיברו‬ ‫וכתבו למשפחות דברים ברוח זו‪ .‬המפגשים‬ ‫האלה‪ ,‬למרות מורכבותם‪ ,‬הם לעתים החלק‬ ‫היותר טוב של היום שלי"‪ ,‬הוא אומר‪ .‬מדבריו‬ ‫משתמעת נימה של הקלה מכך שהמלחמה‬ ‫שפרצה "במשמרת שלו" לא הייתה שנויה‬ ‫במחלוקת‪ .‬למרות אירועים קשים‪ ,‬תקלות‪,‬‬ ‫ביקורת על תפקוד צה"ל והמצב בעוטף עזה‪,‬‬ ‫לא ניתן להשוות את האווירה ששררה בימי‬ ‫האש לימים של מלחמת לבנון ה‪" ,2-‬זו הייתה‬ ‫מלחמה מוצדקת"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫הוא מספר גם על ביקור בבית משפחתו של‬ ‫החלל ביינסיאן (דני) קסהון שנהרג בקרב עם‬ ‫מחבלים ליד ניר‪-‬עם והותיר אחריו אישה‬ ‫בהריון ועוד שלושה ילדים‪" ,‬זה מעגל מאוד‬ ‫מרגש וכואב‪ .‬דני עלה לארץ מאתיופיה‬ ‫ב'מבצע שלמה' שבו השתתפתי כמפקד שלדג‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪9‬‬

‫עם אורי‪ ,‬בנו של אמוץ גרינברג ז״ל שנפל ב״צוק איתן״‬

‫האופנוע והטיול הגדול‬ ‫הם החלום לימים‬ ‫של אחריי השחרור‬ ‫כבישים פתוחים‪,‬‬ ‫הארלי דייוידסון‬ ‫ולנסוע ולנסוע‬ ‫לפני ‪ 23‬שנה ומאז יש לי רגשות חזקים‬ ‫כלפי האתיופים‪ .‬הסיפור של דני זו מהות‬ ‫הציונות"‪.‬‬

‫להבין את הכאב‬ ‫אלה רגעים בשיחה שמזמינים אמירות‬ ‫בומבסטיות‪ ,‬שמא יחשוב מישהו שהדובר‬ ‫לא מחויב לדברים‪ ,‬או שאיננו מרגיש ואומר‬

‫את מה שצריך להרגיש ולומר ברגעים כאלה‪.‬‬ ‫לא אצל גנץ‪ .‬הוא לא מנסה לחזק באוזניי‬ ‫שומעיו את תוקפם ועוצמתם של הרגשות‬ ‫והמחשבות שלו‪ .‬לא מנסה למכור‪ .‬הוא‬ ‫משדר ביטחון בדרכו ומסתפק במעט מילים‬ ‫במקומות שבהם אחרים היו מפליגים לשווא‬ ‫בנאומים וסיסמאות‪" .‬מול השכול אני צנוע"‪,‬‬ ‫הוא אומר‪" ,‬מפקדי וחברי ייה (אלוף במילואים‬ ‫יורם יאיר)‪ ,‬ששכל את בתו שלומית בתאונת‬ ‫מטוס צבאי‪ ,‬אמר שלמרות השכול שעמו‬ ‫התמודד פעמים רבות כמפקד‪ ,‬הוא מעולם‬ ‫לא הבין מה זה באמת‪ ,‬עד שלא חווה זאת‬ ‫בעצמו‪ .‬ואני יודע שאני לא יכול להיות באמת‬ ‫בנעליהן של המשפחות השכולות"‪.‬‬ ‫הוא אומר כי ביום שבו נולד בכורו נדב הוא‬ ‫הפך "למפקד טוב יותר"‪ .‬להמחשת העניין‬ ‫הרגשי והדי מורכב הזה בוחר גנץ ברגע קטן‬ ‫מעולמם הבוצי‪-‬מאובק של הרובאים‪" :‬הייתי‬ ‫בתרגיל ברמת הגולן במסגרת קורס מח"טים‬ ‫וישבנו לחכות לארוחת צהריים‪ .‬והרס"פ‬ ‫שהיה צריך להביא את האוכל איחר‪ ,‬כמו‬ ‫שקרה‪ ,‬קורה ויקרה במאות מקרים‪ .‬ככה זה‬ ‫לפעמים‪ .‬והיינו כבר רעבים ובאותם רגעים‪,‬‬ ‫כשאני יושב על סלע באמצע שטח אש‪,‬‬ ‫חשבתי על בני נדב ואיך בעוד כמה שנים‬ ‫הוא יישב עייף בסוף תרגיל ויחכה לאוכל‪.‬‬ ‫כולנו‪ ,‬הקצינים המשרתים‪ ,‬הפכנו להורים‬ ‫במשך השנים‪ .‬הילדים הקטנים הפכו בעצמם‬ ‫לחיילים וההתמודדויות השתנו בהתאם"‪.‬‬ ‫ב‪ 9-‬ביוני ‪ ,1982‬ציין גנץ את יום הולדתו‬ ‫ה‪ .32-‬יומיים אחר כך איבד את חברו הקרוב‬ ‫אוּמי (נחום) גולדברג‪ ,‬שנהרג כמפקד פלוגת‬ ‫מילואים במלחמת לבנון הראשונה‪ .‬מאז נהרגו‬ ‫נוספים אך המקום של אוּמי שונה‪" ,‬לא היינו‬ ‫ביחד כשהוא נהרג‪ .‬הוא החבר האישי שנהרג‬ ‫לי‪ .‬הוא הותיר את אביגל אשתו‪ ,‬את רונית‬ ‫אחותו ואת הוריו‪ .‬אני אמשיך תמיד להיות‬ ‫מפקדם של נופליי‪ ,‬אבל עם אוּמי זה סוג אחר‬ ‫של כאב‪ .‬משהו אישי יותר"‪ .‬ואחרי אוּמי‪,‬‬ ‫ואחרי שהוא מהסס לדבר על חלל אחד כדי‬ ‫לא לפגוע במשפחות האחרים‪ ,‬הסכר נפרץ‬ ‫והשמות רודפים שמות‪ ,‬היתקלות רודפת‬ ‫היתקלות‪" :‬את יונתן ברנס הכרתי לפני‬ ‫שהתגייס כי היה לו חבר שנהרג כשהייתי‬ ‫מפקד החה"ן‪ .‬הוא היה הקשר המחליף שלי‬ ‫בהיתקלות בגזרת רכס רמים כמג"ד ‪ .890‬רק‬ ‫אחרי שסיימנו להסתער והרגנו את המחבלים‬ ‫ראיתי שיונתן נפגע‪ .‬הוא מת אחר כך בבית‬ ‫החולים‪ .‬הוא בכלל לא היה הקשר הקבוע‪.‬‬ ‫הוא נורא רצה לצאת ופשוט קפץ לג'יפ‬ ‫כשנודע על החדירה‪ .‬ותומר רון‪ ,‬הבן של‬ ‫דפנה ממולדת‪ ,‬בת גרעין שלי‪ .‬הקשר בינינו‬ ‫התנתק לשנים ארוכות‪ ,‬עד שיום אחד היא‬ ‫מתקשרת ומספרת שבנה בקורס טייס קיבל‬ ‫חבילה מילד אחד שקוראים לו נדב גנץ‪.‬‬ ‫ואנחנו צוחקים‪ .‬ואחרי שתומר מודח מקורס‬ ‫טייס‪ ,‬דפנה מתקשרת שוב להתייעץ איתי‬

‫האם פלס"ר נח"ל זו יחידה טובה לעבור‬ ‫אליה‪ ,‬ואני אומר לה 'נשמע מצוין' ובפעם‬ ‫הבאה אנחנו נפגשים בהלוויה שלו‪ .‬הוא נהרג‬ ‫מאש מחבלים בחברון ב‪."2003-‬‬

‫תודה קצרה‬ ‫בערב אחד לפני יותר משנה‪ ,‬יצא הרמטכ"ל‬ ‫מאירוע בר המצווה של ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל בתיאטרון ירושלים‪ .‬עוד במדרגות‬ ‫ביקש מאנשיו להעביר באותו הערב מכתב‬ ‫ליו"ר הארגון‪ .‬תחילתו של המכתב‪ ,‬מין שילוב‬ ‫רמשי‪-‬אישי‪ ,‬מעידה על שולחו‪" :‬הנדון‪ :‬פסקת‬ ‫תודה קצרה"‪ ,‬נכתב שם‪" ,‬לא אמרתי על‬ ‫הבמה‪ ,‬אבל כתמיד – טקס בר ובת המצווה‬ ‫שאתם מארגנים לילדי רעינו שנפלו הוא‬ ‫מהיותר מרגשים וחשובים‪ .‬אני רוצה לומר לך‬ ‫תודה ולכל צוותי הארגון הפעילים לאורך כל‬ ‫השנה בליווי המשפחות השכולות‪ .‬אני מוצא‬ ‫שארגון אלמנות ויתומי צה"ל לא רק מסייע‬ ‫בהתגברות והתמודדות עם געגועי העבר‬ ‫וקשיי ההווה‪ ,‬אלא שבעשייתו הוא גם מחסן‬ ‫ומצמיח את יכולת העמידה והחוסן שהם‬ ‫מבטיחי העתיד‪ .‬עזבתי פגישה אסטרטגית‬ ‫חשובה על מנת להגיע לטקס‪ ,‬ואני מאוד‬ ‫שמח שעשיתי זאת‪ .‬ובקיצור‪...‬המון תודה!"‪.‬‬ ‫"מה בער לך כל כך לשלוח את המכתב‪,‬‬ ‫היית כבר באירועים כאלה"‪ ,‬שואלת נאוה את‬ ‫הרמטכ"ל שנה אחריי‪" ,‬חוויתי שם עוצמות‬ ‫רגשיות חזקות‪ .‬ראיתי איך מצליחים למרות‬ ‫הקשיים לקיים עם הילדים האלה תהליכים‬ ‫חשובים של העצמה וחיזוק‪ .‬זה לא במקום‬ ‫שום דבר‪ ,‬ולא מוחק את האובדן והכאב‪ ,‬אבל‬ ‫זה נותן משהו‪ .‬זה חשוב‪ .‬הדבר היחיד שאנחנו‬ ‫יכולים לעשות למען האלמנות והיתומים זה‬ ‫לסייע להם לבחור בחיים‪ .‬רק לתת להם את‬ ‫האפשרות והכוח לבחור"‪.‬‬ ‫חסכנו ממנו את השאלה‪" :‬נו‪ ,‬אז נראה אותך‬ ‫בפוליטיקה?"‪ .‬כי גנץ הוא לא מהטיפוסים‬ ‫שהיינו מאחלים להם "פוליטיקה" במובנה‬ ‫הצעקני והשטחי‪ .‬לעצמנו היינו מאחלים‬ ‫אותו בהנהגה הבכירה ביותר‪ .‬ובסוף מדברים‬ ‫על היום שאחרי‪ .‬השעות‪ ,‬הימים‪ ,‬השבועות‬ ‫והחודשים שיבואו אחרי טקס החילופים‬ ‫ב‪ 16-‬בפברואר‪ .‬הוא מספר על אהבתו‬ ‫הממומשת למחצה לאופנועים כבדים‪ ,‬רצוי‬ ‫הארלי‪-‬דייוידסון ועל אביו נחום שלא אהב‬ ‫את הרעיון הד‪-‬גלגלי‪ .‬האבא חשב כנראה‬ ‫שהסכנות בשירות הצבאי הן די והותר‪.‬‬ ‫"דיברנו על החלום הזה שלי לא פעם ואבי‬ ‫היה אומר לי – 'על גופתי המתה יהיה לך‬ ‫רישיון לאופנוע'"‪ ,‬מספר הרמטכ"ל בחיוך‬ ‫ממזרי‪" ,‬וכך באמת היה‪ .‬עשיתי אחרי כמה‬ ‫שנים רישיון ובאתי לקבר של אבי להראות‬ ‫לו‪ .‬הוא היה אוהב את המחווה הזו"‪ .‬האופנוע‬ ‫והטיול הגדול הם החלום לימים של אחריי‬ ‫השחרור "כבישים פתוחים‪ ,‬הארלי דייוידסון‬ ‫ולנסוע ולנסוע"‬

‫‪| 10‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫לתת גם‬ ‫כשכואב‬

‫מירית שמואל שכלה את אביה ובכל זאת לקחה על עצמה התמודדות יומיומית‬ ‫עם שכול וכאב כקצינת הנפגעים של מג"ב‬

‫מ‬

‫אין מגיעים אנשים שבסופו של דבר‬ ‫יתבלטו‪ ,‬יעשו יותר וייתנו מעצמם‬ ‫מעל ומעבר? הסיפור של מירית‬ ‫שמואל עונה אולי על כמה מהשאלות הללו‪.‬‬ ‫אבא חנניה גדל בקרית שמונה‪ ,‬הבן הצבר‬ ‫הראשון במשפחה של תשעה ילדים‪ ,‬הוא‬ ‫החמישי‪ ,‬עלו ממרוקו‪ ,‬התחנך בבית ספר‬ ‫כדורי‪ ,‬חלק חדר עם הקומיקאי אלי יצפאן‪ .‬היה‬ ‫יו"ר הוועד‪ ,‬יזם‪ ,‬כריזמטי‪ .‬חווה ילדות אחרת‬ ‫משל אחיו הגדולים‪ :‬חקלאות‪ ,‬אהבת הארץ‪.‬‬ ‫לאחר לימודיו התגייס ב‪ 1983-‬לצנחנים‪ .‬היה‬ ‫חובש קרבי‪ ,‬אחר כך חתם קבע‪ .‬היה אחראי‬ ‫מרפאה‪ ,‬ואז עבר לחיל הים‪ ,‬לילת"ם‪ .‬היחידה‬ ‫לעבודות תת‪-‬מימיות‪ .‬יחידת בת של השייטת‪.‬‬ ‫היה אחראי על כל המיכון הרפואי‪ .‬שם חלה‪.‬‬ ‫ב‪ 1993-‬נולדה לחנניה ורוחמה מירית‪" .‬אבא‬ ‫חלה בעת מילוי תפקידו‪ ,‬הוכר כנכה משרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬אבל המשיך בשירות כרגיל‪ .‬נלחם‬ ‫כדי לשמור על התפקיד ולשרת את המדינה‪,‬‬ ‫אנשים סביבו האמינו בו‪ .‬היו קשיים אך הוא‬ ‫התמודד‪ ,‬בתמונה שתלויה על הקיר אצלנו לא‬ ‫מזהים חולי‪ ,‬הוא הקרין בריאות‪ .‬ההורים אף‬ ‫פעם לא נתנו לנו להרגיש שאנחנו נמצאים‬ ‫בבית בו מישהו חולה‪ ,‬תמיד היה מואר ומלא‬ ‫אנשים"‪ .‬חיי משפחה שגרתיים‪ .‬בשנתיים‬ ‫האחרונות לחייו של חנניה היה קושי מסוים‪,‬‬ ‫אבל עד היום האחרון הוא קם והלך לעבודה‪.‬‬ ‫במלחמת לבנון השנייה היה יורד לאשדוד‬ ‫להעמיס ציוד רפואי‪ ,‬היה אז אחראי מרפאה‬ ‫בבסיסי חיל הים בחיפה‪" .‬אנחנו דואגות בבית‬ ‫והוא ממשיך בשלו‪ .‬יום אחר יום‪ .‬לא מתלונן‪.‬‬

‫שאלנו שאלות וגם ענו לנו‪ ,‬אך נתנו לנו‬ ‫להבין שהכול כרגיל"‪ .‬ב‪ 2009-‬הוא נפטר‪ .‬בן‬ ‫‪ .45‬בהלוויה הספיד אותו קצין רפואה ראשי‬ ‫של חיל הים‪ ,‬מפקדו וחברו‪" ,‬הוא אמר שיש‬ ‫אנשים שאוספים בולים‪ ,‬עטים‪ ,‬אבא סחף‬ ‫אחריו חברים"‪.‬‬

‫הדרך שלו‬ ‫משפחת שמואל מתגוררת בטירת הכרמל‪.‬‬ ‫בדירה שאותה עיצב ותכנן חנניה‪ .‬למירית‬ ‫אחות גדולה‪ ,‬גם היא בצבא‪ .‬לפני ‪ 9‬שנים‬ ‫נולד בן הזקונים ליאב‪" .‬אני חוויתי אותו‬ ‫עד גיל ‪ ,"16‬אומרת מירית‪" ,‬עכשיו זה מאוד‬ ‫חבל לי‪ ,‬בנקודת הזמן הזו‪ ,‬הוא לא רואה את‬ ‫ההתפתחות של כולנו‪ ,‬זה הקושי העיקרי‬ ‫היום‪ ,‬אבל אנחנו ממשיכים הלאה כי זו הייתה‬ ‫הדרך שלו‪ ,‬להאמין בחיים ולא לוותר"‪.‬‬ ‫מירית התגייסה ביולי ‪ ,2011‬שירתה בתותחנים‬ ‫כמש"קית נפגעים‪ .‬משם יצאה לקצונה ובסוף‬ ‫הקורס שובצה כקצינת נפגעים בבסיס מג"ב‬ ‫בלוד‪ .‬כילדה‪ ,‬רצתה להמשיך את דרכו של‬ ‫אבא ולהיות חובשת‪ ,‬אבל אז קרה מה שקרה‪,‬‬ ‫והתוכניות השתנו‪" .‬קצינת נפגעים מחיל הים‪,‬‬ ‫רב סרן ענבל אבינרי‪ ,‬ליוותה אותנו מתחילת‬ ‫הדרך‪ ,‬לא הכרתי את התחום לפני כן‪ .‬הנסיבות‬ ‫הובילו אותי לגלות תפקיד מדהים שהרבה‬ ‫ממנו זה להעניק‪ .‬ראיתי איך היא מתנהלת‬ ‫מול אמא שלי‪ ,‬מול המשפחה ברגעים הכי‬ ‫קשים‪ .‬איך היא מלווה ותומכת‪ ,‬היא מלווה‬ ‫אותי עד היום‪ ,‬אני תמיד אומרת שבזכותה‬

‫אני בתפקיד‪ .‬לא נחשפתי אז לכל הצד‬ ‫הלוגיסטי אלא רק לצד האנושי‪ .‬היא הגיעה‬ ‫כבר להלוויה‪ ,‬ידעה לשדר את ההרגשה של‬ ‫'אני נמצאת פה'‪ ,‬אבל לתת את המרחב‪ ,‬זה‬ ‫חלק גדול מהתפקיד‪' ,‬אני פה כשצריך אותי'‪,‬‬ ‫לשדר אמפטיה‪ .‬אחר כך הגיעה גם אלינו‬ ‫הביתה‪ ,‬ליוותה אותי בכל תהלך הגיוס‪ ,‬כדי‬ ‫להוריד את הנטל בהתעסקות מול המערכת‬ ‫הצבאית‪ ,‬להקל על החיים‪ ,‬הצטרפה אלי גם‬ ‫לבקו"ם‪ ,‬יחד עם המשפחה הקרובה‪ .‬כבר אז‬ ‫ידעתי שזה מה שאעשה גם אני בצבא"‪.‬‬

‫לא בוכה‬ ‫מירית נלחמה להיות קצינת נפגעים‪.‬‬ ‫במסגרת התפקיד שנטלה על עצמה היא‬ ‫נתקלת בהרבה עצב ושכול‪ .‬לעיתים היא‬ ‫נפגשת בסיפורים דומים לסיפור שלה‪ ,‬אבל‬ ‫יודעת שכדי לתפקד היא חייבת להפריד‬ ‫בין העולמות‪" .‬התפקיד הוא ללוות את בני‬ ‫המשפחות השכולות‪ ,‬כמו שעשו עבורי‪ .‬זאת‬ ‫הסיבה שרציתי לעשות זאת‪ ,‬להיות היד‬ ‫המושטת לאחרים‪ .‬אני יודעת בדיוק מה הם‬ ‫מרגישים‪ ,‬יותר קל לי להזדהות איתם‪ ,‬יודעת‬ ‫מה הם חווים‪ ,‬מה זה לראות את המדים עוד‬ ‫פעם‪ ,‬ללכת ללשכת הגיוס בלי היקר שלך‪.‬‬ ‫לפעמים צריך להיות רק אוזן קשבת‪ .‬הם‬ ‫רוצים לראות את המדים‪ ,‬לא משנה הכומתה‬ ‫והצבע‪ ,‬הם רוצים את הנוכחות שלנו‪ ,‬אצלם‬ ‫בבית‪ ,‬אני יוצרת להם את הזיקה בינם לבין‬ ‫משמר הגבול‪ ,‬הם מתחברים לחיל ולתפיסה‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪11‬‬

‫‪| 12‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫חנניה שמואל ז"ל‬

‫שלו‪ ,‬זה יוצר גאווה‪ ,‬כך גם אני הרגשתי‬ ‫כנערה יתומה ‪ -‬חלק ממשפחת חיל הים‪.‬‬ ‫תמיד עניין אותי ללמוד פסיכולוגיה‪ ,‬נשארתי‬ ‫באותו כיוון‪ ,‬סיוע נפשי‪ ,‬כיף לי עם אנשים‪,‬‬ ‫אני טובה איתם‪ ,‬להיות שם בשבילם"‪.‬‬ ‫מירית אומרת שקצינת נפגעים בדרך כלל‬ ‫לא בוכה‪" ,‬צריך לעשות נתק"‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫"הפרדה‪ ,‬גם אני עושה זאת‪ .‬זה הכאב שלי‬ ‫(אביה נפטר בכ' באב)‪ ,‬זה המוטו‪ .‬במהלך‬ ‫העבודה אני חושבת על אבא בעיקר ביום‬ ‫הזיכרון‪ .‬זה יום מאוד קשה עבורי‪ .‬אבא בחר‬ ‫להיקבר בקרית שמונה‪ ,‬מול נוף מולדתו‪ ,‬מדי‬ ‫שנה אנו עולים לבית העלמין וישנים אצל‬ ‫סבתא שלי‪ ,‬במקביל אני מלווה משפחות‬ ‫אחרות‪ ,‬אז הכול מתחבר"‪.‬‬

‫מירית בחרה תפקיד לא פשוט על אף היותה‬ ‫יתומת צה"ל ועל אף הקשיים שחוותה‪,‬‬ ‫"במהלך הקורס קצינות היו לי בעיות‬ ‫רפואיות‪ ,‬וכתוצאה מהן שוחררתי מהצבא‪.‬‬ ‫החלטתי להתמודד ולא לוותר וחזרתי לשרת‬ ‫כמתנדבת‪ .‬זו הפונקציה שלי מאז סיום‬ ‫הקורס‪ ,‬זה רק עניין של הגדרה‪ ,‬הייתי יכולה‬ ‫להשתחרר אבל רציתי להישאר"‪ .‬היא גם‬ ‫בחרה לשרת במג"ב‪ .‬לדבריה‪ ,‬בגלל האופי‬ ‫המיוחד שיש לחיל‪" ,‬זה סוג של משפחה‪,‬‬ ‫בלי חומות‪ ,‬זה מה שרציתי‪ ,‬כאן נותנים לי‬ ‫את כל הכלים כדי להיות מפקדת וקצינת‬ ‫נפגעים הכי טובה שאני יכולה להיות‪,‬‬ ‫אנחנו עושים טוב לפצועים ולנפגעים‪ ,‬זה‬ ‫התפקיד הכי מספק‪ .‬אתה בא הביתה כל‬

‫יום כשאתה יודע שתרמת"‪ .‬והיא עושה זאת‬ ‫כבר כמעט שנתיים‪ .‬לאחרונה נבחרה להיות‬ ‫מצטיינת ראש מערך הנפגעים וקציני ערים‬ ‫ל‪" .2014-‬זה הפתיע אותי‪ ,‬כי אני עושה את‬ ‫עבודתי מכל הלב‪ ,‬זה מאוד החמיא לי‪ ,‬לא‬ ‫ציפיתי שאבחר‪ ,‬אחת מתוך שתי קצינות‬ ‫מתוך עשרים מועמדות‪ .‬ביום העצמאות היה‬ ‫טקס בבית החיל בת"א‪ ,‬עם כל המשפחות‪,‬‬ ‫החברים מהמדור‪ ,‬מהבית‪ ,‬הציגו אותי מעל‬ ‫הבמה‪ ,‬הראו תמונה‪ ,‬קיבלתי תעודה‪ ,‬והדמות‬ ‫של אבא כל הזמן בראש‪ .‬ידעתי שהוא איתי‪,‬‬ ‫גם שם‪ ,‬חלק מהקרדיט מגיע לו‪ ,‬הוא דומיננטי‬ ‫היום כמו שהיה פעם‪ ,‬אני מי שאני בזכותו‬ ‫ובזכות אמא‪ ,‬אלו הדמויות שאני הכי מעריצה‬ ‫וזה הכי אמיתי בעולם"‬

‫מקום של צמיחה‬ ‫ראש מדור נפגעים במשמר הגבול‪ ,‬רב‪-‬פקד גבי יונה‪ ,‬מספר על מירית‪" :‬אני בתפקיד שש‬ ‫וחצי שנים‪ ,‬עברתי הרבה בחיל‪ ,‬פיקדתי על קצינות אחרות‪ ,‬והייחודיות של מירית באה‬ ‫בדמות ערך מוסף עליון לכך שהיא יתומה בעצמה וזה מתחבר בצורה מושלמת לאישיות‪.‬‬ ‫היא לוקחת את זה למקום הנכון‪ ,‬היא השכילה לעשות זאת למרות הקשיים‪ ,‬היא חוותה‬ ‫חוויה אישית מכוננת שהיא ההתעסקות השגרתית שלנו ולקחה אותה למקום של צמיחה‪.‬‬ ‫‪ 480‬חללים ובני משפחותיהם – זה מערך הנפגעים של מג"ב‪ .‬עולם גדול של שכול‪ ,‬נכויות‬ ‫ופציעות פיסיות ונפשיות‪ .‬והיא באה מהמקום של החוויה האישית העוצמתית‪ ,‬עם אופי‬ ‫שנבנה עם השנים בזכות ההורים‪ ,‬זה נחרת בזיכרון ומלווה כל החיים‪ .‬יש פה חיבור מושלם‬ ‫והצלחה כבירה של קצינה שהיא קצינת נפגעים אופטימאלית‪ .‬יודעת להקשיב ולהגיד את‬ ‫המילה הנכונה בזמן הנכון‪ .‬המשפחות מרגישות טוב ורואות דרכה את המשך הקשר שהיה‬ ‫עם החלל‪ ,‬וזו בעצם מהות העבודה‪ .‬הפידבק האמיתי מאוכלוסיית היעד הוא הביטוי שיש‬ ‫תחושת משפחתיות והיא מורגשת בכל המפגשים‪ ,‬פורמאליים ולא פורמאליים‪ .‬אנחנו‬ ‫מהווים המשך ישיר של הארגון ששלח את הבעל או הבן‪ .‬המדים של מירית אלו המדים‬ ‫שרואות המשפחות בסלון הבית‪ ,‬וזה יוצר את ההמשכיות‪ .‬מה שמירית השכילה לעשות‬ ‫זה להשתמש בתכונות האופי שלה‪ ,‬בצירוף האובדן האישי‪ ,‬ולהפוך זאת למשאב שמשמש‬ ‫אותה לצורך תפקידה‪ .‬היו לפני השיבוץ של מירית הרבה מחשבות והתלבטויות ואני שמח‬ ‫שההחלטה הייתה כזו‪ ,‬כי זה מוכיח את עצמו"‪.‬‬

‫מועדון ההטבות‬ ‫של ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה”ל‬ ‫אנחנו מזמינים אתכם ליהנות ממועדון ההטבות הבלעדי‬ ‫לחברי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬

‫לבירור פרטי ההטבות היכנסו ל"מועדון ההטבות" באתר הארגון ‪ www.idfwo.org‬או התקשרו ל‪ 03-6918403-‬שלוחה ‪.7‬‬

‫‪| 14‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫מבצע‬ ‫סבתא‬

‫מדי שבוע מגיעה רבקה ברוך‪ ,‬כחלק מקבוצה של ‪ 12‬אלמנות‬ ‫צה"ל‪ ,‬לבסיס צבאי במרכז הארץ‪ .‬מרגע כניסתו של הרכב את‬ ‫שעריו ועד יציאתו כולם יכולים להיות רגועים‪ -‬הדודות כאן‬

‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫ר‬

‫בקה עלתה לארץ מבולגריה כשהייתה‬ ‫בת שנתיים וחצי‪ .‬אלברט אומץ בגיל ‪9‬‬ ‫חודשים בבולגריה על ידי זוג יהודים‬ ‫והם עלו איתו ארצה כשהיה בן ‪ .4‬משפחתו‬ ‫לא יודעת יותר פרטים על הרקע‪" .‬הכרנו‬ ‫כצעירים בני ‪ 17‬ביפו‪ ,‬אני גרתי ליד המגרש‬ ‫של מכבי יפו והוא על גבול בת ים‪ ,‬גדלנו‬ ‫באותה חבורה״‪ ,‬מספרת רבקה‪.‬‬ ‫״אני לא התגייסתי כי הייתי רזה מדי‪ ,‬אלברט‬ ‫בסדיר היה נהג בקריה‪ .‬מאחר והיה בן יחיד‪,‬‬ ‫האבא לא היה מוכן שיתגייס לקרבי והכניסו‬ ‫אותו לקריה בפרוטקציה‪ .‬אותו זה לא‬ ‫סיפק‪ ,‬רצה רק קרבי‪ ,‬אז הוא הוריד פרופיל‬

‫והשתחרר לגמרי מהצבא״‪ ,‬היא נזכרת‪.‬‬ ‫״המשכנו להיות ביחד‪ .‬התבגרנו‪ ,‬הוא חיפש‬ ‫עבודה ולא מצא‪ ,‬לא היה אז מקובל לא לשרת‬ ‫בצבא‪ ,‬תחילת שנות השישים‪ ,‬ראה שהוא‬ ‫לא מסתדר‪ ,‬ורצה להתקדם‪ ,‬עשה בדיקות‬ ‫והגיע למצב שהפרופיל עלה‪ ,‬ואז התקבל‬ ‫לעבוד במכבי האש‪ .‬מאז חזר לעצמו והראה‬ ‫מוטיבציה לשרת"‪.‬‬ ‫ב‪ 24.11.64-‬התחתנו‪ .‬החתונה נערכה בבית‬ ‫הכנסת של הבולגרים ברחוב מרכולת בתל‬ ‫אביב‪ .‬אלברט עבד ארבע שנים ככבאי‪ ,‬אהב‬ ‫מאוד את המקצוע‪" .‬זה עיסוק מסוכן אבל לי‬ ‫לא הייתה ברירה‪ ,‬זו הייתה פרנסתו‪ ,‬כבר היו‬

‫לנו שלושה ילדים ואני הייתי בבית איתם‪.‬‬ ‫ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים"‪.‬‬

‫התנדב אל מותו‬ ‫ב‪ ,18.10.73-‬כשהייתה במדרגות ביתה‪ ,‬נושאת‬ ‫חבילה שהכינה לבעלה בשדה הקרב‪ ,‬שמעה‬ ‫רבקה צעדים במקצב לא מוכר במדרגות‬ ‫והבינה מיד‪ .‬היו אלה נושאי הבשורה המרה‪.‬‬ ‫"זה היה בחור קטוע רגל‪ .‬הדפיקה הזו על‬ ‫המדרגות צלצלה לי בראש עוד הרבה שנים"‪.‬‬ ‫ברטו‪ ,‬כפי שקראו לו חבריו‪ ,‬נפל על גדות‬ ‫התעלה כששימש כנהג זחל"ם בשריון‪ .‬הוא‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬

‫רבקה בפעולה‬

‫נהרג כי רצה להעביר כמה שיותר חיילים‬ ‫מעבר לתעלה‪ ,‬עשה מעבר למה שהיה מצופה‬ ‫ממנו‪ .‬כזה היה‪ .‬רבקה עד אותו רגע גידלה‬ ‫את ילדיהם בבית‪" .‬הם היו בביר גפגפה‪,‬‬ ‫והוא שמע שמחפשים מתנדבים להעביר את‬ ‫הצנחנים מעבר לתעלה‪ .‬מאחר והיה כבאי‪,‬‬ ‫הייתה לו מוטיבציה לתת מעצמו יותר והוא‬ ‫התנדב למשימה‪ .‬אמרו לי שחצה כמה פעמים‬ ‫את התעלה‪ ,‬בסוף‪ ,‬בפעם האחרונה‪ ,‬היה מאוד‬ ‫עייף ונשאר ב'חוות הברווזים' כדי לנוח‪ .‬הוא‬ ‫נהרג מהפגזה מצרית ב‪ 18-‬לאוקטובר‪ .‬לא‬ ‫ידעתי כלום בהתחלה‪ ,‬רק ברבות השנים‬ ‫שמעתי יותר מידע על מה שאירע"‪ .‬הילדים‬

‫היו בני ‪ 5, 3‬ו‪ .7-‬מאותה שנייה בה זה קרה‪,‬‬ ‫החיים הפכו להיות יותר קשים‪" .‬מכיוון שעבד‬ ‫בכזו עבודה מסוכנת‪ ,‬ידעתי להתמודד עם זה‪.‬‬ ‫הכנתי את עצמי‪ .‬חשבתי מיד שצריך להתקדם‬ ‫ולא לעמוד במקום‪ .‬ההורים שלו קיבלו את זה‬ ‫מאוד קשה‪ .‬הפסיקו לעבוד‪ ,‬האבא לא יצא‬ ‫מהבית‪ .‬גרנו מעבר לכביש אליהם‪ ,‬היינו‬ ‫מאוד קשורים‪ ,‬היו מבקרים הרבה בבית‬ ‫העלמין בקרית שאול‪ ,‬היו מספרים לי בין‬ ‫השאר על זכויות שמגיעות לאלמנות‪ ,‬אז עוד‬ ‫לא הייתה מודעות לדברים האלה"‪ .‬בשנת‬ ‫‪ ,1974‬בעודה שרויה באבלה‪ ,‬שמעה רבקה על‬ ‫אסיפה בבית יד לבנים ת"א והחליטה להגיע‪.‬‬

‫"אז בעצם התנדבתי פעם ראשונה כאלמנת‬ ‫צה"ל‪ .‬נשארתי שם שלוש שנים‪ .‬הייתה שם‬ ‫קבוצה מאוד גדולה של אלמנות‪ ,‬מסה גדולה‬ ‫מיום כיפור‪ ,‬משהו מזעזע‪ ,‬הרבה ילדים‪ ,‬היינו‬ ‫הולכים פעם פעמיים בשבוע‪ ,‬ארגנו טיולים‬ ‫לילדים ולאימהות‪ ,‬מסיבות בחגים‪ ,‬הופעות‪,‬‬ ‫הייתה אווירה טובה‪ .‬לפני כן לא הייתי פעילה‬ ‫במיוחד‪ ,‬רק ברמת ועד בבית ספר‪ ,‬לא יודעת‬ ‫מה השתנה פתאום‪ ,‬תמיד השתדלתי לעזור‬ ‫לאחרים כשאפשר ועם הזמן זה התגלגל"‪.‬‬ ‫בשלב מסוים הפסיקה להגיע‪ ,‬יו"ר התחלף‬ ‫והחלו להיווצר קונפליקטים בין הורים‬ ‫לאלמנות‪ ,‬על בסיס הזכויות‪" ,‬זה לא דיבר‬

‫‪| 16‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫רבקה מובילה את‬ ‫הקבוצה בצורה‬ ‫מעוררת הערכה עם‬ ‫מסירות ואכפתיות‬ ‫וזוכה לאהדה בלתי‬ ‫רגילה‪.‬‬

‫מתוך דברים שנאמרו בטקס יום העצמאות שערך פיקוד המרכז‬

‫אלי ההתעסקות הזו אז פרשתי מכל העסק‬ ‫הזה‪ .‬לאחר מכן כבר הפרידו בין הארגונים‬ ‫ולא היו צריכים מתנדבים יותר מדי"‪ .‬לאחר‬ ‫שנים בה הייתה עסוקה בשיקום משפחתה‬ ‫ובעזרה למשפחות אחרות‪ ,‬הבינה שזה הזמן‬ ‫לטפל גם בעצמה‪" .‬הילדים גדלו והייתי צריכה‬ ‫עבודה‪ .‬הגשתי מועמדות לעבודה כסייעת בגן‬ ‫ילדים והתקבלתי‪ .‬עבדתי ‪ 24‬שנים במערכת‬ ‫הגנים העירונית של בת ים‪ 22 ,‬שנים מתוך זה‬ ‫באותו גן עם אותה גננת‪ .‬אני עדיין מבקרת‬ ‫בו"‪ .‬חיים חדשים החלו להיבנות‪ .‬רבקה‬ ‫התמסרה לעבודתה עם הילדים ובד בבד גם‬ ‫הכירה בן זוג חדש‪ ,‬אפרים‪ ,‬ונולדה להם בת‬ ‫משותפת‪ ,‬אפרת‪ ,‬בת ‪ 28‬היום‪ .‬אך משהו‬ ‫באצבעות החל לדגדג‪ .‬לאחר שנים בהן חיה‬ ‫את חייה הפרטיים‪ ,‬משהו בער בה וכאילו‬ ‫חיכה לעיתוי הנכון‪ .‬בשנת ‪ 2006‬חברה סיפרה‬ ‫לה על רוח חדשה הנושבת במשרדי ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ .‬רוח של שינוי‪" .‬היא‬ ‫ידעה שהייתי פעילה ביד לבנים ושמעה על‬ ‫נאווה‪ ,‬המועמדת לתפקיד יו"ר הארגון‪ .‬היא‬ ‫חשבה שזה זמן טוב עבורי לחזור לפעילות וכך‬ ‫היה‪ .‬התחלתי לעזור לה עם קבוצת מתנדבות‬ ‫לקראת הבחירות‪ .‬לאחר בחירתה החליטה‬ ‫לגייס מתנדבות מכל אזור‪ ,‬אז אני התנדבתי‬ ‫בעיר מגוריי‪ -‬חולון‪ .‬לאחר שנים הגעתי שוב‬ ‫לבית יד לבנים בעיר‪ ,‬הפעם בתור נציגת‬ ‫הארגון‪ .‬הייתי הולכת פעמיים‪-‬שלוש בשבוע‪,‬‬ ‫כשבמקביל אני פעילה בארגון ועוזרת במה‬ ‫שאפשר‪ ,‬מאז ועד היום‪ .‬אין לי עיסוק מוגדר‪,‬‬ ‫מספיק שיודעים שיש שם נציגה של הארגון‪,‬‬ ‫זו דריסת רגל‪ ,‬שלא תרגשנה לבד‪ .‬יש ‪178‬‬ ‫אלמנות באזור חולון בת ים‪ .‬הרבה עבודה‪.‬‬ ‫כשיש הרמת כוסית אני דואגת להזמין אותן‪.‬‬

‫מימין לשמאל‪ :‬שולמית פלינסקי‪ ,‬אסתר פלס‪ ,‬רבקה ברוך‪ ,‬לאה גרינברג‪ ,‬סימי גדי‪ ,‬שרה ברכה‪ ,‬שושנה בכר‪ ,‬רבקה קונפינו‪,‬‬

‫כשהן צריכות משהו הן יודעות שאני לרשותן‪.‬‬ ‫אני נמצאת שם עבורן‪ ,‬לפחות פעם בשבוע‪.‬‬ ‫יש לי קשר הדוק עם האלמנות כאן‪ ,‬כנראה‬ ‫שזו אני‪ ...‬מה אני אגיד לך‪ ...‬בשביל שתהיה‬ ‫היענות אתה צריך להשקיע הרבה‪ .‬כשאני‬ ‫הולכת ברחוב ויש למישהי בעיה מסוימת אני‬ ‫לא מסוגלת לעמוד מנגד‪ .‬הן פונות אלי וזה‬ ‫עושה לי כיף כזה‪ ,‬נותן לי כוח"‪.‬‬

‫כוח רבקה‬ ‫לאחר שנות התנדבות רבות‪ ,‬בהן חבויות‬ ‫אינספור הצלחות ומילים טובות‪ ,‬רבקה עדיין‬ ‫לא התרגלה לטקסים ולמחמאות‪ ,‬ונראה‬ ‫שהיא נרגשת מזה כל פעם מחדש‪ .‬היא‬ ‫מראה לי בביישנות תעודת הוקרה מחיילי‬ ‫ומפקדי הבסיס‪ ,‬בה כתוב‪ ,‬בין השאר‪" :‬רבקה‬ ‫המקסימה כמה אנחנו גאים בך‪ ,‬את אישיות‬ ‫מקסימה"‪ .‬כשרבקה מדברת על ההתנדבות‬ ‫עם הקבוצה בבסיס‪ ,‬היא מתמלאת גאווה‪.‬‬ ‫מדובר על קשר הדוק שנוצר עם הזמן‪ ,‬קשר‬ ‫שמעניק הרבה לשני הצדדים‪" .‬יום אחד‬

‫לפני כשלוש שנים‪ ,‬גיל מנכ"ל הארגון דאז‬ ‫מצלצל ואומר לי על הזמנה לבסיס צבאי‬ ‫אוהב את‬ ‫מטעם משרד הביטחון‪ ,‬ידע שאני ַ‬ ‫זה‪ .‬נסענו לבסיס נחשונים‪ ,‬שמענו הרצאות‬ ‫ואחד מהמפקדים דיבר על מתנדבים לבסיסי‬ ‫צה"ל‪ .‬מיד קפצתי‪ .‬עשיתי את הבירורים‬ ‫והתיאומים והגענו לבסיס ג'וליס‪ .‬גייסתי את‬ ‫מי שניתן ונהיינו קבוצה של ‪ 12‬נשים‪ .‬היו‬ ‫קצת קשיים בהתחלה‪ ,‬אבל הכל הסתדר‪ .‬מאז‬ ‫ועד היום הכל מצוין‪ .‬אנחנו מאוד מגובשות‪.‬‬ ‫לא ויתרתי על אף אחת‪ .‬כיום אנחנו מגיעות‬ ‫מדי שבוע לשערי הבסיס כבר בשמונה‬ ‫בבוקר בהסעה מסודרת‪ .‬רק רואים אותנו‬ ‫מרחוק ובאים לקראתנו‪ .‬עוזרות במה שצריך‪.‬‬ ‫מקפלות מדים‪ ,‬בודקות ציוד שחוזר מהקו‪,‬‬ ‫מתקנות בגדים‪ ,‬אורזות‪ ,‬מסדרות ומאחסנות‬ ‫לפעם הבאה‪ .‬מסייעות בכל מה שצריך‪ ,‬סידרו‬ ‫לנו שם מזגנים ואת כל התנאים הדרושים‪.‬‬ ‫אנחנו יושבות ליד שולחנות במחסן‪ ,‬מגהצות‪,‬‬ ‫בודקות סוללות‪ .‬עובדות עד ארוחת צהריים‪,‬‬ ‫יחד עם כולם בחדר אוכל‪ .‬עם הזמן נוצר‬ ‫קשר מצוין עם הסגל והחיילים‪ .‬אנחנו‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪17‬‬

‫ביום העצמאות האחרון קיבל פועלה של‬ ‫רבקה ביטוי מוחשי‪ .‬בטקס של מצטייני פיקוד‬ ‫המרכז‪ ,‬היא קבלה תעודת הוקרה‪ .‬הבחירה‬ ‫שלה הייתה קונצנזוס בין כולם‪ .‬כאילו הייתה‬ ‫מובנת מאליה‪.‬‬ ‫"התקשרה אלי ליאת‪ ,‬הקצינה האחראית‬ ‫על המתנדבים בפיקוד מרכז‪ ,‬רצתה לדעת‬ ‫פרטים על בעלי ולא ייחסתי לזה חשיבות‬ ‫מיוחדת‪ ,‬כי אנחנו בקשר רציף‪ .‬אחרי שבוע‬ ‫התקשרה וסיפרה שהגישה לפיקוד מרכז את‬ ‫המועמדות‪ .‬מספר ימים לפני הטקס סיפרה‬ ‫שזכיתי"; "זה היה באולם במודיעין‪ ,‬עם‬ ‫מנחה‪ ,‬להקה של צה"ל‪ ,‬כיבוד יפה‪ ,‬הרגשנו‬ ‫שמכבדים אותנו שם‪ ,‬גאווה‪ ,‬כבוד גדול‪.‬‬ ‫זו פעם ראשונה שאני מקבלת פרס‪ .‬הייתי‬ ‫אזרחית יחידה בין ‪ 48‬חיילים וקצינים במדים‪.‬‬ ‫הגענו לשם כל הקבוצה‪ ,‬עם חולצות מיוחדות‬ ‫של דגל ישראל‪ ,‬נכנסנו כולם ביחד‪ ,‬פלוס‬ ‫המשפחות‪ .‬זה היה מראה מאוד בולט‪ .‬היה‬ ‫רחש בקהל‪ ,‬כולם שאלו 'מי אלו'‪ ,‬הסבירו‬ ‫להן‪ ,‬אלו נשים שהחליטו להתנדב לצבא‪ ,‬לא‬ ‫צעירות אבל מאוד נמרצות‪ .‬עצם העניין זה‬ ‫לא הפרס‪ ,‬זו הכרה במה שאנחנו עושות‪.‬‬ ‫כשקראו לי לבמה לא חשבתי באותו רגע‪ ,‬רק‬ ‫התרגשתי‪ .‬מאוד‪ .‬זה לא מובן מאליו שאלמנות‬ ‫הולכות לעבוד בצבא‪ ,‬זה לא דבר פשוט‪ .‬היו‬ ‫כאלה שכעסו על הצבא הרבה שנים‪ .‬זה‬ ‫מזכיר להן את הבעל שלהן‪ ,‬אבל מדברים על‬ ‫זה‪ ,‬משתפים‪ .‬אנחנו מאוד משוחררות‪ ,‬אבל‬ ‫זה לא קל‪ .‬זה נותן להן כוח שהן עושות את‬

‫נו‪,‬‬

‫זה בהצלחה כזו‪ ,‬למרות היחס האמביוולנטי‬ ‫לצבא ולסמלים שלו‪ .‬לי אין שום כעס‪ ,‬מעולם‬ ‫לא היה‪ .‬ידעתי שברטו תמיד אהב להתנדב‪,‬‬ ‫היה בן אדם כזה‪ .‬היה מתקשר מבית חולים‬ ‫אחרי שריפה ומדבר כאילו כרגיל‪ ,‬אהב את‬ ‫ההתנדבויות האלה‪ ,‬זה לא הפתיע אותי‪ .‬אני‬ ‫כנראה ממשיכה את הקו הזה‪ .‬הבת שלי‬ ‫הגדולה רויטל בדרך שלי‪ .‬היא פעילה בארגון‬ ‫היום‪ .‬כולם כבר מכירים אותה"‪.‬‬ ‫בזמן האחרון רבקה הרבה יותר עסוקה מבעבר‪.‬‬ ‫שוהה עם ארבעת ילידה ותשעת נכדיה כמה‬ ‫שרק אפשר‪ ,‬מטיילת בארץ ובחו"ל‪ ,‬שלוש‬ ‫פעמים בשנה נוסעת לסין עם הבת שעובדת‬ ‫שם‪" ,‬כשהייתי צעירה לא יכולתי להרשות‬ ‫את זה לעצמי ועכשיו אני חיה‪ .‬הרבה הלך‬ ‫ונשאר רק קצת‪ .‬חייבים ליהנות מזה‪ .‬אבל‬ ‫עם כל זה‪ ,‬לא אוותר על ההתנדבות הקבועה‬ ‫שלי‪ .‬לזה תמיד יש כוח‪ .‬לא יודעת למה‪ .‬לא‬ ‫יודעת להסביר את זה‪ .‬כנראה אני קשורה‬ ‫לאנשים‪ ,‬אוהבת אותם‪ ,‬סומכת עליהם‪.‬‬ ‫אומנם נכוויתי בעבר אבל מיד התגברתי‪ .‬לא‬ ‫נכנסת לקונפליקטים‪ .‬גם אם צריך לנשוך את‬ ‫השפתיים‪ .‬אני עושה זאת כבר מעל לעשר‬ ‫שנים‪ .‬כל זמן שאני יכולה אמשיך זאת‪.‬‬ ‫השאיפה זה לפתוח את המועדון שלי בחולון‬ ‫פעם בשבועיים‪ ,‬לאלמנות‪ ,‬שיבואו לדבר‪,‬‬ ‫לשתות קפה‪ ,‬ופעם בחודש תהיה הרצאה‪ ,‬כל‬ ‫פעם בנושא אחר‪ ,‬רק שתצאנה מהבית‪ ,‬זה‬ ‫האתגר הכי גדול"‪.‬‬

‫רחל דדון‪ ,‬חסרות בתמונה‪ :‬דבורה שחורי ושולמית צור‬

‫מצ'פרות אותם בחגים‪ ,‬אוספות כסף במשך‬ ‫השנה בקופה מיוחדת‪ ,‬בפסח נתנו כוסות‬ ‫עם ממתקים ויין‪ ,‬כשאני נוסעת לחו"ל אני‬ ‫מביאה להם משהו‪ .‬עצם הקרבה של החיילים‬ ‫והמפקדים אלינו‪ ,‬עושה את שלה‪" .‬תודה‬ ‫דודות" הם אומרים כל הזמן‪ .‬יושבים עם‬ ‫הרס"ר וצוחקים‪ ,‬מרגישים חופשי‪ .‬כשיש‬ ‫אירועים אישיים‪ ,‬כמו הולדת בן‪ ,‬קונים מתנה‬ ‫מאיתנו‪ .‬זה בסיס קטן עם מחסנים גדולים‪,‬‬ ‫יש כל הזמן עבודה‪ ,‬זה אף פעם לא נגמר"‪.‬‬ ‫רבקה וחברותיה נוסעות שעה כל דרך‪ .‬בכל‬ ‫מזג אויר‪ .‬בעבר ניסו לארגן קבוצות נוספות‬ ‫כאלה במקומות אחרים אבל זה לא הסתייע‪.‬‬ ‫"זה מחמיא לי שאצלנו זה עובד כל כך‬ ‫הרבה זמן‪ .‬מרגישות שם בבית‪ .‬אני אחת בין‬ ‫שוות‪ ,‬שום דבר מיוחד‪ .‬רק כשישנה בעיה‬ ‫פונים אלי‪ ,‬עניינים טכניים‪ .‬אני זו שמרכזת‬ ‫את הנושא‪ .‬שום דבר מעבר לזה‪ .‬לא כועסת‬ ‫על מי שלא מגיעה‪ .‬הרי זה על חשבון זמנה‬ ‫החופשי‪ .‬אנחנו עושות את זה בכיף‪ ,‬מחכות‬ ‫ליום הזה כבר‪ ,‬להגיע לשם‪ ,‬זה מוציא אותנו‬ ‫מהבית‪ ,‬זה מחייה אותנו"‪.‬‬

‫הלב והנשמה‬ ‫"ישנם אלפי מתנדבים ומתנדבות בפיקוד מרכז‪ ,‬ביניהם מספר לא מבוטל‬ ‫של קבוצות״‪ ,‬אומרת סרן ליאת לוגסי ‪ -‬האחראית על מתנדבים בפיקוד‪,‬‬ ‫״אבל הקבוצה של רבקה היא מקרה ייחודי‪ .‬מדובר על אלמנות צה"ל‬ ‫שעושות יופי של עבודה ונותנות את הלב והנשמה‪ .‬הן לא רק מסייעות‬ ‫לחיילים וחוסכות הרבה כסף לצבא הן גם משתתפות באירועי גיבוש מחוץ‬ ‫לשעות הפעילות ועושות זאת כבר מספר שנים‪ .‬אין לזה אח ורע‪ .‬והרבה‬ ‫מזה בזכות רבקה‪ .‬זה לא קל לגבש קבוצה כזו‪ ,‬דורש ממנה אסרטיביות‬ ‫ודומיננטיות‪ .‬יש נטייה להרים ידיים אבל היא תמיד נחושה‪ ,‬למרות‬ ‫הקשיים‪ .‬היא ראשונה ויחידה מבחינתי‪.‬‬ ‫כשהייתה מועמדת למצטיינת הפיקוד ביום העצמאות האחרון‪ ,‬קיבלה‬ ‫המלצות חמות במיוחד מכל מי שרק מכיר את פעילותה‪ .‬המפקדים השונים‬ ‫שמכירים את עשייתה שמחו לעשות זאת‪ ,‬מגיע לה‪ .‬לקבל תעודה מאלוף‬ ‫הפיקוד בתור אזרחית זה לא דבר של מה בכך‪ .‬ועוד אלמנה‪ .‬נותן דוגמא‬ ‫אישית לחיילים‪ ,‬הם רואים שאפשר"‪.‬‬

‫‪| 18‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫סיום צגאי נספה באסון השריפה הכרמל; בכורו הפך ליתום‬ ‫בדיוק בגיל בו סיום התייתם מאביו; אמהרש‪ ,‬אלמנתו‪ ,‬נותרה עם‬ ‫שלושה ילדים והרבה שאלות על גורל ועל החיים‬ ‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‪ ,‬יואב איתיאל‬

‫ב‬

‫ית חדש בשכונה שקטה בנתיבות‪.‬‬ ‫המעבר הושלם לפני חודשיים‪ ,‬אך על‬ ‫השער אין עוד שם‪ .‬כאילו התהליך‬ ‫ממאן להסתיים‪ .‬בפנים אווירה טובה‪ ,‬צעצועי‬ ‫ילדים מפוזרים‪ .‬משפחה‪ ,‬אבל משהו חסר‪.‬‬ ‫עד דצמבר ‪ 2012‬אמהרש צגאי הכירה‬ ‫סיטואציות כאלה רק מהסרטים של ימי הזיכרון‪.‬‬ ‫אף פעם לא חשבה מה תעשה אם זה יקרה לה‪.‬‬ ‫היום שבו נלקח ממנה בעלה סיּום‪ ,‬הוא גם‬ ‫היום שבו התבגרה בשנייה‪ .‬הפכה מחוספסת‬ ‫ופרקטית אבל גם יותר מאמינה ורוחנית‪.‬‬ ‫כשצולמה לכתבה זו חייכה באופן טבעי‪ .‬ואז‬ ‫נזכרה בנושא‪ ,‬ומיהרה להתנצל‪ .‬יש לה שלושה‬ ‫ילדים‪ :‬נלסון בן שבע‪ ,‬תהילה בת חמש וחצי‬ ‫ואוריאן בת ארבע וחצי‪.‬‬

‫אהבתם של אמהרש לסיום ניצתה מיד‪.‬‬ ‫“חלמתי שבגיל ‪ 25‬אני רוצה להתחתן‪ .‬הכרנו‬ ‫דרך ידיד משותף‪ .‬הייתי בת ‪ .24.5‬השיחה‬ ‫הראשונה הייתה מדהימה‪ ,‬רק צחוקים‪ .‬הוא‬ ‫גר אז בירושלים ועבר לאשקלון עם אחיו‪.‬‬ ‫אני גרתי בב”ש לשם עברתי בגלל השירות‬ ‫הלאומי‪ .‬נפגשנו בבית קפה והיה מדהים‪ .‬הוא‬ ‫דיבר ולמרות שאני פלפל בדרך כלל‪ ,‬ישבתי‬ ‫והקשבתי‪ .‬הבטתי וניסיתי לפענח‪ .‬הבנתי שזה‬ ‫הגבר שלו אני רוצה להינשא‪ .‬הרצתי בראש‬ ‫חיים ביחד‪ .‬היו לי מערכות יחסים לפניו‪,‬‬ ‫אבל זה היה אחר‪ .‬הוא הקרין שלווה ושקט‪.‬‬ ‫בהתחלה הקשר היה צולע‪ ,‬כי זה היה בתקופה‬ ‫שבה הייתי יותר שובבה‪ ,‬אבל הוא חיזר ולא‬ ‫ויתר‪ .‬הוא הציע נישואין ביום הולדתי ה‪.”25-‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬

‫‪| 20‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫"לראות את העיניים‬ ‫של שלושת ילדיי‬ ‫מביטות בי ומצפות‬ ‫לתשובה‪ ,‬זה הדבר‬ ‫הכי מחזק שיש‪ .‬אני‬ ‫יכולה להגיד שאני‬ ‫כבר לא אותה אמא‬ ‫שהייתי לפני"‬ ‫עשיתי את שלי‬ ‫סיום עלה מאתיופיה ב”מבצע שלמה” ב‪1991-‬‬ ‫עם אמו ואחיו‪ .‬אביו נפטר כשהיה בן ארבע‪.‬‬ ‫לשמו משמעות באמהרית כמו בעברית ‪-‬‬ ‫סיום של משהו‪ .‬לאמהרש הסבר ברור‪“ :‬הוא‬ ‫היה הבן השני במשפחה‪ ,‬הראשון נקרא זנבה‪,‬‬ ‫גשם ברכה‪ ,‬כשנולד הייתה לאביו כנראה‬ ‫אינטואיציה‪ ,‬ולכן נתן לו את השם‪ .‬כאילו‬ ‫אמר ‘שני בנים ילדתי עשיתי את שלי’”‪.‬‬ ‫בצבא היה צנחן‪ .‬רצה להיות קצין‪ .‬רק לחץ‬ ‫משפחתי גרם לו להשתחרר‪ .‬עשה מבחנים‬ ‫לשב”כ ולשב”ס והתקבל לשב”ס‪ .‬אם היה‬ ‫מתעקש היה מתקבל לשניהם‪ .‬הוא רצה כל‬ ‫דבר שקשור לביטחון‪ ,‬ביקש סמכות”‪ .‬סיום‬ ‫למד קרימינולוגיה ומינהל ציבורי במכללת‬ ‫ספיר‪ .‬במקביל התקדם גם בעבודה‪ .‬עבר‬ ‫קורס סוהרים‪ ,‬קורס מש”קים והתקבל לקורס‬ ‫קצינים‪ .‬בכל שלב הצטיין‪.‬‬

‫כאחות לילות‪ ,‬חגים‪ ,‬כמה שאפשר‪ .‬וכל שנה‬ ‫ילד‪ .‬אנשים שאלו למה אנחנו רצים והייתי‬ ‫עונה ‘מתי יהיה לי זמן לעשות אותם’‪ .‬כל‬ ‫שנה הרגשתי שזו האחרונה‪ .‬אם לא אעשה‬ ‫עכשיו משהו גדול‪ ,‬לא אספיק‪ .‬ביום הולדת‬ ‫האחרון שלו אמרתי לחברה שאני חייבת‬ ‫לעשות משהו מיוחד‪ .‬נבואה כזו‪ .‬שבועיים‬ ‫לפני שמת ביקשתי חופש מהעבודה‪ .‬ידעתי‬ ‫שאני צריכה להיות בבית אבל לא ידעתי‬ ‫למה‪ .‬רציתי לסגור דברים‪ .‬היה חנוכה והייתה‬ ‫הרבה עבודה ומשכו אותי עד יום רביעי‪ ,‬יום‬ ‫לפני המקרה‪ .‬אמרתי בכעס שיש לי הרגשה‬ ‫שמישהו יצטרך לבקש ממני סליחה אחר כך‪.‬‬ ‫הבקשה אושרה לי יום לפני‪ .‬החופש היה‬ ‫בשבועיים של השבעה”‪.‬‬

‫משמרת אחרונה‬ ‫במשמרת האחרונה שובצה אמהרש האחות‬ ‫במיון ילדים‪ .‬שלישי בלילה‪ .‬מוקדם יותר‪,‬‬ ‫סיום הגיע הביתה‪ ,‬לאפטר מהקורס של‬ ‫שב”ס‪“ .‬אני צריכה לנוח לפני משמרת לילה‬ ‫והוא מגיע‪ .‬היה מבולבל‪ ,‬לא ידע מה הוא‬ ‫רוצה להגיד‪ .‬בישלתי במטבח‪ ,‬רציתי להכין‬ ‫את האוכל המסורתי שהוא אוהב‪ .‬הוא הרגיש‬ ‫משהו‪ .‬בוודאות‪ .‬שנינו הרגשנו‪ ,‬אבל לא ידענו‬ ‫מה‪ .‬הוא בוהה ואני תהיתי למה‪ .‬הייתה אווירה‬ ‫כבדה‪ .‬עליתי לנוח אבל לא הצלחתי‪ .‬הוא היה‬ ‫עם הילדים‪ .‬זה היה כמו בסרט‪ .‬בעשר יצאתי‬ ‫אבל חזרתי כמה פעמים‪ .‬שכחתי כמה דברים‪.‬‬ ‫בפעם האחרונה כבר לא נכנסתי‪ .‬הוא הוציא‬ ‫לי החוצה את טבעות הנישואין‪ .‬מין סגירת‬ ‫מעגל‪ .‬זו הייתה הפעם האחרונה שהתראינו‪.‬‬ ‫ביום חמישי הגעתי לעבודה למשמרת בוקר‪.‬‬ ‫הילדים היו באשקלון אצל אמי‪ .‬בסביבות‬ ‫‪ 11:00‬הוא סיפר בטלפון שהם נוסעים לצפון‬ ‫לעזור בשריפה‪ .‬רצו לי סרטים בראש‪ .‬רציתי‬ ‫להישאר עוד בעבודה‪ .‬יצאתי בלי רצון‪.‬‬ ‫ב‪ 15:25-‬הוא התקשר מהאוטובוס‪ .‬קרוב‬ ‫לעיקול ליד בית אורן‪ .‬אמר שהם מתעכבים‪.‬‬ ‫אמר שנתראה באשקלון ושהוא לא יודע מתי‪.‬‬ ‫אמר שטוב שאנחנו עושים את השבת הזו‬ ‫שם כי זו השבת האחרונה שלו בקורס‪ .‬והוא‬ ‫שמח לראות את האחיינים שלו‪ .‬ככה הוא‬ ‫אמר‪ .‬כאילו סגר את החיים”‪.‬‬

‫שמונה ילדים‬

‫עיקול המוות‬

‫הקן החל להיבנות‪ .‬השאיפות היו קריירה‪,‬‬ ‫בית גדול‪ ,‬הרבה ילדים‪“ .‬הוא חלם ללמוד‬ ‫ולהתקדם‪ ,‬משכורת גבוהה‪ ,‬רצה להיות מפקד‪.‬‬ ‫שאף לעשות את מה שהוא אוהב‪ .‬חלמנו‬ ‫להביא שמונה ילדים‪ .‬סיום בא ממשפחה‬ ‫קטנה וחיפש פיצוי‪ .‬אני הייתי בראש שלו‬ ‫לגמרי‪ .‬קצת לפני שנספה אמר לי שהוא‬ ‫יסתפק גם בשישה ילדים (‪ )...‬עבדתי‬

‫סיום סגר את השיחה‪ .‬דעתו הוסחה ממשהו‬ ‫אחר‪“ .‬השיחה השאירה אותי נרעשת”‪ ,‬היא‬ ‫מספרת‪“ ,‬היו לי הרגשות כאלה גם בעבר‪ .‬עם‬ ‫אח שלי‪ .‬מקרה שזעזע את המשפחה שלוש‬ ‫שנים לפני שסיום נהרג‪ .‬באותו רגע שלחץ‬ ‫על ההדק ושם קץ לחייו‪ ,‬התקשרתי לאחותי‪,‬‬ ‫בהיסטריה‪ ,‬עד שענתה לי‪ .‬כשענתה כבר‬ ‫היה מת‪ .‬אצל הוריי באשקלון אני מקבלת‬

‫טלפון ‪ -‬חברה שהבעל שלה נמצא בקורס‬ ‫מש”קים של שב”ס ושאלה אם דיברתי עם‬ ‫סיום‪ .‬כשאמרתי שלא‪ ,‬אמרה לי ‘תסתכלי על‬ ‫הטלוויזיה ותתקשרי אליי’‪ .‬פתחתי‪ ,‬ראיתי‬ ‫את השריפה והרגשתי כמו סדק בגוף‪ .‬כאילו‬ ‫המוח נחצה לשניים‪ .‬התחלתי לצחוק ולגחך‬ ‫בלי שליטה‪ ,‬לדבר בבלבול‪ ,‬לגמגם‪ .‬נסענו‬ ‫לבית הוריו בנתיבות ושם באו להודיע לנו‪.‬‬ ‫עד אז ראיתי את זה רק בסרטים של יום‬ ‫הזיכרון‪ .‬פתאום הם אצלי בדלת”‪.‬‬

‫מפגש עם האש‬ ‫מאז זה בא לה בהבזקים‪ ,‬המחשבות על המפגש‬ ‫המסויט של בעלה עם האש‪ ,‬והיא נלחמת‬ ‫בזה‪ .‬האמונה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬גורמת לה להתרומם‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬

‫"נסענו לבית הוריו‬ ‫בנתיבות ושם באו‬ ‫להודיע לנו‪ .‬עד אז‬ ‫ראיתי את זה רק‬ ‫בסרטים של יום‬ ‫הזיכרון‪ .‬פתאום הם‬ ‫אצלי בדלת”‪.‬‬

‫כל פעם מחדש‪ ,‬המחשבה שזוהי דרכו של‬ ‫עולם‪ ,‬גורמת לה להבין ולקבל‪ .‬אף פעם לא‬ ‫לשאול למה זה קרה דווקא לה‪“ .‬לראות את‬ ‫העיניים של שלושת ילדיי מביטות בי ומצפות‬ ‫לתשובה‪ ,‬זה הדבר הכי מחזק שיש‪ .‬אני יכולה‬ ‫להגיד שאני כבר לא אותה אמא שהייתי לפני‪.‬‬ ‫קודם רצתי ממקום למקום‪ .‬הייתי כל הזמן‬ ‫בלחץ‪ .‬האינטנסיביות של החיים לא אפשרה‬ ‫לי אף פעם להיות באמת עם המשפחה‪ .‬רק‬ ‫אחרי שסיום נספה התחלתי להכיר באמת את‬ ‫הילדים שלי‪ .‬התחלתי להכיר אותם לעומק‪,‬‬ ‫להבין מי זה כל אחד באמת‪ ,‬מה מסתתר‬ ‫מאחורי ההתנהגות שלו ומה מניע אותו‪ .‬עצוב‬ ‫לי שאני לא יכולה לחלוק את זה עם בעלי‪,‬‬ ‫אבל אני מתנחמת בזה שהוא הותיר בהם את‬ ‫רישומו‪ ,‬שהוא הספיק לעשות את הייעוד‬

‫שלו‪ -‬להקים משפחה ולפתח קריירה שהייתה‬ ‫משמעותית עבורו”‪.‬‬

‫מה איתה‬ ‫על הקריירה שלה בינתיים ויתרה‪ .‬אחרי האסון‬ ‫לא הייתה מסוגלת להמשיך לעבוד‪ .‬למרות‬ ‫שהיה חבל לה לאבד את הוותק שצברה‪,‬‬ ‫הרגישה שהיא חייבת להתמסר לטיפול‬ ‫בעצמה ובילדים‪ .‬רק לאחרונה התחילה קצת‬ ‫להתרומם‪“ .‬עברתי לבית חדש כי לא יכולתי‬ ‫לעמוד יותר בכל הזיכרונות האלה מהבית‬ ‫שבנינו יחד ובו נולדו הילדים שלנו‪ .‬אף‬ ‫פעם לא הקלתי עליהם בגלל שהם יתומים‪.‬‬ ‫אני לא מאמינה בלייפות את הדברים‪ .‬אני‬ ‫מספרת לנלסון בדיוק את האמת‪ .‬מה קרה‬

‫לאבא‪ .‬בהתחלה זה היה לו קשה להבין‪ .‬הוא‬ ‫שאל שאלות כמו‪‘ :‬לא קר לו שם למטה?’ או‬ ‫‘הנמלים לא אוכלות אותו?’‪ .‬אז אני מרגיעה‬ ‫אותו‪ .‬מסבירה שעוטפים יפה כדי ששום‬ ‫נמלה לא תגיע‪ ,‬הנשמה עולה לשמיים והוא‬ ‫תמיד איתנו‪ ,‬שומר עלינו‪ .‬לאט לאט ובהדרגה‪,‬‬ ‫זה חלחל אליו‪ .‬הוא הבין שלא לכולם יש‬ ‫אבא‪ .‬לקחתי אותו גם לניחום אבלים אצל‬ ‫אחרים‪ ,‬כדי שיראה שזה לא רק אצלו‪ .‬עלה‬ ‫גם לקבר‪ ,‬שם הסברתי לו בדיוק על התהליך‪,‬‬ ‫שלא ידמיין דברים‪ .‬הסברתי על המחזוריות‬ ‫של החיים‪ ,‬חזרתי והסברתי‪‘ ,‬אבל אבא שלי‬ ‫היה עוד צעיר’ אמר ואני עניתי שיש אנשים‬ ‫מיוחדים שהקדוש ברוך הוא רוצה אותם לידו‪.‬‬ ‫בסוף זה עבד והוא קיבל את זה‪ .‬עד כמה‬ ‫שניתן לקבל דבר כזה”‪.‬‬

‫‪| 22‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫השער‬ ‫שנפתח‬

‫‪ 48‬יתומי הארגון‪ ,‬בנים ובנות‪ ,‬הגיעו למצוות וחגגו באירוע המסורתי בירושלים‬ ‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫יש משהו חגיגי בעיר הזו‪ .‬יש בה משהו אצילי‪ .‬חבורת של ‪ 48‬נערים‬ ‫ונערות שעומדים לקבל את ההכשר לבגרותם‪ ,‬פוסעים לפתחה ליום‬ ‫שלא יישכח‪ .‬הבוקר מתחיל בקבלת פנים במרפסת של מוזיאון הר‬ ‫הרצל וסיור במוזיאון‪ .‬ההורים נקראים לסיור בחלקת גדולי האומה‪.‬‬ ‫בדרך לכותל‪ .‬ליווי משטרתי של אופנועים‪ .‬זו שיירת אוטובוסים שעליה‬ ‫מביטים בהשתאות העוברים והשבים‪ ,‬כבוד מלכים‪ .‬חיילים‪ ,‬אזרחים‬ ‫וילדים מפלסים את דרכם עד למרגלות הכותל‪ .‬מדרגות לקומה שלישית‬ ‫לישיבת "אש התורה"‪ ,‬שם באולם הגדול‪ ,‬מאות כיסאות ועל הבמה‬ ‫מחכים כלי הנגינה‪ .‬גיבורי השמחה יושבים מלפנים תחת השלט‪" :‬צבא‬ ‫ההגנה לישראל מקדם בברכה את בני ובנות המצווה"‪.‬‬ ‫בנוכחים הרב הצבאי הראשי תת‪-‬אלוף רפי פרץ‪ ,‬ראש מינהל נפגעים‬ ‫וקציני הערים אל"מ יפה מור‪ ,‬יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נאווה‬ ‫שהם‪-‬סולן‪ ,‬מנכ"ל הארגון יובל ליפקין‪ ,‬מש"קיות נפגעים מחילות צה"ל‬ ‫ומשטרת ישראל‪ ,‬תורמים‪ ,‬אורחים וכמובן בני משפחה ‪ -‬כולם הגיעו‬ ‫לכבד את יתומי צה"ל וכוחות הביטחון שהגיעו למצוות‪.‬‬ ‫"זה המעט שנוכל לתרום למשפחות שאיבדו את היקר לנו מכל"‪ ,‬אומר‬ ‫הרב הראשי הצבאי‪" ,‬יהודים ודרוזים ובדווים‪ ,‬וכולם תחת אותה מגמה‬ ‫גדולה להיות עם חופשי בארצנו‪ .‬כאן במקום הזה‪ ,‬מחלונו רואים את‬ ‫הכותל‪ ,‬בעיר אותה הרסו יותר מכל מקום אחר בעולם‪ ,‬ואנחנו בנינו‬ ‫‪ 12‬פעמים מחדש‪ ,‬במשך אלפי שנים‪ .‬המקום האיתן הזה מבטא את‬

‫המחיר הכבד שכל משפחה שילמה והיא לא נכנעת לצער ולעצב‪ ,‬לבוא‬ ‫למקום הזה זה להגיד 'אנחנו לא נכנעים'‪ ,‬להחליט מה מנצח בחיים"‪.‬‬ ‫הקהל מצטרף בהתלהבות לשירי להקת הרבנות הצבאית‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫הענקת שי מיוחד ותפילין‪ ,‬בזה אחר זה הם עולים‪ ,‬תחילה הבנות‪ ,‬אחר‬ ‫כך הבנים‪.‬‬ ‫בטור ארוך יוצאים כולם בתופים ומחולות ובשירת "עם ישראל חי"‬ ‫לכיוון הכותל‪ .‬מעל כולם נשמע השופר‪ .‬הנחת תפילין קבוצתית וברכות‬ ‫וגם האות למטר הסוכריות ניתן‪ .‬ברקע כל העת שירת החזן הראשי‬ ‫צה"ל‪ ,‬סגן אלוף שי אברהמסון‪ .‬ואז נקראים הכוהנים לעלות לתורה‪,‬‬ ‫אחר כך הלוויים‪ ,‬ובסוף כולם יחד מצטופפים תחת לטלית המונפת‪ .‬בני‬ ‫מצווה‪ .‬התרגשות שאין כדוגמתה‪.‬‬ ‫בערב החבורה כולה מתכנסת בתיאטרון ירושלים‪ .‬שם מצפים נשיא‬ ‫המדינה‪ ,‬שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬מפכ"ל המשטרה‪ ,‬נציב שב"ס ונציב‬ ‫שירתי הכבאות וההצלה‪ .‬כבוד מלכים כבר אמרנו? בטקס מוצג כל‬ ‫אורח על ידי בן או בת מצווה שמספרים על אביהם וזוכים לחיבוק‬ ‫מהמכובדים הנרגשים גם הם מהמעמד‪" .‬אנחנו משפחה גדולה מאוד‬ ‫שזוכרת‪ ,‬מחבקת ותומכת"‪ ,‬אומרת נאוה שהם‪-‬סולן‪" ,‬שנמצאת לצדכם‬ ‫תמיד‪ .‬היחד הזה מעניק לכם ולנו עוצמה לדבר ולהמשיך הלאה‪ .‬כך‬ ‫אבא היה רוצה ‪ -‬שתשמחו‪ ,‬שתמשיכו להיות גדולים מהחיים"‪.‬‬ ‫כבוד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין חותם באומרו‪" :‬גדלתם לאבות‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪23‬‬

‫תודה!‬ ‫על תרומתכם לפעילויות הארגון‬

‫‪FIDF‬‬

‫ארגון ידידי צה"ל בארה"ב‬ ‫‪IDFWOCA‬‬

‫ואימהות שהאחריות והדוגמה האישית היו נר לרגליהם‪ .‬אני בטוח שתדעו לקחת על‬ ‫כתפיכם אחריות זו בהגיעכם למצוות ולבגרות‪ .‬אני מתפלל שהשער שייפתח לפניכם‬ ‫עכשיו הוא לתקופה חדשה ומעצימה בה תוכלו לעצב במו ידיכם את המציאות כפי‬ ‫שתרצו‪ ,‬כפי שהיא צריכה להיות ‪ -‬מציאות טובה יותר"‪.‬‬

‫ארגון ידידי אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬קנדה‬ ‫אייבורי‬ ‫טבע תעשיות פרמצבטיות‬ ‫שטראוס‪-‬עלית‬ ‫ג׳נרל מילס‬ ‫עמותת ״מנחה למכורה״‬ ‫מאיר חברה למכוניות ומשאיות‬ ‫עינת תעשיות מזון‪ -‬קיבוץ עינת‬ ‫אדידס ישראל‬ ‫אבי ועופר שירותי מזון‬ ‫ההתאחדות לכדורגל‬ ‫טירת צבי‪-‬תנובה‬ ‫מלון הגושרים‬ ‫מאיר כהן וצוות מרחב צפון בסונול‬ ‫טמפו משקאות‬ ‫‪z-music‬‬ ‫ג’אמן להקת מתופפים‬ ‫מאפייה מרחבית קריית שמונה‬ ‫אגודת הסטודנטים של מכון וינגייט‬ ‫ש‪ .‬הורוביץ ושות’ עו”ד‬ ‫גרשון אלינסון עו”ד‬ ‫ברקמן וקסלר בלום ושות’ עו”ד‬ ‫מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות’ עו”ד‬

‫‪| 24‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫עוצמה ביער‬

‫בחול המועד סוכות הגיעו כ‪ 150-‬יתומי צה"ל‬ ‫בגילאי ‪ 18-12‬למחנה "עוצמה" שנערך באזור‬ ‫הר מירון‪ .‬במהלך המחנה שנמשך ארבעה ימים‪,‬‬ ‫השתתפו החניכים בהפנינג ביער‪ ,‬התחרו בקבוצות‬ ‫ברובי לייזר וצבע‪ ,‬למדו להסתוות בעזרת גדוד‬ ‫מודיעין שדה של פיקוד צפון‪ ,‬ערכו קומזיץ‪,‬‬ ‫רקדו במסיבת אוזניות‪ ,‬צפו בתצוגת תכלית של‬ ‫משמר הגבול וגם יצאו לטיול זריחה בהר מירון‪.‬‬ ‫בין המשתתפים במחנה גם המצטרפים החדשים‬ ‫שחגגו לא מזמן בר ובת מצוה (קבוצת "נגב") וגם‬ ‫שני חניכים שכבר הספיקו להתגייס לצה"ל ובחרו‬ ‫להגיע במיוחד למחנה – שלומי הלימי שמשרת‬ ‫בחטיבת גבעתי ודניאלה לוי שהתגייסה לחיל‬ ‫האויר‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪25‬‬

‫‪| 26‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫נופש ארגוני ‪2014‬‬

‫כמיטב המסורת יצאו בחודש שעבר כ‪ 520-‬חברות‬ ‫וחברי הארגון לנופש בן חמישה ימים שנערך השנה‬ ‫בים המלח‪ .‬במהלך הנופש צפו המשתתפים במופע‬ ‫על חושי של האמן ליאור מנור‪ ,‬חגגו בערב שירה‬ ‫בציבור ובטברנה עם שמעון פרנס‪ ,‬נהנו מהרצאות‬ ‫של אנאבלה שקד וגיל חובב‪ ,‬צפו בהצגת בית לסין‬ ‫"מדליה להארי" ואף טיילו במצדה‪ ,‬קומראן ובאתרים‬ ‫נוספים באזור‪ .‬הנופש נחתם באירוע מרכזי בנוכחות‬ ‫שר הביטחון משה (בוגי) יעלון‪ ,‬יושבת ראש הארגון‬ ‫הגברת נאוה שהם‪-‬סולן‪ ,‬ראש אכ״א אלוף חגי‬ ‫טופולנסקי ומכובדים נוספים‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬

‫אל אל ישראל!‬

‫‪ 30‬יתומי צה"ל הוזמנו על ידי ההתאחדות לכדורגל לצפות במשחק בין‬ ‫נבחרת ישראל לנבחרת בוסניה‪ ,‬שנערך בחודש שעבר באיצטדיון ע"ש‬ ‫סמי עופר בחיפה ונגמר בניצחון מוחץ של ‪ 3:0‬לישראל‪ .‬שניים מהיתומים‪,‬‬ ‫אורי (‪ ,)12‬בנו של סא"ל אמוץ גרינברג ז"ל ועמי‪-‬עד (‪ ,)9‬בנו של רנ"ג רמי‬ ‫כחלון ז"ל‪ ,‬אשר נהרגו במבצע "צוק איתן"‪ ,‬זכו לכבוד רב כאשר התלוו אל‬ ‫שחקני הנבחרת הלאומית בעלייתם למגרש ועמדו לצדם בשירת ההמנון‪.‬‬ ‫יוזמה זו היא חלק משיתוף פעולה מתמשך בין ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫וההתאחדות לכדורגל‪.‬‬

‫‪| 28‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫כתבו עלינו‬

Take a Laline Moment

‫מוסדות התרבות הכלולים בהסכם‪:‬‬

‫הנחות לחברי‬ ‫הארגון ברכישת‬ ‫מנויים למוסדות‬ ‫תרבות ברחבי‬ ‫הארץ‬ ‫שימו לב‪ :‬הזכאות לסבסוד ניתנת‪ ,‬אחת לכל‬ ‫עונת מינויים‪ ,‬לחברי ארגון המשלמים דמי חבר‪.‬‬ ‫יתומי צה"ל נהנים מהזכות לקבל מחיר הנחה‬ ‫מיוחד (ללא סבסוד)‪ .‬לרכישת המנוי יש לפנות‬ ‫לתיאטראות‬

‫אור יהודה‬

‫היכל התרבות אור יהודה‬

‫‪03-7353555‬‬

‫אור עקיבא‬

‫היכל התרבות אור עקיבא‬

‫‪04-6361661‬‬

‫אשדוד‬

‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬

‫‪08-9568111‬‬

‫אשקלון‬

‫היכל התרבות אשקלון‬

‫‪08-6718777‬‬

‫בת ים‬

‫היכל התרבות בת ים‬

‫‪03-5080031‬‬

‫באר שבע‬

‫תיאטרון באר שבע‬

‫‪08-6266442‬‬

‫גבעתיים‬

‫תיאטרון גבעתיים‬

‫‪03-7325340‬‬

‫גני תקווה‬

‫מרכז הבמה גני תקווה‬

‫‪03-7375777‬‬

‫הרצלייה‬

‫היכל אמנויות הבמה הרצלייה‬

‫‪1-700-702929‬‬

‫זיכרון יעקב‬

‫מתנ”ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬

‫‪04-6291837‬‬

‫חולון‬

‫תיאטרון חולון‬

‫‪03-5023005‬‬

‫מדיטק חולון‬

‫‪03-5021555‬‬

‫היכל התרבות חוף הכרמל‬

‫‪04-9840984‬‬

‫חוף הכרמל‬ ‫חיפה‬

‫תיאטרון חיפה‬

‫‪04-8600500‬‬

‫טבריה‬

‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬

‫‪04-6739647‬‬

‫יבנה‬

‫היכל התרבות יבנה‬

‫‪08-9320000‬‬

‫ירושלים‬

‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬

‫‪02-5605748‬‬

‫תיאטרון החאן ירושלים‬

‫‪02-6303600‬‬

‫כפר סבא‬

‫היכל התרבות כפר סבא‬

‫‪09-7640810‬‬

‫כרמיאל‬

‫היכל התרבות כרמיאל‬

‫‪04-988111‬‬

‫מודיעין‬

‫היכל התרבות מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬

‫‪08-9737330‬‬

‫מעלות תרשיחא‬

‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬

‫‪04-9573050‬‬

‫נהרייה‬

‫היכל התרבות נהרייה‬

‫‪04-9829733‬‬

‫נס ציונה‬

‫היכל התרבות נס ציונה‬

‫‪08-9304001‬‬

‫נצרת עילית‬

‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית‪-‬היכל התרבות ברקוביץ‬

‫‪04-6467468‬‬

‫נשר‬

‫מתנ”ס נשר‬

‫‪04-8210875‬‬

‫נתניה‬

‫היכל התרבות נתניה‬

‫‪09-8308811‬‬

‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬

‫‪09-9604757‬‬

‫עכו‬

‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬

‫‪04-9914717‬‬

‫עמק המעיינות‬

‫הקימרון – מ‪.‬א עמק המעיינות‬

‫‪04-6065860‬‬

‫עמק יזרעאל‬

‫אולם תרבות אזורי יפעת‬

‫‪04-6040575‬‬

‫עפולה‬

‫היכל התרבות עפולה‬

‫‪04-6595797‬‬

‫פרדס חנה‪-‬כרכור‬

‫מרכז אמנויות הבמה ע”ש משה מאיר‪ -‬מתנ”ס פרדס חנה כרכור‬

‫‪04-6271420‬‬

‫פתח תקווה‬

‫היכל התרבות פתח תקווה‪ ‬‬

‫‪03-9125222‬‬

‫קריית גת‪ ‬‬

‫היכל התרבות קריית גת‬

‫‪08-6620864‬‬

‫קיבוץ יגור‬

‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬

‫‪04-8478163‬‬

‫קריית אתא‬

‫תיאטרון קריית אתא‬

‫‪04-8456712‬‬

‫קריית חיים‬

‫תיאטרון הצפון‬

‫‪04-8814814‬‬

‫קריית מוצקין‬

‫היכל התיאטרון‪-‬קריית פיס לאמנויות הבמה במוצקין‬

‫‪04-8806000‬‬

‫קריית מלאכי‬

‫מתנס קריית מלאכי‬

‫‪08-8581335‬‬

‫ראשון לציון‬

‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬

‫‪03-9484841/2‬‬

‫היכל התרבות ראשון לציון‬

‫‪03-9484800‬‬

‫רחובות‬

‫היכל התרבות העירוני רחובות‬

‫‪08-9232200‬‬

‫רמת‪-‬גן‬

‫תיאטרון רמת גן – יהלום ‪/‬מרכז תרבות ראסל‬

‫‪03-5781688‬‬

‫רעננה‬

‫בית “יד לבנים” רעננה‬

‫‪09-7610546‬‬

‫תזמורת סימפונט רעננה‬

‫‪09-7457773‬‬

‫שהם‬

‫מרכז אמנויות הבמה‬

‫‪08-9724702‬‬

‫תל אביב ‪-‬יפו‬

‫האופרה הישראלית‬

‫‪03-6927777‬‬

‫התיאטרון הקאמרי‬

‫‪03-6061960‬‬

‫תיאטרון אורנה פורת לילדים‬

‫‪03-5111444‬‬

‫תיאטרון בית ליסין‬

‫‪1-800-44-1111‬‬

‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים לאן)‬

‫‪ 03-5270545‬שלוחה ‪209/210‬‬

‫נפרדו מאיתנו‬ ‫אופיר תדמור יעל‬ ‫אורלי יהודית רמת גן‬ ‫אלוני רחל רמת גן‬ ‫בונדי איגני ירושלים‬ ‫בן שמואל חוה טירת צבי‬ ‫בר ציון מרים רמת גן‬ ‫ברק שושנה פתח תקוה‬ ‫הלפרן חיה גבעתיים‬ ‫טוביה אורה פתח תקוה‬ ‫טפירו פורטונה אשדוד‬ ‫יוסף ציונה אור עקיבא‬ ‫כהן ויולט תל אביב‪-‬יפו‬ ‫כהן שושנה חיפה‬ ‫מאור‪-‬מוזס אסתר קריית ביאליק‬ ‫סולומון סוזן אשדוד‬ ‫עדניה עשירה תל אביב‪-‬יפו‬ ‫קרוצ’יק אביבה דגניה ב’‬ ‫קריספין אסתר ערד‬ ‫רביאה שרה כפר סבא‬ ‫שטייר בלהה קריית מוצקין‬ ‫תשובה חנה רעננה‬ ‫חיפה‬

‫קול קורא‬

‫להשתתפות אומנים‬ ‫באירוע התרמה לארגון‬ ‫בנק דיסקונט בשיתוף ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל מקיים תערוכת אמנות של יוצרים‪ ,‬אלמנות‬ ‫ויתומים ואמנים מפורסמים בה יציגו עבודות‬ ‫צילום‪ ,‬ציור‪ ,‬פיסול ועוד‪.‬‬ ‫היצירות יוצגו למכירה כאשר חלק מההכנסות‬ ‫ייתרמו עבור אירוע בר‪/‬ת המצווה ליתומי צה"ל‪.‬‬

‫אם ברצונך לקחת חלק בפרויקט‬ ‫ולתרום את יצירותייך‪ ,‬הנך מתבקש‪/‬ת‬ ‫ליצור קשר עם משרדי הארגון‬

‫במייל ‪alona@idfwo.org‬‬ ‫או בטלפון ‪ 03-6918403‬שלוחה ‪ .6‬יודגש‪ ,‬כי בשלב זה הארגון‬ ‫אינו מתחייב להציג את כל העבודות שיוגשו‪.‬‬

‫האירוע יתקיים במעמד‬ ‫אלוף (מיל׳) דן הראל‪ ,‬מנכ״ל משרד הביטחון‬ ‫נאוה שהם‪-‬סולן‪ ,‬יו״ר ארגון אלמנות ויתומי צה״ל‬ ‫ביום חמישי‪ 5 ,‬בפברואר ‪ ,2015‬בשעה ‪19:00‬‬ ‫במוזיאון ״הרצלילינבלום״‪ ,‬רחוב הרצל ‪ ,13‬תל אביב‪.‬‬ ‫אוצרת התערוכה‪ :‬גב' שולמית נוס‬

‫ מיכל שילאור‬:‫צילום‬

www.idfwo.org

54052

03-6918403

1

| w w w. i d f w o . o r g