Otzma73

‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬

‫ספטמבר ‪ ,2016‬גיליון ‪ 73‬‬

‫מגילת רות‬

‫סיפור חייה חובק העולם של רות שפירא‪ ,‬ששכלה את בעלה במלחמת יום הכיפורים‪:‬‬ ‫היא נולדה בפינלנד‪ ,‬עלתה לישראל‪ ,‬אימצה ילדה בווייטנאם וחיה בשבדיה כנספחת התרבות‬ ‫בשגרירות‪ .‬בימים אלה היא מקבלת אות כבוד משבדיה ועובדת על ספר העוסק בהשפעת‬ ‫השכול על אלמנות צה”ל‬ ‫וגם‪ :‬היכרות ראשונה עם תמי שלח‪ ,‬היו”ר החדשה של הארגון \ ‪ 43‬שנים למלחמת יום הכיפורים‪ :‬סנאית בן געש‬ ‫ספטמבר ‪2016‬‬ ‫הראשון ‪01‬‬ ‫בסיני‬ ‫מציגה פוסט טראומה על הבמה \ יובל מורן כתב סיפור בהשראת סיפורה של אמו שאיבדה את את בעלה‬

‫‪10‬‬

‫תמי ‪1‬‬

‫מתוך האבל הפרטי של תמי שלח‪ ,‬היו"ר החדשה של‬ ‫הארגון‪ ,‬נוצרה משפחה חדשה‪ ,‬פעילות ענפה וידידות‬ ‫מיוחדת במינה עם אלמנה ממלחמת השחרור‬

‫‪06‬‬

‫פינלנד פינת וייטנאם‬

‫רות שפירא תרגמה את רוב הספרים רבי המכר‬ ‫מהספרות הסקנדינבית‪ ,‬אבל ספק אם עלילתו של‬ ‫מי מהם משתווה לסיפור האישי המרתק שלה‬

‫‪20‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪24‬‬

‫פוסט דרמה‬

‫סנאית בן געש יצאה לשוחח עם חבריו לגדוד‬ ‫של אביה‪ ,‬משה‪ ,‬שנפל ביום הכיפורים‪ ,‬וחזרה‬ ‫עם הצגה מטלטלת על האנשים שממשיכים‬ ‫לחיות את המלחמות‬

‫‪31‬‬

‫אהבה נוסח אמריקה‬

‫לא ברור מי נהנה יותר ממסע בני המצווה השנתי של‬ ‫יתומי צה"ל לאמריקה‪ :‬הנערים והנערות – או המשפחות‬ ‫היהודיות שאירחו אותם ונשבו בקסמם‬

‫ראש‪ ,‬השנה‬

‫פרויקט מיוחד‪ :‬ברכות שנה‬ ‫טובה מהאישים העומדים‬ ‫בראש המערכות והארגונים‬ ‫המלווים אותנו כל השנה‬

‫מועדון הטבות‬

‫‪26‬‬

‫רסיס אחרון מחוויר‬

‫סיפור מאת יובל מורן‪ ,‬המוקדש‬ ‫לאמו ולזכרו של בעלה הראשון‪,‬‬ ‫רס"ן יוסף שריג‪ ,‬שנהרג במלחמת‬ ‫יום הכיפורים‬

‫בשבילכם באהבה‬

‫עורך‪ :‬עמיר שינקמן‬ ‫עריכה גרפית‪ :‬ליאת זילברשטיין‬ ‫צילום שער‪ :‬גל חרמוני‪ ,‬באדיבות מגזין "לאישה"‬ ‫חברי מערכת‪ :‬יובל ליפקין‪ ,‬שלומי נחומסון‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬רויטל יכין ‪ -‬קרקובסקי‪ ,‬מירה שחם‪-‬גולן רכז מערכת‪ :‬אסף מוסמן‬ ‫כתובת האירגון‪ :‬רחוב אורנים ‪ ,1‬גבעת שמואל ‪ 54052‬דוא"ל‪office@idfwo.org :‬‬

‫לפרסום מודעות‪ :‬רגינה קאשי רודנשטיין ‪( 03-6918403‬שלוחה ‪)7‬‬ ‫‪ 02‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫תמי שלח ‪ /‬יו"ר הארגון‬ ‫חברות וחברי ארגון יקרים‪,‬‬ ‫כל משפחה בישראל חוגגת את ראש השנה ואת יום כיפור כמסורת‬ ‫בית אבא‪ .‬בערב ראש השנה יושבים בני המשפחה מסביב לשולחן‬ ‫הערוך‪ ,‬יחד עם בני המשפחה ומוזמנים אחרים ומשמחים את הילדים‬ ‫והאורחים במעדני החג‪ ,‬במתנות ובשירים‪ .‬דווקא במעמד זה עולה‬ ‫זכרם של אלו שאינם עמנו עוד‪ ,‬ותחושת האובדן והחסר ממלאת את‬ ‫חלל ליבנו‪ .‬יש שמפנימים את האובדן ושותקים ויש שמדברים ומעלים‬ ‫זיכרונות‪ .‬כל אחד ואחת בוחר ובורר לעצמו את דרך ההתמודדות שלו‬ ‫עם השכול בימי החג‪.‬‬ ‫סוגיית הבחירה של דרך ההתמודדות עם השכול במהלך השנה‬ ‫ובפרט בחגים ובאירועים משפחתיים היא אינדיווידואלית לכל אחד‬ ‫ואחת ולכל משפחה ומשפחה‪ .‬אני‪ ,‬כיו"ר הארגון אעשה הכול על מנת‬ ‫להיות אוזן קשבת לכל אותם אלמנות‪ ,‬אלמנים‪ ,‬יתומות ויתומים אשר‬ ‫יבקשו את עזרת הארגון בהתמודדות עם השכול במועדים ובחגים‪.‬‬ ‫במידת הצורך אארגן גם סדנאות שעיקרן יהיה התמודדות עם השכול‬ ‫בחגים ובאירועים משפחתיים‪ ,‬ואעצים את הקשר ואת הפעילויות עם‬ ‫חברי הארגון‪.‬‬ ‫את חשבון הנפש האישי שלי על תמיכת הארגון בכל אלמנה או‬ ‫אלמן‪ ,‬יתום או יתומה במהלך שנת תשע"ז‪ ,‬אערוך בסיום השנה‪ ,‬בתום‬ ‫שנה אחת לכהונתי כיו"ר הארגון‪ .‬כעת‪ ,‬פניי אל השנה החדשה‪.‬‬ ‫כולנו כאחד נושאים תפילה לשנה טובה ומאושרת‪ .‬כולנו חפצים‬ ‫בכך ששנת תשע"ז תהא שנה שבה לא יתווסף אף חלל למצבת חללי‬ ‫צה"ל וכוחות הביטחון‪ .‬אני אישית מקווה שאוכל להקדיש את‬ ‫מירב זמני להתמקד באותן משפחות השכול אשר נושאות על‬ ‫כתפיהן את עול השכול בכל אחד מימי השנה‪ .‬את כל‬ ‫המטלות האלה אעשה בשיתוף פעולה מלא עם חברי‬ ‫הועד המנהל‪ ,‬מתנדבות הארגון ועובדיו‪.‬‬ ‫לצערי‪ ,‬אנו מוקפים במדינות שההתרחשויות בהן אינן‬ ‫מבשרות לנו טובות‪ ,‬אבל אנחנו שמים את מבטחנו במערכת‬ ‫הביטחון על זרועותיה השונות‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬נראה שהשסע בעם הולך ומתעצם‪ ,‬ואיש אינו‬ ‫פועל כדי לבלום את המגמה הזאת‪ .‬אנו כגוף מצווים לעשות‬ ‫הכול לאיחוד לבבות בעמנו ולהאיר בליבם של כל מנהיגינו את‬ ‫הצורך בשינוי עמדות למען יפעלו לקירוב לבבות ולאיחוי הקרע‬ ‫בין נושאי הדגלים למיניהם בבחינת‪" :‬ויעשו כולם אגודה אחת!" לנו‬ ‫יש את התוקף המוסרי לדרוש את הדבר!!!‬ ‫"ּת ֵחל ָׁשנָ ה‬ ‫בפרוס השנה החדשה קבלו נא את ברכתי הצנועה‪ָ :‬‬ ‫יה"‪.‬‬ ‫כֹות ָ‬ ‫ּוב ְר ֶ‬ ‫ִ‬ ‫תהא השנה שנה של התחלות טובות מלוות בהפתעות נעימות‬ ‫והגשמת משאלותינו‪.‬‬ ‫שלכם ולמענכם‪,‬‬ ‫תמי שלח‬

‫ספטמבר ‪03 2016‬‬

‫לוגו‬

‫חדש בארגון‬

‫אמיר אשכנזי‪ ,‬שעלה לכיתה א’‪,‬‬ ‫קיבל מהארגון תיק מתנה‪ .‬אמיר הוא‬ ‫בנו של רס”ר יאיר אשכנזי שנהרג‬ ‫במבצע “צוק איתן”‬

‫חברות וחברים יקרים‪ ,‬בפרוס השנה החדשה‬ ‫ברצוני לאחל לכם ולכל בני ביתכם שנה של‬ ‫שקט‪ ,‬בריאות ושגשוג‪.‬‬ ‫לפניכם עדכון מהנעשה בארגון‪ .‬שנה טובה!‬

‫מלגות ושי נישואים‬

‫יובל ליפקין‬ ‫מנכ"ל הארגון‬

‫מיד לאחר ראש השנה‪ ,‬ב‪ ,5.10-‬תיפתח‬ ‫ההרשמה לקבלת מלגות ומענקי נישואים‬ ‫מהארגון לשנת הלימודים תשע"ז‪ .‬הגשת‬ ‫הבקשות תיעשה השנה באמצעות אתר‬ ‫האינטרנט בלבד בכתובת ‪.www.idfwo.org‬‬ ‫יובהר כי מלגות ושי נישואים ניתנים רק‬ ‫ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון שהינם חברי‬ ‫ארגון‪.‬‬

‫שי ראש השנה‬ ‫בימים אלו מחולק לביתכם שי הארגון לראש‬ ‫השנה‪ .‬השי מחולק באמצעות דואר שליחים‪,‬‬ ‫ואנו עושים את מירב המאמצים שכל חברי‬ ‫הארגון יקבלו את השי‪ .‬נמשיך במסורת זו של‬ ‫חלוקת השי גם בעתיד כמסר של אכפתיות‬ ‫ואופטימיות בפתח השנה החדשה‪.‬‬

‫חלוקת תיק לכיתה א'‬ ‫במהלך חודש אוגוסט חילקנו לילדי הארגון‬ ‫שעולים לכיתה א'‪ ,‬תיקי בית ספר מהודרים‬ ‫הכוללים את הציוד הנדרש לביה"ס‪ .‬התיקים‬ ‫הם תרומת חברת "מודן"‪ .‬בהזדמנות זו‪ ,‬ברצוני‬ ‫להודות לתורמים ולאחל לכל התלמידים שנת‬ ‫לימודים פורייה ומוצלחת‪ ,‬ולמתגייסים – גיוס‬ ‫קל ונעים‪.‬‬

‫אירוע בר ובת מצווה‬

‫בקרוב‪ :‬מדור תרבות חדש!‬ ‫החל מהגיליון הבא נפרסם כאן מדור תרבות ובו מידע על יצירות שלכם‪ ,‬חברי הארגון‪:‬‬ ‫תערוכה עם יצירותיכם‪ ,‬הצגה בהשתתפותכם‪ ,‬ספר חדש פרי עטכם‪ ,‬הרצאות ועוד‪ .‬אנו‬ ‫מזמינים אתכם לשלוח מידע לכתובת ‪ .misrad@idfwo.org‬שימו לב‪ :‬מדובר במדור‬ ‫תרבות בלבד‪ .‬לא יפורסמו בו מוצרים ושירותים למכירה!‬

‫‪ 04‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫כבכל שנה‪ ,‬גם השנה נחגוג בר ובת מצווה‬ ‫לילדי הארגון‪ .‬האירוע יתקיים ביום חמישי‬ ‫‪ 13.10‬ויחל בסיור במוזיאון הרצל‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫יצאו הילדים לפעילות ב"בית וגן" עם נציגי‬ ‫הרבנות הצבאית‪ .‬בערב יתקיים אירוע מרכזי‬ ‫בהשתתפות שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬המפכ"ל‪,‬‬ ‫נציבת שב"ס‪ ,‬מכובדים נוספים ותורמים‬ ‫מהארץ ומחו"ל‪.‬‬

‫בני ובנות המצווה מבלים במחנה קיץ‬ ‫בצפון אמריקה‬

‫פעילות צעירים‬ ‫חודשי הקיץ היו עמוסים בחוויות עבור‬ ‫יתומי צה"ל בני המצוות‪ ,‬אשר בילו במחנה‬ ‫קיץ של הארגון בצפון אמריקה‪ .‬במהלך‬ ‫המחנה התארחו הילדים אצל משפחות‬ ‫בקהילות יהודיות (ראו כתבה בהמשך)‪ ,‬טיילו‬ ‫בין נופים מרהיבים וקיימו פעילות מעצימה‬ ‫במחנה "רמה" בניו יורק‪ .‬במהלך חודש אוגוסט‬ ‫יצאה משלחת נוספת בהשתתפות עשרה בני‬ ‫נוער מארגון אלמנות ויתומי צה״ל לסמינר‬ ‫מנהיגות "עוצמה" באירופה‪ .‬מטרת הסמינר‬ ‫הינה טיפוח כישורי מנהיגות והעמקת ההיכרות‬ ‫עם ההיסטוריה היהודית של אירופה‪ .‬במהלך‬ ‫הסמינר חברה הקבוצה לפעילות משותפת עם‬ ‫משלחות צעירים מגרמניה ומארה"ב‪.‬‬

‫קורסים ב"זמן אשכול"‬ ‫בחודש אוגוסט הגענו להסדר במסגרתו‬ ‫תינתן הנחה בסך ‪ 50%‬לחברי הארגון בהרשמה‬ ‫לקורס הראשון בסמסטר במרכזי הפעילות‬ ‫של "זמן אשכול" הממוקמים במתחמי סינמה‬ ‫סיטי ברחבי הארץ‪ .‬הסדר זה מהווה נדבך נוסף‬ ‫בצעדינו להרחבת הפעילות לחברי הארגון‪,‬‬ ‫ואני שמח לבשר שרבים כבר נרשמו‪ .‬מומלץ‬ ‫להירשם דרך האתר‪ ,‬ניתן להירשם גם טלפונית‬ ‫במשרדי הארגון‪ .‬אנו פועלים כעת למימוש‬ ‫הסדרים דומים באזורים נוספים בארץ‪.‬‬

‫דיוור בדואר אלקטרוני‬ ‫אנו פועלים כל העת לקידום טכנולוגי‬ ‫בדרכי הרישום והתקשורת של הארגון עם‬ ‫חבריו‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬אנו מבקשים להרחיב את‬ ‫הדיוור באמצעות דואר אלקטרוני כאמצעי‬ ‫תקשורת נוסף בו נעדכן אתכם בפעילויות‪,‬‬ ‫בהטבות ובעדכונים חשובים‪ .‬על מנת לוודא‬ ‫כי כתובת הדוא"ל מעודכנת במערכות‬ ‫הארגון‪ ,‬אנא שילחו מכתובת הדוא"ל שלכם‬ ‫הודעה עם שמכם ומספר ת‪.‬ז בלבד לכתובת‬ ‫‪.misrad@idfwo.org‬‬

‫נופש ארגוני‬ ‫ההרשמה לנופש הארגוני‪ ,‬שיתקיים השנה‬ ‫באילת‪ ,‬נמצאת בעיצומה‪ .‬ועדת התרבות‬ ‫גיבשה השנה תכנית מגוונת הכוללת מופעים‪,‬‬ ‫טיולים‪ ,‬שייט‪ ,‬הרצאות ועוד‪ .‬מהרו להירשם!‬ ‫מומלץ ביותר להירשם ולשלם בקלות דרך‬ ‫אתר הארגון ‪ www.idfwo.org/nofesh‬וכך‬ ‫לחסוך שליחה ווידוא קבלת פקסים‪ .‬ניתן כמובן‬ ‫להיעזר בבני משפחה לביצוע הפעולה באתר‪.‬‬

‫מפגש סיום של קבוצת ההתנדבות של פרויקט‬ ‫“אלמנה למען אלמנה” באזור המרכז‬

‫ספטמבר ‪05 2016‬‬

‫מסביב לעולם‬ ‫עם רות שפירא‬ ‫היא נולדה בפינלנד‪ ,‬עלתה לישראל עם הוריה בהיותה בת ‪ ,12‬התאלמנה‬ ‫מבעלה שנפל בסיני במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬אימצה בגיל ‪ 47‬ילדה בווייטנאם‬ ‫ונסעה איתה לשבדיה‪ ,‬שם שימשה נספחת תרבות בשגרירות ישראל ‪‬‬ ‫בימים אלה היא מקבלת אות כבוד מלכותי משבדיה על תרומתה כמתרגמת‬ ‫ספרים להנגשת ולהפצת התרבות השבדית‬ ‫גלית עדות | צילום‪ :‬אלוני מור‬ ‫‪ 06‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫השפה הרגשתי שאני הופכת לאפס‪.‬‬ ‫"וזה לא רק הלימודים‪ :‬בפינלנד הלכתי עם‬ ‫איפור ועקבים וגרבי ניילון‪ ,‬ובשכונת נווה‬ ‫מגן שברמת השרון‪ ,‬שם התגוררנו‪ ,‬זה היה‬ ‫מוקצה מחמת מיאוס‪ .‬בכיתה היו ילדים‬ ‫של יוצאי פלמ"ח‪ ,‬שגדלו על אידיאולוגיה‬ ‫מאוד קרתנית וקיצונית‪ .‬זה משהו שהורי היו‬ ‫צריכים לחשוב עליו מראש‪ ,‬הרי לא יצאנו‬ ‫משם כמשפחה של פליטים שחייבת לברוח‬ ‫מהמדינה מהיום למחר‪".‬‬ ‫רק בתיכון ובצבא‪ ,‬שם פגשה אנשים אחרים‪,‬‬ ‫היא יכלה להרגיש בבית‪ ,‬אלא שהשמחה‬ ‫לא ארכה זמן רב‪ .‬במהלך שנות לימודיה‬ ‫בתיכון ברמת השרון‪ ,‬הכירה את מי שהיה‬

‫“הדבר הראשון שעבר לי בראש‬ ‫הוא שרק לא יודיעו לנו שהוא‬ ‫נעדר‪ ,‬לא לחיות כל החיים‬ ‫עם חוסר הידיעה‪ .‬הדבר השני‬ ‫שהבליח בראש היה שחבל‬ ‫שאני לא בהריון”‬

‫באחד הערבים הקרובים‪ ,‬במעונו של שגריר‬ ‫שבדיה בישראל בהרצליה פיתוח‪ ,‬יתקיים‬ ‫טקס רב רושם ובלתי שיגרתי‪ :‬כבוד השגריר‬ ‫יעניק את אות מסדר "כוכב הצפון" המלכותי‬ ‫השבדי לישראלית‪ ,‬רות שפירא‪ ,‬על תרומתה‬ ‫להנגשת ולהפצת התרבות השבדית בארץ‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר תחזור רות לקדם את הפרויקט‬ ‫הבא שלה‪ :‬ספר שעוסק במלחמות מנקודת‬ ‫מבט של אלמנות צה"ל‪.‬‬ ‫מה בין הכוכב השבדי היוקרתי לשכול כחול‪-‬‬ ‫לבן? כדי להבין זאת‪ ,‬יש לצלול אל קורות‬

‫חייה של שפירא‪ ,‬שלמתבונן מהצד נדמה כי‬ ‫הם מספיקים למספר מחזורי חיים‪.‬‬ ‫הכול התחיל בפינלנד הרחוקה‪ ,‬שם‬ ‫נולדה לפני ‪ 67‬שנים למשפחה ציונית‪,‬‬ ‫שאידיאולוגיה טהורה הביאה אותה לעשות‬ ‫עלייה עם שלושת ילדיהם‪ .‬רות הקטנה‬ ‫הייתה אז רק בת ‪" .12‬אני לא רוצה להישמע‬ ‫כמו דרמה קווין‪ ,‬אבל זה היה כמו להתהפך‬ ‫על מחבת‪ ",‬היא אומרת‪" .‬בפינלנד הייתי‬ ‫התלמידה הכי טובה בכיתה ולקח לי הרבה‬ ‫שנים כדי לבנות את זה מחדש‪ .‬בגלל מגבלות‬

‫לאהבת חייה ולטרגדיה הגדולה שלה‪ :‬יגאל‬ ‫שפירא‪" .‬הוא היה גדול ממני בשנה ולמד‬ ‫בתל אביב"‪ ,‬היא משחזרת‪" .‬הכרתי אותו‬ ‫דרך ילדה מהכיתה שלי‪ ,‬שהייתה שכנה שלו‬ ‫במעוז אביב‪".‬‬ ‫בשנת ‪ ,1971‬אחרי שירותה הצבאי בממר"ם‪,‬‬ ‫הקשר עם יגאל התהדק והשניים הפכו לזוג‪.‬‬ ‫ב‪ 23 -‬באוקטובר ‪ 1972‬הם נישאו‪ ,‬נישואים‬ ‫שהגיעו לקיצם עם נפילתו של יגאל במלחמת‬ ‫יום כיפור‪ ,‬שנה ויומיים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫"יגאל‪ ,‬שהיה קצין תצפית קדמי בתותחנים‪,‬‬ ‫השתחרר מהשירות‪ ,‬שרובו עבר עליו‬ ‫במלחמת ההתשה ב‪ .1970-‬רק בדיעבד הבנתי‬ ‫עד כמה הוא יצא מצולק נפשית מהמלחמה‬ ‫ההיא‪ .‬הרבה חברים שלו נהרגו‪ ,‬והוא עמד יום‬ ‫יום כמעט מול מוות וסכנת מוות"‪ ,‬מספרת‬ ‫שפירא‪.‬‬ ‫השירות של יגאל בתותחנים גבה ממנו‬ ‫מחיר נוסף‪ :‬השמיעה שלו נפגעה ולכן הורד‬ ‫הפרופיל הרפואי שלו‪ .‬רות‪" :‬במשך שלוש‬ ‫שנים לא קראו לו למילואים‪ ,‬וכשפרצה‬ ‫מלחמת יום כיפור הוא מיוזמתו הלך לקצין‬ ‫התותחנים הראשי וביקש להתגייס"‪.‬‬ ‫"רק חול וחול"‪ ,‬כתב לרות באחת הגלויות‬ ‫הראשונות ששלח לה‪ ,‬כך שתבין באיזו חזית‬ ‫הוא נמצא‪ ,‬ובהמשך הוסיף שלא האמין‬ ‫שבפעם הראשונה שייצא את גבולות הארץ‪,‬‬ ‫הוא יגיע דווקא לאפריקה‪ .‬הגלויה האחרונה‬ ‫נשלחה ממנו ב‪ 24-‬באוקטובר ‪" .1973‬הוא‬ ‫כתב על הפסקת האש שבדיוק נכנסה לתוקפה‬ ‫וציין שהוא מקווה שהפעם זה יחזיק מעמד‪",‬‬ ‫מספרת שפירא‪.‬‬ ‫המלחמה הסתיימה‪ ,‬אבל יגאל לא חזר‪ .‬איש‬

‫ספטמבר ‪07 2016‬‬

‫יגאל שפירא ז”ל‬

‫לא שמע ממנו‪ .‬בני המשפחה המוטרדים ניסו‬ ‫לברר מה עלה בגורלו‪ ,‬אך לאף אחד לא היו‬ ‫תשובות עבורם‪ .‬אחרי שלושה שבועות של‬ ‫חוסר ודאות‪ ,‬ב‪ 18-‬בנובמבר‪ ,‬נשמעה הדפיקה‬ ‫בדלת שנשאה איתה את בשורת האיוב‪.‬‬ ‫"הייתי אצל הוריי"‪ ,‬נזכרת שפירא והכאב‬ ‫נשמע בקולה גם ‪ 43‬שנים אחרי‪" .‬ראיתי את‬ ‫חמי‪ ,‬גיסי ועוד קצינים עומדים בדלת‪ ,‬ומיד‬ ‫הבנתי‪ .‬הדבר הראשון שעבר לי בראש הוא‬ ‫שרק לא יודיעו לנו שהוא נעדר‪ ,‬לא לחיות‬ ‫כל החיים עם חוסר הידיעה‪ .‬הדבר השני‬ ‫שהבליח בראש היה שחבל שאני לא בהריון‪".‬‬ ‫המידע שבידי הקצינים היה מועט מאוד‬ ‫והסתכם פחות או יותר בתאריך המוות‪.‬‬ ‫הנסיבות המדויקות התבררו בהמשך בעיקר‬ ‫על ידי קצינים ששירתו איתו‪ ,‬ובאו לספר‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬הצבא ניסה במשך שנים רבות‬ ‫להסתיר מה היה שם‪ ,‬ולימים הפעולה שבה‬

‫מכדור שפגע בריאתו‪ .‬החילוץ שנשלח נתקל‬ ‫אף הוא במארב ובמשך שעות יגאל דימם אל‬ ‫מותו‪ .‬הוא נפצע בסביבות השעה אחת לפנות‬ ‫בוקר של ה‪ 25-‬באוקטובר‪ ,‬וכשהגיע לבית‬ ‫החולים הצבאי בפאיד‪ ,‬בשש בבוקר‪ ,‬אחרי‬ ‫פינוי במסוק‪ ,‬כבר היה מחוסר הכרה וכעבור‬ ‫זמן קצר נפטר‪".‬‬ ‫מה שבני המשפחה לא ידעו באותה מהומה‬ ‫של סוף המלחמה‪ ,‬הוא שיגאל נקבר כמה ימים‬ ‫לאחר מותו בקבורה זמנית בבאר שבע‪ .‬כמה‬ ‫חודשים אחרי כן תואם עם המשפחה תאריך‬ ‫ומקום הקבורה הקבוע‪ :‬ה‪ 15-‬באוגוסט ‪,1974‬‬ ‫בבית העלמין בקריית שאול‪.‬‬ ‫"תיאמו איתי את תאריך הקבורה‪,‬‬ ‫זה היה לא נורמלי"‪ ,‬נאנחת‬ ‫“תיאמו איתי את תאריך הקבורה של יגאל‪.‬‬ ‫שפירא‪" .‬במשך כל הזמן שהיה‬ ‫לי עד האירוע חשבתי מה אלבש‬ ‫זה היה לא נורמלי‪ .‬במשך כל הזמן שהיה לי‬ ‫להלוויה ואת מי אזמין‪ .‬בסך‬ ‫עד ה’אירוע’ חשבתי מה אלבש להלוויה ואת‬ ‫הכל הייתי בת ‪ ,24‬ואני זוכרת‬ ‫שפחדתי שיביאו לי אותו בארון‬ ‫מי אזמין‪ .‬בסך הכל הייתי בת ‪”24‬‬ ‫רקוב‪ .‬ידעתי שהגופות פונו‬ ‫יגאל נהרג‪ ,‬פעולת ראווה ללא מודיעין הולם מהקברים הזמניים ואוחסנו בדרך לקריית‬ ‫שאול בבסיס הצבאי בתל השומר‪ .‬לא יודעת‬ ‫שנועדה לשמש כתמונת ניצחון ותו לא‪,‬‬ ‫כמה זמן הוא היה שם‪ .‬עד היום‪ 40 ,‬ומשהו‬ ‫הונצחה בסרטו הדוקומנטרי של יואל שרון‬ ‫שנים אחרי‪ ,‬בכל פעם שאני עוברת בכביש‬ ‫(שנותר מאז בכיסא גלגלים) "הקרב המיותר‪".‬‬ ‫הצר המוביל מבית החולים לכיוון קריית אונו‪,‬‬ ‫התברר ששעות ספורות לאחר הפסקת האש‪,‬‬ ‫אני מפנה את המבט לעבר המקום שבו יגאל‬ ‫נערכה פעולה נוספת של כוח צנחנים‪ ,‬רובם‬ ‫חיכה לקבורתו הסופית‪ .‬החיים ממשיכים‪,‬‬ ‫אנשי מילואים‪ ,‬בפאתי העיר סואץ‪" ,‬פעולת‬ ‫אבל יש רגעים טראומתיים שנשארים איתך‬ ‫טיהור" היא נקראה‪" .‬יגאל ישב ב'זלדה'‬ ‫לנצח‪".‬‬ ‫בתפקיד קצין תצפית קדמי‪ ,‬והנחה בקשר‬ ‫שפירא זוכרת גם את הרגשות שליוו אותה‬ ‫את הכוחות מאחור לאן לנתב את האש‪.‬‬ ‫כמו צל באותם ימים‪" .‬בשבילי זה בעיקר‬ ‫הכוח נקלע למארב של צלפים‪ ,‬ויגאל נפצע‬

‫‪ 08‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫עם הבת נעם לין בדרך ללשכת הגיוס‬

‫היה ִבלבול‪ .‬לא רציתי להיות שם‪ ,‬לא רציתי‬ ‫שיסתכלו עלי‪ ,‬שירחמו עלי‪ ,‬שישאלו אותי‬ ‫שאלות‪ .‬לא סיפרתי לאנשים‪ .‬מה אגיד‪ ,‬אני‬ ‫אלמנה מיום כיפור? לא הייתי אמא שמגדלת‬ ‫ילדים יתומים וכולם יודעים ורואים‪ .‬אמנם יש‬ ‫סימפטיה לאלמנות צה"ל‪ ,‬אבל זו סיטואציה‬ ‫קשה‪ .‬את לא רוצה להיות זו שנכנסת לחדר‬ ‫וכולם משתתקים‪".‬‬ ‫מאז ההודעה הרשמית על מותו של אהובה‪,‬‬ ‫התחיל פרק חדש בחייה של שפירא‪ ,‬שבו‬ ‫נאלצה להסתגל לעולם חדש‪" .‬כל מה שרציתי‬ ‫היה לחזור לתקופה של לפני המלחמה‪ ,‬לא‬ ‫להסתובב עם אות על המצח‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬ ‫"להבדיל מפרידה מאדם חולה‪ ,‬שאת מתחילה‬ ‫להסתגל ויכולה להיפרד‪ ,‬במקרה שלי לא היה‬ ‫ולו כלום‪ .‬הוא היה ואיננו‪ .‬מה גם שהמלחמה‬ ‫פרצה בבת אחת ולא יכולתי בכלל להאמין‬ ‫שזה קרה‪".‬‬

‫הירח אותו ירח‬ ‫שפירא היא אישה עצמאית‪ .‬במשך שנים‬ ‫עבדה כעיתונאית ב"מעריב"‪ .‬בהמשך הפכה‬ ‫למתרגמת עסוקה משבדית‪ ,‬נורבגית ודנית‬ ‫של ספרים פופולאריים (סדרת "הנערה עם‬ ‫קעקוע הדרקון" של סטיג לרסון‪" ,‬הזקן‬ ‫בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" של יונס‬ ‫יונסון‪ ,‬ספרים בסדרת "אמיל" של אסטריד‬ ‫לינדגרן ועוד רבים אחרים)‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא‬ ‫כיהנה כנספחת תרבות בשגרירות ישראל‬ ‫בשטוקהולם‪ ,‬שבדיה‪.‬‬ ‫העצמאות‪ ,‬שהיא חלק בלתי נפרד ממנה‪,‬‬

‫ליוותה אותה גם בהורות‪ .‬במשך השנים‬ ‫ניסתה להביא ילדים לעולם‪ ,‬ללא הצלחה‪.‬‬ ‫עד שהחליטה לאמץ כאם יחידנית‪ .‬היא‬ ‫הייתה אז כמעט בת ‪ .47‬את סיפור האימוץ‬ ‫של בתה נעם לין (היא בחרה להשאיר כשם‬ ‫שני את השם שהעניקה לה האם הביולוגית)‪,‬‬ ‫שהתרחש ב‪ ,1997-‬גוללה בספר "הירח אותו‬ ‫ירח‪ :‬אודיסאה לווייטנאם"‪.‬‬

‫התגייסה באוקטובר ‪ ,2015‬עשתה קורס‬ ‫חובשים וקורס הכשרת מפקדים‪ .‬כיום היא‬ ‫מסיימת קורס פיקוד והדרכה‪ ,‬ותפקידה הבא‬ ‫יהיה להכשיר רופאים שמגיעים למילואים‪.‬‬ ‫מה היה היחס של נעם לגיוס לצבא?‬ ‫"כשהיא הייתה קטנה‪ ,‬היא הודיעה שלא תלך‬ ‫לצבא 'כי בצבא מתים'"‪ ,‬מספרת שפירא‪.‬‬ ‫הדברים השתנו כשנעם פגשה את לימור‪,‬‬

‫“רגע הפרידה מהאם‬ ‫הביולוגית היה קורע לב‪.‬‬ ‫תינוקת באוברול חדש של‬ ‫שילב‪ ,‬ואישה קשת יום‪,‬‬ ‫לבושה בבלויי סחבות‪,‬‬ ‫על אם הדרך אי שם‬ ‫בווייטנאם”‬ ‫במשך שלוש שנים‪ ,‬בין ‪ ,1995-1998‬אפשר‬ ‫היה לאמץ ילדים מווייטנאם‪ ,‬עד שישראל‬ ‫חתמה על אמנת האג לאימוץ ילדים בין ארצי‬ ‫שסתם את הגולל על אימוץ ילדים מהאזור‪.‬‬ ‫"היה לי מזל גדול כי כיום הרבה יותר קשה‬ ‫לאמץ‪ ",‬מודה שפירא‪.‬‬ ‫את נעם היא קיבלה בגיל שבעה שבועות‬ ‫וחצי‪ ,‬אבל בשל בעיות ביורוקרטיות‪ ,‬את‬ ‫החזרה לישראל עשו רק לאחר חודשיים‪.‬‬ ‫"לא היה פה סיפור של אמא ביולוגית‬ ‫חסרת אחריות‪ ,‬מופקרת‪ ,‬אלכוהוליסטית או‬ ‫מסוממת‪ ,‬או אמא שנטשה את הילדה שלה‪,‬‬ ‫אלא עניין של קושי כלכלי‪ ",‬מבהירה רות‪.‬‬ ‫"החברה שם מאוד שמרנית‪ ,‬וכדי לשרוד כאם‬ ‫חד הורית את צריכה להיות מהמעמד הגבוה‬ ‫כדי להעז בכלל לעשות את זה‪".‬‬ ‫מּבתה נחרת‬ ‫רגע הפרידה של האם הביולוגית ִ‬ ‫היטב בזיכרונה של שפירא‪" .‬זה היה קורע‬ ‫לב‪ ",‬היא מספרת‪" .‬תינוקת באוברול חדש‬ ‫של שילב‪ ,‬ואישה קשת יום‪ ,‬לבושה בבלויי‬ ‫סחבות‪ ,‬על אם הדרך אי שם בווייטנאם‪ .‬זה‬ ‫היה קשה מנשוא לכל הצדדים‪ .‬לא הכינו‬ ‫אותי שאפגוש את האם הביולוגית‪ .‬אנשים‬ ‫שואלים אותי איך עמדתי בזה‪ .‬התשובה‬ ‫שלי היא שלא ידעתי מהיום למחר מה יקרה‪,‬‬ ‫ולקחתי את זה צעד אחר צעד‪".‬‬ ‫רצה הגורל‪ ,‬ושפירא‪ ,‬שהגיעה לארץ כילדה‬ ‫עם הוריה‪ ,‬לקחה את בתה היחידה כשהייתה‬ ‫בת שבע‪ ,‬ועברה לשבדיה‪ ,‬שם עבדה כנספחת‬ ‫התרבות‪" .‬בניגוד לצעד שעשו הורי‪ ,‬לי יש‬ ‫משפחה וחברים בשבדיה‪ ,‬ונעם ביקרה איתי‬ ‫שם כמה פעמים‪ .‬זה לא היה כרטיס לכיוון‬ ‫אחד מסיבות אידיאולוגיות‪ .‬בנוסף‪ ,‬נעם‬ ‫הייתה אז רק בת שבע ולמדה בבית ספר יהודי‬ ‫שם‪ .‬היה לה יתרון יחסי כי היא דיברה עברית‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬החזרה לארץ אחרי שנתיים הייתה‬ ‫לה קשה‪ ,‬זה היה מבלבל‪".‬‬ ‫נעם משרתת היום בחיל הרפואה‪ .‬היא‬

‫שהייתה בשעתה חונכת בארגון "אחים‬ ‫גדולים"‪ ,‬שבמסגרתו מתנדבים עובדים‬ ‫עם ילדים שחסרה להם דמות אב או דמות‬ ‫אם‪" .‬לימור‪ ,‬שהייתה קצינה בחיל האוויר‪,‬‬ ‫הפכה ל'אחות הגדולה' של נעם"‪ ,‬מספרת‬ ‫שפירא‪" .‬נעם הייתה בת ‪ ,12‬וההיכרות עם‬ ‫לימור מאוד השפיעה עליה‪ .‬הן נשארו בקשר‬ ‫גם אחרי הפרויקט הזה‪ .‬לימור הפכה לחלק‬ ‫בלתי נפרד ממנה‪ ,‬ואז דברים השתנו‪ .‬נועם‬ ‫העריצה אותה וכבר לא היה לה ספק שתלך‬ ‫בעקבותיה ותתגייס‪ .‬היא רק פחדה שיהיה‬ ‫לה תפקיד משעמם‪ .‬היא ילדה אינטליגנטית‬ ‫מאוד‪ ,‬עם ראש גדול והמון מוטיבציה‪".‬‬ ‫הייתן בווייטנאם מאז?‬ ‫"עדיין לא‪ .‬לא חשבתי שיהיה חכם לנסוע‬ ‫לשם לפני גיל ההתבגרות‪ .‬גם כך בגיל הזה‬ ‫יש לילדים שאלות של זהות‪ .‬זה לא פשוט‬ ‫לבוא עם חברים ובני משפחה אירופאים‬ ‫לשם‪ ,‬זה מעורר סקרנות מוגזמת‪ .‬אני‬ ‫זוכרת איך כשהיא הייתה תינוקת‪ ,‬העובדות‬ ‫הפיליפיניות בגינה לא יכלו להתאפק ובכל‬ ‫פעם שראו אותי איתה שאלו 'כמה שילמת‬ ‫עבורה'? אז לילד‪ ,‬שכל הזמן שואלים סביבו‬ ‫שאלות כאלה‪ ,‬זה יכול לגרום זעזוע ולהזיק‪.‬‬ ‫אולי אסע איתה אחרי שתשתחרר מהצבא‪ .‬זה‬ ‫לא פשוט לה‪".‬‬ ‫גם לך‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬כי אני רוצה לגונן עליה‪ ,‬שלא יהיו לה‬

‫טראומות‪ .‬אני פוחדת מרגע המפגש שלה עם‬ ‫ִאמּה הביולוגית‪ ,‬אישה קשת יום שלא יודעת‬ ‫קרוא וכתוב‪ .‬בכל זאת‪ ,‬זה מאוד שונה מאיך‬ ‫שהחיים של נעם התגלגלו‪".‬‬

‫שני ניצולים על אי קטן‬ ‫איך השפיעה המלחמה על ההחלטות שקיבלה‬ ‫בהמשך חייה? את השאלה הזו חוקרת שפירא‬ ‫כעת‪ ,‬והיא תעמוד במרכז ספר שעליו היא‬ ‫עובדת‪" .‬ראיינתי מספר נשים במטרה‬ ‫לבדוק איפה עובר החוט בין השכול שמופיע‬ ‫בביוגרפיה שלהן לבין מה שהן עושות היום‬ ‫ואיך האובדן השפיע על ההחלטות שלהן‪",‬‬ ‫היא מסבירה‪" .‬יש לא מעט נשים שחייהן‬ ‫נפגעו בעקבות המלחמות והן רוצות לדבר‪.‬‬ ‫נשים שאיבדו בן זוג‪ ,‬בעל או אח‪ ,‬נשים מכל‬ ‫המגזרים בחברה הישראלית‪".‬‬ ‫את כבר מבינה איך השפיע מותו של יגאל‬ ‫על ההחלטות שאת קיבלת?‬ ‫"באופן לא מודע‪ ,‬אני מבינה כיום שאצלי‬ ‫זה השפיע מאוד בבחירת בני זוג‪ .‬הפחד שלי‬ ‫להתחייב‪ ,‬הפחד להיפגע שוב ולאבד‪ ,‬הוביל‬ ‫אותי ליצור שתי מערכות יחסים ממושכות‬ ‫מאוד עם גברים לא פנויים‪ ,‬שאיתם היה‬ ‫אפשר לשמור על ריחוק ולשמור על עצמי‪.‬‬ ‫ובעיקר לא נדרשתי להתחייב או להתחתן‪.‬‬ ‫הראשון הוא אב שכול‪ ,‬ואיתו הייתה לי ההבנה‬ ‫שאנחנו כמו שני ניצולים על אי קטן בים‪.‬‬ ‫השני איש תקשורת‪ ,‬שבזמן המלחמה ההיא‬ ‫שהה בין היתר במקום שבו יגאל נהרג‪".‬‬ ‫גילית מכנה משותף בין הסיפורים של‬ ‫הנשים שעמן שוחחת?‬ ‫"נראה שגם אם הנשים חוו את האובדן בגיל‬ ‫צעיר יחסית‪ ,‬עבור רובן הוא ממשיך להתגלגל‬ ‫כמין סיפור לא גמור‪ ,‬כמשהו שמשפיע על‬ ‫ההחלטות שלהן עד היום‪ .‬לא בדקתי מבחינה‬ ‫מספרית‪ ,‬אבל אני יודעת שרבות שנישאות‬ ‫בשנית מתגרשות‪ ,‬כי הן בוחרות לא נכון את‬ ‫בן הזוג הבא שלהן‪ .‬אחת הנשים שראיינתי‬ ‫סיפרה שאחרי מות בן זוגה היא התרחקה מכל‬ ‫הקשור לצבא וחיפשה כבני זוג אנשי רוח‪.‬‬ ‫היא התחתנה‪ ,‬ילדה שלושה ילדים והתגרשה‪.‬‬ ‫אלמנה אחרת שראיינתי התחתנה והתגרשה‬ ‫שלוש פעמים‪".‬‬ ‫את מגלה שוני בין השכול של שנותיה‬ ‫הראשונות של המדינה לבין השכול ה"טרי"?‬ ‫"הדור של מלחמת העצמאות שונה‪ .‬אז היה‬ ‫חשוב להקים משפחה וללדת ילדים‪ .‬היום‬ ‫אנשים בכלל מתגרשים יותר בקלות מאשר‬ ‫בימים ההם‪ .‬מה שכן‪ ,‬יש הרבה נשים שרוצות‬ ‫לדבר ולספר את הסיפור שלהן‪ ,‬שמרגישות‬ ‫שאף אחד לא באמת מתעניין מה קורה איתן‬ ‫אחר כך‪".‬‬ ‫מצאת איזושהי ִק רבה לאותן נשים‬ ‫שראיינת?‬ ‫"אני מרגישה יותר עניין מאשר ִקרבה‪ .‬עם‬ ‫חלקן הרגשתי הזדהות‪ .‬כל אחת מגיעה‬ ‫מהמקום שלה לסיפור הזה‪ ,‬והשוני הוא רב‪".‬‬

‫ספטמבר ‪09 2016‬‬

‫תמי שלח בחגיגת בר ובת מצווה‬ ‫ליתומי צה”ל‬

‫"כשאת‬ ‫נותנת חיבוק‪,‬‬ ‫את מקבלת‬ ‫חיבוק"‬ ‫תמי שלח‪ ,‬היו"ר החדשה של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬ ‫אלמנתו של מפקד טייסת קרב ממלחמת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫לא מוותרת על המגע האישי‪ .‬במקביל לפעילותה בראש‬ ‫הארגון‪ ,‬היא ממשיכה זו השנה השישית ללוות מקרוב‬ ‫אלמנת צה"ל ממלחמת השחרור ולשמש לה כתף תומכת‬ ‫ואוזן קשבת‪ .‬כך עשתה גם עם אלמנות נוספות‪" .‬כל מפגש‬ ‫עם אלמנה מציף מחדש את הכאב האישי‪ ,‬אבל גם מעניק‬ ‫כוחות חדשים" – היא מודה ‪ ‬ראיון היכרות ומבט ראשון‬ ‫על המטרות שסימנה לעצמה בתפקידה החדש‬ ‫עמיר שינקמן‬ ‫‪ 10‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫מלחמת יום הכיפורים‪ .‬תמי שלח‪ ,‬רעייתו‬ ‫של טייס הקרב אודי‪ ,‬מתפנה עם שני ילדיה‬ ‫הקטנים מבסיס תל נוף – כמו כל משפחות‬ ‫הטייסים‪ .‬היא משתכנת בבית הוריה באבן‬ ‫יהודה‪ ,‬יחד עם חברתה‪ ,‬גם היא אשת מפקד‬ ‫טייסת‪ ,‬ושלושת ילדיה‪ .‬מדי בוקר הטלפון‬ ‫מצלצל‪ .‬אודי מתקשר לדרוש בשלומם של‬ ‫תמי והילדים‪ .‬בוקר אחד הטלפון נותר דומם‪.‬‬ ‫שעות אחדות לאחר מכן‪ ,‬עוצרת מכונית מול‬ ‫הבית‪ .‬ראש להק כוח אדם יוצא ממנה ופונה‬ ‫לעברה‪ .‬תמי מבינה ללא מילים‪.‬‬ ‫מטוסו של אודי שלח בן ה‪ 32-‬נפגע מטיל‬ ‫מצרי בעת שהיה במשימת סיוע למוצב המזח‬ ‫בסיני‪ .‬בשל הקרבות הקשים באזור לא ניתן‬ ‫היה לחפש אחריו בזמן אמת‪ .‬רק אחרי שישה‬ ‫חודשים בהם הוגדר כנעדר‪ ,‬נמצאה גופתו‪.‬‬ ‫תמי הפכה רשמית לאלמנה‪.‬‬ ‫ואט אט קרה הדבר‪ :‬האבל הפרטי התמזג‬ ‫אל תוך העשייה הציבורית שהייתה נשמת‬ ‫אפה של תמי "תמיד הייתי פעילה – במקום‬

‫בטקס חלוקת מלגות לימודים‬ ‫ושי נישואים ליתומי צה”ל‬

‫בטקס חלוקת מלגות לימודים‬ ‫ושי נישואים ליתומי צה”ל‬

‫מגוריי‪ ,‬בכל בסיס בו גרתי‪ ,‬במשמר האזרחי‪.‬‬ ‫זה גנטי‪ .‬ירשתי את זה מאימי‪ ,‬שהייתה‬ ‫פעילה בכל מה שרק אפשר"‪ .‬היא הפכה‬ ‫לפעילה דומיננטית יותר ויותר בארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬תחילה בפעילות‬ ‫בשטח במסגרת פרויקט "אלמנה למען‬ ‫אלמנה"‪ ,‬בהמשך הייתה חברה בוועד המנהל‪.‬‬ ‫בחמש השנים האחרונות‪ ,‬שימשה כסגנית‬ ‫יו"ר הארגון ובימים אלה החלה את תפקידה‬ ‫כיושבת ראש הארגון במקומה של נאוה‬ ‫שוהם‪-‬סולן‪.‬‬ ‫חדורת מרץ והתלהבות‪ ,‬כשברק בעיניה‪ ,‬תמי‬ ‫שלח מבטיחה לשמר בתפקידה החדש את כל‬ ‫הפעילויות והיוזמות שהפכו כבר למסורת‪,‬‬ ‫לתרגם למציאות יוזמות חדשות ובמקביל‬ ‫– להמשיך לקיים את המפגשים הקבועים‬ ‫שלה עם מי שהפכה לחברה קרובה‪ ,‬מתילדה‬ ‫רביבו‪ ,‬אלמנה ממלחמת השחרור‪ ,‬כבת‬ ‫‪ ,90‬אותה היא מלווה במשך שנים במהלך‬ ‫התנדבותה בפרויקט "אלמנה למען אלמנה"‪.‬‬

‫ביום כיף לאלמנות צה”ל‬

‫"אהבה ללא גבול"‬

‫היא נולדה בקיבוץ בית יהושע שליד נתניה‪,‬‬ ‫ומשם עברה עם משפחתה לאבן יהודה‪ .‬אודי‪,‬‬ ‫גם הוא כמוה יליד קיבוץ (רמת רחל) גדל‬ ‫בישוב הסמוך‪ ,‬תל מונד‪ .‬הם למדו בתיכון‬ ‫סמוך "הוא למד בשכבה מעלי"‪ ,‬אבל‬ ‫היכרותם העמיקה והפכה לסיפור אהבה‬ ‫בבסיס תל נוף‪ .‬תמי שירתה בו כמקפלת‬ ‫מצנחים ואודי כטייס‪ .‬הם התחתנו וגרו‬ ‫סמוך לבסיס ולאחר מכן בשיכוני משפחות‬ ‫בבסיסים‪ ,‬שם גידלו את שני בניהם‪.‬‬ ‫"אודי תמיד נתן את התחושה של אהבה ללא‬ ‫גבול"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬אני מתגעגעת אליו‬ ‫מאוד‪ .‬הוא היה כל מה שאישה רק יכולה‬ ‫לחלום עליו‪ :‬בן נאמן ומסור להוריו‪ ,‬בעל‬ ‫ואבא מדהים כשהיה בבית‪ .‬בדרך כלל הוא‬ ‫היה חוזר הביתה לאחר שהילדים נרדמו‬ ‫יוצא מוקדם לפני שהתעוררו‪ .‬גם בשבתות‬ ‫הוא היה יוצא לא פעם לעבודה בטייסת‪,‬‬ ‫אבל בכל רגע פנוי יצאנו לטייל‪ .‬הוא היה‬

‫“שתי המשפחות שאיחדנו חוו‬ ‫אובדן – ילדיי חוו אובדן אב וילדיו‬ ‫של בנצי – אובדן אם‪ .‬האובדן‬ ‫הזה קישר בין הילדים ויצר אצלם‬ ‫שפה משותפת‪ .‬כל אחד מהם ידע‬ ‫מה האחר מרגיש”‬ ‫אדם ערכי מאוד‪ ,‬שאהב את הארץ אהבה‬ ‫עזה‪ .‬לימים מצאתי תמונה שלנו מטיילים‬ ‫בעקבות הפריחה בשמורת הר הטייסים‪ ,‬עם‬ ‫הבן הבכור‪ ,‬שהיה אז תינוק‪ .‬לא ידעתי שיבוא‬ ‫יום ואפקוד את ההר הזה שוב‪ ,‬הפעם בהיותו‬ ‫אתר ההנצחה המרכזי לחללי חיל האוויר"‪.‬‬ ‫החיִ ל שהפך לה לבית ומשפחה‪ ,‬אפף אותה‬ ‫ַ‬ ‫בחום ואהבה לאחר נפילתו של אודי‪" .‬אחד‬ ‫הדברים שהכי עזרו לי באותה תקופה היה‬ ‫החיבוק שקיבלתי מחיל האוויר‪ .‬את פשוט לא‬

‫ספטמבר ‪11 2016‬‬

‫יכולה ליפול עם חיבוק כזה"‪ ,‬היא מספרת‪,‬‬ ‫"הם רק היו חשים שמשהו לא כשורה‪ ,‬שאני‬ ‫עומדת ליפול – ומיד היו מרימים אותי"‪.‬‬ ‫כשנה וחצי לאחר שהתאלמנה‪ ,‬הכירה תמי‬ ‫שותף חדש לחיים – בנצי‪ ,‬מנהל בית ספר‬ ‫תיכון בהרצליה‪ ,‬שהתאלמן כחצי שנה קודם‬ ‫לכן‪ .‬אשתו טבעה בבריכה במלון בירושלים‬ ‫בעת שבילו שם חופשת סוף‪-‬שבוע זוגית‪,‬‬ ‫לאחר שחגגו לבכורתם בת מצווה‪ .‬הוא נותר‬ ‫עם ארבעה ילדים – שלוש בנות ובן‪.‬‬ ‫"הקדשתי שנים רבות לגיבוש המשפחה‬ ‫החדשה שלי"‪ ,‬מספרת תמי‪" .‬מדובר במצב‬ ‫לא פשוט‪ :‬שתי משפחות שחוו אובדן – זו‬ ‫של אבא וזו של אימא‪ ,‬אבל האובדן הזה יצר‬ ‫את המכנה המשותף בין המשפחות‪ ,‬קישר‬ ‫בין הילדים ויצר אצלם שפה משותפת‪ .‬כל‬ ‫אחד מהם ידע מה האחר מרגיש‪ .‬הצעירה‬ ‫בילדיו של בנצי הייתה אז רק בת שנתיים‬

‫“כשאני באה כאלמנה לאלמנה‪,‬‬ ‫הלב פתוח אלי מהרגע הראשון‪,‬‬ ‫אנחנו מדברות מהלב‪ ,‬ממקום‬ ‫ידוע ומוכר לשתינו‪ ,‬ניצבות כתף‬ ‫אל כתף”‪.‬‬ ‫וחצי‪ .‬את יום ההולדת לגיל שלוש אני כבר‬ ‫ארגנתי לה"‪.‬‬ ‫ביחד‪ ,‬גידלו השניים את ששת הילדים‪,‬‬ ‫שלוש בנות ושלושה בנים‪ ,‬בביתם המטופח‬ ‫ברמת השרון‪ ,‬בית המעוצב ביד האמן של‬ ‫תמי בסגנון ייחודי‪ ,‬שופע חללים מעוגלים‬ ‫ורהיטים בעלי חזות עתיקה‪ ,‬המקרינים חום‬ ‫ונינוחות‪.‬‬ ‫לצד טיפוח המשפחה המשותפת‪ ,‬עבדה תמי‬ ‫כמזכירה רפואית ומנהלת אדמיניסטרטיבית‬ ‫של המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות‬ ‫בתל‪-‬השומר במשך כשלושים שנה ובמקביל‬ ‫תמכה וסייעה להוריה הקשישים‪.‬‬ ‫"השנים חלפו‪ ,‬הילדים בגרו‪ ,‬הורי הלכו‬ ‫לעולמם בשיבה טובה‪ ,‬ואז התחלתי להקדיש‬ ‫יותר ויותר מזמני לפעילות במסגרת ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל"‪ ,‬היא מספרת‪.‬‬ ‫"התחלתי את פעילותי בארגון לפני כשמונה‬ ‫שנים בפרויקט 'אלמנה למען אלמנה'‪ .‬זהו‬ ‫פרויקט שבמסגרתו אלמנות מתנדבות‬ ‫מבקרות אלמנות אחרות בביתן‪ ,‬משמשות‬ ‫להן אוזן קשבת‪ ,‬מארחות להן לחברה‪,‬‬ ‫מבררות מה הצרכים שלהן ומסייעות להן‬ ‫ככל הניתן‪ ,‬תוך שיתוף פעולה מלא עם‬ ‫משרד הביטחון‪ .‬לעיתים משרד הביטחון הוא‬ ‫שמעביר לנו את פרטי האלמנות המבקשות‬ ‫את תמיכתנו ולעיתים אלו האלמנות עצמן‬ ‫אשר פונות לארגון ומבקשות עזרה ותמיכה"‪.‬‬ ‫בדרך כלל נהוג שכל אלמנה מתנדבת‬ ‫"מאמצת" אלמנה אחת‪ ,‬אולם תמי בחרה‬ ‫לפקוד שלוש נשים – יותר מכל מתנדבת‬

‫‪ 12‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫משפחה אחת‪,‬‬ ‫ארבעה טייסים וקצינה בגולני‬ ‫משפחתה הקרובה של תמי שלח מונה לא פחות מארבעה טייסי קרב וקצינה בגולני‪.‬‬ ‫שני בניה מנישואיה לאודי הלכו בדרכו של אביהם והם טייסי קרב בכירים בחיל‬ ‫האוויר‪ .‬כמוהם גם בנו של בנצי‪ .‬חלקם כבר בשירות מילואים‪ .‬הטייס הרביעי‬ ‫והצעיר ביותר במשפחה הוא נכדה של תמי‪ ,‬הבן של בנה הבכור‪ ,‬בתו של בנה השני‬ ‫משרתת כקצינה בגולני‪.‬‬ ‫"בני הבכור ובנו של בנצי הם בני אותו גיל‪ ,‬וגדלו יחד מגיל ‪ 8‬ממש כמו תאומים"‪,‬‬ ‫מספרת תמי‪" ,‬הם התגייסו באותו יום לצבא‪ ,‬הלכו יחד לאותו קורס טיס וסיימו‬ ‫אותו ביחד"‪.‬‬

‫אחרת באזור המרכז‪.‬‬ ‫"המטרה היא לסייע לנשים האלה בכל מה‬ ‫שאפשר‪ .‬למשל‪ ,‬לסייע להן בארגון המסמכים‬ ‫להגשה למשרד הביטחון‪ .‬לפעמים זה פשוט‬ ‫לארח להן לחברה ולצאת איתן לטייל מחוץ‬ ‫לבית ולגינה‪ ,‬או לשבת איתן בבית קפה‪ .‬יש‬ ‫נשים שאלמלא כן פשוט לא יוצאות מהבית‪.‬‬ ‫חלקן לא בקשר טוב עם משפחתן ולעיתים‬ ‫אנחנו אלו שמתווכות ביניהם"‪.‬‬ ‫במהלך הזמן נוצר קשר מיוחד במינו בין‬ ‫תמי שלח לבין מתילדה רביבו כבת תשעים‪,‬‬ ‫אלמנה מאז מלחמת השחרור‪ .‬עם נפילתו‬ ‫של בעלה היא נותרה עם שלושה ילדים –‬ ‫ובהריון‪ .‬מאוחר יותר נישאה בשנית ונולד‬ ‫לה בן נוסף‪ .‬לפני מספר שנים נפטר אחד‬ ‫מבניה מסרטן‪.‬‬ ‫"אני מלווה את מתילדה קרוב לשש שנים‪.‬‬ ‫היא אישה מדהימה‪ .‬חיונית ואנרגטית‪ .‬היא‬ ‫יוצאת להיפגש עם חברות‪ ,‬בקשר מצוין עם‬ ‫משפחתה‪ ,‬שרה במקהלה‪ ,‬מבקרת באופן‬ ‫קבוע במועדון גמלאים‪ .‬לפעמים אין לה‬ ‫זמן בשבילי ‪ -‬ואני שמחה בשבילה על כך‪.‬‬ ‫הקשר בינינו הוא מיוחד במינו‪ .‬אני זוכרת‬ ‫שכאשר קמתי מהשבעה על אבי והתקשרתי‬ ‫אליה‪ ,‬היא סיפרה לי שאני תופסת אותה‬ ‫בבית החולים‪ ,‬שם נפטר כרגע בעלה השני‪.‬‬ ‫מהשבעה שלי‪ ,‬מהאבל האישי שלי‪ ,‬נסעתי‬ ‫מיד אליה‪ ,‬לנחם אותה באבלה"‪ ,‬מספרת תמי‬ ‫ומוחה דמעה‪.‬‬ ‫שתי אלמנות נוספות אותן ליוותה תמי‪ ,‬הלכו‬ ‫בינתיים לעולמן‪" .‬ליוויתי אלמנת צנחנים‬ ‫ממלחמת ששת הימים שרה גולדשטיין‬ ‫ז"ל מקיראון‪ ,‬שחלתה בסרטן‪ .‬הייתי איתה‬ ‫בטיפולי הכימותרפיה שעברה מדי שבועיים‬ ‫בבית חולים‪ ,‬עד שלצערי נפטרה‪ .‬ליוויתי‬ ‫בנוסף במשך מספר שנים גם את רות טנא‬ ‫ז"ל מפתח תקוה‪ ,‬סופרת ילדים‪ ,‬אלמנת נכה‬ ‫צה"ל‪ .‬לה בן יחיד‪ ,‬השוהה בשליחות בשוויץ‪,‬‬ ‫והייתי איתה ובשבילה למלא את החלל‪".‬‬ ‫האם המפגשים עם האלמנות לא פותחים‬ ‫אצלך מחדש פצעים שכבר הגלידו?‬ ‫"האמת שצריך המון תעצומות נפש בפעילות‬

‫כזאת‪ .‬הרבה פעמים הייתי חוזרת הביתה‬ ‫שבורה‪ ,‬כאובה או מתוסכלת מחוסר היכולת‬ ‫לעזור‪ ,‬לא מצליחה להירדם בלילות ולמחרת‬ ‫צריכה להמשיך ולתפקד כרגיל‪ .‬אבל לאט‬ ‫לאט גיליתי שאני יכולה לתרום ולתת‬ ‫יותר‪ ,‬ולא רק במסגרת פרויקט 'אלמנה‬ ‫למען אלמנה'‪ .‬בבוא העת שמחתי להצעה‬ ‫להצטרף לוועד המנהל של הארגון ולשמש‬ ‫גם כסגנית היו"ר‪ .‬אני בהחלט מרגישה שיש‬ ‫לי הכוחות להתמודד עם האובדן שלי אבל‬ ‫גם עם האובדן של אחרים ואני מסוגלת‬ ‫להמשיך ולסייע‪".‬‬ ‫והתפקידים האלה גם מעמתים אותך‬ ‫שוב ושוב עם השכול הפרטי שלך‪ .‬איך‬ ‫מתמודדים עם זה?‬ ‫"המפגשים עם האלמנות מעניקים לי כוחות‬ ‫חדשים‪ .‬עם כל העצב והכאב‪ ,‬כל מפגש כזה‬ ‫– בייחוד אם אני מצליחה לסייע במהלכו‬ ‫– נותן לי המון סיפוק ואת הכוח והאנרגיה‬ ‫לדפוק למחרת על דלת אחרת של אלמנה‬ ‫נוספת הזקוקה לעזרתי‪ .‬כשאתה נותן חיבוק‪,‬‬

‫“אני מאמינה גדולה‬ ‫בשיתוף פעולה ובסיעור‬ ‫מוחות‪ .‬כל פעולה‬ ‫בארגון תיעשה בשיתוף‬ ‫פעולה מלא עם הוועד‬ ‫המנהל ועם כול הגורמים‬ ‫המתאימים במערכת‬ ‫הביטחון”‪.‬‬ ‫אתה מקבל חיבוק‪ .‬זה תמיד הדדי מבחינתי‪.‬‬ ‫אני לא עוזבת אף אלמנה שאותה אני מבקרת‬ ‫מבלי לחבק אותה ולתת לה אנרגיות טובות‪.‬‬ ‫לפעמים אני לא יכולה לתת יותר מזה‪ ,‬אבל‬ ‫עצם זה שהן יודעות שיש מי שחושב עליהן‪,‬‬ ‫שיש מי שזוכר אותן לפעמים גם אחרי כל‬

‫ל‬

‫כ‬

‫*‬

‫חושבת על דיור מוגן?‬ ‫לבית בכפר יש הצעה בלעדית עבורך‬

‫בית בכפר‪ ,‬רשת הדיור המוגן המובילה בישראל‬ ‫בהטבה בלעדית לארגון אלמנות ויתומי צה״ל‪:‬‬

‫‪+‬‬ ‫‪ 12%‬הנחה*‬

‫✔ תשלום חודשי ✔ בלי התחייבות ✔ בלי למכור את הבית‬ ‫בלעדי לארגון‬ ‫אלמנות‬ ‫ויתומי צה”ל‬

‫על כל יחידות הדיור‬

‫לקביעת פגישה‪1-800-30-70-70 :‬‬

‫כפר סבא • הדרים • גדרה • חוף כנרת •‬

‫*אין כפל מבצעים‪ .‬עד גמר המלאי‪.‬‬

‫ביתן אהרון‬

‫ספטמבר ‪13 2016‬‬

‫בחגיגת בר ובת מצווה‬ ‫ליתומי צה”ל בכותל‬

‫“כשאני מגיעה לחגיגת‬ ‫בר מצווה ליתומי צה”ל‪,‬‬ ‫אני נזכרת בבר מצווה‬ ‫של הילדים שלי ומזילה‬ ‫דמעה‪ .‬אני רואה בכל‬ ‫הילדים האלה כאילו הם‬ ‫הילדים שלי”‬ ‫כך הרבה שנים ושיש למי לפנות‪ ,‬כבר נותן‬ ‫להן איזו שלוות נפש ורוגע‪.‬‬ ‫"בכל מפגש עם אלמנה‪ ,‬הכאב האישי צף‬ ‫ועולה מחדש‪ .‬אי אפשר לנתק‪ ,‬גם כשאת‬ ‫מנסה‪ .‬מצד שני‪ ,‬העבר שלי והניסיון שלי‬ ‫עוזרים לי לסייע לאלמנה אחרת‪ .‬כשאני באה‬ ‫כאלמנה לאלמנה‪ ,‬הלב פתוח אלי מהרגע‬ ‫הראשון‪ ,‬אנחנו מדברות מהלב‪ ,‬ממקום ידוע‬ ‫ומוכר לשתינו‪ ,‬ניצבות כתף אל כתף‪ .‬מנסה‬ ‫להדביק באופטימיות שלי את כולן‪.‬‬ ‫"כשאני מגיעה לחגיגת בר מצווה ליתומי‬ ‫צה"ל‪ ,‬מצבי לא פשוט‪ ,‬אני נזכרת בבר מצווה‬ ‫של הילדים שלי ומעלה דמעה‪ .‬מצד שני‪,‬‬ ‫אני מתייחסת לכל הילדים האלה כאילו הם‬ ‫הילדים שלי‪ .‬כששלחתי ילדים לטיול בר‬ ‫מצווה לצפון אמריקה‪ ,‬נפגשתי עם ההורים‬ ‫והרגשתי כאילו אני שולחת את הילדים שלי‪.‬‬ ‫הייתי בקבוצת ווטסאפ עם ההורים ואמרתי‬ ‫להם שירגישו חופשי להתקשר אלי בכל‬ ‫שעה ביום וגם בלילה‪ ,‬על אף הבדלי השעות‪.‬‬ ‫הייתי אשת הקשר בין שלומי ‪ -‬האחראי על‬ ‫הילדים בארה"ב ‪ -‬לבין האמהות והאבות‬ ‫בארץ‪ .‬בסוף השבוע הייתי ערה כמעט ‪24‬‬ ‫שעות ברציפות‪ .‬דאגתי לשלוח ביום שישי‬ ‫ברכה לשבת לכל ההורים בארץ – ולוודא‬ ‫שהילדים התקשרו להוריהם ואיחלו להם‬ ‫שבת שלום‪".‬‬

‫אסיפה משפחתית בסלון‬ ‫לפני שקיבלה תמי על עצמה את תפקיד‬ ‫יו"ר הארגון‪ ,‬היא כינסה את כל בני המשפחה‬ ‫בסלון הבית‪" .‬עשיתי קונסיליום משפחתי‪.‬‬ ‫הצגתי בפניהם את כל הנושא והמשמעויות‬ ‫שלו‪ .‬אמרתי להם‪ :‬זהו‪ ,‬אין יותר בייביסיטר‪.‬‬ ‫מהיום‪ ,‬העזרה היא הפוכה‪ :‬אתם עוזרים לי‬ ‫לעזור לאחרים‪ .‬כך זה אכן עובד‪ .‬הם היום‬ ‫תומכים בי ונותנים לי גב‪ ,‬אם זה בעצות ואם‬ ‫זה בעזרה מעשית‪ ,‬באמצעות הקשרים שלהם‪.‬‬ ‫כל ששת הילדים נמצאים כיום בנקודות‬ ‫מפתח ובצמתים משמעותיים‪ ,‬שיכולים‬ ‫לסייע לי‪ .‬הם מאוד גאים בי‪ ,‬והידיעה על‬

‫עם סמנכ"ל משרד הביטחון וראש אגף‬ ‫משפחות והנצחה‪ ,‬אריה מועלם‬

‫עם המון ידע ורצון לנתינה‪ .‬יש לי אפשרות‬ ‫כך עוזרת לי לעזור לאחרים‪".‬‬ ‫ללמוד מהם ולהסתייע בהם‪ .‬ובכלל‪ ,‬יש הרבה‬ ‫מה תכניותיך כיושבת ראש החדשה של‬ ‫מה ללמוד וכמובן לעשות‪.‬‬ ‫הארגון?‬ ‫"אני מתכוונת להמשיך את שיתוף הפעולה‬ ‫"יש לי הרבה רעיונות‪ ,‬בכל מיני כיוונים‬ ‫ההדוק עם כל הגורמים במשרד הביטחון‪ :‬עם‬ ‫ותחומים‪ ,‬אבל קודם כול חשוב לי להדגיש‬ ‫אגף משפחות והנצחה בראשות אריה מועלם‬ ‫שהכול נעשה בשיתוף פעולה עם הוועד‬ ‫וכל העובדים הסוציאליים ועובדי הרווחה‬ ‫המנהל‪ ,‬שחציו כולל חברות מהקדנציה‬ ‫של האגף; עם ראש היחידה להנצחת‬ ‫החייל במשרד הביטחון יעקב‬ ‫“אני רוצה ליזום עוד פעילויות‬ ‫גבאי‪ ,‬שקשוב מאוד לבקשותינו;‬ ‫עם המערכת הצבאית‪ ,‬ראש אכ"א‪,‬‬ ‫לאוכלוסייה הבוגרת שלנו‪.‬‬ ‫מחלקת נפגעים‪ ,‬משטרה‪ ,‬שב"ס ועם‬ ‫פרסמנו שאלון של צרכים‪,‬‬ ‫כל יתר הגורמים במערכת הביטחון‬ ‫וצה"ל‪".‬‬ ‫בקשות ורצונות של האוכלוסייה‬ ‫יש מטרות שהצבת לעצמך?‬ ‫הזאת‪ ,‬וכעת אנחנו למדים‬ ‫נושאים שתרצי להתמקד בהם?‬ ‫"בראש ובראשונה – להמשיך את‬ ‫מהמשובים ולפיהם נעבוד”‪.‬‬ ‫הקיים‪ .‬נעשו דברים נפלאים בארגון‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬וחשוב להמשיך‬ ‫בהם‪ :‬מחנות 'עוצמה' לילדים מגיל ‪ 6‬עד גיל‬ ‫הקודמת וחציו חברות חדשות‪ .‬אני מאמינה‬ ‫‪ ,18‬אירוע הבר‪/‬בת מצווה בארץ בנוכחות‬ ‫גדולה בשיתוף פעולה ובסיעור מוחות‪ .‬יש‬ ‫נשיא המדינה וראשי מערכת הביטחון וצה"ל‬ ‫לנו גם ועדות שונות‪ ,‬מנכ"ל יוצא מן הכלל‬ ‫בארגון ועובדים נהדרים‪ ,‬מסורים וחרוצים‪ ,‬שמתקיים כבר באוקטובר הקרוב‪ ,‬טיול של‬ ‫(סוף בעמוד ‪)18‬‬

‫‪ 14‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫עמ׳ ‪1‬‬

‫ים המלח‬ ‫הרודס ים המלח‬ ‫ישרוטל ים המלח‬ ‫רויאל רימונים‬ ‫ים המלח‬ ‫ספא קלאב ים המלח‬ ‫קראון פלאזה ים המלח‬ ‫הוד המדבר‬

‫ם לעמיתי הארגון‬ ‫במבצעים מיוחדי‬

‫ירושלים‬

‫חברי ארגון אלמנות ויתומי צה״ל‪,‬‬ ‫אתם מוזמנים לעבור לנוח‪ ,‬מאוד נוח‪...‬‬

‫אנו שמחים להביא בפניכם הצעות לנופש בבתי מלון בארץ בחודשים‪:‬‬ ‫נובמבר‪ -‬דצמבר וחנוכה ‪2016‬‬ ‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬

‫לאונרדו פלאזה‬ ‫ירושלים(גלאט)‬ ‫קראון פלאזה ירושלים‬ ‫פרימה המלכים (גלאט)‬ ‫גרנד קורט ירושלים‬ ‫יערים‬

‫דן אכדיה הרצליה‬ ‫דן קיסריה‬ ‫הרודס ת”א‬ ‫קראון פלאזה ת”א‬ ‫רנסנס ת”א‬ ‫דניאל הרצליה‬

‫‪779‬‬ ‫‪676‬‬ ‫‪642‬‬ ‫‪601‬‬ ‫‪574‬‬ ‫‪464‬‬

‫‪779‬‬ ‫‪744‬‬ ‫‪642‬‬ ‫‪581‬‬ ‫‪594‬‬ ‫‪505‬‬

‫‪751‬‬ ‫‪676‬‬ ‫‪642‬‬ ‫‪601‬‬ ‫‪574‬‬ ‫‪464‬‬

‫‪751‬‬ ‫‪744‬‬ ‫‪649‬‬ ‫‪581‬‬ ‫‪594‬‬ ‫‪519‬‬

‫‪751‬‬ ‫‪676‬‬ ‫‪653‬‬ ‫‪611‬‬ ‫‪583‬‬ ‫‪472‬‬

‫ישרוטל רויאל ביץ’‬

‫‪525‬‬

‫‪642‬‬

‫‪549‬‬

‫‪631‬‬

‫‪636‬‬

‫הילטון מלכת שבא‬

‫‪403‬‬

‫‪525‬‬

‫‪403‬‬

‫‪525‬‬

‫‪410‬‬

‫‪534‬‬

‫יו סוויט אילת‬

‫‪362‬‬

‫‪479‬‬

‫‪362‬‬

‫‪479‬‬

‫‪416‬‬

‫‪511‬‬

‫ישרוטל המלך שלמה‬

‫‪350‬‬

‫‪467‬‬

‫‪350‬‬

‫‪467‬‬

‫‪428‬‬

‫‪505‬‬

‫ישרוטל אגמים‬

‫‪362‬‬

‫‪496‬‬

‫‪385‬‬

‫‪444‬‬

‫‪428‬‬

‫‪522‬‬

‫מג’יק פאלאס‬

‫‪315‬‬

‫‪415‬‬

‫‪315‬‬

‫‪397‬‬

‫‪422‬‬

‫‪422‬‬

‫צפון‬

‫רימונים אילת‬

‫‪339‬‬

‫‪420‬‬

‫‪351‬‬

‫‪420‬‬

‫‪356‬‬

‫‪427‬‬

‫אורכידאה אילת‬

‫‪265‬‬

‫‪382‬‬

‫‪245‬‬

‫‪368‬‬

‫‪249‬‬

‫‪374‬‬

‫דן פנורמה אילת‬

‫‪327‬‬

‫‪455‬‬

‫‪327‬‬

‫‪455‬‬

‫‪333‬‬

‫‪463‬‬

‫ישרוטל ים סוף‬

‫‪309‬‬

‫‪414‬‬

‫‪309‬‬

‫‪414‬‬

‫‪392‬‬

‫‪451‬‬

‫לאונרדו רויאל ריזורט‬

‫‪292‬‬

‫‪350‬‬

‫‪280‬‬

‫‪327‬‬

‫‪333‬‬

‫‪385‬‬

‫קיסר פרמייר אילת‬

‫‪287‬‬

‫‪341‬‬

‫‪287‬‬

‫‪341‬‬

‫‪292‬‬

‫‪346‬‬

‫לה פלאיה‬

‫‪207‬‬

‫‪325‬‬

‫‪207‬‬

‫‪325‬‬

‫‪236‬‬

‫‪384‬‬

‫פרימה מיוזיק‬

‫‪260‬‬

‫‪289‬‬

‫‪236‬‬

‫‪260‬‬

‫‪306‬‬

‫‪306‬‬

‫אסטרל מאריס‬

‫‪266‬‬

‫‪354‬‬

‫‪266‬‬

‫‪354‬‬

‫‪325‬‬

‫‪443‬‬

‫רמות‬ ‫רימונים גלי כנרת‬ ‫לאונרדו קלאב טבריה‬ ‫(הכל כלול)‬ ‫רימונים מינרל טבריה‬ ‫קיסר פרמייר טבריה‬ ‫נוף גינוסר‬ ‫קראון פלאזה חיפה‬ ‫דן פנורמה חיפה‬ ‫לאונרדו חיפה‬ ‫פסטורל כפר בלום‬ ‫אסיינדה ביער‬ ‫רימונים חרמון נווה אטיב‬

‫אסטרל וילג’‬

‫‪236‬‬

‫‪331‬‬

‫‪236‬‬

‫‪331‬‬

‫‪295‬‬

‫‪384‬‬

‫אסטרל פאלמה‬

‫‪245‬‬

‫‪319‬‬

‫‪248‬‬

‫‪319‬‬

‫‪270‬‬

‫‪324‬‬

‫הכל כלול‬ ‫אילת‬

‫‪ U‬קורל ביץ’‬ ‫ישרוטל ספורט‬ ‫לאונרדו קלאב אילת‬ ‫מג’יק סאנרייז אילת‬ ‫אסטרל נירוונה סוויט‬ ‫אסטרל נירוונה קלאב‬

‫אמצ”ש‬

‫‪502‬‬ ‫‪350‬‬ ‫‪315‬‬ ‫‪374‬‬ ‫‪260‬‬ ‫‪260‬‬

‫‪607‬‬ ‫‪452‬‬ ‫‪444‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪325‬‬ ‫‪325‬‬

‫‪490‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪315‬‬ ‫‪350‬‬ ‫‪260‬‬ ‫‪260‬‬

‫‪607‬‬ ‫‪432‬‬ ‫‪420‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪325‬‬ ‫‪325‬‬

‫‪499‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪398‬‬ ‫‪416‬‬ ‫‪295‬‬ ‫‪295‬‬

‫‪617‬‬ ‫‪505‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪475‬‬ ‫‪390‬‬ ‫‪390‬‬

‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬

‫‪751‬‬ ‫‪744‬‬ ‫‪660‬‬ ‫‪590‬‬ ‫‪604‬‬ ‫‪528‬‬

‫‪636‬‬

‫נובמבר‬

‫‪328‬‬ ‫‪418‬‬ ‫‪377‬‬ ‫‪359‬‬

‫‪451‬‬ ‫‪448‬‬ ‫‪405‬‬ ‫‪414‬‬

‫‪328‬‬ ‫‪376‬‬ ‫‪359‬‬ ‫‪359‬‬

‫‪451‬‬ ‫‪417‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪414‬‬

‫‪333‬‬ ‫‪382‬‬ ‫‪365‬‬ ‫‪365‬‬

‫‪459‬‬ ‫‪424‬‬ ‫‪395‬‬ ‫‪422‬‬

‫מרכז‬

‫אילת‬

‫סופ”ש‬

‫‪478‬‬

‫‪581‬‬

‫‪505‬‬

‫‪581‬‬

‫‪514‬‬

‫‪590‬‬

‫אמצ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫דצמבר‬

‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬ ‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫‪440‬‬ ‫‪428‬‬ ‫‪486‬‬

‫‪585‬‬ ‫‪552‬‬ ‫‪555‬‬

‫‪440‬‬ ‫‪428‬‬ ‫‪414‬‬

‫‪586‬‬ ‫‪517‬‬ ‫‪518‬‬

‫‪448‬‬ ‫‪428‬‬ ‫‪422‬‬

‫‪596‬‬ ‫‪518‬‬ ‫‪527‬‬

‫סופ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫‪587‬‬ ‫‪628‬‬ ‫‪505‬‬

‫‪723‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪615‬‬

‫‪546‬‬ ‫‪533‬‬ ‫‪430‬‬

‫‪724‬‬ ‫‪707‬‬ ‫‪533‬‬

‫‪556‬‬ ‫‪597‬‬ ‫‪438‬‬

‫‪736‬‬ ‫‪719‬‬ ‫‪542‬‬

‫אמצ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫חנוכה‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬ ‫סופ”ש‬

‫מלונות לזוגות‬ ‫ישרוטל בראשית‬ ‫ישרוטל יערות הכרמל‬ ‫(פנסיון מלא)‬ ‫שיזן הרצליה‬ ‫כנען ספא‬ ‫אירופה ‪ 1917‬טבריה‬

‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫‪422‬‬ ‫‪499‬‬ ‫‪341‬‬

‫‪504‬‬ ‫‪639‬‬ ‫‪416‬‬

‫‪422‬‬ ‫‪499‬‬ ‫‪341‬‬

‫‪504‬‬ ‫‪639‬‬ ‫‪410‬‬

‫‪429‬‬ ‫‪498‬‬ ‫‪438‬‬

‫‪512‬‬ ‫‪640‬‬ ‫‪438‬‬

‫‪287‬‬ ‫‪360‬‬ ‫‪345‬‬ ‫‪546‬‬ ‫‪519‬‬ ‫‪348‬‬ ‫‪483‬‬ ‫‪397‬‬ ‫‪277‬‬

‫‪366‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪401‬‬ ‫‪546‬‬ ‫‪533‬‬ ‫‪437‬‬ ‫‪580‬‬ ‫‪492‬‬ ‫‪301‬‬

‫‪287‬‬ ‫‪360‬‬ ‫‪276‬‬ ‫‪547‬‬ ‫‪519‬‬ ‫‪348‬‬ ‫‪483‬‬ ‫‪397‬‬ ‫‪277‬‬

‫‪366‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪325‬‬ ‫‪546‬‬ ‫‪533‬‬ ‫‪410‬‬ ‫‪580‬‬ ‫‪492‬‬ ‫‪301‬‬

‫‪292‬‬ ‫‪360‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪555‬‬ ‫‪528‬‬ ‫‪382‬‬ ‫‪492‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪282‬‬

‫‪372‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪330‬‬ ‫‪555‬‬ ‫‪542‬‬ ‫‪424‬‬ ‫‪590‬‬ ‫‪499‬‬ ‫‪306‬‬

‫נובמבר‬

‫דצמבר‬

‫חנוכה‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫אמצ”ש‬

‫סופ”ש‬

‫‪860‬‬ ‫‪828‬‬

‫‪1025‬‬ ‫‪916‬‬

‫‪860‬‬ ‫‪828‬‬

‫‪1024‬‬ ‫‪916‬‬

‫‪860‬‬ ‫‪1019‬‬

‫‪1024‬‬ ‫‪1019‬‬

‫‪656‬‬ ‫‪587‬‬ ‫‪476‬‬

‫‪752‬‬ ‫‪669‬‬ ‫‪628‬‬

‫‪628‬‬ ‫‪567‬‬ ‫‪476‬‬

‫‪751‬‬ ‫‪669‬‬ ‫‪628‬‬

‫‪639‬‬ ‫‪576‬‬ ‫‪485‬‬

‫‪764‬‬ ‫‪681‬‬ ‫‪639‬‬

‫המחירים תקפים למספר מקומות מוגבל בהקצאה עבור אלמנות‬ ‫מחזורי המכירה הינם‪:‬‬ ‫ויתומי צה”ל‪.‬המחירים בש”ח לאדם בחדר זוגי ללילה ע”ב חצי פנסיון‬ ‫אוקטובר (ללא חגים)‪:‬‬ ‫אלא אם צויין אחרת‪ .‬דמי ביטול בהתאם לתקנון אשת טורס יש‬ ‫באילת ‪ -‬מינימום ‪ 3‬לילות אמצ”ש‪ ,‬מינימום ‪ 3‬לילות סופ”ש‬ ‫בשאר הארץ‪ -‬מינימום ‪ 3‬לילות אמצ”ש‪ ,‬מינימום ‪ 2‬לילות סופ”ש להתעדכן בעת ההזמנה‪ .‬ילד עד גיל ‪ 12‬בחדר הורים ‪ 50% -‬הנחה‪,‬‬ ‫ליחיד בחדר‪ -‬תוספת במחיר‪ .‬זכאות‪ :‬ההרשמה לנופש הינה לעמיתי‬ ‫“חבר” בלבד‪ .‬בבתי המלון ידרש הנופש להציג תעודה מזהה‪.‬‬ ‫חנוכה‪29/12-1/1 ,25-28/12 -‬‬ ‫****אין כפל הנחות****‬ ‫*קיים מינימום לילות במידה ויהיה קיצור שהייה המחיר עלול להיות שונה‬ ‫מומלץ לבקש בביצוע ההזמנה מידע על מבצעי ה”רגע האחרון”‬ ‫למלון מבוקש (באם יש)‪ .‬לא ניתן להזמין לילה אחד במחירים אלו‪,‬‬ ‫‪ 5%‬הנחה במעמד חיוב כרטיס אשראי חבר וב‪ 4-‬תשלומים שווים אלא במחיר מיוחד לפי הוראת המלון‪.‬‬

‫לפרטים ולהזמנות חייגו למועדון הביטחון‪:‬‬

‫‪03-7771106‬‬

‫ספטמבר ‪15 2016‬‬

‫ראובן ריבלין‪ ,‬נשיא המדינה‬ ‫ראש השנה היהודי מציין ימים של חשבון נפש‪ ,‬משב רוח של‬ ‫התחדשות‪ ,‬של הבטחה ושל תקווה‪ ,‬התבוננות אל העבר וציפייה‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬אולם בעבורכם‪ ,‬בני ובנות משפחת השכול‪ ,‬הימים‬ ‫הללו הם קשים במיוחד כשהזיכרונות מתעצמים והמקום הריק סביב‬ ‫השולחן נושא עימו את הכאב‪ .‬בפרוס השנה העברית החדשה‪ ,‬אנו‬ ‫מבקשים לחבק אתכם‪ ,‬לברך כל אחת ואחד מכם מעומק ליבנו ולאחל‬ ‫לכולנו שנה של תקווה‪ ,‬של הגשמה‪ ,‬של שגשוג ושל צמיחה‪ .‬תכלה‬ ‫שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫שנה טובה מירושלים‪ ,‬שלכם‪,‬‬

‫רב ניצב רוני אלשיך‪ ,‬מפכ"ל המשטרה‬ ‫משפחות יקרות‪ ,‬עם פרוס השנה העברית החדשה‪ ,‬בשמי ובשם‬ ‫כל שוטרי ולוחמי משטרת ישראל‪ ,‬אאחל לכם שנת נחמה‪ ,‬תקווה‬ ‫והתחדשות‪ .‬משטרת ישראל‪ ,‬כתף אל כתף עם כלל כוחות הביטחון‪,‬‬ ‫תמשיך להיות בית ומשפחה עבורכם‪ .‬השותפות האמיצה אתכם‪,‬‬ ‫מחזקת אותנו במחויבותנו העמוקה למען בטחון אזרחי ישראל‪,‬‬ ‫ברוח המורשת שהותירו יקירנו‪ .‬יחד נמשיך ונצעד בדרכם וברוחם‪.‬‬ ‫בהצדעה‪,‬‬

‫הרב יחיאל אקשטיין‪ ,‬נשיא ומייסד הקרן לידידות‬ ‫משפחות יקרות‪ ,‬הקרן לידידות מאחלת לכם שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫אנחנו יחד עם מאות אלפי תורמינו‪ ,‬נוצרים אוהבי ישראל ברחבי‬ ‫העולם‪ ,‬מבקשים להביע את תמיכתנו במדינת ישראל‪ ,‬אזרחיה‬ ‫ולוחמיה ובמיוחד בכן המשפחות ששילמו מחיר יקר על הגנת‬ ‫המדינה‪ .‬אנו מצדיעים לכן ומוקירים אתכן וממשיכים לעמוד‬ ‫לצדכם בחג ובשגרה‪.‬‬ ‫חג שמח!‬

‫‪ 16‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫רב‪-‬אלוף גדי איזנקוט‪ ,‬ראש המטה הכללי‬ ‫אלמנות ואלמני צה"ל ויתומי צה"ל היקרים‪ ,‬בפרוס השנה‬ ‫החדשה‪ ,‬אאחל לכם בשמי ובשם צה"ל כולו שנה של התפתחות‪,‬‬ ‫הצלחה ושגשוג‪ .‬נוסיף ללוות אתכם בכל עת ולשלוח יד מחזקת‬ ‫ומחבקת‪ .‬נפעל להנצחת זכר יקיריכם בעוד אנו פועלים למימוש‬ ‫ייעודו של צה"ל – להגן על המדינה‪ ,‬על אזרחיה ועל תושביה‪.‬‬ ‫איתכם תמיד‪,‬‬ ‫רב‪-‬אלוף גדי איזנקוט‪,‬‬ ‫ראש המטה הכללי‪.‬‬

‫רב גונדר עפרה קלינגר‪ ,‬נציבת שירות בתי הסוהר‬ ‫משפחות יקרות ‪ -‬תקופה זו‪ ,‬של סוף הקיץ ותחילת הסתיו‪ ,‬היא העת‬ ‫שבה אנו נושאים את עיננו בתקווה ובציפייה לשנה החדשה‪ .‬בפרוס‬ ‫עלינו שנת תשע"ז‪ ,‬אני מאחלת לכל אחד ואחת‪ ,‬ששנה זו‪ ,‬הבאה עלינו‬ ‫לטובה‪ ,‬תהא שנה של הגשמה‪ ,‬הצלחה‪ ,‬התחדשות‪ ,‬לבלוב וצמיחה‪ .‬אני‬ ‫מבטיחה לכם כי אנו נמשיך לעטוף אתכם בחום‪ ,‬אהבה ותמיכה בכל‬ ‫מקום שבו תהיו וככל שנוכל‪ ,‬מתוך מחויבות עמוקה אליכם וליקיריכם‬ ‫שאינם‪ .‬תקוותי עבור כל אחד ואחת מכם היא כי כל שתבקשו‬ ‫"לו יהי"‪.‬‬

‫אביב בושינסקי‪ ,‬מנכ"ל קרן "הישג"‬ ‫הפיוט "אחות קטנה" שפותח את תפילת ראש השנה‪ ,‬מסתיים במשפט‬ ‫המוכר‪" :‬תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה"‪ .‬אנחנו‪ ,‬קרן‬ ‫"הישג" גאים להיות‪ ,‬כמעט עשור שנים‪" ,‬אחים קטנים" של ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫אז‪ ,‬כמאמר פיוט "עדכני יותר" – בואו כולנו נתחיל קטנים כדי‬ ‫שאתם ואתן תצאו גדולים – מגיע לכם!!!‬ ‫אביב בושינסקי‬

‫ספטמבר ‪17 2016‬‬

‫בנופש ארגוני לאלמנות צה"ל‪ .‬למטה‪ :‬עם‬ ‫מתילדה רביבו‪ ,‬אלמנת מלחמת השחרור‬

‫(המשך מעמוד ‪)14‬‬ ‫בני ובנות המצווה לחו"ל‪.‬‬ ‫אנחנו רוצים להמשיך לחלק ליתומים בוגרים‬ ‫חברי הארגון מלגות לימודים ושי נישואים‪.‬‬ ‫אנחנו עובדים בימים אלה בשיתוף הדוק עם‬ ‫משרד הביטחון על עיגון הטבות לאלמנות‬ ‫ויתומים‪ .‬רוצה להמשיך את הנופש הארגוני‪,‬‬ ‫יום כיף לאלמנות ויום כיף למתנדבות‪,‬‬ ‫ולהמשיך את הטיולים במסגרת הפריסה‬ ‫הארצית שלנו‪.‬‬ ‫פעילויות נוספות שבהן נמשיך הן חלוקת‬ ‫ילקוטים וציוד לבית הספר לילדים העולים‬ ‫לכיתה א'; מתן מענקים והלוואות לטיפולים‬ ‫בריאותיים ועוד‪.‬‬ ‫"הדבר הראשון שכבר עשיתי היה לצרף אותנו‬ ‫לפרויקט זמן אשכול‪ ,‬מרכז לימודי לשעות‬ ‫הפנאי הגדול בישראל שפועל במתחמי‬ ‫הסינמה סיטי ברחבי הארץ‪ .‬כל חברות וחברי‬ ‫הארגון ייהנו מהנחה משמעותית בכל מגוון‬ ‫הקורסים של זמן אשכול‪.‬‬ ‫בימים אלה אנו מנהלים משא ומתן עם ‪FIDF‬‬ ‫(ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ופנמה)‪ .‬מקווה‬ ‫לחדש את שיתוף הפעולה ובכך להעשיר את‬ ‫קופת הארגון ולהרחיב את פעולותיו‪.‬‬ ‫"יש עוד פרויקטים נוספים על הכוונת והרבה‬ ‫מאוד תכניות‪ ,‬אבל אני מעדיפה שלא לפרט‬ ‫אותם כעת‪ ,‬כל עוד הם לא קרמו עור וגידים‪.‬‬ ‫אני פתוחה לשמוע ולקבל הצעות ורעיונות‬ ‫נוספים מחברות הוועד המנהל ומכל חברי‬

‫‪ 18‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫הארגון‪ .‬נשקול כל הצעה ורעיון לגופם‪.‬‬ ‫"אני רוצה ליזום עוד פעילויות לאוכלוסייה‬ ‫הבוגרת‪ ,‬בעיקר האלמנות המבוגרות‬ ‫הבודדות‪ .‬פרסמנו שאלון של צרכים‪ ,‬בקשות‬ ‫ורצונות של האוכלוסייה הזאת‪ ,‬וכעת אנחנו‬ ‫לומדים מהמשובים ולפיהם נעבוד‪ .‬זה יהיה‬ ‫הקו המנחה שלנו‪.‬‬

‫"אני מודה מקרב לב למתנדבות הרבות מקרב‬ ‫חברות הארגון שנרתמות ומצטרפות לעזרה‬ ‫ולעשייה הפורייה שלנו למען כולנו‪.‬‬ ‫"ומעל הכל‪ ,‬יש לי משאלה‪ :‬שלא יתווספו‬ ‫עוד חברים לשורותינו‪ .‬שלא ניאלץ לפקוד‬ ‫משפחות שכולות חדשות‪ .‬זאת התפילה של‬ ‫כולנו‪".‬‬

‫יעל חלאס מהקהילה היהודית בסקרסדייל‪ ,‬ניו יורק‬ ‫עם בני המצווה שאירחה בביתה (מימין לשמאל)‪-‬‬ ‫לשם רועה‪ ,‬קורן חייט וירין סיבוני‪.‬‬

‫‪ 20‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫"למדתי‬ ‫עד כמה‬ ‫באמת אני‬ ‫מסוגל‬ ‫להיות‬ ‫עצמאי"‬

‫‪ 24‬בני נוער יתומים המציינים השנה גיל מצוות‬ ‫יצאו לטיול הקיץ המסורתי בצפון אמריקה‪,‬‬ ‫אותו מארגן מדי שנה ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל‪ .‬הם חזרו משם עמוסי חוויות ועם חיזוק‬ ‫ניכר לביטחון העצמי‪ .‬אבל לא רק הם נהנו‪:‬‬ ‫המשפחות היהודיות שאירחו אותם והרעיפו‬ ‫עליהם אהבה לא חדלות להתפעל מהרושם‬ ‫העז שהותירו אצלם הנערים מישראל‬ ‫מישל מלכה גרוסמן‬

‫ספטמבר ‪21 2016‬‬

‫בני ובנות המצווה והמדריכים מתארחים אצל‬ ‫משפחת מאחפר‪ .‬סיורי כיף במנהטן ומסיבת‬ ‫בריכה ספונטנית‬

‫עבור מי שעברו טרגדיה‪ ,‬המחשבה על‬ ‫חזרה לחיים נורמליים נראית לא פעם כמו‬ ‫חלום רחוק ובלתי מושג‪ .‬למרות זאת‪ ,‬ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל ניסה גם הקיץ להגשים‬ ‫את החלום הזה לנערים ונערות שחוו אובדן‬ ‫בלתי נתפס‪.‬‬ ‫‪ 24‬בני נוער ששכלו את הוריהם בעת‬ ‫שאלה שירתו בצה"ל‪ ,‬במשטרה‪ ,‬בשב"ס‪,‬‬ ‫בשב"כ או במוסד ‪ -‬בילו במשך שלושה‬ ‫שבועות בארה"ב ובקנדה בטיול מיוחד‬ ‫שיזם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ .‬הילדים‪,‬‬ ‫שחלקם נאלצו לחוות התבגרות מואצת בשל‬ ‫ההתמודדות עם מותו של הורה‪ ,‬שבו לרגע‬ ‫לרגעי הילדות‪ ,‬ביקרו בכמה מאתרי התיירות‬ ‫הבולטים והאטרקטיביים בארה"ב ובקנדה‪,‬‬ ‫ונפגשו עם בני גילם כששהו במחנה קיץ‪.‬‬ ‫הטיול היווה חלק מהיוזמה השנתית של‬ ‫הארגון‪ ,‬יוזמה המיועדת במיוחד לנערים‬ ‫ונערות המציינים השנה את בר או בת‬ ‫המצווה‪ .‬המסע החל בטורונטו שבקנדה‪,‬‬

‫“כשהודיעו לנו על הביקור של‬ ‫הנערים באמריקה‪ ,‬היינו נרגשים‬ ‫רק מהמחשבה שנוכל לעזור‬ ‫ולהשתתף באירוח שלהם”‬ ‫ומשם המשיכה המשלחת לארצות הברית ‪-‬‬ ‫לשיקגו‪ ,‬אילנוי‪ .‬התחנה הבאה הייתה העיר‬ ‫ניו יורק‪ ,‬ולאחר מכן נסעו בני הנוער לעיירה‬ ‫סקרסדייל (ניו יורק)‪.‬‬ ‫בתום שהותם במחנה הקיץ היהודי "רמה"‬

‫‪ 22‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫בברקשיירס‪ ,‬סיימו הנערים את הטיול בגרייט‬ ‫נק (‪ )Great Neck‬שבלונג איילנד‪ .‬בין‬ ‫התחנות ביקרה המשלחת גם במפלי הניאגרה‪,‬‬ ‫בפסל החירות ובפארק השעשועים סיקס‬ ‫פלאגס בפאתי שיקגו‪.‬‬ ‫שגב אוחיון‪ ,‬בן ‪ 12‬מנצרת עילית‪ ,‬היה‬ ‫אחד מאלו שהשתתפו השנה בטיול‪ .‬כשהיה‬ ‫בן ‪ 6‬נהרג אביו חנן בשריפה בכרמל בשנת‬ ‫‪ ,2010‬בעת שסייע לפנות אסירים מבית‬ ‫הסוהר דמון‪" .‬אבא היה גיבור‪ ",‬אומר שגב‪.‬‬ ‫הוא מספר כי חש בדידות וריקנות מאז מות‬ ‫אביו‪ ,‬אך הודות לתמיכה שקיבל ולחברים‬ ‫שהכיר בטיול הוא מרגיש כיום מעודד יותר‬ ‫ומביט קדימה בתקווה‪.‬‬

‫משפחה של ממש‬ ‫אף על פי שהמשתתפים בטיול הכירו עוד‬ ‫לפני כן‪ ,‬שגב אוחיון מספר כי במהלך שלושת‬ ‫שבועות המסע הם הפכו למשפחה של ממש‪.‬‬ ‫"עשיתי דברים שלא חשבתי שאוכל לעשות‪",‬‬ ‫הוא אומר‪ ,‬מתפעל בקול רם מהביקור במפלי‬ ‫הניאגרה ובפסל החירות‪.‬‬ ‫הטיול תועד לפרטיו בפייסבוק‪ ,‬שם הבהירו‬ ‫חיוכי הנערים עד כמה היה חיוני עבורם‪.‬‬ ‫הקבוצה אף משכה את תשומת ליבן של‬ ‫רשתות תקשורת בינלאומיות‪ ,‬כמו למשל‬ ‫תחנת החדשות הקנדית ‪ CTV‬שצילמה‬ ‫ודיווחה על ביקור הילדים בטורונטו‪.‬‬ ‫בעדכון מרגש במיוחד בעמוד הפייסבוק‬ ‫של המסע נראה אחד הילדים קורא את‬ ‫תפילת הדרך באוטובוס העוזב את סקרסדייל‪.‬‬ ‫בפוסט אחר נראו הילדים מחייכים ומאושרים‬ ‫כשהם לבושים בפונצ'ו אדום לפני הגעתם‬

‫למפלי הניאגרה‪.‬‬ ‫המסעות הנערכים מדי בשנה מספקים‬ ‫מרחב בטוח עבור הילדים‪ ,‬בו הם יכולים‬

‫“רצינו שהם ידעו שבאמת‬ ‫אכפת לנו ‪ -‬למרות שאנחנו‬ ‫נמצאים במרחק אלפי‬ ‫קילומטרים מהם”‬ ‫לחלוק‪ ,‬לתמוך‪ ,‬לצחוק ולגדול יחד‪.‬‬ ‫שגב אוחיון‪ ,‬מצדו‪ ,‬מספר‪" :‬הטיול נתן‬ ‫זריקת אנרגיה לביטחון העצמי שלי ולימד‬ ‫אותי מה זה אחריות ועצמאות‪ ".‬הוא מוסיף‬ ‫ומסביר‪" :‬אתה נמצא שם לבד‪ ,‬בלי הורים‪.‬‬ ‫אתה צריך להיות מאורגן‪ ,‬לארוז את הדברים‬ ‫שלך בעצמך‪ ,‬וללמוד עד כמה באמת אתה‬ ‫מסוגל להיות עצמאי‪".‬‬ ‫בעת שלא שהו במחנה הקיץ‪ ,‬התארחו‬ ‫הילדים בבתיהן של משפחות יהודיות‬ ‫מקומיות‪ ,‬ששמחו לקלוט אליהן את חברי‬ ‫הקבוצה‪ .‬שגב מספר על המארחים בחיבה‬ ‫רבה‪" :‬נהניתי מאוד לשוחח עם בני המשפחה‬ ‫וגם לחלוק איתם את הסיפור האישי שלי‪".‬‬ ‫הכרת התודה של אוחיון כלפי הנפשות‬ ‫הפועלות שעמדו מאחורי הטיול היא עצומה‪.‬‬ ‫בין המארגנים נמצא גם שלומי נחומסון‪,‬‬ ‫מנחה הטיול ומנהל תוכניות צעירים ונוער‬ ‫בארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ .‬לצידו נמצאים‬ ‫מספר מדריכים ומלווים‪ ,‬חלקם יתומי צה"ל‬ ‫בעצמם‪ ,‬וכן גם אנשי הקהילה היהודית‬ ‫בארה"ב שקיבלו את הקבוצה בזרועות‬

‫פתוחות‪" .‬זאת הייתה החוויה המשמעותית‬ ‫ביותר בחיים שלי‪ ",‬אומר שגב אוחיון ועיניו‬ ‫נוצצות‪.‬‬

‫"בוגרים בצורה מדהימה"‬ ‫משתתף נוסף במסע לאמריקה הצפונית‬ ‫היה כפיר גיא בן ה‪ 13-‬מהיישוב לפיד שליד‬ ‫מודיעין‪ .‬אביו‪ ,‬אריאל ז"ל‪ ,‬נפטר ממחלה בעת‬ ‫שירותו בצה"ל‪ .‬כפיר מספר כי בכל עיר אליה‬ ‫הגיעו‪ ,‬היו המשפחות המארחות מסבירות‬ ‫פנים וגרמו לילדים להרגיש בבית‪ .‬החלק‬ ‫האהוב על כפיר במסע היה הביקור בפארק‬ ‫סיקס פלאגס‪ ,‬במיוחד בשל כך שבישראל‪,‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬לא קיים פארק שאפילו מתקרב אליו‪.‬‬ ‫"למדתי לעשות דברים חדשים ולא לפחד‪",‬‬ ‫הוא מגלה‪.‬‬ ‫נראה שהחוויה הייתה משמעותית לא‬ ‫רק עבור הילדים אלא גם עבור מארחיהם‪.‬‬ ‫ד"ר יעל חלאס‪ ,‬העובדת במנהטן כמנתחת‬ ‫ָּפנִ ים‪ ,‬אירחה שלושה מהילדים שהשתתפו‬ ‫בטיול‪ ,‬כמו גם את מנהל התכנית ואת‬ ‫אחד מהמדריכים המלווים‪ .‬היא פעילה‬ ‫בארגון אלמנות ויתומי צה"ל מזה שלוש‬ ‫שנים‪ ,‬ובביקור הנוכחי אף נערך בביתה‬

‫טקס הבדלה בהשתתפות המשלחת וחברים‬ ‫מהקהילה המקומית‪" .‬כל הנערים והמלווים‬ ‫ממש התחברו‪ ",‬היא מספרת‪ .‬לדבריה‪,‬‬ ‫הנערים שפגשה היו "בוגרים בצורה מדהימה‬ ‫ומנומסים מאוד‪".‬‬ ‫ד"ר חלאס מוסיפה‪" :‬כל חברי הקהילה‬ ‫שלנו התרגשו מאוד מהחוויה‪ .‬אני גאה להיות‬ ‫חלק מהארגון‪ .‬הלוואי ולעולם לא נתבקש‬ ‫לארח יתומים חדשים ושלא נדע עוד שכול‪".‬‬ ‫בני הזוג טנז וסינה מאחפר אירחו כמה‬ ‫מחברי הקבוצה בזמן שהותה בגרייט נק‬ ‫שבניו יורק‪ .‬תחת קורתם לנו שמונה מחברי‬

‫“הם היו קמים בבוקר‪,‬‬ ‫אוכלים ארוחת בוקר‪,‬‬ ‫קופצים לבריכה‪ ,‬משחקים‬ ‫כדורגל שולחן ‪ -‬זה היה‬ ‫תענוג לראות אותם נהנים”‬ ‫המשלחת‪ ,‬בני נוער ומלווים‪ .‬טנז מאחפר‬ ‫מספרת כי בני משפחתה זכו לחוויה מיוחדת‬ ‫ומעוררת השראה‪ ,‬וראו באירוח עדות‬

‫לסולידריות עם בני עמם היהודים‪ .‬במהלך‬ ‫טיול שערכו לאחרונה לישראל‪ ,‬הוזמנו בני‬ ‫הזוג להצטרף לטיול שערכו אלמנות צה"ל‪,‬‬ ‫בו שמעה מאחפר מהנשים עצמן עד כמה‬ ‫מסייע להן הארגון בפן הרגשי באמצעות‬ ‫שפע הפעילויות המוצעות להן ולילדיהן‪.‬‬ ‫"כשהודיעו לנו על הביקור של הנערים‬ ‫באמריקה‪ ,‬היינו נרגשים רק מהמחשבה‬ ‫שנוכל לעזור ולהשתתף באירוח שלהם‪",‬‬ ‫היא אומרת‪" .‬רצינו שהם ידעו שבאמת אכפת‬ ‫לנו ‪ -‬למרות שאנחנו נמצאים במרחק אלפי‬ ‫קילומטרים מהם‪".‬‬ ‫משפחת מאחפר לקחה את אורחיה לסיורים‬ ‫שכללו בין השאר ביקור במוזיאון האמריקאי‬ ‫לתולדות הטבע במנהטן‪ .‬באחד הימים אף‬ ‫ערכו בני הזוג באופן ספונטני מסיבת בריכה‪,‬‬ ‫אליה הוזמנו כל חברי המשלחת‪ .‬טנז מציינת‬ ‫שוב ושוב את התפעלותה מנימוסיהם של‬ ‫הילדים ומהתנהגותם הבוגרת‪ ,‬ונהנית לשחזר‬ ‫את הנאתם של הילדים מהאירוח‪" :‬הם היו‬ ‫קמים בבוקר‪ ,‬אוכלים ארוחת בוקר‪ ,‬קופצים‬ ‫לבריכה‪ ,‬משחקים כדורגל שולחן ‪ -‬זה היה‬ ‫תענוג לראות אותם נהנים‪ ",‬היא מספרת‬ ‫באושר‪.‬‬

‫היום‬ ‫שאחרי‬ ‫הלחימה‬

‫בביתה של סנאית בן געש‪ ,‬יתומת צה"ל ממלחמת יום כיפור‪,‬‬ ‫השתדלו לדבר על החיים ולא על השכול‪ .‬אבל כאשר נפגשה‬ ‫עם חבריו לגדוד של אביה במסגרת פרויקט הגמר שלה בחוג‬ ‫לתיאטרון‪ ,‬נחשפה לאנשים שהמלחמה לא מרפה מהם ‪ -‬נפגעי‬ ‫הפוסט טראומה‪ .‬התוצאה‪ :‬הצגה מצמררת‪" ,‬עדות מהזמן‬ ‫שאחרי"‪ ,‬שזכתה השנה בפסטיבל תיאטרונטו‬ ‫עופר לבנת‪ /‬צילום‪ :‬ג'ראר אלון‬ ‫של המלחמה‪ ",‬כדבריה‪ .‬חלק מהעדויות‬ ‫"השחקנית כתבה‪ ,‬ביימה ומביאה לבמה‬ ‫מוקרנות בווידאו וחלקן מתרחשות על הבמה‬ ‫סיפור אישי‪ .‬היא יצרה שפה ייחודית עם קצוות‬ ‫ומתהוות מרגע לרגע מול עיני הצופה‪ ,‬העד‪.‬‬ ‫פרומים‪ ,‬וסיפורה הופך לסיפור המדמם של‬ ‫סנאית‪ ,‬שאיבדה את אביה במלחמת יום‬ ‫כולנו"‪ .‬כך כתב חבר השופטים של פסטיבל‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מגדירה את ההצגה כ"מסע בזמן‬ ‫תיאטרונטו להצגות יחיד‪ ,‬בנימוקיו לבחירה‬ ‫אל עבר הסדקים שהמלחמה יצרה‪ ,‬אל עבר‬ ‫בהצגה "עדות מהזמן שאחרי" כזוכת הפסטיבל‬ ‫הצללים‪ ,‬התחושות והרגשות שהוטמנו בארכיון‬ ‫ולהעניק את פרס השחקנית הטובה ביותר‬ ‫הגוף והנפש האישי והקולקטיבי כאחד‪".‬‬ ‫לשחקנית ובמאית ההצגה‪ ,‬סנאית בן געש‪.‬‬ ‫היא נולדה בבאר שבע‪" .‬המדבר‪ ",‬היא‬ ‫את ההצגה כתבה סנאית בן געש על בסיס‬ ‫מספרת "נמצא בנשמה שלי ‪-‬‬ ‫הקצב שלו‪ ,‬המרחבים והחופש‬ ‫“לאימא היה מאוד חשוב לדבר בבית על‬ ‫שהמרחבים האלה נותנים‪.‬‬ ‫אותו הדבר גם ביצירה –‬ ‫החיים ולא על המוות‪ .‬לכן היא שיתפה‬ ‫בשבילי היא קודם כל מרחב‬ ‫אותי בהרבה סיפורים על אבא האדם‪ .‬על‬ ‫של חופש‪ ,‬מקום שבו אני‬ ‫האישיות שלו‪ ,‬שהיא כל כך אהבה והעריכה” יכולה באמת לצאת לחקירה‬ ‫יצירתית בשילוב של שפות‬ ‫אמנותיות שונות‪ ,‬וזה גם‬ ‫עדויותיהם של גברים ונשים המתמודדים עם מה שעשיתי בהצגה הנוכחית‪ :‬לקחתי שפה‬ ‫של וידאו‪-‬ארט ושל ציור ויצקתי לתוכם את‬ ‫פוסט טראומה‪ .‬כאלה שהמלחמה שינתה את‬ ‫הנושא שאני רוצה להביא אל הבמה‪".‬‬ ‫חייהם מקצה לקצה‪ ,‬הותירה בהם רישומים‬ ‫משה‪ ,‬אביה של סנאית‪ ,‬היה במלחמת יום‬ ‫כואבים‪ ,‬ועוררה שאלות נוקבות לגבי מחירה‬

‫‪ 24‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫הכיפורים לוחם בגדוד סיור ‪ 87‬שנלחם בגזרה‬ ‫המרכזית בסיני‪ .‬באחת התקריות‪ ,‬כשסייע‬ ‫בפינוי פצועים‪ ,‬נפגע באורח קשה מפגיעת‬ ‫טיל‪ .‬לאחר עשרה ימים שבהם נאבקו הרופאים‬ ‫על חייו בבית החולים‪ ,‬הוא נפטר‪ .‬סנאית‬ ‫הייתה אז תינוקת‪.‬‬ ‫כאשר סנאית הייתה תלמידת בית ספר‬ ‫יסודי‪ ,‬החליטה אמּה‪ ,‬פנינה‪ ,‬לעבור לגבעתיים‬ ‫ולהתחיל דף חדש‪" .‬גדלתי בשכונה עם אווירה‬ ‫של קיבוץ‪ ",‬היא מספרת‪" ,‬היה קשר מאוד‬ ‫קרוב עם השכנים‪ ,‬קשר ממש משפחתי‪ ,‬וזה‬ ‫מה שמלווה אותי גם היום בתחום התיאטרון‪.‬‬ ‫האהבה לקשר האנושי‪ ,‬להיכרות עם בני האדם‬ ‫ולתקשורת עם הקהל‪ ,‬שהיא מאוד רגשית‬ ‫ועמוקה‪ ,‬פותחת את מגירות הלב‪ ,‬בשבילי‬ ‫תיאטרון זה קודם כל לבוא מהלב‪".‬‬ ‫האהבה לתיאטרון התחילה כשהייתה‬ ‫בכיתה א'‪" .‬מאז התחלתי לשחק בהצגות בבית‬ ‫הספר ובהמשך הלכתי ללמוד ב'תלמה ילין'‪.‬‬ ‫אחרי הצבא טסתי לדרום אמריקה וגיליתי‬ ‫את עולם התנועה‪ ,‬במיוחד בברזיל‪ .‬למדתי‬ ‫במסגרות פרטיות בארץ תיאטרון תנועה‪,‬‬

‫סנאית בן יער בהצגה‪" .‬אתה מאחה‬ ‫את השברים דרך הסיפור"‬

‫זה‪ ,‬רציתי להעמיק בתחקיר והגעתי לאנשים‬ ‫שמתמודדים עם פוסט טראומה מכל המלחמות‬ ‫וגם האירועים טראומטיים אחרים‪ .‬כדי להבין‬ ‫את הנושא מכמה זוויות‪ ,‬ראיינתי מומחים‬ ‫לטראומה‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬פסיכיאטרים וגם‬ ‫אלמנות צה"ל‪ ,‬כדי להבין את ההתמודדות‬ ‫עם השכול‪ ,‬לקבל פריזמה רחבה‪".‬‬ ‫כיצד חווית בבית את ההתמודדות עם‬ ‫השכול?‬ ‫"לאימא שלי היה מאוד חשוב לדבר בבית‬ ‫על החיים ולא על המוות‪ .‬לכן היא שיתפה‬ ‫אותי בהרבה סיפורים על אבא האדם‪ .‬על‬ ‫האישיות שלו‪ ,‬שהיא כל כך אהבה והעריכה‪,‬‬ ‫על התכונות הטובות‪ ,‬על מה שהוביל אותו‬ ‫בחיים‪ .‬היא השתדלה שלא לדבר איתי על‬ ‫הפציעה הקשה שלו שכללה כוויות קשות‬ ‫בגוף ובפנים‪ ,‬היא פחות רצתה שאכנס למקום‬ ‫של העצב‪ ,‬של הקושי‪ ,‬של השכול‪ ,‬אלא רצתה‬ ‫לגדל אותי מתוך הוקרה ואהבה לחיים‪".‬‬

‫“לא רציתי להישאר עם הסיפור‬ ‫הפרטי שלי‪ .‬רציתי להביא תמונה‬ ‫רחבה‪ ,‬ליצור אירוע תיאטרוני על‬ ‫הבמה שיפתח את הקהל לזוויות‬ ‫שונות של התמודדות עם שכול‬ ‫ומלחמה”‬

‫ואחר כך למדתי בימוי ומשחק במכללת סמינר‬ ‫הקיבוצים‪".‬‬ ‫שני הוריה של סנאית היו מורים להיסטוריה‪,‬‬ ‫וייתכן שמכאן מגיע הדחף שלה לחקור ולבדוק‬ ‫ולחזור לאחור בראיונות שהיא עושה לקראת‬ ‫ההצגות שלה‪" .‬בשבילי כל יצירה זו חקירה‪.‬‬ ‫צריך לחשוב מחוץ לקופסה‪ ,‬לשים סימני‬ ‫שאלה‪ ,‬לחקור דברים ולא למחזר את עצמי‪".‬‬ ‫אל הרעיון שעומד מאחורי ההצגה הנוכחית‪,‬‬ ‫היא הגיעה במסגרת פרויקט גמר בחוג‬ ‫לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב במסלול‬ ‫"שחקן יוצר חוקר" בלימודי תואר שני‪ .‬היא‬

‫לא תכננה לבחור בנושא השכול‪ .‬הרעיון נבט‬ ‫אצלה במהלך קורס תיאטרון דוקומנטרי‪.‬‬ ‫"התבקשתי לראיין אנשים סביב נושא‬ ‫שקרוב לליבנו‪ ,‬ומהראיונות האלה לכתוב‬ ‫הצגה‪ .‬בחרתי לראיין אנשים שהיו עם אבא‬ ‫שלי בגדוד שבו הוא נלחם ביום כיפור‪ ,‬שהיו‬ ‫איתו בימי הלחימה‪ .‬כשיצאתי למסע הראיונות‬ ‫הזה‪ ,‬שנמשך תקופה ארוכה‪ ,‬התוודעתי לאנשים‬ ‫שמתמודדים עם תופעת פוסט טראומה מאוד‬ ‫קשה מאז המלחמה‪ .‬אז הבנתי שהיצירה‬ ‫שאני רוצה לעסוק בה נוגעת במה שקורה‬ ‫לך ביום שאחרי הלחימה‪ .‬ברגע שהבנתי את‬

‫סנאית מספרת‪" :‬אחד הארגונים שמאוד‬ ‫עזר לי בתהליך החקירה של ההצגה הוא‬ ‫נט"ל (עמותת נפגעי טראומה על רקע‬ ‫לאומי)‪ .‬פגשתי שם אישה שאחראית על‬ ‫הטיפול בפגיעות טראומה באמצעות מתן‬ ‫עדות‪ .‬מחקר הראה שכשאנשים נותנים עדות‬ ‫מול מצלמת וידאו על מה שקרה להם‪ ,‬על‬ ‫איזושהי טראומה ששיבשה את הנרטיב של‬ ‫החיים שלהם‪ ,‬הסיפור מול המצלמה יוצר‬ ‫נרטיב מחודש‪ .‬הטראומה חוללה פירוק בחיים‬ ‫שלך‪ ,‬ועכשיו אתה מאחה את השברים דרך‬ ‫הסיפור‪ .‬זה הוביל אותי לבנות את הקונספט‬ ‫של ההצגה שלי‪ :‬אני‪ ,‬כשחקנית‪ ,‬נותנת עדות‬ ‫על היום שאחרי המלחמה דרך זוויות שונות‬ ‫שאני משחקת בהצגה ‪ -‬הזווית של הילדה‬ ‫שגדלה בלי אבא‪ ,‬הזווית של האימא והזווית‬ ‫של החברה‪ .‬אני מראה דרך אנשים שונים איך‬ ‫החברה מתמודדת עם השכול‪".‬‬

‫"השתיקה הכואבת של‬ ‫ההתמודדות"‬ ‫"שזרתי בהצגה קטעי וידאו של עדויות‬ ‫דוקומנטריות של שני אנשים שליוו אותי‬ ‫לאורך התחקיר‪ :‬דובי שטרן‪ ,‬המתמודד עם‬ ‫פוסט טראומה מאז מלחמת יום הכיפורים‪,‬‬ ‫ושרית ונטורה שנותנת עדות על בעלה‪ ,‬אשר‬

‫ספטמבר ‪25 2016‬‬

‫מרגישה שזה נושא כל כך טעון‪ ,‬כל כך מורכב‪,‬‬ ‫מאז המלחמה מתמודד עם פוסט טראומה‪.‬‬ ‫שזה לא היה נכון להביא רק זווית אחת‪ .‬אבל גם‬ ‫כשבאתי לראיין אותם‪ ,‬היא הייתה זו שדיברה‬ ‫אם אני לא מביאה לגמרי את הסיפור שלי‪ ,‬הוא‬ ‫וממנו חוויתי את השתיקה הכואבת של‬ ‫עדיין נוכח שם‪ ,‬זה חלק מהחיים שלי‪.‬‬ ‫ההתמודדות‪.‬‬ ‫"שמעתי את העדויות של מי שמתמודדים‬ ‫"אחד הקשיים בפוסט טראומה הוא לשחרר‬ ‫עם פוסט טראומה‪ ,‬של אלה שהיו עדים במהלך‬ ‫את העבר‪ .‬אתה בעצם חווה מעבר של העבר‬ ‫המלחמה לאירוע בו החיילים שלחמו לצדם‬ ‫אל ההווה‪ ,‬אתה מטייל בין שני הזמנים האלה‬ ‫בו זמנית‪ ,‬ולכן בהצגה יש גם מעברים בין עבר פשוט התפרקו מעוצמת האש מול העיניים‬ ‫להווה‪ ,‬בין מה שקרה לבין ההתמודדות ברגע‬ ‫שלהם‪ ,‬חוויה שהוטמעה אצלם בתוך הנפש‬ ‫זה‪".‬‬ ‫ובעצם חוללה פירוק בכל המערך הנפשי‬ ‫ההצגה עוסקת בסיפור האישי שלך ושל‬ ‫שלהם‪ ,‬בגלל חוסר היכולת להכיל את זה‪.‬‬ ‫אמך?‬ ‫אחרי שמיעת העדויות האלה הבנתי שאני‬ ‫רוצה להנכיח את הפירוק הזה על הבמה‪ ,‬לבטא‬ ‫"לא‪ ,‬לא רציתי להישאר עם הסיפור‬ ‫את הכאב הזה שאנשים מתמודדים איתו לאורך‬ ‫הפרטי שלי‪ .‬רציתי להביא תמונה רחבה‪,‬‬ ‫ימים ולילות במשך שנים‪ .‬עבור‬ ‫הרבה אנשים המלחמה לא‬ ‫"אני רוצה לבטא את הכאב הזה שאנשים‬ ‫הסתיימה‪ ,‬אלא רק עברה לשדה‬ ‫מתמודדים איתו לאורך ימים ולילות במשך אחר‪ .‬המלחמה הנוכחית שלהם‬ ‫היא מול החברה שלא מסוגלת‬ ‫שנים‪ .‬עבור הרבה אנשים המלחמה לא‬ ‫להכיל אותם‪ .‬זה גורם להמון‬ ‫קשיים בתפקוד‪ ,‬וברגע שאין לך‬ ‫הסתיימה אלא רק עברה לשדה אחר"‬ ‫מעגל חברתי שיודע איך להכיל‬ ‫את זה ולהתייחס לזה ברגישות‪,‬‬ ‫ליצור אירוע תיאטרוני על הבמה שיפתח את‬ ‫אז האדם מרגיש מאוד בודד‪".‬‬ ‫סנאית העלתה את ההצגה כבר מספר‬ ‫הקהל לזוויות שונות של התמודדות עם שכול‬ ‫פעמים‪ .‬היא קיבלה באחרונה אישור של ועדת‬ ‫ומלחמה‪ .‬רציתי שהקהל יחווה דרך העדויות‬ ‫סל התרבות להופיע מול תלמידי תיכון‪ ,‬מה‬ ‫הדוקומנטריות כמה קולות מהסיפור של אחרי‬ ‫שמבטיח קרוב לוודאי העלאות נוספות של‬ ‫המלחמה‪ ,‬מכמה זוויות ראייה‪ .‬בדיעבד אני‬ ‫ההצגה‪ .‬אחרי הזכייה בפרס פסטיבל תיאטרונטו‬ ‫מאוד שלמה עם הדרך שבה בחרתי‪ ,‬כי אני‬

‫בניהולו של יעקב אגמון ובליוויה האמנותי של‬ ‫הבימאית רביד דברה‪ ,‬היא מרגישה את נטל‬ ‫ההוכחה‪" :‬הזכייה הייתה אושר מאוד גדול אבל‬ ‫יוצרת גם מחויבות מאוד גדולה‪".‬‬ ‫ומה התוכניות שלך לעתיד?‬ ‫"דובי שטרן עומד לביים סרט דוקומנטרי‬ ‫על אנשים המתמודדים עם פוסט טראומה‪ ,‬ואני‬ ‫אלווה אותו בתהליך הכתיבה והבימוי‪ .‬בנוסף‬ ‫אני עובדת על הצגת יחיד חדשה שעוסקת‬ ‫באלימות בתוך משפחה‪ ,‬וגם לה קדם תהליך‬ ‫של ראיונות ‪ -‬עם נשים שחוו אלימות מצד‬ ‫בן הזוג‪ ,‬אלימות פיזית‪ ,‬רגשית או מילולית‪.‬‬ ‫פרויקט נוסף הוא להביא על הבמה את סיפורם‬ ‫של אנשים מחוסרי דיור‪ .‬כבר העליתי הצגה‬ ‫העוסקת בכך בפסטיבל 'לצאת מהקרון'‪.‬‬ ‫"בהיבט האישי‪ ,‬היום אני יותר פנויה‬ ‫לתהליך של הקמת משפחה אחרי שתהליך‬ ‫העבודה על ההצגה דרש ממני המון‪ .‬זה היה‬ ‫מסע מאוד תובעני‪ ,‬של מסירות‪ ,‬התמדה‬ ‫ונחישות והמון שעות של עבודה ויצירה‪".‬‬

‫ההצגה הבאה‪ :‬ב‪3.11-‬‬ ‫"עדות מהזמן שאחרי"‪ ,‬הצגתה זוכת הפרסים‬ ‫של סנאית בן געש‪ ,‬תועלה בתיאטרון‬ ‫תמונע בתל אביב ב‪ ,3.11-‬בשעה ‪.20.00‬‬ ‫בסיום ההצגה תתקיים שיחה עם הקהל‪.‬‬

‫נפרדו מאיתנו‬ ‫אקרמן שרה‬ ‫גבעת שמואל‬

‫טיירי יונה‬ ‫אבן יהודה‬

‫ספדי חדיגה‬ ‫חיפה‬

‫בוארון רגינה‬ ‫בת ים‬

‫יוסף נדא‬ ‫ג׳וליס‬

‫פלג אסתר‬ ‫רמת גן‬

‫בולר‪-‬קראוזמן ציפורה‬ ‫מרחביה‬

‫ישראל יוני‬ ‫זיכרון יעקב‬

‫פרנקל וולף רינה‬ ‫רמת השרון‬

‫בר צבי שרה‬ ‫ראשון לציון‬

‫כהן יונית‬ ‫מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬

‫קלנברג מרים‬ ‫נס ציונה‬

‫גלזר מרים‬ ‫תל יצחק‬

‫כהן ברכה‬ ‫הרצליה‬

‫שילה מלכה‬ ‫תל אביב‪-‬יפו‬

‫דרור פנינה‬ ‫חיפה‬

‫מור רחל‬ ‫קריית ביאליק‬

‫שפירא יפה‬ ‫חיפה‬

‫וירצבגר שמחה‬ ‫גבעתיים‬

‫נוימן סוזנה‬ ‫כרמיאל‬

‫‪ 26‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬

‫מצבכם התפקודי השתנה?‬

‫זקוקים למטפל‪/‬ת?‬ ‫חושבים על דיור מוגן או בית אבות?‬

‫התקשרו למשרדי הארגון וקבלו‬ ‫בחינם ייעוץ מקצועי‪ ,‬אשר יסייע‬ ‫לכם להתגבר על המכשולים מול‬ ‫המוסדות הממשלתיים‪.‬‬

‫‪03-6918403‬‬

‫מדי שנה מוציא ארגוננו לאור‬ ‫חוברת "געגועים" ובה שירים‬ ‫והגיגים המביעים געגוע ליקירינו‬ ‫אלמנות ויתומים המעוניינים‬ ‫לקחת חלק בפרויקט‪,‬‬ ‫מוזמנים לשלוח עד ל‪01.01.2014-‬‬ ‫טקסטים מתאימים בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪office@idfwo.org‬‬ ‫‪assaf@idfwo.org‬‬

‫רסיס אחרון מחוויר‬ ‫סיפור מאת יובל מורן‬ ‫נכתב בהשראת סיפורה של אמו‪ ,‬נורית מורן‪-‬שריג‪ ,‬ומוקדש לה ולזכרו של‬ ‫בעלה הראשון‪ ,‬רס"ן יוסף שריג ז"ל מבית השיטה שנהרג במלחמת יום הכיפורים‬

‫מזמן לא הייתי בהריון ועדיין כואבת לי‬ ‫הבטן‪ .‬הילדים כבר לא מעירים אותי באמצע‬ ‫הלילה ועדיין לא ישנה טוב‪ .‬הבדיקות יצאו‬ ‫תקינות‪ ,‬אז ממה אני מפחדת? להודות‪ ,‬לשנות‪,‬‬ ‫לפרוק‪ ,‬לפרק‪...‬‬ ‫‪ 25‬שנה אנחנו ביחד‪ .‬אני לובשת את‬ ‫המכנסיים‪ ,‬אבל מרגישה כמו שליטה של‬ ‫מדינה כבושה‪ ,‬צנצנת חמוצים‪ ,‬כלואה בתוך‬ ‫בועה‪ ,‬בובה‪ ,‬לא באמת קובעת‪ ,‬לא עושה מה‬ ‫שרוצה‪ ,‬אני לא עצמי ולא מישהו אחר‪ .‬מה זה‬ ‫עצמי בכלל? תוהה אם יש בי פוטנציאל‪ ,‬אם‬ ‫אני "מספקת את הסחורה"‪ ,‬נותנת דין נותנת‬ ‫חשבון‪ ,‬מרצה המון‪ ,‬לא מרוצה בכלל‪ ,‬מחכה‬ ‫שהקטן יגדל ואז אוכל לקבל החלטה‪ ,‬להביט‬ ‫במראה‪ ,‬שפתון‪ ,‬רימל‪ ,‬סומק‪ ,‬שפתיים‪ ,‬עיניים‪,‬‬ ‫לחיים‪ ,‬לפרוס כנפיים ולהמריא‪ ,‬גם אל עברי‪,‬‬ ‫כמה מר‪ ,‬כמה גורלי‪.‬‬ ‫החבילה כבר מפורקת‪ .‬זאת שהגיעה אלי‬ ‫בדואר לא מציעה לי מציאה גדולה‪ ,‬אבל זאת‬ ‫המציאות‪ .‬הקטן כבר בצבא‪ ,‬הבינונית בטיול‪,‬‬ ‫הגדולה בלימודים‪ ,‬והגדול במדים‪ .‬אני מלאה‬ ‫פחדים‪ .‬הרבה לבד‪ .‬בחדשות אין חדש‪ .‬שוב‬ ‫אינתיפאדה‪ ,‬עוד מעגל‪ ,‬אינסוף‪" ,‬הלנצח‬ ‫תאכל חרב?" כנראה שכן‪ ,‬עוד לא נולד החייל‬ ‫הקרבי שהעביר שירות מלא בלי קרב‪ ,‬זאת‬ ‫האמת‪ .‬הבן שלי בעזה‪ .‬בטלפונים איתו אני‬ ‫שומעת לפעמים את הקולות‪ ,‬ציפור הנפש‬ ‫נסדקת‪ ,‬מתחילה טיפול‪ ,‬ירי תלול מסלול‪,‬‬ ‫אזעקות ושריקות‪ ,‬הפגזות ונפילות‪ ,‬נכנסת‬ ‫למיטה מוקדם‪ ,‬לא מצליחה ממש לישון‪ ,‬אני‬ ‫אקדח טעון געגועים‪ ,‬כל שיר הוא זיכרון בלתי‬ ‫נמנע‪.‬‬

‫***‬

‫רוב היום אני מחוץ לבית‪ ,‬עובדת בגינה‪,‬‬ ‫קפה עם השכנה‪ ,‬יושבת במרפסת‪ ,‬משחקת‬ ‫עם הנכדים תופסת‪ ,‬כמעט ולא דופקים אצלי‬ ‫בדלת‪ .‬גם המשלחת מקצין העיר לא דפקה‬ ‫אצלי בדלת‪ ,‬הם הלכו ישר למזכירות‪ ,‬סיפרו‬ ‫קודם לאבא שלי‪ ,‬לוחם פלמ"ח‪ ,‬ניצול שואה‪,‬‬ ‫חכמים על חזקים‪ .‬נפגשנו על המדרכה‪ ,‬הם‬ ‫היו בדרך אלי‪ ,‬גם אני‪ .‬חזרתי מהמכבסה עם‬

‫‪ 28‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫הבגדים של התינוק‪ .‬ערב קודם לכן היו לי‬ ‫תחושות‪ ,‬קשות‪ .‬זה היה ערב סוכות‪ ,‬אבל לא‬ ‫התחשק לסמדר‪ ,‬הדס ולי לקשט את הסוכה‬ ‫השכונתית‪ ,‬למרות שזה התפקיד שלנו‪ ,‬למרות‬ ‫שזה מוסיף לשמחה‪ ,‬למרות שזה הדבר היחיד‬ ‫שנותר לעשות‪ .‬את הסוכה עצמה‪ ,‬הגברים‬ ‫שלנו הספיקו לבנות בצאת יום כיפור‪ ,‬רגע‬ ‫לפני שיצאו למלחמה‪.‬‬ ‫"תור מי הפעם?" שאלתי בתמימות את‬ ‫אבא‪ .‬חשבתי שהוא רק מסביר למשלחת איפה‬ ‫גרה משפחת‪ ,‬איך הם עומדים בזה‪ ,‬אנשי קצין‬ ‫העיר‪ ,‬בזמן שהם מושיבים משפחות‪ ,‬איך הם‬ ‫לא מפחדים מעין הרע‪ ,‬מבשרי הרעות‪ ,‬דופקי‬ ‫הדלתות‪ ,‬והחיים?‬ ‫"בואי הביתה‪ ",‬אבא הציע בקצרה וקצר לי‬ ‫את חוט השגרה‪ .‬העצים חצי עירומים‪ ,‬העלים‬ ‫ממשיכים ונושרים ואני איתם‪ ,‬קורסת גם‪,‬‬ ‫על כתפו‪ ,‬על כתפם‪ ,‬כורעת בנטל‪ ,‬קורעת‬ ‫עטיפה‪ ,‬פותחת קופסה‪ ,‬סיגריות "קאמל"‪,‬‬ ‫נושמת‪ ,‬קומלת‪ ,‬נושפת‪ ,‬נובלת‪ ,‬כמה דרמה‪,‬‬ ‫קמה‪ ,‬מדליקה רדיו‪ ,‬שומעת קול המוזיקה‪,‬‬ ‫מוזיקה קלאסית‪ ,‬צלילים מרגיעים‪ ,‬נוגעים‪,‬‬ ‫רכים ונוגים‪ ,‬צלילו השמימי של נבל עשור‪.‬‬ ‫דואה כדיה מעל התהומות וצופה מסביבי‬

‫"בסיפורים עליו אני מחיה‬ ‫את חייו‪ ,‬בעצם את מותו‪,‬‬ ‫מאירה את דרכו‪ ,‬מפיצה‬ ‫את שירתו‪ .‬זה ממלא אותי‬ ‫במשהו‪ ,‬סוג של גאווה‪,‬‬ ‫להבה‪ ,‬שליחות‪ ,‬סיפוק‪".‬‬ ‫בעוד ועוד משפחות שכול‪ ,‬אלמנות ויתומים‪,‬‬ ‫והחיטה צומחת שוב‪ ,‬ואין מקום להיות עצוב‪,‬‬ ‫זה חשוב‪ ,‬צריך להמשיך‪ ,‬בדגש על צריך‪ ,‬בדגש‬ ‫על להמשיך‪ ,‬הקיבוץ חייב לעמוד על רגליו‪,‬‬ ‫חייב‪ ,‬וזה מתחיל בך‪ ,‬מצביעים כולם‪.‬‬ ‫אחרי המלחמה דחפו אותי קדימה‪ ,‬לקשר‪,‬‬ ‫לשתיקה‪ ,‬אבל בפנים מועקה‪ ,‬מדחיקה‪ ,‬ליבי‬

‫נותר מדמם‪ ,‬מוצף‪ ,‬רסיס חייו האחרון כבר‬ ‫מזמן החוויר‪ ,‬אבל עודנו חי בי‪ ,‬בבנינו‪ ,‬בינינו‪.‬‬ ‫הצביעו עלי הרבה בימים שאחרי המלחמה‪,‬‬ ‫הרגשתי מסומנת‪ ,‬הרגשתי בודדה‪ ,‬הרגשתי‬ ‫מצורעת‪ .‬היו גם חיבוקים‪ ,‬ניסיונות עידוד‪,‬‬ ‫ידעתי שלא הכל אבוד‪ ,‬יש לי זיכרון‪ ,‬יש לי‬ ‫זכר‪ ,‬יש לי תינוק‪ ,‬זה מחמם וזה מקהה‪ ,‬זה מנחם‬ ‫וזה מקשה‪ .‬התינוק רוצה לינוק‪ ,‬והחלב אולי‬ ‫חמוץ כמו ההרגשה‪ ,‬אולי מלוח כמו הדמעה‪,‬‬ ‫אולי עדיף לתת לו תחליף‪ ,‬גם ככה הוא יצטרך‬ ‫מגיל צעיר ללמוד להסתדר עם מחליפים‪ ,‬אין‬ ‫אבא‪ ,‬יש סבא‪ ,‬יש דוד‪ ,‬יש קיבוץ‪ ,‬יש ארגון‪ .‬אין‬ ‫אבא‪ ,‬אולי נארגן אבא‪ ,‬אבל חורג‪ ,‬מטען חורג‪.‬‬

‫***‬

‫אני נוסעת הרבה לעפולה‪ .‬אוהבת את העיר‬ ‫הזאת‪ ,‬בירת העמק‪ ,‬בית חולים‪ ,‬תחנה מרכזית‪,‬‬ ‫מסע קניות‪ ,‬הסנדלר מול הדואר עם השפם‬ ‫העבה‪ ,‬הפיצוחים בשוק הישן הכי שווה‪ ,‬בנק‬ ‫הפועלים בקצה השדרה‪ ,‬שורת הפלאפלים‬ ‫שבעצמה מתחרה‪ ,‬הנחות לקיבוצים ‪ -‬זה עוד‬ ‫קיים‪ ,‬יום שלישי סוגרים מוקדם‪ ,‬הרהיטים‬ ‫בסמטה‪ ,‬הנקניקייה בפינת הרמזור שהיה פעם‬ ‫היחיד בעיר‪.‬‬ ‫כמעט תמיד אני נוסעת עם אחד הילדים‪,‬‬ ‫או שאני תופסת טרמפ עם מישהו שיוצא‬ ‫מהקיבוץ‪ ,‬אבל קורה לפעמים שאני יורדת‬ ‫עד לתחנה למטה ועולה על האוטובוס בו‬ ‫מתפתחות שיחות‪ .‬חייל ממוצע‪ ,‬מוצא רוסי‪,‬‬ ‫נערה עם קעקועים‪ ,‬סבא עם כיפה סרוגה‪,‬‬ ‫גברת עם סוודר רקמה‪ ,‬זה יכול להיות כל‬ ‫אחד‪ ,‬בתנאי שהוא יושב לבד‪ ,‬מתיישבת ליד‪,‬‬ ‫שואלת מהיכן‪ ,‬איזה עולם קטן‪ ,‬אני מכירה‬ ‫מישהו משם‪ ,‬הפסיכולוגית שלי מטפלת שם‪,‬‬ ‫חנה‪ ,‬שם מבוגר אבל היא בחורה די צעירה‪,‬‬ ‫מכיר? בעלי הראשון נהרג במלחמת יום‬ ‫כיפור‪ ,‬ומאז‪ ,‬פעם בכמה שנים‪ ,‬אני צריכה‬ ‫קצת חיזוקים‪ .‬ואת מאיפה? איזה צירוף מקרים‪,‬‬ ‫בדיוק חזרנו לפני שבוע מנופש של אלמנות‬ ‫השריון‪ ,‬נעמי זילברמן הייתה איתי בחדר‪,‬‬ ‫הבעלים של שתינו לא הכירו‪ ,‬אבל נפלו‬ ‫באותו אזור‪ ,‬רמת הגולן‪ .‬ואתם שניכם‪ ,‬מאיפה‬

‫מגיעים? אה‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬אם אני לא טועה‬ ‫שהרשקו היה נשוי למישהי משם‪ ,‬הוא פשוט‬ ‫ניגן עם בעלי‪ ,‬הראשון‪ ,‬שנהרג‪ ,‬לפני ‪ 30‬שנה‪,‬‬ ‫בטח עוד לא נולדתם‪ ,‬אבל אתם בטח מכירים‬ ‫שיר שהוא כתב‪" :‬אור וירושלים"‪" .‬ראיתי עיר‬ ‫עוטפת אור‪ " .‬משתעלת‪ ,‬מתנצלת‪" ,‬והיא עו‪...‬‬ ‫לה בשלל צ‪...‬בעי הקשת‪".‬‬ ‫אני קצת צרודה‪ ,‬בטח שומעים על הקול שלי‪,‬‬ ‫מצוננת‪ ,‬דווקא לקחתי חיסון לשפעת‪ ,‬מקווה‬ ‫שיעבור מהר‪ ,‬אומרים שזה עוזר‪ ,‬תיקחו גם‬ ‫חיסון‪ ,‬קראתי בעיתון טור של רופא שמאוד‬ ‫ממליץ‪ ,‬היה גם אחד שפחות המליץ אבל לא‬ ‫קראתי את הטור שלו‪.‬‬ ‫בדרך חזרה‪ ,‬השמש נבלעת באופק‪ ,‬אופל‬ ‫בנקיקיי הגלבוע‪ ,‬צלו נשפך על העמק‪ .‬השקט‬ ‫שוב צונח כאן בשמי הערב‪ ,‬וכשהשיר המפורסם‬ ‫הזה שלו מתנגן ברדיו‪ ,‬דממת אשמורת אחרונה‬ ‫בבית‪ .‬דפיקה בדלת תיענה בשתיקה‪ ,‬צלצול‬ ‫טלפון בהשתקה‪ .‬קולי זועק אל השמיים‪" :‬נו‪,‬‬ ‫תנו לשמוע את השיר" כאילו שזה את אהובי‬ ‫יחזיר‪.‬‬

‫הפסיכולוגית שלי הגיעה למסקנה שלא‬ ‫עיכלתי בזמנו את מותו של בעלי הראשון‪ .‬היא‬ ‫ממש גאון‪ ,‬זה ברור‪ ,‬גם הקודמים לה סברו כך‪,‬‬ ‫איך אפשר בכלל לעכל‪ ,‬הרי לא ראיתי‪ ,‬לא‬ ‫זיהיתי‪ ,‬לא חיבקתי‪ ,‬לא נישקתי‪ ,‬לא קברתי‪,‬‬ ‫לא ישבתי‪ ,‬לא נפרדתי‪ ,‬בתוך הכאוס הנורא של‬ ‫המלחמה הארורה לא היה זמן לכאב הפרטי‪ ,‬רק‬ ‫עכשיו‪ ,‬אחרי כל השנים‪ ,‬אני מעזה להתעמת‬ ‫עם האמת‪ ,‬חופרת פנימה‪ ,‬פותחת ומגלה‪ ,‬הרבה‬ ‫מוגלה‪ ,‬מנקה‪ ,‬מחטאה‪ ,‬חוטים ישנים‪ ,‬תפרים‬ ‫חדשים‪ ,‬ריגושים‪ ,‬דחפים כמוסים‪ ,‬אני אישה‬ ‫חמה שמבקשת נחמה‪.‬‬ ‫בסיפורים עליו אני מחיה את חייו‪ ,‬בעצם‬ ‫את מותו‪ ,‬מאירה את דרכו‪ ,‬מפיצה את שירתו‪.‬‬ ‫זה ממלא אותי במשהו‪ ,‬סוג של גאווה‪ ,‬להבה‪,‬‬ ‫שליחות‪ ,‬סיפוק‪ .‬לא יצא לי ממש לחלוק לו‬ ‫כבוד אחרון‪ ,‬אמיתי‪ ,‬זאת היא תודתי‪ .‬לפעמים‬ ‫יוצא לי לחשוב מה היה קורה אילו היה חי היום‪,‬‬ ‫לאן היה מפליג הכישרון שלו ולאן הייתה שטה‬ ‫הסירה המשפחתית שלנו‪ .‬סביר להניח שלא‬ ‫היינו יחד‪ .‬היינו מתנגשים‪ ,‬מתגרשים‪ ,‬שנינו‬

‫רגישים‪ ,‬ספונטניים‪ ,‬אימפולסיביים‪ ,‬לא יציבים‪,‬‬ ‫דומים מדי‪ ,‬אבל הוא הלך ממני צעיר ואהוב‪.‬‬ ‫ככה אני זוכרת אותו‪ ,‬וככה קשה לי לשחרר‪ ,‬גם‬ ‫אחרי עשרות שנים עם מישהו אחר‪.‬‬ ‫החריגות בבניית המשפחה החדשה הובילו‬ ‫להריסת המבנה הארעי‪ .‬לא מפתיע‪ ,‬אפשר‬ ‫להגיד‪ ,‬חריקות היו תמיד‪ ,‬ובכל זאת ‪25‬‬ ‫שנה זה לקח‪ .‬אין בי צער‪ ,‬יש בו כעס‪ ,‬כמו‬ ‫בנישואים כך בגירושים‪ ,‬רגשות שונים‪ ,‬לא‬ ‫מתואמים‪ ,‬לא מתאימים‪ ,‬למרות הילדים‬ ‫המדהימים‪ ,‬הכוונות הטובות‪ ,‬הטועות‪ ,‬טעות‬ ‫בניווט‪ .‬אני מביטה לצדדים‪ ,‬מסתכלת במראה‪,‬‬ ‫רואה לאחור איך הכל התחיל‪ :‬חוף ים‪ ,‬נופש‬ ‫ברוח התקופה‪ ,‬פנויים‪-‬פנויות‪ ,‬והנה הוא בא‪,‬‬ ‫קרב בסתר כאוהב‪ ,‬ההפך הגמור מזה שהלך‪,‬‬ ‫ומשהו בי בכל זאת זרח‪ ,‬הרגשתי את הניצוץ‪,‬‬ ‫את הזיקוק‪ ,‬הייתי זקוקה לעזרה עם הרך‪ ,‬למגע‬ ‫חם‪ ,‬נצצתי בקרביים‪ ,‬התאהבתי‪ ,‬התלהבתי‪ ,‬לא‬ ‫ידעתי שאפשר עוד פעם להרגיש ככה‪ ,‬שוכבת‬ ‫ושוכחת‪ ,‬כובשת אבל לא מנצחת‪ .‬צריכה תיקון‪,‬‬ ‫אישי‪ .‬גם אישי השני כבר לא שלי‪.‬‬

‫מדי שנה מעניק הארגון‬

‫מלגת לימודים‬ ‫ליתומים הלומדים לתואר ראשון או שני‪,‬‬ ‫וכן‬

‫שי נישואים‬

‫ליתומים שנישאו בשנה האחרונה‪,‬‬ ‫העומדים בקריטריונים שנקבעו ע"י הארגון‪.‬‬ ‫ההרשמה לקבלת מלגה או שי נישואים לשנת ‪2017‬‬ ‫תיפתח ב‪ 5-‬באוקטובר ‪ 2016‬ותיסגר ב‪ 1 -‬בינואר ‪.2017‬‬ ‫הגשת בקשות למלגה או שי נישואים השנה‬ ‫באמצעות אתר האינטרנט בלבד!‬ ‫מלגות לימודים‪www.idfwo.org/scholarship :‬‬ ‫שי נישואים‪www.idfwo.org/wedding :‬‬ ‫לבירורים‪ 03-6918403 :‬שלוחה ‪9‬‬ ‫טקס חלוקת המלגות ושי הנישואין ייערך במהלך פברואר או מרץ ‪.2017‬‬ ‫פרטים על הטקס יישלחו בהזמנות לאלו שיימצאו זכאים לקבלת המלגה או השי‪.‬‬ ‫למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬

‫לוגו‬

‫הנחות לחברי הארגון ‪ /‬תיאטראות‬

‫אור יהודה‬

‫היכל התרבות אור יהודה‬

‫‪03-7353555‬‬

‫אור עקיבא‬ ‫אשדוד‬ ‫אשקלון‬ ‫בת ים ‬ ‫באר שבע‬ ‫גבעתיים‬ ‫גני תקווה‬ ‫דרום השרון‬ ‫הרצליה‬ ‫זיכרון יעקב‬ ‫חולון‬ ‫חוף הכרמל‬ ‫חבל מודיעין‬ ‫חצור הגלילית‬ ‫חיפה‬

‫היכל התרבות אור עקיבא‬ ‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬ ‫היכל התרבות אשקלון‬ ‫היכל התרבות בת ים‬ ‫תיאטרון באר שבע‬ ‫תיאטרון גבעתיים‬ ‫מרכז הבמה גני תקווה‬ ‫היכל התרבות מ‪.‬א דרום השרון‬ ‫היכל אמנויות הבמה הרצליה‬ ‫מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬ ‫תיאטרון חולון‬ ‫היכל התרבות חוף הכמל‬ ‫היכל התרבות חבל מודיעין‬ ‫היכל התרבות חצור הגלילית‬ ‫תיאטרון חיפה‬ ‫אתוס חיפה‬ ‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬ ‫היכל התרבות יבנה‬

‫‪04-6361661‬‬ ‫‪08-9568111‬‬ ‫‪08-6718777‬‬ ‫‪03-5080031‬‬ ‫‪08-6266442‬‬ ‫‪03-7325340‬‬ ‫‪03-7375777‬‬ ‫‪03-9005757‬‬ ‫‪1-700-702929‬‬ ‫‪04-6291837‬‬ ‫‪03-5023005‬‬ ‫‪04-9840984‬‬ ‫‪03-7230000‬‬ ‫‪04-6935754‬‬ ‫‪04-8600500‬‬ ‫‪04-8338888‬‬ ‫‪04-6739647‬‬ ‫‪08-9320000‬‬

‫תיאטרון יקנעם‬ ‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬ ‫תיאטרון החאן ירושלים‬ ‫היכל התרבות כפר יונה‬ ‫היכל התרבות כפר סבא‬ ‫היכל התרבות כרמיאל‬ ‫היכל התרבות מודיעין־מכבים־רעות‬ ‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬ ‫היכל התרבות נהריה‬ ‫היכל התרבות נס ציונה‬ ‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית ‪ -‬היכל התרבות ברקוביץ‬ ‫מתנ"ס נשר‬ ‫היכל התרבות נתניה‬ ‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬ ‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬ ‫אולם הקימרון ‪ -‬מ‪.‬א עמק המעיינות‬ ‫אולם תרבות אזורי יפעת‬ ‫היכל התרבות עפולה‬ ‫מתנ"ס פרדס חנה כרכור‬ ‫‪ ‬היכל התרבות פתח תקווה‬ ‫היכל התרבות צפת‬ ‫היכל התרבות קריית גת‬ ‫תיאטרון הצפון‬ ‫היכל התיאטרון קריית מוצקין‬ ‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬ ‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬ ‫היכל התרבות ראשון לציון‬ ‫היכל התרבות העירוני רחובות‬ ‫בית “יד לבנים” רעננה‬ ‫תזמורת סימפונט רעננה‬ ‫מרכז אמנויות הבמה‬ ‫האופרה הישראלית‬ ‫התיאטרון הקאמרי‬

‫‪04-9893401‬‬ ‫‪02-5605748‬‬ ‫‪02-6303600‬‬ ‫‪09-8985111‬‬ ‫‪09-7640810‬‬ ‫‪04-9881111‬‬ ‫‪08-9737330‬‬ ‫‪04-9573050‬‬ ‫‪04-9829733‬‬ ‫‪08-9304001‬‬ ‫‪04-6467468‬‬ ‫‪04-8210875‬‬ ‫‪09-8308811‬‬ ‫‪09-9604757‬‬ ‫‪04-9914717‬‬ ‫‪04-6065862‬‬ ‫‪04-6040575‬‬ ‫‪04-6595797‬‬ ‫‪04-6271420‬‬ ‫‪03-9125222‬‬ ‫‪04-6869626‬‬ ‫‪08-6620864‬‬ ‫‪04-8814814‬‬ ‫‪04-8806000‬‬ ‫‪04-8478163‬‬ ‫‪03-9484841/2‬‬ ‫‪03-9484800‬‬ ‫‪08-9232200‬‬ ‫‪09-7610546‬‬ ‫‪09-7457773‬‬ ‫‪08-9724702‬‬ ‫‪03-6927777‬‬ ‫‪03-6061960‬‬

‫התיאטרון העברי‪-‬בבית ציוני אמריקה‬

‫‪04-6180747‬‬

‫תיאטרון בית ליסין‬ ‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים לאן)‬

‫‪1-800-44-1111‬‬ ‫‪ 03-5270545‬שלוחה ‪209/210‬‬

‫טבריה‬ ‫יבנה‬ ‫יקנעם‬ ‫ירושלים‬ ‫כפר יונה‬ ‫כפר סבא‬ ‫כרמיאל‬ ‫מודיעין‬ ‫מעלות תרשיחא‬ ‫נהרייה‬ ‫נס ציונה‬ ‫נצרת עילית‬ ‫נשר‬ ‫נתניה‬ ‫עכו‬ ‫עמק המעיינות‬ ‫עמק יזרעאל‬ ‫עפולה‬ ‫פרדס חנה־כרכור‬ ‫פתח תקווה‬ ‫צפת‬ ‫קריית גת‪ ‬‬ ‫קריית חיים‬ ‫קריית מוצקין‬ ‫קיבוץ יגור‬ ‫ראשון לציון‬ ‫רחובות‬ ‫רעננה‬ ‫שוהם‬

‫תל אביב־יפו‬

‫‪ 30‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫לוגו‬

‫הטבות לחברי הארגון ‪ /‬מועדון ההטבות‬

‫לבירור פרטי ההטבות היכנסו ל"מועדון ההטבות"‬ ‫באתר הארגון ‪www.idfwo.org/benefits‬‬ ‫או התקשרו ל‪ 03-6918403 -‬שלוחה ‪7‬‬

‫ספטמבר ‪31 2016‬‬

‫ארגון‬ ‫אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‬

‫זכרו את אלו‬ ‫שנותרו מאחור‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תומך באלמנות וביתומי חללי צה"ל וכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תרומות לארגוננו יתקבלו באמצעות אתר האינטרנט שלנו‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬רח' אורנים ‪ 1‬מרכז מסחרי רמת אילן גבעת שמואל‪54052 ,‬‬

‫‪ | www.idfwo.org‬טלפון ‪03-6918403‬‬