חוברת געגועים

‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫האורנים ‪ 1‬גבעת שמואל ‪54052‬‬ ‫טלפון‪03-6918403 :‬‬ ‫פקס‪03-6916483 :‬‬ ‫אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬ ‫דואר אלקטרוני‪office@idfwo.org :‬‬

‫יו"ר‪ :‬נאוה שוהם סולן‬ ‫מנכ"ל‪ :‬יובל ליפקין‬ ‫הפקה‪ :‬אסף מוסמן‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬עדי רמות‬ ‫הדפסה‪ :‬עיטופית‬

‫ארגון‬ ‫אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‬

‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תשע"ו | ‪2016‬‬

‫א עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שתה קפה בספל שקניתי‬ ‫לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫גיטרה אבא שלי כתב שירים הוא אסף בולים הוא אהב לעבוד‬ ‫בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי אהב את החתול שלו אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא אהב לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫אבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא אהב‬ ‫לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שת‬ ‫קפה בספל‬ ‫שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬

‫‪2‬‬

‫תוכן העניינים‬ ‫דבר יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ‪ -‬נאוה שוהם סולן ‬

‫‪3‬‬

‫דבר נשיא מדינת ישראל ‪ -‬מר ראובן (רובי) ריבלין ‬

‫‪4‬‬

‫דבר ראש הממשלה ‪ -‬מר בנימין נתניהו ‬

‫‪5‬‬

‫דבר יו"ר הכנסת ‪ -‬מר יולי אדלשטיין ‬

‫‪6‬‬

‫דבר שר הביטחון ‪ -‬רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון ‬

‫‪7‬‬

‫דבר ראש המטה הכללי ‪ -‬רב‪-‬אלוף גדי איזנקוט ‬

‫‪8‬‬

‫דבר סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה ‪ -‬מר אריה מועלם ‬

‫‪9‬‬

‫זכרונות בקופסאות | מוריה אשכנזי ‬

‫‪10‬‬

‫אני רוצה שתדע | מתן פרץ ‬

‫‪11‬‬

‫אתה לי מאור | סיון גנון ‬

‫‪12‬‬

‫רגעים של צלילות | מעיין עציון ‬

‫‪14‬‬

‫אל מול הפחד הזה | מירב אמתי ‬

‫‪15‬‬

‫בן של נווט | שחר שפר ‬

‫‪16‬‬

‫נשארתי לבד | רעות דהרי ‬

‫‪17‬‬

‫תיק גדול | עדי פרג ‬

‫‪18‬‬

‫תמיד הולך בתוכי | אלון זוהר ‬

‫‪19‬‬

‫עד שהופעת | שרון אזארי יהב ‬

‫‪20‬‬

‫אבא שלי חי | ניצה בר נוי ‬

‫‪22‬‬

‫לא ניפרד בחיים | טלי גולדנברג ‬

‫‪23‬‬

‫הגיוס | מרים אלון שורצבוים ‬

‫‪24‬‬

‫עץ משפחה | אהובה פרי ‬

‫‪25‬‬

‫אבא שהכרתי מתמונות | שמעון דרעי ‬

‫‪26‬‬

‫מחר נהיה חזקים יותר | שרה טרודי ‬

‫‪27‬‬

‫החלק החסר | שאול סמואל ‬

‫‪28‬‬

‫גיבור רק שלי | עדיאל גביאו ‬

‫‪29‬‬

‫אחד מל"ו | יצחק נגר ‬

‫‪30‬‬

‫מוריד את המסכה | יונתן שטרית ‬

‫‪31‬‬

‫האסון שלנו | ענבל גלבוע ‬

‫‪32‬‬

‫החיוך ימחק את העצב | חן יניב ‬

‫‪33‬‬

‫ים השכול | איציק רייכר ‬

‫‪34‬‬

‫ּבְ שֹורת יֹום | איציק רייכר ‬

‫‪35‬‬

‫יום הזיכרון שוב מגיע‪ .‬כמו בכל שנה‪ ,‬אזרחים‬ ‫רבים יגיעו לטקסים קורעי הלב בבתי העלמין‪,‬‬ ‫לחלוק כבוד לקרובים האהובים שהלכו מאיתנו‬ ‫בטרם עת‪ ,‬כשהגנו על החלום הציוני‪ ,‬המדינה‬ ‫היהודית‪ .‬אזרחי ישראל מתאחדים ביום זה‬ ‫מאחורי מסך העצב‪ ,‬כשברקע הסיפורים הרבים‪,‬‬ ‫אולי מדי‪ ,‬של הגיבורים שנפלו למען מולדתם‪,‬‬ ‫אלו שחרפו נפשם למעננו‪.‬‬ ‫זהו יום שמאחד את כל אזרחי המדינה‪ ,‬ובפרט‬ ‫אותנו‪ ,‬משפחות הנופלים‪ .‬הרי אין לנו צורך‬ ‫אמיתי ביום שכזה‪ ,‬כי אנו חיים את האובדן‪,‬‬ ‫יום יום‪ ,‬שעה שעה‪ .‬בכל צומת חשוב בחיינו‪,‬‬ ‫כשהילדים מתגייסים‪ ,‬מתחתנים ומרחיבים‬ ‫את המשפחה‪ ,‬כשאנחנו מצליחים‪ ,‬מתקדמים‬ ‫בקריירה או עצובים וזקוקים לתמיכה ‪ -‬החסר‬ ‫מתעצם ומקבל נוכחות שלא מרפה‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫יום הזיכרון הוא חשוב ‪ -‬אנו מקבלים חיבוק חם‬ ‫מיתר האזרחים‪ ,‬מהמדינה‪ ,‬וחשים שאנחנו לא‬ ‫לבד בכאבינו‪ .‬זהו יום שבו אנו מנחילים בצורה‬ ‫חדה את מורשתנו לדורות הבאים‪ ,‬כשבגנים‪,‬‬ ‫בבתי הספר ובכל מקום עומדים דום בצפירה‪,‬‬ ‫בשיחות על החיילים שנפלו‪ ,‬בהשמעת השירים‬ ‫על אלו שאינם ועוד‪.‬‬ ‫לנו‪ ,‬משפחות הנופלים‪ ,‬יש המון ימים של אבל‬ ‫בשנה‪ .‬גם כשאנחנו מאושרים‪ ,‬החלל בחיינו‬ ‫קיים‪ .‬הפיל הזה תמיד קיים בחדר‪ ,‬הבור שנחפר‬ ‫ברגע אחד לא יתמלא עוד לעולם‪ .‬אנחנו יודעים‪,‬‬ ‫שבזכות יקירינו המדינה הזאת קיימת‪ ,‬בזכותם‬ ‫רובנו ישנים בשקט וללא מורא ופחד‪ .‬אנחנו‬ ‫יודעים שהם הקריבו את עצמם בדיוק למען‬ ‫מטרות אלו‪ ,‬כדי להבטיח את עתידנו בחלקת‬ ‫האלוהים הקטנה שלנו‪ ,‬כאן במזרח התיכון‬ ‫הגועש והרוגש‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה לשמחתנו לא ידענו מלחמה‪,‬‬ ‫אבל עדיין אנחנו שומעים כמעט מדי יום על‬ ‫הטרור שמכה בכל מקום‪ ,‬בארץ ובעולם‪ .‬עדיין‬ ‫חיילים ושוטרים הם מטרה‪ ,‬ועדיין היגון והמוות‬

‫אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקיר‬ ‫לצלם את‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫גדול‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫לאהובי‬ ‫קליטים‬ ‫ת‬ ‫המון‬ ‫היו‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות עבות לאבא‬ ‫בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם ש‬ ‫עט‬ ‫אהב‬ ‫היה‬ ‫אבא‬ ‫תמיד‬ ‫מפוחית‬ ‫לאבא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫חריף‬ ‫יחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא‬ ‫בניחוח‬ ‫טבק‬ ‫עם‬ ‫מקטרת‬ ‫אבא שתה קפה בספל שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן‬ ‫אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במ‬ ‫לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד‬ ‫שלו‬ ‫נהג‬ ‫בעלי‬ ‫החתול‬ ‫ון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה‬ ‫את‬ ‫אהב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫שבת‬ ‫בכל‬ ‫אופנים‬ ‫על‬ ‫אסף בולים הוא אהב לעבוד בגינה אבא רכב‬ ‫בשכונה בעל‬ ‫כדורגל‬ ‫הוא‬ ‫שירים‬ ‫שיחק‬ ‫כתב‬ ‫הוא‬ ‫שלי‬ ‫ספרים‬ ‫אבא‬ ‫המון‬ ‫גיטרה‬ ‫קרא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫יקירי‬ ‫שלי‬ ‫חושך‬ ‫א כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא‬ ‫בחדר‬ ‫אהב לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא‬ ‫כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫כתב סיפורים במחברות‬ ‫מים נזל והשאיר‬

‫אלמנות‪ ,‬אלמנים ויתומים יקרים‪,‬‬

‫מככבים במחוזותינו‪ .‬אנחנו שומעים איך הטרור‬ ‫מתרחב למקומות רבים‪ ,‬כולל מדינות שלא ידעו‬ ‫אירועים מצמררים שכאלה‪ ,‬בהם בני אדם רוצחים‬ ‫סתם בני אדם אחרים‪ ,‬ללא שום סיבה הגיונית‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬לצערנו‪ ,‬חיים עם החשש כבר למעלה‬ ‫מ‪ 100-‬שנה‪.‬‬ ‫ומה בסך הכול אנחנו מבקשים? לחיות בשקט‪,‬‬ ‫לאפשר לילדינו לחיות בארץ המובטחת ולהקים‬ ‫דורות חדשים שימשיכו את דרכנו‪ .‬לחיות במקום‬ ‫בו הפחד אינו קשור למלחמות‪ ,‬מוות ודם‪ .‬לחיות‬ ‫בשלום עם שכנינו‪ ,‬ולא פחות חשוב ‪ -‬בינינו‪ .‬לטוב‬ ‫ולרע‪ ,‬זו מדינתנו‪ .‬אין לנו אחרת‪ .‬זו גם הייתה‬ ‫המחשבה של יקירנו‪ ,‬אהובינו‪ ,‬שאיבדו את חייהם‬ ‫כדי לשמור על המעט שיש לנו‪ .‬לשמור על עצמנו‬ ‫ועל עצמאותנו‪.‬‬ ‫מי ייתן ולא נדע עוד מלחמות עקובות מדם‪ ,‬נחייה‬ ‫חיים שלווים ומשפחת השכול לא תגדל עוד‪.‬‬ ‫נזכור את יקירנו‪ ,‬נזכור ולא נשכח‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬

‫נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬

‫‪3‬‬

‫א עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שתה קפה בספל שקניתי‬ ‫לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫גיטרה אבא שלי כתב שירים הוא אסף בולים הוא אהב לעבוד‬ ‫בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי אהב את החתול שלו אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא אהב לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫אבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא אהב‬ ‫לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שת‬ ‫קפה בספל‬ ‫שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬

‫‪4‬‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬ ‫הימים הללו ‪" -‬הימים הנוראים" של החברה הישראלית ‪-‬טומנים‬ ‫בחובם כאב עמוק‪ .‬כאב האובדן‪ ,‬החלל שלא ניתן למלא‪,‬‬ ‫ההחמצה‪ ,‬ולצידם ‪ -‬כאב הגעגועים‪ .‬הכאבים‪ ,‬גם אם שונים זה‬ ‫מזה‪ ,‬נשזרים זה בזה‪ .‬כאבי העבר‪ ,‬הווה והעתיד‪.‬‬ ‫עבורכם‪ ,‬בני ובנות המשפחה‪ ,‬יום הזיכרון הוא אישי ויומיומי‪.‬‬ ‫בימים הללו העם בישראל כולו מחבק וזוכר אתכם ואת יקירכם‪.‬‬ ‫ביום הזיכרון הלאומי‪ ,‬אנו מבקשים להצטרף לרגע לדיבור‬ ‫המתמיד‪ ,‬היומיומי‪ ,‬שלכם עם אהובכם‪ .‬להסתופף אתכם בצילו‬ ‫של הזיכרון הפרטי‪ ,‬האינטימי‪ ,‬הרוגש בתוככם‪ ,‬לדמוע אתכם על‬ ‫אבדן יקירכם‪.‬‬ ‫אתם‪ ,‬בני המשפחות‪ ,‬מדברים באהובכם יום יום‪ ,‬שעה שעה‪,‬‬ ‫ומדי דברכם בו ‪ -‬גואים הזיכרונות‪ ,‬עולים ומציפים עוד ועוד‪.‬‬ ‫המעיים הומים‪ ,‬הלב מתגעגע‪ ,‬והנפש מוטלת אבלה ודואבת‪.‬‬ ‫האסופה המטלטלת הזו ‪" -‬געגועים" ‪ -‬מאפשרת לכם ולנו‬ ‫לזכור‪ .‬חיוך אחרון‪ ,‬מילות פרידה‪ ,‬אהבות שלא ישובו‪ ,‬הבטחות‬ ‫שלא יתקיימו‪ ,‬חיבוקים חפוזים‪ ,‬געגועים‪ ,‬חיוכים וצחוק מתגלגל‪,‬‬ ‫שתיקה ודממה‪.‬‬ ‫מדינת ישראל כולה מצדיעה להם‪ ,‬לגיבורים שנפלו‪ ,‬וגם לכם‪,‬‬ ‫בני ובנות המשפחות היקרות ‪ -‬לעמידתכם‪ ,‬למאבקכם היומיומי‪,‬‬ ‫ליכולת המופלאה שלכם‪ ,‬לאסוף את הכוחות‪ ,‬להמשיך ולחיות‪.‬‬ ‫המקום ינחם אתכם‪ ,‬בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‪ ,‬ומן השמים‬ ‫תנחמו‪ .‬תהא נשמתם של חללי מערכות ישראל ברוכה וצרורה‬ ‫בצרור החיים‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬

‫ראובן (רובי) ריבלין‬

‫לשכת נשיא המדינה‬ ‫‪Office of the President‬‬

‫שעון הזמן הלאומי משלים עוד שנת תקומה ‪ -‬ישראל מציינת‬ ‫‪ 68‬שנות עצמאות‪ .‬התפתחות המדינה נמשכת בלא הפוגה‪:‬‬ ‫אנחנו בונים אותה‪ ,‬מעצימים את כוחה ומבטיחים את עתידה‪.‬‬ ‫הריבונות המדינית שמאפשרת לנו לשלוט בגורלנו כרוכה‬ ‫בשתיים‪ :‬אחיזה בלתי פוסקת בחרב המגן ונכונות הקרבה מול‬ ‫כל חורש רעה‪.‬‬ ‫השנה האחרונה התאפיינה בעמידה נחושה מול גורמי הטרור‪.‬‬ ‫בהמשך לגלי טרור קודמים במאה השנים האחרונות‪ ,‬גם הגל‬ ‫הנוכחי לובה על ידי הסתה פרועה ורצון לפגוע באזרחים חפים‬ ‫מפשע‪ .‬ישראל ניצבת בחזית המאבק באיסלאם הקיצוני‪ ,‬שנותן‬ ‫רוח גבית למחבלים צמאי הדם‪ .‬מבחינה זאת אין הבדל בין שדה‬ ‫קרב לזירת טרור ‪ -‬בשני המקרים אנו נדרשים לעמידת גבורה‬ ‫כדי להבטיח את ביטחונה ושלומה של המדינה‪.‬‬ ‫במערכה הנוכחית‪ ,‬כבקודמותיה‪ ,‬איבדנו בנים ובנות לובשי‬ ‫מדים ‪ -‬חיילי צה"ל וזרועות הביטחון האחרות‪ .‬היו בהם מי‬ ‫שחתרו למגע והסתערו קדימה‪ ,‬אך נפגעו מיד מרצחים‪ .‬בו בזמן‬ ‫נגדעו חייהם של אזרחים שלווים‪ ,‬שנפלו קורבן לשנאה חסרת‬ ‫מעצורים‪ .‬חוויתי על בשרי את ייסורי האובדן של בן משפחה‬ ‫אהוב‪ .‬אני יודע כמה גדול הכאב ועמוק היגון‪.‬‬ ‫במה אפוא נתנחם? ראשית‪ ,‬בכך שמטרתם של אויבינו לא תצלח‪.‬‬ ‫הם מבקשים להטיל עלינו פחד ולרופף את אחיזתנו במולדת ‪-‬‬ ‫אנחנו מעמיקים שורש במדינתנו ומוכיחים להם שעם ישראל‬ ‫חי וקיים‪ .‬שנית‪ ,‬לוחמינו שנפלו הצילו במותם עשרות ומאות‬ ‫אחרים‪ .‬במחיר חייהם ‪ -‬זדים נהדפו אחור‪ .‬שלישית‪ ,‬אובדן החיים‬ ‫מדרבן אותנו להוסיף חיים ‪ -‬תינוקות נקראים על שמם‪ ,‬מפעלי‬ ‫הנצחה מאירים את דמותם‪ ,‬דורות חדשים הולכים בדרכם‪.‬‬ ‫בני משפחת השכול‪ ,‬אני מברך אתכם על פרסום הדברים‬ ‫שהוצאתם מתחת ידכם לזכר יקיריכם ‪ -‬יקירי האומה‪ .‬בנינו‬ ‫ובנותינו עוברים מכך מרשות היחיד לרשות הרבים‪ ,‬שנוצרים‬ ‫את זכרם לעולמי עד‪.‬‬ ‫חזקו ואמצו‪.‬‬ ‫בברכה‪,‬‬

‫בנימין נתניהו‬

‫אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקיר‬ ‫לצלם את‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫גדול‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫לאהובי‬ ‫קליטים‬ ‫ת‬ ‫המון‬ ‫היו‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות עבות לאבא‬ ‫בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם ש‬ ‫עט‬ ‫אהב‬ ‫היה‬ ‫אבא‬ ‫תמיד‬ ‫מפוחית‬ ‫לאבא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫חריף‬ ‫יחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא‬ ‫בניחוח‬ ‫טבק‬ ‫עם‬ ‫מקטרת‬ ‫אבא שתה קפה בספל שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן‬ ‫אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במ‬ ‫לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד‬ ‫שלו‬ ‫נהג‬ ‫בעלי‬ ‫החתול‬ ‫ון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה‬ ‫את‬ ‫אהב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫שבת‬ ‫בכל‬ ‫אופנים‬ ‫על‬ ‫אסף בולים הוא אהב לעבוד בגינה אבא רכב‬ ‫בשכונה בעל‬ ‫כדורגל‬ ‫הוא‬ ‫שירים‬ ‫שיחק‬ ‫כתב‬ ‫הוא‬ ‫שלי‬ ‫ספרים‬ ‫אבא‬ ‫המון‬ ‫גיטרה‬ ‫קרא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫יקירי‬ ‫שלי‬ ‫חושך‬ ‫א כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא‬ ‫בחדר‬ ‫אהב לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא‬ ‫כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫כתב סיפורים במחברות‬ ‫מים נזל והשאיר‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬

‫ראש הממשלה‬ ‫‪Prime Minister‬‬

‫‪5‬‬

‫א עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שתה קפה בספל שקניתי‬ ‫לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫גיטרה אבא שלי כתב שירים הוא אסף בולים הוא אהב לעבוד‬ ‫בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי אהב את החתול שלו אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא אהב לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫אבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא אהב‬ ‫לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שת‬ ‫קפה בספל‬ ‫שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬

‫‪6‬‬

‫יקיריי‪,‬‬ ‫אני מבקש להוקיר את היוזמה שלהם להוצאת החוברת‬ ‫"געגועים" שכשמה כן היא ומבטאת את עוצמת‬ ‫הגעגועים של האלמנות והיתומים ליקירים שנפלו‬ ‫במערכות ישראל‪ ,‬בדרך מיוחדת זו של שירים והגיגים‪.‬‬ ‫אתם‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ ,‬אינכם זקוקים ליום‬ ‫זיכרון מיוחד‪ ,‬שכן הוא נוכח בקרבכם יום‪-‬יום‪ .‬גם הזמן‬ ‫החולף מעת האסון איננו נחמה של ממש‪ ,‬ולעיתים‬ ‫אף דומה כי הקושי גובר והגעגוע מתעצם‪ .‬לפיכך‪ ,‬טוב‬ ‫אתם עושים בהוצאת חוברת זו הנותנת מקום של ממש‬ ‫לביטוי יצירתי של הגעגוע לבעל או לאבא שכבר לא‬ ‫ישובו‪ ,‬ולמקום המשמעותי שלהם עבורכם‪.‬‬ ‫חוברת זו היא המקום הפרטי שלכם‪ .‬באופן ציבורי‪ ,‬אנחנו‬ ‫מצדיעים לנופלים שנשאו בעול המערכה על תקומתנו‬ ‫ואפשרו לכולנו להוסיף לבנות‪ ,‬להתקיים ולשגשג כאן‪,‬‬ ‫במדינת ישראל‪.‬‬ ‫אני מחבק אתכם‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ ,‬יחד עם כל‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ומחזק את ידיכם ערב יום הזיכרון שהוא יום‬ ‫מורכב וחשוב לכולנו‪ .‬מי יתן ולא נדע עוד צער ויגון‪.‬‬

‫חה"כ יולי (יואל) אדלשטיין‬ ‫יושב‪-‬ראש הכנסת‬

‫יושב ראש הכנסת‬ ‫‪Speaker of the Knesset‬‬

‫מעטים הרגעים בהם חודרת להכרתנו משמעותו‬ ‫העמוקה של הכאב‪.‬‬ ‫מעטים הרגעים בהם למילים יש ממד מרגש‬ ‫כל כך‪ ,‬אישי ועמוק‪ ,‬באופן המטלטל את הקורא‬ ‫ומרעיד את נימי הנפש‪.‬‬ ‫מעטים הרגעים בהם אנו מוצאים עצמנו‬ ‫מפליגים בדמיון ובמחשבות אל מי שלא הכרנו‪.‬‬ ‫מי שהכתיבה אודותיו‪ ,‬ביד אמן ועל ידי אלו אשר‬ ‫היו חלק מרכזי בעולמו‪ ,‬גורמת לנו לחוש שגם‬ ‫אנו היינו חלק מחייו‪.‬‬ ‫החוברת הזו‪ ,‬המשכן של חוברות משנים עברו‪,‬‬ ‫מאפשרת לנו את כל אלו‪ ,‬ואף יותר מכך‪ .‬היא‬ ‫גם מהווה נדבך נוסף ביכולתכם להעניק מעט‬ ‫מנוח ליגון האינסופי‪ ,‬לצער המצמית‪ ,‬לגעגועים‬ ‫החובטים בכם שעה אחר שעה‪ ,‬יום אחר יום‪.‬‬ ‫חלקכם עסק בכתיבה עוד טרם הנקישה בדלת‪.‬‬ ‫ויש מי מכם שהאבדן הובילם להאיר את עולמו‬ ‫המיוחד באמצעות מילים הנוגעות‪ ,‬ואינן מרפות‪.‬‬ ‫מילים המבטאות עולם ומלואו של תחושות‬ ‫ורגשות‪ .‬המילים שלכם‪ .‬אתם‪.‬‬ ‫גם בשנה החולפת הצטרפו‪ ,‬למרבה הצער‪,‬‬ ‫משפחות נוספות למעגל השכול‪ .‬כוס היגון‬ ‫מוסיפה להתמלא דמעות‪ ,‬ומותירה אותנו‬ ‫נטולי מילים‪ 68 .‬שנים נאבקת ישראל על זכותה‬ ‫להתקיים כמדינה יהודית‪ ,‬מושיטה יד לשלום‬ ‫ושואפת להגיע אל המנוחה‪ .‬לצד פסגות שכבשנו‪,‬‬ ‫בזכות הידע והרוח‪ ,‬נבצר מאתנו עדיין להשיב‬ ‫את חרבנו לנדן‪ ,‬כפי שאנו נוכחים בגל הטרור‬ ‫התוקף אותנו בחודשים האחרונים‪ ,‬ובניסיונות‬ ‫של מדינות וארגונים סביבנו לשבש את חיינו‪.‬‬ ‫אנו יודעים להשיב מלחמה שערה ולהרתיע את‬ ‫דורשי רעתנו‪ ,‬כי אין לנו ארץ אחרת‪ .‬אנו נישאר‬ ‫כאן לנצח‪ ,‬אך המחיר שאנו משלמים במהלך‬ ‫הדרך הוא כבד‪ ,‬כבד עד מאוד‪.‬‬

‫אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקיר‬ ‫לצלם את‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫גדול‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫לאהובי‬ ‫קליטים‬ ‫ת‬ ‫המון‬ ‫היו‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות עבות לאבא‬ ‫בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם ש‬ ‫עט‬ ‫אהב‬ ‫היה‬ ‫אבא‬ ‫תמיד‬ ‫מפוחית‬ ‫לאבא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫חריף‬ ‫יחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא‬ ‫בניחוח‬ ‫טבק‬ ‫עם‬ ‫מקטרת‬ ‫אבא שתה קפה בספל שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן‬ ‫אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במ‬ ‫לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד‬ ‫שלו‬ ‫נהג‬ ‫בעלי‬ ‫החתול‬ ‫ון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה‬ ‫את‬ ‫אהב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫שבת‬ ‫בכל‬ ‫אופנים‬ ‫על‬ ‫אסף בולים הוא אהב לעבוד בגינה אבא רכב‬ ‫בשכונה בעל‬ ‫כדורגל‬ ‫הוא‬ ‫שירים‬ ‫שיחק‬ ‫כתב‬ ‫הוא‬ ‫שלי‬ ‫ספרים‬ ‫אבא‬ ‫המון‬ ‫גיטרה‬ ‫קרא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫יקירי‬ ‫שלי‬ ‫חושך‬ ‫א כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא‬ ‫בחדר‬ ‫אהב לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא‬ ‫כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫כתב סיפורים במחברות‬ ‫מים נזל והשאיר‬

‫יקירותיי ויקיריי‪,‬‬

‫אתם‪ ,‬יקירותיי ויקיריי‪ ,‬מהווים עבור כולנו סמל‬ ‫לגדלות נפש ולעוצמה אנושית נדירה בממדיה‪.‬‬ ‫היצירות המופיעות בחוברת זו‪ ,‬לצד היותן‬ ‫מרגשות עד דמעות‪ ,‬הן עדות לכך‪.‬‬ ‫היו חזקים‪ ,‬המשיכו ליצור ולעשות‪,‬‬ ‫שלכם‪,‬‬

‫משה (בוגי) יעלון‬ ‫שר הביטחון‬

‫משרד הבטחון‬ ‫‪Minister of Defense‬‬

‫‪7‬‬

‫א עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שתה קפה בספל שקניתי‬ ‫לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫גיטרה אבא שלי כתב שירים הוא אסף בולים הוא אהב לעבוד‬ ‫בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי אהב את החתול שלו אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא אהב לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫אבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא אהב‬ ‫לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד אבא שת‬ ‫קפה בספל‬ ‫שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬

‫‪8‬‬

‫אלמנות צה"ל‪ ,‬אלמניו ויתומיו‪,‬‬ ‫בימים אלה‪ ,‬ימי הזיכרון והתקומה‪ ,‬עם ישראל עוצר לזכור‬ ‫ולהיזכר בדמותם של אחינו ואחיותינו‪ ,‬אשר עמדו על המשמר‬ ‫בחזית ובעורף‪ ,‬בשגרה‪ ,‬בחירום ובמלחמה‪ ,‬וחירפו נפשם למען‬ ‫ביטחון אזרחי המדינה ותושביה‪ .‬בנופלם‪ ,‬הם הותירו חלל עמוק‬ ‫ובני משפחה שחייהם השתנו לעד‪.‬‬

‫"ּכְ ִד ְמעָה ּתָלּוי ּכֹוכָב ּבְ חַּלֹונ ֵנּו‪,‬‬ ‫ׁשְנ ֵי ּבְ רֹוׁשִים עֹו ְמדִים ּבַ חּוץ‬ ‫עַל הַּמִ שְמָר‪.‬‬ ‫הֵם ֵעדִים‪ ,‬יַלְדִ י‪ְ ,‬לכָל‬ ‫ַּגעְּגּועֵינּו‪ ,‬אֵיְך חִכִ ינּו‬ ‫ׁשְנ ֵינּו ַלּיָקָר!"‬ ‫לאה גולדברג‪" ,‬שנינו מחכים"‬

‫מאז היום שבו השכול נכנס לחייכם‪ ,‬אתם‪ ,‬בני ובנות הזוג‪,‬‬ ‫חיים ללא החצי השני שלכם‪ ,‬מי שנשבעתם לחיות לצדו לעד;‬ ‫חיים עם השאלות והתהיות‪ ,‬עם אתגרים יום יומיים ועם חלל‬ ‫עמוק‪ .‬אתם‪ ,‬הילדים‪ ,‬חיים ללא ההורה שילווה אתכם ברגעים‬ ‫הקטנים והגדולים‪ ,‬שיזכה לראות אתכם גדלים ופורחים‪ ,‬שילווה‬ ‫אתכם ויתגאה בכם‪ .‬אין כאב שישווה לזה‪ ,‬אין מילים לתאר את‬ ‫הגעגוע שאינו קהה גם בחלוף הזמן‪ .‬אתם‪ ,‬שמחכים ליקר שלא‬ ‫ישוב עוד‪ ,‬מתמודדים עם הכאב בתעצומות נפש אדירות‪ ,‬קמים‬ ‫מהשכול ושואבים את הכוחות להמשיך בחיים‪.‬‬ ‫בעמודי חוברת זו אתם נוגעים בזיכרון‪ ,‬משרטטים בדיו את‬ ‫דמותם של הנופלים וחוזרים בגעגוע עז להורים ולבני הזוג – למי‬ ‫שהם היו ולחיים שהיו לכם יחד‪ .‬בסיפורים‪ ,‬בציורים ובשירים‬ ‫פרי עטכם‪ ,‬אתם מעלים על הדף את המילים שלא הספקתם‬ ‫לומר ואת הרגעים והזיכרונות שאתם נושאים איתכם‪ .‬בכך אתם‬ ‫מאפשרים לנו להתבונן בחייכם אז והיום ולהבין מה יקירכם‬ ‫היה בעבורכם ובעבור כל אחד ואחד מאיתנו‪.‬‬ ‫צה"ל כואב את בניו ובנותיו שנפלו‪ ,‬נושא את מורשתם וממשיך‬ ‫את המשימה שלמענה פעלו ובעבורה חירפו נפשם – משימת‬ ‫ההגנה על העם ועל הבית‪ .‬אנו נמשיך לצעוד ברוח השליחות‬ ‫ובדרך הנחישות שהתוו לנו רעינו הנופלים ונפעל באחריות‬ ‫ובמקצועיות מול כל אתגר שיבוא לפתחנו‪.‬‬ ‫יקיריי‪,‬‬ ‫אהוביכם קשרו את חייהם בצבא ההגנה לישראל ובנופלם‬ ‫נקשר גם קשר חזק בינינו‪ .‬מתוך האחריות והרעות שאיחדה‬ ‫אותנו בשירותנו‪ ,‬נוסיף למלא את הבטחתנו האחרונה לרעינו –‬ ‫לעמוד לצדכם‪ ,‬לחבק אתכם ולהיות לכם כתף תומכת‪.‬‬ ‫יהי זכר הנופלים ברוך‪.‬‬ ‫רב‪-‬אלוף גדי איזנקוט‬ ‫ראש המטה הכללי‬

‫כמדי שנה‪ ,‬עת שהאומה עוברת מחול לקודש ניצבים אזרחי‬ ‫המדינה כגוף אחד בבתי הקברות והחלקות הצבאיות‪ ,‬מוקפים‬ ‫מצבות אבן ומתחתיהן עולם ומלואו בכדי לזכור את חללי‬ ‫מערכות ישראל שנפלו למען הגנת הארץ‪.‬‬ ‫בימים אלה‪ ,‬עת הפריחה של פרח הדם עם אודם הפרג פורצת‬ ‫מהאדמה‪ ,‬דגל האומה מורד לחצי התורן ומשמר הכבוד נמתח‬ ‫מ"נוח" ל"דום"‪ ,‬מתעטפת מדינה שלמה באווירה של קדושת זיכרון!‬ ‫אומה עצובה‪ ,‬כואבת וזוכרת את זכר יקיריה‪ ,‬הצפירה המצמררת‬ ‫תפלח כל לב ותיצור אווירה‪-‬חרישית וקודרת‪.‬‬ ‫בבתי הקברות תתייצב קהילת אזרחים מלוכדת‪ ,‬המון אדם‬ ‫צפוף‪ ,‬שלוב זרועות בדממה אפופת צער יחלוק דמעותיו‪ ,‬קברי‬ ‫חללים יתעטפו בצרור פרחים‪ ,‬נר זיכרון ודגל הלאום המלווה‬ ‫בסרט שחור ועליו אותיות ה"יזכור"‪.‬‬ ‫מדינה שלמה תהפוך לגוף שאחד מאבריו נכרת והותיר אחריו‬ ‫לנצח פצע פתוח ולב מדמם‪ .‬לא בכדי קוראים אנו לנופלים‬ ‫"חללים" על שם הבורות שנוצרים‪ ,‬וכדברי חז"ל "אין בור‬ ‫מתמלא מחוליתו"‪-‬בור גדול שמתמלא באדמה אינו מתמלא‬ ‫מעצמו‪ -‬את החלל שנוצר בנפשותיכם לא ניתן למלא‪.‬‬ ‫הרגעים הקשים אינם בימים אלה‪ ,‬שכולם אבלים‪ ,‬אלא בכל יתר‬ ‫‪ 364‬ימות השנה כשעולם כמנהגו נוהג‪.‬‬ ‫יקיריי‪ ,‬קדושת הכאב רבת משמעות עבור כולנו‪ ,‬ככל שגוברת‬ ‫נעשה הציווי שחל עלינו נוקב וחד יותר להמשיך לזכור‪ ,‬להזכיר‬ ‫ולא לשכוח את שהיו יקיריכם‪-‬יקירינו‪.‬‬ ‫אגף משפחות והנצחה מתחייב להמשיך בחובתו המוסרית‬ ‫לשמר זכר היקירים‪ ,‬גם כאשר הצפירה לא תושמע‪ ,‬דגלי הלאום‬ ‫יחזרו לראש התורן‪ ,‬שלהבת הנרות תכבה והימים יחזרו מימי‬ ‫הקודש לחול‪ -‬כי זו מחויבותנו ולאורה אנו פוסעים‪.‬‬ ‫יהי זכר הנופלים ברוך‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫אריה מועלם‬ ‫סמנכ"ל ור' אגף משפחות והנצחה‬

‫אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך יקיר‬ ‫לצלם את‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫גדול‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫לאהובי‬ ‫קליטים‬ ‫ת‬ ‫המון‬ ‫היו‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות עבות לאבא‬ ‫בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם ש‬ ‫עט‬ ‫אהב‬ ‫היה‬ ‫אבא‬ ‫תמיד‬ ‫מפוחית‬ ‫לאבא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫חריף‬ ‫יחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא‬ ‫בניחוח‬ ‫טבק‬ ‫עם‬ ‫מקטרת‬ ‫אבא שתה קפה בספל שקניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן‬ ‫אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במ‬ ‫לקרוא עיתון בכורסה שאהב במיוחד‬ ‫שלו‬ ‫נהג‬ ‫בעלי‬ ‫החתול‬ ‫ון ספרים הוא שיחק כדורגל בשכונה‬ ‫את‬ ‫אהב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫שבת‬ ‫בכל‬ ‫אופנים‬ ‫על‬ ‫אסף בולים הוא אהב לעבוד בגינה אבא רכב‬ ‫בשכונה בעל‬ ‫כדורגל‬ ‫הוא‬ ‫שירים‬ ‫שיחק‬ ‫כתב‬ ‫הוא‬ ‫שלי‬ ‫ספרים‬ ‫אבא‬ ‫המון‬ ‫גיטרה‬ ‫קרא‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫יקירי‬ ‫שלי‬ ‫חושך‬ ‫א כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא‬ ‫בחדר‬ ‫אהב לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שעון גדול אבא‬ ‫כתם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫כתב סיפורים במחברות‬ ‫מים נזל והשאיר‬

‫אלמנות ויתומים יקרים‪,‬‬

‫"‪....‬כולנו רקמה אנושית‬ ‫אחת חיה‬

‫ואם אחד מאיתנו‪ ,‬הולך‬ ‫מעמנו‬ ‫משהו מת בנו‪ -‬ומשהו‬ ‫נשאר איתו ‪"..‬‬ ‫(מוטי המר)‬

‫‪9‬‬

‫חדר חושך יקירי קרא ה‬ ‫תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם‬ ‫קטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא‬ ‫בוד בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא של‬ ‫רים הוא אסף בולים הוא אהב לע‬ ‫עבות לאמא היו המון תקליטים לאהובי היה שע‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫רגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב‬ ‫קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫בניחוח חריף לאבא תמיד היה ע‬

‫רס"ר יאיר אשכנזי‬ ‫‪ 27.07.2014‬בן ‪ 36‬בנופלו‬

‫זכרונות בקופסאות |‬ ‫זכרונות נעים‬ ‫זכרונות נאים‪.‬‬ ‫בין ארגזי כלים‪,‬‬ ‫בין השמיכות והצעצועים‪,‬‬ ‫הדפים והתמונות‪...‬‬ ‫מתחברות להן מילים‪ ...‬של שנים‪...‬‬ ‫זנים שונים של זכרונות‬ ‫שנים של חופש‪ ,‬רווקות‪ ,‬תקווה ואהבות‪..‬‬ ‫שנים של חברות נפש עמוקה‬ ‫שנים בהן שאפנו יחדיו את האביב‬ ‫ואת ריחו של הסתיו‪...‬‬ ‫על מרפסת לאור הנר או לאור כוכב‪.‬‬

‫מוריה אשכנזי‬ ‫בכל ארגז טמונות המחשבות‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬שלך‪ ,‬של ילדינו‪...‬‬ ‫של מה שרצינו יחדיו להיות‪...‬‬ ‫עם אותם הזכרונות יחמץ הלב כשיסגרו אחרינו הדלתות‪.‬‬ ‫כסופה של הצגה מוצלחת ונעימה‪,‬‬ ‫ירד מסך עשן על הלב מלא כאב‬ ‫ויישארו ממך עמוק בליבנו‬ ‫צרובים בתוך עורנו ‪ -‬אורך יאיר והזכרונות‬ ‫ומילותיך האחרונות‪...‬‬ ‫זריחה!!! ‪ ...‬צריך לראות!‬

‫זכרונות של תכניות שלא ישובו להיות‪...‬‬ ‫טיפחנו בית‪ ,‬תחביבים והריונות‪...‬‬ ‫גידלנו יחד תינוקות וגדלנו בעצמנו להיות‪...‬‬ ‫להתמודד יד ביד עם חוויות‪,‬‬ ‫הרוב טובות ובחלקן לא בחרנו להיות‪..‬‬ ‫בנינו בחום יד ביד פיסה אחר פיסה ‪...‬‬

‫‪10‬‬ ‫מוריה אשכנזי‪ ,‬אלמנתו של יאיר אשכנזי ז"ל שנפל במבצע "צוק איתן'‬

‫דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫של‬ ‫שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא‬ ‫לי אהב את החתול שלו אבא שיחק‬ ‫ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך‬ ‫עון גדול אבא אהב לצלם את אמא‬ ‫יתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק‬ ‫במיוחד אבא שתה קפה בספל שקנ‬ ‫תם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬ ‫עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כ‬

‫אני רוצה שתדע |‬

‫מתן פרץ‬

‫אבא‪ ,‬זאת הפעם הראשונה שאני כותב לך מאז שעזבת‪.‬‬ ‫אני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל או מה להגיד‪,‬‬ ‫מה‪ 13-‬ימי זיכרון האלה שעברתי‪.‬‬

‫רס"ר אלון פרץ‬ ‫‪ 06.08.2002‬בן ‪ 26‬בנופלו‬

‫האמת שככל שאני מתבגר‪,‬‬ ‫אני קולט יותר ויותר מה זה בעצם החיסרון של אבא בחיים‪.‬‬ ‫מה זה לראות את הבן אדם הכי חזק בחיים שלך‪,‬‬ ‫נשאר לבד ופשוט נשבר‪ ,‬מתפורר‪.‬‬ ‫יום הזיכרון הזה היה קצת יותר קשה משאר ימי הזיכרון‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬קרו דברים משמעותיים בחיים שלי‪,‬‬ ‫דברים ששאלתי את עצמי למה אתה לא פה עכשיו?‬ ‫למה אחי הקטן צריך לעבור בר מצווה בלי אבא‬ ‫שילמד אותו להפוך לגבר‪.‬‬ ‫שיראה לו את הדרכים הנכונות ויתקן אותו‪.‬‬ ‫אבל כנראה‪ ,‬שהגורל הכתיב חיים אחרים‪.‬‬ ‫אני רוצה שתדע‪,‬‬ ‫שלפעמים אני מרגיש שאתה ממש איתי בחיים האלה‪,‬‬ ‫שאתה עוזר לי בדחיפה קטנה מלמעלה‪.‬‬ ‫בינתיים אני מתבגר לאט לאט ולומד הרבה עליך‪,‬‬ ‫על מי שהיית‪ ,‬על החלל הענק שהותרת כאן‪.‬‬

‫במשך השנים האלה‪,‬‬ ‫כשאתה גדל בלי אבא‪,‬‬ ‫אתה מתבגר מהר מדי‬ ‫וככה אתה גם לומד דברים על החיים‪..‬‬ ‫דברים שאולי מוקדם ללמוד‪,‬‬ ‫אבל אני שמח שלמדתי אותם‪.‬‬ ‫למדתי להסתכל על הדברים הקטנים בחיים‪,‬‬ ‫ולהעריך אותם טוב טוב‪.‬‬ ‫למדתי לנצל כל רגע בחיים‪,‬‬ ‫וליהנות ממנו‪.‬‬ ‫למדתי להעריך את המשפחה האדירה שקיבלתי‪.‬‬ ‫ויותר מהכל‪ ,‬למדתי מהסיפורים עליך‪,‬‬ ‫מהתמונות‪ ,‬להיות שמח תמיד‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬אני גאה להיות הבן שלך ואני גאה בך‪.‬‬ ‫תודה על הכל‪.‬‬

‫‪11‬‬ ‫מתן פרץ‪ ,‬בן ‪ ,16‬בנו של אלון פרץ ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫אתה לי מאור |‬

‫סיון גנון‬

‫מישר מאור גנון‬ ‫‪ 02.12.2010‬בן ‪ 27‬בנופלו‬

‫מכתב קטן‪,‬‬ ‫לאיש אחד רחוק מכאן‪...‬‬ ‫שביום אחד‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬הפך לחלל‪ ,‬גיבור‪ ,‬מלח הארץ‪ ,‬שם חרוט על אבן או אנדרטה‪,‬‬ ‫מפקד נערץ וחלק מההיסטוריה של מדינת ישראל ושל אסון לאומי‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬ביום הזיכרון הפרטי שלי‪ ,‬בחיים שלי‪ ,‬הפרטיים‪ ,‬האישיים ‪ -‬אתה שוב מאורי‪,‬‬ ‫בעלי‪ ,‬האבא של הילה‪ ,‬הבחור החתיך עם החיוך השובה‪ ,‬ההוא שכבש אותי במבט‪...‬‬ ‫האיש שחלק איתי חיים‪ ,‬ישן לצדי והקים איתי משפחה‪ ,‬האיש שאהב אותי ללא‬ ‫גבולות‪ ,‬האיש שהיה כל עולמי‪ .‬האיש שחלם חלומות שנראו גדולים והם כל כך‬ ‫טריוויאליים ופשוטים‪...‬‬ ‫לא רצית הרבה‪...‬להביא עוד ילד לעולם‪ ,‬לגור בבית שקנינו בגן יבנה‪ ,‬קצת לראות את‬ ‫העולם‪ ,‬לשרת את המדינה ולהתקדם במישור הפיקודי‪ ,‬ללבוש מדים‪ ,‬לקום לעבודה‬ ‫בבוקר ולחזור הביתה‪ ,‬לבית שלנו‪...‬לעת ערב‪ .‬אני כבר תיכף בת ‪ 32‬ואתה נותרת בן ‪,27‬‬ ‫הרבה זמן עבר מאז חיבקתי אותך בפעם האחרונה‪ ,‬אך לא אשכח את החיבוק הזה‪...‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫המון דברים קורים‪ ,‬אני מתבגרת ואתה נשאר כל כך יפה וצעיר‪ ,‬עם פנים מוארות‬ ‫בתמונה‪ ,‬פנים דוממות‪ .‬לעיתים נדמה לי שאתה מחייך אליי‪ ,‬לעיתים לא‪ .‬בין הדמעות‬ ‫בא לי לצחוק ולהיזכר בכל מה שהיינו עושים יחד‪ .‬היינו זוג מאוהב והכל היה כל כך‬ ‫תמים‪ .‬כל כך אהבתי את הילד שבך‪ .‬אפילו בחתונה שלנו במקום לנשק אותי‪ ,‬נישקת‬ ‫את הרב‪ ...‬זה היה כל כך אופייני לך‪ .‬באמצע הריקוד שלנו‪ ,‬עזבת אותי והלכת לרקוד‬ ‫עם כולם‪ .‬היית כל כך שמח ואפילו לא שמת לב‪ ,‬והבטחתי שאני אזכיר לך את זה עד‬ ‫יומך האחרון‪...‬יומך האחרון כבר היה ואני לא רוצה להפסיק‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫כל כך הרבה קרה כאן והייתי כל כך רוצה לדבר איתך‪ ,‬לספר לך ולהסביר‪ .‬לשאול‬ ‫סיון גנון‪ ,‬אלמנתו של מאור גנון ז"ל שנספה באסון השריפה בכרמל‬

‫אני תוהה האם אתה כאן‪ ,‬האם אתה רואה ואתה שותף להכל? או‬ ‫אולי מקווה שכך הם פני הדברים‪ ,‬אחרת‪ ...‬האם הכל נגמר? האם‬ ‫רק המנגינה של השיר שנכתב עליך ממשיכה להתנגן? אין בזה‬ ‫היגיון‪ ,‬הרי חיים שלמים לא יכולים לעצור ברגע אחד‪ .‬הכל‬ ‫המשיך‪ ,‬כולם המשיכו‪ ...‬ואתה?‬ ‫דבר אחד בטוח‪ ,‬אתה ממשיך לחיות איתי‪ .‬בכל נשימה שלי‪,‬‬ ‫בכל תחושה‪ ,‬בכל סיטואציה‪ ,‬בכל רגע‪ ,‬כשאני מתעוררת‪,‬‬ ‫כשאני עובדת‪ ,‬כשאני שרה‪ ,‬כשאני יוצאת לבלות‪ ,‬כשאני‬ ‫עצובה‪ ,‬כשאני מאושרת‪ ,‬כשאני אוהבת‪ ,‬כשאני נאהבת‪ ,‬כשאני‬ ‫סיון‪ ...‬וסיון היא חיים שלמים‪ .‬אלמנתו של מאור‪ ,‬בת הזוג של‬ ‫זיו‪ ,‬אמא של הילה‪ ,‬ולפעמים גם אני רק ילדה בעצמי‪.‬‬ ‫בכלל הטייטל הזה "אלמנה" ‪ -‬לפעמים נשמע לי קצת‬ ‫רציני מדי‪ ,‬כי גם אני רק אישה רגילה שחיה חיים‪,‬‬ ‫קצת מורכבים אבל יש בהם הכל‪ .‬ואני‬ ‫גאה בכל מה שיש לי‪ ,‬בטוב וברע‪,‬‬ ‫ואני גאה בך על כל מה שהיית ועל‬ ‫כל מה שאתה‪ ,‬ואתה לי ארץ‪ ,‬אתה‬ ‫לי חיים‪ ,‬אתה לי מאור‪.‬‬

‫עבות לאבא היו המון‬ ‫רות‬ ‫מחב‬ ‫ב‬ ‫רים‬ ‫סיפו‬ ‫כתב‬ ‫אבא‬ ‫צייר‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫חית‬ ‫מפו‬ ‫ב‬ ‫אבא שיחק שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן‬ ‫ושך יקירי קרא המון‬ ‫ח‬ ‫חדר‬ ‫ב‬ ‫צמו‬ ‫בע‬ ‫נות‬ ‫תמו‬ ‫פתח‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫הוא‬ ‫אותי‬ ‫ו‬ ‫אמא‬ ‫את‬ ‫קליטים לאהובי היה שעון גדול אבא אהב לצלם‬ ‫לו ליום ההול־‬

‫אותך מה אתה חושב על הכל? מה אתה חושב על הבת שלך‪ .‬אין רגע שאני מביטה בה‬ ‫ולא חושבת עליך‪ ...‬אי אפשר שלא‪ ,‬יש לה את אותו הקול‪ ,‬אותו המבט‪ ,‬אותו הדיבור‪ ,‬היא‬ ‫מקסימה כמוך ולפעמים מעצבנת בדיוק כמוך! היא רק בת ‪ 8‬ולפעמים נדמה שאני ממש‬ ‫שומעת את התשובות המתחכמות שלך‪ ...‬והיא כל כך יפה‪ ...‬בדיוק כמוך‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫זאב עציון‬ ‫‪ 26.08.2014‬בן ‪ 55‬בנופלו‬

‫רגעים של צלילות |‬

‫מעיין עציון‬

‫אבא‪,‬‬ ‫אני לא יודעת מאיפה להתחיל‪..‬‬ ‫אני רק חושבת להעלות את הפוסט הזה ומתחילות לרעוד לי הידיים‪.‬‬ ‫כשאני חושבת עליך בהקשר של יום הזיכרון‪ ,‬אני חושבת על היום הלחוץ הזה שעבר עליך כל שנה‬ ‫מחדש ‪ -‬לדאוג שההגברה תהיה מוכנה בבית הקברות לטקס‪ ,‬ושהצפירה תופעל בזמן‪ ,‬ואיך שנגמר‬ ‫בבית הקברות‪ ,‬להעביר הכל לטקס בדנגור‪ ,‬וחשוב לוודא שהצבא גם מוכן לאירוע‪ ,‬כי בכל זאת‪ ,‬זה‬ ‫ממש על הגבול‪ ...‬ומדנגור למפקד אש בקיבוץ‪ ,‬ואולי השנה יקשיבו לך והכתובות יידלקו בשרשרת ולא‬ ‫יצטרכו להדליק אחת אחת‪...‬‬ ‫אבל השנה זה שונה‪ ,‬כי אתה בצד השני של הטקס‪ .‬ואני אפילו לא נמצאת‪ ,‬ככה שעוד יותר קשה לי‬ ‫לדמיין איך זה ייראה‪...‬‬ ‫אני מודה שהמרחק קצת מנתק אותי מהמציאות‪ ,‬וגם ברגעים ששוב נופל האסימון‪ ,‬אני שוב כאילו‬ ‫מתעוררת ומנסה להבין אם זה אמיתי‪ .‬זה קשה להאמין כי אני עוד יכולה לשמוע את הקול שלך עם‬ ‫השיעול הזה‪ ,‬וההבעות פנים ותנועות גוף כל כך ברורות ומוחשיות‪ ,‬שבאמת קשה להבדיל‪ .‬ברגעים של‬ ‫צלילות‪ ,‬כשאני מצליחה להפנים‪ ,‬אני הכי מתגעגעת בעולם!‬ ‫רצית להצטרף אליי לחלק מהטיול‪ ,‬אז תדע שעכשיו אתה איתי לכל אורכו!‬ ‫אוהבת ומתגעגעת הכי הכי‪.‬‬

‫‪14‬‬ ‫מעיין עציון‪ ,‬בתו של זאב עציון ז"ל‪ ,‬רכז הביטחון של נירים שנפל במבצע 'צוק איתן'‬

‫אל מול הפחד הזה |‬

‫משפילה מבט‪ ,‬מלחשת בלאט‬ ‫אל מול הפחד ההוא‬ ‫המשתק‬

‫בצעדים איטיים צמוד לכתלים‪.‬‬

‫כבר הרבה אחרי חצות התמונות עולות וחודרות‬ ‫מילים הופכות לתפילות‬ ‫הלוויות‬

‫אל מול הפחד הזה‬ ‫לבד בחשיכה‬

‫מילים מבולבלות‬ ‫שבעיקר מכסות‪.‬‬

‫מלאך המוות‬

‫עוטה מדים או תכריכים‬

‫את שניהם פגשתי‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫מירב אמתי‪ ,‬אלמנתו של ירון אמתי ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה‬

‫רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי‬ ‫אבא‬ ‫גינה‬ ‫ב‬ ‫בוד‬ ‫לע‬ ‫אהב‬ ‫הוא‬ ‫לים‬ ‫בו‬ ‫אסף‬ ‫הוא‬ ‫רים‬ ‫שי‬ ‫בא שלי ניגן בגיטרה אבא שלי כתב‬ ‫צייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫חית‬ ‫מפו‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫הוא‬ ‫לול‬ ‫לצ‬ ‫אהב‬ ‫עלי‬ ‫ב‬ ‫מט‬ ‫אהב את החתול שלו אבא שיחק שח‬ ‫לפתח תמונות בעצמו בחדר‬ ‫אהב‬ ‫הוא‬ ‫אותי‬ ‫ו‬ ‫אמא‬ ‫את‬ ‫צלם‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫דול‬ ‫ג‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫בות לאבא היו המון תקליטים לאהובי‬ ‫וחד אבא שתה קפה בספל‬ ‫במי‬ ‫אהב‬ ‫ש‬ ‫רסה‬ ‫בכו‬ ‫תון‬ ‫עי‬ ‫רוא‬ ‫לק‬ ‫נהג‬ ‫עלי‬ ‫ב‬ ‫כונה‬ ‫בש‬ ‫רגל‬ ‫שך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫מים נזל והשאיר כתם של‬ ‫לפע‬ ‫ש‬ ‫כיס‪,‬‬ ‫ב‬ ‫עט‬ ‫היה‬ ‫מיד‬ ‫ת‬ ‫אבא‬ ‫ל‬ ‫ריף‬ ‫ח‬ ‫חוח‬ ‫בני‬ ‫טבק‬ ‫קניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם‬ ‫הוא אהב לעבוד בגינה‬ ‫לים‬ ‫בו‬ ‫אסף‬ ‫הוא‬ ‫רים‬ ‫שי‬ ‫כתב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫טרה‬ ‫בגי‬ ‫ניגן‬ ‫שלי‬ ‫יו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא‬ ‫ניגן במפוחית אבא‬ ‫הוא‬ ‫לול‬ ‫לצ‬ ‫אהב‬ ‫עלי‬ ‫ב‬ ‫מט‬ ‫שח‬ ‫יחק‬ ‫ש‬ ‫אבא‬ ‫שלו‬ ‫תול‬ ‫הח‬ ‫אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא שלי אהב את‬ ‫את אמא ואות‬ ‫צלם‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫דול‬ ‫ג‬ ‫שעון‬ ‫היה‬ ‫הובי‬ ‫לא‬ ‫טים‬ ‫קלי‬ ‫ת‬ ‫המון‬ ‫ייר אבא כתב סיפורים במחברות עבות לאבא היו‬

‫מירב אמתי‬

‫רס"מ ירון אמתי‬

‫‪ 13.08.2006‬בן ‪ 45‬בנופלו‬

‫חדר חושך יקירי קרא ה‬ ‫תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם‬ ‫קטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא‬ ‫בוד בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא של‬ ‫רים הוא אסף בולים הוא אהב לע‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שע‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫רגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב‬ ‫קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫בניחוח חריף לאבא תמיד היה ע‬ ‫רס"ן אביאור שפר‬ ‫‪ 06.10.2009‬בן ‪ 36‬בנופלו‬

‫בן של נווט |‬

‫שחר שפר‬

‫אבא‪,‬‬ ‫עברו שש שנים‪ .‬אנשים כל הזמן אומרים לי שאני עדיין קטן‪ ,‬ושש שנים זה בעצם מעט‬ ‫מאוד זמן‪ ,‬אבל זה בטוח לא נכון‪ .‬אפילו שהזמן עובר מהר‪ ,‬אפשר להרגיש כמה זמן אתה‬ ‫כבר לא איתנו‪.‬‬ ‫הכל השתנה כל כך בשש שנים‪ ,‬הבית שעזבת‪ ,‬ואנחנו‪ .‬בכל יום שעובר אנחנו גדלים‬ ‫ומשתנים‪ ,‬אבל אנחנו לא מפסיקים להתגעגע‪ .‬הלוואי שהיית יכול לבוא‪ ,‬אפילו רק ליום‬ ‫אחד‪ ,‬ולהתרשם ממה שנהיינו‪ .‬בטח לא היית אומר שאנחנו מושלמים‪ ,‬אבל אני בטוח‬ ‫שהיית גאה‪.‬‬ ‫כשהתיישבתי לכתוב לך‪ ,‬מצאתי את עצמי עם הרבה פחות מוטיבציה לעשות זאת מאשר‬ ‫בשנים הקודמות‪ .‬זה בטח קרה בגלל הזמן שעבר‪ .‬אבל אני רוצה שתדע שזה לא אומר דבר‪.‬‬ ‫אני עדיין מתגעגע‪ ,‬בדיוק כמו שהתגעגעתי יום אחד או שנה אחת אחרי שהלכת‪ ,‬אם לא‬ ‫יותר מכך‪ .‬חפצים שלך שנמצאים בבית‪ ,‬ואני משתמש בהם או מסתכל עליהם לפעמים‪,‬‬ ‫כמו הקלמר שלך (שכבר הספקתי לאבד)‪ ,‬או אוסף המטבעות‪ ,‬או המחשבון‪ ,‬תמיד מעלים‬ ‫בי זיכרונות‪ ,‬וכשאמא אומרת לי שאני "נווט בן של נווט" זה תמיד מעלה בי גאווה‪.‬‬ ‫אני מקווה שאתה יושב עכשיו למעלה‪ ,‬מתבונן‪ ,‬ומחייך‪.‬‬ ‫שחר‬

‫‪16‬‬ ‫שחר שפר‪ ,‬בן ‪ ,15‬בנו של אביאור שפר ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫של‬ ‫שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא‬ ‫לי אהב את החתול שלו אבא שיחק‬ ‫ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך‬ ‫עון גדול אבא אהב לצלם את אמא‬ ‫יתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק‬ ‫במיוחד אבא שתה קפה בספל שקנ‬ ‫תם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬ ‫עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כ‬

‫נשארתי לבד |‬

‫סמ"ר כפיר דהרי‬

‫רעות דהרי‬

‫‪ 04.08.2013‬בן ‪ 23‬בנופלו‬

‫בכל לילה אני שומעת אותך‪ ,‬את הבכי שלך בוכה איתי‪ ,‬כבר יום אחר יום שהמחשבות עליך לא‬ ‫מפסיקות‪ ,‬שאני מבקשת ומתפללת לאלוהים שישמור עליך שם למעלה ויחזיר לי אותך‪.‬‬ ‫בחיים לא תיארתי שתיעלם ככה ברגע‪ ,‬ככה בשנייה החיים שלך נגמרו ונשארתי לבד‪ .‬היום בדיוק‬ ‫לפני שנתיים קיבלתי את הבשורה הקשה הזאת שנהרגת‪ ,‬מיליון מחשבות עברו לי בראש‪" :‬הוא‬ ‫באמת נהרג?" "מה יהיה עכשיו‪ ,‬השאיר אותי בהריון בחודש הראשון ועם תינוק בן ‪ 7‬חודשים?" "איך‬ ‫הילדים שלנו גדלים בלי אבא?" תגיד לי רק איך מתמודדים???‬ ‫מאז שאתה איננו הכל כל כך שונה‪ ,‬כל כך תפל ואין שמחת חיים‪ .‬אתה חסר לכולנו בכל רגע בחיים‬ ‫אם זה בחגים‪ ,‬בשבתות ואם זה אפילו סתם לשבת לדבר‪ ,‬חסר לי בבית הקול שלך שכל היום היית‬ ‫שר‪ ,‬הריח שלך והצחוק שלך‪ .‬הצחוק הזה שרק מלשמוע אותך צוחק‪ ,‬הייתי צוחקת‪.‬‬ ‫אני רואה תמונות וסרטונים ומבינה עד כמה הייתה בך שמחת חיים‪ .‬הלוואי שהיית חוזר רק לרגע‪.‬‬ ‫הייתי מספרת לך מלא דברים‪ ,‬במיוחד שנולד לך בן שלא זכית להכיר‪.‬‬ ‫תודה כפיר שהיית בעל ואבא מושלם‪ .‬אני באמת מקווה שטוב לך שם למעלה‪ .‬אני מבקשת ממך‬ ‫תשמור לי על מה שנשאר‪ .‬על אושר וטוהר‪ ,‬על ההורים שלי‪ ,‬ההורים שלך‪ ,‬האחים שלך‪ ,‬עליי ועל‬ ‫האחיינים שלך‪.‬‬ ‫אוהבת ומתגעגעת המון‪ ...‬אשתך‪.‬‬

‫‪17‬‬ ‫רעות דהרי‪ ,‬אלמנתו של כפיר דהרי ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫רס"ן שלמה (שלום) פרג‬ ‫‪ 20.09.2006‬בן ‪ 46‬בנופלו‬

‫תיק גדול |‬

‫עדי פרג‬

‫השנה החלטתי שוב להעלות את התמונה הזאת‪ ,‬כי בפעם‬ ‫הבאה שאני אהיה עם תיק שגדול וכבד ממני בהרבה זה יהיה‬ ‫בערך בעוד ‪ 3‬חודשים אולי יותר‪ ,‬כשאני אתגייס לצבא‪.‬‬ ‫ושם אני לא אוכל לשחזר את התמונה הזאת‪ ,‬אבא לא יהיה שם‪.‬‬ ‫אני זוכרת את היום הראשון של כיתה א' כמו אתמול‪ ,‬אבא‬ ‫ליווה אותי לשם והלכתי בגאווה והרגשתי בטוחה‪.‬‬ ‫היום אני הולכת אל עבר השירות הצבאי שלי בגאווה אחרת‪,‬‬ ‫אני הולכת להמשיך את המסורת להתגייס ולעשות שירות‬ ‫משמעותי עבורי‪.‬‬ ‫השנה אני מתמקדת בכך שאדם בגבורתו נמדד גם בחייו ולא‬ ‫רק במותו‪ .‬אתה גיבור אבא‪ ,‬הגיבור שלי‪ .‬לחמת לחנך אותנו‬ ‫להיות אנשים אכפתיים ואנושיים ורגישים לסביבה אבל גם‬ ‫חזקים וחכמים ולעולם לא לוותר‪.‬‬ ‫השנים עברו מאוד מהר אבל לי זה מרגיש כאילו הזמן לא זז‪,‬‬ ‫כאילו זה היה אתמול‪ .‬הפער בין המציאות לבין הרצון שהזמן‬ ‫לא יחלוף גדול מדי‪ .‬צר לי שנותרת חלל והשארת חלל‪.‬‬ ‫תודה על הכל אבא‪.‬‬

‫‪18‬‬ ‫עדי פרג‪ ,‬בתו של שלמה (שלום) פרג ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫תמיד הולך בתוכי |‬

‫אלון זוהר‬

‫כשהייתי בן ‪ ,4‬אבי אמיר‪ ,‬נהרג כשפיקד על חייליו כרב‬ ‫סרן במילואים בחיל ההנדסה‪ .‬אבא נהרג בהתקלות עם‬ ‫מחבלים בנחל אלישע באזור יריחו שבבקעה‪.‬‬ ‫אני זוכר ששלושה ימים קודם לכן ליווה אותי אבא לגן‬ ‫כשם שהיה עושה בוקר בוקר‪ ,‬לא אשכח שבאותו בוקר‬ ‫אני ואחותי תמר התיישבנו על המדרגות בכניסה לגן‬ ‫ולא רצינו לתת לאבא ללכת‪ ,‬אבל אבא היה חייב ללכת‪.‬‬ ‫אותן שנים היו תחילת האינתיפאדה של שנת ‪2000‬‬ ‫ואבא נקרא למילואים‪.‬‬ ‫הגננת שלי מירב חיבקה אותי חזק וניסתה לעזור לי‬ ‫להיפרד מאבא‪ ,‬אולי ידעתי מה צפוי לקרות שלושה‬ ‫ימים אחריי‪ ,‬אך מה יכול לדעת ילד בן ‪ 4‬שהוא בסך‬ ‫הכל רוצה את אבא שלו לידו תמיד‪.‬‬ ‫קשה לי לתפוס שדווקא אבא שלי שכל כך האמין‬ ‫בשלום ופעל רבות לכך הוא זה שנהרג‪ ,‬לפעמים עולה‬ ‫בי השאלה‪ ,‬איך זה הגיוני שדווקא הוא‪ ,‬למה דווקא אבא‬ ‫שלי הוא זה שהיה צריך לשלם את המחיר‪ .‬ולשאלה זו‬ ‫לעולם לא תהיה לי תשובה‪.‬‬ ‫ישנם המון סיפורים על האהבה של אבא אלי‪ ,‬אני אפילו‬ ‫חושב שאני זוכר קצת‪ .‬ובנוסף ישנם מזכרות‪ ,‬תמונות‬ ‫והקלטות‪.‬‬ ‫שלושה ימים אחרי שאבא יצא למילואים לפנות בוקר‬ ‫התעוררנו לבוקר אחר‪ ,‬אבא נהרג מירי צלף בהתקלות‬ ‫עם מחבלים ואני נשארתי עם אבא‪ ,‬אך לא חי‪.‬‬ ‫לפעמים עולה השאלה מה עדיף‪ ,‬להכיר את מי שנהרג‬ ‫או לא‪ ,‬ואם לא הכרת ‪ -‬פחות כואב‪.‬‬ ‫אני תמיד אומר שברור שעדיף להכיר‪ ,‬גם אם הכאב הוא‬ ‫גדול‪ ,‬זה לא משנה‪ ,‬כי כך יש לך תמיד למי להתגעגע‪.‬‬ ‫תמיד אומרים לי שאני דומה לו זה טוב כי ככה הוא‬ ‫תמיד ילך בתוכי‪.‬‬ ‫היום שאני כבר בן ‪ 18‬אני מבין שלאבד אבא זה משהו‬ ‫שאין לו שום פיצוי בעולם‪ ,‬שכולם קוראים אבא‪ ,‬אני לא‬ ‫זוכר איך ומתי אמרתי אבא‪.‬‬ ‫את החסרון הזה אני מרגיש מאוד בתקופה זו של מעבר‬ ‫בין הילדות לחיים שאחרי‪.‬‬ ‫אני רוצה לנצל את הבמה ולהגיד משהו לאבא שלי‪ :‬אבא‪,‬‬ ‫גדלתי מאז שנהרגת‪ .‬אני כל כך מתגעגע לטיולים שהיינו‬ ‫עושים יחד‪ ,‬למשחקי הכדורסל שהיית יושב לראות‬ ‫איתנו‪ .‬שתדע שאתה חסר לי מאוד ואני כל כך מתגעגע‬ ‫אלייך‪ ,‬אבל עם זאת גם כל כך גאה בך‪ ,‬במי שאתה‪ ,‬במי‬ ‫שהיית‪ .‬ואני משתדל ללכת בדיוק בדרך שלך‪.‬‬

‫רס"ן אמיר זוהר‬ ‫‪ 01.11.2000‬בן ‪ 34‬בנופלו‬ ‫עכשיו רגע לפני הגיוס אני רואה את כל החברים שלי‬ ‫מתייעצים עם האבות שלהם על איפה לשרת ולאן‬ ‫להתגייס ואני ברגע זה פשוט הולך לתמונה שלך‬ ‫מסתכל ויודע בדיוק לאן אני רוצה להגיע‪.‬‬ ‫תמיד חלמתי לשרת בהנדסה בדיוק כמוך וזה עדיין‬ ‫החלום שלי‪ .‬אמא תמיד חינכה אותנו ואני יודע שזאת‬ ‫גם הייתה הדרך שלך‪ ,‬שנתרום כמה שרק נוכל‪ ,‬ולכן אני‬ ‫יודע טוב מאוד שאהיה לוחם‪ ,‬ואני מאוד מאוד מקווה‬ ‫שזה יהיה תחת הכומתה הכסופה‪ ,‬בדיוק כמוך‬ ‫הייתי רוצה שתדע ששנה הבאה אני יוצא לשנת שירות‪,‬‬ ‫שנה שלמה שבה אעבוד עם נוער בסיכון בשנה זו‬ ‫אתרום כמה שרק אוכל ואנסה לתת להם את כל מה‬ ‫שקיבלתי בבית‪ ,‬שהרבה מזה גם בזכותך‪.‬‬ ‫זה לא הכל‪ ,‬יש לי עוד כל כך הרבה דברים לספר לך‬ ‫אבא‪ ,‬דברים שלעולם לא אוכל לספר‪.‬‬ ‫הדבר שהכי הייתי רוצה זה פשוט לרוץ ולחבק אותך‪,‬‬ ‫ושתרים אותי על הכתפיים שלך כמו שהיית עושה לי‬ ‫שהייתי קטן‪ .‬אני אוהב אותך אבא‪ .‬אוהב ותמיד אוהב‪.‬‬ ‫קשה לתאר במילים מה זה לגדול בלי אבא‪ ,‬במיוחד‬ ‫כשאני יודע שהיה לי אבא כל כך מיוחד‪ ,‬שעשה איתי‬ ‫כל כך הרבה דברים‪ ,‬וזה לא יוכל לקרות יותר‪.‬‬ ‫החוסר הגדול כל כך מתחדד בערב זה ובתקופה זאת‬ ‫של הנחת הספרים ולבוש המדים‪.‬‬ ‫הכאב הוא עד עולם‪ ,‬ילך איתנו ויעצב את אישיותנו‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬אני אוהב ומתגעגע‪.‬‬

‫אלון זוהר‪ ,‬בן ‪ ,18‬בנו של אמיר זוהר ז"ל שנפל בקרב באינתיפאדה השנייה‬

‫‪19‬‬

‫גדול אבא אהב לצלם את אמא ואותי הוא אהב לפתח‬ ‫לדת בעלי עישן מקטרת ע‬ ‫ההו‬ ‫ליום‬ ‫לו‬ ‫ניתי‬ ‫שק‬ ‫ספל‬ ‫ב‬ ‫קפה‬ ‫שתה‬ ‫אבא‬ ‫וחד‬ ‫במי‬ ‫אהב‬ ‫שכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה ש‬ ‫צריך את המשקפיים של‬ ‫לא‬ ‫כבר‬ ‫הוא‬ ‫דיו‬ ‫של‬ ‫כתם‬ ‫איר‬ ‫והש‬ ‫נזל‬ ‫מים‬ ‫לפע‬ ‫ש‬ ‫כיס‪,‬‬ ‫ב‬ ‫טבק בניחוח חריף לאבא תמיד היה עט‬ ‫‪20‬‬

‫עד שהופעת |‬

‫שרון אזארי יהב‬

‫אהוב יקר נוש שלי‪,‬‬ ‫לפחות תשע פעמים אני עומדת מול הקבר שלך‪ ,‬סופדת‬ ‫ומבכה את לכתך‪ ...‬תשע שנים וכאילו הנקישה הייתה רק‬ ‫אתמול‪ ,‬תשע שנים זה זמן רב בלעדיך‪.‬‬ ‫אני מנסה לדמיין כל כך הרבה פעמים את החיים שיכלו להיות‬ ‫לנו‪ ,‬מדמיינת ומפליגה לעולם שונה ואחר כל כך‪ .‬תשע שנים‬ ‫מאז שהלב הפסיק לנשום ובשנייה נחתך בכאב חד שמסרב‬ ‫להתאחות‪ ,‬הצלקת עמוקה ומדממת ואחרי תשע שנים‬ ‫מסרבת להפסיק לכאוב‪.‬‬

‫רס"ן נתן יהב‬ ‫‪ 09.08.2006‬בן ‪ 36‬בנופלו‬

‫תשע שנים שעברו בלעדיך‪ ,‬תשע שנים שלא שמעתי את‬ ‫קולך‪ ,‬את צעדיך‪ .‬פותח את הדלת אחרי שאתה חוזר מיום‬ ‫ארוך בעבודה‪ .‬תשע שנים שהתבגרתי מבלי שתהיה לצדי‪.‬‬ ‫עברתי אירועים מרגשים ומשמחים מבלי שתהיה שם לצדי‬ ‫ושלא לדבר על האירועים הקשים והמטלטלים שהספיקו גם‬ ‫הם להגיע ולא פסחו אלינו‪.‬‬

‫החלטתי באומץ רב לקנות לנו דירה חדשה‪ .‬באפריל שנה‬ ‫שעברה עזבנו את הקן החם והמיוחד שבינינו ביחד‪ .‬את הצבע אתה עשית אחרי השעה תשע בערב‪.‬‬ ‫את הקיר העקום שבמטבח אתה יישרת‪ .‬את המנורות בדירה אתה התקנת‪ .‬אפילו מרצפות בחדר הילדים‬ ‫אתה הדבקת‪ .‬איש מוכשר בעלי ידי זהב‪.‬‬ ‫לא קלה הייתה העזיבה‪ ,‬לא קל היה לארוז את חפציך להיזכר באותם רגעים שאותם דברים נרכשו‪ ,‬בדרך‬ ‫כלל ביחד‪ .‬לא קל היה לארוז את בגדיך ולמסור אותם עם הרבה דמעות וכאב למישהו זר שאותם ילבש‪.‬‬ ‫פחדתי להיתקל בהם במקרה ברחוב‪ .‬לא קל לארוז רגעים ושעות רבות במחיצתך שעברו בבית זה‪,‬‬ ‫לא קל לארוז חיים‪ ,‬לארוז חלק מהזיכרונות שלנו‪ .‬גם לא קל לפרוק חלק מהדברים האלה בבית חדש‪,‬‬ ‫למצוא להם מקום חדש בבית הזה‪ .‬החפצים נמצאים חדש לצד ישן‪ ,‬זוהי תמצית החיים שלנו‪.‬‬ ‫מצאתי את עצמי מתלבטת הרבה במה לבחור לדירה והיו לי כל כך הרבה החלטות לעשות‪ .‬אילו היית‬ ‫שם בטח היה הרבה יותר קל ומוצלח‪ ,‬כי בטח שיקול הדעת הרגוע והשלו שלך היו ללא ספק תורמים‬ ‫ומקלים‪ .‬בחרתי מערכת שמע ורמקולים חדשניים ‪,‬מי היה מאמין‪...‬ממך למדתי להקשיב לזהות צלילים‬ ‫וקולות שונים‪.‬‬ ‫והשנים חולפות להן מבלי שנוכל לעצור‪ ,‬כי השכול הוא רכבת לאינסוף‪ .‬כזו מטלטלת ולא מפסיקה‬ ‫להפתיע‪ ,‬עולה ויורדת ‪,‬עוצרת וממשיכה‪ ...‬מצאתי שעם השנים הכאב לא פוסק‪ ,‬הוא פשוט שם ואיתו‬ ‫לומדים לחיות‪ .‬זו מין מחלה ללא מזור שעם השנים לא הופכת לקלה יותר‪ ,‬אלא הזמן מלמד אותנו‬ ‫לחיות איתה‪.‬‬ ‫למדתי לאהוב שוב עם שבר‪ .‬פתחתי את הלב כי כנראה שהאהבה הגדולה שהייתה לנו‪ ,‬השאירה בלב‬ ‫שלי יכולת לאהוב גם עוד פעם‪ .‬העבר נשאר עבר עם המון השפעות להווה ולעתיד ותמיד אני צועדת‬ ‫לעתיד‪ ,‬עם הרבה תובנות עמוקות‪.‬‬

‫אני צועדת עם ילדיך היקרים שהופכים לבוגרים עם השנים‪ .‬לי כאמא שלהם לא מפסיק לכאוב‬ ‫עבורם שלא זוכים ליהנות מאבא נתי‪ :‬האבא המיוחד שלהם‪ .‬אפילו הזיכרונות שלהם נעלמים ויהלי‬ ‫אפילו לא זוכר ולא יודע מהי תחושת אב ובן‪ .‬החמצה נוראית שלא תיגמר‪ .‬חבר קרוב שאיבד את‬ ‫אביו‪ ,‬אמר לי שייהפכו להורים בעצמם יבינו מה החמיצו‪ .‬הלב שלי לא מפסיק לכאוב על כך‪.‬‬ ‫ילדיך היקרים הם הילדים שמחים ומאושרים‪ .‬נוגעים בהצלחות בטבעיות‪ .‬הם רגישים ומלאי אהבה‪.‬‬ ‫אני מוצאת את עצמי מוקפת אהבה ודאגה מהם אלי‪.‬‬ ‫תשע שנים במסע ארוך ארוך‪ .‬לו יכולתי להיפרד‪ ,‬להגיד לך עד כמה אהבתי אותך‪ ,‬כמה קיבלתי‬ ‫ממך‪ ,‬כמה אתה חסר‪ .‬לו יכולתי להפסיק לכאוב‪ ,‬לקחת כדור שיקל במעט את הכאב החד בלב‪.‬‬ ‫אבל אני בוחרת כל בוקר בדרך של החיים‪.‬‬ ‫לצד הכאב יש גם חיים של שמחה‪ ,‬של עשייה והצלחות‪ .‬זו הדרך שללא ספק היית בוחר לנו‪.‬‬ ‫לא להפסיק לרגע‪ ,‬ליהנות ולמצות כל רגע‪ ,‬לנצל כל שנייה בחיוך ואהבה גדולה‪ .‬לראות את חצי‬ ‫הכוס המלאה‪ ,‬גם אם היא לפעמים מלאה בדמעות‪ .‬דמעות של עצב ודמעות של שמחה‪.‬‬ ‫"עד שהופעת היית קצת עצובה‬ ‫עד שהגעת חיפשת עוד אהבה‬ ‫לא האמנתי שכך אפשר לאהוב‬ ‫פתאום נדלקתי‪ ,‬או‪ ,‬כמה זה טוב‪"...‬‬ ‫זה השיר שבחרתי בחתונה כשהסתיימה החופה‪ .‬כשחשבתי בימים האחרונים עלינו‪ ,‬נזכרתי בשיר‬ ‫הזה שארבע שורות שלו מתארות את הקשר שלנו‪.‬‬ ‫עוף לך כמלאך טוב‬ ‫עוף לך צפה מלמעלה בנו‬ ‫עוף למעלה מחייך ומאושר‬ ‫כאן נמשיך לחלום עליך‬ ‫להתגעגע‪ ,‬להרים את הראש למעלה בניסיון למצוא איזה אות ממך‪...‬‬

‫‪21‬‬ ‫שרון אזארי יהב‪ ,‬אלמנתו של נתן יהב ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה‬

‫חדר חושך יקירי קרא ה‬ ‫תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם‬ ‫קטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא‬ ‫בוד בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא של‬ ‫רים הוא אסף בולים הוא אהב לע‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שע‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫רגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב‬ ‫קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫בניחוח חריף לאבא תמיד היה ע‬

‫רב"ט רפי עזרא‬ ‫‪ 30.10.1973‬בן ‪ 37‬בנופלו‬

‫אבא שלי חי |‬

‫ניצה בר נוי‬

‫ישבתי בכיתה‪.‬‬ ‫ילדה בת שמונה‪ ,‬כיתה ב'‪.‬‬ ‫נכנס לשם מישהו‪ ,‬נקראתי לצאת‪.‬‬ ‫פגשתי את שני אחיי ונסענו הביתה‪.‬‬

‫אבא לוקח על הכתפיים‬ ‫קונה לי בובה‬ ‫קונה לי ממתק‪.‬‬ ‫אנחנו בכינרת‪,‬‬ ‫מקררים אבטיח במים‬ ‫אבא שלי בונה אוהלים‬ ‫מנפנף ועושה על האש‬ ‫אבא שלי נוהג באוטו גדול‬ ‫אבא שלי מחבק אותי‬ ‫אבא שלי חי‪.‬‬

‫כלום לא יכול לפגוע בעולם שלי‬ ‫העולם שלי יפה‪ ,‬ורוד ואוהב‪.‬‬ ‫כולם בוכים‪ ,‬למה?‬ ‫ירדתי למטה‪ ,‬פגשתי את אחי בוכה‪.‬‬ ‫שאלתי לפשר בכיו‬ ‫והוא ענה "אבא מת"‪.‬‬ ‫אני כועסת עליו‪.‬‬ ‫זה לא מתחבר אצלי‪.‬‬ ‫אבא‪-‬מת‪ ,‬אצלי אבא חי‪.‬‬

‫הייתי קטנה והחיים חייכו אלי‬ ‫עברו שנים שאיתן הבנתי שהוא‬ ‫לא יחזור‪.‬‬ ‫דיברתי איתו מדי ערב‬ ‫מביטה לשמיים ואומרת לו‬ ‫"לילה טוב אבא"‪.‬‬

‫כמה אורחים בבית‪.‬‬ ‫מה את רוצה לאכול?‬ ‫שואלת דודתי ודומעת בעיניה‬ ‫ביצת עין – זה מה שאני אוהבת‪.‬‬ ‫אכלתי ביצה עם סלט ולחם‪.‬‬

‫‪22‬‬ ‫ניצה בר נוי‪ ,‬בתו של רפי עזרא ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים‬

‫התחתנתי‪ ,‬נולדו לי ילדים‬ ‫נולדו לי נכדים‪.‬‬ ‫אתה חסר לי אבא‪.‬‬ ‫אני מאמינה בתחיית המתים‪.‬‬ ‫אתה תחזור אלי‬ ‫צעיר ורענן‪.‬‬ ‫תרים אותי על הכתפיים‬ ‫תחייך אלי‬ ‫ואני אפסיק להתגעגע‪.‬‬

‫דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫של‬ ‫שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא‬ ‫לי אהב את החתול שלו אבא שיחק‬ ‫ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך‬ ‫עון גדול אבא אהב לצלם את אמא‬ ‫יתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק‬ ‫במיוחד אבא שתה קפה בספל שקנ‬ ‫תם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬ ‫עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כ‬

‫לא ניפרד בחיים |‬

‫טלי גולדנברג‬

‫אבא‪ ,‬כן אבא‬ ‫המילה שלא אמרתי כבר ‪ 10‬שנים‬ ‫אבא‪ ,‬זה שאני מתגעגעת לשמוע את הקול שלו‬ ‫כל בוקר כשאני קמה וכל לילה כשאני הולכת לישון‪.‬‬ ‫אני מתגעגעת אליך‪,‬‬ ‫אני רוצה שוב לחזור הביתה ושיחכה לי האוכל שלך‬ ‫בין השמיכות על הספה‪.‬‬ ‫אני רוצה שתחזור ונהיה שוב כולם ביחד‪.‬‬ ‫מאז שהלכת עבר כבר הרבה הרבה שהיית אמור להיות בו ולשמוח איתנו‪.‬‬ ‫אני סיימתי את היסודי‪ ,‬חגגתי בת מצוה ועליתי לחטיבת הביניים‪.‬‬ ‫עוד מעט גם אותה אני מסיימת‪.‬‬ ‫אני כבר לא בת חמש כמו בפעם האחרונה שהיינו יחד‪,‬‬ ‫עוד מעט כבר עולה לתיכון‪.‬‬ ‫בירנית התחתנה וכבר נולד אביאל‪,‬‬ ‫ליאת סיימה את הצבא ועוזרת לכולם‬ ‫ועוד מעט תתחיל ללמוד ו‪...‬אמא‬ ‫אמא שומרת עלינו מהכל ודואגת להשאיר את כולנו ביחד‬ ‫שלא נריב ולא ניפרד בחיים‪.‬‬ ‫אז אבא אני רק רוצה להגיד לך‬ ‫שאני מתגעגעת אליך מאוד‪.‬‬

‫יעקב גולדנברג‬ ‫‪ 15.10.2005‬בן ‪ 43‬בנופלו‬

‫‪23‬‬ ‫טלי גולדנברג‪ ,‬בת ‪ ,16‬בתו של יעקב גולדנברג ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫סגן בן‪-‬עמי שורצבוים‬ ‫‪ 23.8.1969‬בן ‪ 31‬בנופלו‬

‫הגיוס |‬

‫מרים אלון שורצבוים‬

‫שני נכדים שלי מתחיילים‪,‬‬ ‫שני חמודים שלי‬ ‫מתגייסים‪.‬‬ ‫חבל שאני צריכה להגיד "שלי" ולא ‪" -‬שלנו"‪.‬‬ ‫כל כך כואב וצובט‪.‬‬ ‫עצוב וחבל‪ ,‬שזה שנפל בדמי ימיו‪,‬‬ ‫שאמור היה להיות סבא‪,‬‬ ‫ולהגיע לגיוס נכדיו ‪ -‬לא זכה‪.‬‬ ‫רבים חושבים‪ ,‬שהכאב רפה במשך השנים‪.‬‬ ‫אני מרגישה אותו חזק יותר ויותר‪.‬‬ ‫זה כאב שונה‪.‬‬ ‫הכאב משנה פנים‪ ,‬מקום וצורה‪.‬‬ ‫הכאב משנה אופיו וחוזקו ‪-‬‬ ‫לפי הזמן‪ ,‬המצב והנסיבות‪.‬‬

‫הפצע נשאר פתוח‪ ,‬למחצה‪,‬‬ ‫הפצע לא מגליד‪ ,‬לגמרי‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬כאשר מתגייס צעיר‪,‬‬ ‫מגיעה כל המשפחה וגדוד של חברים ללוותו‪.‬‬ ‫כאשר ילדיי התגייסו‪ ,‬הבאתי אותם ללשכת גיוס ‪-‬‬ ‫רק אני‪.‬‬ ‫בדור הקודם – כאשר בעלי התגייס‪,‬‬ ‫הוא נסע באוטובוס בעצמו ולבדו‪.‬‬ ‫כך גם אני‪.‬‬ ‫מאחלת לנכדיי‬ ‫שיפיקו תועלת מהצבא‪ ,‬והוא מהם‪.‬‬ ‫יהנו מהתקופה‪.‬‬ ‫ירגישו חלק ושותפות גורל‪.‬‬ ‫יהוו שלב בשושלת הדורות‪.‬‬

‫‪24‬‬ ‫מרים אלון שורצבוים‪ ,‬אלמנתו של סגן בן‪-‬עמי שורצבוים שנפל במלחמת ההתשה‬

‫עץ משפחה |‬ ‫בגיל שנתיים‪ ,‬שנת ‪ 1953‬התהפכו וצללו חיי‪.‬‬ ‫אבי יעקב מושקוביץ ז"ל על פי צו צה"לי יצא‬ ‫ובמהלכו בארון מתים לביתנו שב‪.‬‬ ‫בגן הילדים טרם שאלו והציקו‪.‬‬ ‫בכיתה‪ ,‬בגלל מחסור במידע‪ ,‬להסביר לא ידעתי‪.‬‬ ‫כשהמורה בשעורי יום המשפחה‬ ‫את "עץ המשפחה" לתאר בכתיבה בקשה‪,‬‬ ‫את עבודתי מעולם לא קיבלה‬ ‫ולמזלי הטוב גם לברר לא טרחה‪.‬‬ ‫בתנועת הנוער התביישתי לספר בהסתר ובקול‬ ‫שבביתי חיים רק עוד אם ואח‪.‬‬ ‫ברחוב ידעו הכל‬ ‫אבל כנראה לא רצו לסכסך ולהכביד‪.‬‬

‫אהובה פרי‬

‫טוראי יעקב מושקוביץ‬ ‫‪ 27.10.1953‬בן ‪ 34‬בנופלו‬

‫כנערה תמיד בחבריי קינאתי‬ ‫על שיכלו את המילה אבא להגות‬ ‫ואפילו בחי‪ ,‬ממנו לבקש בלי הפסק‪:‬‬ ‫תבוא‪ ,‬תגיד‪ ,‬תקריא‪ ,‬תשמע‪,‬‬ ‫תסדר ומה דעתך על‪?....‬‬ ‫המחשבה מה הייתי עושה בשבילו‬ ‫או כמה נותנת אילו היה גדל ומתפתח לצדי ואיתי‪,‬‬ ‫מעולם לא פסקה (גם כשהייתי בטוחה שכתובתו‬ ‫שונתה לבית העלמין בעפולה)‪.‬‬ ‫להיפך‪ ,‬היא רק מתעצמת‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬רק לתחיית המתים על באמת! מחכה‪...‬‬ ‫איזה פיספוס!‬

‫אמא שאת פצעיה המדממים‬ ‫להכיל ולרפא יותר לא יכלה‬ ‫שתקה ושתקה עד שלקברה‬ ‫את סוד אבא לקחה‪.‬‬

‫‪25‬‬ ‫אהובה פרי‪ ,‬בתו של יעקב מושקוביץ ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫חדר חושך יקירי קרא ה‬ ‫תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם‬ ‫קטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא‬ ‫בוד בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא של‬ ‫רים הוא אסף בולים הוא אהב לע‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שע‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫רגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב‬ ‫קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫בניחוח חריף לאבא תמיד היה ע‬ ‫שמעון דרעי‬ ‫‪ 05.09.1967‬בן ‪ 27‬בנופלו‬

‫אבא שהכרתי מתמונות |‬

‫שמעון דרעי‬

‫אבא שהכרתי מתמונות‪ ,‬מקרובים ומחברים‪ .‬אבא שלי שאף פעם לא פגשתי‪ .‬שמעתי לא פעם שאנחנו‬ ‫דומים‪ ,‬דמיינתי לא פעם שאנחנו נפגשים‪.‬‬ ‫ביליתי הרבה לצד אמך מרים‪ ,‬מקשיב בשקיקה לדברים שאמרה מניסיונה וחכמת החיים שדיברה‪.‬‬ ‫ראיתי אותה לא פעם מזילה דמעה‪ .‬כנראה שנזכרה בך‪ ,‬שחשבה עליך וחשה בחסרונך‪ .‬שזה לא צודק‬ ‫שאתה לא פה‪ ,‬לקחו אותך ואתה כל כך צעיר‪ ...‬תמיד נוכח באוויר מביט מהתמונה שעל השידה בחדרה‬ ‫הצנוע כל כך‪.‬‬ ‫בהרבה רגעים של קושי או שמחה‪ ,‬של כשלון או הצלחה‪ ,‬של ייאוש קטן או תקווה גדולה‪ ,‬חשבתי בצורה‬ ‫אגואיסטית על עצמי‪ .‬איך חיי היו נראים אתך ולצידך‪ ,‬איפה היינו גרים‪ ,‬מה היינו עושים‪ ,‬מי היו החברים‬ ‫ואיזה איש היה צומח מתוכי‪.‬‬ ‫רציתי להודות לך‪ .‬בחרת באישה הנכונה למשימה כל כך קשה ומורכבת‪ ,‬יודעת להקשיב‪ ,‬לעזור ולפתוח‬ ‫דלת‪ .‬אמא שלי‪ ,‬אשתך‪ ,‬היא פשוט מדהימה ואין לי מילים מספיק מדויקות ומושלמות שייטיבו לתאר‬ ‫את הערכתי ואהבתי אליה‪ ,‬צריך רק לומר לה תודה גדולה‪.‬‬ ‫רציתי גם לומר לך סחתיין על ששלחת את יוסי‪ ,‬איזה גבר מיוחד‪ ,‬מלא ערכים‪ ,‬סבלנות ונחישות אין‬ ‫קץ ששומר עלינו מכל רע‪ ,‬שידו החסונה משכה אותנו בעליות ובלמה בירידות‪ .‬יאללה‪ ,‬מתגעגע אליך‬ ‫ואינשאללה ניפגש ביום מן הימים‪ .‬תמשיך לפקח ולכוון ממרומים‪.‬‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫שישי‬

‫‪26‬‬ ‫שמעון דרעי‪ ,‬בנו של שמעון דרעי ז"ל (נקרא על שמו)‪ ,‬שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫של‬ ‫שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא‬ ‫לי אהב את החתול שלו אבא שיחק‬ ‫ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך‬ ‫עון גדול אבא אהב לצלם את אמא‬ ‫יתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק‬ ‫במיוחד אבא שתה קפה בספל שקנ‬ ‫כבר לא צריך את המשקפיים של‬ ‫טרודי‬ ‫יותר |‬ ‫חזקים‬ ‫מחר‬ ‫שרההוא‬ ‫של דיו‬ ‫איר כתם‬ ‫נהיה נזל והש‬ ‫שלפעמים‬ ‫עט בכיס‪,‬‬ ‫כל הזמן אמרתי שאם אדבר‪ ,‬אשבר‪,‬‬ ‫אבל מתישהו גם ככה זה יקרה‪.‬‬ ‫אבא‪,‬‬ ‫הנה עוד יום זיכרון עובר מאז שהלכת‪.‬‬ ‫האמת? אני לא צריכה יום זיכרון כדי לזכור אותך‪.‬‬ ‫אתה איתי בכל רגע בחיי‪.‬‬ ‫בכל צעד שאני עושה‪ ,‬אני שואלת את עצמי אם היית מרוצה ממני‪.‬‬ ‫אבא‪,‬‬ ‫אני מתגעגעת‪ ,‬והכאב רק הולך ומתגבר‪..‬‬ ‫אבל אל תדאג לי‪ ..‬אני מסתדרת!‬ ‫אני מנסה לחייך כמה שיותר‪,‬‬ ‫מנסה לחיות את החיים שרצית שנחיה יחד‬ ‫מבחינת לימודים אני דווקא סבבה‪,‬‬ ‫הציונים שלי גבוהים ואני מתכוננת למבחן קבלה לבית ספר אחר‬ ‫אני רוצה להתחיל לבנות את העתיד שלי!‬ ‫אני מנסה לא לעצבן את אמא‬ ‫ולשמור עליה מכל הדברים הרעים שמסביבנו‪.‬‬ ‫אני דואגת שהיא אוכלת טוב וישנה טוב‬ ‫ובזה אני לא ממש מצליחה‪.‬‬ ‫בלילות היא לא נרדמת‪..‬‬

‫רס"ב האני טרודי‬ ‫‪ 31.03.2013‬בן ‪ 42‬בנופלו‬

‫אבא‪,‬‬ ‫סלח לי על כל הפעמים שלא הקשבתי לך‪,‬‬ ‫על הפעמים שעשיתי משהו לא נכון‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬היום נזכרנו ‪ -‬התרגשנו ‪ -‬ובכינו‪.‬‬ ‫אבל מחר נהיה שמחים שאנחנו חיים‪,‬‬ ‫נהיה גאים בך כי אנחנו פה בזכותך‬ ‫נהיה חזקים יותר מהיום‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬אני מקווה שאתה גאה בי‪,‬‬ ‫שאתה מרוצה ממה שאני עושה‪.‬‬ ‫אני יודעת שאתה רואה אותי‪ ,‬שאתה שומע אותי‬ ‫ואפילו מקשיב למה שאני אומרת‪..‬‬ ‫אז אבא‪ ,‬אני אוהבת אותך‪.‬‬

‫‪27‬‬ ‫שרה טרודי‪ ,‬בת ‪ ,15‬בתו של האני טרודי ז"ל שנפל בעת פעילות מבצעית‬

‫החלק החסר |‬

‫שאול סמואל‬

‫לכבודך אמא‪ ,‬לזכרך אבא‪...‬‬ ‫שקופים הם האנשים‪.‬‬ ‫העמלים סביבי‪ ,‬ואינני רואה‪...‬‬ ‫רק בחיסרון אולי אני מזהה‪,‬‬ ‫כמה התפללתם‪ ,‬רציתם‪ ,‬עשיתם‪..‬‬

‫סא"ל יצחק סמואל‬ ‫‪ 19.08.2009‬בן ‪ 48‬בנופלו‬

‫כמו הציר הזה באופניים‬ ‫כשהוא מסתובב חלק‪ ,‬אז פשוט רוכבים‪...‬‬ ‫אך‬ ‫כשהוא מעט חלוד או חסר‪,‬‬ ‫אז‪ ,‬רק אז‪...‬‬

‫‪28‬‬ ‫שאול סמואל‪ ,‬בנו של יצחק סמואל ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫גיבור רק שלי |‬

‫עדיאל גביאו‬

‫אבא יקר שלי‬ ‫‪ 12‬שנים עברו והכאב לא חולף‪.‬‬ ‫בתקופה הזו של השנה אני חושב עליך‪ ,‬חושב‬ ‫עליך הרבה‪.‬‬ ‫חושב על זה שאני לא מכיר אותך‪ ,‬שאני לא‬ ‫זוכר איך אתה נשמע‪ ,‬איזה אוכל אתה הכי אוהב‪,‬‬ ‫איזה מוזיקה אתה אוהב לשמוע או מה התחביב‬ ‫המועדף עליך‪.‬‬ ‫כשהייתי קטן חשבתי שנהרגת כי רצית‪ ,‬כי לא‬ ‫אהבת אותי‪ ,‬כי לא רצית לגדל אותי‪.‬‬ ‫כעסתי עליך כי השארת אותי תינוק בן שנתיים‬ ‫עם אמא כדי שנתחיל הכל מההתחלה‪.‬‬ ‫כעסתי כי לא השארת לי אח כדי שישמח מתי‬ ‫שאני שמח‪ ,‬שיבכה מתי שאני בוכה‪ ,‬אבל יותר‬ ‫מכל שיתגעגע לאותו איש שאני מתגעגע אליו‪.‬‬ ‫‪ 12‬שנים עברו אבל זה מרגיש כאילו רק אתמול‬ ‫זחלתי על הרצפה ושמעתי את אמא מדברת עם‬ ‫קצינת הנפגעים‪ .‬כאילו רק אתמול ראיתי אותך‬ ‫בפעם האחרונה‪ ,‬כאילו רק אתמול הלכתי לגן‬ ‫וכולם נפרדו מאבא ואמא בנשיקה ורק אני ילד‬ ‫קטן וביישן עומד בצד ולא רוצה שאמא תלך כי‬ ‫למדתי שפרידות יכולות להיות לתמיד‪.‬‬ ‫כאילו רק אתמול הייתי בגן חובה וכל הילדים‬ ‫אמרו ‪ -‬אבא שלי גיבור‪ ,‬אבא שלי גיבור‪.‬‬ ‫ורק אני עמדתי בצד והרגשתי צביטה קטנה‬ ‫בלב‪ ,‬כי אבא שלי באמת גיבור‪ .‬רק חבל שהוא‬ ‫גיבור בצבאו של הקב"ה‪.‬‬

‫סרן פנטהון גביאו‬ ‫‪ 22.04.2003‬בן ‪ 30‬בנופלו‬

‫כאילו רק אתמול רכבתי על אופניים בפעם‬ ‫הראשונה ולא היית מאחורי כדי לצעוק לי כל‬ ‫הכבוד‪.‬‬ ‫כאילו רק אתמול עליתי לתורה ולא היית שם‬ ‫כדי לומר "ברוך שפטרני מעונשו של זה"‪.‬‬ ‫אבא יקר שלי‪ ,‬אני סולח לך על הכל כי היום‬ ‫אני מבין שהתגייסת כי רצית להפוך את העולם‬ ‫למקום טוב יותר בשבילי‪ ,‬בשביל אמא‪ ,‬בשביל‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫כדי שאוכל לגדול בשקט‪ ,‬לישון בשקט‪.‬‬ ‫כדי שבעוד כמה שנים אוכל גם אני להקים‬ ‫משפחה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫אבא שלי אתה מקור הגאווה שלי‪.‬‬ ‫לכל מקום שאני אלך אני אשא את שמך כי אתה‬ ‫אבא באמת גיבור‪ ,‬גיבור רק שלי‪.‬‬ ‫אבא יקר שלי‪ ,‬אני תמיד אוהב אותך ואודה לך‬ ‫כי אני נושא בשמך‪ ,‬כי אני בנך וכי השארת לי‬ ‫את אמא שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים‪.‬‬

‫‪29‬‬ ‫עדיאל גביאו‪ ,‬בן ‪ ,15‬בנו של פנטהון גביאו ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫סא"ל ינון נגר‬ ‫‪ 25.12.2005‬בן ‪ 45‬בנופלו‬

‫אחד מל"ו |‬

‫יצחק נגר‬

‫ינון ‪ -‬אותך אין אחד שלא אהב‬ ‫אותך העריכו והעריצו ולא לשווא‪.‬‬ ‫אתה היית דוגמא לבעל ואב‪.‬‬ ‫אתה אחד מהם אחד מהל"ו‪.‬‬ ‫על כל הטובות וגמילות החסדים‬ ‫ידענו לאחר לכתך מפי אלו המקבלים‬ ‫קיימת והצנע לכת עם האלוקים‬ ‫כך נוהג אחד מל"ו הצדיקים‪.‬‬ ‫כל מי שהיה נזקק ‪ -‬לא הפנית לו גב‪.‬‬ ‫חשת לעזור לו לפני שעולמו עליו יחרב‪.‬‬ ‫כך הרגשת שלכל אחד אתה מחויב‬ ‫זהו דפוס התנהגות של אחד מל"ו‪.‬‬ ‫היית איש אשכולות שלא מבזבז זמנו לריק‬ ‫היית מהכל ‪ -‬קצין וג'נטלמן‪ ,‬מפקד וחבר‪ ,‬רציני וגם מצחיק‬ ‫אהבו אותך כולם כי היית מיוחד ומדליק‬ ‫אמרו עליך כבר אז ישר והגון‪ ,‬באמת צדיק‪.‬‬ ‫חסר אתה למשפחה עכשיו‬ ‫חסרה לנו המילה‪ ,‬הייעוץ‪ ,‬המשענת והגב‬ ‫סמכנו עליך‪ -‬היית לא רק בעל‪ ,‬אח ואב‬ ‫היית ועדיין אתה אחד מל"ו‪.‬‬

‫‪30‬‬ ‫יצחק נגר‪ ,‬בנו של ינון נגר ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫מוריד את המסכה |‬

‫יונתן שטרית‬

‫אמא עוד יום זיכרון‪...‬‬ ‫עוד יום שכולם איתך אבל הם לא‪ ,‬עוד יום שכולם‬ ‫אומרים שזה זיכרון קולקטיבי אבל זה ממש לא!!‬ ‫כי כשאני איבדתי את אמא שלי זה קרה רק לי!‬ ‫ואני כל יום מתמודד עם הכאב הזה! אז הם יכולים‬ ‫להגיד שהם איתנו והם תומכים זה בסדר‪ ,‬אבל זה‬ ‫לא זיכרון של כולם!‬

‫סנ"צ יעל שטרית‬ ‫‪ 12.09.2011‬בת ‪43‬‬

‫אני זה שהולך לישון כל יום עם דמעות בעיניים‬ ‫וקם עם צביטה בלב!‬ ‫אני זה ששם מסכה כל בוקר כדי להגיד לכולם‬ ‫שהכל טוב והכל יפה‪ ,‬אבל זו הבעיה אמא‪ ..‬הכל‬ ‫לא טוב‪ ..‬הכל לא יפה‪ ...‬כי את לא איתנו יותר! כי‬ ‫יש כסא ריק בערב שישי! כי אין חיבוק ונשיקה‬ ‫מאמא לפני השינה! אז לא‪ ,‬הכל לא בסדר!‬ ‫אבל אני חי עם זה ‪ ...‬אין ברירה נכון? החיים זה‬ ‫דבר לא צפוי‪ ..‬אתה ילד קטן‪ ,‬חודשיים לפני בר‬ ‫מצווה‪ ,‬לא עברת כלום בחיים ופתאום בוקר אחד‬ ‫קורה הדבר הנורא מכל‪ .‬אבא מגיע לבית ואומר‬ ‫שאמא נפטרה‪.‬‬ ‫מה הייתה התחושה שלי באותו רגע? אין לתאר‪.‬‬ ‫ילד קטן שמאבד את אמא שלו פתאום צריך‬ ‫לקחת אחריות! פתאום בלי אזהרה מראש החיים‬ ‫אמרו לי תתמודד‪ .‬לא תתמודד? תיפול‪.‬‬ ‫אז אני מתמודד אמא‪ ,‬ואני שומר בבטן ואני‬ ‫מראה את החיוך הכי רחב שלי על הפרצוף כדי‬ ‫להתמודד‪ ,‬אבל כשמגיע היום הזה‪..‬אני מתפרק‪.‬‬ ‫אי אפשר‪ .‬פשוט לא‪.‬‬

‫כל היום בבית ספר מדברים על יום הזיכרון‪,‬‬ ‫כולם עצובים ואתה מתאפק כי דקה אחרי זה הם‬ ‫צוחקים בחוץ‪ .‬אין מה לעשות‪ ,‬אני לא מצפה שיהיו‬ ‫עצובים‪ ,‬אבל זה פוגע‪ .‬נכון כולם עצובים אך לא‬ ‫באמת עצובים‪ .‬כי ביום הזיכרון כבר חושבים על‬ ‫העצמאות ‪...‬על איך מבלים ומתכננים‪ ..‬אבל אני‬ ‫מתמודד אמא! מתמודד ולא מוריד את המסכה!‬ ‫מגיע לבית‪ ..‬אסור לבכות! אסור להתפרק! אם‬ ‫אני אתפרק‪ ,‬כולם ביחד איתי וזה יהיה בלתי ניתן‬ ‫לעצירה כבר! אז אני שומר בלב‪..‬‬ ‫אבל עכשיו כשאני לבד בחדר ‪ ..‬ואין איתי אף‬ ‫אחד ‪ ..‬אני מתפרק‪ .‬ואני כותב לך את זה ויורדות‬ ‫לי דמעות‪ ,‬אני כותב לך את זה ועולים לי זיכרונות‪.‬‬ ‫אני כותב לך את זה וכל מה שאני רוצה זה חיבוק‬ ‫מימך‪ .‬אז מחר כשיגיע ערב יום העצמאות נשים‬ ‫שוב את המסכה?! אבל אני לא רוצה! כי גם אני‬ ‫רוצה לבכות! למה עשו את זה כל כך צמוד ?! זה‬ ‫רק סבל‪.‬‬ ‫אמא יקרה שלי! אהובה שלי! אין מילים לתאר‬ ‫כמה אני מתגעגע אלייך! אני אוהב אותך‬

‫‪31‬‬ ‫יונתן שטרית‪ ,‬בן ‪ ,17‬בנה של יעל שטרית ז"ל שנפלה בעת מילוי תפקידה‬

‫חדר חושך יקירי קרא ה‬ ‫תמיד היה עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כתם‬ ‫קטרת עם טבק בניחוח חריף לאבא‬ ‫בוד בגינה אבא רכב על אופנים בכל שבת אבא של‬ ‫רים הוא אסף בולים הוא אהב לע‬ ‫עבות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה שע‬ ‫לצייר אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫רגל בשכונה בעלי נהג לקרוא עיתון בכורסה שאהב‬ ‫קרא המון ספרים הוא שיחק כדו‬ ‫בניחוח חריף לאבא תמיד היה ע‬ ‫סמל גד גלבוע‬ ‫‪ 25.11.1975‬בן ‪ 31‬בנופלו‬

‫האסון שלנו |‬

‫ענבל גלבוע‬

‫‪ 40‬שנה זה המון זמן‪ .‬כמעט כל שנות חיי‪ .‬הרי‬ ‫הייתי רק בת ‪ ,3‬שנה וחצי פחות מגילו של בני‬ ‫הבכור‪ ,‬שנה וחצי יותר מבתי הקטנה‪.‬‬ ‫‪ 40‬שנה זה המון זמן‪ ,‬כמעט כל שנות חיי‪,‬‬ ‫ו‪ 3-‬שנים זה נורא מעט‪ .‬נורא‪-‬נורא מעט‪ .‬מה כבר‬ ‫אפשר להספיק ב‪ 3-‬שנים‪.‬‬ ‫כל השנים יש רוטינת שאלות קבועה‪ :‬איך הוא‬ ‫מת? בצבא ‪ -‬באיזו מלחמה? לא במלחמה – מטוס‬ ‫ היה טייס ‪ -‬צנחן ‪ -‬מה היה שם? תרגיל ‪ -‬חזרו‬‫במטוס ‪ 22 -‬אנשים ‪ -‬סיני ‪ -‬היה חשוך ‪ -‬הטייס לא‬ ‫ראה ‪ -‬התנגשות ‪ -‬הר ‪ 22 -‬אנשים ‪ -‬אסון‪.‬‬ ‫האסון שלנו‪.‬‬ ‫אבא שלי‪ .‬האסון שלנו‪ .‬אבא ‪ 3‬שנים‪ ,‬אסון ‪ 40‬שנה‪.‬‬ ‫חי איתי ‪ 3‬ומת איתי ‪.40‬‬ ‫ובשאלות החוזרות מגיעה תמיד גם זו ‪ -‬את זוכרת‬ ‫משהו ממנו?‬ ‫לא זוכרת כלום‪.‬‬ ‫שום דבר? שום דבר‪ .‬כלום‪.‬‬ ‫ולפעמים מרגישה וחושבת ‪ -‬אולי בכלל לא היה‪.‬‬ ‫איך יכול להיות שלא זוכרת כלום‪ 3 .‬שנים זה נורא‬ ‫מעט אבל זה משהו‪ ,‬בכל זאת‪ .‬רק שנה וחצי פחות‬ ‫מעמית‪ ,‬שנה וחצי יותר מהילה‪ .‬שלוש שנים זה‬ ‫המון!‬ ‫כמה אפשר להספיק ב‪ 3-‬שנים‪.‬‬ ‫כמה אהבה‪ ,‬כמה חום וקירבה גוף לגוף‪ ,‬כמה צחוק‪,‬‬ ‫כמה טיולים‪ ,‬כמה משחקים משותפים‪ ,‬כמה סתם‬ ‫להיות יחד באותו מקום‪ ,‬באותו בית‪ .‬כמה בית‪.‬‬

‫כמה אהבה‪.‬‬ ‫‪ 3‬שנים זה המון זמן‪.‬‬ ‫ולא יכול להיות שלא זוכרת כלום‪ .‬איפשהו‬ ‫נמצאים הזיכרונות והם חזקים יותר ממה שאני‬ ‫יודעת‪ .‬זיכרונות של גוף ושל נשמה‪ .‬של מגע‪ .‬של‬ ‫צחוק וחיבוקים ומבטים‪ .‬זיכרונות של אהבה‪ .‬הם‬ ‫חרוטים בנשמה‪ .‬אני יודעת את זה עכשיו כי אני‬ ‫שומעת מדי יום את החריטה העדינה של אהבתי‬ ‫בנשמותיהם של ילדיי הקטנים‪.‬‬ ‫רק שנה וחצי יותר‪ ,‬שנה וחצי פחות‪.‬‬ ‫‪ 3‬שנים זה המון זמן‪.‬‬ ‫כל השנים חשבתי‪ ,‬כמעט ידעתי‪ ,‬שמותו עיצב את‬ ‫חיי‪ .‬ש"האסון שלנו" הוא האירוע המכונן בהם‪.‬‬ ‫עכשיו כבר חושבת אחרת‪ .‬כמעט יודעת‪ :‬גם חייו‬ ‫עיצבו את חיי‪ .‬הוא עצמו‪ ,‬החי‪ .‬לא האסון שלנו ‪-‬‬ ‫האבא שלי‪.‬‬ ‫ואם יש משמעות אמיתית למילים שנשמעות‬ ‫בד"כ בימי זיכרון‪" ,‬יחיה בליבנו לעד"‪ ,‬אני מבינה‬ ‫אותה עכשיו‪ .‬הוא חי בלבי‪ .‬בלבי הוא לא מת‪ .‬הוא‬ ‫משתנה איתי‪ .‬הוא לא דומם‪ .‬לא עצר‪ .‬וכל מה‬ ‫שהספיק לחרוט בנשמתי‪ ,‬גם זה אמיתי‪ .‬גם זה מה‬ ‫שעיצב את מי שאני היום‪.‬‬ ‫‪ 40‬שנה זה המון זמן‬ ‫ולפעמים ‪ 3‬שנים זה אפילו יותר‪.‬‬

‫‪32‬‬ ‫ענבל גלבוע‪ ,‬בתו של גד גלבוע ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלו אבא של‬ ‫של‬ ‫שח מט בעלי אהב לצלול הוא ניגן במפוחית אבא‬ ‫לי אהב את החתול שלו אבא שיחק‬ ‫ואותי הוא אהב לפתח תמונות בעצמו בחדר חושך‬ ‫עון גדול אבא אהב לצלם את אמא‬ ‫יתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם טבק‬ ‫במיוחד אבא שתה קפה בספל שקנ‬ ‫תם של דיו הוא כבר לא צריך את המשקפיים של‬ ‫עט בכיס‪ ,‬שלפעמים נזל והשאיר כ‬

‫רס"ן יובל יניב‬ ‫‪ 12.06.2002‬בן ‪ 34‬בנופלו‬

‫החיוך ימחק את העצב |‬ ‫החיוך ימחק את העצב‬ ‫הצחוק ימחק את הבכי‬ ‫אבל שום דבר לא ימחק את הזיכרון‬ ‫הזיכרון שהייתי רוצה ממך‪,‬‬ ‫שלא זכיתי לקבל ‪...‬‬ ‫שנלקחת בזמן כל כך מוקדם‬ ‫שלא זכיתי להכיר אותך‬ ‫אני מרגישה שאתה תמיד איתי‬ ‫אני יודעת שאתה שומר עלי‪.‬‬ ‫אני מקווה שאתה מביט בי מלמעלה ומתגאה‪.‬‬ ‫גדלתי בלעדיך‪.‬‬ ‫ילדה בת שנתיים וחצי בסך הכל הייתי‪,‬‬ ‫די קטנה‪ ,‬לא?‬

‫חן יניב‬ ‫השנים חולפות‪ ,‬אנשים משתנים‪,‬‬ ‫אבל אתה‪ ,‬אתה תישאר צעיר לנצח‪.‬‬ ‫החור הזה שכולם מדברים עליו‬ ‫אני מאמינה שיבוא יום והוא ייסגר‪.‬‬ ‫אני תמיד מקווה שאני נמצאת בחלום‬ ‫ומחכה שיגיע הבוקר שתעיר‬ ‫אותי ממנו‪ ,‬מהחלום הנורא‪.‬‬ ‫אתה תעמוד שם מולי עם חיוך רחב‬ ‫תחבק אותי ותגיד לי‬ ‫״זה רק חלום רע‪ ,‬אני פה לצידך״‪...‬‬ ‫אבא‪ ,‬מלאך שומר שלי‬ ‫אתה תמיד איתי‪,‬‬ ‫אני אוהבת אותך‪.‬‬

‫‪33‬‬ ‫חן יניב‪ ,‬בת ‪ ,16‬בתו של יובל יניב ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫רב"ט שלמה רייכר‬ ‫‪ 23.06.1958‬בן ‪ 29‬בנופלו‬

‫ים השכול |‬

‫איציק רייכר‬

‫השכוֹל‬ ‫טו ֵֹב ַע ׁ‬ ‫ֵמ ִציף ּדו ֵֹמ ַע‬ ‫ְּכיָם ּגָדוֹל‬ ‫ׁש ְללוּ ּתו ֵֹב ַע‬ ‫ָ‬ ‫ַלים‬ ‫ׂאוּ ַה ּג ִּ‬ ‫ִי ְש‬ ‫ִמ ְב ַט ָחם ַלחוֹף‬ ‫ַתרוּ זו ְֹכ ִרים‬ ‫ִיו ְּ‬ ‫ַעגוּ ֵעי ֵאינְ סוֹף‬ ‫ְּבג ּ‬

‫‪34‬‬ ‫איציק רייכר‪ ,‬בנו של שלמה רייכר ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו‬

‫ְּבשֹורת יֹום |‬

‫שברי יָם‬ ‫ְּכ ִמ ֵ‬ ‫נפצים ְלחוֹף‬ ‫ִמ ְת ִ‬ ‫ַה ְת ָח ָלה וְ סוֹף‬

‫על אופנים בכל שבת אבא שלי‬ ‫רכב‬ ‫אבא‬ ‫גינה‬ ‫ב‬ ‫בוד‬ ‫לע‬ ‫אהב‬ ‫הוא‬ ‫לים‬ ‫בו‬ ‫אסף‬ ‫הוא‬ ‫רים‬ ‫בא שלי ניגן בגיטרה אבא שלי כתב שי‬ ‫אבא כתב סיפורים במחברות‬ ‫צייר‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫חית‬ ‫מפו‬ ‫ב‬ ‫ניגן‬ ‫הוא‬ ‫לול‬ ‫לצ‬ ‫אהב‬ ‫עלי‬ ‫אהב את החתול שלו אבא שיחק שח מט ב‬ ‫פתח תמונות בעצמו בחדר‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫הוא‬ ‫אותי‬ ‫ו‬ ‫אמא‬ ‫את‬ ‫צלם‬ ‫ל‬ ‫אהב‬ ‫אבא‬ ‫דול‬ ‫ג‬ ‫שעון‬ ‫בות לאבא היו המון תקליטים לאהובי היה‬ ‫אבא שתה קפה בספל‬ ‫וחד‬ ‫במי‬ ‫אהב‬ ‫ש‬ ‫רסה‬ ‫בכו‬ ‫תון‬ ‫עי‬ ‫רוא‬ ‫לק‬ ‫נהג‬ ‫עלי‬ ‫ב‬ ‫כונה‬ ‫שך יקירי קרא המון ספרים הוא שיחק כדורגל בש‬ ‫נזל והשאיר כתם של‬ ‫מים‬ ‫לפע‬ ‫ש‬ ‫כיס‪,‬‬ ‫ב‬ ‫עט‬ ‫היה‬ ‫מיד‬ ‫ת‬ ‫אבא‬ ‫ל‬ ‫ריף‬ ‫ח‬ ‫חוח‬ ‫בני‬ ‫טבק‬ ‫קניתי לו ליום ההולדת בעלי עישן מקטרת עם‬ ‫אהב לעבוד בגינה‬ ‫הוא‬ ‫לים‬ ‫בו‬ ‫אסף‬ ‫הוא‬ ‫רים‬ ‫שי‬ ‫כתב‬ ‫שלי‬ ‫אבא‬ ‫טרה‬ ‫בגי‬ ‫הוא כבר לא צריך את המשקפיים שלואבא שלי ניגן‬

‫ׂו ָֹרתוֹ‬ ‫יוֹם וּ ְבש‬ ‫ָתיב‬ ‫ָאיר ַה ּנ ִ‬ ‫יִ‬ ‫ֵרה אוֹרחוֹ‬ ‫ַל ְּגז ָ‬ ‫ָטיב‬ ‫ָל ַרע י ִ‬

‫איציק רייכר‬

‫‪35‬‬

‫הגעגוע לדברים הקטנים שהיו ואינם‪ ,‬משתקף בחפצים שהנם חלק‬ ‫מהיום יום‪ ,‬מההרגלים‪ ,‬מהתחביבים ומן השגרה‪ .‬חלק מהחיים‪.‬‬ ‫חיים שנגדעו‪ .‬החפצים הדוממים שנשארים כמזכרת כואבת לאחר‬ ‫שהאדם נפל‪.‬‬ ‫גיטרה שפרט עליה ושר לצליליה שירים‪ ,‬מחברות בהן נכתבו סודות‬ ‫או סיפורים‪ .‬קופסאות שמשמרות פיסות ריחות וזכרונות‪.‬‬ ‫חולצה שלבש תלויה על קולב‪ ,‬הילדה היתומה‪ ,‬שרוצה להרגיש‬ ‫קרובה לאביה‪ ,‬לובשת אותה בגעגוע‪.‬‬ ‫‪ -‬עדי רמות‪ ,‬מעצבת החוברת ‪-‬‬

‫‪36‬‬