Otzma74 by hila

‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬

‫דצמבר ‪ ,2016‬גיליון ‪ 74‬‬

‫בלדה לשוטרת‬

‫רוזי קרודו מעולם לא חלמה על קריירה במשטרה‪ ,‬אולם לאחר שבעלה‪ ,‬אביב‪ ,‬שוטר‬ ‫סיור‪ ,‬נורה למוות בידי אופנוען‪ ,‬הציעה לה המשטרה להצטרף לשורותיה‪ .‬כיום היא‬ ‫קצינת כוח אדם באגף התנועה ומרגישה שהיא ממשיכה את דרכו של אביב‬ ‫וגם‪ :‬המחנות לילדים שעושים טוב גם לאמהות \ ‪ 60‬שנה למבצע קדש‪ :‬המלחמה נשתכחה‪ ,‬האלמנות‬ ‫דצמבר‬ ‫‪01 2016‬‬ ‫בישראל‬ ‫עדיין זוכרות \ הקצין האמריקאי נהרג באפגניסטן ‪ -‬הבן השתתף בחגיגת בר מצווה‬

‫‪10‬‬

‫לאם ולילד‬

‫מחנות עוצמה‪ ,‬שיצאו לדרך לפני חמש שנים‪ ,‬מחוללים‬ ‫נפלאות לא רק בקרב הילדים‪ ,‬אלא גם אצל האמהות‪,‬‬ ‫שנהנות מזמן איכות לעצמן במצפון שקט‬

‫‪06‬‬

‫עלתה על מדים‬

‫‪22‬‬

‫אפגניסטן‪ ,‬וושינגטון‪ ,‬ירושלים‬

‫רוזי קרודו רצתה בכלל לעסוק בהוראה‪ ,‬אבל‬ ‫לאחר שבעלה השוטר נרצח בעת מילוי תפקידו‪,‬‬ ‫היא גילתה שלמשטרה יש תוכניות בשבילה‬

‫‪16‬‬ ‫‪26‬‬ ‫איך מגיע נער אמריקאי‪ ,‬שאביו הקצין נהרג‬ ‫באפגניסטן‪ ,‬לחגיגת בר המצווה של יתומי‬ ‫צה"ל?‬

‫‪04‬‬ ‫‪31‬‬

‫קדש וזכור‬

‫עודדה כרובי־צפרירי ורבקה בז'רנו עדיין זוכרות בגעגועים‬ ‫את הבעלים שנפלו לפני ‪ 60‬שנה במבצע קדש‬

‫מתנדבות בלי הפסקה‬

‫שחר שריד ומעיין מור הצטרפו כמלוות‬ ‫מתנדבות לטיול של יתומי צה"ל‪ ,‬ומאז הן‬ ‫לא מפסיקות ללוות אותם‪ ,‬כרכזות שכבות‬ ‫בפעילויות עוצמה‬

‫חדש בארגון‬

‫כל מה שכדאי לדעת‬

‫מועדון ההטבות‬ ‫בשבילכם באהבה‬

‫עורך‪ :‬עמיר שינקמן‬ ‫עריכה גרפית‪ :‬ליאת זילברשטיין‬ ‫עריכת לשון‪ :‬שירלי אברמוביץ‬ ‫צילום שער‪ :‬יוסי אלוני‬ ‫חברי מערכת‪ :‬יובל ליפקין‪ ,‬שלומי נחומסון‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬רויטל יכין ‪ -‬קרקובסקי‪ ,‬מירה שחם‪-‬גולן רכז מערכת‪ :‬אסף מוסמן‬ ‫כתובת האירגון‪ :‬רחוב אורנים ‪ ,1‬גבעת שמואל ‪ 54052‬דוא"ל‪office@idfwo.org :‬‬ ‫לפרסום מודעות‪ :‬רגינה קאשי רודנשטיין ‪( 03-6918403‬שלוחה ‪)7‬‬

‫‪ 02‬דצמבר ‪2016‬‬

‫תמי שלח ‪ /‬יו"ר הארגון‬ ‫חברות וחברי ארגון יקרים‪,‬‬ ‫חג החנוכה הוא כידוע חג של נסים ושל אור‪.‬‬ ‫נסים‪ ,‬לצערי‪ ,‬איש מאיתנו אינו יכול לחולל – אבל כל אחד ואחת‬ ‫מאיתנו יכולים להדליק אור ולתרום בכך להפגת החושך שסביבנו‪" .‬כל‬ ‫אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן"‪ ,‬כמאמר השיר‪ .‬בחודשים האחרונים‬ ‫המשכנו בארגון אלמנות ויתומי צה"ל להדליק עוד ועוד אורות קטנים‬ ‫שכאלו‪ ,‬למען כולנו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לבקשת האלמנות המבוגרות פנינו להנהלת מתקן "אולגה‬ ‫על הים"‪ ,‬וצירפנו אותן לראשונה לנופש שהתקיים בחג הסוכות‪ .‬חופשות‬ ‫נוספות מסוג זה נתאם גם בחגים הבאים‪.‬‬ ‫הארנו באור חדש גם את ההטבות שהארגון נותן לחבריו‪ .‬באתר הארגון‬ ‫חילקנו ופירטנו לנוחיותכם את מגוון ההטבות לפי שלוש שכבות גיל‪:‬‬ ‫יתומים עד גיל ‪ ,30‬יתומים בוגרים מעל גיל ‪ 30‬ואלמנות‪" .‬אורות"‬ ‫נוספים יידלקו בקרוב בדמותן של פעילויות העשרה חדשות ושיתופי‬ ‫פעולה שיוסיפו נדבכים לפעילות הקיימת‪ .‬על פעילויות אלו ונוספות‬ ‫תוכלו לקרוא בהמשך הגיליון‪.‬‬ ‫חברים יקרים‪ ,‬לפני מספר שבועות קיבלנו תזכורת לכך שהאש אינה‬ ‫תמיד רק מאור‪ .‬לאחדים מאתנו העלה גל השריפות ברחבי הארץ מזכרת‬ ‫כואבת מהאובדן שחוו לפני ‪ 6‬שנים בדיוק באסון הכרמל‪ .‬בעת שהאדמה‬ ‫בערה וגם עם שוך השריפות‪ ,‬עמדתי על קשר עם חברי וחברות הארגון‬ ‫שהאש הגיעה לסף דלתם‪ ,‬על מנת לדרוש בשלומם ובשלום בני משפחתם‪.‬‬ ‫בנימה אישית‪ ,‬היו אלו החודשים הראשונים שלי בתפקידי כיו"ר‬ ‫הארגון‪ .‬הקדשתי אותם להיכרות אישית עמוקה יותר עם כל הגורמים‬ ‫המלווים אותנו ותומכים בנו‪ :‬צמרת צה"ל‪ ,‬צמרת משרד הביטחון ומוסדות‬ ‫נוספים‪ ,‬והצגתי בפניהם את תוכניות הארגון לעתיד לפי חזוני‪.‬‬ ‫זו גם ההזדמנות לומר תודה גדולה לכל מי שסייע לי בכניסתי לתפקיד‬ ‫ופועל יחד עמי יום־יום בשיתוף פעולה פורה‪ :‬חברות הוועד המנהל‪,‬‬ ‫מנכ"ל הארגון וצוות עובדינו המסורים‪.‬‬ ‫יחד נמשיך להדליק עוד ועוד אורות גם בחודשים הבאים‪ ,‬ליזום ולקדם‬ ‫פעילויות נוספות למען כולנו – אלמנות‪ ,‬אלמנים‪ ,‬יתומות ויתומים –‬ ‫ולהרחיב את מעגל ההטבות‪.‬‬ ‫אני מאחלת לכם ולבני משפחותיכם חג חנוכה שמח‪ .‬מי ייתן שהנרות‬ ‫שאנו מדליקים במהלך ימי החג יאירו גם את האור הפנימי הפועם בלבנו‪,‬‬ ‫ויציתו בנו שלהבות של אופטימיות ושל תקווה‪.‬‬

‫שלכם ולמענכם‪,‬‬ ‫תמי שלח‬

‫דצמבר ‪03 2016‬‬

‫לוגו‬

‫חדש בארגון‬

‫נופש ארגוני‬

‫יובל ליפקין‬ ‫מנכ"ל הארגון‬ ‫חברות וחברים יקרים‪ ,‬חג החנוכה הוא‬ ‫חג של אור ואופטימיות‪ .‬שני סממנים אלה‬ ‫באים לידי ביטוי גם בגיליון שלפניכם‪ ,‬ואני‬ ‫מאחל לכולנו שהם יהיו גם מנת חלקנו לא רק‬ ‫בחנוכה‪ ,‬אלא מדי יום ויום‪ .‬חג חנוכה שמח!‬

‫‪ 04‬דצמבר ‪2016‬‬

‫בחודש נובמבר התקיים הנופש הארגוני‬ ‫התשיעי‪ .‬הנופש התקיים באילת‪ ,‬והשתתפו‬ ‫בו כ־‪ 500‬חברי ארגון‪ ,‬אלמנות ויתומים‬ ‫בוגרים‪ .‬המשתתפים נהנו מתוכנית עשירה‬ ‫ומגוונת‪ ,‬שכללה את הופעתו של יעקב כהן‪,‬‬ ‫את ההצגה המוכרת "שוקו וניל"‪ ,‬את מופע‬ ‫‪ WOW‬בבימויו של חנוך רוזן‪ ,‬הופעה של‬ ‫הזמרת אביבה אבידן ופעילויות רבות נוספות‪.‬‬ ‫על התוכנית עמלו חברות ועדת תרבות‬ ‫יחד עם עובדי הארגון במשך חודשים רבים‬ ‫– והודות להם נהנו חברות וחברי הארגון‬ ‫מיציאה ברוכה מהשגרה‪ ,‬ממפגש עם חברים‬ ‫וחברות ומטעינת מצברים להמשך‪.‬‬

‫מחנה 'עוצמה' חנוכה‬ ‫כמסורת החג‪ ,‬גם השנה נקיים מחנה עוצמה‬ ‫ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון בחופשת‬ ‫החנוכה‪ .‬המחנה יתקיים בבית הספר שדה עין‬

‫גדי ויימשך שלושה ימים גדושים בפעילויות‬ ‫מהנות‪ ,‬מאתגרות ומעצימות – בין השאר‬ ‫טיול בנחל דוד‪ ,‬עלייה למצדה‪ ,‬טבילה בים‬ ‫המלח ועוד שלל פעילויות חברתיות בקבוצות‬ ‫השונות‪.‬‬ ‫נוסף לכך‪ ,‬השנה הזמנו קהילות יהודיות‬ ‫שונות ברחבי העולם – מארה"ב‪ ,‬קנדה‬ ‫ואירופה‪ ,‬להצטרף אלינו בשידור חי להדלקת‬ ‫הנרות השנתית בחנוכיית עוצמה הגדולה‪,‬‬ ‫יחד עם כל חניכי וצוות המחנה‪.‬‬ ‫המחנה מתקיים בסיוע תרומתה הנדיבה‬ ‫של הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל‬ ‫אקשטיין‪.‬‬

‫מלגות ושי נישואים‬ ‫האירוע השנתי לחלוקת המלגות ושי‬ ‫הנישואים יתקיים בחודש מרץ‪ ,‬ובמהלכו‬ ‫נעניק גם השנה שי כספי ליתומי צה"ל‬ ‫וכוחות הביטחון במהלך לימודיהם האקדמיים‬ ‫ולזוגות שנישאו במהלך השנה החולפת‪.‬‬

‫משתתפות הנופש הארגוני באילת‪.‬‬ ‫תוכנית עשירה של חוויות ופעילויות‬

‫המועד האחרון להגשת בקשות למלגות‬ ‫לימודים ולשי נישואים מהארגון הוא‬ ‫‪ ,1.1.2017‬ונעשה באמצעות אתר האינטרנט‬ ‫בלבד בכתובת ‪.www.idfwo.org‬‬ ‫מלגות הלימודים ושי הנישואים הם מחווה‬ ‫נדיבה של תורמי הארגון‪ ,‬והם מוענקים‬ ‫ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון חברי ארגון‬ ‫בלבד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נבקש להזכיר כי ההשתתפות‬ ‫באירוע היא תנאי לקבלת המלגה‪ /‬שי‬ ‫הנישואים‪.‬‬

‫קורסים‬ ‫עם סיום ההרשמה לקורסים בארגון‬ ‫צפויים להיפתח שישה קורסים בראשון‬ ‫לציון‪ ,‬בגבעת שמואל ובכפר סבא בנושאים‬ ‫הבאים‪ :‬הומסטיילינג‪ ,‬מחשבים ואינטרנט‪,‬‬ ‫חשיבה יצירתית‪ ,‬ביבליותרפיה ואנגלית‪.‬‬ ‫הארגון פועל להציע קורסים ברחבי הארץ‬ ‫בהתאם להיענות‪ ,‬ושואף להרחיב את‬ ‫פעילויות ההעשרה לחברי הארגון בפורמטים‬

‫נוספים‪ ,‬זאת כדי לעודד את השתתפותם‬ ‫של חברי ארגון שאינם לוקחים חלק‬ ‫בקורסים במתכונתם הנוכחית‪ .‬אם יתעורר‬ ‫ביקוש לקורסים נוספים‪ ,‬ובהתאם למספר‬ ‫הנרשמים‪ ,‬נפעל לפתיחת כיתות לימוד‬ ‫נוספות‪.‬‬

‫המוזיאונים של משרד הביטחון‬ ‫יחידת המוזיאונים באגף משפחות‪ ,‬הנצחה‬ ‫ומורשת מזמינה את בני המשפחות להכיר‬ ‫ולבקר ב־‪ 12‬המוזיאונים הפזורים ברחבי‬ ‫הארץ ולהשתתף ללא תשלום‪ ,‬אך בתיאום‬ ‫מראש‪ ,‬באירועים המתקיימים בהם‪ :‬בית‬ ‫הגדודים‪ ,‬מוזיאון ההגנה בג'וערה‪ ,‬מוזיאון‬ ‫ההעפלה וחיל הים‪ ,‬מוזיאון האצ"ל בתש"ח‪,‬‬ ‫מוזיאון האצ"ל בתל אביב‪ ,‬מוזיאון ההגנה‬ ‫בתל אביב‪ ,‬מוזיאון השומר‪ ,‬מוזיאון לח"י‪,‬‬ ‫מוזיאון אסירי המחתרות עכו‪ ,‬מוזיאון‬ ‫אסירי המחתרות י־ם‪ ,‬מוזיאון בתי האוסף‬ ‫לתולדות צה"ל ומוזיאון הפלמ"ח‪.‬‬

‫פעילות אזורית‬ ‫בחודש נובמבר נערך במסגרת הפעילויות‬ ‫האזוריות טיול משותף של סניף כפר סבא‬ ‫וסניף חולון בהנהגתן של חברותינו מירה סגל‬ ‫ורבקה ברוך‪ .‬הטיול כלל סיור ביער חולדה‬ ‫ובמתחם המושבה במזכרת בתיה‪ .‬בסניף‬ ‫הקריות‪ ,‬שאותו מובילה חברתנו רחל קמינר‪,‬‬ ‫התקיימה הרצאה של כתב וצלם "מסע אחר"‬ ‫בנושא "יפן – ארץ השמש העולה"‪.‬‬

‫הטבות לחברי הארגון‬ ‫כמענה לשאלות שעולות בנוגע להטבות‪,‬‬ ‫הזכויות והפעילויות של הארגון עבור חבריו‪,‬‬ ‫תוכלו למצוא בעמ' ‪ 30‬בגיליון זה פירוט של‬ ‫מגוון פעילויות והטבות הארגון לכל שכבת‬ ‫גיל‪.‬‬

‫דצמבר ‪05 2016‬‬

‫ללכת‬ ‫בדרכו‬

‫שמונה שנים לאחר שאביב קרודו‪ ,‬שוטר סיור במשטרת לוד‪,‬‬ ‫נרצח בידי אופנוען בעת בדיקת רישיונות שגרתית‪ ,‬התגייסה‬ ‫אלמנתו רוזי למשטרה‪ .‬כיום היא קצינת כוח אדם בדרגת‬ ‫מפקח‪ ,‬באגף התנועה \ "המשכתי את הדרך שלו‪ ,‬אף על‬ ‫פי שזו לא הייתה נטיית הלב הטבעית שלי"‬ ‫זיו לנצ'נר צילום‪ :‬יוסי אלוני‬

‫‪ 06‬דצמבר ‪2016‬‬

‫רוזי קרודו‪“ .‬כשהגעתי למשטרה‪,‬‬ ‫לא ידעתי לאן זה יוביל”‬

‫דצמבר ‪07 2016‬‬

‫בנתב"ג‪ ,‬ורוזי אסירת תודה למשטרת ישראל‬ ‫החיים נראו זורמים וברורים לרוזי קרודו‪.‬‬ ‫על העסקתה‪ ,‬ובכלל‪ ,‬על התמיכה שהיא‬ ‫היא הייתה בת ‪ ,24‬סטודנטית להוראת‬ ‫מעניקה לה מאז הירצחו של בעלה‪" .‬המשטרה‬ ‫מתמטיקה שתכננה לעסוק בתחום‪ ,‬נשואה‬ ‫היא אחד הגופים המצוינים שיש עבור מישהו‬ ‫לאביב‪ ,‬חבר נעוריה‪ ,‬אם לילדה בת שנה‬ ‫וחצי ובהריון עם ילד נוסף‪ .‬ואז‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬שקורה לו אסון כזה‪ .‬הם התחשבו בי מאוד‪,‬‬ ‫והעבודה הזאת החזירה אותי למעגל החיים‬ ‫בחודש מרץ ‪ ,2002‬הכל התנפץ לרסיסים‪.‬‬ ‫– יכולתי להרגיש טוב יותר‪ ,‬להכיר אנשים‬ ‫אביב קרודו‪ ,‬שוטר סיור בתחנת לוד‪ ,‬עצר‬ ‫אופנוען לבדיקת רישיונות – וזה שלף אקדח‬ ‫חדשים‪ ,‬להיות פעילה"‪.‬‬ ‫המשטרה המשיכה לספק לרוזי הזדמנויות‪,‬‬ ‫וירה בו למוות שני כדורים‪.‬‬ ‫והציעה לה להצטרף לשורותיה כחוקרת‪,‬‬ ‫בנקודה כאובה ומטלטלת זו החל להיסלל‬ ‫"אבל זה נראה לי גדול עלי‪ ,‬עם שני ילדים‬ ‫מסלול חיים חדש‪ ,‬שלקח את רוזי קרודו‬ ‫קטנים ועם כל הקורסים שהייתי צריכה‬ ‫למקומות אחרים ובלתי צפויים לחלוטין‪.‬‬ ‫לעבור"‪ .‬היא סירבה בנימוס‪ ,‬ויצאה למצוא‬ ‫רוזי ואביב גדלו באותה שכונה ביפו‪ ,‬היו‬ ‫את עצמה בתחום אחר לגמרי – הביטוח‪.‬‬ ‫יחד בבית הספר מכיתה ה' והפכו לזוג בזמן‬ ‫במשך חמש שנים וחצי עבדה בחברת ביטוח‬ ‫השירות הצבאי‪ .‬היא מספרת על נער‪ ,‬ואחר‬ ‫כמנהלת תיקי לקוחות‪ ,‬השתכרה יפה והייתה‬ ‫כך על גבר‪ ,‬חברותי וחייכן‪ ,‬שאהב לעזור‬ ‫מרוצה‪.‬‬ ‫ולתת‪ ,‬וידע כבר בזמן השירות הצבאי במג"ב‬ ‫שהוא רוצה להיות שוטר‪" .‬זה היה חלום חייו‪",‬‬ ‫אבל משטרת ישראל לא הרפתה‪ .‬מישהו שם‬ ‫היא מספרת‪ .‬החלום הביא אותו להתגייס‬ ‫זיהה כנראה את הפוטנציאל הגדול של רוזי‬ ‫קרודו‪ ,‬וההצעות המשיכו להגיע‪ .‬רוזי‪ ,‬מצדה‪,‬‬ ‫למשטרה מיד עם השחרור מצה"ל וביסס‬ ‫המשיכה להתחמק‪" .‬זה לא היה בשבילי‪,‬‬ ‫את תוכניותיו להתקדם ולעשות קריירה‬ ‫לצאת לקורסים‪ ,‬לעשות כושר‪ ,‬להתאמן‬ ‫בשורותיה‪ .‬כשנהרג בעת מילוי תפקידו‬ ‫בירי‪ .‬כשהייתי בצבא‪ ,‬חלמתי רק לסיים את‬ ‫("נרצח"‪ ,‬רוזי מדגישה‪ ,‬ומציינת שהרוצח‪,‬‬ ‫עבריין מלוד בשם רובין אבו זייד‪ ,‬נשלח‬ ‫השירות‪ .‬ספרתי את הדקות עד השחרור"‪.‬‬ ‫בסופו של דבר היה זה הרב המחוזי במשטרה‪,‬‬ ‫למאסר עולם בעוון רצח)‪ ,‬התנפץ לא רק‬ ‫ששמר על קשר עם רוזי והמשפחה‪ ,‬שהביא‬ ‫חלום חייו של אביב‪.‬‬ ‫לשינוי דעתה‪ .‬הוא שכנע אותה לשלוח‬ ‫כמעט ‪ 15‬שנה מאוחר יותר היא משחזרת‪:‬‬ ‫קורות חיים והבטיח לה שלא מדובר בתפקיד‬ ‫"בשנה הראשונה‪ ,‬אני לא יודעת מה עיכלתי‬ ‫מבצעי‪" .‬לא רציתי לבוא לתפקיד שלא‬ ‫ומה לא‪ .‬ריחפתי‪ ,‬לא התחברתי‪ .‬לוקח לפחות‬ ‫מתאים לי או שלא אהיה טובה בו‪ .‬אני לא‬ ‫שנה להתאושש‪ ,‬ובזמן הזה חושבים על הכל‪,‬‬ ‫באה להעביר את הזמן"‪ ,‬היא מסבירה‪ .‬אבל‬ ‫גם על הכי נורא שאפשר – למה זה קרה‬ ‫דווקא לי‪ .‬הלוואי שאני לא הייתי פה‪ ,‬והוא הזמן עבר – התהליך נמשך יותר משנה –‬ ‫רוזי התייצבה לכמה ראיונות‪ ,‬ויום אחד הגיע‬ ‫היה כאן כדי להתמודד עם כל זה‪ .‬כעס‬ ‫הטלפון שבישר‪ :‬המפכ"ל אישר את העסקתך‪.‬‬ ‫על האדם שמת‪ .‬אין מה לכעוס‪ ,‬אבל אתה‬ ‫וכך‪ ,‬בינואר ‪ ,2010‬התגייסה רוזי קרודו‬ ‫מאשים‪ .‬ובינתיים‪ ,‬בחיים‪ ,‬החברות שלי‪ ,‬רובן‬ ‫למשטרת ישראל לתפקיד מש"ק כוח אדם‪.‬‬ ‫רווקות‪ ,‬יוצאות לבלות בלילה בברים‪ .‬אבל‬ ‫את יכולה להסביר למה זה קרה? איך‬ ‫את לא רוצה להיות עם רווקות‪ ,‬וגם לא רוצה‬ ‫"נשברת" בסוף?‬ ‫להיות עם זוגות"‪.‬‬ ‫"אני יכולה להגיד שהמשטרה‬ ‫נתנה לי תמיד בית חם – הזמנה‬ ‫“לאחר הרצח הלכתי לקבוצת תמיכה של‬ ‫לכל אירוע‪ ,‬מתנות בחגים‪,‬‬ ‫אלמנות צה”ל‪ .‬כשהגעתי לקבוצה‪ ,‬חשבתי שאני מפקדים שבאו לבקר – ולקשר‬ ‫העוטף הזה הייתה השפעה‪ .‬נוסף‬ ‫הכי מסכנה בעולם – אלמנה בת ‪ ,24‬עם תינוקת לכך‪ ,‬התפקיד במשאבי אנוש‬ ‫ועם עוד תינוק בבטן‪ ,‬ונוכחתי לדעת שיש הרבה נראה לי מתאים‪ ,‬והערכתי שיכול‬ ‫להיות לי טוב בו"‪.‬‬ ‫נשים במצבי‪ .‬אתה מבין שאתה לא היחיד‬ ‫היה גם ממד של המשכת דרכו‬ ‫בעולם שזה קרה לו‪ ,‬ואתה לוקח מההבנה הזאת של אביב?‬ ‫"כן‪ ,‬גם המקום הזה קיים‪ .‬זו‬ ‫השראה‪ ,‬כוח‪ ,‬עידוד”‬ ‫הייתה אהבת ילדות‪ ,‬ואני ידעתי‬ ‫עד כמה הוא אהב את המשטרה‬ ‫ואיך זה הסתיים?‬ ‫ורצה לגדול ולהתפתח בה‪ .‬הוא היה מורעל‬ ‫משטרה‪ .‬היום‪ ,‬בטקסים‪ ,‬אני נרגשת עבור‬ ‫"חודש לאחר שילדתי את הבן‪ ,‬טסתי עם‬ ‫הקצינים והשוטרים‪ ,‬אבל לא רק‪ .‬בכל פעם‬ ‫חברים לתאילנד‪ .‬שם‪ ,‬כשהייתי רחוקה‬ ‫נצבט לי הלב כי אני חושבת שהוא היה אמור‬ ‫מהבית והיה לי זמן לחשוב‪ ,‬הגעתי לתובנה‬ ‫שמה שלא יהיה‪ ,‬החיים חזקים מהכל‪ .‬הבנתי להיות שם‪ ,‬ואני הייתי אמורה ללוות אותו‪.‬‬ ‫אז אני עושה את זה אחרת‪ .‬המשכתי‪ ,‬אף על‬ ‫שעלי לבנות את החיים שלי מחדש או שאני‬ ‫אבודה‪ .‬חזרתי לארץ‪ ,‬יצאתי מבית ההורים‬ ‫פי שזו לא הייתה נטיית הלב הטבעית שלי‪.‬‬ ‫כשהגעתי למשטרה‪ ,‬לא ידעתי לאן זה‬ ‫שבו גרתי אז‪ ,‬שכרתי דירה והתחלתי לעבוד"‪.‬‬ ‫יוביל‪ .‬מצד אחד‪ ,‬רציתי באמת להמשיך את‬ ‫העבודה הייתה כשוטרת בביקורת הגבולות‬

‫‪ 08‬דצמבר ‪2016‬‬

‫אביב‪ .‬מצד שני‪ ,‬לא הייתי מחוברת אף פעם‬ ‫למערכת כזאת – היררכית‪ ,‬משטרתית‪ .‬אבל‬ ‫הכרתי את המערכת‪ ,‬למדתי אותה והתחברתי‬ ‫מאוד למה שאני עושה‪ ,‬לעבודה"‪.‬‬ ‫זה עדיין לא מסביר איך הגעת לקצונה‪.‬‬ ‫"אדם צריך להתפתח‪ .‬אז אם הבחירה הייתה‬ ‫להישאר כאן‪ ,‬כי זה המקום שלי – אז מכאן‬ ‫אני אתפתח"‪.‬‬ ‫וכך הפכה רוזי קרודו לפני כשנתיים לקצינת‬ ‫כוח אדם בדרגת מפקח‪ ,‬באגף התנועה של‬ ‫המשטרה בבית דגן‪.‬‬ ‫אם אביב היה רואה אותך היום‪ ,‬קצינה‬ ‫במשטרת ישראל‪ .‬מה הוא היה אומר?‬ ‫"הוא היה נקרע מצחוק‪ .‬הוא הכיר אותי"‪.‬‬ ‫האם את חושבת לפעמים במה היית עוסקת‬ ‫אילו אביב לא היה נרצח?‬ ‫"אני חושבת שהייתי ממשיכה בדרך שבה‬ ‫הלכתי אז ועוסקת בהוראה"‪.‬‬ ‫איך הילדים קיבלו את הגרסה המשטרתית‬ ‫של אמא?‬ ‫"זה היה מורכב‪ .‬הילדה הגדולה שלי הייתה‬ ‫בעבר נורא נגד‪ .‬על רקע כל מה שהיה‪ ,‬היא‬ ‫לא רצתה לראות ולא רצתה לשמוע משטרה‪.‬‬ ‫ביום שבו עליתי לראשונה על מדים היא‬ ‫הייתה מבולבלת והיה לה קשה מאוד‪ .‬היום‬ ‫היא מקבלת את זה אחרת"‪.‬‬ ‫לאחר התאלמנותה ניהלה רוזי מערכת יחסים‬ ‫עם בן זוג חדש‪ ,‬שממנו נולדה לה בת‪ .‬כיום‬ ‫היא מגדלת שלושה ילדים‪ ,‬בני ‪14 ,16‬‬ ‫ו־‪( 10‬וכלב קטן‪ ,‬לבן וחמוד מאין כמוהו)‬ ‫ביחידה משפחתית מלוכדת‪ .‬שלושת האחים‬ ‫מחוברים מאוד‪ ,‬היא מעידה‪ ,‬והבת הצעירה‪,‬‬ ‫שלא נולדה לאביב‪ ,‬מספרת בגאווה שיש לה‬ ‫שני אבות‪.‬‬ ‫ממרחק השנים והניסיון – האישי‪ ,‬המשפחתי‬ ‫והמקצועי – רוזי משקיפה היום על הדרך‬ ‫שעברה ומספקת כמה תובנות‪" :‬החיים באמת‬ ‫חזקים מהכל‪ .‬אתה אוסף את עצמך‪ ,‬אחרת‬ ‫אתה נופל לתהום או נתקע שנים באותו‬ ‫המקום‪ .‬לאחר הרצח השתתפתי בקבוצת‬ ‫תמיכה של אלמנות צה"ל‪ ,‬וזה הועיל לי‬ ‫מאוד‪ .‬כשהגעתי לקבוצה‪ ,‬חשבתי שאני הכי‬ ‫מסכנה בעולם – אלמנה בת ‪ ,24‬עם תינוקת‬ ‫ועם עוד תינוק בבטן‪ ,‬ונוכחתי לדעת שיש‬ ‫הרבה נשים במצבי‪ .‬אתה מבין שאתה לא‬ ‫היחיד בעולם שזה קרה לו‪ ,‬ואתה לוקח‬ ‫מההבנה הזאת השראה‪ ,‬כוח‪ ,‬עידוד‪.‬‬ ‫"לכן אני אומרת שאחד התפקידים שארצה‬ ‫לעשות במשטרה הוא קצינת רווחה‪,‬‬ ‫שמטפלת בשוטר‪ ,‬בפרט‪ ,‬וגם במשפחות‬ ‫שכולות‪ .‬אני חושבת שיש לי מה לתרום שם‬ ‫גם על סמך מה שעברתי‪ .‬אני חושבת שאני‬ ‫יכולה להסתכל על בן אדם ולדעת מה עובר‬ ‫לו בראש‪ .‬לפעמים אלו מחשבות שאתה פוחד‬ ‫להשמיע‪ ,‬כולל כעס על המת‪ .‬אני זוכרת‪,‬‬ ‫במקרה שלי‪ ,‬איך כולם היללו ושיבחו את‬ ‫אביב‪ .‬גיבור אלוהים‪ .‬ואני‪ ,‬בכעס שלי‪,‬‬ ‫אמרתי לעצמי‪ :‬הייתי יכולה להרוג אותו‬ ‫עוד פעם"‪.‬‬ ‫במקום זה‪ ,‬היא החייתה את מפעל חייו‪.‬‬

‫רוזי קרודו עם תמונת בעלה‪“ .‬אם הוא היה‬ ‫רואה אותי היום‪ ,‬הוא היה נקרע מצחוק”‬

‫דצמבר ‪09 2016‬‬

‫מחושך‬ ‫לאור‪,‬‬ ‫במלוא‬ ‫העוצמה‬ ‫באופן סמלי‪ ,‬לפני חמש שנים‬ ‫בדיוק‪ ,‬בחג החנוכה‪ ,‬יצאו‬ ‫לדרך מחנות עוצמה‪ ,‬שנועדו‬ ‫להכניס אור נוסף לחייהם של‬ ‫יתומי צה"ל‪ .‬עכשיו מתברר‬ ‫שהפעילויות הללו עושות‬ ‫טוב לא רק לילדים‪ ,‬אלא גם‬ ‫לאמותיהם‪ .‬שלוש אמהות‬ ‫מספרות על השינוי שחוללו‬ ‫מחנות עוצמה בילדיהן –‬ ‫וגם בהן‬ ‫מאת‪ :‬עופר לבנת‬ ‫צילום‪ :‬קובי קואנקס‬ ‫"המחנה הראשון של מאיה הוא זה שגרם‬ ‫לה לחזור לחייך חיוך אמיתי‪ ,‬מלא ושלם‬ ‫בפעם הראשונה מאז דולב נהרג‪ .‬בהתחלה‬ ‫ממש לא הבנתי למה‪ .‬לא הבנתי מה יש‬ ‫בזה שכל כך השפיע על הילדה שלי‪ ,‬ואז‬ ‫התחלתי לקלוט את הכוח שיש לעוצמה"‪ .‬כך‬ ‫מספרת מיכל קסטן קידר‪ ,‬שבעלה דולב נפל‬ ‫במבצע צוק איתן והותיר אותה עם שלושה‬ ‫ילדים‪.‬‬ ‫כמה סמלי שדווקא בחנוכה‪ ,‬חג האורות‪,‬‬ ‫לפני חמש שנים בסך הכל‪ ,‬נוסדו מחנות‬ ‫עוצמה של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫שלומי נחומסון‪ ,‬מי שהיה אז מתנדב וראש‬ ‫משלחות למחנה קיץ בארה"ב והיום מנהל‬ ‫את מחלקת נוער וצעירים בארגון‪ ,‬הציע‬ ‫להנהלה להרחיב את הפעילות לילדים‪.‬‬ ‫ההצעה התקבלה בחיוב‪ ,‬ומאז האור והעוצמה‬

‫אורי קידר‬

‫של המחנות רק הולכים וגדלים‪.‬‬ ‫מערך מחנות עוצמה מיועד ליתומי צה"ל‬ ‫וכוחות הביטחון בני ‪ .18–6‬במשך השנה‬ ‫מתקיימים ארבעה מחנות‪ ,‬שבמסגרתם‬ ‫הילדים מטיילים‪ ,‬נהנים מאטרקציות שונות‬ ‫וממגוון פעילויות בהדרכת צוות מתנדבים‪,‬‬ ‫המלווה אותם במחנות וגם מחוץ להם‪.‬‬ ‫מיכל‪ ,‬אמא למאיה בת ‪ ,12‬אורי בן ‪8.5‬‬ ‫וגיא בת ‪ ,4.5‬הייתה נשואה לדולב במשך‬ ‫קרוב ל־‪ 11‬שנים‪ ,‬ולפני כן חברתו לחיים‬ ‫במשך שש שנים‪ .‬על עוצמה היא שמעה‬ ‫מפיה של נאווה שוהם־סולן‪ ,‬יו"ר הארגון‬ ‫עד לפני חודשים ספורים‪" .‬נאוה התקשרה‬ ‫וביקשה להיפגש איתי‪ .‬היא סיפרה לי שיש‬ ‫פעילויות לילדים‪ .‬יצא לנו טוב שבדיוק‬ ‫בשנה שלנו הוחלט לפתוח את המחנות גם‬ ‫לבני ‪ .6‬מאיה התחילה להשתתף במחנות‪,‬‬

‫וזה מה שעזר לה לחייך‪ .‬התחלתי לשמוע‬ ‫תגובות מחברים ומצוות בית הספר בנוסח‬ ‫איך הילדה משתנה מול העיניים‪ ,‬והבנתי‬ ‫את הכוח של זה"‪ ,‬אומרת מיכל‪.‬‬ ‫"מאיה עצמה אמרה שכשהיא מסתכלת‬ ‫על השכבה הבוגרת ורואה ילדים שאיבדו‬ ‫את אביהם לפני הרבה שנים‪ ,‬היא מבינה‬ ‫שאפשר לגדול עם הדבר הזה‪ ,‬שהם אנשים‬ ‫שמחים ולא מתעסקים רק באובדן כל הזמן‪.‬‬ ‫זה נתן לה תקווה‪ ,‬הבנה שיהיה בסדר‪ .‬זה עזר‬ ‫לה להבין שהיא חזקה מספיק כדי להתמודד‬ ‫עם האבל על אביה‪ ,‬ושהיא לא צריכה כל‬ ‫הזמן לברוח מזה‪ .‬אפשר לדבר על דולב‬ ‫ולהשתתף באירועים לזכרו מבלי להתמוטט‪,‬‬ ‫כי היא רואה שסביבה חיים עם האובדן‪ .‬זה‬ ‫עשה לה טוב מאוד"‪.‬‬ ‫"בתור אמא‪ ,‬אחד הכלים שהכי משתמשים‬ ‫המשך בעמ' ‪12‬‬

‫‪ 10‬דצמבר ‪2016‬‬

‫עמ׳ ‪1‬‬

‫אלמנות ויתומי צה״ל‬

‫ם לעמיתי הארגון‬ ‫במבצעים מיוחדי‬

‫אנו שמחים להביא בפניכם הצעות לנופש בבתי מלון בארץ בחודשים‪:‬‬ ‫ינואר ‪ -‬פברואר ‪ -‬מרץ ‪2017‬‬

‫אילת‬ ‫ישרוטל רויאל ביץ’‬ ‫מלכת שבא‬ ‫יו סוויט אילת‬ ‫ישרוטל המלך שלמה‬ ‫ישרוטל אגמים‬ ‫מג’יק פאלאס‬ ‫רימונים אילת‬ ‫אורכידאה אילת‬ ‫דן פנורמה אילת‬ ‫ישרוטל ים סוף‬ ‫לאונרדו רויאל ריזורט‬ ‫קיסר פרמייר אילת‬ ‫פרימה מיוזיק‬ ‫אסטרל פאלמה‬

‫הכל כולל‬ ‫אילת‬

‫‪ U‬קורל ביץ’‬ ‫ישרוטל ספורט‬ ‫לאונרדו קלאב אילת‬ ‫מג’יק סאנרייז אילת‬

‫מלונות לזוגות‬ ‫ישרוטל בראשית‬ ‫ישרוטל יערות הכרמל‬ ‫(פנסיון מלא)‬ ‫שיזן הרצליה‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪445‬‬ ‫‪404‬‬ ‫‪362‬‬ ‫‪328‬‬ ‫‪328‬‬ ‫‪281‬‬ ‫‪326‬‬ ‫‪234‬‬ ‫‪310‬‬ ‫‪293‬‬ ‫‪268‬‬ ‫‪261‬‬ ‫‪223‬‬ ‫‪246‬‬

‫‪562‬‬ ‫‪527‬‬ ‫‪475‬‬ ‫‪386‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪384‬‬ ‫‪412‬‬ ‫‪293‬‬ ‫‪421‬‬ ‫‪369‬‬ ‫‪309‬‬ ‫‪324‬‬ ‫‪246‬‬ ‫‪316‬‬

‫‪508‬‬ ‫‪469‬‬ ‫‪413‬‬ ‫‪369‬‬ ‫‪340‬‬ ‫‪331‬‬ ‫‪343‬‬ ‫‪283‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪307‬‬ ‫‪312‬‬ ‫‪263‬‬ ‫‪236‬‬ ‫‪266‬‬

‫‪661‬‬ ‫‪616‬‬ ‫‪531‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪503‬‬ ‫‪443‬‬ ‫‪457‬‬ ‫‪343‬‬ ‫‪474‬‬ ‫‪448‬‬ ‫‪413‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪266‬‬ ‫‪366‬‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪438‬‬ ‫‪305‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪304‬‬

‫‪531‬‬ ‫‪410‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪389‬‬

‫‪438‬‬ ‫‪305‬‬ ‫‪309‬‬ ‫‪305‬‬

‫‪531‬‬ ‫‪410‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪388‬‬

‫‪496‬‬ ‫‪354‬‬ ‫‪354‬‬ ‫‪378‬‬

‫‪649‬‬ ‫‪508‬‬ ‫‪508‬‬ ‫‪485‬‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪822‬‬

‫‪931‬‬

‫‪822‬‬

‫‪931‬‬

‫‪870‬‬

‫‪1050‬‬

‫‪830‬‬

‫‪919‬‬

‫‪830‬‬

‫‪919‬‬

‫‪931‬‬

‫‪1030‬‬

‫‪630‬‬

‫‪753‬‬

‫‪630‬‬

‫‪753‬‬

‫‪663‬‬

‫‪801‬‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫ים המלח‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫הרודס ים המלח‬ ‫ישרוטל ים המלח‬ ‫רויאל ים המלח‬ ‫ספא קלאב ים המלח‬ ‫קראון פלאזה ים המלח‬ ‫הוד המדבר‬

‫‪479‬‬ ‫‪397‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪382‬‬ ‫‪411‬‬ ‫‪353‬‬

‫‪651‬‬ ‫‪603‬‬ ‫‪530‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪585‬‬ ‫‪445‬‬

‫‪479‬‬ ‫‪397‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪382‬‬ ‫‪411‬‬ ‫‪353‬‬

‫‪651‬‬ ‫‪602‬‬ ‫‪530‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪585‬‬ ‫‪445‬‬

‫‪511‬‬ ‫‪483‬‬ ‫‪469‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪481‬‬ ‫‪356‬‬

‫‪663‬‬ ‫‪635‬‬ ‫‪580‬‬ ‫‪538‬‬ ‫‪685‬‬ ‫‪483‬‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪384‬‬

‫‪548‬‬

‫‪384‬‬

‫‪548‬‬

‫‪456‬‬

‫‪552‬‬

‫‪329‬‬

‫‪452‬‬

‫‪329‬‬

‫‪452‬‬

‫‪373‬‬

‫‪483‬‬

‫‪378‬‬

‫‪418‬‬

‫‪377‬‬

‫‪418‬‬

‫‪414‬‬

‫‪453‬‬

‫‪360‬‬ ‫‪356‬‬

‫‪383‬‬ ‫‪411‬‬

‫‪360‬‬ ‫‪356‬‬

‫‪383‬‬ ‫‪411‬‬

‫‪363‬‬ ‫‪386‬‬

‫‪392‬‬ ‫‪456‬‬

‫ירושלים‬

‫חברי ארגון אלמנות ויתומי צה״ל‪,‬‬ ‫אתם מוזמנים לעבור לנוח‪ ,‬מאוד נוח‪...‬‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬ ‫סופ"ש‬

‫לאונרדו פלאזה‬ ‫ירושלים(גלאט)‬ ‫קראון פלאזה ירושלים‬ ‫פרימה המלכים‬ ‫(גלאט)‬ ‫גרנד קורט ירושלים‬ ‫יערים‬

‫מרכז‬ ‫דן אכדיה הרצליה‬ ‫דן קיסריה‬ ‫הרודס ת"א‬ ‫קראון פלאזה ת"א‬ ‫רנסנס ת"א‬ ‫דניאל הרצליה‬

‫צפון‬ ‫רמות‬ ‫רימונים גלי כנרת‬ ‫אירופה ‪ 1917‬טבריה‬ ‫רימונים מינרל טבריה‬ ‫לאונרדו קלאב טבריה‬ ‫(הכל כלול)‬ ‫נוף גינוסר‬ ‫קראון פלאזה חיפה‬ ‫דן פנורמה חיפה‬ ‫לאונרדו חיפה‬ ‫פסטורל כפר בלום‬ ‫אסיינדה ביער‬ ‫רימונים חרמון‬ ‫נווה אטיב‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪753‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪630‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪575‬‬ ‫‪431‬‬

‫‪753‬‬ ‫‪657‬‬ ‫‪630‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪596‬‬ ‫‪492‬‬

‫‪753‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪630‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪575‬‬ ‫‪432‬‬

‫‪753‬‬ ‫‪658‬‬ ‫‪630‬‬ ‫‪582‬‬ ‫‪596‬‬ ‫‪493‬‬

‫‪857‬‬ ‫‪678‬‬ ‫‪705‬‬ ‫‪664‬‬ ‫‪577‬‬ ‫‪495‬‬

‫‪857‬‬ ‫‪747‬‬ ‫‪705‬‬ ‫‪664‬‬ ‫‪596‬‬ ‫‪575‬‬

‫ינואר‬

‫מרץ‬

‫פברואר‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬

‫‪418‬‬ ‫‪473‬‬ ‫‪459‬‬ ‫‪260‬‬

‫‪500‬‬ ‫‪589‬‬ ‫‪610‬‬ ‫‪366‬‬

‫‪418‬‬ ‫‪473‬‬ ‫‪459‬‬ ‫‪260‬‬

‫‪500‬‬ ‫‪589‬‬ ‫‪610‬‬ ‫‪366‬‬

‫‪422‬‬ ‫‪538‬‬ ‫‪476‬‬ ‫‪303‬‬

‫‪504‬‬ ‫‪656‬‬ ‫‪622‬‬ ‫‪421‬‬

‫‪329‬‬

‫‪411‬‬

‫‪329‬‬

‫‪411‬‬

‫‪373‬‬

‫‪456‬‬

‫‪274‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪377‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪480‬‬ ‫‪371‬‬

‫‪322‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪473‬‬ ‫‪395‬‬ ‫‪575‬‬ ‫‪441‬‬

‫‪274‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪377‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪479‬‬ ‫‪371‬‬

‫‪322‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪473‬‬ ‫‪401‬‬ ‫‪575‬‬ ‫‪441‬‬

‫‪350‬‬ ‫‪649‬‬ ‫‪525‬‬ ‫‪373‬‬ ‫‪577‬‬ ‫‪398‬‬

‫‪405‬‬ ‫‪649‬‬ ‫‪538‬‬ ‫‪442‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪492‬‬

‫‪374‬‬

‫‪280‬‬

‫‪325‬‬

‫מחזורי המכירה הינם‪:‬‬ ‫באילת ‪ -‬מינימום ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינימום ‪ 3‬לילות סופ"ש‬ ‫בשאר הארץ ‪ -‬מינימום ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינימום ‪ 2‬לילות סופ"ש‬ ‫*קיים מינימום לילות במידה ויהיה קיצור שהייה המחיר עלול להיות שונה‬

‫‪ 5%‬הנחה במעמד חיוב כרטיס אשראי חבר וב‪ 4-‬תשלומים שווים‬ ‫• המחירים תקפים למספר מקומות מוגבל בהקצאה עבור אלמנות ויתומי צה״ל • המחירים בש״ח לאדם בחדר זוגי ללילה ע״ב חצי פנסיון אלא אם‬ ‫צויין אחרת • דמי ביטול בהתאם לתקנון אשת טורס יש להתעדכן בעת ההזמנה • ילד עד גיל ‪ 12‬בחדר הורים ‪ 50% -‬הנחה‪ ,‬ליחיד בחדר‪ -‬תוספת‬ ‫במחיר • זכאות‪ :‬ההרשמה לנופש הינה לעמיתי “חבר" בלבד‪ .‬בבתי המלון ידרש הנופש להציג תעודה מזהה‪.‬‬ ‫• מומלץ לבקש בביצוע ההזמנה מידע על מבצעי ה"רגע האחרון" למלון מבוקש (באם יש) • לא ניתן להזמין לילה אחד במחירים אלו‪ ,‬אלא במחיר‬ ‫מיוחד לפי הוראת המלון‪.‬‬ ‫****אין כפל הנחות****‬

‫לפרטים ולהזמנות חייגו למועדון הביטחון‪:‬‬

‫‪03-7771106‬‬

‫דצמבר ‪11 2016‬‬

‫אורי קידר‬

‫מאיה קידר‬

‫בו‪ ,‬לפחות בילד הראשון‪ ,‬זה הניסיון העצמי‬ ‫המבוסס על זיכרונות הילדות הפרטיים"‪,‬‬ ‫אומרת מיכל‪" .‬בקטע של יתמות בגיל צעיר‬ ‫לא היו לי ניסיון או הבנה‪ ,‬ולקח לי זמן‬ ‫לקלוט שאני בעצם לא מבינה שאלמנּות היא‬ ‫לא יתמּות‪ ,‬זה אובדן אחר לגמרי מבחינת‬ ‫ההתמודדות‪ .‬אני‪ ,‬בהתחלה‪ ,‬לא המשכתי‬ ‫בחיים שלי‪ .‬הייתי עסוקה באבל עצמו‪.‬‬ ‫הילדים הרבה יותר רוצים להמשיך קדימה‪,‬‬ ‫לא לשכוח את אבא שלהם – אבל לשים את‬ ‫זה במקום שבו הם יכולים להמשיך לחיות‪.‬‬ ‫יש להם הרצון להיות כמו כולם‪ .‬באיזשהו‬ ‫שלב‪ ,‬חברה שהיא יתומת צה"ל זה ‪ 25‬שנה‬ ‫גרמה לי להבין שאני לא מבינה אותם‪ ,‬ובכל‬ ‫פעם שאני מנסה לדמיין מה עובר עליהם‬ ‫יוצא לי בדיוק הפוך"‪.‬‬ ‫"כשהתאלמנתי‪ ,‬נהייתי עייפה מאוד"‪,‬‬

‫‪ 12‬דצמבר ‪2016‬‬

‫יואב פינמסר‬

‫אפרת גינס‪“ :‬כשהם נמצאים עם‬ ‫החבר’ה במחנה‪ ,‬יש להם את‬ ‫הניואנסים שלהם‪ ,‬את ההומור‬ ‫שלהם והשפה שלהם‪ .‬שם אף אחד‬ ‫לא מסתכל עליהם וחושב ‘איזה‬ ‫מסכנים’‪ .‬הם חלק מקהילה שבה‬ ‫אפשר לדבר בצורה מאוד פתוחה‪,‬‬ ‫לצחוק ביחד על זה או להיות‬ ‫עצובים בגלל זה‪ ,‬והכול לגיטימי‪”.‬‬ ‫מוסיפה מיכל בגילוי לב‪" .‬נותר בי פחות‬ ‫כוח להרבה דברים‪ ,‬ובין השאר לפעילויות‬ ‫כיפיות עם הילדים‪ .‬לקח לי זמן להבין‬ ‫שככה זה מעכשיו‪ ,‬שזו המשפחה שלנו‪,‬‬ ‫ושאי אפשר לחכות שדולב יחזור‪ .‬במחנות‬ ‫יש מי שדואג שהם ייהנו משפע של חוויות‪:‬‬ ‫קייאקים‪ ,‬טיולים‪ ,‬מסיבות‪ ,‬על האש – ואז‬ ‫אני יודעת שאני יכולה גם לשבת איתם‬ ‫בבית במצפון שקט‪ .‬פשוט להיות איתם כי‬ ‫אני יודעת שמישהו אחר עוזר לי לדאוג‬ ‫שהילדים שלי יהיו כמו כל הילדים"‪.‬‬

‫"הזמן להיות קצת לבד"‬ ‫שרון אזארי יהב היא אמא לנעם בת ‪15.5‬‬ ‫ויהלי בן ‪ ,13‬ואלמנתו של נתי יהב‪ ,‬שנפל‬ ‫במלחמת לבנון השנייה‪" .‬הייתי נשואה שבע‬

‫שנים‪ ,‬ועכשיו אני אלמנה עשר שנים‪ ,‬היה‬ ‫שובר שוויון לפני שלוש שנים"‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬ ‫"התוודעתי לארגון לאחר נפילתו של‬ ‫נתי‪ ,‬ובכל פעם למדתי להכיר בו פן אחר‪.‬‬ ‫המשמעותי ביותר היה זה שהכרתי עם נעם"‪,‬‬ ‫מספרת שרון‪" .‬לפני שלוש שנים היא חגגה‬ ‫בת מצווה והוזמנה למחנה קיץ של עוצמה‬ ‫בארה"ב‪ .‬לא ידעתי איך אני משחררת את‬ ‫הילדה‪ .‬הלב שלי התהפך‪ .‬אני מגדלת אותם‬ ‫‪ 365 ,24/7‬ימים בשנה‪ ,‬וגם ידעתי שלא‬ ‫יהיו להם טלפונים שם‪ ,‬ושהם יתקשרו רק‬ ‫כשיאפשרו להם להתקשר‪ .‬זה לא היה פשוט‪,‬‬ ‫אבל החלטתי לשחרר אותה ולתת לה לצאת‬ ‫למחנה‪ .‬כשהגעתי לשדה התעופה לקבל את‬ ‫פניה בשובה‪ ,‬הדבר הראשון שהיא אמרה לי‬ ‫הוא שהיה לה קצר מדי‪ .‬הבנתי שחזרה אלי‬ ‫ילדה אחרת מבחינת עצמאות‪ ,‬פתיחות‪,‬‬

‫יהלי יהב עם יו”ר הארגון‪ ,‬תמי שלח‬

‫אחריות וביטחון‪ .‬ילדה שיכולה להשתחרר‬ ‫ולהיות בכוחות עצמה‪ ,‬וזה שינוי משמעותי"‪.‬‬ ‫"כשאתה מקבל פעם אחר פעם ילד‬ ‫'משודרג'‪ ,‬שמבחינתי זה ילד עם הרבה‬ ‫יותר כוח ואחריות‪ ,‬כאמא שמביטה מהצד‬ ‫זה תענוג‪ .‬בהתחלה לא הבנתי למה קוראים‬ ‫לזה עוצמה‪ .‬היום אני כבר מבינה‪ .‬יש משהו‬ ‫עוצמתי ומיוחד במחנות האלה‪ .‬אני רואה‬ ‫את המחנות‪ ,‬את האנשים שם‪ ,‬המדריכים‪,‬‬ ‫ואני רואה מלאכים‪ ,‬עם המון סבלנות‬ ‫ונתינה אינסופית‪ .‬הילדים שלי היום מבינים‬ ‫דרך הארגון הזה והמחנות האלה שיש אנשים‬ ‫שעושים למען טובתם של אחרים‪ ,‬וזה לא‬ ‫מובן מאליו‪ .‬החלום של נעם הוא להיות‬ ‫מדריכה במחנה‪ ,‬ומבחינתי – ואני חושבת‬ ‫שגם מבחינת הארגון – זה יהיה ההישג‬ ‫המשמעותי ביותר‪ .‬זאת תהיה סגירת מעגל‪:‬‬ ‫לצאת מהמחנה ולהפוך למדריכה שילדים‬ ‫יסתכלו עליה ושתשמש עבורם מודל‬ ‫לדוגמה"‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬ ‫שרון מוסיפה‪" :‬ההבנה שאנשים צריכים‬ ‫לתת לאחרים היא לא עניין מובן מאליו‪ .‬יש‬ ‫לנו על זה הרבה שיחות בבית‪ .‬אני מנסה‬ ‫להסביר להם שזה לא ברור מאליו שיש‬ ‫לך כזו מעטפת של קבוצה שהולכת איתך‬ ‫ותומכת בך‪ .‬התמיכה הזאת מתבטאת לא‬ ‫רק במחנות‪ .‬היא מתבטאת בין היתר בכך‬ ‫שביום הזיכרון המדריכים נמצאים שם‪,‬‬ ‫איתם‪ .‬זה כמו משפחה‪ ,‬זה לא עוד מחנה‬ ‫קיץ או קייטנה‪ .‬זה הרבה יותר עוצמתי‪ .‬גם‬ ‫עבורי‪ ,‬כאמא‪ ,‬לדעת לשחרר ולסמוך על‬ ‫אחרים‪ ,‬ולא רק לעטוף ולחבק‪ ,‬זה משהו‬ ‫שהוא לא טריוויאלי"‪.‬‬ ‫"בקיץ האחרון הייתי לבד בבית"‪ ,‬שרון‬ ‫נזכרת‪" ,‬פתאום הבית נהיה לי ריק כי שניהם‬ ‫נסעו למחנות‪ .‬הייתה לי האפשרות להיות‬ ‫עם עצמי וקצת לדאוג גם לעצמי‪ ,‬כשאני‬ ‫יודעת שהם בידיים טובות‪ .‬אני מגדלת‬ ‫אותם כבר עשר שנים לבדי‪ ,‬וזה הזמן שלי‬ ‫להיות קצת לבד‪ .‬תמיד אני אומרת להם‬

‫בצחוק‪ :‬מה עם קייטנה בשבילי? גם אני‬ ‫רוצה‪.‬‬ ‫"יש משהו בקבוצות האלה‪ .‬הן מרחיבות‬ ‫את המעגל‪ .‬את מכירה אמהות של ילדים‬ ‫אחרים בגלל שהילדים מתיידדים ביניהם‪.‬‬ ‫וכמו שהילדים מתארחים אצל משפחות‬ ‫בארה"ב בקיץ‪ ,‬באו להתארח אצלנו אמא‬ ‫וילד מארה"ב שאיבדו את אבא שלהם‬ ‫באפגניסטן לפני ארבע שנים‪ .‬הם בארגון‬ ‫מקביל לשלנו‪ .‬הייתה לנו הזכות לארח‬ ‫אותם למשך ‪ 48‬שעות‪ ,‬ופתאום היה לנו‬ ‫כיף מאוד לארח משפחה בבית‪ .‬היה מובן‬ ‫מאליו שכמו שהילדים יוצאים לארה"ב‬ ‫ומתארחים‪ ,‬גם אנחנו פותחים את הבית‬ ‫ונחשפים ליתמות ולשכול מבעד לעיניים‬ ‫אמריקאיות‪ .‬נסענו לטייל איתם והראינו‬ ‫להם את הארץ‪ ,‬וזה נראה לנו כל כך מובן‬ ‫מאליו‪ .‬בתוך ‪ 48‬שעות נקשר פה קשר‬ ‫בין מישהי שעד לפני דקה לא ידעה על‬

‫אורי פינמסר‬

‫שלומי נחומסון‪“ :‬אנחנו יודעים‬ ‫לקחת את הילדים ל‪ 15-‬ימים‬ ‫בשנה ולעבור איתם תהליך ולפנות‬ ‫זמן לאימהות כדי שיוכלו לעשות‬ ‫דברים שהן לא יכולות לעשות‬ ‫כשהן צריכות למלא תפקיד של‬ ‫שני הורים במשרה מלאה”‬ ‫קיומי וביני‪ ,‬שלא ידעתי על קיומה‪ .‬בזכות‬ ‫הארגונים האלה אנחנו מוצאות את המשותף‬ ‫ואת השונה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬לומדים על ההבדלים‬ ‫בין יום הזיכרון בארה"ב ובישראל‪ ,‬ומצד‬ ‫שני היא מדברת על זוגיות מספר ‪ - 2‬וגם‬ ‫אני"‪ ,‬מספרת שרון‪.‬‬ ‫"בכל פעם אני אומרת שאני מופתעת‬

‫דצמבר ‪13 2016‬‬

‫מחדש – זה נשמע מטורף‪ ,‬ממתנות‬ ‫השכול – אבל אם נגזר עלינו‬ ‫לאבד בעל ואב‪ ,‬אז בוא נמצא‬ ‫את החיובי שבחיים‪ .‬זה מה שאני‬ ‫משדרת לילדים שלי – להיות‬ ‫אופטימיים ולשמור על שמחת‬ ‫חיים‪ ,‬לחשוב קדימה ולרוץ קדימה‪,‬‬ ‫כי זה מסע אינסופי‪ ,‬השכול הזה‪,‬‬ ‫ודרך הארגון והמחנות של עוצמה‬ ‫אנחנו מצליחים לצלוח אותו"‪.‬‬

‫"חד־הורית‬ ‫הארד קור"‬ ‫אפרת גינס‪“ .‬אני יודעת שמישהו‬ ‫עוזר לי לדאוג שהילדים שלי יהיו‬ ‫כמו כל הילדים”‬

‫אפרת גינס‪ ,‬אמא לאורי בן‬ ‫‪ 17.5‬ויואב בן ‪ ,12‬הייתה נשואה‬ ‫לסא"ל יובל פינמסר‪ .‬לפני חמש‬ ‫שנים‪ ,‬כשנה לפני שנפטר ממחלה‪,‬‬ ‫הם התגרשו‪.‬‬ ‫היא מספרת‪" :‬אורי הלך למחנה בפעם‬ ‫הראשונה כשהיה כבן ‪ 14‬והתחבר מאוד‪.‬‬ ‫מאז הוא הקפיד לצאת למחנות ותמיד היה‬ ‫חוזר מבסוט‪ .‬שמחתי מאוד לראות אותו חוזר‬ ‫מאושר‪ .‬המחנות האלה נותנים לילדים את‬ ‫האפשרות להיות עם ילדים שנמצאים בדיוק‬ ‫במקום שלהם‪ .‬כך נוצר ביניהם קשר של‬ ‫שותפות גורל‪ .‬כשהם נמצאים בבית הספר‬ ‫או בכל מקום אחר‪ ,‬קשה להם לדבר על כך‬ ‫שהם יתומים‪ ,‬ולאחרים מצד שני קשה להבין‬ ‫את המשמעות של זה לעומק‪ .‬כשהם נמצאים‬ ‫עם החבר'ה במחנה‪ ,‬כולם באותה סיטואציה‪.‬‬ ‫יש להם הניואנסים שלהם‪ ,‬ההומור שלהם‬

‫שרון אזארי יהב‪“ :‬פתאום הבית‬ ‫נהיה לי ריק כי שניהם נסעו‬ ‫למחנות‪ .‬הייתה לי האפשרות‬ ‫להיות עם עצמי וקצת לדאוג‬ ‫גם לעצמי‪ ,‬כשאני יודעת שהם‬ ‫בידיים טובות‪ .‬אני מגדלת‬ ‫אותם כבר עשר שנים לבד‪,‬‬ ‫וזה הזמן שלי להיות קצת לבד‬ ‫עם עצמי‪ .‬תמיד אני אומרת‬ ‫להם בצחוק‪ :‬מה עם קייטנה‬ ‫בשבילי? גם אני רוצה”‬ ‫והשפה שלהם‪ .‬הם יכולים לדבר על החוויה‬ ‫הזאת בצורה אחרת‪ ,‬גם בהומור‪ .‬שם אף אחד‬ ‫לא מסתכל עליהם וחושב 'איזה מסכנים'‪.‬‬ ‫הם כבר לא יוצאי דופן‪ .‬הם יכולים להרגיש‬ ‫פתוחים ונינוחים יותר‪ .‬הם חלק מקהילה‬ ‫שבה אפשר לדבר בצורה פתוחה מאוד‪,‬‬ ‫לצחוק על זה יחד או להיות עצובים בגלל‬

‫מיכל קסטן קידר‪“ .‬לקח לי זמן‬ ‫לקלוט שאני בעצם לא מבינה‬ ‫שאלמנּות היא לא יתמּות”‬

‫שרון אזארי יהב‪“ .‬לא ברור מאליו‬ ‫שיש לך כזו מעטפת של קבוצה‬ ‫שהולכת איתך ותומכת בך”‬

‫זה‪ ,‬והכל לגיטימי"‪.‬‬ ‫אפרת מוסיפה‪" :‬אלמנות הן אמהות חד־‬ ‫הוריות הארד קור‪ .‬ובגלל שאני כזו‪ ,‬אז‬ ‫הילדים כל הזמן באחריותי‪ .‬כשיש כמה ימים‬ ‫שבהם הם במקום אחר‪ ,‬נהנים‪ ,‬זה עושה גם‬ ‫לי טוב‪ .‬זה נותן לי זמן פנוי לעצמי‪ ,‬הידיעה‬ ‫שהם לא באחריותי באופן מלא‪ ,‬שאני יכולה‬ ‫לשחרר קצת‪ ,‬לצאת בערב‪ .‬פתאום יש זמן‬ ‫פנוי‪ ,‬שאצלנו זה לא עניין של מובן מאליו‪,‬‬ ‫וזה מוערך מאוד‪ .‬פתאום יש שלושה־ארבעה‬ ‫לילות שהם לא בבית‪ .‬כיף שיש קצת זמן‬ ‫לעצמך‪ ,‬ובו־זמנית את יודעת שגם הם נהנים‬ ‫בזמן הזה‪.‬‬ ‫"מצד שני‪ ,‬היה לי קשה בחנוכה להתארח‬ ‫אצל המשפחה בהדלקת הנרות כשהילדים‬ ‫היו במחנה‪ ,‬כי המשפחה התכווצה עוד יותר‪,‬‬ ‫אבל זה לגמרי היה שווה את זה‪ .‬אני יודעת‬ ‫שבאותם ארבעה ימים הם כל הזמן נהנים‪,‬‬ ‫וזו אחריותו של מישהו לגרום להם ליהנות‪.‬‬ ‫שלומי נחומסון‪ ,‬מנהל תכניות צעירים‬ ‫ונוער בארגון‪ ,‬אומר‪" :‬התפיסה היא שיש‬

‫לנו האחריות להיות שם בשביל הילדים‪,‬‬ ‫והזכות להיות שם בשבילם וללוות אותם‬ ‫במסע הזה שכל אחד מהם עובר‪ .‬מכאן זה‬ ‫מתחיל ומכאן נוצרת תפיסה הוליסטית שאי‬ ‫אפשר לפגוש את הילדים רק פעמיים עד‬ ‫ארבע פעמים בשנה במחנות‪ .‬צריך לפגוש‬ ‫אותם בסביבה הטבעית‪ ,‬להכיר אותם מעבר‬ ‫לאיך שהם מתפקדים במחנות ומעבר לדמות‬ ‫שהם מביאים איתם לחופשים‪ ,‬ואז אנחנו‬ ‫באמת יכולים לתת מענה טוב יותר לכל‬ ‫אחד מהם‪.‬‬ ‫"אנחנו מקפידים גם להכיר את האמהות‬ ‫ולשתף אותן בתהליכים שהילדים עוברים‪.‬‬ ‫אנחנו מנסים להעביר לאמהות את המסר‬ ‫שאנחנו שותפים להתפתחות של הילדים"‪,‬‬ ‫הוא מסביר‪ ,‬ומוסיף‪" :‬אנחנו יודעים לקחת‬ ‫את הילדים ל־‪ 15‬ימים בשנה‪ ,‬לעבור איתם‬ ‫תהליך ולפנות זמן לאמהות‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫לעשות דברים שהן לא יכולות לעשות‬ ‫כשהן צריכות למלא תפקיד של שני הורים‬ ‫במשרה מלאה"‪.‬‬

‫*‬ ‫‪ 14‬דצמבר ‪2016‬‬

‫הזדמנות גדולה לדירה גדולה!‬ ‫(במחיר ממש לא גדול‪)...‬‬

‫בית בכפר‪ ,‬רשת דיור מוגן‪ ,‬מציגה‪:‬‬ ‫שנת התנסות‬

‫‪₪6,900‬‬

‫ב‪-‬‬

‫לחודש *‬

‫לקביעת פגישה אישית‪:‬‬

‫‪1-800-30-70-70‬‬

‫*במסלול פיקדון לדירות ‪ 2‬חדרים נבחרות‪.‬‬ ‫כפוף לתנאי ההתקשרות עם החברה‪.‬‬

‫‪ 60‬שנה‬ ‫וגעגוע‬

‫במלאות ‪ 60‬שנה למבצע קדש חזרנו לשתיים‬ ‫מהאלמנות של המלחמה ההיא‪ ,‬שנדמה כי השתכחה‬ ‫מהלב‪ .‬הן התחתנו שוב והקימו משפחה חדשה‪ ,‬אבל‬ ‫עד היום הן זוכרות בכאב את האהוב שלא חזר‬ ‫ ‬

‫גלית עדות‬

‫ב־‪ 29‬באוקטובר ציינה מדינת ישראל‬ ‫‪ 60‬שנה למלחמת סיני‪ ,‬הידועה גם בשם‬ ‫מבצע קדש‪ .‬זו הייתה המלחמה השנייה‬ ‫בתולדות המדינה הצעירה‪ ,‬שטרם מלאו‬ ‫לה ‪ .8‬הקרבות בחצי האי סיני בין ישראל‪,‬‬ ‫בריטניה וצרפת לבין מצרים נמשכו שמונה‬ ‫ימים בלבד‪ .‬עם סיומם נמנו ‪ 177‬הרוגים‬ ‫ישראלים‪ .‬איכשהו‪ ,‬דומה שהמלחמה ההיא‬ ‫נשכחה מהלב ונעלמה מהזיכרון הציבורי‪.‬‬ ‫אבל יש מי שלא שוכחות – האלמנות של‬ ‫הבחורים הצעירים שנפלו חלל באותה‬ ‫מלחמה ב־‪.1956‬‬ ‫אחד הקצינים הבכירים שנהרגו בקרבות‬ ‫היה סא"ל זיווי צפרירי‪ ,‬שהסתער בראש‬ ‫גדוד השריון על המשלט המצרי ברפיח‪.‬‬ ‫אחרי כמחצית השעה של קרבות עזים כבר‬ ‫היה המשלט בידיו של הגדוד – אך צפרירי‬ ‫שילם על כך בחייו‪.‬‬ ‫"כשהמלחמה פרצה‪ ,‬התנדבתי בבית‬ ‫חולים בילינסון"‪ ,‬מספרת אלמנתו‪ ,‬עודדה‬

‫‪ 16‬דצמבר ‪2016‬‬

‫כרובי־ צפרירי‪" .‬אחר הצהריים עשיתי את‬ ‫הדרך חזרה הביתה לקיבוץ גבעת השלושה‪.‬‬ ‫באמצע הדרך עצר האוטובוס‪ ,‬ואז עלו‬ ‫עליו אבא שלי ומזכיר הקיבוץ‪ .‬הם לא היו‬ ‫צריכים לדבר‪ ,‬מיד ידעתי מה קרה"‪.‬‬ ‫היא הייתה אז רק בת ‪ ,21‬אחרי שלוש‬ ‫שנות נישואים מאושרות‪ ,‬אבל קצרות כל‬ ‫כך‪" .‬זיווי היה מבוגר ממני בתשע שנים‪,‬‬ ‫אליל בקיבוץ"‪ ,‬היא משחזרת‪" .‬כשהייתי‬ ‫בת ‪ ,13‬הוא הדריך אותי בתנועת הנוער‪,‬‬ ‫וכבר אז אמר לחבר שלו שיום אחד אהיה‬ ‫אשתו‪ .‬בגיל ‪ 16‬הוא הזמין אותי לגלידה‬ ‫בפתח תקווה‪ .‬זו הייתה הגלידה הראשונה‬ ‫שאכלתי בחיי‪ .‬בגיל ‪ ,18‬כשהייתי אמורה‬ ‫להתגייס‪ ,‬זיווי אמר לי‪' :‬אני בצבא וזה‬ ‫מספיק‪ ,‬בואי נתחתן'‪ .‬אחרי כמה חודשים‬ ‫הצבא שלח אותו ללמוד בבית ספר לשריון‬ ‫בצרפת‪ .‬היינו שם שנה‪ .‬אני‪ ,‬שהייתי מורה‬ ‫להתעמלות קרקע ומדריכה לריקוד‪,‬‬ ‫המשכתי לרקוד שם והוא למד‪ .‬שנה אחר‬

‫רבקה‪“ :‬כשטיילנו בירח‬ ‫הדבש שלנו בירושלים‪,‬‬ ‫הגענו להר הרצל וששון‬ ‫אמר לי ‘את יודעת‪ ,‬רק‬ ‫קדושים קבורים כאן’‪ .‬אז‬ ‫כששאלו אותי מהצבא‬ ‫איפה לקבור אותו‪,‬‬ ‫אמרתי להם בהר הרצל‪,‬‬ ‫כי הוא קדוש‪ .‬הוא עזב‬ ‫את המשפחה ואת החיים‬ ‫הנוחים והטובים שהיו‬ ‫לו בטורקיה ובא לארץ‬ ‫מציונות‪”.‬‬

‫עודדה‪“ :‬זיווי תמיד אמר‬ ‫לי ‘אם עברתי את מלחמת‬ ‫השחרור‪ ,‬אף אחד כבר לא‬ ‫יכול להרוג אותי’‪ .‬המוות‬ ‫שלו היה כמו ניפוץ של כל‬ ‫החלומות‪ .‬ופתאום‪ ,‬בגיל‬ ‫כל כך צעיר‪ ,‬הייתי צריכה‬ ‫לבנות חלומות חדשים‪”.‬‬

‫הצניחה במיתלה‪ .‬צילום‪ :‬דובר צה”ל‬

‫תמיד אמר לי 'אם עברתי את מלחמת‬ ‫השחרור‪ ,‬אף אחד כבר לא יכול להרוג‬ ‫אותי'‪ .‬המוות שלו היה כמו ניפוץ של כל‬ ‫החלומות‪ .‬ופתאום‪ ,‬בגיל צעיר כל כך‪,‬‬

‫כך חזרנו לארץ‪ ,‬ואחרי כמה חודשים כבר‬ ‫פרצה המלחמה"‪.‬‬ ‫צפרירי היה לוחם נועז‪ :‬כמפקד פלוגה‬ ‫בפלמ"ח השתתף במבצעים הרואיים‪.‬‬ ‫במלחמת העצמאות לקח חלק‬ ‫בשחרור רמת רחל ובקרבות‬ ‫כוח שריון בסיני‪ .‬צילום‪ :‬לע”מ‬ ‫באזור לטרון‪ ,‬ומשם עבר‬ ‫להילחם עם גדודו על שחרור‬ ‫הנגב‪" .‬אני זוכרת שכשחיים‬ ‫בר לב הגיע לבקר אחרי‬ ‫מותו של זיווי‪ ,‬הוא נכנס‬ ‫הביתה ומיד הכריז 'איבדנו‬ ‫רמטכ"ל'"‪ ,‬מספרת כרובי‬ ‫צפרירי‪.‬‬

‫אלמנה ראשונה‬ ‫בקיבוץ‬ ‫היא לא האמינה שזה יקרה לו‪" .‬הוא‬

‫הייתי צריכה לבנות חלומות חדשים‪ .‬הייתי‬ ‫אלמנת צה"ל הראשונה בקיבוץ‪ ,‬ועמדתי‬

‫במקום שלא רציתי להימצא בו‪ .‬היו חברי‬ ‫קיבוץ שהסתכלו עלי כמסכנה‪ ,‬ומי שמכיר‬ ‫אותי יודע שאני לא כזו‪ .‬והיו חברי קיבוץ‬ ‫שחשבו שזה בדיוק הזמן לחזר אחרי ולדפוק‬ ‫על דלתי בשעות לילה‪ ,‬אולי‬ ‫אני זקוקה לחברה"‪.‬‬ ‫כרובי־צפרירי החליטה‬ ‫לעזוב‪" .‬רק עם כפית ומזלג"‪,‬‬ ‫לדבריה‪" ,‬אבל עם מקצוע"‪.‬‬ ‫היא הצטרפה ללהקת המחול‬ ‫כרמון‪ ,‬ובתוך זמן קצר הפכה‬ ‫למורה ולעוזרת של המנהל‬ ‫האמנותי‪.‬‬ ‫נסיעה עם הלהקה למסע‬ ‫הופעות בארה"ב שינתה‬ ‫את גורלה‪" .‬הלכתי עם‬ ‫חברתי הטובה רוחל'ה לבית‬ ‫קפה‪ ,‬כשנכנסו שני גברים‪:‬‬ ‫דבל'ה לאוטמן (מי שהיה בהמשך מייסדו‬ ‫של מפעל דלתא גליל ונשיא התאחדות‬

‫דצמבר ‪17 2016‬‬

‫התעשיינים – ג"ע) וחובב כרובי‪' .‬אני‬ ‫מכיר את זו שיושבת מימין'‪ ,‬אמר חובב‬ ‫לדבל'ה והתכוון לחברתי‪' ,‬אז אתה תיקח‬ ‫אותה ואני אלך על השמאלית'‪.‬‬ ‫"כשחובב ישב לידי‪ ,‬הוא הביט בטבעת‬ ‫הנישואים שעל אצבעי ושאל אם אני‬ ‫נשואה‪' .‬אני אלמנה'‪ ,‬עניתי‪ .‬הוא הסתכל‬ ‫עלי ומשום מקום אמר‪' :‬את אשתו של זיווי‪.‬‬ ‫דעי לך שהייתי המ"מ שלו‪ ,‬ואני חייב לו‬ ‫את חיי'‪ .‬אז ידעתי שאלוהים הציל אותי‪,‬‬ ‫ושאני הולכת להתחתן עם האיש הזה"‪.‬‬ ‫השניים התחתנו והביאו לעולם שני‬ ‫ילדים‪ ,‬גל ונגה‪ ,‬שמהם יש להם חמישה‬

‫רבקה‪“ :‬כשאני רואה את‬ ‫הנכדים והנינים עומדים‬ ‫שם ביחד‪ ,‬ליד הקבר‬ ‫שלו‪ ,‬אני אומרת לעצמי‬ ‫שאם כבר ששון הלך‪,‬‬ ‫טוב שלפחות הוא הספיק‬ ‫להביא ילד לעולם‪”.‬‬ ‫נכדים‪ ,‬אחת מהם מתנדבת במחנות עוצמה‪.‬‬ ‫"הקשר עם חובב יצר המון כבוד לתקופה‬ ‫שחייתי עם זיווי"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬חובב לא‬ ‫ראה בו מתחרה‪ .‬זה היה כבוד עבורו‪ ,‬כך הוא‬ ‫אמר"‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬ומדגישה את העובדה‬ ‫ששמרה על שם משפחתו של זיווי‪ ,‬שהיה‬ ‫בן יחיד להוריו‪.‬‬ ‫כשילדיה גדלו והגיע זמנם להתגייס‪,‬‬ ‫היא שמרה את החששות שלה לעצמה‪" .‬כל‬ ‫הגברים שלי היו במלחמות"‪ ,‬היא מציינת‪.‬‬ ‫"בני‪ ,‬שני הבעלים שלי וגם אבי‪ ,‬שהיה‬ ‫לוחם בצבא הבריטי במלחמת העולם"‪.‬‬ ‫היא סיפרה לילדיה על זיווי רק לאחר‬ ‫שהרגישה שהם גדולים מספיק כדי לרדת‬ ‫לעומקם של דברים‪" .‬רצינו לחכות שהם‬ ‫יהיו בוגרים מספיק כדי להבין את העובדה‬ ‫שאנשים יכולים למות במלחמה‪ .‬שהאויב‬ ‫הורג אותך ולא מחלה או זִ קנה"‪.‬‬ ‫היא מעידה על עצמה בגאווה‪" ,‬אני תוצר‬ ‫של הציונות‪ .‬הרי קיבוץ לא היה רק מקום‬ ‫לגור בו‪ ,‬הוא היה אידיאל‪ .‬אומנם לא לדור‬ ‫הזה פיללנו כיום‪ ,‬אבל זה מה יש‪ .‬זו המדינה‬ ‫שלנו ונמשיך לחיות בה‪ .‬אף על פי שכולנו‬ ‫אוחזים בדרכון גרמני‪ ,‬הילדים והנכדים‬ ‫גרים פה וזה משמח אותי עד מאוד"‪.‬‬ ‫בביתה הנאה בתל אביב‪ ,‬כשעבודות‬ ‫האמנות של כרובי מפארות את הקירות‪,‬‬ ‫היא מתארת את מערכת היחסים האוהבת‬ ‫שלה ושל חובב‪ .‬היא אישה מרשימה‪ ,‬זקופת‬ ‫גב ומאירת פנים‪ ,‬והשנים הארוכות שבהן‬ ‫רקדה וניהלה את אחד המרכזים הגדולים‬ ‫בארץ למחול ניכרים בה ובהתנהלותה‪ .‬אבל‬ ‫משהו בה נסדק כשהיא מספרת על מותו‬

‫‪ 18‬דצמבר ‪2016‬‬

‫רבקה בז’רנו עם דף ההנצחה‬ ‫של בעלה המנוח ששון‪.‬‬ ‫המכתב מהבעל הגיע לאחר‬ ‫ההודעה על מותו‬

‫של בעלה השני‪ ,‬שנפטר לפני תשע שנים‬ ‫ממחלה קשה‪" .‬כשחובב נפטר‪ ,‬הרגשתי כמו‬ ‫כשזיווי נפל – שאיבדתי את החלומות"‪,‬‬ ‫היא אומרת וקולה נשבר‪" .‬בלחץ של‬ ‫הילדים הלכתי לייעוץ פסיכולוגי‪ .‬לקראת‬ ‫סיום הפגישה אמרה לי הפסיכולוגית‪' :‬את‬ ‫עדיין מתאבלת על זיווי'‪ .‬הסכמתי איתה‪.‬‬ ‫הרי הייתי צעירה כל כך‪ ,‬והאבל שלי‬ ‫היה אבל של ילדים שלא הצלחתי לעכל‬ ‫עד הסוף‪ .‬הכל נשאר בפנים‪ .‬לא בכיתי‬ ‫מספיק"‪.‬‬ ‫וכשחובב נפטר?‬ ‫"בכיתי המון"‪.‬‬

‫"אמא קנתה לי שמלות"‬ ‫גם רבקה בז'רנו עדיין בוכה – על בעלה‬

‫הראשון ששון‪ ,‬שהיה חלק מחייה לתקופה‬ ‫קצרה כל כך עד שנפל במלחמה ההיא‪ ,‬ועל‬ ‫הבן שלה‪ ,‬שלא זכה להכיר את אבא שלו‪.‬‬ ‫ששון טרמיון נולד וגדל בטורקיה‪.‬‬ ‫כשהגיע זמנו להתגייס לצבא הטורקי‪,‬‬ ‫החליט שהוא מעוניין לשרת בצבא של‬ ‫עמו‪ .‬הוא עלה לישראל והתגייס לצה"ל‪.‬‬ ‫לאחר שהשתחרר‪ ,‬הכיר בשידוך את רבקה‪,‬‬ ‫אף היא בת למשפחה יוצאת טורקיה‪" .‬בן‬ ‫דוד שלי אמר שיש בחור נחמד שרק סיים‬ ‫את הצבא"‪ ,‬היא משחזרת‪" .‬ככה היה נהוג‪.‬‬ ‫כשפגשתי אותו‪ ,‬ראיתי בחור גבוה ויפה‪,‬‬ ‫גבר מקסים"‪.‬‬ ‫זו הייתה תקופת הצנע במדינה הצעירה‪,‬‬ ‫ומשפחתה של רבקה‪ ,‬שהתגוררה באותם‬ ‫ימים בשכונת התקווה בתל אביב‪ ,‬חיה‬ ‫בצמצום‪" .‬ששון פינק אותי"‪ ,‬היא מספרת‪.‬‬

‫"הוא לקח אותי לים‪ ,‬לקולנוע‪ ,‬למסעדות‪.‬‬ ‫קנה לי דברים‪ .‬אמא שלי‪ ,‬שרצתה לעודד‬ ‫את הקשר בינינו‪ ,‬התחילה לקנות לי‬ ‫שמלות במקום להעביר לי מהאחיות‬ ‫הגדולות שלי‪ .‬התלהבתי"‪.‬‬ ‫היא עדיין לא הייתה אז בת ‪ ,16‬ובכלל‬ ‫לא חשבה על חתונה‪ ,‬אבל המחזר הצעיר‬ ‫והנאה סחרר את ראשה‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא אומרים‬ ‫"לא" להורים‪" .‬בגלל הגיל הצעיר שלי לא‬ ‫חיתנו אותי ברבנות‪ ,‬אלא עשו לנו חתונה‬ ‫על גג של בית ברחוב כפר גלעדי והביאו‬ ‫רב פרטי שחיתן אותנו‪ ",‬היא מגלה‪.‬‬ ‫הזוג הצעיר עבר להתגורר בדירתו של‬ ‫טרמיון ברחוב הרצל בתל אביב‪ .‬הייתה זו‬ ‫אומנם דירת חדר עם שירותים משותפים‬ ‫להם ולשכנים‪ ,‬אבל לזוג הצעיר לא היה‬ ‫אכפת‪ .‬הוא עבד בשק"ם‪ ,‬והיא מצאה עצמה‬ ‫עד מהרה בהריון‪ .‬לאחר תשעה חודשים‬ ‫נולד בנם‪ ,‬יוסי‪ ,‬ילד יפה תואר במשקל‬ ‫‪ 5‬ק"ג‪ .‬גופה של אמו הקטנטונת לא עמד‬ ‫בלידה‪ ,‬ואגן הירכיים שלה נשבר‪ ,‬מה‬ ‫שחייב אותה להתהלך בעזרת קביים משך‬

‫תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫"ששון לא הלך לעבודה שבוע‪ ,‬אלא‬ ‫נשאר בבית להיות עם התינוק ולטפל‬ ‫בי"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬כשיוסי היה בן שלושה‬ ‫חודשים‪ ,‬פרצה המלחמה‪" .‬כשקראו לו‬ ‫ללכת‪ ,‬היה לו קשה‪ .‬הוא שאל אותי‪' :‬איך‬ ‫אשאיר אותך לבד עם התינוק?'‪ ,‬אבל הוא‬ ‫הלך‪ .‬הלך ולא חזר"‪.‬‬ ‫טרמיון‪ ,‬שהיה אז בן ‪ ,25‬גויס לחיל‬ ‫הרפואה ושימש חובש קרבי‪ .‬בקרב‬ ‫בחוסיימה נקרא להציל חייל משדה‬ ‫מוקשים‪ .‬הוא הצליח להצילו‪ ,‬אך נפגע‬ ‫בעצמו ממוקש ונהרג‪" .‬מאז‪ ,‬בכל פעם‬ ‫שאני שומעת את השיר 'בלדה לחובש'‬ ‫של יהורם גאון‪ ,‬אני חושבת שכתבו את‬ ‫זה על ששון"‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬ועיניה היפות‬ ‫מתמלאות דמעות שזולגות בשקט על‬ ‫לחייה‪.‬‬ ‫באותו לילה היא ישנה בבית הוריה‪.‬‬ ‫בבוקר רצתה לחזור לביתה‪ ,‬אך נהג‬ ‫האוטובוס סירב להעלות את עגלת‬ ‫התינוק הגדולה‪ ,‬והיא עשתה את הדרך‬

‫הארוכה ברגל‪ .‬כשהגיעה הביתה‪ ,‬ההורים‬ ‫כבר חיכו לה שם‪ .‬אחר כך הגיעו החיילים‬ ‫עם הבשורה הרשמית‪ .‬מאוחר יותר היא‬ ‫התעלפה‪ .‬כשהתאוששה‪ ,‬גילתה בתיבת‬ ‫הדואר מכתב מבעלה‪" .‬תשמרי על עצמך‬ ‫ועל יוסי"‪ ,‬כתב‪" .‬אני מתגעגע אליכם‬ ‫ומבטיח לחזור הביתה בקרוב"‪.‬‬

‫החבר הפך לבעל‬ ‫בימים ההם הובאו חללי המלחמה‬ ‫לקבורה בבית קברות לשעת חירום‪ ,‬ורק‬ ‫שנה מאוחר יותר הובאו לקבורת עולמים‪.‬‬ ‫טרמיון נקבר‪ ,‬לבקשת אלמנתו‪ ,‬בהר הרצל‪.‬‬ ‫"את ירח הדבש שלנו עשינו בירושלים"‪,‬‬ ‫היא מספרת‪" .‬כשטיילנו בעיר‪ ,‬הגענו‬ ‫להר הרצל וששון אמר לי 'את יודעת‪ ,‬רק‬ ‫קדושים קבורים כאן'‪ .‬אז כששאלו אותי‬ ‫מהצבא איפה לקבור את ששון‪ ,‬אמרתי‬ ‫להם בהר הרצל‪ ,‬כי הוא קדוש‪ .‬הוא עזב‬ ‫את המשפחה ואת החיים הנוחים והטובים‬ ‫שהיו לו בטורקיה ובא לארץ מציונות‪ .‬היה‬

‫נפרדו מאיתנו‬ ‫אלימלך מזל‬ ‫אשקלון‬

‫ליאור רינה‬ ‫נאות מרדכי‬

‫פלס מימי‬ ‫קריית ביאליק‬

‫ארז רבקה‬ ‫הוד השרון‬

‫ליבוביץ גנסיה‬ ‫אשדות יעקב איחוד‬

‫פנסו לבנה‬ ‫פתח תקוה‬

‫גראי יהודית‬ ‫נתניה‬

‫נאטור נופה‬ ‫קלנסוה‬

‫רדין פנינה‬ ‫רעננה‬

‫דוד יודיטה‬ ‫חיפה‬

‫סלע נועה‬ ‫מענית‬

‫לוי לאה‬ ‫קריית ביאליק‬

‫פישפדר חנה‬ ‫הרצליה‬

‫לו קשה‪ ,‬לא הייתה לו פה משפחה‪ ,‬ורק‬ ‫כשהכרנו היה לו טוב‪ ,‬אבל לתקופה קצרה‬ ‫כל כך"‪.‬‬ ‫לאחר שטרמיון נפל לא עזבו חבריו‬ ‫הקרובים את אלמנתו הטרייה‪ .‬אחד מהם‬ ‫– פיני בז'רנו – היה רווק‪ .‬קשר קרוב‬ ‫נוצר ביניהם‪ ,‬ושנתיים לאחר נפילתו של‬ ‫טרמיון‪ ,‬הם עמדו מתחת לחופה‪.‬‬ ‫הם הביאו לעולם שתי בנות ובן‪ ,‬ופיני‬ ‫גידל את יוסי כבנו‪" .‬רק בגיל ‪ 12‬סיפרנו‬ ‫ליוסי שפיני הוא לא אבא שלו"‪ ,‬מספרת‬

‫עודדה‪“ :‬כשחובב ישב לידי‪,‬‬ ‫הוא הביט בטבעת הנישואין‬ ‫על אצבעי ושאל אם אני‬ ‫נשואה‪ .‬אני אלמנה‪ ,‬עניתי‪.‬‬ ‫הוא הסתכל עלי ומשום‬ ‫מקום אמר‪‘ :‬את אשתו‬ ‫של זיווי‪ .‬תדעי לך שהייתי‬ ‫המ”מ שלו ואני חייב לו את‬ ‫חיי‪ ’.‬אז ידעתי שאני הולכת‬ ‫להתחתן עם האיש הזה‪”.‬‬ ‫בז'רנו‪" .‬זו הייתה מכה קשה מאוד עבורו‬ ‫להבין שהאבא האמיתי שלו מת וקבור‬ ‫בהר הרצל"‪ .‬כשפיני נפטר‪ ,‬יוסי ישב עליו‬ ‫שבעה‪" .‬ככה הוא אהב אותו‪ ,‬כמו אבא"‪.‬‬ ‫בכל שנה ביום הזיכרון יוסי מקפיד‬ ‫לעלות עם אשתו וילדיו ועם אחיו ואחיותיו‬ ‫לחלקת הקבר שבו קבור אביו הביולוגי‪.‬‬ ‫"כשאני רואה את הנכדים והנינים עומדים‬ ‫שם יחד‪ ,‬ליד הקבר שלו"‪ ,‬נאנחת בז'רנו‪,‬‬ ‫"אני אומרת לעצמי שאם כבר ששון הלך‪,‬‬ ‫טוב שלפחות הוא הספיק להביא לעולם‬ ‫ילד"‪.‬‬

‫עודדה כרובי־צפרירי ותמונת‬ ‫בעלה המנוח זיווי‪“ .‬בר לב‬ ‫אמר‪ :‬איבדנו רמטכ”ל”‬

‫הרמטכ”ל משה דיין (במרכז)‪ ,‬מפקד‬ ‫הפיקוד אסף שמחוני (משמאל)‬ ‫והמח”ט אברהם יפה במסדר הניצחון‬ ‫של חטיבה ‪ 9‬עם סיום מלחמת סיני‪.‬‬ ‫(צילום‪ :‬דובר צה”ל)‬

‫דצמבר ‪21 2016‬‬

‫"זו אומנם‬ ‫מדינה‬ ‫אחרת‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫התחושות‬ ‫והרגשות‬ ‫דומים"‬ ‫אנדרו וולקה מוושינגטון התייתם בגיל ‪ 8‬מאביו פול‪ ,‬קצין בצבא ארה"ב‪,‬‬ ‫שנהרג באפגניסטן לפני כארבע שנים‪ .‬באוקטובר הוא הגיע עם אמו ואחיו‬ ‫הצעיר לישראל‪ ,‬להשתתף בחגיגת בר ובת המצווה של יתומי צה"ל‪.‬‬ ‫השכול‪ ,‬כך מתברר‪ ,‬מאחד לבבות‬ ‫דניאל אייזנבד‬ ‫אנדרו וולקה‪" ,‬איי‪ .‬ג'יי"‪ ,‬היה בן ‪ 8‬בלבד‬ ‫כשאביו פול‪ ,‬קצין בן ‪ 36‬בדרגת מייג'ור‬ ‫בצבא ארה"ב‪ ,‬נהרג באפגניסטן בשנת ‪.2012‬‬ ‫בחודש אוקטובר הצטרפו איי‪ .‬ג'יי ואמו‬ ‫טרייסי‪ ,‬המתגוררים בוושינגטון‪ ,‬לכ־‪30‬‬ ‫ילדים וילדות‪ ,‬יתומי צה"ל ומערכת‬ ‫הביטחון‪ ,‬לאירוע בת ובר המצווה המשותף‬ ‫שנערך בתיאטרון ירושלים‪.‬‬ ‫לאחר ששבו מטיול בן שלושה שבועות‬ ‫בארה"ב לצד ילדים מקומיים הנתמכים על‬

‫ידי הארגון האמריקאי ‪( TAPS‬מקבילו‬ ‫האמריקאי של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל)‪,‬‬ ‫היה זה תורם של הילדים הישראלים לארח‬ ‫את איי‪ .‬ג'יי בישראל‪ ,‬במסיבת בר ובת‬ ‫המצווה‪" .‬זו הרגשה טובה להיות בישראל‪,‬‬ ‫כי זה המקום שקדוש ליהודים"‪ ,‬אמר איי‪.‬‬ ‫ג'יי – הלומד כיום בכיתה המקבילה אצלנו‬ ‫ל־ח' – זמן קצר לפני שיצא לחגוג עם חבריו‬ ‫הישראלים‪.‬‬ ‫באירוע‪ ,‬שערך לכבוד הילדים ארגון‬

‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬ושבמהלכו פגשו את‬ ‫נשיא המדינה ראובן ריבלין ואת שר הביטחון‬ ‫אביגדור ליברמן‪ ,‬נהנו הנערים והנערות –‬ ‫כמו גם אנדרו – מאירוח כיד המלך‪.‬‬ ‫"רק כשהילדים והילדות נמצאים יחד עם‬ ‫אלו שעברו חוויות דומות‪ ,‬הם יכולים להיות‬ ‫עצמם באמת"‪ ,‬אומר יובל ליפקין‪ ,‬מנכ"ל‬ ‫הארגון‪" .‬אין עבורם תוכניות מיוחדות בבתי‬ ‫הספר‪ ,‬כך שזהו המקום היחיד שבו הם יכולים‬ ‫להרגיש חופשיים"‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ‪24‬‬

‫‪ 22‬דצמבר ‪2016‬‬

‫טיפולים מתקדמים ברפואה אסתטית‬ ‫כל אישה רוצה לשמור על מראה רענן ואטרקטיבי ללא קשר לגילה‪.‬‬ ‫עם השנים העור מאבד את טונוס השרירים והאלסטיות שלו‪ .‬עם‬ ‫ההתבגרות‪ ,‬כתוצאה מהשפעת גורמים סביבתיים וגנטיים‪ ,‬מתחילים‬ ‫להתהוות בעור הפנים קמטים‪ .‬נמצא כי התמדה בטיפולי בוטוקס‬ ‫חומרי מילוי אלה מונעת המשך היווצרות קמטים של הבעה לאורך‬ ‫זמן!‬

‫טיפולים אסתטיים‪:‬‬ ‫• מילוי קמטים‬ ‫• טיפולי בוטוקס להקטנת ומניעת קמטים‬ ‫• עיבוי שפתיים למראה טבעי וחושני‬ ‫• פיסול האף ללא ניתוח‬ ‫• עיצוב ומתיחת פנים בעזרת חוטים‬ ‫• העלמת שקעים והפחתת עיגולים כהים‬ ‫מתחת לעיניים‬ ‫י‬ ‫• טיפולי אנטי‪-‬אייג ינג לכפות ידיים‬ ‫• מזותרפיה לשיפור עור‪ ,‬העלמת‬ ‫וטשטוש קמטים‬ ‫כל הטיפולים נעשות ע”י רופא מומחה ד”ר זאב צילקר תוך פרקי‬ ‫זמן מינימאליים‪ ,‬בטכניקות חדישות‪ ,‬ללא התערבות כירורגית‬ ‫ובחומרי הטיפול היעילים והמתקדמים ביותר העומדים בכל תקני‬ ‫הרפואה‪.‬‬ ‫ד”ר זאב צילקר רופא מומחה ומנתח ברפואת אא”ג וניתוחי ראש‬ ‫וצוואר‪ .‬רופא בכיר ביה”ח איכילוב המרכז הרפואי תל אביב ע”ש‬ ‫סוראסקי‪.‬‬

‫אני מזמין אותך להתקשר אליי לייעוץ וקבלת פרטים‪.‬‬

‫קליניקה פרטית תל אביב‪ :‬בושם ‪ ,61‬תל אביב‬ ‫קליניקה פרטית בבני ברק ‪ :‬רח’ אהרונוביץ’ ‪ ,19‬בני ברק‬

‫טלפונים‪03-5605001 072-250-3636 :‬‬ ‫נייד ‪ 050-8281182 :‬פקס‪03-9316222 :‬‬ ‫מייל‪Beauty2face@gmail.com :‬‬ ‫אתר‪www.zilker.co.il :‬‬

‫אלמנות ואלמנים החברים בארגון ייהנו מהטבה ייחודית ‪ 15% -‬לכל סוגי הטיפולים‬

‫איי ג׳יי וולקה מניח תפילין‬ ‫בעזרת נציג הרבנות הצבאית‬

‫ואכן‪ ,‬איי‪ .‬ג'יי מעיד כי הזמן שבילה‬ ‫במחיצת הילדים הישראלים שעברו קשיים‬ ‫דומים היה עבורו חוויה מעצימה‪" .‬זה נותן‬ ‫הרגשה טובה להיות מוקף באנשים שיודעים‬ ‫מה עובר עלי‪ ,‬ילדים שהם בדיוק כמוני"‪ ,‬הוא‬

‫אנדרו‪“ :‬זה נותן הרגשה‬ ‫טובה להיות מוקף באנשים‬ ‫שיודעים מה עובר עלי‪,‬‬ ‫ילדים שהם בדיוק כמוני‪.‬‬ ‫וזה גם ממש מיוחד להיות‬ ‫כאן‪ ,‬בישראל”‬ ‫מספר‪" .‬ממש מיוחד להיות כאן"‪.‬‬ ‫כשהוא מתבקש לתאר את אביו‪ ,‬איי‪ .‬ג'יי‬ ‫מחייך ונזכר בגעגוע‪" :‬הוא היה איש טוב‬ ‫וחכם באמת‪ .‬מישהו שכיף להיות בסביבה‬ ‫שלו"‪.‬‬ ‫טרייסי‪ ,‬אמו של איי‪ .‬ג'יי‪ ,‬מספרת כי‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שימש עבור‬ ‫משפחתה – איי‪ .‬ג'יי ואחיו בנג'מין בן ה־‪10‬‬ ‫– מקור נהדר לתחושות השייכות והקבלה‬

‫שנזקקו להן‪.‬‬ ‫"מהרגע שבו פגשנו את בני המשפחה‬ ‫המארחת שלנו‪ ,‬שאיבדו גם הם אב‪ ,‬ידענו‬ ‫שהם מבינים את המצוקה שעברנו"‪ ,‬היא‬ ‫אומרת‪" .‬זו אומנם מדינה אחרת‪ ,‬אבל‬ ‫התחושות והרגשות דומים‪ .‬עבור הילדים‬ ‫זה אירוע ענקי ומשמעותי מאוד‪ ,‬שאותו הם‬ ‫חווים ללא האבות שלהם‪ ,‬כך שמדובר ביום‬ ‫שהוא שמח מאוד וקשה מאוד בו־זמנית"‪.‬‬ ‫היא מוסיפה‪" :‬נחמד להיות עם ילדים‬ ‫אחרים שמבינים לגמרי את המצב שאנחנו‬ ‫נמצאים בו‪ .‬רוב האנשים בארה"ב לא מבינים‬ ‫את הסיטואציה הרגשית שלנו"‪.‬‬ ‫מירי אפרתי איבדה את בעלה אהוד‪ ,‬רס"ר‪,‬‬ ‫לוחם סיירת הצנחנים במילואים‪ ,‬שנהרג‬ ‫בפעילות ברצועת עזה ב־‪ 2007‬בהיותו בן‬ ‫‪ .34‬יחד עם ילדיה תומר (‪ ,)13‬שי (‪ )12‬ורז‬ ‫(‪ )9.5‬הם אירחו את משפחת וולקה בעת‬ ‫שהותה בישראל‪.‬‬ ‫"אני נהנית כל כך מכל הפעילויות שהכינו‬ ‫לנו"‪ ,‬מספרת שי במהלך האירוע בתיאטרון‬ ‫ירושלים‪" .‬אבא שלי היה איש גדול"‪ ,‬היא‬ ‫אומרת‪" .‬הוא אומנם נהרג כשהייתי רק בת‬ ‫‪ ,3‬אבל אני מתגעגעת אליו‪ .‬יש לי הרבה‬ ‫תמונות וסרטונים שלו"‪.‬‬ ‫שי מספרת שארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬

‫תודה!‬ ‫אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון‬ ‫מנהל נפגעים בצה"ל‬ ‫משטרת ישראל מחוז ירושלים‬ ‫הרבנות הצבאית‬ ‫מוזאון הר הרצל‬ ‫בית הארחה בית וגן‬ ‫חברת "מודן"‬ ‫חברת "פוקס ויזל בע"מ"‬ ‫חברת "סנו"‬ ‫חברת "סטימצקי"‬ ‫חברת "רשת"‬ ‫חברת "שעוני עדי"‬

‫‪ 24‬דצמבר ‪2016‬‬

‫על התרומה לאירוע הבר מצווה ליתומי צה"ל‪.‬‬

‫סייע לה לחוש שיש מי שמבין אותה‪ ,‬כמו גם‬ ‫להתמודד עם הרגשות הקשים שפקדו אותה‬ ‫בעקבות האובדן שחוותה‪" .‬עוזר לדעת שיש‬ ‫עוד ילדים כמוני‪ ,‬ילדים שאני יכולה להיות‬ ‫איתם ולדבר איתם ואז לא להרגיש שונה"‪,‬‬ ‫היא אומרת‪ ,‬ומספרת שהכירה חברים קרובים‬ ‫רבים בזכות השתתפותה בפעילות הארגון‪.‬‬ ‫תומר‪ ,‬שהשתתף גם הוא בכמה טיולים‪,‬‬

‫טרייסי‪“ :‬מהרגע שבו‬ ‫פגשנו את בני המשפחה‬ ‫המארחת שלנו‪ ,‬שאיבדו‬ ‫גם הם אב‪ ,‬ידענו שהם‬ ‫מבינים את המצוקה‬ ‫שעברנו‪ .‬נחמד להיות עם‬ ‫משפחות שמבינות לגמרי‬ ‫את המצב שאנחנו נמצאים‬ ‫בו‪ .‬רוב האנשים בארה”ב‬ ‫לא מבינים את הסיטואציה‬ ‫הרגשית שלנו”‬ ‫בארץ ובחו"ל‪ ,‬עם ילדי הארגון‪ ,‬מחזק את‬ ‫דברי אחותו‪" :‬יש לי קשר מיוחד איתם"‪ ,‬הוא‬ ‫אומר‪" .‬כולנו אותו הדבר‪ .‬כולם איבדו אמא‬ ‫או אבא"‪.‬‬ ‫מירי אפרתי מוסיפה על דברי ילדיה‪:‬‬

‫איי ג׳יי וולקה נושא ספר‬ ‫תורה עם הרב דוד דהן‬ ‫מהרבנות הצבאית‬

‫"הפעילות של הארגון והמפגש של הילדים‬ ‫חשובים מאוד‪ ,‬כי כשהילדים בבית הספר‬ ‫או עם חברים‪ ,‬הם היחידים שם שאין להם‬ ‫אבא‪ .‬אובדן האב הוא אירוע קשה שמשנה‬ ‫את החיים לגמרי‪ ,‬כך שעוזר להם שיש ילדים‬ ‫כמותם‪ ,‬ילדים שהם יכולים לדבר איתם‬ ‫ושחולקים איתם חוויות ותחושות‪.‬‬ ‫"הם מרגישים חופשיים לצחוק‪ ,‬הם‬ ‫מרגישים חופשיים לבכות‪ ,‬והם מרגישים‬ ‫חופשיים לדבר על הרגשות שלהם‪ .‬כשהם‬ ‫עם הילדים האחרים‪ ,‬הם כבר לא שונים‪ .‬זה‬ ‫משמעותי עבורם‪ ,‬וגם עבורי‪ ,‬כאמא שלהם"‪.‬‬

‫עם נשיא המדינה‬ ‫ראובן ריבלין‬

‫דצמבר ‪25 2016‬‬

‫לוגו‬

‫מחבקים אותנו‬

‫"לפעמים‪ ,‬כשאני‬ ‫עצובה‪ ,‬הילדים הם אלה‬ ‫שמצליחים לשמח אותי"‬ ‫שחר שריד ומעיין מור הן שתיים מהמתנדבות הבולטות במחנות‬ ‫עוצמה ומשמשות כרכזות שכבות‪ .‬מה שהתחיל במפגש יחיד כמלווה‬ ‫בנסיעה של הילדים לארה"ב הפך עבור כל אחת מהן לדרך חיים‬ ‫ולתחושה של משפחה אחת גדולה גלית עדות‬ ‫שחר שריד לקחה נשימה עמוקה‪ .‬היא עמדה‬ ‫לפני הדלת והמחשבות התרוצצו בראשה‪ .‬עוד‬ ‫רגע היא אמורה להיכנס לאולם‪ ,‬לפגוש קבוצה‬ ‫של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון‪ ,‬ואין לה שום‬ ‫מושג למה לצפות‪.‬‬ ‫"חשבתי שאפגוש ילדים עצובים‪ ,‬ושעיקר‬ ‫העשייה שלי איתם תהיה לשמח אותם ולעשות‬ ‫להם כיף"‪ ,‬היא מודה‪" .‬אבל כבר אחרי הפעם‬ ‫הראשונה הבנתי שזה רחוק מכך‪ ,‬שהם ילדים‬ ‫כל כך מלאי שמחת חיים עד שלפעמים‪ ,‬כשאני‬ ‫עצובה‪ ,‬הם אלה שמצליחים לשמח אותי"‪.‬‬ ‫בארבע השנים האחרונות מתנדבת שחר‬ ‫שריד (‪ )26‬במחנות עוצמה‪ ,‬המיועדים לבני‬ ‫‪ 18–6‬ומתקיימים ארבע פעמים בשנה‪ :‬בסוכות‪,‬‬ ‫בחנוכה‪ ,‬בפסח ובחופש הגדול‪ .‬כל מחנה נמשך‬ ‫בין שלושה לחמישה ימים ומתקיים באזור אחר‬

‫מעיין מור‪ 70 :‬ילדים‬ ‫שנכנסו לי ללב‬

‫בארץ‪ ,‬ובמהלכו הילדים יוצאים לטיולים ונהנים‬ ‫מאטרקציות ומפעילויות שונות – בליווי צמוד‬ ‫של מדריכים מתנדבים שמלווים אותם לאורך‬ ‫המחנות וביניהם‪.‬‬ ‫שחר מרכזת את השכבה הצעירה (בני‬ ‫‪ ,)15–13‬המונה כ־‪ 60‬ילדים‪ .‬היא מגייסת את‬ ‫הצוות‪ ,‬מתאימה תכנים לפעילויות‪ ,‬משמשת‬ ‫מענה לאמהות‪ ,‬שומרת על קשר עם הילדים‬ ‫ויוזמת איתם מפגשים גם במהלך השנה‪.‬‬ ‫"ליום הפעילות הראשון של המחנה‪ ,‬לקבלת‬ ‫הפנים‪ ,‬אנחנו קוראים 'החזרה הביתה'‪ .‬זו‬ ‫התחושה של הילדים‪ ,‬שהם חוזרים לבית השני‬ ‫שלהם‪ ,‬למשפחה השנייה"‪ ,‬היא אומרת ועיניה‬ ‫נוצצות‪" .‬בהמשך אנחנו עושים פעילויות מהנות‬ ‫וחווייתיות כגון מסלולי טיול ואטרקציות כמו‬ ‫קייאקים‪ ,‬קירות טיפוס וספורט אתגרי‪ .‬נוסף‬ ‫לכך‪ ,‬ישנו העניין האישי יותר‪ ,‬כשהמדריכים‬ ‫מבטאים את הקשר שלהם עם הילדים בשיחות‬ ‫עמוקות אל תוך הלילה"‪.‬‬ ‫כל מחנה כזה מסתיים בטיול זריחה‪ ,‬שגם‬ ‫לו יש אג'נדה‪" .‬אנחנו מתחילים את הטיול‬ ‫בשעה מוקדמת מאוד‪ ,‬כשעדיין חשוך‪ ,‬ומגיעים‬ ‫למצפור או למקום גבוה לקראת הזריחה‪ ,‬שם‬ ‫אנחנו רואים את השמש עולה"‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫"אנחנו משליכים את זה לחיים שלנו – הרבה‬ ‫פעמים בחיים אנחנו מגיעים למקומות חשוכים‪,‬‬ ‫כמו במקרה של הילדים שאיבדו אחד מהוריהם‪,‬‬ ‫ואחרי שהיינו במקום כזה‪ ,‬אנחנו יכולים יחד‬ ‫לראות את האור"‪.‬‬ ‫האור הזה נכנס לחיים של הילדים גם בזכות‬ ‫החברים שאיתם הם שוהים‪ ,‬אלו שמכירים אותם‬ ‫ומבינים את המצב שבו הם נמצאים‪" .‬במחנות‬ ‫האלו אנחנו בעצם מאפשרים לילדים להיות‬ ‫בקבוצת שווים‪ ,‬שלא קיימת במסגרות הטבעיות‬ ‫האחרות שבהן הם נמצאים"‪ ,‬אומרת מעיין מור‪,‬‬

‫מרכזת שכבת ג'וניור‪ ,‬האחראית על ‪ 70‬ילדים‬ ‫בני ‪" .12–6‬במחנות אפשר לדבר על האובדן‬ ‫של אבא – זה נושא שעולה ויש פתיחות בנוגע‬ ‫אליו‪ .‬בבית ספר אין להם את אותה פתיחות‬ ‫כלפי הדבר הזה כמו שיש במחנה‪ .‬אם ילד‬ ‫מספר מה קרה לאבא שלו‪ ,‬אז הילד השני‪ ,‬שגם‬ ‫הוא איבד אבא‪ ,‬יודע להכיל את זה ולהגיב‪,‬‬ ‫מה שילדים אחרים לא יודעים לעשות בגילים‬ ‫האלה"‪.‬‬ ‫שחר זוכרת סיפור כזה‪ ,‬שנגע ללבה במיוחד‪.‬‬ ‫"קיימנו אירוע בר ובת מצווה‪ ,‬ופגשתי שם‬ ‫ילד שלא היה חלק מהארגון‪ .‬הוא סיפר שהוא‬ ‫לא אוהב ללכת לאירועים כאלה‪ ,‬כי הוא לא‬ ‫אוהב להיות חריג ולא רוצה שירחמו עליו‬ ‫כמו שעושים בחברה שממנה הוא מגיע‪ .‬בזמן‬ ‫האירוע הוא ראה את הילדים בפעם הראשונה‪,‬‬ ‫והבין כמה זה עושה להם טוב להיות עם ילדים‬ ‫שחוו את אותה חוויה קשה‪' .‬אני לא יודע איך‬ ‫ויתרתי על זה עד עכשיו'‪ ,‬הוא אמר לי‪ .‬כיום‬ ‫הוא נהנה ופורח‪ .‬הוא הפך להיות אחד בין‬ ‫שווים‪ .‬פתאום הוא לא חריג‪ ,‬לא מרחמים עליו‬ ‫כמו שלפעמים קורה בבית הספר"‪.‬‬ ‫מעיין (‪ )29‬הגיעה לעוצמה לפני שש שנים‪,‬‬ ‫לגמרי במקרה‪ ,‬ומהר מאוד התאהבה ברעיון‬ ‫ובחניכים‪ .‬מאז היא שם‪" .‬ב־‪ 2010‬עמדתי‬ ‫לפני שחרור מהצבא‪ ,‬מתפקיד קצינה בחיל‬ ‫החינוך‪ ,‬כשבדיוק הגיע אלי מייל שבו היה‬ ‫כתוב שמחפשים אנשים שייצאו לשליחות‬ ‫התנדבותית עם יתומי צה"ל בני מצווה‬ ‫בארה"ב"‪ ,‬היא משחזרת‪" .‬התקשרתי‪ ,‬זומנתי‬ ‫לראיון‪ ,‬הלכתי למיונים‪ ,‬וככה הגעתי לתפקיד"‪.‬‬ ‫הטיול‪ ,‬שארך שלושה שבועות וחצי‪ ,‬הותיר‬ ‫בה רושם בל יימחה‪" .‬הרגשנו‪ ,‬כל המדריכים‪,‬‬ ‫שעשינו תהליך מדהים עם הילדים בפרק הזמן‬ ‫הזה‪ .‬זה היה לפני שהוקמו מחנות עוצמה‪,‬‬

‫והייתה לנו תחושה של פספוס‪ ,‬של חוסר‬ ‫המשכיות‪ .‬הרגשנו שאפשר להעצים ולפתח‬ ‫עוד את החוויה"‪.‬‬ ‫שנה לאחר מכן הוקמו מחנות עוצמה‪ ,‬ומעיין‬ ‫נשאבה פנימה‪" .‬זה היה משהו ראשוני והתחלתי‬ ‫ומלא בעוצמה"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬אנחנו מאפשרים‬ ‫לילדים אווירה אחרת‪ ,‬להיות ילדים כמו כל‬ ‫הילדים‪ ,‬ליהנות וקצת להתנתק מהאחריות‬ ‫שיש להם בבית"‪.‬‬ ‫אל המחנות מגיעים ילדים שהאבל שלהם‬ ‫טרי‪ .‬לפעמים טרי מאוד‪" .‬הגיע אלינו למחנה‬ ‫האחרון ילד שהתייתם מאביו רק כמה חודשים‬ ‫קודם לכן"‪ ,‬היא מספרת‪" .‬לפני כל מחנה יש‬ ‫הכנת צוות שבה אנחנו מדברים על מאפייני‬ ‫הגיל והשכול‪ ,‬ואם יש דברים מיוחדים שכדאי‬ ‫לדעת על הילדים‪ .‬המדריכים לא מקבלים‬ ‫מראש את הסיפורים של כל ילד וילד‪ ,‬אבל‬ ‫במחנה הילדים מספרים לנו הכל"‪.‬‬ ‫איך ההרגשה להיות שם‪ ,‬עם כל הסיפורים‬ ‫הקשים הללו?‬ ‫"אומנם המקרים הם עצובים‪ ,‬אבל הדבר הזה‬ ‫בכללותו הוא מעורר השראה באופן מרשים‪.‬‬ ‫אפילו שקרה להם הדבר הכי נורא‪ ,‬החיים הרי‬ ‫ממשיכים‪ ,‬הילדים גדלים והמשפחות ממשיכות‬ ‫לתפקד במתכונת אחרת‪ .‬המחנות מאפשרים‬ ‫לילדים לחוות גם חוויות של כיף והנאה‪ .‬זה‬

‫משהו שמרתק לראות‪ .‬בכלל‪ ,‬המפגשים עם‬ ‫הילדים מלמדים סדרי עדיפויות ומכניסים‬ ‫דברים לפרופורציות‪ .‬אם הילד מתמודד עם‬ ‫גדילה ללא אבא או אמא‪ ,‬ומסוגל לעשות את‬ ‫מה שהוא עושה‪ ,‬מי אני שלא אעשה את זה?"‬ ‫"יש הרבה סיפורים קשים ומורכבים"‪ ,‬אומרת‬ ‫שחר‪ ,‬שגם היא‪ ,‬כמו מור‪ ,‬הגיעה לעוצמה דרך‬ ‫השליחות ההתנדבותית בנסיעה לארה"ב‪.‬‬ ‫"הייתה אצלי ילדה שאיבדה בתוך פרק זמן‬ ‫של חמש שנים גם את הוריה וגם את אחותה‪.‬‬ ‫זה היה קשה מנשוא‪ .‬עבורי‪ ,‬מה שהיה לא פשוט‬ ‫בהתחלה הוא להיתקל בהומור השחור‪ .‬יש הרבה‬ ‫ילדים שבוחרים להתמודד כך עם הסיפור‪,‬‬ ‫ובהתחלה לא תמיד ידעתי איך להתמודד‬ ‫עם זה‪ .‬אבל עם הזמן אתה מקבל את המנדט‬ ‫להשתלב בו‪ .‬אני מרגישה לפעמים בילדים את‬ ‫החוסר במבוגר משמעותי‪ ,‬ומבינה שהם מוצאים‬ ‫אותו במדריכים שלנו‪ .‬המדריכים צריכים חוסן‬ ‫נפשי ואת הרגישות להקשיב לילדים‪ ,‬גם אם‬ ‫לא תמיד יש להם מה לומר"‪.‬‬

‫"לתת משהו קטן מעצמנו"‬ ‫"לבחור בחיים"‬ ‫המתנדבים המסורים נמצאים שם לא רק‬ ‫עבור הילדים‪ ,‬אלא גם עבור ההורה ששולח‬

‫שחר שריד‪ :‬לדעת להקשיב‬ ‫גם אם אין מה להגיד‬

‫את ילדו‪ ,‬לפעמים בפעם הראשונה מאז האסון‪,‬‬ ‫אל מחוץ לבית‪" .‬מצאתי שהמחנות חשובים‬ ‫גם לאמהות או לאבות שמגדלים את הילדים‬ ‫לבד"‪ ,‬אומרת מעיין‪" .‬הם מפקידים בידינו את‬ ‫הילדים שלהם לכמה ימים‪ ,‬ופתאום יש להם זמן‬ ‫לעצמם‪ .‬אני זוכרת מקרה שריגש אותי מאוד‬

‫ תזכורת אחרונה ‪-‬‬‫עד ה‪ 1-‬בינואר ‪ 2017‬ניתן להגיש בקשות לארגון עבור‪:‬‬

‫מלגת לימודים‬

‫ליתומים הלומדים לתואר ראשון ושני‪,‬‬ ‫וכן‬

‫שי נישואין‬

‫ליתומים שנישאו בשנה האחרונה‬ ‫הגשת בקשות למלגה או שי נישואים השנה באמצעות‬ ‫אתר האינטרנט בלבד!‬ ‫מלגות לימודים‪www.idfwo.org/scholarship :‬‬ ‫שי נישואים‪www.idfwo.org/wedding :‬‬ ‫ל ב י ר ו ר י ם ‪ 0 3 - 6 9 1 8 4 0 3 :‬ש ל ו ח ה ‪.9‬‬ ‫טקס חלוקת המלגות ושי הנישואין ייערך במהלך מרץ ‪.2017‬‬ ‫פרטים על הטקס יישלחו בהזמנות לאלו שיימצאו זכאים לקבלת המלגה או השי‪.‬‬ ‫למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬

‫– זו הייתה אמא ששלחה את הילד בפעם‬ ‫הראשונה למחנה‪ .‬היו לה חששות רבים‪ ,‬והיא‬ ‫התקשרה כמה פעמים במהלכו וכל הזמן דאגה‬ ‫לו‪ ,‬אם הוא נהנה ואם טוב לו‪ .‬בפעם השנייה‬ ‫שהוא יצא איתנו למחנה‪ ,‬היא התקשרה רק‬ ‫בסיומו של המחנה וסיפרה לי שבזמן הזה היא‬ ‫יצאה לטיול‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה מאז‬ ‫איבדה את בעלה שהיא יצאה לטיול‪ .‬לא הייתה‬ ‫לה הזדמנות אחרת לעשות זאת"‪.‬‬ ‫יש ילד אחד שנכנס לך ללב יותר מאחרים?‬ ‫מעיין‪" :‬לא‪ ,‬יש ‪ 70‬ילדים שנכנסו לי ללב‪.‬‬ ‫אפילו יותר‪ .‬כי קשה לי להיפרד מכל ילד‬ ‫שעובר לשכבה הבאה והוא כבר לא חלק אורגני‬ ‫מהקבוצה שלי"‪.‬‬ ‫כמו מרבית מתנדבי מחנות עוצמה‪ ,‬תחום‬ ‫ההתנדבות אינו זר למעיין‪ .‬היא תושבת מעלה‬ ‫אדומים ומשמשת חברת מועצה ביישוב‪,‬‬ ‫בהתנדבות‪ ,‬כמובן‪ ,‬נוסף לעבודתה כמנהלת‬ ‫תחום המאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית‬ ‫העולמית‪" .‬העולם של ההתנדבות והעשייה‬ ‫הציבורית והחברתית זורם בעורקי"‪ ,‬היא‬ ‫אומרת‪" .‬מגיל צעיר גיליתי את הכוח שיש‬ ‫בעשייה חברתית‪ .‬עוד כילדה הייתי חברה‬ ‫במועצת התלמידים הארצית ויושבת ראש‬ ‫מועצת הנוער העירונית במעלה אדומים‪,‬‬ ‫ובהמשך גם יועצת ראש העיר לענייני נוער"‪.‬‬ ‫זה בא מהבית?‬

‫"המסר שהעבירו לי כילדה הוא שדברים‬ ‫תלויים בי‪ .‬שאם לא טוב לי במקום מסוים‪,‬‬ ‫אני יכולה להתלונן ולבכות‪ ,‬אבל זה לא מה‬ ‫שיפתור את הבעיה‪ .‬הבהירו לי שאני צריכה‬ ‫לקחת אחריות ולראות איך אפשר לשנות ולתת‬ ‫מעצמי יותר כדי לשפר את הדברים"‪.‬‬ ‫וזה גם המסר שאת מעבירה לילדים‬ ‫שמגיעים למחנות?‬ ‫"אני חושבת שזה מסר חשוב לחיים בכלל –‬ ‫אתה אחראי למה שקורה‪ .‬הילדים לא בחרו את‬ ‫המציאות שהם חיים בה‪ ,‬אבל יש מה שכן תלוי‬ ‫בהם – היכולת להמשיך הלאה‪ ,‬לבחור בחיים"‪.‬‬ ‫שחר שריד היא סטודנטית לתואר שני‬ ‫בעבודה סוציאלית ובעלת תואר ראשון‬ ‫בפסיכולוגיה וחינוך‪ .‬היא התנדבה בפנימייה‬ ‫פוסט־אשפוזית של ילדים‪ .‬גם בצבא היא עבדה‬ ‫עם בני נוער כששירתה כמ"פ בבסיס מחווה‬ ‫אלון‪ ,‬שם לימדה עולים חדשים עברית וגם‬ ‫הדריכה בני נוער שהגיעו לשבוע גדנ"ע‪" .‬בדיוק‬ ‫בגלל זה הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית"‪ ,‬היא‬ ‫אומרת‪" .‬העיסוק עם משרד הביטחון‪ ,‬השכול‬ ‫והפוסט־טראומה נכנס לי ללב"‪.‬‬ ‫איך את מצליחה להסתדר עם שני‬ ‫תחומים אינטנסיביים כמו לימודים ופעילות‬ ‫התנדבותית?‬ ‫"מה שמחזיק אותי שם אלו הילדים והרצון‬ ‫לראות אותם גדלים ולחוות איתם את החוויות‪.‬‬

‫לפעמים אני מרגישה כאילו הם בני המשפחה‬ ‫שלי"‪.‬‬ ‫שחר ומור‪ ,‬כמו מדריכים אחרים במחנות‬ ‫עוצמה‪ ,‬ממשיכות את הפעילות גם מעבר‬ ‫לארבעת המפגשים במחנות‪" .‬אנחנו מלווים‬ ‫את הילדים מחוץ למחנות באירועים שונים‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬ביום הזיכרון אנחנו מקפידים לבקר כמה‬ ‫שיותר ילדים ולעלות איתם לקבר של ההורה‬ ‫המנוח"‪ ,‬אומרת מעיין‪" .‬המשפחות מזמינות‬ ‫אותנו לפעמים לאזכרות‪ ,‬ואנחנו גם יוזמים‬ ‫מפגשים‪ .‬לפעמים יש גם התארגנויות שקורות‬ ‫באופן ספונטני‪ .‬לדוגמה‪ ,‬השבוע קבעתי ללכת‬ ‫לסרט ביום שישי עם כמה ילדים‪ .‬יש לנו גם‬ ‫קבוצת ווטסאפ‪ .‬אם תשאלי את הילדים בכל‬ ‫רגע נתון כמה זמן יש עד המחנה הבא‪ ,‬הם יידעו‬ ‫לומר לך בדיוק כמה ימים נותרו"‪.‬‬ ‫מה חושבים אנשים על ההתנדבות הזאת?‬ ‫"אנשים שהם לא חלק מעוצמה לא מסוגלים‬ ‫להבין מה זה‪ .‬אני יכולה לספר לך סיפורים‬ ‫ולנסות להמחיש את החוויה‪ ,‬אבל מי שלא נמצא‬ ‫במחנות לא מבין את הגודל של הדבר הזה‪.‬‬ ‫המציאות היא כזו שכל ישראלי רוצה לחבק‬ ‫את הילדים האלו‪ ,‬יתומי צה"ל וכוחות הביטחון‪,‬‬ ‫ולרצות שיהיה להם טוב‪ .‬בחלקנו נפלה הזכות‬ ‫לעשות את זה‪ .‬אומנם אין לנו דרך להחזיר את‬ ‫הגלגל לאחור‪ ,‬אבל לפחות אנחנו יכולים לתת‬ ‫משהו קטן מעצמנו"‪.‬‬

‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬

‫מצבכם התפקודי השתנה?‬

‫זקוקים למטפל‪/‬ת?‬ ‫חושבים על דיור מוגן או בית אבות?‬

‫התקשרו למשרדי הארגון וקבלו‬ ‫בחינם ייעוץ מקצועי‪ ,‬אשר יסייע‬ ‫לכם להתגבר על המכשולים מול‬ ‫המוסדות הממשלתיים‪.‬‬

‫‪03-6918403‬‬

‫מדי שנה מוציא ארגוננו לאור‬ ‫חוברת "געגועים" ובה שירים‬ ‫והגיגים המביעים געגוע ליקירינו‬ ‫אלמנות ויתומים המעוניינים‬ ‫לקחת חלק בפרויקט‪,‬‬ ‫מוזמנים לשלוח עד ל‪01.01.2014-‬‬ ‫טקסטים מתאימים בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪office@idfwo.org‬‬ ‫‪assaf@idfwo.org‬‬

‫לוגו‬

‫הטבות ופעילויות לחברי הארגון‬ ‫אלמנות‬ ‫נופש ארגוני‬ ‫יום כיף‬ ‫פעילות אזורית ברחבי הארץ‬ ‫הלוואות ומענקי בריאות‬ ‫שי ראש השנה‬ ‫קורסים ב"זמן אשכול"‬ ‫קורסי העשרה‬ ‫סבסוד תיאטראות‬ ‫מועדון ההטבות‬ ‫ֶח ֶבר מועדון צרכנות‬ ‫אלמנה למען אלמנה‬

‫יתומים בוגרים‬ ‫(מעל גיל ‪ )30‬שהינם חברים בארגון‬ ‫מלגות לימודים‬ ‫שי נישואין‬ ‫נופש יתומים בוגרים‬ ‫סמינר יתומים בוגרים באולגה‬ ‫נופש ארגוני‬ ‫יום כיף‬ ‫פעילות אזורית ברחבי הארץ‬ ‫שי ראש השנה‬ ‫קורסים ב"זמן אשכול"‬ ‫קורסי העשרה‬ ‫סבסוד תיאטראות‬ ‫מועדון ההטבות‬ ‫ֶח ֶבר מועדון צרכנות‬

‫‪ 30‬דצמבר ‪2016‬‬

‫יתומים צעירים‬ ‫(עד גיל ‪)30‬‬ ‫ילקוט לכיתה א'‬ ‫מחנות 'עוצמה'‬ ‫חוגגים בר‪/‬בת מצווה‬ ‫מחנה קיץ בצפון אמריקה לבני‪/‬בנות מצווה‬ ‫מלגות לימודים‬ ‫שי נישואין‬ ‫קורסים ב"זמן אשכול"‬ ‫ֶח ֶבר הדור הבא‬

‫לוגו‬

‫הטבות לחברי הארגון ‪ /‬מועדון ההטבות‬

‫לבירור פרטי ההטבות היכנסו ל"מועדון ההטבות" באתר הארגון‬ ‫‪ www.idfwo.org/benefits‬או התקשרו ל‪ 03-6918403 -‬שלוחה ‪7‬‬ ‫דצמבר ‪31 2016‬‬

‫ארגון‬ ‫אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‬

‫זכרו את אלו‬ ‫שנותרו מאחור‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תומך באלמנות וביתומי חללי צה"ל וכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תרומות לארגוננו יתקבלו באמצעות אתר האינטרנט שלנו‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬רח' אורנים ‪ 1‬מרכז מסחרי רמת אילן גבעת שמואל‪54052 ,‬‬

‫‪ | www.idfwo.org‬טלפון ‪03-6918403‬‬