ביטאון 61 לעותק שמש סגור לדפוס

‫יוני ‪ | 2013‬גיליון ‪61‬‬

‫הסתכלתי עליהם‬ ‫והשאלות הציפו אותי‪:‬‬ ‫כיצד יתמודדו עם‬ ‫תחושת החסר הנורא?‬ ‫עם העובדה שהם‬ ‫שונים מילדים אחרים?‬ ‫עם הכאב האיום של‬ ‫האמהות שלהם?‬

‫"‬

‫ראש הממשלה מספר‬ ‫על המפגש עם‬ ‫יתומי צה"ל | עמ' ‪6‬‬

‫"‬

‫‪|2‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫תוכן‬ ‫יד ביד‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן | עמ' ‪3‬‬

‫חדש בארגון‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד | עמ' ‪4‬‬

‫ראשון בין שווים‬ ‫ראש הממשלה בנימין נתניהו‬ ‫נפגש בלשכתו עם קבוצה של‬ ‫יתומי צה"ל | עמ' ‪6‬‬

‫קרוב רחוק‬ ‫מסע אל אנדרטאות במקומות‬ ‫היפים והנידחים של ישראל |‬ ‫עמ' ‪10‬‬ ‫כוח להמשיך‬ ‫עדי ירוביץ‪-‬בנון מספרת איך‬ ‫יוצאים בשלום מהתקופה‬ ‫הקשה בחיים | עמ' ‪16‬‬ ‫צילום ראש‬ ‫מה מרגישים צלמים כשהם‬ ‫מצלמים אובדן‬ ‫כתבה רביעית על שכול באמנות‬

‫| עמ' ‪18‬‬ ‫מחנה "עוצמה"‪ ,‬יום כיף‬

‫| עמ' ‪26‬‬ ‫קיץ חייתי‬ ‫בעלי החיים זקוקים להכנה‬ ‫ותשומת לב לקראת הימים‬ ‫החמים‪ .‬טור ייעוץ | עמ' ‪28‬‬ ‫כתבו עלינו‬

‫| עמ' ‪30‬‬ ‫נפרדו מאיתנו‬

‫| עמ' ‪31‬‬ ‫מחנה עוצמה‪ ,‬פסח ‪ | 2013‬צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫בשער‪ :‬אביה מורנו ורה"מ נתניהו‪ .‬צילום קובי קואנקס • יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד • עורך העיתון‪ :‬גיל טבת •‬ ‫עורך משנה‪ :‬צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬רויטל יכין‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬ענבל חרמון • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • office@idfwo.org :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬

‫עם נאוה שוהם‪-‬סולן‬

‫‪|4‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו” ד‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬ ‫הליך חקיקה לעיגון ההטבות‬

‫לפני מספר שבועות אישרה הממשלה החלת דין רציפות על‬ ‫הצעת החוק שהוגשה בכנסת הקודמת‪ ,‬במסגרתה יעוגנו כל‬ ‫ההטבות הניתנות לאלמנות ויתומים‪ ,‬מעבר לתגמול‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫מענק ‪ /‬הלוואה לרכישת רכב‪ ,‬החזר עבור טיפולי שיניים‪ ,‬סיוע‬ ‫ברכישת דירה וכו’‪ .‬במהלך יוני תובא הצעת החוק לאישור‬ ‫הכנסת ולאחר מכן תובא לדיון בוועדת הכנסת הרלוונטית‪,‬‬ ‫לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית‪ .‬אנו נפעל ככל הניתן‬ ‫להשלמת הליכי החקיקה עד לצאת הכנסת לפגרת הקיץ‪.‬‬

‫סמינר יתומים בוגרים “מקום בלב”‬

‫בסוף יוני (‪ )27-29‬יתקיים סמינר “מקום בלב” ליתומים בוגרים‬ ‫מעל גיל ‪ ,30‬במתקן האגודה למען החייל באולגה‪ .‬הסמינר‬ ‫מתקיים זאת הפעם השלישית‪ ,‬הודות לשיתוף פעולה של‬ ‫האגודה למען החייל‪ ,‬מחלקת נפגעים בצה”ל והארגון‪ .‬בסמינר‬ ‫יתקיימו סדנאות וכן ייהנו המשתתפים מהרצאות‪ ,‬הופעות‬ ‫ועוד‪ .‬מספר הנרשמים לסמינר היה גבוה וכל ‪ 160‬חדרי המתקן‬ ‫נתפסו‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬נעתרו באגודה למען החייל ובמחלקת‬ ‫הנפגעים לבקשתנו‪ ,‬וסמינר נוסף יתקיים בספטמבר‪ .‬בהרשמה‬ ‫זו תינתן עדיפות ליתומים בוגרים שלא השתתפו בסמינרים‬ ‫קודמים‪.‬‬ ‫הודעה על מועד הסמינר הרביעי וסדרי ההרשמה תישלח‬ ‫לקראת אוגוסט‪.‬‬

‫תערוכה “יוצרים מהשכול”‬

‫ביוזמת הארגון‪ ,‬תתקיים לקראת יום הזיכרון ‪ ,2014‬תערוכת‬ ‫אמנות “יוצרים מהשכול”‪ ,‬במסגרתה יוצגו עבודות אמנות‬ ‫של אלמנות ויתומי צה”ל‪ .‬בחירת העבודות שיוצגו וניהול‬ ‫התערוכה ייעשו על ידי יובל כספי‪ ,‬בוגר המדרשה לאומנות‪,‬‬ ‫אוצר ומפיק תערוכות שנבחר על ידי הארגון‪ .‬התערוכה תוצג‬ ‫בתיאטרון הלאומי “הבימה” במרכז ת"א לקראת ערב יום‬ ‫הזיכרון ובמשך כל אותו החודש‪“ .‬קול קורא” המזמין אלמנות‬ ‫ויתומים להציג מיצירותיהם בתערוכה‪ ,‬יישלח בקרוב‪.‬‬

‫החופש‬ ‫הגדול‬ ‫הגיע‬ ‫חופשה נעימה ומהנה‬ ‫לכל התלמידים‬

‫נופש ארגוני‬

‫הנופש הארגוני השישי יתקיים השנה בחיפה במלונות “דן‬ ‫כרמל” ו”דן חיפה” הסמוכים‪ .‬ההחלטה לגוון ולהעביר את‬ ‫הנופש מאילת לחיפה‪ ,‬היא תוצאה של ביקוש שעלה ממספר‬ ‫רב של משתתפות ואנו התגייסנו בשמחה‪ .‬הנופש יתקיים‬ ‫בימים ראשון – חמישי ‪ 13-17‬באוקטובר ‪ .2013‬גם השנה‬ ‫יסובסד הנופש על ידי הארגון ויכלול טיולים‪ ,‬הצגת תיאטרון‪,‬‬ ‫הופעות ובעיקר מפגש חברתי‪.‬‬ ‫חוברת הנופש וטופסי ההרשמה יישלחו אל בתי החברים‬ ‫בארגון כבר ביולי‪ .‬נוכח הביקוש הרב‪ ,‬אני ממליץ לכל‬ ‫המעוניינים למהר ולהירשם‪.‬‬

‫אסיפת הנציגות הנבחרת‬

‫בסוף יוני תכונס הנציגות הנבחרת של הארגון לאסיפתה‬ ‫השנתית‪ ,‬כנדרש על ידי רשם העמותות‪.‬‬ ‫בישיבה יציג רואה החשבון את הדו”ח הכספי לשנת ‪2012‬‬ ‫לאישור ויוצגו עדכונים בנושאים השונים‪.‬‬ ‫הזמנה תישלח לחברי הנציגות בהתאם לתקנון‪.‬‬

‫הטבות לחברי הארגון‬

‫כפי שפרסמנו בביטאון הקודם‪ ,‬אנו פועלים להשגת הסכמים‬ ‫עם ספקים שונים שיעניקו הטבות לחברי הארגון בעת רכישת‬ ‫מוצרים או שירותים‪ .‬לאחרונה הגענו להסכמה על מתן הטבה‬ ‫בסך ‪ 23‬אג’ לליטר בנזין כולל התקנת דלקנים ללא דמי עלות‬ ‫וללא חיוב דמי שירות‪ ,‬בעת תדלוק בחברת סונול‪ .‬מידע אודות‬ ‫הספקים המעניקים הטבות והתנאים למימוש כל הטבה‪ ,‬ניתן‬ ‫למצוא באתר הארגון בכתובת‪www.idfwo.org :‬‬

‫מחנה קיץ‬

‫ביולי ייצאו ‪ 44‬בני ובנות מצווה למחנה של הארגון בארה”ב‬ ‫ובקנדה‪ .‬הילדים יתארחו אצל משפחות יהודיות‪ ,‬יבלו כעשרה‬ ‫ימים במחנה ‪ CHI‬בוויסקונסין ויקנחו בטיול של עשרה ימים‬ ‫מניו יורק ועד טורונטו‪.‬‬

‫מאחלים הנהלת ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה''ל‬

‫הסימפונית הישראלית‬ ‫ראשון לציון‬

‫התזמורת חוגגת‬

‫שנים‬ ‫של יצירה‬ ‫חברי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬ ‫מנצחים וסולנים מהארץ ומהעולם‬ ‫הבטיחו את בואם‪ .‬מה אתכם?‬ ‫דן א‬ ‫טינג‬ ‫ר‪ ,‬מ‬ ‫נהל‬ ‫מוסי‬ ‫קלי ו‬ ‫מנצ‬ ‫חר‬ ‫אשי‬

‫הסדרות‬

‫< הסדרה הסימפונית בראשון לציון‬ ‫< הסדרה הסימפונית בתל אביב‬ ‫< קאמרי בצהרי שישי‬ ‫< מועדון צעיר‬ ‫< הרצאות לקראת קונצרט‬ ‫< חדש! ‪ -19:19‬סדרת רסיטלים‬

‫הטבות נוספות למנויים‬

‫< ‪ 30%‬הנחה על מופעי היכל התרבות ראשון לציון ועל מגוון הקונצרטים של התזמורת‬ ‫< חנייה חינם בהיכל התרבות ראשון לציון‬ ‫< כל הרוכש מנוי בסדרה הסימפונית זכאי לקבל את הסדרה הקאמרית ב‪ ₪ 390-‬בלבד‬ ‫<כל הרוכש מנוי מאחת הסדרות זכאי לקבל את ‪ - 19:19‬סדרת רסיטלים ב‪ ₪ 295-‬בלבד‬ ‫מחיר מיוחד לחברי‬ ‫הארגון‬

‫הסדרות‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬מוצ"ש ‪ -‬הסדרה הסימפונית ‪ 8‬קונצרטים ‪ +‬בונוס‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬ימי חול ‪ -‬הסדרה הסימפונית ‪ 8‬קונצרטים ‪ +‬בונוס‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬הסדרה הסימפונית ‪ 5‬קונצרטים ביציע‬ ‫תל אביב‪ ,‬הסדרה הסימפונית ‪ 7‬קונצרטים‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬מועדון צעיר ‪ 5‬קונצרטים‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬קאמרי בצהרי שישי ‪ 8‬קונצרטים‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬חדש! ‪ - 19:19‬סדרת רסיטלים ‪ 5 -‬רסיטלים‬

‫‪₪ 930‬‬ ‫‪₪ 835‬‬ ‫‪₪ 464‬‬ ‫‪₪ 775‬‬ ‫‪₪ 243‬‬ ‫‪₪ 440‬‬ ‫‪₪ 325‬‬

‫אלמנות‪/‬אלמנים החברים‬ ‫בארגון ויתומים המשלמים‬ ‫דמי חבר לארגון‪,‬‬ ‫ייהנו מהנחה חד פעמית‬ ‫בסך ‪ ₪ 250‬מהמחירים‬ ‫הנקובים בפרסום‪ ,‬בכפוף‬ ‫לכך שלא רכשו מנוי‬ ‫בתיאטרון אחר בסבסוד‬ ‫הארגון לשנת ‪2013-2014‬‬

‫‪www.isorl.co.il‬‬

‫‪|6‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫ביבי והילדים‬

‫בערב יום הזיכרון אירח ראש הממשלה בלשכתו יתומים ויתומות לשיחה‬ ‫מלב אל לב על ההתמודדות והקשיים‪“ :‬דעו לכם כי לדבר ולשתף מקל על‬ ‫הכאב ואני לצערי הבנתי זאת רק לאחר שנים רבות”‪ ,‬סיפר נתניהו לילדים‬ ‫מערכת "הביטאון" | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪7‬‬

‫ה‬

‫תרגשות גדולה‪ .‬בעבור רוב הנוכחים‬ ‫השהות בחדר זה הייתה כשלעצמה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬עוד לפני שנכנס אליו ראש‬ ‫הממשלה‪ .‬ערב יום הזיכרון ‪ .2013‬אל לשכת‬ ‫ראש הממשלה בקריה בתל אביב נאספו נערות‬ ‫ונערים‪ ,‬יתומי צה”ל‪ ,‬כדי לפגוש ולשוחח עם‬ ‫ראש הממשלה בנימין נתניהו‪.‬‬ ‫הם ישבו שקטים ליד השולחן‪ .‬מול כל אחד‬ ‫תג עם שמו‪ .‬הדריכות ניכרה‪ .‬לא שתו כלום‬ ‫ממה שהציעו המארחים‪ ,‬ולא אכלו דבר‪ .‬בשעה‬ ‫היעודה נכנס לחדר ראש הממשלה‪ .‬חיוך על‬ ‫פניו‪ .‬לא בכל יום הוא מארח כל כך הרבה‬ ‫ילדים אצלו במשרד‪ .‬ליד השולחן ישבו גם סגן‬ ‫שר הביטחון דני דנון שהוא יתום צה”ל בעצמו‪,‬‬ ‫המזכיר הצבאי של ראש הממשלה האלוף אייל‬ ‫זמיר ונאוה שוהם סולן‪ ,‬יו”ר ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה”ל‪.‬‬ ‫את רבים מהסיפורים של הילדים מכיר ראש‬ ‫הממשלה אישית‪ .‬האבות שנפלו היו חלקם‬

‫קצינים בכירים או שלקחו חלק באירועים‬ ‫שכולנו זוכרים לדאבון הלב‪ .‬התפתחה שיחה‬ ‫מעניינת‪ .‬ראש הממשלה מכיר מקרוב את‬ ‫השכול‪ .‬אחיו‪ ,‬יונתן נתניהו‪ ,‬נפל ב‪1976-‬‬ ‫כשפיקד על הפריצה לטרמינל באנטבה‪-‬‬ ‫אוגנדה שם שהו נוסעים ישראלים שנחטפו‪.‬‬ ‫“כשקיבלתי את ההודעה על מותו של יוני”‪,‬‬ ‫סיפר ראש הממשלה‪" ,‬חשבתי שזה הרגע‬ ‫הקשה בחיי‪ .‬רק אחרי שהייתי צריך לבשר זאת‬ ‫להוריי‪ ,‬הבנתי שזהו הרגע הקשה בחיי”‪ ,‬אמר‬ ‫ראש הממשלה לילדות ולילדים ששאלו שאלות‬ ‫וסיפרו על עצמם‪.‬‬ ‫“ראש הממשלה מתרגש”‪ ,‬לחשו אנשיו בעת‬ ‫הביקור‪“ ,‬מעולם לא ראינו אותו ככה”‪ ,‬אמר‬

‫אחד מעוזריו‪ .‬דברי הילדים היו נוגעים ללב‪.‬‬ ‫ישי ויינברג‪ ,‬בנו של אלוף‪-‬משנה דרור ויינברג‬ ‫שנהרג בקרב בחברון‪ ,‬שאל את ראש הממשלה‬ ‫על אבל אישי ואבל ציבורי‪ .‬ראש הממשלה‬ ‫סיפר על הצורך שלו לקחת חלק באירועים‬ ‫הגדולים והממלכתיים ביום הזיכרון ועל הצורך‬ ‫להתמודד רגשית ולפקוד בעצמו‪ ,‬כאדם פרטי‪,‬‬ ‫את קברו של אחיו יונתן‪ .‬ישי ויינברג סיכם‬ ‫זאת באופן שהעלה דמעות בקרב השומעים‪:‬‬ ‫“בשבילנו‪ ,‬אלה שאיבדו‪ ,‬יום הזיכרון הוא כדי‬ ‫לזכור את כל הנופלים הגיבורים – את אבא‬ ‫אנחנו זוכרים כל השנה”‪.‬‬ ‫הנער עידו בן דוד‪ ,‬ששכל את אביו דניאל‬ ‫במלחמת לבנון השנייה‪ ,‬אמר שהבין בפגישה‬

‫‪|8‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫ש”כולם במדינה שלנו צריכים להתמודד עם‬ ‫השכול והכאב שקיים כאן‪ ,‬בין אם אתה בגיל‬ ‫בר מצווה או ראש ממשלה”‪.‬‬ ‫ראש הממשלה אמר לילדים‪“ :‬אני נרגש להיות‬ ‫כאן איתכם‪ ,‬כולנו משפחה אחת גדולה‪ .‬אצל‬ ‫כל אחד ואחת מכם הכאב קיים כל הזמן‪ .‬הכאב‬ ‫הוא אישי ושונה אצל כל אחד אך יש בינינו‬ ‫משהו משותף‪ ,‬כאב משותף‪ .‬בחדר הזה שאתם‬ ‫יושבים בו‪ ,‬מתקבלות הרבה מההחלטות של‬ ‫המדינה‪ .‬ההחלטות שמתקבלות שומרות על‬ ‫מדינת ישראל‪ .‬האבות שלכם הם הגיבורים‬ ‫שפעלו כדי שנחיה פה והמחיר הוא קשה‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬משפחות השכול‪ ,‬מבינים את הכאב אחד‬ ‫של השני גם בלי לדבר‪ ,‬אך דעו לכם כי לדבר‬ ‫ולשתף מקל על הכאב ואני לצערי הבנתי זאת‬ ‫רק לאחר שנים רבות”‪.‬‬ ‫מימינו של ראש הממשלה ישבה שירה בגין‬ ‫‪ -‬בתו של הטייס יונתן בגין שנהרג בתאונת‬

‫מטוס‪ ,‬נכדתו של השר לשעבר בני בגין‬ ‫ונינתו של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין‪.‬‬ ‫לאחר המפגש כתבה שירה לראש הממשלה‬ ‫מכתב ובו המשיכה את השיחה‪“ ,‬דיברת על‬ ‫נושאים שהזדהיתי איתם‪ ,‬על ההתמודדות‪,‬‬ ‫על המחשבה על אחיך ועל הכוחות להמשיך‬ ‫הלאה ולא לשכוח‪ .‬קצת קשה לי לתאר מה‬ ‫זה לגדול בלי אבא‪ .‬שואלים אותי אם עצוב לי‬ ‫שאני לא מכירה אותו‪ ,‬ושאני מנסה לענות על‬ ‫זה‪ ,‬איני מצליחה‪ .‬אני לא יודעת אם עצב זו‬ ‫המילה הנכונה‪ ,‬האם אפשר להיות עצובה בגלל‬ ‫מישהו שאיני מכירה? אני לא יודעת‪ .‬אני יכולה‬ ‫להגיד שאני מרגישה לא שלמה‪ .‬אני לא מכירה‬ ‫חלק חשוב ממני וזה תמיד מלווה אותי‪ .‬יש לי‬ ‫אמא מדהימה‪ ,‬סבא וסבתא‪ ,‬דודים‪ ,‬וחברים‬ ‫מקסימים וכולם נורא קרובים אלי ותומכים בי‬ ‫תמיד‪ .‬זה מרגש ומדגיש באותו זמן את האבא‬ ‫שחסר לי"‪.‬‬

‫"‬

‫צילום‪ :‬לע"מ‬

‫"חשבתי בלבי‪ ,‬הם כל כך צעירים‪ .‬בטרם הספיקו להזדקף מלוא‬ ‫קומתם נחתה עליהם הגדיעה הנוראה של חרב השכול‪ .‬הם לא‬ ‫זכו לחוות את אביהם ולהטמיע את אישיותו בנפשם‪ .‬לא היתה‬ ‫להם הזדמנות להצטייד בעצותיו ובחום אבהי‪ ,‬שישמשו אותם‬ ‫בהמשך חייהם‪ .‬הסתכלתי עליהם והשאלות הציפו אותי‪ :‬כיצד‬ ‫יתמודדו עם תחושת החסר הנורא? עם העובדה שהם שונים‬ ‫מילדים אחרים? עם הכאב האיום של האמהות שלהם? אחד‬ ‫הנערים שאל אותי‪' :‬איך אתה מתמודד עם אובדן אחיך?' השבתי‬ ‫בכנות‪' :‬אינני יודע איך לייעץ למישהו כיצד להתמודד עם אובדן‬ ‫כזה'‪' .‬אמא אומרת שצריך להמשיך הלאה'‪ ,‬אמר מישהו אחר‪.‬‬ ‫נזכרתי בגבורתה של אמי‪ ,‬שאיבדה את בנה הבכור‪ ,‬ואמרתי לו‪:‬‬ ‫(מתוך נאומו של ראש הממשלה בטקס יום הזיכרון בהר הרצל)‬ ‫'אמך גיבורה'‬

‫שיחה משוחררת התנהלה בין ראש הממשלה‬ ‫לאמילי נסטרנקו‪ ,‬שאביה אלכסנדר נהרג בגבול‬ ‫רצועת עזה‪ .‬בבוקר המפגש דיברה אמילי ברדיו‬ ‫ואמרה שהיא רוצה להזמין את ראש הממשלה‬ ‫לביתה‪ .‬במפגש העלה ראש הממשלה את‬ ‫הנושא והשניים פטפטו בפרטי המפגש העתידי‪.‬‬ ‫ואז המפגש הסתיים‪ .‬אבל נראה שראש‬ ‫הממשלה לא רוצה להיפרד‪“ .‬בואו לראות את‬ ‫חדר העבודה שלי”‪ ,‬הוא הציע בהתלהבות אחרי‬ ‫שכולם עמדו על הרגליים והתכוונו ללכת‪.‬‬ ‫“אחריי” הוא אמר וכולם הלכו לקצה המסדרון‬ ‫ונכנסו ללשכתו המפתיעה בקטנותה‪ .‬זה היה‬ ‫כל כך לא מתוכנן‪ ,‬שעוזריו של ראש הממשלה‬ ‫ממש נדחפו להקדים את הילדים כדי להפוך‬ ‫מסמכים מסווגים שהיו על השולחן‪.‬‬ ‫כמה השפיע המפגש עם הילדים על ראש‬ ‫הממשלה אפשר היה ללמוד רק ימים אחר‪-‬‬ ‫כך‪ ,‬כשהקדיש חלקים ניכרים מנאומו בטקס‬ ‫יום הזיכרון בהר הרצל למפגש (ראו בנפרד)‪.‬‬ ‫העיתונאי חנוך דאום‪ ,‬ידיד של ראש הממשלה‪,‬‬ ‫כתב בפייסבוק איך מצא את ראש הממשלה‬ ‫בלשכתו זמן מה אחרי שהסתיים הביקור‪:‬‬ ‫“הדלת הייתה פתוחה‪ .‬הוא ישב בחדרו‪ .‬מעולם‬ ‫לא ראיתי אותו כך‪ .‬הוא ישב בדמעות‪ ,‬החזיק‬ ‫את פניו בידיו‪ .‬חשבתי שאולי קרה משהו‪.‬‬ ‫אולי פיגוע‪ .‬אבל הוא ישב לבד ולא‪ ‬הייתה‬ ‫תכונה‪ .‬הוא היה עגמומי‪ ,‬ממש בשקיעה כזו‬ ‫לתוך איזה עצב‪ .‬לא התאפקתי ושאלתי מה‬ ‫קרה‪ .‬הוא הרים ראשו וסימן בפניו איזה סימן‬ ‫שכנראה אומר‪ :‬יש דברים שגם עלי הם גדולים‪.‬‬ ‫התעקשתי‪ ,‬אז הוא הסביר‪ .‬נראה שהילדים‬ ‫פתחו את פצעי העבר שלו‪ .‬ראש ממשלת‬ ‫ישראל יושב לבד בחדרו עם דמעות בעיניים‬ ‫אחרי פגישה עם יתומי צה״ל‪ ,‬הוא הרגע שילווה‬ ‫אותי ביום הזיכרון הזה”‪.‬‬

‫"‬

‫קבוצת תמיכה ליתומי צה”ל‬ ‫בני ‪22-35‬‬ ‫אגף משפחות והנצחה מציע קבוצות תמיכה‬ ‫ליתומי צה"ל (שהוכרו עפ"י חוק)‬ ‫בקרוב תיפתח קבוצת תמיכה במחוז מרכז‪.‬‬ ‫בקבוצה תתאפשר ההזדמנות לפגוש יתומי‬ ‫צה"ל אחרים המתמודדים עם אובדן הורה‬ ‫ועם נושאים אחרים המאפיינים שלבים בחיים‪:‬‬ ‫לימודים‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬זוגיות ועוד‪.‬‬ ‫את הקבוצה ינחו אנשי מקצוע מומחים בתחום‬ ‫הנחיית קבוצות וטיפול בשכול‪.‬‬ ‫המעוניינים מוזמנים לפנות ל‪:‬‬ ‫אילן טל ‪03-7380164‬‬ ‫או טלי זוננשיין ‪03-7380188‬‬

‫דרושות מתנדבות‬ ‫ל”אלמנה למען אלמנה”‬ ‫לפרטים נא לפנות לעינב‬ ‫‪ 03-6918403‬שלוחה ‪4‬‬ ‫או ב‪Eynav@idfwo.org -‬‬

‫אתר האינטרנט של אגף‬ ‫משפחות והנצחה‬ ‫אגף משפחות והנצחה מזמין‬ ‫אתכם לבקר באתר האינטרנט‬ ‫ולהירשם לשירות "אשנב אישי"‬

‫באמצעות האתר תוכלו לעיין במידע כללי‬ ‫אודות זכויות‪ ,‬הטבות‪ ,‬ועדכונים שוטפים‪.‬‬ ‫האתר מאפשר לפנות‪ ,‬ללא המתנה אל נציגי‬ ‫מרכז השירות הטלפוני באמצעות דואר‬ ‫אלקטרוני ולקבל מענה תוך ‪ 48‬שעות‪.‬‬ ‫באמצעות רישום לשירות "אשנב אישי" תוכלו‬ ‫לבדוק את סטאטוס הטיפול בבקשותיכם לאגף‪,‬‬ ‫לפנות לעובדי האגף ולמרכז השירות הטלפוני‬ ‫ולעיין בתלוש תגמולים בתחילת כל חודש‪.‬‬ ‫לסיוע ברישום ותמיכה טכנית‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫למרכז השירות הטלפוני בטלפון‪03-7776700 :‬‬

‫‪www.mhn.mod.gov.il‬‬

‫ברכת הצלחה‬

‫שלוחה לכל היתומים המתגייסים לצה”ל‬ ‫גיוס קל ושירות מהנה‬ ‫חזרו הביתה בשלום‬ ‫הנהלת ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫‪| 10‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫ְכאבן ש‬

‫>‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪11‬‬

‫ן שאין לה‬ ‫בחורף יצאנו בעקבות אתרי הנצחה‬ ‫זעירים וחבויים‪ .‬כאלה שרק בודדים‪,‬‬ ‫מכירים ופוקדים‪ .‬גל אבנים או לוח שיש‬ ‫זעיר שהציבו חברים או בני משפחה‬ ‫לזכרו של החלל‪ ,‬ממש במקום נפילתו‪.‬‬ ‫רחוקים ושונים מכיכרות בערים על‬ ‫שמם של מתים‪ ,‬או חלקות צבאיות‬ ‫מטופחות‪ .‬מצפון לדרום ‪ -‬שלושה‬ ‫סיפורים על מרחק‪ ,‬בדידות וזיכרון‬ ‫השתתפו‪ :‬גיל טבת‪ ,‬גיל סימנהויז‪,‬‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן וענבל חרמון‬

‫תקווה רובינשטיין‬

‫למרגלות רמת הגולן‪,‬‬ ‫דרומית לקיבוץ גונן‬ ‫תקווה רובינשטיין אומרת שמותו של בעלה אסף פילר ב‪ 1958-‬הכה קשות בחברי קיבוץ גונן‬ ‫שהוקם רק כמה שנים קודם‪ .‬הם הגיעו לעמק החולה מקיבוצם משמר השרון‪ ,‬כדי לחזק את‬ ‫הישוב הצעיר שספג הפגזות סוריות‪ .‬זוג צעיר שהתחתן לא מזמן‪ .‬המבוגרים של גונן היו אז בני‬ ‫‪ .26‬במשק עוד לא היו ילדים‪ .‬שלוש שנים לפני מותו של אסף התמודד הקיבוץ עם תעלומה‬ ‫שנמשכת עד היום‪ .‬יעקב מיגובסקי היה חבר בגרעין שהוצב במשק‪ .‬הוא יצא לצוד ולא שב‪.‬‬ ‫רק ציודו התגלה‪ .‬גופתו לא נמצאה עד היום‪ .‬כנראה שנחטף ונרצח‪.‬‬ ‫דרומית לקיבוץ ואדי צנוע‪ ,‬עשרות כמותו לא זוכים למבט החולפים בדרך‪ .‬תקווה אומרת‬ ‫שאולי לוואדי אין שם‪ .‬שני מפלים‪ ,‬עשרים ויותר מטרים גובהם‪ ,‬מזרימים את מי הגשם‪ .‬תקווה‬ ‫מצביעה אל עומק הוואדי ואומרת שאין לנו סיכוי למצוא את האבן שהניחו חבריו של אסף‬ ‫לזכרו‪ ,‬בדיוק במקום שבו נמצאה גופתו‪ .‬יש לו גם אנדרטה על הכביש ואחת בקיבוץ‪ .‬אליהן‬ ‫כולם יכולים להגיע‪ .‬באירועים שעשתה לזכרו‪ ,‬במלאת ‪ 40‬ו‪ 50-‬שנים לנופלו‪ ,‬עמדו הבאים על‬ ‫שפת המצוק והביטו אל האזור המשוער שבו הונחה האבן במקום הנפילה‪ 55 .‬שנה ועוד ‪55‬‬ ‫מטרים‪ .‬ואדי נטול שם ושביל‪.‬‬ ‫תקווה ואסף הגיעו לגונן בספטמבר ובדצמבר הוא נהרג ונקבר במשמר השרון‪ .‬תקווה נותרה‬ ‫האם התלבטה איך לספר לצאצאיה על אסף‬ ‫בגונן‪ .‬היא התחתנה ונולדו לה ארבעה ילדים‪ִ .‬‬ ‫המת? קצת‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬אבל אחר כך זה היה טבעי‪ .‬הולכים לחפש את האבן ההיא‪ .‬לגעת בה‪.‬‬ ‫לקרוא מה כתוב‪.‬‬ ‫אסף וחבר משק נוסף רעו את עדר הבקר של גונן‪ .‬הם היו חמושים ברובים‪ .‬הסורים נהגו‬ ‫להתנכל לעדרים הישראלים‪ .‬גם לשם גניבת הבקר‪ .‬שנה לפני מות אסף‪ ,‬ערכו אנשי גונן פעולת‬ ‫תגמול פרטית נגד הסורים שזינבו בעדרים‪ .‬המבצע שתוכנן היטב לא הצליח במיוחד‪.‬‬ ‫אולי היה זה צלף או כיתת חיילים סורים שיצאו לסייר בתוואי הגבול‪ .‬ירייה אחת נשמעה‪.‬‬ ‫החבר המבוהל צעק לאסף‪ ,‬וכשלא נענה רץ להזעיק עזרה‪ .‬לא כל שנה זורמים כך המפלים‬ ‫בוואדי נטול השם‪ .‬אפשר לדמיין את אסף יושב על סלע‪ ,‬עטוף בג’קט צבאי דהוי‪ ,‬קורא ספר‪.‬‬ ‫רועי צאן מנגנים בחליל‪ ,‬אבל אסף היה צייר‪ .‬האם נשא בתיק לצד הלחם והגבינה‪ ,‬גם מחברת‬ ‫ועפרונות? הוא אהב לטייל מספרת תקווה‪ .‬אפשר לדמיין אותו נהנה מהשקט‪ ,‬אפשר להזות‬ ‫אותו שרוע‪ ,‬ממתין נואש לחבריו המחפשים‪ .‬רעש המים והסבך מפרידים בינם לבינו‪ .‬האם‬ ‫שמע את המחפשים ולא יכול היה לענות? אין שביל‪ .‬רק סבך עצום שחלקו הוכרע‪-‬נשכב‬ ‫בשיטפון חזק לפני כמה שבועות‪ .‬הקנים שחו ואפשר ללכת עליהם בזהירות מצד אחד של‬ ‫הערוץ אל עברו השני‪ .‬איפה אסף? איפה האבן‪ .‬אזור חיפושים קטן‪ ,‬אפילו לא ‪ 200‬מטר‬ ‫מרובעים‪ .‬מחטטים בעשב‪ ,‬מנקים מעפר אבנים שנראות כמו‪ .‬מתייאשים‪ .‬מחייגים לתקווה‪.‬‬ ‫כווני אותנו‪ 10 .‬מילים הספיקו‪ .‬הנה האבן‪ .‬הנה אסף‪ .‬עוד חודשיים יעברו‪ ,‬זרימת המים תיפסק‪,‬‬ ‫ואל הוואדי ירדו נערים ונערות יתומים‪ ,‬חניכי מחנה “עוצמה” של הארגון‪ ,‬לנכש עשבים‬ ‫בסביבת האבן ולצבוע מחדש את האותיות‪“ .‬כאן נרצח במרעה מן המארב חברנו אסף פילר בן‬ ‫‪ 24‬היה בנופלו”‪.‬‬

‫מנכ"ל הארגון גיל סימנהויז ליד האבן לזכרו של אסף פילר‬

‫‪| 12‬‬

‫ן שאין לה‬ ‫פרויקט תיעוד מיוחד‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫רמות יששכר‪,‬‬ ‫מזרחית למושב מולדת‬ ‫דרך משובשת‪ .‬חלקה שאריות אספלט‪ ,‬היתר אדמה‪ .‬ממערב‬ ‫התבור וממזרח הירדן‪ .‬בשעת צהריים חוצות את השטח שתי‬ ‫מכוניות‪ .‬מימין ומשמאל חיטה ירוקה‪ .‬באחת המכוניות נוהג יוסי‬ ‫שהינו‪ .‬בשנייה נוהג אחיו הבכור משה שהינו‪ ,‬לצדו בנו דוד‪ .‬משה‪,‬‬ ‫בן ‪ ,46‬מורה לגמרא מפסגות שמצפון לירושלים‪ .‬יוסי בן ‪ 45‬הוא‬ ‫מהנדס מעמק חפר‪.‬‬ ‫הם נוסעים אל גל האבנים שהוקם לפני המון שנים במקום שבו‬ ‫נהרג אביהם יוסף ב‪ .1968-‬כל כמה שנים הם פוקדים את האזור‪.‬‬ ‫מחפשים דקות ארוכות בין העשבים שנאספו לצד הדרך ובסוף‬ ‫מוצאים‪ .‬גם הפעם הם לא מופתעים שלוח השיש שעליו נחקק‬ ‫שמו של אביהם נופץ‪ .‬יוסי אומר בעדינות לדוד הצעיר‪ ,‬שייתכן‬ ‫וזו הרוח והגשם שגרמו לנזק‪ .‬משה לא מנסה לגונן על בנו ואומר‬ ‫שברור שיד אדם במעל‪ .‬זו לא הפעם הראשונה ולא השנייה‪ ,‬הם‬ ‫אומרים בלי כעס‪ .‬למישהו מבין הבודדים שעוברים פה זה מפריע‬ ‫מסיבה כל שהיא‪ ,‬הם אומרים‪.‬‬ ‫איש המילואים יוסף שהינו מחיפה היה נשוי‪ ,‬אב לתינוק וחבר ב”אגד”‪ ,‬כאשר גויס למילואים‬ ‫ביחידת התותחנים שהוצבה לא הרחק משם‪ .‬בלילה שבו נהרג‪ ,‬נערך בירדן‪ ,‬ממזרח ליריחו‪ ,‬מבצע‬ ‫כראמה נגד בסיסי אש”ף‪ .‬נסיעתו של יוסף הייתה קשורה למבצע‪ .‬אולי ציוד‪ ,‬מפות או תחמושת‬ ‫שהיה צריך להעביר‪ .‬את המטען טמנו ערבים ישראלים מכפר סמוך‪ .‬זה היה פיגוע‪.‬‬ ‫שהינו האב היה לבד וגם כיום לא ידועות הנסיבות המדויקות‪ .‬האם מת במקום או שנפצע קשה‬ ‫ופונה? קומנדקר עמוס‪ ,‬מקרטע בליל חורף על בוץ חלקלק בין מולדת למבצר הצלבני בכוכב‬ ‫הירדן‪ .‬מי שמע? מי ראה? כמה זמן עבר עד ששמו לב שיוסף לא הגיע? אולי הבהק הפיצוץ נבלע‬ ‫בין הברקים‪.‬‬ ‫הבנים מדמיינים את הברדק של אותו לילה‪ .‬גם הם היו בצבא‪ .‬לא היו שם מחדל או שערורייה‪.‬‬ ‫רק שיגרה של יחידת מילואים שמופרת בבום ממקום לא צפוי‪ 10 .‬קילומטרים מהגבול עם ירדן‪,‬‬

‫הבנים יוסי ומשה שהינו אז והיום‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪13‬‬

‫עומק הארץ‪ .‬מבצע כראמה היה כישלון‪ 31 .‬חיילים נהרגו בו‪ .‬יוסף שהינו לא‬ ‫יוזכר במניין הרשמי‪ .‬הוא לא חצה גבול‪ ,‬לא אחז נשק כשנהרג‪ ,‬לא קיבל פקודה‬ ‫להסתער‪“ .‬סע‪ ,‬יוסק’ה”‪ ,‬אמר בטח מפקדו‪“ ,‬מחכים לך כבר‪ .‬יורד גשם‪ .‬קח‬ ‫ת’זמן”‪.‬‬ ‫יוסי‪ ,‬משה ודוד מארגנים מחדש את גל האבנים שפוזר‪ .‬מחליפים מילים‬ ‫ספורות של תיאום‪“ .‬נסה לשים את זאת כאן‪ ,‬אולי פה זה יתאים”‪ .‬כמו פאזל על‬ ‫השטיח בסלון אחרי ארוחת שבת‪ .‬כל החלקים ישנם‪ ,‬סדקים עמוקים ביניהם‪.‬‬ ‫מה בכלל יודע דוד הנכד על סבו? רק סיפורים שמקורם בסיפורים‪ .‬אין לאיש‬ ‫מהשלושה זיכרון חי‪ ,‬אפילו מעומעם‪ .‬משה היה תינוק‪ ,‬יוסי נולד שבועיים‬ ‫אחרי שמת אביו‪ .‬בת עשרים וקצת הייתה אמם ב‪ .1968-‬יוסי מגדיר כ”אמנות”‬ ‫את הדרך שבה ניווטה את חייהם משם‪ .‬בהערצה הוא מספר על חוש ההומור‬ ‫הנהדר שמסייע לה ולהם בחיים‪ .‬יוסי מתאר איך הסתובב בחיתול מתפקע‪,‬‬ ‫"פה בדיוק"‪ ,‬כשהקימו החברים ליחידה של אביו את גל האבנים‪ .‬עוד רגע הוא‬ ‫יאמר כי גם הזיכרון הזה מקורו בתצלום שראה בבית‪ .‬יוסי‪ ,‬כמפקד מחלקת‬ ‫סיור בנח"ל‪ ,‬עצר פה פעם בלילה באמצע תרגיל גדול‪ ,‬וביקש מחייליו לסייע לו‬ ‫לחפש את האנדרטה‪ .‬משה בצעירותו האמין שהאישה שתבקר עמו פה‪ ,‬תהיה‬ ‫אשתו ואם ילדיו‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫זהו אחד המקומות היפים בארץ‪ .‬נידח אך לא נורא מרוחק‪ .‬אין לגביו מחלוקת‬ ‫מדינית או פוליטית או אחרת‪ .‬מעטים חולפים שם‪ .‬מי מהם שם לב לגל‬ ‫אבנים בודד? מי חידד את מבטו וראה את לוח השיש‪ .‬גם הפקח של רשות‬ ‫הטבע והגנים שחולף באיטיות בטנדר ירוק מופתע לשמוע‪ .‬אם הוא‪ ,‬שאחראי‬ ‫לשלומם של כל פרפר ותן לא ידע‪ ,‬מי יידע? רק הטרקטוריסטים זוכרים‪ .‬עונה‬ ‫אחרי עונה‪ .‬אזרחים אלמונים בגייסות הזיכרון‪ .‬אלפי דונמים הם זורעים בפסים‬ ‫ישרים ישרים‪ .‬רק סמוך לגל האבנים הם מפנים כבר עשרות שנים את הגה‬ ‫הטרקטור מעט הצידה‪ ,‬יוצרים בשדה מפרצון קטן לכבודו של רב‪-‬טוראי במיל’‬ ‫יוסף שהינו‪.‬‬

‫‪| 14‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫מובלעת גשר עבדאללה‪ ,‬מצפון לים המלח‬

‫גיורא חפץ‬

‫גיורא חפץ מונצח מחוץ לגדר המערכת‪ .‬צריך כוח של לוחמים חמושים שיבואו בג’יפים ממוגנים‪,‬‬ ‫כדי ללוות את המבקשים לפקוד את המקום שבו נפל והונצח בצניעות‪ .‬בן ‪ 27‬במותו‪ .‬לפתוח את‬ ‫גדר המערכת בין ישראל לירדן ולנסוע עוד כמה מאות מטרים מזרחה על דרך צרה‪ .‬כמעט עד‬ ‫אפיק נהר הירדן‪ .‬בוץ עמוק מכל עבר‪ .‬כל צעד מותיר עקבה עמוקה‪ .‬זה מקום שאיש לא דורך בו‪.‬‬ ‫מובלעת‪ .‬שטח ישראל‪ ,‬אך מחוץ לגדר‪.‬‬ ‫גשר עבדאללה מעל הירדן היה פעם הדרך מירושלים דרך יריחו לרבת עמון‪ .‬החליף אותו היום‬ ‫גשר אלנבי הצפוני מעט יותר‪ .‬במלחמת ששת הימים פוצץ הגשר חלקית ומאז הוא לא כשיר‬ ‫לתנועה‪ .‬אין לנו עוד מקומות שקפאו כך בזמן‪ .‬אתרי קרבות נמחקו או שוקמו – הפכו לאתרי‬ ‫תיירות מוסדרים עם שביל ופינות ישיבה‪ .‬לעתים מותירים בהם חורי כדורים על הקירות למען‬ ‫האותנטיות‪ .‬אך לא כמו כאן‪ .‬גשר עבדאללה נראה כאילו פוצץ לפני שבוע‪ .‬רק החלודה הבולטת‬ ‫מקורות הבטון המנותץ מרמזת על ‪ 46‬השנים שחלפו‪.‬‬ ‫שנה אחרי שפוצץ הגשר‪ ,‬חשבו בצה”ל שאולי יזדקקו לו כדי להעביר כוחות אל אזור כראמה‬ ‫בקרב נגד מחנות המחבלים במארס ‪( 1968‬בלילה שבו נהרג גם יוסף שהינו)‪ .‬הקרב פרץ ומשאיות‬ ‫נהוגות בידי אזרחים שהובילו חלקי גשר שאמור היה להיבנות‪ ,‬הופגזו על ידי הירדנים‪ .‬הנהגים‬ ‫נמלטו‪ .‬סמל המילואים גיורא חפץ וחבריו לא היו חלק מהמבצע‪ .‬הם שמעו וראו את הדברים‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬

‫ממוצב סמוך וחשו למקום‪ .‬גיורא עלה על משאית והסיעה אל מחוץ לסכנה‪ .‬כשניסה לחלץ משאית‬ ‫נוספת נפגע ונהרג‪ .‬לכן נסענו לגשר עבדאללה‪.‬‬ ‫רחל כרמי‪ ,‬אלמנתו של גיורא‪ ,‬מספרת שהאבן הונחה בעזרת החברים שנה לאחר שנהרג‪ .‬היא‬ ‫הייתה שם במספר הזדמנויות‪ .‬לאחרונה ב‪ 1998-‬במלאת ‪ 30‬שנה למותו‪ .‬היא יודעת מרחוק שהמצב‬ ‫של האבן לא משהו‪“ .‬פעם ירו על השיש וגם נטלו משם דברים”‪ ,‬היא מספרת‪ .‬רחל הייתה בהריון‬ ‫כשגיורא נהרג‪ .‬לבתם קראה גיורית‪ .‬אחרי שנתיים וחצי התחתנה שוב‪.‬‬ ‫אלה שכבר עושים את המאמץ ומתאמים מול הצבא ביקור במובלעת גשר עבדאללה‪ ,‬עושים זאת‬ ‫כדי לראות את הגשר עצמו וכדי לבקר בקבר האחים לאנשי בית הערבה בסמוך ‪ -‬קיבוץ שהיה שם‬ ‫וננטש בחופזה בקרבות מלחמת העצמאות‪ .‬אחרי ‪ 20‬שנה‪ ,‬בתום מלחמת ששת הימים‪ ,‬חזרה ישראל‬ ‫לשלוט במקום ומתוך חמישה קברים מנופצים של ותיקי בית הערבה‪ ,‬הוצאו שרידי גופות ונקברו‬ ‫מחדש בקבר אחים ליד גשר עבדאללה‪ .‬קבר אחים‪ .‬מושג מצמרר‪ .‬עוד משהו‪ ,‬כמו הגשר המופצץ‪,‬‬ ‫שלא רואים הרבה אצלנו‪ .‬ובין קבר האחים לאנשי בית הערבה לגשר המפוצץ‪ ,‬האבן של גיורא חפץ‪.‬‬ ‫רק קבוצות מטיילים פוקדות את המקום‪ .‬וחיילים שסורקים את השטח מפעם לפעם‪ .‬אין להם מושג‬ ‫לזכרו של מי האבן שהתכסתה בבוץ סמיך‪ .‬הם הרי מופקדים על שמירת הארץ וגבולותיה‪ ,‬איש לא‬ ‫אמר להם לשמור גם על גיבוריה ומורשתם‪.‬‬

‫‪| 16‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫שנים‬ ‫מה לוקח עמו להמשך חייו אדם צעיר שחווה כל כך הרבה משברים?‬ ‫עדי ירוביץ‪-‬בנון שהתמודדה בשנים האחרונות עם אתגרים עצומים‪ ,‬מסרבת‬ ‫לספק תובנות מורכבות על החיים‪ ,‬היא חיה בכל הכוח את החיים עצמם‬ ‫גיל טבת | צילום קובי קואנקס‬

‫כ‬

‫מה פעמים במהלך השיחה התרוממו‬ ‫העיניים אל הדוברת כדי לראות איך‬ ‫נראות פניה בזמן שהיא מתארת את‬ ‫החיים המסעירים שלה‪ .‬גם עיניה‪ ,‬כמו קולה‪,‬‬ ‫נותרו כל העת שלווים‪ ,‬רכים‪ ,‬ענייניים‪ .‬קשה‬ ‫למצוא בני שיח עם דיבור נקי כל כך‪ .‬שאין בו‬ ‫משפטים שנלקחו בשלמותם מתוכניות ראליטי‪:‬‬ ‫משפט אינסטנט לתיאור החיים לפני המשבר‪,‬‬ ‫שני משפטים אינסטנט לתיאור המשבר עצמו‬ ‫ועוד כמה וכמה לתיאור “הדרך שעשיתי” ואיך‬ ‫“ניצחתי” ואיך “זכיתי להתמודד” ושהכי חשוב‬ ‫זו בכלל הדרך‪.‬‬ ‫עשר השנים האחרונות בחייה של עדי‬ ‫ירוביץ‪-‬בנון סיפקו מכשולים ומהמורות לחיים‬ ‫שלמים של יותר מאדם אחד‪ .‬איך זה ייתכן‪,‬‬ ‫היא נשאלת‪ ,‬פעם אחר פעם‪ ,‬שאת שומרת על‬ ‫שפיות‪ .‬מאין את מגייסת כוחות‪ ,‬אולי בכלל יש‬ ‫לך כוחות מיוחדים‪ ,‬אולי תעשי עם זה משהו‪,‬‬ ‫תהיי מנטורית או גורו‪ .‬היא רק מחייכת‪ .‬מודעת‬ ‫לעוצמות הפנימיות אך לא עושה עניין משום‬ ‫דבר‪ .‬אין לה תובנות על החיים‪ ,‬יש לה את‬ ‫החיים עצמם‪.‬‬ ‫ילדות די מאושרת בנתניה הייתה לעדי‪ ,‬כיום‬ ‫בת ‪ .30‬אבא איש חימוש בצבא קבע שמגיע‬ ‫פעמיים שלוש בשבוע הביתה‪ ,‬אמא שעובדת‬ ‫במערך החינוך המיוחד של העירייה‪ .‬ועוד שתי‬

‫אחיות קטנות ממנה‪“ .‬לא יכולתי לבקש יותר”‬ ‫היא אומרת‪ .‬היא שירתה בפיקוד הנח”ל בבית‬ ‫ליד כשהתבשרה המשפחה שאביה אבי חולה‬ ‫בסרטן הלבלב‪ .‬כמה חודשים קודם לכן שב‬ ‫מטיול של נגדים מצטיינים שהתקיים באירופה‪.‬‬ ‫אבי אהב את הצבא‪ ,‬והיה איש מקצוע מהמעלה‬ ‫הראשונה‪ .‬וגם בנאדם מיוחד‪ ,‬מספרת בתו‬ ‫הבכורה‪.‬‬ ‫המאבק החל‪ .‬האם רחל לא זזה ממיטת בעלה‬ ‫הגוסס במשך שלוש שנים‪ .‬את החיים בבית‬ ‫ניהלו שלושת הבנות בסיוע הצמוד של גולן‪,‬‬ ‫החבר של עדי‪ ,‬היום כבר בעלה‪ .‬הסוף היה‬ ‫ידוע‪ ,‬אומרת עדי על היום הנורא במאי ‪,2003‬‬ ‫“אין הרבה מה לעשות נגד סרטן בלבלב‪ .‬אבל‬ ‫רגע הבשורה על המוות קשה‪ ,‬אכזרי ופתאומי‪,‬‬ ‫ללא קשר למה שהיה קודם‪ .‬בור עצום נפער‬ ‫בחיים שלנו‪ .‬משהו שבלתי ניתן לתאר”‪ .‬על‬ ‫קברו של האב והבעל חרתו ארבעת אהובותיו‪:‬‬ ‫“אהוב‪ ,‬רע ואב ללא קץ”‪.‬‬ ‫הבנות לבית ירוביץ מתרוממות לאט לאט‬ ‫מהתהום שנפערה‪ .‬לחייהן נכנס בהמשך‬ ‫שמוליק ‪ -‬בן הזוג של האם רחל‪ .‬גם הוא ידע‬ ‫אסון אישי כשאיבד את בנו שלושה חודשים‬ ‫בלבד אחרי מותו של אבי‪ .‬עדי משתחררת‬ ‫מהצבא ומתחילה לעבוד כמזכירה במשרד‬ ‫עורכי דין בנתניה‪ .‬אין לה עוד תוכניות לחיים‪.‬‬

‫אברהם (אבי) ירוביץ‬

‫“רגע הבשורה על המוות‬ ‫קשה‪ ,‬אכזרי ופתאומי‪,‬‬ ‫ללא קשר למה שהיה‬ ‫קודם‪ .‬בור עצום נפער‬ ‫בחיים שלנו‪ .‬משהו‬ ‫שבלתי ניתן לתאר‪ .‬על‬ ‫קברו של אבא חרתנו‬ ‫אהוב‪ ,‬רע ואב ללא קץ”‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪17‬‬

‫ם‬ ‫גם בזכות ההטבות שמעניק משרד הביטחון‬ ‫ליתומים‪ ,‬מחליטות עדי ואחותה האמצעית‬ ‫הילה ללמוד יחד משפטים במכללת שערי‬ ‫משפט בנתניה‪ .‬עדי נתקפת חולשה כללית‬ ‫ועייפות ונשלחת לבדיקות דם‪ .‬תוך שבועיים‪,‬‬ ‫שנתיים בערך אחרי מותו של אבי מסרטן‪,‬‬ ‫נתגלתה המחלה גם בגופה שלה ‪ -‬לימפומה‪,‬‬ ‫סרטן בלוטות (הודג’קין)‪ .‬ד”ר אברהם קנלר‬ ‫משיבא תל השומר מחליט על טיפולים‬ ‫כימותראפיים לווריד וגם הקרנות‪“ ,‬רופא בחסד‬ ‫עליון”‪ ,‬אומרת עדי‪ .‬גופה הגיב היטב לטיפולים‬ ‫וכשהסתמנה נסיגה במחלה קבעו עדי וגולן‬ ‫מועד לחתונה‪ .‬וביטלו‪ .‬הבדיקות הראו שהסרטן‬

‫חזר בעוצמה וצריך עוד טיפולים כימותראפיים‬ ‫והקרנות ממוקדות‪ .‬הוחלט גם על השתלת מח‬ ‫עצם עצמית‪ .‬בשל הטיפולים האינטנסיביים‬ ‫נפגעה קשות מערכת החיסון של עדי‪ .‬כדי‬ ‫להגן עליה היא הוכנסה לבידוד ארוך‪ .‬רק‬ ‫מעטים הורשו לבקרה לפגישות קצרות מאוד‬ ‫כשהם עטופים בביגוד סטרילי ומסכות פנים‪.‬‬ ‫עדי מתארת תקופה נוראית של בדידות‬ ‫וסבל‪ .‬היא נזכרת בכאב בשני בחורים צעירים‬ ‫שהיו מאושפזים לידה‪ .‬שלושה נתנייתים הם‬ ‫היו ביחד‪ .‬עושים קידוש יחד בבית החולים‪,‬‬ ‫מעבירים את הזמן בחברותא‪ .‬אחד מהם‪,‬‬ ‫אב לשתי ילדות קטנות‪ ,‬נפטר‪ .‬את השני עדי‬

‫פוגשת ברחוב מדי פעם‪“ ,‬כמוני”‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫“גם הוא הבריא”‪.‬‬ ‫באוגוסט ‪ 2007‬התחתנו עדי וגולן‪ .‬הסרטן‬ ‫נוצח‪ .‬החיים יכולים להתחיל‪ .‬הם גרים בדירה‬ ‫מקסימה במזרח נתניה עם נוף להרי שומרון‪.‬‬ ‫גולן המשיך לעבוד כל השנים בקבוצת הרכב‬ ‫“שלמה ‪.”sixt‬‬ ‫“גולן הוא המלאך שלי‪ .‬האחד והיחיד‪ .‬הגבר‬ ‫שלי‪ .‬מאז כיתה י”ב אנחנו ביחד‪ .‬כבר יותר‬ ‫מ‪ 10-‬שנים הוא איתנו בקשיים שלנו‪ .‬הוא לא‬ ‫זז מאיתנו לרגע‪ .‬קודם עם אבא שלי ועכשיו‬ ‫איתי‪ .‬הוא כבר עבר איתי כל כך הרבה”‪.‬‬ ‫ועכשיו ילדים‪ ,‬אמרו לעצמם גולן ועדי‪ .‬וגם‬ ‫לחזור ללימודים שננטשו בגלל המחלה‪ .‬ארבע‬ ‫שנות המתנה צריכות לעבור נשים שעברו‬ ‫טיפולים כימותראפיים והקרנות לפני שהן‬ ‫יכולות להתחיל לחשוב בכלל על הריון‪ .‬גם‬ ‫שכבר מותר היה זה לא הלך‪ .‬משבר? “כן ולא”‪,‬‬ ‫מספרת עדי‪“ ,‬הדברים שעברתי עד אז שמים‬ ‫את החיים בפרופורציה‪ .‬אני יודעת בדיוק ממה‬ ‫להתרגש וממה לא‪ .‬אני די מחוסנת מחרדות‪,‬‬ ‫למרות שיש כאלה שניסיון החיים הקשה דווקא‬ ‫מעורר זאת אצלם יותר‪ .‬אצלי לא”‪.‬‬ ‫עדי המשיכה ללמוד ובמקביל החלו תהליך של‬ ‫הפריה חוץ‪-‬גופית אצל פרופ’ עמי עמית‪ .‬במאי‬ ‫‪ 2011‬נכנסה עדי להריון‪ .‬אושר גדול‪ .‬חמישה‬ ‫חודשים נשאה ברחמה תאומות‪ .‬שיבוש‬ ‫פתאומי הביא אותה לבית החולים‪ ,‬שם ילדה‬ ‫אותן מתות‪.‬‬ ‫“ושוב”‪ ,‬היא אומרת‪“ ,‬זה גולן ואמא שלי ושתי‬ ‫האחיות שלי שתומכים כל הזמן‪ .‬מחזקים‪.‬‬ ‫נותנים תקווה‪ .‬מעוררים אופטימיות‪ .‬והמשפחה‬ ‫של גולן‪ .‬ושוב גולן שיודע לאסוף אותי בכל‬ ‫פעם מחדש וללכת איתי הלאה”‪.‬‬ ‫ועוד הריון‪ .‬הפעם מחליטים עדי וגולן לא‬ ‫לספר שיש להם תאומים‪ .‬לעשות הפתעה‬ ‫למשפחה‪ .‬משהו טוב לשם שינוי‪ .‬בינתיים‬ ‫היא עושה סטאז’ באותו משרד עורכי דין שבו‬ ‫החלה לעבוד כמזכירה‪“ ,‬עו”ד יצחק (ג’קי)‬ ‫חג’ג’ מנתניה‪ .‬מתעסקים בנדל”ן בעיקר‪ .‬הבית‬ ‫השני שלי‪ .‬משפחה לכל דבר‪ .‬מה שאני קיבלתי‬ ‫מהאנשים האלה במשך השנים אי אפשר לתאר‪.‬‬ ‫הולכים איתי כל הדרך המאוד לא פשוטה הזו‪.‬‬ ‫שומרים לי על מקום העבודה‪ .‬עושים בשבילנו‬ ‫כל כך הרבה ולאורך כל כך הרבה זמן‪ .‬אנשים‬ ‫פשוט מדהימים”‪ ,‬מספרת עדי‪.‬‬ ‫יום הלידה הגיע‪ 20 .‬בפברואר ‪ .2013‬הסוד‬ ‫הגדול נשמר בקנאות‪ .‬איש מלבד עדי וגולן לא‬ ‫יודע שהיא נושאת שניים‪ .‬אבל אצל עדי כמו‬ ‫אצל עדי‪ :‬הלידה מסתבכת והיא מועברת לחדר‬ ‫ניתוח‪ .‬רק אז מבינות הסבתות והמשפחה כולה‬ ‫שמחכים מרוטי עצבים במסדרון‪ ,‬על התרגיל‬ ‫של גולן ועדי‪ .‬ניתוח קיסרי‪ ,‬מחלקת טיפול‬ ‫נמרץ וחמישה ימים עוברים עד שעדי רואה את‬ ‫שני התינוקות שלה‪ .‬בן ובת‪ .‬פעמיים שני קילו‬ ‫מאתיים‪ .‬אודל ואביאל‪“ .‬אודל‪ ,‬כי אני רוצה‬ ‫להודות לאלוהים‪ ,‬ואביאל על שם אבא שלי”‪.‬‬

‫‪| 18‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫פריט מהתערוכה‪ :‬דיסקית צילום‪ :‬גיא רז‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬

‫צילומים הם חלק מרכזי בזיכרון‪,‬‬ ‫הם שנותנים אשליה שאנו מציצים‬ ‫שוב אל החיים שהיו • ביום‪-‬יום‬ ‫אנו מוקפים דימויים של מוות‪,‬‬ ‫שמקורם בעיקר בתקשורת •‬ ‫איך מצלמים את מה שאיננו ‬ ‫כתבה רביעית על שכול באמנות‬ ‫נדב שטרית‬

‫ל‬

‫מרות שהפך למובן מאליו‪ ,‬נגיש לכל וזמין כמו עפעוף עין‪,‬‬ ‫נותר הצילום כלי משמעותי בתיעוד‪ ,‬זיכרון והנצחה‪ .‬העיניים‬ ‫שלנו סורקות אלפי צילומים ועדיין יודעות להיעצר ולהתריע‬ ‫שלפנינו “צילום זיכרון”‪ .‬זה יכול להיות צילום ממוסגר שתלוי בסלון‪,‬‬ ‫צילום מקומט שמישהו הוציא מהארנק‪ ,‬פורטרט דהוי של איש צעיר‬ ‫בגן ציבורי‪ ,‬צילום מעיתון‪ ,‬או צילום מספר המחזור‪ .‬אלה לצד אלה‬ ‫– צילומים משפחתיים תמימים שהפכו עם השנים ועם בוא האסון‬ ‫לצילומי זיכרון ועבודות אמנות שיוצריהן חיפשו לגעת באובדן‪.‬‬ ‫אמנות הצילום מהווה אמצעי לעיבוד רגשי ואינטימי בהתמודדות עם‬ ‫אובדן וכלי אמנותי רב עוצמה ולעיתים בוטה‪ ,‬להבעת ביקורת‪ .‬האם‬ ‫אפשר לצלם היעדר? האם יצירות רדיקליות של אמנים‪-‬צלמים מפירות‬ ‫את הסדר החברתי? מה בין קלישאות וצילום שכול?‬ ‫אריאל ינאי‪-‬שני‪ ,‬ראש המחלקה לצילום בבית הספר לאמנות קמרה‬ ‫אובסקורה‪ ,‬מציג בימים אלה תערוכה בשם “יער שחור לבן‪ ,‬שני מסעות‬ ‫בטרבלינקה” בקיבוץ לוחמי הגטאות‪“ .‬העיסוק בהיעדר הוא תמה‬ ‫מרכזית בצילום”‪ ,‬אומר ינאי‪-‬שני‪“ ,‬יש קשר ישיר ועמוק בין אמנות‬ ‫הצילום לבין שכול‪ .‬התמונה מייצגת את הקפאת הזמן ובכך קשורה‬ ‫למוות‪ ,‬הדוֹממוּת (מלשון דומם) של התמונה מנוגדת לחיים‪ ,‬מאחר‬ ‫והחיים הם תנועה‪ .‬מצד שני‪ ,‬תמונה של אדם היא רישום האור שהוקרן‬

‫‪| 20‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫העבודה "שמור למשפחות הגיבורים" מהתערוכה "מעשה הצילום בתא הוידוי"‪ .‬ארז חרודי וניר נאדר‬

‫מדמות ובאופן מוחשי נרשמת כתשליל (נגטיב‬ ‫במצלמות הפילם) של צלם הדמות ובכך‬ ‫מותירה עדות מוחשית לחיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הדמות‬ ‫הנשקפת מהצילום לא פעם מתעתעת ומלמדת‬ ‫על הפער בין תפישת המציאות למה שנשקף‬ ‫בתצלום ומציגה זווית נוספת להתבוננות‪ .‬בגלל‬ ‫כל אלו‪ ,‬השכול והתמונה מהווים חיבור נכון”‪.‬‬ ‫בחינה של הזירה האמנותית בישראל אל מול‬ ‫דבריו של ינאי‪-‬שני‪ ,‬בתוספת העובדה שאנו‬ ‫מדינה יודעת שכול‪ ,‬מעלה סתירה‪ :‬רשימה‬ ‫קצרה יחסית של תערוכות צילום העוסקות‬ ‫בשכול וספרי צילום שעוסקים בכך‪ .‬ד”ר יוחאי‬ ‫רוזן‪ ,‬מרצה וחוקר צילום ישראלי‪ ,‬מציע הסבר‪:‬‬ ‫“אנו לא ידועים כעם של דמויים חזותיים‪.‬‬ ‫ביצירה אמנותית‪ ,‬הציונות וערכי היהדות לא‬ ‫מהווים קרקע תרבותית אידיאלית‪ :‬אחד מצווי‬ ‫היהדות ‘לא תעשה לך פסל וכל תמונה’ וגם‬ ‫הציונות שקידשה את העבודה החקלאית‬ ‫וגאולת הקרקע וקראה ליוצרים ‘אמנים‬ ‫פרזיטים’ ‪ -‬תרמו לכך”‪.‬‬

‫אני כבר לא חייל‪ ,‬אני אמן‬ ‫האנתרופולוגית‪ ,‬פרופ’ אמריטוס מאירה וויס‬ ‫מהאוניברסיטה העברית אומרת כי “רק בשנות‬ ‫התשעים החלה האמנות הישראלית להתייחס‬ ‫לשכול ולאבל בצורה ביקורתית‪ .‬ילדי שנות‬ ‫ה‪ ’60-‬וה‪ ’70-‬החלו לעסוק בסמלי ההנצחה‪,‬‬ ‫בטקסי יום הזיכרון‪ ,‬ועשו זאת באופן ביקורתי‬ ‫תוך העמדת שאלות לגבי המערכות שיצרו את‬ ‫סמלי השכול הלאומיים והמטרות ששירתו‪ .‬היו‬ ‫בהם גם צלמים כמובן”‪.‬‬ ‫אחד מהם הוא גיא רז‪ ,‬בן קיבוץ גבע‪ ,‬חוקר‬ ‫צילום וצלם שעוסק בשאלות של זיכרון ושכחה‬ ‫בחברה הישראלית דרך פרספקטיבות פוליטיות‬ ‫של זמן ומקום‪ .‬רז העלה ב‪ 1994-‬תערוכת‬ ‫תמונות בשם “דיסקית”‪ ,‬בה תמונות שונות‬ ‫המציגות באופן ביקורתי את דמות הלוחם‪,‬‬ ‫הישראלי והממסד הצבאי‪ “ .‬הרגשתי שאני חייב‬ ‫לעשות משהו עם החוויות הקשות מהצבא”‪,‬‬ ‫אומר רז‪ ,‬ששירת כמפקד מחלקת צנחנים‬ ‫במלחמת לבנון הראשונה‪“ .‬בחרתי בדיסקית‬ ‫הצוואר כתמונה המרכזית כסמל למה שנשאר‬

‫ממי שלא חזר הביתה מהקרב‪.‬‬ ‫דיסקית היא גם סיכוי למה שיכול היה להישאר‬ ‫ממני עבור הוריי שחינכו אותי לאור המשפט‬ ‫‘טוב למות בעד ארצנו’‪ ,‬ומבחינתם היו מוכנים‬ ‫להקריב אותי על מזבח הקרב‪ .‬כבן קיבוץ‪,‬‬ ‫ספגתי ערכים של אתוס הלוחם והתערוכה‬ ‫היתה הזדמנות להגדרת זהות מחודשת‪ .‬מעין‬ ‫הכרזה‪‘ :‬אני כבר לא חייל‪ ,‬אני אמן!’”‬

‫פרובוקציות ורגש‬ ‫צלם האמנות ארז חרודי נחשב כאחד האמנים‬ ‫הרדיקליים בזירת האמנות הישראלית בשל‬ ‫הבוטות של עבודותיו‪ .‬חרודי‪ ,‬בן קיבוץ עין‬ ‫שמר‪ ,‬היה בן ‪ 6‬כשאביו נפל במלחמת ששת‬ ‫הימים‪ .‬בעת שירותו הצבאי ישב חרודי בכלא‬ ‫כי סרב לשרת בשטחים‪ .‬לאחר שירותו הצבאי‬ ‫עזב את הקיבוץ ולמד צילום בבית הספר‬ ‫לאמנות קמרה אובסקורה בתל אביב‪.‬‬ ‫ב‪ 1993-‬הציג חרודי יחד עם שותפו ניר נאדר‬ ‫את תערוכתם “מעשה הצילום בתא הווידוי”‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬

‫בגלריה בוגרשוב‪ ,‬שלוותה בספר “נכסי השולחן‬ ‫האבוד”‪.‬‬ ‫התערוכה עסקה בניצול השכול למען תעשיית‬ ‫המלחמה‪ .‬אחד המשפטים בספר שליווה את‬ ‫התערוכה היה “מתפרנס ממות אבי”‪ .‬חרודי‬ ‫מספר על עיתונאית במקומון שהגיעה לסקר‬ ‫את התערוכה שהציג בתקופת הלימודים‬ ‫ושאלה אותו ממה הוא מתפרנס‪ .‬וחרודי‪ ,‬בלי‬ ‫לחשוב יותר מדי ענה “אני מתפרנס ממות אבי‪,‬‬ ‫מתוך כוונה לקצבת הסטודנט שהייתי זכאי‬ ‫לה כיתום צה”ל‪ .‬אותו משפט התווסף אחר‬ ‫כך לספר במיצג וסימל את ההון הסימבולי‬ ‫והממשי שאני כיתום צה”ל מפיק ממדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬המקדשת את מתיה ורואה את עצמה‬ ‫כ’משפחת השכול’‪ .‬בתערוכה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הוצבו‬ ‫בחלל שורות של כיסאות ועליהם הכיתוב‬ ‫‘שמור למשפחות הגיבורים’”‪ .‬התערוכה עוררה‬ ‫סערה בתקשורת‪ .‬חרודי ונאדר זכו ליחס של‬ ‫פרובוקטורים‪ .‬אביגדור קהלני אמר עליהם‪:‬‬ ‫“נדפקה דעתם”‪.‬‬ ‫בשנה שעברה הציג חרודי עוד פרויקט‬ ‫צילומים אישי לו קרא‪" :‬באר ‪( 36‬מתוך‬ ‫השביל)"‪ .‬נכללו בו צילומים של נופי ילדותו‪:‬‬ ‫"לחזור הביתה‪ .‬למקום שבו התהפך הזמן‬ ‫ונסדק ונפרם ונותק‪ .‬רק המצלמה תצליח‬ ‫לפורר את השנים החסרות לכדי זיכרון חדש‪.‬‬ ‫נופיו הפסטורליים של הקיבוץ‪ ,‬עצים ואדמה‬ ‫של מלח הארץ‪ ,‬הם העדים היחידים‪ .‬וכל‬ ‫ה'אין' זועק 'היה'‪ ,‬וכל השקט צועק קולות של‬ ‫ילדים משחקים"‪ ,‬נכתב בקטלוג התערוכה‪.‬‬ ‫עוד דוגמא לפרויקט צילום שעוסק בשכול‬ ‫הוא “ה‪ ,”73-‬שבמרכזו חללי אסון המסוקים‬ ‫בשנת ‪ .1997‬אחראים לו המעצבים בני הזוג‬ ‫קרן וגולן גפני‪ ,‬שלמדו צילום במכון הטכנולוגי‬ ‫בחולון והחלו לעבוד על הפרויקט ב‪.2007-‬‬ ‫את הפרויקט צילמו שירה איגל ואלעד מנוחין‪.‬‬ ‫“יצאנו למסע אל ‪ 73‬משפחות”‪ ,‬מספר גולן‪,‬‬ ‫“פגשנו אלמנות‪ ,‬יתומים‪ ,‬הורים‪ ,‬בנים‪ ,‬אחים‪,‬‬ ‫קרובי משפחה וחברים של החללים‪ .‬ביקשנו‬ ‫לפגוש את המקום האישי באסון הקולקטיבי‪.‬‬ ‫למצוא את מה שנשאר בין מה שאבד ולתהות‬ ‫על מושג הזמן‪.‬‬ ‫הצלמים שלנו שירה ואלעד ניסו לתרגם את‬ ‫הנושאים והתכנים בשיחה ונוצר החיבור‪:‬‬ ‫תמונות מאופקות ושקטות‪ .‬יש שאומרים‬ ‫‘צורמות ודרמטיות’‪ .‬היה חשוב לנו לדבר על‬ ‫שכול במרחק של זמן‪ ,‬איך מאחורי הדלתות‬ ‫נשאר אבל קשה אחרי תשומת הלב הראשונית‬ ‫ועל הפער בין האישי לציבורי”‪.‬‬ ‫“העבודה על הפרויקט חידדה בי חשיבה‬ ‫צילומית שמודעת לכשלים שבה”‪ ,‬אומרת‬ ‫שירה איגל‪“ ,‬ובעיקר ערנות לקלישאות שהן‬ ‫דבר נהדר‪ ,‬אבל יש בהן משהו קל מדי‪ ,‬שמבטל‬ ‫כמעט מיד את החוויה האישית”‬

‫חוסיין בשיר‪ .‬מתוך הפרויקט "‪"73‬‬

‫ישיש עדן‪ .‬מתוך הפרויקט "‪ "73‬יצרו‪ :‬קרן וגולן גפני‪ ,‬שירה איגל ואלדד מנוחין‬

‫‪| 22‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫“זו לא טלוויזיה‪ ,‬אלה החיים ממש”‬ ‫גלגולה של תמונה‬ ‫"הלוויה במרחביה" צילום עיתונות‪ :‬תומר אפלבאום‬

‫"כולם אותו דבר"‬ ‫העדשה של צלם העיתונות תומר אפלבאום מעיתון‬ ‫“הארץ” הנציחה אלפי רגעים שבהם נכח המוות‪ .‬הוא‬ ‫נמצא שנים בזירות הקשות‪ .‬לעתים הוא מלווה את‬ ‫התהליך כולו‪ :‬נוכח במקום בו שוכבים הקורבנות‪,‬‬ ‫חיילים או אזרחים‪ .‬ממהר אל בתי המשפחות כדי‬ ‫לקבל את תמונת יקירן לפרסום בעיתון‪ .‬למחרת‬ ‫הוא יישלח לבית הקברות‪ .‬מפתיעה אותו הנכונות‬ ‫והמהירות שבה משפחות שכולות משתפות פעולה‬ ‫עם התקשורת‪“ :‬קרובי המשפחה‪ ,‬רגעים אחרי‬ ‫ההודעה על מות יקירן‪ ,‬מוסרים כמובן מאליו תמונות‬ ‫שלו ואת הסכמתן לצילום בהלוויה‪ .‬זה מפתיע אותי‬ ‫בכל פעם מחדש‪ .‬מאוד ברורה האמביוולנטיות‬ ‫הרגשית – להסתגר או להיפתח‪ .‬המהלך הוא נובע‬ ‫מצורך בחיבוק ובהכרה של העם שייחשף לסיפור‬ ‫בעיתון ובטלוויזיה‪ .‬התקשורת היא ‘שליחה של העם’‪,‬‬ ‫והמשפחה מעוניינת שתופץ תמונה שתנציח‪ ,‬שתספר‪,‬‬ ‫עד כמה שאפשר‪ .‬זה קשה להיות צלם ברגעים האלה‪.‬‬ ‫אנחנו שונאים את הרגעים האלה‪ .‬בעיקר בבתי‬ ‫המשפחות‪ .‬בהלוויות זה הר של צלמים‪ .‬זה לא מכבד‬ ‫את הנופל‪ .‬אבל בעיתון רוצים תמונה‪ .‬וגם הקוראים‬ ‫והצופים רוצים לראות‪ ,‬וגם לבכות‪ .‬וגם המשפחות‬ ‫רוצות‪ .‬אני משתדל להיות קרוב אך לא מדי‪ .‬התבנית‬ ‫של הסיקור והפרסום הופכת את העניין לקלישאה‬ ‫תקשורתית‪ .‬מצלמים את כולם‪ .‬בדיוק אותו דבר‪:‬‬ ‫בזווית הצילום‪ ,‬בלוקיישן‪ ,‬הגודל שזה מתפרסם‪ ,‬הזמן‬ ‫שזה מקבל בטלוויזיה‪ .‬עוד דרך ‘לתחזק’ את תחושת‬ ‫צבא העם‪ .‬מצלמים את כולם‪ .‬כולם אותו דבר”‪.‬‬ ‫נדב שטרית‬

‫בסרט ובתערוכה "עד ראייה" (ינואר ‪ )2003‬הציג אדם ברוך כרוניקה‬ ‫של מנטליות ישראלית על‪-‬פי הטלוויזיה הישראלית של שנת‬ ‫‪" .2002‬עד ראייה" בודד דימויים טלוויזיוניים לתמונות סטילס‬ ‫במטרה להציג את מנגנונם הפנימי ולאפיין את שפת הטלוויזיה‬ ‫ככזו שחוסמת את השפה‪ ,‬ממשטרת אותה ומכתיבה קריאה אחת‬ ‫צרה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הציג אדם ברוך את הטכניקה ואת הגרפיקה של‬ ‫“הא ֶבל הטלוויזיוני” (חללי צה”ל ונפגעי פעולות טרור)‪ :‬את המסך‬ ‫ֶ‬ ‫כמצבה אוטומטית (דיוקן הנופל‪ ,‬שמו‪ ,‬גילו‪ ,‬נר‪ ,‬סמל המדינה‪ .‬שש‬ ‫שניות) ואת הטלוויזיה כפועלת בשם המדינה‪ .‬אחת הטענות של‬ ‫אדם ברוך היא שקל להיות ממלכתי‪ ,‬ושזה גם עניין של גרפיקה‪,‬‬ ‫כפי שקל לייצר פולחן בעצם השידורים החוזרים‪ .‬אלו כמובן עמדות‬ ‫ביקורתיות‪.‬‬ ‫כאוצרת של הסרט והתערוכה‪ ,‬ישבתי לבחור דימויים מבין מאות‬ ‫שעות של הקלטות מן הטלוויזיה הישראלית של ‪ .2002‬זה לא היה‬ ‫פשוט לבחור מבין מסכי האבל‪ .‬לסרט בחרנו מסכי אבל אחדים‪,‬‬ ‫ומתוכם בחרנו אחד שהדפסנו לתערוכה‪ .‬מתוך התמונות כולן בחרתי‬ ‫בתמונה מסוימת אחת ולא במקרה‪ :‬החלל רותם שני‪ ,‬עלם בן ‪ ,20‬גר‬ ‫ביישוב הצמוד ליישוב בו נולדתי‪ .‬עצם הקרבה הגיאוגרפית‪ ,‬סמרה‬ ‫את עורי; בטוחה ששחינו באותה בריכה והכרנו את אותם שדות‪,‬‬ ‫בחרתי בתמונתו היפה על מסך האבל כשבתחתית אותו המסך‬ ‫דיוקנה של קריינית לשפת חירשים‪ .‬הדפסנו את התמונה לגודל‬ ‫‪ 90x112.5‬ס”מ‪ ,‬ותלינו בין שאר ‪ 50‬תצלומי המסך שהיו תלויים‬ ‫בתערוכה‪ .‬שאלנו את עצמנו האם משפחתו של החלל עלולה להיפגע‬ ‫מהשימוש האמנותי בתמונתו‪.‬‬ ‫ימים אחדים אחרי הקרנת הסרט בערוץ ‪ 2‬ופתיחת התערוכה‬ ‫במוזיאון תל‪-‬אביב הגיעה שיחה נרגשת‪ .‬זה היה האב השכול‪ .‬הוא‬ ‫ראה את הסרט בטלוויזיה‪ ,‬הוא ראה את התמונה במוזיאון‪ .‬הוא ביקש‬ ‫להיפגש וגם נפגשנו‪ .‬הוא שאל‪ ,‬ענינו‪ .‬הוא סיפר על הבן‪ .‬עם הסרת‬ ‫התערוכה כעבור שלושה חודשים נמסרה התמונה למשפחה‪ .‬ימים‬ ‫אחדים אחר כך התקיים לבן טקס אזכרה בתיכון שבו למד‪ .‬נסעתי‬ ‫לטקס‪ .‬על הבמה עמדה תמונתו של הבן‪.‬‬ ‫מורן שוב‬

‫מועדון ההטבות‬ ‫וההנחות לחברי‬ ‫הארגון‬ ‫אנחנו מזמינים אותכם להנות מהטבות בלעדיות לחברי‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬המתפרסמות באתר האינטרנט‬ ‫של הארגון בכתובת ‪www.idfwo.org‬‬ ‫הספקים וההנחות הניתנות מתעדכנים מעת לעת ולכן מומלץ לשוב ולהתעדכן באמצעות האתר‪.‬‬

‫™‬

‫* מימוש הטבה‪/‬הנחה מותנה בחברות בארגון ובהצגת כרטיס חבר בארגון ובתנאים שנקבעו על ידי הספק כמפורט באתר‪.‬‬

‫מוסדות התרבות הכלולים בהסכם‪:‬‬

‫הנחות לחברי‬ ‫הארגון ברכישת‬ ‫מנויים למוסדות‬ ‫תרבות ברחבי‬ ‫הארץ‬ ‫שימו לב‪ :‬הזכאות לסבסוד ניתנת‪ ,‬אחת לכל‬ ‫עונת מינויים‪ ,‬לחברי ארגון המשלמים דמי חבר‪.‬‬ ‫יתומי צה"ל נהנים מהזכות לקבל מחיר הנחה‬ ‫מיוחד (ללא סבסוד)‪ .‬לרכישת המנוי יש לפנות‬ ‫לתיאטראות‬

‫אור יהודה‬

‫היכל התרבות אור יהודה‬

‫‪03-7353555‬‬

‫אור עקיבא‬

‫היכל התרבות אור עקיבא‬

‫‪04-6361661‬‬

‫אשדוד‬

‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬

‫‪08-9568111‬‬

‫בית שאן‬

‫הקימרון (מועצה אזורית עמק המעיינות)‬

‫‪04-6065860‬‬

‫אשקלון‬

‫היכל התרבות אשקלון‬

‫‪08-6718777‬‬

‫בת ים‬

‫היכל התרבות בת ים‬

‫‪03-5080031‬‬

‫באר שבע‬

‫תיאטרון באר שבע‬

‫‪08-6266442‬‬

‫גבעתיים‬

‫תיאטרון גבעתיים‬

‫‪03-7325340‬‬

‫גני תקווה‬

‫מרכז הבמה גני תקווה‬

‫‪03-7375777‬‬

‫הוד השרון‬

‫היכל התרבות דרום השרון‬

‫‪03-9005757‬‬

‫הרצליה‬

‫היכל אמנויות הבמה הרצלייה‬

‫‪1-700-702929‬‬

‫זיכרון יעקב‬

‫מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬

‫‪04-6291837‬‬

‫חולון‬

‫תיאטרון מדיטק חולון‬

‫‪03-5021552‬‬

‫חוף הכרמל‬

‫היכל התרבות חוף הכרמל‬

‫‪04-9840984‬‬

‫חיפה‬ ‫טבריה‬

‫התזמורת הסימפונית חיפה‬

‫‪04-8330625‬‬

‫תיאטרון חיפה‬

‫‪04-8600500‬‬

‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬

‫‪04-6739647‬‬

‫יבנה‬

‫היכל התרבות יבנה‬

‫‪08-9320000‬‬

‫ירושלים‬

‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬

‫‪02-5605748‬‬

‫תיאטרון החאן ירושלים‬

‫‪02-6303600‬‬

‫כרמיאל‬

‫היכל התרבות כרמיאל‬

‫‪04-988111‬‬

‫מודיעין‬

‫היכל התרבות מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬

‫‪08-9737330‬‬

‫מעלות תרשיחא‬

‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬

‫‪04-9573050‬‬

‫נהרייה‬

‫היכל התרבות נהרייה‬

‫‪04-9829733‬‬

‫נס ציונה‬

‫היכל התרבות נס ציונה‬

‫‪08-9304001‬‬

‫נצרת עילית‬

‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית‪-‬היכל התרבות ברקוביץ‬

‫‪04-6467468‬‬

‫נשר‬

‫מתנ”ס נשר‬

‫‪04-8210875‬‬

‫נתניה‬

‫היכל התרבות נתניה‬

‫‪09-8308811‬‬

‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬

‫‪09-9604757‬‬

‫עכו‬

‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬

‫‪04-9914717‬‬

‫עפולה‬

‫תיאטרון בעמק (מועצה אזורית עמק יזרעאל)‬

‫‪04-6040575‬‬

‫פרדס חנה‪-‬כרכור‬

‫היכל התרבות עפולה‬

‫‪04-6595797‬‬

‫מרכז אמנויות הבמה ע”ש משה מאיר‪ -‬מתנ”ס פרדס חנה כרכור‬

‫‪04-6271420‬‬

‫קיבוץ יגור‬

‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬

‫‪04-8478163‬‬

‫קריית אתא‬

‫תיאטרון קריית אתא‬

‫‪04-8456712‬‬

‫קריית חיים‬

‫תיאטרון הצפון‬

‫‪04-8814814‬‬

‫קריית מוצקין‬

‫היכל התיאטרון‪-‬קריית פיס לאמנויות הבמה במוצקין‬

‫‪04-8806000‬‬

‫ראשון לציון‬

‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬

‫‪03-9484841/2‬‬

‫היכל התרבות ראשון לציון‬

‫‪03-9484800‬‬

‫רחובות‬

‫היכל אמנויות הבמה‪ -‬חוויות במופת רחובות‬

‫‪08-9466977‬‬

‫רמת‪-‬גן‬

‫תיאטרון רמת גן – יהלום ‪/‬מרכז תרבות ראסל‬

‫‪03-5781688‬‬

‫רעננה‬

‫בית “יד לבנים” רעננה‬

‫‪09-7610546‬‬

‫תזמורת סימפונט רעננה‬

‫‪09-7457773‬‬

‫שוהם‬

‫מרכז אמנויות הבמה‬

‫‪08-9724702‬‬

‫תל אביב ‪-‬יפו‬

‫האופרה הישראלית‬

‫‪03-6927777‬‬

‫התיאטרון הקאמרי‬

‫‪03-6061960‬‬

‫תיאטרון אורנה פורת לילדים‬

‫‪03-5106924‬‬

‫תיאטרון בית ליסין‬

‫‪1-800-44-1111‬‬

‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים "לאן")‬

‫‪03-5270545‬‬

‫‪| 26‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫מחנה עוצמה‬

‫בסירה אחת‬

‫בפסח יצאו ‪ 114‬נערים ונערות למחנה “עוצמה” בצפון שכלל טיול‬ ‫ג’יפים‪ ,‬ביקור בחמת גדר וערב קריוקי‪ .‬הנערים הגיעו גם לנחל‬ ‫למרגלות רמת הגולן כדי לנכש עשבים ולשפץ פינה לזכרו של‬ ‫אסף פילר מקיבוץ גונן שנהרג ב‪ .1958-‬שיא המחנה היה שייט‬ ‫זריחה‪“ :‬כל שנה אנחנו מסיימים בטיול זריחה והשנה בכנרת‪.‬‬ ‫חזרנו בתחושה של ‘כולנו בסירה אחת’”‪ ,‬אמר שלומי נחומסון‪,‬‬ ‫מנהל תוכניות נוער וצעירים בארגון‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬

‫יום כיף‬

‫לפנק‪ ,‬לפנק‪ ,‬לפנק‪...‬‬ ‫מספר שיא של חברות בארגון השתתפו ביום הכיף השנתי שהתקיים‬ ‫במאי באולמי “חצר המלכה”‪ .‬ראש אגף משפחות וסמנכ”ל משהב”ט‬ ‫אריה מועלם‪ ,‬ראש מינהל נפגעים אל”מ יפה מור ויו”ר הארגון נאוה‬ ‫שוהם‪-‬סולן בירכו את הבאים שצפו במופע “להיות מצוין” של צבי ברק‪,‬‬ ‫בשירה וחיקויים של אוסנת וישינסקי ומוטי גלעדי‪ ,‬בלהקת הזמר של‬ ‫הארגון ובטנור הבינלאומי‪ ,‬גיא מנהיים ‪ -‬בעצמו יתום צה"ל‪.‬‬

‫‪| 28‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫חום כלבים‬

‫שרב‪ ,‬נחשים ופרעושים ‪ -‬חיות הבית שלנו חשופות למיני סכנות שמביאה העונה החמה‬ ‫ד"ר שרון רגב | צילום‪istockphoto :‬‬

‫כמונו‪ ,‬גם חיות המחמד שלנו‬ ‫רגישות לשינויי מזג האויר אך‬ ‫בשונה מאיתנו‪ ,‬יכולת ההגנה‬ ‫שלהן בפני פגעי הקיץ מוגבלת‬ ‫יותר‪ ,‬ופעמים רבות הן תלויות‬ ‫בנו ובתשומת הלב שלנו‪ .‬ראשית‬ ‫נעסוק במכות חום‪ .‬יש להבדיל‬ ‫בין התייבשות או חוסר בנוזלים‬ ‫לבין מכת חום שהיא עלייה בחום‬ ‫הגוף מעבר לסף מסוים שהופך‬ ‫מזיק ואף קטלני‪ .‬איך אנחנו‬ ‫יכולים להגן על כלבנו‪ :‬להימנע‬ ‫מפעילות מאומצת‪ ‬עם הכלב‬ ‫בשעות החמות; לא להשאיר כלב‬ ‫ברכב סגור אפילו ל‪ 5-‬דקות;‬ ‫יש לדאוג למים זמינים כל היום;‬ ‫לבעלי חיים שנמצאים בגינה‬ ‫מגיעה פינה קרירה ומוצלת‪.‬‬ ‫מכת חום מתרחשת כאשר‬ ‫טמפרטורת גופו של הכלב עוברת‬ ‫את סף ה‪ 41-42-‬מעלות‪ .‬לרוב‬ ‫מדובר בכלבים שיצאו לטיול‬ ‫ארוך ביום חם‪ ,‬הלכו לים או‬ ‫בכלבי עבודה‪ .‬הרגישים יותר‬ ‫למכות חום הם כלבים מבוגרים‪,‬‬ ‫בעלי עודף משקל וגזעים כמו‬ ‫בולדוגים‪ ,‬בוקסרים פאגים‬

‫או בעלי פרווה עבה במיוחד‬ ‫כסמוייאד‪ .‬אפשר לאתר סימנים‬ ‫קליניים לפגיעת חום‪ :‬אפאטיות‪,‬‬ ‫נשימה שטוחה‪ ,‬חוסר שיווי משקל‪,‬‬ ‫הקאות ושלשולים‪ ,‬צואה דמית‪,‬‬ ‫חולשה ועילפון‪ .‬הטיפול הראשוני‬ ‫שצריך לקבל הכלב על ידי בעליו‪,‬‬ ‫מיד עם זיהוי סימנים למכת חום‬ ‫ואחרי מדידת חום רקטאלית‬ ‫שתוצאתה מעל ‪ 41‬מעלות הם‪:‬‬ ‫הנחת הכלב על משטח קר והורדת‬ ‫הטמפרטורה של הסביבה על ידי‬ ‫מזגן‪ ,‬מאוורר ומים קרים‪ .‬לאחר‬ ‫מספר דקות יש להגיע עם הכלב‬ ‫במהירות למרפאה‪ .‬שם‪ ,‬לאחר‬ ‫תשאול ובדיקה גופנית‪ ,‬הטיפול‬ ‫יכלול מתן נוזלים תוך מדידת‬ ‫קצב ייצור שתן‪ ,‬בדיקות דם ושתן‬ ‫וייתכן גם מתן תחליף דם‪.‬‬

‫נחש בקש‬ ‫כלבים וחיות בית אחרות חשופים‬ ‫בעונות החמות להכשות נחשים‪,‬‬ ‫בדרך כלל צפעים שאוהבים‬ ‫לרבוץ בפינות קרירות – תחת‬ ‫שיחים או סלעים‪ .‬עשרות חיות‬

‫בית נפגעות מדי שנה מהכשות‬ ‫קטלניות‪ .‬עונות פעילות הצפעים‬ ‫הן אביב קיץ וסתיו‪ ,‬תחילת העונה‬ ‫החמה היא התקופה המסוכנת‬ ‫יותר שכן אז מלאי הארס בשיאו‪.‬‬ ‫הנחשים פעילים בשעות החשכה‬ ‫ולכן חשוב להימנע מהסתובבות‬ ‫בשטחים פתוחים או בעלי צמחיה‬ ‫סבוכה בשעות אלו‪ ,‬ולמנוע‬ ‫מכלבכם להסתובב חופשי ללא‬ ‫השגחה‪.‬‬ ‫בשל נטייתם הטבעית של‬ ‫כלבים לרחרח באזורי צמחייה‪,‬‬ ‫הם מוכשים לרוב באזור הפנים‬ ‫והצוואר‪ ,‬ולעיתים רחוקות יותר‬ ‫ברגליים הקדמיות‪ .‬חתולים‬ ‫מוכשים לעיתים רחוקות‪ ,‬ולרוב‬ ‫ברגליים הקדמיות‪ ,‬בשל נטייתם‬ ‫“לשחק” עם הנחש ולנסות להזיזו‬ ‫או לשרוט אותו‪ .‬מה עושים?‬ ‫גינות וחצרות כדאי לטפח ולמנוע‬ ‫התפשטות עשבים‪ .‬במקרה של‬ ‫חשד להכשה יש לפנות את בעל‬ ‫החיים לטיפול וטרינרי‪ .‬חשוב‪ :‬אין‬ ‫לחבוש‪ ,‬לבצע חתכים או למצוץ‬ ‫את הארס‪.‬‬ ‫מטרד נוסף שמופיע עם בוא‬

‫האביב הם הטפילים החיצוניים‪,‬‬ ‫פרעושים וקרציות‪ .‬הם לא‬ ‫הורגים כמו מכות חום ונחשים אך‬ ‫מטרידים את הכלב ובעליו‪.‬‬ ‫הנה מדריך קצר לטיפול‬ ‫בפרעושים לקראת הקיץ‪ :‬ניתן‬ ‫להשתמש באמפולות ו‪/‬או קולר‬ ‫על צוואר הכלב‪ .‬בכלב שהוגדר‬ ‫כבעל פרופיל אלרגי‪ ‬לפרעושים‬ ‫צריך לטפל באמפולות כל ‪2-3‬‬ ‫שבועות‪ .‬בנוסף וחשוב לא פחות‪:‬‬ ‫לנקות היטב ובתכיפות את‬ ‫מקומות המרבץ של הכלב ואת‬ ‫הבית כולו‪ .‬ניעור‪ ,‬שאיבה ושטיפה‬ ‫סביבתית תורמים למאבק‪ .‬כלבים‬ ‫וחתולים שרגישים לפרעושים‬ ‫יכולים להיעקץ פעם אחת ולגרד‬ ‫שבועיים ברציפות‪ .‬כדאי לדעת‬ ‫שגם בני האדם בתנועתם אל תוך‬ ‫הבית וממנו נושאים פרעושים‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬כדאי לנקות פרטי לבוש‪,‬‬ ‫חריצי נעליים‪ ,‬מפתנים ועוד‪ .‬קיץ‬ ‫נעים‪.‬‬ ‫הכותב הוא בנו של אלוף משנה‬ ‫אריק רגב שנהרג ב‪ 1968-‬בקרב‬ ‫עם מחבלים בבקעת הירדן‬

‫עונת המנויים ‪2014 - 2013‬‬

‫התיאטרון הקאמרי‬ ‫חוגג יומולדת ‪70‬‬ ‫כולכם מוזמנים לטעום!‬

‫עשו מנוי לעונת תיאטרון חגיגית‬ ‫עם אירועים מיוחדים והצגות מגוונות‬ ‫תעלת בלאומילך‬

‫חברות הכי טובות‬

‫מקבת‬

‫קזבלן‬

‫קברט‬

‫רומן משפחתי‬

‫סוג מנוי‬

‫הם יורים גם בסוסים‬

‫בונוס קפה‬ ‫תאטרון‬

‫‪ 1+‬כרטיס מתנה‬ ‫מנוי יחיד‬ ‫לקפה תיאטרון‬ ‫‪ 6‬כרטיסים‬ ‫‪ 2+‬כרטיסים‬ ‫מנוי זוגי‬ ‫מתנה לקפה‬ ‫כרטיסים‬ ‫‪8‬‬ ‫תיאטרון‬ ‫‪ 2+‬כרטיסים‬ ‫מנוי זוגי‬ ‫כרטיסים מתנה לקפה‬ ‫‪12‬‬ ‫תיאטרון‬

‫איש קטן מה עכשיו?‬

‫מחירון מחיר הנחה‬ ‫מחיר‬ ‫לקהל הרחב לאחר‬ ‫סבסוד* מיוחד נוסף‬ ‫‪₪627‬‬

‫‪₪270‬‬

‫‪₪520‬‬

‫לועדי‬ ‫עובדים‬ ‫בלבד‬

‫‪₪390‬‬

‫‪₪640‬‬

‫‪₪1167‬‬

‫‪₪662‬‬

‫‪₪912‬‬

‫*אלמנות‪/‬אלמנים החברים בארגון ויתומים המשלמים דמי חבר לארגון‪ ,‬ייהנו מסבסוד‬ ‫חד פעמי‪ ,‬בכפוף לכך שלא רכשו מנוי בתיאטרון אחר בסבסוד הארגון לשנת ‪.2014-2013‬‬

‫לקבלת טופס הרשמה פנו למחלקת המנויים‪:‬‬ ‫טל’‪ | 1-700-707-990 :‬פקס‪03-6918171 :‬‬ ‫כתובת‪ :‬שדרות שאול המלך ‪ ,19‬ת”א‬ ‫מספר תעודת הזהות שלכם הינו מספר המנוי שלכם בונוס כרטיס מתנה לקפה תיאטרון‪ ,‬כפוף‬ ‫לתנאי הקאמרי‪ .‬כרטיס אחד למנוי יחיד‪ ,‬שני כרטיסים למנוי זוגי‪ .‬בכפוף ללוח ההצגות‪ .‬תוקף המתנה עד ‪4‬‬ ‫חודשים מרכישת המנוי‪“ .‬כנר על הגג“‪“ ,‬קברט”‪“ ,‬קזבלן”‪“ ,‬שיער“‪“ ,‬דבר מצחיק קרה” ‪ -‬למנויי‬ ‫הקאמרי תוספת של ‪ ₪ 50‬לכל כרטיס‪ .‬תוספת תשלום למחווה ‪ ₪ 15‬לכרטיס תיתכן תוספת תשלום‬ ‫להצגות ומופעים מיוחדים‪ .‬ייתכנו שינויים בתוכנית הרפרטוארית‪ .‬תוקף המנוי לשנה מיום הנפקתו‬

‫‪| 30‬‬

‫ ‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫כתבו עלינו‬ ‫האסון ששינה הכל‬

‫חדשות‬ ‫‪42‬‬

‫ההתמודדות עם האובדן‪ ,‬הרצון להיראות חזקה והצלחת המאבק בהעברת החוק לטובת‬ ‫אלמנות צה"ל ‪ ‰‬בשיחה שקיימנו עם נאוה שוהם סולן‪ ,‬יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬גילינו‬ ‫אישה פעלתנית שהצליחה לנתב את המקום הנורא מכל לעשייה מעוררת התפעלות‬ ‫מתן וסרמן‬ ‫"האובדן מלווה אותי כמו צל כל‬ ‫הזמן"‪ ,‬אומרת נאוה שוהם סולן בת‬ ‫ה־‪ 58‬ממושב ניר צבי‪ ,‬המשמשת‬ ‫בשש השנים האחרונות כיו"ר ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל ופועלת להגן על זכויותיהם ולק־‬ ‫דמן‪ .‬שוהם סולן איבדה את בעלה‪ ,‬רב סרן רענן‬ ‫שוהם‪ ,‬במלחמת לבנון הראשונה בזמן שפיקד‬ ‫על פלוגת צנחנים שנתקלה במארב סורי‪ ,‬וכך‬ ‫נותרה לבדה עם שני ילדים קטנים‪ .‬לימים‬ ‫פתחה פרק שני בחייה עם בן זוגה הנוכחי‪,‬‬ ‫יעקב סולן‪ ,‬אשר להם נולדו שני ילדים‪.‬‬ ‫מטרתו של הארגון לקדם‪ ,‬לשקם ולהעניק‬ ‫בית חם ואוזן קשבת לאלמנות והיתומים אשר‬ ‫איבדו את היקר להם מכל‪ .‬ב־‪ 2009‬נרשם לז־‬ ‫כותו הישג גדול‪ ,‬כאשר לאחר מאבק שהובילה‬ ‫שוהם סולן‪ ,‬הוחלט להחזיר לאלמנות שנישאו‬ ‫בשנית את מלוא זכויותיהן מטעם משרד הבי־‬ ‫טחון‪ ,‬כפי שניתנו להן לאחר מות בעליהן‪.‬‬ ‫"לאחר שהתאלמנתי נותרתי עם שני ילדים‬ ‫קטנים‪ ,‬הגר בת השבעה חודשים וליאור בן‬ ‫השש וחצי‪ .‬החיים היו מאוד קשים‪ .‬התמוטטתי‬ ‫אבל תפקדתי עבור הילדים‪ ,‬אספתי את רסיסי‬ ‫הבית שהתפרק ואז הכרתי את בן זוגי יעקב‬ ‫שאיתו אני חולקת את חיי"‪ ,‬משחזרת שוהם‬ ‫סולן‪" .‬ההבנה שחייבים להמשיך למען הילדים‬ ‫לא באה אליי באופן מיידי‪ ,‬זהו תהליך‪ .‬הבן‬ ‫שלי ראה אותי שבורה‪ ,‬הבנתי כמה הוא חשוף‬ ‫לחרדות ואי ודאות‪ ,‬וזה מה שגרם לי בעצם‬ ‫להרים את הראש ולהגיד שאני נלחמת‪ .‬בע־‬ ‫קבות כך יצאתי לעבוד וזה מנע ממני לחשוב‬ ‫כל הזמן על האובדן‪ .‬זה מלווה אותי כמו צל‬ ‫כל הזמן‪ .‬אלמנה חשופה יותר לביקורת של‬ ‫החברה ומתמודדת לבדה עם הכל ולא יכולה‬

‫ידיעות רחובות ˆ ‪12.4.2013‬‬

‫נאווה שוהם סולן | צילום‪ :‬אסף מרדכי‬

‫להרשות לעצמה לבכות‪ .‬עליה להיות חזקה‬ ‫ולהראות שהכל כרגיל בפני החברה‪ ,‬כשרק‬ ‫בלילה ניתן לבכות‪ .‬עד היום אני לא נוטה‬ ‫יותר מדי לבכות מול אנשים‪ .‬מתוך המקומות‬ ‫האלה יצאתי לתמוך גם באחרים"‪.‬‬ ‫מה הביא אותך לארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל?‬ ‫"החלטתי ללכת ולהתנדב בארגון רק‬ ‫לאחר שראיתי שמשרד האוצר מתכוון לקחת‬ ‫מהאלמנות שחיות עם ידוע בציבור את התג־‬

‫מולים שהן זכאיות להם‪ .‬בשנת ‪ 2007‬נבחרתי‬ ‫לשמש כיו"ר הארגון וקידמתי חוק שעבר בכ־‬ ‫נסת ללא כל מתנגד‪ ,‬לפיו אלמנת צה"ל‪ ,‬גם‬ ‫אם היא נישאת‪ ,‬תמשיך לקבל את התגמולים‬ ‫לה היא זכאית בשל נפילת הבעל הראשון"‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה הובילה שוהם סולן באר־‬ ‫גון את פרויקט 'עוצמה' למען יתומי צה"ל‬ ‫בגילאי ‪ .18-12‬מטרת הפעילות היא ליצור‬ ‫תהליך גיבוש שיאפשר לילדים ליצור חב־‬ ‫רויות חדשות‪ ,‬להעשיר את אופקיהם וליהנות‬ ‫מפעילות משותפת‪ ,‬שהחלה במחנה קיץ באר־‬ ‫צות הברית ונמשכת במפגשים נוספים ברחבי‬ ‫הארץ בליווי מדריכים מתנדבים‪.‬‬ ‫"כשהגעתי אליו היה הארגון דל בפעילות‬ ‫חברתית‪ ,‬ואחת הפעילויות שקידמתי היא‬ ‫'עוצמה'‪ ,‬המתקיימת בחופשות החגים ומטרתה‬ ‫לאפשר ליתומי צה"ל להתנתק ממגוון האח־‬ ‫ריות והתפקידים שנכפו עליהם בשל האובדן"‪,‬‬ ‫מסבירה שוהם סולן‪" .‬כל הילדים האלה איב־‬ ‫דו הורה‪ ,‬והמפגש עם האחרים מאפשר לחלוק‬ ‫מכיוון שהם חולקים את אותו גורל משותף‪.‬‬ ‫חשוב לציין שחלק מהמתנדבים הם בעצמם‬ ‫יתומים שבגרו ופועלים בתחושת שליחות"‪.‬‬ ‫כיצד משפיע הפרויקט על הילדים?‬ ‫"לאחרונה רבים מהם כתבו מכתבים על הש־‬ ‫פעת הפרויקט עליהם‪ ,‬ואחד המרגשים ביותר‬ ‫הוא של נערה שכתבה‪' :‬מה זו עוצמה בשבילי?‬ ‫המקום שאליו אפשר לברוח להיות שווה‪ .‬לא‬ ‫להיות הילד שאחד ההורים שלו מת‪ .‬ההבנה‬ ‫הזאת שאתה באמת יודע שיש מישהו שמבין‬ ‫מה אתה חווה כל בוקר‪ ,‬כל נשימה‪ ,‬כל צביטה‬ ‫בלב על המילה אמא‪ ,‬על המילה אבא‪ ,‬ההרגשה‬ ‫הזאת שכולם ביחד עוטפים את הצלקות שלא‬ ‫נותנות לנו לחיות מבלי להכאיב מדי פעם'‪.‬‬ ‫לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר"‪.‬‬

‫קצרים‬ ‫כיתה כהלכה‬

‫תושבי רחובות שאינם יהודים ומ־‬ ‫עוניינים להתגייר יוכלו בקרוב‬ ‫לעשות זאת קרוב לביתם‪ :‬בימים‬ ‫אלה נשלמות ההכנות לקראת‬ ‫הקמת כיתת גיור בעיר‪ ,‬בשיתוף‬ ‫עם תיכון אמי"ת והגרעין התורני‬ ‫בעיר‪ .‬תוכנית הלימודים תיערך‬ ‫יומיים בשבוע בשעות אחר הצה־‬ ‫ריים במשך עשרה חודשים‪ .‬במהל־‬ ‫כה יילמדו מושגים‪ ,‬מנהגים ותפי־‬ ‫שות עולם הנוגעים לעולם היהדות‪.‬‬ ‫בסיום ייבחנו בבית הדין לגיור‪.‬‬ ‫"זהו רגע מאוד מרגש שפותח‬ ‫דלת לאלה שביקשו להצטרף לעם‬ ‫היהודי ונמנעו מלהתחיל בתהליך‬ ‫בשל קשיי מרחק וניוד"‪ ,‬אומר כרמי‬ ‫רונן‪ ,‬מנהל התוכנית מטעם מכון‬ ‫'עמי אולפני גיור'‪ ,‬העומד מאחורי‬ ‫המיזם‪" .‬אני מודה לכל הגורמים‬ ‫בעיר שתמכו בקידום הנושא‪ ,‬שמ־‬ ‫דבר לליבו של כל אחד מאתנו"‪.‬‬ ‫'עמי אולפני גיור' הינו אולפן מבית‬ ‫ישיבת 'אור עציון' במרכז שפירא‪,‬‬ ‫הפועל להכנה לגיור‪ .‬המכון מפעיל‬ ‫למעלה מ־‪ 25‬כיתות ב־‪ 12‬ערים‬ ‫בארץ וכן קבוצות גיור אישיות‬ ‫שמאפשרות לימודים בשעות גמי־‬ ‫שות‪" .‬מטרתנו לתת מענה לכל‬ ‫מתגייר על פי צרכיו האישיים"‪,‬‬ ‫מספר מנהל 'אור עציון'‪ ,‬נפת־‬ ‫לי קנדלר‪" .‬לשמחתי‪ ,‬בזכות מכון‬ ‫הגיור הצטרפו לעם היהודי אלפי‬ ‫יהודים חדשים‪ .‬הצלחת התלמידים‬ ‫שעוברים את התהליך מעידה כי‬ ‫נושא הגיור הוא בהחלט אפשרי"‪.‬‬ ‫מתן וסרמן‬

‫ ‬

‫נפרדו מאיתנו‬

‫מלגות ליתומי‬ ‫צה”ל תושבי‬ ‫ירושלים‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫מעניקה מלגות מהקרן‬ ‫ע”ש דניאל ואליהו אוסטר ז”ל‬ ‫(תרומת הגב’ יוליה אוסטר ז”ל)‬ ‫לשנת הלימודים תשע”ד‪.‬‬ ‫הקרן מיועדת לתלמידי האוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫תושבי ירושלים בלבד‪ ,‬שהם נכי צה”ל או בנים‬ ‫למשפחות שכולות ממלחמות ישראל‪.‬‬

‫רשאים לפנות סטודנטים הלומדים לתואר בוגר‬ ‫או מוסמך בהיקף לימודים של ‪ 50%‬לפחות‪.‬‬ ‫יש לפנות למדור הסיוע עד ליום ‪ 31‬ביולי ‪. 2013‬‬ ‫לפרטים נוספים אנא פנו למדור הסיוע‪ ,‬האגף‬ ‫למנהל תלמידים‪ ,‬בניין גולדשמידט ‪ ,‬הר הצופים‪,‬‬ ‫ירושלים ‪91905‬‬ ‫קבלת קהל‪ :‬ימים א’‪-‬ה’‬ ‫בין השעות ‪11:00-13:00‬‬ ‫מענה טלפוני‪ :‬בין השעות ‪11:00-13:00‬‬ ‫בטלפון‪02-5882881 :‬‬ ‫‪http://pnyot.huji.ac.il/mador_siua‬‬

‫אליאב סימי‬ ‫אמון תמימה ירכא‬ ‫בן הלל אביבה גבעתים‬ ‫ברמור שרה רמת השרון‬ ‫גלינקא שרה רמת יוחנן‬ ‫דוידזון סימה מעלה אדומים‬ ‫דרורי פרידמן שושנה קריית ביאליק‬ ‫הופמן ברוריה ירושלים‬ ‫הימן עמליה תל אביב יפו‬ ‫הררי רחל ראש פינה‬ ‫וולך בת עמי נורדיה‬ ‫וולף מרים אשדוד‬ ‫וידמאיר מרים רעננה‬ ‫וילדר אירית תל אביב יפו‬ ‫זונשטיין רחל ירושלים‬ ‫חן זאב הרצליה‬ ‫חסן סלמאן נאיפה סאג’ור‬ ‫יעקובוביץ טוני‪-‬טובה בת ים‬ ‫לוי מזל בת ים‬ ‫מנהיים חנה תל אביב יפו‬ ‫עקד נעמי תל אביב יפו‬ ‫פורטוני ברוך גבעת שמואל‬ ‫צוברי שרה בית זית‬ ‫קמרה גנט קריית אונו‬ ‫קרפל פיין חיה חיפה‬ ‫רביב בתיה זכרון יעקב‬ ‫רבקין שולמית נתניה‬ ‫שנקל שדמי טובה גני יהודה‬ ‫שפילברג ורדה כפר חיים‬ ‫קרית אתא‬

‫‪I.D‬‬

‫‪Ô‬‬

‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬

‫‪ | w w w. i d f w o . o r g‬ט ל פ ו ן ‪0 3 - 6 9 1 8 4 0 3‬‬

‫‡‬

‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תומך באלמנות וביתומי חללי צה"ל וכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תרומות לארגוננו ניתן לבצע באמצעות אתר האינטרנט שלנו‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬רח' אורנים ‪ 1‬מרכז מסחרי רמת אילן גבעת שמואל ‪54052‬‬

‫‪an‬‬

‫שנהרג בהתרסקות מסוק יסעור במלחמת לבנון השניה‪.‬‬ ‫בן ‪ 25‬היה במותו‪.‬‬

‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬

‫שרית ואביה גומז‬ ‫אלמנתו ובנו של רב‪-‬סרן דניאל גומז ז”ל‬

‫‪Ó‬‬

‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬

‫זכרו‬ ‫את אלו‬ ‫שנותרו‬ ‫מאחור‬