יום הזיכרון תשע"ד 2014 ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
3
2
תוכן העניינים
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל האורנים 1גבעת שמואל 54052 טלפון03-6918403 : פקס03-6916483 : אתר הארגוןwww.idfwo.org : דואר אלקטרוניoffice@idfwo.org :
יו"ר :נאוה שוהם סולן מנכ"ל :יובל ליפקין הפקה :ענבל חרמון עיצוב גרפי :עדי רמות עריכה לשונית :ארגונית הדפסה :עיטופית
דבר יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל -נאוה שוהם סולן
4
דבר נשיא מדינת ישראל -מר שמעון פרס
5
דבר ראש הממשלה -מר בנימין נתניהו
6
דבר שר הביטחון -משה (בוגי) יעלון
7
דבר ראש המטה הכללי -רב-אלוף בנימין (בני) גנץ
8
דבר סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה -אריה מועלם
9
ַא ָּבא | פארה אדלמן
10
ְּדיו ָֹקן על מרצפת | שירלי אגוזי
11
ֵש ָמקוֹם | קרולין אך יׁ
12
ורק לרגע הוא עוד פה | אבישג אלבז
13
ׂ ִרים" | מרים אלון שוורצבוים "מ ַב ְּש ַה ְּ
14
זמן לא הופך למרחק | עמית אלדר
15
ֲחלו ִֹמי | זמירה גוטליב לפידות
16
ַא ָּבא | דליה גולדמן
17
ׁשנָה ָע ְבר ּו | דבורה גל מנור ַא ְר ָּב ִעים ָ
18
להיות בת לאב שנפל | אסתר גרוסמן בר און
19
י ְִצ ָח ְק ֶ'לה | אליה דגן
20
ַה ָּמוֶת ְּכ ָבר ָעיֵף ֵמ ִא ָּתנ ּו | ניבה הראל
21
בפינה הכי שקטה | שלי יצחקי
22
לאבא | שירה כהן
24
עברו 3שנים | גל כהן
25
יעה | עמר מרום ׁשוּב ַּב ְּנ ִס ָ
26
יתי ְל ַה ִּגיד ְל ָך | ...ליה סלע-ברמור ָר ִצ ִ
27
ברכה שכתבנו לאבא שלנו ליום הולדתו האחרון | מאי וליאור נחשוני
28
ֻק ְפ ַסת ַה ַּמ ָּתנָה | ליוי נטע אורן
30
ואתה ישנו-איננו | דוריה קופמן
31
לקובי -שהלך לבלי שוב | חנה סנדר
32
לאבד את אבא בגיל חמש | הדר שולשטיין
33
ֶרד | איציק רייכר ֹשב ֵעין ו ֶ ׁ ָה ַאנְ ַּד ְר ָטה ְּבמו ַ
34
רות שניידר
35
5 הדמעות או מכורח החיים להמשיך ,ויש זיכרונות לפעמים כל כך קטנים ורגעיים -שהם תמציתהגעגוע .שהם צביטת הנצח .שהם -כן ,הם -החלל הגדול שבתוכו אנחנו חיים.
4
חברות וחברי הארגון, אין ספק :הימים האלה של האביב ,בהתקרב החגים ואחריהם יום הזיכרון ויום העצמאות, מייצרים אצל כולנו גל גואה של געגועים -גואה, כמובן ,יותר מכפי שהוא מטלטל בכל ימות השנה. ברור לי היטב שאת הגעגוע הגדול למי שאיבדנו אנחנו פורטים בכל יום לקטעי געגועים ולטלאים רבים ,שמהם אנחנו מנסים להרכיב ולשמר את הזיכרון .הרי ברור :מי שאיבדנו -בן או בת זוג או הורים -השאירו לנו שברים רבים ,ובכל יום לפעמים כמו ֵשד ,לפעמים כמו אותה תוגהחונקת ,לפעמים כמו סערה שמביאה אחריה את גשם הדמעות -צף ועולה לנגד עינינו משהו אחר מהדמות החסרה .אחרי הכול ,לכולנו נותרו הרבה רגעים שאנחנו מנסים "ללכוד" -כדי שלא יברחו לנצח .לכולנו נותרו הרבה קטעי חיים שנגדעו, אבל רק אחדים מהם פורצים מקופסאות הזיכרון בלי שנקרא להם ,מבלי להבין את החוקיותוהתדירות שלהם ,מבלי נדע מה מעורר אותם ברגע מסוים .כמי שנושאת ,מדי יום ומדי לילה, זיכרונות וגעגועים לאיש היקר לי ,ברור לי שכך אצל כולנו :יש זיכרונות שנטשטשו ,אולי מערפל
כל אחד מאיתנו מנסה ,משום כך ,לתפור את הטלאים ,כדי שהזיכרון יישאר שלם ומלא ,בלי חלל ,אבל ברור לי -במבט אל החברה הישראלית כולה -שרצף החיים של כולנו ,במדינה שעדיין לוחמת על חייה ,מורכב מטלאים שאנחנו מנסים לתפור כדי לשמור על שלמותנו כחברה ועל חוסננו הלאומי .גלגוליו של העם היהודי ,החל מאלה שעליהם אנחנו קוראים מדי שנה בהגדה לפסח ,מלמדים אותנו כיצד תמיד חיברנו קטעי מורשת ומילאנו בהם את התודעה ואת הזיכרון המשותף -ומהם שאבנו את הכוחות להמשיך. משום כך ,גם הטלאים האישיים ,שכל אחד מאיתנו מנסה לתפור בעקבות הקרע העמוק של האובדן ,מצטרפים יחד לסיפור תקומתה של מדינת ישראל ולתולדות מאבקה לחיים .כל פיסת היסטוריה מורכבת ,בראשיתו ובסופו של דבר, מצירופם של סיפורים אישיים רבים -לצערנו, דומים מאוד זה לזה -לסיפור אחד ,סיפורו של עם ישראל. כל אחד מאיתנו נושא איתו את הכאב האישי, וכולנו יודעים כמה המשא הזה כבד .כמה הוא נעשה ,לא פעם ,כבד עוד יותר דווקא בחלוף השנים .כמה הוא נמצא איתנו -ברצף אינסופי של תמונות געגוע או בתמונה אחת ,בהבזק אחד או בטלאי אחד שלעולם ילוו אותנו -גם בחלומות הלילה ,גם בעשייה היומיומית .חובתנו -לעצמנו ובוודאי לזכר יקירינו -שנחבר יחד ,כפי שעשינו בחוברת הזאת ,את הטלאים האישיים שלנו לפסיפס גדול ורחב .התמונה הזאת ,המשותפת, היא מראה פנֶיה של ישראל -שנושאת זיכרונות כבדים ,אבל בכל זאת ולמרות זאת חוגגת את האביב; שמלאה בחלל גדול -אבל לשמחתנו מוצאת את הדרך היצירתית להביע אותו וליצור ממנו תמונה שלמה ככל האפשר.
אלמנות ויתומים יקרים, הגעגוע שעולה מתוך השירים ,ההגיגים וקטעי הזיכרון שבחוברת ,אין עמוק ממנו .זהו געגוע לאבות ולבעלים, אשר הלכו לבלי חזור והותירו חלל שרק הולך ומתרחב משנה לשנה .זו בת השחוק שלהם ,שלא תישמע עוד. המבט בעיניים ,העצב והחיוך ,שאבדו לעולם .מול עיניכם הכואבות -המילים אילמות ומחרישות ,אך שיריכם המרגשים -בכוחם לבכות את האובדן ובאותה השעה להישיר מבט מעורר השראה אל העתיד ,אל המחר הפרטי שלכם ואל המחר הקולקטיבי של מדינת ישראל. שהרי השכול הפרטי שלכם ,אלמנות ויתומי צה"ל ,הוא זה שזיכה את עמנו בגדולים שבהישגים -התקומה והעצמאות .הנופלים מנעו בגבורתם את נפילתה של סוכת דוד החדשה .הם הכריעו את עדיפות התוקפים במספרי האנשים ובכמות הכלים .הם גילו עוז רוח ואומץ לב יוצאי דופן ,שכמוהם לא ידעו עמים אחרים. הם הוכיחו לכולנו שכוחה של ישראל נובע מעוצמת אמונתה ,וגדולתה נובעת מגבורת בניה. מורשתם של יקיריכם שבה ועולה מכל שורה פרי עטכם. מורשת אגדתית זו היא שרשרת של ניצחונות -מורשת שאינה יודעת מורך לב ואובדן עשתונות מה הם .מורשת אשר מפכה בשורות חיילי צה"ל גם היום .המצבות של יקיריכם מעידות כי יכולנו ונוכל .נעמוד כפי שאנו יודעים מול כל איום ,ולרגע לא נחדל מהחתירה לשלום המיוחל עם שכנינו. תרומת יקיריכם איננה ניתנת למדידה ,בזכותה אנו כאן. בזכותה נוסיף ונבנה את מדינת ישראל הדמוקרטית, הפלורליסטית ,התוססת ,נושאת החירות והשוויון לכל אדם. הוקרת העם כלפיכם ,יתומים ואלמנות יקרים ,באה ממעמקי ההיסטוריה .גבורת יקיריכם העניקה אומץ לעמנו לצפות פני הבאות ולא להתייאש לרגע .מדינת ישראל מודה למגינים על חייה ולוחצת ידיכם באהבה גדולה ,כאהבת עם היודע להנציח את זכר הבנים שהקריבו למענו את היקר מכל. אני מחבק בחום כל אחת ואחד מכם .אהדת האומה תהא נחלתכם לדור ודור.
שלכם, יהי זכר יקירכם הגיבורים ברוך. נאוה שוהם-סולן יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
שמעון פרס
נשיא מדינת ישראל President of the state of Israel
7
6
משפחות יקרות,
יקיריי,
אני מכיר את עומק כאבכם וגעגועכם .אף שהחיים שוטפים אותנו במורד הנהר ,איננו שוכחים לרגע שאין לנו תחליף ליקירנו שנפלו ,שאבד לנו אוצר שלעולם לא נוכל להשיבו .אבל ביום הזכרון כאבנו הפרטי הופך ליגון לאומי .העם כולו רוצה לזכור ולהוקיר תודה למי שנקראו לדגל והקריבו את חייהם בשליחות האומה.
השנה ,כמדי שנה ,נמצא עצמנו צועדים בתוגה בסמטאות האבן השקטות ,בין המצבות הקפואות ואל מול האנדרטאות העמוסות בשמות של מי שהיו ואינם עוד .ליום אחד תרכין מדינת ישראל את ראשה ,והאבל הפרטי ,האישי ,יהפוך לנחלת הכלל .הצער והיגון ,אשר עוטפים אתכן יום וליל ואינם מרפים ,ממלאים את הארץ כולה.
אין עוד עם בעולם שהזיכרון מהווה אבן יסוד בקיומו כמו עם ישראל" .אנו עם בעל זיכרון ארוך .אין אנו שוכחים לעולם" ,אמר ב 1936-ד"ר חיים ויצמן -לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל -בעדותו לפני ועדת פיל ,שביקשה לפתור את הסכסוך בארץ -ישראל בין הערבים ליהודים .הזיכרון הקיבוצי ,הנשמר בקפידה במשך דורות ,מחבר אותנו לעברנו ,נוסך בנו כוחות ומשפיע על האופן שבו אנו שואפים לעצב את עתידנו.
קשה להבין את עומקו של הכאב ואת ייסורי הפרידה והגעגוע .איש איש ואבדנו .משפחה משפחה והעולם שחרב ברגע .מתוך המילים המרגשות אשר מפארות חוברת זו ,הם שבים ועולים לנגד עינינו .חיילים ,אנשים צעירים ,שכל עולמם היה לפניהם ,אך באחת נגדעו התקוות והחלומות .ובבית נותרו התמונות ,זכר לימים שלא ישובו עוד ,בהן הם מחייכים כל כך ,חיים כל כך .ונותרו גם המילים.
כעם הזיכרון ,אך טבעי שנקפיד לשמר את זכר הנופלים במערכות ישראל .ייסורי האובדן ,הכאב והגעגועים מלווים אותנו -בני משפחת השכול -לאורך השנה כולה .איננו זקוקים ליום זיכרון מיוחד ,שכן דמות יקירינו שמסרו נפשם כדי להבטיח את תקומת האומה בארצה ניצבת תמיד לנגד עינינו. לפני 66שנים הוגשם חזון הדורות ומדינת ישראל זכתה בעצמאותה .זהו פלא שאין שני לו בהיסטוריה .עמנו התנער מאבק הגלות וקם לתחייה .התגברנו על הטרגדיה הנוראה של השואה ,ניצחנו במלחמות ,נאבקנו בהצלחה בטרור וייסדנו דמוקרטיה מתקדמת ,יציבה ומשגשגת .אנו מושיטים יד לשלום אל כל שכנינו במזרח התיכון ועם זאת אנו עומדים על משמר האינטרסים החיוניים שלנו .זה מכבר למדנו שעלינו לקחת את גורלנו בידינו ולהגן על עצמנו בכוחנו שלנו.
"לבי נשרף בטני כואבת נפשי כמהה לראות עוד פעם - ורק עוד פעם בלבד את החיוך בתוך השפם הבלונדיני. להריח רק פעם את הריח, שעדיין רודף אותי ואחריי". כך כתבה אשתקד ,מעל דפים אלו ,מרים אלון שוורצבוים ,אלמנתו של בן עמי שוורצבוים ז"ל, שנפל בשנת 1969והוא בן .31וכך כותב כל אחד ואחת מכם :במילים אשר מטלטלות את גופו של כל קורא.
נזכור את יקירינו שנפלו ונדע כי רב השכר לקורבנם. בהוקרה עמוקה,
משפחות יקרות, ב 66-שנותיה הפכה מדינת ישראל דגם לחיקוי ברחבי העולם כולו .כבשנו פסגות והגענו להישגים חסרי תקדים .נוכח האתגרים המורכבים שניצבים בפנינו לאורך השנים ,גם בהווה ומן הסתם בעתיד הנראה לעין ,זה אינו דבר מובן מאליו .לצד ההצלחות המפוארות שאנו גאים בהן והכישרונות הרבים שהתברכנו בהם ,עלינו להמשיך לזכור כי קיומנו כאן אינו מובן מאליו, ולמרבה הצער טרם הגענו אל המנוחה והנחלה. לעד נושיט ידנו לשלום לשכנינו ,אך גם נדע להשיב מלחמה שערה אם נדרש לכך .לדאבון הלב אנו נאלצים לשלם את המחיר הכבד מכול. מחיר אשר בא לידי ביטוי גם מעל דפים אלו. אין מזור לכאב הנורא אשר מציף את הגוף ואינו מרפה .לגעגועים העזים ,לתחושת הריקנות .הם באים לידי ביטוי בחוברת זו ,אך בד בבד מלמדים עוצמה מהי :יכולת העמידה שאתן מפגינות והחזרה לחיי יצירה ועשייה על אף הקושי הכבד והחלל העצום ,הם עבורי שיא הגבורה ,אות ומופת לכולנו. שלכם תמיד,
ראש הממשלה Prime Minister
בנימין נתניהו
משרד הבטחון Minister of Defense
משה (בוגי) יעלון שר הביטחון
9
8
יקיריי ,אלמנות צה"ל ,אלמניו ויתומיו, קשה לכתוב געגוע ,שלא לומר בלתי אפשרי .מעטות הן המילים בשפה העברית שיוכלו לתאר את שהלב מרגיש .בחוברת זו ,דרך שירים ,מכתבים ותמונות ,אתם מתמודדים באומץ עם הכאב ועם הגעגוע שלא נותנים מרגוע .בחוברת זו אתם פותחים את מגֵרת המכתבים ,וגם את מגֵרות הלב ,ובכך אתם חושפים את עם ישראל לעולמכם ,למשפחה האוהבת שנותרה חסרה ,לחיוך ולעיניים הצוחקות שמאחורי השמות על המצבות ועל קירות הזיכרון. היום ,יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, מבקשת מדינה שלמה לעצור את חיי השגרה ולהתייחד עם אובדנכם .ביום הזה ,כבכל שנה ,נוריד את הדגלים לחצי התורן ונתאסף בבתי העלמין ובאנדרטאות כדי לזכור את מי שאינם עימנו עוד ,שנלחמו למען המשך קיומנו כאן ,כעם חופשי בארצנו. אנחנו ,חיילי צה"ל ומפקדיו ,בעבר ובהווה ,נרכין היום ראשנו לזכר חברים שהיו ונלקחו בטרם עת .נעמוד מול לוח האבן ,שעליו נחקקו שמותיהם לעד ,ניזכר בחיוכם האחרון ונחבק אתכם בשקט .בין דמעה לגעגוע נזכור תמיד את עוז רוחם ואת אומץ ליבם ,את הנחישות שהניעה אותם ואת המחויבות למען ביטחון מדינת ישראל שעמדה לנגד עיניהם .צה"ל ימשיך ויפעל לאור ערכים אלו שהציבו לנו הנופלים בחייהם ובמותם ,ובעקבותיהם נמשיך לצעוד בדרך לשלום ולביטחון בארצנו .זוהי מחויבותנו לחיילי צה"ל שיצאו להגן על המולדת ולא שבו ,זוהי הבטחתנו לאזרחי ישראל ,לתושביה ולדורות הבאים. יקיריי, בחלוף השנים איבדתי פקודים וחברים רבים ,הגעתי לנחם משפחות רבות ,הבטתי בעיניכם ושמעתי את סיפוריכם .בכל מפגש עימכם אני מוצא עצמי נפעם מהחוסן שאתם מקרינים ומהרצון להמשיך הלאה ,בצל הזיכרון .באומץ רב ובתעצומות נפש אתם פועלים לשקם את החיים לאחר האובדן ,ובאותו הכוח אתם מחזקים את חיילי צה"ל ואת מפקדיו .הקשר הקיים בין מפקדי צה"ל וחייליו לבין המשפחות השכולות הוא קשר חזק ואיתן ,הנוצר מתוך החלל אך מתחזק עם החיים .אנו נמשיך לעמוד לצדכם וללוות אתכם ,לחזק אתכם ולתמוך בכם בכל ימות השנה ,בטקסי זיכרון ובשמחות יחדיו. יהי זכר הנופלים ברוך. שלכם ואיתכם,
בנימין (בני) גנץ ,רב-אלוף ראש המטה הכללי
אלמנות ויתומים יקרים, "נפש בנפש נוגעת לזכור עין בעין נבטת ויד שבעצם לוטפת כל שם יודעת ,כי יחד אנחנו והם" (חנן שדמי)
כבכל שנה ,יום לפני התכנס העם לחוג את חג תקומתו נעלה על ראש שמחתנו את זכרם הקדוש של יקירנו אשר בעוז רוחם הקריבו נשמתם למען תקום מדינה לעמנו. בכל שנה שדם המכבים פורץ ממעבה האדמה ומכסה את הארץ במרבדי הכבוד האדומים אומה שלמה מרגישה הרטט בגופה כי נעלמו יקיריה לעולמי עולמים. יקירנו שהקריבו חייהם ועולמיהם למען חירות העם ,למען חיי שלום על אדמת האבות והעם כולו שותף לכאבכם ולצערכם -המשפחות השכולות. אתם שחשים הגעגוע שמתעצם ,אתם עם משא הזיכרון שלא מקל ועם תרמיל שהזמן ,כל הזמן, ממלא בגעגועים.
יודע אני כי אין ניחומים לאבלכם ,אנו באגף משפחות והנצחה נמשיך לעשות כל שביכולתנו לתמוך ולהיות לכם כתף תומכת. נתמיד ללכת בדרך שסללו יקיריכם -יקירנו. יגונכם הוא יגון האומה כולה ,יגון שהוא תחושה של הערצה וכבוד. שאו נא ביום זיכרון זה הוקרה והזדהותנו באגף משפחות והנצחה. יהי זכר הנופלים ברוך וזכור לדור דורות. שלכם,
לא בכוח אדם למחות הכאב והאבל שהינכם חשים יום יום ,שעה שעה. גם השנה נעלה אל בתי הקברות עם אחד בלב אחד ונבחין בשורה המתארכת והולכת -גדלה ומתרחבת של משפחות השכול והאבל.
אריה מועלם ועובדי אגף משפחות והנצחה
11
10
ַא ָּבא |
פארה אדלמן
ְּדיו ָֹקן על מרצפת |
שירלי אגוזי
וּ ְב ֵכן נו ַֹלד ִּתינו ֵֹקנוּ - ידנוּ . ַצג ֶאת ֲע ִת ֵ ַה ְּמי ֵּ ׁש ַמיִם, ׁש ַּב ָּ ַא ָּתהָ ,א ִביוֶ , ֶהנֶה ִמ ָּפנָיו ַה ֲחמוּ דוֹת נֱ ֵמ ָרחוֹק. ַאנִ י, וֲ ׁשה, ׂ ְמ ָחה ַה ֲח ָד ָ ַעל ַאף ַה ִּש ֻחד וְ ַעל ַאף ַה ְּס ָטטוּ ס ַה ְּמי ָ "א ָּמא", ׁשְּׁשמוֹ ִ ֶ ׁש ּצו ֵֹבט ִלי ַּב ֵּלב. ׁשהוּ ּגָדוֹל ֶ ישה ַמ ֶּ ׁ ַמ ְר ִּג ָ
רב"ט חובב לנדוי, 10.06.1982בן 23בנופלו
יך ָל ֵתת לוֹ? ִית ָצ ִר ְ ׁש ָהי ָ ֵאיפֹה ִחיּוּ ְכ ָך ַה ַּמ ְד ִליק ֶ ׁש ָהיוּ ְצ ִריכוֹת ְל ַה ְחזִ יק אוֹתוֹ? יך ַה ֲחזָקוֹת ֶ ָד ָ ֵאיפֹה י ֶ יך ִל ְהיוֹת ׁש ָּפׁשוּ ט ָהיָה ָצ ִר ְ ֵאיפֹה ָה ָא ָדם ֶ "א ָּבא"? ַ
הייתי בת שנתיים כשאבא נהרג .הזיכרונות מעורפלים .לא ברור מה זיכרון ומה חלום .גם כאן הוא נטמע ומתפוגג בתוך הרקע ,כמו בחלום .ככל שתנסי להתקרב ,לגעת ,לשאול איפה היית -כן הוא נמוג ומתרחק
פארה אדלמן ,אלמנתו של חובב לנדוי שנפל במלחמת שלום הגליל
שירלי אגוזי ,בתו של שי אגוזי שנפל במילוי תפקידו
סרן שי אגוזי 06.11.1961בן 28בנופלו
13
ורק לרגע הוא עוד פה |
12
דוד אך, 21.04.2008בן 42בנופלו
ֵש ָמקוֹם | יׁ
קרולין אך
ָסגוּ רַ .מ ְפ ְּתחוֹת ַּב ִּכיס .זֶה ָאסוֹן .זֶה ָּברוּ ר .הוּ א ּכו ֵֹאבַ .מ ֲחלוֹתֵ ,אין ֲאוִ ירָ ,מוֶת. ָדיִם. ְל ִדים ַּב ּי ַ יקה 2י ָ ֵש אוֹרַ .מ ְחזִ ָ ַּכ ָּמה ֶע ֶצבָ .ח ֵסרָּ .פׁשוּ ט לֹא ֵפירַ .מ ְסלוּ לַּ .ב ָּק ֶצה יׁ ׁשנִ י. ירה או ְֹת ָך ִעם נְִׁש ָמ ִתי ֲ -ח ִצי ַה ֵּ ַמְׁש ִא ָ ֶכת. ִמ ְת ַק ֶּד ֶמת ְל ַאט .נו ֶֹפ ֶלתָ .ק ָמהּ .בו ָֹכהְ .מ ַח ּי ֶ ׁשרַ .א ָּתה ָח ֵסר. ֶרתִ .אי ֶא ְפ ָ ֵש אוֹרִ .מ ְת ַק ֶּד ֶמת ׁשוּ בִ .מ ְס ַּת ֶּכ ֶלת ָאחו ָֹרה .חוֹז ֶ ַּב ָּק ֶצה יׁ ְל ִדים ָלרוּ ץִ ,ל ְחיוֹת. ֵש עו ָֹלם ַחיִ .מ ְת ּבוֶֹננֶת .נו ֶֹתנֶת ַל ּי ָ ׁשו ֲאנִ י רו ָֹאה :יׁ ַּב ָּק ֶצה ַע ְכ ָ ׁשה ִמ ַּדי ,עוֹד לֹאַ .א ָּתה עוֹד ַח ּיַי! לֹא נָכוֹן! לֹא ָק ָרה ָּד ָבר! ֲא ָבל לֹא רו ָֹצה -זֶה ָק ֶ ֶרת ַל ַּמ ְסלוּ ל ַ -ל ֶח ֶדר ַה ָּסגוּ רּ .פו ַֹת ַחת ִעם ַה ַּמ ְפ ְּתחוֹתְּ .כ ֵאבָ ,אסוֹן ֶּב ִכי קו ֵֹר ַע ֵלבֲ .א ָבל ָמה, חוֹז ֶ ֶרת. "ל ִכיִּ ,ת ְת ַק ְּד ִמי ֲאנִ י ִא ּתוֹ ְל ָת ִמיד"ִ .היא סוֹג ֶ ֶקרו ִֹלין ּפֹה ִא ְּת ָך .או ֶֹמ ֶרת ִלי ְ ֵש אוֹר ַּב ָּק ֶצה .עו ַֹלם ַח ּיַיִ .מ ְת ּבוֶֹננֶת וְ יו ֵֹצאת. ִמ ְת ַק ֶּד ֶמת יׁ ירים ְ -צחו ִֹקים ִ -חיּוּ ִכים ַ -מה ּזֶה? ַח ּיִים? ָפיםִׁ .ש ִ ֵש ּפֹהֵ .איזֶה ְצ ָב ִעים י ִ אוֹווי ֵאיזֶה ֲאוִ יר יׁ ּבו ֶֹד ֶקת .לֹא סו ֶֹמ ֶכת .יו ֵֹצאת ֶאל ָהעו ָֹלם ָּבאוֹרּ .פו ֶֹח ֶדתֲ .א ָבל יו ֵֹתר ְׁש ֵק ָטה. ְל ִדים. ׁש ַּב ַח ּיִים ִעם 2י ָ ׁשה ֶ ׁשם ִא ּתוֲֹ .אנִ י ַה ֲח ָד ָ ָתיִםָ .רגוּ ַע ִּכי ֶקרו ִֹלין ָ ָל ַקח ְׁשנ ַ ָדיִם. ְל ִדים לו ְֹק ִחים או ִֹתי ַּב ּי ַ ׁש ִּליַ .ה ּי ָ ֶפׁש ֶ ַא ָּתה ְּבגַן ֵע ֶדןִ .עם ִצ ּפוֹר ַה ּנ ֶ ילים צו ֲֹח ִקים ּגַם ּבו ִֹכים ִל ְפ ָע ִמים ִּכי ּגַם ְמ ִבינִ יםְּ ,כ ָבר ְּגדו ִֹלים. מו ִֹב ִ ׂה. ַע ֶש ׁשוֲ .א ָבל ַא ָּתה ּפֹה וּ ְכ ָבר לֹא ָחׁשוּ ב ַמה ּנ ֲ ַא ָּתה ָח ֵסר ָלנוּ ַע ְכ ָ ׁש ַא ָּתה לֹא ּבו ֶֹכה... ׁש ַא ָּתה רו ֶֹאה! ַּת ִּגיד ִלי ֶ ַא ָּתה רו ֶֹאה? ַּת ִּגיד ִלי ֶ ֵש ָמקוֹםָ .סגוּ רַ .מ ְפ ְּתחוֹת ַּב ִּכיס .זֶה ָאסוֹן .זֶה ָּברוּ ר. יׁ ישה או ְֹת ָךָּ .כל יוֹםָּ .כל ְׁשנִ ּיָה. ׁ ָפיםַ .א ָּתה ְּב ָכל ִמ ְק ֶרה ּפֹה ִא ָּתנוּ ַ .מ ְר ִּג ָ ֵש ַח ּיִים .י ִ ֲא ָבל יׁ יכהֵ .ע ֶדן וְ ָא ָדם ִא ִּתי. ׁשו ֵל ְך ֲאהוּ ִביֵ .ל ְך ִעם ֶקרו ִֹליןֲ .אנִ י ְׁש ֵק ָטהִ .היא ִא ְּת ָך ָל ַעדַ .מ ְמִׁש ָ ַע ְכ ָ יע וְׁשוּ ב ֶא ְהיֶה ִא ְּת ָך. ׁש ּתו ִֹרי יוֹם ֶא ָחד י ִַּג ַ ְׁש ָלְׁש ֵּתנוּ ַּב ַח ּיִים וּ ִמ ְת ַּכ ְּונִ ים ֵל ָהנוֹת ַעד ֶ ְמ ֵל ָאה וְּׁש ֵל ָמה.
קרולין אך ,אלמנתו של דוד אך שנפטר עקב נכותו
אבישג אלבז
היי אבא ,זאת אני שם ,מאחורי משקפי השמש הגדולים והפסים השחורים שכבר הספיקו להימרח מתחת ,בגלל הדמעות שזולגות מהעיניים שלי ,החומות ,אלה שקיבלתי ממך ...זאת אני ,זאת שהייתה צוציקית בת 12וחצי .אני ,זאת שקראת לה "נסיכה" .אני ,זאת שאיבדה אותך ...היום אני כבר גדולה ,בת 15וקצת ,אולי גבהתי קצת ,אולי התבגרתי קצת .כשהייתי קטנה ,כל לילה שבו היית במשמרת ,הייתי בוכה "איפה אבא? אני רוצה את אבא!" היום אני מבינה עד כמה לילה שאתה לא נמצא הוא כלום לעומת שנתיים ,עוד מעט שלוש ,שאתה לא פה .היום אני מבינה מה המשמעות האמיתית של השאלה "איפה אבא". יש לי המון זיכרונות ממך ...אבל אחד נחרט לי בלב די עמוק .הייתי אז בכיתה ה' ,בת .10הייתה לך עוד משמרת .היה לי חלום רע ,חלמתי שאתה לא חוזר הביתה בבוקר .חלמתי שאימא לא מעירה אותי לבית הספר ,והיא מושיבה אותי על הספה בסלון כדי לספר לי שמשהו נורא קרה. מתוך שינה התחלתי לצרוח כמו מטורפת ,כמו משוגעת ,התחלתי לבכות כאילו באמת מתת. ובדיוק אז הגעת הביתה ,אחרי משמרת ארוכה שנמשכה קצת יותר מהמתוכנן .פתאום הרגשתי אותך מחבק אותי חזק ,ואמרת לי "אני פה .אני פה ואני אחבק אותך ואף פעם לא אשאיר אותך לבד ".באותו רגע ידעתי שלעולם לא ארגיש אהובה יותר ,מוגנת יותר. אבל עברו שנתיים וקצת מאז אותו חלום ,ואני כבר ילדה גדולה וכבר לא יוצאת למחנות של הצופים .כי כשהייתי באותו מחנה קיץ ,באו וסיפרו לי שקרה משהו נורא .באו ואמרו שהייתה תאונה ושקרה משהו ואימא צריכה אותנו בבית .רק בדרך הביתה הבנתי מה היה אותו "משהו נורא" .אין לי אבא .קם בבוקר ,יצא לעבודה ולא חזר.
רנ"ג יצחק אלבז 05.07.2011בן 45בנופלו
אני רוצה לספר לך ,אבא ,את כל מה שקורה .אימא בסדר ,אודיה כבר סיימה יב' והתגייסה ,אליענה צוללת ועושה שנת שירות ,אני התקדמתי המון בנגינה -התחלתי לנגן על עוד כלים ולהתפתח ולנגן כל מיני שירים שאהבת ...אני מרגישה שזו עוד דרך שעוזרת לי להתמודד עם החוסר .אביתר, שהיה אז בן ,9גדל בלי אבא .כולנו מגוננות עליו ושומרות עליו מכל רע .הוא רוצה ללכת לאקדמיה בשנה הבאה ,נסיך קטן שלי גדל .מבחינתנו הוא עדיין ילד קטן .והוא יודע שאם היית פה ,היית מאושר בשבילו שיש לו כאלה שאיפות... יש 365ימים בשנה ,ומתוכם 364הם ימי זיכרון פרטיים שלנו .רק באחד מהם כל המדינה מרכינה ראש לאנשים שכבר לא אתנו. יש בקרים שבהם אני קמה ,מצפה להריח קפה או סיגריה ,או לשמוע פתאום את מירי מסיקה מהמחשב שלך ,בטוחה שזה גם יקרה ...ולרגע ,רק לרגע ,אתה עוד פה .רק לרגע אני שוכחת שאתה לא .רק לרגע ,עוד יש לי אבא.
אבישג אלבז ,בתו של יצחק אלבז שנפל בעת מילוי תפקידו
15
14
ׂ ִרים" | "מ ַב ְּש ַה ְּ
מרים אלון שוורצבוים
ׁשל אוֹגוּ ְסט. ָמים ַא ֲחרוֹנִ ים ֶ יִ ָמים ַח ִּמים - יִ ָמים ָקִׁשים - יִ ׁשה. ִמ ְל ֶח ֶמת ַה ַה ָּת ָ ׁש ָּבת. ַ ׁשל יוֹם ֻה ֶּל ֶדת. ַרנוּ ִמ ִּב ּלוּ י ֶ ָחז ְ ׁשׁש ִל ְבנֵנוּ ָע ִמיר ָחג ְַגנוּ ִּגיל ֵ ל-א ִביב. ׁשל ֵּת ָ ְּבגַן ַה ַח ּיוֹת ֶ ֻּלנוּ : ָהיִינוּ ִּכ ְמ ַעט כ ָּ ַאנִ י. ַחמו ִֹתי ו ֲ ְל ִדיםָ ,ח ִמי ו ֲ ַה ּי ָ ׂ ִרים" ִח ּכוּ ָלנוּ . "מ ַב ְּש ַה ְּ סגן בן עמי שוורצבוים, 23.08.1969בן 31בנופלו
ׁשה וּ ְמ ַת ְס ֵּכל. ַּת ְפ ִקיד ָק ֶ ִמ ְס ֵּכנִ ים... לֹא ָק ַל ְט ִּתי, לֹא ֶה ֱא ַמנְ ִּתי. ׂה ִלי ַקר. ַע ָש נֲ ִה ְת ַח ְל ִּתי ִל ְרעֹד. ָּכל ַה ּגוּ ף ָר ַטט ׁשעוֹת ׁש ְך ָ ְּב ֶמ ֶ ְללֹא ַה ְפ ָס ָקה. ׁשה. ַסנוּ ִל ְמ ִציאוּ ת ֲח ָד ָ נִ ְכנ ְ ַה ַח ּיִים ִק ְּבלוּ ַּת ְפנִ ית ֲעצוּ ָמה. ָהעו ָֹלם ִה ְפ ִסיק ִל ְפעֹל ֲעבוּ ר ַה ִּמְׁש ָּפ ָחה. ט-ל ַאט. ִמ ְת ַר ְּג ִלים ְל ַא ְ ַח ּיִים ְליַד ַה ַח ּיִים. ֵאין ְּב ֵר ָרה. ָהיָה...
זמן לא הופך למרחק |
עמית אלדר
לפני יותר מדור ,בשמים כחולים ללא עננים, בתאונת דרכים אווירית -נפל והפך לתמונה. בבוקר מוקדם נסע עם הווספה שלו לשדה דב, משם ל"עציון" ,לימי קרב .נתי התעורר בבוקר כדי לעשות את שאהבה נפשו מכול ואת מה שהתאים לו באותו זמן. באותו בוקר השמים הכחולים לא חייכו אליו - הוא טס אל תוכם ולא שב. ומאז .הוא ארוז מלוא קומתו בכיס פנימי קטן קרוב ללבי .ובאמת ,אין יום שעובר בלי לחוש אותו .אני מנסה להיפרד ממנו ,אבל משאירה אותו אתי .הוא צעיר וחתיך -אני כבר לא .אני לא יכולה להרפות ממנו ,כי הוא כל מה שאין לי עוד .לפעמים זה מרגיע .אני יודעת בוודאות שהוא ימות רק אתי .השנים עוברות ,ותרמיל הזיכרונות "עוקץ" ומכאיב .הכיס הפנימי משמיע את קולו ,את דעתו ,ואז הדמעות נוזלות ,כאילו מת אתמול ,מעיין הקושי לחשוב אותו לא פוסק מנבוע. הצער שלי אנונימי ,כבד ושקט -הוא כלוא בתוכי עד שאיני מסוגלת להישיר אליו מבט ולשוחח עמו .רק לאחרונה ,אני יכולה קצת ובעדינות להתבונן אל האיש שלי ולראות מה באמת הוא אנחנו -הפסדנו :את לידת בננו ,את אהבתנו,את משפחותינו ...את העתיד המשותף שלנו. מותו בא לו פתע ,באמצע המון דברים מרתקים שעשייתם רק החלה .כל כך פתע שלא נשאר ממנו דבר .אני רוצה להאמין שהוא לא הספיק לכאוב ולא להבין שהוא עוזב אותי ופתאום
רב סרן נתי אלדר, 15.01.1980בן 25בנופלו התרסק באוויר ולא היה. נתי לא היה בחור שכתב שירי אהבה שאפשר להלחין ולהשמיע ברדיו ,הוא לא צייר ציורים שאפשר לתלותם על הקיר ,לא כתב ספרים ולא מאמרים .הוא היה בחור שקט ונעים ,הוא היה איש "נקי" שאהב אותי את משפחתו ואת החתולים שלו .הוא אהב "לעשות שוק" ,לבשל, לכתוב לי מכתבים מרגיעים ולהקשיב למוזיקה. הוא אהב לצלם ,לחלום ,לצלול ולטייל .הוא לא היה איש של ריב ומדון ולא איש של קנאה וחשבונות .הוא היה הוא " -לב על רגליים", אדם בעל עקרונות ואתגרים .איש אמיץ שצפה לעצמו קריירה ביטחונית .נתי השאיר אחריו את אישיותו ,את טוב לבו ועקשנותו ,את אהבותיו ולמזלי גם את הגנטיקה שלו .ספירלת החיים - הטוב והרע ,העצוב והשמח ,המזל וחוסר המזל, הבריאות והחולי ,השתיקה והמלל הם הריטואל המלווה שלי ,והוא נמצא שם ללא מילים. אני יודעת שמאותו בוקר שום דבר לא אותו הדבר. יקירי ,זמן לא הופך למרחק. אני אוהבת אותך כל כך.
מרים אלון שוורצבוים ,אלמנתו של בן עמי שוורצבוים שנפל בהתפוצצות מוקש בגשר דמיה
עמית אלדר ,אלמנתו של נתי אלדר שנפל בטיסת אימונים
17
16
ֲחלו ִֹמי |
זמירה גוטליב לפידות
יקה, ִיתי נִ ְפ ֶר ֶדת ִמ ְּמ ָך ִּבנְִׁש ָ לוּ ָיכ ְֹל ִּתי ָהי ִ ַאנִ י ַרק ְל ַד ָּקה נו ַֹכ ְח ִּתי ִּכי ְלעו ָֹלם לֹא י ְִק ֶרה ו ֲ נְִׁש ַא ְר ִּתי ֲעצוּ ָבה .וּ ְב ִל ִּבי ָמ ֵלא ַע ְצבוּ ת, ֲאנִ י או ְֹת ָך לֹא אוּ ַכל ִל ְראוֹת יו ֵֹתר.
אלוף משנה יוסף ("ג'ו") אלון, 01.07.1973בן 44בנופלו
ׁש ִּתזְ ַרח ַּב ִּמזְ ָרח ׁש ֶמׁש ֶ לֹא ּתוּ ַכל ִל ְראוֹת ֶאת ַה ֶּ אוֹ ִּתְׁש ַקע ַּב ַּמ ֲע ָרב וְ לֹא ִל ְהיוֹת ָאב. ׁש ֲאנִ י ְרחו ָֹקה, ַאל ַּת ְחׁשֹב ֶ ַע ּגוּ ִעים ֶל ָע ָבר ֵש ּג ְ ּבו ָֹטה וְ ֵכנָה .וְ יׁ ׁש ֲאנִ י ָּכאן ִא ְּת ָך ָעמֹק ְּב ִל ִּבי ִלזְ ּכֹר ֶ ֵש ִּבי ַא ֲה ָבה ְּפׁשוּ ָטה ַסוּ ְל ָה ִבין או ִֹתיִ ,לי ָא ַמ ְר ָּת ָּת ִמיד ִּכי "יׁ ָא ּנָא נ ּ ׁשאוֹתוֹ לֹא ֶאְׁש ַּכח ׁש ֲאנִ י יָכוֹל ָל ֵתת" .נְִׁש ַאר זִ ָּכרוֹן ֶ זֶה ַמה ֶּ ׁש ְּמפו ֵֹצץ ִּב ְפנִ ים ׁשל ָּבלוֹן ְּב ִלי ֲאוִ יר ֶ ַעד סוֹף ַח ּיַיָ ,העו ָֹלם סוּ ג ֶ סמל עמיקם (עמי) גוטליב, 18.10.1973בן 25בנופלו
ׁש ַמיִם ׁש ֲע ֵרי ָ ָסיםִ ,ל ְפ ּת ַֹח ַ וְ ָה ֵעי ַניִם ְמ ִאירוֹת ְּכמוֹ ָּפנ ִ ׁשה ִהיא ַּב ֲחלו ִֹמי ִּב ְל ַבדְ ,מ ַח ָּכה ִל ְחיוֹת ִא ְּת ָך ֵמ ַה ְת ָח ָלה ַּב ָּק ָ
ַא ָּבא |
דליה גולדמן
יחה יח ַה ְּפ ִר ָ ְּב ֵלב ַה ַּפ ְר ֵּד ִסיםֲ ,אנִ י זו ֶֹכ ֶרת ֶאת ֵר ַ יחנִ ית וְ ִח ּבוּ ק ַא ֲה ַבת ַח ּיִים, יקה ָה ֵר ָ וּ בוֹא ַה ְּנִׁש ָ ֶע ַל ְמ ָּת ֵמ ָהעו ָֹלם, וּ ִפ ְתאוֹם נ ֱ ַמ ְל ָא ְך ָק ָרא ְּבִׁש ְמ ָך וְ ָל ַקח או ְֹת ָך ׁשם וְ הו ִֹתיר או ִֹתי ּפֹה, ַל ְּמרו ִֹמים ֵאי ָ ׁש ֲאנִ י רו ָֹצה ִל ְראוֹת או ְֹת ָך ִּב ְמ ַעטַ ,רק ׁש ְב ִּתי ֶ ָח ַ יקה ַרק ְל ַד ָּקה ִּב ְל ַבד לוּ ָיכ ְֹל ִּתי ְל ִה ָּפ ֵרד ִמ ְּמ ָך ִּבנְִׁש ָ
ׁש ָעזַב ֶאת ִא ִּמי ַא ֲחיו ַֹתי ישי ַה ְּפ ָר ִטי ֶ / ׁש ִּלי ָה ִא ִׁ ׁשם ָּכ ֵא ֶּלה ְׁש ַניִם /זֶה ֶ ֵש ִלי ָ ׁש ַמיִם /יׁ ׁש ַּב ָּ הוֹי ָא ִבי ֶ ׁש ָע ְב ָרהָ /ע ְברוּ ׁשנָה ֶ ֻּלם ַ /ה ּגָדוֹלַ ,הנּ ו ָֹרא ֲ /א ִבי ָהעו ָֹלם ַה ּטוֹב וְ ָה ַרעִ /מי ָא ְמ ָרה ַּב ָּ ׁשל כ ָּ וְ או ִֹתי /וְ זֶה ֶ ׁש ִּלי ׁש ַמיִם /זֶה ֶ ׁש ַּב ָּ ה/כן ָא ִבי ֶ ים?/ש ֲא ָלה וְ ָת ֲה ָתה/אוֹי ַּכ ָּמה ָט ֲע ָת ֵּ ׁ ָ יך ֲע ַדיִן ִמ ְת ַע ִּנ ׁשנִ יםֵ /א ְ ָח ְלפוּ ַה ְר ֵּבה ָ ים./ה ְּכ ֵאב לֹא ָעזַב/לֹא ַ ים/ע ַדיִן ִמ ְת ַע ִּנ ׁשנִ ֲ ׁש ָעזַב ֶאת ִא ִּמי ַא ֲחיו ַֹתי וְ או ִֹתיּ /גַם ְל ַא ַחר ָ ישיַ ,ה ְּפ ָר ִטיֶ / ָה ִא ִׁ ָדלוּ ַ /ח ּיָלוֹתַּ ,ת ְל ִמידוֹת, יך ּג ְ יך ְּבנו ֶֹת ָ ָד ְע ָּת לוּ ֵ /א ְ יש ַּב ִח ָּסרוֹן ַעד יו ֵֹמנוּ ָה ַא ֲחרוֹן /.לוּ י ַ ַר ִּג ׁ ׁשו/וְ נ ְ ָאז,לֹא ַע ְכ ָ ׁשרְ /ל ָת ֵאר יך ֶא ְפ ָ ׁש ָעהֵ /א ְ ׁש ָעה ָ ׂ ְמחוּ ָ /עלוּ וּ ָפ ְרחוּ /יוֹם יוֹם ָ ַט ּיָלוֹתּ ,גַם ַּכ ּלוֹתְ /,ל ִא ָּמהוֹת ָה ְפכוּ ַּ /כ ָּמה ָש ׂ ְמ ָחה ָּ /כל או ָֹתן יך ָּ /ת ֵאר ְל ַע ְצ ְמ ָךִ /ר ְג ֵעי ֶע ֶצב ִר ְג ֵעי ִש ׁש ָּכל זֶה ִּב ְל ָע ֶד ָ ׁש ָע ַברָּ /ת ֵאר ְל ַע ְצ ְמ ָךֶ / ֶאת ֶ ׁש ַמיִם/ ׁש ַּב ָּ ַחנוּ ּבוֹכוֹתּ /בוֹכוֹתְ ,מ ַב ּכוֹת./הוֹי ָא ִבי ֶ ֻכוֹת /וְ אנ ְ ׁשנִ ים ֲאר ּ ֻכוֹתָ / ׁשנִ ים ֲאר ּ ֻכוֹתָ / ׁשנִ ים ֲאר ּ ָ ֹש ָּבנוֹת ִּג ְּד ָלה ִט ְּפ ָלה ִט ְּפ ָחהְּ /ב ִר ְג ֵעי ׁשלוׁ ֻּלםַ /ה ּגָדוֹלַ ,הנּ ו ָֹראֲ /א ִבי ָהעו ָֹלםַ /ה ּטוֹב וְ ָה ַרעָ / ׁשל כ ָּ זֶה ֶ ָקה וְ ַא ֶח ֶרת/ ֶה ֶד ֶרתֲ /חז ָ ׁשה נ ֱ ִמ ָצאִ /א ָּ ׁשת ַחיִל ִמי י ְ ַע ָר ָצה ֵ /א ֶ ׁשה ֻמ ְפ ָל ָאהָ /חרוּ ָצה ,נ ֲ ׂ ְמ ָחהִ /א ָּ ֶע ֶצב וְ ִש ׁש ְּב ִדידוּ ת וּ ַמ ְכאוֹבָ /ל ּה ׁשה ַה ֻּמ ְפ ָל ָאהֶ / ׁש ַה ּכֹל ִּבזְ כוּ ָת ּה?ַ /מה ָּפְׁש ָעה וּ ֶמה ָח ְט ָאהָ /ה ִא ָּ ַה ּיו ֵֹד ַע ַא ָּתה ֶ / ָת ָּת ָלרֹב?/ נַ ֻלנוּ ׁשה ָה ֲאהוּ ָבה /וּ ְלכ ָּ ַחתָ /ל ִא ָּ ׁש ְלוָהְּ /ב ִריאוּ ת וְ נ ַ ָדיִםְ /ק ָצת ַ ׂוֹת י ַ ׁש ַמיִםִּ /ב ְת ִח ּנָה ְּפרוּ ש ׁש ַּב ָּ ָל ֵכן ָאבוֹת ֶ ָּכאן ִמ ַּת ַחת.
זמירה גוטליב לפידות ,אלמנתו של עמיקם (עמי) גוטליב שנפל במלחמת יום כיפור
דליה גולדמן ,בתו של יוסף ("ג'ו" ) אלון שנפל במילוי תפקידו
19
18
ׁשנָה ָע ְברוּ | ַא ְר ָּב ִעים ָ
סמ"ר איתן גל, 19.10.1973בן 25בנופלו
דבורה גל מנור
ְּכ ִא ּלוּ ָהיָה זֶה ֶא ְתמוֹל ת-תו ָֹרה... ׂ ְמ ַח ּ ֶע ֶרב ִש יע ַ -ח ּיָל ֵמ ַה ְּק ָרב יתן מו ִֹפ ַ ֵא ָ ֻקן ְמ ֻא ָּבק ְמז ָּ ׂ ִּגיא ֶּבן ַהִ 3-מ ְס ַּת ֵּכל ּתו ֶֹהה וּ פו ֵֹרץ ְּב ֶב ִכי ַש ִמי זֶה? ַה ַּמ ְר ִעיף ָע ָליו נְִׁשיקוֹת וְ ִח ּבוּ ִקים? ְל ַאט ַה ֶּק ַרח ַמ ְפִׁשיר ׂ ִּגיא צו ֵֹהל יתן ִמ ְת ַק ֵּל ַח ַ -ש ֵא ָ ַא ָּבא ָחזַר ַא ָּבא ָחזַר.... יטה וְ תו ָֹהה ילי ַּבת ַהֳ 7-ח ָדִׁשים ַמ ִּב ָ נִ ִ ַה ִה ְת ַר ֲחֻׁש ּיוֹת ִּב ְל ִּתי מוּ ָבנוֹת..... ׁשעוֹת ׁשל ָ 12 ְתה זוֹ ַאְׁש ָליָה ֶ ָהי ָ ָדים - ְל ָמ ֳח ָרת ָ -א ִביו ֶה ְחזִ יר אוֹתוֹ ַל ַּטנְ ִקים ַה ְּמז ֻּו ִ יאה ְליוֹם ַה ָּמ ֳח ָרת, ִל ְק ַראת ַה ּי ְִצ ָ ַל ַח ֶאת זְ ָקנוֹ, יתן ְמג ֵּ ֵא ָ ֲח ֵב ָריו ׁשו ֲֹא ִלים ַמ ּדוּ ַע ֲה ֵרי ִה ְב ַט ְח ָּת - יצד אוּ ַכל ַל ַח ַעד סוֹף ַה ִּמ ְל ָח ָמהֵּ .כ ַ לֹא ְל ִה ְת ּג ֵּ ׂוֹת זֹאת? ַל ֲעש ֻקן..... ׂ ִּגיא לֹא ִה ִּכיר או ִֹתי ְמז ָּ ְּבנִ י ַש
יתן ָחזַר ְּבאוֹתוֹ ֶע ֶרב ֵא ָ ׁש ֲא ָלה אוֹתוֹ ִא ּמוֹ ָ ִּבְׁש ִביל ָמה ַה ִּמ ְל ָח ָמה ַהזֹּאת? וְ הוּ א ָענָהְּ ,כ ֵדי ְל ַדי לֹא י ְִצ ָט ְרכוּ ָל ֶל ֶכת ַל ָּצ ָבא וּ ְל ִה ָּל ֵחם, ׁש ּי ָ ֶ יקה ִל ְהיוֹת ְק ִצינָה ַּב ָּצ ָבא ילי ִה ְס ִּפ ָ נִ ִ ׂ ִּגיא נִ ְל ַחם ְּכ ָבר ְּב ַכ ָּמה ִמ ְל ָחמוֹת - ַש ֶה ְרגוּ ֵמ ָאז ֲהמוֹנִ ים ׁשנָה -נ ֶ ָע ְברוּ ָ 40
ׁ ְל ַמ ַען אוֹתוֹ ָ ׁש ֲע ַדיִן הוּ א ַרק שלוֹם ֶ ַּב ֲחלוֹם.....
דבורה גל מנור ,אלמנתו של איתן גל שנפל במלחמת יום כיפור
להיות בת לאב שנפל |
אסתר גרוסמן בר און
כבת לאב שנהרג בחטיבה 7במבצע קדש בהיותי תינוקת בת שנה ,ולסב שנהרג במלחמת השחרור ,בחרתי לשתף אתכם במסכת חיי בצל "אב גיבור": להיות בת לאב שנפל זה לשמוע שאבא שלך היה גיבור ,אבל בתכל'ס אין לך אבא! זה לומר בין מילותייך הראשונות את המילה "אבא" ולא להבין שלא תוכלי להשתמש בה כלל .לא תוכלי לשיר" :אבא שלי הוא הכי בעולם ,"...גם אם הבטיח לי שהוא רק שלי (כמילות השיר). להיות נכדה לסבא וסבתא שבנם נפל זה לראות ולחוש את אהבתם ל"מזכרת שנותרה בצלמו" ולהבחין בצער העמוק הניבט מעיניהם .זה להתבונן באחים של אבא ,בדודים האהובים, ולתהות ,האם גם אבא שלי היה כזה? ולהבין מה הפסדתי. להיות בת לאב שנפל זה לשיר בטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל את השירים ,ולדקלם דקלומים ,לומר "יזכור עם ישראל את בניו ואת בנותיו ,"...ולדעת שאני מדקלמת על אבא שלי. להיות בת לאימא שהתאלמנה מבעלה ,שהיא עצמה בת יתומה לאביה שנהרג במלחמה הקודמת ,זה לראות אותה מנסה לשקם את חייה תוך כדי המסר" :אין כמו אהבה ראשונה זה כבר לא יהיה אותו הדבר" ולהבין ששתינונותרנו יתומות. להיות חיילת בצה"ל ולהתבונן בתמונות זה לראות את אבי ואותי בזהות דומה -איזו גאווה! להיות מתחת לחופה ,בלי האב שנפל -זה לחשוב מי ראוי להובילך לחופתך? זה לבחור רב צבאי כדי לשמור על הזהות ועל המסגרת.
רב סמל יהושע (טולה) סגל 01.11.1956בן 23בנופלו
להיות בת לחיל שנפל -זה לקראת הלידה - לדעת בוודאות איזה שם תתני לבנך בכורך .זה לשמוע מאמך ביציאה מחדר הלידה" :הנה נולד לך טולה קטן" .זה להבין שגם לילדי לא יהיה סבא ,מפנק ,מספר סיפורים ,לוקח לטיולים וקונה מתנות. והנה את מתחילה להיות יותר מבוגרת מאביך הכיצד?להיות בת בוגרת לאב שנפל זה לנסות לאסוף ולבנות את דמותו דרך התמונות והסיפורים לסיפור כל כך קצר ,כל כך קטוע! זה לשמוע את המוטו החוזר" :לא בגלל שהוא איננו אני אומר זאת ,הוא היה הכי אהוב ,הכי ספורטאי ,הכי מנהיג ,הכי ...הכי חסר! ללא ספק ,היעדרו של אבי מחיי עיצבה את דרכי והשפיעה על גורלי.
אסתר גרוסמן בר און ,בתו של יהושע (טולה) סגל שנפל במבצע קדש
21
20
'לה | י ְִצ ָח ְק ֶ
רב סרן יצחק דגן 30.05.1969בן 28בנופלו
אליה דגן ,אלמנתו של יצחק דגן שנפל במלחמת ההתשה
אליה דגן
ׁש ִּד ְּברוּ ַא ֲה ָבה, ֻקוֹת ֶ ָה ֵעי ַניִם ַה ְּיר ּ ׂ ָפם ַהְּׁש ַח ְר ַחר ַה ָּש ׁש ִה ְס ִּתיר וְ ִג ָּלה ִחיּוּ ִכים ְצחו ֵֹרי ִׁש ַּניִם, ֶ ַה ְּכ ֵת ַפיִם ַה ֲחסוֹנוֹת ַפִׁשי ַה ֲחרוּ ָכה, ִמְׁש ֶענֶת ְלנ ְ ר ַֹחב ִל ּבוֹ ׁש ֶה ֱענִ יק ַא ֲה ָבה, ֶ ׁש ָּלנוּ ַא ֲה ָבה ֶ ירה, ַא ֲה ָבה ְצ ִע ָ ַאהוּ ָב ּה ָבל ִלי ו ֲ ַא ֲה ַבת ָאנ ֶּ ׁש ִּנ ְל ְק ָחה ִמ ֶּמ ִּני ַא ֲה ָבה ֶ ימי ַה ְּת ָע ָלה ְליַד ֵמ ֵ ֵּבין חוֹלוֹת ַה ִּמ ְד ָּבר ְּבתו ְֹך ַר ַעׁש רו ִֹבים וְ תו ָֹת ִחים ׁש ְלְׁש ָלאוֹת ַטנְ ִקים חו ְֹרקוֹת. וְ ַ
סמל זכריה(ג'קי) הראל ג'יבלי, ,04.11.1974בן 31בנופלו
ַה ָּמוֶת ְּכ ָבר ָעיֵף ֵמ ִא ָּתנוּ | ַה ָּמוֶת ְּכ ָבר ָעיֵף ֵמ ִא ָּתנוּ . ֹש ֵאינָם ִמ ְת ַחְּׁש ִבים ְּבנֵי ֱאנוׁ ֶא ָל ִצים ׁשר נ ֱ ְּב ֵא ֶּלה ֲא ֶ יהם. ֶׂ ׂאת ְּבתו ְֹצאוֹת ַמ ֲע ֵש ָל ֵש ַל ָּמוֶת ֵאין עוֹד ּכו ַֹח הוּ א ָר ָאה ְּכ ָבר ֶאת ַה ּכֹל. ֹש חוְֹׁש ִבים ִּכי מו ַֹח ְּבנֵי ֱאנוׁ הוּ א ְּכ ִלי ְל ַהְׁש ָמ ָדה וּ ָמדוֹן. יב ִרים ׁשפוּ ף וְ ִג ֵּבן וְ ַרף ֵא ָ ָ ׁשמוֹת הוּ א ְּכמוֹ ַעל ַמ ּסו ַֹע ׂא נְ ָ נוֹ ֵש ידית וּ ֵמ ָה ַא ְס ְט ָר ֶט ְגיָה ָה ֲע ִת ִ ָהיָה ָח ֵפץ ְמאוֹד ִל ְבר ַֹח. ׂפוֹת הוּ א ֵמ ִבין ַה ְר ֵּבה ָש וְ ַק ּיָם ְּכ ֵדי או ָֹתנוּ ְל ַר ּצוֹת ַפִׁשית ַא ְך ֶאת נָכוּ ֵתנוּ ַה ּנ ְ ׁשה לוֹ ְל ָה ִבין ְמאוֹד. ָק ֶ ְמ ַב ִּכים ֶאת ֵמ ֵתינוּ ׁש ָּבא וּ ְמ ַק ְּל ִלים אוֹתוֹ ֶ ַא ְך ְמ ַח ְּז ִקים ֶאת ַמנְ ִהיגֵינוּ וְ קו ְֹר ִאים ֶאל ִמ ְל ָח ָמה.
ניבה הראל
ַה ָּמוֶת ְּכ ָבר נו ַֹאׁש ֵמ ִא ָּתנוּ ׂ ָחק הוּ א ְּב ַס ְך ַה ּכֹל ֶע ֶבד ַּב ִּמ ְש ׁש ֵרת ְּכ ֵצל ַא ֲח ֵרינוּ ְמ ָ ׁש ְח ָמט. או ֵֹסף ֲח ָל ִלים ְּבלוּ ַח ַה ַּ ִל ְפ ָע ִמים הוּ א רו ֶֹצה ָלמוּ ת ָלעוּ ף ָח ְפִׁשי ֵמעֹל ָמרוּ ֵתנוּ ֵאינוֹ רו ֶֹאה מו ָֹצא ַא ֵחר ידנוּ . ֵאינוֹ רו ֶֹצה ֵח ֶלק ַּב ֲע ִת ֵ ָל ַחׁש ִלי ֶא ְתמוֹל ְּבקוֹל ָחנוּ ק ֹשֵ ,אין ָל ֶכם ֵלב "א ֶּתם ְּבנֵי ֱאנוׁ ַ ׁש ֲעׁשוּ ַע. ְתה ַ ְמ ַד ְּב ִרים ִמ ְל ָח ָמה ְּכמוֹ ָהי ָ יכם ְּב ִה ּגָיוֹן חו ָֹלנִ י עו ְֹט ִפים ִא ְמרו ֵֹת ֶ יה ְּכמוֹ ְׁש ַכ ְח ֶּתם ָמ ֵהם ּתו ְֹצאו ֶֹת ָ ַעזוּ ַע. ְּכמוֹ ְׁש ַכ ְח ֶּתם ַה ּז ֲ נִ ְמ ַאס ִלי ִמ ֶּכם!!!" ָּכ ְך ָא ַמר וְ ָה ַל ְך ְּביו ְֹדעוֹ ִּכי ַמ ָּמׁשֲ ,א ָבל ַמ ָּמׁש עוֹד ְמ ַעט ֵא ֵלץ ֶאל ֲעבו ָֹדתוֹ ַל ְחזֹר יָ וּ ְליֵאוּׁשוֹ ָה ַרב לֹא ָהיָה ִלי ָמזוֹר.
ניבה הראל ,בתו של זכריה הראל שנפל בעת מילוי תפקידו
23
22
בפינה הכי שקטה |
שלי יצחקי
בפינה הכי שקטה הוא גר ,איפה שאפשר לשמוע מעוף עדין של ציפור, ולצפות בשמש ברגעים הבודדים האלה כשהיא נפרדת מהשמים היישר אל תוך המים. בפאתי העיר הוא גר ,בבית עשוי אבן ,עם פרחים ושלט ,באזור מוצל. לא רחוק הוא גר ,במקום שלא הוא בחר. אני עדיין עוברת ליד די הרבה אבל לא מתקשרת לשאול אם אפשר לקפוץ לביקור או לקפה. לרוב אנחנו מדברים בשקט .אני בעיקר מדברת ,והוא נותן לי סימן קטן כזה שהוא מקשיב. אני לא צריכה יותר ,אבל אולי בעצם כן. השקט בבית החדש הזה ניכר גם עליו. ובכל בוקר באוטובוס ,אני עוברת ליד הבית החדש הזה שלו ,עם האבן הגדולה והפרחים הצבעוניים .ויש שם מין שקט כזה ,למרות שגרים שם הרבה אנשים. ליד הכביש הישן הוא גר ,בין הים הכחול למרגלות ההר ,והכביש מתפתל בין הבתים כמו הלב שלי. הוא עזב מיד ,בלי לקחת את החפצים שלו ,ועבר לגור לא רחוק. הוא השאיר בגדים ,כיסא ,ובעיקר את הריח שלו, סבון מעורבב עם משהו מתוק. ליד היציאה מהעיר הוא גר ,במרחק הליכה מהבית שלנו. לא יודעת לספר במרחק כמה צעדים ,כי בדרך אני בכלל סופרת פעימות לב ,חסרות. שם הוא גר ,במקום זר אך מוכר ,אפרורי אבל עם צבע. לא מספר אם טוב לו או אם הוא מתגעגע. ובכל פעם שהאוטובוס עובר ,אני תוהה למה בכלל עבר ולמה הוא לא חוזר.
צבי יצחקי, 24.08.2009בן 57במותו
וגם בתוך הלב שלי הוא גר ,שמרתי לו שם חדר. אבל יש לו נטייה להתפרס גם על כל החדרים האחרים ,וזה בסדר. נכנס ,מניח מפתחות רכב במטבח על העיתון, מדליק את הבוילר באמבטיה ומשאיר את התיק בסלון. מחליף חולצה בחדר השינה ומדליק איזו סיגריה על המדרגות בגינה. הוא משאיר צעדים אחריו ,סימנים של היה ,כוס קפה בכיור ,מגבת רטובה על חבל תלייה. חולצת כותנה מקומטת על קצה של מיטה ישנה ,בדל סיגריה במאפרה לבנה. הוא משאיר סימנים שאני לא טורחת כלל לנקות, בכל חדר בלב שלי ,סימנים ושריטות. מעבר לשער חורק ,עם שלט בוהק ,שם הוא גר כבר כמה זמן. ואני ממשיכה לעבור שם עם האוטובוס ולחשוב כמה זמן הוא לא לידי. והאוטובוס עוצר בתחנה ובעוד תחנה ,וגם איפה שהוא גר ,בשכונה הלבנה. בשכונה של אבן ופרחים ,וחומה ושלט, כזו שלא צריך להודיע כשבאים או לדפוק על הדלת. שכונה שבה השכנים שקטים והימים מתים, וגם להפך.
שלי יצחקי ,בתו של צבי יצחקי שנפצע בעת שרותו ונפטר כתוצאה מפציעתו
25
24
לאבא |
עידו מאיר כהן, 22.12.2010בן 43במותו
שירה כהן בת העשר
לאבא ,היית האבא הכי טוב בעולם. למרות שאני מתחילה לשכוח אותך ,אני זוכרת דברים ,כמו שהיית האבא הכי טוב שאני רק יכולה לדמיין. יש רגעים שאני עצובה וחושבת איך הרגע הזה יכול היה להיות אילו אתה היית בו. ויש רגעים שאני שמחה וחושבת שאולי ככה טוב לך ,בלי כל הכאב שהיה לך. שבעה ימים אחרי שנפטרת הגעתי לבית הספר ושאלו אותי איך אני .עניתי שאני בסדר ,אבל אני לא .נשאר בי הכאב הזה ,הכאב הזה שלא יכול לעזוב ,שנשאר בלב וצובט אותך. וגם היום אני עדיין עם הכאב הזה ,ותוהה אם הוא אי פעם יעזוב אותי? כל כך הרבה דברים השתנו מאז שנפטרת ,אבל גם הרבה דברים נשארו כמו שהם. עברו שלוש שנים מאז שנפטרת ,ועדיין ממשיכים לשאול אותי שאלות כאילו זה קרה אתמול .לפעמים זה מעייף שאנשים שלא הכרת שואלים אותי את השאלות האלה ,כי עברו שלוש שנים .ולפעמים זה בא עם הרגשה טובה ,כי לדעת שיש אנשים שדואגים לך זה טוב תמיד. משרד הביטחון עוזר לנו בכל מיני דברים. לרוני ולגל יש את עוצמה ,ולי יש את אימא שאני תמיד יכולה לבוא אליה ולדבר איתה. ולאימא בעיקר יש פסיכולוגית מדהימה ,שגם אנחנו לפעמים באות אליה. אז אבא ,אני תמיד אוהב אותך ולא אשכח אותך. אוהבת אותך הכי בעולם ,שירה
שירה כהן ,בתו של עידו מאיר כהן שנפטר לאחר השירות עקב נכותו
עברו 3שנים |
גל כהן בת השלוש עשרה וחצי
עברו כבר שלוש שנים ,שלושים ושישה חודשים, מאה חמישים ושישה שבועות ,אלף תשעים וחמישה ימים מאז שנפטרת ,אבל מי סופר ...כל כך הרבה זמן עבר ,אבל עכשיו ,בניגוד לשנים אחרות ,אני יכולה לדמיין איך עוד שנה עוברת בלעדיך ,ואחרי זה עוד שנה ועוד שנה ...לקח לי שלוש שנים לעכל את זה .התחלתי לשכוח את הקול שלך ,את הגובה שלך ,את ההתנהגות שלך .התחלתי לשכוח אותך ...אני חושבת עליך בכל יום ,וכל דבר קטן מזכיר לי אותך ,אבל אני כבר מתחילה לשכוח את מי שהיית .כל הטיולים שארגנת והדברים שעשינו נראים לי כאילו התרחשו לפני מיליון שנה .לא מבחינת זמן .מבחינת מי שהיינו .יש רגעים שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר .שאני חייבת לראות אותך ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך ,כמה שאני מתגעגעת אליך וכמה אני שמחה שהיו לי 10 שנים להיות איתך ,למרות שלא ניצלתי אותם מספיק טוב .בכל דבר קטן שקורה אני חושבת עליך ומה אתה היית עושה אם היית פה עכשיו, או מה היה קורה אם היית פה עכשיו ,ואני מצטערת על כך שלא ניצלתי את הזמן שהיה לי איתך בשביל להגיד לך את כל הדברים האלו. היית אבא מדהים .אני כל כך אוהבת אותך. לימדת אותי הרבה דברים :לימדת אותי לאהוב ולרצות לצלול ,לימדת אותי לאהוב לטייל, לימדת אותי לאהוב חיות ,לימדת אותי לטפס על סלעים ,לימדת אותי הרבה דברים ,ואני לא אכתוב את הכול עכשיו .תמיד הלכתי אליך בכל פעם שהייתי צריכה מישהו לדבר איתו .באמת הרגשתי שהייתי חשובה לך .ועכשיו ,אחרי שלוש שנים ,אני במצב אחר לגמרי .התבגרתי יותר בגלל שנפטרת .הבנתי באמת מה המשמעות של המוות. כולם חושבים שהם מבינים .גם אני חשבתי שאני מבינה לפני שנפטרת .אבל לא באמת מבינים עד שזה קורה למישהו שהיה קרוב אלינו.
אבא ,אני כל כך מתגעגעת אליך ,אני אפילו לא יכולה לתאר כמה אני מתגעגעת אליך ,ואתה כל כך חסר לי בכל פעם שאני רבה עם מישהו ,בכל פעם שאני מכינה פנקיקים ונזכרת איך הייתי עושה אותם איתך והיית אומר שאנחנו צוות מעולה ,בכל פעם שאני מכינה שיעורים ,בכל פעם שאני סתם צריכה לחבק מישהו -מישהו שאני מתגעגעת אליו. אני כל כך עצובה כשאני מבינה שבעצם לא באמת הכרתי אותך ,וגם אתה לא באמת הכרת אותי .אהבתי אותך כמו שבת אמורה לאהוב את אבא שלה ואפילו יותר מזה ,אבל לא באמת דיברנו על דברים כמו איך הייתה הילדות שלך, אילו חברים שלך הם הכי טובים ,איזו חיה אתה הכי אוהב ,התחביבים שלך ,אבל לא אלה שכולם מכירים ,אלא סתם תחביבים .אני יודעת שעכשיו הייתי שואלת אותך מיליוני שאלות ,על הרבה נושאים. אבא ,אתה בכלל לא יודע מי אני עכשיו .אתה לא יכול לראות אותי ,להתגאות בי ,אתה לא יכול. כי אני לא מאמינה שאתה וכל האחרים שמתו, כולכם יושבים בשמים למעלה ,וכל אחד מסתכל על המשפחה שלו .אני כבר לא מאמינה בזה .אני לא מאמינה שקורה משהו אחרי שמתים .אבל אני בכל זאת כותבת לך ובכל זאת אני מדמיינת שאתה כל הזמן כאן לידי. אבא ,אני ממש אוהבת אותך ,והמשאלה הכי גדולה שלי היא שיהיו לי לפחות חמש דקות כדי באמת להיפרד ממך .ולדבר איתך על כל הנושאים שבעולם .ושתראה איך השתניתי ,ואני אראה איך אתה בכלל לא השתנית ונשארת אותו אבא שכל כך אהבתי .אז תודה לך ,אבא, שהיית האבא הכי מדהים שיכול להיות לי. באהבה ענקית,
גל כהן ,בתו של עידו מאיר כהן שנפטר לאחר השירות עקב נכותו
27
26
יעה | ׁשוּב ַּב ְּנ ִס ָ
עמר מרום
ַה ְּד ָמעוֹת זו ְֹלגוֹת ַעל ַה ַח ּלוֹן, וּ ְב ָכל ִּד ְמ ָעה זִ ָּכרוֹן. ְּב ָכל ִּד ְמ ָעה ַ -א ָּבא. ׂ ְמ ִּתי ִלי ִּב ְכ ִלי ִּכ ְמ ַעט וְ ָת ַפ ְס ִּתי ִמ ְס ַּפר ְּד ָמעוֹת וְ ַש ָק ָטןָ ,קרוֹב ַל ֵּלב. ִּכ ְמ ַעט וְ ָהיָה ִלי ְמ ַעט ַ -א ָּבא. ֻוים ְּבזִ ְכרוֹנוֹת. ֵע ִצים ְסבוּ ִכים ְמל ִּ וְ ַה ּכֹל ְּבתו ְֹך ֲע ָר ֶפל ָּכ ֵבד ַ -א ָּבא.
סגן אלוף מרדכי (מוטקה) ברמור בישבין, 15.10.1969בן 45בנופלו
ֵע ְּב ִדיּוּ ק. ׁש ּפוֹג ַ וּ ָב ָרק ֶ
רוני (רחמים) מרום, 31.07.1997בן 38בנופלו
ַער. ַערְּ .ב ֵלב ַה ּי ַ ְּב ִדיּוּ ק ַּב ּי ַ ְּב ִדיּוּ ק ְּב ָך ַ -א ָּבא. ׁשהו ֵֹפ ְך ֶאת ַה ָּירֹק ְל ִריק. ָּב ָרק ֶ ׁש ָּמ ֵלא ְּב ָכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ְּכ ֵאב. ִריק ֶ ֻוֶה ְּב ָכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ַּכ ַעס. ׁש ְּמל ּ ִריק ֶ ׁש ְּס ִביבוֹ ח ֶֹסר ָרצוֹן ְל ַהְׁש ִליםְ ,ל ִה ְת ַּב ּגֵר, ִריק ֶ ְל ֵה ָרגַע. ֻּלוֹ ַּפ ַחד ּגָדוֹל ְל ַא ֵּבד. ׁשכ ּ ִריק ֶ ׁש ּלֹא י ְִהיֶה עוֹד. ַּפ ַחד ֶ ָמר. ׁש ּי ִּג ֵ ַּפ ַחד ֶ
יתי ְל ַה ִּגיד ְל ָך| ... ָר ִצ ִ
ליה סלע-ברמור
יתי ְל ַה ִּגיד ְל ָך, ָר ִצ ִ יתי ְל ָת ֵאר, ָר ִצ ִ ַמה ָּק ָרה ַא ֲח ֵרי ַמ ְּט ֵחי ַה ָּכבוֹד ׁש ֶקט ֵּבין ָה ֵע ִצים ַא ֲח ֵרי ַה ֶּ ֹש ֶבת. ׁ ׁשנּ ו ֶ וְ ָהרוּ ַח ֶ ימה ׁשל ְּפ ִג ָ יסים ֶ ְר ִס ִ ִׁש ְב ֵרי ָע ָבר וְ נִ ָּסיוֹן ְל ַח ֵּבר ֶאל ָע ִתיד ׁש ֵאינֶנּ וּ . ֶ
ׁש ָּת ִמיד ֵמ ִביא ִא ּתוֹ, ִריק ֶ ידי ִלְׁשמֹר ַעל ָה ִריק, צ ֶֹר ְך ְּת ִמ ִ ְל ִה ְתנ ַּגֵד ַל ֶּט ַבע. ֵל ְך וְ לֹא י ְִהיֶה עוֹד, ׁש ָּמא י ְִת ַמ ֵּלא ,י ֵ ֶ זִ ָּכרוֹן ֶא ָחד ְל ַא ָּבא.
עמר מרום ,בתו של רוני מרום שנפל במילוי תפקידו
ליה סלע-ברמור ,בתו של מרדכי ברמור שנפל בעת שירותו הצבאי
29
28
ברכה שכתבנו לאבא שלנו ליום הולדתו האחרון מאי בת הארבעה עשרה וליאור בת השלוש עשרה
לאבא שלנו... אז מה? עברו שבע שנים ,ואתה לא איתנו ...ומחר אתה חוגג יום הולדת. לא יום הולדת עם כל המשפחה ,עם מתנות, עוגות ,מסיבה ,מלא בלונים ,מסעדות ...אלא אנחנו חוגגים לך בקבר .בכל שנה אותו הדבר: אנחנו עולות לקבר שלך ,מסתכלות ,בוכות, מנשקות את הקבר. היום אתה חוגג 40שנה ...אז מזל טוב .אולי גם עד 120שנה לא תוכל להגיע ולחגוג איתנו. עברנו הרבה דברים יחד .אם זה היה להציק לך בזמן שאתה כותב שירים ומצייר ,ואם להשתגע איתך ,לבלות איתך ,לצחוק איתך -אבל כל הדברים האלה קרו בעבר ,ולא ישובו עוד. אנחנו ממש מתגעגעות אליך ,אתה אפילו לא מבין כמה! "כמה חסר לי החיבוק שלך ,כמה חסר לי הליטוף שלך ,אני נשבעת שכל יום אניח זר"... לימדת אותנו הרבה דברים ,אולי הם יישמעו לאחרים מטופשים ,אבל בשבילנו הם לא! אז את כיתה א' עברנו בלעדיך ,את כיתה ב' עברנו בלעדיך ,את כיתה ג' עברנו בלעדיך ,את כיתה ד' עברנו בלעדיך ,את כיתה ה' עברנו בלעדיך, את כיתה ו' עברנו בלעדיך ,את מסיבת הסיום של כיתה ו' עברנו בלעדיך .את בת המצווה שלנו עברנו בלעדיך ,את תחילת השנה בכיתה ז' עברנו בלעדיך. בעצם הכול נעבור בלעדיך! אנחנו בטוחות שאתה מסתכל עלינו וגאה בנו ואוהב אותנו כמו שאנחנו .ואם מישהו מציק לנו,
מעליב אותנו ,פוגע בנו -אנחנו בטוחות שאתה רואה וכועס ,ואנחנו כל כך רוצות שתהיה ברגעים האלה איתנו ,שתגיד לנו מה לעשות... יש ילדים שאומרים לנו "אבא שלך נפטר"" ,את יתומה" ומעליבים אותנו כמו שאף פעם לא העליבו ,ואם רק יכולת להיות פה אפילו לדקה ולהגיד להם שיפסיקו ,אולי אז הייתה לנו יותר שמחת חיים... אבל זה לא קרה ,לא קורה ,ובחיים לא יקרה... אנחנו רוצות להגיד לך סליחה על כך שכעסנו, שנעצבנו ,אמרנו משהו לא במקום. ואנחנו רוצות לומר לך רק עוד דבר אחד :סליחה שלא אמרנו לך בפעם אחרונה "אנחנו אוהבות אותך!" אנחנו מכירות הרבה יתומים שאולי אבותיהם היו איתך במשטרה ,ואיתם עברנו הרבה דברים ושמענו סיפורים מרגשים .אבל איתך עברנו הכי הרבה ,והסיפור שלך הוא המרגש מכולם! אז אולי יש ילדים שלא יודעים מה זה לחיות בלי אבא ,ומציקים לנו ...אבל אנחנו למדנו לשים פסססס על כולם! לא אכפת לנו מה אומרים עלינו ,אבל כן אכפת לנו מה אומרים עליך! אילו רק יכולת להגן עלינו, לשמוע מה אומרים ...ולעצור הכול! כנראה שזה לא יקרה בחיים... אוף ,למה לנו זה קרה? למה לנו זה מגיע? למה אנחנו צריכות לחיות בלי אבא? למה? יש לילות שאנחנו חולמות עליך ,ולפעמים אנחנו מדברות עליך עם ילדים אחרים ומספרות להם מה קרה (כי הם שואלים).
יש לנו אפילו שרשרת עם תמונה שלך ...ואנחנו עונדות אותה לעתים קרובות וגם באזכרות נענוד אותה( ...אולי זה לא מעניין אחרים ,אבל אנחנו בטוחות ומקוות שאותך זה מעניין)... אילו שני בתים שהכי אהבנו מהשיר שכתבת: "פעם בשנה קורה לי משבר של נדודים, פעם בשנה קוראות לי הדרכים, סתם ככה לשכוח מהחיים, סתם לנסוע ולעצור בפונדקי דרכים, בדרך לדרום ,במהירות ,90 לנקות את הראש ולעצור את החיים"... "ככה החיים סוחבים אותי ברוח, זה לא שאני מתנגד בכוח, אני נסחף עם הזרם והזרם חזק, אני עף עם הרוח ונוחת במרחק, הרצון הזה לראות מקומות חדשים, זה רק פעם בשנה ,וחוזרים לחיים"... כנראה שלחזור לחיים כבר לא תוכל... אנחנו לא מבינות למה מלאכים כמוך עולים למעלה, כנראה שאלוהים לוקח אנשים טובים... אנחנו רוצות שתדע שאנחנו מאחלות לך רק טוב שם למעלה... אל תדאג ,אנחנו זוכרות -ונזכור -אותך כל החיים ,גם אם אתה נמצא גבוה בשחקים ,מעל העננים ,אנחנו אותך אוהבות לעולמים! יום הולדת אולי לא ממש שמח ,ובכל זאת מזל טוב ,אנחנו אוהבת אותך הכי בעולם ,אבא!
מאי וליאור נחשוני ,בנותיו של אלעד נחשוני שנפל במילוי תפקידו
רב סמל מתקדם אלעד נחשוני, 24.01.2007בן 34בנופלו
31
30
ֻק ְפ ַסת ַה ַּמ ָּתנָה |
ליוי נטע אורן
ֶה ַרג ַּב ּיוֹם ּבוֹ נ ֱ ִהְׁש ִאיר ִלי ַמ ָּתנָה ַעצוּ ָמה. ְּבתו ְֹך ֻק ְפ ָסה ְּכ ֵב ָדה ו ֲ ׁשנִ ים לֹא ֵה ַעזְ ִּתי ָ ָתי ִל ְפ ּת ַֹח ֶאת ַמ ְּתנ ִ ׁש ָּפ ַת ְח ִּתי ֶאת ָה ֲא ִריזָה ַּב ּיוֹם ֶ ילה. ַחְׁש ִּתיַ ...מה ִהיא ְמ ִכ ָ ָעמֹק ָעמֹק ְּבתו ְֹך ַה ֻּק ְפ ָסה ֲארוּ זִ ים ְּכ ֵאב וְ ֶע ֶצב זֶה ְל ַצד זֶה. לוי נפתלי 17.03.1948בן 23בנופלו
ֵיהם ְמ ֻק ָּפ ִלים ֶע ְל ּבוֹן וּ ְכ ָע ִסים ֵּבינ ֶ ׂ ִּקית ֲאסוּ פוֹת וּ ְבתו ְֹך ַש ֲהמוֹן ְּד ָמעוֹת ְמלוּ חוֹת... ֻּלם עו ֵֹטף ֶאת כ ָּ ׁשל ְּב ִדידוּ ת. ָצ ִעיף ַּדק ֶ ֹשר ִמן ַה ַּמ ָּתנוֹת ֶאל ַה ַּק ְר ַקע ׁ הוּ א נו ֵ ָדי יח ְּבי ִ עו ֵֹטף או ִֹתי וּ ֵמנִ ַ ֻק ְפ ָסה ְק ַט ּנָה וּ ְמ ֵל ָאה ׁש ָכה... ַח ֵ ְּב ַפ ַחד ו ֲ
ליוי נטע אורן ,בתו של לוי נפתלי שנפגע ונהרג ממטח ירי
ואתה ישנו-איננו |
דוריה קופמן
ערב ראש השנה .שעת בוקר מוקדמת .אני עומדת במטבח עמלה על הכנת ארוחת הערב החגיגית וחושבת לעצמי אילו ריחות ,ניחוחות וטעמים .השולחן יהיה ערוך ,היין ,הדבש והתפוח הכול מתוק ,אבל בכל זאת חסר.חסר האדם האהוב .חסר ראש המשפחה ,חסר אהוב לבי. ככל שאנחנו מתאמצים שהכול יהיה מושלם, הקניות ,ההכנות ,האורחים ,הילדים והנכדים, אתה במחשבותיי ובטוח במחשבותיהם של הילדים ,וחי בתוך הסיפורים של החברים ובתמונות שהנכדים רואים .אתה ישנו אבל איננו. כולם מתקשרים ומאחלים "חג שמח ושנה טובה ושכל המשאלות יתגשמו" ,אבל המשאלה שלי שתחזור איננה יכולה להגשים את עצמה ,ואני אומרת לעצמי ,מה את משלה את עצמך ,הרי חלומות לא מתגשמים. ועוברת עוד שנה. בכל אופן אני מאחלת גם לך שתהיה שנה מתוקה היכן שאתה ,ואולי אתה יכול להגשים איזשהו חלום... למרות שעברו למעלה מעשרים שנה -הלב נשאר שבור ,הכאב המסתתר תמיד מנסה להציץ החוצה ,ואנחנו מנסים להדוף אותו פנימה ולהמשיך כרגיל ולאחות את השברים -אז לך, יקירי הישנו -איננו נשיקות ואהבה.
סנ"צ מיכאל קופמן, 08.03.1992בן 44בנופלו
דוריה קופמן ,אלמנתו של מיכאל (מיקי) קופמן שנפל בעת מילוי תפקידו
33
32
לקובי -שהלך לבלי שוב |
חנה סנדר
ֻקוֹת וְ ִחיּוּ ְך ָצנוּ ַע ֵעי ַניִם ְיר ּ ירי ַק ִ ָּכ ְך ִה ַּכ ְר ִּתי או ְֹת ָך קו ִֹּבי י ִּ ׁש ִה ְת ַח ְלנוּ ָל ֵצאת ָקבוּ ַע ְּכ ֶ ׁש ָּת ִמיד ָא ַמ ְר ָּת ִּב ְמ ִהירוּ ת ׁש ֶקט ֵּבין ַה ִּמ ִּלים ֶ ַה ֶּ ׁשאו ִֹתי ִל ַּמ ְד ָּת ָל ַק ַחת ֶאת ַה ּכֹל ְּב ִלי י ְִהירוּ ת ַה ָח ְכ ָמה ֶ ֻקׁש ׂוֹת יו ֵֹתר ֵמ ַה ְּמב ָּ ְל ַה ְס ִּפיקָּ ,ת ִמיד ַל ֲעש ַכ ָּתַ ,על ִּב ְר ֵּכי ַא ֲה ַבת ָה ָא ָדם ַּ -כ ִּנ ְד ָרׁש. ִּכי ָּכ ְך ֻח ּנ ְ ָהיִינוּ ֲחבוּ ִקיםָ ,היִינוּ או ֲֹה ִבים ְּבִׁש ְל ֵהי 1972 ׁש ֶרת ִמ ֶּמ ִּני ִׁש ְב ָע ַתיִם ְתה ְמ ֻא ֶּ ָדי לֹא ָהי ָ ׁש ִּב ַּקְׁש ָּת ֶאת י ִ ְּכ ֶ ָכינוּ ְל ַה ְגִׁשים ׁש ּלֹא ז ִ ׁשל ַא ֲה ָבהֲ ,חלוֹמוֹת ֶ ָמים וְ ֵלילוֹת ֶ יִ יע אוֹתוֹ "יוֹם ִּכ ּפוּ ִרים". ָתנוּ ַ ,ה ְּז ַמן ָח ַלף ִּב ְמ ֵה ָרה וְ ִה ִּג ַ ַא ֲח ֵרי ֲח ֻת ּנ ֵ
טוראי קלמן (קובי) אשבל, 18.10.1973בן 24בנופלו
את ָל ֶל ֶכת ַל ִּמ ְל ָח ָמהְּ ,ב ֶא ְמ ַצע ַה ְּת ִפ ָּלה ׁש ִּנ ְק ֵר ָ ִית ִח ּוֵר ְּכ ֶ ָהי ָ ֲאנִ י נו ַֹת ְר ִּתי ֵמ ָאחוֹר ּדו ַֹמ ַעתּ ,דו ֶֹאגֶת וּ ִמ ְת ַּפ ֶּל ֶלת ִּכי ָּתׁשוּ ב ִּב ְמ ֵה ָרה "אל ִּת ְד ֲא ִגי" ַה ּכֹל י ְִס ַּת ּיֵם ֵּדי ַמ ֵהר וְ ֶאל זְ רוֹעו ַֹתי ְִך ָאׁשוּ ב ַ ׁש ַא ָּתה לֹא ָּתׁשוּ ב? ָדע ֶ זוֹ ַה ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרוֹנָה ָּב ּה ִה ַּב ְטנוּ זֶה ָּבזוֹ ִ -מי י ַ ָקר ׁשנּ ו ַֹתר הוּ א זִ ְכ ְר ָך ַה ָּברוּ ְך וְ ַה ּי ָ ָּכל ַמה ֶ ׁש ָּיכֹל ַ -א ְך לֹא ָחזַר ׂה ָּכל ֶ ׁש ָע ָש ֻחד ֶ - יש ָצ ִעיר ְמי ָ ׁשל ִא ׁ ֶ ׁש ֻה ְּתכוּ ְּב ֵאׁש ַה ְּק ָרב יך ֶ ׁשל ִמְׁש ָק ֶפ ָ ֶתת ֶ ֶרת ְמ ֻע ּו ֶ ִמ ְס ּג ֶ ׁש ִּנ ְב ַלע ַעל ַה ַּסף ֹשר ֶ ׁ ׁשל א ֶ ִּפ ַּסת ַח ּיִים ְק ָצ ָרה ֶ ׁש ְך עו ָֹל ִמי ֲאנִ י נו ַֹת ְר ִּתי ִעם יְגוֹנִ יְ ,ל ֶפ ַתע ָח ַ יך ֹש ֶבת ַעל ָּכל ַמ ֲעלו ֶֹת ָ ׁ ׁש ֲאנִ י חו ֶ ָה ֶר ֶטט עו ֵֹבר ִּבי ְּכ ֶ ֶיך. ֹאש ַמ ְע ָינ ָ ְתה ָּת ִמיד ְּבר ׁ וְ ַה ְּצנִ יעוּ ת ָהי ָ יח וּ ְל ִה ְצ ַט ּיֵן ַּב ֲעבו ָֹד ְת ָך יך וְ גַם ְל ַה ְצ ִל ַ ִה ְס ַּפ ְק ָּת ְל ַס ּיֵם ִל ּמוּ ֶד ָ ֹש ְב ָך ׁ ָדע ָ -ל ֶב ַטח ְּב ַמ ֲעלוֹת ְקדוִֹׁשים מו ָ ׁש ַה ּכֹל נִ ְג ַּדע וּ ִמי י ַ ַרק ְּכ ֶ
לאבד את אבא בגיל חמש |
הדר שולשטיין
אבא ,רק 5שנים מחיי זכיתי להיות יחד אתך, 5שנים שהיו כל חיי -הן היו השורשים שלי, הביטחון ,היציבות ,התמימות ,הילדות... ואז -ביום אחד של חורף זה נגמר ,וכל מה שהיה ,וכל מה ששוב לא יהיה, וכל הטבעי והרגיל והברור מאליו -כל אלו הפכו ברגע אחד לעבר. וכל מה שהיה כבר איננו -הג'ינג'יות ,ההומור, העקשנות ,ידי הזהב ,האהבה ,החיבוק ,האבהות... הכול נגמר. ונותרה משפחה -קטנה ,חסרה ,עצובה ופצועה. ונותרו זיכרונות ,ותמונות דהויות ושברי חלומות. ונותרתי אני -ילדה קטנה ,רק בת ,5עם המון שאלות ומעט מאוד תשובות ודמעות חנוקות ושגרה שדוחקת -כי צריך להתגבר ולהיות חזקה, לא להיות שונה וגם לא מכבידה; להיות מוצלחת ומאוד מתפקדת ,ולא לשאול שאלות קשות ומכאיבות שממילא לאיש אין עליהן תשובות. אתה יודע אבא ,לאבד אותך בגיל 5 זה כואב וזה נורא ולפעמים לוקח שנים רבות להבין עד כמה. לאבד את אבא בגיל - 5 זה להבין ששום דבר בעולם אינו ממש בטוח, אפילו לא אימא ואבא. לאבד את אבא בגיל - 5 זה לאבד את הילדות והתמימות ולהיזרק בבת אחת לעולם של מבוגרים בלי לדעת את השפה ובלי להבין את החוקים.
סמל מאיר שולשטיין, 16.01.1980בן 33בנופלו
לאבד את אבא בגיל - 5 זה לראות שלכל הילדים מסביב יש אבא - ולבכות בשתיקה ,ולזעוק בדממה" :למה זה קרה דווקא לי? האם עשיתי משהו רע?" לאבד את אבא בגיל - 5 זה לפחד מכל פרידה ולדעת שגם כשממש טוב, ברגע אחד הכול יכול להיגמר. לאבד את אבא בגיל - 5 זה להתפוצץ מרוב כעס ,בלי שיהיו מילים שיוכלו להסביר ובלי שיהיה מי שיוכל להבין. לאבד את אבא בגיל - 5 זה לחיות את מה שאין ,ואת מה שלא היה ,וכמו בפאזל להרכיב את התמונה. אבאל'ה שלי - לשלושת ילדיי הרכים -שחר ,גיל וליה -יש אבא .ואני -יודעת שזה לא מובן מאליו.
ָש ׂ ִרים וְ ַא ְר ַּבע ִעם ִחיּוּ ְך ְמ ֻב ּיׁ נְִׁש ַא ְר ָּת ֶּבן ֶע ְש ׁש ֻה ְפ ַר ְדנוּ ֵמ ַה ִּזוּ וּ ג ַה ְּמ ֻק ָּדׁש יך ְּכ ֶ ַה ּכֹל י ְִהיֶה ְּב ֵס ֶדר ָהיוּ ִמ ּלו ֶֹת ָ ַח ָּדו ׁש ָח ַל ְמנוּ י ְ יתנוּ ְּכמוֹ ֶ ָכינוּ ְל ָה ִקים ֶאת ֵּב ֵ לֹא ז ִ זִ ְכ ְר ָך קו ִֹּבי לֹא יָמוּׁש ִמ ִּק ְר ִּבי ָּכל ַח ּיַי ַא ָּתה ְמ ֻק ָּדׁש
חנה סנדר ,אלמנתו של קלמן (קובי) אשבל שנפל במלחמת יום כיפור
הדר שולשטיין בתו של מאיר שושלטיין שנפל במילוי תפקידו
35
34
ֶרד | ֹשב ֵעין ו ֶ ׁ ָה ַא ְנ ַּד ְר ָטה ְּבמו ַ
איציק רייכר
ְלה נִ ֶּצ ֶבת זְ קוּ ָפה ּדוּ ָמם ָלי ָ יוֹם ו ַ ָה ֶה ָעצוּ ר ּגָדוֹל ֵמ ָא ָדם. זִ ְכרוֹנ ּ
רב"ט שלמה רייכר, 23.06.1958בן 29בנופלו
רות שניידר
ֶּד ֶר ְך ֲח ַר ֵּכי ָהאו ִֹת ּיוֹת ,נִ ָּתן ִל ְראוֹת יך חו ְֹלפוֹת וְ עו ְֹברוֹת ָהעוֹנוֹת ֵא ְ ַשבוֹת ָהרוּ חוֹת ַהְּׁש ָמׁשוֹת ּבו ֲֹערוֹת ְמנְּׁ ַמ ִּביטוֹת נִ ָּבטוֹת וְ רוֹצוֹת עוֹד וָעוֹד.
ֵש ֲהמוֹן ְמקוֹמוֹת ָּב ֶהם לֹא ִּב ַּק ְר ִּתי יׁ
ְלה נִ ֶּצ ֶבת זְ קוּ ָפה ּדוּ ָמם ָלי ָ יוֹם ו ַ ָה ֶה ָעצוּ ר ּגָדוֹל ֵמ ָא ָדם. זִ ְכרוֹנ ּ
ַל ִּתי ַּדי עוֹד לֹא ִט ּי ְ ׂדוֹת יח ָש ׂ ַב ְע ִּתי ֵר ַ עוֹד לֹא ָש
ֶרת ְּפ ָל ָדה ַח ְל ֵלי או ִֹת ּיוֹת ְּב ִמ ְס ּג ֶ ימה ָהאוֹת אוֹת ֶאל אוֹת ַמְׁש ִל ָ ַּב ָּלׁשוֹן ָּב ּה ָּכ ְתבוּ ְ ,ללֹא ַצ ּוָאוֹת ָּב ֲחרוּ ִל ְחיוֹת ,נִ ְג ְּדעוּ ִל ְכלוֹת.
יח יָם ֵר ַ יח ָך... וְ ֶאת ֵר ֲ
ְלה נִ ֶּצ ֶבת זְ קוּ ָפה ּדוּ ָמם ָלי ָ יוֹם ו ַ ָה ֶה ָעצוּ ר ּגָדוֹל ֵמ ָא ָדם. זִ ְכרוֹנ ּ
טוראי צבי (פיצי) שניידר, 11.11.1971בן 36בנופלו
איציק רייכר ,בנו של שלמה רייכר שנפל במילוי תפקידו
רות שניידר ,אלמנתו של צבי (פיצי) שניידר שנפל בעת שירותו
36
הרעיון לעיצוב החוברת נולד מתוך המשפט המוכר בשירו של מוטי המר בביצועה הנפלא של חוה אלברשטיין" ,רקמה אנושית אחת חיה" אשר הוביל אותי למחשבה על חיבורים -חיבור של קטעי חיים ,זיכרונות, אנשים ומשפחות. מקטעים של חומר ורוח השלובים זה בזה לכדי שמיכת טלאים; שמיכה שמורכבת מבדים בצבעים שונים ובטקסטורות מגוונות ,כפי שהחיים של כל אחד ואחת מאתנו שונים אבל דומים ,רחוקים אבל גם קרובים. אנחנו שותפים וערבים זה לזה ,ומחוברים ליחידה אחת צבעונית. שמיכה היא פריט שיש בכל בית ,היא מחממת ומנחמת ,כפי שזיכרון נעים יכול להקל על כאב .שילבתי במוטיב שמיכת הטלאים תמונות שמנציחות קטעים של זיכרונות ומשתלבות בטקסטורות הבדים התפורים יחד בחוט ִרקמה. לפרקים נראה שהשמיכה נפרמת וחלקים ממנה מתרופפים ,אך זיכרון שנשמר מחזק את החיבור. -עדי רמות ,מעצבת החוברת -