ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תשע"ה | 2015
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל האורנים 1גבעת שמואל 54052 טלפון03-6918403 : פקס03-6916483 : אתר הארגוןwww.idfwo.org : דואר אלקטרוניoffice@idfwo.org :
יו"ר :נאוה שוהם סולן מנכ"ל :יובל ליפקין הפקה :אסף מוסמן עיצוב גרפי :עדי רמות הדפסה :עיטופית
תוכן העניינים דבר יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל -נאוה שוהם סולן
4
דבר נשיא מדינת ישראל -מר ראובן (רובי) ריבלין
5
דבר ראש הממשלה -מר בנימין נתניהו
6
דבר שר הביטחון -רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון
7
דבר ראש המטה הכללי -רב-אלוף גדי איזנקוט
8
דבר סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה -מר אריה מועלם
9
האוטו של אבא | טל עציון
10
החולצה שהבאת לי | נטע עציון
11
לאבא שלי היה סולם | גלית כנען
12
חשבתי שתחזור | היות ביינסיאן
13
לבכי אין תווים | ליוי נטע אורן
14
אבא יקר שלנו | הלל כחלון
15
אבא שלי גיבור | ליהיא גרינברג
16
לשבת איתך במטבח | פארה אדלמן
17
זיכרון עם אבא | ניבה הראל
18
ממשיכות את הדרך | אופיר ואליה אסולין
19
ארבעים שנה | ג'ודי הימלפרב
20
שמונה שנים | ליאור נחשוני
21
אוהד | רחל הדרי סיון
22
צלף | שאול סמואל
23
געגוע | אליה דגן
24
התמונה על הקיר | לירון גלנטי
25
זהבי שלי | יהודית גנץ
26
הקברים שלנו | מרים אלון שוורצבוים
27
הכל עובר | איציק רייכר
28
עציץ | רבקה מורטוב
29
ָּב ָל ָדה ְלרו ֵֹפא | זיוה סוסק
30
לפעמים הוא קשה האביב הזה פה בישראל .חי כל כך ,עליז כל כך ,מפתה כל כך לפרוח אתו ,עד שאני חוששת לתת לו לסחוף אותי בשמחה שלו – כאילו יש בה כדי להשכיח את הכאב שמלווה אותי שנים.
4
בפגישות ובשיחות שואלות אותי תמיד אלמנות צעירות" :איך ממשיכים?" .איך ממשיכים עם החושך הזה שהשתרר בלב ,שלא עובר גם כשהשמש עולה? איך ממשיכים עם הקדרות הזו שעוטפת ,גם כשהילדים מנסים לסחוף אותך בצחוקם?
חברות וחברי הארגון, האביב בפתח .פורץ בכל יופיו המרהיב בשמיים כחולים ,בפרחים צהובים ,סגולים ואדומים. ניצנים נפתחים ,תינוקות נולדים .זיכרונות חדשים נבראים .תמונות חדשות נוספות לאלבום .הכל מתחדש סביב .האוויר מלא בזמזום צוהל ופעלתני של חגים ושל פריחה . אך אצלנו ,האלמנות ,היתומים – לא הכל מתחדש. אצלנו יש חלק שקפא בחורף ההוא ,הקשה ,שנחת עלינו בלי הכנה ,לפעמים גם באמצע הקיץ ,וגורם לנו לרעוד מקור כל השנה. בעונה הזו אני מביטה סביב בחיוך זהיר .רואה את התכונה הרבה בחנויות ,בכבישים .ליד גני הילדים ובפארקים .נזכרת איך רציתי גם אני לחלוק עם אהובי את השן החדשה שצמחה לילדה ,את הצעצוע החדש של הילד .כמה רציתי לחשוב מה ילבש אהובי לליל החג ,איך כמהתי לגהץ שוב את החולצה הבהירה ,לדמיין את ריח הבושם הקל שלו עליה בערב החג. כן ,האביב שתמיד נושא עמו הבטחות חדשות, פותח אצלנו אלבומים ישנים של געגוע וכאב .
לא בכוח ,אני עונה להן תמיד .לא להכריח עצמך לצחוק .אך גם לא להכריח לבכות .אל תחשבו שיש מתכון אחד לאבל .ואל תחשבו שאותה תחושה קודרת תישאר אתכן לעד .גם מתוך החשכה הגדולה והחונקת ,המבודדת אתכן לעתים כמו בועה ,הרי שגם אז ,תפציע פתאום קרן אור ,וכמו בסרט המצולם ב"זום אאוט" ,תוכלו לראות לפתע את העולם בעיניים אחרות. יקיריי ,אלמנות ויתומי צה"ל ,אל תפחדו לפתוח את לבכם לאביב .דבר לא יישכח מהכאב הקודם. הוא לא יימחה ולא יטשטש .אבל לצדו יוכלו לנבוט זרעים חדשים של שמחה .ניצנים קטנים של אושר .לאט-לאט ,כמו חרצית המפנה עליה אל השמש ,גם אתם תמצאו את מקורות החום החדשים ,את מקורות ההשראה שינקדו את יומכם בשמחה .תמונות חדשות של חיים ימלאו את אלבום לבכם ,אך יותירו בו תמיד גם דף אחד ריק ,למי שהלך מאתנו באביב ימיו. בעמודים הבאים תוכלו לקבל הצצה אל אלבום הכאב של היתומים והיתומות שחולקים אתנו את הזיכרונות ואת המחשבות ומאפשרים לנו ללכת בשבילי הגעגוע שלהם .גם להם ,כמו לכולנו ,הדף מאפשר לפרוק מעט מהתחושות .הכתמת הדפים בדיו מנקה מעט את הלב ,מטהרת את הנפש .וגם הטיהור הזה ,טוב לאביב ,טוב להתחדשות.
שלכם, נאוה שוהם-סולן יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
לכבוד יקיריי אלמנות ויתומי צה"ל,
5
בימים אלו ,הימים המכוננים של מדינת ישראל ,אנו מקדישים זמן מיוחד ומחשבה מעמיקה במטרה לזכור את אלו שאינם אתנו ,את בן או בת הזוג ,האב או האם שנפלו חלל על מזבח מדינתנו. מעגל החיים היהודי ,הוא מעגל הנע בין עצב לשמחה ובין שמחה לעצב .כל אחד ואחת מאתנו ,חווה בימי חייו רגעי שמחה והודאה ורגעי צער ואובדן .בעבורכם, אלמנות ויתומי צה"ל ,יום הזיכרון ,איננו מסתכם ביום או בשבוע אחד בלבד .אתם מציינים את יום נפילת בן הזוג או האב ,את יום הולדתם ,חושבים עליהם ברגעי שמחה וכאב ,שגרה ומשבר .גם ברגעים החגיגיים ביותר, בבר ובבת המצווה ,בחתונות וביתר האירועים השמחים בחייכם ,אתם אינכם שוכחים את הקרובים לכם ,את האב, האם ,בן או בת הזוג ,שאינם יכולים לשמוח עמכם. המסורת היהודית והישראלית מתווה דרכים רבות לזיכרון ואסופת "געגועים" ,אשר ניצבת לפניכם מהווה אחת מהן .תולדות עמנו מלמדות אותנו כי המילה הכתובה איננה נשכחת מאחור אלא מפעפעת ומלאת חיים ,נושאת עמה את רוח האדם ומעבירה אותה מדור לדור .השירים ,הסיפורים וההגיגים אשר קובצו כאסופה המרגשת שלנגד עיניכם נקראו "געגועים" משום שכשמם כן הם – געגועים לחיים שהיו ואינם ,געגועים המנציחים את זכרם הברוך של יקיריכם. בטוחני כי תפילתנו לחיים של תקווה ,עוד תישא פרי, ואנו נזכה לשבת בארצנו בהשקט ובבטחה. יהי זכרם של בנינו ובנותינו חללי מערכות ישראל ברוך. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים. שלכם בברכה ובהערכה, לשכת נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשיא מדינת ישראל
Office of the President
משפחות יקרות,
6
בשנה ה 67-לעצמאות ישראל הוספנו לצקת נדבכי ריבונות חדשים במדינתנו ולהגביה את קומתו של בנייננו הלאומי .עם זאת ,גם בשנה החולפת נתבענו לשלם מחיר יקר תמורת הזכות הטבעית לחיות בארצנו – לבנות בית ,לנטוע עץ ולגדל ילדים. לוחמי צה"ל אשר נפלו על משמר המולדת מצטרפים לשרשרת ארוכה של גיבורים ,שכוננו בדמם את עצמאותנו .כסביהם וכאבותיהם הם יצאו לשדה הקרב בקומה זקופה ובעיניים פקוחות -מודעים לסכנות ,ואף על פי כן נחושים למלא את ייעודם כמגיני המדינה .בנינו ניצבו אל מול אויב אכזר בבתים ממולכדים ,בין פירי מנהרות וסמוך לגבולות עוינים – והסתערו קדימה כדי להבטיח את הניצחון. הכאב של אובדן יקירינו מפלח את הלב ופוער בו פצע עמוק. אני מכיר מקרוב את עוצמת הגעגוע לבן או אח אהוב שלא ישוב הביתה .דבר לא ישתווה לו. "נחמו נחמו עמי" אומר הנביא ישעיהו .נחמתנו בכך שהנופלים מסרו נפשם בשליחות האומה להגן על הבית .רק לפני 70שנה, בתום מלחמת העולם השנייה ,היינו מוכים וחבולים .הכורת ירד על שליש מעמנו ,ושארית הפליטה ידעה סבל ומכאוב .אך כיום אנחנו שולטים בגורלנו ויכולים להבטיח את עצם קיומנו במו ידינו. רון וענונו ,אחותו הצעירה של לוחם 'גולני' בן וענונו ז"ל ,מחללי מבצע 'צוק איתן' ,ביקרה לאחרונה במחנות ההשמדה בפולין ואמרה" :אח שלי נהרג על הגנת המולדת .כשאני נמצאת כאן, אני מבינה שהוא זכה להילחם במסגרת צבא ישראלי ונפל כשהוא לבוש מדי צה"ל ועטוף דגל ישראל". יהי זכרם של בנינו ובנותינו היקרים נצור לעד בלב האומה. בברכה,
ראש הממשלה Prime Minister
בנימין נתניהו
יקירותיי ויקיריי, עוד שנה חלפה .הזמן אשר פוסע בצעדים גדולים ומהירים עוצר מלכת ,שעה שמדינת ישראל מתכנסת אל תוך יגון וכאב ,דמע וגעגוע .צער הפרידה מהיקרים לכם מכול הופך נחלת הכלל ,והחלל העצום שנפער בכם ומלווה אתכם יום יום ,עוטף את הארץ .לנגד עינינו עולים פנים ושמות" ,צעירים יצאו וחסונים ,נאים ותמירים ,צמח השדה עד שהשיגם העופרת ורסיסי מוות קטלום" ,כפי שכתב ס .יזהר.
7
קשה כשאול הוא האבדן ,ואין לו מרפא .תמיד יהיה שם, לעולם לא יעזוב ,ואין דבר שיוכל לעמעמו .תמונה ,אדם החולף ברחוב ותווי פניו מזכירים את האיש או האישה ,האב או האם ,בת קול שנותרה בזיכרון ,והחשש שמא תיעלם משם ביום מן הימים. אתם ,יקירות ויקירים ,פוגשים באבדן הזה ברחוב ,בעבודה, ברגעים של אושר ובשעות של תוגה ,כשהילדים גדלים ומתפתחים והופכים לאנשים בזכות עצמם ,אך אין עם מי לחלוק את החוויה; כשהבנים והבנות מגיעים לשיאים ולפסגות ,או אפילו יוצאים לטיול שנתי בבית הספר ,אך אין להם את מי לשתף .משהו שתמיד יהיה חסר ,ואת משמעותו יהיה קשה להסביר למי שאינו מכיר. כפי שכתבה בחוברת המרגשת הזו ,בשנה שעברה ,הדר שולשטיין ,בתו של סמל מאיר שולשטיין ז"ל ,שנפל בעת מילוי תפקידו בינואר :1980 "לאבד אבא בגיל ,5 זה לאבד את הילדות והתמימות... זה לראות שלכל הילדים מסביב יש אבא, ולבכות בשתיקה ,ולזעוק בדממה: 'למה זה קרה דווקא לי? האם עשיתי משהו רע?'". 67שנים נאבקת מדינת ישראל אל מול דורשי רעתה, ומשלמת ,לדאבון הלב ,מחיר כבד מנשוא .במהלך המסע הזה אנו מאבדים את הטובים ביותר שיש לנו .חיילים וחיילות ,קצינים וקצינות ,אנשי ונשות מערכת הביטחון על גווניה השונים ,שיצאו לשרת את עמם וארצם כשעל גבם תרמיל של ערכים שספגו בכור מחצבתם ,מחויבים ונחושים להגן על מדינת ישראל ולאפשר לה להמשיך לפרוח ולשגשג .את החוב לכן ,משפחות יקרות ,ישראל לעולם לא תוכל להשיב. ידנו מושטת לשלום כלפי מדינות ועמי האזור ,ומי שיהיה כן בכוונותיו ,ידו לא תיוותר תלויה באוויר .אנו כמהים לשלום ומחנכים בדרך זו את הדורות הבאים ,אך עלינו לזכור כי סביבנו ישנם לא מעט גורמים שטרם השלימו עם זכותנו
לבית לאומי יהודי ,והם יעשו כל אשר יוכלו כדי לנסות ולשבש את חיינו .לשם כך דרוש למדינת ישראל צבא חזק ואיכותי ,לצד מערכת ביטחון מתקדמת ,ובעיקר דרושים לנו אנשים מצוינים אשר מאמינים בדרך ומכירים בצדקתה. בדיוק כפי שהיו הנופלים והנופלות שלא ישובו עוד.
משפחות יקרות, ב 67-שנותיה הפכה מדינת ישראל דגם לחיקוי ברחבי העולם כולו .כבשנו פסגות והגענו להישגים חסרי תקדים. נוכח האתגרים המורכבים שניצבים בפנינו לאורך השנים, גם בהווה ומן הסתם בעתיד הנראה לעין ,זה אינו דבר מובן מאליו .לצד ההצלחות המפוארות שאנו גאים בהן והכישרונות הרבים שהתברכנו בהם ,עלינו להמשיך לזכור כי קיומנו כאן אינו מובן מאליו ,ולמרבה הצער טרם הגענו אל המנוחה והנחלה .לעד נושיט ידנו לשלום לשכנינו ,אך גם נדע להשיב מלחמה שערה אם נדרש לכך .לדאבון הלב אנו נאלצים לשלם את המחיר הכבד מכול .מחיר אשר בא לידי ביטוי גם מעל דפים אלו. אין מזור לכאב הנורא אשר מציף את הגוף ואינו מרפה. לגעגועים העזים ,לתחושת הריקנות .הם באים לידי ביטוי בחוברת זו ,אך בד בבד מלמדים עוצמה מהי :יכולת העמידה שאתן מפגינות והחזרה לחיי יצירה ועשייה על אף הקושי הכבד והחלל העצום ,הם עבורי שיא הגבורה ,אות ומופת לכולנו.
אתכן תמיד
משה (בוגי) יעלון שר הביטחון
משרד הבטחון Minister of Defense
8
יקיריי ,אלמנות צה"ל ,אלמניו ויתומיו, במרוצת השנים משימת ההגנה על מדינת ישראל גבתה מאיתנו מחיר גדול וכואב – חיילים ומפקדים רבים ,לוחמים משכמם ומעלה, שחירפו נפשם ,על מנת שאנו נוכל להמשיך לחיות בביטחון את חיינו .איננו יכולים לחוש את כאבכם ,אך אנו מנסים להקל במעט שניתן ולתמוך בכם בהתמודדות היום יומית המתמשכת. ׁשם ָעמֹק ְּבתו ְֹך ּתו ֵֹכנ ּו ְטמוּנִ ים "אי ָ אהוד מנור ,זכרו לברכה ,כתבֵ : יח אוֹ ְצ ִליל ֻמ ָּכר אוֹ ְק ֶצה ׁשל ֵר ַ ׂ ִריד ֶ קוֹלוֹת וְזִ ְכרוֹנוֹת ...ו ְִל ְפ ָע ִמים ָש יך ּגַן ּפו ֵֹר ַחַ ,מ ְחזִ יר ֶאל ַקו ַה ַה ְת ָח ָלה". ִמ ָּלהֵ ,מִׁשיב ֵא ֵל ָ כל אחד מכם נושא עימו זיכרונות מהיקרים לו ,זיכרונות על מה שהיו ,זיכרונות שאינם מרפים .במילותיכם ,הרואות אור בביטאון זה ,אתם פותחים את ליבכם וחולקים את כאבכם זה עם זה ,עם צה"ל ועם מדינת ישראל כולה .ביום זה כל המדינה עומדת יחד איתכם דום לזכרם .כך אנו משמרים את הזיכרון ,כך אנו מתחזקים יחדיו ,כך אנו המפקדים מקבלים מעט מתעצומות הנפש שלכם ושואבים כוח להמשיך בעשייתנו. יקיריי ,לאורך שנות שירותי בצה"ל פגשתי את הכאב הגדול שנלווה לאובדן .זיכרון פקודיי ,רעיי ומפקדיי שנפלו בשדה הקרב, הוביל אותי בכל תפקיד שביצעתי ,וימשיך ללוות אותי בדרכי גם בשנים הבאות – תוך שהוא מלמד אותי כי עלינו להפעיל את כוחנו בתבונה ובתחכום כדי להרחיק מלחמה ולהרתיע אויב. נמשיך לשמר את מורשת הנופלים ולחבק אתכם ,אלמנות צה"ל, אלמניו ויתומיו .זוהי הבטחתנו לכם! יהי זכר הנופלים ברוך.
רב-אלוף גדי איזנקוט ראש המטה הכללי
9
יקיריי בני המשפחות השכולות, בעוד ימים אחדים ,בתפר שבין חודש ניסן המכונה חודש הגאולה של עם ישראל לכניסתו של חודש אייר שהפך לחודש המסמל תקומת עמנו ועצמאותנו ,בהישמע קול צפירה קורעת את דממת ה"יזכור" ,תעצור אומה שלמה את שגרת יומה ,תהפוך לקבוצה אחת מלוכדת ,מאוחדת ובעיקר עצובה ודואבת. קול תרועת החצוצרה בבתי הקברות יפלח את האוויר במנגינת אבל שזורת להבת זיכרון ,פרקי תפילה ישתלבו בסיפורים אישיים שיעלו בזכרם של אזרחים רבים. מול מצבות היקירים נעמוד בדום מתוח ונפזם את שירת התקווה "כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה ,"...נשים בצד את בעיות היום יום ונזכור - נזכור ולא נשכח את יקירינו שנפלו למען הקמת הארץ. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתנגן בי דרך קבע פיוט מרטיט שנהוג לאומרו בתפוצות ישראל ביחד עם תרועת השופר -זהו הפיוט "ונתנה תוקף קדושת היום" אשר נכתב מנהמת ליבו של הרב אמנון ממגנצא שנתבע להמיר דתו ומסר נפשו ליהדותו. בימי קדושה אלה הזיכרון והשמחה שזורים זה בזה ,ימים בהם העצב והחדווה משמשים בערבוביה ,ימים בהם רגע אחד הדגל מונמך חצי התורן ולאחר מספר שעות מונף אל על ,חשוב שכל אזרח ידע כי כדי להבין משמעותו האמיתית של יום העצמאות ,צריך להתחיל ביום הזיכרון. אין נחמה ,אין דרך חזרה ואין מילים שישזרו את מהות האבדה אך הציווי המוסרי שלנו והשליחות המוטלת עלינו הינם לקיים במלואו עד תום את צו החיים שהותירו לנו הנופלים.
צו החיים להמשיך את פועלנו ולהנציח את יקירינו, כפי שאנו נוהגים לעשות מידי יום ביומו. להנציח ולשמר זכרם של היקירים כפי שאנו פועלים לעשות בימים אלה בהקמת היכל הזיכרון בהר הרצל שישמר זכרם של החללים מדור לדור. אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון מרכין ראשו וזוכר ,זוכר את היקירים שהקריבו נפשם למען הקמת ארצנו והגנתה. יהי זכרם ברוך. שלכם,
אריה מועלם ועובדי אגף משפחות והנצחה
10
האוטו של אבא | טל עציון אבא אהוב שלי ואהוב על כולם! אני עומד כאן עם בגדיך ,ועם תגיך אחרי שביקרתי באוטו שלך ולקחתי דברים למזכרת .אני עדיין לא מאמין שהאוטו שלך עובר בעלות וכבר לא שלך .אני עומד כאן אפילו עם המשקפיים שקנית לי ,ואני מאוד גאה שאבא שלי היה בן אדם כל כך טוב ומיוחד. אתה היית לי המוח והכוח וסיפקת לי את כל מה שהייתי צריך ויותר מזה. לא הייתי מסוגל לשמוע את הבשורות המרות ,ואני עדיין עומד כאן ולא מבין ,כי אתה הלכת לעולם שכולו טוב... אבא, אני מקווה שאתה שומע את דבריי ואתה צופה ושומר עלי מלמעלה. אבא, תמיד תישאר נצור בליבי ,אני לא יכול לתאר את מה שאתה היית בשבילי. היית ועדיין תהיה לי מודל לחיקוי ,אדם שיודע ומתמצא בכל ,אדם שמגן ושומר עלי בכל מצב. אבא, אתה נהרגת תוך כדי עזרה לזולת .כמו שאתה תמיד עזרת לכולם .נהרגת תוך הגנה על היישוב שלך ועל כל מדינת ישראל. היית בן אדם מצחיק שתמיד יש לו מה לומר .אתה הצגת אותי בפני כולם בתור הסגן שלך ואני גאה שחשבת ככה .אתה כינית אותי "שר החוץ של הבית" ,אבל הלוואי שהייתי רק מגיע לרגלי הכבוד וההערצה שלי ושל כולם כלפיך. חשבתי שאתה בן אדם נצחי ,אך בכל זאת חתיכת ברזל גמרה את חייך .הגורל לוקח את הטובים והגדולים. אבא, סיפרו לי שאתה נהרגת עם חיוך על הפנים ,כמו שהיה לך תמיד ,גם ברגעים הכי מרים .היום אנחנו קוברים אותך ליד חברך הטוב ,שחר ,שאת הקפה של הבוקר היית שותה איתו. היית בן אדם טוב ומיוחד שחייו נגזלו ממנו בגלל אויב ארור וחסר רחמים. יש לי חור ענק בלב! אני מקווה שאי פעם אני אהיה כמוך עם כל הידע ,הכוח והשליטה בכל דבר ,עם כל האהבה וההערצה. אבא ,היית בשבילי הכל! מתגעגע ואפילו לא יכול לתאר כמה, בנך הצעיר טל
טל עציון ,בן ,14.5בנו של זאב עציון ז"ל ,רכז הביטחון של נירים שנהרג מפגיעת פצמ"ר במבצע 'צוק איתן'
11
החולצה שהבאת לי | נטע עציון אבא אני עומדת פה עם החולצה שהבאת לי ,החולצה שכל כך התגאית בה ,ואין לי מה לומר. כל הגוף קפוא ,המילים לא יוצאות מהפה ורק הדמעות שמציפות את הפנים ,העצב שעוטף את הלב ,המחשבה עליך. החלל הריק שהשארת בבית ,בחדר שלך ,על המיטה שלך ,בכל מקום שביקרת ,בלב של כולנו. אני יודעת שעכשיו אתה מסתכל מלמעלה ורואה את הכול .אנחנו יודעים שזה לא מה שביקשת .אתה היית צנוע ,הסתפקת במועט ,לא דרשת הרבה .זה המעט שיכולנו לעשות בשבילך אחרי כל המעשים הטובים שאתה עשית בשבילנו ,בשביל החברים שלך ,בשביל המשפחה שלך ,בשבילי. אי אפשר לתאר את ההרגשה עכשיו. אתה רואה את הכל מלמעלה ואני יודעת שאתה רק רוצה שנהיה מאושרים עכשיו .אתה גיבור אמיתי ,אתה חזק ,אלוף ,הסיבה שלי לגאווה גם ברגעים כאלה .אני מסתכלת על התמונות שלנו ביחד, מאז שאני קטנה ועד עכשיו .איך גדלתי ,כמעט בת .12רק רציתי לחגוג את הבת-מצוה שלי איתך ,שנהיה משפחה מאושרת. אנשים שואלים אותי איך אני מרגישה ואני עונה" :בסדר" ,אבל אני לא בסדר ואני אף פעם לא אהיה בסדר .זה חור שתמיד יישאר בלב והוא כל הזמן רק יגדל ויגדל. אני יודעת שאתה רוצה שנהיה אחד בשביל השני ,שנהיה כולנו ביחד, זה הכי חשוב עכשיו. נהגת לבקש מאיתנו שכשהדבר הנוראי הזה יקרה ,נצא ביחד לאכול ולבלות .שיום אבל יהפוך לשמחה .אף פעם לא נטשת .תמיד היית כשצריך. אני חושבת על אמא .גם היא הייתה במצב שלי פעם. הנעליים שקנית רק לפני כמה ימים ולא הספקת לנעול ,הבגדים בארון שלך ,כל כך הרבה דברים שלא הספקת. מכל ילדיך ,זכיתי להכיר אותך הכי פחות ,אתה תמיד תישאר בראש שלי ,בלב שלי ,בכל הגוף שלי. אוהבת אותך Forever & Always בתך הצעירה נטע נטע עציון ,בת ,12.5בתו של זאב עציון ז"ל
זאב עציון 26.08.2014בן 55בנופלו
12
לאבא שלי היה סולם | גלית כנען
טוראי צבי שהרבני 08.12.1969בן 39בנופלו
אבי צבי נהרג במלחמה ,יום אחד הוא לא חזר יותר. הוא לא היה מבוגר ,רק בן .39 אבי נהרג לאחר שנים לא פשוטות של עבודה מאומצת שבה הצליח לבנות בשתי ידיו את חייו כמהגר בארץ חדשה .לאחר שהקים משפחה ועסק מצליח ,אבי נהרג כשסוף סוף יכול היה להירגע וליהנות מהישגיו. אני הייתי בת ארבע בלכתו ,לא ממש הכרתי אותו. ועדיין בכל יום זיכרון מתעורר הכאב ההוא ,הישן, הקדום ומכה בי עמוק בבטן. הכאב העצום על האין ,על הפספוס ,על כך שלא היה נוכח בחיי ,על האדם הנעלם שכל כך היה ,ועודנו, משמעותי לחיי. רציתי להקדיש מספר מילים לילדה שהייתי בלכתו... לאבא שלי היה סולם ועימו הוא טיפס עד השמיים ולא חזר. כך בכל אופן הרגשתי כשהייתי ילדה מביטה בו מבינות העננים ומחפשת את הסולם. חלל צה"ל נאמר לי ואני ראיתי בדמיוני חלל עמוק ,בור שקרקעיתו רחוקה רחוקה ובלתי מושגת. הרבה שנים חלפו מאז. המוני שנים ובכל זאת ,לא פעם אני פוגשת אותה ,את הילדה שהייתי. רואה כיצד היא מביטה בי ,דומעת ,צמאה שאביט, אחזיק ואחבק אותה. הילדה שבי מתעוררת ,מזדקפת ,מנערת תלתלים ורוקעת ברגלים. ואני ,בוגרת שכמותי ,שולחת לעברה יד מהססת וכהרף עין דולה אותה מן המעמקים ,מנערת ממנה את העפר, מלטפת את עיניה ומחייה בה את המת שלה. את מה שהיה ,מה שנותר ומה שמסרב למות איתו. ויחד איתה ,מבעד לקולות ,למראות ולבהלה שנותרו, אז ,כשעלה וטיפס על הסולם, אני יכולה לשמוע את השקט.
גלית כנען ,בתו של צבי שהרבני ז"ל שנפל מפגיעת בזוקה ליד גשר דמיה
13
חשבתי שתחזור | היות ביינסיאן לאבא היקר קשה לתפוס את זה למה לא אמרת לי ביי לפני שאתה הלכת? ואני יודעת שאתה לא חזרת בשלום ואני חשבתי שתחזור. אני יודעת שאני אעשה בדיוק כמו שרצית ,אבא. אוהבת ,היות וכל משפחת ביינסיאן.
רס"ב קסהון (דני) ביינסיאן 21.07.2014בן 39בנופלו
היות ביינסיאן ,בת ,7.5בתו של קסהון ביינסיאן ז"ל שנפל במבצע 'צוק איתן'
14
לבכי אין תווים | ליוי נטע אורן געגועים - למילים שלא הגיעו לציפייה ,לאולי ,להאם בכלל... מפרידה את הלב כדי שייפתח ויֵצא הכאב. פותחת ריאה לנשום נשימה שתוכל להביא הקלה - לוקחת אויר שיעטוף בשקיפות את המכאוב.
לוי נפתלי 17.03.1948בן 23בנופלו
הצלילים אומרים שהם בוכים כי הם עצובים... לבכי אין תווים ולכן אינם מנגנים - כי לבכי יש דמעות לא מנגינות... ואני רק מבקשת לרקום את שמי על עצבוני - שידעו שזה שלי...
ליוי נטע אורן ,בתו של לוי נפתלי ז"ל שנפגע ונהרג ממטח ירי
15
אבא יקר שלנו | הלל כחלון אבא יקר שלנו איך מסכמים בכמה מילים ,על אבא כל כך גדול ,עצום ומלא כוח .אבא ,כבר חודש שאתה לא אתנו. ליווינו אותך בפציעתך .ראינו אותך נאבק עד כלות ואז נפרדנו מגופך ,אך לא מנוכחותך .ואז ,כשקרה הגרוע מכל, הצטרפנו למשפחת השכול ללא בחירה אבל עם אמונה גדולה שזה רצון האל .בחרנו להתמודד על פי מורשתך. לא השארת לי מקום להתלבטות איך זה לחיות בלי אבא. אפילו בלעדיך ובלי לשוחח איתך אני יודעת כיצד היית רוצה שנחיה .לא הרבית בדיבורים ,לדבר זה הצד החזק של אמא .אבל כשדיברת ,היית ברור ,ממוקד ,חזק ובעל מסר מעבר לסיטואציה עצמה ,עם תובנות לעתיד. בחרנו לצלוח את הניסיון הקשה ,בחרנו להתמקד בחוזקות .לא לשקוע ,להקפיד להיות תמיד עם הראש למעלה .לשמור על חיוך גם כשקשה ,ותמיד לחיות מתוך הכרת הטוב גם ברגעים שהלב כואב ופצוע. אמא תמיד חוזרת ואומרת שאשרינו שזכינו לחיות בצלך. אבא ,לא היית הרבה בבית אבל היית תמיד נוכח .לא מגיעות לי נקודות על שאבא שלי לא בבית ,אלא נקודות חובה שאפילו שהוא לא פה ,אני חייבת לעמול ,להשקיע, לחלוק ,לתת ולהרבות בעשייה לעצמי ובכלל.
רנ"ג רמי כחלון 26.07.2014בן 39בנופלו
אבא הלכת ,אבל גם נשארת בדברים הקטנים וגם בדברים העצומים .השארת לנו שליחים רבים שממלאים אותנו ,עוטפים ומחזקים ומזכירים לנו מי היית ,מה השקעת וכמה זכינו שאנו ילדיך. אבא הגעגוע גובר ,הדרך ארוכה אבל מאוד ברורה לי ,לאמא ,לאחים ולחברים. מבטיחה להמשיך לשאוב כוח ,להמשיך מורשתך שהיא נר לרגלנו .לממש את השליחות שלי לחיות חיים משמעותיים .לשמור על אמא ,יוסיאל ,מאור ועמי-עד .יחד נצלח את הדרך ,מבטיחה שתתגאה בנו מלמעלה .בטוחה שתשמור עלינו ותאיר לנו את הדרך. אבא שלי שתישאר שלי לעד .לא חשוב היכן אתה ,יודעת שאתה לצדי. כולי גאווה להיות בתך .תמשיך ללוות אותנו. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
הלל כחלון ,בת ,15בתו של רמי כחלון ז"ל שנפל במבצע 'צוק איתן'
16
אבא שלי גיבור | ליהיא גרינברג אבא יקר שלי החיוך שלך צרוב בזכרוני ואני רוצה אותך איתי אבל זה לא אפשרי אבא יקר שלי הלוואי והייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור הלוואי והיית יכול לחיי לחזור אבל זה לא אפשרי. הייתי רוצה להגיד לך כמה אותך אני אוהבת הייתי רוצה להזהיר אותך לקרב לא ללכת אבל לי לא תקשיב ,כי אתה רוצה את השלום להשיב. אליי אולי לא תחזור ,אבל תדע אבא ,אתה גיבור.
סא"ל אמוץ גרינברג 19.07.2014בן 46בנופלו
אבא יקר שלי זכרונות צפים בי בכל רגע ביום אתה צף בכל מקום ,אפילו בחלום. חבל שלא הספקתי להגיד לך שלום. אבא גיבור על כולם אוהבת אותך הכי בעולם ואני כותבת את השיר הזה היום כי לא הספקתי להגיד לך שלום אבא שלי גיבור.
ליהיא גרינברג ,בת ,16בתו של אמוץ גרינברג ז"ל שנפל במבצע 'צוק איתן'
17
לשבת איתך במטבח | פארה אדלמן כל כמה ימים, אני שומעת על מישהו שהתארס או התחתן או עבר דבר קשה. וכל פעם, אני נזכרת בעובדה שהיינו יושבים במטבח, ומדברים על כל מקרה, והיינו שמחים או מצטערים בהתאם. מאז שאני בלעדיך, אני מחלקת את מחשבותיי והתרגשותי עם הרבה אנשים, אבל אפילו אם הייתי מספרת לכל העולם, זה לא היה אותו הדבר כמו לשבת אתך במטבח ולדבר על כל מקרה ולשמוח או להצטער ,יחד אתך ,בהתאם.
רב"ט חובב-מנחם לנדוי 10.06.1982בן 23בנופלו
פארה אדלמן ,אלמנתו של חובב-מנחם לנדוי ז"ל שנפל במלחמת שלום הגליל
18
זיכרון עם אבא | ניבה הראל אני זוכרת שבתות של שמיים כחולים מתפרשים עד קו אופק כמו צוירו במכחול ועם כף ידי בידך - וכל ילדי השכונה הלכנו אל הדיונות בממלכת החול.
סמל זכריה הראל 04.11.1974בן 31בנופלו
אז הכביש לא רעם ויכולנו בנחת ללכת בדרך ולבחור כל נתיב. אז ריחות השבת היו צובעים את הפנים באורות ובנועם נדיב. בראשה של הדיונה היה עץ גדול מימדים מצמרתו שילשלת חבל לוליינים. ובצחוק משתלח היו קופצים ומתגלגלים עד למטה קטנים וגדולים. והדיונות הגדולות היו מרחב של דימיון בו יכולתי לעוף ולהמריא בטוחה כי בין כל הילדים שקראו בשמך להביט - רק אני שם הייתי בתך.
ניבה הראל ,בתו של זכריה הראל ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
19
ממשיכות את הדרך | אופיר ואליה אסולין אבא ,חלפו להן שמונה שנים מאז שנפצעת ,לפני שלוש שנים נפרדת מאתנו ומאז הגעגועים הולכים וגדלים. אנחנו מתגעגעות לימים שהיינו חוזרות הביתה ורואות אותך מחכה לנו ,מחבק ומנשק אותנו. מתגעגעות לכל החיות שהיית מביא הביתה ודואג להן כדי שיהיה לנו כיף לשחק איתן. לאחר שנפצעת היינו מגיעות לבית החולים מנסות לדבר איתך ,אנחנו ידענו שאתה שומע ולא יכול לענות לנו ,אבל אנחנו לא ויתרנו .היינו מגיעות, מציירות ציורים וממשיכות לנסות ולתקשר. הרגשנו את העוצמה שהייתה באוויר והרגשנו אותך ואת האהבה שלך אלינו.
רס"מ שלומי אסולין 03.08.2011בן 32בנופלו
"אבא ,הבית הישן מזמן איננו .עברנו ,התקדמנו, השתנינו וממלאים את החסר ,בפרצופים דומים יותר למה שכל אחד חשב שחסר לו"( .שלומי שבת) אבא ,אנחנו רוצות שתדע שאנחנו ממשיכות את הדרך שלך ,לנצח נזכור אותך ,נזכיר אותך וננציח אותך בכל מקום ובכל זמן. באהבה וגעגועים גדולים.
אופיר ואליה אסולין ,בנות 12.5ו ,8.5-בנותיו של שלומי אסולין ז"ל שנפצע במרדף אחר גנבי רכב ונפטר מפצעיו
20
ארבעים שנה | ג'ודי הימלפרב ארבעים שנה במדבר של איננו. אני רואה את פניו הרציניות ממוסגרות בחלון ההסעה, לבוש חקי ,מסתכל עליי מעבר לזכוכית. חייך אולי ,אני לא זוכרת ,ונסע ,בחירת ליבי. אמר שיחזור והאמנתי. אחר כך באו ואמרו לנו שהוא איננו.
רס"ן דן זמירין 08.10.1973בן 29בנופלו
למדנו לחיות יום יום שנה שנה עם האיננו הזה. להורים כבתה שמחת החיים, האחיות צמאות למילה "אחותי" ומשתוקקות לילד שלא היה לו ,מתולתל ומוכשר וחינני כמוהו. הדור הבא זוכר אותו קצת או כמעט או רק מהסיפורים והתמונות, אבל נוטלים חלק בחוסר. ואני הולכת ארבעים שנה חצויה בין החיים שיש לי והצל של החיים שהיו יכולים להיות לי. בחלומות הוא לא תמיד מכיר אותי כי הוא נשאר צעיר ,יפה וגבוה כמו שהיה ביום שהלך ואני לא. ככה הוא נשאר לתמיד, חסר לכולנו.
ג'ודי הימלפרב ,אלמנתו של דן זמירין ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים
שמונה שנים | ליאור נחשוני אבא, היום הייתה האזכרה השמינית שלך 8 ...שנים שאתה לא פה איתי 8 .שנים של עצב ,בכי ,דמעות ,שמחות ,פרידות. 8שנים שאין לי אבא .קודם כל רציתי להגיד שאני אוהבת אותך .אני מצטערת על כל הפעמים שהרגזתי אותך ,עצבנתי אותך ואני מצטערת הכי על זה שלא אמרתי לך מה באמת אני מרגישה 3 ,מילים " -אני אוהבת אותך". איך הזמן עובר ,לא הספקתי להיות איתך הרבה .הייתי ילדה רק בת ,5לא ידעתי כל כך מה המשמעות של המילה "מת" או "נהרג" .את המשמעות הבנתי כשהייתי יותר בוגרת וזה לא קל. זה שאני יתומה לא אומר שאני לא בן אדם ,ויש אנשים שיודעים להעציב ולפגוע דווקא בנקודות הרגישות הללו. אבל למדתי הרבה דברים ממך ואחד מהם זה להיות חזקה. אבא ,אתה היית פשוט בן אדם מדהים .סיפרו לי רס"מ אלעד נחשוני שכשהיית צעיר היית עושה בעיות כמוני ,אם זה בבית 24.01.2007בן 33בנופלו ספר או בצבא או בכל מקום אחר .בכל זאת התקבלת לאן שרצית .למרות הכל ,הפכת לשוטר .זה תמיד עוזר לי להבין שלמרות איך שאני מתנהגת ולומדת ,יש אנשים שיעריכו אותי ויקבלו אותי כמו שאני .לא רק בגלל איך שאני נראית מבחוץ ,או בגלל העבר שלי, אלא בגלל מה שבפנים .זה עזר לי להבין שאם אני רוצה משהו ,אני אלחם למענו, לא משנה כמה מכשולים או אויבים יהיו לי בדרך. תמיד אמרו לי שאני הכי דומה לך .אני מבינה למה .קיבלתי ממך הרבה דברים וגם הרבה גנים. אבא ,תמיד אני חושבת -למה אתה מת? לפעמים אני שואלת את עצמי ,אפילו שזה לא הגיוני .גם אחרי שמונה שנים ,עדיין עולות המחשבות והשאלות "למה דווקא לי זה קרה?" .התשובה תמיד היא ש"זה הגורל ,אלוקים לוקח רק את הטובים אליו". היית רק בן ,33בקושי הספקת משהו ,בקושי הספקתי אני להכיר אותך ממש. יש משפט שאומר ש"הכל אפשרי" ,פעם חשבתי שזה נכון ,היום כבר לא – כי לא אפשרי להחזיר מישהו שמת לחיים .המשאלה שלי לעולם לא תתגשם ,גם אם ממש ארצה. הכי עצוב שלא הספקתי לראות אותך בכלל ביום שנהרגת .זה קורע לי את הלב כל פעם .אני עדיין לא מאמינה .אחרי 8שנים ,עדיין לא קולטת. תודה שהיית לי אבא מדהים ואתה עדיין אבא שלי ,גם כשאינך בחיים. אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך ,אבא. ליאור נחשוני ,בת ,14בתו של רס"מ אלעד נחשוני ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
21
22
אוהד | רחל הדרי סיון
טוראי נטע הדרי ורס"ל אוהד הדרי 30.12.2014אוהד ,בן 48בנופלו
אוהד בני היקר באדם, נולדת לפני 48שנים לי ולאביך נטע ז"ל שנפל בשחרור בירתנו ירושלים והשאיר אותך כנר דולק ,בן שמונה ירחים בלבד. אתם בני דורות של יתומים. סבך איזיה ז"ל נפטר בהיות אביך בן 4ואתה אוהד התייתמת בגיל 8חודשים והנה היום נפרדת כרעם ביום בהיר מילדיך בני .14.5 מי ייתן ולא נדע עוד יתמות ולא נשמע קדיש יתום ,של בן על אביו בטרם עת. אוהד ברוב הקשיים שנקרו בדרכך התגברת וסיימת את בית הספר בהצלחה .נקראת לשרת את המולדת כמו כולם וללא היסוס .ראית בזה שליחות .משסיימת את השירות קיבלת תעודת הוקרה. מקץ מספר שנים הכרת את אילנית ובחרת בה לבחירת לבך. נולד לכם בנכם נטע ז"ל אך שוב לאחר קשיי בריאות נפטר נטע בגיל .2.5אך כאיש מאמין ,האמנת בחיים ונולדו לכם במזל טוב תאומים מקסימים -בן ואור היקרים שלנו. כך הגשמת באמונה בתורת ישראל את מצוות הקמת בית בישראל. ובתוך כל זה לא חסכת מעצמך ועמלת כל חייך והבאת פרנסה ,חינוך ואמונה בשם .עד יומך האחרון. ופתאום נעלמת לי בן יקר בצורה מחרידה -תאונת דרכים בעת שירות מילואים. כל חייך פחדת להיהרג כמו אביך ,אבל בסוף זה קרה. בנינו היקר ,תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים .נוח על משכבך בשלום. כבר אנחנו מתגעגעים.
רחל הדרי סיון ,אלמנתו של נטע הדרי ז"ל שנפל במלחמת ששת הימים ואמו של אוהד הדרי ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
23
צלף | שאול סמואל ראיתי, בעת שהייתי בבית הקברות מול הקבר של אבי מורי ורבי צלף קטן ,המכה שורש איתן מתוך הקבר. נחרדתי, ותלשתי אותו בתנועה חזקה ומהירה. לאחר זמן מה, שוב ראיתי אותו קטן, גדל ונושא פרחים. אך באותו מקוםֵ , הנחתי אותו לנפשו. בליבי חשבתי, שלמרות הכל ,החיים ממשיכים בגעגועים... רק שנזכה להיות ראויים.
סא"ל יצחק סמואל 19.08.2009בן 48בנופלו
שאול סמואל ,בנו של יצחק סמואל ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
Generated by CamScanner
24
געגוע | אליה דגן
געגוע מתנגן בתוכי, כמו מנגינה רועשת, כמו תופי טם טם בג'ונגל השקט, כמו סערה שפורצת ביום סגריר, כמו שמש מחממת ושורפת ביום שרב. געגוע.
רס"ן יצחק דגן 31.05.1969בן 28בנופלו
אליה דגן ,אלמנתו של יצחק דגן ז"ל שנפל במלחמת ההתשה
25
התמונה על הקיר | לירון גלנטי התמונה על הקיר ,עברו 6שנים והזמן לא עוצר. הנה מגיע עוד יום זיכרון ,מעניש אותנו עד היום האחרון. מחטט בפצע שלעולם לא ייסגר ,שבתוכו רק עצב וגעגוע אוגר. החיים בלעדיך כל כך שונים ,החיים בלעדיך רצופי עינויים והלב רק רוצה ביקור אחרון. הלוואי ויכולתי להזיז את מחוגי השעון ,להחזיר אותך אלינו ולו מעט .בחלום מופיע ונעלם אט אט. אבא יקר שלי ,אבא אהוב ,שתדע שאני אוהבת אותך והשאר לא חשוב. לנצח אזכור ולעולם לא אשכח ,איך ביום הארור ההוא הכול ממני נלקח. בשבריר שניה החיים נעצרים ,אפילו אפשר לומר נגמרים. חסר המגע ,החיבוק ,הליטוף ואפילו להתעצבן עליך לרגע חטוף. אוהבת המון ומתגעגעת יותר ושתדע שעליך לעולם לא אוותר. תמיד אספר עליך מלאת גאווה ,כי אתה אבא שלי ,אבא מלא אהבה. ולמרות שאתה אינך ולעולם לא תחזור ,כך גם הלב שלי לא ימצא מזור. אמשיך קדימה הלאה בחיי ,כי אני יודעת שאתה תמיד שומר עליי.
רנ"ג אריה גלנטי 07.05.2009בן 55בנופלו
לירון גלנטי ,בתו של רנ"ג אריה גלנטי ז"ל שנפל בעת במילוי תפקידו
26
זהבי שלי | יהודית גנץ
זהבי גנץ 27.02.1994בן 44בנופלו
זהבי שלי, 21שנה אני נוטלת דף ומנסה לכתוב, 21שנה שזה לא מצליח לי. הכותרת היא "געגועים" ,כך נקרא הספר שמתפרסם כל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות הביטחון, ואני -שנותנת ידי בכתיבה ,מה קורה לי? למה זה כל כך קשה? אולי בגלל הגעגועים?! געגועים 21 -שנה של געגועים -כיצד אפשר לבטא אותם בחוברת שכולה געגועים? וכל המשפחה הגדולה הזאת ,שהולכת וגדלה משנה לשנה ,כל כך מתגעגעת! יש געגועים של המון שנים ,יש געגועים של פחות, אך הזמן אינו משנה דבר. הגעגוע כואב כל יום ,כל היום ,כל הזמן. מי שטרי בגעגועיו שונה מהוותיקים רק במספר הימים שהרוויח עד שהתחיל להתגעגע... אבל אז הוא עוד לא ידע כמה לשמוח בחלקו...זה מתברר רק כשהגעגוע מתחיל... כן ,זהבי שלי ,אני כל כך מתגעגעת !!! הזמן לא מקהה געגועים אלא רק מגביר אותם, ורק לא ברור עוד כמה אפשר להתגעגע... אני מזדקנת ,הילדים מתבגרים ,הנכדים גדלים וצומחים ,ורק אתה נשאר צעיר ,עם אותו חיוך מתחת לשפם ענק ,ללא שערה לבנה אחת... פתאום אני מבינה שהצליח לי .כנראה נדרשו לי 21 שנות געגועים כדי לכתוב על געגועיי...
יהודית גנץ ,אלמנתו של זהבי גנץ ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
27
הקברים שלנו | מרים אלון שוורצבוים יש לנו שלוש מצבות בקרית שאול. בצבאי -של בעלי, באזרחי ,למרגלותיו -של חמי וחמותי. כבר ניקיתי את המצבות של פנחס ואידה, גזמתי צמחים מכל צידי המצבה של בן -עמי. ואני ליד ,מול ועם הקברים. חמותי נשאבה לתוך חיי השכול. ביקורים קבועים בבית העלמין, שיפור מראה המקום בדרכים שונות, קשר עם הורים שכולים ושיחות על מר גורלם. חמי שתק וחלה. הילדים ואני לא דיברנו כמעט על האב -הבעל. היה -ונגמר. זהו -יד המקרה ,הצורך הבטחוני ,המציאות או הגורל. מלאנו את חיינו בתפקידים, במילוי משימות ובהתקדמות.
סגן בן-עמי שוורצבוים 23.08.1969בן 31בנופלו
ההורים כבר אינם. אנו נשארנו. נוספו חתן וכלה ובוודאי -נכדים. האובדן נשאר וקיים, האבל מצוי בכל יום. לבושו ומקומו שונים, אופיו וביטויו אחרים. הצער על החוסר מרחף על החיים. הכאב לוחץ תמיד בלב, גורם לסבל בל יימחק. אלו חיינו.
מרים אלון שוורצבוים ,אלמנתו של בן-עמי שוורצבוים ז"ל שנפל בהתפוצצות מוקש בגשר דמיה
28
הכל עובר | איציק רייכר הכל עובר לא חוזר לאט ומהר יחל ויגמר. לבטוח להיזהר מאויב וחבר מעצמך ואחר, מעמעום וזוהר.
רב"ט שלמה רייכר
להקדים לאחר נפרם ומתחבר הלב חותר, לעולם חוזר.
23.06.1958בן 29בנופלו
איציק רייכר ,בנו של שלמה רייכר ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
29
עציץ | רבקה מורטוב השבעה. היום קניתי עציץ ,כמו שעשיתי אחרי ִ היום ל"ח שנים אחרי לכתך. ביקרנו בקברך. אני נזכרתי כיצד כל זה היה ,כמו אתמול ,וכל כך רחוק. אתה נמצא בזכרונות ובתמונה נכדתך קוראת לך "סבא" הן כל כך צעיר היית ואת כל זה לא צפית. ליבי מלא געגועים למה שאבד ,יכול היה להיות ולא קרה. זוכרת את החיים לפני ,וכל כך שונים אחרי. החיים ממשיכים לאור הזיכרונות, ובכל יום חוויות חדשות נאספות והופכות לזיכרונות. חיינו הם כמו ספר המורכב מפרקים. כל דף שנכתב הוא המשכיות מהעבר ,ההווה והעתיד.
סא"ל יגאל מורטוב 18.11.1976בן 35בנופלו
רבקה מורטוב ,אלמנתו של יגאל מורטוב ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו
30
רֹופא | זיוה סוסק ָּב ָל ָדה ְל ֵ
זאב סוסק 10.08.2013בן 76במותו
(ההתשה בין "טמפו" ל"מזח")* ָמעֹז ֶט ְמ ּפוֹ לוֹ ִה ְמ ִּתין ׁשל ְק ָרב, ׁשחֹר ֶ ׂ ֶדה ָ ְּכ ָש ְרווּ י ִּגְׁש ֵמי ְּפגָזִ ים וּ ְקטוּ ף ְּפ ָר ָחיו וְ לו ֲֹח ָמיו. יע ֶּד ֶר ְך הוּ א ֵא ָליו ִה ְב ִק ַ ימרוֹת וְ ַר ַעם ׁשל ֵאׁשִּ ,ת ְ נְ ִפילוֹת ֶ ַעם יעה ָק ַרע ְּבז ַ ֵעת ְּב ַרק ְק ִר ָ ׁש ֵּכי נו ְֹפ ִלים הו ְֹל ִכים. ַמ ְח ַ ּגַם ֵלב רו ֵֹפא נִ ְמ ָלא ֲאזַי ֲע ֶל ֶטת יך ְּכמוֹ ֱאל ַֹּה ָּגזַר הוּ א ִּדין ֵא ְ ִמי ַל ָּמוֶת וּ ִמי ֲע ַדיִן ַל ַח ּיִים. ַּת ְר ִמילוֹ עוֹדוֹ ַעל ּגַב ְשוּ עוֹת, ׁשל יׁ ׂא ֶ ָארוּ ז ַמ ָּש ֻתרִ ,מ ַּדיְ ,מ ֻא ָחר. ַא ְך ָּכ ֵעת הוּ א ְמי ָּ ׁשל ֶס ֶרן ֵמ ָאחוֹר נְִׁש ַמע קוֹלוֹ ֶ ֵח ל-מ ֵּצ ָבה ּגוֹנ ַ ַעל ִּג ְליוֹן ַה ֶּת ֶקן-מוּ ַ ֵע, "א ָחד ּגוֹו ַ וְ גו ֵֹר ַעֶ , ׁש ְּכ ָבר ָה ְלכוּ ְּב ֶד ֶר ְך ֹשה ֶ ׁ ְׁש ַניִםְׁ ,שלו ָ יהם נו ֶֹפ ֶלת ָּכל ָה ָא ֶרץ ְל ַר ְג ֵל ֶ ֲא ָבלַ ...ה ּיוֹם ָהיוּ ַרק ַא ְר ָּב ָעה ְּפצוּ ִעים!" ְתה, ׁשב ַה ַּבי ָ ִמ ֻּמ ַּצב ַה ֶּט ְמ ּפוֹ הוּ א ָ ׁש ֵלם ָא ְמנָם, ּגוּ פוֹ ָ ֶא ָלם ַא ְך ָּד ְפקוֹ ַה ּנ ֱ ׁשל ָח ָלל ּתו ָֹרן ֶ ֵאינוֹ ָח ֵדל ִל ְפעֹם, ָּכל ָה ֵעת, ְּכמוֹ ַמ ְרעוֹם יש ָאזְ נָיו. ַמ ְח ִר ׁ ׂ ֵר ָפה ִּב ְג ּדוֹ, ְמ ֻא ַּבק ְש ַּדם ְּפצוּ ִעים ַמְׁש ִחיר ִצ ּפ ֶֹרן
זיוה סוסק ,אלמנתו של זאב סוסק ז"ל שנפטר לאחר השירות עקב נכותו
31 וְּׁשחוֹר זְ ָקנוֹ - ׂדוֹת ַה ֶּט ְמ ּפוֹ ַהְּׁשחוּ נִ ים - ְּפ ִרי ְש ַעל ָּפנָיו ַה ְּל ָבנִ ים ֹשם. ׁ ֶרת ֵא ֶבל הוּ א רו ֵ ִמ ְס ּג ֶ ַה ּמו ָֹד ָעה ְּכ ָבר נִ ְכ ְּת ָבה ׁשם. ַעל ִקיר ִל ָּב ּהַ ,רק ָח ֵסר ַה ֵּ "ה ֵסר זְ ָקנְ ָךָ ",א ְמ ָרה ִהיא, ָ יש ַה ַּביִת "הוּ א ַמ ְב ִא ׁ ׁשל ַה ְפ ָּגזָה". ְּב ֵריחוֹת ֶ ׁשל ֶט ְמ ּפוֹ יפים ֶ "לֹא ֶא ְגזֹז זִ ִ ׁש ַּב ֵּמזַח ַה ְמ ָּתנָה". ְּכ ֶ ֲעטוּ ר אוֹתוֹ זְ ַקן ְק ָרבוֹת ָחת ַּב ֵּמזַח ַה ֻּמ ְר ָעׁש. נַ יח ַּת ְר ִמילוֹ וּ ְכ ָבר ְּכ ִריזָה, עוֹד לֹא ִה ִּנ ַ יאה: ִמן ַה ֻּמ ָּצב ַה ָּבא ְק ִר ָ "ח ּיָל ֶא ָחדָ ,הרוּ ג ֻמ ְכ ָרז, ַ וְ עוֹד ַה ְר ֵּבה ְּפצוּ ִעים ְליַד. נִ ְד ָרׁש רו ֵֹפא ָּדחוּ ף, ָל ֵצאת ִמ ּיָד", ׁשר קוֹל ֻמ ְפ ּגָז. נְִׁש ַמע ַּב ֶּק ֶ "אנִ י ׁשו ֵֹמ ַע י ְִציאוֹת, ֲ לֹא נִ ָּתן ָּכ ֵעת ָל ֵצאת", ׁשר. ָענָה לוֹ ַה ַּק ָּ ַא ְך ָהרו ֵֹפא ֶאת ַק ְס ָּדתוֹ חו ֵֹבׁש ֹשת וְ ִאזְ ֵמל ׁ ֵמ ִכין ַּת ְח ּב ֶ ַּב ּיָד ַּת ְר ִמילוֹ נו ֵֹטל וְ ָרץ ָּדרוּ ְך ַל ֶּק ֶטל ַה ָּסמוּ ְך, ְל ָה ִביא ֶרוַחַ ,ה ָּצ ָלה וְ אוֹר ׁשעו ָֹלמוֹ ָחׁשוּ ְך. ֶאל ַה ֻּמ ָּצב ֶ
ׁש ָרץ ַמ ֵהר, ֶ ַא ְך לֹא ַמ ְס ִּפיק ַמ ֵהר. הוּ א לֹא ִה ְס ִּפיק... ׁשר ַּב ּיָד וְ ָכ ְךַּ ,ת ְר ִמילוֹ ֲא ֶ אשוֹן ִה ְת ַּב ֵּק ַע וְ נְִׁש ַמט, ִר ׁ ְּב ָאדֹם נִ ַּתז, ִמן ָה ֶרגֶל ַה ְּקרוּ ָעה וְ יָדוֹ ַהְּׁשסוּ ָעה. ֲאלוּ נְ ָקה רו ָֹאה ִהיא יחה ֵמ ֶה ִליקו ְֹּפ ֶטר ְמ ִג ָ ַחת, ֻס ֶסת ַה ַּק ְס ָּדה ֻמ ּנ ַ ְמר ֶּ ָד ּה ָקרוֹב ַּב ַּצד ְלי ָ ָקן נִ ְג ָלה ז ָ ֲעטוּ ר ְק ָרבוֹת, וְ עוֹד יו ֵֹתר ָעבוֹת, יציו ְקרוִּׁשים עו ָֹדם ֲאנִ ָ צו ְֹב ִעים ִּב ְכ ֵאב ָס ִדין ֻמ ְכ ָּתם. ַל ַח ׁש ֲאג ֵּ "כ ֵעת ֲאנִ י זוֹ ֶ ָּ יך, ֶאת זְ ַקן ִמ ְל ֲחמו ֶֹת ָ ׁש ִּלי, ֵמ ַע ָּתה ִּת ְהיֶה ֶ יך", לֹא נְ חוּ צוֹת ִלי ְּגבוּ רו ֶֹת ָ ׁשת ְל ֵעינָיו ,או ָֹתן ֵאינוֹ ּפו ֵֹק ַח. לו ֶֹח ֶ יפיו ָסיר זִ ָ "גַם ַה ַּפ ַעם לֹא י ִ ּ ִּכי ׁשוּ ב יו ֵֹצא הוּ א ֱא ֵלי ְק ָרב וְ ָכ ֵעת -זֶה ַעל ַח ּיָיו", ָא ַמר רו ְֹפאוֹ, וְ עו ָֹל ָמ ּה ָח ַרב. *"טמפו" ו"המזח" היו שני מעוזים שסבלו מפגיעות קשות במלחמת ההתשה ,
ְּבאו ָֹת ּה ַא ְל ִּפית ְׁשנִ ּיָה ַמ ָּמׁש יאה ְּבקוֹל ַח ָּלׁש. נְִׁש ַמ ַעת ַה ּי ְִצ ָ ַה ָּפגָז ְל ַמ ְּט ָרתוֹ ּדו ֵֹהר ִמ ְת ַּב ּיֵת ַעל זֶה
.1970
חייו של אדם כרצף של תמונות ,הילד שגדל והחל ללמוד בבית הספר ,הכיר חברים ,בגר והתגייס לצבא .בבוא היום ,מצא את בחירת ִלבו -קשר את חייו בחייה והקים משפחה. רצף התמונות נקטע ברגע מותו. תמונות ריקות באלבום שלא יוסיף להתמלא. תמונה ריקה באלבום היא דימוי לחלל שנותר. תמונה אחרונה וגעגוע.
-עדי רמות ,מעצבת החוברת -